diff --git a/json/Kabbalah/Gan Naul (Abulafia)/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Kabbalah/Gan Naul (Abulafia)/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..5d515ee9b9e1ee897e1b5de329e454a4916f51de --- /dev/null +++ b/json/Kabbalah/Gan Naul (Abulafia)/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,79 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Gan Naul (Abulafia)", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "גן נעול (אבולעפיה)", + "categories": [ + "Kabbalah" + ], + "text": { + "": [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "So with the exchanges (in the order of the letters), the raw material has brought out matters that are contrary. For example, I heard it said that the fools flip the word, betzelo (in his shade) [in the phrase] (Song of Songs 2:3), \"I delight to sit in his shade.\" So they said, tzaluv (the crucified one), is added [here]. And the one who interpreted it like this said, \"I delight to sit in the shade of the crucified one.\" As he went with this, he did not know the statement (Deuteronomy 21:23), \"Do not leave his corpse overnight on the stake.\" And the proof [that it is incorrect is in the continuation of the verse], \"for a hanging corpse is an affront to God,\" [such that] one would not want to sit in its shade. Rather, one who wants to hang, 'should hang upon a tall tree.' And this is the foolishness and evil of the one who wants to transform the words of the Torah into heresy. For behold, if the Song of Songs - which is the holy of holies - were to be profane and all of its ideas like their simple understanding, God forbid, all of its words would only indicate the love of a physical bride and groom. 'But wickedness be far from God; wrongdoing, from the Omnipresent.' There was never a proper sage - one from the Children of Israel, who are the holy descendants from the children of Avraham, Yitzchak and Yaakov and the students of Moshe, Aharon, David and Shlomo - who [even] considered that the Song of Songs is anything but a parable for the Congregation of Israel together with the Holy One, blessed be He. For He is like a perfect Groom to her in all matters, and she is like a perfect bride in all matters, He in divinity and she in humanity. And the love and clinging between them is shared in the way of ascent and descent - this One ascends and that one descends. \"Who is this one who has ascended from the desert\" (Song of Songs 3:6); \"I have descended to the walnut orchard\" (Song of Songs 6:11). This hints to the virgin, the blessing for whose blood is, \"who has set the walnut tree [in] the Garden of Eden.\" " + ] + }, + "schema": { + "heTitle": "גן נעול (אבולעפיה)", + "enTitle": "Gan Naul (Abulafia)", + "key": "Gan Naul (Abulafia)", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Kabbalah/Gan Naul (Abulafia)/English/merged.json b/json/Kabbalah/Gan Naul (Abulafia)/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..10497c0aebb9919c5ae7aed9d0396ae5942b210d --- /dev/null +++ b/json/Kabbalah/Gan Naul (Abulafia)/English/merged.json @@ -0,0 +1,81 @@ +{ + "title": "Gan Naul (Abulafia)", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Gan_Naul_(Abulafia)", + "text": { + "": [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "So with the exchanges (in the order of the letters), the raw material has brought out matters that are contrary. For example, I heard it said that the fools flip the word, betzelo (in his shade) [in the phrase] (Song of Songs 2:3), \"I delight to sit in his shade.\" So they said, tzaluv (the crucified one), is added [here]. And the one who interpreted it like this said, \"I delight to sit in the shade of the crucified one.\" As he went with this, he did not know the statement (Deuteronomy 21:23), \"Do not leave his corpse overnight on the stake.\" And the proof [that it is incorrect is in the continuation of the verse], \"for a hanging corpse is an affront to God,\" [such that] one would not want to sit in its shade. Rather, one who wants to hang, 'should hang upon a tall tree.' And this is the foolishness and evil of the one who wants to transform the words of the Torah into heresy. For behold, if the Song of Songs - which is the holy of holies - were to be profane and all of its ideas like their simple understanding, God forbid, all of its words would only indicate the love of a physical bride and groom. 'But wickedness be far from God; wrongdoing, from the Omnipresent.' There was never a proper sage - one from the Children of Israel, who are the holy descendants from the children of Avraham, Yitzchak and Yaakov and the students of Moshe, Aharon, David and Shlomo - who [even] considered that the Song of Songs is anything but a parable for the Congregation of Israel together with the Holy One, blessed be He. For He is like a perfect Groom to her in all matters, and she is like a perfect bride in all matters, He in divinity and she in humanity. And the love and clinging between them is shared in the way of ascent and descent - this One ascends and that one descends. \"Who is this one who has ascended from the desert\" (Song of Songs 3:6); \"I have descended to the walnut orchard\" (Song of Songs 6:11). This hints to the virgin, the blessing for whose blood is, \"who has set the walnut tree [in] the Garden of Eden.\" " + ] + }, + "versions": [ + [ + "Sefaria Community Translation", + "https://www.sefaria.org" + ] + ], + "heTitle": "גן נעול (אבולעפיה)", + "categories": [ + "Kabbalah" + ], + "schema": { + "heTitle": "גן נעול (אבולעפיה)", + "enTitle": "Gan Naul (Abulafia)", + "key": "Gan Naul (Abulafia)", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Kabbalah/Gan Naul (Abulafia)/Hebrew/Gan Naul Abulafia.json b/json/Kabbalah/Gan Naul (Abulafia)/Hebrew/Gan Naul Abulafia.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..e225aa47891eac9d7732f526b24fe3b255351787 --- /dev/null +++ b/json/Kabbalah/Gan Naul (Abulafia)/Hebrew/Gan Naul Abulafia.json @@ -0,0 +1,203 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Gan Naul (Abulafia)", + "versionSource": "http://www.hebrew.grimoar.cz/abulafia/gan_naul.htm", + "versionTitle": "Gan Naul (Abulafia)", + "status": "locked", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "גן נעול (אבולעפיה)", + "categories": [ + "Kabbalah" + ], + "text": { + "": [ + "חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה (משלי א' כ'):", + "ביאור ספר היצירה:", + "בראש הומיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר עד מתי פתים תאהבו פתי ולחלויד (ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת) תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם\" (משלי א' כ\"א):", + "אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה. כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה. יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה... עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר (משלי ג'):", + "המשכיל בתורת ה', בעיינו בה לשמה, היא בעצמה מדברת לו פה אל פה, כאשר ידבר איש אל רעהו. ורואה אותה עין בעין, ומדבר אתה פנים אל פנים:", + "ומפני היות הדם בתוך הלב נקרא בשם הנפש, נאמר בבראשית רבה, חמשה שמות נקראו לה. נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה. והמכיר נפשו יתחייב מהכרתו שכבר הכיר כל גופו, והמשיג את קונו יתחייב מהשגתו שכבר השיג כל הבריות. ומפני היות התורה אמצעית בין האדם ובין בוראו נתנה לו תורה, ותלמוד תורה קודם למצוה. מפני שתלמוד מביא לידי מעשה, ואין מעשה מביא לידי תלמוד. ואעפ\"כ לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. ומי שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת:", + "ומעשה יובן מסוד מעשה בראשית ומעשה מרכבה, שהם מעשים אלקיים, והיודע סוד למה לוחות אבנים, שנאמר \"והלוחות מעשה אלקים המה\" (שמות ל\"ב ט\"ז), יתכן שיודע סוד המכתב. שנאמר בו, \"והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות\" (שם). וידע מיד מפני מה ששבר משה מעשה אלקים, מפני מעשה העגל. ולמה אין הלוחות מעשה יהו\"ה, אבל הם מעשה אלקים. ולמה שבר הלוי מעשה אלקים מפני מעשה הכהן אחיו, המשתף עם מעשה העם. כמו שנאמר, \"ויגוף יי את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן\" (שם ל\"ה). ומעשה העגל נקרא ולא מתרגם, עם [למרות] היות מאמר העם לאהרן, \"קום עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו\" (שם א'). וכתיב, \"היעשה לו אדם אלקים והמה לא אלקים\" (ירמיה ט\"ז כ'). ונאמר על משה, \"ראה נתתיך אלקים לפרעה\" (שמות ז' א'), שהוא מלך מצרים. והעם לא בקשו אלא מנהיג להם שילך לפניהם במקום משה:", + "ומפני היות שתי הדברות הראשונות שהם אנכי, ולא יהיה לך, נשמעים לכל ישראל, והם שני עניינים שמשלימים אמיתת האדם. האחד, להתקרב אליו בתכלית הקירבה, כפי יכלת כל איש ואיש ממנו. והשני, להתרחק ממנו (מע\"ז) בתכלית הרוחק. ונאמר בשניהם, \"אנכי יי אלקיך\", והיה בשמיעת האזנים. על כן ביקש אהרן מן העם, \"נזמי הזהב אשר באזניהם\" (שמות ל\"ב ג'), על זה עשה להם אלקי זהב ועגל מסכה נרמז באומרם ז\"ל, שהשם אמר למשה הם השמיטו אחד מן טטרמולין (ארבע חיות המרכבה) שלי ועשאוהו אלוה. ונאמר ברמז זה, \"וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב\" (תהלים ק\"ו כ'). בתבנית שור, ולא בשור ממש. גם \"כבודם\", תיקון סופרים הוא, \"את כבודי\", היה לו לומר:", + "ואין ספק שמעשה מרכבה נודע מן ארבע חיות הקדש. ולא תתגלה אמיתתם, אלא למי שמדבר ברוח הקדש. ומעשה בראשית נודע בהשגת החומר הראשון, המושג ברוח אלקים חיים. והוא שממנו נתהוו שלשה יסודות, רוח, ומים, ואש. כי הארץ נקודה להם, והשמים מקיפים סביבה. והנה השמים הם העליונים, והארץ התחתונה, ואמצעית להם. וכתוב בבראשית רבה, כל מה שיש בשמים ובארץ, אין ברייתו אלא מן הארץ, הה\"ד, \"הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר\" (קהלת ג' כ'):", + "שם החכמה ארץ בספר הבהיר ולפניו כתוב שם בבראשית רבה, כל מי שאין לו תולדת אינו מת ואינו כלה ובורא ואינו נברא. ושם נאמר, \"וייצר יי אלקים את האדם עפר מן האדמה\", מן התחתונים. \"ויפח באפו נשמת חיים\", מן העליונים וכו':", + "ויתחייב מכל זה להיות האדם הזה נוצר בשני יצרים, כמו שנרמז במלת וייצר בשני יודין. ושני העולמות נבראו בשתי אותיות שנאמר, \"כי ביה יי צור עולמים\" (ישעיה כ\"ו ד'). והעולם הבא נברא ביו\"ד, והעולם הזה בה\"א שנאמר, \"בהבראם\". אמר ר' יהושע בן קרחה, בה\"א בראם, באברהם בראם וכו'. וכן בבראשית רבה, וכיוצא באלה הנפלאות כמה אלפים מהם בו, ובשאר ספרי אגדה, ומדרשים אשר מהם יובנו סתרי התורה:", + "ולולי חכמי הקבלה, שקבלו סתרי תורה מהנביאים והם ממשה ומפי הגבורה, היינו היום בנסתריה יותר פתאים משאר אומות העולם. ואמנם ממנו קבלנו מפי סופרים ולא מפי ספרים, והשאר מפי הגבורה. אחר קשרינו חכמת \"ספר יצירה\", עם אמתת התורה. והאירו עיני החשוכים במאור \"מורה הנבוכים\". ועל דרך האמת מי שאמר לנו בספרו הנכבד, שכל התורה כולה שמותיו של הקב\"ה, והוא הרב ר' משה בר נחמן זצ\"ל, האיר עיני לבבינו, עד שנהנינו מזיו השכינה על פי שמות ההם הקדושים והטהורים. ולרמוז עליהם הפכתי אות ה' לד' רוחות, להודיע בהם סוד השם המיוחד. ויובן משם כבר שסודו יו\"ד ה\"א, ועיקרו כ\"ו, ורמזו שש פעמים כ', וסימנו \"יי ניסי\" (שמות י\"ז ט\"ז), \"והנה הסנ\"ה בער באש והסנה איננו אכל\" (שמות ג' ג'), והרמז מדו\"ע לא יבער הסנ\"ה. שלשה השמות הקודש שי\"ן ונולד סי\"ן סי\"ן סי\"ן וכל אחד מהם נולד מן ו' פעמים כ' אמור מן ה' פעמים כד' או אמור מן ח' יה' כלומר מן ח' פעמים י\"ה סוף דבר כי יש בהם פלאות תמים דעים:", + "וכן כוונתי לעניין גדול בכתבי הפסוקים באותיות גדולות, ובהפכי קצת גדולות לקטנות. רק ה' הנקודות היו בם לענין גדול, ולא רציתי לגלותם בביאור, אבל הכוונה בהתחילי בפסוק ראשון היתה מפני שקבלנו שאותיותיו כ\"ו נחלק לשני חלקים שוים ראשונים, שסודם אח\"ד אח\"ד, \"חכמו\"ת בחו\"ץ תרנ\"ה\" (משלי א' כ'), הם י\"ג אותיות וכוללים חצי הפסוק, כי האתנח מורה על מנוחה נבדלת, \"ברחבות תתן קולה\" (שם), הם י\"ג אותיות וכוללים חצי הפסוק הנשאר. והמניין בשני חלקי הפסוק עולה, לזה מספר א\"כתור (ס\"א א\"כטור), ולזה מספר א\"גתור ואלה סודות נפלאות. והכלל ממנו תמו\"ת, וכשתחלקינו לשני חלקים שווים יהיה החלק האחד תחי\"ה, וגם החלק השני תחי\"ה. וזהו רמז הרמוז במאמר קדושי עליון, \"מאי לעביד אניש וליחי לימות וליחי\" ואמרו זה ברמז, אדם כי ימות באהל, ודרשו בו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה והרב (הרמב\"ם) אמר בספר המדע בהלכות יסודי התורה (מדע, הלכות תלמוד תורה פרק ג') \"אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלי החכמה (בגירסה שלנו החכמים) \", ואמר זה (הרמב\"ם) אחר, אמרו חכמינו ז\"ל דרך רמז \"זאת התורה אדם כי ימות באהל\":", + "וכתיב בבראשית רבה (יג' ז'), 'ואדם אין לעבוד את האדמה ואדם אין להעביד את הבריות להקב\"ה כאליהו וכחוני המעגל, ואדם אין לעבוד את האדמה, לא נברא אדם אלא לעמל, אם זכה הוא עמל בתורה ואם לא זכה הוא עמל בארץ. אשריו לאדם שהוא עמל בתורה'. כן דרשו על פסוק, \"כי אדם לעמל יולד\" (איוב ה' ז'), זכה לעמלה של תורה, לא זכה לעמלה של עולם. ועוד נאמר, (בראשית רבה יד' ג') \"אמר רבי תפדויי בשם רבי אחא, אמר הקב\"ה אם אני בוראו מן העליונים הוא חי ואינו מת, מן התחתונים הוא מת ואינו חי, אלא הריני בוראו מאלו ומאלו, ואם יחטא ימות ואם לאו יחיה\":", + "הנה כבר התבאר זה ממה שרמזנו עליו, ובא בדבריהם ז\"ל זה הסוד המופלג בעניין המטר, על פסוק \"וכל שיח השדה\", כל האילנות משיחין עם הבריות וכו'. ונאמר שם תחתיו מעט, הזכיר שם מלא על העולם מלא, ואמר כשם שהוא מזכיר שם מלא על עולם מלא, כך מזכיר שם מלא על ירידת גשמים. ואמרו קשה היא גבורת גשמים, שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית. ואמרו גבורת גשמים, לצדיקים ולרשעים. תחיית המתים, לצדיקים בלבד. ונאמר טל שעתיד הקב\"ה להחיות בו מתים. והיודע סוד הטל והמטר והגשם יכיר באמת סוד תחיית המתים, וידע שהרשעים אפילו בחייהם קרואים (קרויין) מתים, והצדיקים אפילו במיתתן קרואין (קרויין) חיים. ואיך יחיה לעתיד לבוא מי שהוא מת כשהאחרים חיים? ואיך ימות מי שהוא חי בעת שהאחרים מתים? וכל שכן שהדין גוזר שיחיה הצדיק בכל מיני החיים, שאפשר שימצאו בעולם בזכות צדקו אחר היפרדו מחיי העולם הזה הכלים בזמן מועט. וכל חיים זולת אלו צריכים להיותם טובים מאלו, והוא מושכל לכל משכיל, שאם הם כאלו גם הם כלים כאלו. ואם הם טובים מאלו אינם ממין אלו. ואם כן אם הם לנפש לבד, והם נצחיים לה הנה הם טובים מאלו הכלים בזמן קטן. ואם הם לגוף ולנפש יחד, והם נצחיים לשניהם יחד, גם הם טובים מאלו. רק אי אפשר להיותם דומים לאלו אשר הם תלויים באויר ובמזון ובזמן. אבל יתכן שיתלו בסבתם ויבטלו אלו:", + "ורמזתי זה העניין פה, מפני השגת סוד הטל שעתיד הקב\"ה להחיות בו מתים. ולהודיע כי הטל ההוא אינו טל כפשוטו, אבל הוא אצלנו סוד השם המפורש. כי שמו של הקב\"ה מחייה מתים בעולם הזה, כל שכן בעולם הבא. ומי שחושב זולת זה אינו מכלל חכמי ישראל הקדושים, המקובלים מסתרי התורה התמימה:", + "והנה הפסוק הראשון שרמזנו, והוא שבו התחלנו בחשבונו האח\"ד בשני\"ם, והשני\"ם באח\"ד, והרוצה לדעת זה יחלקנו לשני חלקים שוים, ויכיר שהחלק האחד עולה שמו\"ת מפורשי\"ם, וכן החלק האחר עולה שמו\"ת מפורשי\"ם. וזהו סוד תרע\"ו, הוא חשבון המרובע של השם המיוחד. והוא עולה כמספר כ\"ו פעמים כ\"ו, שכללו תרע\"ו. וכשיבין המשכיל חלוקן שסודם י\"ב שמות (יב' פעמים כו') מצד זה שעולין שי\"ב, גם י\"ד שמות (יד' פעמים כו') מצד זה שעולין שס\"ד וסודם השט\"ן הנולד מזה\"ב. אז יבין סוד נזמי הזהב וסוד העגל הנמצא בלב ובגלגל אשר חותמיו של זה שתי וערב וחותמיו של זה שתי וערב. והוא שצריך לקרעו עד שיבטל כחו ושמו, ונח\"ש עפר לחמו, ועם זה כח ישראל גובר על עוכריו, כי הוא 'ש\"ר התועב\"ה', אבל 'מכי\"ר התשוב\"ה' ועונה אמן בעל כרחו ולא נאמנה אלא על רוחו ומגיד לאדם מה שיחו, ואם בזנבו כחו יחרם בחרם יריחו, וירם קרן משיחו אשר שם ביי' מבטחו:", + "ועתה בני יוודע לך באמת, כי לולי היותי חס על כבוד אבותיך הקדושים, לא הייתי כותב לך דבר מכל זה העניין, כי הוא דבר שעומד ברומו של עולם, והקדמתי לך זו ההקדמה כדי לקשור עמה מה שתשמע לפנים. ודע שאם יפתוך שום אדם לומר לך שהוא מקובל מסתרי תורה, ואינו בקי בנתיבות \"ספר היצירה\", שהם ל\"ב נתיבות פלאות חכמה והם עשר ספירות בלימה, ובסוד עשרים ושתים אותיות יסוד, אין ראוי שתאמין בקבלותיו הנסתרות המורות על ידיעת השם בשם, עד שיביאו לך ראיות ומופתים מנתיבות הספר הנכבד ההוא, או מן הדומים לו מספרי חכמי הקבלה ז\"ל, או מתורה שבכתב הכוללת כ\"ד ספרים:", + "והזהר בך והשמר לך ושמור נפשך מאד מלהרהר אחר חכמי הקבלה, ולא תכחיש מהם דבר, אלא מה שימסרך אדם מעניין מכחיש המורגש או המושכל, והוא שאין דבר מנתיבות הקבלה האמתית נופל תחת אפשרות ההרגש האנושי. ואמנם הקבלה היא ענין שגלהו השכל האלקי לנביאים לבדם. כמו שנאמר, \"כי לא יעשה אדני אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים\" (עמוס ג' ז'). והוא הענין שנעלם מחכמי המחקר תכלית ההעלמה ואינו ראוי לכל אדם כי אם ליחיד אחד המשוטט בין היחידים הרבים, המיחדים את שם הנכבד בקבלה בלתי מוצאת לפועל. והיה זה תוכם יחיד כמו שהנפש יחידה בכל הגוף בעל האברים הרבים. ובזכותו כולם חיים ובעבורו נבראו כולם. והוא נברא להכיר את קונו ולעבדו בלבב שלם ובנפש חפצה עבודת אמת:", + "ומפני שראיתיך בכתבך מבקש ממני פירוש \"ספר יצירה\", ופירוש האלפא ביתות היוצאות ממנו, מהם שראית בכתב ששלחתי לך ומהם שלא ראית, עלה בדעתי לרמוז לך מזה ומזה, דבר מספיק לכיוצא בך, ולפתוח לבך על דרך האמת בקבלה הפותחת הלבבות, ולא המדומה המכזבת, בפתיחת לב אשר לא יכזבו מימיו. ואמנם מפני שאי אפשר לפרש לך כל דבר בספר, מפני פחד עיני בשר העיורים, אדבר בזה עמך בקצת ראשי פרקים, ואם תרצה להצליח תשלימו מעצמך והיה ה' עמך:", + "והנני רוצה להתחיל לך במסירת הקבלה לפי דרכי \"ספר היצירה\" בכלל. ואני יודע שאם תרצה להשתדל להשיג האמת יפתחו לך בו שערי רחמים:", + "דע כי כלל כל הקבלה נכלל בשני עניינים הנזכרים \"בספר היצירה\". האחד מהם ידיעת עשר ספירות והשני ידיעת כ\"ב אותיות, וצריך שישתדל המקבל שמקבל שמות הספירות תחילה לקבל שפע אלקי מהם בעצמם לפי מדותיו. וידבק בכל ספירה וספירה מהם לבדה ויכלול דבקותו עם הספירות כולן יחד ולא יקצץ בנטיעות. ויעיין תחילה בספירה העשירית בכלל שהיא:", + "הראשונה והיא הקרובה לו, ושמה צדק. והיא השכינה ונקראת בשמות רבים, והמשיגה הוא המדבר ברוח הקודש. ורמזה \"ולמשח קדש קדשים\" \"ולהביא צדק עולמים\" (דניאל ט' כד'). וצריך המקבל לרדוף אחר זו ההשגה בכל כחו שלו, \"צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ\" (דברים ט\"ז כ'), ונאמר \"צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה\" (תהלים קיט'). \"וצדיק באמונתו יחיה\" (חבקוק ב' ד'), ורבים מהם עד אין מספר:", + "ואחר כן יעיין עוד בשנית לה שהיא הספירה התשיעית והיא שרש לעשירית שהיא ענף אחרון לכל הספירות, ושמה יסוד. והיא נרמזת בברית מילה ומכח זו הספירה התשיעית עושה העשירית פירות. ונכרתו בה שלש עשרה בריתות בסוד האבות ובהן עיקר פריה ורביה:", + "השלישית שהיא השמינית שמה הוד, \"אשר תנה הודך על השמים\" (תהלים ח' ב'):", + "והרביעית שהיא השביעית שמה נצח, \"נעימות בימינך נצח\" (תהלים ט\"ז י\"א). ועל שתיהן השוקים עומדות, וברית יחד מכוונת באמצע במילת המעור ואלו השלש ספירות מורות על המצאות העולם התחתון. והראשונה מקבלת שפע משלשתן ומשגחת בחלק דק ממנה. ואחרון נקרא חלון על תחתונים כולם, ודי להם בו לפי מהותם לתנועה שכלית וגשמית לברוא בם בריות, ולחדש עולם בכל יום ויום תמיד מעשה בראשית:", + "ועוד החמישית שהיא הששית שמה תפארת. וזכה בה יעקב אבינו והיא מדת האמת. שנאמר, \"תתן אמת ליעקב\" (מיכה ז' כ'). ובה שם המיוחד חתום כ\"ו וכתר השכינה שהוא י' על ראשו יעקב ישראל, וכן ראש יהודה, י' שלו המלכות, וגם הודה לתמר כלתו באמרו \"צדקה ממני\". והיא אמרה \"הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה\". ואמרה \"לאיש אשר אל'ה ל'ו אנכ'י הר'ה (בראשית ל\"ח כ\"ה), בסופם חתום השם. וכשתחבר כלל מספר יהוד\"ה ותמ\"ר תמצא שם המפורש הרמוז למעלה, ורמז שם בן הארבע אותיות, \"ומהללים לשם תפארתך\" (דה\"א כט' יג'):", + "והששית שהיא החמישית, בה העולם מתחיל להתהפך בחותם ו\"ה, יה\"ו, ראש יו\"ה עקב מעלה ומטה רום ותחת, חמש ושש, שש וחמש, חמש וחמש, שש ושש, שמח העליון, שמח התחתון, שש התחתון, שש העליון, העליון שש ושמח, ותחתון שש ושמח, והנפש שהשם מקיף סביבה חתומה בחצי השם התוכיי שמספרו וגם דברו חמשה וששה. וכן היא שמחה וששה. וזהו סוד ונהנין מזיו השכינה, \"ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה\" (ישעיה ל\"ה י'). ושם זו הספירה גבורה והיא מדת הדין ויצחק אבינו קבלה שנאמר \"ופחד יצחק היה לי\" (בראשית ל\"א מ\"ב). \"וישבע יעקב בפחד אביו יצחק\" (שם נג'):", + "השביעית שהיא הרביעית שמה גדולה והיא מדת החסד והיא מדת אברהם אשר דבק בה לאהבה. שנאמר \"וחסד לאברהם\" (מיכה ז' כ'), ובה נברא העולם ונתחדש ונבנה, \"כי אמרתי עולם חסד יבנה\" (תהלים פ\"ט ג'), \"כי חסדך גדול עלי\" (תהלים פ\"ו י\"ג), \"וחסד יי מעולם ועד עולם על יראיו\" (תהלים ק\"ג י\"ז). ואלה השלש ספירות עוד הן נפשיות ועוד הן זרועות עולם (ולב האדם) מכריע בין פעולת זרועותיו כשהוא נימול \"ומל יי אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך\" (דברים ל' ו'), אלה זרועיך. וסוד כח הלב בסוד זאת הספירה המתהפכת עם הנצח בסוד ארבע אם שבע הנודעים מדרך סוד באר שבע א' רע\"ב שב\"ע, שכך דרכו של הלב במלחמתו, פעם הוא רעב ופעם הוא שבע. וכן השמ\"ש:", + "והשמינית שהיא השלישית שמה בינה. \"כי אם לבינה תקרא\" (משלי ב' ג'), \"ובכל קנינך קנה בינה\" (שם ד' ז'):", + "והתשיעית שהיא שנית שמה חכמה. \"יי בחכמה יסד ארץ\" (שם ג' יט'), ארץ העליונה, בית המקדש של מטה, מכוון כנגד בית המקדש של מעלה:", + "והעשירית שהיא הראשונה שמה מחשבה וקרא זה כתר עליון וסודה מתהפכת עם הראשונה שהיא העשירית עם דרך היות שמה צדק, וכן בהיות לאדם מחשבה צודקת מקבל כח כללי משתי הספירות האלו וחשבון מחשבה ספירה על כן החשבון והמנין והמספר שרש ראשון להוציא בהם השכל מן הכח אל הפעל השלם באמת. וזו היא צורת י' ספירות:", + "וזה אני רוצה לגלות אותן יותר יפה לסוף הספר ושם תמצא יותר יפה:", + "הנה כבר רמזתי לך סוד הספירות הנרמזים בפסוק זה, \"לך יי הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך יי הממלכה והמתנשא לכל לראש\" (דה\"א כט' יא'). וסימנם 'ג' ג' מנצ\"ח הבי\"ת', ורמזם 'ת\"ג מחיצ\"ה בג\"ן'. וסוד מחיצ\"ה צמיח\"ה. כי השם ית' הצמיח תג בגן, ושמו אגו\"ז עגול מחוץ ומרובע מבפנים ונחלק לשני חצאים. ושניהם אדוקין זה בזה והם שנים והם אחד. והוא שנרמז בפסוק זה, \"אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל\" (שה\"ש ו' יא'):", + "וכל זה ידוע לכל מקובל שלם שקבל סתרי תורה, כי התגים אשר באותיות, הם רמז על כתרים. והכתר נרמז בהם \"בספר היצירה\" ליודעיו ומכיריו באותיות אמ\"ש שהם כלי תבונה. תבין זה מסוד השמשים שהם י\"א אותיות. וסימנם, שמלאכת\"ו בינ\"ה וממנו תבין ג\"כ שמות האילן הנקרא עץ החיים, גם עץ הדעת הטוב והרע, אשר שניהם בתוך הגן כדמות הפרי שבתוך קליפות האגוז:", + "והפירות ג' מינים. (א) פרי נאכל מבית ומחוץ כולו, כאתרוג והדומים לו. (ב) ופרי נאכל תוכו ולא ברו כאגוז. (ג) ופרי נאכל ברו ולא תוכו כתמר. ומי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש. והרמז ר' עקיבא שהיה תוכו כברו, ע\"כ נכנס בשלום ויצא בשלום. אבל אחר (אלישע בן אבויה) לא היה כן כי טינה היתה בלבו, ועם היותו חכם גדול בתורה ניצחתו מדת הדין. ויצא לתרבות רעה בעת הנסיון והבחינה. ור' מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק:", + "והזוכה להשגת הספירות צריך שיזהר מן המדות ההפכיות, פן ימות במלחמת היצרים והשמירה כולה תלויה בכך שישים הנכנס בסוד כל ספירה בענין אותיות היצירה כל דעתו בשם הנכבד והנורא לכבודו לבד לא זולת זה:", + "ועתה אבאר לך איך תתנהג בהשגת השם, בכח הספירות הנזכרות, בקבלך שפעם בכלל מהותך. דע שיש באדם שלשה עניינים שבהם הוא משיג כל השגותיו. בכח השנים מהם, בו כוללים י' ספירות בלי פירוד, חמש כנגד חמש, והאחד מהם בו ה' ספירות לבד והם חצי י' השניים פנימיים תלויים בשכל ובנפש יחד. ה' כוחות לשכל תלויות על חמשה חומשי תורה. וה' כוחות לנפש תלויות על חמש מגילות (ס\"א מגולות). והאחד חיצוני תלוי בגוף הפועל ה\"א פעולות חיצוניות (כמו) באותיות, לפי הפעל השלם שבגוף. והם חקיקה במישוש האצבעות בעט, והעט בדיו עם הלוח שעליו חוקק האותיות ומחדש מהם בריות חדשות ובונה עולמו ומחריבו, עד שאומר 'דין אהניין לי'. וזה הפעל הוא פעל אלקים. כי כמו שהאדם חוקק אותיות שהחמר שלהם הוא הדיו. ובאמצעות הקנה הוא לוקחו מן הקסת ומצייר בו צורות מתחלפות, כן השם חוקק אישים פרטיים בעלי צורות מתחלפות באמצעות הקנה בעל הברית. והדיו יורד דרך הצנור לח מן העט מושך אותו מן הקסת ויורה כחץ, עד הגיע אל הלוח בחלון תעלומה ונדבק בפנים ונקפה ומתיבש ונתפש ומצטייר מבית עד התגדלו בהעלם ויוצא לאור העולם. נגלה לחיצונים בחיצוניותו ונעלם בפנימיותו, כדמות האות שנגלהו ניכר ונסתרו נעלם:", + "ומזה תבין סוד העבור, כי איני ראשי להרחיב בו יותר מזה מפני פחד האשפ\"ה הידועה הנזכרת במשלי בניני פלטרין. והרמז הוא אשר שכבת זרע, שהוא דם בכיסיו והוא זר\"ע לב\"ן והוא שט\"ן דומה לדיו אשר הוא שחור. וסוד די\"ו שחו\"ר רו\"ח ושד\"י:", + "הנה החקיקה נרמזת והיא פעל ראשון, והחציבה פעל שני והיא תקון הצורות בחמריהם כתיקון כל אות בדיו. והוא לפי היות ההתחלה מנקודה קטנה בצורת נקודת חולם או נקודת חיריק או נקודת שורק, שזו עליונה וזו תחתונה וזו אמצעית. כח מכריע בנתים, בין פמליא של מעלה ובין פמליא של מטה. בין בית דין העליון ובין בית דין התחתון. ונחצבה הנקודה הזו מן העליון ונחקקה בתחתון. חצובה מרוח הקדש והחקוקה ברוח (החול) [הקדש]. והיא עולה ויורדת ועומדת תלויה באמצע. ומדת הדין קשה תוך האות שמה דגש והיא נקודה אמצעית. ומדת הרחמים רפה היותה על האות, רמז אל ההקפה, ושמה רפה רך וקשה תבנית גבור וחלש ופתח וקמץ עם צרי וסגול הם מתחלפים. שהם שני מלכים ושני משרתים. קמץ גדול וקמץ קטן שהוא הנקרא צרי. שני מלכים, אחד מורה על מלך גדול ואחד מורה על מלך קטן. והנה שני כוחות, כח גדול וכח קטן, פתח גדול ופתח קטן שהוא הנקרא סגול. שני משרתים, אחד מורה על כחו שהוא גדול. ואחד מורה על כחו שהוא קטן. והסוד הוא לפי מה שזכרנו, בצורה זו המצויירת פה:", + "א א א א א א א א:", + "כמו ג' נקודות בשורק, במקום נקודה אחת אמצעית. להודיע שהתיבה כלולה משלש כוחות והשגחתה בתחתונים ומבטת תמיד לאחריה. כלומר, מה אחריתה. וכשתחבר שני המלכים שהם קמץ וצרי, אשר סודם קטן וגדול, שם הוא ועבד חפשי מאדניו. תמצא צורות שניהם משותפות שוות עם צורות שמשיהם שהם פתח וסגול. כי אלה נכללים בקו אחד ושלש נקודות זה כל קו אחת ושלש נקודות כאלה כן אלה. וארבעתם אם כן מורים על מעשה מרכבה ועל הצטרפות אלה עם אלה, וכולם אם כן שני קוים ושש נקודות לארבע צורות. ועל דרך משל א ב ג ד נקודם בארבעה נקודים וצרפם והפכם בכל גלגליהם ותבין מהם \"סוד אדני ליראיו\":", + "ודע כי השורק המשולש רמז לקו נוטה למערב. כי השכינה במערב והוא שמש לנקודה האמצעית. ודע כי השוא שצורתו בעלת ב' נקודות תחת האות, משתתף לעתים עם המלך הגדול שהוא הקמץ. וימהר תנועתו, וישנה אותה לעלוי, להדמות אל המלך היושב על הכסא והוא החולם. הוא משתתף עם המלך הקטן הנקרא מלך קטן והוא הפתח הגדול. כי ארבעתם ארבעה מלכים הם. אלא השנים גדולים והשנים קטנים ומשתנים וממהר תנועתו לבד ואינו משנהו. וכן משתתף עם הסגול וימהר תנועתו ולא ישניהו. אבל אינו משתתף עם הצרי לעולם והוא דומה לו בצורתו, אבל לא במערכתו ותנועת שניהם הפכית כי זה מאחר התנועה וזה ממהר התנועה. 'ודמיאן נקודתא באותיותא כנשמתא דחיי בגופהון דבני אנשא'. ומספר כל הנקודות יד\"א עם הדגש. ורמזם \"פס יד\"א כי כתב\"א\" (דניאל ה' ה'). וכלל הקוים ב\"א עם הרפה וכבר נרמז בסוד גם \"אהב\"י אהב (ו\"מ י\"מ) [ומשחרי ימצאנני]\" (משלי ח' יז'):", + "והנה החציבה נרמזת בפעל האנושי אשר ממנו יודע הפעל האלקי. כי המלאכה משבחת את בעליה או מגנה אותו. ואם היא מופלאה יפלא השבח:", + "וכל צורות מלאכה נחלקת אל שלשה מינים שסימנם שב\"ח, ורמזם \"מבכי נהרות חב\"ש\" (איוב כ\"ח י\"א). והן צורות חלק כדמות הלובן בלוח או השחרות על הלובן באותיות על הדף. וצורה בולטת וצורה שוקעת כדמות חותם הזהב על השעוה. ושתי הצורות השניות הפכיות, והראשונה אמצעית ביניהן, שאינה לא בולטת ולא שוקעת. וכשהשמש זורח לנו מהמזרח, מראה לנו צורה בולטת ומתחייב ממנה האור. וכששוקע במערב צורתו אצלנו שוקעת ויתחייב ממנה החשך:", + "ואמנם צורת האותיות עם היותה בדמות חלק נוטה אל הבולטת, וצורת העינים בולטת מן האותיות שבה צורה בולטת עבה וגסה מאד בעניין יחודה, יעלה בסוד האורים והתומים ומצטיירת בתוך עיני הראש. ומאירים האותיות את העינים בשקיעתן בהם ומשם עובר הכח אל הלב ומשתקע בו בולט. והלב מקבלו ומשלים בהם פעלו ויוצא מן הכח אל הפועל, בהשגתו זאת המופלאה הנעלמת. ומי שרואה את האותיות ואינו מגיע בראייתם אל זה הפעל הנעלם, דומה בהם לפי ערך זה המעשה האלוקי המופלא, למי שאינו מכיר את האותיות ורואה אותם כתובות בספר, שלא יעבור דבר מהם אל תוך לבו להבין מה שהם אומרים ולא ישיג כוונתם בשום פנים. כן הרואה גוף האדם ואינו משיג עניינו, שלא יתכן שידע למה נברא ומה עניין מציאותו ומה תכלית הכוונה בו. וכמו שיש לגוף עניינים מתחלפים, כך יש לכל אות ואות עניינים מתחלפים:", + "ומכאן ואילך אם אתה חכם תבין החציבה הנזכרת. והנה חקקן חצבן אמורים והחציבה כטעם שהיא מוטעמת ומתוקה כשהיא יפה ונאה. והפכה כשהיא כעורה ומגונה. שקלן, דומה לפעל נחירי האדם. תדע זה מסוד שקל הקדש באמרו, \"מחצית השקל בשקל הקדש. . . לכפר על נפשותיכם\" (שמות ל' יג'). כי הסוד, \"ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם\" (שם). והמגפה נעצרת עם ריח הקטרת. \"וירח יי את ריח הניחוח\" (בראשית ח' כא'). והמשקל מישב הדעות והנחירים שוקלי השעות הנפרדות והזוגות בסגולת המנין. וכתיב \"ויפח באפיו נשמת חיים\" (בראשית ב' ז'). והשוקל האותיות צריך שיתבונן בסוד הזכרת השמות עם הנשימות הנעלמות החתומות בכל החכמות ובהם יחיה אחרי מות. והנה המשקל והריח נרמזים המירו התמורה היא במראות מתחלפות נראות לעינים ודומים לצבעים ולטבעים. כי הטבעים הם מחליפי צורות וממירין זו בזו צורות לחם בצורת דם. וצורת עסה בצורת לחם וצורת קמח בצורת עסה. וצורת חטה בצורת קמח וצורת שבולת בצורת חטה. וצורת עשב בצורת שבולת. והנה זה למפרע וישר עשב שבלת חטה קמח עסה לחם דם. והנה עשב בעל שב\"ע צורות בהגיעו לגוף הניזון. ואמנם זה באדם, אבל שור אוכל עשב מתהפך מיד בגופו אל דם. וסימנם באדם ד\"ל ע\"ק ח\"ש ע':", + "והצבעים מתחלפים וראשוניהם לבן. שהוא מקבל כל הצבעים, בסוד אש לבנה. ואחרוניהם שחור שהוא תכלית כל הצבעים בסוד אש שחורה. והשם חקק תכלית התורה שהוא ישראל בראשיתה שהוא בראשית. ורמז דבר זה אמרם ז\"ל, מחשבתן של ישראל קדמה לכל, שהם תכלית כל היצירה וחותם כל המציאות. כמו שהם חותם כל התורה. ועל זה העידה הקבלה שצריך לכתוב לעיני כל ישראל בסוף שיטה אחרונה מיוחדת לעצמה ובאמצע השיטה כדמות החותם \"לעיני כל ישראל\":", + "צירופם כל\"ל איל\"ן עשיר\"י, כולל עשר ספירות וכן מספרם הספירו\"ת. והם עמקי שכל הפועל והם מעמקים תהום. רמז להם \"תהום אל תהום קורא לכל צנוריך\" (תהלים מ\"ב ח'). וסמיך ליה, \"כל משבריך וגליך עלי עברו\". וכן תמורת האותיות מעמקת עד תהום רבה ועולה למעלה ויורדת למטה, פעם מאירה התמורה את העינים ופעם מחשיכה. כי העינים רואות בהמצא האור עמהם ובהיותם פקוחות. ובאור מבדילות בין התמורות שהם אות וחיים וברכה וקללה וטוב ורע אולת וחכמה חן וכעור זרע ושממה עבדות וממשלה. ובתמורה מקום הסכנה שאם העינים עיורות אינם רואות עם האור:", + "ובתמורות יצאו ההכנות בעניינים הפכיות, כמו ששמעתי אומרים שהשוטים הופכים מלת \" (בצלו) חמדתי וישבתי\" (שה\"ש ב' ג'), ואמרו (צלוב) שהיא מצורפת. ומי שפירש כך אמר (בצלו של צלוב) חמדתי וישבתי ועל זה הלך ולא ידע מאמר, \"לא תלין נבלתו על העץ\" (דברים כ\"א כ\"ג). והראיה כי קללת אלקים תלוי לא היה חומד לשבת (בצלו) והרוצה לתלות יתלה באילן גדול. וזהו טפשות ורשע מן המוציא דברי התורה למינות, שהרי אם היה שיר השירים שהוא קדש קדשים חול והיו העניינים כפשוטם חס ושלום, יורו כל דבריו אהבת חתן וכלה גופים לבד, ו\"חלילה לאל מרשע ושדי מעול\" (איוב ל\"ד י'). לשום חכם שלם והוא מבני ישראל שהם זרע קדש, מבני אברהם יצחק ויעקב ותלמידי משה ואהרון ודוד ושלמה, להעלות במחשבתן ששיר השירים הוא כי אם משל לכנסת ישראל עם הקב\"ה, שהוא לה כחתן שלם בכל השלמויות והיא לו ככלה שלמה בכל השלמויות, הוא לפי האלהות והיא לפי האנושות. והדבקות והאהבה בינה ובינו משותפת על דרך עלה וירדת, זו עולה וזו יורדת. \"מי זו עולה מן המדבר\" \"אל גנת אגוז ירדתי\", רומז לבתולה אשר דם בתולים ברכתו \"אשר צג אגוז כגן עדן\" וכו':", + "וצורות השתתפות שניהם כצורות זכר ונקבה איש ואשה שכינה ביניהם. והוא החותם הידוע, י\"ה או אמור חצי השם, שמחציו מתמלאה תיבתו. זכו שכינה ביניהם לא זכו מסתלקת מביניהם, ונשארו אש אוכלת אש כמו שכתוב בפרקי דר' אליעזר וכן חתן וכלה. והאהבה האנושית אינה משתתפת עם האלוקית אלא אחר רוב תלמוד תורה ואחר רוב השגת חכמה ואחר קבלת הנבואה. והיא סוד חת\"ן תורה, תי\"ו תוך ח\"ן, (ח) חכמה מימינה (ת) נבואה משמאלה נו\"ן כל\"ה. סימן עשר ספירות אלו בכלל:", + "אב, גד, הו, זח, טי:", + "כללם כל\"ה רמז למען שהוא כולל עשר נפשות, שהם בעלי עשר צורות מתחלפות. אבל מינם אחד, ולהם חזן אחד מדבר ומנהיג וכולם מביטים אליו ועל פיו יחנו ועל פיו יסעו. והשאר תשעה אנשים, שלשה כהנים ושלשה לויים ושלשה ישראל, שלשה בתי דינים. והעשירי יהיה קדש לה', וכלל מרובעם של עשר ספירות לפי זו הצורה:", + "א ד ט יו כה לו מט סד פא ק:", + "א' פעמים א', ב' פעמים ב' הם ד'. ג' פעמים ג' הם ט'. ד' פעמים ד' הם יו' וכן כולם. אגו\"י הולך כך, א'ב' הם ג'. ג' עם אב' הם ו'. ד' עם אבג' הם י'. ה' עם אבגד' הם יה', כי אבגד' עולה עשרה, וה' הם י\"ה. וכן כולם עד נ\"ה. כשתמנה הנוסף על המרובע יעלה בכללו שכ\"י, והשאר נ\"ה והנה סודם שכינ\"ה. הא למדת מכאן שהיא כוללת עש\"ר ספירו\"ת בלימ\"ה. ומספרם קדו\"ש והוא סוד או\"ר או\"ר, ורמזם יהיה נודע מן יה\"י או\"ר ויה\"י או\"ר. אלף וו רש רוח הקדש, אלף וו רש איש ואשה תאג\"י כתרים. והנה אגלה לך עתה למה קראם בלימה:", + "א ג ו י יה כא כח לו מה נה:", + "דע כי אלה האותיות מורות גם כן על עשר ספירות, אשר מהם התחייב, והמספרם י\"ו אותיות. וכן המרובע שכתבתי לך גם כן הן י\"ו אותיות הרי מספרם ל\"ב. וכלל הראשונות בחשבונם עולה הי\"מ. חברם אלה עם אלה ותמצאם בלימ\"ה, וסודם ים הלב. כלומר שהלב משוטט ומתפשט בים החכמה, והוא ים של עשר ספירות ולהם שלשה ספרים הנזכרים. הדרך הראשון מספרו נ\"ה. וזה שכתבנו פה מספרו ר\"כ. והמרובע שלפניו מספרו שפ\"ה. וכלל שלשת המניינים לפי מספרם עולה 'לי\"ל שמרי\"ם'. וסודו 'ע\"ת ק\"ץ' והנה מצורף 'הכ\"ר הנפ\"ש', \"וכסאו כשמש נגדי\" (תהלים פ\"ט ל\"ז). וסוד 'בל\"י מ\"ה' 'כסא\"ו' וסוד כסא\"ו 'לבנ\"ה', ולבנ\"ה כשמש נגדי ודמים והבן עמהם סוד 'נגד\"י' שהוא 'בינה' כוללת 'גד\"י ודל\"י' שהם משרתי 'כוכב שבתי' שסודו 'מחשבתי', והכל בינה מחשבתי והמשיגה הבין מחשבתי. והנה לבנה בבינה, גם חכמה כחמה, ודעם. וכשתבינם ותכיר קשר המולד בתקופה, מהם תבין השפע הנשפע מן המשפיע אל מקבלו:", + "ודע כי ג' דרכי הספירות שכתבתי לך, הם בסודם בינ\"ה. ופירושו י\"ב פעמים נ\"ה, שהעולים ע\"ת ק\"ץ, והכל ס\"ם, והוא סת\"ר. וסודם ימינ\"ו, ו' פעמים ימי\"ן, \"נשבע יי בימינו\" (ישעיה ס\"ב ח'). \"כי חלק יי עמו\" (דברים ל\"ב ט'). \"וכפר אדמתו עמו\" (שם מג'). \"עליו בשמים ירעם\" (שמ\"א ב' י'). \"ויהי למטה בכפ\"ו\" (שמות ד' ד'), בימינ\"ו. כל אלה רמזי הבינה הדומה ללבנה. וכן באמת 'חמ\"ה ולבנ\"ה' הם מורים לאדם 'חכמ\"ה ובינ\"ה' אם זכה לדעת מהלכם לפי סוד העיבור ואם לא זכה הם לו 'מלאכ\"י חבל\"ה', והנה חכמה ובינה שנים. ודע כי חותם ג' הדרכים יחד שעולה 'קלל\"ה ממית\"ה', בם 'כ\"ח ברכת\"י', מפני היות בהם 'גמו\"ל וענ\"ש נהפ\"ך', ובהם הליל\"ה והימי\"ם חיי\"ם, שבם 'אלקינ\"ו מחי\"ה המתי\"ם', בכח הזמן שעליו תלויה כל אמונה ומי שאינו יודעו ומכירו נשמת מה לו. וסוד זמ\"ן זי\"ן מ\"ם נו\"ן, והוא החמ\"ר הראשון העליון, והוא במספרו נבר\"א. וזהו סודו לפי צורות הספירות. והשתכל בו והבינהו:", + "א:
אב:
אבג:
אבגד:
אבגדה:
אבגדהו:
אבגדהוז:
אבגדהוזח:
אבגדהוזחט:
אבגדהוזחטי:", + "וכן עוד שיושלם טור אחרון שהוא בו כ\"ב אותיות ואז יעלה מספר כל הצורות בכלל החמ\"ר שסודו נבר\"א על פי האותיות לפי דרך אצילותן מן אלף ועד תיו. ועליהם נאמר, \"פלאו\"ת עדותיך על כן נצרתם נפשי\" (תהלים קיט' קכט'):", + "ודע שמניין הכללים שתספור בחבור כ\"ב אותיות עולים ר\"ר, שהם ששה אלפים גם ה'. ואם תחברם תמצא כרו\"ב שהוא ע\"ץ החיי\"ם. ואם תאכל מפריו גם ברו\"ך תהיה ולעולם תחיה. ועוד צריך שתהפכהו מסופו לראשו עד שיצוייר שלם בחותם שלמה בששה קוים, על דרך זו וכן הכל עד אלף:", + "ת:
תש:
תשר:
תשרק:", + "ואז תהיה מלת א\"ת חותם. ואז תמצא כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה. ותכיר שנים כרובים זהב, אשר על הכפרת שהם בסוד השכינה. כאמרו \"וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים\" (בראשית ג' כד'). לשמור ברוח הקדש הכרוב. ורמז המתהפכת תמצאנו ברמז סופי תיבות של פסוק הראשון של זה החיבור, ת'צ'ה ת'נ'ה (משלי א' כ'). ואמנם ראשי תיבות גם הם רמז ח'ב'ת ב'ת'ק. להודיע בם אימתי נברא העולם, ויוודע מהם אשר בתשר\"י נברא העולם והעד שהוא יום הדין. ואנו אומרים \"זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, כי חק לישראל הוא ומשפט לאלקי יעקב\" (פסיקתא דרב כהנא פסקא כג' אות א') והנה ראשו ח' וסופו ק' ותוכו ב\"ת. \"ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינ\"ה\" (בראשית ל' כא'). הוא מידת הדי\"ן, כי צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד. ואם כן הנה סוד האחד כרו\"ב נבר\"א, וסודו ימי\"ן שמא\"ל והוא איל\"ן שמי\"ם. והנה צורת ההתהפכות הנזכרת מספרה כ\"ח הק\"ף, וסודה כ\"ח הפני\"ם, והיא כ\"ח הפע\"ל כ\"ח אלף וקפ\"ה הם דעם והבינם כי הכל תלוי ב\"ך, והוא מנהיג המין. ורמזו אכי\"ר יג\"ר שהדותא, וכשתכפיל מספר הספירות זה על זה, יעלה מספרם שם ר\"ל נבר\"א ונ\"ה ול\"ב. וכשתהפכם תמצא ש\"ם שני, \"שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו\" (שמות ט\"ו כ\"ה):", + "ועתה אשוב אל מלת צרפן. דע כי הצירוף דומה לשמע האזנים, כי האזן שומעת והקולות יצטרפו לפי צורת הנגון וההברה. והעד כנור ונבל שמצרפין קולם ובצרוף הקולות האזנים שומעות חילוף ותמורה בחבלי אהבה והיתרים המוכים ביד ימין וביד שמאל הם מתנועעים מביאים הטעם המתוק לאזנים. ומהם עובר הקול אל הלב ומן הלב אל הטחול והשמחה מתחדשת בינתיים באמצעות תענוג חילוף הנגונים. ואי אפשר לחדש זה כי אם בצורת הצירופים והוא שיכה המוכה ביתר הראשון הנמשל לאות א' על דרך משל ויעבור ממנו או אל יתר אחד או ב' או ג' או ד' או ה' כלומר אל יתר שני או שלישי או רביעי או אל חמישי כי נעמוד בחמישי על דרך משל ומשם יגלגל ההכאות ויחדש בגלגול, ניגונים ונעימות מגלגלין הלב באמצעות האזנים:", + "וככה הוא עניין הצירוף לגלגל האותיות מחוץ עם העט בצורת צירופי אותיות אמ\"ש כאלה, אמש, אשמ, משא, מאש, שאמ, שמא. כן כל כיוצא באלה והדומים להם:", + "ואם כן כבר גליתי לך כל הנגלה המושג בהרגש. וצריך להודיעך מעתה מה שימצא בזה העניין בכח הדמיון שהוא המשיג השני הפנימי. ואקדים הקדמה קטנה לפני זה, והיא צריכה מאד לפי כוונתי בעניין זה. ואומר שכבר התבאר במופת שהאדם מורכב משלשה עניינים מתחלפים. האחד מהם האדם שהוא מורכב מארבע יסודות המורכבים מארבע צורות ראשונות, והם אשר חמרם חמר אחד והוא החמר הראשון התחתון אשר מציאותו בכח. וגבול מקומו תוך גלגל הירח שהוא האחרון שבגלגלים כולם. והגלגלים מקיפים זה את זה. והשני הנפש הנשפעת מהם והיא צורה לחומר הראשון. והשלישי השכל. ומפני שקדמו למציאות הגוף צורות אחרות והם שבע צורות, היתה זאת צורה שמינית ונשתלשלה מגלגל המזלות שהוא השמיני המקיף השבעה. ומתוך היותה בעלת צמיחה נודע ממנה שכחה מתפשט תחילה על הכבד וממנה הגוף צומח, ודומה בזה לאילנות ולעשבים הצומחים. והוא הפעל הראשון הנפשי שהוא פעולת הגוף. והוא בעצמו כולל שבע פעולות ידועות לכל, מכח הזן הפועל בניזון באמצעות המזון, עד שוב המזון זן וניזון. וכל זה הכח ארצי ועפרי ותחתון ואינו צריך אל גלגל עליון, כי די בו במדות היסודות שהם הקור והחום והלחות והיובש ומה שיתחייב מהם מן האיכויות הנשארות המתחייבות מאלו הארבעה:", + "ולפיכך נאמר כי התחתונים תמים, ועוד כחה מתפשט ומתעלה ושוכן בלב ויקרא חי והוא פעל נפשי שני לראשון וכעדות הקבלה התוריית. כי הצמחים כולם אינם צריכים אל גלגל חי שהרי נבראו ביום השלישי לפני הכחות הגלגליות החיות. אבל החיוני צריך אליהם מפני שהם נבראו ברביעי ונפש חיה נבראת בחמישי. ובששי אחת מימיית (מיסוד המים) ואחת ארציית. ואם כן הם שני מינים חיים, האחת שרץ נפש חיה מימיית והמה עפריית רקקיית נוטה לארציית והשנית נפש חיה ארציית:", + "והנה המים לחים וקרים, וקרירותם מצד צורתם ולחותם מצד חמרם. והקר והלח אי אפשר לו להיותו חי, ואיך נמצאת נפש חיה מן המים. והמים מקבלים כח מן הירח והוא המאור הקטן וכנגדם נאמר ביום השני, \"יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים\" (בראשית א' ו'). ומדת המים חסד וסודו של\"ג שתחת כסא הכבוד. הוא החש\"ך שנאמר \"חשכת מים עבי שחקים\" (תהלים י\"ח י\"ב). והרמז בהשגתם אמר רבי עקיבא, כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנאמר דבר שקרים לא יכון לנגד עיני (חגיגה יד.):", + "ואמרם \"אבני\", יורה על שני מינים. וכן כתיב, \"ונטה עליה קו תהו ואבני בהו\" (ישעיה ל\"ד י\"א). והאחת היא אבן שתיה שממנה הושתת העולם. ושתיה שם מורה שני עניינים. אחד מלשון שתי כלומר יסוד. ואחד מלשון \"והשתיה כדת\". ולפיכך אומרים שמשם הקב\"ה משקה כל האילנות והוא סוד מופלג. והשנית היא אבן ספיר דמות כסא, זאת מקפת בכל וזאת מקפת מכל. ועל כן יש ביניהם תכלית ההבדל ואינם דבר אחד במהותם. והאומר שמהותם אחד דובר שקרים, אבל באמת נקראים בשם אחד והוא שם מים. והמגיע אל זאת ההשגה צריך שיתדמה בהשגתו לרקיע המבדיל בין מים למים ויהיה גם הוא מבדיל בין מים העליונים למים התחתונים:", + "נמצא שהמבדילים הם שלשה, שענין המים הנקראים חכמה והם האלקים והרקיע והאדם. וצריך לדעת זה מתוך התורה שאמרה על הרקיע \"ויהי מבדיל\". ועל השם \"ויבדל אלקים\". ועל האדם שהם ישראל לבד. שנאמר \"ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם\" (יחזקאל ל\"ד י\"ז), אתם אדם ולא הגוים אדם והוא סוד נעשה אדם כי השאר הם בהמות וחיות ועופות. ונקראים בשם אדם בשתוף השם ובחילוף הענין בשתוף שם חי. ואם כן ישראל המובדלים מן האומות שנאמר \"ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי\" (ויקרא כ' כו'). ונאמר \"והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ\" (שמות י\"ט ה'). הם המבדילים לבד שנאמר \"והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה ובין העוף הטמא לטהר ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא\" (ויקרא כ' כה'). ונאמר \"זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל נפש השרצת על הארץ להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל\" (ויקרא י\"א מ\"ו):", + "ודע כי סוד 'שר\"ץ נפ\"ש חי\"ה' הוא אצל המקובל השלם גדול מאד וסודו האחד 'שר\"ץ מכי\"ר החפ\"ץ', והוא 'ת\"ג שומ\"ר טפ\"ה' אשר ממנה הגוף המדמה. והיא נחלקת לשני דמי\"ם ד\"ם וד\"ם, וכן \"שרץ נפש חיה\" בגי' א\"גם, שסודו ד\"ם כולל א\"ב א\"ם. והוא 'שם המפורש מלא' במבטאו, כי 'נפ\"ש חי\"ה' 'חצ\"י הש\"ם' ובשעה שרץ ומתנועע הוא שלם. וסוד 'ישרצו המים' 'ירצו השמים' 'מ' ציור שם י\"ה'. וייצר בשני יצרים בשני יודין, יצ\"ר יצ\"ר 'ש\"ש מאו\"ת' 'שק\"ר ואמ\"ת' חתומים ביצירתו של אדם, 'בהזכר ונקבה ברא אותם' הדמיו\"ן הר\"ע צוד\"ק ומכז\"ב והבן זה. והנה נאמר \"תוציא הארץ נפש חיה למינה\" והיא ארציית וטבע הארץ לח ויבש, והלח מקבל צורה כשהוא בינוני וכן היבש מעט. אבל הלח במים מקבל הצורות לאחריו למפרע הפוכים באמצעות כל הבל המדומה ששמו בבואה אשר היא באה בו. ומזה תבין שכבת זרע דהא ממנו בביאה דיהא ודיו ודיוהא מסוד זה\"ב י\"ד שתרגומו דהב\"א ב\"ו. והיבש ג\"כ מקבל זה באמצעות הזהר במראה הנקראת אספקלריא ופעל הארץ בששי כפעל המים בשלישי כאשר (פעל) האש והרוח בראשון וברביעי. ואין זוג לשביעי כי אם כנסת ישראל וזה דרך הרמז והסוד המופלג, אבג חת דהו טת דע כי סוד ת\"ת שני\"ם שני\"ם, ובכך סוד הח' ספירות וט' ספירות סודם \"שנים שנים באו אל נח אל התבה זכ\"ר ונקב\"ה\" (בראשית ז' ט') ז\"ה בשנים ז' ראש (זכר) ה' זנב (נקבה) ומה שבתוכם (כר ונקב) סודו ח\"ש מ\"ל. פעם ח\"ש ופעם מ\"ל. ותבין אמיתת זה מסוד חצי כס\"ף וחצי זהב ושניהם יאמרו לך בדברם אתך כך כס\"ף וחצי זהב. ותבין זה מענין אדם הראשון שהיה קרבנ\"ו כזה כמו שארז\"ל שור שהקריב אדם הראשון בעל קרן אחת היית' שנאמר \"ותיטב ליי משור פר מקרין מפריס\" (תהלים ס\"ט ל\"ב). מקר\"ן כתיב ושניהם מספר אחד שוה. והסוד כי י' מספר ספרי\"ם הוא זכ\"ר ונקב\"ה, וכשתקח בו שנים במספר יהיו י' אותיות עם ה' תיבות כוללים יוד ה\"א מרובעים השכינ\"ה, וכן עולים זכר ונקבה י\"ה שמות מיוחדים. וכלל הכ\"ל ה\"ר סינ\"י והם כוללים כ\"ל ש\"ם וכל שכן ש\"ם האד\"ם שסודו ש\"ם א\"ב וא\"ם. וזהו מקו\"ר ד\"ם וממנו 'ילד נוצר' 'מקור הדם' טל והנה 'מקו\"ר הליד\"ה' מצורף 'ש\"ם וד\"ם' 'אנדרוגינוס', עיין בערוך ותדע שכן הוא הדבר ושניהם אסר\"י נו\"ן וד\"ג ותבין זה מן \"אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותה\" (בראשית מ\"ט י\"א). כי שם בן ע\"ב חתום 'ביי\"ן ובד\"ם' וסודם 'עד\"ן'. והנה שני עדים נולדים מסוד גפן עם ענבים כי כן ג\"ן מורכב מן ע\"ב פנים ומהם תדע כי י\"ש ענבים בגן. וכשתצרף גפן עם שרקה תמצא גן משותף עם ש\"ר קפ\"ה שהוא שר הפני\"ם:", + "ודע כי סוד זכר ונקבה הוא שמי\"ם כוללים ז\"ח שמות. ז' מהם זכות בשם יעק\"ב שמדתו מדת אמת והיא התפארת הנחקקת על עשרת הדברות שתיבותיה קע\"ב ומספר אותיותיהם 'עשרים' והם 'שר\"י ע\"ם' וסודם 'רוחות'. והנה 'כת\"ר יעק\"ב' הוא בהיות 'רוח הקודש בגן עדן'. כי 'איש ואשה עדים בגן'. ואמנם ח' מהם חובה כשם יצחק שמדתו מדת פחד. והאי\"ל עד נאמן ועל כן שם אשתו רבק\"ה. ושניהם שני הפכים כי מדתה מדת הדין קשה. שנאמר \"ותמהר ותורד כדה העינה\". והעד כי הנזם על אפה והצמידים על ידי\"ה, והם כד\"ה הזמ\"ן על אפ\"ה מתחיל מן הבק\"ר \"מפחד בלילות\". 'והצמידים' על ידיה, 'מצוה ידים' על ידיה כחות פעולות על כחותיה, וע\"כ היא מהפכת כונת יצחק, \"ויהפך יי אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך יי אלקיך\" (דברים כ\"ג ו'). אימתי \"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו\" (בראשית כ\"ה כ\"ח). כי צף בידיו:", + "והידים ידי עשו היא מדת החרב, ועל חרבך תחיה רצו\"ח עשו\"י לצח\"ק ורבקה אוהבת את יעקב. ואין שם טעם מפורש, על כן נצחה במטעמים שאינו דומה עובד מאהבה לעובד מיראה. כי העובד מיראה מבקש טעם לעבודתו. ואם אינו מוטעם לו חוזר מאדונו. אבל העובד מאהבה כל עבודתו מוטעמת לו תמיד. ומה שהם יהו\"ה י\"ה שמות מיוחדי\"ם הם ו' שמות מכוני\"ם והנה החותם שלם יה\"ו. והנה שפ\"י קצ\"ה מפה גם קצ\"ה מפה, והרמז כרוב אחד מקצה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפרת יהיו שני הכרובים:", + "כרבים כתיב כרבים הם נצח והוד. שים עוד על זה ה' שמות מיוחדים (ידוד) שהם ב' שמות מכונים (אדני) ותמצא הכל חתום בהוי\"ה בשם הקדש אשר הכל הי\"ה. והרמז \"כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצורו\" (תהלים קיא' ו'). וכשתכפול זה (כח) יהיה סודו יו\"ם. כי י\"ו שמות מכונים עולים מ' שמות מיוחדים. כי כן לעולם על דרך היות שם המיוחד עולה ב', לפי סוד שהם אח\"ד אח\"ד בחילוק השוה. ועולה הכינוי אח\"ד אח\"ד אח\"ד אח\"ד אח\"ד ה' פעמים. והנה הסוד ב\"ה בראם. כי שנים מאלה לעולם חמשה מאלה, גם אחד מאלה כשהוא כ\"ו שלם הוא לפי הכינוי שנים וחצי. והנה כל אחד שנים וחצי והנה זה חמשה וזה שנים רמז חמשים שנה (גימ' חמשה שנים). \"וקדשתם את שנת חמישים שנה\" (ויקרא כ\"ה י'):", + "בראם' 'אברם' 'אברך ידו' ר\"ל דיו לזמן הגלות שמספר שנותיו יהיו א\"רכב, אלף מאתים ועשרים ושתיים שנה, ויושלם בשנת החמשים. וישלימו הנצרים שנת אלף מאתים ותשעים. וזהו מה שרמז באמרו \"את הרשום בכתב אמ\"ת\" (דניאל י' כא'). כי בתוך דבריו אמר דניאל \"חלם חזה וחזוי ראשה על משכבה באדי\"ן חלמא כתב ראש מלין אמר\" (שם ז' א'). והם ראשי תיבות אמ\"ת עולים א'לף מ'אתים ת'שעים 'רא\"ש מלי\"ן אמ\"ר' 'מאר\"ץ ישרא\"ל' 'חלמ\"א כת\"ב' 'כ\"ח א\"ם לב\"ת':", + "ארץ ישראל גבוה מכל הארצות ושמה נחלת גוים וחתום עליה 'חלון תגים' והיא 'הטפ\"ה הבתול\"ה' טפ\"ה קרואה נפ\"ש חי\"ה. וזהו \"תוצא הארץ נפש חיה למינה\" (בראשית א' כד') הארץ הידוע, וסימן ארץ אלף מאתים ותשעים והיא ארץ ישראל שהיתה ארץ כנען שהיא ל\"ב העולם. וזהו \"מבכ\"י נהרות חבש\" (איוב כ\"ח י\"א):", + "וידוע כי כח שבתי כנגדו בכוכבים שהוא גבוה מחבריו. והנה הגבוה ראוי לגבוה וישראל אומה גבוהה מכל האומות. \"כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם\" (קהלת ה' ז'). והגבוה הוא עפר ארץ ישראל ועליו גבוה ששומרו הוא שבתי וישראל הם גבוהים עליהם על שניהם וזה מבואר:", + "ודע כי כשתחבר נפ\"ש חי\"ה מימיית עם נפ\"ש חי\"ה ארציית תמצא ביניהן תכלי\"ת ההבד\"ל. אך לשתיהן רשו\"ת באות תאומים כלומר שהם אותיות בטבע כלומר אותיות טבעיות בעולם ובשנה ובנפש. אבל הלשונות הן הסכמיות, וצורות אותיותינו וחבור לשונינו לבדם פעולות אלוקיות. ושתי הנפשות סודם שבת\"י צד\"ק רמז שק\"ו צי\"ת שהוא שם בן מ\"ב שראש אב\"ג ית\"ץ (גימ') בתולה ודגים וסודו 'בתול\"ה ודגי\"ם'. כי ראשו חובר בשני מזלות וסופו חובר בשני כוכבים ועושין הרקי\"ע א\"ש ורו\"ח והמזלות עושין 'די\"ו מימי\"י ועפר\"י'. כי סודו 'במולדו\"ת חי' והם המזלו\"ת שהם 'הרא\"ש' מכל 'גלג\"ל תל\"י'. וסודם בין מזל\"ו ומז\"ל י\"ב בתולה סוף הששה מטלה, ודגים סוף הששה ממאזנים. ואמנם מזל מאזנים נברא משם י\"ה מרובע גם מז\"ל טל\"ה נברא משם ו\"ה מרובע. והנה זה רכ\"ה וזה קכ\"א, ורמזם יחד \"ידוד איש מלחמה יי שמ\"ו\" (שמות ט\"ו ג'). והנה בתולה עפר ודגים מים. שני מלכים (בגימ' בתולה ודגים) 'עפר מים' שניהם קשורים 'שני חייבי\"ם' 'בשני זכאי\"ם' 'ערפליי\"ם' 'רקיעיים' ונבראים 'ענ\"ף מענ\"ף'. ומהם מתהוים העניינים ונמסרו המינים לענפיהם:", + "ודע כי סוד 'נחלת גוים' 'גבריא\"ל א\"ש' ומראהו 'מראה א\"ש' 'וישרא\"ל' 'נחתמו בכוחו', באמרו \"מימינו אש דת למו\" (דברים ל\"ג ב') והוא חמ\"ר פרט\"י, ולפיכך על יד\"ו 'תמח\"ה טפה'. כי כשישראל עושין רצונו של מקום, והוא שישתדלו לדעת שמו הגדול, מיד נעשה השמאל ימין. והטפה שנכתבו ממנה הבריות במדת הדין קשה ובכף חובה נמחקת ונכתבת במקומה הפכה וחלופה והיא טפה חתומה במדת רחמים חזקה ובכף זכות חקוקה:", + "וממה שכתבתי בגלגולי עניינים רבים מדולגים ומקופצים מזה אל זה ורמוזים תבין כונתי בזו ההקדמה. ועתה אשוב אל ענייני ואומר שכבר קמו עלי אנשים רבים שהם חכמים גדולים מחכמי ישראל במקומות הרבה. ויש מהם שהיו בקיאים בראשי פרקים מדרכי הקבלה. ויש מהם שלא שמעו ממנה דבר לעולם. ויש מהם ששמעוה וגינוה, יש מי שגינה אותה מרוב מעלתה ומעוט שכלו ויש מי שגלה עדות אמונתו בה, וגנה אותה מפני שלא האמין בה וחשב שאינה אמת בשום פעם. ואני איני מגנה אחד מאלו כולם שאינו פלא שיכחישוה אותם שלא ידעוה ולא שמעוה כלל. כי אפילו היודעה והמכירה מסתפק בה מאד אם היא אמת אם לא. וזה יקרה בהכרח טבעה למי שלא הוציא שכלו מן הכח אל הפועל בה. אבל מי שיצא שכלו בה מן הכח אל הפועל הנבואי, אי אפשר לו להכחיש דבר ממנה בשום פעם בעולם לעולם לא בעת הפועל הנבואה ולא בעת מן העתים. כמו שאי אפשר לו להכחיש היותו אדם ומזרע זכר ונקבה אעפ\"י שזה מורגש לו וזה מקובל ששב מושכל אצלו. מפני שרואה זה הענין טבעי נמשך שהאדם הזה הפרטי נברא מזכר ונקבה:", + "וכבר הקשו עלי רבים בעניין חדוש העולם וחשבו עלי שאמונתי באמונת אריסטו בקדמות וחלילה, חלילה לי מזה ומכיוצא בו. כי הוא לא השיג דבר באמיתת התורה ומהקבלה הנבואית. ועל כן שגג באמונתו וטעה במה שחשב טעות גדולה, עד שהביאו עיונו החלוש להאמין אמונת שוא בענין העולם. ואיך לא יכחישנה היודעה וכל שכן זולתו אחר שהוא רואה שצריך לגלגל בה כל התורה כולה, שהיא שמותיו של הקב\"ה. וצריך לחדש בה כל אות ואות ובכל תיבה ותיבה נפלאות מחודשת מעת לעת. וצריך לעיין תיבה אחת ולקושרה באחרת, ועוד להניח השניה ולבקש שלישית לקושרה עמה. ועוד באחרת פעם בחצייהם פעם בראשיהם פעם בסופיהם. ופעם במספריהם ופעם בתמורותיהם עד שצריך שיצא מכל מחשבותיו הראשונות ויחדש אחרות חדשות מגולות מהן תמיד זו אחר זו. ועם כל זה שיעשה, כל עוד ששם הקדש החתום בתוך דמו לא ירגיש עד שהתנועע ממקורו וממקומו ולא ברח מפניו דמו במדת הפחד עם מדת השמחה עדין ולא עלה בידו דבר מכל ההשגה הנבואית:", + "אבל זה ידוע כי כשיתחיל השם שסודו ד\"ם ודי\"ו להתנועע בתוכו וירגישנו, כמי שמכיר מקום באבן שבתוכו, ואז ידע שידיעת השם פעלה בו. והתחילה להוציאו מן הכח אל הפועל. ומכאן ואילך יהיה נידון במדות כולן אחת אחת. וצריך שיעמד חזק במלחמתם כי הם שלוחי עליון בוחנים ומנסים כחו. כאמרו \"כי מנסה יי אלקיכם אתכם\" (דברים י\"ג ד'). ויזהר שלא יהרהר בע\"ז לעולם שאם לאו הוא נאבד מן העולם הזה ומן העולם הבא. ויתפלל ויתחנן תמיד לשם הנכבד להצילו מבחינת המדות, עד שיצא זכאי מב\"ד העליון ויזכה בב\"ד התחתון ויאריך ימים בעולם הזה ויזכה לחיי העולם הבא. שזה אומרם ונוחל שני עולמות העולם הזה והעולם הבא. כמו שנאמר \"כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים\" (משלי ט' יא'). \"ארך ימים בימינה בשמאולה עשר וכבוד\" (משלי ג' טז'). ונאמר \"את מספר ימיך אמלא\" (שמות כ\"ג כ\"ו) ורבים בהם:", + "ואחר שהודעתיך זה, איך יוכל אדם לכתוב השרש בשום פי' שיפרש על דרך \"ספר יצירה\". כי הנה אני קבלתי ולמדתי עליו י\"ב פירושים וכולם עדין מחוץ לפי אמתתו. ואני פירשתי אותו בפירוש ארוך מעט וקצור הרבה לפי ענייניו ואם הייתי יודע באמת שיש ביניכם שום אדם שהיה יכול להבין מה שהייתי כותב כבר הייתי משלים רצונך במה שבקשת. ואמנם אני מסופק בזה וה' העלים ממני ולא הגיד לי ורצוני ללכת שם בשנה הזאת או בשנה הבאה על כל פנים אם יגזור השם ית' לגלגל רחמיו עלי ואז יחדיו נמתיק סוד היודעים יש צ\"ו אמן:", + "וממה שרמזתי לך בענין ההשגות הגשמיות אשר כחותיהם הם שלוחים חלושים לחושים תוכל להבין מדעתך ענין ההשגות הדמיוניות והשכליות. ולא אצטרך לפרוט אותן כמו שפרטתי הגופניות לגמרי. ועל כן אתחיל לרמוז לך קצת קבלות מספר יצירה ומן האלפא ביתות, ולא אכתוב פרטיהם כי אם קצת מכלליהם:", + "בשלשי\"ם' 'מעש\"ה מרכב\"ה' והיא הרכבת 'ש\"ם בש\"ם' אמ\"ש עם אש\"ם. 'ושתי\"ם' ספירות שהן 'מחשבו\"ת' 'ספריות' מלשון חשבון ומספר. נתיבות-נ' תיבות, כ\"ה לחצי ה'שבטים וכ\"ה לחצים השני. והם מעידים על נ' שערי בינה ואלו הם נחלקים בחרוזים ברמזים. הבינני ופרש לי יב' בני אדם (כ\"ד) נפשות הן וכלל אסרוני בגיד ודם:", + "הבינני ופרש לי שנים עשר בני אדם נפשות הן וכולל אסרני בגיד ודם:", + "ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי גד ואשר יששכר זבולון יוסף בנימין:", + "מספר ראשי תיבותיהם תזכ\"ר, ומספר סופי תיבותיהם א\"ל תשכ\"ח. מספר תיבותיהם שמו\"ת ה\"ם וכלל שלשתן יחד ג\"ן בעד\"ן המעידי\"ן על כל מה שאמרתי לך שהשמות הם החרוזים 'פלאו\"ת חכמ\"ה'. 'שר\"ץ' הרמוז למעלה ליל 'שמרי\"ם' שמרי\"ם לילי סוד פלאות חכמה. הוא סוד 'עת קץ' שהוא 'סתר' ס\"וף ת\"וך ר\"אש, 'שד\"י שמ\"ו' תוכם אח\"ד סופם שני\"ם. 'החכמות אל\"ף' 'פלאות החכמה' חקו\"ק י\"ה יהו\"ה צבאו\"ת בשמו\"ת שמו. פי' מאזנים טלה כמו שרמזנו בשני המזלות שהם א\"ו שהם מ\"ט שנרמזו בסוד יהי ויהי. שלש\"ה ספרי\"ם החכמ\"ה התבונ\"ה הדע\"ת חקוקים על יהו\"ה ספ\"ר וספ\"ר וספו\"ר שלש אמות שהם שלשה שמות שמ\"ו שמ\"ו שמ\"ו ספו\"ר ספו\"ר ספו\"ר:", + "וכבר הודעתיך למעלה סוד רכ\"ה עם קכ\"א שהוא שמ\"ו של הקב\"ה יתברך. ומשם תבין זה, עשר ספירות בלי מה. אור אור עשרים ושתים אותיות יסוד, אור הלילה-'יהי ויהי' 'יום'. שלושים ושתים עם עשר ועם עשרים ושתים הם ל\"ב עם ל\"ב נבוא\"ה חבור ל\"ב עם ל\"ב בחבור בכ\"י עם בכ\"י, זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם ביו\"ם הברא\"ם. וקר\"א זה אל זה ואמר. וקר\"א א\"חת ר\"כה ו\"אחת ק\"שה. אמר אש מים רוח, ר\"אש מ\"לין א\"מר אמ\"ר וראשי תיבות הפוך בעינן בענין זה הוא סוד כל הספר. ויותר עמוק מן הקודם לקחת צורה זאת באותיות בשתופיהם ובצרופי צרופיהם:", + "אמת:
מארץ:
תצמח:", + "ראה איך נקרא בשווי באורך וברוחב. וכן כמוהו קבלנו סוד שלש מכות מעשר מכות של פרעה, והוא סוד ר' יהודה היה נותן בהם סימנים:", + "דצכ:
עדש:
באכ:
ב:
חשכ:
שחינ:
כינם:", + "הנה כבר אתה רואה שאלה השלשה הנזכרים בסימנם ג' ו' ט' שהן שלישית וששית ותשיעית, כי הן בלא ספק שלש שלש שלש והעשירית שהיא אחת נפרדת לבדה ובה כל הסוד שבספר היצירה תלוי. והוא שקראה השם נג\"ע שנאמר \"עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם מזה\" (שמות י\"א א'). רמז לגלות ראשונה \"כשלחו כל\"ה\" (שם). סימן לסוף גלות אחרון שהוא בסוף הכ\"ל רמז בשלחו. ולחש\"ך קרא לילה הוא שם השט\"ן. גם לילה שמו שהוא המלאך הממונה על ההריון המניע זרע הלבנ\"ה. \"גרש יגרש אתכ\"ם מז\"ה\" (שם), 'מד\"ת הדי\"ן' שהיא 'מכת אב\"ן' כלומר 'מכת המ\"ח' והרמז אמרו \"ומושב בני ישראל אשר ישבו בממצרים ל' שנה ות' שנה\" (שמות י\"ב מ'):", + "ועוד אמר \"ויהי בעצ\"ם היו\"ם הז\"ה\" (שם מא') שסודם 'רפא\"ל' הנקרא 'אי\"ש' והוא שרפא את אברהם. \"יצאו כל צבאות יי מארץ מצרים\" (שם), כ\"ל צבאו\"ת יי הם (בגימ') עשר\"ה. וכן הוא החשבון הוא חלק לתל\"ת שעולה עשרה פעמים 'אלקי\"ם' שהוא שם 'כול\"ל' והוא 'כנוי' למדת הדין והוא בי\"ת די\"ן ש\"ל מט\"ה והוא כולל שני חמרים ושתי צורות 'תה\"ו ובה\"ו תה\"ו ובה\"ו' 'נפ\"ש נפ\"ש' מימיית וארציית כמו שרמזתי למעלה. בסוד ה\"ו שהם כנגד ב\"ג והם גבוה מעל גבוה שומר והם ד' שסודם כ\"ו כ\"ו כ\"ו כ\"ו ארבעה שמות ומהם דמים שזכרתי לך אשר דינם דק מאד:", + "וכשתכתבם כך בצורה זו ו\"ך ו\"ך ו\"ך ו\"ך תמצאם כבד שסודם ב' אלפים וכ\"ד ב אלפי' עם ה' כשהם ד' פעמים כבד חוזרים אל כבד אחד שהוא שם אחד. על כן כתוב \"הוא הלילה הזה ליי\" (שם). לפיכך אמר בסוף \"ליל שמורים לכל בני ישראל לדרתם\" (שם), 'לדרת\"ם' 'לצדי\"ק ת\"ם' 'צ\"ד ל\"י תק\"ם'. 'צ\"ד' 'טפ\"ה' והוא 'חלו\"ן' כמו שרמזתי למעלה בסוד העבור. שמרים לכל בני ישראל פלאות חכמה לכל 'אילנ\"י בש\"ר' שהם 'בנ\"י ישרא\"ל' שהם 'מלאכ\"י בש\"ר', והנה 'מיכאל בשר' של ישראל. וכל 'איל\"ן' 'מאכל' הוא 'מלא\"ך'. על כן סוד דניא\"ל אילן רביעי והוא מלא\"ך רביעי שהוא לאדנ\"י וזהו מיכא\"ל גם מיכאל ודניאל שוים במספרם:", + "חש\"ך אפל\"ה' 'כ\"ח ש\"ל הא\"ף'. והנה חשך היא מכה תשיעית ואין לה מציאות כעשרת הדברים שהם כולם אור. שנאמר \"ולכל בני ישראל היה אור במושבותם\" (שמות י' כג'), 'אור בשמותם', 'אור במ\"ב שמות'. והנה \"שלש\"ת ימים\" יום ולילה שסודם סמא\"ל רמז לשלשת ימי אפלה שלא נברא בהם עדיין דבר שמיימי מאיר. כי ברביעי נבראו ממד\"ת מאר\"ת \"אמרת יי צרופה מגן הוא לכל החוסים בו\" (תהלים י\"ח ל\"א). ונאמר בו, נטה ידך 'על השמים' (שמות י' כא') 'המתי\"ם'. נטה ידך 'שטר הדין' 'ירד השטן' על השמי\"ם 'רוח השטן' הממית. \"ויהי חשך על ארץ מצרים 'וימ\"ש חש\"ך' (שם) אשר 'כח\"ו שמש\"י' אשר 'ש\"ם כ\"ח שו\"י', י'מח ש'מו ו'זכרו ושמו כשם 'ארץ מצרים' ויהי חשך על יש\"ו הנצר\"י:", + "וזה סוד הגאולה ומפני שעשר ספירות מתבארים מן התורה מסתרי עשר מכות שכל ספירה פועלת שנוי טבע בעולם ובשנה ובנפש, אני צריך לדבר בם בראשי פרקים ועיין בם בתורה מאד. והעניין הראשון הוא שהשם אמר אל משה \"ראה נתתיך אלקים לפרעה\" (שמות ז' א') י\"ה מלא לעפר ה'. כי משה הוא השם הנקרא א\"ל שד\"י השומר ד' ליחות הטיפה הכללית הראשונה האמצעית שהיא פי' המעיין הנקרא שרשי האילן:", + "והליחות הם ארבעה ואלו הן ד' צבעיהם אדומ\"ה שחור\"ה לבנ\"ה ירוק\"ה וסוד סופיהם 'מקר\"ן' כתי' 'מפריס' 'ספרי\"ם' כמו שרמזתי למעלה:", + "ואהר\"ן רמזנו סוד מבלתי רשו\"ת וש\"ם הוא שמ\"ו ידוד כמו שרמזתי י\"ה ו\"ה וכך הוא חצ\"י הש\"ם. הנה אהר\"ן והוא הא\"ץ הוא המלא\"ך המהי\"ר וסודו א' מהי\"ר מש\"ה. ושניהם הם הראשי\"ם ובידם הש\"ם המאי\"ר לארץ ולדרים עליה. והוא שאמר למשה \"ואני אקשה את לב פרעה\" (שמות ז' ג'), אשקה את לב פרעה סם המות עד שישוב לב כבד. שנאמר \"כבד לב פרעה\" (שם יד'). ועוד אמר למשה ולאהרן \"כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנ\"ו לכ\"ם מופ\"ת\" (שם ט') מפלאות הכשפים, כלומר מנפלאות הכשפים אשר הם חכמ\"ה. תנו לכם מופת מרעיש האומות וסודו מרשיע האות באמצע שבעים אומות:", + "ושנות משה מספרם לשון הקדש ושנות אהרן מספרם שלוש לשון הקדש. והנה הוא גדול ממשה שלש שנים והוא סוד \"שלש שנים יהיה לכם ערלים\" (ויקרא י\"ט כ\"ג). שדרשו בו, בתינוק הכתוב מדבר ששואל ומשיב ובחמשית לומד מקרא. וכבר נאמר בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו. ומשה אמר ואני ערל שפתים פי' כבד פה וכבד לשון אנכי:", + "ובכח לשון הקדש משולשה יכול אדם לשנות הטבעים אשר תחלתם כח התלי בראש ובזנב. ועל כן \"קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין\" (שמות ז' ט'). לא אמר יהי תנין אבל אמר יהי לתנין. ובפעלה אמר \"ויהי לתנין\" (שם), רמז לסוד יהי אור ויהי אור. ואהרן פעל זה הפעל תחילה. וסוד \"ולפני פרעה ולפני עבדיו\" (שם) לפני העפר ולפני הלבנה, כלומר לפני המקיף והמוקף. \"ויקרא גם פרעה 'לחכמים ולמכשפים' (שם יא') 'לחיים ולממיתים' כי המכשפים הם המתים ודורש אל המתים אל המכשפים. חרטמ\"י מצרי\"ם פועלים ברוח טמאה, 'חרטמים צרים' 'חרטמי מים מרים' 'חרטמי מצרים' 'ממיתים בני אדם' 'ממיתים נאבדים' 'מזנים כשפניים' 'שרי יום ולילה'. הם \"חרטמי מצרים בלהטיהם\". כאן רמז ללהט החרב המתהפכת מיום ולילה מלילה ויום מאור לחשך מחשך לאור:", + "והכל גלגליי וזמניי ועתיי, 'בלהטיה\"ם' 'בדמיה\"ם' כמו רמז לחותם היצירה ויהי כן, אבל הם בלא הויה לבד בעשיה. ואמרו \"ויהיו לתנינם\" הוא (הנברא) ביום ה' חסר י' וסודו שמיר וזו ההויה אינה על פיהם. 'איש מטהו' 'ישו הטמא'. וע\"כ כתיב \"ויבלע מטה אהרן את מטתם\". מטתם כתיב הוא 'דם התלי' 'דם המת' 'דם המכשף' 'דם משמין' הוא 'המנשים'. והבן אלה כולם ומיד התחייב מזה ויחזק 'לב פרעה' 'ערף הלב' 'בעל העיר' 'עפר הכבוד'. ועוד החל לפעול פעל ראשון אחר שוב המטה תנין ואחר שובו מתנין למטה כי כך היה צריך להיות הפעל הראשון בגוף המטה בעצמו עד שיתהפך ויתפעל על פי 'משה ואהרן' כלומר על פי 'אדם הראשו\"ן':", + "ואחר כך \"ויבלע מטה אהרן את מטתם\" (שם) לא את התנינם כי לא עמדו כי אם כרגע ושבו אל טבעם הראשון. על כן צוה השם למשה לאמר \"לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה\" (שם), הנה המציא הים. \"ונצבת לקראתו על שפת היאור\" (שם) ראש המכשפים הוא ממית הראש \"והמט\"ה\" שם הקדש (אדני). \"אשר נהפך לנחש\" (שם) אשר גלה כל הכשפים שהם כח התנין אשר מהפך ברכה וקללה על פי שמו הגדול \"תקח בידך\" שכבר התהפך כחו ודעהו:", + "ודע כי צורת ן' הנמצאת באות שלישית של שם שטן היא נון של שם אהרן. והושמה לחותם בחשן המשפט ונתהפכה במלת נח\"ש עם חש\"ן, רמז להם ונ\"ח מצא ח\"ן \"תשואות חן חן לה\". ואמנם שש קצוות (קצוות) חתומות בהם שלש פאות (פאות) מזה ושלש פאות מזה, והרמז בא\"ש \"כי באש יי נשפט\" (ישעיה ס\"ו ט\"ז). ג' מפה ש' מפה בסוד דג\"ש רפ\"ה:", + "ולפי דרך זו צריך שתתעורר תמיד על העניין הזה ואל הדומה לו בעניין עשר מכו\"ת הלב של פרעה שהיה כבד בטבע העפר, והיתה קשה ערף לפי כח האלוקי שהקשהו והכבידו שנאמר \"ואני אקשה אל\"פ (את לב פרעה). . . כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו\":", + "והעד אומרו \"למען שתי אתתי אלה בקרבו\". ועוד שם אומרו \"ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם 'כ\"י אנ\"י יי'. 'מלא\"ך יי' 'איל\"ן כב\"ד' 'מכבי\"ד ל\"ב או\"ב' וידענ\"י מבטל הכשפים הנקראים ל\"ט ומהפך כחם עם כח ט\"ל ומט\"ר. שסודם מחובר עם די\"ו הוא מטטרו\"ן 'ש\"ר הפני\"ם' 'ש\"ר העיני\"ם' 'ש\"ר הקלי\"ם' 'ש\"ר הפע\"ל' כמו שרמזתי למעלה:", + "ועיין שבדם נאמר, \"ויעשו כן חרטמי מצרים בלהטיהם\". וכן בצפרדע הנברא מן עפר הגוף. ורמזו עליו שהוא צפור דעה וטבעו הוא שיצעק תמיד. ובדם נאמר \"והי\"ה ד\"ם\" שהו\"א ד\"ם כב\"ד. ועל הצפרדעים נאמר \"והעל את הצפרדעים\" זה בהויה, הוא בשנוי עצם המים. ואפילו בחלק הנמצא בעירוב מזג של העצים ושל האבנים. וכן נאמר \"ויהי דם בכל ארץ מצרים\". אחר אמרו \"ויהפכו כל המים אשר ביאר לדם\", ונהפכו המי\"ם לד\"ם מד\"ם מיל\"ה. והוא האות הראשון הנגזר מסוד אדם 'מילה' והיא האות הראשון הנגזר מסוד 'היסוד':", + "והנה המכה הזאת נרמזת בעשירית בעצמה והיא סוד ההבדלה, שאמרו בענין סוד איוב. (בבא בתרא טז'. ) שאמר שמא נתחלף לך איוב באויב שמתני לאויב. אמר לו טפש בן טפה, של בכור לטפה שאינה של בכור לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי. והנה כ\"ל ד\"ם טפ\"ה והיא ד\"ם ד\"ם כמו שרמזתי למעלה. והסוד שכל טפה וטפה שהוא בורא ממנה בריאה היא מורכבת מארבעה דמים שהם ארבעה אדים:", + "אד אד אד אד:", + "אלה ארבעתם הם התחלת כל בריה. ודע כי בלשון יון שם החלק הדק ני ני ני ני. וכבר אמרתי לך למעלה כי ארבעה שמות הקדש עולים ד\"ק והם חוזרים אל שם אחד. והנה אלה סודם די\"ו מ\"ר (ד פעמים אדנ\"י) והוא סוד ורדי\"ם, וכשתחבר אליהם י' שמות הקדש יהיה סודם ורידים, והוא סוד ז' ור\"ע הכולל ז' ורידים שהם נבראים ועומדים על שב\"ע ספירו\"ת ימי\"ם, אשר עליהם נחתם כל מעשה בראשית:", + "ועל כן נודע כי הלב שהוא 'עליון ותחתון' חתום עליו שם זה\"ב וכולל 'עשר מכות' וסוד זה\"ב הנזכר ב' אלפים וז' פעמים ה', הרי 'הלב' נברא משם זהב. והוא חמש קללות גם חמש ברכות. והקללות ארו\"ר ארו\"ר ארו\"ר ארו\"ר ארו\"ר והברכה או\"ת או\"ת או\"ת או\"ת או\"ת. ועוד סודו זה אור אור אור אור אור עם שבע ברכות והן באות מן ה' פעמים אור שנזכרו ביום אחד שהוא יום ראשון עם מעשה בראשית, רמז לחמשה חומשי התורה. ועליהם נאמר 'אלה המצות' והנה העדות והיה הדם לכם לאות. וכן זה התחברות הצלם עם האו\"ת הראשו\"ן, והוא 'צלם התאו\"ה' שממנו 'הצלת אומה' בהשגת האמת. והצ\"ל שהוא 'ל\"ץ יהי\"ר' כסיל 'שמו' והוא רו\"ח סמא\"ל:", + "ובהרכבת 'ש\"ם בשם' תכיר 'מעש\"ה מרכב\"ה'. וכשתדבק 'בברכ\"ה' תדע 'הדר\"ך' אשר תלך בה. וכשתשיג חכמת 'מכת הכינים' אשר היא 'מכת הדמיון', גם 'מכת הכנים' שהוא 'מכת הכסיל', לא יוכל לשלוט עליך כשפים לעולם. כי שתי המכות היו בענין מימיי. וזאת השלישית היתה ארציית שנאמר, \"והך את עפר הארץ\". והוא שאין השד יכול לברוא בריה פחות מכשעורה. ואעפ\"י שהוא קולע אל השערה ול\"ו יחטיא. ולא, נכתב בוו כי רמז הוא. ולא נאמר שהחרטומים בקשו להוסיף על מכת הכנים כמו שעשו בקודמות. ושלשה עניינים עשו לבד, הפוך המטה לתנין, והמים לדם, ועליית הצפרדע. אבל בכנים \"ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו\". אבל הודו בעל כרחם שזהו אינו ממין הכשפיות שלהם אך אמרו \"אצבע אלקים היא\", רמז לסוד הלוחות שנאמר בם \"כתובים באצבע אלקים\", שגם הוא ממין הנפלאות האלוקיות:", + "ובשבע מכות הנשארות לא נזכרו החרטמים שיחשבו לדמות פעולותיהם לפעולות הנביאים האלקיים אבל שתקו ועמדו משתוממים וסובלים המכות כשאר העם. ונאמר במכה הששית שהיא השחין \"ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים\". בחרטמם כתיב והוא רמז נאמר \"בחרט אנוש\" (ישעיה ח' א'), והוא סוד אמרו במעשה העגל \"ויצר אותו בחרט ויעשהו 'עגל מסכה' (שמות ל\"ב ד'). והוא 'סמך עגלה' שהוא 'גלם הכעס' והוא 'גלם כעסה'. והרמז להכעיסו במעשה ידיכם, והוא מם וסמך שבלחות בנס היו עומדים ונקרא העגל אלקי זהב (ס). וכבר:", + "הודעתיך סוד זהב והנה סמכ. ואמנם נאמר שם כבד על ארבע מכות, באמרו ערב כבד, ברד כבד. וגם בארבה נאמר \"כבד מאד לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן\" (שמות י' טו') ולא נאמר כזה בשאר, רק בברד נאמר \"לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי\". אבל לא נאמר ואחריו לא יהיה כן שם גם כן כמו שאמרו בארבה שהיא המכה השמינית:", + "וחכמת חלוק המכות כחכמת חלוק הספירות ויובן החלוק מפשטי התורה וכל שכן מסתריה. וסוד המכות בגי' שתי\"ם שתי\"ם הם דצ\"כ עד\"ש באח\"ב והם חתומים בצבאו\"ת, נרמזו בסוד \"ה'שבעתי א'תכם ב'נות י'רושלם בצבאות\" (שיר השירים) שנרמזו ראשי תבותיהם בסוד הגאולה, באמרו שם \"ה'יום א'תם י'צאים ב'חדש ה'אביב\" (שמות י\"ג ד'). האי\"ב מצורף האב\"י רמז לאמרו \"ואיב\"ה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה\" (בראשית ג' טו'). ואתה יודע כי תכלית עניין המכה הוא ענין התפילין, שנשלם הדבר בשתי פרשיות שהם סמוכות קדש והיה, והם כנגד שני בנים שואל והוא תם. בשאלת תם מהו אומר \"מ\"ה זא\"ת ואמרת אליו\" ז\"ה אמ\"ת (כי) \"בחוזק י\"ד היממ\"ע\" (שמות י\"ג י\"ד) מצרף העמי\"ם, רמז בגולה שכך גאלנו בחוזק יד מיד העמים:", + "וסוד יד 'יו\"ד דל\"ת' 'חות\"ם' 'קדש וחול', י' שמות הקדש שהם ד' שמות מן הכנוי. והם ארבעה פנים פן פן פן פן. וסוד התפלין גדול ונודע מטטפת ועליו רמזים מופלאים וסודות עליונים ונרמזו בפרשיות בעצמן:", + "ואמנם הבן השני שאינו יודע לשאל את פתח ליה שנאמר בעבור ז\"ה. והנה צוה לענות לזה בצורה אחת ולראשון בצורה אחרת שהוא השני באמת, כי בזה אמר \"יי לי בצאתי ממצרים מבית עבדים\". ויש הפרש גדול בין אמרו \"בצאתי\" ובין אמרו \"הוציאנו\". וזכר לזה פעל תורה ולזה פעל זביחה. ובכלל לזה אמר \"ולזכרון בין עיניך\" ולזה \"ולטוטפות בין עיניך\", לזה ידך ולזה ידכה לזה פדיון בכור ולזה שמירת החקה. ובחברך ז\"ה עם י\"ד תדע סוד השם. וכשתחבר אליהם ל\"י תבין הסוד תאמר מיד ז\"ה ד\"י ל\"י והרמז \"ידוד לי לא אירא מה יעשה לי אדם\" (תהלים קיח' ו'). \"ידוד לי בעזרי ואני אראה בשונאי (שם ז'). \"טוב לחסות בידוד מבטח באדם (שם ח'). טוב לחסות בידוד מבטח בנדיבים (שם ט'):", + "ועתה אחי אשר בנפשי הנקשר בקירות לבי וחתום על רא\"ש ראש. ראה גם ראה כי הבן השני שואל מ\"ה זא\"ת ונקרא תם. ופרעה ועבדיו אומרים מ\"ה זא\"ת, וישראל גם כן אמרו למשה מ\"ה זא\"ת עשית לנו, וכן השבטים אמרו מה זאת עשה אלקים לנו. וכל אלו נרמזו תחילה בענין בריאת האשה מן הצלע באמרו שם \"זאת הפעם עצם מעצמי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת\":", + "והנה נזכר ג' פעמים זאת, ובהם נרמז סוד מבש\"ר הגלו\"ת האחרו\"ן עם ל\"ב, ל' של זאת נוספת ועם ב' נוספת להשלים חבור ראש התורה עם סופה שסודם בשלשי\"ם ומורים על מעשה מרכבה. והשאר א' רכ\"ב שסודם ג' אלפים, רמז לאמרו \"וידבר שלשת אלפים משל\". והם אלף במספר, בענין תשר\"ק אלף ועוד אלפים כי רכ\"ב מספרו אל\"ף אל\"ף, והנה ג' אלפים שהם אלף ורכ\"ב. והרמז \"ויי בר\"ך את אברהם בכל\" היא שנת בר\"ך שהם רכ\"ב והיא בעצמה שנת כל, זו לחורבן וזו ליצירה. וסוד האלפים \"ה\"א לכם זרע וזרעתם את האדמ\"ה\" (בראשית מ\"ז כ\"ג). וכשתמנה אברה\"ם ותפריד ממנו מספר כ\"ה יהיה זרעך ישאר אבר\"כ והרמז \"ואברכ\"ך ואגדלה שמך והיה ברכ\"ה\" (בראשית י\"ב ב'). רכ\"ב אחר סוף ה' אלפים וסימן ואגדל\"ה שמ\"ך בהתישבות הגדול והמעלה עולה ה' וחמשי\"ם והבינם. וראה:", + "עוד כי מספר שנות היצירה מעת החשבון של היצירה עד סוף חורבן הבית האחרון הוא במספר יא\"ב אותיות היא\"ב האותיות וסימנים אלף. וכשתמנה ארבעת אלפים תמצאם א\"ב אל\"ף וסימני הזמן הנזכר ג' אלפים שנה ותתכ\"ח שנה והכל אלף:", + "ואם כן הנה קב\"ע השם זמן, קב\"ע שנה בסוד עק\"ב \"ואתה תשופנו עקב\" (בראשית ג' ט\"ו) \"בעקב עשו\" (בראשית כ\"ה כ\"ו) \"עקב אשר שמע אברהם\" (בראשית כ\"ו ה') \"והיה עקב תשמעון\" (דברים ז' י\"ב) \"בשמרם עקב רב\" (תהלים י\"ט 'ב') \"בק\"ע לגלגלת\" (שמות ל\"ח כ\"ו) \"יאורים בק\"ע\" (איוב כ\"ח י') בניס\"ן. והנה עם קע\"ב שנה המתגלגלים כ\"ל שבע\"ה ימים נשלם מספר ד' אלפים שנה ויהיה לנו בשנה הבאה מספר נ\"א שהם אלף וחמשים שנה. חברם ותמצא נסתרם אד\"נ. והוא המספר הנכלל מן י' ספירות מחוברים יחד. חברם שני המנינים ותמצאם עולים הזמן הנקב\"ע שהוא בארך:", + "וזה סוד גדול כי החבור הראש עולה באב\"ן. כי שם נחתם בחמ\"ה ונתחדש א\"ד במ\"ח וסודו ד\"א, והוא תרגום של מלת זאת, כי בפע\"ם הזאת, בצל\"ע הזאת. 'זאת הפע\"ם' 'זאת הצל\"ע' 'ח\"ת הק\"ץ' 'אהבת הצלע' 'אהבת הנעלם'. אהבת ג' שמות ס\"ה ס\"ה ס\"ה, 'חשק הפנימ\"י' 'בצלמ\"ו הנפ\"ש' 'בכספ\"ו הנפש':", + "והחבור השני עולה א\"ב ורו\"ח, בא רוחו של הקדוש ברוך הוא בעולמינו זה. והנה רוח הקדש שאמר עליו דוד המלך ע\"ה \"ורוח קדשך אל תקח ממני\" (תהלים נ\"א י\"ג). והבן כל זה מאד ואל תתרשל מהלימוד ומהעיון בתורה על דרך זו וכל מה שלמודך עליו. כי אם הלשונות הסכמיות צורת האותיות העבריות בצורה הטבעיות הם אלוקיות והוא סוד אמרו \"והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלחת\" (שמות ל\"ב ט\"ז) כמו שרמזתי למעלה. אלא שהכח האלקי מהפכו אל כל צד והדם הוא הדיו שלו שבו כותב צורות היצורים כמו שאראה לך כשנתראה פנים. וכמו שרמזתי לך ה' בצורת ה':", + "ועתה אדבר באלפא ביתות. דע כי הריגת כח הדמיון הרע קשה מאד, יותר מהריגת כח החוש הרע. והריגת כח התאוה הרוחנית חזקה וקשה מאד, יותר מהריגת כח התאוה הגופנית. והריגת כח העדרים שהם הצאן והוא כח ההרגל קשה כמעט יותר מכולם. ואמרי הריגות ענין באלה כולם, הוא מפני שאין שום דבר מאלה, כי אם פרידה מזולתו אשר הוא הפכו. גם המות איננו כי אם פרידת הנפש מהגוף \"וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה\" (קהלת י\"ב ז'):", + "ודע שהריגת הדמיון הרע צריך כח אלקי וסייעתא דשמיא, מפני שהשם ית' חתמו בחותם שמו הנכבד והנורא. והאיש הנכנס להלחם בו להעדיר כח מלבו ומדם קרבו, מוצא מיד יוצאים לקראתו שנים עשר אלף מלאכי חמה. ורואה לפניו שדים אשר אין להם מספר, ושטן אביהם על גביהם וכולם מפחידים אותו ומבקשים להרגו. כמה שנאמר (שה\"ש ה' ז') \"מצאוני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני\" וכו'. וכל שיר השירים מלא מזה. ואמנם עם השבעת (השמות) ועם ידיעת ההזכרה, המזכיר המשביע מאחז פני כסא והשם פרש\"ז (פרש שדי זיו שכינתו) עליו עננו. כמו שנאמר במשה, אחוז בכסא שלי ואחז בו ואז פרש עליו זיו שכינתו. והזוכה זוכה ואם בא לטהר מסייעין אותו וכו'. ואמנם חמשים שערי בינה הנזכרים למעלה שבסופם נחתם הקץ הם נרמזים בתורה בשמות הנצלים מן התיבה שהם אב אחד ושלשת בניו:", + "נח שם חם ויפת':", + "שהם כוללים 'חמשי\"ם פתחי\"ם'. ונאמר \"שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ\" (בראשית ט' י\"ט). ומענייניהם הנכתבים בתורה יובן כל דבר על אמתתו. ואתה יודע כי פרשת בראשית נחתמה בענין נח ופרשת נח נחתמה בענין אברהם. והמיחסים מן זה ספר תולדות אדם וכו', דרכיהם הם אלה:", + "אדם שת אנוש וקינן מהללאל ירד חנוך מתושלח למך. הנה ט' ספירות ואמנם חנוך הוא ספירה שבעית ונפרד, אבל נח הוא ספירה עשירית והראשית נאמר בו ז\"ה תולדות אדם ושנה בו מעט, וזה דרכם כולם:", + "אדם, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:
, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:
שת, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:
אנוש, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:
קינן, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:
מהללאל, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:
ירד, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:
חנוך, ויחי, ויולד, ויהלך, ויולד, ויהיו, ואיננו:
מתושלח, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:
למך, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:
נח, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:", + "אלה תולדות נח נח. ואלה תולדות בני נח שם חם ויפת. אלה תולדות שם שם וילד, ויחי, ויולד:
וארפכשד, חי, וילד, ויחי, ויולד:
ושלח, חי, וילד, ויחי, ויולד:
ויחי, עבר, וילד, ויחי, ויולד:
ויחי, פלג, וילד, ויחי, ויולד:
ויחי, רעו, וילד, ויחי, ויולד:
ויחי, שרוג, וילד, ויחי, ויולד:
ויחי, נחור, וילד, ויחי, ויולד:
ויחי, תרח, וילד, ויחי, ויולד:
ואלה תולדות תרח תרח הוליד את אברם וכו' וימת הרן בחרן ויהיו ימי תרח וימת תרח בחרן:", + "ראה והשתכל בהבדלים המופלאים הנזכרים באלה באי תולדותיהם ובחייהם ובהוית' ובמתת קצתם, ותבין מהם ההנהגה האלוקית בבני אדם וההשגחה העצומה במקצתם, והעניין שבין אדם לקונו ממנו בכלל וממנו בפרט. רק בעניין האבות ובתולדותיהם ובחייהם ובענייניהם כולם איני צריך להעירך עליהם שהם אברהם אבינו ע\"ה:", + "ועדינו היום ההשגחה מפורסמת חזקה ועצומה תמיד בכל דור ודור ש\"ל (שבח לאל), ואפילו בפשעים מאומתינו ליסרם, כמו שנאמר \"כאשר ייסר איש את בנו יי אלקיך מיסרך\" (דברים ח' ה'). ונאמר עליו \"רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונתיכם\" (עמוס ג' ב'):", + "ולפי דרך זו תעיין בכל דרכי התורה בכלליה ובפרטיה ואותיותיה ונקודיה וטעמיה וחילוף תיבותיה ופסוקיה וסדריה. וסתומות ופתוחות ומסורות וחלופי האותיות וחלופיהם וחלופי חלופיהם. והבט את האותיות וחלופיהם וכל הדרכים שדומים לאלה ולדומיה, ואז יתכן שתוכל להשיג בהם ההשגה הנבואית אם אתה ראוי לכך:", + "ולפיכך אעידך על דרכי האלפא ביתות שמהם התחייבו דרכי התורה ונתיבותיה כולם כאשר הם:", + "אב גד הו זח טי כל מנ סע פצ קר שת:
בג דה וז חט יכ למ נס עפ צק רש תא:
גד הו זח טי כל מנ סע פצ קר שת אב:
דה וז חט יכ למ נס עפ צק רש תא בג:
הו זח טי כל מנ סע פצ קר שת אב גד:
וז חט יכ למ נס עפ צק רש תא בג דה:
זח טי כל מנ סע פצ קר שת אב גד הו:
חט יכ למ נס עפ צק רש תא בג דה וז:
טי כל מנ סע פצ קר שת אב גד הו זח:
יכ למ נס עפ צק רש תא בג דה וז חט:", + "הנסתרות, נפלאות יש בם. וכללם צריך לסדר אותם בסדר נכון. וכתבתי לך אלה להראותך איך תנהיגם ותסדרם בסתריהם. והזהר מאד שלא תטעה בסדוריהם שכלך אל עין סדריהם פעמים רבות ואל תסמוך על קצתם, כי רוח הקדש בקרבם. ואם תזכה \"יפתח יי לך את אוצרו הטוב, את השמים לתת את מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך\" וכו' (דברים כח י\"ב). וצריך שתגלגלם ככה עוד עד הסוף. ועוד כזה:", + "את כל בש ימ גר טנ דק חס הצ זע ופ:
תא עז צה סח קד נט רג מי שב לכ פו:", + "פקח עיניך ועין לבך וראה מה נתפש ברשתות האלה ותבין כי כשתחבר ד\"ק עם ד\"ק ותהיה מדקד\"ק על מספרם כמו שהוא מצוה לך ששניהם ציווי אחד, תמצא מיד שהם כוללים ח' שמות הקודש. והוא הרמוז בספר יצירה בראשו קק\"ח הפוך. כי יש סכנה בהזכרתו ישר למבין שם מדת יצח\"ק שהיא מדת פחד ומדת קנאה ששם מדת פינח\"ס. ואם תכיר באר\"ה של מרים ותדע כמות השקל שהוא עשרים גר\"ה וסודו עשרי\"ם גר\"ה השק\"ל והוא הר\"ג נפ\"ש הרשעי\"ם הנכנסים בסוד החשו\"ב, אז תכיר המדה:", + "ואם יברח דמך מלבך בהשגתה שהיא יציאה מן כ\"ח אל פע\"ל שוב למקום, שלכך נאמר רצוא ושוב. ועל דבר זה נכרת ברית, \"ולא יהיה (בכם) [בהם] נגף בפקד אותם\" (שמות ל' י\"ב). כח אלקי הוא שהוא ש\"ר מוש\"ל על המנין. ואעפ\"י ש\"שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד ש\"ר שלו\"ם\" (ישעיה ט' ה'). ועל כן כתיב \"למרבה המשרה ולשלום אין קץ\" (שם) \"ותהי המשרה על שכמ\"ו\" (שם) והוא חשבון כ\"ו ש\"ם ש\"ם יהו\"ה. וכך עולה מה שבתוך הרש\"ת חשבו\"ן, והוא נראה בחושי\"ם. וסוד ד\"ק ד\"ק, ח\"ר וכשתחבר עוד ג\"ר עם ג\"ר והוא חבור אב\"ר עם אב\"ר בסוד ג\"ר ג\"ר יהיה ו\"ת. חבר שני העניינים יחד ותמצא סוד שניהם חרות על הלחות. וסוד ט\"נ ט\"נ שבתוך חולי\"ה חולי\"ה ובקצוות פאו\"ת פאו\"ת וסודם ימי\"ן ושמא\"ל שמא\"ל וימי\"ן והחבור או\"ת וסי\"ד סי\"ד ואו\"ת והם אות חקוק על יסו\"ד. והסוד פ\"ו פ\"ו פני\"ם ואחו\"ר מ\"ח ול\"ב מלאך ושר. והנה \"אמר ליי מחס\"י\" עד \"כי אתה יי מחסי\" (תהלים צ\"א) שהם משני הצדדים זה מפה וזה מפה. וסוד כה\"ן גדו\"ל ועל פי\"ו כ\"ל חכ\"ם מחכי\"ם:", + "ומפני זה הכח נאמר \"ויבל\"ע מטה אהרן את מטתם\" שכן כתוב עליהם ויהיו לתנינים מנין היוליות שכן 'אי\"ש מטה\"ו' 'אי\"ן י\"ש' שסודם שמא\"ל. אבל 'לתנינם' ויהיו 'דומין לתלי' 'דומים לדמות' 'למין כשפים'. ולמה נקרא שמם כשפים מפני שהם מכחישים, 'אכ\"ל מחש\"י פמליא של מעלה'. אל תיקרי מכחישים אלא מחשיכים כח מושל על הפלאים. ואם כן הם מכחישים מציאות השם ית' שהוא מושל על הפלאים ועל האלפים. ומספר 'פמלי\"א ש\"ל מעל\"ה' 'ה' המפורש':", + "ודע כי כל המכחישו נקרא כשפן וכל כשפן הוא מכחישו. והמאמינו עליו הכתוב אומר \"והאמין בידוד ויחשבה ל\"ו צדק\"ה\" (בראשית ט\"ו ו'). מפני שהוא ק\"ץ הול\"ד סל\"ם, סינ\"י ה' שמות הקדש שהם י' פעמים אחד. רמז י\"ה שהוא שם לעשר ספירות ה' כנגד ה', אדנ\"י כנגד אדנ\"י שהוא כפל ראשון והו\"א ק\"ל. וכן א' כנגד א' שהו\"א כבד וסודו בו עם ט' חול צו חק. כך צריך שתעשה כזה אם תרצה להדמות לשם בדרכיו בכל התורה כולה ובכל השמות כולם עד שתחבר אות לאות ואחד לשנים ושנים לשנים ותפרידם גם כן פעם לחלקים שוים ופעם לחלקים בלתי שוים ופעם בתוספת ופעם במגרעת באלה הצורות הכתובות אצלך על אלפא ביתא של הרב ר' יצחק מבדרש ז\"ה:", + "א ג ה ז ט כ מ ס פ ק ש:
ב ד ו ח י ל נ ע צ ר ת:
ת ש צ פ נ מ י ט ו ה ב:
ר ק ע ס ל כ ח ז ד ג א:", + "דע כי הדרכים הראשונים המסודרים בם הם רמז לכם ההופכים. והדרך הראשונה הישרה תתגלה מן השירה של הים והשנית תתגלה משירת האזינ\"ו ו' זי\"ן ה\"א א' הזי\"ו ל\"ך זו זו זו זו גל גל גל גל וגזל. ואמנם זהו סוד להב החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים שהוא דרך ההשגה הנבואית עם האותיות. אלה ראשית דרכיו להמציא ממנו כל הלשונות וכל החכמות באמצעות מדות הספירות והחותמות ולהוריד בהם הכחות העליונות האלקיות ולהשכינם בארץ. כמו שרמזו שאברהם הוריד השכינה מערבות לערבות ויצחק הורידה יותר ויעקב הורידה לגלגל הירח עד שבא משה והורידה לארץ שנאמר \"וירד יי על הר סיני\". והכרבים שוכנים מקדם לגן עדן ובעל הכח השלם מנצחם בכח שם המפורש הנקרא שדי מנצח המערכות כולן. שנאמר \"יי איש מלחמה יי שמו\":", + "א אב אבג אבגד אבגדה, וכן עד סופן:
ב בג בגד בגדה בגדהו וכן עד הכל:
ג גד גדה גדהו גדהוז וכן השאר:
ד דה דהו דהוז דהוזח וכן כולן:
ה הו הוז הוזח הוזחט יחד:
ו וז וזח וזחט וזחטי עד סופן:", + "הנה אתה רואה באלה צורות האצילות ודמות השפע הנאל\"ץ והנשע\"ף מן הספירה הראשונה שהיא נקראת כתר עליון, אויר קדמון, שכל ראשון, מחשבה עליונה. שגם היא שפע שאינו ממינה, כמו שאין האלף נכתבת ממין הסופר שכותבה אבל היא (האות) צורה נשפעת מכחו והיא המעידה על כחו והשאר כולו ממין ידוע נאצל זה מזה. 'וקרא זה אל זה ואמר ק'ק'ק' יי צבאות מלוא כל הארץ כבודו':", + "ודע כי שם הקדש חקוק וחתום על ארבע קרנותיו מהם ד' אותיו\"ת אהו\"י. וזהו סוד י\"ו ה\"א ונלקח הפוך והוא חתום הפוך על הדבר הנקרא כב\"ד צו מחיי. וצריך למנות אותיות שהם סוד כולל \"כי ששת ימים עשה יי את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש\". שש\"ת הם תשר\"ק והיא אלף וסימנה א' י' של ימים היא רמז לחו\"ר (הו\"ד) ונשאר מי\"ם והוא מ\"ן והוא מספר כ\"ב (ז\"ל כל האותיות שבטבלה) אותיות, שהם ץ' של עץ ה\"א החיים גם צ' של צלם שהוא בעצמו עץ. והנה הענין הנקרא בו כדמות תיבות עולה ל' (ו' שורות בכל שורה ה' תיבות הרי הכל ל', גם א' נקרא תיבה) הרי צ\"ל והחותם שהוא וזחט\"י הוא מ' הרי צל\"ם. וכלל כל המספר הכולל את כולם עולה הנפ\"ש (כל שורות הטבלה) ודע זה מאד:", + "וראוי שתדע שהחשבון הכולל את רל\"א שערים, צריך לגלגלו אל כל צד שכך נאמר חזר גלגל פנים ואחור. והנה מספר הטור הראשון באר\"ך כ\"ל אבגדה\"ו עולה כ\"א. ואין לו מלות אבל יש לו ו' אותיות ואם כן הכל כ\"ז והוא אכ\"ו והוא בלשון יון שמע. ואמרו ז\"ל שמע בכל לשון שאתה שומע. ומספר הטור השני באר\"ך עוד עולה מ\"ח ותיבותיו ו' ואותיותיו י\"ב הרי י\"ח והכל ס\"ו. וסוד שני הדרכים \"וכסא\"ו כשמש נגדי\" (תהלים פ\"ט ל\"ז). והטור השלישי עולה פ\"ה ותיבותיו ו' ואותיותיו י\"ח והכל ק\"ג, סודו מזון וסוד מחנ\"ה. והטור הרביעי עולה קמ\"ב ועם י\"ח לאותיותיו ותיבותיו הרי ק\"ס וסודו ע\"ץ צל\"ם כס\"ף קי\"ן נקו\"ד והכל ס\"ק. והטור החמישי עולה הקס\"ם וסודו ה\"ר הכעס\"ן הקדמו\"ן העצ\"ם המנוק\"ד אד\"ר באב\"ר דר\"א. ועם בי\"ו (יח') הנזכרים הנה נשלם בהם סוד היר\"ח שהוא הרח\"י והוא סוד הריח והוא ברכ\"א והוא סימן הגאולה. וכל הדרך הזה הלך באר\"ך והשני הולך ברחב ומספריו כולם אכתבם לכם בין לאלה ובין לאלה ברמז. הרחב ל\"ה נ' ס\"ה פ\"ה צ\"ה ק\"י הכל תל\"ה. והארך כ\"א מ\"ח פ\"ה קמ\"ב ר\"ה הכל ראש\"ו. אעפ\"י שתמצא חלוף פ\"ה במקום פ\"א גם קמ\"ב במקום ק\"כ גם ר\"ה במקום קס\"ה, דע שלא נפל זה פ\"ה במקר\"ה:", + "שם הארך:
אגוי יה לה:
בה טי ד כי נ:
גז יב יח כה סה:
דט יה כב לפה:
היא יח כו לה צה:
ויג כאל מ קי:", + "אלה עולים אי\"ש (אולי אש) שהוא מראה רוח הקדש וכן הכל. כי צורת העומק היא דמות רוח הקדש ודי ברמזה הוד והדר לפניו עז וחדוה במקומו. ורוח הקדש מלבשת הכל ועולה ויורדת בם ונמצאת בכל חלק וחלק מחלקי הכל. נאמר בצורת שם הרחב:", + "כ\"א מ\"ח פ\"א ק\"כ קס\"א:
שם העמק:
כא יח ל (לו) מה סה:
(יה) עז יד:", + "באמרה בצורת היוד בכל האותיות ובנקודה בכל חלקי המציאות ובעתה, ובנפש בכל הגוף ובשכל בכל הנפש ובחום בכל חלק מחלקי האש ובלחות בכל חלק מהאויר. ועד כאן משל בלי שנוי והתחלפות דבר מאלה בעת בלתי עת, מפני שאלה כולם מוטבעים אלה באלה וכולם עליונים. אך הקור במים מתהפך בצורות רצוא ושוב ומקבל כח החום מן האויר ומן האש ומן השמש ומשתנה באיכותו מקר לחם. והאור יומיי והחושך ליליי וטבעו מתחלת בריתו קר ולח מקבל לחות מן האויר המקיף בו שהוא כצורה לו, והנו מקבל מעליונו ונותן לתחתונו. ואין צריך להאריך בזה כי זה מבואר לכל חכם משכיל שהוא מקובל ושלם במופתים ברורים מורגשים ומושכלים שדי בהם. וההתהפכות החזק ימצא בעפר. ועל כן היה שנוי צורות מתחלף ומשתנה בפרטים ובכללים בתולדות המתחייבים מן תנועות הגלגלים סביב היסודות ומן הכוכבים והמזלות והתקופות והמולדות הצמודות שהן לבריות צנים ופחים ומלכדות ורשתות ומצרות:", + "ואלה הם דרכי הסודות אשר ברומו של עולם עומדים ונרמזים במשלים וחידות לחכמי הנפשות המיוחדות אשר לשם תמיד מיחדות ולעבוד אותו בכל מיני העבודות הנחמדות בכל יום ויום מתבודדות, עד הכירם שרשי היסודות. ויש במציאות שלשה מינים בעניין הנזכר. יש מי שנושא ונותן בשיווי ויש מי שנותן ואינו נושא אבל מי שאינו נותן ולא נושא אין לו מציאות. והנושא והנותן פעם ישא דבר ויתנהו ופעם יתן דבר וישאהו ויהיה זה בו מתגלגל חלילה. ופעם ישא מזה ויתן לזה האחר, אבל לא למי שקבל ממנו:", + "וזה כולו גלגליי והעולם השפל הנושא כחות מן העולם הגלגליי והשכליי ואינו נותן להם דבר. והגלגליי נושא מן השכליי ונותן לשפליי. והשכליי נותן לגלגלי ואינו נושא ממנו דבר. ואם כן נדיבות השכליי היא על דרך חן וחסד ורחמים. וכל מידה טובה שאפשר להיות במי שהוא חונן לזולתו ומרחם עליו ומתחסד עמו ומוותר לו מטובו ומאציל ומשפיע לו ממעלותיו ואשר נמצא אותו לפי כחו ונדיבות הגלגליי איננה כל כך חזקה בשכליית משני צדדים. אחד מצד שאין עשרו כעשר עליונו ושני שאין המקבלים ממנו ראויים לקבל מה שקבל הוא בעצמו, וכל שכן נדיבות התחתונים שהיא חלושה בערך אל העליונות במה שמתנדב דבר מזה לזה:", + "ואם כן מה שימצא מהנדיבות האלוקיית על העולם השכליי אין ראוי להעריצו לנדיבות תחתוניו כולם, גם אינו ממינם. וזה ידוע לך ולפי זה העניין צריך שתחשוב שאין מתנות בני אדם מזה לזה שוה כמו שאין מתנות הנפש וכחותיה לחלקי הגוף שוות. שהרי חלקה שפעיה לכל האברים לפי כחה ולפי הראוי לכל אחד ואחד מהם כפי הסדר הטבעי לטובה הגדול הכללי הכוללה עמדתו וקיומו לזמן אחד הוא החיים. ועל כן יבטלו שאר טובותיה ממנו בהעדר חייו ויורה זה שהם היו סבת מציאתו אותו הזמן שנמצא:", + "וחיי גוף האדם נתנו לו כדי להתעלות מהם אל חיים אחרים מעולים מהם והם הנקראים חיי העולם הבא. ואם יעדרו אותם נעדרו אלה ואם נמצאו אותם הנה אלה נמצאים וקימים בסבתם וחיי העולם הבא לנפש המשכלת באים מעולם השכליי, כמו שבאים לעולם הגלגליי חיים מעולם השכליי. והושמו כחות התולדות הטבעית וכחות הגלגל הזמניות לשמרים ולשוערים על כל נפש ונפש של כל איש ואיש ממנו. וביד כל כח וכח טבעי שם קבו\"ע וחותם רבו\"ע במראות מתחלפות צבו\"ע:", + "והחכמים היו מוסרין אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם פעם אחת ב' שבו\"ע. והתלמידים היו מתבודדים ומעיינים ב\"ו עד שהיה מלחש להם. ורמז זה כי שם בן מ\"ב משלים לפי הוצאתו מפסוק בראשית בשתי אותיות שבו ו\"ב של ובה\"ו. שסודו חו\"ה ונחלק כך, ו\"ב ה\"ו. והמעיין בו קנאים פוגעים בו, אם הוא בועל ארמי\"ת שסודו מתרי\"א. ורמזה תמורה ושמה תרומה. וכן כתוב \"ויקחו לי תרומה\". והקבלה בו ויקחו לי תרומה ופירושו ויקחו לקדש תרומה, ודברי רבותינו ז\"ל ויקחו אותי תרומה והבן כל אלה. והרואה:", + "בו מיד יחזור בתשובה ויהרהר בבינה ויחזור ב\"ו. כי בהפ\"ך יהפך השם מן ב' של בהו עד ב' של בראשית. כי הוא סוד היות שומרי חותם השם ארבע אותיות הקדש, ב' שהם הגדולים במעלה ועל ב' של בראשית רבתי וב' מהם בסופה. וידוע ששם ארבעתם ד' פ' אד\"ם והם פנים ראשונים. והרמז כשתגיעו לאבני שיש טהור, שסודו הטור השישי שהוא חותם ששת ימים, אל תאמרו מים מים:", + "והסוד שני פעמים אדם שהוא מים והוא בראשון רמז אל מים העליונים ובאחרון רמז אל מים התחתונים. ולפיכך אמרו כי מים העליונים תלויים במאמר שסודו באפר הנהפך להיותו פאר. תדע זה ממלת בראשית ומאמרם בראשית נמי מאמר הוא. ותרגומו בלשון ארמ\"י הנרמזת בחכמת\"א וסודו בכ\"ח אמ\"ת והוא מרובע החוזר שהוא בספר יצירה יה\"ו שסודו כ\"א אהי\"ה ועליו נאמר שחותמו של הקב\"ה אמת שנאמר \"ויי אלקים אמת\" (ירמיה י' י' ). וכן תמצאם בראש ובסוף, בראשי\"ת בר\"א אלקים וסודו בבא\"א. והוא שהיה חסר מן החותם שסודו ב\"ב ק\"מ א' א'. והעד שמספרו חכמ\"ה ובינ\"ה והמופת על היות שם בן מ\"ב אותיות יוצא מן בראשית ע\"ד ו\"ב ובהו היותו צריך אל שתוף כאשר תשמע. אבל הזהר בך שלא תבקש שכלך מן הכח אל הפועל עד שתקבל הדרך מפי אדם חכם שלם בקבלה שכבר הוציא שכלו הוא בו מן הכח אל הפועל וראה מראות אלקים:", + "וזהו הסוד האחד הראשון עליו. דע כי ראשי תיבות של הפסוק הראשון של התורה צריך לשתפו עם האחרון שבה ולקחת ראשו וסופו של הראשון והוא ב\"צ וסופו וראשו של האחרון והם ל\"ו, וזהו סוד \"בצל\"ו חמדתי וישבתי\" (שה\"ש ב' ג'). לא כמו שאמר רשעי ישראל הפושעים בגופם. וצריך שתשתף עם אלה מיד שתי אותיות מכל צד ר\"א מן הראש ישר ר\"א מן הסוף הפוך ותחברם ד' ד' אותיות. ותדע מהם למה נאמר \"וינחם יי כי עשה את האדם באר\"ץ\" (בראשית ו' ו'). ולמטה נאמר \"ויקרא אלקים לאור יום\". לאו\"ר ואם רץ לב\"ך שוב למקום והזהר מלהט החרב פן יצא לבך בענין \"ויצא לבם ויחרדו\" (בראשית מ\"ב כ\"ח). ואמר ג' פעמים אות לב צא צא. ועוד חבר כאלה ד' אותיות מן הפסוק האחרון שהם ל\"ב והם כוללים מספר אלה הח' אותיות, בסוד שם \"לך ידוד הגדלה והגבורה\" וכו' והם כ\"ל כי כל בשמים ובארץ:", + "ודע כי תמצא ב' של בראשית רבתי להודיעך סוד האדם הגדול המורכב מחמר וצורה. ובתוך לב הבית נקיה קטנה קטנה כלומר נקודה בתכלית הקוטן ושמה דג\"ש והיא הארץ, נקרא תהו ובהו שהוא בלב העולם בנקודה בתוך העגולה. ותחת הבית שו\"א והנה דגש עם שוא שוים. ותדע מזה שיש תחתיו ב' נקודות שמניעות אותו בתכלית מהירות התנועה כדמות תנועת השוא, אבל הדגש שבתוכו מחזק את לבו \"כי כבד לב פרעה\" והיא מדת הדין קשה, ובו צד צפון פתוח אבל שלשת רוחות סגורות. ואחר קו העליון יוצא חלק קטן לאחריו, וכן אחר קוו התחתון יוצא חלק יותר גדול מעט מן הקו העליון. וזו צורתה ב מעידה צורתו זו אשר בריה זאת יש לה קצת השגה בעליונה הגדולה ממנה בתחתונה, איך אין פניה רואים מה שמאחריה. אבל השגחתה במה שיבא אחר מציאותה ומקבלת שפע ממנה שנעלם ממנה והיא המחשבה האלוקית שהמציאה עצמה. וזאת שמה מים והיא חכמה ומרכבת באדם וחוה והנה לבה בקרבה:", + "וזה סוד שלשת נקודותיה נקוד\"ה בלבה לבדה נקוד\"ה נקוד\"ה יחדיו חבר מהם ק\"ן אל ק\"ן ותמצא סודם מלא\"ך שטן וזהו דמו\"ת. חבר עוד הנשאר הו\"ד הו\"ד הו\"ד שהם י\"ה י\"ה י\"ה ותמצא אד\"ם. הרי דמו\"ת אד\"ם עליו מלמעלה כמראה דמו\"ת אד\"ם בצלם חי אלקים כשהוא חי בצלם אלקים. והכל בחשבון הספירו\"ת עליו מלמעלה. והנה דמות יצא משתי מדות, כי צאתו היה משם י\"ה כפול י\"ה על י\"ה הם רכ\"ה בעולם, ותמצאם דמו\"ת שהם מדות אלוקיות. וג' פעמים י\"ה פשוט עולה אד\"ם. והנה הראשון והנשאר גם כן הוא סוף מ\"ב וזו צורתה וזו צורתה ב. דע כי גם זו בצורת הראשונה בעצמה, אבל נשתנית ממנה מצד תנועותיה כי אין בלבה דבר רק יש על ראשה לפניה נקודה במקום תפילין לפניהם מעט. ושמה צי\"ץ נזר הקדש וסודו קץ ומספרו מצד אחד נעל\"ם פנימ\"י, ומצד אחד אלף שהוא תשר\"ק, והם מרכבה חוזרת לאחור מבריתה ומגעת עד עת ק\"ץ ועליה קו ישר ברצועה שחורה ועליה שתי נקודות הנקראים זק\"ף קט\"ן:", + "דע כי שם מ\"ב הוא הולך תחלה בצורה אחת מתגלגל מדרך ב' ב' אותיות כאלו א\"ב ג' וכן עד סופו ויוצא מן בראשית בלא ספק. אבל לא על דרך שאמרו קצת רבנים אשר לא ידעו דרכו והחליפוהו. אך הוא יוצא בחילוף אחד ידוע אצלנו והוא דומה לענין חילוף 'מנא מנא תקל ופרסין' שגלגלוהו חכמי אמת המקובלים השלמים ז\"ל רבותינו הקדושים קדשי קדשים. באמרם בסנהדרין בפרק כהן גדול בסוף מתנית' (עיין סנהדרין כב. ) וכותב לו ספר תורה לשמו, בענין כתב הנשתון כתוב ארמית ומתורגם ארמית על אמרו בסוד פס ידא די כתבא ולא כהלין כתבא למקרא ופשריה להודעא למלכא ושם נאמר אמר ר' שמעון חסידא, המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו שנאמר \"שויתי יי לנגדי תמיד\". ולר' שמעון בן אלעזר דאמר כתב זה לא נשתנא כל עיקר ומאי ולא כהלין כתבא למקרא. אמר רב בגימט' איכתיב להון יט\"ת (יא\"ת) יט\"ת פוג חמט ופריש ליה, מנא מנא תקל ופרסין. ושמואל אמר ממתו\"ס ננקפ\"י אאלר\"ן. ר' יוחנן אמר אנ\"מ אנ\"מ לק\"ת ניסרפ\"ו. רב אשי אמר נמ\"א נמ\"א קת\"ל פורסי\"ן. ושמענו וראינו פו\"ר סי\"נ אבל דינו פורסי\"ן. סוף דבר בין כך ובין כך הכונה כללה היא בשוה השם יוודע מתוך גלגולו ומתוך התחלפותו:", + "ואמנם יט\"ת יט\"ת מתחלף בא\"ת ב\"ש אבל כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו נתחלף אליו יהו\"ה אלקינו יהו\"ה באלפא ביתא דא\"ב ג\"ד וכולו בשיווי וכן אב\"ג ית\"ץ מתחלף באלפא ביתא אחת נעלמת והיא פותחת הלב מיד להבין אמתת השם המפורש יתברך. ואי אפשר ללמדה כי אם אחת בשבע ספירות שהן שבע מילות. וצריך לחלקה מארבע ארבע אותיות ויעלו כולם פ\"ד אותיות שבו מ\"ב עם מ\"ב עולים ורמזם \"ואעידה בם את השמים ואת הארץ\". שהם כ\"ב אותיות וצריך לשתפם עם הראשונים ויעלה דב\"ק. חבר אליהם \"א\"ת דבר\"י השיר\"ה הזא\"ת ע\"ד תמ\"ם\" (דברים ל\"א ל'). וקחם על דרך וה\"ו, יל\"י, סי\"ע, על\"ם, היוצא מן ויסע וחברם וגלגלם ותמצא סודו. ואמנם סוד הממים מ' מ' מ' בלעז מצריצון מורטי וסוד הבית בל\"ע ב' ב' ב' ב\"ין ב\"נריצון ב\"ונא והם החותם ו' פעמים יה\"ו עולים קכ\"ו. וצריך לחשבם ד' ד' על מרכבת השם ואז יתגלה סודם שעולה אדם. כיצד הנה הם באמת ח' פעמים ה' שהם ראש חמשה וסופו. ויש שם תוכו, הנה מ' תוסיף עליהם ב' הנה בם וסודם כולם אדם קכ\"ו וסודו אד\"ם בעד\"ן העליו\"ן מזבח בנה מזבח:", + "ואמנם צריך שתבחן במצויירים הגדולים ותחלקם לשני חלקים שוים של השם בלבד והם ראש וזנב של שם בן מ\"ב. הראש הולך י\"שר ו\"הזנב ה\"ולך ה\"פוך, וכן שם של בראשית כמוהו. וראה וחשוב ח' אותיות של זה וח' אותיות ורמז זה \"משחקת לפניו בכל עת\" (משלי ח' ל'). ורמז זה \"בכל עת אל הקדש\" (ויקרא ט\"ז ב'). וסימן זה בכ\"ך שהם מ\"ב והם בשכ\"ר. על כן בשכ\"ר זאת של ברית מילה:", + "והאמת כי כ\"ב מנינם ד' אלפים שנה ונשארו מהם השאר מספר א\"ס אשר מספר כולם אד\"ם והם סימן ליה שהם חמשת אלפים וארבעים שנה שבם נשלמה ממשלת השמש ופסקה מעל ישראל. כי ממשלתו הייתה לשבעת ימי בראשית בסוד צירוף הסימנים על הימים הכתובים בו. יום על דרך א\"ב ג\"ד הו\"ז שעולה תכלית צרופם אלפים ומ' כמו שנרמז בספר יצירה. ושנות השמש במחזורו הגדול כ\"ח שנה. וה' אלפים ומ' עולים פ\"ק פעמים כ\"ח וסודם מתגלגל ומתחדש כי נפל\"ך פ\"ק וסודו פע\"ל. והנה 'חזו\"ז' 'כ\"ח' וכבדים מהלכו מן כ\"ח אל פע\"ל שהוא תכלית גלגולו. ובקץ הגלות יהיו לו י' שנה ויושלם כחו ויוסר שבטו ושבט מלכותו מעל י\"ב שבטי ישראל. שכן כתיב \"יצב גבלת עמים למספר בני ישראל\" (דברים ל\"ב ח'), ועדין יג\"ע לב\"י בראשי תיבותיהם ובסופיהם עוד בתמרי\"ל בסוד מעש\"ה מרכב\"ה שהוא בשלשי\"ם:", + "כי סוד תמ\"ר הוא שמ\"ש ויהיה סודו תמ\"ר לב\"י שמ\"ש לב\"י וסוד י' שנה יתרים שס\"ה. וראה תוך הצורה של השם ויצ\"ו רמז אל המצוה הראשונה \"ויצו יי אלקים\" וסוד צוו\"י ראשון, הוא אמצעי ולפי ההפוך מן הסוף לראש הוא אחרון. והנה ויצו במספרו יהו\"ה אלקי\"ם, חלקהו בשיווי ויהיה נ\"ו בדמות נ\"ו, וסודו שעשועים יו\"ם יו\"ם ו\"ו ימי\"ם. ומי יוכל לספר שבחיו כי רבו מלספור ועם כל זה נחתם יצירה תב\"כ ע\"ב ג\"ב כ\"ב ל\"ב כ\"ב גכ\"ח ז\"ל זע\"ה. טוב לעמת רע ורע לעמת טוב מטוב ורע מרע הטוב מבחין את הרע והרע מבחין את הטוב טובה גנוזה לטובים ורעה גנוזה לרשעים:", + "וכן צריך להזהיר הרבה במשפטי המדות מכל צד והשם ברחמיו יפתח לבך בתורתו עם כל ישראל, ולבנו עמכם עד שנראה בנחמת ציון בשנת החמשים. ויקיים בנו מקרא שכתוב \"וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יוב\"ל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו\" (ויקרא כ\"ה י'). זה הפסוק שאחריו \"ברכת ידוד היא תעשיר ולא יסיף עצב עמה\" (משלי י' כ\"ב):", + "ב ר כ ת:
י ה ו ה:
ה י א ת:
ע ש י ר:
ו ל א י:
ס י פ ע:
צ ב ע מ:
ה:", + "מין הטעמים ומישב המתנועע ושם נק' העליונה חל\"ם וסוד החכמ\"ה והבינה וכולל הראשון הנברא מן ג' שמות המורות על גשמות שלש אמות אמש וסודו ש' שלש מאות. והנר בעין חשמ\"ל וסודו רוח אלקים חיים והוא חתום כמ' \"פתוחי חותם קודש ליי\" (שמות ל\"ט ל'). ושם הקו העליון שמו רפה ומורה על מדת הדין רפה. ודמותה כמק' (כמקיף) סביב האות וחוצה לה ג' נקודות שזכרנו:", + "כך צריך להבין כל סתרי התורה על דרך זו שהיא קדש קדשים ויותר עמוק מן הקודם הוא. כי סוד שם בן מ\"ב זה דרכו הנכון והישר לכל והוא כמו שתראהו פה שתצטרך להבינו מפורש. כי בו הגאולה באמת בלא שום ספק בעולם, ואין לך מופת גדול מזה המופלא:", + "תם ונשלם תהלה לאל עולם:" + ] + }, + "schema": { + "heTitle": "גן נעול (אבולעפיה)", + "enTitle": "Gan Naul (Abulafia)", + "key": "Gan Naul (Abulafia)", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Kabbalah/Gan Naul (Abulafia)/Hebrew/merged.json b/json/Kabbalah/Gan Naul (Abulafia)/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..26ae4935fee03be6cec9de98bc98f428bbf00d45 --- /dev/null +++ b/json/Kabbalah/Gan Naul (Abulafia)/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,202 @@ +{ + "title": "Gan Naul (Abulafia)", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Gan_Naul_(Abulafia)", + "text": { + "": [ + "חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה (משלי א' כ'):", + "ביאור ספר היצירה:", + "בראש הומיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר עד מתי פתים תאהבו פתי ולחלויד (ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת) תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם\" (משלי א' כ\"א):", + "אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה. כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה. יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה... עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר (משלי ג'):", + "המשכיל בתורת ה', בעיינו בה לשמה, היא בעצמה מדברת לו פה אל פה, כאשר ידבר איש אל רעהו. ורואה אותה עין בעין, ומדבר אתה פנים אל פנים:", + "ומפני היות הדם בתוך הלב נקרא בשם הנפש, נאמר בבראשית רבה, חמשה שמות נקראו לה. נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה. והמכיר נפשו יתחייב מהכרתו שכבר הכיר כל גופו, והמשיג את קונו יתחייב מהשגתו שכבר השיג כל הבריות. ומפני היות התורה אמצעית בין האדם ובין בוראו נתנה לו תורה, ותלמוד תורה קודם למצוה. מפני שתלמוד מביא לידי מעשה, ואין מעשה מביא לידי תלמוד. ואעפ\"כ לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. ומי שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת:", + "ומעשה יובן מסוד מעשה בראשית ומעשה מרכבה, שהם מעשים אלקיים, והיודע סוד למה לוחות אבנים, שנאמר \"והלוחות מעשה אלקים המה\" (שמות ל\"ב ט\"ז), יתכן שיודע סוד המכתב. שנאמר בו, \"והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות\" (שם). וידע מיד מפני מה ששבר משה מעשה אלקים, מפני מעשה העגל. ולמה אין הלוחות מעשה יהו\"ה, אבל הם מעשה אלקים. ולמה שבר הלוי מעשה אלקים מפני מעשה הכהן אחיו, המשתף עם מעשה העם. כמו שנאמר, \"ויגוף יי את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן\" (שם ל\"ה). ומעשה העגל נקרא ולא מתרגם, עם [למרות] היות מאמר העם לאהרן, \"קום עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו\" (שם א'). וכתיב, \"היעשה לו אדם אלקים והמה לא אלקים\" (ירמיה ט\"ז כ'). ונאמר על משה, \"ראה נתתיך אלקים לפרעה\" (שמות ז' א'), שהוא מלך מצרים. והעם לא בקשו אלא מנהיג להם שילך לפניהם במקום משה:", + "ומפני היות שתי הדברות הראשונות שהם אנכי, ולא יהיה לך, נשמעים לכל ישראל, והם שני עניינים שמשלימים אמיתת האדם. האחד, להתקרב אליו בתכלית הקירבה, כפי יכלת כל איש ואיש ממנו. והשני, להתרחק ממנו (מע\"ז) בתכלית הרוחק. ונאמר בשניהם, \"אנכי יי אלקיך\", והיה בשמיעת האזנים. על כן ביקש אהרן מן העם, \"נזמי הזהב אשר באזניהם\" (שמות ל\"ב ג'), על זה עשה להם אלקי זהב ועגל מסכה נרמז באומרם ז\"ל, שהשם אמר למשה הם השמיטו אחד מן טטרמולין (ארבע חיות המרכבה) שלי ועשאוהו אלוה. ונאמר ברמז זה, \"וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב\" (תהלים ק\"ו כ'). בתבנית שור, ולא בשור ממש. גם \"כבודם\", תיקון סופרים הוא, \"את כבודי\", היה לו לומר:", + "ואין ספק שמעשה מרכבה נודע מן ארבע חיות הקדש. ולא תתגלה אמיתתם, אלא למי שמדבר ברוח הקדש. ומעשה בראשית נודע בהשגת החומר הראשון, המושג ברוח אלקים חיים. והוא שממנו נתהוו שלשה יסודות, רוח, ומים, ואש. כי הארץ נקודה להם, והשמים מקיפים סביבה. והנה השמים הם העליונים, והארץ התחתונה, ואמצעית להם. וכתוב בבראשית רבה, כל מה שיש בשמים ובארץ, אין ברייתו אלא מן הארץ, הה\"ד, \"הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר\" (קהלת ג' כ'):", + "שם החכמה ארץ בספר הבהיר ולפניו כתוב שם בבראשית רבה, כל מי שאין לו תולדת אינו מת ואינו כלה ובורא ואינו נברא. ושם נאמר, \"וייצר יי אלקים את האדם עפר מן האדמה\", מן התחתונים. \"ויפח באפו נשמת חיים\", מן העליונים וכו':", + "ויתחייב מכל זה להיות האדם הזה נוצר בשני יצרים, כמו שנרמז במלת וייצר בשני יודין. ושני העולמות נבראו בשתי אותיות שנאמר, \"כי ביה יי צור עולמים\" (ישעיה כ\"ו ד'). והעולם הבא נברא ביו\"ד, והעולם הזה בה\"א שנאמר, \"בהבראם\". אמר ר' יהושע בן קרחה, בה\"א בראם, באברהם בראם וכו'. וכן בבראשית רבה, וכיוצא באלה הנפלאות כמה אלפים מהם בו, ובשאר ספרי אגדה, ומדרשים אשר מהם יובנו סתרי התורה:", + "ולולי חכמי הקבלה, שקבלו סתרי תורה מהנביאים והם ממשה ומפי הגבורה, היינו היום בנסתריה יותר פתאים משאר אומות העולם. ואמנם ממנו קבלנו מפי סופרים ולא מפי ספרים, והשאר מפי הגבורה. אחר קשרינו חכמת \"ספר יצירה\", עם אמתת התורה. והאירו עיני החשוכים במאור \"מורה הנבוכים\". ועל דרך האמת מי שאמר לנו בספרו הנכבד, שכל התורה כולה שמותיו של הקב\"ה, והוא הרב ר' משה בר נחמן זצ\"ל, האיר עיני לבבינו, עד שנהנינו מזיו השכינה על פי שמות ההם הקדושים והטהורים. ולרמוז עליהם הפכתי אות ה' לד' רוחות, להודיע בהם סוד השם המיוחד. ויובן משם כבר שסודו יו\"ד ה\"א, ועיקרו כ\"ו, ורמזו שש פעמים כ', וסימנו \"יי ניסי\" (שמות י\"ז ט\"ז), \"והנה הסנ\"ה בער באש והסנה איננו אכל\" (שמות ג' ג'), והרמז מדו\"ע לא יבער הסנ\"ה. שלשה השמות הקודש שי\"ן ונולד סי\"ן סי\"ן סי\"ן וכל אחד מהם נולד מן ו' פעמים כ' אמור מן ה' פעמים כד' או אמור מן ח' יה' כלומר מן ח' פעמים י\"ה סוף דבר כי יש בהם פלאות תמים דעים:", + "וכן כוונתי לעניין גדול בכתבי הפסוקים באותיות גדולות, ובהפכי קצת גדולות לקטנות. רק ה' הנקודות היו בם לענין גדול, ולא רציתי לגלותם בביאור, אבל הכוונה בהתחילי בפסוק ראשון היתה מפני שקבלנו שאותיותיו כ\"ו נחלק לשני חלקים שוים ראשונים, שסודם אח\"ד אח\"ד, \"חכמו\"ת בחו\"ץ תרנ\"ה\" (משלי א' כ'), הם י\"ג אותיות וכוללים חצי הפסוק, כי האתנח מורה על מנוחה נבדלת, \"ברחבות תתן קולה\" (שם), הם י\"ג אותיות וכוללים חצי הפסוק הנשאר. והמניין בשני חלקי הפסוק עולה, לזה מספר א\"כתור (ס\"א א\"כטור), ולזה מספר א\"גתור ואלה סודות נפלאות. והכלל ממנו תמו\"ת, וכשתחלקינו לשני חלקים שווים יהיה החלק האחד תחי\"ה, וגם החלק השני תחי\"ה. וזהו רמז הרמוז במאמר קדושי עליון, \"מאי לעביד אניש וליחי לימות וליחי\" ואמרו זה ברמז, אדם כי ימות באהל, ודרשו בו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה והרב (הרמב\"ם) אמר בספר המדע בהלכות יסודי התורה (מדע, הלכות תלמוד תורה פרק ג') \"אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלי החכמה (בגירסה שלנו החכמים) \", ואמר זה (הרמב\"ם) אחר, אמרו חכמינו ז\"ל דרך רמז \"זאת התורה אדם כי ימות באהל\":", + "וכתיב בבראשית רבה (יג' ז'), 'ואדם אין לעבוד את האדמה ואדם אין להעביד את הבריות להקב\"ה כאליהו וכחוני המעגל, ואדם אין לעבוד את האדמה, לא נברא אדם אלא לעמל, אם זכה הוא עמל בתורה ואם לא זכה הוא עמל בארץ. אשריו לאדם שהוא עמל בתורה'. כן דרשו על פסוק, \"כי אדם לעמל יולד\" (איוב ה' ז'), זכה לעמלה של תורה, לא זכה לעמלה של עולם. ועוד נאמר, (בראשית רבה יד' ג') \"אמר רבי תפדויי בשם רבי אחא, אמר הקב\"ה אם אני בוראו מן העליונים הוא חי ואינו מת, מן התחתונים הוא מת ואינו חי, אלא הריני בוראו מאלו ומאלו, ואם יחטא ימות ואם לאו יחיה\":", + "הנה כבר התבאר זה ממה שרמזנו עליו, ובא בדבריהם ז\"ל זה הסוד המופלג בעניין המטר, על פסוק \"וכל שיח השדה\", כל האילנות משיחין עם הבריות וכו'. ונאמר שם תחתיו מעט, הזכיר שם מלא על העולם מלא, ואמר כשם שהוא מזכיר שם מלא על עולם מלא, כך מזכיר שם מלא על ירידת גשמים. ואמרו קשה היא גבורת גשמים, שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית. ואמרו גבורת גשמים, לצדיקים ולרשעים. תחיית המתים, לצדיקים בלבד. ונאמר טל שעתיד הקב\"ה להחיות בו מתים. והיודע סוד הטל והמטר והגשם יכיר באמת סוד תחיית המתים, וידע שהרשעים אפילו בחייהם קרואים (קרויין) מתים, והצדיקים אפילו במיתתן קרואין (קרויין) חיים. ואיך יחיה לעתיד לבוא מי שהוא מת כשהאחרים חיים? ואיך ימות מי שהוא חי בעת שהאחרים מתים? וכל שכן שהדין גוזר שיחיה הצדיק בכל מיני החיים, שאפשר שימצאו בעולם בזכות צדקו אחר היפרדו מחיי העולם הזה הכלים בזמן מועט. וכל חיים זולת אלו צריכים להיותם טובים מאלו, והוא מושכל לכל משכיל, שאם הם כאלו גם הם כלים כאלו. ואם הם טובים מאלו אינם ממין אלו. ואם כן אם הם לנפש לבד, והם נצחיים לה הנה הם טובים מאלו הכלים בזמן קטן. ואם הם לגוף ולנפש יחד, והם נצחיים לשניהם יחד, גם הם טובים מאלו. רק אי אפשר להיותם דומים לאלו אשר הם תלויים באויר ובמזון ובזמן. אבל יתכן שיתלו בסבתם ויבטלו אלו:", + "ורמזתי זה העניין פה, מפני השגת סוד הטל שעתיד הקב\"ה להחיות בו מתים. ולהודיע כי הטל ההוא אינו טל כפשוטו, אבל הוא אצלנו סוד השם המפורש. כי שמו של הקב\"ה מחייה מתים בעולם הזה, כל שכן בעולם הבא. ומי שחושב זולת זה אינו מכלל חכמי ישראל הקדושים, המקובלים מסתרי התורה התמימה:", + "והנה הפסוק הראשון שרמזנו, והוא שבו התחלנו בחשבונו האח\"ד בשני\"ם, והשני\"ם באח\"ד, והרוצה לדעת זה יחלקנו לשני חלקים שוים, ויכיר שהחלק האחד עולה שמו\"ת מפורשי\"ם, וכן החלק האחר עולה שמו\"ת מפורשי\"ם. וזהו סוד תרע\"ו, הוא חשבון המרובע של השם המיוחד. והוא עולה כמספר כ\"ו פעמים כ\"ו, שכללו תרע\"ו. וכשיבין המשכיל חלוקן שסודם י\"ב שמות (יב' פעמים כו') מצד זה שעולין שי\"ב, גם י\"ד שמות (יד' פעמים כו') מצד זה שעולין שס\"ד וסודם השט\"ן הנולד מזה\"ב. אז יבין סוד נזמי הזהב וסוד העגל הנמצא בלב ובגלגל אשר חותמיו של זה שתי וערב וחותמיו של זה שתי וערב. והוא שצריך לקרעו עד שיבטל כחו ושמו, ונח\"ש עפר לחמו, ועם זה כח ישראל גובר על עוכריו, כי הוא 'ש\"ר התועב\"ה', אבל 'מכי\"ר התשוב\"ה' ועונה אמן בעל כרחו ולא נאמנה אלא על רוחו ומגיד לאדם מה שיחו, ואם בזנבו כחו יחרם בחרם יריחו, וירם קרן משיחו אשר שם ביי' מבטחו:", + "ועתה בני יוודע לך באמת, כי לולי היותי חס על כבוד אבותיך הקדושים, לא הייתי כותב לך דבר מכל זה העניין, כי הוא דבר שעומד ברומו של עולם, והקדמתי לך זו ההקדמה כדי לקשור עמה מה שתשמע לפנים. ודע שאם יפתוך שום אדם לומר לך שהוא מקובל מסתרי תורה, ואינו בקי בנתיבות \"ספר היצירה\", שהם ל\"ב נתיבות פלאות חכמה והם עשר ספירות בלימה, ובסוד עשרים ושתים אותיות יסוד, אין ראוי שתאמין בקבלותיו הנסתרות המורות על ידיעת השם בשם, עד שיביאו לך ראיות ומופתים מנתיבות הספר הנכבד ההוא, או מן הדומים לו מספרי חכמי הקבלה ז\"ל, או מתורה שבכתב הכוללת כ\"ד ספרים:", + "והזהר בך והשמר לך ושמור נפשך מאד מלהרהר אחר חכמי הקבלה, ולא תכחיש מהם דבר, אלא מה שימסרך אדם מעניין מכחיש המורגש או המושכל, והוא שאין דבר מנתיבות הקבלה האמתית נופל תחת אפשרות ההרגש האנושי. ואמנם הקבלה היא ענין שגלהו השכל האלקי לנביאים לבדם. כמו שנאמר, \"כי לא יעשה אדני אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים\" (עמוס ג' ז'). והוא הענין שנעלם מחכמי המחקר תכלית ההעלמה ואינו ראוי לכל אדם כי אם ליחיד אחד המשוטט בין היחידים הרבים, המיחדים את שם הנכבד בקבלה בלתי מוצאת לפועל. והיה זה תוכם יחיד כמו שהנפש יחידה בכל הגוף בעל האברים הרבים. ובזכותו כולם חיים ובעבורו נבראו כולם. והוא נברא להכיר את קונו ולעבדו בלבב שלם ובנפש חפצה עבודת אמת:", + "ומפני שראיתיך בכתבך מבקש ממני פירוש \"ספר יצירה\", ופירוש האלפא ביתות היוצאות ממנו, מהם שראית בכתב ששלחתי לך ומהם שלא ראית, עלה בדעתי לרמוז לך מזה ומזה, דבר מספיק לכיוצא בך, ולפתוח לבך על דרך האמת בקבלה הפותחת הלבבות, ולא המדומה המכזבת, בפתיחת לב אשר לא יכזבו מימיו. ואמנם מפני שאי אפשר לפרש לך כל דבר בספר, מפני פחד עיני בשר העיורים, אדבר בזה עמך בקצת ראשי פרקים, ואם תרצה להצליח תשלימו מעצמך והיה ה' עמך:", + "והנני רוצה להתחיל לך במסירת הקבלה לפי דרכי \"ספר היצירה\" בכלל. ואני יודע שאם תרצה להשתדל להשיג האמת יפתחו לך בו שערי רחמים:", + "דע כי כלל כל הקבלה נכלל בשני עניינים הנזכרים \"בספר היצירה\". האחד מהם ידיעת עשר ספירות והשני ידיעת כ\"ב אותיות, וצריך שישתדל המקבל שמקבל שמות הספירות תחילה לקבל שפע אלקי מהם בעצמם לפי מדותיו. וידבק בכל ספירה וספירה מהם לבדה ויכלול דבקותו עם הספירות כולן יחד ולא יקצץ בנטיעות. ויעיין תחילה בספירה העשירית בכלל שהיא:", + "הראשונה והיא הקרובה לו, ושמה צדק. והיא השכינה ונקראת בשמות רבים, והמשיגה הוא המדבר ברוח הקודש. ורמזה \"ולמשח קדש קדשים\" \"ולהביא צדק עולמים\" (דניאל ט' כד'). וצריך המקבל לרדוף אחר זו ההשגה בכל כחו שלו, \"צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ\" (דברים ט\"ז כ'), ונאמר \"צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה\" (תהלים קיט'). \"וצדיק באמונתו יחיה\" (חבקוק ב' ד'), ורבים מהם עד אין מספר:", + "ואחר כן יעיין עוד בשנית לה שהיא הספירה התשיעית והיא שרש לעשירית שהיא ענף אחרון לכל הספירות, ושמה יסוד. והיא נרמזת בברית מילה ומכח זו הספירה התשיעית עושה העשירית פירות. ונכרתו בה שלש עשרה בריתות בסוד האבות ובהן עיקר פריה ורביה:", + "השלישית שהיא השמינית שמה הוד, \"אשר תנה הודך על השמים\" (תהלים ח' ב'):", + "והרביעית שהיא השביעית שמה נצח, \"נעימות בימינך נצח\" (תהלים ט\"ז י\"א). ועל שתיהן השוקים עומדות, וברית יחד מכוונת באמצע במילת המעור ואלו השלש ספירות מורות על המצאות העולם התחתון. והראשונה מקבלת שפע משלשתן ומשגחת בחלק דק ממנה. ואחרון נקרא חלון על תחתונים כולם, ודי להם בו לפי מהותם לתנועה שכלית וגשמית לברוא בם בריות, ולחדש עולם בכל יום ויום תמיד מעשה בראשית:", + "ועוד החמישית שהיא הששית שמה תפארת. וזכה בה יעקב אבינו והיא מדת האמת. שנאמר, \"תתן אמת ליעקב\" (מיכה ז' כ'). ובה שם המיוחד חתום כ\"ו וכתר השכינה שהוא י' על ראשו יעקב ישראל, וכן ראש יהודה, י' שלו המלכות, וגם הודה לתמר כלתו באמרו \"צדקה ממני\". והיא אמרה \"הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה\". ואמרה \"לאיש אשר אל'ה ל'ו אנכ'י הר'ה (בראשית ל\"ח כ\"ה), בסופם חתום השם. וכשתחבר כלל מספר יהוד\"ה ותמ\"ר תמצא שם המפורש הרמוז למעלה, ורמז שם בן הארבע אותיות, \"ומהללים לשם תפארתך\" (דה\"א כט' יג'):", + "והששית שהיא החמישית, בה העולם מתחיל להתהפך בחותם ו\"ה, יה\"ו, ראש יו\"ה עקב מעלה ומטה רום ותחת, חמש ושש, שש וחמש, חמש וחמש, שש ושש, שמח העליון, שמח התחתון, שש התחתון, שש העליון, העליון שש ושמח, ותחתון שש ושמח, והנפש שהשם מקיף סביבה חתומה בחצי השם התוכיי שמספרו וגם דברו חמשה וששה. וכן היא שמחה וששה. וזהו סוד ונהנין מזיו השכינה, \"ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה\" (ישעיה ל\"ה י'). ושם זו הספירה גבורה והיא מדת הדין ויצחק אבינו קבלה שנאמר \"ופחד יצחק היה לי\" (בראשית ל\"א מ\"ב). \"וישבע יעקב בפחד אביו יצחק\" (שם נג'):", + "השביעית שהיא הרביעית שמה גדולה והיא מדת החסד והיא מדת אברהם אשר דבק בה לאהבה. שנאמר \"וחסד לאברהם\" (מיכה ז' כ'), ובה נברא העולם ונתחדש ונבנה, \"כי אמרתי עולם חסד יבנה\" (תהלים פ\"ט ג'), \"כי חסדך גדול עלי\" (תהלים פ\"ו י\"ג), \"וחסד יי מעולם ועד עולם על יראיו\" (תהלים ק\"ג י\"ז). ואלה השלש ספירות עוד הן נפשיות ועוד הן זרועות עולם (ולב האדם) מכריע בין פעולת זרועותיו כשהוא נימול \"ומל יי אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך\" (דברים ל' ו'), אלה זרועיך. וסוד כח הלב בסוד זאת הספירה המתהפכת עם הנצח בסוד ארבע אם שבע הנודעים מדרך סוד באר שבע א' רע\"ב שב\"ע, שכך דרכו של הלב במלחמתו, פעם הוא רעב ופעם הוא שבע. וכן השמ\"ש:", + "והשמינית שהיא השלישית שמה בינה. \"כי אם לבינה תקרא\" (משלי ב' ג'), \"ובכל קנינך קנה בינה\" (שם ד' ז'):", + "והתשיעית שהיא שנית שמה חכמה. \"יי בחכמה יסד ארץ\" (שם ג' יט'), ארץ העליונה, בית המקדש של מטה, מכוון כנגד בית המקדש של מעלה:", + "והעשירית שהיא הראשונה שמה מחשבה וקרא זה כתר עליון וסודה מתהפכת עם הראשונה שהיא העשירית עם דרך היות שמה צדק, וכן בהיות לאדם מחשבה צודקת מקבל כח כללי משתי הספירות האלו וחשבון מחשבה ספירה על כן החשבון והמנין והמספר שרש ראשון להוציא בהם השכל מן הכח אל הפעל השלם באמת. וזו היא צורת י' ספירות:", + "וזה אני רוצה לגלות אותן יותר יפה לסוף הספר ושם תמצא יותר יפה:", + "הנה כבר רמזתי לך סוד הספירות הנרמזים בפסוק זה, \"לך יי הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך יי הממלכה והמתנשא לכל לראש\" (דה\"א כט' יא'). וסימנם 'ג' ג' מנצ\"ח הבי\"ת', ורמזם 'ת\"ג מחיצ\"ה בג\"ן'. וסוד מחיצ\"ה צמיח\"ה. כי השם ית' הצמיח תג בגן, ושמו אגו\"ז עגול מחוץ ומרובע מבפנים ונחלק לשני חצאים. ושניהם אדוקין זה בזה והם שנים והם אחד. והוא שנרמז בפסוק זה, \"אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל\" (שה\"ש ו' יא'):", + "וכל זה ידוע לכל מקובל שלם שקבל סתרי תורה, כי התגים אשר באותיות, הם רמז על כתרים. והכתר נרמז בהם \"בספר היצירה\" ליודעיו ומכיריו באותיות אמ\"ש שהם כלי תבונה. תבין זה מסוד השמשים שהם י\"א אותיות. וסימנם, שמלאכת\"ו בינ\"ה וממנו תבין ג\"כ שמות האילן הנקרא עץ החיים, גם עץ הדעת הטוב והרע, אשר שניהם בתוך הגן כדמות הפרי שבתוך קליפות האגוז:", + "והפירות ג' מינים. (א) פרי נאכל מבית ומחוץ כולו, כאתרוג והדומים לו. (ב) ופרי נאכל תוכו ולא ברו כאגוז. (ג) ופרי נאכל ברו ולא תוכו כתמר. ומי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש. והרמז ר' עקיבא שהיה תוכו כברו, ע\"כ נכנס בשלום ויצא בשלום. אבל אחר (אלישע בן אבויה) לא היה כן כי טינה היתה בלבו, ועם היותו חכם גדול בתורה ניצחתו מדת הדין. ויצא לתרבות רעה בעת הנסיון והבחינה. ור' מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק:", + "והזוכה להשגת הספירות צריך שיזהר מן המדות ההפכיות, פן ימות במלחמת היצרים והשמירה כולה תלויה בכך שישים הנכנס בסוד כל ספירה בענין אותיות היצירה כל דעתו בשם הנכבד והנורא לכבודו לבד לא זולת זה:", + "ועתה אבאר לך איך תתנהג בהשגת השם, בכח הספירות הנזכרות, בקבלך שפעם בכלל מהותך. דע שיש באדם שלשה עניינים שבהם הוא משיג כל השגותיו. בכח השנים מהם, בו כוללים י' ספירות בלי פירוד, חמש כנגד חמש, והאחד מהם בו ה' ספירות לבד והם חצי י' השניים פנימיים תלויים בשכל ובנפש יחד. ה' כוחות לשכל תלויות על חמשה חומשי תורה. וה' כוחות לנפש תלויות על חמש מגילות (ס\"א מגולות). והאחד חיצוני תלוי בגוף הפועל ה\"א פעולות חיצוניות (כמו) באותיות, לפי הפעל השלם שבגוף. והם חקיקה במישוש האצבעות בעט, והעט בדיו עם הלוח שעליו חוקק האותיות ומחדש מהם בריות חדשות ובונה עולמו ומחריבו, עד שאומר 'דין אהניין לי'. וזה הפעל הוא פעל אלקים. כי כמו שהאדם חוקק אותיות שהחמר שלהם הוא הדיו. ובאמצעות הקנה הוא לוקחו מן הקסת ומצייר בו צורות מתחלפות, כן השם חוקק אישים פרטיים בעלי צורות מתחלפות באמצעות הקנה בעל הברית. והדיו יורד דרך הצנור לח מן העט מושך אותו מן הקסת ויורה כחץ, עד הגיע אל הלוח בחלון תעלומה ונדבק בפנים ונקפה ומתיבש ונתפש ומצטייר מבית עד התגדלו בהעלם ויוצא לאור העולם. נגלה לחיצונים בחיצוניותו ונעלם בפנימיותו, כדמות האות שנגלהו ניכר ונסתרו נעלם:", + "ומזה תבין סוד העבור, כי איני ראשי להרחיב בו יותר מזה מפני פחד האשפ\"ה הידועה הנזכרת במשלי בניני פלטרין. והרמז הוא אשר שכבת זרע, שהוא דם בכיסיו והוא זר\"ע לב\"ן והוא שט\"ן דומה לדיו אשר הוא שחור. וסוד די\"ו שחו\"ר רו\"ח ושד\"י:", + "הנה החקיקה נרמזת והיא פעל ראשון, והחציבה פעל שני והיא תקון הצורות בחמריהם כתיקון כל אות בדיו. והוא לפי היות ההתחלה מנקודה קטנה בצורת נקודת חולם או נקודת חיריק או נקודת שורק, שזו עליונה וזו תחתונה וזו אמצעית. כח מכריע בנתים, בין פמליא של מעלה ובין פמליא של מטה. בין בית דין העליון ובין בית דין התחתון. ונחצבה הנקודה הזו מן העליון ונחקקה בתחתון. חצובה מרוח הקדש והחקוקה ברוח (החול) [הקדש]. והיא עולה ויורדת ועומדת תלויה באמצע. ומדת הדין קשה תוך האות שמה דגש והיא נקודה אמצעית. ומדת הרחמים רפה היותה על האות, רמז אל ההקפה, ושמה רפה רך וקשה תבנית גבור וחלש ופתח וקמץ עם צרי וסגול הם מתחלפים. שהם שני מלכים ושני משרתים. קמץ גדול וקמץ קטן שהוא הנקרא צרי. שני מלכים, אחד מורה על מלך גדול ואחד מורה על מלך קטן. והנה שני כוחות, כח גדול וכח קטן, פתח גדול ופתח קטן שהוא הנקרא סגול. שני משרתים, אחד מורה על כחו שהוא גדול. ואחד מורה על כחו שהוא קטן. והסוד הוא לפי מה שזכרנו, בצורה זו המצויירת פה:", + "א א א א א א א א:", + "כמו ג' נקודות בשורק, במקום נקודה אחת אמצעית. להודיע שהתיבה כלולה משלש כוחות והשגחתה בתחתונים ומבטת תמיד לאחריה. כלומר, מה אחריתה. וכשתחבר שני המלכים שהם קמץ וצרי, אשר סודם קטן וגדול, שם הוא ועבד חפשי מאדניו. תמצא צורות שניהם משותפות שוות עם צורות שמשיהם שהם פתח וסגול. כי אלה נכללים בקו אחד ושלש נקודות זה כל קו אחת ושלש נקודות כאלה כן אלה. וארבעתם אם כן מורים על מעשה מרכבה ועל הצטרפות אלה עם אלה, וכולם אם כן שני קוים ושש נקודות לארבע צורות. ועל דרך משל א ב ג ד נקודם בארבעה נקודים וצרפם והפכם בכל גלגליהם ותבין מהם \"סוד אדני ליראיו\":", + "ודע כי השורק המשולש רמז לקו נוטה למערב. כי השכינה במערב והוא שמש לנקודה האמצעית. ודע כי השוא שצורתו בעלת ב' נקודות תחת האות, משתתף לעתים עם המלך הגדול שהוא הקמץ. וימהר תנועתו, וישנה אותה לעלוי, להדמות אל המלך היושב על הכסא והוא החולם. הוא משתתף עם המלך הקטן הנקרא מלך קטן והוא הפתח הגדול. כי ארבעתם ארבעה מלכים הם. אלא השנים גדולים והשנים קטנים ומשתנים וממהר תנועתו לבד ואינו משנהו. וכן משתתף עם הסגול וימהר תנועתו ולא ישניהו. אבל אינו משתתף עם הצרי לעולם והוא דומה לו בצורתו, אבל לא במערכתו ותנועת שניהם הפכית כי זה מאחר התנועה וזה ממהר התנועה. 'ודמיאן נקודתא באותיותא כנשמתא דחיי בגופהון דבני אנשא'. ומספר כל הנקודות יד\"א עם הדגש. ורמזם \"פס יד\"א כי כתב\"א\" (דניאל ה' ה'). וכלל הקוים ב\"א עם הרפה וכבר נרמז בסוד גם \"אהב\"י אהב (ו\"מ י\"מ) [ומשחרי ימצאנני]\" (משלי ח' יז'):", + "והנה החציבה נרמזת בפעל האנושי אשר ממנו יודע הפעל האלקי. כי המלאכה משבחת את בעליה או מגנה אותו. ואם היא מופלאה יפלא השבח:", + "וכל צורות מלאכה נחלקת אל שלשה מינים שסימנם שב\"ח, ורמזם \"מבכי נהרות חב\"ש\" (איוב כ\"ח י\"א). והן צורות חלק כדמות הלובן בלוח או השחרות על הלובן באותיות על הדף. וצורה בולטת וצורה שוקעת כדמות חותם הזהב על השעוה. ושתי הצורות השניות הפכיות, והראשונה אמצעית ביניהן, שאינה לא בולטת ולא שוקעת. וכשהשמש זורח לנו מהמזרח, מראה לנו צורה בולטת ומתחייב ממנה האור. וכששוקע במערב צורתו אצלנו שוקעת ויתחייב ממנה החשך:", + "ואמנם צורת האותיות עם היותה בדמות חלק נוטה אל הבולטת, וצורת העינים בולטת מן האותיות שבה צורה בולטת עבה וגסה מאד בעניין יחודה, יעלה בסוד האורים והתומים ומצטיירת בתוך עיני הראש. ומאירים האותיות את העינים בשקיעתן בהם ומשם עובר הכח אל הלב ומשתקע בו בולט. והלב מקבלו ומשלים בהם פעלו ויוצא מן הכח אל הפועל, בהשגתו זאת המופלאה הנעלמת. ומי שרואה את האותיות ואינו מגיע בראייתם אל זה הפעל הנעלם, דומה בהם לפי ערך זה המעשה האלוקי המופלא, למי שאינו מכיר את האותיות ורואה אותם כתובות בספר, שלא יעבור דבר מהם אל תוך לבו להבין מה שהם אומרים ולא ישיג כוונתם בשום פנים. כן הרואה גוף האדם ואינו משיג עניינו, שלא יתכן שידע למה נברא ומה עניין מציאותו ומה תכלית הכוונה בו. וכמו שיש לגוף עניינים מתחלפים, כך יש לכל אות ואות עניינים מתחלפים:", + "ומכאן ואילך אם אתה חכם תבין החציבה הנזכרת. והנה חקקן חצבן אמורים והחציבה כטעם שהיא מוטעמת ומתוקה כשהיא יפה ונאה. והפכה כשהיא כעורה ומגונה. שקלן, דומה לפעל נחירי האדם. תדע זה מסוד שקל הקדש באמרו, \"מחצית השקל בשקל הקדש. . . לכפר על נפשותיכם\" (שמות ל' יג'). כי הסוד, \"ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם\" (שם). והמגפה נעצרת עם ריח הקטרת. \"וירח יי את ריח הניחוח\" (בראשית ח' כא'). והמשקל מישב הדעות והנחירים שוקלי השעות הנפרדות והזוגות בסגולת המנין. וכתיב \"ויפח באפיו נשמת חיים\" (בראשית ב' ז'). והשוקל האותיות צריך שיתבונן בסוד הזכרת השמות עם הנשימות הנעלמות החתומות בכל החכמות ובהם יחיה אחרי מות. והנה המשקל והריח נרמזים המירו התמורה היא במראות מתחלפות נראות לעינים ודומים לצבעים ולטבעים. כי הטבעים הם מחליפי צורות וממירין זו בזו צורות לחם בצורת דם. וצורת עסה בצורת לחם וצורת קמח בצורת עסה. וצורת חטה בצורת קמח וצורת שבולת בצורת חטה. וצורת עשב בצורת שבולת. והנה זה למפרע וישר עשב שבלת חטה קמח עסה לחם דם. והנה עשב בעל שב\"ע צורות בהגיעו לגוף הניזון. ואמנם זה באדם, אבל שור אוכל עשב מתהפך מיד בגופו אל דם. וסימנם באדם ד\"ל ע\"ק ח\"ש ע':", + "והצבעים מתחלפים וראשוניהם לבן. שהוא מקבל כל הצבעים, בסוד אש לבנה. ואחרוניהם שחור שהוא תכלית כל הצבעים בסוד אש שחורה. והשם חקק תכלית התורה שהוא ישראל בראשיתה שהוא בראשית. ורמז דבר זה אמרם ז\"ל, מחשבתן של ישראל קדמה לכל, שהם תכלית כל היצירה וחותם כל המציאות. כמו שהם חותם כל התורה. ועל זה העידה הקבלה שצריך לכתוב לעיני כל ישראל בסוף שיטה אחרונה מיוחדת לעצמה ובאמצע השיטה כדמות החותם \"לעיני כל ישראל\":", + "צירופם כל\"ל איל\"ן עשיר\"י, כולל עשר ספירות וכן מספרם הספירו\"ת. והם עמקי שכל הפועל והם מעמקים תהום. רמז להם \"תהום אל תהום קורא לכל צנוריך\" (תהלים מ\"ב ח'). וסמיך ליה, \"כל משבריך וגליך עלי עברו\". וכן תמורת האותיות מעמקת עד תהום רבה ועולה למעלה ויורדת למטה, פעם מאירה התמורה את העינים ופעם מחשיכה. כי העינים רואות בהמצא האור עמהם ובהיותם פקוחות. ובאור מבדילות בין התמורות שהם אות וחיים וברכה וקללה וטוב ורע אולת וחכמה חן וכעור זרע ושממה עבדות וממשלה. ובתמורה מקום הסכנה שאם העינים עיורות אינם רואות עם האור:", + "ובתמורות יצאו ההכנות בעניינים הפכיות, כמו ששמעתי אומרים שהשוטים הופכים מלת \" (בצלו) חמדתי וישבתי\" (שה\"ש ב' ג'), ואמרו (צלוב) שהיא מצורפת. ומי שפירש כך אמר (בצלו של צלוב) חמדתי וישבתי ועל זה הלך ולא ידע מאמר, \"לא תלין נבלתו על העץ\" (דברים כ\"א כ\"ג). והראיה כי קללת אלקים תלוי לא היה חומד לשבת (בצלו) והרוצה לתלות יתלה באילן גדול. וזהו טפשות ורשע מן המוציא דברי התורה למינות, שהרי אם היה שיר השירים שהוא קדש קדשים חול והיו העניינים כפשוטם חס ושלום, יורו כל דבריו אהבת חתן וכלה גופים לבד, ו\"חלילה לאל מרשע ושדי מעול\" (איוב ל\"ד י'). לשום חכם שלם והוא מבני ישראל שהם זרע קדש, מבני אברהם יצחק ויעקב ותלמידי משה ואהרון ודוד ושלמה, להעלות במחשבתן ששיר השירים הוא כי אם משל לכנסת ישראל עם הקב\"ה, שהוא לה כחתן שלם בכל השלמויות והיא לו ככלה שלמה בכל השלמויות, הוא לפי האלהות והיא לפי האנושות. והדבקות והאהבה בינה ובינו משותפת על דרך עלה וירדת, זו עולה וזו יורדת. \"מי זו עולה מן המדבר\" \"אל גנת אגוז ירדתי\", רומז לבתולה אשר דם בתולים ברכתו \"אשר צג אגוז כגן עדן\" וכו':", + "וצורות השתתפות שניהם כצורות זכר ונקבה איש ואשה שכינה ביניהם. והוא החותם הידוע, י\"ה או אמור חצי השם, שמחציו מתמלאה תיבתו. זכו שכינה ביניהם לא זכו מסתלקת מביניהם, ונשארו אש אוכלת אש כמו שכתוב בפרקי דר' אליעזר וכן חתן וכלה. והאהבה האנושית אינה משתתפת עם האלוקית אלא אחר רוב תלמוד תורה ואחר רוב השגת חכמה ואחר קבלת הנבואה. והיא סוד חת\"ן תורה, תי\"ו תוך ח\"ן, (ח) חכמה מימינה (ת) נבואה משמאלה נו\"ן כל\"ה. סימן עשר ספירות אלו בכלל:", + "אב, גד, הו, זח, טי:", + "כללם כל\"ה רמז למען שהוא כולל עשר נפשות, שהם בעלי עשר צורות מתחלפות. אבל מינם אחד, ולהם חזן אחד מדבר ומנהיג וכולם מביטים אליו ועל פיו יחנו ועל פיו יסעו. והשאר תשעה אנשים, שלשה כהנים ושלשה לויים ושלשה ישראל, שלשה בתי דינים. והעשירי יהיה קדש לה', וכלל מרובעם של עשר ספירות לפי זו הצורה:", + "א ד ט יו כה לו מט סד פא ק:", + "א' פעמים א', ב' פעמים ב' הם ד'. ג' פעמים ג' הם ט'. ד' פעמים ד' הם יו' וכן כולם. אגו\"י הולך כך, א'ב' הם ג'. ג' עם אב' הם ו'. ד' עם אבג' הם י'. ה' עם אבגד' הם יה', כי אבגד' עולה עשרה, וה' הם י\"ה. וכן כולם עד נ\"ה. כשתמנה הנוסף על המרובע יעלה בכללו שכ\"י, והשאר נ\"ה והנה סודם שכינ\"ה. הא למדת מכאן שהיא כוללת עש\"ר ספירו\"ת בלימ\"ה. ומספרם קדו\"ש והוא סוד או\"ר או\"ר, ורמזם יהיה נודע מן יה\"י או\"ר ויה\"י או\"ר. אלף וו רש רוח הקדש, אלף וו רש איש ואשה תאג\"י כתרים. והנה אגלה לך עתה למה קראם בלימה:", + "א ג ו י יה כא כח לו מה נה:", + "דע כי אלה האותיות מורות גם כן על עשר ספירות, אשר מהם התחייב, והמספרם י\"ו אותיות. וכן המרובע שכתבתי לך גם כן הן י\"ו אותיות הרי מספרם ל\"ב. וכלל הראשונות בחשבונם עולה הי\"מ. חברם אלה עם אלה ותמצאם בלימ\"ה, וסודם ים הלב. כלומר שהלב משוטט ומתפשט בים החכמה, והוא ים של עשר ספירות ולהם שלשה ספרים הנזכרים. הדרך הראשון מספרו נ\"ה. וזה שכתבנו פה מספרו ר\"כ. והמרובע שלפניו מספרו שפ\"ה. וכלל שלשת המניינים לפי מספרם עולה 'לי\"ל שמרי\"ם'. וסודו 'ע\"ת ק\"ץ' והנה מצורף 'הכ\"ר הנפ\"ש', \"וכסאו כשמש נגדי\" (תהלים פ\"ט ל\"ז). וסוד 'בל\"י מ\"ה' 'כסא\"ו' וסוד כסא\"ו 'לבנ\"ה', ולבנ\"ה כשמש נגדי ודמים והבן עמהם סוד 'נגד\"י' שהוא 'בינה' כוללת 'גד\"י ודל\"י' שהם משרתי 'כוכב שבתי' שסודו 'מחשבתי', והכל בינה מחשבתי והמשיגה הבין מחשבתי. והנה לבנה בבינה, גם חכמה כחמה, ודעם. וכשתבינם ותכיר קשר המולד בתקופה, מהם תבין השפע הנשפע מן המשפיע אל מקבלו:", + "ודע כי ג' דרכי הספירות שכתבתי לך, הם בסודם בינ\"ה. ופירושו י\"ב פעמים נ\"ה, שהעולים ע\"ת ק\"ץ, והכל ס\"ם, והוא סת\"ר. וסודם ימינ\"ו, ו' פעמים ימי\"ן, \"נשבע יי בימינו\" (ישעיה ס\"ב ח'). \"כי חלק יי עמו\" (דברים ל\"ב ט'). \"וכפר אדמתו עמו\" (שם מג'). \"עליו בשמים ירעם\" (שמ\"א ב' י'). \"ויהי למטה בכפ\"ו\" (שמות ד' ד'), בימינ\"ו. כל אלה רמזי הבינה הדומה ללבנה. וכן באמת 'חמ\"ה ולבנ\"ה' הם מורים לאדם 'חכמ\"ה ובינ\"ה' אם זכה לדעת מהלכם לפי סוד העיבור ואם לא זכה הם לו 'מלאכ\"י חבל\"ה', והנה חכמה ובינה שנים. ודע כי חותם ג' הדרכים יחד שעולה 'קלל\"ה ממית\"ה', בם 'כ\"ח ברכת\"י', מפני היות בהם 'גמו\"ל וענ\"ש נהפ\"ך', ובהם הליל\"ה והימי\"ם חיי\"ם, שבם 'אלקינ\"ו מחי\"ה המתי\"ם', בכח הזמן שעליו תלויה כל אמונה ומי שאינו יודעו ומכירו נשמת מה לו. וסוד זמ\"ן זי\"ן מ\"ם נו\"ן, והוא החמ\"ר הראשון העליון, והוא במספרו נבר\"א. וזהו סודו לפי צורות הספירות. והשתכל בו והבינהו:", + "א:
אב:
אבג:
אבגד:
אבגדה:
אבגדהו:
אבגדהוז:
אבגדהוזח:
אבגדהוזחט:
אבגדהוזחטי:", + "וכן עוד שיושלם טור אחרון שהוא בו כ\"ב אותיות ואז יעלה מספר כל הצורות בכלל החמ\"ר שסודו נבר\"א על פי האותיות לפי דרך אצילותן מן אלף ועד תיו. ועליהם נאמר, \"פלאו\"ת עדותיך על כן נצרתם נפשי\" (תהלים קיט' קכט'):", + "ודע שמניין הכללים שתספור בחבור כ\"ב אותיות עולים ר\"ר, שהם ששה אלפים גם ה'. ואם תחברם תמצא כרו\"ב שהוא ע\"ץ החיי\"ם. ואם תאכל מפריו גם ברו\"ך תהיה ולעולם תחיה. ועוד צריך שתהפכהו מסופו לראשו עד שיצוייר שלם בחותם שלמה בששה קוים, על דרך זו וכן הכל עד אלף:", + "ת:
תש:
תשר:
תשרק:", + "ואז תהיה מלת א\"ת חותם. ואז תמצא כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה. ותכיר שנים כרובים זהב, אשר על הכפרת שהם בסוד השכינה. כאמרו \"וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים\" (בראשית ג' כד'). לשמור ברוח הקדש הכרוב. ורמז המתהפכת תמצאנו ברמז סופי תיבות של פסוק הראשון של זה החיבור, ת'צ'ה ת'נ'ה (משלי א' כ'). ואמנם ראשי תיבות גם הם רמז ח'ב'ת ב'ת'ק. להודיע בם אימתי נברא העולם, ויוודע מהם אשר בתשר\"י נברא העולם והעד שהוא יום הדין. ואנו אומרים \"זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, כי חק לישראל הוא ומשפט לאלקי יעקב\" (פסיקתא דרב כהנא פסקא כג' אות א') והנה ראשו ח' וסופו ק' ותוכו ב\"ת. \"ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינ\"ה\" (בראשית ל' כא'). הוא מידת הדי\"ן, כי צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד. ואם כן הנה סוד האחד כרו\"ב נבר\"א, וסודו ימי\"ן שמא\"ל והוא איל\"ן שמי\"ם. והנה צורת ההתהפכות הנזכרת מספרה כ\"ח הק\"ף, וסודה כ\"ח הפני\"ם, והיא כ\"ח הפע\"ל כ\"ח אלף וקפ\"ה הם דעם והבינם כי הכל תלוי ב\"ך, והוא מנהיג המין. ורמזו אכי\"ר יג\"ר שהדותא, וכשתכפיל מספר הספירות זה על זה, יעלה מספרם שם ר\"ל נבר\"א ונ\"ה ול\"ב. וכשתהפכם תמצא ש\"ם שני, \"שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו\" (שמות ט\"ו כ\"ה):", + "ועתה אשוב אל מלת צרפן. דע כי הצירוף דומה לשמע האזנים, כי האזן שומעת והקולות יצטרפו לפי צורת הנגון וההברה. והעד כנור ונבל שמצרפין קולם ובצרוף הקולות האזנים שומעות חילוף ותמורה בחבלי אהבה והיתרים המוכים ביד ימין וביד שמאל הם מתנועעים מביאים הטעם המתוק לאזנים. ומהם עובר הקול אל הלב ומן הלב אל הטחול והשמחה מתחדשת בינתיים באמצעות תענוג חילוף הנגונים. ואי אפשר לחדש זה כי אם בצורת הצירופים והוא שיכה המוכה ביתר הראשון הנמשל לאות א' על דרך משל ויעבור ממנו או אל יתר אחד או ב' או ג' או ד' או ה' כלומר אל יתר שני או שלישי או רביעי או אל חמישי כי נעמוד בחמישי על דרך משל ומשם יגלגל ההכאות ויחדש בגלגול, ניגונים ונעימות מגלגלין הלב באמצעות האזנים:", + "וככה הוא עניין הצירוף לגלגל האותיות מחוץ עם העט בצורת צירופי אותיות אמ\"ש כאלה, אמש, אשמ, משא, מאש, שאמ, שמא. כן כל כיוצא באלה והדומים להם:", + "ואם כן כבר גליתי לך כל הנגלה המושג בהרגש. וצריך להודיעך מעתה מה שימצא בזה העניין בכח הדמיון שהוא המשיג השני הפנימי. ואקדים הקדמה קטנה לפני זה, והיא צריכה מאד לפי כוונתי בעניין זה. ואומר שכבר התבאר במופת שהאדם מורכב משלשה עניינים מתחלפים. האחד מהם האדם שהוא מורכב מארבע יסודות המורכבים מארבע צורות ראשונות, והם אשר חמרם חמר אחד והוא החמר הראשון התחתון אשר מציאותו בכח. וגבול מקומו תוך גלגל הירח שהוא האחרון שבגלגלים כולם. והגלגלים מקיפים זה את זה. והשני הנפש הנשפעת מהם והיא צורה לחומר הראשון. והשלישי השכל. ומפני שקדמו למציאות הגוף צורות אחרות והם שבע צורות, היתה זאת צורה שמינית ונשתלשלה מגלגל המזלות שהוא השמיני המקיף השבעה. ומתוך היותה בעלת צמיחה נודע ממנה שכחה מתפשט תחילה על הכבד וממנה הגוף צומח, ודומה בזה לאילנות ולעשבים הצומחים. והוא הפעל הראשון הנפשי שהוא פעולת הגוף. והוא בעצמו כולל שבע פעולות ידועות לכל, מכח הזן הפועל בניזון באמצעות המזון, עד שוב המזון זן וניזון. וכל זה הכח ארצי ועפרי ותחתון ואינו צריך אל גלגל עליון, כי די בו במדות היסודות שהם הקור והחום והלחות והיובש ומה שיתחייב מהם מן האיכויות הנשארות המתחייבות מאלו הארבעה:", + "ולפיכך נאמר כי התחתונים תמים, ועוד כחה מתפשט ומתעלה ושוכן בלב ויקרא חי והוא פעל נפשי שני לראשון וכעדות הקבלה התוריית. כי הצמחים כולם אינם צריכים אל גלגל חי שהרי נבראו ביום השלישי לפני הכחות הגלגליות החיות. אבל החיוני צריך אליהם מפני שהם נבראו ברביעי ונפש חיה נבראת בחמישי. ובששי אחת מימיית (מיסוד המים) ואחת ארציית. ואם כן הם שני מינים חיים, האחת שרץ נפש חיה מימיית והמה עפריית רקקיית נוטה לארציית והשנית נפש חיה ארציית:", + "והנה המים לחים וקרים, וקרירותם מצד צורתם ולחותם מצד חמרם. והקר והלח אי אפשר לו להיותו חי, ואיך נמצאת נפש חיה מן המים. והמים מקבלים כח מן הירח והוא המאור הקטן וכנגדם נאמר ביום השני, \"יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים\" (בראשית א' ו'). ומדת המים חסד וסודו של\"ג שתחת כסא הכבוד. הוא החש\"ך שנאמר \"חשכת מים עבי שחקים\" (תהלים י\"ח י\"ב). והרמז בהשגתם אמר רבי עקיבא, כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנאמר דבר שקרים לא יכון לנגד עיני (חגיגה יד.):", + "ואמרם \"אבני\", יורה על שני מינים. וכן כתיב, \"ונטה עליה קו תהו ואבני בהו\" (ישעיה ל\"ד י\"א). והאחת היא אבן שתיה שממנה הושתת העולם. ושתיה שם מורה שני עניינים. אחד מלשון שתי כלומר יסוד. ואחד מלשון \"והשתיה כדת\". ולפיכך אומרים שמשם הקב\"ה משקה כל האילנות והוא סוד מופלג. והשנית היא אבן ספיר דמות כסא, זאת מקפת בכל וזאת מקפת מכל. ועל כן יש ביניהם תכלית ההבדל ואינם דבר אחד במהותם. והאומר שמהותם אחד דובר שקרים, אבל באמת נקראים בשם אחד והוא שם מים. והמגיע אל זאת ההשגה צריך שיתדמה בהשגתו לרקיע המבדיל בין מים למים ויהיה גם הוא מבדיל בין מים העליונים למים התחתונים:", + "נמצא שהמבדילים הם שלשה, שענין המים הנקראים חכמה והם האלקים והרקיע והאדם. וצריך לדעת זה מתוך התורה שאמרה על הרקיע \"ויהי מבדיל\". ועל השם \"ויבדל אלקים\". ועל האדם שהם ישראל לבד. שנאמר \"ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם\" (יחזקאל ל\"ד י\"ז), אתם אדם ולא הגוים אדם והוא סוד נעשה אדם כי השאר הם בהמות וחיות ועופות. ונקראים בשם אדם בשתוף השם ובחילוף הענין בשתוף שם חי. ואם כן ישראל המובדלים מן האומות שנאמר \"ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי\" (ויקרא כ' כו'). ונאמר \"והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ\" (שמות י\"ט ה'). הם המבדילים לבד שנאמר \"והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה ובין העוף הטמא לטהר ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא\" (ויקרא כ' כה'). ונאמר \"זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל נפש השרצת על הארץ להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל\" (ויקרא י\"א מ\"ו):", + "ודע כי סוד 'שר\"ץ נפ\"ש חי\"ה' הוא אצל המקובל השלם גדול מאד וסודו האחד 'שר\"ץ מכי\"ר החפ\"ץ', והוא 'ת\"ג שומ\"ר טפ\"ה' אשר ממנה הגוף המדמה. והיא נחלקת לשני דמי\"ם ד\"ם וד\"ם, וכן \"שרץ נפש חיה\" בגי' א\"גם, שסודו ד\"ם כולל א\"ב א\"ם. והוא 'שם המפורש מלא' במבטאו, כי 'נפ\"ש חי\"ה' 'חצ\"י הש\"ם' ובשעה שרץ ומתנועע הוא שלם. וסוד 'ישרצו המים' 'ירצו השמים' 'מ' ציור שם י\"ה'. וייצר בשני יצרים בשני יודין, יצ\"ר יצ\"ר 'ש\"ש מאו\"ת' 'שק\"ר ואמ\"ת' חתומים ביצירתו של אדם, 'בהזכר ונקבה ברא אותם' הדמיו\"ן הר\"ע צוד\"ק ומכז\"ב והבן זה. והנה נאמר \"תוציא הארץ נפש חיה למינה\" והיא ארציית וטבע הארץ לח ויבש, והלח מקבל צורה כשהוא בינוני וכן היבש מעט. אבל הלח במים מקבל הצורות לאחריו למפרע הפוכים באמצעות כל הבל המדומה ששמו בבואה אשר היא באה בו. ומזה תבין שכבת זרע דהא ממנו בביאה דיהא ודיו ודיוהא מסוד זה\"ב י\"ד שתרגומו דהב\"א ב\"ו. והיבש ג\"כ מקבל זה באמצעות הזהר במראה הנקראת אספקלריא ופעל הארץ בששי כפעל המים בשלישי כאשר (פעל) האש והרוח בראשון וברביעי. ואין זוג לשביעי כי אם כנסת ישראל וזה דרך הרמז והסוד המופלג, אבג חת דהו טת דע כי סוד ת\"ת שני\"ם שני\"ם, ובכך סוד הח' ספירות וט' ספירות סודם \"שנים שנים באו אל נח אל התבה זכ\"ר ונקב\"ה\" (בראשית ז' ט') ז\"ה בשנים ז' ראש (זכר) ה' זנב (נקבה) ומה שבתוכם (כר ונקב) סודו ח\"ש מ\"ל. פעם ח\"ש ופעם מ\"ל. ותבין אמיתת זה מסוד חצי כס\"ף וחצי זהב ושניהם יאמרו לך בדברם אתך כך כס\"ף וחצי זהב. ותבין זה מענין אדם הראשון שהיה קרבנ\"ו כזה כמו שארז\"ל שור שהקריב אדם הראשון בעל קרן אחת היית' שנאמר \"ותיטב ליי משור פר מקרין מפריס\" (תהלים ס\"ט ל\"ב). מקר\"ן כתיב ושניהם מספר אחד שוה. והסוד כי י' מספר ספרי\"ם הוא זכ\"ר ונקב\"ה, וכשתקח בו שנים במספר יהיו י' אותיות עם ה' תיבות כוללים יוד ה\"א מרובעים השכינ\"ה, וכן עולים זכר ונקבה י\"ה שמות מיוחדים. וכלל הכ\"ל ה\"ר סינ\"י והם כוללים כ\"ל ש\"ם וכל שכן ש\"ם האד\"ם שסודו ש\"ם א\"ב וא\"ם. וזהו מקו\"ר ד\"ם וממנו 'ילד נוצר' 'מקור הדם' טל והנה 'מקו\"ר הליד\"ה' מצורף 'ש\"ם וד\"ם' 'אנדרוגינוס', עיין בערוך ותדע שכן הוא הדבר ושניהם אסר\"י נו\"ן וד\"ג ותבין זה מן \"אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותה\" (בראשית מ\"ט י\"א). כי שם בן ע\"ב חתום 'ביי\"ן ובד\"ם' וסודם 'עד\"ן'. והנה שני עדים נולדים מסוד גפן עם ענבים כי כן ג\"ן מורכב מן ע\"ב פנים ומהם תדע כי י\"ש ענבים בגן. וכשתצרף גפן עם שרקה תמצא גן משותף עם ש\"ר קפ\"ה שהוא שר הפני\"ם:", + "ודע כי סוד זכר ונקבה הוא שמי\"ם כוללים ז\"ח שמות. ז' מהם זכות בשם יעק\"ב שמדתו מדת אמת והיא התפארת הנחקקת על עשרת הדברות שתיבותיה קע\"ב ומספר אותיותיהם 'עשרים' והם 'שר\"י ע\"ם' וסודם 'רוחות'. והנה 'כת\"ר יעק\"ב' הוא בהיות 'רוח הקודש בגן עדן'. כי 'איש ואשה עדים בגן'. ואמנם ח' מהם חובה כשם יצחק שמדתו מדת פחד. והאי\"ל עד נאמן ועל כן שם אשתו רבק\"ה. ושניהם שני הפכים כי מדתה מדת הדין קשה. שנאמר \"ותמהר ותורד כדה העינה\". והעד כי הנזם על אפה והצמידים על ידי\"ה, והם כד\"ה הזמ\"ן על אפ\"ה מתחיל מן הבק\"ר \"מפחד בלילות\". 'והצמידים' על ידיה, 'מצוה ידים' על ידיה כחות פעולות על כחותיה, וע\"כ היא מהפכת כונת יצחק, \"ויהפך יי אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך יי אלקיך\" (דברים כ\"ג ו'). אימתי \"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו\" (בראשית כ\"ה כ\"ח). כי צף בידיו:", + "והידים ידי עשו היא מדת החרב, ועל חרבך תחיה רצו\"ח עשו\"י לצח\"ק ורבקה אוהבת את יעקב. ואין שם טעם מפורש, על כן נצחה במטעמים שאינו דומה עובד מאהבה לעובד מיראה. כי העובד מיראה מבקש טעם לעבודתו. ואם אינו מוטעם לו חוזר מאדונו. אבל העובד מאהבה כל עבודתו מוטעמת לו תמיד. ומה שהם יהו\"ה י\"ה שמות מיוחדי\"ם הם ו' שמות מכוני\"ם והנה החותם שלם יה\"ו. והנה שפ\"י קצ\"ה מפה גם קצ\"ה מפה, והרמז כרוב אחד מקצה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפרת יהיו שני הכרובים:", + "כרבים כתיב כרבים הם נצח והוד. שים עוד על זה ה' שמות מיוחדים (ידוד) שהם ב' שמות מכונים (אדני) ותמצא הכל חתום בהוי\"ה בשם הקדש אשר הכל הי\"ה. והרמז \"כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצורו\" (תהלים קיא' ו'). וכשתכפול זה (כח) יהיה סודו יו\"ם. כי י\"ו שמות מכונים עולים מ' שמות מיוחדים. כי כן לעולם על דרך היות שם המיוחד עולה ב', לפי סוד שהם אח\"ד אח\"ד בחילוק השוה. ועולה הכינוי אח\"ד אח\"ד אח\"ד אח\"ד אח\"ד ה' פעמים. והנה הסוד ב\"ה בראם. כי שנים מאלה לעולם חמשה מאלה, גם אחד מאלה כשהוא כ\"ו שלם הוא לפי הכינוי שנים וחצי. והנה כל אחד שנים וחצי והנה זה חמשה וזה שנים רמז חמשים שנה (גימ' חמשה שנים). \"וקדשתם את שנת חמישים שנה\" (ויקרא כ\"ה י'):", + "בראם' 'אברם' 'אברך ידו' ר\"ל דיו לזמן הגלות שמספר שנותיו יהיו א\"רכב, אלף מאתים ועשרים ושתיים שנה, ויושלם בשנת החמשים. וישלימו הנצרים שנת אלף מאתים ותשעים. וזהו מה שרמז באמרו \"את הרשום בכתב אמ\"ת\" (דניאל י' כא'). כי בתוך דבריו אמר דניאל \"חלם חזה וחזוי ראשה על משכבה באדי\"ן חלמא כתב ראש מלין אמר\" (שם ז' א'). והם ראשי תיבות אמ\"ת עולים א'לף מ'אתים ת'שעים 'רא\"ש מלי\"ן אמ\"ר' 'מאר\"ץ ישרא\"ל' 'חלמ\"א כת\"ב' 'כ\"ח א\"ם לב\"ת':", + "ארץ ישראל גבוה מכל הארצות ושמה נחלת גוים וחתום עליה 'חלון תגים' והיא 'הטפ\"ה הבתול\"ה' טפ\"ה קרואה נפ\"ש חי\"ה. וזהו \"תוצא הארץ נפש חיה למינה\" (בראשית א' כד') הארץ הידוע, וסימן ארץ אלף מאתים ותשעים והיא ארץ ישראל שהיתה ארץ כנען שהיא ל\"ב העולם. וזהו \"מבכ\"י נהרות חבש\" (איוב כ\"ח י\"א):", + "וידוע כי כח שבתי כנגדו בכוכבים שהוא גבוה מחבריו. והנה הגבוה ראוי לגבוה וישראל אומה גבוהה מכל האומות. \"כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם\" (קהלת ה' ז'). והגבוה הוא עפר ארץ ישראל ועליו גבוה ששומרו הוא שבתי וישראל הם גבוהים עליהם על שניהם וזה מבואר:", + "ודע כי כשתחבר נפ\"ש חי\"ה מימיית עם נפ\"ש חי\"ה ארציית תמצא ביניהן תכלי\"ת ההבד\"ל. אך לשתיהן רשו\"ת באות תאומים כלומר שהם אותיות בטבע כלומר אותיות טבעיות בעולם ובשנה ובנפש. אבל הלשונות הן הסכמיות, וצורות אותיותינו וחבור לשונינו לבדם פעולות אלוקיות. ושתי הנפשות סודם שבת\"י צד\"ק רמז שק\"ו צי\"ת שהוא שם בן מ\"ב שראש אב\"ג ית\"ץ (גימ') בתולה ודגים וסודו 'בתול\"ה ודגי\"ם'. כי ראשו חובר בשני מזלות וסופו חובר בשני כוכבים ועושין הרקי\"ע א\"ש ורו\"ח והמזלות עושין 'די\"ו מימי\"י ועפר\"י'. כי סודו 'במולדו\"ת חי' והם המזלו\"ת שהם 'הרא\"ש' מכל 'גלג\"ל תל\"י'. וסודם בין מזל\"ו ומז\"ל י\"ב בתולה סוף הששה מטלה, ודגים סוף הששה ממאזנים. ואמנם מזל מאזנים נברא משם י\"ה מרובע גם מז\"ל טל\"ה נברא משם ו\"ה מרובע. והנה זה רכ\"ה וזה קכ\"א, ורמזם יחד \"ידוד איש מלחמה יי שמ\"ו\" (שמות ט\"ו ג'). והנה בתולה עפר ודגים מים. שני מלכים (בגימ' בתולה ודגים) 'עפר מים' שניהם קשורים 'שני חייבי\"ם' 'בשני זכאי\"ם' 'ערפליי\"ם' 'רקיעיים' ונבראים 'ענ\"ף מענ\"ף'. ומהם מתהוים העניינים ונמסרו המינים לענפיהם:", + "ודע כי סוד 'נחלת גוים' 'גבריא\"ל א\"ש' ומראהו 'מראה א\"ש' 'וישרא\"ל' 'נחתמו בכוחו', באמרו \"מימינו אש דת למו\" (דברים ל\"ג ב') והוא חמ\"ר פרט\"י, ולפיכך על יד\"ו 'תמח\"ה טפה'. כי כשישראל עושין רצונו של מקום, והוא שישתדלו לדעת שמו הגדול, מיד נעשה השמאל ימין. והטפה שנכתבו ממנה הבריות במדת הדין קשה ובכף חובה נמחקת ונכתבת במקומה הפכה וחלופה והיא טפה חתומה במדת רחמים חזקה ובכף זכות חקוקה:", + "וממה שכתבתי בגלגולי עניינים רבים מדולגים ומקופצים מזה אל זה ורמוזים תבין כונתי בזו ההקדמה. ועתה אשוב אל ענייני ואומר שכבר קמו עלי אנשים רבים שהם חכמים גדולים מחכמי ישראל במקומות הרבה. ויש מהם שהיו בקיאים בראשי פרקים מדרכי הקבלה. ויש מהם שלא שמעו ממנה דבר לעולם. ויש מהם ששמעוה וגינוה, יש מי שגינה אותה מרוב מעלתה ומעוט שכלו ויש מי שגלה עדות אמונתו בה, וגנה אותה מפני שלא האמין בה וחשב שאינה אמת בשום פעם. ואני איני מגנה אחד מאלו כולם שאינו פלא שיכחישוה אותם שלא ידעוה ולא שמעוה כלל. כי אפילו היודעה והמכירה מסתפק בה מאד אם היא אמת אם לא. וזה יקרה בהכרח טבעה למי שלא הוציא שכלו מן הכח אל הפועל בה. אבל מי שיצא שכלו בה מן הכח אל הפועל הנבואי, אי אפשר לו להכחיש דבר ממנה בשום פעם בעולם לעולם לא בעת הפועל הנבואה ולא בעת מן העתים. כמו שאי אפשר לו להכחיש היותו אדם ומזרע זכר ונקבה אעפ\"י שזה מורגש לו וזה מקובל ששב מושכל אצלו. מפני שרואה זה הענין טבעי נמשך שהאדם הזה הפרטי נברא מזכר ונקבה:", + "וכבר הקשו עלי רבים בעניין חדוש העולם וחשבו עלי שאמונתי באמונת אריסטו בקדמות וחלילה, חלילה לי מזה ומכיוצא בו. כי הוא לא השיג דבר באמיתת התורה ומהקבלה הנבואית. ועל כן שגג באמונתו וטעה במה שחשב טעות גדולה, עד שהביאו עיונו החלוש להאמין אמונת שוא בענין העולם. ואיך לא יכחישנה היודעה וכל שכן זולתו אחר שהוא רואה שצריך לגלגל בה כל התורה כולה, שהיא שמותיו של הקב\"ה. וצריך לחדש בה כל אות ואות ובכל תיבה ותיבה נפלאות מחודשת מעת לעת. וצריך לעיין תיבה אחת ולקושרה באחרת, ועוד להניח השניה ולבקש שלישית לקושרה עמה. ועוד באחרת פעם בחצייהם פעם בראשיהם פעם בסופיהם. ופעם במספריהם ופעם בתמורותיהם עד שצריך שיצא מכל מחשבותיו הראשונות ויחדש אחרות חדשות מגולות מהן תמיד זו אחר זו. ועם כל זה שיעשה, כל עוד ששם הקדש החתום בתוך דמו לא ירגיש עד שהתנועע ממקורו וממקומו ולא ברח מפניו דמו במדת הפחד עם מדת השמחה עדין ולא עלה בידו דבר מכל ההשגה הנבואית:", + "אבל זה ידוע כי כשיתחיל השם שסודו ד\"ם ודי\"ו להתנועע בתוכו וירגישנו, כמי שמכיר מקום באבן שבתוכו, ואז ידע שידיעת השם פעלה בו. והתחילה להוציאו מן הכח אל הפועל. ומכאן ואילך יהיה נידון במדות כולן אחת אחת. וצריך שיעמד חזק במלחמתם כי הם שלוחי עליון בוחנים ומנסים כחו. כאמרו \"כי מנסה יי אלקיכם אתכם\" (דברים י\"ג ד'). ויזהר שלא יהרהר בע\"ז לעולם שאם לאו הוא נאבד מן העולם הזה ומן העולם הבא. ויתפלל ויתחנן תמיד לשם הנכבד להצילו מבחינת המדות, עד שיצא זכאי מב\"ד העליון ויזכה בב\"ד התחתון ויאריך ימים בעולם הזה ויזכה לחיי העולם הבא. שזה אומרם ונוחל שני עולמות העולם הזה והעולם הבא. כמו שנאמר \"כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים\" (משלי ט' יא'). \"ארך ימים בימינה בשמאולה עשר וכבוד\" (משלי ג' טז'). ונאמר \"את מספר ימיך אמלא\" (שמות כ\"ג כ\"ו) ורבים בהם:", + "ואחר שהודעתיך זה, איך יוכל אדם לכתוב השרש בשום פי' שיפרש על דרך \"ספר יצירה\". כי הנה אני קבלתי ולמדתי עליו י\"ב פירושים וכולם עדין מחוץ לפי אמתתו. ואני פירשתי אותו בפירוש ארוך מעט וקצור הרבה לפי ענייניו ואם הייתי יודע באמת שיש ביניכם שום אדם שהיה יכול להבין מה שהייתי כותב כבר הייתי משלים רצונך במה שבקשת. ואמנם אני מסופק בזה וה' העלים ממני ולא הגיד לי ורצוני ללכת שם בשנה הזאת או בשנה הבאה על כל פנים אם יגזור השם ית' לגלגל רחמיו עלי ואז יחדיו נמתיק סוד היודעים יש צ\"ו אמן:", + "וממה שרמזתי לך בענין ההשגות הגשמיות אשר כחותיהם הם שלוחים חלושים לחושים תוכל להבין מדעתך ענין ההשגות הדמיוניות והשכליות. ולא אצטרך לפרוט אותן כמו שפרטתי הגופניות לגמרי. ועל כן אתחיל לרמוז לך קצת קבלות מספר יצירה ומן האלפא ביתות, ולא אכתוב פרטיהם כי אם קצת מכלליהם:", + "בשלשי\"ם' 'מעש\"ה מרכב\"ה' והיא הרכבת 'ש\"ם בש\"ם' אמ\"ש עם אש\"ם. 'ושתי\"ם' ספירות שהן 'מחשבו\"ת' 'ספריות' מלשון חשבון ומספר. נתיבות-נ' תיבות, כ\"ה לחצי ה'שבטים וכ\"ה לחצים השני. והם מעידים על נ' שערי בינה ואלו הם נחלקים בחרוזים ברמזים. הבינני ופרש לי יב' בני אדם (כ\"ד) נפשות הן וכלל אסרוני בגיד ודם:", + "הבינני ופרש לי שנים עשר בני אדם נפשות הן וכולל אסרני בגיד ודם:", + "ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי גד ואשר יששכר זבולון יוסף בנימין:", + "מספר ראשי תיבותיהם תזכ\"ר, ומספר סופי תיבותיהם א\"ל תשכ\"ח. מספר תיבותיהם שמו\"ת ה\"ם וכלל שלשתן יחד ג\"ן בעד\"ן המעידי\"ן על כל מה שאמרתי לך שהשמות הם החרוזים 'פלאו\"ת חכמ\"ה'. 'שר\"ץ' הרמוז למעלה ליל 'שמרי\"ם' שמרי\"ם לילי סוד פלאות חכמה. הוא סוד 'עת קץ' שהוא 'סתר' ס\"וף ת\"וך ר\"אש, 'שד\"י שמ\"ו' תוכם אח\"ד סופם שני\"ם. 'החכמות אל\"ף' 'פלאות החכמה' חקו\"ק י\"ה יהו\"ה צבאו\"ת בשמו\"ת שמו. פי' מאזנים טלה כמו שרמזנו בשני המזלות שהם א\"ו שהם מ\"ט שנרמזו בסוד יהי ויהי. שלש\"ה ספרי\"ם החכמ\"ה התבונ\"ה הדע\"ת חקוקים על יהו\"ה ספ\"ר וספ\"ר וספו\"ר שלש אמות שהם שלשה שמות שמ\"ו שמ\"ו שמ\"ו ספו\"ר ספו\"ר ספו\"ר:", + "וכבר הודעתיך למעלה סוד רכ\"ה עם קכ\"א שהוא שמ\"ו של הקב\"ה יתברך. ומשם תבין זה, עשר ספירות בלי מה. אור אור עשרים ושתים אותיות יסוד, אור הלילה-'יהי ויהי' 'יום'. שלושים ושתים עם עשר ועם עשרים ושתים הם ל\"ב עם ל\"ב נבוא\"ה חבור ל\"ב עם ל\"ב בחבור בכ\"י עם בכ\"י, זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם ביו\"ם הברא\"ם. וקר\"א זה אל זה ואמר. וקר\"א א\"חת ר\"כה ו\"אחת ק\"שה. אמר אש מים רוח, ר\"אש מ\"לין א\"מר אמ\"ר וראשי תיבות הפוך בעינן בענין זה הוא סוד כל הספר. ויותר עמוק מן הקודם לקחת צורה זאת באותיות בשתופיהם ובצרופי צרופיהם:", + "אמת:
מארץ:
תצמח:", + "ראה איך נקרא בשווי באורך וברוחב. וכן כמוהו קבלנו סוד שלש מכות מעשר מכות של פרעה, והוא סוד ר' יהודה היה נותן בהם סימנים:", + "דצכ:
עדש:
באכ:
ב:
חשכ:
שחינ:
כינם:", + "הנה כבר אתה רואה שאלה השלשה הנזכרים בסימנם ג' ו' ט' שהן שלישית וששית ותשיעית, כי הן בלא ספק שלש שלש שלש והעשירית שהיא אחת נפרדת לבדה ובה כל הסוד שבספר היצירה תלוי. והוא שקראה השם נג\"ע שנאמר \"עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם מזה\" (שמות י\"א א'). רמז לגלות ראשונה \"כשלחו כל\"ה\" (שם). סימן לסוף גלות אחרון שהוא בסוף הכ\"ל רמז בשלחו. ולחש\"ך קרא לילה הוא שם השט\"ן. גם לילה שמו שהוא המלאך הממונה על ההריון המניע זרע הלבנ\"ה. \"גרש יגרש אתכ\"ם מז\"ה\" (שם), 'מד\"ת הדי\"ן' שהיא 'מכת אב\"ן' כלומר 'מכת המ\"ח' והרמז אמרו \"ומושב בני ישראל אשר ישבו בממצרים ל' שנה ות' שנה\" (שמות י\"ב מ'):", + "ועוד אמר \"ויהי בעצ\"ם היו\"ם הז\"ה\" (שם מא') שסודם 'רפא\"ל' הנקרא 'אי\"ש' והוא שרפא את אברהם. \"יצאו כל צבאות יי מארץ מצרים\" (שם), כ\"ל צבאו\"ת יי הם (בגימ') עשר\"ה. וכן הוא החשבון הוא חלק לתל\"ת שעולה עשרה פעמים 'אלקי\"ם' שהוא שם 'כול\"ל' והוא 'כנוי' למדת הדין והוא בי\"ת די\"ן ש\"ל מט\"ה והוא כולל שני חמרים ושתי צורות 'תה\"ו ובה\"ו תה\"ו ובה\"ו' 'נפ\"ש נפ\"ש' מימיית וארציית כמו שרמזתי למעלה. בסוד ה\"ו שהם כנגד ב\"ג והם גבוה מעל גבוה שומר והם ד' שסודם כ\"ו כ\"ו כ\"ו כ\"ו ארבעה שמות ומהם דמים שזכרתי לך אשר דינם דק מאד:", + "וכשתכתבם כך בצורה זו ו\"ך ו\"ך ו\"ך ו\"ך תמצאם כבד שסודם ב' אלפים וכ\"ד ב אלפי' עם ה' כשהם ד' פעמים כבד חוזרים אל כבד אחד שהוא שם אחד. על כן כתוב \"הוא הלילה הזה ליי\" (שם). לפיכך אמר בסוף \"ליל שמורים לכל בני ישראל לדרתם\" (שם), 'לדרת\"ם' 'לצדי\"ק ת\"ם' 'צ\"ד ל\"י תק\"ם'. 'צ\"ד' 'טפ\"ה' והוא 'חלו\"ן' כמו שרמזתי למעלה בסוד העבור. שמרים לכל בני ישראל פלאות חכמה לכל 'אילנ\"י בש\"ר' שהם 'בנ\"י ישרא\"ל' שהם 'מלאכ\"י בש\"ר', והנה 'מיכאל בשר' של ישראל. וכל 'איל\"ן' 'מאכל' הוא 'מלא\"ך'. על כן סוד דניא\"ל אילן רביעי והוא מלא\"ך רביעי שהוא לאדנ\"י וזהו מיכא\"ל גם מיכאל ודניאל שוים במספרם:", + "חש\"ך אפל\"ה' 'כ\"ח ש\"ל הא\"ף'. והנה חשך היא מכה תשיעית ואין לה מציאות כעשרת הדברים שהם כולם אור. שנאמר \"ולכל בני ישראל היה אור במושבותם\" (שמות י' כג'), 'אור בשמותם', 'אור במ\"ב שמות'. והנה \"שלש\"ת ימים\" יום ולילה שסודם סמא\"ל רמז לשלשת ימי אפלה שלא נברא בהם עדיין דבר שמיימי מאיר. כי ברביעי נבראו ממד\"ת מאר\"ת \"אמרת יי צרופה מגן הוא לכל החוסים בו\" (תהלים י\"ח ל\"א). ונאמר בו, נטה ידך 'על השמים' (שמות י' כא') 'המתי\"ם'. נטה ידך 'שטר הדין' 'ירד השטן' על השמי\"ם 'רוח השטן' הממית. \"ויהי חשך על ארץ מצרים 'וימ\"ש חש\"ך' (שם) אשר 'כח\"ו שמש\"י' אשר 'ש\"ם כ\"ח שו\"י', י'מח ש'מו ו'זכרו ושמו כשם 'ארץ מצרים' ויהי חשך על יש\"ו הנצר\"י:", + "וזה סוד הגאולה ומפני שעשר ספירות מתבארים מן התורה מסתרי עשר מכות שכל ספירה פועלת שנוי טבע בעולם ובשנה ובנפש, אני צריך לדבר בם בראשי פרקים ועיין בם בתורה מאד. והעניין הראשון הוא שהשם אמר אל משה \"ראה נתתיך אלקים לפרעה\" (שמות ז' א') י\"ה מלא לעפר ה'. כי משה הוא השם הנקרא א\"ל שד\"י השומר ד' ליחות הטיפה הכללית הראשונה האמצעית שהיא פי' המעיין הנקרא שרשי האילן:", + "והליחות הם ארבעה ואלו הן ד' צבעיהם אדומ\"ה שחור\"ה לבנ\"ה ירוק\"ה וסוד סופיהם 'מקר\"ן' כתי' 'מפריס' 'ספרי\"ם' כמו שרמזתי למעלה:", + "ואהר\"ן רמזנו סוד מבלתי רשו\"ת וש\"ם הוא שמ\"ו ידוד כמו שרמזתי י\"ה ו\"ה וכך הוא חצ\"י הש\"ם. הנה אהר\"ן והוא הא\"ץ הוא המלא\"ך המהי\"ר וסודו א' מהי\"ר מש\"ה. ושניהם הם הראשי\"ם ובידם הש\"ם המאי\"ר לארץ ולדרים עליה. והוא שאמר למשה \"ואני אקשה את לב פרעה\" (שמות ז' ג'), אשקה את לב פרעה סם המות עד שישוב לב כבד. שנאמר \"כבד לב פרעה\" (שם יד'). ועוד אמר למשה ולאהרן \"כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנ\"ו לכ\"ם מופ\"ת\" (שם ט') מפלאות הכשפים, כלומר מנפלאות הכשפים אשר הם חכמ\"ה. תנו לכם מופת מרעיש האומות וסודו מרשיע האות באמצע שבעים אומות:", + "ושנות משה מספרם לשון הקדש ושנות אהרן מספרם שלוש לשון הקדש. והנה הוא גדול ממשה שלש שנים והוא סוד \"שלש שנים יהיה לכם ערלים\" (ויקרא י\"ט כ\"ג). שדרשו בו, בתינוק הכתוב מדבר ששואל ומשיב ובחמשית לומד מקרא. וכבר נאמר בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו. ומשה אמר ואני ערל שפתים פי' כבד פה וכבד לשון אנכי:", + "ובכח לשון הקדש משולשה יכול אדם לשנות הטבעים אשר תחלתם כח התלי בראש ובזנב. ועל כן \"קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין\" (שמות ז' ט'). לא אמר יהי תנין אבל אמר יהי לתנין. ובפעלה אמר \"ויהי לתנין\" (שם), רמז לסוד יהי אור ויהי אור. ואהרן פעל זה הפעל תחילה. וסוד \"ולפני פרעה ולפני עבדיו\" (שם) לפני העפר ולפני הלבנה, כלומר לפני המקיף והמוקף. \"ויקרא גם פרעה 'לחכמים ולמכשפים' (שם יא') 'לחיים ולממיתים' כי המכשפים הם המתים ודורש אל המתים אל המכשפים. חרטמ\"י מצרי\"ם פועלים ברוח טמאה, 'חרטמים צרים' 'חרטמי מים מרים' 'חרטמי מצרים' 'ממיתים בני אדם' 'ממיתים נאבדים' 'מזנים כשפניים' 'שרי יום ולילה'. הם \"חרטמי מצרים בלהטיהם\". כאן רמז ללהט החרב המתהפכת מיום ולילה מלילה ויום מאור לחשך מחשך לאור:", + "והכל גלגליי וזמניי ועתיי, 'בלהטיה\"ם' 'בדמיה\"ם' כמו רמז לחותם היצירה ויהי כן, אבל הם בלא הויה לבד בעשיה. ואמרו \"ויהיו לתנינם\" הוא (הנברא) ביום ה' חסר י' וסודו שמיר וזו ההויה אינה על פיהם. 'איש מטהו' 'ישו הטמא'. וע\"כ כתיב \"ויבלע מטה אהרן את מטתם\". מטתם כתיב הוא 'דם התלי' 'דם המת' 'דם המכשף' 'דם משמין' הוא 'המנשים'. והבן אלה כולם ומיד התחייב מזה ויחזק 'לב פרעה' 'ערף הלב' 'בעל העיר' 'עפר הכבוד'. ועוד החל לפעול פעל ראשון אחר שוב המטה תנין ואחר שובו מתנין למטה כי כך היה צריך להיות הפעל הראשון בגוף המטה בעצמו עד שיתהפך ויתפעל על פי 'משה ואהרן' כלומר על פי 'אדם הראשו\"ן':", + "ואחר כך \"ויבלע מטה אהרן את מטתם\" (שם) לא את התנינם כי לא עמדו כי אם כרגע ושבו אל טבעם הראשון. על כן צוה השם למשה לאמר \"לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה\" (שם), הנה המציא הים. \"ונצבת לקראתו על שפת היאור\" (שם) ראש המכשפים הוא ממית הראש \"והמט\"ה\" שם הקדש (אדני). \"אשר נהפך לנחש\" (שם) אשר גלה כל הכשפים שהם כח התנין אשר מהפך ברכה וקללה על פי שמו הגדול \"תקח בידך\" שכבר התהפך כחו ודעהו:", + "ודע כי צורת ן' הנמצאת באות שלישית של שם שטן היא נון של שם אהרן. והושמה לחותם בחשן המשפט ונתהפכה במלת נח\"ש עם חש\"ן, רמז להם ונ\"ח מצא ח\"ן \"תשואות חן חן לה\". ואמנם שש קצוות (קצוות) חתומות בהם שלש פאות (פאות) מזה ושלש פאות מזה, והרמז בא\"ש \"כי באש יי נשפט\" (ישעיה ס\"ו ט\"ז). ג' מפה ש' מפה בסוד דג\"ש רפ\"ה:", + "ולפי דרך זו צריך שתתעורר תמיד על העניין הזה ואל הדומה לו בעניין עשר מכו\"ת הלב של פרעה שהיה כבד בטבע העפר, והיתה קשה ערף לפי כח האלוקי שהקשהו והכבידו שנאמר \"ואני אקשה אל\"פ (את לב פרעה). . . כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו\":", + "והעד אומרו \"למען שתי אתתי אלה בקרבו\". ועוד שם אומרו \"ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם 'כ\"י אנ\"י יי'. 'מלא\"ך יי' 'איל\"ן כב\"ד' 'מכבי\"ד ל\"ב או\"ב' וידענ\"י מבטל הכשפים הנקראים ל\"ט ומהפך כחם עם כח ט\"ל ומט\"ר. שסודם מחובר עם די\"ו הוא מטטרו\"ן 'ש\"ר הפני\"ם' 'ש\"ר העיני\"ם' 'ש\"ר הקלי\"ם' 'ש\"ר הפע\"ל' כמו שרמזתי למעלה:", + "ועיין שבדם נאמר, \"ויעשו כן חרטמי מצרים בלהטיהם\". וכן בצפרדע הנברא מן עפר הגוף. ורמזו עליו שהוא צפור דעה וטבעו הוא שיצעק תמיד. ובדם נאמר \"והי\"ה ד\"ם\" שהו\"א ד\"ם כב\"ד. ועל הצפרדעים נאמר \"והעל את הצפרדעים\" זה בהויה, הוא בשנוי עצם המים. ואפילו בחלק הנמצא בעירוב מזג של העצים ושל האבנים. וכן נאמר \"ויהי דם בכל ארץ מצרים\". אחר אמרו \"ויהפכו כל המים אשר ביאר לדם\", ונהפכו המי\"ם לד\"ם מד\"ם מיל\"ה. והוא האות הראשון הנגזר מסוד אדם 'מילה' והיא האות הראשון הנגזר מסוד 'היסוד':", + "והנה המכה הזאת נרמזת בעשירית בעצמה והיא סוד ההבדלה, שאמרו בענין סוד איוב. (בבא בתרא טז'. ) שאמר שמא נתחלף לך איוב באויב שמתני לאויב. אמר לו טפש בן טפה, של בכור לטפה שאינה של בכור לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי. והנה כ\"ל ד\"ם טפ\"ה והיא ד\"ם ד\"ם כמו שרמזתי למעלה. והסוד שכל טפה וטפה שהוא בורא ממנה בריאה היא מורכבת מארבעה דמים שהם ארבעה אדים:", + "אד אד אד אד:", + "אלה ארבעתם הם התחלת כל בריה. ודע כי בלשון יון שם החלק הדק ני ני ני ני. וכבר אמרתי לך למעלה כי ארבעה שמות הקדש עולים ד\"ק והם חוזרים אל שם אחד. והנה אלה סודם די\"ו מ\"ר (ד פעמים אדנ\"י) והוא סוד ורדי\"ם, וכשתחבר אליהם י' שמות הקדש יהיה סודם ורידים, והוא סוד ז' ור\"ע הכולל ז' ורידים שהם נבראים ועומדים על שב\"ע ספירו\"ת ימי\"ם, אשר עליהם נחתם כל מעשה בראשית:", + "ועל כן נודע כי הלב שהוא 'עליון ותחתון' חתום עליו שם זה\"ב וכולל 'עשר מכות' וסוד זה\"ב הנזכר ב' אלפים וז' פעמים ה', הרי 'הלב' נברא משם זהב. והוא חמש קללות גם חמש ברכות. והקללות ארו\"ר ארו\"ר ארו\"ר ארו\"ר ארו\"ר והברכה או\"ת או\"ת או\"ת או\"ת או\"ת. ועוד סודו זה אור אור אור אור אור עם שבע ברכות והן באות מן ה' פעמים אור שנזכרו ביום אחד שהוא יום ראשון עם מעשה בראשית, רמז לחמשה חומשי התורה. ועליהם נאמר 'אלה המצות' והנה העדות והיה הדם לכם לאות. וכן זה התחברות הצלם עם האו\"ת הראשו\"ן, והוא 'צלם התאו\"ה' שממנו 'הצלת אומה' בהשגת האמת. והצ\"ל שהוא 'ל\"ץ יהי\"ר' כסיל 'שמו' והוא רו\"ח סמא\"ל:", + "ובהרכבת 'ש\"ם בשם' תכיר 'מעש\"ה מרכב\"ה'. וכשתדבק 'בברכ\"ה' תדע 'הדר\"ך' אשר תלך בה. וכשתשיג חכמת 'מכת הכינים' אשר היא 'מכת הדמיון', גם 'מכת הכנים' שהוא 'מכת הכסיל', לא יוכל לשלוט עליך כשפים לעולם. כי שתי המכות היו בענין מימיי. וזאת השלישית היתה ארציית שנאמר, \"והך את עפר הארץ\". והוא שאין השד יכול לברוא בריה פחות מכשעורה. ואעפ\"י שהוא קולע אל השערה ול\"ו יחטיא. ולא, נכתב בוו כי רמז הוא. ולא נאמר שהחרטומים בקשו להוסיף על מכת הכנים כמו שעשו בקודמות. ושלשה עניינים עשו לבד, הפוך המטה לתנין, והמים לדם, ועליית הצפרדע. אבל בכנים \"ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו\". אבל הודו בעל כרחם שזהו אינו ממין הכשפיות שלהם אך אמרו \"אצבע אלקים היא\", רמז לסוד הלוחות שנאמר בם \"כתובים באצבע אלקים\", שגם הוא ממין הנפלאות האלוקיות:", + "ובשבע מכות הנשארות לא נזכרו החרטמים שיחשבו לדמות פעולותיהם לפעולות הנביאים האלקיים אבל שתקו ועמדו משתוממים וסובלים המכות כשאר העם. ונאמר במכה הששית שהיא השחין \"ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים\". בחרטמם כתיב והוא רמז נאמר \"בחרט אנוש\" (ישעיה ח' א'), והוא סוד אמרו במעשה העגל \"ויצר אותו בחרט ויעשהו 'עגל מסכה' (שמות ל\"ב ד'). והוא 'סמך עגלה' שהוא 'גלם הכעס' והוא 'גלם כעסה'. והרמז להכעיסו במעשה ידיכם, והוא מם וסמך שבלחות בנס היו עומדים ונקרא העגל אלקי זהב (ס). וכבר:", + "הודעתיך סוד זהב והנה סמכ. ואמנם נאמר שם כבד על ארבע מכות, באמרו ערב כבד, ברד כבד. וגם בארבה נאמר \"כבד מאד לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן\" (שמות י' טו') ולא נאמר כזה בשאר, רק בברד נאמר \"לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי\". אבל לא נאמר ואחריו לא יהיה כן שם גם כן כמו שאמרו בארבה שהיא המכה השמינית:", + "וחכמת חלוק המכות כחכמת חלוק הספירות ויובן החלוק מפשטי התורה וכל שכן מסתריה. וסוד המכות בגי' שתי\"ם שתי\"ם הם דצ\"כ עד\"ש באח\"ב והם חתומים בצבאו\"ת, נרמזו בסוד \"ה'שבעתי א'תכם ב'נות י'רושלם בצבאות\" (שיר השירים) שנרמזו ראשי תבותיהם בסוד הגאולה, באמרו שם \"ה'יום א'תם י'צאים ב'חדש ה'אביב\" (שמות י\"ג ד'). האי\"ב מצורף האב\"י רמז לאמרו \"ואיב\"ה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה\" (בראשית ג' טו'). ואתה יודע כי תכלית עניין המכה הוא ענין התפילין, שנשלם הדבר בשתי פרשיות שהם סמוכות קדש והיה, והם כנגד שני בנים שואל והוא תם. בשאלת תם מהו אומר \"מ\"ה זא\"ת ואמרת אליו\" ז\"ה אמ\"ת (כי) \"בחוזק י\"ד היממ\"ע\" (שמות י\"ג י\"ד) מצרף העמי\"ם, רמז בגולה שכך גאלנו בחוזק יד מיד העמים:", + "וסוד יד 'יו\"ד דל\"ת' 'חות\"ם' 'קדש וחול', י' שמות הקדש שהם ד' שמות מן הכנוי. והם ארבעה פנים פן פן פן פן. וסוד התפלין גדול ונודע מטטפת ועליו רמזים מופלאים וסודות עליונים ונרמזו בפרשיות בעצמן:", + "ואמנם הבן השני שאינו יודע לשאל את פתח ליה שנאמר בעבור ז\"ה. והנה צוה לענות לזה בצורה אחת ולראשון בצורה אחרת שהוא השני באמת, כי בזה אמר \"יי לי בצאתי ממצרים מבית עבדים\". ויש הפרש גדול בין אמרו \"בצאתי\" ובין אמרו \"הוציאנו\". וזכר לזה פעל תורה ולזה פעל זביחה. ובכלל לזה אמר \"ולזכרון בין עיניך\" ולזה \"ולטוטפות בין עיניך\", לזה ידך ולזה ידכה לזה פדיון בכור ולזה שמירת החקה. ובחברך ז\"ה עם י\"ד תדע סוד השם. וכשתחבר אליהם ל\"י תבין הסוד תאמר מיד ז\"ה ד\"י ל\"י והרמז \"ידוד לי לא אירא מה יעשה לי אדם\" (תהלים קיח' ו'). \"ידוד לי בעזרי ואני אראה בשונאי (שם ז'). \"טוב לחסות בידוד מבטח באדם (שם ח'). טוב לחסות בידוד מבטח בנדיבים (שם ט'):", + "ועתה אחי אשר בנפשי הנקשר בקירות לבי וחתום על רא\"ש ראש. ראה גם ראה כי הבן השני שואל מ\"ה זא\"ת ונקרא תם. ופרעה ועבדיו אומרים מ\"ה זא\"ת, וישראל גם כן אמרו למשה מ\"ה זא\"ת עשית לנו, וכן השבטים אמרו מה זאת עשה אלקים לנו. וכל אלו נרמזו תחילה בענין בריאת האשה מן הצלע באמרו שם \"זאת הפעם עצם מעצמי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת\":", + "והנה נזכר ג' פעמים זאת, ובהם נרמז סוד מבש\"ר הגלו\"ת האחרו\"ן עם ל\"ב, ל' של זאת נוספת ועם ב' נוספת להשלים חבור ראש התורה עם סופה שסודם בשלשי\"ם ומורים על מעשה מרכבה. והשאר א' רכ\"ב שסודם ג' אלפים, רמז לאמרו \"וידבר שלשת אלפים משל\". והם אלף במספר, בענין תשר\"ק אלף ועוד אלפים כי רכ\"ב מספרו אל\"ף אל\"ף, והנה ג' אלפים שהם אלף ורכ\"ב. והרמז \"ויי בר\"ך את אברהם בכל\" היא שנת בר\"ך שהם רכ\"ב והיא בעצמה שנת כל, זו לחורבן וזו ליצירה. וסוד האלפים \"ה\"א לכם זרע וזרעתם את האדמ\"ה\" (בראשית מ\"ז כ\"ג). וכשתמנה אברה\"ם ותפריד ממנו מספר כ\"ה יהיה זרעך ישאר אבר\"כ והרמז \"ואברכ\"ך ואגדלה שמך והיה ברכ\"ה\" (בראשית י\"ב ב'). רכ\"ב אחר סוף ה' אלפים וסימן ואגדל\"ה שמ\"ך בהתישבות הגדול והמעלה עולה ה' וחמשי\"ם והבינם. וראה:", + "עוד כי מספר שנות היצירה מעת החשבון של היצירה עד סוף חורבן הבית האחרון הוא במספר יא\"ב אותיות היא\"ב האותיות וסימנים אלף. וכשתמנה ארבעת אלפים תמצאם א\"ב אל\"ף וסימני הזמן הנזכר ג' אלפים שנה ותתכ\"ח שנה והכל אלף:", + "ואם כן הנה קב\"ע השם זמן, קב\"ע שנה בסוד עק\"ב \"ואתה תשופנו עקב\" (בראשית ג' ט\"ו) \"בעקב עשו\" (בראשית כ\"ה כ\"ו) \"עקב אשר שמע אברהם\" (בראשית כ\"ו ה') \"והיה עקב תשמעון\" (דברים ז' י\"ב) \"בשמרם עקב רב\" (תהלים י\"ט 'ב') \"בק\"ע לגלגלת\" (שמות ל\"ח כ\"ו) \"יאורים בק\"ע\" (איוב כ\"ח י') בניס\"ן. והנה עם קע\"ב שנה המתגלגלים כ\"ל שבע\"ה ימים נשלם מספר ד' אלפים שנה ויהיה לנו בשנה הבאה מספר נ\"א שהם אלף וחמשים שנה. חברם ותמצא נסתרם אד\"נ. והוא המספר הנכלל מן י' ספירות מחוברים יחד. חברם שני המנינים ותמצאם עולים הזמן הנקב\"ע שהוא בארך:", + "וזה סוד גדול כי החבור הראש עולה באב\"ן. כי שם נחתם בחמ\"ה ונתחדש א\"ד במ\"ח וסודו ד\"א, והוא תרגום של מלת זאת, כי בפע\"ם הזאת, בצל\"ע הזאת. 'זאת הפע\"ם' 'זאת הצל\"ע' 'ח\"ת הק\"ץ' 'אהבת הצלע' 'אהבת הנעלם'. אהבת ג' שמות ס\"ה ס\"ה ס\"ה, 'חשק הפנימ\"י' 'בצלמ\"ו הנפ\"ש' 'בכספ\"ו הנפש':", + "והחבור השני עולה א\"ב ורו\"ח, בא רוחו של הקדוש ברוך הוא בעולמינו זה. והנה רוח הקדש שאמר עליו דוד המלך ע\"ה \"ורוח קדשך אל תקח ממני\" (תהלים נ\"א י\"ג). והבן כל זה מאד ואל תתרשל מהלימוד ומהעיון בתורה על דרך זו וכל מה שלמודך עליו. כי אם הלשונות הסכמיות צורת האותיות העבריות בצורה הטבעיות הם אלוקיות והוא סוד אמרו \"והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלחת\" (שמות ל\"ב ט\"ז) כמו שרמזתי למעלה. אלא שהכח האלקי מהפכו אל כל צד והדם הוא הדיו שלו שבו כותב צורות היצורים כמו שאראה לך כשנתראה פנים. וכמו שרמזתי לך ה' בצורת ה':", + "ועתה אדבר באלפא ביתות. דע כי הריגת כח הדמיון הרע קשה מאד, יותר מהריגת כח החוש הרע. והריגת כח התאוה הרוחנית חזקה וקשה מאד, יותר מהריגת כח התאוה הגופנית. והריגת כח העדרים שהם הצאן והוא כח ההרגל קשה כמעט יותר מכולם. ואמרי הריגות ענין באלה כולם, הוא מפני שאין שום דבר מאלה, כי אם פרידה מזולתו אשר הוא הפכו. גם המות איננו כי אם פרידת הנפש מהגוף \"וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה\" (קהלת י\"ב ז'):", + "ודע שהריגת הדמיון הרע צריך כח אלקי וסייעתא דשמיא, מפני שהשם ית' חתמו בחותם שמו הנכבד והנורא. והאיש הנכנס להלחם בו להעדיר כח מלבו ומדם קרבו, מוצא מיד יוצאים לקראתו שנים עשר אלף מלאכי חמה. ורואה לפניו שדים אשר אין להם מספר, ושטן אביהם על גביהם וכולם מפחידים אותו ומבקשים להרגו. כמה שנאמר (שה\"ש ה' ז') \"מצאוני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני\" וכו'. וכל שיר השירים מלא מזה. ואמנם עם השבעת (השמות) ועם ידיעת ההזכרה, המזכיר המשביע מאחז פני כסא והשם פרש\"ז (פרש שדי זיו שכינתו) עליו עננו. כמו שנאמר במשה, אחוז בכסא שלי ואחז בו ואז פרש עליו זיו שכינתו. והזוכה זוכה ואם בא לטהר מסייעין אותו וכו'. ואמנם חמשים שערי בינה הנזכרים למעלה שבסופם נחתם הקץ הם נרמזים בתורה בשמות הנצלים מן התיבה שהם אב אחד ושלשת בניו:", + "נח שם חם ויפת':", + "שהם כוללים 'חמשי\"ם פתחי\"ם'. ונאמר \"שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ\" (בראשית ט' י\"ט). ומענייניהם הנכתבים בתורה יובן כל דבר על אמתתו. ואתה יודע כי פרשת בראשית נחתמה בענין נח ופרשת נח נחתמה בענין אברהם. והמיחסים מן זה ספר תולדות אדם וכו', דרכיהם הם אלה:", + "אדם שת אנוש וקינן מהללאל ירד חנוך מתושלח למך. הנה ט' ספירות ואמנם חנוך הוא ספירה שבעית ונפרד, אבל נח הוא ספירה עשירית והראשית נאמר בו ז\"ה תולדות אדם ושנה בו מעט, וזה דרכם כולם:", + "אדם, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:
, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:
שת, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:
אנוש, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:
קינן, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:
מהללאל, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:
ירד, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:
חנוך, ויחי, ויולד, ויהלך, ויולד, ויהיו, ואיננו:
מתושלח, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:
למך, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:
נח, ויחי, ויולד, ויחי, ויולד, ויהיו, וימת:", + "אלה תולדות נח נח. ואלה תולדות בני נח שם חם ויפת. אלה תולדות שם שם וילד, ויחי, ויולד:
וארפכשד, חי, וילד, ויחי, ויולד:
ושלח, חי, וילד, ויחי, ויולד:
ויחי, עבר, וילד, ויחי, ויולד:
ויחי, פלג, וילד, ויחי, ויולד:
ויחי, רעו, וילד, ויחי, ויולד:
ויחי, שרוג, וילד, ויחי, ויולד:
ויחי, נחור, וילד, ויחי, ויולד:
ויחי, תרח, וילד, ויחי, ויולד:
ואלה תולדות תרח תרח הוליד את אברם וכו' וימת הרן בחרן ויהיו ימי תרח וימת תרח בחרן:", + "ראה והשתכל בהבדלים המופלאים הנזכרים באלה באי תולדותיהם ובחייהם ובהוית' ובמתת קצתם, ותבין מהם ההנהגה האלוקית בבני אדם וההשגחה העצומה במקצתם, והעניין שבין אדם לקונו ממנו בכלל וממנו בפרט. רק בעניין האבות ובתולדותיהם ובחייהם ובענייניהם כולם איני צריך להעירך עליהם שהם אברהם אבינו ע\"ה:", + "ועדינו היום ההשגחה מפורסמת חזקה ועצומה תמיד בכל דור ודור ש\"ל (שבח לאל), ואפילו בפשעים מאומתינו ליסרם, כמו שנאמר \"כאשר ייסר איש את בנו יי אלקיך מיסרך\" (דברים ח' ה'). ונאמר עליו \"רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונתיכם\" (עמוס ג' ב'):", + "ולפי דרך זו תעיין בכל דרכי התורה בכלליה ובפרטיה ואותיותיה ונקודיה וטעמיה וחילוף תיבותיה ופסוקיה וסדריה. וסתומות ופתוחות ומסורות וחלופי האותיות וחלופיהם וחלופי חלופיהם. והבט את האותיות וחלופיהם וכל הדרכים שדומים לאלה ולדומיה, ואז יתכן שתוכל להשיג בהם ההשגה הנבואית אם אתה ראוי לכך:", + "ולפיכך אעידך על דרכי האלפא ביתות שמהם התחייבו דרכי התורה ונתיבותיה כולם כאשר הם:", + "אב גד הו זח טי כל מנ סע פצ קר שת:
בג דה וז חט יכ למ נס עפ צק רש תא:
גד הו זח טי כל מנ סע פצ קר שת אב:
דה וז חט יכ למ נס עפ צק רש תא בג:
הו זח טי כל מנ סע פצ קר שת אב גד:
וז חט יכ למ נס עפ צק רש תא בג דה:
זח טי כל מנ סע פצ קר שת אב גד הו:
חט יכ למ נס עפ צק רש תא בג דה וז:
טי כל מנ סע פצ קר שת אב גד הו זח:
יכ למ נס עפ צק רש תא בג דה וז חט:", + "הנסתרות, נפלאות יש בם. וכללם צריך לסדר אותם בסדר נכון. וכתבתי לך אלה להראותך איך תנהיגם ותסדרם בסתריהם. והזהר מאד שלא תטעה בסדוריהם שכלך אל עין סדריהם פעמים רבות ואל תסמוך על קצתם, כי רוח הקדש בקרבם. ואם תזכה \"יפתח יי לך את אוצרו הטוב, את השמים לתת את מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך\" וכו' (דברים כח י\"ב). וצריך שתגלגלם ככה עוד עד הסוף. ועוד כזה:", + "את כל בש ימ גר טנ דק חס הצ זע ופ:
תא עז צה סח קד נט רג מי שב לכ פו:", + "פקח עיניך ועין לבך וראה מה נתפש ברשתות האלה ותבין כי כשתחבר ד\"ק עם ד\"ק ותהיה מדקד\"ק על מספרם כמו שהוא מצוה לך ששניהם ציווי אחד, תמצא מיד שהם כוללים ח' שמות הקודש. והוא הרמוז בספר יצירה בראשו קק\"ח הפוך. כי יש סכנה בהזכרתו ישר למבין שם מדת יצח\"ק שהיא מדת פחד ומדת קנאה ששם מדת פינח\"ס. ואם תכיר באר\"ה של מרים ותדע כמות השקל שהוא עשרים גר\"ה וסודו עשרי\"ם גר\"ה השק\"ל והוא הר\"ג נפ\"ש הרשעי\"ם הנכנסים בסוד החשו\"ב, אז תכיר המדה:", + "ואם יברח דמך מלבך בהשגתה שהיא יציאה מן כ\"ח אל פע\"ל שוב למקום, שלכך נאמר רצוא ושוב. ועל דבר זה נכרת ברית, \"ולא יהיה (בכם) [בהם] נגף בפקד אותם\" (שמות ל' י\"ב). כח אלקי הוא שהוא ש\"ר מוש\"ל על המנין. ואעפ\"י ש\"שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד ש\"ר שלו\"ם\" (ישעיה ט' ה'). ועל כן כתיב \"למרבה המשרה ולשלום אין קץ\" (שם) \"ותהי המשרה על שכמ\"ו\" (שם) והוא חשבון כ\"ו ש\"ם ש\"ם יהו\"ה. וכך עולה מה שבתוך הרש\"ת חשבו\"ן, והוא נראה בחושי\"ם. וסוד ד\"ק ד\"ק, ח\"ר וכשתחבר עוד ג\"ר עם ג\"ר והוא חבור אב\"ר עם אב\"ר בסוד ג\"ר ג\"ר יהיה ו\"ת. חבר שני העניינים יחד ותמצא סוד שניהם חרות על הלחות. וסוד ט\"נ ט\"נ שבתוך חולי\"ה חולי\"ה ובקצוות פאו\"ת פאו\"ת וסודם ימי\"ן ושמא\"ל שמא\"ל וימי\"ן והחבור או\"ת וסי\"ד סי\"ד ואו\"ת והם אות חקוק על יסו\"ד. והסוד פ\"ו פ\"ו פני\"ם ואחו\"ר מ\"ח ול\"ב מלאך ושר. והנה \"אמר ליי מחס\"י\" עד \"כי אתה יי מחסי\" (תהלים צ\"א) שהם משני הצדדים זה מפה וזה מפה. וסוד כה\"ן גדו\"ל ועל פי\"ו כ\"ל חכ\"ם מחכי\"ם:", + "ומפני זה הכח נאמר \"ויבל\"ע מטה אהרן את מטתם\" שכן כתוב עליהם ויהיו לתנינים מנין היוליות שכן 'אי\"ש מטה\"ו' 'אי\"ן י\"ש' שסודם שמא\"ל. אבל 'לתנינם' ויהיו 'דומין לתלי' 'דומים לדמות' 'למין כשפים'. ולמה נקרא שמם כשפים מפני שהם מכחישים, 'אכ\"ל מחש\"י פמליא של מעלה'. אל תיקרי מכחישים אלא מחשיכים כח מושל על הפלאים. ואם כן הם מכחישים מציאות השם ית' שהוא מושל על הפלאים ועל האלפים. ומספר 'פמלי\"א ש\"ל מעל\"ה' 'ה' המפורש':", + "ודע כי כל המכחישו נקרא כשפן וכל כשפן הוא מכחישו. והמאמינו עליו הכתוב אומר \"והאמין בידוד ויחשבה ל\"ו צדק\"ה\" (בראשית ט\"ו ו'). מפני שהוא ק\"ץ הול\"ד סל\"ם, סינ\"י ה' שמות הקדש שהם י' פעמים אחד. רמז י\"ה שהוא שם לעשר ספירות ה' כנגד ה', אדנ\"י כנגד אדנ\"י שהוא כפל ראשון והו\"א ק\"ל. וכן א' כנגד א' שהו\"א כבד וסודו בו עם ט' חול צו חק. כך צריך שתעשה כזה אם תרצה להדמות לשם בדרכיו בכל התורה כולה ובכל השמות כולם עד שתחבר אות לאות ואחד לשנים ושנים לשנים ותפרידם גם כן פעם לחלקים שוים ופעם לחלקים בלתי שוים ופעם בתוספת ופעם במגרעת באלה הצורות הכתובות אצלך על אלפא ביתא של הרב ר' יצחק מבדרש ז\"ה:", + "א ג ה ז ט כ מ ס פ ק ש:
ב ד ו ח י ל נ ע צ ר ת:
ת ש צ פ נ מ י ט ו ה ב:
ר ק ע ס ל כ ח ז ד ג א:", + "דע כי הדרכים הראשונים המסודרים בם הם רמז לכם ההופכים. והדרך הראשונה הישרה תתגלה מן השירה של הים והשנית תתגלה משירת האזינ\"ו ו' זי\"ן ה\"א א' הזי\"ו ל\"ך זו זו זו זו גל גל גל גל וגזל. ואמנם זהו סוד להב החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים שהוא דרך ההשגה הנבואית עם האותיות. אלה ראשית דרכיו להמציא ממנו כל הלשונות וכל החכמות באמצעות מדות הספירות והחותמות ולהוריד בהם הכחות העליונות האלקיות ולהשכינם בארץ. כמו שרמזו שאברהם הוריד השכינה מערבות לערבות ויצחק הורידה יותר ויעקב הורידה לגלגל הירח עד שבא משה והורידה לארץ שנאמר \"וירד יי על הר סיני\". והכרבים שוכנים מקדם לגן עדן ובעל הכח השלם מנצחם בכח שם המפורש הנקרא שדי מנצח המערכות כולן. שנאמר \"יי איש מלחמה יי שמו\":", + "א אב אבג אבגד אבגדה, וכן עד סופן:
ב בג בגד בגדה בגדהו וכן עד הכל:
ג גד גדה גדהו גדהוז וכן השאר:
ד דה דהו דהוז דהוזח וכן כולן:
ה הו הוז הוזח הוזחט יחד:
ו וז וזח וזחט וזחטי עד סופן:", + "הנה אתה רואה באלה צורות האצילות ודמות השפע הנאל\"ץ והנשע\"ף מן הספירה הראשונה שהיא נקראת כתר עליון, אויר קדמון, שכל ראשון, מחשבה עליונה. שגם היא שפע שאינו ממינה, כמו שאין האלף נכתבת ממין הסופר שכותבה אבל היא (האות) צורה נשפעת מכחו והיא המעידה על כחו והשאר כולו ממין ידוע נאצל זה מזה. 'וקרא זה אל זה ואמר ק'ק'ק' יי צבאות מלוא כל הארץ כבודו':", + "ודע כי שם הקדש חקוק וחתום על ארבע קרנותיו מהם ד' אותיו\"ת אהו\"י. וזהו סוד י\"ו ה\"א ונלקח הפוך והוא חתום הפוך על הדבר הנקרא כב\"ד צו מחיי. וצריך למנות אותיות שהם סוד כולל \"כי ששת ימים עשה יי את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש\". שש\"ת הם תשר\"ק והיא אלף וסימנה א' י' של ימים היא רמז לחו\"ר (הו\"ד) ונשאר מי\"ם והוא מ\"ן והוא מספר כ\"ב (ז\"ל כל האותיות שבטבלה) אותיות, שהם ץ' של עץ ה\"א החיים גם צ' של צלם שהוא בעצמו עץ. והנה הענין הנקרא בו כדמות תיבות עולה ל' (ו' שורות בכל שורה ה' תיבות הרי הכל ל', גם א' נקרא תיבה) הרי צ\"ל והחותם שהוא וזחט\"י הוא מ' הרי צל\"ם. וכלל כל המספר הכולל את כולם עולה הנפ\"ש (כל שורות הטבלה) ודע זה מאד:", + "וראוי שתדע שהחשבון הכולל את רל\"א שערים, צריך לגלגלו אל כל צד שכך נאמר חזר גלגל פנים ואחור. והנה מספר הטור הראשון באר\"ך כ\"ל אבגדה\"ו עולה כ\"א. ואין לו מלות אבל יש לו ו' אותיות ואם כן הכל כ\"ז והוא אכ\"ו והוא בלשון יון שמע. ואמרו ז\"ל שמע בכל לשון שאתה שומע. ומספר הטור השני באר\"ך עוד עולה מ\"ח ותיבותיו ו' ואותיותיו י\"ב הרי י\"ח והכל ס\"ו. וסוד שני הדרכים \"וכסא\"ו כשמש נגדי\" (תהלים פ\"ט ל\"ז). והטור השלישי עולה פ\"ה ותיבותיו ו' ואותיותיו י\"ח והכל ק\"ג, סודו מזון וסוד מחנ\"ה. והטור הרביעי עולה קמ\"ב ועם י\"ח לאותיותיו ותיבותיו הרי ק\"ס וסודו ע\"ץ צל\"ם כס\"ף קי\"ן נקו\"ד והכל ס\"ק. והטור החמישי עולה הקס\"ם וסודו ה\"ר הכעס\"ן הקדמו\"ן העצ\"ם המנוק\"ד אד\"ר באב\"ר דר\"א. ועם בי\"ו (יח') הנזכרים הנה נשלם בהם סוד היר\"ח שהוא הרח\"י והוא סוד הריח והוא ברכ\"א והוא סימן הגאולה. וכל הדרך הזה הלך באר\"ך והשני הולך ברחב ומספריו כולם אכתבם לכם בין לאלה ובין לאלה ברמז. הרחב ל\"ה נ' ס\"ה פ\"ה צ\"ה ק\"י הכל תל\"ה. והארך כ\"א מ\"ח פ\"ה קמ\"ב ר\"ה הכל ראש\"ו. אעפ\"י שתמצא חלוף פ\"ה במקום פ\"א גם קמ\"ב במקום ק\"כ גם ר\"ה במקום קס\"ה, דע שלא נפל זה פ\"ה במקר\"ה:", + "שם הארך:
אגוי יה לה:
בה טי ד כי נ:
גז יב יח כה סה:
דט יה כב לפה:
היא יח כו לה צה:
ויג כאל מ קי:", + "אלה עולים אי\"ש (אולי אש) שהוא מראה רוח הקדש וכן הכל. כי צורת העומק היא דמות רוח הקדש ודי ברמזה הוד והדר לפניו עז וחדוה במקומו. ורוח הקדש מלבשת הכל ועולה ויורדת בם ונמצאת בכל חלק וחלק מחלקי הכל. נאמר בצורת שם הרחב:", + "כ\"א מ\"ח פ\"א ק\"כ קס\"א:
שם העמק:
כא יח ל (לו) מה סה:
(יה) עז יד:", + "באמרה בצורת היוד בכל האותיות ובנקודה בכל חלקי המציאות ובעתה, ובנפש בכל הגוף ובשכל בכל הנפש ובחום בכל חלק מחלקי האש ובלחות בכל חלק מהאויר. ועד כאן משל בלי שנוי והתחלפות דבר מאלה בעת בלתי עת, מפני שאלה כולם מוטבעים אלה באלה וכולם עליונים. אך הקור במים מתהפך בצורות רצוא ושוב ומקבל כח החום מן האויר ומן האש ומן השמש ומשתנה באיכותו מקר לחם. והאור יומיי והחושך ליליי וטבעו מתחלת בריתו קר ולח מקבל לחות מן האויר המקיף בו שהוא כצורה לו, והנו מקבל מעליונו ונותן לתחתונו. ואין צריך להאריך בזה כי זה מבואר לכל חכם משכיל שהוא מקובל ושלם במופתים ברורים מורגשים ומושכלים שדי בהם. וההתהפכות החזק ימצא בעפר. ועל כן היה שנוי צורות מתחלף ומשתנה בפרטים ובכללים בתולדות המתחייבים מן תנועות הגלגלים סביב היסודות ומן הכוכבים והמזלות והתקופות והמולדות הצמודות שהן לבריות צנים ופחים ומלכדות ורשתות ומצרות:", + "ואלה הם דרכי הסודות אשר ברומו של עולם עומדים ונרמזים במשלים וחידות לחכמי הנפשות המיוחדות אשר לשם תמיד מיחדות ולעבוד אותו בכל מיני העבודות הנחמדות בכל יום ויום מתבודדות, עד הכירם שרשי היסודות. ויש במציאות שלשה מינים בעניין הנזכר. יש מי שנושא ונותן בשיווי ויש מי שנותן ואינו נושא אבל מי שאינו נותן ולא נושא אין לו מציאות. והנושא והנותן פעם ישא דבר ויתנהו ופעם יתן דבר וישאהו ויהיה זה בו מתגלגל חלילה. ופעם ישא מזה ויתן לזה האחר, אבל לא למי שקבל ממנו:", + "וזה כולו גלגליי והעולם השפל הנושא כחות מן העולם הגלגליי והשכליי ואינו נותן להם דבר. והגלגליי נושא מן השכליי ונותן לשפליי. והשכליי נותן לגלגלי ואינו נושא ממנו דבר. ואם כן נדיבות השכליי היא על דרך חן וחסד ורחמים. וכל מידה טובה שאפשר להיות במי שהוא חונן לזולתו ומרחם עליו ומתחסד עמו ומוותר לו מטובו ומאציל ומשפיע לו ממעלותיו ואשר נמצא אותו לפי כחו ונדיבות הגלגליי איננה כל כך חזקה בשכליית משני צדדים. אחד מצד שאין עשרו כעשר עליונו ושני שאין המקבלים ממנו ראויים לקבל מה שקבל הוא בעצמו, וכל שכן נדיבות התחתונים שהיא חלושה בערך אל העליונות במה שמתנדב דבר מזה לזה:", + "ואם כן מה שימצא מהנדיבות האלוקיית על העולם השכליי אין ראוי להעריצו לנדיבות תחתוניו כולם, גם אינו ממינם. וזה ידוע לך ולפי זה העניין צריך שתחשוב שאין מתנות בני אדם מזה לזה שוה כמו שאין מתנות הנפש וכחותיה לחלקי הגוף שוות. שהרי חלקה שפעיה לכל האברים לפי כחה ולפי הראוי לכל אחד ואחד מהם כפי הסדר הטבעי לטובה הגדול הכללי הכוללה עמדתו וקיומו לזמן אחד הוא החיים. ועל כן יבטלו שאר טובותיה ממנו בהעדר חייו ויורה זה שהם היו סבת מציאתו אותו הזמן שנמצא:", + "וחיי גוף האדם נתנו לו כדי להתעלות מהם אל חיים אחרים מעולים מהם והם הנקראים חיי העולם הבא. ואם יעדרו אותם נעדרו אלה ואם נמצאו אותם הנה אלה נמצאים וקימים בסבתם וחיי העולם הבא לנפש המשכלת באים מעולם השכליי, כמו שבאים לעולם הגלגליי חיים מעולם השכליי. והושמו כחות התולדות הטבעית וכחות הגלגל הזמניות לשמרים ולשוערים על כל נפש ונפש של כל איש ואיש ממנו. וביד כל כח וכח טבעי שם קבו\"ע וחותם רבו\"ע במראות מתחלפות צבו\"ע:", + "והחכמים היו מוסרין אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם פעם אחת ב' שבו\"ע. והתלמידים היו מתבודדים ומעיינים ב\"ו עד שהיה מלחש להם. ורמז זה כי שם בן מ\"ב משלים לפי הוצאתו מפסוק בראשית בשתי אותיות שבו ו\"ב של ובה\"ו. שסודו חו\"ה ונחלק כך, ו\"ב ה\"ו. והמעיין בו קנאים פוגעים בו, אם הוא בועל ארמי\"ת שסודו מתרי\"א. ורמזה תמורה ושמה תרומה. וכן כתוב \"ויקחו לי תרומה\". והקבלה בו ויקחו לי תרומה ופירושו ויקחו לקדש תרומה, ודברי רבותינו ז\"ל ויקחו אותי תרומה והבן כל אלה. והרואה:", + "בו מיד יחזור בתשובה ויהרהר בבינה ויחזור ב\"ו. כי בהפ\"ך יהפך השם מן ב' של בהו עד ב' של בראשית. כי הוא סוד היות שומרי חותם השם ארבע אותיות הקדש, ב' שהם הגדולים במעלה ועל ב' של בראשית רבתי וב' מהם בסופה. וידוע ששם ארבעתם ד' פ' אד\"ם והם פנים ראשונים. והרמז כשתגיעו לאבני שיש טהור, שסודו הטור השישי שהוא חותם ששת ימים, אל תאמרו מים מים:", + "והסוד שני פעמים אדם שהוא מים והוא בראשון רמז אל מים העליונים ובאחרון רמז אל מים התחתונים. ולפיכך אמרו כי מים העליונים תלויים במאמר שסודו באפר הנהפך להיותו פאר. תדע זה ממלת בראשית ומאמרם בראשית נמי מאמר הוא. ותרגומו בלשון ארמ\"י הנרמזת בחכמת\"א וסודו בכ\"ח אמ\"ת והוא מרובע החוזר שהוא בספר יצירה יה\"ו שסודו כ\"א אהי\"ה ועליו נאמר שחותמו של הקב\"ה אמת שנאמר \"ויי אלקים אמת\" (ירמיה י' י' ). וכן תמצאם בראש ובסוף, בראשי\"ת בר\"א אלקים וסודו בבא\"א. והוא שהיה חסר מן החותם שסודו ב\"ב ק\"מ א' א'. והעד שמספרו חכמ\"ה ובינ\"ה והמופת על היות שם בן מ\"ב אותיות יוצא מן בראשית ע\"ד ו\"ב ובהו היותו צריך אל שתוף כאשר תשמע. אבל הזהר בך שלא תבקש שכלך מן הכח אל הפועל עד שתקבל הדרך מפי אדם חכם שלם בקבלה שכבר הוציא שכלו הוא בו מן הכח אל הפועל וראה מראות אלקים:", + "וזהו הסוד האחד הראשון עליו. דע כי ראשי תיבות של הפסוק הראשון של התורה צריך לשתפו עם האחרון שבה ולקחת ראשו וסופו של הראשון והוא ב\"צ וסופו וראשו של האחרון והם ל\"ו, וזהו סוד \"בצל\"ו חמדתי וישבתי\" (שה\"ש ב' ג'). לא כמו שאמר רשעי ישראל הפושעים בגופם. וצריך שתשתף עם אלה מיד שתי אותיות מכל צד ר\"א מן הראש ישר ר\"א מן הסוף הפוך ותחברם ד' ד' אותיות. ותדע מהם למה נאמר \"וינחם יי כי עשה את האדם באר\"ץ\" (בראשית ו' ו'). ולמטה נאמר \"ויקרא אלקים לאור יום\". לאו\"ר ואם רץ לב\"ך שוב למקום והזהר מלהט החרב פן יצא לבך בענין \"ויצא לבם ויחרדו\" (בראשית מ\"ב כ\"ח). ואמר ג' פעמים אות לב צא צא. ועוד חבר כאלה ד' אותיות מן הפסוק האחרון שהם ל\"ב והם כוללים מספר אלה הח' אותיות, בסוד שם \"לך ידוד הגדלה והגבורה\" וכו' והם כ\"ל כי כל בשמים ובארץ:", + "ודע כי תמצא ב' של בראשית רבתי להודיעך סוד האדם הגדול המורכב מחמר וצורה. ובתוך לב הבית נקיה קטנה קטנה כלומר נקודה בתכלית הקוטן ושמה דג\"ש והיא הארץ, נקרא תהו ובהו שהוא בלב העולם בנקודה בתוך העגולה. ותחת הבית שו\"א והנה דגש עם שוא שוים. ותדע מזה שיש תחתיו ב' נקודות שמניעות אותו בתכלית מהירות התנועה כדמות תנועת השוא, אבל הדגש שבתוכו מחזק את לבו \"כי כבד לב פרעה\" והיא מדת הדין קשה, ובו צד צפון פתוח אבל שלשת רוחות סגורות. ואחר קו העליון יוצא חלק קטן לאחריו, וכן אחר קוו התחתון יוצא חלק יותר גדול מעט מן הקו העליון. וזו צורתה ב מעידה צורתו זו אשר בריה זאת יש לה קצת השגה בעליונה הגדולה ממנה בתחתונה, איך אין פניה רואים מה שמאחריה. אבל השגחתה במה שיבא אחר מציאותה ומקבלת שפע ממנה שנעלם ממנה והיא המחשבה האלוקית שהמציאה עצמה. וזאת שמה מים והיא חכמה ומרכבת באדם וחוה והנה לבה בקרבה:", + "וזה סוד שלשת נקודותיה נקוד\"ה בלבה לבדה נקוד\"ה נקוד\"ה יחדיו חבר מהם ק\"ן אל ק\"ן ותמצא סודם מלא\"ך שטן וזהו דמו\"ת. חבר עוד הנשאר הו\"ד הו\"ד הו\"ד שהם י\"ה י\"ה י\"ה ותמצא אד\"ם. הרי דמו\"ת אד\"ם עליו מלמעלה כמראה דמו\"ת אד\"ם בצלם חי אלקים כשהוא חי בצלם אלקים. והכל בחשבון הספירו\"ת עליו מלמעלה. והנה דמות יצא משתי מדות, כי צאתו היה משם י\"ה כפול י\"ה על י\"ה הם רכ\"ה בעולם, ותמצאם דמו\"ת שהם מדות אלוקיות. וג' פעמים י\"ה פשוט עולה אד\"ם. והנה הראשון והנשאר גם כן הוא סוף מ\"ב וזו צורתה וזו צורתה ב. דע כי גם זו בצורת הראשונה בעצמה, אבל נשתנית ממנה מצד תנועותיה כי אין בלבה דבר רק יש על ראשה לפניה נקודה במקום תפילין לפניהם מעט. ושמה צי\"ץ נזר הקדש וסודו קץ ומספרו מצד אחד נעל\"ם פנימ\"י, ומצד אחד אלף שהוא תשר\"ק, והם מרכבה חוזרת לאחור מבריתה ומגעת עד עת ק\"ץ ועליה קו ישר ברצועה שחורה ועליה שתי נקודות הנקראים זק\"ף קט\"ן:", + "דע כי שם מ\"ב הוא הולך תחלה בצורה אחת מתגלגל מדרך ב' ב' אותיות כאלו א\"ב ג' וכן עד סופו ויוצא מן בראשית בלא ספק. אבל לא על דרך שאמרו קצת רבנים אשר לא ידעו דרכו והחליפוהו. אך הוא יוצא בחילוף אחד ידוע אצלנו והוא דומה לענין חילוף 'מנא מנא תקל ופרסין' שגלגלוהו חכמי אמת המקובלים השלמים ז\"ל רבותינו הקדושים קדשי קדשים. באמרם בסנהדרין בפרק כהן גדול בסוף מתנית' (עיין סנהדרין כב. ) וכותב לו ספר תורה לשמו, בענין כתב הנשתון כתוב ארמית ומתורגם ארמית על אמרו בסוד פס ידא די כתבא ולא כהלין כתבא למקרא ופשריה להודעא למלכא ושם נאמר אמר ר' שמעון חסידא, המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו שנאמר \"שויתי יי לנגדי תמיד\". ולר' שמעון בן אלעזר דאמר כתב זה לא נשתנא כל עיקר ומאי ולא כהלין כתבא למקרא. אמר רב בגימט' איכתיב להון יט\"ת (יא\"ת) יט\"ת פוג חמט ופריש ליה, מנא מנא תקל ופרסין. ושמואל אמר ממתו\"ס ננקפ\"י אאלר\"ן. ר' יוחנן אמר אנ\"מ אנ\"מ לק\"ת ניסרפ\"ו. רב אשי אמר נמ\"א נמ\"א קת\"ל פורסי\"ן. ושמענו וראינו פו\"ר סי\"נ אבל דינו פורסי\"ן. סוף דבר בין כך ובין כך הכונה כללה היא בשוה השם יוודע מתוך גלגולו ומתוך התחלפותו:", + "ואמנם יט\"ת יט\"ת מתחלף בא\"ת ב\"ש אבל כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו נתחלף אליו יהו\"ה אלקינו יהו\"ה באלפא ביתא דא\"ב ג\"ד וכולו בשיווי וכן אב\"ג ית\"ץ מתחלף באלפא ביתא אחת נעלמת והיא פותחת הלב מיד להבין אמתת השם המפורש יתברך. ואי אפשר ללמדה כי אם אחת בשבע ספירות שהן שבע מילות. וצריך לחלקה מארבע ארבע אותיות ויעלו כולם פ\"ד אותיות שבו מ\"ב עם מ\"ב עולים ורמזם \"ואעידה בם את השמים ואת הארץ\". שהם כ\"ב אותיות וצריך לשתפם עם הראשונים ויעלה דב\"ק. חבר אליהם \"א\"ת דבר\"י השיר\"ה הזא\"ת ע\"ד תמ\"ם\" (דברים ל\"א ל'). וקחם על דרך וה\"ו, יל\"י, סי\"ע, על\"ם, היוצא מן ויסע וחברם וגלגלם ותמצא סודו. ואמנם סוד הממים מ' מ' מ' בלעז מצריצון מורטי וסוד הבית בל\"ע ב' ב' ב' ב\"ין ב\"נריצון ב\"ונא והם החותם ו' פעמים יה\"ו עולים קכ\"ו. וצריך לחשבם ד' ד' על מרכבת השם ואז יתגלה סודם שעולה אדם. כיצד הנה הם באמת ח' פעמים ה' שהם ראש חמשה וסופו. ויש שם תוכו, הנה מ' תוסיף עליהם ב' הנה בם וסודם כולם אדם קכ\"ו וסודו אד\"ם בעד\"ן העליו\"ן מזבח בנה מזבח:", + "ואמנם צריך שתבחן במצויירים הגדולים ותחלקם לשני חלקים שוים של השם בלבד והם ראש וזנב של שם בן מ\"ב. הראש הולך י\"שר ו\"הזנב ה\"ולך ה\"פוך, וכן שם של בראשית כמוהו. וראה וחשוב ח' אותיות של זה וח' אותיות ורמז זה \"משחקת לפניו בכל עת\" (משלי ח' ל'). ורמז זה \"בכל עת אל הקדש\" (ויקרא ט\"ז ב'). וסימן זה בכ\"ך שהם מ\"ב והם בשכ\"ר. על כן בשכ\"ר זאת של ברית מילה:", + "והאמת כי כ\"ב מנינם ד' אלפים שנה ונשארו מהם השאר מספר א\"ס אשר מספר כולם אד\"ם והם סימן ליה שהם חמשת אלפים וארבעים שנה שבם נשלמה ממשלת השמש ופסקה מעל ישראל. כי ממשלתו הייתה לשבעת ימי בראשית בסוד צירוף הסימנים על הימים הכתובים בו. יום על דרך א\"ב ג\"ד הו\"ז שעולה תכלית צרופם אלפים ומ' כמו שנרמז בספר יצירה. ושנות השמש במחזורו הגדול כ\"ח שנה. וה' אלפים ומ' עולים פ\"ק פעמים כ\"ח וסודם מתגלגל ומתחדש כי נפל\"ך פ\"ק וסודו פע\"ל. והנה 'חזו\"ז' 'כ\"ח' וכבדים מהלכו מן כ\"ח אל פע\"ל שהוא תכלית גלגולו. ובקץ הגלות יהיו לו י' שנה ויושלם כחו ויוסר שבטו ושבט מלכותו מעל י\"ב שבטי ישראל. שכן כתיב \"יצב גבלת עמים למספר בני ישראל\" (דברים ל\"ב ח'), ועדין יג\"ע לב\"י בראשי תיבותיהם ובסופיהם עוד בתמרי\"ל בסוד מעש\"ה מרכב\"ה שהוא בשלשי\"ם:", + "כי סוד תמ\"ר הוא שמ\"ש ויהיה סודו תמ\"ר לב\"י שמ\"ש לב\"י וסוד י' שנה יתרים שס\"ה. וראה תוך הצורה של השם ויצ\"ו רמז אל המצוה הראשונה \"ויצו יי אלקים\" וסוד צוו\"י ראשון, הוא אמצעי ולפי ההפוך מן הסוף לראש הוא אחרון. והנה ויצו במספרו יהו\"ה אלקי\"ם, חלקהו בשיווי ויהיה נ\"ו בדמות נ\"ו, וסודו שעשועים יו\"ם יו\"ם ו\"ו ימי\"ם. ומי יוכל לספר שבחיו כי רבו מלספור ועם כל זה נחתם יצירה תב\"כ ע\"ב ג\"ב כ\"ב ל\"ב כ\"ב גכ\"ח ז\"ל זע\"ה. טוב לעמת רע ורע לעמת טוב מטוב ורע מרע הטוב מבחין את הרע והרע מבחין את הטוב טובה גנוזה לטובים ורעה גנוזה לרשעים:", + "וכן צריך להזהיר הרבה במשפטי המדות מכל צד והשם ברחמיו יפתח לבך בתורתו עם כל ישראל, ולבנו עמכם עד שנראה בנחמת ציון בשנת החמשים. ויקיים בנו מקרא שכתוב \"וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יוב\"ל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו\" (ויקרא כ\"ה י'). זה הפסוק שאחריו \"ברכת ידוד היא תעשיר ולא יסיף עצב עמה\" (משלי י' כ\"ב):", + "ב ר כ ת:
י ה ו ה:
ה י א ת:
ע ש י ר:
ו ל א י:
ס י פ ע:
צ ב ע מ:
ה:", + "מין הטעמים ומישב המתנועע ושם נק' העליונה חל\"ם וסוד החכמ\"ה והבינה וכולל הראשון הנברא מן ג' שמות המורות על גשמות שלש אמות אמש וסודו ש' שלש מאות. והנר בעין חשמ\"ל וסודו רוח אלקים חיים והוא חתום כמ' \"פתוחי חותם קודש ליי\" (שמות ל\"ט ל'). ושם הקו העליון שמו רפה ומורה על מדת הדין רפה. ודמותה כמק' (כמקיף) סביב האות וחוצה לה ג' נקודות שזכרנו:", + "כך צריך להבין כל סתרי התורה על דרך זו שהיא קדש קדשים ויותר עמוק מן הקודם הוא. כי סוד שם בן מ\"ב זה דרכו הנכון והישר לכל והוא כמו שתראהו פה שתצטרך להבינו מפורש. כי בו הגאולה באמת בלא שום ספק בעולם, ואין לך מופת גדול מזה המופלא:", + "תם ונשלם תהלה לאל עולם:" + ] + }, + "versions": [ + [ + "Gan Naul (Abulafia)", + "http://www.hebrew.grimoar.cz/abulafia/gan_naul.htm" + ] + ], + "heTitle": "גן נעול (אבולעפיה)", + "categories": [ + "Kabbalah" + ], + "schema": { + "heTitle": "גן נעול (אבולעפיה)", + "enTitle": "Gan Naul (Abulafia)", + "key": "Gan Naul (Abulafia)", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/English/Moses Cordovero's Introduction to Kabbalah, Annotated trans. of Or ne'erav, Ira Robinson, 1994..json b/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/English/Moses Cordovero's Introduction to Kabbalah, Annotated trans. of Or ne'erav, Ira Robinson, 1994..json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..1c80ec72db5135b61c116532438f3222a500abde --- /dev/null +++ b/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/English/Moses Cordovero's Introduction to Kabbalah, Annotated trans. of Or ne'erav, Ira Robinson, 1994..json @@ -0,0 +1,1832 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Or Neerav", + "versionSource": "http://www.ktav.com/index.php/moses-cordovero-s-introduction-to-kabbalah.html", + "versionTitle": "Moses Cordovero's Introduction to Kabbalah, Annotated trans. of Or ne'erav, Ira Robinson, 1994.", + "status": "locked", + "license": "CC-BY", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "הקדמת משה קורדוברו לקבלה, תרגום 'אור נערב' עם הערות בידי אירה רובינסון, 1994", + "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/c9d50b0f8f8964450e609a11b54d68ba.png", + "purchaseInformationURL": "http://www.ktav.com/index.php/moses-cordovero-s-introduction-to-kabbalah.html", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "אור נערב", + "categories": [ + "Kabbalah", + "Ramak" + ], + "text": { + "Introduction": [ + "The Popularization of Kabbalah", + "In the late summer of 1587, Moses Cordovero’s treatise Or Ne’erav (“The Pleasant Light”) was published in Venice.1It was published by “The House of Juan Di Gara.” An annotation on the last page indicates that the typesetting was completed on the thirteenth of Av, 5347. On the publisher, see A. M. Haberman, Ha-Madpis Juan di Gara u-Reshimat Sifrei Beyt Defuso, ed. Y. Yudlov (Lod, 1982). It was a book with several aims. First of all, it was written as a justification for the study of Kabbalah. As well, it contained detailed instructions for beginners on how to commence their Kabbalistic studies. Finally, it constituted an epitome of Cordovero’s great systematic theology of Kabbalah entitled Pardes Rimmonim (“The Pomegranate Orchard”), which as yet remained in manuscript.2Pardes Rimmonim was first printed in Lublin in 1592. Taken as a whole, Or Ne’erav was clearly meant to serve as an elementary text for beginners in Kabbalah. It was also obviously intended as a means toward the popularization of a Judaic world-view which, at least at its inception, had been conceived as an esoteric interpretation of Torah, not meant for the ordinary person.", + "Historians of Judaism have long seen the sixteenth century as a pivotal period in the development of Kabbalah. The position maintained by Gershom Scholem, that prior to the sixteenth century Kabbalah belonged to relatively small groups of masters and their disciples, who had little desire to propagate their ideas among the masses, has recently been challenged.3Gershom Scholem, Major Trends in Jewish Mysticism, p. 244. Cf. Mark Verman, “Mysticism, Indoctrination and Society.” However, Scholem’s emphasis on the centrality for Kabbalah of the sixteenth century, “with its programme of bringing its doctrines home to the community,” retains its essential validity whether or not one also agrees that this program had as its ultimate purpose “preparing [the community] for the coming of the messiah.”4Scholem, Major Trends, p. 250. In particular, Scholem’s point that the ethical (musar) literature of Judaism prior to the sixteenth century shows little trace of Kabbalistic influence, whereas from the sixteenth century onward such works openly reflect the ethos of Kabbalah, is well taken.5Ibid., p. 251. The reservations expressed by Moshe Idel on important parts of Scholem’s presentation of sixteenth-century Kabbalah have left this point unchallenged.6Idel, “One from a Town, Two from a Clan.”", + "Despite this recognition, the details of the change that was brought about in the position of Kabbalah in the sixteenth century among the broad masses of Jews have been relatively ignored by scholarship. This is at least in part because the concentration of most scholars of Kabbalah on what might be called the academic aspects of Kabbalistic thought has led to a situation in which the popularization of Kabbalah in the sixteenth century has been relatively ignored.7Exceptions to this rule include Louis Jacobs, The Palm Tree of Deborah, and Lawrence Fine, Safed Spirituality. This book, which offers an annotated English translation of the treatise Or Ne’erav, seeks to shed light on the process by which the Kabbalah was to become the possession of every literate Jew.", + "Kabbalah", + "The Hebrew term kabbalah refers to a body of knowledge “received” through a chain of transmission believed by rabbinic Jews to extend all the way back to the divine revelation at Sinai.8Cf. Mishnah, Avot 1:1. Rabbinic Judaism, the dominant interpretation of Judaism in the medieval and early modern era, assumed as an essential belief that this body of knowledge, called torah (“teaching”), encompassed two divisions—one written, the other oral. The written Torah consisted of the Pentateuch, while the oral Torah contained an authoritative interpretation of the laws and the narrative in the written Torah. Rabbinic Jews further believed that the oral Torah, which had been transmitted in unwritten form from master to disciple for well over a millennium, had begun to be reduced to writing in the form of the Mishnah, which was edited by Rabbi Judah the Patriarch in the second century C.E. The process was continued by the editing of other collections of rabbinic traditions, including the Tosefta, the Gemara in its Palestinian and Babylonian recensions, and numerous collections of midrashim.", + "The fact that these collections of traditions, designed to be transmitted orally, had been reduced to writing was of concern to rabbinic Jews. Their major conclusion was that the oral traditions had been written down in response to extraordinary circumstances endangering the survival of the oral Torah in its original form of transmission. Maimonides, in the introduction to his code of Judaic law, the Mishneh Torah, states the issue clearly:", + "Why did our teacher [Rabbi Judah] the Patriarch [write down the Mishnah] and not leave matters as they were? [It was] because he observed that the number of disciples was diminishing, fresh calamities were continually occurring, the wicked kingdom [of Rome] was extending its domain and increasing in power, and Israelites were wandering and emigrating to distant countries. Therefore he composed a work to serve as a handbook for all, the contents of which could be rapidly studied and not be forgotten.9Maimonides, Mishneh Torah, introduction.", + "In other words, the writing down of the oral Torah was a response to a perceived threat to the “natural” transmission of the Torah. The writing of other rabbinic collections was seen in a similar light.10Ibid. It is noteworthy in this connection that Maimonides relates the writing of his halakhic compendium to his perception of a crisis in the transmission of Torah in his time.", + "It should not be thought, however, that the process of writing down the oral Torah meant that the oral Torah had ceased to exist. Indeed for most Jews there remained within the realm of Torah room for aspects of the Torah which had not been “published.” These continued to be the exclusive province of oral transmission, or, if written, were written in such a way as to be virtually unintelligible and hence in need of oral reinforcement and explanation. Thus the Mishnah, in tractate Ḥagigah, refers to several aspects of Torah, including the sexual taboos (‘arayot), the Account of Creation, and the Account of the Chariot, which were not to be expounded publicly.11Mishnah, Ḥagigah 2:1. The Torah, in other words, still held back certain secrets for oral transmission from master to disciple.", + "The notion that the Torah still had secrets to reveal became an extremely useful concept when, in the medieval period, Judaism— as well as Islam and Christianity—came into serious intellectual contact with the heritage of the science and philosophy of the ancient Greco-Roman world. For Jews, one of the major shifts which ensued from this contact was the necessity of dealing with the numerous passages in the Hebrew Bible and rabbinic literature which presented God in anthropomorphic terms. By the twelfth and thirteenth centuries, the idea that the anthropomorphic passages in the Bible might be understood literally, while still sincerely believed by many Jews, had become severely problematic for Maimonides and others who took seriously the philosophical proofs for the incorporeality of God. Thus Maimonides equated with atheists, polytheists, and idolaters those who believed in one God but held that God possessed a body and an image.12Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Teshuvah 3:7. Cf. Rabad’s animadversion to this statement, defending the “authenticity” of Jews who persist in anthropomorphic beliefs.", + "In order to deal with the implications of the seeming contradictions between the literal sense of the Bible and the findings of science, Maimonides and other medieval Jewish rationalists were compelled to assert that the Torah spoke “in human language”13Cf. Marvin Fox, Interpreting Maimonides: Studies in Methodology, Meta-physics and Moral Philosophy (Chicago, 1990), p. 240. concerning the deity and, therefore, that the words of the Torah, insofar as they indicated things which were “scientifically” impossible—such as attributing human bodily parts or emotions to God—were not to be taken literally but, rather, interpreted metaphorically.", + "The need to maintain a nonliteral interpretation of the Torah was widely felt among medieval Jewish intellectuals. However, the rationalist interpretations of Maimonides and others were not as widely accepted. In the first place, rationalistic philosophy was a discipline which was demonstrably non-Jewish in origin. Despite attempts to give it a Judaic pedigree,14Maimonides, Guide of the Perplexed 1.71. Cf. Isaac Husik, A History of Mediaeval Jewish Philosophy (New York, 1973), p. xvi. the knowledge that philosophy was a foreign importation doubtless tended to lessen its acceptance. Secondly, and far more importantly, philosophy was hard pressed to explain the difference between the remote God of the philosophers, who had no interest in things that were not eternal, such as human beings, and the Biblical God, who played an active role in humankind’s affairs and most particularly in those of His people, Israel. Furthermore, Jewish philosophers often found it hard to explain satisfactorily the details of the legislation in the Torah. Maimonides’ historical explanations of such things as the prohibition of mingling linen and woolen threads (sha’atnez) may have satisfied some, but doubtless left others wondering whether such formulations did not tend to relativize the Torah’s commandments and potentially threaten the continued observance of Torah law.15Cf. Ira Robinson, “Halakha, Kabbala and Philosophy in the Thought of Joseph Jabez,” p. 393.", + "In contrast with this, Kabbalah offered its adherents a means whereby the Torah in its entirety could be satisfactorily explained in a nonliteralist manner. The details of the commandments no less than their general principles could be understood by referring to Kabbalistic doctrines.16On the Kabbalistic interpretation of the commandments, see Daniel Matt, “The Mystic and the Mizvot,” and Elliot Wolfson, “Mystical Rationalization of the Commandments in Sefer ha-Rimmon,” pp. 222, 249-251. Moreover, care was taken to present the ideas of Kabbalah in such a way as to ensure that they would appear to be entirely intrinsic to the rabbinic tradition. Thus the first major Kabbalistic work, Sefer ha-Bahir,17On the Midrashic nature of the Bahir, see Gershom Scholem, Origins of the Kabbalah, pp. 39-44, 49-53, and Joseph Dan, “Midrash and the Dawn of Kabbalah,” pp. 127-139. as well as Kabbalah’s major thirteenth-century exposition, the Zohar,18On the Zohar’s Midrashic approach, see Itamar Gruenwald, “From Talmudic to Zoharic Hermeneutics.” presented themselves as Midrashic expositions of the Torah—in other words, as works in a classical genre.", + "Kabbalah, which first emerged into the light of day in twelfth-century Provence, and which received its classical statement in the Zohar, in thirteenth-century Spain,19On the Zohar, see Scholem, Major Trends, pp. 156-243; Daniel Matt, Zohar, introduction; and Yehuda Liebes, “How the Zohar Was Written.” understood God’s relationship with the created universe in the following way.", + "God, in His most fundamental reality, is unknown to man and, in principle, unknowable. The only thing known about God in this fundamental reality is His existence. Kabbalists called the God of this fundamental reality Eyn Sof, meaning “without limit,” or even ‘Ayin (“nothingness”), signifying that from the perspective of mankind, there was “nothing” that one could know about Him.", + "Eyn Sof initiated a process which the Kabbalists called Aẓilut (“emanation”), which eventuated in a system of ten sefirot. The sefirot, taken as a whole, represented God as experienced by human beings. The following is a somewhat simplified depiction of the process. The first sefirah to be emanated, called Keter (“crown”), marked the transition point between Eyn Sof and the sefirotic system. The next two sefirot, Ḥokhmah (“wisdom”) and Binah (“understanding”), represented a male and a female principle, respectively. Ḥokhmah and Binah, in union, produced the seven other sefirot, Gedulah (“greatness”) or Raḥamim (“mercy”), Gevurah (“might”), Tiferet (“glory”), Neẓaḥ (“triumph”), Hod (“splendor”), Yesod (“foundation”), and Malkhut (“kingdom”). The three upper sefirot, Keter, Ḥokhmah, and Binah, were considered relatively less accessible to the human mind than the lower seven, which were taken to represent the sometimes diametrically opposed qualities attributed to God in the Hebrew Bible and the rabbinic literature. Thus God the Merciful was seen as represented by the sefirah Gedulah. God’s attribute of stern justice was embodied in the sefirah Gevurah. Tiferet was the synthesis between mercy and justice.", + "Though the Kabbalists asserted that all of the sefirot were interrelated and, indeed, that all were One, nonetheless they tended to concentrate their attention on the relationship between two sefirot in particular: Tiferet and Malkhut. Tiferet was seen as the central sefirah and a male principle. Ideally, it was to enter into union with Malkhut, a female principle which marked the point of transition between the realm of the sefirot and the created universe. Through the union of Tiferet and Malkhut flowed the divine energy which created and sustained the universe. When the Tiferet-Malkhut union was consummated, the flow of divine energy was unabated. When the union was interrupted, however, the flow of divine energy ceased sustaining the universe and, instead, served to strengthen the forces of cosmic evil, referred to as the “Other Side” (Sitra A“ra), and conceived as arrayed in a counter-sefirotic structure.", + "Where Kabbalists found themselves divided was on the question of whether the sefirot, taken as a whole, constituted an “instrument” employed by God for His revelation to His creatures or whether, in fact, the sefirotic realm was God.", + "Within this divine economy, human beings, and especially the Jews, were not mere passive observers. Kabbalists held that Jews, through their performance of the commandments of the Torah and through their prayers, could influence the sefirotic realm. Prayer and Torah observance, undertaken with the correct intention, would align the sefirot correctly and help accomplish the union of Tiferet and Malkhut. Sin, on the other hand, served to disrupt the harmony of the sefirot, sunder the sefirotic union, and render aid and comfort to the evil forces of the Other Side.", + "The responsibility of the individual Jew for the well-being of the cosmos was coupled with a belief that events and actions in the human sphere indicated corresponding processes in the sefirotic realm. Thus each earthly action had its sefirotic counterpart. For the Kabbalist, this meant that literally everything was to be related to the divine and was to be understood in a sense beyond its surface meaning.", + "For its adherents, Kabbalah was clearly a tool of great power and sophistication with which to understand the universe. It was just as clearly the ultimate secret of the Torah. This being so, it was by no means clear whether this secret doctrine was to be publicized to wider circles or not.", + "Those who wished to teach Kabbalistic doctrines, and, in particular, those who desired to reach a mass audience, were faced with a seemingly unsolvable problem. They were fully convinced that their discipline was none other than Ma’aseh Merkavah, the esoteric lore referred to in the Mishnah. Thus they were seemingly bound by the Mishnah’s prohibition against expounding this material “before even one student.”20Cf. n. 11 above.", + "In this spirit, one of the first major Kabbalistic masters in twelfth-century Provence, Isaac the Blind, went on record in a letter to Spain against the indiscriminate spread of Kabbalah through public exposition and the composition of Kabbalistic treatises that might fall into the “wrong” hands. His remarks were addressed to circles of students of Kabbalah in Spain who were composing Kabbalistic treatises and even, like Naḥmanides, incorporating Kabbalistic indications in a commentary on the Torah meant for the general public.21Scholem, Origins of the Kabbalah, pp. 393-394. On Nahmanides’ Kabbalistic doctrines, see Moshe Idel, “We Have No Tradition on This,” and Elliot Wolfson, “By Way of Truth.”", + "Those Kabbalists, from the thirteenth through the fifteenth century, who did engage in the writing of Kabbalistic works, generally did so in full consciousness of the fact that they were addressing audiences whose members could not all be trusted with the secrets of the Torah which they were purveying. For this reason they often sought to conceal as well as reveal, in order to make sure that oral direction would still be needed in addition to the written treatises. Thus Abraham ben Eliezer Halevi, a Kabbalist of the generation of the Spanish Expulsion, asserted in one of his works that Kabbalistic authors invariably omitted certain elements from their writings in order to maintain the need for the Kabbalah to be transmitted orally.22Ira Robinson, “Abraham Ben Eliezer Halevi,” p. 198, nn. 21-23. For a similar warning on the inherent danger of delving into the mysteries of Kabbalah without a master and relying solely on what is written in books, see Nahmanides, Derush ‘al Kohelet, in Kilve ha-Rumhan, ed. C. Chavel (Jerusalem, Mossad ha-Rav Kook, 1963), vol. 1, p. 180. Given this approach, one can easily appreciate the extent to which those desiring to popularize Kabbalah had to overcome an ingrained opposition to its widespread dissemination even on the part of Kabbalists, let alone opponents of the discipline. This fact, in addition to the painstaking effort, mentioned earlier, to present the Kabbalah as wholly intrinsic to the Judaic tradition, went a long way toward reducing the expressed opposition to Kabbalah to relatively minor proportions. There were, indeed, Jews who objected vigorously to Kabbalah, for instance on the grounds that the tenfold character of the sefirot could not be reconciled with God’s absolute unity. Apparently, however, these objections were relatively few, perhaps consonant with the limited distribution of Kabbalah within Jewry.23Cf. Idel, Kabbalah, p. 3.", + "It is thus reasonably clear that the process whereby Kabbalah came to the attention of the Jewish public in its first centuries was slow, halting, and somewhat ambivalent.", + "This situation began to change in the sixteenth century. In the aftermath of the expulsion from the Iberian peninsula in the 1490s, an upheaval which had the same sort of resonance for Jews of that generation as the Holocaust has for ours, Kabbalah began going public in a big way. Kabbalistic works like the Zohar began to be printed, amid a major controversy regarding the propriety of printing them.24Isaiah Tishby, “Ha-Pulmus ‘al Sefer ha-Zoḥar be-Me’ah ha-Shesh Esreh be-Italiyah.”", + "More importantly, systematic treatises on Kabbalah began to appear. One of these comprehensive guides to Kabbalah was written by the aforementioned Abraham ben Eliezer Halevi. Entitled Massoret ha-Ḥokhmah (“Tradition of Wisdom”), it was a defense of the discipline of Kabbalah against its detractors, a condemnation of opposing Kabbalistic schools, and a praise of the benefits deriving from the study of Kabbalah. However, the exposition of Kabbalistic doctrine in this work is brief and sketchy in the extreme.25Robinson, “Abraham ben Eliezer Halevi,” pp. 195-200. Similar to Halevi’s work in scope, but somewhat more well known, because printed, is Judah Ḥayyat’s introduction to his commentary on Ma’arekhet ha-Elohut (“The System of Divinity”).26Judah Ḥayyat, commentary on Ma’arekhet ha-Elohut (Mantua, 1558), introduction. On a much grander scale is the work of another contemporary, Meir ibn Gabbai, whose exposition of Kabbalah was entitled ‘Avodat ha-Kodesh (“The Holy Service”). Scholem characterized it as “perhaps the finest account of Kabbalistic speculation before the resurgence of the Kabbalah in Safed.”27Scholem, Kabbalah, p. 69. Cf. Roland Goetschel, Meir Ibn Gabbay.", + "Safed", + "Most importantly, broad sections of the Jewish public began assimilating the Kabbalistic ethos into their own lives. Nowhere was this process more apparent than in the town of Safed, in the Galilee. After the Ottoman conquest of the Land of Israel in 1517, Safed attracted a large number of Jewish immigrants, largely from among the Spanish and Portuguese exiles and their children. These people settled in the Land of Israel partly because they sought to be in the place where they expected an imminent messianic redemption and partly because it was part of the burgeoning Ottoman Empire, to which many Jews were attracted at this time.28Cf. Yiẓḥak Ben Ẓvi, “Eretz Yisrael Under Ottoman Rule,” in The Jews: Their History, ed. Louis Finkelstein (New York, 1972), pp. 406 ff.", + "In Safed, many attempts were made to prepare for the expected redemption. Among them were controversial projects like the attempt, in the 1530s, to reintroduce an authentic rabbinic ordination,29Jacob Katz, “Maḥloket ha-Semikhah beyn Rabbi Yaakov Berab veha-Ralbaḥ.” as well as a mass movement for repentance and for observance of the commandments of the Torah which, so our sources inform us, attracted thousands of followers.30Ronit Meroz, Redemption in the Lurianic Teaching, p. 3.", + "Kabbalah was an integral part of the Safed ethos, and the town became a center for the study and dissemination of Kabbalah without parallel in history. The number of Kabbalists who were concentrated in Safed was relatively sizable. But beyond their actual numbers, they were able to decisively influence the community at large in unprecedented ways. Several liturgical innovations, such as the preliminary service on the eve of the Sabbath (kabbalat shabbat) and the midnight penitential service (tikkun ḥaẓẓot) emanated from these circles and were accepted by Jews throughout the world.31Cf. Fine, Safed Spirituality, introduction.", + "The influence of the Kabbalists and their teachings on the life of the ordinary Jew did not happen accidentally. The Kabbalists had made a decision to involve the community at large in their discipline.32Meroz points out that this decision was one characteristic of Cordovero and his school but uncharacteristic of Isaac Luria and his disciples. Redemption in the Lurianic Teaching, pp. 4-5. A good part of their motivation for doing so stemmed, doubtless, from the assumption that they were living in the age immediately preceding the messianic redemption. Of this age, the Ra’aya Mehemna had said: “Israel will come to taste of the tree of life which is this book of Zohar. With it they will go out of the Exile with [divine] mercy.”33Ra’aya Mehemna, Zohar III, 124b. Cordovero expected the messianic advent in the period between 1540 and 1589. Cf. Beracha Zak, “Galut Yisrael ve-Galut ha-Shekhinah be-Or Yakar le-Rabbi Mosheh Cordovero.”", + "A clear implication of this assumption was that now, as never before, there was an obligation to make public the secrets of Kabbalah which had heretofore remained hidden. The most prominent of the Safed Kabbalists to feel this way was Moses Cordovero. Or Ne’erav is one of the major means by which he expressed this imperative.", + "Moses Cordovero", + "Cordovero was born in the year 1522 and settled in Safed as a young man.34On Cordovero and his thought, see Yosef Ben-Shlomo, The Mystical Theology of Moses Cordovero, esp. chap. 1. For a summary in English, see his Encyclopaedia Judaica article on Cordovero, vol. 5, cols. 967-970. His teacher of rabbinics was none other than R. Joseph Karo, author of the standard systematization of Halakhah, the Shulḥan Arukh.35On Karo, see R. J. Z. Werblowsky, Joseph Karo. At the age of twenty Cordovero began his Kabbalistic studies under Solomon ha-Levi Alkabetz, whose sister he subsequently married.36On Alkabetz, see Beracha Zak, “Torat ha-Sod shel R. Shelomoh Alkabetz.” He studied, taught, and wrote in Safed until his death in 1570, at the age of forty-eight.", + "There is a sense in which Cordovero was following the same path in Kabbalah that his master, Karo, had followed in Halakhah. Both were systematizers. Cordovero sought to do nothing less than synthesize a systematic Kabbalistic theology from the exegetical teachings of the Zohar just as Karo had attempted to create a clear methodology for the determination of Jewish law out of the myriad works and opinions of his predecessors.", + "Cordovero had worked out this systematic theology by the age of twenty-seven in a work he entitled Pardes Rimmonim (“The Pomegranate Garden”). It eclipsed all previous efforts to systematize Kabbalah. In this work, he set forth a comprehensive Kabbalistic account of God, man, and creation that was to become a standard account of the field.37Cf. Scholem, Major Trends, p. 252. If Cordovero has been called the greatest theoretician of Kabbalah, it is mostly due to the Pardes Rimmonim. Indeed, given that the bulk of Cordovero’s writings remained in manuscript for centuries after his death, his vast reputation largely depends on this work.38Thus his Elimah Rabbali was not published until 1881. Shiur Komah was published in 1883. His extensive commentary on the Zohar, Or Yakar, began its publication in the 1960s and is still incomplete. Pardes Rimmonim was not, however, entirely easy of access. It was designed for those who already had a fairly strong background in Kabbalah and its texts. Indeed Cordovero recognized that Kabbalistic novices who read Pardes Rimmonim would be likely to do themselves more harm than good.39Cordovero, Pardes Rimmonim, introduction. It was thus inadequate as a tool with which to attract new adherents to his Kabbalistic ideology and to refute the counterclaims of opponents of Kabbalah and of rival schools of Kabbalistic interpretation.", + "What, then, of these others? What of those who were interested in the subject but had never approached it and would be lost in its complexities? What of those who, having heard of the subject, were hesitant, not knowing whether they could or should engage in its study? The messianic imperative, which affected Cordovero no less than other Jews of his generation,40See Beracha Zak, “Sheloshah Zemanei Geulah be-Or Yakar le-Rabbi Mosheh Cordovero.” indicated that Kabbalah had to be popularized if its knowledge was to spread among the people in order to hasten the Messiah’s coming. For this reason, among others, Cordovero determined to embody the Kabbalah’s teachings in a form accessible to readers who were not specialists in Kabbalistic studies.", + "One such venture was an ethical treatise which he titled Tomer Devorah (“The Palm Tree of Deborah”).41See Jacobs, Palm Tree of Deborah, introduction. In it, Cordovero successfully integrated the genre of moral and ethical exhortation, which was fairly widely accepted, with Kabbalistic teachings concerning the sefirot. Thus the exhortation to internalize the qualities of God, such as mercy and lovingkindness, was imbued with the tenfold division of the sefirot such that each sefirah encompassed a moral and ethical principle which Jews were exhorted to make a part of their lives. This work, which was the first of its kind, was followed by numerous others in the sixteenth, seventeenth, and eighteenth centuries.42Cf. Joseph Dan, Jewish Mysticism and Jewish Ethics.", + "Or Ne’erav", + "The other major attempt by Cordovero to popularize his Kabbalistic teaching was the treatise translated here, Or Ne’erav. Because it contains no introduction by the author, we are unable to say with any certainty when it was written or why. From its contents, however, we can readily discern that Cordovero utilized his immense intellectual and pedagogical talents to create a work with a dual purpose. As his son, Gedaliah, who brought the book to press, indicates in his introduction, he abridged the material which was argued in extenso in Pardes Rimmonim. To this abridgement he added, at the beginning of the treatise, “additional chapters … to [cause others to] understand and to teach the usefulness of this discipline and the necessity for learning it.”43Or Ne’erav, p. 3a. Thus, on the one hand, Or Ne’erav served as an argument for the legitimacy of Kabbalah and its study. On the other hand, it presented an epitome of Pardes Rimmonim suitable for people just beginning their Kabbalistic studies.", + "We will have something to say regarding this latter aspect of Or Ne’erav later on. At present, however, we are interested precisely in the “additional chapters” which come at the beginning. They give us an important insight into the way in which a major Kabbalistic scholar envisaged the study of Kabbalah by beginners at the very time when Kabbalah was emerging to compete openly for a place in the Jewish curriculum.44On the competition for a place in the Jewish curriculum, see Ira Robinson, “Torah and Halakha in Medieval Judaism,” Studies in Religion 13 (1984): 47-55.", + "With regard to the first purpose of the treatise, that of establishing Kabbalah’s legitimacy as an intellectual discipline, it might be said that Cordovero basically continued the genre of “defenses” of true Kabbalah against its detractors and opponents both within and without the Kabbalist camp.45Cf. Judah Ḥayyat’s introduction to his commentary on Ma’arekhet ha-Elohut. Ḥayyat’s treatment of this subject, though briefer than Cordovero’s, shows a number of interesting parallels with Or Ne’erav. His treatment of his sources is unmistakably Cordoveran in its thoroughness and meticulousness but is nonetheless not terribly original. Indeed, it might even be said that some of the groups Cordovero argued against, such as those who entirely denied that the Torah could be interpreted esoterically, did not constitute a formal school of thought in his day and were included only in order to fill the spectrum of logical possibilities of opposition to his enterprise.46Cf. n. 20 above. If, indeed, little opposition to Kabbalah is documented in this era, the logical possibilities are that Cordovero is either arguing against real points of view that have not come down to us or is simply presenting the potential Kabbalist with a refutation of all possible objections to Kabbalah. What is new in Or Ne’erav is Cordovero’s detailed vision of the ideal Kabbalistic education.", + "For Cordovero, the ideal student should have attained the age of twenty before commencing his study of Kabbalah. In stating this, he placed himself in conscious opposition to the view that Kabbalistic studies should be limited to those who had achieved the age of “understanding”—forty.47Cf. Mishnah, Avot 5:21. Cf. also Idel, “On the History of the Interdiction Against the Study of Kabbalah Before the Age of Forty.” Though Cordovero does not mention it in this context, he asserts in the introduction to Pardes Rimmonim that his own education in Kabbalah began at the age of twenty. Thus, in a self-reference, he could emphatically state: “Many have acted in accordance with our opinion and succeeded.”48Or Ne’erav, p. 19b; cf. p. 17a.", + "Cordovero’s own experience with the study of Kabbalah is likely to have inspired him to demand of the potential student that he “first strip from himself the shell of gross pride which prevents him from attaining the truth. He should [then] direct his heart to heaven [to pray] that he not fail.”49Ibid., p. 19b. In the introduction to Pardes Rimmonim, Cordovero claimed to have undergone a similar conversion experience at the age of twenty, in which he renounced worldly vanities and turned to Kabbalah. As he said of himself, at the age of twenty “My Creator aroused me as one who is aroused from sleep, and I said to my soul, ‘Until when will you cause the misbehaving daughter to disappear?’”50Cordovero, Pardes Rimmonim, introduction.", + "The student, having attained the requisite age and deportment, should also have undergone a rigorous preparatory course in the classic exoteric Jewish texts. Influenced here as elsewhere by Maimonides, Cordovero asserted that the ideal curriculum ought to be divided into three divisions: Scripture, Mishnah, and Talmud.51Cf. Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Talmud Torah 1:11-12. Mishnah was defined as the entire range of rabbinic law, while Talmud was meant to refer to pardes (esoteric studies). Thus Cordovero stated:", + "He [the prospective student] must be accustomed to engaging in profound pilpul [dialectical reasoning] so that he might be accustomed and able to strip [relevant] matters from parables…. He must apply himself to fill his belly with [the study of] the laws of the Gemara and the explanation of the commandments on the literal level in the work of Rabbi Moses ben Maimon, the Yad…. He should also guide himself in the study of Scripture—whether [it be] much or little…. [Then] he will not fail.52Or Ne’erav, p. 19b. On pilpul as a Cordoveran concept, see Ben Shlomo, Mystical Theology, p. 29.", + "Of course, mastery of these preparatory subjects should not become so complete as to inordinately delay the study of Kabbalah. As Cordovero stated:", + "There are those who imagine that before pursuing [Kabbalah], they must first master the science of astronomy. They have other notions which keep them from following the straight path. They sanctimoniously give themselves the excuse that their bellies are not yet full of the bread and meat of the Gemara. For these poor people, their entire lives will not be sufficient to learn even a bit of [Gemara], let alone to fill their bellies so that they could partake of this science [of Kabbalah] and be sated. Thus the poor people go to their eternal rest bereft of wisdom.53Or Ne’erav, p. 11a.", + "Beyond proper preparatory study, would-be students of Kabbalah must also possess a strong desire to study the subject for its own sake in order to enter into its mysteries, to know their Master and to achieve a wondrous level in the true acquisition of knowledge of the Torah. To pray before their Master and to unify, through His commandments, the Holy One, blessed be He, and His Shekhinah.54Ibid., p. 17a.", + "By way of contrast, those who desire to study Kabbalah merely as one discipline among many, and for whom acquiring “a bit of this science is the same … as [acquiring] a smattering of medicine, astronomy, logic, mathematics, and the other sciences,”55Ibid., pp. 16b-17a. were characterized as sinners.", + "So much for the student of Kabbalah; what must one expect of the teacher of this subject? Cordovero asserted that a student who truly desires to study Kabbalah should take as a teacher someone who has fulfilled the requisite standards for a Kabbalist. Thus, a teacher of Kabbalah must be a person with an adequate background in the exoteric texts, who has mastered Kabbalah for its own sake and not as one discipline among many. To study with a teacher who does not fulfill these conditions will lead the student to error and might eventually result in his losing his faith.56Ibid., p. 23a.", + "However, what is one to do if one is unable to find a suitable teacher? Does the lack of a qualified teacher mean that one may not begin the study of Kabbalah at all? Cordovero’s answer to this problem is self-study. Doing it by yourself, though it may lead you to error, is preferable to refraining from any attempt to study Kabbalah. In the end, Cordovero asserted, even the erroneous study of Kabbalah has its divine reward.57Ibid., pp. 15a-b. In an era in which teachers of Kabbalah were few and manuscripts of Kabbalistic texts were scattered, it is not unlikely that Cordovero’s accommodating attitude toward self-study reflected the contemporary situation.", + "Just as Cordovero was exacting with regard to the choice of an instructor, preferring self-study to instruction by an inadequate teacher, so was he exacting with regard to the texts the student should study. Living in an era in which several more or less systematic accounts of Kabbalah were available, Cordovero advised the beginning student to avoid all of them. The authors of these Kabbalistic works, he said, had “compose[ed] their books in riddles and metaphors so that their message is encumbered by much [extraneous] matter. We ourselves would not do this, God forbid. It is improper to place a blemish upon sanctified things.”58Ibid., p. 21b. By contrast, Judah Ḥayyat does recommend Kabbalistic treatises, including those of Nahmanides, Joseph Gikatilla, and Menaḥem Recanati. See the introduction to his commentary on Ma’arekhet ha-Elohut, p. 3b.", + "Rather than rely upon such books, Cordovero urged students to concentrate mainly on the Zoharic literature and such sanctified works as Sefer Yeẓirah (“Book of Creation”) and Sefer ha-Bahir (“Book of Clear Light”).", + "[The student] should stick to these books lovingly. He will succeed in [mastering] this science on condition that he delve deeply into them and [devote to them] exceptional study. He will then find explanations for most of what is to be found in the books of the latter commentators, which he need not consult. It is not our intention to declare these [latter works] unfit, God forbid, but rather to indicate to the student the path which is short, though it seems to be long.59Or Ne’erav, pp. 21b-22a.", + "In pursuing the study of these texts, some times are better for learning than others.", + "It is certainly easy for a student to study throughout the day. However, the optimum time for gaining profound wisdom is the long night, from midnight on, or on the Sabbath day, which is [itself] a factor. This [also applies to] the eve of the Sabbath, commencing at noontime and on holidays, particularly on Aẓeret [Shavuot]. I have tried this many times and found it to be a marvelously successful day. Also, there is great success [in studying] on Sukkot in the sukkah. These times [1 have] mentioned I have tried. I am speaking from experience.60Ibid., p. 19b. On the concept of midnight in the practice of Safed Kabbalists, see Fine, Safed Spirituality, pp. 17-18.", + "In addition to studying the optimum texts at the optimum times, the student was to approach his studies in the following way:", + "First of all, [the student] should review the texts many times, making notes in order to remember his studies fluently. He should not delve too deeply at first. Secondly, he should study the material with great concentration according to his ability…. At times [the amount of time given to] the two forms of study should be increased and sometimes lessened, all according to the need of the hour and the [degree of] peace of mind…. Though it may seem to the student that he does not understand [the texts], he should nevertheless not cease studying, for his Master will faithfully cause him to discover esoteric wisdom…. I have experienced this innumerable times…. Should any subject in this science seem doubtful for [the student], he should wait. For in the course of time the matter will be revealed to him. The essential reward [for the study] of this science is [derived from] waiting for [the revelation of] the mysteries which will be revealed to him in the course of time.61Or Ne’erav, pp. 22a, 32b-33a.", + "As previously noted, Moses Cordovero’s son, Gedaliah, considered all the material we have dealt with so far as merely prefatory to the essential part of Or Ne’erav, which is the epitome of Pardes Rimmonim. The section of the work containing the epitome is entitled “On the Necessary Preparations for Beginners in This Science.”62Ibid., pp. 33b ff. We noted earlier that Cordovero, in criticizing the authors of other Kabbalistic treatises, stated that his work would differ from theirs. He was presumably saying, though not in so many words, that Pardes Rimmonim was an adequate text for Kabbalistic studies and that Or Ne’erav was a proper way for beginners to be introduced to the material it contained.", + "It has been observed that Cordovero’s ethical work, Tomer Devorah, pioneered a genre in which Kabbalistic ideas and motifs began suffusing and controlling moral and ethical discourse.63Cf. n. 37 above. It has not been sufficiently noted, however, that Or Ne’erav begins another trend: the publication of abridgements and epitomes of Kabbalistic works. In the seventeenth century, two further abridgements of Pardes Rimmonim appeared.64Menaḥem Azariah of Fano, Pelaḥ ha-Rimmon (1600) and Samuel Gallico, Assis Rimmonim (1601). In addition, Reshit Ḥokhmah (“Beginning of Wisdom”) by Moses Cordovero’s disciple, Elijah De Vidas, who saw his work as a sort of primer leading to the study of Pardes Rimmonim, was issued in abridged form.65Fine, Safed Spirituality, p. 181. Cf. Mordecai Pachter, “Elijah De Vidas’ Beginning of Wisdom and Its Abbreviated Versions,” and Zev Gries, “Iẓẓuv Safrut ha-Hanhagot ha-Ivrit be-Me’ah ha-Shesh Esreh uva-Me’ah ha-Shva Esreh u-Mashmauto ha-Historit.” Other Kabbalistic works, such as Isaiah Hurwitz’s Shnei Luḥot ha-Berit (“The Two Tablets of the Covenant”) also generated abridgements.66Yeḥiel Michel Epstein, Kiẓẓur Shla (Fuerth, 1693).", + "In any account of the attempt to popularize the study of Kabbalah, Moses Cordovero and his Or Ne’erav deserve a prominent place. However, this is not because the work attained a continuing degree of popularity. It was never completely forgotten amid the welter of books offering an entree to the study of Kabbalah and was reprinted several times.67See Ḥayyim Dov Friedberg, Bet Eked Sefarim (Tel-Aviv, 1956), vol. 1, p. 51. Nonetheless, due partly, perhaps, to its admittedly unfinished character,68The clearest indication of this is that Cordovero did not provide an introduction to the work. and partly to the relative eclipse of Cordoveran Kabbalah by the writings of Isaac Luria and his disciples,69See Meroz, Redemption in the Lurianic Teaching, chap. 1. it never became the important conduit to the study of Kabbalah that it was intended to be. It remains, however, a precious document for historians of Kabbalah and of Jewish education, for it enables us to gain an insight into what a major authority on Kabbalah thought about Kabbalistic education in an era in which that education—like Kabbalah itself— was undergoing tremendous expansion and change.", + "On the Translation", + "This translation of Or Ne’erav was prepared on the basis of the first edition (Venice, 1587), the pagination of which is indicated in the text with brackets. The introductory material that prefaced the first edition will be found in the appendices. The text was compared with later editions, particularly that edited by Rabbi Yehuda Zvi Brandwein (Tel-Aviv, 1965), whose notes were often helpful.", + "Care was taken to render the Hebrew and Aramaic text into a readable English. In order to facilitate this goal, words and phrases not contained in the original, which were considered necessary aids to comprehension, were added in brackets. Quotations from Scripture are printed in italics. In many cases Cordovero did not quote complete phrases or verses; when the omission is at the beginning or end of a quotation this is self-evident, when it occurs in the middle an ellipsis (…) is utilized to indicate that something is missing. No part of Cordovero’s text was omitted from the translation." + ], + "PART I": { + "Subject": [ + "On the Rectification of the Harm Incurred on Account of the Opinions of Those Who Stay Aloof from This Science" + ], + "": [ + [ + "Those who shun this science1Cordovero consistently refers to Kabbalah as ḥokhmah, the word medieval Jews used for “science,” as in ḥokhmat ha-refuah, the “science of medicine.” It was Cordovero’s conviction, and that of some of his contemporaries, that Kabbalah could provide a “scientific” key by means of which it would be possible to understand the secrets of the universe. See David Ruderman, Kabbalah, Magic and Science: The Cultural Universe of a Sixteenth Century Jewish Physician (Cambridge: Harvard University Press, 1988), p. 139. Though I have translated ḥokhmah as “science,” it should be understood in the sense of “knowledge.” An alternative translation would be “gnosis.” [of Kabbalah] can be divided into three classes. The first [class comprises] those who shun it because they think that there is no need to believe [in the existence] of an esoteric meaning of Torah. There are a number of reasons [for their opinion]. Some believe that the words [of the Torah] must be understood literally. Hence they have no desire [to comprehend] the esoteric. Who, indeed, can force them to believe in the ten sefirot2Kabbalists believe that God, insofar as He can be perceived by human beings, is to be comprehended as a dynamic system of ten sefirot, which are emanated from a source, Eyn Sof, which is utterly beyond human comprehension. For a description of this system, see Daniel Matt, Zohar: the Book of Enlightenment (New York: Paulist Press, 1983), pp. 33-37. and the other aspects of this science?", + "Furthermore, they have no desire to transcend their belief in [God’s] wondrous unity.3Professor Elliot Wolfson has pointed out to me in a personal communication that the reference at this point might be to philosophers who reject the doctrine of the sefirot because they do not wish to transcend their belief in God’s wondrous unity. Isaac of Acre, a thirteenth-century Kabbalist, made a similar critique of the philosophers. When some aspect of this discipline comes before them, whether it concerns Eyn Sof4Eyn Sof (lit. “Without End”) is what Kabbalists call God in His aspect prior to the emanation and beyond human comprehension. or the form of the Torah,5Ẓurat ha-torah. On this concept, see Gershom Scholem, “The Meaning of the Torah in Jewish Mysticism,” in his On the Kabbalah and Its Symbolism (New York: Schocken, 1969), pp. 32-86. they begin to denounce the enlightened [Kabbalists], who appear to them as little short of heretics.6Though little now remains of it, there apparently existed a large literature denouncing Kabbalah as heresy. Such denunciations seem to have been the impetus for Cordovero’s remarks here. See Moshe Idel, Kabbalah: New Perspectives (New Haven: Yale University Press, 1988), pp. 1-2. Some of them take up this argument—to the deficiency of their souls—without believing it entirely. Others sincerely believe it to be true. To argue against such people is nearly forbidden because of the embitterment [it causes]. Nonetheless the honor of the Torah must be upheld and this opinion must be refuted.", + "Without doubt it is concerning these men and their like that King Solomon, peace upon him, said, The fool does not desire understanding, but only to air his thoughts (Prov. 18:2). It is apparent that one who follows his desires and spurns enlightenment in the mysteries of the Torah7Kabbalah was believed by its adherents to be the repository of the mysteries of the Torah. can be called a fool, since he continues his folly and his intoxication with this lowly world. [The verse] states, The fool does not desire understanding—these are the esoteric subjects hidden within the exoteric matter. This definition of understanding is the one which [the sages], their memory be a blessing, [used when they] said, “He who understands one thing from another.”8Ḥagigah 14a. The context of this statement in Ḥagigah has reference to knowledge of esoteric doctrines.", + "The fool, then, has no desire [to comprehend] the hidden things which require understanding to discover. Thus [Solomon] said, A man of understanding can draw them out (Prov. 20:5).9The Masoretic text of the Bible reads tevunah (singular), whereas Cordovero wrote tevunot (plural). This inaccuracy is probably the result of his citing the verse from memory. [The fool] only [desires] to air his thoughts [with regard to] the revealed matters which serve as a garment [concealing] the esoteric aspects and which appear to constitute the plain meaning of the subject.10The Zohar III, 152a, reacts furiously against such people. Cordovero cites this passage in extenso in pt. I, chap. 2. These matters are indeed revealed to the heart, but they are not [revealed] to the hearts of the enlightened—only to the hearts of fools like him. This is the meaning of to air his thoughts: It refers to his limited mental capacity.", + "Of these men and their like, Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, said in the Tikkunim [no. 43]:11P. 82a. Tikkunei Zohar is a collection of Zoharic writings which constitute a commentary to the portion Bereshit. See Gershom Scholem, Kabbalah (New York: Quadrangle, 1974), pp. 218-219.", + "In the beginning (Gen. 1:1).", + "There it is dry, and here the river dries up and is parched (Job14:11).", + "At that time when he is dry and she is dry, sons cry out below in unification and say, Hear, O Israel (Deut. 6:4).", + "And there is no voice in response (I Kings 18:26).", + "Thus it is written, Then they will call to Me, and I will not answer (Prov. 1:28).", + "This concerns one who removes Kabbalah and wisdom from the oral Torah and the written Torah, who causes that they should not attempt [to acquire] them, and who asserts that there is nothing beyond the plain meaning of the Torah and the Talmud.", + "Certainly it is as if he removed the flow from that river and that garden.12The “dryness” referred to in the passage is the cessation of the “flow” of divine emanation through the sefirot, where “river” symbolizes the sefirah Yesod and “garden” symbolizes Malkhut. Cordovero makes this connection explicit in pt. II, chap. 4, below.", + "Woe to him.", + "It were better for him had he never been created in the world, and had he never taught the written Torah and oral Torah, for it is considered as if he had returned the world to formlessness and void (Gen. 1:2) and bequeathed poverty and length of exile to the world.", + "There are several points to be made with regard to this passage.13The posing of questions concerning the passage to be discussed is characteristic of Cordovero’s method of textual exposition. Earlier examples of this methodology may be found in the writings of two fifteenth-century philosophers and Biblical exegetes, Isaac Abravanel and Isaac Arama. See Marc Saperstein, Jewish Preaching, 1200-1800: An Anthology (New Haven: Yale University Press, 1989), p. 75.", + "1. The passage begins with he is dry and continues with she is dry.", + "2. Sons cry out. Why does this belong here, and what does it mean? It is certainly true that when blessings do not rise on high, there is no flow of emanation to influence the lower [world],14The Kabbalists developed a theory that the flow of divine emanation which sustains the universe is dependent upon the Jewish people praying and performing the commandments properly. An interruption in the upward flow of blessings would thus interrupt the life-giving flow of emanation. but this is nothing new. What is it doing here?", + "3. “They cry out below in unification.” Why was the unification of Hear, O Israel singled out, for it would seem that [such a statement] requests neither blessing nor emanation? Let them, rather, recite a prayer consisting of blessings.", + "4. Sons cry out below. Which “sons” are these? If they are righteous, then why is there no answer? [Such an absence of response] would not be worthy of them. It would have been better to say “they” cry out below rather than “sons” [to indicate] that these are the ones who have caused the “removal” and the “dryness.”", + "5. “This concerns one who removes.” The implication is that his punishment is nothing other than Then they will call to Me [and I will not answer], whereas [that punishment] does not stem from [this] but rather [from the sin of the one] “who causes [that they should not attempt to acquire them].”", + "6. “Who removes Kabbalah and wisdom.” This is redundant.", + "7. “Who causes that they should not attempt.” Why this lengthy repetition? If he believes this, then either it does or does not suffice. If he does not believe this, either he will assert it or not. What is the difference? This matter surely cries out for investigation.", + "8. “It is as if he removed.” Why does the text read this way, since [the man’s] intention is praiseworthy and in accordance with what appears to him to be the plain meaning of the text? Even if he is not to be praised, how is he responsible for the removal of the flow?", + "9. The passage enumerates four things that [this man] causes. They are formlessness and void, poverty and length of exile. How are they connected, and how do they emanate from him?", + "10. The passage does not seem to be presenting a real incident. If so, what is its purpose? Also, while we are on the subject, we may ask this question of each passage in the words of our sages where they state “It is as if the world had returned to formlessness and void.”15E.g., Shabbat 68a. What is the purpose [of this phrase]?", + "Certainly the intention of [the passage] is that the letters of the word in the beginning (br’syt) should be rearranged to make the words ‘rt ybs (“dry river”). There is no doubt that the word ‘rt means “river,” similar to the word ‘ryt’, which signifies “irrigation ditch,”16Baba Kamma 50b. and which our sages have taken to mean a dry river. Since the verse mentions only one removal of the overflow—from the “river”17This is a sefirotic reference to the concept of the flow of emanation from Tiferet, through Yesod, to Malkhut. and not from the “pool”18This is a sefirotic reference to Malkhut, which serves as a receptacle for emanation from the rest of the sefirot and a conduit for that emanation to flow to the created universe.—[the passage] states, “Here the river dries up and is parched.” The verse indicates that since there is no flow in the “river,” there is also none in the “sea.”19This is a sefirotic reference to Malkhut. Cf. n. 14 above. Thus it is written, The waters of the sea fail, and the river dries up and is parched. The reason that the flow of emanation left Malkhut is because that “‘river’ dries up and is parched.” The dryness of the “river” causes the drying up of the “sea.” Thus once Scripture indicates the dryness of the “river,” the dryness of the “sea” is understood as a matter of course, for the two are interconnected, since it is known that there is no water in the “sea” except from the “river.”", + "At that time. The intention is to explain the end of the verse [In the beginning] God created [heaven and earth] (Gen. 1:1). The passage states, “At that time when he is dry and she is dry.” This indicates that after the emanation which had been deposited with it has been expended and no [further] emanation reaches it, the “river” will also be dry and parched. Thus “he is dry and she is dry.”", + "It is known that “river” signifies the mystery and continuity of vav.20Vav is the third letter of the Tetragrammaton, the four-letter Name of God (Yod Heh Vav Heh). It is sefirotically identified with Tiferet. It is also known that [in this manner] emanation is removed from [the sefirah] Tiferet,21Tiferet emerges in Kabbalistic literature as central in the sefirotic system. Its union with Malkhut is crucial to the sustained emanation of divine energy to create and maintain the universe. which is [identified with] vav, though [it is] not completely [removed]. Thus [Tiferet] does not experience an absolute dryness but rather one in which there still remains some moisture, though no water. In [the sefirah] Yesod,22Yesod’s position in Kabbalistic literature is essentially that of a conduit for emanation between Tiferet and Malkhut. which is below [Tiferet], there may be [absolute] dryness. That is why [the passage] states the river dries up—from the perspective of Tiferet—and is parched—from the perspective of Yesod.", + "Possibly [the verse] In the beginning God created refers to the dryness of all three [sefirot],23I.e., Tiferet, Yesod, Malkhut. with the word God [‘Elohim] signifying Malkhut.24Each divine name is connected by Kabbalists with an individual sefirah. In this case, ‘Elohim refers to the sefirah Malkhut. Cf. pt. VII, below. Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, often stated this. Now the dryness of Tiferet, Yesod, and Malkhut is mentioned in the verse, with “dry river” referring to Yesod.", + "Alternatively it is possible that [the word br’syt can be rearranged] as t’r ybs (“dry form”) as in [the verse] Joseph was well formed [t’r] and handsome (Gen. 39:6). Created [in the verse would thus] refer to Tiferet, which “created” on high.25From the union of Tiferet and Malkhut, all souls are created. Cf. Matt, Zohar, p. 217. And, as Rabbi Simeon bar Yoḥai explained many times, ‘Elohim signifies Malkhut. Therefore heaven and earth,26Tiferet and Malkhut. experiencing this dryness, together cry out the unification [of the Shema] and there is no voice in response, as we will explain with God’s help. Thus [returning to the verse] and the earth, which refers to the river and the sea will be dry and parched, was formless and void, as we will explain.", + "Alternatively, God [‘Elohim] created signifies the righteous, for they are the sons which God created, the sons of the Shekhinah.27Shekhinah is the term for the (female) Divine Presence. It is identified by Kabbalists with the sefirah Malkhut. For the significance of the term “sons of God,” see n. 23 above. These holy souls cry out below. Heaven and earth refers to the unification [of the Shema Yisrael]—and is there no one listening? God forbid! In this way it is easy [to comprehend] the phrase “sons cry out below.”", + "If [you were to say] that all this is no problem, seeing that one sinner can destroy much good, nonetheless [the passage] carefully stated Hear, O Israel, referring to Tiferet and Malkhut. Heaven and earth indicates an actual unification. Thus the passage would mean that even if they came to perform a unification,28The purpose of prayer for the Kabbalists is to achieve the unification of Tiferet and Malkhut so as to ensure an unimpeded flow of divine emanation. To this day, many Jews preface the recitation of blessings with the phrase le-shem yiḥud kudsha brikh hu u-shekhintei “[I do this] for the sake of the unification of the Holy One, blessed be He, and His Shekhinah.” In an early Kabbalistic text, the spiritual intention of the Shema prayer specifically refers to the unification of the ten sefirot. See Idel, Kabbalah, p. 55. Cf. nn. 12 and 19 above. [an action] which seemingly rectifies the [sefirotic] separation, this [rectification] is nonetheless impossible to accomplish, particularly through prayer. This is why heaven and earth was specifically mentioned, for it signifies unification. Despite this there is no voice, referring to the Holy One, blessed be He,29Tiferet. and no answer, referring to His Shekhinah.30Malkhut. This is why [Scripture] states, The earth was formless and void. The earth—the Holy One, blessed be He, and His Shekhinah—was formless and void, or, in other words, dry and parched. Since it might seem farfetched to say that they would not succeed if they come to effect a reparation and unification, he proved the matter from the verse, Then they will call upon Me [and I will not answer]. This indicates that they actually recited Hear, O Israel, calling upon them, [Tiferet and Malkhut, to unify,] and [the result was that] I will not answer—God forbid.", + "The verse is not [ostensibly] written concerning this. Moreover, it is possible to say that [this interpretation of] the verse presents a difficulty, for why would God not answer after the rectification of the separation? Therefore the verse [must be] interpreted [to mean] that their sin affects the upper spheres and thus they have no means to rectify it.31The upper three sefirot, Keter, Ḥokhmah, and Binah, are considered by Kabbalists to be relatively inaccessible to human intellects. Hence human beings would not able to affect their separation in the same way that they can affect the “lower” sefirot. This is why [the passage] states “This concerns one who removes [Kabbalah and wisdom],” which relates to the verse Then they will call upon Me [and I will not answer].", + "The preceding verse states, Wisdom [cries out] in the streets (Prov. 1:20). This verse refers to the recondite secrets of our holy Torah. [Wisdom] states, How long will you simple ones love simplicity? (Prov. 1:22). In other words, you who follow after the simple meaning32Peshat. This refers to the simple, literal meaning of a given text. deceive yourselves with your love of simplicity—the part of the Torah you do believe in—which contains nothing beyond the simple meaning. And scoffers [be eager] to scoff. This has reference to [King] Manasseh [son of Hezekiah], who would expound [difficult haggadot and say, “Did Moses have only to write The sister of Lotan was Timna (Gen. 36:22)]?”33Sanhedrin 99b.", + "Who has caused these people to chase after the simple meaning [of Scripture] and ignore the esoteric portions? It is you dullards [who] hate knowledge (Prov. 1:23), meaning the knowledge of hidden things. What is written [in the verse] after that? You are indifferent to my rebuke, I will now speak my mind to you. This means that the soul which is enwrapped in the simple meaning [is now addressed]: I will now speak my mind to you and let you know my thoughts concerning the secrets which I possess. And you spurned [my counsel](Prov: 1:25) … Then they will call upon me [but I will not answer (Prov. 1:28). This is why [the passage] states, “This concerns one who removes Kabbalah and wisdom. [Kabbalah] means the written Torah, [which symbolizes] Tiferet, and [wisdom] refers to the oral Torah, which is Malkhut. This is the mystery of the vav heh in which the yod heh is concealed,34Cf. n. 18 above. as it is written, The hidden things are for the Lord our God. There the secret of God is revealed—to us and our children forever (Deut. 29:28).", + "Thus one who denies the mysteries of the Torah and its esoteric lore causes the “removal of wisdom,” yod, “and Kabbalah,” heh, from Tiferet and Malkhut, vav and heh, referring to the written and oral Torah.35In sefirotic symbolism “Wisdom” refers to the sefirah Ḥokhmah, and “Kabbalah” to the sefirah Binah. Ḥokhmah and Dinah are considered by Kabbalists to be in union in the same manner as Tiferet and Malkhut among the “lower” sefirot. The written Torah symbolizes Tiferet, while the oral Torah is Malkhut. Since it is difficult for one [to understand] how the poor man, who can only believe what his eyes see, could sin [so grievously] as to be punished by having the yod heh removed from the vav heh [in the divine Name], [the passage] states that we are dealing only with one who teaches this publicly and acts according to his teaching. This is the reason that [the passage] states “[He] who causes that they should not attempt [to acquire] them and who asserts that there is nothing beyond the plain meaning of the Torah”—the written Torah—“and Talmud”—the oral Torah. The man who has done this has caused a “dryness” above as surely as if he had sinned with his very hands. This is why [the passage] states, “It is as if he removed the flow from that river,” i.e., vav,36Tiferet. “and that garden,” i.e., heh,37Malkhut. which constitute the written and oral Torahs.", + "“Woe to him. It were better for him had he never been created,” since he has caused harm on high, “and had never taught,” for through his “study” of the written and oral Torah he takes Tiferet and Malkhut and removes from them the mystery of yod and heh. Thus in his very Torah study he causes loss and division, so that the study becomes a sin. It is doubtless concerning him that [the verse] states, And to the wicked God says (Ps. 50:16), for it is considered as if he [had returned the world to formlessness and void]. In truth there exists formlessness and void [on the side of] good and formlessness and void of the kelipah.38Kelipah is the Kabbalistic term for the forces of evil, which are organized in a “counter-sefirotic” system of their own. “Formlessness” (tohu) signifies [the sefirah] Ḥokhmah, which is a place of astonishment (toheh). “Void” (bohu) is that which clothes the formlessness. It signifies [the sefirah] Binah.39Binah is the “mother” of the seven “lower” sefirot. By means of these [two sefirot] the formlessness and void of the kelipah are nullified. Thus everyone who removes these two [sefirotic] qualities and causes the “outer ones” to prevail can surely [be considered] as if [he had caused] the world to return to formlessness and void. He removes the world which is the dwelling place of the formlessness and void40I.e., Ḥokhmah and Binah. of the Holy One, blessed be He, and causes the “outer ones”41I.e., the kelipah. to rule. Thus the world is clothed in the kelipah, which constitutes the primordial formlessness and void. This is why [Scripture] states, And the earth was formless and void, for there was no emanation from the supernal formlessness and void, as I have explained.", + "This defect, therefore, is the mystery of yod heh,42The first two letters of the Tetragrammaton. Cf. n. 18 above. which refers to wisdom and Kabbalah.43Ḥokhmah and Binah. Cf. n. 33 above. This he removes, causing “poverty” in place of the “riches” emanating from Tiferet, which is the mystery of the river mentioned previously. “Length of exile” is the mystery of the “waters” left the “sea” [signifying that] the Shekhinah left for exile.44See n. 23 above. This was explained by Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, in another place. [He stated] that the mystery of the earth was formless and void [refers to the period] after the destruction of the First and Second Temples. And God said, “Let there be light” (Gen. 1:3)—this [refers] to the mystery of the future redemption. I dealt with this matter in my book, Or Yakar.45Moses Cordovero, Or Yakar, vol. 1 (Jerusalem, 1965), pt. I, sec. 1. The relevant passage is Zohar I, 25b.", + "With this the passage has been explained and we have uncovered the sin of those who hold this opinion. First of all, [the sin] involves the removal of emanation and [the separation of] Ḥokhmah and Binah from Tiferet and Malkhut. Secondly, it is as if the world had returned to formlessness and void. Thirdly, it causes “poverty”. Fourthly, [it causes] “length of exile,” as I have explained." + ], + [ + "More on This Matter", + "In [the Zohar], section Be-ha’alotekha [III, 152a], it states:", + "Rabbi Simeon said;", + "Woe to that son of man who says that this Torah has come to present an ordinary story and ordinary words. For if this were so, even in this time we would be able to make a Torah of ordinary words; [one] better than any of them.", + "If [the Torah] comes merely to present ordinary words, then there are even greater words among the nobles of the world. If so, let us seek [those words] and make a Torah of them.", + "However, all the words of the Torah are [sublime].", + "Come and see:", + "The upper world and the lower world are evenly balanced: Israel below and the high angels above. Of the lofty angels it is written, He makes His angels as winds (Ps. 104:4). This [refers to their state] in the high place.", + "When they come down to earth [the angels] clothe themselves in the garments of this world.", + "Had they not clothed themselves in garments after the fashion of this world, they would not have been able to exist in this world, and the world would not suffer them [to exist].", + "If this is so with regard to the angels, then [how much more so] with regard to the Torah, which created them and all the worlds, and everything exists for its sake.1The Torah as the raison d’être for the creation of the universe is a common Midrashic theme. See, for example, Bereshit Rabbah 1:4.", + "When [the Torah] did come down into the world, were it not clothed in the garments of this world, the world would not have been able to suffer it.", + "Therefore the story of the Torah constitutes its garment.", + "He who thinks that the garment is actually the Torah and and not something else, let his spirit deflate and let him have no portion in the world-to-come.", + "It was in this connection that David said, Open my eye that I may behold wondrous things out of your Torah (Ps. 119:18), [meaning] that which is under the garment is really Torah.", + "Come and see:", + "A garment is visible to all.", + "Those fools, when they see a man in a garment that appears good to them, seek no farther.", + "They think that the garment is the actual thing.", + "[However,] the essence of the body is the soul.", + "Just so, the Torah has a body.", + "The commandments of the Torah are called the “body” of the Torah.2Cf. Mishnah, Ḥagigah 1:8.", + "This body is clothed in a garment made up of the stories of this world.", + "The fools of the world look on nothing save the garment, which is the story of the Torah [and nothing more. They do not look at that which is under the garment].3The sentence in brackets was omitted by Cordovero, who indicated the omission with the word “etc.”", + "The wise, who worship the Most High King, those who stood at Mount Sinai,4According to rabbinic tradition, all Jews, whether alive at the time or not, participated in the revelation at Sinai. See Shemot Rabbah 28:6. The Zohar III, 179b, states: “One who strives to study Torah—it is as if he stood all the day on Mount Sinai and received the Torah.” The implication of the Zohar’s statement is that no one is truly worthy to be called a Jew unless he knows Kabbalah. look only at the soul,5This refers to Kabbalah. which is the most essential thing of all.", + "It is the true Torah.", + "In the world-to-come, they will look at the soul of the soul of the Torah.", + "Come and see.", + "Thus it is above:", + "There is garment and body and soul and soul of souls.", + "The heavens and their host are the garment.", + "The congregation of Israel6An appellation of Malkhut. is the body which receives the soul, which is the glory [Tiferet] of Israel, which is the very Torah.", + "The soul of the soul is the ancient Holy One.8A reference to the highest and most mysterious of the sefirot, Keter.", + "All are connected one to the other.", + "Woe to those sinners of the world who say that this Torah is nothing but an ordinary story.", + "They look at the garment and no farther.", + "Happy are the righteous who regard the Torah properly.", + "Wine cannot stay except in a jar.", + "So Torah cannot abide except in this garment.", + "Because of this one must seek to look at [the Torah] only only through what exists under the garment.", + "Thus all those words and stories are garments.", + "In this passage, [the Zohar] has instructed us concerning the refutation of the opinion of this group and those like them who denigrate the esoteric portion of our holy Torah. Essentially, we learn from [the passage] that over and above the secret inherent in the matter there is an even more hidden level of mystery which is presently unknown even to those who know [Kabbalah]. Nonetheless we and all Israel will be privileged [to behold] this [mystery] in the future world.", + "Now, brethren, explain to me how a person who has never beheld the soul [of the Torah in this world] will, in the future, gaze upon the soul of the soul? Such a person will be found wanting in the future [world]. Do not reply that some are unworthy [to behold] her, for there is a great difference between one who denies her and one who does not deny her and yet has never beheld [her] light. Superior to both of them is the one who has pursued her.", + "The Lord, the living God and eternal King, sits in judgment to clear the innocent and declare the culprit guilty. He apportions to man according to his ways (Jer. 17:10). The words of our sages, their memory be a blessing, cannot be denied. [They stated] in Midrash Mishlei:9Midrash Shoḥer Tov ‘al Mishlei (Jerusalem, 1968), p. 16. The relevant section of the midrash reads as follows: “One comes [to divine judgment] who has studied Talmud. The Holy One, blessed be He, says to him: My son, since you have occupied yourself in Talmud, have you gazed upon the Merkavah? Have you looked … upon My Throne of Glory?… What is the measurement of My palm? What is the measurement of the toes of My feet?” For Cordovero, the importance of this particular midrash is that it implies that Talmudic learning is not in itself sufficient. Cf. Burton Visotsky, Midrash Mishle (New York, 1990), p. 84. “They ask a man [on the Day of Judgment], ‘Have you gazed upon the Merkavah?10The divine vehicle described in Ezekiel 1. In rabbinic literature, the term came to refer to esoteric doctrine. See Mishnah, Ḥagigah 3:1. Have you beheld my Shi’ur Koma?”11Literally “Measurement of the Body.” It refers to the fantastic measurements ascribed to the body of the divine “Glory” (kavod) in the literature of early Jewish mysticism. See Scholem, Kabbalah, pp. 16-18; M. S. Cohen, The Shiur Qomah (Lanham, Md.: University Press of America, 1983); P. Schaefer, Synopse zur Hekhalot Literatur (Tuebingen, 1981); Yosef Dan, Ha-Mistikah ha-’Ivrit ha-Kedumah (Tel-Aviv: Misrad ha-Bittaḥon, 1989). Copying this [entire] passage would be too cumbersome. Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, also dealt with this matter in the Zohar, same section, page 149.12Zohar III, 149: “He who says that this story of the Torah comes to indicate [the significance] of that story alone, let his spirit deflate! For if this were so, it would not be the lofty Torah, the Torah of truth.” Read it there." + ], + [ + "There is a second group which avoids this science with various arguments, though all [its members] admit the eminence of the discipline. Some say that not all are worthy to enter into the study of [such] sublime wisdom. They even imagine, in their zealousness for the Lord of Hosts and His Torah, that they must punish those who pursue it, since they feel that [the Kabbalists] have dared to deal with matters divine, beyond the ken of most people. These matters, [they say,] must not be dealt with by men of little worth. When one presses them [regarding] the ancients who pursued [this subject], they reply: “Who are we [in comparison] with them, the holy ones on the earth (Ps. 16:3), [that we should deal] with these lofty mysteries?”1It is a commonplace in rabbinic Judaism to assume that previous generations were inherently more knowledgeable in Torah. Cf. Shabbat 112b: “If the first [sages] were as angels, then we are as men; if they were as men, then we are as donkeys.”", + "[Then] there are those who assert that delving into this science is truly worthwhile. However, [they further state that] this subject requires a qualified teacher, and in their opinion, no [teacher] exists who has penetrated to the very depths of [the discipline].2An exemplar of this attitude is R. Levi ibn Ḥabib (ca. 1483-1545), an elder contemporary of Cordovero who lived in both Safed and Jerusalem. In his responsa (Venice, 1565, no. 8), he stated that he had not succeeded in studying Kabbalah “since man was not given permission to understand it by himself and investigate it. Rather, as its name implies, he needs to receive it from a master who also received it. In this era and in our countries men who are perfect in it are not to be found.” They have, therefore, avoided listening to even elementary propositions. When they hear those engaged [in Kabbalah] speak of it, whether little or much, they open their mouths and smoothly say: “May God forgive you, for your sin is great and you do not understand what you are doing. Would that we were able to understand this subject, which is beyond you. [However,] when all is said and done, no one understands this science, and [hence] you and we are equal [in our understanding] of this matter.” These poor people believe that there is no difference between one who serves God and one who serves Him not.", + "There are also those who imagine that before pursuing [Kabbalah], they must first master the science of astronomy.3Maimonides, in Guide of the Perplexed 1.34, states that prior to commencing the study of the “divine science,” one must first have trained in logic, mathematics, and the natural sciences. In his “Epistle Dedicatory” to the Guide, Maimonides spoke specifically of astronomy as one of the sciences preparing the reader to understand the secrets of the Torah. Cf. Harry A. Wolfson, Studies in the History of Philosophy and Religion, vol. 1 (Cambridge, Mass., 1973), pp. 516-517. They have other notions which keep them from [following] the straight path. They sanctimoniously give themselves the excuse that their bellies are not yet full of the bread and meat of the Gemara.4Cf. Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Yesodei ha-Torah 4:13. For these poor people, their entire lives will not be sufficient to learn even a bit of [Gemara], let alone to fill their bellies so that they could partake of this science and be sated. Thus the poor people go to their eternal rest bereft of wisdom. There are a number of other cases which fall under these two categories which we have dealt with.", + "Concerning people of these three types, we may say that, although their intention is to exalt this science, they are, truthfully, not qualified to speak of it. Who should come and testify—one who has not observed the moon or one who has?5Witnesses to the sighting of a new moon were rigorously interrogated. See Mishnah, Rosh ha-Shanah 2:6. True it is that this science is sublime and exalted, as we will yet indicate with God’s help. However, concerning these people and their ilk, we must say [that they are] those who speak of you with deliberate evil (Ps. 139:20). Of them it is said, Wisdom is too high for a fool; he dare not open his mouth in the gates (Prov. 24:7). It is also written, The conceited man seeks wisdom yet finds none; to one of understanding, knowledge comes easily (Prov. 14:6). It is also written, I love those who love me; those who search for me find me (Prov. 8:17). There are many similar [verses] in the admonitions of King Solomon, peace upon him.", + "Similarly, King David, peace upon him, stated, You, God, are my portion, I have promised to keep Your word (Ps. 119:57). This means that, in order to keep the word of God, I may not abase myself. Concerning this it is said, Do not be overly righteous (Eccles. 7:16). I, however, declare that God is my portion. My soul has a portion in God on high, and I am as worthy of the word of God as one of the ministering angels." + ], + [ + "There is a third group which shuns this science on the grounds that man is liable to err in such matters and possibly come to sin, falling into one of the errors which appertain to this lofty area. The intentions of this group are certainly good. However their actions are not acceptable.1Cf. Judah ha-Levi, Kuzari 1.Ha-Levi begins his work with a description of a dream of the king of the Khazars in which an angel informs him that his way of thinking is indeed pleasing to the Creator but not his way of acting. They are indeed correct when they say that man is liable to err in these recondite matters. Nonetheless, [even if one does err] he will not incur sin. This was explained by our sages, their memory be a blessing, in the Book Bahir.2Bahir, chap. 68.", + "Rabbi Reḥumai’s students asked him:", + "“Why is it written, a prayer of the prophet Habakkuk [upon shigeonot] (Hab. 3:1)?", + "It should rather state, a psalm.”", + "Now everyone who removes himself from the affairs of the world and occupies himself with the Account of the Chariot3See above, chap. 2, n. 10. is accepted before the Holy One, blessed be He, as though he had prayed all day.", + "Thus it is said, a prayer.", + "What is shigeonot?", + "It is as You [God] said:", + "With her love you will continually be infatuated (Prov. 5:19).", + "What is the meaning of this?", + "[It refers to] the Account of the Chariot.", + "Now there are [some] points to be raised:", + "1. “Why [is it written] a prayer… It should rather state a psalm.” Why should “psalm” (tehillah) be preferable to “prayer” (tefillah)? If it is because the verses do not contain any prayer at all, why must we have “psalm” rather than “song” (mizmor) or “poem” (shir) or (mikhtam), or similar words?4According to rabbinic literature there are ten such words. Cf. Pesaḥim 117a, Rashi on Ps. 1:1. Moreover, [even] if there is no “prayer” in these verses, there is likewise no [psalm of] praise or glorification. Truly neither “prayer” nor “psalm” ought to be [written].", + "2. “Now everyone who removes himself.” Who told him this? Does the difference in the wording between “psalm” and “prayer” indicate that he was removing himself from anything?", + "3. “And occupies himself with the Account of the Chariot.” Who told him this? Is it because of [the word] shigeonot? Then what of the rest of the words of the Torah, concerning which one could also err?", + "4. “What is shigeonot?” Essentially [we must ask] what his motive was in presenting [this question] now.", + "5. When [the passage] states, “With her love you will continually be infatuated. What is the meaning of this?” Is there any proof that the verse with her love refers to the Account of the Chariot?", + "We [would have liked to] say that the meaning of the verse a prayer of Habakkuk the prophet upon shigeonot is that [the prophet] was praying before his Master concerning his “infatuation.” This, however, is impossible for several reasons: 1. The verse does not concern itself with confession of sin, for “confession of sin” is nowhere written. [2.] Moreover [the verse] should [then] read “errors” (shegiot and not shigeonot). [Such] a verse exists: Who can understand errors? (Ps. 19:13). Alternatively, [let the verse read] “mistakes’ (shegagot).", + "What, then, is shigeonot? It is certainly derived from the word [shigeon as in] shigeon of David (Ps. 7:1), which indicates praise and glorification.5Cf. Abraham Ibn Ezra, commentary on Ps. 7:1. Thus a prayer of Habakkuk must [be considered] greater than all the psalms and shigeonim which are sung before Him. If this is so, then [the verse] would have to state “psalm,” for “prayer” has no reference to [God’s] praise. “[Psalms of] Praise” [are directed] above to the ten sefirot, while “prayer” [is directed] at Malkhut.6For Kabbalists, prayer was to be directed at specific sefirot in order to be most effective. Among his other writings, Cordovero wrote Kabbalistic commentaries on the liturgy of Rosh ha-Shanah and Yom Kippur. Thus [the verse] should state “psalm,” which is a song greater than all songs, which inheres in [the sefirah] Binah, which is superior to the other praises.7Binah’s position among the three uppermost sefirot is similar in many respects to that of Malkhut in the sefirotic system as a whole.", + "For this reason, [Rabbi Reḥumai] explained, “Now everyone who removes himself …” The intention is not that he removes himself from the concerns of this illusory world, for it is clear that there is a greater reward for one who serves God than [for] one who does not serve Him. One who is occupied with the [Account of the] Chariot is serving God; one who is occupied with affairs of this world has not served Him.8Cf. Maimonides, Guide of the Perplexed 3.51. There Maimonides justifies the system of commandments as a whole by stating that they train a person to occupy himself with God rather than with things of this world.", + "The intention is rather [to indicate] that Habakkuk the prophet is “one who removes himself from the affairs of the world.” Those [of his] prophecies which dealt with the affairs of the world were written prior to this prophecy. [Thus] the matter of the righteous to whom evil befalls and the wicked to whom good befalls was difficult for him.9Cf. Hab. 1:4. Thus also [he dealt with] the mores of this world, which are the portions of the Torah that deal with worldly concerns.10Hab. 2:4 ff. After all this, the prophet left these concerns and spoke of matters concerning [the Account of] the Chariot. (Thus he] said, God is coming from Teman…it is a brilliant light (Hab. 3:3-4).", + "Therefore a prayer of Habakkuk the prophet refers to an important prayer of Habakkuk when he abandoned those portions of the Torah [dealing] with matters of this world and occupied himself with the [Account of the] Chariot. This is the reason that [the passage] states: “What is shigeonot?”", + "Thus if we were to say that “prayer” retains its [plain] meaning, it would be possible to explain that “prayer” concerns the shigeonot and the “praises.” Alternatively, it is possible that [Habakkuk] was praying concerning his errors, and though this might be difficult for us [to believe], since there is no confession [of sin in the passage], I might believe that the verse is being elliptic.", + "However, now that he has explicated a prayer, as we have explained concerning the meaning of shigeonot, his answer is that it is the same case as in the verse, With her love you will continually be infatuated. If this refers to a portion of the Torah which necessarily [leads to] error, I would say that it must be the [Account of the] Chariot, so that one might say With her love you will continually err,11This reinterpretation of Prov. 5:19 understands the word tishgeh in the sense of “error” and not “infatuation.” meaning that because of love of the Torah you will err.", + "[But] this is astonishing! How does one err in loving [Torah]? On the contrary, he who desires Torah should never come to error. Because of his desire, he will occupy himself with it and will not err. However, this certainly refers to the Account of the Chariot, which [is something] man desires. Because of the greatness of his desire, he peers into esoteric matters, and it is impossible for him not to fail [in his understanding]. Nonetheless, this [failure] is [forgiven him] charitably [and] accounted for him “as though he had prayed all the day.” The reason that a man will not be caught [in sin] if he should err in a matter of this nature will be made clear, with God’s help.", + "Do not [attempt] to refute me [with the case of] Elisha [ben Avuya].12Elisha ben Avuya was a rabbinic sage and the teacher of R. Meir. According to several rabbinic sources, he became a heretic and was referred to as Aḥer, “the Other One.” In Tosefta, Ḥagigah 2:3, his heresy is traced to the fact that he was one of four rabbis who entered Pardes (understood as the study of esoteric lore), out of which only R. Akiva emerged unscathed. There are several reasons why [this case is] not [relevant]. First of all, there we are dealing with heresy, God forbid. It is a fire which consumes down to Abaddon (Job 31:12). Secondly, he has already explained [that it has to be other] than Elisha “the Other One” in that [in this case the one who “errs”] recognizes his master …", + "My way of explaining this passage is different. Some of it I have dealt with in the commentary on Ra’ya Mehemna, where it is taught that “psalm” (tehillah) refers to Malkhut.13Zohar III, 227b. Cf. also III, 101a. In the Tikkunim it states that “prayer” refers to Malkhut with reference to the ten types of praise of which the Book of Psalms is composed.14Tikkunei Zohar, 2b. Cf. Zohar I, 23b. Cf. also n. 4 above. There is no contradiction [here] since “psalm” and “prayer” refer to Malkhut in its two aspects. When one prays out of distress and need, then [Malkhut] is called “prayer,” since [in this instance] she bears the prayers of Israel on high. That is the essence of “prayer,” as is explained in that place and elsewhere. When a miracle is wrought for a man and he feels a need to say words of praise, then [Malkhut] is a “psalm” in the mystery of the miracle, which stems from Yesod [and] which brings her to union with Tiferet, which is called “praise” (hallel). Hence she is called “psalm” (tehillah), from the word “light,” as it is written, When his lamp shone (be-hillo) upon my head (Job 29:3). For she brings life to man through the miracle which is Yesod [stemming from] the “Tree of Life,” which is Tiferet, which [in turn] derives life from Binah, which is [also] called “psalm.” [Binah] is also [called] the land of the living (Ps. 142:6). Life [comes] from [Binah] through the force of Ḥokhmah, as it is written, Wisdom (ḥokhmah) will give life to him who possesses it (Eccles. 7:12).", + "Now [the passage] states that, according to the prophet, “prayer” should not suffice, for Malkhut is not [manifested] to him [in its mode of] “prayer.” However, [psalm of] “praise” would suffice, for he is praising the mystery of life which has influenced him. For Habakkuk was the son of the Shunamite woman to whom life was given from on high.15Cf. Zohar I, 7b; II, 44b-45a.", + "Thus [the passage] states: “It should rather state, a psalm,” as [Habakkuk] said, O Lord, [I am awed by] Your works. Renew them in these years (Hab. 3:2). For this reason, [the passage] explained, “Now everyone who removes himself from the affairs of the world …”", + "The significance of this [passage] is that there are two ways to approach prayer. The first [way] is that of “slaves who serve their master in order to receive a reward” (Avot 1:3). Thus their prayer [is meant] according to the literal meaning with regard to their enjoyment [of the pleasures] of this world. To such [worshippers], prayer [consists] of asking God for their sustenance in the lower [world]. However, there are children [of God] whose entire purpose in prayer is to unify Malkhut with Tiferet. This is the mystery of “psalm” which he interpreted as partaking of the mystery of “praise” (hallel). Thus, through their prayer they abandon the matters of this world and occupy themselves with the Account of the Chariot, which is the mystery [of the divine name] Y’HDOVNHY.16This is a combination of the two divine names, YHVH and ADoNaY. On the Kabbalistic use of divine names, see Moshe Idel, Kabbalah: New Perspectives (New Haven, 1988), pp. 96-123. Concerning this particular divine name, see Mark Verman, “The Development of Yihudim in Spanish Kabbalah,” Jerusalem Studies in Jewish Thought 8 (1989): 25-42. For the union of the Holy One, blessed be He, and His Shekhinah is termed the Account of the Chariot, which is [equivalent to] “psalm.”", + "[However,] lest one think that since [the worshipper] does not pursue his [mundane] needs he does not receive a reward and benefit from this world, God forbid, the verse considers him “as though he had prayed all the day.” This is [the meaning of the verse] Cast your burden upon the Lord and He will sustain you (Ps. 55:23). Thus the man’s intent is the unification [of Tiferet and Malkhut] and the needs of his [eternal] world. He seeks nothing save that [God] should sustain him. Thus [his utterance] was called “prayer.” Though he was occupied with the mystery of the unification and [related] matters, [nonetheless] he is aided with regard to the affairs of the world “as though he had prayed all the day.” Now when [the passage] states: “What is shigeonot?”, [implying] that it should have been called [something] different, we now understand that [“prayer”] ranks above “psalm” and is more honorable than shigeonot and praises (shebaḥim). Thus he explained [that shigeonot is] a word connoting error …", + "This is also found in the Book Bahir.17Bahir, chap. 150. Cf. Gittin 43a.", + "Rabbi Reḥumai said:", + "“Why is it written, The way to life is the rebuke that disciplines (Prov. 6:23)?", + "This teaches that everyone who is familiar with the Account of the Chariot and the Account of Creation cannot but fail.", + "Thus it is written, Let this ruin be under your care (Isa. 3:6).", + "These are matters in which no man can succeed unless he fails in them.", + "The Torah speaks of the rebuke that disciplines. But truly [through it] he merits the way to life.”", + "There are points to be made:", + "1. “This teaches that everyone who is familiar.” How can the verse demonstrate this?", + "2. “[He] cannot but fail.” Why is it impossible [for him] not to fail? It is perhaps possible that he should fail [given the subject of his inquiry]. However, why should it state “[He] cannot but fail”? Is [the passage] not sufficient without this?", + "3. Let this ruin. What is the meaning of this verse here?", + "4. “The Torah speaks of the rebuke that disciplines.” What is being said and what does it mean?", + "5. “But truly [through it] he merits.” How do we derive this from the verse?", + "Moreover there is a confusion in his statements [so that they appear] out of order. Thus we might say that he had intended [to deal] with the beginning of the verse, For the commandment is a lamp. Our sages, their memory be a blessing, explained, “Sin extinguishes a commandment, but the Torah is a light, for it is so great that no sin can extinguish Torah” (Sotah 21b). Thus, according to this [passage], how can one who possesses Torah in sin make expiation? [Through] the way to life—he will merit eternal life. But how is the sin to be requited? [Through] the rebuke that disciplines, [meaning] through suffering. This is the explanation of the verse. However, there is a difficulty with this [interpretation]. [According to it,] if a man should sin and continually commit iniquity and [even] possess in his hands a majority of sins, he would [still] merit [eternal] life. This is very farfetched! On the contrary, it was written concerning this But to the wicked God says, “Who are you to recite My laws?” (Ps. 50:16).", + "Rather the intention [of the passage] is that this “sin” is not an actual sin, as one might have thought. On the contrary, it teaches that “one who is familiar with the Account of Creation and the Account of the Chariot cannot but fail.” The reason [for this] is that when a man is occupied with the remainder of the laws of the Torah, his mind will consider points of contradiction at the beginning of [his] analysis. He may declare the impure [to be ] pure, and similar [things]. However, “dryness”18This “dryness” refers to the state in which, because of sin, the flow of divine energy through the sefirotic system is interrupted. See above, chap. 1, n. 10. does not result from this at all. On the contrary, he will continue his analysis until he comes to the truth [regarding] the law. Alternatively, his colleagues will make him come [to realize his error]. In this [process], he has not sinned at all. This is not the case [regarding] the Account of the Chariot and the Account of Creation, for if he is mistaken in one of the esoteric matters, he has thereby believed in something that is not proper.", + "[Moreover,] these are matters which depend on pure faith. Therefore it is impossible to evaluate their contradictions and not err in one point [or another]. Concerning such a sin it was said, sin does not extinguish Torah. On the contrary, he will in the end acknowledge the truth. Whatever harm ensued from his [erroneous] thought will be purified through “rebuke” in this world, and he will be [considered] innocent in the world-to-come.", + "[The passage] made this explanation necessary when it stated, Let this ruin be under your care. This [passage] was written after the verse: For behold, the Lord, the Lord of Hosts, will remove from Jerusalem and from Judah prop and stay (Isa. 3:6). This is a metaphor for the wisdoms and the wise. It is [further] written: For a man shall take hold of his brother of the house of his father: “You have a mantle; [be our ruler]” (Isa. 3:6). That is [to say], you have mastered subjects which are covered with a mantle, such as the Account of the Chariot and the Account of Creation. Therefore it is proper that you be our leader and guide us in them. Let this ruin means that which will ensue from this failure and sin. Be under your care means that he will undergo suffering because of this.", + "He will respond: In that day he will swear: “I will not be a healer” (Isa. 3:7), since I do not have the knowledge either in revealed or in esoteric [wisdom]. Thus it is [further] written: In my hand there is neither bread nor a mantle; you shall not make me [a ruler].", + "From this [passage] one can see that there are necessarily subjects in which no man can succeed unless he fails in them. [When] the Torah speaks of the rebuke that disciplines, it does not mean, God forbid, that God abandons that person or thrusts him down. On the contrary, the rebuke that disciplines tries him with “rebuke” in this world because of his sins.", + "[Now] following this [line of reasoning] you [might] say that it would be worthwhile for a man to distance himself from a science through which he will bring “rebuke” upon himself. [However, in refutation to] this it states that, on the contrary, such a person truly merits the path of life.", + "Accordingly, the verse means that the path of life consists of the rebuke that disciplines which a man suffers according to his sins. He will [then] be cleansed to merit the path of life, as if he had never erred in his life." + ], + [ + "Besides the material which was expounded in the previous chapter, there is a marvelous passage in the Zohar, section Kedoshim [III, 85a]:", + "Do not place a stumbling block before the blind (Lev. 19:14).", + "This refers to one who has not yet acquired [the competence] to teach and yet instructs.", + "Thus they taught:", + "It is written, For she has cast down many wounded; a mighty host are all her slain (Prov. 7:26).", + "This person transgressed because of Do not place a stumbling block before the blind.", + "Thus he caused his companions to be found wanting in the world-to-come.", + "We have learned:", + "He who walks the straight path in Torah [study] and he who attempts [to master] the Torah properly has a portion in the world-to-come.", + "For the word [of Torah] which goes out of his mouth traverses the world and mounts on high.", + "How many lofty holy beings join in that word which goes on the straight path and is crowned with a holy crown.", + "It swims in the river of the world-to-come which goes forth from Eden.", + "[The word] is received by it and absorbed in its midst.", + "The lofty tree is planted round about that river.", + "Thus comes forth the supernal light which crowns that man all the day, just as we learned.", + "[However, with regard to] the one who labors in the Torah and does not know how to master her in the straight path—[His] word goes and roams on paths with no one to join it.", + "All thrust it outside, and it roams the world and does not find a place where it, which has strayed from the straight path, could be acquired.", + "Thus it is written, Do not place a stumbling block before the blind.", + "On account of this [it is written]: You will fear your God; I am the Lord (Ley. 19:14).", + "He who desires to labor in the Torah but finds no one to teach him:", + "[Yet] he labors for the love of Torah and stammers its [words] since he does not know [them].", + "Each and every word goes forth.", + "And the Holy One, blessed be He, rejoices in that word and receives it [and plants it] around that river.", + "Of these words are made many trees, which are called willows of the brook (Lev. 23:40).", + "Thus it is written, In its love you will continually be infatuated.", + "King David also said:", + "O Lord, show me the way of Your statutes (Ps. 119:33).", + "Worthy are those who know the paths of the Torah and strive to master it on the straight path.", + "For they plant trees of life greater than all remedies.", + "Therefore it is written, The Torah of truth was in his mouth (Mal. 2:6).", + "Is there, then, a Torah which is not true?", + "Yes.", + "It is as they say:", + "That one who does not know taught [something] that is not true, and taught a word that is not truth.", + "Because of this it was written: The Torah of truth was in his mouth.", + "Despite this [possibility] one should learn words of Torah from all men, even from one who does not know, since he will on this account awaken in [his study of the] Torah and go to learn from someone who does know.", + "Later on it will be forgotten that he came to the Torah in the path of [un]truth.", + "Come and see: A man should always attempt to study the Torah and its commandments even if he does not do so for its own sake, since from not doing it for its own sake he will come [to do it] for its own sake.1Cf. Pesaḥim 50b.", + "We learn from this passage that even if the harm [caused by] error is great, it nonetheless appertains only to one who is unqualified to teach and [yet] teaches. However, [with regard to] the subject of teaching oneself, there is no harm at all stemming from error. On the contrary, [such a person] receives a reward—though not as great a reward as that [given to] one who arrives at the truth. The difference between them is similar to that between the barren tree and those trees which bear fruit. Thus holiness increases and bears fruit in the light which emanates from the true Torah of one who knows its secrets and continually teaches them. The same [holds] for the other divisions of the Torah. There is no doubt that [such a teacher] will cause an emanation, and that this emanation and light which is created [through the teaching] will abide forever, bearing fruit for himself and for generations [to come]. Thus it is written, He keeps mercy to the thousandth generation (Exod. 34:7). He retains [His] mercy to a thousand generations with regard to the merit of the fathers and similar things. The essence of the good deed, which constitutes the essence of the light, is kept for him for the world-to-come, where he sits and enjoys [it].", + "This is not the case with the barren tree, which does not bear fruit. The reason is that the kelipah2The kelipah (lit. “shell”) refers to those demonic forces which both stand in opposition to the sefirotic realm of holiness and derive their life-energy from it. does not bear fruit. Thus [also] one who studies mistakenly necessarily inclines that study after the “outside” ones. Like the “outside” ones, he bears no fruit. They also surround the stream. The “stream” is Yesod, the locus of mysteries,3On the sefirah Yesod as “locus of mysteries,” see Elliot Wolfson, “Circumcision, Vision of God and Textual Interpretation: From Midrashic Trope to Mystical Symbol”, History of Religions 27 (1987): 189-215, esp. pp. 205-215; idem, “Circumcision and the Divine Name,” Jewish Quarterly Review 78 (1987): 77-112, esp. 100-101, 103-106. for “light” (‘or) is [the numeric equivalent of] “mystery” (raz) This “light,” which is stored away for the righteous,4Cf. Zohar I, 31b-32a; II, 148b-149a. departs, [for] the secret of the Lord is to those who fear Him and His covenant (Ps. 25:14). [Covenant] is Yesod, the secret of [the divine name] Yah.5See Wolfson, “Circumcision and the Divine Name.” In sum, [these] surround this stream [and] constitute a thin covering (kelipah), about which is written, a brightness was round about it (Ezek. 1:4). This constitutes the foreskin, which had been split and pulled down but not cut off, as has been explained.6In a ritual circumcision, there are two parts to the operation, the removal of the foreskin and the tearing (periah) of the mucous membrane. Without both operations, a Jewish circumcision is considered incomplete. The “brightness” is a reference to the kelipah called nogah (“brightness”), which occupies an intermediate position between the realms of the sefirot and the kelipah. It constitutes an aid, border, and covering for the tree that bears fruit. Thus the willows of the stream surround the stream, and there they benefit. Just so, those who err [in their study] form trees there in which the Holy One, blessed be He, rejoices, for ultimately these willows are useful and beautify the stream. They are bound together in the lulav.7On the festival of Sukkot, the prayer ritual utilizes “four species”—the etrog (citron), lulav (palm branch), hadas (myrtle), and ‘aravah (willow). The willow was considered the least important of the four, but nonetheless was needed for the set to be complete. See Lev. 23:40.", + "Would that we merit to have a portion even of those “willows,” for all is for the beautification of the lulav. Thus it was said, in its love you will be continually infatuated, as we have explained. The willow certainly [is necessary to complete] the lulav.", + "Just as the “willows” surround the “stream,” so is it impossible to reach the inside of the nut unless one enters by way of the shell (kelipah). Similarly, the way to life is the rebuke that admonishes. The “rebuke” constitutes the shell of the nut, which is definitely the way to life. May God grant us merit [to attain the level of] “fruit trees.” It would [thus] be impossible for us not to achieve it.", + "From this passage it is also clear that even if a man cannot find someone who can teach him properly, he should not refrain for this reason from pursuing Torah, for in the end he will have reward for [his] study. Thus he will merit the truth, in contradiction to the opinion of the other groups we mentioned and discussed in chapter 3." + ], + [ + "Having sufficiently discussed those who stand aloof from this science, and having refuted their opinion—as God has helped us—we will now explain how those who cultivate it should be motivated in order to be accepted by their Master. We say that we know of three groups of those who cultivate [Kabbalah]. One of these errs; one sins; and one is worthy.", + "The erring group is comprised of some people in our time who have no preparation in either Scripture, Mishnah, or Gemara1The Talmud consists of the Mishnah, redacted in the third century C.E. in the Land of Israel, and the Gemara, an expansion of Mishnaic ideas which emerged from the rabbinical academies of the Land of Israel and Babylon in the third through the sixth century C.E. [and yet] pursue this science. There is no doubt that they are completely in error from several perspectives:", + "1. Never in their lives have they seen the light of pilpul.2Pilpul is a methodology of Talmud study which sought to resolve difficulties and contradictions in the text, real or apparent, through the use of conceptual and casuistic analysis. On pilpul as practiced in Cordovero’s era, see Chaim Zalman Dimitrovsky, “On the Pilpulistic Method” [Hebrew], Salo Wittmayer Baron Jubilee Volume (Jerusalem, 1974), Hebrew sec., pp. 111-182. They have deviated from the [straight] path and have taken up the way of the nonallegorical understanding of this science until they are nigh to the error of imagining physicality in heavenly beings.3On this issue, see Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Yesodei ha-Torah, chaps. 1-2. This [error] has befallen them because they have not been sufficiently prepared [by their studies] and have [thus] followed the plain meaning of statements, thinking that they were not allegories. They did not get to the bottom of the matter. This has caused many students who are worthy [of studying Kabbalah] to distance themselves from it and overthrow its yoke, despising the way taken by these devotees. The slogan in the mouth [of this group] is that this science has no need of pilpul and questions. Thus they have closed the gates of understanding for themselves and walk in darkness.", + "2. It is well known from the Tikkunim that the order of progress in the science of our holy Torah is to master Scripture, then to master Mishnah, and then to master Kabbalah.4Tikkunei Zohar, introduction, lb. [Nonetheless, this group] has [seemingly] advanced to the mastery of Kabbalah without [previously having mastered] the ladder and the way of [progressive] steps.", + "Let no one who hears this surmise that we intend [to imply] by this that we have [ourselves] achieved these levels, God forbid. However, we have taken the path [in] which we would guide them. They ought to accustom themselves to some pilpul according to the preparation of their intellect, as well as some study of Gemara and Mishnah. They should [also] know the laws necessary for them [in their daily lives] in order to avoid the fate of the astrologer who gazes into the heavens and does not see the pit before him and winds up falling into a deep pit.5This astrologer is the forerunner of the modern “absent-minded professor.” They should, therefore, be introduced to the laws [requisite] for upright conduct. On this [basis] they will merit to walk their path securely.", + "The sinful [group] are those who cultivate [Kabbalah] because they think of themselves as great sages whose only lack is [the mastery] of this science. In order that they be [considered] absolutely perfect in all [knowledge], they have decided to pursue this subject a bit. They rationalize their defect [by saying], “Shall an inferior person speak before a sage like [me] and [I] be unable to answer? After all, it is also [my] portion.” On top of this [rationalization] they possess an inordinate amount of pride. Moreover, they do not study [Kabbalah] for its own sake. [To acquire] a bit of this science is the same in their eyes as [acquiring] a smattering of medicine, astronomy, logic, mathematics, and the other sciences. Of these and their like, the rabbis, their memory be a blessing, said in Bereshit Rabbah [1.5]:", + "Rabbi Huna, in the name of Bar Kappara, opened [his discourse with the verse]:", + "Let the lying lips be dumb (Ps. 31:19).", + "Let them be bound, let them be made dumb, let them be silenced.", + "Let them be bound: [As] it states, Behold, we were binding sheaves in the field (Gen. 37:7).6In Cordovero’s citation, this verse was not in its proper order. I have restored the text according to J. Theodor and Ch. Albeck, Midrash Bereshit Rabbah (Jerusalem: Wahrman, 1965), vol. 1, p. 3. Let them be made dumb: This is as you might say, who makes a man dumb or deaf (Exod. 4:11). ", + "He will silence them: [the meaning is] as it appears.", + "[which speak arrogantly against the righteous]:", + "Those who say of the Righteous One who lives forever [things] that He withheld from the creatures.", + "With pride.", + "In order to lord it [over them] and say, “I am expounding the Account of Creation.", + "[and contempt:] He demeans My glory!", + "Thus said Rabbi Yose ben Hanina:", + "Anyone who honors himself through the disgrace of his fellow has no portion in the world-to-come.", + "How much more does this apply to the honor of God.", + "What is written afterwards?", + "Oh, how abundant is Your goodness which You have laid up for those who fear You (Ps. 31:20).", + "[To them] and not to those who despise Your majesty.7The last sentence is not contained in the standard edition of Bereshit Rabbah. It is to be found, however, in the editio princeps (Constantinople, 5272 [1512]), which Cordovero apparently used.", + "Now [this passage] specifically deals with this group which exchanges its glory for disgrace. In place of [achieving] honor they start a conflagration. They abandon the ways of uprightness for the paths of darkness. They will be ashamed; poverty [of spirit] is their portion. God save us from them and their portion!", + "The worthy group consists of those who take the straight path and have a portion [in the mastery] of Scripture, a portion in Gemara and its laws, which we consider to be Mishnah, and a portion of this science [of Kabbalah].8On the tripartite division of study, see Maimonides, Misbneh Torah, Hilkhot Talmud Torah 1:11-12. They study it for its own sake in order to enter into its mysteries, to know their Master, and to achieve a wondrous level in the true acquisition of knowledge of the Torah. [They also study it in order] to pray before their Master and to unify, through their [performance of] His commandments, the Holy One, blessed be He, and His Shekhinah.9This is a reference to the union of the sefirot Tiferet and Malkhut, which is a central image in Kabbalah. This is the preferred [method of] worshipping the Creator of all. I know truly that [such a person] will go on his way with security. When he lies down, he will not fear, for his Master will faithfully inform him [of matters] in the divine Torah that none who preceded him had attained. For each soul has a special portion in the Torah. There is no man who attained a limitless [knowledge] of all of it with the exception of Moses our rabbi, peace upon him. Moreover, the Holy One, blessed be He, did not inform even him [of the entire Torah] in its generalities and specifics [and] in the name of the sages [holding various] opinions and of their students who were to expound it, as, for example, “Eleazar, my son, says, a yearling calf.”10Cf. Mishnah, Parah 1:1. In the Mishnah, the text reads “Rabbi Eleazar said” and not “Eleazar, my son, says.”", + "Having saved the reader from [the influence of] arguments preventing him from pursuing this science and attaining the truth, we come to a brief second part, which is an exposition of the obligation [to study] it." + ] + ] + }, + "PART II": { + "Subject": [ + "On the Obligation of the Enlightened to Study Theology" + ], + "": [ + [ + "There is no doubt that one of the things the Torah commands is for man to understand his Creator according to his intellectual level, as it is written, I am the Lord your God (Exod. 20:2, Deut. 5:6). Rabbi Moses ben Maimon dealt with this commandment at the beginning of his book (Mishneh Torah, Yesodei ha-Torah 1.1):", + "The foundation of foundations and the pillar of the sciences is to know that there exists a First Cause which brought into being all that exists in heaven and earth.", + "We need cite no farther. There can be no doubt that the intention of Rabbi [Moses] was to include in this commandment [the command] to understand the order of being [stemming] from Him [as far as] human understanding [can comprehend]. This can be proven from the length of his explanation of this matter, [which encompasses] two entire paragraphs.1Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Yesodei ha-Torah 2:2, 12. Cf. Guide of the Perplexed, introduction and 3.28. It is also included in his brief statement. When he said, “to know that there exists a First Cause which brought into being all that exists,” [he indicated that] one needs to know as well the order of the bringing of the existents into being. He also specified the scriptural verse I am the Lord your God, meaning, “you must ascertain concerning Me, the Lord, [that I am] your God.” This refers to Providence, which [extends] from the highest beings to the creation of lowly man. There is no doubt about this, for how is it possible to understand the word to know [except to assert] that it indicates belief in the existence of God? This being so, he should have stated, “[It is] a positive commandment to believe that God exists.” [However,] he did not state this, but rather [utilized the wording] to know that there exists. Evidently, [then, this commandment] requires the acquisition of actual knowledge concerning God according to the power of the human intellect. Thus Scripture states, Know the God of your father and serve Him (I Chron. 28:9). [This verse] teaches that in order to serve [God] properly one needs [to acquire] knowledge concerning Him—that is, knowledge of His sefirot, His conduct with them, and His unification with them.2The nature of God’s relationship with the sefirot was the subject of debate among Kabbalists. Was God co-extensive with the sefirot, or did they constitute instruments which He utilized? In his analysis of this problem, Cordovero tended to hedge his bets somewhat. See Yosef Ben-Shlomo, The Mystical Theology of Moses Cordovero [Hebrew] (Jerusalem: Mossad Bialik, 1986), chap. 2. That is proper worship, [which causes] the unification of the Holy One, blessed be He, and His Shekhinah. That is why [the verse] specifies and serve him (va-’avadahu), which signifies and serve hu (i.e., heh vav, indicating] the Holy One, blessed be He, and His Shekhinah.", + "When [Scripture] states know, it is similar to [its use in] Adam knew Eve, his wife (Gen. 4:1). The God of your father refers to [the sefirah] Malkhut, the soul of David. Alternatively, God refers to Malkhut [and] your father [to] Jacob,3The reference is to Tiferet. father of Solomon, who is in Yesod. Thus and serve him, as has been explained.", + "He thus explained this verse: Did your father not eat and drink and do justice and righteousness? Then it was well with him. He judged the cause of the poor and needy. Then it was well. Is this not to know Me? says the Lord (Jer. 22:15-16). It means that the unification of the Holy One, blessed be He, and His Shekhinah—which is what David and the other proper kings did—is signified [by the terms] justice and righteousness. Naturally, then it was well with him. Well signifies [the sefirah Yesod]. Similarly, he judged the cause of the poor and needy [refers] to the [sefirotic] levels of Yesod and Malkhut, which are [termed] “poor and needy.”4They are “poor and needy” because they receive the flow of divine energy from the higher sefirot. When man judges their cause in this lowly world, He changes them to mercy in the upper world. This is [the significance of] Is not this to know Me? says the Lord, for by this the Holy One, blessed be He, achieves union with His Shekhinah.", + "Now these reparations [cannot come about] except through the persistent study of [Kabbalistic] science with the proper intent [as well as] the observance of the commandments, Torah [study], and prayer. Then, certainly, the Holy One, blessed be He, and His Shekhinah will unite and perfect [man’s] worship and [his] grasp of these matters which [truly] constitute knowledge.", + "The intent of our [non-Kabbalist] predecessors is [partially] correct and near to this subject, except that they did not take the path of the sefirot [but rather dealt with God’s] providence over the spheres according to their understanding.5Cordovero, in Elimah Rabbati 1.16, stated that “In matters metaphysical, oftentimes the true masters of Cabala will be found to agree with the philosophers.” Cited in Harry A. Wolfson, The Philosophy of Spinoza (Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1934), vol. 1, p. 17. Rabbi Moses ben Maimon himself stated this in the previously mentioned chapter.6Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Yesodei ha-Torah 1:5.", + "This existent is the God of the universe, Lord over all the world. It is He who conducts [the motion of the] sphere with a force which has no end or limit or interruption. For the sphere turns continually, and it is impossible that it should turn without a turner. He, blessed be He, turns it with neither hand nor body. Knowledge of this matter is a positive commandment, as it is written, I am the Lord your God.", + "Here he explained that the knowledge of the motion of the spheres with divine force and direction constitutes this positive commandment. If this is so, then no Israelite should neglect to acquire this [knowledge] according to its fundamentals, each according to his capacity. The beginning of knowledge in these matters [consists] in general in these findings. Afterwards one may increase his observance of this commandment according to the greatness of his intelligence and knowledge." + ], + [ + "Beside this there are other commandments which cannot be properly fulfilled without knowledge of Torah and of this wondrous science. These [commandments] are the love and fear of God. They are commandments addressed to us in the Torah. [Concerning] love, it is written, You will love the Lord your God (Deut. 6:5). [Of] fear it is written, You will fear the Lord your God (Deut. 6:13, 10:20). If one does not comprehend the awesome majesty of His divinity, His separation from the rest of the existents, the origin of all that exists from Him as well as the number of degrees which exist until [His] providence reaches this lowly world, how can one fear Him?", + "The poor man thinks that God is an old man, as it is written, the ancient of days sits, that he has white hair because of His great age, as it is written, the hair of his head like pure wool; and [that] He sits on a marvelous throne of fire which gives off flashes, as it is written, His throne was fiery flames (Dan. 7:9). [He thinks that] His appearance is similar to fire, as it is written, For the Lord your God is a consuming fire (Deut. 4:24, 9:3). There are other, similar fantasies which the fool believes in his mind, so that he anthropomorphizes God and [thus] falls into one of the traps which destroy [one’s] faith. His fear [of God] increases only on account of his imagination.1Cf. Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Yesodei ha-Torah 1:9; idem, Guide of the Perplexed 2.13 ff.", + "In contradistinction [to this fool], the enlightened sage will know God’s unity and complete separation from bodily categories. He would not, God forbid, ascribe these to Him. He would not even ascribe such things to the least of His attendants, for the ninth sphere marks the cessation of corporeality. He would be amazed and astonished [at this fool] and say, “Who am I? I am as a mustard seed in relation to the sphere of the moon, and that is as a mustard seed in relation to the second sphere. This is also the relationship of the second sphere and all it contains in relation to the third sphere. This [is the relationship] of all of them—one inside the other—like a mustard seed in relation to the rest of the firmaments, as is explained in the chapters on the Account of Creation [composed] by our rabbis, their memory be a blessing.2I have not been able to identify a composition entitled Pirkei Ma’aseh Bereshit; it is entirely likely that the reference here is to a genre of literature rather than a specific text. For a listing of works of this nature dealing with creation, such as Baraita de-Ma’aseh Bereshit, see Scholem, Kabbalah, p. 375. And all of these are like a mustard seed in relation to the firmaments described in the Chapters of the [Account of the] Chariot [composed] by our rabbis, their memory be a blessing.”3Pirkei Heikhalot is the medieval name for Heikhalot Rabbati. See Scholem, Kabbalah, p. 374. For an English translation of portions of this work, see David Blumenthal, Understanding Jewish Mysticism (New York: Ktav, 1978), vol. 1, pp. 56-90.", + "From this [realization], his fear [of God] will strengthen. He will feel himself to be lowly and obscure, and will say to himself, “Who am I before these great servants of my Creator?” Thus he will utterly fear [God’s] majesty. With this, great love [of God] will be added to his soul, and he will die in communion [with God].4On devekut, see Scholem, Kabbalah, pp. 174-176. Cf. Idel, Kabbalah, pp. 35 ff. His soul, too, will be negated when he remembers [God’s] statement: I loved you, says the Lord (Mal. 1:2). Thus he will perfect the commandment of love and fear [of God]. Without this, he will be unable to perfect himself [in the observance] of these commandments. In the Zohar, section Bereshit, similar things are explained.5Cf. Zohar I, 11b-12a." + ] + ] + }, + "PART III": { + "Subject": [ + "On the Manner and Time of Study" + ], + "": [ + [ + "The Time of Study", + "I have seen fit to divide this subject into three parts. The first concerns a person’s preparation in order to be worthy to enter the palace.1Cf. Maimonides, Guide of the Perplexed 3.51. For it is improper for anyone “who comes to fill his hands … and dress in the priestly vestments to serve in the place of holiness” [cf. Exod. 29:29] to come and dress himself, God forbid. On the contrary, it is fitting for him to first strip from himself the shell of gross pride which prevents him from attaining the truth. He should [then] direct his heart to heaven [to pray] that he should not fail and be counted among the sinners referred to in chapter 6 of part I.", + "Secondly, he must be accustomed to engaging in profound pilpul so that he might be ready and able to separate [relevant] matters from parables. Then he will reach the desired goal in this science.", + "Thirdly, he must apply himself to fill his belly with [the study of] the laws of the Gemara and the explanation of the commandments on the literal level in the work of Rabbi Moses ben Maimon, the Yad.2The reference is to Maimonides’ Mishneh Torah. In his introduction to that work, Maimonides states that one of the reasons he wrote it was to allow Jews to fulfill their obligation of Torah study in a relatively short time so as to enable them to study philosophical issues. Cordovero here seems to take up this notion and transfer it to the study of Kabbalah.", + "Fourthly, he should also guide himself [in the study of] Scripture, whether [it be] much or little, in order to complete [his mastery of] Scripture, Mishnah, and correct knowledge.3Cf. Mishneh Torah, Hilkhot Talmud Torah 1:11-12. [Then] he will not fail and be [counted with] the erring group I discussed in [part I] chapter 6.", + "Afterwards he should purify his thoughts from the vanities and pleasures of the moment to the extent that this is possible in our time.4Cordovero subscribed to the notion prevalent in rabbinic literature that each generation is lesser in stature than the one which preceded it. Then, surely, the gates of wisdom will be opened for him.", + "Let the reader not think that these instructions are [mere] advice and spurn them, for they are correct and relevant, and based upon foundations of pure gold—the words of our rabbis, their memory be a blessing, in several places.", + "The second [division of this subject] concerns the proper time [for study]. There is no doubt that it is improper for one to commence [the study of] this science if he has not married a woman and purified his thoughts.5Marriage was supposed to settle the mind because after marrying one would not be disturbed by unsatisfied sexual desires. Do not answer me [with examples of] some who have studied [esoteric lore] in previous times, for not all minds are equal.", + "Also, [the student] has to have reached at least [his] twentieth year in order to have achieved at least half the age of “understanding.”6In his introduction to Pardes Rimmonim, Cordovero indicates that he himself was introduced to the study of Kabbalah at the age of twenty. Though some have stated [that this study should not be undertaken] until he reaches his fortieth year,7On the notion that Kabbalah study should not be commenced prior to the age of forty, see Moshe Idel, “On the History of the Interdiction Against the Study of Kabbalah Before the Age of Forty” [Hebrew], AJS Review 5 (1980): 1-20 (Hebrew pagination). we disagree. Many have acted in accordance with our opinion and succeeded.", + "All this having been said, everything depends upon [one’s] purity of heart, as I have mentioned, and upon the quality of the advice [received]. This is hinted at in several places in the Zohar, where they stated, “Until you have cooked your cooking.”8Cf. Zohar II, 29a. The phrase in its context means that thought must mature before pronouncements are made.", + "The third [division] concerns the proper time for learning. It is certainly easy for a person to study throughout the day. However, the optimum time for gaining profound wisdom is the long night, from midnight on,9On the phenomenon of midnight prayer in Kabbalah, see among other texts, Zohar II, 195b-196b, 205a; III, 23a, 171b-172a, 302a. Cf. also Scholem, “Tradition and New Creation in the Ritual of the Kabbalists,” On the Kabbalah and Its Symbolism (New York: Schocken, 1965), pp. 118-157, and Elliot Horowitz, “Coffee, Coffeehouses and the Nocturnal Rituals of Early Modern Jewry,” AJS Review 14 (1989): 17-46. or on the Sabbath day, which is [itself] a factor. Thus also the eve of the Sabbath commencing at noontime and on holidays, particularly on ‘Aẓeret.10‘Aẓeret refers to the festival of Shavuot. Cf. Mishnah, Rosh ha-Shanah 1:2, Ḥagigah 2:4. Cf. Yehuda Liebes, “Ha-Mashiaḥ shel ha-Zohar,” for a discussion of the Zoharic traditions concerning the preparation of the Shekhinah for her marriage with the Holy One, one of the bases of the custom of tikkun leyl shavuot. I have tried this many times and found it to be a marvelously successful day. Also, there is great success [in studying] on Sukkot in the sukkah. These times [I have] mentioned I have tried. I am speaking from experience." + ], + [ + "The Manner of Study", + "[In his study,] the student must combine fear and joy, as it is written, rejoice with trembling (Ps. 2.11). [He must] add modesty to these two virtues. The reason for the combination of these three virtues [is this]: He requires [the virtue of] fear lest he err and sin. Moreover, he is delving [in his studies] in the place of the flame of the fire of joy, which matter, I have heard, requires prayer [for success]. Also, the Torah certainly depends upon [the virtue of] joy.", + "Modesty is most important. [The student] should say, “Who am I? What is my life that I should pursue the mysteries of the divine Torah which the Holy One, blessed be He, has hidden from flesh and blood?” Moreover, who can speak of the qualities of the king, while the king is listening, and not be ashamed?", + "I almost believe that one must add to these three [qualities] regret for one’s spoiled youth1Cordovero states this regret with regard to himself in his introduction to Pardes Rimmonim. and for the various activities which constitute a divisive barrier [to esoteric knowledge]. In the book of Tikkunim they stated explicitly that sin is a shell [which prevents] the intellect from comprehending the esoteric.2Tikkunei Zohar. [Thus] when a halakhah escapes the enlightened [Kabbalist], he must occupy himself with the commandments, which are from the right [side],3The reference is to the “right side” of the sefirotic structure, which is the side of mercy and holiness. and then he will grasp the mystery. This is the essence of their statement. We have learned from this and are accustomed [to the practice] that when one fulfills a commandment and then goes to pursue the esoteric, that which had been difficult becomes revealed.", + "Also, a man should continually confess [his] sins with a broken heart. This certainly helps overcome the kelipah.4A reference to the forces of evil. We have found a discussion of some of these matters [in the Zohar,] section Naso at the beginning of the ‘Idra5For an interesting analysis of the ‘Idra, see Yehuda Liebes, “Ha-Mashiaḥ shel ha-Zohar,” The Messianic Idea in Jewish Thought (Jerusalem, 1977), pp. 87-236. (Zohar III, 127b-128a).", + "It was taught: Rabbi Simeon said to the colleagues: “How long will we sit in a place of one pillar? As it is written: It is time to act for the Lord (Ps. 119:126). ‘The days are short and the lender presses’ (Avot 5:9). All day the [divine] decree cries out, and they that harvest the field are few. They are the ‘ripe’ [grapes] of the vineyard, and they do not look and do not know properly where they are going. Enter, O colleagues, into the threshing floor (‘idra), dressed in armor and [bearing] spears. Hurry your preparations in counsel, in wisdom, in understanding, and in knowledge, with sight, with [strength] of hands and feet. Make king over you He who has life and death in His power. [That He may] decree words of truth, words which the higher holy ones hear and are glad to hear and know.”", + "Rabbi Simeon sat and wept and said: “Woe [to me] if I reveal [this], and woe [to me] if I do not reveal.” The colleagues who were present were silent. ", + "Rabbi Abba arose and said “If it pleases you, sir, [to reveal this matter] it is written, The secret of the Lord is to those who fear Him (Ps. 25:14). Now the colleagues do fear the Holy One, blessed be He. They have already entered the ‘idra concerning the Tabernacle.6Zohar II, 127a-146a. Some entered and some left.”", + "It was taught: The colleagues were numbered in front of Rabbi Simeon. Present were his son, Rabbi Eleazar, Rabbi Abba, Rabbi Judah, Rabbi Yose bar Jacob, Rabbi Isaac bar Hezekiah bar Rav, Rabbi Yose, and Rabbi Yessa.", + "They presented their hands to Rabbi Simeon and straightened their fingers. They entered a field among trees and sat.", + "Rabbi Simeon arose and said: “Let everyone place his hand on my breast.” They placed their hands, and he took them.", + "He commenced: “Cursed be the man who will make an idol and a graven image (Deut. 27:15).” Rabbi Simeon opened [his discourse]: “It is time to act for the Lord. They have made void your Torah. Why is it time to act for the Lord? Because they have made void your Torah.", + "What is [the meaning of] they have made void your Torah? It refers to the upper Torah,7A reference to the sefirah Ḥokhmah or Binah. which is voided if it is not observed properly.", + "Of the ancient of days8A reference to the sefirah Keter. it was said: Happy are you, O Israel, who is like you? (Deut. 33:29). It is further written: Who is like you, O Lord? (Exod. 15:11).”", + "He called Rabbi Eleazar, his son, and seated him in front of him. Rabbi Abba was on the other side. He said: “We are the sum of all. Up to now, the pillars have been established.”", + "They were silent. They heard a sound, and their knees knocked together. What was that sound? It was the sound of the Assembly on High gathering.", + "Rabbi Simeon rejoiced and said: “O Lord, I have heard your report and am afraid (Hab. 3:2). There it is proper to be fearful. We [, however,] depend upon love. Thus it is written: You will love your fellow as yourself (Lev. 19:18). You will love the Lord your God (Deut. 6:5, 11:1). And I have loved you, says the Lord (Mal. 1:2).”", + "From this passage it is clear that one requires great fear [of God to pursue] this science, particularly when one deals with the shi’ur komah.9On shi’ur komah, lit. the “measurement of [God’s] body,” see Scholem, Kabbalah, pp. 16-18. One also requires love [of God]. I have heard that the ancients used to sit upon the earth when teaching this science to students in order to make them [feel] humility and awe. This is proven in “The Secret of the Beard and Its Hair.”10Zohar III, 59b. ", + "I have also found some support for this in the Zohar, section Aḥarei Mot [III, 59b]. Rabbi Simeon and the colleagues went to the house of Rabbi Pinḥas. They went until they arrived at the house of Rabbi Pinḥas.", + "Rabbi Pinḥas went out and kissed him. He said, “We have merited to kiss the Shekhinah. Goodly is my portion!” He entered his house and made couches with awnings. Rabbi Simeon said, “The Torah does not require this.” He removed them and they sat. This is close to what has been said." + ], + [ + "From Whom Shall [the Student] Learn?", + "Previous [indications] in this matter [are] that one may not study Torah except from a messenger of the Lord of Hosts (Mal. 2:7), as our rabbis, their memory be a blessing, have taught.1Mo’ed Katan 17a: “If the master is like a ‘messenger of God,’ they should seek Torah from his mouth. If not, let them not seek Torah from his mouth.” They have also said that one should not learn from a magus.2Shabbat 75a: “He who learns one thing from a magus is worthy of death.” Besides that, there are two rules [to be followed] by those beginning in this science.", + "[The first is] that they should not study except with one who has conducted himself according to the principles I have outlined up to this point. This excludes [members of] the “erring” and “sinning” groups.3These are some different sections of the Zohar. For a complete listing of these sections, see Scholem, Major Trends, pp. 159-163. One should not learn from them, for I guarantee that [this science] will not be found among them at all. Moreover, [the student] would be [placing himself] in grave danger of losing his faith, for we have seen many men erring in many [of these] matters because they followed [the opinions of] these groups.", + "[Secondly,] he should attempt to study with one who has conducted himself as uprightly as possible, for in his hands are entrusted the treasuries of his Master. Let [the student] not chase after those who boast of their knowledge, for while their voices sound like the waves of the sea, they [actually] contain not even a fourth [of a log of wisdom]. I have experienced this many times.", + "The same [caveat] applies to some authors who compose their books with riddles and metaphors and rhymes so that their message is encumbered by much [extraneous] matter. We ourselves would not do this, God forbid. It is improper to place a blemish on sanctified things.", + "These are the books which one should stick to; [reading] them is praiseworthy. They are the compositions of Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, such as the Zohar, the Tikkunim, Ra’aya Mehemna, Shir ha-Shirim, Sabba, and Yanuka.3These are some different sections of the Zohar. For a complete listing of these sections, see Scholem, Major Trends, pp. 159-163. [Of the books of Rabbi Simeon’s] predecessors, [one can find] Sefer Yeẓirah,4Sefer Yeẓirah was attributed to the patriarch Abraham. Cf. Scholem, Kabbalah, pp. 23-30. the Bahir,5Sefer ha-Bahir was attributed to R. Neḥunya b. ha-Kanah. Cf. Scholem, Kabbalah, pp. 312-316. Midrash Ruth and Midrash Lamentations from the Zohar.6It is noteworthy that Cordovero considers these two works, normally associated with the Zoharic literature, to have emanated from a time prior to that of Rabbi Simeon bar Yoḥai, putative author of the Zohar. From [his] successors [one can find] the Midrash of the Scroll of Esther from the Zohar.7To date, no section of the Zohar proper dealing with Esther has been found. Cf. Scholem, Kabbalah, p. 219. Also [there is] the book Ma’ayan ha-Ḥokhmah, the Chapters of the Chariot, the Chapters of the Account of Creation, and similar works,8These texts, with the exception of Ma’ayan ha-Ḥokhmah, which I have been unable to identify, are texts of Merkavah mysticism. Cf. Scholem, Kabbalah, pp. 373-376. The work referred to as Ma’ayan ha-Ḥokhmah might be either the introduction to the magical text Shimmushei Torah, published by Jellinek in Bet ha-Midrasch 1, pp. 58-65, or, perhaps, one of the texts of the ‘Iyyun circle. [as well as] a few minor works of Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him. [The student] should stick with these works lovingly, and he will [then] succeed in [mastering] this science on condition that he delve deeply into them and [devote to them] exceptional study. He will then find explanations for most of what is to be found in the books of the latter commentators, which he need not consult. It is not our intention to declare these [latter works] unfit, God forbid, but rather to indicate for the [would-be] student the path which is short, though it seems to be long.9A similar tendency to disregard later Kabbalistic works can be found in a passage from the introduction to Sha’ar ha-Hakdamot, attributed to R. Ḥayyim Vital and printed at the beginning of Etz Ḥayyim and Sefer Oẓrot Ḥayyim. It states that the founders of Kabbalah, from R. Abraham b. David to Nahmanides, received true Kabbalah from the revelation of the prophet Elijah. However, the Kabbalistic works after Nahmanides, according to the fragment, should not be read, since they were based on human intellect and were not received either from earlier authorities or from heavenly beings (‘elyonim). Cf. Elliot Wolfson, “By Way of Truth,” p. 105, n. 6.", + "The reader should approach these books in two ways. First of all, he should review the texts many times, making notes in order to remember [his] studies fluently. He should not delve too deeply at first. Secondly, he should study the material with great concentration according to his ability. Thus the reader should have two permanent rules: (1) [To study] with concentration at the times mentioned in [part III] chapter 1. (2) [To study] with fluency according to his ability. At times [the proportions] should be increased and sometimes lessened, all according to the need of the hour and the [degree of] peace of mind. Thus [the student] shall go on his way confident of attaining the straight path.", + "Though it may seem to the student that he does not understand [the material], he should nevertheless not cease studying, for his Master will faithfully cause him to discover esoteric wisdom. For just as a father trains his son, so does the Holy One, blessed be He, grant merit to one who pursues this science bit by bit. I have experienced this innumerable times. There is proof for this course [of action] from the Zohar [passage] I cited in part I, chapter 5, with God’s help.", + "Should any subject in this science seem doubtful for [the student], he should wait, for in the course of time the matter will be revealed to him. The essential reward [for the study] of this science is [derived from] waiting for [the revelation of] the mysteries which will be revealed to him in the course of time. In several passages in the Zohar it is proven that oftentimes something which had been doubtful for them for a long time would come to them. Their saying was “We have searched all day for this word.”10I have not succeeded in identifying this passage from the Zohar. This is [also proven] in [Zohar,] section Ḥayyei Sarah, [where it states that the verse who works] for Him waits for Him (Isa. 64:3) was written for this [context].11Zohar I, 130b. We will cite [this] further on in part IV, chapter 3. Moreover, often [the student’s] knowledge of the treatises he previously [studied] will increase with the passage of time. [Something] similar is to be found in the Zohar.", + "It occurs to those who succeed in this science, that when they search these treatises many times, their knowledge will increase. In a similar context we say, There is no investigation without new [knowledge resulting]." + ], + [ + "How One Should Conduct Oneself [in Order] to Teach This Science to Others", + "One may not teach [this science] except to a person who serves God in cleanliness and purity. The following is found in the Tikkunim:1This passage is not to be found in the Tikkunei Zohar. It is found in Zohar Hadash (ed. Margaliot), 94b.", + "One must reveal deep mysteries to those who possess these good qualities.", + "However, he who reveals mysteries [of the Torah] to the wicked, it is as if he revealed the genitals of the Torah for the sons of Lilith, the evil maidservant, mother of the wicked evil multitude.2Lilith is the “queen” of the domain of evil.", + "He who reveals to them the secrets of the Torah causes the departure of the flow [of emanation] from the righteous Yesod, of whom it is said, The secret of the Lord is for those who fear Him (Ps. 25:14), and from the Shekhinah, as it is written, The water left the sea, and the river is dry and parched (Job. 14:11). At that time, the righteous below are entirely impoverished: bereft of the mysteries of Torah and poor in their bodies.", + "Those who reveal mysteries to the righteous cause the “righteous” [Yesod] and the Shekhinah enlightenment in the mysteries of the Torah, for “light’ (or) and “mystery” (raz) are [numerically] equivalent.3Both are equivalent to 207 in gematria, the sum of the numerical equivalent of their letters. At that time, the enlightened will shine like the splendor of the firmament (Dan. 12:13). This is all [we need to cite] for our purpose. ", + "[However,] the [following] points must be made:", + "1. They stated, “However, he who reveals mysteries [of the Torah] to the wicked,” and afterwards stated, “He who reveals to them … causes … the righteous.” Why did [the passage] not say “reveals the genitals of the Torah,” as was stated above? Alternatively, let it say in the first instance “causes the Righteous.” Why are there two differing [versions]?", + "2. It states, “causes.” However, the word “causes” is not exact. It ought to have stated, “makes the righteous,” for this is the very one who causes damage above.", + "3. “At that time the righteous below.” What is the reason for all this exposition? The remaining linguistic points will be covered in the commentary, with God’s help.", + "The reason that [the passage] declared, “Those who possess these qualities” is that they denote people in possession of the qualities of the righteous kings, seers, [and] prophets, masters of Torah, heroes [who are] pious, understanding, [and] wise; chiefs of the thousands of Israel. It was stated there that [the secrets of Torah] must be revealed to those who are the embodiment of these [sefirotic] qualities, occupy themselves with the commandments related to them, and whose souls are emanated from them. In other words there exists an obligation for one [who knows] to reveal the deep mysteries to them. In order to prove this obligation on the part of the knowledgeable person to teach one who fears [God], [the author] dealt with the opposite [situation] and derived the [positive] commandment from the prohibition [against teaching one who does not possess these qualities]. [The passage] states, “However, he who reveals mysteries [of the Torah] to the wicked,” meaning that he reveals “the genitals of the Torah.” In other words, Torah is [the sefirah] Tiferet. He who spreads the mysteries of the Torah among the wicked sins. For through Tiferet he spreads it to the “outside” ones, God forbid.4Evil gets its power from the same divine source as the sefirot. Since it would not derive power from divine emanation in the ordinary course of events, it must contrive to “steal” power from the sefirotic system, the rightful recipient. All the power of the wicked derives from the kelipot. Thus he who teaches him teaches the kelipot! This [teacher] spreads the mysteries of the Torah, which is Tiferet, and thus reveals the nakedness of the Torah “for the sons of … the maidservant.” The intention is to demonstrate how the wicked and the kelipah are as one, and though the wicked is the son of Lilith, the evil maidservant, it is all one—mother and children. For the soul of the wicked and the strength of his wickedness stem from his mother, the maidservant. Thus we have demonstrated how the king [Tiferet] strengthens and influences the “maidservant.” That is the meaning of “genitals of the Torah.” He who reveals mysteries [of the Torah] to the wicked actually does this!", + "As well, he has caused another action, “the departure of the flow [of emanation] from Yesod.” Because the king is cohabiting with the “maidservant” [Lilith], God forbid, he does not consort with the “mistress” [Malkhut]. It is thus accepted that [the wicked teacher] causes the removal of the flow [of emanation] from Tiferet to Yesod, since [Tiferet] is doing nothing other than cohabiting with the “outside” ones. Thus it would appear that he could not consort with the “inner” ones, the righteous Yesod, God forbid.", + "All this teaches that the mysteries of the Torah abide in Yesod. Thus [the sefirah] is called Yesod, [a combination of] the yod of the covenant and mystery [sod], which is the mystery of the Torah. Proof for this is [derived from the verse], The secret of the Lord is for those who fear Him; and His covenant to make them know it (Ps. 25:14). Thus “covenant” and “mystery” are as one. All this demonstrates that when mysteries [of the Torah] are spread among the “outside” ones, they are removed from the “inner” ones.", + "“The departure of the flow [of emanation] from [Yesod].” Thus the source of Yesod, which is Tiferet, removes itself, as has been explained. Since there is no [flow of] emanation in Yesod, he does not consort with Malkhut, as was said.", + "“And from the Shekhinah.” The proof from Scripture is the water left the sea. This means that the reason for the lack of water in the sea, which is Malkhut, is because the river, which is Yesod, is dry and parched. This proves that during the time that the “river” is dry, there can be no water in the “sea,” for it can receive no influx except through Yesod. Thus when [Tiferet] is separated from Yesod, it is likewise separated from the Shekhinah.", + "“At that time the righteous below.” A difficulty [which might be posed] is that [the passage] stated that because [the teacher] reveals mysteries [of the Torah] to the wicked, the river is dry, indicating that there will be no emanation at all. However, this is not exact. [The passage should] rather [state] that there will be no mysteries [to be found] in Malkhut since that [teacher] spread the mysteries to the “outside.” Why, then, should not the remaining [sefirotic] degrees of emanation receive their influx? That [possible difficulty] is why [the passage] specified “the departure of the flow,” indicating that there is no emanation at all. There is proof [from this passage] that there is no emanation or flow at all. [This situation] is caused by those people below who are impoverished both in body and in the mysteries of Torah. This indicates the absolute removal of emanation. They are thus absolutely impoverished.", + "After [the passage] dealt with the sin of one who reveals [mysteries] to the wicked, one can understand the opposite—the eminence of the righteous, for also this opposite, that did God make (Eccles. 7:14). [Thus] “those who reveal mysteries to the righteous cause the righteous.” By revealing the mystery to the righteous, [the teacher] causes emanation from the source on high, which is Tiferet, to Yesod. Thereupon Yesod clarifies these mysteries [in passing them] to Malkhut. This is [why the passage] states “cause the righteous,” which is Yesod, “enlightenment in the mysteries of the Torah,” which is the mystery of the emanation from Tiferet, termed “Torah,” to the Shekhinah. This is its path.", + "[The passage] states “cause” and not “enlighten” because what is happening is that the “righteous” himself enlightens the aspect of [one] who is righteous like him. Indeed “enlightenment in the mysteries of the Torah,” from Tiferet to Malkhut, is caused naturally, since a good quality increases and spreads of itself.", + "“Light and mystery.” This is problematic, because “mystery” rightly resides in Yesod, as was proven above. [However,] if this is true, how can these “mysteries” [also] stem from Tiferet? This [question] is why [the passage] stated that “light,” which certainly resides in Tiferet, is called “mystery” [raz] and is numerically equivalent to “light” [or]. Therefore “mystery” can reside in Tiferet, except that in Tiferet it resides in the recondite aspect of “light,” which is subtle, whereas in Yesod it partakes of the aspect of secret, which is more open and [able to be] revealed through the process of emanation.", + "The fact is that the [sefirah] Binah, which is above Tiferet, consists of one light. Binah influences the vav [of the Tetragrammaton] in the mystery of resh, which is Malkhut, the beginning [reshit] of the lower [beings]. Since the eminence of the revealer of mysteries is so great, he is obliged to entreat the “righteous” to reveal his secrets to him. This is [the meaning of] what was said at the beginning of the passage above, “One must reveal deep mysteries to those.” The phrasing implies necessity and obligation, as is known.", + "From this passage, behold the punishment of one who reveals secrets to an unworthy person as well as the eminence of one who reveals them to a worthy student." + ], + [ + "I have also found this in the Zohar, section ‘Emor:1Zohar III, 91a-b. Cf. Elliot Wolfson, “Circumcision and the Divine Name,” pp. 98, 103-105.", + "Rabbi Ḥiyya opened his discourse:", + "“Lord, when You went forth out of Seir; when You marched out of the field of Edom, the earth trembled, the heavens also dropped (Judg. 5:4).", + "Come and see. Worthy are Israel in this world and in the world-to-come, for the Holy One, blessed be He, delights in them, and they cling to Him and are called holy ones, the nation of God, until He caused them to rise to a high degree which is called ‘holy,’ as is written, Holy is Israel to the Lord (Jer. 2:3).", + "This is like that which we have taught. For from eight days2The reference is to circumcision, which is performed on the eighth day of life. Israel clings to Him through His Name and they are His, called by His Name below, as it is written, And who is like Your people, Israel, a unique nation on earth?’ (II Sam. 7:23, I Chron. 17:21).", + "The other [nations] do not cling to Him and do not follow His laws. The holy engraving is turned from them until they cling to the ‘other side,’ which is not holy.", + "Come and see: When the Holy One, blessed be He, wished to give the Torah to Israel, He [first] invited the sons of Esau.3Cf. ‘Avodah Zarah 2b. He said to them, ‘Do you with to accept My Torah?’", + "At that time, the Holy Land quaked and desired to go into the pit of the great abyss.", + "It said before him, ‘Master of the universe, shall the object of [your] love for the two thousand years prior to the creation of the world4Cf. Bereshit Rabbah 1:4. come to those who are not included in Your covenant?", + "The Holy One, blessed be He, said to it, ‘O Seat! O Seat!5The reference is to Malkhut. The covenant of the holy Torah will not come before them, as it is written, O Lord, when You left Seir, when You marched from the field of Edom, the earth quaked.’", + "Certainly the Torah, which is a holy covenant, will be given only to one who possesses a holy covenant.", + "He who grants the Torah to one who has not entered into the holy covenant falsifies two covenants.", + "He falsifies the covenant of the Torah, and he falsifies the covenant between the ‘righteous’ [Yesod] and the community of Israel, for the Torah was given for that place and not another.”6“That place” signifies the covenant of circumcision. “Another” refers to the uncircumcised.", + "Rabbi Abba said, “He falsifies three high places. He falsifies the Torah, falsifies the Prophets, falsifies the Hagiographa.", + "He falsifies the Torah, as is written, This is the Torah which Moses placed before the children of Israel (Deut. 4:44).", + "He falsifies the Prophets, as it is written, All your children shall be learned of the Lord (Isa. 54:13)—[yours] and not [those of] another!", + "It is [also] written, ‘seal up the Torah among My disciples’— [among] them and not others.", + "He falsifies the Hagiographa, as it is written, For He established a testimony in Jacob and appointed a Torah in Israel (Isa. 8:16). It is also written, Surely the righteous shall give thanks to Your Name (Ps. 78:5).", + "Who are these ‘righteous’? It is the righteous [Yesod] and the community of Israel [Malkhut]. He who has not entered into their covenant will not give thanks to His holy Name, which is the Torah.”", + "Rabbi Ḥiyya said, “When the Holy One, blessed be he, revealed Himself on Mount Sinai to give the Torah to Israel, the earth was appeased and rested satisfied. Thus it is written, the earth saw and was quiet (Ps. 140:14).”", + "We have to make the [following] points: ", + "1. It states, “The Holy One, blessed be he, rejoices in them.” Why this lengthy sentence?", + "2. “For Israel from eight days.” How does this prove all that was stated above?", + "3. Do we need reasons to justify and enumerate the order of separation [between holy and profane]?", + "4. “Come and see.” What is the connection between this matter and the preceding one? Thus, [for instance], “the Holy Land quaked.” How is the “Holy Land” connected with the giving of the Torah? It would have been better [to state] “the entire world,” for the entire world continues to exist only through the merit of the Torah.7Cf. Pesaḥim 68b, Nedarim 32a: “Eleazar b. Shammua said: Were it not for the Torah, heaven and earth would cease to exist.” Why, then, was the “Holy Land” specified?", + "5. “Desired to go into the pit.” Why was this stated? If the meaning was that it was under the waters of the abyss, why was it phrased so? Let [the passage rather] state, “desired to return to formlessness and void.”", + "6. “The Holy One, blessed be He, said … ‘O Seat, O Seat!’” He should have stated, “Land, Land”-for the Holy Land was [being addressed]. What does “seat” mean here?", + "7. [The passage] states, “He falsifies two covenants,” and then enumerates three: Tiferet, Yesod, and Malkhut. Also, how does he falsify these covenants?", + "8. What is the intention of Rabbi Abba’s statement and of his scriptural proof?", + "Now we will commence explaining this matter with God’s help. Rabbi Ḥiyya said, “Worthy are Israel in this world and in the world-to-come.” This means that they have a portion in this world, which is Malkhut, and in the world-to-come, which is Binah. This indicates [the greatness of] their level, [reaching up to] Binah.8Since Binah was one of the highest sefirot, and consequently relatively removed from human understanding, rising to that level was considered a very significant achievement. Regarding [the sefirot] which come between Binah and Malkhut, he also stated that “the Holy One, blessed be He, delights in them.” He [thus] gave a precondition to [Israel’s] coming nigh to holiness, stating that “the Holy One, blessed be He, delights in them.” That is similar to our saying, “He has chosen us from among all nations.”9This statement is found in the blessing for the Torah in the liturgy. Previous to this [election], Israel was equal to the other nations. However, “the Holy One, blessed be He, delighted in them” and preferred them and their portion to the other nations. Thus “they cling [to Him]”, referring to Israel’s “clinging” to God. This is similar to [the verse], I am my beloved’s, and my beloved is mine (Song 6:3). For the Holy One, blessed be He, loves Israel, and Israel loves Him.", + "Since the divine will desires them, and their will and “clinging” are directed toward Him, these [sefirot] constitute the first level of holiness for [Israel]. Afterwards in this manner [Israel] rises to [the level of] Tiferet, for such is the way from the perspective of His having chosen them. They cling to the Shekhinah, which chooses [them] for its needs and in order to unite herself with her husband, as [Scripture] states, You shall be My own treasure (Exod. 19:5). Afterwards, as they cling to her, they are [also] clinging to Tiferet, as [Scripture] states, You who cleaved to the Lord your God (Deut. 4:4), referring to Tiferet and ‘Ateret.10‘Ateret is closely connected with Tiferet in the following verses: Isa. 62:3, Jer. 13:18, Prov. 4:9 and 16:31.", + "For this reason [the passage] states, “They … are called holy ones,” referring to the holy nation [clinging] to Tiferet—“the nation of God,” as I have explained. They can thus move themselves [upward] through their occupation with the commandments and [their] clinging [to the divine] until they rise to [the level of the sefirah] Ḥokhmah, which constitutes the place of holiness. This is why [the passage] states, “until He caused them to rise to a high degree which is called ‘holy,’ as it is written, Holy is Israel to the Lord.” This is just as we have explained in the Zohar, section Mishpatim. Read it there.11Zohar II, 108b.", + "“For Israel.” There is a problem here concerning Israel’s entering into Malkhut and Yesod so that through “clinging” they might reach Tiferet, as we have explained. The answer [to this difficulty] is that “Israel from eight days.” Indeed the mystery of this commandment [of circumcision] is that of entering into Malkhut and Yesod, as is known concerning the recondite meaning of circumcision and the uncovering of the membrane. Thus [the passage] states, “They cling to Him through His Name.” The meaning of this is that “Him” is Yesod; “through His Name” signifies Malkhut in the mystery of [the divine name] Shaddai Adonai. Now once they grasp [the meaning of] these names, Shaddai and Adonai, they may afterwards grasp, through the Torah story, the [meaning of the divine] name YHWH. He who does not cling to these two names, though he may occupy himself with the Torah story, will never attain [meaning of] the name YHWH at all, since he has no [point of] beginning and entry [into this mystery]. Even if he should possess the Torah story, he does not “cling” to it on high. On the contrary, he does harm.", + "“[The other nations] do not cling to Him and do not follow His laws.” This refers to the establishment of justice and of good qualities, such as mercy, generosity, and silence, which our rabbis, their memory be a blessing, ascribed [to Him] in several places. These are His qualities, may He be blessed, and His laws which are apart from the [laws enumerated in the] Torah. Thus [Scripture] states, You shall walk in His ways (Deut. 28:9), just as He is merciful.12Cf. Sotah 14a.", + "With this [statement] he indicates the greatness of [Israel’s] preparation which the Creator prepared for them and [through which] He chose them. Through this they cling to Malkhut and afterwards, [possessed of] the holy sign [of circumcision], they cling also to Yesod.13Since the sefirah Yesod was a conduit between the “male” Tiferet and the “female” Malkhut, it was connected, by anatomical analogy, with the penis. Hence references to circumcision in Kabbalah were often connected with Yesod.", + "All this is an explanation for the earth’s quaking. [One might think], “Is Israel holy except through the Torah? If this is so, then anyone accepting the Torah will become holy.” Because of this [possible misinterpretation, the passage] said that it is not so. For apart from the Torah, [Israel] has a portion in holiness, in [divine] qualities, and in circumcision. Thus [the passage] stated, “Come and see.” The proof of [Israel’s] holiness is derived from the fact that the earth quaked. Were this not so, then what complaint could [the earth] have had other than the one we have outlined?", + "“He [first] invited the sons of Esau.” This has already been explained in the midrash, textually and conceptually. It will be explained in its place, with God’s help.", + "“At that time the Holy Land quaked.” It is well known that the Land of Israel and the Torah have a closeness and a relationship similar to that of the life-force to the heart. For the Torah constitutes the life-force of the world, as [the liturgy] states, “He planted eternal life in our midst.” The life-force and the soul dwell in the heart and its essential workings are there. Thence it spreads to the rest of the body. The same is true of the Torah. Its essence is in the Land of Israel, and many commandments are dependent upon [the land].14Many of the Torah’s commandments are only binding upon Jews living in the Land of Israel. There is no doubt that it is more meritorious to perform the commandments in the Land [of Israel] than outside [the Land]. Thus [the performance of] the commandment does not [require] leaving the “dwelling place of the heart.” This is the case with the sacrifices.", + "Thus, knowing this background, when the Land of Israel thought that the Torah would be given to the sons of Esau, the earth quaked and said, “What will come of this is that the Land of Israel will be given to those who [merely] observe the Torah, which is an [earthly] throne directed toward the Land on high.” Thus it [will have been] given to the ‘outside’ ones, among the kelipot. This is why [the passage] stated: “[It] desired to go into the pit of the great abyss.” That is to say, it thought that it was abandoning its holiness to [become] the dwelling place of the “outside” ones, whose place is in the “pit of the great abyss.” Thus the impure would15The text literally states “would not enter.” However, the sense of the passage requires a positive sentence. enter [the Land] to defile the holy. For this reason it was necessary that she leave her place for the “outside.” On this account He sat her down [on] “the seats,” etc. He said, “Do not think that you are a seat for the ‘outside’ ones, God forbid. You are [rather] ‘seats,’ the place of the throne of Glory. Enemies and ‘outside’ ones will not rule over you, as it is written, I am the Lord. That is My Name; I will not yield My glory to another (Isa. 42:8). When you see me take the Torah to Seir and Paran and similar [places], it appears to you that I would be obliged to give the Torah to them so that the world will not be destroyed if Israel does not desire to accept it.16Cf. ‘Avodah Zarah 3a. This is not so. On the contrary, a thousand worlds will be lost and My Torah will not be given into their hands, God forbid.” This is because it would constitute a desecration of the place of Torah, which, as is known, is Tiferet.", + "“He falsifies two oaths.” This has already been explained in the previous passage, for an imperfection in Yesod and Malkhut is the same as one in Tiferet. Therefore it states, “He falsifies two pillars.” Now the first imperfection in Tiferet puts it in the category of the “nakedness” of Torah, which we have explained in the previous section. The second [imperfection causes] the two qualities of Yesod and Malkhut to be empty of emanation. That is why it states that “he falsifies the Torah,” as I have explained. For the Torah is not worthy of being in force except where Yesod and Malkhut exist.", + "“He falsifies the pillar of the righteous [Yesod] and the community of Israel,” for the Torah was given for this place—of Yesod and Malkhut—and not for another, which is the place of the sons of the handmaid and of the foreskin, as we have explained. In other words, there is an obligation [to give Torah] in this place and not in another. [This signifies] the negation of the “outside” ones. Therefore one who gives [Torah] to the “outside” causes it to leave its proper place and places it among the “outside” ones.", + "“Rabbi Abba said, ‘He falsifies the Torah,’” which is Tiferet, “falsifies the Prophets” , which are Nezaḥ and Hod, “and falsifies the Hagiographa,” which are Yesod and Malkhut. This was stated as a proof that just as the Torah is divided into three parts— Torah, Prophets, and Hagiographa—so he who causes the Torah [to dwell] among the “outside” ones does damage to these three [sefirotic] “places.” After that, by giving the Torah to the “outside” ones, he certainly [would] cause damage to these three “places.”", + "[Scripture] states, This is the Torah which Moses placed, meaning Tiferet. Where was it placed? Before the children of Israel (Deut. 4:44), signifying Nezaḥ and Hod. Were the Torah to be given to the “outside” ones, it would be damaged and not be [fit] to be put in the holy place.", + "“He falsifies the Hagiographa,” as it is written, All your children will be disciples of the Lord (Isa. 54:13). They are [thus] disciples of the Lord and of no one else. That is to say, Nezaḥ and Hod can be termed disciples of the Lord. [Thus] when [Scripture] states all your children, referring to the children of Israel, [it means that they constitute] a foundation for Tiferet. These and no other are the disciples of the Lord. One who replaces them with others certainly causes harm.", + "[Scripture] further states, Seal the Torah with My disciples (Isa. 8:16). This means that only the “disciples” are worthy of the dwelling place of Torah, which is Tiferet. He who replaces them with others causes them harm.", + "“He falsifies the Hagiographa,” as [Scripture] states, He established a decree in Jacob (Ps. 78:5). There is no doubt that “Jacob” refers to Malkhut, for there is a difference between “Jacob” and “Israel,” as I explained in the book Pardes [Rimmonim].17Pardes Rimmonim, sec 23, chap. 10, s.v. ya’akov. The sefirotic meaning of “Israel” is Tiferet. Cf. Zohar I, 148b. Since [Scripture] states He established a decree in Jacob,” it means that none is worthy of fulfilling the “decree” except for that which is “Jacob.” If this is so, then he who brings in “others” causes harm, referring to him who teaches the children of Lilith, the evil maidservant.", + "Because proof is given here only with reference to Malkhut, [Scripture] also included Yesod in this category when it stated, Surely the righteous (Ps. 140:14), which designates the “righteous” [Yesod] and “righteousness” [Malkhut] and refers to their union. They will instruct [refers to] one who cuts and circumcises, as I have explained.", + "It is clear from this passage that one is obliged to shun the Torah instruction of one who is not worthy, particularly with reference to [its] mysteries, as I explained in the previous chapter." + ] + ] + }, + "PART IV": { + "Subject": [ + "On the Superiority of This Science to the Other Portions of Our Holy Torah" + ], + "": [ + [ + "The superiority of this science was related in the Zohar at the end of the ‘Idra1‘Idra literally means “threshing floor.” It is the title of one of the most significant sections of the Zohar in which esoteric secrets of Torah are revealed. For a full discussion of the significance of the term, see Matt, Zohar, p. 278, and Yehuda Liebes, Perakim be-Millon Sefer ha-Zohar (Jerusalem, 1982), pp. 93-107. in section Naso.2Zohar III, p. 144a.", + "It was taught: Rabbi Simeon cried, raised his voice, and said: “Woe.” With these words which are revealed here, the comrades of the ‘Idra were hidden away for the world-to-come, and they were removed from this world. It is proper… (This] is what we glean from [the passage’s] contents:", + "1. Did Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, believe that the removal of these righteous men constituted a true judgment [in response to] the revelation of the esoteric mystery of the Godhead [at the ‘Idra]? Even if [God] repented of [this judgment], since the intention [of R. Simeon and his colleagues] was for the sake of heaven, nonetheless this testifies to the greatness of the statement in that it was possible that the righteous ones would have been removed for the sin of revelation were it not for the aforementioned reason.", + "2. That he was informed that their souls had cleaved to higher [worlds] and that they died with a “kiss.”3Death by a divine “kiss” was considered the best possible way to die. Baba Batra 17a. Cf. Maimonides, Guide of the Perplexed 3.51. This would not have occurred through the study of the other portions of our holy Torah; only from [the study] of this science, which deals with divinity. [This subject] possesses great [power with respect to] cleaving [to higher worlds]. There is no doubt that a man’s soul will cleave in the upper world according to his occupations in the lowly world. From [man’s] unworthy actions we can learn concerning worthy actions in order to differentiate the superior portion of [divine] service from the remaining portions of service.", + "[Thus] when a man makes up his mind to turn to the crooked path, it is said of him, He pays a man according to his actions (34:11). This means that if one comes to contract impurity, they open the gates [of impurity] for him and make him impure.4Cf. Shabbat 104a, Yoma 38b. [It happens] similarly for [one who chooses] the straight path: they lead him according to his path. Thus [one] service [of God] is superior to another, one portion superior to another, just as heaven is higher than the earth. Thus one who is occupied with divinity will doubtless cling more [to God] than [would have been the case] had he occupied himself with the other portions of the Torah, even though the Torah is entirely divine and consists entirely of His names, may He be blessed.5Zohar I, 11a. Cf. Scholem, On the Kabbalah and Its Symbolism, pp. 32 ff. Cf. also Moshe Idel, “Tefisat ha-Torah be-Safrut ha-Hekhalot ve-Gilguleha ba-Kabbalah,” Jerusalem Studies in Jewish Thought 1 (1981): 23-84.", + "3. When a man engages in this science, angels and righteous [souls] from the Garden of Eden will accompany him. This is not the case with the other disciplines of Torah. [Rabbi Simeon] taught this when he said, “They did not look upon any place which did not bring forth fragrance.”6This is a continuation of the passage of the ‘Idra cited above, n. 2. This is a reference to the fragrances and perfumes of the Garden of Eden. This matter will be further exposed and revealed in the Tikkunim and the other sections of the Zohar. We will explicate it further, with God’s help.", + "4. The pursuit of this science constitutes [the reason for] existence in the world, its life-force and its nourishment. This is what Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, meant [when] he stated: “The world is blessed for their sake.” This is clear without a doubt, for pursuing [the study of] divinity causes clinging [to God]. When one clings to the Emanator he will surely be subject to emanation. [Thus] because of this science the world will receive great emanation.", + "5. [The passage] also teaches the great superiority of those who engage in this science over their colleagues. For in the time of Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, there were a number of tannaim7The tannaim were the rabbis of the Mishnah, among whose number R. Simeon b. Yoḥai was counted. and pious people. Nonetheless [Rabbi Simeon and his colleagues] were superior to the others in their generation by far. [Thus] he said, “We seven are the eyes of God.”8This is another continuation of the ‘Idra. The “seven” refers to R. Simeon and his colleagues, and contains as well an allusion to the divine power which sustains the earth. Cf. Matt, Zohar, pp. 284-285. This refers to their constituting a foundation for the seven higher sefirot. He informed him that Rabbi Simeon was the seventh, who rose above all and influenced all. [Rabbi Simeon’s] eminence was also explained in [Zohar] section Bereshit. He was certainly exalted after he had plunged into the pursuit of [this] science and had abandoned almost completely the ways of exoteric learning, though without doubt he devoted a large proportion of his activity to it.", + "6. [The passage] also teaches the eminence [of Rabbi Simeon and his colleagues]. They were more praiseworthy than the ministering angels, though they possessed [both] body and soul. Thus [the passage] stated, “We are perplexed.” [We learn this] also from Elijah’s reply to him. [The passage] also testifies that the ministering angels were gathered at the behest of the Most High to go among them, though this eminence cannot be given a definite value. ", + "I realize that the reader will question [this exposition] and say, “Have you seen this madman who imagines that the people of our generation can attain this lofty eminence! This is only pride of heart.” I would answer him, “Brother, it is not our intention, God forbid, to liken [ourselves] to them [or] even to the hooves of Rabbi Pinḥas’ ass.9This is another expression of the notion that contemporary wisdom cannot compare with that of the ancients. The reference to R. Pinḥas’ ass is an echo of the Talmudic saying: “If they [the ancients] were as sons of angels, then we are as sons of men, but if they were as the sons of men, then we are as asses, and not like the ass of R. Ḥanina b. Dosa or R. Pinḥas b. Ya’ir but rather like ordinary asses.” Shabbat 112b. However, we must also consider that the level of exoteric Torah study is not what it was then. Moreover, even if we compare to them from afar, like the light of a darkened star before [the light of] the sun, our pursuit of this science [is still superior] to our pursuit of the exoteric meaning [of Torah].”", + "Our intention is that one who has pure eyes should also grasp this branch of science and not desist [from his effort]. However, he should [also] not desist, God forbid, from occupying himself with [the study of exoteric] laws, which is work [for the sake of] heaven, as I explained in part I, chapter 6." + ], + [ + "Having expatiated on the eminence of this science following an exoteric method, we will continue [in the realm of] the esoteric. In the Zohar on the Song of Songs1Zohar Ḥadash 61d. we find:", + "The song of songs, which is Solomon’s (Song 1:11). Worthy is the generation in whose midst rests high wisdom. The time when the Holy One, blessed be He, desires to reveal on earth that which He has not revealed to the lofty angels.", + "What are these [mysteries]? The secrets of wisdom of the high engraved name.", + "For the holy names were not given to the [angels] but [rather] were given to the sages on earth.", + "The [angels] worship and say, O Lord, our God, how great is your Name throughout the earth; You have covered the heavens with Your splendor (Ps. 8:2).", + "These are the mysteries of the engravings of the holy names which are revealed on earth. The praise of [these holy names exists] upon their heavens.", + "All these [angelic] beings come and praise this fact that He revealed on earth that which He did not reveal to them.", + "From this [passage], it becomes clear that the praise which the ministering angels give to the Holy One, blessed be He, does not concern the other portions of the Torah at all, but rather only the mystery of the Name. Moreover, there is no doubt that one who is occupied with the mystery of the Name causes praise of the Holy One, blessed be He, from the mouths of His angels. This is not caused by one who occupies himself with the other portions of the Torah. It was made clear innumerable times in the Tikkunim that the eminence of the masters of Kabbalah is much greater [than that] of the masters of Scripture and of Mishnah. It is clear from several sources that the masters of Scripture have an eminence in the mystery of the [World of] “Making,”2‘Olam ha-’Assiyah, the lowest of the four sefirotic “worlds,” on a par with Scripture, the most elementary form of Judaic learning. [that] the masters of Mishnah [have an eminence] in the mystery of the [World of] “Formation,”3‘Olam ha-Yeẓirah, the next in the hierarchy of “worlds.” and [that] the masters of Kabbalah [have an eminence] in the mystery of the [World of] “Creation.”4‘Olam ha-Beriyyah, the next higher “world.” On the nomenclature of these “worlds,” cf. Isa. 43:7: “Everyone that is called by My name, for My glory have I created him; I have formed him; I have made him.” This means that the control of the flow of emanation from above to a person [is regulated] according to his occupation in this world. Thus, since the mystery of Scripture inheres in the mystery of the lowest garment of Torah—the stories—[the master of Scripture’s] flow of emanation derives solely from the place of “Making.” One who occupies himself with Mishnah—that is, the six Orders of Mishnah, consisting of a commentary on the concealed [matters] in the physical Torah and similar matters of [scriptural] exposition—partakes of the mystery of “Formation,” as is made clear there. Therefore he derives his flow [of emanation] from the [World] above that of “Making,” which is “Formation.” The masters of Kabbalah receive more [emanation] from the mystery of the innermost garment, the soul [of Torah] that clothes itself in the commandments, which is the secret of the [World of] “Creation.” [Even] the enlightened will be unable to comprehend this matter unless he first examines the book Pardes [Rimmonim] in the section Abya.5Pardes Rimmonim, sec. 16. In that place, we have [discussed this matter] at length with God’s help.", + "[Kabbalah] also possesses a second advantage [over the rest of Torah] which is [so intimately] connected with the first that they nearly constitute one. This is that the soul (nefesh)6The lowest form of the soul. of one who pursues [the study of] Scripture exclusively stems from [the World of] “Making” and no higher. One who occupies himself with Mishnah rises to the level of [the World of] “Formation,” and from [that World] the spirit (ruaḥ)7A higher soul-form. descends upon him. The level of one who pursues [the study of] Kabbalah inheres in the mystery of [the World of] “Creation.” It is from there that the soul (neshamah)8The highest form of the soul. comes to him.", + "There is yet another advantage on top of this. According to the amount of [the master of Kabbalah’s] labor he may attain the level of soul [deriving from the World of] Emanation.9The highest of the four sefirotic “worlds.” This is the mystery of the “continuation” which was mentioned above. According to the capacity of [the Kabbalist’s] soul is the measure of his “continuation,” as is made clear in the book Pardes [Rimmonim] in the sections on “soul”10Cordovero, Pardes Rimmonim, sec. 31. and “intention.”11Ibid., sec. 32. “Intention” refers to the consciousness that the action one is about to undertake is done for the sake of fulfilling a divine commandment. Study these.", + "[The master of Kabbalah] also possesses a third advantage which is entwined in the two preceding ones. That is, one who serves [God] according to the plain meaning [of the Torah] and is drawn after it alone is classified according to the esoteric significance of the term “servants,” as it is written, For it is to Me that the children of Israel are servants; they are My servants (Lev. 25:55). He who occupies himself with Kabbalah and serves [God] according to the way of Kabbalah in the recondite meaning of the “intention” of the commandments is called “son.” Thus [Scripture] states, You are sons to the Lord your God (Deut. 14:1). There are many similar [verses], such as My firstborn son is Israel (Exod. 4:22). These praises are elaborated upon in the Tikkunim, the Ra’aya Mehemna, and countless times in the pikkudin.", + "[The Kabbalist] has yet a fourth advantage, for one who pursues the plain meaning [of the Torah] is liable to err in the intention of his prayer, thinking that God, may He be blessed, is capable of change, will, love, and similar things. Thus when he says [in prayer], “You chose us from among all the nations, You loved us and desired us,” the poor fellow thinks that God relates to him through love. From this it follows that He could also relate to him through hatred, as [Scripture] states, I loved you, said the Lord … and I hated Esau (Mal. 1:2-3). He would also be led [to believe in] many changes [in God]. This [notion with regard] to the First Existent certainly constitutes a false belief. Would that this person not add [further] transgression to his sin. [On the other hand,] he who pursues [the study of] Kabbalah knows the nature of the sefirot and regulates his divine service through them and the high providence. He will adjust his intentions as is proper. Only one who has arrived at [this knowledge] will attain this advantage.", + "[Kabbalah] enjoys also a fifth advantage. One who prays like a day-old baby (in accordance with the opinion of some latter-day [authorities] who have dismissed the pursuit of this science and whom I will not name) will doubtless not receive except [that which pertains] to a day-old baby. Thus a baby does not understand the need for clothing or for acquiring that which is necessary for true happiness. All his effort is given to unnecessary matters, from which one derives neither wholeness nor its opposite, such as cravings and merriment and “running to the sound of the drum”12Mo’ed Katan 9b.—i.e., material things. [However,] he who concentrates his mind [in prayer] like an elder will be answered according to his understanding. He will receive according to the attainment of his understanding. If in his requests [in prayer], he concentrated on the benefit of the Shekhinah, without a doubt all the emanation [reaching him] will be there in the lofty light. Between these [two worshippers] there exists a difference [so great] that the mind cannot grasp it. This matter will become clear to the reader after he delves a bit into this science, with God’s help.", + "There is yet a sixth advantage. A number of sections, commandments, and interpretations of our holy Torah are astounding to the reader and difficult to properly comprehend. However, when the reader becomes accustomed to this science, all these matters will be clarified for him beyond any doubt. Gates which were shut in the face of ordinary investigation will be opened. He will also find it easier [to comprehend] some interpretations of our holy Torah, as is known from the sayings of our rabbis, their memory be a blessing, without a doubt.", + "[The Kabbalist] also possesses a great advantage more valuable than all [the others] and which persists in the world of souls, as is explained in the Zohar, section Ḥayyei Sarah.13Zohar I, 130b.", + "Worthy are those righteous for whom much good is stored away for that [future] world.", + "[In that world] the innermost place of all of these is [reserved] for those who know the secret of their Master and know to cling to Him daily.", + "Of these it is written: No eye has seen [them], O God, but You, who act for those who trust in Him (Isa. 64:3). As Scripture says: [Elihu] waited out Job’s speech (Job 32:4).", + "This [refers to] the ones who urge themselves [to understand] the word of wisdom and [examine it] fastidiously. They wait upon it to understand the truth of the word and to know their Master.", + "These are the ones whom their Master praises every day. These are the ones who come among the lofty holy ones. They enter into all the lofty gates. There is no one who will prevent them. Happy is their portion in this world and in the world that is coming.", + "From this [passage] there is another proof that the essence of [Scripture’s] statement Know the God of your father (I Chron. 28:9) refers to the pursuit of this science. [Thus the passage] stated, “to know their Master.” It also appears that one must pursue the knowledge of hidden things with great punctiliousness, concentration, and analysis. This is the opposite [of the opinion] of would-be Kabbalists in our generation who say that one need not be exact in this science." + ] + ] + }, + "PART V": { + "Subject": [ + "On the Virtues of This Science Beyond [Those of] the Other Portions of Our Holy Torah" + ], + "": [ + [ + "The first virtue (of Kabbalah] is that when a man occupies himself with (divine] attributes1A reference to the sefirot. his words have ramifications on high and the sefirot arrange themselves in accordance with the matter he is pursuing. [This is] conditional on the requisite purity and knowledge [residing in] him. Thus have they explained in the Zohar, section Naso in the ‘Idra, when Rabbi Simeon and his colleagues completed all the adornments of the Ancient of Days.2A reference to the sefirah Keter in its connection with Eyn Sof. There it states:3Zohar III,134b.", + "Rabbi Simeon said to the colleagues: “When we will arrange this canopy, which you see upon us, I see that all the adornments have fallen in its midst and they shed light in this place.”", + "One curtain of the holy light was spread on four pillars in the four directions.", + "One pillar stood from below to above, and there was one shovel in its hand.", + "And in the shovel there were four diverse openings [situated] on all its sides.", + "They grasped the curtain and brought it down from above to below. The same for the second pillar and the third and the fourth.", + "Between each pillar there were attached eighteen legs of the pillars which were lighted with the candle which was engraved upon that covering. Similarly for the four sides.", + "We see these adornments shed light on it, for the words from our mouths were waiting to be crowned and to arise each one to its place.", + "When [the word] was adorned in our mouths, each one left and was crowned and adorned in that adornment which had been adorned here from all our mouths.", + "At the time when all of us opened our mouths to adorn in that adornment, that adornment would sit and wait for the word which will come out of your mouths. Then it leaves for its place to be crowned and is crowned.", + "All the angelic supporters [of the heavenly throne] from this side and from that side rejoiced, since they had heard that which they did not know and they listened to your voices. How many [angelic] chariots were present here on your account.", + "Worthy are you for the world that is coming. For all these words which emerge from your mouths are holy words, all proper words which do not diverge to the right or left.", + "The Holy one, blessed be He, rejoiced to hear and discern these words until He completed the judgment that in the world that is coming you will say another time all these holy words. Of you it is written:", + "Your mouth is like choicest wine. Let it flow to my beloved as new wine gliding over the lips of sleepers (Song of Songs 7:10).", + "Even in the world that is coming his lips will move before him.", + "From this [passage] the eminence and virtue of [this] science is established. For just as a man brings forth words from his mouth and arranges them, so the sefirot are arranged on high. Accompanying this is another virtue: that he will occupy himself with that matter in the world-to-come. This is the secret meaning of the saying of [the sages], may their memory be blessed, “His lips move in the grave.”4Yevamot 97a. Cf. Yerushalmi, Shekalim 2a; Pesikta Rabbati 2:5. It seems, indeed, that this refers especially to this science. Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, explained this in another place.", + "The reason for this matter is that when a man’s soul leaves [him], without doubt it will attach itself to the place which it enlightened when it was living its life. Therefore the mystery of awakening is the aforementioned illumination, when the soul leaves to receive its reward. This is called, in bodily terms, moving [lips] in the grave. Similarly the soul [enjoys] this eminence on high. Even if we admit that this may also occur [regarding Torah interpreted] according to its plain meaning, there is no doubt that with regard to Kabbalah the [illumination] rises to a sublime level.", + "[Kabbalah] also possesses a third virtue. It is that the one who pursues this science will know how to unify his Master and to serve him with a complete heart. Thus Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, explained in [the Zohar], section Be-shalaḥ.5Zohar II, 57a. The Lord is near to all who call Him, to all who call Him with sincerity (Ps. 145:18).", + "What does with sincerity mean? It is as they have explained: —That he know to unify the Holy Name as is proper. This is the service of the Holy Name.", + "One who knows to unify the Holy Name sustains [the nation which is] unique in the world, as it is written: And who is like Your nation Israel, a unique nation on earth? (II Sam. 7:23).", + "Therefore they interpreted: Any priest who does not know how to unify the Holy Name as is proper, his service is no service.", + "For all depends upon him, both the upper service and the lower service.", + "He needs to concentrate his heart and his will in order that upper and lower beings alike be blessed.", + "It is written: When you come to see My face (Isa. 1:12).", + "Each son of man who comes to unify the Holy Name and does not concentrate his heart and will with awe in order that [both] upper and lower [beings] be blessed through him, they throw his prayer outside, and all announce evil of him.", + "The Holy One, blessed be He, says concerning Him: When you come to see my face.", + "[The verse] should have stated, to see My face. What does to see [signify]?", + "Rather all those faces of the King are hidden in the depths beyond the darkness.", + "All those who know how to unify the Holy Name properly split all those walls of darkness, and the face of the King are seen and illuminated.", + "All are blessed—upper and lower [beings]. Similarly blessings are found in all the worlds.", + "Thus it is written: When you come to see My face … who asked this of you? ", + "What does [the verse] come to teach? That he who comes to unify the lofty Name needs to unify from this crown, as it is written:", + "With this shall Aaron come to the holy place (Lev. 16:3)—in order that these two, the righteous [Yesod] and righteousness [Malkhut] should unite as one.", + "In this union [is found] blessing in order that all should unite upon them.", + "These are called [as in] that which is written: Happy is the man You choose and bring near to dwell in Your courts (Ps. 65:5).", + "If he comes to unify the Holy Name and does not concentrate his heart and will on [the unification] with awe, the Holy One, blessed be He, says:", + "Who has asked this of you—to trample My courts?", + "Certainly blessings will not be found among them. On the contrary, judgment inheres in them, which is found in all.", + "From [this passage] it appears that the service of one who does not know how to unify [the Holy Name] is no service. From this it is also clear that the prayer of one who does not know how to unify properly is unfit. One will not discover this matter except through the deep pursuit of this science, with God’s help.", + "[Kabbalah] has also a fourth virtue. It is that a man possesses a portion [of the Worlds of] Making, Formation, Creation, and Emanation. All is according to the merit of his deeds, as we have explained in the book Pardes [Rimmonim] in the section on “Soul.” Now the portion [of the World of] Making is clothed in the mystery of the performance of the physical commandments. The portion [of the World of] Formation [is clothed] in the mystery of the intention of the commandments according to their plain meaning. From the [World of] Creation and higher, [the portions] will only be clothed in the mystery of Kabbalah and in [the person’s] concentration on it, as we have explained in the aforementioned [section of the] Pardes [Rimmonim]. Without a doubt he who has not pursued this science will be unable to complete the aforementioned portion in any other way, [even] if he is worthy of it." + ], + [ + "The fifth virtue [of Kabbalah] is that one who pursues this science will know how to explain several matters in the Torah which are difficult for those who rely upon the plain meaning [of Scripture], such as superfluous letters, ones which are written but not pronounced or pronounced and not written, and similar [cases].1The Biblical text, as preserved by the Masoretes, contains numerous cases where a grammatical analysis required that the text be modified. Since the text itself was sacrosanct, the purpose was achieved in these ways. For example, in the verse You will bring them and plant them (Exod. 15:17), there is a superfluous vav. Similarly [in the verse] You will bring upon them fear and dread (Exod. 15:16). The word “fear” [‘ematah] should have been written without the superfluous tav. In the Zohar, section Be-shalaḥ, it was explained in this way:2Zohar II, 59b.", + "You will bring upon them fear (‘ematah) and dread.", + "The verse should have read fear (‘emah).", + "What is the significance of ‘ematah?", + "For you have no word or letter in the Torah which does not contain lofty mysteries.", + "Said Rabbi Simeon: It is as if [it referred to] the fear of the Shekhinah. In the same manner [we interpret] you will bring them (teviamo).", + "[Scripture] should have used [the form] teviam. What does teviamo signify?", + "The Holy Spirit said concerning the last generation which Joshua circumcised,3Cf. Josh. 5:2-9. among whom was revealed the revelation of the holy sign of the Name of the Holy One, blessed be He. For those clung to Him through the letter vav4The letter vav symbolized the sefirah Yesod, which Kabbalists connected with circumcision. Cf. Elliot Wolfson, “Letter Symbolism and Anthropomorphic Imagery in the Zohar,” Jerusalem Studies in Jewish Thought 8 (1989): 172. and are worthy to inherit the land, as it is said:", + "When your nation are all righteous, they will inherit the land forever (Isa. 60:21).", + "All those whom [Joshua] circumcised, to whom was revealed the holy sign, and those who guard [it] are called righteous.", + "For that reason, they will inherit the land forever.", + "Therefore, teviamo contains a superfluous vav.", + "Teviamo is [spelled] plene. ", + "[Thus] you have no word or [even] the smallest letter in the Torah which does not contain in itself lofty mysteries and holy wisdom.", + "Happy is the portion of those who know it.", + "If one should ask this question of a grammarian, he would answer that [the preceding examples] are among the letters which are [seemingly] superfluous. In our opinion, one who says that there is a superfluous [yeter] letter in the Torah should have his teeth taken out [yutru] if [he says it] deliberately. If [he says it] in error, then his Master will forgive him.", + "The sixth virtue [of Kabbalah]: There are words in the Torah which are improper and ungrammatical according to [their] simple meaning. Thus the Torah states, Inscribe this in a document as a reminder, and read it aloud to Joshua (Exod. 17:14). By the [Temple] service! One of those who aspired to [divine] service asked me, “What does it mean, and read it aloud to Joshua? [Scripture] should have stated, ‘speak to Joshua.’ For and read it aloud [seems to] indicate that he [actually] wrote the section and placed it, God forbid, into his ears.” I replied to him in a plain manner that the Torah speaks in the language of the sons of men, for thus would a man speak to his fellow concerning the strengthening of the [divine] command. He replied, “I will not believe that there is not something here that is not known to us, through which the wording would become proper.” I said [of him] to one who knows the science [of Kabbalah], “To [men like] these I apply [the verse] [Behold,] the tears of the oppressed, and they have no comforter (Eccles. 4:1),” [referring] to those for whom the words of Torah are oppressed and stolen from their minds. [Then] I explained the matter in the way of truth, as will become clear in its place, with God’s help.", + "The seventh virtue [of Kabbalah] is that he who pursues this science and fills his mouth with joy because of it, will without doubt fill his heart with fear of heaven and fear of sin, and will redouble his efforts in [divine] service. This is indubitable. For even the reading of the words of the Zohar will bring a man joy of the soul in the fear of God, as if he pursued [his studies] with the righteous in the Garden of Eden. And if the person himself does not see [it], his “constellation”5Cf. Megillah 3a, Sanhedrin 94a. does, for there is no doubt that this is the essential pursuit of the Torah among the righteous in the Garden of Eden.", + "The eighth virtue [of Kabbalah] concerns that which I myself have experienced, especially in the matter of “exiles.”6Cordovero wrote a book containing the Kabbalistic interpretations which were revealed to him during these “exiles.” It was published as Sefer Gerushin (Venice, ca. 1602). For we would “exile” ourselves to the field with the divine Rabbi Solomon ben Alkabetz7Solomon ha-Levi Alkabetz (ca. 1505-1584) was Cordovero’s brother-in-law and his teacher in Kabbalah. the Levite, may God preserve him, to occupy ourselves with the verses of the Torah extemporaneously without study in depth. [Then] many times matters were innovated which no one could understand unless he saw or experienced the matter. The gifts which I received in the “exiles” and which came into my portion through God’s grace to me I will write down in a separate composition, dividing them into chapters one by one with God’s help.", + "The ninth virtue [of Kabbalah] is something I have also seen through experience. If one concentrates in prayer according to the way of truth, the matter [he is praying for] will be accomplished of itself. The “outside” ones have no power to interrupt it through vain thoughts, as will happen to a man who concentrates [in prayer] according to the way of the simple meaning. The reason for this is that the simple meaning is in the place where the kelipot can reach. Thus the “outside” one’s accusations can hold sway there. However [if one prays] according to the way of Kabbalah, [the “outside” one] has no sway at all there.", + "The tenth virtue [of Kabbalah] is something that I have tested and experienced. [It is] that he who has not entered into the holy covenant will never master this science.8This refers to the phenomenon of Christian Hebraists encountering the Kabbalah and appropriating it for Christian theological purposes. Cf. Joseph L. Blau, The Christian Interpretation of the Cabala in the Renaissance (New York, 1944). Cf. also Elliot Wolfson, “Circumcision and the Divine Name,” pp. 103-106. Even if they speak of and discourse upon the sefirot, they do not know and do not understand. They walk in darkness. They have no power to understand at all, even the simple things. This is not the case with the simple meaning, for there are already some of them who can study Halakhah according to its simple meaning. This is doubtless because of the reason I have mentioned.", + "Added to these virtues are several other advantages, as the reader will see for himself with God’s help. However, we have [only] mentioned a few of them in order to influence the reader [to pursue] the science to the greatest extent possible. [For these omissions] we ask God’s forgiveness and absolution." + ] + ] + }, + "PART VI": { + "Subject": [ + "On the Necessary Preparation for Beginners in This Science [Arranged According to the] Sections of the Book Pardes [Rimmonim]" + ], + "": [ + [ + "[Sec. 1] First of all, [the beginner] must know that the Creator, Eyn Sof, is one and has no second. He is the Cause of Causes and the Prime Mover. He is not one in the numerical sense, for [the concepts of] mutation and change and form and multiplicity do not apply to Him. [One] is rather a word utilized by way of parable and likeness, since the number one stands by itself and is the beginning of each number, all numbers [being contained] within it in potential, while it is a part of every number in actuality.", + "When they call the Creator, may He be blessed, One, it is in this manner: that the Creator, may He be blessed, [is found] in all things in actuality, while all things are [found] in Him in potential. He is the beginning and cause of all things. In this way they ascribed to the Creator, may He be blessed, unity, without change by addition or subtraction, similar to the [number] one. [They found] also that He is the [necessary] Cause of being, just as [the number] one is necessary for [all] numbers, for no number could be in existence without it. He is not a number. If the one should be eliminated, [all] numbers would be eliminated, [whereas] if the numbers should be eliminated, the one would not be eliminated in their elimination. This is the power of [the divine] unity.", + "This is the case with the Creator, may He be blessed. He is the agent and the creator of all, and sustains being. Should the action [of the agent] be eliminated, the agent would not be eliminated, since He has no need of any of them. Should being be eliminated, He would not be eliminated in its elimination, since He has no need of being and exists by Himself. All those who pursue the divine science agree to this.", + "2. [The beginner] needs to know that Eyn Sof caused and emanated His sefirot, and His actions are [performed] through them. They constitute the ten “sayings” through which he acts.1Cf. Mishnah, Avot 5:1: “The world was created by ten [divine] statements.” They serve him as vessels for the actions which derive from Him in the World of Separation2That is, the world which does not partake in the complete divine Unity. and below. Truly His being and essence extend themselves in them, as we will explain in greater detail.", + "[Sec. 2] These sefirot are ten and not nine; ten and not eleven. One cannot add to them, nor can one subtract from them, for thus His wisdom decreed, may He be blessed. He knows that [for] the purpose intended in their emanation it was necessary [to attain] this complete number, for we have not attained [knowledge of] a lesser or greater [number] at all.", + "This [number] is not to be connected to the [divine] “qualities” alone, but rather [also] to the things which derive from them. All of them are included in the ten. The “qualities” themselves have as their sum ten from ten. One may not add or subtract, God forbid. Even if we were to say that [the ten] are the sum of the six directions and the four qualities,3Cf. Sefer Yeẓirah 1:5. and so on, the intention is that they reveal themselves in the mystery of four, and the like. However, their sum is always ten. The true and apparent reason for this was explained by King David, peace upon him, when he said, You, O Lord my God, have done many things; the wonders You have devised for us (Ps. 40:6). [In the Mishnah] it is taught, “There are three crowns.”4Mishnah, Avot 4:17. It is known that the crowns are reserved for the president [of the Sanhedrin], the high priest, and the king. Because of the awesomeness of their majesty, it was necessary to have, [respectively,] a deputy [high priest], a viceroy, and a vice-president5Av bet din, lit. “father of the court.” of the court for the administration of the nation. Under these [officials] are three flocks of sheep: the hosts of Israel, the watches of the priesthood, the officers who direct the people and the Sanhedrin. All of them have their eyes and their hearts on “the crown of a good name”6Mishnah, Avot 4:17. [from] the congregation of Jacob,7A reference to the sefirah Malkhut. which rises upward with their help to glorify their Maker for His creation, for that is the entire [duty of] man (Eccles. 12:13). Behold, I have shown [in front of] your very eyes the need for this complete number, which tells its end from [its] beginning (cf. Isa. 46:10).", + "3. [The beginner] needs to know that these [divine] qualities possess [holy] names which may not be erased.8This is because of the intrinsic holiness of these names. They [along with their sefirotic equivalents] are: Ehyeh = Keter; Yah = Ḥokhmah; YHWH (with the punctuation of the name ‘Elohim) = Binah; ‘El = Ḥesed; ‘Elohim = Gevurah; YHWH = Tiferet; Ẓeva’ot = Neẓaḥ; Shaddai or El Ḥai = Yesod; Adonai = Malkhut. These names are the sefirot. It is not that these names are ascribed to the sefirot, God forbid. On the contrary, the [divine] names [themselves] are the sefirot, and the names are appellations of Eyn Sof according to His actions. [Thus] everywhere that the name of [divine] being (havayah) is described, as we will mention below, these ten names will reveal the specifics of being and its rules. Thus the end of the [letter] yod, which hints at the upper “Crown” (keter), which name is not pronounced, is called by the name Ehyeh. The yod itself, in any place, has as its particular name Yah. This [is the case] for all of them. Thus we have a wondrous unity. The praise and thanksgiving and prayer and unification that we make [utilizing] these names [which may be] pronounced, might be considered by the listener as concerning only one sefirah or two, God forbid, in accordance with the [divine] names and the details. However, it consists, rather, of a unification of all ten sefirot and the ten “beings” which we will mention in chapter 5.9Cf. pt. VI, chap. 5 below. Then these things will be revealed in our mouths and in our hearts [regarding] that singular Divine Name which is used for that specific organ which is included in all the ten “beings.” Thus the general has need of the specific, and the specific has need of the general10This is one of the thirteen exegetical principles of R. Ishmael, found at the beginning of Sifra, a Tannaitic midrash. The “general” and “specific” refer to general principles being illustrated by concrete scriptural verses, and vice versa. in the power of the true, wondrous Unity.", + "[Sec. 3] 4. [The beginner] must know that Eyn Sof is not [identical with] Keter, as many have thought. Eyn Sof is, rather, the cause of Keter, and Keter is derived from Eyn Sof, which is the Cause of Causes. He must also know that Eyn Sof is the First Cause of all that exists, for there is no cause above it. Keter is the first derivative of it. From Keter goes forth the process of the rest of emanation. This does not contradict [the fact] that Keter is counted among the sefirot, as many have thought. It is counted among the ten and is considered in importance [similar to] the emanated [sefirot] themselves. Indeed, from the standpoint of the generality of the ten emanated [sefirot], Keter is not revealed among them due to its loftiness. However, [in that case] they [maintain the “tenness” of the sefirot by] including Da’at in place of Keter.11On the complementary sefirah, Da’at, see Scholem, Kabbalah, pp. 107 ff.", + "5. [The beginner] needs to know that the aforementioned Da’at is not itself a sefirah, God forbid. It is, rather, an aspect of the six “directions” which are centered above among the first sefirot. It is the mystery of the vav which is hidden in Keter, Ḥokhmah, and Binah, as will be explained. It is the essence of the sefirot emanated below12The numerical equivalent of the Hebrew letter vav is six. This symbolizes the six sefirot emanated after Keter, Ḥokhmah, and Binah, which were present in essence in the higher sefirot. and not a sefirah itself, as many have thought.", + "[Sec. 4] 6. [The beginner] must know that regarding Eyn Sof, King of the King of Kings, it is inappropriate for us to say of Him “blessed” or “magnified” or “praised” or the like, since He cannot be blessed by another or praised or magnified. Rather is He the Blesser, Praiser, Magnifier, and Giver of Life from the very beginning of His emanation to [its] farthest point, “from the horns of buffaloes to the eggs of lice.”13Cf. Shabbat 107b. Before the formation of the universe [Eyn Sof] had no need of emanation, as is known. He was concealed in His holy and pure simplicity. It is inappropriate [to posit] of Him any letter or vowel or image, for even Keter, which is the beginning of emanation, has no name or image in letter or vowel. How much more so [is this the case] with the King of the King of Kings, whom we cannot imagine and of whom we cannot speak or posit either judgment or mercy, passion or anger, change or boundedness, sleep or motion, or any quality whatsoever, either prior to the emanation or now after the emanation.", + "What we can indeed know is that at the commencement of all, Eyn Sof emanated the fine emanation which [consists of] the ten sefirot which are forms of thought and are from His essence and cling to Him. He and they are all [included] in a complete unity. These [ten “fine”] sefirot are souls which garb themselves in the ten sefirot which are called by name and which are as vessels for the aforementioned entities. They are [the locus of] judgment and mercy and the aforementioned activities which we must not ascribe to Eyn Sof. And [we must not even ascribe these activities] to [the sefirot] in actuality but rather [to them] as they garb themselves in [the “worlds” of] “Creation,” “Formation,” and “Making,” as we will explain further, with God’s help.14See above, pt. IV, chap. 2, nn. 2-4.", + "[Sec. 5] 7. [The beginner] must also know that before the emanation of the aforementioned qualities, these qualities were utterly hidden within Him in the greatest possible unity. It is not appropriate [to ascribe to them] any image or point at all. They were, rather, united in Him. Afterward He emanated one point from Himself. [This] one emanation is Keter, which is called ‘Ayin (“Nothingness”) on account of its great transparency and closeness to its source, such that being (yesh) cannot be posited of it. From [Keter] a second point was emanated in a second revelation. It is Ḥokhmah, and it is called “being” because it is the beginning of revelation and being. It is called “being from nothingness” (yesh me-’ayin). Because it is the beginning of being and not being itself, it required a third point for the revelation of existents. That is [the sefirah] Binah, which [constitutes] the revelation of the existents. Ḥokhmah is the beginning of existence, and Binah is the end of existence, since the beginning of the founding of existence comes from Ḥokhmah, which is called “Beginning” (re’shit).15Cf. Ps. 111:10: “The beginning of wisdom (re’shit ḥokhmah) is the fear of God.” The end of their concealment is in the supernal Jubilee,16A reference to the sefirah Binah. as is known.", + "From these three [sefirot] came forth the six “directions” of [Divine] Providence, which consist [of the sefirot] from Ḥesed and below. First of all Ḥesed [derived from] Ḥokhmah. After that Gevurah emanated from Binah. After that Tiferet emanated from Keter. The revelation of all three came about through Binah except that the essence of their roots [came from] Ḥokhmah and Keter respectively. Now within these three, Neẓaḥ, Hod, and Yesod were hidden. After the emanation and revelation of the three aforementioned [sefirot], Neẓaḥ was revealed from Ḥesed, Hod was revealed from Gevurah, and Yesod from Tiferet. Now the emanation of Malkhut indeed [took place] along [with that] of the six “directions.” [However,] it will be explained in another place with God’s help.", + "Accordingly, the order of emanation [occurred] in one of three ways, all of which are true: either one after the other, Keter, Ḥokhmah, Binah, Gedulah … to Malkhut; or else Keter, Tiferet, Yesod, and Malkhut constitute one point, which propagated itself to the end of Malkhut, while Ḥokhmah, Ḥesed, and Neẓaḥ constitute a second point, which propagated itself until Neẓaḥ and Binah, Gevurah and Hod are a third point, which propagates itself until Hod. Alternatively, Keter, Ḥokhmah, Binah. Afterwards, Ḥesed, Gevurah, Tiferet. Afterwards, Neẓaḥ. Hod, Yesod. Malkhut is the sum of all. With this, this chapter is summed up, with God’s help." + ], + [ + "[Sec. 6] 8. [The beginner] must also know that the most popular and agreed-upon way among Kabbalists to describe the sefirot is the following: Keter, Ḥokhmah, and Binah [forming] the likeness of a triangle.1Literally a segol, the triangular-shaped Hebrew vowel. In this case, the segol is an inverted one with one dot on top and two on the bottom. The upper point would refer to Keter, and the other two to Ḥokhmah and Binah respectively. Under them, Gedulah, Gevurah, and Tiferet [forming] the likeness of a triangle. Also, Neẓaḥ, Hod, and Yesod [forming] a second triangle. Malkhut is centered under them.", + "Now the reason for this [depiction] is that Keter is the reason and cause for [the existence] of Ḥokhmah and Binah together. Therefore it is depicted above them. As well, Binah has a second cause, namely Ḥokhmah. Thus Ḥokhmah precedes Binah. Binah is therefore lower than both of them. Now Ḥokhmah is the root of Ḥesed, Keter is the root of Mercy,2Within Keter, the highest of the sefirot, it was assumed that, with judgment yet undifferentiated, nothing but mercy prevailed. and Binah is the root of Judgment.3Binah was considered to be the sefirotic source of judgment and evil. This way is to be followed for them all.", + "9. [The beginner] must also know that Keter [is found] in Ḥokhmah, Ḥokhmah in Binah, Binah in Ḥesed, Ḥesed in Gevurah, Gevurah in Tiferet, Tiferet in Neẓaḥ, Neẓaḥ in Hod, Hod in Yesod, and Yesod in Malkhut. Similarly, Malkhut [is found] in Yesod, Yesod in Hod, Hod in Neẓaḥ, Neẓaḥ in Tiferet, Tiferet in Gevurah, Gevurah in Ḥesed, Ḥesed in Binah, Binah in Ḥokhmah, and Ḥokhmah in Keter. The reason is that the upper [sefirot] need the lower ones, and the lower ones need the upper ones. Thus the strength of the lower [sefirot] is in the upper ones, and the strength of the upper [sefirot] is in the lower ones. All of them need Eyn Sof, while He has need of none of them.", + "10. [The beginner] must also know that these sefirot have no [physical] location, God forbid, though we ascribe form to them in order [to render them] intelligible. However, the truth is that Eyn Sof is the locus for its [ten emanated] sefirot, and Keter is the locus of nine sefirot, and Ḥokhmah is the locus of eight [sefirot], and Binah is the locus of seven [sefirot], and so on for them all. Malkhut is the locus for the [World of] Creation; the [World of] Creation is the locus for the [world of] Formation], [and] the [World of] Formation is the locus of [the World of] Making4On these “worlds,” see Scholem, Kabbalah, pp. 118-119. until the [emanation] reaches the earth, which is enclosed in the sphere of the element of water. The element of water is inside the sphere of the element of air, and the element of air is inside the sphere of the element of fire. These four elements are inside the spheres, with each product surrounded by its cause until the finish of the degrees.5Cf. Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Yesodei ha-Torah 4:1-5.", + "[Sec. 7] 11. [The beginner] must also know that [the Kabbalists] have ascribed “channels” to the sefirot. The reason for this [is that God] has arranged a line of “illumination” from the first sefirah to its counterpart, and has arranged a line of “illumination” from the counterpart [sefirah] to the influencing [sefirah] in order to receive from it. Now the coming together of these two aspects of light is called “channels.” Indeed there are innumerable channels of various types. Among them are these: one from Keter to Ḥokhmah, and one from Keter to Binah, and one from Keter to Tiferet, totaling three; one from Ḥokhmah to Binah, one from Ḥokhmah from Ḥesed, one from Ḥokhmah to Gevurah, and one from Ḥokhmah to Tiferet, totaling four; one from Binah to Ḥesed, one from Binah to Gevurah, and one from Binah to Tiferet, totaling three; one from Ḥesed to Neẓaḥ, one from Ḥesed to Gevurah, and one from Ḥesed to Tiferet, totaling three; one from Gevurah to Hod [and] one from Gevurah to Tiferet, totalling two; one from Tiferet to Neẓaḥ, one from Tiferet to Hod, and one from Tiferet to Yesod, totaling three; one from Neẓaḥ to Hod [and] one from Neẓaḥ to Yesod, totaling two; one from Hod to Yesod, and one from Yesod to Malkhut. Malkhut receives nothing except from Yesod alone. Through it, it receives from all [the sefirot]. Without [Yesod, Malkhut] cannot receive [emanation] from any of them, and no one of the [sefirotic] qualities is able to influence the lower [worlds] without it, for it is essential for the guidance of the lower [worlds]. These are the major channels. In addition to them there can be an infinity of [sefirotic] combinations.", + "[Sec. 8] 12. [The beginner] must also know that the sefirot have the power to perform opposite actions, at times [partaking of] Judgment, and at times [partaking] of Mercy. All of the [sefirot] always agree on the [various] actions, for none of them will perform an action except through them all and with all of them in agreement through [the agency of] Malkhut.", + "To introduce the matter, each of the [sefirot] is made up of [all] ten. Moreover, they [individually] possess revealed principles. At times [these are] three: Ḥesed, Din, and Raḥamim,6Lovingkindness, judgment, and mercy. and sometimes four, including the aforementioned three and one made up of them all. This is the mystery of the element of earth, which is made up of three elements: fire, water, and air. Sometimes it is made up of five which constitute a mystery: Ḥesed, Gevurah, Tiferet, Neẓaḥ, [and] Hod. Sometimes [it is made up of] six which constitute the six “directions,”7The six lower sefirot from Gedulah to Yesod. and sometimes of seven which constitute [the sefirot] from Ḥesed to Malkhut. Sometimes [it is made up of] eight, including Binah, and sometimes of ten from Keter on down or from Ḥokhmah and below, with Da’at completing the number, as we have [previously] explained. This notion of combination does not imply mere combination among them, for never do [the sefirot] have less than ten. However, the intention is that all of them combine in three or four [combinations], and they appear in that guise in illumination and revelation.", + "13. [The beginner] must also know the idea with regard to Keter—that the ancients explained that it possesses 620 columns of light. There is no doubt that these 620 develop one from another as a result [develops] from a cause, while all of them are [contained] within the first effect. This [sefirotic] quality consists [entirely of] Mercy; Judgment does not rule there at all. Thus Ḥokhmah is also Mercy, as is Binah. However, though Binah consists of Mercy, judgments arise from it, as the Zohar explains.8Cf. Zohar I, 151a, 220b; III, 10b, 15b, 99a, 118b, 262a. [Thus] its essence is mercy, [though] from it is the awakening of Judgment, which is the mysterious working of the root of Gevurah that is in her. It [thus] contains within itself the roots of Mercy and Ḥesed, as is known.", + "14. [The beginner] must also know that the origin of Judgment9I.e., evil. It was inconceivable to assign evil an independent existence. is on high in the will of the Emanator. However, it is hidden, as all of the qualities were hidden in Keter and Eyn Sof and were united there. There none of the qualities were revealed. Thus the action of Judgment was hidden in the first three [sefirot], while it did not appear there until its place of revelation in Gevurah.", + "15. [The beginner] must also know that the connection between the sefirot and their union, despite the fact that one [represents] Judgment and another Mercy, is by virtue of [the fact that] Ḥesed includes Gevurah and the other qualities. Thus Gevurah is intertwined with Ḥesed in one of two ways. Firstly through [the essence of] Gevurah which is in Ḥesed, which means that [the quality of] Gevurah [in Ḥesed is attracted to] Gevurah. Through this [attraction] they agree upon one action. The second way is that of [the essence of] Ḥesed in Gevurah, for Ḥesed [in Gevurah] is intertwined with [the sefirah] Ḥesed, and thus they agree upon one action. Thus Tiferet is connected with both of them in the two ways mentioned from the portion of Ḥesed and Gevurah which are in Tiferet, and from the portion of Tiferet which is in Ḥesed and Gevurah.", + "16. [The beginner] must also know that though we have previously stated that there is no Judgment in the three upper [sefirot], and that even Binah is removed from Judgment, as we have explained, nonetheless the Judgment of Gevurah is suspended in Binah. If Binah adds to it and influences Judgment, it is able to function, for the branch goes after the source. [However,] if Binah does not influence the Judgment in Gevurah, it has no power to execute. Now that which the rabbis have explained is clear, that in the innermost houses [of the divine] there is a grief which is related to the heart, and in the rest of the organs which are the outer houses there is not.10Cf. Ḥagigah 5b.", + "17. [The beginner] must also know that the three first [sefirot] are thought of as one. That is, the [first three] qualities have three aspects in their unity. Firstly there is the matter of the [divine] Unity which is transmitted to each believer so that he should not divide [the Godhead] and think in terms of multiplicity in God, God forbid. Rather [the believer must assume that] the entire emanation constitutes a complete unity. That which was said concerning its separation and demarcation is from our perspective and not [that of the sefirot], God forbid. Indeed, from our perspective this demarcation, consisting of the order of emanation, is one of two types.", + "[In the first,] the emanation is emanated generally, and most of the blessing does not depart for the world from the first three [sefirot]. Rather these three [sefirot] are considered as one, and their emanation does not depart for the world. This [situation] is called “friendship.” Rather it is the union [of the sefirot] which causes emanation to come through the male-female principle, which is found between Ḥokhmah and Binah, which are the upper Father and Mother, or between Tiferet and Malkhut, the lower Father and Mother. This is the mystery of their union, imagined as the union of male and female, [but which actually signifies] something the human mind cannot comprehend.", + "This is a great matter which contains within itself [the secret] of a wondrous emanation in the existents and the souls. With respect to ourselves, this [union] may be interrupted also among the three first [sefirot] because of [our] sin. It is our responsibility to repair [the interruptions] and to continue [the emanation] and to unite [the sefirot] properly. With that this chapter is concluded." + ], + [ + "18. [The beginner] must also know that it is not proper for a student [of Kabbalah] to inquire as to the essence of the three first [sefirot], which constitute intellect, wisdom, and understanding.1In this enumeration, Keter is referred to as sekhel, i.e., “intellect.” It is furthermore improper to investigate the hidden force which created all that exists.2This is a reference to Keter and Eyn Sof. Since He, His will and wisdom and understanding are one, and they are true qualities of His essence, it is not proper to inquire [into it]. However, from Ḥesed and Gevurah and below, there is no sin in investigating them, for they are qualities which have been emanated in order to direct the lower beings. One who increases his investigation into them is called industrious and will be rewarded. Similar to this [case] is that which is written, You shall surely send forth the mother—which is Binah3Binah, linked with Ḥokhmah, is the “mother” of all the lower sefirot.— and the sons4The seven lower sefirot. you will take for yourself (Deut. 22:7), to inquire and investigate. Thus also, inquire now as to the first days (Deut. 4:32).", + "19. [The beginner] must also know that the activities of Ḥesed are manifold. Nonetheless, we will mention some which will presently be made [understandable] to the reader. (1) Ḥesed (“Mercy”) is, as its name implies, to help and succor man. It also [serves] to nullify the power of the Outside Ones5The forces of the kelipah. who accuse and vex man. Among the activities of this quality are also all the matters having to do with whiteness, like the stones whose color is white and whose virtues [derive from] Ḥesed. Among its actions is love. Despite the fact that the arousal of love is from the Left side,6I.e., that of Gevurah. its major thrust and goal are contained in the Right side,7I.e., that of Gedulah or Ḥesed. as is written, I have loved you with an eternal love, therefore I have drawn you with mercy (ḥesed) (Jer. 31:2). Among its actions, it draws a man to wisdom through the power of Ḥokhmah, which is above it on the right side. Among its actions it can include Gevurah within itself to execute Judgment, in which there is a small [admixture of] Mercy, as [in the case of] the drowning of the Egyptians in the Sea. This quality [of Ḥesed] possesses seventy-two bridges. This is hinted at in the seventy-two names contained in the verses he journeyed … he came … he pitched… (Exod. 14:19-21).8Ḥesed equals 72 in gematria.", + "20. [The beginner] must also know that among the actions of Gevurah are stern Judgment, exactly as its name [implies]. It is a lash to punish men. From it stem all the Outside forces which denounce and oppose [man]. Among its actions are all the matters which partake of the mystery of redness, the heat of fire, and the power of the stones that have a red color. Their virtue is to impose fear on the creatures. Also from this quality love is aroused, as we have explained. Wealth also derives from this quality with the aid of Binah, which is above it. Sustenance is also derived from this quality, and the witness [to this] is the table in the north.9Cf. Mishnah, Zevaḥim 5:1, in which the most holy things were slaughtered on the north side of the altar. Also, all hearing of prayer and cries is [effected] through this quality, though admittedly this occurs with the help of Binah.", + "21. [The beginner] must also know that among the actions of Tiferet are glory and majesty, as its name testifies. The reason is that majesty and beauty are a combination of white and red, as [the verse] states, My beloved is white and red (Song of Songs 5:10). Thus all the matters which are composed of red and white, fire and water, dryness and wetness, Judgment and Mercy, [combine] in the mystery of this quality. Thus the greenish color of an egg yolk [exists] among the precious stones. All of these are influenced by [Tiferet], and their virtue is in its power. Also dependent upon it are the Torah and its study. Also the [begetting of] sons depends upon the supernal qualities [sefirot], and its true locus is in this quality. Also the manna used to descend to Israel from the midst of this quality. Upon [Tiferet] also depends the matter of the begetting of souls, which is the recondite meaning of the union of this quality with that of Malkhut. This [union] is something which is to be found in these [two] qualities and in Ḥokhmah and Binah, [but] which is not to be found in all the other qualities.", + "22. In the matter of the aforementioned union, the reader must know that, aside from Ḥokhmah and Binah, which are called “Husband” and “Wife,” “Father” and “Mother,” and [whose union] is similar to physical union and mating, there is not to be found [union] between male and female except through the intermediation of the covenant of pudenda.10The generative power of human beings is thought of as an earthly counterpart to the acts of sefirotic generation described. Thus on high these two qualities [Ḥokhmah and Binah] unite in the mystery of the primordial Da’at,11Thus Da’at is an intermediary factor between Ḥokhmah and Binah. which is in the middle between “Father” and “Mother.” Its existence is in the path which the bird of prey does not know (Job 28:7). The result of this union is the existence and renewal of the sefirot, which are continually renewed through their root, which is sunk in the depths of Binah and Ḥokhmah and also continues in the mystery of the soul, which is from Binah. This will be explained in the Tikkunim, with God’s help.12I have been unable to identify the source in Tikkunei Zohar. Likewise the crown with which the Mother crowned the children on the day of their wedding comes [from this], as it is written, Go out and see, O daughters of Zion (Song of Songs 3:11). However, all union requires an arousal from below, and the arousal of Binah [stems] from Malkhut, as Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, explained.", + "23. The manner of this union may be found in [the relationship of] Tiferet and Malkhut, which are male and female, bridegroom and bride, lower father and mother, son and daughter to the Upper [sefirot], king and queen, king and matrona, Holy One, blessed be He, and His Shekhinah, king in his palace. All this metaphorizes the aforementioned matter. Nonetheless, their union requires an arousal from the souls of the righteous in the lower world.", + "Now a prior aspect of this union includes the aspect of embrace which occurs at the hand of Ḥesed and Gevurah. This mystery is hinted at in the verse, his left hand is under my head (Song of Songs 2:6, 8:3)—this indicates that the emanation of Ḥesed is influenced by Tiferet and unites with it. Afterwards Tiferet continues [the emanation] to Gevurah and unites with it. Thus the Bridegroom is united on his two arms. After that he receives the Bride with his left hand, and Gevurah extends into Malkhut and influences it. After that, the emanation of Ḥesed, the right arm, continues to her, and thus the left hand is below and the right hand embraces above. This is the mystery of his left hand.", + "Also accompanying this [union] is the aspect of the kiss. There is no doubt that the kiss is the clinging of spirit to spirit. It is the mystery of the union of the inner essence of the [sefirotic] qualities illuminating one another. This is the mystery of the mouth. It is the essence of Malkhut in Tiferet and similarly [Tiferet] in Malkhut. This matter is lengthy and it is explained in the ‘Idra.13Zohar III, 127b-145a. Cf. especially 140b, where there is a discussion of the mouth.", + "The subject of the benefits deriving from this union are very great. From it derive male souls from the Male side and female souls from the Female side. Moreover, accompanying this union are [the sefirot] Neẓaḥ and Hod, these two testicles of the male [appearing] together with Yesod, which is the mystery of the covenant and union.", + "24. Behold, I have explained two unions of these four qualities. Now these unions may be explained by two [divine] Names twice. Thus Father = YHWH, Mother = Ehyeh. Their union together will result in this [divine] Name: YAHHVIHH. This is the mystery of the union of Ḥokhmah and Binah, He to the right and She to the left. They possess three places for the union in the mystery of their light, which spreads through the sefirot from top to bottom. They are in Keter together with the mystery of Da’at, and also below in Tiferet and farther below in Yesod.", + "In this manner [also is affected the union of Tiferet and] Malkhut. They are Son = YHWH and Daughter - Adonai. Their union together results in this [divine] Name: YAHDVNHI. They possess three places for [their] union in the mystery of their light, which spreads through the sefirot from below to above. These are in Yesod, in Tiferet, and in Da’at. In Malkhut these four names are united like this: YAY, AHHHH, HDVYNH, HHY. This indicates the union of three lights: right, left, and center whether ascending or descending.", + "25. The actions of Neẓaḥ, Hod, and Yesod are close to the actions of Tiferet, Gedulah, and Gevurah, since they derive sustenance from them: Neẓaḥ from Ḥesed, Yesod from Tiferet, and Hod from Gevurah. However, together with their deriving sustenance they also receive emanation from Tiferet to both of them as well as the emanation of Ḥesed and Gevurah with Yesod. Because of this it is sometimes considered “right” and sometimes “left.” Also, these three participate in the aforementioned union, so much so that they are called the two male testicles and the mother. Thus their actions are [concerted] together to ripen the seed of the male and the female. They are called heavens (shekhakim), for they grind [shekhakin] manna for the Righteous and for Righteousness.14Cf. Ḥagigah 12b. They possess one [divine] name which is indivisible. It is the name Ẓeva’ot.", + "26. All the sefirot may be distinguished in two ways. Firstly they can be divided into triads. First of all, Keter, Ḥokhmah, and Binah. Secondly, Ḥesed, Gevurah, and Tiferet. Thirdly, Neẓaḥ, Hod, and Yesod, with Malkhut the sum of all. The second manner of distinguishing [the sefirot involves] the three [sefirot] of the right side, which are Ḥokhmah, Ḥesed, and Neẓaḥ. The three [sefirot] of the left side are Binah, Gevurah, and Hod. The three central [sefirot] are Keter, Tiferet, and Yesod. Malkhut is the sum of all. It is also well to say that Keter above is like Malkhut [below], and Da’at [thus would hold a] central [position] in place of Keter. This will be explained in the Book Pardes [Rimmonim]." + ], + [ + "[Sec. 91 27. [The beginner] must also know that there is a balancing force between the two extremes, that is, between Love and Judgment. The balancing force is Mercy.1Mercy represents love which is balanced by judgment. Now there are extremes in three places, each of which has a balancing force. The first [pair of] opposites is between Neẓaḥ and Hod, and the balancing force is Yesod. The second opposition is between Ḥesed and Gevurah, and the balancing force is Tiferet. The third opposition is between Ḥokhmah and Binah, and the balancing force is Tiferet in the mystery of Da’at.2Da’at often forms a triad with Ḥokhmah and Binah. This does not mean that Ḥokhmah and Binah actually constitute [the qualities of] Love and Judgment. However, [the matter] partakes of the mystery of the Judgments which awaken from Binah.3Of the uppermost sefirot, Binah is the origin of judgment. Therefore Da’at, which stems from Keter, is the balancing force. The matter of this balance involves being midway between the two extremes and being an intermediary of peace between them.", + "[Sec. 10] 28. [The beginner] must also know that colors are ascribed to the [sefirotic] qualities according to their actions. Thus whiteness is ascribed to Mercy, and redness to Judgment, and the like, as is well known. Regarding Keter there are those who say that it has no color at all, while others say that whiteness in the extreme would be appropriate for it. Still others attribute the color black to it. These three colors symbolize its three characteristics. First there is the characteristic of Emanator, in which He is black. Secondly, in terms of Himself, since He is not revealed to the emanated, no color could define Him. Thirdly, in terms of His influence of Mercy on the rest of the sefirot, He [partakes of] the mystery of whiteness.", + "Moreover, there are three shades of the color of darkness. The first is absolute darkness with no [admixture of] light. This is found many times in the Zohar. Secondly, [darkness] comes to indicate the removal of light and is not to be perceived like the [former] darkness, as [Scripture] states: He made darkness His hiding place (Ps. 18:12). Thus they have [merely] not yet seen the clear light of the heavens. Thirdly, [it] teaches concerning the aspect of the Female which is black, [and] pale. These three aspects exist in Keter. The first is the disappearance of its light. The second is the absence of its light in relation to its Emanator. The third contains an aspect of femininity, as will be explained.", + "29. [The beginner] must also know that the color of Ḥokhmah is the chief of all the colors, just as [Ḥokhmah] is the beginning of all action. The development of the colors [commences] from Ḥokhmah, and thus its color is blue, which is the beginning of the development of color from blackness. Black develops into dark blue. Some have interpreted that its color is that of the sapphire, which is the beginning of all colors and is near to the color blue. The color of Binah is green like the grass. The reason [for this] is that this color contains the colors of red and white, which are perceived together, that is, Gedulah, Gevurah, and Tiferet. It also contains the color blue, which is from Ḥokhmah. Thus we have a coming together of all these qualities in Binah.", + "30. The color of Ḥesed is white. Not the whitest white like Keter, but rather a white which is nearly blue. It is the color of silver. Gevurah possesses three colors. The first color is black, which derives from its aspect of Gehinnom,4I.e., hell. which blackens the faces of the creatures. Second is the color red, which [signifies] good Judgment which pleases God and man in order to arouse the [sefirotic] union. Third is the color blue, which is related to the Judgment which proceeds by way of holiness to Malkhut. There is yet a fourth color, the color of gold, which is common to Binah and Gevurah in the mystery of the joysome wine which proceeds to Gevurah from Binah.", + "The color of Tiferet [was described] above. They ascribed to it [the color] sapphire in the extension of Da’at. In its revealed aspect of determination, it includes white and red—that is, the green of an egg yolk, in truth. Now Tiferet includes the color[s] of Ḥesed and Gevurah in one of two [manners]. It is either above them in the mystery of Da’at, which includes them in their roots or in its lower aspect, that is, the mixture of red and white. It also possesses the color purple, which includes five colors. They are the mystery [of the angels] Uriel, Refael, Gavriel, Mikhael, and Nuriel.5The Hebrew word for “purple,” argaman, refers in an acrostic to the five angels mentioned (note that Uriel begins with an alef).", + "31. Neẓaḥ [possesses the color] red shading to white, for it is mostly mercy because of its orientation to the side of Ḥesed. Hod is white shading to red because it is mostly Judgment due to its orientation to the side of Gevurah. Yesod has as its color a mixture of white shading to red and red shading to white. There are those who interpreted that its color was sapphire-like, since it receives all the colors of the sefirot. For this reason, there are those who interpreted that [its] color contained all the colors.", + "Malkhut contains all the colors. Sometimes it possesses the color black, sometimes the color blue. Black [stems] from the side of the “outside” ones. Blue [serves Malkhut] to protect her from them. Its color, as well, is that of fine linen and purple (Prv. 31:22). These are the colors of its aspects. However, its essential color [stems from] the light of Tiferet. It possesses the color of white light, like that of the moon, which reflects the sun’s [light]. It also possesses the color green, which is an aspect between white from the side of Tiferet and blue from the side of Gevurah. This refers to the rising of the dawn, [when] she is situated between Gevurah and Tiferet.", + "32. [The beginner] must also know that the essence of these colors is [related] to the [sefirotic] qualities in Malkhut, just as the essence of their actions is in her. Thus the name YHWH has no color at all, and the essence of the colors is in the name Adonai. Indeed, the light from above, which exhibits an obscure color which is Malkhut below, is the mystery of the light of YHWH and the obscurity in which the colors—Adonai—are contained.", + "[Sec. 11] 33. [The beginner] must also know that above, in Keter, may be found the existence of all the sefirot. These [existences] are called by Kabbalists the ten brightnesses. They are included in three, just as the sefirot are encompassed in Ḥesed, Judgment, and Mercy. They hide their branches in their roots, which are Neẓaḥ in Ḥesed and Ḥesed in Ḥokhmah. Thus [too], Hod [disappears] in Gevurah, and Gevurah in Binah. Thus [too], Malkhut and Yesod [merge] with Tiferet, and all of them [merge] into Keter. They constitute the mystery of Keter, Ḥokhmah, Binah in Keter. They are designated primordial light, the burnished light, the clear light. On the order of the recurrent light, [they are] Knowledge, Understanding, and Intelligence. Those who mention them, primordial [light], clear [light], or burnished [light], refer to Keter, Ḥokhmah, and Binah. The comprehension of these sefirot with these brightnesses is very difficult and sublime. These [sefirot] constitute the root of the roots of the sefirot which are Keter, Ḥokhmah, and Binah. These three [sefirot] are also to be found in Malkhut, since she is the pattern of the higher [sefirot].", + "[Sec. 12] 34. Ḥokhmah also possesses aspects [of itself] which are called “pathways.” There are thirty-two of them.6Cf. Sefer Yeẓirah 1:1. Their existence consists of the ten sefirot together and the twelve borders of diagonals and the seven qualities for special providence which they possess and the three first [sefirot], which are higher for a greater [form of] providence than the previous one. These “pathways” have names given [them] which are known and explained. They correspond to the thirty-two [mentions of the name] Elohim in the section Bereshit. The seal of Genesis is at their hand.", + "[Sec. 13] 35. Binah also possesses aspects which are called “gates.”7Cf. Rosh ha-Shanah 21b. There are fifty of them, corresponding to the fifty times that the exodus from Egypt is mentioned in the Torah. Their [number is explained by] the seven sefirot multiplied seven times, equaling forty-nine, while Binah herself completes the total of fifty. Thus [also] five sefirot which include the ten equal fifty. This matter is expanded upon in the book Pardes [Rimmonim]. Since Binah is the root of the [sefirotic] qualities, the seven qualities in their generality were sought in her.", + "[Sec. 14] 36. [The beginner] must also know that the actions of [the sefirotic world] of holiness and spirituality are not like the deeds of lowly and inadequate human beings. For when a human being acts and performs any action, then the thing which is acted upon acquires the form required, and necessarily loses its former form and nature, and transforms from one existence to another, while the former existence of that thing will no longer be remembered.", + "This is not the case with the sefirot. [Despite] all the things which develop out of them, their previous existence will not cease. Rather they will develop from one existence to another. For example, when the sefirot were submerged within Keter, all of them were present there. Even after their emanation, their existence remains there, for [Keter] does not cease to exist and will not change. This is also [the rule] concerning their emanation from Ḥokhmah and for all their subjects. Thus the [sefirotic] qualities themselves also have their existence in this manner. They exchange and multiply infinitely. The reader may find this difficult. We have expanded its explanation in the book Pardes [Rimmonim].", + "Similarly the Qualities possess existence [in terms of] ten and seven and five and six and four and three. All [this] is a mystery of the changing light according to its meaning, [such] that their existence is not changed whether they constitute six together or five or whatever. Nonetheless, each [sefirotic] quality [possesses] an aspect in which it is inclusive of six [sefirot], which is not exactly the aspect of its being inclusive of seven or of ten. For each constitutes a different existence. Thus one existence may come to it from the side of Ḥokhmah, and a second existence may come to her from the side of Binah. With this the chapter is completed." + ], + [ + "[Sec. 15] 37. Just as the light of the sefirot spreads out and emanates directly from above to below like [natural] light, [from] Keter [to] Ḥokhmah, Binah, Gedulah, Gevurah, Tiferet, Neẓaḥ, Hod, Yesod, [and] Malkhut, so the light, after it descends to its [proper] place, returns and spreads from below to above: Keter in Malkhut, and Ḥokhmah in Yesod, and Binah in Hod, and Ḥesed in Neẓaḥ, and Gevurah in Tiferet, and Tiferet in Gevurah, and Neẓaḥ in Ḥesed, and Hod in Binah, and Yesod in Ḥokhmah, and Malkhut in Keter. This is the mystery of the light which returns from below to above. It is the secret of the reversed light which strikes the mirror and returns to its source. This matter may also be seen with [the sefirot between] Ḥokhmah and Malkhut in the mystery of the special providence [exercised] over [these] nine [sefirotic] qualities in the elevation of Keter. [It also may be seen in the sefirot] from Ḥesed to Yesod in the conduct of the six “directions”1The six “directions” (North, South, East, West, Up, and Down) refer to the six sefirot between Gedulah and Yesod. Cf. Sefer Yeẓirah 1:5. by themselves and mixed together. Between each [sefirotic] quality there is a connection which goes [both] up and down. Within the quality itself there is a part [going] from bottom to top, and [another] part [going] from top to bottom.", + "[Sec. 16] 38. [The beginner] must also know that [all] existents which stem from Him until the lowest point are divided into four divisions.2For a convenient schematization of these four divisions, see Aryeh Kaplan, Sefer Yezirah: The Book of Creation (York Beach, Maine: Samuel Weiser, 1990), p. 42, table 7.", + "The first division is that of “Emanation.” It consists of the ten emanated sefirot among which the light of Eyn Sof spreads. The second division is the realm of the Throne of Glory, which is called “Creation.” The light of the sefirot [of Emanation] spreads in it. The [sefirot of this division] are called the sefirot of Creation, not [those of] the “throne.” However, the light is that of the ten sefirot, while the light of Eyn Sof is garbed in them through the emanated light. The third division is the realm of the ten classes of angels who constitute the “Palaces.”3The reference is to the “Palaces” (Heikhalot) of the angelic realm. On the early Jewish “Palace” literature, see Gershom Scholem, Jewish Gnosticism, Merkabah Mysticism and the Talmudic Tradition (New York: Jewish Theological Seminary, 1965). The light of the ten sefirot spreads also among them through the light of the ten sefirot of Creation. This [division] is called “Formation,” and the sefirot which spread among them are called the ten sefirot of Formation. The light of Eyn Sof is garbed [within them] in the emanated [sefirotic] light. The fourth division is the realm of the firmaments and all the lowly material world. (This division] is called “Making.” It consists of ten firmaments. The light of the sefirot spreads among them, and they are called the ten sefirot of Making, which consists of the spreading of holiness in the midst of the material matter in which the “outside” ones rule.", + "[Thus] these [four divisions] are called Emanation, Creation, Formation, and Making. Their acronym is ABYA. Thus Emanation is above Creation, and Creation is above Formation, and Formation is above Making. These four divisions may be found in Emanation, and in Creation, and in Formation, and in Making, since the degrees descend from cause to caused.", + "[Sec. 17] 39. [The beginner] must also know that the [sefirah] Neẓaḥ, during the six days of creation, derived sustenance from the side of Gevurah,4In the “normative” sefirotic order, Neẓaḥ is found on the “side” of Gedulah (Ḥesed), while Hod is on the side of Gevurah. and Hod from [the side of] Ḥesed, in the mystery of the mingling of the Qualities. Since because of [Adam’s] sin the [sefirotic] connections have been confused,5This is an expression of the idea that sin on the earthly plane causes “disruption” in the order of the sefirot on high. none of the men of valor were able to repair this defect until the righteous one, Jacob our father, [took] Judgment upon himself, saying, If Esau comes below and his [angelic] “minister” above6Cf. Rashi on Gen. 32:25. to arouse Judgment on the one camp (Gen. 32:9), [namely,] the female Hod. ([She is called] the captain of the hosts, [since] camp and hosts are the same. Thus the fact that Hod’s strength was weak like a woman[’s] is not difficult [to comprehend].) Now [we understand] and strikes it [in the sense that “Esau”] weakened the strength of the [sefirotic] stature in general. This is hinted at by [the additional letter] vav in the name [of Jacob in the verse] truth unto Jacob (Mic. 7:20). Thus he destroyed his mercy. And the remaining camp, which is Neẓaḥ, strengthens itself as a remnant to grasp on to the quality of Ḥesed. Thus it was that the minister of Esau touched the thigh of Jacob and immediately the order of nourishment was changed and Hod returned, influenced from the side of Gevurah7The “touching” apparently restored the sefirotic state of “confusion.” Cf. n. 4 above. in the mystery of My comeliness was turned in me into corruption (Dan. 10:8). Neẓaḥ was [thus] weakened until King David, peace upon him, came and repaired it with his melodies8The psalms. so that it might derive nourishment from the side of Ḥesed. This is the mystery of [the verse] in Your right hand is bliss forevermore (neẓaḥ) (Ps. 16:11).", + "After this introduction, how much sweeter than honey is [the passage] found in some midrashim that Michael, the angel of Mercy, was the one to touch the thigh of Jacob,9Cf. Bereshit Rabbah 78:1. In the Zohar, Michael symbolizes the sefirah Gedulah/Ḥesed (I, 98b-99a). for [both] this and that come after Ḥesed agreed to push away the quality of Hod from beside it so that its [characteristic of] Judgment would not commingle. Then, when Ḥesed was grasped very well and it was tied up on the right [side],10I.e., its “proper” side. Hod also was tied to the left [side] in order to reprove with equity the kings of Judah and all the people of the land so as to put an end to sin and to stop transgression. At that time, which was one of [divine] will, King David, peace upon him, merited that His will be done to arrange the [sefirotic] qualities as in olden days in the mystery of Your priests will garb themselves with righteousness, and Your pious ones will rejoice (Ps. 132:9), which is explained in the Zohar.11Zohar I, 148a. Thus it is destined to renew itself permanently in the days of the Messiah.", + "[Sec. 18] 40. [The beginner] must also know that the emanation of Malkhut and Tiferet in union stems from the height of the degrees beginning from Ḥokhmah. This is the mystery of the dual face12I.e. a hermaphrodite. Cf. Eruvin 18a, Bereshit Rabbah 8:1. in which they were created. However, within Ḥokhmah they constitute the vav prior to the daled in the order of the completion of the [spelling of] yod in the [divine] Name.13The word yod is spelled out with three letters: yod, vav, and daled. They emanate and come in to Binah as daled before vav. In Binah, through Ḥesed, Malkhut is separated from Tiferet and Malkhut remains in Ḥokhmah-within-Binah. Tiferet emanates, and afterwards And the Lord built (banah), Binah, the rib, Malkhut, which he took from the man, Ḥokhmah, and brought it to the man, Tiferet (Gen. 2:22). And there was still not [a help meet for him] (Gen. 2:20)—this is the mystery of diminution.14The reference is to the diminution of the moon. Cf. Bereshit Rabbah 6:3. The moon is a symbol of the sefirah Malkhut. However, Malkhut was below Tiferet, with both of them deriving sustenance from [the side of] Judgment from Gevurah and Binah. Similarly, Ḥesed [derived its sustenance] from Gedulah and Binah. Tiferet forced Malkhut to the side of Mercy, for he is “below” relative to Mercy. Then [Malkhut] criticized and said, “It is impossible,” since her intention was that Malkhut should work [in the sphere of] Judgment and Tiferet in Mercy, and that Tiferet would not force Malkhut to the side of Mercy. Then we say to her, “Go and diminish yourself.” Thus they subtracted from its light, and whereas previously she had been at the seventh rung, she descended to the tenth [rung] because of the diminution of her merit.", + "[Sec. 19] 41. [The beginner] must also know that while the [divine] names which may not be erased15Cf. Sifrei on Deuteronomy, piska 61, on Deut. 12:4. Cf. also Shevuot 35a. are numerous, and while there are ten names [corresponding to] the ten sefirot, there exists one general name for all the sefirot. It is the four-letter name YDVD. The meaning is that Y = Ḥokhmah, H = Binah, V includes six sefirot,16The numerical value of vav is six. The six sefirot are those from Gedulah to Hod. and the final H = Malkhut. Eyn Sof disappears into Keter, and its light spreads in these four letters from yod to heh, and from heh to vav, and from vav to the final heh. However, this name will become full with ten letters to hint at this. These [letters are] yod, heh, vav, heh.17The letters are spelled out in full, thus equaling ten. Cf. n. 13 above. The punctuation of the Name also indicates the ten sefirot in this manner: YODEVADE. The ḥolem18Hebrew vowel with the o sound. [indicates] Keter, the kamaẓ19Hebrew vowel with the a sound. [indicates] Tiferet, the first [segol]20Hebrew vowel with the e sound. [indicates] Ḥokhmah, Binah, Ḥesed, and the last [segol] indicates Neẓaḥ, Hod, Yesod. The dot in the kamaḥ [hints] at Gevurah, and the letters themselves are Malkhut. [Thus the Name is] expanded to hint at the mystery of Ten. [This is] also [true concerning] the yods in this manner: YOD HY VYV HY. This name is [contained] in Ḥokhmah-within-Keter. The expanded name with ‘alefs is within the actual Ḥokhmah. However, since each of the sefirot contains the ten [sefirot], the four[-lettered] Name is found in each of them. Thus YAHAVAHA, [voweled] entirely with kamaẓ is in Keter, YADAVADA, [voweled] entirely with pataḥ,21Hebrew vowel with the a sound. is in Ḥokhmah, YEDEVEDE, [voweled] entirely with ẓere,22Hebrew vowel with the e sound. is in Binah, YEDEVEDE, [voweled] entirely with segol, is in Ḥesed. YIDIVIDI, [voweled] entirely with shva,23Hebrew vowel signifying either a short e or else no sound. is in Gevurah, YODOVODO, [voweled] entirely with ḥolem,24I.e., o. is in Tiferet YIDIVIDI, [voweled] entirely with ḥirik,25Hebrew vowel with the e sound. is in Neẓaḥ, YUDUVUDU, [voweled] entirely with shuruk,26Hebrew vowel with the u sound. is in Hod, YUDUD, [voweled] entirely in shuruk, is in Yesod. Malkhut [goes] with the Name of the plain [unvoweled] letters since she is made up of all of the [sefirot] and acts according to the influence of each and every sefirah upon it. Therefore she is voweled according to her [source of] sustenance.", + "[Sec. 20] 42. There exist “palaces” and “garments” for these Names. They are the ten [divine] Names which are not to be erased. The Name for Keter is Ehyeh.27Cf. Exod. 3:14. This [Name] indicates the sublimity of Keter, which is to be revealed in the future but which has not [yet] been revealed at all.28Cf. Zohar III, 152a, in which the righteous, in time to come, will be destined to look upon the “soul of the soul” of the Torah, which is identified with Keter. Therefore this Name is pronounced according to its letters, since its pronunciation teaches its sublimity. This Name appertains to Keter from the aspect of Binah [inherent] within it. From the aspect of Ḥokhmah [inherent] within it, its name is the four[-letter] Name. It itself has neither name nor vowel.", + "Ḥokhmah’s [Name] is Yah. This Name indicates the cooperation of Ḥokhmah and Binah together. The name of Binah is YIHEVID, which indicates the influence of Judgment and Mercy from Binah and also indicates [the fact that] Tiferet, which is called YDVD, emanated from her. Malkhut is called Elokim. The Name for Ḥesed is El. This Name indicates the spreading of Ḥesed from Ḥokhmah and also indicates in the form of the ‘alef the completion of the three branches in Ḥesed, which are Ḥesed and Gevurah in the two yods, and Tiferet [in the] vav.29Alef (N) is thus seen as a combination of two yods and a vav. The measure of both of them is in the center. It also indicates that it encompasses the unity and causes it, for the vav [indicates] Tiferet and Malkhut and Yesod, [which] are included in the lower yod. The three first [sefirot] shine there in the upper yod. Lamed indicates Binah, which influences directly over all.", + "The [divine] Name for Gevurah is ‘Elohim. This name indicates Binah, which is called “Who,” [along] with the three Patriarchs,30The three sefirot, Gedulah, Gevurah, and Tiferet, are identified with the three patriarchs, Abraham, Isaac, and Jacob. Cf. Isa. 40:26: “See who has created these.” The implication is that Binah begot the three sefirotic “patriarchs.” who are called “Those” (eleh). This Name may be found in Gevurah and in Binah and in Malkhut. It is all a hint at “those” three, [which are] places of Judgment.", + "The [divine] Name of Tiferet is YIDAVD, which is indicated [by the verse] Only the Lord had a delight (ḥashak) in your fathers (Deut. 10:15). Ḥashak [is an acronym for the vowels] ḥolem, shva, kamaẓ The four letters indicate the two crowns which succeed Father and Mother, i.e., Yod - Ḥokhmah, heh = Binah. Both of them are included in vav, which influences Malkhut.", + "The [divine] Name for Neẓaḥ and Hod is Ẓeva’ot, which teaches that they continue the strength of the Male through Yesod to the Female [Malkhut]. [The divine Name] for Yesod is Shaddai, which indicates its supplying of overflow to the Female. Also, the emanation continues up to Yesod. Here [God] said, “Enough [of emanation]!” to His world,31Cf. the etymology of Shaddai in Ḥagigah 12a: “I [God] am the one who said to the world, ‘Enough!’” for Malkhut is above it, as we have explained. There are those who have ascribed to it the name “Living God.” This is explained in the Book Pardes [Rimmonim].", + "In Malkhut the [divine] Name Adonai indicates many matters which are explained [in Pardes Rimmonim]. These four letters are a “garment” for the four letters of the four-letter Name [which when combined looks] like this: YAHDVNHY. With this the chapter is completed." + ], + [ + "[Sec. 21] 43. [The beginner] must also know that there are holy Names inferior to these. They are similar to appellations for them. [Thus] they have ascribed to Keter the Name Araryta, and to Ḥokhmah the twenty-two [Hebrew] letters with [the suffix] yah, like this: ayah, byah, etc. This [Name] designates the three first [sefirot] together: Khuzu Behokhsaz Khuzu. To Ḥesed belongs the seventy-two letter Name which comes out of the verses He traveled … he came… he pitched (Exod. 19:2). It contains 216 letters like the numerical [equivalent] of aryeh in Ḥesed. Gevurah has the forty-two letter Name which comes out of [the verses] from In the beginning (Gen. 1:1) to the bet in bohu (“void”), [equaling] forty-two letters. They constitute seven Names corresponding to the seven sefirot.", + "Tiferet possesses the Name of twenty-two [letters] which comes out from May the Lord bless you (Num. 6:24). Neẓaḥ has another Name of twenty-two [letters]. Hod has a Name which stems from the verse You will fear the Lord your God (Deut. 6:13, 10:20). Yesod possesses twelve permutations of the four[-letter] Name. Malkhut has the Name Metatron.1On the angel Metatron, see Scholem, Kabbalah, pp. 377-381. I have explained the meaning of these Names at length in the book Pardes [Rimmonim].", + "The sefirot also possess appellations which serve as a garment [concealing] the Names which are not to be erased. They are appellations of the actions of the sefirot and their relations. It is not, as many have thought, [that they are named] by agreement of the sages or by chance. [The Names] are, rather, ascribed to the sefirot according to their characteristics. Many appellations have been attached to one quality for the reason that sometimes it derives its sustenance from above from the side of Judgment, at which time one Name [is appropriate], and at other times it will derive sustenance from [the side of] Mercy and has another name. An example of this is that Ḥokhmah has one Name in its own right and a second Name due to its influence over Ḥesed and a third Name due to its receiving [emanation] from Keter. The Names differ according to its receipt from the aspect of Keter and differ further according to its influence over Ḥesed. Thus in this way [its Name changes] with the change of aspects.", + "[Sec. 22] 44. [The beginner] must also know that the righteous have the power to constitute a chariot for the Qualities in the mystery of the continuity of their souls and actions in this world and their orientation to one of the [divine] aspects and one of the qualities. Thus Abraham [was termed] a man of Ḥesed, Isaac a man of Gevurah, and Jacob the master of Tiferet; Moses was the master of Neẓaḥ, and Aaron the master of Hod. [There are] more [correspondences] in a different manner: Aaron [could be considered] a man of Ḥesed; Moses the man of Da’at, which is subumed within Tiferet2On the position of Da’at within the sefirotic system, see Scholem, Kabbalah, pp. 107 ff.; Joseph [was] master of Yesod, and thus [also] Palti ben Laish and Boaz and Solomon. Solomon relates to the mystery of Da’at in its general existence in Yesod. There are many similar [correspondences] in which David is the master of Malkhut and thus most of the righteous kings. We have dealt with this matter at length in the book Pardes [Rimmonim], with God’s help.", + "However, these special men who are called by name, who are the foundations of every generation in the generality of the stature of emanation, are: Adam, Noah, Shem, Ḥokhmah, Binah, Da’at; Abraham, Isaac, Jacob, Ḥesed, Paḥad,3Cf. Gen. 31:42. Tiferet; Moses, Aaron, Pinḥas, and David, Neẓaḥ, Hod, Yesod, Malkhut. All of them [partake] of the roots of the souls which pertain to the complete Adam in the wings of the Shekhinah, mother of all living [cf. Gen. 3:20]. From this [source stem] kings, righteous men, seers, prophets, men of truth, heroes, pious men, understanding men, wise men, the heads of the thousands of Israel.", + "45. [The beginner] must also know that in Tiferet there are twelve diagonal borders. These are the upper southern border, the lower southern border, the southeastern border, the southwestern border, totaling four. Also the upper northern border, the lower northern border, the northwestern border, the northeastern border, totaling four. Also the upper eastern border, the lower eastern border, the upper western border, and the lower western border, totaling four. They constitute twelve, corresponding to the twelve upper lights. They possess twelve existences. To them the twelve tribes of Israel constitute a chariot. The explanation of this at length [may be found] in the book Pardes [Rimmonim], with God’s help." + ] + ] + }, + "PART VII": { + "Subject": [ + "A Brief Explanation of Some [Divine] Appellations", + "These are [Names] that a wise man will hear and increase knowledge (Prov. 1:5). Brevity in this [subject] will not satisfy the yearning soul. [It constitutes] but a modest beginning to teach the ways of our sanctified language, which in its entirety hints at upper [forces].1Cf. Naḥmanides, who stated, in the introduction to his commentary on the Torah, that the Torah in its entirety is a divine Name. We have expatiated [on this] in the book Pardes [Rimmonim].2Pardes Rimmonim, sec. 23." + ], + "Letter Alef": [ + "Av (“Father”) relates to Keter and also to Ḥokhmah.", + "Av ha-Emunah (“Father of Faith”) relates to Keter and Ḥokhmah from the side of Malkhut and Binah.", + "Av ha-Raḥaman (“Father of Mercy”) [relates to] Tiferet from the side of Keter.", + "Abir (“Mighty One”). Tiferet in a filial [relationship] with Malkhut. It has many aspects.", + "Avanim Mefulamot (“Viscous Stones”). In Ḥesed and sometimes in the corresponding kelipah.", + "Avne Tohu (“Stones of the Void”). In Ḥesed on the aforementioned [kelipah] side.", + "Avus (“Crib”). The place for deriving life from Malkhut.", + "Avak (“Dust”). Appellation of the kelipah.", + "Avak Rokhel (“Powder of the Merchant”). In Binah and in Yesod.", + "Ever (“Member, Male Organ”). Yesod.", + "Abraham, Ḥesed. ", + "Agudah (“Bunch”). All the emanation by implication.", + "Egoz (“Nut”). Malkhut with the kelipot and Yesod.", + "Agan (“Basin”). Malkhut when she is full.", + "Ed (“Vapor”). Malkhut", + "Adon (“Master”). Malkhut and Yesod.", + "Adir. (“Majestic”). Binah and Gevurah.", + "Aderet (“Mantle”). Malkhut from the side of Gevurah.", + "Adam (“Man”), Ḥokhmah and Tiferet and all the emanation.", + "Adamah (“Earth”). Malkhut from the side of Judgment.", + "Admoni (“Ruddy”). Hod.", + "Adonai (“Lord”). Malkhut.", + "Adrikhal (“Architect”). Malkhut.", + "Ahavah (“Love”). It begins from Gevurah and ends in Ḥesed. It is Malkhut.", + "Ahah (“Alas”). The alef [is] Keter and the two hehs [are] Binah and Malkhut.", + "Ohel Moed (“Tent of Meeting”). Malkhut as dwelling place of Tiferet.", + "Oy (“Woe”). Tiferet retreats to Keter for ill.", + "Avir (“Air”). Tiferet and Keter; the union of Ḥokhmah and Binah.", + "Okhel (“Food”). The Righteous [Yesod].", + "Omen (“Tutor”). Yesod.", + "Aven (“Evil”). The kelipah. Thus with any form of iniquity or deceit.", + "Ofan (“Wheel”). Gedulah. The wheels of the chariot: Neẓaḥ, Hod, Yesod, and Malkhut.", + "Or (“Light”). In Tiferet, Ḥesed, and Binah.", + "Oraḥ (“Path”). From Keter to Tiferet. If it is crooked, [it refers to] the “outside” ones.", + "Ot (“Sign”). Yesod and sometimes in Malkhut.", + "Az (“Then”). The union of Ḥokhmah and Binah and also the union of Tiferet in Malkhut.", + "Ezov (“Hyssop”). The Righteous One influences Malkhut.", + "A“ (“Brother”). Tiferet in relation to Malkhut from the side of Ḥesed, which includes [all the sefirot] until Yesod, which are nine.", + "Eḥad (“One” [masc.]). Tiferet inclusive of the nine [sefirot]; with Malkhut four.", + "Aḥor (“Behind”). Malkhut.", + "Aḥar ha-Devarim (“After the Things”). The kelipah and the accusers.", + "Aḥarit (“End”). Binah.", + "Aḥarit ha-Yamim (“End of Days”). Malkhut.", + "Aḥat (“One” [fem.]). Binah, Ḥokhmah, and Keter.", + "Atad (“Thorn Bush”). From the side of Rigorous Judgment and Gevurah. ", + "Ei (“Where”). Ḥokhmah and Binah.", + "Ayin (“Nothing”). Keter inclusive of Ḥokhmah and Binah.", + "Ayelet ha-Shaḥar and Ayelet Ahavim (“Morning Star” and “Lovely Woman”). Malkhut.", + "Eyn Sof (“Without End”). Cause of all Causes.", + "Eyk (short for Eyn Ketz, “Without Finish”). Keter, Ḥokhmah, Binah or Keter, Tiferet, Malkhut.", + "Ish (“Man”). Tiferet inclusive of Keter, Ḥokhmah, and Binah.", + "Akhatriel (an angel). There are those who explain it [with reference] to Malkhut. It seems to me [to refer] to Creation.", + "El (“To”). This is a root word, as in I will tell of [el] the decree (Ps. 2:7), which is not holy. In the male world.", + "Eleh (“These”). They are the three Patriarchs3The sefirah Gedulah is associated with Abraham, Gevurah with Isaac, and Tiferet with Jacob. or the “Outside” ones, according to context.", + "El (“God”). Holy. It will be found in Keter and in Ḥesed and in Malkhut and in Yesod.", + "Eloha (“Deity”), alef, lamed [=] Ḥesed; vav, heh [=] Tiferet and Malkhut.", + "Eli (“My God”). Binah inclusive of the three first [sefirot].", + "Elisheva (feminine name). Malkhut deriving sustenance from the seven qualities.", + "Aluf (“Chief”). Tiferet.", + "Elokenu she-ba-Shamayim (“Our God in Heaven”). Binah.", + "Elokim Ḥayyim (“Living God”). Binah and Malkhut.", + "Elokekha (“Your God”). Binah and Malkhut.", + "Em (“Mother”). Binah and Malkhut.", + "Amah (“Cubit”). Tiferet inclusive of six tefaḥim,4The tefaḥ is a unit of measure., six sefirot.", + "Amen (“Amen”). Yesod uniting Tiferet and Malkhut and inclusive of the ten [sefirot].", + "Emon (“Hidden”). Keter, Tiferet, Yesod, Binah. [Cf.] the beginning of Bereshit Rabbah.5The verse from Prov. 8:30 containing this word begins the first section of Bereshit Rabbah (1:1).", + "Emunah (“Faith”). Binah from the side of Ḥesed; Malkhut from the side of Yesod.", + "Omenet (“Nursemaid”). Binah in relation to Tiferet.", + "Amoraim (sages of the Gemara). Gedulah, Gevurah, Tiferet.", + "Imrat (“The word of”) Malkhut. ", + "The “word” is in Malkhut from the side of its being above.", + "Emesh (“Yesterday Evening”). They are Keter, Ḥokhmah, Binah.", + "Emet (“Truth”). Tiferet, sometimes inclusive of Tiferet, Malkhut, Yesod.", + "Ana (“Please”). Keter, Binah, Ḥokhmah.", + "Anaḥa (“Tribulation”). From the side of Tiferet.", + "Ani (“I”). Malkhut, Binah.", + "Aniyah (“Ship”). The powers of Malkhut are [as a] ship on the sea. ", + "Anokhi (“I”). Binah and Malkhut.", + "Anfei Ravrevei (“Great Branches”). Gedulah and Gevurah or the high cherubs.", + "Anfei Zutrei (“Lesser Branches”). Neẓaḥ, Hod or the lower cherubs.", + "Istumkhah (“Stomach”). Malkhut.", + "Ispaklariah ha-Me’irah (“Shining Mirror”). Tiferet. [Ispaklariah] she-eina Me’irah (“The Mirror That Does Not Shine”). Malkhut and also Neẓaḥ, Hod. Also, Malkhut from the side of Gevurah.", + "Afisat ha-Ra’ayon (“Nullification of the Mind”). Keter.", + "Afikei Mayim (“Streams of Water”). Neẓaḥ, Hod.", + "Afelah (“Darkness”). Gevurah.", + "Efroaḥ (“Fledgling”). Tiferet and Yesod.", + "Apirion (“Palanquin”). Malkhut inclusive of the ten [sefirot].", + "Aparsimon (“Persimmon”). Binah inclusive of the six “directions” covering four.", + "Eẓbaot (“Fingers”). Ten [indicate] the ten sefirot; five constitute Gedulah, Gevurah, Tiferet, Neẓaḥ, Hod.", + "Argaman (“Purple”). Tiferet, Gedulah, Gevurah, Malkhut.", + "Arokh (“Long”). Tiferet.", + "Aron (“Ark”). Malkhut.", + "Arzei Levanon (“Cedars of Lebanon”). The existence of the sefirot within Keter.", + "Aryeh (“Lion”). Ḥesed.", + "Erekh ‘Apayim (“Slow to Anger”). Tiferet from the aspect of Keter or Keter itself.", + "Armonot (“Palaces”). Neẓaḥ and Hod constitute the “palaces” for Malkhut.", + "Ereẓ (“Earth”). Malkhut. It is all according to the accompanying name.", + "Esh (“Fire”). Gevurah.", + "Ishah (“Woman”). Malkhut. The same for Isheh (“Fire Offering”).", + "Ashmorot (“Watches”). Neẓaḥ, Hod.", + "Ashishot (“Cake”). The union brought about by white fire and red fire; or Gedulah, Gevurah, Tiferet.", + "Eshkolot (“Bunches of Grapes”). Neẓaḥ, Hod.", + "Osher (“Happiness”). Binah or Tiferet.", + "Asherah (“Grove”). Malkhut when it derives sustenance from Tiferet.", + "’Et (Particle designating direct object). Malkhut which is crowned from alef to tav.", + "’At (“You” [fem.]). Malkhut.", + "’Atah (“You” [masc.]). Tiferet and in Ḥesed and Malkhut and in Ḥokhmah and in Binah.", + "Etanim (“Mighty Ones”). Neẓaḥ, Hod, Yesod. ", + "Etrog (“Citron”). Malkhut." + ], + "Letter Bet": [ + "Be’er (“Well”) Malkhut.", + "Beged (Garment”). Malkhut.", + "Bohu (“Void”). Gedulah.", + "Boaz. Hod.", + "Bakar (“Cattle”). Ḥesed or Yesod.", + "Betten (“Belly”). Binah.", + "Binah is so called when she unites with Ḥokhmah.", + "Bayit (“House”). Malkhut and Binah.", + "Beyt Din (“House of Judgment, Court”). Malkhut when she is [part of] three [sefirot] with Gedulah, Gevurah, and Tiferet.", + "Bekhor (“Firstborn”). Keter and Ḥokhmah and Tiferet.", + "Bamot (“High Places”). Gedulah, Gevurah, Tiferet.", + "Ben (“Son”). Tiferet.", + "Benot Yerushalayim (“Daughters of Jerusalem”). The souls or the twelve cattle under the sea.", + "Bar (“Outside”). The Righteous [Yesod] is exiled from his place to the “Outside.”", + "Beẓah (“Egg”). Malkhut. There are those who have explained that the great measure [Egg]6The beẓah is a measure of bulk. It is a larger unit than the zayit. refers to the upper yod, Ḥokhmah, and the smaller measure of an Olive refers to the lower yod, Malkhut.", + "Barad (“Hail”). Ḥesed, and I am close to saying that it is Gevurah-within-Ḥesed.", + "Barukh (“Blessed”). Keter or the ten sefirot together or Yesod or Malkhut.", + "Barzel (“Iron”). Malkhut or Tiferet.", + "Beriḥim (“Bars”). Five sefirot: Ḥesed, Paḥad [Gevurah], Tiferet, Neẓaḥ, Hod.", + "Beriaḥ Tikhon (“The Middle Bar”). Tiferet.", + "Baraita7A baraita is a Tannaitic tradition which does not appear in the Mishnah. (“Outside Tradition”). Malkhut in exile and wandering.", + "Berit (“Covenant”). Tiferet or Malkhut or Yesod.", + "Berekhah (“Pool”). Malkhut.", + "Berakhah (“Blessing”). Malkhut from the side of Ḥesed.", + "Berakim (“Thunders”) from the side of Yesod.", + "Basar (“Flesh”). Malkhut.", + "Bat (Daughter”). Malkhut.", + "Batei Gavaei (“Innermost Houses”). The three first [sefirot].", + "Bataei Baraei (“Outermost Houses”). The seven [lower] qualities." + ], + "Letter Gimel": [ + "Geulah (“Redemption”). Binah or Yesod; Neẓaḥ, Hod, Yesod, Malkhut [are] the four “redemptions.”8This refers to the four verbs signifying redemption in Exod. 6:6: “I will bring you out… I will deliver you … I will redeem you … I will take you.” ", + "Geon (“Pride”). According to the continuation that is consequent on the [connection with the sefirotic] quality, she [Malkhut] is “prideful”.", + "Geut ha-Yam (“Tide”). Thread of Ḥesed upon Malkhut.", + "Gavoha (“Height”). Essentially [referring] to Eyn Sof; sometimes to the rest of the qualities, as in for one higher than the high watches (Eccles. 5:7). In any event, the “Height” is only [evident] from the addition of his emanation.", + "Gevul (“Border”). Malkhut.", + "Gevurah (“Bravery”). The quality of harsh judgment; sometimes [refers to] Binah.", + "Gevir (“Lord”). Malkhut.", + "Geva’ot (“Hills”). Binah and Malkhut.", + "Gag ha-Ḥofeh (“Covering Roof”). Keter.", + "Gad. Malkhut.", + "Gedulah (“Greatness”). Ḥesed.", + "Geviyah (“Body”). Yesod and Tiferet.", + "Gulgolet (“Skull”). The three first [sefirot].", + "Gulot ha-Kotarot (“Bowls of the Capitals” [I Kings 7:41]). Ḥesed and Gevurah; Yesod is the “Golden Bowl” (Eccles. 12:6).", + "Gid ha-Nasheh (“Sciatic Nerve”). Yesod with Malkhut.", + "Gehinnom (“Gehenna”). Gevurah from the side of the “Outside” ones.", + "Ge Ḥizzayon (“Valley of Vision” [Isa. 22:4]). Malkhut.", + "Gal Na’ul (“A Spring Shut Up” [Song of Songs 4:12]). Malkhut.", + "Galgalei ha-Merkavah (“Wheels of the Chariot”). Neẓaḥ and Hod.", + "Galim (“Heaps”). Forces in Malkhut and Binah.", + "Gamal (“Camel”). The Kelipah.", + "Gemilut Ḥasadim (“Acts of Lovingkindness”).] The overflow of Ḥesed.", + "Gan (“Garden”). Binah and Malkhut.", + "Gefen (“Vine”). Malkhut.", + "Ger (“Stranger”). Tiferet when it is out of its place." + ], + "Letter Daled": [ + "Dibbur (“Speech”). Malkhut.", + "Davar (“Word”). Malkhut.", + "Devash (“Honey”). From the side of Gevurah.", + "Du Parẓufin (“Dual Figure”). Tiferet and Malkhut.", + "Dod Ne’eman (“Faithful Love”). Yesod.", + "David. Malkhut.", + "Dor (“Generation”). Yesod and Tiferet; or Binah and Malkhut. This is [what is meant by the expression] to all generations (Exod. 3:15).", + "Dyo (“Ink”). In Binah, which gives the vav in the [divine] Name its due nourishment. With it is written the Torah scroll in the mystery of “black fire on top of white fire.”9Yerushalmi, Shekalim 6:1. ", + "Dayyan (“Judge”). Gevurah or Tiferet from the side of Malkhut.", + "Din Torah (“Judgment of the Torah”). True judgment; Malkhut.", + "Dakh (“Oppressed”). Yesod.", + "Dakhim (“Oppressed” [pl.]). Malkhut from the side of Yesod.", + "Dal (“Poor”). Yesod.", + "Dam (“Blood”). The closing of the emanation in Binah so that it does not come to Malkhut. Therefore it comes as she has surely drawn (Exod. 2:19), and with her the mem is closed.", + "Dimayon (“Imagination”). Malkhut.", + "Dema’ot (“Tears”). Gevurah, Hod.", + "Da’at (“Knowledge”). Tiferet or Yesod in the delicate aspect.", + "Dar (“Dwells”). Malkhut or Binah.", + "Deror (“Freedom”). Binah.", + "Darom (“South”). Ḥesed.", + "Derakhim (“Paths”). The channels of the emanation from the three “patriarchs” to Malkhut." + ], + "Letter Heh": [ + "Heh (the letter). When it comes at the beginning of a word, it hints at Binah, and when it comes at the end of a word the hint is to Malkhut.", + "Hevel (“Vanity”). Seven “Vanities” are the seven [lower sefirotic] qualities.", + "Haggadah (“Recital”). From the side of Ḥokhmah.", + "Hadom (“Footstool”). Malkhut.", + "Hadas (“Myrtle”). The three “patriarchs.” Malkhut [is called] Hadassah.10Hadassah was Esther’s name. Cf. Esther 2:7.", + "Hadar (“Glory”). In Tiferet or Neẓaḥ.", + "Hu (“He”). In Keter or in Binah or in Tiferet or in Malkhut.", + "Hod (“Majesty”). It is so called when it is held by Gevurah and Binah.", + "Havah (“To Exist”). Hints at the upper heh, the lower heh, and the vav in the middle.11This is a reference to the three sefirot, Gedulah, Gevurah, and Tiferet. Cf. sec. 6, chap. 5, n. 29 above.", + "Havi (“Existence”). Tiferet removes itself with the blessings to Binah.", + "Hi (“She”). Malkhut.", + "Heikhal (“Palace”). Malkhut.", + "Halakhah (“Law”). Malkhut.", + "Hallel (Psalms of Praise). Malkhut when it is not completed.12Hallel is a series of psalms of praise recited in the synagogue on various holidays. On some of them, not all the psalms are recited and the Hallel is considered “incomplete.” Completed [it refers] to the side of Binah or to Binah herself.", + "Halleluyah (“Praise the Lord”). Malkhut from the side of Tiferet.", + "Hinneni (“Here am I”). Malkhut.", + "Har (“Mountain”). Malkhut. All is in accordance with the [divine] Name which accompanies [it].", + "Hatkafah (“Attack”). Malkhut from the side of Ḥesed." + ], + "Letter Vav": [ + "Vav (the letter). At the beginning of a word it indicates Tiferet. Thus V’ani (“And I”) [indicates] Tiferet and Malkhut.", + "Vh. He and His court.", + "Vhu. Tiferet.", + "Vay (“Woe”). Tiferet removing the blessings from Yesod to him.", + "Vayehi (“And it came to pass”). From the side of Gevurah.", + "Vilon (“Curtain”). Malkhut.", + "Va’ad (“Assembly”). Binah, for she assembles the sefirot.", + "Veset (“Period”). The powers under Malkhut which are called Ishim.13Ishim is the lowest order of angels. Cf. Maimonides, Mishneh Torah Hilkhot Yesodei ha-Torah 2:7." + ], + "Letter Zayin": [ + "Zot (“This” [fem.]). Malkhut.", + "Zevul (“Celestial Abode”). Binah.", + "Zeh (“This” [masc.]). Tiferet, Yesod.", + "Zahav (“Gold”). Binah or Gevurah.", + "Zayit (“Olive”). Malkhut. Sometimes the seven [lower sefirotic] qualities are all [called] “olives.”", + "Zakhor (“Remember”). Tiferet.", + "Zekhirah (“Remembrance”). From the side of Yesod.", + "Zekhut (“Merit”). Gevurah or Ḥesed and the essence of y[od].", + "Za’akah (“Cry”). Binah.", + "Zekifah (“Standing Upright”). From the side of Tiferet.", + "Zaken (“Old Man”). Keter.", + "Zeraḥ (“Brightness”). Tiferet.", + "Zero’ot (“Limbs”). Ḥesed, Gevurah.", + "Zeret (“Span”). Gevurah, Malkhut with her maidens." + ], + "Letter Chet": [ + "Ḥavush (“Put On” [the Head]). Tiferet.", + "Ḥayon (“Secret Place”). Keter or the three first [sefirot].", + "Ḥevel (“Rope”). Tiferet.", + "Ḥavit (“Barrel”). Binah.", + "Ḥavaẓelet (“Lily”). Malkhut.", + "Ḥag (“Holiday”). Malkhut.", + "Ḥadarim (“Rooms”). Seven [lower sefirotic] qualities hidden within Binah.", + "Ḥadash (“New”). In Malkhut which renews [herself].", + "Ḥazeh (“Breast”). Binah", + "Ḥozeh (“Seer”). Tiferet.", + "Ḥut ha-Shidra (“Spinal Cord”). The middle line. ", + "Ḥotam (“Nose”). Tiferet.", + "Ḥulia (“Link”). Shekhinah14I.e., Malkhut. with the three “Patriarchs.”", + "Ḥom ha-Yom (“Heat of the Day”). The brightness of Ḥesed.", + "Ḥomah (“Wall”). Malkhut.", + "Ḥosen (“Riches”). Tiferet.", + "Ḥuppah (“Canopy”). Keter. Its roof is Ḥokhmah; its walls are Binah; its doors are Gedulah and Gevurah; its pillars are Neẓaḥ and Hod; underneath it are the bridegroom, the bride, and the attendant: Tiferet and Malkhut and Yesod.", + "Ḥokkekei Yisrael (“Legislators of Israel”). “Father” and “Mother”15Ḥokhmah and Binah. from the emanators of Tiferet.", + "Ḥotam (“Seal”). Binah, Ḥokhmah, Tiferet.", + "Ḥazu (“Foretelling”). Of the night; Gabriel.", + "Ḥizzuk (“Strengthening”). Tiferet with Malkhut.", + "Ḥazhazit (“Lichen”?). Tiferet removed in Malkhut.", + "Ḥitah (“Wheat”). Malkhut.", + "Ḥet (“Sin”). Male Serpent.16Samael, the evil counterpart, on the “Other Side,” to the sefirah Tiferet. Cf. Zohar I, 147a-148b.", + "Ḥattat (“Sin”). Female, Woman of Whoredom.17Lilith, Samael’s consort.", + "Ḥai (“Living”). Yesod.", + "Ḥayyah (“Living” [fem.]). Malkhut.", + "Ḥayyei ha-Melekh (“Life of the King”), Ḥokhmah and Binah.", + "Ḥayyim (“Life”). The first three [sefirot].", + "Ḥiyekh (“Smile”). Ḥokhmah.", + "Ḥeli (“My Host”). Eyn Sof.", + "Ḥayil (“Virtue”). Ḥokhmah which is yod.", + "Ḥerut (“Freedom”). Binah.", + "Ḥorin (“Free”). Ḥokhmah and Binah.", + "Ḥalav (“Milk”). The abundance which emanates from Keter through Ḥokhmah to Binah.", + "Ḥallah (“Consecrated Dough”). Malkhut.", + "Ḥalom (“Dream”). Malkhut from her own side.", + "Ḥalon (“Window”). Tiferet.", + "Ḥalaẓaim (“Loins”). The union of Tiferet with Malkhut between Neẓah and Hod.", + "Ḥam (“Warm”). From the side of Gevurah.", + "Ḥemdat Yamim (“Love of Life”). She is the Shekhinah.", + "Ḥammah (“Sun”). Tiferet.", + "Ḥamishah (“Five”). The hint is to Tiferet or Malkhut.", + "Ḥanun (“Merciful”). In Ḥesed and the essence in Binah.", + "Ḥessed (“Kindness”). In its place and in Keter and in Neẓah and in Hod. They are: Keter [is] the upper Ḥesed. Neẓaḥ, Hod [are] “The Kindnesses of David.”18Cf. Isa. 55:3.", + "Ḥassid (“Pious”). Ḥokhmah in Ḥesed.", + "Ḥassidah (“Stork”). Binah over Ḥesed or Malkhut from the side of Ḥesed. ", + "Ḥafeẓ (“Possession”). Malkhut from the side of Tiferet in the emanation of Keter.", + "Ḥofshi (“Free”). Binah.", + "Ḥaẓẓot Laylah (“Midnight”). Malkhut from the side of Mercy.", + "Ḥaẓẓi (“Half”). From the side of Malkhut which is a portion of Matzah.19This is a reference to the ceremonial breaking of a matzah at the Passover Seder.", + "Ḥizzim (“Arrows”). From the side of Yesod.", + "Ḥaẓẓoẓrot Kessef (“Silver Trumpets”). Neẓaḥ and Hod from the side of Ḥesed.", + "Ḥaẓerot Ha[Shem] (“Courts of the Lord”). The seven [lower sefirotic] qualities.", + "Ḥok (“Law”). Yesod.", + "Ḥukkah (“Decree”). Malkhut.", + "Ḥukkot (“Laws”). The powers of Malkhut below.", + "Ḥeker (“Inquiry”). Malkhut.", + "Ḥerev (“Sword”). Gevurah and essentially all YDVH or Malkhut.", + "Ḥoshekh (“Darkness”). In Malkhut and in Gevurah and in Keter and in the “Outside.”", + "Ḥashmal (“Electrum”). Neẓaḥ, Hod; the mystery of [the Name] YAHDVNHY.", + "Ḥeshkehem (“Their Desire”). Neẓaḥ, Hod.", + "Ḥatan (“Bridegroom”). Tiferet." + ], + "Letter Tet": [ + "Tabur (“Navel”). Malkhut from the side of Binah.", + "Taba’at(“Ring”). Malkhut [from the side] of Ḥokhmah. The essential secret of the closed mem [Isa. 9:6]; Binah in Ḥokhmah.", + "Taharah (“Purification”) from the side of Ḥesed or from the side of Gevurah.", + "Tov (“Good” [masc.]). In Ḥesed or in Keter or in Yesod.", + "Tovah (“Good” [fem.]). Malkhut.", + "Tuv Yerushalayim (“The Good of Jerusalem” [Ps. 128:5]). Concerning Malkhut from Tiferet.", + "Taḥol (“Spleen”). “Outside.”", + "Taḥanot (“Stations”). Neẓaḥ and Hod, or the [angelic] powers under Malkhut called Ishim.", + "Tal (“Dew”). In Tiferet the combination of yod, heh, vav.", + "Tallit (“Garment, Prayer Garment”). Moon; Tiferet from the side of Ḥesed. It is appropriate in many places.", + "Tene (“Basket”). Malkhut.", + "Tipah (“Drop”). Malkhut.", + "Tefaḥ (“Span”). Malkhut from the side of the five sefirot." + ], + "Letter Yod": [ + "Y’or (“Nile”). Yesod.", + "Yabbok (Jabbok). Gedulah, Gevurah, Tiferet; three paths, the path of Judgment, the path of Mercy, the path of Lovingkindness.", + "Yabashah (“Dry Land”). Malkhut.", + "Yad (“Hand”). Malkhut or Binah; From the side of Gevurah. Yod ha-Ḥazakah (“Strong Hand”). From the side of Tiferet. Yad Ramah (“Upraised Hand”). From the side of Ḥesed. Yad ha-Gedolah (“Great Hand”).", + "Knowledge, signifying the union of male and female.", + "Yehi (“It Will Be”). Tiferet.", + "Yovel (“Jubilee”). Binah.", + "Yom (“Day”). Tiferet and sometimes in its place others like Ḥesed and Binah according to the context.", + "Yomam (“Daily”). Ḥesed.", + "Yonah (“Dove”). Malkhut.", + "Yosef (Joseph). Yesod.", + "Yo’eẓ (“Advisor”). Binah.", + "Yoẓer Bereshit (“Creator”). Ḥokhmah.", + "Yoteret ha-Kaved (“Membrane on the Liver”). The woman of harlotry.", + "Yiḥud (“Union”). Refers to Tiferet and Malkhut, and all the sefirot accompany them.", + "Yakhin (“Pillar”). Neẓaḥ.", + "Yeladim (“Children”). Neẓaḥ and Hod.", + "Yam (“Seal”). Binah or Ḥokhmah.", + "Yamim (“Days”). The seven [lower] sefirot. Previously in arikh anpin.20An aspect of the sefirah Keter.", + "Yamin (“Right”). Ḥesed, and sometimes Neẓaḥ or Ḥokhmah.", + "Ya’akov (Jacob). Malkhut filled with [flow from] Tiferet.", + "Yefe Nof’ (“Beauteous View”). Tiferet or Yesod.", + "Yefe Enayim (“Beautiful to the Eyes”). Malkhut from the side where they wash with milk.", + "Yiẓḥak (Isaac). Gevurah.", + "Yir’eh (“He Will See”). Gevurah or Binah or Malkhut.", + "Yarum (“He Will Raise Up”). Binah from the side of Ḥokhmah.", + "Yerushalayim (Jerusalem). Malkhut.", + "Yare’aḥ (“Moon”). Malkhut.", + "Yeriah (“Curtain”). Tiferet.", + "Yarketey Ḥafon (“Furthest Place in the North”). Neẓaḥ and Hod from the side of Gevurah.", + "Yesh (“Exists”). Ḥokhmah in partnership with Binah.", + "Yeshuah (“Salvation”). From the side of Ḥesed.", + "Yeshurun (Jeshurun). Tiferet, inclusive of Right and Left.", + "Yeshivah shel Ma’alah (“Court on High”). Binah.", + "Yashar (“Upright”). Malkhut together with Tiferet.", + "Yeshenei Afar (“Those Who Sleep in the Dust”). The three “Patriarchs” in Malkhut.", + "Yisrael (Israel). Tiferet as decisive force between Ḥokhmah and Binah." + ], + "Letter Kaf": [ + "Kabed (“Liver”). The male [partner] of the kelipah. [Cf.] Yoteret ha-Kaved—Lilith.", + "Kavod (“Glory”). The Shekhinah joined with Yesod.", + "Kevodi (“My Glory”). Binah and all is in the mystery of the thirty-two paths.21Cf. Sefer Yeḥirah 1:1.", + "Kevosh (“Conquer”). Tiferet.", + "Kabir (“Mighty”). Gevurah.", + "Kevar (name of river [see. Ezek. 1:2]). Keter, Binah, Reshit [= Ḥokhmah].", + "Kevasim (“Sheep”). The seven [lower] sefirot either from the side of Binah or of Ḥesed.", + "Kivshan (“Furnace”). Malkhut which is covering and “cooking” the seed.", + "Kad (“Pitcher”). Yesod.", + "Kada (“Her Pitcher”). Malkhut.", + "Koh (“Thus”). Malkhut or Binah.", + "Kohen (“Priest”). Ḥesed.", + "Kova Yeshuah (“Hat of Salvation”). Eyn Sof or Tiferet or Malkhut.", + "Kos Shel Berakhah (“Goblet of Benediction”). Malkhut from the side of her hosts.", + "Kos Yeshuot (“Goblet of Salvation”). [Malkhut] in her joining with the salvations.", + "Kotel (“Wall”). Tiferet with Malkhut at the hand of Yesod.", + "Kiyor ve-Kano (“Basin and Its Pedestal”). Neẓaḥ and Hod.", + "Koaḥ (“Strength”). Binah from the side of Ḥokhmah.", + "Ki, Kol (“That, All”). Yesod.", + "Kallah (“Bride”). Malkhut. All is from the side of Binah and from the side of Ḥesed.", + "Kelayot (“Kidneys”). Neẓaḥ and Hod.", + "Kinnor (“Harp”). Malkhut.", + "Kenesset Yisrael (“Communion of Israel”). Malkhut.", + "Kanaim (“Submissions”). The name YHVD.", + "Kanfei ha-Ain (“The Wings of the Eye”). Neẓaḥ and Hod.", + "Kissei Din (“Seat of Judgment”). Malkhut.", + "Kissei Raḥamim (“Seat of Mercy”). Tiferet.", + "Kes (“Seat”). Malkhut, [as in] for the hand on the seat of God (Exod. 17:16).", + "Kessef (“Silver”). Ḥesed.", + "Kaf Zekhut (“Merit”). Ḥesed.", + "Kaf Ḥovah (“Demerit”). Gevurah.", + "Kippurim (“Atonement”). Binah. ", + "Kaporet (“Covering”). Yesod.", + "Kapot (“Handles”). Yesod.", + "Keruvim (“Cherubs”). Metatron, Sandalfon; or Neẓaḥ and Hod, or Tiferet and Malkhut.", + "Kerem (“Vineyard”). Malkhut.", + "Keriah (“Bowing”). Neẓaḥ and Hod or the Righteous [Yesod].", + "Ketuvim (“Writings”). Malkhut or Ḥesed and Gevurah.", + "Katit (“Squeezed”). Yesod.", + "Katef Yamin (“Right Shoulder”). Binah.", + "Katef Smol (“Left Shoulder”). Malkhut." + ], + "Letter Lamed": [ + "Lev (“heart”). Malkhut.", + "Levonah (“Frankincense”). Ḥokhmah or Hod.", + "Levanah (“White”). The unclean side.", + "Levanah (“Moon”). Malkhut.", + "Levanon (“Lebanon”). Keter.", + "Lahav (“Flame”). Malkhut.", + "Lahat ha-Ḥerev (“The Flashing Blade” [Gen. 3:24]). Malkhut from the side of Metatron.", + "Luḥot (“Tablets”). Neẓaḥ and Hod.", + "Levi (Levi [tribe]). Gevurah.", + "Livyatan (Leviathan). Tiferet, Yesod.", + "Leḥem (“Bread”). Malkhut.", + "Leḥem ha-Panim (“Showbread”). Yesod.", + "Lot (“Charm”). The strap of evil.", + "Li (“Mine”). Binah.", + "Layish, Laysha (“Lion, Lioness”). Tiferet and Malkhut.", + "Lekha (“Come”). Binah or Malkhut.", + "Limmudei ha-Shem (“Learned of the Lord”). Neẓaḥ and Hod.", + "Lifnei or Lifanai (“Before” or “Before Me”). Malkhut.", + "Lashon (“Tongue”). Binah or Yesod or Malkhut.", + "Lishkat ha-Gazit (“Chamber of Hewn Stones,” in the Temple). Malkhut." + ], + "Letter Mem": [ + "Me’od (“Greatly”). Tiferet from the side of Gevurah.", + "Me’or Gadol (“The Greater Light”; the sun). Tiferet.", + "Me’or Katan (“The Lesser Light”; the moon). Malkhut.", + "Ma’akhal (“Food”). The emanation.", + "Me’orot (“Lights”). [May refer to] the side of holiness or [that of] impurity.", + "Mabua (“Spring”). Keter.", + "Migdal (“Tower”). Binah or Malkhut or Keter.", + "Magen (“Shield”). Malkhut. ", + "Madon (“Quarrel”). Judgment [Din]. Thus also midyan (“quarrel”).", + "Middat Yom (“Quality of Day”). Tiferet.", + "Middat Laylah (“Quality of Night”). Malkhut.", + "Middat ha-Din ha-Kasha (“The Harsh Quality of Judgment”). Gevurah.", + "Middat ha-Din ha-Rafah (“The Mild Quality of Judgment”). Malkhut.", + "Mah (“What”). Ḥokhmah or Tiferet or Malkhut.", + "Moaḥ (“Brain”). Ḥokhmah.", + "Mot (“Staff”). Tiferet with Yesod.", + "Mosdei Ereḥ (“Foundations of the Land”). The Righteous [Yesod] and Righteousness.", + "Musaf (“Additional” [Service]). Yesod.", + "Mo’ed (“Appointed Time”). The six “directions”.22The six “directions” are the six sefirot from Gedulah to Yesod.", + "Muflah (“Wondrous”). Keter.", + "Mar (“Bitter”). Keter.", + "Mor (“Myrrh”), Ḥesed.", + "Moshiah (“Savior”). Tiferet.", + "Moshel (“Ruler”). Tiferet from the side of Yesod.", + "Mavet (Death”). The evil.", + "Mizbe’aḥ Pnimi (The Inner Altar). Binah.", + "Mizbe’aḥ ha-ḥiẓẓon (“The Outer Altar”). Malkhut.", + "Mezuzot (“Doorposts”). Neẓaḥ and Hod.", + "Mezuzah (“Doorpost”). Malkhut from the side of Tiferet.", + "Mazon (“Food”). Ḥesed.", + "Mazal (“Fortune”). Keter.", + "Mizmor (“Song”). Ḥesed, Malkhut.", + "Mizraḥ (“East”). Ḥokhmah, Binah, Tiferet.", + "Maḥazeh (“Vision”). Malkhut alone.", + "Maḥazit ha-Shekel (“Half-Shekel”). Tiferet.", + "Maḥshavah (“Thought”). Eyn Sof, Keter, Ḥokhmah, Binah.", + "Maḥshof ha-Lavan (“The White Exposed Place” [Gen. 30:37]). Keter or Tiferet.", + "Mattah (“Below”). Malkhut.", + "Matteh (“Staff”). Tiferet or Binah.", + "Matarah (“Goal”). Malkhut.", + "Matronah (“Lady”). [The division of] Creation, or Malkhut.", + "Metatron (angel). Shekhinah.", + "Mi (“Who”). Binah.", + "Mayim (“Water”). Ḥesed.", + "Milah (“Circumcision”). Yesod.", + "Makhon (name of sixth heaven). Malkhut.", + "Mekhuseh (“Covered”). Keter.", + "Makhpelah (“Double”). Malkhut or Binah.", + "Makhria (“Arbitrator”). Tiferet or the Righteous [Yesod].", + "Mikhtam (“Poem”). Tiferet and Yesod.", + "Malei (“Full”). Emanation.", + "Malakh (“Angel”). Malkhut. [Malkhut is also referred to by the terms] melukhah (“kingdom”) and malon (“dwelling place”).", + "Melaḥ. (“Salt”). Yesod.", + "Melekh (“King”). Tiferet. ", + "Melekh Shelomoh (“King Solomon”). Tiferet or Binah or Ḥokhmah.", + "Malki Ẓedek (Melchizedek). Malkhut.", + "Mamlekhet Kohanim (“Kingdom of Priests” [Exod. 19:6]). Malkhut with Tiferet.", + "Menuḥah (“Rest”). Binah.", + "Menorah (“Lamp). Shekhinah, [which is also referred to by the words] minḥah (“gift”) and mispar (“number”).", + "Maon (“Dwelling”). Keter, Ḥokhmah, Malkhut.", + "Ma’ayan (“Spring”). The three first [sefirot] and the three last [sefirot].", + "Ma’ayanei ha-Yeshuah (“Wells of Salvation”), Ḥokhmah and Binah, Ḥesed and Gevurah.", + "Me’al ha-Shamayim (“Above the Heavens”). Binah.", + "Ma’amakim (“Depths”). Ḥokhmah, Keter.", + "Ma’arav (“West”). Malkhut.", + "Ma’arakhab (“Army”). Binah or Malkhut. [These are also referred to by the term] ma’aseh (“deed”).", + "Ma’aseh Merkavah (“Account of the Chariot”). Metatron.", + "Ma’aseh Bereshit (“Account of Creation”). Malkhut [which is also referred to by the term] ma’aser (“tithe”).", + "Maẓevah (“Pillar”). Malkhut with Tiferet.", + "Maẓah (“Unleavened Bread”). Malkhut.", + "Miẓvah (“Commandment”). Malkhut.", + "Miẓuveh (“One Who Is Commanded”). Tiferet and Yesod.", + "Meẓulot Yam (“Depths of the Sea”). Kelipah.", + "Mikdash (“Sanctuary”). Tiferet and Yesod.", + "Mikveh (“Source of Water”). Malkhut and Tiferet.", + "Makom (“Place”). Tiferet.", + "Makor (“Source”). Keter.", + "Makel (“Staff”). Tiferet.", + "Maklot (“Staffs”). The forces of Judgment.", + "Mikneh (“Cattle”). From the side of Malkhut.", + "Mikraei Kodesh (“Holy Convocations”). The three “patriarchs.”", + "Mar’eh (“Vision”). Malkhut, Binah.", + "Marah (“Bitter”). Wicked Lilith.", + "Merkavah (“Chariot”). Any [group of] four sefirot is called merkavah.", + "Mishbezot (“Setting” [of gems]). Neẓaḥ and Hod.", + "Mesos (“Joy”). Tiferet.", + "Mashkon (“Pledge”). Malkhut.", + "Maskil (“Enlightened”). Yesod, Binah.", + "Mishkan (“Tabernacle”). Binah, Malkhut.", + "Mishalem Gemul (“Payer of Recompense”). Fear.", + "Mishnah (Mishnah). Malkhut.", + "Mishpat (“Judgment”). Tiferet.", + "Mashkof (“Lintel”). Yesod.", + "Matok (“Sweet”). Malkhut from the side of Gevurah.", + "Mattan Torah (“Giving of the Torah”). Binah.", + "Mattanah Tovah (“Goodly Gift”). Malkhut. ", + "Motnayim (“Thighs”). Neẓaḥ, Hod." + ], + "Letter Nun": [ + "Na’ah (“Comely”). Malkhut.", + "Ne’eman (“Faithful”). Yesod.", + "Nevuab (“Prophecy”). Malkhut.", + "Nevi’im (“Prophets”). Neẓaḥ and Hod.", + "Negev (“South”). Ḥesed from the side of Gevurah.", + "Niggun (“Tune”). Binah.", + "Nega (“Plague”). Kelipah.", + "Nedivim (“Princes”). Three patriarchs.", + "Neder (“Vow”). Binah.", + "Nahar (“River”). Ḥokhmah, Binah, Tiferet, Yesod.", + "Nogah (“Brightness”). Neẓaḥ.", + "Naveh (“Pasture”). Malkhut.", + "Nozlim (“Flow”). Five sefirot.", + "No’am (“Pleasantness”). The overflow of Malkhut.", + "Noẓer (“Guard”). Tiferet, [which is also referred to by the term] nora (“awesome”).", + "Nose’ Avon (“Forgiving Sin”). Yesod.", + "Noah (Noah). Yesod.", + "Niḥoaḥ (“Savory”). Emanation.", + "Naḥal (“Stream”). Binah, Yesod.", + "Naḥalah (“Inheritance”). Binah.", + "Nimah (“Thread”). Yesod, [which is also referred to by the term] nes (“miracle”).", + "Na’al (“Shoe”) and Na’ar (“Lad”). Metatron.", + "Nefesh (“Soul”). Malkhut.", + "Niẓav (“Standing”). The [sefirotic] unity above Yesod.", + "Niẓanim (“Buds”). Three patriarchs.", + "Nakam (“Revenge”). Malkhut.", + "Ner (“Candle”). Malkhut.", + "Nerd (“Spikenard”). Yesod.", + "Neshikah (“Kiss”). The Unity.", + "Nissa (“Uplifted”). Tiferet, Keter.", + "Neshamah (“Soul”). Binah.", + "Nesher (“Eagle”). Malkhut." + ], + "Letter Samekh": [ + "Sabba de-Sabbin (“Oldest of the Old”). Ḥokhmah, Keter.", + "Savta (“Old Woman”). Binah.", + "Sibbat ha-Sibbot (“First Cause”). Keter.", + "Segulah (“Precious”). Malkhut.", + "Seder Zemanim (“Sequence of Time”). Tiferet and Malkhut.", + "Sod (“Secret”). The Righteous [Yesod].", + "Sukkah (“Booth”). Binah, Malkhut.", + "Sof (“End”). The Righteous [Yesod].", + "Soḥaret (“Onyx”). Ḥokhmah.", + "Siyyata (“Help”). Malkhut.", + "Sarkhah (“Adhesion”). Kelipah. ", + "Sal (“Basket”). Malkhut.", + "Selah (“Selah”). Binah, Malkhut.", + "Seliḥah (“Forgiveness”). Tiferet.", + "Sullam (“Ladder”). The righteous [Yesod], Tiferet.", + "Sela’(“Rock”). Malkhut or Beriyah.", + "Solet (“Fine Flour”). Malkhut.", + "Sandal (“Sandal”). Refers to [the angel] Sandalphon.", + "Sanhedrin Gedolah (“The Great Sanhedrin”). Tiferet. Ketanah (“The Lesser [Sanhedrin]”). Malkhut.", + "Seudah (“Meal”). Binah, Malkhut.", + "Sa’ar (“Storm”). Judgment.", + "Sefirat ha-Omer (“Counting of the Omer”). Malkhut.", + "Sefer (“Book”). Tiferet, Malkhut, and the Righteous [Yesod]." + ], + "Letter Ayin": [ + "’Av (“Cloud”), Ḥesed.", + "’Ever (“Limb”). Malkhut or Metatron.", + "’Avodah (“Service”). Malkhut.", + "’Avodat ha-Levi’im (“The Service of the Levites”). Binah and Malkhut.", + "’Agulah (“Oval”). Binah.", + "’Egel (“Calf”). Gevurah, Malkhut.", + "’Ed (“Witness”). Binah, Malkhut, Yesod.", + "’Edah (“Congregation”). Malkhut.", + "’Edut (“Testimony”). The Unity.", + "’Eden (Eden). Keter.", + "’Ednah (“Pleasure”). Malkhut.", + "’Over ‘al Pesha (“Overlooking Sin”). Tiferet, Yesod.", + "’Olah (“Burnt Offering”). Malkhut and Tiferet, near Binah.", + "’Olam (“World”). Tiferet, Binah, Malkhut", + "’Omek (“Depth”). All the sefirot.", + "’Omer (“Measure”). Binah.", + "’Of (“Bird”). Yesod, Metatron.", + "’Ofer (“Gazelle”). Tiferet.", + "’Oseh Pele (“Doing Wonders”). Tiferet.", + "’Eẓ (“Tree”). Gevurah.", + "’Oz (“Strength”). Tiferet.", + "’Ayin (“Eye”). Tiferet, Malkhut.", + "’Efatah (“Darkness”). Malkhut.", + "’Ir (“City”). Binah, Malkhut.", + "’Eruv (“Boundary”). Tiferet.", + "’Al ha-Shem (“On God”). The first three [sefirot].", + "’Al Shamayim (“Over the Heavens”). Gedulah, Gevurah.", + "’Al Kol Mayim (“Over All the Waters”). Binah.", + "’Elat ha-’Elot (“Source of Sources”). Keter.", + "’Amud (“Pillar”). Malkhut.", + "’Omer (“Sheaf”). Ḥesed.", + "’Anavim (“Grapes”). The six “directions.”", + "’Oneg (“Delight”). Keter, Tiferet, Malkhut.", + "’Anavah (“Modesty”). Tiferet in Da’at. ", + "’Ani (“Poor Man”). Yesod.", + "’Aniyah (“Poor Woman”). Malkhut.", + "’Anan (“Cloud”). Ḥesed.", + "’Anaf ‘Eẓ Avot (“Branch of the Leafy Tree” [Lev. 23:40]). The three “patriarchs.”", + "’Afar (“Dust”). Malkhut.", + "’Eẓ (“Tree”). Tiferet.", + "’Eẓev (“Sadness”). Judgment.", + "’Eẓah (“Advice”). Malkhut.", + "’Eẓem ha-Shamayim (“The Essence of Heaven” [Exod. 24:10]). Malkhut.", + "’Aẓeret (“Assembly”). Malkhut.", + "’Ekev (“Heel”). Malkhut.", + "’Akedah (“Binding” [of Isaac]). Malkhut.", + "’Ikar (“Root”). Yesod.", + "’Akeret (“Barren Woman”). Malkhut.", + "’Erev (“Evening”). Gevurah, Hod.", + "’Aravot (“Clouds”). Tiferet or Yesod.", + "’Arvei Naḥal (“Willows of the Brook” [Lev. 23:40]). Neẓaḥ and Hod.", + "’Arvit (Evening prayer). Tiferet or Yesod.", + "’Arugah (“Flower Bed”). Malkhut.", + "’Arafel (“Thick Darkness”). Tiferet and Malkhut.", + "’Eres (“Bed”). Malkhut.", + "’Esev (“Grass”). Tiferet.", + "’Oseh Peri (“Fruit-bearing”). Tiferet.", + "’Ashan (“Smoke”). The awakening.", + "’Asiyyah (“Making”). Tiferet.", + "’Eser, ‘Asor (“Ten, Tenth”). Malkhut.", + "’Issaron (“One Tenth”). All the sefirot in Malkhut.", + "’Et (“Time”). Malkhut.", + "’Atikah (“Ancient”). Keter, Ḥokhmah.", + "’Atar (“Entreaty”). Keter." + ], + "Letter Peh": [ + "Pe’er (“Glory”). Binah.", + "Peh (“Mouth”). Malkhut or Gedulah, Gevurah.", + "Poked Avod (“Who visits the sins” [Exod. 20:5]). Gevurah.", + "Peter Reḥem (“Firstborn”). Malkhut.", + "Pele (“Wonder”). Ḥokhmah.", + "Peleg (“Brook”). Binah, Malkhut.", + "Panim (“Face”). Tiferet.", + "Pesak (“Judgment”). Malkhut.", + "Pekudah (“Order”). Malkhut.", + "Pekudim (“Commandments”). Neẓaḥ and Hod.", + "Pekidah (“Visitation”). Malkhut.", + "Parah (“Calf”). Binah, Malkhut.", + "Perat (“Detail”). Tiferet.", + "Peri ‘Etz (“Fruit of Tree”). Malkhut.", + "Periah (“Uncovering” [in the context of circumcision]). Yesod or Malkhut.", + "Parokhet (“Curtain”). Malkhut.", + "Parnas (“Chief”). Binah, Malkhut.", + "Peshuta (“Simple”). Ḥesed. ", + "Petaḥ (“Gate”). Malkhut." + ], + "Letter Tzadi": [ + "Ẓava (“Host”). Neẓaḥ and Hod.", + "Ẓeui (“Stag”). Yesod.", + "Ẓiviah (“Deer”). Malkhut.", + "Ẓaddik (“Righteous”). Yesod.", + "Ẓedek (“Righteousness”). Malkhut.", + "Ẓedakah (“Charity”). Binah, Tiferet, Malkhut.", + "Ẓavar (“Neck”). Tiferet.", + "Ẓur (“Rock”). Binah, Gevurah, Malkhut.", + "Ẓorekh ha-’Olam (“The Necessity of the World”). Malkhut.", + "Ẓurat Zakhar (“The Male Image”). Tiferet.", + "Ẓaḥẓaḥot (“Brightness”). Binah.", + "Ẓiyyon (“Zion”). Yesod, Malkhut.", + "Ẓayin (“Indication”). Binah.", + "Ẓiẓit (“Fringes”). Shekhinah.", + "Ẓikei Kederah (“Fluid Spices”). Malkhut.", + "Ẓelalai ‘Erev (“Evening Shadows”). “Shadow of Death” (Ps. 23:4), kelipah.", + "Ẓela (“Rib”). Malkhut.", + "Ẓela ha-Mishkan (“Beam of the Tabernacle” [Exod. 26:26]). Metatron.", + "Ẓintarot ha-Zahav (“Dignitary,” lit. “Golden Pipe”). Ḥokhmah, Binah.", + "Ẓe’akah (“Outcry”). Binah.", + "Ẓafon (“North”). Gevurah.", + "Ẓippor (“Bird”). Malkhut.", + "Ẓeror ha-Ḥayyim (“The Web of Life”). Binah, Tiferet, Malkhut.", + "Ẓerikha (“Needy”). Malkhut." + ], + "Letter Kof": [ + "Kabbalah (“Tradition”). Malkhut.", + "Kadosh (“Holy”). Keter, Tiferet, Yesod.", + "Kedushah (Holiness”). Malkhut.", + "Kedem. Keter, Ḥokhmah.", + "Kodesh (“Holy”). From Binah on up.", + "Kav (“Line”). Tiferet.", + "Kal (“Swift”). Tiferet.", + "Kula (“Leniency” [in law]). Malkhut.", + "Kometz (“Handful”). Ḥokhmah.", + "Kayitz (“Summer”). Yesod.", + "Kor, Ḥom, Kayitz, Ḥoref (“Cold, heat, summer, winter” [Gen. 8:22]). The four “directions.”", + "Kashiah (“Query”). Malkhut.", + "Ketoret (“Incense”). Like kesher.", + "Kibah (“Stomach”). Kelipah.", + "Kayyam (“Enduring”). Tiferet.", + "Kulmus (“Pen”). Tiferet.", + "Kan (“Nest”). Malkhut or Metatron.", + "Kaneh (“Reed”). Da’at.", + "Kefiẓah (“Jump”). Malkhut.", + "Keẓ (“End”). Yesod.", + "Keravayim (“Innards”). The Ḥayot.23The Ḥayyot are the highest of the ten orders of angels. Cf. n. 13 above.", + "Korban (“Sacrifice”). Malkhut.", + "Karov (“Close”). Yesod.", + "Kiriyah (“City”). Malkhut.", + "Keren (“Horn”). Tiferet and Malkhut.", + "Karsulim (“Ankles”). Neẓaḥ and Hod.", + "Karkevan (“Gizzard”). Like iẓtumkah.", + "Karka (“Land”). Malkhut.", + "Kesher (“Knot”). The three “patriarchs.”", + "Keshet (“Rainbow”). Yesod." + ], + "Letter Resh": [ + "Ra’ayah (“Proof”). Ḥokhmah, Ḥesed, Binah, Gevurah.", + "Rosh (“Head”). Keter, Ḥesed, Tiferet, Yesod, Malkhut.", + "Reshit Ḥokhmah (“Beginning of Wisdom” [Ps. 111:10]). Malkhut.", + "Rav (“Great”). Ḥokhmah, Tiferet.", + "Ravua (“Square”). Binah.", + "Rabbim (“Many”). The three “patriarchs.”", + "Rova (“Quarter”). Yesod.", + "Revi’it (“Fourth”). Malkhut.", + "Rivkah (Rebecca). Malkhut.", + "Raglayim (“Feet”). Malkhut.", + "Rehatim (“Rafters”). Neẓaḥ and Hod.", + "Rov (“Majority”). Yesod.", + "Ru’aḥ (“Spirit”). Tiferet, Malkhut.", + "Roḥav (“Width”). Malkhut.", + "Rokhev Shamayim (“Who rides upon the heavens” [Deut. 33:26]). Binah.", + "Rokhel (“Spice Merchant”). Yesod.", + "Rum (“Height”). Tiferet.", + "Rom (“Height”). Keter.", + "Rum Shamayim (“Height of Heaven”). Ḥokhmah.", + "Romakh (“Spear”). Tiferet.", + "Ro’eh (“Shepherd”). Tiferet.", + "Reḥovot (“Wide spaces”). Binah.", + "Raḥum (“Merciful”). Tiferet.", + "Raḥok (“Far”). Ḥokhmah.", + "Raḥel (Rachel). Malkhut.", + "Raḥamim (“Mercy”). Tiferet.", + "Riv (“Quarrel”). Malkhut.", + "Re’aḥ (“Scent”). Malkhut.", + "Ram (“High”). Binah.", + "Rimmonim (“Pomegranates”). Neẓaḥ and Hod.", + "Rinah (“Joy”). Yesod.", + "Rennanim (“Rejoicing”). Neẓaḥ and Hod, Ḥokhmah and Binah.", + "Re’emim (“Thunders”). Gevurah.", + "Ra’ash (“Noise”). Malkhut. ", + "Raẓon (“Will”). Keter.", + "Rakia (“Firmament”). Tiferet, Binah.", + "Reshut (“Domain”). Malkhut." + ], + "Letter Shin": [ + "Sha’agah (“Roar”). Ḥesed.", + "She’elah (“Question”). Malkhut.", + "She’ar (“Remainder”). Malkhut.", + "Shavua (“Week”). Binah, Yesod, Malkhut.", + "Sheva (“Seven”). Yesod.", + "Sheva Shabbatot (“Seven Weeks”). Binah, also the Seven Days.", + "Sebakhot (“Lattice-work”). Ḥokhmah and Binah.", + "Shabbat (“Sabbath”). Malkhut.", + "Sadeh (“Field”). Malkhut.", + "Shidrat ha-Lulav (“Spine of the Lulav”). Yesod.", + "Seh (“Lamb”). Ḥesed.", + "Shoter (“Officer”). Tiferet.", + "Shokhen (“Dweller”). Tiferet.", + "Shulḥan (“Table”). Malkhut.", + "Sholet (“Ruler”). Tiferet.", + "Sha ’avah (“Outcry”). Malkhut.", + "Shofet (“Judge”). Tiferet.", + "Shofar (“Ram’s Horn”). Tiferet.", + "Shofar Gadol (“Great Shofar”). Binah.", + "Shevakim (“Marketplaces”). Neẓaḥ and Hod.", + "Shod (“Devastation”). Gevurah.", + "Shoshan (“Rose”). Neẓaḥ or Hod.", + "Shoshannah (“Rose”). Malkhut.", + "Sheḥakim (“Clouds”). Neẓaḥ and Hod.", + "Shaḥar (“Dawn”). Neẓaḥ.", + "Sitnah (“Enmity”). Kelipah.", + "Seva (“Old Age”). Keter.", + "Siaḥ (“Bush”). Yesod.", + "Shitah (“Acacia”). Malkhut.", + "Shir (“Song”). Ḥokhmah, Malkhut.", + "Shikhaḥa (“Forgotten Sheaf” [Deut. 24:19]). Kelipah.", + "Sekhel (“Intellect”). Keter, Ḥokhmah, Yesod, Malkhut.", + "Shokhen (“Dweller”). Yesod.", + "Sheleg (“Snow”). Tiferet and similarly Shalhevet (“Flame”).", + "Shalom (“Peace”). Tiferet, Yesod.", + "Shalem (“Complete”). Malkhut.", + "Shelamim (“Peace Offerings”). Tiferet with Malkhut.", + "Sham (“There”). Shem (“Name”). Shamor (“Observe”). Shemittah (“Sabbatical Year”). Malkhut.", + "Simḥah (“Joy”). Binah.", + "Shamayim (“Heaven”). Tiferet.", + "Shamayimah (“Toward Heaven”), Shemini (“Eighth”). Malkhut.", + "Shemi’ah (“Hearing”). Gevurah. ", + "Shemirah (“Guarding”). Malkhut.", + "Shemen (“Oil”). The emanation.", + "Shema, Shematteta (“Report”). Malkhut.", + "Shemesh (“Sun”). Tiferet.", + "Shanah (“Year”). Malkhut.", + "Shinui (“Change”). Malkhut in Metatron.", + "Shiur (“Measure”). The soul of the emanation.", + "Seorah (“Barley”). Malkhut.", + "Shualim (“Foxes”). Kelipah.", + "Sha’ar (“Gate”). Malkhut.", + "She’arim (“Gates”). The six “directions.”", + "She’atnez (“Mixture” [linen and wool]). Kelipah.", + "Safah (“Tongue”). Malkhut.", + "Sak (“Sackcloth”). Kelipah.", + "Shekel (“Shekel”). Tiferet.", + "Sheker (“Falsehood”). Judgment.", + "Shekatot (“Troughs”). Neẓaḥ and Hod.", + "Sar (“Prince”). Malkhut, Metatron.", + "Sarah (“Princess,” Sarah). Malkhut.", + "Sarim (“Princes”). Ḥokhmah, Binah.", + "Sharav (“Burning Heat”). Malkhut.", + "Serafim (“Seraphim”). Neẓaḥ and Hod.", + "Shesh Mashzar (“Fine Linen”). The totality [of sefirot].", + "Sasson (“Gladness”). Yesod.", + "Sheshet Yamim (“Six Days”). Tiferet." + ], + "Letter Tav": [ + "Ta’evah (“Desire”). Malkhut.", + "Te’omim (“Twins”). Neẓaḥ and Hod.", + "Tevu’ah (“Produce”). Malkhut.", + "Tevunah (“Understanding”), Tohu (“Formlessness”). Binah.", + "Tehillah (“Praise”). Keter, Ḥokhmah, Binah, Malkhut.", + "Tokh (“In the Midst”). Tiferet.", + "Tola’at (“Worm”). Tosefta (“Addition”). Tor (“Dove”). Malkhut.", + "Torah (“Torah”). Ḥokhmah, Binah, Tiferet, Malkhut.", + "Teḥum (“Boundary”). Teḥinnah (“Supplication”). Teivah (“Letter”). Malkhut.", + "Teyomet (“Central Leaf” [of palm branch]). Tiferet.", + "Teiku (undecided halakhah). Tekhelet (“Blue”). Malkhut.", + "Tel (“Mound”). Yesod.", + "Tam (“Innocent”), Temunah (“Image”). Malkhut.", + "Temurah (“Exchange”). In Yeẓirah.", + "Tamim (“Perfect”), Temanta (“Eight”). Malkhut.", + "Tamar (“Palm Tree”). Tiferet, Malkhut.", + "Tanaim (Mishnaic authorities). Neẓaḥ, Hod, Yesod.", + "Tinok (“Child”), Tanin (“Serpent”). Tiferet.", + "Teninim ha-Gedolim (“The Great Dragons” [Gen. 1:21]). The three “patriarchs.” ", + "Teudah (“Testimony”). Binah.", + "Tapuḥim (“Apples”). Neẓaḥ and Hod.", + "Tefillah (“Prayer”). Tikvat Ḥut ha-Shani (“Red Thread” [Josh. 2:18]). Malkhut.", + "Tekiah (Shofar blast). The Right [side of the sefirotic structure].", + "Teruah (Shofar blast). The Left [side of the sefirotic structure].", + "Takif (“Mighty”). Ḥesed.", + "Terumah (“Heave Offering”). Malkhut.", + "Tarshish (Tarshish). Ḥesed, Ḥasadim, Gevurah, Gevurot.", + "Teshuvah (“Repentance”). Binah.", + "May the glory of God endure forever. May the Lord rejoice in His works (Ps.104:31).", + "This work of heaven was completed on the fourth day [Wednesday], the goodly gift (Gen. 30:20) [= 13th] of Av the Merciful, [in the year] May [God] greatly restrain [le-hashiv = 347 (i.e., 5347, or 1587 in the civil calendar)] His anger and establish the Palace upon its rightful place.24The “work of heaven” refers to the printing of the book, which was completed on Wednesday, 13 Av, 5347." + ] + }, + "Appendix The Introductory Material": { + "": [ + [ + "TITLE PAGE", + "The book", + "The Pleasant Light", + "[written] by the rabbi, the divine kabbalist, his honor, our teacher, rabbi Moses Cordovero, may his memory be a blessing.", + "[The book] is sweet for the soul and a healing for the bone, [a remedy] against the strange opinions described [therein] of those who distance themselves from the science of truth. This is the gate of the Lord (Ps. 118:20) in order that [we may] merit afterwards [the printing of] the book ‘Or Yakar,1Cordovero’s commentary on the Zohar, Or Yakar, was not published until the twentieth century (Jerusalem, 1965 et seq.). which is the great light concerning the commentary of the Zohar.", + "The sixth section of this book is a glorious and praiseworthy abbreviation of the opinions which the rabbi, may his righteous memory be a blessing, dealt with at length in his youth in his book Pardes Rimmonim.2Cordovero completed Pardes Rimmonim at the age of twenty-seven." + ], + [ + "INTRODUCTION BY MOSES BASSOLA", + "Said the young man, Moses Bassola:1Bassola was a sixteenth-century Kabbalist, originally from Safed, who settled in Italy and collaborated with Gedaliah Cordovero on the publication of Or Ne’erav as well as Moses Cordovero’s ethical treatise Tomer Devorah (Venice, 1589).", + "It is incumbent upon me to praise the sage, his honor, our teacher, Rabbi Gedaliah,2Gedaliah Cordovero (1562-1625), son of Moses Cordovero, was born in Safed. In Italy he collaborated with Moses Bassola and Menaḥem Azariah of Fano in the publication of various Kabbalistic treatises, including several by his father. son of the rabbi who authored [this work], may his righteous memory be a blessing. For he has kept the covenant of brotherhood and his old friendship [with me] in the Land of the Hart [Israel], may it be speedily rebuilt and established. He has brought me into the chamber of his learning and has stood me at his right hand to help and support him in order to raise the stumbling block from the path of this important book.", + "The threefold thread (Eccles. 4:12) with us is the great sage, the venerable and exalted Rabbi Israel, who works successfully with great might and power in the labor of printing honestly and for the sake of heaven. We have trusted, therefore, with God’s mercy, that he will proofread properly, as he did in [the book] Seder ‘Avodat Yom ha-Kippurim,3This was published in Venice in 1587. which was all his [work]. Mistakes are not found with him.", + "To those who know may God be pleasant. May the blessing of heaven above come upon them.", + "These are the words which Moses Bassola spoke when he saw [this] composition and its value and the honor of [its] excellent majesty (Esther 1:4):", + "All Israel has a place in the world of worthy souls which are cut out from under the throne4Cf. Zohar Ḥadash 24a. of Him who made the earth with His power and understanding, who stretched forth the heavens (Isa.44:24). This is the blessing with which Moses, the man of God,5A reference to Moses Cordovero. blessed the children of Israel (Deut. 33:1) in order to purify their thoughts and to securely establish wisdom, and to be enlightened with the light of the living (Job 33:30). [However,] it was hidden from the eyes of the living until his son the sage,6A reference to Gedaliah Cordovero. may his Rock and Redeemer protect him, came and brought forth the sun from its place to bring light to the earth and those who dwell [there]. It is a treatise which princes have written. The benefactors of the people have said of it: Taste and see its sweetness and its worth. Every man should bear it in his desire and his bosom.", + "This is my portion from all my labor (Eccles. 2:10) to bring as a gift my poem of praise:", + "Go now, my songs, exultations, and poems", + "To praise and extol Him who formed abundances", + "And planted with wisdom His messengers in the Garden7A reference to Cordovero’s Pardes Rimmonim.", + "And caused this Light to shine to heal the flesh", + "Well and proper like the onyx and jasper.", + "It is Pleasant to all mouths like the honey of bees.", + "It was hidden away and concealed from the multitude", + "In the Land of the Hart, in inner chambers", + "Until Gedaliah came and said, “Let there be light,”", + "Like the clear sun causes light, and revealed the secrets. ", + "Still I speak to my heart and continue to write:", + "Beloved, take the Pleasant Light, as one who finds a great spoil (Ps. 119:162).", + "[Written] by a great man, a rabbi like a lion in the streets (Prov. 26:13).", + "In it you will find secrets, it talks of exalted things", + "On the subject of [divine] attributes and the healing of thoughts.", + "[It speaks of] the secret of exalted Keter and Ḥokhmah, high in its hidden place,", + "Of Binah in the palanquin far and near.", + "Gedulah on the right, Gevurah bearing judgment", + "Like a mount of myrrh and frankincense and lofty walls.", + "The attribute of Tiferet is tied in the middle", + "And Neẓaḥ gathers the splinters in the path.", + "Hod and Yesod reveal to Malkhut, the bride,", + "And repeat and sit upon the pool.", + "In its midst is all wealth, in it is worthiness and uprightness", + "In the number ten [who are] well favored and good (Gen. 41:2)." + ], + [ + "INTRODUCTION BY GEDALIAH CORDOVERO", + "Said the young man Gedaliah, son of my lord, my father, his honor, our teacher Rabbi Moses Cordovero, may his righteous memory be a blessing:", + "Since the time when God wondrously showed His lovingkindness to the holy man, my master and father, and came near to him in order to make the Torah great and to wondrously grant wisdom in the secret science [of Kabbalah], we have seen that his righteousness endures forever, encouraging the hearts of the students. Their eyes have been opened by his divine treatises. Their love [for them] continued until they merited to cease supporting the philosophical sciences, whose ways are darkness and sophistry. The righteous will be glad and rejoice in the science of the truth [so as to] walk before the Lord in the light of life.", + "This treatise is fine flour free of dirt which was sifted by the rabbi, my father and master, himself. He abbreviated the arguments which were expounded at length in the book Pardes Rimmonim which he wrote. He also included additional chapters at its beginning to cause to understand and to teach the usefulness of the science [of Kabbalah] and the necessity of studying it. I have seen that [this treatise] is found in many distinguished hands, even though I know that the rabbi did not edit it sufficiently, as he had intended to do. I was afraid that what happened to [his] commentary on the prayer of Rosh ha-Shanah would happen to it.1It was published in Constantinople in 1576. For it was stolen from me, and the one who printed it without my permission did not understand the intention of the author. Not only did he not correct what he found in his stolen [manuscript] from scribal errors, but he excised and diminished [the manuscript]. I hope, with God’s mercy and aid, to be able to correct this iniquity.", + "Since [the opportunity] has come to our hands, I will say that after my teacher and father the rabbi, may his memory be a blessing, explained the reasons why we do not recite more than three “and therefores” in the blessings of the holiness of God during the Days of Awe,2In the High Holiday liturgy, the three paragraphs after the Kedushah begin with the words “and therefore” (uvekhen). according to the opinion of my mother’s brother, the sage and pious rabbi Solomon ha-Levi Alkabetz,3Moses Cordovero’s brother-in-law and teacher (ca. 1505-1584). he subsequently decided to say as well, “And therefore may it be sanctified,” etc., according to the well-known version, for he found support [for this] in a section of the Zohar. This is also one of the omissions which should be inserted in the commentary.", + "When my soul yearned to begin editing this distinguished treatise, I found the worthy sage, Rabbi Menaḥem Azariah of Fano,4Italian rabbi and Kabbalist (1548-1620). He was the foremost exponent of Moses Cordovero’s Kabbalistic system in Italy. may the Merciful One guard and protect him, who was most faithful among all my father’s household. He [my father] loved to write to him most of his teachings, and he [Menaḥem Azariah] adhered to them lovingly. He has already proceeded [in this work] and succeeded in editing [these teachings] and placing them in their proper place in entire agreement with what was clear to him concerning the intentions of the master in the rest of [his] compositions, which are more valuable than gold. In this manner he has also succeeded in an explication of the liturgy of Yom Kippur which the master had explained according to the method of the secret [doctrine].5Published in Venice in 1587.", + "I saw [this] and directed my heart to [examine] all the detailed corrections, and they gave me joy. Concerning them I cited [the verse]: He kisses the lips that give a right answer (Prov. 24:26). Therefore my heart is glad, and my glory rejoices (Ps. 16:9). I have agreed to let the public benefit from them. And though our beginning was small, perhaps God will have mercy and our end will greatly increase (Job 8:7) for the sake of His glorious name. May the graciousness of the Lord our God be upon us (Ps. 90:17).", + "Amen, so may His will be." + ], + [ + "EDITOR’S PREFACE", + "Said the editor:1Presumably the Rabbi Israel referred to in Moses Bassola’s introduction.", + "This is God’s camp (Gen. 32:3).2This preface, which is a pastiche of citations from the Bible and rabbinic literature, is exceedingly difficult to translate lucidly. The generation of those who seek Him (Ps. 24:6) will rejoice in His deeds (Ps. 149:2) like a dance of two companies (Song of Songs 7:1). Our eyes have seen and were astonished [at these teachings] arising out of the earth (I Sam. 28:13) to plant the heavens (Isa. 51:16). Like the coming out of the sun at noontime, a bright light is upon them (Isa. 9:1). The opening of their words gives light (Ps. 119:130) and shines on a divine vision to those who are sanctified in the treasure-house of the secrets of Torah which is arrayed and guarded from the lions’ dens, from the mountains of leopards (Song 4:8) [and] overlaid with sapphires (Song 5:14).", + "[My soul weeps] in secret places for your pride (Jer. 13:17) and is faint all the day (Lam. 1:13). The altar of the wicked is an abomination (Prov. 21:27). Yet despite this, many waters cannot quench love (Song 8:7), for upright are the ways of the Lord (Hos. 14:10). He will judge the poor of the people (Ps. 72:4), He will establish peace (Isa. 26:12). When He speaks He will overcome the mighty (Eccles. 10:10) for His people and His pious ones.", + "Does not wisdom cry out (Prov. 8:1) to the remnants of Israel to observe discretion (Prov. 2:11) [regarding] the secrets of wisdom (Job 11:6)? They praise the Lord with their throats (Ps. 149:6). In their right hand is fullness of joy (Ps. 16:11) and pleasantness. They direct their tongue with the pen of a ready writer (Ps. 45:2) who has studied and understood. He is frightened by the fools among the people. They walk in darkness, refined in the smelter of poverty and much servitude (Lam. 1:3) bordered with cords (Esther 1:6) of mockery, folly, and ignorance in the captivity of this host (Obad. 1:20) when vileness is exalted among the sons of men (Ps. 12:9). They are ignorant of the time to plant the tree of life in the midst of the garden (Gen. 2:9)", + "For from the quarrelsome words of the immature grain, a thorn has spread among the brethren and rebellion like the sin of witchcraft (I Sam. 15:23). When the time comes she raises her wings on high (Job 39:18). God know the days of the perfect (Ps. 37:18) and the way of the righteous (Ps. 1:6), and raises up from the dust (Ps. 113:7) and the far distant sea (Ps. 65:6) all the souls of the house of Jacob (Gen. 46:27). They all eagerly desire to hear the word of God and the ancient records (I Chron. 4:22). However, [until] now they have not seen the clear light of [Him who dwells] in the skies. For from the top of the Rocks I see Him (Num. 23:9), and among those who turn the many to righteousness (Dan. 12:3) I behold Him. Grace is poured upon their lips (Ps. 45:3) like roses (Song 5:13). Their waters are more sure than the garden spring, a well of living waters (Song 4:15). Like doves [going] to their cotes (Isa. 60:8) they have drunk spices. They call to God, and He answers them (Ps. 99:6). This one says, I am the Lord’s (Isa. 44:5), answer me with broad spaces (Ps. 118:5), for my heart does not rest at night (Eccles. 2;23), nor does my spirit within me (Isa. 26:9). This one writes with his hand to the Lord (Isa. 44:5) from that which had preceded him [at] Sinai, and on the skins of kid goats (Gen. 27:16) they set up their signs (Ps. 74:4) which they wrote to instruct them for their generations, an eternal covenant (Exod. 31:16).", + "From afar the Most High (Ps. 138:6) has established a decree and has bequeathed of His wisdom to those who fear Him. His lightnings, judgments, and laws will light up (Ps. 97:4) to open blinded eyes (Isa. 42:7) which have never seen the light of Your heavens. They fall and err in mockery. Far from men they swing (Job 28:4), as in a desert.", + "Let the deaf hear (Isa. 42:18) and the lame run and not get tired. Let the blind see (Isa. 42:18) the teeming visions (Exod. 38:8) which are gleaned and reaped by the heads of the tribes (Num. 30:2), they and their children (Gen. 33:6), commoner and priest alike, as is acknowledged properly. “All is foreseen, and permission is given” (Avot 3:16). Let the men go (Exod. 10:11) to the chief cornerstone (Ps. 118:22) to make books (Eccles. 12:12) which speak of the honor of God to the house of Israel. For all the congregation (Num. 16:3), the suckling with the venerable man (Deut. 32:25), and the mixed multitude fell a lusting (Num. 11:4) for Torah and testimony (Isa. 8:20), and the weaned child shall put his hand (Isa. 11:8).", + "And I heard behind me (Ezek. 3:12) a herald calling. Will you not answer [that] I will prepare my generation, for you have not denied the words of the Master of the Earth, [who is] awesome in praise in the darkness, and light dwells with Him (Dan. 2:22). I will tell of the decree (Ps. 2:7), advice from afar. Indeed, these are the lambs of the Merciful One, the eternal God [who] is a dwelling-place (Deut. 33:27), Selah. Why should you ask, when it is miraculous? (Judg. 13:18). The Lord of Hosts has purposed, and who will disannul it? (Isa. 14:27). If I would relate and speak of them, they are more than can be told (Ps. 40:6), for it is to test (Exod. 20:20) us that He orders His angels (Ps. 91:11) for us in the high heavens above and on the earth below (Deut. 4:39). They sanctify and purify themselves (Isa. 66:17) to comprehend the rash and to give merit to the multitude concerning the things that are the mysteries of the world, to bring all hidden things to judgment (Eccles. 12:14), for thus it arose in [His] thought, and it is known to all that there is a time and a season for each thing (Eccles. 3:1), and snarl against all sound wisdom (Prov. 18:1), and [for] the enlightened one [who wishes] to do well, his silence suffices for him. Let him be [more] silent for the Lord than the roar of the lion [is loud]. He will place and desire, and his heart will understand that not all faces are alike, and [that] God has made high and uplifted (Isa. 57:15) lowly and dark, both essential and nonessential, [so] that they should fear Him (Eccles. 3:14). For the mem and the samekh on the [stone] tablets are still suspended and stand. They warn and testify as a sign and anger [that will] consume and destroy those who utilize the crown not for its own sake,3Cf. Mishnah, Avot 1:13. with a deadly poison for those who defy her will. A contemptible brand in the thought of him that is at ease (Job 12:5) under every leafy tree (Deut. 12:2).", + "It is the medicine of life for those who find it on all that comes out of the mouth of God (Deut. 8:3), who has given a banner to those who fear You that it may be displayed because of the truth, Selah (Ps. 60:6).", + "How much more so will he who fears the Lord (Exod. 9:20) give more love, awe, fear, and humility, will he worry because of his sins, and will he be concerned lest he increase his sins with the iniquity of erring in the statements [concerning] the knowledge of the holy God (Josh. 24:19) lest his soul offer itself in restitution (Isa. 53:10). His only recourse (Esther 4:11) and the territory of his inheritance (Deut. 32:9) is to strip himself, and to cut and offer [himself] as a complete sin offering. He will be morally strong to bind with a bond forbidding (Num. 30:3) that which he has not heard from his teachers. He makes even all his paths (Prov. 5:21) and the utterances of his lips (Ps. 21:3). For if he falls (Deut. 22:8), who will raise him up? (Gen. 49:9). The Lord alone will lead him, and there is no strange god with him (Deut. 31:12) who has apportioned to test in them and afflicted [them] because of their iniquities (Ps. 107.17).", + "How has become dim (Lam. 4:1) for them the candle of commandment and the light of Torah (Prov. 6:23) which gives light to these hypocrites. For like the grass they will soon wither (Ps. 37:2), since a mistake in learning causes intentional sin, Sheol and Abaddon (Prov. 15:11), the venom of serpents and the poison of vipers (Deut. 32:33). But they are altogether brutish and foolish (Jer. 10:8), [following] after vanity, and they will become naught (Jer. 2:5), attempting to bring forth a perverted justice (Hab. 1:4) which will eventuate in a defective deed. Turn away from the tents (Num. 16:26) of the man who slumbers, the ass of a wild man (Job 11:12); a fool and ignorant man is his companion, brutish, unlike a man (Prov. 30:2), who errs and is like a fool.", + "Have I not said to you, I shall be clear (Ps. 19:14), for he will be a healer (Isa. 3:7)? He who utilizes the Daughter of a Voice will become rich. There is none who aggrandizes himself to say (I Kings 1:5), learn Gemara. And if he is a poor man, he sleeps on his pledge (Deut. 24:12) and rides on a donkey (Zech. 9:9); he glorifies himself in the hidden wisdom and its tumult, and delights in it (Isa. 5:14). There is no spirit within him (Hab. 2:19), and the living will take it to heart (Eccles. 7:2), for with stratagems will we wage war (Prov. 24:6), with a fortiori [reasoning] and equivalent statements in the bundles of Mishnah, and from the desert a gift (Num. 21:18) [by] which man will live (Ps. 89:49), if he will be as a horse or a donkey not to understand (Ps. 32:9) the laws of God, positive and negative. He tells his words; in keeping them there is great reward (Ps. 19:12) to complete their commandments in the most acceptable way.", + "Tomorrow God will perform righteous acts for His nobles (Judg. 5:11). Those who serve Him, who do His will (Ps. 103:21), over all the glory is a canopy (Isa. 4:5). He will spread a cloth for the feast of the Leviathan in the courtyard of the garden of the palace (Esther 1:5). All will bend from reciting and bowing a psalm of thanksgiving (Ps. 100:1), for the merit of his fellow when he shined his lamp (Job 29:3) his inside is like his outside as he is there. Eternal joy is upon their heads (Isa. 35:10), each sharpening the countenance of his fellow (Prov. 27:17). All this has God wrought for His own sake. He will rescue him and honor him (Ps. 91:15). He will spread the cloud of His lightning (Job 37:11) upon the head of the Eternal Righteous One, and upon him he will place His crown (Ps. 132:18).", + "This is the advice necessary for the man whom the king wishes to honor (Esther 6:6). Peace of mind to the poor and lowly of spirit, who trembles at His word (Isa. 66:2). Let him not boast of the morrow (Prov. 27:1), “for the reward of [the performance of] a commandment is a commandment” (Avot 4:2). He desired it for his habitation (Ps. 132:13); until the day breathe (Song 2:17) man will go out to his labor (Ps. 104:23), [which] will be accepted for him (Lev. 1:4), his fruit in its time (Ps. 1:3). This tarrying in the house for a little (Ruth 2:7), for the command of the king was urgent (I Sam. 21:9). Prepare outside your sword and your bow (Gen. 27:3), and do all your labor (Exod. 20:9) in Scripture, Mishnah, and Gemara, and there will be stored for you in the field of apples4The “apple trees” symbolize the sefirot from Gedulah to Yesod. Malkhut is called the “Field of Apples” because she is filled with “apple trees.” a heap of good deeds. Afterwards you will build your house “as a meeting house for the sages” (Avot 1:4), numerous and perfect (Nah. 1:12), seated upon judgment seats (Judg. 5.10) in holiness, and receiving one from another in whispers, crowned with their tefillin and fringes which they make for themselves (Deut. 22:12) to wrap themselves with awe and fear. They seclude themselves like standing Seraphim (Isa. 6:2), like brethren sitting together (Ps. 133:1). And if, as God lives (I Sam. 20:3), they speak of the face of the eagle (Ezek. 1:10), they were swifter and stronger than lions (I Samuel 1:23), and the noise of the wings of the living creatures (Ezek. 3:13) says, Blessed be the glory of God (Ezek. 3:12), who loves righteousness (Ps. 11:7), and the words rejoice as when they were given at Sinai from before God, the Lord of all the earth (Josh. 3:13).", + "Hear me, my brothers, and give ear to me, my people (I Chron. 28:2). Understand, you fools (Prov. 8:5); listen, you rulers. Be careful what you say, and may God be with you (Gen. 48:21). If [you see] scholars in a vision like rams butting and vanquishing each other,5Cf. Dan. 8. it is not for you or us to say, “Remember and observe.6Cf. Rashi on Exod. 20:8, regarding the difference in the text of the Ten Commandments in Exodus and Deuteronomy. this tradition is proper, and that tradition is improper.” Solutions are for God (Gen. 40:8). Those who are basing [their belief] upon the explanation of a thing (Eccles. 8:1), not to fan and not to cleanse (Jer. 4:11). Is there not a time of service for man upon the earth? (Job 7:1), while the testimony of God is faithful (Ps. 19:8), as is known to an ear which hears. You who dwell in the gardens, friends listen (Song 8:13), you will lie down in the midst of the wise (Prov. 15:31).", + "If the spirit which rules all fails and they prophesy, my words will be fulfilled on those who rise against me (Ps. 92:12). Is Saul also among the prophets? (I Sam. 10:11). This you will answer, And who is their father? (I Sam. 10:12). These things go after the intention of the heart. I, in my innocence (Ps. 26:1), plead before my judges: Let him judge all the words of this epistle leniently in its quantity and quality. If my soul does not speak from worry (Josh. 22:24), consider me as one who mentions and reminds the enlightened ones of my bountiful nation (Song 6:12). “Dear is man, who was created in [God’s] image” (Avot 3:15). Speaking as a righteous company (Ps. 58:2), He will judge righteousness. For my heart is not haughty (Ps. 131:1), all my senses are in me (Job 20:2), and my eyes are not haughty (Ps. 131:1) before the God of Sinai (Ps, 68:9). I have not walked in greatness or wonders (Ps. 131:1) with the King, the Lord of Hosts (Isa. 6:5). For the maidservant has seen7The reference is to the midrash which states that a maidservant at the parting of the Red Sea saw more than the prophet Ezekiel in his visions. Cf. Mekhilta, Shirta 3. and is more righteous than I (Gen. 38:26). I am lighter [in consequence] than she is (II Sam. 6:22). I am lower than the earth (Isa. 29:4). I speak in honor of our God, who dwells in Zion (Josh. 4:21). And He, being merciful, will forgive [my] sin (Ps. 78:38)." + ] + ] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "אור נערב", + "enTitle": "Or Neerav", + "key": "Or Neerav", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמה", + "enTitle": "Introduction" + }, + { + "heTitle": "חלק א", + "enTitle": "PART I", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ב", + "enTitle": "PART II", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ג", + "enTitle": "PART III", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ד", + "enTitle": "PART IV", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ה", + "enTitle": "PART V", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ו", + "enTitle": "PART VI", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ז", + "enTitle": "PART VII", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "אות א", + "enTitle": "Letter Alef" + }, + { + "heTitle": "אות ב", + "enTitle": "Letter Bet" + }, + { + "heTitle": "אות ג", + "enTitle": "Letter Gimel" + }, + { + "heTitle": "אות ד", + "enTitle": "Letter Daled" + }, + { + "heTitle": "אות ה", + "enTitle": "Letter Heh" + }, + { + "heTitle": "אות ו", + "enTitle": "Letter Vav" + }, + { + "heTitle": "אות ז", + "enTitle": "Letter Zayin" + }, + { + "heTitle": "אות ח", + "enTitle": "Letter Chet" + }, + { + "heTitle": "אות ט", + "enTitle": "Letter Tet" + }, + { + "heTitle": "אות י", + "enTitle": "Letter Yod" + }, + { + "heTitle": "אות יא", + "enTitle": "Letter Kaf" + }, + { + "heTitle": "אות יב", + "enTitle": "Letter Lamed" + }, + { + "heTitle": "אות יג", + "enTitle": "Letter Mem" + }, + { + "heTitle": "אות יד", + "enTitle": "Letter Nun" + }, + { + "heTitle": "אות טו", + "enTitle": "Letter Samekh" + }, + { + "heTitle": "אות טז", + "enTitle": "Letter Ayin" + }, + { + "heTitle": "אות יז", + "enTitle": "Letter Peh" + }, + { + "heTitle": "אות יח", + "enTitle": "Letter Tzadi" + }, + { + "heTitle": "אות יט", + "enTitle": "Letter Kof" + }, + { + "heTitle": "אות כ", + "enTitle": "Letter Resh" + }, + { + "heTitle": "אות כא", + "enTitle": "Letter Shin" + }, + { + "heTitle": "אות כב", + "enTitle": "Letter Tav" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נספח: הקדמות", + "enTitle": "Appendix The Introductory Material", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6c49b05c7912f68c26698d5905e8a71a04f64326 --- /dev/null +++ b/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,283 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Or Neerav", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "אור נערב", + "categories": [ + "Kabbalah", + "Ramak" + ], + "text": { + "Introduction": [], + "PART I": { + "Subject": [], + "": [ + [], + [] + ] + }, + "PART II": { + "Subject": [], + "": [] + }, + "PART III": { + "Subject": [], + "": [] + }, + "PART IV": { + "Subject": [], + "": [] + }, + "PART V": { + "Subject": [], + "": [] + }, + "PART VI": { + "Subject": [], + "": [] + }, + "PART VII": { + "Subject": [], + "Letter Alef": [], + "Letter Bet": [], + "Letter Gimel": [], + "Letter Daled": [], + "Letter Heh": [], + "Letter Vav": [], + "Letter Zayin": [], + "Letter Chet": [], + "Letter Tet": [], + "Letter Yod": [], + "Letter Kaf": [], + "Letter Lamed": [], + "Letter Mem": [], + "Letter Nun": [], + "Letter Samekh": [], + "Letter Ayin": [], + "Letter Peh": [], + "Letter Tzadi": [], + "Letter Kof": [ + "", + "", + "", + "Kedem. Keter, Ḥokhmah." + ], + "Letter Resh": [], + "Letter Shin": [], + "Letter Tav": [] + }, + "Appendix The Introductory Material": { + "": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "אור נערב", + "enTitle": "Or Neerav", + "key": "Or Neerav", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמה", + "enTitle": "Introduction" + }, + { + "heTitle": "חלק א", + "enTitle": "PART I", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ב", + "enTitle": "PART II", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ג", + "enTitle": "PART III", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ד", + "enTitle": "PART IV", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ה", + "enTitle": "PART V", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ו", + "enTitle": "PART VI", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ז", + "enTitle": "PART VII", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "אות א", + "enTitle": "Letter Alef" + }, + { + "heTitle": "אות ב", + "enTitle": "Letter Bet" + }, + { + "heTitle": "אות ג", + "enTitle": "Letter Gimel" + }, + { + "heTitle": "אות ד", + "enTitle": "Letter Daled" + }, + { + "heTitle": "אות ה", + "enTitle": "Letter Heh" + }, + { + "heTitle": "אות ו", + "enTitle": "Letter Vav" + }, + { + "heTitle": "אות ז", + "enTitle": "Letter Zayin" + }, + { + "heTitle": "אות ח", + "enTitle": "Letter Chet" + }, + { + "heTitle": "אות ט", + "enTitle": "Letter Tet" + }, + { + "heTitle": "אות י", + "enTitle": "Letter Yod" + }, + { + "heTitle": "אות יא", + "enTitle": "Letter Kaf" + }, + { + "heTitle": "אות יב", + "enTitle": "Letter Lamed" + }, + { + "heTitle": "אות יג", + "enTitle": "Letter Mem" + }, + { + "heTitle": "אות יד", + "enTitle": "Letter Nun" + }, + { + "heTitle": "אות טו", + "enTitle": "Letter Samekh" + }, + { + "heTitle": "אות טז", + "enTitle": "Letter Ayin" + }, + { + "heTitle": "אות יז", + "enTitle": "Letter Peh" + }, + { + "heTitle": "אות יח", + "enTitle": "Letter Tzadi" + }, + { + "heTitle": "אות יט", + "enTitle": "Letter Kof" + }, + { + "heTitle": "אות כ", + "enTitle": "Letter Resh" + }, + { + "heTitle": "אות כא", + "enTitle": "Letter Shin" + }, + { + "heTitle": "אות כב", + "enTitle": "Letter Tav" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נספח: הקדמות", + "enTitle": "Appendix The Introductory Material", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/English/YU Torah miTzion Beit Midrash.json b/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/English/YU Torah miTzion Beit Midrash.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6daec376546106711cdaf3a59910e825fb6b611e --- /dev/null +++ b/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/English/YU Torah miTzion Beit Midrash.json @@ -0,0 +1,307 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Or Neerav", + "versionSource": "http://www.torontotorah.com", + "versionTitle": "YU Torah miTzion Beit Midrash", + "versionTitleInHebrew": "ישיבה-יוניברסיטי בית מדרש תורה מציון", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "אור נערב", + "categories": [ + "Kabbalah", + "Ramak" + ], + "text": { + "Introduction": [], + "PART I": { + "Subject": [], + "": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Now that we have spoken about those who distance themselves from this wisdom [kabbalah]… we shall now come to describe those who draw near to it… For in those who draw near we have seen three groups: one mistaken, one sinning, and one desirable:", + "The mistaken group includes some of our generation, who have had no introduction to Tanach, Mishnah or Talmud, and they engage in this wisdom. Without any doubt they are completely wrong, for several reasons:", + "First, they have never seen the light of dialectical study… and so they take the allegory found in this wisdom, to the point that they nearly imagine corporeality in the heavenly entities… And they think these are not allegories, and do not descend to the depth of the reasoning.", + "Second… the order of levels in the wisdom of our holy Torah is: mastering Tanach, then mastering Mishnah, then mastering Kabbalah. They have ascended to mastering Kabbalah without the ladder and the path of the levels.", + "", + "The sinning group includes those who draw near to this wisdom because they see themselves as great sages who lack nothing but this wisdom… Can it be that such a smart person would have a less wise person speak before him regarding this wisdom, and not respond with his own share? This group also includes those of coarse arrogance, who also study for non-altruistic purposes… May G-d save us from them and from their portion.", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "And the desirable group includes those who take the straight path, who have a share in Tanach and a share in Talmud and its rulings which we have in Mishnah. They learn this wisdom to enter its secrets to know their Creator, to achieve the wonderful level of true knowledge of the torah, and to pray before their Creator to unite, via their mitzvot, G-d and his Shechina, and that is the most desirable service before the Creator of all." + ] + ] + }, + "PART II": { + "Subject": [], + "": [] + }, + "PART III": { + "Subject": [], + "": [] + }, + "PART IV": { + "Subject": [], + "": [] + }, + "PART V": { + "Subject": [], + "": [] + }, + "PART VI": { + "Subject": [], + "": [] + }, + "PART VII": { + "Subject": [], + "Letter Alef": [], + "Letter Bet": [], + "Letter Gimel": [], + "Letter Daled": [], + "Letter Heh": [], + "Letter Vav": [], + "Letter Zayin": [], + "Letter Chet": [], + "Letter Tet": [], + "Letter Yod": [], + "Letter Kaf": [], + "Letter Lamed": [], + "Letter Mem": [], + "Letter Nun": [], + "Letter Samekh": [], + "Letter Ayin": [], + "Letter Peh": [], + "Letter Tzadi": [], + "Letter Kof": [], + "Letter Resh": [], + "Letter Shin": [], + "Letter Tav": [] + }, + "Appendix The Introductory Material": { + "": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "אור נערב", + "enTitle": "Or Neerav", + "key": "Or Neerav", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמה", + "enTitle": "Introduction" + }, + { + "heTitle": "חלק א", + "enTitle": "PART I", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ב", + "enTitle": "PART II", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ג", + "enTitle": "PART III", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ד", + "enTitle": "PART IV", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ה", + "enTitle": "PART V", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ו", + "enTitle": "PART VI", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ז", + "enTitle": "PART VII", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "אות א", + "enTitle": "Letter Alef" + }, + { + "heTitle": "אות ב", + "enTitle": "Letter Bet" + }, + { + "heTitle": "אות ג", + "enTitle": "Letter Gimel" + }, + { + "heTitle": "אות ד", + "enTitle": "Letter Daled" + }, + { + "heTitle": "אות ה", + "enTitle": "Letter Heh" + }, + { + "heTitle": "אות ו", + "enTitle": "Letter Vav" + }, + { + "heTitle": "אות ז", + "enTitle": "Letter Zayin" + }, + { + "heTitle": "אות ח", + "enTitle": "Letter Chet" + }, + { + "heTitle": "אות ט", + "enTitle": "Letter Tet" + }, + { + "heTitle": "אות י", + "enTitle": "Letter Yod" + }, + { + "heTitle": "אות יא", + "enTitle": "Letter Kaf" + }, + { + "heTitle": "אות יב", + "enTitle": "Letter Lamed" + }, + { + "heTitle": "אות יג", + "enTitle": "Letter Mem" + }, + { + "heTitle": "אות יד", + "enTitle": "Letter Nun" + }, + { + "heTitle": "אות טו", + "enTitle": "Letter Samekh" + }, + { + "heTitle": "אות טז", + "enTitle": "Letter Ayin" + }, + { + "heTitle": "אות יז", + "enTitle": "Letter Peh" + }, + { + "heTitle": "אות יח", + "enTitle": "Letter Tzadi" + }, + { + "heTitle": "אות יט", + "enTitle": "Letter Kof" + }, + { + "heTitle": "אות כ", + "enTitle": "Letter Resh" + }, + { + "heTitle": "אות כא", + "enTitle": "Letter Shin" + }, + { + "heTitle": "אות כב", + "enTitle": "Letter Tav" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נספח: הקדמות", + "enTitle": "Appendix The Introductory Material", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/English/merged.json b/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..e4e421f8745a94192ae4795ec2569f469ebf5e49 --- /dev/null +++ b/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/English/merged.json @@ -0,0 +1,1827 @@ +{ + "title": "Or Neerav", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Or_Neerav", + "text": { + "Introduction": [ + "The Popularization of Kabbalah", + "In the late summer of 1587, Moses Cordovero’s treatise Or Ne’erav (“The Pleasant Light”) was published in Venice.1It was published by “The House of Juan Di Gara.” An annotation on the last page indicates that the typesetting was completed on the thirteenth of Av, 5347. On the publisher, see A. M. Haberman, Ha-Madpis Juan di Gara u-Reshimat Sifrei Beyt Defuso, ed. Y. Yudlov (Lod, 1982). It was a book with several aims. First of all, it was written as a justification for the study of Kabbalah. As well, it contained detailed instructions for beginners on how to commence their Kabbalistic studies. Finally, it constituted an epitome of Cordovero’s great systematic theology of Kabbalah entitled Pardes Rimmonim (“The Pomegranate Orchard”), which as yet remained in manuscript.2Pardes Rimmonim was first printed in Lublin in 1592. Taken as a whole, Or Ne’erav was clearly meant to serve as an elementary text for beginners in Kabbalah. It was also obviously intended as a means toward the popularization of a Judaic world-view which, at least at its inception, had been conceived as an esoteric interpretation of Torah, not meant for the ordinary person.", + "Historians of Judaism have long seen the sixteenth century as a pivotal period in the development of Kabbalah. The position maintained by Gershom Scholem, that prior to the sixteenth century Kabbalah belonged to relatively small groups of masters and their disciples, who had little desire to propagate their ideas among the masses, has recently been challenged.3Gershom Scholem, Major Trends in Jewish Mysticism, p. 244. Cf. Mark Verman, “Mysticism, Indoctrination and Society.” However, Scholem’s emphasis on the centrality for Kabbalah of the sixteenth century, “with its programme of bringing its doctrines home to the community,” retains its essential validity whether or not one also agrees that this program had as its ultimate purpose “preparing [the community] for the coming of the messiah.”4Scholem, Major Trends, p. 250. In particular, Scholem’s point that the ethical (musar) literature of Judaism prior to the sixteenth century shows little trace of Kabbalistic influence, whereas from the sixteenth century onward such works openly reflect the ethos of Kabbalah, is well taken.5Ibid., p. 251. The reservations expressed by Moshe Idel on important parts of Scholem’s presentation of sixteenth-century Kabbalah have left this point unchallenged.6Idel, “One from a Town, Two from a Clan.”", + "Despite this recognition, the details of the change that was brought about in the position of Kabbalah in the sixteenth century among the broad masses of Jews have been relatively ignored by scholarship. This is at least in part because the concentration of most scholars of Kabbalah on what might be called the academic aspects of Kabbalistic thought has led to a situation in which the popularization of Kabbalah in the sixteenth century has been relatively ignored.7Exceptions to this rule include Louis Jacobs, The Palm Tree of Deborah, and Lawrence Fine, Safed Spirituality. This book, which offers an annotated English translation of the treatise Or Ne’erav, seeks to shed light on the process by which the Kabbalah was to become the possession of every literate Jew.", + "Kabbalah", + "The Hebrew term kabbalah refers to a body of knowledge “received” through a chain of transmission believed by rabbinic Jews to extend all the way back to the divine revelation at Sinai.8Cf. Mishnah, Avot 1:1. Rabbinic Judaism, the dominant interpretation of Judaism in the medieval and early modern era, assumed as an essential belief that this body of knowledge, called torah (“teaching”), encompassed two divisions—one written, the other oral. The written Torah consisted of the Pentateuch, while the oral Torah contained an authoritative interpretation of the laws and the narrative in the written Torah. Rabbinic Jews further believed that the oral Torah, which had been transmitted in unwritten form from master to disciple for well over a millennium, had begun to be reduced to writing in the form of the Mishnah, which was edited by Rabbi Judah the Patriarch in the second century C.E. The process was continued by the editing of other collections of rabbinic traditions, including the Tosefta, the Gemara in its Palestinian and Babylonian recensions, and numerous collections of midrashim.", + "The fact that these collections of traditions, designed to be transmitted orally, had been reduced to writing was of concern to rabbinic Jews. Their major conclusion was that the oral traditions had been written down in response to extraordinary circumstances endangering the survival of the oral Torah in its original form of transmission. Maimonides, in the introduction to his code of Judaic law, the Mishneh Torah, states the issue clearly:", + "Why did our teacher [Rabbi Judah] the Patriarch [write down the Mishnah] and not leave matters as they were? [It was] because he observed that the number of disciples was diminishing, fresh calamities were continually occurring, the wicked kingdom [of Rome] was extending its domain and increasing in power, and Israelites were wandering and emigrating to distant countries. Therefore he composed a work to serve as a handbook for all, the contents of which could be rapidly studied and not be forgotten.9Maimonides, Mishneh Torah, introduction.", + "In other words, the writing down of the oral Torah was a response to a perceived threat to the “natural” transmission of the Torah. The writing of other rabbinic collections was seen in a similar light.10Ibid. It is noteworthy in this connection that Maimonides relates the writing of his halakhic compendium to his perception of a crisis in the transmission of Torah in his time.", + "It should not be thought, however, that the process of writing down the oral Torah meant that the oral Torah had ceased to exist. Indeed for most Jews there remained within the realm of Torah room for aspects of the Torah which had not been “published.” These continued to be the exclusive province of oral transmission, or, if written, were written in such a way as to be virtually unintelligible and hence in need of oral reinforcement and explanation. Thus the Mishnah, in tractate Ḥagigah, refers to several aspects of Torah, including the sexual taboos (‘arayot), the Account of Creation, and the Account of the Chariot, which were not to be expounded publicly.11Mishnah, Ḥagigah 2:1. The Torah, in other words, still held back certain secrets for oral transmission from master to disciple.", + "The notion that the Torah still had secrets to reveal became an extremely useful concept when, in the medieval period, Judaism— as well as Islam and Christianity—came into serious intellectual contact with the heritage of the science and philosophy of the ancient Greco-Roman world. For Jews, one of the major shifts which ensued from this contact was the necessity of dealing with the numerous passages in the Hebrew Bible and rabbinic literature which presented God in anthropomorphic terms. By the twelfth and thirteenth centuries, the idea that the anthropomorphic passages in the Bible might be understood literally, while still sincerely believed by many Jews, had become severely problematic for Maimonides and others who took seriously the philosophical proofs for the incorporeality of God. Thus Maimonides equated with atheists, polytheists, and idolaters those who believed in one God but held that God possessed a body and an image.12Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Teshuvah 3:7. Cf. Rabad’s animadversion to this statement, defending the “authenticity” of Jews who persist in anthropomorphic beliefs.", + "In order to deal with the implications of the seeming contradictions between the literal sense of the Bible and the findings of science, Maimonides and other medieval Jewish rationalists were compelled to assert that the Torah spoke “in human language”13Cf. Marvin Fox, Interpreting Maimonides: Studies in Methodology, Meta-physics and Moral Philosophy (Chicago, 1990), p. 240. concerning the deity and, therefore, that the words of the Torah, insofar as they indicated things which were “scientifically” impossible—such as attributing human bodily parts or emotions to God—were not to be taken literally but, rather, interpreted metaphorically.", + "The need to maintain a nonliteral interpretation of the Torah was widely felt among medieval Jewish intellectuals. However, the rationalist interpretations of Maimonides and others were not as widely accepted. In the first place, rationalistic philosophy was a discipline which was demonstrably non-Jewish in origin. Despite attempts to give it a Judaic pedigree,14Maimonides, Guide of the Perplexed 1.71. Cf. Isaac Husik, A History of Mediaeval Jewish Philosophy (New York, 1973), p. xvi. the knowledge that philosophy was a foreign importation doubtless tended to lessen its acceptance. Secondly, and far more importantly, philosophy was hard pressed to explain the difference between the remote God of the philosophers, who had no interest in things that were not eternal, such as human beings, and the Biblical God, who played an active role in humankind’s affairs and most particularly in those of His people, Israel. Furthermore, Jewish philosophers often found it hard to explain satisfactorily the details of the legislation in the Torah. Maimonides’ historical explanations of such things as the prohibition of mingling linen and woolen threads (sha’atnez) may have satisfied some, but doubtless left others wondering whether such formulations did not tend to relativize the Torah’s commandments and potentially threaten the continued observance of Torah law.15Cf. Ira Robinson, “Halakha, Kabbala and Philosophy in the Thought of Joseph Jabez,” p. 393.", + "In contrast with this, Kabbalah offered its adherents a means whereby the Torah in its entirety could be satisfactorily explained in a nonliteralist manner. The details of the commandments no less than their general principles could be understood by referring to Kabbalistic doctrines.16On the Kabbalistic interpretation of the commandments, see Daniel Matt, “The Mystic and the Mizvot,” and Elliot Wolfson, “Mystical Rationalization of the Commandments in Sefer ha-Rimmon,” pp. 222, 249-251. Moreover, care was taken to present the ideas of Kabbalah in such a way as to ensure that they would appear to be entirely intrinsic to the rabbinic tradition. Thus the first major Kabbalistic work, Sefer ha-Bahir,17On the Midrashic nature of the Bahir, see Gershom Scholem, Origins of the Kabbalah, pp. 39-44, 49-53, and Joseph Dan, “Midrash and the Dawn of Kabbalah,” pp. 127-139. as well as Kabbalah’s major thirteenth-century exposition, the Zohar,18On the Zohar’s Midrashic approach, see Itamar Gruenwald, “From Talmudic to Zoharic Hermeneutics.” presented themselves as Midrashic expositions of the Torah—in other words, as works in a classical genre.", + "Kabbalah, which first emerged into the light of day in twelfth-century Provence, and which received its classical statement in the Zohar, in thirteenth-century Spain,19On the Zohar, see Scholem, Major Trends, pp. 156-243; Daniel Matt, Zohar, introduction; and Yehuda Liebes, “How the Zohar Was Written.” understood God’s relationship with the created universe in the following way.", + "God, in His most fundamental reality, is unknown to man and, in principle, unknowable. The only thing known about God in this fundamental reality is His existence. Kabbalists called the God of this fundamental reality Eyn Sof, meaning “without limit,” or even ‘Ayin (“nothingness”), signifying that from the perspective of mankind, there was “nothing” that one could know about Him.", + "Eyn Sof initiated a process which the Kabbalists called Aẓilut (“emanation”), which eventuated in a system of ten sefirot. The sefirot, taken as a whole, represented God as experienced by human beings. The following is a somewhat simplified depiction of the process. The first sefirah to be emanated, called Keter (“crown”), marked the transition point between Eyn Sof and the sefirotic system. The next two sefirot, Ḥokhmah (“wisdom”) and Binah (“understanding”), represented a male and a female principle, respectively. Ḥokhmah and Binah, in union, produced the seven other sefirot, Gedulah (“greatness”) or Raḥamim (“mercy”), Gevurah (“might”), Tiferet (“glory”), Neẓaḥ (“triumph”), Hod (“splendor”), Yesod (“foundation”), and Malkhut (“kingdom”). The three upper sefirot, Keter, Ḥokhmah, and Binah, were considered relatively less accessible to the human mind than the lower seven, which were taken to represent the sometimes diametrically opposed qualities attributed to God in the Hebrew Bible and the rabbinic literature. Thus God the Merciful was seen as represented by the sefirah Gedulah. God’s attribute of stern justice was embodied in the sefirah Gevurah. Tiferet was the synthesis between mercy and justice.", + "Though the Kabbalists asserted that all of the sefirot were interrelated and, indeed, that all were One, nonetheless they tended to concentrate their attention on the relationship between two sefirot in particular: Tiferet and Malkhut. Tiferet was seen as the central sefirah and a male principle. Ideally, it was to enter into union with Malkhut, a female principle which marked the point of transition between the realm of the sefirot and the created universe. Through the union of Tiferet and Malkhut flowed the divine energy which created and sustained the universe. When the Tiferet-Malkhut union was consummated, the flow of divine energy was unabated. When the union was interrupted, however, the flow of divine energy ceased sustaining the universe and, instead, served to strengthen the forces of cosmic evil, referred to as the “Other Side” (Sitra A“ra), and conceived as arrayed in a counter-sefirotic structure.", + "Where Kabbalists found themselves divided was on the question of whether the sefirot, taken as a whole, constituted an “instrument” employed by God for His revelation to His creatures or whether, in fact, the sefirotic realm was God.", + "Within this divine economy, human beings, and especially the Jews, were not mere passive observers. Kabbalists held that Jews, through their performance of the commandments of the Torah and through their prayers, could influence the sefirotic realm. Prayer and Torah observance, undertaken with the correct intention, would align the sefirot correctly and help accomplish the union of Tiferet and Malkhut. Sin, on the other hand, served to disrupt the harmony of the sefirot, sunder the sefirotic union, and render aid and comfort to the evil forces of the Other Side.", + "The responsibility of the individual Jew for the well-being of the cosmos was coupled with a belief that events and actions in the human sphere indicated corresponding processes in the sefirotic realm. Thus each earthly action had its sefirotic counterpart. For the Kabbalist, this meant that literally everything was to be related to the divine and was to be understood in a sense beyond its surface meaning.", + "For its adherents, Kabbalah was clearly a tool of great power and sophistication with which to understand the universe. It was just as clearly the ultimate secret of the Torah. This being so, it was by no means clear whether this secret doctrine was to be publicized to wider circles or not.", + "Those who wished to teach Kabbalistic doctrines, and, in particular, those who desired to reach a mass audience, were faced with a seemingly unsolvable problem. They were fully convinced that their discipline was none other than Ma’aseh Merkavah, the esoteric lore referred to in the Mishnah. Thus they were seemingly bound by the Mishnah’s prohibition against expounding this material “before even one student.”20Cf. n. 11 above.", + "In this spirit, one of the first major Kabbalistic masters in twelfth-century Provence, Isaac the Blind, went on record in a letter to Spain against the indiscriminate spread of Kabbalah through public exposition and the composition of Kabbalistic treatises that might fall into the “wrong” hands. His remarks were addressed to circles of students of Kabbalah in Spain who were composing Kabbalistic treatises and even, like Naḥmanides, incorporating Kabbalistic indications in a commentary on the Torah meant for the general public.21Scholem, Origins of the Kabbalah, pp. 393-394. On Nahmanides’ Kabbalistic doctrines, see Moshe Idel, “We Have No Tradition on This,” and Elliot Wolfson, “By Way of Truth.”", + "Those Kabbalists, from the thirteenth through the fifteenth century, who did engage in the writing of Kabbalistic works, generally did so in full consciousness of the fact that they were addressing audiences whose members could not all be trusted with the secrets of the Torah which they were purveying. For this reason they often sought to conceal as well as reveal, in order to make sure that oral direction would still be needed in addition to the written treatises. Thus Abraham ben Eliezer Halevi, a Kabbalist of the generation of the Spanish Expulsion, asserted in one of his works that Kabbalistic authors invariably omitted certain elements from their writings in order to maintain the need for the Kabbalah to be transmitted orally.22Ira Robinson, “Abraham Ben Eliezer Halevi,” p. 198, nn. 21-23. For a similar warning on the inherent danger of delving into the mysteries of Kabbalah without a master and relying solely on what is written in books, see Nahmanides, Derush ‘al Kohelet, in Kilve ha-Rumhan, ed. C. Chavel (Jerusalem, Mossad ha-Rav Kook, 1963), vol. 1, p. 180. Given this approach, one can easily appreciate the extent to which those desiring to popularize Kabbalah had to overcome an ingrained opposition to its widespread dissemination even on the part of Kabbalists, let alone opponents of the discipline. This fact, in addition to the painstaking effort, mentioned earlier, to present the Kabbalah as wholly intrinsic to the Judaic tradition, went a long way toward reducing the expressed opposition to Kabbalah to relatively minor proportions. There were, indeed, Jews who objected vigorously to Kabbalah, for instance on the grounds that the tenfold character of the sefirot could not be reconciled with God’s absolute unity. Apparently, however, these objections were relatively few, perhaps consonant with the limited distribution of Kabbalah within Jewry.23Cf. Idel, Kabbalah, p. 3.", + "It is thus reasonably clear that the process whereby Kabbalah came to the attention of the Jewish public in its first centuries was slow, halting, and somewhat ambivalent.", + "This situation began to change in the sixteenth century. In the aftermath of the expulsion from the Iberian peninsula in the 1490s, an upheaval which had the same sort of resonance for Jews of that generation as the Holocaust has for ours, Kabbalah began going public in a big way. Kabbalistic works like the Zohar began to be printed, amid a major controversy regarding the propriety of printing them.24Isaiah Tishby, “Ha-Pulmus ‘al Sefer ha-Zoḥar be-Me’ah ha-Shesh Esreh be-Italiyah.”", + "More importantly, systematic treatises on Kabbalah began to appear. One of these comprehensive guides to Kabbalah was written by the aforementioned Abraham ben Eliezer Halevi. Entitled Massoret ha-Ḥokhmah (“Tradition of Wisdom”), it was a defense of the discipline of Kabbalah against its detractors, a condemnation of opposing Kabbalistic schools, and a praise of the benefits deriving from the study of Kabbalah. However, the exposition of Kabbalistic doctrine in this work is brief and sketchy in the extreme.25Robinson, “Abraham ben Eliezer Halevi,” pp. 195-200. Similar to Halevi’s work in scope, but somewhat more well known, because printed, is Judah Ḥayyat’s introduction to his commentary on Ma’arekhet ha-Elohut (“The System of Divinity”).26Judah Ḥayyat, commentary on Ma’arekhet ha-Elohut (Mantua, 1558), introduction. On a much grander scale is the work of another contemporary, Meir ibn Gabbai, whose exposition of Kabbalah was entitled ‘Avodat ha-Kodesh (“The Holy Service”). Scholem characterized it as “perhaps the finest account of Kabbalistic speculation before the resurgence of the Kabbalah in Safed.”27Scholem, Kabbalah, p. 69. Cf. Roland Goetschel, Meir Ibn Gabbay.", + "Safed", + "Most importantly, broad sections of the Jewish public began assimilating the Kabbalistic ethos into their own lives. Nowhere was this process more apparent than in the town of Safed, in the Galilee. After the Ottoman conquest of the Land of Israel in 1517, Safed attracted a large number of Jewish immigrants, largely from among the Spanish and Portuguese exiles and their children. These people settled in the Land of Israel partly because they sought to be in the place where they expected an imminent messianic redemption and partly because it was part of the burgeoning Ottoman Empire, to which many Jews were attracted at this time.28Cf. Yiẓḥak Ben Ẓvi, “Eretz Yisrael Under Ottoman Rule,” in The Jews: Their History, ed. Louis Finkelstein (New York, 1972), pp. 406 ff.", + "In Safed, many attempts were made to prepare for the expected redemption. Among them were controversial projects like the attempt, in the 1530s, to reintroduce an authentic rabbinic ordination,29Jacob Katz, “Maḥloket ha-Semikhah beyn Rabbi Yaakov Berab veha-Ralbaḥ.” as well as a mass movement for repentance and for observance of the commandments of the Torah which, so our sources inform us, attracted thousands of followers.30Ronit Meroz, Redemption in the Lurianic Teaching, p. 3.", + "Kabbalah was an integral part of the Safed ethos, and the town became a center for the study and dissemination of Kabbalah without parallel in history. The number of Kabbalists who were concentrated in Safed was relatively sizable. But beyond their actual numbers, they were able to decisively influence the community at large in unprecedented ways. Several liturgical innovations, such as the preliminary service on the eve of the Sabbath (kabbalat shabbat) and the midnight penitential service (tikkun ḥaẓẓot) emanated from these circles and were accepted by Jews throughout the world.31Cf. Fine, Safed Spirituality, introduction.", + "The influence of the Kabbalists and their teachings on the life of the ordinary Jew did not happen accidentally. The Kabbalists had made a decision to involve the community at large in their discipline.32Meroz points out that this decision was one characteristic of Cordovero and his school but uncharacteristic of Isaac Luria and his disciples. Redemption in the Lurianic Teaching, pp. 4-5. A good part of their motivation for doing so stemmed, doubtless, from the assumption that they were living in the age immediately preceding the messianic redemption. Of this age, the Ra’aya Mehemna had said: “Israel will come to taste of the tree of life which is this book of Zohar. With it they will go out of the Exile with [divine] mercy.”33Ra’aya Mehemna, Zohar III, 124b. Cordovero expected the messianic advent in the period between 1540 and 1589. Cf. Beracha Zak, “Galut Yisrael ve-Galut ha-Shekhinah be-Or Yakar le-Rabbi Mosheh Cordovero.”", + "A clear implication of this assumption was that now, as never before, there was an obligation to make public the secrets of Kabbalah which had heretofore remained hidden. The most prominent of the Safed Kabbalists to feel this way was Moses Cordovero. Or Ne’erav is one of the major means by which he expressed this imperative.", + "Moses Cordovero", + "Cordovero was born in the year 1522 and settled in Safed as a young man.34On Cordovero and his thought, see Yosef Ben-Shlomo, The Mystical Theology of Moses Cordovero, esp. chap. 1. For a summary in English, see his Encyclopaedia Judaica article on Cordovero, vol. 5, cols. 967-970. His teacher of rabbinics was none other than R. Joseph Karo, author of the standard systematization of Halakhah, the Shulḥan Arukh.35On Karo, see R. J. Z. Werblowsky, Joseph Karo. At the age of twenty Cordovero began his Kabbalistic studies under Solomon ha-Levi Alkabetz, whose sister he subsequently married.36On Alkabetz, see Beracha Zak, “Torat ha-Sod shel R. Shelomoh Alkabetz.” He studied, taught, and wrote in Safed until his death in 1570, at the age of forty-eight.", + "There is a sense in which Cordovero was following the same path in Kabbalah that his master, Karo, had followed in Halakhah. Both were systematizers. Cordovero sought to do nothing less than synthesize a systematic Kabbalistic theology from the exegetical teachings of the Zohar just as Karo had attempted to create a clear methodology for the determination of Jewish law out of the myriad works and opinions of his predecessors.", + "Cordovero had worked out this systematic theology by the age of twenty-seven in a work he entitled Pardes Rimmonim (“The Pomegranate Garden”). It eclipsed all previous efforts to systematize Kabbalah. In this work, he set forth a comprehensive Kabbalistic account of God, man, and creation that was to become a standard account of the field.37Cf. Scholem, Major Trends, p. 252. If Cordovero has been called the greatest theoretician of Kabbalah, it is mostly due to the Pardes Rimmonim. Indeed, given that the bulk of Cordovero’s writings remained in manuscript for centuries after his death, his vast reputation largely depends on this work.38Thus his Elimah Rabbali was not published until 1881. Shiur Komah was published in 1883. His extensive commentary on the Zohar, Or Yakar, began its publication in the 1960s and is still incomplete. Pardes Rimmonim was not, however, entirely easy of access. It was designed for those who already had a fairly strong background in Kabbalah and its texts. Indeed Cordovero recognized that Kabbalistic novices who read Pardes Rimmonim would be likely to do themselves more harm than good.39Cordovero, Pardes Rimmonim, introduction. It was thus inadequate as a tool with which to attract new adherents to his Kabbalistic ideology and to refute the counterclaims of opponents of Kabbalah and of rival schools of Kabbalistic interpretation.", + "What, then, of these others? What of those who were interested in the subject but had never approached it and would be lost in its complexities? What of those who, having heard of the subject, were hesitant, not knowing whether they could or should engage in its study? The messianic imperative, which affected Cordovero no less than other Jews of his generation,40See Beracha Zak, “Sheloshah Zemanei Geulah be-Or Yakar le-Rabbi Mosheh Cordovero.” indicated that Kabbalah had to be popularized if its knowledge was to spread among the people in order to hasten the Messiah’s coming. For this reason, among others, Cordovero determined to embody the Kabbalah’s teachings in a form accessible to readers who were not specialists in Kabbalistic studies.", + "One such venture was an ethical treatise which he titled Tomer Devorah (“The Palm Tree of Deborah”).41See Jacobs, Palm Tree of Deborah, introduction. In it, Cordovero successfully integrated the genre of moral and ethical exhortation, which was fairly widely accepted, with Kabbalistic teachings concerning the sefirot. Thus the exhortation to internalize the qualities of God, such as mercy and lovingkindness, was imbued with the tenfold division of the sefirot such that each sefirah encompassed a moral and ethical principle which Jews were exhorted to make a part of their lives. This work, which was the first of its kind, was followed by numerous others in the sixteenth, seventeenth, and eighteenth centuries.42Cf. Joseph Dan, Jewish Mysticism and Jewish Ethics.", + "Or Ne’erav", + "The other major attempt by Cordovero to popularize his Kabbalistic teaching was the treatise translated here, Or Ne’erav. Because it contains no introduction by the author, we are unable to say with any certainty when it was written or why. From its contents, however, we can readily discern that Cordovero utilized his immense intellectual and pedagogical talents to create a work with a dual purpose. As his son, Gedaliah, who brought the book to press, indicates in his introduction, he abridged the material which was argued in extenso in Pardes Rimmonim. To this abridgement he added, at the beginning of the treatise, “additional chapters … to [cause others to] understand and to teach the usefulness of this discipline and the necessity for learning it.”43Or Ne’erav, p. 3a. Thus, on the one hand, Or Ne’erav served as an argument for the legitimacy of Kabbalah and its study. On the other hand, it presented an epitome of Pardes Rimmonim suitable for people just beginning their Kabbalistic studies.", + "We will have something to say regarding this latter aspect of Or Ne’erav later on. At present, however, we are interested precisely in the “additional chapters” which come at the beginning. They give us an important insight into the way in which a major Kabbalistic scholar envisaged the study of Kabbalah by beginners at the very time when Kabbalah was emerging to compete openly for a place in the Jewish curriculum.44On the competition for a place in the Jewish curriculum, see Ira Robinson, “Torah and Halakha in Medieval Judaism,” Studies in Religion 13 (1984): 47-55.", + "With regard to the first purpose of the treatise, that of establishing Kabbalah’s legitimacy as an intellectual discipline, it might be said that Cordovero basically continued the genre of “defenses” of true Kabbalah against its detractors and opponents both within and without the Kabbalist camp.45Cf. Judah Ḥayyat’s introduction to his commentary on Ma’arekhet ha-Elohut. Ḥayyat’s treatment of this subject, though briefer than Cordovero’s, shows a number of interesting parallels with Or Ne’erav. His treatment of his sources is unmistakably Cordoveran in its thoroughness and meticulousness but is nonetheless not terribly original. Indeed, it might even be said that some of the groups Cordovero argued against, such as those who entirely denied that the Torah could be interpreted esoterically, did not constitute a formal school of thought in his day and were included only in order to fill the spectrum of logical possibilities of opposition to his enterprise.46Cf. n. 20 above. If, indeed, little opposition to Kabbalah is documented in this era, the logical possibilities are that Cordovero is either arguing against real points of view that have not come down to us or is simply presenting the potential Kabbalist with a refutation of all possible objections to Kabbalah. What is new in Or Ne’erav is Cordovero’s detailed vision of the ideal Kabbalistic education.", + "For Cordovero, the ideal student should have attained the age of twenty before commencing his study of Kabbalah. In stating this, he placed himself in conscious opposition to the view that Kabbalistic studies should be limited to those who had achieved the age of “understanding”—forty.47Cf. Mishnah, Avot 5:21. Cf. also Idel, “On the History of the Interdiction Against the Study of Kabbalah Before the Age of Forty.” Though Cordovero does not mention it in this context, he asserts in the introduction to Pardes Rimmonim that his own education in Kabbalah began at the age of twenty. Thus, in a self-reference, he could emphatically state: “Many have acted in accordance with our opinion and succeeded.”48Or Ne’erav, p. 19b; cf. p. 17a.", + "Cordovero’s own experience with the study of Kabbalah is likely to have inspired him to demand of the potential student that he “first strip from himself the shell of gross pride which prevents him from attaining the truth. He should [then] direct his heart to heaven [to pray] that he not fail.”49Ibid., p. 19b. In the introduction to Pardes Rimmonim, Cordovero claimed to have undergone a similar conversion experience at the age of twenty, in which he renounced worldly vanities and turned to Kabbalah. As he said of himself, at the age of twenty “My Creator aroused me as one who is aroused from sleep, and I said to my soul, ‘Until when will you cause the misbehaving daughter to disappear?’”50Cordovero, Pardes Rimmonim, introduction.", + "The student, having attained the requisite age and deportment, should also have undergone a rigorous preparatory course in the classic exoteric Jewish texts. Influenced here as elsewhere by Maimonides, Cordovero asserted that the ideal curriculum ought to be divided into three divisions: Scripture, Mishnah, and Talmud.51Cf. Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Talmud Torah 1:11-12. Mishnah was defined as the entire range of rabbinic law, while Talmud was meant to refer to pardes (esoteric studies). Thus Cordovero stated:", + "He [the prospective student] must be accustomed to engaging in profound pilpul [dialectical reasoning] so that he might be accustomed and able to strip [relevant] matters from parables…. He must apply himself to fill his belly with [the study of] the laws of the Gemara and the explanation of the commandments on the literal level in the work of Rabbi Moses ben Maimon, the Yad…. He should also guide himself in the study of Scripture—whether [it be] much or little…. [Then] he will not fail.52Or Ne’erav, p. 19b. On pilpul as a Cordoveran concept, see Ben Shlomo, Mystical Theology, p. 29.", + "Of course, mastery of these preparatory subjects should not become so complete as to inordinately delay the study of Kabbalah. As Cordovero stated:", + "There are those who imagine that before pursuing [Kabbalah], they must first master the science of astronomy. They have other notions which keep them from following the straight path. They sanctimoniously give themselves the excuse that their bellies are not yet full of the bread and meat of the Gemara. For these poor people, their entire lives will not be sufficient to learn even a bit of [Gemara], let alone to fill their bellies so that they could partake of this science [of Kabbalah] and be sated. Thus the poor people go to their eternal rest bereft of wisdom.53Or Ne’erav, p. 11a.", + "Beyond proper preparatory study, would-be students of Kabbalah must also possess a strong desire to study the subject for its own sake in order to enter into its mysteries, to know their Master and to achieve a wondrous level in the true acquisition of knowledge of the Torah. To pray before their Master and to unify, through His commandments, the Holy One, blessed be He, and His Shekhinah.54Ibid., p. 17a.", + "By way of contrast, those who desire to study Kabbalah merely as one discipline among many, and for whom acquiring “a bit of this science is the same … as [acquiring] a smattering of medicine, astronomy, logic, mathematics, and the other sciences,”55Ibid., pp. 16b-17a. were characterized as sinners.", + "So much for the student of Kabbalah; what must one expect of the teacher of this subject? Cordovero asserted that a student who truly desires to study Kabbalah should take as a teacher someone who has fulfilled the requisite standards for a Kabbalist. Thus, a teacher of Kabbalah must be a person with an adequate background in the exoteric texts, who has mastered Kabbalah for its own sake and not as one discipline among many. To study with a teacher who does not fulfill these conditions will lead the student to error and might eventually result in his losing his faith.56Ibid., p. 23a.", + "However, what is one to do if one is unable to find a suitable teacher? Does the lack of a qualified teacher mean that one may not begin the study of Kabbalah at all? Cordovero’s answer to this problem is self-study. Doing it by yourself, though it may lead you to error, is preferable to refraining from any attempt to study Kabbalah. In the end, Cordovero asserted, even the erroneous study of Kabbalah has its divine reward.57Ibid., pp. 15a-b. In an era in which teachers of Kabbalah were few and manuscripts of Kabbalistic texts were scattered, it is not unlikely that Cordovero’s accommodating attitude toward self-study reflected the contemporary situation.", + "Just as Cordovero was exacting with regard to the choice of an instructor, preferring self-study to instruction by an inadequate teacher, so was he exacting with regard to the texts the student should study. Living in an era in which several more or less systematic accounts of Kabbalah were available, Cordovero advised the beginning student to avoid all of them. The authors of these Kabbalistic works, he said, had “compose[ed] their books in riddles and metaphors so that their message is encumbered by much [extraneous] matter. We ourselves would not do this, God forbid. It is improper to place a blemish upon sanctified things.”58Ibid., p. 21b. By contrast, Judah Ḥayyat does recommend Kabbalistic treatises, including those of Nahmanides, Joseph Gikatilla, and Menaḥem Recanati. See the introduction to his commentary on Ma’arekhet ha-Elohut, p. 3b.", + "Rather than rely upon such books, Cordovero urged students to concentrate mainly on the Zoharic literature and such sanctified works as Sefer Yeẓirah (“Book of Creation”) and Sefer ha-Bahir (“Book of Clear Light”).", + "[The student] should stick to these books lovingly. He will succeed in [mastering] this science on condition that he delve deeply into them and [devote to them] exceptional study. He will then find explanations for most of what is to be found in the books of the latter commentators, which he need not consult. It is not our intention to declare these [latter works] unfit, God forbid, but rather to indicate to the student the path which is short, though it seems to be long.59Or Ne’erav, pp. 21b-22a.", + "In pursuing the study of these texts, some times are better for learning than others.", + "It is certainly easy for a student to study throughout the day. However, the optimum time for gaining profound wisdom is the long night, from midnight on, or on the Sabbath day, which is [itself] a factor. This [also applies to] the eve of the Sabbath, commencing at noontime and on holidays, particularly on Aẓeret [Shavuot]. I have tried this many times and found it to be a marvelously successful day. Also, there is great success [in studying] on Sukkot in the sukkah. These times [1 have] mentioned I have tried. I am speaking from experience.60Ibid., p. 19b. On the concept of midnight in the practice of Safed Kabbalists, see Fine, Safed Spirituality, pp. 17-18.", + "In addition to studying the optimum texts at the optimum times, the student was to approach his studies in the following way:", + "First of all, [the student] should review the texts many times, making notes in order to remember his studies fluently. He should not delve too deeply at first. Secondly, he should study the material with great concentration according to his ability…. At times [the amount of time given to] the two forms of study should be increased and sometimes lessened, all according to the need of the hour and the [degree of] peace of mind…. Though it may seem to the student that he does not understand [the texts], he should nevertheless not cease studying, for his Master will faithfully cause him to discover esoteric wisdom…. I have experienced this innumerable times…. Should any subject in this science seem doubtful for [the student], he should wait. For in the course of time the matter will be revealed to him. The essential reward [for the study] of this science is [derived from] waiting for [the revelation of] the mysteries which will be revealed to him in the course of time.61Or Ne’erav, pp. 22a, 32b-33a.", + "As previously noted, Moses Cordovero’s son, Gedaliah, considered all the material we have dealt with so far as merely prefatory to the essential part of Or Ne’erav, which is the epitome of Pardes Rimmonim. The section of the work containing the epitome is entitled “On the Necessary Preparations for Beginners in This Science.”62Ibid., pp. 33b ff. We noted earlier that Cordovero, in criticizing the authors of other Kabbalistic treatises, stated that his work would differ from theirs. He was presumably saying, though not in so many words, that Pardes Rimmonim was an adequate text for Kabbalistic studies and that Or Ne’erav was a proper way for beginners to be introduced to the material it contained.", + "It has been observed that Cordovero’s ethical work, Tomer Devorah, pioneered a genre in which Kabbalistic ideas and motifs began suffusing and controlling moral and ethical discourse.63Cf. n. 37 above. It has not been sufficiently noted, however, that Or Ne’erav begins another trend: the publication of abridgements and epitomes of Kabbalistic works. In the seventeenth century, two further abridgements of Pardes Rimmonim appeared.64Menaḥem Azariah of Fano, Pelaḥ ha-Rimmon (1600) and Samuel Gallico, Assis Rimmonim (1601). In addition, Reshit Ḥokhmah (“Beginning of Wisdom”) by Moses Cordovero’s disciple, Elijah De Vidas, who saw his work as a sort of primer leading to the study of Pardes Rimmonim, was issued in abridged form.65Fine, Safed Spirituality, p. 181. Cf. Mordecai Pachter, “Elijah De Vidas’ Beginning of Wisdom and Its Abbreviated Versions,” and Zev Gries, “Iẓẓuv Safrut ha-Hanhagot ha-Ivrit be-Me’ah ha-Shesh Esreh uva-Me’ah ha-Shva Esreh u-Mashmauto ha-Historit.” Other Kabbalistic works, such as Isaiah Hurwitz’s Shnei Luḥot ha-Berit (“The Two Tablets of the Covenant”) also generated abridgements.66Yeḥiel Michel Epstein, Kiẓẓur Shla (Fuerth, 1693).", + "In any account of the attempt to popularize the study of Kabbalah, Moses Cordovero and his Or Ne’erav deserve a prominent place. However, this is not because the work attained a continuing degree of popularity. It was never completely forgotten amid the welter of books offering an entree to the study of Kabbalah and was reprinted several times.67See Ḥayyim Dov Friedberg, Bet Eked Sefarim (Tel-Aviv, 1956), vol. 1, p. 51. Nonetheless, due partly, perhaps, to its admittedly unfinished character,68The clearest indication of this is that Cordovero did not provide an introduction to the work. and partly to the relative eclipse of Cordoveran Kabbalah by the writings of Isaac Luria and his disciples,69See Meroz, Redemption in the Lurianic Teaching, chap. 1. it never became the important conduit to the study of Kabbalah that it was intended to be. It remains, however, a precious document for historians of Kabbalah and of Jewish education, for it enables us to gain an insight into what a major authority on Kabbalah thought about Kabbalistic education in an era in which that education—like Kabbalah itself— was undergoing tremendous expansion and change.", + "On the Translation", + "This translation of Or Ne’erav was prepared on the basis of the first edition (Venice, 1587), the pagination of which is indicated in the text with brackets. The introductory material that prefaced the first edition will be found in the appendices. The text was compared with later editions, particularly that edited by Rabbi Yehuda Zvi Brandwein (Tel-Aviv, 1965), whose notes were often helpful.", + "Care was taken to render the Hebrew and Aramaic text into a readable English. In order to facilitate this goal, words and phrases not contained in the original, which were considered necessary aids to comprehension, were added in brackets. Quotations from Scripture are printed in italics. In many cases Cordovero did not quote complete phrases or verses; when the omission is at the beginning or end of a quotation this is self-evident, when it occurs in the middle an ellipsis (…) is utilized to indicate that something is missing. No part of Cordovero’s text was omitted from the translation." + ], + "PART I": { + "Subject": [ + "On the Rectification of the Harm Incurred on Account of the Opinions of Those Who Stay Aloof from This Science" + ], + "": [ + [ + "Those who shun this science1Cordovero consistently refers to Kabbalah as ḥokhmah, the word medieval Jews used for “science,” as in ḥokhmat ha-refuah, the “science of medicine.” It was Cordovero’s conviction, and that of some of his contemporaries, that Kabbalah could provide a “scientific” key by means of which it would be possible to understand the secrets of the universe. See David Ruderman, Kabbalah, Magic and Science: The Cultural Universe of a Sixteenth Century Jewish Physician (Cambridge: Harvard University Press, 1988), p. 139. Though I have translated ḥokhmah as “science,” it should be understood in the sense of “knowledge.” An alternative translation would be “gnosis.” [of Kabbalah] can be divided into three classes. The first [class comprises] those who shun it because they think that there is no need to believe [in the existence] of an esoteric meaning of Torah. There are a number of reasons [for their opinion]. Some believe that the words [of the Torah] must be understood literally. Hence they have no desire [to comprehend] the esoteric. Who, indeed, can force them to believe in the ten sefirot2Kabbalists believe that God, insofar as He can be perceived by human beings, is to be comprehended as a dynamic system of ten sefirot, which are emanated from a source, Eyn Sof, which is utterly beyond human comprehension. For a description of this system, see Daniel Matt, Zohar: the Book of Enlightenment (New York: Paulist Press, 1983), pp. 33-37. and the other aspects of this science?", + "Furthermore, they have no desire to transcend their belief in [God’s] wondrous unity.3Professor Elliot Wolfson has pointed out to me in a personal communication that the reference at this point might be to philosophers who reject the doctrine of the sefirot because they do not wish to transcend their belief in God’s wondrous unity. Isaac of Acre, a thirteenth-century Kabbalist, made a similar critique of the philosophers. When some aspect of this discipline comes before them, whether it concerns Eyn Sof4Eyn Sof (lit. “Without End”) is what Kabbalists call God in His aspect prior to the emanation and beyond human comprehension. or the form of the Torah,5Ẓurat ha-torah. On this concept, see Gershom Scholem, “The Meaning of the Torah in Jewish Mysticism,” in his On the Kabbalah and Its Symbolism (New York: Schocken, 1969), pp. 32-86. they begin to denounce the enlightened [Kabbalists], who appear to them as little short of heretics.6Though little now remains of it, there apparently existed a large literature denouncing Kabbalah as heresy. Such denunciations seem to have been the impetus for Cordovero’s remarks here. See Moshe Idel, Kabbalah: New Perspectives (New Haven: Yale University Press, 1988), pp. 1-2. Some of them take up this argument—to the deficiency of their souls—without believing it entirely. Others sincerely believe it to be true. To argue against such people is nearly forbidden because of the embitterment [it causes]. Nonetheless the honor of the Torah must be upheld and this opinion must be refuted.", + "Without doubt it is concerning these men and their like that King Solomon, peace upon him, said, The fool does not desire understanding, but only to air his thoughts (Prov. 18:2). It is apparent that one who follows his desires and spurns enlightenment in the mysteries of the Torah7Kabbalah was believed by its adherents to be the repository of the mysteries of the Torah. can be called a fool, since he continues his folly and his intoxication with this lowly world. [The verse] states, The fool does not desire understanding—these are the esoteric subjects hidden within the exoteric matter. This definition of understanding is the one which [the sages], their memory be a blessing, [used when they] said, “He who understands one thing from another.”8Ḥagigah 14a. The context of this statement in Ḥagigah has reference to knowledge of esoteric doctrines.", + "The fool, then, has no desire [to comprehend] the hidden things which require understanding to discover. Thus [Solomon] said, A man of understanding can draw them out (Prov. 20:5).9The Masoretic text of the Bible reads tevunah (singular), whereas Cordovero wrote tevunot (plural). This inaccuracy is probably the result of his citing the verse from memory. [The fool] only [desires] to air his thoughts [with regard to] the revealed matters which serve as a garment [concealing] the esoteric aspects and which appear to constitute the plain meaning of the subject.10The Zohar III, 152a, reacts furiously against such people. Cordovero cites this passage in extenso in pt. I, chap. 2. These matters are indeed revealed to the heart, but they are not [revealed] to the hearts of the enlightened—only to the hearts of fools like him. This is the meaning of to air his thoughts: It refers to his limited mental capacity.", + "Of these men and their like, Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, said in the Tikkunim [no. 43]:11P. 82a. Tikkunei Zohar is a collection of Zoharic writings which constitute a commentary to the portion Bereshit. See Gershom Scholem, Kabbalah (New York: Quadrangle, 1974), pp. 218-219.", + "In the beginning (Gen. 1:1).", + "There it is dry, and here the river dries up and is parched (Job14:11).", + "At that time when he is dry and she is dry, sons cry out below in unification and say, Hear, O Israel (Deut. 6:4).", + "And there is no voice in response (I Kings 18:26).", + "Thus it is written, Then they will call to Me, and I will not answer (Prov. 1:28).", + "This concerns one who removes Kabbalah and wisdom from the oral Torah and the written Torah, who causes that they should not attempt [to acquire] them, and who asserts that there is nothing beyond the plain meaning of the Torah and the Talmud.", + "Certainly it is as if he removed the flow from that river and that garden.12The “dryness” referred to in the passage is the cessation of the “flow” of divine emanation through the sefirot, where “river” symbolizes the sefirah Yesod and “garden” symbolizes Malkhut. Cordovero makes this connection explicit in pt. II, chap. 4, below.", + "Woe to him.", + "It were better for him had he never been created in the world, and had he never taught the written Torah and oral Torah, for it is considered as if he had returned the world to formlessness and void (Gen. 1:2) and bequeathed poverty and length of exile to the world.", + "There are several points to be made with regard to this passage.13The posing of questions concerning the passage to be discussed is characteristic of Cordovero’s method of textual exposition. Earlier examples of this methodology may be found in the writings of two fifteenth-century philosophers and Biblical exegetes, Isaac Abravanel and Isaac Arama. See Marc Saperstein, Jewish Preaching, 1200-1800: An Anthology (New Haven: Yale University Press, 1989), p. 75.", + "1. The passage begins with he is dry and continues with she is dry.", + "2. Sons cry out. Why does this belong here, and what does it mean? It is certainly true that when blessings do not rise on high, there is no flow of emanation to influence the lower [world],14The Kabbalists developed a theory that the flow of divine emanation which sustains the universe is dependent upon the Jewish people praying and performing the commandments properly. An interruption in the upward flow of blessings would thus interrupt the life-giving flow of emanation. but this is nothing new. What is it doing here?", + "3. “They cry out below in unification.” Why was the unification of Hear, O Israel singled out, for it would seem that [such a statement] requests neither blessing nor emanation? Let them, rather, recite a prayer consisting of blessings.", + "4. Sons cry out below. Which “sons” are these? If they are righteous, then why is there no answer? [Such an absence of response] would not be worthy of them. It would have been better to say “they” cry out below rather than “sons” [to indicate] that these are the ones who have caused the “removal” and the “dryness.”", + "5. “This concerns one who removes.” The implication is that his punishment is nothing other than Then they will call to Me [and I will not answer], whereas [that punishment] does not stem from [this] but rather [from the sin of the one] “who causes [that they should not attempt to acquire them].”", + "6. “Who removes Kabbalah and wisdom.” This is redundant.", + "7. “Who causes that they should not attempt.” Why this lengthy repetition? If he believes this, then either it does or does not suffice. If he does not believe this, either he will assert it or not. What is the difference? This matter surely cries out for investigation.", + "8. “It is as if he removed.” Why does the text read this way, since [the man’s] intention is praiseworthy and in accordance with what appears to him to be the plain meaning of the text? Even if he is not to be praised, how is he responsible for the removal of the flow?", + "9. The passage enumerates four things that [this man] causes. They are formlessness and void, poverty and length of exile. How are they connected, and how do they emanate from him?", + "10. The passage does not seem to be presenting a real incident. If so, what is its purpose? Also, while we are on the subject, we may ask this question of each passage in the words of our sages where they state “It is as if the world had returned to formlessness and void.”15E.g., Shabbat 68a. What is the purpose [of this phrase]?", + "Certainly the intention of [the passage] is that the letters of the word in the beginning (br’syt) should be rearranged to make the words ‘rt ybs (“dry river”). There is no doubt that the word ‘rt means “river,” similar to the word ‘ryt’, which signifies “irrigation ditch,”16Baba Kamma 50b. and which our sages have taken to mean a dry river. Since the verse mentions only one removal of the overflow—from the “river”17This is a sefirotic reference to the concept of the flow of emanation from Tiferet, through Yesod, to Malkhut. and not from the “pool”18This is a sefirotic reference to Malkhut, which serves as a receptacle for emanation from the rest of the sefirot and a conduit for that emanation to flow to the created universe.—[the passage] states, “Here the river dries up and is parched.” The verse indicates that since there is no flow in the “river,” there is also none in the “sea.”19This is a sefirotic reference to Malkhut. Cf. n. 14 above. Thus it is written, The waters of the sea fail, and the river dries up and is parched. The reason that the flow of emanation left Malkhut is because that “‘river’ dries up and is parched.” The dryness of the “river” causes the drying up of the “sea.” Thus once Scripture indicates the dryness of the “river,” the dryness of the “sea” is understood as a matter of course, for the two are interconnected, since it is known that there is no water in the “sea” except from the “river.”", + "At that time. The intention is to explain the end of the verse [In the beginning] God created [heaven and earth] (Gen. 1:1). The passage states, “At that time when he is dry and she is dry.” This indicates that after the emanation which had been deposited with it has been expended and no [further] emanation reaches it, the “river” will also be dry and parched. Thus “he is dry and she is dry.”", + "It is known that “river” signifies the mystery and continuity of vav.20Vav is the third letter of the Tetragrammaton, the four-letter Name of God (Yod Heh Vav Heh). It is sefirotically identified with Tiferet. It is also known that [in this manner] emanation is removed from [the sefirah] Tiferet,21Tiferet emerges in Kabbalistic literature as central in the sefirotic system. Its union with Malkhut is crucial to the sustained emanation of divine energy to create and maintain the universe. which is [identified with] vav, though [it is] not completely [removed]. Thus [Tiferet] does not experience an absolute dryness but rather one in which there still remains some moisture, though no water. In [the sefirah] Yesod,22Yesod’s position in Kabbalistic literature is essentially that of a conduit for emanation between Tiferet and Malkhut. which is below [Tiferet], there may be [absolute] dryness. That is why [the passage] states the river dries up—from the perspective of Tiferet—and is parched—from the perspective of Yesod.", + "Possibly [the verse] In the beginning God created refers to the dryness of all three [sefirot],23I.e., Tiferet, Yesod, Malkhut. with the word God [‘Elohim] signifying Malkhut.24Each divine name is connected by Kabbalists with an individual sefirah. In this case, ‘Elohim refers to the sefirah Malkhut. Cf. pt. VII, below. Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, often stated this. Now the dryness of Tiferet, Yesod, and Malkhut is mentioned in the verse, with “dry river” referring to Yesod.", + "Alternatively it is possible that [the word br’syt can be rearranged] as t’r ybs (“dry form”) as in [the verse] Joseph was well formed [t’r] and handsome (Gen. 39:6). Created [in the verse would thus] refer to Tiferet, which “created” on high.25From the union of Tiferet and Malkhut, all souls are created. Cf. Matt, Zohar, p. 217. And, as Rabbi Simeon bar Yoḥai explained many times, ‘Elohim signifies Malkhut. Therefore heaven and earth,26Tiferet and Malkhut. experiencing this dryness, together cry out the unification [of the Shema] and there is no voice in response, as we will explain with God’s help. Thus [returning to the verse] and the earth, which refers to the river and the sea will be dry and parched, was formless and void, as we will explain.", + "Alternatively, God [‘Elohim] created signifies the righteous, for they are the sons which God created, the sons of the Shekhinah.27Shekhinah is the term for the (female) Divine Presence. It is identified by Kabbalists with the sefirah Malkhut. For the significance of the term “sons of God,” see n. 23 above. These holy souls cry out below. Heaven and earth refers to the unification [of the Shema Yisrael]—and is there no one listening? God forbid! In this way it is easy [to comprehend] the phrase “sons cry out below.”", + "If [you were to say] that all this is no problem, seeing that one sinner can destroy much good, nonetheless [the passage] carefully stated Hear, O Israel, referring to Tiferet and Malkhut. Heaven and earth indicates an actual unification. Thus the passage would mean that even if they came to perform a unification,28The purpose of prayer for the Kabbalists is to achieve the unification of Tiferet and Malkhut so as to ensure an unimpeded flow of divine emanation. To this day, many Jews preface the recitation of blessings with the phrase le-shem yiḥud kudsha brikh hu u-shekhintei “[I do this] for the sake of the unification of the Holy One, blessed be He, and His Shekhinah.” In an early Kabbalistic text, the spiritual intention of the Shema prayer specifically refers to the unification of the ten sefirot. See Idel, Kabbalah, p. 55. Cf. nn. 12 and 19 above. [an action] which seemingly rectifies the [sefirotic] separation, this [rectification] is nonetheless impossible to accomplish, particularly through prayer. This is why heaven and earth was specifically mentioned, for it signifies unification. Despite this there is no voice, referring to the Holy One, blessed be He,29Tiferet. and no answer, referring to His Shekhinah.30Malkhut. This is why [Scripture] states, The earth was formless and void. The earth—the Holy One, blessed be He, and His Shekhinah—was formless and void, or, in other words, dry and parched. Since it might seem farfetched to say that they would not succeed if they come to effect a reparation and unification, he proved the matter from the verse, Then they will call upon Me [and I will not answer]. This indicates that they actually recited Hear, O Israel, calling upon them, [Tiferet and Malkhut, to unify,] and [the result was that] I will not answer—God forbid.", + "The verse is not [ostensibly] written concerning this. Moreover, it is possible to say that [this interpretation of] the verse presents a difficulty, for why would God not answer after the rectification of the separation? Therefore the verse [must be] interpreted [to mean] that their sin affects the upper spheres and thus they have no means to rectify it.31The upper three sefirot, Keter, Ḥokhmah, and Binah, are considered by Kabbalists to be relatively inaccessible to human intellects. Hence human beings would not able to affect their separation in the same way that they can affect the “lower” sefirot. This is why [the passage] states “This concerns one who removes [Kabbalah and wisdom],” which relates to the verse Then they will call upon Me [and I will not answer].", + "The preceding verse states, Wisdom [cries out] in the streets (Prov. 1:20). This verse refers to the recondite secrets of our holy Torah. [Wisdom] states, How long will you simple ones love simplicity? (Prov. 1:22). In other words, you who follow after the simple meaning32Peshat. This refers to the simple, literal meaning of a given text. deceive yourselves with your love of simplicity—the part of the Torah you do believe in—which contains nothing beyond the simple meaning. And scoffers [be eager] to scoff. This has reference to [King] Manasseh [son of Hezekiah], who would expound [difficult haggadot and say, “Did Moses have only to write The sister of Lotan was Timna (Gen. 36:22)]?”33Sanhedrin 99b.", + "Who has caused these people to chase after the simple meaning [of Scripture] and ignore the esoteric portions? It is you dullards [who] hate knowledge (Prov. 1:23), meaning the knowledge of hidden things. What is written [in the verse] after that? You are indifferent to my rebuke, I will now speak my mind to you. This means that the soul which is enwrapped in the simple meaning [is now addressed]: I will now speak my mind to you and let you know my thoughts concerning the secrets which I possess. And you spurned [my counsel](Prov: 1:25) … Then they will call upon me [but I will not answer (Prov. 1:28). This is why [the passage] states, “This concerns one who removes Kabbalah and wisdom. [Kabbalah] means the written Torah, [which symbolizes] Tiferet, and [wisdom] refers to the oral Torah, which is Malkhut. This is the mystery of the vav heh in which the yod heh is concealed,34Cf. n. 18 above. as it is written, The hidden things are for the Lord our God. There the secret of God is revealed—to us and our children forever (Deut. 29:28).", + "Thus one who denies the mysteries of the Torah and its esoteric lore causes the “removal of wisdom,” yod, “and Kabbalah,” heh, from Tiferet and Malkhut, vav and heh, referring to the written and oral Torah.35In sefirotic symbolism “Wisdom” refers to the sefirah Ḥokhmah, and “Kabbalah” to the sefirah Binah. Ḥokhmah and Dinah are considered by Kabbalists to be in union in the same manner as Tiferet and Malkhut among the “lower” sefirot. The written Torah symbolizes Tiferet, while the oral Torah is Malkhut. Since it is difficult for one [to understand] how the poor man, who can only believe what his eyes see, could sin [so grievously] as to be punished by having the yod heh removed from the vav heh [in the divine Name], [the passage] states that we are dealing only with one who teaches this publicly and acts according to his teaching. This is the reason that [the passage] states “[He] who causes that they should not attempt [to acquire] them and who asserts that there is nothing beyond the plain meaning of the Torah”—the written Torah—“and Talmud”—the oral Torah. The man who has done this has caused a “dryness” above as surely as if he had sinned with his very hands. This is why [the passage] states, “It is as if he removed the flow from that river,” i.e., vav,36Tiferet. “and that garden,” i.e., heh,37Malkhut. which constitute the written and oral Torahs.", + "“Woe to him. It were better for him had he never been created,” since he has caused harm on high, “and had never taught,” for through his “study” of the written and oral Torah he takes Tiferet and Malkhut and removes from them the mystery of yod and heh. Thus in his very Torah study he causes loss and division, so that the study becomes a sin. It is doubtless concerning him that [the verse] states, And to the wicked God says (Ps. 50:16), for it is considered as if he [had returned the world to formlessness and void]. In truth there exists formlessness and void [on the side of] good and formlessness and void of the kelipah.38Kelipah is the Kabbalistic term for the forces of evil, which are organized in a “counter-sefirotic” system of their own. “Formlessness” (tohu) signifies [the sefirah] Ḥokhmah, which is a place of astonishment (toheh). “Void” (bohu) is that which clothes the formlessness. It signifies [the sefirah] Binah.39Binah is the “mother” of the seven “lower” sefirot. By means of these [two sefirot] the formlessness and void of the kelipah are nullified. Thus everyone who removes these two [sefirotic] qualities and causes the “outer ones” to prevail can surely [be considered] as if [he had caused] the world to return to formlessness and void. He removes the world which is the dwelling place of the formlessness and void40I.e., Ḥokhmah and Binah. of the Holy One, blessed be He, and causes the “outer ones”41I.e., the kelipah. to rule. Thus the world is clothed in the kelipah, which constitutes the primordial formlessness and void. This is why [Scripture] states, And the earth was formless and void, for there was no emanation from the supernal formlessness and void, as I have explained.", + "This defect, therefore, is the mystery of yod heh,42The first two letters of the Tetragrammaton. Cf. n. 18 above. which refers to wisdom and Kabbalah.43Ḥokhmah and Binah. Cf. n. 33 above. This he removes, causing “poverty” in place of the “riches” emanating from Tiferet, which is the mystery of the river mentioned previously. “Length of exile” is the mystery of the “waters” left the “sea” [signifying that] the Shekhinah left for exile.44See n. 23 above. This was explained by Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, in another place. [He stated] that the mystery of the earth was formless and void [refers to the period] after the destruction of the First and Second Temples. And God said, “Let there be light” (Gen. 1:3)—this [refers] to the mystery of the future redemption. I dealt with this matter in my book, Or Yakar.45Moses Cordovero, Or Yakar, vol. 1 (Jerusalem, 1965), pt. I, sec. 1. The relevant passage is Zohar I, 25b.", + "With this the passage has been explained and we have uncovered the sin of those who hold this opinion. First of all, [the sin] involves the removal of emanation and [the separation of] Ḥokhmah and Binah from Tiferet and Malkhut. Secondly, it is as if the world had returned to formlessness and void. Thirdly, it causes “poverty”. Fourthly, [it causes] “length of exile,” as I have explained." + ], + [ + "More on This Matter", + "In [the Zohar], section Be-ha’alotekha [III, 152a], it states:", + "Rabbi Simeon said;", + "Woe to that son of man who says that this Torah has come to present an ordinary story and ordinary words. For if this were so, even in this time we would be able to make a Torah of ordinary words; [one] better than any of them.", + "If [the Torah] comes merely to present ordinary words, then there are even greater words among the nobles of the world. If so, let us seek [those words] and make a Torah of them.", + "However, all the words of the Torah are [sublime].", + "Come and see:", + "The upper world and the lower world are evenly balanced: Israel below and the high angels above. Of the lofty angels it is written, He makes His angels as winds (Ps. 104:4). This [refers to their state] in the high place.", + "When they come down to earth [the angels] clothe themselves in the garments of this world.", + "Had they not clothed themselves in garments after the fashion of this world, they would not have been able to exist in this world, and the world would not suffer them [to exist].", + "If this is so with regard to the angels, then [how much more so] with regard to the Torah, which created them and all the worlds, and everything exists for its sake.1The Torah as the raison d’être for the creation of the universe is a common Midrashic theme. See, for example, Bereshit Rabbah 1:4.", + "When [the Torah] did come down into the world, were it not clothed in the garments of this world, the world would not have been able to suffer it.", + "Therefore the story of the Torah constitutes its garment.", + "He who thinks that the garment is actually the Torah and and not something else, let his spirit deflate and let him have no portion in the world-to-come.", + "It was in this connection that David said, Open my eye that I may behold wondrous things out of your Torah (Ps. 119:18), [meaning] that which is under the garment is really Torah.", + "Come and see:", + "A garment is visible to all.", + "Those fools, when they see a man in a garment that appears good to them, seek no farther.", + "They think that the garment is the actual thing.", + "[However,] the essence of the body is the soul.", + "Just so, the Torah has a body.", + "The commandments of the Torah are called the “body” of the Torah.2Cf. Mishnah, Ḥagigah 1:8.", + "This body is clothed in a garment made up of the stories of this world.", + "The fools of the world look on nothing save the garment, which is the story of the Torah [and nothing more. They do not look at that which is under the garment].3The sentence in brackets was omitted by Cordovero, who indicated the omission with the word “etc.”", + "The wise, who worship the Most High King, those who stood at Mount Sinai,4According to rabbinic tradition, all Jews, whether alive at the time or not, participated in the revelation at Sinai. See Shemot Rabbah 28:6. The Zohar III, 179b, states: “One who strives to study Torah—it is as if he stood all the day on Mount Sinai and received the Torah.” The implication of the Zohar’s statement is that no one is truly worthy to be called a Jew unless he knows Kabbalah. look only at the soul,5This refers to Kabbalah. which is the most essential thing of all.", + "It is the true Torah.", + "In the world-to-come, they will look at the soul of the soul of the Torah.", + "Come and see.", + "Thus it is above:", + "There is garment and body and soul and soul of souls.", + "The heavens and their host are the garment.", + "The congregation of Israel6An appellation of Malkhut. is the body which receives the soul, which is the glory [Tiferet] of Israel, which is the very Torah.", + "The soul of the soul is the ancient Holy One.8A reference to the highest and most mysterious of the sefirot, Keter.", + "All are connected one to the other.", + "Woe to those sinners of the world who say that this Torah is nothing but an ordinary story.", + "They look at the garment and no farther.", + "Happy are the righteous who regard the Torah properly.", + "Wine cannot stay except in a jar.", + "So Torah cannot abide except in this garment.", + "Because of this one must seek to look at [the Torah] only only through what exists under the garment.", + "Thus all those words and stories are garments.", + "In this passage, [the Zohar] has instructed us concerning the refutation of the opinion of this group and those like them who denigrate the esoteric portion of our holy Torah. Essentially, we learn from [the passage] that over and above the secret inherent in the matter there is an even more hidden level of mystery which is presently unknown even to those who know [Kabbalah]. Nonetheless we and all Israel will be privileged [to behold] this [mystery] in the future world.", + "Now, brethren, explain to me how a person who has never beheld the soul [of the Torah in this world] will, in the future, gaze upon the soul of the soul? Such a person will be found wanting in the future [world]. Do not reply that some are unworthy [to behold] her, for there is a great difference between one who denies her and one who does not deny her and yet has never beheld [her] light. Superior to both of them is the one who has pursued her.", + "The Lord, the living God and eternal King, sits in judgment to clear the innocent and declare the culprit guilty. He apportions to man according to his ways (Jer. 17:10). The words of our sages, their memory be a blessing, cannot be denied. [They stated] in Midrash Mishlei:9Midrash Shoḥer Tov ‘al Mishlei (Jerusalem, 1968), p. 16. The relevant section of the midrash reads as follows: “One comes [to divine judgment] who has studied Talmud. The Holy One, blessed be He, says to him: My son, since you have occupied yourself in Talmud, have you gazed upon the Merkavah? Have you looked … upon My Throne of Glory?… What is the measurement of My palm? What is the measurement of the toes of My feet?” For Cordovero, the importance of this particular midrash is that it implies that Talmudic learning is not in itself sufficient. Cf. Burton Visotsky, Midrash Mishle (New York, 1990), p. 84. “They ask a man [on the Day of Judgment], ‘Have you gazed upon the Merkavah?10The divine vehicle described in Ezekiel 1. In rabbinic literature, the term came to refer to esoteric doctrine. See Mishnah, Ḥagigah 3:1. Have you beheld my Shi’ur Koma?”11Literally “Measurement of the Body.” It refers to the fantastic measurements ascribed to the body of the divine “Glory” (kavod) in the literature of early Jewish mysticism. See Scholem, Kabbalah, pp. 16-18; M. S. Cohen, The Shiur Qomah (Lanham, Md.: University Press of America, 1983); P. Schaefer, Synopse zur Hekhalot Literatur (Tuebingen, 1981); Yosef Dan, Ha-Mistikah ha-’Ivrit ha-Kedumah (Tel-Aviv: Misrad ha-Bittaḥon, 1989). Copying this [entire] passage would be too cumbersome. Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, also dealt with this matter in the Zohar, same section, page 149.12Zohar III, 149: “He who says that this story of the Torah comes to indicate [the significance] of that story alone, let his spirit deflate! For if this were so, it would not be the lofty Torah, the Torah of truth.” Read it there." + ], + [ + "There is a second group which avoids this science with various arguments, though all [its members] admit the eminence of the discipline. Some say that not all are worthy to enter into the study of [such] sublime wisdom. They even imagine, in their zealousness for the Lord of Hosts and His Torah, that they must punish those who pursue it, since they feel that [the Kabbalists] have dared to deal with matters divine, beyond the ken of most people. These matters, [they say,] must not be dealt with by men of little worth. When one presses them [regarding] the ancients who pursued [this subject], they reply: “Who are we [in comparison] with them, the holy ones on the earth (Ps. 16:3), [that we should deal] with these lofty mysteries?”1It is a commonplace in rabbinic Judaism to assume that previous generations were inherently more knowledgeable in Torah. Cf. Shabbat 112b: “If the first [sages] were as angels, then we are as men; if they were as men, then we are as donkeys.”", + "[Then] there are those who assert that delving into this science is truly worthwhile. However, [they further state that] this subject requires a qualified teacher, and in their opinion, no [teacher] exists who has penetrated to the very depths of [the discipline].2An exemplar of this attitude is R. Levi ibn Ḥabib (ca. 1483-1545), an elder contemporary of Cordovero who lived in both Safed and Jerusalem. In his responsa (Venice, 1565, no. 8), he stated that he had not succeeded in studying Kabbalah “since man was not given permission to understand it by himself and investigate it. Rather, as its name implies, he needs to receive it from a master who also received it. In this era and in our countries men who are perfect in it are not to be found.” They have, therefore, avoided listening to even elementary propositions. When they hear those engaged [in Kabbalah] speak of it, whether little or much, they open their mouths and smoothly say: “May God forgive you, for your sin is great and you do not understand what you are doing. Would that we were able to understand this subject, which is beyond you. [However,] when all is said and done, no one understands this science, and [hence] you and we are equal [in our understanding] of this matter.” These poor people believe that there is no difference between one who serves God and one who serves Him not.", + "There are also those who imagine that before pursuing [Kabbalah], they must first master the science of astronomy.3Maimonides, in Guide of the Perplexed 1.34, states that prior to commencing the study of the “divine science,” one must first have trained in logic, mathematics, and the natural sciences. In his “Epistle Dedicatory” to the Guide, Maimonides spoke specifically of astronomy as one of the sciences preparing the reader to understand the secrets of the Torah. Cf. Harry A. Wolfson, Studies in the History of Philosophy and Religion, vol. 1 (Cambridge, Mass., 1973), pp. 516-517. They have other notions which keep them from [following] the straight path. They sanctimoniously give themselves the excuse that their bellies are not yet full of the bread and meat of the Gemara.4Cf. Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Yesodei ha-Torah 4:13. For these poor people, their entire lives will not be sufficient to learn even a bit of [Gemara], let alone to fill their bellies so that they could partake of this science and be sated. Thus the poor people go to their eternal rest bereft of wisdom. There are a number of other cases which fall under these two categories which we have dealt with.", + "Concerning people of these three types, we may say that, although their intention is to exalt this science, they are, truthfully, not qualified to speak of it. Who should come and testify—one who has not observed the moon or one who has?5Witnesses to the sighting of a new moon were rigorously interrogated. See Mishnah, Rosh ha-Shanah 2:6. True it is that this science is sublime and exalted, as we will yet indicate with God’s help. However, concerning these people and their ilk, we must say [that they are] those who speak of you with deliberate evil (Ps. 139:20). Of them it is said, Wisdom is too high for a fool; he dare not open his mouth in the gates (Prov. 24:7). It is also written, The conceited man seeks wisdom yet finds none; to one of understanding, knowledge comes easily (Prov. 14:6). It is also written, I love those who love me; those who search for me find me (Prov. 8:17). There are many similar [verses] in the admonitions of King Solomon, peace upon him.", + "Similarly, King David, peace upon him, stated, You, God, are my portion, I have promised to keep Your word (Ps. 119:57). This means that, in order to keep the word of God, I may not abase myself. Concerning this it is said, Do not be overly righteous (Eccles. 7:16). I, however, declare that God is my portion. My soul has a portion in God on high, and I am as worthy of the word of God as one of the ministering angels." + ], + [ + "There is a third group which shuns this science on the grounds that man is liable to err in such matters and possibly come to sin, falling into one of the errors which appertain to this lofty area. The intentions of this group are certainly good. However their actions are not acceptable.1Cf. Judah ha-Levi, Kuzari 1.Ha-Levi begins his work with a description of a dream of the king of the Khazars in which an angel informs him that his way of thinking is indeed pleasing to the Creator but not his way of acting. They are indeed correct when they say that man is liable to err in these recondite matters. Nonetheless, [even if one does err] he will not incur sin. This was explained by our sages, their memory be a blessing, in the Book Bahir.2Bahir, chap. 68.", + "Rabbi Reḥumai’s students asked him:", + "“Why is it written, a prayer of the prophet Habakkuk [upon shigeonot] (Hab. 3:1)?", + "It should rather state, a psalm.”", + "Now everyone who removes himself from the affairs of the world and occupies himself with the Account of the Chariot3See above, chap. 2, n. 10. is accepted before the Holy One, blessed be He, as though he had prayed all day.", + "Thus it is said, a prayer.", + "What is shigeonot?", + "It is as You [God] said:", + "With her love you will continually be infatuated (Prov. 5:19).", + "What is the meaning of this?", + "[It refers to] the Account of the Chariot.", + "Now there are [some] points to be raised:", + "1. “Why [is it written] a prayer… It should rather state a psalm.” Why should “psalm” (tehillah) be preferable to “prayer” (tefillah)? If it is because the verses do not contain any prayer at all, why must we have “psalm” rather than “song” (mizmor) or “poem” (shir) or (mikhtam), or similar words?4According to rabbinic literature there are ten such words. Cf. Pesaḥim 117a, Rashi on Ps. 1:1. Moreover, [even] if there is no “prayer” in these verses, there is likewise no [psalm of] praise or glorification. Truly neither “prayer” nor “psalm” ought to be [written].", + "2. “Now everyone who removes himself.” Who told him this? Does the difference in the wording between “psalm” and “prayer” indicate that he was removing himself from anything?", + "3. “And occupies himself with the Account of the Chariot.” Who told him this? Is it because of [the word] shigeonot? Then what of the rest of the words of the Torah, concerning which one could also err?", + "4. “What is shigeonot?” Essentially [we must ask] what his motive was in presenting [this question] now.", + "5. When [the passage] states, “With her love you will continually be infatuated. What is the meaning of this?” Is there any proof that the verse with her love refers to the Account of the Chariot?", + "We [would have liked to] say that the meaning of the verse a prayer of Habakkuk the prophet upon shigeonot is that [the prophet] was praying before his Master concerning his “infatuation.” This, however, is impossible for several reasons: 1. The verse does not concern itself with confession of sin, for “confession of sin” is nowhere written. [2.] Moreover [the verse] should [then] read “errors” (shegiot and not shigeonot). [Such] a verse exists: Who can understand errors? (Ps. 19:13). Alternatively, [let the verse read] “mistakes’ (shegagot).", + "What, then, is shigeonot? It is certainly derived from the word [shigeon as in] shigeon of David (Ps. 7:1), which indicates praise and glorification.5Cf. Abraham Ibn Ezra, commentary on Ps. 7:1. Thus a prayer of Habakkuk must [be considered] greater than all the psalms and shigeonim which are sung before Him. If this is so, then [the verse] would have to state “psalm,” for “prayer” has no reference to [God’s] praise. “[Psalms of] Praise” [are directed] above to the ten sefirot, while “prayer” [is directed] at Malkhut.6For Kabbalists, prayer was to be directed at specific sefirot in order to be most effective. Among his other writings, Cordovero wrote Kabbalistic commentaries on the liturgy of Rosh ha-Shanah and Yom Kippur. Thus [the verse] should state “psalm,” which is a song greater than all songs, which inheres in [the sefirah] Binah, which is superior to the other praises.7Binah’s position among the three uppermost sefirot is similar in many respects to that of Malkhut in the sefirotic system as a whole.", + "For this reason, [Rabbi Reḥumai] explained, “Now everyone who removes himself …” The intention is not that he removes himself from the concerns of this illusory world, for it is clear that there is a greater reward for one who serves God than [for] one who does not serve Him. One who is occupied with the [Account of the] Chariot is serving God; one who is occupied with affairs of this world has not served Him.8Cf. Maimonides, Guide of the Perplexed 3.51. There Maimonides justifies the system of commandments as a whole by stating that they train a person to occupy himself with God rather than with things of this world.", + "The intention is rather [to indicate] that Habakkuk the prophet is “one who removes himself from the affairs of the world.” Those [of his] prophecies which dealt with the affairs of the world were written prior to this prophecy. [Thus] the matter of the righteous to whom evil befalls and the wicked to whom good befalls was difficult for him.9Cf. Hab. 1:4. Thus also [he dealt with] the mores of this world, which are the portions of the Torah that deal with worldly concerns.10Hab. 2:4 ff. After all this, the prophet left these concerns and spoke of matters concerning [the Account of] the Chariot. (Thus he] said, God is coming from Teman…it is a brilliant light (Hab. 3:3-4).", + "Therefore a prayer of Habakkuk the prophet refers to an important prayer of Habakkuk when he abandoned those portions of the Torah [dealing] with matters of this world and occupied himself with the [Account of the] Chariot. This is the reason that [the passage] states: “What is shigeonot?”", + "Thus if we were to say that “prayer” retains its [plain] meaning, it would be possible to explain that “prayer” concerns the shigeonot and the “praises.” Alternatively, it is possible that [Habakkuk] was praying concerning his errors, and though this might be difficult for us [to believe], since there is no confession [of sin in the passage], I might believe that the verse is being elliptic.", + "However, now that he has explicated a prayer, as we have explained concerning the meaning of shigeonot, his answer is that it is the same case as in the verse, With her love you will continually be infatuated. If this refers to a portion of the Torah which necessarily [leads to] error, I would say that it must be the [Account of the] Chariot, so that one might say With her love you will continually err,11This reinterpretation of Prov. 5:19 understands the word tishgeh in the sense of “error” and not “infatuation.” meaning that because of love of the Torah you will err.", + "[But] this is astonishing! How does one err in loving [Torah]? On the contrary, he who desires Torah should never come to error. Because of his desire, he will occupy himself with it and will not err. However, this certainly refers to the Account of the Chariot, which [is something] man desires. Because of the greatness of his desire, he peers into esoteric matters, and it is impossible for him not to fail [in his understanding]. Nonetheless, this [failure] is [forgiven him] charitably [and] accounted for him “as though he had prayed all the day.” The reason that a man will not be caught [in sin] if he should err in a matter of this nature will be made clear, with God’s help.", + "Do not [attempt] to refute me [with the case of] Elisha [ben Avuya].12Elisha ben Avuya was a rabbinic sage and the teacher of R. Meir. According to several rabbinic sources, he became a heretic and was referred to as Aḥer, “the Other One.” In Tosefta, Ḥagigah 2:3, his heresy is traced to the fact that he was one of four rabbis who entered Pardes (understood as the study of esoteric lore), out of which only R. Akiva emerged unscathed. There are several reasons why [this case is] not [relevant]. First of all, there we are dealing with heresy, God forbid. It is a fire which consumes down to Abaddon (Job 31:12). Secondly, he has already explained [that it has to be other] than Elisha “the Other One” in that [in this case the one who “errs”] recognizes his master …", + "My way of explaining this passage is different. Some of it I have dealt with in the commentary on Ra’ya Mehemna, where it is taught that “psalm” (tehillah) refers to Malkhut.13Zohar III, 227b. Cf. also III, 101a. In the Tikkunim it states that “prayer” refers to Malkhut with reference to the ten types of praise of which the Book of Psalms is composed.14Tikkunei Zohar, 2b. Cf. Zohar I, 23b. Cf. also n. 4 above. There is no contradiction [here] since “psalm” and “prayer” refer to Malkhut in its two aspects. When one prays out of distress and need, then [Malkhut] is called “prayer,” since [in this instance] she bears the prayers of Israel on high. That is the essence of “prayer,” as is explained in that place and elsewhere. When a miracle is wrought for a man and he feels a need to say words of praise, then [Malkhut] is a “psalm” in the mystery of the miracle, which stems from Yesod [and] which brings her to union with Tiferet, which is called “praise” (hallel). Hence she is called “psalm” (tehillah), from the word “light,” as it is written, When his lamp shone (be-hillo) upon my head (Job 29:3). For she brings life to man through the miracle which is Yesod [stemming from] the “Tree of Life,” which is Tiferet, which [in turn] derives life from Binah, which is [also] called “psalm.” [Binah] is also [called] the land of the living (Ps. 142:6). Life [comes] from [Binah] through the force of Ḥokhmah, as it is written, Wisdom (ḥokhmah) will give life to him who possesses it (Eccles. 7:12).", + "Now [the passage] states that, according to the prophet, “prayer” should not suffice, for Malkhut is not [manifested] to him [in its mode of] “prayer.” However, [psalm of] “praise” would suffice, for he is praising the mystery of life which has influenced him. For Habakkuk was the son of the Shunamite woman to whom life was given from on high.15Cf. Zohar I, 7b; II, 44b-45a.", + "Thus [the passage] states: “It should rather state, a psalm,” as [Habakkuk] said, O Lord, [I am awed by] Your works. Renew them in these years (Hab. 3:2). For this reason, [the passage] explained, “Now everyone who removes himself from the affairs of the world …”", + "The significance of this [passage] is that there are two ways to approach prayer. The first [way] is that of “slaves who serve their master in order to receive a reward” (Avot 1:3). Thus their prayer [is meant] according to the literal meaning with regard to their enjoyment [of the pleasures] of this world. To such [worshippers], prayer [consists] of asking God for their sustenance in the lower [world]. However, there are children [of God] whose entire purpose in prayer is to unify Malkhut with Tiferet. This is the mystery of “psalm” which he interpreted as partaking of the mystery of “praise” (hallel). Thus, through their prayer they abandon the matters of this world and occupy themselves with the Account of the Chariot, which is the mystery [of the divine name] Y’HDOVNHY.16This is a combination of the two divine names, YHVH and ADoNaY. On the Kabbalistic use of divine names, see Moshe Idel, Kabbalah: New Perspectives (New Haven, 1988), pp. 96-123. Concerning this particular divine name, see Mark Verman, “The Development of Yihudim in Spanish Kabbalah,” Jerusalem Studies in Jewish Thought 8 (1989): 25-42. For the union of the Holy One, blessed be He, and His Shekhinah is termed the Account of the Chariot, which is [equivalent to] “psalm.”", + "[However,] lest one think that since [the worshipper] does not pursue his [mundane] needs he does not receive a reward and benefit from this world, God forbid, the verse considers him “as though he had prayed all the day.” This is [the meaning of the verse] Cast your burden upon the Lord and He will sustain you (Ps. 55:23). Thus the man’s intent is the unification [of Tiferet and Malkhut] and the needs of his [eternal] world. He seeks nothing save that [God] should sustain him. Thus [his utterance] was called “prayer.” Though he was occupied with the mystery of the unification and [related] matters, [nonetheless] he is aided with regard to the affairs of the world “as though he had prayed all the day.” Now when [the passage] states: “What is shigeonot?”, [implying] that it should have been called [something] different, we now understand that [“prayer”] ranks above “psalm” and is more honorable than shigeonot and praises (shebaḥim). Thus he explained [that shigeonot is] a word connoting error …", + "This is also found in the Book Bahir.17Bahir, chap. 150. Cf. Gittin 43a.", + "Rabbi Reḥumai said:", + "“Why is it written, The way to life is the rebuke that disciplines (Prov. 6:23)?", + "This teaches that everyone who is familiar with the Account of the Chariot and the Account of Creation cannot but fail.", + "Thus it is written, Let this ruin be under your care (Isa. 3:6).", + "These are matters in which no man can succeed unless he fails in them.", + "The Torah speaks of the rebuke that disciplines. But truly [through it] he merits the way to life.”", + "There are points to be made:", + "1. “This teaches that everyone who is familiar.” How can the verse demonstrate this?", + "2. “[He] cannot but fail.” Why is it impossible [for him] not to fail? It is perhaps possible that he should fail [given the subject of his inquiry]. However, why should it state “[He] cannot but fail”? Is [the passage] not sufficient without this?", + "3. Let this ruin. What is the meaning of this verse here?", + "4. “The Torah speaks of the rebuke that disciplines.” What is being said and what does it mean?", + "5. “But truly [through it] he merits.” How do we derive this from the verse?", + "Moreover there is a confusion in his statements [so that they appear] out of order. Thus we might say that he had intended [to deal] with the beginning of the verse, For the commandment is a lamp. Our sages, their memory be a blessing, explained, “Sin extinguishes a commandment, but the Torah is a light, for it is so great that no sin can extinguish Torah” (Sotah 21b). Thus, according to this [passage], how can one who possesses Torah in sin make expiation? [Through] the way to life—he will merit eternal life. But how is the sin to be requited? [Through] the rebuke that disciplines, [meaning] through suffering. This is the explanation of the verse. However, there is a difficulty with this [interpretation]. [According to it,] if a man should sin and continually commit iniquity and [even] possess in his hands a majority of sins, he would [still] merit [eternal] life. This is very farfetched! On the contrary, it was written concerning this But to the wicked God says, “Who are you to recite My laws?” (Ps. 50:16).", + "Rather the intention [of the passage] is that this “sin” is not an actual sin, as one might have thought. On the contrary, it teaches that “one who is familiar with the Account of Creation and the Account of the Chariot cannot but fail.” The reason [for this] is that when a man is occupied with the remainder of the laws of the Torah, his mind will consider points of contradiction at the beginning of [his] analysis. He may declare the impure [to be ] pure, and similar [things]. However, “dryness”18This “dryness” refers to the state in which, because of sin, the flow of divine energy through the sefirotic system is interrupted. See above, chap. 1, n. 10. does not result from this at all. On the contrary, he will continue his analysis until he comes to the truth [regarding] the law. Alternatively, his colleagues will make him come [to realize his error]. In this [process], he has not sinned at all. This is not the case [regarding] the Account of the Chariot and the Account of Creation, for if he is mistaken in one of the esoteric matters, he has thereby believed in something that is not proper.", + "[Moreover,] these are matters which depend on pure faith. Therefore it is impossible to evaluate their contradictions and not err in one point [or another]. Concerning such a sin it was said, sin does not extinguish Torah. On the contrary, he will in the end acknowledge the truth. Whatever harm ensued from his [erroneous] thought will be purified through “rebuke” in this world, and he will be [considered] innocent in the world-to-come.", + "[The passage] made this explanation necessary when it stated, Let this ruin be under your care. This [passage] was written after the verse: For behold, the Lord, the Lord of Hosts, will remove from Jerusalem and from Judah prop and stay (Isa. 3:6). This is a metaphor for the wisdoms and the wise. It is [further] written: For a man shall take hold of his brother of the house of his father: “You have a mantle; [be our ruler]” (Isa. 3:6). That is [to say], you have mastered subjects which are covered with a mantle, such as the Account of the Chariot and the Account of Creation. Therefore it is proper that you be our leader and guide us in them. Let this ruin means that which will ensue from this failure and sin. Be under your care means that he will undergo suffering because of this.", + "He will respond: In that day he will swear: “I will not be a healer” (Isa. 3:7), since I do not have the knowledge either in revealed or in esoteric [wisdom]. Thus it is [further] written: In my hand there is neither bread nor a mantle; you shall not make me [a ruler].", + "From this [passage] one can see that there are necessarily subjects in which no man can succeed unless he fails in them. [When] the Torah speaks of the rebuke that disciplines, it does not mean, God forbid, that God abandons that person or thrusts him down. On the contrary, the rebuke that disciplines tries him with “rebuke” in this world because of his sins.", + "[Now] following this [line of reasoning] you [might] say that it would be worthwhile for a man to distance himself from a science through which he will bring “rebuke” upon himself. [However, in refutation to] this it states that, on the contrary, such a person truly merits the path of life.", + "Accordingly, the verse means that the path of life consists of the rebuke that disciplines which a man suffers according to his sins. He will [then] be cleansed to merit the path of life, as if he had never erred in his life." + ], + [ + "Besides the material which was expounded in the previous chapter, there is a marvelous passage in the Zohar, section Kedoshim [III, 85a]:", + "Do not place a stumbling block before the blind (Lev. 19:14).", + "This refers to one who has not yet acquired [the competence] to teach and yet instructs.", + "Thus they taught:", + "It is written, For she has cast down many wounded; a mighty host are all her slain (Prov. 7:26).", + "This person transgressed because of Do not place a stumbling block before the blind.", + "Thus he caused his companions to be found wanting in the world-to-come.", + "We have learned:", + "He who walks the straight path in Torah [study] and he who attempts [to master] the Torah properly has a portion in the world-to-come.", + "For the word [of Torah] which goes out of his mouth traverses the world and mounts on high.", + "How many lofty holy beings join in that word which goes on the straight path and is crowned with a holy crown.", + "It swims in the river of the world-to-come which goes forth from Eden.", + "[The word] is received by it and absorbed in its midst.", + "The lofty tree is planted round about that river.", + "Thus comes forth the supernal light which crowns that man all the day, just as we learned.", + "[However, with regard to] the one who labors in the Torah and does not know how to master her in the straight path—[His] word goes and roams on paths with no one to join it.", + "All thrust it outside, and it roams the world and does not find a place where it, which has strayed from the straight path, could be acquired.", + "Thus it is written, Do not place a stumbling block before the blind.", + "On account of this [it is written]: You will fear your God; I am the Lord (Ley. 19:14).", + "He who desires to labor in the Torah but finds no one to teach him:", + "[Yet] he labors for the love of Torah and stammers its [words] since he does not know [them].", + "Each and every word goes forth.", + "And the Holy One, blessed be He, rejoices in that word and receives it [and plants it] around that river.", + "Of these words are made many trees, which are called willows of the brook (Lev. 23:40).", + "Thus it is written, In its love you will continually be infatuated.", + "King David also said:", + "O Lord, show me the way of Your statutes (Ps. 119:33).", + "Worthy are those who know the paths of the Torah and strive to master it on the straight path.", + "For they plant trees of life greater than all remedies.", + "Therefore it is written, The Torah of truth was in his mouth (Mal. 2:6).", + "Is there, then, a Torah which is not true?", + "Yes.", + "It is as they say:", + "That one who does not know taught [something] that is not true, and taught a word that is not truth.", + "Because of this it was written: The Torah of truth was in his mouth.", + "Despite this [possibility] one should learn words of Torah from all men, even from one who does not know, since he will on this account awaken in [his study of the] Torah and go to learn from someone who does know.", + "Later on it will be forgotten that he came to the Torah in the path of [un]truth.", + "Come and see: A man should always attempt to study the Torah and its commandments even if he does not do so for its own sake, since from not doing it for its own sake he will come [to do it] for its own sake.1Cf. Pesaḥim 50b.", + "We learn from this passage that even if the harm [caused by] error is great, it nonetheless appertains only to one who is unqualified to teach and [yet] teaches. However, [with regard to] the subject of teaching oneself, there is no harm at all stemming from error. On the contrary, [such a person] receives a reward—though not as great a reward as that [given to] one who arrives at the truth. The difference between them is similar to that between the barren tree and those trees which bear fruit. Thus holiness increases and bears fruit in the light which emanates from the true Torah of one who knows its secrets and continually teaches them. The same [holds] for the other divisions of the Torah. There is no doubt that [such a teacher] will cause an emanation, and that this emanation and light which is created [through the teaching] will abide forever, bearing fruit for himself and for generations [to come]. Thus it is written, He keeps mercy to the thousandth generation (Exod. 34:7). He retains [His] mercy to a thousand generations with regard to the merit of the fathers and similar things. The essence of the good deed, which constitutes the essence of the light, is kept for him for the world-to-come, where he sits and enjoys [it].", + "This is not the case with the barren tree, which does not bear fruit. The reason is that the kelipah2The kelipah (lit. “shell”) refers to those demonic forces which both stand in opposition to the sefirotic realm of holiness and derive their life-energy from it. does not bear fruit. Thus [also] one who studies mistakenly necessarily inclines that study after the “outside” ones. Like the “outside” ones, he bears no fruit. They also surround the stream. The “stream” is Yesod, the locus of mysteries,3On the sefirah Yesod as “locus of mysteries,” see Elliot Wolfson, “Circumcision, Vision of God and Textual Interpretation: From Midrashic Trope to Mystical Symbol”, History of Religions 27 (1987): 189-215, esp. pp. 205-215; idem, “Circumcision and the Divine Name,” Jewish Quarterly Review 78 (1987): 77-112, esp. 100-101, 103-106. for “light” (‘or) is [the numeric equivalent of] “mystery” (raz) This “light,” which is stored away for the righteous,4Cf. Zohar I, 31b-32a; II, 148b-149a. departs, [for] the secret of the Lord is to those who fear Him and His covenant (Ps. 25:14). [Covenant] is Yesod, the secret of [the divine name] Yah.5See Wolfson, “Circumcision and the Divine Name.” In sum, [these] surround this stream [and] constitute a thin covering (kelipah), about which is written, a brightness was round about it (Ezek. 1:4). This constitutes the foreskin, which had been split and pulled down but not cut off, as has been explained.6In a ritual circumcision, there are two parts to the operation, the removal of the foreskin and the tearing (periah) of the mucous membrane. Without both operations, a Jewish circumcision is considered incomplete. The “brightness” is a reference to the kelipah called nogah (“brightness”), which occupies an intermediate position between the realms of the sefirot and the kelipah. It constitutes an aid, border, and covering for the tree that bears fruit. Thus the willows of the stream surround the stream, and there they benefit. Just so, those who err [in their study] form trees there in which the Holy One, blessed be He, rejoices, for ultimately these willows are useful and beautify the stream. They are bound together in the lulav.7On the festival of Sukkot, the prayer ritual utilizes “four species”—the etrog (citron), lulav (palm branch), hadas (myrtle), and ‘aravah (willow). The willow was considered the least important of the four, but nonetheless was needed for the set to be complete. See Lev. 23:40.", + "Would that we merit to have a portion even of those “willows,” for all is for the beautification of the lulav. Thus it was said, in its love you will be continually infatuated, as we have explained. The willow certainly [is necessary to complete] the lulav.", + "Just as the “willows” surround the “stream,” so is it impossible to reach the inside of the nut unless one enters by way of the shell (kelipah). Similarly, the way to life is the rebuke that admonishes. The “rebuke” constitutes the shell of the nut, which is definitely the way to life. May God grant us merit [to attain the level of] “fruit trees.” It would [thus] be impossible for us not to achieve it.", + "From this passage it is also clear that even if a man cannot find someone who can teach him properly, he should not refrain for this reason from pursuing Torah, for in the end he will have reward for [his] study. Thus he will merit the truth, in contradiction to the opinion of the other groups we mentioned and discussed in chapter 3." + ], + [ + "Having sufficiently discussed those who stand aloof from this science, and having refuted their opinion—as God has helped us—we will now explain how those who cultivate it should be motivated in order to be accepted by their Master. We say that we know of three groups of those who cultivate [Kabbalah]. One of these errs; one sins; and one is worthy.", + "The erring group is comprised of some people in our time who have no preparation in either Scripture, Mishnah, or Gemara1The Talmud consists of the Mishnah, redacted in the third century C.E. in the Land of Israel, and the Gemara, an expansion of Mishnaic ideas which emerged from the rabbinical academies of the Land of Israel and Babylon in the third through the sixth century C.E. [and yet] pursue this science. There is no doubt that they are completely in error from several perspectives:", + "1. Never in their lives have they seen the light of pilpul.2Pilpul is a methodology of Talmud study which sought to resolve difficulties and contradictions in the text, real or apparent, through the use of conceptual and casuistic analysis. On pilpul as practiced in Cordovero’s era, see Chaim Zalman Dimitrovsky, “On the Pilpulistic Method” [Hebrew], Salo Wittmayer Baron Jubilee Volume (Jerusalem, 1974), Hebrew sec., pp. 111-182. They have deviated from the [straight] path and have taken up the way of the nonallegorical understanding of this science until they are nigh to the error of imagining physicality in heavenly beings.3On this issue, see Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Yesodei ha-Torah, chaps. 1-2. This [error] has befallen them because they have not been sufficiently prepared [by their studies] and have [thus] followed the plain meaning of statements, thinking that they were not allegories. They did not get to the bottom of the matter. This has caused many students who are worthy [of studying Kabbalah] to distance themselves from it and overthrow its yoke, despising the way taken by these devotees. The slogan in the mouth [of this group] is that this science has no need of pilpul and questions. Thus they have closed the gates of understanding for themselves and walk in darkness.", + "2. It is well known from the Tikkunim that the order of progress in the science of our holy Torah is to master Scripture, then to master Mishnah, and then to master Kabbalah.4Tikkunei Zohar, introduction, lb. [Nonetheless, this group] has [seemingly] advanced to the mastery of Kabbalah without [previously having mastered] the ladder and the way of [progressive] steps.", + "Let no one who hears this surmise that we intend [to imply] by this that we have [ourselves] achieved these levels, God forbid. However, we have taken the path [in] which we would guide them. They ought to accustom themselves to some pilpul according to the preparation of their intellect, as well as some study of Gemara and Mishnah. They should [also] know the laws necessary for them [in their daily lives] in order to avoid the fate of the astrologer who gazes into the heavens and does not see the pit before him and winds up falling into a deep pit.5This astrologer is the forerunner of the modern “absent-minded professor.” They should, therefore, be introduced to the laws [requisite] for upright conduct. On this [basis] they will merit to walk their path securely.", + "The sinful [group] are those who cultivate [Kabbalah] because they think of themselves as great sages whose only lack is [the mastery] of this science. In order that they be [considered] absolutely perfect in all [knowledge], they have decided to pursue this subject a bit. They rationalize their defect [by saying], “Shall an inferior person speak before a sage like [me] and [I] be unable to answer? After all, it is also [my] portion.” On top of this [rationalization] they possess an inordinate amount of pride. Moreover, they do not study [Kabbalah] for its own sake. [To acquire] a bit of this science is the same in their eyes as [acquiring] a smattering of medicine, astronomy, logic, mathematics, and the other sciences. Of these and their like, the rabbis, their memory be a blessing, said in Bereshit Rabbah [1.5]:", + "Rabbi Huna, in the name of Bar Kappara, opened [his discourse with the verse]:", + "Let the lying lips be dumb (Ps. 31:19).", + "Let them be bound, let them be made dumb, let them be silenced.", + "Let them be bound: [As] it states, Behold, we were binding sheaves in the field (Gen. 37:7).6In Cordovero’s citation, this verse was not in its proper order. I have restored the text according to J. Theodor and Ch. Albeck, Midrash Bereshit Rabbah (Jerusalem: Wahrman, 1965), vol. 1, p. 3. Let them be made dumb: This is as you might say, who makes a man dumb or deaf (Exod. 4:11). ", + "He will silence them: [the meaning is] as it appears.", + "[which speak arrogantly against the righteous]:", + "Those who say of the Righteous One who lives forever [things] that He withheld from the creatures.", + "With pride.", + "In order to lord it [over them] and say, “I am expounding the Account of Creation.", + "[and contempt:] He demeans My glory!", + "Thus said Rabbi Yose ben Hanina:", + "Anyone who honors himself through the disgrace of his fellow has no portion in the world-to-come.", + "How much more does this apply to the honor of God.", + "What is written afterwards?", + "Oh, how abundant is Your goodness which You have laid up for those who fear You (Ps. 31:20).", + "[To them] and not to those who despise Your majesty.7The last sentence is not contained in the standard edition of Bereshit Rabbah. It is to be found, however, in the editio princeps (Constantinople, 5272 [1512]), which Cordovero apparently used.", + "Now [this passage] specifically deals with this group which exchanges its glory for disgrace. In place of [achieving] honor they start a conflagration. They abandon the ways of uprightness for the paths of darkness. They will be ashamed; poverty [of spirit] is their portion. God save us from them and their portion!", + "The worthy group consists of those who take the straight path and have a portion [in the mastery] of Scripture, a portion in Gemara and its laws, which we consider to be Mishnah, and a portion of this science [of Kabbalah].8On the tripartite division of study, see Maimonides, Misbneh Torah, Hilkhot Talmud Torah 1:11-12. They study it for its own sake in order to enter into its mysteries, to know their Master, and to achieve a wondrous level in the true acquisition of knowledge of the Torah. [They also study it in order] to pray before their Master and to unify, through their [performance of] His commandments, the Holy One, blessed be He, and His Shekhinah.9This is a reference to the union of the sefirot Tiferet and Malkhut, which is a central image in Kabbalah. This is the preferred [method of] worshipping the Creator of all. I know truly that [such a person] will go on his way with security. When he lies down, he will not fear, for his Master will faithfully inform him [of matters] in the divine Torah that none who preceded him had attained. For each soul has a special portion in the Torah. There is no man who attained a limitless [knowledge] of all of it with the exception of Moses our rabbi, peace upon him. Moreover, the Holy One, blessed be He, did not inform even him [of the entire Torah] in its generalities and specifics [and] in the name of the sages [holding various] opinions and of their students who were to expound it, as, for example, “Eleazar, my son, says, a yearling calf.”10Cf. Mishnah, Parah 1:1. In the Mishnah, the text reads “Rabbi Eleazar said” and not “Eleazar, my son, says.”", + "Having saved the reader from [the influence of] arguments preventing him from pursuing this science and attaining the truth, we come to a brief second part, which is an exposition of the obligation [to study] it." + ] + ] + }, + "PART II": { + "Subject": [ + "On the Obligation of the Enlightened to Study Theology" + ], + "": [ + [ + "There is no doubt that one of the things the Torah commands is for man to understand his Creator according to his intellectual level, as it is written, I am the Lord your God (Exod. 20:2, Deut. 5:6). Rabbi Moses ben Maimon dealt with this commandment at the beginning of his book (Mishneh Torah, Yesodei ha-Torah 1.1):", + "The foundation of foundations and the pillar of the sciences is to know that there exists a First Cause which brought into being all that exists in heaven and earth.", + "We need cite no farther. There can be no doubt that the intention of Rabbi [Moses] was to include in this commandment [the command] to understand the order of being [stemming] from Him [as far as] human understanding [can comprehend]. This can be proven from the length of his explanation of this matter, [which encompasses] two entire paragraphs.1Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Yesodei ha-Torah 2:2, 12. Cf. Guide of the Perplexed, introduction and 3.28. It is also included in his brief statement. When he said, “to know that there exists a First Cause which brought into being all that exists,” [he indicated that] one needs to know as well the order of the bringing of the existents into being. He also specified the scriptural verse I am the Lord your God, meaning, “you must ascertain concerning Me, the Lord, [that I am] your God.” This refers to Providence, which [extends] from the highest beings to the creation of lowly man. There is no doubt about this, for how is it possible to understand the word to know [except to assert] that it indicates belief in the existence of God? This being so, he should have stated, “[It is] a positive commandment to believe that God exists.” [However,] he did not state this, but rather [utilized the wording] to know that there exists. Evidently, [then, this commandment] requires the acquisition of actual knowledge concerning God according to the power of the human intellect. Thus Scripture states, Know the God of your father and serve Him (I Chron. 28:9). [This verse] teaches that in order to serve [God] properly one needs [to acquire] knowledge concerning Him—that is, knowledge of His sefirot, His conduct with them, and His unification with them.2The nature of God’s relationship with the sefirot was the subject of debate among Kabbalists. Was God co-extensive with the sefirot, or did they constitute instruments which He utilized? In his analysis of this problem, Cordovero tended to hedge his bets somewhat. See Yosef Ben-Shlomo, The Mystical Theology of Moses Cordovero [Hebrew] (Jerusalem: Mossad Bialik, 1986), chap. 2. That is proper worship, [which causes] the unification of the Holy One, blessed be He, and His Shekhinah. That is why [the verse] specifies and serve him (va-’avadahu), which signifies and serve hu (i.e., heh vav, indicating] the Holy One, blessed be He, and His Shekhinah.", + "When [Scripture] states know, it is similar to [its use in] Adam knew Eve, his wife (Gen. 4:1). The God of your father refers to [the sefirah] Malkhut, the soul of David. Alternatively, God refers to Malkhut [and] your father [to] Jacob,3The reference is to Tiferet. father of Solomon, who is in Yesod. Thus and serve him, as has been explained.", + "He thus explained this verse: Did your father not eat and drink and do justice and righteousness? Then it was well with him. He judged the cause of the poor and needy. Then it was well. Is this not to know Me? says the Lord (Jer. 22:15-16). It means that the unification of the Holy One, blessed be He, and His Shekhinah—which is what David and the other proper kings did—is signified [by the terms] justice and righteousness. Naturally, then it was well with him. Well signifies [the sefirah Yesod]. Similarly, he judged the cause of the poor and needy [refers] to the [sefirotic] levels of Yesod and Malkhut, which are [termed] “poor and needy.”4They are “poor and needy” because they receive the flow of divine energy from the higher sefirot. When man judges their cause in this lowly world, He changes them to mercy in the upper world. This is [the significance of] Is not this to know Me? says the Lord, for by this the Holy One, blessed be He, achieves union with His Shekhinah.", + "Now these reparations [cannot come about] except through the persistent study of [Kabbalistic] science with the proper intent [as well as] the observance of the commandments, Torah [study], and prayer. Then, certainly, the Holy One, blessed be He, and His Shekhinah will unite and perfect [man’s] worship and [his] grasp of these matters which [truly] constitute knowledge.", + "The intent of our [non-Kabbalist] predecessors is [partially] correct and near to this subject, except that they did not take the path of the sefirot [but rather dealt with God’s] providence over the spheres according to their understanding.5Cordovero, in Elimah Rabbati 1.16, stated that “In matters metaphysical, oftentimes the true masters of Cabala will be found to agree with the philosophers.” Cited in Harry A. Wolfson, The Philosophy of Spinoza (Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1934), vol. 1, p. 17. Rabbi Moses ben Maimon himself stated this in the previously mentioned chapter.6Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Yesodei ha-Torah 1:5.", + "This existent is the God of the universe, Lord over all the world. It is He who conducts [the motion of the] sphere with a force which has no end or limit or interruption. For the sphere turns continually, and it is impossible that it should turn without a turner. He, blessed be He, turns it with neither hand nor body. Knowledge of this matter is a positive commandment, as it is written, I am the Lord your God.", + "Here he explained that the knowledge of the motion of the spheres with divine force and direction constitutes this positive commandment. If this is so, then no Israelite should neglect to acquire this [knowledge] according to its fundamentals, each according to his capacity. The beginning of knowledge in these matters [consists] in general in these findings. Afterwards one may increase his observance of this commandment according to the greatness of his intelligence and knowledge." + ], + [ + "Beside this there are other commandments which cannot be properly fulfilled without knowledge of Torah and of this wondrous science. These [commandments] are the love and fear of God. They are commandments addressed to us in the Torah. [Concerning] love, it is written, You will love the Lord your God (Deut. 6:5). [Of] fear it is written, You will fear the Lord your God (Deut. 6:13, 10:20). If one does not comprehend the awesome majesty of His divinity, His separation from the rest of the existents, the origin of all that exists from Him as well as the number of degrees which exist until [His] providence reaches this lowly world, how can one fear Him?", + "The poor man thinks that God is an old man, as it is written, the ancient of days sits, that he has white hair because of His great age, as it is written, the hair of his head like pure wool; and [that] He sits on a marvelous throne of fire which gives off flashes, as it is written, His throne was fiery flames (Dan. 7:9). [He thinks that] His appearance is similar to fire, as it is written, For the Lord your God is a consuming fire (Deut. 4:24, 9:3). There are other, similar fantasies which the fool believes in his mind, so that he anthropomorphizes God and [thus] falls into one of the traps which destroy [one’s] faith. His fear [of God] increases only on account of his imagination.1Cf. Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Yesodei ha-Torah 1:9; idem, Guide of the Perplexed 2.13 ff.", + "In contradistinction [to this fool], the enlightened sage will know God’s unity and complete separation from bodily categories. He would not, God forbid, ascribe these to Him. He would not even ascribe such things to the least of His attendants, for the ninth sphere marks the cessation of corporeality. He would be amazed and astonished [at this fool] and say, “Who am I? I am as a mustard seed in relation to the sphere of the moon, and that is as a mustard seed in relation to the second sphere. This is also the relationship of the second sphere and all it contains in relation to the third sphere. This [is the relationship] of all of them—one inside the other—like a mustard seed in relation to the rest of the firmaments, as is explained in the chapters on the Account of Creation [composed] by our rabbis, their memory be a blessing.2I have not been able to identify a composition entitled Pirkei Ma’aseh Bereshit; it is entirely likely that the reference here is to a genre of literature rather than a specific text. For a listing of works of this nature dealing with creation, such as Baraita de-Ma’aseh Bereshit, see Scholem, Kabbalah, p. 375. And all of these are like a mustard seed in relation to the firmaments described in the Chapters of the [Account of the] Chariot [composed] by our rabbis, their memory be a blessing.”3Pirkei Heikhalot is the medieval name for Heikhalot Rabbati. See Scholem, Kabbalah, p. 374. For an English translation of portions of this work, see David Blumenthal, Understanding Jewish Mysticism (New York: Ktav, 1978), vol. 1, pp. 56-90.", + "From this [realization], his fear [of God] will strengthen. He will feel himself to be lowly and obscure, and will say to himself, “Who am I before these great servants of my Creator?” Thus he will utterly fear [God’s] majesty. With this, great love [of God] will be added to his soul, and he will die in communion [with God].4On devekut, see Scholem, Kabbalah, pp. 174-176. Cf. Idel, Kabbalah, pp. 35 ff. His soul, too, will be negated when he remembers [God’s] statement: I loved you, says the Lord (Mal. 1:2). Thus he will perfect the commandment of love and fear [of God]. Without this, he will be unable to perfect himself [in the observance] of these commandments. In the Zohar, section Bereshit, similar things are explained.5Cf. Zohar I, 11b-12a." + ] + ] + }, + "PART III": { + "Subject": [ + "On the Manner and Time of Study" + ], + "": [ + [ + "The Time of Study", + "I have seen fit to divide this subject into three parts. The first concerns a person’s preparation in order to be worthy to enter the palace.1Cf. Maimonides, Guide of the Perplexed 3.51. For it is improper for anyone “who comes to fill his hands … and dress in the priestly vestments to serve in the place of holiness” [cf. Exod. 29:29] to come and dress himself, God forbid. On the contrary, it is fitting for him to first strip from himself the shell of gross pride which prevents him from attaining the truth. He should [then] direct his heart to heaven [to pray] that he should not fail and be counted among the sinners referred to in chapter 6 of part I.", + "Secondly, he must be accustomed to engaging in profound pilpul so that he might be ready and able to separate [relevant] matters from parables. Then he will reach the desired goal in this science.", + "Thirdly, he must apply himself to fill his belly with [the study of] the laws of the Gemara and the explanation of the commandments on the literal level in the work of Rabbi Moses ben Maimon, the Yad.2The reference is to Maimonides’ Mishneh Torah. In his introduction to that work, Maimonides states that one of the reasons he wrote it was to allow Jews to fulfill their obligation of Torah study in a relatively short time so as to enable them to study philosophical issues. Cordovero here seems to take up this notion and transfer it to the study of Kabbalah.", + "Fourthly, he should also guide himself [in the study of] Scripture, whether [it be] much or little, in order to complete [his mastery of] Scripture, Mishnah, and correct knowledge.3Cf. Mishneh Torah, Hilkhot Talmud Torah 1:11-12. [Then] he will not fail and be [counted with] the erring group I discussed in [part I] chapter 6.", + "Afterwards he should purify his thoughts from the vanities and pleasures of the moment to the extent that this is possible in our time.4Cordovero subscribed to the notion prevalent in rabbinic literature that each generation is lesser in stature than the one which preceded it. Then, surely, the gates of wisdom will be opened for him.", + "Let the reader not think that these instructions are [mere] advice and spurn them, for they are correct and relevant, and based upon foundations of pure gold—the words of our rabbis, their memory be a blessing, in several places.", + "The second [division of this subject] concerns the proper time [for study]. There is no doubt that it is improper for one to commence [the study of] this science if he has not married a woman and purified his thoughts.5Marriage was supposed to settle the mind because after marrying one would not be disturbed by unsatisfied sexual desires. Do not answer me [with examples of] some who have studied [esoteric lore] in previous times, for not all minds are equal.", + "Also, [the student] has to have reached at least [his] twentieth year in order to have achieved at least half the age of “understanding.”6In his introduction to Pardes Rimmonim, Cordovero indicates that he himself was introduced to the study of Kabbalah at the age of twenty. Though some have stated [that this study should not be undertaken] until he reaches his fortieth year,7On the notion that Kabbalah study should not be commenced prior to the age of forty, see Moshe Idel, “On the History of the Interdiction Against the Study of Kabbalah Before the Age of Forty” [Hebrew], AJS Review 5 (1980): 1-20 (Hebrew pagination). we disagree. Many have acted in accordance with our opinion and succeeded.", + "All this having been said, everything depends upon [one’s] purity of heart, as I have mentioned, and upon the quality of the advice [received]. This is hinted at in several places in the Zohar, where they stated, “Until you have cooked your cooking.”8Cf. Zohar II, 29a. The phrase in its context means that thought must mature before pronouncements are made.", + "The third [division] concerns the proper time for learning. It is certainly easy for a person to study throughout the day. However, the optimum time for gaining profound wisdom is the long night, from midnight on,9On the phenomenon of midnight prayer in Kabbalah, see among other texts, Zohar II, 195b-196b, 205a; III, 23a, 171b-172a, 302a. Cf. also Scholem, “Tradition and New Creation in the Ritual of the Kabbalists,” On the Kabbalah and Its Symbolism (New York: Schocken, 1965), pp. 118-157, and Elliot Horowitz, “Coffee, Coffeehouses and the Nocturnal Rituals of Early Modern Jewry,” AJS Review 14 (1989): 17-46. or on the Sabbath day, which is [itself] a factor. Thus also the eve of the Sabbath commencing at noontime and on holidays, particularly on ‘Aẓeret.10‘Aẓeret refers to the festival of Shavuot. Cf. Mishnah, Rosh ha-Shanah 1:2, Ḥagigah 2:4. Cf. Yehuda Liebes, “Ha-Mashiaḥ shel ha-Zohar,” for a discussion of the Zoharic traditions concerning the preparation of the Shekhinah for her marriage with the Holy One, one of the bases of the custom of tikkun leyl shavuot. I have tried this many times and found it to be a marvelously successful day. Also, there is great success [in studying] on Sukkot in the sukkah. These times [I have] mentioned I have tried. I am speaking from experience." + ], + [ + "The Manner of Study", + "[In his study,] the student must combine fear and joy, as it is written, rejoice with trembling (Ps. 2.11). [He must] add modesty to these two virtues. The reason for the combination of these three virtues [is this]: He requires [the virtue of] fear lest he err and sin. Moreover, he is delving [in his studies] in the place of the flame of the fire of joy, which matter, I have heard, requires prayer [for success]. Also, the Torah certainly depends upon [the virtue of] joy.", + "Modesty is most important. [The student] should say, “Who am I? What is my life that I should pursue the mysteries of the divine Torah which the Holy One, blessed be He, has hidden from flesh and blood?” Moreover, who can speak of the qualities of the king, while the king is listening, and not be ashamed?", + "I almost believe that one must add to these three [qualities] regret for one’s spoiled youth1Cordovero states this regret with regard to himself in his introduction to Pardes Rimmonim. and for the various activities which constitute a divisive barrier [to esoteric knowledge]. In the book of Tikkunim they stated explicitly that sin is a shell [which prevents] the intellect from comprehending the esoteric.2Tikkunei Zohar. [Thus] when a halakhah escapes the enlightened [Kabbalist], he must occupy himself with the commandments, which are from the right [side],3The reference is to the “right side” of the sefirotic structure, which is the side of mercy and holiness. and then he will grasp the mystery. This is the essence of their statement. We have learned from this and are accustomed [to the practice] that when one fulfills a commandment and then goes to pursue the esoteric, that which had been difficult becomes revealed.", + "Also, a man should continually confess [his] sins with a broken heart. This certainly helps overcome the kelipah.4A reference to the forces of evil. We have found a discussion of some of these matters [in the Zohar,] section Naso at the beginning of the ‘Idra5For an interesting analysis of the ‘Idra, see Yehuda Liebes, “Ha-Mashiaḥ shel ha-Zohar,” The Messianic Idea in Jewish Thought (Jerusalem, 1977), pp. 87-236. (Zohar III, 127b-128a).", + "It was taught: Rabbi Simeon said to the colleagues: “How long will we sit in a place of one pillar? As it is written: It is time to act for the Lord (Ps. 119:126). ‘The days are short and the lender presses’ (Avot 5:9). All day the [divine] decree cries out, and they that harvest the field are few. They are the ‘ripe’ [grapes] of the vineyard, and they do not look and do not know properly where they are going. Enter, O colleagues, into the threshing floor (‘idra), dressed in armor and [bearing] spears. Hurry your preparations in counsel, in wisdom, in understanding, and in knowledge, with sight, with [strength] of hands and feet. Make king over you He who has life and death in His power. [That He may] decree words of truth, words which the higher holy ones hear and are glad to hear and know.”", + "Rabbi Simeon sat and wept and said: “Woe [to me] if I reveal [this], and woe [to me] if I do not reveal.” The colleagues who were present were silent. ", + "Rabbi Abba arose and said “If it pleases you, sir, [to reveal this matter] it is written, The secret of the Lord is to those who fear Him (Ps. 25:14). Now the colleagues do fear the Holy One, blessed be He. They have already entered the ‘idra concerning the Tabernacle.6Zohar II, 127a-146a. Some entered and some left.”", + "It was taught: The colleagues were numbered in front of Rabbi Simeon. Present were his son, Rabbi Eleazar, Rabbi Abba, Rabbi Judah, Rabbi Yose bar Jacob, Rabbi Isaac bar Hezekiah bar Rav, Rabbi Yose, and Rabbi Yessa.", + "They presented their hands to Rabbi Simeon and straightened their fingers. They entered a field among trees and sat.", + "Rabbi Simeon arose and said: “Let everyone place his hand on my breast.” They placed their hands, and he took them.", + "He commenced: “Cursed be the man who will make an idol and a graven image (Deut. 27:15).” Rabbi Simeon opened [his discourse]: “It is time to act for the Lord. They have made void your Torah. Why is it time to act for the Lord? Because they have made void your Torah.", + "What is [the meaning of] they have made void your Torah? It refers to the upper Torah,7A reference to the sefirah Ḥokhmah or Binah. which is voided if it is not observed properly.", + "Of the ancient of days8A reference to the sefirah Keter. it was said: Happy are you, O Israel, who is like you? (Deut. 33:29). It is further written: Who is like you, O Lord? (Exod. 15:11).”", + "He called Rabbi Eleazar, his son, and seated him in front of him. Rabbi Abba was on the other side. He said: “We are the sum of all. Up to now, the pillars have been established.”", + "They were silent. They heard a sound, and their knees knocked together. What was that sound? It was the sound of the Assembly on High gathering.", + "Rabbi Simeon rejoiced and said: “O Lord, I have heard your report and am afraid (Hab. 3:2). There it is proper to be fearful. We [, however,] depend upon love. Thus it is written: You will love your fellow as yourself (Lev. 19:18). You will love the Lord your God (Deut. 6:5, 11:1). And I have loved you, says the Lord (Mal. 1:2).”", + "From this passage it is clear that one requires great fear [of God to pursue] this science, particularly when one deals with the shi’ur komah.9On shi’ur komah, lit. the “measurement of [God’s] body,” see Scholem, Kabbalah, pp. 16-18. One also requires love [of God]. I have heard that the ancients used to sit upon the earth when teaching this science to students in order to make them [feel] humility and awe. This is proven in “The Secret of the Beard and Its Hair.”10Zohar III, 59b. ", + "I have also found some support for this in the Zohar, section Aḥarei Mot [III, 59b]. Rabbi Simeon and the colleagues went to the house of Rabbi Pinḥas. They went until they arrived at the house of Rabbi Pinḥas.", + "Rabbi Pinḥas went out and kissed him. He said, “We have merited to kiss the Shekhinah. Goodly is my portion!” He entered his house and made couches with awnings. Rabbi Simeon said, “The Torah does not require this.” He removed them and they sat. This is close to what has been said." + ], + [ + "From Whom Shall [the Student] Learn?", + "Previous [indications] in this matter [are] that one may not study Torah except from a messenger of the Lord of Hosts (Mal. 2:7), as our rabbis, their memory be a blessing, have taught.1Mo’ed Katan 17a: “If the master is like a ‘messenger of God,’ they should seek Torah from his mouth. If not, let them not seek Torah from his mouth.” They have also said that one should not learn from a magus.2Shabbat 75a: “He who learns one thing from a magus is worthy of death.” Besides that, there are two rules [to be followed] by those beginning in this science.", + "[The first is] that they should not study except with one who has conducted himself according to the principles I have outlined up to this point. This excludes [members of] the “erring” and “sinning” groups.3These are some different sections of the Zohar. For a complete listing of these sections, see Scholem, Major Trends, pp. 159-163. One should not learn from them, for I guarantee that [this science] will not be found among them at all. Moreover, [the student] would be [placing himself] in grave danger of losing his faith, for we have seen many men erring in many [of these] matters because they followed [the opinions of] these groups.", + "[Secondly,] he should attempt to study with one who has conducted himself as uprightly as possible, for in his hands are entrusted the treasuries of his Master. Let [the student] not chase after those who boast of their knowledge, for while their voices sound like the waves of the sea, they [actually] contain not even a fourth [of a log of wisdom]. I have experienced this many times.", + "The same [caveat] applies to some authors who compose their books with riddles and metaphors and rhymes so that their message is encumbered by much [extraneous] matter. We ourselves would not do this, God forbid. It is improper to place a blemish on sanctified things.", + "These are the books which one should stick to; [reading] them is praiseworthy. They are the compositions of Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, such as the Zohar, the Tikkunim, Ra’aya Mehemna, Shir ha-Shirim, Sabba, and Yanuka.3These are some different sections of the Zohar. For a complete listing of these sections, see Scholem, Major Trends, pp. 159-163. [Of the books of Rabbi Simeon’s] predecessors, [one can find] Sefer Yeẓirah,4Sefer Yeẓirah was attributed to the patriarch Abraham. Cf. Scholem, Kabbalah, pp. 23-30. the Bahir,5Sefer ha-Bahir was attributed to R. Neḥunya b. ha-Kanah. Cf. Scholem, Kabbalah, pp. 312-316. Midrash Ruth and Midrash Lamentations from the Zohar.6It is noteworthy that Cordovero considers these two works, normally associated with the Zoharic literature, to have emanated from a time prior to that of Rabbi Simeon bar Yoḥai, putative author of the Zohar. From [his] successors [one can find] the Midrash of the Scroll of Esther from the Zohar.7To date, no section of the Zohar proper dealing with Esther has been found. Cf. Scholem, Kabbalah, p. 219. Also [there is] the book Ma’ayan ha-Ḥokhmah, the Chapters of the Chariot, the Chapters of the Account of Creation, and similar works,8These texts, with the exception of Ma’ayan ha-Ḥokhmah, which I have been unable to identify, are texts of Merkavah mysticism. Cf. Scholem, Kabbalah, pp. 373-376. The work referred to as Ma’ayan ha-Ḥokhmah might be either the introduction to the magical text Shimmushei Torah, published by Jellinek in Bet ha-Midrasch 1, pp. 58-65, or, perhaps, one of the texts of the ‘Iyyun circle. [as well as] a few minor works of Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him. [The student] should stick with these works lovingly, and he will [then] succeed in [mastering] this science on condition that he delve deeply into them and [devote to them] exceptional study. He will then find explanations for most of what is to be found in the books of the latter commentators, which he need not consult. It is not our intention to declare these [latter works] unfit, God forbid, but rather to indicate for the [would-be] student the path which is short, though it seems to be long.9A similar tendency to disregard later Kabbalistic works can be found in a passage from the introduction to Sha’ar ha-Hakdamot, attributed to R. Ḥayyim Vital and printed at the beginning of Etz Ḥayyim and Sefer Oẓrot Ḥayyim. It states that the founders of Kabbalah, from R. Abraham b. David to Nahmanides, received true Kabbalah from the revelation of the prophet Elijah. However, the Kabbalistic works after Nahmanides, according to the fragment, should not be read, since they were based on human intellect and were not received either from earlier authorities or from heavenly beings (‘elyonim). Cf. Elliot Wolfson, “By Way of Truth,” p. 105, n. 6.", + "The reader should approach these books in two ways. First of all, he should review the texts many times, making notes in order to remember [his] studies fluently. He should not delve too deeply at first. Secondly, he should study the material with great concentration according to his ability. Thus the reader should have two permanent rules: (1) [To study] with concentration at the times mentioned in [part III] chapter 1. (2) [To study] with fluency according to his ability. At times [the proportions] should be increased and sometimes lessened, all according to the need of the hour and the [degree of] peace of mind. Thus [the student] shall go on his way confident of attaining the straight path.", + "Though it may seem to the student that he does not understand [the material], he should nevertheless not cease studying, for his Master will faithfully cause him to discover esoteric wisdom. For just as a father trains his son, so does the Holy One, blessed be He, grant merit to one who pursues this science bit by bit. I have experienced this innumerable times. There is proof for this course [of action] from the Zohar [passage] I cited in part I, chapter 5, with God’s help.", + "Should any subject in this science seem doubtful for [the student], he should wait, for in the course of time the matter will be revealed to him. The essential reward [for the study] of this science is [derived from] waiting for [the revelation of] the mysteries which will be revealed to him in the course of time. In several passages in the Zohar it is proven that oftentimes something which had been doubtful for them for a long time would come to them. Their saying was “We have searched all day for this word.”10I have not succeeded in identifying this passage from the Zohar. This is [also proven] in [Zohar,] section Ḥayyei Sarah, [where it states that the verse who works] for Him waits for Him (Isa. 64:3) was written for this [context].11Zohar I, 130b. We will cite [this] further on in part IV, chapter 3. Moreover, often [the student’s] knowledge of the treatises he previously [studied] will increase with the passage of time. [Something] similar is to be found in the Zohar.", + "It occurs to those who succeed in this science, that when they search these treatises many times, their knowledge will increase. In a similar context we say, There is no investigation without new [knowledge resulting]." + ], + [ + "How One Should Conduct Oneself [in Order] to Teach This Science to Others", + "One may not teach [this science] except to a person who serves God in cleanliness and purity. The following is found in the Tikkunim:1This passage is not to be found in the Tikkunei Zohar. It is found in Zohar Hadash (ed. Margaliot), 94b.", + "One must reveal deep mysteries to those who possess these good qualities.", + "However, he who reveals mysteries [of the Torah] to the wicked, it is as if he revealed the genitals of the Torah for the sons of Lilith, the evil maidservant, mother of the wicked evil multitude.2Lilith is the “queen” of the domain of evil.", + "He who reveals to them the secrets of the Torah causes the departure of the flow [of emanation] from the righteous Yesod, of whom it is said, The secret of the Lord is for those who fear Him (Ps. 25:14), and from the Shekhinah, as it is written, The water left the sea, and the river is dry and parched (Job. 14:11). At that time, the righteous below are entirely impoverished: bereft of the mysteries of Torah and poor in their bodies.", + "Those who reveal mysteries to the righteous cause the “righteous” [Yesod] and the Shekhinah enlightenment in the mysteries of the Torah, for “light’ (or) and “mystery” (raz) are [numerically] equivalent.3Both are equivalent to 207 in gematria, the sum of the numerical equivalent of their letters. At that time, the enlightened will shine like the splendor of the firmament (Dan. 12:13). This is all [we need to cite] for our purpose. ", + "[However,] the [following] points must be made:", + "1. They stated, “However, he who reveals mysteries [of the Torah] to the wicked,” and afterwards stated, “He who reveals to them … causes … the righteous.” Why did [the passage] not say “reveals the genitals of the Torah,” as was stated above? Alternatively, let it say in the first instance “causes the Righteous.” Why are there two differing [versions]?", + "2. It states, “causes.” However, the word “causes” is not exact. It ought to have stated, “makes the righteous,” for this is the very one who causes damage above.", + "3. “At that time the righteous below.” What is the reason for all this exposition? The remaining linguistic points will be covered in the commentary, with God’s help.", + "The reason that [the passage] declared, “Those who possess these qualities” is that they denote people in possession of the qualities of the righteous kings, seers, [and] prophets, masters of Torah, heroes [who are] pious, understanding, [and] wise; chiefs of the thousands of Israel. It was stated there that [the secrets of Torah] must be revealed to those who are the embodiment of these [sefirotic] qualities, occupy themselves with the commandments related to them, and whose souls are emanated from them. In other words there exists an obligation for one [who knows] to reveal the deep mysteries to them. In order to prove this obligation on the part of the knowledgeable person to teach one who fears [God], [the author] dealt with the opposite [situation] and derived the [positive] commandment from the prohibition [against teaching one who does not possess these qualities]. [The passage] states, “However, he who reveals mysteries [of the Torah] to the wicked,” meaning that he reveals “the genitals of the Torah.” In other words, Torah is [the sefirah] Tiferet. He who spreads the mysteries of the Torah among the wicked sins. For through Tiferet he spreads it to the “outside” ones, God forbid.4Evil gets its power from the same divine source as the sefirot. Since it would not derive power from divine emanation in the ordinary course of events, it must contrive to “steal” power from the sefirotic system, the rightful recipient. All the power of the wicked derives from the kelipot. Thus he who teaches him teaches the kelipot! This [teacher] spreads the mysteries of the Torah, which is Tiferet, and thus reveals the nakedness of the Torah “for the sons of … the maidservant.” The intention is to demonstrate how the wicked and the kelipah are as one, and though the wicked is the son of Lilith, the evil maidservant, it is all one—mother and children. For the soul of the wicked and the strength of his wickedness stem from his mother, the maidservant. Thus we have demonstrated how the king [Tiferet] strengthens and influences the “maidservant.” That is the meaning of “genitals of the Torah.” He who reveals mysteries [of the Torah] to the wicked actually does this!", + "As well, he has caused another action, “the departure of the flow [of emanation] from Yesod.” Because the king is cohabiting with the “maidservant” [Lilith], God forbid, he does not consort with the “mistress” [Malkhut]. It is thus accepted that [the wicked teacher] causes the removal of the flow [of emanation] from Tiferet to Yesod, since [Tiferet] is doing nothing other than cohabiting with the “outside” ones. Thus it would appear that he could not consort with the “inner” ones, the righteous Yesod, God forbid.", + "All this teaches that the mysteries of the Torah abide in Yesod. Thus [the sefirah] is called Yesod, [a combination of] the yod of the covenant and mystery [sod], which is the mystery of the Torah. Proof for this is [derived from the verse], The secret of the Lord is for those who fear Him; and His covenant to make them know it (Ps. 25:14). Thus “covenant” and “mystery” are as one. All this demonstrates that when mysteries [of the Torah] are spread among the “outside” ones, they are removed from the “inner” ones.", + "“The departure of the flow [of emanation] from [Yesod].” Thus the source of Yesod, which is Tiferet, removes itself, as has been explained. Since there is no [flow of] emanation in Yesod, he does not consort with Malkhut, as was said.", + "“And from the Shekhinah.” The proof from Scripture is the water left the sea. This means that the reason for the lack of water in the sea, which is Malkhut, is because the river, which is Yesod, is dry and parched. This proves that during the time that the “river” is dry, there can be no water in the “sea,” for it can receive no influx except through Yesod. Thus when [Tiferet] is separated from Yesod, it is likewise separated from the Shekhinah.", + "“At that time the righteous below.” A difficulty [which might be posed] is that [the passage] stated that because [the teacher] reveals mysteries [of the Torah] to the wicked, the river is dry, indicating that there will be no emanation at all. However, this is not exact. [The passage should] rather [state] that there will be no mysteries [to be found] in Malkhut since that [teacher] spread the mysteries to the “outside.” Why, then, should not the remaining [sefirotic] degrees of emanation receive their influx? That [possible difficulty] is why [the passage] specified “the departure of the flow,” indicating that there is no emanation at all. There is proof [from this passage] that there is no emanation or flow at all. [This situation] is caused by those people below who are impoverished both in body and in the mysteries of Torah. This indicates the absolute removal of emanation. They are thus absolutely impoverished.", + "After [the passage] dealt with the sin of one who reveals [mysteries] to the wicked, one can understand the opposite—the eminence of the righteous, for also this opposite, that did God make (Eccles. 7:14). [Thus] “those who reveal mysteries to the righteous cause the righteous.” By revealing the mystery to the righteous, [the teacher] causes emanation from the source on high, which is Tiferet, to Yesod. Thereupon Yesod clarifies these mysteries [in passing them] to Malkhut. This is [why the passage] states “cause the righteous,” which is Yesod, “enlightenment in the mysteries of the Torah,” which is the mystery of the emanation from Tiferet, termed “Torah,” to the Shekhinah. This is its path.", + "[The passage] states “cause” and not “enlighten” because what is happening is that the “righteous” himself enlightens the aspect of [one] who is righteous like him. Indeed “enlightenment in the mysteries of the Torah,” from Tiferet to Malkhut, is caused naturally, since a good quality increases and spreads of itself.", + "“Light and mystery.” This is problematic, because “mystery” rightly resides in Yesod, as was proven above. [However,] if this is true, how can these “mysteries” [also] stem from Tiferet? This [question] is why [the passage] stated that “light,” which certainly resides in Tiferet, is called “mystery” [raz] and is numerically equivalent to “light” [or]. Therefore “mystery” can reside in Tiferet, except that in Tiferet it resides in the recondite aspect of “light,” which is subtle, whereas in Yesod it partakes of the aspect of secret, which is more open and [able to be] revealed through the process of emanation.", + "The fact is that the [sefirah] Binah, which is above Tiferet, consists of one light. Binah influences the vav [of the Tetragrammaton] in the mystery of resh, which is Malkhut, the beginning [reshit] of the lower [beings]. Since the eminence of the revealer of mysteries is so great, he is obliged to entreat the “righteous” to reveal his secrets to him. This is [the meaning of] what was said at the beginning of the passage above, “One must reveal deep mysteries to those.” The phrasing implies necessity and obligation, as is known.", + "From this passage, behold the punishment of one who reveals secrets to an unworthy person as well as the eminence of one who reveals them to a worthy student." + ], + [ + "I have also found this in the Zohar, section ‘Emor:1Zohar III, 91a-b. Cf. Elliot Wolfson, “Circumcision and the Divine Name,” pp. 98, 103-105.", + "Rabbi Ḥiyya opened his discourse:", + "“Lord, when You went forth out of Seir; when You marched out of the field of Edom, the earth trembled, the heavens also dropped (Judg. 5:4).", + "Come and see. Worthy are Israel in this world and in the world-to-come, for the Holy One, blessed be He, delights in them, and they cling to Him and are called holy ones, the nation of God, until He caused them to rise to a high degree which is called ‘holy,’ as is written, Holy is Israel to the Lord (Jer. 2:3).", + "This is like that which we have taught. For from eight days2The reference is to circumcision, which is performed on the eighth day of life. Israel clings to Him through His Name and they are His, called by His Name below, as it is written, And who is like Your people, Israel, a unique nation on earth?’ (II Sam. 7:23, I Chron. 17:21).", + "The other [nations] do not cling to Him and do not follow His laws. The holy engraving is turned from them until they cling to the ‘other side,’ which is not holy.", + "Come and see: When the Holy One, blessed be He, wished to give the Torah to Israel, He [first] invited the sons of Esau.3Cf. ‘Avodah Zarah 2b. He said to them, ‘Do you with to accept My Torah?’", + "At that time, the Holy Land quaked and desired to go into the pit of the great abyss.", + "It said before him, ‘Master of the universe, shall the object of [your] love for the two thousand years prior to the creation of the world4Cf. Bereshit Rabbah 1:4. come to those who are not included in Your covenant?", + "The Holy One, blessed be He, said to it, ‘O Seat! O Seat!5The reference is to Malkhut. The covenant of the holy Torah will not come before them, as it is written, O Lord, when You left Seir, when You marched from the field of Edom, the earth quaked.’", + "Certainly the Torah, which is a holy covenant, will be given only to one who possesses a holy covenant.", + "He who grants the Torah to one who has not entered into the holy covenant falsifies two covenants.", + "He falsifies the covenant of the Torah, and he falsifies the covenant between the ‘righteous’ [Yesod] and the community of Israel, for the Torah was given for that place and not another.”6“That place” signifies the covenant of circumcision. “Another” refers to the uncircumcised.", + "Rabbi Abba said, “He falsifies three high places. He falsifies the Torah, falsifies the Prophets, falsifies the Hagiographa.", + "He falsifies the Torah, as is written, This is the Torah which Moses placed before the children of Israel (Deut. 4:44).", + "He falsifies the Prophets, as it is written, All your children shall be learned of the Lord (Isa. 54:13)—[yours] and not [those of] another!", + "It is [also] written, ‘seal up the Torah among My disciples’— [among] them and not others.", + "He falsifies the Hagiographa, as it is written, For He established a testimony in Jacob and appointed a Torah in Israel (Isa. 8:16). It is also written, Surely the righteous shall give thanks to Your Name (Ps. 78:5).", + "Who are these ‘righteous’? It is the righteous [Yesod] and the community of Israel [Malkhut]. He who has not entered into their covenant will not give thanks to His holy Name, which is the Torah.”", + "Rabbi Ḥiyya said, “When the Holy One, blessed be he, revealed Himself on Mount Sinai to give the Torah to Israel, the earth was appeased and rested satisfied. Thus it is written, the earth saw and was quiet (Ps. 140:14).”", + "We have to make the [following] points: ", + "1. It states, “The Holy One, blessed be he, rejoices in them.” Why this lengthy sentence?", + "2. “For Israel from eight days.” How does this prove all that was stated above?", + "3. Do we need reasons to justify and enumerate the order of separation [between holy and profane]?", + "4. “Come and see.” What is the connection between this matter and the preceding one? Thus, [for instance], “the Holy Land quaked.” How is the “Holy Land” connected with the giving of the Torah? It would have been better [to state] “the entire world,” for the entire world continues to exist only through the merit of the Torah.7Cf. Pesaḥim 68b, Nedarim 32a: “Eleazar b. Shammua said: Were it not for the Torah, heaven and earth would cease to exist.” Why, then, was the “Holy Land” specified?", + "5. “Desired to go into the pit.” Why was this stated? If the meaning was that it was under the waters of the abyss, why was it phrased so? Let [the passage rather] state, “desired to return to formlessness and void.”", + "6. “The Holy One, blessed be He, said … ‘O Seat, O Seat!’” He should have stated, “Land, Land”-for the Holy Land was [being addressed]. What does “seat” mean here?", + "7. [The passage] states, “He falsifies two covenants,” and then enumerates three: Tiferet, Yesod, and Malkhut. Also, how does he falsify these covenants?", + "8. What is the intention of Rabbi Abba’s statement and of his scriptural proof?", + "Now we will commence explaining this matter with God’s help. Rabbi Ḥiyya said, “Worthy are Israel in this world and in the world-to-come.” This means that they have a portion in this world, which is Malkhut, and in the world-to-come, which is Binah. This indicates [the greatness of] their level, [reaching up to] Binah.8Since Binah was one of the highest sefirot, and consequently relatively removed from human understanding, rising to that level was considered a very significant achievement. Regarding [the sefirot] which come between Binah and Malkhut, he also stated that “the Holy One, blessed be He, delights in them.” He [thus] gave a precondition to [Israel’s] coming nigh to holiness, stating that “the Holy One, blessed be He, delights in them.” That is similar to our saying, “He has chosen us from among all nations.”9This statement is found in the blessing for the Torah in the liturgy. Previous to this [election], Israel was equal to the other nations. However, “the Holy One, blessed be He, delighted in them” and preferred them and their portion to the other nations. Thus “they cling [to Him]”, referring to Israel’s “clinging” to God. This is similar to [the verse], I am my beloved’s, and my beloved is mine (Song 6:3). For the Holy One, blessed be He, loves Israel, and Israel loves Him.", + "Since the divine will desires them, and their will and “clinging” are directed toward Him, these [sefirot] constitute the first level of holiness for [Israel]. Afterwards in this manner [Israel] rises to [the level of] Tiferet, for such is the way from the perspective of His having chosen them. They cling to the Shekhinah, which chooses [them] for its needs and in order to unite herself with her husband, as [Scripture] states, You shall be My own treasure (Exod. 19:5). Afterwards, as they cling to her, they are [also] clinging to Tiferet, as [Scripture] states, You who cleaved to the Lord your God (Deut. 4:4), referring to Tiferet and ‘Ateret.10‘Ateret is closely connected with Tiferet in the following verses: Isa. 62:3, Jer. 13:18, Prov. 4:9 and 16:31.", + "For this reason [the passage] states, “They … are called holy ones,” referring to the holy nation [clinging] to Tiferet—“the nation of God,” as I have explained. They can thus move themselves [upward] through their occupation with the commandments and [their] clinging [to the divine] until they rise to [the level of the sefirah] Ḥokhmah, which constitutes the place of holiness. This is why [the passage] states, “until He caused them to rise to a high degree which is called ‘holy,’ as it is written, Holy is Israel to the Lord.” This is just as we have explained in the Zohar, section Mishpatim. Read it there.11Zohar II, 108b.", + "“For Israel.” There is a problem here concerning Israel’s entering into Malkhut and Yesod so that through “clinging” they might reach Tiferet, as we have explained. The answer [to this difficulty] is that “Israel from eight days.” Indeed the mystery of this commandment [of circumcision] is that of entering into Malkhut and Yesod, as is known concerning the recondite meaning of circumcision and the uncovering of the membrane. Thus [the passage] states, “They cling to Him through His Name.” The meaning of this is that “Him” is Yesod; “through His Name” signifies Malkhut in the mystery of [the divine name] Shaddai Adonai. Now once they grasp [the meaning of] these names, Shaddai and Adonai, they may afterwards grasp, through the Torah story, the [meaning of the divine] name YHWH. He who does not cling to these two names, though he may occupy himself with the Torah story, will never attain [meaning of] the name YHWH at all, since he has no [point of] beginning and entry [into this mystery]. Even if he should possess the Torah story, he does not “cling” to it on high. On the contrary, he does harm.", + "“[The other nations] do not cling to Him and do not follow His laws.” This refers to the establishment of justice and of good qualities, such as mercy, generosity, and silence, which our rabbis, their memory be a blessing, ascribed [to Him] in several places. These are His qualities, may He be blessed, and His laws which are apart from the [laws enumerated in the] Torah. Thus [Scripture] states, You shall walk in His ways (Deut. 28:9), just as He is merciful.12Cf. Sotah 14a.", + "With this [statement] he indicates the greatness of [Israel’s] preparation which the Creator prepared for them and [through which] He chose them. Through this they cling to Malkhut and afterwards, [possessed of] the holy sign [of circumcision], they cling also to Yesod.13Since the sefirah Yesod was a conduit between the “male” Tiferet and the “female” Malkhut, it was connected, by anatomical analogy, with the penis. Hence references to circumcision in Kabbalah were often connected with Yesod.", + "All this is an explanation for the earth’s quaking. [One might think], “Is Israel holy except through the Torah? If this is so, then anyone accepting the Torah will become holy.” Because of this [possible misinterpretation, the passage] said that it is not so. For apart from the Torah, [Israel] has a portion in holiness, in [divine] qualities, and in circumcision. Thus [the passage] stated, “Come and see.” The proof of [Israel’s] holiness is derived from the fact that the earth quaked. Were this not so, then what complaint could [the earth] have had other than the one we have outlined?", + "“He [first] invited the sons of Esau.” This has already been explained in the midrash, textually and conceptually. It will be explained in its place, with God’s help.", + "“At that time the Holy Land quaked.” It is well known that the Land of Israel and the Torah have a closeness and a relationship similar to that of the life-force to the heart. For the Torah constitutes the life-force of the world, as [the liturgy] states, “He planted eternal life in our midst.” The life-force and the soul dwell in the heart and its essential workings are there. Thence it spreads to the rest of the body. The same is true of the Torah. Its essence is in the Land of Israel, and many commandments are dependent upon [the land].14Many of the Torah’s commandments are only binding upon Jews living in the Land of Israel. There is no doubt that it is more meritorious to perform the commandments in the Land [of Israel] than outside [the Land]. Thus [the performance of] the commandment does not [require] leaving the “dwelling place of the heart.” This is the case with the sacrifices.", + "Thus, knowing this background, when the Land of Israel thought that the Torah would be given to the sons of Esau, the earth quaked and said, “What will come of this is that the Land of Israel will be given to those who [merely] observe the Torah, which is an [earthly] throne directed toward the Land on high.” Thus it [will have been] given to the ‘outside’ ones, among the kelipot. This is why [the passage] stated: “[It] desired to go into the pit of the great abyss.” That is to say, it thought that it was abandoning its holiness to [become] the dwelling place of the “outside” ones, whose place is in the “pit of the great abyss.” Thus the impure would15The text literally states “would not enter.” However, the sense of the passage requires a positive sentence. enter [the Land] to defile the holy. For this reason it was necessary that she leave her place for the “outside.” On this account He sat her down [on] “the seats,” etc. He said, “Do not think that you are a seat for the ‘outside’ ones, God forbid. You are [rather] ‘seats,’ the place of the throne of Glory. Enemies and ‘outside’ ones will not rule over you, as it is written, I am the Lord. That is My Name; I will not yield My glory to another (Isa. 42:8). When you see me take the Torah to Seir and Paran and similar [places], it appears to you that I would be obliged to give the Torah to them so that the world will not be destroyed if Israel does not desire to accept it.16Cf. ‘Avodah Zarah 3a. This is not so. On the contrary, a thousand worlds will be lost and My Torah will not be given into their hands, God forbid.” This is because it would constitute a desecration of the place of Torah, which, as is known, is Tiferet.", + "“He falsifies two oaths.” This has already been explained in the previous passage, for an imperfection in Yesod and Malkhut is the same as one in Tiferet. Therefore it states, “He falsifies two pillars.” Now the first imperfection in Tiferet puts it in the category of the “nakedness” of Torah, which we have explained in the previous section. The second [imperfection causes] the two qualities of Yesod and Malkhut to be empty of emanation. That is why it states that “he falsifies the Torah,” as I have explained. For the Torah is not worthy of being in force except where Yesod and Malkhut exist.", + "“He falsifies the pillar of the righteous [Yesod] and the community of Israel,” for the Torah was given for this place—of Yesod and Malkhut—and not for another, which is the place of the sons of the handmaid and of the foreskin, as we have explained. In other words, there is an obligation [to give Torah] in this place and not in another. [This signifies] the negation of the “outside” ones. Therefore one who gives [Torah] to the “outside” causes it to leave its proper place and places it among the “outside” ones.", + "“Rabbi Abba said, ‘He falsifies the Torah,’” which is Tiferet, “falsifies the Prophets” , which are Nezaḥ and Hod, “and falsifies the Hagiographa,” which are Yesod and Malkhut. This was stated as a proof that just as the Torah is divided into three parts— Torah, Prophets, and Hagiographa—so he who causes the Torah [to dwell] among the “outside” ones does damage to these three [sefirotic] “places.” After that, by giving the Torah to the “outside” ones, he certainly [would] cause damage to these three “places.”", + "[Scripture] states, This is the Torah which Moses placed, meaning Tiferet. Where was it placed? Before the children of Israel (Deut. 4:44), signifying Nezaḥ and Hod. Were the Torah to be given to the “outside” ones, it would be damaged and not be [fit] to be put in the holy place.", + "“He falsifies the Hagiographa,” as it is written, All your children will be disciples of the Lord (Isa. 54:13). They are [thus] disciples of the Lord and of no one else. That is to say, Nezaḥ and Hod can be termed disciples of the Lord. [Thus] when [Scripture] states all your children, referring to the children of Israel, [it means that they constitute] a foundation for Tiferet. These and no other are the disciples of the Lord. One who replaces them with others certainly causes harm.", + "[Scripture] further states, Seal the Torah with My disciples (Isa. 8:16). This means that only the “disciples” are worthy of the dwelling place of Torah, which is Tiferet. He who replaces them with others causes them harm.", + "“He falsifies the Hagiographa,” as [Scripture] states, He established a decree in Jacob (Ps. 78:5). There is no doubt that “Jacob” refers to Malkhut, for there is a difference between “Jacob” and “Israel,” as I explained in the book Pardes [Rimmonim].17Pardes Rimmonim, sec 23, chap. 10, s.v. ya’akov. The sefirotic meaning of “Israel” is Tiferet. Cf. Zohar I, 148b. Since [Scripture] states He established a decree in Jacob,” it means that none is worthy of fulfilling the “decree” except for that which is “Jacob.” If this is so, then he who brings in “others” causes harm, referring to him who teaches the children of Lilith, the evil maidservant.", + "Because proof is given here only with reference to Malkhut, [Scripture] also included Yesod in this category when it stated, Surely the righteous (Ps. 140:14), which designates the “righteous” [Yesod] and “righteousness” [Malkhut] and refers to their union. They will instruct [refers to] one who cuts and circumcises, as I have explained.", + "It is clear from this passage that one is obliged to shun the Torah instruction of one who is not worthy, particularly with reference to [its] mysteries, as I explained in the previous chapter." + ] + ] + }, + "PART IV": { + "Subject": [ + "On the Superiority of This Science to the Other Portions of Our Holy Torah" + ], + "": [ + [ + "The superiority of this science was related in the Zohar at the end of the ‘Idra1‘Idra literally means “threshing floor.” It is the title of one of the most significant sections of the Zohar in which esoteric secrets of Torah are revealed. For a full discussion of the significance of the term, see Matt, Zohar, p. 278, and Yehuda Liebes, Perakim be-Millon Sefer ha-Zohar (Jerusalem, 1982), pp. 93-107. in section Naso.2Zohar III, p. 144a.", + "It was taught: Rabbi Simeon cried, raised his voice, and said: “Woe.” With these words which are revealed here, the comrades of the ‘Idra were hidden away for the world-to-come, and they were removed from this world. It is proper… (This] is what we glean from [the passage’s] contents:", + "1. Did Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, believe that the removal of these righteous men constituted a true judgment [in response to] the revelation of the esoteric mystery of the Godhead [at the ‘Idra]? Even if [God] repented of [this judgment], since the intention [of R. Simeon and his colleagues] was for the sake of heaven, nonetheless this testifies to the greatness of the statement in that it was possible that the righteous ones would have been removed for the sin of revelation were it not for the aforementioned reason.", + "2. That he was informed that their souls had cleaved to higher [worlds] and that they died with a “kiss.”3Death by a divine “kiss” was considered the best possible way to die. Baba Batra 17a. Cf. Maimonides, Guide of the Perplexed 3.51. This would not have occurred through the study of the other portions of our holy Torah; only from [the study] of this science, which deals with divinity. [This subject] possesses great [power with respect to] cleaving [to higher worlds]. There is no doubt that a man’s soul will cleave in the upper world according to his occupations in the lowly world. From [man’s] unworthy actions we can learn concerning worthy actions in order to differentiate the superior portion of [divine] service from the remaining portions of service.", + "[Thus] when a man makes up his mind to turn to the crooked path, it is said of him, He pays a man according to his actions (34:11). This means that if one comes to contract impurity, they open the gates [of impurity] for him and make him impure.4Cf. Shabbat 104a, Yoma 38b. [It happens] similarly for [one who chooses] the straight path: they lead him according to his path. Thus [one] service [of God] is superior to another, one portion superior to another, just as heaven is higher than the earth. Thus one who is occupied with divinity will doubtless cling more [to God] than [would have been the case] had he occupied himself with the other portions of the Torah, even though the Torah is entirely divine and consists entirely of His names, may He be blessed.5Zohar I, 11a. Cf. Scholem, On the Kabbalah and Its Symbolism, pp. 32 ff. Cf. also Moshe Idel, “Tefisat ha-Torah be-Safrut ha-Hekhalot ve-Gilguleha ba-Kabbalah,” Jerusalem Studies in Jewish Thought 1 (1981): 23-84.", + "3. When a man engages in this science, angels and righteous [souls] from the Garden of Eden will accompany him. This is not the case with the other disciplines of Torah. [Rabbi Simeon] taught this when he said, “They did not look upon any place which did not bring forth fragrance.”6This is a continuation of the passage of the ‘Idra cited above, n. 2. This is a reference to the fragrances and perfumes of the Garden of Eden. This matter will be further exposed and revealed in the Tikkunim and the other sections of the Zohar. We will explicate it further, with God’s help.", + "4. The pursuit of this science constitutes [the reason for] existence in the world, its life-force and its nourishment. This is what Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, meant [when] he stated: “The world is blessed for their sake.” This is clear without a doubt, for pursuing [the study of] divinity causes clinging [to God]. When one clings to the Emanator he will surely be subject to emanation. [Thus] because of this science the world will receive great emanation.", + "5. [The passage] also teaches the great superiority of those who engage in this science over their colleagues. For in the time of Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, there were a number of tannaim7The tannaim were the rabbis of the Mishnah, among whose number R. Simeon b. Yoḥai was counted. and pious people. Nonetheless [Rabbi Simeon and his colleagues] were superior to the others in their generation by far. [Thus] he said, “We seven are the eyes of God.”8This is another continuation of the ‘Idra. The “seven” refers to R. Simeon and his colleagues, and contains as well an allusion to the divine power which sustains the earth. Cf. Matt, Zohar, pp. 284-285. This refers to their constituting a foundation for the seven higher sefirot. He informed him that Rabbi Simeon was the seventh, who rose above all and influenced all. [Rabbi Simeon’s] eminence was also explained in [Zohar] section Bereshit. He was certainly exalted after he had plunged into the pursuit of [this] science and had abandoned almost completely the ways of exoteric learning, though without doubt he devoted a large proportion of his activity to it.", + "6. [The passage] also teaches the eminence [of Rabbi Simeon and his colleagues]. They were more praiseworthy than the ministering angels, though they possessed [both] body and soul. Thus [the passage] stated, “We are perplexed.” [We learn this] also from Elijah’s reply to him. [The passage] also testifies that the ministering angels were gathered at the behest of the Most High to go among them, though this eminence cannot be given a definite value. ", + "I realize that the reader will question [this exposition] and say, “Have you seen this madman who imagines that the people of our generation can attain this lofty eminence! This is only pride of heart.” I would answer him, “Brother, it is not our intention, God forbid, to liken [ourselves] to them [or] even to the hooves of Rabbi Pinḥas’ ass.9This is another expression of the notion that contemporary wisdom cannot compare with that of the ancients. The reference to R. Pinḥas’ ass is an echo of the Talmudic saying: “If they [the ancients] were as sons of angels, then we are as sons of men, but if they were as the sons of men, then we are as asses, and not like the ass of R. Ḥanina b. Dosa or R. Pinḥas b. Ya’ir but rather like ordinary asses.” Shabbat 112b. However, we must also consider that the level of exoteric Torah study is not what it was then. Moreover, even if we compare to them from afar, like the light of a darkened star before [the light of] the sun, our pursuit of this science [is still superior] to our pursuit of the exoteric meaning [of Torah].”", + "Our intention is that one who has pure eyes should also grasp this branch of science and not desist [from his effort]. However, he should [also] not desist, God forbid, from occupying himself with [the study of exoteric] laws, which is work [for the sake of] heaven, as I explained in part I, chapter 6." + ], + [ + "Having expatiated on the eminence of this science following an exoteric method, we will continue [in the realm of] the esoteric. In the Zohar on the Song of Songs1Zohar Ḥadash 61d. we find:", + "The song of songs, which is Solomon’s (Song 1:11). Worthy is the generation in whose midst rests high wisdom. The time when the Holy One, blessed be He, desires to reveal on earth that which He has not revealed to the lofty angels.", + "What are these [mysteries]? The secrets of wisdom of the high engraved name.", + "For the holy names were not given to the [angels] but [rather] were given to the sages on earth.", + "The [angels] worship and say, O Lord, our God, how great is your Name throughout the earth; You have covered the heavens with Your splendor (Ps. 8:2).", + "These are the mysteries of the engravings of the holy names which are revealed on earth. The praise of [these holy names exists] upon their heavens.", + "All these [angelic] beings come and praise this fact that He revealed on earth that which He did not reveal to them.", + "From this [passage], it becomes clear that the praise which the ministering angels give to the Holy One, blessed be He, does not concern the other portions of the Torah at all, but rather only the mystery of the Name. Moreover, there is no doubt that one who is occupied with the mystery of the Name causes praise of the Holy One, blessed be He, from the mouths of His angels. This is not caused by one who occupies himself with the other portions of the Torah. It was made clear innumerable times in the Tikkunim that the eminence of the masters of Kabbalah is much greater [than that] of the masters of Scripture and of Mishnah. It is clear from several sources that the masters of Scripture have an eminence in the mystery of the [World of] “Making,”2‘Olam ha-’Assiyah, the lowest of the four sefirotic “worlds,” on a par with Scripture, the most elementary form of Judaic learning. [that] the masters of Mishnah [have an eminence] in the mystery of the [World of] “Formation,”3‘Olam ha-Yeẓirah, the next in the hierarchy of “worlds.” and [that] the masters of Kabbalah [have an eminence] in the mystery of the [World of] “Creation.”4‘Olam ha-Beriyyah, the next higher “world.” On the nomenclature of these “worlds,” cf. Isa. 43:7: “Everyone that is called by My name, for My glory have I created him; I have formed him; I have made him.” This means that the control of the flow of emanation from above to a person [is regulated] according to his occupation in this world. Thus, since the mystery of Scripture inheres in the mystery of the lowest garment of Torah—the stories—[the master of Scripture’s] flow of emanation derives solely from the place of “Making.” One who occupies himself with Mishnah—that is, the six Orders of Mishnah, consisting of a commentary on the concealed [matters] in the physical Torah and similar matters of [scriptural] exposition—partakes of the mystery of “Formation,” as is made clear there. Therefore he derives his flow [of emanation] from the [World] above that of “Making,” which is “Formation.” The masters of Kabbalah receive more [emanation] from the mystery of the innermost garment, the soul [of Torah] that clothes itself in the commandments, which is the secret of the [World of] “Creation.” [Even] the enlightened will be unable to comprehend this matter unless he first examines the book Pardes [Rimmonim] in the section Abya.5Pardes Rimmonim, sec. 16. In that place, we have [discussed this matter] at length with God’s help.", + "[Kabbalah] also possesses a second advantage [over the rest of Torah] which is [so intimately] connected with the first that they nearly constitute one. This is that the soul (nefesh)6The lowest form of the soul. of one who pursues [the study of] Scripture exclusively stems from [the World of] “Making” and no higher. One who occupies himself with Mishnah rises to the level of [the World of] “Formation,” and from [that World] the spirit (ruaḥ)7A higher soul-form. descends upon him. The level of one who pursues [the study of] Kabbalah inheres in the mystery of [the World of] “Creation.” It is from there that the soul (neshamah)8The highest form of the soul. comes to him.", + "There is yet another advantage on top of this. According to the amount of [the master of Kabbalah’s] labor he may attain the level of soul [deriving from the World of] Emanation.9The highest of the four sefirotic “worlds.” This is the mystery of the “continuation” which was mentioned above. According to the capacity of [the Kabbalist’s] soul is the measure of his “continuation,” as is made clear in the book Pardes [Rimmonim] in the sections on “soul”10Cordovero, Pardes Rimmonim, sec. 31. and “intention.”11Ibid., sec. 32. “Intention” refers to the consciousness that the action one is about to undertake is done for the sake of fulfilling a divine commandment. Study these.", + "[The master of Kabbalah] also possesses a third advantage which is entwined in the two preceding ones. That is, one who serves [God] according to the plain meaning [of the Torah] and is drawn after it alone is classified according to the esoteric significance of the term “servants,” as it is written, For it is to Me that the children of Israel are servants; they are My servants (Lev. 25:55). He who occupies himself with Kabbalah and serves [God] according to the way of Kabbalah in the recondite meaning of the “intention” of the commandments is called “son.” Thus [Scripture] states, You are sons to the Lord your God (Deut. 14:1). There are many similar [verses], such as My firstborn son is Israel (Exod. 4:22). These praises are elaborated upon in the Tikkunim, the Ra’aya Mehemna, and countless times in the pikkudin.", + "[The Kabbalist] has yet a fourth advantage, for one who pursues the plain meaning [of the Torah] is liable to err in the intention of his prayer, thinking that God, may He be blessed, is capable of change, will, love, and similar things. Thus when he says [in prayer], “You chose us from among all the nations, You loved us and desired us,” the poor fellow thinks that God relates to him through love. From this it follows that He could also relate to him through hatred, as [Scripture] states, I loved you, said the Lord … and I hated Esau (Mal. 1:2-3). He would also be led [to believe in] many changes [in God]. This [notion with regard] to the First Existent certainly constitutes a false belief. Would that this person not add [further] transgression to his sin. [On the other hand,] he who pursues [the study of] Kabbalah knows the nature of the sefirot and regulates his divine service through them and the high providence. He will adjust his intentions as is proper. Only one who has arrived at [this knowledge] will attain this advantage.", + "[Kabbalah] enjoys also a fifth advantage. One who prays like a day-old baby (in accordance with the opinion of some latter-day [authorities] who have dismissed the pursuit of this science and whom I will not name) will doubtless not receive except [that which pertains] to a day-old baby. Thus a baby does not understand the need for clothing or for acquiring that which is necessary for true happiness. All his effort is given to unnecessary matters, from which one derives neither wholeness nor its opposite, such as cravings and merriment and “running to the sound of the drum”12Mo’ed Katan 9b.—i.e., material things. [However,] he who concentrates his mind [in prayer] like an elder will be answered according to his understanding. He will receive according to the attainment of his understanding. If in his requests [in prayer], he concentrated on the benefit of the Shekhinah, without a doubt all the emanation [reaching him] will be there in the lofty light. Between these [two worshippers] there exists a difference [so great] that the mind cannot grasp it. This matter will become clear to the reader after he delves a bit into this science, with God’s help.", + "There is yet a sixth advantage. A number of sections, commandments, and interpretations of our holy Torah are astounding to the reader and difficult to properly comprehend. However, when the reader becomes accustomed to this science, all these matters will be clarified for him beyond any doubt. Gates which were shut in the face of ordinary investigation will be opened. He will also find it easier [to comprehend] some interpretations of our holy Torah, as is known from the sayings of our rabbis, their memory be a blessing, without a doubt.", + "[The Kabbalist] also possesses a great advantage more valuable than all [the others] and which persists in the world of souls, as is explained in the Zohar, section Ḥayyei Sarah.13Zohar I, 130b.", + "Worthy are those righteous for whom much good is stored away for that [future] world.", + "[In that world] the innermost place of all of these is [reserved] for those who know the secret of their Master and know to cling to Him daily.", + "Of these it is written: No eye has seen [them], O God, but You, who act for those who trust in Him (Isa. 64:3). As Scripture says: [Elihu] waited out Job’s speech (Job 32:4).", + "This [refers to] the ones who urge themselves [to understand] the word of wisdom and [examine it] fastidiously. They wait upon it to understand the truth of the word and to know their Master.", + "These are the ones whom their Master praises every day. These are the ones who come among the lofty holy ones. They enter into all the lofty gates. There is no one who will prevent them. Happy is their portion in this world and in the world that is coming.", + "From this [passage] there is another proof that the essence of [Scripture’s] statement Know the God of your father (I Chron. 28:9) refers to the pursuit of this science. [Thus the passage] stated, “to know their Master.” It also appears that one must pursue the knowledge of hidden things with great punctiliousness, concentration, and analysis. This is the opposite [of the opinion] of would-be Kabbalists in our generation who say that one need not be exact in this science." + ] + ] + }, + "PART V": { + "Subject": [ + "On the Virtues of This Science Beyond [Those of] the Other Portions of Our Holy Torah" + ], + "": [ + [ + "The first virtue (of Kabbalah] is that when a man occupies himself with (divine] attributes1A reference to the sefirot. his words have ramifications on high and the sefirot arrange themselves in accordance with the matter he is pursuing. [This is] conditional on the requisite purity and knowledge [residing in] him. Thus have they explained in the Zohar, section Naso in the ‘Idra, when Rabbi Simeon and his colleagues completed all the adornments of the Ancient of Days.2A reference to the sefirah Keter in its connection with Eyn Sof. There it states:3Zohar III,134b.", + "Rabbi Simeon said to the colleagues: “When we will arrange this canopy, which you see upon us, I see that all the adornments have fallen in its midst and they shed light in this place.”", + "One curtain of the holy light was spread on four pillars in the four directions.", + "One pillar stood from below to above, and there was one shovel in its hand.", + "And in the shovel there were four diverse openings [situated] on all its sides.", + "They grasped the curtain and brought it down from above to below. The same for the second pillar and the third and the fourth.", + "Between each pillar there were attached eighteen legs of the pillars which were lighted with the candle which was engraved upon that covering. Similarly for the four sides.", + "We see these adornments shed light on it, for the words from our mouths were waiting to be crowned and to arise each one to its place.", + "When [the word] was adorned in our mouths, each one left and was crowned and adorned in that adornment which had been adorned here from all our mouths.", + "At the time when all of us opened our mouths to adorn in that adornment, that adornment would sit and wait for the word which will come out of your mouths. Then it leaves for its place to be crowned and is crowned.", + "All the angelic supporters [of the heavenly throne] from this side and from that side rejoiced, since they had heard that which they did not know and they listened to your voices. How many [angelic] chariots were present here on your account.", + "Worthy are you for the world that is coming. For all these words which emerge from your mouths are holy words, all proper words which do not diverge to the right or left.", + "The Holy one, blessed be He, rejoiced to hear and discern these words until He completed the judgment that in the world that is coming you will say another time all these holy words. Of you it is written:", + "Your mouth is like choicest wine. Let it flow to my beloved as new wine gliding over the lips of sleepers (Song of Songs 7:10).", + "Even in the world that is coming his lips will move before him.", + "From this [passage] the eminence and virtue of [this] science is established. For just as a man brings forth words from his mouth and arranges them, so the sefirot are arranged on high. Accompanying this is another virtue: that he will occupy himself with that matter in the world-to-come. This is the secret meaning of the saying of [the sages], may their memory be blessed, “His lips move in the grave.”4Yevamot 97a. Cf. Yerushalmi, Shekalim 2a; Pesikta Rabbati 2:5. It seems, indeed, that this refers especially to this science. Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, explained this in another place.", + "The reason for this matter is that when a man’s soul leaves [him], without doubt it will attach itself to the place which it enlightened when it was living its life. Therefore the mystery of awakening is the aforementioned illumination, when the soul leaves to receive its reward. This is called, in bodily terms, moving [lips] in the grave. Similarly the soul [enjoys] this eminence on high. Even if we admit that this may also occur [regarding Torah interpreted] according to its plain meaning, there is no doubt that with regard to Kabbalah the [illumination] rises to a sublime level.", + "[Kabbalah] also possesses a third virtue. It is that the one who pursues this science will know how to unify his Master and to serve him with a complete heart. Thus Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, explained in [the Zohar], section Be-shalaḥ.5Zohar II, 57a. The Lord is near to all who call Him, to all who call Him with sincerity (Ps. 145:18).", + "What does with sincerity mean? It is as they have explained: —That he know to unify the Holy Name as is proper. This is the service of the Holy Name.", + "One who knows to unify the Holy Name sustains [the nation which is] unique in the world, as it is written: And who is like Your nation Israel, a unique nation on earth? (II Sam. 7:23).", + "Therefore they interpreted: Any priest who does not know how to unify the Holy Name as is proper, his service is no service.", + "For all depends upon him, both the upper service and the lower service.", + "He needs to concentrate his heart and his will in order that upper and lower beings alike be blessed.", + "It is written: When you come to see My face (Isa. 1:12).", + "Each son of man who comes to unify the Holy Name and does not concentrate his heart and will with awe in order that [both] upper and lower [beings] be blessed through him, they throw his prayer outside, and all announce evil of him.", + "The Holy One, blessed be He, says concerning Him: When you come to see my face.", + "[The verse] should have stated, to see My face. What does to see [signify]?", + "Rather all those faces of the King are hidden in the depths beyond the darkness.", + "All those who know how to unify the Holy Name properly split all those walls of darkness, and the face of the King are seen and illuminated.", + "All are blessed—upper and lower [beings]. Similarly blessings are found in all the worlds.", + "Thus it is written: When you come to see My face … who asked this of you? ", + "What does [the verse] come to teach? That he who comes to unify the lofty Name needs to unify from this crown, as it is written:", + "With this shall Aaron come to the holy place (Lev. 16:3)—in order that these two, the righteous [Yesod] and righteousness [Malkhut] should unite as one.", + "In this union [is found] blessing in order that all should unite upon them.", + "These are called [as in] that which is written: Happy is the man You choose and bring near to dwell in Your courts (Ps. 65:5).", + "If he comes to unify the Holy Name and does not concentrate his heart and will on [the unification] with awe, the Holy One, blessed be He, says:", + "Who has asked this of you—to trample My courts?", + "Certainly blessings will not be found among them. On the contrary, judgment inheres in them, which is found in all.", + "From [this passage] it appears that the service of one who does not know how to unify [the Holy Name] is no service. From this it is also clear that the prayer of one who does not know how to unify properly is unfit. One will not discover this matter except through the deep pursuit of this science, with God’s help.", + "[Kabbalah] has also a fourth virtue. It is that a man possesses a portion [of the Worlds of] Making, Formation, Creation, and Emanation. All is according to the merit of his deeds, as we have explained in the book Pardes [Rimmonim] in the section on “Soul.” Now the portion [of the World of] Making is clothed in the mystery of the performance of the physical commandments. The portion [of the World of] Formation [is clothed] in the mystery of the intention of the commandments according to their plain meaning. From the [World of] Creation and higher, [the portions] will only be clothed in the mystery of Kabbalah and in [the person’s] concentration on it, as we have explained in the aforementioned [section of the] Pardes [Rimmonim]. Without a doubt he who has not pursued this science will be unable to complete the aforementioned portion in any other way, [even] if he is worthy of it." + ], + [ + "The fifth virtue [of Kabbalah] is that one who pursues this science will know how to explain several matters in the Torah which are difficult for those who rely upon the plain meaning [of Scripture], such as superfluous letters, ones which are written but not pronounced or pronounced and not written, and similar [cases].1The Biblical text, as preserved by the Masoretes, contains numerous cases where a grammatical analysis required that the text be modified. Since the text itself was sacrosanct, the purpose was achieved in these ways. For example, in the verse You will bring them and plant them (Exod. 15:17), there is a superfluous vav. Similarly [in the verse] You will bring upon them fear and dread (Exod. 15:16). The word “fear” [‘ematah] should have been written without the superfluous tav. In the Zohar, section Be-shalaḥ, it was explained in this way:2Zohar II, 59b.", + "You will bring upon them fear (‘ematah) and dread.", + "The verse should have read fear (‘emah).", + "What is the significance of ‘ematah?", + "For you have no word or letter in the Torah which does not contain lofty mysteries.", + "Said Rabbi Simeon: It is as if [it referred to] the fear of the Shekhinah. In the same manner [we interpret] you will bring them (teviamo).", + "[Scripture] should have used [the form] teviam. What does teviamo signify?", + "The Holy Spirit said concerning the last generation which Joshua circumcised,3Cf. Josh. 5:2-9. among whom was revealed the revelation of the holy sign of the Name of the Holy One, blessed be He. For those clung to Him through the letter vav4The letter vav symbolized the sefirah Yesod, which Kabbalists connected with circumcision. Cf. Elliot Wolfson, “Letter Symbolism and Anthropomorphic Imagery in the Zohar,” Jerusalem Studies in Jewish Thought 8 (1989): 172. and are worthy to inherit the land, as it is said:", + "When your nation are all righteous, they will inherit the land forever (Isa. 60:21).", + "All those whom [Joshua] circumcised, to whom was revealed the holy sign, and those who guard [it] are called righteous.", + "For that reason, they will inherit the land forever.", + "Therefore, teviamo contains a superfluous vav.", + "Teviamo is [spelled] plene. ", + "[Thus] you have no word or [even] the smallest letter in the Torah which does not contain in itself lofty mysteries and holy wisdom.", + "Happy is the portion of those who know it.", + "If one should ask this question of a grammarian, he would answer that [the preceding examples] are among the letters which are [seemingly] superfluous. In our opinion, one who says that there is a superfluous [yeter] letter in the Torah should have his teeth taken out [yutru] if [he says it] deliberately. If [he says it] in error, then his Master will forgive him.", + "The sixth virtue [of Kabbalah]: There are words in the Torah which are improper and ungrammatical according to [their] simple meaning. Thus the Torah states, Inscribe this in a document as a reminder, and read it aloud to Joshua (Exod. 17:14). By the [Temple] service! One of those who aspired to [divine] service asked me, “What does it mean, and read it aloud to Joshua? [Scripture] should have stated, ‘speak to Joshua.’ For and read it aloud [seems to] indicate that he [actually] wrote the section and placed it, God forbid, into his ears.” I replied to him in a plain manner that the Torah speaks in the language of the sons of men, for thus would a man speak to his fellow concerning the strengthening of the [divine] command. He replied, “I will not believe that there is not something here that is not known to us, through which the wording would become proper.” I said [of him] to one who knows the science [of Kabbalah], “To [men like] these I apply [the verse] [Behold,] the tears of the oppressed, and they have no comforter (Eccles. 4:1),” [referring] to those for whom the words of Torah are oppressed and stolen from their minds. [Then] I explained the matter in the way of truth, as will become clear in its place, with God’s help.", + "The seventh virtue [of Kabbalah] is that he who pursues this science and fills his mouth with joy because of it, will without doubt fill his heart with fear of heaven and fear of sin, and will redouble his efforts in [divine] service. This is indubitable. For even the reading of the words of the Zohar will bring a man joy of the soul in the fear of God, as if he pursued [his studies] with the righteous in the Garden of Eden. And if the person himself does not see [it], his “constellation”5Cf. Megillah 3a, Sanhedrin 94a. does, for there is no doubt that this is the essential pursuit of the Torah among the righteous in the Garden of Eden.", + "The eighth virtue [of Kabbalah] concerns that which I myself have experienced, especially in the matter of “exiles.”6Cordovero wrote a book containing the Kabbalistic interpretations which were revealed to him during these “exiles.” It was published as Sefer Gerushin (Venice, ca. 1602). For we would “exile” ourselves to the field with the divine Rabbi Solomon ben Alkabetz7Solomon ha-Levi Alkabetz (ca. 1505-1584) was Cordovero’s brother-in-law and his teacher in Kabbalah. the Levite, may God preserve him, to occupy ourselves with the verses of the Torah extemporaneously without study in depth. [Then] many times matters were innovated which no one could understand unless he saw or experienced the matter. The gifts which I received in the “exiles” and which came into my portion through God’s grace to me I will write down in a separate composition, dividing them into chapters one by one with God’s help.", + "The ninth virtue [of Kabbalah] is something I have also seen through experience. If one concentrates in prayer according to the way of truth, the matter [he is praying for] will be accomplished of itself. The “outside” ones have no power to interrupt it through vain thoughts, as will happen to a man who concentrates [in prayer] according to the way of the simple meaning. The reason for this is that the simple meaning is in the place where the kelipot can reach. Thus the “outside” one’s accusations can hold sway there. However [if one prays] according to the way of Kabbalah, [the “outside” one] has no sway at all there.", + "The tenth virtue [of Kabbalah] is something that I have tested and experienced. [It is] that he who has not entered into the holy covenant will never master this science.8This refers to the phenomenon of Christian Hebraists encountering the Kabbalah and appropriating it for Christian theological purposes. Cf. Joseph L. Blau, The Christian Interpretation of the Cabala in the Renaissance (New York, 1944). Cf. also Elliot Wolfson, “Circumcision and the Divine Name,” pp. 103-106. Even if they speak of and discourse upon the sefirot, they do not know and do not understand. They walk in darkness. They have no power to understand at all, even the simple things. This is not the case with the simple meaning, for there are already some of them who can study Halakhah according to its simple meaning. This is doubtless because of the reason I have mentioned.", + "Added to these virtues are several other advantages, as the reader will see for himself with God’s help. However, we have [only] mentioned a few of them in order to influence the reader [to pursue] the science to the greatest extent possible. [For these omissions] we ask God’s forgiveness and absolution." + ] + ] + }, + "PART VI": { + "Subject": [ + "On the Necessary Preparation for Beginners in This Science [Arranged According to the] Sections of the Book Pardes [Rimmonim]" + ], + "": [ + [ + "[Sec. 1] First of all, [the beginner] must know that the Creator, Eyn Sof, is one and has no second. He is the Cause of Causes and the Prime Mover. He is not one in the numerical sense, for [the concepts of] mutation and change and form and multiplicity do not apply to Him. [One] is rather a word utilized by way of parable and likeness, since the number one stands by itself and is the beginning of each number, all numbers [being contained] within it in potential, while it is a part of every number in actuality.", + "When they call the Creator, may He be blessed, One, it is in this manner: that the Creator, may He be blessed, [is found] in all things in actuality, while all things are [found] in Him in potential. He is the beginning and cause of all things. In this way they ascribed to the Creator, may He be blessed, unity, without change by addition or subtraction, similar to the [number] one. [They found] also that He is the [necessary] Cause of being, just as [the number] one is necessary for [all] numbers, for no number could be in existence without it. He is not a number. If the one should be eliminated, [all] numbers would be eliminated, [whereas] if the numbers should be eliminated, the one would not be eliminated in their elimination. This is the power of [the divine] unity.", + "This is the case with the Creator, may He be blessed. He is the agent and the creator of all, and sustains being. Should the action [of the agent] be eliminated, the agent would not be eliminated, since He has no need of any of them. Should being be eliminated, He would not be eliminated in its elimination, since He has no need of being and exists by Himself. All those who pursue the divine science agree to this.", + "2. [The beginner] needs to know that Eyn Sof caused and emanated His sefirot, and His actions are [performed] through them. They constitute the ten “sayings” through which he acts.1Cf. Mishnah, Avot 5:1: “The world was created by ten [divine] statements.” They serve him as vessels for the actions which derive from Him in the World of Separation2That is, the world which does not partake in the complete divine Unity. and below. Truly His being and essence extend themselves in them, as we will explain in greater detail.", + "[Sec. 2] These sefirot are ten and not nine; ten and not eleven. One cannot add to them, nor can one subtract from them, for thus His wisdom decreed, may He be blessed. He knows that [for] the purpose intended in their emanation it was necessary [to attain] this complete number, for we have not attained [knowledge of] a lesser or greater [number] at all.", + "This [number] is not to be connected to the [divine] “qualities” alone, but rather [also] to the things which derive from them. All of them are included in the ten. The “qualities” themselves have as their sum ten from ten. One may not add or subtract, God forbid. Even if we were to say that [the ten] are the sum of the six directions and the four qualities,3Cf. Sefer Yeẓirah 1:5. and so on, the intention is that they reveal themselves in the mystery of four, and the like. However, their sum is always ten. The true and apparent reason for this was explained by King David, peace upon him, when he said, You, O Lord my God, have done many things; the wonders You have devised for us (Ps. 40:6). [In the Mishnah] it is taught, “There are three crowns.”4Mishnah, Avot 4:17. It is known that the crowns are reserved for the president [of the Sanhedrin], the high priest, and the king. Because of the awesomeness of their majesty, it was necessary to have, [respectively,] a deputy [high priest], a viceroy, and a vice-president5Av bet din, lit. “father of the court.” of the court for the administration of the nation. Under these [officials] are three flocks of sheep: the hosts of Israel, the watches of the priesthood, the officers who direct the people and the Sanhedrin. All of them have their eyes and their hearts on “the crown of a good name”6Mishnah, Avot 4:17. [from] the congregation of Jacob,7A reference to the sefirah Malkhut. which rises upward with their help to glorify their Maker for His creation, for that is the entire [duty of] man (Eccles. 12:13). Behold, I have shown [in front of] your very eyes the need for this complete number, which tells its end from [its] beginning (cf. Isa. 46:10).", + "3. [The beginner] needs to know that these [divine] qualities possess [holy] names which may not be erased.8This is because of the intrinsic holiness of these names. They [along with their sefirotic equivalents] are: Ehyeh = Keter; Yah = Ḥokhmah; YHWH (with the punctuation of the name ‘Elohim) = Binah; ‘El = Ḥesed; ‘Elohim = Gevurah; YHWH = Tiferet; Ẓeva’ot = Neẓaḥ; Shaddai or El Ḥai = Yesod; Adonai = Malkhut. These names are the sefirot. It is not that these names are ascribed to the sefirot, God forbid. On the contrary, the [divine] names [themselves] are the sefirot, and the names are appellations of Eyn Sof according to His actions. [Thus] everywhere that the name of [divine] being (havayah) is described, as we will mention below, these ten names will reveal the specifics of being and its rules. Thus the end of the [letter] yod, which hints at the upper “Crown” (keter), which name is not pronounced, is called by the name Ehyeh. The yod itself, in any place, has as its particular name Yah. This [is the case] for all of them. Thus we have a wondrous unity. The praise and thanksgiving and prayer and unification that we make [utilizing] these names [which may be] pronounced, might be considered by the listener as concerning only one sefirah or two, God forbid, in accordance with the [divine] names and the details. However, it consists, rather, of a unification of all ten sefirot and the ten “beings” which we will mention in chapter 5.9Cf. pt. VI, chap. 5 below. Then these things will be revealed in our mouths and in our hearts [regarding] that singular Divine Name which is used for that specific organ which is included in all the ten “beings.” Thus the general has need of the specific, and the specific has need of the general10This is one of the thirteen exegetical principles of R. Ishmael, found at the beginning of Sifra, a Tannaitic midrash. The “general” and “specific” refer to general principles being illustrated by concrete scriptural verses, and vice versa. in the power of the true, wondrous Unity.", + "[Sec. 3] 4. [The beginner] must know that Eyn Sof is not [identical with] Keter, as many have thought. Eyn Sof is, rather, the cause of Keter, and Keter is derived from Eyn Sof, which is the Cause of Causes. He must also know that Eyn Sof is the First Cause of all that exists, for there is no cause above it. Keter is the first derivative of it. From Keter goes forth the process of the rest of emanation. This does not contradict [the fact] that Keter is counted among the sefirot, as many have thought. It is counted among the ten and is considered in importance [similar to] the emanated [sefirot] themselves. Indeed, from the standpoint of the generality of the ten emanated [sefirot], Keter is not revealed among them due to its loftiness. However, [in that case] they [maintain the “tenness” of the sefirot by] including Da’at in place of Keter.11On the complementary sefirah, Da’at, see Scholem, Kabbalah, pp. 107 ff.", + "5. [The beginner] needs to know that the aforementioned Da’at is not itself a sefirah, God forbid. It is, rather, an aspect of the six “directions” which are centered above among the first sefirot. It is the mystery of the vav which is hidden in Keter, Ḥokhmah, and Binah, as will be explained. It is the essence of the sefirot emanated below12The numerical equivalent of the Hebrew letter vav is six. This symbolizes the six sefirot emanated after Keter, Ḥokhmah, and Binah, which were present in essence in the higher sefirot. and not a sefirah itself, as many have thought.", + "[Sec. 4] 6. [The beginner] must know that regarding Eyn Sof, King of the King of Kings, it is inappropriate for us to say of Him “blessed” or “magnified” or “praised” or the like, since He cannot be blessed by another or praised or magnified. Rather is He the Blesser, Praiser, Magnifier, and Giver of Life from the very beginning of His emanation to [its] farthest point, “from the horns of buffaloes to the eggs of lice.”13Cf. Shabbat 107b. Before the formation of the universe [Eyn Sof] had no need of emanation, as is known. He was concealed in His holy and pure simplicity. It is inappropriate [to posit] of Him any letter or vowel or image, for even Keter, which is the beginning of emanation, has no name or image in letter or vowel. How much more so [is this the case] with the King of the King of Kings, whom we cannot imagine and of whom we cannot speak or posit either judgment or mercy, passion or anger, change or boundedness, sleep or motion, or any quality whatsoever, either prior to the emanation or now after the emanation.", + "What we can indeed know is that at the commencement of all, Eyn Sof emanated the fine emanation which [consists of] the ten sefirot which are forms of thought and are from His essence and cling to Him. He and they are all [included] in a complete unity. These [ten “fine”] sefirot are souls which garb themselves in the ten sefirot which are called by name and which are as vessels for the aforementioned entities. They are [the locus of] judgment and mercy and the aforementioned activities which we must not ascribe to Eyn Sof. And [we must not even ascribe these activities] to [the sefirot] in actuality but rather [to them] as they garb themselves in [the “worlds” of] “Creation,” “Formation,” and “Making,” as we will explain further, with God’s help.14See above, pt. IV, chap. 2, nn. 2-4.", + "[Sec. 5] 7. [The beginner] must also know that before the emanation of the aforementioned qualities, these qualities were utterly hidden within Him in the greatest possible unity. It is not appropriate [to ascribe to them] any image or point at all. They were, rather, united in Him. Afterward He emanated one point from Himself. [This] one emanation is Keter, which is called ‘Ayin (“Nothingness”) on account of its great transparency and closeness to its source, such that being (yesh) cannot be posited of it. From [Keter] a second point was emanated in a second revelation. It is Ḥokhmah, and it is called “being” because it is the beginning of revelation and being. It is called “being from nothingness” (yesh me-’ayin). Because it is the beginning of being and not being itself, it required a third point for the revelation of existents. That is [the sefirah] Binah, which [constitutes] the revelation of the existents. Ḥokhmah is the beginning of existence, and Binah is the end of existence, since the beginning of the founding of existence comes from Ḥokhmah, which is called “Beginning” (re’shit).15Cf. Ps. 111:10: “The beginning of wisdom (re’shit ḥokhmah) is the fear of God.” The end of their concealment is in the supernal Jubilee,16A reference to the sefirah Binah. as is known.", + "From these three [sefirot] came forth the six “directions” of [Divine] Providence, which consist [of the sefirot] from Ḥesed and below. First of all Ḥesed [derived from] Ḥokhmah. After that Gevurah emanated from Binah. After that Tiferet emanated from Keter. The revelation of all three came about through Binah except that the essence of their roots [came from] Ḥokhmah and Keter respectively. Now within these three, Neẓaḥ, Hod, and Yesod were hidden. After the emanation and revelation of the three aforementioned [sefirot], Neẓaḥ was revealed from Ḥesed, Hod was revealed from Gevurah, and Yesod from Tiferet. Now the emanation of Malkhut indeed [took place] along [with that] of the six “directions.” [However,] it will be explained in another place with God’s help.", + "Accordingly, the order of emanation [occurred] in one of three ways, all of which are true: either one after the other, Keter, Ḥokhmah, Binah, Gedulah … to Malkhut; or else Keter, Tiferet, Yesod, and Malkhut constitute one point, which propagated itself to the end of Malkhut, while Ḥokhmah, Ḥesed, and Neẓaḥ constitute a second point, which propagated itself until Neẓaḥ and Binah, Gevurah and Hod are a third point, which propagates itself until Hod. Alternatively, Keter, Ḥokhmah, Binah. Afterwards, Ḥesed, Gevurah, Tiferet. Afterwards, Neẓaḥ. Hod, Yesod. Malkhut is the sum of all. With this, this chapter is summed up, with God’s help." + ], + [ + "[Sec. 6] 8. [The beginner] must also know that the most popular and agreed-upon way among Kabbalists to describe the sefirot is the following: Keter, Ḥokhmah, and Binah [forming] the likeness of a triangle.1Literally a segol, the triangular-shaped Hebrew vowel. In this case, the segol is an inverted one with one dot on top and two on the bottom. The upper point would refer to Keter, and the other two to Ḥokhmah and Binah respectively. Under them, Gedulah, Gevurah, and Tiferet [forming] the likeness of a triangle. Also, Neẓaḥ, Hod, and Yesod [forming] a second triangle. Malkhut is centered under them.", + "Now the reason for this [depiction] is that Keter is the reason and cause for [the existence] of Ḥokhmah and Binah together. Therefore it is depicted above them. As well, Binah has a second cause, namely Ḥokhmah. Thus Ḥokhmah precedes Binah. Binah is therefore lower than both of them. Now Ḥokhmah is the root of Ḥesed, Keter is the root of Mercy,2Within Keter, the highest of the sefirot, it was assumed that, with judgment yet undifferentiated, nothing but mercy prevailed. and Binah is the root of Judgment.3Binah was considered to be the sefirotic source of judgment and evil. This way is to be followed for them all.", + "9. [The beginner] must also know that Keter [is found] in Ḥokhmah, Ḥokhmah in Binah, Binah in Ḥesed, Ḥesed in Gevurah, Gevurah in Tiferet, Tiferet in Neẓaḥ, Neẓaḥ in Hod, Hod in Yesod, and Yesod in Malkhut. Similarly, Malkhut [is found] in Yesod, Yesod in Hod, Hod in Neẓaḥ, Neẓaḥ in Tiferet, Tiferet in Gevurah, Gevurah in Ḥesed, Ḥesed in Binah, Binah in Ḥokhmah, and Ḥokhmah in Keter. The reason is that the upper [sefirot] need the lower ones, and the lower ones need the upper ones. Thus the strength of the lower [sefirot] is in the upper ones, and the strength of the upper [sefirot] is in the lower ones. All of them need Eyn Sof, while He has need of none of them.", + "10. [The beginner] must also know that these sefirot have no [physical] location, God forbid, though we ascribe form to them in order [to render them] intelligible. However, the truth is that Eyn Sof is the locus for its [ten emanated] sefirot, and Keter is the locus of nine sefirot, and Ḥokhmah is the locus of eight [sefirot], and Binah is the locus of seven [sefirot], and so on for them all. Malkhut is the locus for the [World of] Creation; the [World of] Creation is the locus for the [world of] Formation], [and] the [World of] Formation is the locus of [the World of] Making4On these “worlds,” see Scholem, Kabbalah, pp. 118-119. until the [emanation] reaches the earth, which is enclosed in the sphere of the element of water. The element of water is inside the sphere of the element of air, and the element of air is inside the sphere of the element of fire. These four elements are inside the spheres, with each product surrounded by its cause until the finish of the degrees.5Cf. Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Yesodei ha-Torah 4:1-5.", + "[Sec. 7] 11. [The beginner] must also know that [the Kabbalists] have ascribed “channels” to the sefirot. The reason for this [is that God] has arranged a line of “illumination” from the first sefirah to its counterpart, and has arranged a line of “illumination” from the counterpart [sefirah] to the influencing [sefirah] in order to receive from it. Now the coming together of these two aspects of light is called “channels.” Indeed there are innumerable channels of various types. Among them are these: one from Keter to Ḥokhmah, and one from Keter to Binah, and one from Keter to Tiferet, totaling three; one from Ḥokhmah to Binah, one from Ḥokhmah from Ḥesed, one from Ḥokhmah to Gevurah, and one from Ḥokhmah to Tiferet, totaling four; one from Binah to Ḥesed, one from Binah to Gevurah, and one from Binah to Tiferet, totaling three; one from Ḥesed to Neẓaḥ, one from Ḥesed to Gevurah, and one from Ḥesed to Tiferet, totaling three; one from Gevurah to Hod [and] one from Gevurah to Tiferet, totalling two; one from Tiferet to Neẓaḥ, one from Tiferet to Hod, and one from Tiferet to Yesod, totaling three; one from Neẓaḥ to Hod [and] one from Neẓaḥ to Yesod, totaling two; one from Hod to Yesod, and one from Yesod to Malkhut. Malkhut receives nothing except from Yesod alone. Through it, it receives from all [the sefirot]. Without [Yesod, Malkhut] cannot receive [emanation] from any of them, and no one of the [sefirotic] qualities is able to influence the lower [worlds] without it, for it is essential for the guidance of the lower [worlds]. These are the major channels. In addition to them there can be an infinity of [sefirotic] combinations.", + "[Sec. 8] 12. [The beginner] must also know that the sefirot have the power to perform opposite actions, at times [partaking of] Judgment, and at times [partaking] of Mercy. All of the [sefirot] always agree on the [various] actions, for none of them will perform an action except through them all and with all of them in agreement through [the agency of] Malkhut.", + "To introduce the matter, each of the [sefirot] is made up of [all] ten. Moreover, they [individually] possess revealed principles. At times [these are] three: Ḥesed, Din, and Raḥamim,6Lovingkindness, judgment, and mercy. and sometimes four, including the aforementioned three and one made up of them all. This is the mystery of the element of earth, which is made up of three elements: fire, water, and air. Sometimes it is made up of five which constitute a mystery: Ḥesed, Gevurah, Tiferet, Neẓaḥ, [and] Hod. Sometimes [it is made up of] six which constitute the six “directions,”7The six lower sefirot from Gedulah to Yesod. and sometimes of seven which constitute [the sefirot] from Ḥesed to Malkhut. Sometimes [it is made up of] eight, including Binah, and sometimes of ten from Keter on down or from Ḥokhmah and below, with Da’at completing the number, as we have [previously] explained. This notion of combination does not imply mere combination among them, for never do [the sefirot] have less than ten. However, the intention is that all of them combine in three or four [combinations], and they appear in that guise in illumination and revelation.", + "13. [The beginner] must also know the idea with regard to Keter—that the ancients explained that it possesses 620 columns of light. There is no doubt that these 620 develop one from another as a result [develops] from a cause, while all of them are [contained] within the first effect. This [sefirotic] quality consists [entirely of] Mercy; Judgment does not rule there at all. Thus Ḥokhmah is also Mercy, as is Binah. However, though Binah consists of Mercy, judgments arise from it, as the Zohar explains.8Cf. Zohar I, 151a, 220b; III, 10b, 15b, 99a, 118b, 262a. [Thus] its essence is mercy, [though] from it is the awakening of Judgment, which is the mysterious working of the root of Gevurah that is in her. It [thus] contains within itself the roots of Mercy and Ḥesed, as is known.", + "14. [The beginner] must also know that the origin of Judgment9I.e., evil. It was inconceivable to assign evil an independent existence. is on high in the will of the Emanator. However, it is hidden, as all of the qualities were hidden in Keter and Eyn Sof and were united there. There none of the qualities were revealed. Thus the action of Judgment was hidden in the first three [sefirot], while it did not appear there until its place of revelation in Gevurah.", + "15. [The beginner] must also know that the connection between the sefirot and their union, despite the fact that one [represents] Judgment and another Mercy, is by virtue of [the fact that] Ḥesed includes Gevurah and the other qualities. Thus Gevurah is intertwined with Ḥesed in one of two ways. Firstly through [the essence of] Gevurah which is in Ḥesed, which means that [the quality of] Gevurah [in Ḥesed is attracted to] Gevurah. Through this [attraction] they agree upon one action. The second way is that of [the essence of] Ḥesed in Gevurah, for Ḥesed [in Gevurah] is intertwined with [the sefirah] Ḥesed, and thus they agree upon one action. Thus Tiferet is connected with both of them in the two ways mentioned from the portion of Ḥesed and Gevurah which are in Tiferet, and from the portion of Tiferet which is in Ḥesed and Gevurah.", + "16. [The beginner] must also know that though we have previously stated that there is no Judgment in the three upper [sefirot], and that even Binah is removed from Judgment, as we have explained, nonetheless the Judgment of Gevurah is suspended in Binah. If Binah adds to it and influences Judgment, it is able to function, for the branch goes after the source. [However,] if Binah does not influence the Judgment in Gevurah, it has no power to execute. Now that which the rabbis have explained is clear, that in the innermost houses [of the divine] there is a grief which is related to the heart, and in the rest of the organs which are the outer houses there is not.10Cf. Ḥagigah 5b.", + "17. [The beginner] must also know that the three first [sefirot] are thought of as one. That is, the [first three] qualities have three aspects in their unity. Firstly there is the matter of the [divine] Unity which is transmitted to each believer so that he should not divide [the Godhead] and think in terms of multiplicity in God, God forbid. Rather [the believer must assume that] the entire emanation constitutes a complete unity. That which was said concerning its separation and demarcation is from our perspective and not [that of the sefirot], God forbid. Indeed, from our perspective this demarcation, consisting of the order of emanation, is one of two types.", + "[In the first,] the emanation is emanated generally, and most of the blessing does not depart for the world from the first three [sefirot]. Rather these three [sefirot] are considered as one, and their emanation does not depart for the world. This [situation] is called “friendship.” Rather it is the union [of the sefirot] which causes emanation to come through the male-female principle, which is found between Ḥokhmah and Binah, which are the upper Father and Mother, or between Tiferet and Malkhut, the lower Father and Mother. This is the mystery of their union, imagined as the union of male and female, [but which actually signifies] something the human mind cannot comprehend.", + "This is a great matter which contains within itself [the secret] of a wondrous emanation in the existents and the souls. With respect to ourselves, this [union] may be interrupted also among the three first [sefirot] because of [our] sin. It is our responsibility to repair [the interruptions] and to continue [the emanation] and to unite [the sefirot] properly. With that this chapter is concluded." + ], + [ + "18. [The beginner] must also know that it is not proper for a student [of Kabbalah] to inquire as to the essence of the three first [sefirot], which constitute intellect, wisdom, and understanding.1In this enumeration, Keter is referred to as sekhel, i.e., “intellect.” It is furthermore improper to investigate the hidden force which created all that exists.2This is a reference to Keter and Eyn Sof. Since He, His will and wisdom and understanding are one, and they are true qualities of His essence, it is not proper to inquire [into it]. However, from Ḥesed and Gevurah and below, there is no sin in investigating them, for they are qualities which have been emanated in order to direct the lower beings. One who increases his investigation into them is called industrious and will be rewarded. Similar to this [case] is that which is written, You shall surely send forth the mother—which is Binah3Binah, linked with Ḥokhmah, is the “mother” of all the lower sefirot.— and the sons4The seven lower sefirot. you will take for yourself (Deut. 22:7), to inquire and investigate. Thus also, inquire now as to the first days (Deut. 4:32).", + "19. [The beginner] must also know that the activities of Ḥesed are manifold. Nonetheless, we will mention some which will presently be made [understandable] to the reader. (1) Ḥesed (“Mercy”) is, as its name implies, to help and succor man. It also [serves] to nullify the power of the Outside Ones5The forces of the kelipah. who accuse and vex man. Among the activities of this quality are also all the matters having to do with whiteness, like the stones whose color is white and whose virtues [derive from] Ḥesed. Among its actions is love. Despite the fact that the arousal of love is from the Left side,6I.e., that of Gevurah. its major thrust and goal are contained in the Right side,7I.e., that of Gedulah or Ḥesed. as is written, I have loved you with an eternal love, therefore I have drawn you with mercy (ḥesed) (Jer. 31:2). Among its actions, it draws a man to wisdom through the power of Ḥokhmah, which is above it on the right side. Among its actions it can include Gevurah within itself to execute Judgment, in which there is a small [admixture of] Mercy, as [in the case of] the drowning of the Egyptians in the Sea. This quality [of Ḥesed] possesses seventy-two bridges. This is hinted at in the seventy-two names contained in the verses he journeyed … he came … he pitched… (Exod. 14:19-21).8Ḥesed equals 72 in gematria.", + "20. [The beginner] must also know that among the actions of Gevurah are stern Judgment, exactly as its name [implies]. It is a lash to punish men. From it stem all the Outside forces which denounce and oppose [man]. Among its actions are all the matters which partake of the mystery of redness, the heat of fire, and the power of the stones that have a red color. Their virtue is to impose fear on the creatures. Also from this quality love is aroused, as we have explained. Wealth also derives from this quality with the aid of Binah, which is above it. Sustenance is also derived from this quality, and the witness [to this] is the table in the north.9Cf. Mishnah, Zevaḥim 5:1, in which the most holy things were slaughtered on the north side of the altar. Also, all hearing of prayer and cries is [effected] through this quality, though admittedly this occurs with the help of Binah.", + "21. [The beginner] must also know that among the actions of Tiferet are glory and majesty, as its name testifies. The reason is that majesty and beauty are a combination of white and red, as [the verse] states, My beloved is white and red (Song of Songs 5:10). Thus all the matters which are composed of red and white, fire and water, dryness and wetness, Judgment and Mercy, [combine] in the mystery of this quality. Thus the greenish color of an egg yolk [exists] among the precious stones. All of these are influenced by [Tiferet], and their virtue is in its power. Also dependent upon it are the Torah and its study. Also the [begetting of] sons depends upon the supernal qualities [sefirot], and its true locus is in this quality. Also the manna used to descend to Israel from the midst of this quality. Upon [Tiferet] also depends the matter of the begetting of souls, which is the recondite meaning of the union of this quality with that of Malkhut. This [union] is something which is to be found in these [two] qualities and in Ḥokhmah and Binah, [but] which is not to be found in all the other qualities.", + "22. In the matter of the aforementioned union, the reader must know that, aside from Ḥokhmah and Binah, which are called “Husband” and “Wife,” “Father” and “Mother,” and [whose union] is similar to physical union and mating, there is not to be found [union] between male and female except through the intermediation of the covenant of pudenda.10The generative power of human beings is thought of as an earthly counterpart to the acts of sefirotic generation described. Thus on high these two qualities [Ḥokhmah and Binah] unite in the mystery of the primordial Da’at,11Thus Da’at is an intermediary factor between Ḥokhmah and Binah. which is in the middle between “Father” and “Mother.” Its existence is in the path which the bird of prey does not know (Job 28:7). The result of this union is the existence and renewal of the sefirot, which are continually renewed through their root, which is sunk in the depths of Binah and Ḥokhmah and also continues in the mystery of the soul, which is from Binah. This will be explained in the Tikkunim, with God’s help.12I have been unable to identify the source in Tikkunei Zohar. Likewise the crown with which the Mother crowned the children on the day of their wedding comes [from this], as it is written, Go out and see, O daughters of Zion (Song of Songs 3:11). However, all union requires an arousal from below, and the arousal of Binah [stems] from Malkhut, as Rabbi Simeon bar Yoḥai, peace upon him, explained.", + "23. The manner of this union may be found in [the relationship of] Tiferet and Malkhut, which are male and female, bridegroom and bride, lower father and mother, son and daughter to the Upper [sefirot], king and queen, king and matrona, Holy One, blessed be He, and His Shekhinah, king in his palace. All this metaphorizes the aforementioned matter. Nonetheless, their union requires an arousal from the souls of the righteous in the lower world.", + "Now a prior aspect of this union includes the aspect of embrace which occurs at the hand of Ḥesed and Gevurah. This mystery is hinted at in the verse, his left hand is under my head (Song of Songs 2:6, 8:3)—this indicates that the emanation of Ḥesed is influenced by Tiferet and unites with it. Afterwards Tiferet continues [the emanation] to Gevurah and unites with it. Thus the Bridegroom is united on his two arms. After that he receives the Bride with his left hand, and Gevurah extends into Malkhut and influences it. After that, the emanation of Ḥesed, the right arm, continues to her, and thus the left hand is below and the right hand embraces above. This is the mystery of his left hand.", + "Also accompanying this [union] is the aspect of the kiss. There is no doubt that the kiss is the clinging of spirit to spirit. It is the mystery of the union of the inner essence of the [sefirotic] qualities illuminating one another. This is the mystery of the mouth. It is the essence of Malkhut in Tiferet and similarly [Tiferet] in Malkhut. This matter is lengthy and it is explained in the ‘Idra.13Zohar III, 127b-145a. Cf. especially 140b, where there is a discussion of the mouth.", + "The subject of the benefits deriving from this union are very great. From it derive male souls from the Male side and female souls from the Female side. Moreover, accompanying this union are [the sefirot] Neẓaḥ and Hod, these two testicles of the male [appearing] together with Yesod, which is the mystery of the covenant and union.", + "24. Behold, I have explained two unions of these four qualities. Now these unions may be explained by two [divine] Names twice. Thus Father = YHWH, Mother = Ehyeh. Their union together will result in this [divine] Name: YAHHVIHH. This is the mystery of the union of Ḥokhmah and Binah, He to the right and She to the left. They possess three places for the union in the mystery of their light, which spreads through the sefirot from top to bottom. They are in Keter together with the mystery of Da’at, and also below in Tiferet and farther below in Yesod.", + "In this manner [also is affected the union of Tiferet and] Malkhut. They are Son = YHWH and Daughter - Adonai. Their union together results in this [divine] Name: YAHDVNHI. They possess three places for [their] union in the mystery of their light, which spreads through the sefirot from below to above. These are in Yesod, in Tiferet, and in Da’at. In Malkhut these four names are united like this: YAY, AHHHH, HDVYNH, HHY. This indicates the union of three lights: right, left, and center whether ascending or descending.", + "25. The actions of Neẓaḥ, Hod, and Yesod are close to the actions of Tiferet, Gedulah, and Gevurah, since they derive sustenance from them: Neẓaḥ from Ḥesed, Yesod from Tiferet, and Hod from Gevurah. However, together with their deriving sustenance they also receive emanation from Tiferet to both of them as well as the emanation of Ḥesed and Gevurah with Yesod. Because of this it is sometimes considered “right” and sometimes “left.” Also, these three participate in the aforementioned union, so much so that they are called the two male testicles and the mother. Thus their actions are [concerted] together to ripen the seed of the male and the female. They are called heavens (shekhakim), for they grind [shekhakin] manna for the Righteous and for Righteousness.14Cf. Ḥagigah 12b. They possess one [divine] name which is indivisible. It is the name Ẓeva’ot.", + "26. All the sefirot may be distinguished in two ways. Firstly they can be divided into triads. First of all, Keter, Ḥokhmah, and Binah. Secondly, Ḥesed, Gevurah, and Tiferet. Thirdly, Neẓaḥ, Hod, and Yesod, with Malkhut the sum of all. The second manner of distinguishing [the sefirot involves] the three [sefirot] of the right side, which are Ḥokhmah, Ḥesed, and Neẓaḥ. The three [sefirot] of the left side are Binah, Gevurah, and Hod. The three central [sefirot] are Keter, Tiferet, and Yesod. Malkhut is the sum of all. It is also well to say that Keter above is like Malkhut [below], and Da’at [thus would hold a] central [position] in place of Keter. This will be explained in the Book Pardes [Rimmonim]." + ], + [ + "[Sec. 91 27. [The beginner] must also know that there is a balancing force between the two extremes, that is, between Love and Judgment. The balancing force is Mercy.1Mercy represents love which is balanced by judgment. Now there are extremes in three places, each of which has a balancing force. The first [pair of] opposites is between Neẓaḥ and Hod, and the balancing force is Yesod. The second opposition is between Ḥesed and Gevurah, and the balancing force is Tiferet. The third opposition is between Ḥokhmah and Binah, and the balancing force is Tiferet in the mystery of Da’at.2Da’at often forms a triad with Ḥokhmah and Binah. This does not mean that Ḥokhmah and Binah actually constitute [the qualities of] Love and Judgment. However, [the matter] partakes of the mystery of the Judgments which awaken from Binah.3Of the uppermost sefirot, Binah is the origin of judgment. Therefore Da’at, which stems from Keter, is the balancing force. The matter of this balance involves being midway between the two extremes and being an intermediary of peace between them.", + "[Sec. 10] 28. [The beginner] must also know that colors are ascribed to the [sefirotic] qualities according to their actions. Thus whiteness is ascribed to Mercy, and redness to Judgment, and the like, as is well known. Regarding Keter there are those who say that it has no color at all, while others say that whiteness in the extreme would be appropriate for it. Still others attribute the color black to it. These three colors symbolize its three characteristics. First there is the characteristic of Emanator, in which He is black. Secondly, in terms of Himself, since He is not revealed to the emanated, no color could define Him. Thirdly, in terms of His influence of Mercy on the rest of the sefirot, He [partakes of] the mystery of whiteness.", + "Moreover, there are three shades of the color of darkness. The first is absolute darkness with no [admixture of] light. This is found many times in the Zohar. Secondly, [darkness] comes to indicate the removal of light and is not to be perceived like the [former] darkness, as [Scripture] states: He made darkness His hiding place (Ps. 18:12). Thus they have [merely] not yet seen the clear light of the heavens. Thirdly, [it] teaches concerning the aspect of the Female which is black, [and] pale. These three aspects exist in Keter. The first is the disappearance of its light. The second is the absence of its light in relation to its Emanator. The third contains an aspect of femininity, as will be explained.", + "29. [The beginner] must also know that the color of Ḥokhmah is the chief of all the colors, just as [Ḥokhmah] is the beginning of all action. The development of the colors [commences] from Ḥokhmah, and thus its color is blue, which is the beginning of the development of color from blackness. Black develops into dark blue. Some have interpreted that its color is that of the sapphire, which is the beginning of all colors and is near to the color blue. The color of Binah is green like the grass. The reason [for this] is that this color contains the colors of red and white, which are perceived together, that is, Gedulah, Gevurah, and Tiferet. It also contains the color blue, which is from Ḥokhmah. Thus we have a coming together of all these qualities in Binah.", + "30. The color of Ḥesed is white. Not the whitest white like Keter, but rather a white which is nearly blue. It is the color of silver. Gevurah possesses three colors. The first color is black, which derives from its aspect of Gehinnom,4I.e., hell. which blackens the faces of the creatures. Second is the color red, which [signifies] good Judgment which pleases God and man in order to arouse the [sefirotic] union. Third is the color blue, which is related to the Judgment which proceeds by way of holiness to Malkhut. There is yet a fourth color, the color of gold, which is common to Binah and Gevurah in the mystery of the joysome wine which proceeds to Gevurah from Binah.", + "The color of Tiferet [was described] above. They ascribed to it [the color] sapphire in the extension of Da’at. In its revealed aspect of determination, it includes white and red—that is, the green of an egg yolk, in truth. Now Tiferet includes the color[s] of Ḥesed and Gevurah in one of two [manners]. It is either above them in the mystery of Da’at, which includes them in their roots or in its lower aspect, that is, the mixture of red and white. It also possesses the color purple, which includes five colors. They are the mystery [of the angels] Uriel, Refael, Gavriel, Mikhael, and Nuriel.5The Hebrew word for “purple,” argaman, refers in an acrostic to the five angels mentioned (note that Uriel begins with an alef).", + "31. Neẓaḥ [possesses the color] red shading to white, for it is mostly mercy because of its orientation to the side of Ḥesed. Hod is white shading to red because it is mostly Judgment due to its orientation to the side of Gevurah. Yesod has as its color a mixture of white shading to red and red shading to white. There are those who interpreted that its color was sapphire-like, since it receives all the colors of the sefirot. For this reason, there are those who interpreted that [its] color contained all the colors.", + "Malkhut contains all the colors. Sometimes it possesses the color black, sometimes the color blue. Black [stems] from the side of the “outside” ones. Blue [serves Malkhut] to protect her from them. Its color, as well, is that of fine linen and purple (Prv. 31:22). These are the colors of its aspects. However, its essential color [stems from] the light of Tiferet. It possesses the color of white light, like that of the moon, which reflects the sun’s [light]. It also possesses the color green, which is an aspect between white from the side of Tiferet and blue from the side of Gevurah. This refers to the rising of the dawn, [when] she is situated between Gevurah and Tiferet.", + "32. [The beginner] must also know that the essence of these colors is [related] to the [sefirotic] qualities in Malkhut, just as the essence of their actions is in her. Thus the name YHWH has no color at all, and the essence of the colors is in the name Adonai. Indeed, the light from above, which exhibits an obscure color which is Malkhut below, is the mystery of the light of YHWH and the obscurity in which the colors—Adonai—are contained.", + "[Sec. 11] 33. [The beginner] must also know that above, in Keter, may be found the existence of all the sefirot. These [existences] are called by Kabbalists the ten brightnesses. They are included in three, just as the sefirot are encompassed in Ḥesed, Judgment, and Mercy. They hide their branches in their roots, which are Neẓaḥ in Ḥesed and Ḥesed in Ḥokhmah. Thus [too], Hod [disappears] in Gevurah, and Gevurah in Binah. Thus [too], Malkhut and Yesod [merge] with Tiferet, and all of them [merge] into Keter. They constitute the mystery of Keter, Ḥokhmah, Binah in Keter. They are designated primordial light, the burnished light, the clear light. On the order of the recurrent light, [they are] Knowledge, Understanding, and Intelligence. Those who mention them, primordial [light], clear [light], or burnished [light], refer to Keter, Ḥokhmah, and Binah. The comprehension of these sefirot with these brightnesses is very difficult and sublime. These [sefirot] constitute the root of the roots of the sefirot which are Keter, Ḥokhmah, and Binah. These three [sefirot] are also to be found in Malkhut, since she is the pattern of the higher [sefirot].", + "[Sec. 12] 34. Ḥokhmah also possesses aspects [of itself] which are called “pathways.” There are thirty-two of them.6Cf. Sefer Yeẓirah 1:1. Their existence consists of the ten sefirot together and the twelve borders of diagonals and the seven qualities for special providence which they possess and the three first [sefirot], which are higher for a greater [form of] providence than the previous one. These “pathways” have names given [them] which are known and explained. They correspond to the thirty-two [mentions of the name] Elohim in the section Bereshit. The seal of Genesis is at their hand.", + "[Sec. 13] 35. Binah also possesses aspects which are called “gates.”7Cf. Rosh ha-Shanah 21b. There are fifty of them, corresponding to the fifty times that the exodus from Egypt is mentioned in the Torah. Their [number is explained by] the seven sefirot multiplied seven times, equaling forty-nine, while Binah herself completes the total of fifty. Thus [also] five sefirot which include the ten equal fifty. This matter is expanded upon in the book Pardes [Rimmonim]. Since Binah is the root of the [sefirotic] qualities, the seven qualities in their generality were sought in her.", + "[Sec. 14] 36. [The beginner] must also know that the actions of [the sefirotic world] of holiness and spirituality are not like the deeds of lowly and inadequate human beings. For when a human being acts and performs any action, then the thing which is acted upon acquires the form required, and necessarily loses its former form and nature, and transforms from one existence to another, while the former existence of that thing will no longer be remembered.", + "This is not the case with the sefirot. [Despite] all the things which develop out of them, their previous existence will not cease. Rather they will develop from one existence to another. For example, when the sefirot were submerged within Keter, all of them were present there. Even after their emanation, their existence remains there, for [Keter] does not cease to exist and will not change. This is also [the rule] concerning their emanation from Ḥokhmah and for all their subjects. Thus the [sefirotic] qualities themselves also have their existence in this manner. They exchange and multiply infinitely. The reader may find this difficult. We have expanded its explanation in the book Pardes [Rimmonim].", + "Similarly the Qualities possess existence [in terms of] ten and seven and five and six and four and three. All [this] is a mystery of the changing light according to its meaning, [such] that their existence is not changed whether they constitute six together or five or whatever. Nonetheless, each [sefirotic] quality [possesses] an aspect in which it is inclusive of six [sefirot], which is not exactly the aspect of its being inclusive of seven or of ten. For each constitutes a different existence. Thus one existence may come to it from the side of Ḥokhmah, and a second existence may come to her from the side of Binah. With this the chapter is completed." + ], + [ + "[Sec. 15] 37. Just as the light of the sefirot spreads out and emanates directly from above to below like [natural] light, [from] Keter [to] Ḥokhmah, Binah, Gedulah, Gevurah, Tiferet, Neẓaḥ, Hod, Yesod, [and] Malkhut, so the light, after it descends to its [proper] place, returns and spreads from below to above: Keter in Malkhut, and Ḥokhmah in Yesod, and Binah in Hod, and Ḥesed in Neẓaḥ, and Gevurah in Tiferet, and Tiferet in Gevurah, and Neẓaḥ in Ḥesed, and Hod in Binah, and Yesod in Ḥokhmah, and Malkhut in Keter. This is the mystery of the light which returns from below to above. It is the secret of the reversed light which strikes the mirror and returns to its source. This matter may also be seen with [the sefirot between] Ḥokhmah and Malkhut in the mystery of the special providence [exercised] over [these] nine [sefirotic] qualities in the elevation of Keter. [It also may be seen in the sefirot] from Ḥesed to Yesod in the conduct of the six “directions”1The six “directions” (North, South, East, West, Up, and Down) refer to the six sefirot between Gedulah and Yesod. Cf. Sefer Yeẓirah 1:5. by themselves and mixed together. Between each [sefirotic] quality there is a connection which goes [both] up and down. Within the quality itself there is a part [going] from bottom to top, and [another] part [going] from top to bottom.", + "[Sec. 16] 38. [The beginner] must also know that [all] existents which stem from Him until the lowest point are divided into four divisions.2For a convenient schematization of these four divisions, see Aryeh Kaplan, Sefer Yezirah: The Book of Creation (York Beach, Maine: Samuel Weiser, 1990), p. 42, table 7.", + "The first division is that of “Emanation.” It consists of the ten emanated sefirot among which the light of Eyn Sof spreads. The second division is the realm of the Throne of Glory, which is called “Creation.” The light of the sefirot [of Emanation] spreads in it. The [sefirot of this division] are called the sefirot of Creation, not [those of] the “throne.” However, the light is that of the ten sefirot, while the light of Eyn Sof is garbed in them through the emanated light. The third division is the realm of the ten classes of angels who constitute the “Palaces.”3The reference is to the “Palaces” (Heikhalot) of the angelic realm. On the early Jewish “Palace” literature, see Gershom Scholem, Jewish Gnosticism, Merkabah Mysticism and the Talmudic Tradition (New York: Jewish Theological Seminary, 1965). The light of the ten sefirot spreads also among them through the light of the ten sefirot of Creation. This [division] is called “Formation,” and the sefirot which spread among them are called the ten sefirot of Formation. The light of Eyn Sof is garbed [within them] in the emanated [sefirotic] light. The fourth division is the realm of the firmaments and all the lowly material world. (This division] is called “Making.” It consists of ten firmaments. The light of the sefirot spreads among them, and they are called the ten sefirot of Making, which consists of the spreading of holiness in the midst of the material matter in which the “outside” ones rule.", + "[Thus] these [four divisions] are called Emanation, Creation, Formation, and Making. Their acronym is ABYA. Thus Emanation is above Creation, and Creation is above Formation, and Formation is above Making. These four divisions may be found in Emanation, and in Creation, and in Formation, and in Making, since the degrees descend from cause to caused.", + "[Sec. 17] 39. [The beginner] must also know that the [sefirah] Neẓaḥ, during the six days of creation, derived sustenance from the side of Gevurah,4In the “normative” sefirotic order, Neẓaḥ is found on the “side” of Gedulah (Ḥesed), while Hod is on the side of Gevurah. and Hod from [the side of] Ḥesed, in the mystery of the mingling of the Qualities. Since because of [Adam’s] sin the [sefirotic] connections have been confused,5This is an expression of the idea that sin on the earthly plane causes “disruption” in the order of the sefirot on high. none of the men of valor were able to repair this defect until the righteous one, Jacob our father, [took] Judgment upon himself, saying, If Esau comes below and his [angelic] “minister” above6Cf. Rashi on Gen. 32:25. to arouse Judgment on the one camp (Gen. 32:9), [namely,] the female Hod. ([She is called] the captain of the hosts, [since] camp and hosts are the same. Thus the fact that Hod’s strength was weak like a woman[’s] is not difficult [to comprehend].) Now [we understand] and strikes it [in the sense that “Esau”] weakened the strength of the [sefirotic] stature in general. This is hinted at by [the additional letter] vav in the name [of Jacob in the verse] truth unto Jacob (Mic. 7:20). Thus he destroyed his mercy. And the remaining camp, which is Neẓaḥ, strengthens itself as a remnant to grasp on to the quality of Ḥesed. Thus it was that the minister of Esau touched the thigh of Jacob and immediately the order of nourishment was changed and Hod returned, influenced from the side of Gevurah7The “touching” apparently restored the sefirotic state of “confusion.” Cf. n. 4 above. in the mystery of My comeliness was turned in me into corruption (Dan. 10:8). Neẓaḥ was [thus] weakened until King David, peace upon him, came and repaired it with his melodies8The psalms. so that it might derive nourishment from the side of Ḥesed. This is the mystery of [the verse] in Your right hand is bliss forevermore (neẓaḥ) (Ps. 16:11).", + "After this introduction, how much sweeter than honey is [the passage] found in some midrashim that Michael, the angel of Mercy, was the one to touch the thigh of Jacob,9Cf. Bereshit Rabbah 78:1. In the Zohar, Michael symbolizes the sefirah Gedulah/Ḥesed (I, 98b-99a). for [both] this and that come after Ḥesed agreed to push away the quality of Hod from beside it so that its [characteristic of] Judgment would not commingle. Then, when Ḥesed was grasped very well and it was tied up on the right [side],10I.e., its “proper” side. Hod also was tied to the left [side] in order to reprove with equity the kings of Judah and all the people of the land so as to put an end to sin and to stop transgression. At that time, which was one of [divine] will, King David, peace upon him, merited that His will be done to arrange the [sefirotic] qualities as in olden days in the mystery of Your priests will garb themselves with righteousness, and Your pious ones will rejoice (Ps. 132:9), which is explained in the Zohar.11Zohar I, 148a. Thus it is destined to renew itself permanently in the days of the Messiah.", + "[Sec. 18] 40. [The beginner] must also know that the emanation of Malkhut and Tiferet in union stems from the height of the degrees beginning from Ḥokhmah. This is the mystery of the dual face12I.e. a hermaphrodite. Cf. Eruvin 18a, Bereshit Rabbah 8:1. in which they were created. However, within Ḥokhmah they constitute the vav prior to the daled in the order of the completion of the [spelling of] yod in the [divine] Name.13The word yod is spelled out with three letters: yod, vav, and daled. They emanate and come in to Binah as daled before vav. In Binah, through Ḥesed, Malkhut is separated from Tiferet and Malkhut remains in Ḥokhmah-within-Binah. Tiferet emanates, and afterwards And the Lord built (banah), Binah, the rib, Malkhut, which he took from the man, Ḥokhmah, and brought it to the man, Tiferet (Gen. 2:22). And there was still not [a help meet for him] (Gen. 2:20)—this is the mystery of diminution.14The reference is to the diminution of the moon. Cf. Bereshit Rabbah 6:3. The moon is a symbol of the sefirah Malkhut. However, Malkhut was below Tiferet, with both of them deriving sustenance from [the side of] Judgment from Gevurah and Binah. Similarly, Ḥesed [derived its sustenance] from Gedulah and Binah. Tiferet forced Malkhut to the side of Mercy, for he is “below” relative to Mercy. Then [Malkhut] criticized and said, “It is impossible,” since her intention was that Malkhut should work [in the sphere of] Judgment and Tiferet in Mercy, and that Tiferet would not force Malkhut to the side of Mercy. Then we say to her, “Go and diminish yourself.” Thus they subtracted from its light, and whereas previously she had been at the seventh rung, she descended to the tenth [rung] because of the diminution of her merit.", + "[Sec. 19] 41. [The beginner] must also know that while the [divine] names which may not be erased15Cf. Sifrei on Deuteronomy, piska 61, on Deut. 12:4. Cf. also Shevuot 35a. are numerous, and while there are ten names [corresponding to] the ten sefirot, there exists one general name for all the sefirot. It is the four-letter name YDVD. The meaning is that Y = Ḥokhmah, H = Binah, V includes six sefirot,16The numerical value of vav is six. The six sefirot are those from Gedulah to Hod. and the final H = Malkhut. Eyn Sof disappears into Keter, and its light spreads in these four letters from yod to heh, and from heh to vav, and from vav to the final heh. However, this name will become full with ten letters to hint at this. These [letters are] yod, heh, vav, heh.17The letters are spelled out in full, thus equaling ten. Cf. n. 13 above. The punctuation of the Name also indicates the ten sefirot in this manner: YODEVADE. The ḥolem18Hebrew vowel with the o sound. [indicates] Keter, the kamaẓ19Hebrew vowel with the a sound. [indicates] Tiferet, the first [segol]20Hebrew vowel with the e sound. [indicates] Ḥokhmah, Binah, Ḥesed, and the last [segol] indicates Neẓaḥ, Hod, Yesod. The dot in the kamaḥ [hints] at Gevurah, and the letters themselves are Malkhut. [Thus the Name is] expanded to hint at the mystery of Ten. [This is] also [true concerning] the yods in this manner: YOD HY VYV HY. This name is [contained] in Ḥokhmah-within-Keter. The expanded name with ‘alefs is within the actual Ḥokhmah. However, since each of the sefirot contains the ten [sefirot], the four[-lettered] Name is found in each of them. Thus YAHAVAHA, [voweled] entirely with kamaẓ is in Keter, YADAVADA, [voweled] entirely with pataḥ,21Hebrew vowel with the a sound. is in Ḥokhmah, YEDEVEDE, [voweled] entirely with ẓere,22Hebrew vowel with the e sound. is in Binah, YEDEVEDE, [voweled] entirely with segol, is in Ḥesed. YIDIVIDI, [voweled] entirely with shva,23Hebrew vowel signifying either a short e or else no sound. is in Gevurah, YODOVODO, [voweled] entirely with ḥolem,24I.e., o. is in Tiferet YIDIVIDI, [voweled] entirely with ḥirik,25Hebrew vowel with the e sound. is in Neẓaḥ, YUDUVUDU, [voweled] entirely with shuruk,26Hebrew vowel with the u sound. is in Hod, YUDUD, [voweled] entirely in shuruk, is in Yesod. Malkhut [goes] with the Name of the plain [unvoweled] letters since she is made up of all of the [sefirot] and acts according to the influence of each and every sefirah upon it. Therefore she is voweled according to her [source of] sustenance.", + "[Sec. 20] 42. There exist “palaces” and “garments” for these Names. They are the ten [divine] Names which are not to be erased. The Name for Keter is Ehyeh.27Cf. Exod. 3:14. This [Name] indicates the sublimity of Keter, which is to be revealed in the future but which has not [yet] been revealed at all.28Cf. Zohar III, 152a, in which the righteous, in time to come, will be destined to look upon the “soul of the soul” of the Torah, which is identified with Keter. Therefore this Name is pronounced according to its letters, since its pronunciation teaches its sublimity. This Name appertains to Keter from the aspect of Binah [inherent] within it. From the aspect of Ḥokhmah [inherent] within it, its name is the four[-letter] Name. It itself has neither name nor vowel.", + "Ḥokhmah’s [Name] is Yah. This Name indicates the cooperation of Ḥokhmah and Binah together. The name of Binah is YIHEVID, which indicates the influence of Judgment and Mercy from Binah and also indicates [the fact that] Tiferet, which is called YDVD, emanated from her. Malkhut is called Elokim. The Name for Ḥesed is El. This Name indicates the spreading of Ḥesed from Ḥokhmah and also indicates in the form of the ‘alef the completion of the three branches in Ḥesed, which are Ḥesed and Gevurah in the two yods, and Tiferet [in the] vav.29Alef (N) is thus seen as a combination of two yods and a vav. The measure of both of them is in the center. It also indicates that it encompasses the unity and causes it, for the vav [indicates] Tiferet and Malkhut and Yesod, [which] are included in the lower yod. The three first [sefirot] shine there in the upper yod. Lamed indicates Binah, which influences directly over all.", + "The [divine] Name for Gevurah is ‘Elohim. This name indicates Binah, which is called “Who,” [along] with the three Patriarchs,30The three sefirot, Gedulah, Gevurah, and Tiferet, are identified with the three patriarchs, Abraham, Isaac, and Jacob. Cf. Isa. 40:26: “See who has created these.” The implication is that Binah begot the three sefirotic “patriarchs.” who are called “Those” (eleh). This Name may be found in Gevurah and in Binah and in Malkhut. It is all a hint at “those” three, [which are] places of Judgment.", + "The [divine] Name of Tiferet is YIDAVD, which is indicated [by the verse] Only the Lord had a delight (ḥashak) in your fathers (Deut. 10:15). Ḥashak [is an acronym for the vowels] ḥolem, shva, kamaẓ The four letters indicate the two crowns which succeed Father and Mother, i.e., Yod - Ḥokhmah, heh = Binah. Both of them are included in vav, which influences Malkhut.", + "The [divine] Name for Neẓaḥ and Hod is Ẓeva’ot, which teaches that they continue the strength of the Male through Yesod to the Female [Malkhut]. [The divine Name] for Yesod is Shaddai, which indicates its supplying of overflow to the Female. Also, the emanation continues up to Yesod. Here [God] said, “Enough [of emanation]!” to His world,31Cf. the etymology of Shaddai in Ḥagigah 12a: “I [God] am the one who said to the world, ‘Enough!’” for Malkhut is above it, as we have explained. There are those who have ascribed to it the name “Living God.” This is explained in the Book Pardes [Rimmonim].", + "In Malkhut the [divine] Name Adonai indicates many matters which are explained [in Pardes Rimmonim]. These four letters are a “garment” for the four letters of the four-letter Name [which when combined looks] like this: YAHDVNHY. With this the chapter is completed." + ], + [ + "[Sec. 21] 43. [The beginner] must also know that there are holy Names inferior to these. They are similar to appellations for them. [Thus] they have ascribed to Keter the Name Araryta, and to Ḥokhmah the twenty-two [Hebrew] letters with [the suffix] yah, like this: ayah, byah, etc. This [Name] designates the three first [sefirot] together: Khuzu Behokhsaz Khuzu. To Ḥesed belongs the seventy-two letter Name which comes out of the verses He traveled … he came… he pitched (Exod. 19:2). It contains 216 letters like the numerical [equivalent] of aryeh in Ḥesed. Gevurah has the forty-two letter Name which comes out of [the verses] from In the beginning (Gen. 1:1) to the bet in bohu (“void”), [equaling] forty-two letters. They constitute seven Names corresponding to the seven sefirot.", + "Tiferet possesses the Name of twenty-two [letters] which comes out from May the Lord bless you (Num. 6:24). Neẓaḥ has another Name of twenty-two [letters]. Hod has a Name which stems from the verse You will fear the Lord your God (Deut. 6:13, 10:20). Yesod possesses twelve permutations of the four[-letter] Name. Malkhut has the Name Metatron.1On the angel Metatron, see Scholem, Kabbalah, pp. 377-381. I have explained the meaning of these Names at length in the book Pardes [Rimmonim].", + "The sefirot also possess appellations which serve as a garment [concealing] the Names which are not to be erased. They are appellations of the actions of the sefirot and their relations. It is not, as many have thought, [that they are named] by agreement of the sages or by chance. [The Names] are, rather, ascribed to the sefirot according to their characteristics. Many appellations have been attached to one quality for the reason that sometimes it derives its sustenance from above from the side of Judgment, at which time one Name [is appropriate], and at other times it will derive sustenance from [the side of] Mercy and has another name. An example of this is that Ḥokhmah has one Name in its own right and a second Name due to its influence over Ḥesed and a third Name due to its receiving [emanation] from Keter. The Names differ according to its receipt from the aspect of Keter and differ further according to its influence over Ḥesed. Thus in this way [its Name changes] with the change of aspects.", + "[Sec. 22] 44. [The beginner] must also know that the righteous have the power to constitute a chariot for the Qualities in the mystery of the continuity of their souls and actions in this world and their orientation to one of the [divine] aspects and one of the qualities. Thus Abraham [was termed] a man of Ḥesed, Isaac a man of Gevurah, and Jacob the master of Tiferet; Moses was the master of Neẓaḥ, and Aaron the master of Hod. [There are] more [correspondences] in a different manner: Aaron [could be considered] a man of Ḥesed; Moses the man of Da’at, which is subumed within Tiferet2On the position of Da’at within the sefirotic system, see Scholem, Kabbalah, pp. 107 ff.; Joseph [was] master of Yesod, and thus [also] Palti ben Laish and Boaz and Solomon. Solomon relates to the mystery of Da’at in its general existence in Yesod. There are many similar [correspondences] in which David is the master of Malkhut and thus most of the righteous kings. We have dealt with this matter at length in the book Pardes [Rimmonim], with God’s help.", + "However, these special men who are called by name, who are the foundations of every generation in the generality of the stature of emanation, are: Adam, Noah, Shem, Ḥokhmah, Binah, Da’at; Abraham, Isaac, Jacob, Ḥesed, Paḥad,3Cf. Gen. 31:42. Tiferet; Moses, Aaron, Pinḥas, and David, Neẓaḥ, Hod, Yesod, Malkhut. All of them [partake] of the roots of the souls which pertain to the complete Adam in the wings of the Shekhinah, mother of all living [cf. Gen. 3:20]. From this [source stem] kings, righteous men, seers, prophets, men of truth, heroes, pious men, understanding men, wise men, the heads of the thousands of Israel.", + "45. [The beginner] must also know that in Tiferet there are twelve diagonal borders. These are the upper southern border, the lower southern border, the southeastern border, the southwestern border, totaling four. Also the upper northern border, the lower northern border, the northwestern border, the northeastern border, totaling four. Also the upper eastern border, the lower eastern border, the upper western border, and the lower western border, totaling four. They constitute twelve, corresponding to the twelve upper lights. They possess twelve existences. To them the twelve tribes of Israel constitute a chariot. The explanation of this at length [may be found] in the book Pardes [Rimmonim], with God’s help." + ] + ] + }, + "PART VII": { + "Subject": [ + "A Brief Explanation of Some [Divine] Appellations", + "These are [Names] that a wise man will hear and increase knowledge (Prov. 1:5). Brevity in this [subject] will not satisfy the yearning soul. [It constitutes] but a modest beginning to teach the ways of our sanctified language, which in its entirety hints at upper [forces].1Cf. Naḥmanides, who stated, in the introduction to his commentary on the Torah, that the Torah in its entirety is a divine Name. We have expatiated [on this] in the book Pardes [Rimmonim].2Pardes Rimmonim, sec. 23." + ], + "Letter Alef": [ + "Av (“Father”) relates to Keter and also to Ḥokhmah.", + "Av ha-Emunah (“Father of Faith”) relates to Keter and Ḥokhmah from the side of Malkhut and Binah.", + "Av ha-Raḥaman (“Father of Mercy”) [relates to] Tiferet from the side of Keter.", + "Abir (“Mighty One”). Tiferet in a filial [relationship] with Malkhut. It has many aspects.", + "Avanim Mefulamot (“Viscous Stones”). In Ḥesed and sometimes in the corresponding kelipah.", + "Avne Tohu (“Stones of the Void”). In Ḥesed on the aforementioned [kelipah] side.", + "Avus (“Crib”). The place for deriving life from Malkhut.", + "Avak (“Dust”). Appellation of the kelipah.", + "Avak Rokhel (“Powder of the Merchant”). In Binah and in Yesod.", + "Ever (“Member, Male Organ”). Yesod.", + "Abraham, Ḥesed. ", + "Agudah (“Bunch”). All the emanation by implication.", + "Egoz (“Nut”). Malkhut with the kelipot and Yesod.", + "Agan (“Basin”). Malkhut when she is full.", + "Ed (“Vapor”). Malkhut", + "Adon (“Master”). Malkhut and Yesod.", + "Adir. (“Majestic”). Binah and Gevurah.", + "Aderet (“Mantle”). Malkhut from the side of Gevurah.", + "Adam (“Man”), Ḥokhmah and Tiferet and all the emanation.", + "Adamah (“Earth”). Malkhut from the side of Judgment.", + "Admoni (“Ruddy”). Hod.", + "Adonai (“Lord”). Malkhut.", + "Adrikhal (“Architect”). Malkhut.", + "Ahavah (“Love”). It begins from Gevurah and ends in Ḥesed. It is Malkhut.", + "Ahah (“Alas”). The alef [is] Keter and the two hehs [are] Binah and Malkhut.", + "Ohel Moed (“Tent of Meeting”). Malkhut as dwelling place of Tiferet.", + "Oy (“Woe”). Tiferet retreats to Keter for ill.", + "Avir (“Air”). Tiferet and Keter; the union of Ḥokhmah and Binah.", + "Okhel (“Food”). The Righteous [Yesod].", + "Omen (“Tutor”). Yesod.", + "Aven (“Evil”). The kelipah. Thus with any form of iniquity or deceit.", + "Ofan (“Wheel”). Gedulah. The wheels of the chariot: Neẓaḥ, Hod, Yesod, and Malkhut.", + "Or (“Light”). In Tiferet, Ḥesed, and Binah.", + "Oraḥ (“Path”). From Keter to Tiferet. If it is crooked, [it refers to] the “outside” ones.", + "Ot (“Sign”). Yesod and sometimes in Malkhut.", + "Az (“Then”). The union of Ḥokhmah and Binah and also the union of Tiferet in Malkhut.", + "Ezov (“Hyssop”). The Righteous One influences Malkhut.", + "A“ (“Brother”). Tiferet in relation to Malkhut from the side of Ḥesed, which includes [all the sefirot] until Yesod, which are nine.", + "Eḥad (“One” [masc.]). Tiferet inclusive of the nine [sefirot]; with Malkhut four.", + "Aḥor (“Behind”). Malkhut.", + "Aḥar ha-Devarim (“After the Things”). The kelipah and the accusers.", + "Aḥarit (“End”). Binah.", + "Aḥarit ha-Yamim (“End of Days”). Malkhut.", + "Aḥat (“One” [fem.]). Binah, Ḥokhmah, and Keter.", + "Atad (“Thorn Bush”). From the side of Rigorous Judgment and Gevurah. ", + "Ei (“Where”). Ḥokhmah and Binah.", + "Ayin (“Nothing”). Keter inclusive of Ḥokhmah and Binah.", + "Ayelet ha-Shaḥar and Ayelet Ahavim (“Morning Star” and “Lovely Woman”). Malkhut.", + "Eyn Sof (“Without End”). Cause of all Causes.", + "Eyk (short for Eyn Ketz, “Without Finish”). Keter, Ḥokhmah, Binah or Keter, Tiferet, Malkhut.", + "Ish (“Man”). Tiferet inclusive of Keter, Ḥokhmah, and Binah.", + "Akhatriel (an angel). There are those who explain it [with reference] to Malkhut. It seems to me [to refer] to Creation.", + "El (“To”). This is a root word, as in I will tell of [el] the decree (Ps. 2:7), which is not holy. In the male world.", + "Eleh (“These”). They are the three Patriarchs3The sefirah Gedulah is associated with Abraham, Gevurah with Isaac, and Tiferet with Jacob. or the “Outside” ones, according to context.", + "El (“God”). Holy. It will be found in Keter and in Ḥesed and in Malkhut and in Yesod.", + "Eloha (“Deity”), alef, lamed [=] Ḥesed; vav, heh [=] Tiferet and Malkhut.", + "Eli (“My God”). Binah inclusive of the three first [sefirot].", + "Elisheva (feminine name). Malkhut deriving sustenance from the seven qualities.", + "Aluf (“Chief”). Tiferet.", + "Elokenu she-ba-Shamayim (“Our God in Heaven”). Binah.", + "Elokim Ḥayyim (“Living God”). Binah and Malkhut.", + "Elokekha (“Your God”). Binah and Malkhut.", + "Em (“Mother”). Binah and Malkhut.", + "Amah (“Cubit”). Tiferet inclusive of six tefaḥim,4The tefaḥ is a unit of measure., six sefirot.", + "Amen (“Amen”). Yesod uniting Tiferet and Malkhut and inclusive of the ten [sefirot].", + "Emon (“Hidden”). Keter, Tiferet, Yesod, Binah. [Cf.] the beginning of Bereshit Rabbah.5The verse from Prov. 8:30 containing this word begins the first section of Bereshit Rabbah (1:1).", + "Emunah (“Faith”). Binah from the side of Ḥesed; Malkhut from the side of Yesod.", + "Omenet (“Nursemaid”). Binah in relation to Tiferet.", + "Amoraim (sages of the Gemara). Gedulah, Gevurah, Tiferet.", + "Imrat (“The word of”) Malkhut. ", + "The “word” is in Malkhut from the side of its being above.", + "Emesh (“Yesterday Evening”). They are Keter, Ḥokhmah, Binah.", + "Emet (“Truth”). Tiferet, sometimes inclusive of Tiferet, Malkhut, Yesod.", + "Ana (“Please”). Keter, Binah, Ḥokhmah.", + "Anaḥa (“Tribulation”). From the side of Tiferet.", + "Ani (“I”). Malkhut, Binah.", + "Aniyah (“Ship”). The powers of Malkhut are [as a] ship on the sea. ", + "Anokhi (“I”). Binah and Malkhut.", + "Anfei Ravrevei (“Great Branches”). Gedulah and Gevurah or the high cherubs.", + "Anfei Zutrei (“Lesser Branches”). Neẓaḥ, Hod or the lower cherubs.", + "Istumkhah (“Stomach”). Malkhut.", + "Ispaklariah ha-Me’irah (“Shining Mirror”). Tiferet. [Ispaklariah] she-eina Me’irah (“The Mirror That Does Not Shine”). Malkhut and also Neẓaḥ, Hod. Also, Malkhut from the side of Gevurah.", + "Afisat ha-Ra’ayon (“Nullification of the Mind”). Keter.", + "Afikei Mayim (“Streams of Water”). Neẓaḥ, Hod.", + "Afelah (“Darkness”). Gevurah.", + "Efroaḥ (“Fledgling”). Tiferet and Yesod.", + "Apirion (“Palanquin”). Malkhut inclusive of the ten [sefirot].", + "Aparsimon (“Persimmon”). Binah inclusive of the six “directions” covering four.", + "Eẓbaot (“Fingers”). Ten [indicate] the ten sefirot; five constitute Gedulah, Gevurah, Tiferet, Neẓaḥ, Hod.", + "Argaman (“Purple”). Tiferet, Gedulah, Gevurah, Malkhut.", + "Arokh (“Long”). Tiferet.", + "Aron (“Ark”). Malkhut.", + "Arzei Levanon (“Cedars of Lebanon”). The existence of the sefirot within Keter.", + "Aryeh (“Lion”). Ḥesed.", + "Erekh ‘Apayim (“Slow to Anger”). Tiferet from the aspect of Keter or Keter itself.", + "Armonot (“Palaces”). Neẓaḥ and Hod constitute the “palaces” for Malkhut.", + "Ereẓ (“Earth”). Malkhut. It is all according to the accompanying name.", + "Esh (“Fire”). Gevurah.", + "Ishah (“Woman”). Malkhut. The same for Isheh (“Fire Offering”).", + "Ashmorot (“Watches”). Neẓaḥ, Hod.", + "Ashishot (“Cake”). The union brought about by white fire and red fire; or Gedulah, Gevurah, Tiferet.", + "Eshkolot (“Bunches of Grapes”). Neẓaḥ, Hod.", + "Osher (“Happiness”). Binah or Tiferet.", + "Asherah (“Grove”). Malkhut when it derives sustenance from Tiferet.", + "’Et (Particle designating direct object). Malkhut which is crowned from alef to tav.", + "’At (“You” [fem.]). Malkhut.", + "’Atah (“You” [masc.]). Tiferet and in Ḥesed and Malkhut and in Ḥokhmah and in Binah.", + "Etanim (“Mighty Ones”). Neẓaḥ, Hod, Yesod. ", + "Etrog (“Citron”). Malkhut." + ], + "Letter Bet": [ + "Be’er (“Well”) Malkhut.", + "Beged (Garment”). Malkhut.", + "Bohu (“Void”). Gedulah.", + "Boaz. Hod.", + "Bakar (“Cattle”). Ḥesed or Yesod.", + "Betten (“Belly”). Binah.", + "Binah is so called when she unites with Ḥokhmah.", + "Bayit (“House”). Malkhut and Binah.", + "Beyt Din (“House of Judgment, Court”). Malkhut when she is [part of] three [sefirot] with Gedulah, Gevurah, and Tiferet.", + "Bekhor (“Firstborn”). Keter and Ḥokhmah and Tiferet.", + "Bamot (“High Places”). Gedulah, Gevurah, Tiferet.", + "Ben (“Son”). Tiferet.", + "Benot Yerushalayim (“Daughters of Jerusalem”). The souls or the twelve cattle under the sea.", + "Bar (“Outside”). The Righteous [Yesod] is exiled from his place to the “Outside.”", + "Beẓah (“Egg”). Malkhut. There are those who have explained that the great measure [Egg]6The beẓah is a measure of bulk. It is a larger unit than the zayit. refers to the upper yod, Ḥokhmah, and the smaller measure of an Olive refers to the lower yod, Malkhut.", + "Barad (“Hail”). Ḥesed, and I am close to saying that it is Gevurah-within-Ḥesed.", + "Barukh (“Blessed”). Keter or the ten sefirot together or Yesod or Malkhut.", + "Barzel (“Iron”). Malkhut or Tiferet.", + "Beriḥim (“Bars”). Five sefirot: Ḥesed, Paḥad [Gevurah], Tiferet, Neẓaḥ, Hod.", + "Beriaḥ Tikhon (“The Middle Bar”). Tiferet.", + "Baraita7A baraita is a Tannaitic tradition which does not appear in the Mishnah. (“Outside Tradition”). Malkhut in exile and wandering.", + "Berit (“Covenant”). Tiferet or Malkhut or Yesod.", + "Berekhah (“Pool”). Malkhut.", + "Berakhah (“Blessing”). Malkhut from the side of Ḥesed.", + "Berakim (“Thunders”) from the side of Yesod.", + "Basar (“Flesh”). Malkhut.", + "Bat (Daughter”). Malkhut.", + "Batei Gavaei (“Innermost Houses”). The three first [sefirot].", + "Bataei Baraei (“Outermost Houses”). The seven [lower] qualities." + ], + "Letter Gimel": [ + "Geulah (“Redemption”). Binah or Yesod; Neẓaḥ, Hod, Yesod, Malkhut [are] the four “redemptions.”8This refers to the four verbs signifying redemption in Exod. 6:6: “I will bring you out… I will deliver you … I will redeem you … I will take you.” ", + "Geon (“Pride”). According to the continuation that is consequent on the [connection with the sefirotic] quality, she [Malkhut] is “prideful”.", + "Geut ha-Yam (“Tide”). Thread of Ḥesed upon Malkhut.", + "Gavoha (“Height”). Essentially [referring] to Eyn Sof; sometimes to the rest of the qualities, as in for one higher than the high watches (Eccles. 5:7). In any event, the “Height” is only [evident] from the addition of his emanation.", + "Gevul (“Border”). Malkhut.", + "Gevurah (“Bravery”). The quality of harsh judgment; sometimes [refers to] Binah.", + "Gevir (“Lord”). Malkhut.", + "Geva’ot (“Hills”). Binah and Malkhut.", + "Gag ha-Ḥofeh (“Covering Roof”). Keter.", + "Gad. Malkhut.", + "Gedulah (“Greatness”). Ḥesed.", + "Geviyah (“Body”). Yesod and Tiferet.", + "Gulgolet (“Skull”). The three first [sefirot].", + "Gulot ha-Kotarot (“Bowls of the Capitals” [I Kings 7:41]). Ḥesed and Gevurah; Yesod is the “Golden Bowl” (Eccles. 12:6).", + "Gid ha-Nasheh (“Sciatic Nerve”). Yesod with Malkhut.", + "Gehinnom (“Gehenna”). Gevurah from the side of the “Outside” ones.", + "Ge Ḥizzayon (“Valley of Vision” [Isa. 22:4]). Malkhut.", + "Gal Na’ul (“A Spring Shut Up” [Song of Songs 4:12]). Malkhut.", + "Galgalei ha-Merkavah (“Wheels of the Chariot”). Neẓaḥ and Hod.", + "Galim (“Heaps”). Forces in Malkhut and Binah.", + "Gamal (“Camel”). The Kelipah.", + "Gemilut Ḥasadim (“Acts of Lovingkindness”).] The overflow of Ḥesed.", + "Gan (“Garden”). Binah and Malkhut.", + "Gefen (“Vine”). Malkhut.", + "Ger (“Stranger”). Tiferet when it is out of its place." + ], + "Letter Daled": [ + "Dibbur (“Speech”). Malkhut.", + "Davar (“Word”). Malkhut.", + "Devash (“Honey”). From the side of Gevurah.", + "Du Parẓufin (“Dual Figure”). Tiferet and Malkhut.", + "Dod Ne’eman (“Faithful Love”). Yesod.", + "David. Malkhut.", + "Dor (“Generation”). Yesod and Tiferet; or Binah and Malkhut. This is [what is meant by the expression] to all generations (Exod. 3:15).", + "Dyo (“Ink”). In Binah, which gives the vav in the [divine] Name its due nourishment. With it is written the Torah scroll in the mystery of “black fire on top of white fire.”9Yerushalmi, Shekalim 6:1. ", + "Dayyan (“Judge”). Gevurah or Tiferet from the side of Malkhut.", + "Din Torah (“Judgment of the Torah”). True judgment; Malkhut.", + "Dakh (“Oppressed”). Yesod.", + "Dakhim (“Oppressed” [pl.]). Malkhut from the side of Yesod.", + "Dal (“Poor”). Yesod.", + "Dam (“Blood”). The closing of the emanation in Binah so that it does not come to Malkhut. Therefore it comes as she has surely drawn (Exod. 2:19), and with her the mem is closed.", + "Dimayon (“Imagination”). Malkhut.", + "Dema’ot (“Tears”). Gevurah, Hod.", + "Da’at (“Knowledge”). Tiferet or Yesod in the delicate aspect.", + "Dar (“Dwells”). Malkhut or Binah.", + "Deror (“Freedom”). Binah.", + "Darom (“South”). Ḥesed.", + "Derakhim (“Paths”). The channels of the emanation from the three “patriarchs” to Malkhut." + ], + "Letter Heh": [ + "Heh (the letter). When it comes at the beginning of a word, it hints at Binah, and when it comes at the end of a word the hint is to Malkhut.", + "Hevel (“Vanity”). Seven “Vanities” are the seven [lower sefirotic] qualities.", + "Haggadah (“Recital”). From the side of Ḥokhmah.", + "Hadom (“Footstool”). Malkhut.", + "Hadas (“Myrtle”). The three “patriarchs.” Malkhut [is called] Hadassah.10Hadassah was Esther’s name. Cf. Esther 2:7.", + "Hadar (“Glory”). In Tiferet or Neẓaḥ.", + "Hu (“He”). In Keter or in Binah or in Tiferet or in Malkhut.", + "Hod (“Majesty”). It is so called when it is held by Gevurah and Binah.", + "Havah (“To Exist”). Hints at the upper heh, the lower heh, and the vav in the middle.11This is a reference to the three sefirot, Gedulah, Gevurah, and Tiferet. Cf. sec. 6, chap. 5, n. 29 above.", + "Havi (“Existence”). Tiferet removes itself with the blessings to Binah.", + "Hi (“She”). Malkhut.", + "Heikhal (“Palace”). Malkhut.", + "Halakhah (“Law”). Malkhut.", + "Hallel (Psalms of Praise). Malkhut when it is not completed.12Hallel is a series of psalms of praise recited in the synagogue on various holidays. On some of them, not all the psalms are recited and the Hallel is considered “incomplete.” Completed [it refers] to the side of Binah or to Binah herself.", + "Halleluyah (“Praise the Lord”). Malkhut from the side of Tiferet.", + "Hinneni (“Here am I”). Malkhut.", + "Har (“Mountain”). Malkhut. All is in accordance with the [divine] Name which accompanies [it].", + "Hatkafah (“Attack”). Malkhut from the side of Ḥesed." + ], + "Letter Vav": [ + "Vav (the letter). At the beginning of a word it indicates Tiferet. Thus V’ani (“And I”) [indicates] Tiferet and Malkhut.", + "Vh. He and His court.", + "Vhu. Tiferet.", + "Vay (“Woe”). Tiferet removing the blessings from Yesod to him.", + "Vayehi (“And it came to pass”). From the side of Gevurah.", + "Vilon (“Curtain”). Malkhut.", + "Va’ad (“Assembly”). Binah, for she assembles the sefirot.", + "Veset (“Period”). The powers under Malkhut which are called Ishim.13Ishim is the lowest order of angels. Cf. Maimonides, Mishneh Torah Hilkhot Yesodei ha-Torah 2:7." + ], + "Letter Zayin": [ + "Zot (“This” [fem.]). Malkhut.", + "Zevul (“Celestial Abode”). Binah.", + "Zeh (“This” [masc.]). Tiferet, Yesod.", + "Zahav (“Gold”). Binah or Gevurah.", + "Zayit (“Olive”). Malkhut. Sometimes the seven [lower sefirotic] qualities are all [called] “olives.”", + "Zakhor (“Remember”). Tiferet.", + "Zekhirah (“Remembrance”). From the side of Yesod.", + "Zekhut (“Merit”). Gevurah or Ḥesed and the essence of y[od].", + "Za’akah (“Cry”). Binah.", + "Zekifah (“Standing Upright”). From the side of Tiferet.", + "Zaken (“Old Man”). Keter.", + "Zeraḥ (“Brightness”). Tiferet.", + "Zero’ot (“Limbs”). Ḥesed, Gevurah.", + "Zeret (“Span”). Gevurah, Malkhut with her maidens." + ], + "Letter Chet": [ + "Ḥavush (“Put On” [the Head]). Tiferet.", + "Ḥayon (“Secret Place”). Keter or the three first [sefirot].", + "Ḥevel (“Rope”). Tiferet.", + "Ḥavit (“Barrel”). Binah.", + "Ḥavaẓelet (“Lily”). Malkhut.", + "Ḥag (“Holiday”). Malkhut.", + "Ḥadarim (“Rooms”). Seven [lower sefirotic] qualities hidden within Binah.", + "Ḥadash (“New”). In Malkhut which renews [herself].", + "Ḥazeh (“Breast”). Binah", + "Ḥozeh (“Seer”). Tiferet.", + "Ḥut ha-Shidra (“Spinal Cord”). The middle line. ", + "Ḥotam (“Nose”). Tiferet.", + "Ḥulia (“Link”). Shekhinah14I.e., Malkhut. with the three “Patriarchs.”", + "Ḥom ha-Yom (“Heat of the Day”). The brightness of Ḥesed.", + "Ḥomah (“Wall”). Malkhut.", + "Ḥosen (“Riches”). Tiferet.", + "Ḥuppah (“Canopy”). Keter. Its roof is Ḥokhmah; its walls are Binah; its doors are Gedulah and Gevurah; its pillars are Neẓaḥ and Hod; underneath it are the bridegroom, the bride, and the attendant: Tiferet and Malkhut and Yesod.", + "Ḥokkekei Yisrael (“Legislators of Israel”). “Father” and “Mother”15Ḥokhmah and Binah. from the emanators of Tiferet.", + "Ḥotam (“Seal”). Binah, Ḥokhmah, Tiferet.", + "Ḥazu (“Foretelling”). Of the night; Gabriel.", + "Ḥizzuk (“Strengthening”). Tiferet with Malkhut.", + "Ḥazhazit (“Lichen”?). Tiferet removed in Malkhut.", + "Ḥitah (“Wheat”). Malkhut.", + "Ḥet (“Sin”). Male Serpent.16Samael, the evil counterpart, on the “Other Side,” to the sefirah Tiferet. Cf. Zohar I, 147a-148b.", + "Ḥattat (“Sin”). Female, Woman of Whoredom.17Lilith, Samael’s consort.", + "Ḥai (“Living”). Yesod.", + "Ḥayyah (“Living” [fem.]). Malkhut.", + "Ḥayyei ha-Melekh (“Life of the King”), Ḥokhmah and Binah.", + "Ḥayyim (“Life”). The first three [sefirot].", + "Ḥiyekh (“Smile”). Ḥokhmah.", + "Ḥeli (“My Host”). Eyn Sof.", + "Ḥayil (“Virtue”). Ḥokhmah which is yod.", + "Ḥerut (“Freedom”). Binah.", + "Ḥorin (“Free”). Ḥokhmah and Binah.", + "Ḥalav (“Milk”). The abundance which emanates from Keter through Ḥokhmah to Binah.", + "Ḥallah (“Consecrated Dough”). Malkhut.", + "Ḥalom (“Dream”). Malkhut from her own side.", + "Ḥalon (“Window”). Tiferet.", + "Ḥalaẓaim (“Loins”). The union of Tiferet with Malkhut between Neẓah and Hod.", + "Ḥam (“Warm”). From the side of Gevurah.", + "Ḥemdat Yamim (“Love of Life”). She is the Shekhinah.", + "Ḥammah (“Sun”). Tiferet.", + "Ḥamishah (“Five”). The hint is to Tiferet or Malkhut.", + "Ḥanun (“Merciful”). In Ḥesed and the essence in Binah.", + "Ḥessed (“Kindness”). In its place and in Keter and in Neẓah and in Hod. They are: Keter [is] the upper Ḥesed. Neẓaḥ, Hod [are] “The Kindnesses of David.”18Cf. Isa. 55:3.", + "Ḥassid (“Pious”). Ḥokhmah in Ḥesed.", + "Ḥassidah (“Stork”). Binah over Ḥesed or Malkhut from the side of Ḥesed. ", + "Ḥafeẓ (“Possession”). Malkhut from the side of Tiferet in the emanation of Keter.", + "Ḥofshi (“Free”). Binah.", + "Ḥaẓẓot Laylah (“Midnight”). Malkhut from the side of Mercy.", + "Ḥaẓẓi (“Half”). From the side of Malkhut which is a portion of Matzah.19This is a reference to the ceremonial breaking of a matzah at the Passover Seder.", + "Ḥizzim (“Arrows”). From the side of Yesod.", + "Ḥaẓẓoẓrot Kessef (“Silver Trumpets”). Neẓaḥ and Hod from the side of Ḥesed.", + "Ḥaẓerot Ha[Shem] (“Courts of the Lord”). The seven [lower sefirotic] qualities.", + "Ḥok (“Law”). Yesod.", + "Ḥukkah (“Decree”). Malkhut.", + "Ḥukkot (“Laws”). The powers of Malkhut below.", + "Ḥeker (“Inquiry”). Malkhut.", + "Ḥerev (“Sword”). Gevurah and essentially all YDVH or Malkhut.", + "Ḥoshekh (“Darkness”). In Malkhut and in Gevurah and in Keter and in the “Outside.”", + "Ḥashmal (“Electrum”). Neẓaḥ, Hod; the mystery of [the Name] YAHDVNHY.", + "Ḥeshkehem (“Their Desire”). Neẓaḥ, Hod.", + "Ḥatan (“Bridegroom”). Tiferet." + ], + "Letter Tet": [ + "Tabur (“Navel”). Malkhut from the side of Binah.", + "Taba’at(“Ring”). Malkhut [from the side] of Ḥokhmah. The essential secret of the closed mem [Isa. 9:6]; Binah in Ḥokhmah.", + "Taharah (“Purification”) from the side of Ḥesed or from the side of Gevurah.", + "Tov (“Good” [masc.]). In Ḥesed or in Keter or in Yesod.", + "Tovah (“Good” [fem.]). Malkhut.", + "Tuv Yerushalayim (“The Good of Jerusalem” [Ps. 128:5]). Concerning Malkhut from Tiferet.", + "Taḥol (“Spleen”). “Outside.”", + "Taḥanot (“Stations”). Neẓaḥ and Hod, or the [angelic] powers under Malkhut called Ishim.", + "Tal (“Dew”). In Tiferet the combination of yod, heh, vav.", + "Tallit (“Garment, Prayer Garment”). Moon; Tiferet from the side of Ḥesed. It is appropriate in many places.", + "Tene (“Basket”). Malkhut.", + "Tipah (“Drop”). Malkhut.", + "Tefaḥ (“Span”). Malkhut from the side of the five sefirot." + ], + "Letter Yod": [ + "Y’or (“Nile”). Yesod.", + "Yabbok (Jabbok). Gedulah, Gevurah, Tiferet; three paths, the path of Judgment, the path of Mercy, the path of Lovingkindness.", + "Yabashah (“Dry Land”). Malkhut.", + "Yad (“Hand”). Malkhut or Binah; From the side of Gevurah. Yod ha-Ḥazakah (“Strong Hand”). From the side of Tiferet. Yad Ramah (“Upraised Hand”). From the side of Ḥesed. Yad ha-Gedolah (“Great Hand”).", + "Knowledge, signifying the union of male and female.", + "Yehi (“It Will Be”). Tiferet.", + "Yovel (“Jubilee”). Binah.", + "Yom (“Day”). Tiferet and sometimes in its place others like Ḥesed and Binah according to the context.", + "Yomam (“Daily”). Ḥesed.", + "Yonah (“Dove”). Malkhut.", + "Yosef (Joseph). Yesod.", + "Yo’eẓ (“Advisor”). Binah.", + "Yoẓer Bereshit (“Creator”). Ḥokhmah.", + "Yoteret ha-Kaved (“Membrane on the Liver”). The woman of harlotry.", + "Yiḥud (“Union”). Refers to Tiferet and Malkhut, and all the sefirot accompany them.", + "Yakhin (“Pillar”). Neẓaḥ.", + "Yeladim (“Children”). Neẓaḥ and Hod.", + "Yam (“Seal”). Binah or Ḥokhmah.", + "Yamim (“Days”). The seven [lower] sefirot. Previously in arikh anpin.20An aspect of the sefirah Keter.", + "Yamin (“Right”). Ḥesed, and sometimes Neẓaḥ or Ḥokhmah.", + "Ya’akov (Jacob). Malkhut filled with [flow from] Tiferet.", + "Yefe Nof’ (“Beauteous View”). Tiferet or Yesod.", + "Yefe Enayim (“Beautiful to the Eyes”). Malkhut from the side where they wash with milk.", + "Yiẓḥak (Isaac). Gevurah.", + "Yir’eh (“He Will See”). Gevurah or Binah or Malkhut.", + "Yarum (“He Will Raise Up”). Binah from the side of Ḥokhmah.", + "Yerushalayim (Jerusalem). Malkhut.", + "Yare’aḥ (“Moon”). Malkhut.", + "Yeriah (“Curtain”). Tiferet.", + "Yarketey Ḥafon (“Furthest Place in the North”). Neẓaḥ and Hod from the side of Gevurah.", + "Yesh (“Exists”). Ḥokhmah in partnership with Binah.", + "Yeshuah (“Salvation”). From the side of Ḥesed.", + "Yeshurun (Jeshurun). Tiferet, inclusive of Right and Left.", + "Yeshivah shel Ma’alah (“Court on High”). Binah.", + "Yashar (“Upright”). Malkhut together with Tiferet.", + "Yeshenei Afar (“Those Who Sleep in the Dust”). The three “Patriarchs” in Malkhut.", + "Yisrael (Israel). Tiferet as decisive force between Ḥokhmah and Binah." + ], + "Letter Kaf": [ + "Kabed (“Liver”). The male [partner] of the kelipah. [Cf.] Yoteret ha-Kaved—Lilith.", + "Kavod (“Glory”). The Shekhinah joined with Yesod.", + "Kevodi (“My Glory”). Binah and all is in the mystery of the thirty-two paths.21Cf. Sefer Yeḥirah 1:1.", + "Kevosh (“Conquer”). Tiferet.", + "Kabir (“Mighty”). Gevurah.", + "Kevar (name of river [see. Ezek. 1:2]). Keter, Binah, Reshit [= Ḥokhmah].", + "Kevasim (“Sheep”). The seven [lower] sefirot either from the side of Binah or of Ḥesed.", + "Kivshan (“Furnace”). Malkhut which is covering and “cooking” the seed.", + "Kad (“Pitcher”). Yesod.", + "Kada (“Her Pitcher”). Malkhut.", + "Koh (“Thus”). Malkhut or Binah.", + "Kohen (“Priest”). Ḥesed.", + "Kova Yeshuah (“Hat of Salvation”). Eyn Sof or Tiferet or Malkhut.", + "Kos Shel Berakhah (“Goblet of Benediction”). Malkhut from the side of her hosts.", + "Kos Yeshuot (“Goblet of Salvation”). [Malkhut] in her joining with the salvations.", + "Kotel (“Wall”). Tiferet with Malkhut at the hand of Yesod.", + "Kiyor ve-Kano (“Basin and Its Pedestal”). Neẓaḥ and Hod.", + "Koaḥ (“Strength”). Binah from the side of Ḥokhmah.", + "Ki, Kol (“That, All”). Yesod.", + "Kallah (“Bride”). Malkhut. All is from the side of Binah and from the side of Ḥesed.", + "Kelayot (“Kidneys”). Neẓaḥ and Hod.", + "Kinnor (“Harp”). Malkhut.", + "Kenesset Yisrael (“Communion of Israel”). Malkhut.", + "Kanaim (“Submissions”). The name YHVD.", + "Kanfei ha-Ain (“The Wings of the Eye”). Neẓaḥ and Hod.", + "Kissei Din (“Seat of Judgment”). Malkhut.", + "Kissei Raḥamim (“Seat of Mercy”). Tiferet.", + "Kes (“Seat”). Malkhut, [as in] for the hand on the seat of God (Exod. 17:16).", + "Kessef (“Silver”). Ḥesed.", + "Kaf Zekhut (“Merit”). Ḥesed.", + "Kaf Ḥovah (“Demerit”). Gevurah.", + "Kippurim (“Atonement”). Binah. ", + "Kaporet (“Covering”). Yesod.", + "Kapot (“Handles”). Yesod.", + "Keruvim (“Cherubs”). Metatron, Sandalfon; or Neẓaḥ and Hod, or Tiferet and Malkhut.", + "Kerem (“Vineyard”). Malkhut.", + "Keriah (“Bowing”). Neẓaḥ and Hod or the Righteous [Yesod].", + "Ketuvim (“Writings”). Malkhut or Ḥesed and Gevurah.", + "Katit (“Squeezed”). Yesod.", + "Katef Yamin (“Right Shoulder”). Binah.", + "Katef Smol (“Left Shoulder”). Malkhut." + ], + "Letter Lamed": [ + "Lev (“heart”). Malkhut.", + "Levonah (“Frankincense”). Ḥokhmah or Hod.", + "Levanah (“White”). The unclean side.", + "Levanah (“Moon”). Malkhut.", + "Levanon (“Lebanon”). Keter.", + "Lahav (“Flame”). Malkhut.", + "Lahat ha-Ḥerev (“The Flashing Blade” [Gen. 3:24]). Malkhut from the side of Metatron.", + "Luḥot (“Tablets”). Neẓaḥ and Hod.", + "Levi (Levi [tribe]). Gevurah.", + "Livyatan (Leviathan). Tiferet, Yesod.", + "Leḥem (“Bread”). Malkhut.", + "Leḥem ha-Panim (“Showbread”). Yesod.", + "Lot (“Charm”). The strap of evil.", + "Li (“Mine”). Binah.", + "Layish, Laysha (“Lion, Lioness”). Tiferet and Malkhut.", + "Lekha (“Come”). Binah or Malkhut.", + "Limmudei ha-Shem (“Learned of the Lord”). Neẓaḥ and Hod.", + "Lifnei or Lifanai (“Before” or “Before Me”). Malkhut.", + "Lashon (“Tongue”). Binah or Yesod or Malkhut.", + "Lishkat ha-Gazit (“Chamber of Hewn Stones,” in the Temple). Malkhut." + ], + "Letter Mem": [ + "Me’od (“Greatly”). Tiferet from the side of Gevurah.", + "Me’or Gadol (“The Greater Light”; the sun). Tiferet.", + "Me’or Katan (“The Lesser Light”; the moon). Malkhut.", + "Ma’akhal (“Food”). The emanation.", + "Me’orot (“Lights”). [May refer to] the side of holiness or [that of] impurity.", + "Mabua (“Spring”). Keter.", + "Migdal (“Tower”). Binah or Malkhut or Keter.", + "Magen (“Shield”). Malkhut. ", + "Madon (“Quarrel”). Judgment [Din]. Thus also midyan (“quarrel”).", + "Middat Yom (“Quality of Day”). Tiferet.", + "Middat Laylah (“Quality of Night”). Malkhut.", + "Middat ha-Din ha-Kasha (“The Harsh Quality of Judgment”). Gevurah.", + "Middat ha-Din ha-Rafah (“The Mild Quality of Judgment”). Malkhut.", + "Mah (“What”). Ḥokhmah or Tiferet or Malkhut.", + "Moaḥ (“Brain”). Ḥokhmah.", + "Mot (“Staff”). Tiferet with Yesod.", + "Mosdei Ereḥ (“Foundations of the Land”). The Righteous [Yesod] and Righteousness.", + "Musaf (“Additional” [Service]). Yesod.", + "Mo’ed (“Appointed Time”). The six “directions”.22The six “directions” are the six sefirot from Gedulah to Yesod.", + "Muflah (“Wondrous”). Keter.", + "Mar (“Bitter”). Keter.", + "Mor (“Myrrh”), Ḥesed.", + "Moshiah (“Savior”). Tiferet.", + "Moshel (“Ruler”). Tiferet from the side of Yesod.", + "Mavet (Death”). The evil.", + "Mizbe’aḥ Pnimi (The Inner Altar). Binah.", + "Mizbe’aḥ ha-ḥiẓẓon (“The Outer Altar”). Malkhut.", + "Mezuzot (“Doorposts”). Neẓaḥ and Hod.", + "Mezuzah (“Doorpost”). Malkhut from the side of Tiferet.", + "Mazon (“Food”). Ḥesed.", + "Mazal (“Fortune”). Keter.", + "Mizmor (“Song”). Ḥesed, Malkhut.", + "Mizraḥ (“East”). Ḥokhmah, Binah, Tiferet.", + "Maḥazeh (“Vision”). Malkhut alone.", + "Maḥazit ha-Shekel (“Half-Shekel”). Tiferet.", + "Maḥshavah (“Thought”). Eyn Sof, Keter, Ḥokhmah, Binah.", + "Maḥshof ha-Lavan (“The White Exposed Place” [Gen. 30:37]). Keter or Tiferet.", + "Mattah (“Below”). Malkhut.", + "Matteh (“Staff”). Tiferet or Binah.", + "Matarah (“Goal”). Malkhut.", + "Matronah (“Lady”). [The division of] Creation, or Malkhut.", + "Metatron (angel). Shekhinah.", + "Mi (“Who”). Binah.", + "Mayim (“Water”). Ḥesed.", + "Milah (“Circumcision”). Yesod.", + "Makhon (name of sixth heaven). Malkhut.", + "Mekhuseh (“Covered”). Keter.", + "Makhpelah (“Double”). Malkhut or Binah.", + "Makhria (“Arbitrator”). Tiferet or the Righteous [Yesod].", + "Mikhtam (“Poem”). Tiferet and Yesod.", + "Malei (“Full”). Emanation.", + "Malakh (“Angel”). Malkhut. [Malkhut is also referred to by the terms] melukhah (“kingdom”) and malon (“dwelling place”).", + "Melaḥ. (“Salt”). Yesod.", + "Melekh (“King”). Tiferet. ", + "Melekh Shelomoh (“King Solomon”). Tiferet or Binah or Ḥokhmah.", + "Malki Ẓedek (Melchizedek). Malkhut.", + "Mamlekhet Kohanim (“Kingdom of Priests” [Exod. 19:6]). Malkhut with Tiferet.", + "Menuḥah (“Rest”). Binah.", + "Menorah (“Lamp). Shekhinah, [which is also referred to by the words] minḥah (“gift”) and mispar (“number”).", + "Maon (“Dwelling”). Keter, Ḥokhmah, Malkhut.", + "Ma’ayan (“Spring”). The three first [sefirot] and the three last [sefirot].", + "Ma’ayanei ha-Yeshuah (“Wells of Salvation”), Ḥokhmah and Binah, Ḥesed and Gevurah.", + "Me’al ha-Shamayim (“Above the Heavens”). Binah.", + "Ma’amakim (“Depths”). Ḥokhmah, Keter.", + "Ma’arav (“West”). Malkhut.", + "Ma’arakhab (“Army”). Binah or Malkhut. [These are also referred to by the term] ma’aseh (“deed”).", + "Ma’aseh Merkavah (“Account of the Chariot”). Metatron.", + "Ma’aseh Bereshit (“Account of Creation”). Malkhut [which is also referred to by the term] ma’aser (“tithe”).", + "Maẓevah (“Pillar”). Malkhut with Tiferet.", + "Maẓah (“Unleavened Bread”). Malkhut.", + "Miẓvah (“Commandment”). Malkhut.", + "Miẓuveh (“One Who Is Commanded”). Tiferet and Yesod.", + "Meẓulot Yam (“Depths of the Sea”). Kelipah.", + "Mikdash (“Sanctuary”). Tiferet and Yesod.", + "Mikveh (“Source of Water”). Malkhut and Tiferet.", + "Makom (“Place”). Tiferet.", + "Makor (“Source”). Keter.", + "Makel (“Staff”). Tiferet.", + "Maklot (“Staffs”). The forces of Judgment.", + "Mikneh (“Cattle”). From the side of Malkhut.", + "Mikraei Kodesh (“Holy Convocations”). The three “patriarchs.”", + "Mar’eh (“Vision”). Malkhut, Binah.", + "Marah (“Bitter”). Wicked Lilith.", + "Merkavah (“Chariot”). Any [group of] four sefirot is called merkavah.", + "Mishbezot (“Setting” [of gems]). Neẓaḥ and Hod.", + "Mesos (“Joy”). Tiferet.", + "Mashkon (“Pledge”). Malkhut.", + "Maskil (“Enlightened”). Yesod, Binah.", + "Mishkan (“Tabernacle”). Binah, Malkhut.", + "Mishalem Gemul (“Payer of Recompense”). Fear.", + "Mishnah (Mishnah). Malkhut.", + "Mishpat (“Judgment”). Tiferet.", + "Mashkof (“Lintel”). Yesod.", + "Matok (“Sweet”). Malkhut from the side of Gevurah.", + "Mattan Torah (“Giving of the Torah”). Binah.", + "Mattanah Tovah (“Goodly Gift”). Malkhut. ", + "Motnayim (“Thighs”). Neẓaḥ, Hod." + ], + "Letter Nun": [ + "Na’ah (“Comely”). Malkhut.", + "Ne’eman (“Faithful”). Yesod.", + "Nevuab (“Prophecy”). Malkhut.", + "Nevi’im (“Prophets”). Neẓaḥ and Hod.", + "Negev (“South”). Ḥesed from the side of Gevurah.", + "Niggun (“Tune”). Binah.", + "Nega (“Plague”). Kelipah.", + "Nedivim (“Princes”). Three patriarchs.", + "Neder (“Vow”). Binah.", + "Nahar (“River”). Ḥokhmah, Binah, Tiferet, Yesod.", + "Nogah (“Brightness”). Neẓaḥ.", + "Naveh (“Pasture”). Malkhut.", + "Nozlim (“Flow”). Five sefirot.", + "No’am (“Pleasantness”). The overflow of Malkhut.", + "Noẓer (“Guard”). Tiferet, [which is also referred to by the term] nora (“awesome”).", + "Nose’ Avon (“Forgiving Sin”). Yesod.", + "Noah (Noah). Yesod.", + "Niḥoaḥ (“Savory”). Emanation.", + "Naḥal (“Stream”). Binah, Yesod.", + "Naḥalah (“Inheritance”). Binah.", + "Nimah (“Thread”). Yesod, [which is also referred to by the term] nes (“miracle”).", + "Na’al (“Shoe”) and Na’ar (“Lad”). Metatron.", + "Nefesh (“Soul”). Malkhut.", + "Niẓav (“Standing”). The [sefirotic] unity above Yesod.", + "Niẓanim (“Buds”). Three patriarchs.", + "Nakam (“Revenge”). Malkhut.", + "Ner (“Candle”). Malkhut.", + "Nerd (“Spikenard”). Yesod.", + "Neshikah (“Kiss”). The Unity.", + "Nissa (“Uplifted”). Tiferet, Keter.", + "Neshamah (“Soul”). Binah.", + "Nesher (“Eagle”). Malkhut." + ], + "Letter Samekh": [ + "Sabba de-Sabbin (“Oldest of the Old”). Ḥokhmah, Keter.", + "Savta (“Old Woman”). Binah.", + "Sibbat ha-Sibbot (“First Cause”). Keter.", + "Segulah (“Precious”). Malkhut.", + "Seder Zemanim (“Sequence of Time”). Tiferet and Malkhut.", + "Sod (“Secret”). The Righteous [Yesod].", + "Sukkah (“Booth”). Binah, Malkhut.", + "Sof (“End”). The Righteous [Yesod].", + "Soḥaret (“Onyx”). Ḥokhmah.", + "Siyyata (“Help”). Malkhut.", + "Sarkhah (“Adhesion”). Kelipah. ", + "Sal (“Basket”). Malkhut.", + "Selah (“Selah”). Binah, Malkhut.", + "Seliḥah (“Forgiveness”). Tiferet.", + "Sullam (“Ladder”). The righteous [Yesod], Tiferet.", + "Sela’(“Rock”). Malkhut or Beriyah.", + "Solet (“Fine Flour”). Malkhut.", + "Sandal (“Sandal”). Refers to [the angel] Sandalphon.", + "Sanhedrin Gedolah (“The Great Sanhedrin”). Tiferet. Ketanah (“The Lesser [Sanhedrin]”). Malkhut.", + "Seudah (“Meal”). Binah, Malkhut.", + "Sa’ar (“Storm”). Judgment.", + "Sefirat ha-Omer (“Counting of the Omer”). Malkhut.", + "Sefer (“Book”). Tiferet, Malkhut, and the Righteous [Yesod]." + ], + "Letter Ayin": [ + "’Av (“Cloud”), Ḥesed.", + "’Ever (“Limb”). Malkhut or Metatron.", + "’Avodah (“Service”). Malkhut.", + "’Avodat ha-Levi’im (“The Service of the Levites”). Binah and Malkhut.", + "’Agulah (“Oval”). Binah.", + "’Egel (“Calf”). Gevurah, Malkhut.", + "’Ed (“Witness”). Binah, Malkhut, Yesod.", + "’Edah (“Congregation”). Malkhut.", + "’Edut (“Testimony”). The Unity.", + "’Eden (Eden). Keter.", + "’Ednah (“Pleasure”). Malkhut.", + "’Over ‘al Pesha (“Overlooking Sin”). Tiferet, Yesod.", + "’Olah (“Burnt Offering”). Malkhut and Tiferet, near Binah.", + "’Olam (“World”). Tiferet, Binah, Malkhut", + "’Omek (“Depth”). All the sefirot.", + "’Omer (“Measure”). Binah.", + "’Of (“Bird”). Yesod, Metatron.", + "’Ofer (“Gazelle”). Tiferet.", + "’Oseh Pele (“Doing Wonders”). Tiferet.", + "’Eẓ (“Tree”). Gevurah.", + "’Oz (“Strength”). Tiferet.", + "’Ayin (“Eye”). Tiferet, Malkhut.", + "’Efatah (“Darkness”). Malkhut.", + "’Ir (“City”). Binah, Malkhut.", + "’Eruv (“Boundary”). Tiferet.", + "’Al ha-Shem (“On God”). The first three [sefirot].", + "’Al Shamayim (“Over the Heavens”). Gedulah, Gevurah.", + "’Al Kol Mayim (“Over All the Waters”). Binah.", + "’Elat ha-’Elot (“Source of Sources”). Keter.", + "’Amud (“Pillar”). Malkhut.", + "’Omer (“Sheaf”). Ḥesed.", + "’Anavim (“Grapes”). The six “directions.”", + "’Oneg (“Delight”). Keter, Tiferet, Malkhut.", + "’Anavah (“Modesty”). Tiferet in Da’at. ", + "’Ani (“Poor Man”). Yesod.", + "’Aniyah (“Poor Woman”). Malkhut.", + "’Anan (“Cloud”). Ḥesed.", + "’Anaf ‘Eẓ Avot (“Branch of the Leafy Tree” [Lev. 23:40]). The three “patriarchs.”", + "’Afar (“Dust”). Malkhut.", + "’Eẓ (“Tree”). Tiferet.", + "’Eẓev (“Sadness”). Judgment.", + "’Eẓah (“Advice”). Malkhut.", + "’Eẓem ha-Shamayim (“The Essence of Heaven” [Exod. 24:10]). Malkhut.", + "’Aẓeret (“Assembly”). Malkhut.", + "’Ekev (“Heel”). Malkhut.", + "’Akedah (“Binding” [of Isaac]). Malkhut.", + "’Ikar (“Root”). Yesod.", + "’Akeret (“Barren Woman”). Malkhut.", + "’Erev (“Evening”). Gevurah, Hod.", + "’Aravot (“Clouds”). Tiferet or Yesod.", + "’Arvei Naḥal (“Willows of the Brook” [Lev. 23:40]). Neẓaḥ and Hod.", + "’Arvit (Evening prayer). Tiferet or Yesod.", + "’Arugah (“Flower Bed”). Malkhut.", + "’Arafel (“Thick Darkness”). Tiferet and Malkhut.", + "’Eres (“Bed”). Malkhut.", + "’Esev (“Grass”). Tiferet.", + "’Oseh Peri (“Fruit-bearing”). Tiferet.", + "’Ashan (“Smoke”). The awakening.", + "’Asiyyah (“Making”). Tiferet.", + "’Eser, ‘Asor (“Ten, Tenth”). Malkhut.", + "’Issaron (“One Tenth”). All the sefirot in Malkhut.", + "’Et (“Time”). Malkhut.", + "’Atikah (“Ancient”). Keter, Ḥokhmah.", + "’Atar (“Entreaty”). Keter." + ], + "Letter Peh": [ + "Pe’er (“Glory”). Binah.", + "Peh (“Mouth”). Malkhut or Gedulah, Gevurah.", + "Poked Avod (“Who visits the sins” [Exod. 20:5]). Gevurah.", + "Peter Reḥem (“Firstborn”). Malkhut.", + "Pele (“Wonder”). Ḥokhmah.", + "Peleg (“Brook”). Binah, Malkhut.", + "Panim (“Face”). Tiferet.", + "Pesak (“Judgment”). Malkhut.", + "Pekudah (“Order”). Malkhut.", + "Pekudim (“Commandments”). Neẓaḥ and Hod.", + "Pekidah (“Visitation”). Malkhut.", + "Parah (“Calf”). Binah, Malkhut.", + "Perat (“Detail”). Tiferet.", + "Peri ‘Etz (“Fruit of Tree”). Malkhut.", + "Periah (“Uncovering” [in the context of circumcision]). Yesod or Malkhut.", + "Parokhet (“Curtain”). Malkhut.", + "Parnas (“Chief”). Binah, Malkhut.", + "Peshuta (“Simple”). Ḥesed. ", + "Petaḥ (“Gate”). Malkhut." + ], + "Letter Tzadi": [ + "Ẓava (“Host”). Neẓaḥ and Hod.", + "Ẓeui (“Stag”). Yesod.", + "Ẓiviah (“Deer”). Malkhut.", + "Ẓaddik (“Righteous”). Yesod.", + "Ẓedek (“Righteousness”). Malkhut.", + "Ẓedakah (“Charity”). Binah, Tiferet, Malkhut.", + "Ẓavar (“Neck”). Tiferet.", + "Ẓur (“Rock”). Binah, Gevurah, Malkhut.", + "Ẓorekh ha-’Olam (“The Necessity of the World”). Malkhut.", + "Ẓurat Zakhar (“The Male Image”). Tiferet.", + "Ẓaḥẓaḥot (“Brightness”). Binah.", + "Ẓiyyon (“Zion”). Yesod, Malkhut.", + "Ẓayin (“Indication”). Binah.", + "Ẓiẓit (“Fringes”). Shekhinah.", + "Ẓikei Kederah (“Fluid Spices”). Malkhut.", + "Ẓelalai ‘Erev (“Evening Shadows”). “Shadow of Death” (Ps. 23:4), kelipah.", + "Ẓela (“Rib”). Malkhut.", + "Ẓela ha-Mishkan (“Beam of the Tabernacle” [Exod. 26:26]). Metatron.", + "Ẓintarot ha-Zahav (“Dignitary,” lit. “Golden Pipe”). Ḥokhmah, Binah.", + "Ẓe’akah (“Outcry”). Binah.", + "Ẓafon (“North”). Gevurah.", + "Ẓippor (“Bird”). Malkhut.", + "Ẓeror ha-Ḥayyim (“The Web of Life”). Binah, Tiferet, Malkhut.", + "Ẓerikha (“Needy”). Malkhut." + ], + "Letter Kof": [ + "Kabbalah (“Tradition”). Malkhut.", + "Kadosh (“Holy”). Keter, Tiferet, Yesod.", + "Kedushah (Holiness”). Malkhut.", + "Kedem. Keter, Ḥokhmah.", + "Kodesh (“Holy”). From Binah on up.", + "Kav (“Line”). Tiferet.", + "Kal (“Swift”). Tiferet.", + "Kula (“Leniency” [in law]). Malkhut.", + "Kometz (“Handful”). Ḥokhmah.", + "Kayitz (“Summer”). Yesod.", + "Kor, Ḥom, Kayitz, Ḥoref (“Cold, heat, summer, winter” [Gen. 8:22]). The four “directions.”", + "Kashiah (“Query”). Malkhut.", + "Ketoret (“Incense”). Like kesher.", + "Kibah (“Stomach”). Kelipah.", + "Kayyam (“Enduring”). Tiferet.", + "Kulmus (“Pen”). Tiferet.", + "Kan (“Nest”). Malkhut or Metatron.", + "Kaneh (“Reed”). Da’at.", + "Kefiẓah (“Jump”). Malkhut.", + "Keẓ (“End”). Yesod.", + "Keravayim (“Innards”). The Ḥayot.23The Ḥayyot are the highest of the ten orders of angels. Cf. n. 13 above.", + "Korban (“Sacrifice”). Malkhut.", + "Karov (“Close”). Yesod.", + "Kiriyah (“City”). Malkhut.", + "Keren (“Horn”). Tiferet and Malkhut.", + "Karsulim (“Ankles”). Neẓaḥ and Hod.", + "Karkevan (“Gizzard”). Like iẓtumkah.", + "Karka (“Land”). Malkhut.", + "Kesher (“Knot”). The three “patriarchs.”", + "Keshet (“Rainbow”). Yesod." + ], + "Letter Resh": [ + "Ra’ayah (“Proof”). Ḥokhmah, Ḥesed, Binah, Gevurah.", + "Rosh (“Head”). Keter, Ḥesed, Tiferet, Yesod, Malkhut.", + "Reshit Ḥokhmah (“Beginning of Wisdom” [Ps. 111:10]). Malkhut.", + "Rav (“Great”). Ḥokhmah, Tiferet.", + "Ravua (“Square”). Binah.", + "Rabbim (“Many”). The three “patriarchs.”", + "Rova (“Quarter”). Yesod.", + "Revi’it (“Fourth”). Malkhut.", + "Rivkah (Rebecca). Malkhut.", + "Raglayim (“Feet”). Malkhut.", + "Rehatim (“Rafters”). Neẓaḥ and Hod.", + "Rov (“Majority”). Yesod.", + "Ru’aḥ (“Spirit”). Tiferet, Malkhut.", + "Roḥav (“Width”). Malkhut.", + "Rokhev Shamayim (“Who rides upon the heavens” [Deut. 33:26]). Binah.", + "Rokhel (“Spice Merchant”). Yesod.", + "Rum (“Height”). Tiferet.", + "Rom (“Height”). Keter.", + "Rum Shamayim (“Height of Heaven”). Ḥokhmah.", + "Romakh (“Spear”). Tiferet.", + "Ro’eh (“Shepherd”). Tiferet.", + "Reḥovot (“Wide spaces”). Binah.", + "Raḥum (“Merciful”). Tiferet.", + "Raḥok (“Far”). Ḥokhmah.", + "Raḥel (Rachel). Malkhut.", + "Raḥamim (“Mercy”). Tiferet.", + "Riv (“Quarrel”). Malkhut.", + "Re’aḥ (“Scent”). Malkhut.", + "Ram (“High”). Binah.", + "Rimmonim (“Pomegranates”). Neẓaḥ and Hod.", + "Rinah (“Joy”). Yesod.", + "Rennanim (“Rejoicing”). Neẓaḥ and Hod, Ḥokhmah and Binah.", + "Re’emim (“Thunders”). Gevurah.", + "Ra’ash (“Noise”). Malkhut. ", + "Raẓon (“Will”). Keter.", + "Rakia (“Firmament”). Tiferet, Binah.", + "Reshut (“Domain”). Malkhut." + ], + "Letter Shin": [ + "Sha’agah (“Roar”). Ḥesed.", + "She’elah (“Question”). Malkhut.", + "She’ar (“Remainder”). Malkhut.", + "Shavua (“Week”). Binah, Yesod, Malkhut.", + "Sheva (“Seven”). Yesod.", + "Sheva Shabbatot (“Seven Weeks”). Binah, also the Seven Days.", + "Sebakhot (“Lattice-work”). Ḥokhmah and Binah.", + "Shabbat (“Sabbath”). Malkhut.", + "Sadeh (“Field”). Malkhut.", + "Shidrat ha-Lulav (“Spine of the Lulav”). Yesod.", + "Seh (“Lamb”). Ḥesed.", + "Shoter (“Officer”). Tiferet.", + "Shokhen (“Dweller”). Tiferet.", + "Shulḥan (“Table”). Malkhut.", + "Sholet (“Ruler”). Tiferet.", + "Sha ’avah (“Outcry”). Malkhut.", + "Shofet (“Judge”). Tiferet.", + "Shofar (“Ram’s Horn”). Tiferet.", + "Shofar Gadol (“Great Shofar”). Binah.", + "Shevakim (“Marketplaces”). Neẓaḥ and Hod.", + "Shod (“Devastation”). Gevurah.", + "Shoshan (“Rose”). Neẓaḥ or Hod.", + "Shoshannah (“Rose”). Malkhut.", + "Sheḥakim (“Clouds”). Neẓaḥ and Hod.", + "Shaḥar (“Dawn”). Neẓaḥ.", + "Sitnah (“Enmity”). Kelipah.", + "Seva (“Old Age”). Keter.", + "Siaḥ (“Bush”). Yesod.", + "Shitah (“Acacia”). Malkhut.", + "Shir (“Song”). Ḥokhmah, Malkhut.", + "Shikhaḥa (“Forgotten Sheaf” [Deut. 24:19]). Kelipah.", + "Sekhel (“Intellect”). Keter, Ḥokhmah, Yesod, Malkhut.", + "Shokhen (“Dweller”). Yesod.", + "Sheleg (“Snow”). Tiferet and similarly Shalhevet (“Flame”).", + "Shalom (“Peace”). Tiferet, Yesod.", + "Shalem (“Complete”). Malkhut.", + "Shelamim (“Peace Offerings”). Tiferet with Malkhut.", + "Sham (“There”). Shem (“Name”). Shamor (“Observe”). Shemittah (“Sabbatical Year”). Malkhut.", + "Simḥah (“Joy”). Binah.", + "Shamayim (“Heaven”). Tiferet.", + "Shamayimah (“Toward Heaven”), Shemini (“Eighth”). Malkhut.", + "Shemi’ah (“Hearing”). Gevurah. ", + "Shemirah (“Guarding”). Malkhut.", + "Shemen (“Oil”). The emanation.", + "Shema, Shematteta (“Report”). Malkhut.", + "Shemesh (“Sun”). Tiferet.", + "Shanah (“Year”). Malkhut.", + "Shinui (“Change”). Malkhut in Metatron.", + "Shiur (“Measure”). The soul of the emanation.", + "Seorah (“Barley”). Malkhut.", + "Shualim (“Foxes”). Kelipah.", + "Sha’ar (“Gate”). Malkhut.", + "She’arim (“Gates”). The six “directions.”", + "She’atnez (“Mixture” [linen and wool]). Kelipah.", + "Safah (“Tongue”). Malkhut.", + "Sak (“Sackcloth”). Kelipah.", + "Shekel (“Shekel”). Tiferet.", + "Sheker (“Falsehood”). Judgment.", + "Shekatot (“Troughs”). Neẓaḥ and Hod.", + "Sar (“Prince”). Malkhut, Metatron.", + "Sarah (“Princess,” Sarah). Malkhut.", + "Sarim (“Princes”). Ḥokhmah, Binah.", + "Sharav (“Burning Heat”). Malkhut.", + "Serafim (“Seraphim”). Neẓaḥ and Hod.", + "Shesh Mashzar (“Fine Linen”). The totality [of sefirot].", + "Sasson (“Gladness”). Yesod.", + "Sheshet Yamim (“Six Days”). Tiferet." + ], + "Letter Tav": [ + "Ta’evah (“Desire”). Malkhut.", + "Te’omim (“Twins”). Neẓaḥ and Hod.", + "Tevu’ah (“Produce”). Malkhut.", + "Tevunah (“Understanding”), Tohu (“Formlessness”). Binah.", + "Tehillah (“Praise”). Keter, Ḥokhmah, Binah, Malkhut.", + "Tokh (“In the Midst”). Tiferet.", + "Tola’at (“Worm”). Tosefta (“Addition”). Tor (“Dove”). Malkhut.", + "Torah (“Torah”). Ḥokhmah, Binah, Tiferet, Malkhut.", + "Teḥum (“Boundary”). Teḥinnah (“Supplication”). Teivah (“Letter”). Malkhut.", + "Teyomet (“Central Leaf” [of palm branch]). Tiferet.", + "Teiku (undecided halakhah). Tekhelet (“Blue”). Malkhut.", + "Tel (“Mound”). Yesod.", + "Tam (“Innocent”), Temunah (“Image”). Malkhut.", + "Temurah (“Exchange”). In Yeẓirah.", + "Tamim (“Perfect”), Temanta (“Eight”). Malkhut.", + "Tamar (“Palm Tree”). Tiferet, Malkhut.", + "Tanaim (Mishnaic authorities). Neẓaḥ, Hod, Yesod.", + "Tinok (“Child”), Tanin (“Serpent”). Tiferet.", + "Teninim ha-Gedolim (“The Great Dragons” [Gen. 1:21]). The three “patriarchs.” ", + "Teudah (“Testimony”). Binah.", + "Tapuḥim (“Apples”). Neẓaḥ and Hod.", + "Tefillah (“Prayer”). Tikvat Ḥut ha-Shani (“Red Thread” [Josh. 2:18]). Malkhut.", + "Tekiah (Shofar blast). The Right [side of the sefirotic structure].", + "Teruah (Shofar blast). The Left [side of the sefirotic structure].", + "Takif (“Mighty”). Ḥesed.", + "Terumah (“Heave Offering”). Malkhut.", + "Tarshish (Tarshish). Ḥesed, Ḥasadim, Gevurah, Gevurot.", + "Teshuvah (“Repentance”). Binah.", + "May the glory of God endure forever. May the Lord rejoice in His works (Ps.104:31).", + "This work of heaven was completed on the fourth day [Wednesday], the goodly gift (Gen. 30:20) [= 13th] of Av the Merciful, [in the year] May [God] greatly restrain [le-hashiv = 347 (i.e., 5347, or 1587 in the civil calendar)] His anger and establish the Palace upon its rightful place.24The “work of heaven” refers to the printing of the book, which was completed on Wednesday, 13 Av, 5347." + ] + }, + "Appendix The Introductory Material": { + "": [ + [ + "TITLE PAGE", + "The book", + "The Pleasant Light", + "[written] by the rabbi, the divine kabbalist, his honor, our teacher, rabbi Moses Cordovero, may his memory be a blessing.", + "[The book] is sweet for the soul and a healing for the bone, [a remedy] against the strange opinions described [therein] of those who distance themselves from the science of truth. This is the gate of the Lord (Ps. 118:20) in order that [we may] merit afterwards [the printing of] the book ‘Or Yakar,1Cordovero’s commentary on the Zohar, Or Yakar, was not published until the twentieth century (Jerusalem, 1965 et seq.). which is the great light concerning the commentary of the Zohar.", + "The sixth section of this book is a glorious and praiseworthy abbreviation of the opinions which the rabbi, may his righteous memory be a blessing, dealt with at length in his youth in his book Pardes Rimmonim.2Cordovero completed Pardes Rimmonim at the age of twenty-seven." + ], + [ + "INTRODUCTION BY MOSES BASSOLA", + "Said the young man, Moses Bassola:1Bassola was a sixteenth-century Kabbalist, originally from Safed, who settled in Italy and collaborated with Gedaliah Cordovero on the publication of Or Ne’erav as well as Moses Cordovero’s ethical treatise Tomer Devorah (Venice, 1589).", + "It is incumbent upon me to praise the sage, his honor, our teacher, Rabbi Gedaliah,2Gedaliah Cordovero (1562-1625), son of Moses Cordovero, was born in Safed. In Italy he collaborated with Moses Bassola and Menaḥem Azariah of Fano in the publication of various Kabbalistic treatises, including several by his father. son of the rabbi who authored [this work], may his righteous memory be a blessing. For he has kept the covenant of brotherhood and his old friendship [with me] in the Land of the Hart [Israel], may it be speedily rebuilt and established. He has brought me into the chamber of his learning and has stood me at his right hand to help and support him in order to raise the stumbling block from the path of this important book.", + "The threefold thread (Eccles. 4:12) with us is the great sage, the venerable and exalted Rabbi Israel, who works successfully with great might and power in the labor of printing honestly and for the sake of heaven. We have trusted, therefore, with God’s mercy, that he will proofread properly, as he did in [the book] Seder ‘Avodat Yom ha-Kippurim,3This was published in Venice in 1587. which was all his [work]. Mistakes are not found with him.", + "To those who know may God be pleasant. May the blessing of heaven above come upon them.", + "These are the words which Moses Bassola spoke when he saw [this] composition and its value and the honor of [its] excellent majesty (Esther 1:4):", + "All Israel has a place in the world of worthy souls which are cut out from under the throne4Cf. Zohar Ḥadash 24a. of Him who made the earth with His power and understanding, who stretched forth the heavens (Isa.44:24). This is the blessing with which Moses, the man of God,5A reference to Moses Cordovero. blessed the children of Israel (Deut. 33:1) in order to purify their thoughts and to securely establish wisdom, and to be enlightened with the light of the living (Job 33:30). [However,] it was hidden from the eyes of the living until his son the sage,6A reference to Gedaliah Cordovero. may his Rock and Redeemer protect him, came and brought forth the sun from its place to bring light to the earth and those who dwell [there]. It is a treatise which princes have written. The benefactors of the people have said of it: Taste and see its sweetness and its worth. Every man should bear it in his desire and his bosom.", + "This is my portion from all my labor (Eccles. 2:10) to bring as a gift my poem of praise:", + "Go now, my songs, exultations, and poems", + "To praise and extol Him who formed abundances", + "And planted with wisdom His messengers in the Garden7A reference to Cordovero’s Pardes Rimmonim.", + "And caused this Light to shine to heal the flesh", + "Well and proper like the onyx and jasper.", + "It is Pleasant to all mouths like the honey of bees.", + "It was hidden away and concealed from the multitude", + "In the Land of the Hart, in inner chambers", + "Until Gedaliah came and said, “Let there be light,”", + "Like the clear sun causes light, and revealed the secrets. ", + "Still I speak to my heart and continue to write:", + "Beloved, take the Pleasant Light, as one who finds a great spoil (Ps. 119:162).", + "[Written] by a great man, a rabbi like a lion in the streets (Prov. 26:13).", + "In it you will find secrets, it talks of exalted things", + "On the subject of [divine] attributes and the healing of thoughts.", + "[It speaks of] the secret of exalted Keter and Ḥokhmah, high in its hidden place,", + "Of Binah in the palanquin far and near.", + "Gedulah on the right, Gevurah bearing judgment", + "Like a mount of myrrh and frankincense and lofty walls.", + "The attribute of Tiferet is tied in the middle", + "And Neẓaḥ gathers the splinters in the path.", + "Hod and Yesod reveal to Malkhut, the bride,", + "And repeat and sit upon the pool.", + "In its midst is all wealth, in it is worthiness and uprightness", + "In the number ten [who are] well favored and good (Gen. 41:2)." + ], + [ + "INTRODUCTION BY GEDALIAH CORDOVERO", + "Said the young man Gedaliah, son of my lord, my father, his honor, our teacher Rabbi Moses Cordovero, may his righteous memory be a blessing:", + "Since the time when God wondrously showed His lovingkindness to the holy man, my master and father, and came near to him in order to make the Torah great and to wondrously grant wisdom in the secret science [of Kabbalah], we have seen that his righteousness endures forever, encouraging the hearts of the students. Their eyes have been opened by his divine treatises. Their love [for them] continued until they merited to cease supporting the philosophical sciences, whose ways are darkness and sophistry. The righteous will be glad and rejoice in the science of the truth [so as to] walk before the Lord in the light of life.", + "This treatise is fine flour free of dirt which was sifted by the rabbi, my father and master, himself. He abbreviated the arguments which were expounded at length in the book Pardes Rimmonim which he wrote. He also included additional chapters at its beginning to cause to understand and to teach the usefulness of the science [of Kabbalah] and the necessity of studying it. I have seen that [this treatise] is found in many distinguished hands, even though I know that the rabbi did not edit it sufficiently, as he had intended to do. I was afraid that what happened to [his] commentary on the prayer of Rosh ha-Shanah would happen to it.1It was published in Constantinople in 1576. For it was stolen from me, and the one who printed it without my permission did not understand the intention of the author. Not only did he not correct what he found in his stolen [manuscript] from scribal errors, but he excised and diminished [the manuscript]. I hope, with God’s mercy and aid, to be able to correct this iniquity.", + "Since [the opportunity] has come to our hands, I will say that after my teacher and father the rabbi, may his memory be a blessing, explained the reasons why we do not recite more than three “and therefores” in the blessings of the holiness of God during the Days of Awe,2In the High Holiday liturgy, the three paragraphs after the Kedushah begin with the words “and therefore” (uvekhen). according to the opinion of my mother’s brother, the sage and pious rabbi Solomon ha-Levi Alkabetz,3Moses Cordovero’s brother-in-law and teacher (ca. 1505-1584). he subsequently decided to say as well, “And therefore may it be sanctified,” etc., according to the well-known version, for he found support [for this] in a section of the Zohar. This is also one of the omissions which should be inserted in the commentary.", + "When my soul yearned to begin editing this distinguished treatise, I found the worthy sage, Rabbi Menaḥem Azariah of Fano,4Italian rabbi and Kabbalist (1548-1620). He was the foremost exponent of Moses Cordovero’s Kabbalistic system in Italy. may the Merciful One guard and protect him, who was most faithful among all my father’s household. He [my father] loved to write to him most of his teachings, and he [Menaḥem Azariah] adhered to them lovingly. He has already proceeded [in this work] and succeeded in editing [these teachings] and placing them in their proper place in entire agreement with what was clear to him concerning the intentions of the master in the rest of [his] compositions, which are more valuable than gold. In this manner he has also succeeded in an explication of the liturgy of Yom Kippur which the master had explained according to the method of the secret [doctrine].5Published in Venice in 1587.", + "I saw [this] and directed my heart to [examine] all the detailed corrections, and they gave me joy. Concerning them I cited [the verse]: He kisses the lips that give a right answer (Prov. 24:26). Therefore my heart is glad, and my glory rejoices (Ps. 16:9). I have agreed to let the public benefit from them. And though our beginning was small, perhaps God will have mercy and our end will greatly increase (Job 8:7) for the sake of His glorious name. May the graciousness of the Lord our God be upon us (Ps. 90:17).", + "Amen, so may His will be." + ], + [ + "EDITOR’S PREFACE", + "Said the editor:1Presumably the Rabbi Israel referred to in Moses Bassola’s introduction.", + "This is God’s camp (Gen. 32:3).2This preface, which is a pastiche of citations from the Bible and rabbinic literature, is exceedingly difficult to translate lucidly. The generation of those who seek Him (Ps. 24:6) will rejoice in His deeds (Ps. 149:2) like a dance of two companies (Song of Songs 7:1). Our eyes have seen and were astonished [at these teachings] arising out of the earth (I Sam. 28:13) to plant the heavens (Isa. 51:16). Like the coming out of the sun at noontime, a bright light is upon them (Isa. 9:1). The opening of their words gives light (Ps. 119:130) and shines on a divine vision to those who are sanctified in the treasure-house of the secrets of Torah which is arrayed and guarded from the lions’ dens, from the mountains of leopards (Song 4:8) [and] overlaid with sapphires (Song 5:14).", + "[My soul weeps] in secret places for your pride (Jer. 13:17) and is faint all the day (Lam. 1:13). The altar of the wicked is an abomination (Prov. 21:27). Yet despite this, many waters cannot quench love (Song 8:7), for upright are the ways of the Lord (Hos. 14:10). He will judge the poor of the people (Ps. 72:4), He will establish peace (Isa. 26:12). When He speaks He will overcome the mighty (Eccles. 10:10) for His people and His pious ones.", + "Does not wisdom cry out (Prov. 8:1) to the remnants of Israel to observe discretion (Prov. 2:11) [regarding] the secrets of wisdom (Job 11:6)? They praise the Lord with their throats (Ps. 149:6). In their right hand is fullness of joy (Ps. 16:11) and pleasantness. They direct their tongue with the pen of a ready writer (Ps. 45:2) who has studied and understood. He is frightened by the fools among the people. They walk in darkness, refined in the smelter of poverty and much servitude (Lam. 1:3) bordered with cords (Esther 1:6) of mockery, folly, and ignorance in the captivity of this host (Obad. 1:20) when vileness is exalted among the sons of men (Ps. 12:9). They are ignorant of the time to plant the tree of life in the midst of the garden (Gen. 2:9)", + "For from the quarrelsome words of the immature grain, a thorn has spread among the brethren and rebellion like the sin of witchcraft (I Sam. 15:23). When the time comes she raises her wings on high (Job 39:18). God know the days of the perfect (Ps. 37:18) and the way of the righteous (Ps. 1:6), and raises up from the dust (Ps. 113:7) and the far distant sea (Ps. 65:6) all the souls of the house of Jacob (Gen. 46:27). They all eagerly desire to hear the word of God and the ancient records (I Chron. 4:22). However, [until] now they have not seen the clear light of [Him who dwells] in the skies. For from the top of the Rocks I see Him (Num. 23:9), and among those who turn the many to righteousness (Dan. 12:3) I behold Him. Grace is poured upon their lips (Ps. 45:3) like roses (Song 5:13). Their waters are more sure than the garden spring, a well of living waters (Song 4:15). Like doves [going] to their cotes (Isa. 60:8) they have drunk spices. They call to God, and He answers them (Ps. 99:6). This one says, I am the Lord’s (Isa. 44:5), answer me with broad spaces (Ps. 118:5), for my heart does not rest at night (Eccles. 2;23), nor does my spirit within me (Isa. 26:9). This one writes with his hand to the Lord (Isa. 44:5) from that which had preceded him [at] Sinai, and on the skins of kid goats (Gen. 27:16) they set up their signs (Ps. 74:4) which they wrote to instruct them for their generations, an eternal covenant (Exod. 31:16).", + "From afar the Most High (Ps. 138:6) has established a decree and has bequeathed of His wisdom to those who fear Him. His lightnings, judgments, and laws will light up (Ps. 97:4) to open blinded eyes (Isa. 42:7) which have never seen the light of Your heavens. They fall and err in mockery. Far from men they swing (Job 28:4), as in a desert.", + "Let the deaf hear (Isa. 42:18) and the lame run and not get tired. Let the blind see (Isa. 42:18) the teeming visions (Exod. 38:8) which are gleaned and reaped by the heads of the tribes (Num. 30:2), they and their children (Gen. 33:6), commoner and priest alike, as is acknowledged properly. “All is foreseen, and permission is given” (Avot 3:16). Let the men go (Exod. 10:11) to the chief cornerstone (Ps. 118:22) to make books (Eccles. 12:12) which speak of the honor of God to the house of Israel. For all the congregation (Num. 16:3), the suckling with the venerable man (Deut. 32:25), and the mixed multitude fell a lusting (Num. 11:4) for Torah and testimony (Isa. 8:20), and the weaned child shall put his hand (Isa. 11:8).", + "And I heard behind me (Ezek. 3:12) a herald calling. Will you not answer [that] I will prepare my generation, for you have not denied the words of the Master of the Earth, [who is] awesome in praise in the darkness, and light dwells with Him (Dan. 2:22). I will tell of the decree (Ps. 2:7), advice from afar. Indeed, these are the lambs of the Merciful One, the eternal God [who] is a dwelling-place (Deut. 33:27), Selah. Why should you ask, when it is miraculous? (Judg. 13:18). The Lord of Hosts has purposed, and who will disannul it? (Isa. 14:27). If I would relate and speak of them, they are more than can be told (Ps. 40:6), for it is to test (Exod. 20:20) us that He orders His angels (Ps. 91:11) for us in the high heavens above and on the earth below (Deut. 4:39). They sanctify and purify themselves (Isa. 66:17) to comprehend the rash and to give merit to the multitude concerning the things that are the mysteries of the world, to bring all hidden things to judgment (Eccles. 12:14), for thus it arose in [His] thought, and it is known to all that there is a time and a season for each thing (Eccles. 3:1), and snarl against all sound wisdom (Prov. 18:1), and [for] the enlightened one [who wishes] to do well, his silence suffices for him. Let him be [more] silent for the Lord than the roar of the lion [is loud]. He will place and desire, and his heart will understand that not all faces are alike, and [that] God has made high and uplifted (Isa. 57:15) lowly and dark, both essential and nonessential, [so] that they should fear Him (Eccles. 3:14). For the mem and the samekh on the [stone] tablets are still suspended and stand. They warn and testify as a sign and anger [that will] consume and destroy those who utilize the crown not for its own sake,3Cf. Mishnah, Avot 1:13. with a deadly poison for those who defy her will. A contemptible brand in the thought of him that is at ease (Job 12:5) under every leafy tree (Deut. 12:2).", + "It is the medicine of life for those who find it on all that comes out of the mouth of God (Deut. 8:3), who has given a banner to those who fear You that it may be displayed because of the truth, Selah (Ps. 60:6).", + "How much more so will he who fears the Lord (Exod. 9:20) give more love, awe, fear, and humility, will he worry because of his sins, and will he be concerned lest he increase his sins with the iniquity of erring in the statements [concerning] the knowledge of the holy God (Josh. 24:19) lest his soul offer itself in restitution (Isa. 53:10). His only recourse (Esther 4:11) and the territory of his inheritance (Deut. 32:9) is to strip himself, and to cut and offer [himself] as a complete sin offering. He will be morally strong to bind with a bond forbidding (Num. 30:3) that which he has not heard from his teachers. He makes even all his paths (Prov. 5:21) and the utterances of his lips (Ps. 21:3). For if he falls (Deut. 22:8), who will raise him up? (Gen. 49:9). The Lord alone will lead him, and there is no strange god with him (Deut. 31:12) who has apportioned to test in them and afflicted [them] because of their iniquities (Ps. 107.17).", + "How has become dim (Lam. 4:1) for them the candle of commandment and the light of Torah (Prov. 6:23) which gives light to these hypocrites. For like the grass they will soon wither (Ps. 37:2), since a mistake in learning causes intentional sin, Sheol and Abaddon (Prov. 15:11), the venom of serpents and the poison of vipers (Deut. 32:33). But they are altogether brutish and foolish (Jer. 10:8), [following] after vanity, and they will become naught (Jer. 2:5), attempting to bring forth a perverted justice (Hab. 1:4) which will eventuate in a defective deed. Turn away from the tents (Num. 16:26) of the man who slumbers, the ass of a wild man (Job 11:12); a fool and ignorant man is his companion, brutish, unlike a man (Prov. 30:2), who errs and is like a fool.", + "Have I not said to you, I shall be clear (Ps. 19:14), for he will be a healer (Isa. 3:7)? He who utilizes the Daughter of a Voice will become rich. There is none who aggrandizes himself to say (I Kings 1:5), learn Gemara. And if he is a poor man, he sleeps on his pledge (Deut. 24:12) and rides on a donkey (Zech. 9:9); he glorifies himself in the hidden wisdom and its tumult, and delights in it (Isa. 5:14). There is no spirit within him (Hab. 2:19), and the living will take it to heart (Eccles. 7:2), for with stratagems will we wage war (Prov. 24:6), with a fortiori [reasoning] and equivalent statements in the bundles of Mishnah, and from the desert a gift (Num. 21:18) [by] which man will live (Ps. 89:49), if he will be as a horse or a donkey not to understand (Ps. 32:9) the laws of God, positive and negative. He tells his words; in keeping them there is great reward (Ps. 19:12) to complete their commandments in the most acceptable way.", + "Tomorrow God will perform righteous acts for His nobles (Judg. 5:11). Those who serve Him, who do His will (Ps. 103:21), over all the glory is a canopy (Isa. 4:5). He will spread a cloth for the feast of the Leviathan in the courtyard of the garden of the palace (Esther 1:5). All will bend from reciting and bowing a psalm of thanksgiving (Ps. 100:1), for the merit of his fellow when he shined his lamp (Job 29:3) his inside is like his outside as he is there. Eternal joy is upon their heads (Isa. 35:10), each sharpening the countenance of his fellow (Prov. 27:17). All this has God wrought for His own sake. He will rescue him and honor him (Ps. 91:15). He will spread the cloud of His lightning (Job 37:11) upon the head of the Eternal Righteous One, and upon him he will place His crown (Ps. 132:18).", + "This is the advice necessary for the man whom the king wishes to honor (Esther 6:6). Peace of mind to the poor and lowly of spirit, who trembles at His word (Isa. 66:2). Let him not boast of the morrow (Prov. 27:1), “for the reward of [the performance of] a commandment is a commandment” (Avot 4:2). He desired it for his habitation (Ps. 132:13); until the day breathe (Song 2:17) man will go out to his labor (Ps. 104:23), [which] will be accepted for him (Lev. 1:4), his fruit in its time (Ps. 1:3). This tarrying in the house for a little (Ruth 2:7), for the command of the king was urgent (I Sam. 21:9). Prepare outside your sword and your bow (Gen. 27:3), and do all your labor (Exod. 20:9) in Scripture, Mishnah, and Gemara, and there will be stored for you in the field of apples4The “apple trees” symbolize the sefirot from Gedulah to Yesod. Malkhut is called the “Field of Apples” because she is filled with “apple trees.” a heap of good deeds. Afterwards you will build your house “as a meeting house for the sages” (Avot 1:4), numerous and perfect (Nah. 1:12), seated upon judgment seats (Judg. 5.10) in holiness, and receiving one from another in whispers, crowned with their tefillin and fringes which they make for themselves (Deut. 22:12) to wrap themselves with awe and fear. They seclude themselves like standing Seraphim (Isa. 6:2), like brethren sitting together (Ps. 133:1). And if, as God lives (I Sam. 20:3), they speak of the face of the eagle (Ezek. 1:10), they were swifter and stronger than lions (I Samuel 1:23), and the noise of the wings of the living creatures (Ezek. 3:13) says, Blessed be the glory of God (Ezek. 3:12), who loves righteousness (Ps. 11:7), and the words rejoice as when they were given at Sinai from before God, the Lord of all the earth (Josh. 3:13).", + "Hear me, my brothers, and give ear to me, my people (I Chron. 28:2). Understand, you fools (Prov. 8:5); listen, you rulers. Be careful what you say, and may God be with you (Gen. 48:21). If [you see] scholars in a vision like rams butting and vanquishing each other,5Cf. Dan. 8. it is not for you or us to say, “Remember and observe.6Cf. Rashi on Exod. 20:8, regarding the difference in the text of the Ten Commandments in Exodus and Deuteronomy. this tradition is proper, and that tradition is improper.” Solutions are for God (Gen. 40:8). Those who are basing [their belief] upon the explanation of a thing (Eccles. 8:1), not to fan and not to cleanse (Jer. 4:11). Is there not a time of service for man upon the earth? (Job 7:1), while the testimony of God is faithful (Ps. 19:8), as is known to an ear which hears. You who dwell in the gardens, friends listen (Song 8:13), you will lie down in the midst of the wise (Prov. 15:31).", + "If the spirit which rules all fails and they prophesy, my words will be fulfilled on those who rise against me (Ps. 92:12). Is Saul also among the prophets? (I Sam. 10:11). This you will answer, And who is their father? (I Sam. 10:12). These things go after the intention of the heart. I, in my innocence (Ps. 26:1), plead before my judges: Let him judge all the words of this epistle leniently in its quantity and quality. If my soul does not speak from worry (Josh. 22:24), consider me as one who mentions and reminds the enlightened ones of my bountiful nation (Song 6:12). “Dear is man, who was created in [God’s] image” (Avot 3:15). Speaking as a righteous company (Ps. 58:2), He will judge righteousness. For my heart is not haughty (Ps. 131:1), all my senses are in me (Job 20:2), and my eyes are not haughty (Ps. 131:1) before the God of Sinai (Ps, 68:9). I have not walked in greatness or wonders (Ps. 131:1) with the King, the Lord of Hosts (Isa. 6:5). For the maidservant has seen7The reference is to the midrash which states that a maidservant at the parting of the Red Sea saw more than the prophet Ezekiel in his visions. Cf. Mekhilta, Shirta 3. and is more righteous than I (Gen. 38:26). I am lighter [in consequence] than she is (II Sam. 6:22). I am lower than the earth (Isa. 29:4). I speak in honor of our God, who dwells in Zion (Josh. 4:21). And He, being merciful, will forgive [my] sin (Ps. 78:38)." + ] + ] + } + }, + "versions": [ + [ + "Moses Cordovero's Introduction to Kabbalah, Annotated trans. of Or ne'erav, Ira Robinson, 1994.", + "http://www.ktav.com/index.php/moses-cordovero-s-introduction-to-kabbalah.html" + ] + ], + "heTitle": "אור נערב", + "categories": [ + "Kabbalah", + "Ramak" + ], + "schema": { + "heTitle": "אור נערב", + "enTitle": "Or Neerav", + "key": "Or Neerav", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמה", + "enTitle": "Introduction" + }, + { + "heTitle": "חלק א", + "enTitle": "PART I", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ב", + "enTitle": "PART II", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ג", + "enTitle": "PART III", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ד", + "enTitle": "PART IV", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ה", + "enTitle": "PART V", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ו", + "enTitle": "PART VI", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ז", + "enTitle": "PART VII", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "אות א", + "enTitle": "Letter Alef" + }, + { + "heTitle": "אות ב", + "enTitle": "Letter Bet" + }, + { + "heTitle": "אות ג", + "enTitle": "Letter Gimel" + }, + { + "heTitle": "אות ד", + "enTitle": "Letter Daled" + }, + { + "heTitle": "אות ה", + "enTitle": "Letter Heh" + }, + { + "heTitle": "אות ו", + "enTitle": "Letter Vav" + }, + { + "heTitle": "אות ז", + "enTitle": "Letter Zayin" + }, + { + "heTitle": "אות ח", + "enTitle": "Letter Chet" + }, + { + "heTitle": "אות ט", + "enTitle": "Letter Tet" + }, + { + "heTitle": "אות י", + "enTitle": "Letter Yod" + }, + { + "heTitle": "אות יא", + "enTitle": "Letter Kaf" + }, + { + "heTitle": "אות יב", + "enTitle": "Letter Lamed" + }, + { + "heTitle": "אות יג", + "enTitle": "Letter Mem" + }, + { + "heTitle": "אות יד", + "enTitle": "Letter Nun" + }, + { + "heTitle": "אות טו", + "enTitle": "Letter Samekh" + }, + { + "heTitle": "אות טז", + "enTitle": "Letter Ayin" + }, + { + "heTitle": "אות יז", + "enTitle": "Letter Peh" + }, + { + "heTitle": "אות יח", + "enTitle": "Letter Tzadi" + }, + { + "heTitle": "אות יט", + "enTitle": "Letter Kof" + }, + { + "heTitle": "אות כ", + "enTitle": "Letter Resh" + }, + { + "heTitle": "אות כא", + "enTitle": "Letter Shin" + }, + { + "heTitle": "אות כב", + "enTitle": "Letter Tav" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נספח: הקדמות", + "enTitle": "Appendix The Introductory Material", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/Hebrew/Or Neerav -- grimoar.json b/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/Hebrew/Or Neerav -- grimoar.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6dbcdc8b71118f250ee8f782bbbdfe84539227cc --- /dev/null +++ b/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/Hebrew/Or Neerav -- grimoar.json @@ -0,0 +1,1689 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Or Neerav", + "versionSource": "http://www.ktav.com/index.php/moses-cordovero-s-introduction-to-kabbalah.html", + "versionTitle": "Or Neerav -- grimoar", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "אור נערב, גרימור", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "אור נערב", + "categories": [ + "Kabbalah", + "Ramak" + ], + "text": { + "Introduction": [], + "PART I": { + "Subject": [ + "בהרחקת הנזק העולה על דעת המתרחקים מחכמה זו: " + ], + "": [ + [ + "ראינו המתרחקים מחכמה זו, מתחלקים לשלשה חלקים, החלק הראשון, הם אותם שיתרחקו ממנה לאמרם כי אין הכרח להאמין בנעלם התורה לסבות רבות, אם לחשבם הדברים בפשוטן ובנעלם אין להם חפץ, כי מי יכריחם להאמין בעשר ספירות ושאר חלקים אשר לחכמה זו. ", + "ואין רצונם להאמין אלא באחדות הנפלא. וכאשר יגיעם קצת מחכמה זו, ומה גם בשמעם אין סוף וצורת התורה, יפערו פיהם לבלי חק בדופי המשכילים, וכמעט יהיו בעיניהם ככופרים. ויש אשר ישים נפשו בכפו, ויתכסה בשלמה זו וישלים פחיתות נפשו בסברה זו בלי שיאמינהו בלבו אמונה שלימה, ויש שתתקיים אמונה זו בלבו באמת ובלבב שלם: והנה, בהרחקת בעלי סברות אלו כמעט אסור משום הלעיטהו (ב״ק סט.), אבל ראוי לחוש על כבוד תורתינו להקהות שיניו ולבטל דעתו. ", + "אין ספק שעל אלו וכיוצא בהם אמר שלמה המלך ע״ה (משלי יח, ב), \"לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו\". ירצה, כי מי שימשך אחר התאוות ומעוט ההשכלה בתורה וסודותיה יקרא כסיל, מפני היותו נמשך אחר הכסילות והפתיות ושכרון עולם השפל הנופל. ויאמר כי הכסיל הזה לא יחפוץ בתבונה, פירוש, בדברים הנעלמים והם סתומים בתוך הדבר הנגלה, כי זה גדר התבונה כמאמרם ז״ל (חגיגה יד. סנהדרין צג) מבין דבר מתוך דבר. ", + "והנה הכסיל לא יחפוץ בדברים הנעלמים הצריכים תבונה לדלותם, כאומרו (משלי כ, ה) ואיש תבונה ידלנה, \"כי אם בהתגלות לבו\", פירוש, בדברים הנגלים שהם לבוש אל הנעלמים, והם הנראים לכאורה פשוטן של דברים. והם לכאורה נגלים אל הלב, ולא אל לבות המשכילים, אלא אל לבות הכסילים שכמותו, וזהו שאמר, בהתגלות לבו, פירוש גלוי דעתו הקצר:", + "ועל אלו וכיוצא בהם אמר הרשב״י ע״ה בתקונים תקונא מ״ג וזה לשונו, ", + "\"בראשית ", + "תמן את״ר יב״ש ודא איהו ונהר יחרב ויבש. ", + "בההוא זמנא דאיהו יבש ואיהי יבשה, בנין צווחין לתתא ביחודא ואומרים שמע ישראל, ", + "ואין קול ואין עונה, ", + "הדא הוא דכתיב אז יקראנני ולא אענה. ", + "והכי מאן דגרים דאסתלק קבלה וחכמתא מאורייתא דבעל פה ומאורייתא דבכתב, וגרים דלא ישתדלון בהון ואמר דלא אית אלא פשט באורייתא ובתלמודא, ", + "בודאי כאילו הוא יסלק נביעו מההוא נהר ומההוא גן. ", + "ווי ליה, ", + "טב ליה דלא אברי בעלמא, ולא יוליף ההיא אורייתא דבכתב וההיא אורייתא דבעל פה, דאתחשב ליה כאילו חזר עלמא לתהו ובהו, וגרים עניות לעלמא, ואורך גלותא\". עכ״ל:", + "ומה שיש לי לדקדק במאמר זה הוא:", + "א) דפתח בההוא יבש, וסליק בההיא יבשה:", + "ב) אמר, בנין צווחין וכו׳‎, מה ענין זה הנה, ומה הכוונה בו, ודאי דהכי הוא דכד לא אתיא לעילא ברכאן ושפע אינם נשפעים למטה, ואין זה חדוש, ומה הכוונה בו:", + "ג) אמר, צווחין לתתא ביחודא, אמאי נקט הכא יחודא דשמע ישראל, דלכאורה אינה שאלת ברכה ושפע, לימא צלותא שהם קריאת הברכות:", + "ד) אמר, בנין צווחין לתתא וכו׳‎, אי בנין אנון וצדיקים הם אמאי אין קול ואין עונה זה אין ראוי, ולא הוה ליה למימר בנין אלא צווחין לתתא לבד, והם אותם שגרמו הסלוק והיובש:", + "ה) אמרו, והכי מאן דגרים דאסתלק, משמע שאין ענשו אלא אז יקראנני, ולא נפיק הכי אלא דגרים וכו׳‎:", + "ו) אמרו, מאן דגרים דאסתלק קבלה וחכמתא, הם כפל לשון:", + "ז) אמרו, דגרים דלא ישתדלון וגו׳‎ ואמר וכו׳‎, מה ענין כפל זה ואריכותו, וכי אם יאמין כך יספיק או לא יספיק, ואם לא יאמין אם יאמר או לא יאמר מאי איכפת לן, הענין הזה ודאי אומר דרשני:", + "ח) אמרו, כאלו הוה אסתלק וכו׳‎, למה הענין הזה גורם כן אחר שכוונתו לשמים כפי מה שנראה לו מפשוטן של דברים אם לא יזכה יותר, מה התלות יש לו אל הסתלקות השפע, ומה יחוסו שם:", + "ט) אמר, ארבעה דברים שגורם, מה יחוסם ומהיכא נפקא ליה, והם, תהו – אחד, בהו – שנים, והעניות – שלש, ואורך הגלות – ארבע:", + "י) אמר, \"כאלו\" משמע דלאו הוי הכי ממש, אם כן מה ענינו. ואגב אורחין גם כן יקשה, כל מקום שימצא כן בדברי רבותינו ז״ל אומרים (עיין שבת פח.), \"כאלו חזר עולם תהו ובהו\", מה הנרצה בו:", + "ואמנם הכוונה בזה הוא, כי מלת בראשית תצטרף אר״ת יב״ש, ואין ספק היות מלת ארת לשון נהר, כענין אריתא דדלאי שפירשו רבותינו ז״ל (ב״ק נ), וירצה נהר יבש. ולהיות שבפסוק לא נזכר אלא אחד, דהיינו הסתלקות השפע מהנהר לבד, לא מן הבריכה, לזה אמר, \"ודא איהו ונהר יחרב ויבש\", ירצה, כי הכתוב גלה כי אחר שאין שפע בנהר גם אינו בים, דכתיב (איוב יד, יא), \"אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש\", וטעם שהלך השפע מהמלכות, משום דההוא נהר יחרב ויבש, ויובשו של נהר גרים יובש הים, ואם כן אחר שנאמר בכתוב יובש הנהר ממילא משתמע יובש הים, דהא בהא תליא כנודע, שאין מים בים אלא מהנהר:", + "ובההוא זמנא וכו׳‎, הכוונה לבאר סיפיה דקרא, דקאמר ברא אלהים וכו׳‎. ואמר, בההוא זמנא דאיהו יבש ואיהי יבשה, פירוש, אחר שכבר השפיע השפע המופקד אתה, ואין שפע נשפע לה דהא נהר נמי יחרב ויבש, והיינו דאיהו יבש ואיהי יבשה, ", + "ונודע היות נהר סוד וא״ו ומשך וא״ו, ונודע שהתפארת שהוא הוא״ו השפע מסתלק ממנו ולא כל כך, ולכן לא שייך ביה יובש ממש אלא חורב, שיש בו לחות קצת אבל לא מים, וביסוד שהוא למטה שם שייך יובש, וזהו שאמר, ונהר יחרב – מצד התפארת, ויבש – מצד היסוד:", + "ואפשר, שעל יובש שלשתם אמר, בראשית ברא אלהים, ומלת אלהים זו יהיה הכונה במלכות, וכן פירש הרשב״י ע״ה פעמים רבות. והשתא אדכר בקרא יובש היסוד והתפארת והמלכות. ואר״ת יב״ש היינו יסוד, ", + "או ירצה תאר יבש, והיינו ויהי יוסף יפה תאר, ויפה מראה \"ברא\" היינו הת״ת, שהוא ברא עלאה, וכדפירש הרשב״י פעמים רבות. \"אלהים\" מלכות. ואז בהיות היובש הזה, \"את השמים ואת הארץ\" דהיינו היחוד, צווחין יחודא ואין קול ואין עונה כאשר נבאר בס״ד, והיינו והארץ דהיינו נהר וים יחרב ויבש, וזהו \"היתה תהו ובהו\" כאשר נבאר:", + "או ירצה \"ברא אלהים\" פירוש צדיקייא, דאינון בנין. ברא אלהים, בני שכינתא נשמתין קדישין, צווחין לתתא, את השמים ואת הארץ, דהיינו יחודא, ולית דמשגח ח״ו, ולזה ניחא מלת בנין צווחין לתתא. ", + "ועם כל זה לא קשיא, כי חוטא אחד יאבד טובה הרבה. והנה דקדק באמרו \"שמע ישראל\" דהיינו ת״ת ומלכות את השמים ואת הארץ, והיינו ייחודא ממש, והכוונה, כי אפילו יבאו ליחד שלכאורה הוא תיקון הפרוד, עם כל זה אי אפשר לתקן, כל שכן בתפילה. וזהו שדקדק באמרו, את השמים ואת הארץ דהיינו יחודא, ועם כל זה ואין קול דהיינו קב״ה, ואין עונה דהיינו שכינתיה. וזהו שאמר, \"והארץ היתה תהו ובהו\", והארץ – קב״ה ושכינתיה, היתה – תהו ובהו, דהיינו יחרב ויבש. ומפני שזה דוחק גדול לומר כי אפילו שיבואו לתקן וליחד לא יתקנו, הכריח הענין מן הכתוב באמרו אז יקראנני וכו׳‎ , משמע שממש קראן שמע ישראל, דקראן להו לגבייהו ולא אענה ח״ו. ", + "ומשום דההוא קרא לאו גבי הכי כתיב, ועוד דאפילו תימא קרא קשיא אמאי לא אענה אחר שכבר הם מיחדים הפרוד, לזה באר עונם היותו למעלה, ואין להם תקנה בזה. וזהו שאמר, \"והכי מאן דגרים דאסתלק\" וכו׳‎ דהיינו קרא דאז יקראנני, ", + "דלעיל מניה כתיב (משלי א, כ) חכמות בחוץ וכו׳‎, דהיינו סודות הנעלמים בתורתינו הקדושה. והיא אומרת, \"עד מתי פתים תאהבו פתי\", ירצה, אתם נמשכים אחר הפשט, ואתם מפתים את עצמכם בפתיות, ותאהבון פתי זה חלק שהם מאמינים בתורה שאין בה אלא פשט. \"ולצים לצון\" וכו׳‎ זה כגון מנשה וכו׳‎ שהיה דורש וכו׳‎ (סנהדרין צט). ", + "ומי גרם זה, רודפן אחר פשוטן של דברים ולא יביטו אל נסתרם. והיינו \"וכסילים ישנאו דעת\" דהיינו ידיעת הנעלמות, ובתריה מאי כתיב \"תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי\", פירוש, הנשמה המתלבשת בתוך הפשט, אביעה לכם רוחי, אודיעה דברי אתכם בנסתר שיש בי, ותפרעו וכו׳‎ אז יקראנני וכו׳‎, וזה שאמר, והכי למאן דגרים דאסתלק קבלה וחכמתא וכו׳‎, הכוונה כי התורה שבכתב היא הת״ת ותורה שבעל פה היא המלכות, והיינו סוד ו״ה, ונסתרות בתוכם י״ה, דכתיב (דברים כט, כח), \"הנסתרות לה׳‎ אלהינו\" שם סוד י״ה, \"וה-נגלות לנו ולבנינו עד עולם\". ", + "ולכן המכחיש בסודות התורה ובנסתר שלה גורם להסתלק חכמה כמשמעה דהיינו יו״ד, וקבלה דהיינו ה״א, מהתפארת והמלכות דהיינו ו״ה, דהיינו תורה שבעל פה ואורייתא דבכתב: ומשום דקשיא ליה, וכי מפני שיאמין העני לפי ראות עיניו בזה יחטא עונש כזה, הסתלק י״ה מו״ה חס ושלום. לזה אמר, דלא עסקינן אלא במי שדורש כן לרבים, ועושה מעשה על פי הוראתו. וזהו שאמר, דגרים דלא ישתדלון בהון ואמר דלא אית אלא פשט באורייתא דהיינו תורה שבכתב, ובגמרא דהיינו תורה שבעל פה, האיש שעשה זאת ודאי דגרים יובש למעלה, כאלו היה עושה עבירה בידים ממש, זה שאמר, כאלו הוה אסתלק נביעו מההוא נהר דהיינו וא״ו, ומההוא גן דהיינו ה״א, שהם תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ", + "ווי ליה טב ליה דלא אברי, אחר שפוגם למעלה: ולא יוליף וכו׳‎, כי מה שלומד התורה שבכתב ותורה שבעל פה הוא אוחז בת״ת ובמלכות, ומסלק מהם סוד י״ה, הרי ממש בעסק תורתו מפסיד ומפריד, והתורה אליו עבירה. ובלי ספק עליו נאמר, (תהלים נ, טז) ולרשע אמר אלהים וגו׳‎: דאתחשיב ליה וכו׳‎, הענין כי יש תהו ובהו טוב, ותהו ובהו בקליפה. תהו היינו חכמה, שהוא דבר תוהא מקום תמיהה. בהו, דבר המלביש את התהו, דהיינו הבינה. והנה, על ידי שתים אלו בטול התהו והבהו שהם הקליפות, ולכן כל מי שמסלק שתי מדות אלו ומשליט אלו החיצונות, זה ודאי כאלו חזר עלמא לתהו ובהו, כי העולם שבו משכן תהו ובהו דקוב״ה זה מסלקן ומשליט החיצונות, הרי העולם מתלבש בקליפה שהיא התהו והבהו הקודם. וזה שאמר, \"והארץ היתה תהו ובהו\" כי אין שפע התהו ובהו העליון, כדפירשתי. ", + "הנה פגם זה הוא בסוד י״ה, דהיינו חכמה וקבלה שהוא מסלק. \"וגרים עניות\" היינו במקום העושר הנשפע מהתפארת, שהוא סוד הנהר הנזכר לעילא, \"ואורך גלות\" היינו סוד אזלו מים מני ים. \"ושכינתא אזלא בגלותא\", והענין כמו שפירש רבי שמעון בן יוחאי ע״ה במקום אחר, כי סוד והארץ היתה תהו ובהו היינו אחר שנחרב הבית הראשון ושני, ויאמר אלהים יהי אור זהו סוד הגאולה העתידה, ופירשתי עניינו בספר אור יקר בחלק א׳‎ בשער א׳‎, ", + "ובזה נתבאר המאמר הזה. ונמצינו למדין בעון בעלי סברא זו, ראשונה הסתלקות השפע והחכמה והבינה מהתפארת והמלכות. שנית, כאלו חזר עלמא לתהו ובהו. שלישית, גורם עניות. רביעית, אורך גלות, וכדפירשתי עניינם:" + ], + [ + "ועוד בזה בענין זה ", + "בפרשת בהעלותך זה לשונו, ", + "\"רבי שמעון אמר", + " ווי ליה לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטא דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטן ובשבחא יתיר מכלהו. ", + "אי לאחזאה מלה דעלמא, אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר, אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מינייהו אורייתא,", + " אלא כל מילין דאורייתא כהאי גוונא.", + " תא חזי ", + "עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתתקלו, ישראל לתתא מלאכי עילאי לעילא, מלאכי עילאי כתיב בהו עושה מלאכיו רוחות. ", + "בשעתא דנחתין לתתא מתלבשין בלבושא דהאי עלמא, ", + "ואי לאו מתלבשי בלבושי כגוונא דהאי עלמא, לא יכלין למיקם בהאי עלמא, ולא סביל לון עלמא. ‎", + "ואי במלאכי כך אורייתא די ברא להון וברא עלמין כלהו וכלהו קיימין בגינה, ‎", + "כיון דנחתת להאי עלמא אי לאו דמתלבשא היא בלבושא דהאי עלמא, לא יכיל עלמא למסבל. ", + "וע״ד האי ספורא דאורייתא לבושא דאורייתא איהו, ", + " מאן דחשיב דהוא לבושא דאורייתא איהו ממש ולא מלה אחרא תפח רוחיה, ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי,", + " בגינו כך אמר דוד, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך מה דתחות לבושא דא דאורייתא:", + "תא חזי, ", + "אית לבושא דאתחזי לכלא, ", + "ואינון טפשין כד חזו לבר נש דאתחזי לון שפירא, לא מסתכלן יתיר, ", + "חשיבו דההוא לבושא גופא,", + "חשיבותא דגוף נשמתא. ", + "כהאי גוונא אורייתא, אית לה גופא, ", + "ומלין דאורייתא דא אקרון גופי תורה, ", + "האי גופא מתלבשא בלבושא דאינון ספורין דהאי עלמא, ", + "טפשי דעלמא לא מסתכלין אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא וכו׳‎. אינון דידעין יתיר, לא מסתכלי בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות האי לבושא. ", + "חכימין דאינון עבדוי דמלכא עלאה, אנון דקיימו בטורא דסיני, לא מסתכלין אלא בנשמתא, ", + "דאיהו עקרא דכלא אורייתא ממש, ", + "ולעלמא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דאורייתא:", + "תא חזי,", + " הכא נמי לעילא ", + "אית לבושא וגופא ונשמתא ונשמתא לנשמתא. ", + "שמיא וחיליהון אנון לבושא, ", + "כנסת ישראל דא גופא דמקבלא לנשמתא דאיהו תפארת ישראל, ועל דא איהו גופא לנשמתא נשמתא דאמרן, דא ת״ת ישראל דאיהי אורייתא ממש, ", + "ונשמתא לנשמתא דא איהו עתיקא קדישא, ", + "וכלא אחיד דא בדא. ", + "ויי לאינון חייבא דעלמא, דאמרין דהא אורייתא לא איהו אלא ספור בעלמא,", + "ואנון מסתכלין בלבושא דא ולא יתיר ", + "זכאין אנון צדיקייא דאנון מסתכלין באורייתא כדקא יאות. ", + "חמרא לא יתיב אלא בקנקן, ", + "כך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא, ", + "בגיני כך אורייתא לא באעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא, ", + "ועל דא כל אלין מילין וכל אילין ספורין לבושא אנון\", עכ״ל:", + "והנה במאמר הזה הוסיף לנו לקח בבטול דעת הכת הזאת וכיוצא בהם, השוללים הנסתר מתורתנו הקדושה. ונפקא לן מיניה בעקר כי עוד על הסוד הזה הנסתר יש פנימי לפנימי, וזה נעלם עתה מעיני היודעים, ונזכה אליו בעולם הזה כל ישראל לעתיד. ", + "ועתה אחי הודיעני מי שלא הסתכל בנשמתא איך יסתכל לעתיד בנשמתא דנשמתא, וימצא גרוע לעתיד. ואל תשיבני ממי שלא זכה אליה, כי יש חלוק גדול בין מי שהכחישה למי שאינו מכחישה אלא שלא ראה מאור מימיו, ויש על שניהם תוספת מי שנתעסק בה. ", + "וה׳‎ הוא אלהים חיים ומלך עולם, דן את הדין ומזכה את הזכאי ומחייב את החייב, ונותן לאיש כדרכו, ואין לנו להכחיש דברי חז״ל במדרש משלי, ששואלים לאדם צפית במרכבה, צפית בשעור קומה שלו וכו׳‎, והעתק לשונו הנה יכבד עלינו הענין. ועוד באר הענין הזה הרשב״י ע״ה בזהר בפרשה הנ״ל דף קמ״ט ע״ש:" + ], + [ + "ויש כת שנית שיתרחקו מן החכמה הזאת וישתתפו להם טענות רבות, וכולם מסכימים בגודל מעלת החכמה, יש שאמר שהיא חכמה נשגבה, ואין הכל ראוים להכנס אליה, עד שידמה בדעתו להעניש לנושאים ולנותנים בה, באמרו שהוא מקנא קנאת ה׳‎ צבאות וקנאת תורתו, בראותו כי שלחו ידם במקום גבוה לעסוק באלהות, ודבר זה רחוק מדעות בני אדם הרבה, ואין ראוי לבני האדם פחותי הערך לעסוק בה, וכאשר יאלצוהו הקדמונים העוסקים בה, יאמר מי לנו כהם לקדושים אשר בארץ המה הסודות הרמות האלה:", + "ויש שיאמר, כי אמת שראוי לאדם לעסוק בחכמה, אמנם חכמה זו צריכה מלמד חשוב, ובעיניו אין מי שיודע בה ויבא עד תכונתה. ולכן נטה ידו משמוע אפילו דברים קלים לא מעט ולא הרבה, עד שאם ישמע העוסקים בה מדברים בה הן רב הן מעט, יפתח פיו בחלקלקות ויאמר ה׳‎ ימחול לכם כי חטאתכם רבה ואין לכם תבונה, לא אל הימין ולא אל השמאל, ומי יתן ואבין מה שנעלם מכם מחכמה זאת. סוף דבר אין מי שיבין בחכמה זו, ואני ואתם שוים בדבר. והעני נראה בעיניו שאין חלוק בין עובד אלהים ללא עבדו. ", + "ויש מי שידמה שצריך להקדים אליו חכמת התכונה, ושאר הדעות המניעות אותו מן הדרך הישר, וכן יקדש עצמו ויורה היתר לעצמו, כי עדיין לא נתמלא כריסו לחם ובשר מהגמרא, עד שהעני הזה כל ימיו לא יספיקוהו ללמוד קצת ממנו, כל שכן שימלא בטנו כדי שיאכל מהחכמה הזאת על השבע, ובזה העני נפטר לבית עולמו באין חכמה: ויש עוד כמה בחינות יפלו תחת סוגי שני אלו שבארנו. ", + "והנה אל שלשה אלו נאמר כי כל מגמתם לרומם החכמה הזאת, ובאמת הם פסולים להעיד על זה, וכי מי שלא ראה הירח יבא ויעיד, או מי שראוהו. והן אמת החכמה רמה ונשגבה כאשר נעיד בעז״ה לקמן, אמנם עליהם ועל רוממותם נאמר, (תהלים קלט, כ) \"אשר ימרוך למזמה\", ועליהם נאמר (משלי כד, ז), \"ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו\", וכתיב (משלי יד, ו), \"בקש לץ חכמה ואין ודעת לנבון נקל\", וכתיב (משלי ח, יז), \"אני אהבי אהב ומשחרי ימצאנני\", ויש כיוצא בזה רבו מספר במוסרי שלמה המע״ה. ", + "ועל כזה אמר דוד הע״ה (תהלים קיט, נז), \"חלקי ה׳‎ אמרתי לשמר דבריך\", ירצה, כי לשמור דברי ה׳‎ איני משפיל עצמי, כי על כזה נאמר, (קהלת ז, טז) \"אל תהי צדיק הרבה\", אלא אני אומר חלקי ה׳‎, נשמתי חלק אלוה ממעל, וראוי אני אל דבר ה׳‎ כאחד ממלאכי השרת:" + ], + [ + "ויש כת שלישית שיתרחקו מן החכמה הזאת, לאמרם כי קרוב אדם לטעות בדברים אלה, ואפשר לבא לידי חטא וליפול באחד מן הטעיות הנוגעים במקום גבוה. והנה הכת הזאת כונתם רצויה ומעשיהם אינם רצויים. הן אמת צדקו באמרם כי קרוב האדם אל הטעות בדברים הנעלמים, אבל עם כל זה לא יאשם, וכן פירשו רבותינו ז״ל בספר הבהיר (אות ס״ח) וזו לשונו, ", + "\"שאלו תלמידיו את רבי רחומאי, ", + "מאי דכתיב תפלה לחבקוק הנביא וכו׳‎ ", + "תהלה מבעי ליה, ", + "אלא כל המפנה לבו מעסקי העולם ומתעסק ומשתדל במעשה מרכבה, מקובל לפני הקב״ה כאלו מתפלל כל היום, ", + "שנאמר תפלה. ", + "מאי שגיונות, ", + "כמא דאת אמר, ‎", + "(משלי ה, יט) באהבתה תשגה תמיד, ", + "ומאי ניהו ", + "מעשה מרכבה\":", + "ואולם יש בו לדקדק:", + "א) אמר מאי תפלה תהלה מבעי ליה, אמאי מבעי ליה תהלה יותר מתפלה, אי משום דקראי לא אית בהו תפלה כלל, אי הכי אמאי תהלה ולא מזמור ולא שיר ולא מכתם וכיוצא. ועוד כמה דלית תפלה בקראי, הכא נמי לית בהו תהלה ולא שבח, ולפי האמת לא תפלה ולא תהלה אבעי ליה למימר:", + "ב) אמר, אלא כל המפנה לבו וכו׳‎, מי אמר לו ענין זה, וכי בשנותו לשון תהלה אל לשון תפלה הורה על המפנה לבו במאי:", + "ג) ומתעסק במעשה מרכבה, מי אמר לו, אלימא משום שגיונות לימא שאר מילי אורייתא שגם בהם שייך שגגה:", + "ד) אמר, מאי שגיונות, ומעיקרא האיך הוה ניחא ליה, דקא מבעיא ליה השתא:", + "ה) כדאמרינן, באהבתה תשגה תמיד ומאי ניהו וכו׳‎, וכי יש הוכחה דפסוק באהבתה איהו במעשה מרכבה:", + "ולכן נאמר, כי פירוש הכתוב תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות, פירוש שהיה מתפלל לפני קונו על שגיאותיו. וזה אי אפשר מכמה טעמים, האחד דקרא לא בודוי עונות קא עסיק, דלא כתיב ודוי עונות בכתוב. ועוד שגיאות מבעי ליה, דהכי כתיב שגיאות מי יבין או שגגות ", + "מאי שגיונות, אלא ודאי מלשון שגיון לדוד שהוא שבח ותהלה, וירצה תפלה לחבקוק משובחת על כל המזמורים והשגיונים ששוררים לפניו, ואם כן כיון שכן היה לו לומר תהלה, כי תפלה לא סלקא על שבחיה דשבחי אינון לעילא בעשרה דרגין (עי׳‎ ת״ז תקון יז. זהר ח״א כג. עא. ח״ג קא), ותפלה במלכות, ולכן תהלה מבעי ליה דאיהי שיר משובח מכל שירים, שהיא בבינה למעלה משאר שבחים:", + "לזה פירש אלא כל המפנה לבו וכו׳‎, ירצה, כי אין הכונה מפנה לבו מעסקי העולם הזה המדומה ח״ו, שאם כן פשיטא שיש שכר לעובד אלהים על לא עבדו, והעוסק במרכבה עובד אלהים והעוסק בענייני העוה״ז לא עבדו, ", + "אלא הכונה באמרו המפנה לבו מעסקי העולם כענין חבקוק הנביא, דלעילא מנבואה זאת כתובות נבואות השייכות לעסקי העוה״ז, כענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו דקשיא ליה, וכן מוסרי העוה״ז, כי הם חלקי התורה דשייכי בעיסקי העוה״ז, ואחר כל זה פנה הנביא מעסקים אלו ודבר בענייני המרכבה, באמרו אלוה מתימן יבוא וכו׳‎, ונגה כאור תהיה וכו׳‎. ", + "וירצה, \"תפלה לחבקוק הנביא\" – לתפלה חשוב לחבקוק היותו עוזב חלקי התורה בענין העוה״ז, והיותו עוסק במרכבה: וזהו שאמר, השתא מאי שגיונות, ", + "פירוש, בשלמא אי אמרינן תפלה כמשמעה, אפשר לפרש דסליק תפלה על השגיונות והשבחים, או אפשר שהיה מתפלל על שגיאותיו, ואע״ג דהוה קשיא לן דאין ודוי הוה אמינא דמקרא קצר, ", + "אלא השתא דפירש תפלה וכו׳‎ כדפירשנו מאי שגיונות מאי משמעותא, ותירץ דהיינו הך כדכתיב באהבתה תשגה תמיד, איזהו חלק תורה שיש בה בהכרח שגיאה הוי אימא זו מרכבה, כמה דאת אמר באהבתה תשגה תמיד, ופירושו באהבת התורה תשגה. ", + "ותימא וכי באהבתה שוגים, אדרבא מי שלבו חושק בתורה אי אפשר לו לבא לידי שגיאה כי על ידי חשקו יעסוק בה ולא ישגה, אלא ודאי היינו מעשה מרכבה, שאדם חושק בה ומרוב חשקו צופה בדברים נסתרים ואי אפשר שלא יכשל, והוא נחשב לו לצדקה וכאלו מתפלל כל היום, והטעם לזה יתבאר בסיעתא דשמיא, כי אין אדם נתפס אם יטעה בענין כזה:", + "ואל תשיבני מאלישע מכמה טעמי, חדא מינות שאני, כי ח״ו אש היא עד אבדון תאכל. שנית, שכבר פירשו חוץ מאלישע אחר שמכיר את קונו וכו׳‎ (חגיגה טו.):", + "ויש במאמר הזה לי דרך אחרת פירשתי קצתו בפירוש רעיא מהימנא, דהתם תנינן דתהלה במלכות, ובתקונים אמר, תפלה במלכות גבי בעשרה מיני תלים דאתמר ספר תלים, ולא פליגי, דתהלה ותפלה במלכות, והיא על שתי בחינות, כשהאדם צריך להתפלל על צרתו וצרכו נקראת תפלה מפני שהיא המכנסת תפלתן של ישראל למעלה, והיא ההתפלה כדפירשתי שם ובכמה דוכתי: וכשנעשה לאדם נס וצריך לומר הלל אז היא תהלה, בסוד הנס שהוא מהיסוד המיחדה עם הת״ת הנקראת הלל, ומשם היא נקראת תהלה, והוא מלשון אור, שנא׳‎ (איוב כט, ג) בהלו נרו עלי ראשי, שהיא מביאה החיים לאדם על ידי הנס שהוא היסוד מעץ החיים שהוא התפארת, שהוא יונק החיים מהבינה הנקראת תהלה גם כן שהיא ארץ החיים, וממנה החיים מכח החכמה, כאמרו, החכמה תחיה בעליה:", + "והשתא קאמר, כי לפי דברי הנביא לא יצדק תפלה, שאין המלכות אליו תפלה אלא תהלה שהוא מהלל על סוד החיים הנשפעים אליו, מפני שחבקוק היה בן השונמית שנתן לו החיים מלמעלה, ", + "ולזה אמר תהלה מבעי ליה, כאמרו ה׳‎ פעלך בקרב שנים חייהו: ולזה תירץ אלא כל המפנה לבו מעסקי העולם, ", + "והענין, כי המתפללים הם על שני דרכים, האחד על דרך עבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, והיינו שתפלתן על דרך הפשט בהנאותם מן העולם הזה, ולאלו היא תפלה למטה לבקש מאל אכלם. אמנם יש בנים שכל כוונתם בתפלתם ליחד המלכות עם התפארת, דהיינו סוד תהלה כדפירשתי לסלקה אל סוד ההלל, והיינו שמניחים בתפלתם עניני העולם הזה ועוסקים במעשה מרכבה, דהיינו סוד יאהדונה״י שיחוד קודשא ב״ה בשכינתיה נקרא מעשה מרכבה, והיינו תהלה:", + "שמא יעלה בדעתך שכיון שאינו עוסק בצרכיו שלא יהיה לו פרס והנאות אלו מן העולם ח״ו, אלא מעלה עליו הכתוב כאלו התפלל כל היום כלו, וזהו (תהלים נה, כג), \"השלך על ה׳‎ יהבך והוא יכלכלך\", כי יהי כוונת האדם אל היחוד, וצרכי עולמו לא יבקש אלא ישליך על ה׳‎ יהבו והוא יכלכלהו. ולהכי קאמר תפלה, כלומר עם היות שעוסק בסוד היחוד ועניניו מועיל לו לעניני העולם הזה כאלו התפלל כל היום כלו. והשתא קאמר מאי שגיונות, דאדרבא קרא איפכא משמע עולה על תהלה ומשובחת משגיונות ושבחים, ולזה פירש לשון שגיאה וכו׳‎:", + "ובספר הבהיר עוד זה לשונו, ", + "אמר רבי רחומאי ", + "מאי דכתיב (משלי ו׳‎ כג), \"ודרך חיים תוכחות מוסר\", ", + "מלמד שכל הרגיל במעשה מרכבה ובמעשה בראשית אי אפשר שלא יכשל, ", + "שנאמר, (ישעיה ג׳‎ ו׳‎) \"והמכשלה הזאת תחת ידך\", ", + "דברים שאין אדם יכול לעמוד בהם אלא אם כן נכשל בהם, ", + "והתורה אומרת תוכחות מוסר, אלא באמת זוכה לדרך חיים עכ״ל. ", + "ויש לדקדק בו, ", + "א) אומרו, מלמד שכל הרגיל האיך כתוב זה מלמד על זה. ", + "ב) אומרו, אי אפשר שלא יכשל, למה אי אפשר שלא יכשל, בשלמא אפשר שיכשל ודאי דהכי הוא, אלא אי אפשר שלא יכשל אמאי, וכי לא סגי בלאו הכי. ", + "ג) אומרו, והמכשלה הזאת וכו׳‎, היכי משמע הכי מקרא דא. ", + "ד) אומרו, והתורה אומרת תוכחות מוסר וכו׳‎, מאי קאמר ומאי בעי. ", + "ה) אומרו, אבל באמת זוכה, קרא היכי מדריש הכי. ועוד בלבול דבריו שלא כסדר:", + "לכן נאמר, כי כונתו נמשכת לרישא דקרא נר מצוה וכדפירשו חז״ל (סוטה כא זהר ח״ג כ״ח), עבירה מכבה מצוה, ותורה אור שהוא גדול שאין עבירה מכבה תורה, ואם כן לפי זה מי שיש בידו תורה בעבירה מה תקנתו, ודרך חיים יזכה לחיים נצחיים, והעבירה כיצד תקנתה תוכחות מוסר, ירצה על ידי יסורין, זה פירש הכתוב. והשתא לפי זה קשה, וכי אם יחטא האדם וירבה לפשוע, אף אם יהיה בידו רובא עונות יזכה לחיים, זה דוחק גדול, אדרבא על זה נאמר (תהלים נ׳‎ טז), \"ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי\", ", + "אלא ודאי הכונה שאין העבירה הזו עבירה ממש כמשמעה, אלא מלמד שכל הרגיל במעשה בראשית ובמעשה מרכבה אי אפשר שלא יכשל: והטעם, כי שאר דיני התורה בהיות האדם עוסק בדיניה, יעלו בדעתו חלקי הסותר בתחלת העיון, ויאמר על טמא טהור וכיוצא, ואין מזה נמשך חורבה כלל, אלא ימשך עיונו עד שיעמוד על אמתת הדין, או יעמידוהו חביריו, ואין בזה עון כלל אשר חטא, משא״כ במעשה מרכבה ובמ״ב, שאם יטעה באחד מן הדברים הנעלמים הרי האמין במה שאינו הגון, ", + "והם דברים תלוים בהאמנת הלב, ולכן אי אפשר להעלות בהם חלקי הסותר שלא יטעה באחד מן הצדדים, ועל עבירה כזו נאמר אין עבירה מכבה תורה, אלא סופו שמסכים אל האמת, ופגם שפגם במחשבתו יטהר על ידי תוכחות בעולם הזה, ויהיה מנוקה לעולם הבא:", + "והכריח פירוש זה מאומרו והמכשלה הזאת תחת ידך, הכי כתיב התם לעיל מהאי קרא כי הנה האדון ה׳‎ צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה וכו׳‎, דהיינו משל אל אבוד החכמות והחכמים. וכתיב \"כי יתפש איש באחיו בית אביו שמלה לכה\" ירצה, יש לך דברים שהם מכוסים בשמלה, כמעשה מרכבה וכמעשה בראשית, ולכן ראוי שתהיה קצין לנו, ותדריכנו בהם. והמכשלה הזאת, פירוש מה שימשך מזה כשלון ועון תחת ידיך ירצה שיסבול על זה יסורין. ", + "והוא משיב ישא ביום ההוא בשבועת האלה, לא אהיה חבש, מפני שאין בידי ידיעה לא בנגלות ולא בנסתרות וזהו שאמר ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימני וכו׳‎:", + "והנה מזה יראה הכרח גמור שהם דברים שאין אדם יכול לעמוד בהם אלא אם כן יכשל בהם, והתורה אומרת תוכחות מוסר, וירצה ח״ו קוב״ה לא שביק ליה ולא דחי ליה אלא תוכחות מוסר, מיסר אותו בתוכחות בעולם הזה על עונו. ", + "ואם כן לפ״ז תאמר שראוי לאדם להתרחק מחכמה שעל ידה ימציא לעצמו תוכחות, לזה אמר אבל באמת זוכה לדרך החיים. ", + "ונמצא לפי זה שעור הכתוב ודרך חיים הם על ידי תוכחות מוסר, כי יסבול כדי עונותיו ויהיה מנוקה לזכות אל דרך החיים כמי שלא טעה מימיו ע״כ:" + ], + [ + "ויותר מזה הנדרש בפרק הקודם, הפליא לדבר בספר הזהר פרשת קדושים וזו לשונו, ", + "\"ולפני עור לא תתן מכשול, ", + "במאן דלא מטי להוראה ואורי קאמרן, ", + "כמה דתנינן ", + "דכתיב כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה, ", + "והאי אעבר משום לפני עור לא תתן מכשול", + " בגין דכשיל ליה לחבריה לעלמא דאתי. ", + "דתנינן ", + "מאן דאזיל באורח מישר באורייתא, ומאן דאשתדל באורייתא כדקא יאות, אית ליה חולקא בעלמא דאתי, ", + "דההוא מלה דנפק מפומיה אזלא ושטא בעלמא וסלקא לעילא", + " וכמה עילאין קדישין מתחברין בההיא מלה וסלקא בארח מישר, ואתעטר בעטרא קדישא", + " ואסתחי בנהרא דעלמא דאתי דנגיד ונפיק מעדן ", + "ואתקבל ביה ואשתאיב בגויה ", + "ואתנטע סחרניה דההוא נהר אילנא עילאה, ", + "וכדין נגיד ונפיק נהורא עילאה, ואתעטר ביה בההוא בר נש כל יומא כמה דאתערנא. ", + "ומאן דלעי באורייתא ולא ידע לאשתדלא בה בארח מישר, ההוא מלה סלקא וסאטי ארחין, ולית מאן דאתחבר ביה, ", + "כלא דחיין ליה לבר, ואזיל ושאט בעלמא, ואזיל ושאט ולא אשכח אתר, מאן גרים ליה האי, ההוא דסאטי ליה מארח מישר, ", + "הדא הוא דכתיב ולפני עור לא תתן מכשול, ", + "בגין כך ויראת מאלהיך אני ה׳‎.", + "ומאן דתאובתיה למילעי באורייתא ולא אשכח מאן דאוליף ליה,", + " והוא ברחימותא דאורייתא לעי בה, ומגמגם בה בגמגומא דלא ידע, ", + "כל מלה ומלה סלקא, ", + "וקב״ה חדי בההיא מלה, וקביל לה ונטע לה סחרניה דההוא נחלא, ", + "ואתעבדו מאלין מלין אלנין רברבין ואקרון ערבי נחל, ", + "הדא הוא דכתיב באהבתה תשגה תמיד. ", + "ודוד מלכא אמר ", + "הורני ה׳‎ דרך חקיך", + "זכאין אינון דידעין ארחוי דאורייתא, ומשתדלי בה בארח מישר, ", + "דאינון נטעין אילנין דחיין לעילא דכלהו אסוותא, ", + "ובגיני כך כתיב תורת אמת היתה בפיהו, ", + "וכי אית תורה דלאו איהו אמת, ", + "אין ", + "כגוונא דאמרן, ", + "דאורי מאן דלא ידע, ולאו איהו קשוט, והאי דאוליף מנה אוליף מלה דלאו איהי אמת, ", + "ובגי״כ תורת אמת היתה בפיהו. ", + "ועם כל דא, מבעי ליה לבר נש למילף מילי דאורייתא מכל בר נש אפילו ממאן דלא ידע, בגין דעל דא יתער באורייתא וייתי למילף ממאן דידע, ", + "ולבתר ישתכח דאזיל בה באורייתא בארח קשוט", + " תא חזי ישתדל למילף בר נש לעלמין באורייתא ובפקודוי, אפילו דלא עביד לשמה, דמתוך שלא לשמה בא לשמה\", עכ״ל:", + "והנה מתוך המאמר הזה מבואר כי עם היות נזק הטעות מרובה, עם כל זה היינו דווקא למי שלא הגיע להוראה ומורה, אבל לענין למידת עצמו אינו נמשך מן הטעות נזק כלל, אדרבא יש לו שכר אלא שאין שכרו מרובה כשכר העומד על אמתת הדברים. ויש בהם חלוק מה שבין אילן סרק לשאר אילנות העושין פירות, והענין הוא, כי הקדושה מתרבה ועושה פירות, ואור הנשפע על ידי התורה האמיתית, ר״ל היודע הסודות ושונה בהם לעולם וכן שאר חלקי התורה, אין ספק שישפיע שפע שיהיה אותו השפע והאור הנברא עומד לעולם ועושה פירות לו ולדורות, כענין דכתיב (שמות לד ז׳‎), \"נצר חסד לאלפים\" פירוש שומר החסד לאלף דור, כענין זכות אבות וכיוצא. ועצם המצוה שהוא האור ההוא העיקר שמור לו לעולם הבא, והוא יושב ונהנה שם. ", + "מה שאין כן אילן סרק שאינו עושה פירות, והטעם, כי הקליפה אינה עושה פירות, וכן זה שלומד בטעות ושגיאה הנה מזה חוייב לנטות הלמוד ההוא אחר החצונים, ואינו עושה פירות כחיצונים ממש. וכן הם סביב הנחל, כי הנחל הוא היסוד מקום הרזים, כי או״ר ר״ז אקרי והכי סליק, והיינו אור הנגנז לצדיקים, והיינו סוד ה׳‎ ליריאיו ובריתו, והיינו יסוד סוד יה. והכלל, כי סבב הנחל הזה שהיא קליפה דקה, שעליה נאמר \"ונגה לו סביב\", והיינו ערלה שאינה נכרתת אלא היא בפריעה כמבואר, והוא סיוע וגדר וכסות אל האילן העושה פירות, ולכן ערבי נחל הם סביב לנחל ושם נהנים. וכן אלו הטועים כיוצא בזה הם עושים אילנות שם, וקב״ה חדי בהו שסוף סוף תועלת ונוי אל הנחל היות בו ערבים כזה והם נאגדים בלולב. ", + "ועתה מי יתן ונזכה אל היות לנו חלק גם בערבים ההם כי הכל נוי הלולב, ולכן נאמר \"באהבתה תשגה תמיד\" כדפירשנו, וערבה מעכבת בלולב ודאי, ", + "ולפי שסביב הנחל הזה ערבים אלו אי אפשר לעמוד על מוח האגוז אם לא יכנס דרך הקליפה. והיינו ודרך חיים תוכחות מוסר, אותם התוכחות שהם קליפי האגוז הם דרך החיים בהכרח הגמור, ומאלה נזכה אל אילני הפירות, ואי אפשר שלא נשיג באחד מהם:", + "וגם מתוך המאמר הזה מתבאר, כי גם אם לא ימצא האדם מי שילמד לו כראוי שלא מפני זה ימנע עצמו מעסק התורה, שסוף סוף שכר למוד בידו ובזה יזכה אל האמת, שלא כדעת שאר הכתות שזכרנו פרק ג׳‎ וכדפירשנו שם:" + ], + [ + "אחר שדברנו במתרחקים מהחכמה הזאת די הצורך ובטלנו דעתם כיד ה׳‎ הטובה עלינו, נבא עתה לבאר המתקרבים אליה, כונתם האיך תהיה כדי שתהיה רצויה לפני קונם. ונאמר, כי במתקרבים ראינו שלש כתות, מהם טועות, מהם חוטאות, מהם רצויות:", + "והנה הכת הטועה, היא קצת מבני דורנו שאין להם מבוא לא במקרא ולא במשנה ולא בגמרא והם עוסקים בחכמה זו, ואין ספק שהם טועים טעות גמורה מכמה טעמים, ", + "הא׳‎, שלא ראו אור הפלפול מימיהם ולא נגה אורו עליהם וקלקלו השורה, ואחזו להם דרך הנמשל בחכמה הזו עד שקרובים לטעות לדמות להם גשמות בדברים העליונים: וקרה להם ענין זה מפני שלא שמשו כל צרכם ונמשכו אחר פשוטי המאמרים, וחשבו להם כי הדברים אינם על דרך משל ולא ירדו לעומק הסברא, עד שזה גרם שרבים מהמעיינים הראויים אליה רחקו עצמם ממנה ופרקו עולה, למאסם הדרך שאחזו בה העוסקים האלה ומצאו משל בפיהם כי אין החכמה הזאת צריכה פלפול וקושיות, ולהם סוגרו בעדם שער ההבנה והלכו בחשך:", + "הב׳‎, כי מפורסם בתקונים (ת״ז בהקדמה א) היות סדר המדרגות בחכמת תורתנו הקדושה מארי מקרא, ואחרי כן מארי משנה, ואחרי כן מארי קבלה, והם עלה להם אל מארי קבלה בלי סולם ודרך המעלות. ", + "ואל יחשדנו שומע היות כוונתנו בזה שהשגנו אל המדרגות האלה ח״ו, ואמנם אחזנו לנו הדרך אשר נורה להם: הנה ראוי להם שירגילו עצמם קצת בפלפול לפי הבנת שכלם, וקצת בגמרא וקצת במשנה, וידעו דינים הצריכים להם, כדי שלא יקרה להם כדרך שקרה לחוזה בכוכבים שהוא צופה בדברים העליונים ואינו מביט בגומא שתחת רגליו, וסופו נופל בשוחה עמוקה ולכן צריך להיות להם מבוא בדינים בהנהגה הישרה, ובזה יזכו לבטח לדרכו:", + "והנה החוטאת, היא אותם המתקרבים אל חכמה זו מפני שיראו בעיניהם חכמים גדולים ואין להם חסרון אלא בחכמה הזו, וכדי להיותם שלמים בכל אחזו להם לעסוק מעט בחכמה הזו, וזה כדי שיזכו להיותם שלימים בכל חכמה, ונותנים טעם לפגם וכי חכם שכמותו ידבר לפניו אחד מן השפלים בחכמה הזו ולא יענה גם הוא חלקו. והנה יצטרף להם בטענה זו חלק גאוה גסה אשר להם ועוד שהם לומדים בה שלא לשמה, וישתוה בעיניהם חלק מחכמה זו כחלק קצר אשר להם ברפואה ובתכונה ובהגיון ובמספר ובשאר החכמות: ועל אלה וכיוצא באלה אמרו רבותינו ז״ל בב״ר (פרשה א׳‎ ז׳‎), ", + "\"רב הונא בשם בר קפרא פתח ‎", + "תאלמנה שפתי שקר וגו׳‎, ", + "יתפרכן יתחרשן ישתתקן", + " יתפרכן יתחרשן היך מה דאת אמר או מי ישום אלם או חרש, ואומר והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה, ", + "ישתתקן כמשמעו, ", + "הדוברות על צדיק", + "חי העולמים, עתק שהעתיק מבריותיו, ", + "בגאוה, ", + "אתמהה בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית, ", + "ובוז, אתמהה מבזה על כבודי, ", + "דאמר רבי יוסי בר חנינא ", + "כל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא ", + "בכבודו של מקום על אחת כמה וכמה, ", + "ומה כתיב אחריו ", + "מה רב טובך אשר צפנת ליריאך", + " ולא לבוזין את מוראך\" עכ״ל:", + "הנה הורה בפירוש על הכת הזו שכבודה בקלון ימירו, ותחת כבודם יקד יקוד כיקוד אש, העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חשך, והנה יבושו רזון בחלקם, ה׳‎ יצילנו מהם ומחלקם:", + "והכת הרצויה, הם אותם האוחזים להם דרך הישר, שיש להם חלק במקרא וחלק בגמרא והוראותיה שהם אצלינו כמשנה, וחלק בחכמה זו, ולומדים אותה לשמה ליכנס בסודותיה לדעת את קונם, להשיג המעלה הנפלאת בהשגה האמתית בידיעת התורה, ולהתפלל לפני קונם ליחד במצותיו קב״ה ושכינתיה, והיא העבודה הרצויה לפני בורא כל. ובזה ידעתי נאמנה כי ילך לבטח דרכו וכי ישכב לא יפחד, ונאמן בעל מלאכתו להודיעו מה שלא קדמהו זולתו בתורה האלהית, כי כל נשמה יש לה חלק מיוחד בתורה, לא היה אדם שהשיג את כלה בלי שיור זולתי משה רבינו ע״ה, וגם (תנחומא מסעי ד׳‎) הודיעו הקדוש ברוך הוא בכללותיה ופרטותיהם בשם חכמי הדעות ותלמידיהם העתידים לדרוש אותה, אליעזר בני אומר עגלה בת שנתה ", + "וכיוצא ואחר שהשלמנו הצלת המעיין מן הטענות המונעות אותו מעסק החכמה הזאת והשגת האמת, נבא אל החלק השני הקצר בגלוי חיובה:" + ] + ] + }, + "PART II": { + "Subject": [ + "בחיוב המוטל על המשכיל בלמוד אלהיות: " + ], + "": [ + [ + "אין ספק כי אחד מן הדברים שצותה עליו התורה היא היות האדם מכיר את בוראו כפי השגתו, כמו שנאמר אנכי ה׳‎ אלהיך וגו׳‎. והנה בפירוש מצוה זו פירש הרמב״ם ריש ספרו, ", + "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצאים, וכל הנמצאים משמים וארץ וכו׳‎ ", + "עכ״ל לכוונותינו. ואין ספק היות כונת הרב כי בכלל המצוה הזו הוא להשיג סדר הנמצאים ממנו כפי השגת האדם. וראיה לדבר זה אריכות לשונו בביאור הענין כל שני הפרקים, וכן כלל בלשונו הקצר באמרו לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצאים, ירצה, כי בכלל מצוה זו צריך לידע גם כן סדר המצאת הנמצאים. וכן דייק לישנא דקרא, אנכי ה׳‎ אלהיך, ירצה גם כן צריך שתשיג ממני ה׳‎ עד אלהיך, פירוש, עד ההשגחה בך, שהוא מראש הנמצאים עד מציאות האדם השפל. ובזה אין ספק כי איך אפשר לפרש מלת לידע היות הכונה להאמין מציאות האלהות, שאם כן הוה ליה למימר מצות עשה להאמין שיש שם אלוה, ולא אמר כן אלא לידע שיש וכו׳‎, משמע שצריך ידיעה ממש והשגת האלהות כפי כח דעת האנושי: וכן אמר הכתוב (ד״ה א׳‎ כח ט׳‎), \"דע את אלהי אביך ועבדהו\", הורה כי לעבוד כראוי צריך ידיעה בו, והיינו ידיעת ספירותיו והנהגתו בהם וייחודו בהם, והיינו העבודה הנכונה יחוד קוב״ה ושכינתיה, וזהו שדקדק \"ועבדהו\" פירוש, ועבד- ה״ו דהיינו קוב״ה ושכינתיה, ", + "וזה שאמר, \"דע\" – כענין והאדם ידע את חוה אשתו, אלהי אביך – היינו מלכות נפש דוד. או ירצה, \"אלהי אביך\" אלהי – מלכות אביך – יעקב, אביו של שלמה שהוא ביסוד, ולכן ועבדהו כדפירשנו. ", + "וכן פירש הכתוב ואמר (ירמיהו כב ט״ו), \"אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו, דן דין עני ואביון אז טוב, הלא היא הדעת אותי נאם ה׳‎\". ירצה, כי יחוד קוב״ה ושכינתיה דהיינו מה שעשה דוד וכל שאר המלכים הכשרים והיינו משפט וצדקה כנודע, אז טוב לו, פירוש טוב – יסוד. וכן דן דין עני ואביון שהוא במדרגת היסוד והמלכות שהוא עני ואביון, ובהיות האדם דן דינם בעולם הזה השפל מהפך אותם לרחמים בעולם העליון, הלא היא הדעת אותי נאם ה׳‎ כי בזה מתייחד קוב״ה ושכינתיה:", + "והנה תיקונים אלה אי אפשר אלא בלימוד החכמה וההתמדה בכונה הראויה במעשה המצוה והתורה ותפלה, ואז ודאי יתייחד קוב״ה ושכינתיה וישלים עבודתו. וידיעת הדברים האלה הם הידיעה הנכונה, ", + "וקרוב לדבר זה כוונת הקודמים אלא שלא דרכו סדר הנהגתו בספירות אלא בגלגלים כפי ידיעתם: וכן פירש הרמב״ם עצמו בפרק הנזכר ואמר, ", + "\"המצוה הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ, והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית בכח שאין לו הפסק, שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב, והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף, וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי ה׳‎ אלהיך\". ", + "הנה פירש כי ידיעת סבוב הגלגלים בכחו והנהגתו על ידו הוא מצות עשה זו, ואם כן אין ראוי להתרשל שום אחד מישראל מהשגת מצוה זו על מתכונתה כל אחד ואחד כפי כחו. והנה תחלת הידיעה בכלל המציאיות האלה, ואחרי כן כפי גודל הדעת והידיעה כן יגדיל קיום מצוה זו:" + ], + [ + "בזולת זה יש עוד מצות שאי אפשר לקיימן על תקונם אם לא בידיעת התורה והחכמה הנפלאה הזאת, והן, אהבת ה׳‎ ויראתו, שהם שתי מצות המצוות אלינו בתורה, אהבה דכתיב ואהבת את ה׳‎ אלהיך. יראה דכתיב את ה׳‎ אלהיך תירא. ואם לא ידע גודל רוממות אלהותו והבדלו משאר הנמצאים ומציאות הנמצאים ממנו וכמה הן המעלות הנמצאות עד הגיע ההשגחה אל העולם השפל איך יירא ממנו:", + "והנה העני חושב כי האלוה הוא זקן כאמרו (דניאל ז׳‎), \"ועתיק יומין יתיב\", ויש בו שערות לבנות מרוב זקנותו כדכתיב שער רישיה כעמר נקי, והוא יושב על כסא נפלא של עץ מתנוצץ לכמה נצוצות כדכתיב כורסייא שביבין די נור, ומראהו כאש כדכתיב כי ה׳‎ אלהיך אש אוכלה וגו׳‎, וכיוצא בזה מן הדמיונות שהפתי חושב בדעתו עד שיגשים האלוה והוא נופל באחד מן הפחתים המאבדים האמונה ולא יוסיף יראתו אלא כפי דמיונו:", + "אבל המשכיל החכם ידע אחדותו והיותו משולל מגדרי הגוף ולא יתייחסו אליו חלילה וחס, ואפילו אחד ממשרתיו הקטנים לא יתיחסו אליהם ענינים אלו, כי הגלגל התשיעי אפיסת הגשם, וכן מזה יפלא וישתומם ויאמר וכי מי אני כגרגיר חרדל בתוך גלגל הירח, והוא כגרגיר חרדל בתוך הגלגל השני, וכן גלגל שני וכן מה שבתוכו בתוך גלגל שלישי, וכן כולם זה בתוך זה וכלם גרגיר חרדל בתוך שאר הרקיעים המתבארים בפרקי מעשה בראשית אשר לרבותינו ז״ל, וכלם כגרגר חרדל בתוך אותם הרקיעים המתבארים בפרקי מרכבה אשר לרבותינו ז״ל.", + " ומשם יוסיף אומץ ביראתו וימציא עצמו שפל ואפל, ויאמר בלבו וכי מי אני לפני המשרתים האלה הגדולים אשר לבוראי, עד יפחד מרוממותו תכלית הפחד, ובזה יוסיף אהבה גדולה בנפשו וימות באחדותו. וגם נפשו לו לשלל בזכרו אומרו אהבתי אתכם אמר ה׳‎. והנה בזה ישלים מצות האהבה והיראה, ובלא זה לא יוכל להשלים עצמו במצות אלו. וכיוצא בהם פירשו בזהר פרשת בראשית (הקדמת הזהר ח״א דף י״א ע״ב):" + ] + ] + }, + "PART III": { + "Subject": [ + "באופן וזמן הלימוד: " + ], + "": [ + [ + " בזמן הלמוד:", + "ראיתי ענין זה מתחלק אל שלשה חלקים: האחד בהכנת עצמו להיותו ראוי ליכנס אל ההיכל הזה. והן אמת אין ראוי לכל הבא למלא את ידו, ללבוש את בגדי השרד לשרת בקדש יבא וילבש ח״ו, אלא ראוי ראשונה להפשיט מעליו קליפת הגאוה הגסה המונעת אותו מלהשיג האמת, ויכוין לבו לשמים כדי שלא יכשל, ולא ימנה חלקו מהכת החוטאת שספרנו בחלק א׳‎ בפרק ו׳‎:", + "שנית, צריך שיהיה מורגל בפלפול בעומק, כדי שיהיה מורגל ויוכל להפשיט המאמרים מהמשלים ובזה יגיע אל המכוון בחכמה זו:", + "שלישית ידבק עצמו למלא כריסו בדיני הגמרא ופירוש המצות על דרך הפשט בפירוש הרמב״ם ביד החזקה:", + "רביעית ידריך עצמו גם במקרא הן רב הן מעט, כדי שיהיה שלם במקרא ומשנה ובידיעה נכונה ואל יכשל, ולא יהיה מהכת הטועה שפירשנו בפרק ו׳‎:", + "ואחר יטהר מחשבתו מהבלי הזמן ותענוגותיו כפי האפשר בזמננו זה, ואז ודאי יפתחו לו שערי חכמה. ", + "ואל יחשוב המעיין דברים אלו אליו דרך עצה ויפרע עצתנו, כי דברינו נכונים ונכוחים ומיוסדים על אדני פז דברי רבותינו ז״ל בכמה מקומות:", + "השני בהגעת הזמן. אין ספק שאין ראוי לאדם ליכנס בחכמה זו אם לא נשא אשה ויטהר מחשבתו. ואל תשיבני מכמה שלמדו קודם לזמן זה כי לא כל הדעות שוות:", + "עוד צריך להגיעו לפחות לשנת העשרים כדי שיגיע לפחות לחצי ימי הבינה, ואף אם יש שפירשו עד שיגיע האדם לשנת הארבעים אין דעתינו מסכמת בזה עמהם, והרבה עשו כדעתינו והצליחו. ", + "ועם כל זה הכל לפי טהר הלב כדפירשנו וכפי טוב העצה הנכונה, ויש לזה רמז בזהר בכמה מקומות אמרם (זהר ח״ב כט) עד לא תבשל בשולך וכו׳‎:", + "השלישי בזמן הראוי ללמוד. ודאי כי בכל יום נקל אל האדם ללמוד, אמנם הזמנים היותר מוכנים להשכיל בעומק הן בלילות ארוכות מחצות ואילך, או ביומא דשבתא דיומא גרים, וכן בערב שבת מחצות ואילך, ובימים טובים, ומה גם בעצרת כי זה נסיתי פעמים רבות ומצאתיו יום הצלחה דרך פלא, וביומי סוכות בסכה כי שם יש הצלחה גדולה. ושעות אלה הנזכרות הן מנוסות אצלי ודרך נסיון אני מדבר:" + ], + [ + "בדרך הלימוד. ", + "צריך שתשתתפנה אל הלומד היראה והשמחה יחד כדכתיב וגילו ברעדה, ותשתתף אל שתי מדות אלה הענוה. אמנם טעם אל שלש מדות אלה יחד הוא, כי היראה צריכה אליו פן יטעה ויחטא, ועוד שהוא עוסק במקום להבת שלהבת. השמחה דשמעתא בעיא צלותא, ועוד בחדוה תליא אורייתא ודאי. ", + "והענוה עולה על הכל, לומר מי אני מה חיי לעסוק ברזי התורה האלהית כבשים ללבושך, שהעלים הקב״ה מבשר ודם, ומי ידבר במדות המלך והמלך שומע ולא יתבייש. ", + "וקרוב בעיני שצריך גם להצטרף אל שלש אלה הדאגה מזמן הנעורים הפגום, וגם החרטה מהפעולות החולפות שהם מסך קצת מבדיל. ובפירוש אמרו בספר התקונים כי העבירה קליפה אל השכל מהשכיל בנעלם, וכאשר תתעלם מן המשכיל ההלכה יעסוק במצות שהן מימין ואז ישיג הסוד, עד כאן כונתם במלות שונות. ומה שהורגלנו ולמדנו שם, כי בזמן שיקיים האדם מצוה או כיוצא לעסוק בנסתר אז מתגלה המסופק. ", + "עוד יתמיד האדם בלב נשבר להתודות על העון ובודאי מועיל נגד הקליפה: ואל קצת הדברים מצאנו מבואר בפרשת נשא בריש האדרא זו לשונו, ", + "\"תניא, אמר רבי שמעון לחברייא עד מתי ניתיב בקיימא דסמכא חד דכתיב עת לעשות לה׳‎, יומין זעירין אינון ומארי דחובא דחוק כרוזא כל יומא קארי ומחצדי חקלא זעירין אינון ואינון בשולי כרמא לא אשגחן ולא ידעין לאן הוא אתר כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלבשין שריין ורמחין, אזדרזו בתקוניכון בעיטא בחכמתא בסוכלתנו בדיעותא בחיזו בידין ברגלין. אמליכו עליכון למאן דברשותיה חיי ומותא למגזר מילין דקשוט, מילין דקדישי עליונים צייתין להו וחדאן למשמע להו ולמנדע להו:", + "יתיב רבי שמעון ובכה ואמר, ווי אי גלינא ווי אי לא גלינא, חברייא דהוו תמן אשתיקו, ", + "קם רבי אבא ואמר, אי ניחא קמיה דמר הא כתיב סוד ה׳‎ ליראיו, והא חברייא אלין דחילין דקוב״ה, וכבר עאלו באדרא דבי משכנא מנהון עאלו מנהון נפקו:", + "תנא אתמנון חברייא קמי דרבי שמעון, ואשתכחו רבי אלעזר בריה, ורבי אבא, ורבי יהודה, ורבי יוסי בר יעקב, ורבי יצחק, ורבי חזקיה בר רב, ורבי חייא, ורבי יוסי, ורבי ייסא, ", + "ידין יהבו לרבי שמעון ואצבעין זקפו, עאלו בחקלא ביני אילני ויתבו:", + "קם רבי שמעון וצלי צלותיה, יתיב בגווייהו, אמר, כל חד ישוי ידוי בתוקפי, שוו ידייהו ונסיב לון. ", + "פתח ואמר, (דברים כ״ז) \"ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה\". פתח רבי שמעון ואמר, (תהילים קי״ט:קכ״ו) \"עת לעשות לה׳‎ הפרו תורתך\", ", + "מאי עת לעשות לה׳‎, משום דהפרו תורתך תורה דלעילא דאיהי מתבטלא, אי לא אתעביד בתיקונא ‎", + "דא ולעתיק יומין אתמר (דברים ל״ג) \"אשריך ישראל מי כמוך\", וכתיב (שמות ט״ו) \"מי כמכה באלים ה׳‎\":", + "קרא לרבי אלעזר בריה אותביה קמיה, ולרבי אבא מסטרא אחרא, ואמר, אנן כללא דכלא, עד כאן (נ״א עד השתא) אתתקנו קיימין. ", + "אשתיקו שמעו חד קלא וארכובן נקשן דא לדא, מאי קלא קלא דכנופי עלאה דמתכנפי:", + "חדי רבי שמעון ואמר, (חבקוק ג׳‎) \"ה׳‎ שמעתי שמעך יראתי\", אמר, התם יאות הוא למהוי דחיל, אנן בחביבותא תליא מילתא דכתיב (ויקרא י״ט) ואהבת לרעך כמוך (דברים ו׳‎) ואהבת את ה׳‎ אלהיך, וכתיב (מלאכי א׳‎) אהבתי אתכם אמר ה׳‎\", עכ״ל:", + "והנה מתוך המאמר הזה מבואר כי צריך יראה גדולה אל החכמה הזאת, ומה גם בהיותו עוסק בשעור קומה, וגם צריך אהבה. ושמעתי כי הקדמונים היו נוהגים לישב על גבי קרקע כשהיו מלמדים חכמה זו לתלמידים כדי להכניעם ולאיימם, והכי מוכח בסודות הזקן ושעריו:", + "וגם בזהר מצאתי קצת סמך לזה בפרשת אחרי מות דקאמר רבי שמעון וחברייא אזלו לגבי רבי פנחס, וזו לשונו, \"אזלו עד דמטו לבי רבי פנחס, ", + "נפק רבי פנחס ונשקיה אמר, זכינא לנשקא שכינתא זכאה חולקי, אתקין ליה תקלו דערסיה קפטורי דקילטא, אמר רבי שמעון אורייתא לא בעיא הכי, אעבר לון ויתבו\" עכ״ל, ומתוכו קרוב אל הנאמר:" + ], + [ + "ממי ילמד. ", + "בזולת מה שקדם אלינו בענין התורה שאין ללמוד אותה אלא ממלאך ה׳‎ צבאות כדפירשו רבותינו ז״ל (מו״ק יז.), וגם אמרו שלא ילמוד אדם מן האמגושי (שבת עה.), עוד צריך צווי פרטי אל המתחילים בחכמה זו ", + "שלא ילמודו אלא ממי שנהג במדות הקודמות אלינו מריש ועד כען, לאפוקי כת הטועות או כת החוטאת שלא ילמד מהם, כי אני מבטיחו שלא ימצא בידם כלל, וקרוב הוא לבא אל הסכנה הרבה והיא סכנת האמונות הנשחתות, כאשר ראינו רבים טועים בדברים רבים, והיה סבת זה להם המשכם אחר הכתות הנזכר:", + "גם ישתדל ללמוד ממי שנהג בדרכי יושר כפי האפשר כי בידו מסורים גנזי רבו, ואל ירדוף אחר המתגאים בידיעתם כי קולם יהמה כגלי הים ואין להם כדי רביעית, וזה נסיתי אני פעמים הרבה:", + "וקרה גם ענין זה לקצת מחברים יחברו ספריהם בחידות ומליצות וחרוזים עד יבאו דבריהם ברב ענין, ולא נכניס ראשנו בזה ח״ו, שאין ראוי להטיל מום בקדשים. ", + "אמנם הספרים שידבק בהם האדם להשגיח בהם, הם, חבורי הרשב״י ע״ה כמו הזהר והתקונים ורעיא מהימנא ושה״ש וסבא וינוקא. ומהקודמים אליו, ספר יצירה, וספר הבהיר, ומדרש רות, ומדרש איכה מהזהר. ומהמאוחרים, מדרש מגלת אסתר מהזהר. וגם ספר מעין החכמה, ופרקי מרכבה, ופרקי מעשה בראשית, וכיוצא, וקצת פקודין הנמצאים להרשב״י ע״ה. בהם ידבק האדם לאהבה ויצליח בחכמה זו, ובתנאי שיעמיק בהם בעיון נמרץ ואז ימצא מבואר רוב מה שנמצא בספרי המפרשים האחרונים ולא יצטרך אליהם, ולא ח״ו כונתנו לפסול אלא לבחור אל המעיין הדרך הקצרה עם היותה ארוכה:", + "והנה אל המעיין בספרים אלה צריך שני דרכים, האחד, לשנן לשונו פעמים הרבה, ולציין לו ציונים כדי שיזכור הבקיאות, ואל יעמיק ראשונה הרבה. והשני ילמוד במקום שני בעיון רב כפי כחו. נמצא אל המעיין שתי הלכות בקביעות, האחד בעיון בשעות הנזכרים בפרק א׳‎, השני בבקיאות כפי כחו, פעמים ירבה בזה פעמים ימעט בזה הכל לפי צורך השעה והשקט השכל, ובזה בריא לו כי ילך לבטח דרכו וישיג הדרך הישרה. ", + "ואף אם יראה אל המעיין שאינו מבין, עם כל זה לא יפסיק גרסתם מפומיה, כי נאמן בעל מלאכתו להמציאו נסתר החכמה, כי כאשר ירגיל איש את בנו כן הקב״ה מזכה לעוסק בחכמה זו מעט מעט, ודבר זה נסיתיו פעמים אין מספר. ויש ראיה אל העצה הזו ממה שהעתקנו מהזהר בחלק א׳‎ בפרק חמישי בס״ד:", + "ואם יסתפק לו ענין בחכמה הזאת ימתין כי במשך הימים יתגלה לו הענין, ועיקר שכר חכמה זאת היא המתנת הסודות שיתגלו לו בהמשך הזמן. וכן מוכח בכמה מקומות מהזהר שפעמים הרבה היה מתחדש להם דבר שנסתפק להם זמן הרבה, ומשל בפיהם על מלה דא רדיפנא כל יומאי, וכן מוכח בפרשת חיי שרה כי על זה נאמר יעשה למחכה לו כאשר נעתיק לקמן בחלק ד׳‎ פרק ג׳‎. ונוסף על זה פעמים הרבה כשימשכו הימים יתוסף לו הדעת בדרושים המוקדמים לו, וכיוצא נמצא בזהר ", + "ויקרה לעומדים בחכמה זו כי בהפכם בדרושים פעמים הרבה יוסיפו בהם דעת ותוספת בעקר, ועל כזה נאמר אין מדרש בלא חדוש (חגיגה ג. ירושלמי שם א׳‎ א׳‎. במ״ר י״ד י״א):" + ], + [ + "הדרך אשר בה יתנהג האדם ללמד חכמה זו לאחרים. ", + "צריך שלא ילמדה אלא לעובד ה׳‎ בנקיות ובטהרה. והכי איתא בתקונים זו לשונו,", + "\"ואלין דאינון באלין מדות צריך לגלאה לון רזין טמירין, ", + "אבל מאן דמגלי רזין לרשיעייא כאלו מגלה עריין באורייתא דבני שפחה בישא לילית אימא דרשיעיא ערבוביא בישא, ", + "מאן דמגלה לון רזין דאורייתא גרים לצדיק דאיהו יסוד דאתמר ביה סוד ה׳‎ ליראיו דאסתלק נביעו מיניה ומן שכינתא, הדא הוא דכתיב אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש בההוא זמנא אינון צדיקייא לתתא עניין מכלא, עניין מרזין דאורייתא, עניין בגופא. ", + "וכל מאן דמגלה רזין לצדיקייא גרים לצדיק לאנהרא ברזין דאורייתא ולשכינתא דאו״ר ר״ז אקרי, ובההוא זימנא והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע\", עכ״ל לעניינינו:", + "ומה שיש בו לדקדק הוא,", + "א׳‎, אמרו, אבל מאן דמגלה רזין לרשיעייא וכו׳‎, ואחר כך אמר מאן דמגלה לון גרים לצדיק, אמאי לא קאמר גלי עריין באורייתא כדקאמר לעילא או לימא לעילא גרים לצדיק, אמאי שני בין האי להאי:", + "ב׳‎ אמר, גרים דלישנא גרים לא דייק, דהוה ליה למימר עביד לצדיק דהכי איהו מאן דפגים לעילא:", + "ג׳‎ אמרו, בההוא זימנא אינון צדיקייא לתתא כל דרשה זו למה. ושאר דקדוקי הלשון יתבארו בפירושנו בס״ד:", + "והכונה, כי הוא פירש ואלין דאנון באלין מדות, ירצה, שהם מארי מדות מלכים צדיקים חוזים נביאים מארי תורה גבורים חסידים נבונים חכמים ראשי אלפי ישראל, דהכי פירש התם ואמר כי אלו שהם מרכבה אל המדות ועוסקים במצות התלויים בהם ונשמתם אצולה מהם, צריך לגלאה לון וכו׳‎ ירצה וצריך חובה על האדם לגלות להם רזים טמירין. והנה להוכחת החיוב הזה המוטל על היודע ללמד אל הירא הכריח הדבר מהפכו, ואמר כי מן העון נלמד המצוה, ואמר אבל מאן דמגלי רזין לרשיעייא והכונה הוא שמגלה עריין בתורה, ירצה שהתורה הוא הת״ת וזה שמשפיע סודות התורה ברשעים זהו ערו״ה ע״ר ו״ה, שהרי על ידי הת״ת שמשפיע בחצונים ח״ו, מאחר שהרשע כל כחו הוא מהקליפות אם כן המשפיע בו משפיע בקליפות, וזה משפיע רזים דאורייתא שהוא הת״ת הרי מגלה עריין באורייתא: דבני שפחה וכו׳‎, הכונה להראות איך הרשע והקליפה הכל ענין אחד, כי אם הרשע הוא בן לילית שפחה בישא אם כן האם והבנים הכל ענין אחד, כי נשמת הרשע וכח רשעתו נמשך מאמו השפחה, ולכן נמצא מלך מתייחד ומשפיע בשפחה בישא והיינו עריין באורייתא ממש, וזהו מה שפועל בידים ממש המגלה רזים לרשיעייא. ", + "אמנם בדרך גרמא פועל פעולה אחרת והוא הסתלקות השפע מיסוד וכו׳‎, כי בהיות שהמלך משפיע בשפחה ח״ו אינו מתיחד עם הגבירה ואם כן נמצא שמסתלק שפע הת״ת מן היסוד, והוא בהיות שאינו פועל אלא להשפיע בחצונים משם נמשך בדרך גרמא שלא ישפיע בפנימיים ח״ו לצדיק דאיהו יסוד, ", + "כל זה להורות כי סודות התורה הם ביסוד. ולזה אמר שנקרא יסוד שפירושו יו״ד של ברית, וסוד שהן רזים דאורייתא. וראיה לזה, סוד ה׳‎ ליראיו ובריתו להודיעם, הרי שברית וסוד הכל ענין אחד, וכל זה להכריח כי בהיות הסוד נשפע אל החצונים הוא מסתלק מן הפנימיים:", + "דאסתלק נביעו מיניה, דהיינו שמסתלק מקור היסוד שהוא התפארת כדפירשנו, ואחר שאין השפע ביסוד אינו נשפע במלכות וזהו שאמר, ", + "ומן שכינתא וראיה מן הכתוב הדא הוא דכתיב אזלו מים מני ים וגו׳‎, פירוש, מאחר שאמר כי סבת חסרון מים בים שהוא מלכות הוא מפני שהנהר שהוא יסוד חרב ויבש, אם כן משם ראיה שכל זמן שהנהר יבש אין מים בים, שאין לה קבלת שפע אלא מן היסוד, ולכך בהסתלק מן היסוד מסתלק גם מהשכינה:", + "בההוא זימנא הנהו צדיקייא לתתא כו׳‎ הוקשה לו שהוא אמר כי בסבת המגלה סודות לרשיעייא נהר יחרב וכו׳‎ דמשמע שאין שפע כלל, וזה אינו מן הראוי אלא שלא יהיו סודות במלכות מפני שזה השפיע הסוד חוצה, אמנם שאר בחינות השפע למה לא יושפעו עד שאמר דאסתלק נביעו וכו׳‎ דמשמע שאין שפע כלל. לזה הכריח שכן אמת שאין שפע ונביעו כלל, וראיה מן התחתונים שהם עניים אם בגופם אם ברזין דאורייתא, מורה על הסתלקות השפע מכל וכל ולכן הם עניים בגופם גם כן:", + "ואחר שפירש עון המגלה לרשעים, משם יושכל בהפך מעלת הצדיקים, כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים וכל מאן דמגלי רזין לצדיקייא גרים לצדיק כו׳‎, מפני שעל ידי שהוא מגלה סוד לצדיק כן הוא משפיע ממקור עליון שהוא הת״ת ביסוד, והיסוד מאיר אותם סודות במלכות, וזהו שאמר, גרים לצדיק שהוא יסוד לאנהרא ברזים דאורייתא שהוא יסוד השפע מהת״ת הנקרא תורה אל השכינה ממש שכן דרכו. ", + "ואמר, גרים ולא מאיר ממש, מפני שמה שפועל הוא היות הצדיק מאיר בעצמו אל בחינת צדיק כמותו, אמנם לאנהרא ברזים דאורייתא שהוא מן הת״ת וגם לשכינתא זה גרמא בעלמא, כי מדה טובה מרובה ומתפשטת מעצמה:", + "דאור רז אתקרי, הוקשה לו שהרי סוד הוא דוקא ביסוד כדמוכח לעיל, ואם כן איך הסודות הם נשפעים מן הת״ת, לכן אמר שאור שהוא ודאי בת״ת נקרא ר״ז שעולה או״ר כמו ר״ז, אם כן גם כן יהיה סוד בת״ת, אלא שבת״ת הם בסוד אור שהם דקים וביסוד הם בבחינת סוד שהוא גלוי יותר, והיינו שעל ידו שנשפע מתגלה. ", + "והענין כי הבינה למעלה מת״ת היינו אור, א׳‎ בינה על וא״ו, משפיע בסוד רי״ש, שהוא מלכות, ראשית לתחתונים. וביסוד הם ר״ז, דהיינו יו״ד מלכות על וא״ו זעירא ונעשית זי״ן ורי״ש ראשית לתחתונים למעלה: והנה להיות מעלת המגלה הסוד כל כך עליונה אם כן חויב לחזר על צדיק לגלות לו סודותיו, וזהו שאמר לעיל בריש המאמר צריך לגלאה לון רזין טמירין, לישנא דצריך לישנא דחובה איהו כנודע. ", + "והנה מתוך מאמר זה מתבאר עונש המגלה סודות למי שאינו הגון, וגם מעלת המגלה אותם לתלמיד הגון:" + ], + [ + "עוד מצאתי בזהר פרשת אמור (זהר ח״ג צא.) זו לשונו,", + "\"רבי חייא פתח", + "(שופטים ה׳‎) ה׳‎ \"בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו\" וכו׳‎. ", + "תא חזי זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי דקב״ה אתרעי בהו ואנון מתדבקין ביה ואקרון קדישין עם ה׳‎, וכן עד דסליק לון לדרגא עלאה דאקרי קדש דכתיב קדש ישראל לה׳‎ ", + "כמה דאוקימנא, דהא ישראל מתמניא יומין אתדבקן ביה בשמיה ואינון דיליה רשימין בשמיה לתתא, כמא דאת אמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ", + "אחרנין לא מתדבקן ביה ולא אזלי בנמוסוי, ורשימא קדישא אעדיו מינייהו עד דאינון מתדבקן בסטרא אחרא דלאו קדישא:", + "ותא חזי בשעתא דבעא קב״ה למיהב אורייתא לישראל זמין בה לבני עשו, אמר לון בעאן אתון לקבלא אורייתי, ", + "בההוא שעתא אתרגישת ארעא קדישא ובעאת לעאלא לנוקבא דתהומא רבא, ", + "אמרה קמיה רבון עלמא פסטירה דחדוה תרין אלפין שנין עד לא אברי עלמא קלטינה קמי דלא רשימין בקיימך, ", + "אמר לה קב״ה כורסייא כורסייא, קיימא דאורייתא קדישא לא אזדמן קמייהו. הדא הוא דכתיב ה׳‎ בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה, ", + "ודאי בגין דאורייתא דאיהו קיימא קדישא לא אתיהיבת אלא למאן דאית ביה קיימא קדישא,", + "ומאן דיהיב אורייתא קדישא למאן דלא עאל בקיימא קדישא משקר בתרי קיימי, משקר בקיימא דאורייתא, ", + "משקר בקיימא דצדיק וכנסת ישראל, דאורייתא להאי אתר אתייהיב ולא לאחרא:", + "רבי אבא אמר, משקר בתלת דוכתי עלאי, משקר בתורה, משקר בנביאים, משקר בכתובים. ", + "בתורה, דכתיב (דברים ד׳‎), \"וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל\". ", + "משקר בנביאים דכתיב (ישעיה נ״ד), \"וכל בניך לימודי ה׳‎\" ולא אחרא, ", + "וכתיב (ישעיהו ח׳:ט״ז‎), \"חתום תורה בלמודי\" אנון ולא אחרא. ", + "משקר בכתובים, דכתיב (תהלים ע״ח), \"ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל\", וכתיב (תהילים ק״מ:י״ד), \"אך צדיקים יודו לשמך\", ", + "מאן צדיקים דא צדיק וכנסת ישראל, דמאן דלא עאל בקיימא דלהון לא ידו לשמיה קדישא דאיהו אורייתא.", + " אמר רבי חייא כיון דאתגלי קוב״ה על טורא דסיני למיהב אורייתא לישראל שכיכת ארעא ותבת בנייחא, הדא הוא דכתיב (תהילים ע״ו:ט׳), ארץ יראה ושקטה\" עכ״ל:", + "ומה שיש לנו לדקדק בו הוא:", + "א׳‎, אמרו, דקודשא בריך הוא אתרעי בהו וכו׳‎ אריכות לשון זה למה:", + "ב׳‎, אמרו, דהא ישראל מתמניא יומין וכו׳‎ האיך בראיה זו הכריח כל הנדרש לעילא:", + "ג׳‎, וכי ראיות צריך להוכיח למנות סדר הבדלות:", + "ד׳‎, ותא חזי האיך נקשר ענין זה עם הקודם. וכן אמרו, אתרגישת ארעא קדישא מה ענין ארעא קדישא בנתינת התורה, בשלמא כל העולם ניחא שכל העולם אינו מתקיים אלא בזכות התורה, אלא ארעא קדישא בפרטות למה:", + "ה׳‎, אמרו, ובעאת לאעלא לנוקבא וכו׳‎ מאי קאמר, אם הכונה להיותה תחת מימי התהום אמאי נקיט האי לישנא, לימא ובעאת לאחזרא לתהו ובהו. ", + "ו׳‎, אמרו, אמר לה קב״ה כורסיא כורסייא, ארעא ארעא הוה ליה למימר דהא ארעא קדישא הוה, ומה ענין כורסייא הכא. ", + "ז׳‎, אמרו, משקר בתרי קיימי ואחרי כן מנה שלש, ת״ת, ויסוד, ומלכות, ועוד, הני קיימי האיך משקר בהו. ", + "ח׳‎, דברי רבי אבא מה כונתו בהם, וראייתו מן הכתובים:", + "ועתה נבא בביאורו בס״ד, והענין, כי רבי חייא אמר, זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי, ירצה, שיש להם חלק בעולם הזה שהוא מלכות, ובעולם הבא שהוא בינה. ולהורות על מעלתם עד הבינה ומה שבין בינה והמלכות גם כן אמר דקב״ה אתרעי בהו, נתן סבה קודמת אל קרבתם אל הקדושה ואמר דקב״ה אתרעי בהו, דהיינו אמרנו בחר בנו מכל עם, כי קודם היו ישראל שוין אל שאר האומות אלא שהקדוש ברוך אתרעי בהו ורצה בהם וחלקם משאר אומות, ובזה אינון מתדבקין, ירצה אל דבקות ישראל באלוה, והכונה כענין אני לדודי ודודי לי, שהקב״ה אוהב לישראל וישראל אוהבים אותו. ", + "ואחר שרצון האלוה בהם ורצונם ודבקותם בו, הם להם מדרגה ראשונה בקדושה, ואחרי כן בזה מסתלקין אל התפארת, כי כן הדרך מצד בחירתו בהם הם דבקים בשכינה, שהיא הבוחרת לצרכה ולזווגה עם בעלה, כאמרו והייתם לי סגולה וכו׳‎, ואחרי כן בהיותם מתדבקים בה הם דבקים בתפארת, כאמרו ואתם הדבקים בה׳‎ אלהיכם שהם תפארת ועטרת, ", + "וזהו שאמר, ואקרון קדישין דהיינו עם קדוש בתפארת עם ה׳‎ כדפירשנו. וכן הן מסתלקין על ידי עסק המצות והדבקות עד עלותם אל החכמה שהוא מקום הקדש, וזהו שאמר, וכן עד דסליק לון לדרגא עלאה דאקרי קדש דכתיב קדש ישראל לה׳‎, כמה דאוקימנא בזהר פרשת משפטים (זהר חלק ב׳‎ קח) יעוין שם:", + "דהא ישראל וכו׳‎, קשיא ליה, במה נכנסו ישראל במלכות ויסוד כדי שעל ידי הדבקות הם נגשים אל הת״ת כדפירשנו. ותירץ, דהא ישראל מתמניא יומין וכו׳‎, והנה סוד מצוה זו הוא סוד כניסתם במלכות והיסוד כנודע בסוד מילה ופריעה. וזהו שאמר, מתדבקין ביה בשמיה, פירוש, ביה – ביסוד, בשמיה – במלכות, בסוד שד״י אדנ״י. והנה אחר שיש להם אחיזה זו בשמות אלה שהם שד״י אדנ״י אחר כך הם אוחזים על ידי מעשה התורה בשם יהו״ה, ומי שאין לו דבקות שני שמות אלו אף אם יעסוק במעשה התורה לא ישיג אל שם יהו״ה כלל אחר שאין לו ההתחלה והכניסה, ואף אם יחזיק במעשה התורה אינו דבק בזה למעלה אלא אדרבה פוגם:", + "ואמר, לא מתדבקן ביה ולא אזלין בנימוסוי, ירצה אל הנהגת היושר וטוב המזג, כמדת הרחמנות, ומדת הנדיבות, ומדת השתיקה, אשר ייחסו רבותינו ז״ל בכמה מקומות, ואלו הם מדותיו ית׳‎ ונמוסוי בזולת ענין התורה כאמרו, (סוטה יד.) והלכת בדרכיו מה הוא חנון וכו׳‎, ", + "ובזה יורה על טוב הכנתם שהכין להם הבורא ובחר בהם, ובזה הם דבקים במלכות, ואחרי כן ברשימה קדישא דבקים גם ביסוד:", + "וכל זה הקדמה וטעם למה נתרעמה הארץ, כלום ישראל קדושים אלא על ידי התורה, אם כן כל מי שיקבל התורה יקדש עצמו. לזה אמר כי לא כן הדבר, כי בזולת מעשה התורה יש להם חלק בקדושה ובמדות ובברית מילה. וזהו שאמר, תא חזי, הרי ראיה אל הקדושה זו ממה שנתרעמה הארץ, דאם לא כן מאי תרעומת דילה אלא כדפרשנו. ", + "זמין לבני עשו, כבר נתבאר זה במדרש מילתא בטעמא, ויתבאר במקומו בס״ד:", + "בהיא שעתא אתרגישת ארעא קדישא, נודע כי ארץ ישראל לה קורבה ויחס עם התורה כיחס החיות עם הלב, כי חיים אל העולם היא התורה כאמרו, וחיי עולם נטע בתוכנו, ומשכן החיות והנשמה בלב ושם עיקר הוראותיה ומשם מתפשטת אל שאר הגוף, וכן ענין התורה עיקרה בארץ ישראל ורב מצות תלויות בה. ואין ספק כי יתרון למצות הנוהגות בארץ למצות הנוהגות גם בחוצה לארץ, עד שאין אותה הוראה יוצאת ממשכן הלב חוצה כענין הקרבנות. ", + "ולכן בהודע הקדמה זו לארץ ישראל, לחושבה שתנתן התורה לבני עשו, ארץ רעשה ואמרה ימשך מזה שתנתן ארץ ישראל למקיימי תורה שהיא כסא מכוונת נגד ארץ עליונה, והיא נתנה תוך הקליפות אל החצונים, וזהו שאמר, בעאת לאעלא לנוקבא דתהומא רבא, כלומר חשבה היותה יוצאת מתוך קדושתה אל משכן החצונים שהוא בנוקבא דתהומא, וזה כדי שלא יכנסו טמאים ויטמאו את הקדש, ולכן בהכרח הוא שהיא תצא ממקומה חוצה: ולזה הושבה כורסייא כו׳‎, באמרו אל תחשבי להיותך כסא אל החצונים ח״ו, את כורסייא מקום כסא הכבוד, ולא ישלטו בה אויבים וחצונים כדכתיב אני ה׳‎ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, ומה שאת רואה שאני הולך בתורה לשעיר ולפארן וכיוצא, ויראה לך שאני מוכרח בנתינת התורה להם כדי שלא יחרב העולם אם ישראל לא ירצו לקבל את התורה, לא כן אלא יאבדון אלף עלמין ותורתי לא תנתן בידם ח״ו, שיש בזה חלול מקום התורה שהוא הת״ת כנודע וכו׳‎:", + "משקר בתרי קיימי, כבר נתבאר ענין זה במאמר הקודם, כי פגם היסוד והמלכות אחד, ופגם הת״ת אחד, ולכן אמר משקר בתרי קיימי. והנה הפגם הראשון שבת״ת נותן אותו במקום עריין דאורייתא שפירשנו בפרק הקודם. והשני, שאלו השתי מדות יסוד ומלכות ריקנין בלי שפע, וזהו שאמר משקר באורייתא כדפירשנו, שאין ראויה התורה לחול אלא במקום שיש יסוד ומלכות, ", + "ומשקר בקיימא דצדיק וכנסת ישראל דאורייתא להאי אתר אתיהיבת, דהיינו במקום יסוד ומלכות, ולא לאחרא דהיינו במקום בני שפחה וערלה כדפירשנו. והיינו להאי אתר חיוב, ולא לאחרא שלילת החצונים. והנה הנותן אותו חוצה גורם שמסתלק ממקומו הראוי ונותן אותו בחצונים:", + "רבי אבא אמר, משקר בתורה שהוא הת״ת, ומשקר בנביאים שהם נצח הוד, ומשקר בכתובים שהם יסוד ומלכות. ואמר מלות אלו לראיה, שכשם שהתורה מתחלקת אל שלשה חלקים אלו, שהם, תורה, נביאים, כתובים, כן המשפיע התורה בחצונים פוגם בשלשה מקומות אלו:", + "ואחר כך הכריח פגם שלשה מקומות אלה בנתינת התורה אל החצונים, ואמר, וזאת התורה אשר שם משה דהיינו ת״ת, והיכן נתינתה לפני בני ישראל דהיינו נצח והוד. ואם תנתן אל החצונים הרי פוגם אל התורה שאינה נתונה במקום הקדש, ", + "משקר בנביאים דכתיב וכל בניך לימודי ה׳‎ אינון לימודי ה׳‎ ולא אחרא, ירצה, גם נצח והוד יקראו לימודי ה׳‎, ואמר, וכל בניך שהם בני ישראל מרכבה אל הת״ת הם לימודי ה׳‎ ולא זולתם, והמסלקם ומכניס זולתם במקומם פוגם ", + "ודאי, וכתיב חתום תורה בלימודי, ירצה, כי אין ראוי אל משכן התורה שהיא התפארת אלא הלמודים, והמכניס זולתם פוגם אותם. ", + "משקר בכתובים דכתיב ויקם עדות ביעקב וכו׳‎, ואין ספק היות הכונה יעקב המלכות, כי יש חלוק בין ישראל ליעקב כדפירשנו בספר פרדס. ולפי שאמר ויקם עדות ביעקב כי אין ראוי לקימת העדות אלא במה שהוא יעקב, אם כן המכניס זולתם פוגם, דהיינו המלמד בני לילית שפחה בישא. ", + "ומפני שאין מכאן ראיה אלא אל המלכות הכריח היות היסוד גם בכלל זה, באמרו אך צדיקים שהם צדיק וצדק וזה ירצה אל יחודם יחד, הם יורו דהיינו מאן דגזיר ופריע כדפירשנו. ", + "והנה מתוך המאמר הזה מתבאר, חיוב התרחק האדם מלמוד התורה למי שאינו הגון, ומה גם הסודות כדפירשנו בפרק הקודם:" + ] + ] + }, + "PART IV": { + "Subject": [ + "במעלות אשר לחכמה זו על שאר חלקי תורתנו הקדושה: " + ], + "": [ + [ + "סופר ממעלת החכמה הזו בזהר בסוף האדרא בפרשת נשא (זהר ח״ג קמד.) זו לשונו,", + "\"תאנא, בכה רבי שמעון וארים קליה ואמר, אי במילין אלין דאתגליין הכא אתגנזו חברייא באדרא דעלמא דאתי, ואסתלקו מהאי עלמא יאות\" וכו׳‎ עד סופו. ונקטינן מתוכו,", + " א׳‎, כי היה נראה להרשב״י ע״ה דין אמת הסתלקות הצדיקים הנזכר לענין גלוי סוד האלקות הנסתר, ואף אם חזר בו מפני שהיה כונתם לשמים אבל עם כל זה הורה על מעלת הדרוש, שהיה באפשר הסתלקות הצדיקים לעון גלוי לולי הטעם הנזכר:", + "ב׳‎, שנתבשר בבשורה זו שנתדבקו נפשותם למעלה ומתו בנשיקה, וזה לא יקרה בלמוד שאר חלקי תורתנו הקדושה אלא מתוך חכמה זו שהיא עסק האלקות ודאי שיש בה דבקות גדול, שאין ספק שלפי העסק שיעסוק האדם בעולם השפל כן ידבק נפשו בעולם העליון. והנה מן הפעולות בלתי הגונות נלמד אל הפועל הישר, להבחין חלק העבודה המשובחת על שאר חלקי העבודה. ", + "הנה בהיות האדם נותן אל לבו להטות אל הדרך המעוקל, נאמר עליו, \"וכארח איש ימציאנו\", הכונה, בא ליטמא פותחין לו ומטמאין אותו, וכן בארח הישר לפי דרכו נוהגים אותו, כי תתעלה העבודה על העבודה חלק על חלק כגבוה שמים על הארץ. ולכן העוסק באלהיות אין ספק שיהיה דבק יותר מהיותו עוסק בשאר חלקי התורה, עם היות התורה כלה אלהית וכלה שמותיו ית׳‎:", + "ג׳‎, שבהיות האדם עוסק בחכמה הזאת, יתלוו אליו המלאכים והצדיקים מגן עדן, ולא כן אל שאר חלקי התורה, וזה הורה באמרו, ולא הוו מסתכלין בכל אתר דלא סלקא ריחין, ירמוז אל ריחין ובוסמין דגן עדן. והנה ענין זה יתראה ויתגלה יותר במה שנתבאר בתקונים ובשאר חלקי הזהר, ונבאר אותו עוד בסייעתא דשמיא:", + "ד׳‎, היות עסק החכמה הזאת קיום בעולם וחיותו ומזונו, וזהו שבאר הרשב״י ע״ה ואמר, דעלמא מתברך בגינן, ואין ספק כי דבר זה פשוט כי עסק האלקות גורם דבקות, והנה בהיות האדם דבק במשפיע יושפע בהכרח, ולכן בגרם החכמה הזאת יושפע העולם שפע רב:", + "ה׳‎, יורה גם על מעלת העוסקים בחכמה הזאת על בני גילם חלק רב, כי הרי בזמן הרשב״י ע״ה היו כמה וכמה מהתנאים והחסידים ועם כל זה נתעלו הם על בני דורם שעור רב, באמרו, שבעה אנן עיני ה׳‎, הכונה היותם מרכבה אל שבע מדות עליונות, וזה שהשיבוהו שרבי שמעון היה השביעי העולה על הכל ומשפיע בכל. וגם נתבאר ממעלתו בפרשת בראשית (הקדמת הזהר יא), וזה ודאי נתעלה אחר שנשקע בעסק החכמה, וכמעט שעזב דרכי הלימוד הפשטי עם שהיה נותן חלק גדול בעסקו בלי ספק:", + "ו׳‎, יורה גם על מעלתה היותם משובחים ממלאכי השרת גם בהיותם בגוף ונפש עד שאמר תווהנא וכו׳‎, ומתוך תשובת אליהו אליו גם הודה על כי נתחברו מלאכי השרת מפי עליון לבא אצלם, ומעלה זו לא יערכנה ערך ודאי.", + "וידעתי כי יקשה המעיין ויאמר הלא ראיתם המשוגע הזה, שדמה בשכלו כי בני דורנו ישיגו המעלות הרמות האלה, אין זה כי אם גובה לב. אשיבהו, אחי, כי אין כונתינו ח״ו להדמות אליהם אפילו בצפרני חמורו של רבי פנחס, אבל גם נעריך כי אין מעלת עסק לימוד התורה על דרך הפשט כמעלתם אז, ובזולת זה נדמה אליהם דמיון רחוק כאור הכוכב החשוך לפני החמה, ויתעלה עסקנו בחכמה הזאת מעסקנו בפשט, ", + "וזה יהיה כונתנו כדי שיאחז טהור עינים גם בחלק החכמה הזאת ואל ירפה, אבל לא שיתרפה ממלאכתו מלאכת שמים עסק הדינים ח״ו כדפירשנו בח״א בפרק ו׳‎:" + ], + [ + "אחר שנמשכנו דרך הפשט להרחיב במעלת חכמה זו, נמשיך עתה עוד דרך נעלם. נתבאר בזהר שיר השירים (זהר חדש דף ס״א ע״ד.) זו לשונו, ", + "\"שיר השירים אשר לשלמה, זכאה דרא דחכמתא עלאה שריא בגויה, בשעתא דקוב״ה בעי לגלאה בארעא מה דלא אתגלי למלאכי עלאי, ", + "ומאי איהו רזין דחכמתא דשמא גליפא עלאה, ", + "דשמהן קדישין לא אתמסרון לון ואתמסרו לחכימין בארעא ", + "ומשבחין ואמרין (תהלים ח׳‎), ,ה׳‎ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים\". מה אדיר שמך בכל הארץ, ", + "אלין רזי גליפין דשמהן קדישין דאתגליין בארעא ותושבחתא דהאי על השמים, ", + "כל אנון אוכלוסין אודן ומשבחן עובדא דא דאתגלי בארעא מה דלא אתגלי לון\", עכ״ל:", + "ומתוכו מתבאר כי שבח שמשבחים מלאכי השרת להקב״ה אינו על שאר חלקי התורה כלל ועיקר, אלא על סוד השם לבד. ועוד אין ספק כי העוסק בסוד השם גורם שבח הקב״ה מפי מלאכיו, מה שאינו גורם העוסק בשאר חלקי התורה: ונתבאר בתקונים פעמים אין מספר כי מעלת בעלי קבלה גדולה על בעלי מקרא ובעלי משנה חלק רב. ומתבאר במקומות מחולפים כי מארי מקרא להם מדרגה בסוד העשיה, ומארי משנה בסוד היצירה, ומארי קבלה בסוד הבריאה. והענין, כי כפי עסק האדם בעולם הזה כן הסתלקות המשכת שפעו מלמעלה, ולכן להיות סוד המקרא בסוד לבוש תחתון אל התורה והם ספורי המעשים לכן המשכתו לבד ממקום העשיה, והעוסק במשנה להיות ששה סדרי משנה פירוש העלם התורה הגופנית ויוצא ממנה על צד הדרש, והם בסוד היצירה כמבואר שם, ולכן הוא ממשיך שפעו מלמעלה מהעשיה דהיינו היצירה לבד. ובעלי קבלה הם מסתלקים יותר בסוד הלבוש הפנימי נשמה המתלבשת במצות, והיינו סוד הבריאה. וענין זה לא יוכל המשכיל לעמוד על תוכן הענין אם לא יקדם אליו העיון בספר פרדס בשער אבי״ע כי שם הארכנו בס״ד:", + "עוד לו מעלה שנית אחוזה במעלה זו עד שכמעט דא ודא חד היא, כי נפש העוסק במקרא לבד היא העשיה ולא עלה יותר. והעוסק במשנה, עולה אל מעלת היצירה ומשם נשפע עליו הרוח. ומעלת העוסק בקבלה בסוד הבריאה ומשם ממשיך לו נשמה. ", + "ועוד לו מעלה על זאת כפי שעור עבודתו שיגיע אל מעלת נשמת האצילות, וסוד זה הוא סוד ההמשכה הנזכר למעלה, כפי שעור נשמתו כן שעור המשכתו כמבואר בספר פרדס בשער הנשמה ושער הכונה יעויין שם:", + "עוד לו מעלה שלישית אחוזה בשתים אלו הקודמות, והם כי העובד על דרך הפשט ונמשך לבד אחריו יקרא בסוד עבד, כדכתיב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם. והעוסק בקבלה ועובד על דרך הקבלה בסוד כוונת המצות יקרא בן, והיינו אמרו בנים אתם לה׳‎ אלהיכם, וכמוהו רבים וכן בני בכורי ישראל, ומעלות אלו מבוארות בתקונים וברעיא מהימנא ובפקודין אין מספר:", + "ועוד לו עם כל זה מעלה רביעית, כי העוסק בפשט קרוב לטעות בכונת התפלה, בחשבו היות האל יתברך בעל שנוי ורצון ואהבה וכיוצא מן הדברים. המשל בזה, באמרו אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו, הרי העני מעלה בדעתו שהאלוה יתיחס אליו האהבה, ומזה ימשך לו שיתיחס לו גם כן השנאה, כאמרו אהבתי אתכם אמר ה׳‎ וגו׳‎ ואת עשו שנאתי. וגם ימשך לו השנויים הרבים, וזה בנמצא הראשון בלי ספק טעות להאמינו, ומי יתן ולא יוסיף על חטאתו פשע. והעוסק בקבלה יודע ענין המדות, ויקדם אליו דרך העבודה האלקית בהם וההנהגה העליונה וייטיב הכונה כפי הראוי. ומעלה זו לא ישיג עניינה אלא מי שהגיע אליה:", + "ועוד לו מעלה חמישית, והיא כי המתפלל כתינוק בן יומו כפי דעת קצת מן האחרונים שדחו עסק החכמה הזאת ולא אכנה, אין ספק שלא יתנו לו אלא כתינוק בן יומו. המשל בזה, התינוק לא יבין לצורך הלבוש והקנין הצריך לאושר האמיתי, וכל מגמתו על עסקים בלתי מוכרחים בלתי מגיעים מהם לא שלמות ולא חסרון, כענין הצעצועים והשחוק ולקל טבלא רהיט והם הדברים הגשמיים, ומי שמתכוין בדעתו כזקן יענוהו כפי שכלו ויתנו לו כפי השגת שכלו, אם יכוין בשאלותיו לתועלתא דשכינתא בלי ספק יהיה כל השפעתו שם באור עליון. ויש בין זה לזה שעור לא יכילהו רעיון, וענין זה יתבאר אל המעיין אחר העמיקו בחכמה קצת בס״ד:", + "ועוד לו מעלה ששית, כי כמה חלקים ומצות ודרושים בתורתנו הקדושה מתמיהים לעיני המעינים וקשים אל ההשכלה, וכאשר יורגל המעיין בחכמה הזאת בלי ספק יתבארו לו כל הדברים ההם, ויפתחו לו שערים אשר נסגרו בעד העיון הפשטי. ועוד יקל אליו כמה פירושים בתורתנו הקדושה, כנודע במאמרי רבותינו ז״ל בלי ספק:", + "ועוד לו מעלה גדולה ערובה בכל ושמורה לעולם הנשמות, כדפירש בזהר פרשת חיי שרה (זהר ח״א דף קל) זו לשונו, ", + "\"זכאין אנון צדיקייא דאתגניז לון כמה טבין לההוא עלמא, ", + "ולית אתר פנימאה בכל אינון אלא לאנון דידעי רזא דמאריהון וידעי לאתדבקא בהו בכל יומא ", + "על אלין כתיב (ישעיה סד), \"עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו\", כמה דאתמר (איוב לג) , \"חכה את איוב בדברים\", ", + "אלין אנון דדחקי גרמיה למלה דחכמתא ומדקדקין לה, ומחכין לה למנדע ברירא דמילתא ולאשתמודעא למאריהון, ", + "אלין אינון דמאריהון משתבח בהו בכל יומא בין עלאין קדישין, ואלין עאלין בכל תרעין דלעילא ולית מאן דימחי בידיהון, זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי\":", + "הרי מכאן עוד ראיה שעיקר אמרו דע את אלהי אביך הוא עסק החכמה הזאת, כמו שאמר לאשתמודעא למאריהון. עוד נראה שצריך לרדוף אחר הידיעות בדברים הנסתרים בדקדוק גדול ועיון מופלא ופלפול עצום, הפך המתקבלים בדורנו שאומרים שאין לדקדק בחכמה הזאת:" + ] + ] + }, + "PART V": { + "Subject": [ + "בסגולות אשר לחכמה זו על שאר חלקי תורתנו הקדושה: " + ], + "": [ + [ + "הסגולה הא׳‎ היא כי בהיות האדם עוסק במדות דבריו פועלות למעלה, והמדות מתתקנות כפי העסק שהוא מתעסק, ובתנאי שיקדם אליו הטהרה הראויה והדעת הנכון. וכן פירשו בזהר פרשת נשא באדרא (זהר ח״ג קלד) כד שלימו רבי שמעון וחברוי לתקן כל תקוני עתיק יומין איתא התם:", + "\"אמר רבי שמעון לחברייא כד אתפריס פרסא דא דאתון חמאן עלנא, אנא חמינא דנחתו כל תקונים בגוה ונהירו באתר דא, ", + "וחד פרוכתא בוסיטא קדישא פריס בארבע סמכין לארבע עיבר. ", + "סמכא חד הוה יתיב מתתא לעילא, וחד מגרופא בידיה, ", + "ובמגרופיא ארבע מפתחן שנינן מכל סטרוי,", + "ומאחדאן פרסא, ונחתין לה מעילא לתתא, וכן לסמכא תניינא, ותליתאה, ורביעאה, ", + "ובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמכי דמתנהרין בבוסיטא דגליפין בההוא פרסא, וכן לארבע עיבר:", + "חמינן אלין תקונין דנהרין עלה דהוו מחכאן מילי מפומנא, לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה, ", + "וכד הוה מתתקנן מפומנא כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא מכל פומא דחד מינן. ", + "ובשעתא דחד פתח פומיה מינן לתקנא בההוא תקונא, ההוא תקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין מתעטר וסלקא בדוכתיה ואתעטר, ", + "וכל סמכין מכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעו וצייתין לקליכון, כמה רתיכין קיימין הכא בגיניכון, ", + "זכאין אתין לעלמא דאתי, דכל הני מילי דנפקי מפומיכון כלהו מילין קדישין, כלהו מילין כשרן, דלא סטאן לימינא ולשמאלא. ", + "וקוב״ה חדי למשמע וציית להני מלין, עד דהוא גזר דינא די לעלמא דאתי תימרון זימנא אחרא כל הני מילי קדישין. עלייכו כתיב ", + "וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, ", + "אפילו בעלמא דאתי מרחשן שפתותיו קמיה\", עכ״ל:", + "ומתוכו מתבאר מעלה זו וסגולת החכמה, כי כמו שהאדם מוציא הדברים מפיו ומתקנן כן המדות מתקנות למעלה. גם לזה תתלוה סגולה שנית כי בעולם הבא יעסוק בענין ההוא, בסוד אמרם ז״ל (יבמות צז.) שפתותיו דובבות בקבר. אמנם נראה כי זה דוקא אל החכמה הזו וכן פירש הרשב״י ע״ה במקום אחר. ", + "וטעם אל ענין זה, כי בהסתלק האדם נשמתו בלי ספק תתדבק אל המקום שהאיר בהיותו בחיים חייתו, ולכן סוד התעוררות ההארה הנזכרת בהסתלק הנשמה לקבל שכרה, זה יקרא דובבות בקבר אל הגוף, וכן אל הנשמה בשעור זה למעלה. ואף אם נודה כי גם יקרה ענין זה אל הפשט, אין ספק שיתעלה הענין אל הקבלה שעור לא נערך:", + "עוד לה סגולה שלישית, והיא כי העוסק בחכמה זו ידע לייחד קונו ולעבדו בלבב שלם, כדפירש הרשב״י ע״ה בפרשת בשלח זו לשונו, (זהר ח״ב דף נז.) \"קרוב ה׳‎ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, ", + "מאי באמת כמה דאוקמוהו (מיכה ז׳:כ׳‎) תתן אמת ליעקב, דידע ליחדא שמא קדישא כדקא יאות, ודא פולחנא דשמא קדישא. ", + "ומאן דידע ליחדא שמא קדישא אוקים בעלמא יחידא, דכתיב (שמואל ב׳‎ ז׳‎), \"ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ\". ", + "ועל דא אוקמוה, כל כהן דלא ידע לייחד שמא קדישא כדקא יאות לאו פולחניה פולחנא, ", + "דהא כלא ביה תליא, פולחנא עלאה ופולחנא תתאה, ", + "ובעי לכוונה לביה ורעותיה בגין דיתברכון עלאי ותתאי:", + "כתיב (ישעיה א׳‎), \"כי תבאו לראות פני\" כו׳‎, ", + "כל בר נש דאתי ליחדא שמא קדישא ולא אתכוון ביה בלבא וברעותא בדחילו בגין דיתברכון ביה עלאי ותתאי, דחיין ליה לצלותיה לבר, וכלא מכרזי עליה לביש, ", + "וקב״ה קארי כי תבאו לראות פני. ", + "לראות פני מבעי ליה, מאי לראות, ", + "אלא כל אינון אנפין דמלכא טמירין בעומקא לבתר חשוכא, ", + "כל אנון דידעין ליחדא שמא קדישא כדקא יאות מבקעין כל אנון כותלי חשוכא, ואנפין דמלכא אתחזיין ", + "ונהרין מתברכין כלא עלאי ותתאי, כדין ברכאן אשתכחו בכלהו עלמין, ", + "וכדין כתיב כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם,", + "מאי קא מיירי אלא מאן דאתי ליחדא שמא עלאה בעי ליחדא מכתרא דזאת, כמה דכתיב ", + "(ויקרא ט״ז), \"בזאת יבא אהרן אל הקדש\", בגין דיזדווגין כחדא תרין אנון צדי״ק וצד״ק, ", + "בזווגא דא ברכתא בגין דיזדווגון כלא עלייהו, ", + "ואלין אקרון כמה דכתיב (תהלים ס״ה), \"אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך\". ", + "ואי איהו אתא ליחדא שמא קדישא ולא איכוון ביה ברעותא דלבא בדחילו, קב״ה אמר ", + "מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי ודאי, ", + "דהא לא אשתכח בהו ברכאן אלא דשריין בהו דינא לאשתכחא בכלא\", עכ״ל:", + "והנה מתוכו נראה, כי עבודת מי שאינו יודע לייחד אין עבודתו עבודה. גם מתוכו מתבאר פסול תפלת מי שאינו יודע ליחד כראוי, וענין זה לא ימצא האדם אלא מתוך העסק מעסקי החכמה ובעמקיה בס״ד:", + "עוד לה סגולה רביעית, והיא כי באדם חלק עשיה וחלק יצירה וחלק בריאה וחלק אצילות, הכל לפי זכות מעשיו, כדפירשנו בספר פרדס בשער נשמה. והנה חלק העשיה יתלבש בסוד מעשה המצוה הגופנית. וחלק היצירה, בסוד כוונת המצוה על דרך הפשט. ומן הבריאה ולמעלה, לא יתלבש כי אם בסוד הקבלה בכוונתו בה, כדפירשנו בפרדס הנזכר, ובלי ספק שמי שלא יעסוק בחכמה הזאת לא יוכל להשלים החלק הנזכר אם זכה לו על דרך איזה ענין שיהיה:" + ], + [ + "הסגולה החמישית, והיא כי העוסק בחכמה זו ידע לבאר כמה מענייני התורה הקשים אל בעלי הפשט, כענין אותיות נוספות, וכתיב ולא קרי, וקרי ולא כתיב, וכיוצא. והמשל בזה, בפסוק תביאמו ותטעמו כו׳‎ הנה וא״ו נוספת. וכן תפול עליהם אימתה ופחד, אימה מבעי ליה והתי״ו נוספת. ופרשו בזהר פרשת בשלח (זהר ח״ב נ״ט) זו לשונו, ", + "\"תפול עליהם אימתה ופחד, ", + "אימה מבעי ליה, ", + "מאי אימתה, ", + "דהא לית לך מלה באורייתא או את באורייתא דלא אית בהו רזין עלאין. ", + "מאי אימתה, אמר רבי שמעון, כלומר דחילי דשכינתא, כהאי גוונא תביאמו ", + "תביאם מבעי ליה מאי תביאמו, ", + "אלא רוחא דקודשא אמר על אנון דרא בתראה דגזר יהושע, ואתגלייא בהו גלויא דרשימא קדישא דשמיה דקב״ה, דאלין אחידן ביה בוא״ו, ואילין אתחזיאו למירת ארעא, כמה דאת אמר ", + "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. ", + "כל מאן דאתגזר ואתגלייא ביה רשימא קדישא ונטיר ליה איקרי צדיק, ", + "בגיני כך לעולם יירשו ארץ.", + " ועל דא תביאמו ו׳‎ יתירא, ", + "תביאמו מלא, ", + "ולית לך מלה באורייתא או את זעירא באורייתא דלית בה רזין עלאין, ", + "וטעמין קדישין דזכאה חולקהון דאנון דידעי בהו, עכ״ל:", + "ואם יקשה האדם קושיא זו אל המדקדקים, יענה ויאמר שהם מאותיות האמנתיו הנוספות. ולדעתנו האומר דבר יתר אות בתורה יותרו שיניו אם בזדון, ואם בשגגה שארי ליה מריה:", + "הסגולה הששית, יש מלות בתורה שהם בלתי מתוקנות ובלתי מדוקדקות על דרך הפשט, כאמרו בתורה, \"כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע\", והעבודה שאל לי אחד מהחפצים בעבודה ואמר, מאי ושים באזני יהושע, ודבר אל יהושע היה לו לומר, כי ושים נראה שהיה כותב הפרשה ונותן אותה ח״ו לתוך אזניו. והשבתי לו על דרך הפשט דברה תורה כלשון בני אדם, שכן אדם אומר לחברו על ענין חוזק הצווי. והשיב, לא אאמין שלא יהיה כאן דבר שלא נודע לנו, שבו יתוקן הלשון. ואמרתי לאחד היודע בחכמה, על אלו אני אומר דמעת העשוקים ואין להם מנחם, אלו שדברי תורה עשוקים וגנובים מעין שכלם, ותקנתי על דרך האמת הדבר כאשר יתבאר במקומו בס״ד:", + "הסגולה השביעית, כי העוסק בחכמה הזאת וממלא פיו שחוק בה, בלי ספק ממלא לבו יראת שמים ויראת חטא ויוסיף אומץ בעבודה. וזה בדוק כי אפילו גרסת לשון הזהר יראה אל האדם שמחה בנפש ביראת ה׳‎ כאלו עוסק עם הצדיקים בגן עדן, ואם גברא לא חזי מזליה חזי. כי אין ספק שזה עיקר עסק התורה בגן עדן בין הצדיקים:", + "הסגולה השמינית, היא מה שנסיתיו אני וזולתי בענין הגרושים, שהיינו מתגרשים השדה עם האלהי כמהר״ר שלמה בן אלקביץ הלוי נר״ו לעסוק בפסוקי התורה פתאום בלי עיון, והיו הדברים מתחדשים דברים שאי אפשר להאמין ענין זה אלא מי שראה או נסה הענין פעמים רבות, ומתנות שקבלתי בגרושים ובאו לחלקי בחמלת ה׳‎ עלי אעתיק אותם בקונטרס בפני עצמו, ונחלק אותם סימנים אחד לאחד בס״ד:", + "הסגולה התשיעית היא, מה שראיתי גם כן בנסיון, כי המכוון בתפלתו על דרך האמת הדבר מסתייע מעצמו ואין כח בחצונים להפסיקו במחשבות בטלות, כאשר יקרה אל האדם בהיות מכוון על דרך הפשט. והטעם לזה, כי הפשט הוא במקום ששם מגיעות הקליפות ולכן החצוני שליט שם לקטרג, אבל על דרך הקבלה אין לו שם שולטנות כלל:", + "הסגולה העשירית והיא מה שבחנתיה וניסיתיה, כי מאן דלא עאלו בקיימא קדישא לא ישלטו בחכמה הזאת. ואף אם יאמרו וידברו בספירות, לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ואין בכחם להשכיל אפילו מן הדברים הפשוטים כלל, מה שאין כן בפשט שכבר נמצא מהם מי שידע לעיין ההלכה כפי העיון הפשטי, וזה מן הטעם שהזכרנו בלי ספק. ", + "ועוד יתלוו אל סגולות אלו כמה וכמה עלויים אחרים כאשר יראה המעיין בעצמו בע״ה, אמנם הזכרנו מהם קצתם להמשיך המעיין אל החכמה ככל האפשר, ומה׳‎ נשאל המחילה והכפרה:" + ] + ] + }, + "PART VI": { + "Subject": [ + "בהקדמות הצריכות אל המתחילים בחכמה זו שערי ספר הפרדס: " + ], + "": [ + [ + "(שער א׳‎) ראשונה צריך שידע שהבורא אין סוף אחד ואין לו שני, והוא סבת הסבות ועלות העלות. ולא אחד כאחד המנוי, כי לא ישיגהו חלוף ושנוי ותאר ורבוי, אלא היא מלה לקוחה על צד המשל והדמיון, עם היות כי האחד המנוי הוא עומד בעצמו, והוא תחלת כל מספר, וכל המספר בו בכח, והוא בכל מספר במעשה. ", + "ואמרם אחד לבורא יתברך הוא בזה הצד להיות הבורא יתברך בכל הדברים במעשה וכל הדברים בו בכח, והוא התחלה וסבה לכל דבר. ומזה הדרך יחסו לבורא יתברך היותו אחד בלתי משתנה בתוספות וחסרון כמו האחד, והיותו מחויב המציאות כמו שהאחד הכרחי במספר, כי לא נמצא מספר זולתו והוא אינו מספר, ובהתבטל האחד יתבטל המספר, ובהתבטל המספר לא יתבטל האחד לבטולו, וזה כח האחד. ", + "הוא הדין הבורא יתברך, הוא הפועל ובורא הכל ומקיים המציאות, ובהתבטל הפעולה לא יתבטל הפועל, עם היותו בלתי צריך לאחד מהם, ובהתבטל המציאות לא יתבטל הוא בבטולו, עם היותו בלתי צריך למקום והיותו עומד בעצמו, ובזה הסכימו כל העוסקים בחכמה האלהית:", + "ב׳‎ צריך שידע שהאין סוף המציא והאציל ספירותיו שבהם פעולתיו, והם עשרה מאמרות שהוא פועל בהם, והם לו ככלים אל הפעולות הנמשכות ממנו בעולם הנבדל ולמטה, והנה באמת מציאותו ועצמותו מתפשט בהם כאשר נאריך. ", + "והנה ספירות אלו הם עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה, שעליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע, שכן גזרה חכמתו יתברך. והוא יודע שהתכלית המכוון באצילותם חייב המספר השלם הזה, שלא יושג אלינו בפחות ויתר כלל. ", + "ולא יתיחס זה אל המדות בלבד אלא גם אל הדברים הנמשכים מהם, כלם כלולים מעשר, וגם המדות בעצמם כללותם עשר מעשר, ואין להוסיף ולא לגרוע ח״ו. ואף אם נאמר כלולים משש קצוות וארבע מדות וכיוצא, הכונה אל היותם מתגלות בסוד ארבעה או כיוצא, אבל כללותם לעולם עשר. והטעם האמתי המפורסם בארו דוד המלך ע״ה באמרו, רבות עשית עתה ה׳‎ אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. ותנן התם, שלשה כתרים הם, וידוע היות הכתרים מיוחדים, לנשיא, ולכהן גדול, ולמלך. ולעלוי יראתם הוצרכנו בהנהגת האומה, לסגן, ומשנה, ואב בית דין. ותחתיהם שלשה עדרי צאן צבאות ישראל, והן, משמרות כהונה, ושרי החילים הרודים בעם, והסנהדרין. וכלם עיניהם ולבם לכתר שם טוב קהלת יעקב, העולה היא למעלה בסיועם של אלה, לפאר ליוצרם עך כל מה שברא, כי זה כל האדם. הנה הראיתיך בעיניך צורך המספר השלם הזה, מגיד מראשית אחרית:", + "ג׳‎ צריך שידע שאל המדות האלה להם שמות שאינם נמחקים, והם: אהי״ה – כתר, י״ה – חכמה, יהו״ה בנקודת אלהים – בינה, א״ל – חסד, אלהי״ם – גבורה, יהו״ה – ת״ת, צבאו״ת – נצח והוד, שד״י או א״ל ח״י – יסוד, אדנ״י – מלכות: והשמות הם הספירות, ואין הענין שיהיו שמות מיוחסות לספירות ח״ו, אלא השמות הם הספירות, והספירות והשמות הם שמות האין סוף כפי פעולותיו. ובכל מקום שיתואר בו שם הוי״ה כמו שנזכיר לפנינו, יהיו עשר שמות אלה מגלים פרטי ההוי״ה ההיא וכללותיה, כי קוצו של יו״ד הרומז לכתר עליון, ושם אינו נהגה, הנה אנחנו נקראהו בשם אהי״ה. והיו״ד עצמה בכל מקום שהיא שמה העצמי י״ה, וכן כלם. וזה לנו יחוד נפלא, כי השבח וההודאה והתפלה והיחודים שאנו עושים על ידי השמות הנהגים האלה, יחשוב השומע שהם בספירה אחת בלבד או שתים ח״ו, כפי הוראות האזכרות הפרטיות, ואינו אלא יחוד כל העשר ספירות והעשר הויו״ת שנזכיר בפרק ה׳‎, בהגלות נגלות בפינו ובלבבנו אותה האזכרה הפרטית המשמשת לאותו האבר המיוחד שבכל העשר הויו״ת. נמצא כלל צריך לפרט ופרט צריך לכלל בכח היחוד האמתי, והוא פלא:", + "(שער ג׳‎) ד׳‎. צריך שידע שאין האין סוף הכתר כאשר חשבו רבים, אלא האין סוף סבה אל הכתר והכתר עלול מהאין סוף שהוא עלת העלות. וגם צריך שידע שהאין סוף הוא סבה ראשונה אל כל הנמצאים שאין סבה למעלה ממנה, והכתר מסובב ראשון ממנה, ומהכתר נמשך השתלשלות שאר העלולים. ובזה לא יכחיש היות הכתר ממנין הספירות כאשר חשבו רבים אלא הוא במנין העשר, וזה בערך הנאצלים עצמם, אמנם בבחינת כללות הנאצלים מעשר אין הכתר מתגלה בהם לרוממותו אלא הם נכללות מהדעת במקום הכתר:", + "ה׳‎. צריך שידע שאין הדעת הנזכר ספירה בפני עצמה ח״ו, אלא היא בחינת שש קצוות המתמצעים למעלה בספירות הראשונות, והוא סוד וא״ו הנסתרת בכתר וחכמה ובינה, ועל ידי הדעת הנזכר יסוד החכמה והבינה כאשר יתבאר, והוא מציאות הספירות הנאצלות למטה, לא ספירה בפני עצמה כאשר חשבו רבים:", + "(שער ד) ו׳‎. צריך שידע שהאין סוף מלך מלכי המלכים, לא יצדק אמרנו בו לא יתברך, ולא יתפאר, ולא ישתבח, וכיוצא, מפני שאינו מתברך מזולתו ולא משתבח ולא מתפאר, אלא הוא המברך והמשבח והמפאר והמחיה מתחלת נקודת אצילותו עד נקודה תחתונה, מקרני ראמים עד בצי כנים. וקודם יצירת העולם לא הוצרך אל האצילות כנודע, והיה הוא נעלם בפשיטותו הקדוש והטהור, לא יצדק בו שום אות ונקודה וציור, כי אפילו כתר שהוא תחלת האצילות נשלל ממנו השם והציור באות ונקודה, כל שכן וקל וחומר המאציל מלך מלכי המלכים, ובו אין אנו יכולין לצייר ולא לדבר ולא לחייב לא דין ולא רחמים, לא רוגז ולא כעס, לא שינוי ולא גבול, לא שינה ולא הילוך, ולא שום מדה מהמדות לא אז קודם האצילות ולא עתה אחר האצילות. ", + "אמנם מה שראוי שנדע הוא כי בתחלת הכל האציל האין סוף האצילות הדק, הם עשר ספירות צוריות מחשביות, שהם מעצמותו מתיחדות בו, והוא והם הכל אחדות שלימה. והספירות האלה הם נשמות, ומתלבשות בעשר ספירות הנקובות בשמות, והם ככלים אל העצמיות הנזכרות. ובהם הדין והרחמים והפעולות הנזכרות אשר לא ניחסם אל האין סוף. ולא בהם ממש, אלא על ידי התלבשם בבריאה יצירה ועשיה כאשר נבאר עוד ב״ה:", + "(שער ה) ז׳‎, צריך שידע עוד כי קודם אצילות המדות הנזכרות היו המדות נעלמות בו תכלית העלם ויחוד שלא יצדק בהם ציור ונקודה כלל אלא הם מתאחדות בו, ואחר כך האציל ממנו נקודה אחת אצילות אחת והיא הכתר, והיא נקראת אין לרוב דקותה ואדיקותה במקורה שלא ישפט בו היש, וממנה נאצלה בגלוי שני נקודה שנית והיא החכמה, ונקראת יש שהיא תחלת הגלוי תחלת הישות, והיא נקראת י״ש מאי״ן. ומפני שהיא תחלת הישות לא יש בעצם, הוצרך אל נקודה שלישית אל גלוי הנמצאות, והיא הבינה, והיא גלוי הנמצאות. והחכמה ראשית ההויה, והבינה סוף ההויה, כי תחלת המצא ההויות מהחכמה הנקראת ראשית, וסוף העלמם ביובל העליון כנודע. ", + "והנה משלש אלה נמצאו שש קצוות ההנהגה שהם מחסד ולמטה, והם, ראשונה חסד מחכמה, ואחר כך נאצלה הגבורה מהבינה, ואחר כך נאצלה ת״ת מהכתר. וכל גלוי שלש אלה על ידי הבינה, אלא שעיקר שרשם מחכמה וכתר, כל אחד משרשו. והנה בתוך שלשה אלו היו נעלמות הנצח וההוד והיסוד, ואחר אצילות וגלוי השלשה הנזכרות נתגלה מחסד נצח ומגבורה הוד ומת״ת יסוד. אמנם אצילות המלכות עם שש קצוות יתבאר במקום אחר בס״ד. ", + "ונמצא לפי זה סדר האצילות באחד משלשה דרכים וכלם אמת, או זה אחר זה, כתר חכמה בינה גדולה כו׳‎ עד מלכות. או כתר ת״ת יסוד מלכות נקודה אחת, וממנה מתפשטים עד סוף המלכות, וחכמה חסד נצח נקודה שנית ומתפשטים עד נצח, ובינה גבורה הוד נקודה שלישית ומתפשטים עד הוד. או כתר חכמה בינה, ואחר כך חסד גבורה ת״ת, ואחרי כן נצח הוד יסוד, ומלכות כלל הכל, ובזה נכלל הפרק הזה בס״ד:" + ], + [ + "(שער ו׳‎) ח׳‎, צריך שידע עוד כי הסדר היותר מפורסם ומוסכם בין המקובלים לציור הספירות הוא, כח״ב כעין סגולתא, ותחתיהן גדולה גבורה ת״ת כעין סגול, ועוד נצח הוד יסוד סגול שני, ומלכות תחתיהם באמצע. ", + "ואמנם בטעם הענין בזה הוא כי הכתר סבה ועלה אל החכמה והבינה יחד ולכן יצטייר על שתיהן. וכן הבינה לה גם כן עלה שנית והיא החכמה ולכן תקדם החכמה אל הבינה, ונמצאת הבינה למטה משתיהם. ואמנם החכמה שרש אל החסד, והכתר שרש אל הרחמים, והבינה שרש אל הדין, ודרך זה תדין בכלן:", + "ט׳‎ צריך עוד שידע היות הכתר בחכמה, והחכמה בבינה, והבינה בחסד, והחסד בגבורה, וגבורה בת״ת, ות״ת בנצח, ונצח בהוד, והוד ביסוד, ויסוד במלכות. וכן המלכות ביסוד, ויסוד בהוד, והוד בנצח, ונצח בת״ת, ות״ת בגבורה, וגבורה בחסד, וחסד בבינה, ובינה בחכמה, וחכמה בכתר. וטעם זה, כי העליונים צריכים לתחתונים והתחתונים צריכים לעליונים, ולכן כח התחתון בעליון וכח העליון בתחתון, ואין סוף כלם צריכין לו והוא אינו צריך לשום אחד מהם:", + "י׳‎, צריך עוד שידע כי הספירות האלה אינם בעלי מקום ח״ו, עם היות שנצייר להם צורה לשכך האזן, אלא האמת הוא כי האין סוף מקום לספירותיו, והכתר מקום לתשע ספירות והחכמה מקום לשמנה, והבינה מקום לשבע, וכן כלם. והמלכות מקום לבריאה, והבריאה מקום ליצירה, והיצירה מקום לעשיה עד הגיע הדבר אל נקודת הארץ שהיא בתוך גלגל יסוד המים, ויסוד המים בתוך גלגל יסוד הרוח, ויסוד הרוח בתוך גלגל האש, וארבעה יסודות אלו בתוך הגלגלים. וכן כל עלול מוקף מעלתו, עד סיום המדרגות:", + "(שער ז׳‎) י״א, צריך שידע עוד כי לספירות אלו יחסו להם צנורות. והכוונה בזה, סדר קו הארת הספירה הראשונה במקבלת, וסדר קו הארת המקבלת במשפעת לקבל ממנה, והנה שתוף שתי בחינות האורות האלה יקרא צנורות. אמנם הצנורות למיניהם אין מספר, ובסוגיהם אלה, אחד מכתר לחכמה, ואחד מכתר לבינה, ואחד מכתר לת״ת, הם שלשה. ואחד מחכמה לבינה, ואחד מחכמה לחסד, ואחד מחכמה לגבורה, ואחד מחכמה לת״ת, הם ארבעה. ואחד מבינה לחסד, ואחד מבינה לגבורה, ואחד מבינה לת״ת, הם שלשה. ואחד מחסד לנצח, ואחד מחסד לגבורה, ואחד מחסד לת״ת, הם שלשה. ואחד מגבורה להוד, ואחד מגבורה לת״ת הם שנים. ואחד מת״ת לנצח, ואחד מת״ת להוד, ואחד מת״ת ליסוד, הרי שלשה. ואחד מנצח להוד, ואחד מנצח ליסוד, הם שנים. ואחד מהוד ליסוד, ואחד מן היסוד למלכות. והמלכות אין לה קבלה אלא מן היסוד לבד ועל ידו תקבל מכלם, וזולתו אין לה קבלה משום אחד מהן, ואין אחת מן המדות יכולה להשפיע לתחתונים זולתה, שהיא עיקר התחתונים להנהגתם. אלה הם הצנורות הכוללים, ובפרט להם בחינות יעלו לאין מספר ותכלית:", + "(שער ח) י״ב, עוד צריך שידע שהספירות יש להם כח לפעול פעולות הפכיות, פעמים בדין ופעמים ברחמים, ולעולם כלן מסכימות אל הפעולות, כי לא תפעול אחת מהן פעולה אם לא על ידי כלן וזה בהסכמתן יחד על ידי המלכות. ", + "ומבא אל ענין זה הוא במה שהן כלולות כל אחת מעשרה, אמנם להם כללות מתגלה פעמים משלש, והם, חסד דין ורחמים. ופעמים מארבע, והם, שלש הנ״ל ואחת כלולה מכלם, והוא סוד יסוד העפר הכולל שלש יסודות, האש, והמים, והרוח. ופעמים מחמשה, והם סוד, חסד, גבורה, ת״ת, נצח, הוד, ופעמים מששה והם שש קצוות. ופעמים משבע והם מחסד ועד המלכות. ופעמים משמנה עם הבינה. ופעמים מעשר מכתר ולמטה, או מחכמה ולמטה, ודעת משלים המנין, כדפירשנו. וענין כללות זה אינו כללות סתם אשר אליהם, כי לא יפחת מעשר לעולם, אמנם הכוונה יוכללו כלם בשלש, או בארבע, וכן יתראו במדה ההיא בהארה וגלוי:", + "י״ג, צריך עוד שידע בענין הכתר מה שפירשו הקדמונים כי בו תר״ך עמודי אור, ואין ספק שהם משתלשלים תר״ך אלו זה מזה כדמיון עלה ועלול, וכלם בעלול ראשון ומדה זו רחמים ולא ישפט בה דין כלל. וכן החכמה גם כן רחמים, וכן הבינה. ועם היות הבינה רחמים עם כל זה דינין מתערין מינה, כדפירש בזהר (זהר ח״א קנא. ח״ג י, טו, צט. קיח, רסב), ועיקרה רחמים וממנה התעוררות הדין בסוד שרש הגבורה שבה, ויש בה שרש הרחמים והחסד, כנודע:", + "י״ד, צריך עוד שידע כי מוצא הדין מלמעלה ברצון המאציל, אמנם הוא נעלם כהעלם המדות כלם בכתר ואין סוף ומיוחדות שם, ולא ישפט בהם שם מדות, וכן פעולת הדין נעלמת בשלש ראשונות ולא ישפט בו דין עד מקום גלויו שבגבורה:", + "ט״ו, צריך עוד שידע כי קשר הספירות ויחודם עם היותם זו דין וזו רחמים, הוא על ידי היות החסד כלולה מגבורה ושאר המדות, וכן הגבורה כלולה מחסד ושאר המדות, נמצאת הגבורה נקשרת בחסד באחד משני פנים, האחד בגבורה שבחסד, דהיינו גבורה בגבורה, ועל ידי כך הם מסכימות אל פעולה אחת. וכן השנית היא על ידי חסד שבגבורה כי חסד נקשרת בחסד, ועל ידי כך הם מסכימות אל פעולה אחת. וכן ת״ת נקשרת עם שתיהם בשתי פנים הנזכרות מפאת חסד וגבורה שבת״ת, ומפאת ת״ת שבחסד וגבורה:", + "ט״ז, עוד צריך שידע כי אם היות שהקדמנו שאין דין בשלש עליונות, ונשללת גם הבינה מהדין כדפירשנו, עם כל זה דין הגבורה תלוי בבינה, אם הבינה מוסיפה בה ומשפיעה דין היא פועלת, כי הענף נוטה אחר המקור, ואם הבינה אינה משפעת בגבורה הדין, אין בה כח לפעול. והשתא ניחא מאי דפירשו רבנן, דבבתי גואי איכא עציבו המיוחס אל הלב, ובשאר האברים שהם בתי בראי ליכא:", + "י״ז, צריך עוד שידע כי שלשה ראשונות חשובות כאחת, והענין כי אל המדות שלש בחינות באחדותם, האחד, בערך האחדות הנמסר אל כל מאמין, שלא יפריד ולא יחשוב רבוי ח״ו, אלא כל האצילות אחדות שלימה, ומה שנאמר בו פרוד וקצוץ, הוא בערכנו לא בערכם ח״ו. אמנם קצוץ זה אשר בערך השפע הנשפע אלינו, הוא באחד משני מינים, ", + "אם שפע השנפע סתם ורוב ברכה לא יסתלק לעולם משלשה ראשונות, אלא שלשתם חשובות כאחת ולא איסתלק שפעם לעולם, וזה יקרא ריעות. אבל הזווג הוא שפע הבא ע״י יסוד זכר ונקבה, דהיינו הנמצא אל החכמה והבינה שהם אבא ואימא עלאין, או בת״ת ומלכות אבא ואימא תתאין, שהוא סוד יחודם כדמיון יחוד זכר ונקבה, מה שאי אפשר לצייר בדעת האנושי. ", + "וזה ענין גדול ובו שפע נפלא בהויות ונשמות, ויחוד זה בערך אלינו יפסק גם בשלשה ראשונות בעונות, ובידינו לתקנו ולהמשיכו וליחדם כראוי, ובזה נכלל הפרק הזה:" + ], + [ + "י״ח, עוד צריך שידע כי אין ראוי למעיין לחקור בשלש ראשונות במהותם, מפני שהם שכל וחכמה ובינה, ואין ראוי לחקור במהות העצם הנעלם הממציא כל נמצא, ולהיות שהוא ורצונו וחכמתו ובינתו אחד, והם מדות צודקות בעצמותו אין ראוי לחקור. אמנם מחסד וגבורה ולמטה גם אם נחקור בהם אין עון, כי הם מדות נאצלות לנהל התחתונים, והמרבה לחקור בהם הרי זה זריז ונשכר. ועל כזה נאמר שלח תשלח את האם שהיא בינה, ואת הבנים תקח לך לחקור ולדרוש, וכן כי שאל נא לימים ראשונים:", + "י״ט, צריך עוד שידע כי פעולות החסד הם רבות, אך נזכור מה שיאות הנה אל המעיין. א׳‎, חסד כשמה, להועיל לאדם ולהטיבו, עוד לבטל כח החצונים המקטרגים ומקנטרים לאדם. ומפעולות המדה הזו גם כל הדברים שהם בלובן כמו האבנים שגוונם לבן שסגולתם לחסד. ומפעולותיה האהבה, ועם היות התעוררות האהבה מן השמאל עם כל זה עיקרה ותכליתה בימין, כדכתיב אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. ומפעולותיה להמשיך האדם לחכמה, וזה בכח החכמה אשר עליה מימין. ומפעולותיה, לכלול עמה הגבורה לפעול דין שיש בו חסד במקצת, כענין טביעת המצריים בים. ויש במדה זו ע״ב גשרים, והרמז אליהם ע״ב שמות שבפסוקי ויס״ע ויב״א וי״ט:", + "כ׳‎, צריך עוד שידע כי מפעולות הגבורה הם הדין החזק כשמה ממש, והיא רצועה ליסר בני האדם, וממנה נמשכים כל החצונים המקטרגים והמשטינים. ומפעולותיה כל הדברים שהם בסוד האדמימות והחום כאש, וכח האבנים שבהם גוון אדום, וסגולתם להטיל אימה על הבריות. וגם מן המדה הזאת מתעוררת האהבה כדפירשנו. והעושר גם כן נשפע מן המדה הזו בסיוע הבינה שעליה. וגם המזון נשפע מן המדה הזו, והעד שלחן בצפון. וגם כל שמיעת תפלה וצעקה הם על ידי המדה הזו, אמת שהוא בסיוע הבינה:", + "כ״א, צריך עוד שידע כי מפעולות הת״ת הפאר וההדר, ושמה יעיד על זה. והטעם, כי ההדר והיופי הוא מורכב מהלובן והאודם, כאמרו דודי צח ואדום. וכן כל העניינים שיורכבו מהאודם והלובן והאש והמים והחמימות והלחות והדין והחסד הם בסוד מדה זו. וכן גוון הירוק כחלמון ביצה באבנים היקרות, כלם מושפעות ממנה ובכחה סגולתם. וגם בה תלויה התורה והעסק בה. וגם הבנים להם תלייה במדות העליונות ומקומם האמתי במדה זו. וגם המן היה יורד להם לישראל מתוך מדה זו. וגם בה ענין השפעת הנשמות בסוד יחוד המדה הזו במדת המלכות, והוא ענין נמצא במדות אלו וגם בחכמה ובבינה מה שלא נמצא כן לכל שאר המדות:", + "כ״ב, בענין היחוד הזה הנזכר, צריך שידע המעיין כי לא ימצא אלא בחכמה ובינה שהם מכונים איש ואשה אבא ואימא. וכמו שהיחוד והזיווג הגשמי לא ימצא בין הזכר והנקבה אם לא על ידי אמצעי שהוא ברית המעור, כן למעלה יתיחדו שתי מדות אלו על ידי סוד הדעת הקדום שהוא מתמצע בין אבא ואימא, ומציאותו בנתיב לא ידעו עיט. והנמצא מן היחוד הזה הוא קיום הספירות וחדושם, שהם מתחדשות תמיד על ידי שרשם השקוע בעמקי הבינה והחכמה. וגם ימשך אל סוד הנשמה אשר מבינה, וזה יתבאר בתקונים בס״ד. וגם ימשך העטרה אשר מעטרת האם אל הבנים בעת חתונתם, כדכתיב צאינה וראינה בנות ציון כו׳‎. ואולם כל יחוד צריך התעוררות תחתון, והתעוררות הבינה הוא מהמלכות כדפירש הרשב״י ע״ה:", + "כ״ג, דרך הייחוד הזה ימצא בת״ת ובמלכות, והם זכר ונקבה חתן וכלתו, אבא ואימא תתאי בר וברתא לעלאי, מלכא ומלכתא מלכא ומטרוניתא, קב״ה ושכינתיה, מלך בהיכלו. כל זה משל אל הענין הזה הנזכר ואולם זווגם צריך התעוררות מנשמתם של צדיקים מעולם התחתון. ", + "והנה אל היחוד הזה יתלוו אליו בחינות קודמות, והם בחינת החבוק, והיינו על ידי החסד והגבורה, והסוד נרמז בפסוק שמאלו תחת לראשי, ירצה כי יושפע שפע החסד בתפארת ויתיחד עמו. ואחרי כן ימשך הת״ת אל הגבורה ויתיחד עמה, הרי החתן מיוחד בשתי זרועותיו. אחר כך יקבל הכלה בזרועו השמאלי ויתפשט הגבורה אל המלכות וישפיעה. ואחרי כן ימשך אליה שפע החסד שהוא זרוע ימין, ונמצא שמאל למטה וימין מחבק מלמעלה, והיינו סוד שמאלו כו׳‎. ", + "עוד יתלוה אליו בחינת הנשוק, והנשיקה אין ספק שהוא דבקותא דרוחא ברוחא, דהיינו סוד יחוד מציאות פנימיות המדות אורם זה בזה, והוא בסוד הפה דהיינו מציאות המלכות שבת״ת וכן במלכות, ודבר זה ארוך ובאורו באדרא. ", + "וענין תועלת היחוד הזה רב למאד, וממנו ימשכו נשמות זכר מצד הזכר ונקבה מצד הנקבה. והנה יתלוה אל הייחוד הזה הנצח וההוד והן תרין ביעין דדכורא והיסוד שהוא סוד הברית ועל ידי היחוד:", + "כ״ד, הנה פירשתי שתי יחודים אל ארבע מדות אלו. הנה היחודים האלה יתבארו בשתי שמות שתי פעמים, והם, אבא יהו״ה, אימא אהי״ה, ויחודם יחד יעשה שם זה, יאההויה״ה, וזהו סוד יחוד חכמה ובינה זה אל הימין וזו אל השמאל. ולהם שלשה מקומות אל הזווג, בסוד אורם המתפשט דרך הספירות מלמעלה למטה, והם בכתר וסוד הדעת יחד, וכן למטה בת״ת, וכן למטה ביסוד:", + "ובדרך זה גם אל המלכות, והם, ברא יהו״ה, ברתא אדנ״י, ויחודם יחד יעשה שם זה, יאהדונה״י. ולהם שלש מקומות אל היחוד בסוד אורם המתפשט דרך הספירות ממטה למעלה, והם, ביסוד, ובת״ת, ובדעת. ובמלכות ארבעה שמות אלו יחד כזה, יא״י, אה״ה, הדוינ״ה, הה״י, וזה מורה על יחוד שלשה אורות ימין ושמאל ואמצע בין בעליה בין בירידה:", + "כ״ה, הנצח וההוד והיסוד, פעולתם קרובה לפעולת הת״ת והגדולה והגבורה מפני שהם יונקים, נצח מן חסד ויסוד מת״ת והוד מגבורה, אלא שישתתף עם יניקתם גם שפע הת״ת עם שתיהם, ושפע החסד והגבורה עם היסוד, ולזה הוא נדון פעמים ימיני פעמים שמאלי. עוד שלשתם ישתתפו אל הזווג הנזכר עד שיכנו להם תרין ביעין דדכורא והאמה, לכן פעולתם יחד לבשל זרע הזכר והנקבה, ויקראו שחקים ששוחקין מן לצדיק וצדק ולהם יחד שם אחד שלא יפרד והוא שם צבאות:", + "כ״ו, הספירות יבחנו כלם בשתי בחינות, האחת יחלקו לשלש שלש, והם, ראשונה, כתר וחכמה ובינה. שנית, חסד וגבורה ות״ת. שלישית, נצח הוד יסוד, ומלכות כולל הכל. והבחינה השנית, שלשה ימיניות והם, חכמה חסד נצח, ושלשה שמאליות והם, בינה גבורה הוד, ושלשה אמצעיות והם, כתר ת״ת יסוד, ומלכות כולל הכל. וגם ראוי לומר שיהיה הכתר למעלה כדמות המלכות, ודעת אמצעי במקום כתר, וזה יתבאר בספר פרדס:" + ], + [ + "(שער ט׳‎) כ״ז, עוד צריך שידע כי יש הכרעה בין שתי הקצוות, ר״ל בין החסד והדין, וההכרעה היא הרחמים. והנה הקצוות בשלשה מקומות והכרעת בשלשתם גם כן. והנה המחלוקת האחד הוא בין הנצח וההוד, והמכריע הוא היסוד. והמחלוקת השנית הוא החסד והגבורה, והמכריע הוא הת״ת. והמחלוקת השלישית הוא החכמה והבינה, והמכריע הת״ת בסוד הדעת. ואין הכונה שיהיו החכמה והבינה חסד ודין ממש אלא הוא בסוד דינין דמתערין מבינה, ולכן דעת דמתער מכתר הוא מכריע. וענין הכרעה הזאת היות האמצעי משתוה אל שתי הקצוות ומתווך ביניהם שלום:", + "(שער י׳‎), כ״ח, עוד צריך שידע כי המדות יחסו להם גוונים על שם פעולתם, כי הגוונים יורו על פעולות כענין הלובן על הרחמים והאודם אל הדין וכיוצא כמפורסם. ואל הכתר יש שאמר שאין לו גוון כלל, ויש שאמר שיצדק בו גוון הלובן בתכלית לבנוניתו, ויש שפירש בו גוון שחור. ושלשה גוונים אלו הם נגד שלש בחינות שבו, האחת בחינתו עם המאציל, ובערכו הוא שחור. השני בחינת עצמו, שהוא בלתי מתגלה אל הנאצלים ולזה לא ישפט בו גוון. השלישי בחינת השפעתו הרחמים בשאר הספירות, והוא סוד הלובן:", + "ואולם במיני גוון החשך הם שלש, האחד, חשך ממש להעדר האור הנמצא פעמים רבות בזוהר. והשנית, להורות על העלם האור ובלתי היותו נתפס כחשך הזה כאמרו, \"ישת חשך סתרו ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים\". השלישית, להורות על בחינת הנקבות ההוא שהוא שחור נקבה לחוור. ושלש בחינות אלו הם בכתר, האחד העלם אורו, השנית העדר אורו נגד מאצילו, השלישית יש בו צד הנקבות כאשר יתבאר:", + "כ״ט, עוד צריך שידע שגוון החכמה הוא גוון ראש לכל הגוונים כעין שהיא ראש לכל הפעולות ופתיחת הגוונים מחכמה, ולכך גוונה התכלת שהיא ראש לפתיחת הגוון מהשחרות והשחור נפתח בתכלת. ויש שפירש שגוונה הספיר, שהיא ראש לכל הגוונים, והוא קרוב לגוון התכלת. וגוון הבינה הוא הירוק כעשבים, והטעם שגוון זה כולל גוון האודם והלובן ושתופם יחד שהוא גדולה גבורה ת״ת, וכולל גם כן גוון תכלת שהוא מחכמה, והיינו שתוף כל מדות אלו יחד בבינה:", + "ל׳‎, גוון חסד גוון הלובן, ולא לובן מלובן ככתר אלא לבן קרוב אל התכלת והוא גוון הכסף. הגבורה לה שלש גוונים והם, אחד גוון השחרות והיינו מצד בחינתה אל הגיהנם המשחיר פניהם של בריות. שני, גוון האודם שהוא הדין הטוב המשמח אלהים ואדם לעורר הזווג. שלישי, גוון התכלת היא נגד הדין הנמשך דרך הקדושה אל המלכות. עוד גוון רביעי, גוון הזהב הוא משותף בין הבינה והגבורה בסוד היין המשמח הנמשך אל הגבורה מהבינה:", + "גוון הת״ת למעלה יחסו לו הספיר בפשיטת הדעת, ובבחינתו הנגלית בהכרעה הוא כולל חוון וסומק והיינו הירוק כחלמון ביצה באמת. והנה הת״ת כולל גוון החסד והגבורה באחד משנים, או למעלה מהם בסוד הדעת הכולל אותם בשרשם, או בבחינתה למטה והיינו תערובת האודם והלובן. ועוד לו גוון ארגמן שהוא כלל חמש גוונים, והם סוד, אוריא״ל רפא״ל גבריא״ל מיכא״ל נוריא״ל:", + "ל״א, הנצ״ח אודם נוטה אל הלובן שרובה רחמים מפני נטייתו לצד החסד. הו״ד לובן נוטה אל האודם שרובו דין מפני נטייתו לצד הגבורה. יסו״ד בו גוון תערובת הלובן הנוטה אל האודם והאודם הנוטה אל הלובן. ויש שפירשו גוון ספיריי שמקבל כל גווני הספירות, ויש שפירשו מפני טעם זה גוון כלול מכל הגוונים:", + "מלכו״ת היא כוללת כל גוון, ולפעמים לה גוון השחרות ולפעמים גוון התכלת שחור מצד החצונים תכלת להכסות מהם. וגוונה גם כן שש וארגמן. ואלו גווני בחינותיה, אבל עיקר גוונה מצד אור הת״ת ולה גוון אור לבן, דהיינו ירח מאיר משמש. ולה גם כן גוון ירוק והיא בחינה בין הלבן מצד הת״ת ובין תכלת מצד הגבורה, והיינו בעלות עמוד השחר שהיא בין גבורה לת״ת:", + "ל״ב, עוד צריך לדעת כי עיקר גווני אלו אל המדות במלכות כשם שעיקר פעולותיה בה, וזהו ששם יהו״ה אין בו גוון כלל ועיקר הגוונים הם בשם אדנ״י, אמנם האור מלמעלה שמראה גוון העששית שהיא מלכות למטה, והיינו סוד האור יהו״ה והעששית שבה הגוונים אדנ״י:", + "(שער י״א) ל״ג, צריך עוד שידע שיש למעלה בכתר מציאות כל הספירות, הם הנקראות אל המקובלים עשר צחצחות, והם כלולות בשלושה כשם שהספירות נכללות בחסד דין ורחמים, והם העלם הענפים בשרשם שהם, נצח בחסד, וחסד בחכמה. וכן הוד בגבורה, וגבורה בבינה. וכן מלכות ויסוד עם הת״ת, וכלם בכתר. והם סוד כח״ב שבכתר. והם נקראות אור קדמו״ן, אור מצוחצח, ואור צ״ח, על סדר אור חוזר, דעת ובינה והשכל. והמזכירים אותם קדמון צח ומצוחצח, הם כתר חכמה ובינה. והשגת הספירות בצחצחות אלו נעלם ונשגב למאד, ואלו שורש אל שרשי הספירות שהם כתר חכמה בינה. ושלש אלו נמצאים במלכות גם כן מפני שהיא דפוס העליונות:", + "(שער י״ב), ל״ד, גם אל החכמה מציאיות וענינים נקראים נתיבות והם ל״ב, ומציאותם עשר ספירות יחד וי״ב גבולי אלכסון, ושבע מדות להנהגה מיוחדת שיש להן, ושלשה ראשונות עליונות להנהגה משובחת ממנה. ואל הנתיבות האלה שמות מונחים ידועים ומבוארים, וכנגדם ל״ב אלהים שבפרשת בראשית, ועל ידם חותם בראשית:", + "(שער י״ג), ל״ה, גם אל הבינה מציאיות נקראים שערים והם חמשים, וכנגדם חמשים פעמים נזכר בתורה יציאת מצרים. וענינם מציאות שבע ספירות שבע פעמים שהם מ״ט, ובינה עצמה משלמת ענין החמישים. וכן חמש ספירות כלולות מעשר הם חמשים, ויתרחב עניינם בספר פרדס. ולהיות הבינה שרש אל המדות, לכן נדרשו בה שבע מדות בכללותם:", + "(שער י״ד), ל״ו, עוד צריך לדעת כי אין דברי הקדושה והרוחניות כעין מעשה בני אדם השפלים הפחותים, כי מעשה בני אדם בהיות פועל ועושה פעולה מן הפעולות אז הגשם ההוא המצוייר קונה הצורה הנרצית, ובהכרח תאבד צורתו ותכונתו הקודמת אליו ויתחלף ממציאות אל מציאות, והמציאות הקודם אל החומר ההוא לא יזכר עוד. ", + "ואין כן ענין הספירות וכל הדברים המתמצאים מהם, שמציאותם הקודם לא יחסר, אלא יתמצאו ממציאות אל מציאות. המשל בזה, בהיות הספירות נעלמות בכתר היו כלם נמצאות שם, וגם אחר אצילותם נשאר מציאותם שם שלא יחסר ולא ישתנה. וכן אל בחינת אצילותם מחכמה, וכן אל כל ענינם וכן אל המדות עצמם מציאות על זה הדרך, מתחלפים ומתרבים לאין תכלית, ומזה יקיש המעיין והרחבנו ביאורו בספר פרדס.", + "ועל דרך זה אל המדות מציאות עשר ושבע וחמש ושש וארבע ושלש, והכל סוד ענין ואור מתחלף לפי ענינו, שלא ישתוה מציאותם בהיותם שש יחד אל היותם חמש וכיוצא, ולזה לכל מדה בחינת היותה כלולה מששה אינה ממש בחינת היותה כלולה משבעה, וכן מעשר שזה מציאות אחר וזה מציאות אחר. וכן מציאות אחת יש לה מצד חכמה ומציאות שני מצד בינה, ובזה נכלל הפרק הזה:" + ], + [ + "(שער ט״ו), ל״ז, כמו שאור הספירות מתפשט ומתאצל ממעלה למטה בדרך אור ישר, כתר, חכמה, בינה, גדולה, גבורה, ת״ת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. כן האור אחרי רדתו אל מצב מעמדו חוזר ומתפשט ממטה למעלה כתר במלכות, וחכמה ביסוד, ובינה בהוד, וחסד בנצח, וגבורה בת״ת, ות״ת בגבורה, ונצח בחסד, והוד בבינה, ויסוד בחכמה, ומלכות בכתר. וזה סוד אור חוזר ממטה למעלה והוא סוד אור מהופך שמכה במראה וחוזר אל מקור. וענין זה ימצא גם בחכמה עם המלכות, בסוד ההנהגה המיוחדת לתשע מדות בעלוי הכתר. ומחסד עד היסוד בהנהגת השש קצוות לבד והמזגתם יחד, וממדה למדה צנור עולה ויורד. ובמדה עצמה קצתה ממטה למעלה וקצתה ממעלה למטה:", + "(שער ט״ז), ל״ח, עוד צריך לדעת כי מציאות הנמצאות מאתו עד נקודה התחתונה נחלק לארבעה חלקים. ", + "החלק האחד, חלק אצילות והם עשר ספירות נאצלות, ואור אין סוף מתפשט בהן. והחלק השני, מציאות כסא הכבוד, והוא הנקרא בריאה, ואור הספירות מתפשט בה והם הנקראות ספירות דבריאה, לא הכסא אלא האור שהיא מעשר ספירות, ואור אין סוף מתלבש בהם על ידי האור הנאצל. החלק השלישי, מציאות עשר כתות מלאכים שהם ההיכלות, ואור עשר ספירות מתפשט גם בהם על ידי אור עשר ספירות שבבריאה, וזה נקרא יצירה, ועל ידי ספירות המתפשטות בהם נקראות עשר ספירות דיצירה, ואור אין סוף מתלבש על ידי האור הנאצל. החלק הרביעי, הוא מציאות הרקיעים וכל עולם השפל הגשמי, והוא הנקרא עשיה והם עשר רקיעים ואור הספירות מתפשט בהם, והם נקראים עשר ספירות דעשיה, דהיינו התפשטות הקדושה בתוך החומר הגשמי שבה שליטת החיצונים, ", + "ואלו נקראות, אצילות בריאה יצירה עשיה וסימנם אבי״ע. והענין כי האצילות יתעלה על בריאה, והבריאה על היצירה, והיצירה על העשיה. וארבע מחלוקות אלו ימצאו באצילות ובבריאה וביצירה ובעשיה, מפני היות המדרגות יורדות מעלה לעלול:", + "(שער י״ז), ל״ט, עוד צריך לדעת כי הנצח מששת ימי בראשית היתה יניקתו מצד הגבורה וההוד מצד החסד, בסוד המזגת המדות. ומאז גרם החטא ונתבלבלו הצנורות לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם לתקן הפגם, עד שהצדיק יעקב אבינו את הדין על עצמו באמרו, \"אם יבא עשו\" – למטה ושרו למעלה לעורר דין, \"אל המחנה האחת\" – הוא ההוד נקבה שר צבאות, מחנה וצבא חד הוא, ומעתה לא מיבעיא שתש כח ההוד כנקבה, אלא \"והכהו\" – שהחליש כח הקומה בכללה הרמוזה בוא״ו שבשם אמת ליעקב ושחת רחמיו, \"והיה המחנה הנשאר\" – הוא הנצח מתחזק לפליטה לאחוז במדת החסד. וכן היה, כי נגע שרו של עשו בכף ירך יעקב ומיד נתהפך סדר היניקה, ושב ההוד מושפע מצד הגבורה, בסוד \"והודי נהפך עלי למשחית\". והנצח היה רופף, עד שבא דוד המלך ע״ה ותקנו בזמריו להיות יונק מצד החסד, וזהו סוד \"נעימות בימינך נצח\".", + " ומה מתוק מדבש עם ההקדמה הזאת מה שנמצא בקצת מדרשים שהיה מיכאל שר החסד הנוגע בכף ירך יעקב, כי הא והא איתא, אחרי שהחסד הסכים לדחות מדת ההוד מאצלו שלא יתמזג דינה. וכיון שהחסד נאחז יפה יפה ונקשר בימינא, הוד גם כן נקשר בשמאלא, להוכיח במישור מלכי יהודה וכל עם הארץ לכלה הפשע ולהתם חטאת, ולפי שעה בעת רצון זכה דוד המלך ע״ה ונעשה רצונו למזג המדות כימי עולם, בסוד \"כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו\" המבואר בזוהר (זהר ח״א דף קמח.), וכן עתיד להתחדש ולהתמיד לימות המשיח:", + "(שער י״ח), מ׳‎, עוד צריך לדעת כי המלכות והת״ת אצילותם מרום המעלות יחד. ותחלתם מחכמה, וזהו סוד, \"דו פרצופין נבראו\", אלא שבחכמה הם ו׳‎ על ד׳‎ כסדר מילואה של יו״ד שבשם. ומתאצלים ובאים בבינה ד׳‎ על ו׳‎, ובבינה על ידי חסד נפרדת המלכות מהתפארת, ונשארת המלכות בחכמה שבבינה, ומתאצל התפארת. ואחר כך ויבן ה׳‎ אלהים – בינה, את הצלע – מלכות, אשר לקח מן האדם – חכמה, ויביאה אל האדם – תפארת. ועדיין אין זה סוד המעוט אבל היתה המלכות למטה מהתפארת, שניהם יונקים הדין מן הגבורה מהבינה, וכן החסד מן הגדולה מהבינה, והתפארת מכרעת המלכות אל צד החסד שכן הוא מטה כלפי חסד, ואז היא קטרגה ואמרה אי אפשר כו׳‎, מפני שהיתה כונתה שתהיה המלכות פועלת הדין ות״ת פועלת החסד, ולא יכריע התפארת את המלכות לצד החסד, ואז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך וגרעו אורה, ומה שהיתה במדרגה שביעית ירדה במדרגה עשירית, מפני מעוט זכותה:", + "(שער י״ט), מ״א, עוד צריך לדעת כי עם היות השמות שאינם נמחקים רבים והם עשר שמות עשר ספירות, יש שם אחד הכולל עשר ספירות והוא שם בן ארבע יהו״ה. והכונה, י׳‎ בחכמה, ה׳‎ בבינה, ו׳‎ כולל שית ספירן, ה׳‎ בתראה מלכות. ואין סוף נעלם בכתר, ואתפשט נהוריה בארבע אתוון אלין, מיו״ד לה״א, ומה״א לוא״ו, ומוא״ו לה״א אחרונה. ואולם שם זה יתמלא בעשר אותיות לרמוז לזה והם, יו״ד ה״א וא״ו ה״א. ונקודות השם גם כן יורה על עשר ספירות כזה, יהו״ה חולם כתר, על קמץ תפארת, שלש מכאן הם חכמה בינה חסד, ושלש מכאן הם נצח הוד יסוד, נקודת קמץ בגבורה, האותיות עצמם מלכות. ויתמלא לרמוז לסוד עשר גם ביודי״ן כזה, יו״ד ה״י וי״ו ה״י, ושם זה בחכמה שבכתר, ושם מלא אלפי״ן בחכמה ממש: ואולם אחר שהספירות כל אחת כלולה מעשר גם שם בן ארבע נמצא בכל אחת מהן והוא, יהו״ה כלו קמוץ – בכתר, יהו״ה כלו פתח – בחכמה, יהו״ה כלו בצירי – בבינה, יהו״ה כלו בסגול – בחסד, יהו״ה כלו בשבא – בגבורה, יהו״ה כלו בחולם – בתפארת, יהו״ה כלו בחירק – בנצח, יהו״ה כלו בשורק – בהוד, יהו״ה כלו בשורק – ביסוד, המלכות בשם אותיות פשוטות מפני שהיא כלולה מכלם ופועלת כפי השפעת כל ספירה וספירה עליה, ולפיכך נקודתה כפי יניקתה:", + "(שער כ׳‎), מ״ב, יש היכלות ולבוש אל השמות האלו והם עשר שמות שאינם נמחקין. שם אל הכתר – אהי״ה, וזה מורה העלם אל הכתר ועתיד להגלות ולא נגלה כלל, ולכך שם זה נהגה באותיוו מפני שהגיונו מורה העלמו. ושם זה אל הכתר מצד הבינה שבו, ומצד חכמה שבו שמו שם בן ארבע, ומצד עצמו אין לו שם ונקודה:", + "ואל החכמה – י״ה, ושם זה מורה על שתוף חכמה ובינה יחד. ושם הבינה – יהו״ה מורה על השפעת הדין והרחמים מן הבינה, וגם יורה על שנאצל ממנה התפארת הנקראת יהו״ה, והמלכות הנקראת אלהים: ושם החסד – א״ל, ושם זה יורה על התפשטות החסד מחכמה, וגם יורה בצורת האלף כלולות שלשה קוים בחסד, דהיינו חסד וגבורה בשני יודי״ן, ותפארת ו׳‎ שעורה דתרווייהו באמצע, וגם יורה היותה כוללת היחוד וגורמת אליו, כי הוי״ו תפארת, ומלכות ויסוד נכללים ביו״ד תתאה, ושלש ראשונות מאירים שם ביו״ד עילאה, ול׳‎ יורה על הבינה השופעת להדיא על הכל:", + "ושם הגבורה – אלהים, ושם זה יורה על בינה הנקראת מ״י, עם שלשה אבות הנקראים אל״ה. וגם שם זה ימצא בגבורה ובבינה ובמלכות והכל רומז אל שלשה אלה מקומות הדין:", + "ושם התפארת – יהו״ה, מורה רק באבותיך חש״ק, חול״ם שב״א קמ״ץ, וארבע אותיות יורה, על תרין עטרין דירית מאבא ואימא, דהיינו י׳‎ חכמה, ה׳‎ בינה, ושתיהם נכללות בוא״ו, והיא משפעת במלכות:", + "ושם הנצח וההוד – צבאות, מורה שהם ממשיכים כח הזכר על ידי היסוד אל הנקבה. ואל היסוד – שד״י, מורה על היותו הספיק השפע אל הנקבה, וגם שעד היסוד הגיע האצילות וכאן אמר לעולמו די, כי המלכות למעלה ממנו כדפירשנו. ויש שיחסו לו שם א״ל ח״י ונתבאר בספר פרדס. ", + "ואל המלכות שם – אדנ״י, מורה ענינים רבים ונתבארו שם. וארבע אותיות אלו לבוש אל ארבע אותיות השם בן ארבע כזה יאהדונה״י ובזה נכלל הפרק הזה:" + ], + [ + "(שער כ״א), מ״ג, עוד צריך לדעת כי יש שמות קדושים תחת אלו והם כמו כנויים אליהם. ויחסו אל הכתר שם ארארית״א. ואל החכמה כ״ב אותיות בשם י״ה כזה, אי״ה בי״ה כו׳‎. וזו אל שלשה ראשונות יחד כוז״ו במוכס״ז כוז״ו. ואל החסד שם ע״ב, והוא יוצא מפסוקי ויס״ע ויב״א וי״ט, ובו רי״ו אותיות, כמנין ארי״ה שבחסד. ואל הגבורה שם מ״ב, והוא היוצא מבראשית עד וב׳‎ של ובהו, מ״ב אותיות, והם שבע שמות כנגד שבע ספירות.", + "ואל התפארת שם של כ״ב היוצא מיברכך כו׳‎. ואל הנצח שם בן כ״ב אחר. ואל ההוד, שם היוצא מפסוק את ה׳‎ אלהיך תירא כו׳‎. ואל היסוד י״ב הויות של שם בן ארבע. ואל המלכות שם מטטרון. ובאור שמות אלו פירשתי בארוכה בספר פרדס:", + "ואל הספירות עוד כנויים שהם לבוש אל השמות שאינם נמחקים, והם כנויים אל פעולות הספירות ועניינם, ולא כדרך הסכמת החכמים ודרך מקרה כאשר חשבו רבים, אלא מתיחסים אל הספירות לפי עניינם. ויתרבו הכנויים במדה אחת מטעם שפעמים תינק המדה ממה שלמעלה מפאת הדין ואז לה שם אחד, ופעמים תינק מהרחמים ולה שם אחר. המשל בזה, חכמה לה שם אחד מצד עצמה, ושם שני מצד השפעתה בחסד, ושם שלישי מצד קבלתה מהכתר, וישתנו השמות כפי קבלתה מבחינת הכתר, ותשתנה עוד כפי צד השפעתה בחסד, וכן על דרך זה לפי השתנות הבחינות:", + "(שער כ״ב), מ״ד, עוד צריך לדעת כי יש ביכולת הצדיקים להיותם מרכבה אל המדות בסוד המשכת נשמתם ופעולתם בעולם הזה, ונטייתם אל אחד מהצדדים ואחת המדות, כענין אברהם איש החסד, ויצחק איש הגבורה, ויעקב בעל התפארת, ומשה בעל הנצח, ואהרן בעל ההוד. ועוד לדרך אחר, אהרן איש החסד, משה איש הדעת הנעלם בתפארת, יוסף בעל היסוד, וכן פלטי בן ליש, וכן בועז, וכן שלמה, יחס לשלמה בסוד הדעת במציאותו הכלול ביסוד, ורבים כאלה, ובו דוד בעל המלכות, וכן רוב המלכים הצדיקים, וענין זה הארכנו בספר פרדס בס״ד:", + "ואולם האנשים המיוחדים אשר נקבו בשמות שהן מוסדי דור ודור בכללות קומת האצילות הם, אדם נח שם – חכמה בינה דעת. אברהם יצחק יעקב – חסד פחד תפארת. משה ואהרן פינחס ודוד – נצח הוד יסוד מלכות. וכלם בשרשי הנשמות אשר לאדם השלם באברי השכינה אם כל חי, דמתמן, מלכים, צדיקים, חוזים נביאים, אנשי אמת, גבורים, חסידים, נבונים, חכמים, ראשי אלפי ישראל:", + "מ״ה, עוד צריך לדעת כי בתפארת י״ב גבולי אלכסון, והם גבול דרומית רומית, גבול דרומית תחתית, גבול דרומית מזרחית, גבול דרומית מערבית הם ארבעה. עוד גבול צפונית רומית, גבול צפונית תחתית, גבול צפונית מערבית, גבול צפונית מזרחית הם ארבעה. עוד גבול מזרחית רומית, גבול מזרחית תחתית, גבול מערבית רומית, גבול מערבית תחתית הם ארבעה, הם י״ב נגד י״ב אורות עליונות להם י״ב הויות, להם מרכבה י״ב שבטי ישראל. ובאור ענין זה בארוכה בספר פרדס בס״ד:" + ] + ] + }, + "PART VII": { + "Subject": [ + "בבאור קצת הכנויים בקצרה. ", + "והם אלו, ישמע חכם ויוסף לקח כי הקצור בזה לא ישביע נפש שוקקה רק התחלה קלה, להורות דרכי לשוננו המקודש שכלו רומז בעליונים, והארכנו בספר פרדס: " + ], + "Letter Alef": [ + "אב – יתייחס בכתר וגם בחכמה:", + "אב האמונה – יתייחס בכתר וחכמה מצד המלכות והבינה:", + "אב הרחמן – בתפארת מצד הכתר:", + "אביר – בת״ת. אב״ן במלכות, ולה בחינות רבות:", + "אבנים מפולמות – בחסד. ולפעמים בקליפה. בקליפה נגדיית:", + "אבני תוהו – בחסד על צד הנזכר:", + "אבוס – מקום יניקת החיות מהמלכות:", + "אבק – כנוי אל הקליפה:", + "אבקת רוכל – בבינה, וביסוד:", + "אבר – יסוד:", + "אברהם – חסד:", + "אגודה – כל האצילות במשמע:", + "אגוז – מלכות עם הקליפות ויסוד:", + "אגן – המלכות בהיותה מלאה:", + "אד – מלכות:", + "אדון – מלכות ויסוד:", + "אדיר – בינה וגבורה:", + "אדרת – מלכות מצד הגבורה:", + "אדם – חכמה ותפארת וכל האצילות:", + "אדמה – המלכות מצד הדין:", + "אדמוני – הוד:", + "אדני – מלכות:", + "אדריכל – מלכות:", + "אהבה – תחלתה מגבורה, וסופה בחסד, והיא מלכות:", + "אה״ה – א׳‎ כתר, שנ״י ההי״ן בינה ומלכות:", + "אהל מועד – מלכות משכן לתפארת:", + "אוי – תפארת מסתלק אל הכתר לרעה:", + "אויר – ת״ת וכתר. ויחוד חכמה ובינה:", + "אוכל – צדיק:", + "אומן – יסוד:", + "און – הקליפה וכן כל לשון און ואונאה:", + "אופן – הגדולה, ואופני המרכבה נצח הוד יסוד והמלכות:", + "אור – בת״ת ובחסד ובבינה:", + "אורח – מהכתר אל הת״ת, ואם הוא עקלתון בחיצונים:", + "אות – יסוד, ולפעמים במלכות:", + "אז – חבור חכמה ובינה, וגם חבור תפארת במלכות:", + "אזוב – צדיק משפיע למלכות:", + "אח – ת״ת למלכות מצד החסד, וכולל עד היסוד שהם ט׳‎:", + "אחד – ת״ת כולל ט׳‎ עם המלכות ד׳‎:", + "אחור – מלכות:", + "אחר הדברים – הקליפה והמקטרג:", + "אחרית – בינה:", + "אחרית הימים – מלכות:", + "אחת – בינה וחכמה וכתר:", + "אטד – מצד הדין הקשה והגבורה:", + "אי – חכמה ובינה:", + "אין – כתר כולל חכמה ובינה:", + "אילת השחר ואילת אהבים – מלכות:", + "אין סוף – עלת כל העלות:", + "אי״ק – כתר חכמה בינה, או כתר תפארת מלכות:", + "איש – תפארת כולל כתר חכמה בינה:", + "אכתריאל – יש שפירשו במלכות, ולי נראה בבריאה:", + "אל – שהיא מלה שרתית כמו אספרה אל חק שאינו קדוש, בעולם הזכר:", + "אלה – הם ג׳‎ אבות, או החצונים לפי הענין:", + "אל – קדוש, ימצא בכתר ובחסד ובמלכות וביסוד:", + "אלוה – א״ל חסד. ו״ה תפארת ומלכות:", + "אלי – בינה כוללת ג׳‎ ראשונות:", + "אלישבע – מלכות יונקת מז׳‎ מדות:", + "אלוף – תפארת:", + "אלקינו שבשמים – בינה:", + "אלקים חיים – בינה ומלכות:", + "אלקיך – ‎בינה ומלכות:", + "אם – בינה ומלכות:", + "אמה – תפארת, כוללת ו׳‎ טפחים, ו׳‎ ספירות:", + "אמן – יסוד, מיחד תפארת ומלכות וכולל עשר:", + "אמון – כתר ת״ת יסוד בינה, בריש בראשית רבה:", + "אמונה – בינה מצד החסד, מלכות מצד היסוד:", + "אומנת – בינה אל תפארת:", + "אמוראים – גדולה גבורה תפארת:", + "אמרת – מלכות: ", + "אמירה – במלכות מצד היותה למעלה:", + "אמ״ש – הם כתר חכמה בינה:", + "אמת – תפארת. ויש בכללה תפארת מלכות יסוד:", + "אנא – כתר בינה חכמה:", + "אנחה – מצד התפארת:", + "אני – מלכות, בינה:", + "אניה – כחות המלכות, הם ספינות בים:", + "אנכי – בינה ומלכות:", + "אנפי רברבי – גדולה וגבורה. או כרובים עליונים:", + "אנפי זוטרי – נצח הוד. או כרובים תחתונים:", + "אסטומכא – מלכות:", + "אספקלריא המאירה – ת״ת. ושאינה מאירה מלכות. וכן נצח והוד, אף מלכות מצד גבורה:", + "אפיסת הרעיון – כתר:", + "אפיקי מים – נצח והוד:", + "אפלה – גבורה:", + "אפרוח – תפארת ויסוד:", + "אפריון – מלכות כוללת בעשר:", + "אפרסמון – בינה כוללת שש קצוות חופפת על ארבע:", + "אצבעות י׳‎ – הם עשר ספירות חמשה הם – גדולה, גבורה, תפארת, נצח, והוד:", + "ארגמן – גדולה ת״ת גבורה מלכות:", + "ארוך – תפארת:", + "ארון – מלכות:", + "ארזי לבנון – מציאות הספירות שבכתר:", + "אריה – חסד:", + "ארך אפים – תפארת מצד הכתר או כתר עצמו:", + "ארמנות – נצח והוד, ארמנות אל המלכות:", + "ארץ – מלכות והכל לפי שם הלווי:", + "אש – גבורה:", + "אשה – מלכות. וכן אשה:", + "אשמורת – נצח הוד:", + "אשישות – היחוד על ידי אש לבן ואש אדום. או גדולה גבורה ת״ת:", + "אשכלות – נצח הוד:", + "אשר – בינה או תפארת:", + "אשרה – מלכות בהיותה יונקת מן התפארת:", + "את – מלכות כלילא מא׳‎ ועד ת׳‎:", + "את – מלכות:", + "אתה – ת״ת, ובחסד ומלכות וחכמה ובינה:", + "אתנים – נצח הוד יסוד:", + "אתרוג – מלכות:" + ], + "Letter Bet": [ + "באר – מלכות:", + "בגד – מלכות:", + "בהו – גדולה:", + "בועז – הוד:", + "בקר – חסד או יסוד:", + "בטן – בינה:", + "בינה – נקראת היותה מתיחדת עם חכמה:", + "בית – מלכות ובינה:", + "בית דין – מלכות, והיא של ג׳‎, עם גדולה גבורה ותפארת:", + "בכור – כתר וחכמה ותפארת:", + "במות – גדולה גבורה תפארת:", + "בן – תפארת:", + "בנות ירושלים – הנשמות. או י״ב בקר שתחת הים:", + "בר – צדיק גולה ממקומו לבר:", + "ביצה – מלכות. ויש שפירשו בו שעורא רב״א דיו״ד עלאה חכמה: וכזית – שעורא זוטא דיו״ד תתאה מלכות:", + "ברד – החסד, וקרוב אני לומר שהוא גבורה שבחסד:", + "ברוך – כתר, או י׳‎ ספירות כלם, או יסוד. או מלכות:", + "ברזל – מלכות, או תפארת:", + "בריחים – ה׳‎ ספירות, חסד, פחד, תפארת, נצח, הוד:", + "בריח תיכון – תפארת:", + "ברייתא – מלכות. גולה ונודדת:", + "ברית – תפארת, או מלכות, או יסוד:", + "בריכה – מלכות:", + "ברכה – מלכות מצד החסד:", + "ברקים – מצד היסוד:", + "בשר – מלכות:", + "בת – מלכות:", + "בתי גוואי – ג׳‎ ראשונות:", + "בתי בראי – ז׳‎ מדות:" + ], + "Letter Gimel": [ + "גאולה – בינה, או יסוד. נצח הוד יסוד מלכות, ד׳‎ גאולות:", + "גאון – לפי ההמשכה. הנמשכת על המדה היא מתגאית:", + "גאות הים – חוט של חסד על המלכות:", + "גבוה – עיקרו שאין סוף, ולפעמים בשאר המדות, כמו גבוה מעל גבוה שומר, מכל מקום אין גבהות אלא מתוספת שפעו:", + "גבול – מלכות:", + "גבורה – מדה״ד הקשה ולפעמים הבינה:", + "גביר – מלכות:", + "גבעות – בינה ומלכות:", + "גג החופה – כתר:", + "גד – מלכות:", + "גדולה – חסד:", + "גוייה – יסוד ותפארת:", + "גולגולת – ג׳‎ ראשונות:", + "גולות הכותרות – חסד וגבורה. והיסוד גולות הזהב:", + "גיד הנשה – יסוד עם המלכות:", + "גיהנם – גבורה מצד החצונים:", + "גי חזיון – מלכות:", + "גל נעול – מלכות:", + "גלגלי המרכבה – נצח והוד:", + "גלים – כחות שבמלכות ושבבינה:", + "גמל – הקליפה:", + "גמילות חסדים – שפע החסד:", + "גן – בינה ומלכות:", + "גפן – מלכות:", + "גר – ת״ת, בהיותו חוץ למקומו:" + ], + "Letter Daled": [ + "דבור – מלכות:", + "דבר – מלכות:", + "דבש – מצד הגבורה:", + "דו פרצופין – תפארת ומלכות:", + "דוד נאמן – יסוד:", + "דוד – מלכות:", + "דור – יסוד ותפארת, או בינה ומלכות, וזהו לדור דור:", + "דיו – היא בבינה, הנותנת לוא״ו שבשם די ספוקו, ובה כתיבת ספר תורה, בסוד אש שחורה ע״ג אש לבנה:", + "דיין – גבורה, או ת״ת מצד המלכות:", + "דין תורה – דין אמת – מלכות:", + "דך – יסוד:", + "דכים – מלכות מצד היסוד:", + "דל – יסוד:", + "דם – סיתום השפע בבינה, שלא בא אל המלכות, לפיכך באה דל״ת דלה, ואצלה מ״ס סתומה:", + "דמיון – מלכות:", + "דמעות – גבורה הוד:", + "דעת – תפארת או יסוד בבחינה דקה:", + "דר – מלכות, או בינה:", + "דרור – בינה:", + "דרום – חסד:", + "דרכים – צנורות השפע, מג׳‎ אבות אל המלכות:" + ], + "Letter Heh": [ + "הא – עצמה, בבואה בראש תיבה, הרמז לבינה. ובבואה בסוף תיבה, הרמז למלכות:", + "הבל – ז׳‎ הבלים, ז׳‎ מדות:", + "הגדה – מצד החכמה:", + "הדום – מלכות:", + "הדס – ג׳‎ אבות, ומלכות הדסה:", + "הדר – בתפארת או בנצח:", + "הוא – בכתר, או בבינה, או בתפארת, או במלכות:", + "הוד – נקרא כן, בהיותה נאחזת בגבורה ובינה:", + "הוה – רמז ה׳‎ עלאה, ה׳‎ תתאה, ו׳‎ באמצעיתא:", + "הוי – תפארת מסתלק עם הברכות אל הבינה:", + "היא – מלכות:", + "היכל – מלכות:", + "הלכה – מלכות:", + "הלל – מלכות, שאינו גמור, וגמור מצד הבינה, או בינה עצמה:", + "הללויה – מלכות מצד התפארת:", + "הנני – מלכות:", + "הר – מלכות, והכל לפי שם המתלוה:", + "התקפתא – מלכות מצד החסד:" + ], + "Letter Vav": [ + "ו׳‎ בראש תיבה, מורה על התפארת, כענין ואני, ת״ת ומלכות:", + "וה׳‎ – הוא ובית דינו:", + "והו – תפארת:", + "וי – תפארת מסלק הברכות מיסוד אליו:", + "ויהי – מצד הגבורה:", + "וילון – מלכות:", + "ועד – בינה שהיא מקבצת הספירות:", + "ושט – כחות תחת המלכות נקראים אישים:" + ], + "Letter Zayin": [ + "זאת – מלכות:", + "זבול – בינה:", + "זה – תפארת יסוד:", + "זהב – בינה או גבורה:", + "זית – מלכות. ולפעמים שבע מדות כלם זתים:", + "זכור – תפארת:", + "זכירה – מצד היסוד:", + "זכות – גבורה, או חסד ועיקר:", + "זעקה – בינה:", + "זקיפה – מצד התפארת:", + "זקן – כתר:", + "זרח – תפארת:", + "זרועות – חסד גבורה:", + "זרת – גבורה, מלכות עם נערותיה:" + ], + "Letter Chet": [ + "חבוש – תפארת:", + "חביון – כתר, או ג׳‎ ראשונות:", + "חבל – תפארת:", + "חבית – בינה:", + "חבצלת – מלכות:", + "חג – מלכות:", + "חדרים – ז׳‎ מדות נעלמות שבבינה:", + "חדש – במלכות המתחדשת:", + "חזה – בינה:", + "חוזה – תפארת:", + "חוט השדרה – קו האמצעי:", + "חוטם – תפארת:", + "חוליא – שכינה, עם ג׳‎ אבות:", + "חום היום – נהירו דחסד:", + "חומה – מלכות:", + "חוסן – תפארת:", + "חופה – כתר, גג שלה חכמה, וכותלה בינה. פתחיה, גדולה וגבורה.עמודיה, נצח והוד. ותחתיה חתן כלה ושושבין, תפארת ומלכות ויסוד:", + "חוקקי ישראל – אבא ואמא מאצילי התפארת:", + "חותם – בינה חכמה תפארת:", + "חזוא די ליליא – גבריאל:", + "חזיון – התפארת עם המלכות:", + "חזחזית – תפארת העקר במלכות:", + "חטה – מלכות:", + "חטא – זכר נחש:", + "חטאת – נקבה אשת זנונים:", + "חי – יסוד:", + "חיה – מלכות:", + "חיי המלך – חכמה ובינה:", + "חיים – שלש ראשונות:", + "חיך – חכמה:", + "חילי – אין סוף:", + "חיל – חכמה דאיהי יו״ד:", + "חירות – בינה:", + "חורין – חכמה ובינה:", + "חלב – שפע הנשפע מכתר, דרך החכמה אל הבינה:", + "חלה – מלכות:", + "חלום – המלכות מצד עצמה:", + "חלון – תפארת:", + "חלצים – יחוד התפארת עם המלכות, בין נצח והוד:", + "חם – מצד הגבורה:", + "חמדת הימים – היא השכינה:", + "חמה – תפארת:", + "חמשה – הרמז לתפארת, או מלכות:", + "חנון – בחסד, והעיקר בבינה. חסד במקומו, ובכתר, ובנצח ובהוד, ואלו הם:", + " כתר חסד עלאה, נצח הוד חסדי דוד:", + "חסיד – חכמה בחסד:", + "חסידה – בינה על חסד, או מלכות מצד חסד:", + "חפץ – מלכות מצד הת״ת בשפע הכתר:", + "חפשי – בינה:", + "חצות לילה – מלכות מצד הרחמים:", + "חצי – מצד המלכות שהיא מצה פרוסה:", + "חצים – מצד היסוד:", + "חצוצרות כסף – נצח והוד מצד החסד:", + "חצרות ה׳‎ – ז׳‎ מדות:", + "חק – יסוד:", + "חקה – מלכות:", + "חקות – כחות המלכות למטה:", + "חקר – מלכות:", + "חרב – גבורה, והעיקר כל יהו״ה, או מלכות:", + "חשך – במלכות ובגבורה ובכתר, ובחוץ:", + "חשמל – נצח הוד, וסוד יאהדונה״י:", + "חשקיהם – נצח הוד:", + "חתן – תפארת:" + ], + "Letter Tet": [ + "טבור – מלכות מצד הבינה:", + "טבעת – מלכות החכמה, והעיקר סוד ם׳‎ סתומה, בינה שבחכמה:", + "טהרה – מצד החסד, או מצד הגבורה:", + "טוב – בחסד, או בכתר, או ביסוד:", + "טובה – מלכות:", + "טוב ירושלים – על מלכות מתפארת:", + "טחול – חצוני:", + "טחנות – נצח והוד. או כחות תחת המלכות. נקראים אישים:", + "טל – בתפארת, כללות יו״ד ה״א וא״ו:", + "טלית לבנה – תפארת מצד החסד. ויצדק במקומות רבים:", + "טנא – מלכות:", + "טפה – מלכות:", + "טפח – מלכות מצד חמשה הספירות:" + ], + "Letter Yod": [ + "יאור – יסוד:", + "יבק – גדולה גבורה תפארת, ג׳‎ קוין, קו דין, קו רחמים, קו חסד:", + "יבשה – מלכות:", + "יד – מלכות, או בינה. מצד הגבורה – היד החזקה. מצד התפארת – יד רמה. מצד החסד – יד הגדולה:", + "ידיעה – לשון חבור זכר ונקבה:", + "יהי – תפארת:", + "יובל – בינה:", + "יום – תפארת. ולפעמים במקומות אחרים, כגון חסד ובינה, והוא לפי הלווי:", + "יומם – חסד:", + "יונה – מלכות:", + "יוסף – יסוד:", + "יועץ – בינה:", + "יוצר בראשית – חכמה:", + "יותרת הכבד – אשת זנונים:", + "יחוד – תלוי בתפארת ומלכות. ויתלוי אליהם כל המדות:", + "יכין – נצח:", + "ילדים – נצח והוד:", + "ים – בינה או חכמה:", + "ימים – ז׳‎ מדות. מקדם, באריך אנפין:", + "ימין – חסד. ולפעמים נצח, או חכמה:", + "יעקב – מלכות, ומלא בת״ת:", + "יפה נוף – תפארת, או יסוד:", + "יפה עינים – מלכות, מצד רוחצות בחלב:", + "יצחק – גבורה:", + "יראה – גבורה או בינה, או מלכות:", + "ירום – בינה מצד החכמה:", + "ירושלים – מלכות:", + "ירח – מלכות:", + "יריעה – תפארת:", + "ירכתי צפון – נצח והוא מצד הגבורה:", + "יש – חכמה בשתוף בינה:", + "ישועה – מצד החסד:", + "ישורון – ת״ת, כולל ימין ושמאל:", + "ישיבה של מעלה – בינה:", + "ישר – מלכות מתייחדת עם הת״ת:", + "ישני עפר – ג׳‎ אבות במלכות:", + "ישראל – תפארת מכריע בין חכמה ובינה:" + ], + "Letter Kaf": [ + "כבד – הזכר שבקליפה, יותרת הכבד לילית:", + "כבוד – השכינה שהיא ביחוד היסוד:", + "כבודי – בינה, והכל בסוד ל״ב נתיבות:", + "כבוש – תפארת:", + "כביר – גבורה:", + "כבר – כתר בינה ראשית:", + "כבשים – הז׳‎ מדות, או מצד הבינה, או החסד:", + "כבשן – מלכות אופה ומבשלת הזרע:", + "כד – יסוד:", + "כדה – מלכות:", + "כה – מלכות, או בינה:", + "כהן – חסד:", + "כובע ישועה – אין סוף, או תפארת, או מלכות:", + "כוס של ברכה – מלכות מצד חיילותיה:", + "כוס ישועות – בהתחברה אל הישועות:", + "כותל – תפארת עם המלכות על ידי היסוד:", + "כיור וכנו – נצח והוד:", + "כח – בינה מצד החכמה:", + "כי כל – יסוד:", + "כלה – מלכות, הכל מצד הבינה, ומצד החסד:", + "כליות – נצח והוד:", + "כנור – מלכות:", + "כנסת ישראל – מלכות:", + "כנפים – שם יהו״ה:", + "כנפי העין – נצח והוד:", + "כסא דין – מלכות:", + "כסא רחמים – תפארת:", + "כס – מלכות, כי יד על כס יה:", + "כסף – חסד:", + "כף זכות – חסד:", + "כף חובה – גבורה:", + "כפורים – בינה:", + "כפרת – יסוד:", + "כפות – יסוד:", + "כרובים – מטטרו״ן סנדלפו״ן, או נצח הוד, או ת״ת ומלכות:", + "כרם – מלכות:", + "כריעה – נצח והוד, או צדיק:", + "כתובים – מלכות, או חסד וגבורה:", + "כתית – יסוד:", + "כתף ימין – בינה:", + "כתף שמאל – מלכות:" + ], + "Letter Lamed": [ + "לב – מלכות:", + "לבונה – חכמה, או הוד:", + "לבנה – סטרא דמסאבא:", + "לבנה – מלכות:", + "לבנון – כתר:", + "להב – מלכות:", + "להט החרב – מלכות מצד מטטרו״ן:", + "לוחות – נצח והוד:", + "לוי – גבורה:", + "לויתן – תפארת יסוד:", + "לחם – מלכות:", + "לחם הפנים – יסוד:", + "לט – רצועה בישא:", + "לי – בינה:", + "ליש לישה – תפארת ומלכות:", + "לכה – בינה או מלכות:", + "למודי ה׳‎ – נצח והוד:", + "לפני או לפני – מלכות:", + "לשון – בינה, או יסוד, או מלכות:", + "לשכת הגזית – מלכות:" + ], + "Letter Mem": [ + "מאד – ת״ת מצד הגבורה:", + "מאור גדול – תפארת:", + "מאור קטן – מלכות:", + "מאכל – השפע:", + "מארת – או הקדושה או הטומאה:", + "מבוע – כתר:", + "מגדל – בינה, או מלכות, או כתר:", + "מגן – מלכות:", + "מדון – דין. וכן מדין:", + "מדות יום – ת״ת:", + "מדת לילה – מלכות:", + "מדת הדין הקשה – גבורה:", + "מדת הדין הרפה – מלכות:", + "מה – חכמה, או ת״ת, או מלכות:", + "מח – חכמה:", + "מוט – תפארת עם יסוד:", + "מוסדי ארץ – צדיק וצדק:", + "מוסף – יסוד:", + "מועד – ו׳‎ קצוות:", + "מופלא – כתר:", + "מר – כתר:", + "מור – חסד:", + "מושיע – תפארת:", + "מושל – תפארת מצד היסוד:", + "מות – הרעה:", + "מזבח פנימי – בינה:", + "מזבח החיצון – מלכות:", + "מזוזות – נצח והוד:", + "מזוזה – מלכות מצד התפארת:", + "מזון – חסד:", + "מזל – כתר:", + "מזמור – חסד מלכות:", + "מזרח – חכמה, בינה, ת״ת:", + "מחזה – מלכות לבדה:", + "מחצית השקל – תפארת:", + "מחשבה – אין סוף, כתר, חכמה, בינה:", + "מחשוף הלבן – כתר, או תפארת:", + "מטה – מלכות:", + "מטה – תפארת, או בינה:", + "מטרה – מלכות:", + "מטרונא – בריאה, או מלכות:", + "מיטטרון – שכינה:", + "מי – בינה:", + "מים – חסד:", + "מילה – יסוד:", + "מכון – מלכות:", + "מכוסה – כתר:", + "מכפלה – מלכות, או בינה:", + "מכריע – תפארת, או צדיק:", + "מכתם – תפארת ויסוד:", + "מלא – שפע:", + "מלאך – מלכות, וכן מלאכה, וכן מלוכה, וכן מלון:", + "מלח – יסוד:", + "מלך – תפארת:", + "מלך שלמה – תפארת, או בינה או חכמה:", + "מלכי צדק – מלכות:", + "ממלכת כהנים – מלכות עם התפארת:", + "מנוחה – בינה:", + "מנורה – שכינה, וכן מנחה, וכן מספר:", + "מעון – כתר, חכמה, מלכות:", + "מעין – ג׳‎ ראשונות, וג׳‎ אחרונות:", + "מעייני הישועה – חכמה ובינה, חסד וגבורה:", + "מעל השמים – בינה:", + "מעמקים – חכמה, כתר:", + "מערב – מלכות:", + "מערכה – בינה, או מלכות. וכן מעשה:", + "מעשה מרכבה – מטטרו״ן:", + "מעשה בראשית – מלכות, וכן מעשר:", + "מצבה – מלכות עם הת״ת:", + "מצה – מלכות:", + "מצוה – מלכות:", + "מצווה – תפארת, יסוד:", + "מצולות ים – קליפה:", + "מקדש – תפארת ויסוד:", + "מקוה – מלכות ותפארת:", + "מקום – תפארת:", + "מקור – כתר:", + "מקל – תפארת:", + "מקלות – כחות הדין:", + "מקנה – מצד המלכות:", + "מקראי קדש – ג׳‎ אבות:", + "מראה – מלכות, בינה:", + "מרה – לילית הרשעה:", + "מרכבה – כל ד׳‎ ספירות נקראות מרכבה:", + "משבצות – נצח והוד:", + "משוש – תפארת:", + "משכון – מלכות:", + "משכיל – יסוד, בינה:", + "משכן – בינה מלכות:", + "משלם גמול – פחד:", + "משנה – מלכות:", + "משפט – תפארת:", + "משקוף – יסוד:", + "מתוק – מלכות מצד הגבורה:", + "מתן תורה – בינה:", + "מתנה טובה – מלכות:", + "מתנים – נצח הוד:" + ], + "Letter Nun": [ + "נאה – מלכות:", + "נאמן – יסוד:", + "נבואה – מלכות:", + "נביאים – נצח והוד:", + "נגב – חסד מצד הגבורה:", + "נגון – בינה:", + "נגע קליפה:", + "נדיבים – ג׳‎ אבות:", + "נדר – בינה:", + "נהר – חכמה, בינה, ת״ת, יסוד:", + "נוגה – נצח:", + "נוה – מלכות:", + "נוזלים – ה׳‎ ספירות:", + "נועם – שפע המלכות:", + "נוצר – תפארת, וכן נורא:", + "נשא עון – יסוד:", + "נח – יסוד:", + "נחוח – השפע:", + "נחל – בינה יסוד:", + "נחלה – בינה:", + "נימא – יסוד, וכן נס:", + "נעל, ונער – מטטרו״ן:", + "נפש – מלכות:", + "נצב – היחוד למעלה מהיסוד:", + "נצנים – ג׳‎ אבות:", + "נקם – מלכות:", + "נר – מלכות:", + "נרד – יסוד:", + "נשיקה – היחוד:", + "נשא – תפארת, כתר:", + "נשמה – בינה:", + "נשר – מלכות:" + ], + "Letter Samekh": [ + "סבא דסבין – חכמה, כתר:", + "סבתא – בינה:", + "סבת הסבות – כתר:", + "סגולה – מלכות:", + "סדר זמנים – ת״ת, ומלכות:", + "סוד – צדיק:", + "סוכה – בינה, מלכות:", + "סוף – צדיק:", + "סוחרת – חכמה:", + "סייעתא – מלכות:", + "סרכא – קליפה:", + "סל – מלכות:", + "סלה – בינה, מלכות:", + "סליחה – תפארת:", + "סלם – צדיק, תפארת:", + "סלע – מלכות או בריאה:", + "סלת – מלכות:", + "סנדל – היא סנדלפו״ן:", + "סנהדרי גדולה – ת״ת: קטנה – מלכות:", + "סעודה – בינה, מלכות:", + "סער – דין:", + "ספירת העומר – מלכות:", + "ספר – תפארת, מלכות וצדיק:" + ], + "Letter Ayin": [ + "עב – חסד:", + "עבד – מלכות, או מטטרו״ן:", + "עבודה – מלכות:", + "עבודת הלוים – בינה ומלכות:", + "עגולה – בינה:", + "עגל – גבורה, מלכות:", + "עד – במ״י:", + "עדה – מלכות:", + "עדות – היחוד:", + "עדן – כתר:", + "עדנה – מלכות:", + "עובר על פשע – ת״ת, יסוד:", + "עולה – מלכות, ות״ת אצל הבינה:", + "עולם – תב״מ:", + "עומק – כל הספירות:", + "עומר – בינה:", + "עוף – יסוד, מטטרו״ן:", + "עופר – תפארת:", + "עושה פלא – תפארת:", + "עז – גבורה:", + "עוז – תפארת:", + "עין – תפארת, מלכות:", + "עיפתה – מלכות:", + "עיר – בינה, מלכות:", + "עירוב – תפארת:", + "על ה׳‎ – ג׳‎ ראשונות:", + "על שמים – גדולה, גבורה:", + "על כל מים – בינה:", + "עלת העלות – כתר:", + "עמוד – מלכות:", + "עמר – חסד:", + "ענבים – ו׳‎ קצוות:", + "ענג – כתר, תפארת, מלכות:", + "ענוה – תפארת בדעת:", + "עני – יסוד:", + "עניה – מלכות:", + "ענן – חסד:", + "ענף עץ עבות – ג׳‎ אבות:", + "עפר – מלכות:", + "עץ – תפארת:", + "ענב – דין:", + "עצה – מלכות:", + "עצם השמים – מלכות:", + "עצרת – מלכות:", + "עקב – מלכות:", + "עקדה – מלכות:", + "עקר – יסוד:", + "עקרת – מלכות:", + "ערב – גבורה, הוד:", + "ערבות – תפארת, או יסוד:", + "ערבי נחל – נצח והוד:", + "ערבית – מלכות:", + "ערוגה – מלכות:", + "ערפל – תפארת ומלכות:", + "ערש – מלכות:", + "עשב – תפארת:", + "עשה פרי – תפארת:", + "עשן – ההתעוררות:", + "עשייה – תפארת:", + "עשר עשור – מלכות:", + "עשון – כל הספירות במלכות:", + "עת – מלכות:", + "עתיקא – כתר, חכמה:", + "עתר – כתר:" + ], + "Letter Peh": [ + "פאר – בינה:", + "פה – מלכות, או גדולה גבורה:", + "פוקד עון – פחד, גבורה:", + "פטר רחם – מלכות:", + "פלא – כתר, חכמה:", + "פלג – בינה, מלכות:", + "פנים – תפארת:", + "פסק – מלכות:", + "פקודה – מלכות:", + "פקודים – נצח והוד:", + "פקידה – מלכות:", + "פרה – בינה, מלכות:", + "פרט – תפארת:", + "פרי עץ – מלכות:", + "פריעה – יסוד, או מלכות:", + "פרוכת – מלכות:", + "פרנס – בינה, מלכות:", + "פשוטה – חסד:", + "פתח – מלכות:" + ], + "Letter Tzadi": [ + "צבא – נצח והוד:", + "צבי – יסוד:", + "צביה – מלכות:", + "צדיק – יסוד:", + "צדק – מלכות:", + "צדקה – בינה, ת״ת, מלכות:", + "צואר – תפארת:", + "צור – בינה, גבורה, מלכות:", + "צורך העולם – מלכות:", + "צורת זכר – תפארת:", + "צחצחות – בינה:", + "ציון – יסוד מלכות:", + "ציץ – בינה:", + "ציצת – שכינה:", + "ציקי קדרה – מלכות:", + "צללי ערב – צלמות, קליפה:", + "צלע – מלכות:", + "צלם המשכן – מטטרו״ן:", + "צנתרות הזהב – חכמה בינה:", + "צעקה – בינה:", + "צפון – גבורה:", + "צפור – מלכות:", + "צרור החיים – בינה, תפארת, מלכות:", + "צריכא – מלכות:" + ], + "Letter Kof": [ + "קבלה – מלכות:", + "קדוש – כתר, תפארת, יסוד:", + "קדושה – מלכות:", + "קדם – כתר, חכמה:", + "קדש – מבינה ולמעלה:", + "קו – תפארת:", + "קול – תפארת:", + "קולא – מלכות:", + "קומץ – חכמה:", + "קוץ – יסוד:", + "קור: חום: קיץ: חורף – הד׳‎ רוחות:", + "קשיא – מלכות:", + "קטרת – כמו קשר:", + "קיבה – קליפה:", + "קיים – תפארת:", + "קולמוס – תפארת:", + "קן – מלכות, או מטטרו״ן:", + "קנה – דעת:", + "קפיצה – מלכות:", + "קץ – יסוד:", + "קרבים – החיות:", + "קרבן – מלכות:", + "קרוב – יסוד:", + "קריה – מלכות:", + "קרן – תפארת ומלכות:", + "קרסולים – נצח והוד:", + "קרקבן – כמו אסטומכא:", + "קרקע – מלכות:", + "קשר – ג׳‎ אבות:", + "קשת – יסוד:" + ], + "Letter Resh": [ + "ראיה – חכמה, חסד, בינה, גבורה:", + "ראש – כתר, חסד, תפארת, יסוד, מלכות:", + "ראשית – חכמה, מלכות:", + "רב – חכמה, תפארת:", + "רבוע – בינה:", + "רבים – ג׳‎ אבות:", + "רובע – יסוד:", + "רביעית – מלכות:", + "רבקה – מלכות:", + "רגלים – מלכות:", + "רהטים – נצח והוד:", + "רוב – יסוד:", + "רוח – תפארת, מלכות:", + "רוחב – מלכות:", + "רוכב שמים – בינה:", + "רוכל – יסוד:", + "רום – תפארת:", + "רום – כתר:", + "רום שמים – חכמה:", + "רומח – תפארת:", + "רועה – תפארת:", + "רחובות – בינה:", + "רחום – תפארת:", + "רחוק – חכמה:", + "רחל – מלכות:", + "רחמים – תפארת:", + "ריב – מלכות:", + "ריח – מלכות:", + "רם – בינה:", + "רמונים – נצח והוד:", + "רנה – יסוד:", + "רננים – נצח והוד. חכמה ובינה:", + "רעמים – גבורה:", + "רעש – מלכות:", + "רצון – כתר:", + "רקיע – תפארת, בינה:", + "רשות – מלכות:" + ], + "Letter Shin": [ + "שאגה – חסד:", + "שאלה – מלכות:", + "שאר – מלכות:", + "שבועה – בינה, יסוד, מלכות:", + "שבע – יסוד:", + "שבע שבתות – בינה, וכן ז׳‎ ימים:", + "שבכות – חכמה ובינה:", + "שבת – מלכות בעת היחוד:", + "שדה – מלכות:", + "שדרת הלולב – יסוד:", + "שה – חסד:", + "שוטר – תפארת:", + "שוכן – תפארת:", + "שלחן – מלכות:", + "שולט – תפארת:", + "שועה – מלכות:", + "שופט – תפארת:", + "שופר – תפארת:", + "שופר גדול – בינה:", + "שוקים – נצח והוד:", + "שוד – גבורה:", + "שושן – נצח או הוד:", + "שושנה – מלכות:", + "שחקים – נצח והוד:", + "שחר – נצח:", + "שטנה – קליפה:", + "שיבה – כתר:", + "שיח – יסוד:", + "שיטה – מלכות:", + "שיר – חכמה, מלכות:", + "שכחה – קליפה:", + "שכל – כתר, חכמה, יסוד, מלכות:", + "שכן – יסוד:", + "שלג – ת״ת, וכן שלהבת:", + "שלום – תפארת:", + "שלם – מלכות:", + "שלמים – ת״ת עם מלכות:", + "שָׁם שֵׁם שמור שמיטה – מלכות:", + "שממה – בינה:", + "שמים – תפארת:", + "שמימה שמיני – מלכות:", + "שמיעה – גבורה:", + "שמירה – מלכות:", + "שמן – השפע:", + "שמע: שמעתתא – מלכות:", + "שמש – תפארת:", + "שנה – מלכות:", + "שנוי – מלכות במטטרון:", + "שעור – נשמת האצילות:", + "שעורה – מלכות:", + "שועלים – קליפה:", + "שער – מלכות:", + "שערים – ו׳‎ קצוות:", + "שעטנז – קליפה:", + "שפה – מלכות:", + "שק – קליפה:", + "שקל – תפארת:", + "שקר – דין:", + "שקתות – נצח והוד:", + "שר – מלכות מטטרו״ן:", + "שרה – מלכות:", + "שרים – חכמה בינה:", + "שרב – מלכות:", + "שרפים – נצח והוד:", + "שש משזר – הכללות:", + "ששון – יסוד:", + "ששת ימים – תפארת:" + ], + "Letter Tav": [ + "תאוה – מלכות:", + "תאומים – נצח והוד:", + "תבואה – מלכות:", + "תבונה תהו – בינה:", + "תהלה – כתר, חכמה, בינה, מלכות:", + "תוך – תפארת:", + "תולעת תוספתא תור – מלכות:", + "תורה – חכמה, בינה, ת״ת מלכות:", + "תחום תחינה תיבה – מלכות:", + "תיומת – תפארת:", + "תיקו תכלת – מלכות:", + "תל – יסוד:", + "תם תמונה – מלכות:", + "תמורה – ביצירה:", + "תמים תמנתה – מלכות:", + "תמר – תפארת מלכות:", + "תנאים – נצח הוד יסוד:", + "תינוק תנין – תפארת:", + "תנינים הגדולים – ג׳‎ אבות:", + "תעודה – בינה:", + "תפוחים – נצח והוד:", + "תפלה תקות חוט השני – מלכות:", + "תקיעה – ימין:", + "תרועה – שמאל:", + "תקיף – חסד:", + "תרומה – מלכות:", + "תרשיש – חסד חסדים גבורה גבורות:", + "תשובה – בינה:", + "יהי כבוד ה׳‎ לעולם ישמח ה׳‎ במעשיו:", + "ותשלם מלאכת שמים זו ביום ד׳‎ בזב״ד טוב א״ב הרחמן ירבה להשיב אפו וארמון ישב על משפטו:" + ] + }, + "Appendix The Introductory Material": { + "": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "אור נערב", + "enTitle": "Or Neerav", + "key": "Or Neerav", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמה", + "enTitle": "Introduction" + }, + { + "heTitle": "חלק א", + "enTitle": "PART I", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ב", + "enTitle": "PART II", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ג", + "enTitle": "PART III", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ד", + "enTitle": "PART IV", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ה", + "enTitle": "PART V", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ו", + "enTitle": "PART VI", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ז", + "enTitle": "PART VII", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "אות א", + "enTitle": "Letter Alef" + }, + { + "heTitle": "אות ב", + "enTitle": "Letter Bet" + }, + { + "heTitle": "אות ג", + "enTitle": "Letter Gimel" + }, + { + "heTitle": "אות ד", + "enTitle": "Letter Daled" + }, + { + "heTitle": "אות ה", + "enTitle": "Letter Heh" + }, + { + "heTitle": "אות ו", + "enTitle": "Letter Vav" + }, + { + "heTitle": "אות ז", + "enTitle": "Letter Zayin" + }, + { + "heTitle": "אות ח", + "enTitle": "Letter Chet" + }, + { + "heTitle": "אות ט", + "enTitle": "Letter Tet" + }, + { + "heTitle": "אות י", + "enTitle": "Letter Yod" + }, + { + "heTitle": "אות יא", + "enTitle": "Letter Kaf" + }, + { + "heTitle": "אות יב", + "enTitle": "Letter Lamed" + }, + { + "heTitle": "אות יג", + "enTitle": "Letter Mem" + }, + { + "heTitle": "אות יד", + "enTitle": "Letter Nun" + }, + { + "heTitle": "אות טו", + "enTitle": "Letter Samekh" + }, + { + "heTitle": "אות טז", + "enTitle": "Letter Ayin" + }, + { + "heTitle": "אות יז", + "enTitle": "Letter Peh" + }, + { + "heTitle": "אות יח", + "enTitle": "Letter Tzadi" + }, + { + "heTitle": "אות יט", + "enTitle": "Letter Kof" + }, + { + "heTitle": "אות כ", + "enTitle": "Letter Resh" + }, + { + "heTitle": "אות כא", + "enTitle": "Letter Shin" + }, + { + "heTitle": "אות כב", + "enTitle": "Letter Tav" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נספח: הקדמות", + "enTitle": "Appendix The Introductory Material", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/Hebrew/Or Neerav, Furth 1701..json b/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/Hebrew/Or Neerav, Furth 1701..json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..bea9c0f36be344a27a37625f3ab4bb8776b4040c --- /dev/null +++ b/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/Hebrew/Or Neerav, Furth 1701..json @@ -0,0 +1,352 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Or Neerav", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001323856 ", + "versionTitle": "Or Neerav, Furth 1701.", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "אור נערב, פיורדא, תס\"א", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "אור נערב", + "categories": [ + "Kabbalah", + "Ramak" + ], + "text": { + "Introduction": [], + "PART I": { + "Subject": [], + "": [] + }, + "PART II": { + "Subject": [], + "": [] + }, + "PART III": { + "Subject": [], + "": [] + }, + "PART IV": { + "Subject": [], + "": [] + }, + "PART V": { + "Subject": [], + "": [] + }, + "PART VI": { + "Subject": [], + "": [] + }, + "PART VII": { + "Subject": [], + "Letter Alef": [], + "Letter Bet": [], + "Letter Gimel": [], + "Letter Daled": [], + "Letter Heh": [], + "Letter Vav": [], + "Letter Zayin": [], + "Letter Chet": [], + "Letter Tet": [], + "Letter Yod": [], + "Letter Kaf": [], + "Letter Lamed": [], + "Letter Mem": [], + "Letter Nun": [], + "Letter Samekh": [], + "Letter Ayin": [], + "Letter Peh": [], + "Letter Tzadi": [], + "Letter Kof": [], + "Letter Resh": [], + "Letter Shin": [], + "Letter Tav": [] + }, + "Appendix The Introductory Material": { + "": [ + [ + "עמוד השער", + "ספר", + "אור נערב", + "מהרב המקובל האלדי כמוהר\"ר משה קורדואירו ז\"ל", + "מתוק לנפש ומרפא לעצם מהדעות הזרות המתוארות למתרחקים מחכמת האמתי זה השער לה' לזכות אח\"כ לכספ' אור יקר הוא המאור הגדול בפי' הזוהר:", + "והחלק הששי מהחבור הזה הוא קצור משובח ומפואר מההקדמות שבאר הרב זצ\"ל בארוכה בימי בבחרותו בספר פרדס רמונים שלו: " + ], + [ + "הקדמת ר' משה באסולה", + "אמר הצעיר משה בסולה", + "עלי לשבח אל החכם כמהר' גדליה בן הרב המחבר זצ\"ל כי שמר ברית אחים ואהבתו הקדומה בארץ הצבי תוב\"ב עקד שהביאני אל הדר תורתו והעמידני על ימינו לעזרו לסמכו ולתמכו להרים מכשול מדרך הספר הנכבד הלז", + "והחוט המשולש עמנו ה\"ה הישיש ונעלה רבי ישראל עושה חיל ברב עוז ותעצומות במלאכת הדפוס לשם שמים ובאמונה באופן כי בטחנו בחסד אל יהיה מוגה כהלכתו כפי' סדר עבודת יום הכפורים וכל שלו ושחיתה לא ישתכח ביה.", + "וליודעים ינעם ועליהם תבא ברכת שמים מעל:", + "ואלה הדברים אשר דבר משה בסולה בראותו החבור ומעלתו ואת יקר תפארת גדולתו:", + "כל ישראל יש להם חלק בעולם הנשמות החשובות חצובות מתחת כסא עושה ארץ בכחו ובתבונתו נטה שמים. וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלדים את בני ישראל לטהר רעיונים ולשית בטחות חכמה לאור באור החיים ונעלמה מעיני כל חי. עד עת בא החכם בנו יצ\"ו והוציא חמה ממקומה להאיר לארץ ולדרים באור חברוהו שרים. קראוהו נדיבי העם טעמו וראו מתקו וערכו. וכל איש ישאנו בחשקו בחיקו:", + "וזה חלקי מכל עמלי. להביא תשורת שירת מהללי.", + "לכו נא זמירי רנני ושירי", + "להלל לפאר לעושה מאורים:", + "ונטע בחכמה שלחיו בפרדס", + "והאיר באור זה למרפא בשרים:", + "מתוקן ויפה כשוהם וישפה", + "ונערב לכל פה בצוף ה-דבורים: ", + "והיה במטמון ונסתר להמון:", + "בארץ צבי היא בחדרי חדרים:", + "עדי קם גדליה ואמר יהי אור", + "כחום צח עלי אור וגלה סתרים:", + "עודני אל לבי מדבר. ואוסיף לחבר:", + "קחה דוד אור נערב כמוצא שלל רב:", + "לאיש גדל ורב כאריה ברחובות:", + "ובו תמצא סודות מדובר נכבדות:", + "במסבת מדות ותקון מחשבות:", + "וסוד כתר עליון וחכמה רום חביון:", + "ובינה באפריון רחוקות וקרובות:", + "גדולה בימינא גבורה בה דינא:", + "כהר מור ולבונה וחומות נשגבות:", + "ומדת תפארת באמצע נקשרת:", + "ונצח אוגרת לשובב בנתיבות:", + "והוד ויסוד גילה למלכות הכלה:", + "וחוזרות חלילה ועל מלאת יושבות:", + "בתוכו כל עושר ובו כושר יושר:", + "למספר העשר בריאות גם טובות: " + ], + [ + "הקדמת ר' גדליה קורדואירו", + "אמר הצעיר גדליה בן לא\"א כמהור\"ר משה קורדואירו זצ\"ל", + "מאז הפלא ה' חסיד לו זאת הקדוש אבא מרי והקריב אליו להגדיל תורה להפליא תושיה בחכמת הרזים ראינו צדקתו עומדת לעד להלהיב לבות המעיינים ונפקחו עיניהם בהקדמותיו האלהיות לא זזו מחבתן עד שזכו לנעור כפיהם מתמוך בחכמות המחקריות אשר דרכם חשך וחלקלקות וצדיקים ישמחו יעלצו בחכמת האמת להתהלך לפני אלדים באור החיים:", + "ומעתה הקונטריס הזה שהוא סלת נקיה מנופה בנפת הרב אבא מרי בעצמו ובכבודו בקצור ההקדמות שנתבארו בארוכה בספר פרדס רמונים אשר לו ועם פרקים נוספים בתחלתו להבין ולהורות תועלת החכמה והכרח למודה ראיתי היותו מצוי ביד רבים נכבדי ארץ בשגם יודע אני כי לא עשה לו הרב מהדורא מספקת כאשר היה עם לבבו ויראתי פן יקרהו כמקרה פירוש תפלת ר\"ה כי גונב מעמדי ומי שהדפיסו בלי רשותי לא ירד לסוף דעת הרב המחבר ולא די שלא תקן מה שנמצא בגנבתו מטעות סופר אלא שהשמיט וגרע ואני מובטח ברחמי שמים שאזכה לתקן המעוות ב\"ה.", + "והואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא כי אחרי שהרב אבא מרי ז\"ל הסביר פנים שלא נאמר בברכת קדושת ה' של ימים נוראים רק ג' ובכן כדעת החכם החסיד אחי אמי הרשב\"א הלוי זצ\"ל הכריע אחר כך לומר ג\"כ ובכן יתקדש וכו' כפי הנוסח המפורסם שכן מצא לו סמוכות במאמר מהזוהר וגם זה מן ההשמטות שראוי להגיה בפירוש התפלה הנז'.", + "וכאשר חשקה נפשי להתחיל בהגהת הקונטרס המעולה הזה ומצאתי את החכם השלם הרמ\"ע מפאנו נר\"ו בכל בית אבי נאמן הוא אשר אהב לכתוב לו רובי תורותיו בהם דבק מאד לאהבה וכבר קדם וזכה בו להגיהו ולהעמידו על מכונו מסכים בכל חלקיו עם מה שנתברר לו מכוונת הרב בשאר החבורים הנחמדים מזהב ומפז רב וכמשפט הזה עשה והצליח ג\"כ לביאור סדר עבודת יום הכפורים אשר פירש הרב בדרכי הסוד", + "ואחזה אנכי אשית לבי לכל פרטי התקונים והנאוני קורא אני עליהם שפתים ישק משיב דברים נצוחים לכן שמח לבי ויגל כבודי והסכמתי לזכות בהם את הרבים והיה ראשיתנו מצער אולי יחנן ה' ואחריתנו ישגא מרד על דבר כבוד שמו ויהי נועם ה' אלדינו עלינו.", + "אכי\"ר:\n" + ], + [ + "הקדמת המגיה", + "אמר המגיה", + "מחנה אלקים זה דור דורשיו ישמח בעושיו כמחולת מחנים. ראו עינינו כן תמהו עולים מן הארץ לנטוע שמים וכצאת השמש בצהרים אור נגה עליהם. פתח דבריהם יאיר ויזהיר מחזה שדי להקדש למדי אל גנזי רזי תורה ערוכה ושמורה ממעונות אריות מהררי נמרים מעולפת ספירים", + "במסתרים מפני גוה כל היום דוה מזבח רשעים תועבה. ואף גם זאת מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. כי ישרים דרכי ה'. ישפוט עניי עם ישפות שלום. וכי ידבר חילים יגבר. אל עמו ואל חסידיו.", + "הלא חכמה תקרא לשרידי במספר שמות לשמור מזמות תעלומו' חכמה. רוממות אל בגרונם שובע שמחות נעימות בימינם. וידרכו לשונם עט סופר מהיר. דגמיר וסביר מבין פתאים העם נדהם ההולכים בחשך צרוף בכור עוני ורוב עבודה אחוז בחבלי בוז הוללות ושכלות בגלות החל הזה כרום זלות לבני אדם נבער מדעת מעת לטעת עץ החיים בתוך הגן.", + "כי מדברי נרגן מראשית דגן יצא חוח בין אחים הפריא וחטאת קסם מרי כעת במרום תמריא יודע ה' ימי תמימים ודרך צדיקים מקים מעפר ארץ וים רחוקים כל הנפש לבית יעקב והמה מחושקים שוקקים לשמוע את דבר ה' והדברים עתיקים. ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים כי מראש צורים אראנו וממצדיקי הרבים אשורנו. הוצק חן בשפתותם שושנים מימיהם נאמנים ממעין גנים באר מים חיים. וכיונים אל ארובותיהם שתו בשמים פיהם קוראים אל ה' והוא יענם זה יאמר לה' אני ענני במרחב כי לא שכב לבי בלילה אף רוחי בקרבי וזה יכתוב ידו לה' ממה שקדמהו סיני ועל עורות גדיי עזים שמו אותותם אשר כתבו להורותם לדורותם ברית עולם.", + "וגבוה ממרחק חקה חקק וחלק מחכמתו ליראיו יאירו ברקיו משפטיו וחקיו לפקוח עינים עורות שמימיהם לא ראו מאורות לסמוך נופלים ותעלולי' תעו כמדבר מאנוש נעו", + "החרשים שמעו והפסחים ירוצו ולא ייגעו והעורי' הביטו לראות במראות הצובאו' נמושות ולקוטו' עם ראשי המטו' הנה וילדיהון כעם ככהן כמוחזק כראוי הכל צפוי והרשות נתונה לראש פנה לכו נא הגברי' עשות ספרים מספרים כבוד אל לבית ישראל כי כל העדה באהבה יונק עם איש שיבה והאספסוף התאוו תאוה לתורה ולתעודה גמול ידו הדה:", + "ואשמע אחרי כרוזא קרי הלא תענה אכשור דרי כי לא כחדת אמרי מארי דורא נורא עלילא בחשוכא ונהורא עמיה שרא. אספרא אל חק עצות מרחוק הן הן כבשי דרחמנא מעונה אלקי קדם סלה למה זה תשאל והוא פלא. ה' צבאות עץ ומי יפר אגידה ואדברה עצמו מספר. כי לבעבור נסות אותנו מלאכיו יצוה לנו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת המתקדשים והמטהרי' להבין נמהרים ולזכות את הרבים בדברי' שהן כבשונו של עולם להביא במשפט על כל נעלם שכך עלה במחשבה ונודע לכל זמן ועת לכל חפץ בכל תושיה יתגלע. והמשכיל להיטיב שתיקותיה מסתייה ידום לה' משגאת אריה. ישום וישאף ולבבו יבין דלאו כל אפייא שוין והאלקים עשה. רם ונשא שפל ואפל העקר והטפל שייראו מלפניו כי מם וסמך שבלוחות אבניו עדין תלויים ועומדי'. מתרים ומעידים בנס וקצף לבלע ולהשחית המשתמשים בתגא שלא לשמה בסם המות לעוברי רצונה לפיד בוז לעשתות שאנן תחת כל עץ רענן", + "וסם חיים הם למוצאיהם על כל מוצא פי ה' הנותן ליראיו נס להסנוסס מפני קושט סלה:", + "הירא את דבר ה' כל שכן שיוסיף אהבה אימה ויראה וענוה ידאג מחטאתיו ויצר לו שמא יוסיף על חטאתו פשע לשגות מאמרי דעת אלקים קדושים פן ישים אשם נפשו אחת דתו וחבל נחלתו להפשט ונתוח וכליל לאשים. יחזק במוסר לאסור אסר על מה שלא שמע מרבותיו פלס מעגלותיו וארשת שפתיו כי יפול הנופל ומי יקימנו ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר אשר חלק לנסות בם אוילים מדרך עשאם.", + "איכה יועם להם לבדם נר מצוה ותורה אור אשר תאור הצבועי' הללו כי כחציר מהרה ימלו בשגגת למוד עולה זדון שאול ואבדון חמת תנינים וראש פתנים ובאחת יבערו ויכסלו אחרי ההבל ויהבלו להוציא משפט מעוקל ולהביא לידי מעשה מקולקל. סורו נא מעל אהלי איש נרדם עיר פרא אדם כסיל ובער רעהו ביער מאיש שוגה ומפתי.", + "הלא אמרתי אליכם איתם ונקיתי. כי יהיה חובש משתמש בבת קול מתעשר ואין כל מתנשא לאמר גמרא גמור ואם איש עני הוא בעבוטו שוכב ורוכב על חמור מתפאר בחכמה הנעלמה ושאונה ועלז בה וכל רוח אין בקרבו. והחי יתן אל לבו כי בתחבולות נעשה מלחמה בקל וחומר וגזרה שוה בחבילו' של משנה ממדבר מתנה. ומי גבר יחיה אם יהיה כסוס כפרד אין הבין חקי האלקי' עשין ולאוין מגיד דבריו בשמרם עקב רב להשלמת מצותן מן המובחר.", + "מחר יעשה ה' צדקות פרזונו למשרתיו עושי רצונו על כל כבוד חופה יפרוס מפה לסעודת לויתן בחצר גינת ביתן וכל אחד נכוה מחוי קידה מזמור לתודה על זכות חברו בהלו נרו תוכו כברו כאשר הוא שם. ושמחת עולם על ראשם איש יחד פני רעהו. כל פעל ה' למענהו יחלצהו ויכבדהו יפיץ ענן אורו לראש צדיקי של עלם ועליו יציץ נזרו:", + "זאת העצה היעוצה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו נחת רוח לעני ונכה רוח וחרד על דברו אל יתהלל ביום מחר כי שכר מצוה מצוה אוה למושב לו. עד שיפוח היום. יצא אדם לפעלו ונרצה לו פריו בעתו זה סבתו הבית מעט כי היה דבר המלך נחוץ הכן בחוץ תליך וקשתך ועשית כל מלאכתך במקרא משנה וגמרא. ועתדה לך בשדה תפוחים ערימה של מעשים טובי. אחר ובנית ביתך בית ועד לחכמים. אם שלמים וכן רבים. יושבים על מדין בקדושה ומקבלין דין מן דין בלחישה מעוטרים בתפיליהם וגדילי' יעשו להם להתעטף באימתה ופחד. ומתבודדים כשרפים עומדים כשבת אחים גם יחד. ואם חי ה' יאמרו מפני נשר קלו מאריות גברו וקול כנפי החיות משיקות ברוך כבוד ה' אוהב צדקות והדברי' שמחים כנתינתן מסיני מלפני ה' מלפני אדון כל הארץ:", + "שמעוני אחי ועמי ולאומי אלי האזיני. הבינו פתאים רוזנים הקשיבו הזהרו בדבריכם ויהי אלקים עמכם. ואם ת\"ח במחזה כאילים מנגחים מנצחים זה את זה. לא לכם ולנו לאמר זכור ושמור שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה. הלא לאלקים פתרונים האמונים עלי פשר דבר לא לזרות ולא להבר. הלא צבא לאנוש עלי ארץ ועדות ה' נאמנה נודעת לאזן שמעת. היושבת בגנים חברים מקשיבים בקרב חכמים תלין:", + "אם רוח המושל לכל כושל והמה מתנבאים יקימון מלי בקמים עלי הגם שאול בנביאים. זאת תענה ומי אביהם. אחר כוונת הלב הן הם הדברים. ואני בתומי למשופטי אתחנן. ידין את כל דברי האגרת הזאת לכף זכות במהות ואיכות. אם לא מדאגה מדבר נפשי שמתני מזכיר ומזהיר. משכילי עמי נדיב. חביב אדם שנברא בצלם אלם צדק ידבר משרים ישפוט. כי לא גבה לבי כל חושי בי ולא רמו עיני מפני אלקים זה סיני. ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות. את המלך ה' צבאות. כי ראתה שפחה וצדקה ממני. ונקלותי עוד מזאת ושפלתי מארץ אדבר לכבוד אלקינו שוכן בציון. והוא רחום יכפר עון:" + ] + ] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "אור נערב", + "enTitle": "Or Neerav", + "key": "Or Neerav", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמה", + "enTitle": "Introduction" + }, + { + "heTitle": "חלק א", + "enTitle": "PART I", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ב", + "enTitle": "PART II", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ג", + "enTitle": "PART III", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ד", + "enTitle": "PART IV", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ה", + "enTitle": "PART V", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ו", + "enTitle": "PART VI", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ז", + "enTitle": "PART VII", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "אות א", + "enTitle": "Letter Alef" + }, + { + "heTitle": "אות ב", + "enTitle": "Letter Bet" + }, + { + "heTitle": "אות ג", + "enTitle": "Letter Gimel" + }, + { + "heTitle": "אות ד", + "enTitle": "Letter Daled" + }, + { + "heTitle": "אות ה", + "enTitle": "Letter Heh" + }, + { + "heTitle": "אות ו", + "enTitle": "Letter Vav" + }, + { + "heTitle": "אות ז", + "enTitle": "Letter Zayin" + }, + { + "heTitle": "אות ח", + "enTitle": "Letter Chet" + }, + { + "heTitle": "אות ט", + "enTitle": "Letter Tet" + }, + { + "heTitle": "אות י", + "enTitle": "Letter Yod" + }, + { + "heTitle": "אות יא", + "enTitle": "Letter Kaf" + }, + { + "heTitle": "אות יב", + "enTitle": "Letter Lamed" + }, + { + "heTitle": "אות יג", + "enTitle": "Letter Mem" + }, + { + "heTitle": "אות יד", + "enTitle": "Letter Nun" + }, + { + "heTitle": "אות טו", + "enTitle": "Letter Samekh" + }, + { + "heTitle": "אות טז", + "enTitle": "Letter Ayin" + }, + { + "heTitle": "אות יז", + "enTitle": "Letter Peh" + }, + { + "heTitle": "אות יח", + "enTitle": "Letter Tzadi" + }, + { + "heTitle": "אות יט", + "enTitle": "Letter Kof" + }, + { + "heTitle": "אות כ", + "enTitle": "Letter Resh" + }, + { + "heTitle": "אות כא", + "enTitle": "Letter Shin" + }, + { + "heTitle": "אות כב", + "enTitle": "Letter Tav" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נספח: הקדמות", + "enTitle": "Appendix The Introductory Material", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/Hebrew/merged.json b/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..7f76a2faf48f73f9ddbb98f48985736ad6408d30 --- /dev/null +++ b/json/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,1763 @@ +{ + "title": "Or Neerav", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Or_Neerav", + "text": { + "Introduction": [], + "PART I": { + "Subject": [ + "בהרחקת הנזק העולה על דעת המתרחקים מחכמה זו: " + ], + "": [ + [ + "ראינו המתרחקים מחכמה זו, מתחלקים לשלשה חלקים, החלק הראשון, הם אותם שיתרחקו ממנה לאמרם כי אין הכרח להאמין בנעלם התורה לסבות רבות, אם לחשבם הדברים בפשוטן ובנעלם אין להם חפץ, כי מי יכריחם להאמין בעשר ספירות ושאר חלקים אשר לחכמה זו. ", + "ואין רצונם להאמין אלא באחדות הנפלא. וכאשר יגיעם קצת מחכמה זו, ומה גם בשמעם אין סוף וצורת התורה, יפערו פיהם לבלי חק בדופי המשכילים, וכמעט יהיו בעיניהם ככופרים. ויש אשר ישים נפשו בכפו, ויתכסה בשלמה זו וישלים פחיתות נפשו בסברה זו בלי שיאמינהו בלבו אמונה שלימה, ויש שתתקיים אמונה זו בלבו באמת ובלבב שלם: והנה, בהרחקת בעלי סברות אלו כמעט אסור משום הלעיטהו (ב״ק סט.), אבל ראוי לחוש על כבוד תורתינו להקהות שיניו ולבטל דעתו. ", + "אין ספק שעל אלו וכיוצא בהם אמר שלמה המלך ע״ה (משלי יח, ב), \"לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו\". ירצה, כי מי שימשך אחר התאוות ומעוט ההשכלה בתורה וסודותיה יקרא כסיל, מפני היותו נמשך אחר הכסילות והפתיות ושכרון עולם השפל הנופל. ויאמר כי הכסיל הזה לא יחפוץ בתבונה, פירוש, בדברים הנעלמים והם סתומים בתוך הדבר הנגלה, כי זה גדר התבונה כמאמרם ז״ל (חגיגה יד. סנהדרין צג) מבין דבר מתוך דבר. ", + "והנה הכסיל לא יחפוץ בדברים הנעלמים הצריכים תבונה לדלותם, כאומרו (משלי כ, ה) ואיש תבונה ידלנה, \"כי אם בהתגלות לבו\", פירוש, בדברים הנגלים שהם לבוש אל הנעלמים, והם הנראים לכאורה פשוטן של דברים. והם לכאורה נגלים אל הלב, ולא אל לבות המשכילים, אלא אל לבות הכסילים שכמותו, וזהו שאמר, בהתגלות לבו, פירוש גלוי דעתו הקצר:", + "ועל אלו וכיוצא בהם אמר הרשב״י ע״ה בתקונים תקונא מ״ג וזה לשונו, ", + "\"בראשית ", + "תמן את״ר יב״ש ודא איהו ונהר יחרב ויבש. ", + "בההוא זמנא דאיהו יבש ואיהי יבשה, בנין צווחין לתתא ביחודא ואומרים שמע ישראל, ", + "ואין קול ואין עונה, ", + "הדא הוא דכתיב אז יקראנני ולא אענה. ", + "והכי מאן דגרים דאסתלק קבלה וחכמתא מאורייתא דבעל פה ומאורייתא דבכתב, וגרים דלא ישתדלון בהון ואמר דלא אית אלא פשט באורייתא ובתלמודא, ", + "בודאי כאילו הוא יסלק נביעו מההוא נהר ומההוא גן. ", + "ווי ליה, ", + "טב ליה דלא אברי בעלמא, ולא יוליף ההיא אורייתא דבכתב וההיא אורייתא דבעל פה, דאתחשב ליה כאילו חזר עלמא לתהו ובהו, וגרים עניות לעלמא, ואורך גלותא\". עכ״ל:", + "ומה שיש לי לדקדק במאמר זה הוא:", + "א) דפתח בההוא יבש, וסליק בההיא יבשה:", + "ב) אמר, בנין צווחין וכו׳‎, מה ענין זה הנה, ומה הכוונה בו, ודאי דהכי הוא דכד לא אתיא לעילא ברכאן ושפע אינם נשפעים למטה, ואין זה חדוש, ומה הכוונה בו:", + "ג) אמר, צווחין לתתא ביחודא, אמאי נקט הכא יחודא דשמע ישראל, דלכאורה אינה שאלת ברכה ושפע, לימא צלותא שהם קריאת הברכות:", + "ד) אמר, בנין צווחין לתתא וכו׳‎, אי בנין אנון וצדיקים הם אמאי אין קול ואין עונה זה אין ראוי, ולא הוה ליה למימר בנין אלא צווחין לתתא לבד, והם אותם שגרמו הסלוק והיובש:", + "ה) אמרו, והכי מאן דגרים דאסתלק, משמע שאין ענשו אלא אז יקראנני, ולא נפיק הכי אלא דגרים וכו׳‎:", + "ו) אמרו, מאן דגרים דאסתלק קבלה וחכמתא, הם כפל לשון:", + "ז) אמרו, דגרים דלא ישתדלון וגו׳‎ ואמר וכו׳‎, מה ענין כפל זה ואריכותו, וכי אם יאמין כך יספיק או לא יספיק, ואם לא יאמין אם יאמר או לא יאמר מאי איכפת לן, הענין הזה ודאי אומר דרשני:", + "ח) אמרו, כאלו הוה אסתלק וכו׳‎, למה הענין הזה גורם כן אחר שכוונתו לשמים כפי מה שנראה לו מפשוטן של דברים אם לא יזכה יותר, מה התלות יש לו אל הסתלקות השפע, ומה יחוסו שם:", + "ט) אמר, ארבעה דברים שגורם, מה יחוסם ומהיכא נפקא ליה, והם, תהו – אחד, בהו – שנים, והעניות – שלש, ואורך הגלות – ארבע:", + "י) אמר, \"כאלו\" משמע דלאו הוי הכי ממש, אם כן מה ענינו. ואגב אורחין גם כן יקשה, כל מקום שימצא כן בדברי רבותינו ז״ל אומרים (עיין שבת פח.), \"כאלו חזר עולם תהו ובהו\", מה הנרצה בו:", + "ואמנם הכוונה בזה הוא, כי מלת בראשית תצטרף אר״ת יב״ש, ואין ספק היות מלת ארת לשון נהר, כענין אריתא דדלאי שפירשו רבותינו ז״ל (ב״ק נ), וירצה נהר יבש. ולהיות שבפסוק לא נזכר אלא אחד, דהיינו הסתלקות השפע מהנהר לבד, לא מן הבריכה, לזה אמר, \"ודא איהו ונהר יחרב ויבש\", ירצה, כי הכתוב גלה כי אחר שאין שפע בנהר גם אינו בים, דכתיב (איוב יד, יא), \"אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש\", וטעם שהלך השפע מהמלכות, משום דההוא נהר יחרב ויבש, ויובשו של נהר גרים יובש הים, ואם כן אחר שנאמר בכתוב יובש הנהר ממילא משתמע יובש הים, דהא בהא תליא כנודע, שאין מים בים אלא מהנהר:", + "ובההוא זמנא וכו׳‎, הכוונה לבאר סיפיה דקרא, דקאמר ברא אלהים וכו׳‎. ואמר, בההוא זמנא דאיהו יבש ואיהי יבשה, פירוש, אחר שכבר השפיע השפע המופקד אתה, ואין שפע נשפע לה דהא נהר נמי יחרב ויבש, והיינו דאיהו יבש ואיהי יבשה, ", + "ונודע היות נהר סוד וא״ו ומשך וא״ו, ונודע שהתפארת שהוא הוא״ו השפע מסתלק ממנו ולא כל כך, ולכן לא שייך ביה יובש ממש אלא חורב, שיש בו לחות קצת אבל לא מים, וביסוד שהוא למטה שם שייך יובש, וזהו שאמר, ונהר יחרב – מצד התפארת, ויבש – מצד היסוד:", + "ואפשר, שעל יובש שלשתם אמר, בראשית ברא אלהים, ומלת אלהים זו יהיה הכונה במלכות, וכן פירש הרשב״י ע״ה פעמים רבות. והשתא אדכר בקרא יובש היסוד והתפארת והמלכות. ואר״ת יב״ש היינו יסוד, ", + "או ירצה תאר יבש, והיינו ויהי יוסף יפה תאר, ויפה מראה \"ברא\" היינו הת״ת, שהוא ברא עלאה, וכדפירש הרשב״י פעמים רבות. \"אלהים\" מלכות. ואז בהיות היובש הזה, \"את השמים ואת הארץ\" דהיינו היחוד, צווחין יחודא ואין קול ואין עונה כאשר נבאר בס״ד, והיינו והארץ דהיינו נהר וים יחרב ויבש, וזהו \"היתה תהו ובהו\" כאשר נבאר:", + "או ירצה \"ברא אלהים\" פירוש צדיקייא, דאינון בנין. ברא אלהים, בני שכינתא נשמתין קדישין, צווחין לתתא, את השמים ואת הארץ, דהיינו יחודא, ולית דמשגח ח״ו, ולזה ניחא מלת בנין צווחין לתתא. ", + "ועם כל זה לא קשיא, כי חוטא אחד יאבד טובה הרבה. והנה דקדק באמרו \"שמע ישראל\" דהיינו ת״ת ומלכות את השמים ואת הארץ, והיינו ייחודא ממש, והכוונה, כי אפילו יבאו ליחד שלכאורה הוא תיקון הפרוד, עם כל זה אי אפשר לתקן, כל שכן בתפילה. וזהו שדקדק באמרו, את השמים ואת הארץ דהיינו יחודא, ועם כל זה ואין קול דהיינו קב״ה, ואין עונה דהיינו שכינתיה. וזהו שאמר, \"והארץ היתה תהו ובהו\", והארץ – קב״ה ושכינתיה, היתה – תהו ובהו, דהיינו יחרב ויבש. ומפני שזה דוחק גדול לומר כי אפילו שיבואו לתקן וליחד לא יתקנו, הכריח הענין מן הכתוב באמרו אז יקראנני וכו׳‎ , משמע שממש קראן שמע ישראל, דקראן להו לגבייהו ולא אענה ח״ו. ", + "ומשום דההוא קרא לאו גבי הכי כתיב, ועוד דאפילו תימא קרא קשיא אמאי לא אענה אחר שכבר הם מיחדים הפרוד, לזה באר עונם היותו למעלה, ואין להם תקנה בזה. וזהו שאמר, \"והכי מאן דגרים דאסתלק\" וכו׳‎ דהיינו קרא דאז יקראנני, ", + "דלעיל מניה כתיב (משלי א, כ) חכמות בחוץ וכו׳‎, דהיינו סודות הנעלמים בתורתינו הקדושה. והיא אומרת, \"עד מתי פתים תאהבו פתי\", ירצה, אתם נמשכים אחר הפשט, ואתם מפתים את עצמכם בפתיות, ותאהבון פתי זה חלק שהם מאמינים בתורה שאין בה אלא פשט. \"ולצים לצון\" וכו׳‎ זה כגון מנשה וכו׳‎ שהיה דורש וכו׳‎ (סנהדרין צט). ", + "ומי גרם זה, רודפן אחר פשוטן של דברים ולא יביטו אל נסתרם. והיינו \"וכסילים ישנאו דעת\" דהיינו ידיעת הנעלמות, ובתריה מאי כתיב \"תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי\", פירוש, הנשמה המתלבשת בתוך הפשט, אביעה לכם רוחי, אודיעה דברי אתכם בנסתר שיש בי, ותפרעו וכו׳‎ אז יקראנני וכו׳‎, וזה שאמר, והכי למאן דגרים דאסתלק קבלה וחכמתא וכו׳‎, הכוונה כי התורה שבכתב היא הת״ת ותורה שבעל פה היא המלכות, והיינו סוד ו״ה, ונסתרות בתוכם י״ה, דכתיב (דברים כט, כח), \"הנסתרות לה׳‎ אלהינו\" שם סוד י״ה, \"וה-נגלות לנו ולבנינו עד עולם\". ", + "ולכן המכחיש בסודות התורה ובנסתר שלה גורם להסתלק חכמה כמשמעה דהיינו יו״ד, וקבלה דהיינו ה״א, מהתפארת והמלכות דהיינו ו״ה, דהיינו תורה שבעל פה ואורייתא דבכתב: ומשום דקשיא ליה, וכי מפני שיאמין העני לפי ראות עיניו בזה יחטא עונש כזה, הסתלק י״ה מו״ה חס ושלום. לזה אמר, דלא עסקינן אלא במי שדורש כן לרבים, ועושה מעשה על פי הוראתו. וזהו שאמר, דגרים דלא ישתדלון בהון ואמר דלא אית אלא פשט באורייתא דהיינו תורה שבכתב, ובגמרא דהיינו תורה שבעל פה, האיש שעשה זאת ודאי דגרים יובש למעלה, כאלו היה עושה עבירה בידים ממש, זה שאמר, כאלו הוה אסתלק נביעו מההוא נהר דהיינו וא״ו, ומההוא גן דהיינו ה״א, שהם תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ", + "ווי ליה טב ליה דלא אברי, אחר שפוגם למעלה: ולא יוליף וכו׳‎, כי מה שלומד התורה שבכתב ותורה שבעל פה הוא אוחז בת״ת ובמלכות, ומסלק מהם סוד י״ה, הרי ממש בעסק תורתו מפסיד ומפריד, והתורה אליו עבירה. ובלי ספק עליו נאמר, (תהלים נ, טז) ולרשע אמר אלהים וגו׳‎: דאתחשיב ליה וכו׳‎, הענין כי יש תהו ובהו טוב, ותהו ובהו בקליפה. תהו היינו חכמה, שהוא דבר תוהא מקום תמיהה. בהו, דבר המלביש את התהו, דהיינו הבינה. והנה, על ידי שתים אלו בטול התהו והבהו שהם הקליפות, ולכן כל מי שמסלק שתי מדות אלו ומשליט אלו החיצונות, זה ודאי כאלו חזר עלמא לתהו ובהו, כי העולם שבו משכן תהו ובהו דקוב״ה זה מסלקן ומשליט החיצונות, הרי העולם מתלבש בקליפה שהיא התהו והבהו הקודם. וזה שאמר, \"והארץ היתה תהו ובהו\" כי אין שפע התהו ובהו העליון, כדפירשתי. ", + "הנה פגם זה הוא בסוד י״ה, דהיינו חכמה וקבלה שהוא מסלק. \"וגרים עניות\" היינו במקום העושר הנשפע מהתפארת, שהוא סוד הנהר הנזכר לעילא, \"ואורך גלות\" היינו סוד אזלו מים מני ים. \"ושכינתא אזלא בגלותא\", והענין כמו שפירש רבי שמעון בן יוחאי ע״ה במקום אחר, כי סוד והארץ היתה תהו ובהו היינו אחר שנחרב הבית הראשון ושני, ויאמר אלהים יהי אור זהו סוד הגאולה העתידה, ופירשתי עניינו בספר אור יקר בחלק א׳‎ בשער א׳‎, ", + "ובזה נתבאר המאמר הזה. ונמצינו למדין בעון בעלי סברא זו, ראשונה הסתלקות השפע והחכמה והבינה מהתפארת והמלכות. שנית, כאלו חזר עלמא לתהו ובהו. שלישית, גורם עניות. רביעית, אורך גלות, וכדפירשתי עניינם:" + ], + [ + "ועוד בזה בענין זה ", + "בפרשת בהעלותך זה לשונו, ", + "\"רבי שמעון אמר", + " ווי ליה לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטא דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטן ובשבחא יתיר מכלהו. ", + "אי לאחזאה מלה דעלמא, אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר, אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מינייהו אורייתא,", + " אלא כל מילין דאורייתא כהאי גוונא.", + " תא חזי ", + "עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתתקלו, ישראל לתתא מלאכי עילאי לעילא, מלאכי עילאי כתיב בהו עושה מלאכיו רוחות. ", + "בשעתא דנחתין לתתא מתלבשין בלבושא דהאי עלמא, ", + "ואי לאו מתלבשי בלבושי כגוונא דהאי עלמא, לא יכלין למיקם בהאי עלמא, ולא סביל לון עלמא. ‎", + "ואי במלאכי כך אורייתא די ברא להון וברא עלמין כלהו וכלהו קיימין בגינה, ‎", + "כיון דנחתת להאי עלמא אי לאו דמתלבשא היא בלבושא דהאי עלמא, לא יכיל עלמא למסבל. ", + "וע״ד האי ספורא דאורייתא לבושא דאורייתא איהו, ", + " מאן דחשיב דהוא לבושא דאורייתא איהו ממש ולא מלה אחרא תפח רוחיה, ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי,", + " בגינו כך אמר דוד, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך מה דתחות לבושא דא דאורייתא:", + "תא חזי, ", + "אית לבושא דאתחזי לכלא, ", + "ואינון טפשין כד חזו לבר נש דאתחזי לון שפירא, לא מסתכלן יתיר, ", + "חשיבו דההוא לבושא גופא,", + "חשיבותא דגוף נשמתא. ", + "כהאי גוונא אורייתא, אית לה גופא, ", + "ומלין דאורייתא דא אקרון גופי תורה, ", + "האי גופא מתלבשא בלבושא דאינון ספורין דהאי עלמא, ", + "טפשי דעלמא לא מסתכלין אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא וכו׳‎. אינון דידעין יתיר, לא מסתכלי בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות האי לבושא. ", + "חכימין דאינון עבדוי דמלכא עלאה, אנון דקיימו בטורא דסיני, לא מסתכלין אלא בנשמתא, ", + "דאיהו עקרא דכלא אורייתא ממש, ", + "ולעלמא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דאורייתא:", + "תא חזי,", + " הכא נמי לעילא ", + "אית לבושא וגופא ונשמתא ונשמתא לנשמתא. ", + "שמיא וחיליהון אנון לבושא, ", + "כנסת ישראל דא גופא דמקבלא לנשמתא דאיהו תפארת ישראל, ועל דא איהו גופא לנשמתא נשמתא דאמרן, דא ת״ת ישראל דאיהי אורייתא ממש, ", + "ונשמתא לנשמתא דא איהו עתיקא קדישא, ", + "וכלא אחיד דא בדא. ", + "ויי לאינון חייבא דעלמא, דאמרין דהא אורייתא לא איהו אלא ספור בעלמא,", + "ואנון מסתכלין בלבושא דא ולא יתיר ", + "זכאין אנון צדיקייא דאנון מסתכלין באורייתא כדקא יאות. ", + "חמרא לא יתיב אלא בקנקן, ", + "כך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא, ", + "בגיני כך אורייתא לא באעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא, ", + "ועל דא כל אלין מילין וכל אילין ספורין לבושא אנון\", עכ״ל:", + "והנה במאמר הזה הוסיף לנו לקח בבטול דעת הכת הזאת וכיוצא בהם, השוללים הנסתר מתורתנו הקדושה. ונפקא לן מיניה בעקר כי עוד על הסוד הזה הנסתר יש פנימי לפנימי, וזה נעלם עתה מעיני היודעים, ונזכה אליו בעולם הזה כל ישראל לעתיד. ", + "ועתה אחי הודיעני מי שלא הסתכל בנשמתא איך יסתכל לעתיד בנשמתא דנשמתא, וימצא גרוע לעתיד. ואל תשיבני ממי שלא זכה אליה, כי יש חלוק גדול בין מי שהכחישה למי שאינו מכחישה אלא שלא ראה מאור מימיו, ויש על שניהם תוספת מי שנתעסק בה. ", + "וה׳‎ הוא אלהים חיים ומלך עולם, דן את הדין ומזכה את הזכאי ומחייב את החייב, ונותן לאיש כדרכו, ואין לנו להכחיש דברי חז״ל במדרש משלי, ששואלים לאדם צפית במרכבה, צפית בשעור קומה שלו וכו׳‎, והעתק לשונו הנה יכבד עלינו הענין. ועוד באר הענין הזה הרשב״י ע״ה בזהר בפרשה הנ״ל דף קמ״ט ע״ש:" + ], + [ + "ויש כת שנית שיתרחקו מן החכמה הזאת וישתתפו להם טענות רבות, וכולם מסכימים בגודל מעלת החכמה, יש שאמר שהיא חכמה נשגבה, ואין הכל ראוים להכנס אליה, עד שידמה בדעתו להעניש לנושאים ולנותנים בה, באמרו שהוא מקנא קנאת ה׳‎ צבאות וקנאת תורתו, בראותו כי שלחו ידם במקום גבוה לעסוק באלהות, ודבר זה רחוק מדעות בני אדם הרבה, ואין ראוי לבני האדם פחותי הערך לעסוק בה, וכאשר יאלצוהו הקדמונים העוסקים בה, יאמר מי לנו כהם לקדושים אשר בארץ המה הסודות הרמות האלה:", + "ויש שיאמר, כי אמת שראוי לאדם לעסוק בחכמה, אמנם חכמה זו צריכה מלמד חשוב, ובעיניו אין מי שיודע בה ויבא עד תכונתה. ולכן נטה ידו משמוע אפילו דברים קלים לא מעט ולא הרבה, עד שאם ישמע העוסקים בה מדברים בה הן רב הן מעט, יפתח פיו בחלקלקות ויאמר ה׳‎ ימחול לכם כי חטאתכם רבה ואין לכם תבונה, לא אל הימין ולא אל השמאל, ומי יתן ואבין מה שנעלם מכם מחכמה זאת. סוף דבר אין מי שיבין בחכמה זו, ואני ואתם שוים בדבר. והעני נראה בעיניו שאין חלוק בין עובד אלהים ללא עבדו. ", + "ויש מי שידמה שצריך להקדים אליו חכמת התכונה, ושאר הדעות המניעות אותו מן הדרך הישר, וכן יקדש עצמו ויורה היתר לעצמו, כי עדיין לא נתמלא כריסו לחם ובשר מהגמרא, עד שהעני הזה כל ימיו לא יספיקוהו ללמוד קצת ממנו, כל שכן שימלא בטנו כדי שיאכל מהחכמה הזאת על השבע, ובזה העני נפטר לבית עולמו באין חכמה: ויש עוד כמה בחינות יפלו תחת סוגי שני אלו שבארנו. ", + "והנה אל שלשה אלו נאמר כי כל מגמתם לרומם החכמה הזאת, ובאמת הם פסולים להעיד על זה, וכי מי שלא ראה הירח יבא ויעיד, או מי שראוהו. והן אמת החכמה רמה ונשגבה כאשר נעיד בעז״ה לקמן, אמנם עליהם ועל רוממותם נאמר, (תהלים קלט, כ) \"אשר ימרוך למזמה\", ועליהם נאמר (משלי כד, ז), \"ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו\", וכתיב (משלי יד, ו), \"בקש לץ חכמה ואין ודעת לנבון נקל\", וכתיב (משלי ח, יז), \"אני אהבי אהב ומשחרי ימצאנני\", ויש כיוצא בזה רבו מספר במוסרי שלמה המע״ה. ", + "ועל כזה אמר דוד הע״ה (תהלים קיט, נז), \"חלקי ה׳‎ אמרתי לשמר דבריך\", ירצה, כי לשמור דברי ה׳‎ איני משפיל עצמי, כי על כזה נאמר, (קהלת ז, טז) \"אל תהי צדיק הרבה\", אלא אני אומר חלקי ה׳‎, נשמתי חלק אלוה ממעל, וראוי אני אל דבר ה׳‎ כאחד ממלאכי השרת:" + ], + [ + "ויש כת שלישית שיתרחקו מן החכמה הזאת, לאמרם כי קרוב אדם לטעות בדברים אלה, ואפשר לבא לידי חטא וליפול באחד מן הטעיות הנוגעים במקום גבוה. והנה הכת הזאת כונתם רצויה ומעשיהם אינם רצויים. הן אמת צדקו באמרם כי קרוב האדם אל הטעות בדברים הנעלמים, אבל עם כל זה לא יאשם, וכן פירשו רבותינו ז״ל בספר הבהיר (אות ס״ח) וזו לשונו, ", + "\"שאלו תלמידיו את רבי רחומאי, ", + "מאי דכתיב תפלה לחבקוק הנביא וכו׳‎ ", + "תהלה מבעי ליה, ", + "אלא כל המפנה לבו מעסקי העולם ומתעסק ומשתדל במעשה מרכבה, מקובל לפני הקב״ה כאלו מתפלל כל היום, ", + "שנאמר תפלה. ", + "מאי שגיונות, ", + "כמא דאת אמר, ‎", + "(משלי ה, יט) באהבתה תשגה תמיד, ", + "ומאי ניהו ", + "מעשה מרכבה\":", + "ואולם יש בו לדקדק:", + "א) אמר מאי תפלה תהלה מבעי ליה, אמאי מבעי ליה תהלה יותר מתפלה, אי משום דקראי לא אית בהו תפלה כלל, אי הכי אמאי תהלה ולא מזמור ולא שיר ולא מכתם וכיוצא. ועוד כמה דלית תפלה בקראי, הכא נמי לית בהו תהלה ולא שבח, ולפי האמת לא תפלה ולא תהלה אבעי ליה למימר:", + "ב) אמר, אלא כל המפנה לבו וכו׳‎, מי אמר לו ענין זה, וכי בשנותו לשון תהלה אל לשון תפלה הורה על המפנה לבו במאי:", + "ג) ומתעסק במעשה מרכבה, מי אמר לו, אלימא משום שגיונות לימא שאר מילי אורייתא שגם בהם שייך שגגה:", + "ד) אמר, מאי שגיונות, ומעיקרא האיך הוה ניחא ליה, דקא מבעיא ליה השתא:", + "ה) כדאמרינן, באהבתה תשגה תמיד ומאי ניהו וכו׳‎, וכי יש הוכחה דפסוק באהבתה איהו במעשה מרכבה:", + "ולכן נאמר, כי פירוש הכתוב תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות, פירוש שהיה מתפלל לפני קונו על שגיאותיו. וזה אי אפשר מכמה טעמים, האחד דקרא לא בודוי עונות קא עסיק, דלא כתיב ודוי עונות בכתוב. ועוד שגיאות מבעי ליה, דהכי כתיב שגיאות מי יבין או שגגות ", + "מאי שגיונות, אלא ודאי מלשון שגיון לדוד שהוא שבח ותהלה, וירצה תפלה לחבקוק משובחת על כל המזמורים והשגיונים ששוררים לפניו, ואם כן כיון שכן היה לו לומר תהלה, כי תפלה לא סלקא על שבחיה דשבחי אינון לעילא בעשרה דרגין (עי׳‎ ת״ז תקון יז. זהר ח״א כג. עא. ח״ג קא), ותפלה במלכות, ולכן תהלה מבעי ליה דאיהי שיר משובח מכל שירים, שהיא בבינה למעלה משאר שבחים:", + "לזה פירש אלא כל המפנה לבו וכו׳‎, ירצה, כי אין הכונה מפנה לבו מעסקי העולם הזה המדומה ח״ו, שאם כן פשיטא שיש שכר לעובד אלהים על לא עבדו, והעוסק במרכבה עובד אלהים והעוסק בענייני העוה״ז לא עבדו, ", + "אלא הכונה באמרו המפנה לבו מעסקי העולם כענין חבקוק הנביא, דלעילא מנבואה זאת כתובות נבואות השייכות לעסקי העוה״ז, כענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו דקשיא ליה, וכן מוסרי העוה״ז, כי הם חלקי התורה דשייכי בעיסקי העוה״ז, ואחר כל זה פנה הנביא מעסקים אלו ודבר בענייני המרכבה, באמרו אלוה מתימן יבוא וכו׳‎, ונגה כאור תהיה וכו׳‎. ", + "וירצה, \"תפלה לחבקוק הנביא\" – לתפלה חשוב לחבקוק היותו עוזב חלקי התורה בענין העוה״ז, והיותו עוסק במרכבה: וזהו שאמר, השתא מאי שגיונות, ", + "פירוש, בשלמא אי אמרינן תפלה כמשמעה, אפשר לפרש דסליק תפלה על השגיונות והשבחים, או אפשר שהיה מתפלל על שגיאותיו, ואע״ג דהוה קשיא לן דאין ודוי הוה אמינא דמקרא קצר, ", + "אלא השתא דפירש תפלה וכו׳‎ כדפירשנו מאי שגיונות מאי משמעותא, ותירץ דהיינו הך כדכתיב באהבתה תשגה תמיד, איזהו חלק תורה שיש בה בהכרח שגיאה הוי אימא זו מרכבה, כמה דאת אמר באהבתה תשגה תמיד, ופירושו באהבת התורה תשגה. ", + "ותימא וכי באהבתה שוגים, אדרבא מי שלבו חושק בתורה אי אפשר לו לבא לידי שגיאה כי על ידי חשקו יעסוק בה ולא ישגה, אלא ודאי היינו מעשה מרכבה, שאדם חושק בה ומרוב חשקו צופה בדברים נסתרים ואי אפשר שלא יכשל, והוא נחשב לו לצדקה וכאלו מתפלל כל היום, והטעם לזה יתבאר בסיעתא דשמיא, כי אין אדם נתפס אם יטעה בענין כזה:", + "ואל תשיבני מאלישע מכמה טעמי, חדא מינות שאני, כי ח״ו אש היא עד אבדון תאכל. שנית, שכבר פירשו חוץ מאלישע אחר שמכיר את קונו וכו׳‎ (חגיגה טו.):", + "ויש במאמר הזה לי דרך אחרת פירשתי קצתו בפירוש רעיא מהימנא, דהתם תנינן דתהלה במלכות, ובתקונים אמר, תפלה במלכות גבי בעשרה מיני תלים דאתמר ספר תלים, ולא פליגי, דתהלה ותפלה במלכות, והיא על שתי בחינות, כשהאדם צריך להתפלל על צרתו וצרכו נקראת תפלה מפני שהיא המכנסת תפלתן של ישראל למעלה, והיא ההתפלה כדפירשתי שם ובכמה דוכתי: וכשנעשה לאדם נס וצריך לומר הלל אז היא תהלה, בסוד הנס שהוא מהיסוד המיחדה עם הת״ת הנקראת הלל, ומשם היא נקראת תהלה, והוא מלשון אור, שנא׳‎ (איוב כט, ג) בהלו נרו עלי ראשי, שהיא מביאה החיים לאדם על ידי הנס שהוא היסוד מעץ החיים שהוא התפארת, שהוא יונק החיים מהבינה הנקראת תהלה גם כן שהיא ארץ החיים, וממנה החיים מכח החכמה, כאמרו, החכמה תחיה בעליה:", + "והשתא קאמר, כי לפי דברי הנביא לא יצדק תפלה, שאין המלכות אליו תפלה אלא תהלה שהוא מהלל על סוד החיים הנשפעים אליו, מפני שחבקוק היה בן השונמית שנתן לו החיים מלמעלה, ", + "ולזה אמר תהלה מבעי ליה, כאמרו ה׳‎ פעלך בקרב שנים חייהו: ולזה תירץ אלא כל המפנה לבו מעסקי העולם, ", + "והענין, כי המתפללים הם על שני דרכים, האחד על דרך עבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, והיינו שתפלתן על דרך הפשט בהנאותם מן העולם הזה, ולאלו היא תפלה למטה לבקש מאל אכלם. אמנם יש בנים שכל כוונתם בתפלתם ליחד המלכות עם התפארת, דהיינו סוד תהלה כדפירשתי לסלקה אל סוד ההלל, והיינו שמניחים בתפלתם עניני העולם הזה ועוסקים במעשה מרכבה, דהיינו סוד יאהדונה״י שיחוד קודשא ב״ה בשכינתיה נקרא מעשה מרכבה, והיינו תהלה:", + "שמא יעלה בדעתך שכיון שאינו עוסק בצרכיו שלא יהיה לו פרס והנאות אלו מן העולם ח״ו, אלא מעלה עליו הכתוב כאלו התפלל כל היום כלו, וזהו (תהלים נה, כג), \"השלך על ה׳‎ יהבך והוא יכלכלך\", כי יהי כוונת האדם אל היחוד, וצרכי עולמו לא יבקש אלא ישליך על ה׳‎ יהבו והוא יכלכלהו. ולהכי קאמר תפלה, כלומר עם היות שעוסק בסוד היחוד ועניניו מועיל לו לעניני העולם הזה כאלו התפלל כל היום כלו. והשתא קאמר מאי שגיונות, דאדרבא קרא איפכא משמע עולה על תהלה ומשובחת משגיונות ושבחים, ולזה פירש לשון שגיאה וכו׳‎:", + "ובספר הבהיר עוד זה לשונו, ", + "אמר רבי רחומאי ", + "מאי דכתיב (משלי ו׳‎ כג), \"ודרך חיים תוכחות מוסר\", ", + "מלמד שכל הרגיל במעשה מרכבה ובמעשה בראשית אי אפשר שלא יכשל, ", + "שנאמר, (ישעיה ג׳‎ ו׳‎) \"והמכשלה הזאת תחת ידך\", ", + "דברים שאין אדם יכול לעמוד בהם אלא אם כן נכשל בהם, ", + "והתורה אומרת תוכחות מוסר, אלא באמת זוכה לדרך חיים עכ״ל. ", + "ויש לדקדק בו, ", + "א) אומרו, מלמד שכל הרגיל האיך כתוב זה מלמד על זה. ", + "ב) אומרו, אי אפשר שלא יכשל, למה אי אפשר שלא יכשל, בשלמא אפשר שיכשל ודאי דהכי הוא, אלא אי אפשר שלא יכשל אמאי, וכי לא סגי בלאו הכי. ", + "ג) אומרו, והמכשלה הזאת וכו׳‎, היכי משמע הכי מקרא דא. ", + "ד) אומרו, והתורה אומרת תוכחות מוסר וכו׳‎, מאי קאמר ומאי בעי. ", + "ה) אומרו, אבל באמת זוכה, קרא היכי מדריש הכי. ועוד בלבול דבריו שלא כסדר:", + "לכן נאמר, כי כונתו נמשכת לרישא דקרא נר מצוה וכדפירשו חז״ל (סוטה כא זהר ח״ג כ״ח), עבירה מכבה מצוה, ותורה אור שהוא גדול שאין עבירה מכבה תורה, ואם כן לפי זה מי שיש בידו תורה בעבירה מה תקנתו, ודרך חיים יזכה לחיים נצחיים, והעבירה כיצד תקנתה תוכחות מוסר, ירצה על ידי יסורין, זה פירש הכתוב. והשתא לפי זה קשה, וכי אם יחטא האדם וירבה לפשוע, אף אם יהיה בידו רובא עונות יזכה לחיים, זה דוחק גדול, אדרבא על זה נאמר (תהלים נ׳‎ טז), \"ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי\", ", + "אלא ודאי הכונה שאין העבירה הזו עבירה ממש כמשמעה, אלא מלמד שכל הרגיל במעשה בראשית ובמעשה מרכבה אי אפשר שלא יכשל: והטעם, כי שאר דיני התורה בהיות האדם עוסק בדיניה, יעלו בדעתו חלקי הסותר בתחלת העיון, ויאמר על טמא טהור וכיוצא, ואין מזה נמשך חורבה כלל, אלא ימשך עיונו עד שיעמוד על אמתת הדין, או יעמידוהו חביריו, ואין בזה עון כלל אשר חטא, משא״כ במעשה מרכבה ובמ״ב, שאם יטעה באחד מן הדברים הנעלמים הרי האמין במה שאינו הגון, ", + "והם דברים תלוים בהאמנת הלב, ולכן אי אפשר להעלות בהם חלקי הסותר שלא יטעה באחד מן הצדדים, ועל עבירה כזו נאמר אין עבירה מכבה תורה, אלא סופו שמסכים אל האמת, ופגם שפגם במחשבתו יטהר על ידי תוכחות בעולם הזה, ויהיה מנוקה לעולם הבא:", + "והכריח פירוש זה מאומרו והמכשלה הזאת תחת ידך, הכי כתיב התם לעיל מהאי קרא כי הנה האדון ה׳‎ צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה וכו׳‎, דהיינו משל אל אבוד החכמות והחכמים. וכתיב \"כי יתפש איש באחיו בית אביו שמלה לכה\" ירצה, יש לך דברים שהם מכוסים בשמלה, כמעשה מרכבה וכמעשה בראשית, ולכן ראוי שתהיה קצין לנו, ותדריכנו בהם. והמכשלה הזאת, פירוש מה שימשך מזה כשלון ועון תחת ידיך ירצה שיסבול על זה יסורין. ", + "והוא משיב ישא ביום ההוא בשבועת האלה, לא אהיה חבש, מפני שאין בידי ידיעה לא בנגלות ולא בנסתרות וזהו שאמר ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימני וכו׳‎:", + "והנה מזה יראה הכרח גמור שהם דברים שאין אדם יכול לעמוד בהם אלא אם כן יכשל בהם, והתורה אומרת תוכחות מוסר, וירצה ח״ו קוב״ה לא שביק ליה ולא דחי ליה אלא תוכחות מוסר, מיסר אותו בתוכחות בעולם הזה על עונו. ", + "ואם כן לפ״ז תאמר שראוי לאדם להתרחק מחכמה שעל ידה ימציא לעצמו תוכחות, לזה אמר אבל באמת זוכה לדרך החיים. ", + "ונמצא לפי זה שעור הכתוב ודרך חיים הם על ידי תוכחות מוסר, כי יסבול כדי עונותיו ויהיה מנוקה לזכות אל דרך החיים כמי שלא טעה מימיו ע״כ:" + ], + [ + "ויותר מזה הנדרש בפרק הקודם, הפליא לדבר בספר הזהר פרשת קדושים וזו לשונו, ", + "\"ולפני עור לא תתן מכשול, ", + "במאן דלא מטי להוראה ואורי קאמרן, ", + "כמה דתנינן ", + "דכתיב כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה, ", + "והאי אעבר משום לפני עור לא תתן מכשול", + " בגין דכשיל ליה לחבריה לעלמא דאתי. ", + "דתנינן ", + "מאן דאזיל באורח מישר באורייתא, ומאן דאשתדל באורייתא כדקא יאות, אית ליה חולקא בעלמא דאתי, ", + "דההוא מלה דנפק מפומיה אזלא ושטא בעלמא וסלקא לעילא", + " וכמה עילאין קדישין מתחברין בההיא מלה וסלקא בארח מישר, ואתעטר בעטרא קדישא", + " ואסתחי בנהרא דעלמא דאתי דנגיד ונפיק מעדן ", + "ואתקבל ביה ואשתאיב בגויה ", + "ואתנטע סחרניה דההוא נהר אילנא עילאה, ", + "וכדין נגיד ונפיק נהורא עילאה, ואתעטר ביה בההוא בר נש כל יומא כמה דאתערנא. ", + "ומאן דלעי באורייתא ולא ידע לאשתדלא בה בארח מישר, ההוא מלה סלקא וסאטי ארחין, ולית מאן דאתחבר ביה, ", + "כלא דחיין ליה לבר, ואזיל ושאט בעלמא, ואזיל ושאט ולא אשכח אתר, מאן גרים ליה האי, ההוא דסאטי ליה מארח מישר, ", + "הדא הוא דכתיב ולפני עור לא תתן מכשול, ", + "בגין כך ויראת מאלהיך אני ה׳‎.", + "ומאן דתאובתיה למילעי באורייתא ולא אשכח מאן דאוליף ליה,", + " והוא ברחימותא דאורייתא לעי בה, ומגמגם בה בגמגומא דלא ידע, ", + "כל מלה ומלה סלקא, ", + "וקב״ה חדי בההיא מלה, וקביל לה ונטע לה סחרניה דההוא נחלא, ", + "ואתעבדו מאלין מלין אלנין רברבין ואקרון ערבי נחל, ", + "הדא הוא דכתיב באהבתה תשגה תמיד. ", + "ודוד מלכא אמר ", + "הורני ה׳‎ דרך חקיך", + "זכאין אינון דידעין ארחוי דאורייתא, ומשתדלי בה בארח מישר, ", + "דאינון נטעין אילנין דחיין לעילא דכלהו אסוותא, ", + "ובגיני כך כתיב תורת אמת היתה בפיהו, ", + "וכי אית תורה דלאו איהו אמת, ", + "אין ", + "כגוונא דאמרן, ", + "דאורי מאן דלא ידע, ולאו איהו קשוט, והאי דאוליף מנה אוליף מלה דלאו איהי אמת, ", + "ובגי״כ תורת אמת היתה בפיהו. ", + "ועם כל דא, מבעי ליה לבר נש למילף מילי דאורייתא מכל בר נש אפילו ממאן דלא ידע, בגין דעל דא יתער באורייתא וייתי למילף ממאן דידע, ", + "ולבתר ישתכח דאזיל בה באורייתא בארח קשוט", + " תא חזי ישתדל למילף בר נש לעלמין באורייתא ובפקודוי, אפילו דלא עביד לשמה, דמתוך שלא לשמה בא לשמה\", עכ״ל:", + "והנה מתוך המאמר הזה מבואר כי עם היות נזק הטעות מרובה, עם כל זה היינו דווקא למי שלא הגיע להוראה ומורה, אבל לענין למידת עצמו אינו נמשך מן הטעות נזק כלל, אדרבא יש לו שכר אלא שאין שכרו מרובה כשכר העומד על אמתת הדברים. ויש בהם חלוק מה שבין אילן סרק לשאר אילנות העושין פירות, והענין הוא, כי הקדושה מתרבה ועושה פירות, ואור הנשפע על ידי התורה האמיתית, ר״ל היודע הסודות ושונה בהם לעולם וכן שאר חלקי התורה, אין ספק שישפיע שפע שיהיה אותו השפע והאור הנברא עומד לעולם ועושה פירות לו ולדורות, כענין דכתיב (שמות לד ז׳‎), \"נצר חסד לאלפים\" פירוש שומר החסד לאלף דור, כענין זכות אבות וכיוצא. ועצם המצוה שהוא האור ההוא העיקר שמור לו לעולם הבא, והוא יושב ונהנה שם. ", + "מה שאין כן אילן סרק שאינו עושה פירות, והטעם, כי הקליפה אינה עושה פירות, וכן זה שלומד בטעות ושגיאה הנה מזה חוייב לנטות הלמוד ההוא אחר החצונים, ואינו עושה פירות כחיצונים ממש. וכן הם סביב הנחל, כי הנחל הוא היסוד מקום הרזים, כי או״ר ר״ז אקרי והכי סליק, והיינו אור הנגנז לצדיקים, והיינו סוד ה׳‎ ליריאיו ובריתו, והיינו יסוד סוד יה. והכלל, כי סבב הנחל הזה שהיא קליפה דקה, שעליה נאמר \"ונגה לו סביב\", והיינו ערלה שאינה נכרתת אלא היא בפריעה כמבואר, והוא סיוע וגדר וכסות אל האילן העושה פירות, ולכן ערבי נחל הם סביב לנחל ושם נהנים. וכן אלו הטועים כיוצא בזה הם עושים אילנות שם, וקב״ה חדי בהו שסוף סוף תועלת ונוי אל הנחל היות בו ערבים כזה והם נאגדים בלולב. ", + "ועתה מי יתן ונזכה אל היות לנו חלק גם בערבים ההם כי הכל נוי הלולב, ולכן נאמר \"באהבתה תשגה תמיד\" כדפירשנו, וערבה מעכבת בלולב ודאי, ", + "ולפי שסביב הנחל הזה ערבים אלו אי אפשר לעמוד על מוח האגוז אם לא יכנס דרך הקליפה. והיינו ודרך חיים תוכחות מוסר, אותם התוכחות שהם קליפי האגוז הם דרך החיים בהכרח הגמור, ומאלה נזכה אל אילני הפירות, ואי אפשר שלא נשיג באחד מהם:", + "וגם מתוך המאמר הזה מתבאר, כי גם אם לא ימצא האדם מי שילמד לו כראוי שלא מפני זה ימנע עצמו מעסק התורה, שסוף סוף שכר למוד בידו ובזה יזכה אל האמת, שלא כדעת שאר הכתות שזכרנו פרק ג׳‎ וכדפירשנו שם:" + ], + [ + "אחר שדברנו במתרחקים מהחכמה הזאת די הצורך ובטלנו דעתם כיד ה׳‎ הטובה עלינו, נבא עתה לבאר המתקרבים אליה, כונתם האיך תהיה כדי שתהיה רצויה לפני קונם. ונאמר, כי במתקרבים ראינו שלש כתות, מהם טועות, מהם חוטאות, מהם רצויות:", + "והנה הכת הטועה, היא קצת מבני דורנו שאין להם מבוא לא במקרא ולא במשנה ולא בגמרא והם עוסקים בחכמה זו, ואין ספק שהם טועים טעות גמורה מכמה טעמים, ", + "הא׳‎, שלא ראו אור הפלפול מימיהם ולא נגה אורו עליהם וקלקלו השורה, ואחזו להם דרך הנמשל בחכמה הזו עד שקרובים לטעות לדמות להם גשמות בדברים העליונים: וקרה להם ענין זה מפני שלא שמשו כל צרכם ונמשכו אחר פשוטי המאמרים, וחשבו להם כי הדברים אינם על דרך משל ולא ירדו לעומק הסברא, עד שזה גרם שרבים מהמעיינים הראויים אליה רחקו עצמם ממנה ופרקו עולה, למאסם הדרך שאחזו בה העוסקים האלה ומצאו משל בפיהם כי אין החכמה הזאת צריכה פלפול וקושיות, ולהם סוגרו בעדם שער ההבנה והלכו בחשך:", + "הב׳‎, כי מפורסם בתקונים (ת״ז בהקדמה א) היות סדר המדרגות בחכמת תורתנו הקדושה מארי מקרא, ואחרי כן מארי משנה, ואחרי כן מארי קבלה, והם עלה להם אל מארי קבלה בלי סולם ודרך המעלות. ", + "ואל יחשדנו שומע היות כוונתנו בזה שהשגנו אל המדרגות האלה ח״ו, ואמנם אחזנו לנו הדרך אשר נורה להם: הנה ראוי להם שירגילו עצמם קצת בפלפול לפי הבנת שכלם, וקצת בגמרא וקצת במשנה, וידעו דינים הצריכים להם, כדי שלא יקרה להם כדרך שקרה לחוזה בכוכבים שהוא צופה בדברים העליונים ואינו מביט בגומא שתחת רגליו, וסופו נופל בשוחה עמוקה ולכן צריך להיות להם מבוא בדינים בהנהגה הישרה, ובזה יזכו לבטח לדרכו:", + "והנה החוטאת, היא אותם המתקרבים אל חכמה זו מפני שיראו בעיניהם חכמים גדולים ואין להם חסרון אלא בחכמה הזו, וכדי להיותם שלמים בכל אחזו להם לעסוק מעט בחכמה הזו, וזה כדי שיזכו להיותם שלימים בכל חכמה, ונותנים טעם לפגם וכי חכם שכמותו ידבר לפניו אחד מן השפלים בחכמה הזו ולא יענה גם הוא חלקו. והנה יצטרף להם בטענה זו חלק גאוה גסה אשר להם ועוד שהם לומדים בה שלא לשמה, וישתוה בעיניהם חלק מחכמה זו כחלק קצר אשר להם ברפואה ובתכונה ובהגיון ובמספר ובשאר החכמות: ועל אלה וכיוצא באלה אמרו רבותינו ז״ל בב״ר (פרשה א׳‎ ז׳‎), ", + "\"רב הונא בשם בר קפרא פתח ‎", + "תאלמנה שפתי שקר וגו׳‎, ", + "יתפרכן יתחרשן ישתתקן", + " יתפרכן יתחרשן היך מה דאת אמר או מי ישום אלם או חרש, ואומר והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה, ", + "ישתתקן כמשמעו, ", + "הדוברות על צדיק", + "חי העולמים, עתק שהעתיק מבריותיו, ", + "בגאוה, ", + "אתמהה בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית, ", + "ובוז, אתמהה מבזה על כבודי, ", + "דאמר רבי יוסי בר חנינא ", + "כל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא ", + "בכבודו של מקום על אחת כמה וכמה, ", + "ומה כתיב אחריו ", + "מה רב טובך אשר צפנת ליריאך", + " ולא לבוזין את מוראך\" עכ״ל:", + "הנה הורה בפירוש על הכת הזו שכבודה בקלון ימירו, ותחת כבודם יקד יקוד כיקוד אש, העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חשך, והנה יבושו רזון בחלקם, ה׳‎ יצילנו מהם ומחלקם:", + "והכת הרצויה, הם אותם האוחזים להם דרך הישר, שיש להם חלק במקרא וחלק בגמרא והוראותיה שהם אצלינו כמשנה, וחלק בחכמה זו, ולומדים אותה לשמה ליכנס בסודותיה לדעת את קונם, להשיג המעלה הנפלאת בהשגה האמתית בידיעת התורה, ולהתפלל לפני קונם ליחד במצותיו קב״ה ושכינתיה, והיא העבודה הרצויה לפני בורא כל. ובזה ידעתי נאמנה כי ילך לבטח דרכו וכי ישכב לא יפחד, ונאמן בעל מלאכתו להודיעו מה שלא קדמהו זולתו בתורה האלהית, כי כל נשמה יש לה חלק מיוחד בתורה, לא היה אדם שהשיג את כלה בלי שיור זולתי משה רבינו ע״ה, וגם (תנחומא מסעי ד׳‎) הודיעו הקדוש ברוך הוא בכללותיה ופרטותיהם בשם חכמי הדעות ותלמידיהם העתידים לדרוש אותה, אליעזר בני אומר עגלה בת שנתה ", + "וכיוצא ואחר שהשלמנו הצלת המעיין מן הטענות המונעות אותו מעסק החכמה הזאת והשגת האמת, נבא אל החלק השני הקצר בגלוי חיובה:" + ] + ] + }, + "PART II": { + "Subject": [ + "בחיוב המוטל על המשכיל בלמוד אלהיות: " + ], + "": [ + [ + "אין ספק כי אחד מן הדברים שצותה עליו התורה היא היות האדם מכיר את בוראו כפי השגתו, כמו שנאמר אנכי ה׳‎ אלהיך וגו׳‎. והנה בפירוש מצוה זו פירש הרמב״ם ריש ספרו, ", + "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצאים, וכל הנמצאים משמים וארץ וכו׳‎ ", + "עכ״ל לכוונותינו. ואין ספק היות כונת הרב כי בכלל המצוה הזו הוא להשיג סדר הנמצאים ממנו כפי השגת האדם. וראיה לדבר זה אריכות לשונו בביאור הענין כל שני הפרקים, וכן כלל בלשונו הקצר באמרו לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצאים, ירצה, כי בכלל מצוה זו צריך לידע גם כן סדר המצאת הנמצאים. וכן דייק לישנא דקרא, אנכי ה׳‎ אלהיך, ירצה גם כן צריך שתשיג ממני ה׳‎ עד אלהיך, פירוש, עד ההשגחה בך, שהוא מראש הנמצאים עד מציאות האדם השפל. ובזה אין ספק כי איך אפשר לפרש מלת לידע היות הכונה להאמין מציאות האלהות, שאם כן הוה ליה למימר מצות עשה להאמין שיש שם אלוה, ולא אמר כן אלא לידע שיש וכו׳‎, משמע שצריך ידיעה ממש והשגת האלהות כפי כח דעת האנושי: וכן אמר הכתוב (ד״ה א׳‎ כח ט׳‎), \"דע את אלהי אביך ועבדהו\", הורה כי לעבוד כראוי צריך ידיעה בו, והיינו ידיעת ספירותיו והנהגתו בהם וייחודו בהם, והיינו העבודה הנכונה יחוד קוב״ה ושכינתיה, וזהו שדקדק \"ועבדהו\" פירוש, ועבד- ה״ו דהיינו קוב״ה ושכינתיה, ", + "וזה שאמר, \"דע\" – כענין והאדם ידע את חוה אשתו, אלהי אביך – היינו מלכות נפש דוד. או ירצה, \"אלהי אביך\" אלהי – מלכות אביך – יעקב, אביו של שלמה שהוא ביסוד, ולכן ועבדהו כדפירשנו. ", + "וכן פירש הכתוב ואמר (ירמיהו כב ט״ו), \"אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו, דן דין עני ואביון אז טוב, הלא היא הדעת אותי נאם ה׳‎\". ירצה, כי יחוד קוב״ה ושכינתיה דהיינו מה שעשה דוד וכל שאר המלכים הכשרים והיינו משפט וצדקה כנודע, אז טוב לו, פירוש טוב – יסוד. וכן דן דין עני ואביון שהוא במדרגת היסוד והמלכות שהוא עני ואביון, ובהיות האדם דן דינם בעולם הזה השפל מהפך אותם לרחמים בעולם העליון, הלא היא הדעת אותי נאם ה׳‎ כי בזה מתייחד קוב״ה ושכינתיה:", + "והנה תיקונים אלה אי אפשר אלא בלימוד החכמה וההתמדה בכונה הראויה במעשה המצוה והתורה ותפלה, ואז ודאי יתייחד קוב״ה ושכינתיה וישלים עבודתו. וידיעת הדברים האלה הם הידיעה הנכונה, ", + "וקרוב לדבר זה כוונת הקודמים אלא שלא דרכו סדר הנהגתו בספירות אלא בגלגלים כפי ידיעתם: וכן פירש הרמב״ם עצמו בפרק הנזכר ואמר, ", + "\"המצוה הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ, והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית בכח שאין לו הפסק, שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב, והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף, וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי ה׳‎ אלהיך\". ", + "הנה פירש כי ידיעת סבוב הגלגלים בכחו והנהגתו על ידו הוא מצות עשה זו, ואם כן אין ראוי להתרשל שום אחד מישראל מהשגת מצוה זו על מתכונתה כל אחד ואחד כפי כחו. והנה תחלת הידיעה בכלל המציאיות האלה, ואחרי כן כפי גודל הדעת והידיעה כן יגדיל קיום מצוה זו:" + ], + [ + "בזולת זה יש עוד מצות שאי אפשר לקיימן על תקונם אם לא בידיעת התורה והחכמה הנפלאה הזאת, והן, אהבת ה׳‎ ויראתו, שהם שתי מצות המצוות אלינו בתורה, אהבה דכתיב ואהבת את ה׳‎ אלהיך. יראה דכתיב את ה׳‎ אלהיך תירא. ואם לא ידע גודל רוממות אלהותו והבדלו משאר הנמצאים ומציאות הנמצאים ממנו וכמה הן המעלות הנמצאות עד הגיע ההשגחה אל העולם השפל איך יירא ממנו:", + "והנה העני חושב כי האלוה הוא זקן כאמרו (דניאל ז׳‎), \"ועתיק יומין יתיב\", ויש בו שערות לבנות מרוב זקנותו כדכתיב שער רישיה כעמר נקי, והוא יושב על כסא נפלא של עץ מתנוצץ לכמה נצוצות כדכתיב כורסייא שביבין די נור, ומראהו כאש כדכתיב כי ה׳‎ אלהיך אש אוכלה וגו׳‎, וכיוצא בזה מן הדמיונות שהפתי חושב בדעתו עד שיגשים האלוה והוא נופל באחד מן הפחתים המאבדים האמונה ולא יוסיף יראתו אלא כפי דמיונו:", + "אבל המשכיל החכם ידע אחדותו והיותו משולל מגדרי הגוף ולא יתייחסו אליו חלילה וחס, ואפילו אחד ממשרתיו הקטנים לא יתיחסו אליהם ענינים אלו, כי הגלגל התשיעי אפיסת הגשם, וכן מזה יפלא וישתומם ויאמר וכי מי אני כגרגיר חרדל בתוך גלגל הירח, והוא כגרגיר חרדל בתוך הגלגל השני, וכן גלגל שני וכן מה שבתוכו בתוך גלגל שלישי, וכן כולם זה בתוך זה וכלם גרגיר חרדל בתוך שאר הרקיעים המתבארים בפרקי מעשה בראשית אשר לרבותינו ז״ל, וכלם כגרגר חרדל בתוך אותם הרקיעים המתבארים בפרקי מרכבה אשר לרבותינו ז״ל.", + " ומשם יוסיף אומץ ביראתו וימציא עצמו שפל ואפל, ויאמר בלבו וכי מי אני לפני המשרתים האלה הגדולים אשר לבוראי, עד יפחד מרוממותו תכלית הפחד, ובזה יוסיף אהבה גדולה בנפשו וימות באחדותו. וגם נפשו לו לשלל בזכרו אומרו אהבתי אתכם אמר ה׳‎. והנה בזה ישלים מצות האהבה והיראה, ובלא זה לא יוכל להשלים עצמו במצות אלו. וכיוצא בהם פירשו בזהר פרשת בראשית (הקדמת הזהר ח״א דף י״א ע״ב):" + ] + ] + }, + "PART III": { + "Subject": [ + "באופן וזמן הלימוד: " + ], + "": [ + [ + " בזמן הלמוד:", + "ראיתי ענין זה מתחלק אל שלשה חלקים: האחד בהכנת עצמו להיותו ראוי ליכנס אל ההיכל הזה. והן אמת אין ראוי לכל הבא למלא את ידו, ללבוש את בגדי השרד לשרת בקדש יבא וילבש ח״ו, אלא ראוי ראשונה להפשיט מעליו קליפת הגאוה הגסה המונעת אותו מלהשיג האמת, ויכוין לבו לשמים כדי שלא יכשל, ולא ימנה חלקו מהכת החוטאת שספרנו בחלק א׳‎ בפרק ו׳‎:", + "שנית, צריך שיהיה מורגל בפלפול בעומק, כדי שיהיה מורגל ויוכל להפשיט המאמרים מהמשלים ובזה יגיע אל המכוון בחכמה זו:", + "שלישית ידבק עצמו למלא כריסו בדיני הגמרא ופירוש המצות על דרך הפשט בפירוש הרמב״ם ביד החזקה:", + "רביעית ידריך עצמו גם במקרא הן רב הן מעט, כדי שיהיה שלם במקרא ומשנה ובידיעה נכונה ואל יכשל, ולא יהיה מהכת הטועה שפירשנו בפרק ו׳‎:", + "ואחר יטהר מחשבתו מהבלי הזמן ותענוגותיו כפי האפשר בזמננו זה, ואז ודאי יפתחו לו שערי חכמה. ", + "ואל יחשוב המעיין דברים אלו אליו דרך עצה ויפרע עצתנו, כי דברינו נכונים ונכוחים ומיוסדים על אדני פז דברי רבותינו ז״ל בכמה מקומות:", + "השני בהגעת הזמן. אין ספק שאין ראוי לאדם ליכנס בחכמה זו אם לא נשא אשה ויטהר מחשבתו. ואל תשיבני מכמה שלמדו קודם לזמן זה כי לא כל הדעות שוות:", + "עוד צריך להגיעו לפחות לשנת העשרים כדי שיגיע לפחות לחצי ימי הבינה, ואף אם יש שפירשו עד שיגיע האדם לשנת הארבעים אין דעתינו מסכמת בזה עמהם, והרבה עשו כדעתינו והצליחו. ", + "ועם כל זה הכל לפי טהר הלב כדפירשנו וכפי טוב העצה הנכונה, ויש לזה רמז בזהר בכמה מקומות אמרם (זהר ח״ב כט) עד לא תבשל בשולך וכו׳‎:", + "השלישי בזמן הראוי ללמוד. ודאי כי בכל יום נקל אל האדם ללמוד, אמנם הזמנים היותר מוכנים להשכיל בעומק הן בלילות ארוכות מחצות ואילך, או ביומא דשבתא דיומא גרים, וכן בערב שבת מחצות ואילך, ובימים טובים, ומה גם בעצרת כי זה נסיתי פעמים רבות ומצאתיו יום הצלחה דרך פלא, וביומי סוכות בסכה כי שם יש הצלחה גדולה. ושעות אלה הנזכרות הן מנוסות אצלי ודרך נסיון אני מדבר:" + ], + [ + "בדרך הלימוד. ", + "צריך שתשתתפנה אל הלומד היראה והשמחה יחד כדכתיב וגילו ברעדה, ותשתתף אל שתי מדות אלה הענוה. אמנם טעם אל שלש מדות אלה יחד הוא, כי היראה צריכה אליו פן יטעה ויחטא, ועוד שהוא עוסק במקום להבת שלהבת. השמחה דשמעתא בעיא צלותא, ועוד בחדוה תליא אורייתא ודאי. ", + "והענוה עולה על הכל, לומר מי אני מה חיי לעסוק ברזי התורה האלהית כבשים ללבושך, שהעלים הקב״ה מבשר ודם, ומי ידבר במדות המלך והמלך שומע ולא יתבייש. ", + "וקרוב בעיני שצריך גם להצטרף אל שלש אלה הדאגה מזמן הנעורים הפגום, וגם החרטה מהפעולות החולפות שהם מסך קצת מבדיל. ובפירוש אמרו בספר התקונים כי העבירה קליפה אל השכל מהשכיל בנעלם, וכאשר תתעלם מן המשכיל ההלכה יעסוק במצות שהן מימין ואז ישיג הסוד, עד כאן כונתם במלות שונות. ומה שהורגלנו ולמדנו שם, כי בזמן שיקיים האדם מצוה או כיוצא לעסוק בנסתר אז מתגלה המסופק. ", + "עוד יתמיד האדם בלב נשבר להתודות על העון ובודאי מועיל נגד הקליפה: ואל קצת הדברים מצאנו מבואר בפרשת נשא בריש האדרא זו לשונו, ", + "\"תניא, אמר רבי שמעון לחברייא עד מתי ניתיב בקיימא דסמכא חד דכתיב עת לעשות לה׳‎, יומין זעירין אינון ומארי דחובא דחוק כרוזא כל יומא קארי ומחצדי חקלא זעירין אינון ואינון בשולי כרמא לא אשגחן ולא ידעין לאן הוא אתר כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלבשין שריין ורמחין, אזדרזו בתקוניכון בעיטא בחכמתא בסוכלתנו בדיעותא בחיזו בידין ברגלין. אמליכו עליכון למאן דברשותיה חיי ומותא למגזר מילין דקשוט, מילין דקדישי עליונים צייתין להו וחדאן למשמע להו ולמנדע להו:", + "יתיב רבי שמעון ובכה ואמר, ווי אי גלינא ווי אי לא גלינא, חברייא דהוו תמן אשתיקו, ", + "קם רבי אבא ואמר, אי ניחא קמיה דמר הא כתיב סוד ה׳‎ ליראיו, והא חברייא אלין דחילין דקוב״ה, וכבר עאלו באדרא דבי משכנא מנהון עאלו מנהון נפקו:", + "תנא אתמנון חברייא קמי דרבי שמעון, ואשתכחו רבי אלעזר בריה, ורבי אבא, ורבי יהודה, ורבי יוסי בר יעקב, ורבי יצחק, ורבי חזקיה בר רב, ורבי חייא, ורבי יוסי, ורבי ייסא, ", + "ידין יהבו לרבי שמעון ואצבעין זקפו, עאלו בחקלא ביני אילני ויתבו:", + "קם רבי שמעון וצלי צלותיה, יתיב בגווייהו, אמר, כל חד ישוי ידוי בתוקפי, שוו ידייהו ונסיב לון. ", + "פתח ואמר, (דברים כ״ז) \"ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה\". פתח רבי שמעון ואמר, (תהילים קי״ט:קכ״ו) \"עת לעשות לה׳‎ הפרו תורתך\", ", + "מאי עת לעשות לה׳‎, משום דהפרו תורתך תורה דלעילא דאיהי מתבטלא, אי לא אתעביד בתיקונא ‎", + "דא ולעתיק יומין אתמר (דברים ל״ג) \"אשריך ישראל מי כמוך\", וכתיב (שמות ט״ו) \"מי כמכה באלים ה׳‎\":", + "קרא לרבי אלעזר בריה אותביה קמיה, ולרבי אבא מסטרא אחרא, ואמר, אנן כללא דכלא, עד כאן (נ״א עד השתא) אתתקנו קיימין. ", + "אשתיקו שמעו חד קלא וארכובן נקשן דא לדא, מאי קלא קלא דכנופי עלאה דמתכנפי:", + "חדי רבי שמעון ואמר, (חבקוק ג׳‎) \"ה׳‎ שמעתי שמעך יראתי\", אמר, התם יאות הוא למהוי דחיל, אנן בחביבותא תליא מילתא דכתיב (ויקרא י״ט) ואהבת לרעך כמוך (דברים ו׳‎) ואהבת את ה׳‎ אלהיך, וכתיב (מלאכי א׳‎) אהבתי אתכם אמר ה׳‎\", עכ״ל:", + "והנה מתוך המאמר הזה מבואר כי צריך יראה גדולה אל החכמה הזאת, ומה גם בהיותו עוסק בשעור קומה, וגם צריך אהבה. ושמעתי כי הקדמונים היו נוהגים לישב על גבי קרקע כשהיו מלמדים חכמה זו לתלמידים כדי להכניעם ולאיימם, והכי מוכח בסודות הזקן ושעריו:", + "וגם בזהר מצאתי קצת סמך לזה בפרשת אחרי מות דקאמר רבי שמעון וחברייא אזלו לגבי רבי פנחס, וזו לשונו, \"אזלו עד דמטו לבי רבי פנחס, ", + "נפק רבי פנחס ונשקיה אמר, זכינא לנשקא שכינתא זכאה חולקי, אתקין ליה תקלו דערסיה קפטורי דקילטא, אמר רבי שמעון אורייתא לא בעיא הכי, אעבר לון ויתבו\" עכ״ל, ומתוכו קרוב אל הנאמר:" + ], + [ + "ממי ילמד. ", + "בזולת מה שקדם אלינו בענין התורה שאין ללמוד אותה אלא ממלאך ה׳‎ צבאות כדפירשו רבותינו ז״ל (מו״ק יז.), וגם אמרו שלא ילמוד אדם מן האמגושי (שבת עה.), עוד צריך צווי פרטי אל המתחילים בחכמה זו ", + "שלא ילמודו אלא ממי שנהג במדות הקודמות אלינו מריש ועד כען, לאפוקי כת הטועות או כת החוטאת שלא ילמד מהם, כי אני מבטיחו שלא ימצא בידם כלל, וקרוב הוא לבא אל הסכנה הרבה והיא סכנת האמונות הנשחתות, כאשר ראינו רבים טועים בדברים רבים, והיה סבת זה להם המשכם אחר הכתות הנזכר:", + "גם ישתדל ללמוד ממי שנהג בדרכי יושר כפי האפשר כי בידו מסורים גנזי רבו, ואל ירדוף אחר המתגאים בידיעתם כי קולם יהמה כגלי הים ואין להם כדי רביעית, וזה נסיתי אני פעמים הרבה:", + "וקרה גם ענין זה לקצת מחברים יחברו ספריהם בחידות ומליצות וחרוזים עד יבאו דבריהם ברב ענין, ולא נכניס ראשנו בזה ח״ו, שאין ראוי להטיל מום בקדשים. ", + "אמנם הספרים שידבק בהם האדם להשגיח בהם, הם, חבורי הרשב״י ע״ה כמו הזהר והתקונים ורעיא מהימנא ושה״ש וסבא וינוקא. ומהקודמים אליו, ספר יצירה, וספר הבהיר, ומדרש רות, ומדרש איכה מהזהר. ומהמאוחרים, מדרש מגלת אסתר מהזהר. וגם ספר מעין החכמה, ופרקי מרכבה, ופרקי מעשה בראשית, וכיוצא, וקצת פקודין הנמצאים להרשב״י ע״ה. בהם ידבק האדם לאהבה ויצליח בחכמה זו, ובתנאי שיעמיק בהם בעיון נמרץ ואז ימצא מבואר רוב מה שנמצא בספרי המפרשים האחרונים ולא יצטרך אליהם, ולא ח״ו כונתנו לפסול אלא לבחור אל המעיין הדרך הקצרה עם היותה ארוכה:", + "והנה אל המעיין בספרים אלה צריך שני דרכים, האחד, לשנן לשונו פעמים הרבה, ולציין לו ציונים כדי שיזכור הבקיאות, ואל יעמיק ראשונה הרבה. והשני ילמוד במקום שני בעיון רב כפי כחו. נמצא אל המעיין שתי הלכות בקביעות, האחד בעיון בשעות הנזכרים בפרק א׳‎, השני בבקיאות כפי כחו, פעמים ירבה בזה פעמים ימעט בזה הכל לפי צורך השעה והשקט השכל, ובזה בריא לו כי ילך לבטח דרכו וישיג הדרך הישרה. ", + "ואף אם יראה אל המעיין שאינו מבין, עם כל זה לא יפסיק גרסתם מפומיה, כי נאמן בעל מלאכתו להמציאו נסתר החכמה, כי כאשר ירגיל איש את בנו כן הקב״ה מזכה לעוסק בחכמה זו מעט מעט, ודבר זה נסיתיו פעמים אין מספר. ויש ראיה אל העצה הזו ממה שהעתקנו מהזהר בחלק א׳‎ בפרק חמישי בס״ד:", + "ואם יסתפק לו ענין בחכמה הזאת ימתין כי במשך הימים יתגלה לו הענין, ועיקר שכר חכמה זאת היא המתנת הסודות שיתגלו לו בהמשך הזמן. וכן מוכח בכמה מקומות מהזהר שפעמים הרבה היה מתחדש להם דבר שנסתפק להם זמן הרבה, ומשל בפיהם על מלה דא רדיפנא כל יומאי, וכן מוכח בפרשת חיי שרה כי על זה נאמר יעשה למחכה לו כאשר נעתיק לקמן בחלק ד׳‎ פרק ג׳‎. ונוסף על זה פעמים הרבה כשימשכו הימים יתוסף לו הדעת בדרושים המוקדמים לו, וכיוצא נמצא בזהר ", + "ויקרה לעומדים בחכמה זו כי בהפכם בדרושים פעמים הרבה יוסיפו בהם דעת ותוספת בעקר, ועל כזה נאמר אין מדרש בלא חדוש (חגיגה ג. ירושלמי שם א׳‎ א׳‎. במ״ר י״ד י״א):" + ], + [ + "הדרך אשר בה יתנהג האדם ללמד חכמה זו לאחרים. ", + "צריך שלא ילמדה אלא לעובד ה׳‎ בנקיות ובטהרה. והכי איתא בתקונים זו לשונו,", + "\"ואלין דאינון באלין מדות צריך לגלאה לון רזין טמירין, ", + "אבל מאן דמגלי רזין לרשיעייא כאלו מגלה עריין באורייתא דבני שפחה בישא לילית אימא דרשיעיא ערבוביא בישא, ", + "מאן דמגלה לון רזין דאורייתא גרים לצדיק דאיהו יסוד דאתמר ביה סוד ה׳‎ ליראיו דאסתלק נביעו מיניה ומן שכינתא, הדא הוא דכתיב אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש בההוא זמנא אינון צדיקייא לתתא עניין מכלא, עניין מרזין דאורייתא, עניין בגופא. ", + "וכל מאן דמגלה רזין לצדיקייא גרים לצדיק לאנהרא ברזין דאורייתא ולשכינתא דאו״ר ר״ז אקרי, ובההוא זימנא והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע\", עכ״ל לעניינינו:", + "ומה שיש בו לדקדק הוא,", + "א׳‎, אמרו, אבל מאן דמגלה רזין לרשיעייא וכו׳‎, ואחר כך אמר מאן דמגלה לון גרים לצדיק, אמאי לא קאמר גלי עריין באורייתא כדקאמר לעילא או לימא לעילא גרים לצדיק, אמאי שני בין האי להאי:", + "ב׳‎ אמר, גרים דלישנא גרים לא דייק, דהוה ליה למימר עביד לצדיק דהכי איהו מאן דפגים לעילא:", + "ג׳‎ אמרו, בההוא זימנא אינון צדיקייא לתתא כל דרשה זו למה. ושאר דקדוקי הלשון יתבארו בפירושנו בס״ד:", + "והכונה, כי הוא פירש ואלין דאנון באלין מדות, ירצה, שהם מארי מדות מלכים צדיקים חוזים נביאים מארי תורה גבורים חסידים נבונים חכמים ראשי אלפי ישראל, דהכי פירש התם ואמר כי אלו שהם מרכבה אל המדות ועוסקים במצות התלויים בהם ונשמתם אצולה מהם, צריך לגלאה לון וכו׳‎ ירצה וצריך חובה על האדם לגלות להם רזים טמירין. והנה להוכחת החיוב הזה המוטל על היודע ללמד אל הירא הכריח הדבר מהפכו, ואמר כי מן העון נלמד המצוה, ואמר אבל מאן דמגלי רזין לרשיעייא והכונה הוא שמגלה עריין בתורה, ירצה שהתורה הוא הת״ת וזה שמשפיע סודות התורה ברשעים זהו ערו״ה ע״ר ו״ה, שהרי על ידי הת״ת שמשפיע בחצונים ח״ו, מאחר שהרשע כל כחו הוא מהקליפות אם כן המשפיע בו משפיע בקליפות, וזה משפיע רזים דאורייתא שהוא הת״ת הרי מגלה עריין באורייתא: דבני שפחה וכו׳‎, הכונה להראות איך הרשע והקליפה הכל ענין אחד, כי אם הרשע הוא בן לילית שפחה בישא אם כן האם והבנים הכל ענין אחד, כי נשמת הרשע וכח רשעתו נמשך מאמו השפחה, ולכן נמצא מלך מתייחד ומשפיע בשפחה בישא והיינו עריין באורייתא ממש, וזהו מה שפועל בידים ממש המגלה רזים לרשיעייא. ", + "אמנם בדרך גרמא פועל פעולה אחרת והוא הסתלקות השפע מיסוד וכו׳‎, כי בהיות שהמלך משפיע בשפחה ח״ו אינו מתיחד עם הגבירה ואם כן נמצא שמסתלק שפע הת״ת מן היסוד, והוא בהיות שאינו פועל אלא להשפיע בחצונים משם נמשך בדרך גרמא שלא ישפיע בפנימיים ח״ו לצדיק דאיהו יסוד, ", + "כל זה להורות כי סודות התורה הם ביסוד. ולזה אמר שנקרא יסוד שפירושו יו״ד של ברית, וסוד שהן רזים דאורייתא. וראיה לזה, סוד ה׳‎ ליראיו ובריתו להודיעם, הרי שברית וסוד הכל ענין אחד, וכל זה להכריח כי בהיות הסוד נשפע אל החצונים הוא מסתלק מן הפנימיים:", + "דאסתלק נביעו מיניה, דהיינו שמסתלק מקור היסוד שהוא התפארת כדפירשנו, ואחר שאין השפע ביסוד אינו נשפע במלכות וזהו שאמר, ", + "ומן שכינתא וראיה מן הכתוב הדא הוא דכתיב אזלו מים מני ים וגו׳‎, פירוש, מאחר שאמר כי סבת חסרון מים בים שהוא מלכות הוא מפני שהנהר שהוא יסוד חרב ויבש, אם כן משם ראיה שכל זמן שהנהר יבש אין מים בים, שאין לה קבלת שפע אלא מן היסוד, ולכך בהסתלק מן היסוד מסתלק גם מהשכינה:", + "בההוא זימנא הנהו צדיקייא לתתא כו׳‎ הוקשה לו שהוא אמר כי בסבת המגלה סודות לרשיעייא נהר יחרב וכו׳‎ דמשמע שאין שפע כלל, וזה אינו מן הראוי אלא שלא יהיו סודות במלכות מפני שזה השפיע הסוד חוצה, אמנם שאר בחינות השפע למה לא יושפעו עד שאמר דאסתלק נביעו וכו׳‎ דמשמע שאין שפע כלל. לזה הכריח שכן אמת שאין שפע ונביעו כלל, וראיה מן התחתונים שהם עניים אם בגופם אם ברזין דאורייתא, מורה על הסתלקות השפע מכל וכל ולכן הם עניים בגופם גם כן:", + "ואחר שפירש עון המגלה לרשעים, משם יושכל בהפך מעלת הצדיקים, כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים וכל מאן דמגלי רזין לצדיקייא גרים לצדיק כו׳‎, מפני שעל ידי שהוא מגלה סוד לצדיק כן הוא משפיע ממקור עליון שהוא הת״ת ביסוד, והיסוד מאיר אותם סודות במלכות, וזהו שאמר, גרים לצדיק שהוא יסוד לאנהרא ברזים דאורייתא שהוא יסוד השפע מהת״ת הנקרא תורה אל השכינה ממש שכן דרכו. ", + "ואמר, גרים ולא מאיר ממש, מפני שמה שפועל הוא היות הצדיק מאיר בעצמו אל בחינת צדיק כמותו, אמנם לאנהרא ברזים דאורייתא שהוא מן הת״ת וגם לשכינתא זה גרמא בעלמא, כי מדה טובה מרובה ומתפשטת מעצמה:", + "דאור רז אתקרי, הוקשה לו שהרי סוד הוא דוקא ביסוד כדמוכח לעיל, ואם כן איך הסודות הם נשפעים מן הת״ת, לכן אמר שאור שהוא ודאי בת״ת נקרא ר״ז שעולה או״ר כמו ר״ז, אם כן גם כן יהיה סוד בת״ת, אלא שבת״ת הם בסוד אור שהם דקים וביסוד הם בבחינת סוד שהוא גלוי יותר, והיינו שעל ידו שנשפע מתגלה. ", + "והענין כי הבינה למעלה מת״ת היינו אור, א׳‎ בינה על וא״ו, משפיע בסוד רי״ש, שהוא מלכות, ראשית לתחתונים. וביסוד הם ר״ז, דהיינו יו״ד מלכות על וא״ו זעירא ונעשית זי״ן ורי״ש ראשית לתחתונים למעלה: והנה להיות מעלת המגלה הסוד כל כך עליונה אם כן חויב לחזר על צדיק לגלות לו סודותיו, וזהו שאמר לעיל בריש המאמר צריך לגלאה לון רזין טמירין, לישנא דצריך לישנא דחובה איהו כנודע. ", + "והנה מתוך מאמר זה מתבאר עונש המגלה סודות למי שאינו הגון, וגם מעלת המגלה אותם לתלמיד הגון:" + ], + [ + "עוד מצאתי בזהר פרשת אמור (זהר ח״ג צא.) זו לשונו,", + "\"רבי חייא פתח", + "(שופטים ה׳‎) ה׳‎ \"בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו\" וכו׳‎. ", + "תא חזי זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי דקב״ה אתרעי בהו ואנון מתדבקין ביה ואקרון קדישין עם ה׳‎, וכן עד דסליק לון לדרגא עלאה דאקרי קדש דכתיב קדש ישראל לה׳‎ ", + "כמה דאוקימנא, דהא ישראל מתמניא יומין אתדבקן ביה בשמיה ואינון דיליה רשימין בשמיה לתתא, כמא דאת אמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ", + "אחרנין לא מתדבקן ביה ולא אזלי בנמוסוי, ורשימא קדישא אעדיו מינייהו עד דאינון מתדבקן בסטרא אחרא דלאו קדישא:", + "ותא חזי בשעתא דבעא קב״ה למיהב אורייתא לישראל זמין בה לבני עשו, אמר לון בעאן אתון לקבלא אורייתי, ", + "בההוא שעתא אתרגישת ארעא קדישא ובעאת לעאלא לנוקבא דתהומא רבא, ", + "אמרה קמיה רבון עלמא פסטירה דחדוה תרין אלפין שנין עד לא אברי עלמא קלטינה קמי דלא רשימין בקיימך, ", + "אמר לה קב״ה כורסייא כורסייא, קיימא דאורייתא קדישא לא אזדמן קמייהו. הדא הוא דכתיב ה׳‎ בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה, ", + "ודאי בגין דאורייתא דאיהו קיימא קדישא לא אתיהיבת אלא למאן דאית ביה קיימא קדישא,", + "ומאן דיהיב אורייתא קדישא למאן דלא עאל בקיימא קדישא משקר בתרי קיימי, משקר בקיימא דאורייתא, ", + "משקר בקיימא דצדיק וכנסת ישראל, דאורייתא להאי אתר אתייהיב ולא לאחרא:", + "רבי אבא אמר, משקר בתלת דוכתי עלאי, משקר בתורה, משקר בנביאים, משקר בכתובים. ", + "בתורה, דכתיב (דברים ד׳‎), \"וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל\". ", + "משקר בנביאים דכתיב (ישעיה נ״ד), \"וכל בניך לימודי ה׳‎\" ולא אחרא, ", + "וכתיב (ישעיהו ח׳:ט״ז‎), \"חתום תורה בלמודי\" אנון ולא אחרא. ", + "משקר בכתובים, דכתיב (תהלים ע״ח), \"ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל\", וכתיב (תהילים ק״מ:י״ד), \"אך צדיקים יודו לשמך\", ", + "מאן צדיקים דא צדיק וכנסת ישראל, דמאן דלא עאל בקיימא דלהון לא ידו לשמיה קדישא דאיהו אורייתא.", + " אמר רבי חייא כיון דאתגלי קוב״ה על טורא דסיני למיהב אורייתא לישראל שכיכת ארעא ותבת בנייחא, הדא הוא דכתיב (תהילים ע״ו:ט׳), ארץ יראה ושקטה\" עכ״ל:", + "ומה שיש לנו לדקדק בו הוא:", + "א׳‎, אמרו, דקודשא בריך הוא אתרעי בהו וכו׳‎ אריכות לשון זה למה:", + "ב׳‎, אמרו, דהא ישראל מתמניא יומין וכו׳‎ האיך בראיה זו הכריח כל הנדרש לעילא:", + "ג׳‎, וכי ראיות צריך להוכיח למנות סדר הבדלות:", + "ד׳‎, ותא חזי האיך נקשר ענין זה עם הקודם. וכן אמרו, אתרגישת ארעא קדישא מה ענין ארעא קדישא בנתינת התורה, בשלמא כל העולם ניחא שכל העולם אינו מתקיים אלא בזכות התורה, אלא ארעא קדישא בפרטות למה:", + "ה׳‎, אמרו, ובעאת לאעלא לנוקבא וכו׳‎ מאי קאמר, אם הכונה להיותה תחת מימי התהום אמאי נקיט האי לישנא, לימא ובעאת לאחזרא לתהו ובהו. ", + "ו׳‎, אמרו, אמר לה קב״ה כורסיא כורסייא, ארעא ארעא הוה ליה למימר דהא ארעא קדישא הוה, ומה ענין כורסייא הכא. ", + "ז׳‎, אמרו, משקר בתרי קיימי ואחרי כן מנה שלש, ת״ת, ויסוד, ומלכות, ועוד, הני קיימי האיך משקר בהו. ", + "ח׳‎, דברי רבי אבא מה כונתו בהם, וראייתו מן הכתובים:", + "ועתה נבא בביאורו בס״ד, והענין, כי רבי חייא אמר, זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי, ירצה, שיש להם חלק בעולם הזה שהוא מלכות, ובעולם הבא שהוא בינה. ולהורות על מעלתם עד הבינה ומה שבין בינה והמלכות גם כן אמר דקב״ה אתרעי בהו, נתן סבה קודמת אל קרבתם אל הקדושה ואמר דקב״ה אתרעי בהו, דהיינו אמרנו בחר בנו מכל עם, כי קודם היו ישראל שוין אל שאר האומות אלא שהקדוש ברוך אתרעי בהו ורצה בהם וחלקם משאר אומות, ובזה אינון מתדבקין, ירצה אל דבקות ישראל באלוה, והכונה כענין אני לדודי ודודי לי, שהקב״ה אוהב לישראל וישראל אוהבים אותו. ", + "ואחר שרצון האלוה בהם ורצונם ודבקותם בו, הם להם מדרגה ראשונה בקדושה, ואחרי כן בזה מסתלקין אל התפארת, כי כן הדרך מצד בחירתו בהם הם דבקים בשכינה, שהיא הבוחרת לצרכה ולזווגה עם בעלה, כאמרו והייתם לי סגולה וכו׳‎, ואחרי כן בהיותם מתדבקים בה הם דבקים בתפארת, כאמרו ואתם הדבקים בה׳‎ אלהיכם שהם תפארת ועטרת, ", + "וזהו שאמר, ואקרון קדישין דהיינו עם קדוש בתפארת עם ה׳‎ כדפירשנו. וכן הן מסתלקין על ידי עסק המצות והדבקות עד עלותם אל החכמה שהוא מקום הקדש, וזהו שאמר, וכן עד דסליק לון לדרגא עלאה דאקרי קדש דכתיב קדש ישראל לה׳‎, כמה דאוקימנא בזהר פרשת משפטים (זהר חלק ב׳‎ קח) יעוין שם:", + "דהא ישראל וכו׳‎, קשיא ליה, במה נכנסו ישראל במלכות ויסוד כדי שעל ידי הדבקות הם נגשים אל הת״ת כדפירשנו. ותירץ, דהא ישראל מתמניא יומין וכו׳‎, והנה סוד מצוה זו הוא סוד כניסתם במלכות והיסוד כנודע בסוד מילה ופריעה. וזהו שאמר, מתדבקין ביה בשמיה, פירוש, ביה – ביסוד, בשמיה – במלכות, בסוד שד״י אדנ״י. והנה אחר שיש להם אחיזה זו בשמות אלה שהם שד״י אדנ״י אחר כך הם אוחזים על ידי מעשה התורה בשם יהו״ה, ומי שאין לו דבקות שני שמות אלו אף אם יעסוק במעשה התורה לא ישיג אל שם יהו״ה כלל אחר שאין לו ההתחלה והכניסה, ואף אם יחזיק במעשה התורה אינו דבק בזה למעלה אלא אדרבה פוגם:", + "ואמר, לא מתדבקן ביה ולא אזלין בנימוסוי, ירצה אל הנהגת היושר וטוב המזג, כמדת הרחמנות, ומדת הנדיבות, ומדת השתיקה, אשר ייחסו רבותינו ז״ל בכמה מקומות, ואלו הם מדותיו ית׳‎ ונמוסוי בזולת ענין התורה כאמרו, (סוטה יד.) והלכת בדרכיו מה הוא חנון וכו׳‎, ", + "ובזה יורה על טוב הכנתם שהכין להם הבורא ובחר בהם, ובזה הם דבקים במלכות, ואחרי כן ברשימה קדישא דבקים גם ביסוד:", + "וכל זה הקדמה וטעם למה נתרעמה הארץ, כלום ישראל קדושים אלא על ידי התורה, אם כן כל מי שיקבל התורה יקדש עצמו. לזה אמר כי לא כן הדבר, כי בזולת מעשה התורה יש להם חלק בקדושה ובמדות ובברית מילה. וזהו שאמר, תא חזי, הרי ראיה אל הקדושה זו ממה שנתרעמה הארץ, דאם לא כן מאי תרעומת דילה אלא כדפרשנו. ", + "זמין לבני עשו, כבר נתבאר זה במדרש מילתא בטעמא, ויתבאר במקומו בס״ד:", + "בהיא שעתא אתרגישת ארעא קדישא, נודע כי ארץ ישראל לה קורבה ויחס עם התורה כיחס החיות עם הלב, כי חיים אל העולם היא התורה כאמרו, וחיי עולם נטע בתוכנו, ומשכן החיות והנשמה בלב ושם עיקר הוראותיה ומשם מתפשטת אל שאר הגוף, וכן ענין התורה עיקרה בארץ ישראל ורב מצות תלויות בה. ואין ספק כי יתרון למצות הנוהגות בארץ למצות הנוהגות גם בחוצה לארץ, עד שאין אותה הוראה יוצאת ממשכן הלב חוצה כענין הקרבנות. ", + "ולכן בהודע הקדמה זו לארץ ישראל, לחושבה שתנתן התורה לבני עשו, ארץ רעשה ואמרה ימשך מזה שתנתן ארץ ישראל למקיימי תורה שהיא כסא מכוונת נגד ארץ עליונה, והיא נתנה תוך הקליפות אל החצונים, וזהו שאמר, בעאת לאעלא לנוקבא דתהומא רבא, כלומר חשבה היותה יוצאת מתוך קדושתה אל משכן החצונים שהוא בנוקבא דתהומא, וזה כדי שלא יכנסו טמאים ויטמאו את הקדש, ולכן בהכרח הוא שהיא תצא ממקומה חוצה: ולזה הושבה כורסייא כו׳‎, באמרו אל תחשבי להיותך כסא אל החצונים ח״ו, את כורסייא מקום כסא הכבוד, ולא ישלטו בה אויבים וחצונים כדכתיב אני ה׳‎ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, ומה שאת רואה שאני הולך בתורה לשעיר ולפארן וכיוצא, ויראה לך שאני מוכרח בנתינת התורה להם כדי שלא יחרב העולם אם ישראל לא ירצו לקבל את התורה, לא כן אלא יאבדון אלף עלמין ותורתי לא תנתן בידם ח״ו, שיש בזה חלול מקום התורה שהוא הת״ת כנודע וכו׳‎:", + "משקר בתרי קיימי, כבר נתבאר ענין זה במאמר הקודם, כי פגם היסוד והמלכות אחד, ופגם הת״ת אחד, ולכן אמר משקר בתרי קיימי. והנה הפגם הראשון שבת״ת נותן אותו במקום עריין דאורייתא שפירשנו בפרק הקודם. והשני, שאלו השתי מדות יסוד ומלכות ריקנין בלי שפע, וזהו שאמר משקר באורייתא כדפירשנו, שאין ראויה התורה לחול אלא במקום שיש יסוד ומלכות, ", + "ומשקר בקיימא דצדיק וכנסת ישראל דאורייתא להאי אתר אתיהיבת, דהיינו במקום יסוד ומלכות, ולא לאחרא דהיינו במקום בני שפחה וערלה כדפירשנו. והיינו להאי אתר חיוב, ולא לאחרא שלילת החצונים. והנה הנותן אותו חוצה גורם שמסתלק ממקומו הראוי ונותן אותו בחצונים:", + "רבי אבא אמר, משקר בתורה שהוא הת״ת, ומשקר בנביאים שהם נצח הוד, ומשקר בכתובים שהם יסוד ומלכות. ואמר מלות אלו לראיה, שכשם שהתורה מתחלקת אל שלשה חלקים אלו, שהם, תורה, נביאים, כתובים, כן המשפיע התורה בחצונים פוגם בשלשה מקומות אלו:", + "ואחר כך הכריח פגם שלשה מקומות אלה בנתינת התורה אל החצונים, ואמר, וזאת התורה אשר שם משה דהיינו ת״ת, והיכן נתינתה לפני בני ישראל דהיינו נצח והוד. ואם תנתן אל החצונים הרי פוגם אל התורה שאינה נתונה במקום הקדש, ", + "משקר בנביאים דכתיב וכל בניך לימודי ה׳‎ אינון לימודי ה׳‎ ולא אחרא, ירצה, גם נצח והוד יקראו לימודי ה׳‎, ואמר, וכל בניך שהם בני ישראל מרכבה אל הת״ת הם לימודי ה׳‎ ולא זולתם, והמסלקם ומכניס זולתם במקומם פוגם ", + "ודאי, וכתיב חתום תורה בלימודי, ירצה, כי אין ראוי אל משכן התורה שהיא התפארת אלא הלמודים, והמכניס זולתם פוגם אותם. ", + "משקר בכתובים דכתיב ויקם עדות ביעקב וכו׳‎, ואין ספק היות הכונה יעקב המלכות, כי יש חלוק בין ישראל ליעקב כדפירשנו בספר פרדס. ולפי שאמר ויקם עדות ביעקב כי אין ראוי לקימת העדות אלא במה שהוא יעקב, אם כן המכניס זולתם פוגם, דהיינו המלמד בני לילית שפחה בישא. ", + "ומפני שאין מכאן ראיה אלא אל המלכות הכריח היות היסוד גם בכלל זה, באמרו אך צדיקים שהם צדיק וצדק וזה ירצה אל יחודם יחד, הם יורו דהיינו מאן דגזיר ופריע כדפירשנו. ", + "והנה מתוך המאמר הזה מתבאר, חיוב התרחק האדם מלמוד התורה למי שאינו הגון, ומה גם הסודות כדפירשנו בפרק הקודם:" + ] + ] + }, + "PART IV": { + "Subject": [ + "במעלות אשר לחכמה זו על שאר חלקי תורתנו הקדושה: " + ], + "": [ + [ + "סופר ממעלת החכמה הזו בזהר בסוף האדרא בפרשת נשא (זהר ח״ג קמד.) זו לשונו,", + "\"תאנא, בכה רבי שמעון וארים קליה ואמר, אי במילין אלין דאתגליין הכא אתגנזו חברייא באדרא דעלמא דאתי, ואסתלקו מהאי עלמא יאות\" וכו׳‎ עד סופו. ונקטינן מתוכו,", + " א׳‎, כי היה נראה להרשב״י ע״ה דין אמת הסתלקות הצדיקים הנזכר לענין גלוי סוד האלקות הנסתר, ואף אם חזר בו מפני שהיה כונתם לשמים אבל עם כל זה הורה על מעלת הדרוש, שהיה באפשר הסתלקות הצדיקים לעון גלוי לולי הטעם הנזכר:", + "ב׳‎, שנתבשר בבשורה זו שנתדבקו נפשותם למעלה ומתו בנשיקה, וזה לא יקרה בלמוד שאר חלקי תורתנו הקדושה אלא מתוך חכמה זו שהיא עסק האלקות ודאי שיש בה דבקות גדול, שאין ספק שלפי העסק שיעסוק האדם בעולם השפל כן ידבק נפשו בעולם העליון. והנה מן הפעולות בלתי הגונות נלמד אל הפועל הישר, להבחין חלק העבודה המשובחת על שאר חלקי העבודה. ", + "הנה בהיות האדם נותן אל לבו להטות אל הדרך המעוקל, נאמר עליו, \"וכארח איש ימציאנו\", הכונה, בא ליטמא פותחין לו ומטמאין אותו, וכן בארח הישר לפי דרכו נוהגים אותו, כי תתעלה העבודה על העבודה חלק על חלק כגבוה שמים על הארץ. ולכן העוסק באלהיות אין ספק שיהיה דבק יותר מהיותו עוסק בשאר חלקי התורה, עם היות התורה כלה אלהית וכלה שמותיו ית׳‎:", + "ג׳‎, שבהיות האדם עוסק בחכמה הזאת, יתלוו אליו המלאכים והצדיקים מגן עדן, ולא כן אל שאר חלקי התורה, וזה הורה באמרו, ולא הוו מסתכלין בכל אתר דלא סלקא ריחין, ירמוז אל ריחין ובוסמין דגן עדן. והנה ענין זה יתראה ויתגלה יותר במה שנתבאר בתקונים ובשאר חלקי הזהר, ונבאר אותו עוד בסייעתא דשמיא:", + "ד׳‎, היות עסק החכמה הזאת קיום בעולם וחיותו ומזונו, וזהו שבאר הרשב״י ע״ה ואמר, דעלמא מתברך בגינן, ואין ספק כי דבר זה פשוט כי עסק האלקות גורם דבקות, והנה בהיות האדם דבק במשפיע יושפע בהכרח, ולכן בגרם החכמה הזאת יושפע העולם שפע רב:", + "ה׳‎, יורה גם על מעלת העוסקים בחכמה הזאת על בני גילם חלק רב, כי הרי בזמן הרשב״י ע״ה היו כמה וכמה מהתנאים והחסידים ועם כל זה נתעלו הם על בני דורם שעור רב, באמרו, שבעה אנן עיני ה׳‎, הכונה היותם מרכבה אל שבע מדות עליונות, וזה שהשיבוהו שרבי שמעון היה השביעי העולה על הכל ומשפיע בכל. וגם נתבאר ממעלתו בפרשת בראשית (הקדמת הזהר יא), וזה ודאי נתעלה אחר שנשקע בעסק החכמה, וכמעט שעזב דרכי הלימוד הפשטי עם שהיה נותן חלק גדול בעסקו בלי ספק:", + "ו׳‎, יורה גם על מעלתה היותם משובחים ממלאכי השרת גם בהיותם בגוף ונפש עד שאמר תווהנא וכו׳‎, ומתוך תשובת אליהו אליו גם הודה על כי נתחברו מלאכי השרת מפי עליון לבא אצלם, ומעלה זו לא יערכנה ערך ודאי.", + "וידעתי כי יקשה המעיין ויאמר הלא ראיתם המשוגע הזה, שדמה בשכלו כי בני דורנו ישיגו המעלות הרמות האלה, אין זה כי אם גובה לב. אשיבהו, אחי, כי אין כונתינו ח״ו להדמות אליהם אפילו בצפרני חמורו של רבי פנחס, אבל גם נעריך כי אין מעלת עסק לימוד התורה על דרך הפשט כמעלתם אז, ובזולת זה נדמה אליהם דמיון רחוק כאור הכוכב החשוך לפני החמה, ויתעלה עסקנו בחכמה הזאת מעסקנו בפשט, ", + "וזה יהיה כונתנו כדי שיאחז טהור עינים גם בחלק החכמה הזאת ואל ירפה, אבל לא שיתרפה ממלאכתו מלאכת שמים עסק הדינים ח״ו כדפירשנו בח״א בפרק ו׳‎:" + ], + [ + "אחר שנמשכנו דרך הפשט להרחיב במעלת חכמה זו, נמשיך עתה עוד דרך נעלם. נתבאר בזהר שיר השירים (זהר חדש דף ס״א ע״ד.) זו לשונו, ", + "\"שיר השירים אשר לשלמה, זכאה דרא דחכמתא עלאה שריא בגויה, בשעתא דקוב״ה בעי לגלאה בארעא מה דלא אתגלי למלאכי עלאי, ", + "ומאי איהו רזין דחכמתא דשמא גליפא עלאה, ", + "דשמהן קדישין לא אתמסרון לון ואתמסרו לחכימין בארעא ", + "ומשבחין ואמרין (תהלים ח׳‎), ,ה׳‎ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים\". מה אדיר שמך בכל הארץ, ", + "אלין רזי גליפין דשמהן קדישין דאתגליין בארעא ותושבחתא דהאי על השמים, ", + "כל אנון אוכלוסין אודן ומשבחן עובדא דא דאתגלי בארעא מה דלא אתגלי לון\", עכ״ל:", + "ומתוכו מתבאר כי שבח שמשבחים מלאכי השרת להקב״ה אינו על שאר חלקי התורה כלל ועיקר, אלא על סוד השם לבד. ועוד אין ספק כי העוסק בסוד השם גורם שבח הקב״ה מפי מלאכיו, מה שאינו גורם העוסק בשאר חלקי התורה: ונתבאר בתקונים פעמים אין מספר כי מעלת בעלי קבלה גדולה על בעלי מקרא ובעלי משנה חלק רב. ומתבאר במקומות מחולפים כי מארי מקרא להם מדרגה בסוד העשיה, ומארי משנה בסוד היצירה, ומארי קבלה בסוד הבריאה. והענין, כי כפי עסק האדם בעולם הזה כן הסתלקות המשכת שפעו מלמעלה, ולכן להיות סוד המקרא בסוד לבוש תחתון אל התורה והם ספורי המעשים לכן המשכתו לבד ממקום העשיה, והעוסק במשנה להיות ששה סדרי משנה פירוש העלם התורה הגופנית ויוצא ממנה על צד הדרש, והם בסוד היצירה כמבואר שם, ולכן הוא ממשיך שפעו מלמעלה מהעשיה דהיינו היצירה לבד. ובעלי קבלה הם מסתלקים יותר בסוד הלבוש הפנימי נשמה המתלבשת במצות, והיינו סוד הבריאה. וענין זה לא יוכל המשכיל לעמוד על תוכן הענין אם לא יקדם אליו העיון בספר פרדס בשער אבי״ע כי שם הארכנו בס״ד:", + "עוד לו מעלה שנית אחוזה במעלה זו עד שכמעט דא ודא חד היא, כי נפש העוסק במקרא לבד היא העשיה ולא עלה יותר. והעוסק במשנה, עולה אל מעלת היצירה ומשם נשפע עליו הרוח. ומעלת העוסק בקבלה בסוד הבריאה ומשם ממשיך לו נשמה. ", + "ועוד לו מעלה על זאת כפי שעור עבודתו שיגיע אל מעלת נשמת האצילות, וסוד זה הוא סוד ההמשכה הנזכר למעלה, כפי שעור נשמתו כן שעור המשכתו כמבואר בספר פרדס בשער הנשמה ושער הכונה יעויין שם:", + "עוד לו מעלה שלישית אחוזה בשתים אלו הקודמות, והם כי העובד על דרך הפשט ונמשך לבד אחריו יקרא בסוד עבד, כדכתיב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם. והעוסק בקבלה ועובד על דרך הקבלה בסוד כוונת המצות יקרא בן, והיינו אמרו בנים אתם לה׳‎ אלהיכם, וכמוהו רבים וכן בני בכורי ישראל, ומעלות אלו מבוארות בתקונים וברעיא מהימנא ובפקודין אין מספר:", + "ועוד לו עם כל זה מעלה רביעית, כי העוסק בפשט קרוב לטעות בכונת התפלה, בחשבו היות האל יתברך בעל שנוי ורצון ואהבה וכיוצא מן הדברים. המשל בזה, באמרו אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו, הרי העני מעלה בדעתו שהאלוה יתיחס אליו האהבה, ומזה ימשך לו שיתיחס לו גם כן השנאה, כאמרו אהבתי אתכם אמר ה׳‎ וגו׳‎ ואת עשו שנאתי. וגם ימשך לו השנויים הרבים, וזה בנמצא הראשון בלי ספק טעות להאמינו, ומי יתן ולא יוסיף על חטאתו פשע. והעוסק בקבלה יודע ענין המדות, ויקדם אליו דרך העבודה האלקית בהם וההנהגה העליונה וייטיב הכונה כפי הראוי. ומעלה זו לא ישיג עניינה אלא מי שהגיע אליה:", + "ועוד לו מעלה חמישית, והיא כי המתפלל כתינוק בן יומו כפי דעת קצת מן האחרונים שדחו עסק החכמה הזאת ולא אכנה, אין ספק שלא יתנו לו אלא כתינוק בן יומו. המשל בזה, התינוק לא יבין לצורך הלבוש והקנין הצריך לאושר האמיתי, וכל מגמתו על עסקים בלתי מוכרחים בלתי מגיעים מהם לא שלמות ולא חסרון, כענין הצעצועים והשחוק ולקל טבלא רהיט והם הדברים הגשמיים, ומי שמתכוין בדעתו כזקן יענוהו כפי שכלו ויתנו לו כפי השגת שכלו, אם יכוין בשאלותיו לתועלתא דשכינתא בלי ספק יהיה כל השפעתו שם באור עליון. ויש בין זה לזה שעור לא יכילהו רעיון, וענין זה יתבאר אל המעיין אחר העמיקו בחכמה קצת בס״ד:", + "ועוד לו מעלה ששית, כי כמה חלקים ומצות ודרושים בתורתנו הקדושה מתמיהים לעיני המעינים וקשים אל ההשכלה, וכאשר יורגל המעיין בחכמה הזאת בלי ספק יתבארו לו כל הדברים ההם, ויפתחו לו שערים אשר נסגרו בעד העיון הפשטי. ועוד יקל אליו כמה פירושים בתורתנו הקדושה, כנודע במאמרי רבותינו ז״ל בלי ספק:", + "ועוד לו מעלה גדולה ערובה בכל ושמורה לעולם הנשמות, כדפירש בזהר פרשת חיי שרה (זהר ח״א דף קל) זו לשונו, ", + "\"זכאין אנון צדיקייא דאתגניז לון כמה טבין לההוא עלמא, ", + "ולית אתר פנימאה בכל אינון אלא לאנון דידעי רזא דמאריהון וידעי לאתדבקא בהו בכל יומא ", + "על אלין כתיב (ישעיה סד), \"עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו\", כמה דאתמר (איוב לג) , \"חכה את איוב בדברים\", ", + "אלין אנון דדחקי גרמיה למלה דחכמתא ומדקדקין לה, ומחכין לה למנדע ברירא דמילתא ולאשתמודעא למאריהון, ", + "אלין אינון דמאריהון משתבח בהו בכל יומא בין עלאין קדישין, ואלין עאלין בכל תרעין דלעילא ולית מאן דימחי בידיהון, זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי\":", + "הרי מכאן עוד ראיה שעיקר אמרו דע את אלהי אביך הוא עסק החכמה הזאת, כמו שאמר לאשתמודעא למאריהון. עוד נראה שצריך לרדוף אחר הידיעות בדברים הנסתרים בדקדוק גדול ועיון מופלא ופלפול עצום, הפך המתקבלים בדורנו שאומרים שאין לדקדק בחכמה הזאת:" + ] + ] + }, + "PART V": { + "Subject": [ + "בסגולות אשר לחכמה זו על שאר חלקי תורתנו הקדושה: " + ], + "": [ + [ + "הסגולה הא׳‎ היא כי בהיות האדם עוסק במדות דבריו פועלות למעלה, והמדות מתתקנות כפי העסק שהוא מתעסק, ובתנאי שיקדם אליו הטהרה הראויה והדעת הנכון. וכן פירשו בזהר פרשת נשא באדרא (זהר ח״ג קלד) כד שלימו רבי שמעון וחברוי לתקן כל תקוני עתיק יומין איתא התם:", + "\"אמר רבי שמעון לחברייא כד אתפריס פרסא דא דאתון חמאן עלנא, אנא חמינא דנחתו כל תקונים בגוה ונהירו באתר דא, ", + "וחד פרוכתא בוסיטא קדישא פריס בארבע סמכין לארבע עיבר. ", + "סמכא חד הוה יתיב מתתא לעילא, וחד מגרופא בידיה, ", + "ובמגרופיא ארבע מפתחן שנינן מכל סטרוי,", + "ומאחדאן פרסא, ונחתין לה מעילא לתתא, וכן לסמכא תניינא, ותליתאה, ורביעאה, ", + "ובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמכי דמתנהרין בבוסיטא דגליפין בההוא פרסא, וכן לארבע עיבר:", + "חמינן אלין תקונין דנהרין עלה דהוו מחכאן מילי מפומנא, לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה, ", + "וכד הוה מתתקנן מפומנא כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא מכל פומא דחד מינן. ", + "ובשעתא דחד פתח פומיה מינן לתקנא בההוא תקונא, ההוא תקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין מתעטר וסלקא בדוכתיה ואתעטר, ", + "וכל סמכין מכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעו וצייתין לקליכון, כמה רתיכין קיימין הכא בגיניכון, ", + "זכאין אתין לעלמא דאתי, דכל הני מילי דנפקי מפומיכון כלהו מילין קדישין, כלהו מילין כשרן, דלא סטאן לימינא ולשמאלא. ", + "וקוב״ה חדי למשמע וציית להני מלין, עד דהוא גזר דינא די לעלמא דאתי תימרון זימנא אחרא כל הני מילי קדישין. עלייכו כתיב ", + "וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, ", + "אפילו בעלמא דאתי מרחשן שפתותיו קמיה\", עכ״ל:", + "ומתוכו מתבאר מעלה זו וסגולת החכמה, כי כמו שהאדם מוציא הדברים מפיו ומתקנן כן המדות מתקנות למעלה. גם לזה תתלוה סגולה שנית כי בעולם הבא יעסוק בענין ההוא, בסוד אמרם ז״ל (יבמות צז.) שפתותיו דובבות בקבר. אמנם נראה כי זה דוקא אל החכמה הזו וכן פירש הרשב״י ע״ה במקום אחר. ", + "וטעם אל ענין זה, כי בהסתלק האדם נשמתו בלי ספק תתדבק אל המקום שהאיר בהיותו בחיים חייתו, ולכן סוד התעוררות ההארה הנזכרת בהסתלק הנשמה לקבל שכרה, זה יקרא דובבות בקבר אל הגוף, וכן אל הנשמה בשעור זה למעלה. ואף אם נודה כי גם יקרה ענין זה אל הפשט, אין ספק שיתעלה הענין אל הקבלה שעור לא נערך:", + "עוד לה סגולה שלישית, והיא כי העוסק בחכמה זו ידע לייחד קונו ולעבדו בלבב שלם, כדפירש הרשב״י ע״ה בפרשת בשלח זו לשונו, (זהר ח״ב דף נז.) \"קרוב ה׳‎ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, ", + "מאי באמת כמה דאוקמוהו (מיכה ז׳:כ׳‎) תתן אמת ליעקב, דידע ליחדא שמא קדישא כדקא יאות, ודא פולחנא דשמא קדישא. ", + "ומאן דידע ליחדא שמא קדישא אוקים בעלמא יחידא, דכתיב (שמואל ב׳‎ ז׳‎), \"ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ\". ", + "ועל דא אוקמוה, כל כהן דלא ידע לייחד שמא קדישא כדקא יאות לאו פולחניה פולחנא, ", + "דהא כלא ביה תליא, פולחנא עלאה ופולחנא תתאה, ", + "ובעי לכוונה לביה ורעותיה בגין דיתברכון עלאי ותתאי:", + "כתיב (ישעיה א׳‎), \"כי תבאו לראות פני\" כו׳‎, ", + "כל בר נש דאתי ליחדא שמא קדישא ולא אתכוון ביה בלבא וברעותא בדחילו בגין דיתברכון ביה עלאי ותתאי, דחיין ליה לצלותיה לבר, וכלא מכרזי עליה לביש, ", + "וקב״ה קארי כי תבאו לראות פני. ", + "לראות פני מבעי ליה, מאי לראות, ", + "אלא כל אינון אנפין דמלכא טמירין בעומקא לבתר חשוכא, ", + "כל אנון דידעין ליחדא שמא קדישא כדקא יאות מבקעין כל אנון כותלי חשוכא, ואנפין דמלכא אתחזיין ", + "ונהרין מתברכין כלא עלאי ותתאי, כדין ברכאן אשתכחו בכלהו עלמין, ", + "וכדין כתיב כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם,", + "מאי קא מיירי אלא מאן דאתי ליחדא שמא עלאה בעי ליחדא מכתרא דזאת, כמה דכתיב ", + "(ויקרא ט״ז), \"בזאת יבא אהרן אל הקדש\", בגין דיזדווגין כחדא תרין אנון צדי״ק וצד״ק, ", + "בזווגא דא ברכתא בגין דיזדווגון כלא עלייהו, ", + "ואלין אקרון כמה דכתיב (תהלים ס״ה), \"אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך\". ", + "ואי איהו אתא ליחדא שמא קדישא ולא איכוון ביה ברעותא דלבא בדחילו, קב״ה אמר ", + "מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי ודאי, ", + "דהא לא אשתכח בהו ברכאן אלא דשריין בהו דינא לאשתכחא בכלא\", עכ״ל:", + "והנה מתוכו נראה, כי עבודת מי שאינו יודע לייחד אין עבודתו עבודה. גם מתוכו מתבאר פסול תפלת מי שאינו יודע ליחד כראוי, וענין זה לא ימצא האדם אלא מתוך העסק מעסקי החכמה ובעמקיה בס״ד:", + "עוד לה סגולה רביעית, והיא כי באדם חלק עשיה וחלק יצירה וחלק בריאה וחלק אצילות, הכל לפי זכות מעשיו, כדפירשנו בספר פרדס בשער נשמה. והנה חלק העשיה יתלבש בסוד מעשה המצוה הגופנית. וחלק היצירה, בסוד כוונת המצוה על דרך הפשט. ומן הבריאה ולמעלה, לא יתלבש כי אם בסוד הקבלה בכוונתו בה, כדפירשנו בפרדס הנזכר, ובלי ספק שמי שלא יעסוק בחכמה הזאת לא יוכל להשלים החלק הנזכר אם זכה לו על דרך איזה ענין שיהיה:" + ], + [ + "הסגולה החמישית, והיא כי העוסק בחכמה זו ידע לבאר כמה מענייני התורה הקשים אל בעלי הפשט, כענין אותיות נוספות, וכתיב ולא קרי, וקרי ולא כתיב, וכיוצא. והמשל בזה, בפסוק תביאמו ותטעמו כו׳‎ הנה וא״ו נוספת. וכן תפול עליהם אימתה ופחד, אימה מבעי ליה והתי״ו נוספת. ופרשו בזהר פרשת בשלח (זהר ח״ב נ״ט) זו לשונו, ", + "\"תפול עליהם אימתה ופחד, ", + "אימה מבעי ליה, ", + "מאי אימתה, ", + "דהא לית לך מלה באורייתא או את באורייתא דלא אית בהו רזין עלאין. ", + "מאי אימתה, אמר רבי שמעון, כלומר דחילי דשכינתא, כהאי גוונא תביאמו ", + "תביאם מבעי ליה מאי תביאמו, ", + "אלא רוחא דקודשא אמר על אנון דרא בתראה דגזר יהושע, ואתגלייא בהו גלויא דרשימא קדישא דשמיה דקב״ה, דאלין אחידן ביה בוא״ו, ואילין אתחזיאו למירת ארעא, כמה דאת אמר ", + "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. ", + "כל מאן דאתגזר ואתגלייא ביה רשימא קדישא ונטיר ליה איקרי צדיק, ", + "בגיני כך לעולם יירשו ארץ.", + " ועל דא תביאמו ו׳‎ יתירא, ", + "תביאמו מלא, ", + "ולית לך מלה באורייתא או את זעירא באורייתא דלית בה רזין עלאין, ", + "וטעמין קדישין דזכאה חולקהון דאנון דידעי בהו, עכ״ל:", + "ואם יקשה האדם קושיא זו אל המדקדקים, יענה ויאמר שהם מאותיות האמנתיו הנוספות. ולדעתנו האומר דבר יתר אות בתורה יותרו שיניו אם בזדון, ואם בשגגה שארי ליה מריה:", + "הסגולה הששית, יש מלות בתורה שהם בלתי מתוקנות ובלתי מדוקדקות על דרך הפשט, כאמרו בתורה, \"כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע\", והעבודה שאל לי אחד מהחפצים בעבודה ואמר, מאי ושים באזני יהושע, ודבר אל יהושע היה לו לומר, כי ושים נראה שהיה כותב הפרשה ונותן אותה ח״ו לתוך אזניו. והשבתי לו על דרך הפשט דברה תורה כלשון בני אדם, שכן אדם אומר לחברו על ענין חוזק הצווי. והשיב, לא אאמין שלא יהיה כאן דבר שלא נודע לנו, שבו יתוקן הלשון. ואמרתי לאחד היודע בחכמה, על אלו אני אומר דמעת העשוקים ואין להם מנחם, אלו שדברי תורה עשוקים וגנובים מעין שכלם, ותקנתי על דרך האמת הדבר כאשר יתבאר במקומו בס״ד:", + "הסגולה השביעית, כי העוסק בחכמה הזאת וממלא פיו שחוק בה, בלי ספק ממלא לבו יראת שמים ויראת חטא ויוסיף אומץ בעבודה. וזה בדוק כי אפילו גרסת לשון הזהר יראה אל האדם שמחה בנפש ביראת ה׳‎ כאלו עוסק עם הצדיקים בגן עדן, ואם גברא לא חזי מזליה חזי. כי אין ספק שזה עיקר עסק התורה בגן עדן בין הצדיקים:", + "הסגולה השמינית, היא מה שנסיתיו אני וזולתי בענין הגרושים, שהיינו מתגרשים השדה עם האלהי כמהר״ר שלמה בן אלקביץ הלוי נר״ו לעסוק בפסוקי התורה פתאום בלי עיון, והיו הדברים מתחדשים דברים שאי אפשר להאמין ענין זה אלא מי שראה או נסה הענין פעמים רבות, ומתנות שקבלתי בגרושים ובאו לחלקי בחמלת ה׳‎ עלי אעתיק אותם בקונטרס בפני עצמו, ונחלק אותם סימנים אחד לאחד בס״ד:", + "הסגולה התשיעית היא, מה שראיתי גם כן בנסיון, כי המכוון בתפלתו על דרך האמת הדבר מסתייע מעצמו ואין כח בחצונים להפסיקו במחשבות בטלות, כאשר יקרה אל האדם בהיות מכוון על דרך הפשט. והטעם לזה, כי הפשט הוא במקום ששם מגיעות הקליפות ולכן החצוני שליט שם לקטרג, אבל על דרך הקבלה אין לו שם שולטנות כלל:", + "הסגולה העשירית והיא מה שבחנתיה וניסיתיה, כי מאן דלא עאלו בקיימא קדישא לא ישלטו בחכמה הזאת. ואף אם יאמרו וידברו בספירות, לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ואין בכחם להשכיל אפילו מן הדברים הפשוטים כלל, מה שאין כן בפשט שכבר נמצא מהם מי שידע לעיין ההלכה כפי העיון הפשטי, וזה מן הטעם שהזכרנו בלי ספק. ", + "ועוד יתלוו אל סגולות אלו כמה וכמה עלויים אחרים כאשר יראה המעיין בעצמו בע״ה, אמנם הזכרנו מהם קצתם להמשיך המעיין אל החכמה ככל האפשר, ומה׳‎ נשאל המחילה והכפרה:" + ] + ] + }, + "PART VI": { + "Subject": [ + "בהקדמות הצריכות אל המתחילים בחכמה זו שערי ספר הפרדס: " + ], + "": [ + [ + "(שער א׳‎) ראשונה צריך שידע שהבורא אין סוף אחד ואין לו שני, והוא סבת הסבות ועלות העלות. ולא אחד כאחד המנוי, כי לא ישיגהו חלוף ושנוי ותאר ורבוי, אלא היא מלה לקוחה על צד המשל והדמיון, עם היות כי האחד המנוי הוא עומד בעצמו, והוא תחלת כל מספר, וכל המספר בו בכח, והוא בכל מספר במעשה. ", + "ואמרם אחד לבורא יתברך הוא בזה הצד להיות הבורא יתברך בכל הדברים במעשה וכל הדברים בו בכח, והוא התחלה וסבה לכל דבר. ומזה הדרך יחסו לבורא יתברך היותו אחד בלתי משתנה בתוספות וחסרון כמו האחד, והיותו מחויב המציאות כמו שהאחד הכרחי במספר, כי לא נמצא מספר זולתו והוא אינו מספר, ובהתבטל האחד יתבטל המספר, ובהתבטל המספר לא יתבטל האחד לבטולו, וזה כח האחד. ", + "הוא הדין הבורא יתברך, הוא הפועל ובורא הכל ומקיים המציאות, ובהתבטל הפעולה לא יתבטל הפועל, עם היותו בלתי צריך לאחד מהם, ובהתבטל המציאות לא יתבטל הוא בבטולו, עם היותו בלתי צריך למקום והיותו עומד בעצמו, ובזה הסכימו כל העוסקים בחכמה האלהית:", + "ב׳‎ צריך שידע שהאין סוף המציא והאציל ספירותיו שבהם פעולתיו, והם עשרה מאמרות שהוא פועל בהם, והם לו ככלים אל הפעולות הנמשכות ממנו בעולם הנבדל ולמטה, והנה באמת מציאותו ועצמותו מתפשט בהם כאשר נאריך. ", + "והנה ספירות אלו הם עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה, שעליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע, שכן גזרה חכמתו יתברך. והוא יודע שהתכלית המכוון באצילותם חייב המספר השלם הזה, שלא יושג אלינו בפחות ויתר כלל. ", + "ולא יתיחס זה אל המדות בלבד אלא גם אל הדברים הנמשכים מהם, כלם כלולים מעשר, וגם המדות בעצמם כללותם עשר מעשר, ואין להוסיף ולא לגרוע ח״ו. ואף אם נאמר כלולים משש קצוות וארבע מדות וכיוצא, הכונה אל היותם מתגלות בסוד ארבעה או כיוצא, אבל כללותם לעולם עשר. והטעם האמתי המפורסם בארו דוד המלך ע״ה באמרו, רבות עשית עתה ה׳‎ אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. ותנן התם, שלשה כתרים הם, וידוע היות הכתרים מיוחדים, לנשיא, ולכהן גדול, ולמלך. ולעלוי יראתם הוצרכנו בהנהגת האומה, לסגן, ומשנה, ואב בית דין. ותחתיהם שלשה עדרי צאן צבאות ישראל, והן, משמרות כהונה, ושרי החילים הרודים בעם, והסנהדרין. וכלם עיניהם ולבם לכתר שם טוב קהלת יעקב, העולה היא למעלה בסיועם של אלה, לפאר ליוצרם עך כל מה שברא, כי זה כל האדם. הנה הראיתיך בעיניך צורך המספר השלם הזה, מגיד מראשית אחרית:", + "ג׳‎ צריך שידע שאל המדות האלה להם שמות שאינם נמחקים, והם: אהי״ה – כתר, י״ה – חכמה, יהו״ה בנקודת אלהים – בינה, א״ל – חסד, אלהי״ם – גבורה, יהו״ה – ת״ת, צבאו״ת – נצח והוד, שד״י או א״ל ח״י – יסוד, אדנ״י – מלכות: והשמות הם הספירות, ואין הענין שיהיו שמות מיוחסות לספירות ח״ו, אלא השמות הם הספירות, והספירות והשמות הם שמות האין סוף כפי פעולותיו. ובכל מקום שיתואר בו שם הוי״ה כמו שנזכיר לפנינו, יהיו עשר שמות אלה מגלים פרטי ההוי״ה ההיא וכללותיה, כי קוצו של יו״ד הרומז לכתר עליון, ושם אינו נהגה, הנה אנחנו נקראהו בשם אהי״ה. והיו״ד עצמה בכל מקום שהיא שמה העצמי י״ה, וכן כלם. וזה לנו יחוד נפלא, כי השבח וההודאה והתפלה והיחודים שאנו עושים על ידי השמות הנהגים האלה, יחשוב השומע שהם בספירה אחת בלבד או שתים ח״ו, כפי הוראות האזכרות הפרטיות, ואינו אלא יחוד כל העשר ספירות והעשר הויו״ת שנזכיר בפרק ה׳‎, בהגלות נגלות בפינו ובלבבנו אותה האזכרה הפרטית המשמשת לאותו האבר המיוחד שבכל העשר הויו״ת. נמצא כלל צריך לפרט ופרט צריך לכלל בכח היחוד האמתי, והוא פלא:", + "(שער ג׳‎) ד׳‎. צריך שידע שאין האין סוף הכתר כאשר חשבו רבים, אלא האין סוף סבה אל הכתר והכתר עלול מהאין סוף שהוא עלת העלות. וגם צריך שידע שהאין סוף הוא סבה ראשונה אל כל הנמצאים שאין סבה למעלה ממנה, והכתר מסובב ראשון ממנה, ומהכתר נמשך השתלשלות שאר העלולים. ובזה לא יכחיש היות הכתר ממנין הספירות כאשר חשבו רבים אלא הוא במנין העשר, וזה בערך הנאצלים עצמם, אמנם בבחינת כללות הנאצלים מעשר אין הכתר מתגלה בהם לרוממותו אלא הם נכללות מהדעת במקום הכתר:", + "ה׳‎. צריך שידע שאין הדעת הנזכר ספירה בפני עצמה ח״ו, אלא היא בחינת שש קצוות המתמצעים למעלה בספירות הראשונות, והוא סוד וא״ו הנסתרת בכתר וחכמה ובינה, ועל ידי הדעת הנזכר יסוד החכמה והבינה כאשר יתבאר, והוא מציאות הספירות הנאצלות למטה, לא ספירה בפני עצמה כאשר חשבו רבים:", + "(שער ד) ו׳‎. צריך שידע שהאין סוף מלך מלכי המלכים, לא יצדק אמרנו בו לא יתברך, ולא יתפאר, ולא ישתבח, וכיוצא, מפני שאינו מתברך מזולתו ולא משתבח ולא מתפאר, אלא הוא המברך והמשבח והמפאר והמחיה מתחלת נקודת אצילותו עד נקודה תחתונה, מקרני ראמים עד בצי כנים. וקודם יצירת העולם לא הוצרך אל האצילות כנודע, והיה הוא נעלם בפשיטותו הקדוש והטהור, לא יצדק בו שום אות ונקודה וציור, כי אפילו כתר שהוא תחלת האצילות נשלל ממנו השם והציור באות ונקודה, כל שכן וקל וחומר המאציל מלך מלכי המלכים, ובו אין אנו יכולין לצייר ולא לדבר ולא לחייב לא דין ולא רחמים, לא רוגז ולא כעס, לא שינוי ולא גבול, לא שינה ולא הילוך, ולא שום מדה מהמדות לא אז קודם האצילות ולא עתה אחר האצילות. ", + "אמנם מה שראוי שנדע הוא כי בתחלת הכל האציל האין סוף האצילות הדק, הם עשר ספירות צוריות מחשביות, שהם מעצמותו מתיחדות בו, והוא והם הכל אחדות שלימה. והספירות האלה הם נשמות, ומתלבשות בעשר ספירות הנקובות בשמות, והם ככלים אל העצמיות הנזכרות. ובהם הדין והרחמים והפעולות הנזכרות אשר לא ניחסם אל האין סוף. ולא בהם ממש, אלא על ידי התלבשם בבריאה יצירה ועשיה כאשר נבאר עוד ב״ה:", + "(שער ה) ז׳‎, צריך שידע עוד כי קודם אצילות המדות הנזכרות היו המדות נעלמות בו תכלית העלם ויחוד שלא יצדק בהם ציור ונקודה כלל אלא הם מתאחדות בו, ואחר כך האציל ממנו נקודה אחת אצילות אחת והיא הכתר, והיא נקראת אין לרוב דקותה ואדיקותה במקורה שלא ישפט בו היש, וממנה נאצלה בגלוי שני נקודה שנית והיא החכמה, ונקראת יש שהיא תחלת הגלוי תחלת הישות, והיא נקראת י״ש מאי״ן. ומפני שהיא תחלת הישות לא יש בעצם, הוצרך אל נקודה שלישית אל גלוי הנמצאות, והיא הבינה, והיא גלוי הנמצאות. והחכמה ראשית ההויה, והבינה סוף ההויה, כי תחלת המצא ההויות מהחכמה הנקראת ראשית, וסוף העלמם ביובל העליון כנודע. ", + "והנה משלש אלה נמצאו שש קצוות ההנהגה שהם מחסד ולמטה, והם, ראשונה חסד מחכמה, ואחר כך נאצלה הגבורה מהבינה, ואחר כך נאצלה ת״ת מהכתר. וכל גלוי שלש אלה על ידי הבינה, אלא שעיקר שרשם מחכמה וכתר, כל אחד משרשו. והנה בתוך שלשה אלו היו נעלמות הנצח וההוד והיסוד, ואחר אצילות וגלוי השלשה הנזכרות נתגלה מחסד נצח ומגבורה הוד ומת״ת יסוד. אמנם אצילות המלכות עם שש קצוות יתבאר במקום אחר בס״ד. ", + "ונמצא לפי זה סדר האצילות באחד משלשה דרכים וכלם אמת, או זה אחר זה, כתר חכמה בינה גדולה כו׳‎ עד מלכות. או כתר ת״ת יסוד מלכות נקודה אחת, וממנה מתפשטים עד סוף המלכות, וחכמה חסד נצח נקודה שנית ומתפשטים עד נצח, ובינה גבורה הוד נקודה שלישית ומתפשטים עד הוד. או כתר חכמה בינה, ואחר כך חסד גבורה ת״ת, ואחרי כן נצח הוד יסוד, ומלכות כלל הכל, ובזה נכלל הפרק הזה בס״ד:" + ], + [ + "(שער ו׳‎) ח׳‎, צריך שידע עוד כי הסדר היותר מפורסם ומוסכם בין המקובלים לציור הספירות הוא, כח״ב כעין סגולתא, ותחתיהן גדולה גבורה ת״ת כעין סגול, ועוד נצח הוד יסוד סגול שני, ומלכות תחתיהם באמצע. ", + "ואמנם בטעם הענין בזה הוא כי הכתר סבה ועלה אל החכמה והבינה יחד ולכן יצטייר על שתיהן. וכן הבינה לה גם כן עלה שנית והיא החכמה ולכן תקדם החכמה אל הבינה, ונמצאת הבינה למטה משתיהם. ואמנם החכמה שרש אל החסד, והכתר שרש אל הרחמים, והבינה שרש אל הדין, ודרך זה תדין בכלן:", + "ט׳‎ צריך עוד שידע היות הכתר בחכמה, והחכמה בבינה, והבינה בחסד, והחסד בגבורה, וגבורה בת״ת, ות״ת בנצח, ונצח בהוד, והוד ביסוד, ויסוד במלכות. וכן המלכות ביסוד, ויסוד בהוד, והוד בנצח, ונצח בת״ת, ות״ת בגבורה, וגבורה בחסד, וחסד בבינה, ובינה בחכמה, וחכמה בכתר. וטעם זה, כי העליונים צריכים לתחתונים והתחתונים צריכים לעליונים, ולכן כח התחתון בעליון וכח העליון בתחתון, ואין סוף כלם צריכין לו והוא אינו צריך לשום אחד מהם:", + "י׳‎, צריך עוד שידע כי הספירות האלה אינם בעלי מקום ח״ו, עם היות שנצייר להם צורה לשכך האזן, אלא האמת הוא כי האין סוף מקום לספירותיו, והכתר מקום לתשע ספירות והחכמה מקום לשמנה, והבינה מקום לשבע, וכן כלם. והמלכות מקום לבריאה, והבריאה מקום ליצירה, והיצירה מקום לעשיה עד הגיע הדבר אל נקודת הארץ שהיא בתוך גלגל יסוד המים, ויסוד המים בתוך גלגל יסוד הרוח, ויסוד הרוח בתוך גלגל האש, וארבעה יסודות אלו בתוך הגלגלים. וכן כל עלול מוקף מעלתו, עד סיום המדרגות:", + "(שער ז׳‎) י״א, צריך שידע עוד כי לספירות אלו יחסו להם צנורות. והכוונה בזה, סדר קו הארת הספירה הראשונה במקבלת, וסדר קו הארת המקבלת במשפעת לקבל ממנה, והנה שתוף שתי בחינות האורות האלה יקרא צנורות. אמנם הצנורות למיניהם אין מספר, ובסוגיהם אלה, אחד מכתר לחכמה, ואחד מכתר לבינה, ואחד מכתר לת״ת, הם שלשה. ואחד מחכמה לבינה, ואחד מחכמה לחסד, ואחד מחכמה לגבורה, ואחד מחכמה לת״ת, הם ארבעה. ואחד מבינה לחסד, ואחד מבינה לגבורה, ואחד מבינה לת״ת, הם שלשה. ואחד מחסד לנצח, ואחד מחסד לגבורה, ואחד מחסד לת״ת, הם שלשה. ואחד מגבורה להוד, ואחד מגבורה לת״ת הם שנים. ואחד מת״ת לנצח, ואחד מת״ת להוד, ואחד מת״ת ליסוד, הרי שלשה. ואחד מנצח להוד, ואחד מנצח ליסוד, הם שנים. ואחד מהוד ליסוד, ואחד מן היסוד למלכות. והמלכות אין לה קבלה אלא מן היסוד לבד ועל ידו תקבל מכלם, וזולתו אין לה קבלה משום אחד מהן, ואין אחת מן המדות יכולה להשפיע לתחתונים זולתה, שהיא עיקר התחתונים להנהגתם. אלה הם הצנורות הכוללים, ובפרט להם בחינות יעלו לאין מספר ותכלית:", + "(שער ח) י״ב, עוד צריך שידע שהספירות יש להם כח לפעול פעולות הפכיות, פעמים בדין ופעמים ברחמים, ולעולם כלן מסכימות אל הפעולות, כי לא תפעול אחת מהן פעולה אם לא על ידי כלן וזה בהסכמתן יחד על ידי המלכות. ", + "ומבא אל ענין זה הוא במה שהן כלולות כל אחת מעשרה, אמנם להם כללות מתגלה פעמים משלש, והם, חסד דין ורחמים. ופעמים מארבע, והם, שלש הנ״ל ואחת כלולה מכלם, והוא סוד יסוד העפר הכולל שלש יסודות, האש, והמים, והרוח. ופעמים מחמשה, והם סוד, חסד, גבורה, ת״ת, נצח, הוד, ופעמים מששה והם שש קצוות. ופעמים משבע והם מחסד ועד המלכות. ופעמים משמנה עם הבינה. ופעמים מעשר מכתר ולמטה, או מחכמה ולמטה, ודעת משלים המנין, כדפירשנו. וענין כללות זה אינו כללות סתם אשר אליהם, כי לא יפחת מעשר לעולם, אמנם הכוונה יוכללו כלם בשלש, או בארבע, וכן יתראו במדה ההיא בהארה וגלוי:", + "י״ג, צריך עוד שידע בענין הכתר מה שפירשו הקדמונים כי בו תר״ך עמודי אור, ואין ספק שהם משתלשלים תר״ך אלו זה מזה כדמיון עלה ועלול, וכלם בעלול ראשון ומדה זו רחמים ולא ישפט בה דין כלל. וכן החכמה גם כן רחמים, וכן הבינה. ועם היות הבינה רחמים עם כל זה דינין מתערין מינה, כדפירש בזהר (זהר ח״א קנא. ח״ג י, טו, צט. קיח, רסב), ועיקרה רחמים וממנה התעוררות הדין בסוד שרש הגבורה שבה, ויש בה שרש הרחמים והחסד, כנודע:", + "י״ד, צריך עוד שידע כי מוצא הדין מלמעלה ברצון המאציל, אמנם הוא נעלם כהעלם המדות כלם בכתר ואין סוף ומיוחדות שם, ולא ישפט בהם שם מדות, וכן פעולת הדין נעלמת בשלש ראשונות ולא ישפט בו דין עד מקום גלויו שבגבורה:", + "ט״ו, צריך עוד שידע כי קשר הספירות ויחודם עם היותם זו דין וזו רחמים, הוא על ידי היות החסד כלולה מגבורה ושאר המדות, וכן הגבורה כלולה מחסד ושאר המדות, נמצאת הגבורה נקשרת בחסד באחד משני פנים, האחד בגבורה שבחסד, דהיינו גבורה בגבורה, ועל ידי כך הם מסכימות אל פעולה אחת. וכן השנית היא על ידי חסד שבגבורה כי חסד נקשרת בחסד, ועל ידי כך הם מסכימות אל פעולה אחת. וכן ת״ת נקשרת עם שתיהם בשתי פנים הנזכרות מפאת חסד וגבורה שבת״ת, ומפאת ת״ת שבחסד וגבורה:", + "ט״ז, עוד צריך שידע כי אם היות שהקדמנו שאין דין בשלש עליונות, ונשללת גם הבינה מהדין כדפירשנו, עם כל זה דין הגבורה תלוי בבינה, אם הבינה מוסיפה בה ומשפיעה דין היא פועלת, כי הענף נוטה אחר המקור, ואם הבינה אינה משפעת בגבורה הדין, אין בה כח לפעול. והשתא ניחא מאי דפירשו רבנן, דבבתי גואי איכא עציבו המיוחס אל הלב, ובשאר האברים שהם בתי בראי ליכא:", + "י״ז, צריך עוד שידע כי שלשה ראשונות חשובות כאחת, והענין כי אל המדות שלש בחינות באחדותם, האחד, בערך האחדות הנמסר אל כל מאמין, שלא יפריד ולא יחשוב רבוי ח״ו, אלא כל האצילות אחדות שלימה, ומה שנאמר בו פרוד וקצוץ, הוא בערכנו לא בערכם ח״ו. אמנם קצוץ זה אשר בערך השפע הנשפע אלינו, הוא באחד משני מינים, ", + "אם שפע השנפע סתם ורוב ברכה לא יסתלק לעולם משלשה ראשונות, אלא שלשתם חשובות כאחת ולא איסתלק שפעם לעולם, וזה יקרא ריעות. אבל הזווג הוא שפע הבא ע״י יסוד זכר ונקבה, דהיינו הנמצא אל החכמה והבינה שהם אבא ואימא עלאין, או בת״ת ומלכות אבא ואימא תתאין, שהוא סוד יחודם כדמיון יחוד זכר ונקבה, מה שאי אפשר לצייר בדעת האנושי. ", + "וזה ענין גדול ובו שפע נפלא בהויות ונשמות, ויחוד זה בערך אלינו יפסק גם בשלשה ראשונות בעונות, ובידינו לתקנו ולהמשיכו וליחדם כראוי, ובזה נכלל הפרק הזה:" + ], + [ + "י״ח, עוד צריך שידע כי אין ראוי למעיין לחקור בשלש ראשונות במהותם, מפני שהם שכל וחכמה ובינה, ואין ראוי לחקור במהות העצם הנעלם הממציא כל נמצא, ולהיות שהוא ורצונו וחכמתו ובינתו אחד, והם מדות צודקות בעצמותו אין ראוי לחקור. אמנם מחסד וגבורה ולמטה גם אם נחקור בהם אין עון, כי הם מדות נאצלות לנהל התחתונים, והמרבה לחקור בהם הרי זה זריז ונשכר. ועל כזה נאמר שלח תשלח את האם שהיא בינה, ואת הבנים תקח לך לחקור ולדרוש, וכן כי שאל נא לימים ראשונים:", + "י״ט, צריך עוד שידע כי פעולות החסד הם רבות, אך נזכור מה שיאות הנה אל המעיין. א׳‎, חסד כשמה, להועיל לאדם ולהטיבו, עוד לבטל כח החצונים המקטרגים ומקנטרים לאדם. ומפעולות המדה הזו גם כל הדברים שהם בלובן כמו האבנים שגוונם לבן שסגולתם לחסד. ומפעולותיה האהבה, ועם היות התעוררות האהבה מן השמאל עם כל זה עיקרה ותכליתה בימין, כדכתיב אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. ומפעולותיה להמשיך האדם לחכמה, וזה בכח החכמה אשר עליה מימין. ומפעולותיה, לכלול עמה הגבורה לפעול דין שיש בו חסד במקצת, כענין טביעת המצריים בים. ויש במדה זו ע״ב גשרים, והרמז אליהם ע״ב שמות שבפסוקי ויס״ע ויב״א וי״ט:", + "כ׳‎, צריך עוד שידע כי מפעולות הגבורה הם הדין החזק כשמה ממש, והיא רצועה ליסר בני האדם, וממנה נמשכים כל החצונים המקטרגים והמשטינים. ומפעולותיה כל הדברים שהם בסוד האדמימות והחום כאש, וכח האבנים שבהם גוון אדום, וסגולתם להטיל אימה על הבריות. וגם מן המדה הזאת מתעוררת האהבה כדפירשנו. והעושר גם כן נשפע מן המדה הזו בסיוע הבינה שעליה. וגם המזון נשפע מן המדה הזו, והעד שלחן בצפון. וגם כל שמיעת תפלה וצעקה הם על ידי המדה הזו, אמת שהוא בסיוע הבינה:", + "כ״א, צריך עוד שידע כי מפעולות הת״ת הפאר וההדר, ושמה יעיד על זה. והטעם, כי ההדר והיופי הוא מורכב מהלובן והאודם, כאמרו דודי צח ואדום. וכן כל העניינים שיורכבו מהאודם והלובן והאש והמים והחמימות והלחות והדין והחסד הם בסוד מדה זו. וכן גוון הירוק כחלמון ביצה באבנים היקרות, כלם מושפעות ממנה ובכחה סגולתם. וגם בה תלויה התורה והעסק בה. וגם הבנים להם תלייה במדות העליונות ומקומם האמתי במדה זו. וגם המן היה יורד להם לישראל מתוך מדה זו. וגם בה ענין השפעת הנשמות בסוד יחוד המדה הזו במדת המלכות, והוא ענין נמצא במדות אלו וגם בחכמה ובבינה מה שלא נמצא כן לכל שאר המדות:", + "כ״ב, בענין היחוד הזה הנזכר, צריך שידע המעיין כי לא ימצא אלא בחכמה ובינה שהם מכונים איש ואשה אבא ואימא. וכמו שהיחוד והזיווג הגשמי לא ימצא בין הזכר והנקבה אם לא על ידי אמצעי שהוא ברית המעור, כן למעלה יתיחדו שתי מדות אלו על ידי סוד הדעת הקדום שהוא מתמצע בין אבא ואימא, ומציאותו בנתיב לא ידעו עיט. והנמצא מן היחוד הזה הוא קיום הספירות וחדושם, שהם מתחדשות תמיד על ידי שרשם השקוע בעמקי הבינה והחכמה. וגם ימשך אל סוד הנשמה אשר מבינה, וזה יתבאר בתקונים בס״ד. וגם ימשך העטרה אשר מעטרת האם אל הבנים בעת חתונתם, כדכתיב צאינה וראינה בנות ציון כו׳‎. ואולם כל יחוד צריך התעוררות תחתון, והתעוררות הבינה הוא מהמלכות כדפירש הרשב״י ע״ה:", + "כ״ג, דרך הייחוד הזה ימצא בת״ת ובמלכות, והם זכר ונקבה חתן וכלתו, אבא ואימא תתאי בר וברתא לעלאי, מלכא ומלכתא מלכא ומטרוניתא, קב״ה ושכינתיה, מלך בהיכלו. כל זה משל אל הענין הזה הנזכר ואולם זווגם צריך התעוררות מנשמתם של צדיקים מעולם התחתון. ", + "והנה אל היחוד הזה יתלוו אליו בחינות קודמות, והם בחינת החבוק, והיינו על ידי החסד והגבורה, והסוד נרמז בפסוק שמאלו תחת לראשי, ירצה כי יושפע שפע החסד בתפארת ויתיחד עמו. ואחרי כן ימשך הת״ת אל הגבורה ויתיחד עמה, הרי החתן מיוחד בשתי זרועותיו. אחר כך יקבל הכלה בזרועו השמאלי ויתפשט הגבורה אל המלכות וישפיעה. ואחרי כן ימשך אליה שפע החסד שהוא זרוע ימין, ונמצא שמאל למטה וימין מחבק מלמעלה, והיינו סוד שמאלו כו׳‎. ", + "עוד יתלוה אליו בחינת הנשוק, והנשיקה אין ספק שהוא דבקותא דרוחא ברוחא, דהיינו סוד יחוד מציאות פנימיות המדות אורם זה בזה, והוא בסוד הפה דהיינו מציאות המלכות שבת״ת וכן במלכות, ודבר זה ארוך ובאורו באדרא. ", + "וענין תועלת היחוד הזה רב למאד, וממנו ימשכו נשמות זכר מצד הזכר ונקבה מצד הנקבה. והנה יתלוה אל הייחוד הזה הנצח וההוד והן תרין ביעין דדכורא והיסוד שהוא סוד הברית ועל ידי היחוד:", + "כ״ד, הנה פירשתי שתי יחודים אל ארבע מדות אלו. הנה היחודים האלה יתבארו בשתי שמות שתי פעמים, והם, אבא יהו״ה, אימא אהי״ה, ויחודם יחד יעשה שם זה, יאההויה״ה, וזהו סוד יחוד חכמה ובינה זה אל הימין וזו אל השמאל. ולהם שלשה מקומות אל הזווג, בסוד אורם המתפשט דרך הספירות מלמעלה למטה, והם בכתר וסוד הדעת יחד, וכן למטה בת״ת, וכן למטה ביסוד:", + "ובדרך זה גם אל המלכות, והם, ברא יהו״ה, ברתא אדנ״י, ויחודם יחד יעשה שם זה, יאהדונה״י. ולהם שלש מקומות אל היחוד בסוד אורם המתפשט דרך הספירות ממטה למעלה, והם, ביסוד, ובת״ת, ובדעת. ובמלכות ארבעה שמות אלו יחד כזה, יא״י, אה״ה, הדוינ״ה, הה״י, וזה מורה על יחוד שלשה אורות ימין ושמאל ואמצע בין בעליה בין בירידה:", + "כ״ה, הנצח וההוד והיסוד, פעולתם קרובה לפעולת הת״ת והגדולה והגבורה מפני שהם יונקים, נצח מן חסד ויסוד מת״ת והוד מגבורה, אלא שישתתף עם יניקתם גם שפע הת״ת עם שתיהם, ושפע החסד והגבורה עם היסוד, ולזה הוא נדון פעמים ימיני פעמים שמאלי. עוד שלשתם ישתתפו אל הזווג הנזכר עד שיכנו להם תרין ביעין דדכורא והאמה, לכן פעולתם יחד לבשל זרע הזכר והנקבה, ויקראו שחקים ששוחקין מן לצדיק וצדק ולהם יחד שם אחד שלא יפרד והוא שם צבאות:", + "כ״ו, הספירות יבחנו כלם בשתי בחינות, האחת יחלקו לשלש שלש, והם, ראשונה, כתר וחכמה ובינה. שנית, חסד וגבורה ות״ת. שלישית, נצח הוד יסוד, ומלכות כולל הכל. והבחינה השנית, שלשה ימיניות והם, חכמה חסד נצח, ושלשה שמאליות והם, בינה גבורה הוד, ושלשה אמצעיות והם, כתר ת״ת יסוד, ומלכות כולל הכל. וגם ראוי לומר שיהיה הכתר למעלה כדמות המלכות, ודעת אמצעי במקום כתר, וזה יתבאר בספר פרדס:" + ], + [ + "(שער ט׳‎) כ״ז, עוד צריך שידע כי יש הכרעה בין שתי הקצוות, ר״ל בין החסד והדין, וההכרעה היא הרחמים. והנה הקצוות בשלשה מקומות והכרעת בשלשתם גם כן. והנה המחלוקת האחד הוא בין הנצח וההוד, והמכריע הוא היסוד. והמחלוקת השנית הוא החסד והגבורה, והמכריע הוא הת״ת. והמחלוקת השלישית הוא החכמה והבינה, והמכריע הת״ת בסוד הדעת. ואין הכונה שיהיו החכמה והבינה חסד ודין ממש אלא הוא בסוד דינין דמתערין מבינה, ולכן דעת דמתער מכתר הוא מכריע. וענין הכרעה הזאת היות האמצעי משתוה אל שתי הקצוות ומתווך ביניהם שלום:", + "(שער י׳‎), כ״ח, עוד צריך שידע כי המדות יחסו להם גוונים על שם פעולתם, כי הגוונים יורו על פעולות כענין הלובן על הרחמים והאודם אל הדין וכיוצא כמפורסם. ואל הכתר יש שאמר שאין לו גוון כלל, ויש שאמר שיצדק בו גוון הלובן בתכלית לבנוניתו, ויש שפירש בו גוון שחור. ושלשה גוונים אלו הם נגד שלש בחינות שבו, האחת בחינתו עם המאציל, ובערכו הוא שחור. השני בחינת עצמו, שהוא בלתי מתגלה אל הנאצלים ולזה לא ישפט בו גוון. השלישי בחינת השפעתו הרחמים בשאר הספירות, והוא סוד הלובן:", + "ואולם במיני גוון החשך הם שלש, האחד, חשך ממש להעדר האור הנמצא פעמים רבות בזוהר. והשנית, להורות על העלם האור ובלתי היותו נתפס כחשך הזה כאמרו, \"ישת חשך סתרו ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים\". השלישית, להורות על בחינת הנקבות ההוא שהוא שחור נקבה לחוור. ושלש בחינות אלו הם בכתר, האחד העלם אורו, השנית העדר אורו נגד מאצילו, השלישית יש בו צד הנקבות כאשר יתבאר:", + "כ״ט, עוד צריך שידע שגוון החכמה הוא גוון ראש לכל הגוונים כעין שהיא ראש לכל הפעולות ופתיחת הגוונים מחכמה, ולכך גוונה התכלת שהיא ראש לפתיחת הגוון מהשחרות והשחור נפתח בתכלת. ויש שפירש שגוונה הספיר, שהיא ראש לכל הגוונים, והוא קרוב לגוון התכלת. וגוון הבינה הוא הירוק כעשבים, והטעם שגוון זה כולל גוון האודם והלובן ושתופם יחד שהוא גדולה גבורה ת״ת, וכולל גם כן גוון תכלת שהוא מחכמה, והיינו שתוף כל מדות אלו יחד בבינה:", + "ל׳‎, גוון חסד גוון הלובן, ולא לובן מלובן ככתר אלא לבן קרוב אל התכלת והוא גוון הכסף. הגבורה לה שלש גוונים והם, אחד גוון השחרות והיינו מצד בחינתה אל הגיהנם המשחיר פניהם של בריות. שני, גוון האודם שהוא הדין הטוב המשמח אלהים ואדם לעורר הזווג. שלישי, גוון התכלת היא נגד הדין הנמשך דרך הקדושה אל המלכות. עוד גוון רביעי, גוון הזהב הוא משותף בין הבינה והגבורה בסוד היין המשמח הנמשך אל הגבורה מהבינה:", + "גוון הת״ת למעלה יחסו לו הספיר בפשיטת הדעת, ובבחינתו הנגלית בהכרעה הוא כולל חוון וסומק והיינו הירוק כחלמון ביצה באמת. והנה הת״ת כולל גוון החסד והגבורה באחד משנים, או למעלה מהם בסוד הדעת הכולל אותם בשרשם, או בבחינתה למטה והיינו תערובת האודם והלובן. ועוד לו גוון ארגמן שהוא כלל חמש גוונים, והם סוד, אוריא״ל רפא״ל גבריא״ל מיכא״ל נוריא״ל:", + "ל״א, הנצ״ח אודם נוטה אל הלובן שרובה רחמים מפני נטייתו לצד החסד. הו״ד לובן נוטה אל האודם שרובו דין מפני נטייתו לצד הגבורה. יסו״ד בו גוון תערובת הלובן הנוטה אל האודם והאודם הנוטה אל הלובן. ויש שפירשו גוון ספיריי שמקבל כל גווני הספירות, ויש שפירשו מפני טעם זה גוון כלול מכל הגוונים:", + "מלכו״ת היא כוללת כל גוון, ולפעמים לה גוון השחרות ולפעמים גוון התכלת שחור מצד החצונים תכלת להכסות מהם. וגוונה גם כן שש וארגמן. ואלו גווני בחינותיה, אבל עיקר גוונה מצד אור הת״ת ולה גוון אור לבן, דהיינו ירח מאיר משמש. ולה גם כן גוון ירוק והיא בחינה בין הלבן מצד הת״ת ובין תכלת מצד הגבורה, והיינו בעלות עמוד השחר שהיא בין גבורה לת״ת:", + "ל״ב, עוד צריך לדעת כי עיקר גווני אלו אל המדות במלכות כשם שעיקר פעולותיה בה, וזהו ששם יהו״ה אין בו גוון כלל ועיקר הגוונים הם בשם אדנ״י, אמנם האור מלמעלה שמראה גוון העששית שהיא מלכות למטה, והיינו סוד האור יהו״ה והעששית שבה הגוונים אדנ״י:", + "(שער י״א) ל״ג, צריך עוד שידע שיש למעלה בכתר מציאות כל הספירות, הם הנקראות אל המקובלים עשר צחצחות, והם כלולות בשלושה כשם שהספירות נכללות בחסד דין ורחמים, והם העלם הענפים בשרשם שהם, נצח בחסד, וחסד בחכמה. וכן הוד בגבורה, וגבורה בבינה. וכן מלכות ויסוד עם הת״ת, וכלם בכתר. והם סוד כח״ב שבכתר. והם נקראות אור קדמו״ן, אור מצוחצח, ואור צ״ח, על סדר אור חוזר, דעת ובינה והשכל. והמזכירים אותם קדמון צח ומצוחצח, הם כתר חכמה ובינה. והשגת הספירות בצחצחות אלו נעלם ונשגב למאד, ואלו שורש אל שרשי הספירות שהם כתר חכמה בינה. ושלש אלו נמצאים במלכות גם כן מפני שהיא דפוס העליונות:", + "(שער י״ב), ל״ד, גם אל החכמה מציאיות וענינים נקראים נתיבות והם ל״ב, ומציאותם עשר ספירות יחד וי״ב גבולי אלכסון, ושבע מדות להנהגה מיוחדת שיש להן, ושלשה ראשונות עליונות להנהגה משובחת ממנה. ואל הנתיבות האלה שמות מונחים ידועים ומבוארים, וכנגדם ל״ב אלהים שבפרשת בראשית, ועל ידם חותם בראשית:", + "(שער י״ג), ל״ה, גם אל הבינה מציאיות נקראים שערים והם חמשים, וכנגדם חמשים פעמים נזכר בתורה יציאת מצרים. וענינם מציאות שבע ספירות שבע פעמים שהם מ״ט, ובינה עצמה משלמת ענין החמישים. וכן חמש ספירות כלולות מעשר הם חמשים, ויתרחב עניינם בספר פרדס. ולהיות הבינה שרש אל המדות, לכן נדרשו בה שבע מדות בכללותם:", + "(שער י״ד), ל״ו, עוד צריך לדעת כי אין דברי הקדושה והרוחניות כעין מעשה בני אדם השפלים הפחותים, כי מעשה בני אדם בהיות פועל ועושה פעולה מן הפעולות אז הגשם ההוא המצוייר קונה הצורה הנרצית, ובהכרח תאבד צורתו ותכונתו הקודמת אליו ויתחלף ממציאות אל מציאות, והמציאות הקודם אל החומר ההוא לא יזכר עוד. ", + "ואין כן ענין הספירות וכל הדברים המתמצאים מהם, שמציאותם הקודם לא יחסר, אלא יתמצאו ממציאות אל מציאות. המשל בזה, בהיות הספירות נעלמות בכתר היו כלם נמצאות שם, וגם אחר אצילותם נשאר מציאותם שם שלא יחסר ולא ישתנה. וכן אל בחינת אצילותם מחכמה, וכן אל כל ענינם וכן אל המדות עצמם מציאות על זה הדרך, מתחלפים ומתרבים לאין תכלית, ומזה יקיש המעיין והרחבנו ביאורו בספר פרדס.", + "ועל דרך זה אל המדות מציאות עשר ושבע וחמש ושש וארבע ושלש, והכל סוד ענין ואור מתחלף לפי ענינו, שלא ישתוה מציאותם בהיותם שש יחד אל היותם חמש וכיוצא, ולזה לכל מדה בחינת היותה כלולה מששה אינה ממש בחינת היותה כלולה משבעה, וכן מעשר שזה מציאות אחר וזה מציאות אחר. וכן מציאות אחת יש לה מצד חכמה ומציאות שני מצד בינה, ובזה נכלל הפרק הזה:" + ], + [ + "(שער ט״ו), ל״ז, כמו שאור הספירות מתפשט ומתאצל ממעלה למטה בדרך אור ישר, כתר, חכמה, בינה, גדולה, גבורה, ת״ת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. כן האור אחרי רדתו אל מצב מעמדו חוזר ומתפשט ממטה למעלה כתר במלכות, וחכמה ביסוד, ובינה בהוד, וחסד בנצח, וגבורה בת״ת, ות״ת בגבורה, ונצח בחסד, והוד בבינה, ויסוד בחכמה, ומלכות בכתר. וזה סוד אור חוזר ממטה למעלה והוא סוד אור מהופך שמכה במראה וחוזר אל מקור. וענין זה ימצא גם בחכמה עם המלכות, בסוד ההנהגה המיוחדת לתשע מדות בעלוי הכתר. ומחסד עד היסוד בהנהגת השש קצוות לבד והמזגתם יחד, וממדה למדה צנור עולה ויורד. ובמדה עצמה קצתה ממטה למעלה וקצתה ממעלה למטה:", + "(שער ט״ז), ל״ח, עוד צריך לדעת כי מציאות הנמצאות מאתו עד נקודה התחתונה נחלק לארבעה חלקים. ", + "החלק האחד, חלק אצילות והם עשר ספירות נאצלות, ואור אין סוף מתפשט בהן. והחלק השני, מציאות כסא הכבוד, והוא הנקרא בריאה, ואור הספירות מתפשט בה והם הנקראות ספירות דבריאה, לא הכסא אלא האור שהיא מעשר ספירות, ואור אין סוף מתלבש בהם על ידי האור הנאצל. החלק השלישי, מציאות עשר כתות מלאכים שהם ההיכלות, ואור עשר ספירות מתפשט גם בהם על ידי אור עשר ספירות שבבריאה, וזה נקרא יצירה, ועל ידי ספירות המתפשטות בהם נקראות עשר ספירות דיצירה, ואור אין סוף מתלבש על ידי האור הנאצל. החלק הרביעי, הוא מציאות הרקיעים וכל עולם השפל הגשמי, והוא הנקרא עשיה והם עשר רקיעים ואור הספירות מתפשט בהם, והם נקראים עשר ספירות דעשיה, דהיינו התפשטות הקדושה בתוך החומר הגשמי שבה שליטת החיצונים, ", + "ואלו נקראות, אצילות בריאה יצירה עשיה וסימנם אבי״ע. והענין כי האצילות יתעלה על בריאה, והבריאה על היצירה, והיצירה על העשיה. וארבע מחלוקות אלו ימצאו באצילות ובבריאה וביצירה ובעשיה, מפני היות המדרגות יורדות מעלה לעלול:", + "(שער י״ז), ל״ט, עוד צריך לדעת כי הנצח מששת ימי בראשית היתה יניקתו מצד הגבורה וההוד מצד החסד, בסוד המזגת המדות. ומאז גרם החטא ונתבלבלו הצנורות לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם לתקן הפגם, עד שהצדיק יעקב אבינו את הדין על עצמו באמרו, \"אם יבא עשו\" – למטה ושרו למעלה לעורר דין, \"אל המחנה האחת\" – הוא ההוד נקבה שר צבאות, מחנה וצבא חד הוא, ומעתה לא מיבעיא שתש כח ההוד כנקבה, אלא \"והכהו\" – שהחליש כח הקומה בכללה הרמוזה בוא״ו שבשם אמת ליעקב ושחת רחמיו, \"והיה המחנה הנשאר\" – הוא הנצח מתחזק לפליטה לאחוז במדת החסד. וכן היה, כי נגע שרו של עשו בכף ירך יעקב ומיד נתהפך סדר היניקה, ושב ההוד מושפע מצד הגבורה, בסוד \"והודי נהפך עלי למשחית\". והנצח היה רופף, עד שבא דוד המלך ע״ה ותקנו בזמריו להיות יונק מצד החסד, וזהו סוד \"נעימות בימינך נצח\".", + " ומה מתוק מדבש עם ההקדמה הזאת מה שנמצא בקצת מדרשים שהיה מיכאל שר החסד הנוגע בכף ירך יעקב, כי הא והא איתא, אחרי שהחסד הסכים לדחות מדת ההוד מאצלו שלא יתמזג דינה. וכיון שהחסד נאחז יפה יפה ונקשר בימינא, הוד גם כן נקשר בשמאלא, להוכיח במישור מלכי יהודה וכל עם הארץ לכלה הפשע ולהתם חטאת, ולפי שעה בעת רצון זכה דוד המלך ע״ה ונעשה רצונו למזג המדות כימי עולם, בסוד \"כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו\" המבואר בזוהר (זהר ח״א דף קמח.), וכן עתיד להתחדש ולהתמיד לימות המשיח:", + "(שער י״ח), מ׳‎, עוד צריך לדעת כי המלכות והת״ת אצילותם מרום המעלות יחד. ותחלתם מחכמה, וזהו סוד, \"דו פרצופין נבראו\", אלא שבחכמה הם ו׳‎ על ד׳‎ כסדר מילואה של יו״ד שבשם. ומתאצלים ובאים בבינה ד׳‎ על ו׳‎, ובבינה על ידי חסד נפרדת המלכות מהתפארת, ונשארת המלכות בחכמה שבבינה, ומתאצל התפארת. ואחר כך ויבן ה׳‎ אלהים – בינה, את הצלע – מלכות, אשר לקח מן האדם – חכמה, ויביאה אל האדם – תפארת. ועדיין אין זה סוד המעוט אבל היתה המלכות למטה מהתפארת, שניהם יונקים הדין מן הגבורה מהבינה, וכן החסד מן הגדולה מהבינה, והתפארת מכרעת המלכות אל צד החסד שכן הוא מטה כלפי חסד, ואז היא קטרגה ואמרה אי אפשר כו׳‎, מפני שהיתה כונתה שתהיה המלכות פועלת הדין ות״ת פועלת החסד, ולא יכריע התפארת את המלכות לצד החסד, ואז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך וגרעו אורה, ומה שהיתה במדרגה שביעית ירדה במדרגה עשירית, מפני מעוט זכותה:", + "(שער י״ט), מ״א, עוד צריך לדעת כי עם היות השמות שאינם נמחקים רבים והם עשר שמות עשר ספירות, יש שם אחד הכולל עשר ספירות והוא שם בן ארבע יהו״ה. והכונה, י׳‎ בחכמה, ה׳‎ בבינה, ו׳‎ כולל שית ספירן, ה׳‎ בתראה מלכות. ואין סוף נעלם בכתר, ואתפשט נהוריה בארבע אתוון אלין, מיו״ד לה״א, ומה״א לוא״ו, ומוא״ו לה״א אחרונה. ואולם שם זה יתמלא בעשר אותיות לרמוז לזה והם, יו״ד ה״א וא״ו ה״א. ונקודות השם גם כן יורה על עשר ספירות כזה, יהו״ה חולם כתר, על קמץ תפארת, שלש מכאן הם חכמה בינה חסד, ושלש מכאן הם נצח הוד יסוד, נקודת קמץ בגבורה, האותיות עצמם מלכות. ויתמלא לרמוז לסוד עשר גם ביודי״ן כזה, יו״ד ה״י וי״ו ה״י, ושם זה בחכמה שבכתר, ושם מלא אלפי״ן בחכמה ממש: ואולם אחר שהספירות כל אחת כלולה מעשר גם שם בן ארבע נמצא בכל אחת מהן והוא, יהו״ה כלו קמוץ – בכתר, יהו״ה כלו פתח – בחכמה, יהו״ה כלו בצירי – בבינה, יהו״ה כלו בסגול – בחסד, יהו״ה כלו בשבא – בגבורה, יהו״ה כלו בחולם – בתפארת, יהו״ה כלו בחירק – בנצח, יהו״ה כלו בשורק – בהוד, יהו״ה כלו בשורק – ביסוד, המלכות בשם אותיות פשוטות מפני שהיא כלולה מכלם ופועלת כפי השפעת כל ספירה וספירה עליה, ולפיכך נקודתה כפי יניקתה:", + "(שער כ׳‎), מ״ב, יש היכלות ולבוש אל השמות האלו והם עשר שמות שאינם נמחקין. שם אל הכתר – אהי״ה, וזה מורה העלם אל הכתר ועתיד להגלות ולא נגלה כלל, ולכך שם זה נהגה באותיוו מפני שהגיונו מורה העלמו. ושם זה אל הכתר מצד הבינה שבו, ומצד חכמה שבו שמו שם בן ארבע, ומצד עצמו אין לו שם ונקודה:", + "ואל החכמה – י״ה, ושם זה מורה על שתוף חכמה ובינה יחד. ושם הבינה – יהו״ה מורה על השפעת הדין והרחמים מן הבינה, וגם יורה על שנאצל ממנה התפארת הנקראת יהו״ה, והמלכות הנקראת אלהים: ושם החסד – א״ל, ושם זה יורה על התפשטות החסד מחכמה, וגם יורה בצורת האלף כלולות שלשה קוים בחסד, דהיינו חסד וגבורה בשני יודי״ן, ותפארת ו׳‎ שעורה דתרווייהו באמצע, וגם יורה היותה כוללת היחוד וגורמת אליו, כי הוי״ו תפארת, ומלכות ויסוד נכללים ביו״ד תתאה, ושלש ראשונות מאירים שם ביו״ד עילאה, ול׳‎ יורה על הבינה השופעת להדיא על הכל:", + "ושם הגבורה – אלהים, ושם זה יורה על בינה הנקראת מ״י, עם שלשה אבות הנקראים אל״ה. וגם שם זה ימצא בגבורה ובבינה ובמלכות והכל רומז אל שלשה אלה מקומות הדין:", + "ושם התפארת – יהו״ה, מורה רק באבותיך חש״ק, חול״ם שב״א קמ״ץ, וארבע אותיות יורה, על תרין עטרין דירית מאבא ואימא, דהיינו י׳‎ חכמה, ה׳‎ בינה, ושתיהם נכללות בוא״ו, והיא משפעת במלכות:", + "ושם הנצח וההוד – צבאות, מורה שהם ממשיכים כח הזכר על ידי היסוד אל הנקבה. ואל היסוד – שד״י, מורה על היותו הספיק השפע אל הנקבה, וגם שעד היסוד הגיע האצילות וכאן אמר לעולמו די, כי המלכות למעלה ממנו כדפירשנו. ויש שיחסו לו שם א״ל ח״י ונתבאר בספר פרדס. ", + "ואל המלכות שם – אדנ״י, מורה ענינים רבים ונתבארו שם. וארבע אותיות אלו לבוש אל ארבע אותיות השם בן ארבע כזה יאהדונה״י ובזה נכלל הפרק הזה:" + ], + [ + "(שער כ״א), מ״ג, עוד צריך לדעת כי יש שמות קדושים תחת אלו והם כמו כנויים אליהם. ויחסו אל הכתר שם ארארית״א. ואל החכמה כ״ב אותיות בשם י״ה כזה, אי״ה בי״ה כו׳‎. וזו אל שלשה ראשונות יחד כוז״ו במוכס״ז כוז״ו. ואל החסד שם ע״ב, והוא יוצא מפסוקי ויס״ע ויב״א וי״ט, ובו רי״ו אותיות, כמנין ארי״ה שבחסד. ואל הגבורה שם מ״ב, והוא היוצא מבראשית עד וב׳‎ של ובהו, מ״ב אותיות, והם שבע שמות כנגד שבע ספירות.", + "ואל התפארת שם של כ״ב היוצא מיברכך כו׳‎. ואל הנצח שם בן כ״ב אחר. ואל ההוד, שם היוצא מפסוק את ה׳‎ אלהיך תירא כו׳‎. ואל היסוד י״ב הויות של שם בן ארבע. ואל המלכות שם מטטרון. ובאור שמות אלו פירשתי בארוכה בספר פרדס:", + "ואל הספירות עוד כנויים שהם לבוש אל השמות שאינם נמחקים, והם כנויים אל פעולות הספירות ועניינם, ולא כדרך הסכמת החכמים ודרך מקרה כאשר חשבו רבים, אלא מתיחסים אל הספירות לפי עניינם. ויתרבו הכנויים במדה אחת מטעם שפעמים תינק המדה ממה שלמעלה מפאת הדין ואז לה שם אחד, ופעמים תינק מהרחמים ולה שם אחר. המשל בזה, חכמה לה שם אחד מצד עצמה, ושם שני מצד השפעתה בחסד, ושם שלישי מצד קבלתה מהכתר, וישתנו השמות כפי קבלתה מבחינת הכתר, ותשתנה עוד כפי צד השפעתה בחסד, וכן על דרך זה לפי השתנות הבחינות:", + "(שער כ״ב), מ״ד, עוד צריך לדעת כי יש ביכולת הצדיקים להיותם מרכבה אל המדות בסוד המשכת נשמתם ופעולתם בעולם הזה, ונטייתם אל אחד מהצדדים ואחת המדות, כענין אברהם איש החסד, ויצחק איש הגבורה, ויעקב בעל התפארת, ומשה בעל הנצח, ואהרן בעל ההוד. ועוד לדרך אחר, אהרן איש החסד, משה איש הדעת הנעלם בתפארת, יוסף בעל היסוד, וכן פלטי בן ליש, וכן בועז, וכן שלמה, יחס לשלמה בסוד הדעת במציאותו הכלול ביסוד, ורבים כאלה, ובו דוד בעל המלכות, וכן רוב המלכים הצדיקים, וענין זה הארכנו בספר פרדס בס״ד:", + "ואולם האנשים המיוחדים אשר נקבו בשמות שהן מוסדי דור ודור בכללות קומת האצילות הם, אדם נח שם – חכמה בינה דעת. אברהם יצחק יעקב – חסד פחד תפארת. משה ואהרן פינחס ודוד – נצח הוד יסוד מלכות. וכלם בשרשי הנשמות אשר לאדם השלם באברי השכינה אם כל חי, דמתמן, מלכים, צדיקים, חוזים נביאים, אנשי אמת, גבורים, חסידים, נבונים, חכמים, ראשי אלפי ישראל:", + "מ״ה, עוד צריך לדעת כי בתפארת י״ב גבולי אלכסון, והם גבול דרומית רומית, גבול דרומית תחתית, גבול דרומית מזרחית, גבול דרומית מערבית הם ארבעה. עוד גבול צפונית רומית, גבול צפונית תחתית, גבול צפונית מערבית, גבול צפונית מזרחית הם ארבעה. עוד גבול מזרחית רומית, גבול מזרחית תחתית, גבול מערבית רומית, גבול מערבית תחתית הם ארבעה, הם י״ב נגד י״ב אורות עליונות להם י״ב הויות, להם מרכבה י״ב שבטי ישראל. ובאור ענין זה בארוכה בספר פרדס בס״ד:" + ] + ] + }, + "PART VII": { + "Subject": [ + "בבאור קצת הכנויים בקצרה. ", + "והם אלו, ישמע חכם ויוסף לקח כי הקצור בזה לא ישביע נפש שוקקה רק התחלה קלה, להורות דרכי לשוננו המקודש שכלו רומז בעליונים, והארכנו בספר פרדס: " + ], + "Letter Alef": [ + "אב – יתייחס בכתר וגם בחכמה:", + "אב האמונה – יתייחס בכתר וחכמה מצד המלכות והבינה:", + "אב הרחמן – בתפארת מצד הכתר:", + "אביר – בת״ת. אב״ן במלכות, ולה בחינות רבות:", + "אבנים מפולמות – בחסד. ולפעמים בקליפה. בקליפה נגדיית:", + "אבני תוהו – בחסד על צד הנזכר:", + "אבוס – מקום יניקת החיות מהמלכות:", + "אבק – כנוי אל הקליפה:", + "אבקת רוכל – בבינה, וביסוד:", + "אבר – יסוד:", + "אברהם – חסד:", + "אגודה – כל האצילות במשמע:", + "אגוז – מלכות עם הקליפות ויסוד:", + "אגן – המלכות בהיותה מלאה:", + "אד – מלכות:", + "אדון – מלכות ויסוד:", + "אדיר – בינה וגבורה:", + "אדרת – מלכות מצד הגבורה:", + "אדם – חכמה ותפארת וכל האצילות:", + "אדמה – המלכות מצד הדין:", + "אדמוני – הוד:", + "אדני – מלכות:", + "אדריכל – מלכות:", + "אהבה – תחלתה מגבורה, וסופה בחסד, והיא מלכות:", + "אה״ה – א׳‎ כתר, שנ״י ההי״ן בינה ומלכות:", + "אהל מועד – מלכות משכן לתפארת:", + "אוי – תפארת מסתלק אל הכתר לרעה:", + "אויר – ת״ת וכתר. ויחוד חכמה ובינה:", + "אוכל – צדיק:", + "אומן – יסוד:", + "און – הקליפה וכן כל לשון און ואונאה:", + "אופן – הגדולה, ואופני המרכבה נצח הוד יסוד והמלכות:", + "אור – בת״ת ובחסד ובבינה:", + "אורח – מהכתר אל הת״ת, ואם הוא עקלתון בחיצונים:", + "אות – יסוד, ולפעמים במלכות:", + "אז – חבור חכמה ובינה, וגם חבור תפארת במלכות:", + "אזוב – צדיק משפיע למלכות:", + "אח – ת״ת למלכות מצד החסד, וכולל עד היסוד שהם ט׳‎:", + "אחד – ת״ת כולל ט׳‎ עם המלכות ד׳‎:", + "אחור – מלכות:", + "אחר הדברים – הקליפה והמקטרג:", + "אחרית – בינה:", + "אחרית הימים – מלכות:", + "אחת – בינה וחכמה וכתר:", + "אטד – מצד הדין הקשה והגבורה:", + "אי – חכמה ובינה:", + "אין – כתר כולל חכמה ובינה:", + "אילת השחר ואילת אהבים – מלכות:", + "אין סוף – עלת כל העלות:", + "אי״ק – כתר חכמה בינה, או כתר תפארת מלכות:", + "איש – תפארת כולל כתר חכמה בינה:", + "אכתריאל – יש שפירשו במלכות, ולי נראה בבריאה:", + "אל – שהיא מלה שרתית כמו אספרה אל חק שאינו קדוש, בעולם הזכר:", + "אלה – הם ג׳‎ אבות, או החצונים לפי הענין:", + "אל – קדוש, ימצא בכתר ובחסד ובמלכות וביסוד:", + "אלוה – א״ל חסד. ו״ה תפארת ומלכות:", + "אלי – בינה כוללת ג׳‎ ראשונות:", + "אלישבע – מלכות יונקת מז׳‎ מדות:", + "אלוף – תפארת:", + "אלקינו שבשמים – בינה:", + "אלקים חיים – בינה ומלכות:", + "אלקיך – ‎בינה ומלכות:", + "אם – בינה ומלכות:", + "אמה – תפארת, כוללת ו׳‎ טפחים, ו׳‎ ספירות:", + "אמן – יסוד, מיחד תפארת ומלכות וכולל עשר:", + "אמון – כתר ת״ת יסוד בינה, בריש בראשית רבה:", + "אמונה – בינה מצד החסד, מלכות מצד היסוד:", + "אומנת – בינה אל תפארת:", + "אמוראים – גדולה גבורה תפארת:", + "אמרת – מלכות: ", + "אמירה – במלכות מצד היותה למעלה:", + "אמ״ש – הם כתר חכמה בינה:", + "אמת – תפארת. ויש בכללה תפארת מלכות יסוד:", + "אנא – כתר בינה חכמה:", + "אנחה – מצד התפארת:", + "אני – מלכות, בינה:", + "אניה – כחות המלכות, הם ספינות בים:", + "אנכי – בינה ומלכות:", + "אנפי רברבי – גדולה וגבורה. או כרובים עליונים:", + "אנפי זוטרי – נצח הוד. או כרובים תחתונים:", + "אסטומכא – מלכות:", + "אספקלריא המאירה – ת״ת. ושאינה מאירה מלכות. וכן נצח והוד, אף מלכות מצד גבורה:", + "אפיסת הרעיון – כתר:", + "אפיקי מים – נצח והוד:", + "אפלה – גבורה:", + "אפרוח – תפארת ויסוד:", + "אפריון – מלכות כוללת בעשר:", + "אפרסמון – בינה כוללת שש קצוות חופפת על ארבע:", + "אצבעות י׳‎ – הם עשר ספירות חמשה הם – גדולה, גבורה, תפארת, נצח, והוד:", + "ארגמן – גדולה ת״ת גבורה מלכות:", + "ארוך – תפארת:", + "ארון – מלכות:", + "ארזי לבנון – מציאות הספירות שבכתר:", + "אריה – חסד:", + "ארך אפים – תפארת מצד הכתר או כתר עצמו:", + "ארמנות – נצח והוד, ארמנות אל המלכות:", + "ארץ – מלכות והכל לפי שם הלווי:", + "אש – גבורה:", + "אשה – מלכות. וכן אשה:", + "אשמורת – נצח הוד:", + "אשישות – היחוד על ידי אש לבן ואש אדום. או גדולה גבורה ת״ת:", + "אשכלות – נצח הוד:", + "אשר – בינה או תפארת:", + "אשרה – מלכות בהיותה יונקת מן התפארת:", + "את – מלכות כלילא מא׳‎ ועד ת׳‎:", + "את – מלכות:", + "אתה – ת״ת, ובחסד ומלכות וחכמה ובינה:", + "אתנים – נצח הוד יסוד:", + "אתרוג – מלכות:" + ], + "Letter Bet": [ + "באר – מלכות:", + "בגד – מלכות:", + "בהו – גדולה:", + "בועז – הוד:", + "בקר – חסד או יסוד:", + "בטן – בינה:", + "בינה – נקראת היותה מתיחדת עם חכמה:", + "בית – מלכות ובינה:", + "בית דין – מלכות, והיא של ג׳‎, עם גדולה גבורה ותפארת:", + "בכור – כתר וחכמה ותפארת:", + "במות – גדולה גבורה תפארת:", + "בן – תפארת:", + "בנות ירושלים – הנשמות. או י״ב בקר שתחת הים:", + "בר – צדיק גולה ממקומו לבר:", + "ביצה – מלכות. ויש שפירשו בו שעורא רב״א דיו״ד עלאה חכמה: וכזית – שעורא זוטא דיו״ד תתאה מלכות:", + "ברד – החסד, וקרוב אני לומר שהוא גבורה שבחסד:", + "ברוך – כתר, או י׳‎ ספירות כלם, או יסוד. או מלכות:", + "ברזל – מלכות, או תפארת:", + "בריחים – ה׳‎ ספירות, חסד, פחד, תפארת, נצח, הוד:", + "בריח תיכון – תפארת:", + "ברייתא – מלכות. גולה ונודדת:", + "ברית – תפארת, או מלכות, או יסוד:", + "בריכה – מלכות:", + "ברכה – מלכות מצד החסד:", + "ברקים – מצד היסוד:", + "בשר – מלכות:", + "בת – מלכות:", + "בתי גוואי – ג׳‎ ראשונות:", + "בתי בראי – ז׳‎ מדות:" + ], + "Letter Gimel": [ + "גאולה – בינה, או יסוד. נצח הוד יסוד מלכות, ד׳‎ גאולות:", + "גאון – לפי ההמשכה. הנמשכת על המדה היא מתגאית:", + "גאות הים – חוט של חסד על המלכות:", + "גבוה – עיקרו שאין סוף, ולפעמים בשאר המדות, כמו גבוה מעל גבוה שומר, מכל מקום אין גבהות אלא מתוספת שפעו:", + "גבול – מלכות:", + "גבורה – מדה״ד הקשה ולפעמים הבינה:", + "גביר – מלכות:", + "גבעות – בינה ומלכות:", + "גג החופה – כתר:", + "גד – מלכות:", + "גדולה – חסד:", + "גוייה – יסוד ותפארת:", + "גולגולת – ג׳‎ ראשונות:", + "גולות הכותרות – חסד וגבורה. והיסוד גולות הזהב:", + "גיד הנשה – יסוד עם המלכות:", + "גיהנם – גבורה מצד החצונים:", + "גי חזיון – מלכות:", + "גל נעול – מלכות:", + "גלגלי המרכבה – נצח והוד:", + "גלים – כחות שבמלכות ושבבינה:", + "גמל – הקליפה:", + "גמילות חסדים – שפע החסד:", + "גן – בינה ומלכות:", + "גפן – מלכות:", + "גר – ת״ת, בהיותו חוץ למקומו:" + ], + "Letter Daled": [ + "דבור – מלכות:", + "דבר – מלכות:", + "דבש – מצד הגבורה:", + "דו פרצופין – תפארת ומלכות:", + "דוד נאמן – יסוד:", + "דוד – מלכות:", + "דור – יסוד ותפארת, או בינה ומלכות, וזהו לדור דור:", + "דיו – היא בבינה, הנותנת לוא״ו שבשם די ספוקו, ובה כתיבת ספר תורה, בסוד אש שחורה ע״ג אש לבנה:", + "דיין – גבורה, או ת״ת מצד המלכות:", + "דין תורה – דין אמת – מלכות:", + "דך – יסוד:", + "דכים – מלכות מצד היסוד:", + "דל – יסוד:", + "דם – סיתום השפע בבינה, שלא בא אל המלכות, לפיכך באה דל״ת דלה, ואצלה מ״ס סתומה:", + "דמיון – מלכות:", + "דמעות – גבורה הוד:", + "דעת – תפארת או יסוד בבחינה דקה:", + "דר – מלכות, או בינה:", + "דרור – בינה:", + "דרום – חסד:", + "דרכים – צנורות השפע, מג׳‎ אבות אל המלכות:" + ], + "Letter Heh": [ + "הא – עצמה, בבואה בראש תיבה, הרמז לבינה. ובבואה בסוף תיבה, הרמז למלכות:", + "הבל – ז׳‎ הבלים, ז׳‎ מדות:", + "הגדה – מצד החכמה:", + "הדום – מלכות:", + "הדס – ג׳‎ אבות, ומלכות הדסה:", + "הדר – בתפארת או בנצח:", + "הוא – בכתר, או בבינה, או בתפארת, או במלכות:", + "הוד – נקרא כן, בהיותה נאחזת בגבורה ובינה:", + "הוה – רמז ה׳‎ עלאה, ה׳‎ תתאה, ו׳‎ באמצעיתא:", + "הוי – תפארת מסתלק עם הברכות אל הבינה:", + "היא – מלכות:", + "היכל – מלכות:", + "הלכה – מלכות:", + "הלל – מלכות, שאינו גמור, וגמור מצד הבינה, או בינה עצמה:", + "הללויה – מלכות מצד התפארת:", + "הנני – מלכות:", + "הר – מלכות, והכל לפי שם המתלוה:", + "התקפתא – מלכות מצד החסד:" + ], + "Letter Vav": [ + "ו׳‎ בראש תיבה, מורה על התפארת, כענין ואני, ת״ת ומלכות:", + "וה׳‎ – הוא ובית דינו:", + "והו – תפארת:", + "וי – תפארת מסלק הברכות מיסוד אליו:", + "ויהי – מצד הגבורה:", + "וילון – מלכות:", + "ועד – בינה שהיא מקבצת הספירות:", + "ושט – כחות תחת המלכות נקראים אישים:" + ], + "Letter Zayin": [ + "זאת – מלכות:", + "זבול – בינה:", + "זה – תפארת יסוד:", + "זהב – בינה או גבורה:", + "זית – מלכות. ולפעמים שבע מדות כלם זתים:", + "זכור – תפארת:", + "זכירה – מצד היסוד:", + "זכות – גבורה, או חסד ועיקר:", + "זעקה – בינה:", + "זקיפה – מצד התפארת:", + "זקן – כתר:", + "זרח – תפארת:", + "זרועות – חסד גבורה:", + "זרת – גבורה, מלכות עם נערותיה:" + ], + "Letter Chet": [ + "חבוש – תפארת:", + "חביון – כתר, או ג׳‎ ראשונות:", + "חבל – תפארת:", + "חבית – בינה:", + "חבצלת – מלכות:", + "חג – מלכות:", + "חדרים – ז׳‎ מדות נעלמות שבבינה:", + "חדש – במלכות המתחדשת:", + "חזה – בינה:", + "חוזה – תפארת:", + "חוט השדרה – קו האמצעי:", + "חוטם – תפארת:", + "חוליא – שכינה, עם ג׳‎ אבות:", + "חום היום – נהירו דחסד:", + "חומה – מלכות:", + "חוסן – תפארת:", + "חופה – כתר, גג שלה חכמה, וכותלה בינה. פתחיה, גדולה וגבורה.עמודיה, נצח והוד. ותחתיה חתן כלה ושושבין, תפארת ומלכות ויסוד:", + "חוקקי ישראל – אבא ואמא מאצילי התפארת:", + "חותם – בינה חכמה תפארת:", + "חזוא די ליליא – גבריאל:", + "חזיון – התפארת עם המלכות:", + "חזחזית – תפארת העקר במלכות:", + "חטה – מלכות:", + "חטא – זכר נחש:", + "חטאת – נקבה אשת זנונים:", + "חי – יסוד:", + "חיה – מלכות:", + "חיי המלך – חכמה ובינה:", + "חיים – שלש ראשונות:", + "חיך – חכמה:", + "חילי – אין סוף:", + "חיל – חכמה דאיהי יו״ד:", + "חירות – בינה:", + "חורין – חכמה ובינה:", + "חלב – שפע הנשפע מכתר, דרך החכמה אל הבינה:", + "חלה – מלכות:", + "חלום – המלכות מצד עצמה:", + "חלון – תפארת:", + "חלצים – יחוד התפארת עם המלכות, בין נצח והוד:", + "חם – מצד הגבורה:", + "חמדת הימים – היא השכינה:", + "חמה – תפארת:", + "חמשה – הרמז לתפארת, או מלכות:", + "חנון – בחסד, והעיקר בבינה. חסד במקומו, ובכתר, ובנצח ובהוד, ואלו הם:", + " כתר חסד עלאה, נצח הוד חסדי דוד:", + "חסיד – חכמה בחסד:", + "חסידה – בינה על חסד, או מלכות מצד חסד:", + "חפץ – מלכות מצד הת״ת בשפע הכתר:", + "חפשי – בינה:", + "חצות לילה – מלכות מצד הרחמים:", + "חצי – מצד המלכות שהיא מצה פרוסה:", + "חצים – מצד היסוד:", + "חצוצרות כסף – נצח והוד מצד החסד:", + "חצרות ה׳‎ – ז׳‎ מדות:", + "חק – יסוד:", + "חקה – מלכות:", + "חקות – כחות המלכות למטה:", + "חקר – מלכות:", + "חרב – גבורה, והעיקר כל יהו״ה, או מלכות:", + "חשך – במלכות ובגבורה ובכתר, ובחוץ:", + "חשמל – נצח הוד, וסוד יאהדונה״י:", + "חשקיהם – נצח הוד:", + "חתן – תפארת:" + ], + "Letter Tet": [ + "טבור – מלכות מצד הבינה:", + "טבעת – מלכות החכמה, והעיקר סוד ם׳‎ סתומה, בינה שבחכמה:", + "טהרה – מצד החסד, או מצד הגבורה:", + "טוב – בחסד, או בכתר, או ביסוד:", + "טובה – מלכות:", + "טוב ירושלים – על מלכות מתפארת:", + "טחול – חצוני:", + "טחנות – נצח והוד. או כחות תחת המלכות. נקראים אישים:", + "טל – בתפארת, כללות יו״ד ה״א וא״ו:", + "טלית לבנה – תפארת מצד החסד. ויצדק במקומות רבים:", + "טנא – מלכות:", + "טפה – מלכות:", + "טפח – מלכות מצד חמשה הספירות:" + ], + "Letter Yod": [ + "יאור – יסוד:", + "יבק – גדולה גבורה תפארת, ג׳‎ קוין, קו דין, קו רחמים, קו חסד:", + "יבשה – מלכות:", + "יד – מלכות, או בינה. מצד הגבורה – היד החזקה. מצד התפארת – יד רמה. מצד החסד – יד הגדולה:", + "ידיעה – לשון חבור זכר ונקבה:", + "יהי – תפארת:", + "יובל – בינה:", + "יום – תפארת. ולפעמים במקומות אחרים, כגון חסד ובינה, והוא לפי הלווי:", + "יומם – חסד:", + "יונה – מלכות:", + "יוסף – יסוד:", + "יועץ – בינה:", + "יוצר בראשית – חכמה:", + "יותרת הכבד – אשת זנונים:", + "יחוד – תלוי בתפארת ומלכות. ויתלוי אליהם כל המדות:", + "יכין – נצח:", + "ילדים – נצח והוד:", + "ים – בינה או חכמה:", + "ימים – ז׳‎ מדות. מקדם, באריך אנפין:", + "ימין – חסד. ולפעמים נצח, או חכמה:", + "יעקב – מלכות, ומלא בת״ת:", + "יפה נוף – תפארת, או יסוד:", + "יפה עינים – מלכות, מצד רוחצות בחלב:", + "יצחק – גבורה:", + "יראה – גבורה או בינה, או מלכות:", + "ירום – בינה מצד החכמה:", + "ירושלים – מלכות:", + "ירח – מלכות:", + "יריעה – תפארת:", + "ירכתי צפון – נצח והוא מצד הגבורה:", + "יש – חכמה בשתוף בינה:", + "ישועה – מצד החסד:", + "ישורון – ת״ת, כולל ימין ושמאל:", + "ישיבה של מעלה – בינה:", + "ישר – מלכות מתייחדת עם הת״ת:", + "ישני עפר – ג׳‎ אבות במלכות:", + "ישראל – תפארת מכריע בין חכמה ובינה:" + ], + "Letter Kaf": [ + "כבד – הזכר שבקליפה, יותרת הכבד לילית:", + "כבוד – השכינה שהיא ביחוד היסוד:", + "כבודי – בינה, והכל בסוד ל״ב נתיבות:", + "כבוש – תפארת:", + "כביר – גבורה:", + "כבר – כתר בינה ראשית:", + "כבשים – הז׳‎ מדות, או מצד הבינה, או החסד:", + "כבשן – מלכות אופה ומבשלת הזרע:", + "כד – יסוד:", + "כדה – מלכות:", + "כה – מלכות, או בינה:", + "כהן – חסד:", + "כובע ישועה – אין סוף, או תפארת, או מלכות:", + "כוס של ברכה – מלכות מצד חיילותיה:", + "כוס ישועות – בהתחברה אל הישועות:", + "כותל – תפארת עם המלכות על ידי היסוד:", + "כיור וכנו – נצח והוד:", + "כח – בינה מצד החכמה:", + "כי כל – יסוד:", + "כלה – מלכות, הכל מצד הבינה, ומצד החסד:", + "כליות – נצח והוד:", + "כנור – מלכות:", + "כנסת ישראל – מלכות:", + "כנפים – שם יהו״ה:", + "כנפי העין – נצח והוד:", + "כסא דין – מלכות:", + "כסא רחמים – תפארת:", + "כס – מלכות, כי יד על כס יה:", + "כסף – חסד:", + "כף זכות – חסד:", + "כף חובה – גבורה:", + "כפורים – בינה:", + "כפרת – יסוד:", + "כפות – יסוד:", + "כרובים – מטטרו״ן סנדלפו״ן, או נצח הוד, או ת״ת ומלכות:", + "כרם – מלכות:", + "כריעה – נצח והוד, או צדיק:", + "כתובים – מלכות, או חסד וגבורה:", + "כתית – יסוד:", + "כתף ימין – בינה:", + "כתף שמאל – מלכות:" + ], + "Letter Lamed": [ + "לב – מלכות:", + "לבונה – חכמה, או הוד:", + "לבנה – סטרא דמסאבא:", + "לבנה – מלכות:", + "לבנון – כתר:", + "להב – מלכות:", + "להט החרב – מלכות מצד מטטרו״ן:", + "לוחות – נצח והוד:", + "לוי – גבורה:", + "לויתן – תפארת יסוד:", + "לחם – מלכות:", + "לחם הפנים – יסוד:", + "לט – רצועה בישא:", + "לי – בינה:", + "ליש לישה – תפארת ומלכות:", + "לכה – בינה או מלכות:", + "למודי ה׳‎ – נצח והוד:", + "לפני או לפני – מלכות:", + "לשון – בינה, או יסוד, או מלכות:", + "לשכת הגזית – מלכות:" + ], + "Letter Mem": [ + "מאד – ת״ת מצד הגבורה:", + "מאור גדול – תפארת:", + "מאור קטן – מלכות:", + "מאכל – השפע:", + "מארת – או הקדושה או הטומאה:", + "מבוע – כתר:", + "מגדל – בינה, או מלכות, או כתר:", + "מגן – מלכות:", + "מדון – דין. וכן מדין:", + "מדות יום – ת״ת:", + "מדת לילה – מלכות:", + "מדת הדין הקשה – גבורה:", + "מדת הדין הרפה – מלכות:", + "מה – חכמה, או ת״ת, או מלכות:", + "מח – חכמה:", + "מוט – תפארת עם יסוד:", + "מוסדי ארץ – צדיק וצדק:", + "מוסף – יסוד:", + "מועד – ו׳‎ קצוות:", + "מופלא – כתר:", + "מר – כתר:", + "מור – חסד:", + "מושיע – תפארת:", + "מושל – תפארת מצד היסוד:", + "מות – הרעה:", + "מזבח פנימי – בינה:", + "מזבח החיצון – מלכות:", + "מזוזות – נצח והוד:", + "מזוזה – מלכות מצד התפארת:", + "מזון – חסד:", + "מזל – כתר:", + "מזמור – חסד מלכות:", + "מזרח – חכמה, בינה, ת״ת:", + "מחזה – מלכות לבדה:", + "מחצית השקל – תפארת:", + "מחשבה – אין סוף, כתר, חכמה, בינה:", + "מחשוף הלבן – כתר, או תפארת:", + "מטה – מלכות:", + "מטה – תפארת, או בינה:", + "מטרה – מלכות:", + "מטרונא – בריאה, או מלכות:", + "מיטטרון – שכינה:", + "מי – בינה:", + "מים – חסד:", + "מילה – יסוד:", + "מכון – מלכות:", + "מכוסה – כתר:", + "מכפלה – מלכות, או בינה:", + "מכריע – תפארת, או צדיק:", + "מכתם – תפארת ויסוד:", + "מלא – שפע:", + "מלאך – מלכות, וכן מלאכה, וכן מלוכה, וכן מלון:", + "מלח – יסוד:", + "מלך – תפארת:", + "מלך שלמה – תפארת, או בינה או חכמה:", + "מלכי צדק – מלכות:", + "ממלכת כהנים – מלכות עם התפארת:", + "מנוחה – בינה:", + "מנורה – שכינה, וכן מנחה, וכן מספר:", + "מעון – כתר, חכמה, מלכות:", + "מעין – ג׳‎ ראשונות, וג׳‎ אחרונות:", + "מעייני הישועה – חכמה ובינה, חסד וגבורה:", + "מעל השמים – בינה:", + "מעמקים – חכמה, כתר:", + "מערב – מלכות:", + "מערכה – בינה, או מלכות. וכן מעשה:", + "מעשה מרכבה – מטטרו״ן:", + "מעשה בראשית – מלכות, וכן מעשר:", + "מצבה – מלכות עם הת״ת:", + "מצה – מלכות:", + "מצוה – מלכות:", + "מצווה – תפארת, יסוד:", + "מצולות ים – קליפה:", + "מקדש – תפארת ויסוד:", + "מקוה – מלכות ותפארת:", + "מקום – תפארת:", + "מקור – כתר:", + "מקל – תפארת:", + "מקלות – כחות הדין:", + "מקנה – מצד המלכות:", + "מקראי קדש – ג׳‎ אבות:", + "מראה – מלכות, בינה:", + "מרה – לילית הרשעה:", + "מרכבה – כל ד׳‎ ספירות נקראות מרכבה:", + "משבצות – נצח והוד:", + "משוש – תפארת:", + "משכון – מלכות:", + "משכיל – יסוד, בינה:", + "משכן – בינה מלכות:", + "משלם גמול – פחד:", + "משנה – מלכות:", + "משפט – תפארת:", + "משקוף – יסוד:", + "מתוק – מלכות מצד הגבורה:", + "מתן תורה – בינה:", + "מתנה טובה – מלכות:", + "מתנים – נצח הוד:" + ], + "Letter Nun": [ + "נאה – מלכות:", + "נאמן – יסוד:", + "נבואה – מלכות:", + "נביאים – נצח והוד:", + "נגב – חסד מצד הגבורה:", + "נגון – בינה:", + "נגע קליפה:", + "נדיבים – ג׳‎ אבות:", + "נדר – בינה:", + "נהר – חכמה, בינה, ת״ת, יסוד:", + "נוגה – נצח:", + "נוה – מלכות:", + "נוזלים – ה׳‎ ספירות:", + "נועם – שפע המלכות:", + "נוצר – תפארת, וכן נורא:", + "נשא עון – יסוד:", + "נח – יסוד:", + "נחוח – השפע:", + "נחל – בינה יסוד:", + "נחלה – בינה:", + "נימא – יסוד, וכן נס:", + "נעל, ונער – מטטרו״ן:", + "נפש – מלכות:", + "נצב – היחוד למעלה מהיסוד:", + "נצנים – ג׳‎ אבות:", + "נקם – מלכות:", + "נר – מלכות:", + "נרד – יסוד:", + "נשיקה – היחוד:", + "נשא – תפארת, כתר:", + "נשמה – בינה:", + "נשר – מלכות:" + ], + "Letter Samekh": [ + "סבא דסבין – חכמה, כתר:", + "סבתא – בינה:", + "סבת הסבות – כתר:", + "סגולה – מלכות:", + "סדר זמנים – ת״ת, ומלכות:", + "סוד – צדיק:", + "סוכה – בינה, מלכות:", + "סוף – צדיק:", + "סוחרת – חכמה:", + "סייעתא – מלכות:", + "סרכא – קליפה:", + "סל – מלכות:", + "סלה – בינה, מלכות:", + "סליחה – תפארת:", + "סלם – צדיק, תפארת:", + "סלע – מלכות או בריאה:", + "סלת – מלכות:", + "סנדל – היא סנדלפו״ן:", + "סנהדרי גדולה – ת״ת: קטנה – מלכות:", + "סעודה – בינה, מלכות:", + "סער – דין:", + "ספירת העומר – מלכות:", + "ספר – תפארת, מלכות וצדיק:" + ], + "Letter Ayin": [ + "עב – חסד:", + "עבד – מלכות, או מטטרו״ן:", + "עבודה – מלכות:", + "עבודת הלוים – בינה ומלכות:", + "עגולה – בינה:", + "עגל – גבורה, מלכות:", + "עד – במ״י:", + "עדה – מלכות:", + "עדות – היחוד:", + "עדן – כתר:", + "עדנה – מלכות:", + "עובר על פשע – ת״ת, יסוד:", + "עולה – מלכות, ות״ת אצל הבינה:", + "עולם – תב״מ:", + "עומק – כל הספירות:", + "עומר – בינה:", + "עוף – יסוד, מטטרו״ן:", + "עופר – תפארת:", + "עושה פלא – תפארת:", + "עז – גבורה:", + "עוז – תפארת:", + "עין – תפארת, מלכות:", + "עיפתה – מלכות:", + "עיר – בינה, מלכות:", + "עירוב – תפארת:", + "על ה׳‎ – ג׳‎ ראשונות:", + "על שמים – גדולה, גבורה:", + "על כל מים – בינה:", + "עלת העלות – כתר:", + "עמוד – מלכות:", + "עמר – חסד:", + "ענבים – ו׳‎ קצוות:", + "ענג – כתר, תפארת, מלכות:", + "ענוה – תפארת בדעת:", + "עני – יסוד:", + "עניה – מלכות:", + "ענן – חסד:", + "ענף עץ עבות – ג׳‎ אבות:", + "עפר – מלכות:", + "עץ – תפארת:", + "ענב – דין:", + "עצה – מלכות:", + "עצם השמים – מלכות:", + "עצרת – מלכות:", + "עקב – מלכות:", + "עקדה – מלכות:", + "עקר – יסוד:", + "עקרת – מלכות:", + "ערב – גבורה, הוד:", + "ערבות – תפארת, או יסוד:", + "ערבי נחל – נצח והוד:", + "ערבית – מלכות:", + "ערוגה – מלכות:", + "ערפל – תפארת ומלכות:", + "ערש – מלכות:", + "עשב – תפארת:", + "עשה פרי – תפארת:", + "עשן – ההתעוררות:", + "עשייה – תפארת:", + "עשר עשור – מלכות:", + "עשון – כל הספירות במלכות:", + "עת – מלכות:", + "עתיקא – כתר, חכמה:", + "עתר – כתר:" + ], + "Letter Peh": [ + "פאר – בינה:", + "פה – מלכות, או גדולה גבורה:", + "פוקד עון – פחד, גבורה:", + "פטר רחם – מלכות:", + "פלא – כתר, חכמה:", + "פלג – בינה, מלכות:", + "פנים – תפארת:", + "פסק – מלכות:", + "פקודה – מלכות:", + "פקודים – נצח והוד:", + "פקידה – מלכות:", + "פרה – בינה, מלכות:", + "פרט – תפארת:", + "פרי עץ – מלכות:", + "פריעה – יסוד, או מלכות:", + "פרוכת – מלכות:", + "פרנס – בינה, מלכות:", + "פשוטה – חסד:", + "פתח – מלכות:" + ], + "Letter Tzadi": [ + "צבא – נצח והוד:", + "צבי – יסוד:", + "צביה – מלכות:", + "צדיק – יסוד:", + "צדק – מלכות:", + "צדקה – בינה, ת״ת, מלכות:", + "צואר – תפארת:", + "צור – בינה, גבורה, מלכות:", + "צורך העולם – מלכות:", + "צורת זכר – תפארת:", + "צחצחות – בינה:", + "ציון – יסוד מלכות:", + "ציץ – בינה:", + "ציצת – שכינה:", + "ציקי קדרה – מלכות:", + "צללי ערב – צלמות, קליפה:", + "צלע – מלכות:", + "צלם המשכן – מטטרו״ן:", + "צנתרות הזהב – חכמה בינה:", + "צעקה – בינה:", + "צפון – גבורה:", + "צפור – מלכות:", + "צרור החיים – בינה, תפארת, מלכות:", + "צריכא – מלכות:" + ], + "Letter Kof": [ + "קבלה – מלכות:", + "קדוש – כתר, תפארת, יסוד:", + "קדושה – מלכות:", + "קדם – כתר, חכמה:", + "קדש – מבינה ולמעלה:", + "קו – תפארת:", + "קול – תפארת:", + "קולא – מלכות:", + "קומץ – חכמה:", + "קוץ – יסוד:", + "קור: חום: קיץ: חורף – הד׳‎ רוחות:", + "קשיא – מלכות:", + "קטרת – כמו קשר:", + "קיבה – קליפה:", + "קיים – תפארת:", + "קולמוס – תפארת:", + "קן – מלכות, או מטטרו״ן:", + "קנה – דעת:", + "קפיצה – מלכות:", + "קץ – יסוד:", + "קרבים – החיות:", + "קרבן – מלכות:", + "קרוב – יסוד:", + "קריה – מלכות:", + "קרן – תפארת ומלכות:", + "קרסולים – נצח והוד:", + "קרקבן – כמו אסטומכא:", + "קרקע – מלכות:", + "קשר – ג׳‎ אבות:", + "קשת – יסוד:" + ], + "Letter Resh": [ + "ראיה – חכמה, חסד, בינה, גבורה:", + "ראש – כתר, חסד, תפארת, יסוד, מלכות:", + "ראשית – חכמה, מלכות:", + "רב – חכמה, תפארת:", + "רבוע – בינה:", + "רבים – ג׳‎ אבות:", + "רובע – יסוד:", + "רביעית – מלכות:", + "רבקה – מלכות:", + "רגלים – מלכות:", + "רהטים – נצח והוד:", + "רוב – יסוד:", + "רוח – תפארת, מלכות:", + "רוחב – מלכות:", + "רוכב שמים – בינה:", + "רוכל – יסוד:", + "רום – תפארת:", + "רום – כתר:", + "רום שמים – חכמה:", + "רומח – תפארת:", + "רועה – תפארת:", + "רחובות – בינה:", + "רחום – תפארת:", + "רחוק – חכמה:", + "רחל – מלכות:", + "רחמים – תפארת:", + "ריב – מלכות:", + "ריח – מלכות:", + "רם – בינה:", + "רמונים – נצח והוד:", + "רנה – יסוד:", + "רננים – נצח והוד. חכמה ובינה:", + "רעמים – גבורה:", + "רעש – מלכות:", + "רצון – כתר:", + "רקיע – תפארת, בינה:", + "רשות – מלכות:" + ], + "Letter Shin": [ + "שאגה – חסד:", + "שאלה – מלכות:", + "שאר – מלכות:", + "שבועה – בינה, יסוד, מלכות:", + "שבע – יסוד:", + "שבע שבתות – בינה, וכן ז׳‎ ימים:", + "שבכות – חכמה ובינה:", + "שבת – מלכות בעת היחוד:", + "שדה – מלכות:", + "שדרת הלולב – יסוד:", + "שה – חסד:", + "שוטר – תפארת:", + "שוכן – תפארת:", + "שלחן – מלכות:", + "שולט – תפארת:", + "שועה – מלכות:", + "שופט – תפארת:", + "שופר – תפארת:", + "שופר גדול – בינה:", + "שוקים – נצח והוד:", + "שוד – גבורה:", + "שושן – נצח או הוד:", + "שושנה – מלכות:", + "שחקים – נצח והוד:", + "שחר – נצח:", + "שטנה – קליפה:", + "שיבה – כתר:", + "שיח – יסוד:", + "שיטה – מלכות:", + "שיר – חכמה, מלכות:", + "שכחה – קליפה:", + "שכל – כתר, חכמה, יסוד, מלכות:", + "שכן – יסוד:", + "שלג – ת״ת, וכן שלהבת:", + "שלום – תפארת:", + "שלם – מלכות:", + "שלמים – ת״ת עם מלכות:", + "שָׁם שֵׁם שמור שמיטה – מלכות:", + "שממה – בינה:", + "שמים – תפארת:", + "שמימה שמיני – מלכות:", + "שמיעה – גבורה:", + "שמירה – מלכות:", + "שמן – השפע:", + "שמע: שמעתתא – מלכות:", + "שמש – תפארת:", + "שנה – מלכות:", + "שנוי – מלכות במטטרון:", + "שעור – נשמת האצילות:", + "שעורה – מלכות:", + "שועלים – קליפה:", + "שער – מלכות:", + "שערים – ו׳‎ קצוות:", + "שעטנז – קליפה:", + "שפה – מלכות:", + "שק – קליפה:", + "שקל – תפארת:", + "שקר – דין:", + "שקתות – נצח והוד:", + "שר – מלכות מטטרו״ן:", + "שרה – מלכות:", + "שרים – חכמה בינה:", + "שרב – מלכות:", + "שרפים – נצח והוד:", + "שש משזר – הכללות:", + "ששון – יסוד:", + "ששת ימים – תפארת:" + ], + "Letter Tav": [ + "תאוה – מלכות:", + "תאומים – נצח והוד:", + "תבואה – מלכות:", + "תבונה תהו – בינה:", + "תהלה – כתר, חכמה, בינה, מלכות:", + "תוך – תפארת:", + "תולעת תוספתא תור – מלכות:", + "תורה – חכמה, בינה, ת״ת מלכות:", + "תחום תחינה תיבה – מלכות:", + "תיומת – תפארת:", + "תיקו תכלת – מלכות:", + "תל – יסוד:", + "תם תמונה – מלכות:", + "תמורה – ביצירה:", + "תמים תמנתה – מלכות:", + "תמר – תפארת מלכות:", + "תנאים – נצח הוד יסוד:", + "תינוק תנין – תפארת:", + "תנינים הגדולים – ג׳‎ אבות:", + "תעודה – בינה:", + "תפוחים – נצח והוד:", + "תפלה תקות חוט השני – מלכות:", + "תקיעה – ימין:", + "תרועה – שמאל:", + "תקיף – חסד:", + "תרומה – מלכות:", + "תרשיש – חסד חסדים גבורה גבורות:", + "תשובה – בינה:", + "יהי כבוד ה׳‎ לעולם ישמח ה׳‎ במעשיו:", + "ותשלם מלאכת שמים זו ביום ד׳‎ בזב״ד טוב א״ב הרחמן ירבה להשיב אפו וארמון ישב על משפטו:" + ] + }, + "Appendix The Introductory Material": { + "": [ + [ + "עמוד השער", + "ספר", + "אור נערב", + "מהרב המקובל האלדי כמוהר\"ר משה קורדואירו ז\"ל", + "מתוק לנפש ומרפא לעצם מהדעות הזרות המתוארות למתרחקים מחכמת האמתי זה השער לה' לזכות אח\"כ לכספ' אור יקר הוא המאור הגדול בפי' הזוהר:", + "והחלק הששי מהחבור הזה הוא קצור משובח ומפואר מההקדמות שבאר הרב זצ\"ל בארוכה בימי בבחרותו בספר פרדס רמונים שלו: " + ], + [ + "הקדמת ר' משה באסולה", + "אמר הצעיר משה בסולה", + "עלי לשבח אל החכם כמהר' גדליה בן הרב המחבר זצ\"ל כי שמר ברית אחים ואהבתו הקדומה בארץ הצבי תוב\"ב עקד שהביאני אל הדר תורתו והעמידני על ימינו לעזרו לסמכו ולתמכו להרים מכשול מדרך הספר הנכבד הלז", + "והחוט המשולש עמנו ה\"ה הישיש ונעלה רבי ישראל עושה חיל ברב עוז ותעצומות במלאכת הדפוס לשם שמים ובאמונה באופן כי בטחנו בחסד אל יהיה מוגה כהלכתו כפי' סדר עבודת יום הכפורים וכל שלו ושחיתה לא ישתכח ביה.", + "וליודעים ינעם ועליהם תבא ברכת שמים מעל:", + "ואלה הדברים אשר דבר משה בסולה בראותו החבור ומעלתו ואת יקר תפארת גדולתו:", + "כל ישראל יש להם חלק בעולם הנשמות החשובות חצובות מתחת כסא עושה ארץ בכחו ובתבונתו נטה שמים. וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלדים את בני ישראל לטהר רעיונים ולשית בטחות חכמה לאור באור החיים ונעלמה מעיני כל חי. עד עת בא החכם בנו יצ\"ו והוציא חמה ממקומה להאיר לארץ ולדרים באור חברוהו שרים. קראוהו נדיבי העם טעמו וראו מתקו וערכו. וכל איש ישאנו בחשקו בחיקו:", + "וזה חלקי מכל עמלי. להביא תשורת שירת מהללי.", + "לכו נא זמירי רנני ושירי", + "להלל לפאר לעושה מאורים:", + "ונטע בחכמה שלחיו בפרדס", + "והאיר באור זה למרפא בשרים:", + "מתוקן ויפה כשוהם וישפה", + "ונערב לכל פה בצוף ה-דבורים: ", + "והיה במטמון ונסתר להמון:", + "בארץ צבי היא בחדרי חדרים:", + "עדי קם גדליה ואמר יהי אור", + "כחום צח עלי אור וגלה סתרים:", + "עודני אל לבי מדבר. ואוסיף לחבר:", + "קחה דוד אור נערב כמוצא שלל רב:", + "לאיש גדל ורב כאריה ברחובות:", + "ובו תמצא סודות מדובר נכבדות:", + "במסבת מדות ותקון מחשבות:", + "וסוד כתר עליון וחכמה רום חביון:", + "ובינה באפריון רחוקות וקרובות:", + "גדולה בימינא גבורה בה דינא:", + "כהר מור ולבונה וחומות נשגבות:", + "ומדת תפארת באמצע נקשרת:", + "ונצח אוגרת לשובב בנתיבות:", + "והוד ויסוד גילה למלכות הכלה:", + "וחוזרות חלילה ועל מלאת יושבות:", + "בתוכו כל עושר ובו כושר יושר:", + "למספר העשר בריאות גם טובות: " + ], + [ + "הקדמת ר' גדליה קורדואירו", + "אמר הצעיר גדליה בן לא\"א כמהור\"ר משה קורדואירו זצ\"ל", + "מאז הפלא ה' חסיד לו זאת הקדוש אבא מרי והקריב אליו להגדיל תורה להפליא תושיה בחכמת הרזים ראינו צדקתו עומדת לעד להלהיב לבות המעיינים ונפקחו עיניהם בהקדמותיו האלהיות לא זזו מחבתן עד שזכו לנעור כפיהם מתמוך בחכמות המחקריות אשר דרכם חשך וחלקלקות וצדיקים ישמחו יעלצו בחכמת האמת להתהלך לפני אלדים באור החיים:", + "ומעתה הקונטריס הזה שהוא סלת נקיה מנופה בנפת הרב אבא מרי בעצמו ובכבודו בקצור ההקדמות שנתבארו בארוכה בספר פרדס רמונים אשר לו ועם פרקים נוספים בתחלתו להבין ולהורות תועלת החכמה והכרח למודה ראיתי היותו מצוי ביד רבים נכבדי ארץ בשגם יודע אני כי לא עשה לו הרב מהדורא מספקת כאשר היה עם לבבו ויראתי פן יקרהו כמקרה פירוש תפלת ר\"ה כי גונב מעמדי ומי שהדפיסו בלי רשותי לא ירד לסוף דעת הרב המחבר ולא די שלא תקן מה שנמצא בגנבתו מטעות סופר אלא שהשמיט וגרע ואני מובטח ברחמי שמים שאזכה לתקן המעוות ב\"ה.", + "והואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא כי אחרי שהרב אבא מרי ז\"ל הסביר פנים שלא נאמר בברכת קדושת ה' של ימים נוראים רק ג' ובכן כדעת החכם החסיד אחי אמי הרשב\"א הלוי זצ\"ל הכריע אחר כך לומר ג\"כ ובכן יתקדש וכו' כפי הנוסח המפורסם שכן מצא לו סמוכות במאמר מהזוהר וגם זה מן ההשמטות שראוי להגיה בפירוש התפלה הנז'.", + "וכאשר חשקה נפשי להתחיל בהגהת הקונטרס המעולה הזה ומצאתי את החכם השלם הרמ\"ע מפאנו נר\"ו בכל בית אבי נאמן הוא אשר אהב לכתוב לו רובי תורותיו בהם דבק מאד לאהבה וכבר קדם וזכה בו להגיהו ולהעמידו על מכונו מסכים בכל חלקיו עם מה שנתברר לו מכוונת הרב בשאר החבורים הנחמדים מזהב ומפז רב וכמשפט הזה עשה והצליח ג\"כ לביאור סדר עבודת יום הכפורים אשר פירש הרב בדרכי הסוד", + "ואחזה אנכי אשית לבי לכל פרטי התקונים והנאוני קורא אני עליהם שפתים ישק משיב דברים נצוחים לכן שמח לבי ויגל כבודי והסכמתי לזכות בהם את הרבים והיה ראשיתנו מצער אולי יחנן ה' ואחריתנו ישגא מרד על דבר כבוד שמו ויהי נועם ה' אלדינו עלינו.", + "אכי\"ר:\n" + ], + [ + "הקדמת המגיה", + "אמר המגיה", + "מחנה אלקים זה דור דורשיו ישמח בעושיו כמחולת מחנים. ראו עינינו כן תמהו עולים מן הארץ לנטוע שמים וכצאת השמש בצהרים אור נגה עליהם. פתח דבריהם יאיר ויזהיר מחזה שדי להקדש למדי אל גנזי רזי תורה ערוכה ושמורה ממעונות אריות מהררי נמרים מעולפת ספירים", + "במסתרים מפני גוה כל היום דוה מזבח רשעים תועבה. ואף גם זאת מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. כי ישרים דרכי ה'. ישפוט עניי עם ישפות שלום. וכי ידבר חילים יגבר. אל עמו ואל חסידיו.", + "הלא חכמה תקרא לשרידי במספר שמות לשמור מזמות תעלומו' חכמה. רוממות אל בגרונם שובע שמחות נעימות בימינם. וידרכו לשונם עט סופר מהיר. דגמיר וסביר מבין פתאים העם נדהם ההולכים בחשך צרוף בכור עוני ורוב עבודה אחוז בחבלי בוז הוללות ושכלות בגלות החל הזה כרום זלות לבני אדם נבער מדעת מעת לטעת עץ החיים בתוך הגן.", + "כי מדברי נרגן מראשית דגן יצא חוח בין אחים הפריא וחטאת קסם מרי כעת במרום תמריא יודע ה' ימי תמימים ודרך צדיקים מקים מעפר ארץ וים רחוקים כל הנפש לבית יעקב והמה מחושקים שוקקים לשמוע את דבר ה' והדברים עתיקים. ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים כי מראש צורים אראנו וממצדיקי הרבים אשורנו. הוצק חן בשפתותם שושנים מימיהם נאמנים ממעין גנים באר מים חיים. וכיונים אל ארובותיהם שתו בשמים פיהם קוראים אל ה' והוא יענם זה יאמר לה' אני ענני במרחב כי לא שכב לבי בלילה אף רוחי בקרבי וזה יכתוב ידו לה' ממה שקדמהו סיני ועל עורות גדיי עזים שמו אותותם אשר כתבו להורותם לדורותם ברית עולם.", + "וגבוה ממרחק חקה חקק וחלק מחכמתו ליראיו יאירו ברקיו משפטיו וחקיו לפקוח עינים עורות שמימיהם לא ראו מאורות לסמוך נופלים ותעלולי' תעו כמדבר מאנוש נעו", + "החרשים שמעו והפסחים ירוצו ולא ייגעו והעורי' הביטו לראות במראות הצובאו' נמושות ולקוטו' עם ראשי המטו' הנה וילדיהון כעם ככהן כמוחזק כראוי הכל צפוי והרשות נתונה לראש פנה לכו נא הגברי' עשות ספרים מספרים כבוד אל לבית ישראל כי כל העדה באהבה יונק עם איש שיבה והאספסוף התאוו תאוה לתורה ולתעודה גמול ידו הדה:", + "ואשמע אחרי כרוזא קרי הלא תענה אכשור דרי כי לא כחדת אמרי מארי דורא נורא עלילא בחשוכא ונהורא עמיה שרא. אספרא אל חק עצות מרחוק הן הן כבשי דרחמנא מעונה אלקי קדם סלה למה זה תשאל והוא פלא. ה' צבאות עץ ומי יפר אגידה ואדברה עצמו מספר. כי לבעבור נסות אותנו מלאכיו יצוה לנו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת המתקדשים והמטהרי' להבין נמהרים ולזכות את הרבים בדברי' שהן כבשונו של עולם להביא במשפט על כל נעלם שכך עלה במחשבה ונודע לכל זמן ועת לכל חפץ בכל תושיה יתגלע. והמשכיל להיטיב שתיקותיה מסתייה ידום לה' משגאת אריה. ישום וישאף ולבבו יבין דלאו כל אפייא שוין והאלקים עשה. רם ונשא שפל ואפל העקר והטפל שייראו מלפניו כי מם וסמך שבלוחות אבניו עדין תלויים ועומדי'. מתרים ומעידים בנס וקצף לבלע ולהשחית המשתמשים בתגא שלא לשמה בסם המות לעוברי רצונה לפיד בוז לעשתות שאנן תחת כל עץ רענן", + "וסם חיים הם למוצאיהם על כל מוצא פי ה' הנותן ליראיו נס להסנוסס מפני קושט סלה:", + "הירא את דבר ה' כל שכן שיוסיף אהבה אימה ויראה וענוה ידאג מחטאתיו ויצר לו שמא יוסיף על חטאתו פשע לשגות מאמרי דעת אלקים קדושים פן ישים אשם נפשו אחת דתו וחבל נחלתו להפשט ונתוח וכליל לאשים. יחזק במוסר לאסור אסר על מה שלא שמע מרבותיו פלס מעגלותיו וארשת שפתיו כי יפול הנופל ומי יקימנו ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר אשר חלק לנסות בם אוילים מדרך עשאם.", + "איכה יועם להם לבדם נר מצוה ותורה אור אשר תאור הצבועי' הללו כי כחציר מהרה ימלו בשגגת למוד עולה זדון שאול ואבדון חמת תנינים וראש פתנים ובאחת יבערו ויכסלו אחרי ההבל ויהבלו להוציא משפט מעוקל ולהביא לידי מעשה מקולקל. סורו נא מעל אהלי איש נרדם עיר פרא אדם כסיל ובער רעהו ביער מאיש שוגה ומפתי.", + "הלא אמרתי אליכם איתם ונקיתי. כי יהיה חובש משתמש בבת קול מתעשר ואין כל מתנשא לאמר גמרא גמור ואם איש עני הוא בעבוטו שוכב ורוכב על חמור מתפאר בחכמה הנעלמה ושאונה ועלז בה וכל רוח אין בקרבו. והחי יתן אל לבו כי בתחבולות נעשה מלחמה בקל וחומר וגזרה שוה בחבילו' של משנה ממדבר מתנה. ומי גבר יחיה אם יהיה כסוס כפרד אין הבין חקי האלקי' עשין ולאוין מגיד דבריו בשמרם עקב רב להשלמת מצותן מן המובחר.", + "מחר יעשה ה' צדקות פרזונו למשרתיו עושי רצונו על כל כבוד חופה יפרוס מפה לסעודת לויתן בחצר גינת ביתן וכל אחד נכוה מחוי קידה מזמור לתודה על זכות חברו בהלו נרו תוכו כברו כאשר הוא שם. ושמחת עולם על ראשם איש יחד פני רעהו. כל פעל ה' למענהו יחלצהו ויכבדהו יפיץ ענן אורו לראש צדיקי של עלם ועליו יציץ נזרו:", + "זאת העצה היעוצה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו נחת רוח לעני ונכה רוח וחרד על דברו אל יתהלל ביום מחר כי שכר מצוה מצוה אוה למושב לו. עד שיפוח היום. יצא אדם לפעלו ונרצה לו פריו בעתו זה סבתו הבית מעט כי היה דבר המלך נחוץ הכן בחוץ תליך וקשתך ועשית כל מלאכתך במקרא משנה וגמרא. ועתדה לך בשדה תפוחים ערימה של מעשים טובי. אחר ובנית ביתך בית ועד לחכמים. אם שלמים וכן רבים. יושבים על מדין בקדושה ומקבלין דין מן דין בלחישה מעוטרים בתפיליהם וגדילי' יעשו להם להתעטף באימתה ופחד. ומתבודדים כשרפים עומדים כשבת אחים גם יחד. ואם חי ה' יאמרו מפני נשר קלו מאריות גברו וקול כנפי החיות משיקות ברוך כבוד ה' אוהב צדקות והדברי' שמחים כנתינתן מסיני מלפני ה' מלפני אדון כל הארץ:", + "שמעוני אחי ועמי ולאומי אלי האזיני. הבינו פתאים רוזנים הקשיבו הזהרו בדבריכם ויהי אלקים עמכם. ואם ת\"ח במחזה כאילים מנגחים מנצחים זה את זה. לא לכם ולנו לאמר זכור ושמור שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה. הלא לאלקים פתרונים האמונים עלי פשר דבר לא לזרות ולא להבר. הלא צבא לאנוש עלי ארץ ועדות ה' נאמנה נודעת לאזן שמעת. היושבת בגנים חברים מקשיבים בקרב חכמים תלין:", + "אם רוח המושל לכל כושל והמה מתנבאים יקימון מלי בקמים עלי הגם שאול בנביאים. זאת תענה ומי אביהם. אחר כוונת הלב הן הם הדברים. ואני בתומי למשופטי אתחנן. ידין את כל דברי האגרת הזאת לכף זכות במהות ואיכות. אם לא מדאגה מדבר נפשי שמתני מזכיר ומזהיר. משכילי עמי נדיב. חביב אדם שנברא בצלם אלם צדק ידבר משרים ישפוט. כי לא גבה לבי כל חושי בי ולא רמו עיני מפני אלקים זה סיני. ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות. את המלך ה' צבאות. כי ראתה שפחה וצדקה ממני. ונקלותי עוד מזאת ושפלתי מארץ אדבר לכבוד אלקינו שוכן בציון. והוא רחום יכפר עון:" + ] + ] + } + }, + "versions": [ + [ + "Or Neerav -- grimoar", + "http://www.ktav.com/index.php/moses-cordovero-s-introduction-to-kabbalah.html" + ], + [ + "Or Neerav, Furth 1701.", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001323856 " + ] + ], + "heTitle": "אור נערב", + "categories": [ + "Kabbalah", + "Ramak" + ], + "schema": { + "heTitle": "אור נערב", + "enTitle": "Or Neerav", + "key": "Or Neerav", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמה", + "enTitle": "Introduction" + }, + { + "heTitle": "חלק א", + "enTitle": "PART I", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ב", + "enTitle": "PART II", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ג", + "enTitle": "PART III", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ד", + "enTitle": "PART IV", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ה", + "enTitle": "PART V", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ו", + "enTitle": "PART VI", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + }, + { + "heTitle": "חלק ז", + "enTitle": "PART VII", + "nodes": [ + { + "heTitle": "נושא", + "enTitle": "Subject" + }, + { + "heTitle": "אות א", + "enTitle": "Letter Alef" + }, + { + "heTitle": "אות ב", + "enTitle": "Letter Bet" + }, + { + "heTitle": "אות ג", + "enTitle": "Letter Gimel" + }, + { + "heTitle": "אות ד", + "enTitle": "Letter Daled" + }, + { + "heTitle": "אות ה", + "enTitle": "Letter Heh" + }, + { + "heTitle": "אות ו", + "enTitle": "Letter Vav" + }, + { + "heTitle": "אות ז", + "enTitle": "Letter Zayin" + }, + { + "heTitle": "אות ח", + "enTitle": "Letter Chet" + }, + { + "heTitle": "אות ט", + "enTitle": "Letter Tet" + }, + { + "heTitle": "אות י", + "enTitle": "Letter Yod" + }, + { + "heTitle": "אות יא", + "enTitle": "Letter Kaf" + }, + { + "heTitle": "אות יב", + "enTitle": "Letter Lamed" + }, + { + "heTitle": "אות יג", + "enTitle": "Letter Mem" + }, + { + "heTitle": "אות יד", + "enTitle": "Letter Nun" + }, + { + "heTitle": "אות טו", + "enTitle": "Letter Samekh" + }, + { + "heTitle": "אות טז", + "enTitle": "Letter Ayin" + }, + { + "heTitle": "אות יז", + "enTitle": "Letter Peh" + }, + { + "heTitle": "אות יח", + "enTitle": "Letter Tzadi" + }, + { + "heTitle": "אות יט", + "enTitle": "Letter Kof" + }, + { + "heTitle": "אות כ", + "enTitle": "Letter Resh" + }, + { + "heTitle": "אות כא", + "enTitle": "Letter Shin" + }, + { + "heTitle": "אות כב", + "enTitle": "Letter Tav" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נספח: הקדמות", + "enTitle": "Appendix The Introductory Material", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git "a/json/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/English/Jard\303\255n de Granadas [es].json" "b/json/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/English/Jard\303\255n de Granadas [es].json" new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..1f032fdad3a390ad31c198418b98445cca51c193 --- /dev/null +++ "b/json/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/English/Jard\303\255n de Granadas [es].json" @@ -0,0 +1,68 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Pardes Rimonim", + "versionSource": "Sefaria", + "versionTitle": "Jardín de Granadas [es]", + "actualLanguage": "es", + "languageFamilyName": "spanish", + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "פרדס רמונים", + "categories": [ + "Kabbalah", + "Ramak" + ], + "text": { + "Author's Introduction": [ + "Estas son las palabras del joven Moisés, hijo de [el rabino] Jacob Cordovero, cuando reflexioné sobre los días de mi juventud. Pasaron y se desvanecieron ante mí, mientras perseguía todos los deseos y se extinguían sin esperanza. Y sucedió cuando llegué a la edad de veinte años y un vello dorado creció, que mi Señor me despertó como a un hombre que despierta de su sueño, y dijo a mi alma: \"Hasta cuándo, hija obstinada, ¿hasta cuándo te embriagarás con tus pecados? ¿Hasta cuándo permitirás que tus pensamientos impuros habiten en tu corazón y olvidarás al Señor, tu Hacedor y Creador desde el seno materno? Ahora, levántate, clama a tu Dios y vigila sus puertas día tras día. Y Él sanará el altar del Señor, que está en ruinas\". Estas son las palabras del joven Moisés, hijo de [el rabino] Jacob Cordovero. Cuando escuché la llamada, me levanté y recorrí la ciudad, los mercados y las calles buscando un lugar donde encontrar descanso que me beneficiara. Entonces, escuché una voz de la ciudad sagrada que descendía desde los cielos, mi Maestro y Rabino, el sabio cabalista, el venerable Rabi Shlomo Alkabetz, que en paz descanse, me condujo a su palacio de enseñanzas y me instruyó. Me dijo: \"Hijo mío, presta atención a mis palabras, inclina tu oído y escucha las palabras de los sabios\". Me colocó en las puertas de la sabiduría y el entendimiento, que son más dulces que la miel, y me permitió observar los misterios ocultos de la Torá. Fui a través de los días, maravillado por lo bueno y agradable que era dedicarme a esta tarea. Me dije a mí mismo: \"Cuánto me agradaría estar siempre inmerso en esta sabiduría\". Su amor me embriagaba constantemente, y sus amantes palabras me deleitaban en todo momento. Cuando llegó el momento de cumplir mis votos, me presenté ante los libros del sagrado Rabi Shimon bar Yojai, que descanse en paz, y los estudié. Mi corazón se movía como las olas del mar y se tambaleaba como un barco en alta mar en las profundidades de las enseñanzas. Dije: \"Tomaré la corona del erudito que llevo en mi cinturón y la colocaré sobre la cabeza de cada rebaño, uno por uno. Estableceré un orden en mi mente, separando uno de otro, y cuando mi corazón se fortalezca en esta enseñanza, me dirigiré a otras\". Entonces, vi que mi consejo era recto y justo desde el Señor, desde los cielos. Abrí el rollo de un libro ante mí para que me sirviera de memoria y me guiara en sus asuntos y sus órdenes. Lo llamé \"Pardes Rimmonim\" (El Jardín de Granadas) para indicar las razones conocidas. Primero, esta sabiduría es la sabiduría de la Cábala, que se conoce como \"Pardes\". Segundo, que esta revelación sería un consuelo tanto en este mundo como en el próximo, y sustentaría todos mis años. Esto es \"Rimmonim\", granadas, que planté para mi deleite. Y es como granados, siendo sus portales los árboles plantados en él. Y sus capítulos son granadas. Y en ellos están dispuestos nuevos conceptos, uno al lado del otro, no uno ni dos, sino llenos como granadas, por lo tanto, se les llama 'Pardes Rimmonim' (El Jardín de Granadas). Y vimos que el rollo está dividido en treinta y dos secciones, y las llamamos 'puertas' para que sean puertas para entrar en el interior de la Torá y sus secretos. Además, dividimos estas puertas en capítulos, algunos de ellos son cortos y otros largos, según la naturaleza del tema en cada capítulo. Miramos hacia el pozo para que nadie entre en nuestras puertas sin las llaves y los métodos de las puertas, ya que, Dios no lo quiera, esto podría causar daño en lugar de beneficio. Aquel a quien se le han entregado las llaves, que sean del tamaño adecuado para abrir nuestras puertas, podemos estar seguros de que las abrirá. Hay varios conjuntos de llaves en esta sabiduría, y no esperamos de aquel que se sumerge en la explicación de los asuntos repetir dos veces lo que ya hemos escrito, ya que esto prolongaría nuestra labor. Por lo tanto, no avanzaremos desde el capítulo hasta que sepamos que lo que necesita para su comprensión no será repetido, sino que nos apoyaremos en lo que ya hemos escrito en el capítulo anterior. Así, sus pies no abandonarán esta puerta hasta que la entienda adecuadamente, y luego continuará su camino sin temor. Y con todo esto, no retiraremos nuestras manos de explicar, como escribimos en el lugar tal o como explicamos en el lugar tal. Y estos son los nombres de las puertas, cada una con sus letras." + ], + "Index": [ + [ + "La primera puerta la llamamos 'Diez', no nueve, porque en ella se aclarará cómo fue la concordancia en la aceptación de nuestros sabios y ancianos, y se profetizó que las esferas son diez y no nueve, y no once. El número de sus capítulos es diez. El Capítulo 1 es la explicación de la Mishná en el Sefer Yetzirá 1:3 que dice: \"Diez Sefirot de la Nada en el número etc…”", + "Capítulo 2, en el cual se aclarará esa enseñanza de otra manera, y también se incluirán otros comentarios de los Tikkunim y el Zohar.", + "Capítulo 3, la explicación del séptimo Mishná y la declaración 'He comido mi bosque con mi miel' del libro 'Re'aya Meheimna'.", + "Capítulo 4, sobre la explicación del tema de Tiferet, que establece el equilibrio entre Gevurá y Netzaj, así como entre Jesed y Hod, según el razonamiento.", + "Capítulo 5, sobre la explicación de la segunda Mishná en el Sefer Yetzirah 1:4: 'Diez y no nueve, diez y no once’.", + "Capítulo 6, sobre la explicación del dicho del Rabí Meir: 'Él deberá dar la mitad del siclo'.", + "Capítulo 7, para preservar al buscador del manantial de error, para que no piense que son once o más a partir del poder de su comprensión o algo similar a esto.", + "Capítulo 8, por necesidad, las Sefirot surgen de la investigación y de la Escritura.", + "Capítulo 9, mediante la investigación, si uno niega las Sefirot, se le llamará hereje. Si no, no.", + "Capítulo 10, sobre la publicación de los Diez Nombres de las Diez Sefirot extraídos de las Escrituras." + ], + [ + "El segundo capítulo lo llamamos 'Portal de Atzilut' porque en él se revela el motivo por el cual son diez, ni más ni menos, y el motivo de la existencia de Atzilut misma. Y su cantidad de capítulos es siete. Capítulo 1, sobre la explicación de un solo motivo para el Rabi Azriel, y la crítica del Rabi Yehuda Hayyit y mi respuesta a sus críticas.", + "Capítulo 2, sobre la explicación de otro motivo para el Rabí Yehuda Hayyit, el motivo de Rabí Menajem Marcenati y nuestras objeciones a ambos, así como también a Rabí Azriel.", + "Capítulo 3 sobre la explicación de nuestro conocimiento de la Cábala, que se menciona en varios lugares del Talmud, y otros requisitos. Allí se trata del asunto de cómo el mundo fue creado en diez expresiones.", + "Capítulo 4 sobre la explicación de también diez emanaciones en las diez Sefirot.", + "Capítulo 5 sobre la explicación del discurso de los diez reinos en correspondencia con los que están en el Tratado Rosh Hashaná.", + "Capítulo 6 sobre la explicación del significado de Atzilut y del número diez.", + "Capítulo 7 sobre la investigación de si es posible otra emanación (Atzilut) como esta o no, y allí se revelará el misterio del motivo de Atzilut y el orden de los mundos." + ] + ], + "A Prayer": [], + "": [] + }, + "schema": { + "heTitle": "פרדס רמונים", + "enTitle": "Pardes Rimonim", + "key": "Pardes Rimonim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמת המחבר", + "enTitle": "Author's Introduction" + }, + { + "heTitle": "סימני הספר", + "enTitle": "Index" + }, + { + "heTitle": "בקשה", + "enTitle": "A Prayer" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..06ce8996cd909c6537fe3d59fb11a8eb3baaa167 --- /dev/null +++ b/json/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,180 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Pardes Rimonim", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "פרדס רמונים", + "categories": [ + "Kabbalah", + "Ramak" + ], + "text": { + "Author's Introduction": [ + "Estas son las palabras del joven Moisés, hijo de [el rabino] Jacob Cordovero, cuando reflexioné sobre los días de mi juventud. Pasaron y se desvanecieron ante mí, mientras perseguía todos los deseos y se extinguían sin esperanza. Y sucedió cuando llegué a la edad de veinte años y un vello dorado creció, que mi Señor me despertó como a un hombre que despierta de su sueño, y dijo a mi alma: \"Hasta cuándo, hija obstinada, ¿hasta cuándo te embriagarás con tus pecados? ¿Hasta cuándo permitirás que tus pensamientos impuros habiten en tu corazón y olvidarás al Señor, tu Hacedor y Creador desde el seno materno? Ahora, levántate, clama a tu Dios y vigila sus puertas día tras día. Y Él sanará el altar del Señor, que está en ruinas\". Estas son las palabras del joven Moisés, hijo de [el rabino] Jacob Cordovero. Cuando escuché la llamada, me levanté y recorrí la ciudad, los mercados y las calles buscando un lugar donde encontrar descanso que me beneficiara. Entonces, escuché una voz de la ciudad sagrada que descendía desde los cielos, mi Maestro y Rabino, el sabio cabalista, el venerable Rabi Shlomo Alkabetz, que descanse en paz, me condujo a su palacio de enseñanzas y me instruyó. Me dijo: \"Hijo mío, presta atención a mis palabras, inclina tu oído y escucha las palabras de los sabios\". Me colocó en las puertas de la sabiduría y el entendimiento, que son más dulces que la miel, y me permitió observar los misterios ocultos de la Torá.", + "Fui a través de los días, maravillado por lo bueno y agradable que era dedicarme a esta tarea. Me dije a mí mismo: \"Cuánto me agradaría estar siempre inmerso en esta sabiduría\". Su amor me embriagaba constantemente, y sus amantes palabras me deleitaban en todo momento.", + "Cuando llegó el momento de cumplir mis votos, me presenté ante los libros del sagrado Rabi Shimon bar Yojai, que descanse en paz, y los estudié. Mi corazón se movía como las olas del mar y se tambaleaba como un barco en alta mar en las profundidades de las enseñanzas. Dije: \"Tomaré la corona del erudito que llevo en mi cinturón y la colocaré sobre la cabeza de cada rebaño, uno por uno. Estableceré un orden en mi mente, separando uno de otro, y cuando mi corazón se fortalezca en esta enseñanza, me dirigiré a otras\".", + "Entonces, vi que mi consejo era recto y justo desde el Señor, desde los cielos. Abrí el rollo de un libro ante mí para que me sirviera de memoria y me guiara en sus asuntos y sus órdenes. Lo llamé \"Pardes Rimmonim\" (El Jardín de Granadas) para indicar las razones conocidas. Primero, esta sabiduría es la sabiduría de la Cábala, que se conoce como \"Pardes\". Segundo, que esta revelación sería un consuelo tanto en este mundo como en el próximo, y sustentaría todos mis años. Esto es \"Rimmonim\", granadas, que planté para mi deleite. Y es como granados, siendo sus portales los árboles plantados en él. Y sus capítulos son granadas. Y en ellos están dispuestos nuevos conceptos, uno al lado del otro, no uno ni dos, sino llenos como granadas, por lo tanto, se les llama 'Pardes Rimmonim' (El Jardín de Granadas). Y vimos que el rollo está dividido en treinta y dos secciones, y las llamamos 'puertas' para que sean puertas para entrar en el interior de la Torá y sus secretos. Además, dividimos estas puertas en capítulos, algunos de ellos son cortos y otros largos, según la naturaleza del tema en cada capítulo. Miramos hacia el pozo para que nadie entre en nuestras puertas sin las llaves y los métodos de las puertas, ya que, Dios no lo quiera, esto podría causar daño en lugar de beneficio. Aquel a quien se le han entregado las llaves, que sean del tamaño adecuado para abrir nuestras puertas, podemos estar seguros de que las abrirá. Hay varios conjuntos de llaves en esta sabiduría, y no esperamos de aquel que se sumerge en la explicación de los asuntos repetir dos veces lo que ya hemos escrito, ya que esto prolongaría nuestra labor. Por lo tanto, no avanzaremos desde el capítulo hasta que sepamos que lo que necesita para su comprensión no será repetido, sino que nos apoyaremos en lo que ya hemos escrito en el capítulo anterior. Así, sus pies no abandonarán esta puerta hasta que la entienda adecuadamente, y luego continuará su camino sin temor. Y con todo esto, no retiraremos nuestras manos de explicar, como escribimos en el lugar tal o como explicamos en el lugar tal. Y estos son los nombres de las puertas, cada una con sus letras." + ], + "Index": [ + [ + "First Gate. We named it \"Ten and Not Nine\", because it explains how there was agreement among our sages, elders, and prophets in the understanding that the Sefirot are ten and not nine or eleven. The Gate comprises 10 chapters. Chapter 1 is the explanation of the Mishna in Sefer Yetzira 1:3 \"Ten is the number of the ineffable Sefirot. They number ten, etc.\"", + "Chapter 2 is the explanation of the same Mishna (Sefer Yetzira 1:3) with a different approach, and other sections from the Tikkunei Zohar.", + "Chapter 3 is the explanation of the aforementioned Mishna (Sefer Yetzira 1:3) and the portion of \"I've eaten my honey and honeycomb\" in Ra'aya Meheimna.", + "Chapter 4 is the explanation of Tiferet's crucial position between Gevura and Netzach and between Chesed and Hod, according to logic.", + "Chapter 5 is the explanation of a second Mishna in Sefer Yetzira 1:4 \"Ten, and not nine. Ten, and not eleven.\"", + "Chapter 6 is the explanation of the section in Ra'aya Meheimna, \"Commanded to Give a Half-Shekel\" (Zohar 2:187b)", + "Chapter 7 in order to protect the investigator [student] from error, that they won't think they [the Sefirot] are eleven or more from being too familiar or the like.", + "Chapter 8 discusses heresy from the power of investigation and text/scripture.", + "Chapter 9 investigates whether a denier of the Sefirot is considered a heretic or not.", + "Chapter 10 publicized the ten names that refer to the Sefirot from the scriptures (Genesis 1)." + ], + [ + "Second Gate. We named it \"The Reason [Flavor] for Atzilut\", because it explains a reason for why there are ten [Sefirot], no less and no more, and the reason for the reality of Atzilut itself. The Second Gate comprises seven chapters. Chapter 1 explains one reason according to R' Azriel and the understanding of R' Yehuda Chiyiti of this reason, and his criticism.", + "Chapter 2 explains another reason according to R' Yehuda Chiyiti and R' Menachem Marcanti's reason, followed by our understanding of them two and R' Azriel.", + "Chapter 3 explains how our Kaballah [understanding of the Sefirot] is ten, which is supported by the Talmud and other imperatives. There we are [actually] dealing with the notion of the Ten Utterances of Creation (Genesis 1:1).", + "Chapter 4 explains the Ten Utterances in reference to the Ten Sefirot.", + "Chapter 5 explains the account of \"These Ten Kingdoms\" in reference to the opinion in Masechet Rosh HaShana.", + "Chapter 6 explains the reason for Atzlilut and the numeration of Ten [Sefirot].", + "Chapter 7 discusses whether there can be another Atzilut or not, there we reveal the secret of Atzilut and the cosmic order [of the four supernal worlds].\n" + ], + [ + "Third Gate. We named it \"Is the Ein Sof [synonymous with] Keter\", because it explains how the Ein Sof (G-d as the unknowable infinite and eternal) is thought to be Keter (Crown, the most supernal Sefira) according to many, and how Keter is excluded as a Sefira [by many], specifically R' Shem Tov ibn Shem Tov and his writings. Chapter 1 explains the notion of those who say the Ein Sof is Keter and the logical counter [to this notion].", + "Chapter 2 [continues to] counter this notion by means of many places in the Zohar.", + "Chapter 3 explains the thought of R' Shem Tov ibn Shem tov that Keter is not counted in the Sefirot, and the logical refutation supported by R' Shimon bar Yochai in the Zohar.", + "Chapter 4 explains and treats the Mishna in Sefer Yetzira that led to the [incorrect] conclusion of R' Shem Tov, and offer another interpretation.", + "Chapter 5 explains the aforementioned Mishna according to R' Shimon bar Yochai.", + "Chapter 6 treats the account of haIdra \"The Other Forgotten Beam\" to understand R' Shem Tov, and we provide an alternate reading.", + "Chapter 7 explains the above account in greater detail.", + "Chapter 8 explains the notion, secret, and explanation of the beautiful account of R' Shimon Bar Yochai, peace be upon him, from the Tikkunei Zohar: Genesis 2 \"Two Chochma (Wisdom) and Binah (understanding); Three Awe of Hashem is the beginning of Da'at (knowledge)\" ." + ], + [ + "Fourth Gate. We named it \"Essence and Vessels\", because in it we uncover whether the Ten Sefirot are in-essence the same as G-d (elohut) as many think or are G-d's vessels, like a vessel an artisan uses to create (and aren't part of the artisan himself). There are Ten Chapters. Chapter 1 reviews the thoughts of R' Menachem of Recanti who believes [the Sefirot] are vessels.", + "Chapter 2 reviews the opinion of R' David (Magen David) who believes [the Sefirot] are in-essance the same as G-d.", + "Chapter 3 is our understanding of their words whether they are discussing G-d's essence or vessels.", + "Chapter 4 explains our opinion that the Sefirot are a hybrid of the two (ie higher soul of the vessels).", + "Chapter 5 explains the proof of our opinion from the Zohar, and an initial explanation of the account from R' Eliyahu \"The world is one and not in count\" [in unity not quantity] from the Tikkunim (Zohar Chadash Yitro) .", + "Chapter 6 explains the remainder of the account, which we split into two due to its length.", + "Chapter 7 brings another source from the Zohar, \"A point [nekuda] does not exist in light [nehura], etc.\" A section in \"Kav HaMida [Measured Line]\" (Zohar Chadah V'etchanan).", + "Chapter 8 brings another source from the Zohar from the book Ra'aya Meheimna, \"To whom can you liken me (Isaiah 40:25)\".", + "Chapter 9 explains the unity of the Ein Sof (Endless Light) and the Ten Sefirot, it also explains whether the \"creation\" of Aztilut [is truly a new creation or not].", + "Chapter 10 reviews an account from Rashb\"i (R' Shimon bar Yochai, peace be upon him), and explains all the angles (lit. corners) that we dealt with until now." + ], + [ + "The fifth gate has been referred to as \"The Order of Emanation,\" as it elucidates the concept of emanation, who emanated from whom, and who preceded whom in relation to the emanation. This is due to the proliferation of various opinions on this matter. The chapters within it are six in number.", + "Chapter One elaborates on the perspective of the Gaonim who assert that their order emanated and is necessitated by the intention derived from scripture and reasoning.", + "Chapter Two explains a statement from \"Patach Eliyahu\" by the Rashbi, may his memory be a blessing, from the Tikunim. There, the reason why the foundation sometimes precedes Netzach and Hod is elucidated.", + "Chapter Three delves into the interpretations of the commentators on the Order of Emanation, aiming to raise objections and insights about them.", + "Chapter Four elucidates that they cannot manifest through the Crown nor through Wisdom. It expounds on a saying from \"Adra D'Nazir Tana,\" an ancient, primordial thought that they concealed. It is the beginning of Adra, and similarly, a statement preceding the creation of the world existed, solely named and known as itself.", + "Chapter Five elucidates the Emanation of the first three qualities, as well as several distinctions within Emanation. It explains the frequency of Emanation for each Sefirah apart from others, among the revealed types. Also, it details four configurations of the Sefirot within Chochmah, Binah, Tiferet, and Malchut, and the first statement from the Zohar – all created through Chochmah.", + "Chapter Six explicates the order of Emanation for the other Sefirot and the rectification of all the concepts." + ] + ], + "A Prayer": [], + "": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [ + "", + "", + "", + "", + "... If a person looks at the flow of much water with his eyes, a white liquid is stimulated, etc. So too is this matter. When the spring flows in his mind, he will find ten levels in this thing. As from the colors that appear to our eyes or in our physical mind's eye, this impacts on the [level of the] spiritual; the essence is stimulated by the spirit; and the soul by the essence. And from the soul, it goes from one state to another, until it rises to the place of its nourishment. So it is aroused according to the state of the [original] form." + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "יובל (Yovel/Yuval) is Binah (Understanding). And she is called this way because she completes the fiftieth year in the secret of the Fifty Gates [of Understanding], and she is the fiftieth year, which is the gate that is more marvellous than Moses our teacher, may he rest in peace, as you say (Psalms 8:6): “You have made him a little less [מעט] than divine” [in the Babylonian Talmud, tractate Rosh Hashanah 21b this verse is applied to Moses]. You should not say מעט but מ\"ט [which has the numerical value of 49, thus one less than 50] etc. And this degree [Binah] is called by this name [יובל] when she flows into the fifty gates and gives an influx of abundance and good. And this is the meaning of Yuval, as “and towards a stream [יובל, Yuval] it will extend its roots” (Jeremiah 17:8). And as it will revolve until it has reached the fiftieth gate then in/through it [the fiftieth gate] it will cling to Chochmah (Wisdom). And on this it is said to Moses: “Be silent, thus [כך] it has come up in thought” [Babylonian Talmud, tractate Menachot 29b]. כך is in Gematria 40 [the text reads נ', 50, which is probably a mistake for מ', 40], while silence is in Chochmah which is Yod [י', 10]. And it has come up in thought which is Chochmah. [thus the verse “Be silent, thus it has come up in thought” refers to the fiftieth Gate of Understanding as it counts 10 (Be silent) + 40 (thus) = 50, ascending to Chochmah]. And because of this he [Moses] did not grasp the subject of the death of Rabbi Aqiva [as Moses had attained to only the fourty-ninth Gate of Understanding], because his death was on the side of the judgement, in the secret of the ascent, as will be explained in the Gate of the Soul [Gate 31 of the Pardes Rimonim], chapter 5. And we will return to our subject that in the cleaving of this gate to Chochmah, then it [this gate] is Yuval and then the whole world is mercy and great abundance, liberty and deliverance, and then we will call this degree [Binah] Yovel/Yuval. " + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [ + "We are now obliged to clarify the usefulness of this Shell and its interests in the world, because to say that it is to punish or etc. will not suffice. For the whole object of punishment is asked, it is the evil inclination and the Shell, there will be no Shell and there will be no evil inclination. And it is said that the reason for their creation. in the will of the Creator, is to be that the world and its creatures needed to receive their sustenance and livelihood by the power of law and justice and righteousness, and if they were all non-elective angels in their actions, the world would not benefit from their actions, because they are forced act as angels. And for this reason, man must have a choice, and be inhabited by the evil inclination and the good inclination, that if he, by his own nature, would want to incline towards good, his evil inclination, Samael, would incline him to evil on his left; and when he wants to incline towards evil, on his right will be his good inclination to guilt him, and remind him of the words of his Creator in such a way that he will be rewarded for the inclination, good or bad. And to judge a man according to his deeds, it is necessary that he have aspects which are unclean – as like a slave who rebels against his master – to torment the wicked, so that his wickedness and evils in their numbers will cling to wickedness on its proper side, and so he will receive punishment. This matter is clarified well in the Zohar. All of what the Holy One, Blessed be He, caused Himself to go down in order to show all honorable rituals. (stopped at וכי מאן חמי עבדא)" + ] + ], + [], + [ + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "And see, R. Shimon [bar Jochai] started praising the Book of Concealment (ספרא דצניעותא), which consists of five chapters with in it the sum/principle of all wisdom of the Kabbalah. And that is why R. Yehudah said that if this is so, it follows that man needs to study only this book. And R. Shimon replied that this is true for one who has entered the Idra and came out. He says \"and came out\" since ten [companions] entered [the Idra Rabba] and only seven came out, because three [of them] died as is described at the end of the Idra [Rabba; Zohar III:127b-145]. But one who does not enter and does not know the preambles that are revealed there, will not be able to profit from the mysteries of this concealed book. And he [= R. Shimon] makes a comparison with a villager etc. [the mashal just prior to the beginning of the ספרא דצניעותא, Zohar III.176a]. And this for sure applies to one who studies [only] the Written Torah and says that everything is contained in it, as he will remain ignorant of everything, as occurred also to the villager [of the mashal]. And therefore the essence of the perfection of knowledge of the Written Torah is the Oral Torah, as we have explained. \n" + ] + ] + ] + }, + "schema": { + "heTitle": "פרדס רמונים", + "enTitle": "Pardes Rimonim", + "key": "Pardes Rimonim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמת המחבר", + "enTitle": "Author's Introduction" + }, + { + "heTitle": "סימני הספר", + "enTitle": "Index" + }, + { + "heTitle": "בקשה", + "enTitle": "A Prayer" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/English/merged.json b/json/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..62a7b15cc1db70c4f402aadb83a2aa5ddae0d85e --- /dev/null +++ b/json/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/English/merged.json @@ -0,0 +1,180 @@ +{ + "title": "Pardes Rimonim", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Pardes_Rimonim", + "text": { + "Author's Introduction": [ + "Estas son las palabras del joven Moisés, hijo de [el rabino] Jacob Cordovero, cuando reflexioné sobre los días de mi juventud. Pasaron y se desvanecieron ante mí, mientras perseguía todos los deseos y se extinguían sin esperanza. Y sucedió cuando llegué a la edad de veinte años y un vello dorado creció, que mi Señor me despertó como a un hombre que despierta de su sueño, y dijo a mi alma: \"Hasta cuándo, hija obstinada, ¿hasta cuándo te embriagarás con tus pecados? ¿Hasta cuándo permitirás que tus pensamientos impuros habiten en tu corazón y olvidarás al Señor, tu Hacedor y Creador desde el seno materno? Ahora, levántate, clama a tu Dios y vigila sus puertas día tras día. Y Él sanará el altar del Señor, que está en ruinas\". Estas son las palabras del joven Moisés, hijo de [el rabino] Jacob Cordovero. Cuando escuché la llamada, me levanté y recorrí la ciudad, los mercados y las calles buscando un lugar donde encontrar descanso que me beneficiara. Entonces, escuché una voz de la ciudad sagrada que descendía desde los cielos, mi Maestro y Rabino, el sabio cabalista, el venerable Rabi Shlomo Alkabetz, que descanse en paz, me condujo a su palacio de enseñanzas y me instruyó. Me dijo: \"Hijo mío, presta atención a mis palabras, inclina tu oído y escucha las palabras de los sabios\". Me colocó en las puertas de la sabiduría y el entendimiento, que son más dulces que la miel, y me permitió observar los misterios ocultos de la Torá.", + "Fui a través de los días, maravillado por lo bueno y agradable que era dedicarme a esta tarea. Me dije a mí mismo: \"Cuánto me agradaría estar siempre inmerso en esta sabiduría\". Su amor me embriagaba constantemente, y sus amantes palabras me deleitaban en todo momento.", + "Cuando llegó el momento de cumplir mis votos, me presenté ante los libros del sagrado Rabi Shimon bar Yojai, que descanse en paz, y los estudié. Mi corazón se movía como las olas del mar y se tambaleaba como un barco en alta mar en las profundidades de las enseñanzas. Dije: \"Tomaré la corona del erudito que llevo en mi cinturón y la colocaré sobre la cabeza de cada rebaño, uno por uno. Estableceré un orden en mi mente, separando uno de otro, y cuando mi corazón se fortalezca en esta enseñanza, me dirigiré a otras\".", + "Entonces, vi que mi consejo era recto y justo desde el Señor, desde los cielos. Abrí el rollo de un libro ante mí para que me sirviera de memoria y me guiara en sus asuntos y sus órdenes. Lo llamé \"Pardes Rimmonim\" (El Jardín de Granadas) para indicar las razones conocidas. Primero, esta sabiduría es la sabiduría de la Cábala, que se conoce como \"Pardes\". Segundo, que esta revelación sería un consuelo tanto en este mundo como en el próximo, y sustentaría todos mis años. Esto es \"Rimmonim\", granadas, que planté para mi deleite. Y es como granados, siendo sus portales los árboles plantados en él. Y sus capítulos son granadas. Y en ellos están dispuestos nuevos conceptos, uno al lado del otro, no uno ni dos, sino llenos como granadas, por lo tanto, se les llama 'Pardes Rimmonim' (El Jardín de Granadas). Y vimos que el rollo está dividido en treinta y dos secciones, y las llamamos 'puertas' para que sean puertas para entrar en el interior de la Torá y sus secretos. Además, dividimos estas puertas en capítulos, algunos de ellos son cortos y otros largos, según la naturaleza del tema en cada capítulo. Miramos hacia el pozo para que nadie entre en nuestras puertas sin las llaves y los métodos de las puertas, ya que, Dios no lo quiera, esto podría causar daño en lugar de beneficio. Aquel a quien se le han entregado las llaves, que sean del tamaño adecuado para abrir nuestras puertas, podemos estar seguros de que las abrirá. Hay varios conjuntos de llaves en esta sabiduría, y no esperamos de aquel que se sumerge en la explicación de los asuntos repetir dos veces lo que ya hemos escrito, ya que esto prolongaría nuestra labor. Por lo tanto, no avanzaremos desde el capítulo hasta que sepamos que lo que necesita para su comprensión no será repetido, sino que nos apoyaremos en lo que ya hemos escrito en el capítulo anterior. Así, sus pies no abandonarán esta puerta hasta que la entienda adecuadamente, y luego continuará su camino sin temor. Y con todo esto, no retiraremos nuestras manos de explicar, como escribimos en el lugar tal o como explicamos en el lugar tal. Y estos son los nombres de las puertas, cada una con sus letras." + ], + "Index": [ + [ + "First Gate. We named it \"Ten and Not Nine\", because it explains how there was agreement among our sages, elders, and prophets in the understanding that the Sefirot are ten and not nine or eleven. The Gate comprises 10 chapters. Chapter 1 is the explanation of the Mishna in Sefer Yetzira 1:3 \"Ten is the number of the ineffable Sefirot. They number ten, etc.\"", + "Chapter 2 is the explanation of the same Mishna (Sefer Yetzira 1:3) with a different approach, and other sections from the Tikkunei Zohar.", + "Chapter 3 is the explanation of the aforementioned Mishna (Sefer Yetzira 1:3) and the portion of \"I've eaten my honey and honeycomb\" in Ra'aya Meheimna.", + "Chapter 4 is the explanation of Tiferet's crucial position between Gevura and Netzach and between Chesed and Hod, according to logic.", + "Chapter 5 is the explanation of a second Mishna in Sefer Yetzira 1:4 \"Ten, and not nine. Ten, and not eleven.\"", + "Chapter 6 is the explanation of the section in Ra'aya Meheimna, \"Commanded to Give a Half-Shekel\" (Zohar 2:187b)", + "Chapter 7 in order to protect the investigator [student] from error, that they won't think they [the Sefirot] are eleven or more from being too familiar or the like.", + "Chapter 8 discusses heresy from the power of investigation and text/scripture.", + "Chapter 9 investigates whether a denier of the Sefirot is considered a heretic or not.", + "Chapter 10 publicized the ten names that refer to the Sefirot from the scriptures (Genesis 1)." + ], + [ + "Second Gate. We named it \"The Reason [Flavor] for Atzilut\", because it explains a reason for why there are ten [Sefirot], no less and no more, and the reason for the reality of Atzilut itself. The Second Gate comprises seven chapters. Chapter 1 explains one reason according to R' Azriel and the understanding of R' Yehuda Chiyiti of this reason, and his criticism.", + "Chapter 2 explains another reason according to R' Yehuda Chiyiti and R' Menachem Marcanti's reason, followed by our understanding of them two and R' Azriel.", + "Chapter 3 explains how our Kaballah [understanding of the Sefirot] is ten, which is supported by the Talmud and other imperatives. There we are [actually] dealing with the notion of the Ten Utterances of Creation (Genesis 1:1).", + "Chapter 4 explains the Ten Utterances in reference to the Ten Sefirot.", + "Chapter 5 explains the account of \"These Ten Kingdoms\" in reference to the opinion in Masechet Rosh HaShana.", + "Chapter 6 explains the reason for Atzlilut and the numeration of Ten [Sefirot].", + "Chapter 7 discusses whether there can be another Atzilut or not, there we reveal the secret of Atzilut and the cosmic order [of the four supernal worlds].\n" + ], + [ + "Third Gate. We named it \"Is the Ein Sof [synonymous with] Keter\", because it explains how the Ein Sof (G-d as the unknowable infinite and eternal) is thought to be Keter (Crown, the most supernal Sefira) according to many, and how Keter is excluded as a Sefira [by many], specifically R' Shem Tov ibn Shem Tov and his writings. Chapter 1 explains the notion of those who say the Ein Sof is Keter and the logical counter [to this notion].", + "Chapter 2 [continues to] counter this notion by means of many places in the Zohar.", + "Chapter 3 explains the thought of R' Shem Tov ibn Shem tov that Keter is not counted in the Sefirot, and the logical refutation supported by R' Shimon bar Yochai in the Zohar.", + "Chapter 4 explains and treats the Mishna in Sefer Yetzira that led to the [incorrect] conclusion of R' Shem Tov, and offer another interpretation.", + "Chapter 5 explains the aforementioned Mishna according to R' Shimon bar Yochai.", + "Chapter 6 treats the account of haIdra \"The Other Forgotten Beam\" to understand R' Shem Tov, and we provide an alternate reading.", + "Chapter 7 explains the above account in greater detail.", + "Chapter 8 explains the notion, secret, and explanation of the beautiful account of R' Shimon Bar Yochai, peace be upon him, from the Tikkunei Zohar: Genesis 2 \"Two Chochma (Wisdom) and Binah (understanding); Three Awe of Hashem is the beginning of Da'at (knowledge)\" ." + ], + [ + "Fourth Gate. We named it \"Essence and Vessels\", because in it we uncover whether the Ten Sefirot are in-essence the same as G-d (elohut) as many think or are G-d's vessels, like a vessel an artisan uses to create (and aren't part of the artisan himself). There are Ten Chapters. Chapter 1 reviews the thoughts of R' Menachem of Recanti who believes [the Sefirot] are vessels.", + "Chapter 2 reviews the opinion of R' David (Magen David) who believes [the Sefirot] are in-essance the same as G-d.", + "Chapter 3 is our understanding of their words whether they are discussing G-d's essence or vessels.", + "Chapter 4 explains our opinion that the Sefirot are a hybrid of the two (ie higher soul of the vessels).", + "Chapter 5 explains the proof of our opinion from the Zohar, and an initial explanation of the account from R' Eliyahu \"The world is one and not in count\" [in unity not quantity] from the Tikkunim (Zohar Chadash Yitro) .", + "Chapter 6 explains the remainder of the account, which we split into two due to its length.", + "Chapter 7 brings another source from the Zohar, \"A point [nekuda] does not exist in light [nehura], etc.\" A section in \"Kav HaMida [Measured Line]\" (Zohar Chadah V'etchanan).", + "Chapter 8 brings another source from the Zohar from the book Ra'aya Meheimna, \"To whom can you liken me (Isaiah 40:25)\".", + "Chapter 9 explains the unity of the Ein Sof (Endless Light) and the Ten Sefirot, it also explains whether the \"creation\" of Aztilut [is truly a new creation or not].", + "Chapter 10 reviews an account from Rashb\"i (R' Shimon bar Yochai, peace be upon him), and explains all the angles (lit. corners) that we dealt with until now." + ], + [ + "The fifth gate has been referred to as \"The Order of Emanation,\" as it elucidates the concept of emanation, who emanated from whom, and who preceded whom in relation to the emanation. This is due to the proliferation of various opinions on this matter. The chapters within it are six in number.", + "Chapter One elaborates on the perspective of the Gaonim who assert that their order emanated and is necessitated by the intention derived from scripture and reasoning.", + "Chapter Two explains a statement from \"Patach Eliyahu\" by the Rashbi, may his memory be a blessing, from the Tikunim. There, the reason why the foundation sometimes precedes Netzach and Hod is elucidated.", + "Chapter Three delves into the interpretations of the commentators on the Order of Emanation, aiming to raise objections and insights about them.", + "Chapter Four elucidates that they cannot manifest through the Crown nor through Wisdom. It expounds on a saying from \"Adra D'Nazir Tana,\" an ancient, primordial thought that they concealed. It is the beginning of Adra, and similarly, a statement preceding the creation of the world existed, solely named and known as itself.", + "Chapter Five elucidates the Emanation of the first three qualities, as well as several distinctions within Emanation. It explains the frequency of Emanation for each Sefirah apart from others, among the revealed types. Also, it details four configurations of the Sefirot within Chochmah, Binah, Tiferet, and Malchut, and the first statement from the Zohar – all created through Chochmah.", + "Chapter Six explicates the order of Emanation for the other Sefirot and the rectification of all the concepts." + ] + ], + "A Prayer": [], + "": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [ + "", + "", + "", + "", + "... If a person looks at the flow of much water with his eyes, a white liquid is stimulated, etc. So too is this matter. When the spring flows in his mind, he will find ten levels in this thing. As from the colors that appear to our eyes or in our physical mind's eye, this impacts on the [level of the] spiritual; the essence is stimulated by the spirit; and the soul by the essence. And from the soul, it goes from one state to another, until it rises to the place of its nourishment. So it is aroused according to the state of the [original] form." + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "יובל (Yovel/Yuval) is Binah (Understanding). And she is called this way because she completes the fiftieth year in the secret of the Fifty Gates [of Understanding], and she is the fiftieth year, which is the gate that is more marvellous than Moses our teacher, may he rest in peace, as you say (Psalms 8:6): “You have made him a little less [מעט] than divine” [in the Babylonian Talmud, tractate Rosh Hashanah 21b this verse is applied to Moses]. You should not say מעט but מ\"ט [which has the numerical value of 49, thus one less than 50] etc. And this degree [Binah] is called by this name [יובל] when she flows into the fifty gates and gives an influx of abundance and good. And this is the meaning of Yuval, as “and towards a stream [יובל, Yuval] it will extend its roots” (Jeremiah 17:8). And as it will revolve until it has reached the fiftieth gate then in/through it [the fiftieth gate] it will cling to Chochmah (Wisdom). And on this it is said to Moses: “Be silent, thus [כך] it has come up in thought” [Babylonian Talmud, tractate Menachot 29b]. כך is in Gematria 40 [the text reads נ', 50, which is probably a mistake for מ', 40], while silence is in Chochmah which is Yod [י', 10]. And it has come up in thought which is Chochmah. [thus the verse “Be silent, thus it has come up in thought” refers to the fiftieth Gate of Understanding as it counts 10 (Be silent) + 40 (thus) = 50, ascending to Chochmah]. And because of this he [Moses] did not grasp the subject of the death of Rabbi Aqiva [as Moses had attained to only the fourty-ninth Gate of Understanding], because his death was on the side of the judgement, in the secret of the ascent, as will be explained in the Gate of the Soul [Gate 31 of the Pardes Rimonim], chapter 5. And we will return to our subject that in the cleaving of this gate to Chochmah, then it [this gate] is Yuval and then the whole world is mercy and great abundance, liberty and deliverance, and then we will call this degree [Binah] Yovel/Yuval. " + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [ + "We are now obliged to clarify the usefulness of this Shell and its interests in the world, because to say that it is to punish or etc. will not suffice. For the whole object of punishment is asked, it is the evil inclination and the Shell, there will be no Shell and there will be no evil inclination. And it is said that the reason for their creation. in the will of the Creator, is to be that the world and its creatures needed to receive their sustenance and livelihood by the power of law and justice and righteousness, and if they were all non-elective angels in their actions, the world would not benefit from their actions, because they are forced act as angels. And for this reason, man must have a choice, and be inhabited by the evil inclination and the good inclination, that if he, by his own nature, would want to incline towards good, his evil inclination, Samael, would incline him to evil on his left; and when he wants to incline towards evil, on his right will be his good inclination to guilt him, and remind him of the words of his Creator in such a way that he will be rewarded for the inclination, good or bad. And to judge a man according to his deeds, it is necessary that he have aspects which are unclean – as like a slave who rebels against his master – to torment the wicked, so that his wickedness and evils in their numbers will cling to wickedness on its proper side, and so he will receive punishment. This matter is clarified well in the Zohar. All of what the Holy One, Blessed be He, caused Himself to go down in order to show all honorable rituals. (stopped at וכי מאן חמי עבדא)" + ] + ], + [], + [ + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "And see, R. Shimon [bar Jochai] started praising the Book of Concealment (ספרא דצניעותא), which consists of five chapters with in it the sum/principle of all wisdom of the Kabbalah. And that is why R. Yehudah said that if this is so, it follows that man needs to study only this book. And R. Shimon replied that this is true for one who has entered the Idra and came out. He says \"and came out\" since ten [companions] entered [the Idra Rabba] and only seven came out, because three [of them] died as is described at the end of the Idra [Rabba; Zohar III:127b-145]. But one who does not enter and does not know the preambles that are revealed there, will not be able to profit from the mysteries of this concealed book. And he [= R. Shimon] makes a comparison with a villager etc. [the mashal just prior to the beginning of the ספרא דצניעותא, Zohar III.176a]. And this for sure applies to one who studies [only] the Written Torah and says that everything is contained in it, as he will remain ignorant of everything, as occurred also to the villager [of the mashal]. And therefore the essence of the perfection of knowledge of the Written Torah is the Oral Torah, as we have explained. \n" + ] + ] + ] + }, + "versions": [ + [ + "Sefaria Community Translation", + "https://www.sefaria.org" + ] + ], + "heTitle": "פרדס רמונים", + "categories": [ + "Kabbalah", + "Ramak" + ], + "schema": { + "heTitle": "פרדס רמונים", + "enTitle": "Pardes Rimonim", + "key": "Pardes Rimonim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמת המחבר", + "enTitle": "Author's Introduction" + }, + { + "heTitle": "סימני הספר", + "enTitle": "Index" + }, + { + "heTitle": "בקשה", + "enTitle": "A Prayer" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/Hebrew/Pardes Rimonim, Koretz, 1780..json b/json/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/Hebrew/Pardes Rimonim, Koretz, 1780..json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..67e05a78b95dda19b3c36693cb65972a68104538 --- /dev/null +++ b/json/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/Hebrew/Pardes Rimonim, Koretz, 1780..json @@ -0,0 +1,410 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Pardes Rimonim", + "versionSource": "http://dlib.rsl.ru/01006686897", + "versionTitle": "Pardes Rimonim, Koretz, 1780.", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "פרדס רמונים", + "categories": [ + "Kabbalah", + "Ramak" + ], + "text": { + "Author's Introduction": [ + "נאם הצעיר משה בן לא\"א ב\"ר יעקב קורדואירו בראותי ימי הילדות חלפו עברו למו ברדפי כל תאוה ויכלו באפס תקוה. ויהי בהגיעני קוני אל שנת העשרים ושער צהוב צמח ויעירני קוני כאיש אשר יעיר משכתו ואומרה אל נפשי עד מתי תתחמקין הבת השובבה עד מתי תשתכרין הסירי את יינך מעליך עד מתי ילין בקרבך מחשבות אונך ותשכח ה' עושך ויוצרך מבטן ועתה קומי קראי אל אלהיך ותשקוד על דלתותיו יום יום ורפא את מזבח ה' ההרוס. ויהי כשמעה את קול הקריאה הומה ותאמר אקומה נא ואסובבה בעיר בשווקים וברחובות לבקש לי מנוח אשר ייטיב לי ואשמע קול מדבר עיר וקדיש מן שמיא נחית מורי ורבי המקובל האלהי החכם ה\"ר שלמה אלקבץ הלוי נר\"ו ויביאני אל היכלי טירותיו ויורני ויאמר לי בני יתמוך דברי לבך הט אזנך ושמע דברי חכמים ויציבני על דלתי החכמה והתבונה מתוק מדבש ונופת צופים המהגים והמצפצפים בעמקי סתרי התורה ויהי בפי כדבש למתוק ואשקוד על דלתי מדרשו ואשמע נאמו ויועירני ללמוד דרכי הזהר ומפתחות לפתוח שעריו ויתחזק כי ואהי עוסק ימים ואשתומם ואומר מה טוב ומה נעים להיות עסקי זה כמה ימים אהיה לבן לחכמה הזאת באהבתה אשגה תמיד דדיה ירווני בכל עת ובכל רגע עד אשר לא תשכח מפי וכאשר באתי לשלם נדרי ערכתי לפני כל ספרי האלהי הרשב\"י ע\"ה ואתבונן בהם ויהי לבבי כהולך בלב ים וכשוכב בראש חבל נבוך ומתבלבל בעמקי הדרושים הרבים ואומרה אקח קסת הסופר אשר במתני ואערוך כל הדרושים עדר עדר לבדו עד אשים ריוח לשכלי בין עדר ובין עדר וכאשר יתחזק לבבי בדרוש הזה אפנה אל זולתו ואראה והנה עצתי נכונה ומיושרת מאת ה' מן השמים ואמתח מגלת ספר לפני לבעבור תהיה לי למזכרת ולהורות על ענייניה וסדריה קראתי' פרדס רמונים לסבות ידועות. ראשונה להיות שהחכמה הזאת חכמת הקבלה מכנים אותם בלשון פרד\"ס כנודע שנית להיות שהמגלה הזאת תהיה לי למשיב נפש להתעדן בה בעולם זה ולעולם הבא ולכלכל בה כל שנותי והוא פרדס שנטעתי להשתעשע בו. והיא של רימונים להיות ששעריו הם נטיעותיו. ורימוניו פרקיו. ובם מסודרים חדושים זה בצד זה וזה בצד זה לא אחד ולא שנים אלא מלאים כרימון לכן יחסנוהו בשם פרדס רימונים. וראינו לחלק המגלה לשלשים ושתים חלקים ויחסנום בשם שערים להיות שהם שערים ליכנס אל פנימיות התורה וסודותיה. ועוד חלקנו השערים לפרקים מהם קצרים מהם ארוכים לפי מדת הדרוש שבכל פרק ופרק. ואנו מחלים פני המעיין לבל יכנס בשערינו אלה אם לא נמסרו לו המפתחות ודרכי השערים כי ח\"ו ישיגהו היזק ולא תועלת ומי שנמסרו בידו מפתחות שיעור שיוכל לפתוח שערינו אנו מובטחים שיפתחו לו בשערינו אלה כמה וכמה מפתחות בחכמה הזאת ואל יקוה ממנו המעיין בביאור העניינים שתי פעמים כי יאריך לנו המלאכה לכן לא יסע מהפרק עד שידענו כי מה שיצטרך ממנו להשכלתו לא נחזור אלא נסמך על מה שכבר כתבנו בפרק הקודם וכן לא יעקור רגליו משער זה אל זולתו עד שישכלהו כראוי ואז ילך לבטח דרכו ולא יפחד ועכ\"ז לא נאסוף ידינו מלבאר כמו שכתבנו במקום פלוני או כמו שנבאר במקום פלוני ואלה שמות השערים איש על דגלו באותיות:" + ], + "Index": [ + [ + "שער ראשון יחסנו אותו בשם עשר ולא תשע מפני שבו יתבאר איך היתה הסכמה בקבלת חכמינו וזקננו וניבאנו הספירות הם עשר ולא תשע ולא אחד עש' ומנין פרקיו י'
פרק א בביאור משנ' ס\"י ע\"ס בלי מה מספר עשר וכו'", + "פרק ב בו יתבאר המשנה ההיא על דרך אחרת ועוד מאמרים מהתיקונים והזוהר.", + "פרק ג ביאור המשנה הנז' ומאמר אכלתי יערי עם דבשי שבספר רעיא מהימנא", + "פרק ד בביאור עניין ת\"ת מכריע בין גבורה לנצח ובין חסד להוד על פי הסברא", + "פרק ה בביאור משנה שנית שבספר יצירה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר", + "פרק ו בביאור מאמר ר\"מ פקודא ליתן מחצית השקל", + "פרק ז להציל המעיין מן הטעות שלא יחשוב היותם י\"א או יותר מכח בקיאות וכיוצא בזה", + "פרק ח בהכרח הספירות מכח החקירה ומן הכתוב", + "פרק ט בחקירה אם המכחיש הספירות יקרא כופר אם לאו", + "פרק י בפרסום עשר שמות שבעשר ספירות מן הכתובים" + ], + [ + "שער שני יחסנו אותו בשם טעם האצילות מפני שבו יתבאר טעם למה היו עשר לא פחות ולא יותר וטעם למציאות האצילות בעצמו ומנין פרקיו שבעה
פרק א בביאור טעם אחד לר' עזריאל והשגת ר' יהודה חייטי עליו והישו' להשגותיו", + "פרק ב בביאור טעם אחר לר' יהודה חייטי וטעם ר' מנחם מרקנאטי והשגתינו על שניהם וכן על רבי עזריאל ", + "פרק ג בביאור הכרת קבלתנו שהם עשר בכמה מקומות מהתלמוד ושאר הכרחיות ושם העסק בענין בעשר מאמרות נברא העולם", + "פרק ד בביאור ג\"כ עשרה מאמרות בעשר ספירות", + "פרק ה בביאור מאמר הני עשר מלכיות כנגד מי שבמס' ר\"ה", + "פרק ו בביאור טעם האצילות ומספר העשר", + "פרק ז בחקירת אם אפשר אצילות אחר כזה אם לאו ושם יתגלה סוד טעם האצילות וסדר העולמות" + ], + [ + "שער שלישי יחסנו אותו בשם אם האין סוף הוא הכתר
מטעם שבו יתבאר אם הא\"ס הוא הכתר כאשר חשבו רבים וכן אם הכתר במנין הספירות אם לא כאשר דמה ר' ש\"ט אבן ש\"ט ופרקיו הלא הם שמנה.
פרק א בביאור דעת האומרים שהא\"ס הוא הכתר וביטול דעתם מן הסברא", + "פרק ב בביטול דעתם ן ההכרח בדברי הזהור מקומות רבים", + "פרק ג בביאור דעת רבי שם טוב ן' שם טוב באמרו שהכת' אינו מן המניין הספירות וביטול דעתו מן הסברא ומראיות דברי הרשב\"י מהזהר", + "פרק ד בביאור ותיקן משנת ס\"י המורה לכאורה דכדעת ר' שם טוב ובארנו בה פי' אחר", + "פרק ה בביאור המשנ' הנזכרת כדרך שפי' רשב\"י ע\"ה", + "פרק ו בתיקון מאמר האידרא אחר דשרותא אשתכח המורה לכאורה כדברי ר' ש\"ט והעתקנו בו פי' אחר למפרש אחד והשגתו עליו", + "פרק ז בביאור המאמר הנז' ביאור ארוך", + "פרק ח בביאור ענין הדעת וסודו ופירש מאמר יפה להרשב\"י ע\"ה מהתיקונים בראשית ב' תרין חכמה ובינה תליתאה יראת ה' ראשי' דעת " + ], + [ + "שער רביעי יחסנו אותו בשם עצמות וכלים מטע' שבו נחקור אם י\"ס הם עצם האלהות כאשר חשבו רבים או אם הם כליו ככלי האומן לפעול ולא שהם עצמותו ומנין פרקיו עשר
פרק א בהעתק דברי ר' מנחם מריקנאטי שדעתו שהם כלים", + "פרק ב בהעתק דברי ר' דוד שדעתו שהם עצמות", + "פרק ג בהשגתינו על דברי שניהם אם לאומרים עצמות אם לאומרים כלים", + "פרק ד בביאור דעתנו בעניין הספירות שהם עצמות וכלים", + "פרק ה בביאור הכרח אל דעתנו מתוך הזהר וביאור קצת מאמר מאליהו ריבון עלמא אנת חד ולא בחושבן וכו' שבתקונים", + "פרק ו בביאור שאר המאמר כי מפני ארכו חלקנוהו לשני פרקים", + "פרק ז בהכרח עוד מאמר להרשב\"י ע\"ה מהזהר נקודה דלא דלא קיימא בנהורא וכו' מדבר בעניין קו המדה", + "פרק ח בהכרח עוד מתוך מאמר להרשב\"י ע\"ה מהזהר ס' ר\"מ ואל מי תדמיוני", + "פרק ט בביאור ייחוד הא\"ס בי\"ס וגם בביאור אם חידוש אצילות הספי' חדוש מה במאציל אם לאו.", + "פרק י בהעתק מאמר להרשב\"י ע\"ה מבאר כל פינות הדרוש שנתעסקנו בפרקים הקודמים." + ], + [ + "שער חמישי יחסנו אותו בשם סדר האצילות מפני שבו יתבאר בענין האצילות מי נאצל ע\"י מי ומי קדם למי מפני שרבו בזה הדעות ומנין פרקיו הם ששה
פרק א בביאור דעת הגאונים האומרים שעל סדרן נאצלו והכרח אל כוונתם מן הכתוב ומן הסבר'", + "פרק ב בביאור מאמר פתחי לי להרשב\"י ע\"ה מן התיקונים ושם יתבאר טעם למה יקדים היסוד לפעמים אל הנצח וההוד", + "פרק ג בביאור דעת המפרשים בסדר האצילות ולעורר עליהם הערות", + "פרק ד בביאור שאי אפשר להויות להתגלות ע\"י הכתר ולא ע\"י החכמה ושם ביאר מאמר באדרא דנזיר תאנא עתיק דעתיקי' טמיר' דטמירו והוא תחלת האדרא וכן מאמר קודם בריאת העולם היה הוא ושמו לבד", + "פרק ה בביאור אצילות ג' ראשונות וכמה בחינות אל האצילות. כמה פעמים האצילה כל ספירה אל זולתה במיני הגלוים וכן ארבע מערכות של הספי' בחכמ\"ה ובינ\"ה ובת\"ת ובמל' ומאמר א' מהזהר כלם בחכמה עשית", + "פרק ו בביאור סדר אצילות שאר הספי' ותקון כל הדעות" + ], + [ + "שער ששי יחסנו אותו בשם סדר עמידתן מפני שבו יתבאר סדר עמידת הנאצלים לפי מקומם לא מקום ח\"ו שאינם בעל מקום אלא מקום המעלה והקדימה כי רבו הדעות ומנין פרקיו שמנה
פרק א בביאור סדר עמידתן לכל דעות המפרשים ר\"ל צורת האילן והכרח העקרית מהם מתוך דברי הרשב\"י", + "פרק ב בביאור בעל מאירות עינים המהפך לנו הדעות והשגתנו עליו", + "פרק ג בביאור סדר העולמות מן הנקודה הראשונה עד האחרונה ושם בארנו בענין שבעה ארצות מהזהר", + "פרק ד בביאור סדר הספירות מעולה לעלול באמת בלי פקפוק וכן סדר הספירות להיותם עשר", + "פרק ה בביאור הספירות במה הם נבדלות להיותם עשרה אחרי שהם רוחניות כי הרוחניות לא יתחלק לחלקים וכן קשר הספירות הם בעצמם וקשורם עם המאציל", + "פרק ו בביאור הספירות הם בעמידתן זו למעלה מזו עד י' וכן עמידתן ג' אל הימין וג' אל השמאל וד' אל האמצעי והכל אחד", + "פרק ז לבאר עניין הא\"ס שאין לו סוף והתפשטותו בכל המדרגות עד נקודה אחרונה וכן עניין הספירות דכל חד כליל בחבריה", + "פרק ח להציל המעיין מן הטעות בעניין העדות ומאצילם" + ], + [ + "שער שביעי יחסנו אותם בשם צנורות מפני שבו יתבאר ענין הצנורות הנמשכות מספירה לספירה וכמה הם ומה עניינם ומה משמשים ומנין פרקיו חמשה
פרק א מה ענין הצנורות ומה הנרצה באמרם נשברו הצנורות וכמה הם וצורתם", + "פרק ב בביאור הצינורות אשר לכת\"ר ולחכמ\"ה עד ההו\"ד", + "פרק ג בביטול שני צנורות שפי' המפרשים שיש מנצ\"ח אל המלכו\"ת ומהו\"ד אל המלכו\"ת ושם מתבאר מאמר מריש פרשת נח", + "פרק ד בביאור שני צנורות שביסוד א' טמא וא' טהור", + "פרק ה בביאור עניין הצנורות לפי בחינת' המתחלפות" + ], + [ + "שער שמיני יחסנו אותו בשם מהות והנהגה מפני שבו יתבאר המהות המושג בספירות ולא מהות ממש ח\"ו וכן עניינים לדין ולרחמים והנהגתו של מלך מלכי המלכים ע\"י ומנין פרקיו ששה ועשרים
פרק א בעניין הספי' ויחודם אל פעולה שוה עם היותם במהות' נחלקות זו דין וזו רחמים ושם מתבאר טעם אל מציאו' הי'", + "פרק ב בביאור שם ספירות בנאצלים וכן ענין הסכמת' אל פעולה אחת ושם כל מציאות כללות הספירות כפי המושג כמו היותם כלולות מעשר ומשבע ומחמש ומארבע ומשלש", + "פרק ג בביאור מהות המושג בכתר וכן מציאות היותר כלולה מעשר וכן ביאור תרך עמודי אור ושם מתבאר קצת מתפלת ר' נחוניא בן הקנה.", + "פרק ד בביאור תר\"ך עמודי אור בביאור דברי רבי נחוניא בן הקנה ושם מתבאר קצת מענייני הצרוף דבר בסודו", + "פרק ה בביאור החכמה אם דין אם רחמים וכן שם נעתיק דברי כל המפרשים בענין זה ונעורר עליהם", + "פרק ו בביאור הבינה אם דין אם רחמים על פי הזהר ושם מתבאר מאמר מזהר שיר השירים על פומ' דאליהו אתגזר וכו' וכן מאמר מפרש' משפטים כד גבורה מתפשטת", + "פרק ז בהכרח על הבינ\"ה אם דין אם רחמים וכן מאמר מפרשת אחרי מות הא תנינן אלקים בכל אתר וכו' ובו העתק לשונו והערות בו לבד", + "פרק ח בתיקון המאמר ופי' עד חציה ומתוכו מתבאר עניינים גדולים בדרוש הנז'", + "פרק ט בתשלום תקון המאמר הנז' עם רובי תועלת אל הדרוש הנז'", + "פרק י בענין מציאות הדין מהיכן הוה תחלת הויותו ומה עקרו ושרשו ושם נעתיק דברי ספר האו' ונעורר עליו", + "פרק יא בענין קשר הספיר' ויחודם זו בזו עם היותם אלו דין ואלו רחמים", + "פרק יב בביאור ענין עציבו בבתי גוואי ושם נעתיק דברי ספר אוצר הכבו' וספר שערי צדק ונעורר עליהם", + "פרק יג בענין ג' ראשונות חשובות כאחד ותקון מה שנמצא בתיקונים בענין גלות שכינה עלאה ושכינה תתאה ושם אתבאר ג' בחינות אל יחוד הספי' ומאמר מהתיקונים כעניין קרבן לה'", + "פרק יד בתיקון מאמר אכלו רעים שבפרשת ויקרא וכן באור ותקון מאמר כד מתחברן כה\"א שבפרשת לך לך", + "פרק טו ביאור מה שפי' בזהר שאין להתעסק בשלש ראשונות וטעם אל עסקנו וביאור קצת מאמרים בעניין זה", + "פרק טז בביאור המהות המושג אלינו בחס' מפעולותיו וטעם אל ע\"ב גשרים שבה וכן ביאור המושג מהגבורה", + "פרק יז בביאור המהות המושג אלינו מהת\"ת ושם ביאור ייחוד חכמה בבינה וזווגם יחד והטעם אל העניין והנרצה בו ביאור ארוך", + "פרק יח בבאור יחוד הת\"ת עם מלכות ושם מתבאר שאין הייחוד העליון של שניהם אלא על ידי התעוררות תחתון וביאור מאמר מהזהר פרשת בראשית", + "פרק יט בביאור מציאות ההתעוררות מה הוא ומהיכן נמשך ובאור מאמר מהזהר פרשת נח בשעת' דקב\"ה מתעטר", + "פרק כ בביאור טעם אל צורך ההתעוררות וההתעוררות אל חכמה ובינה מה הוא וענין שכינה בתחתונים צורך גבוה", + "פרק כא בביאור החיבוק דהיינו שמאלו תחת לראשי וגומר אל זווג של הת\"ת והמלכות וכן עניין הנשוק ", + "פרק כב בביאור עצם היחוד ומה הנאתו ומה עניינו ומה הנמשך ממנו ושם מתבאר ענין הוויות הנשמות", + "פרק כג בביאור ענין בחינות המלכות אל אברי הזכר וכן ענין יחודם בג' מקומות וכן יחוד חכמה ובינה בג' מקומות", + "פרק כד בביאור המהות המושג בג' מדות נצח הוד יסוד ונועם אל נצח והוד שבשם נמחק אין להם אלא שם אחד ובארו בזהר", + "פרק כה בביאור מציאות האצילות שהוא נותן בשלש קיים קו החסד קו הדין קו הרחמים וביאור מאמר פ' ויחי והיה כנגן המנגן ושם מבואר שהכת' הוא סוד חסד ורחמים ואין בו תערובת דין כלל בפסוק בחכמה ובתבונה ובדעת", + "פרק כו בביאור המהות המושג במלכות וקבלתה מן הכל וע\"י מי מקבלת ומציאותה אחר הגלות" + ], + [ + "שער תשיעי יחסנו אותו בשם שער המכריעים מפני שהעסק בו מי מכריע בין נצח והוד ובין גדולה וגבורה ובין חכמה ובינ' ומה עניין ההכרעה ומה משמשת ומנין פרקיו ששה
פרק א בביאור צורך ההכרעה ושם מתבאר שממדת החסד להשפיע לרעים ולטובים ושם יתבאר מאמר מהזהר מפ' תרומה ובטובו ולא ומטובו ", + "פרק ב בעניין ההכרעה ופעולתה ושם ביא' בענין החולקים לשם שמים ומחלוקת קרח", + "פרק ג במנין המכריעים ובו מתבאר הכרע הת\"ת בין גדולה לגבורה ושם מתבאר משנת ס\"י שלש אמו' אמ\"ש ועניין ההכרעה בסוד ד' יסודות אש ומים רוח ועפר", + "פרק ד בביאור הכרע היסוד בין נצח להוד ושם מתבאר מאמר לכל נתחה בן זוג", + "פרק ה בביאור אם יש הכרע בין חכמה לבינה ומי הוא ושם מתבאר מאמ' ר\"מ ואני בתוך הגולה ושם מתבטל שאין לומר שהבינה מכריע בין חכמה לכתר כדפי' רבים", + "פרק ו בביטול שיאן כתר מכריע בין חכמה ובינה וכן שאין חכמה מכריע בין כתר לבינה והסכמה אל המכריע" + ], + [ + "שער עשירי יחסנו אותו בשם שער הגוונים מפני שבו יתבאר מה הנרצה בשם גוון בספירות ומה הם הגוונים שיתיחסו בספי' כפי מה שבארו בזהר ומנין פרקיו חמשה
פרק א בביאור מה הנרצה לענין גוונים בספירות ושם ביאור שע\"י הפעולות התחתונות משתנות העליונות או להפך", + "פרק ב בביאור גווני ג' ראשונות כל אחד ואחד לבדה ושם מתבאר ענין החשך בכתר", + "פרק ג ביאור גווני ו' קצוות ושם מתבאר ז' מיני זהב", + "פרק ד בבאור גווני המלכות", + "פרק ה בביאור כלל הגוונים היכן הם מתיחסים ושם ביאור מאמר מהתיקונים ב\"ת ראש\"י אלה ראשי אבות\n" + ], + [ + "שער אחד עשר יחסנו אותו בשם צחצחות מפני שבו יתבאר ענין עשר צחצחות שעל הכת' המפורסמות בדברי המקובלים וכן ענין אור צ\"ח ואור מצוחצח ואור קדמון ומנין פרקיו ז'
פרק א בהעתקת תשובת שאלה לרבינו האי גון ז\"ל בענין שענין שלשה צחצחות וסימנם קמ\"ץ", + "פרק ב בפירש דבריו לרוב העלמם", + "פרק ג בתיקן ענין ג' צחות שעל הכת\"ר ותוספות ביאר", + "פרק ד בהעתק לשון רב חמאי גאון בענין הצחצחות ופרישת רבינו אהרן עליו", + "פרק ה בביאור מאמר מהזהר פ' פקודי אין סוף לא קיימא ומתוכו מתבאר ענין הצחצחות והעלמן", + "פרק ו בביאור ענין הצחצחות במאמר בפ' נח אר\"ש ארימת ידי בצלו וכו' ועוד מתבאר הדרוש הזה באור רחב ", + "פרק ז בסדר ג' הנעלמות קדמון צח מצוחצח וכן בביאור שהם בכתר כמו שהם למעלה מכתר וכן בת\"ת" + ], + [ + "שער השנים עשר יחסנו אותו בשם נתיבות מפני שבו יתבאר ענין ל\"ב נתיבות שבחכמה בכללם ופרטם ושמות המונחים להם ומנין פרקיו ששה
פרק א בענין הנתיבות במנינם ושם מתבאר משנה ראשונה שבספ' יצירה בשלשים ושתים נתיבות וכו' וכן מאמר מהזהר פ' תרומה בפסו' השמי' מספרים מתבאר מתוכו ענין ספר ספר ספור", + "פרק ב בענין הנתיבות בפסוקים במעשה בראשית וכן שמם וביאור דברי הגאונים על כל אחד ואחד", + "פרק ג בו יתבארו שמנה מהנתיבות", + "פרק ד בו יתבאר עוד ח' נתיבות", + "פרק ה בו יתבאר עוד ח' מהנתיבות", + "פרק ו בו יתבארו עוד ח' מהנתיבות והם ד' פעמים ח' הם לב' ומפני אורך ביאורם חלקנום לד' פרקים" + ], + [ + "שער שלשה עשר יחסנו אותו בשם שערים מפני שבו יתבאר ענין חמשים שערים שבבינה וסיבתם שם ומנין פרקיו ז'
פרק א בגלוי דברי הרשב\"י ע\"ה בחמשים שערים שהם נגד נ' פעמים שנזכר יציאת מצרים בתורה ומנין הפסוקים ותירוץ יתורם למפרשים", + "פרק ב בהעתק מאמר להרשב\"י ע\"ה מהזהר פ' יתרו ההוא יובלא ומה שהתעוררנו בו ומתוכו יתבאר יתור הפסוקים", + "פרק ג ביאור ה' הקדמות להשכלת המאמר והא' ענין ימים ושנים. ב' פי' שמיטין יובלין שנים חדשים שבתות ימים שעות. ג' ענין גלות מצרים ושבתו ד' ענין טהרת ישראל מהקליפות כשיצאו ממצרים. ה' בבאור חלוק שבין יובלא או מסיטרא דיובלא", + "פרק ד בביאור המאמר בעצמו והתרת לשונו", + "פרק ה בביאור מנין השערים ז' פעמים ז' שעולים מ\"ט", + "פרק ו בביאור מנין השערים ה' פ\"י שעולים חמשים שלמים", + "פרק ז בפשר ב' החלוקות הקודמות בב' הפרקים הקודמים" + ], + [ + "שער ארבעה עשר יחסנו אותו בשם שער המציאיות מפני שבו יתבאר ענין רבוי המציאיות בספי' עם היותן מצד עצמן עשר לבד וכן בו יתבאר מציאיות ידועים לספי' ומנין פרקיו ארבע
פרק א בענין המציאיות בעצמן וסיבתם וחיובם והכרתם מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה", + "פרק ב בתוספות באור בספירו' במציאיותם ובחינותם ושם מתבאר משנה שניה שבס\"י ע\"ס וגומר כ\"ב אותיות וגו' ושם מתבאר מאמר מהזהר מפרשה פקודי בפסוק ואת האלף ושבע המאות", + "פרק ג בביאור מציאיות ידועים מתבארים בזוהר והם מציאות אל הבינה ומציאות אל הת\"ת ומציאות אל המלכות ושם מתבאר מאמר מהזהר והיה ביום הוא יצאו מים רבים דינוקא וכו'", + "פרק ד בהכרח מציאיות המלכות ושם מתבאר מאמר מספר הבהיר הארץ נבראת קודם השמים" + ], + [ + "שער חמשה עשה יחסנו אותו בשם ממטה למעלה מפני שבו יתבאר ענין המפורס' בדברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים שהספי' הם י' ממעל למטה וי' ממטה למעלה ומניין פרקיו חמשה
פרק א בביאור מציאיות עשר ממעלה למטה וי' ממטה למעלה וגם ענין נעוץ סופן בתחלתן באור יפה", + "פרק ב ביאור כי לא לעשר ספירות בכללן לבד יקרה ענין ממעלה למטה אלא גם לקצתן בקצתן", + "פרק ג בביאור מהות המושג בענין אור החוזר או המתהפך וכן סבתו ושם ביאור משנת ס\"י זכר באמ\"ש נקבה באש\"ס", + "פרק ד בביאור ענין אור המתהפך מתוך מאמר מספר הבהיר ממעלה למטה ידעינן וכו' ושם מתבאר שלא לבד ימצא הענין הזה בקצת הספי' אלא אף בספי' אחת", + "פרק ה בביאור שם מלוי יודי\"ן שבכתר ומלוי אלפי\"ן ועוד שאפילו בספירה אחת ימצא סוד אור החוזר אפילו מקצתה אל קצתה" + ], + [ + "שער ששה עשר יחסנו אותו בשם אבי\"ע מפני שר\"ת \"אצילת \"בריאה \"יצירה \"עשיה ובו יתבאר ענין מפורסם בתיקונים עשר ספירות דאצילות עשר דבריאה עשר דיצירה עשר דעשיה ומנין פרקיו תשעה
פרק א בביאור מלת אצילות בריאה יצירה עשיה ויחוסם זו אצל זו פשט ופנימי", + "פרק ב בו יתבאר חלק האצילות ושאין שמות' שאינם נמחקים מתייחסים כי אם באור האצילות", + "פרק ג בחלק הבריאה ושם מתבאר ענין הכסא המיוחס אצל המקובלים בלשון כסא הכבוד ובזהר בלשון כורסייא", + "פרק ד בחלק היצירה ובו יתבאר ענין מטטרון ומיטטרו\"ן וכן מאמר בענין וזאת לפנים בישראל ", + "פרק ה בביאור מאמר מפ' נח שער החצר הפנימיו וכו' ושם מתבאר ענין היחוד ע\"י היסוד ביומא דשבתא או ע\"י מטטרון ביומין דחול ושם מתבאר שאין סלוק השגחה מה שהעולם מתפרנס ע\"י שר העולם", + "פרק ו בביאור תועלת השכינה ע\"י הצדיק בעולם הזה ויחדה עמו ושם מתבאר ענין היצירה עוד תשלום פי' המאמר", + "פרק ז בביאור חלק העשיה ובו יתבאר הכנעת הקליפ' בקרבתם אל הקדושה", + "פרק ח בהעתקת מאמרים שמתוכם מתבארים ד' חלקים יחד או שלשתם יחד ושם מתבא' ענין שמש בגבעון דום", + "פרק ט בתיקון המאמרים המנגדים אלו לאלו בדרוש הזה ושם מתבאר ענין רשימה חקיקה חציבה עשייה" + ], + [ + "פרק שבעה עשר יחסנו אותו בשם ירך יעקב מפני שבו יתבאר ענין הנז' בזהר בספי' נצח שנפגמה ע\"י ענין יעקב ויאבק איש עמו יזרח לו השמש והוא צולע וכו' ומנין פרקיו ד'
פרק א בהעתקת דברי הרשב\"י ע\"ה בדרוש הנזכר ובהערה על דבריו כדי להבין סודו", + "פרק ב הקדמות לפי' המאמר והם א' שאין הקליפות נכנסות תוך האצילות ח\"ו. והב' בביאור ענין נצח אל השמאל והוד אל הימין", + "פרק ג בהתכת לשון המאמר מלה במלה ובאור ענין פגם המדה ההיא ותקונה", + "פרק ד לתקן המאמרים המנגדים לכאורה בזה. ושם מתבאר מאמר פר' רומה מתפשט אתפשטות דטוב וכו'." + ], + [ + "שער שמנה עשר יחסנו אותו בשם מיעוט הירח מפני שבו יתבאר ענין המעטת הירח העליון וכן מציאות אצילות הת\"ת והמלכות ומניין פרקיו ששה
פרק א בהעתקת המאמר ממסכת חולין א\"ר שמעון ושם העתקנו כל דעות המפרשים בענין זה ", + "פרק ב בהעתקת שני מאמרים חולקים זה על זה ושניהם יחד חלוקים על המאמר שהעתקנו בפרק הקודם והם מאמר שיר השירים ויברא אלהים את שני המאורות וכו' ומאמר ר\"מ ובראשי חדשיכם בזולת הערות במאמר עצמו", + "פרק ג בביאור אצילות המלכות מהת\"ת מתחל' אצילות' ושם מתבאר מאמר מספר הבהיר האורה קדמה לעולם", + "פרק ד בביאור שאין נסירת אדם וחוה המיעו' כאשר חשבו רבים ושם מתבאר מאמר מפרשת אחרי מות תאנה אתעברת ה' ברחימותא", + "פרק ה בביאור מיעוט הירח ומתוכו מתבאר ענין המאמרים הקודמים ושם מתבאר המאמר הראשון שבפ\"ק ", + "פרק ו בביאור ותיקון שני המאמרים שבפ' שני ושם מתבא' עוד ענין המיעוט וטעם המיעוט וענין הקטרוג באצילות וכן עניין ייחוד' ע\"י מי ומי יהיה אח' עלות' למעלה" + ], + [ + "שער תשעה עשר יחסנו אותו בשם בן ד' מפני שבו יתבאר שם בן ד' המיוחס שם העצם לדעת המקובלים וקדושתו נבדלת משאר קדושת השמות. ומנין פרקיו ארבעה
פרק א בביאור מעלת שם בן ד' על שאר השמות מפני ג' סבות ושם יתבאר ענין הזכרת השם בכתבו בבית המקדש", + "פרק ב בביאור שהשם בן ד' כולל כל האצילות ושם מתבאר שם ב' ד' בעליה כזה י' י\"ה יה\"ו יהו\"ה הכולל האצילות וכן שם בן ד' ביו\"דין באלפי\"ן בההי\"ן ובצורת האותיות בעצמם ושם ענין ד' מערכות שב\"ד אותיות", + "פרק ג במלוי אותיות שם בן ד' ביו\"דין באלפי\"ן ובההי\"ן ובצורת אותיות בעצמן ושם ענין ד' מערכו' שב\"ד אותיות", + "פרק ד בביאור שם בן ד' שבכל ספירה וספי' וחילוקם לפי נקודתם ושם מתבאר מאמר יפה מהתקונים ת\"ח תשע זמנין" + ], + [ + "שער עשרים יחסנו אותו בשם שער השמות מפני שבו יתבאר שאר השמות שאינם נמחקים ומנין פרקיו שלשה עשר
פרק א חלוף שבין שם בן ד' שבת\"ת ושם בן ד' שהוא שם העצם ושם מתבאר ענין שמות בן ד' לכל ספיר' ושם א' לכלם ושמות שאינם נמחקים ושם מתבאר שש' אהיה בכת' ושם בן ד' בת\"ת עם שמתעל' כתר על הת\"ת ושם העתקנו דברי שערי אורה ובארנו דבריו והשגנו עליו", + "פרק ב בביאור שם אהי\"ה בכת' ושם מתבאר מאמר מהזהר פ' אחרי מות א\"ל אי ניחא קמיה דאבא", + "פרק ג בביאור שם י\"ה בחכמה ושם מתבאר ענין כתב ש\"ד משד\"י וצ\"ב מצבאות נמחקים וכו'", + "פרק ד בביאור שם בן ד' בנקודת אלהים ושם ענין ב' נרתיקות של שם ה\"א דין וה\"ב רחמים והטעם למה של דין בבינה ושל רחמים במלכות", + "פרק ה בביאור שם א\"ל בחס' ושם ענין האל הגדול הגבור", + "פרק ו בביאור השם בעצמו ושם מתבאר מאמר משיר השירים חדרא תניינא א\"ל וכו'", + "פרק ז בביאור שם אלהים בגבורה. ושם מתבאר מאמר שיר השירים חדרא תליתאה אלהים וכו'", + "פרק ח בביאור שם אלהים בבינה ג \"כ ושם מתבאר מאמר בראשית בשעתא דסתימא וכו'", + "פרק ט בביאור שם אלהים ג\"כ במלכות ושם מתבאר מאמר מפ' בראשית סמוך לקודם א\"ר שמעון ע\"ד שמייא וחיליהון", + "פרק י בביאור שם בן ד' בת\"ת ושם מתבאר מאמר מהתיקונים רישא דחרבא י'", + "פרק יא בצורות אותיות שם בן ד' ושם מתבאר מאמר מפ' משפטים ת\"ח אנא חזינא ליה בחלמא", + "פרק יב בביאור שם צבאות בנצח והוד ושם הכרח שאין שמא אלהים צבאות יהו\"ה צבאו' מן הטע' שכתבו המפרשים", + "פרק יג בביאור שם אל חי ביסוד ושם שד\"י ביסו\"ד ובמלכות ובמטטרון וכן שם אדני במלכות" + ], + [ + "שער עשרים ואחד יחסנו אותו בשם פרטי השמות מפני שבו יתבאר שמות מונחים לספירות כמו שם בן ע\"ב ושם בן מ\"ב שם בן כ\"ב שם בן י\"ב שם בן ד' וי\"ב הוויות ומנין פרקיו הם ט\"ז
פרק א בהקדמת ענין השמות ורוחניות' ושם העתקנו דברי ספר אור השכל בגלגול שם בן ד' עם האלפא ביתא ושם ביאור שם בן ד'", + "פרק ב בהעתקת דברי בעל מערכות אלהים חיים בענין גלגול השם עם האלפא ביתא ומה שהתעוררנו עליה'", + "פרק ג בביאור ארארי\"תא ושם אה\"וי ושם מתבאר ענין אחד יחיד מיוחד ושם מבואר ברייתא דרבי ישמעאל", + "פרק ד בביאור שם בן ד' בשלש ראשונות ושם ענין י\"ד החזקה י\"ד הגדולה י\"ד רמה י\"ד כהה", + "פרק ה בביאור שם בן ע\"ב והעתקתו ונקודו ותקונו מהפסוקים ושם ענין שם ע\"ב בחסד ורי\"ו אותיות בגבורה", + "פרק ו בהעתק מאמר מספר הבהיר בענין י\"ב גבולין שבשם ע\"ב נכללים וקצת ביאור אליו", + "פרק ז בביאור י\"ב גבולי אלכסון בגשמי ובעולם וטעם למה נקראים גבולי אלכסון", + "פרק ח בביאור תל\"י גלג\"ל ול\"ב הנדרש בספר יצירה מה עניינו על דרך פשט ונעלם ושם מתבאר י\"ב גבולין שבבינה וי\"ב בת\"ת וי\"ב במלכות", + "פרק ט בתוספות ביאור י\"ב גבולים הנ\"ז ושם מתבאר שם בן י\"ב ונקודתו היוצא מיברכ\"ך יא\"ר יש\"א ושם צורה נכונה להשכלת הגבולים ומקורי שם כ\"ב הוויות כ\"ד שמות בן ד' ג' פעמים ושמות י\"ב גבולים", + "פרק י בתשלום באור מאמר ספר הבהיר שהעתקנו בפרק ו'", + "פרק יא בביאור רי\"ו הויות שהם מקורות לע\"ב שמות לדע' בעל ספר האורה וכן ד' אהי\"ה וכן ע\"ב הויות היוצאות משם בן ד' מלוי יודי\"ן לדעת הרשב\"י ע\"ה בתיקוני שהוא מקור לשם בן ע\"ב", + "פרק יב השם מ\"ב ונקודו ושם מ\"ב היוצא מבראשית והיוצא מפסוק לכל היד החזקה ושמות ר\"ת של מ\"ב", + "פרק יג סדר אופן צרוף שם מ\"ב מפסוק בראשית וקצת מס\"ק בפי' הנמצא בדברי הרשב\"י ע\"ה וכן באור מקוריו", + "פרק יד בביאור צרוף שם כ\"ב מפסוק ברכת הכהנים ופירוש שם ההוד ושם הנצח ושם היסוד", + "פרק טו בביאור י\"ב הוויות מצורפות משם בן ד'", + "פרק יו בביאור עניינם ופעולתם בי\"ב חדשים י\"ב מזלות וגלגולם וקשורם ושם מתבאר שם המלכות" + ], + [ + "שער שניים ועשרים יחסנו אותו בשם שער הכנויים מפני שבו יתבאר ענין הכנויים וסבת רבויים ומה עניינם ומהותם ועוד יתבאר שם ענין היות האדם מרכבה אל הספירות ומנין פרקיו ארבעה
פרק א בביאור ענין באמרם עין יד רגל אזן באלהות ומאיזו בחינה יתיחס ועל איזה צד", + "פרק ב בהעתקות דברי ספר האורה בענין גלוי טעם רבויי הכנויים לפי רוב הבחינות", + "פרק ג ענין המרכבה ושם באור מרכב' דוד ומרכבת יוסף ומרכבת אברהם יצחק ויעקב ומרכבה מרע\"ה וחלופם זה בזה", + "פרק ד בביאור מאמר מספר הבהיר מורה על שדחו האבות המלכות ולא רצו להיותם מרכב' אליה" + ], + [ + "שער שלשה ועשרים יחסנו אותו ערכי הכנויים דבר מספיק בפר' רוב הנמצא בספר הזהר כי הם עיקר ומנין פרקיו כ\"ג
פרק א בערך אות אלף", + "פרק ב בערך אות בית", + "פרק ג בערך אות גימל", + "פרק ד בערך אות דלת", + "פרק ה בערך אות הא", + "פרק ו בערך אות ואו", + "פרק ז בערך אות זיין", + "פרק ח בערך אות חית", + "פרק ט בערך אות טית", + "פרק י' בערך אות יוד", + "פרק יא בערך אות כף", + "פרק יב בערך אות למד", + "פרק יג בערך אות מם", + "פרק יד בערך אות נון", + "פרק טו בערך אות סמך", + "פרק יו בערך אות עין", + "פרק יז בערך אות פא", + "פרק יח בערך אות צדי", + "פרק יט בערך אות קוף", + "פרק כ בערך אות ריש", + "פרק כא בערך אות שין", + "פרק כב בערך אות תיו" + ], + [ + "שער ארבעה ועשרים יחסנו אותו בשם היכלות מפני שבו יתבאר ענין ז' היכלות הקדושות כפי הנמצ' בזהר וכן שם נבאר קצת ענין המלאכים ומנין פרקיו חמשה עשר
פרק א בביאור היכל ראשון", + "פרק ב בביאור היכל שני", + "פרק ג בביאור היכל שלישי", + "פרק ד בביאור היכל רביעי", + "פרק ה בביאור היכל חמישי", + "פרק ו בביאור היכל ששי", + "פרק ז בביאור היכל שביעי", + "פרק ח ביאור ז' מדורין שהן לכאורה שבעה היכלו' כמבואר בדברי הרשב\"י ע\"ה בפרשת תרומה", + "פרק ט בביאור ההיכלות אם הם אצילות או בריאה או יצירה והכרח אל ההסכמה מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה", + "פרק י בענין מה בין הנשמות והמלאכים והבהמות ומעלת' זה על זה ועניינם", + "פרק יא עוד תוספות ביאור בענין בריאת המלאכים ותועלת' וטעם עלות הצרי' עליה' וענין ויקר אלהים אל בלע'", + "פרק יב בהערת אחר שמעלת הצדיקים למעל' ממעלת המלאכים א\"כ מה מעלת אליהו וחנוך שהיו צדיקים ונעשו מלאכים ושם באו' ענינם מתוך מאמרים רבים ושם מתבאר ענין חנוך", + "פרק יג בביאור ענין אליהו מה היה מעלתו ועל מה זכה בעלותו להיות מלאך משרת ושם מתבאר למה לא זכו משה רבינו והאבות אל מעלת' עם היותם מבחרי הנבראים", + "פרק יד בענין אליהו ויחוסו קודם עלותו אל המדרגה ההוא ואם היה מלאך קודם או לאו", + "פרק טו בביאור הגלם המלאכים לראות פני אדם יתבאר שאין ידיעת המלאכים בעה\"ז ושם יתבאר שעקר מזון המלאכים מחסד" + ], + [ + "שער חמשה ועשרים יחסנו אותו בשם שער התמורות מפני שבו יתבאר ענין הקליפות שהם רע חמורו' טוב ושם יתבאר מציאות' מהיכן ומנין פרקיו שבעה
פרק א בביאור הויות הקליפות מהיכן היה במשלים נאותים ודברי הרשב\"י ע\"ה מהזהר", + "פרק ב בביאור דרך עליית הנשמות וירידת המלאכים בלי עוברי דרך הקליפות שלא להגלם באוי\" טמא", + "פרק ג בביאור תועלת הקליפה אל הנעלמות ושם בארנו תועלת יצה\"ר באדם וחיובו מהיכן", + "פרק ד בביאור עשר קליפות ושמם ופעולתם א' לא' למצוא חשבון", + "פרק ה בביאור ענין לילית ומחלת בת ישמעאל ותנין עור וי\"ב גבולים טמאים של קליפה", + "פרק ו שאין הקליפות נכנסות באצלות וא\"כ מה ענין הפגם שלהם המכונה בספי'", + "פרק ז בביאור ענין הקליפות שמקצת מאמרי הרשב\"י ע\"ה נראה שהם י' ומקצת מאמרים נראה שהם ג' ויש מקומות שנראה שהם ארבעה" + ], + [ + "שער ששה ועשרים יחסנו אותו בשם היכלי התמורות מפני שכמו שיש לקדושה היכלות כן יש לקליפות היכלות והם שבעה ומנין פרקיו שמונה
פרק א בביאור היכל ראשון ", + "פרק ב בביאור היכל ב'", + "פרק ג בביאור היכל שלישי", + "פרק ד בביאור היכל ד'", + "פרק ה בביאור היכל חמישי", + "פרק ו בביאור היכל ששי", + "פרק ז בביאור היכל שביעי", + "פרק ח בביאור ג' חלקי האויר אל כחות הקליפות" + ], + [ + "שער עשרים ושבעה יחסנו אותו בשם שער האותיות מפני שבו יתבאר ענין כ\"ב אותיות בכלל ובפרט ומנין פרקיו עשרים ושבעה
פרק א בביאור קדושת התורה וד' חלקים שבלומדיה וכלם קדושים ובתוכם ה'", + "פרק ב בביאור רוחניות האותיות והכרתם", + "פרק ג בביאור רוחניות האותיות בספירה בכלל וכן חלוקים לנרות המנורה", + "פרק ד בביאור אות האלף ", + "פרק ה בביאור אות הבית", + "פרק ו בביאור אות גימל", + "פרק ז בביאור אות הא", + "פרק ט בביאור אות ואו", + "פרק י בביאור אות זין", + "פרק יא בביאור אות חית", + "פרק יב בביאור אות טית", + "פרק יג בביאור אות יוד", + "פרק יד בביאור אות כף", + "פרק טו בביאור אות למד", + "פרק טז בביאור אות מם", + "פרק יז בביאור אות נון", + "פרק יח בביאור אות סמך", + "פרק יט בביאור אות עין", + "פרק כ בביאור אות פא", + "פרק כא בביאור אות צדי", + "פרק כב בביאור אות קוף", + "פרק כג בביאור אות ריש", + "פרק כד בביאור אות שין", + "פרק כה בביאור אות תיו", + "פרק כו בביאור אותיות מנצפ\"ך", + "פרק כז בביאור מציאות מקור שממנו נתאצלו כ\"ב אותיות וענין מציאותם בסוד אצילות בריאה יצירה ועשיה" + ], + [ + "שער שמונה ועשרים יחסנו אותו בשם שער הנקודות מפני שבו יתבאר ענין הנקודות וסודם ומנין פרקיו ששה
פרק א במציאות הנקודות ורוחניותם וחלוקם עם היותם שוים", + "פרק ב בביאור חולם שורק חירק ביו\"ד", + "פרק ג בביאור עבדי שלשה הקודמים שהם קיבוץ שפתים וחט\"ף קמץ וחר\"ק בלא יוד", + "פרק ד בביאור צר\"י וסגו\"ל", + "פרק ה בביאור קמץ ופתח וחטף סגול וקמץ ופתח ושבא לבדו", + "פרק ו בביאור מקור שממנו נאצלו הנקודות ועניין הארת' באותיות" + ], + [ + "שער תשעה ועשרים יחסנו אותו בשם שער הטעמים והטעם מפני שבו יתבאר ענין הטעמים וסודם. ופרקיו חמשה
פרק א בביאור זרקא מקף שופר הולך סגולתא", + "פרק ב בביאור פזר גדול ירח בן יומו קרני פרה געיא תלשא תרצא", + "פרק ג בביאור אזלא גרוש פסק רביע קדמא זקף קטן זקף גדול", + "פרק ד בביאור כל שאר הטעמים", + "פרק ה בביאור מקור שממנו נאצלו הטעמים בכלל וענין הארתם בנקודות וסוד תנועת' בהברה" + ], + [ + "שער שלשים יחסנו אותו בשם שער הצירוף מפני שבו יתבאר ענין הצירוף והם ג' חלקים הצירוף תמורה גימטריא ויתבארו בשער זה סודם ומנין פרקיו שמונה
פרק א בביאור פעולת הצרוף באותיות פשוטות", + "פרק ב ביאור פעולת הצרוף באותיות כפולות", + "פרק ג בביאור סוד הצרוף בהעלמו", + "פרק ד ביאור פעולת צרוף הנקוד", + "פרק ה בביאור התמורה בכ\"ב אלפא ביתות ורל\"א שערים פנים ואחור", + "פרק ו בסידור ד' עגולים להמציא רל\"א שערים וכ\"ב אלפא ביתות ושם מתבאר סודם והעלמם", + "פרק ז בהפלגת מעלת אלפא ביתא העולה והיורד וכן שסבן ע\"ב ומ\"ב ומאמר פר' תרומה שם דמ\"ב אתוון", + "פרק ח בגימטריא ומיני המספ' וסוד ענין ר\"ת וס\"ת ות\"ת ועוד רמזים אליו" + ], + [ + "שער שלשים ואחד יחסנו אותו בשם שער הנשמה מפני שבו יתבאר ענין הנשמה בכל פרטיה וכלליה ומנין פרקיו אחד עשר
פרק א בביאור מקום אצילות ג' חלקים שהם נפש רוח ונשמה מן השרשים העליונים והיותם כלולות מעשרים וארבעה", + "פרק ב מפני מה לא יסתלק הרוח והנפש אל יסודם שהוא השרשים והם נשארים הרוח בגן עדן התחתון והנפש בעה\"ז כפי המתבאר מדברי הרשב\"י ע\"ה", + "פרק ג בביאור שיש אנשים שיש בהם נפש ולא רוח וכ\"ש נשמה ויש שיש בהם ג\"כ רוח ויש שיש בהן ג\"כ נשמה ושם יתבאר ענין שני מלאכים המלוין לאדם ומאיזה מקום נשפעו ונאצלו וכן ענין יצה\"ר ויצר הטוב", + "פרק ד בביאור ענין הצלם והוייתו מן השרשים ומה ענין הצלם ומקריו בעלותו וכל ענייניו", + "פרק ה ביאור תועלת הנשמה בבואה בעה\"ז", + "פרק ו עוד תוספות ביאור בענין הלבושים וענין ישראל אחר שפסקה זוהמתן למה לא נכנסו לג\"ע וענין אדם הראשון וענין אותם שלא מתו מה מעלתם", + "פרק ז בענין כיסוי החוטא התוהא שפירש בזוהר פי' תנינן עובדין טבין", + "פרק ח בביאור נתחי האדם ואיבריו על דרך הסוד", + "פרק ט מציאות קשר ויחוד הנשמה בגוף וסוד בואה לעה\"ז", + "פרק י בפגימת הנפש עצמה ומעלת בעלי תשובה ", + "פרק יא בפגימתה בשרשים העליונים" + ], + [ + "שער שלשים ושניים יחסנו אותו בשם שער הכונה מפני שבו יתבאר תועלת הכונה וסוד הכונה בשרשים העליונים בלי חטא ובלי פשע ומנין פרקיו שלשה
פרק א בביאור תועלת הכונה וסוד השפעת המכוין דרך צנורו", + "פרק ב בביאור היזק מי שאינו יודע ומכוון וסדר המכוין על סדר הידוע ומתוקן", + "פרק ג בביאור ענין הכונה בהויות ושמות וכנויים", + "עד הנה הגיענו ענין הפרקים והשערים ומספרם בכלל מאתים ושמונים ושבעה וסימנים" + ] + ], + "A Prayer": [ + "פזר נתן לאביונים כי הם מפזרים מעינותם להשביע תאב לשתות מימי הדרושים והיודע ובקי בהם כראוי הוא עובד את ה' בכל לב ועליו נאמר יש מפזר ונוסף עוד. אמת כי יש שער אשר נסגר ואין רצוננו לפתוח בו כלל והוא בשמיטות ויובלות והטעם מיראתנו לעלות בהר ואפי' מנגוע בקצהו כי העסק בו דבר נוגע קצת בשרשי האמונות ולא זו בלבד אלא שלא מצאנו בדברי הרשב\"י ע\"ה שישביענו וירוה צמאננו ואם הוא בהיותו בעל הקבלה ואב הסודות רצה להסתיר סודו מי יבא אחרי המלך לפתוח שער אוצרותיו בלא רשותו. עוד יש שני והוא שער הגלגול שדבר בו הרשב\"י ע\"ה מגלה טפח ומכסה ארבע אמות אמנם בל\"ב אלו נשא ונתן בדברו הרשב\"י ע\"ה מהזהר מהתיקונים מרעוא מהימנא וינוקא וסבא ופקודין ושא' דבריו הנעימים הנמצאים אתנו וגם בדברי ספר הבהיר וספר יצירה וספרי שאר המפרשים כי ממבחר נטיעות הגנים האלה נטענו הפרדס הזה. ואל יחשבנו המעיין לאוייב לו להרוס גדרי הגן אשר נטענו כי העיקר הם דברי הקדושים הנזכר בפרט ברוב שער ערכי הכנויים אין בו תוספות כקליפת השום ובשאר שערים לא נאמר דבר שלא נסתייעו בו כדברי הקדושים ואם ירצה המעיין לחלוק קודם כל ענייניו צריך לתקן ולישב דברי האלהים הקדושים ואח\"כ יעשה מה שלבו חפץ בו אין לשוננו עט ברזל לחקו' בשכלו מה שאין רצונו לקבל ח\"ו כי אין אנו כדאין לומר קבל דעתנו כי הוא רשאי ולא אנו להפיק האמת לאורה יחזור על דברי פעם ופעמים ושלש ויהפך בזכותם ואם עשה כן יתלה הדבר שמא שכח איזה צד מצדדי הדרוש שבו הוא נכשל ונעלם ממנו ואח\"כ אם יגע ולא מצא דברי' כהוייתן מה טוב ומה נעים כי יגיד תעלומ' חכמה כי ידענו כי כפלים לתושיה לכל אחד מבני גילנו כי צעירים אנו לימים ועוד שבענו בוז ומרורים מכל הנערים אשר בדורנו כי יד ה' נטויה עלינו ורצועות העניות תלויות ככותלי ביתינו. כנודע לכל באי שערנו ועל השעבוד והרחים התלויים בצוארנו. התעונו ולא יכחד ממנו היות לכל אחד חלק בחכמה ואם פרצנו גדר ליכנס בתוך חלקו האל יכפר והוא יגידנו ועטרות לראשו לענדנו, ומשמר' יהיו דבריו עמנו לבלתי סור מן הדבר אשר יגידנו ימין ושמאל.", + "עוד זאת נדרש למעיין כי אין ראוי לבא בכל עת אל הקדש עד יטהר מחשבותיו מהבלי הזמן ותחבולותיו וינקה ראשו מהגאוה כי היא קליפה המונעת לבעלה מליכנס לחזות בנועם ה' ומלבקר בהיכל החכמה הזאת וצריך להשפיל עצמו כעפר לפני כל אדם ויהיה שומ' חרפתו ושמח ביסורין ולא יהיה עסקו בחכמת התורה להתגאות ומה גם לימוד החכמה הזאת כי אם הוא עד אבדון תאכל בדברי רז\"ל ע\"ה במדרש ב\"ר ר' הונא בשם בר קפרא פתח תאלמנה שפתי שקר וגו' יתפרכון יתחרשן ישתקקן יתפרכן יתחרשן כד\"א או מי ישום אלם או חרש ואומר והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה ישתתקן כמשמעו הדוברות על צדיק חי העולמים דברים שהעתיק מבריותיו בגאוה אתמהא בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית. ובוז אתמהא מבזה על כבודו דאמר רבי יוסי בר חנינא כל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא בכבודו של מקום עאכ\"ו וכו' עכ\"ל: לכן צריך להתנהג בשפלות זמן עד אשר יראה בעצמו ואז יכנס אל מקדש ה'. וראוי לכל הבא בשערי הגן גן החכמה להיות תפלתו לא יישר צעדיו וייטיב לכתו לבל יכשל ולבל ימוט מן האמת ימין ושמאל.", + "וזאת תפלה נאה לכל הבא ליכנס אל היכל קדש הקדשים פנימי בס\"ד: יושב המרומים וכו'", + "בקשה זו תיקון החסיד איש האלהי המחבר למעיין לאומרה קודם שיכנס בפרדס כמו שזכר בהקדמתו וזו היא התפלה", + "יושב המרומים ומשגיח התחתונים אדון לכל הנאצלים יחיד מיוחד אחד מלך נאדר מ\"אציל כל נאצל. ב\"ורא כל נברא, יוצ\"ר כל נוצר, ע\"ושה כל נעשה. מי יגיע להשיג אחד מאלף אלפים וריבי רבבות גודל מעלת רום הסתר סתרי מעש\"יך כ\"ש גודל יציר\"ותיך. ומי יחשוב לדעת אחד מאלפי אלפים וריבי רבבות סתרי סודות צפונים בבריא\"תך. כ\"ש וק\"ו להשיג קצת מן הקצת מחלק מן החלק של אלף אלפי אלפים וריבי רבבות מנא\"צלך. שאדון יחיד ואין שני מתייחד עמהם ייחוד גמור. לכן ה' אלהי גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ומחול וסלח והעבר על כל חטאתי ועונותי ופשעי שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מיום היותי על האדמה עד היום הזה שאין אני עז פנים וקשה עורף לומר לפני ה' אלהי ואלהי אבותי צדיק אני ולא חטאתי אבל חטאתי עויתי פשעתי אני וכל מאתים וארבעים ושמונ אברי ושלש מאות וששים וחמשה עורקי וגידי ונפשי ורוחי ונשמתי והגלוים עמי כלנו כצאן בלי רועה תעינו וקלקלנו את אשר לא נוכל לתקן אם לא בשפע הרב הבא מלמעלה מרום מעלת סדר הצנורות. היודע מעוותי תקן את אשר שחתתי וזכני באור תורתך וחשבני משגיאות ורוח נדיבה תסמכני ואלמדה פושעים דרכיך ואבינה נועם רזי תורתיך ללמוד וללמד לשמור ולעשות אמן ואמן סלה ועד. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. עד כאן לשון התפלה " + ], + "": [] + }, + "schema": { + "heTitle": "פרדס רמונים", + "enTitle": "Pardes Rimonim", + "key": "Pardes Rimonim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמת המחבר", + "enTitle": "Author's Introduction" + }, + { + "heTitle": "סימני הספר", + "enTitle": "Index" + }, + { + "heTitle": "בקשה", + "enTitle": "A Prayer" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/Hebrew/Pardes Rimonim.json b/json/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/Hebrew/Pardes Rimonim.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..5dc43fbfee538e6e9ec216f34322c8d75b3d5886 --- /dev/null +++ b/json/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/Hebrew/Pardes Rimonim.json @@ -0,0 +1,3848 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Pardes Rimonim", + "versionSource": "http://www.hebrew.grimoar.cz/kordovero/pardes_rimonim.htm", + "versionTitle": "Pardes Rimonim", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "פרדס רמונים", + "categories": [ + "Kabbalah", + "Ramak" + ], + "text": { + "Author's Introduction": [], + "Index": [], + "A Prayer": [], + "": [ + [ + [ + "השער הראשון הנקרא עשר ולא תשע:", + "ידוע ומפורסם כי בדבר מנין הספירות כל העוסקים בחכמה הזאת הנעלמת הסכימו פה אחד היותם עשר ואין בדבר זה מחלוקת כלל.", + "והנה זהו אחד מן הדברים אשר בהם נכרת ברית בחכמת הספירות והנה אתנו ספר יצירה המכונה לאברהם אבינו ע\"ה. ויש מכנים אותו לר\"ע ואינה מוסכמת.", + "והנה דברי הספר הזה עמקו שגבו ויסתרו מעיני שכל מבט המעיינים ואף אם רבו בו פירושים שונים עכ\"ז עדיין בכל חלקיו צריכים אנו למודעי. ועכ\"ז נפרש דבריו בכל האפשר לקוצר שכלנו הדל. וז\"ל עשר ספירות בלי מה מספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוונת באמצע במלת לשון ובמלת מעור עכ\"ל.", + "עם שעלה בדעתנו שלא לבאר המשנה הזאת מפני שנכחד ממנו עמקיה וסודותיה שהם ודאי למעלה משכלנו ואין איש יוכל לרדת לעומק לשונה זולת הרשב\"י ע\"ה ור' עקיבא ע\"ה די מדרהון עם בשרא לא איתוהי. אבל מפני החוב המוטל עלינו נפרש בה בחזקת היד. ומה שיש לדקדק בה. ראשונה הוא אמרו עשר ספירות בלי מה מספר. כי לפי האמת הוא מיותר כי מן הראוי שיאמר עשר ספירות בלי מה נגד אצבעות, מספר למה. שנית אמרו חמש למאי מבעי ליה. ג' לפי דבריו הם י\"א כי הם חמש כנגד חמש וברית שהוא באמצע הם י\"א. ד' אמרו במלת לשון ובמלת מעור נראה שהם שני מכריעין ושניהם למה. ה' כי מה כוונתו לבאר לנו אם הם כנגד האצבעות. כי לפי הנראה אין זה המתיחס אל הדרוש אשר הוא בו. ו' השתא דנחית לבאר באברים היה ראוי שיבאר כל האברים שרמוזים הספירות בהם כמו שנבאר בשער הנשמה בפרק ד' בע\"ה בס\"ד. ונאמר כי בעל הספר הזה כוון להסתיר בפרק זה כל חכמת הספירות ולהכריח אותה. ואמר כי הם י' ספירות ומפני שאמר שהם עשר שמזה ימשך קצת ענין הגבול והגשמות אחר שנחלקים במספר, אמר שהם בלימה פי' ב' מלות בלי מה והכוונה בלי מהות. כי אע\"פ שלא נשמר מאמר פינו באמרנו עשר, עכ\"ז האמונה האמיתית שהם בלי מה בלי מהות. הכוונה שאין להם מהות מושג אל בני אדם לפי שאינם מוגבלות ולא מושגות מפני שהם נשללות מהגבול ומהגשמות, ומה שאינו גשם לא יושג כי אם בלב משכילי עם בני ישראל דרך ראות כמו בנבואה. וטעם מספר הי' אחר שהם בלי מה יתבאר בשערים הבאים בע\"ה. ואמר מספר י' וכו' מפני שלא נבא לומר מרוב הדוחק מפני קוצר ידיעתינו שאין במציאות כי אם האחד הפשוט לזה אמר כי הם ממש מספר. ולשון הספירות הוא לשון מספר שישפוט בהם המספר ואף אם הם בלי מה. והעד על זה שמם שהם ספירות לשון מספר כדפירשנו. ולהכריח שהם מספר ושמספרם י' אמר מספר י' אצבעות. והכתוב אמר (תהלים ח' ד') כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך.", + "והנה מן הכתוב יוכרח כי בריאת שמים וחיליהם הם ע\"י האצבעות שהם כינוי אל ספירותיו של ממ\"ה.", + "והנה האצבעות הם י' א\"כ נמצאו שהספירות שבהן היה בריאת העולם הן י'. חמש נגד חמש. הוקשה לו שהכתוב אמר (ישעיה מ\"ח י\"ג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, הנה נמצא שהשמים הם מעשה יד אלקים שהם ה' אצבעות והן ה' ספירות לבד ולא י'. לזה אמר ה' כנגד ה' כי כיון שהשמים הם מעשה יד אלקים והארץ מעשה יד אלקים נראה כי ודאי שניהם יחד הם י' וזהו ה' כנגד ה' ה' מימין וה' משמאל ימין למעשה שמים ושמאל למעשה הארץ. וברית יחיד מכוונת באמצע. הוקשה לו כי אין מענין זה הכרח כי נאמר שהם ה' או שהם כ'. והטעם כי האצבעות הם כ' י' בידים וי' ברגלים כללם כ' [וכן נאמר בספירות ג\"כ]. מה תאמר שהי' שברגלים הם צל ודמיון לי' שבידים ולעולם אינם אלא י' ספירות אלא שהרמז כי י' ספירות דבריאה צל ולבוש אל י\"ס שבאצילות כמו שנבאר בשער אבי\"ע בע\"ה. א\"כ נאמר שלעולם אינם אלא ה' וה' השמאליים הם צל אל הה' הימניים, ולעולם הספירות אינם אלא ה'. או חזר הדין ונימא שהם כ'. לזה הכריח שתיהן בבת אחת באמרו וברית יחיד כו'. וכלל הדברים כי מאחר שבין ה' לה' מצינו יחוד וברית המייחדם נמצא שהחמש הימיניים וה' השמאליים הם דבר א' וענין א' שכללם י' ספירות. מה שלא מצינו כן בין י' שבידים לי' שברגלים שנראה היותם שתי מערכות כל אחת מי' זו צל ולבוש לזו. והמכריעים בין ה' לה' הוא לשון מכריע בין האצבעות של ידים, וברית מעור בין י' שברגלים. ובספירות בענין הזה שהם חמש כנגד חמש, בדבר הזה פי' המפרשים שני פרושים. הא' הוא שערכו הספירות לשתי מערכות. המערכת הא' הוא כתר חכמה בינה גדולה גבורה הם ה', ואמרו שהם לנהל העליונים. ות\"ת נצח והוד יסוד ומלכות, היא מערכת שניה לנהל התחתונים. ואף שאין ענין אמרם לנהל העליונים ולא לנהל התחתונים מוסכם אצלנו. עכ\"ז בענין חלוק הספירות כיוונו יפה. כי כן סברת הרשב\"י ע\"ה בקצת מקומות ובפרט בענין התפילין כי ד' פרשיות של ראש הן חכמה ובינה גדולה גבורה, וביד הם ת\"ת נצח הוד יסוד, כן בארו בזוהר פ' ואתחנן (דף רס\"ד.). ועם היות שהדברים האלה צריכין עיון נמרץ כי הוא כתב במקום אחר כי ד' פרשיות הן ד' אותיות, עכ\"ז יצא לנו מכללות דבריו כי הספירות נחלקות לב' מערכות כדברי המפרשים. וכן בענין מרכבות בספירות פירשו בתיקונים (בהקדמה ד\"ג ובתז\"ח דף קי\"א) שפני אדם על הכסא הוא חכמה כ\"ח מ\"ה כמנין אד\"ם, ונשר בינה, ואריה חסד, ושור גבורה, הרי מרכבה עליונה. ותחתיה מרכבה שניה, והם פני אדם ת\"ת, נצח הוד יסוד, אריה שור נשר, הרי מרכבה שניה. וכתר עליון כולל הכל למעלה ומלכות כולל הכל למטה. הרי שחלק הספירות לשתי מערכות כנזכר. ובזולת אלה יש הכרחיות רבים ולא נאריך שלא לצאת מן המכוון.", + "והנה ע\"ד הפי' הזה נבאר המשנה הזאת והוא כי הת\"ת הוא ברית יחיד העולה מעלה מעלה בסוד הדעת וקושר עליונים בתחתונים ע\"י עלייתו בשלש ספירות הראשונות והכרעתו בזרועות ומשפיע בנצחים וביסוד ובמלכות. הרי כי ברית יחיד במלת לשון ובמלת מעור מכוונת באמצע. פי' באמצע עשר אצבעות עליונים, המכריע הוא הת\"ת שהוא הנקרא מלת לשון כמו שאבאר. ואמר ברית יחיד כי ענין הברית הוא ענין כריתה וחתיכה וע\"י כריתת הדבר ההוא נעשה קשר הברית וזהו ענין ברית. ויש גורסים יחוד, ויש גורסים יחיד. והכל עולה אל מקום א'. והיותר מובחרת הוא יחוד שע\"י הברית הוא היחוד שהוא קשר הדבר וחזקו ויחודו. ויש רוצים לבאר מלת לשון על הבינה, אבל לפי דרכנו יתבאר על הת\"ת. אע\"פ שהלשון כנוי לבינה ולא לת\"ת. עכ\"ז לא אמר לשון אלא מלת לשון, שהוא הקול והדבור היוצא מהלשון ר\"ל ע\"י הלשון.", + "והנה הקול הוא כלול ממים ואש ורוח, כמפורסם, והם שלשה בחינות של הת\"ת כי הוא רוח המכריע בין המים והאש של החסד והגבורה.", + "והנה לא כיון אל האבר שהוא הלשון, שמזה יקשה שהם י\"א עם המכריע. אלא המכריע הוא הקול שהוא הת\"ת בסוד עלייתו אל הבינה שהוא הלשון שהוא השופר שמשם יוצא הקול כלול ממים ואש ורוח. והוא בחינת הת\"ת העולה לבין ג' ראשונות. ומכריע בין גדולה וגבורה המורה על קשר ה' עליונות בה' תחתונות, וכמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בע\"ה. ומלת מעור הוא הברית מילה, ופי' מעור כמו כמער איש ולויות (מ\"א ז לו), כדפי' רז\"ל (יומא דף נ\"ד) כמער, כחבור איש עם הלויה שלו שהיא הנקבה. והכוונה על יחוד אשר בין עשר אצבעות רגלים ע\"י המעור המייחדם. ופי' זה מוכרח כי מלת לשון הוא מייחד עשר אצבעות ידים ומלת המעור מייחד עשר אצבעות הרגלים ממה שפירשו בפרק ששי וז\"ל כרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו והוא ברית מילה, ובין עשר אצבעות ידיו והוא ברית לשון עכ\"ל.", + "והנה נתבארה המשנה הזאת על דרך הפי' שפירשו המפרשים בענין חמש כנגד חמש:" + ], + [ + "עוד נבאר המשנה הזאת ע\"ד פירוש אחר שפירשו המפרשים בחמש כנגד ה' והוא יותר נאות ומתקבל. והוא מוסכם ג\"כ בדברי הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים. והענין ה' מימין וה' משמאל, ה' מימין ה' ספירות שרוב נטייתם אל צד החסד שהוא הימין והם כתר חכמ\"ה גדול\"ה נצ\"ח ת\"ת, וה' שבשמאל הם ה' ספירות שרוב נטייתם אל צד הדין שהיא השמאל והם בינה גבורה הוד יסוד מלכות. ועם היות שהת\"ת עקרו קו האמצעי, עכ\"ז עקרו חסד כנודע שהוא מטה כלפי חסד, ונטייתו אל הימין. ובינה מתייחסת לדין בבחינתה. כי היא נקראת פועל גבורות כי ממנה מתערין דינין, כמו שנבאר בשער מהות וההנהגה בפ\"ו. וכן הוד, עליו נאמר (דניאל י ח) והודי נהפך עלי למשחית. כל היום דו\"ה (איכה א יג) אותיות הו\"ד. ויסוד ג\"כ עיקר נטייתו אל צד הגבורה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא י\"ג דף כ\"ט ע\"ב) גבי תשיעאה ברנה וכו' וז\"ל וצדיק נטיל משמאלא ועמודא דאמצעיתא נטיל מימינא.", + "ועוד ביאר שם (בתקוני ז\"ח דף קכ\"ה השייך למאמר הנ\"ל) בענין זה עצמו וז\"ל צדיק איהו נטיל לשמאלא דאיהו יצחק ק\"ץ ח\"י חי עלמין קטיר בשמאלא וכו'. ועם היות שהלשון במקומו צריך ביאור רחב ועיון יפה, מ\"מ מכללות דבריו יוצא לנו שהיסוד עיקר נטייתו אל השמאל הפך הת\"ת. ואפשר היות זה הענין טעם אל שני המכריעין בזולת טעמים אחרים שיש לדבר, כמו שנבאר בשער המכריעין בפ\"ד בע\"ה. ומלכות ג\"כ עיקרה דין, שכן מפורסם שמה בפי כל המקובלים שהיא נקראת מדת הדין הרפה. ואע\"פ שנמצא בקצת מקומות לכאורה חולקין על הענין הזה, מ\"מ הדברים האלה יסודות מיוסדות וכמסמרות נטועים, והדין דין אמת.", + "והנה הספירות האלה כסדרן הן ב' ידות יד ימין הם כתר חכמה גדולה נצח ת\"ת. וחמש משמאלא הם יד שמאל בינה גבורה הוד יסוד מלכות.", + "והנה הת\"ת הוא ברית לשון שהוא המכריע בין הדין והחסדים כנודע והוא הוא ממנין הי' עצמם. וכן ברית מעור עם היות שעקרו ביסוד הנה לפי זה ירמוז ג\"כ אל הת\"ת, כי גוף וברית חשבינן חד, כמבואר בדברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים פעמים הרבה.", + "והנה נמצא לפי זה שבין עשר לעשר אין הכרע כמו שיש הכרע בין חמש לחמש כדפי' לעיל בפרק א'.", + "והנה נתבארה המשנה הזאת פירוש שני ע\"ד מה שפי' המפרשים בה' כנגד ה':", + "עוד נבאר המשנה הזאת פירוש שלישי ע\"ד אחר בחמש כנגד חמש לפי הנראה אצלינו והבורר יברור לעצמו. והוא כי אמרו ה' כנגד ה' אין הכונה על האצבעות הנזכרים כי נסע מענין העשר לבאר לנו ההכרעה שבין הדין והחסד וסדר ההכרעה וענין הצריכין הכרעה, ולזה אמר שהם חמש כנגד חמש שת\"ת מכריע בין החכמה והבינה בסוד הדעת בהיותו עולה אל הכתר כאשר נאריך ביאורו בשער המכריעין בע\"ה. הרי שנים א' כנגד אחד. חכמה כנגד בינה כי זו שורש החסד וזו שורש הגבורה. עוד ת\"ת מכריע בין גדולה וגבורה כנודע, ובארו הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ל' דף ע\"ה) בפסוק ויהי ערב ויהי בקר וז\"ל ויקרא אלהים לרקיע שמים. ויקרא אלדים דא אימא עילאה, לרקיע שמים דא עמודא דאמצעיתא דאיהו בין ימינא ושמאלא וכליל תרווייהו, הה\"ד ויהי ערב ויהי בקר ואינון ערב דיצחק ובקר דאברהם עכ\"ל.", + "ועם היות שמתוך פשטן של דברי המאמר יש ראיה אל כונתנו, עכ\"ז הואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא זעירא ואל יפטר בלא לינה. ויש לדקדק בו. א' אמרו ויקרא אלקים דא אימא, וכי עד עתה לא שמענו זו שכל אלקים שבפ' מעשה בראשית שהרמז הוא לבינה. ב' מה כוונתו באמרו אימא ולא אמר בינה שזהו שמה המפורסם יותר. ג' אמרו עמודא דאמצעיתא דאיהו בין ימינא ושמאלא, וכי מאחר שאמר עמודא דאמצעיתא לא ידענו שהכוונה שהוא באמצע הימין והשמאל שהן גדולה וגבורה עד שהוצרך לבארו ולהאריך דאיהו וכו'. ד' דהשתא דנחית לפרושי דאיהו בין ימינא ושמאלא לימא ת\"ת דאיהו וכו' ולשתוק מעמודא דאמצעיתא שנראה כפל. ה' אמרו דאיהו בין ימינא ושמאלא וכליל תרווייהו. שהוא כפל דהיינו דאיהו בין ימינא ושמאלא. ו' אמרו הה\"ד ויהי ערב ויהי בקר, דלכאורה אין ראיה כלל אל כוונתו מן הפסוק. ונאמר כי הרשב\"י עליו השלום הוקשה לו בכתוב ויקרא אלהים לרקיע שמים כי רקיע הוא ת\"ת ושמים גם כן הוא ת\"ת א\"כ מה כוונת הכתוב באומרו ויקרא אלהים לרקיע שמים שנראה שרקיע ושמים אינם דבר אחד. ולזה השיב ואמר אלקים דא אימא עילאה. פירוש כאומר כבר ידעת שכל אלקים שבבראשית הוא בבינה ואלקים זה הוא בבינה מצד בחינתה עם התחתונים שהיא המשפעת ר\"ל המאצלת הנאצלים ומשם נקראת אם וז\"ש דא אימא עילאה. לרקיע שמים דא עמודא וכו'. פי' הת\"ת יש לו שני מציאות. האחד מצד החכמה והוא מציאות מובחר בערך מה שהוא סוד קו הרחמים שהוא הנאצל מן הכתר ונתפשט אל החכמה כמו שנבאר בשער סדר האצילות בע\"ה. והוא המציאות שמשה רבינו ע\"ה מרכבה אליו כמבואר בתקונים (תקונא י\"ג דף כ\"ט.) וז\"ל ויעקב ודאי הוא דיוקנא דעמודא דאמצעיתא מסטרא דלבר. והא משה תמן הוה. אלא מסטרא דלגו הוה ודא מסטרא (דלבר. דא מגופא ודא מנשמתא) עכ\"ל.", + "והנה המציאות הזה שהיא בחינתו בערך הרחמים בלי הרכבת החסד והדין עמו, יקרא נשמתא אל המציאות המתחדש מתוך ההמזגה וההרכבה. והנשמה הזאת נקרא רקיע. ונוכל לומר על דרך הצירוף רקע י' שהיא המציאות שנרקע ונתפשט מהכתר על ידי היו\"ד שהיא חכמה. וזה המציאות באר בלשונו באמרו עמודא דאמצעיתא ר\"ל העמוד והקו האמצעי אשר אין לו מהחסד והדין שום כללות אלא היותו בין שניהם וז\"ש דאיהו בין ימינא ושמאלא. וע\"י הבינה נתקן הרקיע הזה והלבישו כללות האש והמים שהוא הנקרא שמים וזהו כונן שמים בתבונה (משלי ג יט). והבחינה הכוללת המציאות הזה הוא הבינה הנקרא אימא שהיא מציאות הה\"א שהיא שלשה ווי\"ן שהן ג' קוים חסד דין ורחמים כמו שנבאר בשער המציאות בע\"ה. ולכן אמר וכליל תרווייהו, פירוש מצד האם כולל הימין והשמאל שהוא הלבוש המתלבש ומתעטר על המציאות המובחר. ויש לענין הזה ראיה מספר הזוהר פרשת יתרו (דף פ\"ד.) וז\"ל בפסוק צאינה וראינה בנות ציון וגו' בעטרה שעטרה לו אמו. מהו בעטרה. אמר רבי יצחק כמה דכתיב ושאול ואנשיו עוטרים את דוד. משום דמתעטר בחיוורא בסומקא בירוקא בכל גוונים דכלהו כלילין ביה ואסתחרן ביה. אמר רבי יהודא, בעטרה שעטרה לו אמו. מאן עטרה. דכתיב ישראל אשר בך אתפאר וכתיב ובית תפארתי אפאר עכ\"ל.", + "ופירש מלך שלמה שהשלום שלו שהוא התפארת ויסוד שלום שלו. והעטרה שהיא המציאות הנקרא שמים הסובב את מציאותו הפשוט הנקרא רקיע הנאצל מחכמה. והיינו בעטרה שעטרה לו אמו שהוא אלקים הנזכר בנדון שלפנינו. ולכן אמר לעיל דא אימא שהיא הבינה אם הבנים. ועטרה לשון סבוב ועטוף כענין ושאול ואנשיו עוטרים את דוד, דהיינו סובבים. ופירש כי העיטור הזה הוא בשלשה גוונים, שהם חיוור מצד החסד ואדום מצד הגבורה והירוק מורכב משניהם שהוא המזג הנמזג ע\"י איש הבינים ת\"ת. ומפני שלא נטעה לומר שהלובן והאודם אינם במציאות הת\"ת אלא הירוק לבד, אמר דכלהו כלילן ביה ואסתחרן ביה. פי' המלך שלמה שהוא הבחינה הרוחניות מצד החכמה הנקרא ג\"כ המלך שלמה כמו שאבאר בערכי הכינויים בע\"ה, הוא מסובב מהגוונים הג' ומסתחרן ביה ממש. והוא לבן בערך בחינתו אל החסד, ואדום בערך בחינתו אל הגבורה, וירוק בערך בחינת שניהם בשווי המזג. וכלם סובבים אותו ועוטרים אותו. ור' יהודא פי' בעטרה פי' אחר, שהוסיף על ר' יצחק ואמר שלא זה בלבד אלא העטרה הוא כללות כל השש קצוות, שבערך בחינה זו צודק כנוי התפארת שהיא מלשון פארות וכמו פארי המגבעות (יחזקאל לט כח) ופי' ענפים, ר\"ל שהוא מסתעף בששה קצוות והו' קצוות הם ענפיו. וזה שאמר ישראל אשר בך אתפאר. ופי' הבינה אומרת על הת\"ת הנקרא ישראל שבו היא מתפארת ומסתעפת בענפים.", + "ועוד הביא ראיה מפסוק ובית תפארתי אפאר, כי היא מסתעפת ומתפארת בענפיה. וירצה בית הת\"ת למעלה הוא הבינה כי שם ג\"כ שכינתו כי הוא מבריח מן הקצה אל הקצה מקצה השמים שהוא הבינה ועד קצה השמים שהוא המלכות. וכמו שהמלכות בית לת\"ת כן הבינה וזהו בית תפארתי אפאר. פי' הוא מסתעפת עם ענפי הת\"ת אשר לו מידה. או ירצה כי המלכות הוא בית לתפארת. ואמרה הבינה בית תפארתי שהוא תפארת מצדי כי מצד הבינה הוא כולל הפארות ג\"כ לביתו שהוא המלכות, אפאר ואסתעף בסוד שהיא כוללת שש ענפים מצדו שהוא מתלבש שש בשש והיינו בעטרה שהוא העטור והלבוש הזה, ע\"כ. וזהו הנרצה בפסוק ויקרא אלקים שהיא האם המעטרת לרקיע העטרה הנקרא שמים. והביא ראיה לזה מפסוק ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ופי' ערב ליצחק ובקר לאברהם. בכללותם יחד מתהווה ומתלבש הת\"ת שהוא הנקרא יום אחד והיינו שמים. וכללות השמים היינו יום שהוא אש ומים, ערב ובקר. ולז\"א יום א' מיוחד שמייחד שתי הבחינות. ונוכל לומר שמשם י\"ב שעות. במה שהוא נראה וא\"ו במלוי שעולה אח\"ד. ופי' שתי פנים מייחדים. ו' מצד ימין פן אחד, ו' מצד שמאל פן אחד. וא' באמצע מייחד שתי הפנים יחד. והיינו אחד ושתי הווי\"ן היינו י\"ב שעות ו' מעלות הבקר עד חצי היום שהוא חסד. ו' מהצהרים עד הלילה והוא ערב גבורה זהו יום אחד. ואין להאריך הנה. וכבר היה באפשר להרבות על ענין הכרעת הת\"ת בין גדולה וגבורה בראיות. אלא מפני שהוא דבר פשוט ומוסכם. ולא הוצרכנו אל זה אלא להבין המאמר הזה על מתכונתו. ויצא לנו כי הת\"ת מכריע בין גדולה וגבורה והם שנים א' כנגד א':" + ], + [ + "עוד מכריע הת\"ת בין גדולה להוד ובין גבורה לנצח. והטעם כי גדולה ונצח הם צד הימין חסד, וגבורה והוד הם דין שמאל וצריכים אל ההכרעה. ויש לזה קצת ראיה מדברי הרשב\"י ע\"ה בספר ר\"מ (פנחס דף רמ\"ד.) ז\"ל ובחבורא קדמאה אריתי מורי עם בשמי, דרועא ימינא בירכא שמאלא. יערי עם דבשי, יעקב ברחל. ייני עם חלבי, דרועא שמאלא בירכא ימינא. חסד עם הוד, אינון דרועא ימינא עם ירכא שמאלא. יעקב ברחל, עמודא דאמצעיתא במלכות. גבורה עם נצח, אינון דרועא שמאלא עם ירכא ימינא. ואמאי שני מדות דיליה הכי. אלא רזא הוא דיימא הכי. דוד אמר הכא כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. ואיתמר התם, ולוייך ירננו מבעי ליה למימר. אמר הקב\"ה לאו אורח ארעא לשנות מדותי, אלא בתר דזמינת לי אית לי למעבד רעותך. מהכא אוליפנא דבעל הבית דמזמן אפי' למלכא אית ליה למלכא למעבד רעותיה, ובג\"ד אוקימנא כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה וכו'. ועם כל דא דרזא דא שפיר איהו וכו' עכ\"ל.", + "ומה שיש להתעורר במאמר הזה הוא אריכות לשונו וכפל הענין שלא במלות שונות. באמרו דרועא ימינא בירכא שמאלא, חסד עם הוד וכו', וכי עד עתה לא שמענו כי שני זרועות הם גדולה זרוע ימין גבורה זרוע שמאל, וב' שוקים שהם נצח שוק ימין הוד שוק שמאל, ומה צורך אל האריכות הזה בביאור הדברים הפשוטים. ב' כי מעקרא היה לו לתפוס לשון קצר ומבואר באמרו מורי עם בשמי, חסד עם הוד. יערי עם דבשי, עמודא דאמצעיתא עם מלכות. ייני עם חלבי, גבורה עם נצח. וישתוק מירכין ודרועין כדי שלא יצטרך אל ביאורם אח\"כ. ג' דעיקר המאמר הזה הוא בפ' פינחס (דרמ\"א.), שכן אמר ובחבורא קדמאה, פי' בזוהר כי הוא היה הספר הקודם אל זה. ושם בפרשת פנחס לא האריך לא מינה ולא מקצתה, אלא ראש המאמר לבד. וזה לשונו אריתי מורי עם בשמי, דרועא ימינא בירכא שמאלא. יערי עם דבשי, יעקב ברחל. ייני עם חלבי, דרועא שמאלא בירכא ימינא עד כאן לשונו. ועם היות שהאריך שם בענין ההכרעה כנוי מורי שהוא החסד, ובשמי הנצח כנדרש. עכ\"ז בענין ביאור המלות לא האריך יותר. ויש לראות למה לא תפס כאן היחס הזה. ד' באמרו יעקב ברחל. ולא אמר גופא בנוקבא, כדרך וכיחס האברים שיחד בשאר הספירות. ה' בתר דנחית לפרושי דבריו במה שאמר ואינון וכו' היה מן הראוי שיאמר דרועא ימינא עם ירכא שמאלא, חסד עם הוד. כי זהו הסדר הנכון, ולא להקדים הפירוש אל הלשון באמרו חסד עם הוד דרועא ימינא עם ירכא שמאלא וכו', וכן לכולם. ו' מאי דקשייא ליה ואמאי שני מדות הכי. ומאי קשיא והרי לפעמים יונק הנצח מהגבורה וכן ההוד מהחסד עם היות שרוב יניקתם הם נצח מהחסד והוד מגבורה. כי לפעמים יקרה לפי ההמזגות וההשפעות שיהיו יונקות נצח מגבורה והוד מחסד. ולכן כל א' כלולה מכולם כדי שיהיו כולם מסכימות אל פעולה אחת ולשפע אחת. ולכן אפשר להשתוות שני ההפכים אפי' גבורה עם חסד. ונפרש כי רשב\"י ע\"ה הוקשה לו בכתוב כי היה מן הראוי שיאמר אריתי מורי ובשמי אכלתי יערי ודבשי שתיתי ייני וחלבי. עם עם למה, כי הוא מיותר. ולזה השיב ששם למעלה מן המאמר אשר לפנינו (הנדפס בפ' ויקרא דף ד' ע\"ב ע\"ש) אמר מורי עם בשמי, חסד עם נצח. יערי עם דבשי, גבורה עם הוד. ייני עם חלבי, גוף וברית.", + "והנה בזה ניתרצה קצת שאלתנו כי אמר עם עם לייחד המדות האלה בדרך הנז'. ומפני כי אין התשובה הזאת מספקת כיון שאין הכונה בפסוק אלא לייחד חסד בנצח, גבורה בהוד ות\"ת ביסוד. עכ\"ז לשתוק מעם עם וממילא משתמע דמיוחדים קאמר דארחייהו בהכי כי ג' מתייחדים בג'. לזה אמר ובחבורא קדמאה פי' בזוהר בפ' פנחס נתבאר בזה פי' אחר יותר מרווח והוא זה דרועא ימינא בירכא שמאלא. שהכוונה חסד עם היותו קו החסד, מיוחד בהוד עם היותו קו הדין. וכן גבורה עם היותו קו הדין, מיוחד בנצח עם היותו קו החסד. ועתה לא יקשה למה אמר עם עם, דאיצטריך משום דלאו אורחייהו בהכי. ולפי שהוא הפך מנהגם וטבעם, לכך הוצרך לומר עם עם להשמיענו הפך הסדר הזה. והטעם שאמר בזוהר בלשון כינוי האברים ירכין ודרועין ולא המדות בשמם. מפני שהוקשה לו כי מאחר שהוא פי' הספירות מהופכות שלא כסדר הוא דבר בלתי אפשר. כי דרך יניקת הנצח הוא מן הימין, וכן הוא תחת החסד קו החסד. ודרך יניקת ההוד מן השמאל, וכן היא תחת הגבורה קו הדין. והיאך אפשר שישנו את תפקידם, כי דבר זה בלתי אפשר. ולפרש לנו ענין זה במליצה נמרצת נקט בלשונו ירכין ודרועין. לומר לך. כי כמו שהירכים והזרועות מדובקים יחד ומחוברים עם הגוף וע\"י הגוף הוא מייחד הזרוע ימין עם הירך השמאלי, וכן הזרוע השמאלי עם הירך הימיני, והגוף האמצעי הוא המייחדם והמזווגם יחד. כך העניין למעלה ע\"י הת\"ת שהוא המסתעף בו' קצוות והקצוות אבריו. כדרך שהאברים ענפים לגוף, כן הקצוות אברים וענפים לת\"ת. ולכן על ידו אפשר לספירות האלה להיותן נמזגות במזיגה הזאת והיא באפשרית ואינו מן הנמנע. ועכ\"ז לא ניצלנו עדיין משאלת אמאי שני המדות דיליה הכי כמו שנבאר.", + "והנה התבאר הטעם שהוכרח לומר ירכין ודרועין ולא המדות ממש בשמם. אבל הרשב\"י ע\"ה בס' ר\"מ כיון להביא לשון החבור הראשון בהעתקות לשונו ממש שהוא אריתי מורי עם בשמי, דרועא ימינא בירכא שמאלא. יערי עם דבשי, יעקב ברחל. ייני עם חלבי, דרועא שמאלא בירכא ימינא עכ\"ל החבור. והאריך בבאור שאר המאמר. הכוונה לבאר לנו דקדוק לשונו היפה באמרו דרועא ימינא בירכא שמאלא וכו' שאין הענין על צד המקרה לא בכונה ממש שהחסד מתייחד עם ההוד, ולא ההוד מתיחד עם החסד. ר\"ל שיהי' משכן החסד בהוד ויהיה העיקר החסד. וכן הגבורה שיהיה משכנה ומושבה בנצח ויהיה העיקר (הנצח) [נ\"א הגבורה] ולא להפך. וכן הת\"ת במלכות למטה. שאם נאמר שיהיה העיקר למעלה התחתונות בעליונות לא יתיישב טעם אמאי שני מדות הכי. שא\"כ נמצאת הכלה ושושביניה עולה לבית החתן ושושביניו. וא\"כ אין ראוי לכלה לשנות מנהגי החתן כלל, מאחר שהיא מתאכסנת בביתו. אלא הכי הנכון הוא. חסד בהוד, גבורה בנצח, ת\"ת במלכות. והם ג' עליונות בג' תחתונות. נמצא החתן מתאכסן עם שושביניו בבית הכלה עם שושביניה. ואחר שהוא בבית הכלה ראוי שיתנהג ברצון הכלה. ויש בידה לשנות המנהג כרצונה כאשר יהיה יותר טוב בעיניה. ועם הענין הזה יש תשובה לשאלת אמאי שני מדות הכי וכו', כמו שנבאר בע\"ה. וזהו שכיון הרשב\"י ע\"ה לבאר לנו דקדוק לשונו בהקדים פי' המאמר אל המאמר עצמו באמרו חסד עם הוד דרועא ימינא בירכא שמאלא ולא להפך. להעירנו על דקדוק לשונו כי בכוונה מכוונת נקט לישנא דירכין ודרועין ולא לישנא דמדות חסד והוד וכו'. להורות שע\"י הגוף היא המזיגה הזאת. וזה כיון בהקדימו לשון חסד והוד אל דרועא וירכא כאמרו דוק כי כבר היה באפשר לקצר בלשון לומר חסד והוד לישנא דמדות ולא לישנא דאברים. אלא להשכילך בינה. כי סוד המזיגה הזאת דלכאורה נראה מהופכת, היא מיושרת ע\"י הגוף שהוא הת\"ת האמצעי כמו שפי'. ואדרבא דרועא וירכא פי' אל חסד והוד, ולא חסד והוד פי' אל דרועא וירכא. ולזה נתרץ כי ביעקב ורחל לא הוצרך לשנות שמהן אל שם אברי הגוף. כי ענינם ויחודם אין בו שינוי אלא כנוהג שבעולם, ת\"ת על המלכות, ולכן לא שנה אותם.", + "ועוד השכילנו כי בלשון חבורא קדמאה אמר דרועא ימינא בירכא שמאלא וכן דרועא שמאלא בירכא ימינא, ולא אמר עם עם אלא בקצור. ובמאמר הזה בביאורו פירש חסד עם הוד וכו' ואמר עם עם. ואמאי שני מדות דליה הכי, פי' בשלמא אם היינו מפרשים כי לא היה שינוי המדות אלא לענין ההשפעה והיניקה לבד דהיינו מאי דהוה סליק אדעתן בפי' דרועא ימינא בירכא שמאלא שכוונתו על השפע לבד שישפיע חסד בהוד וכן שישפיע גבורה בנצח לא קשיא לן כלל דהכי אורחייהו דמדות דינקי הני מהני. אלא לפי מה שפירש במאמר הזה דרועא ימינא בירכא שמאלא פי' עם ממש דהיינו שתתייחד חסד למטה בתוך ההוד, והגבורה למטה בתוך הנצח. א\"כ קשיא אמאי שני המדות הכי. כי בדרך הייחוד ממש אין זה דרך ייחוד הספירות כי נצח מתקשר בחסד והוד בגבורה כמו שנבאר בשער ירך יעקב בעה\"ו בפ\"ג ד'. והענין כי בהשפעה עם היות שישפיע החסד בהוד עכ\"ז ההוד יפעול פעולתו שהיא פעולת הדין אע\"פ שלא יפעול בחוזק כמו בשעת יניקתו מן הגבורה ואין בזה חשש מאחר שאין שינוי במדות. אמנם ביחוד ממש יש מיחוש מפני שמתבטל פעולת הדין מכל וכל. כי כאשר ירצה לפעול בדין הגבורה, הנצח יכבוש הדין ההוא ולא יניחהו לפעול בסוד היחוד. ולכן קשה אמאי שני מדות הכי. כי הוא שינוי המדות וחסימת הדין וזה אין ראוי. וזהו לאו אורח ארעא הנאמר אל דוד. והשיב בעבור דוד עבדך כו' שנה והמשיך כח הרחמים. כי אפי' הרנה שהיא מצד הדין כנודע רצה שיהיה מצד החסד, וזה יתבאר יותר בשער מהות וההנהגה בע\"ה בפ\"ו. וכן הענין בת\"ת מאחר שהוא בא אל בית המלכות כאמרו באתי לגני אחותי כלה א\"כ ראוי להתנהג כרצונה אפי' בשינוי המדות להמשיך כח הרחמים ביותר. וזהו הנאמר חסד בהוד גבורה בנצח ויעקב ברחל, כי הם שלשה עליונות בשלש תחתונות ע\"י יעקב החתן הבא לבית כלתו רחל כדפירשנו. אבל אם היתה הכלה עולה לבית החתן לא היה ראוי לשנות דלאו אורח ארעא לשנות.", + "והנה נשלם פי' המאמר, ויצא לנו טוב טעם ודעת כי תפארת ג\"כ מכריע בין גדולה והוד ובין גבורה ונצח:" + ], + [ + "להיות שבפ' הקודם הכרחנו מתוך המאמר הנז' בו כי תפארת הוא מכריע בין גדולה והוד ובין גבורה ונצח, והענין זר קצת לאזן שומעת. אמרנו להכריח עוד הדרוש הזה ולהסביר הדברים להורות שאינם רחוקים מן השכל ולא זרים כי קרוב לנו הדבר מאד. והענין במה שמפורסם שהתפארת מקבל מגדולה וגבורה ומשפיע בנצח והוד. ואין ספק כי מה שישפיע הת\"ת אל ההוד יוכרח היות בו בשפע ההוא חלק שפע מהגדולה שקבל התפארת ממנו כדפירשנו וכן מה שישפיע התפארת בנצח הוכרח היות בו בשפע ההוא חלק מהגבורה. ואין ספק שלא יהיה ממש השפע המושפע מהתפארת אל הנצח וההוד במזגו כקבלתו מהגדולה והגבורה. אמנם יתמזג על ידי התפארת המזגה בינונית משתוה אל הגדולה ואל ההוד וכן משתוה אל הנצח והגבורה, ואם כן נמצא היות ההכרעה הזאת קצתה דבר תמידי. ולפעמים יקרה היות התפארת מוכרח להיות עיקר קבלתו מדין הגבורה להשפיע אל הנצח לצורך העולם אל הדין לנקמה וכיוצא בעניינים אלו. או לפי שקבל רוב מהגבורה ישפיעהו אל הנצח למתק הדין. וכן לפעמים יקבל התפארת רוב מצד החסד וישפיע אל ההוד למתק ההוד. וההתמזגות הזה וכיוצא בו יתבאר בשער הצנורות בפ\"ב בה\"ו והדברים נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. עוד נוסיף לקח בדבר הזה ונכריח הענין במה שהסכימו כל הגאונים בגווני הספירות שגוון נצח אודם נוטה אל הלבן, וגוון הוד לובן נוטה אל האודם עכ\"ל.", + "והנה נצח פירשו בו שהוא אודם נוטה אל הלובן, פירוש אודם מצד קבלתו מצד הדין הקשה של הגבורה ע\"י התפארת המכריע כדפי', ומפני הדין הזה יהיה אדום. אבל מצד רוב יניקתו מצד החסד כי שם ביתו יהיה נטייתו אל הלובן להלבין האדמימות להחזירו אל הלובן, וזהו נוטה כי כוונתו להיות רובו לובן. וכן הענין בהפך אל ההוד כי ע\"י יניקתו מהחסד ע\"י התפארת המשתווה ומתמצע ביניהם הוא לובן. אבל מפני שעיקר יניקתו מצד הגבורה כי שם עיקר נטייתו ומקומו יוכרח היותו נוטה אל האודם ומכריע הרחמים אל צד הדין.", + "והנה נמצא לפ\"ז התפארת מתמצע בגוונו שהוא מלובן ואודם בין הגדולה וההוד ובין הגבורה והנצח.", + "וענין הגוונים הללו יתבארו בשער הגוונים בה\"ו. ושבח והודאה לגומל לחייבים טובות אשר גמלנו כ\"ט. אל ה' ויאר לנו להכריח הדבר הזה בשלשה עדים נאמנים בדברי הרשב\"י ע\"ה ובסברת הקבלה ובדברי הגאונים. כלל הדברים המקומות הצריכים הכרעה הם ה' נגד ה'. חכמה נגד בינה גדולה נגד גבורה הרי ב' נגד שנים, גדולה נגד הוד גבורה נגד נצח הרי ב' נגד ב'. הם ארבע נגד ארבע. עוד יסוד מכריע בין נצח והוד כאשר יתבאר בשער המכריעים בפ' ד'. הרי שהם ה' כנגד ה'. אמנם המכריעים בין ה' לה' אינם אלא שנים שהן יסוד ותפארת. כיצד יסוד בין נצח והוד ות\"ת בין הגדולה והגבורה ובין הגדולה וההוד ובין הגבורה והנצח ובין החכמה והבינה במציאות נעלם בסוד הדעת כמו שיתבאר בשער הנזכר. ועם ההקדמה הזאת יובן המשנה שאנו בביאורה שאמר ה' נגד ה', כי האמת שהם ה' כנגד ה' וברית יחוד מכוונת באמצע כי המכריעין מתמצעים ומתכוונים בין הקצוות. ומלת לשון הוא הת\"ת ונקרא מלת לשון מפני כי ע\"י הבינה שהיא לשון הוא עולה למעלה להכריע בין החכמה והבינה בסוד הדעת כמו שיתבאר בשער הנז'. וכן על ידה הוא מתמצע בין הגדולה והגבורה כמו שבארנו בפ\"ב בס\"ד. ומלת מעור הוא היסוד המכריע השני.", + "והנה בדבר זה נתיישב הענין יותר ונתתרץ בעצם מה ששאלנו שהם ה' כנגד ה' והמכריע הם אחד עשר. כי אין אנו עתה במנין הספירות אלא במנין ההכרעה כדפי' וא\"צ להאריך.", + "והנה בארנו המשנה הזאת בנוסחא היותר מפורסמת בספרים ובמפרשים. עם היות שהרמב\"ן ע\"ה נראה שהיה לו גרסא אחרת עכ\"ז לא נחוש אלא להסכמת רוב הספרים. וכאשר יביט המעיין בגרסאות ימצא היות גרסא זו יותר מדוקדקת, ועוד שעדיין לא נתאמת היות הפי' ההוא להרמב\"ן כפי הנראה מתוכו:" + ], + [ + "אחרי אשר נסענו מהר ה' הר גבוה ותלול המשנה הקודמת ובה הכרחנו הסכמת המקובלים היות הספירות י' ולא יותר. נלך אל הר המור המשנה השניה אליה ואם היא רביעית לראש הפרק. וז\"ל עשר ספירות בלי מה. עשר ולא תשע. עשר ולא אחד עשר. הבן בחכמה, וחכם בבינה. בחון בהם וחקור מהם ודע וחשוב מהם והעמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו עכ\"ל.", + "הסכמנו שלא לעורר על המשנה הזאת כלל להיות דבריה מעצמם בלתי מסודרים והמקרא אומר דורשני ואין שטחיותה סובל פי' כלל עד שבו נשא ונתן. ונכתוב את אשר ישים אלקים בפינו בענין י' ולא ט' ופירושו. והוא כי כוונתו להזהירנו מן השגיאה שלא נאמר שאין הכתר מכלל הספירות לחשבנו שהוא האין סוף, שאינו כן. כי גבוה מעל גבוה שומר. ולא כמו שחשבו רבים כי א\"ס הוא ממנין הספירות ושהוא הכתר. והדעת הזאת נבטל אותה בשער אם הא\"ס הוא הכתר בה\"ו ורחמנא ליצלן מהאי דעתא. אלא בודאי הם י' בזולת המאציל. שאם לא כן נמצאו הספירות הנאצלות ט'. וזה אינו ראוי, אלא הנאצלים ממש הם עשר ולא תשע. עוד פי' כי בא להזהירנו שלא נטעה להפריד המלכות מן המנין כאשר יש מי שדמה בסברתו קרוב לזה. ורחמנא ליצלן נמי מהאי דעתא. אלא היא עמהם באצילות. ואע\"פ שאינה באחדות שלהם מפני שנטרדה כאשר נבאר בשער מיעוט הירח בס\"ד. וקרוב לפי' זה פירש הרשב\"י ע\"ה בס' ר\"מ (תצא דף רע\"ז ע\"ב) וז\"ל ואית אחרנין מארי ס\"ת מארי מדות דאינון ירתין נשמתין מסטרא דמלכותא קדישא דאיהי כלילא מי' ספירן. דכל מאן דירית לה וזכי לה זכי לעשר ספירן בלא פרודא. עשר ולא תשע, דאי הוה ירתין למלכותא יחידאה הוו תשע בפרודא מנה. ובגין דלית תמן פרודא אמר בעל ספר יצירה עשר ולא תשע. ואי תימא דסליקת לעילא מי'. שמא מפרש יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א הא עשר, יו\"ד דמתייחד בה לא סליק לעילא מעשר, ובג\"ד עשר ולא אחד עשר עכ\"ל.", + "כוונת המאמר הזה שאמר ואית אחרנין. כי למעלה מן הענין אמר יש באנשי מעשה מי שיש לו נשמה שהיא אמה מצד הבריאה, והענין הזה יתבאר בשער הנשמה בה\"ו. ועתה אמר שיש אחרים מארי ס\"ת שהם העוסקים בתורה האלהיית וסתריה. ומפני שהיה באפשר לומר כי מארי ס\"ת יקראו אותן שהם עוסקים בסתרי הלכות דרשות ואגדות והחוקים והדינים והמשפטים כפי פשוטן של דברים לבד. לזה אמר כי אם היות אלו שכרם כפול ומכופל והוא המדה הנבחרת. עם כל זאת אינם זוכים למעלת הנשמה הזאת עד הגיעם לסתרי הספירות שהם סוד האלקות. והם נקראים מארי מדות. ונקראים כן מטעם כי כל העסק של החכמים בקבלה הוא במדות ועניינם. ואמר שאלו יורשים נשמה מצד המלכות בעצמה לא מצד מטטרון עבד. ולא מצד אמה כנז' שם. ואמר שהוא זוכה לנשמה כלולה מעשר. ומפני שהוקשה לו שמא ג\"כ שאר הנשמות יהיו כלולות מי' או שמא הנשמה זאת לא תהיה כלולה מעשרה. ומהיכן לנו כח לחלק בין נשמה לנשמה, ואע\"פ שתהיה זו חשובה מזו. לזה יכריח כי במלכות רצה לומר הנשמה שהיא מסטרא דמלכות היא כלולה מעשר בהכרח. מטעם שהספירות לא יפרדו והם מקושרות ומיוחדות ובאמרנו מלכות יוכרח היות שאר הספירות נטפלות אליה. מה שאין כן בנשמה מסטרא דמטטרון או אמה כי הם מעולם הפרוד. אחר שהם יורדים מן האצילות. ולא חוייב בחיוב הזה כי אם באצילות ולא בהם. ולפיכך לא תהיה כלולה מעשר, אלא נשמה מסטרא דמלכות. ומה שאנו אומרים שהנשמה מסטרא דמטטרון או אמה שאינה כלולה מי', אין הכונה שאין נכללות בה י' כמשמעו. כי זה א\"א להיות פעולה נמשכות מלמעלה שלא תהיה הפעולה ההיא כלולה מכל הי', שא\"כ יראה פרוד. וזהו טעם בעלי מומים כגון נטולי ידים וכדומה שהם חסרים ומראים על רוע פעולתם שפגמו במקום קדוש והפרידו ולכן נשמתם אינה מתפשטת בגוף באברים ההם והיא פגומה וחסרה והכל לפי מקום פגימתם כן מומם. והמום שמתחילת הבריאה מורה על חסרונה בסבת הגלגול כמו שנבאר ענין האברים בשער הנשמה בפ\"ז בה\"ו. ולעולם א\"א בעולם נשמה או פעולה שלא יהיו בה נכללות כל העשר ספירות. ועם היות שנגזר אומר נשמה מסטרא דמטטרון, או מסטרא דאמה, אין הכונה שאינם מלמעלה ח\"ו. כי כל הנשמות נמשכות מלמעלה. והענין כמו שנבאר בשער הנזכר בפ\"ב בה\"ו. ולעולם היא נכללות מעשר ולא יפרדו כדפי'. ומה שבין נשמות מהמלכות לשאר הנשמות. הוא כי שאר הנשמות הם כלולות מעשר לא שיתראה בהם י' ממש אלא הכונה שהם נכללות בה והיא מעצמה כלולה מעשר. אבל הנשמה מסטרא דמלכות היא נאצלת מעשר ספירות שבמלכות בהיות המלכות מתראות בה כל העשר ספירות ומתייחדת עמהם.", + "ועוד יתבאר הענין הזה בשערים הבאים בה\"ו. והענין הזה בספירות עצמם כי יש חילוק גדול בין אמרנו מלכות כלולה מעשר או אם נאמר שהיא ביחוד עם עצמי שאר הספירות כי אין הכל דבר (דבר) אחד. כי לא יהיה שבח הספירה בהיותה כלולה כמו שהיא משובחת בהיותה מתייחדת עם עצמי הספירות שזהו שיתראו בה י' ספירות ממש וזה מבואר. וזה כוון באמרו כלילא מעשר ספירן. וביאר כי אין הכונה באמרו כלילא שכלולה לבד כדרך טבע הספירות אלא דמאן דירית לה וכו' זכי לי\"ס בלא פרודא, פי' זוכה ממש אל ע\"ס במציאותן ע\"י שמתראין ממש בה י' ספירות כדפי'.", + "וענין אמרו דירית לה וזכי לה. פי' כי צריך שני דברים לזכות אל הנשמה החשובה הזאת. ראשונה מצד הכנתו מצד אביו בשעת ההולדה בשעת הזווג כאז\"ל המקדש עצמו בשעת תשמיש כו' ואחר שיתקדש אביו בכך כאשר תעלה כונתו הטובה ההיא יזכה לנשמה קדושה ממקום גבוה ולפי שעור קדושתו כן תתרומם המשכתו וזה מפורסם בזוהר ובתלמוד במקומות רבים רבו מספר. ואמרם זוכה לבנים הגונים, הכונה שימשיך לבניו נשמה ממקום גבוה בענין שיהיו הגונים וזהו נקרא ירושה מאביו ועל זאת כיוון באמרו וירית לה. עוד שנית צריך בעצמו אל מעשים הגונים ורצוים לפני קונו כדי שלא תסתלק ממנו הנשמה ההיא וזה יתבאר יותר בשער הנשמה פ\"ג בה\"ו. ועל השנית הזאת אמר וזכי לה פי' הוא הזוכה במעשיו אל הנשמה הקדושה ההיא. זכי לעשר ספירות בלא פרודא. פי' כמו שבארנו כי כאשר הנשמה מעצם המלכות הנה בהכרח תהיה הנשמה ההיא כלילא מעשר ספירן פי' מעצם עשר ספירות שבה מפני שהיא מתייחדת בי\"ס ואינה נפרדת מהם כלל. וזה שאמר זכי לעשר ספירות בלא פרודא ר\"ל מיוחדות במלכות בלתי נפרדות ממנה. והכריח זה מדברי ס\"י שאמר עשר ולא תשע. ואם היה באפשר לומר שתהיה נפרדת הנשמה, אשר היא חלק ממלכות בהכרח כאומרו ויפח באפיו (בראשית ב ז) כל הנופח מעצמותו הוא נופח וא\"כ דרך החלק יקרה אל הכל כי כמו שהנשמה הנמשכת ממנה היא נפרדת משאר חלקי הספירות כן המלכות נפרדת ח\"ו משאר הספירות. וזה א\"א, שא\"כ יהיו נשארות הספירות תשע, לז\"א עשר ולא תשע שלא ימעטו מעשר לעולם, ולכן צריך שתהיה הנשמה בזולת היותה כלולה מעשר שיהיו נכללות בה עצם הספירות כדרך המלכות ממש כי כל מה שיש בחלק יש בהכל. ואי תימא דסליקת לעילא וכו', פי' הוקשה לו שנאמר שהם עשר בזולת המלכות ולפ\"ז כבר אפשר לומר שהמלכות נפרדת מהשאר ועם כל זאת הם עשרה לזה תירץ שמא מפרש וכו'. פי' שם המפורש הוא שם בן ד' ידו\"ד כמו שנבאר בשער שם בן ד', והשם הזה הוא במדת התפארת והוא זכר המתייחד עם המלכות שהיא הנקבה והוא מתייחד עמה. והשם הזה מורה במלואו שהוא רשות היחיד גבהו עשר ורחבו ד' שהוא ידו\"ד וזהו רחבו. וגבהו עשרה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א הרי י', כי לעולם אינו עולה מעשר. ואם היה שהיו עשר בזולת המלכות הנה בהתיחד השם עם המלכות יהיו י\"א עשר למעלה ואחד המתייחד עם הנקבה. לז\"א בספר יצירה עשר ולא י\"א.", + "והנה נשלם פי' המאמר, וכתבנו אגב אורחין פי' המשנה עשר ולא תשע ולא אחד עשר. עוד נוכל לפרש עשר ולא אחד עשר כיון להזהירנו שלא נביא בחשבון הנאצלים הכסא המכונה אל הבריאה כמו שנבאר בשער אבי\"ע בעה\"ו. וכן כוון להזהירנו שלא נביא בחשבון הנאצלים המלאך שר הפנים מטטרון, כי עם היות ששמו כשם רבו אינו אלא יצירה ולא אצילות כמו שנבאר בשער הנז' בה\"ו. וכל הפירושים האלה בפי' המשנה מאחר שדברה בלשון חיוב ושלילה. עשר הרי חיוב, ולא תשע הרי שלילה. וכן עשר ולא אחד עשר. וכוונתו לחייב זה המנין שהוא עשר ולשלול כל איזה צד טעות המרבה על העשר או הממעיט בהם:" + ], + [ + "עוד בארו לנו פי' אחר במשנה הזאת בספר ר\"מ (תשא דקפ\"ז ע\"ב) וז\"ל פקודא ליתן מחצית השקל בשקל הקודש. אמר ר\"מ מאן מחצית השקל. איהו כגון חצי ההין. ודא ו' ממוצע בין שני ההי\"ן. אבנא למשקל בה דא י', עשרים גרה השקל דא יו\"ד. העשיר לא ירבה דא עמודא דאמצעיתא, לא ירבה על י'. דהכי אתמר בס' יצירה עשר ספירות בלי מה, עשר ולא אחד עשר. והדל לא ימעיט דא צדיק, לא ימעיט מעשר, כד\"א עשר ולא תשע, ומחצית השקל עשר איהו עכ\"ל.", + "ויש לדקדק במאמר הזה. א' אמרו מאן מחצית השקל איהו כגון חצי וכו', פירוש חצי ההין הוא התפארת שהוא ממוצע בין שני ההי\"ן. אמנם במחצית השקל לא שייך לפרש הכי ממוצע בין דלא ידעינן בין מה. שני אמרו אבנא למשקל בה דא י' וכו', הנה לפי המשמעות כי יו\"ד הוא עשרים. ואיך אמר שאין לפחות ואין להוסיף על העשר הרי יו\"ד שמחציתה עשר והנה הוסיפה עשר על עשר שהוא עשרים. ולפי פירושו אין להוסיף על העשר בשום ספירה. דלאו דוקא תפארת או צדיק אלא נקט הני דאינהו עשיר ודל וכ\"ש שאר אחרים. ג' אמרו אבנא למשקל בה דא י', והאיך שוקלין באבן זו אחר שהיא עשרים גרה והמשקל צריך שיהיה בעשר שהיא מחצית השקל לבד. ואם נאמר שכוונתו לומר דרך לשקול באבן זו והוא האבן השלם, אם כן הוא אריכות לשון והיה ראוי שיאמר אבנא למשקל בה דא יו\"ד והיא עשרים גרה למה אמר אבנא למשקל בה דא י' עשרים גרה השקל דא יו\"ד שהוא כפל ואריכות. ד' אמרו ומחצית השקל עשר איהו, שנראה שאין לו קשר.", + "ועוד שהוא הפך למה שפי', כי למעלה אמר פירוש מחצית השקל היינו ממוצע והשתא קאמר מחצית השקל י' איהו דמשמע דמחצית הוא חציו של שקל כמשמעה.", + "והנה להבין המאמר הזה צריכין אנו להקדים כי ענין הספירות הם עשרה מלמעלה למטה ועשרה מלמטה למעלה, כדמיון נצוץ השמש הבא ומכה במראה הלטושה וחוזר האור ומתהפך נגד מקורו כן העניין בספירות כי הם באים מלמעלה למטה עד המלכות ושם מצב האור וחוזר אל מקורו דרך המסעות עד שכמו שהם עשרה מלמעלה למטה כן הם עשרה מלמטה למעלה, והדרוש הזה נאריך בו בשער בפ\"ע בה\"ו.", + "והנה הסוד הזה הוא מתבאר מתוך צורת הא' שהוא י' למעלה י' למטה להראות אל מקור האור מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, והם מים עליונים ומים תחתונים כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בערך מים בה\"ו.", + "והנה הוא\"ו אשר באמצע שני היודי\"ן הוא התפארת המייחד מים העליונים ומים תחתונים, וזהו מחצית השקל שהוא ממוצע בין השקל שהוא המדה השלימה מדת האצילות עשר מלמעלה למטה ועשר ממטה למעלה והוא ממוצע ואמצעי בין שני יודין שהם עשרים גרה השקל, ועתה משמעות חצי ההין ומשמעות חצי השקל הכל דבר אחד. ומתורץ קושיא א'. אבנא למשקל ביה דא י'. פירוש לעולם אבן היא צורת י' שהיא נקראת אבן וכל אבן רמוזה במציאות י' כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בערך אבן בה\"ו.", + "והנה היא אבן לשקול בה מחצית השקל כי מחצית השקל הוא עשר כמו שנבאר. ולכן האבן שבו שוקלים הוא צורת י' והיינו עשר. עשרים גרה השקל דא יו\"ד. פירוש מה שאמר עשרים גרה השקל דא יו\"ד במלואה שהוא מורה על עשרים שהיא שני היודי\"ן י' מלמעלה למטה י' מלמטה למעלה.", + "והנה מחציתה שהוא י' פשוטה היא האבן לשקול. ובהיותה מלאה היא שקל שלם שהוא עשרים גרה י' מלמעלה למטה וי' מלמטה למעלה כדפירשנו. העשיר לא ירבה דא עמודא דאמצעיתא, לא ירבה על עשר וכו'. פי' אצ\"ל שאר הספירות אלא אפילו העשיר שהוא עשיר בשפע ובכללות יותר משאר הספירות עכ\"ז אין לו להרבות כללות על יותר מעשר ספירות מפני שהן י' ולא י\"א. וא\"כ אין לו להרבות כללות על יותר מעשר מפני עשרו אלא עשירותו יהיה בריבוי שפע ואור או היותו כלול מעשר כליליות הרבה ולעולם לא יוסיף על כללות העשר. והדל לא ימעיט דא צדיק לא ימעיט מעשר וכו'. פי' יסוד עם היות שנקרא עני מפני עניותו [בזמן הגלות] כאמרו (ישעיה נז א) הצדיק אבד וכו'. והוא עני ודל. ואמר שעם היות שהוא עני אין עניותו לפחות מעשר ספירות כלל שאין לפחות מהן כענין עשר ולא תשע, אלא עניותו הוא במעוט שפעו או מעוט כליליות מהעשר אבל לא שיפחות מהן אלא שלא יוסיף כלילות הרבה מעשר עשר. אמנם מהעשר הנזכר אין לפחות כדי שלא יהיה פחות מעשר. שא\"א לומר שיהיה מקום משולל [מהעשר] משום אחד מהם אלא לעולם הן עשר. ומחצית השקל עשר איהו. פירוש עתה לפי מה שפירשנו כי העשיר היינו עמודא דאמצעיתא שהוא ממש מחצית השקל באמצעי בין שני יודין שהם שקל עשרים גרה א\"כ מחצית השקל הוא עשר ועשר הוא מחצית השקל. וא\"כ כיון שהכתוב בא ללמדנו שהעשיר שהוא הת\"ת אין ראוי להוסיף על עשר א\"כ היך אמר העשיר לא ירבה ממחצית השקל והוא עצמו מחצית השקל ואיך נתן שיעור אל העשיר שהוא התפארת במחצית השקל שהוא התפארת עצמו, לזה אמר ומחצית השקל עשר איהו. פירוש עם היות שפירשנו למעלה כי התפארת הוא הנקרא מחצית השקל מפני שהוא אמצעי (על) [עם] כל זה אין מקרא יוצא מידי פשוטו שהוא נקרא כן בבחינתו בין השקל וחוצה אותו לשנים וחצי השקל הוא עשר. ועתה אמר העשיר לא ירבה לעולם במציאתו שהוא מחצית השקל דהיינו שהוא חוצה השקל לשנים ועושה אותו כל אחד מעשר עשר. ע\"כ פירוש המאמר. ונמצינו למדין מתוכו פירוש המשנה שעשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר בא ללמדנו על ענין כללות הנכללים שאין להוסיף מעשר כדפי':", + "ועתה נשוב לבאר שאר לשון המשנה שאמר הבן בחכמה וחכם בבינה וכו' ופירשו המפרשים כי הכוונה ליחד החכמה עם הבינה והבינה עם החכמה. עוד פירשו כי הכוונה לפרש ששורש החכמה בבינה ושורש הבינה בחכמה. עוד פירשו כשתמשיך שפע לחכמה תהיה ע\"מ שיבא אל הבינה וכשתמשיך אל הבינה תן לו כח החכמה. ועפ\"י הדברים האלה וכיוצא בהם פירשו המפרשים, ואין פירושם מתישבים. כי למה יזהירנו עתה בעניינים אלה בבינה ובחכמה ולא בשאר ספירות, כי ודאי כמו שאנו חייבים לייחד שלש ראשונות כן חיוב אלינו יחוד השבע אשר למטה מהם.", + "ועוד כי למה הכתר לא נכנס בעניין היחוד הזה לקצת מן הפירושים. עוד אמרו בחון בהם וכו' ופירשו המפרשים כי כשתבחון היטב תדע כי החכמה והבינה הנז' הם שורש הגדולה והגבורה, וחקור מהם פי' כשתחקור תמצא שהגדולה והגבורה הם שורש נצח והוד שהם המתפשטים מהם. ואמר והעמד דבר על בוריו דבר מלכות. בוריו כמו משענתו וכן תרגם אונקלוס (שמות כא יט) והוא יסוד. והשב יוצר על מכונו והשב נגד תשוב\"ה לתת כחה בת\"ת שהוא המכונה בשם יוצר ומכונו של ת\"ת הם נצח והוד. עכ\"ד המפרשים אחר שבחרנו המובחר והסלת שבפירושיהם. ולהיות שאין הענין הזה מתיישב אלינו מפני שאין זה טבע לשון מחבר ועוד כי מה טיבו בהשמיענו עתה העניינים האלה וחדושים האלה כי זהו דרך המתפללים לא המחברים ואין לנו מזה שום למוד וחדוש. לכן נ\"ל לבאר כי חכמה היא הקבלה והלמוד שאדם למד מרבו. כענין מוסרין לו ראשי פרקים. הבינה הוא העיון והתוס' שאדם מעיין ומוסיף מעצמו מתוך כללים וראשי פרקים הנמסרים אליו. ועתה אל זה כוונו באמרו הבן בחכמה ר\"ל עיין היטב במה שלמדת מרבך בחכמת המדות שאין מוסרין בה אלא ראשי פרקים. וצריך האדם שיבין בה דבר מתוך דבר, כענין אמרם ז\"ל (חגיגה י\"ג) אין אומרים דבר זה אלא לחכם ומבין מדעתו.", + "הנה שצריך האדם לדמות דבר אל דבר ולהוציא דבר מתוך דבר כדי שיהיה לו שכל מוליד ולא שכל עקר. ואמר חכם בבינה פירוש כשאתה מוליד ומדמה בשכלך ותבין צריך שתחכמהו ותסברהו בקבלת הרבנים ובקוצר דבריהם שיהיה נכלל הענין במוסף אליך הן רב הן מעט ואל בינתך אל תשען. ובחון בהם ר\"ל בעצם הספירות דהיינו בהם במהותם תהיה הבחינה בדרך רצוא ושוב בלבד ובדרך ענוה ולחוש על כבוד קונך המחכים הפתאים וזהו בהם. אמנם בפעולות הנמשכות מהם יהיה הענין בחקירה עצומה ובידיעה טובה במשא ומתן ובעיון גדול. ולהיות כי החקירה היא בפעולות הנמשכות לנו ממציאות הספירות אמר וחקור מהם רצה לומר בהנמשך מהם ולא בעצמותם דהיינו בהם כמו שאמר למעלה. והעמד דבר על בוריו, פי' העמד הענין על תקפו ורד לעומק הדרוש כדי שיהיה ברור לך בלי ספק. והשב יוצר על מכונו, פי' כל כוונתך עכ\"פ יהיה להיות ממ\"ה הא\"ס ב\"ה משגיח במכונו שהם כסאותיו שהם י' ספירות, והכוונה הכל יהיה לענין יחוד הנאצלים המתייחדים במאציל והמאציל בנאצלים. או ירצה העמד דבר על בוריו כדרך שפירשו המפרשים דהיינו יחוד המלכות ביסוד ושלא להפרידם בהאמין ט' ח\"ו אלא עשר עם המלכות. והשב יוצר על המכון שהספירות מכון וכסא אליו והוא אדון מאציל כמלך על הכסא ואינו במנין הכס\"א, ע\"כ פי' המשנה.", + "והנה נתבאר מתוך הפרקים האלה היות הספירות עשר לא פחות ולא יותר ואין בדבר הזה פקפוק ח\"ו אלא היא אמונה בלב כל המקובלים:" + ], + [ + "אחר שנתעסקנו בפרקים הקודמים בחזקת אמונתינו המוסכמות בפי כל המקובלים כי הספירות הם עשר לא פחות ולא יותר, ראינו בפרק זה להציל המעיין ממקום השבוש והטעות, והיא שאלה נשאלה לרב האי גאון. וז\"ל השואלים ילמדנו רבינו כי מצינו לרז\"ל י\"ג מדות שקבל מרע\"ה. ולאברהם אבינו ע\"ה בספר ייחסוהו רז\"ל על שמו והוא ספר יצירה מונה שם עשר ספירות. ואנחנו צריכים ללמוד מפיו קדוש אם י\"ס הם י\"ג מדות. א\"כ י\"ג מדות מצינו י\"ג ספירות לא מצינו. או י\"ג מדות לבד וי' ספירות לבד. לתורתך אנו צריכים ותשובתך אנו מיחלים עכ\"ל השאלה.", + "והנה הרב באר להם שי\"ג מדות הם ענפי תולדות יוצאות מעשר מעלות נקראו ספירות אלו כנגד אלו עם שלשה גנוזות ראשי ראשים. ואם אינם מציאות לכם מסורת להם לקדמונינו איש מפי איש עד מפי הנביאים ז\"ל והתולדות הן הן הפעולות נקראו מדות, והשרשים שהן אבות נקראו ספירות לא מפני שיש מספר וכו' ולא נעתיק כל טופס תשובתו מפני שאנו עתידין להעתיקו ולבאר ביאור רחב בשער הצחצחות פ\"א בע\"ה. ועתה ראוי שנאמר שאין כוונת הרב באמרו עם שלשה ראשי ראשים וכו' שיהיה תשובתו אליהם שהם שלש עשרה ספירות. שאם זו כוונתו של הרב היה לו לתרץ להם עקר שאלתם שהוא שבספר יצירה שאמרו עשר ולא אחד עשר אינה הלכה. וכיון שראינו שהגאון לא חש ליישב הלשון ולא לדחותו כנראה שהוא מורה שאין הג' הנעלמות ספירות עד שנאמר שהם י\"ג. שאינם אלא כחות נעלמות מציאות דקות ממציאות הספירות כמו שנרחיב הביאור שם בה\"ו. וכמו שאין לנו דוחק ממה שמצינו שהם עשר דאצילות ועשר דבריאה ועשר דיצירה ועשר דעשיה, כן לא יקשה לנו מציאות הנעלמות מפני כי הספירות לעולם אינם אלא עשר. ואם מצינו מציאות נעלמות הם מקורות לנגלות ואם יש נגלות הם צל אל העליונות ולעולם אינם עולים מעשר ולא ירדו מעשר והשלשה הם מקורות כמו שנבאר שם בבאור דברי הגאון בע\"ה. עוד יש מקום לטעות בברייתא של ר' שמעון הצדיק והעתיקה רב חמאי גאון בספר העיון שחיבר וז\"ל ואלו שלש עשרה כחות יש לכל אחד שם ידוע. ושם מעלתם זו למעלה מזו. א' אוי\"ר קדמון, ב' חכמה קדומה, ג' או\"ר מופלא, ד' חשמל, ה' ערפל, ו' כסא הנוגה, ז' אופן הגדולה הנקרא חזחזית מקום מוצא חזיון החוזים, ח' כרו\"ב, ט' גלג\"לי המרכבה, י' אוי\"ר הסובב, י\"א פרגוד זהו כסא הכבוד, י\"ב מקום הנשמות הנקרא חדרי גדולה, י\"ג סוד המערכה העליונה הנקרא היכל הקדש העליון. ואלו הי\"ג כחות הם מתגלים כאחד מכתר עליון הנעלם הנקרא אומן וכו' עכ\"ל לענייננו. והאמת שלכאורה משמע שהוא מונה סדר הספירות וכן הוא שהספירות הם עשר. האחד אויר קדמון והוא הכתר שכך מפורסם שמו ויתבאר בשער ערכי הכינויים, ב' חכמה קדומה והוא ממש חכמה, ג' אור מופלא הוא הבינה, ד' חשמל הוא חסד, ה' ערפל גבורה, ו' כסא הנוגה הוא הת\"ת, ז' חזחזית הוא הנצח והוא א' מנביאי קשוט, ח' כרוב הוא הוד, ט' גלגל המרכבה הוא יסוד, י' אויר הסובב הוא מלכות. מכאן ואילך אינו בספירות אלא מדריגות שהן למטה מהספירות. ויש שפי' שהם ג' מיני אצילות שהם במלכות ולא אצילות ממש. אלא הנראה לנו כי כוונתו שהם ג' מקורות נעלמות במלכות כי באו בה הרמז כמו שנרמזו שלשה עליונות נעלמות בכתר כן באו בה בגלוי ואין כאן מקום הענין הזה אלא בשער הצחצחות ובשער אבי\"ע בעה\"ו. ולענין הג' יתרים הנה בדברי רבי שמעון הצדיק ע\"ה שהם י\"א פרגוד, י\"ב מקום הנשמות הנקרא חדרי גדולה, י\"ג סוד המערכה העליונה הנקרא היכל הקדש העליון. נראה לנו מתוך לשונו כאשר יעויין בטוב העיון שאינו מדבר בענין הספירות אלא כחות הספירות, ובפרט שקרא לי\"א פרגוד שפירוש מקום הפסק והוא פרכת ומסך בין האצילות לשאר הדברים שתחת האצילות וקראה כסא הכבוד שהוא כסא הכולל כסאות הרבה והוא אצלנו ענין המכונה בלשון בריאה כאשר יתבאר בשער אבי\"ע בע\"ה.", + "והנה ידוע שהנשמות חצובות מתחת כסא הכבוד, ועם היות שלפי האמת הם אצולות ממעל לכסא עכ\"ז הם חצובות מתחת לכסא שהחציבה כנוי אל היצירה כמו שנבאר בשער הנז'.", + "והנה היצירה תחת הבריאה נמצאו הנשמות מקום חציבתן תחת כסא הכבוד דהיינו תחת הבריאה, ולכן המדרגה שתחת כסא הכבוד נקרא מקום הנשמות וכן חדרי גדולה שהם ממש חדרי גן עדן. ותחת היצירה הזאת עשייה והוא המכונה בלשונו סוד המערכה העליונה והם מערכת המשרתים בסוד העשייה שהם תחת היצירה. זהו הנראה לנו בענין הברייתא של ר\"ש הצדיק.", + "והנה נתיישב ענין הי\"ג מדות, ובין למר ובין למר לעולם הספירות אינם אלא י'. ואולם בענין השאלה ששאלוהו לגאון אם הי\"ג מדות הם ספירות אם לאו יש לנו ראיה שאינם רמז לספירות כדרך סברת הגאון. והראיה שהם נקראות י\"ג מדות של רחמים, והרי יש בספירות מדות של דין כגון גבורה והוד. לכן הברור לנו בזה שהי\"ג מדות הם י\"ב גבולין שהם י\"ב הויות והם י\"ב. ומקום הסובלן שהוא השם הכולל אותם הם י\"ג. והם בכל אחד משלשה מקומות שהם תל\"י וגלגל ול\"ב והסימן תג\"ל. בזולת שיש עוד י\"ג נעלמות והם בכתר. ימה שראוי להאריך בביאור ענין הדרוש הזה יתבאר בשער פרטי השמות בע\"ה כי שם מקומו בביאור שם בן ע\"ב.", + "והנה רבי נחוניא בן הקנה ע\"ה מכלל הסברא הזאת שמנה י\"ג מדות בכתר כמו שאעתיק לשונו בשער מהות והנהגה בפ\"ג בע\"ה. וכן ג\"כ הרשב\"י ע\"ה באדרא כתב י\"ג מדות של רחמים בזעיר אנפין וי\"ג מדות באריך אנפין. נראה ודאי שסברתם הפך סברת הגאון ז\"ל. ובאור י\"ג מדות אין מקומו הנה כי יתבאר בספר בפני עצמו אם יגזור השם בחיים. והמכוון אצלינו בזה להחזיק אמונת המקובלים כי אין להאמין בתוספות הי\"ס ולא בפחות מהם כי הוא אהל בל יצען בל יסע י' ולא י\"א והמוסיף או הגורע חוטא וגורם רעה לעצמו. ומהאל נשאל יצילנו משגיאות:" + ], + [ + "אחרי שנתאמתנו בענין מספר הספירות, ראוי שנחקור אם הם מוכרחות מצד החקירה אם לאו. ולזה נאמר כי הם מוכרחות מכמה סבות. הראשונה מפני שאנו המאמינים בהשגחה ואפי' בהשגחה פרטית מוכרחים אנו לומר שהוא משגיח מצד הספירות מפני כי האחד הפשוט סבת כל הסבות ועלת כל העלות מסולק מן השנוי ומן המדות. ר\"ל חכם צדיק שומע ושאר התוארים אשר סלקו ממנו החוקרים. וכן גדרי הגוף והגשמות כגון וירד ה' וכן ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וכו' וכן ואראה את ה' יושב על כסא וכו' וכן וכבוד ה' מלא את המשכן וכן ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו וכו' וכן הנאמר בדניאל (ז ט) ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיור וכן כתובים באצבע אלקים, אזני ה' יד ה' עיני ה' כעניינים אלו אשר באו בכתוב המורים על הגבול ועל הגשמות וכן המורים על התוארים. וזה באחד הפשוט בערך בחינתו אל עצמותו ופשיטותו א\"א לומר עליו כן. אם לא נערוך בחינתו אל מדותיו כאשר נבאר בשער עצמות וכלים ובשער הכנויים בעזרת האל.", + "והנה על ידי המדות יהיו השינויים והדין והרחמים לא בבחינתו כאשר יתבאר בשער הנזכר.", + "והנה מפאת בחינה זו כדי שלא נכחיש עקרי אמונתנו באחד הפשוט במציאות פשיטותו שהוא מסולק מן התוארים המחייבים הגוף והנשמות. ואנו מוכרחים להאמין השגחתו שגם הוא מעיקרי הדת ולכן אנו צריכין להאמין בספירות כדי שלא יהיו עיקרי אמונתנו סותרים אלו לאלו כדפי'. וזו הוא סבה או סבות המכריחות אמונת הספירת והם ראיות מוכרחות קצת מפאת התורה על דרך החקירה. אמנם על דרך החקירה בזולת סעד וסמך מהתורה כתבו המפרשים עוד ראיות רבות ומפני שאין דרכנו בחבור זה על דרך החקירה לא העתקנו אותם כלל. עוד נתבארו המדות האלה עשרה, סודם ועניינם בכתוב. ג' ראשונות נתבארו מתוך דברי איוב לחביריו שאמר (כח יב) והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה. בפסוק זה באר לנו סדר ג' ראשונות שהם נקראים אין חכמה בינה. ראשונה אמר החכמה היא נאצלת מהספירה הראשונה הנקרא אי\"ן וזהו והחכמה מאי\"ן תמצא. וא\"י שהוא א' אין י' חכמה, ז\"ה הוא מקום בינה שע\"י נאצלת הבינה. ואמנם מאצילות האי\"ן לא דבר בו כלל כי אפילו הנאצל נקרא אין כ\"ש המאציל.", + "והנה הז' הנמשכות מהם נתבארו בדברי דהמע\"ה בכתוב שנאמר (ד\"ה א' כ\"ט) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה. מלות לך ה' הם כנוי אל ג' ראשונות והבינה נקרא לך שעולה נ' כמנין חמשים שערי בינה. ול\"ך וכ\"ל האותיות זה כאותיות זה. והיסוד כאשר הוא מקבל מבינה מנו\"ן השערים הנזכר נקרא כ\"ל והוא כדמות החותם המתהפך מן ל\"ך אל כ\"ל, והטעם שנרמזו חמשים שערים במלת לך ובמלת כל מפני שהשערים הם נ' בסוד הבינה המתפשטת עד הוד שהם ה' ספירות וכל אחת כלולה מעשר הרי חמשים והם שלשה על שנים גג\"ת הם סגול או סגולתא הם ל'. נצח והוד הם צי\"רי או שב\"א. הרי ך' הרי ל\"ך כסדרן. וכ\"ל בסוד חותם המתהפך, מה שהיה למעלה חזר למטה. ושאר ענייני השערים יתבארו בשער השערים בע\"ה. הגדולה היינו חסד, הגבורה היינו פחד, והת\"ת והנצח וההוד. כ\"י כ\"ל בשמים ובארץ, דא יסוד כת\"א דאחיד בשמיא ובארעא. פי' המייחד הת\"ת הנקרא שמים, וארץ הנקרא מלכות, והוא היסוד. ומלכות לא נתבארה בכתוב היטב אלא אמר לך ה' הממלכה, מפני כי המלכות מקומה למעלה מהנצח וההוד והיסוד ומפני המיעוט ירדה למטה לכן לא רצה להזכירה אלא ע\"י היחוד להורות שמקומה בשמים אלא שהשליך משמים ארץ ואח\"כ אמר לך ה' הממלכה לבאר חייליה וקשוטיה בפני עצמה ועכ\"ז חזר ויחד אותה עד השרש העליון באמרו לך ה' הממלכה לך בינה כדפי'. ידו\"ד ת\"ת. ממלכה מלכות כמשמעה. והיינו מציאותה עם בעלה שני מלכים יונקים מכתר א':" + ], + [ + "אחרי אשר נתעסקנו בפרקים הקודמים בהכרח מציאות הספירות ומספרם, ראוי שנדע אם המכחיש ענין מציאות הספירות יקרא כופר אם לאו. ונאמר כי טעות האדם בענין זה יהיה בא' משני פנים. הפן הא' מי שלא ידע בהם כלל לא מצד שאם יתגלו לו תעלומות חכמה יכחישם ח\"ו אלא מצד שלא הורגל בהם ולא נתגלו לו שערי אורה. האיש הזה ודאי ראוי שלא יקרא כופר ולא מכחיש. וראיה לזה שהרי אפי' בענין סלוק הגשמיות מהפשוט אמיתי ית' אמר הרמב\"ם בס' המדע בהל' תשובה פ\"ג כי המאמין שהא' הפשוט הוא גוף ובעל תמונה הוא מין, וכלל אותו בכלל המינין. והשיג עליו הראב\"ד ע\"ה וז\"ל א\"א ולמה קרא לזה מין, וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה, לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי אגדות המשבשות את הדעות ע\"כ. הרי שהראב\"ד ע\"ה תפס עליו על שאמר כי האומר שהאלוה גוף הוא מין. ואין ראוי לחשוב שיהיה סברת הראב\"ד ע\"ה שלא יהיה מין, כי ודאי המגשים את האלוה הוא מין. אמנם מחלוקתם תלויה בזה שהרמב\"ם לפי הנראה מלשונו ס\"ל שהאומר שאלוה הוא בעל גשם הוא מין ואע\"פ שיהיה הטעות הזה מטעם כי לא הורגל באלהיית ורדף אחר פשוטי המקראות והמדרשים ולא ירד לעמקם להבין עניינם כצורתם. ולזה השיגו הראב\"ד ז\"ל והכחישו ואמר שאיש כזה שבכל ענייניו עובד את האל והולך בדרכי התורה בתמימות ומפני קוצר ידיעתו האמין בגשמות לא יקרא מין, עם שהוא בודאי טועה. מאחר שאין כוונתו להרע ח\"ו. אבל המכיר את בוראו שנגלו לו שערי ההקדמות בסילוק הגשמות ואינו מודה באמת ומעיז פניו ואומר שהאלוה הוא גשם, זה ודאי יקרא מין ואפילו לסברת הראב\"ד ז\"ל. וכן נאמר בענין הספירות כי ודאי מי שלא ידע בהם והאמין בא' הפשוט בלתי ידיעת הספירות אין ראוי שיקרא כופר ח\"ו ולא מקצץ בנטיעות ח\"ו שא\"כ היה מן הראוי שבהיות האדם יודע להבין בחנוך המצות יחנכוהו בענין האמונה בספירות וידיעתן מה שלא מצינו כן. אבל אדרבא אמרו כי מן הראוי הוא להסתירם ואין מוסרים דברים אלו אלא לצנועים וכו'. מה שאין כן בענין מציאת האל והאחדות וענין תורה מן השמים ונבואת משה ורוב עקרי הדת כי בהיות הנער יודע קרוא אבי ואמי יחנכוהו בהם ויגלו לו פשטם של דברים כאמרם ז\"ל במס' סוכ' (דף מ\"ב) יודע לדבר אביו מלמדו תורה וק\"ש ושאלו בגמרא תורה מאי היא ואמרו תורה צוה לנו משה כו' וק\"ש שמע ישראל כו'.", + "והנה שבחרו בב' הפסוקים האלה להיות כי בהם כלולים רוב פנות עיקרי התורה. בפסוק שמע ישראל כלול מציאות האל והיינו ה'. עוד בהיותו משגיח ואפי' השגחה פרטית וזהו פי' אלקינו. כי עם היות מציאותו מחויב מצד כל העולם כלו והוא היה הוה ויהיה ומהוה כל הויות שזהו פי' שם בן ד' בכתיבתו. ועם היותו רבון כל העולמים עליונים ותחתונים שזהו פי' קריאתו באדנות. ומזה יוכרח היות השגחתו כוללת בכל העולם. עכ\"ז אלקינו פי' משגיח בפרטיות בנו. ה' אחד מכריח האחדות. וכבר בארו בגמרא (ברכות י\"ג) שצריך האדם לכוין במלת אחד שהוא מלך מעלה ומטה ובד' רוחות. ובזה הוכרח שאינו גשם שהגשמי לא ימצא במקומות מתחלפים בזמן אחד. עוד פי' אחד פי' לא כאחד המנוי וכו' כאשר נבאר בשער עצמות וכלים בשער ד' בפ\"ה בעה\"ו. ובפסוק תורה צוה לנו משה כלול עיקר תורה מן השמים ונבואה ונבואת משה וזהו תורה צוה לנו משה כמפורסם. שכר ועונש באמרו מורשה קהלת יעקב כי ה' חפץ למען צדקו את ישראל והנחילם תורתו. וזה כוונו באמרם שני פסוקים האלה מטעם כי כאשר יגדל הנער יתחיל לשוטט במחשבתו במלות האלו וישאל לאביו וזקנו טעמם ועניינם. והם יגידוהו ויכניסוהו בענייני פנות התורה מעט מעט לפי שכלו כאשר יוכל שאת. זהו הנמצא במציאות העקרים. משא\"כ בספירות העליונות אדרבא יעלימו סודם מעין כל ולא יגלום אלא לצנועים יחידים בדור, והרי מכאן ראיה שמי שלא יבחין בענין הספירות לא יקרא מפני זה כופר ולא מקצץ בנטיעות ח\"ו. אמנם יצדק אמרנו עליו שלא זכה לראות מאורות מימיו ולא טעם במתק התורה וצוף אמריה הנעימים והנה מת באין חכמה ולא ראה טובה. הפן השני הם אותם אשר נגלו אליהם ענין הספירות ומציאותם, ויכחישום מפני רוע תכונתם כי הורגלו בחכמות חצוניות ובילדי נכרים יספיקו. ואלו אם לא יקראו כופרים או מינים מפאת כי הם מאמינים בכל ענייני האלהות, עכ\"ז יקראו כופרים מפני שהם מכחישים פי' תורה שבע\"פ. והאחד מג' כופרים הוא המכחיש פי' מפירושי תורה שבע\"פ כמו שכתב הרמב\"ם בפ' הנזכר, והוא ג\"כ מכחיש דברי רז\"ל. ומלבד אשר אלה לו עוד יוסיף על חטאתו פשע כי מהכחשת הספירות ימשך על הכפירה כי נכריחנו בהקדמות ופנות התורות כי מאחר שהאחד הפשוט לא ישיגהו שנוי איך ישגיח בעניינים חולפים. וכן אחר שהוא אחד איך ישגיח על סוגי המינים כי יחייב הרבוי כנודע. ולזה יוכרח להאמין בספירות ואם לאו יכפור ח\"ו. כאשר טעו רבים בסלוק ההשגחה הפרטית ובעניינים האלה שאין ראוי להעלותם בכתב.", + "והנה על כרחו נכריחהו בהאמנת הספירות או יקרא כופר. ועל זה הדרך יוכרח שהאומר שאין לו עסק בקבלה ואינו רוצה לכוין בתפלתו אלא לבעל האורות כאשר חשבו רבים ודאי שיקרא טועה שאם יבא אדם לדבר באחד הפשוט בערך בחינתו אל מציאותו בזולת מציאותו ובחינתו בערך הספירות נמצא מסלק פעולותיו מכל וכל. כי הא\"ס בערך בחינת עצמותו הוא פשוט ואינו בעל שנויים שישתנה מדין אל רחמים ושיתפעל ברצון וישתנה מרצון אל רצון על ידי התפלה אם לא בערך בחינתו אל ספירותיו שהם הם השגחותיו ועל ידם יהיה שנוי הדין והרחמים. ואל ידחוק המעיין ליכנס מתוך דברינו אלה לפנים מהמחיצה להבין ענין השינויים וההשגחה כי ישיגהו היזק ולא תועלת אמנם נבאר הענין בארוכה בשער עצמות וכלים בע\"ה. סוף דבר האדם מוכרח להאמין בספירות כדי שיצדק בעקרי האמונה ובפנותיה שא\"א להעמיד פנות התורה אלא בהם ר\"ל על ידם שעל ידם יפעול המאציל השנויים ולא ישיגהו מזה שנוי כלל ח\"ו כמבואר בארוכה בשער הנחמד ההוא. ומהאל נשאל המחילה:" + ], + [ + "אחר שנתעסקנו בענין הספירות והכרח מציאותם וענין המסור להם בין החכמים, צריכין אנו לדעת מהותם ושמותם הכולל המוסכם בין המפרשים ובפרט בדברי הרשב\"י ע\"ה. והוא זה. הא' כתר, והב' חכמה, והג' בינה, והד' גדולה או חסד, והה' פחד או גבורה, והו' תפארת, והז' נצח, והח' הוד, והט' יסוד, והי' מלכות. והספירות אלו הם י' שמות שאינם נמחקים והשמות והספירות הכל דבר אחד כי רוחניות השמות הם ממש הספירות. הכתר הוא אהי\"ה, ולא נמצא בכתוב כ\"א ג\"פ בפסוק אחד (שמות ג יד) ויאמר אלהים אל משה אהי\"ה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהי\"ה שלחני אליכם, ואולם הטעם למה לא בא בתורה ועוד ספקות אחרות שבדרוש הזה יתבאר בשער השמות בעה\"ו. ושם חכמה הוא י\"ה, ויש מהם הרבה כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים. כתוב בתורה עזי וזמרת יה וכן כי יד על כס יה. שנוי בנביאים אראה יה יה בארץ החיים שבמכתב לחזקיהו. משולש בכתובים מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וכמוהם רבים. ושם הבינה הוא שם בן ד' בנקודת אלקים, כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים. כתיב בתורה אדנ\"י ידו\"ד במה אדע כי אירשנה וכמוהו רבים. שנוי בנביאים ידו\"ד אדני חילי וישם רגלי וגו' וכמוהו רבים. משולש בכתובים אבא בגבורות אדני ידו\"ד אזכיר צדקתך לבדך וכמוהו רבים. ושם החסד הוא שם א\"ל, ויש מהם הרבה בתורה בנביאים ובכתובים. בתורה ויקרא לו אל אלקי ישראל וכמוהו רבים. בנביאים אל אלקים ידו\"ד הוא יודע וכו' וכמוהו רבים. בכתובים האל תמים דרכו וכמוהו רבים. ושם הגבורה אלקים כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים. כתוב בתורה והאלקים נסה את אברהם וכמוהו רבים. שנוי בנביאים ותהי חרדת אלקים וכמוהו רבים. משולש בכתובים קומה אלקים שפטה ארץ וכמוהו רבים. ושם הת\"ת ידו\"ד כ\"ב ש\"ב מ\"ב. כתוב בתורה ויאמר ידו\"ד, וידבר ידו\"ד וזולתם רבים. שנוי בנביאים כה אמר ידוד וזולתם רבים. משולש בכתובים ה' אמר אלי בני אתה וכמוהו רבים. ושם הנצח לא תמצא לבדו כי אם משותף בשם ההוד מטעם כי לשניהם שם אחד והוא צבאות. וזה לא נמצא בתורה כלל. ובנביאים הרבה כה אמר ה' צבאות וזולתם רבים. ובשם היסוד פירשו בו כל המפרשים האחרונים שמו המיוחד אל חי. וקשה שאין אל חי משמות שאינם נמחקים כי מלת חי אינו קדוש לפי הנראה במסכת שבועות (דף לה.) שלא מנו שם אלא אל. ושם אל שהוא הקדוש הוא מושאל אליו מהחסד בדרך הכנויים ומנאם. ומכלל הסברא הזאת רבי אבא בספר הזוהר פ' ויקרא (דף י\"א.) וז\"ל שתיתאה ושביעאה צבאות אקרון. תמינאה אל חי כד\"א כי שם צוה ה' את הברכה חיים וגו', ודא צדיק דכל חיים נפקין מניה עכ\"ל.", + "ומה שמנה נצח והוד ששי ושביעי עם היות שהם שביעי ושמיני כנודע, מפני שרבי אבא התחיל למנות השמות משם י\"ה מחכמה כמבואר שם. ופירש כי צדיק נקרא אל חי מטעם כי מוצא החיים הוא ממנו ואמר דכל חיים נפקין מיניה, מפני שעקר החיים הם למעלה בחכמה ובינה כדכתיב (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה וכמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בעה\"ו, לז\"א כי הטעם שהיסוד נקרא בשם אל חי עם היות שעיקר החיים הם למעלה מפני כי הוא מקורם בערך יציאתם לחוץ, ומפני כן נקט לישנא דנפקין דהיינו בערך יציאה.", + "הנה שרבי אבא פי' ששם היסוד אל חי. ור' אלעזר (שם ע\"ב) חלק עליו ואמר כי שמו הוא שדי וז\"ל תשיעאה שד\"י, דאמר לעלמא די, דהא די ספוקא הוא וספוקא לא אתי לעלמא אלא מן צדיק דאיהו יסוד עולם דאמר לעולם די עכ\"ל.", + "ומפני שהוקשה לו לרבי אלעזר שהשם שדי פי' שאמר לעולם די, דהיינו שהגבילו שהיו מצריו נמתחים והולכים עד שאמר לו די. וזה לא יוצדק ביסוד כי בריאת העולם היתה על ידי האדריכל שהיא המלכות וא\"כ היא ודאי שאמרה לעולם די. לז\"א שד\"י פי' ספוק ומזון והמזון הוא מצד היסוד והוא המספיק מזון לעולם והיינו וספוקא לא אתי לעלמא אלא מן צדיק דאיהו יסוד עולם. וכוון לומר מן צי\"ע כי הוא יסוד ומעמיד העולם וזהו שכפל לשונו ואמר צדיק דאיהו יסוד עולם דאמר לעולם די. ועכ\"ז לא נכחיש היות שם אל חי ביסוד כמו שבאר רבי אבא, אבל לא שיהיה שם קדוש כדרך שאר שמות שאינם נמחקים אלא כנוי כשאר הכינויים ובא בכתוב (תהלים פד ג) לבי ובשרי ירננו אל אל חי. ושם שדי כתוב בתורה ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך, ש\"ב כקול שדי בלכתם, מ\"ב והיה שדי בצריך. ושם המלכות אדני כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים. כתוב בתורה ועתה יגדל נא כח אדני וכמוהו רבים, שנוי בנביאים דבר שלח אדני ביעקב וכמהו רבים, משולש בכתובים אדני שפתי תפתח וכמהו רבים. ובא במסורה כי יש מהם במקרא קל\"ד, והטעם תמצאהו בפי' התורה להחזקוני בתחלתו אמר כי מספר זה הוא כנגד אותיות של ראשי וסופי תיבות של מזרח מערב דרום לומר שג' רוחות אלו סגורים בשמו של הקדוש ברוך הוא וכן קלד לשון סגירה כמו אקלידי אבל צפון אינו בכלל שהוא פתוח ליפרע מן הרשעים ולעתיד לבא יסגירנו הקב\"ה ג\"כ וכו' ע\"ש ותמצא טעמים נמשכים לזה הדרוש. ועשר שמות אלו הנזכר הם היכלות לרוחניות הספירות והרוחניות ההוא לבוש אל רוחניותם הפנימי הנרמז בשם בן ד' שבכל ספירה וספירה. והענין הזה וזולתו בבאור השמות האלה וענייני הספירות יתבאר בשערים הבאים בעה\"ו וכל אחד ואחד במקומו הראוי לו.", + "והנה נכלל השער הזה והודאה לאל אשר עזרנו הוא יעזרנו נס\"ו אמן:" + ] + ], + [ + [ + "השער השני הוא שער טעם האצילות:", + "בטעם למה עשר ולא יותר. ואחר שנתעסקנו בשער הקודם בהכרח ענין האצילות ושהוא מוסכם בין המקובלים שהם עשר לא פחות ולא יותר וסדרנו עניינם ושמותם, ראינו בשער זה לתת טעם היותם עשר ואל ענין האצילות כלו בכלל בעה\"ו:", + "פרק ראשון:", + "בהיותנו משתעשעים בגן עדני ספרי החכמים בחכמה הזאת מצאנו החכם רבי יהודא חייטי בספרו מנחת יהודא ד\"ט ע\"ב כתב בטעם העשר טעם א' משמו של רבי עזריאל ותשובתו בצדו. וז\"ל דע כי כל נקודה באה בג' קוטרים אורך ורוחב ועומק וכשתכם זה בזה בדרך מספר מרובע הג' עושים ט' ועם המקום הסובלם הם עשר עכ\"ל הר\"ר עזריאל ז\"ל. והשיג עליו רבי יהודא וז\"ל ולא ייטב בעיני הטעם הזה משתי סבות. הא' כי ההקדמה אינה אמיתיית מפני שהקוטרים הנזכר הם בעלי הכמות והנקודה אין לה כמות כי היא סוף הקו.ועוד הייטב בעיני ה' שהקוטרים הנזכר אשר בהם יגדר הגשם יוחסו אל האצילות, והלא באלקות הגשם חלף הלך לו עכ\"ל.", + "ומפני שדבריו סתומים בקצת בפרט בקושיא הראשונה באמרו הנקודה אין לה כמות וכו' ראינו לבאר כונתו. והענין הוא כי כל גשמי יש לו אורך ורוחב ועומק ואין לך דבר גשמי בעולם שלא יהיו לו ג' אלו כי הם גדרי הגוף. ואילו יצוייר ב' גדרי הגוף לבדם שהם האורך והרוחב בלא עומק יקרא שטח שפי' כמו גוון השטוח על פני הנייר אשר יוצדק בו האורך והרוחב ולא יצדק בו העומק ולכן נקרא שטח. וכאשר נצייר גדר הגוף א' לבד שהוא האורך ולא הרוחב יקרא קו פי' קו האורך משולל מהרוחב וכ\"ש מהעומק. וכאשר נצייר שלילת שלשת גדרי הגוף תקרא הענין ההוא נקודה. והענין שאין לה לא אורך לא רוחב ולא עומק. ולא מפני שיכולה להיות במציאות אלא נקרא נקודה צוריית ר\"ל ציור שלילת גדרי הגוף ולא שתהיה במציאות. ועם ההקדמה הזאת תובן כוונת ר' יהודא שהשיג על ר' עזריאל שדבריו סותרים שאמר נקודה באה בג' קטרים, וזה א\"א שלנקודה אין לה אורך ולא רוחב ולא עומק אלא שהיא סוף הקו פי' כמו שבארנו כי היא סוף הקו שהוא ג\"כ שלילת האורך ונמצא כי הנקודה בלא קטרים כלל. ואומרו שהוא סוף הקו אינו מוסכם בין בעלי התכונה. כי י\"א ששתי נקודות או יותר קבוצם יעשה קו. וי\"א כי אפי' יקובצו כל הנקודות שבעולם לא יעשה הקו אחר שהנקודה אין לה אורך כלל א\"א שיתהוה על ידה האורך. ואין זה מעקר העסק שלנו.", + "והנה ר\"י לשתי השגותיו על דעת ר\"ע תירץ בדרך מספר לזכות ר' עזריאל ולפי שאין הדבר נאה ומתקבל לא נעתיק אותו הנה. ונראה לנו להפך בזכות ר' עזריאל ונאמר כי אמת שהאצילות אינו גוף ולא גשמות. עכ\"ז ממנו נמשך הגוף והגשמות וכמו שבעלי הקבלה האמינו היות ד' יסודות שהם מים אש אויר עפר רמוזים בספירות. שהם גדולה יסוד המים, וגבורה יסוד האש, והת\"ת יסוד האויר, והמלכות יסוד העפר. ולא מפני שהם ממש יסודות ח\"ו. אבל הם שורש היסודות, והיסודות נבראים משרשם. כן הענין בגדרי הגוף כי אין הענין שיהיה ממש גוף למעלה ולא שיצדק בספירות גדרי הגוף אלא אחר שהגוף נברא מהם והם שרש אליו נמצאו בשרשים על דרך הכינוי מציאות גדרי הגוף. ולכן יוצדק למעלה אמרנו אורך ורוחב ועומק. והכונה הכח שבו נעשה האורך, והכח שבו נעשה הרוחב, והכח שבו נעשה העומק. וכן כל אחד מג' כחות הללו עושים ג' פעולות אחרות נמצא מציאותם ט'. והממציא מציאות הגוף קודם בואו אל גדריו הוא כח עשירי. הרי שמוכרחים למעלה עשר כחות שהם עשר ספירות. ולא שתהיה סברת הרב רבי עזריאל שיהיו למעלה גדרי הגוף חלילה. עוד נראה כי מתחלה הקושיא אינה כלל כי היטיב רבי עזריאל עם אשר המשיל האצילות לגדרי הגוף שכבר נתן רשות לדבר זה.", + "והנה בס\"י דרך דרך זו באומרו עומק רום ועומק תחת ורום ותחת ומזרח ומערב ודרום וצפון הם גדרי הגוף, ועכ\"ז לא מנע עצמו בס\"י לדמותו באלקות להיות שהם משל ודמיון בדרוש. ואל קושיא הב' שהנקודה אין לה כמות, זו אינה השגה. שהרי אין נקודה שלא תהיה בעלת הגדרים ודאי ואם אמרנו לעיל שהנקודה אין לה כמות היא דוקא נקודה צוריית שאינה במציאות והנקודה שהוא במציאות היא בעלת קטרים וא\"כ אינה השגה.", + "ועוד כי להיות שאין האצילות גוף וגשמות כנה אותו בלשון נקודה שאינה גוף להיות שהאצילות שרש הגוף וגדריו.", + "ועוד כנה האצילות בלשון נקודה לומר כי כמו שהנקודה מתייחדת בחלקיה ואינה מקבלת חלקים כלל כן האצילות אינו מקבל החלקים ואף אם נאמר בה חלקים הכל משל ודמיון. ע\"כ הגיע מה שנראה לנו להפך בזכות הרב רבי עזריאל. ועתה נכתוב מה שכתב ר' יהודא בטעם האצילות וז\"ל מאחר שהאצילות בא בנקודה יש להודות על כרחינו שיש בנקודה הזאת ראש תוך סוף. יש לנו להודות בסוף מאחר שאנו רואים כי אם היו נבראים מצד הכח שאין לו סוף היו הולכים לבלתי סוף והיו לעולם קיימים ולא היתה זאת הכונה, ומאחר שיש לה סוף אם כן יש לה ראש כי אין סוף בלי ראש ואין ראש בלי סוף. והשמר לך מלחשוב באמרי ראש תוך סוף היות הכונה ראש תוך סוף כמות חלילה, אלא בענין הכח כי יש הבדל בין העלה והעלול. ומפני שכל הג' קצוות הנזכרים בנקודה כלול מן הג' כי בראש יש סוף תוך וכן בתוך וכן בסוף נמצא שעולים תשע כשנכה ג' על ג' בדרך מספר המרובע והמקום הסובל וכו' עכ\"ל.", + "הן אלה קצת דבריו בקצור והביא מאמרים הרבה מהזהר לראיה. ולפי שאין המאמרים ראיה כלל אל דבריו לא ראינו להעתיקם. ומה שראוי להקשות אם לדבריו אם לדברי ר' עזריאל ע\"ה הוא כיון שטעם העשר הוא הנקודה אשר הוא בעלת שלש וכל אחד כלול מג' א\"כ אף אנו נאמר כי כל חלק מהג' אשר בכל א' מהשלשה חלקים שיהיה כלול מהג' ויעלו לאין תכלית משלש אל שלש. ואם אינו נרצה לכללם בענין הזה א\"כ הכללות הראשון שאנו עושין מג' ט' מהיכא תיתי לן. וזה ודאי דוחק גדול. עד שמתוך זה יש שרצו להרכיב ב' סברות יחד ואמר שכל נקודה יש לה עמק וארך ורחב וכל א' מג' אלה יש להם סת\"ר הרי ט' והמקום הסובל הרי י'. ובידי להשיג על בעלי שלש סברות אלה כי איני רואה מקום לדברים אלה, שנמצאו היות הגופים והגבול הכרח למציאות האצילות. וזה דבר בלתי מתקבל שנאמר כי מפני שאלו הם גדרים מוכרחים הוכרחו הספירות היות מדתן כך שהרי הספירות פעלו והולידו העולם והנבראים כלם. והרי אם היו הספירות י\"ו אפשר שיהיה במציאות הגדרים י\"ו דברים ד' על ד'. ומי ראה להכריח המצאת צורת האב מפני מציאות צורת הבן, וכי התאמר הוכרח שראובן יהיו לו ידים כדי שיהיו לבנו ידים או ג\"כ לראובן ג' ידים כדי שיהיו לבנו ג' ידים ואיך נכריח צורת הסבה מפני צורת המסובב. כי לפי האמת הסבה הוא העקר והמסובב טפל אליה, והיאך יהיה המסובב הכרח אל צורת מציאות סבתו אתמהה.", + "ועוד לדברי רבי יהודא שאמר שהנקודה יש בה סת\"ר וכל אחד משלשתן שיהיה בהן סת\"ר. ג\"ז אינו עולה יפה שהרי תוך אי אפשר שיהיה בו סוף וראש שאם יהיה בו סוף וראש לא יהיה תוך ומה שהוא תוך לא יוצדק בו סוף וראש כי ראשו הוא הראש הראשון וסופו הוא הסוף האחרון כי סוף וראש אינו סוף וראש כמותי אלא אפיסת הכח או תחלתו. ואיך אפשר לומר שיש כח שיהיה אפיסת כחו או תחלתו אם לא אפיסתו האחרונה או תחלתו הראשונה דהיינו ראשו וסופו בעצמו.", + "ועוד אחר שאין הכונה בראש וסוף אלא בענין אפיסת הכח או תחלתו כמו שנתבאר א\"כ אחר שהסוף הוא אפיסת הכח איך באפיסה ההיא נוכל לומר ראש ותוך שהרי אינו אלא אפס כי אפס הכח ואין באפס התחלה ותוך, עם שאפשר לישב קצת מזה בדוחק. וע\"ד מה שהקשה הוא לר' עזריאל כי קטרי הגשמי איך יוחסו אל האצילות כי באלקות וכו'. ולדידיה נמי מי ניחא איך אפיסת כח ותחלת כח יפול באצילות כי האלקות לא יוצדק בו חסרון כח ח\"ו כי הוא שלם תכלית השלמות. ועל כרחנו נשיב לזה אחד משני דברים. הא' כי הוכרח מטעם כי יש הבדל בין האין סוף והנאצלים כהבדל שבין עלה לעלול ולכן יוצדק בו קצת אפיסת הכח לפי שבהכרח אינו כדמיון המאציל ממש מטעם שירד מאתו והוא נאצל ממנו, ואין הענין הזה חסרון במאציל ח\"ו ולא בנאצל אלא מפני שהוא נאצל ועלול הוכרח לרדת מדריגה מן העילה וזה מפני מעלת המאציל על הנאצל ומטעם זה יוצדק בו אפיסת כח מצד מה. או שנאמר כי הוכרח להיות גבול בפעולתם למלאת כוונת המאציל שהיתה שהנבראים יהיו בעלי תכלית ובעלי האפיסה. א\"כ גם לדברי הרב ר\"ע נאמר כי הוכרח הגבול באצילות מטעמים האלה. ראשונה כי העילה הראשונה הוא תכלית שלילת האפיסה מן הציור ומן הכמות מכל וכל אמנם הנאצלים ממנו הוכרח כי כפי רדתם מאת פניו יוגבלו קצת בגבול ציורי ולא גבול ממש, אמנם בערך המאציל שהוא עלתם אשר אנו חייבים לשלול ממנו הגבול והאפיסה ושאר העניינים הדומים לאלו הוכרח שיהיה לנאצלים הבדל ממנו כהבדל העלול מן העילה.", + "ועוד שנית לשיהיו הנבראים הנמשכים מהנאצלים בעלי גבול, וזהו כחו יתברך כי כמו שנברא העולם יש מאין כך האין סוף ממ\"ה האציל נאצלים שמהם ימשכו פעולות בעלי תכלית כדי שיהיו הנבראים בעלי גבול. וצריך המעיין בזה להבין דעתו ולכוננו ולסעדו ולישרו אל האמת. ואל יחשוב היות כוונתנו בזה להגביל לא במאציל ולא בנאצלים חלילה וחס. אבל הכונה בזה הוא שאחר שנשלול הגשם והגבול והכמות ואפיסת הכח והתכלית והסוף מהאצילות הטהור והקדוש תכלית השלילה וההרחק, חוייבנו בהכרח גמור להעלות עוד במדריגה יותר עליונה ויותר נבחרת באין סוף המאציל ממ\"ה. ולכן קראוהו אין סוף מהטעם הנזכר. ומעוט הדבור בענין הזה יפה ונאות ועל כזה ועל כיוצא בו נאמר (משלי כז כו) כבשים ללבושיך. ועכ\"ז ראינו להכריח הענין בדברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ע' דף ק\"ל.) וז\"ל כתר עלאה אע\"ג דאיהו אור קדמון אור צח אור מצוחצח, אוכמא איהו קדם עלת העלות עכ\"ל.", + "הכוונה אע\"ג שהוא אור צח וכו' תכלית הטוהר והוא באין גבול ואנו חייבים לשלול ממנו העביות והגבול, עכ\"ז חוייבנו להאמין כי יש לו עביות וגבול ואפיסת האור והכח בערך המאציל שהוא עילתו. ולזה כנה בלשון זה אל האין סוף בלשון עלת העלות והכונה לחייב הענין בהכרח גמור כי הוא עלת העלות כולם ולכן הוא מוכרח היות לו מעלה על כלם. ואם נשלל האצילות מכל חסרון שבעולם ונעלהו במדרגה היותר שלמה שאפשר בעולם, ימשך מזה הכחשת מציאות סבה ראשונה כיון שהכתר במעלה שאין מעלה למעלה ממנה א\"כ מה המעלה שיתעלה עליו המאציל. לכן חוייבנו לתת מקום שבו נעלה המאציל על כל הנאצלים עם שנעלה הנאצלים בכל האפשר. והדבר הזה צריך האדם להתבונן ואל יתבהל להשיב מהר:" + ], + [ + "עוד כתב רבי יהודא טעם אחר וכתב שהוא יותר מספיק מטעם ר' עזריאל שהעתקנו בפרק הקודם וז\"ל המספר הכולל הוא עשר אין עוד מלבדו. וזהו כי כל מה שלמעלה מהעשר חוזר אל האחדים בין מצד האחדים כמו י\"א י\"ב י\"ג בין מצד העשירות כמו כ' ל' מ' הם הכפל ממערכת העשיריות. ואחר שהאצילות נכנס במספר, ראוי שיתפוס במספר היותר כולל שבמספרים. עכ\"ל.", + "ומ\"ש שאחר שהאצילות נכנס במספר. פי' הוכרח היותם בעלי מספר לשיהיו הנבראים בעלי מספר וגבול כמו שפירשנו למעלה. ומה שיש להקשות הוא כי מי גורם שיהיה המספר הכולל עשרה ולא עשרים ולא מאה, ולא מכ' ולמעלה חזרת המעלות. נשיב כי היה סבה לזה הספירות היותם עשר שאם היו הספירות עשרים יעלה המספר ג\"כ כ'. וזה ודאי אמת, וזה טעם יותר מספיק ויותר מתקבל שיהיו הספירות עקר והמספר טפל ולא להפך שיהיה המספר עשר בלי טעם וזה יהיה סבת האצילות במספרו.", + "ועוד שהספירות הם סבה קודמת לכל הנבראים והם עילות אל כל אשר מהם ולמטה וא\"כ איך יהיה מספר המאוחר סבה אל הספירות הקודמות, וזה ודאי דוחק גדול. ועם היות שאנו דוחים תשובות אלה אל טעם האצילות לא נכחיש היות אמת, כי המספר והאצילות יש להם יחס וענין גדול כי ענין המספר הוא עשר ויעלה מעשר לעשר לאין תכלית ולעולם לא יעלה מעשר כן הענין בספירות.", + "ועוד כי המספר הם עשר ומעשר יעלו למאה וממאה יעלו לאלף והיינו אלף שהוא אחד בסוד חזרת הענין אל היחוד הגמור כענין הספירות שבכולם כי עשר פעמים עשר הם מאה. עוד נכללם פעם אחרת הם אלף דהיינו אל\"ף בסוד פל\"א שהוא חזרת הדברים אל מקורם בסוד היחוד. וכן עוד כמה עקרים גדולים התלוים במספר שהם עקרי תורה כמ\"ש בשער הצירוף בע\"ה. ולא נחשוב היות דבר בעולם דומה יותר לאצילות כענין המספר. וכן ג\"כ לא נכחיש היות אמת שהאצילות הוא שלש של שלש שלש וכח הכולל, דהיינו ג' שהם חסד ודין ורחמים בכל אחד מהם ג'. שהם בחסד סת\"ר דהיינו חכמה ראש וחסד תוך ונצח סוף, וכן בדין ראש בינה תוך גבורה וסוף הוד, וכן ברחמים ת\"ת ראש ויסוד תוך ומלכות סוף. וכתר עליון כולל הכל כמו שנרחיב באור זה בשער מהות והנהגה בפכ\"ה בס\"ד. והענין הזה עמוק כמו שנאריך שם. אבל עכ\"ז נאמין באמת במה שהוא אמת כי אין הענינים האלה מספיקים בטעם האצילות כלל כדפי' לעיל. עוד כתב הרב רבי מנחם מרקנטי ז\"ל טעם אל שבע ספירות הבנין אחד לאחד בספר מטעמי המצות אשר לו בענין דרוש העצמות והכלים והעתיק לשונו רבי יהודה חייט ז\"ל ועתה נבאר כיצד צריך העולם לז' קצוות האלה שהם חסד גבורה ת\"ת נצח הוד יסוד מלכות. תחלת הבנין היא חסד שא\"א לבנין בלא זה ר\"ל שבזאת המדה הקב\"ה מלבין עונות של ישראל ובס\"י קראה למדה הזאת מלבנת עונות ישראל וסולחת אותם על הנעשה מצד הגבורה שיצר הרע נשפע משם וזאת הספירה נאצלת מן הבינה אשר היא למעלה ממנה. אך השלש ראשונות הם שכליות ולא נקראו מדות ועתה אין אנו בפירושם. וזהו חסד גדול שעושה הקב\"ה עם בריותיו שהוא מעביר ראשון ראשון ומתרצה להם אעפ\"י שאין הדין נותן כך וע\"כ א\"א לעולם להתקיים בלתי זה העמוד. ובספר הבהיר מצאתי כך אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד שם במקומי וישמור משמרתי. שאני זאת היא מלאכתי שאני מזכה את העולם ואפילו נתחייבו.", + "ועוד אני משיבן ומביא בלבם לעשות רצון אביהם שבשמים כל זה עשה אברהם. עוד צריך העולם לעמוד השני והוא דין והוא הפך המדה ראשונה שזכרנו ולולי העמוד הזה לא היה מגיע עונש לרשעים והיה כל אדם גוזל והורג את חבירו ואין נפרע ממנו ע\"כ צריך העולם להתנהג בעמוד זה כדי ליפרע מן הרשעים. וזאת הספירה נאצלה מן החסד שהזכרנו ונק' אש ממים ר\"ל אש שיצא ממים וכמו שהמים הם הפך האש כן פעולות המדה הזאת הם הפך פעולת המדה האחרת. ונקרא שנים אלו זרועות עולם שנאמר (דברים לג כז) ומתחת זרועות עולם. עוד צריך העולם לעמוד שלישי והוא ת\"ת והיא המדה ממוצעת ומקבלת משניהם והיא עומדת בין שניהם. והצורך שהוא לעולם במדה זו מפני שבשתי המדות הראשונות אין די לעולם בהם כי מי שנתחייב אם יהיה נדון במדה השניה שהוא מדת הדין ידון אותו בלי חמלה כאשר היא מדת הדין הקשה והיה ג\"כ [מעניש] את הזכאי והטוב למעלה לגמרי. ואם יהיה נדון במדת החסד לא היו נזכרים לו המעוט עונותיו אפי' בעה\"ז. ע\"כ צריך העולם למדה הממוצעת כאדם שמחבר שני דברים כאחד ומחברם בנושא אחד כדי לתת לאיש כדרכו וכפרי מעלליו שאם הצדיקים חטאו נפרעים מהם בעה\"ז ואם רשעים עשו מצות משלמים להם שכרם הטוב בעה\"ז. וזאת המדה נקרא מזרח שמשם אורה יצאה לעולם וגלגל חמה הוא כנגדה כי מדת היום נשפעת ממנה. עוד צריך העולם לעמוד רביעי ולעמוד חמישי שהם נצח והוד שהם נשפעים ונאצלים מן הגדולה ומן הגבורה שזכרנו למעלה שנאמר (תהלים טז יא) נעימות בימינך נצח ר\"ל שהנצח הוא בימין מכוון תחת החסד וההוד בשמאל מכוון תחת הגבורה.", + "וענין נצח הוא מענין נצוח ר\"ל שבמדה ההיא החסד והזכות מנצחים המקטרגים. וע\"כ צריך להודות לה' וזהו הוד מלשון הודאה לשם שיסד זה העמוד שאלמלא סיוע ה' לאדם לא יוכל לעמוד לפני השטן. עוד צריך העולם לעמוד ששי ולעמוד שביעי שהם יסוד ומלכות והם דוגמת זכר ונקבה והכל נשפע אל המלכות הנקר' שכינה וכנסת ישראל שכל הספירות שוכנות בה וכבר בארנו זה למעלה. וע\"כ רז\"ל קראו אותה כלה וגם בשיר השירים נקראת כלה מפני שהיא כלולה מן הכל והיא במערב כמו שארז\"ל שכינה במערב מפני ששם מתערב הכל עכ\"ל לטעם האצילות. ועם היות אמת כי רוב דבריו צודקים עכ\"ז אין הדברים האלה מספיקים לטעם האצילות מפני כי אחר שהדין והעונש והחסד והשכר בשתי מדות חסד וגבורה והמדה הממוצעת הוא התפארת מה צורך עוד אל שאר הספירות כי למה לא יהיה נצוח המקטרג ויצה\"ר בגבורה כמו שהיא לפי האמת וכן פי' הרשב\"י ע\"ה שהיות שהאדם גובר על יצרו הוא מצד הגבורה ונאריך בשער מהות והנהגה בפ\"ג. וכן ההודאה אינה מדת פועלת לפי דבריו אלא שיודה האדם לשם וכי להודות לה' שצריך האדם הוצרך להאציל ספירה אחת אתמהא. עוד היסוד ומלכות למה כי כיון שהחסד והדין באים במצועי מתיחדים מה צורך אל זכר ונקבה כלל אל ערוב כי כבר נתערבו הכחות במצועי.", + "ועוד שלא נוכל לתת טעם על דרך זה אל ג' ראשונות כלל כמו שאמר בפי'.", + "ועוד ח\"ו הקצור קצרה יד המאציל להאציל אצילות אחד לבד ר\"ל ספירה אחת שיהיה בה כח העונש והשכר והמצוע. ואין תשובה מלשון המשנה (אבות פ\"ה מ\"א) בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות וכו'. כי אדרבה כוונת המשנה הפך מה שאמר שעם היות בריאת העולם בעניינים מתחלפים המורים על הדין והרחמים והמצוע עכ\"ז היה אפשר להיות בריאתו בכח המאמר אחד דהיינו ספירה אחת כנראה שלא נמנע בכחו היות כח העשר כלם בכח ספירה אחת. והיינו כוונת והלא במאמר אחד וכו' ודאי שבריאת העולם כמו שהוא עתה קאמר. ואמרו אלא ליפרע אין הכונה כמו שדמה הר\"ר מנחם אלא הכונה על התכלית או מבלתי בעל תכלית או זולתו כמו שנרחיב באור בפרקים הבאים בעה\"ו. ולכן אין הטעם הזה ממלא רצוננו ומרוה צמאוננו כלל:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים כתבנו כל הטעמים שכתבו המפרשים הן רב הן מעט והתעוררנו עליהם כפי אשר הורונו מן השמים, אמרנו לדבר בענין זה כפי אשר יעלה בגורלנו. וקודם כל דבר נאמר דגברי חזינא תיובתא לא חזינא כי לא יבצר שאלה זו מאחד משני דרכים. אם שיהיה שאלת טעם העשר אלינו כלומר מהיכן לנו ראייה בתורה או מהחקירה אל קבלתנו. או תהיה השאלה הזו אל המאציל א\"ס ממ\"ה הב\"ה למה האציל עשר ולא מספר אחר. ולכל אחד מאלו נאמר. אם השאלה אלינו ר\"ל מהיכן לנו סעד אל הקבלה שהם עשר שנאמר שהם עשרים או חמשה או אחד, מעיקרא אינה שאלה כי כמה וכמה ראיות יש לנו בתורת משה המגלה לנו ומאירה עינינו בסודות הצפונות האלה. אם בבריאת העולם בעשרה מאמרות, אם בנתינת התורה בעשרה דברות, ודהע\"ה בעשרה מיני הלולים שבמזמור הללו אל בקדשו בו חתם ספרו. וכבר נתבאר הענין הזה במסכת ר\"ה (דף ל\"ב) דגרסינן התם הני עשרה מלכיות כנגד מי. אמר רבי כנגד עשרה הילולים שאמר דוד בספר תהילים. הילולים טובא הוו. הנך דכתיב בהו הללוהו בתקע שופר רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני. רבי יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. הי ניהו ויאמר ויאמר דבראשית. תשעה הוו. בראשית נמי מאמר הוא, דכתיב בדבר ה' שמים נעשו עכ\"ל.", + "האמת כי המאמר הזה לכאורה קשה בענין רבי יוחנן שתרץ בראשית נמי מאמר הוא.", + "והנה הוא רומז בחכמה שנקרא ראשית והבי\"ת גדולה רומזת אליה, אם כן אף על גב דבראשית נמי מאמר הוא אכתי תשעה הוו וקשה א\"כ מאי קשיא ליה למקשה אם הקשה שחכמה אינה במנין א\"כ שמונה הוו ה\"ל לאקושי. ואם הקשה שכתר אינו במנין אם כן למה ניתרצה כשהשיב בראשית וכו', דהוה ליה לאקשויי אע\"ג דבראשית נמי מאמר הוא עכ\"ז אכתי עם בראשית תשעה הוו דבראשית חכמה איהו. זו היא שאלה כללית בענין המאמרות הנז' במאמר הזה. וכן מתוך קושיא זו נכריח סברת הר\"ר שם טוב בן שם טוב בעל ספר האמונות שנעתיק לשונו בשער אם הא\"ס הוא הכתר פ\"ג, והוא סברת הדעת דס\"ל דכתר אינו במנין הספירות אלא העשר ספירות הם מחכמה ולמטה, ומפני שדחקו המנין אמר שנתחדשה לו ספירה אחרת והיא נקראת דעת והיא למטה מחכמה ובינה ולמעלה מחסד וגבורה. ונאריך שם בענין. ועתה לפי דבריו ימצא שהמאמרות אינם מתחילים אלא מחכמה ועכ\"ז תשעה הוו בלא בראשית דהוא חכמה ועשרה הוו עם בראשית שהיא חכמה. ומפני הריסה הנמשכת מתוך המאמר הזה. קודם שנעורר עליו עוד הערות ונבאר בו כלל, ראוי שנסתכל בתקון הענין הזה ונאמר כי הענין הזה בלתי אפשר. כי אחר שהרב ר' ש\"ט הודה בפיו שהדעת הוא הנזכר בפסוק (משלי ג כ) בדעתו תהומות נבקעו וכן משארז\"ל (חגיגה דף י\"ב ושם אי' בי' דברים נברא העולם והג' מהם חכמה כו') בג' דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת הוא מוכרח מתוך דברי רשב\"י ע\"ה כי הדעת הוא מציאות הת\"ת הנעלם בין אבא ואמא וזהו הנק' ב\"ן י\"ה שעל ידו יחוד חכמה ובינה כמו שנאריך בעניינים אלה בשער ההוא.", + "הנה לפ\"ז ראוי שנשאל מה נשתנה הדעת הזה שהוא מציאות הת\"ת הנעלם המתאצל בין אבא ואימא להיותו פועל מאמר בפני עצמו משאר מציאיות הספירות שלא פעלו מאמרים עם שכבר הוייתם קדמו להוייות הדעת הזה כמו מציאות הבינה הנעלם בחכמה כי כמו שפעלה החכמה בעצמה ראוי ג\"כ שתפעל הבינה הנעלמת וכן מציאות גבורה הנעלם בבינה ומציאות חסד הנעלם בחכמה היה מן הראוי שיפעלו כל אחד מהם מאמר א' בזולת המאמר אשר לו במציאות המתגלה כדרך הדעת והת\"ת. ואין לומר שהטעם שהדעת פעל מאמר בפני עצמו היה מפני שהדעת הוא מציאות התפארת בהיות בת זוגו בצדו והם מציאות שני המאורות הגדולים ומפני שהיו מיוחדים פעלו שניהם יחד מאמר אחד כדמיון שאר הספירות אמנם אחר שקטרגה הירח ונתמעטה ונטרדה נחלקו המאורות לשנים וחזר הת\"ת ופעל מאמר בפני עצמו והמלכות מאמר בפני עצמו, דא\"כ למה מעיקרא לא פעל הת\"ת מאמר לעצמו והמלכות לעצמה עם היותם מיוחדים תכלית יחוד. שא\"א להכחיש שהיו שתי ספירות, שאל\"כ אלא שאינם נחשבים אלא ספירה אחת א\"כ נמצאו הספירות קודם המעוט ט' ספירות ולא עשר, שהרי מלכות ות\"ת הם ספירה אחת, וכן כשתחזור אל מקומה הראשון יהיו ט', וזה נמנע בחק החכמה הזאת כדפי' בשער הקודם.", + "ועוד הרי עשר דברות ועשר מאמרות ענינם אחד כדמוכח מתוך המאמר שהעתקנו למעלה, וכן מוכח בזוהר פ' יתרו (דף צ\"ג ע\"ב) וז\"ל הני עשר אמירן דאורייתא אינון כללא דכל פיקודי אורייתא, כללא דעילא ותתא, כללא דכל עשר אמירן דבראשית עכ\"ל.", + "ואמרו כללא דכל פקודין דאורייתא, משום דהכי ס\"ל לרשב\"י ע\"ה דתרי\"ג פקודין כלולים בעשר דברות כמבואר בפרשת יתרו וכן כלולים בעשר מאמרות כדמוכח בפרשת בראשית ובתקונים. ולכן אמרו שהי' דברות הן כלל פקודין. וכן אמר שהן כלל עשר מאמרות, פי' כל מה שמתבאר מתוך עשרה מאמרות דמעשה בראשית הוא מתבאר מתוך י' דברות שבמתן תורה לעיני המשכילים. ועתה נאמר אחר שי' דברות וי' מאמרות הכל אחד א\"כ איך אפשר לומר בדברות שהיו מיוחדים ונטרדה שכינה שודאי אחר שנתייחדה אל הזווג לא נתמעטה בעוד היותה בחיק בעלה ואם היתה למטה למה הן י' שהרי הדעת כבר היה נעלם ולא היה ראוי שיאמר דבור מאחר שכבר נתעלם ולא חזר הדבר לתקונו.", + "ועוד הנוכל לומר שאם לא היה המעוט לא היו המאמרות אלא תשעה אתמהא, כי היה העולם חסר משלמותו כל ענייני המאמר האחד.", + "ועוד מאחר שהדעת הוא כולל המלכות והת\"ת הנה המאמר שאמר שנברא הבריאה ההיא וכי למה לא ברא כל מה שהיה אפשר בכח המלכות ומה שהיה אפשר בכח הת\"ת אחר שהוא מציאות יחודם שהוא היותם שני מאורות גדולים ולמה נשארה עוד בריאה אל המלכות ות\"ת אח\"כ וכי חסר כח הדעת שהוא שלם יותר משניהם.", + "ועוד שיש לנו כמה ראיות ברורות שבראשית הוא מאמר כתר עליון. ראשונה בספר הבהיר ז\"ל מאי ניהו מאמרות ראשון כ\"ע ברוך הוא ומבורך וכו', חכמה שניה דכתיב וכו', הרי שמנה מכלל המאמרות כ\"ע והוא ראשון לכלם.", + "ועוד כי הקושיא מעיקרא אינה קשיא ואינה הכרח מפני שעם היות שמלת בראשית הוא בחכמה עכ\"ז המאמר הוא בכתר ומפני דקות הכתר וקרבתו אל מקורו עד שלא יחסו בו משם בן ד' אלא קוצו של יו\"ד וכן ג\"כ נקרא אלף מלשון פלא והוא נקרא אמון מופלא ומכוסה ועם היות שבי\"ת של בראשית הרמז בחכמה עם כל זאת עוקצה מורה על הכתר. וכן פי' רבי עקיבא וז\"ל אומרים לבי\"ת מי בוראך ומראה בעוקצה אל האלף. והכונה שהבית עצמה שהיא החכמה להויות שאינה תחלה לאצילות אלא שהיא אצילות שני יש לה עוקץ מאחריה להראות אל האלף כמורה אל השואלים אליה מי בראך ר\"ל אם נאצלה ע\"י נאצל או ע\"י מאציל ראשון, והיא מראה בעוקצה שהיא אצילות שני ושקדמה לה האלף שהוא הכתר ועתה כבר יצדק היות מאמר בראשית בכתר עם היות שמלת בראשית תרמוז בחכמה אחר שכבר נרמז בו הכתר בקצת כדפי'. והענין שבפסוק בראשית נכלל כל האצילות להורות עליו שהוא המאציל ר\"ל בכח הא\"ס ועכ\"ז הכתר עצמו הוא המאציל והפועל האומר המאמר. וכן נמצא כי רוב המאמרות כלולים מכל העשר ולכן בא במלת בראשית רמז אל החכמה עם היות עקר המאמר בכתר. ואין זה מן התימא שהרי ברכת אבות היא בחסד ולא נזכרה החסד בה עד אלהי אברהם ואפי' אלהי אברהם הוא בחכמה ולא נזכרה בעצם אלא במלת האל הגדול בזולת החתימה, וכן הענין במאמר בראשית דתינח דמלת בראשית היא בחכמה עכ\"ז עקר המאמר בכתר ונתעלם כמנהגו. ועכ\"ז בא ברמז בעוקצה של בית כדפי' והכונה חכמה שבכתר.", + "ועוד זולת זה אפ\"ל שהבי\"ת ממש תרמוז בכתר, והסמך לזה כי הבי\"ת של בראשית הוא אל\"ף של אבגית\"ץ שהוא שם מ\"ב כמו שנבאר בשער פרטי השמות בעה\"ו ופי' הרשב\"י ע\"ה שאל\"ף של אביגת\"ץ הרמז אל הכתר וז\"ל (בתקונא ע' דף קט\"ז) א' מן אבגיתץ איהו כתר מופלא אמון ומכוסה.", + "הנה בבאור העיד שבית של בראשית בכתר. וקרוב לזה סברת הרמב\"ן ז\"ל בפ' בראשית וז\"ל ומלת בראשית תרמוז בחכמה שהיא ראשית הראשים כאשר הזכרתי, ולכך תרגמו בתרגום ירושלמי בחכמתא. והמלה מוכתרת בכתר בי\"ת עכ\"ל.", + "ופי' דבריו כי בי\"ת תרמוז אל הכתר מטעם כי הוא בית לכל הספירות. וכן מוכח מתוך לשונו דקאמר ומלת בראשית תרמוז בחכמה, הכונה מלת בראשית לא הבי\"ת אלא התיבה בעצמה וכדמסים שהיא ראשית וכו' ולא אמר שהיא נקרא בראשית אלא ראשית לבד וכדמייתי ראיה מהתרגום שתרגם בחכמתא אינה חכמה ממש אלא בית של בראשית שימושית כי תיבת ראשית הוא חכמה ובית של בראשית הוא כתר ולפיכך אמר והמלה מוכתרת בכתר בי\"ת.", + "הנה מכל זה נראה שאין הכרח מן המאמר הזה אל סברת ה\"ר ש\"ט ז\"ל. אמנם נשאר עלינו לחובה עדין לבאר מה שנמצא חולק על המאמר הזה בזוהר פ' ויקרא. כי במאמר הזה אמר כי בראשית הוא מאמר עשירי, ובפ' ויקרא (דף י\"א ע\"ב) פי' הרשב\"י שהם י' מאמרות בזולת בראשית. וז\"ל ר\"ש אמר כתיב עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, עשרה עשרה למאי קאתי. אלא עשרה למעשה בראשית ועשרה למתן תורה, עשרה מאמרות במעשה בראשית ועשרה מאמרות במתן תורה. במאי קא מיירי. אלא בגין דעלמא לא אתברי אלא בגין אורייתא, דכל זמן דישראל מתעסקי באורייתא עלמא מתקיימא וכ\"ז דישראל מתבטלי מאורייתא מה כתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ת\"ח עשרה מאמרות למעשה בראשית כדתנן בעשרה מאמרות נברא העולם. עשרה מאמרות למתן תורה אלו עשרת הדברות. כתיב אנכי ה' אלקיך ובמעשה בראשית כתיב יהי אור ויהי אור. דא (הוא) מהימנותא דקב\"ה אור אקרי דכתיב ה' אורי וישעי וגו'. כתיב לא יהי' לך אלקים אחרים על פני, וכתיב במ\"ב יהי רקיע בתוך המים וגו'. יהי רקיע אינון ישראל דאינון חולקא דקודשא בריך הוא דאחידן בההוא אתרא דאיקרי שמים. והיינו רזא, דזמנא חדא שאל רבי ייסא סבא לרבי אלעאי אמר הא כל שאר עמין יהיב לון קודשא בריך הוא לרברבין ממנן שליטין, ישראל באן. שלח ליה ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, ושפיר שלח ליה. בתוך המים בין מילולי אורייתא. ויהי מבדיל בין מים למים בין קב\"ה דאקרי באר מים חיים ובין עבודה זרה דאקרי בורות נשברים אשר לא יכילו המים דאינון מים המרים כו' סרוחין מכונסין. ועל דא ישראל קדישין מבדילין בין מים למים. כתיב במתן תורה לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, וכתיב במ\"ב יקוו ו,מים מתחת השמים אל מקום א'. ת\"ח כל מאן דאומי בשמא קדישא לשקרא כאלו פריש אימא מאתרה לעילא וכתרין קדישין לא מתיישבי בדוכתייהו, כד\"א ונרגן מפריד אלוף ואין אלוף אלא קב\"ה. וכתיב יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד לא תשוו פרודא בגין אומאה דשקרא. אל מקום א' כדקחזי באתר דקשוט ולא באתר אחרא לשקרא. ומאי שקרא הוא דאזלין מיא לאתר אחרא דלאו איהו דיליה. כתיב במ\"ת זכור את יום השבת לקדשו, וכתיב במע\"ב תדשא הארץ דשא עשב. אימתי אתרביאת ארעא קדישא ואתעטרת בעטרהא, הוי אומר ביום השבת, דהא כדין אתחברת כלה במלכא לאפקא דשאין וברכאן לעלמא. כתיב במ\"ת כבד את אביך ואת אמך, וכתיב במ\"ב יהי מאורות ברקיע השמים. מאי קא מיירי. אלא אלין מאורות דא הוא אביך ואמיך. אביך דא שמשא, אמך דא סיהרא. ואין שמשא אלא קב\"ה כדכתיב כי שמש ומגן ה\"א. ולית סיהרא אלא כנסת ישראל דכתיב וירחך לא יאסף. ועל דא כלא חד. כתיב במ\"ת לא תרצח, וכתיב במע\"ב ישרצו המים נפש חיה. ואנת לא תקטול בר נש דאיקרי הכי דכתיב ויהי האדם לנפש חיה, לא תהוו כדגים הללו דרברבי בלעי לזוטראי. כתיב במ\"ת לא תנאף, וכתיב במע\"ב ריצא הארץ נפש חיה למינה. מכאן אוליפנא דלא ישקר בר נש באינתו אחרא דלאו היא בת זוגו, ועל דא כתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה דלא תוליד אתתא אלא ממינה. ומאן הוא מיניה, דא בן זוגה. כתיב במ\"ת לא תגנוב, וכתיב במע\"ב ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע. מאי דיהבת לכו ואפקידת לכו יהא לכו, ולא תגנובו מה דהוא מאחרא. כתיב במ\"ת לא תענה ברעך עד שקר, וכתיב במ\"ב ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו. מאן דהוא בדיוקנא דמלכא לא תסהיד ביה שקר. ומאן דאסהיד שקר בחבריה כאלו אסהיד לעילא. כתיב במ\"ת לא תחמוד אשת רעך וכתיב במ\"ב לא טוב היות האדם לבדו. הא בת זוגך לקבלך ועל דא לא תחמוד אשת רעך, והיינו עשרה מאמרות למעשה בראשית ועשרה מאמרות למתן תורה, והיינו דכתיב עשרה עשרה הכף בשקל הקודש, אתתקלו כחדא בשקולא חדא. ובגין כך קאים עלמא ואשתכח ביה שלמא עכ\"ל.", + "וממנו נראה בפירוש העשרה מאמרות שבמעשה בראשית אין בראשית מאמר כלל, ודוחק הוא ודאי. וכדי להבין הענין הזה נקדים עוד מאמר מהתקונים וע\"י יתבאר המבוכה הזו בעה\"ו:" + ], + [ + "בתקונים משמע שלא היתה פעולת המאמרים ע\"י שום אחד מג' ראשונות שהמאמר הראשון הוא כתר, יהי אור. ומאמר שני חכמה, יהי רקיע. ומאמר שלישי בינה, יקוו המים. וז\"ל (בתקונא מ\"ב דף ע\"ט) בראשית תמן איש דאתמר ביה ויעקב איש תם ודא יומא תליתאה דהא תלת אומנין הוו עד הכא. יומא קדמאה יומא תניינא ויומא תליתאה כל חד אפיק אומנותיה. יומא קדמאה א\"ל ההוא אמון מופלא ומכוסה ההוא דרגא דאקרי אי\"ן כליל תלת ספירין א' כתר י' חכמה ן' בינה כו' אמר לכל אחד מתלת יומין דיפיק אומנותיה אמר ליומא קדמאה יהי אור מיד אפיק אומנותיה ועביד ליה הה\"ד ויהי אור. והא אוקמוה דלית הויה אלא ע\"י עשיה. א' מן אי\"ן דהוה פרח באויר אפיק אור, י' אפיק רקיע, ן' מן אי\"ן אפיק יבשה הה\"ד ויאמר אלקים יקוו המים כו' עכ\"ל.", + "נראה ממנו בפירוש כי הפועלים היו האומנים שהם הימים הששה ופעלו במאמר שלשה ראשונות שהם אין. וממה שראוי להבינו ג\"כ בענין המאמרות האלה הוא היותם עשר ואע\"ג שהם עשר ידענו שאין בריאה ופעולה אם לא ע\"י ששת ימים לבד שהם גדולה יום אחד גבורה יום שני תפארת יום שלישי נצח יום רביעי הוד יום חמישי יסוד יום ו' וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה כי כל מעשה בראשית נכלל ונעשה ע\"י הימים האלה במלכות המלכות מוציאה הדברים לאור בשלימות. וז\"ל בפ' תרומה (דף קכ\"ז) מעצי הלבנון אינון אילנין נטיעין דעקר לון קב\"ה ושתיל לון באתר אוחרא. ואילין איקרון ארזי לבנון כד\"א ארזי לבנון אשר נטע. ולא אתבני האי אפריון ולא אשתכלל אלא בהו. תו מעצי הלבנון אלין שיתא יומי בראשית, כל יומא ויומא מסדר בהאי אפריון סדרא דאתחזי ליה. סדרא קדמאה אתנגיד מסטרא דימינא אור קדמאה דאתגניז ואתנטיל מסטרא דימינא, ועאל בהאי אפריון חד דיוקנא כגוונא דהאי אור על ידא דיסודא חד ועביד ביה שמושא. לבתר אפיק האי אפריון חד דיוקנא כגוונא דהאי אור. ודא הוא רזא דכתיב יהי אור ויהי אור, כיון דאמר יהי אור אמאי כתיב ויהי אור לא אצטריך קרא למכתב אלא ויהי כן מהו ויהי אור, אלא דההוא אור אפיק אור אחרא דאתחזי ליה. ודא איהו יומא קדמאה מאינון עצי לבנון. סדורא תניינא אתנגיד מסטרא דשמאלא פרישו דמיא בנגידו דאשא תקיפא ואתנטיל מסטרא דשמאלא ועאל בההוא אפריון ועביד ביה שמושא ואפריש בין מיין דבסטר ימינא ובין אינון מיין דבסטר שמאלא. לבתר אפיק ההוא אפריון חד דיוקנא כגוונא דיליה. ודא הוא רזא דכתיב בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן. ודא איהו יומא תניינא מאנון עצי לבנון. סדורא תליתאה אתנגיד מסטרא דשמאלא ומסטרא דימינא חד יומא תליתאה דעביד שלמא בעלמא. ומתמן אתמשכו איבין. ודא עביד שמושא בהאי אפריון ואפיק זינא לזיניה, זינא לעובדין סגיאין זינא דאתחזי ליה. וכל דשאין ועשבין ואלנין בכמה חילין. ואשתאר דיוקניה תמן ואפיק זינא ההוא אפריון בההוא גוונא ממש. ודא איהו יומא תליתאה דאתכליל מתרין סטרין מאינון עצי לבנון. סדורא רביעאה אתנגיד ואתנהיר נהירו דשמשא לאנהרא להאי אפריון גו חשוך דיליה ועאל בה לאנהרא ולא עביד ביה שמושא עד יומא חמשאה דאפיק האי אפריון ההוא שמושא דנהירו דעאל ביה ביומא רביעאה ואפיק ההוא אפריון בההוא גוונא ממש דההוא נהירו. ודא הוא יומא רביעאה חד מאינון עצי לבנון. סדורא חמשאה אתנגיד חד משיכו דרחישו דמייא ועביד שמושא לאפקא ההוא נהירו דסדורא דיומא רביעאה ועביד בהאי אפריון שמושא ואפיק זינין לזיניה אינון דאתחזי בההוא גוונא ממש. והאי יומא שמש ההוא שמושא יתיר מכל שאר יומין. ותליא כלא עד יומא שתיתאה דאפיק האי אפריון כל מה דאיהו גנוז ביה דכתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה. ודא איהו יומא ה' חד מאינון עצי לבנון. סדורא שתיתאה דא איהו יומא דאתתקן כל האי אפריון. ולית ליה תקונא ולית ליה תוקפא בר מהאי יומא. כד אתי האי אתקן האי אפריון בכמה רוחין בכמה נשמתין בכמה עולמתין שפירין בחיזו אינון דאתחזון למיתב בהיכלא דמלכא. אוף איהו אתתקן בשפירו כל שאר יומין דהוו בקדמיתא ואתקין לון בתיאובתא חדא ברעוא בחדוא תקונא דלעילא ותתא. כדין אתקדש האי אפריון בקדושין עלאין ואתעטר בעטרוי עד דסליק בסליקו דעטרא דנייחא ואיקרי שמא עילאה שמא קדישא דאיהו שבת נייחא דכלא תיאובתא דכלא דבקותא דכלא דעילא ותתא כחדא וכדין כתיב אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון עכ\"ל.", + "ועם שהמאמר צריך ביאור ארוך כאשר יתבאר בס' אור יקר בס\"ד עכ\"ז מתוכו משמע בפי' שכל המאמרות והבריאות היו ע\"י ששת ימים. יהי אור ויהי אור הוא בחסד כו', נמצא שאפי' שנאמר שבראשית מאמר לא נשאר ענין אל השלשה ראשונות כלל. ולכן צריך לסקל אבני נגף הקושיות מהמאמרים האלה ולהציב הדרוש הזה על מתכונתו. וקודם כל דבר נאמר שא\"א להכחיש היות בריאות מעשה בראשית בששת ימים כענין ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום שני וכו', מורה שעם היות שהיו עשר מאמרות עם כל זאת היו נכללים בששת ימים. ועתה נדע אם אמת שבראשית הוא מאמר יהיה בחכמה או בכתר. איך יצדק שם אמרו והארץ היתה תהו ובהו וחשך וגו'. הייטב בעיני' ה' שנאמר שבהיות המלכות בחכמה או בכתר היו סובבים אותה שם הקליפות דהיינו תהו ובהו וחשך. זהו ודאי דוחק גדול כי מי נתן קליפה למעלה. ועתה ודאי הענין הזה הוא כי התורה הודיעתנו קודם כל דבר מציאות האצילות בסדר אצילותו בכלל. וזהו פי' הפסוק בראשית שפירושו הכתר הנעלם עם הראשית שהוא החכמה ברא והאציל אלקים שהיא הבינה את השמים הם חסד והת\"ת. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה שמלת את באה לרבות החסד. והשמים ת\"ת. ואת הארץ היינו גבורה ברבוי את. והארץ הוא מלכות. ונצח והוד ויסוד הם נכללים בגדולה גבורה תפארת. ואח\"כ אמר והארץ היתה תהו ובהו וגו' שהוא להשמיענו מציאות המלכות ומרכבותיה טובים ורעים. ואח\"כ השמיענו פעולות הספירות האלה במלכות. ולהיות שג' ראשונות הן נעלמות ואין להם פעולה מתגלית, הנה פעולתם ומאמרם היתה נמשכת על ידי ג' אבות שהן ג' אומנים חסד גבורה תפארת. ולכן יהי אור הוא מאמר ראשון והוא נמשך מהכתר ע\"י הגדולה אל האפריון. [ומאמר ב' יהי רקיע נמשך מחכמה ע\"י גבורה אל האפריון ולכן כו' ע' בעסיס רמונים ובפלח] ולכן נמצא ענין רקיע המבדיל בין מים למים לעתים נרמז בחכמה בסוד מים עליונים ומים תחתונים ורקיע באמצע כמו שנבאר בשער ערכי הכינוים בס\"ד. ומאמר ג' יקוו המים מן הבינה על ידי התפארת וזהו כללות מאמר התקונים. ועתה נאמר שמאמר רביעי שהוא ביום ג' והוא מאמר תדשא הארץ נמשך מהחסד ע\"י התפארת יום ג'. ומאמר יהי מאורות נמשך מהגבורה כנודע היות מארת חסר מצד הגבורה ונעשה על ידי הנצח יום רביעי. ומאמר ישרצו המים הוא נמשך מהתפארת על ידי הנצח בהוד. וזהו נרמז במאמר דתרומה שהעתקנו למעלה שאמר בסדורא רביעאה אתנגיד נהירו דשמשא דהיינו מציאות התפארת. והטעם כי להיות התפארת כלול מימין ומשמאל קבל שלשה מאמרות מחסד וגבורה ואחד שלו, ומטעם היותו נוטה אל החסד פעל מאמר אחד בחסד והוא מאמר תדשא שהוא שני ליום שלישי ורביעי למאמרות שהוא בחסד ומסר לנצח שני המאמרות שהם הה' של גבורה וששי שלו. הנצח פעל חמישי של גבורה ומסר להוד ששי של תפארת. ומפני כי אין שלמות הדין אלא עם הרחמים לכן לא היה אור השמש מאיר ע\"י הנצח ולא היתה פעולת הנצח שלימה עד בא יום חמישי שהוא הוד שבו נעשה מאמר ששי שהוא מאמר התפארת. וזה שאמר במאמר דתרומה בסדורא חמשאה ועביד שמושא לאפקא ההוא נהירו בסדורא דיומא רביעאה וכו'. ויסוד שהוא יום ששי מפני היותו כולל נצח והוד הוציא שלשה מאמרים שהוא נגד נה\"י והם מאמר תוצא הארץ נגד נצח ומאמר נעשה אדם נגד הוד ומאמר הנה נתתי נגד יסוד, כי מאמר פרו ורבו אינו מאמר ואינו אלא ברכה דאלת\"ה עשרה מאמרות ממש הויין והיכי קאמר תשעה הוו, אלא ודאי לסברא זו אינו נקרא מאמר אלא מאמר דבריאה, וזהו מאמר דברכה. ומפני שענין פריה ורביה ביסוד לכן נתנה ברכה זו בששי שהוא יסוד. ובזה נתקדש יום השבת שהיא המלכות ונכללת ונבנית עיר על תלה. ואחר שנשלמה אמרה מאמר שלה שהוא, לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו כו' שעל ידי הזווג תהיה נשפעת הברכה כדמוכח בזוהר במקומות הרבה. ועתה נמצאו כי לרמז המאמרות בעצמם שהם הפועלים בעשר הספירות אין המאמרים אלא תשעה כי מאמר לא טוב אינה [מאמר] המלכות ממש אלא פעולות המלכות ומאמר המלכות הוא אותו שנגזר מפי היסוד כי היסוד האציל מלכות. ומפני כי במאמר התלמוד דר\"ה אשר עסקנו בו הי' הכוונה שעשרה מלכיות הם עשרה מאמרות ממש לכך הקשה ואמר הנך תשעה הוו כי מאמר יהי אור היא החכמה כמבואר בזוהר במקומות רבים והיא יוצאת מכח הכתר ואין כוונתו חכמה ממש אלא המאמרות הנמשכים אל המלכות מה שהיה נמשך מהכתר היתה מציאות חכמה ומה שהיה נמשך מהחכמה היתה מציאות הבינה ולכך הקשה הנך תשעה הוו כי המאמר הנמשך מהמלכות שהוא לא טוב היות האדם לבדו אינה המלכות אלא הנמשך מהמלכות לכן רמז המאמרות בספירות ממש אינו אלא תשעה. ולזה השיב בראשית נמי מאמר הוא, כי עם היות שהוא מציאות האצילות הענין היה עם הכתר ואי אפשר שלא יהיה נכלל הכתר שם כדפירשנו. ועתה יצדק מה שנמצא בזוהר פ' בראשית ובתקונים פעמים המאמר הזה רומז בכתר פעמים בחכמה, פעמים בבינה, פעמים במלכות שהיא גם כן נקרא ראשית, פעמים בדעת. להיותו מאמר הכולל מציאות האצילות כלו בכללו כדפירשנו. ובזה יצאנו ידי חובותינו לעת כזאת אל הענין הזה כדי שלא יהיו דברי הרשב\"י ע\"ה חולקים קצתם על קצתם ושלא יהיה חולק ח\"ו עם מה שנתבאר בגמרא במאמרים האלה שלא לתת פתחון פה לדוברי שקר. ואיש על מקומו יבא בשלום וינוח על משכבו:" + ], + [ + "ועתה אחרי אשר סקלנו אבני נגף מכרם המאמר הזה בפרקים הקודמים, נדקדק בו קצת ואחר כך נבאר כוונתו בקיצור בעה\"ו ומה שיש לדקדק הוא. א' על סדר החכמים שהקדים רב יוסף לרבי יוחנן ור' יוחנן קדם אליו זמן רב. ב' אחר שהדברות והמאמרות וההלולים כלם רמז אל עשר ספירות א\"כ במאי פליגי. ג' אמרו י' הלולים שאמר דוד בס' תהילים שהוא אריכות ללא תועלת כי ודאי הוא שלא אמר דוד הלולים אלא בס' תהלים עד שכמעט מתוך האריכות הזה נתן מקום לטעות שהקשה לו הלולים טובא הוו שהבין המקשה מתוך מ\"ש בס' תהילים שהכוונה בכל הספר. ד' אמרו עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני, למה האריך כ\"כ וכי איכא אחריני. ומה שיש לדקדק עוד בלשונו יתבאר ע\"פ דרכינו בע\"ה. והמאמר הזה יובן עם מה שקדם אלינו בתיקונים שפירש שם הרשב\"י ע\"ה כי המלכיות הם במלכות, וזכרונות בת\"ת, ושופרות בבינה. ואף אם יש בזה פירושים אחרים במפרשים האחרונים עכ\"ז כלם הסכימו כי מלכיות הם במלכות והשואל כבר קדם אליו שודאי עשר מלכיות הם בעשר ספירות. אבל נסתפק אם יהיו י\"ס הכלולות במלכות ממש כדרך שכל אחת כלולה מעשר כמו שנבאר בשער מהות והנהגה בפ\"ב בע\"ה, או אם יהיו העשרה ספירות ממש אבל יהיה מציאותם בהשפעתם אל המלכות, או נאמר שיהיו הספירות במקומם ממש. וא\"ת שנקראים מלכיות ומוכרח שיהיו במלכות כי שמם מוכיח עליהם. נשיב כי יהיו י' מלכיות שהן מלכות שבכל ספירה וספירה במקומה. ועל פי הדרכים האלה נבאר בזכרונות ושופרות כמבואר. וז\"ש הני עשרה מלכיות כנגד מי. מאחר שהם עשרה ידעתי שמניינם מוכיח עליהם שהם נגד י\"ס, אבל השאלה היא באיזו בחינה מהם משלשה בחינות אלו שאמרנו. ובזה נחלקו שלשת החכמים האלו שזה אומר בזו וזה אומר בזו. ורבי השיב שהם כנגד עשר הילולים שאמר דוד בס' תהילים. וכוון באריכת לשונו שאמר דוד אל מה שכבר פירשו רז\"ל כי כל מה שאמר דוד בספר תהלים לא אמרו אלא כנגד המלכות שהיתה מדתו.", + "והנה כוון אל הבחינה הא' שהיא עשר ספירות הכלולות במלכות כאשר בארנו. והמקשה לא הבין מתיקון המליצה באמרו בספר תהלים ודמהו לכוונת הוראת מקום, ולזה הקשה טובא הוו. והשיבו כי לא כוון כי אם על אותם שנזכר בהם שופר. והם בסוף הספר. הללו אל בקדשו הוא כתר. הללוהו ברקיע עזו הוא חכמה. הללוהו בגבורתיו הוא בינה. הללוהו כרוב גדלו הוא גדולה. הללוהו בתקע שופר הוא גבורה. הללוהו בנבל וכנור הוא תפארת. הללוהו בתוף ומחול הוא נצח. הללוהו במינים ועגב הוא הוד. הללוהו בצלצלי שמע הוא יסוד. הללוהו בצלצלי תרועה הוא מלכות. ואלו כלם במלכות כדמוכח מהיותם בספר תהלים שהוא כנגד מלכות. ורב יוסף כוון אל הבחינה השנית והוא שהכוונה בעשר מלכיות שיהיו הספירות כלם משפיעות אל המלכות וזה כוון באמרו כנגד עשרת הדברות וכו'. ונתבאר כי בנתינת התורה כל מדה מהמדות היתה משפעת דבור אחד מהדברות בספירות המלכות והמלכות היתה מגלה אותו הדבור ומראה אותו לישראל. וזהו אמרו (שמות כ טו) וכל העם רואים את הקולות היו רואים את הקולות באות אל המלכות כדי שתאמר המלכות הדבור בכח כל ספירה וספירה. וזהו כוון רשב\"י ע\"ה בס' התקונים (בהקדמה דף י') וז\"ל וביום שבעה נתנה התורה דא צדיק יסוד עולם ובדרגא דיליה מלכות מליל עמהון והא אוקמוה לי' מלכין שמא לא יוכלו לדבר על פה אחד נגע [א] בבית וכלל בה כל העשר עכ\"ל.", + "והנה הכוונה מבוארת בלי שנדקדק עתה בלשונו שלא להאריך ועוד כי מצד המלכות דבר כי היא היתה המדברת מצד כח כל ספירה וספירה המשפעת עלה. וזה כוון רב יוסף באמרו עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני והכוונה שנאמרו לו על ידי הסיני שהיא המלכות כמבואר. ואין תימא איך הם עשר זולת המלכות. שהרי יש למלכות בחינה עם העשר ובחינה מקבלת מעשר במה שהיא מקבלת מעצמה בסוד המציאות י' וה' שבה כמו שיתבאר בשער המציאות. ובזה ידוקדק לשון הרשב\"י ע\"ה שאמר נגע בבית שמציאות בי\"ת במלכות הוא מציאות ה' והם מדרגות תחתונות בה בערך בחינת היו\"ד כאשר יתבאר בשער הנז'. ולכן אמר וכלל בה כל העשר כי אפילו המלכות צריך לכללה עמה.", + "והנה רב יוסף כוון אל הבחינה השנייה שהיא עשר ספירות משפיעות אל המלכות. ורבי יוחנן כוון אל הבחינה השלישית והיא בחינת הספירות ממש במקומן. וזה כוון באמרו בעשרה מאמרות נברא העולם שהן עצמות הספירות במקומן. והמכוון במלכות הוא כי בהיותנו במלכיות נכוון אל עשר ספירות במקומן או במלכות שבכל ספירה וספירה כדפירשנו לעיל.", + "וענין תשעה הוו נתבאר לעיל. והשיב בראשית נמי מאמר הוא, כי אע\"פ שהוא מדבר במציאות האצילות עכ\"ז הוא מציאות מאמר, וההכרח לזה בדבר ה' שמים נעשו פירוש כי מציאות האצילות השמים שהם תפארת אצילותם מן הכתר כאשר נבאר בשער סדר האצילות בעה\"ו.", + "והנה אמר בדבר לשון מאמר תורה על זה כי מציאות האצילות יתיחס במאמר.", + "הנה מתוך המאמר הזה נראה בפי' כי מציאות י' דברות וי' מאמרות וי' הלולים הם עדים נאמנים בתורתנו הקדושה על מציאות עשר ספירות בלי פקפוק כלל ועיקר. בזולת מה שכתבנו בשער הקודם בפרק א' בס\"ד ולא נשארה שאלה בזה אל קבלתינו לאמר שמא הם עשרים או חמש כלל:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם הכרחנו שאין מקום לשאול הכרח אל קבלתינו שיש לנו הכרח גמור כדפי'. נאמר שג\"כ אין לשאול טעם אל המאציל למה האציל עשר ולא עשרים ולא חמש וכדומה (גם לא יפול השאלה משום דאעיקרא דדינא פרכא). וראוי שנחקור על כל האצילות הזה למה נאצל ועם תשובתנו בזה יתישב הכל. והיא זאת. כי כוונת המאציל מלך מלכי המלכים הקב\"ה להביא בגבול הדברים שאינם בגבול ר\"ל כי המאציל היא בלתי בעל תכלית וכוונת המאציל בבריאת העולם השפל הזה לשיהיה העולם בעל תכלית כלה ואבד ולסבה זו הוכרח האצילות כדי שעל ידי שיתאצלו הנאצלים וישתלשלו המדרגות ממדרגה אחר מדרגה נאצל ממאציל ונברא מנאצל ונוצר מנברא ונעשה מנוצר עד אשר יגיעו המדרגות אל ההפסד והכליון אשר הם בו. כי יש הוית בריאה שבן לילה היה ובן לילה אבד ויש אשר אם יום או יומים יעמוד לא יקום. ועתה איך יאמר חומר ליוצרו למה כך ולא כך והוא ראה בחכמתו כי א\"א להגיע אל תכלית הויות והפסד הנבראים אם לא שיהיה מספר הנאצלים י'. כי אם יפחתו מהעשר לא ירדו הנבראים אל מדרגת הירידה ההיא מפני קרבתם אל המקור. ועתה אחר שנאצלו כל האפשר באצילות יחויב שירדו המדרגות המשתלשלות מהם אל התכלית מפני שהם מתרחקים מן השורש כל הצורך לבא אל תכלית. ואין כוונתינו לומר שהאצילות בעלי גבול ותכלית ח\"ו אלא כוונתינו שהפעולות הנמשכות מהן הן פועלים פעולה תכליתית כמו פעולת העה\"ז שהוא הוה ונפסד ובעל גבול וקצבה נפעל מהפעלים ע\"י הנבראים מהנאצלים. והצורך אל התכלית והגבול בהויות התחתונות. ביארום רז\"ל במתני' באמרם בעשרה מאמרות נברא העולם ומה ת\"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות. ר\"ל כי לא היה בנמנע ח\"ו להיות בריאת העה\"ז במאמר א' שיהיה כולל כל הדברים והמדרגות והבריאות וההויות אשר נתהוו עתה. כי עם היות קצת הפעולות ע\"י חסד וקצתם ע\"י גבורה וכן מכלם לא מפני זה יהיה נעדר כח הבריאה ע\"י מאמר אחד לבד שהרי כח כלם בכל אחד מהם כנודע היות כל אחד כלולה מעשר כאשר נבאר בשער מהות וההנהגה בפ\"ב בס\"ד. והטעם שהוצרך אל עשרה מאמרות הוא כדי ליפרע פי' כי ע\"י עשרה מאמרות ירדו הנבראים אל תכלית שאם היו בלתי בעלי תכלית א\"כ היה אדם חי לעולם ולא יקבל עונש על עונותיו והיתה צד הטומאה והקליפה מתפשטת בעולם והקלקול אינו נתקן. וכן הצדיקים היו נשקעים בעה\"ז ואינם רואים בטוב. לכן הוצרך להיות העולם בעל תכלית וגבול כדי ליפרע מן הרשעים ולתת שכר טוב לצדיקים. ופי' שמאבדים את העולם שנברא כו'. פי' שמאבדין העולם ויש להם כח לכלותו מפני היותו בעל תכלית ונברא בעשרה מאמרות. וכן הצדיקים מקיימין אותו שאם היה בלתי בעל תכלית לא היו הצדיקים מקיימין אותו ולא הרשעים מאבדין אותו. לזה הוכרח להיותו נברא בעשרה מאמרות והיינו אצילות עשר מדרגות כדי שיהיה בעל תכלית, והרשע כלה ואבד וחוזר על עפרו ונתקן, והצדיק נפטר בכבוד להקביל פני אביו שבשמים ולאכול פרי מעלליו. אמנם קשה לטעם זה שא\"כ שסבת האצילות הי' להגיע הוויות התחתונות אל ההפסד והכליון להשכיר עושי צדקה בכל עת ולהעניש הרשעים כדפי', א\"כ אחר התחיה שהוא אינו זמן השכר והעונש ואינו זמן המעשה כנודע א\"כ מה טעם אל האצילות כי כבר אפס רשעה מן הארץ והוא זמן הקיום וכי נאמר שלא היתה כוונת האצילות אלא עד זמן התחיה ח\"ו זה ודאי לא. כי עיקר העולם ושלמותו הוא אז כנודע, ואז ודאי יהי' שלמות האצילות והארתו. וכקושיא זו ג\"כ קשה בענין ההיכלות הקדושים שבהם דנין את האדם לפי מעשיו להשכירו ולהענישו כאשר יתבאר בשער ההיכלות הקדושה בס\"ד, וא\"כ בזמן התחיה שאין להשכיר ולהעניש ולדון ולערער על בני האדם מה יהיה ענין ההיכלות, הנאמר שיהיו לבטלה ויתבטלו איש איש ממלאכתו אשר המה עושים. ועכ\"ז זו אינה שאלה כי אפשר שיתייחדו כל אחד אל חברו זה בתוך זה וזה בתוך זה איש באחיהו ידובקו ובזמן אחדותם ויחודם אין בהם דין והניצוצות נבלעים במקוריהם והם נהנים על רוב שלום כמבואר בפ' פקודי בענין ההיכלות בזהר. ומטעם זה ג\"כ אין לומר שיהיה כוונת האצילות להשכיר ולהעניש לדון ולערער על החייבים והזכאים. שא\"כ נשאל כי אחר התחייה שאין לדון בני האדם כפי מעשיהם אלא הם נהנים ממה שטרחו בע\"ש א\"כ נמצא ח\"ו שיהיה עניינם לבטלה. לכן נאמר כי לא היה עקר אצילותם לעניין זה, ואף אם נמשך מהם שכר ועונש בהשגחה העליונה כאשר נבאר בשער מהות וההנהגה ובשער עצמות וכלים. אמנם היה עקר הכוונה להודיע אלקותו אל זולתו כאשר נבאר בטעם שני בפרק זה ונוסיף ביאור בפ\"ז בע\"ה. ובזה נמצא שאדרבא כל עוד שהעולם בקלקול מזוהמת הנחש והקליפה אין הנאצלים מתיחדים כראוי ואין אלקותו מתגלה והידיעה בעם בני ישראל ספה תמה עד ירחם משמים ויצא העולם מזוהמת נחש ויתוקן כראוי ואז יחזור העולם אל תקונו ויתגלה אלקותו בתחתונים כהוגן וכשורה ובני אדם יוסיפו אומץ בידיעתו. ואז נאמר (ירמיה ל\"א) ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ואז יתגלה אור התורה ומצפוניה וסודותיה כראוי וכשורה והנאצלים יתאחדו ייחוד גמור כי יתקיים מקרא שכתוב (זכרי' י\"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וממתני' דעשרה מאמרות ליכא למשמע מינה, דאפשר דהכי פירושו בעשרה מאמרות נברא העולם פי' כל העשר ספירות פעלו בבריאות העולם עם היות שהיה באפשר בכח א' ליבראות דהיינו הכתר הנקרא מאמר אחד כדפי' בזהר. אלא כדי וכו' דהיינו משום שיוכלו לפעול פעולות בבחינות שונות בין לדין בין לרחמים והכתר אין בו דין אלא רחמים פשוטים כנודע. ואין הכוונה במשנה זו שיהיו אצילות הנאצלים לסבת העולם ח\"ו אלא הוא טעם אל פעולתם למטה בעולם התחתון עם היות כח בספירה ראשונה לפעול הכל. עוד טעם אחר קרוב אל הקודם כי המאציל ממ\"ה הקב\"ה מדתו להשפיע אל זולתו ולהיות שפעו הטוב להטיב אל הנבראים ולהשפיע אליהם ממדותיו כמו חסד במדת חסד וכן לכל הספירות. וראה להאציל האצילות הזה ולגלות לעיני הנבראים גדולתו כדי שיהא ניכר לנבראיו ומושג קצת ע\"י אצילותו הקדוש והטהור וזהו ממדות טובו היות רצונו לגלות רוממותו אל השפלים. ולהיות כי בהתגלות רוממותו בכתר אל הנבראים מרוב רוממות הנאצל עדיין אין כח בהנבראים להשיגו, הוצרך להאציל החכמה וכן מהחכמה אל הבינה עד המלכות כי שם השגת רוממותו המלך. והמשל בזה בהיות ניצוץ השמש נכנס דרך ארובה אל הבית להאיר אל עבר פנימי ביתה ומרוב בהירתו אין איש בבית יוכל שאתו ועיניהם כהו מהביט אל השמש כי רב ומבהיק ביותר עד שהוצרכו לעשות שם עששית גדולה ביותר לשיהיה האור מאיר אל עבר פניה ויושג אל העומדים בבית תועלת האור ולא היזק. ומרוב בהירות אור השמש בתקפו וגבורתו עם היות כי נמתק האור קצת ונסתר ונתעלם קצת, עכ\"ז לחולשת ראות העומדים בבית צריכין אל המסך שני ומשני אל הג' עד עשר. ועתה בבא איש אל הבית ליהנות מאור המאיר דרך העששית וישאל למה היה מנין העששיות האלה כך וכך ולא כך נקהה את שיניו ונאמר לו כי מרוב פתיותו שאל על הענין הזה, כי אחר שענין המסכים כוונתו לתקן ענין האור כדי שיהיה נמתק לעיני הרואים א\"כ אם יתמעטו המסכים יחשיך עין הרואים מרוב אורו ויזיק ואם ירבו עליהם עוד יחשך האור ולא יושג מתק אורו אל הרואים וחשכו הרואות בארובות. ואין המכוון כך אלא לתקן האור כדי שיתהנו ממנו ביותר בהיר שאפשר ולא יהיה דבמציאות שיהיה מזיק מרוב הבהירות אלא אור בהיר אור מתוק אור מבושם. ונמצא לטעם זה ראיה מוכרחת במאמר מהזהר שנעתיקהו בשער עצמות וכלים בע\"ה והוא מאמר אל מי תדמיוני ואשוה וגומר. ושם בארנו בפירוש הרשב\"י ע\"ה כי עקר האצילות בגין דישתמודעון ליה וכו' כי ע\"י הספירות יתגלה גדולתו אלינו. ולא כאשר ראינו החוקרים בעלי חשך והבהלה כי מפני הרחקת התארים נעלם מעיניהם השגחת אלקות וחשבו כי השיגוהו ולבם רחוק ממנו מפני שטעותם באמיתית הא\"ס ב\"ה [שלרוב גדולתו ורוממותו לא ישגיח בתחתונים] ועי\"ז מכחישים השגחתו ורוב עניניו ופעולותיו בעה\"ז. ולא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא. ועניני תואריו ושבתו וקימתו והליכתו ודבורו וכל הדומה לאלו מובן ליודעי החכמה ויתבאר בארוכה בשערים הבאים בה\"ו:" + ], + [ + "אחר שזיכנו האל בפרקים הקודמים ופירשנו בטעם האצילות דבר נאה ומתקבל והעמדנו אותו בדברי רז\"ל. רצוננו בפ' זה להאריך הענין ולהרחיבו בזה בע\"ה באופן יאורו עיני המעיין בענין הזה. וקודם שנבא בביאור ענין זה נשאל שאלה אחת אשר בה נבוכו קצת מחוקרי החכמה. והוא אם יש יכולת בא\"ס ממ\"ה הקב\"ה להאציל י\"ס זולת אלה אם לאו ח\"ו.", + "והנה ראוי שנחקור אם יכול מאחר שמדת טובו להשפיע אל זולתו למה לא האציל אפי' אלף אלפי אלפים כיון שהוא באפשריות ביכולתו ויאציל כמה פעמים י\"ס וכמה עולמות כדרך שהמציא העה\"ז. ולכאורה השאלה הזאת תבהיל עיני המשכיל וישתומם עליה. והאמת כי השאלה הזאת היא שאלה פתיות גדול ומרוב סכלות שאל השואל השאלה הזאת. והטעם שנאמר אל השואל שאלה הזאת כי לא נמנע שאלתו מג' דברים. או שישאל שיהיו הספירות השניות שוה אל הספירות האמיתיות האצולות, ר\"ל כתר שוה אל הכתר חכמה שוה אל חכמה בינה שוה אל הבינה וכן כלם. או שיהיו גדולים מהם ר\"ל דקים מהם. או שיהיו קטנים מהם ומתגלים. ועתה ג' בחי' אלה א\"א להיות. מפני שהספי' דקות תכלית הדקות ר\"ל רוחניות תכלית הרוחניות פשוטות מגוף וגשמי ומשיגיו כמו שבארנו וכמו שנבאר בשער השערים. ואחר שאמת הענין הזה שאינם גופים א\"כ א\"א להיות נבדלים מהמאציל ולהיותם נכנסים במנין העשר אם לא בדרך עלה ועלול ר\"ל המאציל עילה אל הנאצלים הרי הבדל בינו ובין נאצליו. וזולת הבדלים אחרים שאין לנו עתה עסק בביאורם.", + "והנה הכתר נבדל מהחכמה במה שהחכמה עלולה מהכתר והכתר עילה אל החכמה וכן הוא הבדלם זו מזו עד המדריגה התחתונה כי זולת עניין זה אין להם הבדל ליכנס במספר עשר כי מה שאינו גוף לא יחלק לחלקים כמו שנאריך בענין הזה בשער סדר עמידתן בס\"ד. ועתה כאשר יאמר השואל שיהיו עשר ספירות האחרות שוות לאלו נשיבהו שא\"א. כי אחר ששוה הכתר אל הכתר א\"א להיות שני כתרים, שאם כן במה יבדלו להיותם שנים. א\"כ א\"א להיות נאצל מהמאציל האחד המיוחד אלא נאצל אחד. כי שנים א\"א מפני שאין ביניהם להבדל כי שניהם עלולים מהעילה הראשונה דאל\"כ אינם רוחניים ואם הם רוחניים א\"א להיותם שנים. א\"כ הוכרח שלא יהיה נאצל מן המאציל אלא נאצל אחד. ועל דרך זה נשיב אל החכמה עם החכמה וכן לכל ספירות עד שנכריח שא\"א להיות זולת י\"ס אלה. ולא יפול השאלה הזאת שא\"כ ח\"ו אין כח במאציל להאציל שני כתרים עלולים ממנו שוים ושיהיו נבדלים זה מזה עם היותם שוים. כי זה פתיות. כי אין הענין זה מפני חסרון ותשות היכולת ח\"ו לא במאציל ולא בנאצלים. אלא אדרבא הוא שבחם. כי כדי שיהיו נבדלים צריכים הם לרדת אל פחיתות הגוף הנחלק לחלקים ואין זה ראוי. כי מגדולת העבד גדולת האדון נודעת ומשלמותו הוא להשלים אל זולתו. ואין לשאול כי אדרבה נדע ונכיר מעלתו כי מבלי גוף יגשימהו ומהיותו פשוט ובלתי בעל גשם כנודע ימציא הגוף והגשמות ויאציל שני כתרים ויהיו גשמיים. כי לזה נשיבך שהרי ברא הרבה מסוג זה והם המלאכים שהם גשמיים לפי האמת עם היות שגשמותם דק כגשמות האש ויותר דק ממנו כמו שנתבאר בשער היכלות. וגם אין לשאול כי יטביע ברוחניות שעם היותו דק ורוחני יחלק לחלקים. כי ענין זה יהיה הגרעון ברוחניות כי עיקר שלמותו באחדותו והיותו בלתי מתחלק. והמשל בזה כי לא ישאל השואל אם יש כח במלך להיות עבד ואחר שאין בו יכולת העבד נמצא העבד משובח ממנו. שאדרבה יש ויש אבל אם יעשה זה יהיה פחיתות וגירעון בכתר המלכות, וכבוד המלך הוא להרחיק עצמו מכל מיני עבודת העבדים. וכן הדבר במאציל ובנאצלים. כי זה משבח המאציל להטביע בנאצלים כח חותמו להיותם פשוטים בלתי מורכבים ורחוקים מהגשמות ומכל מקריו.", + "והנה כי הכרחנו כי להיות שוים א\"א. ועתה נאמר כי ג\"כ לשאול שיהיו גדולים מאלו לא צדקה שאלתו ולא אמת בדבריו. שהרי אין הבדל בין המאציל והנאצל אלא הבדל מה שבין עילה ועלול וכל מה שאפשר להיות הנאצל קרוב אל המאציל נתקרב הכתר עד שלא נשאר מקום לומר שיהיה נאצל בין הכתר והמאציל אלא שזו עלה וזו עלול וזה חיוב ירידתו ממעלת המאציל עם היות שהוא רבה עד לאין תכלית כי הוא חשוך לפני מאצילו, כדפי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים. ואין מקום לשאול למה לא האציל הא\"ס את הכתר שוה לו ממש כיון שאין חסר כח. לפי שהאמת שא\"א להיות הנאצל שוה למאציל. וזה אינו מפני חסרון המאציל אלא מפני תכונת הנאצל. לפי שאחר שהוא נאצל הוא עלול מעילתו ועילתו למעלה ממנו קדימת מה בכמה עניינים שא\"א לעלול א' להשיג את עילתו וא\"כ יוכרח ממנו היותו נאצל ועלול לרדת מאת פני אדוניו כהבדל שבין עילה לעלול וזה גרם לו חסרונו שהוא נאצל ועלול ועילה ראשונה קודמת אליו. ואם כן נשללה בזה ג\"כ השאלה לומר שיהיה גדול אותו הכתר מהכתר הזה אחר שהכתר הזה הוא יותר גדול שאפשר בחק הנאצלים. וג\"כ לומר שיהיה פחות מזה א\"א שהרי כבר יש פחות ממנו שהוא החכמה ומה שתעלה על החכמה הוא הכתר ר\"ל מאחר שהחכמה עלולה מהכתר ואינה יורדת מהכתר אלא מה שבין עלה לעלול הרי א\"א לשאול שיהיה נאצל אחר בין החכמה והכתר. שהרי הנאצל הזה שוה אל הכתר א\"א לו להיות ולא שוה אל החכמה מן הטעם שבארנו. בין הכתר והחכמה א\"א מפני שהכתר והחכמה הם עילה ועלול ואין ביניהם הבדל שתוכל לסבול עלול קודם אל החכמה ומאוחר אל הכתר אם לא שתרד החכמה אל מקום הבינה דהיינו עלול השלישי וא\"כ היינו חכמה ובינה. ובזה נסתלקו כל השאלות מכל וכל.", + "והנה עתה נבאר במה שהתעוררנו על ענין שלש בחינות שבכל ספירה שנאריך בהם בשערים הבאים בעה\"ו והם אלו. כי לכל ספירה וספירה הם ג' בחינות. א' בחינתה בערך הנאצל ממנה, ב' בערך עצמה, ג' בערך מאצילה. והענין הוא כי בכתר עצמו בהיות שהוא נאצל מאת המאציל אשר הוא מאציל ולא נאצל אשר אריכות הדבור בו ודאי אסור והאל יכפר במה שהארכנו בו עד עתה. וא\"כ בחכמה הנאצלת מהכתר הוכרח היות בה בחינה המשתוה ר\"ל קורבה המתייחדת במאצילה שהוא הכתר אשר לא יבדל ביניהם כלל ואחר זה תרד היא בעצמה ויבדל מעצמה אל עצמה עד הגיעה להיותה עילת הבינה העלולה ממנה.", + "והנה בה בעצמה יוכרח היות בה בחינת מעילה לעלול שתעלה מבחי' לבחי' עד מעלה מעלה. והמשל בזה הבחי' המשתוה אל הכתר היא העילה אל בחינת עצמותה ובחינת עצמותה היא עילה אל המשתוה אל הבינה [וכן בכל בחי' ובחי' תהיינה ג' בחי' אלו עצמם מעס\"ר] ובין כל שתי בחינות יוכרחו עוד ג' בחי' והם בחי' המשתוה הבחי' הראשונה אל הכתר והבחינה עצמה והבחי' המשתוה אותה אל עצמותה. ונצייר צורה גופניות שמתוכה יעלה השכל אל הרוחני כאלו נצייר ראש תור והוא המשולש המשוך הזה.
", + "והנה המשולש הזה הוא משפע ויורד ומצד עליונו מתרחב הוא משל אל הנאצלים שכל עוד שיתקרבו אל מקורם הם מתעלים ומתרחבים. לא רוחב גבוליי גשמיי אלא רוחב בדקות ורוחניות.", + "והנה כאשר יסתכל המעיין היטיב ימצא כי עליון שבכתר הוא רחב ומשפע ומצר והולך עד שיגיע רחבו להשתוות אל רוחב החכמה. ואפילו במקום שווי הכתר והחכמה יש הבדל רב שכן הוכרח מצד המשפיע המשפע ויורד שאין מצב לירידתו כי כל שיתרחק מהפנים העליונים יתגלה הנאצל ויסתבב ממסובבו העליון ממנו והיינו עילה ועלול למי שעיני שכל לו וחננו ה' דעה. וזהו סוד כל אחד כלול מעשר וסוד ירידת המדריגות בעצמות הספי' בעצמה. כי כתר שבכתר הוא הצד המתקרב אל המאציל ומלכות שבכתר הוא הצד המתקרב אל החכמה וכתר שבחכמה הוא עלול ממלכות שבכתר. וכל זה ניכר מתוך הצורה שציירנו. כי הצר שבכתר הוא עילה אל הרחב שבחכמה וכן הכתר שבחכמה הוא הצד המתקרב אל הכתר. ומלכות שבחכמה הוא הצד המתקרב אל הבינה וכתר שבבינה הוא עלול ממלכות שבחכמה. ובדמיון זה ג\"כ צ\"ל כי כל חלק וחלק כלול מעשר ספירות ג\"כ מפני שאין מצב אל האור אלא מתרחק ויורד וכל נקודה ונקודה וכל חלק וחלק עילה לנקודה שלמטה ממנו ועלול מהנקודה שלמעלה ממנו. והוא ראה בחכמתו שאם לא ירד הכתר בעצמו עשר מעלות א\"א להיות החכמה נאצלת ממנו כלל ועיקר. וכן אם לא היתה החכמה יורדת עשר מעלות לא היה באפשרות הבינה להתאצל ממנה. וכן לכל הספירות וכן לכל החלקים והנקודות. וזה הדין וזה הטעם לאבי\"ע כי באצילות יש אבי\"ע ובבריאה יש אבי\"ע וביצירה אבי\"ע ובעשיה אבי\"ע כי ענין אבי\"ע הם כללות כל הנבדלים מן המחויב הראשון א\"ס ממ\"ה הקב\"ה מן הכתר עד הנקודה האמצעית שבטבור הארץ והם מיני ירידתם בד' מדרגות. וכן כ\"א מהם כאשר נבא לחלקם נחלקם לד' מדרגות וכן כל מדרגה ומדרגה לארבע מדרגות אלא שהד' של אצי' הם דקות כ\"כ עד שעשייה שבאצילות סיבה ועילה אל אצילות שבבריאה וכן עשיה שבבריאה היא סיבה ועילה אל אצילות שביצירה וכן על הסדר הזה כל המדרגות וכל החלקים עד שנמצא המציאות כמנורה של פרקים מתיחדים ומתחבקים איש באחיו כמבואר. ואחר שהתעוררנו בזה רצוני בדבר זה להתעורר על שאלת מנין העשר ששאלנו בפרקים הקודמים ידוע כי כל עלול מוקף מעילתו והעילה מקיף העלול כאשר נאריך בשער סדר עמידתן בס\"ד. ועתה נצייר צורה גופנית והיא עגול בתוך עגול כזה
", + "עד שהריוח לא יעבור בין הגלגלים האלה ועתה הישאל השואל למה המצייר הזה לא צייר בתוך העגולים האלה יותר עגולים אחרים. הלא ודאי נקהה את שניו ונאמר לו כי רוח אסף בחפניו כי א\"א להיות עוד תוספות על חשבון עגולים אחר שהם יורדים איש מאת אחיו כנקודה וא\"א במציאות להיות עוד עגול בתוך העגולה הגדולה המקפת את כולם בתוכה.", + "והנה מן הצורה הגופניות נעלה שכלנו אל הרוחניות אשר אנו בביאורה. ידוע כי הספירות הם יורדים איש מאת אחיו כהבדל שבין עלה ועלול ולכן הם זו בתוך זו עלול מוקף מעילה כדמיון העגולים האלה שהגדול מקיף הקטן ממנו שהוא העלול ולכן הכתר הוא מקיף אל החכמה והוא עילתו וחכמה יורדת מהכתר כערך מה שבין עילה ועלול והחכמה עילה אל הבינה והרי בינה יורדת מהחכמה מדרגה א' ויורדת מאת הכתר ב' מדרגות שהיא עלולה מזאת העלולה ממנה וע\"ד זה ירידת המדרגות עד המלכות.", + "והנה המלכות הוא סוף לאצילות וראש לבריאה והיא לבריאה כערך הא\"ס לאצילות והמדרגה האחרונה שבבריאה אל היצירה כערך המלכות אל הבריאה וזהו סדרם עד בואם אל הגלגלים דרך מעלות הנעלמות ונסתרות לנו ונגלות אל הבקיאים במעשה בראשית ובמעשה מרכבה.", + "והנה אין הבדל בין המלכות והבריאה אלא כהבדל שבין עלה ועלול וברדת מן המדרגה האחרונה שבאצילות הוכרח היות תחלת הבריאה שהיא המדרגה המתייחדת באצילות כיחוד העלול אל העילתו וכן מבריאה אל יצירה וכן מיצירה אל עשייה עד הגלגלים.", + "והנה סדר הגלגלים התוכנים חשוכי עינים דמו שהגלגל סמוך לחברו עד שריוח לא יעבור ביניהם. ואין זאת סברת בעלי התורה הרואים באור עולם, אלא שבין רקיע לרקיע מהלך ת\"ק שנה ועם היות האויר זה ביניהם עכ\"ז הענין מורה על שווי הבריאה וההכרח' ושא\"א להיות בין גלגל לגלגל פחות מזה עד רדת הענין אל יסוד האש ויסוד האש מתאחד ביסוד הרוח ויסוד הרוח מתאחד ביסוד המים ויסוד המים מתאחד ביסוד העפר זה למעלה מזה ואין ריוח ביניהם. ועתה מי ישום פה לאדם לשאול יהיה עוד כך וכך מדרגות או יפחות מהם כך וכך או למה לא ברא העולם יותר גדול מזה או קטן ממנו, כי כל זה הוא פתיות גדול ליודעי סדר המדרגות. ותכונת העולם הוא על מציאות היותר משובח שאפשר בסדר המדרגות מהעליונה שאפשר במציאות עד התחתונה שאפשר במציאות אם בגבול אם בתכלית אם בגשמות והנה אם לא היה בינו ובין העולם סדר הספירות א\"א לעולם מפני פחיתותו להיותו מתנהג ע\"י הא\"ס אם לא שיעלה העולם במדרגות הרוחניות שהם הספירות ולענין זה כבר האציל הספירות. ואין זו הכוונה אלא לגלות האצילות והאלקות ולא להעלימו. וגלוייו הוא ע\"י ירידות המדרגות להבחינה התחתונה שהם עתה. שהרי אפי' הארץ הלזו העבה והגסה עד טיבורה יש לה מדרגה אחר מדרגה עד ז' ארצות כמו שנבאר קצת בזה בסדר עמידתן בע\"ה. הפך סברת הפתאים התוכניים כי דמו לתת מדת הארץ ואמרו שקו בן כ\"ב אלף מיל יסוב אותו סביב ואלו תוקדר הארץ יהיה עובר אל עבר פניה התחתונים בעובי ז' אלף מיל ושל\"ג ושליש מיל והמה בחשך יתהלכו למו.", + "הנה לנו בענין הזה תורה מקובלת ומעשה רב כאשר נכתוב בשם הזוהר בשער הנזכר. ונחזור לענייננו שאם היה העולם נברא בלי אמצעיות. בזולת שא\"א מן הטעם שפירשנו.", + "הנה זה יהיה העלם האלקות כשנבא לדעת גדולתו מתוך הנהגתו הלא נאמין שהוא יתעלה מעולמו מה שבין העילה לעילתו לפי האמת. ולכן שלא להעלים אלוהותו האציל המדרגות אל הדרך שפירשתי, כי כאשר נראה עתה בכתר יתברך ויתעלה ונעלה עליו עילתו האין סוף ממ\"ה כמה יתגדל שמו בעיני כל ברואיו.", + "והנה נשלם פרק המפואר ונכלל השער הזה. ואחרי אשר עד כה ברכנו ה' ועזרנו בכל הדרך אשר דרכנו, נוסעים אנחנו אל המקום אשר ידענו והוא לחקור אם הא\"ס הוא הכתר בסייעתא דשמיא:" + ] + ], + [ + [ + "השער השלישי לדעת אם אין סוף הוא הכתר:", + "הנרצה בשער הזה הוא לשאת ולתת בענין המבוכה נפלה בין המקובלים לדעת אם א\"ס הוא הכתר עצמו או זולתו. וזה שמו אשר יקראו לו אם הא\"ס הוא הכתר:", + "פרק ראשון:", + "רבים מהמתקבלים בבני עמנו נבוכו במבוכה רבה ונפלו בשוחת הטעות וחשבו כי הכתר עליון הוא הא\"ס והוא במנין העשר. ויש מהם אמרו כי מאחר שיש לנו עשר מדרגות מה צורך אל אצילות יותר אלא שענין המאציל עם הנאצלים הם עשר. ודמו להסתייע ממשנת ספר יצירה שאמר עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר ואמרו שאמרו ולא אחד עשר לומר שלא נוסיף עוד על עשר אלא שעשר הם ממש עם המאציל שהוא הא\"ס כתר עליון. זה דרכם. ושרי להו מרייהו כי זהו ענין קצוץ ופרוד והרואה במה שפירשתי במשנה ההיא בשער הראשון בפ' ששי יראה כי אדרבה משם ראיה להפך.", + "והנה הסברא הזאת דחויה מכמה טעמים אב\"א קרא אב\"א סברא. הסברא היא כי מאחר שהמאציל נבדל מנאצליו בכמה עניינים. ראשונה שהנאצלים הם נופלים תחת הזמן והוא אינו נופל תחת הזמן. ואין רצוני לומר זמן כפי הנראה מפשוטן של דברינו, אלא הכוונה שכבר היה זמן שלא היו נאצלות כמו קודם האצי'. וזה אחד מהדברים הנמנעים בא\"ס שלא הי' מציאות שלא ימצא, אלא הוא מחויב המציאות והוא המציא הזמן ולא שהוא בעל זמן ח\"ו. ובענין זה יובן אמרו ראשון ואין ראשית לראשיתו כי עם שנאמר ראשון וכל לשון ראשון מורה על שיש לו ראשית כי אמת שהוא ראשון לכל הבאים אחריו אבל לשון ראשון מורה על התחלת זמן. וע\"כ אמר שהוא ראשון ועכ\"ז אין ראשית לראשיתו, ולשון ראשון אינו אלא לשלול שלא קדם אליו זולתו. וז\"ש בתקונים אני ראשון ואני אחרון. ופי' הרשב\"י ע\"ה כי אנ\"י הוא אי\"ן שהוא הכתר עליון. ואני הוא מלכות שהיא תכלית האצילות נעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו כי אי\"ן הוא א' כתר עליון י' חכמה ן' בינה עם משך הוא\"ו שהוא ן' י' על ו' ומציאות הן' בעצמה היא המלכות לפי האמת נמצא אי\"ן כולל כל האצילות. וזה אני ראשון סוד משך והתפשטות אצילות ממעלה למטה. ואני אחרון הוא מציאות אור החוזר המתהפך ממטה למעלה. ובזה יובן ענין ראשון ואחרון כי הכתר יקרא באמת ראשון מפני שהוא ראשון לכל הבאים בראשית שהוא מהנאצלים ולמטה אבל למעלה ממנו בא\"ס לא שייך לשון ראשון וזהו ולפני אחד מה אתה סופר. פי' הכתר נקרא אחד שהוא תחלת החשבון שהוא מספר העשרה שבו כלול כל החשבון והחשבון יסודו למעלה כמו שפירשנו בשער הקודם. ואמר כי לפני אחד שהוא הקודם לו דהיינו הא\"ס מה אתה סופר דלא שייך תמן לא מנין ולא דבור ולא חיוב כלל. ועליו נאמר (איוב לז כ) היסופר לו כי אדבר ולא שייך תמן מנין. ועם ההקדמה הזאת יובן הפסוק (בישעיה מ\"ג) אשר נבוכו בו כל הפשטנים אתם עדי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה. ופי' כי אני הוא היינו הכתר כי הוא הכתר הנקרא הו\"א באמת. ולהורות על העלמו מלת הוא כנוי אל הנסתר. ולכן אמר שהוא נקרא אני ג\"כ להורות שהוא תחלת האצילות וסוף האצי' בסוד אני ראשון ואני אחרון כמו שפי'. ואמר כי לפני לא נוצר אל ומלת נוצר כמשמעו שפי' לא נאצל כי לשון יצירה ג\"כ משמש אל האצילות כמו שמשמש לשון בריאה דהיינו בראשית ברא. ואמר כי לפני לא נאצל זולתי, כי הוא ראש הבא בגדר הנאצל. והוא סוף לכל האצילות, וז\"ש ואחרי לא יהיה. וזה מורה על תוקף גדולות הא\"ס ממ\"ה הב\"ה שמורה על קיומו שאינו נופל תחת הזמן אלא אדרבה הוא המציא הזמן ולא יצוייר מציאות העדרו בשום אופן בעולם. וזו אחת ממעלותיו הרבות על נאצליו שכלם נופלים תחת המציאות שכבר היה זמן שהיה הא\"ס זולתם כמו קודם האצילות. ויש רבים חשבו לומר שהכתר היה קודם לכל ר\"ל כי עם היות שלא היה אצילות היה הוא במציאות והוא לבוש אל המאציל לעולם. ובעלי הסברא זאת הם בעלי תריסין ועיקר ההכרח שהכריחם לדבר זה הוא אמרם ז\"ל בפדר\"א קודם שנברא העולם היה הוא ושמו לבד פי' כי הוא ושמו היינו הא\"ס וכתר. והכריחו מזה שכתר קודם ושהוא מתאחד במאציל ולבוש אליו. והענין הזה אין ראוי להאמינו. אלא שכל האצילות נאצל בעת אחת וגם הכתר מכלל הנאצלים כאשר הוא מוכרח מתוך כמה מאמרים וקצתם נעתיק בשערים בע\"ה. ובפרט בשער עצמות וכלים ובשער סדר האצי' ושער הצחצחות בס\"ד. נמצא שנתעלה המאציל על נאצליו. כי נאצליו קדם אליהם העדרם. משא\"כ המאציל ממ\"ה הקב\"ה. והרי הבדל ראשון. עוד נבדל המאציל מן הנאצלים כי חיותם תלוי בזולתם היינו במאציל המחייה אותם והוא מקור והאור והשפע לכל נאצליו נמצאו כלם צריכין אליו. והא\"ס ב\"ה אין צריך אל זולתו אלא הוא מקור החיים והחיים נמצאים ממנו עד שהוא חיות החיים. ולכן בקצת מקומות כנהו הרשב\"י ע\"ה בתקונים בלשון נהורא דלא קיימא בנהורא וכו' אחר שאינו תלוי בחיות ושפע מצד זולתו אלא הוא מקור האור אל כל שאר המאורות. ודבר זה ביאר הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקוני ז\"ח דף קל\"ב ע\"ב) ובזהר בראשית (דף כ\"ב) פתח עוד ר\"ש ואמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי. אמר חבריא שמעו מלין עתיקין דאנא בעינא לגלאה כו' מאי ניהו דאמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי. אלא דא איהו עילת על כל עלאין ההוא דאתקרי עלות העלות עלת מאלין עלות דלא יעביד חד מאלין עלות שום עובדא עד דנטיל רשותא מההוא דעליה כמה דאוקימנא לעיל בנעשה אדם נעשה ודאי על תרין אתמר דאמר דא לההוא דלעילא מיניה כו' וההוא דלעילא מיניה לאו עביד מדעם עד דנטיל עצה מחבריה. אבל ההוא דאתקרי עלת על כל העלות דלית לעילא מיניה ולית לתתא שוה ליה הה\"ד ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. אמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי דנטיל עצה מיניה כגוונא דההוא דאמר ויאמר אלקים נעשה אדם עכ\"ל.", + "הנה כיון במאמר הזה הקדוש ע\"ה להפליג במעלה הזאת שמתעלה הא\"ס על נאצליו שהם צריכין ליטול עצה התחתון מן העליון כי הוא צריך שפע מעילתו המשפיע עליו ולכן הוא אומר נעשה אדם כלומר תשפיע אתה ואני אפעול ונמצא אדם עשוי ע\"י שנינו והעליון עדיין צריך להיות נשפע מעילתו כי אין בידו ג\"כ היכולת. אבל א\"ס ב\"ה אינו צריך לאמר לזולתו נעשה אלא אני אני הוא ואין אלקים עמדי ר\"ל בסיוע עמי לא תחתון שאין לו למטה שוה אליו ולא עליון שאין עליון זולתו כי הוא למעלה מכל הנמצאים. ואמר עילת על כל עלאין, עלת מאלין עלות. כיוון לבאר לנו שהטעם שהוא נקרא עלת העלות הוא משני פנים. הא' פי' מלשון עלייה והכוונה שהוא למעלה מכל העליונים. ואין הכוונה בעליית מקום ח\"ו שאין שום דבר נכנס במקום באצילות כ\"ש במאציל, אלא פי' מציאות עליית מעלה והרוחניות והיכולת. והפי' השני הוא מלשון עילה וסיבה שהוא סבה ועילה לכל העלות שבמציאות.", + "והנה נתבאר הבדל שני שנבדל הא\"ס המאציל ב\"ה מן הנאצלים. עוד הבדל שלישי והוא כי לכל הנאצלים יש להם שם משמות הקדש שהוא מגבילם אשר בו יקרא הספירה והנאצל ההוא כענין אהי\"ה בכתר וי\"ה בחכמה וכן לכל שאר הספירות כמו שבארנו בשער הראשון בפי'. וכן שם בן ד' כולל כל האצי' כלו כמבואר בזהר ונבאר בשער שם בן ד'. מה שאין כן בא\"ס המאציל ב\"ה שאין שם ונקודה שנוכל לכנותו בה ולא מדה שתגבלהו ולא מצאנו לו שם לכנותו אלא מחויב המציאות. ופי' כי הוא מחויב במציאותו מפני שא\"א לעולם בלא מנהיג הנותן שפע ומחיה לכל הנמצאים ומטעם זה מחוייב מציאותו. ומפני שאין שם שיגבילהו לכן נתארהו מחויב המציאות, ושם זה יחסו אליו החוקרים. עוד ייחסו אליו שם א\"ס והטעם מפני שאין לו סוף ותכלית. כי הדבר הנגבל בשם יש לו סוף, והאלקות מפני שאין לו סוף אין לו שם שיגבלהו ולכן אנו מתארים אותו בא\"ס.", + "ועוד פי' אחר מפני שהחקירה בו אין לו סוף. שאינה כדרך שאר החקירות שיש לה סוף והסכמה אל מסקנא אחת. אמנם החקירה באלקות היא בא\"ס ולכן אין מי שידע בו מהות כלל אם לא ע\"י ספירות המגלות קצת מגדולתו אמנם מספירותיו ולמעלה אין השגה מצד עומק המושג ולכן תארוהו בא\"ס. עוד ייחסו אליו עלת העלות, והכוונה כי העלות אשר מהם עלולים אחרים הם עלולות ממנו ולכן נקרא סבת הסבות לפי שהוא סבה ראשונה לכל סבות שבעולם ואע\"פ שהן סבות למסובבים אחרים עכ\"ז כלם מסובבים ממנו. ויש שאמרו כי כתר עליון ג\"כ נקרא סבת הסבות לפי שהוא סבה לכל שאר הסבות שהן מסובבות ממנו. משא\"כ ממנו ולמטה שאין החכמה סבה לכל הסבות המסובבות שהרי הכתר הוא הסובב ואינו מסובב מהחכמה אלא אדרבא החכמה מסובבת ממנו. וכן מן הטעם הזה אמרו שנקרא הכתר עלת העלות שהוא עלת העלות העלולות ממנו. אמנם אין סוף נקרא סבת כל הסבות ועלת על העלות בתוספת כל להראות על הא\"ס שהוא סבת כל הסבות ואפי' הכתר. מה שאין כן הכתר שלא יצדק בו לשון כל הסבות וכן כל העלות שכבר יש עילה וסבה שהוא מסובב ממנו שהכתר מסובב מהא\"ס וא\"ס סבתו. וכן לכל העלות, שלא יתייחס כן בכתר. ושלשה שמות הללו היינו א\"ס וסבת כל הסבות ועלת כל העלות יחס הרשב\"י אל המאציל ב\"ה בספריו פעמים רבות וג\"כ יחס אליו שמות אחרים כמו טמירא דטמירין וכן עתיקא דעתיקין וכאלה רבות כיוצא בהם וכאשר ידקדק המעיין בהם ימצא כלם מורים על ההעלם כמו שבארנו שאין לו שם ולא הויה ולא כנוי שיגבילהו. והרי הבדל שלישי שנבדל המאציל מן הנאצלים. בזולת כמה הבדלים אחרים כמו הרחקת השיעור והמדה והתארים והשנויים כי הכל בספירותיו ולא נאריך בהן. ונאמר כי אחר שיתעלה ונבדל המאציל מנאצליו תכלית ההבדל ונתרחק תכלית הרוחק אם כן הסברא נותנת שאין ראוי שיכנס המאציל במנין הנאצלים ח\"ו כמו שחשבו האומרים שהוא הכתר. ועתה נבא להוכיח מן הראיות:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם הכרחנו מן הסברא שאין הכתר הא\"ס, עתה נבוא בפ' זה לבטל סברא זו בדברי הרשב\"י ע\"ה מאיר עיני ישראל בחכמה הזאת ולנו מדבריו כמה ראיות. ראשונה אמר בס' התיקונים (בהקדמה ד\"ו) וז\"ל אבל שם ידו\"ד איהו מרכבה למריה לכתר עלאה. ובגין דא אין קדוש כידו\"ד עלת על כלא טמיר וגניז בכתר ומניה אתפשט נהוריה על ידו\"ד דאיהו י' חכמה ה' בינה ו' כליל שית ספירן ה' מלכות עכ\"ל לעניננו. וזה פירושו ידו\"ד שהוא רמז לט' ספירות כדמפרש ואזיל הוא מרכבה למריה כתר, וטעם אמרו מריה מפני שהוא אב לאצילות כלו וכל האצילות כסא אליו. ואמר אין קדוש כה', יובן עם מה שבאר הרשב\"י ע\"ה במקום אחר שאמר שאין קדוש כה' הכוונה על הכתר. ואמר כי זה הוא הכ\"ף דכה' שהוא כ\"ף כתר וטעם הכ\"ף כי הוא שני יודין בסוד עשרה עשרה הכ\"ף וזהו שאמר ובג\"ד אי\"ן קדוש, פי' מפני שידו\"ד היא מרכבה אל הכתר שהשם בן ד' יו\"ד בראש ואדני יו\"ד בסוף הם שני יודי\"ן בסוד אור ישר ואור חוזר שהיא כ\"ף כתר. כאשר יתבאר הענין הזה בארוכה בשער התהפכות האור בס\"ד. ומפני ששתי האורות האלה הם מרכבה לכתר שהוא סבת האורות מצד עלת העלות אין סוף ב\"ה הגנוז בו וממנו התפשט האור ע\"י הכתר כדי שיהיה האור ישר והאור חוזר לכך נקרא כ\"ף כתר שהוא שני יודי\"ן. ואל יקוה ממנו המעיין ביאור ענין זה כי עקרו בשער הנזכר. ע\"כ פי' המאמר בקיצור.", + "והנה אמר בפי' עלת על כלא טמיר וגניז בבתר, מורה על שאין הא\"ס הוא הכתר. עוד כתב בתיקונים (תקונא ע' דקכ\"ד) וז\"ל אתקריאת יהוה מסטרא דכתרא עילאה דאיהו סתים כקומץ דאיהו סתים דלא ידע בר נשמה דאית לגו. ומאן דאיהו לגו איהו סתום במחשבה עלת העלות קרינן ליה עכ\"ל.", + "ופי' שאמר בתחלת דבריו למעלה שבמלכות הוא השם בן ד' בלא נקודה ולפי יניקתה כך נקודתה ועתה אמר דמסטרא דכתר פי' כאשר היא יונקת ממנו תקרא על שם יהוה שהיא הויה בנקודת קמץ והטעם כקומץ דאיהו סתים פי' כמו הוא סתום במחשבה פי' כי אפי' המחשבה אסורה בו, ונקרא אצלינו עלת העלות אבל לא שיהיה שם זה מגבילו כי אין שם שיגבילהו כדפי' בפרק הקודם. ועיקר המאמר הזה עם כל הנמשך אחריו נתבאר בארוכה בשער שם בן ד'.", + "הנה באר לנו בפי' כי עלת העלות גנוז ונעלם בכתר ושאין הא\"ס הכתר עצמו.", + "ועוד בפי' בתיקונים במקום אחר (תקונא ע' דף ק\"ל) ז\"ל כתר עלאה אע\"ג דאיהו אור קדמון אור צח אור מצוחצח, אוכמא איהו קדם עלת העלות. ועיקר המאמר יתבאר בשער הצחצחות ב\"ה.", + "הנה הורה בפירוש שאין הכתר הא\"ס. באמרו שהכתר הוא חשוך. ר\"ל שאין אורו מבהיק לכלום. שאין לו כח לפני עלת העלות שהוא מאצילו. עוד בתיקונים (בתיקון י\"ח דף קי\"ב.) וז\"ל אדון יחיד שליט על כלהו מופלא ומכוסה בכתר עכ\"ל.", + "ופי' כי למעלה מן המאמר הזה אמר ענין החיות והמרכבה הרוחניות בספי' ואח\"כ אמר שהא\"ס שנקרא אדון יחיד כמבואר בס\"י הוא מופלא ומכוסה בכתר. והכוונה שאין אלהותו מתגלה אלא על ידי תיק אורו ולבושו שהוא הכתר ועל ידה רוכב בשאר הספירות.", + "הנה הורה בפירוש שאין הכתר האין סוף. עוד בר\"מ (פינחס דף רמ\"ג) וז\"ל בגין דעלת העלות מופלא ומכוסה בהאי כתר ואתפשט בשם יהו\"ה. בשבתות וימים טובים לית שלטנותא דסמא\"ל ונחש ולכל ממנן דיליה ולית שלטנותא לגיהנם נוקבא בישא דסמאל ונחש ולא למשריין דיליה, כלהון מיטמרן קדם משריין דמלכא כגוונא דאתטמרון אומין דעלמא כד אתגליא משיח הה\"ד ובאו במערות צורים ובנקיקי הסלעים. ופירושו מבואר וממנו נראה בביאור שאין לומר שהכתר הוא הא\"ס מורה על זה באמרו עלת העלות מופלא ומכוסה בהאי כתר. נראה מדבריו שכתר היכל לעלת העלות.", + "והנה לנו כמה ראיות ברורות ועדים נאמנים שאין הכתר הוא הא\"ס, בזולת עוד כמה ראיות אחרות, ולא העתקנום מפני שאנו צריכים להעתיקם בשערים הבאים כמו מאמר אליהו דאנת הוא חד כו' שנעתיקה בשער עצמות וכלים פ\"ה וקצתם לא ראינו להעתיקם כלל מפני האריכות. עכ\"ז בראיות האלה בטלה דעת האומרים שהכתר הוא האין סוף:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם השתדלנו להעמיד בהכרח שאין הא\"ס הוא הכתר אלא כל אחד מהם ענין בפ\"ע ר\"ל זה מאציל וזה נאצל. ראינו בפרק זה לבטל סברא אחרת קרובה לדעת המקובלים הקודמים והיא סברת הר' שם טוב בספר האמונות שער ד' פ\"א שתחלה מנה הספירות ואמר שכתר היא ספירה ראשונה, אח\"כ אמר שאין הכתר בכלל הספירות. וזה טופס לשונו בקצור נמרץ. כל המקובלים הסכימו למנות עשר ספירות אלו א' כתר עליון ב' חכמה וכו', אולם המופלאים והעמוקים שבחכמה הסכימו שאין למנות כ\"ע ע\"ד האמת בכלל העשר כי הוא כא\"ס, וכמו שסבת כל הסבות אין למנותו כלל כן אין ראוי למנות לכ\"ע כי אין שום התחלה ושום קץ וסוף בו והוא הכל. ורשב\"י הזהיר על זה בכמה מקומות ועל זה כוון בס' יצירה עשר ולא אחד עשר. וכבר ידעת היות מוסכם אצל חכמי המשנה שאליהו הנביא מתגלה אל כל הראוים. ויש קבלה למקצתן מן האחרונים ז\"ל שהיה מתגלה להרב הגדול ר' אברהם אב\"ד החסיד ז\"ל וממנו קבל הרב הגדול הראב\"ד חתנו והרב החסיד רבי יצחק שקבלתו סלת נקייה לעמוק מאד בחכמת הקבלה. והוא ג\"כ פירש י' ולא י\"א שאין להכניס במנין הכתר. והמשלים המנין הוא הדעת העליון שרמז הכתוב (משלי ג כ) בדעתו תהומות נבקעו. ועליו אמר בספר הבהיר שהוא היכל הקודש. ועיקר שם המיוחד הכתוב בספרי הנביאים כוונו באותיות השם באמצעות הת\"ת לזה כי הוא היכל לשרש העליון עכ\"ל.", + "ועוד האריך הרבה ע\"פ הסברא הזאת. ובמקום אחר כתב כי מטעם זה קרא בס\"י לחכמה עומק ראשית כי הוא תחלה וכו'. זאת היא סברת רש\"ט שרצה לומר שהכתר אינו במנין הספירות עם שהודה בענין שהא\"ס אינו הכתר כדמוכח מתוך לשונו שאמר וכמו שסבת כל הסבות אין למנותו כלל כן אין ראוי למנות לכ\"ע, הורה שסבת כל הסבות אינו הכתר, אמנם הכתר נאצל ממנו. וקודם שנכנס בהריסת סברא זו ראוי שנדע מי הביאם בטעות זה ונאמר כי הוזקקו לסברא זו מפני ג' דברים ראשונה מאמר בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות פ\"ה מ\"א) שהעתקנהו בשער הקודם בפ\"ג. ושם השתדלנו בענין והכרחנו שאין מאותו המאמר ראייה לדבריו כלל. והשני שראו בס\"י התחיל למנות משנת העמקים מחכמה באומרו עומק ראשית ועומק אחרית שהן חכמה ובינה שנראה שהיא ראשונה לאצילות ואין הכתר בחשבון הספירות וכן באמרו אחת רוח אלקים חיים וכו' שנייה רוח מרוח אמרו כי אחת רוח אלקים חכמה ורוח מרוח בינה וכו' נראה שמחכמה מתחיל מנין הע\"ס. והשלישית כי מצאו אילן גדול לתלות בו והוא האלהיי רשב\"י ע\"ה באדרא וז\"ל אתר דשירותא אשתכח מעתיקא קדישא דאתנהיר ממזלא וכו' כמו שנעתיקהו בע\"ה.", + "והנה אחר כי תחלת האצילות הוא מחכמה המתנהרת מהכתר נראה בפי' שאין הכתר מכלל מנין ע\"ס לכן דחקו עצמם לבקש תשלום מנין העשר ובקשו דעת. והאמת לא בקשו צדק. כי ענין הסברא הזאת היא דחויה אב\"אי קרא ואב\"אי סברא. ראייה מן הסברא מפני שלא ימלט מב' דברים בכתר אם הוא נאצל או אינו נאצל. אם הוא נאצל א\"כ מאחר שהוא עלול מהסבה הראשונה למה לא יכנס במנין הספירות כי מי המעיט בכבוד האצילות עד שהכתר מפני שהוא כא\"ס והוא גדול ומשובח לא יכנס במנין הספירות כי הספירות (הם חכמה ובינה) הם ג\"כ כאין סוף בכחם ומעלתם ועכ\"ז לא מנענו עצמנו מלמנותם בעשר. והרי אחר שהכתר עילה לחכמה וחכמה עילה לבינה ושלשתם ודאי נאצלים א\"כ כערך חכמה אל הבינה כן ערך הכתר אל החכמה וכמו שהחכמה נמנית במנין הספי' עם הבינה כן הכתר ימנה עם החכמה א\"כ מה הטעם שנעלה הכתר על כל שאר הנאצלים ועוד כי מה שאמר שהוא כא\"ס אינו מעלה כלל לפי שהרי א\"א שיהיה שוה אל המאציל ממש מאחר שהוא עלול ממנו בהכרח ירד ממעלת עילתו ואחר שנפליג בעלת כל העלות כל מה שאפשר במה שהוא א\"ס אין ראוי להפליג כ\"כ בכתר כי אינו במעלת מאצילו אחר שהוא נאצל ועלול מעילה ראשונה כדפי'. וכמו שפי' הרשב\"י ע\"ה באמרו אוכמא איהו קדם עלת העלות הורה שאין הוא במעלת הא\"ס ח\"ו וא\"כ למה הוא כא\"ס כי גדר הא\"ס הוא תואר שלא יתואר בו כלל באמיתית כ\"א במאציל. ומאחר שישנו בכלל הנאצלים ואינו כא\"ס א\"כ למה לא יבא במנין הספירות כי אינו רק ממנין הנאצלים ולמה נמנה קצתם ונניח קצתם זה בלתי ראוי. וא\"ת שאינו נאצל, זה א\"א להאמינו אם לא שנא' שהוא סבת הסבות ואין זולתו שאל\"כ הוא שניות ח\"ו שנאמר שיהיה דבר אחד זולת סבת הסבות ולא היה נאצל ממנו. ואם נאמר שהוא נאצל ג\"כ אלא שאינו כדמיון שאר הנאצלים מפני שקדם להם זמן רב. זה א\"א כי א\"א קדימה על החכמה אלא קדימת עילה ועלול כי א\"א להפרד ולהבדיל בין כל נאצל ונאצל אלא כהבדל עילה ועלול וכן ההבדל ג\"כ בין החכמה ובין הבינה וכמו שנכניס במנין הנאצלים החכמה עם הבינה כן נכניס ג\"כ הכתר עם החכמה. ואחר שמתוך הסברא הוא מוכרח שהכתר הוא במנין עשר ג\"כ מוכרח מתוך הראיה מדברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ע' דף קי\"ח) וז\"ל ואברין אלין כלהו בספירן. רישא כ\"ע, מוחא חכמה, בינה לבא ובה לב מבין, תרין דרועין חסד וגבורה, גופא עמודא דאמצעיתא, תרין שוקין נצח והוד, יסוד אמה. שכינתא אות דיליה עכ\"ל.", + "ועם היות שיש בו להתעורר קצת עכ\"ז אינו מהמתיחס אלינו.", + "והנה מנה י\"ס נגד האברים ומנה כ\"ע רישא ולא מנה דעת כלל, הרי שכ\"ע בכלל ספירות. עוד בתקונים (בהקדמה דף ג') ואשמע את קול כנפיהם בעשר מיני תהלים. בשיר פשוט דאיהו י' כתר, שיר כפול דאיהו י\"ה, חכמה ובינה משולש ביה\"ו דאיהו חג\"ת, מרובע בידוד דאיהו נהי\"ם עכ\"ל.", + "הנה מנה עשר ספירות בעשר אותיות ולא מנה הדעת כלל אלא הכתר. ואין סברא לומר כי זה הכתר שמנה הוא הדעת, א\"כ היה לו להתחיל מחכמה שהוא ראשית האצילות לפי דעתם ועוד דכולי עלמא סברי שזה כתר שמו וזה דעת שמו ולא פליגי אלא איזה מהם יבא במנין עשר.", + "ועוד ראייה מהזהר פ' בראשית (דף ל\"א) וז\"ל וע\"ד בראשית ב' ראשית היא חכמה כמה דתרגם יונתן בראשית בחכמתא, בגין דאיהו תניינא לחשבנא. ואקרי ראשית, דהאי כתרא עלאה טמירא היא קדמאה. ועל דלא עייל בחושבנא, תניינא הוי ראשית, בג\"ד ב' ראשית עכ\"ל.", + "ופי' כי הוקשה לו במלת בראשית כי הבי\"ת היא גדולה והיא רומזת לחכמה כנודע ומלת ראשית ג\"כ הוא רומז בחכמה נמצא א\"כ החכמה נרמזת בתיבה זו שני פעמים שלא כראוי וזה כוון באמרו בראשית ב' ראשית היא חכמה. פי' שניהם רומזים בחכמה הבי\"ת כמפורסם שהוא בי\"ת וראשית באמרו ראשית שהיא חכמה ומטעם כי מתוך קושיא זו הייתי אומר בראשית בכללה רומז בחכמה, ר\"ל כי אין הרמז בחכמה למלת ראשית אם לא שיבא בבית דהיינו בראשית, לזה הכריח כי מלת ראשית לבד הרמז בחכמה וראייה לזה מת\"י שפירש בחכמתא ולא אמר חכמתא כנראה כי הבית לעולם היא רומזת בחכמה מלבד מלת ראשית שהוא ג\"כ רמז בחכמה כמו שפירש יונתן בחכמתא הבי\"ת שימושית.", + "והנה מת\"י מוכרח שלעולם הוא כפל כי ראשית היא חכמתא והבי\"ת ג\"כ רומז אל החכמה. והשיב אל הענין הכפל מפני שמלת ראשית מורה על תחלת, והיה נראה שהחכמה תחלת האצילות וראשיתו. וזה אינו כי הכתר תחלת האצילות, לכן באה באות בית בתחלתה כאומר אע\"פ שנקרא ראשית עכ\"ז היא שנית לי' למנין הספירות וכתר הוא הראשון. וז\"ש בגין דאיהו תניינא לחושבנא פי' חכמה שנית למנין הספירות. ואיקרי ראשית, פי' ולמה נקרא ראשית והוא מקום הטעות לפי האמת מפני שהכתר הוא הראשון והקדום, (ולכן הוצרך לומר בי\"ת כדמסיק בסוף דבריו). לז\"א דהאי כתרא עלאה טמירא היא קדמאה. פי' מפני שהוקשה לו כי כיון שלפי האמת היא שנית ולא ראשונה א\"כ למה נקרא ראשית שאינה ראשונה מאחר שהכתר קודם אליה. ולזה אמר שהכתר טמיר ונעלם ואין ראוי שיקרא ראשית, כי פירוש ראשית ר\"ל תחלת הגלוי ותחלת הגלוי הוא בחכמה לא בכתר כמו שיתבאר בע\"ה. לכן נקרא החכמה ראשית ולא הכתר. ועם היות שאין ראוי לכתר להיות נק' ראשית עכ\"ז הוא ראשון לאצי' ונכנס בחשבון האצי' וז\"ש היא קדמאה. ועל דלא עייל בחושבנא [ר\"ל בכלל הגלוי] כדפי', תניינא הוו ראשית, פי' הוי הוא שנית עם שהיא נקרא ראשית מן הטעם שבארנו. בג\"ד ב' ראשית, פי' ולפיכך באה מלת ראשית כפולה לומר לך חכמה נקרא ראשית ועם היותה ראשית היא שניה והיינו בית שבראש התיבה. ע\"כ פי' המאמר.", + "והנה הורה לנו בפי' כי הכתר הוא במנין ע\"ס, ושאין בו פקפוק עם שהחכמה נקרא ראשית ויש לנו עוד ראיות טובות הרבה מאד כהנה וכהנה ולא נטריח עצמינו בהעתקתם הנה להיות שאנו מוכרחים להעתיקן בשערים הבאים בע\"ה.", + "והנה הכרחנו בפי' שהכתר ממנין הספירות (ע' בפלח הרמון):" + ], + [ + "להיות שבפרק הקודם הכרחנו שהכתר במנין הספירות, נשאר לנו לבאר ענין המאמרים המנגדים לכאורה סברא זו והם אותם שהכריחו המפרשים לדעתם מהם. ראשונה מספר יצירה שאמר במשנת העמקים וז\"ל ע\"ס בלימה מדתן עשר שאין להם סוף. עומק ראשית ועומק אחרית, עומק טוב ועומק רע, עומק רום ועומק תחת, עומק מזרח ועומק מערב, עומק צפון ועומק דרום. ואדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולן ממעון קדשו ועד עדי עד עכ\"ל.", + "ואמרו כי מאחר שעומק ראשית היא החכמה ועומק אחרית היא הבינה כמו שביארו, א\"כ הוא מוכרח כי מנין הספי' הם דוקא מהחכמה ולמטה ושאין הכתר במנין הספי' ועומק רום הנזכר במשנה הוא הדעת.", + "ועוד הוסיפו להביא ראיה ממשנה אחרת כזו שבס\"י וז\"ל ע\"ס בלימה. אחת רוח אלקים חיים ברוך ומבורך שמו של חי העולמים קול ורוח ודבור וזהו רוח הקודש. שתים רוח מרוח חצב וחקק בו עשרים ושתים אותיות שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות ורוח לכל אחת מהן. שלש מים מרוח חקק וחצב בהן תהו ובהו רפש וטיט חקקן כמין ערוגה והציבן כמין חומה וסככן כמין מעזיבה. ארבע אש ממים חקק וחצב בה כסא הכבוד ואופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי (השרש) [השרת], ומשלשתן יסד מעונו שנאמר (תהלים קד ד) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. חמש חתם רום ג' אותיות מן הפשוטות קבען בשמו הגדול יה\"ו וחתם בהם שש קצוות פנה למעלה וחתמו ביה\"ו. שש חתם תחת ופנה למטה וחתמו ביו\"ה. שבע חתם מזרח פנה לפניו וחתמו בהי\"ו. שמנה חתם מערב ופנה לאחריו וחתמו בהו\"י. תשע חתם דרום ופנה לימינו וחתמו בוי\"ה. עשר חתם צפון ופנה לשמאלו וחתמו בוה\"י. אלו עשר ספירות בלימה רוח אלהי' חיים, ורוח, ומים, ואש, ורום מעלה, ותחת, מזרח, מערב, צפון, דרום עכ\"ל.", + "הנה בפי' נראה שדרך דרך המשנה האחרת ואמר א' רוח אלקים חיים שהוא חכמה, וב' רוח שהיא הבינה, ג' מים מרוח שהיא החסד, ד' אש שהיא הגבורה. ורום בהכרח הוא הדעת, הרי בהכרח שאין מנין הספי' אלא מחכמה. זהו דעת רש\"ט וההכרח שלו. ועתה ודאי חייבים אנו לבאר המשניות האלה כדי שיתוקן הכל בה\"ו. תחלה יהיה עסקנו במשנת העמקים ומשם יתבאר ענין משנה הקודמת. ובמשנה זאת כתב הרמב\"ן ז\"ל איני מבין בבא זו עכ\"ל.", + "והאמת אין קושי המשנה הזאת כ\"כ אם לא שנאמר שהוקשה לו הסדר. ועכ\"ז נראה מזה ענותנותו של החסיד ע\"ה, שבחר לומר אינו מבין מלסתור טעם קבלתו מפני דוחק משנה אחת. מפני שרצה לחשוד דעתו ולא לסתור גבול ראשונים. ועכ\"ז אין אנו רואים במשנה זו דוחק כלל. וזה פירושה עשר ספירות בלי מה פי' המלה הזאת נחלקת לשתים שר\"ל בלי מה ופי' מה היינו מהות. והכונה שע\"ס הם בלי מהות לפי שאין מהותם מושג אלינו. ואף אם נאמר זו דין וזו רחמים וכיוצא בזה, הכל מושג אלינו מתוך פעולתם אבל מתוך עצמותם הם בלימה. עוד הוא מלשון בלום כדכתיב (תהלים לב ט) עדיו לבלום שראוי לאדם לבלום פיו ואל ירבה דבריו במהותם ובענינם מפני קוצר המשיג ועומק המושג. או יהיה מלשון הסתר והעלם כמו עדיו לבלום והיינו כסוי העדי והסתרו.", + "והנה הספי' נקראו בלימה ר\"ל ספירות ההעלם שהן נעלמות. וג' פירושים אלה עולים אל מקום אחד שהכוונה להורות על העלמם וקוצר השגה ושאין ראוי להאריך בהן הדבור מפני העלמן. ואמר מידתן עשר ומפני שמזה יומשך היות להן גבול ח\"ו לז\"א שאין להם סוף. ועם היות שהוא דבר והפכו שאנו נותנים בו גבול ואח\"כ נאמר שאין להם גבול, כבר פי' בפרקים הקודמים כי בערך שיש להן בחינתם אל המאציל אין להם גבול, אבל בערך בחינתם ופעולתם הנמשכות אלינו יש להם גבול אל פעולתם כפי קבלתנו שאנו בעלי גבול וזה כח גדולתו של יוצרינו מבלי גבול יגבילהו ויצמצמהו לתועלת התחתונים בעלי גבול ותכלית. ולדבר זה אל יבהל עיני המשכיל. שאינו רחוק, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלהו אף כי ב\"ה, ועכ\"ז לאהבת ישראל היה מצמצם שכינתו בין שני בדי הארון כמו שפי' רז\"ל. עומק ראשית ועומק אחרית הם חכמה ובינה, כי חכמה נקרא ראשית כמבואר בפרק הקודם ובינה נקראת אחרית כי שם אחרית וסוף הדברים בסוד היובל וזו תחלת ההעלם וזו סופו בסוד הגלגול והיובל וכמו שנבאר בשער סדר האצילות. וטעם אמרו עומק בכאו\"א, להורות כי עם היות שראשית ואחרית ומזרח ושאר הגבולים מורים על הגבול, עכ\"ז הם עמוקות עמוק עמוק מי ימצאנו וההשגה בהם נמנעת מפני שהם בלי גבול כדפי'. וטוב ורע הם גדולה והגבורה ונקראים טוב ורע, מפני שהחסד פועל פעולת הטוב והשכר, והגבורה פועל פעולת הדין והעונש. ועכ\"ז לישנא דרע לאו דוקא. ואחר שבאר הד' העמקים האלה חזר לבאר ששה עמקים שהם ו' קצוות שהם עומק רום ועומק תחת מזרח מערב צפון דרום. וזה הטעם איחור הכתר עד הנה ליחס הקצוות. עם היות שאינו מתייחס בענין סדר הספי', כי קרוב לדבר זה צריכין המפרשים לבאר לפי דעתם שרום הוא הדעת. מפני שהרי דעת למעלה מגדולה וגבורה ולמטה מחכמה ובינה, כדמוכח קראי (שמות לא ג) ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה וכו', ועוד כתיב (משלי כ\"ד) בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו. וכן פי' רז\"ל בג' דברים מהי' שבהם נברא העולם, בחכמה ובתבונה ובדעת. הרי שהדעת קודם אל החסד והגבורה. וא\"כ למה אחרו עד לאחר עומק רע ועומק טוב, אלא מאי אית להו למימר כי הטעם מפני סדר הקצוות. א\"כ לדידן נמי איחור הכתר מפני סדר הקצוות.", + "ועוד אמר עומק רום ועומק תחת היינו כ\"ע שהוא המרומם על כל האצילות ועומק תחת היינו המלכות שהיא תחת כל האצילות. ועומק מזרח ת\"ת. ועומק מערב הוא יסוד, שבו מתערבים כל הכחות כח הדין וכח החסד וכח הרחמים ולכן נקרא מערב. או ירצה עומק תחת, יסוד. שהוא תחת כל האצילות שהמלכות מקומה למעלה אם לא מפני הקטרוג, כאשר יתבאר בשער מיעוט הירח בע\"ה. ועומק מערב היא המלכות שבה מתערבים כל הכחות.", + "ועוד שהוא נגד מזרח לעולם. ומזרח ומערב, ת\"ת ומלכות. ועומק צפון ועומק דרום, הם נצח והוד. כי נצח נטייתו לחסד דהיינו דרום, והוד נטייתה אל הגבורה דהיינו צפון. ולכן יצדק בהן צפון ודרום. ואדון יחיד הוא הא\"ס. שאינו במנין הספירות ח\"ו. הפך אותה הדעת שבטלנו בפרק א' ובפרק ב' מזה השער. וטעם אמרו \"אל \"מלך \"נאמן. נוכל לומר כי ר\"ת אמ\"ן. ואמ\"ן עולה צ\"א, כמנין יאהדונה\"י. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה פעמים הרבה. וקצת מבעלי החכמה יחסו שם זה לא\"ס לא מפני שא\"ס מקבל שם ח\"ו אלא מפני ששם זה מורה על היחוד והחיבור לספירות שיש על ידי הת\"ת והמלכות ממטה למעלה ומלמעלה למטה. כי שם בן ארבע כולל כל הספי' מלמעלה למטה, ואדני הוא כולל עשר ספי' ממטה למעלה. וזהו י' בראש וזהו י' בסוף כמו שנרחיב הביאור בשער התהפכות האור בס\"ד. לכן יחסו השם הזה אליו להורות כי היחוד הזה הנרמז בשם יאהדונה\"י הוא על ידו. וזהו שכנה אותו כאן \"אל \"מלך \"נאמן.", + "ועוד כי מלת אל מורה על חיוב מציאותו, ומלך מורה על מציאות השגחתו ומלכותו בעולם השפל ובכל העולמות, ונאמן מורה על נצחיותו וקיומו שהוא נאמן שלא ימוט ח\"ו. וכל זה הענין מחייב הא\"ס כדפי' קצת בפ\"א. ואמר מושל בכולן פי' ממעלה למטה וממטה למעלה.", + "וענין מושל בכלן להורות על עצמות המתפשט בתוך הכלים, כאשר נרחיב הביאור בשער עצמות וכלים בס\"ד. ממעון קדשו. הוא הכתר ששם העלמו כמו שנתבאר בפ\"ב מתוך הרשב\"י ע\"ה. ועד עדי עד. פי' ג' מדות הנקראות עד, בינה יסוד מלכות. שהם כוללים כל האצילות בכלל. כי בינה כוללת ג\"ר. ות\"ת ויסוד הכל אחד כי גוף וברית חשבינן חד. והיינו וא\"ו, שהיא כוללת שש קצוות. ומלכות היא עצמה. הרי בענין וע\"ד עד\"י ע\"ד כלול כל האצילות. או אפשר לומר ועד עדי עד. פי' אע\"פ שנתפשטו ההויות לעדי עד עכ\"ז הוא מושל בכלם אם ירחקו ואם יקרבו. ע\"כ פי' המשנה. ותרצנו ענין התחלתו בחכמה כי אין כוונתו ח\"ו שלא יכנס הכתר במנין הספי' אלא עומק רום הוא הכתר. ואם לא מנה אותו כסדרו תחלה לכל הספי', הוא מפני סדר הקצוות. ובענין זה הוא הדרך והיא הטעם למשנת החותמות שכתבנו בריש פרקין. ונמצא שאין המשניות אלו הכרח כלל להפוך ההקדמות המקובלות לנו:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם פי' המשנה הנז' ע\"ד שפירשו המפרשים להראות העמים והשרים את יופיה ושאין ממנה הכרח לדברי המפרשים כלל אפי' לפי דרכם. עתה ראינו לכתוב בה המתבאר. וכתוב בתיקונים (בהקדמה דף י\"ד) וז\"ל אהי\"ה איהו יה\"ו ואיהו כללא דשית סטרין דבהון חתים שית סטרין ואינון יה\"ו הו\"י וה\"י וי\"ה הי\"ו יו\"ה. יה\"ו נטל ליה ימינא דאיהו חסד וחתים ביה לחכמתא וביה הרוצה להחכים ידרים. הו\"י נטיל לשמאלא דאיהו גבורה וחתים ביה לעותרא וביה הרוצה להעשיר יצפין. וה\"י פנה למזרח ונטיל לעמודא דאמצעיתא וחתים בני. וי\"ה נטיל ליה ירכא ימינא ואסתכל בה לעילא וחתים ביה חיי. הי\"ו נטיל ליה ירכא שמאלא ואסתכל לתתא וחתים ביה מזוני, אסתכל לעילא לגבי חכמה ואתקשר בירכא ימינא וחתים ביה חיים בגין דחכמה עליה אתמר החכמה תחיה בעליה, אסתכל לעילא לגבי אימא עלאה ואתקשר בירכא שמאלא וחתים ביה מזוני. יו\"ה פנה למערב לצדיק דאיהו ערוב דתמן מתערבין כל חיילין ואתכליל בח\"י אתוון דאינון יה\"ו הו\"י וה\"י וי\"ה הי\"ו יו\"ה אלין אינון ח\"י אתוון דבהון ח\"י עלמין אתקרי וצדיק בהון איקרי ח\"י עלמין עכ\"ל.", + "ועל האמת על הפי' הזה ישתומם המשכיל כי השש קצוות הנז' הן ו' קצוות ממש כמנהגו בכל הזוהר כי לעולם שש קצוות הן ששת ימי הבנין ואין קצוות אלא במקום הבנין והענין הזה מה טוב ומה נעים. אבל קשה להם ענין אחת ושתים ושלש וארבע, שאין דרך לכאורה לפרשם. עוד ראינו בענין משנת העמקים פי' הרשב\"י ע\"ה בדרך הזה וז\"ל בתיקו' (תקונא ע' דף ק\"כ ע\"ב) בענין זה ספר תולדות אדם ובענין ואתה תחזה וז\"ל. ארבע אתוון אלין מתלבשין בד' גוונין אלין. י' בגוון חוור, ה' בגוון סומק, ו' בגוון ירוק, ה' בגוון אוכם. האי שמא איהו דרקים גוונין בכל אתר ואיהו דצייר שרטוטין דמצחא כגוונא דא ידוד. ואינון ד' רשימין דשרטוטין דאינון עומק רום ועומק תחת ועומק מזרח ועומק מערב עכ\"ל.", + "והנה הורה כי ד' עמקי המשנה שהם רום תחת מזרח ומערב, הם ד' גוונים שהן לבן אדום ירוק שחור. ועל האמת לפי המורגל כי אדום ולבן חסד וגבורה. אבל לא פי' כן במשנת החותמות כדמוכח לעיל. אלא שמעלה ומטה הם נצח והוד, וכן פירש הרשב\"י ע\"ה במקומות אחרים בפסוק (יחזקאל א כז) ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה שהם נצח והוד. ולכן נוכל לדחוק ולפרש כי עומק רום ועומק תחת הנזכרים ג\"כ הם נצח והוד ושהם ג\"כ אדום ולבן, עם היות שאין כן גוונים העצמיים עכ\"ז הם נכללים בגוונים האלו כי זה נטייתו אל הימין וזה נטיתו אל השמאל, ועם זה יתייחס ג\"כ אליהם ענין י' וה' שהם אותיות המתלבשות בשני גוונים אלו כדפריש'. ואמר ד' אתוון אלין מתלבשין בד' גוונים אלין י' בגוון חוור ה' בגוון סומק. כענין שאמרנו במאמר הקודם בפי' משנת החותמות שאמר אסתכל לעילא לגבי חכמה ואתקשר בירכא ימינא. וכן הוד שנתקשר עמו בינה ונמצא שיו\"ד בנצח וה' בהוד אל הענין הזה. ועתה נמצאו דברי הרשב\"י ע\"ה בשני המקומות בשני המשניות לפי דרכו. ומתוכו יצא לנו אור גדול לענין הנדון שלפנינו. ראשונה אמר אחת רוח אלהים חיים, הוא הכתר. וכן מוכרח מתוך מה שאמר ברוך ומבורך שמו. וז\"ל ג\"כ בספר הבהיר בספירת הכתר שאמר ומאי נינהו מאמרות ראשון כ\"ע ברוך ומבורך שמו. כנראה שיחס ברוך ומבורך שמו הוא מתייחס אל הספי' הזאת. והענין כי עם היות שימצאו מלת ברוך רומזת במקומות שונים, עקר רמיזתו בכתר. וכן פי' בתיקו' (תקונא ע' דף קט\"ז ע\"ב) וז\"ל כי בי\"ה ה' צו\"ר עולמים. ואיהו ב' ברוך. וסימן ברוך בראשי אתוון, ר' ראש, ו' מקור, ך' כ\"ל, ב' ברכות דדא הוא ראש ומקור לכל הברכות. ובג\"ד ב' איהי חכמה ומורה על הכתר דאיהו רישא ומבועא דכל ברכאן. ובג\"ד ב' תרין איהי לחושבנא עכ\"ל.", + "ועקרו שם בענין ב' של אבגית\"ץ ואמר שהוא רישא שהוא שם ביהרירו\"ן. פי' כי בי\"ה ה' צור עולמים. ואמר שאות בי\"ת של בי\"ה ר\"ל ברוך. והענין כי ברוך פי' ראש ומקור כל ברכות דהיינו הכתר שהוא מקור לכל הברכות. ולכן בא מלת בי\"ה ב' בראשה להורות שהיא שנייה (היינו החכמה), מושפעת ממקור הברכות שהוא הכתר ספירה ראשונה. ועתה נאמר כי פי' ברוך ומבורך שמו פי' הוא הכתר הוא ברוך שפירושו ראש ומקור כל הברכות והוא מברך ומשפיע לחכמה שהיא שם הכתר. כי גדר השם ירצה לבוש וכסוי כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים בעה\"ו. ולבוש וכסוי כתר הוא החכמה. ופי' אחת רוח אלהים חיים. פי' אחת שהיא נשמה ורוח חיונית לחכמה שהוא אלהים חיים. ונקרא כן, מפני שמן החכמה מקור החיים נובע. והכתר נקרא אחת. שכן רמז, אחת, אחת ואחת. הם ג\"ר. כמבואר בדברי הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים. ברוך ומבורך שמו של חי העולמים. כבר פירשתי כי זה נדרש אל הכתר. ונקרא חי העולמים, מפני שהכתר חיות הנמצאות כלם מאחר שהוא מקור כל הברכות כלם. קול ורוח ודבור וכו' פי' בענין שהוא נקרא חי העולמים. פי' העולמים העומדים נעלמים בחכמה ששם השפעתו כי העולמים המתגלים מחכמה ולמטה עם היות שהם נזונים ע\"י הכתר אבל הוא ע\"י אמצעיים, אבל כאשר העולמים האלה הם בחכמה אז באמת הם נזונים ממנו מהכתר דוקא. וזהו קול ורוח ודבור פירוש העולמות אשר הכתר נקרא חייהם. וזהו שאמר קול והיינו ת\"ת הכולל ו' קצוות. ורוח הוא קלא דלא אשתמע שהיא קול דממה דקה דהיינו בינה שהיא רוח שאין לו הברה אלא קלא דלא אשתמע כדפי' והיינו הבינה. ודבור היא המלכות. וזהו רוח הקדש, פי' כי כללות ג' אלה הם ששם הם יונקים מהכתר ואז נקרא ברוך ומקור הברכות וחי העולמים דהיינו ג' אותיות אלה שהם הו\"ה הנעלמות ביו\"ד. שתים רוח מרוח חצב וחקק בה. פי' עמה, דהיינו בכח החכמה חקק והאציל שפע שיצטיירו האותיות בבינה דהיינו כ\"ב אותיות. או נאמר בה בה ממש כמשמעו, והטעם כי החומר שבו נצטיירו הצורות העליונות הם ל\"ב נתיבות והם היו החומר ומעבה האדמה שבו היה יוצק כ\"ב אותיות דהיינו ג' אמות שהם אמ\"ש שהם כח\"ב או נאמר ח\"ב ודעת. ולכל הפירושים אמ\"ש עניינו אותיות יה\"ו כמו שנבאר בשער התהפכות האור. ונודע כי מציאות ו' בכתר הוא סוד הדעת כמו שיתבאר זה בס\"ד. ועתה בה בחכמה ממש היא מציאות ציור ח\"ב ודעת ולכן בריאות העולם היתה בחב\"ד והיינו ל\"ב נתיבות חכמה והכל אחד מיוחד. ז' כפולות הן ז' ספירות הבנין שהן כפולות מורכבות מדין והרחמים שהרמז אליהן בג\"ד כפר\"ת שמקבלות דגש דהיינו דין. ורפה דהיינו רחמים. ושתים עשרה פשוטות הן י\"ב גבולי אלכסון שיתבאר בארוכה בשער פרטי השמות בע\"ה.", + "וענין ג' וז' וי\"ב יתבאר יותר עוד בשער המציאות בס\"ד. ורוח לכל אחת פי' כאשר האציל האותיות נאצל מעצמות החכמה רוח ונשמה לכל א' מהן, דהיינו הנקוד שהוא נשמה לאותיות, האותיות בבינה והנקוד מחכמה. ובספירות רוח לכל אחת מהן היינו העצמות המתפשט לתוך הכלים שכך הי' מציאות אצילותם כאשר יתבאר מתוך מאמר הזהר בשער עצמות וכלים בפ\"ז. שלש מים מרוח היא הבינה שהיא שלישית, [פי' מים (ממש) (כש\"כ בשער טעם האצילות פ\"ד) בענין מאמר ג' שהוא יקוו המים הוא בבינה. והטעם שנקראת מים מפני שהם עבים מהרוח והם מקבלות הציור יותר וכן היא מקבלת יותר ציור הנמצאות ושם מתגלות יותר מבחכמה. חקק בהם תהו ובהו ורפש וטיט שהם מציאות ד' אותיות שבבינה. תהו י', בהו ה', ו' רפש, ה' טיט. ובב\"ר פי' מאי בהו, דבר המלביש את התהו. ואמר תהו הוא קו ירוק דאסחר עלמא שהיא הבינה. ולא הבינה ממש, אלא הי' שבבינה שיש לה מציאות היולי שאינו מתגלה בעצם. ר\"ל כי השכל שופט בה כל השפטות כענין ההיולי והוא סובלן לרוב הרחקו מהדעת [של האדם להשיג], אבל בהו שהוא הה\"א מלביש הי' דהיינו ה' בית והיכל אל י' כזה.
", + "והוא בהו שנותן ציור אל התהו ומגלה העניינים הנעלמים בה. רפש הוא עביות יותר מורה על גלוי יותר והיינו רפש שהוא הו' שהוא התפארת שהוא גלוי הבינה עם היות שהוא עדיין נעלם בה. וטיט הוא עביות וגלוי יותר היינו המלכות שהיא ה\"א האחרונה.", + "והנה מציאות אצילתן בבינה הם מכח החכמה. חקקן כמין ערוגה וכו' כאן כלל מציאות ו' קצוות. דהיינו כמין ערוגה הוא התחת. והציבן כמין חומה היינו חגורת ארבע דפנות החומה מערב מזרח צפון דרום. סככן כמין מעזיבה היינו מעלה. להורות כי במציאות הוא\"ו האמורה במלת ורפש כדפרישת שם כלולים הו\"ק הנזכר והם בכח הבינה. ארבע אש ממים כו' הוא המלכות ועל ידה נבראו שאר העולמות כי ע\"י ג' הראשונות נעשה ונאצל כל האצילות ובפרט ע\"י הבינה. והקדים המלכות [במלת וטיט] אל מציאות הקצוות מפני שכבר נרמזו במציאותן בתוך הבינה. ולפי שהזכיר אצילתן מהבינה הזכיר שאר מציאות העולמות דהיינו כסא הכבוד ושרפים כו'. והמלכות נקרא אש מפני שהיא גבורה תתאה, ואמר ממים שהיא מלכות מבינה וכן נטייתם. הבינה ה' עילאה נטייתה אל הימין ומלכות ה' תתאה נטייתה אל השמאל והם יד ימין ויד שמאל כדמוכח בתיקונים וכמו שיתבאר בשער ערכי הכנויים בס\"ד. וסוד כסא הכבוד היינו הבריאה כמו שנבאר בשער אבי\"ע. ומשלשתן יסד מעונו פירוש מג' בחינות אלה שהם רוח מים אש הן יסוד ומעון השכינה כדמוכח מקראי. חמש חתם רום כו' היינו נצח דהיינו מעלה. והקדימו לסיבות. אם מפני שעיקר חתימתו הי' על ידי החכמה כמו שפירש הרשב\"י ע\"ה כמו שהקדמנו. וכן חתימת התחת שהיא ההו\"ד הי' ע\"י הבינה ולכן הקדימו. או לסבת סדר הקצוות. והוכרח הרשב\"י ע\"ה במאמר התיקונים לבאר שחתימת מעלה ומטה הי' ע\"י החכמה והבינה מפני שבהם נחתמו חיי ומזוני וקי\"ל דבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא דהיינו חסד אלא במזלא דהיינו כתר ולאו דוקא כתר אלא ג' ראשונות וכן מוכח בזוהר בפ' וירא [ב] בפסוק הנני יוסיף על ימיך שלא אמר מוסיף כמדבר לנוכח אלא יוסיף כמדבר לנסתר שהיא הבינה. לכן ודאי מזלא עם היות שעקרו כתר הוא בשתוף הראשונות ולכן כדי לחתום חיי ומזוני בנצח והוד הוכרח להיות ע\"י חכמה ובינה. ובזה יובן כפל לשון הרשב\"י ע\"ה במאמר [התקונים הנ\"ל]. ז' חתם מזרח כו' ח' חתם מערב כו' היינו ת\"ת ויסוד כדפי' בפרק הקודם וכן בארו הרשב\"י ע\"ה. וצפון ודרום כמשמען שהם ג\"ג. ואחר שכללנו באור משנת החותמות נבאר משנת העמקים וזהו פירושו עד\"ז ולא ממש כמוהו. עומק ראשית ועומק אחרית הם כתר ומלכות בסוד אני ראשון ואני אחרון שבארנו בפ\"א. עומק טוב ועומק רע הם חכמה ובינה, כי זה מקור הרחמים והחסד כנודע, וזה מקור הדין והעונש. ולכל הפירושים רע לאו דוקא (ו' או) (ואומרו עומק רום ועומק תחת כו' הם) ו\"ק כדפי' לעיל. והרוחנו אגב אורחין שהני שש קצוות הם ממש שית סטרין הנזכר ורמוזים בדברי הרשב\"י ע\"ה בכמה מקומות. ואין בהם נפתל ועקש ואיש על מקומו יבא בשלום. ובטלה ראייתם מתוך משניות אלו דבתלי דהוו סמוכי איתסחו. ובדרך זה שביאר בתיקונים ביאר ג\"כ בר\"מ בתשלום י' תיקוני השלחן. ולא ראינו להעתיקו הנה שלא להאריך:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם השתדלנו בביאור משנת ס\"י ולבטל ראיות הרש\"ט ושאר המפרשים האומרים שכתר אינו נכנס במנין הספירות, נבא עתה בפ' זה ג\"כ לבטל ראיותו מדברי הרשב\"י ע\"ה (באידרת האזינו דף רפ\"ט ע\"ב) וז\"ל אתר דשרותא אשתכח, מעתיקא קדישא דאתנהיר ממזלא, הוא נהירו דחכמתא דאתפשט לל\"ב עיבר, ונפקו מההוא מוחא סתימאה מנהירו דביה. ומה דעתיקא קדישא נהיר בקדמיתא (נ\"א בחכמתא), דא היא, ושרותא ממה דאתגליא הוה, ואתעביד לתלת רישין. ורישא חדא כליל לון. ואלין תלת מתפשטין בזעיר אנפין. ומאלין נהרין כלא. אתגליף האי חכמתא, ואפיק חד נהרא דנגיד ונפיק לאשקאה גינתא. ואעיל ברישא דזעיר אנפין, ואתעביד חד מוחא. ומתמן אתמשך ונגיד בכל גופא, ואשקי כל אינון נטיען. הה\"ד ונהר יוצא מעדן [להשקות את הגן וגו'. תו) אתגליף האי חכמתא ואתמשיך, ועייל ברישא דזעיר אנפין, ואתעביד מוחא אחרא. ההוא נהירו דאתמשכא מניה אלין תרין משיכן אתגליפו ואתחברן כחד ע\"י [חד] משיכו דעמיקא דבירא, דכתיב בדעתו תהומות נבקעו. ועייל ברישא דזעיר אנפין ואתעביד מוחא אחרא, ומתמן אתמשך ועייל בגו גופא, ומלייא כל אינון אידרין ואכסדרין דגופא. הה\"ד ובדעת חדרים ימלאו. ואילין נהירין מנהירו דההוא מוחא עילאה סתימאה דאתנהיר במזלא עתיקא קדישא, וכלא דא בדא תליין. ואתקשיר דא בדא ודא בדא. עד דאשתמודע דכולא חד, וכלא הוא עתיקא ולא אתפרש מניה כלום. אלין תלת נהורין נהרין לתלת אחרנין דאקרון אבהן, ואלין אבהן נהרין לבנין וכלא נהיר מאתר חד עכ\"ל.", + "ובמאמר הזה נמצא אלינו קונטריס אחד מהחכמים המתקבלים בדור הזה ובאר בו פי' בארוכה בראיות ממאמרים מהזוהר. ולהיות שאח\"כ חזר ובאר התכת לשון המאמר וביאורו בלי ראיות אל הקדמותיו ראינו להעתיק הנה הפירוש ההוא להזהר ממנו המעיין כי לא נצטרך להאריך יען היות רוב הקדמותינו מבוארות בשערים האלה. וז\"ל אתר דשרותא אשתכח, מקום התחלת האצילות שנמצא ונאצל מעתיקא קדישא אין סוף שמאיר דרך הכתר הנקרא מזל והטעם תמצאנו בביאור הארוך. הוא נהירו דחכמתא, הוא אור החכמה חכמת אלקים שאורה מתפשטת בל\"ב נתיבות. ונפקו וכו', שהתפשטות האורה הזאת באה ויוצא מהכתר הנקרא כ\"ע סתים וחתים ואינו נופל תחת המחשבה. ומה דעתיקא קדישא נהיר וכו', ומה שאין סוף מאיר בתחלה. דא היא, ר\"ל החכמה. ושירותא ממה דאתגליא הוה וכו', והיא תחלת התגלות האצילות מהאין סוף היא זו כי הכתר אינו מושג אפילו במחשבה. ואתעביד לתלת רישין, האצילות הזה הבא מאין סוף נעשה ג' ראשין הן כתר חכמה בינה. ורישא חדא כליל לון, כי אע\"פ שיש להם מקום אין היחוד האמיתי כ\"א בשלשתן. ואלין תלת מתפשטין בז\"א, השלשה הנזכרים מתפשטין אצילותן עד האחרונה הנקרא זעיר אנפין, והענין תב\"ה. ומאלין נהרין, כלהו מקבלין אור ושפע האלה ואין להם זולתם. אתגליף האי חכמתא, פי' מה שאמר למעלה ואתעבידו תלת רישין כי לא מצינו אלא שנים והג' האיך נאצל אמר אתגליף וכו' נפתחה זאת ונאצל ממנה. נהיר דנגיד ונפיק, והיא הבינה, והטעם שנקרא כך תב\"ה. אלין תרין, הן חכמה ובינה אשר נאצלו ונמשכו מן הכתר מתפתחין וממשיכין עצמן יחד בהמשך אחד בעומק הת\"ת בכל אינון אדרין ואכסדרין, וענין המשך האור הזה מן החכמה והבינה תב\"ה. ואלו נהרין בנהירו, אלו החדרים כלם מאירים באור של אותה מדה והיא כתר מזלא עתיקא קדישא. וכלא דא בדא תליין, וכל הספירות מתקשרות זו בזו ועד שניכר ונודע ונישג האצילות הבא מאין סוף, והענין הזה סוד גדול מסודות הקבלה, והענין תבינהו מב\"ה. וכלא חד, והכל מיוחד מתיחד זה בזה. וכלא הוא עתיקא, ומתיחדים כלם בו כשלהבת ק\"ב. אלין תלת נהורין, הן כתר חכמה בינה. נהירן לתלת אחרנין, הם חכמה פחד תפארת אשר למטה מהם מתיחדים כל אחד זה כנגד זה החסד בחכמה והפחד בבינה והת\"ת עולה דרך קו האמצעי ומתייחד בכתר והטעם תב\"ה. ואלין אבהן נהירין לבנין, הן נצח הוד יסוד, ומה שקרא לאלה אבות ולאלה בנים תב\"ה. וכלא נהיר מאתר שרותא, חזר עתה וכלל כל מה שאמר מלמעלה וסיים במה שהתחיל בו כל הספירות מקבלות אורה ממקום התחלת האצילות עכ\"ל הפי' הקצר. ובכ\"מ שכתוב תב\"ה ר\"ת תמצאנו בביאור הארוך לפי ששם הביא מאמר או מאמרים מהזהר לראייה על הענין ההוא ואין המאמרים האלה מעלין ומורידין בפירוש המאמר כלל. ומה שיש להקשות עליו הוא זה כי הוא פי' עתיקא קדישא א\"ס, ואינו נראה כי אפילו הכתר רוב פעמים מכנה אותו הרשב\"י ע\"ה בשם עתיקא דעתיקין כ\"ש שיכנה עתה לא\"ס בשם ע\"ק.", + "ועוד שא\"א שתהיה כונת ע\"ק בא\"ס מפני שאמר כי ע\"ק מתנהר ומתקבל אורה מהמזל ולכן אמר דאתנהיר בלשון התפעל ולא אמר דאנהיר או דנהיר שהוא פועל יוצא וכן כתוב בכל הנוסחאות וכן היה כתוב בנוסחת המפרש הזה ועכ\"ז דחק לפרשו לשון פועל יוצא שאמר עתיקא קדישא אין סוף שמאיר דרך הכתר הנקרא מזל עכ\"ל.", + "ועוד קשה אמרו ומה דנהיר עתיקא קדישא בקדמיתא דא היא. ופי' שאין סוף מאיר בתחלה היא זו ר\"ל החכמה. וקשה כי בשלמא ושרותא ממה דאתגליא וכו' ניחא כי עם היות שהיא שניה אל האצילות עכ\"ז היא ראשונה אל הגלוי, אבל ומה דע\"ק נהיר וכו' נראה שממש זה תחלת הארתו, וזה אינו כי הכתר הוא תחלת הארה ואצילות לכל הפירושים אפילו לדברי הרש\"ט דע\"כ לא פליגי אלא שאומר שאין ראוי שיכנס הכתר במנין אבל מודה שהוא תחלת הארת של אין סוף.", + "ועוד כפל לשון ושירותא שאינו מתישב לפירושו כלל. עוד אמרו ואתעביד תלת רישין. כי בשלמא אם היה אומר מציאות האצילות בכלל הוה ניחא שיאמר שהאצי' הזה היה נעשה בג' ראשין שהן כח\"ב. אבל כוונת המאמר לא היה אלא לומר שמציאות תחילת הגלוי הוא החכמה א\"כ מה אמר דאתעביד לתלת רישין כי איזהו נעשה לג' ראשים שהרי פרטיות הראשים הזכיר למעלה שאמר דאתנהיר ממזלא דהיינו כתר הוא נהירו דחכמתא היינו חכמה לא שייך עלה דאתעביד לתלת רישין. עוד אמר ורישא חדא כליל וכו' פי' כי אע\"פ שיש להם מקום אין היחוד האמיתי כי אם בשלשתם ע\"כ, וקשה דאם הכונה לומר ששלשתם חשובות כאחד לא היה לו לומר ורישא חדא דמשמע ספירה אחת כוללת אותם אלא ואתכללן בחד שהכוונה ששלשתן חשובות כאחד. עוד אמר ואלין תלת מתפשטין בז\"א ופירש השלשה הנזכרים מתפשט אצילותן עד האחרונה כו', ודוחק גדול הוא זה כי אין טבע הלשון מורה שיהיה עסקו כאן בענין מציאות האצילות, וכן לא היה ראוי שיאמר ומתפשטין בז\"א שמורה שז\"א היא נאצל כבר ולפי פירושו עדיין הוא עוסק בתחלת האצי' קודם שנאצל הבנין כלו. ויש עוד כמה וכמה עניינים ביתור לשון ועניינם אינם מתבארים לפירושו, וכדי שלא להאריך אין רצוני להקשות על כל דבריו ובמעט העיון יושג קושי הבנתו בפי'. ועתה ראוי שנבא בפירוש המאמר באופן שיתב' ביאור מתישב ותתבטל ראיות הרש\"ט בס\"ד:" + ], + [ + "קודם שנכנס בביאור המאמר הזה צריכין אנו להקדים הקדמה אחת בקצרה ויאריך ביאורה בספר או\"ר יק\"ר בפירוש האידרא בע\"ה. והענין הוא שעם היות עשר ספירות נאצלות והם לבושים אל אור השגחת הנהגתו כמו שנבאר בשער עצמות וכלים בע\"ה, עכ\"ז הוא מתלבש בכתר ושם היכל השגחתו ואורו והוא המתדבק ומתאחד במאציל תכלית הדיבוק והיחוד עד שיהיה אסור להאריך הדבור בענין זה.", + "והנה ע\"י הכתר העלם מציאותו העלם ראשון. ולפ\"ז הוכרח העלם הכתר עד שאין מציאותו ממש מתגלה בשאר הספי' ולא יגלה בהם וכמו שלא יוכללו ממציאות המאציל כן אינן נכללות מהכתר אלא שהכתר שופע שפעו בכח המאציל בספי' ע\"י הדעת שיתבאר בע\"ה. ולרוב העלם הכתר לא נקראהו תחלת האצילות מפני שאינו תחלת האצילות המתגלה אלינו אלא החכמה ומחכמה ולמטה הם כללות הספירות מעשר באמצעות הדעת המשלים. ולא שהדעת היא ספירה, אמנם היא בחינה משלמת כללות הספירות להיותם כלולות מעשר מחכמה ולמטה כמו שנרחיב הביאור בספר הנזכר. וידענו היות ענין זה מבהיל לב המתחילים בחכמת הקבלה ואין הדברים מתישבים אליהם עד שיבאו אל המקום שיעדנו אל הדרוש הזה ואז יפתחו שערי אורה.", + "והנה אצילות הכתר נקרא אריך אנפין והוא העלם ראשון אל המאציל. העלם ב' הוא זעיר אנפין והוא כולל כל ח' ספירות שהם מחכמה עד יסוד וזהו סוד העלם שני אל המאציל. העלם ג' הוא נקרא נוקבא דזעיר אנפין והוא המלכות. וסוד ג' העלמים אלה הם מתבארים באדרא בפטירת הרשב\"י ע\"ה כאשר יתרחב לנו הביאור שם. ועכ\"ז יהיו הדברים האלה נגד המעיין ואל יתריס כנגדם וישק שפתיו ויאמר אם קבלה נקבל כי מקום ביאורם יעדנו אל הספר הנזכר בעה\"ו.", + "ועוד צריכין אנו להקדים הקדמה קבלנוה ממורינו ורבינו הר\"ר שלמה נר\"ו, שכל ספירה וספירה תבחן בג' בחינות. בחינה ראשונה בערך מה שמקבלת, ושנייה בערך עצמותה, שלישית בערך מה שמשפעת. המשל בזה בחכמה שהוא הנדון שלפנינו יש לה בחינה ראשונה בערך שמשתוות אל הכתר שבבחינה זו היא מקבלת ומאירה ממנה ובחי' זו היא דקותה ורוחניותה עליונה במעלה יותר מבחינת עצמותה להיות שנצטרף אליה הכתר עליון. ויש לה בחי' שניה והיא בחינת עצמותה אשר היא תכונתה אשר הוא האור המאיר בעצמותה בלי שיצטרף אליה שום ספי' אחרת זולתה. ויש לה בחי' ג' היא בחינת שהיא משתווית בה אל הבינה כדי להשפיע לה משפעה.", + "והנה הבחינה הזאת אינה דקה ורוחניות כשני בחי' הראשונות מטעם שנצטרף אליה מדה התחתונה שהיא למטה ממנה. ולאו דוקא הבינה אלא ה\"ה החסד ושאר הספי' היונקות ממנה.", + "ועוד צריכים אנו להקדים בענין המאמר הזה בכללו כי המאמר הזה נדרש בפרשת האזינו בשעת פטירת הרשב\"י ע\"ה אחר שהפליג לדבר בענין הכתר והעלמו ושבו תלוי כל עיקר האצילות. אח\"כ התחיל לומר במציאות האצילות המתגלה ואמר כי מצד שהכתר אינו מתגלה לכן תחלת כל אברי עתיקא קדישא תחלתם הם החכמה וענין ג' מוחין שהם כנגד ג' עליונות ביען שהכתר הוא נעלם כאשר באר שם. אמר בכללות המאמר הזה כי מציאות ג' מוחות הנכללות בחכמה שבכתר הם ג' ספי' ובאים שתי בחינותיה במקום שתי הספי' שהם כתר ובינה ונמצאת בחינת הדעת שבחכמה במקום הכתר בעצמו כדמפרש ואזיל. ומאחר שבא לבאר ענין ג' מוחות שבאריך אנפין אגב אורחיה הורה לנו סדר יניקת המעלות ר\"ל ג' אבות שהם גדולה גבורה תפארת יונקים מג' מוחות כי הא' מהם ר\"ל ענין הדעת כאשר יתבאר והוא במקום הכתר ומשם יניקתם ר\"ל מג' בחינות אלה. ומג' אבות יניקת ג' ענפים שהם נצח הוד יסוד. ועתה יובן ענין יניקת הספירות מג' לג' עם היות שהכתר הוא נעלם. ועתה נבא בביאור לשון המאמר בע\"ה. אתר דשרותא אשתכח, פירוש מקום התגלות האצילות והיותו נמצא אלינו ר\"ל כי אע\"פ שתחלת האצילות הוא מכ\"ע שהוא אריך אנפין עכ\"ז הוא נעלם ואינו מתגלה לרוב העלמו ותחלת התגלות דאצילות הוא מז\"א שתחלתו החכמה והוא נק' שירותא לפי שהוא תחלת הגלוי ואמר כי אצילותה ומציאותה במציאות הוא מאריך אנפין שהוא הכתר. וז\"ש אתר דשרותא אשתכח פי' מקום שהחכמה נאצלה ונמצאת ונגלית הוא מעתיקא קדישא ר\"ל כתר אריך אנפין הנקרא ע\"ק. ולשון עתיקא מורה על הקדימה כאשר הורה בפסוק (דניאל ז ט) ועתיק יומין. ונקרא קדישא כי שם מקור הקדושות כולן, או ירצה כי קדוש פי' נבדל ונעלה והוא קדש בערך ז\"א הנאצל בגלוי.", + "ועוד לפי שיש ב' זקנים, זקן זה שקנה חכמה, ויש בסטרא אחרא זקן אשמאי כנודע בסוד לבן הארמי. לכן קראו זקן הקדוש פי' בסוד הקדושה ובשמחתו לא יתערב זר. דאתנהיר ממזלא, פי' כי שרותא הזאת שאמר אינה מאירה מצד עצם הכתר כי הוא נעלם תכלית ההעלם אלא מצד בחי' מתגלת שבו שהוא סוד דיקנא דע\"ק דיקנא דא\"א והיא נקראת מזלא. והוא סוד בחינת הבינה שבכתר כאשר יתבאר בספר הנז'. ונקראת בחינה זו בכתר בשם מזל להורות על בחינה המשפעת שבכ\"ע שהוא משפיע בה בז\"א כי אותה בחי' יקרא מזל מלשון יזל מים מדליו (במדבר כד ז). ונוזלים מן לבנון (שה\"ש ד טו). והכוונה עתה אעפ\"י שהכתר היה נאצל, תחלת התגלות האצי' הוא בחכמה בבחינת קבלתה מכ\"ע. ונמצא לפ\"ז כי בחינת דיקנא שבכתר משפיע בבחינה ראשונה דז\"א שהיא חכמה וזהו הנרצה באומרו דאתנהיר ממזלא וכן הדרך כי בחי' אחרונה של זו משפעת בראשונה ובחינה ראשונה של חכמה היא תחלת ההתגלות. הוא נהירו דחכמתא דאתפשטא לל\"ב עיבר. קודם פירושו צריכין אנו להקדים כי ב' חכמות הן ועליהם נאמר (משלי א כ) חכמות בחוץ תרונה. וכדפי' הרשב\"י ע\"ה באידרא והם חכמה נעלמת שבכתר והיא מוחא דא\"א וזו נקראת מוחא סתימאה שאינה נפתחת אפי' אל הבינה ונתיבותיה לא נודעו. וזו נקרא מוחא דשקיט על דורדייה שאינו מתפשט כלל כמו שפי' שם הרשב\"י ע\"ה. אמנם מוחא דזעיר אנפין היא חכמה הנאצלת היא מתפשטת ומתגלית מצד נתיבותיה המתפשטים ממנה אל הבינה. ולא שהיא נגלית ממש אלא שאינה נעלמת כהעלם החכמה העליונה שבכתר. והרחבנו פי' ענין זה בפי' האדרא בספר הנזכר.", + "והנה אצילות החכמה המתגלית היא מהחכמה הנעלמה. ועתה בזה אמר כי השרותא הנזכר היא החכמה ומפני שהן שתי חכמות כדפירש' אמר דהיינו אותה החכמה המתגלית המתפשטת לל\"ב, משא\"כ החכמה הנעלמת כדפי'. ואמר ונפקין מההוא מוחא, פי' כי החכמה הזאת ול\"ב נתיבותיה הם מתאצלים ונמצאין מהחכמה הנעלמה שבכתר שהיא מוחא דעתיקא קדישא מוחא דאריך אנפין. והוכרח לומר כן שלא נטעה לומר שהחכמה הזאת נאצלת מעצם הכתר, שא\"כ נמצא שעצם הכתר מתגלה וזה אינו כמו שהפליג שם בהעלמו. לכן אמר כי מוצאה ואצילותה הוא מחכמה שבכתר. ואית דגרסי מההוא סתימאה והכוונה על החכמה הסתומה שבכתר, ועכ\"ז היותר נכון מההוא מוחא והכונה מוחא דאריך אנפין. ואפשר היות הגרסא האמיתית מההוא מוחא סתימאה והכל ענין אחד. וסוד מנהירו דביה. הכוונה על החסד שבתוך החכמה שבתוך הכתר ודבר זה מבואר ומוכרח באדרא כמו שנבאר בספר אור יקר בשער ז' סימן ט\"ו. ומה דעתיקא קדישא נהיר וכו'. הוקשה לו לפי דבריו תרתי. חדא אחר שאין אצילות החכמה מהכתר כדפי' אלא מבחינת החכמה הנעלמת א\"כ מאי קאמר דשרותא אשתכח מע\"ק כדפי' לעיל. ולזה תירץ ומה דע\"ק נהיר כו' דא היא. פי' מה שכל עצם הכתר מתגלה אינו אלא זאת. ואחר שאין לכתר גלוי אחר אלא החכמה ראוי שניחס אצילותה אליו. שוב הוקשה לו שנית למה אמר שהחכמה הוא שרותא שהרי לפי האמת הכתר וכל תקוניו הם ראשית לכל הנאצלים. ותירץ כי אין הכוונה באמרו שרותא ראשית הנאצלים אלא ראשית גלויים והכתר אינו מתגלה וז\"ש ושרותא ממה דאתגלייא הוה פי' החכמה הזאת כדפי'. ואתעבידא לתלת רישין, הכונה אל ג' בחינות אשר האחד כנגד הכתר הוא הדעת ב' כנגד חכמה ג' כנגד בינה, והן ג' מוחות כי לעולם מוח הוא בחכמה כדמוכח בזהר ולכן המוח נעשה ג' רישין בג' חללין כדמוכח שם באידרא. ורישא חדא כליל, פי' כי שלשתם הם בחכמה נגד ג' בחינותיה הכלולות יחד והיא נקרא גולגלתא כדפי'. ואינון תלת מתפשטין בז\"א, הוא כללות האצילות עד המלכות. ובערך א\"א וקשוטיו ותיקוניו נקרא הכל ז\"א.", + "וענין התפשטו בזעיר אנפין מפרש לקמיה. ומאילין נהרין כלא, פי' ג' קוין שהן גג\"ת וכן נה\"י והן חסד דין רחמים וכדמסיק. והענין כי אין יניקתם ממש מכתר לרוב העלמו אם לא ע\"י בחינה הזאת שהוא מוחא דז\"א כדפי'. והן ג' שרשים חכמה שורש אל החסד דעת שרש אל הרחמים בינה שורש אל הדין. ואתגליף האי חכמתא כו', הכוונה לבאר סדר ג' מוחות בזעיר אנפין היותם ג' ראשים דכלולין כחד כדפי'. ואמר כי החכמה הכלולה מג' ראשים היא בעצמה נתגלה ונתחקקה והאצילה הבינה מתוך הבחי' השלישית ולכן אמר בבחינה זו ואפיק מה שלא נאמר כן בכל שאר הבחינות. ואפיק חד נהרא פירוש הבינה שהוא הנהר והוא יוצא מעדן שהוא החכמה וענין יוצא היינו לישנא דאפיק דקאמר שהוא אצילותה להשקות את הגן שהם ז' נטיעות שהן ז' ימי הבנין כאשר נתבאר. ואעיל ברישא דז\"א, היינו מוח ראשון מלמטה למעלה בז\"א. ושם אתעביד חד מוחא, ומתמן אתמשך ונגיד בכל גופא, ירצה התפשטות הבינה מרישא דזעיר בשש ספי' שבז\"א דהיינו שנמשך מהראש להשקות הגוף. והכונה שמעצם החכמה מתגלפים במציאותה ואח\"כ ממקומה נמשכת להשקות את הגוף דהיינו בנטיעות הגן שהן ו' קצוות שעם הת\"ת הנקרא גוף שבו ו' שבשם שזעיר אנפין הוא הת\"ת כמו שנאריך ביאורו בס' אור יקר. ואמר שמשם מראש ז\"א שבת\"ת שהוא כללות ג' ראשונות שבו נמשכת הבינה להשקות שאר הנטיעות שהן ו' קצוות שבו דהיינו גוף כדפי'. תו אתגליף האי חכמתא כו'. היא בחינת החכמה בעצמה. ולא אמר ואפיק מפני שאין אצילות מתחדשות אלא המשכה שהוא התפשטות אורה דרישא דז\"א דהיינו בחינת גולגלתא הכוללת שלשתן על ז\"א ובה נעשה מוח שני. ההוא נהירו דאתמשך, אפשר היותו מוסב למעלה ואהדר לגבי חכמתא. והיותר נכון שהוא נמשך למטה וירצה ההוא נהירו דאתמשך מניה אלין תרין משיכין דהיינו חכמה הכוללת הבינה והחכמה במציאות חכמה. אתגלפו, פי' נחקקו שתי בחינות אלה לבחינת עצמם שהיא חכמה ובינה ממש. ואין אתגליפו זה כענין גליפו הנזכר למעלה כי למעלה נתגלה להתפשט אל ז\"א וכאן אתגליפו אל בחינת עצמם כדפי'.", + "וענין הגליפה וההתראות הזה הוא כדי להתיחד כדי להאציל מוח שלישי כמו שנבאר בע\"ה. ואתחברן כחד ע\"י חד משיכו וכו'. יען כי לבאר לשון זה צריך לבאר ענין הדעת והוא ענין נכבד מאד וארוך וביאורו יפה לכן ראינו ליחד לו פרק בפני עצמו:" + ], + [ + "בו יתבאר ענין הדעת בעזרת חונן הדעת.", + " הדעת הוא הנקרא ת\"ת בערך מציאותו העליון הוא מציאות נבחר ויפה. והענין כי הכתר עקרו קו הרחמים עם היות שהוא כולל כל הג' קוים קו חסד וקו רחמים וקו דין. ואין המעיין יכול לעמוד על ענין הזה עד שער מהות והנהגה שבו יתבאר הענין הזה בארוכה בס\"ד.", + "והנה מן הכתר נאצל כל קו הרחמים שהוא הת\"ת והיסוד והמלכות כאשר יתבאר בשער סדר האצילות בעה\"ו.", + "והנה הת\"ת לו מציאות נעלם ונבחר בכתר והמציאות ההוא כולל ו' קצוות וכן נתבאר בזוהר פ' פנחס (דף ר\"כ ע\"ב) בפסוק כל אשר תמצא ידך כו' כי אין מעשה וחשבון וחכמה ודעת וכו' ופירשו ודעת דא איהו רזא דשית סטרין דתליין במחשבה ואקרון עלמא דההיא מחשבה עכ\"ל.", + "פי' כי דעת סוד העלם ו\"ק למעלה במחשבה פי' שורש הו\"ק שהן שש ספירות ששת ימים הכלולים בוא\"ו של שם ששרשם הוא נעלם במקור העליון. ואמר שנקרא עלמא דההיא מחשבה. פי' עולם הוא ההיקף דהיינו ששת ימים שהם ימי ההיקף ואלו מפני שהם היקף העליון נקראים עלמא דההוא מחשבה דהיינו כתר וחכמה דהא והא איתנהו לענין הדעת. עוד בס' התיקו' (תקונא כא דף מ\"ז) וז\"ל בגין דנשמתא איהו נשמת חיים בינה דנטלא מחכמה. נפש מלכות תבונה. רוח ת\"ת ואיהו דעת כליל תרווייהו עליה אתמר ובדעת חדרים ימלאו עכ\"ל.", + "ופירוש כי הנשמה היא מבינה ונקראת נשמת חיים מפני שמקבלת מחכמה שהוא מקור החיים (קהלת ז יב) וכתיב החכמה תחיה בעליה, וז\"ש דנטלא מחכמה. נפש מלכות תבונה, פי' כי המלכות מצד הבינה נקראת תבונה וכן באר הרשב\"י ע\"ה במקום אחר ויתבאר בשער ערכי הכנויים (בערך תבונה). וכיון לומר זה מפני שמצד הבחינה הזאת היא מתיחדת עם הבינה ע\"י ת\"ת ומצד זה נקראת היא נפש שהיא מתיחדת עם הנשמה ע\"י רוח ת\"ת דאיהו דעת. ואפשר שכיון שלעולם דעת מורה יחוד כאשר יתבאר ואמר שרוח דא יחוד הבינה והמלכות ולכן נקרא דעת שהוא כולל שתיהן עליה אתמר ובדעת חדרים ימלאו והוא סוד גדול. וכאן כיון לבאר לנו יחוד הת\"ת עם הבינה והכריחו מן הענין הזה כי חדרים הם בבינה והחדרים הם ו' קצוות הנעלמות בבינה והם שרש לשש קצוות שש ספי' הבנין והם בית והיכל וגוף אל הדעת לפי שהדעת נשמה אליהם מפני שהדעת הוא מציאות שש קצות מהחכמה ולמעלה, וכמו שהחכמה זכר נגד הבינה והבינה היכל אל החכמה כן הו\"ק חדרים העולים לאלף אלפי אלפים הם היכל הדעת והדעת שורש להם והוא מקור ושרש ונשמה אליהם. ואיך שיהיה למדנו היות מציאות הת\"ת נק' דעת והוא כולל שית סיטרין [ג]. עוד נתבאר קצת הענין הזה בר\"מ [ד] וז\"ל ובגין דתרועה איהו בדעת ואיהו עמודא דאמצעיתא ע\"כ. הורה בפי' היות הדעת ת\"ת אלא ודאי שיהיה מציאותו העליון כמו שהוכחנו מתוך שאר המאמרים. עוד בר\"מ (תצא דף ר\"פ ע\"ב) וז\"ל במראה אליו אתודע. במראה, אימא עלאה אתודע בדעת ב\"ן י\"ה. בחלום אדבר בו ה' בתראה עכ\"ל.", + "ואמר דעת ב\"ן י\"ה להורות שהוא מציאות הנעלם השוכב בחיק אב ואם שהם י\"ה. ולהיות כי עקרו מתפשט בתוך הבינה כדפי' ובדעת חדרים ימלאו לכן צרוף בינה הוא ב\"ן י\"ה. ואחר שנתעוררנו על ענין הדעת היות מציאותו הנעלם של הת\"ת נקדים עוד כי מסגולת הדעת הוא לייחד החכמה והבינה. וכן באר הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ס\"ט דף צ\"ה ע\"ב) וז\"ל בראשית ב' תרין חכמה ובינה. תליתאה יראת ה' ראשית דעת ובהאי דעת אתמר והאדם ידע את חוה אשתו דלית זווגא אלא בדעת דאיהו עמודא דאמציעותא וכמה דאיהו עמודא דאמציעותא יחוד דאבא ואימא הכי לתתא צדיק יחוד דעמודא דאמציעותא ושכינתא תתאה. וגוף וברית עלייהו אתמר כי אל דעות ה' ותרוייהו עדו\"ת דלית עדות פחות מתרוייהו והאי איהו בין (לפנינו איתא והאי בן איהו יחודא דאו\"א) אבא ואימא עכ\"ל.", + "וזהו פירושו. כונת הרשב\"י ע\"ה במאמר הזה לבאר כי מלת בראשית כולל ג' ספירות שהם חכמה ובינה ודעת. ופירוש כיצד, כי הב' רומז ב' שהם החכמה והבינה שהם זכר ונקבה מזדווגים על ידי הדעת כדמסיק וז\"ש בי\"ת תרין וכו'. תליתאה יראת יהו\"ה וכו', הכונה כי אותיות ראשית הנשאר מבראשית הוא הדעת. ונקרא ראשית דכתיב (משלי א ז) יראת ה' ראשית דעת והכונה בפסוק לפי דרך פשט הכתוב הוא יראת ה' הוא ראשית לדעת וקודם אליו. אמנם לפי פי' הרשב\"י ע\"ה הכונה יראת ה' שהיא הבינה ראשית וקודם אליה הוא הדעת כי הדעת ראשית ליראת ה' כאמרם ז\"ל (אבות פ\"ב) אין בור ירא חטא. ובהאי דעת וכו', הוקשה לו שנאמר כי הדעת שהוא ת\"ת לפי האמת שיהיה קודם אל הבינה. והביא ראיה ורצה להכריח הענין ואמר ובהאי דעת וכו'. כבר נתבאר כי אדם הראשון הוא חכמה כמו שנתבאר בשער ערכי הכנויים בערך מה שמו ומה שם בנו. וחוה במקום בינה וע\"כ נקראת (בראשית ג כ) אם כל חי. ואמר כי בהאי דעת אתמר (שם ד א) והאדם ידע. כי ידע מלשון דעת דלית זווגא אלא בדעת. שלא נאמר שפי' והאדם ידע פי' ידיעות זווג אבל זווג הזה לא הי' ע\"י אמצעי ולז\"א דלית זווגא אלא בדעת פי' כי אחר שלשון דעת הוא לשון זווג א\"כ הזווג יוכרח היותו ע\"י אמצעי כמו הברית המייחד אדם ואשתו ואחר שאין הזווג אלא בדעת נמצא שזווג החכמה והבינה הוא ע\"י ת\"ת הנקרא דעת. ומפני שלא נטעה לומר שאמת שהזווג והיחוד ע\"י הת\"ת וסוד הדעת עכ\"ז מי יכריחנו לומר שהדעת למעלה מהבינה שזה היה נקודת המרכז שעליה תסוב גלגל המאמר הזה מראשי ועד סופו. לזה אמר וכמה דעמודא דאמצעותא וכו'. וצריך לדקדק כי לפי פשוטן של דברים משמע שכוונתו ללמוד מהת\"ת אל היסוד וזהו הפך הסברא, שהיסוד נודע בשערים פעולתו בענין הזווג אמנם הת\"ת נתחדש אלינו במאמר הזה, והיאך ילמד מפורש מן הסתום ומלמד ממתלמד. אלא ודאי כונתו להכריח כי הת\"ת למעלה מן הבינה, ואמר כמו שמצינו יחוד ע\"י ת\"ת כן מצינו יחוד ע\"י היסוד וכמו שהיסוד למעלה מהמלכות שהיא הנקבה המתייחדת עם הת\"ת הזכר על ידו והוא עומד בין שניהם כן בהכרח נדון אל ענין הת\"ת שודאי הוא למעלה מהבינה בינה ובין החכמה. וז\"ש כמה דאיהו עמודא דאמציעותא יחודא דאבא ואמא כדפי' מהכרח פסוק והאדם ידע, כן מצינו יחוד ע\"י הצדיק מהת\"ת והמלכות. וכמו שהיסוד בין הת\"ת והמלכות ולמעלה מן המלכות, כן הכרח בדעת שהוא ת\"ת במציאותו הנעלם שהוא למעלה מהבינה כדי ליחדה עם בעלה שהיא החכמה. ונמצא לפי זה דעת ראשית לבינה כדפי'. ועתה בזה יצדק מלת ראשית בת\"ת דהיינו במציאות דעת. ואמר ושכינתא תתא\"ה להורות על מציאותה אחר הקטרוג שהיא למטה מהיסוד, שאחר עלייתה אז תהיה למעלה מהיסוד. ואלי ענין יחודה אז נבאר בשער המיעוט בס\"ד. וגוף וברית עלייהו אתמר כי אל דעות ה', פירוש רצה להכריח מציאות יחוד חכמה ובינה על ידי הת\"ת. כי נאמר שאין יחודם כלל על ידו ונמצא שלעולם שאין הת\"ת למעלה מהבינה. לזה אמר גוף וברית דהיינו תפארת ויסוד וכוון לקראם בשם גוף וברית להראות כי כמו שהוא נעלם ומסתתר בתוך הגוף לכן יש כח בגוף ליחד למעלה כמו שפירש בתיקו' שאין יחוד האמיתי אלא על ידי היסוד ואם לאו הוא ערוה לכן אמר גוף וברית עלייהו אתמר כי אל דעו\"ת ה'. תרי, דהיינו דעת יסוד ודעת תפארת. הורה שפעולת תפארת והיסוד שוה אל היחוד. וכן בצירוף דעות הוא עדו\"ת ואין עדות פחות משנים ולכן בהכרח הם שנים דהיינו תפארת ויסוד. ואחר שהכרחנו שהם שני מעידים מיחדים א\"כ הוכרח דהאי איהו בין אבא ואמא דהיינו דעת עליון תפארת. כי יסוד יחודו למטה, דאפכא לא שייך, וכן לומר שהוא למטה משניהם לא שייך לומר כמו שהוכיח, ולכן אמר והאי איהו בין אבא ואימא בין שניהם ממש. או אפשר לפרש בדרך אחרת בגוף וברית, כי כוון להכריח כי לעולם היסוד למעלה מהמלכות כאמרו גוף וברית כמפורסם כי משך הגוף הוא הברית בדברי האלקיי במקומות רבים גוף וברית חשבינן חד וכו' להורות כי אף כאשר יהיה אור הלבנה כאור החמה ותעלה אל מקומה הרמתה ויהיה היסוד העשירי ועל כל זה יהיה אל היסוד בערך הזווג מהלכים ויעלה אל בין שניהם כדמוכח מענין גוף וברית והברית בין איש לאשתו וכמו שיתבאר הענין הזה בשער המיעוט בס\"ד. ועלייהו אתמר (ש\"א ב ג) כי אל דעות ה'. כוון להכריח ענין זה מאמרו כי אל דעות ה' ודרשו (רז\"ל ברכות לג) גדולה דיעה שנתנה בין ב' אותיות שהם ב' שמות, ואם אמת שהיסוד העשירי ואל הזווג מיחד ממכון שבתו, אם כן אין דעה בין שני שמות שהרי אחד משתי הדיעות הוא למטה ואין שם למטה ממנו אלא אדרבה גדול שם שהוא בין שתי דעות אלא מאי אית לך למימר שעולה שם אל היחוד כדפי'. ואמר עוד ותרוייהו עדות וכו' פי' צרוף דעו\"ת הוא עדו\"ת ואין עדות פחות משנים ובפרט בענין דיני נפשות שצריך שיבאו ויעידו שניהם כאחד ואם לאו אין עדותן מצטרפין וזהו שאמר ולית עדות וכו'. והאי איהו בין אבא ואימא, פירוש מאחר שהכרחנו שהיסוד לעולם אל היחוד בין שתי הספירות המתיחדות א\"כ משם נלמד אל הת\"ת כי לעולם הוא אל היחוד דעת בין אבא ואימא בין שניהם ממש למעלה מהבינה, ולפיכך נקרא ראשית שהוא ראשית ליראת ה' שהיא הבינה כדפיר':", + "ואחר שנתבאר ענין הדעת כראוי ויחודו בין אבא ואימא נבא לבאר שאר המאמר [מהאדרא] שאנו בביאורו. כי החכמה והבינה שהם תרין משיכין דאתגליפו כמו שפי' בפ' הקודם הם מתחברין פי' מזדווגין ע\"י חד משיכו מעמיקא דבירא הוא הדעת הנמשך מהכתר הנק' עומק הבאר והיא הבחי' העליונה שבחכמה וכדי להמשיך הדעת אל המוח הג' הן צריכין להתיחד ע\"י משיכו דעמיקא דבירא. והטעם שנקרא כתר עומק הבאר הוא כאלו נאמר מציאות הבאר היא בינה שנקראת באר כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בע\"ה, וממנו שופעים מים חיים על ידי החכמה שהם כתליו המעמיקים. ועמקו שהוא תחתיתו שמתוכו שופע המים הוא הכתר. ועל ידי הדעת המתאצל מהכתר ונמשך ממנו אל בין שניהם בעצם החכמה הם מתייחדים ומקבלים זה מזה. ועל ידי הדעת שתי תהומות אלה נבקעים זה מקבל וזה משפיע, ומתאצל בין שניהם מציאות הדעת הנעלם ונמשך אל ראש זעיר אנפין ונעשה מוח ג' כדמפרש ואזיל. ומתמן אתמשיך ועייל בגו גופא. הדעת הזה מתפשט בתוך שש קצוות כי הדעת הם שש עליונות וגוף שש תחתונות והתחתונות גוף ממש אל העליונות והעליונות נשמה אל הספירות הששה תחתונות. ושם ממלא אדרין ואכסדרין כדפי', וענין אדרין ואכסדרין אין זה מקום ביאורו. ואלין נהרין, פירוש אילין ב' בחינות שהם (נגד) חכמה ובינה הם מאירות מכח החכמה הראשונה הקדומה שהיא בחינתה בכתר, וזה שאמר מנהירו דההוא מוחא עילאה סתימאה וכו' פירוש בחינת חכמה שבכתר שהיא מוח עליון ומוח ג' שבאריך אנפין. דאתנהיר במזלא, פירוש שהיא מאירה אותה החכמה העליונה שבתוך הכתר ממש בבחינתו הנקרא מזל שהיא בעתיקא קדישא שהיא חכמה סתימאה כדפי' בפרק הקודם. וכלא דא בדא תליא וכו', פי' הבחינות האלה תלויות בסוד בחינתן בכתר אריך אנפין וכן לענין היניקה כי חיות התחתונות תלוי בעליונות. עד דאשתמודע [דכולא חד], בזה ניכר אחדותן והן מקבילות הלולאות. ועם היות שאנו אומרים אריך אנפין וזעיר אנפין עכ\"ז כלא חד, מאחר שאין למעלה אלא בחינות מציאות מה שלמטה. וכלא הוא עתיקא, פי' ג' בחינות האלה הן ג' ראשונות ששלשתן באריך אנפין וממנו נמשכין והכל אחד ולא אתפריש מניה כלום ח\"ו. אלין תלת נהורין נהרין לתלת אחרנין, פי' ג' מוחות אלה שהן ג' בחינות ראשונות הן משפיעות לגג\"ת כי כן דרך יניקתם גדולה מצד חכמה ממש גבורה מצד הבינה ממש ת\"ת בסוד הדעת מצד הבחינה העליונה כתר. ואלו ג' נקראו אבות ונה\"י הם כמו בנים בערכם כי כל מה שיש באלו יש באלו אלא אלו הם אבות ואלו בנים אלו ממנן ואלו שליחן כמו שפי' רשב\"י ע\"ה במקומות הרבה. וכלא נהיר מאתר חד, דהיינו מציאות הכתר בעצמו שבו ג' בחינות אלו נעלמות בסוד א\"ק אור צח א\"מ כאשר ית' בשער הצחצחות בס\"ד. וטעם שלא הזכיר המלכות, מפני שהיא נוקבא וז\"א כולל הכל, ולא בא אלא ללמדנו מציאות ג' קווין נמשכין מג' בחינות, קו החסד מבחינת החכמה קו הדין מבחינת בינה קו הרחמים מבחינת הדעת והכתר כדפירשתי לעיל. אבל המלכות היא כוללת ג' בחינת האלה ואין לדבר בה ביחס הדרוש הזה. ובזה נשלם ביאור המאמר. ואגב אורחין למדנו ענין הדעת שאין ענינו כמו שחשב הרש\"ט שדימה לעשותו ספירה בפני עצמה ואין הענין כך אלא שהוא מציאות הת\"ת הנעלם כדפי' בריש פירקין. וכמו שאין ראוי למנות הספירות בפני עצמן וכמה מציאיות אחרות שיש לספי' בזולת התפארת כמו שיתבאר בשער המציאות בס\"ד, כן אין ראוי למנות הדעת לספירה בפני עצמו כלל. ואגב אורחא נתבאר כי אמרו אתר דשרותא אשתכח אין הכונה ששם הוא תחלת האצילות ומנין הספירות כאשר חשב ח\"ו. אלא הכתר הוא במנין הספירות. אמנם הכוונה באומרו אתר דשרותא פי' תחלת הגלוי וההשגה כענין שמבאר אותה רוב פעמים בזהר שרותא דקיימא לשאלא אל הבינה וכן שרותא דקיימא לשאלא ולאתבא אל החסד. והכל לענין הגלוי וכמו שפי' הרשב\"י ע\"ה במאמר האחרון שהעתקנו בפ\"ג.", + "והנה בזה נכלל השער המפואר הזה ומהאל נשאל הסליחה והמחילה והכפרה על הכלל ועל הפרט אמן:" + ] + ], + [ + [ + "שער הרביעי הוא שער עצמות וכלים:", + "השער הזה שמו מוכיח עליו, והוא לבאר בענין הספירות אם הם עצמות המאציל או הם כליו ככלים אל האומן. והיא מבוכה רבה נפלה בין המקובלים האחרונים ר\"ל מהמחברים האחרונים כמו הר' מנחם מראקנטי והרב ר' דוד. ובענין זה יהיה עסקנו בשער זה בע\"ה:", + "פרק ראשון:", + "הכונה בפרק זה להעתיק דעת ר' מנחם מראקנטי בספירות אם הם עצמות או כלים בקצרה כפי האפשר. עם היות שבספר טעמי המצות האריך בענין הרבה. ואנחנו נקצר בדבריו ונעתיק עיקר ראיותיו ולא כולם כי אינם מהמצטרך אלינו וז\"ל. אמת שאין עליה גמגום שבבורא יתברך לא יצדק בו לא רבוי ולא שנוי א\"כ קשה אם הספירות הוא עצם אלקות איך יוצדק היותם פועלות דין ורחמים וצד ימין וצד שמאל כי כל זה מורה שנוי. שנית כי בבורא יתברך לא יצדק הגבול וזה אמת שאין בה ספק, א\"כ איך בספר היכלות אמרו גבול בבורא יתברך באמרם מימינו עד שמאלו ששה עשר רבבות פרסאות שיעור קומתו רל\"ו אלפים רבבות פרסאות, כל זה ודאי יורה גבול ולא יוצדק. ועוד כי בבורא לא יוצדק מנין וא\"כ איך אנו אומרים עשר. ועוד כי מה שאינו גוף לא יתחלק, וא\"כ איך אנו אומרים זה דין וזה רחמים וזה מכריע ביניהם וכו', כי כל זה יורה גשמות. ", + "דע כי באמת הבורא יתברך אין לו שום שנוי ולא יצדק בו דבר ממשיגי הגשמות ח\"ו וכל מה שמדדו בס' מרכבה לא אמרו בבורא ממש אלא בספירות. וא\"ת והרי ידוע כי כח המאציל בנאצל וא\"כ מן הטעם אשר לא יצדק במאציל לא יצדק ג\"כ בנאצל, וא\"כ איך אנו אומרין כי הם בספירות. יש לומר דע כי מה שנדבר בספירות אין אנו אומרים בבורא אלא הספי' הם כמו כלי האומן שפועל בהם פעולתו להבדיל כמה פעמים. והספי' הם שוים לכל דבר ותמורתו. ולקרב הדבר אל השכל דמו החכמים אותה אל רצון הנפש שהוא שוה לכל החפצים ולכל המחשבות המתפשטות ממנו ואע\"פ שהם רבים אין עקרם אלא א' והנפש אינה משתנית, אלא השנוי הוא בגוף שמוציא לפועל מחשבת הנפש וע\"כ יל\"ל כי הם דברים שוים לכל דבר ותמורתו שאם לא נאמר כן לא היה בהם כח לכל דבר. ועל כן דמו אותם לרצון הנפש וכמו שהנשמה מתלבשת מן הגוף כן הבורא ית' מאורו הגדול התנוצצו הכלים האלה וקראו אותם החכמים ספירות והתפשטות הסבה הראשונה בכלים האלה נקרא אצילות עכ\"ל.", + "והביא מאמר ראיה לדבריו ולפי שאינו מן הענין לא העתקנוהו. ונחזור לדבריו ואין הספירות מגבילות אותו אלא הן מקבלות ממנו השפע תחלה יותר מכל שאר הנבראים וחלילה שיהיה בהם גוף וגשמות אלא הם מיני אורה כמו האור היוצא מן העין שאין מושג ונתפס כי אינו כלום אלא הדבר המושג אחרי האור נתפס בציור מחשבות הלב ומצויירת הצורה ההוא בכח המדה. והנני מוסיף לך בראיות הרבה מדברי רז\"ל כי כל מה שדברו בספירות אינו ראוי לאמרו בו יתברך. ומצאתי בזוהר המופלא (נשא דף קל\"ז ע\"ב) וז\"ל הכי תאנא לא דיין לרשעים שאין מהפכין מדת הדין למדת רחמים אלא שהן מהפכין מ\"ר למ\"ה. והיאך מהפכין והכתיב אני ה' לא שניתי. אלא בכל זמנא דעתיקא דעתיקין רישא חוורא אתגליא רעוא דרעווין אתגלייא רחמין רברבין אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגליא כל דינין דזעיר אנפין זמינין. וכביכול רחמי עביד דינא ההוא עתיקא דכלא. דתניא, כד אתגליא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כולהו בוציני דאקרון בשמא דא נהירין, ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגליא טמירא דטמירין, ולא נהירין אלין בוציני, מתערין דינין ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא, רעוא דרעוין דלא אתגליא, ובג\"כ מהפכי חייביא רחמי לדינא, עכ\"ל הזהר. ועל תעשה עצמך כמתנמנם בקראך זה כ\"א תדקדק במאמר תמצא שהוא מוכיח כי אין הספירות עצמות הבורא ממש שאל\"כ מאי תירץ אלא בכל זמנא דעתיקא דעתיקין וכו' כיון שלסוף אמר ובשעתא דלא אתגליא, אלא נראה כי הדין הוא בהסתר פניו יתברך מספירה ואז והיה לאכול מעצמו. משל למלך שצוה לאחד מעבדיו כשתראה איש מהיר במלאכתו העניק תעניק לו מגרנך ומיקבך ולאחר צוה כשתראה איש עצל הכה אותו והנה המלך אינו מריע ואינו מטיב לאחד מהם אלא הכל במצותו, כך הוא ית' משפיע אל המדות לפעול פעולות והוא אינו משנה את פעולתיו. עוד בזהר (שם דף קל\"ו.) ז\"ל בחלליה דגלגלתא תלת חללין אשתכחו דשריא בהו מוחא, וקרומא דקיק דחפיא עלייהו. אבל לא קרומא קשישא סתימאה כעתיק יומין ובג\"ד האי מוחא אתפשט ונפיק לל\"ב שבילין, הה\"ד ונהר יוצא מעדן. ותנא, בתלת חללין דגולגלתא מוחא שריא, מחללא חד מתבקע ומתפשט חד מבועא לד' סטרין, ונפיק מההוא מוחא דשריא בהאי חללא ל\"ב שבילן רוחין דחכמתא. מחללא תניינא מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין חמשין תרעין. מאלין חמשין תרעין אתאחדין חמשין יומין דאורייתא ונ' שנין דיובלא. נ' אלף דרין דזמין קב\"ה לאתביה ליה רוחא ולשרייא ביה. מחללא תליתאה נפקין אלף אלפין אדרין ואכסדרין דדעתא שריא עלייהו ודרי בהו. והאי חללא שרי מדוריה בין האי חללא להאי חללא. ומתמליא מתרין סיטרין כל אינון אדרין, הה\"ד ובדעת חדרים ימלאו. ואלין תלת חללין מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא. ובאינון אחיד כל גופא ואחיד בהו גופא מכל סטרוי ובכל גופא אתפשטן ואשתכחן וכו'. עד ובהאי תליין ימינא ושמאלא נהורא וחשוכא רחמי ודינא. וכל ימינא ושמאלא בהאי תליא ולא בעתיקא עכ\"ל.", + "וראינו לקצרו ושלא להעתיק פי' ר' מנחם ז\"ל עליו כי לא העמיק בו כלל אלא שטחיות המאמר ושאר המאמר אינו מעלה ולא מוריד. ונחזור לדבריו, תתבונן מאוד על דבר זה והשיבהו במחשבתך ותראה שסילק התוארים ממנו יתברך שאמר בהאי תלייא ולא בעתיקא, כי הבורא ית' אין לומר עליו לא אור ולא חשך ולא אחד מן ההפכים שלא יוחסו אלא במדות, ואם נאמר שהמדות עצם האלהות איך אמר ולא בעתיקא, הנה שיש לנו בדבר הזה ב' ראיות. עוד ראייה ג' בספר הזוהר (במדבר דף ק\"כ) בלשון זה, ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי אמר ליה סימנא לזווגא דיחודא מניין. א\"ל ברי אע\"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה סימנא דא נקוט בידך והכי הוא כעין סחרא דמדבחא דתנן בא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית וכו'. וצריכין אנו לבאר השאלה והתשובה. ובזה יתבאר כוונתנו בעה\"ו. סימנא לזווגא, פי' האיך ישפיע האדם לראש צדיק ואיזו מדה מקבלת קודם חברתה היאך הוא סדר היחוד. והשיב ר\"ש כי צריך האדם ליחד קודם מזרח שהוא ת\"ת בדרום שהוא חסד כי הוא מדת רחמים אבל לא כ\"כ כמו החסד בעבור שמדת הדין נשפעת שם שהיא צפון שנאמר (ירמיה א יד) מצפון תפתח הרעה, ואח\"כ צריך ג\"כ מזרח בצפון כי היא מקבלת משניהם, אח\"כ צריך להדביק אשה בבעלה דרך מדת הדין שהיא מקבלת קודם מצפון דרך מזרח, ואח\"כ צריך ליחד אותה בדרום דרך מדת הרחמים כדי שלא תפרד מן המים העליונים ותהיה מדת הדין הקשה. ובעבור כי השכינה מקבלת באחרונה ע\"כ אמרו כי השכינה במערב ר\"ל כי שם מתערב השפע והברכה מדת הדין והרחמים ואז נמצאו הברכות למעלה ולמטה. ומצאתי סמך לזה הסדר בענין היחוד הכתוב (שה\"ש ד טז) עורי צפון ובואי תימן וכו', ותראה האיך פי' כאן כי הגן שהוא נמשל לשכינה מקבל קודם מן הצפון ואח\"כ מדרום שנא' עורי צפון ובואי תימן, והפיחי גני ר\"ל להמשיך הברכה אל הגן היבש ולהשקות אותו מימי התשובה והרחמים. וכל ההשפעה וההמשכה הזאת כולה באה מאת הבורא ית' בהתפשטות עלת העלות במדות שקורא היחוד והוא האצילות כאשר פירשתי למעלה. ובעבור תהיה בקי בפאות אמר נקט סימנא וכו'. ונ\"ל כי מכאן נוכל לומר כי הקצוות אינם דבוקות בו ית' כי א\"כ לא היו צריכין ההשפעה והברכה אם הוא ית' והספירות הם עצם א' כמו שבארנו למעלה ולפי שאין הנאצל נפרד מן המאציל יש לנו לומר כי לא מן הבורא אמרו שאין בו לא חיבור ולא פירוד אלא במדות. עוד הביא ר' מנחם ראיות מתפלת רבי נחוניא ולפי שאינם ראיות כ\"כ לא כתבתים, וכן מספר הבהיר.", + "והנה השלמנו מה שהיה בדעתנו להעתיק מדברי ר' מנחם וכן העתיק דבריו בארוכה ר' יהודא חייט בספרו מנחת יהודה והוסיף עליו קצת מזעיר לא כביר ואמר אעפ\"י שהלכה כדברי ר\"מ עכ\"ז מה שהכריח מענין הפרסאות שנאמר בספר מרכבה אין הכונה פרסאות ממש בענין כמותי ח\"ו אלא הלשון נגזר מלשון (דניאל ה כח) פריסת מלכותך והכונה ניצוצות מתפשטות ממנו לכל צד ותפס ר' יהודה על ר\"מ על פי' מאמר היחוד ג\"כ על מה שכתב בדמיון האור היוצא וכו' והמשיל ר' יהודה משל אחר ואמר כדמיון ניצוץ האור השמש ואורו אשר אינו עצמות השמש אלא סגולה בו כך האצילות סגולה במאציל ואינו עצמות המאציל. ע\"כ הגיעו דברי האומר שהספירות הם כלים בקיצור:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם כתבנו דעת האומר שהספירות הם כלים והוא רבי מנחם ונמשך אחריו רבי יהודה. כונתנו בפרק זה להעתיק סברת ר' דוד בספר מגן דוד דס\"ל שהם עצם אלהות. ולפי שהוקשה לו ההערות שהבאנו מר' מנחם בפרק הקודם. תירץ ואמר דע שאין חלוף השמות או מנין הספי' מחייב רבוי בבורא ית' חלילה. כי מי שאמר בשם אהיה שהוא יורה הרחמים הגמורים ובשם אלקים שהוא מורה על משפט ודין, וכן בהוראות שאר הספי' וכנוייהן, זה אינו כי אם חלוף הבחינות בהצטרף אל פעולות מתחלפות, ר\"ל שכאשר תבחן עצם האלקות מצד שיורה על הרחמים גמורים ר\"ל שהוא פועל פעולת הרחמנות תקראהו בשם אהיה, וכאשר תבחנהו מצד שיורה על דין ומשפט רצה לומר שהוא פועל המשפטים תקראהו בשם אלהים. וכן בספירות וביתר השמות, שאין כאן אלא עצם א' בתכלית האחדות והפשיטות אשר לפי חילוף הבחינות בו בהצטרף אל פעולותיו המתחלפות יקראו בשמות רבים ויאמר בו שהוא עשר ספי', ואל ישאוך שזה יחייב רבוי בבורא ית' כי אלו נאמרים בהקש עצמותו ית' אל נבראיו עכ\"ל.", + "ואח\"כ כיון להכריח בזה בראיות פלוסופיות ולא העתקנום למעוט תועלתם. והביא ראיה שהספי' הם עצם האלקות מספר הזוהר (האזינו דרצ\"ז) וז\"ל כי שם ה' אקרא מאי כי שם ה' אקרא. א\"ר שמעון הא כתיב הבו גודל לאלקינו כו'. הבו גודל, דא גדולה. הצור תמים פעלו, דא גבורה. כי כל דרכיו משפט, דא ת\"ת. אל אמונה, דא נצח. ואין עול, דא הוד. צדיק, דא יסוד. וישר, דא מלכות. הוא כלא שמא קדישא דקב\"ה. ובג\"כ כי שם ה' אקרא כו'. א\"ר חייא האי קרא מיניה אוליפנא חכמה עלאה והכי הוא, אבל סיפא דקרא מקשר קשורא דמהימנותא במאי דכתיב הוא, כד\"א צדיק וישר הוא, כלומר הוא כלא, הוא חד בלא פרודא. דאי תימא כל הני סגיאין אינון, חזר ואמר הוא, כלהו סלקין ומתקשרין ומתאחדין בחד. וכלא הוא היה והוא הוה והוא יהיה, והוא חד בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין, עכ\"ל.", + "הא לך ראייה מבוררת במה שאמרנו. כי אמרו שסוף הפסוק במלת הוא קושר כל הספי' יחד בקשר אמיץ. להראות שאעפ\"י שהספירות הם רבות במספר עשר מצד הבחינה אל פעולותיו מ\"מ נוכל לומר שהם הוא כלומר הם עצם השי\"ת שהוא יחיד בתכלית האחדות עד שנאמר עליו הוא. ולכן אמר דאי תימא סגיאין אינון, כלומר א\"ת שכל אלו הספירות הם רבים וא\"כ היאך אפשר שיהיו דבר א', לכך השיבו שאמר הכתוב הוא אחר שהזכיר ע\"ס. להורות שהן מתיחדים בעצמותו ית', והרבוי הוא בהצטרף אל המקבלים בבחינות מתחלפות. וזו ראייה גדולה. וא\"א להודיעך מבלי שאפרש לך כונת הזוהר. כי בראשונה הזכיר המדות בפרט, ואחר כך כללם בשם אחד.", + "והנה כי שם ה' רומז לג' ראשונות. הבו גודל לאלקינו, חסד נקרא גדולה. הצור תמים פעלו, זה רמז לפחד יצחק שהוא תקיף וחזק. כי כל דרכיו משפט, רמז ת\"ת וכו'. ואחר הרמז כל ההתפשטות, חזר וכללו ביחד גמור במלת הוא, כלומר אלה הספירות שהם עשר בערך המקבלים הכי הוא ממש, ר\"ל עצם האלקות הפשוט בתכלית. עוד הביא ראיה ממשנה בספר יצירה מענין עמקים שפירשנו למעלה בשער אם הא\"ס הוא הכתר. ואמר שאחר שהזכיר כל הספירות אמר שהשם הוא יחיד בהם, וא\"כ הם עצם האלקות ממש. עוד הביא ראייה ממשנה אחרת עס\"ב נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן וכו' שאדון יחיד ואין לו שני. ולפני אחד מה אתה סופר ע\"כ. כלומר שהספירות הם עשר בערך אל בחינות מתחלפות מ\"מ נעוץ הסוף בתחלה כי הראש הוא סוף והסוף הוא ראש מצד רוב אחדותם בעצמות הבורא. וה' ית' הוא יחיד בהם. ואין שם שניות חלילה, עד שאין ליחס אליו שום מספר ורבוי ח\"ו, וזהו אמרם לפני אחד מה אתה סופר. שאין לומר אלא שהוא אחד, אחד הוא בתכלית האחדות. עוד ראיה (מב\"ר) [ממ\"ר] (שמות פ\"ג) בפסוק ואמרו לי מה שמו. אמר רבי אבא בר ממל, אמר ליה הקב\"ה למשה, שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא. פעמים שאני נקרא באל שדי בצבאות באלקים באדני וכו'. כשאני דן את הבריות אני נקרא אלקים וכו'.", + "הנה זה המדרש הוא ממש הכרח אל מה שאמרנו. כי ה' ית' הוא אחד ואם נקחהו בערך אל פעולותיו בנבראים כן יקרא בשמותיו המתחלפים. עוד הביא ראייה מספר הזוהר (בראשית דף י\"ט ע\"ב) בפ' אל גנת אגוז ירדתי וכל עלמא דא כהאי גוונא, עילא ותתא. מריש רזא דנקודה עלאה עד סופא דכל דרגין כלא איהו כו', דא לגו מן דא ודא לגו מן דא, עד דאשתכח דהאי קליפה להאי והאי להאי. נקודה קדמאה הוא נהירו פנימאה דלית לה שעורא למנדע זכיכו ודקיקו ונקיו דיליה, עד דאתפשט פשיטו. וההוא פשיטו דההיא נקודה, אתעביד חד היכלא לאתלבשא ההוא נקודה נהירו דלא ידיע לסגיאו זכוכא דיליה. היכלא דאיהי לבושא לההוא נקודא סתימא, איהו נהירו דלית ליה שיעורא. ועכ\"ד לאו דקיק וזכיך הוא כההוא נקודה קדמאה טמיר וגניז. ההוא היכלא אתפשט פשיטו אור קדמאה. וההוא פשיטו איהו לבושא לההוא היכלא דקיק וזכיך פנימאה יתיר. מכאן ולהלאה אתפשט דא בדא ואתלבש דא בדא עד דאשתכח דדא לבושא לדא ודא לדא. דא מוחא ודא קליפה. ואע\"ג דדא לבושא, אתעביד איהו מוחא לדרגא אחרא. וכלא כגוונא דא אתעביד הכי לתתא עד כו' דב\"נ בהאי עלמא מוחא וקליפה גופא ורוחא, וכולא איהו תיקונא דעלמא עכ\"ל.", + "והנה כשתתבונן היטב זה המאמר תבין מאמר בעלי הקבלה שקראו לה' ית' נשמה לנשמות כי הוא ית' נשמה למדותיו הנקראים נשמות כי העליונה נשמה לשל מטה וכל אחד לחברתה והן מיוחדים ביחוד גמור אמתי.", + "וענין משל הנשמה הוא כי כמו שנשמת האדם הוא אחת ולא נוכל להשיג אמיתתה רק בפעולותיה הנראות באברי הגוף, כן להבדיל אלף אלפי אלפים לאין קץ לא נוכל להשיגו ית' רק מצד פעולותיו הנעשות ע\"י מדותיו. וכמו שאין פעולה לאברי הגוף בלתי נשמה כי היא חיותם וסיבתם, כך אין פעולה למדות מבלי רצון קונם ית', כי הוא סיבת קיומם. וכמו שהנפש היא אחד וכחותיה אדוקים בה והם עצם הנפש, אלא שיש לה שמות מחולפים לפי התחלות פעולותיה, ולזה תקרא לפעמים חיונית ולפעמים טבעיות ולפעמים נפשיות, עם היות כוחות המשתלשלות מעצמות הנפש הפשוט, כן הספירות מתאחדות בעצמות הבורא ית' והרבוי וההתחלפות הוא בערך אל הפעולות המשתלשלות מאחדות הבורא לא שיהא בו חלוף אלא בערך המקבלים. ולכן דימו רז\"ל (ברכות ד\"י) הנשמה להקב\"ה בה' דברים עכ\"ל.", + "ועוד האריך בראיות מרב חמאי ורבינו האי גאון ז\"ל ורבינו בחיי ז\"ל, ור\"ל שכולם מסכימים אל דעתו. ועל האמת כי לא דברי הזהר ולא דברי המפרשים מסכימים אל דעתו כ\"ש שיהיה הכרח אל הסברא ההיא כי במעט העיון יוכל האדם להתבונן כי כל ראיותיו את כלם ישא רוח ואין בהם ממש. והאמת כי העתקנו מראיותיו היותר מתקרבות אל דעתו. ולא דיו בזה אלא שהאריך נגד הר' מנחם ובטל קצת ראיותיו בלשון לא רכה אלא בשבירת גרם ועכ\"ז נעתיק הנה קצת מתשובותיו לקושיות הר' מנחם תירץ כי המספר אינו נופל בו ית' מצד עצמו אלא מצד חלוק הבחינות, וכן חלוק המדות וענף ושרש ודין ורחמים וימין ושמאל כל אלה הדברים נאמרו בו ית' ובעצמותו, ואין חסרון בעצמו כי לא נאמרו בו ית' מצד עצמותו המוחלט אלא מצד מה שנבחן אל בחינות מתחלפות. והבן זה. ולא נצטרך אל סברתו. כי היאך נוכל לאומרו כי מפורסם בכל ספרי הקבלה וגם הוא יודה בזה כי הספירות הן נאצלות ולא נבראות וידוע הוא כי כל דבר שנאמר בו אצילות הוא כח המאציל בנאצל ואין הנאצל נפרד מן המאציל וא\"כ כל מה שנאמר בספירות הוא ממש נאמר בבורא ית' והיאך יוכל לחלק כי מן הספירות אמרו ולא מן הבורא והלא הוא עצמותו ית'. וכבר נגע הוא בזה והגדיל הספק והשיב בדרך הנז' ואין מה שהשיב תשובה לספק זה. והיאך יתישב מה שאמר בס\"י שהן באחדות נפלא כשלהבת קשורה בגחלת. והיאך נתרץ ג\"כ שאר המאמרים שאמר למעלה.", + "ועוד כי במה שתירץ חזר אל המבוכה, שאם נאמר חילוק במדותיו ורבוי א\"כ יחייבו הרבוי בו ית' כשיתואר בהם כיון שהם נבדלים ממנו.", + "ועוד כי משל הנפש שהביא למעלה שהוא שוה לכל החפצים וכו' הוא הפך כונתו. שכיון שאין הספירות עצם האלקות, היאך מתפשטות ממנו ועקרם א' והלא לדעתו נפרדות הן ממנו. והמאמרות שהביא הם הפך כונתו וראייה אל דברינו. מאמר הראשון והכתיב אני ה' לא שניתי א\"כ איך מהפכים מדותיו. אחר שמדותיו והוא ית' הכל דבר א' א\"כ איך אתה אומר שמהפכין. תדע כי התנא לא אמר אלא מה\"ר למה\"ד דאל\"כ מאי קשיא ליה. אלא ודאי כי כיון שהמדות הם עצמותו, לפיכך הקשה כי אפי' המדות אין ראוי לומר מהפכין. ולענין המאמרים כלם התירוץ כי כל הדברים שאמר מדין ורחמים ימין ושמאל צפון ודרום, כל אלו הדברים הם מצד בחינתו לא מצד עצמותו. אלא מצד הסתר פניו יפעל הדין מעצמותו, ואז נאמר שהוא דין. וכשישפיע יתלבן הכונה אל הרחמים, ואז נאמר שהוא רחמים. עכ\"ל ר' דוד, ועכ\"ז רצה להפך הראיות והמאמרים, ולפי שאין אל דעתינו ענין זה לא מעלה ולא מוריד ראינו לקצר. ולפי האמת רוב השגותיו על ר\"מ אין להם מקום. כי ר\"מ אמר כי מה שאמרו שהם האצילות וכח המאציל וכו' והוא דוקא אל השגחתו המתפשטת בתוך ספירותיו, אבל לא הספירות. וכן מה שהקשה מענין משל הנפש שהמשיל ר' מנחם, וכו' אין כונתו כמו שפי' הוא בדברי ר\"מ. אלא כונת ר\"מ היה לתרץ על הענין המדות שהן עשר והפעולות הם לאין תכלית, וע\"ז היתה כונתו לומר כי כל מדה ומדה היא פועלת דבר והפכו, כמו הנפש, שאל\"כ הי' ראוי שיהיו הספירות לאין תכלית, כמו הפעולות שאין להם תכלית, ודא ודאי קושיא עצומה לר' דוד. וכאשר נדקדק בדברי ר\"מ, נמצא זה הענין מבואר וז\"ל והספי' הם דברים שוים לכל דבר ותמורתו. והכונה כי הספי' עצמם פעם תעניש פעם תשכיר, והטעם כי המקיים מצות הברית שהיא תלויה ביסוד המדה ההיא ודאי תתן לו שכר טוב בעמלו, והיה שכרו על ידה כמו שמצינו (בזהר מקץ קצ\"ז) ביוסף הצדיק, מפני שקיים מצות נטירת הברית, אכל מפרי מעלליו בעה\"ז, וזכה למלוכה ושיכלכל כל העולם כדרך היסוד שהוא זן ומפרנס העולם. וכן אם יחטא איש במצוה זו ויחלל בריתו הנה ע\"י היסוד יהיה עונשו ודאי. ועל ענין זה אמרו רז\"ל (סוטה ד\"ח ע\"ב) במדה שאדם מודד בה מודדין לו. הכונה כי כפי הפגם הנפגם על ידו כן יהיה עונשו ע\"י המדה ההוא, ולא נטריח עצמינו בביאור הענין זה הנה מפני שהוא מיועד אל שער מהות והנהגה בס\"ד. וכן מה שהשיג על ר\"מ שאם הם כלים איך יתואר בהם ית', האי נמי לא קשיא, דלדידיה מי ניחא אם הם בחינות איך יתואר וכו', אלא מאי איכא למימר, שהם בבחינת המקבלים כענין השמש המתיך והמיבש וכו' והוא בבחינת המקבלים וגם לדעת זה באלקות וכו' כמבואר מתוך דבריו, וג\"כ לדברי הר\"מ נתרץ שהם בבחינות הספירות לא בבחינתו ית', ואע\"פ שיתואר בהם הכונה להיותו פועל בהם. ע\"כ מה שראינו לבאר בדברי ר' מנחם ור' דוד בלי רדיפת האריכות, אלא בקוצר נמרץ. ולא נטריח עצמינו בישוב המאמרים שמתוכם הכריחו ראייתם, מפני שאין אחד מצדי הדרוש הזה חולק עם כונתינו.", + "ועוד שכל המאמרים ההם נוטים לצד זה ולצד זה ואין מהם הכרח לא לזה ולא לזה כאשר יראה מהם בעיון קל:" + ], + [ + "\nאחר שבפרקים הקודמים הצגנו שתי המערכות האלה והם דעת ר\"מ שהם כלים ודעת ר' דוד שהם עצמות, נעורר עתה בפ' זה עליהם את דעתנו הקצר והחלש. המערכה הראשונה שהיא הנערכת בפ\"א דעת הר\"מ ונמשך אחריו דעת רבי יהודה חייט, והיא זאת כי הספירות הן כלי האומן לפעול בהם כרצונו דבר והפכו והפעולות הטובות והפכיותם כלם נמשכות מהמדות שהם כליו ולא מעצמותו חלילה. ויש לעורר על הדעת הזה, הנה כי ידוע הוא כי אין ידיעת השם יתברך כידיעת שאר הנבראים כי המה יודעים בידיעה חוץ מהם. המשל בזה האדם היודע צורה מן הצורות או איזה דבר שיצטייר בדעתו הנה עכ\"פ יהיו ג' דברים. א' הדעת שהיה משולל מאותה הצורה קודם ידיעתו אותה הרי א', והדעת שבו ידע ויכיר הצורה ההיא הרי ב', והצורה הידועה הרי ג'. ונקראים הדעת היודע והידוע. ואין ידיעת הקב\"ה כן ח\"ו אלא הוא הדעת והוא היודע והוא הידוע כאשר יתבאר בארוכה בשער מהות והנהגה בפי\"ג בס\"ד. וא\"כ אחרי היות ההקדמה הזאת אמיתית וראויה להיות נקבעת בלב המאמינים, איך יצדק אמרנו כי הספירות אינם עצמותו והלא ח\"ו יהיה יודע בחכמה שחוץ ממנו חלילה חלילה, וכן איך יהיה מבין בבינה שחוץ ממנו ח\"ו, ועל דרך זה נקיש לשאר הספירות המיוחס' אל שאר הפעולות. עוד לפי דעתו שהשכר והעונש נמשך מהמדות כי באלקות לא יצדק בו לא אור ולא חושך לא דין ולא רחמים וכו', א\"כ נמצא לפ\"ז שהמדות הם המשכירות והמענישות מטבעם שהטביע בהם מאצילם כאמרו משל למלך שצוה לא' מעבדיו כו', א\"כ לפי דעת זה ח\"ו אין באלקות יכולת המשכיר והמשגיח אלא עזב ה' את הארץ ביד המדות, ואם יחטא איש לא תועיל תפלתו לפני המאציל להשפיע לו טוב ושימחול עלבונו אחר שאין תלוי שכרו ועונשו בו אלא יתפלל לעבד ההוא שמנהו המלך על השכר והעונש. שאם נרצה לומר לפי דעתו כי כשיתפלל האדם אל סבת הסבות יקבל תפלתו ויצוה לעבד להטיב לו ולהעביר רעתו מעל פניו, א\"כ ימצא שבמצותו וברצונו החיים והטוב והמות והרע השכר והעונש והוא משתנה מרצון אל רצון קודם תפילתו היה רוצה באבודו ולהענישו ועתה רוצה בקיומו וחיותו וטובתו. אלא מאי אית לך למימר לפי דעתו כי החיים והטוב וההפך הכל נמסר ביד המדות שהוא העבד הנאמן הנמשל למעלה, ועם זה ח\"ו תסתלק השגחתו ית' מן העולם וכן תסתלק עבודתנו מלפניו כי לפניו הכל שוים בטובה כצדיק כרשע כי אין ברצונו הבחינה בין טוב ובין רע ח\"ו. ודברים אלה וכיוצא בהם הם סתירת האמונה ח\"ו ולא קיומה. וברור לנו כי הר\"מ ז\"ל מן השקועים באמונה השלימה. עוד יש לדקדק לסברא זו כי כיון שאין עצם האלקות המשכיר והמעניש מטעם כי אין שינוי הרצון נמצא בו א\"כ לפ\"ז שהוא משולל היכולת להטיב ולהרע כי סלק יכלתו ומסרו ליד העבד ההוא. שאם לא תאמר כן לפי דעתו אלא שביכלתו להשכיר ולהעניש נמצא א\"כ שיש בו שינוי רצון כי משינוי הרצון ימשך השכר והעונש והדין והרחמים. וכיון שאין לו שינוי רצון נמצא שאין ביכלתו לדין לחובה ולזכות, כי החובה נמשכת מרצון הדין להרע עם האיש החייב ההוא עד כלה. והזכות והשכר נמשך מטעם שנוי רצונו אל ההטבה וההצלחה אל האיש הישר ההוא, ובהשתנות האדם מן הדרך הטובה אל הדרך הרעה כן ישתנה הדין עליו וכאשר ישתנה מן הרעה אל הטובה כן ישתנה הדין אליו אם לטובה אם לרעה. נמצא א\"כ שאין דבר זה תלוי בדעתו וברצונו כ\"א את אשר ייטב מראשיתו יטיבהו ואם ישתנה לרעה ואת אשר ירע בתחלתו יריעהו ואם ישתנה לטובה, וכל הדברים האלה נגד היושר והצדקות. ועתה ימצא לפ\"ז ח\"ו כי התורה כלה לא נתנה מאת האלהים כ\"א מעבדיו שהרי בה כתוב השכר והעונש ובפרט בפסוק (דברים כח סג) והי' כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם. כי אין אלו אלא דברי עבד מעבדיו כי אין באלוה שנוי רצון ולא להטיב ולהרע וכן רוב גופי תורה ורחמנא לצלן מהאי דעתא. כי אין זה רק דעת הפלוסופים המדברים על ה' תועה הבודים מלבם כחש וכזב, ועליהם יאמר (תהלים קלט כ) אשר יומרוך למזימה וכו' כי הם ממירים כבודם לקלון. ובודאי יש לנו להאמין כי אין זו כונת החסיד ר' מנחם ז\"ל אלא שבודאי רוח אחרת היתה עמו וקצרה יד לשונו בהעתקתו מהשכל אל הפה ומהפה אל הקולמוס כי נודע לכל רואה ספריו חסידותיו ויושרו, ומה בהמתן של צדיקים אין הקב\"ה מביא תקלה ע\"י צדיקים עצמם לכש\"כ. אלא ודאי הנכון להאמין כי לא זאת היתה כונתו כפי הפשט המובן מדבריו ח\"ו.", + "ועוד יש להשיג כנגד בעלי הסברא הזאת כהנה וכהנה אלא שאין ראוי להאריך בדברים האלו מפני כבוד יוצרנו. ואפי' זה לא היה ראוי להעלות בכתב אלא כדי לסלק חלושי הדעת מן הטעות ח\"ו והאל יכפר. ואל המערכת השנית אשר ערך ר' דוד ז\"ל ורצה להסמך על דעת רב האי ורב חמאי ועל בעל המערכת. והיא שהספירות הם עצם האלקות האמנם אין הרבוי מצדו ית' אלא מצד בחינת פעולותיו אלינו כדמיון השמש כי כן באר בסוף דבריו כשיעויין בספרו. ועל דבר זה אנו אומרים כמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא וכי נאים ושכיב אמרה. וכי מאחר שמציאות הספירות הם בחינת הפעולות כדמיון השמש כדפי' א\"כ למה יצטרך שיקבל המלכות מהת\"ת ושום מדה אחרת מזולתה מאחר שהן מצד בחי' פעולותיו ית' וכלם נאחזים בעצמותו כדמיון אור השמש כדפי' א\"כ לא יצדק בו שנאמר כי מדת היותו מיבש צריך אל מדת היותו מתיך כי לא יצטרך זה כדי שתהיה חברתה נאצלת ממנה וזו יונקת מזו כי כלם שוים לטובה הכתר שוה למלכות והמלכות לכתר וכן כלם. נמצא לפי זה שבטל ענין הצנורות ומדרגות העולמות וקשורם ויחודם זה עם זה וכן סדר אצילותם כי אין להם סדר כי כלם אדוקים בו כאיש אחד כדמיון השמש שמדותיו אדוקות בעצמו לא מדה במדה כדפי'.", + "והנה הרב ר' דוד רצה להסתייע ממ\"ש בזהר דא מוחא לדא ודא קליפה לדא, והוא מנגד אל דבריו מכל וכל כדפי' כי לפי דעתו אין מדה שתצטרך אל זולתה או יהיו כלם מוחות או כלם קליפות. וכן רצה להסתייע מדברי הגאונים והמפרשים ואין דעתו משתוה עם שום אחד מהם כמבואר למעיין בספריהם ז\"ל. עוד יקשה כי לפי דעת זה בטלה כל הכונה מהתפלה והמצות והתאחדות העולמות זב\"ז.", + "והנה כוון להקים פנת האחדות וכדומה שסתרו, כי כונת הפסוק שמע ישראל וכו' הוא ליחד הספירות יחד ובמלת אחד ליחד מלכות עם כלם וכלם עם המלכות ולהעלותה דרך המעלות אשר ירדה ולפי דעתו לא שייך שם לא מיעוט הירח ולא והיה אור הלבנה כאור החמה.", + "ועוד אם כן כיון שהספירות הם כשתבחון אל פעולותיהם א\"כ לא ימצאו הספירות כי אם בזמן שהפעולות נפעלות. המשל תמצא מציאות ספירת החסד היותו פועל פעולת החסד ובהסתלק פעולתו תסתלק המדה ההיא נמצא כי פעמים יהיו עשר כאשר יפעל כל פעולותיו ופעמים יהיו חמשה או שנים הכל כפי שיעור פעולותיו ופעמים ג\"כ יעלו למעלה מעשר כאשר יתרבו פעולותיו בעה\"ז. ואף אם אפשר לישב בדוחק קצת משאלותינו אלה מ\"מ ניכרים דברי אמת.", + "ועוד יש לדקדק כי דלפי דעתו שאין הספירות אלא מצד הבחנת פעולותיו אל המקבלים א\"כ נמצא כי אין הספי' נמצאות במציאות האמיתי וא\"כ מה שנדרש בזהר בענין הספירות ודקות העולמות ההם ובפרט באדרא דנשא ובאדרא דהאזינו אשר ודאי תשוקת הנשמה אינה כ\"א אליהם.", + "ועוד שנתבאר בכמה מקומות מהזהר מענין הנשמה והשפעתה ע\"י מעשיה מהספירות אל העולמות ועלייתה להדבק דרך מעשיה בשרשיה הנכבדים שהן הספי' ולפי דעתו שאין הספירות אלא כנ\"ל הנה לא יתדבק אל דבר כלל כי אינם ספי' אלא בבחינת הפעולות כדמיון השמש שלא נוכל לומר שיש בו מציאות מדות וכן באלקות אין ספירות ח\"ו ובמה יתיחדו הנשמות הנוכל לומר שיתיחדו בעצם האלקי זה ודאי לא. ואלו הדברים וכיוצא בהם הם סתירת החכמה והשבתתה. ועתה איה סופר ואיה שוקל העלם דרוש מדרושי החכמה נדחה רוב פינותיה.", + "והנה רבי דוד סתר כותל מפני הכנסת מחצלת כי מפני מבוכה אחת שהיה נבוך בחכמה סתר רוב פינותיה. עד כאן הגיע מה שראינו לעורר על דעת ר\"מ ור' דוד, ובזה נכלל זה הפרק:" + ], + [ + "אחר שכבר העתקנו סברת ר\"מ ורבי דוד והתעוררנו עליהם בחזקת היד, נבא עתה בפרק זה לבאר דעת הרשב\"י ע\"ה בדרוש הזה. וקודם כל דבר לא נכחיש כי האנשים האלה שלמים הם אתנו בראיותיהם אם עצמות הן הספי' או הן כלים ואלו ואלו דברי אלקים חיים והלכה כמותם ולא מטעמם כאשר יתבאר. ולפיכך לא נחוש בביטול ראיותיהם כלל כי כלם הם אנשי שלומינו והם יבאו בשלום ינוחו על משכבותם ואיש על מקומו יבא בשלום. אמת כי יוצרנו יוצר הכל א\"ס מלך מלכי המלכים הקב\"ה אשר לא יצדק אמרנו בו ית' ולא ישתבח ולא יתפאר וכיוצא בהם מפני שאינו מתברך משום אחד ולא משתבח ולא מתפאר מזולתו אלא הוא המברך והמשבח והמפאר והמחייה מתחלת נקודת אצילותו עד נקודה תחתונה מקרני ראמים ועד ביצי כנים. וקודם יצירת העולם לא הוצרך אל האצילות כאשר נתבאר בשער הקודם והיה נעלם בפשיטותו הקדוש והטהור. ואף כי האציל האצילות הזה הקדוש והטהור לא יצדק בו שום אות ונקודה וציור. כי אפי' כתר תחלת האצילות נשלל ממנו השם והציור כ\"ש וק\"ו המאציל מלך מלכי המלכים הקב\"ה. ובו אין אנו יכולין לדבר ולא לצייר ולא לחייב לא דין ולא רחמים לא רוגז ולא כעס לא שנוי ולא גבול ולא שום מדה לא קודם האצילות לא עתה אחר האצילות. אמנם מה שראוי שנדע הוא כי בתחלת האצילות האציל האין סוף ממ\"ה הקב\"ה עשר ספירות אשר הם מעצמותו מתיחדות בו והוא והם הכל אחדות שלימה. והספירות האלה הם נשמה ומתלבשות בע\"ס הנקובות בשמות שהם כלים כאלו נאמר שע\"ס שהם עצמות הם מוח ונשמה לע\"ס שהם כלים. ויובן הדבר הזה היטיב בהיותינו מביטים אל הגלגלים שכל החכמים הסכימו היותם גופים עם שהם חיים נצחים הם גשמיים זכים וכח אלוה נתון בכל אחד מהם המסבב אותו והכח ההוא היא נשמתו והיא המספרת כבוד אל כאמור בדברי המשורר (תהלים יט ב).", + "והנה לפי האמת הם שני מיני גלגלים מתיחדים כאחד. הא' הגלגלים הגשמיים והשני הכח המחייה אותם שהוא הכח האלוק השופע עליהם המתפשט בגלגלים. כן נוכל לדמות בספירות להבדיל כמה הבדלות. ולפי האמת לא יקרא החכמה הכלי רצה לומר הספירה החיצונה שהוא לבוש אל התיכונה כי התיכונה הוא אשר יקרא חכמה באמיתית וזו לבוש אליה להראות העמים והשרים את יופי נשמתה הפועלת בה וזו לבוש אליה. וכן אין הבינה הספירה החיצונה ר\"ל הכלי אשר היא לבוש אל התיכונה אלא הנשמה הנכנסת בה ונסתרת בתוכה היא הבינה באמיתית והחיצונה לבוש אליה וכן לשאר הספירות. ולזה לא יהיה שנוי במאציל ולא חלוק בו כדי שיצדק לאמור בו היותו מתחלק לחלקים באלה חלקי הע\"ס כי אין השנוי והחלוק בו אלא בספירות החיצוניות. ונוכל להמשיל משל נאה כדי שיתקבל דבר הזה בדעת המשכיל. המשל אל המים אשר הם מתחלקים אל הכלים והכלים משונים בגוונם זה לבן וזה אדום וזה ירוק וכן כלם.", + "הנה כאשר יתפשט המים אל הכלים ההם עם היות המים פשוטים מכל גוון הנה יתראו בגווני הכלים ההם וישתנו אל גוונם.", + "והנה לפי האמת אין שינוי הגוון ההוא קנוי במים, אבל ע\"י הכלים המשונים ישתנו אל הגוון ההוא במקרה לא בעצם, והמקרה ההוא בערך הרואים לא בערך המים בעצמם. וכן הדבר בספירות. הכלים הם הספירות המכונים אלינו חג\"ת ולהן גוון לפי פעולתם לבן אדום וירוק ואור המאציל שהוא עצמות העשר אורות המתפשט בע\"ס הם המים אשר אין להם גוון כלל כי הם פשוטים מכל שנוי ומכל פעולה ולא יפעלו השינוי אלא ע\"י הכלים המשתנים בפעולתם. ואין שנוי בעצמות המתפשט בהם בעצם אלא במקרה לעין רואים ר\"ל לפי המקבלים לא לפי עצמן. ונמשיל עוד משל יותר נאות והמשל אל ניצוץ השמש העובר דרך החלון ודרך מעברו בדרך עשר עששיות מעשר גוונים משונים ומאיר האור אל עבר פניהם.", + "והנה לפי האמת אור השמש לא יתפס בו גוון כלל (ועל) [ועם] כל זה דרך העברת העששיות ישתנה בסיבת שנוי העששיות ונמצא האור מאיר אל עבר פניהם ביתה כגוון העששיות, ולפי האמת אין השנוי נקנה באור קנין עצמי אלא בערך בחינתו אל הרואים. וכענין ההוא ממש אל הספירות. כי האור המתלבש בע\"ס שהם הכלים הוא העצמות הנמשל בדברינו אל ניצוץ השמש שאין בעצמות ההוא שנוי גוון כלל לא דין ולא רחמים לא ימין ולא שמאל. אמנם ע\"י התפשטותו בספירות שהם העששיות המשונות בגוונם שבהם ישפט הדין והרחמים והאור המאיר אל עבר פנים הוא ההנהגה הנמשכת מאתו ממש ע\"י ספירותיו כפי שנוי ספירותיו שהם הכלים משתנים ומשנים הפעולה כפי רצון האור להאיר ולהחשיך והאור המשתנה הוא במקרה לא שנוי עצמי קנוי באור. וידוע כי כפי אשר יגדלו העששיות או הכלים יגדל אורם ונשמתם וספירתם הפנימית.", + "והנה הגבול לא היה כ\"א בכלים המוגבלים. ואמרנו מוגבלים אין הכוונה אלא על הגבול הנגבל בפעולה אלינו. אבל לא שיהיה בהם גבול ח\"ו ובערך המאציל אין גבול אפי' בפעולה הנמשכת. והשינוי הזה אין שנוי בעצם ח\"ו כי אפי' בספירות אין השינוי בעצם. והשינוי הוא בערך התלבש האצילות בבריאה והבריאה ביצירה והיצירה בעשייה ועל ידיהם יפעל השינוי ויתבאר עוד בע\"ה. והאמת שכחם בנשמתם להגדיל או להקטין אותם ולכוננם ולסעדם כאשר ברצונו. ואמרנו להגדיל או להקטין, ר\"ל להעלות מה שהוא נאצל עשירי שישתתוה אל הששי כענין יחוד ת\"ת ומלכות, או להקטין כענין לכי ומעטי עצמך כמו שיתבאר בשערים הבאים בס\"ד.", + "והנה עתה שני מיני ספירות ושניהם מיוחדים תכלית היחוד. הא' כמו אופן בתוך האופן והיא הנשמה והספירות האמיתית והכח הפועל באמיתית והוא התפשטות עצמותו וכחו של יוצרנו. והשני הכלים שהם שלוחי נשמתם אל הפעולות. ונוכל להמשילו משל נאה ואמיתי המודיע כל פרטי הדרוש הזה והוא המשל אל הנשמה המתפשטת בגוף ופועלת על ידו. וידוע כי אבר היד אין פעולות היד תלוים בו כי כמה וכמה יש להם ידות ואין להם כח פעולתם מפני שאין החיות והנשמה מתפשטות ביד ההוא א\"כ נמצא עקר הפעולה תלוי בנשמה המאירה ביד ההוא.", + "והנה באמיתית נאמר שאין שינוי בנפש היד מנפש העין ועכ\"ז אין פעולתם שוות שזו פעולתה ראייה וזו פעולתה המישוש אבל הפעולה תלויה באמיתית הנפש הפנימית ומשתנית על ידי האבר החיצון כמראה הפעולה, ושינוי הפעולה אינו בנפש, אלא או ביד או ברגל בשיתוף הנפש עם האבר ההוא העושה הפעולה ההיא.", + "והנה כאשר נשאל מהו הגדר הרגל או היד לא יצדק באמיתות כ\"א בכח הנפש השופע כיון שהוא כח ההליכה או כח הלקיחה וכן הענין בספירות שהם כדמיון גוף ונשמה, הנשמה הוא העצמות המתפשט בספירות ונותן בהם כח לפעול דבר ותמורתו ושינוי הפעולות תלוי במציאות הספירות שהן הכלים אשר ח\"ו בהתאסף האור השופע שהם הנשמות הספירות העצמיות ישארו האחרות כגוף בלא נשמה. ומה שראוי שנדע הוא כי בהתאסף רוב האור המאיר ולא יאיר בהם כראוי ח\"ו אז העולם בדין עד כלה. ואל הענין הזה יש כמה חלוקי חלוקים עד אין תכלית. ועכ\"ז נעורר על קצתם ומשם יצא המשכיל להקיש אל כמה בחינות זולתם וקודם שנבאר הענין נמשיל משל אל עלייה ע\"ג עלייה ועלייה ע\"ג עלייה עד עשר והעליו' יש להן ארובה באמצע של כאו\"א מהן זו כנגד זו ודרך העליונה יכנוס אור השמש וניצוצו דרך אותם הארובות אל כל העליות ויאיר אל עבר פניהן ביתה. וכאשר בהיות העולם בהשקט ובשלוה יורה היות הארובות ההם מקבילות אחת אל אחת עד היותן שואבות אור ניצוץ השמש. ואם ח\"ו עלה בדעת שעליה אחת מהן נטתה לאחד מהצדדים ויעדר אור השמש מהעלייה אשר נטתה הארובה אל הצד ואינה מקבלת ניצוץ השמש נמצא ודאי העלייה ההוא בחשכה גדולה עם כל אותם שלמטה ממנה לפי המקום שיפול שם הפגם ההוא והנה באמת אין החשך מהעדר האור וחשכו בעצם האור אמנם נמשך מפני רוע הכנת המקבל. ועתה אחר שנתעוררנו במשל הזה ראוי להסתכל בנמשל ונמצא כי הספי' הן מאירות מאור הנשמה ההיא המתפשטת דרך הצינורות ואם ח\"ו תפגם ספירה מן הספירות בודאי לא יאיר האור דרך הספירה ההיא ויתקבץ למעלה מפני שאין הקב\"ה משרה שכינתו והשגחתו אלא במקום שלם. ובהיות הספירה ההיא נפגמת מפני רוע מעללי ב\"א, תהפוך הספי' פניה מבלי להביט אל מקום האורה מפני בשתה וכלימתה מרוע מעשה בני אדם והפגם ההוא, ונמצא האור מסתלק והארובות נסתמות והצינורות נשברים והחשך והדין הווה.", + "והנה אין זה בסבת האור, אמנם בסבת הסתר פני רחמים והאור העליון המאיר נסתלק ונשארה הספירה ההיא מעצמה חשוכה ומתלבשת בה הגבורה ואע\"פ שתהיה ממדת החסד או הרחמים. ועם ההקדמה הזאת יובן מאמר הראשון שהעתקנו בפ\"ב בדברי ר' מנחם ז\"ל וה' המטיר לא דיין וכו', כי ההפוך שהישר מהפך מה\"ד למדת הרחמים, הוא על ידי הופעת האור ההוא בתגבורת על המורגל ואז ישתנו השרשים הנעלמים וימתק הדין כאשר יתבאר בשער מהות והנהגה בס\"ד. וההפוך של רשע מה\"ר למה\"ד הוא ח\"ו ע\"י הסתר האור המאיר בפגמו למעלה בשרשים הנכבדים כאשר יתבאר בשער הנזכר. ובהקדמה זו יובן המאמר ההוא וכיוצא בהם. ואמנם ענין הפגם ומציאותו למעלה ע\"י מעשה ב\"א יתבאר בשער הנשמה ואין הדרוש הזה עתה מתיחס אל הנדון אשר לפנינו.", + "והנה נתבאר ענין עצמות וכלים היטב וכל דברינו יתבארו מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים בפרקים הבאים בעה\"ו:" + ], + [ + "אחר שכללנו בפרק הקודם כל כונתינו בענין הדרוש הזה הנחמד. באנו בפרק זה להכריח הענין הזה מתוך מאמר אליהו אל רשב\"י וחבריו בספר התקונים (בהקדמה דף ט\"ו). וז\"ל פתח אליהו ואמר. רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן. אנת הוא עלאה על כל עלאין סתים על כל סתימין. לית מחשבה תפיסא בך כלל. אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן לון י' ספירן לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין. ובהון אתכסיאת מבני נשא. ואנת הוא דקשיר לון ומיחד לון. ובגין דאנת מלגו כל מאן דאפריש חד מן חבריה מאילין עשר אתחשיב לה כאילו אפריש בך. ואילין עשר ספירן אינון אזלין כסדרן חד אריך וחד קצר וחד בינוני. ואנת הוא דאנהיג לון, ולית מאן דאנהיג לך לא לעילא ולא לתתא ולא מכל סטרא. לבושין תקינת לון דמנייהו פרחין נשמתין לבני נשא. וכמה גופין תקינת לון דאתקריאו גופא לגבי לבושין דמכסיין עליהון. ואתקריאו בתיקונא דא, חסד דרועא ימינא, גבורה דרועא שמאלא, ת\"ת גופא, נצח והוד תרין שוקין, ויסוד סיומא דגופא אות ברית קדש, מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה, חכמה מוחא איהו מחשבה מלגו, בינה לבא וביה אתמר הלב מבין, ועל תרין אלין כתיב הנסתרות לידו\"ד אלהינו. כתר עילאה איהו כתר מלכות, ועליה אתמר מגיד מראשית אחרית. ואיהו קרקפתא דתפילי. מלגו איהו יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א דאיהו ארח אצילות, ואיהו שקיא דאילנא בדרועוי וענפוי כמיא דאשקי לאילנא ואתרבי בההוא שקיו. רבון עלמין אנת הוא עלת העלות וסבת הסבות דאשקי לאילנא בההוא נביעו. וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהו חיים לגופא ובך לית דמיון ולית דיוקנא מכל מה דלגו ולבר. ובראת שמיא וארעא ואפיקת מנהון שמשא וסיהרא ככביא ומזליא, ובארעא אילנין ודשאין וגנתא דעדן ועשבין וחיון ועופין ונונין ובעירין ובני נשא לאשתמודעא בהון עלאין ואיך יתנהגון עלאין ותתאין ואיך ישתמודעין עלאי ותתאי. ולית דידע בך כלל. ובר מינך לית יחודא בעלאי ותתאי. ואנת אשתמודע אדון על כלא. וכל ספירן כל חד אית ליה שם ידיע ובהון אתקריאו מלאכיא, ואנת לית לך שם ידיע דאנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא שלימו דכלהו. וכד אנת תסתלק מנהון אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא. אנת חכים ולא בחכמה ידיעא, אנת הוא מבין ולא מבינה ידיעא. לית לך אתר ידיעא, אלא לאשתמודעא תוקפך וחילך לבני נשא ולאחזאה לון היאך יתנהג עלמא בדינא ורחמי דאינון צדק ומשפט כפום עובדיהון דבני נשא. דין הוא גבורה, משפט עמודא דאמצעיתא, צדק מלכותא קדישא, מאזני צדק תרין סמכי קשוט, הין צדק אות ברית. כלא לאחזאה איך אתנהג עלמא, אבל לאו דאית לך צדק ידיע דאיהו דין, ולא משפט ידיע דאיהו רחמי, ולאו מכל אלין מדות כלל עכ\"ל כי לא נמצא אתנו יותר. ואע\"פ שמתוכו נתבאר שחסר סוף המאמר, עכ\"ז מדבריו יצא לנו אור גדול אל הנרצה לנו בשער הזה.", + "והנה אליהו ז\"ל כיוון לבאר במאמר הזה בקיצור נמרץ ובמלות נרמזות רוב גופי החכמה האלקות. ובאר עיקר הא\"ס באחדותו הפשוט וענין האצילות ודרוש עצמות וכלים וטעם האצילות ומנין הספירות והכרחתם. וכל זה במליצה נכונה רבת האיכות ומעט הכמות דברים נאותים וכמפי אמרם וכשיעור שומעיהם אליהו היה אומר ורשב\"י ע\"ה ורבי יהודא ושאר החברים החשובים עם החסידים והצדיקים שבגן עדן היו שומעים. כי כן הספר הקדוש ההוא ספר התיקונים כמבואר בתוכו.", + "והנה אמר רבון עלמין הכוונה נגד האין סוף וקראו רבון עלמין כי הוא רצה לדבר בענין העולם ואצילותו לכן קרא להא\"ס רבון עלמין.", + "ועוד שרבון עלמין הוא כמו מחוייב המציאות כי מתוך מציאות הנבראים יבא האדם לחייב שיש לעולם מנהיג ולכן יצדק שיקרא אותו רבון העולמים. והכוונה דאנת הוא. פירוש אתה הוא מחוייב המציאות. וחוזר לרבון עלמין הנ\"ל וז\"ש רבון עלמין דאנת הוא. והאריך במלת הוא. ומשמעותו מחוייב [המציאות]. חד ולא בחושבן. הענין הזה יובן במה שמורגל בפי בעלי האמונה באמרם אחד ולא כאחד המנוי. ופי' כי אחד המנוי יש לו חברים רבים. כי אע\"פ שנאמר אחד עכ\"ז יש אחר שהאחד הזה כמוהו אלא שהקודם אחד והבא אחריו אנו מכנים בשם שני. ועכ\"ז בין האחד ובין השני הם שוים. משא\"כ ברבון העולם שהוא אחד ואין שני לו. וגם אינו כאחד הסוג שכולל מינים רבים ולא כאחד המין שכולל אישים רבים. אלא אחד שאין כאחדותו בעולם.", + "ועוד גדר אחד לא יוצדק כ\"א על ענין המושג במהות ומוגבל מכל צדדיו כאמרו איש אחד הנה במלת אחד יגבילהו.", + "והנה באמרנו איש אחד נגביל האיש בכל קטריו ומושג מהותו. ולא כן גדר אחד באלקות כי לא יצדק בו על הצד החיוב לחייב שהוא אחד בחיוב גדר אחד אלא הכוונה על צד השלילה שהוא אחד בערך שאין שני. וזהו שכיון ר' שלמה בן גבירול בתפלתו באמרו אתה אחד ובסוד אחדותך חכמי לב יתמהו כי לא ידעו מהו. הכוונה כי אין האחד מושג בהשגה כלל. אמנם יצדק בו יתברך מלת אחד על צד השלילה לא ע\"צ החיוב. וזהו כוונת אליהו באמרו דאנת הוא חד ולא בחשבן, כי האחד המנוי יש לו בו השגה, אמנם אחדותו יתברך לא יצדק בו אחד כ\"א על הדרך שפי'. וזו כוונת מעמידי האמונה באמרם אחד ולא כאחד המנוי ר\"ל כי אין האחד כ\"א ע\"ד השלילה כדפי'. וזה כוון בס\"י באמרו עשר ספירות בלימה מדתן עשר שאין להם סוף נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת שאדון יחיד הוא ואין שני לו ולפני אחד מה אתה סופר עכ\"ל.", + "והכוונה כי הוא מנה ע\"ס ואמר אל העשר שהם בלימה ופי' בלי מהות. וכדפי' בשער הג' בפ\"ד יע\"ש. ולפי שמנה עשר והמספר הוא גבול, לזה אמר מידתן עשר שאין להם סוף. והכוונה שהם בלי מדה כי בערך בחינתם אל המאציל אין להם גבול. אבל בערך פעולתם הנמשכות אלינו יש להם גבול כי הם פועלות הגבול. ומפני שהמספר מורה על רבוי, יחדם תכלית היחוד ואמר נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן. ר\"ל מיוחדים ביחוד אמיתי בקישורם ראש בסוף וסוף בראש.", + "וענין נעוץ סופן בתחלתן יתבאר בשער ההתהפכות האור בפ\"א.", + "וענין כשלהבת קשורה בגחלת פי' כענין השלהבת הקשור בגחלת שאין אדם יכול לצייר שלהבת בלי גחלת ויחוייב קשר ויחוד השלהבת עם הגחלת, כן הספירות כ\"א נקשרה בחברתה כמו הגחלת לשלהבת הנמשכת ממנה. והכריח הענין ממ\"ש למעלה שאדון יחיד מושל בכלן. והכוונה כי האין סוף מושל בהן ומתנהג בהן בכלן, שכן אדון יחיד הוא ואין שני לו. ובזה הוא נתינת טעם אל האחדות בספירות, שכיון שאדון יחיד ואין שני לו א\"כ הוכרח כי הלבוש שהוא מתלבש בו ומתגלה על ידו דהיינו ע\"ס יהיו מיוחדות תכלית היחוד וז\"ש שאדון יחיד וכו'. וטעם אמרו ואין שני לו להורות על מה שאמרנו כי אין הנרצה במלת אחד אלא לשלול השניות לא לחיוב ולכן ראוי שספירותיו ג\"כ תהיינה מיוחדות. ולפני אחד מה אתה סופר. פי' אחד לא שייך על דרך החיוב אלא בכתר והטעם שהוא אחד. ולא לשלול שיהיה אחד כמוהו שהרי יש משובח ממנו והוא המאציל ב\"ה הקודם לכל. אבל שם אחד יצדק בכתר מפני שהוא ראשון לאצילות ולפניו לא נאצל כלל ואפי' שם אחד לא יצדק בו. וז\"ש ולפני אחד מה אתה סופר. פירוש אחר שהכתר הוא אחד לא שייך מנין במה שקודם אל האחד. ונמצא שאין אחד אלא בכתר ולמעלה מכתר לא שייך אחד מן הסבות שאמרנו. ונמצא גילוי לפירוש הזה מהתיקו' (בתז\"ח דף קי\"ב ע\"ב) וז\"ל כל חשבונות וגמטריאות דקצין, אינון פרפראות לחכמה. דבכתרא עילאה לית קץ וחשבון כמו שאמר בס\"י ולפני אחד מה אתה סופר רישא דכל קצין חכמה וכו' עכ\"ל לעניינו. והכונה כי מניין וחשבון לא שייך אלא בחכמה שהיא שנייה וצודק בה מספר שכיון שנוסיף אחד על אחד הרי הוא מספר, עם היות שאינו מספר שלם עכ\"ז כבר הוא מספר. אבל מהכתר ולמעלה אין מספר מפני שהכתר הוא אחד ואינו מספר כלל. וכ\"ש משם ולמעלה שאין מספר אחד. שהאחד אינו מספר, כ\"ש הקודם אל האחד. וז\"ש ולפני אחד מה אתה סופר. פי' לפני אחד שהוא כתר עליון מה אתה סופר. ונחזור לדברי המאמר אנת הוא עלאה על כל עלאין, פי' הוא עליון על כל העליונים כתר. הוא עילה לכולם, וכלם עלולים ממנו. ומפני שאמר עליון ומלת אנת שכל זה נראה ח\"ו היותו נתפס במקום ומושג במהות. באמרו אנת, מורה מהות. ובאמרו עליון, מורה מקום. ואין זה מן המדות באלוה, כי אינו נתפס במקום, ולא מושג כלל. לז\"א סתים על כל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל. סתים וכו', להורות שאין לו מקום ח\"ו אלא הוא סתים על כל סתימין. פי' כי אפי' בערך הסתומים, הוא סתים ונעלם אליהם שאינם משיגין בו כלל. ואפי' בערך הבלתי בעלי הגוף הוא משולל ממציאות גופני. כאילו נאמר כי השכלים הנפרדים הם בערכו בערך בעלי הגוף לרוב העלמו ולבלתי היותו בעל הגוף. ולמלת אנת דמורה השגת מהות, אמר ליה מחשבה תפיסא בך כלל. הכונה כי אין השגה למהותו ולעצמותו כלל. כי אפי' תפיסה מועטת במחשבה אין בו כלל ח\"ו. ואחר שהפליג במעלות המאציל במלות קצרות התחיל לדבר בענין האצילות באמרו אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין. פי' האציל עשרה נאצלים וקראם תיקונים מפני שבהם תיקון המאציל, מטעם שבהם מגלה הקב\"ה כחו וגבורתו כאשר נבאר בס\"ד. או ירצה מפני שבהם תיקון העולם, דא\"א לעולם זולתם, והם המנהיגים אותו בכח המאציל המתגלה בתוכם. וקרינן לון י' ספירן, פי' העשרה תיקונים הנזכר אנו מכניס אותם ספירות. והטעם כי הוא מלשון ספיר ומלשון הארה מפני שבהם מאירים הדברים הנגלים והנעלמים כנודע שע\"י הספירות הוא הארות כל העולמות. וזהו אמרו לאנהרא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין. מפני כי טעם אצילות העשר תקונים הוא כדי שיאיר הא\"ס על ידם העולמות העליונים ותחתונים. כי אם לא היו הספירות לא היו העולמות מספיקין לקבל שפע מא\"ס לרוב רוממותו, ועתה ע\"י הספירות הם מקבלים השפעה ואורה ממנו ומגדולתו. והטעם כי סבת האצילות הוא מפני שני דברים ואם הם אחד כדפי' למעלה בשער טעם האצילות בפ\"ו. אם מפני שרצה להתעלם כדי שיהיו הנבראים בעלי התכלית, אם מפני שרצה להתגלות כדי שיוכלו הנבראים להשיג גדולתו ב\"ה. ולזה כיון בדבריו אל שני הטעמים באמרו לאנהרא וכו', כי לא היו יכולין להאיר ולהשיג עצמותו וליהנות מזיוו אם לא ע\"י הספירות וזהו הגילוי. אם מפני שרצה להתעלם כדי שיהיו הדברים בעלי תכלית. אמר ובהון אתכסיאת מבני נשא. שבהן נעלם מהם והדברים ירדו מאת פניו על ידי אמצעיים אל ההויה וההפסד וההרכבה הנבזית והפחותה כהרכבת בני האדמה והדומה להם. וזהו שאמר אל הטעם הראשון לאנהרא בהון עלמין. ואל הטעם השני אמר ובהון אתכסיאת מבני נשא. פי' בערך הגלוי עקר הגלוי בעולמות הנעלמים. אמנם ההעלם עקרו לבני האדם ופחותי ההרכבה הזאת. אבל בערך העולמות העליונים מתגלה הוא אליהם יותר, לכל אחד לפי ערכו. ואנת הוא דקשיר לון ומיחד לון, כי קשר הספירות ויחודם הוא בכח הא\"ס החופף עליהם. ומטעם זה יש מכניס לו שם יאהדונה\"י מורה היחוד כדפירש הרשב\"י ע\"ה בו כל הצורך. ואל זה רמז כאן באמרו ואנת הוא דקשור וכו'. ואמרו דקשיר ומיחד הוא לרמוז אל שני יחודים שיש בספירות. האחד הוא קשר שיש להם בערך יחודם וקשורם זה בזה. והשני הוא יחוד דהיינו זווג. שזה אינו צודק אלא בד' ספי', חכמה ובינה ת\"ת ומלכות. כמו שנפ' בשער מהות והנהגה פ\"ג.", + "והנה שני יחודים האלה בכח הא\"ס המייחד וקושר אותם. ובגין דאנת מלגאו וכו', בזה כוון לבאר הענין אשר אנו בביאורה היא ענין העצמות המתפשט בתוך הכלים. וז\"ש ובגין דאנת מלגאו, כי הא\"ס עצמותו מתפשט בתוכם כדרך הנשמה המתפשטת בתוך הגוף כאשר בארנו בפרק הקודם. ונמשך אל הדרוש הזה לבאר לנו כיצד אם יחטא איש ויפגם בספירות ופללו אלקים עם היותו בלתי בעל מדות וכן אם יצדק מה יפעול לו. והטעם הוא הגם שהפגם הוא בספירות עכ\"ז מפני היות המאציל מתלבש בהם יחוייב ראשו למלך. והמשל בזה אל האדם הקורע בזדון לבו לבושי המלך ומה גם בהיותם על המלך אע\"פ שלא נגע במלך עצמו עכ\"ז נגע בכבוד המלך וחייב ראשו למלכות. כן הדבר בספירות מטעם שא\"ס ב\"ה מתלבש בהן ראוי שיחוייב הפוגם בהם ח\"ו כאלו נגע במלך עצמו, וז\"א ובגין דאנת מלגאו כל מאן דאפריש וכו' ענין הפירוד וההפרשה הוא עניין הקצוץ כמבואר בפרק הקודם במשל העליות. ואלין עשר ספירן אינון אזלין כסדרן. בזה כוון להורות לנו כי סדר עמידתן הוא כסדר אצילתן זו למעלה מזו בדרך עילה ועלול ואע\"פ שנאמר בזה בשער סדר עמידתן בס\"ד. וראינו לחלק המאמר הזה לשני פרקים כדי לתת ריווח בין הדבקים למען יוכל המעיין לכלול ענין הפרק מצד היותו קצר:" + ], + [ + "חד אריך וחד קצר וחד בינוני, הכונה לבאר לנו כי החסד והרחמים והדין הכל ע\"י הספירות לא במאציל. וז\"ש שהספירות הולכים כסדרן וסדרן הוא חד אריך וחד קצר שזה מורה על המדות כמו שנבאר בס\"ד, והכל הוא מצד הנאצלים והם הגבוליים לא המאציל. ואין הכוונה באמרו אריך וקצר על אורך וקוצר גבוליי ממש חלילה. אלא הכונה. אריך, מצד קו החסד ששם אריכת אפים אפילו לרשעים. וקצר, ר\"ל קצר אפים דהיינו בעל חימה שהוא קו הדין. ובינוני, שהוא קו הרחמים המתמצע בין שניהם, דהיינו ת\"ת בין ג\"ג, ויסוד בין נצח והוד. והכל נכלל באריך וקצר ובינוני דהיינו חסד דין רחמים שהוא כללות כל האצילות כמו שנבאר בשער מהות וההנהגה בס\"ד. ואנת הוא דאנהיג לון, הכונה כי עם היות שאמר ששנוי הדין והרחמים ושאר השינוים הם מצד הספירות לא מפני כך ניחס הפעולה אליהם שאין הפעולה אלא ע\"י המנהיג המאציל שהוא הנשמה המתפשטת בתוכם, דהיינו הע\"ס שהם עצמות כדפי' בפ\"ד. כי ע\"י הכח החופף עליהם המנהיג אותם כרועה עדרו ולכל אשר יחפוץ יטם ואין מנהיג אותם זולתו ומושיע אין בלתו. כדמיון הנפש שהפעולות הם ע\"י הנפש ושנויים ע\"י הגוף כדפי' שם. ונמצא לפ\"ז כי החסד והדין והרחמים הם בערכם שהם בעלי שנוי והכח אל הפעולה הוא העצמות. לבושין תקינת לון, פי' שהן כמו לבושין אל מה שבתוכם כענין הגוף שהוא לבוש אל הנפש. והכריח הענין הזה מענין הנפש ואמר שהנשמות אצולות מהספירות וכעניין הנשמה אל הגוף כן הא\"ס אל הספירות. וז\"ש דמנייהו פרחין נשמתין. פירוש אצילות הנשמות הוא מהספירות. ועם היות שאצילותן ממקום אחד דהיינו הספירות ולזה יתחייב שיהיו האנשים בשווי אחד מפני שווי נשמתם ואף אם ישתנו לפי מדרגות הספירות עכ\"ז לא יתרבו השנוים מפני מיעוט המקורות ר\"ל מקור אצילות הנשמות שאינן אלא י' בחינות כנגד י' ספירות. ועכ\"ז נשתנו הנשמות מפני שתופן אל הגוף עד שאין אדם דומה לחבירו.", + "והנה השנויים האלה הם בבחינות הגוף עם היות שהנפש אינה בעלת שנויים. וכן העניין בספירות שהם מקורות הנשמות שהם לבוש אל המאציל ועם היות שהמאציל אינו בעל שנוים עכ\"ז השנויים הם בבחינת הנאצלים שהם לבוש אל המאציל. או ירצה לבושין תקינת להון פי' כי עוד ברא המאציל י' ספירות אחרות שהן לבושין אל הספירות. והספירות בערך הלבושין שהם הספי' האחרות כערך הא\"ס אל הספירות המתלבש בהן כי כמו שא\"ס ב\"ה אינו כלל בעל שנוי כן הספירות שהם כלים אל הנשמה אינם בעצם בעלי שנוים לקרבתם אל מקורם והם נאצלים ראשונים ע\"כ הוצרך לי\"ס דבריאה. והאצילות בערך הבריאה כערך הנשמה המתפשטת אל הכלים. והשניים הנקראים בריאה עוד אליהם לבוש הנקרא יצירה שהבריאה אליו כענין הנשמה בתוך הגוף, שביצירה השינויים יותר פרטיים מהבריאה. וכן ערך הבריאה אל היצירה כערך האצילות אל הבריאה.", + "ועוד מפני קרבתם אל מקורם הוצרך המערכת השלישית שהיא היצירה למערכה רביעית שהיא העשייה וע\"י השתלשלות הלבושים האלה תפעל הגבול והשנויים והאפיסה והתכלית. ויתבאר העניין בשער אבי\"ע בס\"ד. ונחזור אל פי' המאמר, כי האצילות שהם עשר ספירות הם כלים בערך הנשמה המתפשטת בהן ועכ\"ז הנשמה והכלים מתיחדים יחוד גמור והאצילות נשמה אל הבריאה והבריאה גוף אל האצילות והיצירה כדמות לבוש אל הגוף כי כמו שהלבוש מכסה את הגוף ומלבישו כן היצירה לבוש שבו מתלבש הבריאה כמבואר שם וז\"ש וכמה גופין תקינת לון. פירוש תקינת עוד לספירות אלה לבושין שבהן מתלבשין הגופין לפעול השנויים כי אפילו אותם הגופים יש להם עוד לבוש שבהן מתלבשים דהיינו יצירה היא לבוש הבריאה. וז\"ש דאתקריאו גופא לגבי לבושין דמכסיין עליהון פי' אותם הגופים הן נקראים גוף בערך לבוש אחר שבו מתלבש אותו הגוף והיא הבריאה שהיא גוף אל האצילות ואל הבריאה הזאת יש לבוש שהיא היצירה כדפי', וזה הפירוש עיקר ונכון. ולהורות ממש שהן כדמיון הנשמה בגוף אמר שהאצילות מכונה בכללו באברי הגוף וז\"ש ואתקריאו בתקונא דא וכו' חסד זרוע ימין, וגבורה זרוע שמאל, והת\"ת הוא הגוף שבין שתי הזרועות, וממנו נמשכים השוקים שהם נצח והוד זה לימין וזה לשמאל, והברית צדיק יסוד עולם נמשך ממשך הת\"ת, והמלכות הוא הפה. ומטעם שהוקשה לו הסדר, שמן הראוי היה שהמלכות תהיה בסדר הספי' התחתונות לא למעלה מכלם שהיא הפה. לזה הכריח הענין שהיא נקראת תורה שבעל פה מפני שהיא תלוייה בפה. ואח\"כ חזר לבאר הג' ראשונות ואמר כי החכמה הוא מוחא ולכן נקרא מחשבה כי המחשבה במוח. ובינה בלב, וראיה לזה ממה שארז\"ל הלב מבין רמזו שהלב מבינה. ולהיות שהמחשבה והבינה שבלב הן פעולות נסתרות שבגוף כי אין לך בגוף פעולות נסתרות יותר מהמחשבה וההבנה שבלב, ולהיותם בצורה העליונה המוח שבה המחשבה והלב שבה הבינה הם החכמה והבינה. עליהם נאמר (דברים כט כח) הנסתרות שהן המחשבה והבינה לה' אלקינו שהם החכמה והבינה שהם נקראים ה' אלהינו שהם המחשבה והבנת הלב שהם נסתרות. כתר עלאה איהו כתר מלכות ועליה אתמר וכו'. פי' עתה בה לבאר בענין הכתר למה המלכות נקראת פה שהיא למעלה בראש נעוצה בקרקפתא שהוא הכתר ולכן הראש נקרא כתר מלכות מפני ששניהן מיוחדים כתר מלכות בסוד מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו י) ראשית הוא הכתר ואחרית המלכות והמשכתה ואצילותה מכתר עלאה. וזהו טעם שהקדים ז' ספי' הבנין אל הראשונות, מפני שביאור הפה שהוא המלכות אינה מתישבת אלא מתוך ביאור הכתר כדפי'. ויש נסחאות כתוב בהן קרקפתא דלא מנח תפילין. ונ\"ל שאפשר שט\"ס הוא ועיקר הנוסחא הנכונה קרקפתא לבד וענינו הגלגולת שבראש החופף על המוח והוא הכתר הכותר החכמה והוא למעלה מן הכל. ואי גרסינן ליה ה\"פ, כי יש למטה מהכתר קרקפתא דזעיר אנפין ומנח תפילין שהן ד' פרשיות ד' אורות, קדש חכמ\"ה, והיה כי יביאך בינ\"ה, שמע חס\"ד, והיה אם שמוע גבור\"ה. והם תפילין ברישא דזעיר אנפין. אמנם בריש אריך אנפין לית תפילי מפני שאין אצילות למעלה מאצילותו. ולכן נקרא קרקפתא דלא מנח תפילין.", + "וענין זה יתבאר באדרא בספר אור יקר. מלגאו איהו יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א, כבר פי' למעלה כי בתוך הספירות הוא העצמות, והספירות גוף אל הנשמה המתפשטת בתוכם. ולכן אחר שפירש ענין האצילות בצורת גוף ומשל נאות בא לבאר העצמות המתפשטת בתוכם. וכבר נתפרסם כי שם בן ד' עם היות שיסודו ד' אותיות עולה י' אותיות במלוי שהם עשר ספירות והם הספירות המתפשטין בתוך הכלים. ואיהו שקוו דאילנא וכו'. פי' כמו שבארנו בפ\"ד שבכח העצמות לגדל הספירות ולהוסיפם להגדילם ולהקטינם כפי רצון מאצילם כמבואר בפי' במאמר רע\"מ שנבאר בפ\"ח. ולכן קרא לעצמות שקיו דאילנא כי כמו שהמים מגדלין האילן ומצמיחים אותו, כן האצילות הפנימי מגדל ומחיה הכלים המלבשים העצמות. וז\"ש ואיהו שקיו דאילנא בדרועוי וענפוי כמיא דאשקי לאילנא ואתרביא בההוא שקיו. וזהו עצם השפע כאשר נבאר בה\"ו. רבון עלמין וכו', הוצרך להאריך זה להורות כי שם בן ד' במלואו שהוא השקאת האילן הוא עצמות פנימיות הספירות המתפשט מאין סוף אל תוך הספירות. והעצמיות הוא הנשמה לספירות הכלים והם חיים בסבת הספירות הפנימיות כנשמה המחיה את הגוף. ובך לית דמיון ולית דיוקנא וכו'. בא לבאר לנו כי מציאות הפעולות והדין והרחמים הנפעל על ידי העצמות המתפשט אינו נקנה בקנין אל העצמות אמנם הפעולה נעשית במקרה ע\"י העצמות ובעצם ע\"י הכלים כדמיון המים שבכלים וכדמיון האור המתפשט בעששיות שאמרנו למעלה. ולכן אמר ובך, פירוש בא\"ס למעלה קודם התפשטותו בספירות אין דבר לא בפעולה לא במקרה ולא בעצם. והפעולות הם אחר התפשטות הספירות העצמיות בתוך הכלים. וזה שאמר ובך לית דמיון ולית דיוקנא מכל מה דלגאו ולבר, פי' לא מן הפעולות שבעצם ולא מן הפעולות שבכלים. ועתה לא יושג לזה כלל מכל מה שהשגנו לדעת ר' מנחם, כי לפי דעתנו עיקר ההשגחה וההנהגה על ידי הספירות שהן עצמות המתפשט בתוך הכלים. והעצם ההוא והא\"ס הכל דבר אחד מיוחד. אלא שיש חלוק אל השגתינו בו בין קודם התפשטותו אל אחר התפשטותו. פי' הא\"ס ב\"ה בבחינתו קודם האצילות שבבחינה זו לא יושפט בה פעולה כלל. או בערך בחינתו אחר האצילות שאז נתגלה והאיר דרך הספירות האלה ואז העצם מתפשט בתוך הכלים. והגלוי שנתגלה וקודם גילויו הכל אחד מיוחדים כדמיון המים המיוחדים במעיין אפי' אחר התפשטותם וכדמיון ניצוץ השמש במקורו. ובראת שמיא וארעא כו', פי' עתה בדרך הזה שבארנו יצדק שבריאת שמים וארץ ושאר הנבראים היו ע\"י עצם האלקות לא ע\"י הכלים כפי העולה על הדעת מצד החקירה והיא סברת החוקרים כפי מה שאומרים שסלק מן העולם הזה השגחתו כמבואר פרק ג' אלא הבריאה היתה באמת ע\"י העצם הפשוט ועכ\"ז לא נמשך לו מזה לא רבוי ולא שנוי כדפי' ולכן הרבה בהזכרת עניני הבריאה באמרו שמיא וארעא וכו' כי עם היות שהן דברים הרבים משונים זה מזה עם כל זאת לא יתחייב בו רבוי חלילה. לאשתמודעא בהון, הכוונה כי על ידי הבריאה שהרבה בענייני הפעולות הוא להודיע בהן הדברים העליונים כי מן התחתונים אנו מכירים העליונים. כאמרו (איוב יט כו) ומבשרי אחזה אלוה. ועל ידם אדם מכיר באלקות. ואחר שישכיל האדם מן התחתונים את העליונים, יחזור מלמעלה למטה ויכיר גודל התחתונים שהן נתלים בעליונים כי כן סדר השגת הנסתרות מן המאוחר אל הקודם ואחר כך מן הקודם אל המאוחר. והענין הוא שהאציל אצילותו בתחלה ובתוכו מתפשט העצמות ואחר האצילות בריאה ואחר הבריאה יצירה ואחר יצירה עשייה כל זה להודיע גדולתו ומציאותו בעולם כי מן העשייה נשכיל היצירה ומן היצירה נעלה ונשכיל הבריאה ומן הבריאה נעלה ונשכיל האצילות ומן האצילות נכיר העצמות המתפשט ואחר כך נכיר קשר הדברים בסבה הראשונה כי נדע ונכיר קשר ויחוד העצם באצילות ושניהם מיוחדים בקשר אמיץ בסבת כל הסבות ומשם נכיר ונדע קשר ויחוד הבריאה עם האצילות ומן הבריאה נדע ונכיר קשר ויחוד היצירה עם הבריאה ומן היצירה נדע ונכיר קשר ויחוד העשייה ביצירה הכל יחיד מיוחד כשלשלת חזק ואמיץ ומנורה של פרקים. וכל זה בנאצל ונברא ונוצר ונעשה ממנו, אבל בעצמותו אין השכלה אלא שנדע ונכיר שהכל תלוי בו כקמיע בזרוע. וזה רצה באמרו ולית דידע בך כלל, כי אין שיוכל להשיג ברוממותו כלל אלא שנכיר ונדע שהוא אדון הכל וממנו נמשך הכל בשלשלת הרצון והאהבה ולא בהכרח כלל רק בנדבה מעלה לעלול והוא עילה על כלא. וז\"ש ואנת אשתמודעא אדון על כלא, כי השגת השכל האנושי בו הוא השתלשל העולמות ממנו מעלה לעלול והוא עילה על הכל. וכל ספירן כל חד אית לה שם ידיע. ר\"ל כאשר נתבאר בשער הראשון ויתבאר בשער שם בן ד' כי השמות והספירות במציאות, הכל דבר אחד. והשם המגביל הספירה הוא כולל הספירה במציאות רוחניותו. ואמר שם ידיע שיש לכל ספירה שם בפני עצמו אין זה כזה כמו שאין פעולותיהם שוות. ובהון אתקריאו מלאכיא, כי אותן השמות אשר לספירות, פעמים יקראו בהן המלאכים הממונים על פעולות הספירות כמו שיתבאר בשער ההיכלות פרק ט\"ו. והאריך בזה לומר כי עם היות שערך הספירות אל הבריאה כערך הא\"ס אל הספירות וכן ערך הבריאה אל היצירה כדפי' לעיל. עכ\"ז לא ישתוו העניינים. כי האין סוף אינו נקרא בשם הספירה והמלאך נקרא בשם הספירה והספירה בשם הפעולה כענין הגבורה גבריאל. ולא כן בא\"ס, כי לא יקרא הוא בעצמו גבור שאינו בעל תארים. ומזה נקיש אל ההויות ושמות שאינם נמחקים. כי הספירה והמלאך נקראים בשם אחד, מפני שהם נגבלים בשם או ההויה ההיא. אבל בא\"ס אין הויה ושם שיגבילהו. וזה שאמר אבל אנת לית לך שם ידיע, מפני שאין בו יחס הפעולות ואינו בעל שנוי ולא נגבל בגבול ולא בעל תכלית כדי שיהיה מכונה בשם פעולה או בהויה ושם. דאנת הוא ממלא כל שמהן, כנודע כי הוא עצמות המתפשט בתוך הספירות וממלא ומחיה אותן והוא עיקרן כדמיון הנשמה שהיא עיקר אל הגוף. וזה שאמר ואנת הוא שלימו דכלהו, כי שלמותם בכחם וכחם הוא העצמות המתפשט. ולהורות שהוא הנשמה ועיקר הפעולה תלויה בו ואעפ\"י שהפעולות נפעלות על ידי הספירות כדפירשתי, לכן אמר וכד אנת תסתלק מנהון וכו'. פי' כי בהסתלקות עצמותו המתפשט בתוך הספירות נשארו הכלים ריקנים בלי תועלת כגוף בלא נשמה ח\"ו. אנת חכים ולא בחכמה ידיעא. הפליג לומר כי עם היות שהספירה נקרא חכמה אין הכוונה שהוא חכם על ידי החכמה הזאת וכן עם היותו נקרא נבון שאינו מבין מתוך הבינה הזאת, אלא אדרבא הוא מקור החכמה והבינה, והחכמה והבינה כלים אל חכמתו ובינתו, ולא שהספירה הוא ממש חכמתו ובינתו שא\"כ נמצא חכם בחכמה שחוץ ממנו. והוא חיות החכמה והבינה והם נשפעים ממנו כמו שביאר הרעיא מהימנא במאמר שיתבאר בפ\"ח שאמר חכם מעצמו כו' כי החכמה לא אתקריאת חכמה מעצמה כו'. לית לך אתר ידיעא אלא לאשתמודע וכו'. פי' כי לא מפני שאנו אומרים שהוא חכם בחכמה ומבין בבינה יחויב מזה שיהיה מקורו ושכינתו בחכמה ובינה ח\"ו שאינו בעל מקום ואין החכמה והבינה ושאר הספירות מגבילות גדולתו ורוממותו, כי אינו נתפס בגבול ומקום. ואעפ\"י שהאצילות הוא מקום שכינתו זהו שצמצם את עצמו להראות העמים כבודו כדי שיוכלו להשיג בקצת מגדולתו. ושעור הלשון לית לך אתר ידיע, מפני שהמקום מחייב גבול וגשמות שהנתפס במקום הוא גוף בעל גבול. ואין הדבר כן באצילות. כי הא\"ס אינו נתפס במקום ואף אם יתלבש באצילות ומתגלה בו קצת מגדולתו הוא כדי להראות העמים והשרים שידעוהו. וזהו טעם האצילות כדפי' בשער השני בס\"ד. ולאחזאה איך אתנהג עלמא בדינא ורחמי. פי' גלה אצילותו להראות הנהגתו לבני עולם וכדמסיק כי ענין צדק ומשפט הם בספירות בערך בני אדם לא שיהיה נתפס בו מדות כלל והמדות הם בו במקרה ובעצם בספירות. ע\"כ הגיע שכלנו הדל בביאור המאמר הכולל רוב פינות החכמה. ונחלה פני המעיין שבמאמר הזה ישקוד על דלתי העיון פעם ופעמים ושלש וימצא לנפשו נופש בענין הזה כדפי':" + ], + [ + "יש לנו עוד ראיה נכונה אל הדרוש הזה מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה (בז\"ח פ' ואתחנן דף ס\"ז). במאמר [קו המדה] וז\"ל נהורא דלא קיימא בנהורא גליף ונפיק נציצו דכל נציצין ובטש גו רעוא דרעוון ואתטמיר ביה ולא ידיעא. בזמנא דרעוא דא בעא לאתפשטא נפיק האי נציצו דטמיר גו ההוא רעותא כגוונא דאתחזי ולא אתחזי לאתקיימא כגוונא. כד אתפשט רעותא דא בטש האי נציצו דאחזי גוון ולא גוון ואעל בהאי אתפשטותא ונפיק בגוונוהי וסלקא ונחתא וקיימא בסליקו גו רעותא ואתפשטותא. בטש רעותא אתפשטותא דיליה בסתימו דלא אתיידע ואפיק נהורין דקיקין כלילן כחדא. כד בעאן לנפקא האי נציצו די ביה נהורין, בטש בההוא אתפשטותא ואתרחיק (נ\"א ואתדחיק) ומגו רחיקו (נ\"א דחיקו) נפקין אינון נהרין דקיקין ואשתמעו כחדא. כדין האי נציצו אחזי בהו גונוהי ואצטבעו כלהו כחדא חוור וסומק ירוק ואכם. ואתעכב ביה תריסר ירחין. לבתר אתעקרו מתמן ואשתילו באתרא אחרא. והאי נציצו סלקא ונחתא. והאי אקרי בוצינא דקרדוניתא. האי אתקין ובטש בכל נטיען נהורין ואומר לו גדל כדין אפיק מבועי ההוא אתפשטותא (עלמא) (נ\"א עילאה) קדמאה וחשיך ונהיר לכלהו ואתרביאו. בהאי בוצינא דקרדוניתא, נהיר מאן דנהיר וסלקא ונחתא ואתפשט בכל סטרין. וכדין אקרי קו המדה וקיימא משחתא לעילא ותתא, קו המדה בוצינא דקרדוניתא סתימא דכל סתימין משחתא נהירא [דאתקין] שפירו לכלא ההוא שפירו דנפיק מפשיטו קדמאה איהו אתקן לון. ביה קיימין למשחתא לעילא ותתא. מאן דזכי בהאי וידע ביה זכי למנדע בחכמתא דמריה. זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי עכ\"ל.", + "ראינו שלא להאריך בדקדוק לשון המאמר אלא לפרש אותו בחזקת היד מפני שאין בו הבנה כל עיקר ועל פי דרכנו יתבאר הכל בע\"ה. נהורא דלא קיימא בנהורא, פי' אין סוף מלך מלכי המלכים שהוא אור מאיר לכל האורות. ועכ\"ז אינו עומד באור הספירות אלא מושל בהן ואינו מתגלה בהן כי הוא במציאתו המחוייב העומד בעצמו כקודם התפשטותו בספירות. או ירצה כי מן הראוי שהא\"ס לגודל העלמו יקרא חשך, ולאשר המלכות ג\"כ נקראת חשך, ואין שניהם שווין כי חשך הא\"ס הוא לתכלית הבהירות שאינו מושג ומתגלה ומרוב העולמו יקרא חשך, והמלכות נקרא חשך להעדר האור.", + "והנה מטעם שקרא לאין סוף אור שלא כראוי, כי אינו מושג שיקרא אור. והוכרח לקרא לו אור להורות שהוא מקור כל האורות כלם, והאצילות כלו הם ניצוצי אור מאירים ממנו. ולכן כנהו בשם אור. אחר כך תקן בזה שאעפ\"י שקראו אור אינו אור מושג, אלא אור נעלם שאין ראוי שיכונה בשם אור אלא נהורא דלא קיימא בנהורא אלא נעלם תכלית ההעלם. או ירצה נהורא כו', פי' האין סוף שהוא זוהר מאיר לכל המאורות ונתעלה על כל האורות. ששאר האורות מקבלים אור מזולתם והם נתלים באורות זולתם. אבל אין סוף ב\"ה הוא אור שאינו מקבל ולא צריך לזולתו. ופי' גליף חקק. וזה כי כבר מפורסם שהספירות הם יותר דקות בהיותם במקורם ממו, שהן אחר התפשטותן כאשר יתבאר בשער סדר האצילות בס\"ד. ועתה כיון שרצה לומר ונפיק שהוא תחלת האצילות וההתגלות והעבות, הוצרך לומר גליף. הכוונה לומר התחלת העבות האור להתגלות, כל זה דרך משל אל שכלנו האנושי ולדעתינו הקצר. ואמר ונפיק שהוא פועל עומד ולא אמר ואפיק, מפני כי הנצוצות האלה הם העצם המתפשט בתוך הספירות כאשר יתבאר ולהיות כי זהו מציאות עצמותו לכן אמר ונפיק שפירושו יצא הוא בעצמו ולא מוציא לזולתו כי התפשטות עצמותו וגלויו הוא על ידי עצמו לא על ידי זולתו. נציצו דכל נצוצין. פירוש אור המאורות נשמה לנשמות שהוא עצם האלקות שהם עשר ספירות נשמה לספירות הכלים כדפי' בפרקים הקודמים. ובטש גו רעוא דרעוון. הכוונה הכתר בהיותו נעלם בא\"ס אז יקרא רעוא דרעוון.", + "והנה בטש בו להתגלות והנציצו נתעלם בתוך הכתר כראוי מפני שהוא נשמה אליו וזה שאמר ומתטמר ביה ולא ידיעא הכוונה לא היה מתגלה לא הכתר ולא הנציצו אשר הוא הנשמה אליו מרוב העלם. בזמנא דרעוא דא בעא לאתפשטא. פי' רעוא נקרא הכתר והטעם שקראו רעוא ולא קראו רעוא דרעוון כמ\"ש למעלה, מפני שכבר נאצל ועומד להאציל שיש לי גלוי יותר ויותר מבהיותו נעלם בא\"ס, ולכן נקרא רעוא לבד מורה על הגלוי. בעא לאתפשטא, הכוונה שרצה הכתר להתגלות ולהאציל התפשטות שהיא החכמה עם הספירות שהיו נעלמות בתוך הכתר. נפק האי נציצו. דבר פשוט הוא שקודם אצילות הספירות הוצרך להאציל הנשמה. כי הנשמה היא סבת הספירות והוא המגדל ומחיה אותם כאשר התבאר למעלה ויתבאר בה\"ו. ואם כן הוכרח לסדר הענין להאציל הנשמה שהוא הנציצו דהיינו אור המאיר ומתנוצץ בספירות, ואח\"כ יתגלה ויתאצל החכמה שהוא עצם הספירה שהוא הכלי, ואח\"כ יכנס הנציצו והנשמה בתוך החכמה. וזהו שבתחלה אמר נפיק האי נציצו וטמיר גו ההיא רעותא שהוא אור הנשמה הנעלמת בתוך הכתר שהוא רעותא. כגוונא דאתחזי ולא אתחזי כו', פי' שבהיותו בכתר היה טמיר נעלם ולמעלה בכתר מרוב ההעלם אמר ולא ידיעא. אבל עתה אחר התפשטות אל מציאות החכמה והאור והנשמה מתנוצץ בה מפני שיש בה גלוי יותר כנודע שנקרא יש, אמר כגוונא דאתחזי ולא אתחזי. ודקדק באמרו כגוונא ולא אמר בגוונא בבי\"ת מפני כי אפי' גוון לא יצדק כ\"א אתחזי ולא אתחזי פי' מציאות מושג ואינה השגה מספקת אלא ולא אתחזי לאתקיימא כגוונא. פי' הגוונים הם הפעולות ופעולות החכמה אינה מושגת כמו שנבאר בשער מהות והנהגה פ\"ג בס\"ד. כד אתפשט רעותא דא. פי' למעלה אמר כד בעא פי' כאשר רצה להתפשט ולהתגלות ועדיין לא נתפשט ואז הי' מציאות הנשמה של החכמה, ועתה אמר כד אתפשט דהיינו שממש נתאצל מציאות החכמה בעצמה. בטש האי נציצו וכו'. פי' נשמת החכמה בטש בה והאצילה ועאל בה, שכן דרך הנשמה בתוך הספירות. ואמר גוון ולא גוון ולא אמר אתחזי ולא אתחזי כאשר אמר למעלה, הטעם כי למעלה היה בתוך הכתר והיה נעלם יותר ולפיכך אמר אתחזי וכו' ועתה שהוא בתוך החכמה ממש אמר גוון ולא גוון שהוא יותר גלוי דהיינו גוון המושג. ושלא יוכל האדם לשפוט איזה גוון הוא מפני שאין מהות החכמה מושגת כלל. ונפק בגוונוהי. הכונה שנתאצלו בחכמה שאר הספי' כלם שהיו נעלמות בתוך הכתר וכן נתאצלו שם ג\"כ שאר נשמות הספירות הנכללות בנציצו שהוא נשמת החכמה ונקראים גוונים מפני שאין בעששית להראות גווניה אם לא על ידי האור המאיר ומאירים גווניה אל עבר פניה לכן נתייחס אל הנשמה דהיינו הנציצו והאור הגוונים.", + "וענין הספירות איך היו נכללים בכתר ונתאצלו אל החכמה וכו' יתבאר בשער סדר האצילות בס\"ד. וסלקא ונחתא וקיימא בסליקו גו רעותא ואתפשטותא. פי' כי הנשמה מתטמרא בא\"ס דהיינו עצמותו. ונוקב ויורד עד סדר הספירות שאין לומר שמה שהוא בחכמה אינו מה שבכתר ומה שהוא בכתר אינו מה שבחכמה ח\"ו. אלא הכל דבר אחד כדמיון ניצוץ השמש המאיר דרך העששיות. כי עם היות שאור המאיר דרך העששיות האחת הוא אדום והמאיר דרך האחרת הוא ירוק עם כל זאת לא נכחיש ששתי האורות הם אור אחד מיוחד והשנוי נמשך משנוי העששיות. וכן לענין הנשמה שהכל אור אחד מיוחד ואף אם תשתנה הוא מפני הספירות וא\"כ הנשמה סלקא ונחתא וקיימא בסליקו ששתיהן מתעטרות כחד והכל מיוחד בא\"ס. ועם היות שנאמר שהאור אחד מיוחד. לא נכחיש שהאור המאיר דרך הכתר הוא מדרגה ראשונה והאור מתגלה שם תכלית המעלה. וכאשר תרד האור מאת פני הא\"ס כן תרד פלאים לפי ירידת המדרגות מעילה לעלול. ועם כל זאת טעם השתנות הוא מפני המסכים והעששיות המעבים את האור ומחשיכים אותו והוא מקרה אליהם לא עצם. ולא ימשך מפני זה פגם אל האור כלל כמו שלא יוחס פגם אל ניצוץ השמש עם היות שיחשיך אורו בסבת העששיות. וזה שאמר וסלקא ונחתא וקיימא בסליקו והיינו הא\"ס. גו רעותא הוא הכתר, ואתפשטותא הוא החכמה. והכוונה כי האור מתיחד יחוד גמור כדפי'. בטש רעותא אתפשטותא דיליה. כי החכמה בכח הכתר האצי' הבינה עם שאר הספירות וזהו בטש רעותא שהוא הכתר, אתפשטותא דיליה חכמה. בסתימו דלא מתידע. פי' בבחינת הראשונה אשר לחכמה עם הכתר. ומשם יחוד הכתר עם החכמה. לתת לה כח להאציל הבינה. והבחינה ההיא נעלמת כאשר ראוי אל הכתר. ומתוך הבחי' ההיא נתייחד הכתר עם החכמה. למען יאציל החכמה מכחו הבינה. ויתבאר הענין הזה בארוכה בשאר סדר האצילות בסייעתא דשמיא. ואפיק נהורין דקיקן כלילן כחדא. הכוונה אל הבינה אשר היא כוללת ז' ספירות. ואז בהיותם שם הן כקרני חגבים. עד ששתלן הב\"ה וכו'. וז\"ש דקיקין. שאינם בגלוי ובעביות כמו כאשר מתאצלים למטה, אלא הם בדקות הרבה. ואמר כלילן כחדא. הכוונה אל הבינה שהיא הכוללות אותם כאשר אמרנו. וכל עיקר הבינה הוא כללות שש קצוות. ועל ידם נקרא ה\"א שהוא חמשה בריחי המשכן. שהם מחסד ולמטה נכללים בה' אורות שבמעשה בראשית כאשר נבאר בשער נ' שערים בפ\"ז בס\"ד. כד בעאן לנפקא. פי' אעפ\"י שאמר למעלה שכבר נאצלו כבר פירשנו שאי אפשר להתאצל אם לא תתאצל תחלה אליהם נשמתם ואורם המתנוצץ בהם. אלא שרצה להשלים ענין אצילות הספירות. אח\"כ חזר ואמר כי כאשר רצו להתגלות להם נתגלו ע\"י הנשמה שהיא הנקרא נציצו. די ביה נהורין. הוא הנשמה הראויה לבינה הכוללת נשמתן של שאר הספירות כענין שהיא כוללת ג\"כ הספירות ממש כדפירשנו. בטש בההוא אתפשטותא ואתרחיק וכו'. הכונה כי מכח הנשמה נאצלו הספי' נהורין דקיקין על הדרך שפירשנו למעלה כי כקרני חגבים היו. ואשתמעו כחדא. הכונה כי עד עתה לא נתגלו האורות גלוי כלל ואפי' עתה שהם גלוי' אינו גלוי עצמי אלא גלוי קצת שמיעה בלא ראייה וזה שאמר ואשתמעו כחדא. ואמרו כחדא, פי' מיוחדים כאחד במציאות הבינה ובה מתראות הספירות תחלת גלויים כאשר נבאר הלכתא וטעמא בשער סדר האצילות בס\"ד. כדין האי נציצו אחזי בהו גוונוהי. פי' נציצו הנשמה. וכאן אמר אחזי ולא למעלה, והטעם כי בבינה הוא דרגא דקיימא לשאלא כנודע, ולפיכך אחזי בהו גוונוהי, משא\"כ למעלה וזה שאמר למעלה ואשתמעו להורות כי בבינה תחלת ההתגלות כדפירשנו. וטעם גוונוהי. לא שהנציצו דהיינו הנשמה המתפשטת היא בעלת הגוונים כי כבר הקדמנו למעלה כי הנשמה פשוטה וכו' אלא ע\"י האור המתגלה מתראים הגוונים בספירות כמשל העששיות שהיא בעלת גוונים ידועים ולא יתגלו הגוונים ההם אלא ע\"י ניצוץ השמש המאיר דרך בה ואז ע\"י האור נראים הגוונים. וכן הדבר בספירה לא היתה יכולה להראות העמים והשרים כחה אלא ע\"י הנשמה המחיה אותה ונותן לה כח לפעול כדמיון הגוף שאין לו פעולה אלא על ידי הנפש ואעפ\"י שהנפש פשוטה כדפי' והכוונה שהנשמה מגלה גווני הבינה. ושיעור הלשון כך. אחזי בהו, ר\"ל מראה בהם בעצמי הספירות הגוונים שלהם. וטעם אמרו גוונוהי בלשון יחיד ולא אמר גוונייהו להיות שהם כלולים בבינה באחדות מיוחד כדפי'. ואצטבעו כלהו כחדא וכו', פי' אין גוונים אלא בבינה כאשר היא מתגלית בעצם. וזה ואצטבעו אח\"כ למטה באמצעות גלוים, ולפי שמשם ולמטה הם הגוונים דהיינו הפעולות לכן קרוב אל גלויים אמר ואצטבעו. חוור, חסד, ונצח המסתעף ממנו כי הוא ג\"כ לובן אבל לא כמוהו. סומק, גבורה והוד, ששניהם אדומין בסוד הדין. ירוק, ת\"ת ויסוד, אשר הם בין שני הגוונים חוור וסומק. ואוכם, היא המלכות, ושמה כך על דרך החשך שפירשנו למעלה. ויתבאר כ\"ז בשער הגוונים בס\"ד. ומתעכב ביה י\"ב ירחין, כבר מפורסם שאנו מונין בהר\"ד למולד קודם בריאת העולם (עי' טאו\"ח סי' תכ\"ז).", + "והנה הוכרח להיות חדש שלם ואין חדש בלא שנה אם כן הוכרח להיות קודם האצילות הבנין זמן מה ולא זמן ח\"ו אלא קדימה על דרך שאר הקדימות שהם קדימת מעלה כקדימת העילה על העלול. ולכן הוכרח כי קודם אצילות ו' ימי הבנין היו מתעטרים בבינה בסוד ששה וששה. ששה לרחמים, וששה לדין. וזהו הנקרא עכוב. והם הם י\"ב גבולים שבבינה ג\"כ, שהם י\"ב הויות שבת\"ת אחר אצילותו במקומו כאשר יתבאר בשער פרקי השמות בפרק ו' ז' ח' בס\"ד.", + "והנה עם זה יובן ספק גדול הנופל במעשה בראשית והוא אמרם שלא היתה בריאה ביום השביעי ולמה שכבר היתה בריאת יום השבת בעצמו שהיום בעצמו צריך בריאה שכן אמר בזהר כי ששת ימים עשה ה' ששת קאמר ולא בששת משמע ששת עצמן עשה ה' והיינו בריאת שמים וארץ שהם ששת שהן כוללות שש קצוות, וא\"כ לפי\"ז כבר היתה בריאת שבת בעצמו ואם כן איך שבת ונח ביום ז'. אלא ודאי שבת קדמה לעולם ואלולי שבת שנותן כח בששת ימים לא היה בהן כח לפעול מפני כי כל ששת ימים שהן ו' קצוות מקבלים כח מהנקודה האמצעית שהוא קיום חלל הקצוות כמו שנבאר בשער נ' שערים בפ\"ה בס\"ד.", + "והנה הוכרחו ששת ימים להתעכב בשבת לקבל ממנו פרנסתם וא\"כ האצילות לא הי' כ\"א ששת ימים כי שבת קדמה לעולם. וכן ענין העה\"ז אחר ששת ימים תהיה שבת וכמו ימי השבוע שיונקים משבת ונכנסים בו וזהו ואתעכב תמן י\"ב ירחין שהן שנה דהיינו ת\"ת הכולל ו' קצוות והוא יונק דין ורחמים נמצא ו' לדין וששה לרחמים והיינו י\"ב ירחין. וזהו מבחר הפירושים העולים בענין זה. ואשתילו באתר אוחרא. הכונה אל אצילותם אל מקומותם כנודע שהיו כקרני חגבים ושתלן הקב\"ה.", + "וענין טעם השתילה והנטיעה יתבאר בארוכה בשער סדר האצילות בס\"ד. והאי נציצו סלקא ונחתא. הכונה אל הנשמה המתיחדת בתוכם, ועולה עד מעלה מעלה, ויורדת עד מטה מטה כדפירשתי. והאי אקרי בוצינא דקרדוניתא. פי' בוצינא דקרדוניתא בכל הזהר גפרית, והכונה על הכתר, כי האור העליון שהוא א\"ס דבק בכתר ונאחז בו כמו מנורה של גפרית שהאור נאחז בה ביותר. ויש גורסין קדרינותא ופי' שחרות על רוב העלמו. ויש לנו דרך אחר בענין זה ונתבאר בספר אור יקר ב\"ה. ועתה לפי\"ז האור המתפשט מתוך הא\"ס שהוא נעלם בכתר עליון מתפשט משם ויורד ומאיר דרך הספירות שהוא נשמתן. ומפני היות מקור האור והעצמות מן הכתר, לכן נקרא כל העצמות בוצינא דקרדוניתא מפני שעקרו ומקור האור מתיחס אל הכתר. וכן באר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"ו) עלת על (כל) כלא טמיר וגניז בכתר, ומניה אתפשט נהוריה על ידו\"ד דהיינו י' חכמה ה' בינה ו' כליל שית ספירן ה' מלכות עכ\"ל, וכבר בארנו אותו בחזקת היד בשער ג' פ\"ב בס\"ד.", + "והנה כל ענייננו נראה מתוכו כי האור העצמות המתפשט בתוך הספירות מקורו הכתר ע\"י הא\"ס המתעלם בתוכו. א\"כ ראוי שאור הזה יקרא בשם בוצינא דקרדוניתא שהוא שם כתר כי ע\"י האור הזה נקרא הכתר כן כי הוא מאיר כבוצינא וכו'. האי אתקין ובטש בכל נטיען נהורין ואומר לו גדל. פי' כי ע\"י האור הזה שהוא שופע ומאיר בספירות הוא מגדל אותן ונותן להם מדה ומשקל כפי רצון המאציל דהיינו עצמותו המתפשט. ואל זה כיון בס\"י (המובא לעיל בשער ג' פ\"ד) באמרו מדתן עשר שאין להם סוף כו', שבידו להגדילן עד אין תכלית ולהגבילם בגבול על דרך שפי' למעלה בשערים הקודמים. ועל ענין הנשמה אמר ואדון יחיד כו' שהוא מיוחד במקור, שהנשמה והמקור הכל אחד הוא. מושל בספירות כולן ועד עדי עד, הכונה שאם ירצה ירחיבם עד א\"ס ואין תכלית. והכונה בהתרבות גלוי אורו בהם. ושיעור לשון המאמר הנז'. האי אתקין ובטש, דהיינו אצילות. בכל נטיען, שהם הספי'. נהורין, שהם הנשמות, והעצם המתפשט. פי' מאציל בספירות אורות ועצמות. כדין אפיק מבועי ההוא אתפשטותא [עילאה] וכו' פי' אז אחר האצילות ותיקון סדר הספירות איש איש לפי מעלתו אז החכמה שהיא התפשטות הנז' לעיל הוא מתקן מקור האורות, ר\"ל השפע מן הכתר, ובידו להוסיף או להמעיט. הענין כי העדר האור והסתלקו, או השגחתו ורדתו דרך הספירות היא בחכמה. כענין (תהלים י א) למה ה' תעמוד ברחוק. ע\"ד האור הנמשל במשל העליות שפירשתי בס\"ד. ולכן החכמה הוא המוציאה המקורות ואור הספירות כדי לחיותם ולגדלם בשפע האור ההוא ובידה להעלים האור ולא יאיר כראוי ואז הדין הווה. והיינו דאמר כדין אפיק מבועי וכו' בהאי בוצינא דקרדוניתא. פי' ע\"י האור העצמות המתפשט מכתר עליון כדפי'. נהיר מאן דנהיר. פי' על ידו מאיר הא\"ס המכונה בהעלם נהיר מאן דנהיר שלא לכנותו בשם. או ירצה ע\"י בוצינא דקרדוניתא יש אור ושפע לכל בעל אור ומאיר מפני שאין אור לספירה אלא ע\"י בוצינא דקרדוניתא שהוא מקור האור לכל האורות. וסלקא ונחתא ואתפשט לכל סטרין. פי' כי ע\"י האור מגדל הספירות ונותן בהן מדה לכל צד כדמסיק עם היות האור הזה מתיחד במקורו כדפי', ולכן נקרא קו המדה פי' קו בדרך המדות שהם בקו והיא קו המדה שנותן מדה לכל האצילות. והיא ממש בוצינא דקרדוניתא כדפירשנו. אלא שבחינת האור בעצמה נקרא בוצינא דקרדוניתא. ובבחינות המדות למוד אותם כרצונו שהוא עצם המאציל נקרא קו המדה. וז\"ש בהאי בוצינא דקרדוניתא שהוא האור כדפי', כד אתפשט לכל סטרין, דהיינו שנותן מדה לכל צד מצדי האצילות, אז נקרא קו המדה. וקיימא משחתא לעילא ותתא. פי' כי בבחינת היותו נותן מדה לכל המדות, נקרא קו המדה. ובבחינת עצמותו, נקרא בוצינא דקרדוניתא. כי הוא בחינתו בערך אל קודם התפשטותו בספירות להאיר ולמוד. וזה שאמר וקו המדה בוצינא דקרדוניתא, פי' קו המדה הזאת היא עצמה בוצינא דקרדוניתא סתימא דכל סתימין. דהיינו בחינתה קודם התפשטה למוד ולתת מדה אל הספירות. משחתא נהירא דאתקן שפירו לכלא ההוא שפירו דנפיק מפשיטו קדמאה. פי' בוצינא דקרדוניתא וקו המדה שתי בחינות מיוחדות תכלית יחוד. כי ענין בחינתה קודם התפשטותה דהיינו הסתלקות האור במקור ובחינת מדתה הכל ביחד דהיינו משחתא נהירא. והוא האור המתפשט ונותן יופי לכל המדות. כענין משל האור אל העששיות כדפי'. דנפיק מפשיטו קדמאה, א\"כ היותה מדה למדות והיותה בוצינא דהיינו דנפיק מפשיטו קדמאה הכל אחד מיוחד. איהו אתקן לון ביה וכו' פי' בוצינא דקרדוניתא הוא המתקן המדות בעצמות דהיינו קו המדה. מאן דזכי בהאי וכו', כמפורסם כי המשכיל תהלוכות העצם בתוך הספירות היא המעלה הנחמדת אשר אין ערך עליה ועל כיוצא בזה נאמר ראה עולמו בחייו מכיר את קונו. ועליו נאמר (תהלים צא יד) אשגבהו כי ידע שמי, ועל זה אמר (דה\"א כח ט) דע את אלקי אביך ועבדהו. ואל יחשב המעיין כי הסתלקות האור העצם הזה המתפשט אל מקורו או התפשטותו מורה שנוי במאציל ח\"ו כי לא יצדק על ענין כזה שנוי כמו שלא יצדק שנוי בסלוק ההשגחה מן העולם אפילו בדרך ר' דוד ושאר המדברים בענין זה. כי השנוי במדות מפני שאינן מוכנות לקבל העצם לא מפני שנוי חלילה וחס.", + "והנה נשלם באור המאמר הזה כאשר נשפע עלינו מן השמים. ולא נעלם ממנו כי המאמר הזה צריך באור יותר רחב ושכל שאינו בחק האנושי עתה כ\"ש שיוכל לבארו ההעדר המציאות אבל עכ\"ז עשינו המוטל עלינו ומתוכו למדנו מציאות הספירות והעצמות המתפשט בתוכם כאשר נתבאר. ויתבאר עוד בארוכה בע\"ה. וברוך ה' אלקי ישראל אשר לא השבית לנו גואל והאיר עינינו במאמר הזה והוא בהשגת דבר מוסכם בפי כל המקובלים באמרם שפע השופע ונתבאר מתוכם שקלא וטריא כי שפע הוא גילוי נשמת הספירות ועצמות המאציל בספירות ואז יהיה אורו יורד ונוקב עד התהום כי הספירות יענו האור אל הבריאה והבריאה אל יצירה ויצירה אל עשייה ועשייה אל השמים והשמים יענו את הארץ והארץ תענה את ישראל ורב טוב לבית יעקב בהיותם דבקים באלהיהם כדכתיב (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. כי סבת החיים הוא בסבות הדביקות. וירצה באמרו חיים כלכם יונקים מהחי נצחי ולכן חיים כלכם:" + ], + [ + "אחר שהכרחנו מן המאמר בפרק הקודם ענין העצמות והכלים. יש עוד להוכיח הוכחה ברורה. במאמר שלישי להרשב\"י ע\"ה בס' ר\"מ (פ' בא דף מ\"ב ע\"ב) וז\"ל ואל מי תדמיוני ואשוה. דהא קדם דברא קב\"ה דיוקנא בעלמא וצייר צורה הוה הוא יחידאי בלי צורה ודמיון. ומאן דאשתמודע ליה קדם בריאה דאיהו לבר מדיוקנא אסור למעבד ליה צורה ודיוקנא בעלמא, לא באת יו\"ד ולא באת ה\"א ואפילו בשמא [קדישא] ולא בשום את ונקודה בעלמא. ודא איהו כי לא ראיתם כל תמונה, מכל דבר דאית ביה תמונה ודמיון לא ראיתם. אבל בתר דעביד האי דיוקנא במרכבה דאדם עלאה, נחית תמן ואתקריא בההוא דיוקנא ידו\"ד בגין דישתמודעין ליה בכל מדה ומדה במדות דיליה וקרא אל אלקים שדי צבאות אהיה בדיל דישתמודעין ליה בכל מדה ומדה איך אתנהג עלמא בחסד ודינא כפום עובדיהון דבני נשא. דאי לא יתפשט נהוריה על כל בריין איך ישתמודעין ליה ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו. ווי ליה מאן דישוה ליה לשום מדה אפילו מאלין מדות דיליה כ\"ש לבני אדם אשר בעפר יסודם דכלים ונפסדים. אלא דמיונא דיליה כפום שלטנותיה על ההוא מדה ואפילו על כל בריין ולעילא מההוא מדה. וכד אסתלק מינה לית ליה מדה ולא דמיון ולא צורה. כגוונא דמיא דימא דלית למיין דנפקין מיניה תפיסו כלל ולא צורה, אלא באתפשטותא דמיא דימא על מאנא דאיהי ארעא אתעביד דמיון ויכילנא למעבד תמן חושבן. כגון המקור דימא הא חד. נפיק מיניה מעיין כפום אתפשטותא דיליה בההוא מאנא בעגולה דאיהי יו\"ד. הא מקור חד, ומעיין דנפיק מיניה תרין. לבתר עבד מאנא רברבא כגון מאן דחפר חפירא רברבא ואתמלייא מן מייא דנפיק מן מעיין, הא ההיא מאנא רברבא אקרי ים והיא מנא תליתאה. וההיא מנא רברבא אתפלג לז' מאנין, כפום מאנין ארוכין הכי אתפשט מיא מן ימא לז' נחלין. והא מקור ומעיין וימא וז' נחלין הרי עשר. ואי יתבר אומנא אלין מאנין דתקין, הא מיא אתחזר כלא למקור ואשתארו מאנין תבירין יבשין בלא מיא. הכי עלת העלות עביד עשר ספירות וקרא לכת\"ר מקו\"ר וביה לית סוף לנביעו דנהורא, ובג\"ד קרא לגרמיה א\"ס ולית ליה דמות וצורה, ותמן לית מנא למתפס ליה למנדע ביה ידיעה כלל ובג\"ד כתיב במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. לבתר עבד מנא זעירא ודא יו\"ד ואתמליא מניה וקרא ליה מעיין נובע חכמה. וקרא ביה גרמיה חכם ולההוא מאנא קרא חכמה. ולבתר עבד מאנא רברבא וקרא לה ים וקרא לה בינה, והוא קרא לגרמיה מבין. בה חכם מעצמו ומבין מעצמו. כי החכמה איהי לא אתקריאת חכמה מעצמה, אלא על שם ההוא חכם דאמלי לה מנביעו דיליה. ואיהי לא אתקריאת בינה מגרמה, אלא על שם ההוא מבין דאתמליא היא מניה. דאי הוא אסתליק מינה, אשתארת יבשה, הה\"ד אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש. לבתר והכהו לשבעה נחלים, ועביד ליה לשבע מאנין יקירין וקרא לון גג\"ת נה\"י מלכות. וקרא גרמיה גדול בגדולה, וחסיד בחסד, וגבור בגבורה, ומפואר בתפארת, ובנצח מרי נצחן קרבין ואיהו נצח נצחים. ובהוד קרא שמיה הוד יוצרנו, וביסוד קרא שמיה צדיק. ויסוד כלא סמיך ביה כל מאנין וכל עלמין. ובמלכות קרא שמיה מלך. ולו הגדולה והגבורה והת\"ת והנצח וההוד כי כל בשמים דאיהו צדיק, ולו הממלכה דאיהי מלכות. כלא ברשותיה למחסר במאנין ולאוספא בהון נביעו ולמחסר כפום רעותיה ביה, ולית עליה אלהא אחרא דאוסיף ביה או יגרע ביה. עכ\"ל המתייחס אל כוונתנו. ועתה יתעלה מנוחתו של הקדוש רשב\"י ע\"ה כי האיר עינינו בנועם אמריו ומתיקות לשונו האריך לבאר לנו כל הפרטים אשר הארכנו בהם בפ\"ד. ועם היות כונתינו מבואר מתוך דבריו עכ\"ז נשים עינינו אל המאמר הזה לבאר קצת מכפלי הלשון ולפרש עוצם דבריו בע\"ה. קודם דברא וכו', פי' כי קודם שהא\"ס ב\"ה נתגלה באצילותו הטהור והקדוש הזה. מציאות אלקותו הפשוט היה מתאחד בעצם אלקותו לבד ולא היה לו לא שם ולא אות ולא נקודה, לפי שמציאות השמות הן באצילות, וא\"כ מאחר שלא היה אצילות לא היה לא שם ולא ציור. ופי' צורה וציור, הכוונה מדה שיכונה אליו כי האצילות הוא מדה וצורה נעלמת מושגת לנביאים ע\"ה ע\"י האמצעיים. אבל אז קודם אצילותו לא היה לא שם ולא ציור ולא מדה כלל, אלא הא\"ס מתאחד בעצם אלקותו כדפי'. ומאן דאשתמודע ליה קדם בריאה, פי' הא\"ס ב\"ה יש לו שתי בחינות, אם שנבחנהו בערך אלקותו קודם האצילות שהוא בחינתו הנגלית אל עצמותו ולא לזולתו, או בחינתו המושגת שהיא בחינתו אל הנאצלים. ועתה אמר ומאן דאשתמודע ליה, הכוונה הרוצה לעסוק במציאותו בידיעת אלקותו למעלה מן הנאצלים שהיא הבחינה הראשונה צריך ליזהר שלא לצייר בו לא שם ולא אות ולא נקודה. וז\"ש ומאן דאשתמודע ליה קדם בריאה, פי' לעסוק בו קודם אצילות הנבראים והנאצלים והיינו בחינתו הראשונה שהוא לבר מדיוקנא, פי' שהוא למעלה מן הנאצלים דהיינו בחינתו הנעלמת מהם. אמר שאסור למעבד ליה צורה ודיוקנא וכו', פי' שאין ראוי להגבילו לא באות ולא בנקודה לומר מדתו כך שאין לו מדות למעלה. ולכן אינו מכונה באותיות כי האותיות והמדות הכל אחד. והענין כי האותיות הן צורות נאצלות מגבילות האותיות הגשמות אל הרוחניות ואיך יצדק ליחד צורות נאצלות אל בחינת הא\"ס קודם האצילות. ולכן לא יצדק בא\"ס לא שם ולא נקודה ואפילו בכתר לא שייכי אותיות בבחינת עצמותו אלא בבחינת תיקונו דהיינו מה שהוא נכלל מט' ספירות ולכן נקרא בשם אהי\"ה ובשם ידו\"ד. מצד החכמה נקרא בשם ידו\"ד. ומצד הבינה בשם אהי\"ה, כי שם אהי\"ה נוקבא לשם ידו\"ד. ודבר זה יתבאר בשערים הבאים בס\"ד ובספר אור יקר בפי' האידרא. ואפילו בשמא קדישא כו'. ולכאורה קשה עם מה שנדרש בפרקי דרבי אליעזר שאמר עד שלא נברא העולם היה הקב\"ה ושמו לבד, כנראה ששם בן ד' קדם כקדמותו. וזו אינה שאלה, ששם בן ד' הוא מציאות הספירות והוא חדוש בחדוש הספירות אבל בא\"ס לא שייך לא שם ולא נקודה.", + "וענין המאמר יתבאר בשער סדר האצילות פ\"ד בס\"ד. מכל דבר דאית ביה תמונה וכו'. פירוש מכל הספי' המקבלת תמונה ודמיון על התפשטותו בתוך הכלים כאשר יתבאר. והוא הבחינה השנית אשר למאציל שהיא בחינתו אל ספירותיו דהיינו עצמותו המתפשט בתוכן, והבחינה הזאת מקבלת דמיון ע\"י הספירות כדמיון הנפש המקבלת צורה ודמיון ע\"י הגוף. ואמר כי אפי' אותו המציאות אין ראוי ליחס אל בחינתו הנעלמת מכל נאצליו כי אין בו השגה ולא שם כלל. ושעור הלשון מכל דבר דאית ביה תמונה וכו', פירוש שהוא הגבלת הספירות אע\"פ שאינו גבול. לא ראיתם בא\"ס ואע\"פ שאין נביא וחוזה יכול להגיע לכתר כ\"ש בא\"ס למעלה. הכונה כי הגיעו במדרגות החכמה לדעת פשיטות הא\"ס בעצם בהבנת השכל והשכילו כי למעלה בסבה ראשונה א\"א לצייר בציור התפשטותו בספירות מפני שאינו מושג לזולתו כדפירשתי. אבל בתר דעביד וכו', הכוונה אחר שהאציל האצילות הטהור והקדוש דהיינו ציור אדם במשל כדפי' למעלה בפ\"ו במאמר אליהו. נחית תמן, פי' היינו התפשטותו בספירות. ואתקריא כו', פירוש כענין הספירות כן נקרא האור המתפשט בהם. בגין דישתמודעין ליה, פי' לכן הוא מתפשט בהם. והטעם כי כל עצם האצילות אינו אלא לגלות אלקותו אל השפלים כדפי' בשער טעם האצילות. בכל מדה ומדה כו', פי' נתפשט לפי מדותיו כדי שיהיה בני העולם מכירים אותו לפי מציאותו בכל מדה ומדה ופעולתו על ידה. דאי לא אתפשט כו', הכוונה שאם לא היו המדרגות יורדות עד התכלית הזה והנשמה שהוא העצמות מתפשטות בתוכם, לא היו מכירים היוצר כדפי' בשער הנז'. ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו, הוא טעם שני שהוצרך התפשטותו בכל נאצליו. שאם לא היה מתפשט בתוכם איך יתקיים מלא כל הארץ כבודו, וזה הענין יתבאר בארוכה בשער סדר עמידתן ב\"ה. כגוונא דמיא דימא. פי' כמו המים אשר יתקבצו אל הכלים הארוכים או העגולים או המרובעים יהיו המים כדמות הכלים ואין הדמיון והצורה ההיא נקנית במים אלא בעודם שם לא בעצם אלא במקרה. כן העצמות המתפשט אל תוך הספירות אין השנויים והמדות נקנים אליו בעצם אלא במקרה כדמיון התפשטות הנפש בתוך הגוף והדין ורחמים הוא בעצם אל הספירות הנק' כלים, ובמקרה אל הספי' הנקרא עצמות. והענין על ידי הספירות, ואחר הסתלקו מן הספירות אין מדה קנוי אליו. במופלא ממך אל תדרוש וכו'. כבר מפורסם כי מדת כתר אפי' לספירות אינה מושגת כלל ולכן נדרש על הספיר' הזאת במופלא וכו'. עבד מאנא זעירא, הכוונה על מיעוט ההשגה בה ולכך נקרא זעירא אבל בענין מציאתה היא יותר גדולה מאותה שלמטה ממנה כי היא סבה לכל מה שתחתיה. וקרא לה מעיין נובע חכמה, פי' להתפשטותו אשר בתוך הספי' קרא מעיין וכו'. ולההוא מאנא, פירוש לספי' שהוא הכלי קרא חכמה כו'. בה חכם מעצמו ומבין מעצמו. הכוונה לבאר לנו כיצד הוא חכם בחכמה שהוא בעצמו ולא בחכמה שחוץ ממנו אע\"פ שהן כלים, כיון שאינם חכמה ובינה אלא ע\"י העצמות המתפשט בתוכם ואותם העצמות הוא עקר החכמה והבינה, וא\"כ נמצא שהוא חכם בחכמה שהוא עצמו הוא החכמה ומבין בבינה שהוא עצמו הוא הבינה, וחכמה והבינה הם כלים שבהם תתלבש חכמתו ובינתו. וקרא גרמיה גדול בגדולה כו'. כונתו לבאר לנו כי אע\"פ שבו יתברך אין התוארים מתיחסים לפי שהוא פשוט בתכלית בלתי תארים. עכ\"ז מצד התיחדו בספירות והתפשטות בהם נתחייבו אליו התארים. וזהו וקרא גרמיה וכו' פירוש קרא עצמו גדול ע\"י שהוא מתפשט בגדולה וכו' וכן לשאר הספי'. לאוספא במאנין או למחסר בהון. ע\"ד שפי' בפרק הקודם כי ההתפשטות אשר בתוכם הוא המגדיל אותם והמביאם בגבול והמפשטם עד עדי עד כי כליו הם והכל כרצונו. משא\"כ בעצמותו ממ\"ה כי אין מי שישפיע אליו והוא משפיע לכלם. ע\"כ הגיעו תוקף דברי מרע\"ה עם הרשב\"י ע\"ה וחביריו בדרך נכוחה אליהם וגלוי לעיניהם. כאשר באר בהקדמת התיקונים שנותן רשות לראשי ישיבות שבג\"ע להקבץ אליהם ולעסוק עמהם בחכמה הזאת.", + "והנה נתבאר מתוך המאמרים האלה כי הספירות הם עצמות הבורא והוא הנשמה המתפשטת בתוך הספירות שהם כלים והנה על דרך זה יקרא הא\"ס נשמה לנשמות כי הוא נשמה לספירות שהן נשמות אל שאר העלולים אשר תחתיהן והן דקות תכלית הדקות עד שאין השכל יכול להמשילם אל דבר בעולם לרוב דקותם ומעלתם:" + ], + [ + "אחר שהסכמנו בענין הספירות היותם עצמות וכלים, ונתבאר הענין היטיב שהתוארים שבא\"ס לא בו ממש הם אלא באמצעיות ספירותיו, כפי שבארנו בפרקים הקודמים, הרווחנו תירוץ יפה ונעים על המבוכה הגדולה שנבוכו בה כל הפילוסופים ורוב חכמי ישראל האחרונים העוסקים בחיצוניות. והיא אותה ששאל הרמב\"ם ז\"ל בספר המדע בה' תשובה פ\"ה וז\"ל שמא תאמר והלא הקב\"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה, ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע. אם ידע שיהיה צדיק, אי אפשר שלא יהיה צדיק. וא\"ת שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע, הרי לא לא ידע הדבר על בוריו עכ\"ל.", + "והנה לפי השאלה הזאת א\"א לומר שתהיה הידיעה למעלה ובחירה ביד האדם כי האחת מכחשת חברתה. ועתה אנו אין לנו מזו קושיא כלל ועקר [ה] והענין כי הם הניחו בבורא הידיעה ואמרו שהוא יודע רוצה ויכול, כי עם היות בשאר התארים אין ליחסם אליו האלו אנו מוכרחים. וכן כתבו קצת מן המקובלים. ואני אומר כי אחר שאמרנו למעלה שהבורא חכם מתוך מדת החכמה ולא בחכמה שחוץ ממנו כמו שהרחבנו הביאור בפרקים הקודמים. כן נאמר כי הכתר נק' רצון והבורא רוצה בו וכבר נאריך בזה בשער הצחצחות פ\"ו בע\"ה. וכן הבורא יכול בבינה כי הוא נקרא' כח כנודע. ויודע בדעת כי מדת הדעת היא דעתו של הבורא ר\"ל שהוא יודע בו. ומתוכו כדרך שביארנו למעלה וכן מוכח כי דעת זה הוא דעתו וידיעתו שכן אמר הכתוב (משלי ג כ) בדעתו תהומות נבקעו. ולא יקשה עלינו א\"כ נמצא שאין הוא ודעתו אחד כמו שלא יקשה עלינו שאין הוא וחכמה אחד כמו שנתבאר למעלה. ועתה הנה נודע כי הדעת הוא הת\"ת כמו שבארנו בשער שלישי פ\"ח. ונודע שבחירת האדם היא מצד המלכות כי ממנה ולמטה שני הדרכים ולפתח חטאת רובץ והיא הנקראת בחירה וכן נקראת בית הבחירה כנודע. ועתה נאמר כי יש חילוק בידיעה קודם שיחטא האדם אעפ\"י שעתיד לחטוא בין לאחר שחטא. כי קודם שחטא היתה הידיעה בחטא ההוא בדעת אבל לא היה עושה פגם ורושם למעלה מפני שעדיין לא פגם ולא הגביר החיצונים. וכן דרך זה בידיעה העליונה לענין צדקה ושאר מצות כי עם היות שידוע למעלה אין המצוה משפעת ולא מאירה עד שיעשה אותה וז\"ש (בראשית כב יב) עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. והכונה כי עם היות שהידיעה היתה למעלה עכ\"ז לא היתה התפארת והמלכות מתיחדים ומשפיעים מצד אותה ידיעה כי היתה בכח. אמנם אחר שבאה בפועל ונעשה המצוה הנה היתה הידיעה בפועל ונתיחדו הת\"ת עם המלכות על ידו. וזהו עתה ידעתי שהוא לשון ידיעה וחיבור כמו והאדם ידע כו' (שם ד א). וכן לענין העבירה אותה הידיעה העליונה שהיתה בדעת לא עשתה רושם מפני שהקב\"ה אינו דן אלא באשר הוא שם אבל אחר שחטא הוא עושה רושם ופגם למעלה. ועתה אחר שידענו חלוק זה עוד נדע כי הת\"ת הוא מדת רחמים והמלכות מדת הדין.", + "והנה מצד הת\"ת הוא שם בן ד' ביושר כזה ידו\"ד ושם זה נקרא זכר כי הזכר בסוד הרחמים. מפני ששם זה מגביר הרחמים על הדין דהיינו י' שהוא חכמה על ה' שהיא בינה זה רחמים וזו דין. וכן ו' על ה' דהיינו ת\"ת ו' גובר על מלכות שהיא ה'. ויו\"ד וא\"ו הם אבא וברא רחמים. ושתי ההי\"ן אימא ובתה או כלה וחמותה שהם מצד הדין. והמלכות הוא השם בהיפוך כזה הוה\"י והיינו הנקבות שולטות והוא הדין. וכל זה נתבאר בארוכה בתיקונים, ויתבאר עוד בשער ההתהפכות האור. ועתה נאמר כי כמו שלא יתרחק שיגבר הדין על הרחמים עם היות שהא\"ס בעצמו דן את בריותיו בהן, וכמו כן שלא יתרחק היות המלכות פעמים גוברת על הת\"ת עם היות הא\"ס מתלבש בהן. כן לא יתרחק היות המלכות גוברת שהיא הבחירה על הת\"ת שהוא הידיעה והדעת. ומה גם שאותה הידיעה אינה עושה רושם כמו שביארנו. כי אחר שנעשה רושם צריך אל התשובה שהיא הבינה שהיא יותר עליונה.", + "והנה תגבר [הבחירה על הידיעה במצוות אחרות שיעשה האדם] ולא יחטא. ובזה יובן אמרם ז\"ל (במס' ע\"א דף ד') לא היו ישראל ראוי' לאותו מעשה וכו' וכן דוד לא הי' ראוי לאותו מעשה, והיינו ע\"י שיגבירו הבחירה על הידיעה [ו]. עוד הרוחנו כמה וכמה טובה כפולה מענין שהוקשה למפרשים בפי' ר' מנחם. ולדעתו מאחר שהספירות בעלי השנוי והגבול עם היות שאינו ממש גבול אלא ע\"ד שפי' בשערים הקודמים, א\"כ איך אפשר שהאין סוף עם היותו מרוחק מהענין הזה תכלית הרוחק יתחבר אליהם ויתלוה אל בעלי השינויים. והאמת כי יקשה זה יותר ויותר על דעת הרשב\"י ע\"ה שפי' למעלה שממש עצם האלקות מתפשט בתוך הספירות, איך אפשר שנאמר שנתייחדו שני דברים הפכים, כי האין סוף משולל מהתוארים וההפכים והשנויים והגבול, והספירות בעלי הענינים האלה, ואיך אפשר שנאמר שא\"ס והספירות הכל דבר אחד. עד שקצת מן המפרשים אמרו כי ענין קשרו ויחודו בספירות נעלם ונשגב, כמו שנעלם ממנו ג\"כ מציאות יחוד וקשר הנשמה עם הגוף, עם היות שהגוף הוא גס ועב בעל התאוות הגשמיות ושאר הדברים המתיחסים אליו והנשמה משוללת מטבעי הגוף ומקריו והיא הויה דקה ורוחניות, א\"כ איך אפשר שיתיחדו. אלא ודאי הם מיוחדים ודרכם נשגבה ונעלמה מעין הנבראים וכהו עיני החכמים מהשכיל הענין הזה. ואם הנשמה אשר בקרבנו כך א\"כ איך יהי' לנו עסק בנסתרות. זהו כללות דעתם בענין. ולנו אין התשובה הזאת מספקת כי מציאות קשר הנשמה עם הגוף מבואר אצלינו והוא מן הדברים הפשוטים שבחכמה הזאת כמו שיתבאר בשער הנשמה כי יש יחס גדול לנשמה עם הגוף עד שלא יפלא יחודם וקשורם. וכן נאמר בענין הספירות והא\"ס ב\"ה. כי האין סוף יש לו מדות ואם אינם מדות בערכו הם מדות בערך הנבראים. כי ידוע שהוא חכם מעצמו וגדול מעצמו ועכ\"ז לנהל הנבראים הוצרך להראות פעולתו אל זולתו. ואחר שכן הוצרך להאציל אצילות ולעשות באופן שתהיה הגדולה והחסד פועלת בעה\"ז ומצורף לזה הוצרך שהנהגה תהיה על ידו דוקא לא ע\"י זולתו. וא\"כ הוצרך לאהבתו להבריאה להאציל כלי למעשהו שיהיה מתיחד החסד ההוא אל חסידותו, והגבורה אל גבורתו, ודינו אל היותו דיין. ולכן נמצא כי כל ענייני החסד הם מתיחסים אל החסד שהוא העצמות. והחסד שהוא העצם כדי לפעול פעולתו צריך אל החסד שהוא הכלי, והחסד שהוא הכלי צריך אל החסד שהוא העצמות. והם מיוחדים תכלית היחוד. והוא כהדין קמצא דלבושיה מניה, שהלבוש בלעדו הוא כאבן דומם והוא בלא לבוש אין לו מציאות אל פעולותיו. וכ\"ה אל ענין הספירות.", + "והנה כמו שלא ישאל השואל ולא יתמה על הב\"ח המדבר החשוב המתלוה אל המלבושים שהם חסרי השלימות פחותי הערך בלוי הסחבות. מפני שרואה שייחס האדם אל המלבושים ההם עד שאפי' הפרושים לא יזירו עצמם מהם כלל כענין לחם לאכול ובגד ללבוש ששאל יעאע\"ה (בראשית כח כ) עם היותו מבחר המתבודדים שבדורו עד שנדד שינה מעיניו כ' שנה. כן לא יפלא בדברים העליונים היותם צורך האלקות ויחוד האלקות עמהם כי הם צורך גבוה להנהגת השפלים. עם היות אמת שהאצילות לא לצורך שהיה לו אליהם ח\"ו אלא רק נדבה שנדבו מדתו להטיב אל זולתו ולא שהוכרח רק ברצון ואהבה וענין זה יתבאר ג\"כ בשער מהות וההנהגה בס\"ד. ונשאר עלינו לחובה לבאר שאלה עצומה נופלת תחת סוג הדרוש הזה שנתעסקנו בשער הזה והיא זאת כי א\"כ שהוא אמת שאין בו ספק כי הבורא ממ\"ה אין בו שנוי כלל ולא ישתנה מענין לענין, וכן אינו בעל ההרכבה ח\"ו שהוא פשוט ואין פשיטותו כפשיטות המלאכים השכלים הנבדלים כי הם אפשרי המציאות וכבר היה זמן שלא נמצאו כדמוכח בדברי חז\"ל (בב\"ר פ\"ג) ובפרט בפרקי ר' אליעזר שרמז שם שהמלאכים נבראו ביום שני ואם כן הם אפשרי המציאות. ומצד זה הוא הרכבתם שהם מורכבים מהעדר ומציאות משא\"כ באלוה שהוא אחד פשוט תכלית הפשיטות מחוייב המציאות ומציאותו לא יחסר ולא יעדיף. ואלו יצוייר השבתת כל הנבראים לא יגיעהו מפני זה חסרון חלילה, ואולי יצוייר רבוים לא מפני זה יתרבה ח\"ו, ואלו יצוייר השבתת כל הנבראים הם יאבדו והוא יעמוד. ואחר שהקדמות האלה אמתיות וראוים להיות כמסמרות נטועים בלב המאמינים איך נוכל להתאפק נגד הצנועים בעלי העבודה שהם אומרים שהספירות הם עצמותו והן נאצלות מזמן מה הן רב הן מעט. לפי דעתם כבר היה זמן שלא היו במציאות א\"כ הם אפשרי המציאות והנה מצד זה הן מורכבות כהרכבת המלאכים והוא הפך האמונה האמיתית. והן אמת שאפשר לתרץ לזה כדרך שרצו לתרץ קצת המפרשים ואמרו כי החדוש והאצילות אינו מצד המאציל כי האצילות עצמו היה נעלם בעצמותו בכח היותר טוב ודק ומשובח מן הפועל אמנם עתה נתגלו ויצאו מן הכח אל הפועל והוא חדוש בערך הנבראים ולא בערך המאציל. והענין הזה יספיק לומר שאין האצילות חדוש בערך המאציל שהוא עצם הא\"ס הפשוט. אבל אל מציאות האצילות בעצמו שהן הספי' שהן עצמותו כדפירשתי ודאי לא נכחיש שעם היות שהיו נעלמות עכ\"ז מציאותם זה שהוא מציאות התפשטותם לא היה. א\"כ נאמר שהן אפשרי המציאות הזה ואחר שהמציאות הזה הוא אפשרי שאפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה, אף אנו נאמר שאינם כמציאות האלוה כלל מפני שהאלוה מחוייב המציאות. ועתה לתקן ולישב הענין הזה נמשיל משל נאה ומתיחס אל האצילות והוא כי יצייר האדם בדעתו אש גדול בתכלית ומרוב בהיקת אורו ועוצם חמימותו אם יצויר איזו יצירה בתוך האש ההוא הלא תכוה ויאבד כרגע.", + "והנה המציא בתוכו והווה באמציעותו ברוב כחו ברצונו כדור מעלים האש מכל פאותיו לבלתי יתגלה האור כלל ועם היות כי הכדור ההוא אינו מעצמות האש עכ\"ז האור המאיר בכדור ומנהיגו הוא האור הבהיר הקודם אל מציאות הכדור ולא נשתנה מציאותו אלא שנמנע אורו קצת מכמות שהיה מפני הכדור ואין שנוי אל האור ואל החמימות אלא אל הכדור. עוד ראה בחכמתו שאם בתוך הכדור הראשון תתהוה הויה העולה ברצונו להתהוות לא תוכל להתקיים ולא תצא הכוונה אל הפועל מרוב בהיקת האור וחום האש. ע\"כ הוצרך להמציא כדור בתוך הכדור כדי שיעלים כל א' וא' מהם האור ובהיקת אש הגדולה המחמם ומאיר אל עבר הכדורים ביתה עד שהגיעו הכדורים למספר העשר. ואח\"כ עוד המציא בתוכם כדורים מעשר לעשר כלם כדורים לבושים ומסכים אל אור והחום הבא משרשי האש הגדולה ומשתלשל דרך הכדורים ומתלבש בהם עד אשר הבריאה הפנימית שהוא האמצעיות והיא החיצונית ביותר לפי האמת תוכל לסבול אור וחום מתוק שוה למזגו יועילהו ולא יזיקהו.", + "והנה אין כל זה לסבת האור והחום אלא לחולשת הבריאה ההיא שאינה יכולה לסבול האור והחום הנמשך מהאש בלתי אמצעיים. ולא נאמר כי ע\"י האמצעיים נשתנה האור והחום בערך החום והאור. כי החום והאור הראשון הוא האחרון ובערך מציאות עצמות האור והחום לעולם לא נשתנה. והשנוי הוא בערך אותם הכדורים והמסכים שהם משתנים ויורדים ובסבתם לא יגיע להם בהיקת האור כבמקורו.", + "והנה האור והחום המתפשט בתוך הכדורים לא נתחדש בהתחדש הכדורים אלא אדרבא קדם אליהם כקדימת האש הגדולה שהוא מקור האור והחום ולא נתחדשו אלא הכדורים והכלים המעבים אורו בערכם לא בערך האור והחום שככחו אז כחו עתה. ואדרבה קודם היה מגיע אורו אל מציאות מתגלה ומובחר יותר מזה אלא שהכדורים הלבישוהו והעלימוהו. ועתה הנה האש הגדולה הוא א\"ס ממ\"ה והוא הנמשל הנה במשל האש הגדולה לדמיון קצת סגולות [האש] כאשר האריכו המפרשים. והכדורים הם הספירות הכלים. והאור והחום המתפשט בהם הוא עצמותו [ית' הנעלם המתפשט בספירות, מעסיס רמונים] שהוא נשמה לנשמה ומחייה הספירות ומגדלן ומחזקן ונותן בהם כח לעמוד ולשרת.", + "והנה לא נתחדש ולא נשתנה האור והחום אלא בערך הכלים המחודשים. אמנם בערך האור בעצמו אין חדוש ושנוי כי הנשמה היתה מקודם. אמנם בערך הכלים המציא להם מקום בעצמותו כדי שעל ידם יסבלו החיים [הכלים] כח אלקותו. ע\"כ הגיע המשל והנמשל.", + "והנה נתבאר הדרוש הזה ביאור יפה. והאריכות בזה עון ואשמה ואין כונתנו אלא לכבוד המקום לקבוע אמונה בלב המשכילים. וכאשר יעיינו דברינו אלה בטוב ההשקפה במשל הזה יובנו ויושכלו מתוכו כמה דברים מתוקים מדבש והקיצור יפה והאל יכפר:" + ], + [ + "הנה הכונה בפרק זה לבד להעתיק מאמ' מהרשב\"י ע\"ה מגלה ענין המדות בכל פאות הדרוש אשר התעסקנו בפרקים הקודמים. ומתוכו יתבארו קצת המאמרים שהביא רבי דוד להכריח דעתו. וז\"ל [הרשב\"י] ברע\"מ (פנחס דף רנ\"ז ע\"ב) פקודא י\"ג ק\"ש. ואית למנדע דאיהו אקרי חכם בכל מיני חכמות ומבין בכל מיני תבונות וחסיד בכל מיני חסדים וגבור בכל מיני גבורות ויועץ בכל מיני עצות וצדיק בכל מיני צדקות ומלך בכל מיני מלכות עד א\"ס (ס\"א עד כתר) ועד אין חקר. ובאלין דרגין בחד אקרי רחמן ובחד דיין והכי בכמה דרגין עד א\"ס. אי הכי שנוי אית בין רחמן לדיין. אלא קודם דברא עלמא אקרי הוא בכל אילין דרגין על שם בריין דהוו עתידין להבראות. דאי לאו בריין דעלמא אמאי אתקרי רחום דיין. אלא ע\"ש בריין דעתידין. ובג\"ד כל שמהן אינון כנויין דיליה על שום עובדין דיליה. כגוונא דא ברא נשמתא בדיוקנא דיליה דאתקריאת על שם פעולות דילה בכל אבר ואבר דגופא דאתקרי עלמא זעירא. וכגוונא דמרי עלמא אתנהיג בכל בריין ובכל דרא ודרא כפום עובדי [כך נשמתא כפום עובדוי] דכל אבר ואבר. ההוא אבר דעביד ביה פקודא אתקריא נשמתא לגביה חמלה וחסדא חנא ורחמי. ובההוא אבר דעביד ביה עבירה אתקרי נשמתא לגביה דינא וחימה וכעס. אבל לבר מגופא למאן תהי חמלה או אכזריות. אוף הכי מארי עלמא קדם דברא עלמא וברא בריין דיליה למאן אתקרי רחום וחנון או דיין. אלא כל שמהן דיליה אינון כנויין ולא כנויין, ולא אתקרי בהון אלא על שם בריין דעלמא. ובג\"ד כד מארי דרא אינון טבין אקרי לגבייהו י\"הוה במדת הרחמים וכד דרא אינון חייבא איהו איקרי אדני במדת הדין, לכל דרא ולכל בר נש כפום מדה דיליה. אבל לאו דאית ליה מדה ולא שם ידיעא. כגוונא דספיראן, דכל ספירה אית לה שם ידיעא ואית לה מדה וגבול ותחום, ובאילין שמהן מרי עלמא איהו אתפשט ואמליך בהון ואתקרי בהון ואתכסי בהון ודר בהון כנשמתא בכל אברין דגופא. ומה רבון עלמין לית ליה שם ידיע ולא אתר ידיע אלא בכל סטרא שלטנותיה, אוף הכי לית לה לנשמתא שם ידיע ולא אתר ידיע בכל גופא אלא בכל סטר שולטנותה ולית אבר פנוי מנה. ובג\"ד לית לרשמא לה באתר חד. דאי לאו, חסר שולטנותה בשאר אברים. ולא לאתקרי לה בשמא חד או בתרין או בג' למימר בה דאיהי חכמה ומבינה ואית לה דעת ולא יתיר. דאי עביד הכי הא חסיר לה משאר דרגין. כ\"ש למרי עלמא דלית לרשמא ליה באתר ידיעא או לאתקרי ליה בשמהן ידיען או לשנאה ליה בהון או לשלשא ליה בהון כגון דרגא דמרכבתא דאתמר בה קדושה לך ישלשו דכל דרגין ומרכבות דיליה כולהון משולשין כגון האבות הן הן המרכבה דאינון דמות אריה שור נשר ואינון מרכבה לאדם דאתמר עליה ודמות פניהם פני אדם ומסטרא דנוקבא אינון שלטין על אדם ונוקבא איהו מרכבה לגבייהו ובג\"ד אתמר עלה קדושה לך ישלשו. אוף הכי אתוון דאינון אנפין דחיון משולשין כגוונא דא יה\"ו הו\"י וה\"י ה' רביעאה קדושה לך ישלשו איהו שלמים דכלהו לאשלמא בהו שם ידו\"ד. אבל למריה דכלא לית לשלשא ליה בשמהון ולא באתוון, אלא איהו אקרי בכל שמהן ולית ליה שם ידיע, וכל שם ושם אסהיד עליה. דאיהו אדון על כל עלמין אסהיד עליה אדנ\"י. ולית דידעין דאית בר נש דירית תלת מאה ועשר עלמין הה\"ד להנחיל אוהבי יש כפום דרגא דיליה דאקרי יש מאין ודא חכמה עלאה. ואית בר נש דלא ירית אלא עלמא חדא כפום דרגא דיליה כמה דאוקימנא כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו והכי ירית עלמין כל בר נש דישראל כפום דרגא דיליה לעילא. אבל למרי עלמא לית לרשמא ליה עלמין בחושבן אלא אדון על כל עלמין ואדני קסהיד עליה. אוף הכי ידו\"ד מינה תליין כל הויין, ואיהו וכל הוויין דיליה סהדין על מרי עלמא דאיהו הוה קודם כל הוויין ואיהו בתוך כל הויה ואיהו לאחר כל הויה, ודא רזא דסהדי הוויין עליה היה הוה ויהיה. דינא בהיפוך אתוון אדני ובג\"ד ארז\"ל דינא דמלכותא דינא. שם א\"ל סהיד על מריה דכלא דלית יכולת לכל שם והויה ודרגא כ\"ש לשאר בריין פחות מניה הה\"ד וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וכמצבייה עביד בחיל שמייא וגו'. אלהים סהיד על אלקות דיליה דאיהו אלקים ואלקי האלקים ואיהו אלוה על כלא ולית אלוה עליה. צבאות סהיד כמה דאתמר וכמצבייה עביד בחיל שמייא. שדי סהיד עליה דכד איהו אמר לעולמו די עמד בתחומיה וגבוליה ולא אתפשט יתיר, ואוף למיא ורוחא ואשא. ואוף הכי כל שם והויה קא סהדין עליה. דכד הוה איהו יחיד קדם דברא עלמא אמאי הוה איהו צריך לאתקרי בשמהן אילין או בשאר כנויים כגון רחום וחנון ארך אפים וגו' דיין אמיץ חזק וסגיאין בכל אלין שמהן וכנויין אתקרי על שם כל עלמין ובריין דילהון לאתחזאה שולטנותיה עלייהו. אוף הכי נשמתא על שלטנותא דכל אברין דגופא אמתיל לה לגביה. לאו דאיהי אדמיא ליה איהי בעצמה. דאיהו ברא לה ולית ליה אלהא עליה דברא ליה.", + "ועוד נשמתא אית לה כמה שנויין ומקרים וסבות דאתקריאו לה, מה דלאו הכי למארי כלא. ובג\"ד היא אדמייא לגביה בשולטנותא דילה על כל אברי גופא, אבל לא במלה אחרא עכ\"ל.", + "ומתוכו מתבארים כל חלקי וצדדי הדרוש הנדרש בשער זה. ועתה רצוננו להאריך בביאורו ובפרטי דבריו מפני רבוי תועלתו.", + "ועוד שמתוכו יתבאר רוב מה שפי' בפרקים הקודמים. ופי' חכם בכל מיני חכמות, מפני שיש בחי' רבות אל החכמה והבינה. והם מיני חכמות כפי שנוי ורבוי הבחינות. ובכלן מתפשט הא\"ס כדי לפעול כל הפעולות כי אין בכח המדות לפעול פעולות זולתו. ואמר עד אין סוף. פי' כי כל פעולותיו אינן כפעולות המדות בעצמן. מפני שפעולות המדות יש להן גבול וסוף כפי השגת כל מדה ומדה בעצם המתפשט לספירות. אבל לעצמות המתפשט לספירות אין סוף לפעולותיו. ומה שלא הזכיר הכתר כלל מפני שאין בכתר מדה ופעולה כלל ואינו אלא כסא והיכל לא\"ס שעל ידו מתפשט האצילות והעצמות בתוך הכלים.", + "והנה הכתר מקור וסבה אל הכלים וא\"ס מקור סבה לעצמות. ושתיהן כאחד מתפשטים, מאציל מתלבש בנאצל. ולזה אין לנאצל הראשון פעולה כלל ותחלת הפעולה מחכמה. ויועץ בכל מיני עצות, היינו בנצח והוד שהן כליות יועצות וע\"י השפעת העצה בבית דין העליון והיינו בשתוף הת\"ת עמהן שעקר העצה ממנו. ואמרו דאיהו אתקרי דהיינו ליחס המדות אל עצם הא\"ס. וז\"ש ובאלין דרגין בחד אתקרי וכו' והיינו שעצם הא\"ס נקרא כך ע\"י המדות וכמו שיתבאר. בחד אתקרי רחמן, והכוונה רחמן מצד הימין ודיין מצד השמאל והיינו השנוי מדין לרחמים ומרחמים לדין. ולזה הקשה איך יהיה השנוי. ויקשה לזה שתים. אחת שהוא בעל התוארים, שנית שהוא בעל השנויים. וא\"ת שזהו בבחי' הנבראים.", + "הנה יקשה שקודם בריאת הנבראים לא היה נקרא רחום ודיין וזה דוחק גדול שנאמר שנתחדשו בו כנויים בהתחדש בני אדם. ולזה תירץ כי לעולם הכינויים והמדות והשנויים הם מצד בני אדם הנפעלים ממנו על ידי המדות וגם קודם בריאת הנבראים היה נקרא בכינויים אלה ע\"ש המדות הנעלמות בו כהעלם השלהבת בגחלת וכהעלם האש באבן החלמיש כאשר נבאר בשער סדר האצילות בע\"ה. והיה נקרא רחום ודיין ע\"ש שבהתאצל והתפשטות המדות על ידם יפעל הרחמנות והדין. וז\"ש אלא קדם דברא עלמא וכו' דאם לאו בריין וכו'. הכריח שאין התוארים מצדו אלא מצד הנבראים מענין התוארים בעצמם וכן השנויים שהרי הכנוים הן דיין ורחום וכיוצא וכן השנויים מדין לרחמים ומרחמים לדין, והנה הענין הזה בהכרח הוא מצד הנבראים לא מצדו פי' מצד בחינתו קודם התפשטות האצילות שאל\"כ איך יצדק בו רחום ודיין למי מרחם ולמי דן. אלא מה אית לך למימר דלא שייך אלא מצד התפשטות האצילות ובריאת הנבראים וזה שאמר דאי לאו בריין בעלמא אמאי אתקרי וכו'. ובג\"ד כל שמהן וכו', פי' תינח שהכרחנו לגבי כנויים דרחום וחנון שהן פעולות יוצאות להזולת נפעלות ממנו אל זולתו. אבל בענין חכם ונבון ושאר השמות והכנויים שהן עומדים בודדים בעצמם ואינם יוצאים אל זולתו אין לנו הכרח. ולעולם נאמר שהן בעצמו וסוף סוף בעל תוארים ושנויים הוא. ולזה תירץ ובג\"ד, פי' מאחר שאנו מוכרחים לומר בקצתם שעל ידי התיחדו עם המדות לפעול בבני אדם הם אותם התוארים. אף אנו נאמר כן בכל שאר הכנויים והשמות כי קצתם גלו על קצתם. וזה שאמר ובג\"ד כל שמהן כו', עם היותם בודדים הם כינויים אליו על שם הפעולות. ואפשר שהכוונה באומרו ע\"ש עובדין דליה, פי' ספירותיו שהם מעשיו ועל ידי ספירותיו הם כנוייו. והענין כי קודם התפשטות המדות היה מתחכם בעצמותו וחכמתו בהשגת עצמותו. כי הוא וחכמתו הכל עצם אחד. אמנם נתפשטה חכמתו בכלי החכמה להחכים לזולתו וכיוצא בזה בבינה ולעולם המתפשט בחכמה ובינה הוא עצמותו שהוא מקור החכמה והבינה. כגוונא דא ברא נשמתא, הרי משל הנשמה שהמשלנו בפ\"ד והוא משל נאות שאין פעולות גשמיות לנשמה לומר מבחינה זו רואה ומבחינה זו שומעת ועכ\"ז בהצטרפות אל הגוף תפעל בפעולת הגוף לפי הכנת איבריו יש אבר שבו רואה ויש אבר שבו שומעת. וכן הענין בא\"ס שהוא נשמה לנשמות בהצטרפו אל המדות יפעלו המדות השנויים ההם מכחו כמו שפועל הגוף מכח הנשמה. וז\"ש ברא נשמתא בדיוקנא דיליה דאתקריאת על שם פעולות דילה, כדפי' כי יתייחסו שמות הפעולות הגשמיות אל הנשמה מפני שבאמצעות צרופה אל הגוף נפעלות הפעולות כדפי'. ההוא אבר דעביד ביה פיקודא וכו', כל הענין הזה ליחס הדין והרחמים אל הנשמה כענין הא\"ס. וזה כי האדם כולל בבריאתו כל הנמצאות כלם מן הנקודה הראשונה עד תכלית הבריאה והיצירה והעשייה כדכתיב (ישעיה מג ז) בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. וכנגד הא\"ס המתפשט והמאיר והמחייה מראשית כל עד סוף, כך היא הנשמה בגוף. ולכן על ידי הגוף יש לה פעולות, וחוץ מן הגוף אין לה פעולות כענין הא\"ס כדפי'. ולכן אין לזה משל יותר נאות ממשל הנשמה. וזה שאמר אוף הכי מרי עלמא וכו' אינון כנויין ולא כנויין. פי' הן כנויין מצד הצטרפות אל המדות. ואינן כנויין מצד עצמו. שאין בו לא מדה ולא תואר ולא פעולה. ובאלין שמהן כו', פי' הם ע\"ס עשר שמות. כי השמות הן הספי' והספירות הן השמות. איהו אתפשט. היינו התפשטות עצמותו בשמות ובספי'. ואמליך בהון. שאין להם פעולה אלא מצדו. שהוא מולך בהן כרצונו, ועל ידו הוא פעולתם. ואתקרי בהון. כי ע\"י כך הוא נקרא בהן. אבל לא שיצדק בו השמות מצד עצמו. אלא מצד שהוא מולך בהן כדפי'. ואתכסי בהון. כי האצילות הוא בסבת התגלות המאציל. והיינו נמי ואתקרי בהן שאין לו שם ומקום לקראו או לאמרו אם לא ע\"י פעולותיו, וזהו סבת גלויו. וכן הן סבת העלמו וכסויו כדי שלא יהיה אלקותו נגלה אלא לראוים ואלו הן מסכים מבדילים בינו ובין התחתונים. וזהו שההתגלות סבת ההעלם, וההעלם סבת ההתגלות. ודר בהון וכו'. היינו שהספירות והשמות הנאצלים הם לבוש אל המאציל כנודע. ובג\"ד לית לרשמא לה וכו' כ\"ש למארי עלמא כו', לומר שהוא מתגלה בכתר ובחכמה וכיוצא, שאם כן הוא גורע שולטנותו ופעולותיו. וז\"ש דאי עביד הכי הא חסר לה משאר דרגין. כל שכן למארי עלמא כו'. וקשה שהרי בכמה מקומות מהזוהר משמע, כשמסתלק השגחתו מהמדות העולם אבד וכלה כרגע. ולפי דבריו הרי בעת הסתלקו הוא חסר שלטנותיה. ואין לומר כי לחסר שלטנותיה ולסלק השגחתו לעולם הוא דאמרן דאין ראוי, אבל לפי שעה אפשר שהוא מסלק השגחתו. משום דא\"כ סוף סוף הרי בעת ההיא יחוייב חסרון חלילה. שהרי כשסלק השגחתו מהמלכות מפני שהיא פועלת דין א\"כ הרי לא יקרא מלך, ונמצא האלקות חסר כנוי המלכות. וזה אינו ראוי שאין לו שנוי לא תוספת ולא גרעון בכנוייו ומדותיו מהטעם והעיקר הגדול שהוא י' ולא תשע, י' ולא י\"א. ומזה הטעם אסור לנו להוסיף על (העצמות) [הספירות] ולא לגרוע מהם מפני שהם אברי תמונה עליונה. ובתוספת האברים נמצא מוסיף על נשמתן. וכן כאשר יחסר א' מהן חלילה וחס. אלא ודאי זה אינו תירוץ. ועיקר התירוץ הוא כמו שנבאר בשער מהות והנהגה פ\"ג כי מיני השפע הם ג' והראשון הוא התמידי אשר לא יחסר ולא יעדיף והוא עצמות המתפשט שהוא מחיה את המדה כי אפי' תתלבש המדה ההיא בדין חזק לעולם לא יחסר [שפעה התמידי] שאל\"כ אפי' בדין לא היתה פועלת אלא היתה ככלי אין חפץ בו והיה כלא היה ח\"ו. אלא מצד נשמתה השופע בה תמיד היא פועלת הכל. אמנם התגבורת המתגבר על הענין הזה כדי להעלות המדה ולהגדילה ולהשוותה אל העליונה וכיוצא בזה זהו שמסתלק לפעמים ח\"ו וזהו שפי' בשער הנזכר בענין ג' מיני שפע. מה שאין כן במדות שיש מדה שמתפשטת אורה עד מקום פלוני, ויש עד מקום פלוני וכדמסיק שיש מרכבה מרובעת ויש מרכבה משולשת. אבל בא\"ס לאו הכי אלא בכל איהו, וכדמפרש, איהו איקרי בכל שמהן, מפני שכלם שואבים ממנו ואין להם מציאות זולתו. ועכ\"ז אין השמות נקנין בו וז\"ש ולית ליה שם ידיע. או ירצה שאין לו שם מיוחד אלא הוא מתפשט בכולן וכדמסיק. דאית בר נש דירית וכו', הכוונה אל הנשמה שאינה שוה אל הא\"ס חלילה וחס. כי למעלה יש נשמה שנוחלת י\"ש עולמות והיא החכמה דהיינו הנשמה שזכתה לעלות אל המדרגה ההיא. ויש נשמה שאינה זוכה אלא כנגד הצדיק יסוד עולם ואין לה אלא עולם אחד והיינו בסוד כללות המדות. כי בערך כאו\"א מחלק כללות היסוד יש אל הנשמה י\"ש כלליות ובחינות.", + "והנה הנשמה יש לה חשבון י\"ש עולמות שהיא מתפשטת בהן אבל אין סוף נקרא אדנ\"י פי' אדון לכל מציאות עולמות עד א\"ס. וזה הוראות שם אדנות. ושם בן ד' מורה על שהוא היה קודם כל הויה, פי' שהוא מהות ההויות והוא סבת הקודם אליהם כקדימת העילה לעלול. ואיהו בתוך כל הויה, הוא סבת כל הויה וקיומה וחיותה, וזולתו אין לה מציאות. והוא נשמת ההויות וקיומן. ואיהו לאחר כל הויה, היינו שהוא אחריתם לעת יאסוף רוחו ונשמתו אליו. נמצא שהוא נשמת כל ההויות והוא קיומם והוא סוף כל ההויות. ודא רזא דסהדין הוויין עליה היה כו', פי' שם בן ד' כולל הי\"ה הו\"ה ויהי\"ה כי ג' תיבות אלו מצטרפים מאותיות השם וזהו סוד בן י\"ב המצורף שנבאר אותו בשער פרטי השמות בפ\"ט. אל סהיד וכו' היינו שלשון אל הוא לשון כח וחוזק כמו ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל יז יג), וכן צדקתך כהררי אל (תהלים לו ז) וכיוצא בהם רבים. אלקים סהיד וכו'. וע\"ש שהוא אלוה על כל הנאצלים נקרא אלקים שהוא קרוב ללשון רבים וזהו שדקדק בלשונו באמרו דאיהו אלקים ואלקי האלקים. צבאות סהיד וכו', פי' כי הוא נקרא צבאות מפני שהוא שר על כל צבאות לעשות בהם כרצונו כדכתיב (דניאל ד לב) וכמצבייה וכו'. שדי וכו' מורה שאמר לעולם די, דהיינו עולם התחתון יסוד הארץ וכן לשאר היסודות. ומאריך כל זה להורות שכל השמות אינם אלא מצד הפעולות הנמשכות ממנו לצורך הנבראים. אמנם מצד בחי' עצמותו אין צורך לשמות כלל ואינו בו לא שמות משמות הקדש כל שכן כינויין שהם ממש מורים על פעולות כדמפרש ואזיל. ע\"כ הגיע דעתנו בדרוש הזה הנחמד כפי הנשפע עלינו מן השמים. ומהמרומם על כל ברכה ותהלה נשאל הסליחה והכפרה על פתיחת דלתי שפתינו כי הכל לכבודו ולכבוד שמו. ונכלל השער הזה. ואחרי אשר עד כה עזרנו ה' נוסעים אנחנו אל שער סדר האצילות בס\"ד:" + ] + ], + [ + [ + "שער החמישי הוא סדר האצילות", + "הכוונה בשער זה לבאר על איזה דרך נאצלו ספירות אלו וענין אצילותם למחלקותם. וסדר עמידתן יתבאר בשער בפני עצמו בס\"ד:", + "פרק ראשון:", + "אחרי רדפנו בענין סדר אצילות הספירות כאשר ירדוף הקורא בהרים מצאנו הר' רבינו שרירא גאון כתב סדר אצילתן והעתיק לשונו ה\"ר שם טוב ן' שם טוב בספר האמונות שער ד' פי\"א. וז\"ל אצילות הראשון כתר וכו', אצילות השני אויר היא החכמה וכו', אצילות ג' מדע והסימן נבון וידעם (הושע יד י) היא התבונה וכו', אצילות ד' הוא זרוע ימין והסימן ארך אפים וגדל חסד (תהלים קמה ח) והוא החסד, אצילות ה' זרוע שמאל והסימן לך זרוע עם גבורה (שם פט יד). אצילות ו' עמוד האמצעי והסימן הן אמת חפצת בטוחות וגומר (שם נא ח). אצילות ז' ברית עולם והסי' צדק יקראהו לרגלו (ישעיה מא ב) ר\"ל כי המלכות נקרא צדק מקבל מצדיק יסוד עולם, אצילות ח' שוק הימין והסי' נעימות בימינך נצח (תהלים טז יא). אצילות ט' שוק שמאל והסימן הדום רגליו (איכה ב א). אצילות י' בת קול והסימן כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה יד). זה כלל סוד י' כתרים אשר קבלו ראשי ישיבות וכו' עכ\"ל.", + "והאריך הרבה ואנו קצרנו משום לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה. אמנם הנראה בפי' מדבריו כי אחד לאחד על הסדר נאצלו וזה דקדק באמרו אצילות ראשון שני ושלישי וכן מוכח מכמה מקומות שראינו להרשב\"י ע\"ה מונה סדר הספי' כח\"ב גג\"ת נהי\"מ. וכן מוכח מתוך הכתוב (איוב כח) והחכמה מאין תמצא גילה בפי' כי החכמה נאצלת ונמצאת מאין שהוא הכתר. ואח\"כ אמר ואיזה מקום בינה פי' א\"י שהוא חכמה שהוא י' בשתוף הכתר שהוא א', הוא מקום ומציאות הבינה. מורה על סדר ג' אלו. וכן אמר דהמע\"ה (ד\"ה א' כ\"ט) לך ה' הגדולה והגבורה והת\"ת והנצח וההוד כי כ\"ל הוא יסוד דאחיד בשמיא ובארעא, וכן ת\"י, ואח\"כ אמר לך ה' הממלכה דהיינו מלכות.", + "הנה הוכיח סדר האצילות. וכן מוכרח כי סדר אצילתן הן א' לאחד ולא יותר. כי א\"א שנאמר שנאצלו שתים, כי כל אחת עילה לחברתה אם כן מוכרח היות העילה קודמת לעלול. ולכן אחד לאחד נאצלו שאל\"כ נמצאת ספירה אחת עילה לשתים וזה א\"א שא\"כ יהיו שוות, ר\"ל אחר ששתיהן עלולות מעלה א', ב' העלולות הם שוות, ואחר שהן שוות א\"כ במה יפרדו כי מה שאינו גוף לא יפרד לחלקים. אם כן בהכרח עלולות זו מזו ואין שתים עלולות כאחת בשוה. ובודאי צדקו דברי הגאון, ומוסכם עם דברי הרשב\"י בשטפי דלישניה בזהר במניינם כסדר זא\"ז, ולעולם לא משתמיט תנא להקדים חכמה לכתר ולא בינה לחכמה וכן השאר, מורה על יחודם זו עם זו. וכן שניהם הגאון והתנא מסכימים וצודקים עם הכתובים שפירשנו למעלה מורה על אמתת הדבר. ונוסף ע\"ז הסברות וההקדמות האמיתית מוסכמות אפי' לדברי החוקרים. וא\"כ הוכחנו בבירור היות סדר הספירות כך אצילות ראשון כתר. ומכתר נאצל וכו', והמלכות היא סוף האצילות. ומה שיש לדקדק בלשון הגאון הוא מה שכתב אצילות ז' ברית עולם וכו' והכונה על יסוד. וידוע כי יסוד הוא ט' למטה מנצח וההוד כפי המוסכם ברוב הפסוקים בפירוש ובפרט במה שכתבנו שאמר והנצח וההוד כי כל. תחלה נצח והוד סמוך לת\"ת ואח\"כ יסוד דהיינו כי כ\"ל כדפי'. וכן רוב מאמרי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים ובזהר כמו שכבר העתקנו בשערים הקודמים קצת מאמרים מורים על ענין זה. אבל בהיותנו מלקטים שושנים וורדים בשדה החכמה והקבלה האלהיית מהרשב\"י ע\"ה, הקרה ה' לפנינו מאמר דרך בו דרך זו ובו יתוקן הכל בע\"ה, ונציב לו פרק בפ\"ע לתת ריוח בין פרק לפרק:" + ], + [ + "וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ב ע\"ב) פתחי לי ביומא קדמאה דאיהו ימינא דעליה אתמר פותח את ידיך כו' ידיך יודיך דא יו\"ד דאיהו לימינא. אחותי ביומא תניינא דתמן ה\"א. יונתי ביומא תליתאה דתמן ו'. שראשי נמלא טל ביומא רביעאה דאיהו כללא דיו\"ד ה\"א וא\"ו דאיהו חושבן ט\"ל, ודא גופא וברית דחשבינן חד בחושבן דאיהו וא\"ו דסלקין אח\"ד. ו' עילאה עמודא דאמצעיתא ו' תתאה צדיק. א' אחזי על תרווייהו דאינון חד. קווצותי אילין שית קצוות דאינון ה\"א שית פירקין דכלילין בתרי שוקין דאינון יום חמישי ויום ששי דעלייהו אתמר שוקיו עמודי שש. רסיסי לילה דא שכינתא תתאה כללא דיו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א ואמאי אתקרי לילה דאיהי ליל שבת ליל שמורים איהי ודאי לידוד ע\"כ.", + "והנה הורה במאמר הזה בפי' היות היסוד סמוך אל ת\"ת למעלה מנצח והוד, וזה ודאי דוחק גדול והפך דעתו הגדול ברוב המאמרים. ונבאר לשונו ומתוכו יתוקן הכל ב\"ה. פתחי לי וכו', למעלה מן המאמר הזה ביאר כי הת\"ת בעל השכינה שהוא הדוד הדופק לפתח חשוקתו ואמר כי הוא בא כלול משש קצוות שהן ששת ימי בראשית. ועתה הוא מבאר ענין כלולתו בהן וביאורו בכתוב. ואמר כי כונת פתחי לי הוא בחסד שהוא הימין והוא יום ראשון כמפורסם. ומפני שלכאורה אין יחס הפתיחה אל החסד אלא אדרבא שם הקמיצא והסתימא כענין קמץ שהוא בחסד ומקרא מלא הוא וקמץ הכהן. לכן הכריח הענין בפסוק פותח את ידיך ומלת ידיך ר\"ל יודי\"ך דהיינו יו\"ד מורה על מציאות הפתיחה היותה במקום היו\"ד דהיינו בחסד בסוד החכמה הנותן משכנה עליה כדפי' רז\"ל (ב\"ב דף כ\"ה) הרוצה להחכים ידרים.", + "וענין וקמץ הכהן יתבאר בשער הנקודות. אחותי ביומא תניינא פי' הגבורה שהוא יום שני כמפורסם. ומפני שהוקשה לו כי אין מלת אחותי מורה אל מציאות הגבורה כלל לכן ביאר ואמר דתמן ה\"א פי' כי בגבורה משכן הבינה היא ה\"א ראשונה של שם. ומפני היות מציאות הת\"ת ע\"י הבינה כענין שנתבאר כונן שמים בתבונה (משלי ג יט) ומשם המלכות נקרא ה\"א כאשר יתבאר ב\"ה, לכן אמר כי אחר שמשכן הבינה שהיא ה' בגבורה ומשם המלכות ה\"א ומשם כונן שמים בתבונה שהיא הבינה א\"כ נמצאו מצד הגבורה בסוד הבינה ת\"ת ומלכות אחים. ולכן מצד הגבורה קראה אחותו.", + "והנה עתה יתיחס מלת אחותי בסוד הגבורה. יונתי ביומא תליתאה דתמן וא\"ו, פי' היא נקראת יונה מצד הת\"ת בעצמו שהוא יום ג' כנודע. ולהבין יחס יונתי אל הת\"ת צריכים אנו אל מה שבאר במקום אחר (תקונא ו' דף כ\"ג) וז\"ל אימא עלאה מקננא בכרסייא בתלת ספירן עלאין. עמודא דאמצעיתא כליל שית ספירן מקננן במטטרון. אימא תתאה מקננא באופן דאתמר ביה (יחזקאל א טו) והנה אופן אחד בארץ.", + "ועוד שכינתא מסטרא דכורסייא אתקריאת נשר ומסטרא דנער יונה ומסטרא דאופן צפור עכ\"ל לענייננו. ולא נטריח עצמנו בבאור המאמר הזה כי יתבאר ביאור רחב בשער אבי\"ע. והיוצא לנו מדבריו אל כונתו כי שכינה נקרא יונה מסטרא דנער להיות ת\"ת כלול משש קצות שוכן שם. ומטעם זה אמר בנדון שלפנינו יונתי מסטרא דיומא תליתאה שהוא הת\"ת, ואמר דתמן וא\"ו הכונה לבאר על היותו כולל שש קצות כי הוא הנרצה בוא\"ו. ואפשר לומר כי טעם אמרו בגדולה דתמן יו\"ד ובגבורה דתמן ה\"א ובת\"ת דתמן וא\"ו, הצעה אל כונתו למטה על פסוק שאמר (שה\"ש ה ב) שראשי נמלא ט\"ל שהוא יומא רביעאה דהיינו יסו\"ד שענין ט\"ל הוא כללות יו\"ד ה\"א וא\"ו להורות שהוכרח למנות היסוד סמוך אל גג\"ת שהן ט\"ל והוא כי היסוד מלא משפע ט\"ל דאיהו יה\"ו גג\"ת, נמלא ט\"ל ביומא רביעאה הכונה על יסוד כמו שבארנו. כללא דיו\"ד ה\"א וא\"ו, הכונה כי שם יושפע שפע של שלשה אבות שהן ג' אותיות יה\"ו והוא נקרא כ\"ל ג\"כ על שם שהוא כולל הכל. ולזה אמר דאיהו כללא פי' כלל ג' אותיות שהן ג' אבות. ודא גוף וברית דחשבינן וכו'. הוקשה לו מה שקשה לנו בדברי רב שרירא ז\"ל כי היה לו לומר תחלה נצח והוד ואח\"כ יסוד ולמה שנה הסדר. לזה תירץ שכיון שגוף וברית שהם ת\"ת ויסוד הן חשובין כאחד א\"כ ראוי לאמרו אחר הת\"ת. והכונה כי כאשר נאצל הת\"ת נעלם בתוכו היסוד והיה היסוד מתגלה קצת במציאות נחמד. ומטעם זה יוצדק עליו אצילות שביעי. ויצדק עליו שהוא תשיעי או עשירי מפני ששם הגיע האצילות והוא היה סוף כל ונתגלה אחר נצח והוד גלוי עצמי המגלה אותו בעצם ולא במציאות דק כמו שהוא בת\"ת. והיינו כדמפרש ואזיל חד בחשבן כו' דסלקין אחד. הכונה הת\"ת וא\"ו והיסוד משך הוא\"ו א\"כ שניהן יחד הן וא\"ו ועולין אחד כי הן גוף אחד ואח\"כ פי' עוד ראיה אחת כי הן שני ווי\"ן עלאה ותתאה וא\"ו במילואה הן שני ווי\"ן וא' באמצע. הכונה ליחדם שהן אחד וכלם ענין אחד. ואמרנו אחד ליחדם, הכונה לפי שלא יתיחדו שתי מדות שלא יתחדש בין שתיהן מציאות מיוחד המייחדם ר\"ל ענין בחינה אמצעית שבין שתיהן שע\"י אותה בחינה מתיחדות וזו הבחי' אמצעית ממנם בעצם. לא מהעליונות לפי שהיא נגלית ממנה, ולא מהתחתונה שהיא נעלמת ממנה. אבל היא בחי' המתמצעת בין שתיהם ונקרא הבחינה הזאת אל\"ף מפני שבה כח היחוד ליחד שתי המדות האלה. ויש לבחינה זו לנו ראייה מספר הזוהר פ' אחרי (דע\"ד ע\"ב) בענין או\"י ו\"י הו\"י שאמר שם בענין שנסתלק ו' וראש צדיק יעוין במקומו ויתבאר אלינו בספר אור יקר. ונחזור לענין המאמר כי מפני שני הטעמים שאמר אין ראוי להפריד היסוד מן הת\"ת לפיכך ראוי שיהיה הת\"ת יום שלישי והיסוד אחריו יום רביעי. קווצותי וכו' פי' שיש קצוות שהן בנצח והוד. וביארם במ\"א בזוהר (ויחי דרמ\"א) ואמר שם נצח נצחים הוד הודות. והכונה על ג' בחינות אשר בכל א' מהם האמצעי הוא הנצח האמיתי' והשנים הקיצונות נקראו נצחים הן השתי בחינות הקצוות הבחינה אשר לנצח מצד החסד והוא בערך מה שמקבלת ממנה והבחינה הג' והיא בערך מה שמשפיע. ואלה השתי בחינות אינם בעצם הנצח אלא בחינת נטפלות אליה. ועצם הנצח היא הבחינה האמצעיות והקיצונות הן נצח במקרה לא בעצם כאמצעיות. וכן על דרך זה בהוד. וכבר בארנו ענין שלש בחינות אלה בשער אם הא\"ס הוא הכתר פ\"ז יעוין שם. דעלייהו אתמר שוקיו עמודי שש. הוקשה לו כי כמו שיש נצח נצחים הוד הודות גם כן יש חסד חסדים גבורה גבורות כמו שבאר בזוהר פ' ויצא (דף קנ\"ה.) בענין שנים עשר שבטי ישראל וכל אחוריהם ביתה, וא\"כ לפי\"ז נמצא שכבר ימצא שש קצוות בגדולה וגבורה לזה אמר כי הקצוות שהן בנצח והוד הם יותר מפורסמים בפסוק באמרו שוקיו עמודי שש. רסיסי לילה דא שכינתא וכו', כי היא כוללת כל מה שלמעלה כנודע. ואמאי אתקרי לילה, אין הכונה לשאול למה נקרא לילה כי ברור הוא שהיא מדת לילה ולילה לעולם כנוי אל הדין כמבואר בערכי הכנויים. אמנם כוונת השאלה הוא לפי שמשמעות הפסוק שעתה קול דודה דופק לפתח ביתה להתחבק עם חשוקתו כנראה שעדיין לא נזדווג עמה. ואנן קיימא לן עפ\"י הזוהר שלא נקראת לילה כי אם לאחר קבלתה מהזכר ויחודה עמו. וז\"ל בזוהר פרשת בא (דף ל\"ח ע\"ב) תנינן כתיב כי יהיה נערה בתולה. נער כתיב. מ\"ט, משום דכל זמן דלא קבילת זכר אתקריאת נער מדקבילת דכר אתקרי נערה. אוף הכי ליל עד לא קבילת דכר. ואף על גב דכתיב ביה שמורים, דכר הוה זמין להתחבר עמה. ובשעתא דאתחבר עמה דכר כתיב (שמות יב מב) הוא הלילה הזה לה' שמורים. שמורים דכר ונוקבא. ובג\"כ כתיב הוא הלילה הזה. ובתר דאשתכחו דכר ונוקבא לית לשבחא אלא לדכורא עכ\"ל.", + "ולכאורה נראה דבר הזה הפך הסברא כי מן הראוי היה שבעוד שלא קבלה הזכר שנקרא לה לילה להורות על הנקבות וכאשר קבלה הזכר תקרא ליל המורה זכרות, וכן נער נערה. אבל הענין יובן במה שארז\"ל (סנהדרין דף כ\"ב) אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. ועניין עשיית הנקבה כלי הוא ע\"י זכר והאות המורה ענין עשיית הכלי הוא הה\"א ולכן כאשר קבלה הזכר נקראת לילה בה\"א רמז אל היותה עשויה כלי כנקבה לקבל על ידי בעלה. ואז לזכר שיתחבר עמה בעלה ועשאה כלי נקראת לילה. והענין הוא כי ה\"א שבמלכות הוא רמז לג' ווי\"ן שהן חסד דין רחמים. ויש חלוק גדול בין ה\"א עלאה לה\"א תתאה כי ג' ווי\"ן שבה\"א תתאה הן נצח הוד יסוד, וג' ווי\"ן שבה\"א עלאה הן גדולה גבורה ת\"ת. והיחוד ת\"ת עם המלכות על ידי האבר הקדוש שהוא היסוד ותרין ביעין דדכורא שהן נצח והוד.", + "והנה בעוד שלא קבלה הזכר שהוא המשלח אליה הדורון להתקשט בג' ווי\"ן אלה כדי שיהיה בה משכן עליה בעת הזווג נקראת ליל או נער או צדק וכיוצא בהן המורה שעדיין לא קבלה עליה אור הזכר והיא חסרת הקשוט שהיא הה\"א שהן שלשה ווין. אבל כאשר קבלה עליה אבר הזכר אז מאירים בה שלשה אורות אלו שהם נצח הוד יסוד ומצטיירים בה קשוטים נאים והם צורת ה\"א שהיא שלשה ווי\"ן כזה ה. ואין הכונה כד קבילת עלה דכורא שיתייחד יחוד הזווג ממש, אלא ההזמנה וההכנה אל הזווג הוא ענין קבלת עליה דכורא הנזכר הנה. דהיינו שדוכין וארוסין שקבלה עליה שם הבעל. והיינו קבלתה קודם הזווג מן הימין ומן השמאל בסוד שמאלו תחת לראשי (שה\"ש ב ו) כמו שנרחיב הביאור בשער מהות וההנהגה ובשער פרטי השמות. ואז בציור צורת הה\"א דהיינו ג' ווי\"ן נעשית ודאי כלי דהיינו בית קבול לקבל מציאות שלש הספירות בעצמן שהן נצח הוד יסוד שהן שוכנים בעת הזווג בה ממש במציאות הה\"א שהיא מציאות שלשה ווי\"ן שבה כדפי'. ועתה לפי\"ז הוקשה לו כי היה לו לומר קווצותי רסיסי ליל כאשר אמרנו שעדיין לא נזדווג עמה. לזה תקן ואמר דאיהי ליל שבת ליל שמורים, הכונה כי הוא ליל שבת שהוא זמן עונתה וליל שמורים שהכונה שמורה לבעלה לה' וא\"כ כיון שהיא לפתח תקוה ראוי שתקרא לילה כיון שכבר הגיע זמנה והיא מקושטת כי אין מלת לילה רמז אל יחוד ממש ויחוד עצמי. אמנם לילה פי' ליל ה' דהיינו ליל שהיא המלכות בסוד תוקף הדין נעשה כבר לילה שפי' שהאיר אותה הזכר וקשט אותה בסוד הה\"א שהם חסד דין רחמים לבן אדום ירוק סוד ג' ווי\"ן הנזכרים לעיל. ולפי האמת כי זה אינו יחוד אלא קישוט, כי על ג' גוונים אלו פי' בענין הקשת בפ' נח (ט טז) וראיתיה לזכור ברית עולם וראיתיה ככלה המתקשטת לבעלה בגוונין ואז לזכור ברית דהוא היחוד. הרי בפירוש שמציאות אור הה\"א שהיא ג' גוונים ואלו הג' ווי\"ן אינם אלא קישוט ואעפ\"י שאמר מדקבילת עלה דכורא אתקריאת נערה. לפי שאין גוונין אלו אליה אלא מצד הזכר כדפי' ולא מפני שיהיה אז ממש יחוד שלם כי א\"כ היה ראוי שתקרא בשם הזכר או מלה המורה בעצם על הזכר לא לילה ונערה שלפי האמת עקר הה\"א בנקבה אלא ודאי כדפי' שאין עיקר היחוד בענין זה ועקרו הוא אחד שהוא נקרא לילה שהוא הקישוט והיותה נקרא לילה הרמז אל קשוטיה והיא יושבת ומצפה לחתנה מתי יבא החדרה להתיחד. וזה שאמר ליל שמורים הוא ודאי לה' פירוש כי היותה נקרא לילה פירוש ליל הממתנת לבעלה שאינה חסר הקישוט אלא מצפה לבעלה.", + "וענין הכתוב ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה הזה לה'. פי' ליל שמורים וכו' שהוא ענין היותה יושבת ומצפה שזהו לשון שמורים הוא הלילה וכו'. ונמצא כי לילה בה\"א וליל שמורים הוא לה' הכל ענין אחד. וזה שבאר הכתוב ליל שמורים הוא לידוד הוא הלילה וכו'. ואמרו רסיסי לילה הכונה כל אלו האיברים שהם הימים מלאים שפע ורב טוב שהן טפת הזרע הראוי ללילה ואחר כך פתחי לי וכו' ע\"כ.", + "והנה נשלמה כונתינו במאמר הזה, ונתבאר בו כי כבר יוצדק היות היסוד אחר הת\"ת קודם אל נצח והוד וזה במקרה לא בטבע כי היותו מורגל הוא תשיעי. וטעם שנוי המנהג במאמר הזה באר הרשב\"י ע\"ה בלשונו באמרו גוף וברית חשבינן חד וכיון שכוונת הכתוב לענין היחוד והזווג לכן יחד התפארת והיסוד שהן גוף וברית המתיחדים יחד אל הזווג. וכבר נוכל לדקדק קצת מזה מדברי הגאון באמרו אצילות שביעי ברית עולם והסי' צדק יקראהו לרגליו. וכי נעלם מהגאון שהיסוד נקרא יסוד ומקרא מלא הוא וצדיק יסוד עולם. אלא הכונה לבאר יחוד המלכות עם יסוד שהיא הנקרא צדק אחוזה ברגלו של היסוד להיותה מתחברת אל הת\"ת ולכן הקדימו להורות אל מציאותו הקדום אל הנצחים. ואל מציאותו אחר הנצחים כוון באמרו אצילות ששי עמוד האמצעי והסי' הן אמת חפצת בטוחות. וכי נתעלם מהגאון הפסוק תתן אמת ליעקב כי הוא היותר מפורסם. אלא לבאר לנו איך הוא מיוחד אל הטוחות שהן נצח והוד, וכוונת הכתוב הן אמת שהוא ת\"ת חפצת משפיע חפץ ושובע בטוחות שהן נצח והוד. וגדול כח הגאון שכוון לבאר לנו שני ענינים בדבור אחד, והנה נתבאר ענין הקדימה, ועוד נדבר בפרקים הבאים. וכלל הדברים הוא כי האצילות הוא נאצל אחד לאחד. כי כתר האציל חכמה וחכמה האציל וכו' עד אצילות המלכות. והיא סברה נכונה ומוסכמת מן הכתובים ומן הסברא ומדברי התנא הקדוש הרשב\"י ומדברי הגאון:" + ], + [ + "הכונה בפרק זה לבאר סברא אחרת מנגדת לזה. והוא קבלת מורי ורבי החסיד כמהר\"ר יוסף קארו נר\"ו וז\"ל. הא אתינא לאודעא לך קושטא דמלתא ורזא דרזין אלו למנדע. דכד סליק רעוא דרעוין עתיקא דעתיקין א\"ס למברי עלמין. בטש מניה חד בטישו ונהיר חד נהירו דאיהו כליל תלת. וכדאמרי רבנן ונקודה חדא איהי כלילא תלת. אורכא ורוחבא ועומקא. והכי ההוא נהירו הוה חד וכלילן ביה תלת \"אינון כתר חכמה בינה. לבתר כל חד מהני תלת בטש מיניה נהירו חד דאיהו כליל תרי. חכמה בטיש מיניה נהירו חד דאיהו כליל תרין דאיהו חסד ונצח ועם חכמה גופא הוה תלת. ובינה נמי בטיש מיניה נהירו חד דאיהו כליל תרי דאיהו גבורה הוד ועם בינה גופא הוה תלת. וכתר בטיש מיניה חד נהירו דאיהו כליל תלת דאינהו תפארת יסוד מלכות. דבגין דאיהו קריב טפי לא\"ס ודמי ליה דהא נמי איהו נעלם טובא כגוונא דא\"ס, מש\"ה בנהירו דאפיק כלילן תלת כגוונא דא\"ס. והשתא מגו דכח\"ב הוה חד נהירו ומלכות נפיק מכתר ואברהם מן חכמה הוו כאלו נפקו תרווייהו מאתר חד. ומשום הכי קאמר אברהם עלה (בראשית כ יב) וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי והא אשתלימו להון ע\"ס אילין. עכ\"ל תאר צדקותו וחסידותו. וכלל דבריו כי החכמה האצילה ח\"ן ובינה האצילה ג\"ה וכתר תי\"מ.", + "והנה הענין הזה מוכרח מן הסברא. כי מאחר שהחסד הוא מטבעו חסד איך אפשר שתהיה גבורה נאצלה ממנו בהיות הגבורה דין ואש חזק. וכן איך אפשר כי בהיות גבורה דין ואש חזק תהיה עילה אל התפארת שהוא רחמים. זה בלתי אפשר שנאמר שתהה פעולת העלול הפך פעולת העילה. אלא בהכרח נאמר כי החכמה שיסודה חסד הוא עילה לח\"ן שפעולותם חסד בשרשם שהוא חסד. וכן ג\"ה שהם דין יסודם הבינה שמשם הדינין מתערין כמו שנרחיב הביאור בענייני הדרושים האלה בשער מהות וההנהגה. ולכן נדרש בפרקי דרבי אליעזר בעשרה מאמרות נברא העולם ובשלשה נכללו בחכמה ובתבונה ובדעת. הורה על שעם היותם עשר נכללות בשלשה, שהן חכמה שרש קו החסד, ותבונה שרש קו הדין, ודעת שרש קו הרחמים. וטעם אמרו דעת ולא כתר, נרחיב ביאורה בשער הנזכר. כל זה מורה על חוזק דעת מורי היותו צודק ואמיתי. אבל קשה במקצת כי בזוהר נדרש, מיא אעדו חשוכא, וראיה (שם כה יט) אברהם הוליד את יצחק, ר\"ל כי גבורה עלולה מחסד וזה דוחק גדול. ולכאורה הפך הסברא. וכן ג\"כ דרשו בספר הבהיר המים הרו וילדו אפילה. מורה כי עלת וסבת הגבורה שהיא האפלה היה החסד שהן המים. וכמה קשה ענין זה להולמו כי היא הפך הסברא כדפירשנו. כי איך אפשר שהדין יהיה עלול מחסד.", + "ועוד כי הרשב\"י ע\"ה פי' הפך זה באמרו כי דינין מתערין מסטרא דבינה כמו שנבאר בשער הנזכר מורה כי עילת הגבורה היא הבינה ומשם דינים והיא סבתה. ובזולת שתי הדעות האלה שהצגנו בענין האצילות, עוד דעת ג' והוא דעת הרשב\"י ע\"ה והוא מבואר במקומות הרבה שהכתר האציל החכמה והחכמה האצילה הבינה והבינה האצילה כל הבנין יחד. וזה נתבאר מהמאמר שהעתקנו בשער עצמות וכלים פ\"ז. וכן מוסכם בכמה מקומות כי נטיעות האצי' היו בבינה ומשם נשתלו למטה אל מקום אצילותן. ובדרך זה דרך ג\"כ כמה פעמים בכמה מקומות. ולכאורה נראה היות דעת זה מוסכם ברוב דברי הרשב\"י ע\"ה. ולהכריח הסברא הזאת אין צורך כי היא מפורסמת הרבה. ועתה אל מי ננוס לעזרה ומי יפיס לנו בין ג' הדעות ששלשתם דברי הרשב\"י ע\"ה ועל מי מכלם נשען לאמר זה הדרך הישר נלך בה. וכאשר לחצנו הדעות האלה, נאמר אין לנו מקום להפטר מלתקן דעות האלה על מתכונתם עד בלי השאיר לנו פקפוק לא קטן ולא גדול. ומהאל נשאל העזר:" + ], + [ + "קודם אצילות הנאצלים היה הא\"ס הפשוט בתכלית הפשיטות, נעלם תכלית ההעלם. ולא היה אלקותו מתגלה אל זולתו להעדר ההוויות אשר על ידם קצת גילוי רוממות אחדותו. והיו הספי' בכחם נעלמים בו בכחו במציאות דק ונעלם כאשר ראוי אל אחדותו. ואל יתמה לב האדם באמרנו שהיו נעלמים בו ואל יתבהל להשיב א\"כ נמצא שכבר היו הספירות בו יתחייב מזה הרבוי והשינוי. כי אין זה מכלל שאלת החכמים כי אם פתוי השכל. והטעם כי עם היותנו אומרים שהיו הספירות נעלמות בו אין כונתינו בענין זה לומר שהיו הספירות ממש כמו שהן עתה. אבל היו מתיחדים באחדותו יחוד האמיתי וחזק. ונמשיל משל נאה אל אבן החלמיש שמוציאין ממנו האש ע\"י הכאת הברזל ומן האש יוצא ברק. ועתה לפי האמת לא יצדק שהאש ההוא ממש היה בתוך האבן והיה אבן נחלק לרבוי החלקים כפי חלקי הניצוצים הנתזים ממנו, זה ודאי לא ישפוט בשכל המשכיל. אלא אדרבה האש ההוא נעלם בתוך האבן ומיוחד בו יחוד אמיתי וחזק באופן שאין בין האבן והאש שבתוכה חלוק ופרוד כלל. כן הדבר בעצם האלקות הפשוט קודם התפשטות לנהל התחתונים היו הספירות מתיחדים בעצמותו וקשורים בו קשר אמיץ וחזק עד שכמעט לא יוצדק בו שם מציאות הספירות כלל אלא יחוד האמיתי. והיחוד הזה והדקות הנזכר הוא מקור הספי' הנעלמים בתוכו הנקראות צחצחות עליונות אשר מהן נאצלו עוד צחצחות אחרות שלא יצדק בהן עדיין אפי' לשון צחצחות כאשר יתבאר בשער הצחצחות בס\"ד. וכאשר עלה ברצונו הפשוט לגלות אלקותו ולהטיב במדותיו הנעלמים אל זולתו הוציא ההעדר אל ההויה והאציל מאורו הפשוט ספירה ראשונה הנקר' כתר. והספי' הזאת לרוב דקותה אינה נגלית אפי' אחר אצילותה כל עיקר כ\"ש שיהיו ההויות על ידה. כי א\"א לרוב אדיקותה במקורו עד שלא יצדק בו יש כלל אלא אי\"ן. ואפי' שם אין לא יצדק בפשיטותה אלא בהצטרפה להחכמה והבינה. והטעם כי אי\"ן לא יצדק אלא על דבר שיושג חיוב מציאותו השגה במקצת ונשאל על השגה זו מה היא וישיבו אין. להורות שהוא דבר בלתי מושג אבל כבר השיג השכל וחייבה עד ששאל עליה מה ענינה והושב אין. וכתר למיעוט ההשגה בו שאין השגה לתחתונים בו כלל. לא יתחייב בו מלת אין בבחינתו אל המאציל. אלא בבחינתו אל הנאצלים ממנו, שהוא שתופו עם החכמה והבינה, נקרא אין. וכן רמז אי\"ן, א' כתר, י' חכמה, ן' בינה, כמפורש בדברי הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים. וכן מבואר בשער ערכי הכנויים ב\"ה. עד שהגיע דקותו להיותו מכונה בקצת מקומות א\"ס על דרך מקרה. וכן נקרא עלת העלות במקרה. וכן כמה כנוים המורים על העלמה. והחכמה בערכו נקרא י\"ש. וזהו אמרו יש מאין, ר\"ל חכמה מכתר. ואע\"פ שהאציל החכמה עדין היא תכלית הדקות ואל ההוויה לא יוכלו ההויות להתגלות על ידה שמרוב דקותה מכנים אותה בשם מחשבה כי כמו שהמחשבה היא העדר ואינה הויה כן החכמה היא דקה וההויות אל ההנהגה הן בהעדר ואעפ\"י שאינה כדקות הכתר לפי שהיא נקרא יש. ועם היות שאמרנו שנקרא יש אין הכונה ביש ישות המושג ממש ישות גמור ח\"ו אמנם הכונה במלת יש בההבדל אשר בין האין והיש. לא ישות גמור, אלא כשולל האין. ולא מחייב היש כלל. ואפי' מלת יש לא שייך בחכמה בערך בחינתה אל הכתר אם לא בערך בחינתה אל הבינה והצטרף אליה. שכן פי' י\"ש י' חכמה ש' בינ\"ה כמבואר בשער ערכי הכנויים. ולפיכך, אעפ\"י שנאצלו שתי הספי' לרוב קרבתם אל מקורם לא תוכל ההוי\"ה להתהוות.", + "וענין זה אין הכוונה בו שלא יוכלו הספירות להתאצל כלל, שכבר היו מתאצלים כלם בכתר וכלם בחכמה. אבל הענין סוד נעלם ואין מדרכנו להפליג הדברים ח\"ו אלא לגלותם. והענין כי הרחמים הן קרובים אל המקור מפני שאינם כ\"כ הבעלי השנויים וכל עוד שיתקרב אל המקור הם יותר רחמים. ולא מפני הדקות כאשר חשבו רבים כי ההתפשטות היה סבת הדין, כי זו אלינו סברא דחויה כמו שיתבאר בשער מהות וההנהגה. אלא הטעם כי באור פני מלך חיים וכל עוד שיתקרבו הספירות אל המאציל ימעט הדין מהספירה שהיא שרשי הדין ויזדכך כ\"כ עד שיהי' הכל אור וחיים רצון המטיב ולא יפעלו גזירות הדין ויתבטלו וכוחותיו לא יצאו לפועל לפעול מפני קירוב הנאצלים במאציל והיו כוחות הדין עולים במחשבה ולא נפעלים. וזהו סוד ואלה המלכים וגו' וימת וימלוך וגו' (בראשית לו). ועקר ההנהגה היא מצד בעלי דין כדפירשו רז\"ל ראה שאין העולם יוכל להתקיים שתף עמו מדת רחמים אבל עכ\"ז עיקר ההנהגה הוא בדין אלא ששתף עמו מדת רחמים שתוף בעלמא. ולכן בהיות שתי מדרגות ראשונות שהן כתר חכמה לא היו כחות הדין מתגלים כלל. ולזה נדע הטעם שקו הדין באחרונה יסע. שמן הראוי להיות הבינה שנייה. כי כמו שהגדולה ראשונה וגבורה שנייה ות\"ת המכריע הוא השלישי. אף כי השרשים העליונים היה ראוי שיהיה אצילותם כן, ראשונה אצילות חכמה שרש החסד, ושנייה אצילות בינה שורש הדין, שלישית כתר שרש הרחמים קו המכריע. אלא מפני כי לרוב קורבתן אל המקור א\"א אל הדין לגזור גזירותיו ולדון דיניו, כי באור פני מלך חיים. ולכן הוצרך לימשך האצילות ולא נאצלה שורש הדין עד המדרגה השלישית וכאשר נבאר.", + "וענין זה נתבאר בזוהר באדרא דנזיר (דף קכ\"ח.) ז\"ל תנא עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין, עד לא זמין תקוני מלכא ועטורי עטרין שרותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף [ושיער] מלכין. ותקנוהי לא אתקיימו. הה\"ד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל. מלכא קדמאה, לבני ישראל קדמאה. וכולהו דגליפין בשמהן [אתקרון] ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו. ולבתר זמנא הוא אסתלק בההוא פרסא ואתתקן בתקנוהי. ותנא, כד סליק ברעותא למברי אורייתא ואפקה, מיד אמרה קמיה מאן בעי לתקנא ולמעבד, יתקן בקדמיתא תקנוהי, טמירא דתרי אלפין שנין עכ\"ל.", + "ופי' עתיקא דעתיקין הוא כתר עליון. ונקרא זקן זקנים. והכונה כי הוא קודם לקדומים. כי הכתר הוא זקן בערך חכמה ובינה שהם זקנים. וזהו עתיקא דעתיקין. אפי' בערך הזקנים שהן חכמה ובינה הוא זקן ונעלם. להורות על דקותו כי הוא זקן נעלם ומתעלה על העליונות הנעלמות. טמירא דטמירין. פירוש נעלם מן הנעלמים. הכונה כי אפי' מאותם הספירות שהן בהתעלמות. הוא נעלם מהן. עד לא זמין. פי' קודם גלוי תקוני המלך הגדול שהוא הכתר שכבר היה נאצל, אלא שלא היה מתגלה. וספירותיו הנעלמות ועניניו נקרא עטורי עטרין שהן עטרה לעטרות הספירות כלן. והכונה קודם גלוי תקוני מלכא ועטורי עטרין. שרותא וסיומא לא הוה. פי' חסד ודין לא היה בעולם. כי החסד נקרא ראשית שכן אמרו פותחין בזכות תחלה. ולכן חכמה נקרא ראשית ובו תחלת גלוי שורת החסד. וסיומא נקראת בינה, כי היא שורת הדין כנודע. והן תחלת ההויות והעדרן, כי בחכמה תחלת מציאותן, ובבינה הוא תשלום היקפן בסוד היובל ששם תשובות ההויות בהתימם להקיף שבע שנים שבע פעמים. ולכן אמר כי שרותא וסיומא לא הוה. ואין לומר ששורת הרחמים שהיא האמצעי לא היתה במציאות כלל, שכבר היתה קצת שהיא אצילת הכתר שהוא עתיקא בעצמו. ולכן נאמר שרותא וסיומא שהן שתי הקצוות לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. פי' היו הספירות והקצוות בסוד בחינת הדין מתאצלות במציאות הכתר ושם היו מתחקקות ולא היו מתקיימים שלא היה העולם יכול להתנהג על ידם מפני הדין שלא היה מתגלה כדפי'. וכאשר ראה דקות ההויות ומעוט הדין האציל החכמה והתחיל להחריט בה ההויות ולהוציאם אל גלוי הדין במציאותם. וז\"ש ופריס קמיה חד פרסא, דהיינו החכמה שהוא פרוכת ומסך המעלים הכתר וסוגר בעדו. ובה גליף שעור מלכין. ותקונוהי, הן כוחות הדין. ולא כוחותיו החצונים, ר\"ל בעל הדין ממש. אלא ענייני הגבורה ודיניה והעולמות שבה הן הנקרא שעור מלכין דהיינו מלכי אדום כדמפ' ואזיל. ותקנוהי, הוא התיקון והאצילות וגילויו, לא אתקיימו. פי' כי לא היה אפשר עדיין בהדין להתאצל ולהתגלות מפני קרבתו אל מקורו.", + "והנה בחכמה הוא בדקות גדול וקרוב אל המאציל ולכן סוד הרחמים מתגברים.", + "ועוד סוד האצילות מצד הדינים לא אתקיימו. הה\"ד ואלה המלכים אשר מלכו, פי' כוחות הדין אשר עלה במחשבה להתאצל, לא נאצלו ולא נתגלו מפני דקות החכמה ולכן נאמר בהן וימת, דהיינו העלם. וכן פי' הרשב\"י באדרא לקמן, ואמר שאין הכונה שנתבטלו ח\"ו אלא שנעלמו עד שנתאצל האצילות ומשם נתגלו העולמות האלה במקום הראוי כדרך הספירות כי היו מתגלות בכתר ואח\"כ בחכמה ולא נתקן שם האצי' עד שנאצלו אל מקומם ואל שורתם כראוי.", + "וענין וימת וימת הוא העלם עולם הדין ושורתו שלא היו באפשרות להתגלות מפני תוקפו. ואמרו לפני מלך מלך לבנ\"י. פי' מלכא קדמאה [היינו הבינה] . לבנ\"י קדמאה. פי' ישראל קדמאה היינו הת\"ת. וזה כי [הכתוב] אמר לפני מלך מלך לב\"י. פירוש קודם שימלוך ויתאצל הבינה שהוא מלך, וקודם אל ישראל שהוא ת\"ת. והיינו מציאות גלוי העולמות ההם בחכמה. ואמר בארץ אדום. הכונה במקום הדין. כי שם היה מחריט לפניו העולם דהיינו שורת הדין והיו העולמות מתעלמים בלתי מתגלים מפני שעדין לא נאצלה הבינה ששם תחלת הדין. עד דאנח להו ואצנע להו. פי' כי לא מתו ממש דמשמע שנתבטלו. אלא אצנע להו, דהיינו שהעלימם, כמו שפירש שם בתקוני זעיר אנפין. ונעלמו כענין הספירות עצמן שהם נעלמות בחכמה כמו שנבאר. ולבתר זימנא הוא אסתלק בההוא פרסא. פי' כי סבת ההתגלות הוא סבת ההעלם, וסבת ההעלם הוא סבת ההתגלות. והענין כי בהעלמות האור החזק והתלבשו בלבוש הוא מתגלה.", + "והנה האור מתעלם ולפי האמת הוא מתגלה שאם לא היה מתעלם לא היה מתגלה. כדמיון הבא להביט בניצוץ השמש מפני גלוי ניצוץ השמש הוא העלמו שלא יוכל האדם להביט ברוב בהיקתו וכאשר יעלימהו ויביט בו דרך מסכים אז ישיג להביט בעינו ולא יזיקהו, וכן הענין באצילות כי יתעלם ויתלבש כדי שיתגלה. וז\"ש ולבתר זמנא, פי' אחר החריטה הזאת כאשר נבאר אז אסתלק בההוא פרסא. פי' נסתלק כ\"ע עם החכמה והאציל הבינה. ושם נתקן, כי משם תחלת גלוי הדין כנודע, דמבינה דינין מתערין, כמו שנבאר בשער מהות וההנהגה בס\"ד. ותנא כד סליק ברעותא. הביא הברייתא הזאת להסתייע על הנדרש. סליק ברעותא, היינו הכתר. למברי אורייתא, היינו חכמה שהיא תורה של מעלה הקודמת אלפים שנה וכו'. והכונה שעל ידה תהיה ההנהגה ושורת הדין. ואפקה מיד כו', פי' שהאצילה אל מציאות החכמה חוץ מהכתר, ואמרה קמיה היינו משל אל מציאות העולמות ושורת הדין שלא היו מתגלים בחכמה והיו מתים ומתעלמים. וזהו ענין אמירתה לפני מאצילה (כענין) כענין הפרסא שהזכיר ריש שמעתין. מאן בעי לאתקנא ולמעבד וכו'. פי' כי א\"א אל הנעלמים וההויות להתגלות אם לא יתגלה עוד הכתר שלא היה מזומן כדפי' לעיל. ואח\"כ כשנתגלה עוד מדרגה שלישית דהיינו בבינה, אז יהיה באפשרות ההויות ושורת הדין להתהוות כראוי. וקרא לכתר טמירא דתרי אלפין שנין. פי' כתר הוא נעלם מחכמה ומבינה שהן תרי אלפין שנין. כי כל ספירה כלולה מי' עולין אל אלף. כי י\"פ י' הן ק', וי\"פ ק' הן אלף. נמצא הכתר טמירא בתרי אלפי שנין. וקראו טמירא, מפני שלעת כזאת היה נעלם אפי' מתרי אלפי שנין שכן קראו לעיל עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין כדפי'. ואז אחר שתקן הכתר בעצמו במה שיתגלה ויזדמן ע\"י הבינה אז אפשר לההויות להתגלות ולהתאצל. ועם הקדמת המאמר הזה יובן ענין תשובת הספירות ביובל בשנת החמישים אל הבינה. ולמה לא ישובו אל הכתר שהוא דקות יותר משובח ויותר מתעלה. והטעם כי בבינה הם שם במציאות גלוי ספירו'. אבל מן הבינה ולמעלה, אם יתעלו. יתעלמו כקדמותם. ואין מעלה שיתבטלו ח\"ו. כי אין גלוי הספירות אלא מבינה ולמטה, שמשם שורת הדין נוהג. ועם המאמר הזה יובן מה שנדרש בפרקי דרבי אליעזר וז\"ל עד שלא נברא העולם היה הקב\"ה ושמו לבד. ועלה במחשבה לברא את העולם. והיה מחריט לפניו את העולם. משל למלך שרצה לבנות פלטרין אם אינו מחריט בארץ יסודותיו ומובאיו אינו מתחיל לבנות. כך היה הקב\"ה מחריט לפניו את העולם ולא היה עומד עד שברא את התשובה עכ\"ל.", + "פי' עד שלא נברא העולם, הכוונה עד שלא נתאצלה הבינה שהיא נקראת עולם, כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים, היה הקב\"ה ושמו לבד. ורבים פירושו, הקב\"ה א\"ס, ושמו כתר. וזה לנו דוחק גדול. שאינו צודק מלת הקב\"ה בא\"ס, כי מלת ברוך הוא מושפע. ואף אם נבאר שפירוש מקור הברכות, כבר בארנו בשער אם א\"ס הוא הכתר פ\"ה כי מקור הברכה הוא הכתר לפי דעת הרשב\"י ע\"ה. ולכן נאמר כי הקב\"ה הוא הכתר, ושמו היינו החכמה.", + "וענין שם בחכמה אינו זר. כי פי' שם בכל מקום הוא לבוש, כמו שנבאר בערכי הכנויי' (בע' שם).", + "והנה לבוש הכתר הוא החכמה. ואם נבאר לפי דרכם, הב\"ה א\"ס, ושמו כתר, ועלה במחשבה היא החכמה, לברא את העולם היינו אצילות ההויות כשורת הדין שהן העולם באמיתות ועל שמם נקרא הבינה עולם.", + "והנה עלו במחשבה ונחקקו בה ההויות ושורת הדין כענין הפרסא דהוה מגלף וכו' והיינו היה מחריט לפניו את העולם, ולא היה עומד מפני הדקות כענין מיתת המלכים שפירשנו למעלה שמפני רוב דקות החכמה וקרבתה אל מקורה אין שם הויה נגלית ולא דין מתגלה כי באור פני מלך חיים. עד שהאציל הבינה כי שם גלוי הדברים וזה שאמר עד שברא את התשובה.", + "והנה יצא לנו מזה כי מציאות ההויות וגלויים ע\"י הבינה ודקדק וקראה תשובה כי שם תשובת ההיקף וחזרתו אחר היובל:" + ], + [ + "הכוונה בפרק זה לבאר עוד בענין ג' ראשונות באצילתן. והוא כי עקר ההנהגה בתחתונים אינה כ\"א ע\"י השש קצוות שהם גדולה גבורה ת\"ת נצח הוד יסוד. והם הנחלים הדנין את העולם לטוב ולרע כאשר ברצון קונם.", + "והנה הו\"ק האלה הם דמות אל האילן הצריך נטיעה ושתילה. הכוונה כי צריך ראשונה מציאות נעלם שעל ידו תהיה השקאת האילן הזה. והם שרשיו התקועים ונטועים בתוך הבינה ומשם הנהר היוצא מעדן משקה גן עדנים כדי שיהיה עושה פרי למינהו אשר זרעו בו על הארץ התחתונה היא המלכות. נמצא אל הקצוות האלה שהוא המכונה אלינו בפ' הקודם בשם ההויות ובשם שורש הדין ג' מציאיות מוכרחים. והם מציאות הנטיעה שהם השרשים, ומציאות השתילה שהם ענפי האילן, ומציאות הפירות [הספירות] שהם למטה מקום השפעת הפעולות.", + "והנה להיות ענין מציאות האצילות צריך אל ג' עניינים האלה. כאשר עלה ברצונו להיות נטיעתן בכתר ולא היה מתקיים וכן בחכמה לסבת קורבתם אל מקורם כדפי' וההויות בהם היו בכח הרחמים הפשוטים ולא היה הדין נראה בהם כצורך ההנהגה כדפי'. לכן כשהגיעו הקצוות אל הבינה שם היה נטיעתן ראשונה ושם מציאות שרשם כדי שמשם יהיה שפעם נשפע להם על ידי השרשים הנעלמים בבינה. ושרשם שבבינה משרשם שבחכמה ושרשם שבחכמה משרשם שבכתר. ושם בבינה מציאות ראשון אל הקצוות במציאות מתגלה אל הדין ואל הרחמים. כי בחכמה עם היות ששם ג\"כ מציאותם כמו שהעיד באמרו והוה מגליף כו' שמחקק בה בפרסא, הורה שמציאותם בחכמה וכמו שנבאר. אבל בבינה נתגלו מציאות מתגלה אל דין ואל רחמים כענין שהוא [רחמים] ודינין מתערין מינה כמו שנבאר בשער מהות והנהגה. ואח\"כ מהבינה נשתלו אל מקומם העצמי דהיינו מציאות שני אל הקצוות והוא מקומם ממש שהם הו\"ק מאירות כלם ופעלו פעולתם. והם כמו עצם האילן היונק משרשיו כן הספי' יונקים משרשם הנעלמים בבינה וזהו מציאות שני אל הקצוות כלם. אח\"כ האילן עושה פירותיו שהם פעולות הספירות הנפעלות על ידי המלכות כנודע.", + "וענין הקצוות האלה הששה הם כפולים ששה לדין וששה לרחמים. והן הן י\"ב הויות שבת\"ת שהם י\"ב גבולים שהם פקידי התל\"י גלג\"ל ול\"ב שסימנם תג\"ל. והם עולם שנה נפש וסי' עש\"ן שג' אלה הם בינ\"ה ת\"ת מלכות, שבהם ג' מציאות של הקצוות, ולכן נצטיירו הגבולים בג' מקומות אלה כמו שנרחיב ביאור בשער פרטי שמות בפ' ז' ח' ט' י'. ואחר שנתעוררנו כי מציאות הקצוות לא היה באפשר להתגלות ע\"י כתר וחכמה נבא לבאר סדר אצילתן עד הגיעם אל הבינה. ואח\"כ נבאר בפ\"ע אצילתן מבינה ולמטה.", + "הנה כאשר עלה לפניו להאציל הכתר בעת אצילותו היה בתוכו ע\"ס זו בתוך זו וזו בתוך זו מתעלמת אחת בחברתה וכלם בתוך הכתר, אמנם לא היו מתגלים בתוך הכתר הז' ספירות אבל העיקר שהיו מתגלים בו היו החכמה והבינה. נמצא שבכתר נקודה כלולה מג' נקודות מתגלות בתוכו שהם נעשו מג' אורות שהם שרשים נעלמים שהם אור קדמון אור צח אור מצוחצח כמו שנרחיב ביאור בשער הצחצחות.", + "והנה בתוך הג' נקודות האלו היו הספי' נעלמות כמו שנבאר בפ\"ו בע\"ה.", + "והנה הכתר האציל החכמה והשפיע בתוכה כל הספי' שהם נכללות בג' נקודות והם ג' בחינות שבחכמה כנגד ג' ראשונות שהם ג' מוחות שבארנו מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה בשער אם הא\"ס הוא הכתר בפ\"ז בס\"ד.", + "והנה החכמה האצילה הבינה ובה ג' נקודות שבהם נכלל כל האצילות והם ג\"כ נגד ג' ראשונות.", + "והנה לא בעת האצילות החכמה או הבינה נאצלו הספי' בתוכה אלא בענין אצילות כל ספירה וספירה מג' ספירות האלה הראשונים היו ששה בחינות. הבחינה הא' בחינה הנעלמה קודם גלויה בספירה המאצלת אותה והיא נעלמת כ\"כ עד שכמעט היא נעדרת. בחי' ב' הוא גלויה שמתגלית ונראית בתוך הספירה המאצלת אותה. בחינה ג' גלויה בעצם אל מקומה הראוי והיינו מציאות הספירה. בחינה רביעית לתת בה כח לשתוכל הספי' העליונה להאציל בה הספירות ולקבל כל שאר הספירות. בחי' חמישית היא לתת בה כח שתוכל להאציל הספירות הנעלמות בתוכה אל מציאותם המתגלה בעצמותה. בחינ' ששית גלויים במקומם הראוי להן. והענין הוא בראשונה הא\"ס האציל הכתר והיה הכתר נעלם ולא מתגלה אויר שאינו נתפס. אח\"כ בטש בו הא\"ס והאצילו בחי' מתגלה. שלישית בטש בו והאצילו במקומו הראוי לו. רביעית אח\"כ בטש בו והאציל בו כח שיוכל לקבל הספירות. ה' האציל בו כח שיתראו בו הספי'. ו' האציל בו כח שיוכל להאציל הספי' אל מקומם הראוי להם דהיינו בחכמה המתגלית בערך עצמה. וכדרך שש בחי' אלה אל הכתר מצד הא\"ס כן דרך החכמה מצד הכתר. אלא שג' בחינות אחרונות של הכתר הן ג' ראשונות של חכמה כיצד ראשונה גלויה בכתר ולא גילוי מתגלה אלא מציאותה שם הרי זו היא רביעית שאמר בכתר שנתן בו כח שיוכל לקבל הספירות שהם מציאות הספי' בהעלם. ושנייה של חכמה שהיא גלויה בעצם בתוך הכתר היינו חמישית של הכתר שהיא שנתן בו כח שיתראו בו הספי'. ושלישית של חכמה שהיא גלויה אל מקומה העצמי היינו ששית של הכתר שהוא ר\"ל הא\"ס האציל בו כח שיוכל להאציל הספירות אל מקומם הראוי להם. עוד ד' אל החכמה והיא שנתן בה כח שתוכל לקבל הספי' בעצמותה היינו בחינה ראשונה של הבינה שהוא מציאות אצילותה בחכמה בהעלם. חמישית אל החכמה והיא שנתן בה כח שיוכל לגלות מציאות הספירות בעצמות החכמה והיא שנייה אל הבינה שנתגלה בתוך החכמה גלוי מתראה קצת. ששית אל החכמה והיא שנתן בה כח להאציל הספירה אל מקומה הראוי לה והיא שלישית אל הבינה שנתאצלה אל מקומה. עוד רביעית אל הבינה והיא ראשונה לתת בה כח שתוכל לקבל הקצוות והיינו מציאות ראשונה אליהם ובחינה ראשונה. עוד חמישית אל הבינה לתת בה כח שיתראו בה מציאות הקצוות גלוי מתראה והיינו שרשים שפי' למעלה. עוד ו' אל הבינה והיינו לתת בה כח שתוכל להאציל הקצוות אל מקומם העצמי. הרי מציאות אצילות ג' ראשונות אמור.", + "וענין הבחי' האלה הם כמסמרות נטועים אין בהם פקפוק כלל שכללנו אותם מתוך דברי רשב\"י ע\"ה בענין האצילות. וידענו כי כאשר ירד המעיין אל עומק דברי הרשב\"י מתוך דברינו אלה תברכנו נפשו.", + "והנה מציאות אשר לקצוות בדרך העלם גמור בתוך הכתר ובתוך החכמה היא המכונה בחריטה הנזכר במאמר בפרקי דר\"א. וכן ענין הגליפה והחקיקה הנזכר בדברי הרשב\"י ע\"ה. ואין הכוונה באמרם היה מחריט את העולם. וכן עניין הוה מגליף, ולא אתקיימו. שממש היה מביט אם היה אפשר להתקיים ר\"ל להתגלות שורת הדין שם ח\"ו שהרי אין ספק לפניו ולא חסרון ידיעה. אלא הוא מציאות מקורות הספירות הנעלמות בכתר ובחכמה כנ\"ל.", + "והנה ענין ארבע מערכות אלו שהם חכמה ובינה ות\"ת ומלכות באו הרמז בהם ארבע אותיות שבשם שבכל אות ואות מהם נכלל כל העשר ספירות כמו שנבאר בשער שם בן ד'.", + "והנה המערכת החמשית והיא הכתר קוצו של יו\"ד לרוב דקותה אינה נזכרת בשם. וד' מערכות שהם חכמה בינה ת\"ת מלכות פי' הרשב\"י ע\"ה בפ' בראשית כאו\"א לבדה במקום בפ\"ע פעמים הרבה. והזכירם רבי אבא ארבעתם יחד בפ' תזריע (דף מ\"ג) וז\"ל אמר רבי אבא, מה רבו מעשיך ה' (תהלים ק ד). כמה סגיאין עובדוהי דמלכא קדישא. וכולן סתימין בחכמה. הה\"ד כלם בחכמה עשית. כלם בחכמה כלילן ולא נפקין לבר אלא בשבילין ידיען לגבי בינה. ומתמן אתעבידו כלא ואתתקנו כלא. כד\"א ובתבונה יתכונן. ועל דא כלם בחכמה. עשית בבינה. מלאה הארץ, הארץ דא כנסת ישראל דמתמן אתמלי מכלא כד\"א (קהלת א) כל הנחלים הולכים אל הים וגו'. קניניך, דהיא אפיקת לון לבתר, הה\"ד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה' בראם ובג\"כ מלאה הארץ קנינך עכ\"ל.", + "והנה לא חסר המאמר הזה כלום מצרכינו ואמר וכלהו סתימין בחכמה. פי' שאע\"פ שנראה שהם בחכמה אחר שעשייתה עמה עכ\"ז אינם בגלוים בחכמה אבל בחכמה הם סתומים נעלמים תכלית ההעלם. והכריח הענין באמרו הה\"ד כו', פי' עם הדבר הזה יובן הפסוק שאמר כלם בחכמה עשית ואח\"כ מלאה הארץ. וקשה בו כי הארץ ודאי הוא המלכות, וחכמה היינו חכמה ממש, וא\"כ איך אפשר שמציאות ההויות הן מן החכמה אל המלכות ואין ביניהם חילוק בחינה כ\"א מדריגה אחת שהרי החכמה עילה ראשונה אל ההויות והמלכות עלה רביעית ויש ביניהם שתי מדרגות זולת החכמה והמלכות והיאך הזכירם הכתוב יחד אל ההויות. אלא מאי אית לך למימר דפסקיה לקרא בסכינא חריפא. ופי' כלם בחכמה ולא שהם בחכמה בעצם אלא כלולים בה, וז\"ש וכלהו בחכמה כלילן. ודקדק מלשון כלם שהוא לשון כללות וע\"כ אין להמלט שלא יצאו ע\"י הנתיבות לחוץ היינו לבינה ששם אשד הנתיבות ושם ינוחו מרוצתם. וז\"ש ולא נפקי לבר אלא בשבילין ידיען לגבי בינה. פי' על כרחך יציאתם מהחכמה אל הבינה. וא\"כ הרי הבינה מערכה שנייה אל הקצוות שהם ההויות. ומתמן אתעבידו וכו'. הוקשה לו כי אין בכך הכרח כי כבר אפשר שיהיה עשייתם בחכמה והם עוברים דרך הבינה מעבר בעלמא ולא שיפעלו שם פועל קנייני מציאותיי כלל. לז\"א שאינו כך אלא מתמן אתעבידו כלא ואתתקנו כלא וכו', והרי עקר עשייתם ותיקונם היה על ידי הבינה. ולזה הביא ראיה מן הכתוב ובתבונה יתכונן. פי' ובבינה שהיא ג\"כ נקראת תבונה כדפי' בערכי הכינויים, על ידה יתכוננו ויתייצבו הספירות וההויות והמעשים.", + "והנה לפי\"ז ע\"כ מלת עשית לא אהדר לחכמה, אלא ענין בפ\"ע דהיינו עשיית הבינה בהויותם והתכוננותם על ידה. וזה שאמר וע\"ד כלם בחכמה, פי' כלם כלולים בחכמה. ופסקין לקרא הכא. עשית, היינו עשיית הבינה ותיקון ההויות וגלויים בה. מלאה הארץ וכו'. הוקשה לו כי הוא הכריח היות העשייה בבינה מטעם כי א\"א שיהיו ההויות נאצלות מהחכמה למלכות דהיינו מן הקצה אל הקצה. ומכח זה אמר שעשית אהדר לבינה. ועתה גם לפי\"ז קשה שהרי בין בינה למלכות נמי אית מדריגה שנייה דהיינו שנה שהוא הת\"ת דהיינו מקום שתילתן כדפי' לעיל. ולזה השיב כי מלאה הארץ, תיבת הארץ היא המלכות בבחינת קבלתה מן הת\"ת. וז\"ש דא כנסת ישראל. פי' דא, כאמרו א\"א להמלט כי הארץ נקרא מלכות בבחינתה המקבלת מן הת\"ת שזהו כנסת המקבלת ומכנסת מישראל שהיא הת\"ת. וכן הארץ מקבלת מן השמים ושמים וארץ הם ת\"ת ומלכות כנודע. נמצא בחינתה הנקרא ארץ ובחינתה הנקראת כנ\"י הכל דבר אחד, ושניהם בסוד קבלתה מן הת\"ת. ומה גם עתה שנאמר מלאה הארץ. כי המלוי של הארץ הם הנחלים הנשפעים אליה והם ההקצוות היוצאות מן הבינה. ענפים מקבלים משרשיהם ומוציאים במלכות פרי מעשיהו. וזה שאמר דמתמן, דהיינו הבינה הנז' לעיל. היא מתמלאת מכלא, פי' מכל הנחלים שהם המערכה השלישית. והכריח הענין מן הכתוב כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. נראה שמלוי הים הוא ע\"י הנחלים שהם הקצוות הנכללים בנחל הגדול הוא נחל ת\"ת. וכיון שאמר מלאה הארץ, ודאי שהכוונה שנתמלאה על ידי הממלא אותה שהוא הת\"ת שהוא כולל המערכת השלישית דהיינו עצם הספירה והקצוות.", + "והנה עתה נמצאו בפסוק זה ד' חלוקות הם ד' מערכות. מערכת הראשונה היא החכמה, ושם ההויות נעלמות תכלית ההעלם וז\"ש כלם בחכמה. ומערכת שנייה והיא מערכת השרשים והיא הבינה והיא נרמזת בכתוב במלת עשית. ואין לתמוה על עניין עשייה בבינה כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים (בע' מעשה). ומערכת שלישית והיא מערכת הת\"ת, והוא נרמז במלת מלאה לפי הדרך שפירשנו. ומערכת רביעית והיא מערכת המלכות הנרמזת בארץ, והיא להוציא הדברים על המציאם למטה. וז\"ש דהיא אפיקת לון לבתר. ופי' לבתר, לאחר המדרגות האלה נזכר לעיל. דהשתא ניחא דהיא אפיקת לון לבתר. אבל למאי דסלקא דעתין דמחכמה למלכות היה פי' הפסוק קשה, שאין מערכת המלכות לאחר מערכת החכמה. אבל עתה שפי' כי בפסוק הוזכרו ג' מערכות שהם בחכמה ובבינה והקצוות דהיינו הת\"ת. היינו דהמלכות אפיקת לון לבתר דהיינו לבתר דחכמה ובינה ות\"ת כסדרן. הה\"ד אלה תולדות השמים והארץ. ופי' תולדות שמים והארץ, שהם ת\"ת והמלכות, הרי שהתולדות א\"א להיותם בארץ אם לא ע\"י שמים שהוא הזכר המשפיע בנקבה. בה' בראם. פי' כי אע\"פ שאנו אומרים שהת\"ת ומלכות הולידו והוו התולדות וההוויות, אין כוונתנו ששניהם יחד היו מהוים אותם שוה בשוה ונמצאו שניהם יחד מערכת אחת. אלא הכוונה שהתפארת עם קצוותיו מראה הפעולות ומשפיעם למלכות והם מערכה אחת. והמלכות מראה אותם למטה והיא מערכה אחרת. וז\"ש הכתוב בהבראם בה' בראם. כי הבריאה היה בה' לבדה. ובג\"כ בא הת\"ת בהעלם בפסוק ולא הזכיר הת\"ת בפסוק. כי היה ראוי שיאמר ושמים וארץ מלאו קניניך. למה העלים השמים במלת מלאה הארץ כדפירשנו. אלא ודאי שרצה להשמר שלא נבא לכלל טעות לומר ששמים וארץ היו מהווים ההויות יחד שניהם ביחוד אחד ונמצאו שניהם מערכה אחת ואין כ\"א שלש מערכות. לזה אמר מלאה הארץ קניניך. כי המלכות היא מערכת רביעית, כמו הת\"ת והקצוות עצמן. והממלא הארץ שהוא הת\"ת והקצוות הם מערכת שלישית בפ\"ע. ע\"כ הגיע פי' המאמר. ומתוכו למדנו ענין ד' מערכת אלה, ויש לד' מערכות האלה כמה וכמה ראיות יותר ויותר ברורות מאלה. ולפי שכל אחד מהד' היא לבדה במאמר בפני עצמו אחד הנה ואחד הנה לא ראינו להאריך בראיות כ\"א במאמר קצר ונחמד ומתוק:" + ], + [ + "אחרי אשר נתעסקנו בפרק הקודם בענין אצילות ג' ראשונות ואמרנו כי היו שלשתם כלולות בנקודה אחת שהוא הכתר. עתה נאמר מש\"א שכל הספירות היו נכללות בהן הוא על סדר זה כי בכתר עליון היו ת\"ת ויסוד ומלכות שהם מתיחסים בקו האמצעי קו הרחמים. ובנקודת עצם שרש החכמה היו נכללים גדולה ונצח שהם מתיחסים אל קו הימין קו החסד. ובבינה היו כלולים גבורה הוד שהם מתיחסים אל קו הדין לצד השמאל. זה הענין מוכרח בסוד הפעולות כמו שנבאר בשער מהות והנהג' בס\"ד, וכמבואר לעיל בפ\"ג בדברי מורי נר\"ו. ואחר כך כשעלה הרצון לפניו להאציל בכח הכתר החכמה, הנה כשהאצילה אח\"כ השפיע בתוכה והאציל ראשונה הבינה. ואחר כך הת\"ת ויסוד ומלכות ולא במציאות מתגלה כגלוי הבינה. ועם היות שאמרנו ת\"ת ויסוד ומל', עכ\"ז יסוד אינו עולה עדיין בשם כלל אלא ד\"ו פרצופין לבד.", + "והנה תחלת גלוי ד\"ו פרצופין הוא בהחכמה לבד. ומפני זה נמצא כי ענין ד\"ו פרצופין עם היות שעקרם מכתר אינם עולים בשם אל ענין אצילותם אלא בחכמה לבד מפני ששם היו מתגלים מפני שהיה להם מסע ראשון מהכתר לחכמה. הרי שבחכמה הם עתה ד' מדרגות באצילות. הראשונה בינה והיא מתגלית בה מפני כי אפילו בכתר היתה באה בנקודה [אחת מן הג' הנכללים בו. מעסיס רמונים] כ\"ש עתה. והשנייה היא אצילות ד\"ו פרצופין והם מתגלים אבל לא כבינה מפני שבכתר היו נעלמים ועתה לא נתגלה אלא גלוי קצת. והשלישית היא אצילות חסד ונצח והם נעלמים שעדיין לא נסעו ממקומם. והרביעית הוא אצילות גבורה והוד שאין להם מציאות הגלוי כלל מפני שאפי' מקורם שהיא הבינה היתה עדיין נעלמת בחכמה ולא נאצלה. אח\"כ האצילה החכמה הבינה בכח הכתר בכח הא\"ס. ובעת גלוי הבינה נתאצלו בעצמותה סוד קו הדין הנעלם כי כן ראוי שהם מעצמותה והיא שרשם. ותיכף לאצילות הבינה האצילה החכמה בה בכחה החסד והנצח ובכח הכתר הד\"ו פרצופין. נמצאת הבינה מתאצלת בתוכה ג' מיני אצילות ראשון היותה מתגלה ועיקר הד\"ו פרצופין שהאציל כתר עליון בחכמה והחכמה בכח הכתר האצילם בבינה נמצא הכתר ממש האצילם וממנו היו כדפי'.", + "והנה האצילות הזה מתגלה יותר משאר האצילות שבתוך הבינה שזה לו מסע שני. ראשונה יסעו מכתר אל החכמה ואח\"כ מחכמה אל בינה. ואצילות שני הוא קו החסד שהם גדולה נצח וזה מתגלה יותר מקו הדין ולא כ\"כ כמו קו הרחמים. מפני שאין לו אלא מסע הראשון שהוא מחכמה אל הבינה. אבל קו הדין עדיין בשרשו נתון שהוא בבינה עצמה ולא נסע אנה ואנה עם היות שנתגלה על ידי הגלוי ששרשו נתגלה קצת. ועם ההקדמה הזאת יתישב טעם למה אין הדין אלא מבינה ולא מבינה ולמעלה מפני כי הבינה שורש הדין ואפילו בתוך הבינה אין לו גלוי כ\"ש מבינה ולמעלה. וגם עם ההקדמה הזאת יובן הטעם למה תפארת ומלכות עולים עד הכתר כדמוכח בתקונים משא\"כ לחסד ולנצח שלעולם אינם עולים מהחכמה ולמעלה. מפני ששרשם הוא בחכמה. ונמצא עתה כי הת\"ת ומלכות עולים עד הבינה ושם להם מקור ושרש מתגלה. עוד עולים בחכמה. ושם להם מקור מתגלה ושרש נמצא ולא כשרשם בבינה שהוא יותר נעלם. עוד עולים עד הכתר כי שם שרשם הנעלם. והחסד והנצח עולים עד הבינה ושם להם שרש המתגלה. עוד עולים בחכמה ושם להם שרש נעלם יותר משרשם בבינה. ומחכמה ולמעלה אין להם עלייה מפני שאין להם שרש למעלה אלא שרש שרשם שהיא שרש בחכמה, ועם היות שבשרש הזה ג\"כ נכללים היינו בהעלם גדול. והגבורה וההוד עולים עד הבינה לבד ושם להם שרשם ומשם ולמעלה אין להם שרש אם לא שרש שרשם שהוא שרש הבינה והם שם בדקות גדול כדפי'. וזהו טעם שהדין מבינה ולמטה. וכן זהו הענין ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום שפירש הרשב\"י ע\"ה שפי' [בפ\"ד]. ועם היות שאמרנו שאין להם עלייה משם ולמעלה לא ח\"ו שאין להם עליה כלל כי מי נגע בזה ונקה. אלא הכוונה מדה אחת או שתי מדות אין להם עלייה אבל כשיתייחדו כל שלשה קוים לעלות כל קו וקו לשרשו אז יתעלו אפי' עד אין סוף כדפי' בפרק הקודם בענין ג' נקודות, וכן אפילו על מדה אחת יכול להיות שתרד הכתר על הגבורה וכדומה. ונחזור לענייננו הנה אחר שנתאצלו כל הקצוות בבינה על סדר האמור, הנה בכח החכמה האצילה הבינה החסד שבה עם הנצח שכלול בה עם החסד. והטעם שהקדים החסד אל הגבורה מפני שפותחין בזכות תחלה ולכן הוכרח להקדים החסד. ולהאציל הת\"ת כדרכו א\"א מפני שהת\"ת הוא המכריע בין הקצוות. ואם אין מחלוקת, מכריע למה. לכן הוכרח להאציל תחלה החסד. ואח\"כ הבינה בכח עצמותה האצילה הגבורה וההוד כלול בתוך הגבורה, שנצח ענף החסד והוד ענף הגבורה. ואח\"כ האצילה הבינה בכח הכתר ד\"ו פרצופין, להיות מכריעים בין הימין קו החסד ובין השמאל קו הדין. ולהיות כי קדימת ד\"ו פרצופין קודמת באצילותן אל הגדולה והגבורה כדמוכח לעיל שהם קודמין שאצילתן מכתר לכן יש להם מציאות על החסד והגבורה. וזה הטעם כי רוב הפעמים הת\"ת אנו מונים אותו שביעי ממטה למעלה להורות שהוא על החסד והגבורה בסוד הבחינה הזאת העליונה שהוא קודם אל הגדולה והגבורה והוא בחינתו הנעלמת שהוא בסוד העלמו בבינה. אבל מצד אצילותו למטה הוא חמישי ממטה למעלה שמורה על היותו למטה מגדולה וגבורה בסדר אצילותו. וכן הענין הזה אל היסוד כמו שבארנו לעיל בפרק א\"ב.", + "והנה נמצא עתה שנאצלו ג' ספירות, חסד מצד החכמה גבורה מצד הבינה ת\"ת מצד הכתר, והכל ע\"י הבינה. ואין עתה מקום לבעל הדין לחלוק ולומר כי שבעה נאצלו יחד מהבינה שכך הוא שבתוך כל אחד וא' מג' אבות נאצל ענף אחד, וכן צדקו גם כן דברי הגאון שעל הסדר נאצלו שכן היו הענין כי כל אחת ואחת קודמת לחברתה כדפירשנו, וכן צדקו דברי מורי נר\"ו. אח\"כ גלה החסד הנצח בכח החכמה, ואח\"כ גלה הגבורה ההוד בכח הבינה, ואח\"כ גלה הת\"ת היסוד הנעלם בו בכח הכתר. וכבר ימצא לפי האמת שהיסוד בערך בחינתו עם התפארת קודם אל הנצח וההוד ואף אם הוא מאוחר מן הטעם שבארנו בתפארת.", + "והנה אחר כך בעונותינו שרבו נתמעטה הירח ונטרדה ממקומה וירדה להיות עשירית למטה מהיסוד ונעשה היסוד תשיעי כמו שנרחיב ביאור בענין זה בשער מעוט הירח.", + "והנה נתקן בזה הדרוש ונתישב על מתכונתו והושלמו כל הדעות עם הדעת המחייב שאחד לאחד על הסדר נאצלו כמו שבארנו. כי תחלה נאצל הכתר ואחר כך נאצל מן הכתר חכמה ומן החכמה נאצלה הבינה ומהבינה נאצל החסד כי כן היה כי עם היות שעקרו בחכמה נאצל ע\"י הבינה ואח\"כ מחסד נאצלה הגבורה כי עם היות שעקרה מן הבינה לא נכחיש כי דרך החסד נתגלה אל מקומה ודרך בה דרך העברה דרך משל אל השכל האנושי. וכן דקדק לשון הרשב\"י ע\"ה (בראשית דף ל\"ב ע\"ב) שאמר מייא אעדו ואולידו חשוכא פי' הרו החשך כי הריון היה שהרו מן החשך כענין [הבן] הנשפע מן הזכר אל בטן הנקבה והנקבה מתעברת ממנו ואין עקרו מן הנקבה אלא מן הזכר שהפקידו בבטן הנקבה. וכן החסד הורה מן הגבורה ועקר הגבורה נשפע בו מן הבינה. וכן הת\"ת נאצל בכח הכתר מן הבינה דרך החסד ודרך הגבורה עד מקומו הראוי לו ואח\"כ נאצל הנצח מן החסד דרך המדרגות עד מקומו הראוי לו ואח\"כ נאצל ההוד מן הגבורה ואח\"כ יסוד מן הת\"ת בדרך הספירות הנזכר ואח\"כ המלכות ע\"י המיעוט. וכן נתבארו דברי הרשב\"י שחייבו כי שבעתים נאצלו מתוך הבינה כי כן היה כי שם נמצאו השבע ספירות יחד ומתוכה נאצלו למטה כדפי' לעיל בענין ג' מיני אצילות שבתוך הבינה. וכן נתבארו דברי מורי נר\"ו ביאור מספיק. והוא יסוד כונתינו בסדר האצילות. עם היות שאין אנו צריכין אל הטעם למה מן הכתר נאצלו ג' ומן החכמה שנים ומן הבינה שנים, מפני שכבר נתבאר ענין ד\"ו פרצופין ששניהם אחד ותרי פלגא דגופא הוו והיסוד בתוכם מיחדם. וגוף וברית חשבינן חד. וע\"י אחד משני טעמים אלה נתקן הכל.", + "ועוד שסוד קו הרחמים המכריע בין הימין והשמאל עקר הכרעתו בין הגדולה והגבורה בסוד יסוד האויר ויסוד העפר ששניהם יחד מכריעים יחד בין האש והמים כמו שנבאר בשער המכריעין יעויין במקומם. ואמנם צריכין אנו אל הטעם ההוא לענין הדעת שהוא שרש הרחמים בענין ונכללו כלם בחכמה ותבונה ודעת שכתבנו לעיל בפ\"ג ויתבאר הענין בארוכה בשער מהות והנהגה.", + "והנה בזה נכלל הפרק הזה ונשלם השער הזה בחנינת החונן לאדם דעת:" + ] + ], + [ + [ + "שער הששי הוא סדר עמידתן:", + "הכוונה בשער הזה הוא מה שראינו המקובלים האחרונים מציירים להם צורות בענין הספירות זה אומר בכה וזה אומר בכה, ולפי האמת אין אחד מן הדעות עולה על הדעת. ובשער זה נבאר צורת רוב הדעות ונגלה הדרך שיבור לו האדם:", + "פרק ראשון:", + "בענין צורת הספירות ר\"ל סדר עמידתן רבו בו הדעות וציירו להם המקובלים צורות ביריעות גדולות וקראום אילן. יש שרצה לציירם בצורת א' כיצד חלקו הראש לג' חלקים הא' לכ\"ע וצד ימין של ראש א' חכמה והשמאלי בינה. והקו אשר למטה מהיו\"ד שהוא וא\"ו של אלף קרא ראשו הימין חסד וראשו השמאלי גבורה ואמצעי ת\"ת. וממראה מתניו ולמטה מה שכנגד הימין נצח ומה שכנגד השמאל הוד ומה שבין שניהם יסוד ועוקץ התחתון מלכות וזו צורתה.
", + "הנה כוונו לכתוב צורות האדם העליון בצורת אלף לרמוז כי כלו יחוד שלם. אע\"פ שנאמר י\"ס שהוא מורה דברים מחולקים כלו הוא יחוד שלם וזה הורה בדמות אלף. ויש קצת סמך לדעת זה בדברי הרשב\"י בס' התיקונים (תקון נה) וז\"ל תא חזי קרקפתא דא א כגוונא דא, ד' סטרין דיליה בהון ידו\"ד הוא חד ושמיה חד אין עוד מלבדו כו' עכ\"ל.", + "ואע\"פ שאין דבריו וציורו ממש כנ\"ל,
", + "אעפ\"כ מתוכו נראה כי כוונת השם שהוא י' ספירות כנודע, נרמז בצורת האלף לרמוז אל י\"ס מיוחדים אחדות שלימה אחדות שוה. וז\"ש בהון ה' הוא חד ושמיה חד פי' להורות שמתייחד הוא ושמו עם היות ששמו מורה י\"ס. והנה מציאות הא' מורה על היחוד.", + "וענין י' אצבעות וי' אצבעות אין מקומו הנה ויתבאר בשער הנשמה פ\"ח. ואחרים ציירו צורת י' ספי' בצורת אלף כזה.
", + "והן אמת כי הצורה הא' היא היותר מתקבלת כי היא קרובה אל הקבלה אשר ביד רוב המקובלים כאשר נבאר. ואין כוונת המקובלים האלה לומר שזה ממש סוד עמידתן כי במציאות הצורה הזו לא צנורות ולא ימין ושמאל בעצם (ר\"ל חסד ודין). אלא כוונתם להורות על היחוד הגמור כמו שהאלף פי' אחד כן הי\"ס הן אחדות שלימה. וכיון עוד בזה לעשות צורת הפתח בעוקצה למעלה מן הכתר לרמוז כי אין הכתר סבה ראשונה ח\"ו אלא עליו אדון יחיד המושל בכלן ומשפיע עליהם שפע. ופתח אחד למטה במלכות לרמוז כי כוונת כל זה להנהגת התחתונים והוא מעבר אל השפע הנשפע מהסבה ראשונה אל ברואיו כאשר בארנו בשערים הקודמים. עוד צורה אחרת כתבה ר' משה דליאון בספר השם שחבר ואמר שהיא תלויה בדעת ספר הבהיר. וקצת מקובלים דרכו דרך זה ובפרט כי רצו להסמך בו על ענין נעוץ סופן בתחלתן כי הסוף שהיא המלכות נעוץ בתחילה שהוא הכתר וצורתה כזו.
", + "ואין דעתם בענין צורה הזו בענין נעוץ סופן בתחילתן מתישבת כלל כאשר יראה המעיין בשכלו אלא ענין נעוץ סופן בתחילתן הוא סוד גדול נתבאר בתיקונים בדברי הרשב\"י ונבאר אותו בשער ממטה למעלה. עוד יש שכתבו צורה קרובה אל הסכמת מקובלים והיא כזו:
", + "והעתיקה ג\"כ רבי משה דיליאון בספר השם וכתב ואין הדעת הזה עולה יפה ע\"ד הקבלה אבל ה\"ר שם טוב בן ר' שם טוב הגיה עליו בגליון ז\"ל לענ\"ד אין הדעת הזאת עם הדעות אחרות חולק והוא עמוק מאד ומנה ע\"ס מכתר הידוע ששמו כשם רבו הוא הכ\"ע אדון יחיד וזה נקרא בס' יצירה חתם רום (ביו\"ד) [ביה\"ו] ונקרא כתר כמוהו כי הוא המקיף אל כל הספירות וזהו סוד המחשבה הנאצלת מכ\"ע החכמה כלומר היותר נגלית והיא בכח הא\"ס מוציאה הפעולות לפעול דמיון הנקבה לכן היא בשמאל והבינה נקרא כן שהיא בין שניהם בסוד הדעת הגנוז בה הוא אצילות כתר הידוע בסוד כ\"ע וזהו סוד ג' שמות שגילה השם למשה בסנה והשני' בשם שני הוא הכל דמיון הנקבה על זה סוד עמוק מאוד עכ\"ל.", + "והנה כיון לתת טעם לבינה שהיא בנתים לחכמה שהיא בשמאל. ותחלת דבריו יובנו קצת בסברת הדעת אשר לו אשר כתבנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר פ\"ג. ולפי האמת אריכות בענין הסברא הזאת שחכמה אל השמאל וכתר אל הימין ובינה היא באמצע הוא פועל בטל כי הוא סברא זרה ודחיה כי סבירא להו שחכמה היא דין ובינה מכרעת בין החכמה והכתר. והדעת זה בטל כמו שנאריך בשער מהות והנהגה בפרק ה'. והדעת הנכונה והמקובלת המוסכמת בפי כל המקובלים היא זו וכתבה ר' משה דיליאון בספר השם וז\"ל ויש דעת אחרת נאה ומקובלת מאוד עולה על כולנה והיא אמת שג' עליונות כעין סגולתא והוא זאת.
", + "ודפח\"ח כי היא סלת נקיה. והדרך הזה תפס ר' יהודא חייטי בספרו ונתן סימן לדבר סגולתא סגול. סגול. כי ג' ראשונות סגולתא, וג' שניות סגול, וג' שלישית סגול, ומלכות מקבלת מכלן למטה מכלן. אמנם כתב בענין המלכות דברים שאסור לשומען ושרי ליה מאריה. וכן מוסכם ומוכרח הצורה הזאת מתוך דברי הרשב\"י במקומות רבים. ובפירוש הנקודות סבירא ליה כי ג' ראשונות הם סגולתא וסגולתא הרמז שלה בהם וכן סבירא ליה שסגול הם ג' אבות ולעתים ס\"ל שהם נה\"י מורה היות הדעת הזה מוסכם ומוכרח. עוד פי' במ\"א והוא הכרח גדול להדעת הזה וז\"ל בס' רעיא מהימנא (בהעלותך דף קנ\"ג) ויהון חכמה חסד נצח לימין דבגינייהו אמר דוד ימין ה' עשה חיל ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל. ותלת משמאלא יתקשרון כחדא דאינון בינה גבורה הוד. ותלת דרגין דאמצעיתא כתר ת\"ת יסוד, דאחדין בימינא ושמאלא עכ\"ל.", + "הנה ביאר בפי' כי חכמה חסד נצח הם אל הימין, ובינה גבורה הוא אל השמאל, וכתר ת\"ת יסוד באמצע. ולפי סדורם הידוע אצלינו הוכרח היותם על הדרך שציירנו למעלה. והיות המלכות תחת היסוד הוא מוכרח, כי היא מקבלת ממנו, והוא השושבין בינה ובין בעלה, והוכרח היותה תחתיו.", + "ועוד כי היא פתח הכניסה כאשר הוכרח מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה מקומות רבו מספר. עוד נתבאר הענין הזה בתקונים (בתז\"ח דף קי\"ב) וז\"ל ותשע ספירות אינון משולשין בעמודא דאמציעותא כגוונא דא. חכמה חסד נצח, כתר תפארת יסוד, בינה גבורה הוד, מלכות עשירית לון ורביעית לון עכ\"ל.", + "והכוונה מבוארת כי הספירות מסודרות ג' ג'. ואחר שידענו הענין הזה. בהכרח סדרם הוא כתר ת\"ת יסוד באמצע. מפני כי הת\"ת והיסוד הם ממוצעים ומכריעים בין הדין והרחמים, כמו שנבאר בשער המכריעין. ולכן הוצרך ציורם בצורה הזאת שציירנו לעיל. עוד נתבאר בתיקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"א ע\"ב) וז\"ל כתר על חכמה ובינה איהו סגולתא חולם על צר\"י. סגול איהו נקודה תחות צר\"י. חסד גבורה תפארת לתתא. נצח הוד יסוד באמצעיתא איהו שרק והכי כד תפארת באמצעיתא איהו שלשלת. עכ\"ל לעניינו.", + "והנה אמר כי כתר על חכמה ובינה בצורת סגולתא. ואמר כי תפארת למטה מגדולה וגבורה והיינו סגול. אמת כי לעתים תהיה ממש בין גדולה וגבורה ואז תהיה בצורת שלשלת. וז\"ש כד תפארת באמצעיתא איהו שלשלת. וכן יסוד בין הנצח וההוד והם שרק, שהם ג' נקודות בשורה אחת, עם היות שאינם באלכסון כמשפטו, ע\"כ. הרי מתוך המאמרים האלה הוכרח הצורה שציירו רוב המפרשים בספירות והיא סברא נכונה ואין בה ספק:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם עמדנו להציב ענין האצילות בצורה שהסכימו בה כל המקובלים או רובם והכרחנו אותו במקצת מאמרים מדברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים. ראינו להעתיק הנה סברת בעל מאירת עינים שיש מתוך המאמרים האלה הריסה אל דבריו והוא מנגד אל כל המקובלים וז\"ל בפרשת תרומה. ראשונה כתב בשם ר' שם טוב צורה אחת והיא עם הצורה המוסכמת צודקת ואינה חולקת על הצורה שהכרחנו בפרק הקודם אלא בשלש ראשונות וזו צורתה.
", + "ועם היות סדר ג' ראשונות אלו הוא סברת בעל מאירת עינים ודעת רבי טודרוס הלוי בספר המערכ' וכן כתב קצת מזאת הסברא רבי משה דיליאון.", + "הנה מתוך המאמרים שהכרחנו בצורה הקודמת בפרק הקודם נמצא הריסה אל דבריהם בפירוש ואין צריך להאריך. עוד כתב בספר מאירת עינים בפרשה הנז' וז\"ל הנני מצייר לך צורת עשר ספי' בהעמדתן הנכונה האמיתית לאשר נתן השם ית' עינים לראות ולב להבין ולא ראיתי אחד מן אלף בכל המקובלים שהרגיש בענין זה מבלעדי מורי שקבלתי ממנו וזו היא.
", + "וכל האומר על התבני' הזאת שהיא מהופכת, דור תהפוכות הוא. ואם כונת האומר טובה, שכלו מהופך הוא. מבקש לראות אחוריים, ואנחנו הפנים שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד וגו'. ואעפ\"י שאין הספירות אלא רוח הקדש מחשבות רוחניות מיוחדות זו לזו יחוד אמתי. והכל מיוחד באין סוף, לא\"ס. ואין למעלה לא ימין ולא שמאל. אלא שאלו מיימינים לזכות, ולפיכך נקרא ימין ורחמים. ואלו משמאילים לחובה, ולכך נקרא שמאל ודין. מ\"מ הרי דהמע\"ה אמר שויתי ה' לנגדי תמיד וגו' (תהלים טז ח). ועל כל זאת אחז\"ל (יומא דף נ\"ג) כשאדם פוסע שלש פסיעות יתן שלום לשמאלו תחלה מפני ששכינה כנגדו והכי הוא משתחוה לימינו של שכינה ואח\"כ נותן שלום לימינו שהוא שמאלו של שכינה עכ\"ל.", + "ויש לנו עליו כמה תשובות. ראשונה במה שאמר הוא מבקש לראות האחוריים ואנחנו הפנים. אפילו לדידיה אין בטעם זה ממש כי כן ראוי שלא להביט בפנים כדכתיב (שמות לג כג) וראית את אחורי ופני לא יראו. ואפילו האחוריים כמה אחוריים לאחוריים הנראים כ\"ש להביט בפנים הנוראים (ע' בתקונא סט דקי\"א במ\"ש על לא תוכל לראות את פני). וזהו הפך הדעת הנכון.", + "ועוד כי הענין הוא הפך דעתו [ז] כי הפנים הם בסדר הזה ימין כנגד ימין ושמאל כנגד שמאל. וראיה מענין דתפילין כי פרשה ראשונה קדש והיא חכמה לימין הקורא ולשמאל המניח, ופרשת והיה אם שמוע שהיא גבורה לימין המניח ולשמאל הקורא. ולפי דעתו היה ראוי להיות בהפך כי המניח מניח ימין כנגד ימין ושמאל כנגד שמאל והקורא שהוא כנגדו יהיה שמאל לימין וימין לשמאל. ואין תשובה מן והיה כי יביאך שהוא הבינה ושמע שהוא הגדולה הם ביושר שמע גדולה לימין המניח והיה כי יביאך לשמאל המניח. זו אינה תשובה כלל, שאדרבה החכמה והגבורה הם עיקר אל הענין הזה מפני כמה דברים. כי מן הראוי לסדר חכמה אל הימין מפני שהוא ימינית ראש לכל הספירות, וגבורה עיקר השמאלית לחובה. ולמה לנו להפך אלו שהם עיקר מפני שנים שאינם [אלא] שורש הימין והשמאל.", + "ועוד כי שמע נמי אל הימין הקורא בבחי' והיה אם שמוע וכן והיה כי יביאך אל שמאל הקורא בבחינת קדש. וזו ראיה מוכרחת מה שא\"א לומר בקדש והיה אם שמוע, שבבחינת כלם לעולם קדש לשמאל המניח וימין הקורא, והיה אם שמוע לימין המניח ושמאל הקורא. וזה ודאי הריסה אל דברי בעל ספר מאירת עינים.", + "ועוד ראייה מעליית המזבח כי שם יסוד היחוד, כמו שפי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר (במדבר דף ק\"ך), והעתקנו ל' בשער עצמות וכלים בפ\"א, ובשער מהות והנהגה פכ\"א.", + "והנה עלייתו היה בכבש והכבש היה בדרומו של מזבח ובהיותו עולה היה פונה לקרן דרומית מזרחית שהוא ימינו של העולה, ואם אמת כדברי ספר מאירת עינים היה ראוי שיפנה על שמאלו כי שם ימין כנגדו, והיה ראוי שיהיה הכבש בצפון המזבח כדי שבעלייתו בכבש יפנה אל שמאל העולה דהיינו ימין שכנגדו ויפנה לקרן צפונית מזרחית כסדר הזה וכו'. אלא מאי אית לך למימר כי הצורה הזאת אין בו ספק שהיא מהופכת והצורה האמיתית היא הצורה המוסכמת בדברי הרשב\"י ע\"ה שהוא ימין אל הימין ושמאל אל השמאל [ח]. ולכן דרשו כל פנות שאתה פונה לא יהא אלא לימין וזה ימינו של אדם ממש דלא שייך תמן שמאל שכנגדו ולא ימין שכנגדו. וכן דרשו באאע\"ה שכל פנותיו היה אל החסד. עוד תשובה אל מה שרצה להסתייע מפסוק שויתי ה' לנגדי תמיד אינו ראייה כי דהמע\"ה היה אומר כך משום יראת השם נגד פניו כל היום והיה חושב כאלו שכינה כנגדו לעולם והוא כעבד לפני המלך לבלתי יתמוטט מעבודתו לא מעט ולא הרבה. ומה שרצה להסתייע מענין ג' פסיעות וכי נניח כל שאר ענייני המעשה ונביא ראיה מפרטי אחד והוא ענין הפסיעות.", + "ועוד כי אין ראייה כלל דאדמותבת לי מסברת רבא דאמר ימינו ימינו של הקב\"ה שמאלו שמאלו של הקב\"ה, תסייעי לי מסברת אביי דהוה חשיב ימינו ימין דידיה ושמאל שמאל דידיה ממש לחושבו כי ענין הפסיעות ככוונת שאר המצות והמעשים. עד שרבא הורה לו כי פי' ימינו ר\"ל ימינו של הקב\"ה שמאלו שמאל של הקב\"ה הפך שאר הדברים. והטעם כי עתה שבא להפטר בא להורות לאדם שלא יחשוב היות דבריו לריק ולבטלה ח\"ו אלא שיהיה מובטח שנשמעו דבריו כאדם המדבר עם המלך החדרה ונפטר מהמלך בשלום ואהבה. או אפשר להראות האדם אמונתו שאעפ\"י שייחד העולמות העליונים באחורים הנראים עכ\"ז הקב\"ה הקשיב לו בפנים הנוראים. לפיכך כשבא ליפטר נותן שלום לימינו של הקב\"ה שהוא שמאלו. ועד\"ז נוכל לפרש פסוק שויתי ה' לנגדי תמיד וגו'. או אפשר שנאמר כי ענין השלום בזה הוא למקבל התפלה ועושה אותה כתרים לרבו עם היות שאמר ימינו של הקב\"ה ושמאלו של הקב\"ה. כך ג\"כ אמרו (במס' ברכות ד\"ז) א\"ר ישמעאל ראיתי את אכתריא\"ל י\"ה ידו\"ד צבאות וכו' והוא הוא המקבל התפלות ואינו מלך הכבוד, שא\"כ לא היה אומר ראיתי ממש ח\"ו. וכמו שהוא ידוע כי אכתריא\"ל הוא שר במרום ולא אלוה. ועם כל זאת אין דוחק אמרו י\"ה ידוד צבאות, כי המלאכים נקראים בשם רבם בשם הכבוד החופף עליהם. וכן הוא אומר באברהם (בראשית יח ג) ויאמר אדני אל תעבור, ופירשו חז\"ל לגדול שבהם אמר, והכוונה הכבוד החופף ומתלבש בהם שהיא השכינה. וכן בענין אכת\"ריא\"ל כי על הכבוד המתלבש בו נאמר י\"ה ידו\"ד צבאות. וכן בענין עושה שלום שנותן שלום לימין שכנגדו ולשמאל שכנגדו מפני שהכבוד חופף עליו ומתלבש בו. ושם שייך שמאל ממש וימין ממש. וסוד זה תלוי בידיעה ענין המלאכים יתבאר בשער ההיכלות [ט].", + "ועוד תשובה אחרת והוא במה שמפורסם היות האדם צורותיו ותכונתו ואבריו ועורקיו וגידיו דמות בבואה עליונה. והאדם הוא צל עליון שנתגשם ונתעבה בעה\"ז והוא דמות בבואה עליונה הנראה בעולם הזה. א\"כ מן הראוי שיהיה ימינו לימין הדברים העליונים ושמאלו לשמאל דברים העליונים כענין הצל שהוא ימינא נגד הימין שרשו. והענין הוא שרש ועיקר באמונה והחסידות.", + "ועוד כי לפי האמת אין למעלה לא ימין ולא שמאל והכל ימין והכל שמאל. וראייה גדולה מענין הלוחות שהיו אחד מהענפים העליונים שנתגשם הרוחניות ונתעבה לכבודן של ישראל, והעידו עליהם רז\"ל (שקלים דף ט\"ז) כי עשרת הדברות נראות בהם מכל צד ומכל עבר ומכל פנה. ואם במתגשם כך שאין בו לא ימין ולא שמאל אלא הכל ימין והכל שמאל, כל שכן וק\"ו בדקות הרוחני המתעלה על כל עילה ישתבח ויתעלה. ואם אנו גוזרים ימין ושמאל הוא בבחינת הזכות והחובה כענין שאמרו אלו משמאילים לחובה ואלו מיימינים לזכות. וידוע כי ענין הזכות והחובה הוא בערכנו לא בערך הרוחניות אלא בערך פעולותיו אל נבראיו, אם כן ימינו הוא ימיננו ושמאלו הוא שמאלנו ואין חלוק בין זה לזה.", + "וענין הפסיעות הוא על אחד מן הדרכים שפירשנו. ונמצאנו למדים שעיקר הצורה הנכונה בזה היא כפי מה שציירנו בפרק הקודם והכרחנו בדעות הרשב\"י ע\"ה ג' אל הימין ג' אל השמאל ג' באמצע והמלכות מקבלת מכלם. זהו העולה מתוך דברי רוב המקובלים. ויש עוד חזון ונבאר אותו בפרקים הבאים בעזרת הצור וישועתו:" + ], + [ + "אחרי שנתעסקנו בפרקים הקודמים בחקירת צורת עמידת האצילות הטהור והקדוש, ועלה בהסכמתנו הצורה המוסכמת בפי כל המקובלים. רצוננו לגלות אזן המשכילים בענין הצורה הזו מה מהותה וענינה ומה הכוונה בציורה. וקודם כל דבר צריך להקדים עם היות שאנו אומרים ימין ושמאל אין שם לא ימין ולא שמאל במקומם לא אחור ולא פנים. אמנם ענין הספי' הם כמו שנבאר.", + "והנה ידוע כי כל סבה מקיף את מסובבו וכל עילה מקיף את עלולו והעלול מוקף מעילתו, כאשר נקודת הארץ באמצע הרקיע והרקיע סובב את הארץ והרקיע סבת כל הדברים אשר תחת השמים ברצון הקונה, כאשר הוא מפורסם בין החוקרים כי תנועת הגלגלים סבת הרכבת היסודות, וביארו הרמב\"ם ז\"ל בפ\"ד מהלכות יסודי התורה ואמר כי תנועת הגלגלים יחייב הרכבת היסודות בעולם השפל. וכן הגלגל היומי מקיף כל הגלגלים והוא סבתם עד שהוא מחזירם הפך תנועתם שהוא ממערב למזרח והוא מחזירם ממזרח למערב ברצון קוניהם. ועל הכל מקיף את הכל גלגל השכל. וכן מידי עלות המדרגות, כי כל אחד ואחד מקיף את כל המדרגות אשר למטה ממנו. וזה נראה בהכרח ובפרט כשיעיין בפרקי מעשה בראשית ישמח ויגל ויושקע אהבת הקדמתנו זאת יותר בלבבו. ויש לזה ראייה ממאמר דריש לקיש (בחגיגה די\"ב) וז\"ל אר\"י שני רקיעים הן שנאמר הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים ריש לקיש אמר שבעה ואלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות. וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית שנאמר הנוטה כדוק שמים. רקיע שבו חמה ולבנה ככבים ומזלות קבועים בו שנאמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים. שחקים שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים שנאמר ויצו שחקים ממעל וגומר וימטר עליהם מן לאכול. זבול שבו ירושלם ובית המקדש ומזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן שנאמר בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים. ומנא לן דאקרי שמים דכתיב הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך. מעון שבו כתות של מלאכי השר' שאומרים שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ומה טעם וכו'. עכ\"ל לעניננו.", + "והנה לומר שהז' רקיעים אלו הם ז' רקיעים שמנו חכמי התכונה א\"א שהרי אמר שבאחד משבעה אלו הם חמה ולבנה ככבים ומזלות ואם היו הז' רקיעים אלו שבע רקיעים שמנו חכמי התכונה היה ראוי שימנה שמנה. ז' אל ז' ככבי לכת, וא' למזלות. ולא כן כוונתו שאמר שחמה ולבנה ככבים ומזלות הם באחד מז' רקיעים ששמו רקיע. ולפרש כי רז\"ל חולקים עם חכמי התכונה [ס\"ל דחמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועים בגלגל אחד לבד א\"א. וע\"כ לא פליגי חכמי ישראל עם חכמי האומות אלא אם גלגל קבוע ומזל חוזר או מזל קבוע וגלגל חוזר אבל במנין הגלגלים לא פליגי.", + "ועוד הרי חזרו והודו חכמי ישראל לחכמי אומות דמזל קבוע וגלגל חוזר אבל במנין הגלגלים לא פליגי. ואחר שמזל קבוע וגלגל חוזר יחויב רבוי הגלגלים לפי מנין המזלות שהם משונים בהתהלכותם, וזה מוכרח. והטעם הנכון לזה הוא כי כלל כל הט' גלגלים הוא ברקיע אחד. וכן כל שאר הרקיעים הם עולמות עליונים ובכל אחד מהם כמה וכמה רקיעים. וכבר אמרו החכמים המדברים בענין מעשה בראשית כי מספר הרקיעים כחשבון השמים הנזכר בפסוק (יחזקאל א א) נפתחו השמים ואראה מראות אלקים ומספרם תשע מאות וחמשים וחמשה כי מ\"ם סתומה של השמים עולה שש מאות שהיא אות שניה של הכפולות והם נכללים כלם במספר קצר שהם ז' רקיעים או ט' או ה' כי יש לכלם סמך וסעד, ואין מקום להאריך.", + "והנה כשאמר חמה ולבנה ככבים ומזלות שם כלל כלל כל הרקיעים שמנו חכמי התכונה. ואין זה מן התימה שהרי חכמי התכונה מנו כיוצא בזה שאמרו שגלגל הירח אחד והם אמרו בפי' שהם ג' וכן כל הגלגלים מספרם י\"ח כמו שפי' הרמב\"ם בפ\"ג מהלכות יסודי התורה. וכן כלל כלם ברקיע אחד והטעם הזה מספיק ונכון על דרך הפשט. ולפי האמת לא מנה ברקיעים אלו אלא עניינים רוחניים כמבואר בזהר ורעיא מהימנא, והרי שמכנה הדברים הרוחניים ההם בלשון רקיעים להיות שכלם מקיפים את העולם ואת הגלגלים, וכן הכל כי כל שיעלו המדרגות יסבבו המדרגות בתוכן. וכן עד\"ז ענין הספירות, כי כלם בתוך הא\"ס ממ\"ה, ובתוך הכתר החכמה, ובתוך החכמה הבינה, ובתוך הבינה החסד, ובתוך החסד הגבורה, ובתוך הגבורה הת\"ת, ובתוך הת\"ת נצח, ובתוך הנצח הוד, ובתוך ההוד יסוד, ובתוך היסוד המלכות. ותוך המלכות הבריאה, ובתוך הבריאה היצירה, ובתוך היצירה העשייה, ובהם נכללים ענין מעשה בראשית ומעשה מרכבה. נמצאו בתוך המלכות המרכבות. וביארו רז\"ל בפרקי מרכבה מענין המרכבות והכסאות. ובאותן הדברים אשר בפרקי מרכבה אותן הדברים אשר בפרקי מעשה בראשית, ובתוך אותן הדברים אשר בפרקי מעשה בראשית הגלגלים, ובתוך הגלגלים הארץ, ובתוך הארץ בטיבורה הם ז' ארצות. ולענין זה מז' ארצות היינו משתוממים בכל המציאות הזה בעצמו עד שעלה בדעתנו לומר שענין ז' ארצות האמור במעשה בראשית ובדברי הרשב\"י ע\"ה היא ענין האיקלימים אשר חלקו התוכנים. עד שזכנו האל ברחמיו ואנה לידינו מאמרים הרבה המכחישים הסברא הזאת ומסכימים כי שבעה ארצות ממש הם בתוך הארץ. וז\"ל הזהר פ' ויקרא (ד\"ט ע\"ב) רבי יהודא פתח ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים. תא חזי, בשעתא דקודשא ברוך הוא ברא עלמא ברא ז' רקיעים לעילא, ברא ז' ארצות לתתא, ז' ימים, ז' נהרות, ז' יומין, ז' שבועות, ז' שנים, ז' פעמים, ז' אלפי שנין דהוי עלמא. קב\"ה בשביעאה דכלא. ז' שחקים [ס\"א רקיעין] לעילא וכלא חד. ובכל חד וחד שמשין ככבים ומזלות דמשמשי בכל רקיע ורקיע ובכלהון מאינון רתיכין אלין על אלין לקבל עליהון עול מלכותא דמאריהון. ובכלהו רקיעין אית רתיכין ושמשין משניין דא מדא אלין על אלין, מנהון בשית גדפין ומנהון בד' גדפין, מנהון בד' אנפין מנהון בתרין אנפין מנהון בחד, מנהון אשא דלהיט מנהון מיא מנהון רוחא הה\"ד עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. וכלהו רקיעין אלין על אלין כגלדי בצלים אלין לתתא ואלין לעילא, כל רקיעא ורקיעא אזלא ורעשא מאימתא דמאריהון על פומיה נטלין ועל פומיה קיימין. ועלאה מכולהו קב\"ה דנטיל כלהו בחיליה ותוקפיה. כגוונא דא ז' ארצות לתתא וכלהו בישובא. בר דאילין עלאין ואלין תתאין. וארעא דישראל עלאה מכלהו וירושלים עלאה על כל ישובא. וחבירנא יתבי דרומא חמו בספרי קדמאי ובספרא דאדם דהכי מחלק כל אינון ארצות דכלהו משתכחי לתתא כגוונא דאינון רקיעים לעילא אלין על אלין ואלין על אלין. ובין כל ארעא וארעא רקיע דמפריש בין דא לדא ועל דא כולהו ארצות פרישן בשמהן ובינייהו ג\"ע וגיהנם ואית בינייהו בריין משניין אלין מאלין כגוונא דאינון רתיכין דלעילא מנהון בתרין אנפין מנהון בארבע מנהון בחד וחיזו דאלין לאו כאלין. ואי תימא הא כל בני עלמא מאדם נפקא וכי נחית אדם לכלהו ארצות ואוליד בנין וכמה נשין הוו ליה. אלא אדם לא אשתכח אלא בהאי עלמא עלאה מכלהו דאקרי תבל וכמה דכתיב (ויצו לתבל) [משחקת בתבל] ארצו. והאי תבל אחידא ברקיעא דלעילא ואתאחידא בשמא עלאה הה\"ד והוא ישפוט תבל בצדק בצדק ודאי ובג\"כ בנוי דאדם אשתכחו בהאי עלאה דאקרי תבל ואינון עלאין על כלא כגוונא דלעילא. מ\"ט, כמה דלעילא לכלהו רקיעין אית רקיע עלאה מכלהו ולעילא אשתכח כסא דקב\"ה כד\"א כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, אוף הכא בהאי תבל אשתכח מלכא דכלא ומאי איהו אדם מה דלא אשתכח בכלהו תתאין. ואינון תתאי מאן אתו אלא מקסטורא דארעא וסיועא דרקיעא דלעילא נפקין בריין משניין אילין מאילין. מנהון בלבושיהון, מנהון בקליפין כאינון תולעים דמשתכחי בארעא, מנהון בקליפין סומקין אוכמין וחיורין ומנהון מכל גוונין. כך כל בריין כגוונא דא. ולא אשתכחו בקיומא בר י' שנין או יתיר. ובספרא דרב המנונא סבא פריש יתיר דהא כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור אלין לעילא ואלין לתתא וכל אילין בריין משניין משנוייא דאוירא כפום כל אתר ואתר וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא. ועל דא אית אתר בישובא כד נהיר יממא לאלין חשוך לאלין לאלין יממא ולאלין ליליא ואית אתר דכולא יממא ולא אשתכח בו ליליא בר בשעתא חדא זעירא והאי דאמרי בספרי קדמאי ובספרא דאדם קדמאה הכי הוא. דהכי כתיב אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך, וכתיב מה רבו מעשיך ה'. ועל דא כלא שפיר ורזא דא אתמסר למאריהון דחכמתא ולא למפלגי תחומין בגין דאיהי רזא עמיקא דאורייתא. כגוונא דא אית בימא דאית ביה כמה בריין משניין דא מן דא הה\"ד זה הים גדול ורחב ידים כו' שם אניות יהלכון כו'. וכלא תליא דא בדא ומתקשרא דא בדא וכלא (כוונא) [כגוונא] דלעילא ובכלהו עלמין לא שלטא בכולהו בר אדם וקב\"ה עליה. רבי נהוראי סבא פריש לימא רבא ואתרגיש ימא ואתאבידו כל אינון דהוו בארבא ואתרחיש ליה ניסא ונחית בשבילין ידיעאן בליבא דימא ונפק תחות ימא לישובא חדא וחמא מאינון בריין כולהו זעירין והוו מצלי צלותא ולא ידע מאי קאמרי. אתרחיש ליה ניסא וסליק אמר זכאין אינון צדיקייא דמשתדלי באורייתא וידעי סתימין דרזי עלאי, ווי לאינון דאפליגו על מלייהו ולא מהימני. מההוא יומא כד הוה אתי לבי רב ואמרו מילי דאורייתא הוה בכי. אמרו ליה ואמאי קא בכית אמר לון בגין דעברנא על מהימנותא דמילי דרבנן ומסתפינא מן דינא דההוא עלמא עכ\"ל.", + "וידענו כי הדברים האלה קשים אל השכל האנושי ומבהילים לב המעיינים. ואין ראוי למאמין בקבלתם לספק בהן כי לא לחנם הביא הזהר שנסתפק ר' נהוראי עם היותו מגדולי ישראל וממעתיקי השמועה כדמוכח מתוך המדרשים ומתוך הגמ'. אם נרצה לומר שהוא היה ר' מאיר שהוא ר' נהוראי כדפי' במס' [עירובין] (דף י\"ג) או אם נאמר שהיה זולתו כדמוכח מתוך דברי המאמר הזה שהיה מוקדם אל הרשב\"י ע\"ה או בזמנו והיה בעל שם ומסוים בדורו. וכן מוכח במדרש רות מהזוהר וכן בספר הבהיר. ועם רוב חסידותו וחכמתו נסתפק בו ונענש בענין אבידת הספינה וראה בעינו קצת מן הענין, ולכן הנשארים ישמעו ויראו ולא יזידון עוד.", + "והנה מתוך דברי המאמר יובן איך הם בעצמם לא היו בקיאים בענין הזה בבירור כדמוכח מתוך ראיותיו מספרא דאדם קדמאה ומספרא דרב המנונא נראה דהוו מילי פייגן בלבייהו ולא מתיישבי כאשר יראה ויקרא המעיין. והדברים מוכרחים מצד עצמם מכח הקבלה האמיתיית ואין להרהר. ואפי' נמשך מזה אל המעיין ספק או ספיקות כאשר יקרה לנו ראוי להעלימם ולהסתירם אחר שאין להם כעת תרוץ. שלא יבא אחר מן הנרפים בדברי רז\"ל ויקנתר מתוך דבריו. ולכן נקוה רחמי האל יזכנו בידיעת זה באמיתית בלי שגיאה בלב. וכעת אין להשפיע לזולתו כלל אלא חוזק האמונה הנמסרת בזה מתוך המאמר הזה. [י] ואל היותר עינינו אל ה' אלקינו עד שיחננו ויוציא לאור משפטינו ולכן לא נכניס עצמינו בביאור המאמר לא רב ולא מעט. ואיך שיהיה הנה מוכרח מתוך המאמר הזה כי בטיבור הארץ הם ז' ארצות זו בתוך זו כדרך הגלגלים, וכדרך הזה נעלה מנקודת הארץ עד הסבה הראשונה הא\"ס ב\"ה וכל הדברים הם בתוכו. ועם זה נוכל להבין מה שאמרו הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. וכבוד אלקים הסתר דבר ולא יחייב הענין הזה ח\"ו מקום לכבודו ית' עם היות שיש אומרים כי כבר נתן רשות ליחס מקום [ר\"ל] המעלה. ואף מזה אנו בורחים אלא שמלא כל הארץ כבודו. כי אפי' מגלגל ט' אמרו שממנו ולמעלה אפס המקום והוא בלי מקום כ\"ש למעלה למעלה. ומה שאנו אומרים כאן מענין ספירה בתוך הספי' ובדברים האלו אין הכונה היות פשוטן של דברים כן ח\"ו כי זה עון פלילי ואש הוא עד אבדון תאכל כי המאמין כדברים האלה ח\"ו מגשים האלקות והוא הפך האמונה השלימה שאינו גוף ולא כח בגוף. וכן כל האצילות אחר שהוא קרוב אליו הוא משולל מן הגוף ומקריו כי כל הקרוב קרוב מחבירו מקודש מחבירו. ומה שאנו אומרים זה למעלה מזה הוא קדימת מעלה לא קדימת מקום כמו שנבאר. וישים המעיין דברינו אלה נגד עיניו ואל יהיה בחושבי רע ואל יחשוב היותו בעל מקום. כי אדרבה הוא מקומו של עולם ואין לו מקום והוא המציא המקום שבו נתהוה כל בעל מקום. וקודם בריאת בעלי המקום הוצרך לברוא המקום שבו יברא בעלי המקום. וכבר הסכימו החוקרים כי מגלגל ט' ולמעלה אין מקום, וגלגל השכל העשירי שהוא הקודש חונה בלי מקום והוא מקום אל בעלי המקום שהוא ממנו ולמטה. ודי לנו בזה להתראה אל המעיין ובאלקיו ישוב וחסד ומשפט ישמור וצריך ליזהר מן השגיאה כי בדברים אלו שגגת תלמוד עולה זדון. ובטחנו בקוננו שלא יבא מתוך דברינו אל השגיאה ח\"ו. כי על כיוצא נאמר (קהלת יב ט) ואזן וחקר ותקן משלים הרבה, ודרשו בגמ' (עירובין דף כ\"א) היתה התורה כקופה שאין לה אזנים. עם שזה נדרש בגמרא על סייגי התורה עכ\"ז ירמז גם אל כונתינו כי היתה התורה כקופה שאין לה אזנים עד שתקן המשלים בהגשים הדברים הדקים ומשם יובן הרוחניות. וכמה מעניינים כיוצא באלה בספר הבהיר. וכמה מהמאמרים מרז\"ל להגשים עניין האלקות להבין ולשבר את האוזן. ולכן צריך המעיין להזהר ולהשמר:" + ], + [ + "בפרק זה היה ראוי לבאר סדר הספירות מעילה לעלול באמת בלי פקפוק וכן סדר הספירות להיותם עשר. אלא הוא נכלל בפרקים הבאים בס\"ד, ומתוכם נמצא באר היטב סדר הספירות מעלה לעלול בלי פקפוק וסדר הספירות להיותם עשר, ואפוכי מטרתא למה לי:" + ], + [ + "אחר אשר חלפו לנו עידן ועידנין בענין הצורה הזאת שהמציאונו בפרקים הקודמים האיר ה' עיני שכלנו בה והקרה ה' לפנינו קדושים מדברים ושמחנו בהם כעל כל הון לפי שנמצא לנו בהם משען וסמך. ראשונה בעל ספר מאירת עינים וזה טופס לשונו זו היא צורת עמידתן של עשר ספי' בלי מהות ושנוי יתברך ויתעלה שמו וזה שאמר הכתוב (איוב כו ז) תולה ארץ על בלימה ואל תאמר אינו כי ישנו וכאשר תמנה מימינך לשמאלך תמצא עשרה ותראה כי הכתר בית לכלן ומקור כלן נמצא שהקודם לאצילות גדול ומקיף הכל והמאוחר לאצילות קטן ומוקף מהכל וכלול מכלן וזהו כגלדי הבצלים וכמו שהארץ השפלה הזאת היא קטנה והיא באמצע כל הנבראים כחרדלא בעזקתא והנה היא כלולה מכל היסודות והיא באמצע כל כמו לב בגוף האדם, כך כביכול העטרה.
", + "ולפיכך נקראת ארץ החיים והלב. והסתכל ותראה כי העטרה כלולה מהצדיק ומכל העליונים, מיוחדת בהם ומוקפת מכלם ומקבלת מכלם. וכן הצדיק וכן ההוד וכן הנצח וכן הגבורה וכן החסד וכן הבינה כולל הכל ומיוחדים זה בזה וכל א' כלול מכולם וכולם מיוחדים בו והכל מיוחד בא\"ס בסבת הסבות עכ\"ל. והוא ראייה מוכרחת אל דעתנו אות באות תיבה בתיבה.", + "ועוד יש לנו ראייה וסמך בזוהר פ' תרומה (דף קס\"ה.) וז\"ל ר' יוסי אמר תשע רקיעין אינון ושכינתא איהי עשיראה. דאי תימא בגין דכתיב עשר בר משכינתא איהי, אי הכי שכינתא חד סרי איהי דקיימא על י'. אלא ודאי ט' אינון ואינון ט' יומין דבין ר\"ה לי\"ה וי\"ה איהו עשיראה. כגוונא דא משכן דאיהו י' יריעות. י' רקיעין רזא דרזין דלא אתמסר בר לאינון דידעי חכמתא. וכלא איהו ברזין דבוצינא קדישא דאיהי גלי רזא דכל רקיעא ורקיעא ואינון שמשין דמשתמשי בכל חד וחד. ז' רקיעין אינון לעילא וז' רקיעין אינון לתתא כגוונא דלעילא. ז' רקיעין אינון דבהון כוכביא ומזלות לאנהגא עלמא דא כפום אורחיה כמה דאצטריך ליה. בכלהו שביעאה עדיף. בר תמינאה דקא מדבר לכולהו וקיימא על כלהו. דכתיב סולו לרוכב בערבות. מאן רוכב בערבות ומאן איהו ערבות. אלא ערבות דא רקיעא שביעאה. אמאי אקרי ערבות על דאיהו כליל מאש ומים כחדא מסטרא דדרום ומסטרא דצפון ואיהו מעורב מתרין סטרין. עכ\"ל לענייננו. ופי' המאמר, שלמעלה מן הענין דרש ר' חייא בפי' הפסוק ואת המשכן תעשה עשר יריעות וגו', ורבי יוסי הוקשה לו בפסוק שאמר ואת המשכן תעשה עשר יריעות וידוע כי המשכן היא שכינה מלכות וא\"כ האיך אמר שיעשה עשר יריען שהן ע\"ס על המשכן שהיא המלכות. נמצא לפי\"ז שהספירות אחד עשר, וזה הפך האמת שהם י' ולא ט' י' ולא י\"א וכמבואר בשער י' ולא תשע. לזה אמר שלא היוד יריעות יחייבו עשר ספירות זולת השכינה. אלא ט' רקיעין אינון. פיר' ט' ספירות לבד הם על השכינה והשכינה היא העשירית. ונקט לישנא דט' ולא אמר י' רקיעין אינון ושכינתא חדא מנייהו שהוא יותר מדוקדק שהשכינה ג\"כ נקרא רקיע כמבואר מתוך דבריו. הטעם מפני כי מקום הטעות והשגיאה היה מפני שאמר ואת המשכן שהיא השכינה תעשה עשר יריעות כנראה שעשר ספירות הם על המלכות. ולשמור עצמנו מן השבוש הזה אמר נגד הטעות תשע רקיעין והשכינה שהיא המשכן היא עשירית אל הרקיעין והיינו דקאמר ושכינתא איהי עשיראה. דאי תימא בגין דכתיב עשר וכו'. פי' שאם תרצה לומר כי מטעם שאמר הכתוב ואת המשכן תעשה עשר יריעות ולא אמר ט' יריעות נראה שהם עשר מלבד השכינה ח\"ו. א\"כ נמצאת אומר שהם אחד עשר והמשנה בס\"י אמרה י' ולא י\"א. ולכן לא רצה לומר אלא אי הכי שכינתא חד סרי. ובהזכירו מלות חד סרי מי לא ידע המשנה שאמרה עשר ולא אחד עשר והמוסיף על עשר אינו מן השם. אלא ודאי ט' אינון וכו'. ואין כונת רבי יוסי לומר שיום הכפורים היא המלכות וי' ימי תשובה הם מלמעלה למטה. לפי שכבר מבואר בזוהר ובתיקונים ובכמה מקומות כי יום הכפורים הוא בבינה והעד על זה ה' ענויים והוא מעין עולם הבא כמו שארז\"ל (ברכות דף י\"ז.) העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה וכו'. אבל כונת רבי יוסי אינו אלא לומר לנו כי הספירות הם עשר בדמיון אותן הימים שאינם אלא עשר. ואם היו הספירות י\"א יהיו הימים י\"א. וכמו שהימים ט' ויום הכפורים עשירי כן ראוי לענין הספירות כי המשכן עצמו העשירי. והענין כי עשרת ימי תשובה הם ימים שבתשובה שהיא הבינה והנה היוד היא התשובה עצמה רצה לומר המדרגה העליונה שבה והיא נכללת בעשרה ימים שהם עשר ספירות והיא מכלל הימים. כן ענין המשכן עצמו הוא היריעה העשירית והספי' העשירית. וכונת הכתוב באמרו ואת המשכן תעשה וכו' הכונה כי מציאות המשכן תעשה שתהיה כלולה מעשר ספירות שהם י' יריעות וכל העשר היינו המשכן. לא שהמשכן אחד והיריעות עשר בפני עצמן כדקא ס\"ד שאם כן יעלו לאחד עשר, אלא שהמשכן היינו כללות עשר יריעות. וזה שאמר רבי יוסי כגוונא דא משכן איהו יו\"ד יריעות, פי' המשכן הוא קבוץ היו\"ד היריעות דהיינו מה שאנו אומרים מלכות כלולה מי' וכמו שבארנו בשערים הקודמים ונבאר בשער מהות וההנהג' ב\"ה. רזא דרזין וכו', הפליג בשבח החכמה ומעלתה. דאיהו גלי רזא בכל רקיעא ורקיעא ואינון שמשין וכו'. הכונה כי כל מדה כמה מלאכים ממונים על ענין פעולת המדה ההיא והמלאכים מקבלים כח הפעולה מהשרשים העליונים על ידי משרתים המתקרבים אל מקורם הם אותם אשר נבאר בשער היכלות הקדושה. ומאותם הקרובים אל השרשים היושבים ראשונה בהיכל מלך משתלשלים כמה אלפים ורבי רבבות ממדרגה אל מדרגה ומעלה לעלול עד הגיעם אל העולם [הזה]. והענין הזה נתבאר בדברי הרשב\"י ע\"ה מקומות רבו מספר. ואלו המלאכים הנז' הם נקראים משרתים לאותם הרקיעים העליונים הם הספירות וזהו כונת רבי יוסי הנה באמרו ז' רקיעים אינון לעילא, פירוש ז' ספירות לבד הם המשמשים העקריים להנהגת העולם, ולכן בנין העולם ז' ימים עם יום השבת להיות כי עקר ההנהגה עם הז' האלה. וכמו שלמעלה הם ז' מנהיגים, כן ברקיעים התחתונים המנהיגים העולם הם ז', דהיינו ז' כוכבי לכת. ואמר כי למעלה מששה רקיעים הוא רקיע שביעי משובח מהששה אשר למטה ממנו והוא נקרא ערבות מלשון ערוב שבו מתערבות ב' מדות דהיינו מזיגתו בין הדין והחסד והערבות הוא התפארת המערבם וקראו שביעי עם היותו חמשי למטה מגדולה וגבורה מן הטעם שבארנו בשער סדר האצילות בפ\"ו. ואמר שיש רקיע שמיני רוכב על הכל, דהיינו הבינה שהיא האם הרובצת על הבנים.", + "והנה נכלל ביאור המאמר ומתוכו למדנו ענין האצילות שהם כדמות הגלגלים הסובבים העולם הזה זה בתוך זה כגלדי בצלים ומטעם זה קראם רקיעים והנהגתם כהנהגת הרקיעים התחתונים והם גלגלים מקיפים כל אשר בתוכם כחרדלא בגו עזקתא. וברוך ה' אשר הפליא חסדו לנו בעיר מצור ומצאנו לנו סעד וסמך מתוך דברי הזוהר קראי כולהו אליבא דרשב\"י כנודע ואין לענין זה ספק:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם הארכנו בפ' צורת האצילו' ועמידתן והכרחנוהו ואשרנוהו וקיימנוהו כדחזי. ראוי לראות כי נמצא הצורה הזאת הורסת כל הבנין שבנינו בפרקים הקודמים מענין צורת האצילות שהם ג' ימינים וג' שמאלים וג' אמצעיים. ולפי\"ז אין זה לצורתו כי כלם זב\"ז ואין בהם לא ימין ולא שמאל. השתא הא והא הם דברי הרשב\"י, ואין ראוי לומר שיהיו חולקים דבריו קצתם אל קצתם. וכן בעל ספר מאירת עינים, שכתב הצורה ההיא שכתבנו לעיל בפרק ב', ואחר כך כתב הצורה הזו וחזר בו תוך כדי דבור, והוא אמר לעיל שהמכחיש הצורה ראשונה דור תהפוכות וכו', וזה דוחק גדול. ולתקן הענין הזה נאמר שאלה נשאלה בין החוקרים בענין המלאכים אשר כנו אותם בשם שכלים נבדלים ואמרו כי אחרי שהם פשוטים רוחניים ורחוקים מכל מאורעי הגוף אם כן במה יפרדו אל מנין העשרה. וכתב ענין השאלה הזאת הרמב\"ם ע\"ה בפ\"ב מהלכות יסודי התורה וז\"ל ובמה יפרדו הצורות זו מזו והם אינם גופים. ותירץ לפי שאינם שווים במציאות אלא כל אחד מהם למטה ממעלתו של חבירו, והוא מצוי מכוחו זה למעלה מזה, והכל נמצאים מכח של הקב\"ה עכ\"ל.", + "והכוונה כי הוא הפליג שם בשלילות הגוף ומאורעיו במלאכים והוקשה לו כי אחר שהם רחוקים ממאורעי הגוף ואחר שאין הנמצאים השוים במציאות נפרדים זה מזה אלא במאורעות הגוף ואחר שהמלאכים אין להם מאורעי הגוף א\"כ במה יפרדו להיותם עשרה מדרגות כמו שמנה הוא בעצמו. ותירץ לפי שאינם שווים במציאותם. פי' כי אמת הוא כי השוים במציאותם לא יפרדו אלא במאורעי הגוף והמלאכים שהם נפרדים עם היות שאין להם מאורעי הגוף הטעם הוא מפני שאינם שוים במציאותם אלא עלולים זה מזה וכ\"א מהם למטה ממעלתו של חבירו וכו'. והרב ר' שם טוב בן שם טוב בספר האמונות שער ד' פרק א' ב' ג' הכריח בראיות ברורות שאין דעתם צודקת. וז\"ל הנה לדעתם אין בין עילת העילות אליהם אלא שזה עלה אל העלולים ממנו ואין בנו כח לידע דבר אחד מחילוף בין הסבה הראשונה לאחרון מהם וכו' כי אם מעילה לעלול כלומר כלם יתיחדו באחדות גמור כי אין ביניהם לא חבור ולא פירוד ואין להם מקום כלל כי אינם גשם ולא כח בגשם אלא שכל נבדל אבל הסבה למעלה מן המסובב והעילה למעלה מן העלול ונמצא שהסבה הראשונה סבה לכלם והעלול הראשון עילה לכל העלולים שלמטה ממנו והם למעלה מן התחתונים.", + "ועוד הרב הכחיש סברא זו במלאכים מפני שהוכרח בדברי רז\"ל שהמלאכים נבראו ביום ב' או ביום ה' כפי מה שנחלקו בזה חז\"ל (בב\"ר פ\"ג) ואמר שאם היו המלאכים כאחדות השם איך אפשר לומר שאחר בריאת שמים וארץ נבראו והוא נמנע כמו שנמנע לומר שקדמו לסבה ראשונה.", + "ועוד איך צודק בהם לשון בריאה.", + "ועוד הכריח מפ' וירא אליו ממראה אברהם שראה אותם כדמות אנשים והכריח שם כי לא יצדק לומר שהיה במראה הנבואה. עכ\"ל השגותיו.", + "והנה הכריח על פי השאלות האלה שהם הויות דקות מתגשמים בגוף דק וזך ולזה הכריח מדברי רז\"ל וכמו שנבאר בשער ההיכלות בס\"ד. ועתה נשאל אנחנו בענין הספירות כשאלתם ממש שאחר שהפלגנו בשערים הקודמים בענין הספירות והרחקם מן הגוף ומאורעיו א\"כ במה יפרדו אם הם שוים במציאותם. ונשיב כפי תשובתם שהפרדם הוא במה שאינם שוים במציאותם כי הכתר מצוי מא\"ס ולא כן חכמה שמציאותה הוא מן הכתר ולא כן הבינה שהיא מצויה מן החכמה ולא כן החסד שמציאותה מן הבינה ולא כן הגבורה שמציאותה מן החסד ולא כן הת\"ת שמציאותה מן הגבורה ולא כן הנצח שמציאותה מן הת\"ת ולא כן ההוד שמציאותה מן הנצח ולא כן היסוד שמציאותה מן ההוד ולא כן המלכות שמציאותה מן היסוד והנה עתה הם נפרדות זו מזו במה שכל א' עילה לחברתה. ועתה בספירות לא יקשה עלינו מה שהקשה הרש\"ט לדברי הרמב\"ם. מפני שהספי' קדמו אל בריאת שמים וארץ ואינם נופלים תחת הזמן, אלא אדרבא הם שרש אל הזמן. כי ו' ספירות הם שרש ו' ימים, ושביעית יום שבת. כאשר יתבאר בשער ערכי הכנוים בע\"ה. ועליהם אז\"ל (בב\"ר פ\"ג) מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן. וגם לא יקשה עלינו שנראו לנביאים, שמעולם לא ראו הנביאים עצם הספירות ממש, ואפילו למשה רבינו ע\"ה נאמר שמות לג כג) וראית את אחורי וכו'. ומה שאנו אומרים שנבואת מרע\"ה בת\"ת ושאר הנביאים במלכות. וכן מה שאנו אומרים כי נצח והוד הם ב' נביאי קשוט. אין הכוונה בכל זה שהיו משיגים ממש בספירות, אלא שמשם יניקתם. אבל השכלתם הי' בהיכלות. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה כמו שנבאר בשער היכלות בפ\"ב בהיכל שני בס\"ד. כיון שלא יקשה עלינו קושיותיו. א\"כ כשנשאל מאחר שהספירות בלימה כדפי' בשערים הקודמים א\"כ במה יבדלו. אף אנו נאמר שהם נבדלות במה שהאחת עילה לחברתה כאלו נרצה שאין הבדל בין הכתר למאצילו אלא שהמאציל עילה אל הנאצל. ואל היותר מזה הם מיוחדים תכלית היחוד אבל בין הא\"ס והכתר בסבות היות הכתר נאצל ולא מאציל וא\"ס מאציל ולא נאצל הבדל הרבה יש כדפי' לעיל בשער אם הא\"ס הוא הכתר ובשער עצמות וכלים. וזה ברור כי הכתר נאצל והא\"ס המאציל לא נאצל. אבל מצד רדתם הספירות מאתו אינם יורדות אלא בענין שבין מאציל לנאצל ומה שבין עילה ועלול וכן יורדת החכמה מהכתר והבינה מחכמה וכן שאר הספירות כירידת העלול מן העילה. והענין כי המלכות משיג היסוד אבל לא כשיעור שישיג את עצמו. והיסוד משיג עצמו ומשיג המלכות ביותר שלימות שישיג המלכות את עצמו. וכן אינו משיג בהוד כשיעור שישיג את עצמו. וההוד משיג את עצמו יותר ממה שהשיג היסוד. וכן משיג המלכות ביותר השגה ממה שישיג היסוד וכ\"ש המלכות בעצמה. וכן הנצח תתעלה ידיעתו את עצמו ממה שישיג ההוד. וכן ישיג היסוד יותר ממה שישיג ההוד וכ\"ש היסוד. וכן ישיג המלכות יותר ממה שישיג היסוד וכ\"ש המלכות עצמה. ועל דרך זו ג\"כ יתעלה השגת היסוד בהוד מהשגת המלכות בהוד וכן תתעלה השגת ההוד בנצח מהשגת היסוד וכן תתעלה השגתם זו על זו עד המדרגה הראשונה.", + "וענין זה עיקר גדול במציאות כאשר נרחיב ביאור בספר אור יקר בס\"ד. וידענו שיקשה בעיני המעיין שא\"כ נמצאו שהחכמה אינה מתייחדת עם המאציל וכן בינה עם הכתר מאחר שמה שהוא עלול ממנו זו עילתו וקשר העלול עם עלתו לא עם עלת עלתו בעצם. נשיב על זה כי אמת הוא יפה כוון השואל וצדק בגזרתו שאינם מיוחדים מצד זה, אבל הם מיוחדים מצד אחר כל אחד בכלם וכלם בכל אחד בערך בחי' כללותם מיו\"ד.", + "והנה לפי\"ז יש לכתר עם הגבורה יו\"ד יחודים והם כתר שבכתר עם כתר שבגבורה והחכמה שבכתר עם חכמה שבגבורה ועד\"ז שאר המדרגות וכן לכל הספירות. ואחר שנתבאר כי על דרך הכללות עולה הספי' במציאותי' לאין תכלית כמו שנבאר בשער מהות והנהגה פרק ב' בס\"ד. ולפיכך יעלה ביחוד לאין תכלית וזהו בערך יחודם וקשורם הנאצלים הם בעצמם. ובמאציל הם מתייחדים בשתי פנים האחד בערך קשורם עם שרשם הנעלם למעלה כמבואר בשער הצחצחות. והב' בבחינת האור העצמות המתפשט בתוך המדרגות שהוא עצם האלקות בלתי מתחלק לחלקים האלה אלא ע\"י הספירות כדפי' בשער עצמות וכלים. והעצם המתפשט מיוחד במקורו כנצוץ השמש המיוחד בשמש וכדמיון הנפש המיוחדת בכחותיה שמתפשטות בגוף. והספי' עצמה מתייחדת בעצם המתפשט תכלית היחוד כמו שמתייחד הנפש עם הגוף לסבות כאשר נבאר בשער הנשמה.", + "והנה אחר שנתבאר ענין קשורם וענין יחודם וענין הבדלם שהם כדמיון עילה ועלול סבה ומסובב נמצא האצילות מנורה של פרקים מיוחדים ומקושרים תכלית היחוד והקשר והחשק. ועל ענין זה נכרת ברית למתעסקים בחכמת הפרדס. וזה הי' טענת אלישע שע\"י כך נעשה אחר. וזה היה חטא אדם הראשון שבא לפרק את האהל ונמצא מפרק בשבת ולכן חייבו. והמתבונן ענין זה העסק צריך ליזהר שלא יעשה כתבניתם, ולכן המעיין יעסוק בפרק זה ובו ימצא מרגוע לנפשו ונפשו בטוב תלין ושכן לבטח ואין מחריד:" + ], + [ + "אחר שנתבאר מתוך הפרק הקודם ענין קשר הספי' בעצמם וקשורם עם המאציל, כאשר יתבונן המעיין בו בטוב השקידה ימצא טוב טעם ודעת והכרח הענין מעצמו והאמת יורה דרכו. וימצא לפי\"ז היות הספירות כאשר נבא להמשילם ולציירם ע\"ד דמיון אל השכל האנושי יוכרח להאמין שהם זו למעלה מזו. מפני כי הא\"ס המאציל הוא עלת כל העלות וסבת כל הסבות והעלול הראשון ממנו הוא כתר וכתר סבה ועילה לחכמה מכח המאציל השופע מאורו עליו וחכמה הוא סבה ועילה לבינה מכח המאציל ע\"י הכתר בהשפיע אור המאציל ע\"י הנאצל הראשון כתר עליו. וכזה לכל שאר האצילות כי בינה עילה וסבה לחסד וחסד עלה וסבה לגבורה וגבורה עלה וסבה לת\"ת ות\"ת עלה וסבה לנצח ונצח עלה וסבה להוד והוד עלה וסבה ליסוד ויסוד סבה ועלה למלכות. הרי הם עשר מדרגות מסודרות זו למעלה מזו כזה כתר חכמה בינה גדולה גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות. וממה שראוי לדעת כי בזולת הסדר הזה יש להם סדר אחר. וטעם לזה כי לכל ספירה ב' עלות. והם הא' עילתו שאחר שנאצלה הקודמת נאצלה היא. המשל בזה כי אעפ\"י שעילתו האמיתית של הנצח הוא החסד עכ\"ז מפני סדר אצילותו עילתו אינו אלא התפארת כמו שהארכנו בענין אצילותם בשער סדר האצילות בפ\"ו.", + "והנה נמצאו להם ב' בחינות אל עלתם. וסבתם האחד הסדר שפירשנו למעלה זו על זו עד העשר. השני סדר שפעם ומקורם לפי חלוקם יש שבחינתה חסד וצריך היותה נוטה אל קו החסד ויש שבחינתה דין וצריך נטייתה אל קו הדין. ויש שבחינתה רחמים וצריך נטייתה אל קו הרחמים והיא מתיישרת בין שני הקוין האלה אל המיצוע.", + "והנה ענין בחינתם אלה הוא קיומם ושפעם הנשפע עליהם. ונמצא לפי זה להם ב' בחינות אל סבותם. בחי' ראשונה סבת הסדר כדפי'. בחינה שנייה היא היניקה והשפע והקיום. ואעפ\"י שמצד הבחינה אל סדר האצילות הוכרח סדרם זו למעלה מזו. כשנביט אל צד יניקתם אשר הוא סבת קיומם נמצאים בענין אחר כי אנו רואים כ\"ע משפיע אל החכמה ואל הבינה א\"כ יוכרח מזה היותו סבת שתיהם. ומצד אחר יוכרח היות חכמה סבת הבינה והכתר סבת החכמה א\"כ יוכרח היות מסודרת כדמות סגולתא כזה.
", + "כתר וצנור א' המורה על הסבה הקודמת והם סדרן כתר חכמה בינה. ומצד היות הכתר משפיע אל הבינה יתחייב היות צנור מכתר אל הבינה, וענין הצנורות יתבאר בשער בפ\"ע. ומצד היות חכמה משפעת בחסד והבינה בגבורה יוכרח היות חסד תחת חכמה וגבורה תחת בינה שהוא מורה כי החכמה סבת החסד והבינה סבת הגבורה. ומצד היות הת\"ת יונק מן הכתר ומן החסד ומן הגבורה יוכרח היותו כנגדו מורה שסבתו הוא הכתר. ומצד היותו יונק מן החסד ומן הגבורה יוכרח היותו בין שניהם להורות שהוא מסובב משניהם. ומצד היותו ששי אל האצילות יוכרח היותו נמשך קצת למטה משניהם כאשר ציירנו. ומצד היות הנצח שביעי לאצילות יוכרח היותו יונק מן התפארת. ומצד היותו יונק מן החסד יוכרח היותו תחת החסד. וכן הוד ע\"פ דרך זה תחת הגבורה. ויסוד יוכרח היותו תחת הת\"ת כי משם עיקר יניקתו והוא סבתו מצד ההשפעה. ומצד היותו יונק מן הנצח וההוד יוכרח ג\"כ היותו בין שניהם. ומצד היותו תשיעי לכלם יוכרח היותו נמשך למטה אל תחת כלם כאשר ציירנו.
", + "ומלכות מצד היותה עשירית למטה מהיסוד נמשכת למטה מן היסוד.", + "והנה אחר שנתבאר ענין הסכמת הצורות אל ענין אחד ראוי לבאר ענין זה הנמצא בזוהר פעמים רבות סלקא ונחתא.", + "והנה ענין עליה וירידה הוא מורה על הגשמות וזה אינו צודק כלל, ועם ההקדמה הזו יתבאר הכל. והוא כי אחר שענין היותם זו למעלה מזו אין הכוונה על מציאות המקום ח\"ו כאשר בארנו אלא על הענין המעלה והקדימה מעילה לעלול כמבואר לעיל בארוכה.", + "הנה ג\"כ ענין העליה והירידה תהיה על דרך זו כמו המשל המלכות היותה קודם שנטרדה למטה במדרגה העשירית היתה במדרגה שביעית תחת הת\"ת במעלתה ודקותה כל כך עד שהיא היתה סבה אל הנצח וההוד והיסוד. וכאשר גרם העון ונטרדה ממקומה ירדה ונתעבו וחשכו מאוריה עד שאין בידה סיפוק להיותה סבה אל הנצח וההוד אלא אדרבה היא עלולה מהם וצריכה אליהם ומקבלת מהם אור ושפע וזו היא ענין ירידתה. וכן ענין עלייתה שתזדכך כל כך עד שתשוב אל הת\"ת ויהיה הת\"ת עילתה והיא עילה וסבה אל כל אשר תחת הת\"ת לרוב בהיקותה ואורה. וכן עד\"ז כאשר נאמר שתעלה מדה מן המדות אל מדה אחרת עליונה ממנה הכוונה על הענין הזה כי מפני השפע שהשפיעה המדה ההיא העליונה במדה התחתונה נזדככה עד שתעלה ממדריגה אל מדריגה עד היותה עילה אל שאר המדות שהם תחת המדה השופעת עליה וזה יקרא שעלתה המדה ההיא אל האחרת. ולכן נתבאר בזהר פעמים הרבה ובפרט בפקודין פקודא לברכא (בפ' עקב דף רע\"א) וכו' שא\"א אל שום מדה לעלות אל מדה אחרת אם לא שתקבל ממנה קודם שפע רב במקומה כדי שע\"י שיעור רבוי השפע כן תתעלה ממדרגה למדרגה. ויש פעמים שלא יוגבר השפע כ\"כ ולא תעלה עד המדה השופעת עליה אלא אל מדה אחרת אשר תחתיה ומשם תקבל ממנה כמו המלכות העולה לפעמים עד היסוד לבד לקבל שפע מבעלה הת\"ת וזה מורה כי נזדככה המלכות עד שעלתה מהיותה עשירית אל הט' ולא נזדככה כל כך להיותה ממש שביעית קרובה אל הת\"ת אלא מן המדרגה ההיא תקבל ממנו. וזהו ענין עליה וירידה הנז' בזוהר במדות, ודי בזה הערה בענין הזה. ובזה נתבאר פשר כל הדברים והצורה המוסכמת בפי כל המקובלים היותר אמיתית ולא שתהיה שם צורה ממש ח\"ו ולא מקום עמידתן ולא פנים ולא אחור ולא ימין ולא שמאל אלא מצד הדין או הרחמים על פי יניקתם כל אחד ואחד כפי השפעתו ויניקתו. ואמנם מפתח כל הדברים כי היות סבה או מסובב [והיות מדרגות זו תחת זו. מעסיס רמונים) הוא על שני דרכים המבוארים לעיל, ובזה מבואר כי פעמים יהיה הציור הזה ופעמים זולתו הכל לפי ההשפעה עם שהוא אמת שזהו המורגל והתמידי:" + ], + [ + "אחר שכבר נתעוררנו כל הצורך בענין סדר עמידתן בפרקים הקודמים. נשאר אלינו לחובה בענין הדרוש הזה להציל המעיין מן הטעות. כי שמא יסתפק ויאמר אחר שהוא אמת שהספירות יש להם מספר כאשר מבואר בשערים הקודמים והמספר המחוייב בהן הוא עשר. א\"כ כאשר נבא בעניינם נאמר כי מקום סיום המלכות הוא תחלת היסוד ר\"ל דרך הרוחניות מעלול לעילה, ומקום סיום היסוד הוא תחלה ההוד, כי מה שהוא הוד אינו יסוד ומה שהוא יסוד אינו הוד ומה שהוא הוד אינו נצח שהם נבדלים מה שבין עילה לעלול והנה העלול אינו עילה והעילה אינו עלול.", + "והנה לפי\"ז נמצא שאע\"פ שהם מיוחדים יחוד גמור עכ\"ז הנה הם בערך זה נבדלים כדפי' לעיל. ועתה הנה הכתר עלול מא\"ס והא\"ס עלתו א\"כ מה שהוא כתר אינו הא\"ס ומה שהוא א\"ס אינו כתר, והנה נמצא שיש לא\"ס גבול ח\"ו מה שאינו הכתר כי מקום סיום הכתר הוא תחלת הא\"ס. ולכאורה שאלה זו היא מקום הטעות שיביא האדם להתבונן בזה והוא טעות ושבוש גדול. והשבתת ספק זה מבואר ואין מקום לשאלה זו כלל והטעם כי כח העילה בעלול ואין העלול משולל מעילתו. ר\"ל כי כאשר נאמר זהו הכתר לא מפני זה נחייב שאינו הא\"ס ח\"ו. כי אדרבה אין מקום לעלול בזולת העילה והנה העלול יונק ממנה והיותו הוא עלתו כדמיון הנשמה בתוך הגוף. כי לא תוכל להקשות שמה שהוא גוף אינה נשמה ומה שהוא נשמה אינו גוף. כי לא יצדק טענה זו משני פנים. אחד מפני כי הנשמה ודאי עילתה של גוף ואין גוף בלי נשמה ומה שהוא גוף הוא הנשמה כי הנשמה מחייה את הגוף והגוף נזון מן הנשמה וא\"א לצייר שיתבטל הנשמה מקצת הגוף אם לא שישוב לעפר אבל הגוף החי הוא לבוש אל הנשמה ודאי ולכן יוכרח היות מה שהוא גוף נשמה דהיא עילת הגוף ואין להמציא גוף חי בלי נשמה. אמנם יוצדק אמרנו נשמה בלא גוף כי כבר יש מקום לנשמה בלא גוף אחר שאין הנשמה עלולה מן הגוף. וכן הדברי' בא\"ס והעלולים ממנו, כי אין באפשרות להמציא עלול בלא עילה ומה שהוא עלול בודאי כח העילה בתוכו אמנם עילה בלא עלול יצדק כי יש בחינה לעילה בפני עצמו מצד מה שאינו צריך אל העלולים, ויש לו בחינה המתפשטת ומאירה בעלולים ומחייה אותם. ועד\"ז נבין ענין הספירות בעצמן, כי מפני טעם זה יוכרח היות כח הכתר בחכמה כי הוא עילה אליו והוא חיותו וכן כח חכמה בבינה כי עלת הבינה הוא החכמה והיא חיותה וכן כח הבינה בחסד הוא כי עלה אליו והוא חיותו וכן כח החסד בגבורה כי הוא עילה אליה והוא חיותה. ועם זה יובן מה שפי' בזוהר פ' תרומה (דף קס\"ז) שחמש פעמים מים שבמעשה בראשית הם ביום ב' בגבורה ואחר שהגבורה כח האש איך אפשר שיהיה בהן כח המים אלא על הדרך הזו. וכן כח הגבורה בת\"ת כי היא עלה אליו והוא חיותו וכן כח הת\"ת בנצח כי הוא עלה אליו והוא חיותו וכן כח הנצח בהוד כי הוא עלה אליו והוא חיותו וכן כח ההוד ביסוד כי הוא עלה אליו והוא חיותו וכן כח היסוד במלכות כי הוא עלה אליה והוא חיותה. ונמצא לפי\"ז כי המלכות הוא היסוד והיסוד הוא ההוד וההוד הוא הנצח והנצח הוא התפארת והת\"ת הוא הגבורה והגבורה הוא הגדולה והגדולה הוא הבינה והבינה הוא החכמה והחכמה הוא הכתר והכתר הוא הא\"ס. ולא זה בלבד אלא מתפשט בכולן עד שלא יצדק לומר זהו מלכות ולא א\"ס ח\"ו אלא המלכות ג\"כ יש בה כח האין סוף. ולא זו בלבד אלא בדרך זו הוא חיות הספירות וחיות המרכבות וחיות המלאכים וחיות כל מעשה בראשית מן הנקודה הראשונה ועד האחרונה. וזהו ואתה מחיה את כלם (נחמיה ט ו) ופי' רז\"ל ואתה מהוה לכולם. וכן פי' ואתה מחיה את כלם והכל ענין אחד. כי מאחר שהוא היוה אותם והמציאם מן האין יוכרח שיושפעו ממנו ושואבים כלם ממנו חיותו ואחר שהוא מחיה אותם נמצאו שהוא ממציאם ומהוום בכל עת ובכל רגע ובכל שעה.", + "והנה מהוה ומחיה הכל ענין אחד להם. ובענין הזה יובן ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית שהוא שפע השופע להחיותם ולהעמידם ולהציבם בצביונם. ואם ח\"ו יעלה על הדעת הסתלקות שפעו מהם כרגע יספו. ואינם אלא מחודשים בסוד חדוש אורו והוא שפע נהר שאינו פוסק אלא מתחדש כמימי הנהר שבכל רגע הם מחודשים. ונחזור אל ענינינו כי הא\"ס ממ\"ה מושל בכלם כי עצמותו נוקב ויורד דרך הספירות ובין הספירות ותוך המרכבות ובין המרכבות ותוך המלאכים ובין המלאכים ותוך הגלגלים ובין הגלגלים ותוך היסודות ובין היסודות השפלים ותוך הארץ ובין הארץ וצאצאיה ועד נקודה האחרונה שבתהומות מלא כל הארץ כבודו. וזה כיון רשב\"י בתיקונים (בהקדמה ד\"ג ע\"ב) באמרו ועלת על כלא נהיר בעשר ספירן דאצילות ובעשר דבריאה ונהיר בעשר כתות דמלאכיא ובעשר גלגלי דרקיע ולא אשתני בכל אתר עכ\"ל.", + "ודקדק באמרו ולא אשתני, להשמר שלא נאמר שאחר שהוא מתפשט בשעור הזה נמצא שהוא משתנה לפי שנוי הלבושים ח\"ו לזה אמר ולא אשתני בכל אתר. ושאר דברי המאמר יתבאר בשער אבי\"ע.", + "והנה כאשר יעמיד המעיין שכלו על יושר העלמו של מלך מלכי המלכים. נעמידנו עוד על ענין הספירות שאמרנו למעלה שהכתר בחכמה והחכמה בבינה וכו'. עוד סדר נבחר להם והוא כי כח המלכות ביסוד וכח היסוד בהוד וכח ההוד בנצח וכח הנצח בת\"ת וכח הת\"ת בגבורה וכח הגבורה בגדולה וכח הגדולה בבינה וכח הבינה בחכמה וכח החכמה בכתר. מה שלא נוכל לומר שכח הכתר בא\"ס. ואין הכוונה לומר שאינו בא\"ס ח\"ו כמו שיתבאר בשער הצחצחות בס\"ד. אלא בדרך אשר נחייב בסדר זה בספירות לא נחייב שכח הכתר בא\"ס. והענין כי כבר נתבאר ענין שכינה בתחתונים צורך גבוה ונרחיב בו ביאור בשער מהות והנהגה בס\"ד. והענין כי הכתר צריך אל החכמה כי מצד הארתו אל החכמה מאיר בו הא\"ס נמצא שבבחינה זו החכמה עילה וסבה לכתר וכח החכמה בכתר. ובדרך זו לכל הספירות, ונמצא כח המלכות ביסוד מפני שהוא עילתה בערך שהיסוד צריך אליה לקבל מהוד שלמעלה ממנה, וכן כח היסוד בהוד מפני שהוד צריך אליו כדי לקבל מן הנצח שהוא למעלה ממנה, וכן כח ההוד בנצח מפני שהוא צריך אליה כדי לקבל מהת\"ת שהוא למעלה ממנו, וכן כח הנצח בת\"ת מפני שת\"ת צריך אליו כדי לקבל מהגבורה שהיא למעלה ממנו, וכן כח הת\"ת בגבורה מפני שהגבורה צריך אליו כדי לקבל מהגדולה שהיא למעלה ממנה, וכן כח הגבורה בגדולה מפני שהגדולה צריכה אליה כדי לקבל מבינה שהיא למעלה ממנה, וכן כח הגדולה בבינה מפני שהבינה צריכה אליה כדי לקבל מהחכמה שהיא למעלה ממנה, וכן כח הבינה בחכמה מפני שהחכמה צריכה אליה כדי לקבל מהכתר שהיא למעלה ממנה, וכן כח החכמה בכתר מפני שהכתר צריך אליה כדי לקבל מהא\"ס שהוא למעלה ממנו. ואין אנו יכולין לומר שיהיה כח הכתר בא\"ס כי אינו צריך אל זולתו והכל צריכין לו והוא מקור לכל והכל שואבים ממנו הוא סבת עצמו ואין סבה קודמת אליו ח\"ו. ועל ענין שתי הכללות האלה שהם ממטה למעלה וממעלה למטה בספירות פי' פעמים הרבה בזוהר ובפרט בפ' ויצא (דף קנ\"ח) בענין השבטים, שאמר שם ר' חזקיה הרי בשמים, מאן אינון בשמים, אילין שית בנין דלאה דכליל שית אחרנין, ואינון תריסר ואינון שית בגין דכל חד כלול בחבריה עכ\"ל.", + "וע\"ד שפי' הוא מבואר אלא שהכללות באחד משני פנים אם העליונים בתחתונים או התחתונים בעליונים. עוד נתבאר ענין הזה בזוהר שה\"ש בפסוק שבעה ושבעה מוצקות ושם ביאר הכללות ממטה למעלה כמבואר ולא נעתיק לשונו הנה מפני שהוא צריך ביאור רחב והוא מבואר אצלינו במקומו. עוד נתבאר הענין הזה שם בפסוק (א ב) ישקני כו'. ועם זה יובן ענין דכליל ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא הבא בזוהר פעמים הרבה והוא מפתח לכמה שערים.", + "והנה נכלל פרק הזה ונשלם השער הזה כאשר הורונו מן השמים והתהלה לאל יתברך אשר עזרנו אמן:" + ] + ], + [ + [ + "שער השביעי הוא שער הצנורות:", + "הכוונה בשער הזה לבאר ענין הצנורות שהסכימו בהם המפרשים שהן בין כל ספירה וספירה שעל ידם שואבות הספירות שפעם זו מזו. וכן נבאר מה עניינם והכונה בהם וצורתם ומספרם:", + "פרק ראשון:", + "קודם כל דבר נאמר כי לשון צנור נגזר מלשון תהום אל תהום קורא לקול צנוריך (תהלים מב ח). ופירוש צנור הוא סילון העשוי דרך בו יבוא המים ממקום למקום. והמקובלים כינו ענין זה אל דרך השפע הנשפע ממדה למדה. והרבה פעמים כינו המקובלים אל השבתת השפע לשון שבירת הצנורות וכן קלקול הצנורות וכיוצא בזה, ואין הדברים האלה כפשטן. והענין הוא כי כל ספירה המקבלת מחברתה בעת רצונה לקבל בודאי צריך שיעלה התעוררות ממנה אל העליונה כדי שע\"י התעוררותה תתעורר העליונה ותשפיע בה וכן פי' הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים. וראיית הענין מפסוק (בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ ואח\"כ והשקה וכו'. ויחדנו הענין הזה לבארו באור מספיק בשער מהות וההנהגה בס\"ד. ואחר היות הענין כך לכן כאשר תרצה הספירה לקבל מספירה של מעלה ממנה תצטרך המדה התחתונה להאיר כנגדה פנים מאירים כדי שבאור פניה המביטים באור הספירה יעורר אותה ויושפע בה שפע רב ויאירו פניה מאור הספירה העליונה ולא מכל הפנים יחד תתעורר לקבל אלא פנים מיוחדים כנגד פנים מיוחדים לפי רצון מאצילם. וכאשר יתרבו הפנים נגד הפנים יתרבו הצנורות כאשר נבאר בפרקים הבאים. והכלל כי האור המתעורר מזו לזו ומזו לזו שעל ידה יושפע השפע נקרא צנור. והמשל בזה אל ראות העין שאמרו רוב הטבעיים כי אור דק יוצא מהעין ומכה בדבר הנראה ושואב האור ההוא ומתוכו משיג הדבר הנראה. נמצא לפי דעתם כי האור המתעורר מן העין לשאוב הראות יקרא צנור. ע\"ד המשל כי כמו שהצנור הוא מעבר אל המים ועל ידה נשאבים המים אל מקום הנרצה כן האור היוצא מן העין הוא צנור אל הראות לשאוב על ידו הדבר הנראה בעין. וכן הענין בספירות האור היוצא מהתחתונה אל העליונה ומהעליונה אל התחתונה יכונה בשם צנור, מפני שעל ידה נשאב השפע מן הספירה העליונה אל הספירה התחתונה. וכמו שכאשר יעלים האדם עיניו מהראות יושבת הצנור ההוא ולא ישאב העין הראות ויכונה הענין הזה שבירת הצינור והשבתתו, כן בענין הספירות כאשר ברוב העונות תסובנה הפנים ולא יתעורר האור ההוא ולא ישאב הספירה השפע מחברתה זה יכונה בשם שבירת הצינורות והשבתתם. ועתה עם הענין הזה מה מתוק מדבש משל העליות שהמשלנו בשער העצמות וכלים פ\"ד.", + "והנה הענין הזה פי' בזוהר במקומות רבים ובפרט בפ' ויקרא (דף ט\"ו) וז\"ל דתאנא, בשעתא דקב\"ה אשגח בעלמא וחמא דמתכשרין עובדיהון דבני נשא לתתא, אתגליא עתיקא קדישא בזעיר אפין ומסתכלין כל אינון כתרין קדישין אנפין באנפין סתימין ומתברכין כלהו. מ\"ט מתברכין משום דמסתכלין אילין באילין בארח מישור. דלא סטו לימינא ולשמאלא. הה\"ד ישר יחזו פנימו. ומתברכין כלהו ומשקיין דא לדא עד דאתברכן כולהו עלמין ואשתכחו עלמין כלהו כחד, וכדין אתקרי ה' אחד ושמו אחד. וכד חובי עלמא סגיאו, אסתים עתיקא קדישא ולא משגיחין אפין באפין. וכדין דינין מתערין בעלמא וכרסוון רמיו ועתיק יומין אסתים ולא אתגלייא. הה\"ד חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב כו'. דאינון כתרין עלאין דאשקיין לכלהו אחרנין לא קיימי בקיומייהו (בזהר שלנו איתא לאוקמי בקיומייהו) (לא). ומאן אינון אבהן. ועתיק יומין יתיב ולא אתגלייא. וכדין מהפכי חייבי עלמא רחמי לדינא עכ\"ל.", + "מתוכו מתבאר בפירוש ענין הצנורות ותיקונם שהוא בעת רצון המאציל להשפיע ואז עתיקא קדישא שהוא הכתר אריך אנפין משפיע אור ושפע לכל הספירות והפנים שהם ענין הספירות יישירו נגדם והשפע מתרבה. אמנם כאשר תסובב הפנים אל הימין ואל השמאל בעון הדור, אז הצינורות מתקלקלים ואין שפע נשפע. ויש כיוצא במאמר זה הרבה בזוהר המגלים הענין הזה ואין צורך להאריך כי ניכרים הם דברי אמת. ואחר שנתבאר מהות הצנור והנרצה בו. נבאר עוד מנין הצינורות אשר הסכימו בהם המפרשים. ומנין הצינורות הם ג' נמשכים מהכתר, אחד אל החכמה, ואחד אל הבינה, ואחד אל הת\"ת. עוד ג' (נ\"א ד') נמשכים מהחכמה, אחד אל הבינה, וא' אל החסד (נ\"א וא' אל הגבורה), וא' אל הת\"ת. עוד ב' (נ\"א ג') נמשכין מהבינה, (נ\"א א' אל החסד), א' אל הגבורה, וא' אל הת\"ת. עוד ג' מהגדולה, א' אל הגבורה, א' אל הת\"ת, א' אל הנצח. עוד שנים נמשכים מהגבורה, א' אל התפארת, ואחד אל ההוד. עוד שלשה נמשכים מן הת\"ת, א' אל הנצח, וא' אל ההוד, וא' אל היסוד. עוד שנים נמשכים מהנצח, א' אל ההוד, וא' אל היסוד ולדעת קצת א' אל המלכות. עוד צנור א' נמשך מהוד אל היסוד ולדעת קצת א' אל המלכות. עוד א' נמשך מהיסוד אל המלכות. נמצאו כללם כ\"ב כמספר ב\"ך יברך ישראל לאמר (בראשית מח כ). ורצוננו לצייר צורתם הנה. כדי שיקל הבנתם בעיני המשכיל וזהו צורתם:", + "(אמר המגיה ציירנו הצורה הזאת המוסכמת לדעת המחבר דהיינו ד' מחכמה וג' מבינה כי כך צייר וביאר בספר אור נערב שלו בחלק ו' בפרק ב'. אבל בחבור הזה כתב דעת המפרשים וחסר ב' צינורות א' מחכמה אל הגבורה וא' מבינה אל גדולה והוסיף ב' צינורות א' מנצח אל המלכות וא' מהוד אל המלכות. ואינה מוסכמת כמו שביאר בפ\"ג והכריח מהזהר פ' נח):", + "" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם נטענו את עץ החיים לדעת טוב וכיצד התהומות תהום אל תהום קורא לקול הצנורות ראוי למעיין ליזהר בעבודתו ובשמירתו כדי שלא נצטרך עוד אל ציורו בפרקים הבאים ב\"ה. ועתה נבאר מה הקריאות האלה משמשות.", + "והנה מהכתר יוצאים ג' צנורות:", + "צנור ראשון אל החכמה. מזה הצנור התחלת התפשטות של עולם העליון והם הפנים המאירים אשר משם כל העולם האירה מכבוד אצילותו ומשם נתגלו כל הספירות וקראו שמו צנור הנעלם להיות כי אין נעלם יותר ממנו כי התחברות החכמה אל הכתר אין נודע כיצד והאיך עד שכמעט דרך אותו צנור לפעמים יונק החכמה בשפע מהא\"ס ע\"י הכתר כי שם הסתר סבת הסבות. וזה הענין ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נ\"ב דף פ\"ד) וז\"ל בפסוק אדנ\"י ידו\"ד חילי וגו'. מאי חילי, תוקפא דכלא מלעילא חילי חיל י' ודא אבא תוקפא דיליה נביעו דיליה א\"ס (נ\"א נביעו דלית ליה סוף) עכ\"ל.", + "ומפני שידמה המעיין לדחות ראיותינו זו באמרו כי לעיתים כתר יקרא אין סוף ראינו לבאר המאמר כדי שמתוכו יוכרח שא\"ס הוא האין סוף ממש. וזה פירושו. מאי חילי. מטעם כי למעלה ביאר כל שאר הכתוב ועתה שאל מלת חילי מהו פירושו. והשיב תוקפא דכלא מלעילא והכוונה בא\"ס. ומפני שאין סוף לא יצדק בו לא שם ולא מלה, לזה אמר כי פי' חילי הוא מלשון כח והכוונה האין סוף הוא הנותן כח וחיל ועצמה לכל הספירות. ומפני שכבר יצדק ענין זה בכתר כי כתר נמי נותן כח וחיל לכל אשר למטה ממנו לכן האריך בלשונו ואמר תוקפא דכלא מלעילא. פי' אותו הנותן כח לכל, והוא למעלה מן הכל שאין למעלה ממנו והיינו הא\"ס. ומפני כי אחר שחילי ר\"ל כח העליון הייתי אומר כי פי' חילי היינו חילי של כתר, לזה אמר חיל י', דהיינו חכמה שהיא הנקרא יו\"ד כנודע. ומה שאמר ודא אבא הוא נמשך עם שאר פירוש המאמר ואין להאריך. ואמרו כי אל הצנור הזה שמכתר לחכמה רמז רצועה ימנית של תפלין של ראש והיינו בהיות הרמז של בי\"ת בכתר ומן הצנור הזה יצאו מים חיים נוזלים מן לבנון אל החכמה:", + "צנור שני יוצא מן הכתר אל הבינה מן הצנור הזה תקבל הבינה שפע רב טוב מהכתר. ואמרו כי ממנו מתפשט היין המבושם אל הבינה והבינה מוציאה אותו מכח אל הפועל והיין המבושם מתפשט עד המזבח כדי לתקן תבשיל הקדרה המסרחת מחמת עבירות ישראל ושם בעונותי' מנסכים אותו. כי כאן לא שייך יין נסך, כי אין כאן מגע גוי. ורצו באמרם לתקן תבשיל המסרחת כענין מה שבארו בזהר (אולי כוונתו לזהר בלק דף קפ\"ט א' ב' ע\"ש) בענין יצחק כי היה מעורב ביינו יין של עשו הנסוך לברך אותו. והביא לו יעקב מיין הרקח מיין הטוב כדכתיב (בראשית כז כה) ויבא לו יין ואז נתוסף עליו כח הרחמים. וכן מן הצנור הזה נשפע הרחמים אל הבינה להניק כח החלב אל הבנים להיות עינינו רוחצות בחלב וישקטו וינוחו כמו שנבאר בשער מהות והנהגה פ\"ו. ואז בהתרחצם בחלב יתלבנו העינים האדומים וזה בכח הצינור הזה המשפיע כח החלב מן הלובן העליון. והצינור הזה נעלם. ואמרו כי היא רצועה שמאלית של תפלין של ראש:", + "צנור ג' יוצא מהכתר אל הת\"ת ומשם דרך עלייתו אל הכתר לקבל שפע ורב טוב להשפיע אל ארבעת עדרי צאן אשר תחתיו והם נצח הוד יסוד מלכות ודרך הצינור הזה יעלה לחבר אב ואם בסוד יחודם ע\"י הדעת כמבואר לעיל בשער אם הא\"ס הוא הכתר. וע\"י השפע הנשפעת עליו מן הכתר דרך הצנור הזה יש לו כח להטות כלפי החסד כי מפני היותו יונק מחסד וגבורה עומד בין שניהם שוה וכאשר יושפע עליו שפע מהלובן העליון אז יטה כלפי חסד והצינור הזה קרוי קו האמצעי עם המשכו עד המלכות. ופירשו המפרשים כי הצינור הזה הוא שבקש מרע\"ה לידע והשיב לו כי לא יראני האדם וחי (שמות לג כ). ואלו הם דברי נביאות כי מעולם לא שאל מרע\"ה בזה:", + "עוד ג' צנורות נמשכים מן החכמה. הא' אל הבינה. הוא אשר בו נמשכים הל\"ב נתיבות מן החכמה אל הבינה והם כ\"ב אותיות וי' מאמרות הנעלמות בחכמה כ\"ח מ\"ה ובינה מוציאם מכח אל הפועל, כ\"פ המפרשים. ואפשר היות זה הצינור שבו היה ההתפשטות מהחכמה אל הבינה בעצמות הספירות בתחלת האצילות כדפי' בשער סדר האצי' בס\"ד, ודרך הצינור הזה מתעלמת החכמה בתוך הבינה כמבואר בזוהר בהרבה מקומות:", + "צנור ב' נמשך מהחכמה אל החסד. דרך הצינור הזה נמשך שפע החסד אל הגדולה מהחכמה. ודרך הצינור הזה נמשכים אל החסד הע\"ב גשרים כמה שנבאר בשער מהות והנהגה פרק ט\"ז. והע\"ב גשרים הם בחכמה כ\"ח מ\"ה בכח, ובחסד בפועל. וכן חכמה עולה ע\"ג שהם ע\"ב גשרים והחסד חופף עליהם. וכן ע\"י הצינור הזה נמשך השמן הטוב על הרא\"ש יורד על הזקן זקן אהרן כמו שנבאר בשער ערכי הכינויים בערך שמן שעיקר השמן הוא מהכתר ע\"י החכמה אל הכהן איש החסד. ומפני ששרשו בכתר לכן שמ\"ן בא\"ת ב\"ש עולה בי\"ט הוא אהי\"ה והוא שם קדוש. וכן דרך הצנור הזה ירד [שפע] החכמה אל החסד כאמרם ז\"ל הרוצה להחכים ידרים, וע\"י כך יכונה י' של שם לעתים בחסד כמורגל בזוהר ובתיקונים:", + "צנור ג' נמשך מהחכמה אל התפארת וזה לא מצאנוהו אלא לבעל היריעה. ואפשר הטעם כי התפארת הוא בן החכמה והבינה והנה יוכרח היות כח האב בכח הבן וכן כח האם כי ג' שותפים באדם. ואפשר כי דרך הצנור הזה הוא ענין ישראל עלה במחשבה. ויש לענין זה גילוי ממקומות הרבה בזוהר ובאדרא כאשר יתבאר בספר אור יקר בס\"ד:", + "עוד שני צנורות נמשכים מהבינה. הא' אל הגבורה. ופי' המפרשים שהוא להשקיט דין הגבורה וכח הקליפות. וידוע כי משני פנים תשפיע הבינה אל הגבורה. האחד הוא הדין והגבורה. כי הבינה פועל גבורות נקראת. ומסטרא דיליה דינין מתערין. כמו שנבאר בשער מהות והנהגה. וזה דוקא כאשר תשפיע בצינור הזה לבד שהוא מעצמותה. אמנם כאשר תקבל בצנור אשר לה מהכתר ותשפיע בצנור הזה אל הגבורה. אז השפע הוא להשקיט הדין והגבורה. ובדרך הזה ימשך חולשות הקליפות שהם שוטרי הדיינים מבחוץ. ובהתבטל הדין יתבטל כחם, מאחר שאינם פועלים פעולתם:", + "צנור ב' מבינה אל ת\"ת.", + "הנה הצנור הזה יתבאר ע\"ד שבארנו למעלה בצנור הג' הנמשך מחכמה אל הת\"ת. ודרך הצנור הזה יעלה הת\"ת אל הבינה. ודרך הצנור הזה כונן הבינה את הת\"ת. כענין כונן שמים בתבונה (משלי ג יט). כמו שיתבאר בשער המציאות ונתבאר בשער י' ולא תשע:", + "עוד ג' צנורות יוצאים מהחסד. והא' מהם אל הגבורה. וכן מהגבורה יוצא כח אש של גבורה אל החסד ליבש לחות המים של חסד. וכח מים של חסד לכבות אש הגבורה. כי כן ביאר הרשב\"י ע\"ה. ועם זה יובן דבר המנגד זה לזה. כי הדרום הוא חם ויבש, והצפון קר ולח. והיה מן הראוי להיות להפך. ומה שפי' בזה מבואר בשער מהות והנהגה בפי\"א ובשער ערכי הכנוים בשם הרשב\"י ע\"ה. רבים פירשו כי בין הצנור הזה הוא הת\"ת שהוא המצרפם. ובמה שבארנו הוא יותר מתיישב כי בזולת הת\"ת יש להם צנור יחד והוא היותר מסכים עם רוב דברי הזוהר. וע\"י הצנור הזה נכללים חסד בגבורה וגבורה בחסד בלי הצטרפות הת\"ת כמבואר בזוהר ופי' בשער מהות והנהגה. צנור ב' יוצא מהחסד אל הת\"ת. ואמרו כי מזה הצנור נמשכים ל\"ה שרים אל הת\"ת. והת\"ת מוציאם מהכח אל הפועל. והם המיימינים לזכות, כן פי' המפרשים. וכן ע\"י הצינור הזה נמשכים ג\"כ ע\"ב כוחות המצטרפים אל ע\"ב שמות כנודע, שהם רי\"ו אורות ע\"ב ימינים ע\"ב שמאלים ע\"ב אמצעים. והת\"ת הוא המוציאם מהכח אל הפועל ומכריען אל הימין. וכן ע\"י הצנור הזה הוא ענין ההכרעה בצרוף אותו של גבורה:", + "צנור ג' יוצא מהגדולה אל הנצח משם עיקר יניקת הנצח מהחסד. והסוד נעימות בימינך נצח (תהלים טז יא). כי הוא שליח הגדולה ועקר פעולת הנצח הוא בחסד, וכמו שבחסד ע\"ב כוחות אל שם ע\"ב כן יש גם בנצח. כי ג' אבות ג' ווי\"ן \"ויסע \"ויבא \"ויט (שמות יד). וג\"כ הם נצח הוד יסוד, ובהם ג\"כ שם ע\"ב. כ\"פ הרשב\"י בתיקונים:", + "עוד נמשכים שני צנורות מהגבורה. האחד אל הת\"ת. ופי' המפרשים כי משם נמשכים ל\"ה שרים המשמאילים לכף חובה והת\"ת מוציאם לפועל. וכן מתוך הצנור הזה נמשכים ע\"ב כוחות המצטרפים אל ע\"ב שמות כנודע שהם רי\"ו אורות וע\"ב מהם שמאלים וע\"י הצנור הזה ושל חסד הוא המכריע ביניהם כאשר בארנו. ועוד ע\"י סיוע צנורות אלו של חסד ושל גבורה הוא מתיחד בכלתו בסוד (שה\"ש ב ו) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. וכמו שנבאר בשער מהות והנהגה. וכבר כתבנו בשערים הקודמים קצת מזה:", + "צנור ב' יוצא מהגבורה אל ההוד ועל ידו עקר יניקת ההוד מן הדין כאשר בארנו למעלה בשער י' ולא תשע. ופי' המפרשים כי ע\"י הצנור הזה נמשכים מצות ל\"ת מהגבורה אל ההוד ובהוד ביאורם, וכן מ\"ע מהחסד אל הנצח ע\"י צנור שיש לו ממנה. ואפשר כי גדולה וגבורה הם עיקר כחות מ\"ע ומצות ל\"ת וע\"י נצח והוד מתגלים כמו ששאר הפעולות שבחסד ובגבורה מתגלים על ידם:", + "עוד ג' צנורות נמשכים מהת\"ת. הא' אל הנצח. ועל ידו יונק קצת מאודם הגבורה לסבת המזג כמבואר בארוכה בשער י' ולא ט' בפ\"ד. ויש מי שלא כתב הצינור הזה וכן היוצא ממנו אל ההוד. וסברא בטלה היא זו. וזו היא מוסכמת כדפירשנו:", + "צנור ב' יוצא מהת\"ת אל ההוד למתק דינו מעט. וזה מסבת נטייתו הלובן אל האודם כמבואר בשער הנזכר ויתבאר בשער הגוונים. וע\"י שני הצנורות הנז' משפיע ויורד הט\"ל מן השמים ת\"ת אז והם שוחקים מן לצדיקים יסוד ומלכות צדיק וצדק. ויתבאר בשער ערכי הכינויים בערך שחקים:", + "צנור ג' יוצא מהת\"ת ליסוד. ועל ידו מקבל היסוד רב טוב ליחד החתן עם כלתו, כי על ידו ירד מזונה והוא השושבין. נמצא לצנור הזה שתי פעולות. הא' המזון השופע לאשה ע\"י השליש וכן מזון היסוד בעצמו. והפעולה השנית כי הוא דרך עלייתה להתיחד עם בעלה אחרי אשר היא מקושטת ככלה תעדה כליה:", + "עוד ב' צנורות יוצאים מהנצח. האחד אל ההוד. ופ' המפרשים שע\"י הצנור הזה מתאחדים לעלות (השמים). ואפשר שע\"י הצנור הזה הוא שחיקת המן בשווי מזג מועט קודם בואו אל היסוד. וע\"י צנור זה וכן צנור שמחסד אל הגבורה וכן צנור שמחכמה אל הבינה הם יחוד ת\"ת ומלכות בסוד נטייתם אל הימין ואל השמאל. כי הת\"ת בנצח והמלכות בהוד. יהוה בנצח אדני בהוד. וע\"י היסוד מתיחדים שניהם יחד ונעשה יאהדונה\"י. וכן הם בחסד וגבורה הזכר אל הימין והנקבה אל השמאל יהוה בחס\"ד אדני בגבורה. ושניהם מתיחדים בת\"ת. וכן הם בחכמה ובינה הזכר אל הימין ונקבה אל השמאל יהו\"ד בחכמה אדנ\"י בבינ\"ה ושניהם מתיחדים בכתר. ולא ממש הכתר אלא בסוד הדעת שהוא יחוד חכמה ובינה.", + "והנה נמצאו ג' צנורות אלה שמחכמה לבינה ושבין גדולה וגבורה ושבין נצח להוד הם לעתות ר\"ל אל עתות היחוד מת\"ת למלכות.", + "וענין היחודים האלה נתבארו בתיקונים [תקונא י\"ח דל\"ג.]:", + "צנור ב' יוצא מהנצח אל היסוד. כי ע\"י הצנור הזה ושכנגדו הוא המזיגה וההכרעה שמכריע יסוד בין נצח והוד. וע\"י שני הצנורות הללו הוא כח הזרע וע\"י מתבשל כמו שנודע שהיסוד הוא האמה והנצח וההוד הן תרין ביעין דדכורא:", + "צנור שלישי יוצא מהנצח אל המלכות. ועל ידו חוט של חסד נמשך על אסתר ועל ידו תקבל שפע מהחסד קודם הזיווג. וכן ע\"י ההוד שהיא צריכה קבלת שפע משני מקומות מהימין ומהשמאל בסוד (שה\"ש ב ו) שמאלו תחת לראשי וגו' ויתבאר בשער מהות והנהגה בס\"ד בפרק כ\"א:", + "עוד ב' צנורות יוצאים מהוד. האחד אל היסוד. ופי' משפטו למעלה. והשני אל המלכות. ופי' בעל היריעה כי מן הצינור הזה הטיל נחש הקדמוני זוהמא בחוה. ודבריו דברי חלומות כמתנבא חזיון שוא כי מי נתן שכור בין הנזירים כמו שנבאר כי אין מבוא לקליפה בקדושה כלל כאשר יתבאר בשער התמורות. ומה שהיה באפשר לומר שע\"י הצינור הזה נשפע הדין מההוד למלכות אבל כל זה בלי יסוד כמו שנבאר בפרק הבא:" + ], + [ + "ומה שראוי לדעת, כי מה שאמרו המפרשים מענין ב' צנורות א' מנצח אל המלכות והשני מהוד אל המלכות, אינם מתישבים כלל. כי ברור הוא שהמלכות לא תקבל שפע כ\"א ע\"י היסוד. כמו שנתבאר בזוהר פ' נח (דף נ\"ט ע\"ב) וז\"ל אמר ר' אלעזר אלה בכל אתר פסל את הראשונים. תנינן וכו'. מה כתיב לעילא בפרשתא דבראשית, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד וגו'. ההוא נהר דנגיד ונפיק ועייל לגנתא ואשקי ליה משקיו דלעילא ועביד ליה נייחא ועביד איבין ורבי זרעין והוא כדין נייחא לכלא. ודא נייחא ליה לגנתא ודא עביד נייחא ביה. כד\"א כי בו שבת, וכתיב וישבות ביום השביעי. ודא רזא דמלה דא עביד תולדות ולא אחרא. תא חזי [כגוונא דא] נח לתתא קיימא קדישא הוה דוגמא דלעילא, ועל דא איקרי איש האדמה. ורזא אוליפנא, דהא נח איצטריך לתיבה לאתחברא בה ולקיימא זרעא דכלא דכתיב לחיות זרע. מאן תיבה, דא ארון הברית. ונח ותיבה לתתא, הכי הוו כדוגמא דלעילא. נח כתיב ביה ברית דכתיב והקימותי את בריתי אתך וגו'. ועד דאתקיים ביה ברית לא עאל לתיבותא, דכתיב והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה. וכדין הוה תיבה ארון הברית. תיבה ונח, כלא כגוונא דלעילא. ובגין דהאי ברית לעילא הוא עביד תולדות, כגוונא דא נח לתתא הוא עביד תולדות. בג\"כ כתיב אלה תולדות נח נח איש צדיק. הכי הוא ודאי כגוונא דלעילא. וע\"ד וצדיק יסוד עולם כתיב. וארעא ע\"ד אתקיימא. דהא איהו עמודא דעלמא קיימא עליה. ומאן איהו דא צדיק. ונח איקרי צדיק לתתא. ורזא דכלא את האלקים התהלך נח דייקא. דלא אתפרש מיניה לעלמין. ולמהוי הוא בארעא כגוונא דלעילא. איש צדיק, יסודא דעלמא. ברית שלום, שלמא דעלמא. איש האדמה ודאי. וע\"ד ונח מצא חן בעיני ה' עכ\"ל.", + "מה שיש לדקדק במאמר זה הוא. א'. מ\"ש ההוא נהיר דנגיד ונפיק. מה צורך אל מלת נגיד כי באמרו נפיק דהיינו לישנא דקרא דקאמר ונהר יוצא מעדן די.", + "ועוד נפיק ולבתר נגיד מבעי ליה. דהכי אורחא שקודם יוצא, ואח\"כ נמשך. ונוכל לתרץ דלישנא דקרא נקט נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי (דניאל ז י). ועכ\"ז ע\"פ דרכנו ידוקדק יותר.", + "ועוד דאקרא נמי קושיא. אמאי לא קאמר נהר נפיק מן קדמוהי. או לימא נפיק ונגיד. מאי נגיד ונפיק שלא כסדר. ב'. מאי דקאמר ואשקי ליה משקיו דלעילא. ודאי דמשקיו דלעילא איהו. כי כן דרך הנהר נמשך מלמעלה למטה ומשקה התחתונים משפע העליונים. ולמה האריך במה שלא השמיענו דבר כי ברור הוא. ג' אמרו ועביד ליה נייחא כו' ואח\"כ אמר והוא כדין נייחא לגנתא כו' לגרסא א', או לגרסא אחרת והוא כדין נייחא לכלא וכו'. יש לראות למה לא אמר ברישא ב' בחינות כמו שאמר בסיפא כפי הנראה ממשמעות לישנא דקאמר והוא כדין נייחא לגנתא וגנתא נייחא ביה, או לגרסא אחרת ודא נייחא ליה לגנתא ודא עביד נייחא ביה. אבל ברישא לא קאמר אלא ועביד ליה נייחא לבד. ד'. אמרו ועביד איבין ורבי זרעין נראה כפל ללא צורך. ה'. אמרו מאן תיבה דא ארון הברית. אמאי נקיט לישנא דארון הברית ולא קאמר מאן תיבה דא מלכות דעדיף טפי. ו' דהכא משמע דתיבה סתם איהו ארון הברית, ולקמן קא מסיק דכד נח בתוך התיבה נקרא תרווייהו ביחודא ארון הברית. ז'. אמרו איש צדיק הכי הוא ודאי כו' עד דהא איהו עמודא דעלמא קיימא וכו', הכל נראה אריכות במה שכבר נדרש ברישא. ח'. אמרו ומאן איהו דא צדיק. וכי עד השתא במאי עסיק דקא שאיל מאן איהו, וכי לאו על צדיק קיימינן. ולתרץ כל זה נראה לפרש שרבי אלעזר הוקשה לו בפסוק מאי דקאמר אלה תולדות. וק\"ל לעולם ואלה מוסיף על הראשונים אלה פסל את הראשונים, והאי אלה מאי פסיל. דאין לומר דפסיל כל מעשה בראשית, דלא ניחא למרייהו דלימא הכי. ואמר תנינן וכו' מה כתיב לעילא בפ' דבראשית. משום דקשיא ליה דנימא דפסיל תולדין דתהו ובהו וחשך שהם הקליפות. לכן אמר מה כתיב לעילא בפ' דבראשית, כמדקדק ואומר שאין ראוי לפרש דאהדר לתוהו ובוהו ולא אהדר לכל פרשתא דבראשית דסמיכא ליה. ונהר יוצא מעדן להשקות וגו' ההוא נהר דנגיד ונפיק וכו', אמר נגיד מפני שהעדן היא הבינה והנהר הוא הת\"ת והגן הוא המלכות. ומפני שלא כצאתו מרחם אמו ישקה הגן. כי צריך לימשך מהלך ת\"ק שנה, דהיינו ה' הספירות עד הגיעו להשקות את הגן. לכן הוכרח לומר לישנא דנגיד דהיינו פי' נמשך כל המדרגות ההם עד הגיעו אל הגן. והיפך הסדר באמרו דנגיד ואח\"כ נפיק. משום דקש\"ל שמן הראוי דלשתוק קרא מתיבת יוצא ולימא נהר מעדן משקה את הגן כיון שתיבת יוצא לא דייקא שהרי יוצא ונמשך, או נימא ונהר יוצא מעדן ובא להשקות את הגן דהשתא דייק לישנא דכל א' דהיינו נמשך. ולתירוץ זה כיון באמרו נגיד ונפיק והוא שהכתוב בא להודיענו ענין מחודש. שלא נטעה לומר כי כאשר הת\"ת משקה המלכות לא ישקה ממש משפע הבינה אבל ישנהו מטבעה וישקה המלכות כפי שעורה למטה, לזה אמר שאינו כן אלא הת\"ת משפיע במלכות השפע ההיא כפי טבעה בבינה וכאילו המלכות ממש היתה מקבלת מהבינה ממש בלי אמצעי כלל. וז\"ש יוצא מעדן להשקות את הגן. ולכן לא אמר ובא משום דלא שייך בזה בעצם ענין ההמשכה אחר שאינו משתנה מעניינו בסבת ההמשכה, כאלו ממש הגן שהיא המלכות מקבלו מן המקור שהיא הבינה, והת\"ת והיסוד משמשים אל ענין ההשקאה הזאת רק שמוש מעבר. וזה השמיענו בלשונו נגיד ונפיק הכוונה כמציאות יציאתו מהבינה כן מציאות המשכתו. ושעור הלשון כך נגיד במציאות דנפיק ובמציאות דנפיק עייל לגנתא כאילו היא ממש היתה מקבלת מן הבינה בלי אמצעי. וז\"ש ואשקי לה משקיו דלעילא. הכוונה כי השפע הבא אליה ע\"י הנהר כאילו היא היתה יונקת ומקבלת מהבינה עצמה בלי אמצעי משקיו דלעילא ממש ואין האמצעים משמשים אל הענין הזה אלא שמוש צנור בעלמא עם היות שאינו כן אל העניינים אחרים ואל שפע אחר. ועביד ליה נייחא, הכוונה כי היסוד עושה נייחא למלכות בשפע הזה ואין נמשך ממנו תועלת אל היסוד. מפני שהשפע הזה הוא לתקן המלכות ולקשטה לבד. שהשפע הזה הוא כמו רביעה ראשונה לארץ שהוא לתיקון הקרקע לחרוש ולזרוע ולא לגדל זריעה. ולכן אמר ועביד ליה נייחא. פי' שהתועלת הזה הוא אל המלכות לבד. אבל אחר התיקון הזה משפיע לה שפע הראוי להוליד, שהוא הזווג אחר התקון והקישוט אל הכלה. ואז השפע הוא לעשות פירות שהם הנשמות הנשפעות מלמעלה בסוד יחוד חתן וכלתו. והיינו ועביד איבין. שהנשמות הם פרי האילן, והיינו ענין רביעה שניה שהיא להצמיח מציאות הזרעים. ורבי זרעין. הוא ענין רביעה שלישית, שהוא השפע הנשפע לגדל ולהדר הנטיעות והזרעים שהם הנשמות והיינו ורבי זרעין. והם משל אל התשמיש בג' חדשים אחרונים. שפי' בגמרא (נדה דף ל\"א.) שיפה לולד ולאם. והוא שיצא הולד מזורז. ומבשרנו נחזה אלוה. כי כן למעלה כאשר יגבר השפע אל הנטיעות, הנטיעות מתרבות ומתגדלות. והעד על זה, ענין הנשמה הבאה בחסרון הלבנה או במלואה הנדרש בדברי הרשב\"י בתיקונים (תקונא ס\"ט דצ\"ח). והוא כדין נייחא לכלא, פי' בהיות השפע בשתי פעמים האלה שהם רביעה שניה ושלישית אז בזה נמשך תועלת ונייחא לכלא, אל הת\"ת ויסוד שהם סוד הנהר וסוד הזכר, ואל המלכות שהוא סוד הנקבה כנודע. כי בזווג נייחא לזכר ונייחא לנקבה בסוד שכינה בתחתונים צורך גבוה. ודא נייחא ליה לגנתא ודא עביד נייחא ביה. כוון לבאר כי עם היות שאנו אומרים ודא נייחא לכלא, אין הכוונה שהוא ניחא אליהם בשוה. אלא נייחא דשכינה הוא נמשך מהנהר עצמו. וז\"ש ודא נייחא ליה לגנתא ע\"י הנהר הנז' הוא תועלת ומנוח אל השכינה. אבל אינו נייחא דנהר ושהשכינה עושה לו מנוח, אלא שנמשך אליו מלמעלה בסבתה. וז\"ש ודא עביד נייחא ביה. פי' הנהר עושה מנוח נופש ומרגוע בה. ולא שהיא עושה לו המנוח. אלא הוא עושה מנוחתו שם, והמנוחה נמשכת אליו מלמעלה בסבתה ע\"י שיזדווג הנהר עד ימשך אליו מלמעלה שפע רב. והוא משל אל האדם היגע ועומד לפוש במקום מן המקומות שלא המקום עושה לו מנוחה אלא שהוא עושה מנוחתו שם. כד\"א כי בו שבת כו'. אין אחד מהכתובים מסויימים אל ראייתו כי כל אחד מהם סובל לבארו על ב' פנים. אם שנאמר כי בו שבת פי' ביסוד שבת ולא המלכות, או שנאמר כי בו פי' בגן שהיא המלכות שבת ונח היסוד. וכן פסוק וישבות ביום השביעי, נוכל לבארו על שני פנים האלו. הא' פי' וישבות היסוד במלכות שהוא יום שבת או ירצה וישבות המלכות ביום השביעי שהוא יסוד כי בשניהם יצדק שם יום שביעי כמו שנבאר בערכי הכינויים בערך שבת ובערך ימים. וכוון לבאר מתוך שני כתובים האלה שתי הבחינות נייחא דמלכות ונייחא דיסוד דמיתורא דקראי דרשיין חדא הכי וחדא הכי. דאי לא תימא הכי אמאי צריכי אלא כדפרשינן. ומשום דלכאורה משמע חדא דהיינו שהמלכות שבת ונח ביסוד שהוא היותר מוסכמת לכאורה. לכן נקט ברישא קרא תניינא וקאמר כי בו שבת דהיינו קרא יתירא דאתא לאשמועינן שביתת היסוד במלכות. דשביתת המלכות ביסוד היינו קרא קדמאה דאיהו וישבות ביום השביעי. וזהו מה שכוון בהפוך סדר הכתובים. כאמרו תדע שהיסוד שבת ונח במלכות דכתיב כי בו שבת מה תאמר היינו שביתת מלכות ביסוד לזה אמר וישבות ביום השביעי פי' שביתת המלכות ביסוד הרי כתיבא דתרי קראי נינהו. וקדמאה לשביתת מלכות ביסוד, ותניינא לשביתת היסוד במלכות. זהו הדרך לגרסא זאת והיא הגרסא היותר נכונה. ואית ספרים דגרסי לעילא ורבי זרעין והוא כדין נייחא לגנתא וגנתא נייחא ביה כמו דכתיב כי בו שבת וגו'. ואפשר ליישבה כי הכונה אל היחוד הם ב' בחינות במלכות. מציאותה המתיחדת בבעלה העולה להתייחד, ומציאותה הנשארת במקומה בסוד המציאיות.", + "והנה המציאות העולה מנוחתה הוא בבעלה ממש המתייחד עמה. ומציאותה התחתונה יש לה מנוחה אבל לא בבעלה ממש שאינו מתיחד עמה אלא עם המציאות העליון לבד. ואל שני בחינות האלה אמר. אל הבחינה הנשארת שהיא הבחינה התחתונה אמר והוא כדין ניחא לגנתא. פי' נמשך מנוח ונחת רוח אל הגן, אבל לא שיהיה מנוחתה עמו ממש. ואל הבחינה השניה אמר וגנתא נייחא ביה, דהיינו בו ממש שהוא המציאיות העולה להתייחד. והביא ראיה אל הענין הזה משני הכתובים. ראשונה כי בו שבת דהיינו בו ממש בסוד הבחינה המתיחדת עם בעלה למעלה. והשנית וישבות ביום השביעי שפי' שהשפיע שביתה אל יום השביעי. אבל אינו ניכר מתוכו שבו ממש ככתוב הראשון שאמר כי בו שבת דהיינו בו ממש ולכן הקדים פסוק כי בו שבת מפני שמתוכו יוכרח כי וישבות ביום השביעי אינו בו ממש מדלא קאמר בו בההוא קרא. רזא דמלה וכו' פי' כלל סוד כל הענין כי אין מי שיעשה נחת רוח למלכות אלא היסוד בסוד הנהר מתחלתו ועד סופו דהיינו ו' שהוא הנהר כמפורסם. ובזה יובן מלת אלה, כי אין הכונה אלה הם תולדות ולא אחרים, שאין אחרים זולתם אלא הכי פירושא, אלה תולדות נח, נח בעל תולדות ולא זולתו. ומלת אלה הפוסל אינו פוסל תולדות. אלא פוסל בעל תולדות שאין בעל תולדות אלא היסוד. וזהו הנרצה ברזא דמלה וכו'. ת\"ח כג\"ד נח לתתא קיימא קדישא הוה. עתה בא לבאר נ\"ח נ\"ח שפי' שתי נייחות כדפי' לעיל. ולהורות שהכוונה על היסוד שהיא הנרמז בנח אמר נח קיימא קדישא הוא. פי' נח היה המרכבה אל היסוד שהוא קיימא קדישא שפירושו ברית קודש. וע\"ד איקרי איש האדמה. פי' בעל האדמה הכונה בעל המלכות הנקר' אדמה. ורזא אוליפנא דהא נח וכו'. רצה להכריח כי אין ליסוד מקום להשפיע אלא במלכות. שלא נאמר שאמת הוא שאין המלכות מקבלת מזולת היסוד, אבל כבר אפשר שהיסוד ישפיע אל זולת המלכות, לז\"א רזא אוליפנא וכו'. נח אצטריך לתיבה וכו'. שהכונה כי כמו שהמלכות צריך אל היסוד, כן היסוד צריך אל המלכות. כדמפרש ואזיל שאין הקיום לתולדותיו של היסוד אם לא ע\"י המלכות כדמסיק. מאן תיבה דא ארון הברית וכו'. הוקשה לו כי אין התיחסות התיבה שהיא המלכות מתיחס אלא אל בחינת היסוד שהוא נח. כי כמו שתפלה של ראש שהוא הזכר והנקבה המתיחסת אליו היא תפלה של יד. וכן יום לגבי לילה, וכן שמש לגבי הלבנה, וכן אתרוג עם מינים שבלולב. ולכן הוא מן הראוי שלהיות נח היסוד שתהיה אשתו המלכות והיא בחינה מתיחסת. אבל שיתיחס נח שהוא אדם עם תיבת עצי גופר זה ודאי בלתי מתיחס. לז\"א כי אדרבה בחינת המלכות בערך היסוד לא תמצא אלא בתיבה. וראיה מהארון ששם התורה, קראה הכתוב ארון הברית. פי' שהמלכות נקראת ארון ותיבה בערך הצטרפה אל היסוד והיינו ארון הברית. ועתה כיון שנח הוא היסוד, המתיחסת אל היסוד שהוא נח אינו כ\"א התיבה. וז\"ש ונח ותיבה לתתא הכי הוו כדוגמא דלעילא, פירוש מתיחסים הם עם היות שנח הוא אדם וזו תיבה של עצים. והכריח הענין מן הכתוב באמרו נח כתיב ביה ברית. פי' הכתוב העיד על היותן מרכבה אל היסוד. כמו והקימותי את בריתי אתך וכו'. ועד דאתקיים ביה ברית וכו'. פי' אחר שהכריח שנח הוא היסוד רצה להכריח ג\"כ כי התיבה היא המלכות, וז\"ש ועד דאתקיים ביה ברית. פי' מדחזינן שלא זכה ליכנס בתיבה עד היותו במדרגת ברית, כנראה שהתיבה הוא המלכות ולא זכה ליכנס בתוך המלכות עד היותו ברית שהוא היסוד. וז\"ש הכתוב והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה. פי' כאשר אקים את בריתי אתך דהיינו שיהיה מרכבה אל היסוד אז יזכה ליכנס בתוך התיבה שהיא המלכות. וכדין הוה תיבה ארון הברית, פי' בהיות נח הנק' ברית בתוך התיבה אז תקרא התיבה ארון הברית. ויתישב ענין התיבה ונח היותם מתיחסים זה לזה יחס שלם. וז\"ש תיבה ונח כלא כגוונא דלעילא כו'. פי' כמו שנח לא נכנס לתיבה עד היותו ברית. כנראה שאין למלכות שפע וקבלה אלא מיסוד. וכיון שלהחיות זרע הוצרך ליכנס לתיבה כנראה שאין ליסוד מקום בלתי המלכות. והכוונה בזה לבאר לנו מה שאמר הכתוב אלה שפסל את הראשונים שאין משפיע למלכות אלא היסוד, ואין ליסוד מקבל אלא המלכות. וזהו תיבה ונח כלא כגוונא דלעילא כדפי', שאין מחייה וקיום ותולדות נח אלא ע\"י התיבה ואין מציאות לתיבה אלא בנח. נח איש צדיק הכי איהו ודאי כגוונא וכו'. הוקשה לו כי לפי מה שפי' עתה שכונת הכתוב בענין אלה תולדות נח נח הכוונה על היסוד שהוא עושה תולדות ופסל שאין אחר עושה תולדות. ואמר ב' פעמים נח נח שהם ב' נייחות נייחא למלכות ונייחא ליסוד. א\"כ קשה כי הפסוק מיותר שאמר איש צדיק וביאר כי אין בחינת היותו נקרא צדיק שוה עם בחינת היותו נקרא נח. כי נח יקרא בסבת התולדות והנשמות כדפי' ריש סוגיין. אבל צדיק נקרא מבחינתו שהוא קיום המלכות, ר\"ל מבחינות השפעת היסוד אל המלכות השפע אשר אין לה קיום זולתו. וז\"ש הכי הוא ודאי כגוונא דלעילא. הכונה כי כמו שליסוד עוד בחינה זולת התולדות. כן לנח שהיה מרכבה לו גם כן בבחינה זו. וזה שאמר כגוונא דלעילא, פי' בכל בחינות עליונות. וע\"ד וצדיק יסוד עולם כתיב. פי' בא לבאר כי בחינת היסוד שנקרא צדיק, הוא מפאת שאין למלכות מציאות זולתו. לא בבחי' הנשמות, אלא בבחינת המזון והשפע וקיום המלכות. והכריח הענין מפסוק וצדיק יסוד עולם. והכונה כי הוא יסוד. המלכות שהיא עולם התחתון. ואין לה מציאות זולתו, כמו היסוד שהוא מקומה ומעמיד הבנין. וזולתו אין מצב ומעמד לה. וז\"ש ועל דא ארעא אתקיימת. דהא איהו וכו' פי' מציאות הקיום העצמי אינו כ\"א ע\"י היסוד. ומאן איהו דא צדיק. פי' ומי הוא השם והכנוי המגביל והמגדיר הבחי' הזאת. הוי אומר דא צדיק. רומז אל בחינה זו. כדכתיב וצדיק יסוד עולם. א\"כ נראה בהכרח היות תיבת צדיק רומז אל בחינת קיום המלכות, וזו שכוון הכתוב באמרו איש צדיק. הכוונה שהיה לו בחינת הקיום ג\"כ. שגם בערך בחינה זו היה מרכבה אל היסוד. וז\"ש ונח איקרי צדיק לתתא. פי' שהיה ג\"כ מרכבה לו בבחי' זו. ורזא דכלא כו', פי' הכריח הענין מן הכתוב שאמר התהלך נח. ואם יעלה על הדעת שלא היה נח מרכבה אל היסוד אלא בערך התולדות לבד למה אמר הכתוב את האלקים וכו' שהכונה שלעולם הליכתו עם השכינה הנקראת אלקים. שהרי אין בחינת התולדות אלא מזמן לזמן. אלא ודאי כדקא אמרן. את האלקים כו' דלא אתפרש מניה לעלמין. פי' שהשכינה לעולם עם היסוד ביחוד. נראה שג\"כ היה מרכבה בערך השפע התמידי הנשפע למזון. ולפיכך הוא מן הראוי שלא תפרד ממנו כי אין לה מציאות זולתו. ולמהוי הוא בארעא כגוונא דלעילא. פי' בכל הבחי' אשר ביסוד כדפי'. איש צדיק יסודא דעלמא ברית שלום וכו'. הוקשה לו תינח דלימא צדיק כדקאמרן. איש למאי אתא. דאיש היינו צדיק ממש דהיינו בעל, כאמרו איש האלקים שפי' בעל השכינה. לזה תירץ כי איש הוא בחינה אחרת זולת שתים האלה. והוא כי היסוד נקרא איש בהיות השכינה מתלבשת בתוקף הדין בהיותה חרב מלחמה. ומשפיע בה היסוד ומשים דמי מלחמה בשלום אז נקרא איש. וז\"ש ברית שלום. פי' היסוד נקרא ברית שלום. ובהיותו נקרא ברית שלום הוא בבחי' זו שהיא משלים העולם ההווה בתוקף הדין הנשפע מהמלכות המאודמת בדין. וז\"ש שלמא דעלמא, בבחינה זו נקרא נח איש. וז\"ש בנח עצמו איש האדמה ודאי. שהכוונה שהוא איש ומשפיע שלום ורחמים בהיות המלכות נקרא אדמה. שהכוונה בהיותה אדומה מצד תוקף אדמימות הדין. והיא בחינה מחודשת משתים הקודמות. וע\"ד ונח מצא חן כו', פי' להיות שנח היה מרכבה אל היסוד מצד כל הבחינות האלה נאמר במעלת מרכבתו ונח מצא חן. מה שלא נאמר בזולתו. שכמה אחרים שהיו מרכבה אל היסוד ולא נאמר בהן מצא חן. אלא ודאי הטעם מפני היותו כולל כל הבחינות אשר ליסוד עם המלכות מה שאין כן בהזולת. ע\"כ פי' המאמר. והכלל העולה מתוך המאמר הוא היות היסוד משפיע במלכות ואין מלכות מקבלת מזולתו. ובטלה בזה דעת האומרים שיש ב' צנורות מנצח והוד למלכות. אלא שא\"א לספירה מהספירות להשפיע במלכות אלא ע\"י היסוד. עוד אה\"כ (ישעיה נ\"ז) ואין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק, פי' נאסף מלהשפיע. נראה שכל השפע תלוי ביסוד שהוא הצדיק. שאל\"כ איך אמר נאסף הצדיק לבד. וכן דרשו בכנסת ישראל שהיא המלכות שנמשלה ליונה וכו'. וכן נאמר (ישעיה נז א) הצדיק אבד [יא] וכו' למטרוניתא אבד. וכיוצא בזה. כ\"ז מורה על כי אין משפיע למלכות אלא היסוד. והן אמת כי נמצא שהנצח משפיע למלכות. וכן ההוד. וכן למעלה בענין חוט של חסד מצד החסד, וחוט השני מצד הגבורה. אין הכונה שלהם צנורות אחרים. אבל הכונה כי הכל ע\"י היסוד שהוא מעבר אל כל מזון ושפע הנשפע למלכות. וכן כמו שאנו מפליגים בה, כן נפליג בענין היסוד שאין לו מקום להשפיע אלא בה כדמוכח מתוך המאמר הנזכר לעיל:" + ], + [ + "עוד צנור נמשך מיסוד אל המלכות כי הוא משך הנהר הגדול היוצא מעדני הבינה להשקות הגן וע\"י הצנור הזה אוחז במלכות לזווגה לבעלה למעלה ודרך הצנור הזה נטרדה בעונות. ובענין הצנור הזה ראינו בטעמי המצות לבן פרחי במצות לא תעשה שלא לשתות יין נסך, וז\"ל שם. ב' נקבים יש בברית העליון האחד משם משפיע לשכינה שנקרא אותו השפע היוצא מים מתוקים ומשם יוצאים כמה טעמי תורה שנקראו מים שנאמר (ישעיה נה א) הוי כל צמא לכו למים ואין מים אלא תורה. והנקב השני משפיע לכחות הטומאה ונק' יין נסך וכו'. עכ\"ל בקיצור.", + "הנה מתוך לשונו משמע היות דבריו אלה דברי קבלה. והדברים מוכיחים מצד עצמם כי מבשרי אחזה אלוה.", + "והנה באדם ב' נקבים, האחד להשפיע בנוקבתו להוליד בדומה לו, והשני להוציא הגיעול והמותר. עוד מצינו לו חבר בס' לא נודע שם מחברו אצלנו והוא פי' שיר השירים ופי' פ' תרומה ולשונו בקצת המקומות לשון ארמי, וז\"ל בפי' האותיות באות ע'. וכען אית לן להחויא ברזא דע' מקורם מה הוי דיוקנא כך רמז רזין רמיזין טמירין אתגליפו. תחות רתיכא דמלכא קדישא איהי רזא דברית קדישא דקודשא בריך הוא דאתקרי צדיק יסוד עולם ואיהו מבועא דשאיב לבירא קדישא דאיהי מטרוניתא.", + "והנהו תרי ראשין דע' אינהו רזא דהני ב' נקבין דאיכא בפומיה דאמה. ואינון תרין מבועין מבועא דימינא קדישא יניקו דמטרוניתא ומתמן ינקי נביאי וחסידי ותמימי וצדיקי דמתפנקא בגנתא דעדן. ומבועא תנייא יניקו דכתות מסאבותא ומלאכין דמקטרגין בעלמא. ומתמן יניקו דבלעם רשיעא. ומתמן אתי טיבו לרשיעא דמצליחין באורחיהון בעלמא דנן. ועל דא כתיב (איוב לח יג) וינערו רשעים ממנה עם עי\"ן רבתא. דיניקיהון מרישא תניינא דעי\"ן עכ\"ל.", + "ודבריו מבוארים היותם עזר לקבלת ן' פרחי שכתבתי למעלה שאמר שביסוד ב' צנורות א' קדוש וא' לסיגים היתוכי זהב. עוד כתב כדברים האלה בעצמם בפי' אות צדי', צ' אית ליה תרין ראשין דרמיז מדת צדיק והנהו תרין מבועין קדישין חד שפיך ושאיב מתמן למטרוניתא ומתמן מתברכין עלאין ותתאין, כי שם צוה ה' את הברכה וכו'. ומבועא דא דמתמן אתבריאו מלאכין קדישין ואתבריאו כמה נשמתין קדישין. ומבועא תניינא איהו שפיך לסטר שמאלוי (דקב\"ה) ומתמן יניקו דאשה זרה ואשה מנאפת. ואי זכיין ישראל ההוא מבועא סתים ופתיח מבועא קדישא דימינא. ואי לאו, אפתח ההוא מבועא דשאיב אשה זרה כחות הטומאה היושבים חוץ לישיבה עליונה שנקראו אחרים וכו'. וממבועא שנית משם יוצאין [יונקין] שדין ורוחין ולילין ומזיקין ורשעים מצד השמאלי וכו' עכ\"ל.", + "ודבריו מבוארים ומסכימים לענייננו. ויש לזה קצת הוכחה בזוהר פ' אחרי (דף ע\"ד.) וז\"ל ר' יהודא אמר בשעתא דאסגיאו זכאין בעלמא כנסת ישראל סלקא ריחין טבאין ומתברכא ממלכא קדישא ואנפהא נהירין. ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כביכול כנס\"י לא סלקא ריחא ואטעמת מסטרא אחרא מרירא. כדין כתיב השליך משמים ארץ תפארת ישראל. ואנפהא חשוכאן עכ\"ל.", + "והכוונה כי בהיות בעולם הזה זכאין וחסידין, אז ע\"י מעשיהם הטובים שואבת השכינה מלמעלה בזכותם שפע והם המים נוקבין דאשדית לקבלא מיין דכורין כמו שנבאר בשער מהות והנהגה בס\"ד. וכן הדבר לענין השפע והברכה וז\"ש סלקא ריחין פי' מעלה ריח מעשה הצדיקים כענין (בראשית כז כז) ראה ריח בני כריח שדה. שהריח בו שהיה מהשדה העליון. וכשאין צדיקים בעולם הזה אין השפע יורד והמלכות מבקשת מימי החסד ואין. ואז מתעורר כח הדין ע\"י תביעות הקליפות ונשפעות דרך הצנור הרע ההוא ואז היא טועמת מר ממות וזהו ואטעמת מסטרא אחרא וכו' פי' טועמת מרירות ממקום מרה מהטומאה. ולפי\"ז הוכרח היות ביסוד ב' צנורות אחד לברכה מצד הימין ואחד למרירות מצד השמאל הנשפע אליה סיגים מצד היתוכי הזהב והיא מקבלת סיגים מרים. ולמי שעיני שכל לו והוא ממחצדי חקלא יבין בהקדמה זו ענין חטא בן הישראלית (ויקרא כד) הנסתם בזוהר וגלוהו ליודעים ואנו לא נפרש מפני כי כבוד אלקים הסתר דבר. והענין יובן כשתדקדק לשון הזהר בפ' אמור (דף ק\"ו.) שאמר שם ה\"א בתראה הות נוקבא וכו'. ועם זה הוה מכסה על אמיה וקלל עצמו ח\"ו. ואנחנו נברך יה. וטעם היותו בצדיק ב' נקבים האלו הוא מפני שצדיק היה המנהיג המשפיע לעליונים ותחתונים לפנימים ולחצונים ובו היה תלוי מזון לכל הנבראים ימיניים ושמאליים קודם המיעוט וגם מדי עלות המלכות אל מקומה הרמתה אל בעלה ששם ביתה יושבת בראש פנה כאשר יתבאר בשער המיעוט אז יוכרח היות הצדיק זן את העולם ואז יושפעו הנבראים ע\"י ב' נקבים אלו האחד אל המזון לבני ההיכל והשני המותר לכלבים. ואם ישאול השואל מי נתן מותר בקדשים, זה יתבאר בשער התמורות. והדברים האלה הקצור בהן יפה לחוס על כבוד המקום:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים כללנו קבלת הצנורות כפי אשר נמצא בפי כל המקובלים הראשונים ואחרונים. עתה נרחיב ביאור ונבאר ענין צנורות האלה כפי בחינתם וכפי המובן אלינו מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה אחר עבור על דעתנו כלל ערכי הכנויים בביאורם כמו שיתבאר בחינתם וחילוקם ועניינם. ואחר ההבטה בענין קשר הספירות להרשב\"י כאשר יתבאר בשער מהות וההנהגה ושם מבואר שהם מתקשרות ע\"י שוויים. ר\"ל כי הכתר מתיחד עם הט' ספירות ע\"י חלק הכתר שבכל הספירות, והחכמה ע\"י חלק החכמה שבכל הספירות, והבינה ע\"י חלק הבינה שבכל הספירות. ואחר שיתחזק השכל בהקדמה זו היטב בכח עיון והשכלה נכונה כמו שיתבאר בשער מהות והנהגה, ישכיל המעיין בשכלו כי הצנורות ישתנו לפי הבחינות לאלפים ולרבואות כמו שכללות הספירות אין להם מספר. והמשל בזה כאשר תסובינה הפנים ויהיו פני הכתר מאירים בחכמה בפנים המאירים אשר בו מצד עצמו כתר אז הוכרח היות החכמה מראה כנגדו פנים המתייחסים אל פני הכתר [שהוא כתר שבחכמה] ואז יתייחדו ויתקשרו ייחוד וקשר אמיץ וע\"י הארת הפנים והמשכת האור כדמיון האור היוצא מן העין כדפי' לעיל ריש פ\"ק וזהו יחוד משובח שעל ידו תקבל החכמה שמות [שפע] הכתר ובחינותו ממש מפני היות יחודם וצנורותם ע\"י הכתר בעצמו משפיע ומקבל וזהו יחוד משובח שבכל היחודים. ואז יבחנו ביניהם ג' בחינות זולת ג' הבחינות הנז' לעיל כדפי'. והבחינות האלה הם בחינת כתר המשפיע ובחינת כתר המקבל ובחינת צנור האמצעי שביניהם המעלה האור ומשפיעו הרי יחודם שלם. ולפעמים יתייחדו ע\"י בחינות החכמה, המשל בזה שיגלה הכתר פני החכמה אשר לו להשפיע אל החכמה ואז החכמה יגלה פניה פני החכמה אשר לה ואז יתייחדו יחוד אמיץ ע\"י הפנים השוים לטובה ויתהוה ביניהם צנור הראוי להם כפי בחינת יחודם.", + "והנה היחוד הזה משובח אבל לא כראשון כי בראשון שאמרנו שהיחוד על ידי הכתר תקבל החכמה מהכתר שפע כפי הראוי מהכתר כי מכתר אל כתר נשפע הכל ויקבל שפע נעלם כפי שעור המשפיע והמקבל. אבל בחכמה אע\"פ שתקבל שפע משובח עכ\"ז לא יהיה כראשון שזהו שפע חכמה כי מחכמה אל חכמה יצא ועד\"ז ישפוט המעיין לכל היחודים אשר לספירה זו עם אותה שלמעלה הימנה. ומהיחוד של ספירה זו יובן יחודם זע\"ז אחד עם כלם וכלם עם אחד וכן לכל הספירות. ועתה לפי דרך זה כאשר נרצה להשפיע רחמים בסוד רחמי הכתר נייחד החכמה עם הכתר בבחינת הכתר, והבינה בכתר בבחינת הכתר, והחסד עם החכמה בבחינת הכתר, והגבורה בבינה בבחינת הכתר. ואל יפול לב אדם עליו באמרנו שבינה מקבל מכתר בבחינת הכתר שבה ומשפיע בגבורה בבחינת הכתר שבה. כי ידוע הוא שכלולותם מי' יעלה לאין תכלית ולאין סוף. ונמצא לפי\"ז כמה פנים לפנים הנוראים וכמה אחוריים לאחוריים הנראים. וכשמקבלת מקבלת בבחינת הכתר שבכתר שבבינה, וכשמשפעת משפעת בבחינת הכתר שבמלכות שבבינה. וכן לכל הספירות. כי עד\"ז יהיו הבחינות וימצא לפי\"ז ההשפעה השפעת הכתר מכתר לכתר עד המדרגה האחרונה שבמדרגות, והרחמים רחמים פשוטים בענין שראוי לכתר.", + "ועוד ראוי שיתייחד הכתר בכל הספירות שבכתר שבהם באותו רגע, וכן חכמה וכן לכל הספירות. ואז השפע שפע בהיר ומזהיר כזוהר המאירים. וכאשר ח\"ו יושפע דין, אז יקבלו הספירות אלה מאלה ע\"י בחי' הגבורה אשר בכל א' מהן. ואז הדין נשפע בתוקף וממהר האלקים לעשותו ולא יאחר את יום בואו. ולפי דרך זה נקיש אל שאר פעולות. ועם הקדמה זו יובן בפרסום הכרח מוכרח להנהגה כמו הפעולות ביחוד בהסכמות כל הספירות בהקשר אבר אל אבר ובחינה אל בחינה עד הסכמתם יחד אל הפעולה ההיא ויתלבשו כלם כדמות הפעולה ההיא ונתהפכו כפי בחינת פעולתם. ובזה הצנורות ישתנו בחינתם לאלפים ולרבואות כי לעולם הם מתיחדים כפי קשרם ויחודם שהוא ייחוד כל הבחינות וכל החלוקות בשווי גמור וכן הצנורות כי הבחינות והצנורות הכל דבר אחד, והועד אלינו שנמצא ספר ששמו ספר הצנורות הוא מדבר בענין צנורות דוקא ומונה ס' רבוא צנורות. ובעונותינו לא זכינו אליו ואומרים שהוא נמצא אצל אחינו שבמדינת פאס יצ\"ו. ורצוננו עתה לחלק ענין החלוקות שאפשר לספירות לקבל זו מזו אם מכתר לכתר עד המלכות, או מחכמה לחכמה עד המלכות, או מבינה לבינה עד המלכות. וכן לכל הספירות מחסד לחסד ומגבורה לגבורה ומת\"ת לת\"ת ומנצח לנצח ומהוד להוד ומיסוד ליסוד וממלכות למלכות. ונמצאו בזה כל הספי' מוסכמות אל פעולה אחד, בסוד הצנורות כלם נכללים ומוסכמים אל הפעולה ההיא. ולא זו בלבד מספירה לספירה אלא אפי' בספירה עצמה בסוד השפעתה בחלקיה יהיו ג\"כ עד\"ז. המשל מכתר לכתר והכל בכתר. ונמצאו כללות ע\"ס שבכתר כלם נפתחות ומאירות באור כתר או באור חכמה או באור בינה וכן בשאר אורות שבספי' וכן לחלקי שאר הספי' שיהיה ספי' חכמה נפתחת כולה בכתר או כולה באור חכמה או כולה באור בינה וכן בשאר אורות הספירות.", + "והנה יש עוד בחינות. המשל בזה אם ישפיע כתר בכתר שבו אל חכמה שבחכמה ומחכמה שבחכמה אל הבינה שבבינה ומבינה שבבינה אל חסד שבחסד וכן לכל הספירות עד\"ז יש כמה מיני חלוקות אשר א\"א לעמוד בהם אם לא בציור גשמי שנצייר לפנינו עשר עגולים ובכל עיגול ועיגול עשר פנים שהם עשר בחינות מע\"ס שבכל אחד מעשר ספירות ויתגלגלו הפנים כנגד פנים כפי אשר יעלה משפטם. המשל פני המלכות שבכתר עם פני הכתר שבחכמה וכן כתר שבכלם עם מלכות שבכתר שאז השפע ממין אחר ואח\"כ נסבב פני היסוד שבכתר עם פני הכתר שבכלם יהיה השפע ממין אחר. וכן לכל עשר פני הכתר הוא עשר מיני שפע ועשר מיני צינורות כי לפי שינוי השפע ישתנו הצינורות ועתה אם נסבב החכמה לבד עשר פעמים לכל אחד מעשר פני הכתר מבלי שישתנו ויסבבו פני הספי' הנשארות יעלה המספר אל מיני השפע מאה במספר.", + "וענין החלוקים האלה א\"א להעלות בכתב ואם ירצה האדם להרגיל עצמו בהם יתעסק בצורה המצויירת לפניו ויתנהג בה בעיון ימים רבים עד יאיר ה' עיני שכלו כי כשל כח הקולמוס להאריך הדברים האלה יותר אם לא שיושפע הענין הזה מפה אל פה או שיעמיק המשכיל בהם בשכלו ע\"י הצורה הזאת. ", + "והנה בזה נכלל השער הזה וברוך העוזר האמיתי אשר לו חכמה. ואנו בעניינים אלו יריאים מן השגיאה ובטוחים במחילה כי על כזה נאמר (משלי ה יט) באהבתה תשגה תמיד הם דברים שאין אדם עומד בהם אלא מתוך הקושי:", + "(אמר המגיה אלו עשר עגולים שנצטיירו בו עשר ספירות יצייר המעיין כאלו מתגלגלים העיגולים בסביבובם ואז יבין כוונת המחבר ע\"ה והענין כשיעיין המעיין בהבטת הספירות דרך משל בבחינה חכמה שבחכמה לבחי' חכמה שבכתר או בחינת בינה שבבינה בבחינת בינה שבחכמה או שבכתר אז צריך לדמות ולחשוב כאילו העיגול מתגלגל ועומד חכמה שבחכמה בעיגול חכמה נגד חכמה שבעיגול הכתר וכן כולן אז יבין וישכיל כוונת המחבר וידע אותו באמיתית בעזרת אל דעות ה' עכ\"ל ע\"ב):" + ] + ], + [ + [ + "שער השמיני הוא מהות וההנהגה.", + "אחרי שנתעסקנו בשער הקודם בענין הצינורות בכל פרטי חלקיהם, ראינו לבאר בשער זה ענין הספירות במהותם המושג אלינו אם חסד אם דין אם רחמים וקצת מדרך הנהגתם כפי המושג אלינו:", + "פרק ראשון:", + "רוב המקובלים הסכימו כי הספירות הם כח הכולל הפכים רבים והמשל בזה אל רצון הנפש כי היא מתהפכת לכמה פעולות ואם הם כמעט הפכיות כמו אהבה ושנאה וכעס ושחוק ושאר הפעולות ההפכיות כאלו. וכן הענין בספירות שיש בהן דין ורחמים לפעמים היא מתלבשת בדין ולפעמים ברחמים. וכמו שביד האדם לקבל ולהשפיע וכל א' מאלו השני פעולות יתחלקו אל שנים אם קבלת טוב אם קבלת רע אם השפעת טוב אם השפעת רע וכן כמה פעולות והוא אבר קטן שבאדם מתנהג כפי רצון הנפש. כן ענין הספירות יש בכל ספירה וספירה כח לפעול אלף אלפי אלפים פעולות משתנות כל אחד ואחד כפי ענינה וכחה והשגתה וידיעתה וטבעה שהטביע בה המאציל. וידענו כי ההקדמה הזאת אשר הקדמנו יקשה להמעיין ויאמר א\"כ די היה בספירה אחת ולמה האציל עשר, מאחר שהאחת היא כח הכולל הפכים רבים ובה יוכל לפעול כל הפעולות. ולזה נשיב כי הוצרכו לטעם מה שפי' בשער טעם האצילות בפ\"ו כי להשיג האדם הנעלם ר\"ל האלקות הוצרך הגלוי הזה עד עשר גלויים זו למטה מזו כדי שע\"י כך יוכלו הנבראים להשיג קצת מידיעת רוממות המאציל.", + "ועוד שאפי' שאנו אמרים שיש בכל ספירה כח הכולל הפכים רבים עכ\"ז כבר יהיו כמה דברים שמה שתשפיע זו לא תשפיע זו כאמרם ז\"ל (מ\"ק דף כ\"ח) בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מלתא. ופי' זכות הוא החסד ומזל הוא כתר. והכוונה כי עם היות שרוב החסדים והטובות הם נמשכים מחסד ושמו מוכיח עליו, עכ\"ז בני חיי ומזוני אינה ביד המדה הזאת אבל עקרם בכתר כי הוא המזל העליון. ואעפ\"י שהמפרשים פי' בענין אחר ואמרו שזכות הוא גבורה, עכ\"ז כדברינו אלו יתבאר בתיקונים (תקונא י' דף כ\"ד) וכמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בערך זכות. ועד\"ז נבאר כי הבינה היא מקבלת השבים לפיכך נקראת תשובה. ושם עיקר תליית הסליחה והכפרה בכח כתר עליון השופע עליה. ועד\"ז הנקמה בגבורה, וכן פעולות שונות נפקדות לספירות ומה שנפקד לזו לא נפקד לזו. ומה שאמר למעלה שהוא כח כולל ההפכים רבים יהיה עד\"ז, כי בפעולה הנמשכת ממנה צריכה לפעול הפכיים רבים. כענין העין שפעולתו הראות אמנם כולל הפכיים, ראייה רעה או ראייה טובה, ראייה מועטת או ראייה מרובה. וכן הענין בספירות. המשל בזה השב אל ה' בכל כחו ובכל כונתו כתשובת דהמע\"ה וכל שאר בעלי תשובה אשר שבו אל ה' בכל האפשר בגדר התשובה. אלו ודאי תשובתם מעולה ומתקבלת ביותר להעלות נשמתם למדרגה הנבחרת אשר לבעלי תשובה. וכאשר לא ישוב החוטא לה' במדרגה הזאת, אזי תשובתו מתקבלת אבל לא תעלה נשמתו במדרגה הנבחרת ההיא אשר עלתה תשובת דהמע\"ה. וכן מי שישוב ויסגף נפשו סיגוף מעט, ויש מי שיתוודה על חטאו לבד, וכן מי שלא ישוב עד דכדוכא של נפש. וכאלו הדברים אשר במציאות חלקי חלקים אשר אין דעת בני אדם יכול לכוללם כ\"א הדעת והכח האלקי אשר לו ית' ויתעלה בהספירות. וכל אלו החלוקות הם לטוב ולהשכיר שכר טוב לעה\"ב. ויש ג\"כ עד\"ז להעניש מי שלא התענה ביום הכפורים בה' ענויים התלויים ביום הכיפורים שהיא בינה ודאי. שאין ראוי להעניש מי שאכל עד כדי שביעתו כמי שאכל כזית או שני זיתים ולא ישתוה מי שאכל ושתה עם מי ששמש מטתו. וכן לא ישתוה מי ששימש עם מי שסך וכאלו החילוקים הנופלים במציאות אשר אין הדעת האנושי יכול לכללם כ\"ש לשופטם כ\"א כח האלקי.", + "וענין מצות לא תעשה ועשה הם נחלקים ותלוים בכל עשר ספי'. ועם היות שכלם בכללם הן רמ\"ח מ\"ע בחסד ושס\"ה ל\"ת בגבורה, עכ\"ז פרטיהם בי\"ס כאשר אמרנו. וענשם או שכרם או תביעתם בדין או תיקון הקלקול אשר קלקל החוטא הוא תלוי בספירות אשר המצוה רומזת אליה. ופרטיו ודיניו ושכרו וענשו בכלל ובפרט הוא כח הכולל ההפכים רבים אשר אמרנו. שאם היה כח מסוגל בספירה וקנוי בה, הנה אם יטיב לא יעניש, ואם יעניש לא ייטב. ואם ירבה שכר לאחד לא ימעט לאחרים ואם ימעט לאחד לא ירבה לאחרים. אלא ודאי הוכרח היותם כח הכולל ההפכיים לדון את החוטא או להשכיר את העושה אם מעט ואם הרבה וכל אלו הפעולות ברצון המאציל השופע עליהם השגחתו וע\"י ספירותיו כאשר פירשנו בשער עצמות וכלים. ועד\"ז יהיה ההנהגה בעולם. ולא יפול השאלה לומר יהיו כל המצות בכח אחד והשפיטה עצמה בכח ההוא. מכמה טעמים אם מן הטעמים שפירשתי בשער טעם האצילות ופירשנו למעלה.", + "ועוד מפני כי לא המצות הכריחו הספירות כי הספירות הכריחו המצות כי בעשותינו המצוה ניחד הכח הרומז אל המצוה שהיא ענף הספירה אל שורשו וזה רצון קוננו שנייחד ספירותיו כי באורם נראה אור כי בהם עצמותו והוא כבוד מלכותו של עולם שנתקן היכליו וכסאותיו כראוי לשתהיה שכינתו בינינו. ויש בקצת מהמצות כח להעביר רוח הטומאה מן הארץ והאלילים כרות יכרתון וזהו כבוד מלכו של עולם שנתקוטט במתקומיו וע\"ז אחז\"ל (סנהדרין דף קי\"א) ופערה פיה לבלי חק מי שלא קיים אפילו חק אחד, שהיא מצוה אחת, אעפ\"י שלא עבר על מצות לא תעשה עם כל זאת אין לו חלק במידותיו ית' כיון שלא תיקן או ייחד שם איזה מדה לשידבק בה. עוד נוכל להשיב בטעם ההיא באופן אחר יותר נאה ומתקבל, כי ענין הספירות הן ההתגלות כחותיו העלולים ממנו וכלולים בעצמותו כאשר יתבאר יותר בשער הצחצחות וזהו לסבת ההנהגה. והחסד והרחמים והגבורה והנציחה וההודאה והצדקות והמלכות כלם הם מדות כלולים בו ונעלמים בעצמותו. ולא יפול בזה רבוי במאציל ח\"ו כאשר בארנו בשער סדר האצילות, ונבאר ג\"כ בשער צחצחות בפ\"ג ד'. ועתה הישאל השואל למה עשה האדם בלבושו בתי ידים או בתי שוקיים או בתי האצבעות. לא. כי נשיב לו כי אחר שזה הלבוש אל הגוף והגוף סבת הלבוש הוכרח היות הלבוש מתייחס אל הגוף בכל חלקיו ובכל אבריו. ואחר שהספירות הם גלוי מדותיו והם לבוש אליהם כאשר בארנו בשער עצמות וכלים בפ\"ד א\"כ לא יפול השאלה למה כך ולא כך כאשר אמרנו.", + "והנה עד\"ז נתבאר איך לא יפול השאלה בגוף האדם למה אבריו כך ולא כך ולמה שערותיו כך וכל הדברים כאלה. כי אחר שהגוף הוא לבוש אל הנשמה והנשמה מגלה פעולותיה על ידו עד שכאשר יחטא ויתטנף יצטייר החטא ההוא בנשמה ואח\"כ בגוף כאשר העיד הנביא במוסריו (ישעי' ג') הכרת פניהם ענתה בם וכו'. וכן אמר בזוהר כי בזמן שיש דבר בעיר ח\"ו ראוי לכל אדם שיכסה מצחו לשלא יכיר מלאך המות עונותיו החקוקים במצחו. וכן אמרו רז\"ל (תענית דף ל' ע\"ב) כל האוכל בשר ושותה יין ערב תשעה באב עונותיו חקוקים על עצמותיו שנאמר ותהי עונותם על עצמותם. וכל זה לסבה שהנשמה מראה בהם פעולותיה והכתמים אשר בה מראה בגוף.", + "והנה ידוע שהנשמה כלולה מיו\"ד כאשר בארנו בשער י' ולא תשע פ\"ה ויתבאר בשער הנשמה. ואחר שהנשמה היא כלולה מכל העולמות העליונים הוכרח היות לבושה דפוס וצורת הנשמה אשר הוא צורת העולמות העליונים. וזש\"ה (איוב יט כו) ומבשרי אחזה אלוה. א\"כ נמצא לפי זה שהוכרח היות אבריו בתכונה ובפרקים האלה והעורקים האלה שהם צנורות השפע המושפע אל האברים וכל האברים [הדברים] האלה הם מאומתים מצד עצמם ואינם צריכין הכרח ויתבארו בארוכה בשער הנשמה בחלק ב'.", + "והנה בזה הוספנו לקח על ענין טעם האצילות מוסיף על מה שבארנו בשער טעם האצילות בסייעתא דשמיא:" + ], + [ + "אחר שהקדמנו בפרק הקודם ענין הספירות ופירשנו שהם כח הכולל הפכים רבים, נוכל לומר כי זה טעם היותם נקראות ספירות מלשון אבן ספיר. כי כמו שהספיר אין לו גוון מיוחד אלא כולל כל הגוונים הנראים בו כן הספירה כוללת כל ההפכים כאשר בארנו. ועם שיש לכל אחד גוון ידוע כמו שנבאר בשער הגוונים, עכ\"ז בבחי' זו הם נקראים ספי' כדפי'. והם נקראים ספי' ג\"כ מלשון סיפור וכן פי' רבי שם טוב ן' ש\"ט בספר האמונות ש\"ד פ\"ד וז\"ל בבהיר מצאתי אמאי אקרי ספי' משום השמים מספרים כבוד אל.", + "והנה הכונה כמו שהדבור והמכתב יבאר בהגבלתו להיות מורגש הדברים הנעלמים בתוך מחשבת החכם, כן השמים מורים על ה' יתברך, שכן הספי' הם המגלות מחשבות הנעלמות והצורות הנבדלים משום גשם ולא שום תפיסה וציור. עכ\"ל ודפח\"ח. כי הספירות מספרות ומגבילות הבלתי בעל גבול, ולא גבול ממש ח\"ו כמו שבארנו בשערים הקודמים. ויש שפי' מלשון מספר כי המספר מבעלי הגבול. ואע\"פ שאינם בעלי הגבול בערך שרשם הפשוט, בעלי גבול הם (ו)בערך פעולתם אלינו כדפי' לעיל (בשער ב' פ\"א). ומפרשים אחרים פי' מלשון סיפור. והכונה כי הסיפור והדיבור בם מותר משא\"כ בא\"ס. ויש שפירשו מלשון ספר כמו עיר הסמוכה לספר והוא לשון תחום וגבול והכונה שהם מגבילות מה שאינו גבול כלל, ואין הכונה מגבילות ממש אלא כדפי'. ומה שראוי לבאר כי מה שאמרנו בפרק הקודם שההנהגה והשכר והעונש הוא על ידי מדה מיוחדת אין ר\"ל שיפעל להם חסד ע\"י מדת חסד לבד ח\"ו שא\"כ הוא פירוד וקיצוץ ח\"ו. כי אחר שאפשר להיות הפעולה ע\"י אחד מן מספירות נמצא שאפשר להיות ספירה נפרדת בחלקיה בפני עצמה ואין זה מן האמת. אלא אין ראוי לצייר פעולה והנהגה בשום ספירה בפ\"ע לפי שאין ספירה פועלת באמצעית מציאותה בפ\"ע אלא ההנהגה היא באמצעות כלם. ומה שאנו אומרים שהפעולה ע\"י איזה ספירה, הכונה כי כאשר יגבר החסד בספירה תקבל מלכות שפעם ואז יהיו כלם בה חסדים וכלם מסכימות אל צד החסד. וכן הגבורה כאשר יגבר הדין והגבורות בספירה תקבל מלכות שפעם ואז יהיו כלם בה גבורות וכלם מסכימות אל צד הגבורה. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בס' התקונים (תקונא יט ד\"מ.) וז\"ל כד האי אבנא בעא למעבד דינא בעמלק או בסטרא אחרינא וכן בחייבין נטלא מגבורה ואתכלילן בה כל ספיראן ואתקריאו בה כלהו גבורות. וכד בעאת למעבד חנא וחסדא בעלמא נטלא מחסד וכלהו ספירן אתכלילן בה ואתקריאו חסדים. וכד בעאת לרחמא על עלמא נטלא מעמודא דאמצעיתא וכלהו ספירן אתכלילן בה ואתקריאו רחמי עכ\"ל.", + "הנה ביאר בפי' איך הספי' כלם הם מסכימות אל הספי' הגוברת והכל ע\"י מדה האחרונה המנהגת העולם שבה עיקר ההנהגה. ומה שראוי לדקדק בענין זה הוא כי א\"א להיות שהחסד יסכים אל צד הגבורה וכן הגבורה אל צד החסד אחר שהם ב' הפכים זה דין וזה חסד ואיך אפשר לומר שמה שהוא חסד שיפעול כח הדין ומה שהוא דין שיפעול כח החסד. ונשיב כי א\"א הענין הזה אלא במה שהם כל א' כלולה מי' ותמצא שיש בחסד כח הגבורה ויש בגבורה כח החסד וכן לכל הספי'. וע\"י השווי הזה הם מתיחדות ומשתוות כמו שנבאר בשער זה. וצריכים אנו לבאר ענין כל אחת כלולה מעשר שאל יחשוב המעיין שיהיה כל אחת כלולה מי' כפשוטה ר\"ל שיש בחסד חלק ניכר שהוא גבורה וכן בגבורה חלק ניכר שהוא חסד שא\"כ ח\"ו נמצאו הספי' נחלקו לחלקים ונפרדים זמ\"ז. ומה שעלה בדעתינו לתקן במאמרינו כל א' כלולה מי' נתקלקל במה שנמשך מזה כי אפי' כל אחת נחלקת לי' חלקים. אלא הכונה שאין אדם יכול לומר זה חלק חסד שלא יכלול מי' ולא בחלק מחלקי שאר הספי' שלא יהיה נכללים בו כל הי' וכן י' מי' עד לאין סוף ותכלית הכל כלול מיו\"ד ליו\"ד ויו\"ד מיו\"ד. וא\"ת א\"כ שכל א' כלול מכלם ימצא עתה לפי זה שאין חלוק בספי' וכלם יהיו שוות וא\"כ איך אנו אומרים שזו גבורה וזו חסד וכן לכלם, כיון שבחסד י' ובגבורה י' נמצאו כלם שוים לטובה או לרעה ח\"ו. לזה נשיב בהקדמה אחת שפי' הרמב\"ם בענין היסודות בפ\"ד מהלכות יסודי התורה. וז\"ל ימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה וחיה ועוף ודג וצומח ומתכת ואבן, גולמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר. וארבעתם יתערבו ביחד וישתנו כל אחד מהם בעת העירוב עד שימצא המחובר מארבעתם אינו דומה לא' מהם כשהוא לבדו. ואין במעורב מהם אפי' חלק אחד שהוא אש בפני עצמה או מים בפני עצמם או עפר בפ\"ע או רוח בפ\"ע, אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחר. וכל גוף המחובר מארבעתם ימצא בו קור וחום לח ויבש כאחד. יש מהם גופים שיהיה בהם חזקה מיסוד האש כמו וכו'. ויש מהן גופים שיהא בהם חזקה מיסוד המים כו'. ועד\"ז ימצא גוף חם יותר מגוף אחר חם, וגוף יבש יותר מגוף אחר יבש. וגופים שיראה בהם הקור בלבד, וגופים יראה בהם הלח בלבד, וגופים שיראה בהם הקור והיובש כאחד בשוה כו' או החום והיובש כאחד בשוה וכו'. עכ\"ל לעניננו.", + "והנה בהקדמה הזאת יוכל האדם להתבונן בספי' כי העיקר הוא כח הגבור' אשר יראה בו הדין ולא החסד, וכח החסד אשר יגבר בו החסד ולא הדין. והוצרכנו לכל זה לבלתי עשות פירוד ח\"ו כמו שפי'. וכאשר יקבע העיקר הזה בלב המשכיל הנה לא ירחק ממנו המקום לדעת איך יכול החסד כאשר יגבר הגבורה להיות ג\"כ הוא פועל הגבורה בהיות כי גם בחסד יש כח גבורה. וכן לכל הספי' ובכל המוזגות. ואולם ענין ההסכמה הזאת היא בעצם ע\"י העטרה המנהגת העולם שבה יעשה המזיגה הזאת. שבמקומם אי אפשר, שאם נאמר שההסכמה והמזיגה היא במקומם למעלה נמצא ח\"ו חסר תשעה ספי' כי כלם גבורות או חסדים, אלא על כרחינו נאמר שבמקומה הם מזיגתם אשר שם בהם מאצילם. אמת שתהיה המשכתה לפעול הפעולה ההיא ע\"י הגבורות שבהם או ע\"י החסדים שבכל ספי' וספי' כמו שבארנו בשער הצנורות בפ\"ה. אמנם לשיהפכו לדין וגבורה או לחסד מכל וכל, זה א\"א כי אם ע\"י המלכות דוקא. וזה דקדק בלשונו הרשב\"י ע\"ה במאמר שהעתקנו שאמר וכלהו כלילן בה ואתקריאו חסדים וכו' פי' כי קודם יכללו בהאבן שהיא המלכות ואז יקראו חסדים או גבורות או רחמים מכל וכל. ולרמוז על היותם כל אחת כלולה מי' היא על הדרך אשר אמר הרשב\"י בס' התקונים (תקונא מ\"ז דף פ\"א ע\"ב) וז\"ל דלית ספירה דלא אתכלילת בעשר כל חדא בממשלת דילה עכ\"ל. ומבואר הוא. ודקדק באמרו בממשלת דילה, פירוש עם היות גובר בה ממשלתה פעולתה על הדרך שפירשנו. ", + "ועתה אחר שבארנו ענין היותם כלולות מיו\"ד רצוננו לבאר ענין התגלות העשר בכאו\"א כי הוא מעלה נפלאה. והענין כי בזולת שהם נכללות מי' על הדרך שבארנו והכללות הזה לא יחסר ולא יעדיף לעולם כמו שא\"א לספירות להיותם י\"א ולא ט', וכן לענין כללות ג\"כ. אמנם יש ענין חשוב מזה אשר זה לא ימצא בהם כי אם בהיות רוב טובה והוא שיתגלה בהם ויוכללו כל אחד מהם בכלם כאלו תאמר שיהיו כל הע\"ס שבה מתראות מצד שקבלה מי' ומאירה בי'. ר\"ל הכתר כלול מי' מצד שהוא מתייחד בעשר, כיצד הוא מאיר בט' והט' מאירים בו והם מאירות כלפי פני הכתר הרי שמאירים בו עשר. וכן בחכמה וכן בבינה. כיצד הבינה משפעת בז' התחתונות הרי ז' שנכללים בה והיא נכללת בהם, ושני העליונות מאירות בה ונכללות בה הרי ט', ועוד מאירים בה פניה ממש הרי עשר. וכן לכל הספירות. ובזה מתראות בכלן עשר ספי' והוא מציאות מובחר מענין הכללות הנדרש למעלה ונמצא מציאות הזה בהרגל יותר אל המלכות כדפי' בשער י' ולא תשע. וצריך המעיין להיות עיניו פקוחות על המציאות הזה שאינו כמציאות הקודם. והמציאות הזה לעיתים יהיה במקצת ר\"ל שלא יוכללו אלא בשבע שהם ז' ספירות הבנין והכללות הזה לא יהיה בחשיבות ומעלה שיהיה כאשר הוא מעשר כמו שנבאר בשער המציאות בפ' ה'. ואין לתמוה ולומר כי יראה בזה פירוד אחר שלא יתראו בה אלא ז' ולא י'. הטעם הוא מאחר שנכללות בה כל העשר ומפני מיעוט האור אינם מתראות כלם אלא מתעלמות ואינם פועלות לא יקרא פירוד. כי כן דרך הספי' עם היותה כלולות מעשר לא יפעלו אלא מהגוברת ועכ\"ז לא יקרא פירוד אחר שכלם נכללות בה. ועם כל זאת הגוברת היא העיקרית אם בחסד חסד אם בגבורה גבורה. וכן הענין אל הכללות האלו שמפני שלא קבלו אלא מן השבע לא נכללו אלא בשבע ועתה לפי\"ז כאשר נמנה בהם עשר פעמים י' שהם מאה נרצה בענין הכללות החשוב הזה. וכאשר נמנה עשר פעמים מאה נרצה לומר כי אפילו אותם העשר היו מאירות בעשר אחרות וכן יעלה המספר מעשר לעשר עד אין תכלית וכפי אשר יגדל המספר יורה על רוב הכללות. וכן לפעמים נמנה שבעה פעמים שבעה מורה על שבעת ימי הבנין שנכללו הן בעצמן וכן יעלה מספרם מז' לשבעה בשביעיות כמו שבעה פעמים שבעה מ\"ט או מ\"ט פעמים מ\"ט. ולפעמים נרכיב ב' המספרים ונאמר שהשבעה התחתונות נכללו בעשר ועתה יעלו שבעה פעמים עשר שהם שבעים או שבע מאות הכל לפי התגברות הכללות כדפי'. ויש בחינה אחרת והיא שנאמר שי\"ס נכללו משבע ויעלו המספר והכללות כדרך המספר הקודם. אמנם יורה על הרחמים יותר להיות שבבחי' זו נתגלו הג' ראשונות בעצמם מה שאין כן בבחי' הקודמות שלא נתגלו אלא בתחתונות והוא מבואר. וכל הבחינות האלה וכללותם באו ביאורם בזהר ובתקונים ובמפרשים, ולהיות הדברים מפוזרים א' הנה וא' הנה ויכבד עלינו להביא ראייתם כתבנום בקצרה והם מוסכמים מצד עצמם. עוד הספי' נכללות מעשר בבחינה אחרת והם מציאיות הספי' בעצמם. והענין כי בכתר נתגלו כל הספי' בעת האצילות כאשר בארנו בשער האצילות. והנה לזה חיוב היות שם מציאותם כמו שנבאר ענין המציאות בשער המציאות.", + "והנה הט' האלה הם הויות רוחניות דקות מעצמותם המתגלה למטה עד שהם מקורות וצנור שבהם יושפע החיות אל מציאותם התחתון. וכאשר נאצלו בחכמה שם ג\"כ נשארו מציאות ח' ספי' וכ\"ע נאצל מציאותו בה כדי שלא יהיו ט' ח\"ו. ועוד הוכרח כן מפני שע\"י נאצל האצילות. הרי בחכמה מציאות עשר אבל לא כמציאות שבתוך הכתר מפני שבכתר הם בדקות.", + "ועוד כי הט' למעלה היו מקור לתשע התחתונות משא\"כ בחכמה כי הח' מקור לח' התחתונות, אבל הכתר אדרבא מקורו העיקרי הוא מציאות ספירות העליונות שנשלמה למעלה ממנה במציאות והיא ענף וצריך אליו. וכן נאצלו ז' בבינה הרי ז' והם מקורות לז' תחתונות ואינם כמקורות אשר בחכמה. ועוד שבחכמה היו ח' מקור לח' ובבינה ז' מקור לז'. ושנים העליונות נאצלות שם להשלים.", + "ועוד מפני שעל ידם היה עיקר האצילות כי מכחם נאצלו בה הז' ולכן נשאר שם מציאותם ועד\"ז לכל הספירות שכולם הם בכולם. וזה ענין אחר שהוא מציאות הספירה ממש בספי'. ונמצאו לכל הספירות בחינות כנגד כלם. והמלכות נשתנה מכלם כי יש לה מקור ממש בכל אחת מהספירות אחר שהיא אחרונה לכלם. וזה הטעם שנשאר מציאותה בכל מדרגות הספירות כי דרך מדרגות הסולם ירדה וכמו שנתבאר בתקונים (בהקדמה ד\"י ע\"ב) וז\"ל כד אתנטילת מכתר אתקריאת עטרת תפארת כו', כד אתנטילת מחכמה עילאה דאיהי ראשית אתקריאת על שמה, וכד אתנטילת מבינה אתקריאת על שמה תבונה. וכד אתנטילת מחסד אתקריאת וכו'. ובדרך הזה פי' שם בתיקונים להראות על שמה כפי בחינותיה דרך מדרגות הסולם אשר ירדה וכפי המקורות להראות עלייתה אל הבחינה ההיא תקרא על שמה וכמו שנבאר בפי' המאמר במקומו אם יגזור השם בחיים. עוד לספי' כללות אחר' מג' והיינו ג' קווים קו החסד קו הדין קו הרחמים ובבחינתו יוכלל מג' ולפעמים יוכלל מד' והיינו חסד גבורה תפארת מלכות שהם ד' רגלי המרכבה והם ממש הד' אותיות שבשם כי יו\"ד בחס\"ד וה' בגבורה כמבואר בתיקונים פעמים הרבה והם ג\"כ פני אדם פני אריה פני שור פני נשר כמו שיתב' הענין בשער הכינוים. ולפעמים יוכללו מה' והם חסד גבורה ת\"ת נצח הוד, והטעם כי ע\"כ הגיע האצילות כי מלכות ויסוד הם נכללים בת\"ת. וכאשר נבחן החמשה הנז' בערך שהם נכללים בעשר יעלו לנ'. וכן כאשר נבחין אותם בערך שכלול כל א' מה' יעלו כ\"ה.", + "ועוד נכללים לפעמים מו' והם ו' קצוות הנכללות בת\"ת ואז הם מכונים בשם ו' כאו\"א. והם שלשה ווין עליונים גדולה גבורה ת\"ת והם ויס\"ע ויב\"א וי\"ט וו\"ו והם ח\"י. והם ג\"כ בנצח והוד ויסוד והם ח\"י אחרים כללם ל\"ו. וכאשר נכללים מעשר יעלו ששים. והכלליות האלה וסדרם מתבארים בזוהר ובתיקונים פעמים הרבה וקצרנו הענין בפ' זה כדי שיהיה סדור לעיני המעיין לכל אשר יהיה שם הצורך אליו:" + ], + [ + "אחר שנתעסקנו בפרקים הקודמים בענין כללות הספי' ועניינם אל ההנהגה. עוד נוסיף ביאור במהות המושג בהם אל המקובלים קבלה איש מפי איש עד מרע\"ה מפי הגבורה. הספירה האחד הוא הנאצל הא' והוא כ\"ע אשר בערך הנאצלים אשר למטה ממנו אין בו חוסר כלל ולא גירעון כלל אלא הוא רחמים פשוטים מבלי תערובות דין כלל. א\"כ איך אפשר להיותה כלולה מיו\"ד כי הכללות מורה שיש בה צד גבורה שהוא דין ואנו אומרים שהיא פשוטה מבלי תערובת דין כלל. ואפשר לזה להשיב על כמה פנים. הראשון הוא כי לא יוכרח שיהיה כלול מהגבורה בבחינת הדין אבל יהיה כלול מהגבורה בבחי' העושר אשר תחת יד הגבורה. כמו שאחז\"ל (ב\"ב דף כ\"ה ע\"ב) הרוצה להעשיר יצפין. ועניינו כנגד הגבורה אשר שם הזהב. וכן עניינים כאלה אשר הם רחמים והם מפעולת הגבורה. כמו הגשמים שהם מצד הגבורה והם רחרים לעולם. וכן היות האדם גבור כובש את יצרו אותה הגבורה יהי' מצד הרחמים הגמורים אשר לא נמסר ביד יצרו בכח הגבורה שהגבירו על שונאו. וכן ביארו בתקונים (בתז\"ח דף קי\"ד ע\"ב) וז\"ל בירחא חמשאה יהיב ביה תוקפא דגבורה לאתגברא על יצר הרע מסטרא דשמאלא דלא שליט ביה וכו' ע\"ש. ועם היות כי זה נדרש שם לענין אחר, עכ\"ז יצא לנו מתוך דבריו כי היות האדם מתגבר על יצרו הוא מצד הגבורה.", + "ועוד יש להם פעולות אחרות כאלה וכאלה טובות ונעימות. ומצד בחינת הגבורה בפעולות האלה הכתר נכלל ממנה. וכאשר תתעורר הגבורה הנה ישפיע הכתר בצד הגבורה אשר לו, ואפי' אם תשפיע פעולת הרחמים כמו שפע העושר או התגברות למטה הנה מכ\"ע השפע ההוא יגביר הגבורה באופן שיהיה בה חוזק ואמיץ כח לפעול. ואע\"פ שזה הענין יהיה אל הכתר במקרה כי עיקר השפעתו לרחמים היתה, עכ\"ז בגבורה מצא מין את מינו ונתעוררה על ידו הגבורה לפעול. עוד אפשר להשיב ע\"ד אחרת כי אמת הוא שהכתר אינו פועל אלא רחמים זהו כחו הגם שהוא נכלל מהגבורה עכ\"ז יש בו כח לבטל הגבורה ההיא ולהכניעה אל הרחמים ולא מפני זה יוכחש היותה כלולה מעשר. כאשר הענין בהיסודות שלא מפני היות הגשם ההוא מורה על החום בלבד או על הקור בלבד נחייב שהוא פשוט ואינו מורכב מארבע יסודות כלל. אלא נאמר שהוא מורכב מד' יסודות ומפני תגבורות יסוד המים שבו לא יפעלו בו שאר היסודות ויתראה בו הקור לבד. וכן הענין כאשר יתראה בו החום סבתו תגבורת האש כמו שפי' הרמב\"ם ע\"ה בלשונו שהעתקנו בפ' הקודם. ועד\"ז בספירת הכתר אעפ\"י שיהיה בו כח הגבורה לא יפעל דינה כמקרה היסודות שפי'. עוד נוכל לתרץ ע\"ד אחרת והוא יותר קרוב אל האמת ועיקר. והענין מפורסם הוא שבא\"ס הפשוט הוכרח בו היות שם מציאות ע\"ס כאשר נבאר בשער הצחצחות. ועתה למה לא יקשה עלינו שנמצא לפי\"ז האלוה הפשוט מורכב מהרכבה גדולה כזאת מע\"ס שמכללם הגבורה כח הדין והגדולה כח החסד. והאמת שאין הרכבה גדולה מזו. ואין כן חק האמונה העקריות הקבועה בלב המאמינים. שעיקר האמונה להאמין שהא\"ס הוא אחד פשוט תכלית הפשיטות בלי שום הרכבה. א\"ו תשובת שאלה זו בצדה כי ח\"ו אין כונתינו באמרנו שמציאות הספי' בא\"ס שיהיה מציאותם למעלה כדרך שמציאותם למטה. אלא למעלה הם פשוטות תכלית הפשיטות ומתייחדות בעצם השרשים תכלית היחוד והם דקות רוחניות תכלית הדקות עד שלא יתיחס בהן רבוי ושנוי ודין ורחמים ונאריך הדבור בהם בשער הצחצחות. ועתה אחר שהכתר הוא הנאצל הראשון אין בינו ובין המאציל כ\"א שזה עילה וזה עלול ממנו. ולפי השיעור שחוייבנו להפליג בענין הספירות שבא\"ס. על דרך ההוא חוייבנו להפליג בענין הספירות שבכתר, כי כפי רדתם מאת פניו כן יתגלו הדברים והפעולות וכפי קרבתם אל מקורם כן יתעלמו ויסתתרו. ולכן אע\"פ שהכתר כלול מעשר אין הכונה שיהיו העשר פועלות דין ורחמים כפעולתם במקומם אלא הם מקורות נעלמים. ועד\"ז היא מציאות אצילות הדין להשואלים מהיכן יצא הדין כמו שנבאר בשער זה בפי'. זהו הנמסר אל שכל האנושי להשיב בשאלה. אמנם הקבלה הכרחנו היות הכתר תכלית הרחמים כדכתיב (דניאל ז ט) ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חוור. ואין שפעו אלא רחמים פשוטים ואיהו יתיב על כורסייא דשביבין דנור לאכפייא לון וכן פי' הרשב\"י ע\"ה באדרא (דנשא קכ\"ח ע\"ב). אמנם הדין נפעל בהסתר פניו ח\"ו והסתלקות שפעו מן הספירות אז הדין יפעל מעצמו, כי התעוררות קו הדין יתגבר על קו הרחמים, וגבורה שבכל מדה ומדה תתגבר ועל ידה תפעל הדין. אמנם גבורה שבכתר היא להפך להכניע הדין והיא מצחא דמלכא כי בהתגלות מצח הרצון הדינין מתבטלין כדפי' הרשב\"י באדרא (שם דף קכ\"ט.) ונבאר שם ב\"ה בס' אור יקר. אמנם ימשך מזה קושיא עצומה כי נמצא פעולות הדין נפעל ע\"י ט' ספירות לבד וזה אין ראוי. ונשיב כי הסתלקות והסתר פני הכתר מן המדות כדי שתפעל הדין זה נקרא שתוף שמשתתף הכתר אל הדין. וכן פי' הרשב\"י שם באדרא. והיינו פי' המאמר שפי' ר' מנחם רקאנטי כמו שהעתקנו בשער עצמות וכלים בפ\"ב וה' המטיר על סדום וכו'. וכן ענין משל העליות שפי' שם בפ\"ד. ואין דוחק באמרנו כי סלוק והסתר פניו נקרא שתוף אל הדין, שהרי מוכרחים אנו לומר קרוב אל ענין זה אל הא\"ס שאם היה מתפשט בכל הספי' לא היה דין כלל, וא\"א לומר שאין הדין נפעל על ידו, שא\"כ נמצא אין העונש על ידו ח\"ו וזהו סילוק ההשגחה. אמנם הסתר פניו וסילוק השגחתו מספירותיו הוא שיתופו אל הדין. ויש להקשות שא\"כ שהוא מסלק השגחתו ועצמותו מן המדות א\"כ נמצא שיש פעולות לספירות זולתו שהרי הם פועלת דין בהסתלק השגחתו. לכן נשיב שודאי יש בחינות שונות אל השגחתו בספירות.", + "הנה בהיות הענין רחמים גמורים ושמים זכו לפניו הוא מתגלה במדותיו גלוי עצמי עד שכולם מתיחדות תכלית היחוד. אמנם בהיות השמים לובשים קדרות מסתלק השגחתו מן הספירות ולא מכל וכל אלא הוא מגלה האור בהם ע\"י אמצעי ע\"י הבינה בשש קצוות מצד הגבורה והשפע וההשגחה מועטת עד שהדין נפעל. וזהו סוד (ירמיה לא ב) מרחוק ה' נראה לי, וכן (תהלים י יא) למה ה' תעמוד ברחוק, שאין האור מתגלה כראוי והיינו תעלים לעתות בצרה, וזהו סבת הדין והווייתו לפי האמת. ותיקונו [הוא ע\"י התשובה] בסוד גלוי ההשגחה והארת האין סוף ע\"י הכתר בספירות. וזהו סוד השפע והרחמים הנשפעים שעל ידו הדין יתוקן ועינים רוחצות בחלב כאשר יתבאר בע\"ה בפ\"ה. עוד במציאות ספירה זו עם היותה נעלמת תכלית ההעלם עד שמרוב התעלמותה נקרא החכמה ראשית ההתגלות כמו שבארנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר פ\"ג. עכ\"ז גלו לנו חכמינו וזקנינו שקבלו מנביאינו היות בספירה זו תר\"ך עמודי אור כמנין כת\"ר. והמגלה הראשון אל העניין הזה הוא רבי נחוניא בן הקנה בתפלתו הנחמדה וז\"ל שם אקראך בשש מאות ועשרים עמודי אור שהם ראש מילולך, שהם תיקון לרום מעלתך, ומהם יתמשך החיות בכל הספירות, ועומדים זה בצד זה כנשמה בתוך הגוף, והם מלאים מבפנים ומבחוץ ובחיצון, יהו\"ה יהו\"ה יהו\"ה, והם נחקקים כדמות זכר ונקיבה, ומתהפכים לתפארת וממלכה בצירוף רום קומתם, ואין לדקותם תכלית, והן חלקים שאינם מתחלקים כלל, ומתנשאים במאמר ומכלל וחשבון, יוצא מעיין השלהבת שהוא עד אין חקר ואין מספר, מאורה המתעלמת בתוספת החשך המסותרת, והיא המציאות הידוע לכל המשכילים, בי\"ג מיני תמורה, שהם גלוים ונעלמים מונחים על הכתר ממש, מצפ\"ץ מצפ\"ץ ת\"ך גספ\"י פסטפ\"ט תג\"ל תומ\"י פג\"ש סח\"ק פתי\"א טה\"ג סח\"ק כתכומ\"י טב\"ת זפ\"ט פוב\"ז פסנת\"ץ פטד\"ץ עכ\"ל. ופיר' אקראך בשש מאות ועשרים פי' קריאה מלשון השפעה כענין (תהלים מב ח) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. וכמו (ישעיה ו ג) וקרא זה אל זה ואמר, ות\"י ומקבלין דין מדין. והנה אקראך וכו' ירצה אשפיע שפעתך בשש מאות וכו', שהם ראש מילולך פי' תחילת ההתגלות אל הא\"ס ואעפ\"י שאינן מושגים אלינו. ולפי שהדיבור הוא משל אל הגלוי מפני שלמעלה בא\"ס לרוב ההעלמו הדיבור אסור בו לכן אמר כי תר\"ך הם ראש מילולך פי' ראשית הדברים הנאצלים הנכנסים בדיבור. או ירצה אקראך בשש וכו' ר\"ל אקראך ואכנה אותך בשם תר\"ך עמודי אור כי ידוע שבאין סוף אין שם שיגבלהו כמו שביארנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר פ\"א בס\"ד.", + "והנה שם הא\"ס הוא האצילות כלו בכלל כמו שהשם מורה על הענין המכונה בשם ההוא כן האצילות כלו מורה על הא\"ס. וכמו שהשם הוא כמו בית אחיזה על הנדבר כאלו נאמר שאין מציאות לדבר על פלוני אם לא שנכנה לו שם פלוני וע\"י השם ההוא יהיה לנו מקום לדבר בדבר ההוא, כן בהא\"ס אין מקום לדבר בו אם לא מצד בחינת האצילות וגלויו והוא מקום בית אחיזה לו. לכן אמר שהם ראש מילולך הוא מקום התחלה וראש הדיבור בהאין סוף שמשם ולמעלה אין מקום אל הדיבור ותחילת הדיבור הוא מתר\"ך מכת\"ר ולמטה. שהם תיקון לרום מעלתך. פי' כבר נתבאר באדרא דנזיר והעתקנו לשונו בשער סדר האצילות פ\"ד שהאצילות הוא תיקון אל המאציל מאחר שאין השכלה במאציל אלא ע\"י הנאצל א\"כ תיקונו הוא האצילות וגלויו הוא יופיו אחר שחפצו בגילוי הגילוי לו ליופי ולמעלה. או ירצה שהם תיקון פי' העמודים האלה הם יופי וקשוט ותיקון הכתר שהוא רום מעלת האין סוף לפי הנגלה אלינו. ומהם יתמשך החיות פי' מן העמודים האלה נמשך האור והשפע שהוא חיות הספירות כלם, כי אור הא\"ס הוא המחיה והמזון לכל הנאצלים, והנאצלים נהנין מזיו ואור המאציל כמו שביארנו בשער סדר עמידתן פ\"ח. ולפי הנראה היות העמודים האלה צנורות ומקורות לספירות ששואבין אור מהא\"ס. ועומדין זה בצד זה כנשמה בתוך הגוף. פי' הנה העמודים האלה בכתר הם כסדר זה שהם זה בצד זה והם זה בתוך זה כנשמה בתוך הגוף כן נמצאים בעניני סדרם זבת\"ז. נמצאו זה בצד זה ונמצאו שהם כנשמה בתוך הגוף זה בתוך זה כסדר הספירות שפי' בשער סדר עמידתן בפ' ד' ובפ\"ז. ואמר זבצ\"ז כי בערך הספירות זה בצד זה הם כאשר נראה כי הנקודה האמצעיות הם ספירות (ע' בעסיס רמונים) נמצאו שהם זה בצד זה. ולפי האמת כאשר נראה להעריכם בעצמם הם זה בתוך זה כמו הנשמה בתוך הגוף שזה עילה לזה וזה עלול מזה כערך הספי' בעצמם שהם נבדלות מה שבין עילה ועלול כן הבדל ערך העמודים האלה. והם מלאים מבפנים ומבחוץ ובחיצון פי' כי כל עמוד ועמוד יש בו ג' מיני שפע שהם מבפנים ומבחוץ ובחיצון. פי' הם מלאים מבפנים דהיינו עצם העמוד ובחינת עצמו, ומבחוץ הוא בחי' עילתו דהיינו אור המקובל אליו מלמעלה, ובחיצון הוא בערך בחינתו המשפעת. והם עתה שלשה בחינות, האחד בחינתו העצמי שהוא מהות העמוד בעצמו, והשני בחינתו מצד קבלתו שהוא לפי האמת מבחוץ של עצמותו עם היותו משובח מעצמותו, השלישי בחיצון שהוא בחינתו בערך מה שמשפיע אל זולתו והוא לפי האמת נקרא חיצון מפני שיוצא חוצה ממדרגתו ומפנימתו שהוא בחי' עצמותו.", + "והנה ג' בחינות האלה הם הא' בערך העילה אשר לו והשני בערך עצמו שהוא העלול מן העליון ממנו והשלישי בערך עלולו אשר למטה ממנו. והיינו מבפנים שהוא בחינת עצמו ומבחוץ בחי' עילתו ובחיצון בחינת העלול ממנו והם ג' מיני שפע. והאור השופע על כאו\"א מהעמודים ידו\"ה ידו\"ה ידו\"ה. פי' כבר נודע כי שם בן ד' כולל כל הע\"ס ויתבאר בשער שם בן ד'. וידוע כי כל עמוד ועמוד הוא כלול מע\"ס לפי שאין ענף וענף בספיר' שלא יהיה כלול מי' ולכן אחר שהם שלשה בחינות בכל עמוד ועמוד נמצא שהם שלשה פעמים י\"ס כי כל בחינה כלולה מעשר והן שלשה שמות שם בן ד' שהם ידו\"ה ידו\"ה ידו\"ה. והם נחקקים כדמות זכר ונקבה פי' כי שמות האלה הם חקיקתן וציורן דהיינו אצילותן בדמות זכר ונקבה. והענין כי הבחינה שהיא בערך מה שמקבלת דהיינו הבחי' הנקרא לעיל מבחוץ היא בחינת זכר משפיע אל בחי' עצמותו הנקרא לעיל מבפנים. א\"כ נמצאו ב' שמות העליון זכר והשני נקבה משפיע ומושפע. וכן בחינת עצמו הוא זכר משפיע אל בחינתו המושפעת שהיא המכונה לעיל בחיצון. ולכן נמצא ג' שמות ג' בחינות ענינם וחקיקתן כדמות זכר ונקבה. ומתהפכים לת\"ת וממלכה וכו'. פי' כי הבחינה הראשונה שהיא המכונה בחוץ למעלה והבחינה השנייה שהיא המכונה בפנים אמרנו שהם זכרים והאחרונה שהיא בחיצון היא נקבה, אמר שהם מתהפכין לת\"ת וממלכה דהיינו זכר ונקבה כי הבחינה האחרונה החצונה של העמוד הזה היא משפעת בראשונה שהיא החוץ על עמוד התחתונה נמצאו שנתהפכו הבחינות כי מה שהוא זכר נתהפך אל נקבה ומה שהיה נקבה נתהפך לזכר כי הבחינה האחרונה הוא זכר אל הראשונה של העמוד אשר תחתיו שהיא מקבלת ממנו. בצירוף רום קומתם ואין לדקותם תכלית פי' ההתהפכות והוא כאשר יצטרפו כלם כסדר רום קומתם שהם זה על זה נמצא הבחינה האחרונה של העליון מהם הוא זכר אל הבחינה הראשונה של השני אשר למטה ממנה וזהו כאשר נעריכם בערך צירופם יחד ובערך רום קומתם זה על גב זה כמבואר. ואין לדקותם תכלית פי' אעפ\"י שאמרנו בהם כל אלו החלקים אין הכונה ח\"ו על שיש בהם גשם המתחלק כלל ועיקר כי אדרבה הם דקים ורוחניות תכלית הרוחניות מפני קורבתם אל מקורם שאין לדקותם תכלית, ואעפ\"י שנשפוט בהם חילוקים ובחינות לא שהם חלקים מתחלקים ח\"ו אלא הם חלקים שאינם מתחלקים אלא בערך עלה ועלול כדרך שהפלגנו בספירות. וראוי להפליג יותר ויותר בענין העמודים מפני שהן חלקים ובחינות של ספירה אחת, ועוד מפני שהם בספירה הזאת שהיא דקה ורוחניות נאצל ראשון מיוחד במאציל כנודע.", + "ועוד לנו פי' בלשון הזה ויתבאר בפ\"ה בעזרת הצור:" + ], + [ + "ומתנשאים במאמר ומכלל וחשבון, הענין הזה לכאורה קשה הרבה שהעניינים האלה הם חמשה תקון וצרוף ומאמר מכלל וחשבון. וכן באו ביאורם בספר מעיין החכמה וז\"ל זהו תיקון וצירוף ומאמר מכלל וחשבון פי' של שם המפורש המיוחד בענפי שורש התנועה המתגברת בי\"ג מיני תמורה כיצד הוא התיקון להוציא דבר במאמר ומאמר בדבר ותיקון בצירוף וצירוף בתיקון ומכלל בחשבון וחשבון במכלל עד להעמיד כל הדברים במעיין השלהבת והשלהבת במעיין עד אין חקר ואין מספר לאורה המתעלמת בתוספת החשך המסותרת ולהביא הכל במלאכה הנגמרת בי\"ג מיני תמורה עכ\"ל.", + "והנה לכאורה משמע שר' נחוניא לא כתב אלא ג' שהם מאמר ומכלל וחשבון וצריכין אנו לדעת מה זה ועל מה זה. קודם ראוי שנכנס בביאור ה' עניינים אלה מה תארם. ובספר הקנה ביאר אותם בקצרה וז\"ל התיקון שתדע השם מתחלתו ועד סופי כמו שהוא כתוב. וצירוף כמו שתצרף אותו בכ\"ב אלפא ביתא שבספר יצירה של אברהם אבינו, ותדע לעשות מכל צירוף וצירוף מאמר, ואחר כך לכלול הכל ביחד שהוא המכלל, ואחר כך לידע בחשבון כדי שלא תטעה בצירוף האותיות גם בנקודם עכ\"ל.", + "ודבריו הם בפי' שם בן מ\"ב היוצא מבראשית כמו שנבאר בשער פרטי השמות.", + "והנה פירש כי התיקון הוא שידע האדם השם בענין סדר כתיבתו ותיקונו וזה נתבאר ג\"כ בברייתא אחת המכונה לשמעון הצדיק ע\"ה וז\"ל אמר שמעון הצדיק לתלמידיו דעו כי שם המפורש נחלק לה' חלקים ואלו הן תיקון וצירוף ומאמר ומכלל וחשבון. התיקון הוא שיתחיל אדם סדורו מתחלה ועד סוף כמו השלשה פסוקים אשר נקראו שם הע\"ב והם ויס\"ע ויב\"א וי\"ט הראשון הוא מראשו לסופו והאמצעי מסופו לתחילתו והאחרון מתחילה ועד סוף וזהו סדר קריאתן וה\"ו יל\"י סי\"ט וכו' עכ\"ל לענייננו.", + "והנה דבריו מסכימות עם דברי הקנה שאמר שתיקון הוא לידע האדם תחילה תיקון השם אשר הוא עוסק בו ואחר כך משם ימשך לענינים אחרים. ואפשר שנקרא הענין הזה תיקון להיות שהוא תיקון השם וסדרו בלי בלבול ושבוש וזהו תיקון. ואין דברי ספר מעיין החכמה מורים כן שאמר כיצד הוא התיקון להוציא דבר במאמר ומאמר בדבר וכו' ואין הדברים האלה מתיחסים לכאורה עם מה שבארנו בענין התיקון. לכן נצטרך לבאר דברי ספר מעיין החכמה.", + "והנה הצירוף הוא המשל בזה אם יש לפנינו שם בן ד' שרצוננו לצרפו הנה צירוף אותיותיו יעלו י\"ב תיבות כאשר הם מצורפים בשער פרטי השמות פ\"ט בשם בן י\"ב.", + "והנה אחר תשלום י\"ב ונבא אל הי\"ג יחזיר הצירוף אל התיקון שהוא מקורו. וזהו התיקון הבא אל הצירוף והצירוף החוזר אל התיקון מפני שבהתם הצירוף יחזור הדבר אל מקורו דהיינו התיקון שהוא השם ככתבו. וזה מורה ודאי על אחיזת הענפים שהם הצירופים המצטרפים מן השם שהוא השרש והם נאחזים בשרשם ויוצאים ומתפשטים וחוזרים ונכנסים אל מקורם. וכן הדרך אל צירוף ותמורות השם בכ\"ב אלפא ביתות שכתבנו בשער הצירוף שעל ידיהם יצטרף כ\"ב פעמים וכשנבא לצרפו הכ\"ג הנה יחזיר הצירוף אל מקורו דהיינו התיקון וכל זה מורה על הענפים המתייחדים בשרש. הצירוף חוזר אל התיקון והתיקון אל הצירוף. לכן צריך המסתכל בחכמת הצירוף קודם שיבא אל הצירוף שידע אם השם אשר לפניו הוא שורש או ענף כדי שידע מקום יניקת הענפים מן השרש כדי שיוכל ליחד הענפים בשרשם. כאלו נאמר אם היה לפניו מצפ\"ץ שהוא בא\"ת ב\"ש ידו\"ד צריך לידע אם השם הזה שהוא מצ\"פץ הוא מקור או שורש ואחר כך יגלגלהו אל הצירוף. שהמשל בזה אם יגלגל מצ\"פץ כשיגיע אל כ\"ג שהוא תשלום אלפא ביתות כלם ותחלתם, בהכרח יחזור השם אל מצ\"פץ שהיה מקורם. נמצא העני בסכלותו שהפך הסדר שחשב שמצ\"פץ הוא השרש ובו מתפשטים כ\"ב ענפים ושהשם בן ד' היוצא ממנו בדרך תמורות א\"ת ב\"ש הוא ענף, ודאי שהלך חשכים ואין נגה לו. כי מה שחשב לענף הוא שרש ומה שחשב לשרש הוא ענף. וזהו שצריך התיקון להוציא צירוף בתיקון ותיקון בצירוף הנאמר בספר מעיין חכמה. וכן הדבר במאמר ומכלל כי מסוד הצירוף שידע לעשות ממנו מאמר. המשל בזה אחר שיגלגל בצירוף צירוף מן הצירופים יעשה ממנו מאמר שיהיה בו משמעות מה. כמו המשל בזה כאשר יצרף האדם מלת שלמה יעשה ממנו מאמר שיובן ממנו איזו גזירה כמו ש\"ל מ\"ה שהם ב' מאמרים וגזרתם מ\"ה עולה בגי' שם בן ד' במילואו דהיינו חכמה. וש\"ל ר\"ל שהוא של חכמה שהוא הנקרא מ\"ה כדפי'. או ירצה שהת\"ת שהוא נקרא שלמה הוא של. פי' כמו (דברים יט ה) ונשל הברזל דהיינו הסרה, הוסר ונאצל מחכמה שהיא מ\"ה. ואחר כך נצרף אותו אל של\"ם ה'. פי' כי בשפעם נעשה המלכות שהיא הה\"א שלמה. וזהו מאמר. ומה שאמר להוציא מאמר בדבר ודבר במאמר פי' כי אחר שיעשה מהצירוף מאמר יעשה מן המאמר דבר ומן הדבר מאמר. המשל בזה שהרי תיקון שלמה שהוא מקור צרפנו אותה אל ש\"ל מ\"ה זהו צירוף. אחר כך יעשה מזה הצירוף מאמר דהיינו ש' מלה. אחר כך יעשה ממנו דבר דהיינו פי'. ופירושו הת\"ת הנק' ש' למה. ירצה ש' הוא בינה שהוא הנקרא ש' שורש האילן כדפי' בתיקו' והעתקנוהו בשער ממטה למעלה. ומל\"ה ירצה קול שהוא ת\"ת היוצא מבינה. עוד יעשה מהצרוף שהוא ש\"ם ל\"ה מאמר שהוא שם לה. אח\"כ יעשה מן המאמר הזה דבר והוא פי' המאמר שהוא שם פי' שם בן ד' הוא מתייחד עם המלכות דהיינו שם לה' פי' לה' אחרונה שהיא המלכות. ואחר שיעשה הדבר יחזור הענין אל המאמר. ואחר כך יעשה מן המאמר מכלל, וענין המכלל הוא לכלול תיבה בתיבה אם יצטרך. המשל בזה שלמה אלקים יצטרף שתי תיבות יחד ויכללם לעשות מאמר ויאמר של\"ם הא\"ל מי\"ה יש ביד המצרף כח לעשות ולכלול שתיהם יחד. ויעשה מהם דבר פי' עקר שלימות הא\"ל שהוא חסד הוא מי\"ה שהוא החכמה והכל על ידי שלמ\"ה אלקים ת\"ת ומלכות. שעל ידם השפעת השפע מתוך היחוד. וכן יכלול אותם הש\"ל מהא\"ל מ\"י וזהו כלל ומאמר, ויעשה מהם דבר שהוא פי' מ\"י שהוא הבינה מוריד ומשפיע השפע מהא\"ל. ומפני שמכלל הוא דבר המשבש השכל ברוב הבלבול לכן צריך לדעת מנין האותיות וחשבונם וזהו והחשבון. והענין ג\"כ צריך אל מנין אותיות ר\"ל חשבונם ומספרם שאם יצטרך לעשות מאות אחת שתים או משתים אחת על דרך החיבור והפירוד שפי' בשער הצירוף יעשהו ולא יטעה וזהו מכלל בחשבון וחשבון במכלל. עד להעמיד כל הדברים במעיין השלהבת וכו' כאשר יחזור החשבון אל המכלל והמכלל אל המאמר והמאמר אל הצירוף והצירוף אל התיקון, זו חזרת השלהבת אל המעיין כי הפרטים יחזרו אל הכללים והכללים אל המקור שהוא הצירוף והצירוף אל התיקון דהיינו אפי' השלהבת עצמו במעיין. וכדי לקבוע ענין זה בשכלנו עוד נאריך בו עם היות שלא יהיה מהמתייחס אל השער הזה. ונאמר כי הענין הזה הוא שכל קיבוץ אותיות השמות וקיבוץ אותיות התורה הם כוחות מתיחדות יחד, כי כל אות ואות יש לו רוחניות ונשמה לעצמו, ובהצטרף כל כך אותיות כמו תיבת בראשית הוא מלאך וכח אחד, אשר תחתיו ו' כוחות שהם ו' אותיות ותחתיו כמה מיני כחות וכמה מיני רוחניות. כי כל מה שיעלה ביד המשכיל בצירופם אל יחשוב שהמציא מה שלא היה בעולם, שלא המציא אלא קצת מן הכחות המתעלמים המסתעפים, וכל צירופי התיבה הם ענפים המסתעפים מהכח והרוחניות ההוא וכל מה שירחק הצירוף מהמלה כן יסתעף לפרטית ומזה יוכל האדם להכיר כבוד קונו וגודל רוממותו.", + "והנה בהחזיר הדברים אל המעיין השלהבת ידע ויסיר מתוך תוקף הצירוף רום מעלות' וכאשר ירצה לצרף תיבה מתיבות התורה בכל הצירופים שבאפשר יכלו ימיו וליליו והם לא יכלו מרוב הענינים המושגים ע\"י הכ\"ב אלפא ביתות שבספר יצירה וע\"י המספרים והצרופים לאין תכלית. ולכן צריך להעמיד הדברים במעיין השלהבת עד לאין חקר כו' לאורה המתעלמת בתוספת וכו'. פי' ידע מתוך התיקון הצירוף ומאמר ומכלל וחשבון שאין חקר לאורה המתעלמת שהם הענפים המתגלים מתוך הצירוף וחוזרים ומתעלמים במקורם שהוא כ\"ע ששם העלם הענפים כלם בסוד חזרת הדברים והחוטים והשלהביות אל מקורם. בתוספ(ו)ת החשך (המוסתרות) [המסותרת] פי' בתוס' קדושת המאציל א\"ס שהוא חשך בערך ההשגה ולכן נקרא חשך מסותרת שלפי האמת הוא אור לכל המאורות כי בהיות הענפים מתעלמים בכתר עליון והכתר בא\"ס אז ודאי שם מתעלים הדברים עד שאין המחשבה יכולה לדמות כח רוממות הענפים, ולכן צריך להביא הכל במלאכה הנגמרת. ר\"ל היא המלכות שבכתר שבה התעלמות כל הדברים ושם מצב ההשגה כי משם ולמעלה אין השכלה. והוא הפך מ\"ש בראש דבריו בענפי שורש התנועה המתגברת בי\"ג מיני תמורה. שזה מורה על שרשם המתגברת על י\"ג מדות ששם שרש ומקור כל הדברים ומשם יציאתם ואצילתם כי הוא שרש והכחות הם ענפים מסתעפים ממנו. אבל בהבאת הכל שהוא חזרת הדברים אל המקור אין כח באדם להעלותם ולהשרישם אלא במלאכה הנגמרת לבד כדפי'. בי\"ג מיני תמורה פי' להעמיד הדברים במקורם שהם י\"ג מדות של רחמים הנכללים בכתר כי שם התעלמות הדברים כלם ושם סוף ההשגה כי שם הם מתעלמים. ונקרא מיני תמורה שהם מחולפים זה מזה שאין המדות שוות אלא הם מחולפות זו מזו והם הם שלש עשרה מקורות שבכתר. ובזה נתבאר ענין תיקון וצירוף ומאמר ומכלל וחשבון ונתבארו קצת על שבו נכלל ענין רב ואין לנו בעניותינו מי שישיג לקצת מן הקצת עד ירחם ה' משמים. ואגב אורחין נתבארו קצת דברי רבי נחוניא בן הקנה ע\"ה. ועכ\"ז לא נשיב ידינו מדבריו שאמר ומתנשאים וכו' פי' העמודים האלה הם מתנשאים ברוממות חשבון עד לאין תכלית לענפים המסתעפים במאמר ומכלל וחשבון כאשר נכללם ונעשים מהם מאמרים ויוכללו ואחר כך נחשבם בחשבונות ויעלו לאין תכלית ובזה נוכל לרמוז קצת. ומשם יוכל המשכיל להבין כי אין ערך העמודים האלה כאשר נבחינם בערך ב' ב' שיעשו אור יותר מובחר מכאשר נבחינם כאו\"א לעצמו, וכן אם נבחינם ג' ג' יעלו יותר ויותר אור זך ומובחר מכאשר נבחינם שנים שנים. וכן יעלו לאין תכלית בדרך תיקון וצירוף ובדרך מאמר ובדרך מכלל ובדרך חשבון. המשל בזה נמציא בדעתינו שתר\"ך עמודי אור אלה הם תר\"ך אותיות ונחלקם שנים שנים ונצרף התיבות ההם כפי הצירוף אשר יוכלון שאת, עוד נחלקם ג' אותיות ונצרפם, עוד נחלקם אל ארבע ארבע ונצרפם עד שיגיעו שיהיו תר\"ך אותיות יחד תיבה אחת ונצרפם על דרך הצירוף יעלה מספר תיבותיו לאין תכלית. וזה שאמר בצירוף רום קומתם. פירוש רום קומתם הוא תיקונם, פעמים שנים שנים והרי תיקון אחד, וג' ג' הרי תיקון אחר. וכן לכל המספרים עד שיהיה תיקונם תר\"ך אותיות ויצטרפו אח\"כ ובזה יעלה דקותם לבלי תכלית. וזהו בצירוף דהיינו צירוף. רום קומתם היינו תיקון ואין לדקותם תכלית כדפי'. וכאשר ירצה המעיין לעמוד על תוקף רוממות העמודים האלה יתבונן בשכלו בכללם שנסדר בשער הצירוף ושם ישכיל בשכלו איך סדר הצירוף וענינו וכיצד יעלה למה שאין הפה יכולה לומר ולא האזן יכולה לשמוע ודאי שאז יעמוד על תוקף רוממותם שאין לדקותם תכלית. וטעם אמרו ואין לדקותם תכלית הכונה כי בסבת הדקות הוא הבחינות הרבות האלה כי הדקות והאצילות יבחן בהתייחד שני עלולים יחד יהיו מציאת בחינה אחרת מהיות העלול האחד לבדו. והטעם כי בהתיחדם שנים הוא דביקות ויחוד העלול בעלתו ויתרבה תוספת מעלה בעילה ובעלול. בעלול מפני קורבתו ויחודו בעילתו, ובעילה ג\"כ מפני שצריך העילה אל העלול כצורך האם אל התינוק כדי שיתרבה לה החלב. ועל דרכים כאלה כמה וכמה כי אפילו תתיחד העלול בזולת עלתו לא ימנע אחת מהשתים אם שתהיה למעלה ממנה או למטה ממנה ועכ\"פ הוא שלימות ייחודם. וכן אם יתייחדו שלשה אותיות הוא מעלה יותר ויתרבה אורם מפני שהעילה והעלול נתייחדו בעילתם העליונה וכיוצא בזה. ולכן כל עוד שיתרבו האותיות יתרבו האורות ויתרבו הבחינות. והטעם כי הדקות אשר לעלולים יתיחדו מצד בחינה זו ומצד בחינה זו וכן לכמה בחינות ועניינם מפני דקותם. ואמר שהם מתנשאים עוד במאמר מכלל וחשבון, כי כאשר נדמה לפנינו תר\"ך אותיות כתובות כסדרן בתיבה אחת כמה מאמרים ומכלולים וחשבונות נוכל להוליד מתוך התיבה ההיא ומהם ידע ויכיר נשיאתם ומעלתם.", + "והנה נתבאר שכבר הזכיר רבי נחוניא בן הקנה תיקון וצירוף במה שאמר בצירוף רום קומתם. ואם יעמיק המעיין יראה כי זה מסכים עם מה שפי' בו בפרק הקודם שאלו ואלו דברי אלקים חיים והכל עולה אל מקום אחד כי על ידי הצירוף ג\"כ הבחינות הן מתהפכות כי האחרון יעשה ראשון והראשון אחרון והסוף תוך והתוך סוף והראש תוך והתוך ראש ויבחנו עוד ג' בחינות מתהפכות מזכר לנקבה וממשפיע למושפע והוא הוא עצמו הצירוף בערך הכללות שנכלל כל אחד בחבירו כמו שנבאר בשער הצירוף ב\"ה. יוצא מעיין השלהבת פי' כי בתיקון וצירוף ובמאמר ובמכלל וחשבון הם מתפשטים לכמה וכמה עניינים כלם יוצאים ומתפשטים ממעיין השלהבת שהוא המקור. ואפשר היות מעיין השלהבת הגחלת והיינו י' שהיא חכמה וממנה התפשטות השלהבת דהיינו הו\"ה כי כן פירש הרשב\"י ע\"ה ונבאר אותו בשער הכנויים בערך גחלת. והטעם כי מהחכמה התפשטות הדברים מהמקור ומשם יוצא שלהבת להסתעף שהוא עד אין חקר ואין מספר פי' התפשטות הענפים מהמקור עד אין חקר ואין מספר כדפי'. ואמר מאורה המתעלמת. ובספר מעיין החכמה אמר לאורה המתעלמת. והענין מפני שבספר מעיין החכמה אמר להעמיד כל הדברים וכו' שהוא חזרת הדברים אל המקור כדפי' לכן אמר לאורה המתעלמת. וכאן הכונה להמשיך ולהוציא הדברים מהמעיין כמו שאמר יוצא מעיין וכו' לכן אמר מאורה המתעלמת שהוא הכתר שהוא מתעלם אפילו מהדמיון והמחשבה. וחשך המסותרת הוא סבה ראשונה מאציל כל נאצל. ונקרא חשך לפי שבהשגתינו הוא חשך כי אין בו השגה כמו שאין מציאות השגה בחשך ולהראות על הענין הזה קורא אותו חשך מסותר כי חשך בסבת ההסתר. ואמר כי בתוספות השפע מחשך המסותר באור המתעלם אז יתעלו הענפים ויתרבו לאין תכלית בסוד הארתם אלו באלו ואז יוכללו לאין תכלית בסוד תיקון וצירוף ומאמר ומכלל וחשבון כדפי' שהיא המציאות הידוע למשכילים. בי\"ג מיני תמורה. פי' שאין לנו ידיעה אלא מקור מעיין השלהבת שהיא מחכמה ולמטה הוא הגלוי כי הכתר נעלם ואינו מושג, ואמר כי מציאות השגתו הוא בי\"ג מיני תמורה פי' י\"ג מדות שהם ג\"כ בכתר ועל ידם יש השגה קצת והשכלה מפני שעל ידם פעולת הכתר בסוד י\"ג מתגלה בי\"ג וי\"ג בי\"ג עד המדרגה האחרונה. וקראום תמורה, פי' מדות מתחלפות, וכ\"פ בס' מעיין החכמה, והתמורות מדות והמדות תמורות. שהם גלוים ונעלמים ומונחים על הכתר ממש פי' כי המדות הללו הם גלויים בסוד הגבולים שהם י\"ב והכח הכולל אותם י\"ג והם בתלי גלגל ולב, ואלו הם י\"ג שהם גלוים, והם נעלמים בסוד המקור המתעלה שהם י\"ג שבכתר ועל ידי הגלוים נדע הנעלמים וזהו שאמר שהם גלוים ונעלמים ומונחים על הכתר פי' שהם ממש בכתר לא למטה אלא המדות הם בכתר עצמו במציאותו והם מקורות לי\"ג מדות שהם ג' פעמים י\"ג בתלי גלגל ולב כדפי' בשער פרטי השמות בשם בן ע\"ב. וביאר שי\"ג מיני תמורה הם מצפ\"ץ וכו', ואמר שהם מונחים על הכתר ולא בכתר שהם בערך מה שמתייחד הנאצל הזה במאציל. ע\"כ הגיע מה שחננו קוננו בביאור המאמר הזה לרבי נחוניא. ובענין הכתר ובי\"ג מדות הללו יש שפי' שהם י\"ג מקורות ובארנום בארוכה ומפני אהבת הקיצור לא נעתיקם הנה:" + ], + [ + "אחר שנתעסקנו בפרקים הקודמים בענין הכתר, נבוא בפרק זה לבאר שני הנאצלים ממנו והם חכמה ובינה. ובענין מהותם אם הם דין או רחמים נחלקו המפרשים. יש מש\"כ כי החכמה בערך הכתר יש בה קצת דין ובערך בינה היא רחמים, וענין זה נבאר בו לפנים. ויש שכתב שהיא רחמים פשוטים והדין הוא מבינה ולמטה. וי\"מ שכתבו הפך ואמרו שהבינה רחמים והחכמה דין והיא סברא זרה תכלית הזרות. וז\"ל כשעלה הרצון והמחשבה להבראות העולם אותו הרצון והחפץ הוא גלוי הדבר ואותו הרצון כנוהו המקובלים בלשון מחשבה וכשנאצלה אותה המחשבה נתפרסמה עוקץ של יו\"ד משם העצם ואותו האור המתנוצץ לכתר נצוצות במנין כת\"ר והם ניצוצות לבנים בתכלית הלובן ובזה האור מתנוצצים כל המאורות והוא כולל את כולם. וחייבה החכמה להאציל ניצוץ אחר הנקרא חכמה מן האור המתואר ובהתפרסם זה האור נתפרסם עובי של יו\"ד משם העצם ואותו האור מתנוצץ אל ל\"ב נתיבות חכמה. וחייבה החכמה להאציל מזה האור ל\"ב נצוצות והם ניצוצות אדומים בתכלית האודם ועל כן נקראו ל\"ב נתיבות חכמה. וחייבה החכמה להאציל מזה האור אור השלישי הנקרא בינה ובהתפשט זה האור נתפרסם ה' ראשונה משם העצם ואותו האור מתנוצץ לנ' ניצוצות והן ניצוצות נוטים אל האודם ואל הלובן ונקראים בפי החכמים נ' שערי בינה עכ\"ל.", + "והנה שפירשו שהחכמה דין יותר מהבינה, שבל\"ב נתיבות החכמה אמר שהם ניצוצים אדומים בתכלית האודם ובשערי הבינה אמר שהם נמזגים בדין וברחמים שהם ניצוצות נוטים אל האודם ואל הלובן. עוד פירשו נתיב אחד נמשך מן החכמה אל החסד כי היו מתבטלים כל אותם הכוחות החיצונות כי מחסד לא תתגלה התאוה וכבר ידעת כי החכמה דין הוא וזה מבואר עכ\"ל.", + "והסברא הזאת ודאי מן המתמיהין לומר מי הכניסם בסברא זו. ונ\"ל כי נכנסו בזה בראותם כי גדולה קודמת לגבורה והוא החסד והלובן ואחר הגדולה נאצלה הגבורה והיא דין ואודם ואחר כך נאצל תפארת העומד בין שניהם להכריע בין האודם והלובן והוא גוון אודם ולובן מעורב. ר\"ל כי כענין ג' אלה כן דרך שלשה הראשונות כי ג' הראשונות הם שרשים וג' אבות ענפים להם ומן הענפים נדון להשרשים. ולכן אמרו שהכתר הראשון לאצילות הוא הזקן והלבן ולכן נקרא עתיק יומין שהוא כח הלובן והוא כנגד הגדולה והנמשך אחריו שהוא החכמה הוא כנגד הגבורה והיא אדומה. כי כמו שאחר הלובן חסד נאצל האודם גבורה כן אחר הלובן כתר נאצל האודם חכמה. וכמו שאחר הגדולה והגבורה שהם הקצוות נאצל המכריע המתמצע בין שתיהם, כן בין הכתר והחכמה הבינה מתמצע בין שתיהן. והכרח לזה שנקרא בינה מלשון (מ\"א יז) איש הבינים שפירושו שהיא עומדת בין שתי הקצוות. לכן אמרו שלה חמשים ניצוצות נוטים אל האודם ואל הלובן. וכן התפארת אחרון להב' קצוות ומכריע בין שתיהם. זה נראה לכאורה שהכריחם לסברא הזאת. ואמנם השבתת הכרח הזה יתבאר בשער המכריעין בעזרת האל. עוד מצאנו אדם גדול שנתפתה אחר סברא זו והוא רבי טורדוס הלוי בעל המערכות האלקות. שבמערכת השמות ומדות בספי' חכמה כתב שהיא דין מלחמה גבורה, ובספירת בינה כתב רחמים גמורים וכו'.", + "הנה בפי' דסבירא ליה כהאי דלעיל. ורבי יהודה חייט בפי' המערכת הנק' מנחת יהודה פירש דין מלחמה מפני שהחכמה הוא הראשית אשר הופרש מן העיסה מן הצד הזה בא השנוי וההיפוך והדין וכו' כי מאחר שיש עילה ועלול יש היפוך כי העילה נותנת והעלול מקבל ולזה העלול הראשון דבק בו ועמו החסרון ומשם נתפשט כל מיני היפוך וטומאה וטהרה ושלום ומלחמה דין ורחמים כי מצד המשפיע יהיה רחמים ומצד המקבל יבא דין ומפני זה כי החכמה היא התחלת הדין מן הצד שאמרנו לזה נקרא דין אע\"פ שהדין בה הוא בכח בערך הדין החזק של הגבורה שהוא בפועל. ומפני הייחס שיש לה עמה בדין יש מי שאמר כי בכוון קדוש קדוש קדוש צריך בקדוש שני לכוין בחכמה קשורה עם הגבורה כמו שאומר במקומו בסיעתא דשמיא. ובספר האידרא [יב] אית אדם דבריאה דאיהו כתר קדמון לכל הקדמונים סטא לימינא לחסד ורכיב באריה ואחיד ועביד שרטוטין. ואית אדם דיצירה איהו חכמה רכיב בשור וסטא לשמאלא ואטיל אשא בפומיה וצייר ציורין. ואית אדם דעשיה רכיב בנשר ואיהו תפארת וסטא למזרח באנפוי ועביד גוונין בנהירו דאנפין וכו'.", + "הנה מבואר מזה כי החכמה קשורה עם הפחד והבינה עם הת\"ת. ודעת בעל ספר האורה כי החכמה רחמים והבינה דין הפך סברת הרב. ואני בא להטיל שלום ביניהם ואומר כי מצד הפנים שלה הפונים אל הכתר היא רחמים ומצד האחורים היא דין לגבי הפנים ולזה הבינה שהיא נאצלת מאחריה היא דין עכ\"ל של רבי יהודא. עוד פירש רבי יהודא בערך בינה רחמים גמורים וכבודו של הרב במקומו מונח כי אין רחמים גמורים אלא כתר. ופשוט שהבינה מצד האחוריים של החכמה יש בה דין כמ\"ש בעל ספר האורה. ולזה השם שלה יהו\"ה בנקודת אלקים. ולזה נתפשטו ממנה דרום צפון ומכח הדין שבה הולך ממנה שביל ישר לגבורה. ובספר הזוהר וז\"ל ומסטרא דאבא אחיד חסד עלאה מסטרא דאימא תלייה גבורה ובן דכר בינייהו עכ\"ל של ר\"י.", + "ועוד הוסיף להביא ראיות מספר הזוהר הרבה ולא רצינו להאריך. ועתה מה נאמר בראותינו לרבי יהודה שעושה כמעלים עיניו מהמאמר שהעתיק למעלה מהאידרא להכריח סברת בעל המערכת, ומשם ראייה שכתר אל הימין על החסד, והחכמה אל השמאל על הגבורה, ובינה אל הקו האמצעי תפארת. וכמעט מתוך המאמר הזה מתבאר כי בינה מכריע בין כתר וחכמה ושכן הוא סוד סדר עמידתן כתר אל הימין חכמה אל השמאל בינה באמצע כמו שכתבו קצת מן המפרשים והעתקנוהו בשער סדר עמידתן. לכן סברת החכמים האלה שכתר אל הימין והחכמה אל השמאל זה שורש החסד וזה שורש הדין. ולפי סברתו שדימה להכריע מן המאמר והקדושה לסברת בעל המערכת שחכמה אל השמאל דין א\"כ מה הוקשה לו שבינה רחמים אל האמצע שכן ביאר במאמר אדם דיצירה איהו חכמה רכיב בשור וסטא לשמאלא ואחר שמכאן לדעתו ראייה שהחכמה דין אל השמאל א\"כ אף אנו נאמר מאחר שאמר באדם דעשייה רכיב בנשר ואיהו תפארת וכו' א\"כ בינה אל אמצע רחמים, וכן הענין בקדושה מאחר שהוא הכריח כי קדוש שני להמשיך מהחכמה אל השמאל גבורה א\"כ החכמה דין א\"כ אף אנו נאמר שאחר שקדוש שלישי הוא להמשיך מבינה עד ת\"ת א\"כ בינה היא רחמים כמו הת\"ת ונמצא בינה אל קו האמצעי בת\"ת והיא רחמים יותר מהחכמה שהיא אל השמאל. עוד תמיהה לן על ר\"י שכיון להטיל פשרה בין בעל ספר האורה ובין בעל המערכת בהיות דעתם זו הפך זו, כי לבעל המערכת חכמה דין בינה רחמים, ולבעל ספר האורה בינה דין וחכמה רחמים. והוא רוצה להטיל פשרה ביניהם לומר כי חכמה דין מפני שהיא נאצלת מצד הכתר, מצד הפנים הפונים אל הכתר היא רחמים ומצד הפנים המביטים אל הבינה שהם אחוריים היא דין, ואיך בדבר הזה יוכל לתקן סברות הפכיות ושתי הפכים לא יוצדקו. ולפי הכרעתו נמצא כי לעולם הבינה דין יותר מבחכמה כסברת בעל ספר האורה מפני שהחכמה אחוריה הם פנים אל הבינה. עוד כי הפשרה שדימה לעשות הם דברי ספר שערי אורה כאשר נעתיק בשער זה פ\"י. ואיך אפשר שבדעת הסברא ההפכיות יתחכם להשלים בין ב' הפכים כי הפשרה היא הסברא אמצעית המיחדת ב' הסברות לא הכרעה להטות לדעת אחת ולהכחיש האחת.", + "ועוד שרצה לדחות סברת בעל המערכת מטעם כי בבינה הוא שם ידו\"ד בנקודות אלקים אינה ראייה כי מאן לימא לן ששמה כך על שם שנתפשט ממנה דרום וצפון, ונימא ששמה כך מטעם דאיהי רחמי ודינין מתערין מינה כמו שנבאר.", + "ועוד שרבי יהודה פירש ריש ספרו שבא האצילות כנקודה של שלש שלש, שהחכמה האצילה החסד והנצח, והבינה הגבורה וההוד, וא\"כ איך נתפשטו ממנה דרום וצפון מאחר שאין זה דעתו.", + "ועוד הכריח משביל הישר שמהבינה אל הגבורה, ומאי ראייה היא אפשר שבעל המערכת סבירא ליה ששביל הישר הוא מהחכמה אל הגבורה וראייה מהמאמר שהוא בעצמו הכריח כן מהאידרא וכן מפירו' הקדושה שהמחשבה מהחכמה לגבורה. או נאמר דסבירא ליה ששלש ראשונות בצורת השורק זו למעלה מזו שכן כתב בפירוש ואין מהשביל ראייה כלל.", + "ועוד כי אפילו שנאמר שיש שביל ישר מהבינה אל הגבורה אינה ראייה כמו שכתבו שאר המפרשים שדעתם כדעת בעל המערכת וסבירא להו כי החכמה ממש אל הימין והבינה אל השמאל. וז\"ל בצינור הנמשך מהחכמה אל החסד. בעבור כי חוץ למרכבות החסד נמצאים קליפות היונקים מן החסד ולולי שפע החכמה הנמשך אל החסד היו מתבטלין כל אותם הקליפות החצוניות כי מן החסד לא תתגלה התאוה כי החכמה הוא דין ואש עכ\"ל.", + "הלא בפי' אמר כי החכמה על החסד ועכ\"ז אמר החכמה דין והחסד רחמים, ואם לא היה שפע החכמה, כח החסד שהוא רחמים היה מבטל ברחמיו הקליפות. ובצינור הנמשך מבינה אל הגבורה כתב להפך כי לולי שפע הבינה היו הקליפות מכלות העולם וכו' והנה שאין הכרח של רבי יהודה הכרח כלל. אמנם הראייה המכרחת היא מכמה מאמרים אחרים שיש בזוהר וידועים ומפורסמים הם ליודעי דעת שהחכמה בסוד הלבנונית בסוד רחמים הפשוטים וכן קראוה טלית לבנה בקצת מקומות והל\"ב נתיבות הם רחמים פשוטים ואין בזה ספק. ואף אם בתורה הם בלשון אלקים שיורה דין, הטעם הוא מפני הבינה, כמו שנבאר בשער הנתיבות וכמו שהכרחנו במאמר בשער סדר עמידתן שהחכמה אל הימין וכן סברת המפרשים. ולפ\"ז כאשר נבא לרדת לסוף דעתם נמצא שאין לענין זה ממש. וכי ימין ושמאל ממש יש למעלה ח\"ו אלא הימין והשמאל הוא כנוי אל הדין והרחמים וא\"כ איך אפשר לומר כי החכמה הוא דין אלא שהוא עומד אל הימין ואם היא דין אינה ימין ואם הוא ימין אינה דין, וכן בבינה אם היא רחמים אינה שמאל ואם היא שמאל אינה רחמים, ששני הפכים לא יוצדקו ולא שייך לומר זה ימין וזה שמאל אלא החסד הוא הימין והדין הוא השמאל. ועתה לפי\"ז איך יצדק ימין באומרנו ימין ודין כאשר בארו המפרשים שהעתקנו לעיל.", + "ועוד לדעת בעל המערכת שסדר ג' ראשונ' בשורק זו על גב זו כנראה שרצה לפרש היותן זו למעלה מזו כקו האמצעי לא חסד ולא דין אלא אמצעים שהם רחמים, וקשה דידיה אדידיה. דאי לא תימא הכי א\"כ מה היתה כונתו בסדר ג' ראשונות זו למעלה מזו וכי בעלי מקום הם ח\"ו. אלא ודאי דעתו הוא שהם זו למעלה מזו ואין בהן נטיה אל הדין שהוא השמאל ולא אל החסד שהוא הימין אלא הם אמצעים בין הדין והחסד דהיינו רחמים. ועתה אין זה אלא שנתבלבלו בענין סדר ג' ראשונות כסדר ג' שניות בענין ההכרעה ולא הבינו כי הדעת הוא הג' והחכמה והבינה הם הקצוות כמו שנבאר בשער המכריעין. ונמצא לפי\"ז כי הכל בסדר נכון כי כמו שגדולה ראשונה חסד ואחריה הגבורה דין ובין שניהם אח\"כ ת\"ת המכריע. כן הענין להם שהחכמה אל הימין חסד, בינה אל השמאל גבורה, והדעת אחר שתיהם מכריע בין ב' הקצוות. שהכתר הוא שורש לג' קווין שהם קו החסד קו הרחמים כמו שנבאר בשער זה בע\"ה. ולענין הנוטים אל הדין השמאל והימין החסד כבר הארכנו בשער סדר עמידתן. ולבא בפשרת הסברות האלה הוא פועל בטל, כי אינם נכנסים בהסכמה כלל. והאמת שהחכמה היא רחמים כאשר הכרחנו בקודם ובשער עמידתן. והמאמר מהאידרא שהביא ר' יהודה לעזרת בעל המערכת אינה ראייה כלל. וממקום שבא ג\"כ מענין הקדושה כי קדוש ראשון בכתר להשפיע אל הגדולה, וקדוש ב' בחכמה להשפיע אל הגבורה, וקדוש ג' בבינה להשפיע אל הת\"ת. הכונה בזה כי להחליש כח הדין והגבורה אנו משפיעים לה מחכמה וכן הענין בציורין כי הכל הוא להחליש כח האש. ודקדק רשב\"י בלשון המאמר שאמר ונטיל אשא מה שלא אמר כן בשאר, כי הכונה לקיחה שאין דרכה בכך פעולה מחודשת. עוד נוכל לומר בענין אחר כי בכלם לא אמר נטיל אשא בפומיה. שהכונה שאין הציורין האלה יכולים להצטייר אלא ע\"י הגבורה לחזקם ולתקפם ואינם אלא לקיחת אש מועט ככותב הנוטל דיו בקולמוס. ולהעלמם הוכרח השפעתם מהחכמה אבל לא שיכריח המאמר הזה כי היא דין ועפ\"י דרכים האלה נוכל לתרץ כל אשר יבא לידינו להריסת הענין הזה. והענין הזה מוכרח שהחכמה רחמים והוא שורש החסד ואין בדבר זה גמגום. וכבוד החולקים במקומם מונח ויבאו שלום ינוחו על משכבם. עוד פי' שבחכמה ל\"ב נתיבות, והמגלה הראשון אל הדרוש הזה בעל ספרי יצירה וספר הבהיר ורשב\"י ע\"ה וכן כל המקובלים וקראו לניצוצות האלה נתיבות המורה על ההעלם כמו דכתיב (ירמיה ו') שאלו לנתיבות עולם, וכן (איוב כח ז) נתיב לא ידעו עיט, וכן (ישעיה מג טז) במים עזים נתיבה, כי נתיב מורה על ההעלם משא\"כ בבינה שנקראו שערים שהם שער ומבוא לכנס אל ההיכל.", + "והנה הניצוצות שבכתר נקראים עמודים שהם קשים כעמודי שיש שאין העין שולט בחיצונו ולא בפנימותו, והנתיבות אדם משיג הפנימית אמנם בדוחק גדול, והשערים פתוחים ומושכלים ואדרבה הם פתוחים ליכנס אל דבר פנימי ממנו. וכן הענין מענפי מדות אלו שהבינה פתח ושער להשכיל בפנימיות, והחכמה מתגלית ונעלמת, והכתר נעלם מכל וכל. ע\"כ הגיע העסק במדת החכמה. והנתיבות האלה לרוב אריכותם סלקנו אותו לשער בפ\"ע יקרא שער הנתיבות:" + ], + [ + "אחרי שנתעסקנו בפ' הקודם בענין החכמה אם דין אם רחמים והעלינו שהיא רחמים גמורים. וכן אגב אורחין ביארנו סברת המפרשים בענין הבינה וכן רובם מסכימים שיש בה דין. ואנא לא חילק ידענא ולא בילק ידענא אנא מתניתא ידענא והם דברי הרשב\"י ע\"ה בס' הזוהר (ויקרא דף י' ע\"ב) וז\"ל תנינא ידו\"ד דאקרי אלקים בגין דההוא נהר רחמי ובגין דדינין מתערין מינה אתוון דרחמי כתיב ונקוד אלקים עכ\"ל.", + "שמענו מדבריו שהבינה רחמים עם היות דדינין מתערין מינה, פי' עם היות שהיא משפעת בגבורה ששם הדין אבל בעצמותה אין דין. ויש לנו עוד ראיות יותר חזקות מזו. א'. מזוהר (חדש שה\"ש דע\"ג (וז\"ל) שיר השירים. על פומא דאליהו אתגזר ברשו עילאא שיר השירים היא שבחא דשבחין למלכא דשלמא דיליה בגין דאיהו אתר דבעי חדוה דלא אית תמן רוגזא ודינא. דהא עלמא דאתי כלא איהו חדוה ואיהו חדי לכולהו. ובגין כן משדר חדו וחדוה לכל דרגין. כמה דאיצטריך אתערו דחדוה לאתערא מהאי עלמא לעילא, הכי איצטריך לאתערא חדוה וחידו מעלמא דסיהרא לגבי מלכא עילאה. ובג\"כ עלמין קיימין בדוגמא חדא ואתערו לא סלקא אלא מתתא לעילא עכ\"ל.", + "ופי' על פומיה דאליהו בפי' שיר השירים יש בו ב' פירושים בכל פסוק ופסוק לפחות, הא' שהיה מפרש ר' שמעון ואחד שהיה מפרש אליהו. ולמעלה פי' אחר בפסוק והפי' הזה פירש אותו אליהו. וזה כונתו על פומא דאליהו וכו'. ברשו עילאה הכונה שנתן הקב\"ה רשות לבא לגלות הסודות הנעלמים שהיו מתגלים בין הצדיקים בישיבה של מעלה. שיר השירים שבחא דשבחין וכו'. פי' שיעור הכתוב, שיר, שבחא דשבחין. השירים, כמו השרים. אשר לשלמה, מלכא דשלמא דיליה לאותו שהשלום שלו דהיינו בינה מלך שהשלום שהוא הת\"ת שלו. מלך בינה ושלום ת\"ת. והטעם שמכנה הבינה במלת שלמה בפסוק זה הוא מפני כי זה השיר המשורר אותו הוא המלכות כאשר נבאר. והטעם כדי להתיחד עם השלום שהוא בעלה והיחוד הזה הוא על ידי בינה ולכן השיר אל הבינה מטעם שהשלום שלו. בגין דאיהו אתר וכו'. הוקשה לו כי בשלמא לרבי שמעון שפירש בפי' אחר כי השיר הזה שרים אותו אל המלכות שתסתלק על ידו אל הייחוד דרך המדרגות הנזכר שם, ניחא כי היא צריכה אל השבח לאסתלקא לעילא כדפי' שם. אבל למה שמפרש עתה אליהו שהשיר הזה נאמר אל הבינה קשה כי מה צריך המדרגה הזו אל שיר הזה. ולזה השיב כי הטעם הוא בגין דאיהו אתר דבעי חדוה וע\"י מתעורר השמחה להשפיע כדמפרש ואזיל. ופירש שהטעם דבעי חדוה הוא לפי דלית תמן רוגזא ודינא הכונה לא רוגז שהוא דין חזק ולא דינא שהוא דינא רפייא. דהא עלמא דאתי וכו'. הוקשה לו כי איך יוצדק אמרנו שאין בבינה דין מאחר שדין הגבורה החזקה נאצלת ממנה כדפי' בשער סדר האצילות בפ\"ו, וא\"כ הוכרח היות שם דין. לזה הכריח כי אין שם דין מטעם כי הספירה הזאת נקראת עולם הבא. והיא עוה\"ב כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים. וכיון שהיא עולם הבא א\"כ אין בה לא רוגז ולא דין כמו שבעוה\"ב אין שם לא כעס ולא רוגז ולא דין אלא הכל רחמים ושמחה וחדוה. ואיהו חדו לכלא. פי' כי היא נקראת עה\"ב ע\"ש שהיא באה ומשפיע למטה, וזה כוון באמרו ואיהו חדי לכלא כי היא המשלחת שמחה ושפע וששון לכל הספירות. ובג\"כ וכו'. פי' הוקשה לו, ואיך נוכל לומר שהיא משלחת שמחה וששון וכו' כיון שאנו רואין שהגבורה יונקת ממנה והיא משפיע לה גבורות והיא נקראת פועל גבורות ע\"ש כך. לזה הכריח בהכרח גמור ואמר ובג\"כ וכו' אם היתה עיקר השפעתה שהיא משפעת דין א\"כ שבעת ימי הבנין שהם יונקים ממנה א\"כ היה ראוי שיהיו דין אבל אנו רואים שרובם הם חסד ורחמים א\"כ הוכרח היות השפעתה עיקרה רחמים ושמחה. וזהו התכת הלשון ובג\"כ וכו', פי' בשביל שהיא שמחה משפעת שמחה לכל הספירות שאל\"כ לא היתה משפעת להם רחמים. ולענין התימה שמאחר שהיא רחמים והשפעתה רחמים איך דינין מתערין מינה, כבר תרצנו קצת בשער הצינורות פ\"ב ונאריך בו בפרקים הבאים. ולעתים תקבל הגבורה רחמים מן הבינה כי כאשר תשפיע הבינה לגבורה מצד הצינור שממנה אל הגבורה לבדו אז היא משפעת לה דין אבל כאשר תקבל הבינה בצינור אשר לה מכתר ע\"י החכמה ותשפיע בגבורה אז תתרחץ הגבורה בחלב האם המלבנות אותה. וכענין הזה נתבאר בזוהר פ' משפטים (דקכ\"ב ע\"ב) וז\"ל כד גבורה מתפשטא ועיינין מלהטין בגוון סומקא נהיר עתיקא קדישא חיורא דיליה ולהטא באימא ואתמליא מחלבא ואניקת לכלא ואסתחון כולהו עיינין בההוא חלבא דאימא דאתנגיד ונפק תדירא הה\"ד רוחצות בחלב בחלב דאימא דאתנגיד תדירא ולא פסיק עכ\"ל.", + "ופי' כד גבורה מתפשטא ועיינין מלהטין, כי כבר ידוע כי הגבורה יש בה כמה כחות וענפים מתפשטים למטה כלם פועלים בגבורה, ואמר דכד גבורה מתפשטא שהוא כח הדין הנשפע בכחות הגבורה ופועלת דין. ועיינין מלהטין, פי' כי העינים הם כוחות הדין ורובם דין כדמוכח באידרא. ואמר מלהטין בסוד התלהבות הדין והגבורה. ואמר בגוון סומקא מפני שיש בעינים גוון של רחמים והוא הלבנינות שבהם ואם היו מתלהטים ומושפעים ומאירים מלמעלה א\"כ גם הם היו פועלים ברחמים ואין זה המכוון אלא לחוזק הדין, לכך אמר מתלהטין בגוון סומקא פירוש בתוקף האדמומית לבד והלבנינית אינו פועל כלל. נהיר עתיקא קדישא חוורא דיליה. פי' אין הדין הזה אלא מפני שהבינה אינה נפתחת אלא במקור הגבורה לבד כמו שנאריך הביאור בשער הזה בפרקים הבאים. וכמו שאמר בגוון סומקא שהוא האדום בלתי פעולת הלבן כלל כי אין לבינה שפע הלבנינות כ\"כ. ואמר שאז למתק כח הדין החזק הזה נהיר עתיקא קדישא שהוא הכתר בהכרח כאשר יתבאר ענין זה בארוכה בס' אור יקר. חיוורא דיליה, פי' כאמרו (דניאל ז ט) ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיור שהלבנונית מתייחס אליו בסוד הרחמים.", + "ועוד כי בתוקף בחי' לבנוניתו ממש שהיא עצם בחינתו בו כח המתקת הדין. ולכן אמר חיורא דיליה פי' בחינתו לא בחינת התחתונה, ועל ידו נפתחים בו כל המקורות ברחמים, כי אין שם דין כמו שפי' לעיל בפ\"ג. והאי חיורא דיליה, היינו בחינת הבינה שבכתר כאשר נבאר בס' אור יקר ח\"א. ולכן בו כח המתקת הדין. ולהטא באימא. פי' מאירה באמא שהיא הבינה בערך בחינתה הנקרא אם שיש בה מקורות אל כל השרשים, בין שרש החסד, בין שורש הרחמים, בין שורש הדין.", + "ועוד כי החלב מתייחס אל כנוי אם, כי האם בעלת חלב. והכתוב אומר רוחצות בחלב כדמסיק, ולכן אמר ולהטא באימא ואתמליא מחלבא. בהיות השפע נשפע מלמעלה הוא בסוד דק ולכן אמר ולהטא באימא לשון להטא שהוא כמו הארה ודקות. אבל אחר שנשפע בה אמר אמתליא מחלבא שהוא לבנונית אבל הוא מתגלה יותר ומתעבה מאור לחלב. ואניקא לכלא. פי' משפעת בכל המקורות במקור החסד ומקור הרחמים. ולא כמו שהיתה מקודם שלא היתה נפתחת אלא בדין לבד כמו שפירש עיינין מלהטין בגוון סומקא לבד ולא הלבנונית. והשתא בסוד הרחמים ואניקת לכלא סוד קו החסד וסוד קו הרחמים. ואסתחון כולהו עיינין בההוא חלבא. פי' כי עתה נשתנה היניקה והשפע מהמנהג. כי עד עתה כשהיתה בינה משפעת היתה משפעת רחמים אל קו הרחמים וכן דין אל קו הדין וכן החסד אל קו החסד, אבל עתה שנתעורר כח הרחמים ביותר צריך שינקו הכל אפילו הגבורה שהיא קו הדין מצד קו הרחמים וקו החסד בסוד החלב. וזהו שאמר ואסתחן כולהו עיינין, פי' כל בחינות העינים בין הלבנינות בין האדמימות מתרחצות ויונקות מההוא חלבא דאימא, פי' סוד הרחמים. ושאר הבחינות שהם קו הרחמים וקו החסד שלא ינקו לא טוב ולא רע אמר בהם ואניקא לכלא, ובעינים בסוד הדין שנתפשט בהם אמר ואתסחן פי' מתרחצות מהדין כדי לבטלו. דאתנגיד ונפיק תדירא. פי' תמיד הוא נשפע כאשר היא נקראת אם שזהו בהשפעת החלב בצד הרחמים והחסד שלעולם הוא נשפע לאותם הבחינות אם לא מפני העונות המלהיבות הדין וסותמין הב' מקורות חסד ורחמים שאז אינו נקראת אם שאינה מניקה חלב. ועתה בהיות עתיקא קדישא נהיר חיורא למתק הדין אפילו כל העינים מתרחצות מהדין בחלב ההוא והשמאל נעשה ג\"כ רחמים. וז\"ש בחלבא דאימא דאתנגיד תדירא ולא פסיק. פי' בעוד שנקראת אם יש לה חלב שלעולם היא מניקה החלב לבנים. נמצאו עתה במציאות ג' בחינות. הא' היא הבחינה השוה לכל נפש שהיא נקראת אם והיא מניקה לבנים לעולם ואינה פוסקת בסוד ג' קוין קו החסד חסד קו הרחמים רחמים ושתים סוד החלב, וקו הדין דין. והבחינה השנייה היא כאשר פועלת דין לבד ואינה מניקה החלב לבנים ואינה נקראת אם. ר\"ל אינה נקראת אם בערך החלב, כי כבר ימצא שתקרא אם ויורה דין כמו שנבאר. ואזי בהיותה מניקה לגבורה לבד בעלי הדין מתגברין ועניינין מלהטין. וכאשר נהיר עתיקא קדישא חיורא דיליה אז הדין נשקט והיא הבחינה השלישית שנפתח הצינור מכתר אליה ונפתחו הצינורות כלם ברחמים ובחסד ואפילו הגבורה יונקת רחמים ומתרחצת בחלב האם ע\"כ פי' המאמר. ועפ\"י שמועתינו למדנו כי לשאר הספירות היא משפעת בתמידות כשהיא בבחינת האם מאותו החלב שהוא השמחה אבל אל הגבורה וכחותיה משפיע בהם השמחה והחדוה לפרקים כענין הבחינה הג' שפי' למעלה.", + "ועוד שמענו כי החידוש הזה הוא ע\"י השפעת הכתר בבינה כדפי'. ואגב אורחין נתיישב קצת שהיא רחמים ועכ\"ז משפעת דין, ונרחיב הביאור בענין הזה בפרקים הבאים. ונחזור לענין המאמר (משיר השירים) כמה דאיצטריך וכו'. הוקשה לו בשלמא לפי' ר\"ש שפירש כי השבח הוא אל המלכות ניחא שצריך שלימות ועזר התחתונים שעל ידם תתייחד למעלה בבעלה ע\"ד (תהלים כה א) אליך ה' נפשי אשא. שהוא מסירת נפשו שעל ידה תתייחד עם דודה שהצדיקים הם מיין נוקבין דאושידת לקבלא מיין דכורין כמו שנבאר בשער זה. אבל הבינה מה צריך העזר והתעוררות מלמטה עד שישוררו אליה. לזה השיב כמו שמתיישב הדבר אלינו ואינו זר בדעתנו היות המלכות צריכה עזר מן התחתונים אעפ\"י שהדבר זר תכלית הזרות, כן נתיישב היות הבינה צריכה עזר מהמלכות, כי המדרגות בשווי, ויותר מתעלות שאין ערכנו עם השכינה שוה כערך השכינה עם הבינה. ולכן לא ירע בעיני המשכיל היות הבינה צריכה התעוררות. והכוונה כי כאשר המלכות לא תשפיע למטה לא יתנו לה מלמעלה. כמו חלב האשה כי בעוד שמניקה את בנה יש לה חלב להניק וכשיגדל הנער יחסר החלב בדדיה, כן הדבר בבינה כאשר לא תשפיע אל שאר הספי' לא ישפיעו לה רב טוב כמו אם היתה משפעת. וזה כוונתם באמרם שכינה בתחתונים צורך גבוה, וכן מה שנדרש בזוהר מקומות רבים ברכאן לא שריין אלא באתר דדכר ונוקבא. והטעם כי כל זכר משפיע וכל נקבה מושפעת, ובהיות שיש מקבל ראוי שיבואו הברכות על המשפיע אבל כשאין מקבל שהוא זכר בלא נקבה אין ראוי שיתנו למשפיע. ודי לנו בזה בעת הזאת.", + "והנה יצא לנו מזה המאמר טוב טעם ודעת שבבינה אין דין רק שמתערין ממנה הדינין והכונה על השפע הנשפע ממנה אל הגבורה ואפי' על הגבורה תשפיע לפעמים רחמים ותתלבן על ידה. ועם זה נבין ענין שיר הלוים כי על ידי שירתם היו ממתיקין הדין והיו פותחין אותם הצינורות מנהירו דעתיקא שהוא מאיר בבינה והיו עינים רוחצות בחלב. וזהו (במדבר יח כג) ועבד הלוי הוא. פי' הוא בינה וכן פי' בזוהר ויצא (דף קנ\"ו ע\"ב) וז\"ל וישכב עמה בלילה הוא. הוא ודאי כו' ועבד הלוי הוא בגין לאמשכא מיניה ברכאן לכלא עכ\"ל. ופי' לכלא, אפי' בגבורה צריך להשפיע בה ברכות ורחמים בסוד השיר הפותח הצנור ההוא. ולטעם זה היה מבקש דוד שיהיו הכהנים לויים כאמרו (תהלים קלב ט) וחסידך ירננו (עי' זהר פינחס דף רמ\"ב.) להשפיע לגבורה בסוד הימין ויהיה נהירו דעתיקא נהיר באימא ביותר על ידי הימין. אבל לצד הע\"ז שהוא השמאל הוא להפך כענין שאמר מיכה (שופטים י\"ז) ויאמר מיכה עתה ידעתי כי ייטב ה' לי כי היה לי הלוי לכהן. ר\"ל להגביר צד הלוי שהוא הגבורה והדין בסוד הקליפות. ואין לומר להיפך כי היה לי הלוי לכהן השמאל בימין, כי אין זה מהמתייחס אל הע\"ז ואל הפסל. והנה בפירוש היות הבינה רחמים ושמחה עם היות שדינין מתעוררים ממנה.", + "ועוד יש לנו ראייה נכונה בזוהר פ' שמיני (דף ל\"ט) וז\"ל ויברא אלקים. כל אתר דדינא אלקים איקרי. וההוא אתר עלאה אתר דנפקו מניה הכי קרי לה הכא. ואף על גב דרחמי הוא, מיניה נפקו דינין וביה תליין עכ\"ל. וממנו נראה בפירוש כי בינה נקרא אלקים ולא מפני שהוא דין אלא שממנו יצא הדין. ודקדק בלשונו שאומר תליין, מפני שממנו יונקים הדינים, ואינם בו אבל תלוין ממנו, ולכן אמר תליין. עוד ראייה בפרשת אמור (דף צ\"ט.) וז\"ל ת\"ח האי נהר אע\"ג דלאו איהו דינא. דינין נפקין מסטריה ואתתקפו ביה עכ\"ל. ודקדק שאמר מסיטריה, שאין ההתעוררת ממנו ממש אלא מסיטריה, ר\"ל מצדו מבחינתו אל הגבורה כעין שפי' לעיל. עוד ראייה בפרשת ואתחנן (דף רס\"ב ע\"ב) ביתא רביעאה והיה אם שמוע, השמרו לכם, וחרה אף יי'. גבורה תקיפא ודינא קשיא היא ונפקת מסיטרא דאימא עילאה. ותנינן אע\"ג דלאו הוא דינא, מסיטרהא נפקא דינא גבורה עילאה עכ\"ל. והנה אמר בפי' כי אינה דין כלל, אבל נאצלה ממנה הדין שהיא הגבורה כנודע. ונמצא ענין זה מבואר ומוכרח מכמה עדים נאמנים:" + ], + [ + "עם היות שבפרק הקודם הפלגנו בראיות שהבינה היא רחמים. עכ\"ז ראינו להעתיק המאמר הזה להיות שהיא ראיה על הנזכר. ועוד שמתוכו מתבאר ענין איך הבינה רחמים והתעוררותה דין עם שהוא ענין זר. וכן מתוכו מתבארים ענינים נפלאים אל הדרוש הזה. וז\"ל בפ' אחרי (דף ס\"ה.) רבי אלעזר הוה יתיב קמיה דרבי שמעון אבוי, א\"ל הא תנינן אלקים בכל אתר דינא הוא. יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א אית אתר דאקרי אלקים, כגון אדנ\"י יהו\"ה. אמאי איקרי אלקים, והא אתוון דרחמי אינון בכל אתר. א\"ל הכי הוא כתיב בקרא וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים, וכתיב ה' הוא האלהים. א\"ל מלה דא ידענא דבאתר דאית דינא אית רחמי ולזמנין באתר דאית רחמי אית דינא. א\"ל ת\"ח דהכי הוא. יהו\"ה בכל אתר רחמי, ובשעת דמהפכי חייביא רחמי לדינא, כדין כתיב ידו\"ד וקרינן ליה אלקים. אבל ת\"ח רזא דמלה. תלת דרגין אינון, וכל דרגא ודרגא בלחודוי. ואע\"ג דכלא חד ומתקשרי בחד ולא אתפרש דא מן דא. ת\"ח כולהו נטיעין וכלהו בוצינין דמתלהטין, כולהון נהירין ומתלהטן ומתשקיין ומתברכן מההוא נהרא דנגיד ונפיק דכלא כליל ביה וכללא דכלא ביה. והאי נהרא אתקרי אם לגנתא ועילא מן גנתא, בגין דעדן משתתף בהדה ולא פריש מינה ובגין כן כל מבועין נפקין ונגדין ואתשקיין לכל עיבר ופתחן בה פתיחין. ועל דא רחמי מינה משתכחין ורחמי פתיחן בה ובגין דקרינן לה אם נוקבא, גבורה ודינא מינה נפיק. איקרי רחמי בלחודהא, הא מסטרהא דינין מתערין. בגין כן כתיב רחמי ונקוד בדינא אתוון רחמי ואתנגיד בסטרהא דינא כגוונא דא יהו\"ה. האי דרגא חד. דרגא תניינא, מסטרא דהאי דרגא קדמאה נפיק ואתער דרגא אחרא דאקרי גבורה והאי אתקרי אלקים באילין אתוון ממש ושירותא חד מזעיר אנפין הוא וביה אתאחד ובגין דאיתאחיד האי בהאי כתיב יהו\"ה הוא האלקים, כי ידו\"ד הוא האלקים, באילין אתוון, והוא חד, ודא הוא דרגא תניינא. דרגא תליתאה, צדק, כתרא בתראה, האי בי דינא דמלכא. ותאנא, אדני הכי כתיב והכי איקרי וכנסת ישראל בהאי שמא אתקרי. והאי שמא באתר דא אשתלים. ואילין אינון תלת דרגין דאיקרון בשמהן דדינא. וכלא מתקשר חד בחד בלא פירודא כמה דאוקימנא עכ\"ל.", + "ומה שיש להתעורר בזה המאמר. א' הוא שרבי אלעזר שאל השאלה הזו למה שם בן ד' עם היותו רחמים נקוד בנקודת אלקים המורה על הדין. וכיון שזה כוונתו ושאלתו מה טעם בענינו באמרו הא תנינן וכו', שאלו הם הקדמות מוסכמות. ומן הראוי שיקצר בלשונו ויאמר למה שם בן ד' בנקודות אלקים. ב' מה שאמר בכל אתר, מאי בכל אתר. ג' מה שאמר כגון אדנ\"י יהו\"ה, וכי עד השתא לא ידענא דאית שם בן ד' בנקודות אלקים עד שהוצרך לומר כגון וכו'. ד' אעיקרא דדינא פירכא מה היה מסתפק רבי אלעזר, וכי מי לא ידע בכל אלה ששם בן ד' בנקודת אלהים הוא שם מתיחס אל הבינה משא\"כ שאר שמות שם בן ד' שהוא בת\"ת, ואם כן הרי חילוק גדול וטעם השתנות השם הזה בנקודתו. ואם עקר שאלתו לומר למה שם זה בבינה ומה טעם, זו ודאי שאלה היא וזה היה ראוי שישאל. ואם נראה לפרש שזה היא כוונת שאלתו, למה שאל בעקיפין ילך לו בדרך קצרה וישאל טעם התיחס השם הזה בבינה. ה' מה השיב לו ר\"ש הכי הוא כתיב בקרא וכו', היאך השיב לו במאי דקאמר קרא הכי כי יהיה קושיא לאלקינו וקרא צריך סברא. ואם כונתו לומר סוף דבריו דאיהו אחד משני תשובות שאמר לו לבסוף, א\"כ איך אמר ר\"א מלה דא ידענא וכו' והשיב הרשב\"י דהכי הוא, ואין שם תשובה. ואם נאמר דלא שביק ליה ר\"א לסיומיה למלתיה, זה ודאי דוחק גדול. ו' מה שאמר ר\"א מלה דא ידענא וכו', ואם היה יודע כי לפעמים במקום שיש רחמים אית דינא א\"כ מאי קשיא ליה דמשום הכי נקוד בנקודת אלקים משום דמתערב תמן דינא כמו שפירש הוא בעצמו. ואם אין זו תשובה מה חדש לו ר\"ש במאי דקאמר ובשעתא וכו', שהרי ר\"א היה יודע כן ועכ\"ז לא ניחא ליה. ואם נאמר שחדש לו שמהפכין וכו', זה מה איכפת לו לענין התירוץ אחר שכבר קדם לנו כי לפעמים באתר דרחמי אית דינא שהוא עקר תירוצא ועכ\"ז לא ניחא ומאי איכפת לן אם משום דמהפכי או גוונא אחרא. ז' מ\"ש הרשב\"י ת\"ח רזא דמלה כו', והנראה לפי הדברים האלה שהוא סוד התשובה ואין חילוק ביניהם והכל תירוץ אחד ואנן חזינן דאית חילוק ביניהם כגבוה שמים מעל הארץ כדמוכח לפום ריהטא דשמעתתא. ח' מ\"ש תלת דרגין וכו', כי הוא אריכות ללא תועלת בתירוץ השאלה כי בדרגא קדמאה נתיישבה השאלה ומה צריך להאריך בהודעת תרין אחרנין. ודוחק לומר דאגב גררא נקטיה. ט' אריכות לשונו בענין תלת דרגין וכל דרגא ודרגא וכו' עד ת\"ח, כי לפי הנראה הוא אריכות ללא תועלת ואם הכונה להודיענו שלא נפריד ונחלק האצילות לחלקים, וכי צ\"ל זה הלא הם הקדמות הקודמת לכל מתחיל בחכמה זו כ\"ש ר\"א שהוא אב בחכמה ובחסידות שיצטרך לאזהרה זו שהרי מנעוריו הורגל בחכמת הקבלה כדמוכח בזוהר במקומות רבים. י' שהאריך וקרא לספירות נטיעות ובוצינין, ב' שמות למה.", + "ועוד אמרו נהירין מתלהטין מתשקיין מתברכאן, והם כפל ד\"פ והכל א'. ודוחק לומר שכפל הענין במלות שונות, כ\"ש בהיותו משלש וארבע. י\"א מה שאמר דכלא כליל ביה וכללא דכלא ביה, כי זה כפל ענין שלם במלות שונות וזה דוחק גדול. י\"ב מה שאמר והאי נהרא אתקרי אם לגנתא וכו', מאן גנתא ומאן עילא לגנתא ומאי שייך הכא דלא אדכר הכא גנתא. י\"ג אריכות לשונו עד דרגא תנינא, שהוא אריכות לשון בענין קצר שהכל נכלל במלות קצרות כי היא רחמים ודינין ממנו מתערין מצד הגבורה ומפני כך שם מורכב מדין ורחמים כמו שהוא מורכב מדין בערך התעוררות גבורה ורחמים בערך עצמה. והיה אפשר לכלול הענין הזה במלות קצרות כדרכו בפרשת שמיני ובפ' ואתחנן שהעתקנו לשונו בפ' הקודם. י\"ד אעיקרא דדינא פרכא, כי הם שני הפכיים שאין הדעת סובלתם כי איך אפשר שהיא רחמים ויתעורר ממנה הדין, כי האש לא יפעל הקרירות והמים לא יפעלו החמימות ואיך אפשר ב' הפכיים שיורכבו. ט\"ו מ\"ש ושירותא מזעיר אנפין איהו, מאי קאמר ומי הוא שרותא דזעיר אנפין דלא שייך לא בבינה ולא בגבורה, דזעיר אפין אינו אלא או ת\"ת או מלכות כמו שנבאר בשער ערכי הכינויים. וא\"כ מאי קאמר ושירותא מזעיר אפין וכו' דלמלכות ותפארת מאי בעי הכא ואיך מתיישב עם מ\"ש ה' הוא האלקים. ט\"ז מה שאמר צדק כתרא בתראה האי בי דינא דמלכא, והם ג' כנויין אל המלכות ללא צריך כי דיינו שיאמר מלכות ולא שיכפול הדברים במלות שאין בהם צורך כלל לא מינה ולא מקצתה. י\"ז מה שאמר ותאנא וכו' הכי כתיב הרי א' והכי איקרי הרי ב' וכנ\"י בהאי שמא אתקרי הרי ג' והאי שמא באתר דא אשתלים וכו' הרי ד' דברים וכלם אחד וארבעתם מיותרים. ע\"כ הגיע שכלנו בהערת לשון המאמר להבין אותו לכוננו ולסעדו:" + ], + [ + "ראוי להקדים כי הרשב\"י ור\"א ע\"ה לא נכחד מהם ולא נעלם לכל אחד מהם תשובת חבירו. ולא הפסיק אחד לחבירו בדברים עד שהשלימו כאו\"א מהם עיקר כונתו בתשובתו ועכ\"ז דבריהם נכוחים וישרים. ועיקר כונת ר\"א בשאלתו הוא לשלול שני תשובות הנופלים בשאלתו. וכוון להוכיח שאין האחת מספיק לשאלתו ולא שתיהם יחד. והשתי תשובות הם. אחת לומר מפני שהדין נכלל עם הרחמים והרחמים עם הדין לזה לא יקשה בהיות שם הרחמים עמו קצת דין הכל לפי התגבורת, ר\"ל כאשר יגבר הדין עם הרחמים לעתות יתייחס בשם הרחמים וזהו לזמנים ידועים. שנית שמן הראוי ששם הרחמים יורמז בו הדין ולא יפרדו כמו שאין הפעולות נפרדים כלל שהדין והרחמים יחד מסכימים בכל פעולה כמו שנתבאר לעיל פ\"ו וכיון שפעולות הרחמים נכללת בה הדין ראוי שיתיחס שם אחד לשניהם. והן אלה ב' תשובות עד שבכל אחד מהם ראוי שיבא שם בן ד' בנקודת אלקים. ויש חילוק ביניהם. כי התשובה הראשונה הוא טעם נכון אלא דקשה שלפעמים ראוי שיקרא הרחמים בשם המורה על כללות הדין עמו הכל לפי התגבורת ולפי המזיגה. השנית הוא טעם נכון אלא שלעולם ראוי שיקרא הרחמים בשם המורה על כללות הדין עמו. ולשלול ב' תשובות אלה כוון ר\"א בלשון שאלתו באמרו הא תנינן אלקים בכל אתר דינא פי' אחר שכבר קדם לנו שיש שם לדין בפ\"ע עם היות שאין דין פשוט שלא יתערב עמו רחמים, והוא שם אלקים שהוא שם הדין בלא רחמים כלל. א\"כ ראוי ששם בן ד' יבא לעולם המורה רחמים בלי תערובת דין כלל. וזהו הטעם אל התמידות, כי כמו ששם אלקים כנוי אל הדין בלי הצטרפות הרחמים, כן ראוי בשם בן ד' שיהיה לעולם מורה על הרחמים בלי תערובת דין. והרי נדחה התשובה השנית במה שאמר שאין לומר שאין ראוי שיקרא שם הרחמים בלי תערובת דין מפני כי הרחמים נכללים עם הדין. כי כמו שהדין נקרא בשם אלקים בלא הצטרפות הרחמים עם היות שאינו נמצא בפ\"ע, כן שם בן ד' ראוי שיקרא בשם פשוט לרחמים בלי תערובת הדין עם היות שיהיה הדין נכלל עמו. ולתשובה שהיא פרטות לומר שלפעמים לפי התגבורת והמזיגה יקרא בשם הדין ויזכר בכלל שם הרחמים מפני שנתגבר הדין ונמזג עד שיעלה בשם. לזה אמר אלקים בכל אתר דינא פי' שם אלקים בכל מקום הוא דין כי אפילו שיגבר הרחמים קצת עכ\"ז לא ישתנה אלא בכל מקומות כתיב בשוה אלקים מורה על הדין ועל התוקף. ולפי\"ז ג\"כ שם בן ד' ראוי שלא ישתנה אלא שיקרא לעולם בשם רחמים פשוטים כמו שידעת כי שם בן ד' במילואו עולה מ\"ה שהוא חכמה כ\"ח מ\"ה המורה על הרחמים כנודע ויתבאר עוד. ואמר אית אתר דאיקרי אלקים כגון וכו' כוון בשאלתו ג\"כ אל שאלה אחרת כי מעולם לא נמצא שם בן ד' בנקודות אלקים אלא עם שם אדני. וצריך לדעת הטעם למה כי מה יחס זה אצל זה.", + "והנה נתתרצו הקושיות הא' הב' והג'. [ועל הקושיא] הד' ששאלנו דאעיקרא דדינא פירכא וכו', נאמר שכבר ידע ר\"א שהבינה נקרא כן מפני הרכבת הדין והרחמים אבל עיקר שאלתו היה שיתייחס הענין הזה בשם אחד שיתישב ולא בשם בן ד' כי אין השם הזה ראוי לכך מן הטעם שאמרנו. אבל יורכב שם אחד מאותיות המורים על הדין ועל הרחמים ויתיחס בבינה. ועל שאלתו זאת השיב הרשב\"י ע\"ה טעם כעיקר ואמר, הכי הוא וכו' פי' שהכתוב בא להודיענו ולהוציאנו מהכונה הזאת באמרו וידעת היום והשבות וכו'. פי' כי אע\"פ שתמצא ששם בן ד' הוא רחמים פשוטים באותיותיו ובעניינו, עכ\"ז תדע כי ידוד הוא האלקים בו כח הדין החזק ואל תתיאש מן הפורעניות כי אפילו במדת הרחמים לפעמים יתרכב הדין ויתהפך אליו. וזהו פי' וידעת היום וכו'. והשיב רבי אלעזר ואמר מלה דא ידענא. פי' כי לא מפני העלמת הפסוק הזה שאל שאלתו. אמנם הפסוק הזה אינו הכרח כלל. הרי כמו שהודיע לנו הכתוב הקדמה זו כי לפעמים בשם בן ד' שהוא רחמים יתערב הדין כן בהכרח לפעמים עם הדין יתערב הרחמים וכמו שבמקום שנתערב הדין עם הרחמים לא נזכר בשם אלקים נקודה או ענין שיורה עליו כן בשם בן ד' אין ראוי שיזכר הדין. וזה רצה באמרו דבאתר דאית דינא אית רחמי פי' גם במקום הדין יש רחמים ועכ\"ז לא נזכר בשם הרחמים כלל, כן באתר דאית רחמי אע\"פ שיש דין אין ראוי שיזכר הדין ההוא. ודקדק עוד באמרו ולזימנין באתר דאית רחמי וכו' כי במקום הרחמים יש הדין לפעמים ולעיתים רחוקות, ובמקום שיש דין לעולם מתערב שם הרחמים כי לא יעיר כל חמתו ומדה טובה מרובה ממדת פרעניות. ועתה השתא ומה במקום שהוא תמידי רחמים מתערבים עם הדין שהיה ראוי שיזכר לפי תמידותו ועכ\"ז לא נזכר ולא עלה בשם, במקום שהוא הדין לעתים רחוקות ולזמנים ידועים לא כ\"ש שאין ראוי שיזכר בשם. ולזה השיב הרשב\"י כי אדרבה ממקום שבאת, כי זה שהוא תערובות הרחמים לעולם, הוא נכלל הכל בשם אלקים. אבל כאן שהוא דבר מתחדש מזמן לזמן הדין המתגבר ההוא ראוי שיקרא בשם. וזה שאמר ת\"ח דהכי הוא. פי' כמו שאמרת וממקום שבאת כי שם בן ד' בכל מקום הוא רחמים ולפיכך כשיתעורר עליו הדין מפני הרשעים שמהפכין, ר\"ל היפוך הרחמים עצמם אל הדין, ולכך אז ראוי שיזכר בשם בן ד' הדין בעצמו. ואעפ\"י שכתיב שם בן ד' קרינן ליה אלקים, הכונה להראות כי אעפ\"י שאנו קוראים אותו אלהים עכ\"ז עקרו הרחמים. ואמנם בשם הדין קרינן ליה קריאה בעלמא כי הוא מושאל אל הקריאה לבד אלינו לא בערכו, כי בערכו הוא רחמים שם בן ד' כתיב אלא אנן קרינן ליה קריאה בעלמא. ולפיכך אינו כל כך דוחק. ובזה נתרצו הקושיא ה' ו'. אבל ת\"ח רזא דמלה וכו'. דע כי עתה בא לומר איך שם בן ד' בנקודות אלקים הוא בבינה ונקרא כן מפני שמגבירין עליו הדין שמהפכין רחמי לדינא ממש וזהו עיקר התשובה והכל תשובה אחת. וכן בא לתרץ מה ששאל למה בא שם בן ד' בנקודת אלהים לעולם ביחוד שם אדני. ולתרץ זה הוכרח לומר תלת דרגין אינון כו' כי המדרגה הג' היא מלכות והמלכות נק' אדני לשון דין מצד הבינה (אולי צ\"ל הגבורה וכ\"מ לקמן ובפ\"ט) הנקרא אלקים והכל אחד מיוחד והם ג' מדרגות והם אחת. כי מטעם היחוד שמתיחדים יתיחס שם אדנ\"י אל המלכות מצד הבינה [הגבורה] הנקרא אלקים. וכאשר המלכות נקרא בשם אדני אז הבינה נקרא בשם בן ד' בנקודות אלקים. ואלקים ושם אדני שניהם מורין על הדין והכל אחד בזמן מיוחד. ויחוד המלכות עם הבינה בבחינת הדין הוא הגבורה הנק' אלקים. נמצא עתה שהם ג' מדרגות והם מיוחדות יחוד האמיתי והם שלשה. וז\"ש תלת דרגין אינון, פי' הבינה והגבורה והמלכות ומפני שלא יתמה המעיין שלא יקרא הגבורה אלקים אלא ביחוד הבינה וכן המלכות אדנ\"י אלא ביחוד הגבורה, ומזה יומשך דוחק כי היה מן הראוי שלא ימצא שם אלקים אלא בייחוד שם בן ד' בנקודת אלקים וכן אדני. וחוייב שיבאו שלשתם לעולם יחד, וזה אינו. לזה הצילנו מן השיבוש ואמר. וכל דרגא ודרגא בלחודוי פי' שאין מן החיוב שיהיו שלשתם יחד אלא כל אחד ואחד לבדה, ועם היות ששם בן ד' בנקודת אלקים מתייחד לעולם בשם אדני הוא מן הטעם אשר נבאר.", + "והנה בזה נתרצו הקושיא הז' והח' והט'. ת\"ח כולהו נטיען. כבר בארנו בשער סדר האצילות שהבינה עם היותה שרש הדין ועקרו כמו שנבאר עכ\"ז ממנה נתפשטו החסד והרחמים והדין וממנה נתאצלו ג' קוין בסוד חסד דין ורחמים, ג' אבות גדולה גבורה תפארת, ובנים נצח הוד יסוד.", + "והנה הענפים והספירות הם ז' ימי הבנין יבחנו בשתי בחינות בחינת הדין לכלם ובחינת הרחמים לכלם. ובערך בחינת הרחמים נקראים נטיעות שהם גדילות על מימי הרחמים לכלם יושפע הברכה. ובערך בחינת הדין נקראים נרות דולקות של אש וזהו שקראן כאן לספירות נטיעאן בערך הרחמים ובוסינין בערך הדין. ומטעם שהוצרך להכריח ששם בן ד' בנקודת אלקים בבינה, פי' שממנה יצאו הדין והרחמים כמו שנבאר כי זו טעם ההקדמה והאריכות הזה. לכן נקט שתי בחינות האלה שבהם יבחנו הספירות. ומטעם כי עוד יבחנו כל אחת מב' בחי' לשתי בחינות אחרות והם דין מועט ודין מרובה רחמים מועטים ורחמים מרובים. ופי' שאעפ\"י שיהיו כל הספירות נוטים אל צד הרחמים, יש בחינות אל הנטייה ההוא. או שיהיה תגבורת הרחמים שלא עלה בה הדין בשם ועכ\"ז אין התגבורת כ\"כ כי עדיין אין הדברים בשלימות עם היות שהוא רחמים, וזהו אנו מכנים בשם הרחמים מועטים. והשנית שיהיה כח הרחמים גובר והאור מתגלה והשפע מתרבה עד שיטפו ההרים עסיס וגו', וזה אנו מכנים בשם רחמים מרובים. וכאשר לא יהיה אחד משתים, אלא שיהיו הספירות כלם נטייתם אל צד הדין והדין מתרבה אבל לא ח\"ו תגבורת הדין עד להשמיד אלא דין סתם, זה אנו מכנים בשם דין מועט. וכאשר יגבר כח הדין והזעם מתרבה והדין הווה כמו בזמן המבול וחורבן בית המקדש שהיה הדבר ח\"ו קרוב לכליה, זה אנו מכנים בדין מרובה. ולהיות שישפע בספי' בבחינות הדין והרחמים ד' שפטים האלה אמר כולהו נהירין ומתלהטן פי' הבוסינין שהוא בחינות הספי' בערך הדין. נהירין בערך דין מועט, ומתלהטן בערך דין מרובה שהוא אש התלהבות אש הגבורה ודינה. וזה שאמר נהירין ומתלהטן בערך ב' בחינות אלו. ובערך הרחמים אמר ומתשקיין ומתברכאן. ומתשקיין, בערך ההשקאה הצריכה אל הנטיעות שהוא הרחמים אך לא בעצם. ובערך הרחמים המרובים אמר ומתברכאן, שהוא כמו בריכת מים. ובזה נתרצה הקושיא י'. מההוא נהרא דנגיד ונפיק פי' ד' בחינות אלו שפירשנו שהם הדין מועט ודין מרובה ורחמים מועטים ורחמים מרובים הכל נשפע מהבינה הנקרא נהרא דנגיד ונפיק כדפי' במקומות רבים, וקרא לבינה בשם נהר מפני ששם זה מתייחס לבינה בערך ההשקאה כנודע:" + ], + [ + "דכלא כליל ביה וכו'. להבין הענין הזה צריך שנקדים כי הקדושה והאצילות אינה כדרך שאר העניינים. כי הקדושה היא מתרבה לעולם. וכאשר נתאצלו המדרגות מבינה שהיא מקום הנטיעה הראשונה אל מקום השתילה לא מפני כן נתבטל המציאות הנטוע מכל וכל, אבל אדרבה נשאר המציאות הראשון יותר דק ויותר בהיר מהשני. והמציאות הראשון הוא שורש ומקור ושביל שדרך בו תקבל השפע המציאות השני התחתון. כיצד המציאות הנבחר הנשאר תוך הבינה דק תכלית הדקות וקרוב אל המאציל שרש השרשים, ולכן מפני קורבתו אל מקורו הוא שביל ומקור אל עצם הספירות הנאצלות למטה. נמצא לפי זה שחסד הנטוע שבתוך בינה מקור לחסד הנאצל במקומו. ואל יתדמה המשכיל שירד בזה לסוף דעתינו במציאיות, כי הענין צריך אל שער המציאות שבו יתבאר הקדמה זאת בארוכה. ומלבד המציאות הזה אשר לספירות בבינה יש להם שם עוד מציאות אחר על דרך הקדמה זו ואעפ\"י שאינו נעלם ומשובח כזה הראשון. והוא אחר שנתאצלו הספירות למטה במקומם הנה בעלות הרצון ית' מאתו יתעלו הספירות ויחיחדו אל המקום אשר נאצלו ושם יקבלו רוב שפע וברכה. וכאשר יחזרו אל מקומם ישאר מציאות עלייתם שם אחר שנתאצלו למטה והוא דק ונבחר אך לא כמציאות הראשון, והטעם כי המציאות הראשון הוא דק תכלית הדקות מפני שימצא ממציאות הספירות קודם אצילותם והגלותם והתעבם כלל אבל המציאות השני הוא מציאות מתמצא מהספירות אחר האצילות וההגלות ואין מציאותם דק כל כך כראשון.", + "ועוד כי הראשון הוא מציאות מתמצא מהספירות מלמעלה למטה בעת אצילתם. והשני הוא מתמצא ממטה למעלה אחר האצילות. ויש הבדל גדול כי זה משפיע וזה מושפע כמו שנבאר בשער ממטה למעלה.", + "והנה ב' המציאות האלה הם מקורי הספי'. המציאיות הראשון הדק הוא מציאות נבחר שבו יושפע הבחינה הנבחרת שהיא רוב שפע וברכה, ובמציאות השני יושפע שפע מועט רחמים מועטים. אמנם דין מועט ודין מרובה הוא בצד גבורה לבדה כאשר ביארנו לעיל פרק ו' ונבאר מזה.", + "והנה אל שתי המציאיות האלה כיון כאן באמרו דכלא כליל ביה וכללא דכלא ביה. פירוש אל המציאיות הנבחר הראשון אמר דכלא [כליל] ביה, פי' כל ההיקף נכלל בו בסוד מציאותם הדק קודם הגלותם ואצילותם. ובסוד המציאות השני שהוא כולל הספי' המתגלה אמר וכללא דכלא ביה, פי' כללות הספי' אחר אצילותם כלם בו למעלה בבינה. וטעם כל האריכות בהקדמה זו הוא להכריח הכונה מענין הדין בבינה שבו סובב עקר הדרוש כמו שנבאר והנה נתרץ הקושיא י\"א. והאי נהרא אתקרי אם לגנתא וכו'. כבר נודע ענין אב ואם העליונים שהם חכמה ובינה כמו שנבאר לקמן פי\"ז.", + "והנה לא יתייחס אם בבינה אם לא ביחוד האב שהוא חכמה. כי ע\"י החכמה שהוא משפיע נקרא הבינה נקבה מקבלת, ואם אין חכמה זכר אב אין בינה אם נקבה. וכן בארו בתיקונים, והכריח הענין מן הכתוב (משלי ב ג) כי אם לבינה תקרא שפי' אל תקרי אם אלא אם. והכתוב אמר שהבחינה הנקראת בינה היא הבחינה הנקראת אם. ואינה נקראת בינה אלא ביחודה עם בעלה ע\"י הדעת. וצירופה ב\"ן י\"ה. וכמו שמבואר אצלינו בפי' המאמר במקומו. ונחזור אל ענייננו, כי הבינה נקראת אם מצד יחודה עם החכמה. ועתה כבר נודע כי הבינה נקרא אם לגנת\"א, דהיינו מלכות. וכן ג\"כ נקרא אם לשאר נטיעות הגן, שהם הספירות שהם למעלה מן הגן. וזהו אם לגנתא ועילא מן גנתא. וטעם אמרו אם לגנתא ולא אמר אם לשבע ספירן כראוי. הכוונה לפרש עיקר יחוד הבינה עם המלכות לתרץ ענין שם אדנ\"י ידו\"ד כמו שנבאר. או ירצה והאי אתקרי אם לגנתא, פי' גנתא נקרא כללות הנטיעות שהם הספירות המשתקיות ממנה. והיא נקראת אם אליהם והיא יושבת עילא מן גנתא שאז נקראת אם בהיותה רובצת על בניה להשקותם ולהניקם כדפי' בפ\"ו. וזהו ועילא מן גנתא. אמת שהוא לשון קצר. והטעם שקראם גן מפני שהם לשון נטיעות שהוא המתייחס אל מתשקיין ומתברכאן שאמר לעיל. בגין דעדן אשתתף וכו'. פי' כי הטעם שהיא נקראת אם הוא מפני שהעדן שהוא חכמה מתייחד עמה להשפיע להם ואינו מסתלק ממנה לפיכך תקרא אם כדפי' לעיל. ובג\"כ כל מבועין נפקין וכו'. הכונה לתרץ כיצד היא רחמים בהכרח ודינין מתערין וכו'. וז\"ש ובגין כך, פי' מפני שהיא נכללת במציאות הספירות כדפי' וכן כלם נשפעים ממנה כמו שנקראת אם, והעיקר ביחוד החכמה עמה, ע\"י כך היא רחמים בהכרח, שהרי הכללות אשר בתוכה הם רובם חסד ורחמים ומקבלים חסד ורחמים מהעדן ע\"י הנהר, וכיון שכן בהכרח היא רחמים. שהרי קבלתה הרחמים ע\"י הקצוות אשר בה במציאות נעלם כדפי' והם רחמים פשוטים ומקבלת רחמים ומשפעת רחמים. ובהכרח אעפ\"י שטבעה דין (על) [עם] כל זה עקרה רחמים. מפני ג' סבות הנזכר. הא' מפני הקבלה שמקבלת הקצוות הנעלמות הדקות שבתוך הבינה שהם עצם הרחמים, והשני מפני השפעת החכמה בה כדי שיקבלו המקורות ההם, והג' מפני ההשפעה שהיא משפעת אל הקצוות הנגלים המתאצלים במקומם. ואל ג' סיבות האלו אמר כל מבועין נפקין ונגדין ואשתקיין לכל עיבר וכו'. פי' מתמלאים ומקבלים המקורות והן מושפעים מכל צד מהחכמה בסוד הרחמים. והפי' הזה מוכרח. שאין מבועין נפקין ונגדין, ר\"ל יוצאים ממנה ומשקים לכל צד. שא\"כ הי' לו לומר ואשקיין לכל עיבר וכו' ולא אמר אלא ואשתקיין בלשון התפעל שהוא אתשקיין מחכמה. ואל יקשה אמרו נפקין ונגדין. שפירושו יוצאין מהחכמה אל תוך הבינה בעצם המקורות. או נאמר כי לשון אשתקיין הוא כמו אשקיין וירצה אל ההשפעה הנשפעות ממנו אל הספי' למטה ע\"י המקורות והשרשים הנעלמים בתוכה וזהו מבועין נפקין ונגדין כמשמעו ומבועין היינו המקורות והמציאיות הנעלמים כדפירשנו. והראשון אצלינו הוא עיקר. ופתחין בה פתיחין, פי' פותחין אותה וממלאין אותה שפע הרחמים כזכר הממלא את הנקבה, וכן המקורות הנעלמים בהשפעת החכמה הבא עליהם הם פותחין הבינה. וזו היא הבחינה האחת שהוא שפע החכמה שבה. ואל האחרת שהיא השפעת הרחמים אמר רחמי מינה משתכחין. פי' הרחמים נמצאים ממנה ונשפעים מצדה אל הקצוות התחתונים, ר\"ל במקום אצילותם. ואל האחרת שהיא בעצמותה רחמים מפני שהקצוות והמקורות הנעלמות בה הם רחמים אמר ורחמים פתיחין בה, פי' בעצמה בעצמותה היא כח הרחמים ורחמים נפתחים בה.", + "והנה הוכרח מפני ג' טעמים האלה היותה רחמים. אם מצד קבלתה אם מצד עצמה ואם מצד השפעתה. ובגין דקרינן לה אם וכו'. פי' ומפני שהיא נקבה כנודע שכל נקבה היא דין בסוד האילן המתהפך ממטה למעלה והופך את פניו לקבל וכאשר יתבאר בשער ממטה למעלה. והבינה נקבה בערך החכמה מטעם שהיא מקבלת הוויות ממנה כמו שנבאר. לכן הוכרח היות הדין יוצא ממנה. נמצא לפי\"ז כי היותה נקראת רחמים מכל וכל לא יתיישב בה, מפני שממנה מוצא הדין והגבורה. ודין לא יתיישב בה מפני שהיא מוצא הרחמים והיא רחמים וקבלתה רחמים. וז\"ש איקרי רחמים בלחודהא. פי' שתקרא בשם רחמים לבד אינו מתיישב כלל משום דמסטרהא דינין מתערין. ולכן נתייחס אליה שם זה שעיקר האותיות הם רחמים לרמוז אל שעיקרה רחמים. ואנו הוגים אותיותיו בשם אלקים קריאה בעלמא לרמוז אל שג\"כ דינין מתערין ממנה וז\"ש אתוון רחמי שהוא העיקר, ונקוד דין מפני דאתנגיד מסטרהא דינא והכל מבואר. ומה שאמר קרינן לה אם וכו'. כבר דקדקנו כוונתו לעיל בפרק הקודם. והרי מדרגה אחת. ובזה ניתרצה שאלת ר' אלעזר בערך שם בן ד' בנקודות אלהים. אבל טעם יחודו לעולם בשם אדנ\"י בא לתרץ בסוף המאמר כמו שנבאר. ועתה נתרצו הקושיו' י\"ב י\"ג י\"ד. דרגא תניינא מסיטרא דהאי קדמאה וכו' פי' מצד הבינה שהוא המדרגה הראשונה של הדין, יוצא מדרגה שניה והוא הגבורה שנקרא אלקים באותיות ובנקוד כדמפרש ואזיל. ודקדק באמרו מסטרא דהאי דרגא קדמאה ולא אמר מדרגא קדמאה ממש. מפני שאין העיקר של בינה דין ח\"ו כדפי', אבל עיקרה רחמים, ומסטרהא דינין מתערין. לכן אמר מסיטרא שפי' מצדה לא בה בעצם וכלל זה יועיל למקומות רבים. ושירותא דזעיר אפין וכו'. פי' הגבורה הוא תחילת אצילות המלכות כנודע כי המלכות בצד הגבורה כמבואר לעיל בשערים הקודמים ובשערים הבאים. והוצרך לזה לבאר שהדין השלישי שהוא המלכות מתיחד בבינה ע\"י הגבורה בסוד הדינין. ועתה יתיישב שם בן ד' בנקודת אלקים אצל שם אדנ\"י לרמוז כי מטעם ששם אדנ\"י שהיא המלכות וסיבתה שהוא תחילתה אל הדין שהוא שירותא דיליה היינו הגבורה שם אלקים דיוצא מהבינה לכן נקרא הבינה שם בן ד' בנקודת אלקים. וביה אתאחיד. פירוש הדר למאי דסליק מיניה דהיינו הבינה. ומפני שיחוד הגבורה שם אלקים בשם השם בן ד' בנקודת אלקים והתעוררותה מהבינה אמר הכתוב כי ה' הוא האלקים. פי' ה' שהוא שם בן ד' הוא מתייחד בשם אלקים באותיות אלקים דהיינו הגבורה ואמר ה' בשם בן ד' כפשוטו ופירושו שהוא שם בן ד' שהוא בבינה בעצם הוא האלקים הוא התעוררות שם אלקים. ומה שנזכר במקום אחד בשם בן ד' בנקודת אלקים בכלל. נתבאר בפרט בשני שמות ה' אלקים, כל אחד ואחד לבדו. ולזה לא יקשה מה שפי' בזוהר במקומות אחרים ה' אלקים בבינה, כי זה כלל וזה פרט וכן נתבאר הענין בפסוק כי ה' הוא האלקים שהוא הפסוק הנזכר לעיל. ועתה עם הדבר הזה נתבאר היאך מהפכין הרשעים מדה\"ר למדה\"ד, כי בהיות החכמה מתעלת ומקורות הרחמים נסתמים נמצאת הבינה מעוררת הגבורה לבד בכח שם בן ד' בנקודת אלקים. והמשל בזה כאשר נדמה בשכלינו אור הנר לאור השמש כי ודאי שרגא בטיהרא לא מהני והנר אינו פועל פעולתה כלל עם שודאי לא נתמעטה אורה מכמות שהיה אלא שמרוב בהיקות השמש פעולותיה אינם עושים רושם. וכן הדבר בבינה בהיותה משפעת אל כל הקוים שפעתם הנה היא רחמים מפני שרוב המקורות רחמים. והגבורה לפני שאר המקורות כשרגא בטיהרא, ולא עוד אלא שלפעמים היא ג\"כ תתלבש [ברחמים] מצד שיכבש דינה ברוב הרחמים כדפי' בפ\"ו. וכאשר הרשעים גורמים שהמקורות נסתמים ואין הבינה נפתחת אלא במקור הגבורה לבד והדין הווה, הנה הפכו הרשעים הבינה שהיתה מדת רחמים אל הדין שהיא משפעת הדין והיא נפתחת במקורות הדין. ובזה נתבאר היות שתי התשובות אחת. ומתחלת דברי הרשב\"י עד סופם הכל תשובה אחת ואינו משתנה מענין לענין ונתתרץ הקושיא ט\"ו. דרגא תליתאה כו' כבר בארנו לעיל כי הוצרך לזה לבאר ענין יחוד שם בן ד' בנקודת אלקים עם שם אדנ\"י וקראה כאן צדק מפני שהמלכות נקרא צדק מצד הגבורה כמו שנבאר בערכי הכנויים. ומפני שעיקר הדין הוא בסוד בחינתה הנקראת ים המתקרבת אל מצולת הים בבחינתה האחרונה, אמר כתרא בתראה פי' בחינה אחרונה נקרא צדק והוא הב\"ד מקום הדין והגבורה שבבחינה זו נקרא בי דינא. וקראה בי דינא מפני ששם אדני ב\"ד פי' בית דינו של תפארת כמו שנודע ששם אדנ\"י בית והיכל לשם בן ד'. ונבאר אותו בשער השמות בשם אדנ\"י. א\"כ כיון ששם אדנ\"י נקרא בי דינא נראה ששם אדנ\"י הוא דין הנקרא צדק וכו' מצד הגבורה המתייחד עם הבינה כדפי'.", + "והנה ניתרצה קושיא ט\"ז. ותנא אדני הכי כתיב כו' פי' שם אדנ\"י אינו כשם בן ד' הנכתב בידו\"ד ונקרא באדנ\"י כי מפני העלמו אינו נקרא ככתבו. אמנם נקרא בהיכלו בכינוייו. וכינוי והיכל שם בן ד' הוא אדנ\"י כדפי' ויתבאר בשער הנזכר. אמנם שם אדני אינו כן אלא נכתב אדני ונקרא אדני וז\"ש אדני הכי כתיב והכי איקרי כתבו והגיונו שוה. וזה מורה על גלוייו. וכנסת ישראל בהאי שמא איתקרי. פי' המלכות נקרא בשם זה ובבחינת מה שנקרא כנסת ישראל. והמלכות נקרא כנס\"י בבחינה אחרונה בבחינת הדין שבה. שמכח הדין שדנה את העולם מקבלת ואינה משפעת כלל. וזה מורה על תוקף דינה, שהיא מקבלת ועכ\"ז אינה רוצה להשפיע אלא מכנסת ואינה מוציאה, ויתבאר בערכי הכינויים. והכוונה בזה להכריח כי בבחינה הנקראת צדק ג\"כ נקראת אדנ\"י והוא בית דין שלישי וכן הכריח מהתוספתא שאמר ותנא. וז\"ש והאי שמא באתר דא אשתלים מפני שכבר ימצא מקומות ונראה מהם ששם אדני יהיה רחמים (ע' זהר בלק דף קפ\"ה ע\"ב):", + "אמנם עיקר שלימותו אינו אלא בבחינת הדין כמו שנודע בענין אותיות ד\"ן הנזכר בתוכו וכן שהוא אור המתהפך כמפורסם שהיו\"ד למטה בסוד הוה\"י כמו שנבאר בשער ממטה למעלה. הנה עקר שלימותו הוא בסוד בחי' הדין. ואילין אינון תלת דרגין פי' כי הם ג' ביחוד, כי שם אדני מתיחד בשם בן ד' בנקודת אלהים ע\"י שם אלהים. וזה שאמר וכלא מתקשר חד בחד וכו' כדפי' לעיל.", + "והנה נתתרץ קושי' הי\"ז. ונשלם ביאור המאמר בס\"ד. ויצא לנו מכלל דבריו ביאור ענין גדול, מציאות הבינה כיצד היא רחמים גמורים והדינין מתעוררים ממנה כדפי'. וכן ענין התהפכות מדת רחמים למה\"ד ומדת הדין למדה\"ר. וברוך החונן לאדם דעת בינה:" + ], + [ + "עם היות שעלתה הסכמתינו בפרקים הקודמים כי אפילו הבינה היא רחמים ואצ\"ל החכמה וכ\"ש הכתר, אל יחשוב המעיין שבאמרנו שהם רחמים שיהיה כוונתינו שהם רחמים שווים. אלא רחמי הכתר הם רחמים פשוטים בתכלית, והטעם מפני הסיפוק והיכולת שיש בידו מפני היותו מקור הברכות. והחכמה רחמים, אבל לא כרחמי הכתר. וכן הבינה לא כרחמי החכמה. כי אם הם עולות במדריגה זו למעלה מזו אבל שם דין לא יכונה באחת משלשתן. והמעטת הרחמים מזו מבחברתה היא מפני היכולת וההסתפקות שיש לכאו\"א מהן על חברתה כנודע. ובענין מוצא הדין נתבלבלו רבים בשאול אם אמת הוא שאין דין כלל בכתר. א\"כ איך יוצדק דין משם ולמטה כי מהיכן יצא הדין ומהיכן סבתו ואצילתו שהרי הכתר שהוא אב לכל הספירות אין שם דין כלל א\"כ מהיכן יצא תוקף הדין. וכמעט שרצו לומר שבכתר ג\"כ יש דין קצת. ותלו עיניהם בדבר שאסור לחשבו כל שכן להזכירו. וזה חלק קצת מהמקובלים שבדורינו מחבלי כרם ה' צבאות. ואין לנו חלק כאלה ח\"ו כי לא מפני מבוכה או מבוכות שיפלו בקבלתינו נכחיש פשוטי המאמרים הפשוטים ורוב הסברות. יותר ויותר נאה לומר כי דרך החכמה נעלמה ונשגבה. ויש קצת מהמפרשים הקודמים שתרצו בדרך אחרת ומכללם הוא הר\"ר יוסף גיקטיליא בספר שערי אורה (שער ה' דף מ\"ה) וז\"ל דע כי בכל שמות הקדש והכנויים מן הכתר ולמטה אין לך מדה פשוטה שאינה מתערבת עם חברתה. כיצד חסד אברהם אינו חסד גמור שהרי מדת הדין של יצחק מתערבת עמו. ואין לך מדת הרחמים שאין בה קצת דין ואין לך מדת הדין שאין בה קצת רחמים. ואם תשוב ותאמר א\"כ למה אתה קורא מדת רחמים מאחר שיש בה דין או למה ניחד אותה מדת הדין מאחר שיש בה רחמים. דע כי המדה שעקרה רחמים ורובה מתלבשת ברחמים אע\"פ שיש קצת דין אנו קוראים אותה מדת רחמים. וכל מדה שעקרה דין ורובה מתלבשת בדין אעפ\"י שיש בה קצת רחמים אנו קוראים אותה מדת הדין. אבל אין שם ולא מדה ולא כנוי מאהיה ולמטה שיהיה כלו דין גמור או כלו רחמים גמורים. שאם אתה אומר כן נמצאת קוצץ בנטיעות ומפריד ביחוד. שאם תאמר שמדת רחמים הוא רחמים גמורים לעולם לא תתחבר עם מדת הדין הגבורה. נמצאו כשני הפכים שאינם מתקרבים זה אל זה לעולם. ואם לא יתחברו הרי היחוד נפרד פרקים פרקים מדה\"ר בפ\"ע ומדת הדין בפני עצמה. וע\"ז נאמר (משלי טז כח) ונרגן מפריד אלוף. אבל סוד קשר הספי' והשמות והכינויים וכל המדות אלו באלו כמו שאומר לך. דע כי מדת הכתר עליון שכולה רחמים מתאחדת תחלה בצד החכמה הפונה למעלה שהוא ג\"כ רחמים ומצד [הבינה] [השני של חכמה] שהוא פונה למטה ונקרא אחור נולדת מדת הדין, ומצד מדת הדין של חכמה הפונה מול בינה חזר אותו צד הנקרא דין להיותו נקרא רחמים אצל מערכת הבינה, כי יותר שמתרחקים מן הכתר נולדת מדת הדין ביניהם, וא\"כ האחוריים של חכמה נקראת דין אצל הכתר ונקודה רחמים אצל הבינה. ומשתי אלו הספי' הנקראות חכמה ובינה נאצלים שאר כל השמות והכנויים. נמצאת למד כי כל ימין הוא מצד החכמה, וכל שמאל הוא מצד הבינה. ואע\"פ שהימין מצד החכמה אין החכמה רחמים גמורים כמו שאמרנו שהאחוריים של חכמה דין הם נקראים כנגד כתר כל שכן הימין הנמשך מן החכמה שיש בו רחמים ודין. אבל זה הכלל, כל הספירות האצולות מצד החכמה כלם נקראים מדת הרחמים, וכל הספירות האצולות מן הבינה כלם דין. ולפיכך מערכת אלו אצל אלו, אלו נקראות רחמים ואלו דין. לא מפני שאלו של צד ימין הם רחמים גמורים אלא שרובם ועקרם הם רחמים אבל קצת דין יש בהם. ולא מפני שאלו של צד השמאל הן דין גמור אלא מפני שרובם ועקרם הוא דין אבל קצת רחמים יש בהן. וזהו קשר הספי' והמרכבות שאלמלא הערוב של המדות לעולם לא היו מתקרבות ונקשרות אלו באלו עכ\"ל.", + "וכשנדקדק תכלית הדקות דבריו וסוף דעתו שאמר כי כל יותר שמתרחקים מן הכתר נולדת מדת הדין בהם, א\"כ אין ספק כי חסד רחוק מן הכתר יותר מן הבינה וא\"כ למה החסד אל הימין בסוד הרחמים ובינה אל השמאל בסוד הדין. וכן כמו שהבינה יונקת מאחורי החכמה שהוא דין, א\"כ החסד ג\"כ יונק מאחורי החכמה, ואין ספק היות פני אחורי החכמה המאירים בבינה משובחים מהפנים המביטים בחסד מפני היות הבינה שנייה לחכמה והחסד שלישית אליה עד ששלש ראשונות חשובות כאחת כמו שנבאר. וא\"כ למה בינה אל השמאל דין, וחסד אל הימין רחמים. דאיפכא הוה ליה למהוי.", + "ועוד כיון שבשלש ראשונות האחוריים של חכמה הן דין כנגד כתר והם רחמים אצל הבינה וכן פני הבינה הם דין כנגד חכמה שזהו כוונתו. א\"כ ג\"כ אחורי בינה יהיו רחמים אל פני חסד, ופני חסד דין אצל הבינה. כי כערך הבינה אצל החכמה, כן ערך החסד אל הבינה. ובזולת זה מפורסם הוא שהנצח הוא רחוק ממקור הרחמים יותר מן הגבורה. ולכל הפחות יהיו שוים כי הגבורה מקבלת מחכמה מדרגה שלישית ונצח מקבלת מחכמה מדרגה שלישית, נמצאת הגבורה [שלישית] לחכמה על ידי הבינה או החסד, והנצח ג\"כ [שלישי] לחכמה ע\"י החסד. ולפי זה היה ראוי לכל הפחות שיהיה ג\"כ תגבורת הדין בנצח כבגבורה. ואין אתה יכול לומר דבר זה בשום אופן. כי ידוע שהגבורה מדת הדין הקשה, והנצח רחמים בסוד החסד. ועד\"ז יפול השאלה בכל הספירות כפי מדרגתם מדרגה אחר מדרגה, כי כל עוד שיתפשטו המדרגות היה ראוי שיתרבה הדין לפי דבריו וזה אינו כמפורסם.", + "ועוד בבינה ובגבורה ובהוד למה לא ישפט בהם כמשפט ג' ראשונות ויהיו אחוריים של גבורה רחמים בערך ההוד אחר שההוד יונק מאחורי הגבורה, ולמה הגבורה דין קשה וההוד לא כל כך. ואם אמת כי צדקו דבריו שהפנים של חכמה בערך הבינה הם אחוריים בערך הכתר, זה יהיה דוקא לענין דקות ורוחניות אבל לא לענין דין ורחמים. כי אין התלות הדין בדקות או בהתפשטות כאשר חשב. שהרי המלאך מיכאל שהוא ענף מהחסד למטה בסוד המלאכים אין ספק שהוא חסד יותר מהגבורה שהוא מדת הדין הקשה, ואף על פי שזה כנגדה כגרגיר חרדל אל הים הגדול ויותר. כי אין ערך ביניהם כי זה דק תכלית הדקות מתדבק אל המאציל אחד מהנאצלים, וזה קטן למטה מטה ותרד פלאים. ועל הדרכים האלה בכל המלאכים והכוחות. ודבר זה ברור הוא והאריכות בזה כמעט פועל בטל. והן אמת יש לאל ידנו לבטל שאלה זו מענין הדין מעיקרו באמרנו כי כמו שלא יפול שאלה זו בענין הגבורה איך מאין גבול נאצל גבול ומבלתי בעל תכלית איך יצא בעל תכלית ומבלתי גשם איך יצא גשם ומהאין איך יצא היש. כי כל אלו הם מעין השאלה הזו. וקרוב לומר שאין להם תשובה [אחרת רק לומר] שאין טעם ברצון וכך עלה ברצונו להמשיך הדברים בענין הנהגת העולם. וכן הענין בדין כי הוא אמר ויהי. אבל על כל זה להיותינו בוחרים באמת במה שהוא אמת רצונינו להשיב הדברים על מתכונתם וארמון החכמה על משפטו ישב. והענין ידוע שהכתר הוא תכלית הדקות שבנאצלים (ועל) [ועם] כל זה הוא שרש אל החסד והרחמים והדין. ואמנם הדין בו אינו דין ממש. ר\"ל שפועל שם דין ח\"ו עם היות ששרשו שם. אלא הוא נעלם על דרך שפי' למעלה בשער הזה בפ\"ג. וכן הוא כולל החסד ונקרא חסד עליון. ולכח הרחמים הוא יסודו ועקרו כנודע שהוא אב לקו האמצעי קו הרחמים. וכבר הארכנו בזה בשערים הקודמים ונבאר אותו בשער הזה ובשער הצחצחות. ומשרש זה נתפשטו ב' כוחות שהם כח החסד מצד החכמה וכח הדין מצד הבינה. ולא שיהיו שם חסד ודין ממש, אמנם הם שם בדקות כדרך דקות היסודות הארבעה, שהם אויר מים אש עפר, ומקורם בארבע מדות עליונות שהם חסד גבורה תפארת מלכות. ולא שיהיו במדות האלה לא אש ולא מים ולא רוח ולא עפר, אלא מקור היסודות האלה הוא שם במדות האלה. וכן הענין בחסד דין ורחמים שהם נשפעים מכתר חכמה בינה והם בהם בדקות ומתגלים בעצם בחסד גבורה תפארת. חסד כח החסד, וגבורה כח הדין החזק, ותפארת כח הרחמים בעצם. ומאלו מסתעפים ג' ענפים משמשים לאלו והם נצח הוד ויסוד נגד שלשה עליונות. והענין, כי כמו שכתר חכמה ובינה היו נעלמים במקורם באין סוף ב\"ה כוללים כל האצילות מתייחדים ונעלמים דקים תכלית הדקות כמו שנבאר בשער הצחצחות, אעפ\"כ אחר אצילותם מתגלה כחם וענינם. כן הערך אל שלשה מדות בפעולות שהם חסד דין ורחמים הם מתעלמים בכתר מקורם הראשון ולא ישפוט בו לא חסד לא דין ולא רחמים, אלא כדרך שנאמר בענין השרשים באין סוף כן ענין הפעולות בכתר עליון. כי כערך אצילותם במציאות עצם הספירות למעלה באין סוף, כן ערך בחינת פעולתם שהם חסד דין ורחמים בכ\"ע. כי הפעולות הם נמשכות מהמדות, נמצא המדות עילות לפעולות. וכן האין סוף עילה לכתר. וכשווי המדות באין סוף, כן שווי הפעולות בכתר. כי המדות היו נעלמות במקורם ומתייחדים תכלית היחוד ולא היו במציאות הספי' ממש אלא אחר גלויים בכתר נאצלו ונתגלו שלשה שרשים שהם כתר חכמה בינה ולא גלוי עצמי אלא גלוי מה מתגלה בערך המקור הראשון ועדין הפעולות נעלמות שאין בהם שפיטה עד בואם אל מקום גלויים שהם חסד גבורה תפארת. וכדי להעמיד המעיין על תוכן דברינו אלה, צריך לעמוד על מה שנכתוב בזה בשער הצחצחות בענין אור קדמון אור צח אור מצוחצח. כי אעפ\"י שהם שלשה, הם אחד מיוחד. ועתה לא יפול השאלה מהיכן יצא הדין, כי מוצא הספירות ומוצא הדין והרחמים והחסד הכל דבר אחד. כי הם שלשה שרשים, שרש החסד ושרש הדין ושרש הרחמים, והם אור קדמון אור צח אור מצוחצח נעלמים בשרש אחד ומתגלים בכתר חכמה בינה. והפעולות נעלמים ומתגלים היטב בגדולה גבורה ת\"ת (ע' בעסיס רמונים):" + ], + [ + "ואחר שתקננו בפרק הקודם ענין הדין ומוצאו, נשאר עלינו לבאר ענין קשר הספירות ויחודם. כי הוא הדרוש שהכריח רבי יוסף אל הענין הנזכר בפרק הקודם. ולנו בזה דרך נאה על דברי הרשב\"י ע\"ה כמו שנעתיק לשונו הנה. והענין הוא כי כל הספירות כלולות מעשר כמו שהארכנו בזה בפ\"ב. ועם הדבר הזה יתבאר ענין יחודם וקשורם. והענין כי הכתר מתייחד עם החכמה מצד הכתר שבחכמה וכן הוא מתיחד עם שאר הספירות מצד הכתר שבהם, ונמצא לפי\"ז לכל ספי' וספירה כמה קשרים עם הספירות. המשל בזה הגבורה עם החסד מצד הגבורה שבחסד, וחסד עם הגבורה מצד החסד שבגבורה. בזולת שיוכלו להתייחד ולהתקשר מצד שאר ט' חלקי שאר הספירות. המשל בזה כתר שבחסד בכתר שבגבורה. וכן לכל שאר החלקים הנעלמים בעצמם בחלקים בעצמם ר\"ל חלקי הספירות שבכל ספירה וספירה מתייחדות הם בעצמם זה עם זה על דרך הספירות עצמם כי אין חלק בעולם שלא יהיה כלול מעשר שכן חוייבנו להאמין שאם לא כן הוא פירוד וקצוץ ח\"ו וזה הענין בעצמו ביאר הרשב\"י בזוהר בפ' וארא (דף כ\"ג ע\"ב) וז\"ל אמר רבי שמעון, ת\"ח, ד' אינון קדמאי אינון רזא דמהימנותא. ואינון אבהן דכולהו עלמין, ואינון רזא דרתיכא עילאה קדישא, ואינון ד' יסודין אש רוח ומים ועפר אלין אינון רזא עילאה. ואלין אינון אבהן דכולהו עלמין אבהן דכולא. ומאינון נפקין זהב וכסף ונחשת וברזל, ותחות אלין מתכאן אחרנין דדמיין לו כגוונא דאלין. ת\"ח, אש רוח ומים ועפר אלין אינון קדמאין ושרשין דלעילא ותתא, ועלאין ותתאין עלייהו קיימי. ואילין אינון ד' לד' סטרי עלמא, וקיימין בארבע אלין צפון ודרום מזרח ומערב, אלין אינון ד' סטרין דעלמא וקיימין בד' אלין. אש לסטר צפון, רוח לסטר מזרח, מים לסטר דרום כו', עפר לסטר מערב. וארבע אלין בד' אלין קטירין וכלהו חד. ואלין עבדי ארבע מתכאן דאינון זהב וכסף ונחושת וברזל. הא אינון י\"ב וכלהו חד. ת\"ח, אש הוא שמאלא לסטר צפון, דהא אש תוקפא דחמימותא ביה, ויבישו דיליה תקיף. וצפון בהיפוכא דיליה הוא. ואתמזג חד בחד ואיהו חד. מים לימינא והוא לסטר דרום. וקודשא בריך הוא לחברא לון כחדא, עביד מזגא דא כמזגא דא. צפון איהו קר ולח, אש חם ויבש, אחליף לון לסטר דרום. דרום איהו חם ויבש, מים קרים ולחים, וקודשא בריך הוא מזיג לון כחד. דנפקי מייא מדרום ועאלין בגו צפון, ומצפון נגדו מייא. נפיק אשא מצפון ועאל בתוקפא דדרום, ומדרום נפיק תוקפא דחמימותא לעלמא. בגין דקב\"ה אוזיף דא בדא, וכל חד וחד אוזיף לחבריה מדיליה כדקא חזי ליה. כגוונא דא רוח ומזרח. בגין דאוזיף כל חד לחבריה ואתכליל דא בדא לאתחברא כחד. ת\"ח, אשא מסטרא דא, מים מסטרא דא, ואינון מחלוקת. עאל רוח בינייהו ואחיד לתרין סטרין. הה\"ד ורוח אלקים מרחפת על פני המים, דהא אש קאים לעילא בסטרא דא, ומים קיימי על אפי ארעא. רוח עאל בינייהו ואחיד לתרין סטרין ואפריש מחלוקת. עפר, מים קיימי עלה ורוח ואשא ומקבלא מכלהו בחילא דתלתא אילין דקיימו עלה. ת\"ח, רוח ומזרח. מזרח חם ולח, רוח חם ולח איהו, ובג\"כ אחיד לב' סטרין, דהא אש חם ויבש, [ומים קרים ולחים], רוח איהו חם ולח, סטרא דאיהו חם אחיד באשא, סטרא דאיהו לח אחיד במייא, ועל דא אסכים בינייהו ואפריש מחלוקת דאשא ומייא. עפר איהו קר ויבש, וע\"ד מקבל עליה כולהו, וכולהו עבדי ביה עבידתייהו, ומקבלא מכולהו לאפקא בחילייהו מזונא לעלמא. בגין דבמערב אתאחיד עפרא דאיהו קר ויבש, [וסיטרא דאיהו קר אחיד] בצפון דאיהו קר ולח, דהא קרירא אתאחיד בקרירא. בג\"כ צפון אתאחיד במערב בסטרא דא. דרום דאיהו חם ויבש, בההוא יבשותא דיליה אחיד ליבשותא דמערב בסיטרא אחרא, ואתאחיד מערב בתרין סטרין. וכן אתאחיד דרום במזרח, דהא חמימותא דדרום אתאחיד ביה בחמימותא דמזרח. ומזרח אתאחיד בצפון, דהא לחותא דיליה אתאחיד בלחותא דצפון. השתא אשתכח דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית. וכולהו כלילין דא בדא לאשתלשלא חד בחד עכ\"ל.", + "ומתוכו נראה בפירוש יחוד וקשר גדולה גבורה ות\"ת ומלכות שהם מים אש ורוח ועפר, ומתייחדים גדולה בגבורה וגבורה בגדולה ע\"י חלקיהם השוים וכן גדולה בת\"ת ות\"ת בגבורה ושלשתם במלכות ע\"י חלקיהם המשתוים איש באחיו וזהו סבת יחודם. וכן מזה נלמוד אל שאר ספירות ואופן יחודם וקישורם כדפי' לעיל. אמנם מה שאמר [בנוסח אחר] שרוח קר ויבש, קשה כי מדרך הנראה בנסיון כי הרוח חם ולח הוא משתוה אל האש בחמימותו ואל המים בלחותו, וכן הסכימו כל החוקרים, וכן כתב הרשב\"י ז\"ל בתקו' (תקונא סט דף ק\"ד ע\"ב) וז\"ל נקודא באמצעותא שורק דנשיב ברוחא על מייא דאחיד בתרווייהו ואיהו חם ולח עכ\"ל. נראה ממנו בפירוש שסברת רשב\"י שהוא חם ולח והוא משתוה בין שניהם, פי' אש ומים שהם שני הפכים כדפי'.", + "ועוד במ\"א (בתקונא כ\"א דס\"ב) סבירא ליה לר\"ש שהאויר חם ולח. ואפשר שבמאמר הזה ג\"כ העיקר רוח חם ולח אלא שט\"ס נפל בספרים. והמאמר צריך ביאור קצת, וזה ביאורו. ואינון אבהן דכלהו עלמין פי' כי מהם משתלשלין שאר שלשלת הנאצלים ונבראים ונוצרים ונעשים כי כלם נחלקים בד' חלקים אלו כענין (שה\"ש ג י) מרכבו ארגמ\"ן. שהוא נגד גדולה גבורה תפארת מלכות, שהם אברהם מיכאל, יצחק גבריאל, יעקב אוריאל או נוריאל, דוד רפאל. וכן ענין חלוק אש ומים ורוח ועפר. וכן שנים עשר מזלות נחלקים אל ארבע מחלקות האלה. וכן במרכבה אריה שור נשר אדם. והיינו ד' נהרות גדולים כאמרו (בראשית ב י) ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, וכיוצא בו אל שאר חלקי המציאות. וכן בענין המדות בעצמם כלם נחלקים בארבע מחלקות אלו בבחינות שונות כאלו נאמר חסד גבורה תפארת מלכות הרי ד'. ועל אלו אמר ורזא דרתיכא עילאה קדישא.", + "ועוד יתבאר טעם ענין זה מפני שהם חסד דין ורחמים וכלל הכל. וא\"כ יחוייב ענין זה עוד דרך שני אל חילוקם. והוא חכמה בינה חסד גבורה הם ממש ד' אלו הנזכרות. והוא חכמה אדם מפני שהיא כלל הכל וממנה מוצא הכל. וכמו שהמלכות כלל הכל מפני שמקבלת מן הכל כן החכמה כלל הכל מפני שמאצלת את הכל כאמרו כלם בחכמה עשית. וכן בינה נשר ועליה נאמר (יחזקאל יז ג) הנשר הגדול (בעל) [גדול] הכנפים, וחסד אריה, וגבורה שור, הרי ארבע פנים. ועוד ארבע פנים שניים תפארת אדם, נצח אריה, הוד שור, ויסוד נשר.", + "ועוד פנים שלישית מלכות תבנית היכל (נ\"א הכל) ודרך זה פי' רשב\"י ע\"ה בתקונים (בהקדמה ד\"ג ע\"ב ובתקונא א' דט\"ז ע\"ב). נמצא היות רזא דרתיכא עילאה קדישא דהיינו מרכבת האצילות ממש כדפי'. וזה דקדק באמרו עלאה קדישא, ולא נכלל באמרו דכלהו עלמי\"ן דהיינו עולמות שהם למטה מהאצילות. והשתא פירש הני ד' מאן אינון. ואמר ואינון אש ורוח ומים ועפר. והענין כי הצורה התחתונה היא חותם תבנית העליונות כמחתים פתוחי חותם צורה נאה בד' טסים האחת היא של זהב שניה של כסף שלישית של נחושת ד' של עופרת. כי הצורה הראשונה היא בכל המקומות, ובחותם אחד נחתמו ובבת אחת נעשו. אלא שכפי רדת החותם הנחתם מהחותם המחוקק כן תתעבה צורתו, וכן כפי עביות החומרים המקבלים החותם כן ירידת הצורה הנחתמת. והיינו טעם היות ד' יסודות אלו מקולקלים ועבים וגסים הווים ונפסדים כצורה הנחתמת בעופרת שבנקל נפסד צורתו. אמנם ד' יסודות אשר למיכאל וגבריאל ורפאל ואוריאל, להם צורה נחמדה וחומר זך שקבל הצורה ההוא ולא תפסד צורתו מפני קורבתו אל מקורו להחותם העליון המחתים. והיינו טס של נחשת.", + "ועוד הכסא לה ד' עמודים של כסף נחמדים למעלה מד' חיות הנזכרים, והם זכים ככסף קרובים אל מקורם יותר בלי שתפסד צורתם. וכן הזהב למעלה מהם. וכדרך זה אל כל סדר העולמות והמרכבות. ולעולם בין למעלה בין למטה הם מים אש ורוח ועפר ודאי, אלא שאלו נחתמים במדרגה א' ואלו בשנית וכו' עד רדתם אל פחיתות הגשמיות. וזהו שאמר ואינון ד' יסודין אש רוח מים עפר שאמרנו למעלה, לא ממש אש רוח מים עפר הם אלא הויה דקה לא כזאת. וז\"ש אילין אינון רזא עלאה בסוד ד' יסודות שבאצילות שהם מים חסד אש דין רוח רחמים עפר כלל שלשתם. ואילין אבהן וכו' שהם חותם שבו נחתמו כל אשר מהם ולמטה. ומאינון נפקין וכו', הענין כי מזרח ומערב וצפון ודרום הם מתייחדים בסוד המים והאש והרוח והעפר והם ד' נקבות וד' זכרים. והטעם כי החסד והגבורה והתפארת והמל' הם משפיעים בבחי' התחתונה שבמלכות שבה כלול ארבעתן יחד כדפי' הרשב\"י בשה\"ש ע\"פ והנה אופן אחד בארץ וכו'. ונמצאו ד' סטרין הם ד' נוקביים אל האש והרוח והמים והעפר. והתולדה היוצא מבין יחוד ארבעה בארבעה הוא ד' מיני מתכות שהם זהב כסף ונחשת וברזל. והם מתאצלים מד' בחינות אלו. וז\"ש ומאינון נפקין זהב וכו' שהם ממש תולדה להם וכדמפרש ואזיל הא אינון י\"ב וכולהו חד. כי הם ד' זכרים מתייחדים בד' נקבות וד' יוצאים מהם והכל ענין אחד ומציאות אחד.", + "והנה להיות שמדרך ההויה הטבעיות צריך שלא ישתוו הזכר והנקבה, ואם לא יהיו הפכיים בטבעם לא יולידו. כן ד' זכרים בד' נוקביים הם הפכיים בטבעם כדי שיתמזג המזגת הדין והרחמים. והאצילות המתהוה יהיה אל הדין והרחמים. וז\"ש ת\"ח אש הוא בשמאלא. שהוא בגבורה ממש והוא מורה על טבע הגבורה שברוב דינה מנגבת השפע ומייבשו שלא ישפיע כלל ועיקר. וז\"ש דהא אש תוקפא דחמימותא ביה ויבישו דיליה תקיף מורה על נגיבת השפע ח\"ו. וצפון שהוא גבורה תתאה דאתי מגבורה עלאה שהוא נקבה אל הזכר בהיפוכא דיליה הוא, כי המלכות אין דינה לייבש השפע אלא מעצרו ומעכבו ואין יחוד. ומורה בענין הקרירות המגליד המים ומעכבם.", + "והנה בהשתתף בה דין הגבורה הוא מחממת המלכות בדיניה ומעורר הזווג והשפע ושם מוצא הזהב שהוא היין המשמח וזה שיאמר ואתמזג חד בחד ואיהו חד. וכן בהדברים התחתונים ממש לקיים כח הבריאה והנבראים שלא יתבטלו מפני התגבר עליהם היובש המרובה או הקור המרובה, כי תגבורת היסוד הא' ביותר הוא סבת החלאים וביטול היסודות כנודע. וסבת הכל שרשם העליון כדפי'. ומפני שאין החום והיובש אשר בדרום עם היותו חם ויבש חזק כ\"כ כמו חום ויובש האש כדמסיק, לכן אמר דהא אש תוקפא דחמימותא ביה ויבישו דיליה תקיף. ירצה כח היובש והחום החזק כדפי', משא\"כ בדרום. מים לימינא וכו' מצד החסד, והם קרים ולחים מורה על תגבורת השפע והרחמים. ודרום חם ויבש לא כחום ויובש שבאש כדפי' אלא חם ויבש כשיעור הגבורה תתאה ומורה על יבושת המים מעל הארץ ואין שפע כלל, והנה הנקבה הפך הזכר כדפי' לעיל. וקב\"ה לחברא לון וכו' שמן הראוי היה שיהיה הסדר הנכון צפון שהוא קר ולח המורה על המים לצד החסד שהוא מים קרים ולחים, ודרום שהוא חם ויבש לצד האש שהוא חם ויבש, לא בהפוכו כשהם עתה. אלא קודשא בריך הוא לחברא לון כחדא עביד מזגא דא כמזגא דא דהיינו שתהיה צד הנקבות היפך צד הזכרות כדי שיתמזג ההוויה ויתהוו מתוכם העניינים הנ\"ל. והמשל בזה כי הצד צפון קר ולח מצד מימי החסד שכנגדם עד שיצדק אמרנו כי צפון הוא צד החסד שבגבורה. והדרום תם ויבש מצד האש שכנגדו עד שיצדק אמרנו כי דרום הוא גבורה שבחסד. והנה צפון ודרום צד הנוקביים וחילופם יורה על כת המזגה וההכרעה. ואולם ענין קר ולח או חם ויבש וכיוצא יתבאר בשער המכריעין.", + "והנה לפי סדר הענין הנכון הוא כי צד החסד משפיע בצד הנקבה שכנגד הגבורה וצד הגבורה משפיע בצד הנקבה שכנגד החסד וזהו צורת הענין לשבר האזן. וז\"ש נפקי מייא מדרום ועאלין בגו צפון כי מדרום שהוא חסד מים הוא מוצא המים ואינם נשפעים אלא ע\"י המלכות דהיינו ועאלין בגו צפון ומשם נמשכים אל התתתונים. וכן דין הגבורה נפיק אשא מצפון דהיינו מהגבורה עצמה ועאל בתוקפא דדרום דהיינו במלכות עצמה מצד החסד והגבורה ונמשך אל התחתונים, וז\"ש ומדרום נפיק תוקפא דחמימותא לעלמא כו'. כגוונא דא רוח ומזרח וכו'. הכונה כי רוח ומזרח מיחדם. היינו על היות צד המזרח חם ולח מיחד הצפון והדרום שהוא חם בדרום ולח בצפון והרי דרום וצפון מיוחד ע\"י שתיהם. וכן רוח הוא חם ולח מיחד המים והאש כי מים לחים ואש חם והרוח משתוה אל המים בלחותו ואל האש בחמימותו. ואמנם הרוח והמזרח אינם שווים ממש, כי צד החם שברוח הוא צד הלח שבמזרח וצד החם שבמזרח הוא צד הלח שברוח. והטעם, כי המים אל הדרום ומצדם לצד הימין הרוח לח, והאש אל הצפון ומצדו הרוח לצד השמאל חם, הרי הרוח לח מצד הימין וחם מצד השמאל. ולא כן המזרח שהוא לח מצד השמאל ששם הצפון וחם מצד הימין ששם הדרום. א\"כ נמצא כמו שהצפון והאש הפכיים והדרום והמים הפכיים כן המזרח והרוח ממש הפכיים, כי מצד החם שבמזרח הוא צד הלח שברוח וצד החם שברוח הוא צד הלח שבמזרח והרי חם הפך הלח והלח הפך החם. וז\"ש כגוונא דא רוח ומזרח בגין דאוזיף כל חד לחבריה. פי' כיצד, החם שברוח משפיע בצד הלח שבמזרח ומחממו ומשם נמשך החום בעולם וכן צד הלח שברוח משפיע בצד החם שבמזרח ומלחלחו ומשם נמשך הלחות בעולם כדפי' לגבי צפון ודרום. והיינו דקאמר כגוונא דא כו'. ומפני שנעלם ענין זה מהמעתיקים שבשו הספרים לקמן והעתיקו רוח קר ויבש הפך המזרח שהוא חם ולח. ושבוש הוא אלא שהרוח חם ולח וכדפי' והוא אמת וכדמפרש הרשב\"י בתקונים ובמקומות אחרים. ושאר דברי המאמר בהקדמה זו מבוארים ויתבאר בספר אור יקר. עוד נמצא ענין קשר ויחוד הזה מבואר בספר הבהיר (המובא בתוספות זהר די\"ב בסוף ס' בראשית) ז\"ל ולמה נקרא שמים, אלא שהוא עגול כמו ראש ומלמד שמים בימינו ואש בשמאלו והוא באמצע ש\"א מים מאש וממים ומכניס ביניהם שלום, בא האש ומצא מצדו מדת האש, בא מים ומצא מצדו מדת המים, והיינו עושה שלום במרומיו עכ\"ל.", + "ופי' עגול כמו ראש שהוא עגול כמו השמים. וטעם אמרו כמו ראש ולא אמר כשמים, מפני כי הת\"ת נקרא ראש כי הראש מכריע בין הזרועות, וכמו שהראש למעלה מן הזרועות כן הת\"ת לפעמים למעלה מהגדולה והגבורה. והכריח ענין העגול מהראש שהוא עגול ודומה לו. ופירוש העגול, הכוונה כמו שהעגול אין לו ראש וסוף ויסודו מקום נקודת המרכז נקודה דקה בתכלית כן התפארת אין לו ראש וסוף ויסודו הנקודה הראשונה והיא נקודת האצילות ג' ראשונות. עוד שהת\"ת הוא עולם ההיקף בסוד ו' קצוות, ולכן נקרא עגול ושמים עגולים לרמוז אל ההיקף. ושאר דברי המאמר מבוארים מעצמם. וכן נתבאר כוונתינו בלי ספק שאמר שהשמים מתקשרים בגדולה וגבורה מצד מים במים ואש באש, וכן מצד זה מתקשרים עמו הגדולה והגבורה. ומה שראוי להאריך בענין זה בארנו בשער הצינורות פ\"ה.", + "והנה נתבאר קשר ויחוד הספירות בלי שנצטרך אל דברי רבי יוסף בעל ספר האורה:" + ], + [ + "המכוון בפ' זה הוא לבאר מאמר שלכאורה נראה הפך מכל מה שבארנו למעלה שאמרנו שהדין הוא משלש ראשונות ולמטה ואין ג' ראשונות בכלל. [ובחגיגה] (ד\"ה ע\"ב) משמע איפכא וז\"ל הגמ' ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי וכו'. אמר ר' שמואל בר איניא משמיה דרב מקום יש לו להקב\"ה ששם בוכה ומסתרים שמו. ומאי מפני גוה. אמר ר' שמואל בר יצחק מפני גאותן של ישראל שנטלה מהם ונתנה לאומות העולם. רבי שמואל בר נחמני אמר מפני גאותה של מלכות שמים שנטלה. ומי איכא בכייה קמיה קב\"ה, והא אמר רב פפא אין עצבות לפני הקב\"ה שנאמר הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. ל\"ק הא בבתי גוואי הא בבתי בראי. ובבתי בראי לא והא כתיב ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק. שאני חרבן בה\"מ שאפי' מלאכי שלום בכו שנאמר הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון ע\"כ. משמע מתוכו שיש בבתי גוואי בכיה ועצבות ודין ממה שאמר הא בבתי גוואי הא בבתי בראי, ופרש\"י בבתי גוואי איכא דכתיב במסתרים וכו', משמע ודאי מדקאמר במסתרים תבכה כי המקום שיש לו ששם בוכה הוא המסתרים. וכן משמע ודאי מדחזינן שהקשה ובבתי בראי לא והא כתיב כו', שנראה שהמתרץ תירץ לו שבבתי בראי ליכא עצבות מדמקשה ובבתי בראי לא כו'. ומפני שלא נשבש הגרסא פי' רש\"י ובבתי בראי לא הכי גרסינן ובבתי בראי ליכא והא כתיב ויקרא וכו' דכל קריאה השמעת קול לחוץ היא עכ\"ל.", + "והכריח משני הכתובים כי עקר הפי' כי בבתי גוואי הוא המקום שנקבע בו הבכייה בין לחרבן בין לאחר החרבן בכל עת ממה שאמר מקום יש לו להקב\"ה ששם בוכה ומסתרים שמו והיינו בתי גוואי, ומה שאמר ג\"כ ובבתי בראי ליכא והא כתיב ויקרא וכל קריאה הוא השמעת קול לחוץ א\"כ עקר הקושיא הוא על בתי בראי שאמר דליכא בכייה. וקשה לכל מה שפי' לעיל בפרקים הקודמים שאמר שבבתי גוואי דהיינו ג' ראשונות ליכא דינא דהיינו בכייה ועצבות. ורבי טודרוס הלוי בספר אוצר הכבוד כתב וז\"ל אמר ר' שמואל וכו' יש ספרים שכתב בהן ובבתי בראי לא וטעות הוא שאי אפשר כן לפום שקלא וטריא דשמעתא ולפום מה דמייתי ראייה ממלאכי שלום דאלו אראלים חצונים הם דכתיב צעקו חוצה דהיינו בתי בראי.", + "והנה אבאר לך סוד דבריהם מה שאמר גאותן של ישראל גאותן של מלכות שמים הכל אחד, שאין גאוותן של ישראל אלא הקב\"ה שנאמר (דברים לג) ואשר חרב גאותיך. אלא שרבי שמואל בר נחמני ביאר בפי' שבחרבן הבית כביכול נתמעטה גאוותה של מלכות שמים כענין שאמרו שנתמעטו רגלי הכסא או שנתמעטו כנפי החיות ונתמעטה פמלייא של מעלה. והמקום שיש לו להקב\"ה ששמו מסתרים הם בתי גוואי הם הכתרים הפנימים שעליהם נאמר (חבקוק ג ד) קרנים מידו לו ושם חביון עזו, ומלאכי שלום מקבלים משם באמת ובכו גם הם לחרבן ירושלים ובית המקדש של מטה דהא בהא תליא כמו שרמזנו בכמה מקומות. ובתי בראי עמודי התווך שעליהם העולם עומד ובהם נצחונו גאותו והודו של הקב\"ה מתפשטין וצדיקו של עולם הוא יסוד והם שני צנתרות זהב שכן רמזנו להם ודי בזה. ויש אומרים בתי גוואי ה' ראשונות, ובתי בראי ה' אחרונות. והכל כוונה אחת. עכ\"ל רבי טורדוס ז\"ל הלוי. ודבריו תמוהים שהגיה הספרים ואמר שא\"א כן לפום שקליא וטריא דשמעתתא ולפום מה דאייתי ראייה כו', ואין אנו יורדים לסוף דעתו כי אדרבה שקליא וטריא לא משמע הכי אלא כגרסת הספרים שהגיה וכמו שהכרחנו לעיל וכמו שפי' רש\"י. ואין לנו לומר אלא שמא נסחא אחרת היה לו במאמר הזה. ועם כל זאת הענין הוא כמו שכתבתי הפך מה שפירש הרב. אלא ודאי בכייה תמידית הוא במסתרים בתי גוואי אלא דשאני חרבן בית המקדש דאפילו מלאכי שלום בבתי בראי בכו כי זה משמעות המאמר וזה עקר הגרסא ברוב ספרים הנמצאים אצלינו. ובשאר פירושו במאמר אין רצוננו להאריך מפני שכוונתינו לבארו על מתכונתו. עוד נמשך אחר הסברה הזאת רבי יוסף גיקטלייא בספר שערי צדק המכונה לו ברוב הספרים וזה לשונו בספירת בינה אמר שהבינה נקראת עלייה. ואמר אם זכה צדיק לעלות למדת העלייה מקרע כל גזר דין שבעולם, והטעם לפי שהנדבק במדת העלייה אין נזק ולא פגע רע ולא חסרון נדבק באותו מקום לפי שהוא המקום השלם בכל מיני שלימות ושם השמחה והששון תמידית וז\"ש בכ\"מ וקורין אותו בתי גוואי. ומה שאמרו בחגיגה ל\"ק הא בבתי גוואי הא בבתי בראי, דע כי בתי גוואי נקרא מן הבינה ולמעלה שהוא סוד העלייה, בתי בראי התפארת והמלכות. ולפי שסביב התפארת ע' שרים שהם צרים את ישראל כשחוטאים, וסביב המלכות כל הכסאות של מלכיות נכריות והיא כשושנים בין החוחים כו', יש באותו המקום המהומה והצרות והחסרונות ומיני הנזק והיגונות. אבל מבינה ולמעלה אין שם כ\"א ששון ושמחה אין שטן ואין פגע רע כי הכל הוא במילוי עכ\"ל לענייננו. והאמת דרך בדרך רבי טורדוס ואין כן גרסת הגמרא וכפי זה אין המאמר מתיישב. ובזולת כל זה בזוהר נתבאר בפי' כדפי' רש\"י ז\"ל בגמרא. וז\"ל בפ' נח (דף ס\"א ע\"ב) רבי אלעזר הוה אזיל לגבי דרבי יוסי ב\"ר שמעון בן לקוניא חמוי, כיון דחמי ליה אתקין ליה טופסיסא דקומרא במטון דקולפא ויתיבו. אמר ליה חמוי אפשר דשמעת מאבוך האי דכתיב עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם. אמר ליה הא אוקמוה חברייא בצע אמרתו דבזע פורפירא דיליה. אשר צוה מימי קדם, דהא פורפירא פקיד לה מאינון יומין קדמאי עלאי וביומא דאתחרב בי מקדשא בזע ליה בגין דהאי פורפירא איהי יקרא דיליה ותיקונא דיליה ובזע ליה. א\"ל עשה ה' אשר זמם. וכי מלכא חשיב קודם לאבאשא לבנוי עד לא ייתון למחטי. אמר ליה ר\"א, למלכא דהוה ליה מאן יקר ובכל יומא הוה דחיל עליה דלא יתבר, והוה מסתכל ביה ותקין בעינוי. ליומין אתא בריה וארגיז ליה למלכא, נטיל מלכא ההוא מאן יקר ותבר ליה הה\"ד עשה ה' אשר זמם. ת\"ח מן יומא דאתבני בי מקדשא הוה הקב\"ה מסתכל ביה וחביב עליה סגי והוה דחיל עלייהו דישראל דלא יחטון ויתחרב בי מקדשא. וכן בכל זמנא דהוה אתי לגבי בי מקדשא הוה לביש ההוא פורפירא. לבתר דגרמו חובין וארגיזו קמיה מלכא אתחריב בי מקדשא ובזע ההוא פורפירא היינו דכתיב עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו. וגו' האי אמרתו בקדמיתא יתבא בראש אמיר, והא אתעטרו עטרה לרישא ואילן נאה לפניו ואיהי מימי קדם ודאי. וכדין עציבו קמיה בבתי בראי ודאי והן אראלם צעקו חוצה. ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא כו' עכ\"ל.", + "הנה הסכים שבחרבן ב\"ה נתחדש בכיה ועציבו בבתי בראי, כנראה שהתמידות הוא בבתי גוואי כדפרש\"י. ואין הדבר הזה צריך עוד הכרח. וקודם שנבא בביאור המאמר רצוננו לבאר הענין הזה ולהוציאה לאורה. והענין הוא כי עם היות שהדין ופעולתו הוא בגבורה, עכ\"ז תלייתו הוא בבינה. ולפי הנשפע מלמעלה כן יפעלו מלמטה כי אין ביכולת' להוסיף ולא לגרוע. וז\"ל הזוהר בפ' נח (ד\"ע.) וירח ה' את ריח הניחוח, וכתיב אשה ריח ניחוח. אשה, הכי שמענא תננא ואשא מחוברין כחדא דהא לית תננא בלא אשא כמו דכתיב והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש. ת\"ח, אש נפק מלגאו ואיהי דק ואחיד במלה אחרא לבר דלאו איהו דק הכי. ואתאחדן דא בדא וכדין תננא סליק. מ\"ט בגין דאתאחיד אשא במלה דרגיש וסימנך חוטמא דנפקא ביה תננא מגו אשא. וע\"ד כתיב ישימו קטורה באפך, בגין דאהדר אשא לאתריה וחוטמא אתכניש בההוא ריחא לגו לגו עד דאתחיד כלא ותב באתריה ואתקריב כלא לגו מחשבה ואתעביד רעותא חדא וכדין ריח ניחוח דנח רוגזא ואתעבד נייחא. דהא תננא אתכניש ועייל וקמיט באשא ואשא אתאחדת בתננא ועייל תרווייהו לגו עד דנח רוגזא. וכד אתאחיד כלא דא בדא ונח רוגזא כדין הוא נייחא וקשירו חד ואתקרי נייחא. נייחא דכלא נייחא דרוחא, חדוותא דכלא כחדא, נהירו דבוצינין נהירו דאנפין, ובגין כך כתיב וירח ה' את ריח הניחוח כמאן דארח וכניש כלא לגו אתריה. אתא ר' ייסא ונשקיה וכו' עכ\"ל.", + "ומתוך המאמר הזה יוצא לנו אור גדול אל הדרוש הלזה ונבאר אותו בקיצור. אמר תננא ואשא מחוברין כחדא פי' אש הוא שפע הגבורה היוצא מן בינה ומשם יוצא הלהבת שלהבת הנאחזות בענין יותר גס קצת המתגלה שהם כמו העצים כמו שיתבאר. והעשן הן כוחות הגבורה המתפשטים לחוץ לפעול בגבורה. ולפי האמת האש והעשן מחוברין כחדא מפני שכמו שא\"א לעשן לפעול בזולת אש שבהפרדו מן האש יתבטל כחו כענין (תהלים סח ג) כהנדוף עשן תנדוף. וכן האש אין פעולתו אלא ע\"י העשן שהם שלוחי האש שלוחי הדין. ולכן הם מחוברים כחדא. וראייה מהמציאות עצמו דהא לית תננא בלא אשא כן א\"א לכחות הדין לפעול אם לא יתעורר דין מלמעלה. והכריח הענין במה דכתיב והר סיני עשן כולו וכו', ופי' הכתוב והר סיני היה כלו מלא כוחות הדין בהגברת הגבורה, ונתן הטעם מפני אשר ירד עליו ה' באש פי' התורה נתנה ע\"י הגבורה. ולכן הוכרח להיות כח הגבורה מתגבר. ת\"ח אש נפיק מלגו ואיהו דק פי' האש יוצא מלפנים מתוך הבינה בשרש ומקור הגבורה שבתוך הבינה כדפי' והשפע הוא האש השלהבת והוא דק ביען שהוא קרוב אל המקור ואין האש ההוא פועל ואין העשן מתגבר על ידו עד שהוא נשפע אל הגבורה וזהו ואחיד במלה אחרא לבר דלאו איהו דק הכי, דהיינו הגבורה שהוא כח הדין בפועל. וכדין תננא סליק דהיינו כוחות הדין המתפשטין לחוץ. מ\"ט פי' מה טעם לא נתפשטו ולא נתגברו בהיות הדין נשפע מן המקור אלא הוצרך להיות כחם ע\"י הגבורה, ואמר בגין דאתאחיד וכו' פי' בהיות הדין בדקות הוא למעלה קרוב אל מקורו ואין לו פעולה, אבל אחר שנשפע אל מקום פעולתו אז פועל בכל כחותיו בגבורה. וסימנך חוטמא וכו', כל זה הוא לבאר פסוק וירח דפתח ביה ואמר כי הענין הוא כמו הנשימה החמה הבאה דרך החוטם. וכאשר האדם מריח בריח, הריח ההוא עולה למעלה אל המוח כי בו הוא חוש הריח ונמצא הנשימה ההיא חוזרת אל מקורה, ולא לבד אל מקורה אלא למעלה ממקורה שמקורה הוא הבינה ולמעלה ממקורה דהיינו המחשבה חכמה למתק הדין בנהירו דעתיקא המבואר בפרקים הקודמים. וזה שאמר חוטמא אתכניש בההוא ריחא דהיינו ע\"י הריח חוזרת הנשימה והעשן לפנים וזה שאמר ותב לאתריה שהוא הבינה ואח\"כ אתקריב כלא לגו מחשבה. ולא אמר ותב לגו מחשבה, מפני שאינו חוזר ממש אל החכמה אלא אל הבינה אבל מתקרב אל החכמה דהיינו הארת החכמה בבינה עד שתתבסס הדין אפי' בצד הגבורה כדפי' לעיל (ע' ר\"מ פינחס דף רכ\"ד. ולקמן בשער ערכי הכנויים בע' עשן ובע' ריח ובע' קטורת). וכדין ריח ניחוח וכו' פי' ריח העושה נחת שע\"י הריח דהיינו חזרת הדין אל מקורו וקריבתו אל החכמה ובזה נח רוגזא. כדין הוא נייחא וקשירו חד וכו' דהיינו שכלם יונקים מצד הרחמים והחסד כדפי'. וזה שאמר נייחא דכלא אפי' הגבורה עצמה מתלבשת ברחמים ואצ\"ל החסד והתפארת. חדוותא דכלא כחדא. פירש לנו לומר שיש שני מינין דין. האחד הוא רוגז ודין, השני הוא יין הבינה המשמח ולא משכר כראשון. ועתה בחזרת הדין אל מקורו ומתבסם, אז הדין ההוא נעשה שמחה ונשפע אפי' בחס\"ד ות\"ת וזה שאמר חדוותא דכלא שהוא בבחינת הדין המשמח. נמצא נייחא דכלא, דהיינו אפי' הגבורה מתלבשת ברחמים. חדוותא דכלא, כי אפי' החסד מתלבשת בדין המשמח. נהירין דבוסינין נהירו דאנפין כענין (תהלים קד) להצהיל פנים משמן וכו'.", + "והנה מתוך המאמר הזה נראה בפי' כי עיקר הדין מלמעלה ואין למטה אלא מה שנשפע מלמעלה, כמשל העצים שאם לא הי' השלהבת לא היה העשן המוריד דמעות שהוא מהעינים שהם המתלהטים בדין. וכן נתבאר שאין השלהבת מעלה עשן אם לא ע\"י העצים נמצא לפי\"ז כי עקר העציבות והדין הוא בבתי גוואי שהוא הבינה, דבבתי בראי שהם שאר המדות ליכא עציבו שאין ביד הגבורה להוסיף הדין לפעול אם לא כפי המדה הנשפעת לה מלמעלה מן הבינה. ולפי האמת אין דין למעלה בבינה אחר שאין השלהבת פועלת כלל אם לא באחיזתה בעצי הגבורה כדפירש. ונתבאר הענין הזה עוד שם (ע\"ב) וז\"ל אמר רבי חזקיה לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, מאי היא. אמר רבי ייסא הא שמענא מר\"ש דאמר כל זמנא דאשא דלעילא אוסיף לאתקפא, תננא דאיהו דינא דלתתא אתקיף רוגזא ושיצי כלא. בגין דכד נפיק אשא לית ליה פסק עד דישתלים דינא. וכד דינא דלעילא לא אוסיף לאתתקפא, דינא דלתתא עביד דינא ופסיק ולא ישתלים דינא לשיצאה עכ\"ל.", + "והנה אמר כי כאשר לא יוסיף שפעו מלמעלה מהבינה, הנה הגבורה התחתונה וכוחותיה פוסקים שאין מציאות לעשן אלא מכח האש וכאשר מוסיפין מלמעלה הדין הזה. ונמצא לפי זה הדין הפך הרחמים, כי מדרך הרחמים והשפע הטוב להתרבות כמו שנבאר בשער המציאות בפרק ראשון, מה שאין כן בדין שאם לא יושפע מלמעלה לא יופעל ולא יתרבה מלמטה. וזהו דבבתי בראי ליכא עציבו שרצונו לומר שאין בו דין הוא מאחר שאין בהם כח להוסיף ולהרבותו אלא כפי הניתן מלמעלה. ועם הדבר הזה יובן מה שארז\"ל (יומא דף ע\"ו) מדה טובה מרובה ממדת הפורעניות, כי מדה טובה מתרבה והולכת ומדת פורעניות מתמעטת. וזהו מגדולתו של יוצרינו וחפצו ברחמים וקיום העולם. ואחר שישבנו בענין המאמר ראוי שנבא בביאורו כראוי. וקודם שנבא בביאור לשונו נדקדק בו קצת דקדוקים. א' אמרו מאי במסתרים אמר רב שמואל מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ששם בוכה ומסתרים שמו. ולמה פי' שמסתרים הוא שמו, שמורה בזה שאינו במקום נסתר ממש אלא שנקרא מסתרים. יותר ראוי היה לו לבאר מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ששם בוכה והוא במקום נסתר ולכן אמר במסתרים והיינו ממש בתי גוואי דמפרש עלה בגמרא. ב' מאי קשיא ליה בקרא דמהדר לפרושי, דקרא כפשוטו מודרש דבמסתרים ממש בתי גוואי יבכה אם לא ישמעו, וא\"כ מאי קא מבעיא ליה דאמר מאי במסתרים דמהדר לפרשו. ג' מאי דקשיא ליה מדאמר רב פפא והרי קראי נינהו ואמאי לא רמי קראי אהדדי דאמר במסתרים תבכה דמשמע דאיכא בכיה וקרא אחרא אמר עוז וחדוה במקומו וקשה קראי אהדדי. ד' מאי אתא ר\"פ לאשמעינן דפשטיה דקרא איהו דכתיב עוז וחדוה במקומו. ה' אמרו ובבתי בראי ליכא מאי האי, דעד השתא הוה בעי לומר דליכא עציבו כלל ועיקר, והשתא דשני ליה הא בבתי גוואי דתמן איכא ובבתי בראי ליכא פריך דאפי' בבתי בראי איכא, אתמהא. ו' אמרו שאני חורבן ב\"ה דאפילו מלאכי שלום וכו' מאי אפילו דמשמע לא מבעיא קב\"ה אלא אפילו מלאכי שלום איפכא מבעי ליה אפילו קב\"ה בכי דהיינו חידושא. ועתה נבא בביאור המאמר בענין שיתוקן הכל. מאי במסתרים מפני שמשמעות הפסוק משמע שהבכיה והדין במסתרים. ומסתרים נקראו שלש ראשונות שכן פי' רשב\"י ע\"ה (בתקונא י' דף כ\"ד.) בפסוק הנסתרות ליהו\"ה אלקנו, שנסתרות הם אותיות י\"ה דהיינו שלש ראשונות י\"ה, והנגלות דהיינו ו\"ה שהם תפארת ומלכות עם כללות שאר האצילות. וא\"כ איך אמר במסתרים תבכה נפשי מורה שהדין נשפע מן ג' ראשונות. וזה דוחק גדול שנאמר שיושפע הדין אפילו ע\"י הכתר, מפני שלפי האמת אין שם דין כלל כמבואר לעיל בפרקים הקודמים. ולכן שינה משמעות הכתוב ואמר מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ששם בוכה ומסתרים שמו. פי' מקום אחד לבד הוא, פי' ספירה אחת לא שלש כדמשמע פשטיה דקרא.", + "וענין מסתרים לא מפני שהבכיה בכל הג' מסתרים אלא מסתרים שמו היינו שבו נכללים שתים אחרים והיינו בינה ובה נכללת כתר וחכמה לכך נקרא מסתרים ובה היא הבכיה כדפי' ולא מפני שתהיה בכיה בכל המסתרים ח\"ו. ופי' מקום יש לו וכו' ר\"ל מקום יש לו להת\"ת שהוא המכונה כאן הקב\"ה שמאותו המקום נשפע אליו הדין והיינו שבוכה בו ומסתרים שמו כדפי'. מפני גאותן של ישראל הכוונה מפני השפע והאור שהיה נשפע לישראל על ידי השכינה, ועתה בעונות נטלה מהם וניתנה לאומות העולם. והענין הזה כענין שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי (ע' זהר תזריע דף מ\"ה ע\"ב). כי בהיותנו בגלות בין האומות והשכינה עמנו ובינינו ודאי לשמרנו הנה תשפיע לנו רב טוב בארצות הטמאות, והנה נמצא שזה השפע נשפע אליהם ואנו אוכלים מתמציתו. ומציאות הענין הזה, כי המשל במצרים כשגלו ישראל ביניהם הנה מזון ישראל היה ניתן לשרו של מצרים כדי שיהיו ישראל ניזונים, כענין האב שזן את בנו על ידי שליש והנה בהכרח מזון בן המלך ניתן אל השליש ההוא, וכן בהיותנו גולים תחת אדונים קשים הנה השכינה אמנו תשפיע אלינו שפעה על ידי השר ההוא, נמצא השר זן ומפרנס בני ביתו במזונותינו ואנו אוכלין מתמציתן ומותרם, והיינו (שאז\"ל ע\"ז ד\"ח) ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. כי תפלתם להשפיע אל השכינה והשכינה תשפיע עליהם.", + "והנה השכינה כשמשפעת אינה משפעת להם אלא על ידי השר אשר הם תחת ממשלתו נמצאים ח\"ו מכניסים צלם בהיכל בטהרה גמורה. וזהו תלונת דוד באמרו כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלקים אחרים כדפרשו (חז\"ל כתובות קי). ולכן ארז\"ל (חגיגה י\"ג ע\"ב) שבכל מקום שגלו ישראל אותה האומה נתעלה. מפני שהיא היושבת ראשונה במלכות.", + "וענין שאמרו ז\"ל שאנו אוכלים מתמציתן ממש הוא נראה לעין, כי הברכה שורה במזונות במטר הארץ וסדר השנים הנמשכות לברכה והנה ישראל קונים מהן פרנסתן בכסף מלא נמצא עקר הברכה להם לבדם ואין לישראל היות פרנסתן בשופי וזה נראה לעיני בשר כל שכן לעין השכל וזהו הנרצה בלשון גאותן של ישראל שנטלה מהם ונתנת לאומות העולם ממש כדפי'. ורבי שמואל בר נחמני שאמר מפני גאותה של מלכות שמים העמיק יותר ואמר שלא זה בלבד אלא גם מלמעלה מהאם המפרנסת שהיא נקראת מלכות שמים בהיותה מתייחדת ומתרפקת על דודה שפירושו מלכות המתייחדת בשמים דהיינו תפארת. ואמר שגם ממנה נסתלק השפע, שמפני רשעתן של הבנים מסלקים מזון האם והיא נטרדת מהיכל מלך ח\"ו. ומי איכא בכייה קמיה והא אמר וכו'. לא רמי קראי אהדדי משום דלא קשיין, שנפרש עוז וחדוה במקומו שפירושו ברוב הפעמים או לעולם יש חדוה אבל כאשר יקרא איזה סבה אז אפשר שתהיה בכיה ודין. ולפיכך קראי לא קשיין. ועקר פרכא הוא במה שפירש רב פפא אין עציבות לפני הקב\"ה שנראה שכוונתו לשלול הדין מכל וכל. לכן קשה למאי דקאמר מקום יש לו להקב\"ה וכו'.", + "והנה המקשה הזה בין יהיה סתמא דתלמודא או זולתו לא חילק בין לפני או מלפני, שלפני הוא במלכות. אלא סלקא דעתין דכלא חד, והקשה מדברי רב פפא דאמר אין עצבות לפני. ופי' לפני לפום מאי דסלקא דעתין השתא הוא בבינה. ולפני פי' קודם, ר\"ל קודם להקב\"ה דהיינו קודם לת\"ת שהוא הבינה. או נאמר דהקשה דמאחר דלפני היינו שכינה א\"כ יציבא בארעא וגיורא בשמי שמייא וכן אם במלכות אין דין ועצבות כ\"ש בבינה שהוא למעלה שאין ראוי שיהיה ח\"ו דין כלל, וזה עקר אצלינו. ותרץ לו דאדרבא בבתי גואי איכא ובבתי בראי ליכא, כפי מה שפי' לעיל שהכונה שעקר הדין הוא מהבינה כי במלכות לא יתוסף בו אלא כפי שיעור הנשפע כן יפעל ואדרבה כל עוד שיושפע דרך המדרגות יתמעט, זהו לפי הפירוש השני. ולפי הפירוש הראשון השיב לו, שענין לפני פירוש בבתי בראי דהיינו במלכות אבל בבתי גואי איכא וכמו שפי'. והקשה ובבתי בראי ליכא וכו'. פי' בשלמא לדידי לא קשייא דאנא אמינא איפכא דבבתי בראי איכא והיינו ויקרא וכו' ובבתי גוואי ליכא והיינו אין עצבות ולא הוה קשה לי אלא הדא דאם לא תשמעוה כו' כדמקשינן מעיקרא. אלא לדידך דאמרת איפכא דבבתי גוואי איכא עציבו ורוגזא ודינא והיינו במסתרים תבכה וכו', ובבתי בראי ליכא והיינו אין עציבות. קשה והא כתיב ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד, וקריאה השמעה לחוץ משמע.", + "ועוד כתיב ויקרא ה' צבאות והיינו קריאת השפעה, ור\"ל שהשפיע ת\"ת דהיינו ה', ונצח והוד דהיינו צבאות, וכן יסוד דאות הוא בצבא שלו, השפיעו ביום ההוא שהיא המלכות. כדפי' בזוהר (שלח דף קע\"א) בפסוק והיה ביום ההוא יצאו מים חיים שנעתיקהו בשער המציאות פ\"ג והנה מוכח שנשפע ונתוסף הדין בבתי בראי וקשה לדידך. ותירץ שאני חרבן בית המקדש שאז היה מתרבה מטעם שנסתלק מדת הרחמים. והענין הוא כי בעוד שמדת הדין משפעת ומדת הרחמים ג\"כ משפיע כל עוד שיושפע הדין דרך המדרגות יתמעט ויתמתק על ידי ההמזגות הידועות במכריעים. אבל כאשר ח\"ו הדין הווה והרחמים מסתלקין אז הדין מתרבה ומה גם כאשר מדת הרחמים יתהפך אל הדין שאז הדין נוסף ומתרבה כל עוד שיושפע. וז\"ש שאני חרבן בית המקדש שאפי' מלאכי שלום בכו, אפילו בחינת הרחמים ומדרגות החסד וכל שכן מה\"ד ואין צריך לומר זה. אלא אפי' שלוחי מדה\"ר שהם מתפשטים לחוץ אפי' בהם נתרבה הדין, וזהו אפילו מלאכי שלום בכו שנאמר וכו'.", + "והנה בזה נכלל ביאור המאמר הזה ונתישב על מתכונתו ונתקן ענין הדין. ומה שהיה נראה אויבינו נעשה איש שלומינו ונכלל הפירוש:", + "(ע' זהר ויקרא דט\"ו ע\"ב במש\"כ וכדין אתקרי ויתעצב ויתעצב בבתי בראי כו' וי\"ל):" + ], + [ + "אחר שהפלגנו לדבר כפי ערכנו בענין הדין בג' ראשונות, רצוננו בפרק זה לדבר בענין שנתבאר בהם בתפילת רבי נחוניא בן הקנה ע\"ה ולא נעתיק לשונו כדי שלא להאריך אלא דברים בקיצור. שאמר ששלש ראשונות אלו הם חשובות כאחד. ואמר שהם דעת כתר, והיודע חכמה, והידוע בינה. ובאור הענין הזה כי אין ידיעת הבורא כידיעת שאר הנמצאים. כי ידיעת שאר הנמצאים אינם הם וידיעתם אחת אלא יודעים הדברים בידיעה שחוץ מהם. המשל בזה האדם היודע צורה מן הצורות או איזה דבר שיצטייר בדעתו הנה על כל פנים יהיה ג' דברים. האחד הדעת אשר היה משולל מאותה צורה קודם ידיעתו אותה. והב' הדעת אשר בה יכיר וידע הצורה ההיא. והג' הצורה הידועה המצויירת בדעתו. והם ג', הדעת והיודע והידוע. ויש שכינו אותם בלשון שכל משכיל מושכל. ואין ידיעת הב\"ה כן אלא הוא הדעת והיודע והידוע. והענין, כי אין ידיעתו בעניינים מצד השגחתו בהם אחר הפרדם ממנו. אלא בהשכלה ובידיעת עצמותו ידע וישגיח כל ענייני העולם, כי הדברים שבמציאות הם נמצאים ומיוחדים אליו בעצמותו. כי הוא דפוס כל הנמצאים כלם והם בו במציאות דק ונבחר שבעולם עד שאין לכל הנמצאים שלימות אם לא שלימותם במציאות הנבחר ההוא המתיחד בממציאם וכפי רדתם מאת פניו כן ירדו משלימותם וממעלתם.", + "והנה כל הנמצאים מצטיירים בספירות והספירות במאצילם. נמצאו כל הנמצאים וכל הספירות נכללות בכתר חכמה בינה. שכן הם נכללות קודם התפשטותם. והיינו ג' גנוזות שהם ראשי ראשים שבאר רב האי גאון ז\"ל, שנבאר בשעת הצחצחות.", + "והנה ג' ראשונות מתיחדות שם תכלית היחוד עד שאפי' אחר אצילותם הפליגו ביחודם לומר ג\"ר חשובות כאחת כמו שנבאר. א\"כ נמצאו היות שלשתן הדעת והיודע והידוע. והענין, כי הכתר שהוא הנאצל הראשון הוא נעלם ועדין הנמצאות נעלמות עד שלא ישפוט בהם יודע דהיינו מציאות עלוי הנמצאות. אלא דעת, שהוא כמו צורה פשוטה מבלי מציאות מתגלה כלל. ובחכמה הוא היודע כבר מפני שבה הוא הגולם שממנו מצטיירים הנמצאות כלם. והנמצאות כלם בכלל היא הבינה שהיא הכוללת כל הבנין והיינו הידוע. וטעם היותם נקראים הנמצאים בלשון ידיעה מפני שמציאות הנמצאות כלם הוא הדעת הנעלם שהוא ו' קצוות הנק' סדר זמנים. ונחזור אל הענין, כי מפני טעם זה אמר הקדוש כי ג' הראשונות הם הדעת היודע והידוע כדפי' רבים להורות על יחודם. ואל הענין הזה אמרו שג' ספירות אלה הם נשמה רוח נפש. ואין הכונה שיהיו מקור שלשה אלה דהא קיימא לן שהנשמה מקורה מבינה ורוח מת\"ת והנפש ממלכות כאשר נבאר בשער הנשמה. אלא הכונה כי כמו שהנשמה והרוח והנפש הם ג' מדרגות זו למעלה מזו והם ביחוד אחד, כן ג' ספי' האלה הם יחוד א' אעפ\"י שהם ג' מדרגות עלולות זו מזו. ועתה ראוי שנדקדק מה הכוונה באמרנו ג' ראשונות חשובות כאחד שמורה על היות האחדות הזה בספירות הג' האלה יותר משאר הספירות וזה דבר זר תכלית הזרות. כי ידוע הוא כי ראוי שתהיה אמונתנו ביחוד בכל הספירות ועם היות שהם עשר הם אחדות מיוחד. וזה אחד מן העקרים בחכמה הזאת שלא יהיה בדעתינו היות האצילות נחלק לחלקים ח\"ו. ואחר שעיקר הזה היא יתד תקועה בלב המאמינים הנאמנים באמונה. א\"כ איך יצדקו דברינו שהג\"ר חשובות כאחת, שהרי כל העשר ג\"כ חשובות כאחד. ויותר יכבד עלינו הענין הזה בראותינו הפך כל זה בדברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"א ע\"ב) וז\"ל כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו, ולית צפור אלא שכינתא דאיהי אתתרכא מאתרהא, הה\"ד שלח תשלח את האם וגו' את לרבות שכינתא תתאה האם שכינתא עלאה, הה\"ד ובפשעכם שולחה אמכם דתרווייהו אתתרכו מאתריהון, ובג\"ד שלח תשלח תרין שלוחין חד מבית ראשון ותניינא מבית שני עכ\"ל לענייננו. ועם היות שהלשון צריך ביאור רחב לא נאריך הנה שכבר הוא מבואר ביאור רחב וארוך אצלינו. ועכ\"ז מתוכו למדנו שכשם ששכינתא תתאה יחידה וגלמודה מגורשת ממקומה ואינה מתיחדת עם בעלה, כן שכינה עילאה בינה בענין זה היא גם כן מגורשת. ואיך יוכל האדם להתאפק נגד הדבר הזה שהיא הפך העיקר שאמרנו למעלה והפך דברי הקדוש רבי נחוניא.", + "ועוד מאמר אחר בתיקונים בזולת זה. וז\"ל (בתקוני ז\"ח דקי\"ז) אם תשכבון בין שפתים. זכאה איהו מאן דשכיב אימא עילאה בין שפוון דיליה ובגינה אתמר אם תשכבון כו' אל תקרי אם אלא אם. ותרין אינון אם עלאה אם תתאה שכינתא עלאה שכינתא תתאה, דעלה אתמר שלח תשלח תרין שלוחין לקבלייהו. עלייהו אתמר ותלכן שתיהן. זכאה איהו מאן דשכיב לון בשפוון דיליה בצלותא באורייתא וכו' עכ\"ל.", + "ועוד מתבאר הענין הזה בתקונים בזולת מקומות אלו, ולא נעתיקם שלא להקיף בהלכות.", + "והנה התר ספקות האלה וישובם צריך שנקדים כי יחוד הספירות הוא באחד מג' פנים. הא' במה שהם מיוחדות מצד מה שהשגיח בהם הקב\"ה בתחילת אצילותם וקבע להם שפעו והאיר בהם אורו אשר במזון ושפע הזה הם מתיחדות יחוד אמתי וחזק ואמיץ עד שאם ח\"ו יעלה בדעת המנע השפע ההוא היה העולם כלה ואבד והרוחניות חוזר אל מקורם כקודם אצילותם. וזו היא כוונת ק\"ש לפי הכונה הנכונה. שאין הכונה ביחוד ק\"ש להשפיע בנאצלים שפע רב יותר משפעם אשר בו עולם כמנהגו נוהג ובו תלוי קיום הדברים וקשר היסודות. אלא הכונה ע\"י שנייחד הספירות כלם אחד אל אחד וכלם במאציל ונמליכהו בכל הנמצאים גדולים וקטנים להורות על שהוא סבת קיומם ושזהו אמונתנו השלימה. לא להוסיף ולהעדיף על המתנהג. אלא להורות על היחוד המוכרח לקיימו להעמידו ולהציבו כדי שיהיו הנבראים שלמים בכחם בבריאתם כקודם חטא אדם הראשון שהיתה הבריאה חזקה בכח וחיל השפע הנשפע אלא שנתדלדלה הארץ ונתמעטו יופי הדברים בחטאו כנודע. היחוד השני והוא להשפיע שפע רב דרך הצינורות ביותר על ענין הבריאה והוא כפי צורך הזמן. יש פעם שיהיה צורך הזמן אל המחילה וסליחה וכפרה ואז נמשיך השפע מהלובן העליון הכתר המלבן עוונותיהם של ישראל ע\"י הבינה. כי היא עיקר התשובה על הסליחה ועל ידה ביחוד האב שהוא חכמה ישפיע השפע ההוא אל המלכות ויתיחדו הבינה והמלכות. ועל ידי ששה אמצעים דהיינו אחת אחת ואחת כו' ואז הוא יום כיפורים ונסלח לכל עדת בני ישראל וזו עיקר עבודת יום הכפורים כדמוכח דברי הרשב\"י בזוהר. ויש פעם שיצטרכו חכמה כדי להתחכם בתורה ואז ישפיע שפע החכמה דרך החסד והיינו הרוצה להחכים ידרים ומשם אל הת\"ת שהוא התורה ומשם אל המלכות דהיינו חכמה תתאה. ויש פעם שיצטרך עושר ואז ישפיע שפע הבינה אל הגבורה והיינו הרוצה להעשיר יצפין ומשם אל המלכות. ויש פעם שיצטרכו גבורה וכח להנקם מהאויבים ואז ישפיע הבינה הדין אל הגבורה ומהגבורה אל ההוד ומשם אל החרב הנוקמת נקם ברית בסיוע הנצח ואז יגבירו על האויבים וינצחום. וכעניינים האלה הרבה אשר יתבונן המשכיל בהיותו עוסק בדברי הרשב\"י ולא נאריך בעניינים האלה אחר שאינם מהמתייחס.", + "והנה זה הענין יובן יותר בהיות המעיין עוסק בשער ערכי הכינויים. והאמת כל העניינים והממשכות האלה יקראו שפע ורב טוב מיותר על הקצבה שקצב בבריאת העולם לעמידת הבריאות. ויש עוד יחוד השלישי שהוא פרטי בד' ספירות שהם חכמ\"ה ובינ\"ה ת\"ת ומלכו\"ת שהוא ענין הזווג אשר לא ימצא אלא בספירות האלה. והענין הזה הוא כעין זווג איש ואשתו דבר שאין אדם יוכל לעמוד בו אם לא שנעריך היחוד השני אל המזון שאדם נותן לאשתו בשופע עם שיהיה פעמים ע\"י השליש. והיחוד הג' כענין זווג ממש שמזדווג עמה להוציא כלי למעשהו (ע' בעסיס רמונים) והוא ענין משובח עד שאין הפה יכול [לדבר אלא] לשכך האזן בעניינים כאלה ונרחיב בזה הביאור בשער זה בפרק מיוחד. ועתה אחר שהקדמנו ענין ג' יחודים אלה נבא לבאר ענין התר הספק אשר התעוררנו. ונאמר כי היחוד הראשון הוא בשוה אל כל הספירות ולא ידין האמונה ביניהם חילוק ופרוד ח\"ו לענין היחוד ההוא, אלא לעולם ההשגחה שוה בהם מן הקצה אל הקצה מהראשונה עד האחרונה. אבל לענין היחוד השני יחסר פעמים הרבה בז' ספי' הבנין וימצא בזו פעמים מה שלא ימצא בזו מפני שהוא תוספת שפע והכל לפי הצורך. פעמים העולם צריך יותר דין מהרחמים כמו בעת מלחמה, ופעמים העולם צריך ביותר אל תגבורת החסד ממדה אחרת ונמצא השפע מתרבה בה יותר משאר הספירות, וכן לכל הספירות לפי הצורך. ולא יהיה פירוד הזה אם לא בז' ספירות הבנין אבל בג' ראשונות לעולם חשובות כספירה אחת לענין זה. כי אם יסתלק השפע הזה לעולם לא יסתלק אלא מהבנין, אבל מבינה ולמעלה לעולם יעמוד בזיו ואור מיוחד. ולכן נמצא כי לרוב הדברים העליונים אלה השלשה אין ביניהם חלוק אלא מה שיש בזו יש בזו ומה שיש בזו יש בזו. וכן הכתר יש בו בחי' החכמה מצד החכמה, ובחינת בינה מצד הבינה, והבינה בחינת הכתר מצד הכתר, ובחינת חכמה מצד חכמה. והחכמה בחינת הכתר מצד הכתר, ובחינת בינה מצד הבינה. כמו שנבאר בשער המכריעין מה שלא נמצא כן לכל שאר הספירות כלם. והיינו אש\"ר רא\"ש שא\"ר שהם כנויים אל ג' ראשונות כמו שנבאר בשער הכינויין (ע' בפלח הרמון פ\"י). והיחוד הג' שהוא יחוד הזיווג, היחוד הזה תחסר בעונות גם בבינה מפני שיחודה תלוי ביחוד התפארת והמלכות וכל עוד שאין יחוד בן ובת למטה אין יחוד אב ואם למעלה. וכן ביאר הרשב\"י בתיקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ג) וז\"ל א\"ל והא אתוון דיהו\"ה דאינון קרבן עולה ויורד מאן סליק בקדמיתא או מאן נחית. ו' נחית בקדמיתא לגבי ה' ולבתר סליק יו\"ד לגבי ה' עלאה דהכי אוקמוה מ\"מ לא אבא בירושלים של מעלה וכו', לא ייעול יו\"ד בה' עילאה דאיהי ירושל' דלעילא עד דיעול ו' בה' דאיהו ירושלם דלתתא עכ\"ל.", + "והדבר הזה שאלו ר' שמעון לסבא שהיה עוסק לפניהם בפסוק אני ישנה ולבי ער ופי' שם הסבא עניין ההוא באותיות השם וז\"ל בזמן דייתי פורקנא דפיקו סליק ונחית כגוונא דקרבן עולה ויורד, סליק ה\"א עלאה לגבי יו\"ד ונחית ה' תתאה לגבי ו\"ו מה דהוה יהה\"ו אתחזר יהו\"ה אבא עם אימא ברא עם ברתא עכ\"ל.", + "ואמר שקרבן עולה ויורד הוא עליית הבינה אל החכמה וירידת המלכות אל התפארת כדי לייחדם יחוד שלם וזהו קרבן לה' שפירושו יחוד אותיות שם בן ד' וקירובם כמו שבאר הרשב\"י (שם ע\"ב) והנה להיות שפעמים ברתא עם אבא כענין (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ, וברא עם אימא כענין כונן שמים בתבונה. ואז בהיות הענין הזה אותיות השם סדרם כך יהה\"ו. והה\"א ראשונה מלכות והשנייה בינה מפני שאי אפשר לומר שיהיה הה\"א ראשונה בינה והשנייה מלכות מפני שימצא נכנס בירושלים העליונה קודם כניסתו בירושלים התחתונה וזהו הפך מן הראוי. לכן הוכרח היות ה' ראשונה שבשם יהה\"ו במלכות והיינו ברתא עם אבא וה' שנייה בבינה אמא עם ו' שהוא ברא. ואחרי היות הענין הזה כך בהיות קרבן עולה ויורד פי' עליית הבינה אל אבא וירידת המלכות לגבי ברא נמצא השם אז מתתקן ככתבו ביושר שם יהו\"ה, ועל זה פירש שם שנאמר על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו דהיינו ת\"ת שנתפרש מה' ראשונה ונתייחד בה' אחרונה והם אבא עם אמא ברא עם ברתא. ולהיות הענין הזה כן שאל רבי שמעון לההוא סבא ואמר כי מה היה ראשונה אם עליית הבינה להתיחד עם החכמה או ירידת המלכות עם התפארת וזהו שאמר מאן סליק בקדמיתא או מאן נחית. ותירץ ההוא סבא ואמר כי בהכרח ירידת הת\"ת ממקום ריחוקו אל המלכות הגולה בגלות, ואח\"כ עולה יו\"ד שהוא אבא להתיחד עם הבינה. ואמרו ו' נחית בקדמיתא, והיה מן הראוי שיאמר ה' נחיתת בקדמיתא שזהו יהה\"ו כדפי', וכן ה' עלאה סליקת לגבי יוד, ולא אמר הכי אלא ו' נחית כו' מפני שהוא ביאור שם הוי\"ה שהוא ברא לגבי אימא ואבא לגבי ברתא, והוא גם כן עולה ויורד כי כדי ליחדם צריך שירד ו' לגבי ה\"א שהוא תפארת לגבי מלכות ויעלה יו\"ד לגבי ה\"א שהוא חכמה העולה לגבי בינה. ואמר שראשונה יתיחדו ו' שהוא תפארת לגבי מלכות שהיא ה\"א קודם שיתיחדו יו\"ד שהוא אבא עם ה' שהיא אימא. ונתן טעם לדבר ולא אבא בעיר ודרשו (תענית ה') לא אכנס בירושלים של מעלה עד שאכנס בירושלים של מטה, וירושלים העליונה הוא בינה ולא יכנס ולא יתיחד עמה החכמה עד שיכנס ויתיחד התפארת עם המלכות שהיא ירושלם של מטה.", + "והנה גילה לנו בזה שלא יתיחדו חכמה ובינה בסוד זווג זכר ונקבה עד שיזדווגו תפארת ומלכות חתן וכלתו. עד שמפני זה אמרו כי צריך שקודם יתיחדו ו' עם ה' ואח\"כ יו\"ד עם ה'. והנה בערך בחינה זו היא ענין הגירושין ששתי האמהות נתגרשו והכתוב שלח תשלח, ותלכנה שתיהן.", + "ועוד באר ענין זה רשב\"י ע\"ה עצמו בתיקונים (תקונא נ' דף פ\"ד) וז\"ל וצריך לאחזרא יו\"ד לגבי ה\"א דאיהי מקום דלעילא ולאחזרא ו' לגבי ה\"א דאיהי מקום דלתתא בגין דקב\"ה אומי דלא יחזיר לה' דלעילא עד שיחזיר לה' דלתתא, ורזא דמלה ולא אבא בעיר וגו', והא אוקמוה עכ\"ל. ולכונתינו מבואר.", + "והנה נשלם הפרק הזה:" + ], + [ + "אחר שהצבנו הענין הזה בשני עמודים חזקים דברי האלקיי הרשב\"י, ראינו לתקן קצת מאמרים הנראים לכאורה מנגדים לענין זה. ראשונה בזהר פ' ויקרא (דף ד') וז\"ל רבי שמעון אמר כלא שפיר, אבל רזא דמלה אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא. אמר ליה רבי אלעזר מאן אינון לעילא ומאן אינון לתתא. אמר ליה יאות שאלתא, דא אתר עילאה דאינון בחדוותא באחדותא דלא מתפרשין לעלמין אלין אקרון רעים הה\"ד ונהר יוצא מעדן. ועדן וההוא נהר לא מתפרשין לעלמין ואשתכחו לעלמין ברעותא באחדותא בחדוותא. שתו ושכרו דודים אלין אינון דלתתא דאקרון דודים לזמנין ידיעאן, והא אוקימנא. ת\"ח, באינון עלאי כתיב בהו אכילה בלא שתיה, מ\"ט. מאן דאית לה גרבי דחמרא אכילה בעיא, ובגין דתמן שריא חמרא דמנטרא כתיב בהו אכילה, ובאינון תתאי דבעיין שקיו כתיב בהו שתיה, דהא כל נטיעאן שקיו בעיין מנחלא דעמיקא. ועל דא באלין אכילה ובאלין שתיה אלין רעים ואלין דודים. אמר ליה רבי אלעזר, אתחזי דהא דודים חביבותא אינון, מ\"ט אינון תתאי. אמר ליה, אינון דתאיבן דא לדא ולא משתכחי תדיר אקרי דודים, ואינון דמשתכחי תדיר ולא מתכסיין ולא מתפרשין דא מן דא אקרון רעים. ועל דא אלין רעים ואלין דודים. ואלין ברעותא באחדותא בחדוותא תדיר ואלין בתאובתא לזמנין. ודא הוא שלימותא דכלא, בגין דתתברכא כנסת ישראל וכדין חדוותא בכלהו עלמין עכ\"ל.", + "ולכאורה נראה כי החכמה והבינה הם רעים לעילא ולא מתפרשן לעלמין. והדודים לתתא שהם תפארת ומלכות יש להם חיבור ויחוד לפרקים. ודבר זה מנגד אל ענין היחוד הג' שהכרחנו מתוך דברי הרשב\"י בפרק הקודם. ואין לדחות ולומר שענין היחוד הנזכר במאמר זה הוא יחוד השני שהוא בערך השפע המתרבה ושהג\"ר חשובות כא' כדפי' בפ' הקודם. שא\"כ מאי אריא דודים שהם תפארת ומלכות דקאמר דתאבין דא לדא ויחודם לפרקים, להוי נמי דודים כל ז' ספי' הבנין ואמאי דווקא הקב\"ה ושכינתיה. אלא ודאי זה נראה מנגד אל הענין שפי' למעלה. וקודם שנכנס בביאור המאמר הזה נציע הצעה אחת ובה יתוקן הכל. כי עם היות שבפרק הקודם אמרנו כי ענין הזווג הוא בחכמה עם הבינה ובת\"ת עם המלכות, עכ\"ז אין זווג החכמה עם הבינה כזווג הת\"ת עם המלכות ויש ביניהם חילוק גדול. כי זווג התפארת והמלכות היא לפרקים, ר\"ל שעות ידועות כענין שעת העמידה בשים שלום כמבואר בדברי הרשב\"י וכמו שיתבאר בספר בפני עצמו אם יגזור ה' בחיים.", + "והנה הזיווג ההוא לא תעמוד כל היום וכל הזמן אלא שעה ידועה בזמן קצוב ואחר הזמן ההוא ישוב כל א' למקומו והמלכות תבא אל מקומה לנהל התחתונים ולרעות עדרי צאנה כי רועה הוא. עם היות שתהיה ברוב שלום וברוב שפע לא יהיה השפע הטוב ההוא סבת הזווג כי לא כל היום יחרוש החורש לזרוע אלא ישפיע לה שפע ומזון לה ונערותיה ויתענגו בעונג גדול. אבל זרע אדם שהוא הנשמות לא יהיה כי אם בזמנים מחולפים וימים ידועים ושעות מזומנות. זהו ענין זוג התפארת והמלכות. אבל זווג החכמה והבינה הוא עומד לעד לעולם לא ישתנה אחים ולא יתפרדו. ומה שאנו אומרים שלעולם לא ישתנה ולא יתפרד זווגם, אין הכונה שלא יתפרד לעולם. אלא הכונה שאין זווגם כמו זיווג התפארת והמלכות שאפילו בשעת שלום הם מתפרדים ומתיחדים מזמן לזמן ואחר התיחדם יתפרדו עד בא זמן חליפתו. והחכמה והבינה לא כן אלא לעולם הם אחים ולא יתפרדו כי אם בזמן החרבן שאין שם יחוד בסבת הזמן שלא יבא בירושלים של מעלה וכו' כדפי'. ועם הצעה הזאת יובן המאמר הזה. ועתה נכנס בביאורו. ר\"ש אמר כלא שפיר. הענין הוא שלמעלה מן המאמר הזה דרשו בפסוק באתי לגני וכו' ופירשו בו פירושים שונים. והשיב על זה הרשב\"י ע\"ה דכלא שפיר, אבל רזא דמלה. פי' שלא ביארו ענין דודים ורעים ובא הוא לבארו וכוון להסתיר הסוד וכלל את המרובה במלות קצרות. ואמרו אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא, ופי' לעילא הכונה על הרעים הידועים שהם א\"ב וא\"ם חכמה ובינה, ודודים בן ובת תפארת ומלכות. וג\"כ ר' אלעזר לא נעלם ממנו ההקדמה זאת כי מודעת היא בכל הארץ לכל באי שער החכמה הזאת. אבל נסתפק בב' דברים. א' ענין אכילה למעלה ושתייה למטה שהוא הפך הענין כמו שנבאר.", + "ועוד דודים נראה זיווג ואהבה יותר מרעים, כי רעים לכאורה הוא רעות בעלמא ודודים הוא לשון אהבה וחבה. ואדרבה יותר צודק שיהי' רעים שאינו כל כך זווג יהי' למטה והדודים שהוא יותר יהי' למעלה מפני שלמעלה לא מתפרשן משא\"כ למטה שמתפרדים כדפי'. והרשב\"י תירץ לשניהם ואמר יאות שאלתא כן הוא עקר הגרסא ואית ספרים דגרסין יאות שאלה דא. אפשר שתמה עליו מפני היותו ארי בן ארי ובקי בחדרי החכמה היותו מסתפק אפי' בדברים האלה לרוב דקות שכלם ועומק פלפולם. והשיב על ראשון ראשון. למה שאמר שהיה ראוי שיאמר דודים לעילא רעים לתתא כדפי'. תירץ אתר עילאה דאינון בחדוותא באחדותא דלא מתפרשן וכו', כפל הענין ג' פעמים לרמוז אל הג' יחודים. בחדוותא הוא היחוד השני שהוא ההשפעה ששלשתן חשובות כאחד כדפי' בפ' הקודם וענין יחודם הוא ברוב שפע ושמחה המיחדת אותם וזהו בחדוותא. ואל היחוד הראשון שהוא יחודם מתחלת אצילותם אמר באחדותא דהיינו יחוד הספירות. ואל היחוד הג' שהוא הזווג אמר דלא מתפרשן לעלמין כל ימי היות שלום בעולם כדפי' בהצעה. אלין אקרון רעים. פי' מטעם זה שיחודם תכלית היחוד שלעולם אין מתאוין זה לזה נקראים רעים. כי כמו שהריעים לא שייך לומר בהם שמתאוין זה לזה כן הספי' האלה עד לעולם מיוחדים ואין מתאוין זה לזה נקראים רעים, וזהו אמרו אלין אקרון רעים. הה\"ד ונהר יוצא מעדן. הוקשה לו כי הפסוק אמר הפך זה שאמר ונהר יוצא מעדן, ופי' ונהר בינה יוצא מעדן חכמה כמו שפי' בזוהר פ' משפטים ונעתיק לשונו בשער השמות פי\"א.", + "והנה הכתוב אמר ונהר יוצא מעדן פי' הבינה שמתפרדת מחכמה אחר הזווג, וזה מנגד אל מה שאמר דלא מתפרשין לעלמין. לזה השיב ואמר אדרבה מהפסוק ראיה, וזה כיון באמרו הה\"ד ונהר יוצא מעדן. ועדן וההוא נהר לא מתפרשין לעלמין. פי' דוק שאמר יוצא ולא אמר יצא לשון עבר שמשמע אחר שנתייחדו נתפרד יחודם לזה אמר יוצא שהוא הוה שמשמע שלעולם מיוחדים, שלעולם יוצא ממנו ועומד בו. וז\"ש ועדן דהיינו חכמה, ונהר דהיינו בינה. כוון הכתוב לומר לנו דלא מתפרשין לעלמין. ואשתכחו ברעותא באחדותא בחדוותא. כוון לכפול הלשון לכוין אל שלשת היחודים. שאמר ברעותא, היינו היחוד הג' שהוא הזיווג שהוא הרצון הנחמד דהיינו רעותא. ואחדותא, היינו היחוד המיחד אותם מתחלת האצילות הוא היחוד הראשון שאמרנו. וחדוותא, הוא היחוד השני השפע המשמח אלקים ואנשים. ועל האמת כי שלשה אלה אין להם סדר ולא מצאנו לענין זה טעם. שתו ושכרו דודים אלין אינון דלתתא וכו'. כיון ליחס שם דודים דוקא באינון דלתתא, מפני שיחודם לזמנים ידועים כמו שביאר לבסוף. וזה שאמר דאקרון דודים לזמנין ומפני כך לא יתישב בהם אלא שם דודים. והא אוקימנא. אפשר שקדם להם העסק בדרוש זה פעם אחרת. או ירצה והא אוקימנא במה שפתח בתחלת דבריו שתו ושכרו דודים לתתא, ואחר שביאר ענין רעים ממילא משמע טעם דודים ולכן אמר והא אוקימנא. ואחר שישב ענין רעים לעילא ודודים לתתא בא לישב ענין אכילה ושתייה, ואמר ת\"ח באינון עילאי כתיב בהו אכילה וכו' פי' ענין אכילה הוא כנוי אל הדברים המתגלים באצילות כדמיון האכילה דלא שייך אלא בדברים העבים והגסים, אבל שתייה יכונה אל הדברים הדקים יותר מן אכילה. לכן הוקשה לרבי אלעזר שהיה ראוי שיאמר בחכמה ובינה שהם הרעים שתייה, שהחכמה והבינה הם דקים תכלית הדקות ולכן עניינם ופעולתם ושפעם הנשפע אליהם צריך שיכונה בלשון שתייה שהוא כנוי אל הדקות כאשר נאות אליהם. אבל התפארת והמלכות שהם יותר נגלים ראוי שיאמר בהם אכילה שהוא רמז אל השפע העב והגס שאינו כדקות הקודם כאשר נאות לפי מדרגתם. ולכן השיב הרשב\"י ע\"ה כי אדרבה מאן דאית ליה גרבא דחמרא אכילה בעיא וכו'. כי הספי' שהם למעלה בדקות והם הענבים שהיין משומר בהם. ולכן יחודם ושלימותם הוא בהיות הספי' המתפשטות המתגלות למטה שהיא האכילה עולות אליהם אל מציאות הדק. ונמצאו הספירות בדקות כוללות גם הספירות אחר גלויים ונמצאו שרשים מתיחדים בענפים על דרך עליית הענפים אל מקום השרשים ומזה ימשך אל הדקות העליון תועלת רב שיקבלו רוב שפע וברכה על ידם כענין שאמרו שכינה בתחתונים צורך גבוה כמו שיתבאר בשער זה. ובאינון תתאי דבעיין שקייו וכו'. פי' ובאותם התחתונים שהם ההתפשטות בן ובת שבהם נכלל כל הז' ספירות עקרם אכילה היינו התגלות. ולכן צריכין אל התיחדם אל המקורות העליונים הדקים הנעלמים בחכמה ובינה כדי שעל ידם יקבלו רב שפע וטוב. ובהיותם מתיחדים במקורם ומקורם בהם יקבלו שפע מלמעלה בדקות הנמשל אל שתייה. מפני שג\"כ היה צודק עליהם לשון אכילה שהוא השפע אל מדרגתם למטה ולכן ג\"כ היה יכול לומר אכלו רעים ודודים. לכן תירץ ואמר דהא כל נטיעאן וכו'. פי' כל הספי' המתפשטות צריכין לקבל השפע מנחלא דעמיקא דהיינו בינה מקור המקורות כלם בסוד נטיעה ושתילה שבארנו בשער סדר האצילות פ\"ו ולכן לעולם אל השתייה הם צריכין שהוא העיקר להיותם יונקים מנחלא דעמיקא דהיינו השפע שיהיה נשפע למטה כדקות אשר הוא למעלה ולא יתעבה עם שיהיה נשפע דרך הצינורות, ומפני תועלת הרב הזה נאמר שתייה למטה ואכילה למעלה. ועל דא באלין אכילה וכו' פי' עתה במה שאמר נתיישב ענין אכילה למעלה ושתיה למטה וכן נתיישב ענין רעים למעלה ודודים למטה. אמר ליה ר\"א, אתחזי דהא כו', שאל הענין הזה ר\"א מפני שהרשב\"י האריך ביחס רעים למעלה וקצר ביחס דודים למטה שלא אמר אלא דודים אלין דלתתא דאקרון דודים לזמנין ידיעאן ומשמע לכאורה שהם לעתים דודים. א\"כ דודים לשון אהבה וחיבה הוא וא\"כ למה לא יכנה דודים בעליונים אחר שגם בהן שייך לשון דודים ומן הראוי לבעל לשון לומר בעליונים מה שלא יצדק בתחתונים ולומר בתחתונים מה שלא יצדק בעליונים וכאן מאחר שלשון דודים הוא לישנא דחביבותא א\"כ לכל הפחות יהיה שוה דודים אל מלת רעים א\"כ אמאי אינון תתאי שאין מלת דודים נגד מלת רעים. א\"ל אינון דתאבין דא לדא וכו' בא לפרש כי מלת דודים עם היות שהוא לשון חיבה הוא חיבה המורה על ההרחקה שלא יקראו דודים אלא אותם שהם רחוקים זה מזה והיינו לשון דודים שפירושו שכל אחד מהם דוד לחבירו ומתאווה לו ואינם נמצאים יחד אלא מזמן לזמן. אבל רעים פי' על היותם חברים ומיוחדים לעולם ומעולם לא נתרחקו כדי שיהיו תאבים זה לזה, ואלו הם החכמה והבינה שמעולם לא מתפרשן וכו'. ועל דא אלין רעים ואלין דודים פי' מפני טעם זה צודק דודים דוקא בת\"ת ובמלכות ולא בזולתם. והרעים בחכמה ובבינה ולא בזולתם. אלין ברעותא באחדותא בחדוותא תדיר. וזש\"א ג' מלות אלה ירמז אל הג' יחודים כדפי'. ודא הוא שלימותא דכלא. מפני שהוא פירש לפום שקלא וטריא כי דודים ורעים הם ת\"ת ומלכות וחכמה ובינה, ומתוך הפסוק משמע שהיחוד בפסוק זה הוא יחוד הו' קצוות כענין (שה\"ש ה א) אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני וכו' שהם יחוד גדולה גבורה ת\"ת עם נצח הוד יסוד ומלכות כדפי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פינחס דרמ\"ד) והעתקנו לשונו בשער י' ולא תשע בפ\"ג, וא\"כ איך עסיק קרא בדודים ורעים לבד דהוה ליה לעסוקי בכל הו' קצוות. ולזה תירץ ודא שלימותא דכלא בגין דאתברכא וכו'. פי' בברכת הכלה מהחתן דהיינו יחוד תפארת ומלכות וזווגם הוא יחוד כל הו' קצוות והכל ענין אחד. וכן בארו בתקונים (תקונא יט דל\"ז) ז\"ל וכד אינון מקבלין, כל ספיראן מקבלין דא מן דא ומלאכים לתתא מקבלין דין מן דין, הה\"ד ומקבלין דין מדין. וכל חד וחד יהיב רשו למיעל בתחומא דחבריה, כד\"א ונותנין רשות זה לזה עכ\"ל.", + "והכונה כי כאשר יתייחדו תפארת ומלכות דעלייהו קאי התם וקאמר שכל הספירות מתייחדים ביחודם. או ירצה לומר ודא הוא שלימותא דכלא וכו'. פי' הוקשה לו שבתחלת הפסוק באתי לגני וכו' דהיינו דברי החתן לכלתו אל היחוד. וא\"כ איך אמר אכלו רעים שהם חכמה ובינה שאין להם יחס כלל לזה. לז\"א ודא שלימותא דכלא בגין דאתברכא כ\"י. פי' כי א\"א היחוד אל העליונים שהם חכמה ובינה אם לא ביחוד התחתונים שהם תפארת ומלכות. וכדין חדוותא בכלהו עלמין. פי' כי אפילו המלאכים אשר למטה מהאצילות יש להם בזה תועלת רב שמתייחדים ומקבלין אלה מאלה שיש מלאכים זכרים שהם מלאכי שלום מצד הזכר ומלאכי צדקה מצד הנקבה. וכאשר צדק ושלום מתייחדים שהוא יחוד ת\"ת ומלכות, מתייחדים המלאכים האלה בסוד זכרים ונקבות. וכן מתבאר בתיקונים מקומות רבים. ע\"כ פי' המאמר. ונמצאו למדין כי כאשר אין עון גורם, ושלום בארץ והמקדש יהיה על מכונו, אז הם מיוחדים חכמה ובינה ולא מתפרשין דא מן דא לעלמין. ולעולם יחודם כמער איש עם לויה שלו מאחר שהמלכות מתענגת על רוב שלום עם היות שאינה מזדווגת עם בעלה אלא בזמנים ידועים כמבואר לעיל. אבל בעונות כאשר בזמן החרבן, אין יחוד וזווג לא בירושלים העליונה ולא בירושלים התחתונה. ואמנם החלוק שיש למלכות בזמן הזה לזמן השלום הוא שעתה מזונתה על ידי שליש והיא בבית בפני עצמה מספקת לדברים קטנים ואינה מספקת לגדולים. ואחר שתהיה שעת שלום תתייחד עם בעלה בבית מיוחד לשניהם ויושפע עליהם שפע ומזון עד אין תכלית. ותהיה בעולת בעל, בעלייתו של בעל עולה עמו ואינה יורדת (כתובות ס\"א) ותספיק אור ושפע לגדולים וקטנים. ואין זה ענין הזיווג כי הזווג הוא הייחוד כמער איש ולויות להוליד בדומה נשמות חדשות. וזה אפילו אח\"כ עם היות שתהיה אור הלבנה כאור החמה וכו', עכ\"ז הזווג יהיה לפרקים כמו קודם מעוטה ג\"כ ויותר משובח. ומפני כן אלו רעים ואלו דודים. זה זווג דלא מתפרשאן, וזה זווג דמתפרשין עד בא זמן חליפתו. וכן יזדווגו מידי יום ביום. ע\"כ הגיע הנראה אלינו בישוב ענין זה. עוד נראה לכאורה מאמר סותר נמצא בפ' לך (דף צ\"ה) וז\"ל תנינן כד מתחברן יו\"ד בה\"א כדין כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ולא תימא כד מתחברין אלא מתחברין ודאי עכ\"ל.", + "ולכאורה נראה דלא שייך בהו למימר כד מתחברן דמתחזי דלפרקים אתחברן ואית זמנים שאינם מחוברות ומיוחדות. לז\"א מתחברין ודאי דהיינו דלעילא מתחברין תרווייהו ולא מתפרשין דא מן דא לעלמין. עכ\"ז כשיעויין בטוב ההשקפה ימצא שהוא איש שלומנו בפרט במה שהקדמנו במאמר הקודם. וקודם שנכנס בפירושו צריך שנדקדק למה אמר כד מתחברין לשהוצרך לומר ולא תימא וכו', לימא מעיקרא יו\"ד בה' מתחברן ולא מתפרשן לעלמין וכדין כתיב ונהר יוצא מעדן ולמה עקם לשונו. והענין הוא כי הנהר אפ\"ל בת\"ת או בבינה, והגן הוא המלכות או ו' קצוות לפי הפירוש. וכנוי נהר הוא כינוי אל מציאות אור גדול מלשון (דניאל ב כב) ונהורא עמיה שרא. וכן הוא רמז אל מרוצת השפע המאיר כענין הנהר שאינו פוסק לעולם ועד. ועתה אמר כד מתחברן יו\"ד דהיינו חכמה בה\"א דהיינו בינה. ואז על ידי יחודם יתעלה התפארת שיקרא נהר יוצא מעדן בינה וכו' שאז שפעו מאיר ומתרבה ונשפע אל המלכות. או אז על ידי יחודם תתעלה הבינה עד שתקרא נהר יוצא מחכמה שהיא עדן והשקה הגן את שהם שבעת ימי הבנין. ואמר ולא תימא כו' לפי שלא נטעה לומר שיחוד החכמה והבינה הוא כיחוד התפארת והמלכות שהן מתפרשן אחר יחודן. אלא מתחברין ודאי שלעולם יחודם ומעולם אינם מתפרדים איש מעל אחיו בעת שהוא עת שלום. ואמר כד מתחברן לפי שיש עת שאינם מיוחדים כענין הגלות שהוא שעת חירום שאז נשבע ולא אבא בעיר שלא יכנס בירושלים של מעלה וכו' כמבואר לעיל. או אפשר לפרשו באופן אחר כד מתחברן פי' בבחינת חיבורן ויחודן, כתיב ונהר יוצא וכו' ופי' ונהר יוצא כפירוש שפי' לעיל פי\"ד, והיינו להשמיענו מעלה זו הנבחרת שענין הנהר וענין יוצא שהוא הוה שפירושו לעולם יוצא ואינו פוסק זהו בבחינת ידיעתה. ואמרו ולא תימא. פי' שלא נטעה בדבריו לומר שענין כד מתחברן שיש זמן דלא מתחברן. אלא מתחברן לעולם וודאי. ומלת כד, הוא להורות שענין זה הוא בבחינת חבורם לבד.", + "וענין חיבור אפשר לפרש כמו שפי' לעיל דהיינו בשעת שלום. או נפרש ונהר חכמה ועדן כ\"ע וג\"ן בינה שכן פי' הרשב\"י בתיקונים (תקונא נ\"ה דפ\"ה.). ועתה ענין כד מתחברן אין הכונה אל הזווג ממש שהוא היחוד הג' שפי' בפרק הקודם, שא\"כ הל\"ל כד מזדווגין. אלא הכוונה על יחוד השני שהוא הבחי' שהג' חשובות כא'. ואמר דהיינו בחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כי בבחינת יחוד וחיבור החכמה עם הבינה אמר הכתוב ונהר יוצא מעדן. פי' כי לא בא הכתוב לדרוש לנו ייחוד ואחדות חכמה בכתר כי מי לא ידע בכל אלה אלא בבחינת יחוד חכמה ובינה הוא מה שכיון הכתוב לבאר לנו. ומפני שבמלת כד, אפשר לבא ממנו אל הטעות, לחשוב שפעמים הם מתייחדות ופעמים אינם מתייחדות. לכן אמר ולא תימא כד מתחברן שהוא הוראה על הזמן, שזה אינו אלא ודאי מתחברן. ע\"כ הגיע פי' המאמר הזה. ובא' מהדרכים האלה יוכל המעיין לתקן אל כל אשר יהיה שם בדק כדי שלא יהיה דברי הרשב\"י ע\"ה סותרים אלו לאלו ח\"ו:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים התהלכנו כאשר התהלכנו בענין ג' ראשונות. ראינו בפרק זה לדבר בהם ובמה שהפליגו רז\"ל לומר כי אין ראוי להאריך הדבור בהם. ונמצא בס' הזוהר פ' יתרו (דצ\"ג. וכעי\"ז בפ' ויצא דף קנ\"ח) וז\"ל שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך וגו'. רזא דעלמא עלאה דלא איתהיב ביה רשו לאסתכלא ואצטריך לשלח מגו שאלתא ואסתכלותא ביה. ואת הבנים תקח לך, דכתיב כי שאל נא לימים ראשונים וגו' ולמקצה השמים ועד קצה השמים. אבל לעילא מקצה השמים שלח תשלח מרעיונך למשאל. ובדא כתיב למען ייטב לך והארכת ימים כו'. כמה דכתיב תקח לך, ברשותיה דבר נש איהו עכ\"ל.", + "וממה שראוי לדקדק במאמר הזה הוא אמרו שלח תשלח רזא דעלמא עלאה וכו' ואצטריך לשלח מגו שאלתא, שאין ראוי לשאול בה כלל וזהו לשלח מגו שאלתא. וכן מוכח מתוך מה שאמר ואת הבנים תקח לך דכתיב כי שאל נא לימים ראשונים. פי' ואם תרצה לדבר ולשאול, דוקא בימים שהם הבנים. כי בהאם שלח תשלח וכו'. כלל הדברים נראה שאסור לשאול מהבינה ולמעלה ואפילו בבינה אסור לשאול. וקשה דבזוהר פ' תרומה (דף קכ\"ו ע\"ב) פי' הרשב\"י דמותר לשאול. וז\"ל מ\"י הא אוקמינא דרגא עלאה לעילא שרותא דקיימא בשאלתא עכ\"ל.", + "משמע שנקרא מ\"י לשון שאלה להורות שכאן מקום השאלה. ודוחק לומר שהכונה לומר שיש כאן מקום שאלה אבל לא שיהיה מותר לשאול. מפני שבמק\"א בזוהר (בלק דף קצ\"ג.) נראה הפך זה. וז\"ל, פתח ר' אלעזר ואמר ה' אלקי אתה ארוממך אודה שמך וגו'. האי קרא רזא דמהימנותא איהו. יהו\"ה, רזא עלאה שרותא דנקודה עלאה סתימא דלא ידיע. אלקי, רזא קול דממה דקה ואיהי שרותא דקיימא לשאלה ואסתים ולא ידיע ולית מאן דאתיב עליה בגין דאיהו סתים וטמיר וגניז. אתה, דא ימינא שירותא דקיימא לשאלה ולאתבא ביה והוא כהן לעלמין כד\"א אתה כהן לעולם עכ\"ל לעניננו. וכונתו מבוארת שיהו\"ה הוא חכמה ודאי, ונק' החכמה ראשית מפני שהיא ראשית גלוי האצילות. סתימא דלא ידיע. הכוונה כי למעלה מחכמה הוא הכתר והוא בהסתר ובהעלם כי הכתר אינו יושג אפילו העלמו. כמו שהארכנו בזה בשער אם הא\"ס הוא הכתר. אלקי רזא קול דממה דקה ואיהי וכו'. פי' כי היא הבינה ג\"כ נקרא ראשית ובערך שהיא ראשית מקום השאלה. והכונה ודאי ששם מותר השאלה עם היות שאין השגת תשובה, מדקאמר אתה דא ימינא שרותא דקיימא לשאלה ולאתבא ביה משמע שאין חילוק בין זו לזו אלא שהבינה יש בה שאלה ואין תשובה, והחסד יש בו שאלה ותשובה. וכמו שבחסד מותר לשאול ודאי כמו שאמר במאמר אשר לפנינו כי שאל נא לימים ראשונים, כן ודאי מותר לשאול בבינה עם היות שאין תשובה. ומנין לנו לחלק בין זו לזו מאחר שלא שינה בלשונו ובכלם בשוה אמר דקיימא לשאלה וכו'. ובזולת כל זה יש לחקור ענין שליחת האם ושאין ראוי לדבר בג' ראשונות במאי עסקינן, אם הוא לומר לנו שאין ראוי לדרוש בהם ולא בענינם, א\"א שהרי ראינו הרשב\"י ע\"ה עוסק בהם ובעניינם, אם בכתר בענין תר\"ך עמודי אור וכמה עניינים רבים הנדרשים בו בדברי הרשב\"י ע\"ה ובפרט בתיקונים, וכן בחכמה בענין ל\"ב נתיבות חכמה וכמה דרושי' אחרי' הנדרשי' לאין חקר ותכלית, וכן בבינה ובחמשים שעריה, ולא נאמין שיהיה הרשב\"י ע\"ה נאה דורש ולא נאה מקיים ח\"ו. ואם נרצה לומר שיהיה ענין האזהרה הזאת אל הנביאים המביטים באספקלריאות שיהיו נזהרים שלא לשאול על ענין שלשה מדות אלה. קשה שהרי בנבואה היו משיגים עד הכתר ולא נעלמה מהם אלא הכתר לבד כנרמז במראות יחזקאל כשהגיע אל הכתר אמר [ואראה] ואפול על פני כדפי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"ו ע\"ב). ועם שלא השיגם אלא בציורין כחותמא דשעוה כמו שיתבאר בשער אבי\"ע, אפי' הכי כבר השיג עד הכתר. ולפי האמת מעולם לא השיג נביא בספירות עצמם ח\"ו כמו שיתבאר בשער ההיכלות. וא\"כ כשנחקור ענין האזהרה הזאת בשלש ראשונות לא נמצא לה מקום כלל. ולכן נאמר שענין המדות האלה הם תוארים אל המאציל ב\"ה, כענין חסד ר\"ל חסיד שהוא פועל חסד על ידי החסד הזה והוא נקרא בו חסיד, וכן חכם בחכמה גבור בגבורה נבון בבינה. ועתה כאשר ירצה המעיין להשכיל במדותיו הקנויות אליו נאמר בקצתם כיצד אחר שהראשונה נקרא מחשבה או שכל והוא הכתר הרי כשיבא האדם להשיג מהותה ודאי אסור כי דמה להשיג מה שאין באפשריות. וכי אפשר לאדם להשיג מחשבת המאציל אשר האציל מראש האצילות ועד כל סדר המדרגות הגדולות והנוראות והוציא מההעדר אל ההויה כל הנמצאות. ודאי כי איש הלזה כביכול הוא נוגע בכתר מלכו של עולם. וכן החכמה הוא חכמתו של המאציל והוא וחכמתו אחד. וכי אפשר לאדם להשיג חכמת מלכו של עולם ח\"ו. כי החכמה הוא ממש קרוב אל שכלו ואל מחשבתו. ולא ממש החכמ' הוא השכל. כי השכל יותר מתאחד בעצמותו יען כי השכל הוא יותר דק מהחכמה. ומהאדם אנו יכולים לדעת הענין הזה כי השכל הוא ממש האדם והחכמה הוא דבר חוץ ממנו. ובמאציל אינו כן אלא הוא וחכמתו אחד אבל עם כל זאת לא תתאחד חכמתו כיחוד שכלו ומחשבתו שהוא הכתר שזה נאצל אחד, וזה נאצל שני. וכן הבינה הוא כח האדם להשיג דבר מה מתוך החכמה והרי אין ראוי לדמות האדם להשתכל בבינת המאציל אחר שהם מהדברים הנוגעים אל עצמותו והם הם עצמותו ממש. עם היות שכל המדות עצמותו עם כל זאת נשתנו אלו מכלם יען היות תשמישם במקום הקודש ולהיות שהם בעצמות אסור להסתכל במהותם ועצמותם כי הרוצה להשיג במהות ועצמות שלש אלה נוגע בעצמות ומהות המאציל עצמו. ופורץ גדר במה שיגיעהו היזק ולא תועלת, כביכול שהוא מורד במלכות. ולתכלית זה אמרו ג' ראשונות חשובות כאחת שהם השכל והחכמה והבינה ולכן הזהירנו בתורתו לבל נמרוד בכתרו ח\"ו ושלא נדמה להשיג מהות עצמות שכלו וחכמתו ובינתו. אבל החסד והגבורה והתפארת והנצח וההוד והצדיק והמלכות הם מדות כביכול בזולת ממנו ר\"ל מתייחדות בו תכלית היחוד אבל הם להנהגת העולם וההשגה בהם אפשריות. כי מתוך חסידותו בעולם נדע דרך הנהגת חסדו בעולם ונוכל להשיג הדרך שהמאציל מתנהג במדת החסד. וכן הגבורה וכן היות מתפאר בעולם הזה נוכל להשיגו מתוך נוראותיו אשר עשה. וכך נצחתו ונצחונו, וכן הודו וכן צדקתו וכן מלכותו, כל המדות האלה נוכל לשאת ולתת בהם יען היותם מדות שנוכל להשיג קצת ההשגה בדרך הנהגתו בהם כפי הפעולות המתיילדות מהם בעה\"ז. אבל בשכלו שהוא מחשבתו וחכמתו ובינתו מי יוכל להשיג ענין מחשבתיו אשר עמקו שגבו. ומי יוכל להשיג הצד אשר הוא מתנהג במחשבתו והדרך שהוא מתחכם בחכמתו. וכן הדרך אשר הוא מתנהג להבין בבינתו. זה בלי אפשר והוא מהדברים אשר אנו מוזהרים להבדל מהם שלא נכשל ח\"ו. וכיון שהשלשה מדרגות האלו אינם שוים כמו שפי' כי כל אחת היא מתרחקת מהשגתנו יותר מחברתה מטעם קורבתה אל המאציל, לכן הן נעלמות בלשון התורה כענין ה' אלקי אתה הנדרש בזוהר שהעתקנו לעיל.", + "והנה החכמה לא חויב בה כנוי כלל כענין אלוקי שפי' אלוה שלי. אלא ה' בלי מורה גילוי כלל. להורות שהוא בחכמה הנעלמת והיא תחלת הגלוי כענין הנביאים ששם מצב השגתם בראיית הרעיונים בהשגת הנבואה. וזהו הנרצה בדברי המאמר באמרו שירותא דנקודה וכו'. הכונה כי הכתר לא הזכיר יען היותו נעלם יותר מהחכמה אבל החכמה הוא שרותא דנקודה עלאה וכו'. שהרי יש בה תחלת הגלוי אל הנביאים כדפי'. לא השגת העצמות והמהות ח\"ו אלא השגת שפעה ואורה ברצוא ושוב. ובבינה מפני שהיא יותר מושגת אמר אלקי שיש בו קצת הוכחה אל הגילוי באמרו אלקי שפירושו אלוה שלי. וזה שאמר ואיהי שרותא דקיימא לשאלה וכו' וענין השאלה נבאר. אתה, הוא מורה על המושג כמדבר אליו לנוכח וז\"ש דא ימינא שרותא דקיימא לשאלה ולאתבא. והיותר עוסק בהם הוא יותר משובח. ובלבד שיזהר מן הטעות ח\"ו. ואמר והוא כהן לעלמין פי' המדה הזו הוא תחלת העסק והדבור אל העולמות כלן כי משם תחלת ההשגה ונמשכת משם עד סוף המדרגות. ונאמר כי יש חלוק בין חכמה לבינה כי החכמה מה שהוא קנוי אליו כבר ולא תוספות דבר ולכן בעסק חכמתו יתחייב שלא יתהוה פעולה הנמשכת יען כי משתעשע בחכמתו לא שבשעשוע ההוא יתחייב הויה נמשכת. כענין אדם המשתעשע ומתענג במה שהחכים לא שבשעשוע ההוא יוולד תוספות חכמה כלל דא\"כ היינו בינה שהוא המבין דבר מתוך דבר. וכן הדבר אל המאציל בהבדל אשר בינינו לבינו שאין הפה יכולה לדבר ולהמשילו. אבל כאשר יבין בתבונתו הנה יובן ויתהוה הויה מחודשת מה שלא היה עד עתה וזו היא הויה נמשכת לתחתונות מתוך הבינה שהוא המובן מתוך הפעולה בבינה והיא מציאות השרשים הנעלמים בבינה שהוא הקול היוצא משופר בהיותו נעלם בתוך הפנימיות וזהו קול דממה דקה הנזכר במאמר ה' אלקי שפי'. ושם קיימא בשאלתא אבל לא שיושג יען שהוא מסתתים בתוך עמקי הבינה. והשגת המדות ההם בתוך הבינה במציאות הנהגתו בהם יש שאלה ואין תשובה לפי קורבתם אל הבינה שעדיין השאלה בה אסורה ולכן השגת הנהגתו בחסד ובגבורה ובתפארת ובנצח ובהוד והצדקות והמלכות הנעלמים שם היא מותרת בשאלה אבל אין תשובה כי אין ידיעה להשיג מפני ההעלם וההסתר בסבת הקורבה אל הבינה שהשאלה בה אסורה כדפי'. ועתה צדקו דברי המאמר באמרו כי שאל נא לימים ראשונים שהם המדות האלה. אבל אל השלשה ראשונות ההשגה בעצמותם ומהותם אסורה מכל וכל. ובזה נתבארו דברי הרשב\"י ע\"ה בכל מקומות מושבותם ושאר לשון המאמרים מבואר. ומהאל נשאל הסליחה והכפרה אל הנדרש:" + ], + [ + "אחר שכבר עלה בהסכמתנו כי הדבור בהשגת הנהגתו בו' קצוות הבנין מותרת. א\"כ לא נאסוף ידינו מלשאת ולתת במה שכתבו הראשונים בהם. הראשונה היא מדת החסד. והיא פעולתה החסד על שמה ופעולתיה נמשכים מהחכמה. ומהות הנהגתה הוא לבטל כח הקליפות להכניעם ולהשביתם. וזה טעם המבול שהיה במים עם היות שהמים ההם היו מסטרא אחרא עכ\"ז כבר היה במים. או יהיה קליפה מצד החסד. או שמקבל המקטרג מצדה כדי לטהר העולם מכל טומאות הדור הרע ההוא. ומפני היות פעולת המדה הזאת נגד הטומאה והקליפה עליה נאמר ואל זועם בכל יום, ופי' בזוהר (פ' צו דל\"א) שהוא זועם על המקטרגים שלא יקטרגו. והוכרח הפעולה הזאת במדה הזאת מפני שמדתה לפעול בחסד ר\"ל שלא כדין אלא לפרנס ולהטיב לרעים ולטובים.", + "הנה בשלוות החוטא תצעק הקליפה חמס לומר אלו עובדי ע\"ז וכו' כמנהגה הרע לקטרג ולגלות מומי בני אדם. ואם לא היה בכחה לזועמם ולבטלם היתה פעולתה מתבטלת והדין מתרבה והולך. לכן כדי לפעול פעולתה ולסכור פי דוברי שקר הוצרך כפי גזרת חכמתו ית' להיות בידה יכולת השבתת הקליפות שלא יקטרגו ויבלבלו שמחתה. כי שמחתה בפעולתה שהיא פעולת החסד.", + "והנה מפעולת המדה הזו הם כל הדברים שהם בסוד הלובן ר\"ל כל הדברים אשר בהם הלובן יורה על מדת החסד. כמו האבנים שהם בגוונם לבן שהם בסגולתם לחן ולחסד להיות מציאותם נשפע מהחסד. וזולת הדברים האלה המתבארים מתוך שער ערכי הכנויים.", + "ועוד מפעולות המדה הזו האהבה כי כן פעולתה למעלה בסוד הזווג לאהוב ולקרב חתן וכלתו. ועם היות שכבר נמצא לעתים הפעולה הזו אל הגבורה כמו שיתבאר בערכי הכנויים. הענין הוא כי האהבה יתעורר מתוך הגבורה ותושלם ע\"י המדה זו, ומבשרנו נחזה אלוק כי תחלה יתעורר האדם לאהבת נוקבתו מצד ההתלהבות והחום ואח\"כ יתקע האהבה ההיא בלבבו מצד מורך לבבו. ויש עתים שתהיה להפך הכל לפי הנושא והנשוא. ונתבאר מתוך דברי רז\"ל והרשב\"י ע\"ה כי החכמה אל האדם נשפעת מצד המדה הזאת בשתוף החכמה שהיא עליה ונתנו סימן לדבר הרוצה להחכים ידרים. וכן אמרו כי האור והדומה אליו רמוז בה. והסוד מנורה בדרום ומשם אורה יוצאה לעולם. ויש כמה מענייני הפעולות אשר א\"א לכוללם כאן אלא בפי' הכינויים אשר בערכי הכינויים. ואין המדה הזאת רחמים וחסד כחכמה יען נמזגה ונתייחדה עם הגבורה בסוד העקידה כמו שנבאר כי משלימות המדה הזאת להיותה מתיחדת לעולם בגבורה ולכן מצד הגבורה שבה יוחס אליה קצת מפעולות הדין ביובש בצד הדרום שכן נקרא נגב. וכמו שאמר הכתוב (שמות טו) ימינך ה' נאדרי בכח כמו שנתבאר בזוהר פר' בשלח ומקומות רבים זולתם. ודרך זו גם כן אל הגבורה שמשלימותה עם היותה תוקף הדין להיותה נכללת בחסד וזהו סוד הליחות בצפון עם היות הצפון רמז אל הגבורה. וזהו סוד עקדת יצחק שנכלל אש במים ומים באש כמו שנתבאר בזוהר פ' העקידה. ונודע במדה הזאת היות בה ע\"ב גשרים, והרמז אליהם ע\"ב שמות אשר בויס\"ע ויב\"א וי\"ט, וביאר הענין הזה רבי נחוניא בן הקנה ע\"ה בתפילתו הנחמדת. וז\"ל אתה יחיד בסתר הזהר הוא מתחלק לשבעים ושתים גשרים שהם מורים על זיעת החיות ומהם המים העליונים ונקראים ספירה רביעית והיא חסד וכל גשר וגשר יש לו שם והם מוכתרים מסודרים בתיבות מזומנות יוצא מן הכח אל הפועל והם וה\"ו ל\"י וכו' עכ\"ל.", + "ולפי הנראה מתוך לשון גשרים הוא היותו ע\"ב מאורות אלו שבחסד צנורות ומקורות אל השפע הנשפע מן העליונות דרך החסד שהוא תחלת הבנין. והם גשרים אל מימי החסד. ונחשוב היות ע\"ב גשרים רמז אל ג' פעמים כ\"ד כ\"ד לכל ספירה וספירה מהספירות העליונות, לכתר כ\"ד לחכמה כ\"ד לבינה כ\"ד.", + "והנה הכ\"ד זה הם כ\"ד צרופים המצטרפים מתוך שם בן ד' כמו שנרחיב ביאור בשער פרטי השמות בשם ע\"ב. ולהיות שכל שם מג' שמות בן ד' מדה בפני עצמה וענין בפני עצמו, כי הכתר שורש הרחמים וחכמה שורש החסד והבינה שורש הדין, לכן נחלקו למחלקות השלשה כ\"ד לכל חלק. והטעם מפני שלכל שם ושם ארבע אותיות מורות בפרטות על ארבע ספירות שהם חכמה ובינה ותפארת ומלכות. והם ארבע נגד המערכות שבהם מתגלות הששה קצוות כמו שנתבאר בשער סדר האצילות, לכן ארבע פעמים ששה הם כ\"ד וכן צרופם ו\"פ לי' ו\"פ לה' ו\"פ לו' ו\"פ לה'.", + "וענין חילוק השמות וצרופם לששה ששה ולכ\"ד מתיישב היטב כמו שנבאר יחוסם וחילוקם ועניינם בשער פרטי השמות פ\"ט. זה הנראה לנו לכאורה בענין ע\"ב אלה בלתי שנאריך בו כלל. כי ברור לנו כי הענין סובל הרחבת הביאור כאשר ישוטט המעיין בשכלו. והקצור יפה ובפרט במקום שאין לנו קבלה בהן ולא גלוי מספיק. ומפני שכל מדה ומדה מג' ראשונות היא כלולה מכל שלשה כמו שנבאר בשער המכריעין. לכן הושפע לכ\"א מג' אבות ע\"ב כי מג' שבחכמה ע\"ב לחסד וכן חכמה עולה ע\"ג ע\"ב גשרים וחכמה החסד הגדול חופף עליהם. ומג' שבבינה נשפעים ע\"ב אל הגבורה ומג' שבכתר נשפע ע\"ב אל התפארת. ובאו עיקר ע\"ב בחסד והם בהשאלה אל התפארת ואל הגבורה. מפני שאין בכתר ובינה השלשה נקודות שהם שלשה ראשונות כסדר מפני שבכתר הם בחינת הכתר בחינת עצמו ובחינת חכמה ובינה מפני השפעתו בהם ואינם כסדר. ובבינה הם ג\"כ כן מפני שהיא מקבלת משתיהם מהכתר מהפאה אחת ומחכמה מפאת אחרת. ונמצא אל הכתר חכמה ובינה בהשוואה אחת, וכן אל הבינה כתר וחכמה בהשוואה אחת. אבל החכמה הבחינות אליה הם כסדר, שיש לה בחינות הכתר קודמות לכל מצד קבלתה ממנו, ובחינתה מצד עצמה אמצעית, ובחינת בינה מצד השפעתה בה. והרי בה שתי הבחינות כל אחת לפי ערכה ולכן עיקר ע\"ב גשרים בחסד.", + "וענין ע\"ב שבגבורה וע\"ב שבת\"ת יתבאר בשער ההיכלות בפרק ד':", + "והספירה השנית אל ששת ימי הבנין היא הגבורה והיא פועלת גבורה ודין כשמה וכל ענייני הדינים והגבורות נשפעים ממנה והיא רצועה לייסר האנשים במוסרה לחזקם ולעוררם בעבודת הבורא. וכן ע\"י שהיא נותנת כח וגבורה באדם להגביר יצר הטוב על יצר הרע כדפי' בפ\"ג. וכן כל הגבורה שהיו ישראל מתגברים על אוביהם היתה על ידה כדכתיב (תהלים ס יד) באלקים נעשה חיל. וכל גבור עיקר יניקתו מהגבורה (ע' בהקדמת ת\"ז ד\"י ותמן גבורים כו'). ומצד המדה הזאת נשפעים כל החצונים ובעלי הדינין. אלא שיש חלוק גדול ביניהם שבעלי הדין הטהורים נשפעים ממנה מצד הטהור בסוד זהב טהור והתחתונים בעלי הקליפות נשפעים ממנה מצד סיגי הזהב. והיא צריכה אל הכחות ההם לדון העולם הזה בנזקי קרן ושור ובור וחמור וכיוצא באלו. והם רצועות טמאות לייסר בעקרבים הפושעים והזדים. ומפעולות המדה הזאת כל הדברים שהם בסוד אדמימות. ומן המדה זו הדברים אשר בהם האודם יורו על הגבורה כמו האבנים שהם אדומים שסגולתם להטיל אימה על הבריות מפני שיניקתם מן המדה הזאת. והנמצא עוד כדברים האלה מתבאר בשער ערכי הכנויים. ומצד המדה הזו ג\"כ התעוררות האהבה בסוד התלהבות היצר כדפי' רז\"ל חיבת ביאה. ומן המדה הזאת ההתעוררות בסוד ויאהבה (ע' זהר חיי דקל\"ג) ועם היות שהאהבה היא בחסד ג\"כ עכ\"ז תחלת ההתעוררות מן הגבורה כמו שיתבאר בערכי הכנויים בערך אהבה. ונתבאר מתוך דברי רז\"ל והרשב\"י ע\"ה כי העושר נשפע אל האדם מן המדה הזאת ונתנו סימן לדבר הרוצה להעשיר יצפין. וכן אמרו כי האש וכיוצא בו והשלהבת וכיוצא בה הם במדה הזאת.", + "ועוד אמרו כי עיקר המזון נשפע מן המדה הזו, והעד על זה שלחן בצפון ומשם מזון בא לעולם. וכן הגשמים נשפעים ממנו ולכן כינום רז\"ל גבורות גשמים ופירשו מפני שהם יורדים בגבורה. ושמיעת כל דבר צעקה ותפלה הם במקום הזה. וכן מבואר מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה. אמת שהוא בסיוע הבינה ולכן נמצא שמיעה לדין ולרחמים בשם אלקים כגון (בראשית ל כב) וישמע אליה אלקים וישמע אלקים את קול הנער (שם כא יז). לדין (במדבר יא א) וישמע אלקים ויחר אפו (לפנינו \"ה'\" ולא אלוקים). והראיה היא בחסד וכן וירא ה'. ונמצא לדין ולרחמים. ועכ\"ז הכל בחסד. ונתן סימן ראיה אריה, ואריה הוא בחסד כנודע, ואותיות אריה יראה והוא דין. ויש במדה הזאת ששים גבורים ורמיזתם בשש גבורות שש קצוות שבה. וכן ענין ע\"ב סנהדרין כמו שבארנו עניינם לעיל. ויש יותר בפעולות מן המדה הזאת ויתבאר מתוך שער ערכי הכנויים:" + ], + [ + "המדה השלישית מששת ימי בראשית היא הנקרא תפארת. ושמה מעיד עליה כי כל הפאר וההדר הוא נשפע מן המדה הזאת. וכן הוא כי ההדר והיופי הוא הרכבת האדום והלובן כמפורסם. ולכן נאמר (שה\"ש ה י) דודי צח ואדום. וכל ענייני הרכבת האודם והלובן הם במדה הזאת כמו האבנים היקרות שבגוונם הירוק כחלמון ביצה שסגולתם אל השלום כמו שהמדה הזאת מתווך שלום בין הקצוות. וכל העניינים שגובר בהם היסוד האוירי הם נשפעים מן המדה הזאת. וכן התורה והעסק בה תלייתה במדה הזאת. והעד הארון אשר שם לוחות הברית הנתון בין (בין) הצפון והדרום ודוקא תורה שבכתב כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים. והבנים הם תלויים במדה הזאת ר\"ל כי כאשר יתפלל האדם יכוון בענין שתעלה תפלתו אל המזל העליון שהוא ג' ראשונות בכלל ששם הבנים כדפי' חז\"ל בני חיי ומזוני וכו' אלא במזלא תליא מלתא. ולא אמרו הויא מלתא דמשמע שהם שם במזל, אלא תליא דהיינו תלייתם אבל מקומם הוא התפארת כדפי' רשב\"י ע\"ה (בהקדמת ת\"ז דף י\"ד) וז\"ל פנה למזרח ונטיל ליה עמודא דאמצעיתא וחתים ביה בני עכ\"ל.", + "ופשר הדברים כי צריך להעלות טוהר תפלתו למעלה במזל [העליון שהוא הכתר] ואז יתנו לו מאוצר הבנים שהוא בתפארת. ואפשר היות טעם תליית הבנים במדה הזו מפני שהוא בעל הנשמות והם פרי ענביו כמבואר בזוהר מקומות הרבה, וכמו שיתבאר בשער הנשמה. ולכן אין ראוי לתת הבנים אם לא ברשות בעל הפרי שהם הבנים. שהשפעת הבנים הם מן המוח שהוא בענין שלש ראשונות וכן מקום הנשמות הם בבינה. לכן צריך להעלות התפארת אל המזל כדפי'. והמן היה יורד לישראל מתוך המדה הזאת כמו שהורה הכתוב (שמות טז ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים שהוא תפארת. ומפעולות המדה הזאת הם שפע הנשמות ע\"י יחוד התפארת והמלכות. והוא ענין נמצא אל שתי המדות האלה מה שלא נמצא בזולתם אלא בחכמה ובבינה. והענין כמו שבארנו לעיל בפי\"ג שהיחוד הזה אינו כענין יחוד וקשר שאר הספירות אלא הוא ענין משובח כענין היחוד שיתייחד האיש עם אשתו בעת הזווג שהוא שפע שמשפיע בה ומן השפע ההוא יתהוה תולדות דבר מה. והענין הזה הוא ממש בחכמה ובינה שהם מכונים אצל הרשב\"י פעמים רבות אבא עלאה ואמא עלאה. והענין כי בהזדווג החכמה עם הבינה יתהוה משם הויות רוחניות. וכן היה בענין הספי' בעת שנאצלו מן הבינה נתייחד עמה החכמה יחוד שלם פרטי כענין זווג איש ואשתו ונמשכו ממוחין דאבא שש ספי' הבנין הנכלל הכל בבן ובת שהם נקראים ד\"ו פרצופין. והיינו שפי' הרשב\"י בענין הת\"ת הבן שנמשך ממוח האב. והמשיך הספירות בדקות גדול והשפיעם אל הבינה שהיא האם ונתעברה האם מהם כאשה מעוברת. וכמו שהעצמים בבטן המלאה הם מתהוים מהחומר הדק ומתגדלים ומתהוים שם אל מציאות צורת העובר כן הספי'. ולכן פי' רשב\"י שהאצילות נתעכב בבינה י\"ב חדשים העיבור הגדול שבאדם שהוא י\"ב חדש כדפי' רז\"ל (במס' נדה דף כ\"ז). וכתבנו המאמר בשער עצמות וכלים (פ\"ז) ושם בארנו שאין הדברים כפשוטן. ולכן הם בחכמה והבינה, אב ואם אל כל האצילות, והאצילות כלו בנים אליהם, והבינה נקרא אם הבנים שמחה. ושאל בזוהר פ' ויחי (דף רי\"ט.). אם ידיעה, הבנים מאן אינון. מפני שאל הבנים האלה ב' בחינות או בחינתם בערך הלידה והענין כי כמו שהאשה כאשר היא מתעברת מתאומים כלם נתונים ברחם אחת כי אין לאשה שתי רחמים אלא א' אבל יש בה חדרים שתוכל לקבל עד ז'. וכן בבינה כלם נכללים כאחד בעת עבורם שמה אבל האמת שהם חדרים רבים כמו שבארנו ענין ובדעת חדרים ימלאו בשער אם הא\"ס הוא הכתר. ונחזור אל הענין כי בהיותם שם נכללים כולם בד\"ו פרצופין. ואחרי צאתם בעת האצילות הם נפרטים לשבעה ולכן אמר בנים מאן אינון, אם הבחינה הפנימית והם נכללים בד\"ו או הבחינה החיצונה שהיא אחר הלידה והם נפרטים בשבעה, ותירץ שם לענייננו ע\"ש.", + "והנה לאה היתה במקום הבינה כמבואר בדברי הרשב\"י. ויש עתה לשאול והאיך נתעברה מיעקב שהוא ת\"ת והוא הבן. ועם היות שאין ערוה למעלה עכ\"ז אין באפשר להיות. כי עם היות שיחוד הבן והאם מותר היאך אפשר שתתעבר לשלום האם מהבן והוא הבן עצמו. והענין הוא כי ענין יחוד החכמה והבינה הוא ע\"י דעת הנעלם שהוא מציאות הת\"ת קודם אצילותו שמציאות ההוא נקרא דעת והדעת מייחדם כמו שמייחד היסוד התפארת והמלכות כמבואר בשער הנזכר. ועם היות שאין המציאות ההוא מרכבתו של יעקב שאינו אלא בת\"ת דווקא ומלבר כאשר נתבאר בשער י' ולא ט' פ\"ב, עכ\"ז הועיל לו להסתלק בעת הידוע כדי שע\"י כך תתעבר לאה. ועוד שהדעת מתלבש בת\"ת והוא נשמה אליו כאשר נבאר בספר אור יקר.", + "והנה נתבאר ענין יחוד וזווג חכמה ובינה בעת האצילות. אבל יש לשאול תינח בעת האצילות שהוצרך הזווג הזה כדי להאציל הבנים. אבל עתה אחר האצי' מה שמושם מועיל. כלומר לענין השפע א\"א שאין זה זווג כמו שהכרחנו לעיל בפי\"ג וי\"ד שאין ענין השפע שמוש אלא מזון כעין האיש הזן את אשתו ונותן לה טרף לכל ביתה וחוק לנערותיה.", + "וענין השמוש הוא להיות הוויה מחודשת, א\"כ מה הוא ההוי' המתחדשת מתוך שמושם. ולתרץ ענין זה נשאל שאלה אחרת כי בשלמא ביחוד הת\"ת והמלכות שהוא לעתים וחוזרים ומתיחדים תינח שהם מהוים נשמות כמו שנבאר כי בכל יחוד ויחוד עושה נשמות. אבל ביחוד החכמה והבינה דלא מתפרשין לעלמין א\"כ מה ענין הווייתן או כיצד ואימתי משתלמת האחת ומתהוה האחרת אחר שאינם מתפרשין לעולם כמו שנתבארו כל הפרטים האלו לעיל פי\"ג י\"ד. לזה נאמר כי ידוע שאם לא היה מציאות אצילות החכמה והבינה לא היה באפשר להתקיים כלל האצילות כמו שבארנו קצת מהענין הזה בשער סדר האצילות פ\"ד ה'. והטעם כי אין בריה בלא זכר ונקבה דהיינו שהדברים בדקות ויתגלו ויתעבו. ומצרף וכור אל ו' ימי בראשית שיתהוו ויתגלו מהכתר, היו החכמה והבינה בסוד ייחודם בסוד אב ואם. ואלולי החכמה והבינה אין כח בששת ימים להתהוות. ובאר הענין הזה הרשב\"י בפ' האזינו (דר\"צ.) בעת פטירתו וז\"ל ת\"ח, בשעתא דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין בעא לאתתקנא, אתקין כלא כעין דכר ונוק', בתר דאתכלילו דכר ונוקבא לא אתקיימו אלא בקיומא אחרא דדכר ונוק'. והאי חכמה כללא דכלא כד נפקא ואתנהיר מע\"ק לא אתנהיר אלא בדכר ונוק', דהאי חכמה אתפשט ואפיק מיניה בינה ואשתכח דכר ונוק' הוא. חכמה אב בינה אם, חכמה ובינה בחד מתקלא אתקלו דכר ונוק'. ובגיניהון כלא אתקיים בדכר ונוקבא, דאלמלא האי לא מתקיימין. שרותא דא אב לכלא, אב לכלהו אבהן, אתחברו דא בדא ונהירו דא בדא, חכמה אב בינה אם דכתיב כי אם לבינה תקרא עכ\"ל. ועם היות מתוך פשטן של דברים יש לנו ראייה אל מבוקשינו, עכ\"ז לא נאסוף ידינו מלבאר דבריו. ועוד כדי לתרץ שאלה עצומה שנופלת בענין הזה, שיש לשאול, כל עצמן של חכמה ובינה האיך נאצלו בלא זכר ונקבה מאחר שכל האצילות צריך זכר ונקבה. וזהו עיקר כונת הרשב\"י בביאור המאמר הזה. ואמר ת\"ח בשעתא דעתיקא קדישא כו' הוא הכתר, וקראו סתימא דכל סתימין מפני שהוא קודם ההתפשטות ואז הכתר הוא סתום ונעלם אפילו מכל הסתימין שהם הנאצלים הנעלמים ואפי' הם אינם משיגים הכתר לרוב העלמו. בעא לאתקנא היינו כאשר רצה להאציל שאר האצילות. ויש בזה שני נוסחאות או בעא לאתקנא או בעא לאתתקנא, והכל ענין אחד. כי בהיותו מתקן האצילות הוא מתקן עצמו כי תקונו הוא גלויו וגלוייו הוא תיקון אצילותו, א\"כ לאתקנא או לאתתקנא הכל אחד. אתקין כלא כעין דכר ונוקבא פי' האציל כל האצילות בדמות זכר ונקבה כמו חכמה ובינה זכר ונקבה, תפארת ומלכות זכר ונקבה. בתר דאתכלילו דכר ונוקבא. פי' כוון לתרץ אל השאלה ששאלנו, שהאיך נאצלו חכמה ובינה בלא זכר ונקבה. ותירץ כי הכתר עצמו היה נכלל בו זכר ונקבה כי מקצתו בחי' זכר ומקצתו בחינת נקבה כאשר נבאר בשער ממטה למעלה.", + "וענין זכר ונקבה שבכתר הם בחינת חכמה שבו זכר ובחינת בינה שבו נקבה. ושתיהם נכללים בו בסוד אור קדמון אור צח אור מצוחצח שבכתר כאשר נבאר בשער הצחצחות. ועם היות שהיה הכתר נכללים בו זכר ונקבה עכ\"ז לא הספיק מציאות זכר ונקבה שבכתר להאציל על ידו האצילות, והיינו דקאמר בתר דאתכלילו דכר ונוקבא דהיינו בכתר, עכ\"ז לא אתקיימו פי' לא היה להאצילות קיום להתאצל אלא בקיומא אחרא דדכר ונוקבא דהיינו חכמה ובינה. או ירצה בתר דאתכלילו דכר ונוקבא. פי' עם היות שנכלל האצי' בזכר ונקבה שהם הכמה ובינה, עכ\"ז לא נתקיים האצילות אם לא בזכר ונקבה אחר שהם תפארת ומלכות. ולשון ראשון עיקר. והאי חכמה כו' הוא לתרץ שאלותינו שאפילו החכמה לא נאצלה אלא על ידי זכר ונקבה שהם בכתר כדפי'. וז\"ש והאי חכמה כו' כד נפקא פי' כאשר נאצלה מן הכתר שנאצלה כלולה מט' ספירות שהיו ח' ספירות נעלמות בה כדפי' בשער סדר האצילות. כד נפקא ואתנהיר מעתיקא קדישא פי' כאשר נאצלה מהכתר לא נאצל אלא על ידי זכר ונקבה שהם בחי' זכר ונקבה שבכתר.", + "וענין אמרנו שבכתר הם בחי' זכר ונקבה ממש הוא מוכרח ומבואר בתקונים מקומות הרבה ונבארם בשער ממטה למעלה (פ\"ה ע\"ש). דהאי חכמה אתפשט וכו'. הוקשה לו תינח שהחכמה נאצלה על ידי זכר ונקבה שבכתר, והבינה האיך נאצלה בלא זכר ונקבה שהרי החכמה האצילה הבינה. ותירץ שאצילות הבינה לא היה אלא התפשטות בעלמא כי החכמה והבינה בבת אחת נאצלו על ידי הכתר וכאשר החכמה האצילה הבינה לא היה אלא התפשטות בעלמא, וז\"ש דהאי חכמה אתפשט וכו'. ושם נמצא זכר ונקבה שהם חכמה ובינה, וז\"ש בחד מתקלא אתקלו דכר ונוקבא. פי' בנקודה אחת נאצלה ובמשקל אחד נשקלו כדפי'. ובגיניהון כו'. פי' בסבתם מתקיימין הכל שהם זכר ונקבה דאלמלא האי לא מתקיימין מפני שכל בריה צריכה להיות נבראת ע\"י זכר ונקבה. שרותא דא אב לכלא, פי' חכמה אב לכל האצילות כי כל האצילות הם בנים לחכמה. ומפני שלא נטעה לומר שהיה ג\"כ אב לבינה, וא\"כ הדרא קושיא לדוכתיה, שבינה בלא אם נאצלה, לז\"א אב לכלהו אבהן, פי' שהוא אב לגדולה גבורה תפארת. אתחברו דא בדא וכו' היינו כדי להאציל כל האצילות כדמפרש ואזיל. ע\"כ. והנה מתוכו נתבאר שעיקר קיום האצילות הוא על ידי האב והאם.", + "והנה כמו שיש בענין יחוד איש ואשתו ב' בחינות, האחד הוא להוליד מחדש, והשני לגדל הנטיעות, דהיינו כדי שיצא הולד מזורז כמו שפי' בשער הקודם פ\"ג. וכן הבינה והחכמה אין יחודם להיות הויה מחודשת אלא כדי להעמיד ההויות על זרוזם שיהיו עומדים בצביונן. והענין כי כדי שיתעטרו תפארת ומלכות כדי שיתייחדו, א\"א להם להתעטר באותן העטרות המשובחות המזרזים ומזיינים הספי' אם לא ביחוד חכמה ובינה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזוהר פ' אחרי (דס\"א ע\"ב) וז\"ל ת\"ח כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, האי נהרא אתפשט בסטרוי בשעתא דמזדווג עמיה בזווגא שלים האי עדן זווגא בההוא נתיב דלא אתיידע לעילא ותתא כמה דכתיב נתיב לא ידעו עיט ואשתכחו ברעותא דלא מתפרשן תדירא חד מחד. כדין נפקין מבועין ונחלין ומעטרי לבן קדישא בכל אינון כתרין וכדין כתיב בעטרה שעטרה לו אמו. וההוא שעתא ירית ההוא בן אחסנתיה דאבוי ואמיה וכדין הוא אשתעשע בההוא ענוגא ותפנוקי. ותאנא בההוא שעתא דמלכא עלאה בתפנוקי מלכין יתיב בעטרוי, כדין עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו, דא יסוד דאפיק ברכאן לאזדווגא מלכא קדישא במטרוניתא בהאי דרגא, וכדין אתייהבין ברכאן בכלהו עלמין ונפקין ומתברכין על ידו עלאין ותתאין עכ\"ל.", + "הרי מתוך המאמר הזה מתבאר בפי' שאין עטרה ליחוד בן ובת דהיינו עטרת כל הכתרים כמבואר בפרק י' אם לא בעת יחוד חכמה ובינה, ובהיות יחודם תמידי יהיה העטרה אל הבנים בעת הצורך.", + "והנה העטרה הזאת הפליג רבי יוסי בספור תקוניה. וז\"ל בזוהר פ' בלק (דף ר\"ט.). ויעמוד מלאך ה' וגו'. תאנא, מסטרא דאמא כד איהי מתעטרא נפקין בעטרהא אלף וחמש מאה סטרי גליפין בתכשיטהא. וכד בעייא לאזדווגא במלכא מתעטרא בחד עטרא דארבע גוונין. אינון גוונין דמתלהטן בד' סטרי עלמא, כל גוונא וגוונא מתלהטא תלת זמנין בההוא סטרא דאינון י\"ב תחומי גליפין, ועאלין ואתכלילו בי\"ב אחרנין. ברישא דעטרא אית ד' שורין לד' סטרין ואינון מגדלות כמו דכתיב מגדלות מרקחים מהו מרקחים כמה דכתיב מכל אבקת רוכל. ועל כל מגדלא ומגדלא תלת פתחין קביעין באבנין טבן מכל סטרא וסטרא. האי עטרא נהירא בדילוגין דאופיר בגין יקרא דמלכא כמה דכתיב אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר. תחות עטרא תליין זגי דדהבא בסחרנהא זגא דדהבא מסטרא דא וזגא דדהבא מסטרא דא וחד רמונא. בגווה ההוא רמונא אית ביה אלף זגין וכל זגא מנייהו מתלהטא בסומקא בחוורא. ההוא רמונא אתפליג בפלוגין ארבע וקיימא פתיחא לאחזאה זגהא, תלת מאה ועשרין וחמש זגין מסטרא דא, וכן לכל סטרא וסטרא, עד דמתלהטן ד' סטרי עלמא מחיזו דכל פלכא ופלכא ואינון פלח הרמון כמה דכתיב כפלח הרמון רקתך. ד' גלגלין בפלכא ד' זווין, נטלין בגלגולא לההוא עטרא וכד נטלין לה זקפן לעילא עד דמטו לגלגולא דפלכא עלאה דנהים יממא וליליא מתחברן כל אינון פלכין ונטלין לעטרא וזקפן לה. וקלא דאינון גלגלין אשתמע בכלהו רקיעין, לקל נעימותא מתרעשין כל חילי שמיא וכלהון שאלין דא לדא עד דכלהו אמרין ברוך כבוד ה' ממקומו. כד אזדווג מלכא במטרוניתא סלקא עטרא דא ואתיישבא ברישא דמטרוניתא כדין נחית חד עטרא עלאה קביעא דכל אבן טבא וחזור ושושן בסחרנהא, בשית גלגלין אתייא לשית סטרין דעלמא שית גדפין דנשר נטלין לה, בפלכוי חמשין ענבין סחרנהא דגליף בה אמא עלאה קביען באבן טבא חוור וסומק וירוק ואוכם תכלא וארגוונא. שית מאה וי\"ג זווין לכל סטרא וסטרא אלף ושית מאה מגדלין לכל סטרא וסטרא. וכל מגדלא ומגדלא טורין קביען פרחין לעילא אשתאבן בפתורא דאמא עלאה במשח רבות דילה. כדין אימא בלחישו נגיד מתנן עלאין ושדר וקבע לון בההוא עטרא, לבתר אנגיד נחלי דמשח רבות קדישא על רישא דמלכא ומרישיה נחית ההוא משחא טבא עלאה על דיקניה יקירא ומתמן נגיד על אינון לבושי יקר דמלכא הה\"ד כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וגו'. לבתר אתהדר עטרא ומעטרא ליה אמא עלאה בההוא עטרא ופרשא עליה ועל מטרוניתא לבושי יקר בההוא עטרא כדין קלא אשתמע בכלהו עלמין צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה וגו'. כדין חדוותא הוא בכל אינון בני מלכא, ומאן אינון, כל אינון דאתי מסטרייהו דישראל וכו' עכ\"ל לענינינו. ואל יחשוב המעיין שענייני העטרה זו הם דברים כפשוטן ח\"ו אלא הכל משל אל כמה עניינים נפלאים באצילות אשר לדעת עניינם ילאה המשכיל ימים ולילות ויעלה בידו עמל ויגיעה כי אין מי שירד לעומק הדברים האלה אלא רשב\"י וחביריו די מדורהון עם בישרא לא איתוהי, ועכ\"ז פירשתיה בספר אור יקר בביאור הפרשה. והאמנם אל כוונתינו יצא לנו מכ\"ז כי ענין עטרה זו ולבושי יקר הנז' במאמר הזה הוא מסטרא דאימא והיינו דוקא בסבת יחוד האב עמה כי משם עקר שמן הטוב הנזכר במאמר. ואחר היות הענין הזה כן למדנו כלל גדול אל יחוד אבא ואימא שזהו צריך ליחוד ת\"ת ומלכות. ואחר שהפלגנו בפרקים הקודמים בשלילות הדיבור בג' ראשונות די לנו הערה הנדרש ביחודם עד עתה, ונדבר ביחוד הבן והבת:" + ], + [ + "כמו שנמצא ענין היחוד הזה אל החכמה והבינה יחד כמ\"כ נמצא אל התפארת והמלכות. ולכן מתכנים שניהם בלשון חתן וכלה ואיש ואשתו וכיוצא בהן בעניינים האלה. ויש חילוק בין יחוד החכמה והבינה ליחוד התפארת והמלכות. כי יחוד החכמה והבינה לא מתפרשן דא מן דא כמבואר לעיל פי\"ג י\"ד, אבל יחוד התפארת והמלכות הוא לעתים ולרגעים כמו בזמן שיגיעו ישראל בתפלה לשים שלום. והזווג הזה צריך אל ההתעוררות מלמטה ואם לא יקדים התעוררות תחתון שהוא מן העוה\"ז לא יתייחדו כראוי. וזה הענין נתבאר בזוהר פ' בראשית (דל\"ה.) וז\"ל ת\"ח אדם וחוה דא בסטרא דדא אתבריאו, מ\"ט לא אתבריאו אנפין באנפין, בגין דכתיב כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ וזווגא לא אשתכח בתיקוניה כדקא יאות. וכד אתקקן האי לתתא ואתהדרו אנפין באנפין כדין אשתכח לעילא. מנלן מן המשכן דכתיב הוקם המשכן בגין דמשכן אחרא אתקם עמיה ועד דלא אתקם לתתא לא אתקם לעילא. אוף הכי כד אתתקן לתתא אתתקן לעילא. ובגין דעד כען לא אתתקן לעילא לא אתבריאו אנפין באנפין. וקרא אוכח דכתיב כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ, ובג\"כ ואדם אין לעבוד את האדמה דלא הוה בתיקוניה. וכד אשתלימת חוה אשתלים אדם וקודם לכן לא אשתלים. ורזא דא דעד הכא לא אית את סמ\"ך בפרשתא. ואע\"ג דחברייא אמרו, אבל סמך דא עזר. ודא עזר דלעילא דאתהדר לעילא אנפין באנפין, דכר ונוקבא אסתמיך דא לקבל דא. ודאי סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר. סמוכים, דא דכר ונוקבא דאינון סמוכים כחדא, האי עולם דקא אמרן תלייא בעולם דלתתא וכד לא אתתקן עולם דלתתא לא אתתקן ההוא עולם דקאמרן. כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ דהא דא בדא סמיך עולם דא תתאה כד אתתקן ואתהדרו אנפין באנפין ואתתקנו אשתכח סמך לעילא. דהא מקדמת דנא לא הוה עובדא בתיקונא בגין כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ודא בדא תלייא. מה כתיב בתריה ואד יעלה מן הארץ דא תקונא דלתתא, לבתר והשקה את כל פני האדמה. ואד יעלה מן הארץ דא תאובתא דנוקבא לגבי דכורא. ד\"א מ\"ט לא המטיר בגין דלא אשתכח תקונא דיעלה מן הארץ, ועל דא מן ארעא תתאה אתער עובדא דלעילא. ת\"ח תננא סליק מארעא בקדמיתא ועננא אתער וכלא אתחבר לבתר דא בדא. כגוונא דא תננא דקרבנא אתער מתתא ועביד שלימו לעילא ואתחבר כלא דא בדא ואשתלים. כגוונא דא לעילא. אתערותא שארי מתתא ולבתר אשתלים כלא ואלמלא דכנסת ישראל שריא באתערותא בקדמיתא לא אתער לקבלא ההוא דלעילא ובתאובתא דלתתא אשתלים לעילא עכ\"ל.", + "ומפני שראינו המאמר הזה מדלג בדברים מענין לענין ובאותו ענין ראינו לבארו. פי' דא בסטר דא אתבריאו כמו שרמוז במסכת (ברכות דף ס\"א) ד\"ו פרצופין היו. מ\"ט לא אתבריאו אנפין באנפין. פי' כי הם היו אחור וקדם והיו אחור נגד אחור ולכן שואל מ\"ט היתה בריאה זו לבטלה אחר שאין בריאתם זו מועלת כלל, וראיה שהוצרך אחר כך לתקנם. ותירץ בגין דכתיב כי לא המטיר ה' אלקים. פי' שלא היה היחוד למעלה אל התפארת עם המלכות. ומפני שהוקשה לו שא\"א לומר שבאצילות לא נמצא הזווג שהרי הוא פירש בפירוש כי היה הזווג בענין אצילות נשמתו של אדם הראשון כמו שנבאר לשונו. לכן אמר וזווגא לא אשתכח בתיקוניה פי' זווג היה אבל לא זווג שלם בתיקוניה דהיינו פנים כנגד פנים. וכד אתתקן וכו'. כי בתיקון התחתונים תלוי תקון העליון כדמסיק שבהתעוררות התחתונים תלוים העליונים ולכן בהיות שלא היה התעוררות למטה לא היה יחוד שלם למעלה. ומפני כי ענין זה נראה לכאורה קשה שנאמר שתהיה הסבה תלויה במסובב והעילה צריכה אל העלול ממנה. הכריח הענין מן המשכן מהנדרש בלשון הוקם שפירושו הוקם המשכן משכן אחרא לעילא, דהיינו השכינה. ומפני שהוקשה לו נאמר שאמת הוא שהוקם משכן אחר למעלה שלא נכחיש שמעשה המצות עושה רושם למעלה ודאי. אבל עכ\"ז אין הכרח מכאן כלל. כי נאמר שענין הוקם המשכן היינו שנתחדש ענין חדש למעלה מפני קימת המשכן אבל לא שנאמר שלא יהיה מציאות אל העליונים אם לא על ידי התחתונים כדבעי למימר לגבי יחודא. לכן אמר ועד דלא אתוקם כו'. כי הפי' הוקם הכוונה שהוקם עתה מה שלא היה קימה קודם לכן כלל. ולא הוצרך להכריח הפירוש הזה כי הוא מוכרח מעצמו מפני שאין לומר שיהיה כונת הכתוב לומר שמעשה המשכן עשה רושם למעלה כשאר מעשה המצות. כי זה פשיטא, וכי גרע מעשה המשכן עם היותו רומז אל בריאת העולם העליון ותיכון ותחתון משאר מעשה המצות ומה צורך להשמיענו שעשה רושם וענין של קדושה למעלה. אלא ודאי אין זה אלא שהכונה להודיענו כי קודם קימת המשכן התחתון לא היה אפשר להיות קימה אל המשכן העליון וז\"ש ועד דלא אתקם כו'. אוף הכא כו' בענין בריאת האדם בעוד שלא היתה קימה אל התחתונים דהיינו הזיוג לא היה אל העליונים שלימות הזווג. ובגין דעד כען כו' הכונה להורות כי גם התחתונים הם תלוים במעשה העליונים כי לא נבראו אדם וחוה פנים אל פנים מפני שלא היו הכרובים למעלה פנים אל פנים. וקרא אוכח דכתיב וכו' פי' מן הכתוב ראייה שלא היה היחוד כתקונו למעלה בעת בריאת העולם וז\"ש כי לא המטיר ה', דהיינו דלא הוה בתקוני' וכו'. פי' שאין הכונה בלשון ואדם אין שאין מציאות בריאת האדם כלל שא\"כ יראה כי בבריאת האדם נתקן הכל ולא נפקא מינה דבאתערותא דלתתא הוה אתערותא דלעילא. אלא הכוונה ואדם השלם בתקונו לא היה ואין האדם שלם אלא בתיקון הנקבה בת זוגו וכאשר נשלמה הנקבה אחר שנסרה הקב\"ה וקלעה כדפי' בגמרא שם על ויביאה אל האדם אז נשתלם האדם. והטעם כי לא יקרא בשם אדם אלא בהיותם יחד שלמים זכר ונקבה. כדאמרינן (ביבמות דס\"ג) ע\"פ זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם. ולכן ואדם אין פי' אדם שלם בדכר ונוקבא כראוי. וז\"ש ואדם אין לעבוד כו' דלא הוה בתקוניה וכד אשתלימת חוה אשתלים אדם וקודם לכן לא אשתלים. א\"כ לעולם צודק שיאמר ואדם אין עד שנשלמה חוה ונזדווגה פנים כנגד פנים. ורזא דא דעד הכא לא אית את ס' בפרשתא. הכוונה סוד הענין מורה שבכל בריאת האדם בכל הפרשה ההיא לא נזכרה אות סמ\"ך. ואף על גב דחברייא וכו'. פי' עם היות שהחברים פירשו (בב\"ר פי\"ז) כי בעוד שלא נבראת חוה לא נזכרה בפ' סמ\"ך ורצו לבאר כל ענין זה בפשט לענין אדם וחוה אשתו. ועכ\"ז אבל סמ\"ך דא עזר וכו' פירוש הכוונה לבאר הענין על העזר העליון. והכוונה כי בעוד שלא ננסרה חוה התחתונה לא היתה השכינה פנים בפנים ולכן נבראו התחתונים אחור וקדם. אבל כאשר נסר הקב\"ה לחוה נעשה השכינה סמך למעלה. ופי' סמך דא עזר. בשלמא למאי דקא מפרשי חברייא היינו ענין סמך שחוה סמך לאדם אבל לעילא גבי קב\"ה לא שייך למימר שהשכינה סמך אליו שאדרבה הוא סמך אליה, לכן אמר סמך דא עזר הוציאו מלשון סמך שהוא פירוש סמיכה שהזכר נסמך אל הנקבה, ופירש לשון עזר דהיינו סיוע קצת אל ההנהגה בסבת הייחוד פנים בפנים. וז\"ש סמך דא עזר ודא עזר דלעילא דהיינו שכינה דאתהדרת פנים אל פנים. דכר ונוקבא אסתמך דא לקבל דא.", + "הנה בענין סמיכה ממש אמר שהיה סמך לשניהם כי כמו שהשכינה סמך לתפארת יותר ויותר התפארת סמך לשכינה. ולכן הביא ראיה שזה סמך לזה ממה שאמר הכתוב סמוכים לעד לעולם לשון רבים כנראה שג\"כ יצדק שהשכינה סעד וסמך אל התפארת. סמוכים דא דכר ונוקבא שהם תפארת ומלכות והם סמוכים כחדא שוה בשוה כמו שסמך הת\"ת אל המלכות כן סמך המלכות אל הת\"ת. האי עולם דקא אמרן תלייא בעולם דלתתא. פי' הת\"ת עולם העליון תלוי במלכות עולם התחתון, והכוונה להכריח כי התפארת צריך לסמך המלכות. וז\"ש וכד לא אתתקן עולם דלתתא שהוא המלכות לא נתקן התפארת. כי לא המטיר וכו' דהא דא בדא סמיך פי' התפארת נסמך במלכות ומלכות בת\"ת. ועולם דא פי' הת\"ת. תתאה כד אתתקן היינו המלכות כדמסיק. דא תאובתא דנוקבא היינו נשמתן של צדיקים כמו שנבאר בפרק הבא שהמלכות אושידת מ\"נ לקבלא מיין דכורין כמו שנבאר. מ\"ט לא המטיר בגין וכו'. כל הגלגול הזה שגלגל עד עתה הוא לבאר איך באדם התחתון תלוי ענין היחוד של ת\"ת עם המלכות, והוא ברור כי אחר ששלימות הת\"ת הוא בהיות המלכות עמו פנים בפנים והיא אינה מתייחדת עמו פב\"פ אם לא ע\"י אתערותא דתאובתא דהיינו מעשה בני אדם למטה כמו שנבאר. ואדם למטה לא היה בשלימות לכן לא המטיר וזה כלל דבריו וזה סבת גלגוליו. ות\"ח וכו' ראיה אל הענין הזה כדמסיק ואזיל. ע\"כ.", + "והנה מתוך המאמר הזה למדנו כי בהתעוררות התחתונים תלוים העליונים בענין היחוד כמו שבארנו. ועתה ראוי שנחקור כלל ענין התעוררות הזה על מהותו ועניינו, ולזה נייחד לו פרק בפ\"ע ושם נבאר שרש ועקר אל התעוררות הזה:" + ], + [ + "אחר שעלה בהסכמותינו בפ' הקודם כי ענין היחוד שבין ת\"ת ומלכות צריך התעוררות העוה\"ז. ראוי שנחקור לדעת מה ענין התעוררות הזה. וזה באר לנו הרשב\"י בפרשת נח (ד\"ס.) וז\"ל ר' שמעון אמר בשעתא דקב\"ה מתעטר בעטרוי מתעטר מלעילא ומתתא. מתעטר מעילא מאתר דעמיקא דכלא, מתעטר מתתא במה בנשמתהון דצדיקייא. כדין אתוסף חיין מעילא ומתתא ואתכליל אתר מקדשא מכל סטרין ובירא אתמלייא וימא אשתלים וכדין יהב לכלא. כתיב שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך, אמאי הכא בורך בקדמיתא ולבתר בארך, דהא בור לא אקרי אלא ריקנייא דלא נביע, באר מיין דנבעין. אלא כלא אתר חד הוא [אלא אתר] דמסכני אחידן ביה אקרו בור דלית ליה מדיליה אלא מה דיהבון בגויה ומאן איהו ד'. לבתר אתעביד באר דאיהי מלייא מכל סטרין ומאן איהו ה' אתמלייא מעילא ונביע מתתא. אתמלייא מעילא כמה דאמרן ונביע מתתא מנשמתין דצדיקייא. ד\"א שתה מים מבורך, דא דוד מלכא דכתיב ביה מי ישקני מים מבור מבית לחם. ונוזלים, דא אברהם. מתוך, דא יעקב דאיהו באמצעיתא. בארך, דא יצחק דאקרי באר מים חיים. הא בהאי קרא אשתכח רתיכא קדישא עלאה מאבהן ודוד מלכא דאתחבר עמהון. ואית מאן דיימא, ונוזלים, דא יצחק. מתוך, דא משה דאיהו באמצעיתא. בארך, דא אהרן דאקרי באר מים חיים ודוד מלכא דאתחבר עמהון. תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא לאו איהו אלא כד עייל רוחא בה ואושדת מיין לקבלא מיין עלאין דכורין. כך כנסת ישראל לא אתערת תאובתא לגבי קב\"ה אלא ברוחא דצדיקייא דעאלין בגווה. וכדין נבעין מייא בגווה לקבלא מיין דדכורא. וכלא אתעביד תאובתא חדא וצרורא חדא וקטורא חדא ודא הוא רעוא דכלא וטיולא דמטייל קב\"ה בנשמתהון דצדיקייא עכ\"ל לעניינו. והכוונה בשעתא דקב\"ה מתעטר בעטרוי היינו בעת הזווג כמבואר לעיל פי\"ז. בעטרוי לשון רבים, לפי שהעטרה כלולה מו' קצוות כי העטרה שהוא מתעטר היינו שהשרשים מהשש קצוות הנעלמים מתגלים על השש ספירות התחתונות ר\"ל האצילות. ולכן אמר בעטרוי שהם עטרות רבות. ולזה כיון ר' יוסי במאמר שהעתקנו למעלה בפי\"ז שאמר ופרשא עליה ועל מטרוניתא לבושי יקר דהיינו שהם מתלבשים בשרשים הנעלמים ואז היא יחודם וזווגם. וכן נתבארה העטרה במאמר שבארנו בשער עשר ולא תשע פ\"ב דתמן פליגי תנאי אית מאן דאמר דהעטרה איהי משית כדאמרינן ואית מאן דאמר מאינון תלת דהיינו חסד גבורה ת\"ת שהם ג' גוונין. ואפשר לומר דלענין הזווג לא פליגי דשית אינון. אבל חד סבירא ליה שהשלשה שהם חסד גבורה ת\"ת הם דת\"ת דבהכי פליגי תמן, ושלשה הנשארים הם עטרה אל המלכות דהיינו נה\"י שהם מציאות הה\"א שבה שהיא מתקשטת בהם בעת הזווג כדפי' בשער סדר האצילות פ\"ב. אבל לענין מציאת הזווג כ\"ע ל\"פ דשית אינון דהכי מוכח בזוהר בכמה מקומות. וזהו שפי' בזהר בענין ז' שנים שעבד יעקב ברחל כדי שיהיה מתעטר מו' קצוות שהוא צריך כדי להתייחד והיינו עטרוי הנזכר במאמר. או אפשר דעטרוי היינו תרין עטרין דירית חד מאבא וחד מאימא והם חסד שבחכמה וגבורה שבבינה, וכן ביאר הרשב\"י בשעת פטירתו בפ' האזינו. ופי' בספר אור יקר כי הב' עטרות אלו יורש התפארת מחכמה ובינה. מתעטר מלעילא ומתעטר מלתתא כדמסיק מעילא היינו ע\"י חכמה ובינה שהם הנקראים עמיקא דכלא והיינו שפירש רבי יוסי במאמר שהעתקנו בפי\"ז מענין השמן הטוב ושמן הוא מצד החכמה כמו שנבאר בשער ערכי הכינויים. מתעטר מתתא במה בנשמתהון דצדיקייא. פי' נשמתן של צדיקים שהם בחיים חיותם. כי במתים הם חפשים מן המצות ואין תורתם וטובתם משפיע ולא מועיל לזה כי לא ניתן ענין זה אלא לתחתונים שהם בעלי הבחירה.", + "וענין אמרו בנשמתהון, היינו שהנשמות מציאותם למעלה והם חוט המשתלשל ממעלה מעלה מהת\"ת עד עולם התחתון הזה כי משתלשלים מציאות ממציאות ומציאות ממציאות עד הגיעם אל המציאות הזה. ובעת עלות מעשיהם הטובים הם עולים דרך הצינור והשלשלת הזה עד הגיעם שם ומשם ממשיכים השפע למטה. והיינו שאמר מתעטר במה בנשמתהון דצדיקייא שהם המציאות העליונים של הנשמות, שהם מעלים ריח מעשיהם לפניו והוא מתעטר עמהם כאשר יתבאר הענין הזה בארוכה בשער הנשמה פ\"ז. כדין אתוסף חיים מעילא ומתתא פי' מצד שמשפיעין מלמעלה החיות והשפע וכן מלמטה בסוד האור המתהפך האור החוזר שהוא מורה על חוזק האור הבא עד שיש בו כח להגדיל המתהפך.", + "וענין זה יתבאר בשער ממטה למעלה. ואתכליל אתר מקדשא. פי' הבחינה האחרונה שבמלכות בחינתה התחתונה היא הנקרא אתר מקדשא פי' מקום שכינת המקדש שהמקדש שורה בו. והבחינה הזאת האחרונה שבמלכות היא נכללת מכל סטרין. כי מפני היותה אחרונה ע\"י שפע הברכות היא נכללת בכל. ואמרו מכל סטרין, אפשר לומר מג' צדדין שהם קו הימין וקו השמאל וקו האמצעי. או אפשר לומר מכל סטרין משתי בחינות בחינת האור ממעלה למטה ובחינת האור ממטה למעלה. ובירא אתמליא וכו'. היינו בחינת המלכות האמצעיות שיש בו מים רבים ו' [יד] היא מלאה. אבל בחינתה העליונה היא הנקראת ים שהיא נשלמת בכל מיני שלמות. ועם היות שהיא נקראת בכנוי ים בסוד בחינתה התחתונה ששם מצולות ים כמו שנבאר בערכי הכנויים, עכ\"ז אפשר לפרשו למעלה על דרך השאלה לרבוי המים יותר מן הבאר והפירוש הזה הוא מוכרח. כתיב שתה מים מבורך וכו' דהא בור לא אקרי וכו' וא\"כ מה שהוא בור אינו באר ובאר אינו בור, וא\"כ איך מכנה למלכות בשתי כנויים שא\"א לשניהם שאם יצדק כנוי באר לא יצדק כנוי בור ואם יצדק כנוי בור לא יצדק בה כנוי באר. ולומר שיהיו ב' ספירות א\"א, שלא מצינו ספירה שנקרא באר ובור אלא זו. לזה אמר אלא כלא אתר חד הוא פי' לעולם ספירה אחת היא שנק' כך ונקראת כך. והענין לפי שיש לה ב' בחינות כדמסיק. אתר דמסכני היינו בחינתה שהוא דלה ואין לה חיות ברבוי ולכן העניים עניותם נמשך להם משם משום שנולדו בחסרונה של לבנה. וזהו אתר דמסכני אחידן ביה אקרי בור שאין השפע מתרבה בה מטעם שאין לה אז מעשה הצדיקים לשאול על ידם השפע. ומאן איהו ד' וכו'. פי' הנה מציאות ה' הוא מציאות ג' ווי\"ן שהם נצח הוד יסוד כמבואר לעיל בשער סדר האצילות. וא\"כ מציאות הד' הוא ב' ווי\"ן שהם נצח והוד וזה אינו ע\"י בעלה שהוא הזווג אלא ע\"י קבלתה משתיהם ואין לה יחוד בבעלה שהוא ע\"י היסוד מפני שאין לה מעשים כדי להיותה נביע מגוה ולכן היא דלה במסכנות. אבל לבתר. פי' אחר שקבלה מהנצח וההוד שהוא סוד הימין והשמאל אל הזווג כמו שנבאר דהיינו סוד החיבוק אז נעשה באר שהיא מציאות ה' שיש בתוכה ו' זעירא שהוא מציאות היסוד המריק הברכות בתוכה מכח מעשה הצדיקים שהם מיין נוקבין המעוררים התאווה. וז\"ש לבתר אתעביד באר דאיהו מליא מכל סטרין דהיינו מכל ג' קוים ימין ושמאל ואמצע, ואז הוא באר שהוא נביע מגוויה וכדמסיק ונביע מתתא מנשמתהון דצדיקייא דהיינו מיין נוקבין הנז' וכדמסיק. ד\"א לענין בור ובאר, כי במלכות הוא בור לבד ובאר הוא בספירה אחרת. מבורך דא דוד מלכא פי' בבחינה זו היה דוד מרכבה אל המלכות בערך בחינתה הנקראת בור, והראיה שהתאוה למימיה וקראה בור, א\"כ בחינת דוד היא הנקרא בור. וכן מוכח שם (בזהר דס\"ג) בפסוק הקשיבה לישה וכו'. ונוזלים דא אברהם לא הוצרך לראייה כלל כי ממילא משתמע כי מים הנוזלים ונשפעים הם מצד החסד מדתו של אברהם. מתוך דא יעקב כי הוא האמצעי והמתווך בין האבות, וז\"ש דאיהו באמציעותא. בארך דא יצחק דאקרי באר מים חיים פי' מצד מעין החיים שהיא הבינה שעליה. ובמלת חיים הכריח הענין. הא בהאי קרא אשתכח כו'. לפי שנדחק בעניין ייחס הכנויים אל המדות במה שאפשר לפרשו בפנים אחרות. לכן אמר עם היות שאפשר לפרשו בדרך שפי' לעיל או כיש מפרשים, (על) [עם] כל זה עד\"ז הרווחנו שבהאי קרא אשתכח רתיכא קדישא עלאה, שהם ד' רגלי המרכבה חסד וגבורה ת\"ת ומלכות, והיא ענין נאה בהיות נזכרים ד' אלה יחד בכתוב שהם מדות מתייחסות כנודע משא\"כ לפי' הקודם שהכל הוא במלכות ולא דקדק בשאר המלות. רתיכא קדישא עלאה מאבהן ודוד מלכא דאתחבר עמהון. פי' כי עם היות שאלה הפירושים שפירשו המפרשים כדבעי למימר גם לפי הדרך ההוא יש בכתוב ד' מדות (על) [עם] כל זה אינם ממש ג' אבות אלא יצחק ומשה ואהרן ודוד. ולפי האמת אין בעצם יחס דוד עם הג' האלה אלא עם האבות כנודע בענין מלכותו בחברון כדי להתיחד עם האבות כמו שפי' בזוהר פ' וארא (דף ל\"א. ובפ' ויחי דרמ\"ו ע\"ב), וא\"כ נמצא שהפי' הזה בבחינות האלה הוא משובח משני הפירושים האחרים. ואית מאן דיימא כו'. המפרשים האלה שבקוה לפירוש קדמאה מפני דוחק באר בגבורה כי באר הוא יותר מן הנוזלים, וזה דוחק. והפי' הראשון לא נדחק בזה מפני סדר האבות ועם היות שסדרם הוא אברהם יעקב יצחק (על) [עם] כל זה כבר נתן טעם לדבר ואמר דאיהו באמצעיתא ולכן הוא בתוכם. ואל קדימת דוד ג\"כ כיון שאמר מאבהן ודוד מלכא וכו', שפי' הפסוק דוד המתייחס בג' אבות, ולכן קדם דוד אל שלשתם, וזה כיון באמרו דאתחבר כבר. והמפרשים כיון שראו שכבר אין סדר האבות כראוי ולכן רצו בהבלבול ושיהיו הכנויים מתייחסים קצת ולזה אמרו ונוזלים דא יצחק שכבר יש בו קצת מים כענין גבורות גשמים. מתוך דא משה כבר בארנו החלוק שבין יעקב למשה בשער י' ולא תשע פ\"ב, כי יעקב הוא מלבר משה מלגאו וכו', יעויין שם. ומפני שפי' שנוזלים הוא יצחק ומציאות נוזלים מורה על הרחמים, אמר שאין הכוונה כאן אלא על מציאותם הנעלם יצחק דומיא דמשה, וזהו שאמר מתוך דא משה דאיהו באמצעיתא על הדרכים שפי' לעיל.", + "ועוד רצה לבאר מתוך דא משה, לדקדק היטב לשון מתוך ולא אמר תוך אלא מתוך שר\"ל תוכניות התוך דהיינו משה דאיהו באמצעיתא ומלגאו כמבואר בשער הנזכר. בארך דא אהרן לקבל משה, והוא באר מים חיים ודאי, ששם רבוי המים של חסד ובפרט במדרגות אהרן שהוא כנגד מדרגת מרע\"ה ולכן בה רבוי מים ולא כן אברהם שמדתו נגבה שהוא לשון נגוב כמו שנבאר בשער ערכי הכינויים בע' נגבה. ודוד מלכא דאתחבר עמהון דקדק עמהון ולא אמר עם אבהן כדפי' לעיל. ואמר ודוד מלכא וכו', לתקון הדוחק [טו] הנזכר לעיל בפירוש קדמאה. תאובתא וכו' חוזר לבאר עניין ראשון. תאובתא דנוקבא כו' לאו איהו אלא כד עייל רוחא בה. פי' הוא משל כאשר נכנס היסוד בה דהיינו משך הת\"ת משך הוא\"ו ואז היא אושידת מייא, היינו מעשה הצדיקים שהם המים הנוקבין והיא אושידת המים האלה לקבלא מין דכורין כי בזכותם היא מקבלת מן הזכר והיא תובעת בזכותם. והיינו אושידת שמראה פעולתה ממטה למעלה בסוד האור חוזר. וז\"ש כך כנסת ישראל כו', כי מבשרי אחזה אלוק. ולכן מים נוקבין הם מעשה הצדיקים העולים ע\"י נשמתם על דרך שפי' לעיל. וכלא אתעבידא תאובתא חדא וכו' ר\"ל התפארת והמלכות עושים תאובתא חדא הוא ההתעוררותם. וצרורא חדא היינו מציאות החיבוק שהוא שמאלו תחת לראשי שנבאר. וקטורא חדא היינו מציאות היחוד הם ג' בחינות שביחוד. הראשונה היא זאת שנתעסקנו בה בפי\"ח י\"ט כ', שנית היא אותה שנתעסק בפ' כ\"א, השלישית היא אותה שנתעסק בפכ\"ב. ודא הוא רעוא דכלא פי' הענין הזה וההתעוררות הזה הוא מרוצה ונחמד אל הכל אל התפארת ואל המלכות ואל הצדיקים. ודא הוא רעוא דכולא וטיולא דמטייל קב\"ה וכו'. מתוך הלשון משמע כי ההתעוררות הוא ע\"י הנשמות שבגן עדן מדקאמר ודא הוא כו' וטיולא דמטייל וכו', והענין הוא בנשמתן של הצדיקים שבגן עדן. וקשה במאמר דכתבנו לעיל בפרק י\"ח דבעי אתערותא דלתתא דהיינו מהעה\"ז, וכן משמע בזוהר פ' אחרי (דף ע\"ד) וז\"ל רבי יהודא אמר בשעתא דאסגיאו זכאין בעלמא כנסת ישראל סלקא ריחין טבאן ומתברכא ממלכא קדישא ואנפהא נהירין. ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כביכול כ\"י לא סלקא ריחא ואטעמת מסטרא אחרא מרירא, כדין כתיב השליך משמים ארץ וגו'. ואנפהא חשוכין. רבי יוסי אמר בשעתא דאסגיאו זכאין בעלמא כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כתיב השיב אחור ימינו. רבי חזקיה אמר מהכא ונרגן מפריד אלוף, כלומר פריש מלכא מן מטרוניתא וכו' עכ\"ל.", + "הנה מתוך דברי התנאים האלה משמע כי ענין היחוד הוא על ידי מעשה בני אדם התחתונים כמו שאמר בשעה דאסגיאו זכאין בעלמא כ\"י סלקא ריחין טבין דהיינו ריח מעשה המצות. ועל ענין הזה אמר יצחק על יעקב (בראשית כז כז) ראה ריח בני כריח שדה וכו' כי הוא היה מריח בו ריח השכינה כאשר היא מקבלת מן התפארת, וז\"ש אשר פירושו כאשר. ריח שדה כאשר ברכו ה' שהוא הת\"ת. ובזמנא דאסגיאו וכו' ואין במה להתיחד, לא סלקא ריחא לפי שאין מע\"ט.", + "וענין ואטעימת מרירא פי' בשער הצינורות בפ\"ד. רבי יוסי אמר בשעתא דאסגיאו זכאין כו' אפשר לומר כי רבי יהודא לא דבר אלא בשפע הכולל לבד, וז\"ש ומתברכא ממלכא קדישא דהיינו שפעו ולא מתייחדא או מזדווגא. אבל רבי יוסי פירש בענין היחוד ממש, וז\"ש שמאלו תחת לראשי דהיינו החיבוק שנדבר בו.", + "ועוד בזולת זה בפ' ויקהל (ד\"ר ע\"ב) רבי חייא בשם הרשב\"י היה אומר לר' אבא תקונין דתפלה. ובתיקון נפילת אפים אמר שם וכדין אצטריך למנפל על אנפוי ולממסר נפשיה בשעתא דאיהי נקטא נפשין ורוחין כדין הוא שעתא לממסר נפשיה בגו אינון נפשין דאיהי נקטא, דהא כדין צרורא דחייא איהו כדקא יאות. מלה דא שמענא ברזין דבוצינא קדישא ולא אתייהב לי רשו לגלאה בר לכו חסידין עליונין. דאי בההוא שעתא דאיהי נקטא נפשין ורוחין ברעו דדביקותא חדא איהו ישוי לביה ורעותיה לדא ויהיב נפשיה בדבקותא בההוא רעותא לאכללא לה בההוא דבקותא, אי אתקבלת בההיא שעתא בההוא רעותא דאינון נפשין ורוחין ונשמתין דאיהי נקטא, האי איהו בר נש דאתצריר בצרורא דחיין בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ותו דבעייא לאתכללא מכל סטרין מלכא ומטרוניתא מעילא ומתתא ולאתעטרא בנשמתהון בכל סטרין. אתעטרת בנשמתין דלעילא ואתעטרת בנשמתין דלתתא. ואי בר נש יכוין לביה ורעותיה לכל דא וימסר נפשיה מתתא בדבקותא ברעותא כמה דאתמר כו' עכ\"ל לענייננו.", + "והנה נראה בפירוש כי מה שהקב\"ה ושכינתו נכלל מלמטה הוא באיש הזה המוסר נפשו בנפילת אפים אחר תפילתו, כדי שיהיה נכלל מלמעלה בסוד הנשמות הנשפעות מלמעלה שהם מתחדשות דהיינו שפע הזכר ומיין דכורין, ומלמטה דהיינו מיין נוקבין, הוא בסוד האיש הזה וכיוצא בזה. וכמו שדרשו בזוהר (ויצא דף קנ\"ג ע\"ב) בענין יוסף ובנימין שזה צדיק לתתא וזה צדיק לעילא. ונמצא השכינה נקבה בין תרין זכרים דהיינו בנימין לתתא בסוד מים נוקבין. וכן נתבאר בפ' תרומה (דף קכ\"ח ע\"ב) וז\"ל כיון דמטו לשים שלום כדין עביד שמושא ההוא נהר דנפיק מעדן באידרא דא וכדין בעאן כולא לנפקא מקמי מלכא ולא אצטריך ב\"נ ולא אחרא לאשתכחא תמן ולא למשאל שאלתין אלא אצטריך למנפל על אנפין. מ\"ט בגין דההוא שעתא שעתא דשמושא הוי ובעי כל בר נש למכסף מקמי מאריה ולחפיא אנפוי בכסופא סגי ולאכללא נפשיה בההוא שמושא דנפשין דאתכליל ההיא אידרא מעילא ומתתא בנפשין ורוחין עכ\"ל לעניננו. ומתוכו מתבאר כי אתערותא דלתתא היינו נשמתן של החיים העומדים בחיים בעה\"ז. והענין מעצמו מוכרח כי אין ראוי שנאמר שע\"י הצדיקים שבגן עדן יהיה הענין הזה שהרי הם חפשים מן המצות ואין מעשיהם מעלים ולא מורידים.", + "ועוד שא\"כ שהזווג הוא על ידי אותם הנשמות, א\"כ היה ראוי שלא יחסר לעולם אלא אדרבה יעדיף, וקשה לרבי יהודה ולרבי יוסי ורבי חזקיה דפי' דבהאי עלמא תליא אי אסגיאו זכאין ואי אסגיאו חייבין. וכדי ליישב הענין הזה נשאל עוד שאלה לפום מאי דמשמע כי ענין אושידת וכו' הוא ענין הטיול והשעשוע שהקב\"ה משתעשע עם הצדיקים. הרי ידענו מתוך המאמרים הקודמים כי ענין היחוד והזווג הוא בעת שים שלום. והשעשוע הוא בחצי הלילה כדמשמע בכמה מקומות מהזוהר. וז\"ל בפ' לך (דף צ\"ב ע\"ב) וז\"ל חצות לילה אקום להודות לך על משפטי וכו'. מאי קא חמא דוד דאיהו אמר חצות לילה ולא אמר בחצות. אלא חצות לילה ודאי ולקב\"ה אמר הכי. וכי קב\"ה אקרי הכי. אין, דהא חצות לילה ממש קב\"ה אשתכח וסיעתא דיליה, וכדין היא שעתא דעייל בגנתא דעדן לאשתעשע עם צדיקייא וכו' עכ\"ל. ועוד הוא מאריך שם בענין זה הרבה הרי משמע בפירוש דשעשוע דקב\"ה עם הצדיקים בג\"ע הוא בחצות לילה.", + "ועוד בפרשת נח (דע\"ב) וז\"ל כל ב\"נ דקם למלעי באורייתא מפלגו דליליא כד אתער רוח צפון קב\"ה אתי לאשתעשע עם צדיקיא בגנתא דעדן והוא וכולהו צדיקיא דבגנתא כולהו צייתין ליה וצייתא להנהו מלין דנפקין מפומיה וכו' עכ\"ל לעניננו. ומתוכו מתבאר כי השעשוע שהקב\"ה משתעשע עם הצדיקים בג\"ע הוא בחצות הלילה. וכדי ליישב הענין הזה נאמר כי שעשוע שהקב\"ה משתעשע עם הצדיקים בגן עדן זהו ענין השכינה מלכות עם התפארת המשתעשעת עמהם בסוד הבריאה והיצירה והעשיה. דהיינו ג\"ע העליון תחת כסא הכבוד, וג\"ע התחתון יצירה, ומדור הנפשות עשיה, כאשר נבאר לקמן בשער הנשמה. וכן מוכרח מתוך לשון הזהר שאין השעשוע הזה ייחוד שמתייחד הת\"ת עם השכינה בסוד האצילות למעלה למעלה אלא קבלת שפע שמקבלת מתוך הנהר העליון וכן מקבלים הצדיקים. ות\"ת עם המלכות מתגלה ביניהם ובסוד מציאותם מתייחדים ואור הצדיקים נוסף והיינו שעשועים. וז\"ל בס' הזוהר פ' לך (דף צ\"ב.) בפלגותא דליליא כד צפרין מתערין, סטרא דצפון אתער ברוחא. קם בקיומיה שרביטא דבסטר דרום ובטיש בההוא רוחא ושכיך ואתבסם. כדין אתער קב\"ה בנמוסוי לאשתעשע עם צדיקייא דבגנתא דעדן. בההוא שעתא זכאה חולקיה דבר נש דקם לאשתעשע באורייתא דהא קב\"ה וכל צדיקייא כולהו צייתין לקליה הה\"ד היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני. ולא עוד אלא דקודשא בריך הוא משיך עליה חד חוטא דחסד למהוי נטיר בעלמא. דהא עלאין ותתאין נטרין ליה. הה\"ד יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. אמר רבי חזקיה, כל מאן דאשתדל בהאי שעתא באורייתא ודאי אית ליה חולקא תדיר בעלמא דאתי. אמר רבי יוסי מ\"ט תדיר. א\"ל, הכי אוליפנא דכל פלגות ליליא כד קב\"ה בג\"ע, כל אינון נטיען דגנתא אשתקיין יתיר מההוא נחלא דאיקרי נחל קדומים נחל עדנים דלא פסקין מימוי לעלמין. כביכול ההוא דקאים וישתדל באורייתא כאלו ההוא נהרא אתרק על רישיה ואשקי ליה בגו אינון נטיען די בגנתא דעדן. אמר ר' יוסי, ולא עוד אלא הואיל וכלהו צדיקייא דבגו גנתא צייתין ליה חולקא שויין ליה בההוא שקייו דנחלא. אשתכח דאית ליה תדיר חולקא בעלמא דאתי עכ\"ל.", + "ומתוכו מתבאר בפי' כי אין כוונת ענין השעשוע הזה אל הזווג העליון שבין תפארת ומלכות באצילות אלא השפע שמשפיע הקב\"ה עליהם. ועל האמת כי הקב\"ה הנזכר בכל המקומות האלה אין הכונה על התפארת דוקא אלא על המלכות שהיא נקראת ג\"כ הקב\"ה ברוב המקומות. וסוד ענין זה הארכתי בבאורו בזוהר פ' בלק סימן ה' משער ח' יע\"ש. אמנם הטיול הנזכר במאמר שלפנינו היא יחודם באצילות. ואמרו בנשמתהון דצדיקייא אינו ר\"ל הנשמות שכבר נפטרו מן העוה\"ז אלא אותם נשמות שעדיין בחיים חיותם ועל ידי מעשיהם הזכים והטהורים ועל הדרך שפי'. כי אין ביד הצדיקים שבגן עדן לא לייחד ולא לקצץ, והעיקר הוא הצדיקים שבעולם המעשה. ועם היות שאמרנו שהשעשוע ע\"י החיים לא נכחיש כי בעת שהצדיק נפטר מן העולם על ידי נשמתו המסתלקת מן העולם מתייחדת כנסת ישראל עם הת\"ת כי כן מוכח מקצת דקדוק לשון הזוהר. אבל עכ\"ז אין מיין נוקבין הנזכרים במאמר הזה אלא על ידי החיים ממש, ולכן (במאמר הזהר מפ' נח ד\"ס הנ\"ל) לא הזכיר עם הצדיקים בג\"ע. אלא ודא הוא רעוא דכלא וטיולא דמטייל קב\"ה בנשמתהון דצדיקייא לבד ולא אמר בגנתא. ועל הכל אפשר לומר שהוא בעת הסתלקם מן העולם. מכלל הפרקים הקודמים למדנו אל יחוד הת\"ת עם מלכות שא\"א להיות אם לא ע\"י התעוררות תחתון, והתעוררות הזה הוא ריח המצות של הצדיקים:" + ], + [ + "אחר שכבר פי' לעיל מציאות התעוררות ומהותו. רצינו לבאר ענין ההתעוררות מתחלה וטעמו. והענין הוא כי אין ברכה שורה בעליונים אלא א\"כ שורה בתחתונים. וזהו הנדרש בספר הזוהר פעמים רבות שכינה בתחתונים צורך גבוה. והענין כי מציאות כל האצילות לא נאצל אלא לצורך התחתונים כמו שהארכנו בשער טעם האצילות. ואחר שכן הוא שעקרו אל התחתונים א\"כ בהיות התחתונים ראוים אל הברכה שישרה עליהם אז שורה הברכה והשפע בעליונים. וכאשר אין ברכה שורה בתחתונים לרוע הכנתם אין הברכה שורה בעליונים. ולכן שכינה בתחתונים פי' שתהיה משכן השכינה בתחתונים דהיינו בעולם השפל, הוא צורך גבוה פי' צורך אל האצילות העליון אשר למעלה ממנו. והמשל בזה אל המינקת כי בהיות בנה בחיים ויש לו הכנה לינק יתרבה החלב בדדיה, וכאשר אין לה בן לינק ולהשפיע עליו אז יחסר החלב מדדיה. והכונה כי ענין התעוררות שאנו אומרים היינו ההכנה והכסא אל השפע ואל הברכה ולכן צריך התעוררות מהצדיק התחתון שהוא בעה\"ז אל השכינה כדי שיהיה הצדיק כסא ומעון אל שפע הנשפע אל העה\"ז מן השכינה ובזכותו יושפע אל התחתונים. ואז השכינה כסא ומעון אל הת\"ת והשפע נשפע. אמנם כאשר אין שפע נשפע מן השכינה אל התחתונים מפני שאין לה כסא ומעון בעה\"ז, אז השפע מסתלק ממנה ואין לה יחוד וזווג עם התפארת. וגילה הענין הזה התנא האלקי רבי יהודה בס' הזוהר וז\"ל בפ' לך (דפ\"ח.) רבי יהודה פתח אני לדודי ועלי תשוקתו. הא אוקימנא דבאתערותא דלתתא אשתכח אתערותא דלעילא, דהא לא אתער לעילא עד דאתער לתתא. וברכאן דלעילא לא אשתכח אלא במה דאית ביה ממשא ולאו איהו ריקנייא. מנא לן מאשת עובדיה דאמר לה אלישע הגידי לי מה יש לך בבית. דהא ברכאן דלעילא לא שריא על פתורא ריקנייא ולאו באתר ריקנייא. מה כתיב ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן. אמרה ליה שיעורא דהאי משחא לאו איהו אלא כדי משיחת אצבעותא זעירא. אמר לה נחמתני, דהא לא ידענא איך ישרון ברכאן דלעילא בדוכתא ריקנייא, אבל השתא דאית לך שמן דא היא אתר דאשתכחא ביה ברכאן. מנלן דכתיב כשמן הטוב על הראש וגו' וסיפיה מאי כתיב כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. ובאתרא דא שראן ברכאן. ואי תימא כטל חרמון שיורד על הררי ציון ולא כתיב שמן אלא טל. אלא איהו שמן ואיהו טל ההוא טל הוא איהו דאטיל קב\"ה ממשחא עלאה, דההוא שמן נפיק לסטרא דימינא. תרין אינון יין ושמן ואזלו לתרין סטרין יין לסטרא דשמאלא ושמן לסטרא דימינא ומסטרא דימינא נפקי ברכאן לעלמא ומתמן אתמשח מלכותא קדישא. ובגין דשמן הוה אתתקן לתתא בקדמיתא שמן מזדמן לעילא אריקו דברכאן. ת\"ח, מאתערותא דהאי שמן דלעילא קאים לארקא על דוד ושלמה לאתברכא בנוי. מנלן דכתיב ויעמוד השמן כתיב הכא ויעמוד וכתיב התם שרש ישי אשר עומד לנס עמים. ת\"ח משלחן דלחם הפנים דברכאן נפקין מתמן ומזונא לעלמא, לא בעי לאשתכחא ריקנייא אפי' רגע' חדא בגין דלא יסתלקון ברכאן מתמן. אוף הכי לא מברכין על שלחן ריקנייא דהא ברכאן דלעילא לא שריין על שלחן רקנייא. ת\"ח מה כתיב אני לדודי ועלי תשוקתו. אני לדודי בקדמיתא, ולבתר ועלי תשוקתו. אני לדודי לאתקנא ליה דוכתא בקדמיתא, ולבתר ועלי תשוקתו עכ\"ל לעניננו.", + "והנה פירש בפירוש כי טעם ענין התעוררות כדי שיהיה משכן ומכון וכסא אל האצילות, וזו היא עיקר ההתעוררות שמורה שיש מכון והכנה אל השפע כדפי'. והענין הזה הוא כי אין אור האצילות מתגלה בלי שיהיה לו תיק להגנז בו.", + "והנה בהיות שאין תיק ומכון בעוה\"ז להגנז בו הוכרח לעלות ואין השפע יורד כדי מזון התחתונים ולכן אין האור מתגלה במלכות אלא כדי מזונה. אמנם כשיש בעולם הזה תיק ומכון להתעלם בו האור היורד והשפע, אז האור מתגלה ונראה והשפע יורד אל המלכות בשופי כדי שיזונו התחתונים ויתענגו על רוב שלום. ויש לענין הזה גילוי בזוהר אלא שאין רצוננו להאריך. ועתה יש לשאול אם צריך ג\"כ התעוררות אל הבינה, כמו שצריך התעוררות מהתחתונים אל המלכות כדי שיזדווגו חתן וכלתו. ונאמר שצריך ג\"כ, וזהו הטעם שאין זווג למעלה בבינה עם החכמה כשאין זווג למלכות עם הת\"ת וכמו שהכרחנו בפי\"ג י\"ד. וכן הורה אליהו ז\"ל בפירוש הז\"ח משיר השירים (דף ע\"ד.) וז\"ל כמה דאיצטריך אתערו דחדווא לאתערא מהאי עלמא לעילא, הכי אצטריך לאתערא חדווא וחדו מעלמא דסיהרא לגבי עלמא עלאה. ובג\"כ עלמין קיימין בדוגמא חדא, ואתערו לא סלקא אלא מתתא לעילא עכ\"ל.", + "הרי שצריך אל היחוד העליון דהיינו אל הבינה התעוררות מהמלכות. ובדבר הזה יובן מה טעם אמרו שהשכינה משוררות לעולם, מפני שיחוד הבינה עם החכמה הוא ולא מתפרשין לעלמין, לכן צריך התעוררות לעולם. אבל יחוד המלכות עם הת\"ת הוא לעת הבקר, לכן עקר שירתא היא בבקר בעת תפלתינו כדי לייחדה עם בעלה. ועיקר המאמר הזה בארנוהו למעלה פ\"ו. והענין הוא שהעולמות משתלשלים זה מזה והם כסא זה לזה והעוה\"ז ר\"ל האדם שבו הוא מכון וכסא לשכינה ולכך דרז\"ל עיקר שכינה בתחתונים היתה. והשכינה כסא ומכון והיכל אל התפארת והתפארת אל הבינה והבינה אל החכמה. והענין מבואר. ויש לשאול אחר שכן הוא שאין יחוד וזווג אם לא ע\"י ידי ההתעוררות, א\"כ נשמת אדם הראשון היאך נאצלה. ולומר שהיה ע\"י התעוררות א\"א שהרי עדין אדם אין. ולומר דהוה זווגא מאחורא ח\"ו זה ודאי דוחק דלית זווגא אלא אנפין באנפין, א\"כ כיצד נאצלה. ולזה היה עולה על דעתנו לתרץ על דרך שתרצו לענין הזה בס' הזוהר פ' תרומה (דף קס\"ז) גבי ההוא רבייא דהוה בריה דרב ספרא כי עסיק בה\"פ אור וה' פעמים מים וה\"פ רקיע שהם בדיוקנא דזרע דאדם שהוא בקדמיתא דהיינו במוחא אור ואחר כך מים ואחר כך רקיע דהיינו פשיטו דגופו דאדם. וכן היה בענין האצילות אור מצד החסד מים גבורה רקיע תפארת. ושאל על זה עוד ואמר לון האי דאמינא דאבריר הכא רזא דאדם באור דההוא זרע ולבתר אתעביד מים ומגו אינון מים אתפשט רקיע דיוקנא דאדם כמה דאתערנא. תינח כד אתעביד דא לגו מעוי דאתתא דהא לא אתצייר זרעא אלא בגו מעוי דנוקבא לאתפשטא בה דיוקנא דאדם. והכא אי אילין חמשי דרגין אנון דיוקנא דאדם באן אתר אצטייר ואתפשט האי דיוקנא בגו אינון מים. אי תימא גו נוקבא הוו דא עלמא דאתי, לאו הכי דהא לא אצטייר ציורא ודיוקנא עד דנפקו אתוון לבר ולבתר אתגלימו. ותו דהא עלמא דאתי אומנא הוה דכתיב ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור ויאמר אלקים יהי רקיע הא הוה אומנא. ואי תימא בנוקבא דלתתא, לאו הכי דהא עד לא הות וכד נפק האי דיוקנא דאדם נוקביה נפקת בהדיה. הא לא אתצייר דיוקנא דאדם בה. אי הכי באן אתר אתצייר ואתגליף האי זרע למהוי גליפו דיוקנא דאדם. אלא דא רזא עילאה, אדם קדמאה אתצייר ואתגליף בלא נוקבא, אדם תניינא מחילא וזרעא דהאי אגליף ואצטייר גו נוקבא. אדם קדמאה גליפו דציורא ודיוקנא דגופא לא הוה בנוקבא ובלא ציורא כלל הוה. ואתצייר ואגליף לתתא מעלמא דאתי בלא דכורא ובלא נוקבא. אינון אתוון אגלימו גו משחתא ואתצייר ואגליף בהו רזא דאדם. ואתוון בארח מישר בסדורא דלהון מרזא דאור קדמאה שריאו לאתגלפא ולאתציירא (אתוון) ואזדרע האי אור בגויה גו משחתא. כד מטא גו משחתא אתהדר מייא גו מייא אתפשט רקיע ציורא דאדם דיוקנא כדקא חזי. לבתר דאתקשטת נוקבא לגביה ואתהדרו אנפין באנפין, האי דיוקנא דאדם עאל בתאובתא לגבי נוקבא ותמן אתגליף ואתצייר כגוונא דיליה ועליה כתיב ויולד בדמותו כצלמו וגו'. האי אצטייר גו נוקבא מה דלא הוה ההוא קדמאה דאצטייר (גו) ההוא קדמאה בגויה במדידו גו משחתא כמה דאתמר כגוונא דא לתתא. לתתא מה כתיב והאדם ידע את חוה אשתו וכו' עכ\"ל לענייננו. ומתוכו נתבאר ענין אדם העליון שנעשה מעצמו בלא נקבה כדמפרש ואזיל. אף אנו נאמר לענין אדם הראשון שנעשה בלא נוקבא אלא עצמות או\"ר מי\"ם רקי\"ע שבעצמם מצד ההתפשטות היה מתגלם, כן הוא הענין בנשמת אדה\"ר שהיתה מתגלמת. ויש לזה הוכחה קצת ממה שנתבאר בתיקונים (תקונא סט דף ק\"ז) בענין מה שמו ומה שם בנו, כי אדם הראשון הוא מה שמו ומשה הוא מה שם בנו. ויש באדם מה, ובמשה מה. ובמשה הוא מה שם בן ד' במילואו שבת\"ת הנק' בן אל החכמה שהוא ג\"כ שם בן ד' במילואו ועולה מ\"ה כזה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א. ולהיות שנשמת אדם נאצלה ממקום גבוה לא הוצרך אל הזווג. וכן פי' בתקונים כי אדם הוא חכמה וחוה היא בינה (כי המילוי של שם מ\"ה בגי' חוה) ולכך עליה נאמר כי היא היתה אם כל חי ועל כן לא הוצרך אצילותם אל זווג תחתון. אלא שבזוהר (בראשית דף ל\"ד ע\"ב) נראה בפי' שנזדווגו ת\"ת ומלכות להוציא נשמת אדה\"ר. וכבר היה באפשר לומר כי מה שנדרש בזהר שנזדווגו להוציא היינו לגלות נשמתו שהיתה נעלמת בבינה. וכן משמע מתוך לשונו שם שאמר ומזרח אתדבק במערב ואפיק ליה, ולא אמר ואתעביד מיניה אלא ואפיק פי' שהוציאו ממקום הנעלם שהיה. אלא שהלשון נעשה אדם קשה קצת. וכבר אפשר לתרצו נעשה ר\"ל נוציאהו ממדרגת האצילות אל מדרגה חיצונה שהיא מדרגת העשייה. אלא שעכ\"ז מידי קושיא לא נפקינן, שהרי בפי' אומר במאמר ההוא שנזדווגו בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, ומה לנו אם היה הזווג להוציאו או אם יהיה להמציאו סוף סוף נזדווגו. א\"כ אחר שאדם אין ולא היתה ההתעוררות כיצד נאצל או הוציאוהו, ולכל הפירושים קשה. ולכן נאמר כי זווגא הוה מאחורא.", + "וענין מאחורא הוא כאשר יש התעוררות מלמטה בכח ההתעוררות ההוא יש כח במלכות להאיר פניה נגד הת\"ת ואחר שהיא מאירה פניה נגדו הוא מאיר פניו נגדה בסוד הצינורות שבארנו בשער הצנורות בפרק א'. אמנם כשאין למלכות מעשים אין לה כח להאיר פניה נגד התפארת בסוד אור החוזר כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בערך מים. ואחר שאינם מאירים פנים אל פנים כראוי הרי זווגא מאחורא. והענין הזה לומר שהיה זווגם מאחורא מוכרח לפי שמצד זווג תפארת ומלכות נאצלה נשמת זכר ונקבה כמו שנבאר.", + "והנה כאשר הם פנים נגד פנים הנשמות מתאצלים פנים נגד פנים כענין הנשמות שנאצלו אחר שנברא העולם. ואדם ואשתו נאצלו פנים באחור, והעד על זה ענין הגוף שלו שכך היה כי הגוף לבוש אל הנשמה. עד שאח\"כ נסרה הקב\"ה, ואחר שנסרה כאשר היתה התעוררות מלמטה, הנשמות הנאצלות למעלה היו פנים נגד פנים והעד שת ובת זוגו שלא נצטרכו אל נסירה כלל. וזה שכיוון הרשב\"י ע\"ה בלשונו במאמר שכתבנו בפי\"ח. ת\"ח אדם וחוה דא בסטרא דדא אתבריאו מ\"ט לא אתבריאו אנפין באנפין בגין דכתיב כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ וזווגא לא אשתכח בתקוניה כדקא יאות.", + "הנה שלא אמר שלא היה זווג כלל אלא שלא היה כראוי שהיה באחורא כדפי', והענין כמו שבארנו. ונשאר עלינו עוד לבאר ענין הנמצא בזהר פ' תזריע (דמ\"ה) וז\"ל ת\"ח בשעתא דקב\"ה אשתכח בה בכנ\"י באנון זמנין דאשתכח עמה והיא אתערת רעותא לגביה בקדמיתא ומשכאת ליה לגבה בסגיאות חיבתא ותאובתא, כדין אתמליא מסטרא דימינא וכמה אוכלוסין משתכחי מסטרא דימינא בכלהו עלמין. וכד קב\"ה אתער חביבותא ורעותא בקדמיתא והיא אתערת לבתר ולאו בזמנא דאיהו אתער, כדין כלא בסטרא דנוקבא אשתכח ושמאלא אתער וכמה אוכלוסין קיימין ומתערין בסטרא דשמאלא בכלהו עלמין. כהאי גוונא כתיב אשה כי תזריע וילדה זכר וגו'. מאי טעמא, תנינן עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה אשתכח ודא כדוגמא דדא. ועל דא קב\"ה גזר דכר או נוקבא לאשתכחא רעותא בעלמא עכ\"ל.", + "והנה הורה כי לפעמים לא תתעורר המלכות אלא באחרונה ואז כמה בעלי דינין מתערין וכו'. ומן הראוי היה לשאול כי אחר שיש לה כח להתעורר כמ\"ש והיא אתערת לבתר, א\"כ למה לא תתעורר בראשונה ולא יהיה ענין הדין. והענין הזה הוא, כי כאשר לא תהיה למלכות מציאות וכח להתעורר כלל ועיקר ח\"ו, אז היא פורסת נדה במה שיונקת מר כדפי' בפרק הקודם ובשער הצנורות פ\"ד. וכאשר יהיה לה מעשים אלא שהם מועטים לעון הדור או שישראל מחצה זכאין ומחצה חייבין, אז היא אינה מתעוררת כלל אבל הת\"ת לרוב רחמיו על ישראל הוא מתעורר על האם ואז הוא מעורר אותה והרחמים מתעוררין והאם מתעוררת באחרונה בקצת מעשים שיש בדור. ואז כמה בעלי דינין מתערין לפי ששואלים בדין ואומרים הללו עובדי ע\"ז והללו עע\"ז הללו מגלי עריות וכו' ולכן מתעורר כח הדין. ועל ענין כזה הוא תפלתנו שאנו אומרים דלות מעשינו בשורך קרב צדק מאליך. פי' כאשר תראה שמעשה בני עולם הם דלים אבל כבר יש מעשים אלא שהם מועטים ודלים, (או) [אז] תקרב הצדק המלכות שהיא נקרא צדק מאליך ולא מפני זה יתבטל ח\"ו יחודך עמה אלא קרב אותה מעצמך ע\"י שתתעורר אתה קודם. ונמצא לפ\"ז בבחי' ההתעוררות הם ג' בחינות. בחי' א' והיא הנבחרת כד אסגיאו זכאין בעלמא, שאז העולם נדון אחר רובו והיא מתעוררת קודם, ואז וילדה זכר פי' מאן דאלים גבר גובר כח הרחמים על כח הדין ולכן הכל רחמים והעולם בנחת. הבחינה השנית היא כאשר העולם חייבין אבל יש בו זכאין קצת, שאז היא יולדת באחרונה שאין לה כח להתעורר קודם מפני מיעוט המעשים והיא מתעוררת באחרונה כדפי', ואז הוא עת זווג אבל יש מקטרגים בהזווג כדפי'. הבחינה הג' היא כאשר העולם רובו חייבין או כולו שזהו שאמר כד אסגיאו חייבין בעלמא, שאז אטעמת מרירא שיונקת מצד החצון פי' מן המותר כדפי' בשער הצנורות בפ\"ד. ומה שנשאר ביאור המאמר הזה יתבאר בפרקים הבאים. ודי לנו הערה בזה לענין ההתעוררות. ונבא לבאר בענין בחינה שנית אל הזווג והיא בחינת החבוק והנשוק:" + ], + [ + "הנרצה בפרק זה הוא לבאר ענין המשל בזווג העליון אל החבוק והנשוק. וז\"ל בספר הזוהר פ' בראשית (דף ל\"ד ע\"ב) רבי שמעון קם ואמר מסתכל הוינא כד בעא קב\"ה למברי אדם אזדעזעו כל עלאין ותתאין. ויומא שתיתאה הוה סליק בדרגוי, עד דסלקא רעותא עלאה ונהיר שירותא דכל נהורין. ופתח תרעא דמזרח דהא מתמן נהורא נפיק. ודרום אחמי תוקפי דנהורא דירית מרישא ואתתקף במזרח. מזרח אתקיף לצפון וצפון אתער ואתפשט וקרי בחיל סגיא למערב למקרב ולאשתתפא בהדיה. כדין מערב סלקא בצפון ואתקשר ביה. לבתר דרום אתיא ואחיד במערב וסחרין ליה דרום וצפון דאלין גדרי גנתא. כדין מזרח קריב במערב ומערב שריא בחדווא ובעאת מכלהו ואמרת נעשה אדם בצלמנו כדמותנו דלהוי כגוונא דא בד' סטרין ועילא ותתא. ומזרח אתדבק במערב ואפיק ליה. ועל דא תנינן אדם מאתר דבית המקדש נפק עכ\"ל.", + "מסתכל הוינא פי' מעיין הייתי בענין בריאת האדם. אזדעזעו וכו' מפני שלא ישר בעיני העליונים בריאת האדם מפני שע\"י האדם עיקר שכינה בתחתונים. ולכן אמרו (תהלים ח ה) מה אנוש כי תזכרנו כדפי' רז\"ל. וכן נתבאר בזהר בענין עזא ועזאל. ולכן נזדעזעו העליונים והתחתונים מפני שכלם בידו ניתנו והוא המושל על כלם דכתיב (בראשית א כח) ורדו בדגת הים. ויומא שתיתאה הוא היסוד יום הששי.", + "וענין הוה סליק בדרגוי פי' היה מסתלק עם הת\"ת והמלכות שהוא המייחדם. והענין שהיה מתעורר אל הזווג הנעשה ע\"י והוא עולה אל הת\"ת ויורד אל המלכות. עד דסלקא רעותא וכו'. פי' עד שעלה הרצון לפניו, ופי' עד שהושפע שפע אל הכתר מלמעלה והשפיע אל החכמה שהיא הנקרא שירותא דכל נהורין כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר בפ\"ג וז'. ופתח תרעא דמזרח. מזרח לא קאמר דהיינו הת\"ת אלא תרעא דמזרח שהוא החכמה שמשם מאיר המזרח בשעת אצילותו ואף אחר אצילותו. ומשם דרך השער הזה אורה יוצאה אל כל האצילות. ודרום אחמי תוקפיה וכו'. פי' החסד שהוא הנקרא אור ועיקר יניקת החסד מן החכמה ולכן החסד האיר אורו שהוא מקבל מראשו שהוא החכמה. ואתתקף במזרח פי' החזיק והתייחד החסד עם התפארת מצד יחוסם יחד כי החכמה שער המזרח ודרום מקבל משם ולכן מתייחד החסד עם המזרח. ובזה יתישב מה שנמצא בקצת מקומות כינוי המזרח אל החכמה מפני טעם שאמרנו.", + "והנה החסד מתייחד עם התפארת מצד שהוא מטה כלפי חסד. ומזרח אתקיף לצפון פי' הת\"ת אחר שכבר נתייחד עם הדרום וקבל ממנו הוא הולך להתייחד עם הצפון לעשות מעשהו להכריע הגבורה אל החסד. וצפון אתער ואתפשט וקרי בחיל סגיא. פי' מעורר כח הדין לבלתי יתבטל הדין ולכן היא משפעת הדין אל המלכות שהיא נקראת גבורה תתאה, וזהו למקרב ולאשתתפא בהדיה, כדרך עורכי המלחמה שאינם מתפזרים כדי שיהיו כולם אגודה אחת. כדין מערב סלקא והיא המלכות ומתייחדת עם הגבורה שסוד נטייתה הוא אל הדין. לבתר דרום אתיא ואחיד במערב פי' החסד כאשר ראה שהדין מתגבר על ידי המלכות ומתיחדת עם הגבורה הוא מתגבר ואוחז במלכות שהיא הנקרא מערב מפני ששם ערוב הכוחות שהיא מקבלת מן הכל. וסחרין ליה דרום צפון וכו' פי' כי בחינת המלכות היא בחינה בפ\"ע שהיא מציאות י' וע\"י הצפון והדרום המקשטים אותה ועושים לה גדרים סביבה דהיינו מציאות הה', כדפי' לעיל בשער סדר האצילות פ\"ב, ונבאר בשער המציאיות. כדין מזרח קריב במערב פי' ע\"י החסד והגבורה יש מציאות היחוד אל התפארת עם המלכות. אבל קודם הענין הזה אין להם קירוב.", + "וענין אמרו מזרח קריב במערב אין הכוונה אל מציאות זווג ממש אלא הוא ענין חבוק כי היחוד הזה נקרא חבוק שהוא ע\"י השתי זרועות שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. והכונה כי המלכות מקדים השמאל אל הימין והיינו שמאלו שהוא הגבורה הקודמת אליה כדפירשתי ואח\"כ ימינו שהוא החסד שהוא הדרום האוחז במערב שהוא המלכות ועליו נאמר וימינו תחבקני וזהו הנקרא חבוק אל היחוד העליון. והיינו מזרח קריב במערב דקאמר שהוא בסוד החבוק, ומערב שריא בחדוה זה סוד שמחתה שוכבת בחיק המלך בין שתי זרועותיו. ואפשר שירמוז אל הנשיקה שנבאר אח\"כ. כגונא דא בד' סטרין ועילא ותתא. פי' ד' סטרין הם מזרח מערב צפון ודרום הנז' במאמר שהם חסד גבורה תפארת מלכות. ומעלה ומטה הם נצח והוד שהם תרין ביעין דדכורא עם היות שלא נזכרו והם נקראים מעלה ומטה כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר. וכן האדם כלול מכלם כמו שנבאר בשער הנשמה. ומזרח אתדבק במערב היינו היחוד והזווג בעצם דכן אמר אתדבק ולא אמר קריב כמו שאמר לעיל. ואפיק ליה פי' האציל נשמתו כדפי' בפרק הקודם. וע\"ד תנינן אדם מאתר דבית המקדש היינו המלכות שהוא הנקראת בית המקדש. ואפשר שהמלכות נקרא בית והיכל אל הקודש העליון החופף ומקדש הבית. שהוא התפארת הנקרא קדוש מצד החכמה הנקרא קדש. והוא מקודש משם ומקדש ביתו והיכלו וזהו יחודם ומשם היתה אצילות נשמתו של אדה\"ר. ע\"כ. ומתוכו למדנו ענין החיבוק אל הזווג העליון שהוא ע\"י שהחסד מתייחד בתפארת והתפארת מתיחד בצפון שהוא הגבורה והגבורה אוחז במלכות והחסד אוחז במלכות ואז המלכות והתפארת מחובקים ומחושקים יחד בסוד (שה\"ש ב) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני כדפי'. והטעם שאין להם חבוק וקירוב אלא על ידי החסד והגבורה, הוא לפי שהמלכות היא יסוד העפר ומטבעו שהוא קר ויבש, והתפארת הוא יסוד האויר והוא חם ולח. והרי הם הפכיים בטבעם זה מזה, שזה חם ולח וזהו קר ויבש. וא\"א להם להשתוות ולהשלים אם לא ע\"י המים והאש שהם אמצעיים ביניהם, שהמים קרים ולחים משתוים אל הרוח בלחותו ואל העפר בקרירותו, והאש חם ויבש משתוה אל העפר ביבשותו ואל האויר בחמימותו. והרי שהם מתייחדים עם היותם הפכיים ע\"י אש ומים שהם הגבורה והחסד כדפי' לעיל. והיחוד הזה מתבאר בזוהר בכמה מקומות. ומה שצריך לדקדק הוא שמצינו הרשב\"י ע\"ה פירש בענין הזה הפך אל הכונה הזו בזוהר בפ' במדבר (דף ק\"ך.) וז\"ל ר\"א שאיל לר\"ש אבוי סימנא לזווגא דיחודא מנין. אמר ליה ברי אע\"ג דאוקימנא מלין לכל סטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה, סימנא דא נקוט בידך והכי הוא כעין סחרא דמדבחא. דתנן ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית. א\"ל והא לא יכיל עד דמקבל עליה ב\"נ עול מלכותא קדישא בקדמיתא ויהיב עליה עול דא, ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא. א\"ל כלא הא אמינא לך, דהא ובא לו לקרן אמינא בקדמיתא, והא ידעת רזא דקרן, ודא הוא עול מלכותא קדישא. לבתר דרומית מזרחית, דתמן הוא אילנא דחיי, ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עילאה, דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובג\"כ מדרום למזרח דתוקפא דדרום במזרח הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח. ומזרח דאתקשר בצפון כד\"א וצפונך תמלא בטנם, בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין וע\"ד מזרחית צפונית אלין אבא ואימא דלא מתפרשין לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר צפונית דאיהי טמירא עלאה ומסטרא דילה נפיק צפון ודינין מסטרא דילה מתערין אע\"ג דאיהי רחמי וחידו והא אוקימנא. וכד איהי נפקת, צפון נפיק ביה דאיהו אתכליל וקשיר בדרום. לבתר צפונית מערבית דהא מסטרא דאבא נפיק בן ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובג\"כ צפונית מערבית ודא הוא קרן דקדמיתא, דהשתא אתקשר בצפון סתם. לבתר בעי לקשרא ליה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא וגופא ביה אשתכח, ועל דא מערבית דרומית. אשתכח האי קרן תלתא זמני חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא, ולבתר תרי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד. ודא הוא סדורא דיחודא שלים, וכל סטר וסטר בההוא קשורא דיתחזי ליה ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה, בגין דלא יתעניש. ומאן דעביד יחודא דא כדקא חזי כמה דאמרן, זכאה חולקיה וכו' עכ\"ל לענייננו.", + "והנה מתוכו מתבאר בזולת שנוי הרוחות שפירש דרום בתפארת ומזרח בחכמה וצפון בבינה, עוד שינה ענין החבוק הזה שרצה לבאר כי עיקר היחוד הוא ליחד התפארת ומלכות בין חכמה ובינה. ולפרש הענין כן במאמר הקודם אי אפשר לפי טבע לשון המאמר. ולכן נראה לדקדק לשון המאמר בסופו שאמר אשתכח האי קרן תלת זמני חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא ולבתר תרי לקשרא לה בתרין דרועי. והכונה כי ג' פעמים נזכרת המלכות במשנה ראשונה במה שאמר ובא לו לקרן, דהיינו פתח הכניסה שהיא לקבל עול מלכות שמים ראשונה כדפירש רבי אלעזר, ושנים הם צפונית מערבית דהיינו מערב שהוא המלכות, ומערבית דרומית היא המלכות ג\"כ, ואמר שהם ליחדה בשתי זרועות שהם חסד גבורה דהיינו דרומית וצפונית שכל אחד מהם נזכר עם המערב. וקשה שאין זה דרכו הקודמת, שלמעלה אמר דרום שהוא התפארת וצפון שהוא הבינה. לכן נאמר כי כשנדקדק לשונו מעולם לא שינה רבי שמעון. שדרום הוא החסד וג\"כ מזרח שהוא החכמה הוא על דרך שפי' לעיל. וכן דקדק שאמר לבתר דרומית דתמן הוא אילנא דחיי. ולא אמר דרומית דאיהו אילנא דחיי, אלא דתמן, שהכונה שהתפארת נטייתו אל הימין שהוא החסד, וז\"ש דתמן אילנא דחיי, פי' בדרום שהוא החסד. ואח\"כ אמר ומה דאתמר צפונית דאיהו טמירא עלאה ומסטרא דיליה נפיק צפון וכו'. הנה שאמר שהטעם שנקרא בינה צפון הכוונה שהיא נעלמת דהיינו לשון צפון, ועוד שמשם נמשך הצפון.", + "והנה נמצא לפ\"ז כי עיקר צפון בגבורה. והטעם שהוצרך אל היחוד הזה אל הבינה על הגבורה ואל החכמה על החסד. מפני שבא לתרץ הענין שקשה אל ענין החבוק הזה. כי לעולם התפארת יונק מן החסד ומן הגבורה וכן המלכות יונקת מן החסד ומן הגבורה, א\"כ מה נשתנה ענין זה היחוד שצריכין לקבל מן החסד ומן הגבורה הרי לעולם מקבלים משם. אלא השינוי הוא כי הת\"ת מקבל מן החסד בבחינת החסד לבדו ומן הגבורה בבחינת הגבורה לבדה. אבל אל היחוד צריך שיקבלו מן החסד בבחי' החכמה שעליה, ומן הגבורה בבחי' הבינה שעליה. ואין לומר שאין מתוך המאמר הזה יחוד הת\"ת בצפון. שהרי דקדק ואמר ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח מזרח דאתקשר בצפון כמו דאמרי' וכו'. הכונה כי צריך לייחד הדרום ששם הת\"ת על הדרך שפי' עם החכמה והחכמה היא מיוחדת עם הבינה כבר. נמצא שהת\"ת ע\"י החכמה מתייחד עם הבינה. זהו העולה אלינו מתוך המאמרים האלה, שצריך הת\"ת לקבל מהחסד עם החכמה הכוונה שפע החכמה על החסד ומן הגבורה ע\"י שפע הבינה ואח\"כ הגבורה תשפיע במלכות השפע שמקבלת מהבינה. ואח\"כ עוד מקבל המל' משפע החכמה שבחסד. והכונה שהם מתיחדים כלם אל החבוק הזה.", + "ועוד להורות גם בענין החבוק קשר ויחוד החכמה עם הבינה שודאי צריך ג\"כ שיתיחד יו\"ד בה\"א, וע\"י יתיחדו וא\"ו בה\"א. או אפשר לומר כי לעולם אין שני המאמרים האלה מסכימים יחד ועכ\"ז לא פליגי. והמאמר הראשון שבבראשית עסקינן בזווג הת\"ת והמלכות לענין הנשמות. ולכן אמר שצריך ליחד הת\"ת עם החסד והגבורה עם השפע הבא להם מן העליונות שכן הוא מוכרח כדפי'. וכן נראה מתוך דברי המאמר שאמר ודרום אחמי תוקפיה דירית מרישא. שהוא מה שהחסד מקבל מן החכמה וכן המלכות מקבלת מן הגבורה ומן החסד ועל ידו מתיחדים. ובמאמר הזה עסקינן ביחוד פי' בכוונת ק\"ש, ואמר שצריך ליכנס בקרן שהיא המלכות דהיינו שמע ואח\"כ בדרום דהיינו הת\"ת שהוא ישראל. ואח\"כ יחודו עם החסד ומשם ייחד הת\"ת עם החכמה שהוא המזרח דהיינו ידו\"ד. ואח\"כ יכוין שהחכמה מיוחדת עם הבינה דהיינו אלקינו שהוא הצפון. ובשם אלקינו יכוין אל הבינה ואל הגבורה שהוא הצפון ואל המלכות ששלשתם נקראים אלקים. ואח\"כ ייחד המלכות בידו\"ד שהוא הת\"ת שהוא הדרום. ואח\"כ במלת אחד ירמוז שכלם מיוחדים ביחוד שלם. ואין לתמוה שיהיה בענין היחוד כמה דרכים, שכן ביאר בפירוש הרשב\"י על שאלת רבי אלעזר שאמר סימנא לזווגא דיחודא כנראה שלא שאל על מציאת הזווג הידוע אלא על היחוד שהוא פי' של ק\"ש. זהו דרך אחרת לתקן הענין הזה, ועכ\"ז אצלנו הראשון עקר. ואחר שהתעוררנו בענין החבוק נבא בביאור ענין הנישוק. וראשונה ראוי שנאמר הנשיקה היא בפה כי כן כתיב (שה\"ש א ב) ישקני מנשיקות פיהו. וכן בארו בזוהר פרשת נח (דף ע') וז\"ל ישקני מנשיקות פיהו. דא הוא תאובתא עלאה דנפקא רעותא מפומא לנשקא ולא נפיק מחוטמא כד אשא נפקא, דהא כד אתחבר פומא לנשקא נפיק אשא ברעותא בנהירו דאנפין בחדווא דכלא באתדבקותא דנייחא. ובג\"כ כי טובים דודיך מיין וכו'. ומתוכו נתבאר שאין הנשיקה הזאת ע\"י הגבורה שמשם השפעת יין המשכר ואש השורף כנודע ויתבאר בשער ערכי הכנוים. אלא הנשיקה הוא בפה שהוא רחמים יותר ומשובח יותר. שמן החוטם לפעמים יוצא הדין אבל הפה הוא רחמים וע\"י הנשיקה מתעורר כח הגבורה בסוד שפע הבינה יין המשומר יין המשמח והיינו אשא ברעותא בנהירו דאנפין דקאמר.", + "ועוד הוסיפו בביאור הנשיקה הזאת בפ' משפטים (דף קכ\"ד ע\"ב) וז\"ל ישקני מנשיקות פיהו. מ\"ט ישקני יאהבני מיבעי ליה אמאי ישקני. אלא הכי תנינן מאי נשיקות אדבקותא דרוחא ברוחא דבג\"כ נשיקה בפה דהא פומא אפקותא ומקורא דרוחא הוא ועל דא נשיקין בפומא בחביבותא ודבקין רוחא ברוחא דלא מתפרשן דא מן דא. ועל דא מאן דנפיק נשמתיה בנשיקה מתדבק ברוחא אחרא ברוחא דלא מתפרש מיניה והיינו אקרי נשיקה. ועל דא אמרה כנסת ישראל ישקני מנשיקות פיהו לאדבקא רוחא ברוחא דלא יתפרש דא מן דא עכ\"ל.", + "והנה מתוכו נראה היות הנשיקה דבר נעלם ונחמד יותר מהאהבה שאהבה היא ענין החבוק שאמרנו בו מקודם וענין הנשיקה הוא אחר האהבה ואמר שעל ידו הוא דבקותא רוחא ברוחא. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה במדרש (בז\"ח שה\"ש) שיר השירים אתדבקותא דגופא בגופא, ישקני מנשיקות פיהו אתדבקותא דרוחא ברוחא וכו' עכ\"ל.", + "והנה הורה שענין שיר השירים שפי' שם בספירות הוא אתדבקותא דגופא דהיינו הספי' בבחינותיהן החצוניות, אמנם הנשיקה אתדבקותא דרוחא ברוחא בסוד פנימיות ונשמה אל הספי' היותם מתדבקות ב' הרוחות הפנימיות יחד כאדם הנושק לחשוקתו בפיו. כי ע\"י הפה הוא מיחד פה עם פה נשימה בנשימה והיינו נשמה בנשמה רוחא ברוחא. והכלל העולה אלינו בענין הפה והנשיקה מקצת מקומות מהזוהר הוא כי הפה הוא ענין המלכות בבחינתה הנעלמת בתפארת ודרך בה מוצא הרוח הפנימי הנעלם בתפארת וכן הרוח הפנימי הנעלם במלכות ועל ידם הנשיקה. וענין הנשיקות מתעוררות מפנימיות הספירות המאיר מהא\"ס.", + "וענין זה הוא שכמו שהם מתיחדים מצד הבחינות החצוניות של הספי' כך יתיחדו מצד הבחינות הפנימיות של הספירות. וסוד רוחא ברוחא יתבאר בספר אור יקר בחלק ראשון. ובעניינים אלו הארכתי שם הרבה בזוהר בעובדא דסבא ופ' ויצא ע\"ש. ונשאר עלינו לבאר ענין מתבאר בספר הזוהר פ' אמור (דף ק' ע\"ב) וז\"ל רבי אבא שלח ליה לר\"ש אמר ליה אימתי זווגא דכ\"י במלכא קדישא. שלח ליה וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה. אתרגיש ר' אבא ארים קליה ובכה ואמר רבי ר' בוצינא קדישא ווי ווי, ווי לעלמא כד תיפוק מיניה ווי לדרא דיהון בעלמא כד תסתלק מנהון וישתארון יתמין מינך. א\"ל ר' חייא לר' אבא האי דשלח לקבלך מאי קאמר. אמר ודאי זווגא דמלכא במטרוניתא לא הוי אלא בזמנא דנהרא מאבא עלאה וכד אתנהרא מיניה קרינן לה קדש דהא מבי אבא נטלא האי וכדין מזדווגין כחדא בגין דמלכא קדש אקרי דכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתה דנטיל מאתר דאקרי קדש. כדין אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי דהא מבי אבא שמא דא ולא מבי אימא ועל דא ותהי לי לאשה לאזדווגא כחדא בזמנא דא ולא בזמנא אחרא, בזמנא דנטלא מבי אבא ולא בזמנא דנטלא מבי אימא. ויום הכפורים אוכח דתשמיש המטה אסור בגין דזווגא לא אשתכח דהא מבי אימא נטלא ולא מבי אבא. אמר ר' חייא ודאי זכאה דרא דר\"ש שארי בגוויה זכאין אינון דקיימין קמיה כל יומא עכ\"ל.", + "והנה ביאר בפי' שאין יחוד ת\"ת עם המלכות אלא בהיות המלכות מקבלת מחכמה ואז מתיחדים, אבל כאשר היא מקבלת מבינה לבד אינם מתיחדים. ויום הכפורים שהוא הבינה משפעת במלכות מוכיח שאסור בתשמיש המטה מורה שאין יחוד למעלה. וזהו מבחר הפי' בלשון הזה. ואין תימא מענין חבוק שאנו מיחדים אותה בצפון שהוא הגבורה משפע הבינה כדפי' לעיל, מפני שכבר חוזר ואומר מערבית דרומית שהיא ליחדה בימין בחסד דתמן אבא.", + "ועוד כי החכמה מיוחדת עם הבינה כמו שאמרנו מזרח דאתקשר בצפון דהיינו החכמה מיוחדת עם הבינה. ואין ספק שכל קבלתה מהחכמה היא על ידי הבינה. ומה שאמר אך לא בת אמי פי' אך לא כאשר היא מקבלת מבחינת הבינה בבחינת עצמותה לבד, אלא כאשר היא בת אבי ר\"ל שמקבלת בחינתה עם החכמה היינו חכמה ממש. והענין הזה מוכרח מכמה מקומות:" + ], + [ + "הכונה בפרק זה הוא לבאר בעצם היחוד ממש מה ענינו והנאתו ומה הנמשך ממנו. והענין הזה כבר נתבאר קצת מתוך לשון מאמר הזוהר שכתבנו בפ\"כ. וז\"ל במ\"א בפ' ויקרא (דף ז'.) ובת כהן, דא נשמתא קדישא דאתקריא ברתא דמלכא, דהא אוקמוה נשמתא קדישא מזווגא דמלכא ומטרוניתא נפקת, ובג\"כ היך גופא דלתתא מדכר ונוקבא כך היא נשמתא לעילא עכ\"ל.", + "הרי הורה כי הזווג הוא לקבל הנשמות. וכן נתבאר פ' לך (דף פ\"ה ע\"ב) וז\"ל ופריו מתוק לחכי אלין נשמתהון דצדיקייא דכולהו איבא דעובדוי דקב\"ה וקיימי עמיה לעילא. ת\"ח כל נשמתין דעלמא דאינון איבא דעובדוי דקב\"ה כולהו חד ברזא חד. וכד נחתי לעלמא כלהו מתפרשין בגווגין דכר ונוקבא ואינון דכר ונוקבא מחוברים כחדא. ות\"ח תאובתא דנוקבא לגבי דכורא עביד נפש (כו'). ורעותא דתאובתא דדכורא לגבי נוקבא ואתדבקותא דיליה בה אפיק נפש, וכליל תאובתא דנוקבא ונטיל לה ואתכלילו תאובתא תתאה בתאובתא דלעילא, ואתעבידו רעותא חדא בלא פרודא. וכדין נטיל כלא נוקבא ואתעברת מן דכורא ותאובתין דתרווייהו מתדבקן כחדא. וע\"ד כלא כליל דא בדא. וכד נשמתין נפקין, דכר ונוקבא כחדא נפקין. ולבתר כיון דנחתו מתפרשין דא לסטריה ודא לסטריה. וקב\"ה מזווג לון לבתר ולא אתיהיב זווגא לאחרא אלא לקב\"ה בלחודוי דאיהו ידע זיווגא דלהון לחברא לון כדקא יאות. זכאה הוא ב\"נ דזכי בעובדוי ואזיל בארח קשוט בגין דאתחבר נפש בנפש כמה דהוו מעקרא. דהא אי זכי בעובדוי דא הוא בר נש שלים כדקא יאות. ובג\"כ כתיב ופריו מתוק לחכי דהוא בתקונא מבורך לאתברכא מיניה עלמין בגין דכלא בעובדין דבר נש תליא אי זכי אי לא זכי. א\"ר חזקיה הכי שמענא דכתיב ממני פריך נמצא. דקב\"ה אמר לה לכנסת ישראל ממני ודאי פריך נמצא, פריי נמצא לא כתיב אלא פריך ההוא תאובתא דנוקבא דעביד נפש ואתכליל בתוקפא דדכורא ואתכליל נפש בנפש ואתעבידו חד כליל דא בדא כדאמרן. לבתר אשתכחו תרווייהו בעלמא ודא בחילא דדכורא אשתכח איבא דנוקבא. ד\"א בתאובתא דנוקבא אשתכח איבא דדכורא, דאי לאו תאובתא דנוקבא לגבי דכורא לא אתעבידו פירין לעלמין, הה\"ד ממני פריך נמצא עכ\"ל.", + "ומתוך כלל המאמר מתבאר כי הנשמות הם מזווג תפארת ומלכות. וכאשר נבא בעומק הבנתו נראה מתוכו כי נשמת הזכר ונשמת הנקבה הם מיוחדים ותאומים בעיבור אחד וא\"א לצייר נשמת הנקבה בלא זכר ונשמת הזכר בלא נקבה. והטעם מפני שהם שתי כוחות משתי ספי' מתיחדות. מכח הנקבה נמשכת נקבה ומכח הזכר נמשך זכר. ומצאנו שהנשמות בין זכר בין נקבה מתהוות מיחוד התפארת ומלכות. ויש להקשות על זה דאנן קי\"ל שהנשמות הם מבינה כאשר יתבאר בשער הנשמה, ואחר שהם מיחוד ת\"ת ומלכות האיך אפשר שיהיו מהבינה. ואין לומר שענין זה הנדרש הנה היינו בערך הרוחות שהם מהתפארת או הנפשות שהם ממלכות וכן אמר נפש בנפש, שהרי בתחלת דבריו נשמתין קאמר כמו שאמר ופריו מתוק לחכי אלין נשמתהון וכו'. ועוד יגיד עליו ריעו המאמר הקודם שבפ' ויקרא שאמר נשמתא ג\"כ.", + "ועוד יש להקשות שבזוהר נראה בפי' כי מיחוד ת\"ת ומלכות אינו מתהוה אלא או זכר או נקבה וכן מוכיח מתוך הלשון בפ' תזריע שכתבנו בפ\"כ. ובפ' פקודי (דף רמ\"ה ע\"ב) בענין ההיכלות בהיכל הראשון איתא וז\"ל בהאי היכל אית רוחא דאקרי סטוטריה והאי איהו חיזו שפירא (נ\"א ספירא) דנציץ לכל עיבר והאי איהו דקיימא לתרין סטרין ומאלין מתפרשן נציצין כנציצו דשרגא כמה דאוקימנא בכמה סטרין. וכמה גוונין מלהטן מהאי בסטרא דימינא. כד ההוא רקיעא עלאה נהר דנגיד ונפיק מעדן אפיק נשמתין לאעלא גו היכלא שביעאה לעילא, ההוא היכלא שביעאה נקיט לון. וכד נפקי אינון נשמתין קדישין מגו ההוא היכלא שביעאה נחתין עד דמטין כו' ונקיט לון ההוא רוחא קדישא סטוטרי\"ה דאיהו לימינא. וכל אינון נשמתין דכורין דאינון זמינין לאתפרחא בזכאין דכורין לימינא, כלהו נקיט לון ומתעכבי תמן עד דאתכלילו בנשמתין דנוקבא. בגין דמהאי רוחא נפקא רוחא אחרא לשמאלא דמתחזי ואתגניז ואתכליל בהאי רוחא קדמאה ואינון חד כלילן דא בדא והאי רוחא אקרי אדיריה סניגיה האי איהו רוחא לשמאלא. והאי קיימא דכד תאובתא דהיכלא שביעאה לאתדבקא בההוא נהר דנגיד ונפיק, ההוא רעותא דסלקא מתתא לעילא עבדא נשמתין ברעותא דיליה ואינון נוקבי. וכד רעותא דההוא נהר נחתא ואתדבקא מעילא לתתא עבדין נשמתין דכורין. רעותא דלעילא עביד דכורין, רעותא דלתתא עביד נוקבין. וכד אלין נשמתין נוקבין נפקין מגו ההוא היכלא שביעאה נחתין עד דמטו להאי רוחא שמאלא דאקרי אדירי\"ה, ואקרי לבנת הספיר כמה דאוקימנא בסטרין אוחרנין. כיון דמטו להאי רוחא אינון נשמתין נוקבין, נקטי לון האי רוחא וקיימאן ביה. ולבתר אתכלילו רוחא דא דשמאלא ברוחא דא דימינא וכדין אתעבידו אינון נשמתין כלילין דכר ונוקבא כחדא, מזדווגין ופרחאן מהאי היכלא ואתפרשאן בבני נשא כדקא יאות עכ\"ל.", + "והנה מתוך המאמר הזה הריסה אל שתי הגדרין שגדרנו למעלה בענין הנשמה. ראשונה שאמר שהן מתהוות זכר ונקבה בפני עצמן אלו אל הימין ואלו אל השמאל אמת שהם מתיחדים ע\"י שתי הכחות ההם מפורשים בשמות ידועים כמבואר מתוך פשט המאמר. שנית אמר לעיל שהם מיחוד ת\"ת ומלכות, והנה אמר כאן בפי' שאינן אלא מהיחוד ההיכל השביעי בנהר דנגיד ונפיק שהיא בבינה לא מיחוד החתן והכלה. עוד נמשך מתוך המאמר הזה הריסה אל המאמר מפ' תזריע שכתבנו בפ\"כ. ששם אמר שרעותא מתתא לעילא הוא רחמים והוא זכר והיינו אשה כי תזריע וילדה זכר ופי' רז\"ל אשה מזרעת תחלה ילדה זכר. והכא קאמר ההוא רעותא דסלקא מתתא לעילא נקטא נשמתין ברעותא דיליה ואינון נוקבי. הרי שבפי' אמר שבהיות רעותא מתתא לעילא אז הם נקבות ואח\"כ אמר וכד רעותא דההוא נהר נחתא ואתדבקא מעילא לתתא עבדין נשמתין דכורין, הפך מ\"ש בפ' תזריע שבהיות התעוררות מלמעלה למטה אז היא נקבה ודינא. ונראה לתרץ שזאת השלישית אינה שאלה מפני שהענין הנזכר כאן הוא ענין אחר והנז' בפ' תזריע הוא ענין בפ\"ע. ולשנים הראשונים נראה לומר כי הנזכר במאמר הזה הוא ענין בפ\"ע והנזכר בשאר המאמרים מיחוד תפארת ומלכות הוא ענין בפ\"ע. ולבאר הענין הזה נקדים הקדמה, כי ידוע שההיכלות הם כלים מגלים פעולות הספי' והספי' משפיעים בהיכלות כמו שנרחיב הביאור בשער היכלות.", + "והנה ההיכל הזה הראשון הוא כנגד הספירה התשיעית. והיא היתה עשירית מקודם המיעוט ולכן היכלה הוא זה הראשון ממטה למעלה והוא נקרא לבנת הספיר. וידוע כי היסוד הוא כולל יחוד תפארת ומלכות כאשר נבאר לפנים הוא נרמז בשם יאהדונה\"י ולכן בהיכל היסוד שם גלוי הויות הנשמות. ושתי הרוחות אשר בהיכל זה הם אותם שאמר אחד אל הימין ואחד אל השמאל הם משכן וכסא לת\"ת ולמלכות, שהזכר נטייתו לעולם אל הימין בסוד הרחמים והנקבה לעולם נטייתה אל השמאל בסוד הדין. וידוע שהעקר נשמות הם בבינה שהיא הנקראת במאמר הזה נהר דנגיד, ומשכנה בהיכלות הוא היכל השביעי. והנה ידוע כי מציאות המשכת הנשמה מהבינה אל הת\"ת והמלכות הוא בהעלם ובדקות, כדרך הזרע הנשפע מהמוח הזכר אל הזכר וממוח הנקבה אל הנקבה.", + "והנה ידוע שסוד הזכר הוא באור ישר ממעלה למטה דרך המשך הספירות, וסוד הנקבה באור חוזר ממטה למעלה. ולכן כאשר יושפע שפע הנשמה אל התפארת יושפע עליו בסוד אורו הישר שהוא מלמעלה למטה, וכאשר יושפע שפע הנשמה אל המלכות יושפע עליה בסוד אורה שהוא ממטה למעלה. ולכן אמר בזכר כד רעותא דההוא נהר נחתא מעילא לתתא עבדין נשמתין דכורין, פי' כאשר השפע הזה הוא בסוד אור הישר והוא אור היורד מלמעלה למטה אז הנשמות הם זכרים. פי' הוא שפע הראוי אל הזכר להוות ממנו נשמת זכר ואז מקבל אותו האור הימיני שהוא משכן ומושב הת\"ת שהוא הזכר. ואמנם כאשר השפע הוא בסוד אור החוזר שהוא האור העולה ממטה למעלה אז הנשמות הם נקבות, פי' שפע הראוי להוות ממנו נשמת הנקבה. ואז מקבל אותו האור השמאלי שהוא משכן וכסא אל המלכות שהיא הנקבה.", + "וענין ירידת שפע זה מהנהר אין בו צורה כלל אלא כח הנשפע מהמוח דרך חוט השדרה. אמנם מציאות הנשמה בהווייתה בצורת נשמה הוא בשתי הכוחות שהם אור ימיני ושמאלי שהם משכן תפארת ומלכות ועל ידיהם הם מתיחדים הזכר והנקבה כדפירש במאמר. ובזה נמצא שאין המאמר הזה חולק עם האחד מהמאמרים הנזכרים. ומתוכו יצא לנו אל ענין הזווג כי תחלת השפע הראוי אל הנשמה נשפע מהבינה אל הת\"ת הראוי לזכר ואל המלכות הראוי לנקבה, והיינו ענין הנשמות שהם מבינה. אח\"כ מתיחדים תפארת ומלכות. וע\"י יחודם מתיחדים הנשמות תאומים זכר ונקבה, עד שהם באים אל בני אדם ומשם נפרדים כל אחת ואחת לעצמה. ומה שכתב בפרשת תזריע מענין אשה מזרעת תחלה, אינו לענין הנשמות אלא אל התעוררות הקודם אל הזווג כדפירשתי בפ\"כ. ומה שיש לחקור עתה בענין זה הוא שמתוך כל המאמרים האלה בכלל נראה כי מיחוד תפארת ומלכות מתהוים נשמות כדמוכח לעיל, וזה דבר בלתי אפשר שבפירוש אמר הרשב\"י ע\"ה שהנשמות כלם הם נבראות מבריאות העולם לכל הפחות. וז\"ל בזוהר פרשת לך (דף צ' ע\"ב) ת\"ח דאמר ר' שמעון כתיב זה ספר תולדות אדם. וכי ספר הוה ליה אלא אוקמוה דקב\"ה אחמי ליה לאדה\"ר דור ודור ודורשיו כו'. היאך אחמי ליה אי תימא דחמא ברוח קודשא דאינון זמינין למיתי לעלמא כמאן דחמא בחוכמתא מה דייתי לעלמא. לאו הכי אלא חמא בעינא כולהו וההוא דיוקנא דזמינין למיקם בהאי עלמא כלהו חמא בעינא. מ\"ט בגין דמיומא דאתברי עלמא כלהו נפשין דזמינין למיקם בבני נשא כלהו קיימי קמיה קב\"ה בההוא דיוקנא ממש דזמינין למיקם ביה בעלמא. כגוונא דא כל אינון צדיקייא בתר דנפקין מהאי עלמא כלהו נפקן סלקן וקב\"ה אזמין לון דיוקנא אחרא לאתלבשא בהו כגוונא דהוו בהאי עלמא בג\"כ כולהון קיימין קמיה וחמא לון אדה\"ר בעינא. ואי תימא בתר דחמא לון לא קיימי בקיומייהו. ת\"ח כל מלוי דקב\"ה בקיומא אינון וקיימין קמיה עד דנחתו לעלמא. כגוונא דא כתיב את אשר ישנו פה וכו' הא אוקמוה דכלהו בני נשא דזמינין למהוי בעלמא כלהו אשתכחו תמן. הכא אית לאסתכלא, דהא כתיב ואת אשר איננו פה וכו' ומשמע הנהו כולהו דיפקון מאינון דקיימי תמן בגין דכתיב עמנו היום ולא כתיב עמנו עומד היום. אלא ודאי הכא כלהו קיימו תמן ולא אתחזו לעינא בג\"כ כתיב עמנו היום אע\"ג דלא מתחזון. ואי תימא מ\"ט לא אתחזון הכא כמה דאתחזון לאדה\"ר דחמא לו עינא בעינא, והא הכא מתחזי יתיר. אלא הכא כד אתיהיבת אורייתא לישראל חיזו אחרא ודרגין עלאין הוו חמין ומסתכלין עינא בעינא והוו תאיבין לאסתכלא ולמחמי ביקרא דמאריהון. ובג\"כ חמו יקרא עלאה דקב\"ה בלחודוי ולא מאחרא. וע\"ד כלהו בני נשא דזמינין לקיימא בעלמא כו', הה\"ד גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו. גלמי ראו עיניך מ\"ט בגין דדיוקנא אחרא עלאה הוי כהאי ובג\"כ כתיב ומי צור זולתי אלקינו מאן צייר טב דכליל כלא דא בדא כקב\"ה עכ\"ל.", + "והנה מתוכו מתבאר בפי' היות הנשמות נאצלות מצויירות ציור מתגלה. עד שנשמר הרשב\"י ע\"ה שלא נאמר שהיו הנשמות שראה אדה\"ר אותם שעתידין עדיין להתאצל וראה בכח מראה הנבואה. אלא שראה אותם נאצלות מצויירות ציור מתגלה שראה אותם בעיניו כדמוכח בלשונו. וכן בענין אשר איננו פה עמנו היום הוקשה לו למה לא אמר עומד ולמה לא ראו אותם. והוצרך לתרץ שלא נתנו לב לדבר, לפי שהיו רואים עניינים עליונים יותר שהם כסאותיו של ממ\"ה הקב\"ה. ואחר שכן, ראוי לדעת מה ענין הנשמה שמתאצלת בעת הזווג.", + "ועוד שא\"א לומר שהיה זווג קודם אדה\"ר ממה שנתבאר בפרקים הקודמים כי לא היה זווג שלם עד אחר שנברא אדה\"ר ולא ראינו שת ובת זוגו שיצאו אחור כנגד אחור וכן הבל וזוגתו וקין וזוגתו. ואם אמת שנאצלו בזווג שהיה קודם אל אדה\"ר א\"כ היה ראוי שכולם יהיו אחור כנגד אחור. ואמנם הענין הזה לא נמצא כ\"א באדם וזוגתו אם בגופו ואם בנשמתו. ואין לומר שכן היו הנשמות בעת אצילותן קודם הנסירה של אדה\"ר, דא\"כ לא לישתמיט תנא בחד דוכתא לפרושי האי. לכן היה נראה לפרש שבעת אצילות נשמת אדה\"ר נאצלו כל הנשמות שבעולם ר\"ל כל הדורות העומדים עד התחייה ואותן הנשמות המתהוות מהזווג הם שמורות לעתיד לבא כי אז יחדש הקב\"ה עולמו בנשמות חדשות. וזה דוחק.", + "ועוד היה באפשר לומר שאין מתוך המאמר הזה הכרח שהיו נאצלות אלא תיקי הנשמות ודיוקנם שהם מתלבשות בהן אחר אצילותן ודייק הכי אמרו וההוא דיוקנא דזמינין למיקם וכו' משמע שאינן ממש הנשמה אלא דיוקן שבו מתלבש הנשמה.", + "ועוד דייק הכי שאמר וקב\"ה אזמין לון דיוקנא אחרא לאתלבשא בהו דהיינו תיקין ולבושין אל כל הנשמות. וכן דייק לישנא דקרא גלמי ראו עיניך דהיינו גלמי לבוש שבו נחתא הנשמה אחר אצילותה. וג\"ז אצלינו קצת דוחק, שאם נשמות ליכא עדיין, לבושין למה. וכי לא הספיק בריאת דיוקנא בעת אצילות נשמתם.", + "ועוד נראה לתרץ, ונאמר בעת שהאציל הקב\"ה נשמת יציר כפיו האצולה, היתה כלולה מס' רבוא נשמות. שאין דור פחות מס\"ר, וכן פי' הרשב\"י בתיקונים.", + "והנה בהיות נשמתו כלולה מאותם ס' רבוא כל עוד שהיו האנשים הולכים ומתרבים היתה נשמתו מתפשטת בהם ולעולם אין נשמה שלו חסרה דבר וזהו הטעם קנס המיתה לכל הבאים אחריו כי כלם חטאו במעשה ההוא. והוא הולך ומצטרף בכל הנשמות. ויש לנו קצת דמדומי ראיה שהרי במרע\"ה שהוא שת כנדרש בתיקונים ועליו נאמר (בראשית ה ג) ויולד בדמותו כצלמו שהיה כלול מס\"ר כאביו כי הוא הבן הנמשך [ממוח] האב ולכן הוציא ממצרים ס' ריבוא. ועליו נאמר אשה אחת ילדה ס' רבוא בכרס אחד. ועל זה רמזו שקול משה כנגד כל ישראל. ועל זה אמר (במדבר יא כא) שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו. כי עמו ממש היו ממנו יצאו ובו היו כלולים, ולכן כלם ינקו ממנו תורה. ועל זה רמז (שם שם יב) האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו. כי הגם שהם כלולים בו, עכ\"ז אין אנכי הרה מהם שהוא רומז כנגד השכינה המתעברת מהם. וגם אין אנכי המוליד אותם כנגד הת\"ת שהוא האב המוליד. וע\"ז אמר (דברים ג כו) ויתעבר ה' בי למענכם כי נעשת השכינה מעוברת בי. פי' כל עובריה היו בי ואנכי הייתי שלייתכם למענכם ודאי. ולכן פירש בתיקונים (תקונא שתין ותשע דף ק\"ח ודף ק\"י) שמרע\"ה מתפשט בכל דור ודור בס' ריבוא דהיינו סיבוב הגלגול של ס\"ר שעליו נאמר (קהלת א) דור הולך ודור בא ופי' דור שהולך הוא דור שבא ולכן בכל דור ודור הוא מתפשט בששים ריבוא ותורתו מאירה בהם וכלם יונקים ממנו כמבואר ענין זה בתיקונים בפסוק (בראשית ד ב) ותוסף ללדת וכו'. ובזה יובן הנדרש בר\"מ (פ' תצא דר\"פ) שמשה רבינו בעולם הזה בגוף נבזה בין ישראל כמבואר שם. וח\"ו שיהיה משה רבינו ע\"ה מבחר היצורים כלם מגולגל כלל כל שכן בבזיון. אלא הכוונה על מציאות אור תורתו המאירה בבעלי התורה וששים ריבוא היונקים ממנו והם נבזים בין עמי הארץ, וזה אמת שאין בו ספק אל הענין ההוא. ונחזור אל ענייננו שהיתה נשמת אדה\"ר כלולה מס\"ר שהוא שיעור דור אחד. וזה ביאר במ\"ר (תשא פ\"מ) וז\"ל עד שאדה\"ר מוטל גולם הראה לו הקב\"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו. יש שהוא תלוי בראשו של אדה\"ר ויש שהוא תלוי בשערו ויש שהוא תלוי במצחו ויש בעיניו ויש בחוטמו ויש בפיו ויש באזנו ויש במלתין (וזה מקום הנזם). ותדע לך בשעה שהיה איוב מבקש להתוכח עם הקב\"ה אמר מי יתן ידעתי ואמצאהו וגו' אערכה לפניו משפט. הקב\"ה משיבו אתה מבקש להתוכח עמי איפה היית ביסדי ארץ. מהו איפה, ארשב\"ל אמר ליה הקב\"ה איוב אמור לי האיפה שלך באיזה מקום היתה תלויה בראשו או במצחו או באיזה אבר שלו אם אתה יודע באיזה מקום היתה איפתך אתה מתווכח עמי. הוי איפה היית עכ\"ל.", + "ומתוכו בפי' מתבאר כונתינו בלי פקפוק. ואמר עד שאדה\"ר מוטל גולם מפני שאחר שהציבו והעמידו הקב\"ה בצביונו ובמעמדו נתפשטו הנטיעות הכלולות בו בג\"ע עד עמוד להם גופים להתלבש אבל היו כלולים בו קודם גמר בריאותו בהיותו גולם דהיינו עסה מגולגלת. ואחר שהזכרנו ענין זה נאמר כי דקדק לשון המאמר שהראה הקב\"ה לאדה\"ר דור דור ודורשיו, הנה שלא הראה לו אלא כמנין הדור הזה שהוא ס' רבוא אבל הנוסף על ס' רבוא לא היו עדין נבראות שהם נאצלות ע\"י הזווג והם הם הנשמות החדשות שמהם ג\"כ עתיד הקב\"ה לחדש עולמו כדפי' לעיל. ובזה יובן מה שדרשו רז\"ל שראה אדם לדוד שלא היו לו חיים ונתן לו ע' שנה מחייו. עם היות שנדרש ענין זה בזוהר בענין אחר. זהו הנראה לנו בתיקון הענין הזה ונכלל הפרק הזה. ונבאר עתה ענין נאה ביחוד שנמצא בס' הזוהר:" + ], + [ + "בתיקונים פי' הרשב\"י ע\"ה וז\"ל יסודא דעלמא יחודא דקב\"ה ושכינתיה. וכאלה הרבה. מורה על שיחוד הת\"ת והמלכות הוא ע\"י היסוד והיסוד הוא השושבין הקושר ומיחד החתן והכלה ולא שושבין לבד אלא ממש הוא האמה המייחד הזכר עם הנקבה וכן כל כנויי המדה הזאת מורים עליו וכמאמר רז\"ל גוף וברית חשבינן חד פי' כי התפארת כנגד הגוף של אדם והיסוד כנגד האמה. ואין ספק כי יש במלכות לענין היחוד ג' בחינות. הא' בחינה אל היסוד, הב' בחינה אל הת\"ת, והג' בחינתה אל הגדולה והגבורה והנצח וההוד. והטעם כי כמו שביחוד איש ואשתו יש בחינה בנקבה אל האמה ובחינה אל השדרה שהוא כלל הגוף ובחינה אל הזרועות ואל השוקים, כן יחוד העליון שהם מתיחדים שש כנגד שש. וכן נתבאר בתיקונים וז\"ל בתקון נ\"א (דף פ\"ו ע\"ב) בראשית ברא אלקים את כו'. מאי את אלא הא אוקמוה קדמאין כל אתין לרבויא. ודא א\"ת, אורייתא כלילא מא' עד תי\"ו דבה אתבריאו שמייא וארעא.", + "ועוד את השמים שמים. דא קוב\"ה הה\"ד ואתה תשמע השמים, את בת זוגו עמיה, ואת דא צדיק ובת זוגיה, הארץ מאנא דכלהו לאפקא זרעין ואיבין עכ\"ל.", + "והנה יש לשאול ודאי כי מאי ניהו בת זוגיה דצדיק ומאי ניהו בת זוגיה דקב\"ה ומאי ניהו מאנא דכלהו, כי הכל אחד. אלא ודאי כדפרשינן כי השכינה נקרא את והכתוב בא להודיענו ענין היחוד בכל בחינותיו. והראשונה אמר את השמים דהיינו בחינת יחוד התפארת עם המלכות שהיא גוף בגוף. שנית אמר ואת כי הוא\"ו הוא יסוד שהוא נקרא וא\"ו זעירא והיינו צדיק ובת זוגיה שהוא הנקודה האמצעית מציאות היחוד העצמי. הארץ מאנא דכלהו דהיינו בחינתה אל הזרועות שהם גדולה גבורה ואל השוקים שהם נצח והוד. וכמו שנמצא היחוד אל הת\"ת והמלכות כן נמצא היחוד אל כל בחינותיהם והאברים הרוחנים העליונים עד שנמצא היחוד והזווג אפי' במלאכין דשכינתא המתיחדים במלאכין דקב\"ה. וכן נתבאר בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ג ע\"ב) ז\"ל וכד סליקת עלייהו מיד נחית קב\"ה לקבלא לה בכמה חילין ומשריין. משריין סלקין עם שכינתא ומשריין דמלכא נחתין עלייהו ואנון מרכבתא תתאין מעילאין ומקבלין אלין מאילין בחדווא בנשיקו. ורזא דמלה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו והנה מלאכים דשכינתא דאיהי אלקים עולים ומלאכים יורדים בו לגבה עכ\"ל.", + "והכוונה מבוארת כי בהיות השכינה עולה וכל מחנותיה להתיחד בבעלה בעלה יוצא לקראתה ובבואו להתיחד עמה כן מלאכיו יורדין להתיחד עם מלאכי השכינה להיות שאלו זכרים ואלו נקבות. ואפשר היות מלאכים האלה רוחות אצולים אלו מהזכר ואלו מהנקבה כעין רמ\"ח אברים באדם. ואפשר היות אלו רמ\"ח כוחות שרמז הרשב\"י בפקודין פקודא דק\"ש (בפ' ואתחנן דף רס\"ג.) שאמר שאל היחוד מתיחדים רמ\"ח אברים עליונים כנדרש שם. ונתבארו ב' הבחי' האלה הנדרשות בפרק זה בתקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ז) וז\"ל וכד [אינון מקבלין כל ספיראן] מקבלין דא מן דא ומלאכין לתתא מקבלין דין מן דין כד\"א ומקבלין דין מן דין. וכל חד יהיב רשו לאעלאה לתחומא דחבריה כד\"א ונותנים רשות זה לזה עכ\"ל.", + "והכונה שכאשר מתיחדים ת\"ת ומלכות דעלה קאי התם אלא שקצרנו דבריו. ואמר שאז הספירות מקבלות אלו מאלו וכן המלאכים. הורה על שתי הבחינות הנדרשות בפרק זה בענין היחוד שהם יחוד ספי' זכרים בנקבות ויחוד מלאכים זכרים בנקבות. עוד מתבאר בתקונים (תקונא י\"ח דף ל\"ג) היות לחכמה ובינה ג' יחודים ר\"ל יחוד בג' מקומות וכן לת\"ת ולמלכות, והם אלו. ראשונה הם החכמה והבינה יהו\"ד בחכמה אהיה בבינה ואהיה הוא היכל לשם בן ד' נרתיקא דחרבא כמבואר בתיקונים והיינו שם בן ד' שבחכמה ואהיה הוא בבינה זה אל הימין וזה אל השמאל כדרך הזכר והנקבה שהזכר לעולם נטייתו אל הימין והנקבה לעולם נטייתה אל השמאל בסוד שכל נקבה נוטה אל הדין ולכן זה בימין וזה בשמאל כל אחד כראוי לו ושניהם מתיחדים בסוד יחודם בכתר ונרמז יחודם בשם זה יאההויה\"ה כי הוא שם מורכב מב' שמות מורה שאהי\"ה היכל ומכון לשם יהו\"ה, וגם מורה שיהו\"ה בהיכלו. ולכן להורות על יחודם בספי' הכתר שניהם מיוחדים שם בשם הנזכר. וכן הם מתפרדים אל הימין ואל השמאל בגדולה וגבורה כזה יהו\"ה בחסד אהיה בגבורה ומתיחדים באמצע שהוא התפארת כזה יאההויה\"ה. וכן הם מתפרדים אל הימין ואל השמאל בנצח והוד כזה יהוה בנצח אהיה בהוד והם מתיחדים באמצע שהוא היסוד כזה יאה\"הויה\"ה ושתיהם במלכות שהיא נקרא קרית ארבע על שם שבה נכללות ד' שמות שם יהו\"ה אהי\"ה יהו\"ה אדנ\"י שד' שמות אלה הם ד' אותיות שבשם בן ד'. ששם ראשון הוא כנגד הי' שבחכמה, ושם אהי\"ה כנגד הה\"א שהיא בבינה, ושם בן ד' השני הוא התפארת שהוא כנגד הוא\"ו, ושם אדני הוא כנגד ה\"א אחרונה שהיא במלכות. וראשי תיבות ד' שמות אלה הוא י\"א י\"א כו' שם קדוש והוא ר\"ת \"יהוה \"אלהינו \"יהוה \"אחד שהם ד' אותיות שבשם כדפי'.", + "והנה יחוד יהו\"ה שבחכמה ואהיה שבבינה הוא בסוד ממעלה למטה מפני ששניהם משפיעים, וסוד המשפיע הוא בסוד האור הישר ממעלה למטה. ויחוד יהו\"ה אדנ\"י בתפארת ומלכות הם מושפעים ויחודם הוא ממטה למעלה. ולכן בנצח והוד הם מתפרדים יהוה אדני זה אל הימין וזה אל השמאל כדרך זכר ונקבה שהזכר לעולם אל הימין והנקבה לעולם אל השמאל ושניהם מתיחדים ביסוד ושניהם יאהדונה\"י שם המורה שהשם אדני נעשה כסא ומכון ומעון לשם יהוה ושם יהו\"ד שוכן בהיכל שהוא אדנ\"י כדכתיב (חבקוק ב כ) וה' בהיכל קדשו הם מפניו כל הארץ. ה\"ס כמנין אדנ\"י וכמנין היכ\"ל. וכן שניהם מתפרדים אל הימין ואל השמאל בגדולה ובגבורה יהו\"ה בגדולה אדנ\"י בגבורה זה אל השמאל וזה אל הימין נקבה אל השמאל בסוד נטייתה אל הדין והזכר אל הימין בסוד נטייתו אל הרחמים ושתיהם מתיחדים בתפארת שהוא האמצע כזה יאהדונה\"י. וכן ענפים מתפרדים בחכמה ובינה ומתיחדים בכתר. זהו העתק דברי הרשב\"י ע\"ה מהתיקונים בתוספות מעט מזעיר לא כביר בביאור מקצת דבריו ודי לנו כנדרש עד הנה בביאור ענין היחוד. ומה שנשאר בענין יחודם בחול ע\"י מטטרון ובשבת ע\"י היסוד, לא נדבר בו הנה יען נבאר אותו בשער אבי\"ע כי שם הוא המתיחס. ונחזור לבאר ענין מהות המדות בדין ורחמים ובפעולתם:" + ], + [ + "אחר שבארנו בפרקים הקודמים בענין הגדולה והגבורה והת\"ת. נבאר עתה ענין נצח והוד והיסוד. ובמדות האלה אין צריך להאריך בעניינם אם דין אם רחמים כי הם ענפים מסתעפים מחסד וגבורה ות\"ת. וכפעולות האלה כן פעולות האלה אלא שאין דינם חזק כ\"כ ולא החסד כ\"כ בחוזק מפני שהן יונקין מהת\"ת. והענין שהנצח הוא ענף החסד ולכן פעולתו חסד וכן בענין המים כמבואר בחסד אבל מפני שהוא יונק מצד הת\"ת שבו כח הגבורה כנודע שהוא איש הבינים, לכן אין פעולתו גוברות על צד החסד כחסד עצמו. ובזולת זה פי' הרשב\"י ע\"ה (בהקדמת ת\"ז דף י\"ד) שבנצח חותם כח החיים מצד החכמה וז\"ל אסתכל לעילא לגבי חכמה ואתקשר בירכא ימינא וחתים ביה חיים עכ\"ל.", + "הורה שעם היות שחיים הם בחכמה כענין (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה, עכ\"ז האוצר שבו נתון החיים להחיות בני העולם הוא הנצח עם היות שפתיחתו תלוי בג' ראשונות כאמרם ז\"ל בני חיי ומזוני וכו' אלא במזלא תליא מלתא ופרשנוהו בפרק י\"ז. וכיוצא בנצח כן הוא ההוד שפעולתיה דומין לגבורה שהוא ענף נמשך ממנו ולכן פעולותיו בדין ואש כמבואר בגבורה. אבל מפני שהוא יונק מן הת\"ת שבו כח החסד כנודע שהוא איש הבינים לכן אין פעולתיו גוברות על צד הדין כגבורה עצמה. ובזולת זה פי' רשב\"י ע\"ה כי המזון הם תלוים בו וז\"ל שם אסתכל לעילא לגבי אימא עלאה ואתקשר בירכא שמאלא וחתים ביה מזוני עכ\"ל.", + "וענין מזוני בהוד הוא על דרך חיים בנצח כמבואר לעיל. וזה שיש לדקדק בענין ב' מדות אלו הוא שמצינו אותם משונות בעניינם יותר משאר הספירות כי שאר הספירות לכל אחד ואחד שם בפ\"ע כמו שנבאר בשער השמות. ולשתי הספירות האלו שם אחד לבד שהוא צבאות כמו שיתבאר שם. וכן ברוב כנויהם לעולם הם מיוחדות. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה נצח והוד תרי פלגי דגופא אינון. מורה על שתיהם היותן ענין א' מה שלא נמצא כזה אפי' לתפארת ומלכות עם היותם ד\"ו פרצופין ושתיהן אחד. וכן פירש לענין שמים וארץ בפעולת המדות גבי אפריון עשה לו המלך שלמה בפ' תרומה והעתקנוה בשער טעם האצילות בפ\"ד. ואמר שיום ד' הוא הנצח לא הוציא פעולותיו בשלימות עד בא ההוד מפני ששניהם ענין א' יעויין שם. ועתה צריך לדקדק על הענין הזה בכל האפשר. ואמנם אל מה ששאלנו למה לא נתייחד לכל א' מהם שם בפ\"ע אלא שלשניהם שם א' והוא צבאות. מצאנו להרשב\"י בשעת פטירתו בפ' האזינו (דף רצ\"ו.) פירש הענין הזה וז\"ל תו אתפשט גופא בתרי שוקין ומתאחדן בינייהו תרין כוליין ותרין ביעי דדכורא. דכל משחא ורבות וחילא דדכורא דכל גופא בהו אתכנש. דכל חיילין דנפקי, מנהון נפקין. ושריין כלא בפום אמה. ובג\"כ אקרון צבאות ואינון נצח והוד. ת\"ת יהוה. נו\"ה צבאות. ובג\"כ ה' צבאות. אמה דדכורא סיומא דכל גופא ואקרי יסוד וכו'. עכ\"ל לעניינו. והוא מדבר בענין התפשטות האצי' עד נו\"ה ואמר שלהם ג' בחינות כצורת הגוף והם שוקים וכליות וביצי זכר מפני שהם אברים הצריכים אל מציאות הזווג. והטעם שאמרו חכמי הנתוח שמעבר הזרע דרך ב' צנורות א' אל הימין וא' אל השמאל וירידתם דרך הירכים ומשם יורדים אל הכליות ועוברים דרך שם ומשם נמשכים אל האשכים ומשם אל פי האמה, ולכן אמר דכל משחא ורבותא וחילא דדכורא וכו' דהיינו זרע הזכר, ולכן אמר דכל חיילין דנפקי כו' ושריין כלא בפום אמה היינו הזרע הנמשך מן הירכים ומן הכליות ומן האשכים אל היסוד אל הבחי' המתייחדים בו שהוא הנק' פי האמה.", + "והנה נמצא אל ירכים שהם נצח והוד ג' בחינות. הא' נק' ירכים והיינו בחינתם המתקרבים אל בחינתם הנקראים מתנים שהוא בחינתם אל הת\"ת ואל הזרועות שהם גדולה וגבורה, והבחינה זאת נקרא ירכים.", + "ועוד בחינה יותר מתקרבת אל היסוד והיא נקראת כליות.", + "ועוד בחינה יותר ויותר מתקרבת והיא נקראת אשכים. וכלם צריכין אל יחוד איש ואשתו כמבואר לעיל. ולכן אל יחוד העליון ג' בחינות אלה שופעים אל היסוד בבחינתו המתייחד במלכות ומתעלם בתוכה והיא הנקרא ראש צדיק דהיינו מהעטרה ולמעלה כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים. ואמר ובג\"כ אקרון צבאות לרמוז אל ב' דברים א' על שם החיילים דנפקין מתמן כדפי' לעיל. וזה טעם אל שם צבאות לשון צבאות מפני שהמשכתם והשפעתם אל היסוד וזו עיקר צבא המכונה בהם לכן נקראים צבאות בשם אחד שוה לשניהם מורה על הרבוי משא\"כ בשאר השמות הקדש. ולהורות על יחודם עם הגוף שהוא הת\"ת אמר ת\"ת יהו\"ד נו\"ה צבאות. הפך דעת האומרים שנצח נק' יהוה צבאות והוד אלקים צבאות. ואין נכלל בשם צבאות אלא נו\"ה יחד כמו שנרחיב ביאור בשער השמות.", + "והנה מתוך זה המאמר נתבאר טעם למה לשניהם שם א' כדפי'. ואל השאר נאמר כי אחר שידענו ביאור השם זה אל היחוד ויחוסו וענין בחי' המדות האלה אל הזווג, א\"כ ראוי שיקראו שניהם בשמות שוים אחר שכבר קדם לנו כי אין הזריעה אלא ע\"י ב' האברים האלה. ועם היות שיש חילוק בין חכמי הנתוח לבין חכמי ישראל במס' יבמות בפ' הערל (יבמות דף ע\"ה ע\"ש בתוס') דסבירא להו שכבר אפשר להוליד בביצה אחת, עכ\"ז כבר הודו חכמי הנתוח שלא יוליד בא' כ\"א זכרים או נקבות לפי היות חסרון האבר. ואחר שכבר קדם לנו בפרקים הקודמים שמהזווג העליון נמשך זכר ונקבה א\"כ א\"א מציאת הזווג אלא ע\"י שניהם יחד ולכן תרי פלגי דגופא הם ודאי. בזולת שא\"א לגוף לעמוד על מעמדו אם לא ע\"י ב' הירכים המעמידים אותו משא\"כ בשאר הזוגות שבכל אברי האדם. ודי לנו בזה ביאור אל הענין הזה:", + "ואל ענין היסוד, נודע היות מדתו ופעולותיו כפעולת הת\"ת ונתנו סימן לזה רז\"ל באמרם כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף והוא ענף מהת\"ת נמשך ממנו. ולכן פעולתיו ברחמים בסוד האויר כדפי' בת\"ת. אבל מפני שיסוד יונק מן הנצח וההוד ומתגבר עליו כח הגבורה מן ההוד לכן נטייתו יותר אל צד הדין כמו שבארנו בשער י' ולא ט' בפ\"ב. ועם היות שאנו אומרים שפעולותיו כהת\"ת, יש לו עוד פעולות שוות אל כל הספירות מפני שבו מתערבים כל הכחות ושפע הספירות כנודע. ובזולת אלה יש פעולות אל המדות האלה הרבה שא\"א לבארם אם לא בשער ערכי הכנויים ע\"י פי' הכנויים:", + "וממדות המלכות הוא כל הענינים המתייחסים אל הנקבה בענייני העולם וכן הדברים המתייחסים אל יסוד העפר כדפי' לעיל. ונתבאר בדברי הרשב\"י שנטייתה אל הדין והיא מדת הדין אבל לא קשה כגבורה אלא רפה, ומדתה להשכיר ולהעניש מכח המדות העליונות שעליה. ובה אחוזים כל הכחות אם טובים ואם רעים כענין המלך שהוא צריך לרעים ולטובים להשלים חפציו ובזה נכלל ענין שבע מדות ומהותם בדין ורחמים:" + ], + [ + "הכוונה בפ' זה הוא לבאר ב' בחי' שבהם נבחן האצילות. הבחי' הא' נחלקת לג' בחי'. הא' קראו העולם מושכל והם כ\"ח\"ב, הב' נקרא עולם המורגש והם גדולה גבורה תפארת, הג' קראוה עולם המוטבע והם נה\"י, ובכל א' מג' בחינות אלה מג' ג' ספירות, בזולת המלכו' שהיא המקבלת מן הכל כדפי'. והשנית היא ג\"כ נחלקת לג' בחינות אחרות. והם בחינה ראשונה בחינת הימין והוא בחינת החסד ובה נכללו ג' ספירות והם חכמה חסד נצח, והב' בחינת השמאל והיא בחינת הדין ובה נכללות ג' ספירות והם בינה גבורה הוד, והג' בחינות האמצע והיא בחינת הרחמים ובה נכללו ג' ספירות והם דעת תפארת יסוד. והמלכות מקבלת מכלן וכתר כלול מכלן כאשר ביאר.", + "וענין זה נתבאר בזהר פ' ויחי (דף רט\"ז ע\"ב) דאמר ר' אלעזר לית שכינתא שריא מגו עצבות דכתיב ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן. מנגן מנגן תלת זמני אמאי בגין לאתערא רוחא משלימותא דכלא דהוא רוחא שלימא. ר' אבא אמר תרין. [טז] תנינן מד' סטרין כלא אשתכח. א\"ר אבא וכל שרשין דעלאין ותתאין כלא אחידן בהו. ותנא דא עייל ודא נפיק דא סתים ודא פריש אתאחד חדא בחברתא ואינון אבהן דכלא. ר' שמעון אמר רק באבותיך חשק ה' כתיב באבותיך ממש תלתא, ומשמע דכתיב רק, רק ממש, ומאלין מתפרשן ומתאחדין כל שאר אחרנין וסלקין שמא לאתעטרא עכ\"ל.", + "ופי' כי בענין אלישע הנז' בכתוב ג' נגונין. ור' אלעזר פירש שרומזים אל התפארת בהיותו כלול מג' אבות וזהו אמרו לאתערא רוחא משלימותא דכלא, וכוון אל מה שהיה צריך אלישע רוח נבואה שלא היה לו, היה צריך התעוררות מהתפארת הנקרא רוח, ובהיותו שלם עם הגדולה והגבורה הוא רוח שלם כולל כל הבחינות שהם חסד דין ורחמים כדי שתחול על אלישע רוח נבואה מן הימין ומן השמאל ומן האמצע בסוד משך השפע אל הנצח וההוד שהם מקום הנבואה והיסוד שהוא המיחדם, וזה ענין ג' נגונים שהם כנגד ג' אבות כלולים בתפארת הנקרא רוח ונשפע למלכות שהיא נקראת נבואה. וזהו סוד רוח נבואה ת\"ת ומלכות מתיחדים ע\"י הנצח וההוד, ת\"ת אל הימין ומלכות אל השמאל, ושניהם מתיחדים ע\"י היסוד בסוד יאהדונה\"י כמו שנבאר בשער השמות בפ\"ב וכמו שביארנו לעיל בפרק כ\"ג. ור' אבא חלק על ר' אלעזר משום דסבירא ליה שאין בכתוב כ\"א ב' נגונין כי ועתה קחו לי מנגן אינו מן המנין כי הוא ספור דברים בעלמא והעקר הוא והיה כנגן המנגן שהם ב' נגונים, וז\"ש רבי אבא אמר תרין פי' ב' נגונים לבד, וחלק עליו ג\"כ שאין כללות האצילות בשלש אלא בד' ונכללות בשתים והם חסד גבורה ת\"ת ומלכות כי הת\"ת מתייחד עם המלכות וחסד עם הגבורה.", + "והנה בהיותם נכללים בשתים שהם שני נגונים אז הי' הנבואה שורה על אלישע. וזהו אמרו תנינן מד' סטרין כלא אשתכח. פי' שכל הנמצאים מורכבים מד' יסודות אלו הרוחניים. והוסיף עוד מימרא דר' אבא אחריו להורות שדעת ר' אבא שבד' אלו נכללים כל האצילות, וז\"ש וכל שרשין דעלאין ותתאין כולהו אחידן בהו פי' בד' אלו נכללים הכל. ותאנא וכו'. הוסיף לבאר היאך הם ד' ונכללים בשתים, כי דא עייל ודא נפיק, פי' החסד מלאכתו לכנס ולקרב והשמאל לפזר ולרחק, כאמרם שמאל דוחה וימין מקרבת, ולכן צריך ליחדם ולהמזיגם אל המיצוע. דא סתים ודא פריש פי' הת\"ת הוא מתעלם והמלכות מתגלה ולכן צריך ליחדם כדי לגלות הנעלם מתוך הנגלה וזהו אתאחד חדא בחברתה. פי' להיותם ד' נכללות בשתי כוחות אל המיצוע. ואנון אבהן דכלא, פי' שארבעה אלו הם האבות ושרש לאצילות, הכוונה שבד' בחינות האלה נכלל הכל. ורבי שמעון חלק על רבי אבא ואמר שהכל נכלל בחסד גבורה ת\"ת שהם חסד דין ורחמים כי המלכות מקבלת מהם והיא מכללם לא שתהיה בחינה ד' בפ\"ע, וז\"ש באבותיך ממש אבות שלשה שהם אברהם יצחק ויעקב דהיינו הגדולה והגבורה והתפארת שהם החסד והדין והרחמים. תלתא דוקא ולא ד' כמו שפי' ר' אבא. ומשמע דכתיב רק. פי' שכוון הכתוב לשלול דעת רבי אבא באמרו רק, כלומר אלו ולא אחרים עמהם שבג' אלו לבד נכלל הכל. ומאלין מתפרשן. פי' ואע\"פ שיראה לכאורה כי בחינת המלכות בחינה מיוחדת בפ\"ע, אינה ראיה. כי היא נכללת באלו ומאלו הג' היא מסתעפת ולא שתהיה בחינה בפ\"ע כפי הנראה. ע\"כ.", + "והנה מתוך המאמר הזה מתבאר היות האצילות כלו נכלל בג' בחינות אלה שהם חסד דין רחמים דהיינו קו ימין קו השמאל קו האמצע. עוד ביאר הענין הזה רבי אלעזר בפ' שמות (דף י\"ד) וז\"ל הא תנינן בעשרה מאמרות נברא העולם, וכד תסתכל תלתא אינון ועלמא בהון אתברי בחכמה ובתבונה ובדעת עכ\"ל לענייננו.", + "והנה ג' אלה הם ג' מדרגות שהם חסד דין ורחמים. אמנם הם שרשים ובהם נעלמים הענפים שהם ג' וג' כמו שבארנו. וראוי לדקדק למה אינם נכללים בכתר חכמה ובינה שהם שרשים אל ג' קוים כמבואר בשער סדר האצילות. ודעת מאי בעא הכא. והטעם הוא מפני שבכתר לא שייך לא דין ולא רחמים מפני שהרחמים נכללים מדין וחסד שהם קו המיצוע והכתר הוא סוד חסד ורחמים שאין בו תערובת דין כלל ולכן לא יצדק אמרנו בו שהוא קו הרחמים באמיתות. והדעת הוא בחינת הת\"ת קודם התפשטותו. בערך בחינתו בכתר בין חכמה ובינה בסוד ההכרעה כמו שיתבאר בשער הבא. ולכן כשנרצה לכלול הבחינה השנית שהוא בחינת הרחמים אין אנו יכולין לכללו בכתר בעצם כי לא יצדק מן הטעם שבארנו. אמנם נוכל לכללו בדעת שהוא בחי' הת\"ת ובחי' הכתר דהיינו הת\"ת המתעלה עד כתר ובעלותו שם במציאותן העליון נמצא שהוא שורש וכללות הרחמים בקצת דין הנכלל עמו. אבל הכתר בעצמו הוא שורש נעלם בו יוכללו ג' הבחינות בהעלם כדמיון הסתר והעלם הענפים הנאצלים בהמאציל. ולכן מפני זה לא יצדק בו דין כדפי' לעיל בפ\"ג. ועתה לפי זה נמצאו הספי' נכללות ונבחנות בג' בחינות לרחבם ולארכם עם היות שאין בהם לא אורך ולא רוחב כזה:", + " ", + "הרי שלשה על שלשה. כתר חכמה בינה עולם מושכל, גדולה גבורה תפארת עולם מורגש, נצח הוד יסוד מלכות עולם מוטבע. הרי בחינתם נחלקת לרוחב. ולאורך הם חכמה גדולה נצח הרי עולם החסד, בינה גבורה הוד הרי עולם הדין, דעת ת\"ת יסוד הם עולם הרחמים. ולמעלה מהם כתר כלול כל שלשה בחינות כמו שהוא כולל ג' ראשונות ובהיות כלול מן הדין שהרי הוא כלול מהבינה שהוא שורש הדין ולא יחייב הענין הזה בו הדין כלל כמו שבארנו בפ\"ג. ולמטה מכלם מלכות כוללת ג' בחינות שהיא הכוללת כל הספירות כנודע. נמצא לפ\"ז כי חכמה ובינה ודעת שהוא במקום הכתר סוד הפעולות בכח, וגדולה וגבורה ת\"ת סוד הפעולות בפועל, נצח הוד יסוד הם השלוחים הפועלים הפעולות. נמצא לפ\"ז שכתר נשמה לת\"ת בסוד דעת, והחכמה נשמה לגדולה, ובינה נשמה לגבורה, וחסד נשמה לנצח, וגבורה נשמה להוד, ות\"ת נשמה ליסוד, ויסוד המקבל משלשתן נשמה למלכות הכלולה מכלם:" + ], + [ + "הכלל העולה מהפרק הקודם הוא כי הכתר והחכמה והבינה משפיעים בחסד ת\"ת גבורה, וחסד ת\"ת גבורה משפיעים בנה\"י. אמנם היסוד מקבל כלם ומשפיע למלכות ובזולת המלכות אין להם הנהגה בעולם. כי הכל ניתן בידה ואין להם רשות להשפיע בתחתונים אם לא על ידה. וכן ביאר הרשב\"י בתקונים (תקונא ד' דף י\"ט.) וז\"ל ולית ספירה מכלהו ספירן דיהא לה רשו לארקא ברכאן ולאשפעא לתתאין אלא בבת שבע בגין דאיהי קשורא דכלהו ספירן. דאי ספירן הוו מריקן לבר מינה הוה פרודא ובג\"כ לית רשו לארקא ברכאן ולאשפעא לשום אתר בר מינה לגבי תתאין ובג\"ד אתמר בה אל יתהלל חכם כו' כ\"א בזאת כו' עכ\"ל.", + "ומבואר הוא לענייננו. והאמת כי השפעת הספירות במלכות הוא ע\"י היסוד כדפי' בשער הצנורות בפ\"ג. וח\"ו בהסתלק היסוד תסתלק השפע והטוב. ואם ישאל השואל ואיך אפשר לשער שנסתלק שפע היסוד מהמלכות [יז] ויתקיים העולם. הא ל\"ק שכבר נשאלה שאלה זו בזהר פ' תרומה (דף קס\"ו ע\"ב) וז\"ל האי אור זרע ליה קב\"ה בגנתא דעדנוי ועבד ליה שורין שורין ע\"י דהאי צדיק, ואיהו גננא דגנתא, ונטל להאי אור וזרע ליה זרוע דקשוט ועביד ליה שורין שורין בגנתא דעדן ואוליד ואצמח ועביד פירין ומנייהו אתזן עלמא הה\"ד אור זרוע לצדיק וגו'. וכתיב וכגנה זרועיה תצמיח. מאן זרועיה, אלין זרועיה דאור קדמאה דאיהו זרוע תדיר השתא אוליד ועביד איבין והשתא זרוע איהו כדקדמיתא עד לא ייכול עלמא איבא דא אוליד זרועא דא, ויהיב איבא ולא שכיך וע\"ד כל עלמין אתזנו בספוקא דההיא גננא דאקרי צדיק דלא שכיך ולא פסיק לעלמין בר בזמנא דישראל בגלות'. ואי תימא בזמנ' דגלות' כתיב אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש היך עביד תולדין. אלא כתיב זרוע, זרוע איהו תדיר. ומיומא דאפסיק ההוא נהר גננא לא עאל בההוא גנתא. וההוא אור דאיהו זרוע תדיר עביד איבין ומניהו מגרמיה אזדרע כדקדמיתא ולא שכיך תדיר. כגנתא דעביד תולדין ומההוא זרועא נפל ביה באתריה, ומגרמיה עביד תולדין כדבקדמיתא. ואי תימא דאינון תולדין ואיבין הוו כמה דהוה בזמנא דגננא תמן, לאו הכי אבל לא אתמנע זרוע דא לעלמין. כגוונא דא ותורה אור אורייתא [דאתיהיבת מסטרא דההוא אור קדמאה] הכי אזדרע תדיר בעלמא ועביד תולדין ואיבין ולא שכיך לעלמין, ומההוא איבא דיליה אתזן עלמא עכ\"ל.", + "וכונת המאמר הזה הוא להכריח שהיסוד הוא המשפיע במלכות והוא האיש העובד האדמה הזאת ואין פורץ גדר ומשיג גבולו לזרוע או לעבוד זולתו. וזהו נקודה אשר עליה תסוב גלגל המאמר הזה. כי למעלה מן הענין אמר שהת\"ת הנקרא אור מצד יניקתו מן החסד כאשר נבאר בשער ערכי הכנוים בערך אור, ואמר שזה האור שהוא השפע הנשפע הוא נשפע ע\"י הצדיק י\"ע. ובאר שהמשפיע הוא הת\"ת הקב\"ה שהוא בעל הזרע. והאריס העובד את האדמה הוא היסוד. והגן אשר בו נזרע הזרע הוא המלכות. וקראה בשם גן משום לישנא דקרא דקאמר (תהלים צז) אור זרוע ולשון זריעה שייך גבי גינה. ומשום קרא דכתיב (ישעיה ס\"א) וכגנה זרועיה תצמיח כי משם ראייתו כאשר יתבאר.", + "ועוד מפני שג\"ן סדרים יש בתורה. וזהו סוד הפסוק (משלי ו) ותורה אור דעליה קאי התם. ובקבלתה מהת\"ת שהוא התורה אז נקראת גן לרמוז אל ג\"ן סדריה. ועביד ליה שורין וכו'. הכונה לישב הפסוק שאמר זרועיה לשון רבים. וכדי שמתוך לשון זרועיה דמשמע רבים, לא נבא לומר שרבים זורעים בה והיא צומחת ומגדלת כל הזרעים כל אחד למינהו. לזה הקדים להצילנו מן הטעות. ואמת כי בזרע הצדיק יש כמה מיני שפע כל א' אל האוצר הראוי לו אוצרות חיים ואוצרות עושר אוצרות חכמה ואוצרות תורה ואוצרות בינה וזהו ועביד לי' שורין ששהם האוצרות. ונטיל להאי אור וכו'. הוקשה לו א\"כ ימשך לפ\"ז שאין הזרע היוצא מן הצדיק הוא כמו שמקבל הצדיק מלמעלה אלא ישתנה בעצמות הצדיק. שאל\"כ איך יצדק מלת זרוע לצדיק שאם השפע יושפע בה כמו שנשפע מלמעלה מה תועלת ימשך מזה לצדיק עד שיתייחס אליו שם זרוע לצדיק. לז\"א ונטיל להאי אור כו' ופי' הוא לוקח האור ומשפיעו וזרעו אור כמו שהוא נשפע מלמעלה ואין בידו לעכב או לשנות כמו שאין באבר המשגל כח לשנות הזרע מטבעו הקנוי לו ע\"י שני המריקים. וז\"ש וזרע ליה זרועא דקשוט פי' זרע אמת דהיינו הת\"ת, ואפי' אחר הזרע הוא זרע אמת מתייחס אל הת\"ת. ואל מה שהוקשה לו מה תועלת נמשך מזה לצדיק או מה פעולתו עד שיצדק אמרו זרוע לצדיק. לזה השיב ועביד ליה שורין שורין פי' כי האור והשפע בא מעורב בלי מתפרד כל אחד למינו והיסוד הוא המחלק אל האוצרות כל אחד לפי טבעו הנגזר משרשו. כדרך האריס או האיש העובד האדמה אשר שם חטה שורה ושעורה נסמן וכוסמת גבולתו.", + "ועוד בזולת זה שהוא מולידה ומצמיחה, וז\"ש ואוליד ואצמח וכו'. וטעם הכפל הזה הוא לרמז אל שני דברים. האחד לענין השפע הנשפע למזון העולם ולפרנסתו ושאר דברי העולם. והשני לענין הנשמות. וזה כונתו ואוליד נשמות, ואצמח פירות וזרעים. כי שניהם הם מזון העולם. הה\"ד אור זרוע וכו'. הכריע הענין מב' כתובי מהכתוב הא' שהוא אור זרוע לצדיק הכריח כי הזורע זרע זה הוא הצדיק כמו שאמר אור זרוע לצדיק. ומן הכתוב השני הכריע והכריח כי המקבל השפע הוא הגן הנבחר, וזהו וכגנה וכו' כדפי'. מאן זרועיה אלין זרועי וכו'. הוקשה לו א\"כ נמצא שהגן אחר זריעתו יוכרח אח\"כ שישתנה הזרע מכמות שהיה וסוף סוף לא ידוקדק לשון אור זרוע כי אחר היותו זרוע אינו אור, לזה אמר מאן זרועיה אלין זרועי אור קדמאה. פי' כמו שהיה אור קדמאה שהנרצה בו השפע הנשפע מחסד בת\"ת להשפיע להכלה, כן אחר שנזרע במלכות ואחרי צמיחתו עדיין שם אור עליו. וזה כוון באמרו אור קדמאה דאיהו זרוע תדיר. הכונה שלעולם לא ישתנה מכמות שהיה במקומו. השתא אוליד ועביד איבין וכו'. הוקשה לו א\"כ למה אמר הכתוב זרועיה תצמיח שם חיוב זרועיה שהם שלה שבידה לשנותה שאל\"כ היה ראוי שיאמר זרע תצמיח מאי זרועיה. לזה השיב כי מה שנתחדש עתה במלכות הוא היותו עושה תולדות ופירות מה שלא היה קודם לכן. וז\"ש השתא כו'. פי' אחר שנזרע אוליד ועביד איבין. והשתא זרוע הוא כקדמיתא פי' אפי' עתה בעת עשותו הפרי הוא אור כקודם בואו אל המלכות מקום זריעותו. ונקט לשון זרוע לדקדק לשון אור זרוע לצדיק המוכיח שאפי' אחר זריעתו יקרא אור כדפי', ולעולם לא ישתנה מכמות שהיה במקומו אור. עד לא ייכול עלמא איבא דא וכו'. הוקשה לו כי מה הכרח אל מציאות הענין הזה שיהיה אור כקודם בואו ולא נאמר שישתנה כדרך כל הזריעות שמשתנים אל מציאות זולת זריעתם שמתרקבים ומשתנים אל מציאות הצמיחה שהוא עשב וממנו נולד הזרע ההוא. לזה השיב שאין ראוי לומר כן במציאות השפע הנשפע אל המלכות. מפני שאם נאמר כן נחייב שהשפע נגבל קצת בעת שזורע וא\"כ משתנה אל מציאות זולת מציאות בואו ואח\"כ צומח, וא\"כ בין זה לזה העולם חרב. אלא ודאי חוייבנו לומר כי כמו שהוא במקורו כן נשפע אל המלכות, וכמו שהוא בעת שפעו כן הוא בעת גידולו ועשותו פירות, ולעולם אין עכוב כי כל זה כרגע. וז\"ש עד לא ייכול עלמא איבא דא אוליד זרועא דא ויהיב איבא ולא שכיך. וע\"ד כל עלמין אתזנו בספוקא דההוא גננא וכו'. הכונה לבאר מה שכבר קדם לנו כי צדיק נקרא נהר דנגיד ונפיק ולא פסיק לעלמין כי אין הדבר יכול להתעכב בשום אופן בעולם, כי היה העולם חרב כמו שהוא אחר החורבן כדמפ' ואזיל. ואי תימא וכו'. פי' לפי דבריך שאין מציאות לעולם אם לא ע\"י משך השפע בלי עכוב, א\"כ בזמן הגלות שאין שפע נשפע כדמוכח מקראי א\"כ איך העולם מתקיים ומהיכן הם אותן הפירות שהעולם נזון מהם.", + "ועוד אחר שהשפע נסתלק מהיסוד א\"כ איך היסוד עושה תולדות ופירות. ונמצא שאלתו בב' פנים. ראשונה על המלכות היאך יש מציאות לעולם דהא כתיב אזלו מים מני ים. והשנית על היסוד היאך הוא משפיע שהרי כתיב ונהר יחרב ויבש. ותירץ לזאת שמיום שנחרב בית המקדש מעולם לא נשפע שפע ע\"י היסוד דהיינו גננא, ולא נכנס לגנתא פי' לא נתיחד עם המלכות מפני שאינן נמצאין יחד. כדכתיב (ישעיה נז א) הצדיק אבד כדפי' בזהר. ואל השאלה במה העולם מתפרנס, הוא ע\"י השפע הנשפע מכבר שהוא זרוע מזמן קודם החרבן. והענין כי מדרך הקדושה להתרבות ולא להתמעט כמו שנבאר בשער המציאיות פ\"א. וא\"כ השפע העצמי אינו נמנע לעולם אלא מתהוה ממנו מציאות זולתו לזון ולפרנס העולם. וזה משל אל הגינה הנזרעת [שאח\"כ מהזרעונים הנופלים] מעצמם נזרע וגדל שם מתוך הזרע הנזרע מקודם. ואי תימא דאינון תולדין כו'. הוקשה לו שא\"כ מה יתרון לאדם בכל עמלו ביחוד אחר שמעצמו גדל השפע ומתהווה ממנו מזון אחר שממנו העולם ניזון אם כן היחוד עם היסוד לא מעלה ולא מוריד אחר שהגנה נזרעת מעצמה. לזה השיב וכי התחשוב שיהיה הזרע הנזרע מעצמו והמציאות המתהוה שוה אל מציאות השקה ממש ולכן יראה שאין יתרון בשהגנן בתוך הגנה ואל הנהר המשקה. ח\"ו אין הדבר כן שעתה מציאות מתהוה ממציאות ומציאות ממציאות ואינם עצם האור כי עצם האור לעולם נשאר שם להוות מציאות זולתו שהוא הזרע הנזרע. אבל בהיות הצדיק בתוך גנתו ומשקה אותה וזורעה כיון שאור נמשך ואינו פוסק, העולם ניזון מעצמות האור בעצמו לא ממציאותיו. אלא אדרבה המציאות מתרבים והברכות מתרבות בעולם. וז\"ש אבל לא אתמנע זרוע דא וכו'. הכוונה שאמת הוא שמעולם לא נמנע הזריעה אבל לא שיהיה בערך ובשווי עם זמן היות הצדיק בתוך גנתו כדפי'. כג\"ד ותורה אור. חוזר לבאר הקרא דפתח ביה דהיינו כי נר מצוה ותורה אור והכוונה שהתורה הוא כמו האור הזרוע שלעולם עביד איבין ולא פסיק לעלמין. ע\"כ פי' המאמר. והכלל היוצא לנו שהמזון והשפע הנשפע למלכות. הוא ע\"י יסוד ולא ע\"י ספירה אחרת זולתו. ואפי' בזמן הגלות שאין צדיק בבית מלונו עכ\"ז העולם נזון ממה שהשפיע מקודם לכן. וממה שצריך לדעת כי כיון שבזמן הגלות העולם נזון משפע שנשפע במלכות מקודם א\"כ מה יתן ומה יוסיף הכוונה בתפלה והיחוד. ומה גם עתה בגלות המר הזה שעליו נאמר הצדיק אבד וכן אזלו מים מני ים, א\"כ מה פועלת התפילה והתחינה והיחוד, אחר שצדקת הצדיק לא ישפיע לא מעט ולא הרבה כדמוכח מתוך המאמר הקודם.", + "וענין זה בארו בזוהר פ' שמיני (דף מ') ז\"ל ומאן דידע ליחדא שמא קדישא אע\"ג דברכאן לא משתכחי בעלמא איהו סמיך וסעיד לכנסת ישראל בגלותא. והרי בפי' כי עם היות שהברכות אינם נמצאות עכ\"ז יש בענין סמך וסעד.", + "וענין סמך הוא כי המלכות שהיא סוכת דוד הנופלת בגלות ואין לה קימה עד ישקיף וירא ויגיע ההיא שעתא דתתקיים קרא דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת (עמוס ט'). ודקדק מלת נופלת לשון בינוני במשקל פועלת נוקמת. והכוונה שלעולם נופלת מפני שהשפע ההוא כל עוד שזמן החורבן נמשך ואין בו החדוש הוא כמשל זרע הגנה הנזרעת מאליה שאם לא יחדשוהו יתקלקל ח\"ו. ולכן אין לך יום שאין בו קללה מרובה מחבירו יען כי תשש כח הנקבה ח\"ו וזהו הנופלת. ומפני כך צריכה אל סומכים שלא תפול מכל וכל.", + "וענין הסמך הוא ע\"י ההשפעה קצת [אשר תהיה מתמצא מלמעלה מעסיס רמונים] כמבין סדקי המחט לחדש סמך בעלמא. וכל העושים הסעד והסמך שכרם כפול ומכופל ועליהם נאמר (ישעי' ס\"ו) שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. והענין הוא שיתייחדו, ואם לא יהיה יחוד בחינתם כאשר מקודם הגלות. עד שיבנה בית המקדש ויקוים מקרא שכתוב (זכרי' י\"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ", + "ובזה נכלל השער הזה ותהלה לאל העוזר האמת. ונסע אל שער המכריעים:" + ] + ], + [ + [ + "שער התשיעי הוא שער המכריעין:", + "הכוונה בזה השער לבאר מנין המכריעין בין החסד והדין וכמה הם וכיצד מציאות ההכרעה:", + "פרק ראשון:", + "הכוונה בפרק זה הוא להודיע ענין ההכרעה. והענין כי בהאציל הקב\"ה אצילותו הק' האציל שני מדות הפכיים שהם החסד והגבורה שהשכר והעונש נמשך מהם. ויען כי פעמים יקרה היות העולם צריך אל העונש אבל לא כ\"כ וכן יצטרך לפעמים אל השכר אבל לא כ\"כ לכן האציל המאציל קו האמצע בין שתי הקצוות והוא הנקרא קו המכריע. כיצד החסד הוא מדה הנוטה אל השכר ואל הטוב ולהשפיע לרעים ולטובים כשמו שהוא חסד. וכן פי' בזוהר שהחסד הוא להשפיע לרעים ולטובים. וז\"ל בפ' תרומה (דף קס\"ח ע\"ב) ובטובו ולא מטובו, ובטובו, דא ימינא עלאה. ומטובו דא דרגא אחרא דאתי מסטרא דימינא ואיהו דרגא לתתא מניה. בגין דבההוא טוב אתבניא עלמא וביה אתזן. אמאי אקרי טוב ואמאי אקרי חסד. טוב איהו כד כלול כלא בגויה ולא אתפשט לנחתא לתתא, חסד כד נחתא לתתא ועביד טיבו בכל בריין בצדיקיא וברשיעיא ולא חייש, ואע\"ג דדרגא חד הוא. ומנ\"ל דכתיב אך טוב וחסד ירדפוני. אי טוב למה חסד ואי חסד למה טוב דהא בחד סגיא. אלא טוב כליל כלא בגוויה ולא אתפשט לתתא. חסד נחית ואתפשט לתתא וזן כלא צדיקי ורשיעי כחדא. והכא כיון דאמר בטובו חיינו הדר ואמר הזן את העולם כולו בטובו בחסד עכ\"ל.", + "ויש לדקדק בו. א' אמרו ומטובו דא דרגא אחרא דאתי מסטרא דימינא ואיהו דרגא לתתא, אחר שאמר שהוא דרגא אחרא דאתי וכו' למה האריך באמרו דרגא לתתא כי מובן מעצמו הוא כי אחר שהוא נמשך מהימין ודאי שהוא למטה מן הימין. ב' אמרו בגין דבההוא טוב אתבניא וכו', שהוא הפך מה שמפרש בסוף דבריו. וקשיא רישא לסיפא. ברישא אמר שבטוב אתזן עלמא, ובסיפא אמר כי טוב הוא קודם ההמשך שאינו זן כלל. וקשה דידיה אדידיה. ג' עוד אמרו ואע\"ג דדרגא חד הוא, מאי ואע\"ג, וכי כל הספירות לא יש בהם בחינות וכל בחינה לה כנוי בפני עצמה כמבואר בשער ערכי הכנויים וא\"כ מאי ואע\"ג. ד' אמרו ומנ\"ל כו', מאי אריא, נימא דתרי מדות ניהו והיינו דקא שאיל ממדת טוב וממדת חסד ואין מן הכתוב ראייה אל המכוון אליו. ה' לפי פי' שטוב היינו כד כלול כלא וכו', שהוא עכוב השפע ואינו נמשך, א\"כ מה לו לדוד לשאול בטוב שהוא עד לא אתפשט מאחר שיש לו חסד א\"כ לימא חסד ולשתוק מטוב. ו' לענין ברכת המזון לפי מה שפי' בענין הזן את העולם כו', א\"כ למה לנו לומר טוב כדי שנצטרך אח\"כ לומר חסד נימא מעיקרא חסד ולשתוק מטוב, יותר טוב שנאמר הרפואה ולא נבא אל המכה כל עיקר. ולישב המאמר הזה נאמר שהחכם בעל המאמר הזה הוקשה לו בברכת המזון מה שאנו אומרים בטובו עד שאנו מוכרחים לומר אח\"כ בחן בחסד לתקן, ויותר טוב היה שמעיקרא נאמר בחסד. ולהשיב על הענין הזה שאל שאלה אחרת בתחלה טעם על מ\"ש במס' ברכות (ד\"נ) אמר מטובו חיינו הרי זה בור, ובטובו חיינו הרי זה חכם. ופירש ואמר ובטובו ימינא עלאה פי' החסד. ומטובו הוא היסוד הנמשך מהחסד, פי' יסוד המקבל מן החסד. והיינו מטובו שפי' מקצת טובו, הכוונה הדבר הנמשך מהטוב. ובטובו פי' טובו ממש דהיינו חסדו. והיינו דקאמר מטובו דא דרגא אחרא דאתי מסטרא דימינא דהיינו מצד היסוד הנמשך מהחסד. ומפני שלא נאמר שפי' מטובו היינו משפע טובו דהיינו שפע הטוב שהוא החסד, לז\"א ואיהו דרגא לתתא פי' היא מדרגה ומדה אחרת ממש נמשך מהחסד ויונק ממנו לא שפע החסד עצמו. בגין דבההוא טוב וכו'. הוקשה לו שכיון שפי' מטובו היינו מדרגה אחרת למטה שהוא היסוד או זולתו א\"כ אחר שהוא מדה נמשכת מן החסד א\"כ למה האומר מטובו הוא בור שהרי מטובו היא מדה מושפעת מהטוב העליון. לזה נתן טעם ואמר בגין דבההוא טוב פי' בטוב העולם העליון שהוא החסד בו היה בנין העולם כנודע ולכן מזון העולם ושפעו ממקום בניינו ולכן האומר מטובו הוא בור אלא הנכון בטובו שהוא החסד שהוא בנה העולם והוא המקיימו ומפרנסו. אמאי אקרי טוב ואמאי אקרי חסד. מאחר ששניהם בבחינה אחד לפי מה שפירשתי שע\"י הטוב היה בנין העולם דהיינו ממש החסד דכתיב (תהלים פט ג) עולם חסד יבנה א\"כ נמצא שהם בחינות שוות וא\"כ למה נשתנו שמותיהם אחר היותם בחינות שוות לפי דעתך. ולזה אמר טוב איהו כד כליל כלא לגויה ולא אתפשט לנחתא לתתא. הכוונה כי החסד הוא כולל כל הבנין. וכן פי' הזוהר (בפ' בלק דף קצ\"א) בפסוק ויי' הולך לפניהם יומם שהחסד נקרא יומם, פי' יום כלול מכל הימים, ובארנוה בשער ערכי הכנויים בערך יומם. והכוונה שהחסד כולל כל הקצוות בסוד כי אמרתי עולם שהוא כל ההיקף [הנקרא עולם] חסד יבנה. פי' בחסד נבנה ונתעבה ונתגלה. ולכן בהיותו בחסד קודם גלויו בחינה מתגלית אותה בחינה נקרא טוב שהוא מן לשון (שמות ל ז) בהיטיבו את הנרות הכונה מאור שבה האירו כלם אור גדול וקודם היותם לא היו מאירים. וזהו בניינם גלוים ותיקונם אל מציאות מתגלה. וזה שאמר כד כלול כלא לגויה ולא אתפשט לנחתא לתתא, חסד איהו וכו'. היינו אחר שנתעבו הדברים שם והאירו להתגלות ונתפשטו ואז משפיע החסד משפעו ומטבעו לרעים ולטובים וזהו הנקרא חסד ולא חייש. ואע\"ג דדרגא חד הוא. פי' עם היות שהכל בחינה אחת כי אותה שהיה טוב היא עצמה שנעשה חסד כי במקום שנבנו משם נמשך קיומם, עכ\"ז בערך שני העניינים האלה נקראים ב' שמות אלה. וכן הענין אל השפע כי בטוב הוא מאיר ומתגלה, ונקרא אח\"כ חסד כי משם נשפע לרעים ולטובים כדפירשנו לעיל. ועתה בזה נתיישב למה אנו צריכים לומר בברכת המזון טוב ואח\"כ חסד, וכן בדוד. כי ממעשה בראשית נלמד שצריך אל הגלוי להיות טוב תחלה ואח\"כ להיותו חסד, א\"כ כשנשאל המזון צריך קודם אל הטוב כדי שיתעבה ויתגלה ואח\"כ שימשך דהיינו חסד שהיא כדין ושלא כדין. והכריח הענין מדהמע\"ה שאמר אך טוב וחסד ירדפוני וכו'. ושאל אם דוד היה צרכו אל החסד דהיינו להשפיע כדין ושלא כדין, א\"כ למה שאל ממדת הטוב, השתא ומה בחסד אית ליה טוב אצטריכא ליה. ואם לא היה רוצה ממדת החסד כדי שלא יושפע על האויבים, אלא במדת טוב כסלקא אדעתין דטוב היינו מדה בינונית משפיע לטובים, א\"כ למה אמר חסד. דחסד אפי' לרעים איהו. אלא מאי אית לך למימר דטוב היינו מקום שבו מתנהר השפע או ההויות הויה מתגלית, וחסד הוא השפעתם אחר גלוים. ולכן הוכרח לומר טוב וחסד, טוב כדי להוות השפע וחסד כדי להשפיעו. א\"כ אף אנו נאמר כן בברכת המזון שאנו צריכין להזכיר ב' עניינים האלה, ראשונה בטובו דהיינו מקום הויות השפע והטבתו, ואח\"כ בחסד דהיינו המשכתו לרעים ולטובים. ונמצינו למדים מתוך המאמר הזה כי מדת החסד היא להשפיע לרעים ולטובים כדמוכח מתוך פשטן של דברים. ואין לומר כי בחינת הטוב הוא המשפיע לצדיקים לבד, וחסד לרעים ולטובים. מכמה טעמים. ראשונה שאמר טוב כד כליל כלא בגויה ולא אתפשט לנחתא לתתא ואם אמת הוא שמדת טוב הוא משפיע לטובים למה אמר שהוא נקרא טוב כד כליל וכו' ולא אתפשט הא אתפשט להשפיע לטובים. עוד אמרו כד נחתא לתתא ועביד טיבו וכו'. נראה שכאשר הוא עושה חסד עם הכל אז מתפשט וההתפשטות הוצרך לטובים כמו שהוצרך לרעים. א\"ו כדקאמרן שכאשר נקרא טוב אינו משפיע כלל שהוא עכוב השפע לקבל הויה מתגלית, וחסד הוא בהיותה משפעת שאז מטבעה להשפיעה לרעים ולטובים. נמצא שמדת החסד כשמה כן היא משפעת שפעה לרעים ולטובים:" + ], + [ + "כמו שבמדת החסד מעלת הויתור שלא להבחין בין צדיק לרשע בין עובד אלקים ללא עבדו, לענין השפע והמזון. כן למדת הגבורה מעלת הקפיצה שלא להשפיע אלא במדת הדין הקשה למי שעמד בנסיון ונתנסה על ידה. כענין יצחק שפשט צוארו על גבי המזבח לעבודת קונו בהיותו בתוקף גבורתו בן ל\"ז שנה ואז יש בידה להשכיר. ומדקדק עם הצדיקים כחוט השערה כענין שארז\"ל (בב\"ק דף נ') ע\"פ וסביביו נשערה מאד. וכאשר יחטא איש יצא הקצף מלפניה ויאבדנו כרגע. ולהיות כי אין א' משני קצוות האלה כוונת בריאת העולם ולא בעל הקצוות שלם כאשר נבאר. הוכרח להיות בין ב' הקצוות מכריע והוא קו הרחמים, כי מצד החסד מיימינים לכף זכות, ומצד הגבורה משמאילים לכף חובה, וקו הרחמים מכריע ביניהם. ולהיות שאין דעת שלישי מכריע אלא שצריך להיות נטיית המכריע קרוב אל אחד משני הקצוות, ובהיות קו הרחמים באמצע כלול משניהם יהיה אל האמצעות ואין ההכרעה זו הכרעה. לכן מוכרח אל המשכתו מכ\"ע שבכח רחמי הלובן העליון יטה אל צד החסד וזה שנקרא מטה כלפי חסד. ומצד היות החסד היושבת ראשונה במלכות הוכרח להיות פותח בזכות תחלה. וזהו הטעם שאחז\"ל פותחין בזכות תחלה ואם הסנהדרין פתחו לחובה תחלה לא היו דנין אותו כל עיקר. וכן דרשו רז\"ל (סנהדרין א') ושפטו העדה והצילו העדה בעינן עדה שופטת ועדה מצלת, דבעינן רמז אל שני כוחות הדין והחסד. ולפי שאין המים והאש מתערבים יחד אם לא ע\"י אמצעי לרוב רחקם, הוצרך אל האויר שהוא קו האמצעי המכריע שהוא כלול מב' הקצוות, ולכן נק' שמים שהכונה אש ומים. ויש לשאול כי היה ראוי שיאמר מים אש כי המים הם תחלה כדפי' א\"כ היה ראוי שיאמר מימש. וי\"ל כי כיון שכוונת ההכרעה להיות מטה כלפי חסד כדפי', לזה אמר תחלה שמים אש המושבים אל המים. וזה כונת המשנה (אבות פ\"ה) כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופה להתקיים דהיינו חסד וגבורה שהם במחלוקת, וחפצים בהכרעה האמצעית דהיינו שמים כדפי'. ולכן סופה להתייחד ולהתקיים שהיא בתוך הקדושה והאצילות הטהור. אבל המחלוקת שאינה לש\"ש שאינם חפצים בהכרעה רק מחלוקת לקנטוריא, הוא מתדבק באשו של גיהנם שהיא הקליפה שאין מקבלת הכרעה והם הם סטרא דשמאלא שלעולם משמאילים לכף חובה ואינם רוצים בהכרעת החסד. ולפיכך נאמר בו הבדלה כענין (בראשית א) ויבדל אלקים בין האור שהוא הקדושה ובין החשך שהוא חשך שבגיהנם כענין (ש\"א ב ט) ורשעים בחשך ידמו. ונבדלת מן הקדושה מפני שנתרחקה מן הדין המקבלת הכרעה כמו שהיה בענין קרח ועדתו שהיה עקרם לוים מצד הגבורה ואהרן הכהן איש החסד ומשרע\"ה היה קו המכריע שהיא מדתו. ולא רצו עדת קרח בהכרעה לפיכך נאמר בהם הבדלה כענין (במדבר טז) הבדלו מתוך העדה הרעה. ולכן אמר משה רבינו ע\"ה (שם) ואם בריאה יברא ה' וכו' כיון ששוו אל הקליפה הרעה שהיא עדה הרעה אין עדה פחותה מי' והיתה רעה לפיכך הכניסם בגיהנם מין במינו. אבל במחלוקת שהיא לש\"ש כמחלוקת הלל ושמאי שהלל היה נשיא איש החסד ושמאי אב\"ד בעל הגבורה וממדותיהם ניכרים שהלל לא כעס מימיו שלא לפגום מדתו ושמאי היה רגזן שמדתו גרמה לו. ועקר מחלקותם היה לשם שמים לקבל הכרעה, ולפיכך נתקיימה מחלקותם. ועד\"ז יובן מה שאחז\"ל (עירובין דף י\"ג) מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותם מפני ענוותנותם. והכונה שהיו מתדבקים לצד החסד בענוה ובשפלות ובהיותם נוחים ולכן הלכ\"ה שהיא השכינה כמותם שנטייתה לצד החסד כענין אמרם ז\"ל (מגילה דף י\"ג) אסתר ירקרקת היתה אלא שחוט של חסד משוך עליה. ועד\"ז יובן אמרם ז\"ל (שם בעירובין) אלו ואלו דברי אלקים חיים וכו' פי' אלקים חיים הוא הבינה שמשם נשפע כל הבנין. ואמר שבין המטמאין והפוסלין והמחייבין שהם נוטין לצד הגבורה אל החומרא להראות שיש שם רשות לקליפות ולכן חייב פסול טמא, בין המטהרין המכשירין והמזכין שהם נוטין לצד החסד אל הקולא להראות שאין שם רשות ושליטה לקליפות ולכן זכאי כשר וטהור, הכל הוא מהבינה שמשם השפעת ב' הקצוות וכאשר יגבר יד ושפע המתרבה מאחד משני הקוים אז הלכה כמותו לאסור ולהתיר וכו'. ולכן בין המטהר ובין המטמא כל א' דבריו צודקים. ולכן לפעמים ג\"כ יהיה הלכה כבית שמאי בדוחק שרוב הנטייה הוא לצד החסד. ולהעירנו על הענין הזה אז\"ל ב\"ה לקולא ב\"ש לחומרא זה לחסד וזה לגבורה כמדתם חוץ מדבר מספר כנודע. וטעם החלוף לפעמים הוא ע\"ד (בראשית כב ז) הנני בני שלפעמים החסד לצד הגבורה והגבורה לצד החסד שהאש כלול במים והמים כלולים באש כדפי' בשער מהות והנהג' פי\"ו, וזה טעם עקידות יצחק כמבואר בזוהר פרשת העקדה. ועם זה יובן טעם חילופם בקצת האילנות אברהם אל השמאל ויצחק אל הימין בפרט ביריעה:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים נתעסקנו בענין ההכרעה, נבא עתה בפרקים האלה במנין המכריעים. והמוסכם בפי כל המפרשים הוא שהמכריעים הם שנים. האחד הוא התפארת המכריע בין הגדולה והגבורה והם ג' אבות אברהם איש החסד יצחק בעל הגבורה ויעקב (בראשית כה כז) איש תם יושב אוהלים. ופי' תם הכוונה שלם כי אין ראוי שיקרא שלם בעצם מי שהוא מוכרח בפעולה אחת וממנה לא ישתנה כמו הגבורה שהוא כח הדין, וכן החסד כח החסדים, שהם ב' הקצוות והקצוות אינם שלימות. וכן פי' בזהר פ' תרומה (דף קס\"ז) וז\"ל וירא אלקים את האור כי טוב, דא איהו עמודא דקאים באמצעיתא וקאים ואחיד בסטרא דא ובסטרא דא. וכד הוה שלימו דתלת סטרין כתיב ביה כי טוב מה דלא הוה בהני אחרנין בגין דלא הוה שלימו עד אור תליתאה דאשלים לכל סטרין. וכיון דאתא תליתאה דא כדין אפריש מחלוקת דימינא ושמאלא עכ\"ל.", + "ופי' למעלה מזה אמר כי יהי אור הוא חסד, ויהי אור גבורה וזהו ויהי לשון צער. ועתה אמר כי וירא אלקים את האור כי טוב הוא התפארת. והאריך בלשונו באמרו דא היא עמודא דקאים באמצעי' וכו'. הטעם כי לת\"ת ב' מציאות. הא' מציאותו הפשוט שהוא עצם התפארת סוד קו השלישי קו הרחמים בלי היותו אוחז אל אחד הקצוות כלל. והמציאות הב' הוא הרכבתו מג' קוים ג' גוונים והכרעתו בהם מפני היותו נוטה אל אחד מהם והיותו משלים ביניהם. ומפני שהמציאות הראשון כבר יצדק בו ג\"כ החסרון, מפני שהיא דעת שלישי שהוא קו הרחמים קו בפני עצמו מבלי נטותו אל א' הקצוות ואין זו הכרעה שאין הכרעה שלישית מכרעת, ולכן ג\"כ לא יקרא שלם. אבל המציאות השני נקרא שלם שבו כח כל השלשה דעות, ולזה אמר דא איהו עמודא דקאים באמצעי'. ובזולת היותו באמצע, קאים ואחיד בסטרא דא ובסטרא דא שהוא היותו כלול מג' הקוים, ואז הוא שלם. וז\"ש וכד הוו שלימו דתלת סטרין שהוא השלמת השלשה קוים שהם חסד גבורה תפארת, ודקדק אל הנדרש באמרו שלימו דתלת סטרין, שאם הכונה על התפארת הממוצע בין שניהם שלימו דתרין הוה ליה למימר שהם הגדולה והגבורה, אלא ודאי כדפי' כי הוא עצמו במציאותו הראשון הוצרך אל השלום כדי שיהיה מכריע. ולעמוד על בירור ענין זה צריך לעיין בשער י' ולא ט' בפ\"ב. ומה שאנו אומרים שאין הקצוות בשלימות, אין הכונה על החסרון שאין חסרון באצילות חלילה כי שם שלימות הכל באמת. והכונה בזה לשכך את האזן. ויקרא שלם באמת בעל ההפכים וזה לא יוצדק כ\"א בת\"ת במציאותו השני ששם נקרא תם שלם. וז\"ש איש תם יושב אוהלים הכונה על שני אהלים שהם גדולה גבורה. ולהורות על הענין ההכרעה הזאת אמר בעל ספר יצירה פרק ג' וז\"ל שלש אמות אמ\"ש יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בנתים עכ\"ל.", + "והכוונה שבעל ס\"י חלק האותיות לשלש חלקים לענין הבריאה. והחלק הא' הוא אמ\"ש. וקראן אמות לפי שהן אמהות לכל הנאצל ונברא ונוצר ונעשה. והרצון באמרנו אמהות הכונה כללות, שם נכלל הכל וממנו תצא הכל כמו שנבאר. ויש שפי' במלת אמ\"ש שר\"ת א'מת מ'שפט ש'לום. ואינו נכון כי שלשת תיבות האלה הם כנוי הת\"ת כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים ואין כן הכונה הנה כדפי'. ואמר חובה וזכות ומכריע. יש שפירשו שהם גדולה גבורה ת\"ת. והוא היותר נכון ומתיישבת. והם אמ\"ש אויר מים אש. אויר תפארת, מים חסד, אש גבורה. וכבר מבואר כי בעוה\"ז יסוד האש למעלה ויסוד המים למטה ויסוד האויר בין שניהם מכריע משתוה אל האש מצד חמימותו ואל המים מצד לחותו שהאויר חם ולח. וטעם שהמים למטה והאש למעלה הפך האצילות שהגדולה יסוד המים הוא למעלה והגבורה יסוד האש למטה. הטעם הוא כי העפר הוא כנגד רגל הד' שהיא המלכות והוא יסוד העפר העליון ופי' בה כי אסתר ירקרקת היתה וחוט של חסד משוך עליה. ולכן נתן יסוד המים אצל יסוד העפר ונטבע בו טבע הכובד כדי שיתחבר אל העפר. עוד טעם נכון כי עיקר ההנהגה העליונה עם הנבראים הוא ע\"י החסד, וכן פי' רז\"ל. והעפר הוא מושב השפלים התחתונים לפיכך הרחיקם מן הדין בכל האפשר כי כל הקרב אל העפר הוא רחמים יותר מחבירו. ולכן על יסוד העפר יסוד המים שהם כנגד החסד, ועל יסוד המים יסוד האויר שהוא כנגד הת\"ת שהוא רחמים, ועל הכל אש שהוא הדין רחוק מהנבראים מדרגה שלישית. ועתה יש לשאול אחר שאמ\"ש ר\"ל אויר מים אש למה לא נזכר בכל ספר יצירה יסוד העפר שהוא יסוד ד' אל הבריאה כדפי'. והדבר הזה יובן במה שפירשו חכמי המחקר שיסוד העפר עם היותו יסוד רביעי הוא כלל ג' יסודות הראשונים שהם מים אש אויר ומהם נתהוה יסוד הד'. ואמרו מופת לזה שאם ירתיח אדם כלי של מים על האש באופן שלא ישקטו ולא ינוחו רתיחותיו לעולם ואם יחסרו המים יוסיף עליהם עוד עד יעבור עליהם על זה זמן מה יתהוה בתוך המים עפרורית כדמות אבן.", + "והנה כשיעלה האדם בדעתו יסוד האש בכחו הגדול, אשר אין האש המורכב אצלנו א' מכמה חלקים מן האש היסודיי, ובהיות אויר הגדול מנשב ביסוד האש והמים מרתיחים בו, הנה לא ירחק ממנו בריאת העפר הזה והויותו. ולהיות שהוייתו כדמות הרכבה כדפי' לכן לא נזכר בס\"י אלא היסודות העיקרים שהם אויר מים אש. וכן בענין האצילות כלו נכלל בג' חלקים הללו שהם אויר קו הרחמים מים קו החסד אש קו הדין ופעולת המלכות היא פעולה מורכבת משלשתן. וזה בענין הפעול' לא בענין האצילות. שאין כוונתינו הנה כדברי ר' יהודא חייטי ח\"ו ורחמנא ליצלן מדעתיה. אמנם כוונתינו אל פעולותיה שהם מצד קבלתה מג' קוים האלה וכבר הארכנו בזה בשער מהות והנהגה בפ' כ\"ה בעה\"ו. וזהו הנרצה הנה באמרנו אמהות, שהם אמהות לכל חלקי המציאות. יסודן כף זכות וכו'. כבר נודע שהאותיות ברוחניות הם אצילות נאצל מהשרשים העליונים והם כלים והיכלות אל השרשים הנכבדים הם הספירות כמו שנבאר בשערים הבאים. ולכן אמר יסודן, פי' יסוד ושורש האותיות האלה שהם אמ\"ש הוא כף זכות וכו'. ואמרו כף זכות וכף חובה הוא גדולה וגבורה עם מקורם העליונים שהם חכמה ובינה כאשר נבאר. ולשון חק הוא קו האמצעי המכריע. וכף הוא נגזר מכף מאזנים, והכונה כי הגדולה שהוא הימין הוא הכף השוקל לכף זכות, והגבורה שהוא השמאל הוא הכף השוקל לכף חובה. ולשון חק הוא לשון מאזנים שמקום נטייתו לצד ההכרעה. וכיון באמרו לשון חק הכונה שהת\"ת נקר' לשון מצד הבינה כדפי' בשער י' ולא ט' בפ\"א. וכיון אל הת\"ת ואל מציאות הדעת הנעלם בבינה ומבינה ולמעלה כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר בפ\"ח. והם שני מכריעין. וחק הוא היסוד המכריע השלישי כאשר נבאר ענין שלש מכריעין בפרקים הבאים ושלשתם מכריעים בין כפי זכות וכפי חובה. וכבר הוכחנו למעלה בשער י' ולא ט' בפ\"ב ענין המכריע הזה מדברי הרשב\"י ע\"ה. ומה שראוי שנדעהו שאין שלימות ההכרעה אל הת\"ת אלא ע\"י המלכות. והענין, שהחסד יסוד המים, והגבורה יסוד האש. והמים והאש הפכים זה לזה מב' בחינות, הא' שהמים קרים והאש חם הרי הפך א', עוד המים לחים והאש יבש הרי הפך שני. ולכן הוצרכנו אל שני מכריעין כי א\"א בא', כי הרוח חם ולא משתוה אל האש מצד חמימותו ואל המים מצד לחותו. בא האש ומצא בצדו חום האויר, באים המים ומוצאים בצדם לחות האויר, נמצא האויר משלים ביניהם ומכריע בשתי בחינות אלה. ועדיין מחלקותם עומדת מצד הקור והיובש עד שיסוד העפר שהוא נגד המלכות מכריע ביניהם. שהעפר קר ויבש באים המים מוצאים מצדם הקרירות בא האש ומצא בצדו צד היובש. ונמצא העפר משתוה אל שניהם ומכריע. שאי אפשר שיהיה יסוד אחד מורכב משני הפכים ממש מקור וחום ולח ויבש שהם ב' הפכים בנושא אחד. ובשתי נושאים שהם האש והמים אינם משתוים, כ\"ש שלא ישתוו בנושא אחד. לכן הם משתוים ע\"י שבנושא אחד ב' בחינות שאינם הפכיות כל כך כמו הקור והיובש בעפר והחום והלח באויר. ולכן ההכרעה בין הגדולה והגבורה שהם האש והמים אינה אלא ע\"י הת\"ת והמלכות שהם האויר והעפר.", + "וענין קר ולח בחסד וחם ויבש בגבורה, ירצה כי הפעולות בחסד נגד הגבורה הם שתים, וכן בגבורה נגד החסד. האחד הוא התעוררות החסד לבטל ולכבות כח האש ר\"ל כדי לבטל הדין, וזה יוחס במלת קר, והכונה שהוא מקרר חום הנכרי הנשפע מהגבורה כדי שיוכל האדם לחיות. והפעולה השנייה אשר לחסד היא להשפיע ממש החסד שיהיה העולם מתנהג בחסידות. והיינו מציאות מחודש שאינה הפעולה הקודמת שהיא בפעולת הקרירות, והיינו ענין הזעימה שהיא זועמת במלכי דין שלא יפעלו וישקיט כח הדין ויצנן אש של גיהנם. אח\"כ צריך להשפיע שפע החסד שהוא להנהיג העולם במדתו, וזה יוחס בשם הלחות שהוא השפעת מים ממש המלחלחים את הצמאים. וכן לגבורה שתי פעולות הפכיות נגד החסד. הא' הוא כח התעוררות לבטל ולייבש כח הלחות ולזעום במלאכי החסד ובחסד שלא יתנהג העולם ע\"י, וזה יוחס במלת יבש. והכונה שהוא מיבש ליחות המים הנשפעים מחסד. והפעולה השנית אשר לגבורה היא להשפיע ולעורר הדין ממש בעולם שיהיה העולם מתנהג במדת הדין ובגבורותיה וכוחותיה. וזה מציאות מחודש שאינה הפעולה הקודמת שבפעולת היבש היינו זעימה שהיא זועמת במלאכי חסד שלא יפעלו וישקיט כחם וייבש לחותם. אח\"כ צריך להשפיע שפע הגבורה שהוא להנהיג העולם בדין וזה יוחס בשם החום המחמם ושורף.", + "והנה הת\"ת טבעו החם והלח מפני שהם שתי בחינות בלתי הפוכות כ\"כ שהם השפעת הדין והרחמים יחד. כי להיותו חם וקר א\"א כי הקור הוא לבטל כח החום שהוא השפעת החסד לבטל השפעת הדין כדפי', וכן להיותו יבש ולח א\"א שהיובש הוא כח הגבורה לבטל שפע החסד שהוא הלחות. לכן הטביע המאציל בו כח החום והלח שהוא השפעת הדין והרחמים. ולומר שיהיה קר ויבש א\"א שהרי הקרירות והיבשות הוא לבטל כח החמימות והלחות והוא שהוא ממזג ב' ההנהגות וההשפעות יחד. ואם עוד ישפיע החסד והגבורה כח היובש והקרירות הנה לא יועיל המזגת השפעת הת\"ת כי יתבטל פעולותיו, ע\"י הקור הנשפע מהחסד יתבטל פעולת החום שבו וע\"י היובש הנשפע מהגבורה יתבטל כח פעולת הלח שבו. לכן באה המלכות והטביע המאציל בה שתהיה מוזגת הקור והיובש [יח] כדי שלא יתבטלו פעולת הת\"ת. נמצינו למדים שע\"י הת\"ת ומלכות הוא ענין ההכרעה של גדולה וגבורה. ונאריך עוד בענין ההכרעה הזאת בשער פרטי השמות בפרק ט\"ז. וצריך למעיין ההשכלה והעיון בענינים האלה בטוב ההשקפה:" + ], + [ + "אחרי שנתעסקנו בפ' הקודם במכריע האחד שהוא הת\"ת בין הגדולה והגבורה. נבא לבאר ענין מכריע האחר והוא היסוד שהוא מכריע בין נצח והוד. וכן הסכימו כל המפרשים וקראו אותו מכריע שני. והענין שהנצח הוא ענף החסד וההוד ענף הגבורה וכפעולת השרשים כן פעולת הענפים. ולכן כמו שהוצרך ענין ההכרעה בין שני השרשים כנדרש בפ' הקודם, כן הוצרך ענין ההכרעה בין הענפים. והמכריע הזה שבין ב' הענפים הוא ג\"כ ענף השרש העליון המכריע, כי היסוד ענף הת\"ת כמבואר בשערים הקודמים. וכן קראוהו משך הוא\"ו, ונתבאר ענין הכרעתו בזהר במקומות רבים. וז\"ל בפרשת ויקרא (דף י\"ב ע\"ב) א\"ל ר' יהודא, תודה ידיע, שלמיו מהו תרי. א\"ל תרי ווין ו\"ו דהיינו שלמיו, שלמא דכלא עכ\"ל.", + "והכוונה כי תודה ידועה היותה במלכות, אבל שלמיו קשיא לי, דהוה למימר על זבח תודת שלמו, דהיינו ת\"ת הנקרא שלום, שהתודה מתיחדת עמו. וביאר כי שלמיו הן ב' ווי\"ן כי שניהם נקראים שלום, הת\"ת שלום בין גדולה וגבורה, ויסוד שלום בין נצח והוד כדפי'. ויש בזה בזוהר מאמרים רבים המורים על הענין הזה. ונמצא לפ\"ז כי הנצח הוא יסוד המים, וההוד יסוד האש, והיסוד יסוד האויר, והמלכות תחתיהם יסוד העפר. וכן באר הרשב\"י בב\"ר (פרשה י\"א) וז\"ל תנא רשב\"י, אמרה שבת לפני קב\"ה, לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג. א\"ל הקב\"ה כנסת ישראל תהא בן זוגך. וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני, אמר להם הוו זכורים לאותו הדבר שאמרתי לשבת כ\"י תהא בת זוגך עכ\"ל.", + "ופי' ר' מנחם מריקנטי וז\"ל, זכור את יום השבת לקדשו, שבת רמז ליסוד עולם שהוא יסוד הנשמות, וקודם מיעוט לבנה שהיו שני המלכים משתמשים בכתר אחד, לא היה בן זוג לשבת לקבל ממנו כשאר ההוויות, עד שנתמעטה הירח. ואז ניתן לו כ\"י של מעלה לבת זוג. איש באחיו ידובקו. כמער איש ולויות, כאיש המעורה בלויה שלו עכ\"ל.", + "והנה לפי הנראה מתוך לשונו שרצה לבאר כי היסוד שאל ספירה תחתיו שישפיע בה. וקשה שמה הי' כוונת היסוד בזה שהרי אותה הספי' שיהיה תחתיו, ישאל ג\"כ מי יהיה בת זוגו. וא\"א למציאות העולם אם לא שיהי' ספירה אחת מקבלת מהכל מושפעת ואינה משפעת. ומה הי' כוונתו אם יאציל המאציל עוד ספי' אחר' תחתיו, אותה האחרת ישאל ג\"כ בת זוגו, והאחרת אחרת א\"כ אין לדבר סוף. ואם הכוונה לומר שיהיה הוא תשיעי והאחרת תהיה עשירי, א\"כ יש לשאול מה כונתו מאי חזית דדמא דידך סומק טפי הלא העשירי ג\"כ יאמר לכל נתת בן זוג ולי מנעת בן זוג. ועוד שהוא שאל בן זוג שנראה שהוא שואל זכר ולא אמר בת זוג שהיא נקבה. ועוד לפי פירושו שאמר שענין שאלה זו היתה בת זוג, והשיבו כנסת ישראל היא המלכות והיה קודם הקטרוג. וכי נורא עלילה על נאצליו, שעדיין לא קטרגה הלבנה ונתנה לבת זוג ליסוד לכשתקטרג אתמהה. ועוד גדול קטרוג זה של יסוד מקטרוגה של לבנה, וזה דוחק כי לבנה לקתה וזה נרפא. ועוד אחר תיקון הדבר כשהיה מי יהיה לו לבת זוגו. ", + "לכן נראה לבאר כי היסוד לא שאל בת זוג להשפיע עליו כי כן דרך הספירות להשפיע ומה להם אם ישפיעו בספי' אחרת או אם ישפיעו במדרגה אשר תחתיהם. אמנם שאלתו היתה, לכל, דהיינו התפארת נתת לו בן זוג שע\"י שניהם [יט] תהיה ההכרעה, וליסוד לא נתת בן זוג אל ההכרעה, אלא הוא לבדו היה מכריע. והשיבוהו, כנסת ישראל יהיה בן זוגך. ואין ספק כי ענין זה היה קודם הקטרוג. ועכ\"ז השיבוהו כנסת ישראל תהיה בן זוגך, כי המלכות משמשת למעלה ולמטה אל ההכרעה, כי ע\"י המלכות והיסוד הוא שלום בין הנצח וההוד קודם רדתה שתהיה היא משמשת למעלה ולמטה, עם הת\"ת בין גדולה וגבורה, ועם היסוד בין נצח והוד. ועם היותה עליהם ודאי. ומה גם עתה אחר הקטרוג. וזה הענין יוכרח ע\"י מה שפי' בס' רעיא מהימנא (פנחס דף רמ\"ז) בענין א\"א לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, שהיו נצח והוד יונקים מן המלכות כמו שנבאר בשער מיעוט הירח. ולכן הי' ההכרעה ע\"י המלכות מצטרפת עם הת\"ת ועם היסוד, וההכרעה משתלמת על ידיה. ונמצא שאין הכרעת הת\"ת הכרעה אלא ע\"י המלכות, ואין הכרעת יסוד הכרעה אלא ע\"י המלכות. ולכן הוזהרנו בענין זכור את יום השבת, שהכוונה בו, לייחד המלכות בת\"ת וביסוד, כדי שיהיה הכרעתן שלימה. וזהו הנראה לנו בביאור המאמר הזה. ועתה אחר הקטרוג ג\"כ ההכרעה על ידה. כי אפי' מדי עלותה אל חיק בעלה, עכ\"ז יהיה מציאותה נשארת למטה. וכן ביארו בתיקונים (תקונא א' דף ט\"ז ע\"ב). וכן מדי בואה למטה, מציאותה למעלה בסוד שימני כחותם כדפי' שם. ויש חלוק גדול בין הכרעת הת\"ת והכרעת היסוד. שהכרעת התפארת הוא אל הימין מטה כלפי חסד, והכרעת היסוד כלפי השמאל. והטעם כי הת\"ת להיותו יונק מהלובן העליון יטה כלפי חסד. אבל היסוד כאשר יושפע עליו שפע מהת\"ת לא יספיקהו להטותו אל צד הרחמים אבל נטייתו אל הדין בכוונת מאצילו כדי שלא יהיה כל הנטייה אל הימין ע\"י הת\"ת אלא שיהיה לו מדה נגדית קצת היסוד הנוטה לצד הדין. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים ופירשנו בשער יו\"ד ולא ט' בפ\"ב:" + ], + [ + "אחר אשר בארנו בפרקים הקודמים ענין ההכרעה אל שתי המערכות שהם תחתונה ואמצעית. ראוי שנדקדק במערכת השלישית העליונה שהם ג' ראשונות אם יצדק בהם הכרעה, או מי יהיה המכריע. ובענין אם יצדק בהם מכריע, כבר היינו יכולים לומר שאין ביניהם מכריע ואינם צריכות אליו מפני היותם רחמים פשוטים, ואפי' הבינה אינה בעצם דין אלא בסבת ההשפעה אל הגבורה כדפי' בשער מהות וההנהגה. ועכ\"ז יש קצת סמך מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה שהם צריכים הכרעה כמו שנבאר מפני שהם שרשים אל הפעולות המתגלות. ויש שחשבו היות החכמה דין גמור והכתר רחמים והבינה לא כ\"כ והיא מכרעת בין חכמה וכתר. ואמרו שהכתר הם נקודות לבנות תכלית הלובן כמנין כתר, והחכמה ל\"ב נקודות אדומות תכלית האודם, והבינה נ' נקודות נוטות אל האודם ואל הלובן.", + "והנה כוונו בפי' היות הבינה מכרעת בין חכמה וכתר. ורצו להסתייע משמה שהיא נקרא בינה מלשון בין כמו (מ\"א יז) איש הבינים לפי שהיא מכרעת בין שני המדות כתר וחכמה. וכבר כתבנו זאת הסברא בשער מהות וההנהגה פ\"ה. וכן גם כן מבעלי הסברא הזאת הם אותם המציירים כתר אל הימין וחכמה אל השמאל ובינה באמצע כדכתבנו בשער סדר עמידתן פ\"א. עם היות שהרב ר' שם טוב רצה להפך הענין ע\"פ דרכו כדפי' שם. ויש קצת סמך אל הדעת הזה בס' רעיא מהימנא (פנחס דף רמ\"ז.) ז\"ל ואני בתוך הגולה, דא שכינתא, בה קב\"ה אחד ו' בתוספת ואנ\"י, איהו נהר צדיק חי עלמין. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, מאי עדן דא בינה, נהר דנפיק מינה דא ו' בן י\"ה דרגא דרעיא מהימנא. ורעיא מהימנא נפיק מאימא עלאה ואתפשט בשית ספירן עד צדיק ומיניה אשקי לגנתא דאיהו שכינתא. מאי כבר, כ' כתר ב' בינה ר' ראשית חכמה, כתר מימינא חכמה משמאלא בינה באמצעיתא רכ\"ב לעילא לעילת העלות. עשר ספירן כולהו אתכלילו בנהר דאיהו אתפשט עד צדיק דאיהו כ\"ל כליל כלא ובגיניה אוקמוה אילנא רבא ותקיף וכו' ומיניה תליא כלא עכ\"ל.", + "ופי' באור המאמר הזה, כי הכתר אל הימין בסוד החסד והלובן, והחכמה אל השמאל בסוד הדין והאודם, ובינה באמצע בסוד הרחמים המכריעים בין הימין והשמאל. ולהאמין שיהיה המאמר הזה מלמד לנו על ענין הדין והרחמים וההכרעה אין ראוי. שהרי הכרחנו בשער מהות וההנהגה כי הכתר רחמים פשוטים וכן החכמה רחמים ולא כרחמי הכתר וכן הבינה רחמים ולא כרחמי החכמה, וכן הכרחנו בשער סדר עמידתן שהחכמה ימינית בסוד קו החסד והבינה שמאלית בסוד קו הדין משום דמינה דינין מתערין וכו', וכל זה בכח מאמרי הזוהר. ואחר שכן האיך אפשר שנאמר שתהיה מכרעת בין הכתר והחכמה ששתיהן רחמים יותר ממנה והיא אינה נוטה אל אחת משתיהן אלא בחינה בפ\"ע רחמים מועטים משתיהן בזולת טעמים אחרים שפי'. ומן המאמר הזה אין ראייה אל הענין הזה כלל כמו שנבאר. וזה פירושו ואני בתוך הגולה דא שכינתא פי' מלכות שהיא נקראת אני כנודע ויתבאר בשער ערכי הכנויים בעה\"ו. בה קב\"ה אחד ו' בתוספת ואני. פי' שהוא\"ו של ואני ירמוז אל הת\"ת המיוחד עם המלכות. והכוונה כי שניהם היו עמהם בגלות לשמרם כי צורך הענין הזה היה כדפי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר (לך דף פ\"ה ובריש פ' שמות) כי הנבואה הזאת צורך שעה היתה. איהו נהר צדיק חי עלמין. פי' הנהר הנזכר בפסוק הוא צדיק חי עלמין שהוא היסוד. וכוון לכנותו בשם חי עלמין, לפי שכונתו לומר שהוא משקה את הגן והיינו כנוייו חי עלמין שפירושו שהוא נותן שפע וחיות לכל העולמים. וכונת הכתוב שראה המלכות מיוחד עם הת\"ת על היסוד כדרכה קודם המיעוט ובעת היחוד. ונהר יוצא מעדן מאי עדן וכו'. כונתו בכל האריכות הזה לפי שכונתו לפרש נהר בצדיק כדפי'. וזהו דוחק, שעיקר לשון נהר הוא בת\"ת.", + "ועוד שאינו מתיישב לשון יוצא מעדן, כי בשלמא הת\"ת יוצא ממש מעדן שהן ג' ראשונות אבל יסוד אינו יוצא מעדן ממש כי הוא מקבל מהעדן ע\"י הת\"ת. ושמא מתוך כך היינו נדחקים לומר שעדן הוא הת\"ת והנהר היוצא ממנו הוא הצדיק, ועתה יצדק לשון יוצא מעדן כי הוא יוצא ממש מהעדן שהוא הת\"ת לפי הדרך הזה. לזה הקדים ואמר מאי עדן דא בינה הכונה שאין כנוי העדן צודק בכל מקום אלא לכל הפחות בבינה או מבינה ולמעלה כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים. ואמר דא בינה ולא כנוי אחר, להורות שמלת בינה מורה על צירוף הזה שהוא ב\"ן י\"ה כדמפרש ואזיל שהוא הנהר ת\"ת היוצא מן העדן באמיתית. ואמר דא ו' דרגא דרעיא מהימנא לרמוז על מציאות הדעת הנעלם שהוא מדרגת מרע\"ה כדפי' בשער י' ולא ט' פ\"ב. והוא מציאות ו' כולל כל שש קצוות והוא מתפשט בתוכם ומשקה אותם בדרך נעלם ונסתר וכיוון אל הדעת כדי שיתכן היות הנהר בת\"ת ויתכן גם בצדיק מטעם שבסוד הדעת הוא מתחיל מהת\"ת ומתפשט והולך עד הצדיק שכן כולל שש ספי' כמנין ו', וז\"ש נפיק מאימא עלאה דהיינו דקדוק לשון יוצא מעדן. ואתפשט בשית ספירן עד צדיק. דהיינו שצדיק עצמו הוא נהר מאחר שהוא משך הנהר. ומניה אשקי לגנתא דאיהי שכינתא. פי' כי אם נאמר שיהיה כל עצם הנהר הת\"ת לא ידוקדק לשון להשקות את הגן מפני שאינו בעצמו משקה אלא ע\"י היסוד וא\"כ לא יתיישב לשון להשקות את הגן. ולומר שיהיה השכינה למעלה עם הת\"ת בסוד מקומה קודם המיעוט א\"א, שהרי אמר הכתוב להשקות את הגן וגן נקראת בסוד בחינתה במדרגה העשירית. וזהו שדקדק בלשונו ואמר ומניה אשקי לגנתא, דהיינו ומניה ע\"י צדיק כי הוא המשקה האמיתי. ודקדק באמרו לגנתא דאיהי שכינתא, כי היא נקראת שכינה כשהיא שוכנת ודרה בתחתונים ובאותה בחינה נקראת גן שהיא בחינה תחתונה המקבלת עליה כל הנטיעות בבחינה שהיא למטה מיסוד. ולכן הוכרח שיהיה היסוד המשקה את הגן וענין הנהר כדפי'. מאי כבר וכו'. להבין ענין הזה ראוי לדעת כי חכמה ובינה הם י\"ה כנודע. ולפעמים הם י\"ה, שפי' ששולט הזכר שהוא יו\"ד על הנקבה שהיא ה'. ולפעמים הם ה\"י, שפעמים ששולטת הנקבה על הזכר. ולעולם כתר על שניהם, בין שיהיה כך או כך.", + "וענין אמרנו ששולט ה' על י' או י' על ה', הכוונה כי בבינה יש בחינת החכמה ובחכמה בחינת הבינה, בסוד (שה\"ש ח ו) שימני כחותם, כי אחר ששניהם מתייחדים נחתמים זה בזה ומצטיירים זה בזה. ולהיות שהחכמה הוא הזכר ובחינת הבינה נטפלת לו, לכן מצדו גובר יו\"ד על ה\"א והוא זכר והיינו שנקרא החכמה י\"ה. ולהיות שהבינה היא נקבה בערך החכמה, שכן נקראים אבא ואימא, בחינת החכמה נטפלת אליה, לכן מצדה גוברת ה\"א על יו\"ד והיא נקבה והיינו ה\"י מן אלקים. נמצא לפ\"ז כי הכתר לעולם רחמים יותר משניהם ולא ישתנה, אבל חכמה ובינה מתחלפים לפי בחינתם. וביאר הרשב\"י כי מצד היסוד גובר ה' על יו\"ד, ר\"ל כי ביסוד נראים ב' ספי' אלה בינה על החכמה. ואפשר הטעם כי מפני שהיסוד נטייתו אל הדין כדפי' בפ' הקודם, ולכן מצדו מראה בענין הנבואה כח הדין שהוא הגברת נוקבא על דכורא שהוא דין. כדפי' הרשב\"י ע\"ה כל הויה דשלטה ה' על יו\"ד וכו' נוקבא איהי ודינא. ומצד הת\"ת שנטייתו אל הרחמים מראה בענין הנבואה כח הרחמים שהם גוברים דהיינו יו\"ד על ה\"א, וכן הורה לנו רשב\"י בס' רעיא מהימנא (ויקרא דף י\"ז) וז\"ל צדיק איהו כליל שית דרגין, ובג\"ד תקינו למפתר ביה חלמא בתלת שלומות ובתלת פדיונות דאינון שית בחושבן וא\"ו. ואיהו סולם דחלמא דיעקב כליל שית ספירן. מוצב ארצה שכינתא תתאה ודא ה' תתאה. וראשו דא יו\"ד ביה איהו צדיק שביעי. מגיע השמימה דא אימא עלאה ודא ה' עלאה. דמסטרא דחלמא ה' שלטא על יו\"ד דאיהו רישא דסולמא ה\"י מן אלקים. ובג\"ד והנה מלאכי אלקים עולים וגו', ולא מלאכי ה' עכ\"ל.", + "ועם היות המאמר הזה צריך אל ביאור רחב, עם כל זאת מתוכו למדנו כי מצד הצדיק שהוא הסולם שהוא ו' עם היו\"ד שהוא ראשו נעשה ז'. והיינו דקאמר ביה דאיהו צדיק שביעי, פי' אחר שהוא עם היו\"ד ראש הוי\"ו נעשה ז' שהוא עטרה בראש צדיק והיא שבת מנוחה. וראשו זה מגיע השמימה שהיא הבינה. נמצא ה\"א של בינה על יו\"ד. ואמר מסטרא דחלמא שכן מראה של יעקב היה בחלום. ומצד הצדיק נקראת המלכות מראה בחלום כדפי' הרשב\"י (בתקונא חי ד\"ל) וזה לשונו בסתימו דעיינין אתקריאת מראה בחלום, ורזא דמלה אני ישנה ולבי ער. ובפתיחו דעיינין איהי מראה בהקיץ כו'. מסטרא דעמודא דאמצעיתא איהי שכינתא מראה בהקיץ, ומשה בסטריה דכתיב ביה פה אל פה בו אדבר וגו'. מסטרא דצדיק דאיהו אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבא (נ\"א לעלמא דאתי) אתקריאת מראה בחלום עכ\"ל.", + "והנה מתוך המאמר הזה מבואר כי זולת נבואת מרע\"ה כל נבואת שאר הנביאים נבואתם מצד מראה בחלום דהיינו מצד הצדיק. וכן פירוש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"ו.) כי נבואת יחזקאל בי' מראות שלו היה מראה בסתימו דעיינין. והכלל העולה מכל זה כי המלכות היא מראה בחלום. וסתימו דעיינין מצד היסוד אשר מצדו הוכרח היות היו\"ד תחת הה\"א. ולהיות שנבואת יחזקאל הי' בסתימו דעיינין כדפירשנו, לכן נראה לו שהבינה היא למעלה מהחכמה. ובזה יתבאר אריכות לשון המאמר דאמר ע\"ס כלהו אתכלילן בנהר דאיהו אתפשט עד צדיק, הכוונה שכיון שכללות הנהר הוא בצדיק, א\"כ אין לתמוה שנקרא הנהר כב\"ר שפי' כתר בינה חכמה בהיפוך המדות. ולא נקרא כר\"ב שפי' כתר חכמה בינה כסדר המדות, מטעם שעצם הנהר נמשך לצדיק. וזה להכרח שהנהר הוא צדיק ולא תפארת. שאם הנהר היה תפארת, היה ראוי שיהיו המדות כסדרן דהיינו כר\"ב. אלא ודאי הנהר הוא הצדיק שהוא העקר המשך הנהר ומצדו הסדר כב\"ר שהוא ה' על יו\"ד כדפירשנו. ובזה נמצא שאין מתוך המאמר הזה ראייה כלל אל המאמרים שהבינה מכרעת בין כתר וחכמה (ע' בפלח הרימון שער ו' פ\"ב ותבין ד\"ק וע' בעסיס רמונים):" + ], + [ + "אחר שבטלנו בפרק הקודם שאין ראוי לומר שיהיה הבינה מכריע בין הכתר והחכמה. נאמר שכבר אפשר שיעלה על הדעת שיהיה המכריע בין החכמה והבינה הכתר שהוא באמת בין שניהם אמצעי. ויש להסתייע לסברא זו מדברי הרשב\"י ע\"ה בספר התיקונים (תקונא ע' דף קי\"ט) וז\"ל כלהו שמהון דפתחין בהויות ביו\"ד עקרא דלהון החכמה, וכלהו שמהן דפתחין באלף עקרא דלהון אימא עלאה. וכמה דעמודא דאמצעיתא איהו כליל מימינא ומשמאלא, הכי כתר עלאה כליל תרין שמהן אלין דאבא ואמא ואיהו כתר על ראשייהו עכ\"ל.", + "אמר בפי' כי כמו שת\"ת כלול משתי הקצוות להכריע ביניהם, כן הכתר. ונאמר שא\"א שיהיה הכתר מכריע בין החכמה והבינה מפני שדרך החולקים להיותם בעלי הקצוות והמכריע ענין ממוצע בין שניהם, והנה כן דרך החסד והפחד כי זה דין אש וזה חסד מים ב' הפכים והרוח הת\"ת אמצעי בין שניהם. ולא כן הכתר בין החכמה והבינה כי הכתר הוא רחמים פשוטים יותר מהחכמה והבינה ואיך בעל הקצה האחת יהיה אמצעי מכריע בין הממוצע ובעל הקצה השני. ולפ\"ז היותר נכון אל הדעת היה עולה שיהיה החכמה מכריע בין הכתר והבינה שהיא אמצעי בין שניהם כי כתר רחמים גמורים והבינה יש בה קצת דין וחכמה אמצעית בין שניהם, אינה רחמים גמורים ככתר ולא נוטה אל הדין כבינה. ואפשר להסתייע אל הדעת הזה מתוך דברי הרשב\"י בס' ר\"מ (בפ' תצא דף רפ\"א ע\"ב) וז\"ל בקיצור, ואיהו כ\"ב מן כוכ\"ב, כ\"ו כי שמש ומגן יי' צבאות, שכינתא מלכות הקודש ב\"ך יברך ישראל כ\"ב אתוון דאורייא, כ\"ב כלילא מתלת דרגין, כ' כתר ב' בינ\"ה, יהו\"ה כליל תרווייהו חכמה. וכולא כליל כוכ\"ב, דרגא דעמודא דאמצעיתא. ושכינתא איהי לבנה וכו' עכ\"ל.", + "הנה בפ' הורה שחכמה כלולה מכתר ובינה והיא מכרעת בנתים כדפי'. ולזה נאמר שא\"א שיהיה חכמה מכריע בין הכתר והבינה מטעם שמדרך המכריע להיות אמצעי בין הימין והשמאל לא כן החכמה שהיא לפי האמת ימינית כמו שהכרחנו בשער עמידתן. ולפי דעת קצת היא שמאלית ועכ\"ז אינו אמצעית, ולא לשתמיט תנא בחדא מתניתא לומר לנו שהיא אמצעית.", + "ועוד עדיפא מכלהו, שהרי החכמה שרש החסד והבינה שרש הדין והכתר שרש הרחמים כדפי' בשער מהות וההנהגה בפרק כ\"ה וכ\"ו. וא\"כ איך אפשר לומר שיהיה החכמה שרש החסד מכרעת שהרי היא עצמה כף זכות. ואיך אפשר לומר שיהיה בינה שורש הדין מכרעת שהרי היא עצמה כף חובה. ועיקר המכריע הוא הלשון המכריע בין כף זכות לכף חובה, והזכות והחובה צריכים אל המכריע. ומענין המאמרים הקודמים אין ראייה כלל והם מבוארים במה שהקדמנו בשערים הקודמים מענין ג' בחינות שבכל ספירה וספירה. ועכ\"ז לא נאסוף ידינו מלבארם, והם אלו. א' בערך מה שמקבלת, שניה בערך מה שמשפעת, שלישית בערך בחינת עצמה. והכוונה שהוא מוכרח היות בכל מדה ומדה ג בחינות האלה. המשל בזה גדולה כלולה מג' בחינות. בחינה האחת היא מבחינת החכמה שהיא בחינה דקה שבה משתווה קצת החסד אל החכמה עד שמפני כך היא מקבלת מחכמה, ואם לא הי' דקה קרובה אל דקות החכמה לא הי' באפשר לקבל ממנה. ואח\"כ יתעבה השפע ויתגלה אל מציאות החסד בחינת עצמו. וכאשר תשפיע לנצח יוכרח להתגלות יותר כדי להשתווה אל הנצח כדי שיוכל הנצח לקבל ממנה עד שיתעלה הנצח אל בחינה ראשונה לקבל ממנה. ועל דרך ג' בחינות הנזכר הם בחינות כתר חכמה בינה בכל אחד מהם. כיצד הכתר הוא כלול מחכמה ומבינה מצד שהוא משפיע בשתיהם הוא כלול מחכמה מצד החכמה ומבינה מצד הבינה. וכן החכמה כלול מכתר ובינה, כלול מהכתר מפני שמקבלת ממנו וכלול מהבינה מפני שמשפעת בה. וכן הבינה כלולה מכתר וחכמה מפני שמקבלת משתיהם מחכמה מצד החכמה ומכתר מצד הכתר. וג' בחינות אלו רמוזים בג' תיבות והם אש\"ר רא\"ש שא\"ר. ואין ספק כי ג' אותיות שבשלשה תיבות אלו ירצו א' כתר, ר' חכמה שהיא ראשי\"ת, שי\"ן בינה שרש האילן. כאשר נרחיב ביאור ענין זה בשער הצירוף בפ\"ג. ובזה לא נשאר ספק במאמרים הקודמים או דומיהם אם נמצאו. כי הכוונה על הבחינות שבכל אחד מהמדות האלה כדפי'. וכן דקדק הרשב\"י ע\"ה שאמר וכמה דעמודא דאמצעיתא כליל מימינא ומשמאלא וכו' הורה על הדין והרחמים ימין ושמאל. אבל בכתר אמר כליל מתרין שמהן שאין הכונה על ההכרעה והדין והרחמים ימין ושמאל, אלא על שהוא כולל בחינת החכמה ובחינת הבינה כת\"ת הכולל בחינת הקצוות. ואחר שכבר סלקנו ענין כל הדעות האפשריות לעלות על הדעת בענין ההכרעות, נאמר שכבר אפשר שאין ביניהם הכרעה כלל. כי כל ענין ההכרעה וטעמה בפרקים הקודמים, ובפרט בפ\"ק, אמר שהיא מפני היות השכר ממוצע והעונש ממוצע וכו' כדפי' שם. וא\"כ אחר שהכתר והחכמה והבינה הם רחמים כדפי' בשער מהות וההנהגה. א\"כ לא יצדק אמרנו שיהיה ביניהם מכריע כלל ועיקר, כי אינם צריכים אל ההכרעה כי הם אנשי שלום. וכבר אפשר לומר שלזה כוונו האומרים שלש ראשונות חשובות כאחד. כי כמו שבספי' אחת לא יצדק מכריע מקצתה אל קצתה, כן לא יצדק בג' ראשונות. אך הסברה הזאת אינה צודקת כמו שיתבאר מתוך דברי רשב\"י ע\"ה. והענין הוא כי אחר שהחכמה שרש החסד כנודע והבינה שרש הדין. עם היות שלא יהיה דין ממש, עכ\"ז מינה דינין מתערין.", + "והנה אל ההתעוררות ההוא צריך הכרעה להכניעו אחר שהוא המקור ואם לא יכבו האש במקורו לא יועיל כבייתו לחוץ ממקורו.", + "והנה נמצא לפ\"ז צריך אל הדין ג' הכרעות. ראשונה במקורו והוא מקום השרשים העליונים דהיינו ג' ראשונות. שנית צריך הכרעה במקום הדין והחסד עצמו שהוא בגדולה וגבורה עצמם. שלישית צריך הכרעה במקום הענפים והם השלוחים הפועלים הפעולות שהם נצח והוד כמו שהארכנו בביאור ענין זה בשער מהות וההנהגה בפרק כ\"ד כ\"ה. והטעם כי בג' מדרגות האלה הם המקורות והפעולות. ובמקורות הוא עקר שהכל תלוי בו, ולכן צריך קדימת ההכרעה הזאת במקורות שהם השרשים העליונים כדי שלא יתגבר הדין מן המקור ויכריע המכריע לכף הדין ח\"ו. עוד צריך במקום הדין והמשפט והיינו בגדולה וגבורה ששם פעולת הדין והחסד, ואח\"כ בפועלי הדין והחסד שהם הנצח וההוד כדי שלא יהיה הדין שם חוזר ונעור. ואחר שכן, א\"כ נאמר שהמכריע לעולם בין למעלה בין למטה בין באמצע הוא קו הרחמים שהוא המכריע בין כף זכות הוא קו החסד ובין כף חובה הוא קו הדין. ואין להמלט שלא יהיה הוא המכריע שהוא הממוצע בין שתי הקוים כנודע ומבואר לעיל.", + "והנה ראש קו הרחמים הוא הדעת, פי' הוא מציאות דקות התפארת המתמצע בין החכמה והבינה ועל ידו יחודם, כאשר בארנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר בפ\"ח וכן בשער מהות וההנהגה בפרק כ\"ה. וזולתם יבאר ענין ההכרעה הזאת הרשב\"י. בזולת מה שביאר בענין יחודם ע\"י, כדפי' בשער הנזכר בפ' הנזכר. וז\"ל בתיקונים (בהקדמה דף ג'.) בקיצור מופלג ועל שמיה אתקרי עמודא דאמצעיעותא ישרא\"ל. שי\"ר אל. שי\"ר דלווים משמאלא, א\"ל מימינא דכהניא, עמודא דאמצעיתא ישראל כליל תרווייהו. חכמה נחית בברכה דכהנא בימינא וביה הרוצה להחכים ידרים. אימא נחית בקדושה דליואי משמאלא וביה הרוצה להעשיר יצפין. עמודא דאמצעיתא קשורא דתרוייהו יחודא דתרווייהו עכ\"ל.", + "והנה כוון לומר שמה שהת\"ת נקרא ישראל הוא בבחינת מה שהוא בסוד הדעת הנקרא ישראל עלה במחשב\"ה דהיינו חכמה. וקאמר שהמכוון בשם ישראל הוא שי\"ר א\"ל, ושי\"ר הוא מצד הבינה שכך הוא עבודת הלוי אל הבינה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזהר (ויצא קנד), והכריח הענין מפסוק ועבד הלוי הוא. כי הבינה נקרא הוא, ועבודת הלוי שהוא השיר הי' אל המדה הזו. א\"ל מימינא דכהניא, כנודע ששם א\"ל הוא בחסד. ישראל כליל תרווייהו וכו'. פי' כי מלת ישראל הוא כולל שי\"ר א\"ל שהוא הבינה והחכמה כדמסיק. וז\"ש חכמה נחית בברכה וכו', כי אין מציאות דין ורחמים בחכמה ובבינה בבחינת עצמם אלא בערך שהם שרשי החסד והגבורה, וז\"ש בחכמה נחית בברכה וכו'. וכן בבינה נחית בקדושה וכו'. ולכן עמודא דאמצעיתא שהוא קו האמצעי קו הרחמים הוא יחוד ב' קצוות כדפירשנו דהיינו שרשים בערך בחינתם למטה. וכן דעת רבי משה דיליאון בענין הזה, וז\"ל בספר השם בספירת ת\"ת במלת דעת. דעת על שם השפע הבא אליו מן המוח הסתום ויורד דרך חוט השדרה לברית המעור עד בית המלכות ליעדה לו. ועל שם כי דעת השלישי והיא מכרעת כי קו האמצעי בין כל שתי הדעות, תחלת הכרעתו הגדולה והגבורה, כשהוא עולה בעת הרצון עד הכתר לקבל רחמים פשוטים הוא מכריע בין החכמה והבינה ועולה למעלה ממעלת אבותיו שנאמר (בראשית מט) ברכת אביך גברו על ברכת הורי וגו'. וכשהוא יורד ויודע העטרה הוא מכריע בין נצח והוד. ולכן תמצאהו בציור שמציירים בעלי הקבלה כדי להבין דמיון באצילות, פעמים למעלה מגדולה וגבורה, ופעמים ממוצע בין שתיהם, ופעמים תחתיהם. ובין ותדע כי אם אין בינה אין דעת עכ\"ל.", + "ורוב דבריו אל הדרוש מסכים עם כונתינו בזולת פרקים אחרים שמתייחסים אל זולת הדרוש, קצתם מבוארים בענין אחר למעלה וקצתם יתבאר בס\"ד. והורה היות הת\"ת בבחינתו הנקרא דעת מכריע בין החכמה והבינה. ונתבאר ביאור שלם עניין המכריעים, ונכלל השער הזה בסייעתא דשמיא:" + ] + ], + [ + [ + "שער העשירי הוא שער הגוונים:", + "הנרצה בשער זה הוא לבאר ענין הגוונים הנזכרים אל המפרשים ובזוהר בדברי הרשב\"י. וכן נבאר גוון כל ספירה וספירה והטעם בו וזה בקצור מופלג:", + "פרק ראשון:", + "פעמים רבות ימצא המעיין בספרי המקובלים ובזוהר מייחס גוונים ידועים אל כל ספירה וספי', ראוי למעיין ליזהר. ואל יעלה על לבו ומחשבתו שיהיו דברים כפשוטן ח\"ו, לפי שהגוון הוא דבר הנגשם והוא אחד מתארי הגשם ומקריו ומה שאינו גשם אין ראוי שיתואר במקרי הגשם ח\"ו. והחושב שהגוונים ההם בספי' כפשוטי המאמרים הוא מחריב העולם וגבול אשר גבלו ראשונים, ונמצא מגשים ח\"ו. לכן ראוי למעיין ליזהר בענין זה. והנרצה בגוונים הוא משל אל הפעולות הנמשכות מהשרשים העליונים. המשל בזה הגבורה הנוצח במלחמה ראוי שיתייחס אליו האדום להיות שדרכו לשפוך דמים אדומים, וגם כן האדום הוראות האכזריות חמה ושטף אף. וענין זה מבואר. לכן אל מקום הדין החזק ניחסהו באדמימות.", + "ועוד שאין ספק שהדברים האדומים נמשכים מכח השרש ההוא כאשר בארנו בשער מהות והנהגה. וכן הלבן מורה על הרחמים והשלום ומדרך הלבנים להיותם בעלי רחמים כמו הזקנים ובעלי שיבה אשר אין מדרכם לצבא צבא, ולכן כאשר נרצה לייחס השלום והחסד והרחמים נייחסהו בלבנינות. ואין ספק שהדברים הלבנים הם נמשכים מכח השרש ההוא כאשר בארנו בשער הנז'. וזהו הנרצה בגוונים אל הספי' משל אל הפעולות הנמשכות לפי טבעם ועניינם. ואין לנו מקום וגדר להמשילו ולהגדירו בענין חילוקם אלא במשל וגדר הגוונים אשר יתחלקו ויעלו וירבו לפי תגבורת הגוונים אחד על חבירו. לכן נמשיל ענין הפעולות העליונות במשל הגוונים והכל לשכך האזן הגופני במה שיכול לשמוע. ואין ספק שיש לגוונים מבוא אל פעולות הספירות והמשכת שפעם. ולסבה זו כאשר יצטרך הממשיך להמשיך שפע רחמים מהחסד יצייר נגדו שם הספירה בגוון הענין הנצרך אליו כפי גוון המדה. אם חסד גמור ללובן גמור, ואם לא כ\"כ יצייר לובן כסיד ההיכל וכיוצא בזה, כמו שנבאר בשער הכוונה. וכן כאשר ירצה לפעול פעולה ויצטרך אל המשכת הדין אז יתלבש האדם ההוא בבגדים אדומים ויצייר צורת ההווייה באודם, וכן לכל הפעולות והממשכות, וכאשר יצטרך חסד ורחמים יתעטף לבנים. ולנו בזה ראיות ברורות מהכהנים שהמשכתם מצד החסד ובגדיהם בגדי לבן להורות על השלום. וזה ענין כ\"ג ביה\"כ שהיה מעביר זהבים ולובש לבנים מפני שעבודת היום בבגדי לבן. ונתנו טעם לדבר שאין קטיגור נעשה סניגור, הורו בפי' על הנדרש. ועד\"ז ודאי לענין הקמיעין כאשר יעשה אדם קמיעא לחסד יצייר השם ההוא בלובן מזהיר כי אז תגדל פעולת השם ההוא. וכן בדין לצייר שם הדין באודם, ומה גם אם יציירהו בדם שעיר שאז הגוון וסבתו הכל מורים על הדין. והדברים האלה ידועים ומבוארים אצל כותבי הקמיעין ואין לנו חלק בעמלם. וכבר ראינו מי שצייר שמות בקמיעין המורים על הדין באודם והמורים על החסד בלובן והמורים על רחמים בירוק והכל ע\"פ מגידי אמת אשר הורוהו במעשה הקמיע הכל להורות שיש מבוא לענין הגוונים אל הפעולות הנמשכים מלמעלה (וקרוב לענין זה היו עושים עובדי הככבים והמזלות שהי' עבודתם בקטרת ידוע אצלם להשפיע להם כח מהמזל ההוא והיו מתלבשים בלבושים מתייחסים אל פעולתם כאולתם). והעד הנאמן בזה אבני החשן י\"ב אבנים מתייחסים לפי המשכת י\"ב שבטי ישראל ממקום גבוה. ואין להרחיק הענין הזה. שהרי בעלי הטבע אמרו כי אם יביט האדם בעיניו במרוצות המים הרבים יתעורר בו [מרה] הלבנה. עד שהחולים שאין להם ישוב ושנתם אינה ערבה בעיניהם יריצו לפניהם סלוני המים כדי שיתעורר הלבנה ויגביר הליחה וישן. וכן הענין בזה כאשר ישוטט המעיין בשכלו ימצא אל הענין הזה עשר ידות כי מהגוונים הנראים לעינים או המצטיירים בשכל בגופני יתפעל הרוחני והנפש תעורר לרוח והרוח לנשמה והנשמה ממציאות למציאות עד שתתעלה אל מקום יניקתה ויתעורר לפי מציאות ציורה יען שהם כמים הפנים לפנים שעל ידה המקור יראה הפנים באודם ויושפע אליה אודם וכן אם לובן לובן כמבואר בשער הצנורות בפ\"א כי ההתעוררות והפנים התחתונים הוא ע\"י בני אדם וכמבואר בשער מהות והנהגה פי\"ח.", + "והנה לפי ההתעוררות ושעורו תהיה ההשפעה וכאשר יראה המעיין ישמח ויגיל אחר עבור על דעתו כל הדרושים הנזכרים כי קצרה יד הלשון להאריך. וזה טעם הלבנת לשון של זהורית ביום הכפורים כי בהתבטל הדין בשורש העליון יתבטלו הענפים התחתונים, וכמו שהמקור אשר בו עקר התלות האודם היה משתנה מדין לרחמים כן הענף התחתון היה משתנה מאודם ללובן. וזה טעם החסידים הראשונים בימי העצירה היו משליכים מים לפניהם בעת תפלתם כדי שיתכוון לבם אל הענין ההוא ותתפעל נשמתם וימשוך כפי התעוררותו כדפי'. ואין ספק שזו היא הסבה בעטיפת השחורים לאבלי ציון כדי שיתפעלו מהעדר האור והשחרות הגובר כענין (לבשו) [אלביש] שמים קדרות (ישעיה נ ג), אל תראוני שאני שחרחורת (שה\"ש א). וכן ענין העטיפה כענין (שם) שלמה אהיה כעוטיה. ויש כמה וכמה עניינים המורים על זה ומעידים על הענין ואמיתיתו. והקצור יפה (הסבות) [מסבות] רבות. ואחר שכבר בארנו ענין הגוונים ומהותם והנרצה בהם בספירות ראוי לבאר גוון כל ספירה כפי מה שהסכימו המקובלים והרשב\"י ע\"ה בס' הזהר:" + ], + [ + "בגווני הספירות כאו\"א בפני עצמה. ראשונה הכת\"ר. יש שפירשו שאין גוון כלל בכתר מפני שאין פעולה נתפסת בו לרוב העלמותו, וקראוהו בכלל אור מתעלם להורות על העלם פעולתו. ויש שפירש שיצדק בו הגוון הלבן אור לבן תכלית הלובן. ויש למפרשים הכרח מן הכתוב שאמר (דניאל ז ט) ועתיק יומין יתיב לבושו כתלג חיור וכו', הנה שעתיק יומין הוא בכתר כדמפרש הרשב\"י ע\"ה במקומות רבו מספר, ועכ\"ז כנה אליו הכתוב הלובן עם היותו תכלית הלבנונית כפי שיעור רחמיו. וכבר היה באפשר לדחות ראייה זו ולומר לבושו קאמר ולא הוא ממש, שערו קאמר ולא הוא. אמנם לפי האמת יתייחס אליו הלובן, ואין שתי הדעות האלו חולקות כלל והכל ענין אחד. כי בכתר בהיות השפע למעלה בשרש לא ישפוט בו גוון כלל אלא הוא העלם, והשפע ראוי אל הלובן שיתגלה ויתלבן.", + "וענין הזה נמשל בדברי הרשב\"י ע\"ה באדרא אל הטל שהם טיפות שלא ישפוט בהם גוון כנודע, אמנם אחר רדתו יתעבה ע\"י הקור ויתגלה גוונו גוון הקרח הנורא בתוקף הלבנינות. וכן הענין בפעולות הכתר, לפי האמת לא ישפוט בו אפי' פעולת הרחמים לרוב העלמו. אבל מצד בחינת גלוייו והתפשטותו בספירות יתגלה גוונו לובן בתכלית הלבנונית. הכוונה תכלית החסד והרחמים. ולבושו ושערו הנאמרים בכתוב הכל משל אל עולמות נעלמות כדמוכח באדרא. ולכן נקרא מחשוף הלבן שפירושו גילוי הלובן שאחר גלוייו הוא לובן וזהו מצד בחינתו אל הספי' והתפשטותו כדפי'. ויש שפי' בכתר הגוון השחור להורות על האור המתעלמת בתכלית החשך המוסתרת. ואין דעה זו חולק עם ב' הדעות הקודמות. כי הכתר נק' חשך מצד בחינת העלמו למעלה למעלה עד אשר יחשיך בעדו ולא ישגוהו אפי' הספירות והיינו בחינת יחודו במאצילו. וזה לא תושג לזולתו יען שהיא בחי' שמשתווה המאציל בנאצל עם היות שיש כמה וכמה יתרונות ומעלות אל המאציל על הנאצל כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר פ\"א. הכלל העולה שבכתר ג' בחינות. בחינה ראשונה היא בחינתו עם המאציל, וזה נק' חשך לסבה שאמרנו. בחינה ב' היא בחינת עצמו מתגלה ולא מתגלה, יצדק בו שם טל שהוא מציאות מתגלה אבל אין בו גוון כלל. בחינ' ג' היא בחינת הלובן בתכלית, שהוא הטל המתעבה כקרח הנורא וכעין הבדלח והיא בחינתו אל הספירות. ובזולת זה יש בכתר ג' מיני חשך שיחסוהו כלם בתיקונים מקומות שונים ובזהר. חשך ראשון הוא ממש ליחס העדר האור. והכונה כי כנגד האור העליון שהוא הנמצא הראשון הממציא כל הנמצאים, הוא חשך נגדו. וז\"ש הרשב\"י בתקונים (תקונא ע' ד\"קל) כתר עלאה אע\"ג דאיהי אור צח וכו' אוכמא איהו קדם עלת העלות עכ\"ל, וביארנוה בשער ג' פ\"ב.", + "הנה כינה אותו בלשון שחרות ליחס הלובן והאור אל הנותן אור לכל מאיר. ב' נקרא חשך אל הבחינה העליונה שבו הנז\"ל והיא נקרא חשך ושחרות לטעם הפך הנזכר להראות גדולת העלמו ואורו הדק שאין השגה לעליונים בו. ג' נקרא חשך ושחרות בחינה אחרונה שבו בחינת הנקבות שבו שהוא אוכמא נוקבא לחוורו, וזהו השחרות א\"א לעמוד על עניינו אלא בשער ממטה למעלה בפ\"ה. ובזה נכלל הנמצא בגווני המדה זו בדברי המקובלים:", + "שנייה החכמ\"ה. יש מי שפירשו שגוונה אדום. והטעם לפי שעולה על דעתם שהיתה החכמה דין. וכבר בטלנו דברי בעלי הדעת הזה בשער ח' פ\"ה. ומפרשים אחרים יחסו לה גוון ספיריי שהוא גוון המקבל כל הגוונים ויש שהוסיפו שהוא גוון התכלת שהוא תכלית כל הצבעים. ולפי האמת כי ענין התכלת שיחסו אפשר לומר כי השחרות תחילת פתיחתו אל הגוון הוא התכלת. ואפשר לסבה זו יחסו אליו גוון התכלת יען היות החכמה פתיחת הכתר והתנוצצותו. אמנם מ\"ש שהיא מקבלת כל גוון ושהיא תכלית כל הגוונים לא יצדק כ\"א בצדיק או במלכות כמו שנבאר כי כן ביאר הרשב\"י, אבל גוון המתייחס בה הוא גוון שממנו יושפעו כל הגוונים ויהי הגוון ההוא מקורם, כי כן נראה מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה. ואפשר שזו היתה כונת המפרשים בגוון התכלת והספיר שהוא פתיחת כל הגוונים מאין גוון לגוון וממנו יתחלקו לגוונים לפי גלוייו ובהירותו והרכבתו, וכן החכמה מקור כל הפעולות ע\"י השפעתה בבינה. ועכ\"ז יש תכלת אחר שהוא כנוי אל הדין כמו שנבאר ואין זה ממינו ח\"ו. ומה שאמר שהוא תכלית כל הגוונים הכוונה שממנו ימשכו כלם ואליו יחזרו כדמיון הגלגל שמקום התחלתו שם סופו. ויש מי שפי' כי הם ז' גוונים בחכמה וז\"ל מדת חכמה נקרא יש ולפיכך אמרו (שמות יז ז) היש י\"י וגו' וזה שאמר (ירמיה לא טו) יש שכר לפעולתך. וכביכול זו המדה נקרא אגוז, ונקרא עי\"ן שיש בה ז' גוונים כנגד גווני העין. ואלו הגוונים שיש במדת חכמה שם האחד המקיף לעין שסובב סביב למדת חכמה גוון אדום ולפיכך יש באדם בעין גוון אדום שסובב לעין ומכאן יוצא מבוע שאמר הכתוב (שה\"ש ה י) דודי צד ואדום. וכתיב (ישעיה סג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים וכו'. וגוון השני לבן וראיה שנסמך הלבן לאדום דכתיב (שם א יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, הוקשו זה לזה ולפיכך יש בעין האדם לבן. והגוון הג' הוא כעין ירוק נראה ואינו נראה ומכאן המשכת הבינוני ומכאן נמשך קו האמצעי. והגוון הד' הוא כעין כרתי וכנגדו בבנ\"א העוברים על כריתות [ב]. והגוון הה' הוא כענין תכלת שבציצית והוא הנותן אור בד' גוונים שזכרתי והוא בבת עינו של אדם ממש. והגוון ו' הוא כעין המים בין ירוק ובין כרתי ועומד בין אלו המדות ומכאן המשכת בן תלמיד חכם לבעלי מצוות. והגוון הז' הוא קדש הקדשים המאיר לכלם והוא הגוון הנמשך מכ\"ע. ולפיכך ארז\"ל כל השביעיות קדש. ומכאן יניקת כל החכמות. והכ\"ע הוא הסובב סביב לזו המדה וגוונו לבן וכנגדו היה לובש כהן גדול בגדי לבן ביום הכפורים עכ\"ל.", + "ועם היות דבריו דברי קבלה וקדש קדשים, בענין העין במה שייחס אותו בחכמה לא צודק לכמה טעמים, כי אין עין בחכמה אלא או עינא פקיחא שהוא למעלה בכתר ושם הוא עינא חיוורא בזולת גוון, או עינים בעלי הגוונים אלו שהם בגבורה כדמוכח מתוך האידרא. אם לא שנאמר שענין הגוונים האלה הוא על ידי הל\"ב נתיבות הנמשכות למטה וישתנו פעולתם לדין ולרחמים אפשר שיצדק:", + "השלישית בינ\"ה. יש שפי' שהיא אודם נוטה ללובן. וזה הדעת כבר בטלנו למעלה בשערים הקודמים. אמנם כלם הסכימו שהיא גוון אור ירוק, ואמרו שהיא קו ירוק המקיף העולם. וכן דעת הרשב\"י ע\"ה כמו שנבאר בפ\"ה. והירוק הזה הוא ירוק ככרתי וכעשבים. ופירשו המפרשים הטעם לגוון זה, כי כמו שהירוק הוא הקודם לכל הפירות שבעולם כי תחלתם ירוק כנודע, כן המדה זו קודמת לכל מעשה בראשית כמו (בראשית א) ויאמר אלקים שהרמז בבינה. ואין זה מספיק כי אין ראוי שיהיה הגשמי טעם והכרח לרוחני. ואפשר לומר בזה שכאשר בתכלת יתערב הירוק כחלמון ביצה או כמוריקא יתהוה ממנו הירוק כעשב, ולכן אחר שהבינה דין ולא דין ממש א\"כ אינו אודם לפי שאינו ממש הדין בעצם אבל יהיה ירוק כמוריקא שהיא אודם ולובן מעורב, ולכן כאשר יתערב עם התכלת שהוא אור החכמ' יתהוה ממנה גוון הירוק ממש כעשבים כנודע ענין הרכבה זו לבעל הצביעה. עוד אפשר קרוב לזה כי הבינה ממנה נמשכים הלבן שהיא החסד והאדום שהיא הגבורה והמורכב משניהם שהיא הירוק כמוריקא שהוא עמודא דאמצעותא. ומציאות הבינה היא קיבוץ ג' אלה היוצאים ממנה, וא\"כ כשיתקבצו בה גוונים אלה יתהוה מהם ירוק כחלמון וכאשר יתערב עם הירוק הזה התכלת שהוא שפע החכמה ואורה יהיה גוונו הירוק ככרתי לכן יתייחס אל הבינה גוון הירוק כעשבים מפני שהוא קבוץ החכמה והגדולה והגבורה והתפארת כנודע:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם נתעסקנו בגווני ג' ראשונות, וכתבנו בשם ככל האפשר אלינו. נבא בפ' זה לבאר גווני ו' ספי'. בזולת שהמלכות יתיחד לה פרק בפ\"ע לדבר בה. ", + "הרביעית גדול\"ה. יש שפי' בה הלובן סתם. ואחרים אמרו שהוא תכלת מלובן. והטעם כי החכמה תכלת והחסד תכלת המתלבן דהיינו גלוי החסד שהוא נעלם בחכמה. ופי' כך ולא לבן ממש, לחלק בין הלובן שבה אל לובן כ\"ע כי לובן כ\"ע הוא לובן התכליתיי כדפי' ולענין החסד לא כן אלא לובן הנוטה אל התכלת. והיינו אמרם תכלת מלובן. וכאשר נדקדק בגוון הזה נמצאהו שהוא ממש גוון הכסף המיוחס למדה זו כדברי הרשב\"י שאין הכסף לבנה ממש בלתי אם ילבנוה בעלי המלאכה אבל מטבעה הוא נוטה קצת אל התכלת והיינו תכלת המלובן. ולפעמים יתייחס אליה הלובן ממש בגוון החלב וכיוצא בו, ואפשר הטעם לפי תגבורת החסד העליון שהוא כ\"ע עליו:", + "החמשית גבור\"ה. כלם פה אחד הסכימו שגוונה האור האדום באדמימות להורות על תוקף הדין. וכן פי' הרשב\"י בזהר מקומות רבים. ובקצת מקומות מכנה אל המדה הזאת השחור ובקצתם גוון התכלת. וכן ארז\"ל כל הרואה תכלת בחלום וכו' [כא] פי' תכלת שהוא מכלה. והכוונה ביחס ג' גוונים אלה אל המדה זו. היא מפני היות בה ג' בחינות. בחי' א' היא הדין המתקרב אל התפארת שהוא מקבל כח ההכרעה, והיא קרובה אל הלובן והרחמים. והיינו בחי' האדום שהוא צהוב ומשמח שהוא הדין הטוב המעורר האהבה והשמחה. בחינה ב' היא בחינת הדין החזק המעצב הממית, והוא שחור המשחיר פני הבריות אשו של גיהנם. ולכן אמרו שחור אדום הוא אלא שלקה דהיינו אשו של גיהנם שהיה אוחז בסוד הקדושה בסוד האדמימות ולא רצה בהכרעה לכן לקה ונאמר בו הבדלה וירד לאשו של גהינם דהיינו הקליפ'. וכ\"נ בעדת קרח (במדבר טז כא) הבדלו כו' כדפי' בשער המכריעין פ\"א. ולכן נאמר הבדלה ביום שני בין האור ובין החושך הוא סטרא דשמאלא דאחידן בגבורה. בחינה ג' היא בחינת הדין הפועל והיא נשפע דרך קדושה והוא דין צדק והוא מכונה בתכלת והוא נשפע אל המלכות כי שם עקר התכלת כמו שנבאר והוא מדת הדין הרפה. ובה בגד כליל תכלת לכלות השפע ולהתם החטאת. עוד גוון ד' והוא גוון הזהב, שכינו אותו אל הגבורה מפני שהוא אדום וכן בקצת מאמרי הזהר. ויש שכינו אותו אל הבינה וכן בקצת מאמרי הזוהר. והפשרה בענין הזה הוא כי הזהב הוא התעוררות הבינה עם הגבורה ויחודם שניהם בסוד הדין המשמח. וכן בארו בזהר קרוב לענין זה בפ' תרומה (דף קמ\"ח) וז\"ל זהב הא אתמר דשבעה מיני זהב אינון. ואי תימא זהב איהו דינא וכסף איהו רחמי ואסתלק זהב לעילא מיניה. לאו הכי, דודאי זהב סליקו יתירא איהו על כלא. אבל זהב בארח סתים איהו ודא זהב עילאה דאיהו שביעאה מכל אינון זיני זהב ודא איהו זהב דנהיר ונציץ לעיינין ודא איהו דכד נפיק לעלמא מאן דאדבק ליה טמיר ליה בגויה ומתמן נפקין ואתמשכן כל זיני זהב. אימתי אקרי זהב מאן דאיקרי זהב, כד איהו בנהורא ואסתלק ביקר דחילו ואיהו בחדווה עלאה למחדי לתתאי. וכד איהי בדינא, כד אשתני מההוא גוון לגוון תכלת אוכם וסומק כדין איהו בדינא תקיף. אבל זהב בחדווה איהו ובסליקו דדחילו דחדווה קיימא ובאתערותא דחדווה. וכסף לתתא, רזא דדרועא ימינא. דהא רישא עילאה איהו זהב דכתיב ראשה די דהב טב חדוהי ודרועוהי די כסף לתתא. וכד אשתלים כסף כדין אתכליל בזהב וכו' עכ\"ל.", + "ואמר שהזהב הוא למעלה מהכסף שהיא בבינה ושלימות הכסף אינו אלא ביחודו עם הזהב שהוא נעלם. ועם היות שאמר שהוא למעלה מבחי' סומק וסומק הוא דין ואינו משמח, לא דייק בגוון סומק אלא אשגרת לישנא הוא כי כן ביאר הרשב\"י עצמו כי האדום והזהב הכל ענין אחד. הכונה כי האדום הוא בחינה קרובה אל בחינת הזהב. וז\"ל (שם דף קמ\"ט ע\"ב) סומק ואוכם. ותכלת סומק איהו דיליה מיומא תניינא ממש כעין גוון דאשא ודא איהו אלקים וירית גוון דדהבא דכלא גוונא חדא. תכלתא נפיק מגו ההוא גוון סומק וכד נחית לתתא אתרחק גוון סומק ועאל גו ההוא אתר דאיהו ימא ואצטבע גוון תכלא. ההוא סומקא עייל גו ימא ואתחלש גוון דיליה ואתהדר תכלא. ודא איהו אלקים, אבל לאו איהו תקיפא כקדמאה. אוכם גוון דא נפיק מהתוכא דסומקא כד אתהתך ואתחלש לתתא בהתוכא דזוהמא וכו' עכ\"ל.", + "והנה מתוכו מתבאר ענין הסומק והזהב שהם קרובים זה לזה עם שיתעלה קצת האחת על חבירו שהזהב הוא בחינת הגבורה ועם הבינה בסוד היין המשמח. ולכן הזהב חשוב מן הכסף כי הכסף למטה בחסד לבד.", + "וענין אוכם ותכלת וסומק בארנוהו למעלה. ובענין שבע מיני זהב ראיתי מי שהפליג לדבר בהם. וז\"ל ז' מיני זהב הם, ג' מיני זהב למעלה בסוד הפנים הנוראים, וד' הם למטה בסוד אבני קדש המתנוססות. ג' הם כמו שאמרנו. ואלו הם, זהב סגור הוא הזהב הנסתר והסגור מכל עבריו אשר עין לא ראתה אלקים זולתיך. זהב שחוט בסוד צפון בזמן שרוח רעה באה מן הצפון כי מתחלפות הסבה ומתחלפות הנקודה. כשהיא בדין על העולם הזהב נקרא זהב שחוט. וכשהיא מתבסמת בנקודות הימין נקרא זהב תרשי\"ש זה הבא מתרי שיש ב' נקודות שכל אחד מהם כלל ו' קצוות. אבל כשהיא בדין נקרא זהב שחוט כאשר אמרנו. זהב ירקרק מלכות בסוד מדת הדין שלמטה, אסתר ירקרקת היתה. ובעל המשיח יונק משתי סבות הללו מזהב שחוט ומזהב ירקרק, וע\"כ שוחט והופך כל פנים לירקון כפי הסבות שיונק בהם. וארבעה הם למטה. זהב אופיר והוא מקום דין הבא אחר דין ויונק מסוד זהב שב\"א [כב] הוא מקום דין ונסתר בסוד נקבה והסוד (איוב א) ותפול שבא ותקחם כפי הסוד אשר תרגם רב יוסף בפסוק הזה [כג]. זהב טהור כלו טוב מפני הסוד אשר אמרנו והוא למעלה בסוד (ירמיה י ט) כסף מרוקע מתרשיש יובא, ובסודו זהב תרשיש והוא בנין מצידי הטוב והמובחר הוא למטה כמו בתערובות הטוב. וע\"כ דהמע\"ה כל אלו ז' מיני גווני זהב היו נראים בו בשערו בשבעה מקומות בשער הראש בשער שעל גבי עיניו בגבות עיניו ובזקן ובגרון ובחזה ותחת זרועותיו וכבר רמזנוהו זה בפי' קהלת. אמנם כי אמרו שער שבגרון תחת הזקן היא הנקרא זהב שבא. ולפי הסוד שאמרנו כי סוד זהב שבא סוד דין נסתר בנקבה כענין אמרו ותפול שבא ותקחם ותרגם רב יוסף ונפקת לילית חייבתא. אמנם כי סוד עניינה נסתר כי היא אסכרה שנבראת ביום ד' במעשה בראשית ולא לתינוקות בלבד אלא היא עוררת כמה מבני העולם ועל סוד זה נאמר במלך המשיח (תהלים עב טו) ויחי ויתן לו מזהב שבא, ישית בו חיים תחלה קודם הכנסו בה מפני שהיא אסכרה ויתן הקב\"ה מאותו דין הנמצא בה להיות מפעליה בכרך גדול של רומי ובה יפלו שוכניה וזהו סוד (ישעיה לד יד) שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח, כי משרש ועד ענף תכלה. וע\"כ דוד המלך במקום הגרון שם גנוז זהב שבא להורות שבמקום האסכרה שם החיות עכ\"ל. ודבריו ודאי דברי קבלה ומתוקים מדבש ולפיכך הארכנו בהם:", + "הששית תפאר\"ת. יש שפי' בו צבע ספיריי, ואינו מתיישב. אמנם רוב המפרשים פירשו בו גוון אדום ולבן. והסכים הרשב\"י ע\"ה שהוא כלול חיוור וסומק. והטעם כי הוא כלול מהימין ומהשמאל לבן ואדום. וכבר אפשר לומר כי הכללות הזה הוא מצד ההכרעה שהוא כלול משניהם וגוון הספיריי הוא מצד בחינתו הדקה הפנימית הנקרא רקיע שפי' בשער א' פ\"ב. והרשב\"י בקצת מקומות פירש בו גוון ירוק. והאמת שהירוק הזה הוא הירוק כמוריקא וכחלמון ביצה שהוא ממש כללות אדום ולבן. וכן פי' הרשב\"י ירוק כלול חיוור וסומק ומבואר. ובמקומות הרבה פירש הרשב\"י ע\"ה כי בתפארת גוונו ארגמ\"ן שפירושו \"אוריאל \"רפאל \"גבריאל \"מיכאל \"נוריאל. והיינו ד' גוונים בד' אותיות שבשם, דהיינו יו\"ד בחסד קו החסד מיכאל לבן, ה\"א בגבורה קו הדין גבריאל אדום, וא\"ו בת\"ת ירוק דהיינו אוריאל מצד החסד נוריאל מצד הגבורה, והיינו כליל חיוור וסומק. רפאל מצד המלכות. ה\"א תערובות הכל כאשר נבאר. וד' גוונים שהוא כלל ו' קצוות נק' ארגמן והטעם מפני שהת\"ת כלול מכל הגוונים וע\"כ נקרא תפארת כל הגוונים:", + "השביעית נצ\"ח. פי' בו אדום הנוטה אל הלובן. פי' שהוא נוטה יותר אל הלובן שהוא רחמים מנטייתו אל האודם שהוא הדין. והטעם כי הוא יונק רחמים מן החסד. ודין ורחמים ממוזגים מהתפארת, ומפני תגבורת החסד עליו שהוא שרשו יתחייב נטייתו יותר אל הרחמים:", + "השמינית הו\"ד. אור לובן נוטה אל האדום, פי' שהוא נוטה יותר אל האודם שהוא הדין מנטייתו אל הרחמים שהוא הלובן. וטעם שהוא יונק דין מגבורה ודין ורחמים ממוזגים מהת\"ת ומפני תגבורת דין הגבורה עליו שהוא שרשו יתחייב נטייתו יותר אל הדין:", + "התשיעית יסו\"ד. יש שפי' בו צבע ספיריי. ואפשר ליישבו ע\"ד שפי' בת\"ת. ויש שפי' בו אור כלול מלובן ואודם מן הלובן הנוטה אל האודם ומן האודם הנוטה אל הלובן, שעניינו היותו יושב בין שתי מדות נצח והוד ויתחייב היות ירקותו יותר מתאדם מהירוק של התפארת יען היותו נוטה אל הדין והת\"ת אל הרחמים כדפי' בשער המכריעין בפ\"ד. ויש שפי' בו גוון כלול מכל גוון. ומתיישב הוא כיון שמקבל הוא מהכל. וכן פירוש הרשב\"י ע\"ה, והסימן (בראשית לט ו) ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. והוא עץ נחמד למראה (בראשית ב ט) דכל גוונין שפירין אתחזיין ביה. ועכ\"ז עיקר עירוב הגוונים הוא במלכות כאשר נבאר:" + ], + [ + "העשירית היא מלכות. ופי' בה שהיא כלולה מכל גוון. ונכון הוא כי היא הפועלת הפעולות ע\"י כלם. ובזוהר בקצת המקומות מייחס השחרות למדה זו להעדר אורה, וזה יהיה בימי חסרונה שאז נאמר (שה\"ש א) אל תראוני שאני שחרחורת. ולפעמים היא מתלבשת בגוון תכלת להורות על תוקף הדין. ועם היות שיש כבר גילוי לענין זה כמה שכתבנו בפרק הקודם בגבורה ובחינותיה, עכ\"ז ראינו להעתיק הנה דברי הרשב\"י ע\"ה שימשך מדבריו אל הדרוש הזה תועלת. וז\"ל בפ' תרומה (ד\"קלט.) ותכלת דא איהו תכלת דבציצית. תכלת דא איהו כרסייא רזא דתפלה דיד, תכלת דא איהו כרסייא דדיינין ביה ד\"נ, בגין דאית כרסייא דדיינין ביה ד\"מ ואית כרסייא דדיינין ביה דיני נפשות. וע\"ד כל גוונין טבין לחלמא בר גוון תכלא, בגין דינדע דהא נשמתיה סלקא בדינא. וכד נשמתיה סלקא בדינא, גופא אתדן לאשתצאה, ואצטריך ההוא חלמא לרחמים סגיאין. תכלת דא איהו כרסייא, דכתיב ביה כמראה אבן ספיר דמות כסא וכתיב ואש מתלקחת ונוגה לו סביב, בגין דעבדין ביה כריכן לציצית. וכד נגה לו, אתהדר לגוון ירוק כגוון כרתי. מההוא שעתא ואילך אשתרי זמנא לק\"ש דהא אשתני גוון תכלת מכמה דהוה. ובג\"כ אסור למידן ד\"נ בליליא, בגין דשלטא ההוא גוון תכלא בההוא זמנא, ואתיהיב רשו למחטף נפשא בלא משפט, דהא משפט לא שלטא בההוא זמנא. כד אתי צפרא ואתער ימינא דלעילא, נפיק ההוא נהורא דלעילא ומטי עד האי תכלת ואשתני מכמה דהוה, וכדין שלטא עליה ואתדבק ביה כרסייא אחרא קדישא. מההיא שעתא ואילך זמנא לק\"ש עכ\"ל.", + "וענין הגוון הזה גוון התכלת במלכות הוא בבחינתה התחתונה המתקרבת אל צד החיצונים. וכן ביארו בזוהר (שלח דף קס\"ג ע\"ב), וז\"ל דסיהרא קדישא שפירא איהי בחוורו, וכל גוונין מנצצין בה ומרקמן, ואיהי כההוא שפירו וחוורו דשמשא ממש. ובההוא ימא דיליה גו ע' שנין נפקא נונא חדא ואפיק מיניה גוון תכלת ואיהי נטלא גוון דא ותקינת ליה ואתחפייא לבר בהאי גוון. לאו דהאי גוון לבושא דילה, דהא שש וארגמן לבושה. אבל חופאה דלבר האי גוון איהו. כגוונא דא הוה משכנא דכוליה בשפירו מרקמא לגו, ולבתר ופרשו עליו בגד כליל תכלת. מ\"ט, בגין דתחות ים דא אית מצולת י\"ם כלל דכר ונוקבא, ואית לון עינא בישא לאסתכלא. וכד מסתכלין, זמין לעינייהו גוון תכלא, ולא יכלא עינייהו לשלטאה. ואיהי אתתקנת לגו בכל גוונין מרקמן כדקא יאות עכ\"ל.", + "וכשידוקדק במאמר זה היטב יצא לנו שיש במלכות ג' בחינות. בחינה ראשונה היא הגוון עצמי אשר לה בעצמותה שהוא גוון לבן המאיר דהיינו כשפירו דשמשא שהוא בעלה אשר ממנו נלקחה. ויש לה בחינה ב' והיא לבוש שלה דהיינו שש וארגמן לבושה. ודקדק לשון שש, דהיינו שהיא כלולה מו' גוונין שהיא מקבלת מהספי' העליונות שהם ו' קצוות. וארגמן ג\"כ הוא בהיותה מקבלת ד' גוונים יחד שהם ד' ספירות גדול\"ה גבור\"ה תפאר\"ת ומציאות מלכות. ולכן ארגמ\"ן ר\"ת אוריא\"ל ת\"ת \"רפאל מלכות \"גבריאל גבורה \"מיכאל חסד \"נוריאל ג\"כ תפארת אלא הכל לפי בחינתו פעמים מקבל מהימין פעמים מהשמאל כמו שנבאר בשעת היכלות פ\"ה. וקבלתה מלמעלה והיותה מתלבשת מכל הגוונים יחד נקרא שש וארגמן לבושה, ואז היא מתלבשת ברחמים. ויש לה בחי' ג' והיא לבוש התחתון הבחינה המתקרבת להקליפות שהם נקראים מצולת ים. והגוון הזה הוא תכלת כמו שפי' בזהר הנ\"ל. וז\"ש ותכלת דא איהו תכלת שבציצית, שהוא מורה על תוקף הדין כמו שפי' הרשב\"י בפקודין פקודא דציצית (בפ' שלח דף קע\"ה) יעו\"ש. והוצרך לומר כן, לפי שיש מין תכלת אחר והוא גוון הספיר שגוונו נוטה אל התכלת, והתכלת ההוא הוא רחמים שהוא רומז בחכמה כדפירשנו לעיל. ואין הכוונה בו לשון כליון ח\"ו אלא לשון תכלית לפי שחכמה תכלית לכל מעשה בראשית שהיא סוף הישות ממטה למעלה, וממנה הוא הוויית הישות. משא\"כ תכלת שבמלכות. שתכלת שבמלכות, הוא לשון כליון חרוץ. וז\"ש תכלת דא איהו כרסייא, פי' כי היא בחינה תחתונה שבמלכות שהיא נקראת כסא, בסוד תפלה של יד שהוא קיבוץ כל המחנות כמבואר. והתכלת הזה פי' תכלת וכליון האדם ח\"ו בתוקף הדין. וז\"ש תכלת דא איהו כרסייא דדיינין וכו'. והטעם שאין הכסא הזה כשאר הכסאות, כי בשאר הכסאות דנים בהם ענייני האדם בפרטיו והיינו ד\"מ, אבל בכסא הזה שהוא גוון התכלת דנין בו ד\"נ וכו'. וכד נוגה לו אתהדר לגוון ירוק וכו'. הכוונה כי התכלת הוא גוון האניי\"ד בלע\"ז ושמו אזו\"ל והירוק הוא ירוק כעשבים והירוק הזה הוא מורכב מהירוק ככרכום או כחלמון עם התכלת. ובהתערב שניהם יחד, יהפך גוון התכלת לגוון הירוק ולכן בהיות הבקר אור והשמש עולה ומתערב אור השמש שהוא התפארת שגוונו ירוק כחלמון כדפי' לעיל עם הגוון התכלת שהיא המלכות בבחינת מצולת ים כדפי' לעיל. וזה גוון התכלת שולט בלילה בסוד הקליפות השולטות בלילה מצדה. ובהתחלת אור השמש לעלות אז התכלת מתהפך אל ירוק ככרתי. וזה הענין משיכיר בין תכלת לכרתי דהיינו כאשר יאור היום ואור השמש גובר במלכות עד שתתמתק קצת גוון התכלת ויהפך לירוק. ואז הוא זמן ק\"ש שהוא אברהם חסד. ובזה נתבאר כוונת המאמר מתחלתו ועד סופו, ונתבארו גווני המלכות השש וארגמן ותכלת וירוק ולבן כמבואר:" + ], + [ + "אחר שכללנו בפרקים הקודמים כל גווני הספירות ועניינם כפי הרשום בכתב אמת. רצוננו להעיר על ענין זה שענין הגוונים הוא משל נאות אל הפעולות והעניינים הנמשכים מהספירות כדפי' בפ\"א. א\"כ נמצא שכמו שאין הפעולות של ספירות מתגלות אלא ע\"י המלכות, ולא ישפוט פעולה בספירה מהם אם לא על ידה. כן ענייני הגוונים הכל במלכות, כי בספירות לא ישפוטו הגוונים. וכן באר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"ט) וז\"ל בראשי\"ת ב\"ת ראש\"י אלה ראשי בית אבותם, בת, עלה אוקמוה מארי מתניתין בת בתחילה סימן יפה לבנים. ואיהי י' מן אדנ\"י מרגליות יקרא כלילא מכל גוון. דאת יו\"ד מן יהו\"ה לא תפיס ביה גוון כלל. הה\"ד אני יהו\"ה לא שניתי, לא ישתנה בשום גוון כלל, אלא נהיר מלגאו דגוונין. דשם יהו\"ה כנשמתא בגופא דאיניש או כשרגא בהיכלא. ואת יו\"ד מן אדנ\"י איהו ספיר נטיל גוון תכלת ואוכם מסטרא דדינא, ונהיר ביה נהורא חיוורא מסטרא דרחמי, ואיהי את יו\"ד מן אדנ\"י. אודם מסטרא דגבורה, פטדה מסטרא דימינא, ברקת מסטרא דעמודא דאמצעיתא. איהי אל\"ף דל\"ת נו\"ן יו\"ד כלילן מי\"ב גוונין. וכלהו משולשין באבהן, משולשין בכהנים לוים וישראלים, קדושה לך ישלשו. כל אבן דגוון דילה חיור, נטילת מחסד וסגולה דילה לרחימו, ורזא דמלה אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. אבנא סומקא נטילת מפחד, וסגולה דילה למיהוי אימתו מוטל על בריין דעלמא. אבנא כלילא מתרין גוונין חיור וסומק איהו עמודא דאמצעיתא. ירוק מסטרא דאימא עלאה דאיהי תשובה, קו ירוק דאסחר כל עלמא עכ\"ל.", + "ב\"ת ראש\"י, פי' בת היא מלכות, והיינו דוקא במציאותה הנקרא בת עין. והיא מציאותה הנרמז בי' שהיא המציאות שיש לה מחכמה כמו שנבאר בשער המציאות פ\"ג. וראשי, הם האבות ג' גוונים הסובבים לבת עין. והם ג\"כ ג' גווני קשת הסובבים אותה ובונים לה בנין סביבה, והם גווני החסד והרחמים והדין כמו שנבאר. וג' גוונים אלה נרמזים בה' שבה, כאשר נבאר בשער הנזכר. והכריח היות האבות נקראים ראש\"י מפסוק אלה ראשי בית אבותם וגו' שהם ג' אותיות הו\"ה וג' אותיות אד\"נ כמו שנבאר. בת, עלה אוקמוה מארי מתניתין בת בתחלה. הכוונה תחלה להאותיות כאשר היא למעלה בשם יהו\"ה שהוא יו\"ד על הו\"ה הוא בת בתחלה סימן יפה לבנים שהם רחמים וההויה היא זכר, אבל כאשר הבת באחרונה שהוא יו\"ד מלמטה מן הו\"ה כזה הוה\"י אז הוא דין וההויה היא נקבה והוא דין. ודברים אלו יתבארו יפה בשער ממטה למעלה פ\"א ב' כי שם עקר הדרוש הזה וטעמו. ואיהי י' מן אדנ\"י וכו'. הכונה כי ג' אותיות שהם הו\"ה הם ג' אבות גדולה גבורה תפארת. כי באברהם היא ה' בסוד אברם אברהם, וה' שנייה ביצחק כנודע שהיא נטיית הדין אל השמאל כמו שבארנו בשער מהות וההנהגה בפ\"ב וג', והוא\"ו בתפארת קו האמצעי. וכ\"פ הרשב\"י בר\"מ (בפ' תצא דף רע\"ט) וז\"ל מה דהוה ברתא דמלכא י' על הו\"ה דכלילן באבהן, ה\"א קדמאה באברהם ה' תניינא ביצחק ו' ביעקב עכ\"ל.", + "ודקדק באמרו ה' באברהם כאמרנו, כי לפי שיש בו ה' לפיכך נקרא שמו עליה. [כד]. נמצא הו\"ה ג' אבות שבהם כלולים הגוונים כאמרו וכלהו משולשין באבהן כדמסיק. וכן אד\"נ הן ג' אותיות במלכות כנגד ג' גווני האבות שבהם הגוונים כדמסיק. ועתה יאמר כי הגוונים כלהו הם כלולים ביו\"ד של אדנ\"י שהיא הבחינה האחרונה המראה הפעולות למטה וכן כל הגוונים נראים בה וזהו בת באחרונה שהיא בת עין התחתונה. אבל בת עין העליונה שהיא יו\"ד של חכמה אין בה גוון, אבל היא האור שע\"י יתגלו הגוונים. והוא משל אל העששית העשויה גוונים גוונים ובעוד שלא יאיר האור בה הגוונים מתעלמות ולא נראים אבל בהאיר האור בה אז יתראו הגוונים.", + "והנה מקור האור המאיר בגוונים היא יו\"ד של חכמה. והכוונה הוא כי הספירות אין להם פעולה אם לא ע\"י השפע הנשפע מהמקור העליון שהיא יו\"ד של חכמה. וכאשר ישפע השפע והחיות ההוא בתוך הספי' אז יפעלו כל הספי' פעולתם. ויאירו הו\"ה באד\"נ ויאיר הגוונים ביו\"ד של אד\"נ כי יו\"ד של אדנ\"י בקבלת הגוונים היא כנגד יו\"ד של יהו\"ה בהארתם כדפי'. ובזה מבואר רוב עקר המאמר. ואות י' מן אדני כו' נטיל גוון תכלת ואוכם כו'. כבר פי' למעלה כי התכלת כנוי אל הדין הנשפע לה מגבורה. אבל אוכם אין הכונה אל השחרות שיושפע לה מגבורה, כי השחרות מגבורה הוא בחצוני כמבואר לעיל בפ\"ג. אלא הכונה באמרו אוכם להעדר האור ואמר בתכלת ואוכם נטיל לשון לקיחה. ובנהורא חיוורא אמר נהירו. לבאר שעיקר יניקתה מן השמאל, ולכן אמר נטיל שהיא מקבלת אותו מטבעה, אבל בסוד החסד אמר נהיר כי החסד מאירה בה שלא בטבעה. וסגולה דילה וכו'. הכריח הגוונים מכח הסגולות. ירוק מסטרא וכו'. פי' ירוק כעשבים, והכריח שהבינה היא גוון הירוק שהיא נקראת קו ירוק הסובב כל העולם. והכריח כן ממה שהיא נקראת תשובה בסוד תשובת הגוונים בה בסוד היובל ואז היא מקפת הכל.", + "והנה שאר פרטי המאמר יתרחב ביאורו בספר אור יקר חלק שני.", + "והנה על דרך כלל מתבאר היות עקר הגוונים במלכות בסוד קבלתה הפעולות מהמדות העליונות כי עיקר ההנהגה על ידה כדפי', ובזה נתבאר ענין הגוונים בספי'. ואולם בגווני הצינורות פירשו קצת המפרשים כי גוון כל צנור וצנור הוא לפי שיעור גוון המדה שהצנור נמשך ממנה. המשל, צנורות הנמשכים מכתר ככתר, ומחכמה כחכמה, וכן לכל שאר הספי'. וע\"פ דרכנו שדרכנו בענין הצנורות בשער הצנורות, שאמרנו היות הצנור המתערב משתי המדות כעין הצנור היוצא מן העין כמבואר שם בארוכה, יחוייב היות גווני הצנורות מגוון מורכב מב' גוונים מהמקבל והמשפיע. וכן לפי בחינות היחוד שבה מתיחדות שתי הספי', כן יהיה ענין הצנור. המשל אם יהיה יחוד התפארת והמלכות ע\"י בחינת החסד יהיה הגוון שבצנור לבן. ולא לבן כגוון הלבנונית שבחסד ממש מפני שיש בו תערובת האדמימות קצת, אמנם יהיה גוון לבן רובו נוטה אל הלובן או כולו בקירוב. כי הת\"ת ישפיע לבן קרוב ללובן החסד, והמלכות קרוב לאודם הגבורה, מפני שעקר יניקתה מהגבורה. ובזה נקיש לשאר הספי' בענין הצנור כאו\"א לפי עניינו. ובזה נכלל הפ' הזה, ונשלם השער הזה, בילא\"ו:" + ] + ], + [ + [ + "שער האחד עשר הוא שער הצחצחות:", + "הכוונה בשער זה לבאר ענין הצחצחות הם הספירות הנעלמות בשרש כל השרשים כפי המקובל בפי כל המקובלים והרשב\"י ע\"ה:", + "פרק ראשון:", + "המגלה הראשון אל ענין הדרוש הזה בין המפרשים הוא רבינו האי גאון בתשובת שאלה. ועם היות לשונו ארוך יוצא מענינינו וצריך ביאור רחב, עכ\"ז לא נאסוף ידינו מלהעתיקו יען היותו תועלת רב. ", + "וז\"ל הגאונים. נשאלה שאלה למאור הגדול אדון החכמה רבינו האי גאון ז\"ל מרב פלטוי וחבריו. ילמדנו רבינו כי מצינו לרז\"ל י\"ג מדות שקבל מרע\"ה. ולאברהם אבינו בספר יחסוהו רז\"ל על שמו והוא ספר יצירה מונה שם י\"ס ואנחנו צריכין ללמוד מפיו הקדוש אם י\"ס הם י' מדות. א\"כ י\"ג מדות מצינו, י\"ג ספי' לא מצינו. או י\"ג מדות לבד, או י\"ס לבד. לתורתך אנו צריכין ולתשובתך אנו מיחלים. תשובת שאלה זו צריך לפנים ולפני פנים וכמה זמנים לפנינו ולפניכם נשאלה שאלה זו בימי הדורות הראשונים ובימי קדמוננו הזקנים והפי' ארוך לא ליום אחד ולא ליומים עד היותו אחוז בחבלי החכמה הנעלמת הגנוזה בחדרי הנבואות ובמסורת החכמים בעלי רשומות. מ\"מ אין אנו רואים מצד חכמתכם ומעלתכם להיות שאלתכם ריקנית מכל וכל ודרכי תשובה זו עמוקים אם תגיע לידכם בקצרה. י\"ג מדות האמורים בתורה הם ענפי תולדות יוצאות מעשרה מעלות נקראות ספירות. אלו כנגד אלו. עם שלשה גנוזות ראשי ראשים ואם אינם מצויות לכם מסורות הם לקדמונים איש מפי איש עד מפי הנביאים ז\"ל. והתולדות הן הן הפעולות נקראות מדות. והשרשים שהן האבות נקראו ספירות. לא מפני שיש להם מספר או הן עצמן חשבון ומנין רק על דרך סוד עשרה עולמות שנתחדשו מהן שאין להם חשבון ודרך להשיגם רק מי שבראם לבדו והוא אדון על הכל שאינו מושג בשום צד ובשום ידיעה כלל יתברך בהתעלמותו. ושלמה רמז בשה\"ש (ו ח) באמרו ועלמות אין מספר. ומפני כבוד תורתכם ראינו למסור לכם שמות הספי' כמו שקבלנו אותם מזקנינו ז\"ל ואין לנו רשות לגלות יותר מכבוד נעלם כמו שכתוב בספר משלי (כה ב) כבוד אלקים הסתר דבר. עשר ספירות נחלקו ביצירתן. ג' ראשונות הא' אור מופל\"א אור שאינו מושג רק הוא מיוחד ונערך למחשבה הטהורה. ונערכים אליה מאורות המד\"ע והשכ\"ל כי המחשבה תדין בשניהם. וז' אחרונות הם ז' מאורות והג' מהם כף זכות וכף חובה ולשון הסליחה מכריע ביניהם. והמאור הד' הוא המחדש עולם הנשמות קראוהו יסוד עולם. בעלי רשומות וחכמי התלמוד קראוהו צדיקו של עולם.", + "ועוד יש אור חיצון נקרא אש אוכלת וזרועותיו צפון וימין והוא סוף כל המאורות והתחלת כל המעשים. ועתה ארמוז לכם הג' מאורות העליונות על ע\"ס אין להם התחלה כי הם ש\"ם ועצ\"ם ושר\"ש כל השרשים ואין המחשבה יכולה להשיג בהם כי ההשגה ודעת כל נברא קצרה מהשיג. בשם זקנינו הקדושים קבלנו שמותיהם. אור פנימי קדמון והוא מתפשט בשרש הנעלם ומתנוצץ מכח התפשטותו כדמיון ב' אורים גדולים אור מצוחצח ואור צח כלו אור אחד ושרש אחד נעלם לאין סוף. וחכמי התלמוד הזהירו מלפרש החכמה והמחשבה ממה שאינו מושג לשום נברא, ואמרו במופלא ממך כו' אל תחקור אין לך עסק בנסתרות. ומה שאמרו בעלי רשומות שהספי' כדמות מאורות, לא כדמיון מאור השמש והירח והכוכבים רק מאורות רוחניות דקות וזכות פנימיות זהר מזהיר הנפשות. וחפשנו בכל צדדי החקירה מרבותינו המקובלים מפי זקנים הקדמונים לדעת אם יש לשלש העליונות שמות נבדלים בעצמן כאשר לשלמטה מהם. ומצאנום כלם מסכימים בדעת מוסכמת שאין להם שם ידוע מרוב העלמתן זולת השמות המיוחסים להם בשם מאורות, וכן השרש שאין לו התחלה אין לו שם ידוע. ושם בן ד' אותיות כ\"ש שאר הכנויים כלם מיוחדים על כבוד נברא. ואמנם שם יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א שהוא יסוד המעלות דמות האות הראשון כדמות נקודה דקה מאד נצטיירה בכתיבתה כתיבה ידוע לבעלי רשומות להורות סוד מופלא כי נתגלמו ונצטיירו גולם וצורה רוחניות מכח הג' מעלות שהם שם עצם ושרש. ומן השרש הנעלם עלתה ונתפשטה עלוי ופשוט אור מחשבי ומתפשטות בעצם השורש ובו (נ\"א ומהתפשטות בעצם השורש באו לא כו') לא חוץ ממנו ונתגלמו ונצטיירו מהם כח המדע וכח השכל והן התחלת יצירה רוחניות נעלמת. וזאת הנקודה קבלה כח הציור חזק ומופלא להצטייר בה עשר מעלות דק בתכלית הדקות על כן עלה מספרם למספר עשרה. ומכח נקודה זו נתגלמו עשרה מעלות בצורת אות ה\"א המיוסדת אחריה ובנקודת כתיבתה על הסדר אשר קבלנו מרבותינו ומזקנינו הקדמונים וכל הכוחות היו גנוזות בתוכה כדמות אוצר רוחני ומכח צורה זו השנית נתגלמו ונצטיירו שש קצוות עולם הגלימה גולם וציור רוחני פשוט וגלוי מן הראשון שהיו גנוזות באות השנית והן התחלת גלוי העולמים הנעלמים. וע\"כ חכמי הספירות קראו ספירה זו מראה העולם הנסתר. והה\"א האחרונה הוא תקון הפועלים ומוציאה כל הכוחות הגנוזות לפעולה שלימה והיא שלמות כל הכוחות. עד הנה סדרי המעלות רק אין בידינו לכתוב ולפרש זה הסוד הנכבד והנורא בפי' רחב וארוך יותר מדאי. והאדון יוצר הכל יתן לנו ולכם לב לדעת וכו'. עכ\"ל תשובת ר' האי גאון ז\"ל. ומפני רוב העלם דבריו שרוב גופי החכמה תלוים בה ראינו לבאר אותה הנה בפרק בפ\"ע כי קצרה המגלה לקצת דבריו הנעימים:" + ], + [ + "כבר פירשנו בשער א' פ\"ז שאין הנרצה להגאון בתשובה זו לומר שהם י\"ג ספירות ח\"ו כפי הנראה מפשטי דבריו כמו שהכרחנו שם הכרח גמור.", + "וענין שלש נעלמות יתבאר. וכן דקדק בלשונו שאמר י\"ג מדות האמורות בתורה הם ענפי תולדות יוצאות מי' מעלות נקראים ספירות אלו כנגד אלו עם ג' גנוזות ראשי ראשים וכו'.", + "הנה שלא רצה להעלות בפיו י\"ג ספירות ח\"ו. אבל אמר מי' מעלות נקראו' ספירות, שהעשרה הם ספי' ואין למעלה מי' שום ספי', ועלו לענין המדות לי\"ג עם ג' הנזכרות שהם הנעלמות כמו שיתבאר עניינם. עוד אמר והתולדות הן הן הפעולות נקראות מדות, והשרשים שהן האבות נקראים ספירות. ירצה לבאר ענין עצמות וכלים. כי המדות הם הכלים המודדות לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו אם מעט ואם הרבה אם טוב ואם רע כי הם בעלי השינוי. ולא כן העצמות שהם אשר מכנה בלשון שרשים ואבות מפני שהם שרשים מתפשטים מאור העצם הפשוט. והם עצמותו ואין להם פעולות השנוי בעצם כמו שבארנו בשער עצמות וכלים. וקראם אבות יען היותם אבות וסבות אל תולדות שהם המדות הכלים המודדות כדפי'. והעצם נקרא ספירות מלשון ספיר כי הוא אור ספיריי ילאה הלשון להגיד דקותו אלא במשל הספיריי. לא מפני שיש להם מספר או הן עצמן חשבון ומנין, רק על דרך סוד עשרה עולמות שנתחדשו מהם. הכונה כי גדר המספר עשר הנרצה בלשונינו, אין הכוונה שיהיו השרשים נחלקין לעשר ממש ח\"ו. שאין האחד הפשוט נחלק לחלקים. אמנם המספר בהם מפני היות שרש מתפשט אל תוך עשר עולמות שנתחדשו מן השרשים העליונים שהם העצמות כדפי'. ויצדק בהם המספר מצד בחינת עשר עולמות. כמו שנאמר בהם דין ורחמים מפאת בחינת הכלים כדפי' בשער עצמות וכלים פ\"ד. שאין להם חשבון ודרך להשיגם רק מי שבראם לבדו. פי' אפי' הכלים עם היות שהם המחייבים חשבון בשרשים לא מפני כן נחייב שהם מספר ח\"ו ושהן עולמות מתגלים, אלא הם נעלמות ואין להם חשבון ח\"ו כי חשבונם הוא מצד שהם מתחלקות בדרך עילה ועלול כדפי' בשערים הקודמים. והוא אדון על הכל וכו'. פי' שהוא אדון על השרשים והמדות כלם בכלל. ושלמה בשה\"ש רמז ועלמות אין מספר. הכונה העולמות העשרה המתחדשות מן העשרה השרשים הנעלמים שהם מחייבים מספר העשר בהשרשים, עכ\"ז אין להם מספר שלא יצדק בהם מספר העשר הגבוליי שאין להם מספר וחילוק, ומספרם הוא על דרך עילה ועלול כדפי'. ואין לנו רשות וכו'. להנצל מטעם שלא גילה ענין העצמות והכלים אלא ברמז וקצור מופלג. ועשר ספירות נחלקו ביצירתן. פי' באצילתן. כי היצירה בספיר' הוא אצילות, כמו שראינו בראשית ברא, והכונה האציל, וכיוצא בהם הרבה. והכונה כי מה שאנו אומרים שהם נחלקות לעשר, אין הכונה שהם נחלקות מצד המאציל. שבבחינתם אל המאציל הם שוים מיוחדים תכלית היחוד. וחלוקם ורדתם זו מזו מעילה לעלול, הוא מצד עצמם מצד אצילותם. שהעילה למעלה מעלול, והעלול למטה מהעילה.", + "והנה כיון לחלק הספי', ג' ראשונות לבד וז' אחרונות לבד, מפני מעלת השלש על הז', כמבואר בשע' מהות וההנהגה. ואמר שענין החלוק הזה הוא מצד אצילותן, אלו קרובות למאציל ואלו יורדות יותר מאת פניו. האחד אור מופלא אור שאינו מושג רק הוא מיוחס ונערך למחשבה הטהורה. פי' כ\"ע נקרא אור, כי אין לנו דקות יותר בעולם הגשמי כדקות האור להמשיל בו הרוחניות. ומפני דקות והעלם הכתר על שאר הספירות קראוה מופלא, פירוש נעלם מלשון (שופטים יג יח) והוא פלאי. וזהו שבאר עוד ואמר אור שאינו מושג. כי עם היות שנאמר שהוא אור מופלא. אין כונתינו לומר שאנו משיגים הפלאתו עד שנאמר בו שהוא אור מופלא. אלא שהוא אור שאינו מושג בשום השגה בעולם כלל. עד שכאשר נבא ליחס הספי' אל אברי הגוף נייחסהו ונעריכהו אל המחשבה הדקה תכלית הדקות שאינה אבר מאברי הגוף ולא עצם מעצמיו אלא היא פעולה גוברת על הגוף והיא הפעולה היותה דקה ורוחניות שבכל פעולת הגוף. וקראה מחשבה טהורה, כלומר לא כאשר תהיה המחשבה ההיא באדם בדברים הגשמיים שהיא מחשבה עבה ודאי, אלא הכונה מחשבה טהורה דהיינו בחשבו בדברים הטהורים ודקים ורוחניים שאז תתעלה המחשבה ההיא על השכל והמדע בלי ספק כי היא מחשבה בדברים דקים יותר משכל האנושי. ונערכים אליה מאורות המדע והשכל. הם ב' כחות רוחניות בגוף האדם, ובהם נמשלות חכמה ובינה. והמחשבה היא יותר דקה ורוחניות מהמדע והשכל. כי המדע והשכל הם ב' כחות בגוף יותר מתגלות, אמנם המחשבה היא יותר רוחניות מעולה בלי ניכרת. כי כן משפט הכתר שהוא יותר דק מחכמה ומבינה. ונקיט לשון ונערכים אליה וכו', לרמוז ששלשתם חשובות כאחד. וכמו שהמדע והשכל הם א' עם המחשבה שרוכבת עליהם, כן הדבר בספירות. והחכמה והבינה נטפלים אל הכתר ונכללים בו. ואומר מאורות, כלומר רוחניות המתפשט מן הכתר בחכמה ובינה. ואמרו שהמחשבה תדין בשתיהם, היינו בערך שמן הכתר נמשך ההכרעה לבין החכמה והבינה בסוד הדעת כדפי' בשער המכריעין פ\"ו. הג' מהם כף זכות וכו'. היינו גדולה כף זכות, גבורה כף חובה. ולשון וכו' הוא התפארת נקרא לשון הסליחה, מפני שהוא נק' לשון בבחינתו עם הבינה כדפי' בשער עשר ולא תשע בפ\"ב, ולכן אז הוא לשון הסליחה, כי הבינה היא יום הכיפורים כנודע, והוא לשון הסליחה מצדה. והמאור הד' הוא המחדש כו'. הוא היסוד והקדימו לנצח והוד מן הטעם שאמרנו בשער סדר האצילות פ\"ד. ומלכות נק' עולם הנשמות כי על ידה היסוד מוליד הנשמות כנודע. וחכמי התלמוד וכו'. כענין אז\"ל (חגיגה י\"ב) על מה העולם עומד על עמוד א' וצדיק שמו שנא' וצדיק יסוד עולם. והורו בזה עמידתה וקיומה של המלכות הוא ע\"י היסוד וע\"י חדושה והוא הנדרש לעיל.", + "ועוד יש אור חיצון וכו'. ויחד [ויחס] המלכות אל היסוד כדי שיהיה כסדר תפארת יסוד ומלכות. ועכ\"ז פי' אור חיצון וכו', דהיינו הנגלה שבכלם. והעד על זה (שמות כד יז) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני ב\"י, ולכן מכנה אותה בשם אש אוכלת. והטעם שנק' כך להורות על הדין. וזרועותיו צפון וימין פי' זרועותיה של המלכות הם נצח והוד. והיא סוף המאורות והתחלת כל המעשים פי' המלכות היא סוף אל המאורות שהם הספירות והיא התחלת כל המעשים כענין (תהלים קד) כלם בחכמה עשית שהיא האדריכ\"ל שעל ידה נעשה כל מעשה בראשית. להורות שהיא סוף לכל האצילות. והאריך בזה להורות שעם היות שהקדים המלכות אל נצח והוד לא מפני זה הוכרח שתהיה היא שמינית לאצילות אלא לעולם היא עשירית וטעם הקדימה כדפי'. ועתה ארמוז וכו' אין להם התחלה. פי' כי השגת וידיעת הספירות הוא אל הנביאים מעילה לעלול. המשל בזה כי כאשר ישיג הנביא העלול, יעלה עד העילה. ומן העלה הזאת יעלה משם אל עילתה. המשל בזה כאשר ישיג המלכות שהיא עלולה מן היסוד, יעלה בהשכלתו ובהשגתו וישיג כי סוף המלכות ממטה למעלה היא התחלת עילתה שהיא היסוד. וכן מן היסוד ישכיל וידע כי סופו הוא תחלת עלתו שהוא ההוד. וכן עד\"ז יעלה בראיית נבואתו עד הכתר. אמנם בכתר עצמו ומכתר ומעלה אין השגה לשום נביא וחוזה. וכן נתבאר ענין זה ביחזקאל אמרו לשון מראה עד עשר, ובעשירית אמר ואראה ואפול ע\"פ, כי לא עצר עוד כח להשיג, כי הוא מן הנמנע. וכן פי' הרשב\"י בס' התיקונים (בהקדמה ד\"ו וז\"ל) וכד מטא לדמות כתר דאיהו דרגא עשיראה חזי מה כתיב ביה ואראה ואפול על פני דלא יכיל למסבל עכ\"ל.", + "ואל זה כיון הגאון באמרו אין להם התחלה, כי אפי' בכתר אפס קצהו יראה וכלו לא יראה, ואיך ישיג אפי' התחלה ממה שלמעלה מהכתר. כי הם שם ועצם ושרש וכו'. הוקשה לו א\"כ שכבר יש למעלה מהכתר ג' עולמות עד שיהיו נעלמות לסבה ידועה, סוף סוף הם י\"ג ספירות, א\"כ קשה למה שאמר בעל ס\"י שהם י' ולא ט' ולא י\"א ואדון יחיד וכו' והלא י\"ג הם ע\"פ דרכו. לזה אמר כי אינם במנין הספי' ח\"ו אלא הם ש\"ם ועצמו\"ת ושר\"ש כל השרשים. ואמר שם ועצם ושרש, שהם ג' דברים והכל אחד והכל א\"ס. כי השם הוא העצם והעצם הוא השרש והוא ושמו אחד מיוחד. ולכן אין לו שם כלל. כי כמו שמציאות עצמותו אינו נגבל, כן אין שמו נגבל, ואין לו שם כלל, אלא מחויב המציאות, והשם נודע אל עצמותו ולא לזולתו. ולהיות שהג' נעלמות הם בו, לכן אינם ספי' אלא עצם הא\"ס. ואין המחשבה יכולה להשיג וכו'. כדפי' שאין מחשבה נתפסת בא\"ס מן הטעם הנזכר. אור קדמון אור מצוחצח אור צח. ג' שמות אלה בשם אור וקדמות וצחות הכל מורה על העלם, כמו האור הצח והבהיר שאין העין יכול לשלוט בו, כן הג' נעלמות אין השגה בהם אל ראות השכל והנביא וזולתם. והראשון נקרא קדמון להורות אל קדמותו על הכל בשרש. ובענין צח מצוחצח נבאר לפני' בע\"ה איזו מהם קודמת. ופי' הגאון כי ג' שמות אלו נמצאו לאלה המאורות. וטעם חלוקם לשלשה אלה מפני התפשטותן בעצמותן לא מפני גלויין לחוץ אל זולתן אלא התפשטותן וגילויין הוא בעצמותן. וז\"ש והוא מתפשט בשרש הנעלם וכו'. ולהורות שעם היות שבפינו נקראם ונכנם בדמות ג' אורות בעצמותן הן אחד, אמר כולו אור אחד ועצם אחד ושרש אחד. ומפני שהמחשבה והחקירה בהם סבת הסכנה, אמר וחכמי התלמוד וכו'. ואמר שאין להם שם ידוע כמו שאין לא\"ס שם ידוע לרוב העלמו כדפי'.", + "וענין השמות והכנויים ואפי' שם בן ד' הכל רמז אל הספירות כדמפרש ואזיל.", + "וענין ד' המערכות הנז' בלשונו באותיות השם יתבאר אל המעיין כאשר יזכור מה שכתבנו בשער סדר האצילות פ\"ה, וכן יתבאר עוד ענין זה בשער שם בן ד' בפ\"ד:" + ], + [ + "ראינו בפרק זה לבאר בענין ג' נעלמות אלה באור יפה יתיישב בשכל המשכיל. והענין כי לא מחשבותיו מחשבותינו ולא דרכיו דרכינו כי כאשר ידמה האדם בשכלו להוות איזו מציאות שיהיה, הנה מחשבתו לא תפעיל. ואף אם ידמה ויצייר בשכלו צורת המציאות אשר ברצונו להוות, עכ\"ז והיה כלא היה עד יפעל ויצא לפועל. ונמצא הפועל שלם מהכח. כי הכח חסר המציאות ואין לו מציאות ושלימות כלל, והפועל הוא העיקר והמציאות וזולתו אין דבר. ואין כן פעולותיו והוייתיו של ממ\"ה הקב\"ה. כי כאשר עלה ברצונו להוות ולהאציל אצילות הטהור והקדוש הנה אז נאצל ונצטייר כלו בעצמותו בלי שנוי בו ח\"ו אלא מציאות מתייחד עמו עד שאין בין המאציל והמציאות ההוא הבדל כלל אלא הוא והם הכל אחד ועצם אחד ושרש אחד. ואף אם נייחס האצילות ההוא אל הג' בחינות כאשר נבאר שהם אור קדמון וצח ומצוחצח. אין בחינת חלוקם בערך עצמותם אלא בערך בחי' ענפיהם המתפשטות ומתאצלות. והענין בזה, כי כבר בארנו בשער סדר האצילות כי האצילות נכלל בכתר וחכמה ובינה מפני היותן שרש החסד ושרש הדין ושרש הרחמים, וכן בסדר אצילותן היו נצח בחסד חסד בחכמה נכללין זה בזה והכל א', וכן הוד בגבורה וגבורה בבינה נכללים זב\"ז, וכן המלכות ביסוד ויסוד בת\"ת, והכל בכתר. ולכן בעלות הרצון להאציל האצילות נצטיירו בעצם השרש ג' נקודות שהם כתר חכמה בינה ובהם נכלל כל האצילות. וטעם היותם מתחלקים אל ג' עם היות שהם מיוחדים תכלית היחוד, מציאות החילוק הזה א\"א אם לא ע\"ד השאלה. כי כמו שהעצם השרש אחד כן הג' נקודות אחד וכן הנקודה והשרש הכל דבר אחד, אמנם נייחסם אל השלשה מפני שהם שורש ומקור אל ג' ענפים שהם כתר חכמה ובינה. ולא כתר חכמה בינה ממש אלא כתר חכמה בינה המצטיירים בכתר מצד מציאות התחלת התפשטותם מעצם השרש אל הכתר.", + "והנה נמצא שכתר חכמה בינה הם שואבים שפע ממקוריה' המיוחד בכתר חכמה בינה שבכתר. וכח\"ב שבכתר שואבים ממקור הנעלם בעצם השרש שהוא אור קדמון וצח ומצוחצח המיוחדים תכלית היחוד. וכאשר יעלה בדעתנו עוצם ייחוד כתר חכמה בינה המתגלים בספירות, ר\"ל הספירות בעצמם כפי אשר חוייבנו בייחודם בפרט יחוד מתעלה על יחוד שאר הספירות כדפי' בשער מהות והנהגה. ונעלה על יחודם עלוי והפלגת היחוד. עאכ\"ו יחוד הכתר וחכמ' ובינה שבכתר, עד שנאמר שאין בכתר אלא מקור אחד ועצם אחד ושרש אחד. ואם נייחסהו לג', הוא מפני יניקת הג' ספירות משם שהם כתר חכמה בינה. ואח\"כ עוד נפליג ונעלה על יחוד הג' שרשי' שבכתר יחוד הג' [נקודות] הנעלמות, הנה לא ירחק ממנו יחודם בהפלגה מרובה, ואינם מתייחסים בג' אורות אלא בערך שמהם שואבים שלשה שרשים שהם אחד ומתייחסים בשלשה מפני שהם מריקים שפע וברכה לג' הספי' מיוחדות תכלית היחוד. ומכאן יפליג המעיין בייחוד הספירות בעצם השרש שהם כולם מתייחדים יחוד אמיץ. נצח בתוך חסד וחסד בתוך חכמה כזה: על הדרך שפירשנו בשער עמידתן בע\"ה. ", + "וכן הוד בתוך גבורה וגבורה בתוך בינה כזה: ", + "וכן המלכות בתוך הצדיק והצדיק בתוך התפארת ותפארת בתוך כתר כזה: וכל זה בהיותן בתוך הכתר. ומה יתייחדו עוד בהיותן בתוך השרש המיוחד בלתי מתחלק לחלקים כלל. ואם ניחסהו מספר השלשה הוא מפני שהם מקורות לג' מקורות של ג' ענפים כדפי'. אבל בערך עצמם בהתפשטותם הם מיוחדים תכלית היחוד.", + "והנה המציאות והיחוד והמקור הזה נתגלה במציאותו הפשוט מצד בחינת רצונו אל האצילות. ואמרנו נתגלה הכונה מציאות ההווייה שלא הי' משפעת [מושפעת] להעלם האצילות בעצמותו ועתה מצד התפשטותו באצילות משפיע במקורות ההם. והיינו גלויים, ולא שהם גלוי אל הנאצלי\"ם כ\"ש אל הנבראי\"ם כ\"ש אל הנוצרי\"ם כ\"ש אל הנעשי\"ם. כי אין מציאותם מתגלה אל זולתו כדפי'. אלא בערך המשכת השגחתו באצילות יתייחס ענין זה אליו אל התפשטות וגלוי ולא שיהיה נגלה אל זולת עצמותו, וכמו שנבאר בפרקים הבאים. וגילה הענין הזה יותר האלקי רב חמאי גאון ונעתיק אותו בפרק בפ\"ע כפי אשר מצאנוהו שהעתיקו רבי דוד בס' מגן דוד עם היות שלא כוון אל הדרוש הזה כלל עם פי' רבי אהרן על דבריו כי הוא מורה צדק בדרוש הנחמד הזה בס\"ד:" + ], + [ + "כתב רב חמאי גאון בספר היחוד ג' ההוויות ראשונות שהניח למעלה מן הכתר, כמו שבארנו בפ' ראשון בתשובת רבינו האיי. כי אלו השלשה שמות כלם ענין אחד הם ועצם אחד דביקים דבוק אמיץ מבלי פרוד ובלי חבור בשרש כל השרשים. כדמיון משל גשמי הלב והריאה והטחול שרש אחד לכלם, ולשאר האברים שבכל החלל. ואור קדמון נמשכה ממנו המחשבה הטהורה כהמשך מחשבות הלב, ומן האור המצוחצח והצח כשתי מעיינות נמשכה מהן המדע והשכל. ובאמצעית השכל והמדע נתעצמו כל השלהביות הרוחניות זה בזה וזה עם זה כענין הלהבות הנאחזות בתוקף הגחלים ומה שיהיה (נ\"א שהיה) כנוס ונסתר זה בתוך זה וזה בתוך זה עד שהגיע זמן רצון הפועל הקדמון ויצאו מן הכח אל הפעולה הרוחניות ונאצל אצילות העולם העליון עד יסוד אבן העשירית הנקרא בלשון חכמי הרזים או\"ר ע\"ב. ומרוב העובי קראוהו גם כן חשך מעורב, כי כל כחות השלהביות מתערבות בה ומשתנות בתוכה והוא יסוד כל העולמות רוחניים וגשמיים. וכמה מיני גוונים מתעצמים בהן ומצטיירים בכחה מהם צורות רוחניות ומהם צורות גשמיות. כי היא חותם האחרון לכל החותמות. עכ\"ל הרב רבינו חמאי גאון בספר היחוד. וזה פרישת רבינו אהרן ע\"ה.", + "הנה כוונת הרב לבאר שג' שמות אלה ענין א' ועצם א' דבקים דבוק אמיץ בלי פרוד. ואחשוב שאמר זה לא להבדילם מהמלאכים והמורכבים אבל להבדילם הבדל מה מהי' ספירות שהם א'. ר\"ל הי\"ס עם שלא יצוייר בהם חבור ופרוד לענין המשכת השפע אבל אלה השלשה הכל עצם אחד וענין א' בשרש כל השרשים והן הן עצמותו, והבן. כי לא אמר משרש כל השרשים אלא בשרש כל השרשים, להורות על רוב היחוד שהם בעצמותו ית' ועצמותו בהם. ולמה שהדבר קשה להצטייר שתהיינה ג' והכל ענין א', הביא משל גשמי ואמר שזה כדמיון משל גשמי. אמר הלב והריאה והטחול שורש א' לכלם, וראינו שהם אברים נפרדים, ונתחייב לומר שקודם שיצטיירו בפועל באלו הצורות היו גנוזות ומעורבות באותו הגולם שיתהוו ממנו בתחלת הווייתן מהטיפה זרעיית עם היות שעדיין לא נתפשט פעל ההויה להבדיל כל דבר ודבר לעצמו. אבל היו אותן כחות האברים גנוזות ומעורבות בגולם ההוא בלתי נפרד זה מזה וזה מזה עד שתגזור על שלשתן ועל שאר כחות האברים הגנוזות שם שהם היו אז ענין א' ועצם א', עם היותנו אומרים ששם גנוזות כח הלב וכח הריאה וכח הטחול. וכן יש להמשיל בקצת דמיון אע\"פ שאינו משל אמת. ונאמר אנחנו ידענו מפי השמועה שהתפשטות היותר רוחני והיותר דק ונעלם מכל האצילות היו הג' ספי' העליונות הרוחניות הם כתר חכמה ובינה. וא\"כ נתחייב שאלה הג' ספירות עם היותן מתייחדות באחדות נפלא ודקות נעלם יותר נפלאות ונעלמות עד מאד שכבר יצטיירו בשרש השרשים והוא הא\"ס באחדות ודקות והעלם יותר נפלא ממה שהם אחר התפשטותן כי כל מה שהדבר מתקרב אצל השרש הוא יותר מתאחד כדמיון ענפי האילן. שאל\"כ ילך הדבר אל בלתי תכלית. ולא נאמר שהמשל דומה לנמשל מכל צדדיו. וזהו כי האברים אחר שיצאו אל הפועל לא נשאר מהם שום מציאות מאותו המציאות שהי' להם קודם צאתם, משא\"כ בכאן כי בעבור שהאין סוף לא יקבל שינוי נשארו שם גנוזות אחר שנאצלו כח\"ב כמו שהיו קודם התפשט אצילותן. כי האצילות אינו אלא כמדליק נר מנר לענין העדר השינוי במאציל. ובעבור היות הגנוזות יותר נעלמות יובדלו. וכן נוכל לומר בכל שאר הספי' שהבינה היא הו' קצוות וכן הו' קצוות הם הם הבינה אחר שנשארו שם השש קצוות נעלמות ואין הבדל ביניהם כ\"א מצד העלם וההתגלות. וז\"ש שאין בין הספירות שום פירוד לומר שהם עצמים נבדלים בעצמם. אבל הם הכל אחד כי כל א' כלולה מכלם. ואמר אור קדמון נמשכת ממנו המחשבה הטהורה, שהוא הכתר נמשך ממנו כהמשך מחשבת הלב. ומן האור המצוחצח וצח שהם כשתי מעיינות נמשכות מהם המדע, שהיא החכמה. והשכל, שהיא הבינה. ובאמצעות השכל והמדע נתעצמו כל השלהביות הרוחניות זה בזה וזה עם זה, עד שלא תמצא האחת בלתי האחרת ולא האחרת בלתה. עד שאם תצייר שאתה רומז באצבעך לאחת מהם אתה רומז לכלם כי כלם בה.", + "וענין התפשטות מן השכל והמדע כענייני הלהבות הנאחזות בתוקף הגחלים. ומה שהיו גנוזים ונסתרים זה בתוך זה וזבת\"ז, היו לעולם באותו אופן מן הגנוזה. עד הגיע זמן רצון הפועל הקדמון ויצא מן הכח אל הפעולה הרוחניות ונאצל אצילות עולם העליון עד יסוד אבן העשירית היא המלכות היא הנקרא בלשון חכמים אור עב. ומרוב עביו בהקש אל מה שלמעלה ממנה קראוהו ג\"כ חשך מעורב, כי כל השלהביות מעורבות בה והיא יסוד כל העולמות הרוחניים שהם כל הספי'. כי על ידה פועלות, ובלעדה לא יפעלו. והיא יסוד העולמות הגשמים, כי היא משפעת להם מציאותם. וכמה מיני גוונים מתעצמים בה ומצטיירים בתוכה, כפי כח כל אחת מהספי' המשפיעות בה מהן צורות רוחניות ומהם צורות גשמיות, כפי הצריך לפעול, כי היא חותם אחרון לכל הצורות עכ\"ל.", + "הנה בפי' פה קדוש ימלא תהלת ה' ברוך הוא מדבר בענין הג' נעלמות איך הם מציאות ג' ראשונות שנשארו שם בעצם השרש מציאות דק ונעלם יפה ושלם יותר ויותר ממציאותם המתגלה והם מיוחדים תכלית יחוד ולא יצויר בהם מנין השלש אלא בערך מציאותם המתגלה אחר ההתפשטות.", + "והנה ע\"י הגאון רב חמאי ופרישת רבי אהרן עליו לא חסרנו מכל מבוקשנו כלל. והם לנו מעיר לעזור אל כל הנדרש בענין הזה בפ' הקודם בלי שנעורר בדבריהם וביאורם כלל לאהבת הקצור.", + "והנה עתה לא יקשה לנו שהם י\"ג מדות אחר שהם מציאות ג' ראשונות הנעלם במקורם, כמו שלא יקשה עלינו ממציאות ו' קצוות הנעלמות בבינה כדפי' הרב. והם הם י' צחצחות, מפני שכל אחד משלשה ראשונות כולל באמצעיתו ובמציאותו מיוחד בעצמותו כל הקוים קו החסד בחכמה קו הדין בבינה קו הרחמים בכתר כפי אשר הארכנו לעיל. ובזה יתבאר מה שפירש הרב רבינו האי גאון בתשובתו, שאמר שהמערכת הראשונה שהיא בציור היוד שיש לה שלשה נקודות עוקץ למעלה ועוקץ למטה ונקודה באמצע להורות על הכתר והחכמה והבינה שהם מתפשטות מש\"ם ועצ\"ם ושר\"ש דהיינו השלשה הנעלמות. ואמרו נתגלמו ונצטיירו. הכונה הגולם שהם הכלים. והצורה שהוא העצמות. דהיינו צורת ונשמת האצילות כמבואר בשער עצמות וכלים בפ\"ד. ואמר כי הם בכח השלשה נעלמות כי על ידם נאצלו. והכונה כי בעת עלות רצון לפניו להאציל היו\"ד שהם נכללות בשלשה נקודות דהיינו שלשה יודי\"ן שלשה נקודות אשר ביו\"ד כדפי' לעיל, הנה אז קנו מציאות השלשה בעצם השרש כדפי' בפרק הקודם. ומכח המציאות ההוא שנתפשט בשרש עצמו, נאצלו שלשה ראשונות עם השלשה נכללות בשלשה. כי בחכמה נכללים שתים ונעלמים בלתי נראים שהם חסד נצח, ובבינה נעלמים שנים שהם גבורה הוד, ובכתר נעלמים שלשה שהם תפארת יסוד ומלכות כדפי'. ושאר התשובה מבוארת.", + "הנה נתבאר מתוך דברי הגאונים ענין הצחצחות הנעלמות בהאין סוף:" + ], + [ + "וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' פקודי (דף רל\"ט.) וז\"ל אין סוף לא קיימא לאודעא ולא למעבד סוף ולא למעבד דבר כמה דאי\"ן קדמאה אפיק ראש וסוף מאן ראש דא נקודה עלאה דאיהו רישא דכלא סתימאה דקיימא גו מחשבה ועביד סוף דאקרי סוף דבר. אבל להתם אין סוף, לא לרעותין ולא לנהורין, לאו בוצינין בההוא אין סוף. כל אלין נהורין ובוצינין תליין לאתקיימא בהו, ולא קיימי לאתדבקא, מאן דידעי ולא ידעי, לאו איהו אלא רעו עלאה סתימאה דכל סתימין אי\"ן. וכד נקודה עלאה ועלמא דאתי אסתלק (נ\"א אסתלקו) לא ידעין בר ריחא כמאן דארח בריחין ואתבסס עכ\"ל.", + "ופי' דבריו, כי שרש השרשים הנקרא אין סוף אינו עומד להתגלות מפני רוב העלמו שאין בו ידיעה כלל. וז\"ש לא קיימא לאודעא. ואמר כי בזולת שא\"א לדעתו ולהשיגו בערך בחינתו כפי מציאות העלמו. ג\"כ אינו עומד להתגלות ולהתפשט כדי שיכירהו וישיגהו. כי אינו מושג עצמותו בשום אופן אם לא השגת פעולותיו דהיינו ספירותיו. ונודע כי הגילוי וההתפשטות הוא ע\"י התהוות הדבר בתחלה וסוף שזהו גדר ההויה שיש לה ראש וסוף. לזה אמר שאין הא\"ס עומד למעבד תחלה וסוף שזהו סוף ודבר. והכוונה סוף היינו קצהו האחד ודבר היינו קצהו השני, וזהו סו\"ף ודב\"ר, כי ממעלה למטה תחלת דבר הוא סוף. ואמר שאין הא\"ס עומד לגלות מציאותו בסוף ודבר כדי שיושג כמו הכתר הנק' אי\"ן. ואמר אי\"ן קדמאה. להורות כי אפי' בבחינתו הנעלמת הנקרא קדמאה דהיינו בחינתו בערך המאציל אינו דומה לא\"ס כלל מפני רוב העלמו. מפני שאי\"ן קדמאה אפיק ראש וסוף. פי' הכתר הוא מתגלה, וגלויו הוא ע\"י הראש והסוף דהיינו חכמה ומלכות כדמפרש ואזיל. ועל ידו הוא גלוי הכתר מפני שבכתר בחי' החכמה שהוא הראש ובחינת הבינה שהיא בחינת הסוף, וגלויו הוא ע\"י חכמה ומלכות שהם הראש והסוף עם כלל האמצעי ודאי. מאן ראש דא נקודה וכו'. פי' הכוונה על החכמה כי הוא ראש וראשית לאצילות ע\"ד שפי' בשער ג' בפ\"ג וז'. ואמר שעם היות שהוא תחלת הגלוי לא שיתגלה גילוי עצמי אלא תחלת הגלוי קצת. ולכן הפליג ואמר סתימאה דקיימא כו' ואינה מושגת אלא במחשבה לבד. ובערך ששם תחלת המחשבה לכן הוא ראשית לגילוי הכתר. ועביד סוף וכו' פי' כי תחלת המחשבה הוא סוף המעשה כי חכמה בראש וחכמה בסוף וזהו יו\"ד בראש וי' בסוף. ואצילות המלכות משם כענין שפי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ג) אני ישנה אני שניה לחכמה, וכמו שנבאר בשער המציאות. ולכן החכמה עביד סוף שהיא המלכות סוף האצילות. אבל להתם וכו'. פי' כל ענין הראש והסוף הוא באצילות ובספירות, אבל להתם בא\"ס הנז'. א\"ס לא לרעותין וכו'. הכוונה כי הרצון בבורא ר\"ל בהא\"ס א\"א מפני שאם נאמר שהוא רוצה נמצא משתנה מרצון לרצון וזה נמנע בחק הא\"ס מחוייב המציאות שאינו בעל שנויים. אמנם ענין הרצון הוא האצילות ראשון המשתלשל ממנו, וע\"י הרצון ההוא הוא פועל רצונו כדמיון העצמות והכלים. שהכלים בעלי השינוי, והעצמות פועל השינוי על ידם. ולכן תחלת התפשטות האצילות הוא הרצון להאציל. אמנם הרצון הזה נעלם שאינו אצי' מתגלה ממש אמנם הוא רצון שע\"י מתרצה להאציל.", + "והנה הרצון הזה אינו הרוצה, אמנם עצמות הא\"ס הוא הרוצה והוא נקרא רוצה ע\"י הרצון כדרך שפי' בענין הדין והגבול בשער עצמות וכלים בפ\"ד. ועד\"ז נמצא היות הרצון הקרוב אל המאציל עד שאינו אצילות אמנם הוא עצמות ולא עצמות ממש. אמנם הוא מציאות עלות רצונו להאציל הנאצלים ולכן הרצון הוא הנאצלים עצמם שנתהוו ונמצאו במציאות עצמותו מצד עלות רצונו להאציל הנאצלים כדפי' בפ\"ג.", + "והנה לפ\"ז כבר יהיה רצון להמציא רצון כי יעלה רצון להמציא רצון עד שיהיה נקודה משתווה אל המאציל. והרצונות האלה בסוד יחודם העצמי בעצם המאציל נקרא רעותין. ומפני התעלמות הא\"ס שבו הרעותין אמר א\"ס לא לרעותין ולא לנהורין שכן מכונים בשם נהורין. כענין אור קדמון אור צח אור מצוחצח. ואמנם הרצון שעל ידו יפעל שינוי בעוה\"ז הוא הכתר שהוא הנקרא רצון. וע\"י הא\"ס רוצה כמו שע\"י החכמה נקרא חכם. לאו בוסינין בההוא אין סוף. פי' אפי' בעת היות הספירות מאירות מכונים בשם מאורות אינם דומות לאין סוף. ולאו דווקא לאין סוף אלא אפי' למאורות הנעלמות המיוחדות בעצמותו כדפי'. כל אלין נהורין וכו'. פי' כל הספירות הם תלוים בשרשים הנעלמים ההם מפני שהם מקורות אל הספי' שע\"י המאורות הנעלמות ישאבו הספי' שפע מהאין סוף. כמו האילן שהוא שואב הלחות משרשיו ועקר ההשקאה אל השרשים. נמצאו הספי' תלויים בשרשים ומתקיימים על ידם. ולא קיימי לאתדבקא. פי' עם היות שהמקורות והשרשים הנעלמים שהם הצחצחות המיוחדות בעצם השרש הם חיותם וקיומם של הספי', עכ\"ז אין השרשים מתגלות לספירות ואין הספי' משיגים אותם מפני רוב העלמם. וז\"ש ולא קיימי לאתדבקא, פי' אינם עומדות בענין שיושגו כלל. מאן דידעי ולא ידעי וכו'. פי' אותם שיצדק בהם שיודעים ושאינם יודעים אינם אלא כתר חכמה ובינה. כי שאר הספי' לעולם אינם יודעים ומעולם לא ידעו ולא נתגלו להם השרשים עד שנאמר שיש עת שאינם יודעים. אמנם יצדק ענין ידעי ולא ידעי, בכתר חכמה בינה כדמסיק. ועכ\"ז ג' אלה אינם שוים בהשגתם. כי הכתר בבחינתו הנעלמת שהוא הנקרא רעו עלאה שהוא כנוי לשון רצון כמו רעותין הנז' בא\"ס. והוא סתימאה דכל סתימין, הנקרא אי\"ן. שלא יצדק עליו הישות כלל ועיקר. הבחינה הזאת לעולם מתייחדת בשרשים הנעלמים שהם סבתו וסבת השרשים הנעלמים בו כדפי' לעיל. אבל חכמה ובינה השגתם הוא לעתים. דהיינו דווקא בעת עלותם אל בחינת הנעלמת בכתר שהוא המקור. שבו ג\"כ ג' שרשים כדפי' בפ\"ג. וז\"ש וכד נקודה עלאה שהוא החכמה ועלמא דאתי שהוא הבינה, אסתלק, שהוא בעת התייחדות שתיהם תכלית היחוד עד שלא יצדק עליהם אסתלקו לשון רבים אלא אסתלק לשון יחיד, ואז בעת עלייתם ביחוד בשרש העליון כתר. עכ\"ז אינם משיגות בשרשים, אלא כריח המריח בריח הטוב בלתי פגעו בבושם, אלא מריח בו, וע\"י מתבסס ומתמתק. כך הספי' האלה אחר עלייתם הם [משיגות] בשרשים ויונקים מהם ע\"י שרשם הנעלה בכתר. ולא שינקו וישאבו הם עצמם וישיגו בעצם השרש הנעלם. ולזה יקרא יניקתם מא\"ס וכן עלייתם לא\"ס.", + "הנה מתוך המאמר הזה בפי' נראה שבענין השגת השרשים נחלק כל האצילות לשלש מחלוקת. הא' הם ז' ימי הבנין, שאינם משיגות בנעלמות כלל אלא עלייתם עד הבינה בסוד היובל ומשם ולמעלה אינם משיגות אלא משם ינקו מהכתר ומהחכמה, בזולת הת\"ת והמלכות כי בסוד יחודם יעלו עד הכתר ששם מקורם העצמות כמו שנתבאר הענין וטעמו בשער ה' בפ\"ו. והב' הם חכמה ובינה, שלא ישיגו בשרשים הנעלמות אם לא לפרקים בעת עלותם. וההשגה ההיא אינה בעצם המאציל, אמנם כמאן דארח וכו' כדפי' לעיל. ואין ספק שעכ\"ז לא יהיה שוה השגת החכמה עם השגת הבינה אלא בעלוי זו על זו ודאי. עם היותם עולות יחד מפני שהם זכר ונקבה והא בלא הא לא סגייא. הג' הוא הכתר, שזה בבחינתו הנעלמת השגתו שוה לעולם לא יפרד משרשו והוא והשרש הכל דבר א' מתאחד בבחינתו העליונה כדפי'.", + "ועוד האריך הרשב\"י בביאור הצחצחות האלה והשרשים שהם באין סוף:" + ], + [ + "בספר הזהר פ' נח (דס\"ה.) בקצת נסחאות בספרי'. וז\"ל אר\"ש ארימת ידא בצלותין לעילא, כד רעותא עלאה לעילא ועילא, קיימא על ההוא רעותא דלא אתידע ולא אתפס כלל לעלמין. רישא דסתים יתיר לעילא. וההוא רישא אפיק מה דאפיק דלא ידיע, ונהיר מה דנהיר כלא בסתימו. רעו דמחשבה עלאה למרדף אבתריה ולאתנהרא מיניה. חד פריסו אתפריס ומגו ההוא פריסא ברדיפו דההוא מחשבה עלאה מטי ולא מטי כו'. כדין בטש האי נהירו דמחשבה דלא אתידע בנהירו דפרסא דקיימא דנהיר ממה דלא ידיע כו'. וכדין דא נהירו דמחשבה דלא אתידע בטש בנהירו דפריסא ונהרין כחדא ואתעבידו ט' היכלין, להיכלין דלאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין ולאו אית מאן דקיימא בהו רעותא. דכל תשע נהורין דקיימי כלהו במחשבה דאיהו חד מנייהו בחושבנא כלהו למרדף אבתרייהו בשעתא דקיימי במחשבה ולא מתדבקן ולא אתיידיעו. ואלין לא קיימי לא ברעותא ולא במחשבה עלאה, תפסין בהו ולא תפסין. באילין קיימין כל רזי דמהימנותא וכל אינון נהורין מרזא דמחשבה עלאה דלתתא כלהו אקרון א\"ס. עד הכא מטון נהורין ולא מטון ולא אתידעו. לאו הכא רעותא ולאו מחשבה. כד נהיר מחשבה ולא ידע ממה נהיר. כדין אתלבש ואסתים גו בינה ונהיר מאן דנהיר ואעיל דא בדא עד דאתכלילו כלהו כחדא. וברזא דקרבנא כד סליק, כלא אתקשר דא בדא ונהיר דא בדא. כדין קיימי כלהו בסליקו, ומחשבה אתעטף בא\"ס. ההוא נהירו דנהיר מיניה מחשבה עלאה דלא ידע איהי בה כלל אקרי א\"ס, דמניה אשתכח וקיימא ונהיר למאן דנהיר. ועל דא כולא קאים. זכאה חולקהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי עכ\"ל.", + "ודרכו נעלם ונשגב, ועכ\"ז לא נאסוף ידינו מלשאת ולתת בו בכל האפשר. מפני שהעתיקוהו המפרשים בספריהם, בפרט רבי יהודה חייט, ולא פי' בו כל עקר. לכן נבאר בו בחזקת היד. אר\"ש ארימת ידא כו' טעם הנשיאות ידים אל התפלה נתבאר בזהר פ' יתרו (דף ס\"ז.) ואין מקומו הנה. ומפני היות כונת הרשב\"י במאמר הזה לגלות ענינים נסתרים בא\"ס לכן התקדש עצמו ויהיו ידיו אמונה עד תומו לדבר. וכה אמר כד רעותא עלאה לעילא ועילא. פי' החכמה נק' רעותא כמבואר במקומות רבים, והטעם שהיא דקה מן הדקה ולכן נתייחס אליה לשון רצון כדפי' כי הרצון מורה על הדקות והקדמות. וכן כ\"ע נק' רעותא כי הוא הרצון האמיתי בספי'. והרצון העליון על כלם הוא הא\"ס על הדרך שפי' בפרק הקודם.", + "והנה אמר רעותא עלאה. ולא מחכמה אלא לעילא שהוא למעלה מרצון החכמה. ולא הכתר שהוא הרצון שהוא למעלה מחכמה. אלא ועילא שהוא הרצון שהוא למעלה מהרצון שהוא האין סוף. שהוא למעלה מהכתר שהוא הרצון שעומד על החכמה שנקרא רצון כדפי' לעיל. ולא הספיק באמרו רעותא עלאה, מפני שהחכמה ג\"כ נקרא רעותא עלאה כדמוכח בזהר פעמי' הרבה. קיימא. פי' שורה וחונה על ההוא רעותא, פי' על הכתר. דלא אתידע. פי' בערך בחינתו הנעלמת שאינה מושגת. ולא אתפס כלל לעלמין. פי' לא בלבד בחינתו הנעלמת שהיא מתעלמת עד לעתים רחוקות כמו בעת עלות אליו החכמה והבינה כדפי' בפ\"ה. אלא אותה הבחינה הנעלמת תכלית ההעלם שמעולם לא נתגלה ולא הושגה לזולתו מן הנאצלים ולא יושג. ובאותו בחינה הוא כסא אל המאציל בחינה מתקרבת אליו. רישא דסתים יתיר לעילא. פי' א\"ס שהוא הראש העומד ומתאבק ושורה בבחינה הזו והיא נעלם יותר מהבחינה הזו עם היותה נעלמת תכלית ההעלם כמבואר. וההוא רישא. פי' בחינת הכתר הנעלמת שהוא ראש אל שאר בחינות הכתר, וכ\"ש אל שאר האצילות. אפיק מה דאפיק. פי' האציל מה שהאציל. והיינו הספירות הנעלמות שהם כלים אל העצמות הנעלם. ועם היות שהם כלבוש אל העצמות עכ\"ז לא ידיע. וז\"ש דלא ידיע. ונהיר מה דנהיר. היינו העצמות המתפשט בתוך הלבוש, ולכן הוא מכונה בלשון אור שהוא אור העששית. ומפני שהעלם העצמות מופלג על העלם הלבוש, אמר כלא בסתימו. שהוא הפלגת ההעלם יותר מאמרו דלא ידיע. כי לא ידיע מורה שהוא נגלה אבל לא ידיע, אבל כלא בסתימו מורה על היותו סתים מעצמו מכל וכל. ועם זה יובן למה הוצרך להאציל ע\"י רישא. ורישא, שהוא הא\"ס והנאצל הראשון. מפני שע\"י הא\"ס נאצל העצמות המתפשט, וע\"י הכתר הסובל העצמות ומתמלא ממנו והכל ברצון המאציל נאצלו הכלים. ומי יתן ויעמיק המעיין בזה שאין מדרכנו להגזים הסודות. והענין, כי אחר שהשרשים המתאחדים בעצם השרש, לפי האמת הם שרשי הכלים, לא שרש העצמות. כי העצמות הכל אחד, ואין צריך לא לשרש ולא למקור. א\"כ כמו שבכלים הספי' החצונית ר\"ל ספירות האצילות העצם מתפשט בהם, כן בשרשם העצם מתפשט בהם עם היות שיתגלה בהם יותר ויותר עד שהם עצמותו ממש והם עצם השרש. והענין הזה הוא מהענינים שהעיון בו ביותר אסור והוא ברצוא ושוב. רעו דמחשבה עלאה. פי' חכמה. וקראה עלאה בבחינתה העליונה היותר נעלמת המתאחדת עם הכתר. ועם היות דקותה והעלמה כ\"כ, עכ\"ז חשקה ותאוותה להדבק בשרשים הנעלמים האלה והיותה מתנהרת מהם ולכן היא רודפת אחריהם. וז\"ש למרדף אבתריה ולאתנהרא מיניה. פי' להיות מקבלת ומאירה מן השרש המיוחד הנעלם הזה המתאצל משני הראשים הנז' לעיל ואין לה השגה כלל ואפי' קבלה מהם. חד פריסו אתפריס. היינו הכתר בעצמו הנאצל ומתגלה שהוא מסך בין הנאצלים והמקורות המתאחדים בעצם השרש. ומגו ההוא פריסו ברדיפו דההוא מחשבה עלאה. פי' מתוך הכתר הנקרא פריסא כדפי' בסבת החשך. וההתעוררות, דהיינו הרדיפה הנז'. שמעוררות החכמה הנקרא מחשבה עלאה בבחינתה העליונה כדפי'.", + "וענין הרדיפה וההתעוררות, היינו גלוי פניה ואורה כלפי האור המסך המבדיל בינה ובין השרש והעצם. מטי ולא מטי עד ההוא פריסא. פי' השרשים הנעלמים הנז' לעיל מטי ולא מטי לכת\"ר שהוא הפריסא.", + "וענין מטי ולא מטי, פי' גילוי ולא גלוי בערך החכמה וכ\"ש שאר הנאצלים, אלא הוא מטי בערך הפריסא.", + "וענין מטי ולא מטי, שהיא פעולה מתיחסת אל הלבוש שהוא המכונה לעיל בלשון אפיק. ואח\"כ אמר נהיר מה דנהיר, שהוא כנוי אל העצם המתאחד בשרש שהוא המכונה לעיל בלשון אור כדפי'. ואמר נהיר מה דנהיר, פי' להורות על ההעלם ושאינו מושג כראוי אל שרש הנעלם. וכדין איהו מחשבה עלאה. פי' אז כאשר האיר האור הנעלם אל הפרסא שהוא הכתר, אז מתנהר ממנו המחשבה שהיא החכמה. נמצא האור משתלשל ג' בחינות. בחינת הא\"ס דהיינו בשרש הנעלם, ובחינת הארתו בפרסא שהוא הכתר, ובחינת הארת מה שבפרסא במחשבה שהיא חכמה. ועכ\"ז האור והשרש המתגלה בחכמה הוא נעלם ואינו מתגלה כלל עם היות שכבר נתגלה מדרגה שלישית כדפי'. והענין שאין המחשבה הזאת ממש עצם החכמה המתגלית. אמנם היא בחינת הכתר אל החכמה דהיינו החכמה בבחינתה בכתר. לכן הכל נעלם שהכל הוא באמון המופלא ומכוסה שהוא הכתר כדפי'. וז\"ש וכדין איהו מחשבה עלאה נהיר בנהירו סתים דלא ידיע וההיא מחשבה לא ידיע. כדין בטש כו' ממה דלא ידיע ולא אתידע ולא אתגליא. פי' כי אפי' עתה אחר שנתגלה האור בהשתלשלות אל המחשבה שהיא בחינת החכמה, עכ\"ז לא השיגה המחשבה ההיא מפני כך באמצעות האור המאיר הנעלם כלל מה שהיה נעלם מתחלה. אלא כהעלמו אז כן העלמו עתה. ולא הוסיפה השגה בנעלם אלא האור שמאיר בה ומושג אליה שהיא בחינה שלישית אל האור לבד. ואמר דלא ידיע ולא אתידע ולא אתגליא. כי הם ג' בחינות, ר\"ל ג' עניינים. שהענין הראשון הוא לא ידיע, דהיינו שאינו נודע אל החכמה בבחינת המחשבה הנז' לעיל. הענין הב' שלא אל המחשבה לבד לא נודע, אלא אפי' למעלה ממנה דהיינו הפריסא לא אתידע. פי' לא הוסיף להשיג מפני הגלוי הזה כלל והיינו פועל בודד באור. ולא אתיידע, פי' לזולתו, לא לחכמה ולא לזולת החכמה. הענין הג' ולא אתגליא, שלא לבד לא נודע, אלא האור בעצמו לא מפני כך נתגלה ונתפשט מעצמו אל עצמו יותר ממה שהיה מפני הגילוי הזה. והפליג בזה להרחיק השנוי בעצם המאציל, אלא כמדליק נר מנר ואין המאציל חסר ולא נודע ולא נשתנה ח\"ו כפי' רבי אהרן שכתבנו בפ\"ד. וכדין דא נהירו דמחשבה דלא אתידע כו'. פי' גלוי האור שהאיר במחשבה באמצעית אור שהאיר בפריסא שהוא אור נעלם דלא אתידע. ולפיכך יש לו כח לבטשא בנהירו דפרסא שהוא האור השני המאיר בכתר מכח האור הראשון המתייחד בעצם השרש. ונהירן כחדא. פי' כאשר מכה אור המחשבה באור הפרסא אז מאירים שני האורות יחד. ואתעבידו ט' היכלין להיכלין. פי' מתוך הארתם יחד נעשים מהארתם ט' היכלות ט' ספי' נעלמות והם היכלות וכלים ולבושים לאותם היכלות הנעלמות שהם האורות העליונות הנאצלות מא\"ס בבחינה ראשונה כמבואר לעיל. דלאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין. פי' הם היכלות לאותם ההיכלות שאינם לא במדרגת מאורות ולא במדרגת רוחות ולא במדרגת נשמות.", + "והנה הזכיר בזה ג' דברים נהורין רוחין נשמתין. ואין ספק כי נהורין כמו נפשין, והעד על זה רוחין ונשמתין. והכונה כי ר\"ש פירש במ\"א כי כתר שהוא סוד הטעמים הוא נשמה, וחכמה שהוא סוד הנקודות הוא רוחא, ובינה שהוא סוד האותיות הוא נפש. ואמר שאלו המאורות אינם לא בינה ולא חכמה ולא כתר, אפי' בסוד שרשיהם העליונים שבכתר. אלא הם עצם שהשרש מתאחד עמהם והוא והם הכל דבר אחד. או ירצה דלאו אינון נהורין, שאינם מקורות הספירות אלא אדרבה הם מתלבשות במקורי הספי' שהם הנהורין באמיתות. ולאו אינון רוחין, שאינם הספירות בעצמם שהם כעין הרוח אל הנשמה שהוא העצמות המתפשט. ואמר שג\"כ אינם עצם המתפשט בתוך הספירות שהם נשמות הספירות, אמנם הם מאורות ושרשים מתאחדים בעצם השורש שהוא והם הכל דבר אחד. ולאו אית מאן דקיימא בהו. פי' אפי' עתה בהתלבשם באורות המתאצלים מאור הפריסה ואור המחשבה עכ\"ז אינם מושגים ולא אית מאן דקיימא בהו לרוב העלמם ולרוב אדיקתם בסבתם שהם עצם השרש כדפי'. רעותא דכל ט' נהורין דקיימי כלהו במחשבה דאיהי חד מינייהו בחושבנא כלהו למרדף אבתרייהו בשעתא דקיימי במחשבה ולא אתדבקן ולא אתידעו. פי' חשק הספירות הנעלמות במציאות החכמה בעצמה אינו כ\"א להשיג ולידע האורות והמקורות הנעלמות האלה. דאיהי חד מנייהו, פי' אין הכונה באמרו נהורין דקיימי כלהו במחשבה באורות המתהוים מתוך נהירו דפריסא כי על אותם המאורות כבר אמרנו שהם מתיחדים באור הכתר שהוא הפרסא ונעשים היכלות למאורות הנעלמות והרי הם היכלות אליהם והיאך אינם יודעים אותם. אלא ודאי אלו הם מאורות זולתם שהם מעצמות המחשבה שהם הספי' שמתאצלות מבחינת החכמה בבחינת הכתר למטה עד עשר. ועל אותם אמר שעם היות שנתלבשו המאורות האלה ונתגלו עכ\"ז חשק המאורות האחרים שהם מעצם המחשבה להשיגם וליודעם אחר התפשטם במחשבה ועכ\"ז אינם משיגים דבר מהכתר, וז\"ש כי החכמה בעצמה בסוד בחינתה עם הכתר הוא הכתר שבהם והוא אחד מהם מאותם ט' ספירות במנין משא\"כ המאורות העליונים שאין המחשבה מהן אלא האור המאיר במחשבה מגוף הפריסה שהוא אור נעלם ומשובח ומתוכו ומתוך אור הפריסה מתהוים האורות ההם, אלא ודאי הני לחוד והני לחוד. כלהו למרדף אבתרייהו, אחר אותם המאורות העליונים המתלבשים ואחר אותם המתהוים הנוספים על המחשבה אפי' בעת הארתם במחשבה והתלבשם באור ההוא, וז\"ש בשעתא דקיימי במחשבה. ועכ\"ז לא מתדבקן, פי' אינם משיגין אותם השגה כלל. ואצ\"ל שאינם מתדבקן שהוא השגה להשיג אותם אלא אפי' מציאות ידיעה כלל אין להם. וז\"ש ולא אתידעו, פי' אין למאורות המחשבה עצמה ידיעה בהם כלל כדפי'. ואילין לא קיימי לא ברעותא ולא במחשבה. פי' הטעם שאין אורות הללו מושגים כלל אפי' למאורות המחשבה מפני שאין עמידתן לא בכתר עצמו שהוא רעותא ולא במציאות המחשבה שהיא החכמה בעצמה אלא עמידתם הוא שהם מתלבשים ומתפשטים באור המאיר מעצמם בכתר ובחכמה ר\"ל שתי הבחינות כדפי' לעיל. נמצא שהכתר והחכמה הוא עצם לטוש שמכה בהם האור ומתהוה מהם נצוצות אור שאינם ממש החכמה והכתר אלא דק מכתר ומחכמה ובהם מתלבשים המאורות הנעלמים ולכן א\"א להשיגם. עלאי תפסי בהו ולא תפסי. פי' אפי' אותם האורות העליונים שהם מתלבשים בהם שהם המתהוים מאור כתר עליון וחכמה הם משיגים אותם ואינם משיגים עם היות שהם היכלות להם כמבואר לעיל, ועכ\"ז השגתם מועטת לרוב העלמם ודקותם שהם מתאחדים בעצם השורש. באלין קיימי כל רזי דמהימנותא. פי' באלו אורות הנעלמים הדקים תלוים כל הספירות וכל האצילות כלו בכלל ופרט מטעם שהם הצחצחות הנעלמות שהם דבקים בסבתם למעלה למעלה והם והשרש הכל דבר אחד ועצם אחד כמו שהפלגנו ביחודם לעיל ובפרקים הקודמים. וכל אינון נהורין מרזא דמחשבה עלאה ולתתא כולהו אקרון א\"ס. כ\"ה הגירסא בקצת הספרים. ואית דגרסי דלתתא. ולהספרים דגרסי ולתתא ירצה כי השרשים העליונים הנז' לעיל כלם הם מציאיות הספי' אשר נצטיירו בעצם השרש מצד עלות הרצון להאציל האצילות כדפי' לעיל ובפ\"ג. ולכן נמצא כי כל אותם המאורות שהם סוד והעלם מהמחשבה ולמטה דהיינו ע\"ס האצילות כי מחשבה היא חכמה בבחינת הכתר הרי שממנה ולמטה הם ע\"ס. ואמר שכל אלו המאורות שהם למעלה נקראים אין סוף והכונה שעם היות שאמר שהם עשר מתלבשות בעשר וכו' כמבואר לעיל לא יחייב המספר הזה להם גבול וחשבון ויורה על השגת מה אלא עכ\"ז נקראו א\"ס ואמנם טעם המספר בעשר ובשלש היינו מפני שהם מתפשטים ומתאצלים לחוץ ואחר אצילותם יתכנו במספר העשר כדפי' בשערים הקודמים. ולהספרים דגרסי דלתתא ירצה כי אפי' אותם המאורות שהם מאירים מכח המחשבה כדפי' שהמחשבה מאירה מכח הפרסא, ואמר שאפי' אותם המאורות המאירות מכח המחשבה העליונה, ואמר דלתתא מפני שהמחשבה היא למטה מאותם המאורות המאירות ממנה, ולכן היא נתפסת במחשבה. והמאורות לא ידיען כדפי' לעיל. וזה כי המאורות מאירות ממנה כלפי מעלה כעין המראה השקוע בקרקע ומכח השמש מאיר נצוצות כלפי מעלה. ואמר שכל אותם המאורות הם נק' אין סוף לרוב העלמם עם היות שהם מתאצלות מכח המחשבה. אחר שהענין הוא שאור הפרסא שהוא מאור המאורות הנעלמות מכה באור המחשבה והיא מאירה כלפי מעלה ולכן הם מכונים בא\"ס יען שהם והשרש הכל דבר אחד. עד הכא מטון נהורין ולא מטון ולא אתידעו. פי' עד כאן הם המאורות הנעלמים שאינם ידועים ולא מושגים כדפי', ואמר מטון ולא מטון, כאמרו עד כאן הגיעו המאורות, ולא ממש שהגיעו שהרי אין להם גבול ולא מקום כי בכל מקום הוא נמצא למעלה מהספי' ובין הספי' ולמטה מהספי' כראוי אל קדושת הא\"ס. לאו הכא רעותא ולא מחשבה. פי' המאורות שזכר עד עתה אינם לא ספירת הכתר הנקרא רצון ולא ספירת החכמה הנקרא מחשבה. אלא הם מאורות מתאחדים בעצם השרש המחויב במציאותו והוא והם הכל דבר אחד. ועם היות שאמר שהם מאור הפרסא ומאור המחשבה, היינו דוקא מאורה המתפשט למעלה. וטעם אל ענין ב' מיני המאורות האלה בא\"ס שהם האורות הנעלמים.", + "ועוד היכלות אליהם מכח האור המאיר מפרסא ומחשבה שהם כתר וחכמה כמבואר לעיל. הענין הוא כי הנמצא הקודם לכל הנמצאים מלך מלכי המלכים הוא יודע כל הנמצאות ולא מצד ידיעות הנמצאות וזה נמנע בחק שלימותו. כי כמו שאלקותו לא יתחלק לחלקים כן ידיעתו לא תתחלק לחלקים מפני שהוא וידיעתו אחד מיוחד. אמנם ידע הענינים וישכיל בהם מצד השכלת עצמו כי בהשגת עצמותו ישיג כל נמצא זולתו והוא והם הכל דבר אחד מיוחד. ולכן חוייב שמציאות הספי' הם נעלמים בעצמותו מפני שהספי' הם דפוס וסבה אל כל המציאות. וע\"י השרשים הנעלמים בעצמותו ישכיל וידע כל המשתלשל מהם הן רב הן מעט הן קטן הן גדול איש מהם לא נעדר. ומפני שציור הצורות בדעת המצייר הם בשני מינים האחת כשיצייר האדם הצורה קודם היותה ואז היא דקה מן הדקה, כי עדיין לא נהיתה במציאות המתגלה. השנית כשיצייר האדם הצורה אחר היותה שאז היא דקה בשכלו אבל לא כראשונה מטעם שכבר היתה ויוצאה אל מציאות הגוף. ומפני שהידיעה השלימה הוא בהיות הידיעה בעניינים קודם היותם במציאות ההעדר הקודם אל ההויה וכן בידיעתם אחר הויותם ואם תחסר אחד מהם לא תהיה הידיעה שלימה, א\"כ הוכרח היות במציאות הנמצא הנעלם שתי מיני ידיעות. הא' בהעדר הקודם אל ההויה שהיא מציאות השרשים הנעלמים המאורות הראשונים הקודמים כדפי' לעיל. והשנית אחר הוייתם והיינו מציאות האור החוזר כלפי מעלה מן החכמה והכתר כמבואר שזהו חזרת הדברים אל השרש אחר גלויים. ולכן אינם בדקות הראשונים אבל אדרבה הם לבוש אל הקודמים כמו ההויה המלבשת ההעדר. כדרך שאמרו (בס' הבהיר) מאי בהו דבר המלבש את התהו. ולכן [קרא] אותן היכלין להיכלין כמבואר לעיל. ומי יתן ויתבונן המעיין בזה וישים ידו לפיו ויהיה העיון בדרוש הזה אליו ברצוא ושוב ומהאל נשאל המחילה. כד נהיר מחשבה ולא ידע ממה נהיר. אחר שנשלם ונכלל הדרוש במחוייב המציאות והשרשים המתאחדים בו, התחיל לעסוק בעניני הנאצלים. וגם אם לא הוזכר בעצם הכתר כבר נרמז לעיל. ואמר כי כאשר מאיר המחשבה שבה נכלל הכתר בבחינתה אל הכתר דהיינו הכתר אל הגלוי שהוא אחד משלשה מוחין כי ג' בחינות החכמה הם ג' ראשונות כסדרן כתר חכמה בינה כדפי' בשער ג' פ\"ז. ולא ידע ממה נהיר, כדפי' לעיל שאין השגה לה אל המקורות הנעלמים. כדין אתלבש גו בינה כבר נתבאר בשער מהות וההנהגה כי יחס הבינה אל החכמה כיחס המלכות אל התפארת. וכמו שהמלכות היכל אל הת\"ת כענין שנאמר (חבקוק ב) ויי' בהיכל קדשו ה\"ס כו', שהוא כמנין אדנ\"י וכמנין היכ\"ל. כן הבינה היכל וגניזה אל החכמה. ולכן בהיותה מאירה אז היא נגנזת בבינה וכן בסוד יחודם זכר ונקבה ולכן נתוסף עליהם ברכה, כאמרו ונהיר מאן דנהיר. דהיינו תוספות אורה אל היחוד. עאיל דא בדא עד דאתכלילו כלהו כחדא. פי' כל האצילות ר\"ל הספירות נכללים יחד. וברזא דקרבנא כו', פי' וזהו סוד הקרבן דכתיב קרבן לי\"י ופי' בזוהר (ויקרא ד\"ה) לא אמר קירוב או קריבות שהיה נראה ענין אחד הנקרב ליי' אלא אמר קרבן שהוא פועל בודד מקור עומד בשם עצמו. והיינו שהשם בן ד' עצמו מתקרב עצם אל עצמו ומתחבר ומתקרב יו\"ד בה\"א וא\"ו בה\"א. וז\"ש כד סליק כלא, פי' כל האצילות. ואתקשר דא בדא, פי' מתאחד ה' בו' ה' ביו\"ד ממטה למעלה. ונהיר דא בדא בסוד האור החוזר. כדין קיימי כלהו בסליקו, כי אחר שהם מתאחדים ונקשרים יחד, אז המחשבה שהיא ראש לכלם היא מתעטפת בסיבתה למעלה. וז\"ש ומחשבה אתעטף פי' נכלל בתוך הא\"ס כדרך המתעטף בטלית שהוא נגנז ונכלל בתוכו. ההוא נהירו דנהיר וכו'. פי' ולא באין סוף ממש אלא דוקא באותו האור שהיא מאירה ממנו שהוא שופע עליה. ואגב אורחין למדנו שענין העטיפה הזאת הוא שתהי' היא מאירה מכחו. דמיניה אשתכח וקיימא ונהיר למאן דנהיר. כוון אל ג' דברים. א' אשתכח מציאות אצילות. ב' וקיימא, דהיינו שפע קיומה שהוא מזונה. ג' שפע שהיא משפעת לאחרות, וזהו ונהיר למאן דנהיר. ומאחר שג' בחינות האלה הם מאותו האור שאינו מושג לבד לא מעצם הנעלם א\"כ גם כי יתיחדו לא תעלה אלא עד אותו האור לבד ולא להשיג אלא לינק ממנו והיינו עטיפתה בו. ע\"כ ביאור המאמר הזה, ומתוכו נתבאר אלינו כמה וכמה עניינים נוראים בצחצחות, וכן מוכרח כי עיקר השרשים שהם הצחצחות הן נעלמות באין סוף:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים נתבאר ענין הצחצחות בהא\"ס כפי דברי הרשב\"י והגאונים. יש לדקדק כי נמצא הפך זה להרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ע' דף ק\"ל.) כי שם ביאר שג' אלה הנעלמות הם בכתר וז\"ל כתר עלאה אע\"ג דאיהו אור קדמון ואור צח ואור מצוחצח איהו אוכם קדם עלת העלות. נראה בברור שג' הנעלמות הם בכתר.", + "ועוד נדקדק בלשונו שלא אמרם כדרך הגאון כי הגאון סדרם אור קדמון ואח\"כ אור מצוחצח ואח\"כ אור צח. והשכל נוטה לכאורה לענין זה כי מצוחצח מורה צחות ולובן גדול עד שנכפלו בו האותיות להורות על חוזק הפעולה ולכן ראוי להיות מתעלה בצחותו על צח שאינו אלא צחות אחד. ואפשר לומר כי הענין הוא כמה שכבר הקדמנו בפרקים הקודמים, כמו שנשארו נעלם מציאות ג' ראשונות בכללות העשר בהא\"ס, כן בעת אצילתם נצטיירו בכתר ונשאר שם מציאותם. אלא שאינם כסדר שהם בהא\"ס. כי בהא\"ס הם אור קדמון ואח\"כ אור מצוחצח ואח\"כ צח וסימנם קמ\"ץ, אבל בכתר קדם הצח אל המצוחצח, והטעם כדמות החותם המתהפך ולא כחותם ממש אלא מפני שאצילות החכמה קדמה אל אצילות הבינה לכן קדם גלויה והיא אחרונה קרובה אל הגלוי והאצילות ולכן הם אור קדמון ואה\"כ אור צח ואח\"כ אור מצוחצח. ובזה נתבאר דברי הרשב\"י בכל אופניו. אמנם מצאנו בס' מעיין החכמה המכונה למרע\"ה רבן של הנביאים ענין באלו הצחצחות שחולק על דעת הגאונים ודברי הרשב\"י. וז\"ל ואלו היו נובעים מהחשך. והם אור מאור, וזוהר מזוהר, זיו מזיו, וזהר מאור, אור מזוהר, זיו מאור, ואור מזיו, וזיו מזוהר, וזוהר מזיו, ויקוד מיקוד. הרי י'. הראשון אור מופלא וזהו אור מאור, והב' אור נסתר וזהו זוהר מזוהר, הג' אור מתנוצץ וזהו זיו מזיו, הרביעי אור צח וזהו זוהר מאור, הה' אור מצוחצח וזהו אור מזוהר, הו' והוא אור מזהיר וזהו זיו מאור, הז' אור מזוקק וזהו אור מזיו, הח' אור צח ומצוחצח וזהו זיו מזוהר, הט' אור בהיר וזהו זוהר מזיו, הי' אור נוגה וזהו יקוד מיקוד עכ\"ל.", + "ואם היות דברים סתומים ונעלמים בלתי מודיע מתוכו אם בצחצחות אם בספי' עסקו. עכ\"ז לכלהו פירושים קשיא אם בספי' הרי שיחס שם הנעלמות אל הספי'. ואם בנעלמות ג\"כ קשיא ראשונה שהוא מנה עשרה והגאונים שלש. ועם היות שזו איננה קושיא שכבר אמר למעלה שעשר ושלש הכל ענין אחד להם כדפי' בפרקים הקודמים. אבל קשה כי הוא ייחס אור צח בחסד ואור מצוחצח בגבורה. וקשה שהרי בין להרשב\"י ע\"ה בין לגאונים כלם הסכימו שהם חכמה ובינה. וזה נוכל לתרץ בדוחק ונאמר שאחר שהחכמה קו החסד והבינה קו הדין והקוים היו נכללים בצח ומצוחצח, א\"כ כבר יתייחס הצח אל החסד והמצוחצח אל הגבורה על שם שרשיהם. אבל קשה טובא שהרי הגאונים אמרו שאור מצוחצח עדיף מצח, והכא משמע שצח עדיף כמה שאמר שהרביעי שהוא חסד הוא צח והה' שהיא גבורה הוא מצוחצח. וכן משמע נמי דברי הרשב\"י בתקונים עם היות שישבנו אותו בדוחק לעיל. לכן נראה לומר שהסדר הנכון הוא כן אור קדמון אור צח אור מצוחצח. והענין הוא, כי הא' נקרא קדמון המורה על קדמותו והפלאתו והעלמו אפי' אחר אצילותו יתייחס בשם זה שהכתר נקרא אויר קדמון, וכן נקרא אמון מופלא והכל ענין אחד. ולכן יחס בספר מעיין החכמה הראשון בשם אור מופלא. הב' הוא צח. ויקרא צח להראות על הלובן והצחות כראוי אל החסד ואף גם אל החכמה שהיא קו החסד והלובן והצחות. הג' מצוחצח ולכן יחס בספר מעיין החכמה השם הזה אל הגבורה מפני שהגבורה הוא קו הדין בפועל, ופי' מצוחצח ירצה אור העשוי בהרת בהרת ככתמים מל' צחצוחי חלב הבא בלשון רז\"ל (במס' ע\"ז דל\"ה) והכוונה נקודות ככתמים. ולפי שאור הגבורה יש בו כח הדין לכך נקרא אור מצוחצח שהם כתמי החשך והדין המערבבים האור. או נרצה כי החכמה היא נעלמת ואינה מתגלית אלא בבינה שהיא היכלה כמבואר בפרק הקודם ולכן בחכמה הוא צח אחת לבד אבל בבינה הם שני צחות שהוא מצוחצח צחות הבינה בעצמה וצחוח החכמה המתראה בבינה. וקרוב לענין זה ביאר הרשב\"י בזהר פ' ויחי (דף רכ\"ד) בפסוק והשביע בצחצחות נפשך בכפל צחצחות לגבי הנשמה כמבואר שם. וכן עד\"ז נאמר שהוא דעת הרשב\"י ע\"ה בתקונים שקדם הצח אל המצוחצח, והגאונים לא דקדקו בסדרן.", + "והנה אל מציאות צחצחות האלה שבכתר פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים שם יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י והם ג' יודין סגולתא ג' נקודות אלו הנעלמות בכתר. ולא שיהיה שם זה בכתר בבחי' עצמו ממש שאין שם נתפס בו כאשר נבאר בשער שם בן ד' פ\"ב. אמנם הכונה על החכמה קדומה שמא דכתרא עלאה כדפי' בתקונים (בתז\"ח דף קי\"ז.) וכמו שפי' בספר אור יקר. וסוד א' אמצעית שבוא\"ו קרקפתא דחפי על מוחא דהיינו ועולה הכל כמנין א\"ל אמנם יתמלא לפעמים בד' יודין כזה יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י וזה ירצה ג' יודין [האחרונות רומז על] ג' נקודות הנעלמות שבכתר וי' ראשונה תהיה רומז לג' ראשי ראשים שהם בעצם השרש. והיינו י' ראשונה שהיא ג\"כ ג' יודין כזה עוקץ לעילא ועוקץ לתתא וגוף באמצעיתא להורות עלוי ג' הנעלמות שבא\"ס על הג' שבכתר שהם מצויירים בג' אותיות ואלו הג' בצורת י' אחת לבד להורות על עצם אחד ומציאות א'. וכל שמות אלו אינם אלא בחכמה, והמספר יעיד על זה כי השם הזה עולה ע\"ב ועם השם הוא ע\"ג והחכמה ע\"ג להורות על יחודם. וכן שם ס\"ג וי' אותיותיו הם ע\"ג וכ\"פ הרשב\"י ע\"ה. ובענין הצתצחות הנעלמות בכתר יחסו המפורשים להם שמות וז\"ל. יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה. באלו השמות כתבו וז\"ל עשר צחצחות הם למעלה מכתר עליון והם הם ע\"ס עליונות ונקראים ענפים לכ\"ע וז\"ש בשיעור קומה והוא נקרא לובן של הראש. והצחצחות הם ענפים למעלה מכתר עליון והם המיחס שעומדים ע\"י עלת העלות, עכ\"ל אות באות. ועם היות שהגאון רבינו האי גאון כתב שאין להם שם משמות הקדש עכ\"ז כבר אפשר לומר שאלו שהם בכתר שיהיו להם שמות. או אפשר שנאמר שבהיותם למעלה אין להם שמות כלל אמנם אחר התפשטם יתיחס אליהם השמות הקדושים האלה מתחלקים לפי נקודתם בחילוק שמות הספי' כמו שנבאר בשער שם בן ד'. וכמו שיחסו עשר צחצחות בכתר כן יחסום בת\"ת. וז\"ל בפי' הספי' בספירת תפארת, הספירה השישית היא תפארת היא ספירה נותנת כח ופאר לכל הספי' וכלם מתפארים בה והוא תכשיט לכלם וכלם משתוים בה והיא השואת הכל. ויש בה השלמת עשרה מאמרות. האחד נקרא אור צח, לפי שנותן צחצוח לצחצח כל הספי' בכח. הב' נקרא אור מצוחצח, לפי שנותן צחצוח לעצמו ומעצמו לעשר האחרות. הג' נקרא אור צח ומצוחצח, לפי שנותן שפע צחצוח שפע בפנימית הספי' מבית ומחוץ. הד' נקרא אור בהיר, לפי שאור הזה עומד במקום אחד ואין לו נענוע כלל שנאמר (איוב לז כא) ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים.", + "ועוד שהוא כמו בהרת מתחקקות בליבונה במקום הקדושה העליונה הה' נקרא אור מזהיר, הטעם הנכון שבו הוא מפני שמתגלגלת הזהר בתוכו ונעשה ענין אחד דבוק עומד במקומו ואינו מתפצל לשום צד כלל וזוהרו מתגלה ומתרבה באמצעיות שלם עי\"ז נקרא אור מזהיר. הו' נקרא אור היקוד, מפני שמשיג להם מיקוד הכח צד מתרבה ומתעלה בכל צדדיו. הז' נקרא אור מתנוצץ, מפני שמתנוצצים ממנו כמה כחות וכמה עניינים וכלם קשורים זו בזו כענפי האילן הנשרשים בעצם האילן ומתרבים ומתעלים ממנו ומהענפים ענפים עד א\"ס. הח' נקרא אור מתחזק, מפני שהוא מתחזק מרבוי לרבוי ומרבוי לעילוי ומהשלמת קיום הכח עד תכליתו. הט' נקרא אור מושכל, מפני שממנו מתאצל השכל בעליונים ובתחתונים עד א\"ס, והכח הזה אין לו תנועה כלל אלא מצד עצמו. הי' נקרא אור מפעל, מפני שהוא המפעל הקדמון ואין אדם יכול לידע עקר זה המפעל כלל וזה המפעל מכ\"ע שהם נקראים בזו המדה עכ\"ל.", + "והנה שינה הרבה בשמות אלו כי אמרנו שצח ומצוחצח בראשונות ועוד שנוים ואין בנו כח לישבם. ועכ\"ז מתוכו למדנו היות עשר צחצחות ג\"כ בת\"ת. ואפשר הטעם לזה מפני שראשו מגיע ללובן העליון בסוד הדעת הנעלם כמבואר בשערים הקודמים. א\"נ אפשר מפני שהת\"ת כולל ג' ראשונות כמו שנתבאר בשער כ\"ג בער' איש. וכיון שכן ראוי שיתייחס אליו כל יחס הג\"ר.", + "והנה נכלל השער הזה בס\"ד:" + ] + ], + [ + [ + "שער יב הוא שער הנתיבות:", + "הנרצה בשער זה לבאר ענין ל\"ב נתיבות כפי אשר הסכימו חכמי הקבלה קדמונים ואחרונים. ובשער זה נתבאר ענינם ומוצאם ופעולתם אחד לאחד כפי אשר ימצא אלינו. וקודם שנכנס בביאורם נקדים להמעיין שאל ישתומם במה שימצא בהם מבואר בס' הקנה כי הוא מועתק מספר רבי יוסף הארוך בעל ביאור ספר יצירה כמו שנכתוב קצת דבריו:", + " פרק ראשון:", + "כל המקובלים הקדמונים ואחרונים הסכימו על ל\"ב נתיבות שבחכמה. והמגלה הראשון אל הדרוש הזה הוא בס\"י. וז\"ל במשנה ראשונה בפ\"א. בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק י\"ה ה' צבאות את עולמו בג' ספרים בספר ספר ספור עכ\"ל.", + "ואית דגרסי חקק י\"ה יהו\"ה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים אל שדי רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו את עולמו כו' עכ\"ל.", + "והם יו\"ד בין הכנויים והשמות, ופירשו שהוא רמז לי\"ס. ואין זה מספיק. שאין לשמות האלה יחס וסדר עם ספר הספי' כמפורסם לכל משכיל. וכן יש גורסים בג' דברים במקום בג' ספרים. והיותר נכונה היא ספרים כי דברים הם ממש ספרים. וספרים הוא מתיחס אל ספר וספור שהוא לשון נופל על הלשון כאשר נבאר. ובשם י\"ה יהו\"ה צבאות ג\"כ נכללים י\"ס כמו שנבאר. לכן הגרסא היותר נכונה ומתישבת אצלנו במשנה זו כמו שהעתקנו למעלה. ועתה נבא בביאורה. בל\"ב נתיבות כו'. ענין הנתיבות האלה הם בחכמה. ואמנם מציאות חילוקם ודאי על דרך עלה ועלול. כאלו נאמר הנתיב הא' עילה אל הב' והב' אל הג' והג' אל הד'. וזהו מניינם וחלוקם ע\"ד שבארנו בשער ח' פ\"ג בענין תר\"ך עמודי אור שבכתר. ואין ספק שהנתיבות האלה הם דרכים וצנורות אל השפע והם מקורות הבאים מחכמה אל הבינה. כי שם אשד הנתיבות. כמבואר בתקונים במקומות רבים. ולכן היא נקרא כבוד שעולה כמנין הנתיבות השופעים, וכן נקרא ל\"ב על שמם. ועל דרך הנתיבות האלה נפעלו כל מעשה בראשית כדמוכח במנין אלקים שהם ל\"ב כאשר נבאר. והענין כי דפוס כל הנבראים הם בחכמה כדכתיב (תהלים קד) כלם בחכמה עשית, ומשם נמשכים בדקות עד המלכות מל\"ב אל ל\"ב עד המלכות שהיא חכמה תתאה והם ל\"ב תתאין. וע\"י יוצאים המעשים אל הבריאה והוא האדריכל הנז' במעשה בראשית כדפי' רז\"ל (בב\"ר פ' כ\"ז). ולכן הוכרח היות דפוס כל הנבראים בל\"ב נתיבות והל\"ב נתיבות הם מעבה האדמה אשר בם יצקם המלך. ולכן יש קוראים לחכמה גול\"ם לפי שהוא חומר נושא כל הצורות שבעולם. וכן עולה ע\"ג חכמ\"ה גל\"ם. פי' היולי נושא כל הצורות שבעולם. וזהו כונת המשנה באמרה בל\"ב נתיבות חכמה חקק וכו' את עולמו.", + "הנה כי חקק העולם היה בל\"ב. ונמצא הל\"ב נתיבות אל העולם כקלף אל הכתיבה. או ירצה כי הל\"ב נתיבות ממש היו פועלות העולם והם היו המדפיסים את העולם והכל עולה אל מקום אחד כי הא בלא הא לא סגיא שאם לא קדם אליהם צורתם מלמעלה מעמקי החכמה לא היו פועלים כלל. א\"כ קודם נתצייר העולם בהם, ואח\"כ ציירו הם העולם. נתיבות. סתם נתיבות ודאי הם נעלמות ואינם כדברים שהם נגלים כאמרו (ירמיה ו') עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתיבות עולם. הנה שבדרכים אמר ראו. אבל בנתיבות אמר ושאלו. ואעפ\"כ, השבילים נעלמים מהשכלה יותר מהנתיבות. וכן פירש בספר מעיין חכמה למרע\"ה. וז\"ל השבילים צרים וקצרים, והנתיבות יתרות, והדרכים רחבות. והשבילים הם כבנים, והנתיבות כאמות עכ\"ל.", + "ואפשר היות השבילים הם הנתיבות הנכללות בכל נתיב ונתיב. שודאי הוא שהנתיבות כלולים כל אחד מחבירו וכל נתיב ונתיב כלול מל\"ב נתיבות קצרים וצרים שהם הנקראים שבילים. ולכן הנתיבות הם אמות אל השבילים. והדרכים הם גלוי הנתיבות יותר. כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בערך דרכים. ומפני היות הנתיבות נעלמות לכן אמר פליאות. שפירושו מלשון (דברים יז ח) כי יפלא, ותרגום אונקלוס ארי יתכסי. וכן מלשון פלא. ואמרו את עולמו. היינו הבינה שהיא נקראת עולם. ואמר בספר ספר וספור. בג' מצות אלו רבו הפירושים בין המפרשים. ואנא לא חילק ידענא ולא בילק ידענא, אלא מתניתא ידענא. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בזהר בפ' תרומה (דקל\"ז ע\"ב) בפסוק השמים מספרים כבוד אל. שמים נטלי ממקורא דחיי בקדמיתא, ואינון מנהרי ומתקני לכבוד עלאה מרזא דספר עלאה אבא דכלא, ומרזא דספר אימא עלאה, ואיהו מרזא דספור. ובג\"כ מספרים כדקאמרן ברזא דתלת שמהן אילין דשלטין ביומא דשבתא על כל שאר יומין עכ\"ל.", + "ופי' כי משאה\"כ השמים הוא התפארת הנקרא שמים ואלו השמים משפיעין ומנהרין למלכות שהיא נקרא כבוד אל. ורצה לדקדק לשון מספרים שהוא מגזרת לשון ספרים שהם הספרים הנזכרים במשנה זו שהם ספר ספר ספור. ומפני שפי' הספרים הם שלש אותיות שהם יה\"ו שהם חכמה ובינה ודעת שבהם נברא העולם. וא\"כ איך אפשר שנאמר שהשמים מספרים הוא לשון ספרים שהם ספר ספר וספור שהם יה\"ו דהיינו חכמה ובינה ודעת, שהרי אינם שמים. לזה אמר שמים נטלי ממקורא דחיי בקדמיתא. פי' השמים שהוא התפארת הם מקבלים האור וההתנוצצות ממקום החיים שהם חכמה ובינה. כי החיים הם בחכמה כדכתיב החכמה תחיה בעליה (קהלת ז') ומקור של החיים היא הבינה שעל ידה נשפעים החיים. והתפארת מקבל מחכמה ובינה החיים וההשפעה קודם לכל האצילות והם אחר כך משפיעים לכבוד עלאה שהוא המלכות. ונמצא לפ\"ז שבצדק כל אמרי פיו באמרו השמים שהוא התפארת. ואעפ\"י שההתנוצצות הוא ממקום גבוה. כיון שעל ידו נשפע, לכן נתייחס אליו. וקרא למלכות כבוד עלאה. לדקדק לשון המקרא שאמר כבוד אל. ופי' כמו (תהלים לו ז) הררי אל. והוא מגזרת (יחזקאל יז יג) ואת אילי הארץ לקח. ואין דוחק. כי הלא אל שבכבוד אל הוא קדש, כי כל עצמו של שם זה פירושו כן כדפי' בשער השמות. וקראה למלכות כבוד אל מטעם שעמה נטפלים כל שאר ימי הבניין מתפארת ולמטה כדמוכח התם בריש דבריו. מרזא דספר עלאה אבא דכלא. פי' יש ספר ויש ספר וכ\"פ הרשב\"י ונבארהו בערכו. ולכן אמר כי הספר הנרצה הכא הוא ספר עלאה שהוא חכמה. ואמר אבא דכלא, מפני שהחכמה נקרא ספר. מטעם שבו כל המקורות הדקים אשר לפרטי הדברים נאצלים ונבראים ונוצרים ונעשים כלם נכללים בדקות בחכמה בסוד ל\"ב נתיבות שבהם נבראו ונחקקו כל הדברים גדולים וקטנים שממנה ולמטה. ולכן נקרא ספר ששם כל הדברים כתובים ומסודרים כספר. ולהורות אל הטעם הזה אמר ספר עלאה אבא דכלא, פי' שנקרא ספר מפני שהוא אב לכל אשר ממנו ולמטה בסוד הל\"ב נתיבות כדפי' ויתבאר בארוכה. ומרזא דספר אימא עלאה פירוש ספר מלשון ספירות דברים. וחבירו (דה\"ב ב טז) אחרי הספר אשר ספרם דוד. וכן ע\"י הבינה נפרטים הדברים העומדים בספר. כי כל הדברים שהם בחכמה בדקות יוצאים לפועל מתגלה על ידי הבינה. כי החכמה אל הבינה כערך הזכר אל הנקבה כדמיון ערך המלכות אל הת\"ת. וכמה שהנקבה מוציאה לפועל מה שבכח הזכר, כן הבינה מוציאה לפועל ובפרטי' מה שבתוך החכמה. כי המספר מורה על היות הדברים נפרטים בפרטים אחד לאחד. ולכן קראה אימא עלאה, כי היא אם כל הדברים היוצאים מחכמה שהוא אב כדפי'. ואיהו מרזא דספור. פי' התפארת שהוא השמים הנזכר למעלה הוא בסוד ספור. כי הוא עצמות הדברים הנספרים כי על ידו יצאו השש קצוות מהבינה והוא הכולל אותם. והם ששת ימי בראשית והם כלל הדברים הנספרים מהספר והספר. ולכן נקרא ספור כי הוא הספור עצמו דהיינו הדבר הפעול ע\"י הספר ונקראים ספר ספר ספור ג\"כ מלשון ספירות. ולהיות שהשפע בא מהתפארת אל המלכות מכלל הג' ספרים לכן אמר מספרים לשון ספור. וזה רצה ובג\"כ מספרים וכו'. פי' נקט לשון מספרים כדי שיהיה נגזר מלשון ספר ולשון ספר ולשון ספור בסוד ג' שמות, שהם חכמה ובינה ותפארת שהם יה\"ו. וזהו פי' ספר סספור הנדרש במשנתינו. ושיעור לשון המשנה כי הספר והספר והספור היו נכללים בהם הי' ספי' שהם חותם כל הנמצאים. והטעם שלא נזכרו ד' ספרים שהם ד' (אותיות) יהו\"ה אלא ג' שהם יה\"ו. מפני שהצלע עדיין לא לוקח מן האדם. והאצילות כלו נכלל בחכמה בתבונה ובדעת. והצלע שהיא הה\"א, עדיין לא היתה אצילותה.", + "והנה החריט הרצון הנמצאות כלם בגולם הל\"ב קודם צאתם למציאות היש העצמי והאציל אותם מהאין העליון אל היש הדק שהוא בחכמה בחומר הל\"ב ומשם אל מציאות הספיריי מציאות היש המתגלה גלוי השש קצוות והיינו ל\"ב אלהים הנזכר במעשה בראשית כאשר נבאר בעזרת הצור וישועתו:" + ], + [ + "הכלל העולה מהפרק הקודם הוא היות הל\"ב נתיבות כלל כל הנמצאות מעלה ומטה ומטעם זה בבריאת עולם נזכר ל\"ב פעמים שם אלקים להורות כי כל אחד מל\"ב נתיבות היה מגלה מה שהיה מצויר בו מענין הבריאה. ובאו ל\"ב פעמים אלקים ולא ל\"ב פעמים י\"ה כפי הראוי אל החכמה. מפני שגילוי הדברים הנמצאות מחכמה הוא ע\"י הבינה ששם אשד הנתיבות כדפי', ולכן באו בשם אלקים, שהרמז אל הבינה. והטעם שנכתב בשם אלקים באותיותיו ולא בשם בן ד' בנקוד אלקים, כי הוא השם הנרמז בבינה. עם היות ששם אלקים ג\"כ הרמז אלי', כאשר נבאר בשער השמות פ\"ד ז' ח' ט', וכאשר ביארנו ג\"כ בשער ח' פ\"ז ח'. אבל נכתב בשם אלקים באותיות אלקים לרמוז אל תוקף דין הגבורה כי היא עולם הטבע. וכן עולה שם אלקים במנין הטב\"ע שהוא בו. והטעם כי השמיטה היתה בגבורה כפי המוסכם בין רוב המפרשים. והשמיטה הטביעה בעולמה כפי טבעה ורצונה כי הטבע רצון אלקי הוא. ולכן בריאת העולם היה בדין גמור עד שראה שלא יכול לעמוד ושתף עמה מדת הרחמים כדפי' רז\"ל:", + "ולפי היות השמיטה הזאת מדת הגבורה בראש התורה וסופה ל\"ב ב' בראשית ל' של ישראל. ובאה בראשיתה שם מ\"ב היוצא מבראשית וכן בסופה ולכל היד החזקה וכו' כמו שנבאר בשער פרטי השמות. וכ\"ז להורות שהל\"ב ששם אותיות התורה חתומים בשם הגבורה והדין שהוא שם מ\"ב. וכן שם בן מ\"ב הם ל\"ב נתיבות וי' מאמרות ובו היה בריאת העולם כמו שהוכיח פסוק של בראשית. ואחר שהקדמנו הענין הזה נבא לבאר הל\"ב נתיבות בשמם ופעולתם כפי אשר בארו הקדמונים. וקודם כל דבר נעתיק הנה ל\"ב אלקים שבמעשה בראשית אשר באורם נראה אור:", + "א. בראשית ברא אלקים את:", + "ב. ורוח אלקים מרחפת:", + "ג. ויאמר אלקי' יהי אור:", + "ד. וירא אלקים את האור:", + "ה. ויבדל אלקים בין האור:", + "ו. ויקרא אלקים לאור יום:", + "ז. ויאמר אלקים יהי רקיע:", + "ח. ויעש אלקים את הרקיע:", + "ט. ויקרא אלקים לרקיע שמים:", + "י. ויאמר אלקים יקוו המים:", + "יא. ויקרא אלקים ליבשה ארץ:", + "יב. וירא אלקים כי טוב:", + "יג. ויאמר אלקים תדשא הארץ:", + "יד. וירא אלקים כי טוב:", + "טו. ויאמר אלקים יהי מאורות:", + "טז. ויעש אלקים את שני המאורות יז. ויתן אותם אלקים ברקיע השמים:", + "יח. וירא אלקים כי טוב:", + "יט. ויאמר אלקים ישרצו המים:", + "כ. ויברא אלקים את התנינים:", + "כא. וירא אלקים כי טוב:", + "כב. ויברך אותם אלקים:", + "כג. ויאמר אלקים תוצא הארץ:", + "כד. ויעש אלקים את חית הארץ:", + "כה. וירא אלקים כי טוב:", + "כו. ויאמר אלקים נעשה אדם:", + "כז. ויברא אלקים את האדם:", + "כח. בצלם אלקים ברא אותו:", + "כט. ויברך אותם אלקים:", + "ל. ויאמר להם אלקים פרו ורבו:", + "לא. ויאמר אלקים הנה נתתי:", + "לב. וירא אלקים את כל אשר עשה:", + "הנה אלו הם ל\"ב נתיבות שבפ' בראשית וכן מנה אותם הרשב\"י בתיקונים (תקוני ז\"ח דף ק\"ל.). שוב הגאונים, שמו להם שמות כפי אשר קבלו בפעולתם. והעתיקם רבי יוסף הארוך בספר פי' ס\"י שחבר. וכן העתיקם בעל ספר הקנה עם שנתחכם לכותבם בשם מגידים והם נמצאים לגאונים בבירור. ואלה שמותם איש על דגלו באותות:", + "נתיב א נקרא שכל מופלא. והוא אור מושכל קדמון, והוא כבוד ראשון אשר אין כל בריה יכולה לעמוד על מציאותו:", + "נתיב ב נקרא שכל מזהיר. והוא כתר הבריאה וזוהר האחדות השוה המתנשא לכל לראש, והוא נקרא בפי בעלי הקבלה כבוד שני:", + "נתיב ג נקרא שכל מקודש. והוא יסוד החכמה הקדומה הנקרא אמונה אומן ושרשיה אמן, והוא אב האמונה שמכחו האמונה נאצלת:", + "נתיב ד נקרא שכל קבוע. ונקרא כן שממנו מתאצלים כל הכוחות הרוחניות בדקות האצילות שמתאצלות אלו ואלו בכח המאציל הקדמון:", + "נתיב ה נקרא שכל נשרש ונקרא כן מפני שהוא עצם האחדות השוה והוא המיוחד בעצם הבינה מגדר החכמה הקדושה:", + "נתיב ו נקרא שכל נבדל. ונקרא כן לפי שבו מתרבה שפע האצילות, והוא משפיע השפע ההוא על כל (הבריאות) [הבריכות] המתאחדות בעצמו:", + "נתיב ז נקרא שכל נסתר. ונקרא כן מפני שהוא זוהר מזהיר לכל הכחות השכליים הנראים בעין השכל וברעיון האמונות:", + "נתיב ח נקרא שכל שלם. ונקרא כן מפני שהוא תכונת הקדמות אשר אין לו שרש להתיישב בו כי אם בחדרי גדולה הנאצלים מעצם קיומו:", + "נתיב ט נקרא שכל טהור. ונקרא כן מפני שהוא מטהר את הספירות ומבחין ומבהיק גזרת תכניתם ותוכן אחדותם שהם מיוחדות מבלי קצוץ ופרוד:", + "נתיב י נקרא שכל מתנוצץ. ונקרא כן מפני שהוא מתעלה ויושב על כסא הבינה ומאיר בזהר המאורות כלם ומשפיע שפע הרבוי לשר הפנים:", + "נתיב יא נקרא שכל מצוחצח. ונקרא כן מפני שהוא עצם הפרגוד המסודר בסדר המערכה, והוא ייחס (הנתנת) [הנתיבות] לעמוד בפני עלת העלות:", + "נתיב יב נקרא שכל בהיר. ונקרא כן מפני שהוא עצם האופן הגדולה הנקרא חזחזית פי' מקום מוצא החזיון החוזים במראה:", + "נתיב יג נקרא שכל מנהיג האחדות. ונקרא כן מפני שהוא עצם כסא הכבוד, והוא תשלום אמיתת הרוחנים האחדים:", + "נתיב יד נקרא שכל מאיר. ונקרא כן מפני שהוא עצם החשמל והמורה על רזי הסודות הקדש ותכונתם:", + "נתיב טו נקרא שכל מעמיד. ונקרא כן מפני שהוא מעמיד עצם הבריאה בערפלי טוהר. ובעלי העיון אמרו כי הוא הערפל, וזהו (איוב לח ט) וערפל חתולתו:", + "נתיב טז נקרא שכל נצחי. ונקרא כן מפני שהוא עידון הכבוד שאין כבוד למטה הימנו כמו שהוא, והוא נקרא גן עדן המוכן לצדיקים ולישרים:", + "נתיב יז נקרא שכל ההרגש. והוא מוכן לחסידי האמונה להתלבש בו ברוח הקדושה, והוא נקרא יסוד הת\"ת במעמד העליונים:", + "נתיב יח נקרא שכל בית השפע. ומתוך חקירתו מושכים רז וחידה המתלוננים בצלו והדבקים בחקירת (ממשותו) [עצמותו] מעלת העלות:", + "נתיב יט נקרא שכל סוד הפעולות הרוחניות כלם. ונקרא כן מפני השפע המתפשט בו ממקום הבריכה העליונה והכבוד המעולה:", + "נתיב כ נקרא שכל הרצון. ונק' כן מפני שבו תכונת כל היצורים כלם ובזה השכל יודע כל מציאות החכמה הקדומה:", + "נתיב כא נקרא שכל החפץ המבוקש. ונק' כן מפני שהוא מקבל שפע האלקות כדי להשפיע מברכתו לכל הנמצאים כלם:", + "נתיב כב נק' שכל נאמן. ונקרא כן מפני שבו מתרבים כחות רוחניים כדי להיותם קרובים לכל המתלוננים בצילם:", + "נתיב כג נקרא שכל קיים. ונקרא כן מפני שהוא כח קיום כל הספירות. (נ\"א קיום לכל המחזיקים בו להלבישם מרוח קדשו):", + "נתיב כד נקרא שכל דמיוני. ונקרא כן מפני שהוא נותן דמות לכל הדמיונים אשר נבראו בדמיונם הראוי לצביונם:", + "נתיב כה נקרא שכל נסיוני. ונקרא כן מפני שהוא הנסיון הקדמון שבו מנסה השם לכל החסידים:", + "נתיב כו נקרא שכל המחודש. ונקרא כן מפני שבו מחדש הקב\"ה לכל (החסידים) [החדשים] שהם מתחדשים מבריאת העולם:", + "נתיב כז נקרא שכל מורגש. ונקרא כן מפני שממנו נברא שכל כל נברא מתחת גלגל העליון והרגשותם:", + "נתיב כח נקרא שכל מוטבע. ונקרא כן מפני שבו נשלם טבע כל נמצא תחת גלגל החמה בשלימות הגלגלים:", + "נתיב כט נקרא שכל מוגשם. ונקרא כן מפני שהוא מתאר כל גשם אשר יתגשם תחת תכונת הגלגלים (בגבולם) [בגידולם]:", + "נתיב ל נקרא שכל כללי. ונקרא כן מפני שבו כלולים הוברי שמים במשפטי הכוכבים והמזלות עיונם ותשלום ידיעתם באופני גלגולם:", + "נתיב לא נקרא שכל תמידי. ונקרא כן מפני שבו מתמיד מהלך השמש והלבנה דרך תכונתם כל א' וא' הראוי לו:", + "נתיב לב נקרא שכל נעבד. מפני שהוא מתוקן לכל המשתמשים בעבודת ז' כוכבי לכת לגבולם:", + "עד הנה הגיע מה שנמצא בביאור הנתיבות בדברי הגאונים ודבריהם נעלמים ונסתרים וצריכים ביאור. ונבאר בפרקים הבאים. וראינו לחלקם לד' חלקים ח' ח' בכל פרק ופרק כדי ליתן ריוח בין פרשה לפרשה:" + ], + [ + "כל הנתיבות האלה נקראים שכליים. והכונה כי ההשכלה הוא בחכמה. וזהו שאנו אומרים בתפלה דעה בינה והשכל שהם דעת ותבונה וחכמה ממטה למעלה. ולפי שאלו הנתיבות נמשכים מחכמה לכן נקראים על שם מקורם שכליים כי כל השכלה היא בחכמה כמו שנבאר בשער ערכי הכנוים בערך משכיל:", + "נתיב הא' נקרא שכל מופלא. פי' רבי יוסף מלשון (דברים טז ח) כי יפלא כתרגומו ארי יתכסי. ופי' שכל נעלם ונסתר ואינו מושג לזולתו כמו עלות העלות. ואמר שכל הנתיבות כלם כלולים בו בדרך כלל, וזה טעם פל\"א אל\"ף כמו שצורת הא' כולל כל האותיות כן הנתיב הזה כולל כל הנתיבות כלם, ונקרא קדמון כי הוא קודם לכל הנמצאות. והרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ל' דע\"ג ע\"ב) וז\"ל נתיב קדמאה עליה אתמר נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה. מאי עין איה, אלא מאינון מלאכים דאמרינן איה מקום כבודו להעריצו. כד איהי בהאי נתיב לית לון ידיעא בה דאיהי סתימא מחיוון דמרכבתא עכ\"ל.", + "והכונה כי כאשר תעלה האבן הראשה אל בית אביה בסוד החכמ' אל הנתיב הזה, אז היא הסתלקות שפעם והעלם שכינתא מהם מכל וכל עד ששואלים איה מקום כבודו להעריצו. שהיא השכינה הנקרא כבו\"ד על שם הל\"ב. ומטעם הזה נקרא נתיב הזה מופלא לרוב העלמו כנדרש. עוד נקרא מופלא, פי' מוכתר בכתר הנקרא מופלא ומכוסה. ובזה הנתיב הנעלם הוא בחינת יחוד החכמה בכתר ולפיכך נק' מופלא. ואין ספק שהנתיב הזה הוא עצם החכמה בעצמה. ר\"ל עצמותה של חכמה משא\"כ בשאר הנתיבות שהם ענפים המתפשטים מחכמה. ולכן הנתיב הזה הוא כולל כל הנתיבות והוא נקודה שכלם שואבים ממנה מפני שהוא עילה לכל הנתיבות. ולכן הוא סבת קיומם. וע\"י הנתיב הזה הוא יחוד החכמה עם הבינה ולא יחוד אלא זווג ממש. וכן בארו בזהר פ' אחרי (דס\"א ע\"ב) וז\"ל ת\"ח כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. האי נהרא אתפשט בסטרוי בשעתא דאזדווג עמיה בזווגא שלים האי עדן זווגא בההוא נתיב דלא אתידע לעילא ותתא. כמה דכתיב נתיב לא ידעו עיט וכו' עכ\"ל.", + "והעתקנוהו בארוכה בשער ח' פי\"ז. ולעניננו מתבאר מתוכו היות יחוד העדן שהוא חכמה עם הנהר שהוא בינה ע\"י הנתיב הנעלם. ואין להקשות ממה שפי' בשער הנז' שייחוד החכמה והבינה ע\"י הדעת. מפני שהדעת והנתיב הזה הכל ענין אחד, כי הדעת עיקר המשכתו היא מבחינת החכמה עם הכתר שהוא הנתיב הנזכר כדפי' בשער ג' פ\"ח שאמר שם בענין המוח השלישי הנמשך מלמעלה לרישא דזעיר אנפין יעו\"ש. וכן אפשר לומר כי בעלות הדעת אל הבחינה הזו שהוא הנתיב הזה הוא מייחד אותם. וע\"י הנתיב הזה היה אצילת כל האצילות שהוא נכלל בשם בן ד' יהו\"ה שהם חכמ\"ה בינ\"ה ת\"ת מלכו\"ת. וכן נרמז בפסוק בראשית אשר הרמז בו חכמה מכתר בכתר ברא אלקים זו בינה, את השמים זו היא תפארת, ואת הארץ זו היא מלכות. עוד אמר והוא אור מושכל קדמון. פי' אור מורכב מב' בחינות של ב' ספירות שהם כתר וחכמה, ולכן נקרא מושכל מצד החכמה כדפי' לעיל וקדמון מצד הכתר שהוא הנקרא קדמון. והוא כבוד ראשון פי' כל הנקרא כבוד הוא מצד כללות הל\"ב כדפי' לכן הנתיב הזה מפני שהוא כולל כל הנתיבות נקרא כבוד. אמנם הוא הראשון והסבה לכל הבא בשם כבוד כי ממנו מקור הל\"ב כדפי'. ויש חילוק בין כבוד ול\"ב כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים בערך כבוד ובערך לב:", + "נתיב הב' (בזהר) [בתקונים הנ\"ל] פי' הרשב\"י בנתיב זה וז\"ל נתיב תניינא ורוח אלקים מרחפת על פני המים. מאי ורוח, אלא בזמנא דשכינתא בגלותא, האי רוח נשיב על אלין דמתעסקין באורייתא בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו. והאי רוח אתעביד קלא וכו' עכ\"ל.", + "כוונתו לומר כי הרוח הזה הוא המשפיע על השכינה והמאיר אותה ומלחלח אותה ממימי החסד וע\"י כך מושפעים בעלי תורה שהשכינה שרויה ביניהם. וע\"כ קראו לנתיב הזה שכל מזהיר שפירושו מזהיר השכינה מזוהר החכמה. ורבי יוסף אמר כי מטעם שהנתיב הא' נקרא אי\"ן ואין להויה ולבריאה התגלות בו אלא מנתיב השני שהוא י\"ש, לכן נקרא הנתיב הזה כתר הבריאה. ונראה שנקרא כן, מטעם שבנתיב הראשון ענין האצילות כדפי' למעלה, והנתיב הזה להאיר המלכות כדפי' ויתבאר, לכן נקרא כתר הבריאה כי המלכות היא כתר לבריאה והיא ראש לכל הנבראים. כי כל עצם הבריאה לא נבראת אלא ממנה, כמו שיתבאר בשער אבי\"ע. וזהר אחדות השוה. כמו שפי' שהוא זוהר אל המלכות הנקרא אחדות השוה, מפני שהיא משוה המדות ומייחדם וקושר אותם. ויש אומרים אחדות השוה כ\"ע, כי הוא אחד שוה מכל צדדיו והוא האחד שאין במה שלמעלה ממנו אפי' מנין האחד כדפי' בשערים הקודמים. והנתיב הזה השני הוא זוהר הנמשך ממנו והמתנשא לכל לראש. אם בכתר פירושו שהכתר שהוא אור האמיתי השוה והזהר הזה נמשך ממנו והוא לכל לראש כמבואר. אם במלכות ג\"כ יתבאר שעליה נאמר לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש. ופי' כי ע\"י נתיב הזה מתנשא על כל לראש. מפני שהנתיב הזה הוא יש מאין. ועל ידי הנתיב הזה הוא השבתת הקליפות והכנעתם והעברת גילולים מן הארץ. וזה ביאר הכתוב באמרו והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך. הם ג' קליפות קשות שהם כנגד ג' גווני הקשת, כאשר נבאר בשער התמורות פ\"ו. ואמר שהארץ שהיא המלכות היתה מתלבשת בקליפות האלה. אלא שהנתיב השני שהוא רוח אלקים הוא מרחף על פני המים מימי החסד להיות חוט של חסד משוך על אסתר להעביר ירקרוקת הדין מעל פניה ועל ידה מתבערים הקליפות. אלו הן קצור דברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים הנ\"ל. וקרא הרשב\"י ע\"ה הנתיב הזה רוח הקודש מפני שהמלכות מצד החכמה נקרא רוח הקדש כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים. והוא ע\"י הנתיב הזה הנמשך מחכמה עליה. וכן אמר שם כי הנתיב הזה הוא רוח ה' הנמשך על משיח רוח חו\"ב רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה':", + "נתיב הג' נקרא שכל מקודש. כבר בארנו בשני הנתיבות הקודמים כי האחד מהם הוא שכל מופלא נדמה למאציל, והב' שכל מזהיר דומה אל הכתר, כמבואר בשני הנתיבות הקודמים. וזה הג' דומה אל החכמה ולכן נקרא שכל מקודש כי כל קדש הוא בחכמה. כי סדר הנתיבות י' ראשונים כנגד י\"ס. וכ\"ב כנגד כ\"ב אותיות כאשר נבאר. ומפני שכל אחד מהספירה שלמטה היא מראה למה שלמעלה הימנה, לכן הנתיב הראשון מודיע גדולת המאציל ולכן בו ענין האצילות כמבואר, והנתיב השני מודיע כח הכתר, והג' מודיע כח החכמה. וכן על זה הסדר עד תומם. עוד אמר והוא יסוד החכמה הקדומה להורות על הנדרש. כי הנתיב הראשון היא הבחינה המתייחדת עם הכתר שהוא בכתר. והנתיב השני בחינת עצמותה מודיע ומראה גדולת הכתר. והג' בחינתה המשפיע כנגד בינה, מודיע עצמות ופנימיות ויסוד החכמה. עוד אמר הנקרא אמונה אומן. פירוש אמונה נקרא הבינה והיא אמונה ומגודלת מהחכמה. והחכמה אומן ומגדל שלה. או אפשר שיתיחס אמונה במלכות שגם היא אמונה ומגודלת מהחכמה, כאשר נבאר בשער המציאות. ובדברי הרשב\"י (שם) ויאמר אלקים יהי אור. יהי אויר, אור י'. וכד האי נקודה אתעטפת בהאי אור ואתעבידת אויר, מהכא אתמשכו כל ההויות עכ\"ל.", + "ופי' כי בריאת העולם היה ע\"י החכמה ומקרא מלא הוא (תהלים קד) כלם בחכמה עשית. אמנם הכל היה ע\"י הבינה כמבואר בפרק הקודם. והענין שהיתה החכמה מתלבשת בבינה. ועל ידי הבינה היו ההויות נמשכות והם ה' אורות בפסוק זה הרמז אל הבינה שהיא ה' ראשונה של שם. וכן ביאר הרשב\"י בדרוש הזה שם. ולבישת ועטיפת החכמה בבינה, ירמוז אויר שהוא י' שהיא חכמה מתעטפת באור שהוא הבינה. ומטעם שהכתר מתייחד עמהם ומאיר בהם בשעת יחודם והוא כולל את שתיהם יחד לכן ירמוז בו אויר. ונקרא ג\"כ מגדל הפורח באויר שהוא פורח ושוחה על שתיהם. עם היות שג\"כ יתיחס שם זה אל הבינה, מפני שהתפארת ג\"כ נקרא אויר כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים. והכונה כי ע\"י הנתיב הזה ימשכו ההויות בעת יחוד הבינה והחכמה:", + "נתיב הד' נקרא שכל קבוע וכו'. ופי' ר' יוסף ז\"ל כל הכחות בו הם נתאצלו ממנו בדקות האצילות. כדרך שצורת הבנין בדקות ציורו במחשבת הבנאי והצורה הדקה ההיא הוא סבת הבנין, כן הדבר בנתיב זה דקות האצילות אשר בו הוא סבת המשכת האצילות המתגלה בכח המאציל הקדמון. פי' כי הנתיב הזה בכח הנתיב הראשון הנקרא קדמון. וכבר נתבאר שהנתיב הזה הוא מגלה מה שבתוך הבינה. והנה בבינה הם הספי' בדקות ר\"ל ו' קצוות. ובכתוב וירא אלקים את האור.", + "הנה האור הזה הוא תפארת. כי שני המאורות הקודמים, הם גדולה וגבורה. ואמר שהנתיב הזה הראה ותקן טעם האור הזה שהוא הכולל ו' קצוות כנודע. ועם זה הנתיב היה נגנז האור לצדיקים לעתיד לבא, ונודע כי אור הצדיק הוא התפארת ונגנז לעתיד לבא שהוא הבינה. כל זה הוראה גמורה על כונתינו:", + "נתיב הה' נקרא שכל נשרש. הכונה שהנתיב הזה שרשי המלכות קבועים בו מפני שעקר המלכות הוא מהחכמה כי שם ביתה ושם שרשיה ומשם מציאותה הנרמז ביו\"ד כאשר יתבאר בשער המציאות. ולפיכך תחלת לקיחתה מן האדם במציאות הצלע הוא מן הנתיב הזה.", + "והנה לפי דרך הנתיבות הנתיב הזה מגלה מה שבחסד. ונודע כי ע\"י החסד היתה ענין לקיחת הצלע כמו שפי' הרשב\"י ע\"ה ונבאר אותה בשער המיעוט פ\"ד. ונקרא נשרש מפני ששרשי המלכות לקיחתה היתה ממנו כמבואר. והמלכות היא נקרא אחדות השוה כדפי' לעיל בנתיב ב'. ונקרא נשרש לשון נפעל מפני שהוא פעול משרשי המלכות והוא המיוחד בעצם הבינה. וכבר נתבאר כי הנתיב הקודם הוא מגלה כח הבינה, והנתיב הזה מגלה כח החסד.", + "הנה נמצא מיוחד בעצם הבינה ביחוד החסד עם הבינה. ובזולת זה הנתיב הזה רמז במלכות והנתיב הקודם רומז בתפארת. א\"כ נמצאו מיוחדים שניהם ביחוד תפארת ומלכות. ובכתוב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך, כי האור הוא תפארת והחשך היא מלכות, ובו היתה הבדלתם כדפי'. ולהרשב\"י בו דרך אחרת. הנתיב הזה מבדיל בין האור החסד, והחשך אשר בגבורה. כי מצד החשך [שבגבורה] אין הכרעה כלל אלא נבדל מן הקדושה כדפי' בשער הגוונים פ\"ג. והוא המבדיל בין טומאה לטהרה בכל מקום ומקרא מלא הוא ויבדל אלקים בין וכו', בין האור דימינא לחשך דרשיעייא. ואין ספק שענין זה הוא בכח התפארת והמלכות, כי בפירוש פי' הרשב\"י בתיקונים (בתז\"ח דף קט\"ז ע\"ב) כי כמו דעמודא דאמצעיתא מייחד בקצוות הקדושה כן מבדיל בין החיצונים. והנה היחוד בימין והקדושה הוא ע\"י תפארת והמלכות כדפי' בשער ט' פ\"ג, א\"כ נמצא שניהם מבדילים בין האור דהיינו הקדושה ובין השמאלי החצוני ובזה יצדק דברינו עם דברי הרשב\"י ע\"ה וע' פנים לתורה:", + "הנתיב הו' שכל נבדל. ואית דגרסי שפע נבדל, ופי' שהוא המשפיע לכל המדרגות רבוי זה השפע המתרבה בו. ובפסוק ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה וכו'. ואין החשך הזה כחשך הנזכר לעיל כי יש חשך טמא וחשך טהור. ופי' הענין הזה בשער הגוונים. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקו' (תקונא ל') וז\"ל ואית חשך מסטרא דדכיו כו' הה\"ד גם חשך לא יחשיך ממך כו', וחשך איהו נוקבא דמקבל מנהורא דאיהו אור דכר כגוונא דסיהרא דמקבלא משמשא. ותרווייהו אינון אספקלריא דנהרא ואספקלריא דלא נהרא. ואית חשך דסט\"א דאית בה הבדלה ולאו חבורא עכ\"ל.", + "הורה בפירוש שהם שני מיני חשך אחד טמא ואחד טהור אחד טמא הוא אשר נאמר בו הבדלה. וכפל באמרו דאית בה הבדלה ולאו חבורא מפני שכבר נמצא בקדושה עצמה הבדלה בענין המיעוט אבל הוא הבדלה שיש אחריה חיבור ויחוד. אבל הטומאה והקליפה אין בה חיבור לעולם. וחשך הטהרה נקרא לילה והוא המלכות שנקרא מדת הלילה והיא מקבלת מהיום. ומה גם שנקרא לילה שפי' ליל ה' שהיא מקושטת אל היחוד כמו שפי' בשער סדר האצילות פ\"ב. ושיעור הכ' ויקרא אלקים לאור יום הוא הת\"ת שהוא אור, וקראו ותקנו יום דהיינו בחינתו להשפיע בלילה. ולחשך קרא לילה כלומר למלכות שהיא חשוכה תיקנה וקישטה בבחינתה הנקרא לילה כדי שתוכל להתיחד מדת יום במדת לילה ומדת לילה במדת יום.", + "והנה היום והלילה הם ארבע ועשרים שעות י\"ב י\"ב ז\"ה מקבל מז\"ה י\"ב מי\"ב. והיינו שלעתים מתגדלת הלילה ולעתים מתגדל היום כי לפעמים גובר הזכר ולפעמים גוברת הנקבה וזהו (ישעיה ו) וקרא ז\"ה אל ז\"ה, ות\"י ומקבלין דין מדין. ונמצא שתיקון המדות האלה וקישוטם הוא ע\"י נתיב הזה. ולכן נקרא נבדל להיות שפעו לתקן התפארת והמלכות הנבדלים זה מזה. ונודע כי ביחוד התפארת והמלכות וקבולם מקבלים כל הספירות, ולכן הנתיב הזה הוא המשפיע השפע ההוא על כל הבריכות המתאחדות בעצמו פי' המתיחדות על ידם דהיינו הספירות שהם מתייחדות ע\"י התפארת והמלכות:", + "נתיב הז' נקרא שכל נסתר. לא יתייחס שם נסתר אלא לענין היה גלוי ואח\"כ נסתר. ר\"ל הדבר שפעמים יתגלה ופעמים יסתר נקרא נסתר, והדבר שלא יתגלה כלל לא יקרא נסתר אלא נעלם או נפלא וכיוצא בו, וברור הוא. והנתיב הזה יקרא נסתר שלפעמים יתגלה להשפיע אל השכליים והכחות המתאחדות בשרשיהם אשר במלכות והיא הנקראת אמונה כמבואר לעיל בנתיב ג' ויתבאר בשער ערכי הכינויים. ובפסוק ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים.", + "והנה הרקיע הזה הוא מט\"ט שהוא שליח הת\"ת ועל ידו יחוד התפארת והמלכות בו' ימי החול כאשר יתבאר בשער אבי\"ע פ\"ו ז' ח'. והוא מבדיל בין מים טהורים ובין מים זרים מפני שרגליה [שהוא מט\"ט] יורדות מות (משלי ה ה) כנודע, ויתבאר בשער התמורות פ\"ו. ולכך ההבדל הוא ע\"י הנתיב הזה כי הוא המגדירו לפני פריצי חיות:", + "נתיב הח' נקרא שכל שלם. כדי להבין ענין הנתיב הזה צריך להקדים כי הת\"ת והיסוד הם מושפעים מהבינה ושניהם עלייתם שמה. המשל כמו אבר ההולדה שהוא יונק הכח מדרך חוט השדרה. ובדרך נעלם תהיה עלייתו עד המוח. וכל זה להורות כי יהיה תמים על ראשו אל הטבעת האחת שהיא הבינה. והעד על זה שני קני הזרוע שהם זה למעלה מזה וכאשר יכפול אדם זרועו ימצא ב' הקנים מתייחדים אל הטבעת האחת שהוא הפרק העליון להורות ששני הווי\"ם ראשם אל הבינה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה כל זה בתיקונים שם. וכן ביאר הזוהר (בפ' בלק דף ר\"ד ע\"ש) שת\"ת ויסוד ומלכות אצילותם מהבינה. ונמצא לפ\"ז שאין האדם יכול לעמוד על עצם אצילות היסוד כי אם בבינה שהיא חדרי הגדולה שאין חדרים אלא בבינה והיא על הגדולה וחדריה הם שם ובעלותו אל חדרי הגדולה שם בעצם יבינו בשרש היסוד ושם יראה שהנתיב הזה משפיע עליו ומקיימו. וזהו ויעש אלקים את הרקיע, שהוא הצדיק שהוא רקיע מבדיל בין מים זכרים ובין מים נקבות כי אלו עליו ואלו תחתיו. וזהו תחלת המיעוט ביום ב' שבו נבראו המאורות ועכ\"ז לא נתלו עד יום ד'. ובענין הזה שביארנו יתפשרו דברי הרשב\"י ע\"ה ודברי המפרשים יחד. ונקרא שלם שהוא משלים ומכין היסוד הנקרא שלום והיסוד הוא תכונת הקדמות שאין אדם יכול לעמוד עליו במציאותו כי אם בחדרי הגדולה שהם בבינה שאותם החדרים הם נאצלים מעצמות קיום היסוד שהוא הנתיב הזה שהוא המאצילו והמקיימו. עד הנה פי' ח' נתיבות בפ\"א:" + ], + [ + "(בפרק זה יתבארו ח' נתיבות אחרים):", + " נתיב הט' נקרא שכל טהור. מפני שע\"י הנתיב הזה יש כח הת\"ת להחיות השש קצוות ולכוללם בעצמו וליחדם כענין שכתוב לך ה' הגדולה וכו' והשם ההוא רמז בתפארת לאמן הפי'. ואין שאלה איך ימנה שני פעמים, כי כן לו ב' בחינות, בחינה כוללת כל הו' קצוות והיינו שנקרא שמים שהוא כולל כל האצילות [הקצוות], ובחינת עצמו והוא נקרא רקיע וזהו ויקרא אלקים לרקיע שמים, כמו שבארנו בשער א' פ\"ב בשם רשב\"י יעו\"ש. וכל ענייני הרקיעים האלה בפי' פירשם הרשב\"י ע\"ה בתיקונים. ונקרא מטהר כי הוא מטהרם מחלודת העברות. ועז\"נ ויגולו רחמיך על מדותיך כי הוא המקבל רוב רחמים מכ\"ע:", + "נתיב הי' נקרא שכל מצוחצח. ע\"י הנתיב הזה יתקבץ כל השפע אל הת\"ת והוא מתעלה (לקבלו) עד הבינה ומשם הוא נכלל עם הספי' כלם ואינו משפיע אל המלכות כדפי' בשער ערכי הכנויים בערך הוי. וכן פי' הפסוק ע\"ד הרשב\"י ע\"ה ויאמר אלקים יקוו המים, ר\"ל יקוו המים שהוא השפע, מתחת השמים פי' המלכות שהיא תחת הת\"ת הנקרא שמים, וענין יקוו פי' יתעלה ויתקבץ השפע ממנה, אל מקו\"ם שהוא התפארת. וכן עולה שם בן ד' מקום. כיצד י\"פ י' הם מאה, ה' פעמים ה' הם כ\"ה, ו\"פ ו' הם ל\"ו, ה\"פ ה' הם כ\"ה, עולה הכל קפ\"ו כמנין מקום. ונקרא אחד ביחוד עשר ספי'. כיצד, כתר א', ח' שמונה ספירות, ד' מלכות. וכלם נכללות בו ביחד. וענין ההסתלקות השפע מהמלכות בתוקף הדין הנתיב הזה הנקרא מצוחצח שפירושו דין כמו שפי' בשער הצחצחות. או ירצה מצוחצח כולל כל המדות והצחצחות בערך הסתלקות כדפי' שם. והנה הנתיב הזה נעשה פרגוד ומחיצה לעכב השפע בסבת תוקף דינו והשפע מתעלה והיבשה נראית ונעשית למעלה מקוה מים לבלתי ירד השפע ח\"ו ונמצא תוקף הדין והעולם אבד והחרב נוקמת נקם ברית התורה ח\"ו עד ישקיף וירא ה' משמים:", + "נתיב הי\"א נקרא שכל מתנוצץ. והוא התנוצצות הת\"ת אל המלכות ע\"י יניקתו חלב האם. ומה שהיתה יבשה בסוד חמימות ויובש האש והדין נעשה אר\"ץ לשון רצון. וזהו פי' הפסוק ויקרא אלקים ליבשה ארץ וגו' ולמקוה המים קרא ימים, פי' לת\"ת שהוא מקוה המים קרא ויחדו והשפיעו אל הימים התחתונים שבמלכות. וכל התיקון והרצוי הזה הוא ע\"י התשובה והיינו ע\"י הנתיב הי\"ב כאשר נבאר. ושר הפנים היא המלכות כי היא שר פני הספי' כי כלם מאירות בה וכל הטוב והרחמים האלו הם ע\"י השפע ששופע הנתיב הזה ממעון קדשו. והוא פותח הצנורות ומעלה התפארת לקבל רחמים פשוטים ויתפשטו בכל הספי' והנה שני הנתיבות האלה הפכנום הי\"א לי' והי' לי\"א כדי לישבם עם סדר הפסוקים ודברי הרשב\"י ע\"ה בנתיבות כדפי':", + "נתיב הי\"ב נקרא שכל בהיר וכו'. ונקרא כן, כי מרוב בהירותו ישפיע בהירות במלכות. ויסתכלו בה הנביאים להשיג המדרגות העליונות הנראים בה. ומשם ישכילו ויבינו על מה אבדה הארץ וישיבו העם מדרכם הרעה. וע\"י הנתיב הזה מתקבלים בתשובה כענין (יחזקאל א ח) וידי אדם מתחת כנפיהם. וכן ימינו פשוטה לקבל שבים. וזהו וירא אלקים כי טוב. שם טוב הזה, הוא להשלים חסרון הטובה שביום שני מפני תוקף גבורותו, וילחלח יובש הארץ. וקרוב לענין זה נתבאר בתיקונים תקון מ\"ג (דפ\"ב.) וז\"ל. ויאמר אלקים תדשא הארץ כו'. אמר רבי אלעזר אבא והא קרא ליה יבשה מאן תדשא הארץ. א\"ל ברי הכא אוליף תיובתא לבני עלמא. דאם בר נש יחזור בתיובתא נחית לה נביעו דאסתלק, ומה דהוה יבשה קרא לה ארץ. ונהר דהוה חרב ויבש, קרא ליה מקוה המים וימים, הה\"ד ויקרא אלקים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים. בההוא זמנא דאתקרי ארץ, מה כתיב ביה, ויאמר אלקים תדשא הארץ עכ\"ל לענייננו. הנה מהמאמר זה הוא הכרח אל סדר הנתיבות, עשירי וי\"א וי\"ב, ואין בהם פקפוק. והמלכות נקרא חזחזית כי שם גי החזיון:", + "נתיב הי\"ג נקרא שכל מנהיג האחדות וכו'. אחרי שע\"י הנתיב הנק' שכל מתנוצץ הוא הי\"א יושפעו הרחמים ותתעבר הנקבה. ועוד צריך כח מהנתיב הזה הנקרא מנהיג האחדות שהיא המלכות כי היא המייחדת כל הספירות כדפי'. וע\"י הנתיב הזה תוציא הדברים הדקים והרוחניים והנשמות אשר בה אל הפועל. ובכחו משלמת המלכות כל הדברים שהוא המצמיח דשא מארץ. והיינו דכתיב ויאמר אלקים תדשא הארץ שהיא המלכות. דשא שהוא הויות הכחות אשר בה. עשב וגו' הת\"ת נקרא כן, כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים. עץ פרי יסוד. וע\"י הנתיב הזה, הוא ותוצא הארץ כו':", + "נתיב הי\"ד נקרא שכל מאיר. והוא הנתיב אשר על ידה נתהוה החשמל שהוא חומר הנושא צורות (הנאמרות) [והמראות]. ובו נטבעו הצורות כלם מכח המלכות אל מציאות יותר מתגלה והם חיות המרכבה. וכן אחז\"ל (חגיגה דף י\"ג) מאי חשמל חיות אש ממללות, והם תחת הכסא ובם יתבארו הסודות ויתגלו המראות. וזהו וירא אלקים כי טוב ופי' הוראת הדברים והארתם מלשון (שמות ל ז) בהטיבו את הנרות:", + "הנתיב הט\"ו נקרא שכל מעמיד וכו'. הכונה שהשכינה נקראת ערפל מצד יניקתה מן השמאל שהוא תוקף הדין. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה וכאשר נבאר בשער ערכי הכנויים. והוא נקרא עצם הבריאה כי היא סבת הבריאה ובעצמותה נבראו הנבראים. ועל ידי הנתיב הזה תכנס היא אל יניקתה מן הדין. והנבראים בתוקף הדין הם נאספים. ומטעם זה בא בפסוק ויאמר אלקים יהי מארות חסר ו', להורות על המארה והמהומה והמגערת והאסכרה בתינוקות כאמרם ז\"ל. והבדל היום והלילה כי היא חסרת האור. והיא מרה כענייה נבדלת מבעלה. וזה סבת המועדים, כי בזמן שהשמחה הווה יהיה על ידה. וכאשר תחסר האור, יהיה חול ולילה וחסרון לבנה עד שירחם ה' ויחזור עטרה ליושנה:", + "נתיב הט\"ז נקרא שכל נצחי וכו'. הענין כי כמו שחסרון הלבנה הוא ביום ד' כן מלואה ותקונה בו ביום. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בשה\"ש (בז\"ח דף פ\"ב) כי בתולה נשאת ליום ד', להראות שבתולת ישראל קימתה ביום הרביעי. ובת קול מכרזת בפמליא של מעלה, (מיכה ז ח) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, קימה ביום נפילה. וכן בנתיב [בכתוב] הזה שני המאורות, הוא נפילה מאור קטן, הוא קימה מאור גדול. ובמקום שנפל, בו יקום ע\"י הנתיב עצמו. וזהו אמרו עידון הכבוד שאין כבוד למטה ממנו. פי' כי הנתיב הזה סבת העדון כי העידון תלוי במילוי הלבנה. והחסרון סבת הגהינם. ועדון הכבוד שאין וכו' הוא המלכות ועידונה יהיה בסבת הנתיב עצמו. ונקרא נצחי מלשון נציחה כי ינצח צד הרחמים לשתעלה הרמתה כי שם ביתה ולא תרד עוד. והוא הנקרא ג\"ע פי' כי המלכות נקרא ג\"ע לחסידים וכו', והעדן האמיתי אינו אלא במלוי הלבנה. עד הנה פי' ח' נתיבות:" + ], + [ + "גם בפרק זה יתבאר ח' נתיבות אחרות:", + " ויש שרצו לומר שי\"ו נתיבות הם להנהגת העליונים וי\"ו הנשארים הם להנהגת התחתונים. ואין הדבר מתישב כלל לא בספי' ולא בנתיבות כי כלם בעליונים וכלם בתחתונים כדמוכח במעשה בראשית שמתבאר כלו באצילות וכן כלו ביצירה וכן כלו בעשיה ואין מקום לחלק:", + "נתיב י\"ז נקרא שכל ההרגש. וכן הענין כי בג\"ע מתלבשות נשמות הצדיקים לבוש כדמות הגוף שהיו בעולם הזה. ויש מתלבשת בעלייתה, ויש מתעכב זמן מה עד התלבשה. הכל לפי זכות הנשמה ומעשיה. והלבוש ההוא, מתהוה מאור הגן שהיא המלכות. וכן נאמר (שם ה א) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות. וכן (שם ה א) ותלבש אסתר מלכות. הכונה לרמוז שזכו להתלבש בלבוש זך אשר הצדיקים מתלבשים בג\"ע וראו עולמם בחייהם. ואל זה רמז הש\"י למשה (שמות ג ה) של נעלך שהוא הפשט הגוף.", + "והנה האויר שהצדיקים מתלבשים ממנו בג\"ע, הוא ע\"י הנתיב הזה. ונקרא הרגש על שם שהוא המלביש לצדיקים דבר מורגש דמות הגוף. והוא נקרא יסוד התפארת. כי יסוד הת\"ת הוא (הבינה) [היסוד], והגן הוא המלכות, והעולם הבא הוא הבינה. והענין שריח הבינה מושפע למלכות, וממנה מתלבשות הנשמות, ועיקר ההשפעה היא ע\"י היסוד, ושם מעמד הנשמות. וז\"ש ויתן אותם אלקים ברקיע השמים. ופי' רז\"ל כי פסוק זה נאמר על הצדיקים, וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים שהצדיקים הם ביסוד שהוא רקיע השמים. להאיר על הארץ, הכונה להשפיע למלכות. כי נשמת הצדיקים הם צנורות אל השפע כאשר נבאר בשער הנשמה פ\"ה. ולמשול ביום וכו', הצדיקים הם מושלים בשמש שהוא היום והירח שהוא הלילה. כדמיון יהושע (י יב) שמש בגבעון דום וכו'. וכן פי' רז\"ל (בב\"ר פ\"ו). והכל בכח נתיב זה, שהוא הממשילם על הנבראים מכחו:", + "נתיב י\"ח נקרא שכל בית השפע. פי' כי בהבטת העלולים כלם אל עילתם ימשך להם רוב שפע וברכה מן הנתיב הזה. וא\"כ יוכרח כי כל הדבקים אליו והחוקרים אל עצמותו יקבלו רב טוב. וז\"ש וירא אלקים כי טוב, כמו (שמות ל ז) בהטיבו את הנרות, כי הוא המטיב והמאיר לכל המתלוננים בצלו. ולכן נקרא בית השפע, כי הוא עיקר השפע כדפירשנו:", + "נתיב י\"ט נקרא שכל סוד הפעולות רוחניות וכו'. פי' שעל ידי הנתיב הזה יתהפך השפע הנשפע מן הנתיב שאמרנו למעלה אל טבע הנשפע. והמשל בזה כמו הכבד המבשל כל המאכל אל טבע הגוף ומשם ע\"י העורקים יתהפך הדם ההוא לכל אחד כפי טבעו. כן ע\"י הנתיב הקודם יושפע שפע כולל אל כל המצטרך אליו. אמנם ע\"י הנתיב הזה השני יתהפך אל טבע הנשפע כאו\"א כפי כחו. וזה נרמז בפסוק ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה.", + "והנה המים השריצו כל א' וא' למינו ואפילו העוף שהוא מן הרקק. כן הנתיב הזה השריץ כל דבר ודבר לפי טבעו. ולפעמים ג\"כ שפע הנשמות. וע\"י הנתיב הזה ישרוץ בים העליון נשמות ומיני נאצלים כל אחד ואחד לפי טבעו ושרשו כמו בענין הנשמות לפי הפרדם בספירות כל אחד לשרשה, יש חכם בחכמה ונבון בבינה וחסיד בחסד וכן לשאר המדות. וכן המלאכים כגון חסדיא\"ל מיכא\"ל מחסד, גבריאל דניאל מגבורה, אוריא\"ל רחמיא\"ל מתפארת, וע\"ד זו לכל ספירה וספירה. וכ\"פ הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא מ\"ה דף פ\"ב ע\"ב) (ובהקדמת הזהר ד\"יב) בפסוק זה:", + "נתיב כ' נקרא שכל הרצון וכו'. הענין הוא כי בהתהווה בעוה\"ז איזו הווייה כמו שאמרנו בנשמות העליונות הוכרח היות מקור ברכתו בעולם העליון כי משם יתזן כל בשרא.", + "והנה תליית כל הדברים ר\"ל ההוויות והנשמות המתאצלות יוכרח תליית העלמתם בנתיב הזה. ובנתיב הזה הם נמצאים דמיון דק תכלית הדקות כמשל הבנאי שפי' בנתיב רביעי. ויש חלוק בין נתיב זה לנתיב ד'. כי נתיב ד' הוא שרש הכחות הנאצלות בתחלת ו' ימי בראשית, וזה הוא תליית הדברים העלולים ברצון מאצילם מן המים האלה הנאמרים למעלה שהם דברים בפ\"ע וזהו ויברא אלקים כו' הדברים אשר שרצו המים:", + "נתיב כ\"א נקרא שכל החפץ המבוקש. פי' שעל ידו יושפעו כל הדברים הנבראים בשכל הרצון אשר אמרנו ועל ידו יושפע [גדילתם] למטה במקומם ע\"ד אין לך כל עשב ועשב מלמטה וכו' שדרשו רז\"ל (בב\"ר פ\"כ) בפסוק אם תשים משטרו בארץ.", + "והנה הנתיב הזה יקבל ממקורם שהם באלקות וישפיע לכל אותם הנבראים שהם למטה וזהו וירא אלקים כי טוב ע\"ד שפי':", + "נתיב כ\"ב נקרא שכל נאמן. פי' שע\"י הנתיב הזה יתרבו הדברים העליונים לשמור אמונתם לתחתונים לכל אשר יולידו אחריהם. כמו שנתבאר שדברי הקדושה הם מתרבים מעת לעת לבלי שעור ותכלית וזשאה\"כ ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו:", + "נתיב כ\"ג נקרא שכל קיים וכו'. דע כי כל הדברים הנבראים בעולם הוא דפוס וצל העולם העליון ואפי' ממין הבהמה והחיה וכל דבר. וזה טעם האסור והמותר, כי האסור צלם בצד הטומאה, והמותר צלם בצד הטהרה ועד\"ז ג\"כ הכשר והפסול והטהור והטמא. וכמו שיש ספי' עליונות כן יש ספירות תחתונות בעול\"ם שנ\"ה נפ\"ש, וסימנ' עש\"ן.", + "והנה קודם בריאת התחתונים הוכרח להיות הוויות הכח המקיים. וכחם הוא ע\"י הנתיב הזה והוא כח קיום הספי' התחתונות כאשר נבאר עניינם בשער אבי\"ע. ובפסוק ויאמר אלקים תוצא הארץ הארץ, הוא המלכות. וענין ההוצאה הוא הוצאת כח הדברים. כי הדברים עצמם הם ע\"י הנתיב האחר:", + "נתיב כ\"ד נקרא שכל דמיוני וכו'. פי' שהוא עושה הדברים אשר ראוי אל כחם אשר נאצל מן הארץ העליונה הנאמר למעלה בנתיב כ\"ג. וזה כי בנתיב הזה אמר ויעש אלקים, כי העשייה הוא התגשמות הדברים. וכחם הם כמו נשמה לרוח הנעשה. עד כאן פי' ח' נתיבות:" + ], + [ + "בפרק זה יתבאר ח' נתיבות אחרות:", + "נתיב כ\"ה נקרא שכל נסיוני וכו'. הענין כי הנתיב הזה מחייב נסיון הצדיקים והחסידים כאאע\"ה. וכל מיני הנבראים, כמו המלאכים והשרפים לפעמים נענשים כמשאחז\"ל (חגיגה ט\"ו) בענין אלישע אחר דמחיוהו למטטרו\"ן שתין פולסי דנורא, וכן גבי ר' חייא דמחיוהו לאליהו (ב\"מ פ\"ה), וכן נמצא בברייתא דרבי ישמעאל ע\"ה שהמלאכים נענשו כאשר אינם מיישרים נעימתן בקדושה. ונסיונם נשפע מהנתיב הזה. וז\"ש וירא אלקים כי טוב. הכונה ניסה אותם וראה אותם טובים וחזקים זריזים וטובים בעבודתם ועומדים בנסיונם:", + "נתיב כ\"ו נקרא שכל מורגש וכו'. הענין הוא כי שכל האדם נברא ממקור החכמה. וכן פי' במדרש רות (מהזוהר חדש דף צ\"ב) וז\"ל פתח ואמר מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית וגו'. כל עלמא לא איתון אלא בחכמה וב\"נ אתמלי בכלא. שאר בריין בטופסא (נ\"א בתוספתא) דחכמה דאשתאר בבר נש. ואע\"ג דכלהו בריין הכי לא הוה בריה קליל למרדף בתר עובדי דבני נשא כעופא וכו', ע\"ש עכ\"ל.", + "הנה בפירוש ששכל האדם מושפע מחכמה וממותר האדם נשפע על שאר הבריות, וזה כוון בכתוב זה ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו וכו' הכונה אל הדעת. וכן נאמר כאשר חטא (בראשית ג כב) הן האדם היה כאחד ממנו לדע\"ת. והכונה כי הצלם והדמות של אדם נשפע מחכמה מן הנתיב הזה שהוא השכל ומטעם זה נקרא מורגש פי' הורגש בעולם הזה:", + "נתיב כ\"ז נקרא שכל מוגשם כו'. נודע היות גוף האדם במדה ובמשקל וכל אבריו בתכונה עליונה להיותו צל העליונים איש איש על עבודתו ועל משאו להיות צל על ראשו דמות עולם העליון כמו שנבאר בשער הנשמה פ\"ח. והנה תארו מתואר במחוגה באצבעות יד בוראו ע\"י הנתיב הזה. והנה על ידו האברים שומרים מתכונתם ותכונתם לבל יתארך ויתקצר מהיחס אשר תאר להם הקונה. וזהו ויברא אלקים את האדם בצלמו. ואין ספק שע\"י נתיב זה הוא צורת העובר במעי אמו:", + "נתיב כ\"ח נקרא שכל מוטבע וכו'. השלמת הטבע הוא ע\"י הנקבה כי כן בארו רז\"ל (יבמות ס\"ג) במשאה\"כ זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, שניהם יחד הם אדם שלם.", + "והנה האשה היא לקיום הטבע במין האנושי כנודע, וכן כל הדברים העליונים הם זכר ונקבה כדמיון השמש והירח וז\"ש הכתוב בצלם אלקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם. ואין ספק כי על ידי הנתיב הזה הם הזווגים של אדם בין ראשונים בין שניים:", + "נתיב כ\"ט נקרא שכל כללי וכו'. הכונה כי הקב\"ה ברחמיו השפיע אל האדם שכל בידיעות הנעלמות בענין תנועת השמים וגלגלים וכוחותם המניעים אותם. וכן מלאכי התקופות והחדשים והימים והמזלות כי לכל אחד מהם כח ומלאך המניעו. ועל זה נאמר (דברים ד ו) כי היא חכמתכם ובינתכם ופי' רז\"ל (שבת דף ע\"ה) אלו תקופות וכו'. ולא על התכונה הכוזבת שהמציא אקלידס בפתיותו. אלא התכונה האמיתית שהיתה נודעת לחכמים ז\"ל כענין שנדרש קצת בפרקי רבי אלעזר ובפרקי מעשה בראשית כי זאת היתה חכמה לעיני גוים ודאי ועל ידו ידע האדם הנהגת העולם לעתיד. וזהו ויברך אותם אלקים. פי' השפיע להם ידיעות התקופות ושאר הדברים והידיעות הנעלמות:", + "נתיב ל' נקרא שכל תמידי וכו'. הכונה כי תנועת הגלגלים ומרוצתם הוא ע\"י הנתיב הזה כי הוא הנותן כח וחיל להמניע אותם. והוא התנה עמהם להיותם משעובדים ליראי ה' ולחושבי שמו. וזהו ויאמר להם אלקים וגו' ורדו בדגת הים וכו', הכונה השליט אותו אפי' במלאכים הנאצלים מן הארץ העליונה כי הם המניעים הגלגלים:", + "נתיב ל\"א נקרא שכל נעבד וכו'. הכונה מפני שידיעת הדברים הנעלמים הוא ע\"י הדברים הנגלים בעה\"ז. והמשל בזה כי כאשר נרצה לדעת תכונת הירח נבחין הפעולות התחתונות הנמשכות ממנה וכאשר נראה שהדברים הקרים גדלים בכחה נדע שהיא קרה בטבעה וכן הנסיון אל השמש וכן אפילו לדברים הנאצלים. וזה רצה הכתוב באמרו ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל וכו' לאכל\"ה. הכונה באכיל\"ה, ידיעת הדברים הנסתרים בנגלים מהם. והכל על ידי הנתיב הזה:", + "נתיב ל\"ב נקרא שכל מחודש וכו'. הכונה שעל ידו הקב\"ה שולח שפע לכל הנאצלים כדי שיתחדשו כאשר בתחלת בריאתם. כמו שאמרו רז\"ל (ברכות דף נ\"ט ע\"ב) בענין השמש כי מכ\"ח שנה לכ\"ח שנה חוזר בתקופתו כבתחלת מעשה בראשית ומברכין עליו. וכן הדברים בנאצלים ונבראים ונוצרים ונעשים, כלם מתחדשים מזמן לזמן. והכל על ידי הנתיב הזה. וזשאה\"כ וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. ואמר מאד, להורות על החדוש שהם מתחדשים והוא הטובה היתירה על טובת הבריאה. ובזהר פ' יתרו (דף ס\"ח ע\"ב) פי' רבי אלעזר בפסוק וירא אלקים את כל אשר עשה, דאסתכל כו' כלא בכללא חדא עילא ותתא כו' עכ\"ל. הורה על כל מה שפירשנו. ", + "עד הנה הגיע פרישת הנתיבות כלם. ובזה נשלם ונכלל השער הזה והשבח לאל האמיתי:" + ] + ], + [ + [ + "שער יג הוא הנקרא שערים:", + "הנרצה בשער זה לבאר ענין חמשים שערים המתיחסים אל הבינה, כדפירשו כל המקובלים הקדמונים והאחרונים. וטעם אל מספרם ועניינם:", + "פרק ראשון:", + "פי' הרשב\"י במקומות רבים כי כנגד חמשים שערי בינה נזכר בתורה חמשים פעמים יציאת מצרים וז\"ל (בתקונא ל\"ט דף ע\"ז) אנכי ה' אלקיך כו', אמר ר' אלעזר, אבא, וכי מאן דאיהו תחות שעבודא דרבוניה ורבוניה אבטח ליה לאפקא ליה לחירו ואפיק ליה, אית לשבחא גרמיה דאפיק ליה מגו שעבודא. והא קב\"ה אמר לאברהם כי גר יהיה זרעך וכו' והא הוא אבטח לאפקא לבנוי מן גלותא הה\"ד ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ואיהו משבח גרמיה כמה זמנין אשר הוצאתיך מארץ מצרים. א\"ל, ברי, שפיר קאמרת, אבל לאו איהו דא לשבחא גרמיה. אלא כל ספירה וספירה אתקריאת ראש לחברתה. ובגין לאשתמודעא לון מאן אתר אפיק לון מגו שעבודא, פתח באנכי ואדכר ביה אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו'. חמשין זימנין לקבל חמשים תרעין דבינה עכ\"ל.", + "והנה בבירור שהוקשה לר\"א על רוב הזכרת יציאת מצרים בתורה. והשיבו ר\"ש אביו שאין הכונה להשתבח ח\"ו, אבל הכונה להודיעם מאיזה מקום היתה גאולתם. ולכן נכתבו חמשים פעמים י\"מ בתורה כנגד חמשים שערים שבבינה. והכונה כי כל פסוק ופסוק שבתורה מורה לנו שער אחד מה שלא גילה חברו. ולכן הוכרח להיות נכתב בתורה נ' פעמים כדי להראות לנו כח החמשים שערי בינה ורוחניותם. ויש להקשות כיון שלא היתה כוונת הנ' פעמים אלא להראות לנו שמכח הבינה הוציאם, ראוי שיזכור הענין בתיבה מן התיבות הרומזת בבינה ויורה לנו שיציאתם היתה מכח הבינה. ואין לומר שגילה לנו בכל פסוק ופסוק שנזכר בו שער א' שלא גילה חברו, ולכן הוכרח שיהיה נזכר חמשים פעמים. מפני שלא יספיק זה לשאלת רבי אלעזר, שסוף סוף היה ראוי שיורה בתיבה או בכנוי אחד שיציאת מצרים היתה מכח הבינה, ולענין השערים יגלה אותם בענין אחר ולא באופן שיקשה עלינו שמשבח עצמו. אלא ודאי הכונה בתשובת רבי שמעון הוא שהוצרך להשפיע מכל השערים כדי להוציאם ממצרים ואם לא היה משפיע מכלם לא היה באפשר להם לצאת בשום אופן בעולם. ולכן הוכרח להיות נזכר י\"מ נ' פעמים להראות השפעת נ' שערי בינה אל הגאולה, ומה שהשפיע שער א' לא השפיע חברו. וכן נוכל לדקדק קצת מתוך דברי רשב\"י ע\"ה שאמר ובגין לאשתמודעא לון מאן אתר אפיק לון מגו שעבודא, פתח באנכי. פי' להודיעם שגאולתם היתה מבינה אמר אנכי שהרמז בו אל הבינה. ואולם אדכר ביה אשר הוצאתיך מארץ מצרים. חמשים זמנין לקבל וכו'. פי' עוד הוצרך להזכיר חמשים פעמים כנגד נ' שערים להודיעם כי מכל החמשים שערים היתה גאולתם (וכ\"ה בזהר ואתחנן דף ס\"ב. בד\"ה ביתא תניינא). והטעם כי ישראל בהיותן במצרים נכנסו בתוך הקליפה והפקירו עצמן עד ששלטה הקליפה בהם מחמשים שערי קליפות, וכדי לשבר הקליפות האלה הוצרך להיות נשפע שפע מכל שער ושער כדי לשבר כל שערי הטומאה. כי כמו שיש מ\"ט פנים טהור כן יש מ\"ט פנים טמא. וכלם נשתעבדו בישראל ולכן הוכרח השבתת כלם אחת לאחת בכח נ' שערי בינה. וז\"ש אלא כל ספי' וספי' אתקריאת ראש לחברתה, ושולט עליה. ומה שבכח זה אין בכח זה. ולכן כיון ששערי הטומאה הם נגד שערי הטהרה לא היתה בכח הספירה התחתונה לבטל מה שנגד העליונה ולכן הוכרח להיות מהבינה ומחמשים שעריה. וכאשר באנו למנות פסוקי התורה בענין יציאת מצרים מצאנום יותר על נ' חשבון אחד עשר. ואלו הן החמשים שערים ואחד עשר היתרים:", + "א. וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים, דפ' בשלח:", + "ב. למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים, שם:", + "ג. כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, בפסוק וישמע יתרו:", + "ד. אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שם:", + "ה. את חג המצות תשמור וגו' כי בו יצאת ממצרים, משפטים:", + "ו. וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים וגו', תצוה:", + "ז. לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים, תשא:", + "ח. למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים וגו', שם:", + "ט. לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים, שם:", + "י. את חג המצות תשמור וגו' כי בחודש האביב יצאת ממצרים, שם:", + "יא. כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים, שמיני:", + "יב. מאזני צדק וגו' אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מא\"מ, קדושים:", + "יג. המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים כו', אמור:", + "יד. למען ידעו דורותיכם וגו' בהוציאי אותם מארץ מצרים, שם:", + "טו. את כספך לא תתן כו' אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאר\"מ, בהר:", + "טז. כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד, שם:", + "יז. כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מא\"מ כו', שם:", + "יח. אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מא\"מ מהיות להם עבדים, בחקותי:", + "יט. ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים, בהעלותך:", + "כ. ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו, שלח:", + "כא. אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים כו', שם:", + "כב. וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, חקת:", + "כג. ולמה העלתינו ממצרים, שם:", + "כד. אל מוציאם ממצרים כו', בלק כג:", + "כה. אל מוציאו ממצרים כו', בלק כד:", + "כו. אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים, שם:", + "כח. ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים, ואתחנן:", + "כט. ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים, שם:", + "ל. אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שם:", + "לא. השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים כו', שם:", + "לב. ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים כו', שם:", + "לג. ויתן ה' אותות ומופתים וגו' ואתנו הוציא משם, שם:", + "לד. כי מאהבת ה' וגו' הוציא ה' אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים, שם:", + "לה. זכור תזכור וגו' המסות הגדולות וגו' אשר הוציאך ה' אלקיך, עקב:", + "לו. ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך המוציאך מארץ מצרים כו', שם:", + "לז. ויאמר ה' אלי קום רד מהר מזה כי שחת עמך אשר הוצאת ממצרים, שם:", + "לח. אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים כו', שם:", + "לט. פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכולת ה' כו', שם:", + "מא. והנביא ההוא וגו' המוציא אתכם מארץ מצרים והפודך כו', ראה:", + "מב. וסקלתו באבנים ומת וגו' המוציאך מארץ מצרים כו', שם:", + "מג. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלקיך וגו', שם:", + "מד. כי בחדש האביב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה, שם:", + "מה. לא תאכל עליו חמץ וגו' כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, שם:", + "מו. למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, שם:", + "מז. כבוא השמש מועד צאתך ממצרים, שם:", + "מח. וזכרת כי עבד היית במצרים, שם:", + "מט. ויוצאנו ה' ממצרים ביד חזקה, תבא:", + "נ. וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, דפרשת בחקותי:", + "אלו הם חמישים שערי בינה הנרמזים בתורה בנ' פעמים יציאת מצרים (א\"ה: חסר השער הכ\"ז והמ') אבל מצאנום יותר מחמשים והם אלו אשר נזכיר עתה והם אחד עשר היתרים:", + "א. בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, יתרו:", + "ב. בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, במדבר:", + "ג. במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים וגו', בהעלותך:", + "ד. הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ, בלק:", + "ה. הנה העם היוצא ממצרים, שם:", + "ו. ויעל אהרן הכהן וגו' בשנת הארבעים לצאת בני ישראל וגו', מסעי:", + "ז. אלה העדות וגו' אשר דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים, ואתחנן:", + "ח. בעבר הירדן וגו' ובני ישראל בצאתם ממצרים, שם:", + "ט. למן היום אשר יצאת מארץ מצרים עד בואכם עד המקום הזה, עקב:", + "י. זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, תצא:", + "יא. ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלקי אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים, נצבים:", + "וראינו מפרש אחד שהעתיק הפסוקים האלה וחלקם כמו שהעתקנום למעלה, ותרץ אל י\"א היתרים וז\"ל נראה כי הנו\"ן פעמים הן העיקר אל היסוד מוסד לזכור יציאת מצרים בעבור הנס הגדול, אבל הנשארים אין עיקר הכונה בהם אלא לזכור המאורע שאירע באותו הזמן ביום פלוני מי\"מ או בשנה פלונית מציאת מצרים או לזכור העם שיצא ממצרים שאין הכונה בהם לזכור את הנס. אבל בהחמשים הכונה בהם ועקרם לזכור הנס וזהו וידעתם וגו', למען ידעו דורותיכם וגומר, זכור תזכור, וכן כלם:" + ], + [ + "עם היות שבחילוק המפרש שכתבנו בפרק הקודם יש לדחות קצת מהחמשים הנ\"ל ולהניח אחרים תחתיהם [כה] ועכ\"ז הסכים החכם יפה בתרוצו. ומצאנו לתירוץ זה סמך בס' הזהר פ' יתרו (דף פ\"ג ע\"ב) וז\"ל א\"ר יהודא מיומא דנפקו ישראל מארץ מצרים עד יומא דאתיהיבת אורייתא חמשין יומין הוו. מ\"ט אר\"י משום אינון שני דיובלא דכתיב וקדשתם את שנת החמשים שנה. תאנא א\"ר שמעון ההוא יובלא אפיק להו לישראל ממצרים. ואי תימא דיובלא ממש. אלא מסטרא דיובלא. ומסטרא דיובלא אתער דינא על מצראי. ובג\"כ חמשין יומין אלין דיובלא הוו. תאנא לקבל דא חמשין זמנין אתמר ואדכר באורייתא נמוסין דמצרים, וכלהו שבחי, אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ויוציאך ה' אלקיך משם ביד חזקה, כי ביד חזקה הוציאך. וכלהו זמנין חמשין אינון ולא יתיר. משום דכולא ביובלא אתעטר ומסטרא דיובלא אתא כלא. ובג\"כ אורייתא דאתי מגבורה אתעטרת בימינא דכתיב מימינו אש דת למו. ותניא חמשא קלין הוו וכלהו אתחזיאו בהו ואתכלילו בהו ואתעטרו בדא עכ\"ל.", + "ויש לספק במאמר הזה. א' אמרו שנ' יומין שהם בין יצ\"מ לקבלת התורה הם כנגד שני יובל. א\"כ היה ראוי שיהיו ימים ביובל, או שנים בין נתינת התורה ליציאת מצרים. וכיון שאין הענין כן, נימא דלאו לקבל שני יובלא אינון ונחפש להם טעם אחר יותר צודק. ב' מה שהביא ראייה מפסוק וקדשתם את שנת החמשים. כי שנת החמשים, שנה אחת לבד היא יובל. כי השנה האחרונה שהיא תשלום חשבון החמשים היא יובל. א\"כ מה קמייתי ראייה דאינון שני דיובלא. ג' אעיקרא דדינא פרכא. גם כי נאמר ששני היובל הם נ' שהם בינה מה ענין מ\"ט יום לקבלת התורה שלא קבלוהו כשיצאו תיכף. ומה גם לדברי ר\"ש שכבר נתעוררו עליהם כל הנ' כדמפרש ואזיל, א\"כ מה צורך אל העכוב הזה. ועדיין הקושיא במקומה עומדת. ד' תאנא אמר ר\"ש מאי בעי הכא, דאי משום דעסיק ביובלא אי הכי ליתי כל מילי דר\"ש דעסיק ביה ויתירן אינון. ה' אמרו ההוא יובלא, מאי ההוא. לימא יובלא אפיק וכו' דהכי אורחא. ו' אמרו ההוא יובלא, לא היה לו לומר אלא סטרא דיובלא אפיק, דהכי מסיק דלאו יובלא אלא סטרא דיובלא, ומה לי לומר יובלא כדי שיצטרך ואי תימא. ז' אמרו ומסטרא דיובלא אתער וכו', מאי בעי הכי. ח' אמרו אתער, דמחזי דאתער אבל לא דהוא ממש אלא ההתעוררות. ואם בסטרא דיובלא אתער במאי הוה. ט' אמרו ובג\"כ חמשין יומין וגו', מאי ובגין כן. בשלמא אי הוה יובלא ממש היינו ובג\"כ דיובלא ן' שנין אינון. אלא דאיהו סטרא דיובלא א\"כ מאי חמשין. ואי נימא דארישא קאי דקאמר יובלא א\"כ היה ראוי שיקדים ובג\"כ אל ואי תימא, ועוד שהוא דוחק. י' אמרו חמשין יומין אילין דיובלא הוו, והא ביובלא שנין אינון לא יומין. ובשלמא לר\"י דקאמר לקבל ולא ממש ל\"ק טובא. אבל לר\"ש דקאמר חמשים יומין אילין דיובלא הוו, דמשמע דהוו ממש, קשה. י\"א אמרו וכלהו שבחי, מאי קאמר. י\"ב אמרו וכלהו זמני חמשין אינון ולא יתיר, מאי ולא יתיר דמחזי לישנא יתירה. י\"ג אמרו ולא יתיר, ויש י\"א יתירן כדלעיל בפ\"א. ואי תימא דלא יתירן כדתירץ האי צורבא מרבנן דלעיל, הו\"ל לפרושי ולתרץ כדתריצנא לעיל דלאו מלה זעירא איהו. י\"ד אמרו משום דכלא ביובלא אתעטר, מאי בעי הכא. דהא מלה ברירא איהו, דבה קא עסיק, ומאי צריכא למימר. ט\"ו אמרו אתעטר, ולעילא אמר אתער, מאי בינייהו. י\"ו אמרו כלא ביובלא אתעטר, מאן כלא ביובלא אתעטר. מאן אינון ובמאן אינון. י\"ז אמרו ומסטרא דיובלא וכו', דאיהו פליג דידיה אדידיה, דאיהו קאמר לעיל דיובלא [וסטרא דיובלא] לא חדא מלתא איהו, והשתא משוה לון שוין דקאמר כלא ביובלא אתעטר ומסטרא דיובלא אתא וכו'. י\"ח ובגין כן וכו', מה ענין זה אצל זה דקאמר ובג\"כ אורייתא דאתי מגבורה אתעטרת בימינא. דלכאורה אין להם יחס כלל. י\"ט אמרו ותניא כו', דמחזי דאתי לראייה, ולכאורה אין משם ראייה כלל. כ' אמרו וכלהו אתחזיאו ואתכלילו ואתעטרו, נראה כפל ללא צריך. כ\"א אמרו ואתעטרו בדא, במאן, אי תימא בקלין, בהו הול\"ל דה\"ק אתחזיאו בהו ואתכלילו בהו. ע\"כ מה שראינו להתעורר במאמר הזה. וקודם שנכנס בביאורו צריכים אנו להקדים קצת הקדמות וניחד להם פרק בפ\"ע:" + ], + [ + "כדי להבין המאמר הזה על מתכונתו צריכים אנו להקדים ה' הקדמות ואלו הן. א' החלוק שיש בין ימים לשנים. והענין כי סתם שנה היא בבינה וסתם ימים היא במלכות. כנודע כי המלכות היא מצוה שהיא יום אחד. והענין מבואר כי בשנה שס\"ה ימים והם נקראים שס\"ה ימי החמה. ונודע כי תהלוכות החמה וענייניו הם בכח הבינה ועליו נאמר (קהלת א ה) וזרח השמש. ובארו בזהר פ' ויצא (דף קמ\"ו) היות זריחתה מבאר שבע שהיא הבינה ומשם שואב כוחו ושפעו עד שמתיחס כינוי החמה אל הבינה ברוב המקומות בזוהר. וטעם היות ימיה של בינה שס\"ה מפני שהיא נקבה ונטייתה אל השמאל ובה הם שס\"ה מצות לא תעשה. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רמ\"ח). ואף אם נמצא שנה בת\"ת לפעמים. הכל ע\"י הבינה כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בס\"ד. ובה הם רומזים י\"ב חדשים כמו שבארנו בשער ד' בפ\"ז. והענין כי שם מציאות שש קצוות הנעלמות מפני שעל ידה נאצל כל האצילות כמבואר שם.", + "והנה שש קצוות לפעמים נוטים אל הדין לפעמים אל הרחמים לכן הם י\"ב ובה התחלת י\"ב גבולים כאשר נבאר בשער פרטי השמות פ\"ו. ולכן לעולם שנה היא בבינה. ולכן ימים במנין שנה הם מיה\"כ עד ר\"ה. ויהכ\"פ הוא קבוץ כל הימים והוא יום המסויים בשנה שהוא כנגד כל השנה (וכן) [ובו] שובתים כל ימי השנה כמו אחר ו' ימים שבת, אחר ל' יום ר\"ח, אחר שנה יום א' שהוא יה\"כ שבת עולם הבא. וכל שנה יש בה שס\"ה ימים וי' היתרים על השנה הם י' ימי תשובה שהוא חותם השנה חותם השביתה שהם ימי תשובה תשובה ממש שהיא בינה ששם ישובו כל הימים. ולכן הם הימים שיוכל האדם לתקן הימים שעיוות בהם קודם שיבא לראות את פני האדון ה' ולכן הם ימי תשובה כדפי'. ועם היות שימצא שנה שאין בה ימים כי אם שנ\"ג ימים וכן שנ\"ד וכן שנ\"ה לפי שנות המחזור, אין זה דבר כי זהו שהשנה לווה מחברתה ופורעת ולעולם ימי החמה שס\"ה והרמז בהם לבינה כדפי'. ואחר שענין הימים והשנים היותם אלו בבינה ואלו במלכות שהיא יום א'. נבא לבאר הקדמה שנייה והיא הקדמת חלק הזמנים ברמיזתא:", + "הב' היא חלוק הזמנים ברמיזתם. ונאמר שהזמן יתחלק לז' חלקים, והם. א' יובלים, ב' שמיטות, ג' שנים, ד' חדשים, ה' שבתות, ו' ימים, ז' שעות. ונבאר עניינם. היובל הוא קבוץ ז' שמטות, שמיטה הוא קבוץ ז' שנים, השנה הוא קבוץ י\"ב חדשים, החדש הוא קבוץ ד' שבתות, השבת הוא קבוץ ז' ימים, היום קבוץ כ\"ד שעות. והענין הוא כי סתם שעה היא במלכות והיא פועלת פעולת ושנוי הזמן בכח סדר הזמן השופע עליה. וסדר הזמן הם ז' ספירות מחסד ולמטה וסדר הזמן פועל בכח הבינה השופעת עליהם כאם על הבנים. ונמצא עיקר האילן הוא בינה והיא שרש האילן ששרשיה מתפשטים לאין תכלית. וכן כינוה בתיקונים בלשון שורש האילן וכמו שנבאר לשונו בשער ט\"ו פ\"ב. והיא יובל ולה ז' ענפים. וז' ענפיה הם ז' שמיטות שהם ז' ספירות. ולז' ענפים אלו לכל אחד מהם ז' ענפים והם ז' שנים. ולא נכחיש כי עם שיתייחס שם שמיטה בכל הספי' ואף כי במלכות (על) [עם] כל זה לא יעלו הם לעניין השמיטין אם לא בכח הבינה השופעת עליהם. וכן בארו בפי' בתיקונים. כי מצד החכמה הספי' כלולות מי' ומצד הבינה כלולות מז'.", + "והנה נמצא שאין להם כללות השבע להיותם שמיטות אם לא בכח הבינה המאירה בשרשים הנעלמים ומשם יונק כל האילן. ולכל ענף וענף מז' ענפים עוד י\"ב ענפים והם י\"ב חדשים שבכל שנה ושנה, והם י\"ב הוויות, שהם י\"ב גבולין, שהם י\"ב עלין שבשושנה ששה אדומים וששה לבנים, לפי שנטייתם לעתים לדין ולעתים לרחמים. ויש בענין החדשים וההויות כמה וכמה עניינים שאם היינו נכנסים בביאורם היינו יוצאים מהמכוון ואין לנו אלא לקצר ולעלות.", + "והנה הי\"ב הויות הם צירופים שמצטרפים משם בן ד' כזה יהו\"ה יהה\"ו יוה\"ה, הרי שלשה ביו\"ד. וכן ג' אחרים באות ה' ההי\"ו ההו\"י היו\"ה, הרי ג' בה'. וכן ג' אחרים באות ו' והי\"ה והה\"י ויה\"ה, הרי ג' בו'. וכן ג' אחרים באות ה' הוי\"ה היה\"ו הוה\"י, הרי ג' בה'. ובראשי תיבותם שם בן ד'. וכן בכל חדש וחדש שלשים ימים וכאשר נחלקם יבואו ג' לכל שבוע ושבוע ויעלו כ\"ד ימים. כי יום שבת אין לו כלל כי הוא קבוץ ההויות ר\"ל כל ההויות הוא ביום שבת שהם שלשה הוויות. וכן אמרו שמשם נזונים כל ימי השבוע לכן הם שובתות כל שלשה ההויות שבשבוע ביום שבת. אח\"כ מתחלקות שני אותיות בכל יום. אחד ביום וא' בלילה זו זכר וזו נקבה. שכן בהוי\"ה שתי אותיות שהם י\"ו זכרים ה\"ה נקבות ולעתים שניהם זכרים ושניהם נקבות ולפעמים הלילה זכר והיום נקבה הכל בסוד האור המתהפך. וכן יש ימים שיש בהם דין יותר מחברתה כמו שביארנו ענין זה בס' אור יקר בפרשת החדש הזה לכם שהתחלנו בחבורו (ע' בעסיס רמונים). ואיך שיהיה נמצאו הימים ענפים אל השבת, והשבת ענף אל החדש.", + "והנה בשבת ז' ימים נגד ז\"ס, עוד בכל יום כ\"ד שעות י\"ב יום זכר רחמים וי\"ב לילה נקבה דין. הכל לפי התחלקות הוייות כמו שנאריך בביאור ענין זה בס' הנזכר וכן לפנים בספר הזה. ועתה לא יקשה עלינו אם מזל יום גורם ואם מזל שעה גורם הנזכר בשבת (דף קנ\"ו). או אם מזל שנה או מזל חדש או שמטה או יובל. ופתח עיניך. ועתה לא יבצר ממנו כי השעות הם צנורות של אור נשפעים מהימים, והימים צנורות של אור נשפעים מהשבועות, והשבועות צנורות של אור נשפעים מהחדשים, והחדשים צנורות של אור נשפעים מהשנים, והשנים צנורות של אור נשפעים מהשמטות, והשמטות צנורות של אור נשפעים מהיובלות.", + "והנה אין ספק לפ\"ז כי לעולם יחזרו הענפים אל מקורם, כי השעות יחזרו אל הימים. וע\"כ אמרו בס' הזהר שיתודה האדם על עונותיו קודם שוכבו לתקן את אשר עותו. וכן הנשמה עולה ומודה על עונותיה. וכן הימים יחזרו אל מקורם שהוא השבוע. ולכן יש שכתבו כי השבת מכפרת, ונכון הוא שהוא שביתת הימים. ואל ישתומם נפש המעיין ויתבהל להשיב, הלא מהשבת נזונים הימים הבאים. וא\"ז קושיא כלל [כו]. שהרי כהנים במשמרותם יוכיחו שהיו עובדים ביום השבת שתי משמרות העוברת והבאה. וזה ודאי יורה על הקשר והיחוד. וכן השבועות יחזרו אל החדש ונאמר בו כפרה, כמו שאנו מתפללין ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל וכו'. וכן החדשים אל השנה. ומשם אל התשובה שהוא יוה\"כ שהיו מתפללין ט' ברכות [כז] הכל להורות על המקור. ועתה בהקדמה זו לא ידחק שיהיה היום מגלה לעתים כח השנה כאשר ירצה המקור להגביר בו האור והשפע. ועכ\"ז לא ישתוה אל השנה ממש. ואחר שנתבאר העקר הזה נודע ענין הזמן שמה שהוא היום הזה אינו מחרתו ומה שהוא מחרתו אינו היום שעבר. וכן בשנים וכן בשמיטות וכן ביובלות מה שהוא יובל זה אינו זה כי השרשים מתפשטים למעלה עד לאין תכלית במה שאין ראוי לעיין בו. ואחר שהקדמנו מה שהספיק לענין חלוק הזמנים ורמיזתם נבא לבאר גלות מצרים בהקדמה בקצרה:", + "הג' ענין גלות מצרים להיות שעד שזרח אור אברהם היה הקב\"ה משפיע שפע נשמותיו בהמובחרים שבין האנשים כי כן היה ראוי. כ\"א לא חטא אדה\"ר היה לו כתנות אור באלף שהוא רומז לאחדות השם ויחודו. אבל כשחטא וערבב קדש בחול וחול בקדש ובא נחש על חוה והטיל בה זוהמא, נתערב הקדש והוליד לקין קינא דמסאבותא והיה העולם הולך ומתקלקל והפת מתעפש ולכן נתלבש בכתנות עו\"ר שהוא שבעים אומות [כמניין ע' שבעור]. ולא חלקם הקב\"ה לכבוד שמים שעדיין לא זרח אור אברהם עד דור הפלגה וחלקם הקב\"ה כאו\"א לפי מקומו הראוי לו. ונטיל לחלקו אברהם שהוא אור ונתקן כתנות אור באלף ולא תיקון גמור כי עדין היו סיגים מעורבים בכסף וכסף בסיגים, שבין האומות היו נשמות קדושות ובין הקדושה היתה עדיין זוהמא.", + "והנה בראשונה נתחכם הבורא לטהר הקדושים ויצא מאברהם ישמעאל ומיצחק עשו. ויעקב מטתו שלימה טהורה ונקיה. אח\"כ רצה לטהר ולקבץ ניצוצות הנדחות כי רצונו לבלתי ידח ממנו נדח. והכניס הכסף הנקי בתוך הכור הברזל עבדות מצרים בתוקף הקליפה. ושם נתקבצו כל הניצוצות אל רוב הכסף הנקי ולכן שם נתגלגלו כל הדורות דור המבול שעליהם נאמר (שמות א כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. ודור הפלגה שעליהם נאמר (בראשית יא ג) נלבנה לבנים, וכן במצרים נאמר (שמות ה יח) תוכן לבנים תתנו. עד שיצא הכסף צרוף נקי מנוקה מכל סיג שש מאות אלף. ומן הראוי היה שלא לקבל עוד גרים. ועל זה נאמר ראה ויתר גוים. ופי' רז\"ל (ב\"ק דף ל\"ח) כשעמדו ישראל וכו' התיר להם ז' מצות, כי כבר לא היו ניצוצות כמו שלא יהיו בזמן המשיח כענין שאחז\"ל (יבמות כ\"ד) אין מקבלים גרים לימות המשיח. וכד\"א (דברים לב) ה' בדד ינחנו וכו'. אבל קלקלנו בעגל נעשה להם כהתר והוכרחו להתגלגל [כח] במותר ולעבדה ולבא בתוך כור שאר הגליות. ונחזור להענין שהיו ישראל ביציאת מצרים נקיים שש מאות אלף אבל במצרים גברה עליהם הקליפה והסיגים עם היותו כסף צרוף שבטי יה עדות לישראל עכ\"ז נכנסו בתוך הקליפה וירדו פלאים והסיגים והעופרת שלט עליהם עד שנכנסו בשער מ\"ט פנים טמא. ואלו לא נתעורר מ\"ט פנים טהור ן' שערי בינה עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו כו', ולכן הוכרח להיות החרדה הזאת לחזק לב פרעה [ולהכותו מכת בכורות] ולשבר מתלעות עול ומשיניו ישליך טרף. וקם פרעה לילה והכריז בני חורין אתם לעקור את הקליפה ולשבר אותה מכל וכל. והנה בצאת ישראל ממצרים עדיין לא היו נקיים לגמרי כאשר נבאר בהקדמה הרביעית:", + "הד' הוא שאין ראוי לחשוב שבצאת ישראל ממצרים כבר נתעוררו עליהם ן' שערי בינה ונטהרו מהקליפה מכל וכל, כי זה טעות שא\"כ היו מקבלים התורה תכף ליציאתם. אלא שהוצרכו למנות ימי הלבון וביציאתם פסקו הדמים הטמאים. ואח\"כ מנו ז' שבועות כענין (ויקרא טו כח) וספרה לה שבעת ימים. וכן בארו בזוהר פ' אמור (דף צ\"ז.) ז\"ל רבי אבא ורבי חייא הוו אזלי באורחא. אמר רבי חייא כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' מאי קא מיירי. א\"ל הא אוקמוה חברייא. אבל ת\"ח ישראל כד הוו במצרים הוו ברשותא אחרא והוו אחידן במסאבותא כאתתא דא כד איהי יתבא ביומי דמסאבותא. בתר דאתגזרו עאלו בחולקא קדישא דאקרי ברית כיון דאחידו ביה פסק מסאבו מנייהו כאתתא דא כד פסקו דמי מסאבו מינה בתר דאתפסקו מינה מאי כתיב וספרה לה שבעת ימים. אוף הכא כיון דעאלו בחולקא קדישא פסק מסאבו מנייהו ואמר קב\"ה מכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא. וספרתם לכם. לכם דייקא, כד\"א וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה אוף הכא לכם לעצמיכם ולמה בגין לאתדכאה במיין עלאין קדישין ולבתר למיתי לאתחברא ביה במלכא ולקבלא אורייתא. התם וספרה לה שבעת ימים הכא שבע שבתות. אמאי שבע שבתות, בגין למזכי ולאתדכאה במיין דההוא נהר דנגיד ונפיק ואקרי מים חיים וההוא נהר ז' שבתות נפקו מיניה. ועל דא ז' שבתות ודאי בגין למזכי ביה. כמה דאתתא דכיא דילה בלילא לאשתמשא בבעלה כך כתיב וברדת הטל על המחנה לילה. על המחנה כתיב ולא כתיב וברדת הטל לילה. ואימתי נחת האי טלא, כד קריבו ישראל על טורא דסיני כדין נחת ההוא טלא מההוא נהרא על אינון יומין דאתקרי מחנה בשלימו ואדכו ופסק זוהמתן מנייהו ואתחברו ביה במלכא קדישא וקבילו אורייתא וכנסת ישראל אתחברת במלכא קדישא והא אוקמוה [כט]. ובההוא זמנא ודאי כל הנחלים הולכים אל הים לאתדכאה ולאסתחאה וכלא אתקשרו ואתחברו ביה במלכא קדישא. ת\"ח כל בר נש דלא מני חושבנא דא מאינון שבע שבתות תמימות ולמזכי לדכיותא דא לא אקרי טהור ולא בכללא דטהור הוא ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא. ומאן דמטי טהור להאי יומא וחושבנא לא אתאביד מניה כד מטי להאי ליליא ליבעי לי' וכו' עכ\"ל.", + "ועם היות שכוונתנו מבוארת מתוכו עכ\"ז נבארהו כיון שהוא מענייננו. ופי' שהוקשה לו הכתוב שאמר וספרתם לכם ממחרת השבת. למה תלה הספירה במחרת השבת שהיה ראוי שיאמר וספרתם לכם מיום י\"ו בחדש, מחרת השבת מאי אכפת ליה. ולזה תירץ כי בהיות ישראל במצרים הוו ברשותא אחרא והוו אחידן במסאבותא. והכונה שהיו בתוך הקליפות שהכניסן הקב\"ה בכור לצרפם ככסף כדפירשנו בהקדמה הג'. ואם לא היה כ\"א זה לא היה כ\"כ. אבל הוו אחידן במסאבותא שהפקירו עצמן לטומאה ואחזו מעשה מצרים בידיהם. וזהו והוו אחידן. כדכתיב (שמות יב כא) משכו וקחו לכם צאן. ופירשו רז\"ל משכו ידיכם מן עבודה זרה. כאתתא דא וכו'. הם נמשלים אל האשה שהיא שופעת בימי זובה. ופסק זיבתן היתה ביום ראשון של פסח. שכן פי' רז\"ל במ\"ר (בא פ\"יט) וז\"ל והרבה מהם לא היו מקבלין עליהם למול. אמר הקב\"ה למשה שיעשה הפסח. וכיון שעשה משה את הפסח גזר הקדוש ברוך הוא לארבע רוחות העולם ונושבות בג\"ע. ומן הרוחות שבגן עדן הלכו ונדבקו באותו הפסח שנאמר עורי צפון ובואי תימן. והיה ריחו הולך מהלך ארבעים יום. נתכנסו כל ישראל אמרו לו בבקשה ממך האכילנו מפסחך ומפני שהיו עייפים מן הריח. היה אומר הקב\"ה אם אין אתם נמולים אין אתם אוכלים שנאמר ויאמר ה' אל משה כו' זאת חקת הפסח וגומר. מיד נתנו עצמן ומלו, ונתערב דם הפסח בדם המילה. ועם היות שיש לדקדק במאמר זה עכ\"ז יצא לנו מכללו שמילתן היתה בלילה סמוך לשעת אכילתן כיון שהיו שואלין למשה האכילנו מפסחך. ולכן כתיב ממחרת השב\"ת פי' ממחרת יום השבתה וההפסקה מדם טמא. וזהו שכוון באמרו כיון דאחידו ביה פסק מסאבו וכו' עד אוף הכא לכם לעצמכם.", + "ועוד לא פסקה זוהמתן דהיינו יציאתן מתחת שעבוד הקליפות ויד מצרים עד אחר חצות לילה שאמר להם הללויה הללו עבדי ה' ופי' רז\"ל (מגילה דף י\"ד) עד השתא עבדי פרעה, מכאן ולהלאה עבדי ה'. וכן לא נכנעו ונשברו הקליפות אלא בחצות הלילה במכת בכורות כדכתיב (שמות יב כט) מבכור פרעה וגו' והם הד' קליפות [ל]. ולמה בגין לאתדכאה במיין עלאין קדישין. הוקשה לו כי כיון שכבר נכנסו במדרגות הקדושה במה שמלו עצמן, מה ענין הספירה אח\"כ, כבר הם טהורים וקדושים דבקים בקדושה. ואם אמת הוא שעדיין צריכים טהרה, א\"כ היה ראוי שימנו ימי הספירה קודם המילה. ולתרץ זה שאמרנו שראוי שימנו הספירה קודם כניסתן לקדושה קודם המילה. אמר [ולמה] בגין לאתדכאה במיין עלאין קדישין. פי' תדע למה קדמה המילה, לפי שאם לא היו נכנסים כלל בקדושה וקודם כניסתם היו סופרים, נמצא שלעולם לא היו נטהרים. מפני שהטהרה היא במימי הקדושה מים עליונים פנימים שאינם במדרגת הקדושה הראשונה אלא הם עלאין קדישין. ואם לא היו נכנסין במצות המילה קצת במדרגות הקדושה, לעולם לא היו יכולין לטבול במים עליונים שהם פנימיים הרבה כדמפורש מפני שהן עדין מבחוץ. לכן הוצרכו קצת ליכנס בקדושה כדי שאחר ספירתם יזכו למים העליונים ליטהר. ועם זה יובן טעם שמילת הגר קודמת אל הטבילה ואם טבל ואח\"כ מל לא עלתה לו טבילה. ולמה ששאלנו כי כיון שכבר נטהרו למה להם עוד ספירה וטבילה, תירץ לאתחברא ביה במלכא פי' להתיחד עם התפארת דהיינו קבלת התורה כנודע. והענין כי ישראל במילה עלו מתוך הקליפ' וזכו להיות השכינה עמהם. אמנם במדרגות הזכר שהם מיסוד ולמעלה לא נכנסו עד אחר ספירת המ\"ט ימים ימי ליבון, ואז נתיחד הזכר עם הנקבה. והשתא ניחא למה מלו ישראל ולא פרעו דהיינו מלו הקליפ' ולא פרעו דהיינו גלוי היו\"ד שהוא יסוד [לא] מטעם כי אסור להם לטמא אות ברית ח\"ו בימי ליבון כדפי'. התם וספרה לה שבעת ימים הכא וכו' אמאי וכו'. הוקשה לו כמו שטהרת האשה היא בז' ימים גם טהרתן של ישראל לסגי להו בשבעת ימים ולמה היה ז' שבועות. ותירץ בגין למזכי לאתדכאה וכו'. פי' כדי שיהיו ראוים לקבל שפע הבינה הנקרא נהר דנגיד וכו' והוא הנקרא מים חיים והטבילה צריך להיות במים חיים לא במים שאובין. ולכן גם אם ישאבו מהם בכלי שהיא המלכות לא נטהרו עד שיזכו לגלות ן' יום כמו שנבאר. וההוא נהר שבע שבתות נפקו מיניה. הוקשה לו סוף סוף הם ששת ימי בראשית הימים שבין הבינה למלכות, וא\"כ הדרא קשיא לדוכתא לסגי בשבעת ימים כזבה. ותירץ כי בעת אצילות הימים העליונים הם ז' שבתות כל אחד כלול משבעה מצד הבינה כדפי' בהקדמה א', ולכן הוכרחו למנות שבעה שבועות שהם ז\"פ שבעה. וזה שאמר ועל דא שבע שבתות ודאי וכו'. כמה דאיתתא וכו'. הוקשה לו א\"כ מה צורך אל יום החמישים, ביום מ\"ט היה להם לקבל התורה. לזה אמר שכמו שטהרת אשה בליל שמיני לספירתה כן ישראל ליל יום חמשים צריכין אל טהרתן. וברדת הטל על המחנה לילה ולא כתיב וברדת הטל וכו'. פי' אי הוה בעי למימר שהיה הטל היורד עם המן כפשטן של דברים היה ראוי שיאמר וברדת הטל לילה מאי על המחנה שהרי סביב למחנה היה יורד, אלא מדקאמר על המחנה משמע על המחנה ממש והיינו הטל היורד לטהר את ישראל. ואימתי נחת האי טלא וכו'. פי' לפי פירוש זה צריכים אנו לומר כי ענין ירידת הטל לא היה אלא דוקא בליל יום חמשים כד קריבו ישראל לטורא דסיני. והענין הוא ט\"ל עולה במספר יו\"ד ה\"א וא\"ו, והכונה כי החכמ\"ה משפיע אל הבינ\"ה והבינ\"ה בת\"ת והתפארת יורד ומשקה חלב האם אל הבנים. והקליפות מתבערות מכל הנטיעות שאינם יונקים מהקדושה. כדין נחת ההוא טלא וכו'. הענין הוא כי נשמתין של ישראל הם צנורות משפיעים מבינה עד המלכות וכן משם ולמטה כאשר נבאר בשער הנשמה ובשער הכונה.", + "והנה כאשר האדם פוגם נשמתו יחייב הפגם ההוא קצת פגם למעלה על הדרך אשר נבאר שם. ולכן בעוד שישראל לא היו טהורים לא היה יורד השפע על המחנה העליונה שהוא קבוץ הספירות וכאשר נטהרו ישראל אז מיד נחת ההוא טלא מההוא נהרא שהוא הבינה על אינון יומין שהם ז' שבועות עליונים שקבוצם נקרא מחנה. ואז ע\"י יחוד התפארת והמלכות נשפעים כל הימים העליונים. ושאר דברי המאמר מבוארים.", + "והנה אנו מברכין על ספירת העומר. עומר נקראת השכינה, וספירת מלשון ספיר. והכוונה שאנו מקשטים המלכות בימים [לב]. ולהיות שיש בה שערים כמנין שערים העליונים צריכים להאיר התחתונים שישפיעו בהם העליונים. ובכל יום ויום אנו מתקנים ומקשטים [ומספרים] שער אחד. ולכן צריכין אנו לומר היום יום פלוני שהוא השער המתגלה ולצרף אותו בימים הקודמים כדי שיהיה הארתם כלם יחד. ולמנות שבועות שהם כך שערים לכל ספירה וספירה כדי ליחד הענף בשרשו. ואחר שביארנו כל הצורך בהקדמה זו הרביעית נבא לבאר ההקדמה החמישית:", + "הה' היא שיש חלוק גדול בין יובלא ובין סטרא דיובלא. והקדמה זו היא מועילה לדברי לשון הזוהר וכן קבלנוהו ממורינו. כי כשאומר יובלא הוא יובלא ממש פי' עצם הבינה, אבל כשאומר מסטרא ירצה הנמשך ממנה לא היא. וכן פי' בזוהר בפי' בפ' לך (ד\"צ ע\"ב) וז\"ל כה ההוא סטרא דאתיא מסטרא דגבורה. דהא מסטרא דגבורה קא אתא יצחק. וההוא סטרא דגבורה כה אתקרי, דמתמן אתיין איבין ופירין לעלמא עכ\"ל. הורה שהמלכות נק' כ\"ה מסטרא דגבורה, והטעם שהיא נמשכת מגבורה. וזהו שבין יובלא לסטרא דיובלא. ובכל מקום שנזכר בזהר כן משפטו. ואחר שכללנו ההקדמות האלה נבא בביאור מאמר הזהר מפ' יתרו בפרק בפני עצמו בעה\"ו:" + ], + [ + "אמר ר\"י מיומא דנפקו וכו'. הוקשה לו למה נתעכבו ישראל נ' יום לקבלת התורה ולא קבלוהו תיכף ליציאתם ממצרים. ולזה תירץ משום אינון שני דיובלא. דקדק שלא אמר לקביל שני דיובלא מפני שהם נ' ימים ואחר שהם ימים הם במלכות כדפי' בהקדמה הא'. ועוד שהיו ימי לבון והם במלכות כדפי' בהקדמה ד'. לכן אמר משום אנון שני דיובלא, פירוש בעבור שני היובל שהם חמשים הוצרכו להיות הימים נ' כדי לספר המלכות ולהאירה מנו\"ן. וכדי לעטר אותה ולקשטה בהם צריך להאיר בהם נ' פנים כדי שיהיה האור נשפע כמים הפנים לפנים כדרך שפי' בשער הצנורות פ\"א. ומפני שהוקשה לו כי שני היובל אינו לכאורה אלא שנה אחת, לזה הכריח שהיובל הם ממש כל החמשים שנה כדפירשנו בההקדמות, דאל\"כ יאמר וקדשתם את שנת החמשים, ומשמע שנה שהיא אחר מ\"ט שנים שמספרם חמשים ולשתוק. ומדקאמר שנה החמשים שנה, ש\"מ שנה שהיא בעצמה נ' שנה קאמר כדפי' בהקדמ' ב'. ונתישבו קושיות אב\"ג. והביא ראיה אל דבריו מדברי הרשב\"י שאמר ההוא יובלא וכו', ואין הכונה על הבינה שא\"כ לימא יובלא סתם מאי ההוא. אלא כלומר ההוא יובלא, פי' היובל התחתון שהוא היובל המתגלה במלכות כדפי' בהקדמה השנית שהוא יובל ימים לא שנים. ונקרא ההו\"א, פי' היובל שהיו עומדים בו שהוא אשר נכנסו בו כשמלו ולא היובל הגדול. והקשה ואי תימא כו', דמאן לימא לן שהיובל תחתון היה נימא יובל עליון היה. ועוד שהוא מוכרח שהחירות הוא משם. ועוד שהיו ישראל בתוך מ\"ט קליפות ואם לא היו נכנעים לא היה אפשר להם להיות נגאלים. א\"כ נאמר יובלא ממש שהוא יובל העליון יובל השנים. לזה השיב אלא מסטרא דיובלא. כי לעולם אלא קא עקר הס\"ד דמעיקרא, והשתא קאמר דיובל תחתון היה כדפי', ומאי דקשיא לך מענין החירות וכן שבירת הקליפות יתיישב כי היובל הזה התחתון היא נשפע מן היובל העליון. וזהו הימים התחתונים מאירים בסוד השנים העליונים והשניה מתלבשים בימי' כדפי' בהקדמ' ב'. ולכן היה להם חירות. שאין לומר שהיה ביובל העליון, שא\"כ היה חירות שאין אחריו שעבוד כאשר אנו מקוים שתהיה גאולתינו בשופר גדול ולא יעננו עוד. וכיון שאנו רואים שחזרו ונשתעבדו משמע שלא היה בעצם היובל אלא מסטרא דיובלא שהוא הנמשך ונשפע ממנו כדפי' בהקדמה ה'. והכונה כי מן הנ' שערי בינה נמשך ונתפשט ממנו ונתלבש במלכות בנ' ימים שלה כדפי'. והכריח הענין ומסטרא דיובלא אתער דינא וכו'. פי' בשלמא אם נאמר שהיה מסטרא דיובלא, היינו דאתער דינא מתמן דהכי אמרי' דמסטרא דיובלא מתערין דינין על הגבורה כדפי' בשער ח' בפ\"ו ז'. אבל אם נאמר דמיובלא ממש מהיכא אתערו, דדינין ביובלא לאו אינון. וזהו ומסטרא דיובלא אתער דינא על מצראי. ובג\"כ חמשין יומין אילין וכו'. הוקשה לו א\"כ שא\"א לומר דיובלא ממש הוה משום שהיה אחר חירותם שעבוד ואחר גלותם גלות, א\"כ נימא דלאו יובלא הוה ולא מסטרא דיובלא הוה אלא מלכות בעצמה הוה ולכן לא הי' גאולה שלימה כלל. לז\"א ובגין כך כו', פי' זה מכריח הענין מכל פאותיו, מדחזינן דהוו יומין משמע דלאו יובלא עלאה הוה ומדחזינן דהוה חמשין משמע דמסטרא דיובלא הוה. ומפני שאין הכונה עליו אלא להכריח שאין יציאת מצרים אלא מצד הבינה, לכן לא הביא ראיה אלא ממנין הימים שהם חמשים. ובזה ניתרצו קושיא ד' ה' ו' ז' ח' ט' י'. תאנא לקבל (דא כו') זהו להכריח היות יציאת מצרים מכח היובל ממה שנזכר בתורה נ' פעמים היציאה ממצרים. ומפני שזכירת יציאת מצרים הם יותר מנ' כוון להכריח שאין כלם במנין יצ\"מ באמרו נימוסין דמצרים וכלהו שבחי כו'. פי' מקומות שמשתבח הקב\"ה או שנזכרו יציאת מצרים לשבח. שכבר יש מקומות שנזכר בהם יציאת מצרים ואינם לשבח ואין ראוי שיהיו במנין, כדתריץ ההוא צורבא מרבנן שכתבנו בפ\"א. ולהוראת הדרך הזכיר מהם קצתם כי כדומה להם הם אותם שראוי למנות, אבל אותם שבאו להורות על המנין כמו בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים וכיוצא בהם אין ראוי למנותם. וכלהו זמנין חמשין אינון ולא יתיר. הוקשה לו דמאי ראיה משום שהזכיר במעשה המצות יציאת מצרים. דנימא דהקב\"ה הכי קאמר בכל מצוה ומצוה עם היות שאני מטריח אתכם במעשה המצות עכ\"ז אתם חייבים לקיימם לפי שאתם חייבים בכבודי שהוצאתי אתכם מעבדות מצרים, וא\"כ אין מכאן ראיה. לזה אמר וכלהו זמנין חמשין אינון ולא יתיר. פי' אם הי' הכונה להראות לנו החיוב במעשה המצות היה ראוי שיהיו ההזכרות כמנין המצות, אבל מדחזינן דאינון חמשין ולא יתיר ודאי משמע שבכונה מכוונת היו כמנין השערים, ולהודיענו כי ע\"י השפעת כלם היתה יציאתנו ממצרים. או ירצה שהיה קשה לו מה שהקשה ר\"א לר\"ש (בתקונים) כדפי' בפ\"ק. ותירץ דאינון נ' ולא יתיר, להראות תוקף וחוזק הגאולה שהוצרכו להשפיע כל החמשים שערים כדפי' התם. וניתרצו הקושיא י\"א י\"ב י\"ג. משום דכלא ביובלא אתעטר. פי' הוקשה לו שכיון שלא היא יובל ממש אלא סטרא דיובלא כדקאמר לעיל א\"כ למה היו חמשים שמורה שהיה ביובל ממש. לזה אמר שהיו חמשים מפני שכלם היו מתעטרים בסוד היובל הגדול כדפי' שהיו השנים מתלבשים בימים והימים מתעטרים עמהם. ומסטרא דיובלא אתא כלא. פי' אבל לפעול לא היתה פעולה נמשכת מהשנים ממש אלא [מסטרא דיובלא] אתא כלא. פי' מצדם היה נשפע לימים והימים היו פועלים כפי כחם. ודקדק שבדין אמר אתער היינו שמתעורר משם הדין אבל בחמשים שערים אמר אתעטר שהם מתעטרים בעליונים כדפירשנו. ובזה ניתרצו שאלה י\"ד ט\"ו י\"ו י\"ז. ובג\"כ אורייתא וכו'. הכריח היות כל ענייני הגאולה בכח היובל, ממה שראינו שנתינת התורה היתה בהיות הגדולה נכללת בגבור\"ה והיות הגבור\"ה בגדול\"ה. וזה א\"א אם לא בכח הבינה המיחדם והמזווגם שמכחה יצאו הימין והשמאל.", + "ועוד הביא ראיה מההיא ברייתא דקאמר דבנתינת התורה הוה חמשא קלין וכל אחד מהן היה כלול מכל העשר הרי שהיו חמשים שערים כמו שנאמר בטעם החמשים בפנים. וז\"ש חמשה קלין הוו בנתינת התורה, שנא' (שמות יט) ויהי קולות וברקים וגו'. וכלהו אתחזיאו בהו. פי' כל הספירות היו נראים בכל אחד מחמשה קולות ולא שהיו נראות בהם כפרצוף הנראה במראה שא\"כ לעולם לא היו אלא חמשה, אלא שהיו נכללות ממש כלם בהם. ולכן חמשה פעמים עשרה שהם חמשים והם גדול\"ה גבור\"ה תפאר\"ת נצ\"ח הו\"ד. וכל אחד כלולה מי' הן חמשים כאשר נבאר. וזה שאמר וכלהו אתחזיאו בהו, דהיינו היות כל העשר נראים בכל אחד מהחמשה קולות. ומשום דלישנא דאתחזיאו משמע דנראין בהם אבל לא שהיו כלולות מהם ממש, לכן חזר ואמר ואתכלילו בהו. ואי הוה אמר אתכלילו לבד הוה משמע כללות שם אבל לא בכללות מתראה אלא מתעלם ככללות שאר המדות סתם. לכן אמר אתחזיאו, דהיינו נראות וכלולות ממש. ואתעטרו בדא. פי' כיון שלא היו ממש הן הפועלות אלא שהיו מעוטרות התחתונים בעליונים. ואמרו בדא, פי' במלכות שהיא היתה הקול הכולל כל הקולות. ע\"כ פי' המאמר, ונתתרצו כל הקושיות הנשארות. ומתוכו מתבאר התרוץ אל היותם חמשים פעמים יצ\"מ הנזכר בתורה כדפי'. והארכנו בענין הזה מפני היותו מתייחס אל ענייני השערים איך מתגלים העליונים בתחתונים כמו שנתבאר מתוך הפרקים הקודמים. ועתה נבא בביאור השערים וטעם אל עניינם ומניינם:" + ], + [ + "אחר שלמעלה בפרקים הקודמים נתעסקנו במציאות השערים ותלייתם במקרא, נבא בפרק זה לתת טעם במניינם. ובזה יש שפירש שהם נגד שבעה ספירות שהם ג\"ג תנהי\"מ וכל אחת כלולה מהשבעה הם זפ\"ז הם ארבעים ותשעה, והבינה היא עצמה היא שער החמשים הרי חמשים. וז\"ל בינה נקרא שבת הגדול, הטעם כי השביעי הוא כולל כל הימים והוא השבת. ואל תחשוב כי השם ברא יום ראשון ואח\"כ יום שני וכן עד הששי חלילה. אמנם האל יתברך ויתברך יחיד בעולמו וכמו שהוא יחיד כך ברא פעולה יחידה והיא השבת כי היא מלאכה נכבדת ועמה יתהווה שש קצוות שהם ו' ספירות והיא נקודה האמצעית הפנימית ומדרך כל נקודה יש לה שש קצוות והנקודה קיום הקצוות והם חלל הנקודה והם זוגות א\"כ לשבת אין זוג א\"כ הוא יחיד. לכן כל העושה מן הנקודה קצוות שהוא חלל הוא הורס כל הקצוות לכן אמר (שמות לא יד) מחלליה מות יומת כי הוא עושה מן הנקודה שהיא יחידה והיא קודש והיא קיום הקצוות הנקראים חלל והעושה חלל ממנה כשאר החלל מות יומת. לכן השבת שהוא נקודה עם הקצוות כי אי אפשר לנקודה בלי קצוות הם נאצלות מן הבינ\"ה, א\"כ השבת הוא עומד בכח הבינה כי לא היה מפורסם כל זמן שלא יצא לפועל. ר\"ל הנקודה עם הקצוות נקרא שבת שלם. אבל בהיותו בכח נקרא שבת הגדול, וכל הדברים היו עומדים בכח באמצע הבינה ונק' חמשים שערי בינה. והטעם כי זאת הנקודה שאמרנו נגד הקצוות היה כנגד הבנין אינם יכולות להיות הנקודה בלתי הקצוות ולא הקצוות בלתי הנקודה א\"כ כל אחד מהספירות יש לה כח כלם א\"כ יאיר שבעה פעמים שבעה והם ארבעים ותשעה וכלם נאצלים מהבינה כמו שאמרנו ועמה שהוא השער הגדול יהיו נ' שערים כי המלך הוא יחיד ואין דרך להתיחס עם הדברים הנאצלים ממנו כמו השביעי שהוא מקום לקצוות, כן הבינה מקום לכלם. וכמו שאין ראוי להתיחס עם הענפים, כן אין דרך להתייחס הנקודה שהוא שביעי עם הקצוות. לכן ספירות העומר תשעה וארבעים והם שבעה שבועות שהם כנגד שבעה ספירות והיה ראוי להיות נ' יום אמנם אין אנו מונים אלא מתשעה וארבעים יום בעבור הטעם שאמרנו שאין ראוי לנו ליחס הבינ\"ה עם תשעה וארבעים שערים בעבור שהיא נעלמת מהן. וכן אין לייחס השביעי שהוא נעלם עם הקצוות. וע\"כ מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי א\"כ הם חמשים שערי בינה לכן נאמר גבי משה (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלקים, כי הבינ\"ה נקרא אלקים חסר לו שער אחד שהיא הבינה ולא השיג אלא ארבעים ותשעה שהוא הבנין עכ\"ל. והנה הכונה מבוארת כי חמשים שערים הם שבעה כלולות משבעה שהם ארבעים ותשעה.", + "והנה הארבעים ותשעה הם בשבעת ימי הבנין ושער החמשים היא בינה בעצמה שממנה נאצלו כל השבעה וממנה יונקות ולכן הם שערים מראים כחה ופעולותיה. ועצמותה נעלמת אפי' ממרע\"ה. וכן זו היא דעת הרשב\"י ע\"ה כמו שהוכחנו לעיל בענין תשעה וארבעים ימים שבין פסח לעצרת. ובתקונים (תז\"ח דף קי\"ב) קרוב לזה ויוצא לכאורה קצת מהדעת הזה וז\"ל ושבע שבתות לכל שבע יומין סלקין תשעה וארבעים והאי איהו וספרת לך שבע שבתות שנים אינון תשעה וארבעים שנים. ותשעה וארבעים ימים שבע שבתות לקבל שבע שמהן אלין דאינון אבגית\"ץ כו'. אינון שבע שמהן לכל חד שיתא אתוון לקבל שית יומי שבוע לכל שבת ושבת ואלין אינון דאתמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד וכלהו מ\"ט [שבע שבתות וארבעין ותרין יומין דחול] ושבע שבתות שבע ספירין ולכל חד שית דרגין וסלקין תשעה וארבעים פנים טהור דאורייתא. אמא עלאה נ' יום דספירות העומר ה' עלאה מן מט\"ה עכ\"ל לענייננו. ולכאורה משמע שדעתו במאמר הזה כי שבעה ספירות כלולות משש קצוות שהם ארבעים ושנים. ושבע שבתות עצמם שהם מציאות הספירות הכולל הכללות הם תשעה וארבעים והבינה עצמה היא שער הן'. וכאשר נרצה לדקדק דבריו בטוב העיון נמצאהו מסכים עם המפרשים. והוא שבכל שבת ושבת יש שש קצוות שהם גדולה גבורה תפארת נצח הוד יסוד ונקודת החלל הוא השבת שהוא המלכות שהיא רביעאה לכל תלת כמבואר בתיקונים (בהקדמה ד\"ג ע\"ב) כזה גדולה גבורה ות\"ת למעלה ממנה והיא למטה משלשתן שכן היא רגל רביעית למרכבה וכן מקומה אצל בעלה קודם המיעוט. ולמטה ממנה נצ\"ח הו\"ד יסו\"ד והיא רביעית לשלשה אחרונות נמצאת מקומה הנקודה האמצעית משש קצוות והיא ג\"כ השבת של כל שבוע ושבוע שהם ששה ימים ושבת קבוץ כל הימים כדפי' בפרק ג' בהקדמה שניה. ונמצא לפ\"ז שבע שבתות באמיתות הם שבעה מציאות של המלכות. הא' מציאותה מחס\"ד, והב' מציאותה מגבורה, והג' מציאותה מת\"ת, והד' מציאותה מן נצח, והח' מציאותה מהוד, והו' מציאותה מיסוד, והז' מציאותה מעצמה והיא נקודה המוקפת משש קצוות והיא שבת קבוץ שש קצוות שהם ימי השבוע. נמצאת אומר כי לעולם שבעה ספירות כלולות משבעה קאמר. ומאי דקאמר לון הכי, לאשמועינן שהם ארבעים ותשעה בספי' ובשערים.", + "וענין השרפים שהם בבינה ואין להם כ\"א שש כנפים, הטעם מפני שהשרפים עצמן הם במנין. וכן הספי' כלולות משש קצוות ושבע שבתות במנין ושבע שבתות הם עצם המלכות הכוללת הספי' כדפי' שהיא הנקודת האמצעית בין תחומיה והיא נקודה בחלל דילה. וגם אינה מהא' מהקצוות שהקצוות הם עדיה לבד. ואינה שום אחד מהקצוות כדפי' אלא היא נקודה אמצעית. ובזה נתפשרו דברי הרשב\"י ודברי המפרשים בזולת מה שנתבאר בזה בס' אור יקר ב\"ה:" + ], + [ + "בזולת הדעת הזה עוד מצאנו להרשב\"י בתיקונים (בהקדמה ד\"ו ע\"ב) מנגד לזה וז\"ל ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה אינון תרין שוקין תרין נביאי קשוט ואינון רביעאה וחמישאה לחסד דמתמן בניינא דעלמא הה\"ד עולם חסד יבנה ה\"א עלאה בינה אתפשטת עד הוד נו\"ן תרעין. ובג\"ד קא רמיז עלה ראיתי כמראה אש בית לה ובה שית מראות עכ\"ל.", + "ופי' שהרשב\"י ע\"ה ביאר שם כל מראות יחזקאל והם עשר מראות ואחר שפירש שלשה מראות אמר כי הרביעי והחמישי שהם ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה הם נצח והוד וקראם שוקים מפני שכיון שהם שוקים יתייחס בהם כנוי מתנים. ואח\"כ אמר תרין נביאי קשוט לרמוז כי מאחר ששתי מראות אלו יחדם הכתוב כאחד אין מקום שיתיחסו אם לא בנצח והוד שהם תרי פלגי דגופא שהם תרין שוקין שלעולם מיוחדים. וכן הם תרי נביאי קשוט שהם לעולם אחים ולא יתפרדו שהם מקום מראות הנביאים כי שניהם יחד עולים עשר ספירות. כי אדנ\"י בהו\"ד ויהו\"ה בנצ\"ח ושניהם מיוחדים עולים יאהדונה\"י שהוא שמנה אותיות ועצם שני השמות הם עשר מראות עשר ספירות הנראות לנביאים. א\"כ נמצאו שניהם מציאות א' ועצם א' משא\"כ שאר הספי' ולכן לא יתייחסו שני מראות אלה אלא לנצח והוד. וכן ביאר הרשב\"י זה הענין בהם בתקונים (בהקדמה ד\"ב.) וז\"ל חוזים נביאים מסטרא דנצח והוד דבהון כלילן תרין שמהן דאינון י\"אהד\"ונה\"י דבהון תמניא אתוון לקבל תמניא ספרי נביאים ונביאים (תרין הא עשר) לקבל עשר ספירן לקבליה חזא יחזקאל עשר מראות עכ\"ל.", + "ומבואר הוא לעניננו. ואל היותר יתבאר בס' אור יקר חלק שני. וכן קראם נביאי קשוט שפי' אמת שהוא הת\"ת ומצד התפארת שהוא הגוף יתיחס בהם מתנים ושוקים. ולהכריח שהמראות הללו בהם, אמר ואינון רביעאה וחמישא' לחסד דמתמן וכו'. הכוונה כי תחלת מראות יחזקאל הי' מחסד וכן תחילת בריאת העולם מחסד כדמסיק ואלו הם רביעי וחמישי לחסד וא\"כ מראה ד' וה' ראוי שיתייחס אליהם ולא לזולתם. וכל ההכרחיות הוצרכו לבלבול הספי' במראות כדפי' התם. ה' עילאה בינ\"ה וכו'. הוא רוצה לבאר שמראה שלישית שהוא כמראה אש בית לה סביב היא הבינה. ומפני שאין זה יחס הסדר כי מה ענין הוד ונצח עם הבינה, הקדים ואמר שיש לה יחס והיחס הוא דבינה אתפשטת עד הוד חמשין תרעין. והענין כי הבינה וחמשים שעריה הם עד הוד. כיצד גדול\"ה גבור\"ה תפאר\"ת נצ\"ח הו\"ד שהם חמשה ספי' עשרה פעמים חמש כי כל אחת כלולה מעשר והם חמשים. ולכן להיות ששעריה מתפשטים עד הוד ראוי למנות הבינה סמוכה לנצח והוד. וזה שאמר בג\"ד קא רמיז כו' פי' מפני כן רמז עליה המראה הזאת סמוכה למראה ההוד. ומפני כן קראו בינה ה' עילאה וכו', כי היא נקראת ה' לרמוז אל חמשה ספירות אלה המתפשטות ממנה כדפי'.", + "הנה הורה בפי' היות שערי בינה המתפשטים ממנה עד הוד לבד שהם חמשה ספירות וכל אחת כלולה מעשר. וכן ביאר בפי' עוד (שם ע\"ב) גבי ביאור הגדה דרבב\"ח דחזא האי צפרא דימא מטא עד קרסולוי, ופירש שם כי הים הוא בינה וקרסולוי אלין נצח והוד. דאימא עילאה איהי ימא דאתפשטת לחמשין תרעין עד קרסולי דההוא עופא. כג\"ד י' איהי עשר ה' חמש. עשר זמנין חמש הא אינון נ' תרעין עשר בכל ספירה מאילין חמש מחסד עד הוד. יסוד נטיל לון כולהו ואיקרי כ\"ל, כליל מאילין חמשין עכ\"ל.", + "הנה ראייה שבפי' ביאר שהחמשים שערים הם מהחסד עד הוד. ואגב אורחין שמענא כי היסוד נקרא כ\"ל שעולה חמשים לפי שמקבל חמשים שערים מהבינה ומשפיעם למלכות הנקרא כלה פי' כל ה' כ\"ל העולה נ'. וכן בפסוק לך ה' הגדולה והגבורה כו' ל\"ך עולה חמשים והוא הבינה על שם חמשים שערים המתפשטים בגדולה ובגבורה ובתפארת והנצח וההוד, ואח\"כ היסוד נקרא כ\"ל שהוא מקבל החמשים, והוא כדמות החותם המתהפך כ\"ל ל\"ך. ועתה ראוי לחקור הזה יכשר או זה, אם שניהם כאחד טובים. וממה שראוי להאמין שאין דברי הרשב\"י סותרים אלו לאלו ח\"ו, ולכן נבא בפרק בפ\"ע בביאורם בס\"ד:" + ], + [ + "כדי להכנס בפשר דברי הרשב\"י צריך לדעת ענין השערים האלה אל הבינה מה ענינם. ונאמר כי יחס הבינה אל האצילות כלו ר\"ל ז' ספירות אחרונות, כיחס האם עם הבנים. וכן בסבת הענין הזה היא נקראת אם הבנים והספי' התחתונות בנים אליה כמבואר הענין הזה בתיקונים ויתבאר בשער ערכי הכנויים. אמנם היחס הזה אינה לבד על היותה חופפת עליהם באשר היא האם אלא גם ירמוז שכמו שהאם מתעברת מהטיפה ההיא והולידה והצמיחה והמציאה מתחלת הישות עד גבול הטבעי לצאת לאויר העולם, כן הבינה קבלה הספי' והולידם והצמיחם והמציאם מציאות מתגלה להאצילם אל מקומם. אמנם תשתנה המשל מהנמשל בקצת. כי בהמשל האם הטבעית אחר לידתה ההויה המתהוית בבטנה תשאר היא ריקנית מן המציאיות ההוא, משא\"כ באם המאצלת הרוחניות שאחר לידתה את הבנים ישארו שם מציאותם הדק כקודם לידתה. והענין הזה מוכרח מעצמו והוא מעלה באצילות האלקיית כאשר יתבאר בשער הבא.", + "והנה יצא לנו מהקדמה הזאת היות שרשי האצילות כלו בבינה במציאות דק. עוד נתבאר בדברי הרשב\"י שאין מציאות האצילות הנעלם בה כמציאותו עתה המתגלה אלא בפנים אחרות. כי המציאות כאן הגיע עד המלכות שהיא השביעית לקצוות. אמנם בבטן האם הם נכללות בה' לבד והם גדולה גבורה תפארת נצח הוד לבד, כי היסוד והמלכות הם מיוחדות בת\"ת בספירה אחת. וכן באר הרשב\"י בזהר מקומות רבים.", + "והנה נמצא כי אין למעלה בבינה כי אם חמשה ספירות. ומלכות ויסוד הוא התפשטות הת\"ת שנתפשט אחר אצילותו. ולכן האותיות הפשוטות שהם ך' ם' ן' ף' ץ' הם נעלמות בבינה. ואין ספק שהם רמז אל הספירות החמשה הנעלמות שם, כי הם חוץ למנין הכ\"ב כפופות. שתחלת האותיות הם מחסד כי כן נתבאר בזהר פ' תרומה (דף קנ\"ט.) וחמשה אותיות אלה הם מהכפופות אלא שהם פשוטות בעבור היותם רומזות במקום גבוה אל מציאות הנעלם. ואין יחס הדרוש הזה הנה.", + "והנה נמצא כי לשערי הבינה שהם מקורות אל הספי' המתגלות הם שתי בחינות. בחינה ראשונה הוא בבחינת היותן מיוחדות יחוד גמור ואז נכללות בחמש והיינו שנתייחד המלכות עם הת\"ת ע\"י היסוד. ואז ודאי המקורות נפתחים ברחמים גמורים ומשפיעים שפעם בסוד קבלתם מכל שלש ראשונות מתוך עמקי האי\"ן. וכאשר אין יחוד אלא הם שבעה אז ישפיעו ולא השפעה נעלמת אלא מכח השפע שבהם. ולזה נמצאו שערי הבינה בשני בחינות. בחינה ראשונה הוא בהיות הקצוות נכללים ואז שעריה הם נכללים שכל אחד כלול מעשר. יען שהיות הספי' כלולות משבע היא מהבינה לבדה. והיותן כלולות מעשר הוא מצד החכמה ולמעלה. וכאשר הם בסוד היחוד מתגלה הכתר והחכמה עליהם להשפיע והם נכללות מעשר והם נ' חמשה פעמים עשר. תפארת ומלכות ויסוד הם אחדות מיוחד והם נכללו כלם בעשר לבד וזהו מעלתן ביחודן לעצם אחד. וכאשר אין יחוד אז לא ישפיעו השרשים שפעם אלא מפאת עצמם דהיינו שפע הבינה א\"כ אינם נכללות אלא בשבעה והם ז' פעמים ז' הם תשעה וארבעים. ובזה יצא לנו אור גדול במה שראוי לשאול למה כשהם שבעה הם תשעה וארבעים ונעלם שער החמשים וכשהם חמש הם חמשים שלמים ולא נעלם שער הנ'. והענין שפי' הרשב\"י בתקונים ששער החמשים היא הבינה כדכתבנו בפ\"ה כי ה' מן מט\"ה הוא ה' עילאה שער החמשים. ובמ\"א בתיקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ז) פי' שכ\"ע הוא שער החמשים. וז\"ל כ\"ע דא איהו שלימא דחמשין שערי בינה, ודא איהו דלא אתייהב למשה דעליה אתמר נתיב לא ידעו עיט עכ\"ל. הורה בפי' כי שער החמשים הוא כתר. ולא פליגי כי שלשה ראשונות הם מיוחדות ובפרט שאמר שהוא נתיב לא ידעו עיט, ופירש בשער הנתיבות היות הנתיב הזה מקום שיתיחד בו החכמה עם הכתר ובו יחוד החכמה עם הבינה כאשר הוכחנו שם פ\"ג בנתיב א' מדברי הרשב\"י ע\"ה. וא\"כ נמצא שזה מורה דוקא על היותן מיוחדות. וכאשר הספי' למטה הם מיוחדות ישפיע המקור משפע עמקי האי\"ן. שבהיות היחוד ומלכות בתפארת הוא יחוד החכמ\"ה והבינ\"ה כמבואר בשער מהות והנהגה. לכן ישפיעו מסוד יחודם ויתגלה שער הנעלם, ואז הוא חמשים שערים שלמים מתגלים בספי'. אמנם כאשר אין יחוד למטה אז אין יחוד למעלה ולא יתגלה שער החמשים ואינם נכללים אלא בשבעה מפאת הבינה לבדה מפני שאינה מתיחדת למעלה בחכמה ובכתר. ובזה נתפשרו דברי הרשב\"י והם מסכימות אל ענין אחד. ואגב אורחין נתבאר ענין שער החמשים והעלמו וגילויו. ועתה רצוננו לגלות ענין מתמיה נמצא בתיקונים [לג] ז\"ל תשעה וארבעים אתוון דיחודא דאינון כ\"ה אתוון דשית תיבין דאינון שמע ישראל וגו'. דאיהו עמודא דאמצעיתא. וכ\"ד אתוון דצדיק דאיהו וא\"ו זעירא כליל שית תיבין דברוך שם כבוד וכו' דבהון כ\"ד אתוון וכו' עכ\"ל.", + "והנה קשה הרבה למה יגרע הצדיק אות אחת שהוא שער אחד. ואין לומר שמה שחסר שער אחד הוא שער החמשים שאינו מתגלה אלא לעיתים כדפי'. מפני שהענין לעיל הזה הוא פסוקי היחוד וא\"כ היה ראוי שיהיו חמשים שערים שלמים כדפי'.", + "ועוד שאחר שמה שחסר הוא שער החמשים היה ראוי שיחסר בתפארת שהוא העליון על היסוד ששער חמשים מעולה מכל השערים הוא. לכן נאמר שהענין הוא שהחמשים שערים הם בה' ספי' שהם גדולה גבורה תפארת נצח הוד ושער החמשים מתגלה מפני היחוד כי בפסוקי היחוד עסקינן. אבל הת\"ת מקבל י' מהגדולה וי' מהגבורה וה' מכתר חכמה בינה גדולה גבורה שבתפארת הרי כ\"ה בתפארת ומקבל אותם התפארת להשפיעם ליסוד שהוא כ\"ל שישפיעם להכלה שהיא המלכות בסוד היחוד. ויסוד מקבל י' מנצח וי' מהו\"ד וד' מהת\"ת. כיצד נצח הוד יסוד מלכות כי תפארת שבת\"ת מקבל כ\"ה עליונים. ואינו במנין העליונים כי הוא המקבל אותם ואינו במנין התחתונים כי אין יסוד מקבל אותו אלא ביחוד הקב\"ה להשפיע לכלה כדפי'. לכן הם כ\"ה בתפארת וכ\"ד ביסוד ולעולם שער החמשים מתגלה ואין חסר דבר מהחמשים כדפי'.", + "והנה בזה נשלם הפרק הזה ונשלם השער הזה.", + "ועוד הוסיפו המפרשים לבאר החמשים שערים במענה אליהו. ומפני שאין מתישב אצלינו לא רצינו להעתיקו ודי לנו בזה עד יבא מורה צדק. בריך רחמנא דסייען:" + ] + ], + [ + [ + "שער ארבעה עשר הוא שער המציאות:", + "הנרצה בשער הזה הוא לבאר ענין מציאיות הספירות כי עם היותן עשר לבד להם מציאיות לפנים ממציאיות. ועוד לבאר מציאיות ידועים לספירות כאשר נתבאר בזהר ובתיקונים בעזרת ה':", + "פרק ראשון:", + "ענין המציאיות בחכמה הזאת הוא מפתח שמשתמשים בו בכמה משערי החכמה הזאת. והענין שאין דברי הקדושה והאצילות והרוחניות הדק כענייני העולם השפל הזה הגשמי כי ענייני הגוף להיותם מוגשמים פחותי הערך כאשר ירצה האדם לפעול פעולה באיזה דבר מזולתו מהגשמיים א\"א לאדם לפעול הפעולה ההיא הנרצת אליו אם לא שיתבטלו קודם כל המציאות הגוף הקודמים אל הגשמיים ההם כדי שיתהפכו אל הדבר הנרצה בו. המשל בזה ברצות האדם להמציא אליו בגד ללבוש הנה יגזוז הצמר או השער מהבעל חי ההוא. והנה לפי האמת הצמר נקנה לו פעולה משונה מכשהיתה והבעל חי נשאר משולל וערום ובחוסר כל.", + "הנה שנתבטלה מציאות ראשון כאשר בא להתפעל אל מציאות זולתו. אח\"כ עוד ילבן הצמר ההוא והנה אחר ליבונה לא ישאר מציאות הראשון אשר היה לה בהיותה בגיזה כי הגשם הראשון חלף הלך לו ונקנה אליה מציאות יפה ונבחר מהראשון והוא מציאות הצמר הזך המלובן. וכאשר יטוו הצמר ההוא לא ישאר בה מציאותה הראשון כי כבר נהפך אל דבר יותר משובח והוא המטווה. וכאשר יארוגו הבגד הנה לא ישאר מציאות המטווה כי ע\"י המלאכה פשט צורתו הראשונה ולבש צורה יותר מתוקנת. ועל הדרך הזה כפי שיתרבו המלאכות יתפשטו הצורות ויתבטלו ויעברו והיו כלא היו וצורותיו הראשונות לא תזכרנה.", + "והנה הענין הזה במקרה הגופים. אבל דברי הקדושה והרוחניות והאצילות הפך לענין הזה שאין אלו מקריו ואע\"פ שיתפשטו מיני הנאצלים והרוחניים וילבשו צורה יותר מתגלות מכמו שהיו קודם התפשטותם, לא מפני זה יתבטלו מציאותם הראשונים ח\"ו אלא אדרבה יתרבו הדברים עד לאין תכלית מתעלות עד לאין קץ. ואף אם יתחלף הדק הרוחני אל מציאות יותר מתגלה עכ\"ז מציאותו הראשון לא יזוז ממקומו ולא יפקד מושבו. עוד נשתנתה הרוחניות בענין זה מן הגופני כי הגופני וכל מציאותיו המתחדשים הם בעלוי אל הקודמות בפרט בפעולות המתכוננות בבני אדם, כי כל עוד שיתפעל יתקרב אל הנרצה וזהו שבחו. ואין כן הרוחני אלא אדרבא כל עוד שיתגלה, המציאות הקודם הוא עיקר ושרש אל מציאיותיו המתחדש והמתאצל. והשרש שואב משרשו ושרשו משרשו לפי רבוי המציאיות עד שזה תלוי בזה וזה תלוי בזה עד הקודם אל כלם. וכל עוד שיעלו הם משובחים קרובים אל המקור והשורש האמיתי שהיא שרש כל השרשים ומקור כל המציאיות מלך מלכי המלכים. וראייה אל ענין המציאות הוא מכלי המקדש ותשמישי קדושה כי אם יחליפום בחדשים הראשונים נגנזים כי עדיין קדושתם בהם עומדים כי נשאר בהם קדושה דקה ורוחניות ומציאותו במקומו עומד וענין הקדושה הנשארת בהם דקה מן הדקה עד שאין העין יכולה לשפוט בהם כלל. ואף אם לא יהיה הראיה דומה אל הנמשל מכל וכל מפני ששם הקודם עקר אל המתאצל כדפריש' ואין זה במשל, כי ודאי יותר משובחים הם תשמישי קדושה העומדים לשרת מאותם שכבר נתבטלו. (על) [עם] כל זה הדין דין אמת ואף אם לא ידמו בכל והטעם שתשמישי קדושה הם גופניים וברוחני אין לנו השגה להמשילו. ומן הטעם הזה דרשו רז\"ל (מגילה דף כ\"ח) והשימותי את מקדשיכם, אע\"פ שהם שוממים בקדושתם הם עומדים. לפי ששרתה שכינה שם נשאר בהם דבר קדושה שאין העין יכולה להשיגו אלא בעין השכל על פי תורתינו הקדושה. וע\"פ הדברים האלה היה הענין בספירות כי כאשר עלה הרצון לפניו להאצילם הנה נצטיירו מציאיות הצחצחות הדקות הנעלמות כפי שביארנו בארוכה בשער הצחצחות. וממציאות הדק ההוא נשתלשלו המדרגות עד הגילוי מחשביי ושם ג\"כ נצטיירו מציאיות שני. ואמרנו שני, מפני שאין לחקור מה שבין אין סוף לכתר כלל אלא שהם בדקות באין סוף והם מתאצלות בכתר הוא שקראנו מציאות גלוי מחשביי. והדקות שבאין סוף ממשיך שפע אל השרשים הדקים שבכתר. וכן נתאצלו מציאיות ממדרגה למדרגה. וכל עוד שיתקרבו אל המאציל הם נקראים פנים וכל עוד שיתרחקו נקראים אחוריים ולכן כמה פנים לפנים הנוראים וכמה אחוריים לאחוריים [דלאו] נראים כי אין הספירה עצם אחד שלא ישפוט בו כי אם ענין אחד. אמנם בכל ספירה וספירה כמה מציאיות כמה עולמות כמה עניינים שאין השכל יכול להשיגם. נתגלה עניינם בתורה ואין שכל אדם יכול להקיפם כי איך אפשר שעלול מעלול קטן שבקטנים יוכל להקיף סבת סבתו ולא סבת סבתו לבד אלא יורד מסבה למסובב עד לאין תכלית. אלא שרצה הקב\"ה לזכות את ישראל והרגילם בתורתו כו'. ועכ\"ז אין מי שיורד לעומק א' מסודותיה לרוב העלמ' אם לא מעט האור הזה היוצא מבין בדקי וסדקי השער כעובי המחט והם דברי האלדיי הקדוש רשב\"י ע\"ה, והוא הורה לנו הענין הזה בתיקונים (תז\"ח דף קי\"ט ע\"ב) וז\"ל וכמה אינון ספירן פנימיים וכמה ספירן אחוריים ואינון דא על גב דא הה\"ד כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם ובגינייהו אתמר כמה פנים לפנים הנוראים וכמה אחוריים לאחוריים דלאו נראין. ואינון פנימים אלין יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א. אחוריים אינון י' י\"ה יה\"ו יהו\"ה, א' א\"ה אה\"י אהי\"ה וכו' עכ\"ל.", + "עם היות שנתבאר המאמר הזה במקומו ביאור אורך בס' אור יקר חלק ב', עכ\"ז מתוכו יצא לנו אור גדול אל המכוון היות לספירות כמה בחינות ועניינים ומציאיות אשר אין הדעת יכול לכוללם לסבה הנזכר. ובזולת זה יש עוד בחינות בספירות לפי הבחי' אשר נרצה להבחינן והיא נקראת כך ובחינה זו תקרא כך והיינו מציאיות השמות המתיחסים לכל ספי' וספי' כי רבים הם כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים. וביאר אותה רשב\"י במקומות רבים. וז\"ל בתיקונים (תקונא נו דף פ\"ז) ה\"ה אינון אשה ובתה כלה וחמותה כפום ענפין [דאילנא הכי אתקריאו] עכ\"ל.", + "והכונה שהבינה שהיא ה' ראשונה של שם והמלכות שהיא ה' אחרונה של שם לפעמים יקראו אשה ובתה ולפעמים כלה וחמותה. והוקשה לו למה ישתנו שמותם להיותם נקראים לפעמים כך ולפעמים כך. ותירץ שאין זה מן הדוחק כי לפי ענפיהם כן ישתנו שמותם. והכונה לפי שנוי בחינתם כמו שיתבאר בשער הנז'. וזהו פתח ומבוא גדול בחכמה הזאת. ויש כמה חילוקים אחרים יתבארו בפרקים בפ\"ע:" + ], + [ + "בזולת המציאות והבחינות הנזכרות למעלה, עוד יש ויש בחינות אחרות. והיא כי כאשר נרצה להבחין האצילות בסוד הרכבתה מדין ורחמים, זו יהיה בחינה אחת. וכאשר נראה להבחינו מפאת שכולם רחמים, יהיה בחינה אחרת. וכן כאשר נבחינה מפאת כל ספירה מצד פעולתה בפ\"ע בזולת שיצטרף אליה חברותיה, יהיה ענין אחר. וכאשר נרצה לצרף אחד מהם לפי אות שנצטרפה, תשתנה פעולתם ובחינתם ויעלו הבחינות אל עשר. וכן כשנרצה אל שתים, תתחלף לפי חלוף שתיהם. המשל כשנצטרף מלכות אל יסוד והוד היא בחינה אחת במלכות, ואם נצטרפה אל יסוד ונצח היא בחינה אחרת, ואם נצטרפה אל הוד ונצח היא בחינה אחרת. כך יעלו הבחינות לאין תכלית ולאין מספר על דרך שפי' בשער הצינורות בפ\"ה. ובזולת זה כאשר נבחין כל האצילות המשל לז' ספירות לבדן או על י' ביחד או ג' ראשונות לבדן, ודאי הם בחינות שלא ישתוו ואין הכל ענין א'. ובזה יובן משנה אחת בס\"י וז\"ל י\"ס בלימה וכ\"ב אותיות יסוד ג' אמות וז' כפולות וי\"ב פשוטות עכ\"ל. והיא משנה שניה והקודמת אליה בארנוה בשער הנתיבות, ושם במשנה ההיא אמר שהם ל\"ב נתיבות. ועתה במשנה זו בא לבאר חילוקם ומספרם אחר שהספירות אינם כ\"א עשר איך הנתיבות הם ל\"ב, ואמר שהם י\"ס וכ\"ב אותיות וכו'. והענין כי אין יחס כלם ביחד שוה אל כאשר יהיו ז' לבד כי אין הארתם של אלו כהארתם של אלו, וזה יובחן על כמה דרכים אם בדרך הדמיון אם בדרך החשבון. והמשל בזה הספי' הם י' וכל א' כלולה מי' כנודע. הנה יעלו לק'. וזה יעלה חשבונם לאין תכלית בחשבון העשריות והמאות כי כל חלק ג\"כ כלול מי' עד אין תכלית. כי אין חלק שנאמר זה כתר לבדו וזה חכמה לבדה כדפי' בשער מהות וההנהגה פ\"ב. ואין זה כשנבחינם בערך השבעה כי נאמר ז' פעמים ז' או ז' פעמים י', וזה יעלה חשבונם על דרך אחרת שהוא על דרך השביעיות עם היות שג\"כ יעלה לאין תכלית.", + "והנה לא ידמה חשבון הי' עם חשבון הז'. עוד על פי הדמיון כאשר נרצה לדמות הי' גוונים שבספירות הנה יצטרפו ויעלו הגוונים באופן יותר נאה ומשובח ברבוי גווניו ממה שיעלה אם לא היו כ\"א ז', שלא יעלה הצטרפות הגוונים גוון משובח כמו בהיותן עשר. עוד נוכל להמשיל המשל הזה באופן יותר מכוון אל הנמשל אם יעשה התריאק\"ה הגדולה אשר יש בה כמה מיני סמים יהיה מעלתה יותר גדולה מה שלא יהיה בהתריאק\"ה של ארבעה מינים, כי זו תועיל לסם המות הארסי הממית והקטנה תועיל אבל לא כ\"כ וזה מבואר. ועד\"ז נקיש בספירות אחרי שידענו חלוקם בדין ורחמים כמו שקדם לנו בשער מהות והנהגה.", + "והנה בהיות רחמי ג' ראשונות עם הז' יהיה המזג נוטה יותר אל רחמים, והטעם מפני היות הרחמים פשוטים במזג. וכאשר יהיו ג' ראשונות לבדם יתפשטו הרחמים יותר ויותר ויהיה המזג כלו נוטה אל הרחמים מה שלא יהיה כן בהתחברם אל ז' ספירות אחרונות. וכאשר יהיו הז' לבדם אז המזג נוטה יותר אל הדין מב' המערכות הקודמות. ובהקדמה זו תובן המשנה הזו. כי הם ד' מערכות בל\"ב נתיבות והכל בעצם הספי'. מערכה ראשונה מזג כלם העשרה ביחד, והיינו י\"ס הנזכרות במשנתינו. עוד מערכ' ב' והם ג' אמות שהן אמ\"ש שהם כתר חכמה בינה שהם אמות אל החסד והדין והרחמים כמבואר בשער המכריעין פ\"ג. עוד מערכת ג' והם מזג הז' ספירות לבדם אשר הרמז אליהם אותיות כפולות שהם בג\"ד כפר\"ת. ונקרא כפולות שהם מקבלות דגש ורפה וישמשו לשתים. ודגש ורפה הוא רמז אל הדין והרחמים, ורמז אל ז' ספירות הבנין שהם לפעמים פועלים בדין ולפעמים ברחמים. וי\"ב פשוטות הם מערכה ד' שהם הי\"ב גבולים שהם י\"ב הוויות והם ו' קצוות פועלים דין ורחמים כאשר יתבאר בארוכה בשער פרטי השמות בשם בן ע\"ב בפ\"ז ח' ט' י'.", + "והנה אינם הז' ספירות אלא הם ו' קצוות שבמקומות ידועים ענפים פרטיים כאשר יתבאר בשער הנז'. ושוב מצאנו מאמר בזהר קרוב למשנה זו בהקדמה זו והוא בפ' פקודי (דף רכ\"ז ע\"ב) וז\"ל בפסוק ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים וגו'. כל אינון ווי\"ן עבד בצלאל למיהב לון לאשראה על נוקבי. ונפקי מרזא דאלף דאיהו חושבן שלים, ושבע המאות דאיהו רזא שלים, וחמשה הכי נמי, ושבעים כלא רזא חדא. וע\"ד מרזא דא וחושבן דא עשה ווים. וכלא ברזא דוא\"ו ודיוקנא דוא\"ו אתעבידו וכלא ברזא עילאה עכ\"ל.", + "ופי' בא לבאר ענין הווי\"ן במנינם שאין ראוי להאמין שבא משקלם כך על צד המקרה וההזדמן. אבל היה הענין בכונה מכוונת. וזה רצה באמרו כל אינון ווי\"ן דעבד בצלאל, פי' מאחר שבצלאל עשה אותם, וכבר דרז\"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ, וכן העיד עליו הכתוב (שמות לא ג) ואמלא אותו רוח אלדים כו', וביארו כי כמו שבריאת שמים וארץ הי' בחכמה ובתבונה ובדעת כך היה מעשה המשכן. ומקום שכינת החכמה והתבונה והדעת היה על בצלאל ומטעם זה הוכרח שהיה יודע לצרף אותיות שבהם נברא העולם מאחר שרוחניות האותיות שהם נכללות בחכמה ובתבונה ובדעת היו נכללים בו. למיהב לון לאשראה על נוקבי וכו' הכונה כי אותם הווי\"ם היו רומזים בזכר שהוא הת\"ת הנקרא וא\"ו. ואע\"פ שהיו על העמודים והעמודים עצמם זכרים כמפורסם עכ\"ז העיקר היו הווי\"ם שהיו מצד הת\"ת שהוא עיקר הוא\"ו ומהם היה נמשכת השפעת הארץ התחתונה הנרמזת במלכות והעמוד היה ביניהם להורות על העמוד המייחד שמים וארץ כנודע עמוד א' יש לו להקב\"ה וצדיק שמו וכו'. ונפיק מרזא דאל\"ף דאיהו חושבן שלים. פי' נודע כי כל הספירות כלולות מעשר, והנה לפי זה הם י' פעמים י' עולים למאה וכל אחד מהמאה כלולה מי' יעלו לאלף. ומפני היות המנין הזה כולל כל הי\"ס עם כללות כללותם קראו חושבן שלים, עניינו מספר שלם. משא\"כ שאר מספרי' שאינם כוללים כל הענפים כמספר אלף. ואין לפרש שפי' מספר שלם יהיה, כי האלף מספר שלם מפני שכולל אחדי\"ם עשרו\"ת מאו\"ת אלפי\"ם, שכבר כתבו החכמים בחכמת המספר כי שלימות המספר הוא עשרה מטעם כי מי' ולמעלה הוא כפל האחדים והעשרות, ובחבור החלקים האלה יעלה ויכפל המספר לאין תכלית, וא\"כ המספר השלם הוא העשר וזה דבר ברור.", + "ועוד נוכל לפרשו על דרך זה כי האלפא ביתא ימצא בה המספר עד ט' מאות, ומשם יחזיר האלפים לאחדים. נמצא לפי זה האלף הוא מספר השלם הנועץ סוף המספר בתחלתו ונצייר הנה צורה יפה שבה יתבאר כונתינו בקוצר כזו: והנה בהשלים המאות ישוה מספר האלפים אל האחדים והאל\"ף הוא הנועץ סופו בתחלתו כי אל\"ף הוא אלף הוא פלא והוא כ\"ע הנועץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו בסוד אי\"ן אנ\"י שפי' בשער ג' וכן נבארו בשער ממטה למעלה. ולסבה זו נקרא האל\"ף מספר שלם והוא המשכת הת\"ת מהכתר כי כללות הספירות מי' הוא ע\"י חכמה ומה גם בעלותה מי' לי' כדפי'. ושבע המאות דאיהו רזא שלים דקדק שלא אמר מספר שלם כדקאמר לעיל, מפני שאינו שלם לכלהו, פי' אבל אמר רזא שלים כי הז' ספירות הם מלאות ושלימות בכל כללות העשר (חסרה מלה) מעשר ע\"ד העשר הקודמות אלא שהקודמות יסודן עשר ולכן עלו לאל\"ף ואלו יסודן שבע ולכן לא עלו כ\"א לשבע מאות. ולכן לא אמר מספר שלם מפני שלא נשלם מספר העשר. ונקרא שלם מטעם שלימות כל אחד מספירותיה במאה שערים ולזה אמר רזא שלים. וחמשה הכי נמי. פי' כי ה' ג\"כ הם בסוד הוא\"ו כמנין הספירות בסוד כללות השבעה בה' כדפי' בשערי'. וכן כשנסיר ממנין השבעה העמו\"ד והאד\"ן נשארו ה'. וע' כלא רזא חדא. פי' כי הע' ג\"כ בסוד שבע מאות אלא שאלו כלולים בכללות גדול ואלו נכללים בכללות א' לבד דהיינו כל אחד מז' כלולה מעשר נמצאו הז' עולים ע'. ועל דא מרזא דא וחושבן דא עשה ווים. פי' לרמוז הסוד הגדול הזה שיהיה הת\"ת כלול מכל הבחי' הללו. וכלא ברזא דוא\"ו כו'. הוקשה לו כי האל\"ף הוא רמז בכל העשר וז' מאות ושבעים הם בשבעה וה' ג\"כ, וא\"כ מה ייחס מספר זה לת\"ת. ועל זה השיב וכלא ברזא דוא\"ו, וראיה על זה צורתם שהיו עשוין כמין וא\"ו אלא שהוא הת\"ת בהיותו כלול מכל המציאיות האלה. ונמצאו הוויית האלה בצורת\"ם ורמיזת\"ם ומקומ\"ם וחשבונ\"ם בסוד העליונים. בצורת\"ם שהיו בצורת ו', ברמיזת\"ם שכן היו רומזים לת\"ת, במקומ\"ם שהיו עומדים על העמודים בסוד הוא\"ו על משך הוא\"ו שהוא ת\"ת על צדיק. וחשבונ\"ם בסוד האל\"ף ושבע המא\"ות וחמש\"ה ושבעי\"ם. ועתה אין להמלט שלא נאמר שאין הז' מאות מכלל האל\"ף. אבל הוא מציאות בפ\"ע שמציאות האל\"ף נבחר ממציאות הז' מאות וכן לע' וכן לחמשה כל א' היא מציאות בפ\"ע. והוכרח לענין המשכן להיות הוא\"ו כלול מכל המציאיות מטעם שתהיה ג\"כ המלכות כלולה מכל המציאות. והמשל בזה כשנקח אבן מהאבנים או עץ מהעצים ונחלקנו לשנים הנה בהכרח ימצאו אותם החלקים מפאת יחודם שוים בחוטיהם וציורהם ולא ישתנו ציור זה מציור זה כי חתיכה אחת היו שניהם ויוכרח להם מציאות א'. וכן הדבר באצילות הת\"ת והמלכות אחר שהיו ד\"ו פרצופין כאשר נבאר בשער המעוט.", + "והנה עם היות שנסרם הקב\"ה עכ\"ז הם שוים כדמיון המשל שהמשלנו, ולכן בהיות הזכר מתיחד עם הנקבה בכל אבריו יחוד גמור ושלם יוכרח היותן משתווים שווי גמור מקבל הנקבה לזכר והזכר לנקבה שהם כדמות מקבל ומשפיע. ומה גם ראותינו ענין הצנורות שפי' בפ\"א מהשער שיחדנו להם. ולכן במשכן לרמוז אל כל חלוקי חלוקם להיות היחוד שלם הוכרח להיותם על צד המספר ההוא כדי שתהיה הוא\"ו כלולה מכל החלקים והבחינות שאפשר שתבחן כדי שהנקבה ג\"כ תבחן בכל הבחינות ההם לקבל ממנו. ומזה הטעם יובן הכרח למה כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף (ב\"ר פד ו), מפני שיסוד הוא מיחד הת\"ת והמלכות בכל החלקים והבחינות של שניהם וא\"כ יוכרח לפי זה היות בו בחינה שוה אל בחינת המלכות והת\"ת כדי שיהיו מקבילות הלולאות ויחדיו יהיו תמים על ראשו:" + ], + [ + "כונתינו בפרק זה לבאר מציאיות מתבארים בקצת ממאמרי הזהר והם צריכין אל העיון בחכמה הזאת ביותר. והוא במציאות הבינה ובמציאות הת\"ת ובמציאות המלכות. במציאות הבינה, בה שני מציאות. ראשונה מציאות שאין לו יחס עם האצילות כלל, ונרמזת במציאיות יו\"ד נקודה דקה שבבינה. והשניה מציאות המתייחס עם האצי' מצד המציאות אשר לה. ואין לומר שאין מציאות היו\"ד אלא בחכמה, ושאות הבינה היא ה\"א. שגם אות הבינה היא יו\"ד. וכן מבואר בדברי הרשב\"י שג' יודין הם ג' ראשונות והיינו בחינת הבינה עם ב' העליונות והיא נרמזת ביו\"ד ככל אחת משאר העליונות. אבל כאשר תאציל האצילות במקומם, אז יש לה בחינת הה\"א.", + "והנה בחינת היו\"ד נקרא מ\"י שהוא שאלה בלא תשובה מרוב העלמה. ובחינת ה\"א הוא נרמזת באלה שהם ג' אבות דהיינו ג' ווי\"ן שבצורת הה\"א כזה ה', והוא\"ו הימיני הוא חסד, והגג שלה הוא גבורה, והרגל התלוי הוא ת\"ת. והם נקראים אלה. ולעמוד על ענין זה היטיב, צריך לעיין במה שנכתוב בשער השמות פ\"ח ט' ובשער ממטה למעלה פ\"ה בשם אלדי\"ם שהוא צרוף מ\"י אל\"ה, ה' על י' כמבואר בתקונים פעמים הרבה. ירצה ה' שהוא לבוש אל היו\"ד כזה ולכן היא נקבה כי בחינת הגילוי גרמה לה היותה נקבה. אבל קודם היא י' לבד בסוד נקודה שוה אל שתי הנקודות. אבל בסבת אצילותה להאציל האצילות נצטייר בה מציאות ג' קווים. כי בהיותה משגחת בחסד להשפיעם יוכרח היות בה בחינת החסד, ובהיותה משגחת ברחמים יוכרח היות בה בחינת הרחמים, ובהיותה משגחת בדין יוכרח היות בה בחינת הדין. וג' בחינות האלה שנצטייר בה זה ודאי מציאות מקור ג' קווין שנשארו שם בדקות שהם שרש ומקור אל המתגלים. ואין שאלה לומר שהאבות אינם ווין אלא הת\"ת לבד. כי כן פי' בתיקונים בזולת הדרוש ואמרו שג' פסוקים ו\"יסע ו\"יבא ו\"יט הם ג' ווי\"ם בג' אבות. ואחר שבארנו שני המציאות האלה בבינה נאמר כי גם שתיהם במלכות. והם נרמזים בשתי אותיות אלה ממש בה' וי' כי עיקרה היא יו\"ד ומציאותה המתאצל אליה מקבלת הג' קווים [שהם נה\"י] ונעשית ה'. וקרוב לענין זה נתבאר בזהר (שלח דף קע\"א.) וז\"ל פתח ההוא ינוקא ואמר, והיה ביום ההוא, לא ידיע מאן הוא. אלא בכל אתר ביום ההוא יומא בתראה איהו. אמאי איקרי יום ההוא. אלא רזא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא. שירותא אקרי הוא כמה דכתיב ועבד הלוי הוא. פולחנא דלוי לדרגא דאקרי הוא טמיר וגניז ואקרי ההוא לאחזאה סופא דכל דרגין דאיהו שירותא וכלא חד ובגין דאיהו סופא איתוסף ביה ה'. זמינא ירושלם לאפקא מיין ולנבעא נביעי. הכא אית למימר סופא דכל דרגין לאו איהו ירושלם אלא ודאי ירושלם ויומא ההוא כלא חד. מה בין האי להאי, אלא ירושלם כל דרגין קדישין דילה כד אסתחרן אקרון ירושלים והכי אתתחמן אית דרגין דסחרן ואקרון עזרות אילין פנימאן ואילין לבר ואית דרגין דאקרון כד אסתחרן לשכות ואית דרגין דאיקרון כד אסתתחרן היכל ודביר. לגו מכל אינון דרגין, אית נקודה חדא כבודה בת מלך פנימה. נקודה דא אקרי יום ההוא וסימנך ההוא יקרא ארץ רפאים. וכד יקום יומא דא מגו (כיפין) (שבכין) דעזרה יקום נביעו דמיין והאי נביעו מן הים הקדמוני ליהוו כגוונא דאמא דברה בין דרועהא ומסגיאו חלבא דיניק אתמלי פומיה ואתרבי ביה אריק חלבא לפומא דאימיה. כך חציים אל הים הקדמוני וכו' עכ\"ל.", + "והנה המאמר הזה רב במקומו ואנו קצרנוהו והעתקנוהו ממנו הצורך אלינו. והענין בקצרה, זה הינוקא היה תנוק א' שנסתלק מן העולם לסבה ידועה אליו יתברך וכאשר עלתה נשמתו אל פתח שערי ג\"ע אחזו בו הכרובים שומרי הגן לבלתי תתו להכנס לסבה שנאמרה שם ובין כך ובין כך היה ראש ישיבת הצדיקים דורש בפסוק זה והיה ביום ההוא והתינוק מבחוץ הקשה וז\"ל מיין דאינון מלרע היך סלקין לעילא מיניה לאתר עילאה יתיר מיניה בכמה דרגין ומה איצטרך לון לאינון מיין. ומה אתר דכל מבועין ונחלין נפקין מיניה ולית פסיקו למבועי ונחלוי אשתקייא מאתר נגוב מאן חמא חפירא דבירא יהיב מייא למבועא דנביע. וכי ירושלם יהיב מים אל הים הקדמוני אתר דכל מימין דעלמא נפקי מתמן עכ\"ל.", + "והיא קושיא חזקה, כי ירושלם היא המלכות והים הקדמוני היא בינה ולפיכך נקרא קדמוני וכיצד אפשר שישוקה הבינה מהמלכות. ולהשיב על הקושיא הזאת אחר שהכניסוהו לישיבה פתח ואמר והיה ביום ההוא לא ידיע וכו' כי מלת הוא מורה על הנסתר והיא כנוי אל ההעלם כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים וה\"א הידיעה מורה על הנגלה כמפורסם. והנה הם ב' הפכים במלה אחת. וזה כיוון באמרו ההוא לא ידיע מאן הוא. פי' הוא מורה העלם, וההוא מורה התגלות, והם ב' הפכים. והשיב אלא בכל אתר ביום ההוא, הוא המלכות, שהוא יום האחרון. ואע\"פ שהיא מדת לילה ג\"כ הוא יום, שהרי ז' ימים הם, וכבר יתייחס אליה שם יום. ומאחר שהיא המלכות ראוי לבא בה' הידיעה מפני שהיא גלויה וידועה. אבל תיבת הוא לא יצדק שהוא מורה על ההעלם כדפי'. והשיב אלא רזא דא הוא יומא כו'. פי' להורות על מציאות היו\"ד שהוא מציאות נעלם שיש בה. כי המלכות היא שירותא וסיומא שהוא תחלה וסוף כדאמרי' תחלת המחשבה סוף המעשה שהיא למעלה בחכמה במציאות יו\"ד והיא סוף המעשה במלכות במציאות ה'. ואמר שהמציאות הנעלם שהוא התחלה נקרא הוא, שמורה על התחלה. וראייה ממאי דכתיב ועבד הלוי הוא, ועבודת הלוי היא אל הבינה כדפי' בשער מהות והנהגה בפ\"י.", + "והנה הוא, מורה על שירותא שהוא תחלה וראשון כי הבינה נקרא שירותא דקיימא לשאלתא כדפי' שם בפט\"ו. ובחי' המציאות המתגלה שהוא סוף כל דרגין נקרא ההוא בה' הידיעה. נמצא תיבת ההוא מורה על שני המציאיות יחד. והנה ביאר הינוקא ב' המציאיות שלה בה' שסביב לי' בענין ההוא.", + "והנה הנקודה האמצעית נקרא כבודה בת מלך פנימה. וכן נקרא בת עין שהוא כבבת עין נקודה זעירא דקיקא וסביבה ג' גוונים שהם גווני הקשת הם ג' אבות.", + "והנה בעלות הנקודה הזאת אל מקומה הרמתה אל בית אביה חכמה באמצעות שפע הבינה שהיא האם המניק לה החלב וע\"י תתעלה עד שהיא עולה והיא משפעת אפי' בבינה עצמה כדקאמר כגוונא דאימא דברה וכו', וכן תשפיע אל מציאותה התחתון שבה ממש (שהיא הה' לזון בו התחתונים) וזהו וחצים אל הים האחרון. וכלל הדברים, כי הבינה לה ה' ומציאותה ג' אבות. ולמלכות ה' ומציאותה נצח והוד ויסוד. ושתי הקדמות אלו נתבארו ברעיא מהימנא (תרומה דקנ\"ח) וז\"ל מאנא דקב\"ה איהי שכינתא דאיהו מאנא לשמשא לבעלה איהי מנרתא דיליה דאתמר בה שבע ביום הללתיך דאינון הגדולה והגבורה והת\"ת והנצח וההוד יסוד ומלכות. ז' כלילן. מז' דרגין אלין ג' קני מנורה מצדה האחד, גופא ותרין דרועי דמלכא איהו נר מצוה לאנהרא בהון. וג' קני מנורה מצדה השני, אינון תרין שוקין וברית ואיהו נר מערבית לאנהרא בהון. מנרתא דמלכא אתקריאת ואיהי נר לאנהרא ביה נר מצוה דאתמר ביה מצות ה' ברה מאירת עינים ומאן רישא דמנרתא בינה ה' עילאה דאית לה תלת קנים בדיוקנא דא ה' תלת ווי\"ן דאינון תלת אבהן. ה' תניינא ג' קנים תניינין בדיוקנא דא ה' תלת ווי\"ן דאינון נצח הוד יסוד. ו' מנרתא דאמצעיתא ב\"ן י\"ה על שמיה אתקרי בינה איהו כליל שית קנים לתתא בחשבון ו' בו' קנים דיליה. י אשת חיל עטרת בעלה תגא דס\"ת בצורת זיין. מסטרא דעלמא דאתי לאו איהי מאנא לגביה ולאו משמשא לגביה אלא עטרה על רישיה אבל בעלמא דין איהי כגוונא דא הוה\"י איהי מאנא תחותיה שמושא דיליה וכו' עכ\"ל. ובו בפירוש כי ב' ההי\"ן הם ג' ווי\"ן כל אחד מהם. וגם מציאות המלכות שהיא לפעמים יו\"ד בעלותה למעלה ואז היא נקראת אשת חיל עטרת בעלה שהיא י' עטרה על ו' ונעשית ז' ואיהי עטרת תפארת וזו כאשר היא עולה לבינה להתייחד עם החכמה שמשם מציאותה כדפי' לעיל. ועתה נבא בפ' זה לבאר עוד ענין מציאיות היו\"ד אל המלכות בה\"א עם היות שיתבאר בשער המיעוט:" + ], + [ + "אחר שלמעלה אמרנו אגב גררא היות מציאות המלכות מהחכמה, נבא בפרק זה להכריע בקצת מאמרי התקונים וז\"ל (בתקונא ס\"ט דף ק\"ג) ועוד אני ישנה שניה ודאי לחכמה דאיהו י' כד אתרחק מיני רחימאי דאיהו ו', ורזא דמלה ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, חכמה דאיהו אבא י', יסד ברתא דאיהי ארץ ה' זעירא הארץ ודאי. כונן שמים דא וא\"ו. בתבונה דא אימא עלאה. דבינה אתקריאת לעילא כד איהי עם בעלה. תבונה אתקריאת לתתא כד איהי עם ו' לתתא ואיהו ב\"ן ו', ות' דאיהו ת\"ת אשתארת איהי ה' עמיה. ובההוא זמנא דאת ו' איהו עם אימא ואיהו מרחק מינה, אתמר בה אני ישנה בגלותא, ואיהי שניה ליה. והכוונה כי בהיות המלכות למעלה היא שניה לחכמה ואיהי יו\"ד ממש כמותה כמו שביאר במקומות רבים. וזה דקדק באמרו שניה ודאי לחכמה דאיהו יו\"ד. בסוד מציאות היו\"ד אשר בה משתוים שניהם. זו י' של שם בן ד', וזו י' של אדני. (ובספרא דצניעותא פ' תרומה דף קע\"ו) בכלל ההויות מביא הוי\"ה כזו יהו\"י והוא המורה על סוד הענין הנזכר. וז\"ל יהו\"י. י' בתראה שכינתא (לתתא) כמה דה\"א שכינתא אשתכח. ובחד מתקלא אתקלו עכ\"ל.", + "ואמרו כד אתרחק מני רחימאי וכו' פי' המלכות אומרת שהיא שנייה לחכמה בעת שנתרחקה מבעלה. והענין כי בשם בן ד' אותיות והם ידו\"ד כסדרן לפעמים יצטרפו אל ידד\"ו, וירצה שהמלכות עלתה אל החכמה לבית אביה והת\"ת מתיחד עם הבינה. וזה שביאר ורזא דמלה ה' בחכמה יסד ארץ וכו'. פי' בחכמה שהוא יו\"ד היה יסוד הארץ כי הארץ היא המלכות במציאות ה' ויסוד הה\"א הוא יו\"ד שהוא מציאות הצלע אשר נלקח מן האדם. ופי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא י\"ב דף כ\"ז.) וז\"ל ואתמר התם לגבי אדם ויבן ה' אלדים את הצלע אשר לקח מן האדם, דא חכמה. ויביאה אל האדם, דא עמודא דאמצעיתא כו'. הורה כי מציאות היו\"ד הוא מציאות הצלע ונלקחה מהחכמה שהוא אדם העליון, ונבנתה בבנין הה\"א כאשר נבאר ואז ייחדה עם התפארת.", + "והנה יסוד הבנין שהוא ה\"א הוא כזה וז\"ש חכמה דאיהו אבא י', יסד ברתא דאיהי ארץ ה' זעירא הארץ ודאי. פי' כי מציאות הנקרא ארץ דהיינו בחינתה התחתונה ענין הארץ שהיא למטה מן הכל ויסוד הארץ הזאת היתה בחכמה כדפי'. כונן שמים בתבונה, וכן התכוננות ובנין השמים היה בתבונה. כי עקרם הם מחכמה כמו שפי' בשער י' ולא ט' בפ\"ב. כי מציאות רקיע הוא מחכמה אמנם כוננותו דהיינו בניינו ובחי' הסובבת ומלבשת הרקיע דהיינו בחינה הנקרא שמים זה היה בתבונה שהוא הבינה בהיותה מתייחדת עם הת\"ת כדמסיק. עוד נתבאר הענין הזה בתיקונים (תקונא כ\"ט דף ע\"ג.) ז\"ל ושכינתא תתאה מצוה כלילא מארבע אתוון איהי אתקריאת י' מסטרא דחכמה ה' מסטרא דאימא עילאה וכו' עכ\"ל.", + "הרי בפי' כי מציאות יו\"ד מצד החכמה וכן אז נקראת ע\"ש החכמה וכן פי' במ\"א (בהקדמה ד\"י) כד אתנטילת מחכמה אתקריאת ראשית על שמה ע\"כ. וכן היא ה' מצד הבינה דהיינו הבנין דכתיב (בראשית ב) ויבן ה' אלדים את הצלע. ושני שמות האלו מורים על הבינה. וכן ביאר הרשב\"י בפי' שה\"ש (בז\"ח דף פ\"ג) בפסוק כיריעות שלמה, ושם פירש כי לפעמים יהיה בניינה מן הבינה במציאות ט' דחפי על י'. כי הבינה למ\"ד וכאשר יבנה בנין סביב הי' של מלכות יצטייר בצורת ט' דהיינו למ\"ד בעגול כזה וכן נתבאר ענין המציאות הזה בעובדא דינוקא. ולאהבה הקצור לא נאריך בהבאת לשונם הנה. וכן ביארו הענין בזהר (פ' ויחי דף רמ\"ו) וז\"ל מלכותא קדישא לא קביל מלכותא שלימתא עד דאתחבר באבהן, וכד אתחבר בהו אתבני בניינא שלים מעלמא עילאה עכ\"ל. (וכ\"ה בזהר וארא דף ל\"א).", + "הנה בפי' כי עיקר בנין שלה דהיינו ה' היא ע\"י הג' אבות שהם ג' ווי\"ן כמבואר בפרק הקודם. וכן מכחם נבנית היא בג' ווי\"ן דהיינו ה' ועקר הבנין מעלמא עילאה דהיינו סוד הבינה כדפי'. וכן נתבאר הדרוש הזה ג\"כ בספר הבהיר ז\"ל א\"ר ינאי הארץ נבראת קודם השמים שנאמר ארץ ושמים. א\"ל והא כתיב את השמים ואת הארץ. א\"ל משל לה\"ד למלך שקנה חפץ נאה לא היה שלם ולא קרא עליו שם ואמר אשלימנו ואתקן לו כנו וחבורו ואז אקרא לו שם. הה\"ד לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים, ואומר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה המקרה במים עליותיו, ואומר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט ואח\"כ יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד. כשתיקן לה מקום אז תאמץ בה שנאמר בל תמוט, ומה שמה, ועד, ומכונה עולם והיינו עולם ועד עכ\"ל.", + "ופי' הארץ נבראת, הכוונה כי המלכות קדמה לת\"ת במציאות גילוי אצילותה כאשר יתבאר בשער המיעוט בפ\"ג. והביא ראיה לזה מפסוק ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, כנראה שהארץ קדמה לשמים. והקשו לו מפסוק את השמים ואת הארץ כי שמים נבראו תחלה כדמוכח מפשט הפסוק. והשיב להם בדרך משל נאה למלך שקנה חפץ נאה שהיא המלכות וענין הקנין הזה הוא תחילת אצילותה בחכמה והוא ג\"כ נקרא מלך ומפני שלא היה שלם כי היתה במציאות צלע חסרת הבנין. ואמרו ולא קרא עליו שם. הכוונה לא האצילוהו ולא גילהו להיות נגבל ומכונה בשם אלא העמידו עד הכנותו ועד הכנת מקומו שהוא המרכבה שעליה עומדת כבוד המלכות הוא המכון שלה. וההשלמה הוא הבנין בנין הצלע שהוא מציאות הה\"א שבה כדפי'. והביא ראיה לזה מפסוק לפנים הארץ יסדת פי' קודם השמים הארץ שהיא המלכות יסדת.", + "וענין יסדת הוא היסוד המוסד בחכמה כאמרו אבא יסד ברתא כדפי'. ומזה הכתוב ראייה על ענין יסוד הארץ שהוא קודם למעשה שמים דהיינו כוננות השמים. כי מעשהו הוא על ידי הבינה כמו שיתבאר בשער ערכי הכנויים. וזהו ואמר אשלימנו שכוון אל הבנין הנזכר לעיל. ולענין המכון הכריח מפסוק עוטה אור כשלמה. ולהבין ענין ראייה זו צריך שנעתיק הנה מה שביאר בזה הסבא (בפ' משפטים דף צ\"ח) וז\"ל עוטה אור כשלמה, דא שירותא דיומא קדמאה. נוטה שמים, הכא אתכליל שמאלא ולא אמר מאד אתכליל שמאלא בימינא למהוי נהיר בכללא דשמים. המקרה במים עליותיו, הכא נפיק בחדווה ההוא אילנא דחיי נהר דנפיק מעדן ואשתרשו ביה במימוי אינון תרין בדי ערבות דאינון גדלין במימוי הה\"ד המקרה במים עליותיו. מאן עליותיו, אלין בדי ערבות. ודא איהו דכתיב ועל יובל ישלח שרשיו. ודא הוא רזא דכתיב נהר פלגיו ישמחו עיר אלקים. מאן פלגיו, אינון אלין שרשיו, והכי אקרון עליותיו, שרשיו, פלגיו. כלהו אשתרשו באינון מים דההוא נהר. השם עבים רכובו, דא מיכאל וגבריאל אלין הם עבים. המהלך על כנפי רוח, למיהב אסוותא לעלמא, ודא איהו רפאל. מכאן ולהלאה עושה מלאכיו רוחות וכו' עכ\"ל.", + "ועם היות שהמאמר הזה צריך ביאור עכ\"ז אל כוונתינו למדנו שנזכר בפסוק זה סדר האצילות גדולה גבורה כלולה בת\"ת ושתי הנצחים שהם נצח והוד וכן משך הנהר. אמנם המלכות לא נזכרה עדיין. ולכן הזכיר המרכבה התחתונה שהוא מיכא\"ל וגבריא\"ל ורפא\"ל. ואין ספק ששם נזכר אוריא\"ל שזהו כוונת כנפי רוח לשון רבים וכן נזכרו שאר המלאכים הרי בפי' שנזכרו המרכבות שהם המכון שלה ואז אמר יסד ארץ על מכוניה. וזה רצה באמרו כשתיקן לה מקום אז תאמץ בה פי' אחר שברא המרכבות אז היא מאומצת וחזקה ואז בל תמוט. ודקדק באמרו ומה שמה ועד. פי' שם המלכות שהוא היסוד (שלה) מציאות הי' הנקרא ועד. ואפשר הטעם מפני שעדיה הגיע האצילות, ונבאר בערכי הכנויים (בע' עד). ומכונה עולם כי המכון הוא מצד הבינה כי הבנין נבנה בבינה והוא מציאות הה\"א שהם מצד החסד והגבורה והת\"ת ומשם מיכאל גבריאל רפאל או אוריאל כמו שנבאר בשער ההיכלות פ\"ז. ומטעם שעיקר המכון על שם הבינה אמר ומכונה עולם, ע\"ש הבינה הנקרא עולם. וזהו בל תמוט עולם ועד. וענין בל תמוט, ע\"י שתשפיע ותקבל תתקיים ע\"ד שכינה בתחתונים שבארנו בשער מהות וההנהגה.", + "והנה נשלם ביאור המאמר. ומתוכו נתבאר עקר ההקדמה שאנו בביאורם. ועם ענין הקדמות המציאיות הנזכר בשער הזה יתבאר ענין קשה מאד בענין הכוונה בק\"ש בפרק א' של ק\"ש במלת אחד. שאנו מעלים הספי' אל הבינה ומשם ולמעלה. כי הלא זהו ענין היובל שישובו הענפים אל שרשם ויחזור הכל אל הבינה והעולם חרב ואבד, וא\"כ מהו התיקון שאנו מתקנין בכוונה זו. ועם ההקדמה הזאת יובן הענין כשנעלה (כשתעלה) מדה או מדות למעלה עכ\"ז מציאותם נשאר במקומן. ואין זה ענין היובל כי ביובל יחזרו גם המציאיות והענפים אל מקורם. וכן ביאר הרשב\"י בפקודא דקדושה (בזהר אמור דף צ\"ג) וז\"ל וכיון דישראל קא מקדשי סלקא מתתא לעילא יקרא עילאה עד דאסתלק וא\"ו רזא דשמים עלאין לעילא. כיון דאינון שמים אסתלקו לעילא נהיר ההוא קדש בהו וכדין אקרי לעילא קדוש. ולבתר נהיר ההוא נהירו עילאה על כורסייא דאיהו שמים. ואינון שמים תייבין לדוכתייהו ומתיישבן ביה בההוא נהירו וכדין אקרי קדוש. לבתר נחית ההוא נהירו עד דנטיל כלא חד צדיק עלאה דרגא יקירא עלאה לקדשא כלא לתתא. כיון דאיהו נטיל כלא כדין אקרי קדוש וכו' עכ\"ל.", + "ונבאר אותו בקיצור. למעלה מזה פי' הרשב\"י כי ג' קדוש אחד בכתר אחד בת\"ת אחד ביסוד, וכל ג' מדרגות האלה מקבלים קדושה מהקדש העליון שהוא הכתר. והוקשה להרשב\"י כי בכתר אין קדוש בוא\"ו אלא קדש. ותירץ לזה דשמים שהוא ת\"ת הנקרא וא\"ו מסתלק לעילא ובעלות הוא\"ו אל הכתר הנקרא קדש מה שהיה קדש נעשה קדוש. וחזר ואמר לבתר נהיר ההיא נהירו עילאה על כורסיי\"א דאיהו שמים פי' מציאות הת\"ת הנשאר במקומו שהוא כסא אל מציאות הדק שהוא סוד הרקיע כמבואר בשער י' ולא ט' פ\"ב. ומציאות המתגלה נקרא כסא אל מציאות העולה וכמקרה הזה אל הת\"ת, כן מדבריו נלמד אל מציאות שאר הספי' שמציאותם נשאר במקומם. ומשם מתפשט קדוש שני וג' ביסוד שהוא משך וא\"ו. ואגב אורחין למדנו ענין הג' ווי\"ן. א' הכתר ע\"י הדעת הדק העולה שם כמבואר, ושני בת\"ת ממש, ושלישי ביסוד. ע\"כ.", + "והנה נשלם הפ' הזה ונכלל השער הזה:" + ] + ], + [ + [ + "שער ט\"ו הוא שער ממטה למעלה:", + "הנרצה בשער זה לבאר ענין הנזכר בספירות בתיקונים ובזוהר ממטה למעלה וממעלה למטה, כי לכאורה הדבר קשה כי מה שהם ממטה למעלה היינו ממעלה למטה והוא מונה אותם ב\"פ כאשר יתבאר:", + "פרק ראשון:", + "הענין כי הספירות כמו שהם ממעלה למטה כסדרן כתר חכמה בינה גדולה גבורה תפארת נצח הוד יסוד ומלכות כך הם ממטה למעלה כתר חכמה וכו' כיצד כתר במלכות וחכמה ביסוד ובינה בהוד וגדולה בנצח וגבורה בת\"ת ות\"ת בגבורה ונצח בגדולה והוד בבינה ויסוד בחכמה ומלכות בכתר. וכדי שלא יקשה ענין זה בעיני המשכיל נמשיל לו משל נאה והוא כדמיון נצוץ השמש המתפשט ממקורו ומכה במראה הלטושה אז אורו מתהפך וחוזר אל מקורו וזהו הנקרא בין החוקרים אור המתהפך. וכן אנחנו כאשר רצינו לרמוז בשערינו אלה אל הסוד הזה קראנוהו בשם אור המתהפך או אור החוזר שהכל ענין אחד. ונחזור אל הכוונה שממש כדמיון האור הנז' כן דמיון האצילות כי הספי' שהם האצילות ומתפשטות ממעלה למטה כסדר הישר בספי' זהו שקראנוהו לפעמים בשערים אלה אור הישר והוא שהם מתפשטות כסדר הזה. וכן האור עושה, מצבו במלכות וחוזר אל מקורו עד הכתר ושם מצבו. וזהו נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן כי כתר שורה במלכות ומלכות בכתר ולא זה בלבד אלא אף המלכות שבכתר חוזר ויורד למטה. ומנהגה כדרך האור הראשון עד שנעשה אור לאור ואור לאור עד אין תכלית והכל נעוץ סוף בראש וראש בסוף וזהו סוד ההויה ביושר וסוד ההויה בהפוך זה בסוד האור הישר וזה בסוד האור המתהפך כזה:", + "הענין נרמז בסוד א' שהוא יו\"ד בראש ויוד בסוף כזה: והסוד הוא יוד בראש ויו\"ד בסוף כי מקור האור לעולם הוא יו\"ד. ומשם האור נשפע פעמים היו\"ד למעלה והוא אור ישר ומקור וראש. ופעמים היו\"ד למטה והוא אור מתהפך ומקור אל האור החוזר. ונמצא נעוץ סופן בתחלתן ותתלתן בסופן. וכן פירש הרשב\"י בפי' משנת ס\"י זו וז\"ל בתיקונים (תקונא כ\"א ד\"ס.) והאי אבנא איהו י' בריש א' ואיהו י' בסופה, עלה אתמר מגיד מראשית אחרית, ואיהי יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י כליל עשר ספירן דאיהו נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן עכ\"ל.", + "כיון בשם הנזכר היות האותיות השם ביושר יהו\"ה והשם בהפוך הוה\"י והכל נכלל בעשר אותיות שבמלוי השם והיינו ענין א' שהוא יו\"ד בראש ויו\"ד בסוף. והוא מגיד מראשית, שהוא יו\"ד בסוד החכמה וקוצה שהוא הכתר. אחרית, שהיא יו\"ד ג\"כ. והוא חכמה בראש וחכמה בסוף. ואחר שנתבאר הענין בכלל ובקיצור נבא להכריע בדברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים [בהקדמה ד\"ו.] אין קדוש כה' עלת על כלא טמיר וגניז בכתר ומניה אתפשט נהורא על יהו\"ה דאיהו י' חכמה ה' בינה ו' כליל שית ספירן ה' מלכות. והאי איהו אתפשטותא מעילא לתתא ואוף הכי אתפשט נהוריה על [י' מן אדני] מתתא לעילא עד אין סוף דאתרמז באדנ\"י אי\"ן אנ\"י. ובג\"ד י\"י מן יאהדונה\"י עשרה עשרה הכ\"ף דא כ' מן כתר עכ\"ל. הורה בפי' על כוונתינו כי האור הישר יוצא ומתפשט מן המקור שהוא יו\"ד עד הסוף שהוא ה'. וחוזר מי' של אדנ\"י שהיא המלכות כי אדנ\"י לבוש אל יהו\"ה כזה יאהדונה\"י כמו שנבאר בשער השמות בפ' י\"ג ושם אדנ\"י הוא סוד אור המתהפך כי שם אדנ\"י ושם הוה\"י הכל ענין אחד ורמז א'. וזהו סוד אנ\"י אי\"ן שהוא אני אדנ\"י במלכות ואי\"ן בכתר והכל רומז נעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו. וכמו שבסוד הכתר הי' על ה', כן באי\"ן הי' על הן' כי הכל רמז אחד וענין א'. וכמו שבמלכות י' תחת ה', כן באנ\"י נ' על היו\"ד. והכל אחד זו בחכמה שהיא י' נ' בבינה שהיא ה'. ולהיות ששתי אורות מתייחדים בכתר ב' מדות שבספיר' י' מלמעלה למטה וי' ממטה למעלה לכן נקרא כ' כתר והיינו אין קדוש כה' שפירושו כ\"ף כת\"ר שהוא התפשטות האור ממעלה למטה וממטה למעלה כדפי'.", + "והנה בזה נכלל המרובה במיעוט, שהספי' הם עשר ממעלה למטה בסוד האור הישר וכן עשר ממטה למעלה בסוד האור המתהפך אור החוזר. ועתה נבא בפרק זה לבאר ענין זה אפי' בקצת הספי':" + ], + [ + "הכונה בפרק זה לבאר כי לא יהיה ענין סדר זה אל הספירות כל העשר בכללם לבד אלא גם אל קצתם. כיצד אם נרצה לומר תשע מכתר עד היסוד ותשע מיסוד עד הכתר וכן ח' מהוד עד כתר וח' מכתר עד הוד וכן ז' מחסד עד מלכות וז' ממלכות עד חסד ולא זו בלבד אלא אפי' בספירה אחת כאשר נבאר. וכל הבחינות האלה נתבארו בתקונים כאשר נבאר. והטעם אליהם הוא כי כמו שיש הארת חזרת האור מהמלכות, כן חזרת האור מהיסוד וכן מההוד וכן לכלם. וכמו שיש אור ישר מכתר כן מחכמה כן מבינה כן מחסד כי כל ספירה מקור לכל אשר תחתיה וכל ספירה היא מראה שבה מכה אור העליונה והאור חוזר עד שבדרך זה יעלו המאורות ישרים וחוזרים עד אין מספר כאשר יבין המעיין בשכלו כאשר יתן אל לבו אל הנרמז. ועתה נבא לבאר הענין הזה מתוך דברי הרשב\"י בתיקו' (תקונא י\"ח דף ל\"א ע\"ב) וז\"ל אילין נפקין. וסגרו\"ן סגר תרעא אבתרייהו הא מארי דאותות קא דפקין לפתחא ואמרין אדנ\"י שפתי תפתח תפתח דא פתחו\"ן ואלין אינון מארי דח\"י ברכאן דצלותא מסטרא דח\"י עלמין דמייחדין לקב\"ה ושכינתיה תמן דצדיק תשיעאה איהו מעילא לתתא ומתתא לעילא ט' נקודין ט' טעמי. ועלייהו אתמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים ודא צדיק דביה כל נקודין, להאיר על הארץ דא שכינתא דאיהי כלילא מכל אתוון עכ\"ל.", + "ופי' כי יש צדיקים תלויים כל א' וא' לפי מעשיו לפי אצילת נשמתו מהספירות. כיצד, מי שתורתן אומנתן קרוין מארי תורה והם בת\"ת, והשומר בריתו קרוי צדיק, והעומדים בתפלה בעמידה קרוין מארי דרגלין. והם תלויין למעלה כל א' לפי מקומו וסדר עבודתו בעוה\"ז כאמרו למעלה מן הענין כי הצדיקים נכנסים למעלה בתפילתם לפי מעשיהם. ואמר שביציאתן המלאך הממונה על סגירת ונעילת שערי היכל סוגר הדלתות עד אשר באים להתפלל מארי דאותות השם הזה הוא בצדיק הנקרא אות. וקראם מארי דאותות כי הצדיק נקרא אות ועתה הכונה לבאר בענין היסוד לכן קראם מארי דאותות. ומלאך הממונה על הפתיחה הנקרא פתחו\"ן פותח להם היכל מלך. ואמר שהם בעלי ח\"י ברכות שהם בצדיק הנקרא ח\"י העולמים ע\"ש ח\"י [החיים] התלוים בו. ואמר כי בעמידה מייחדים קב\"ה ושכינתיה ע\"י הצדיק המיחד אותן וקושר אותם כנודע. דצדיק ט' איהו. פי' כיצד בצדיק הם ח\"י, ואומר כי הם ט' ממטה למעלה וט' ממעלה למטה. ואין לומר שהענין הוא כשנחשוב ונמנה הספירה ממעלה למטה יהיו ט' וכשנמנה ממטה למעלה יהיו ט' שא\"כ לעולם אינם עולים יותר מתשע וכיצד מונה י\"ח. אלא ודאי היסוד הוא בסוד אור היש\"ר ואור החוזר. וכענין המלכות למנין עשר כן היסוד למנין ט', וכן ההוד למנין ח'. ואינם דומים אלה לאלה כי כל מספר ומספר הוא סוד בפני עצמו ובחינה בפ\"ע. כמו שאין האור הישר ואור החוזר ענין א'. והטעם כי האור הישר הוא סוד האור העיקר יסוד מוסד באצילות אמנם סוד אור המתהפך אינו מאיר בסוד אור הישר. כדמיון נצוץ השמש שלא ידמה החוזר מכחו אל עצמותו, כי החוזר תולדה אחת מתולדותיו בסבת אחד מהמקבלים, וניצוץ הישר הוא עצם הנצוץ בעצמו, ועד\"ז נקיש באצילות. וכמו שלא ידמה האור בחזרתו מתוך העששיות והמראה שאינה מאירה אל חזרתו מתוך מראה בהירה ספיר גזרתה, כן הענין בסוד חזרת האור מהמלכות או מהיסוד וכיוצא בו. וכן שנוי האור לפי שנוי הגוונים במראה המקבלת הניצוץ וחוזרת אורה אל מקורה הקדמון. ואלה הם חלוקים בבחינות האורות בזולת חילוק אחר שיש בין הישר והחוזר כאשר נבאר.", + "ועוד ראיה אל הענין בתקונים (תקונא י\"ח דף ל\"ד) וז\"ל, ושית מזלות אינון מעילא לתתא מחסד עד יסוד, ושית מתתא לעילא מיסוד ועד חסד. מסטרא דמלכות אתקריאו ז' כוכבי לכת וכו' עכ\"ל.", + "והנה במאמר הזה מנה רשב\"י שש מחסד עד יסוד ושש מיסוד עד חסד. ואם אינו כמו שאמרנו, כיצד הם י\"ב אינם אלא שית. א\"ו כדפרישית, והיינו בסוד אור הישר ואור החוזר שאין עניינם אחד כדפי'. ועד\"ז ג\"כ מנה עוד ז' מחסד עד מלכות ואם לא על דרך שפי' דמסטרא דמלכות היינו אור החוזר ממלכות עד החסד א\"כ נמצאו כי ז' כוכבי לכת הם שש מזלות והכל אחד א\"ו כדפי'. ולהיות כי האור החוזר ממלכות אינו כמעלת האור החוזר מהיסוד לכן הם ז' ככבי לכת שהם מקבלים מי\"ב מזלות כנודע. וכן היסוד משפיע במלכות והמלכות מקבלת ממנו. ובהקדמה זו יובן מה שנתבאר בתיקונים (תקונא י\"ח דף ל\"ג) בענין היחוד וז\"ל ת\"ח יהו\"ה אדנ\"י אינון קב\"ה ושכינתיה בתרין שוקין יהו\"ה לימינא אדנ\"י לשמאלא ואינון אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאי' בצדיק תרווייהו חד יאהדונה\"י [והכי בתרין דרועין. הוי\"ה לימינא אד' לשמאלא בעמודא דאמצעיתא יאהדונה\"י] תרווייהו ביחודא חדא בסוד אמ\"ן, ובג\"ד גדול העונה אמ\"ן יותר מן המברך. הא איהו מתתא לעילא. מעילא לתתא, יהו\"ה אהי\"ה תרווייהו כחדא בכ\"ע כגוונא דא יאההויה\"ה בחכמה ובינה יהו\"ה אהי\"ה. בתרין דרועין יהו\"ה אהי\"ה בעמודא דאמצעיתא תרווייהו כחדא. בנצח והוד יהו'ה אהי\"ה דא לימינא ודא לשמאלא. בצדיק תרוייהו ביחודא כחדא וכן במלכות וכו' עכ\"ל. וכיוצא בזה האריך שם הרבה. והכונה כמו שבארנו בשער מהות והנהגה פכ\"ג כי ענין הזווג כמו שהוא בת\"ת ומלכות כן הוא בחכמה ובינה כמבואר שם. ומצד זווג החכמה ובינה שופע השפע אל תפארת ומלכות. והניצוץ עולה עד למעלה ולפיכך ממעלה למטה אל הימין שם בן ד' שהוא חכמה ושם אהיה שהוא בינה אל השמאל ודרך קו האמצעי מתיחדים כי הבינה משפעת דרך השמאל והחכמה דרך הימין והאמצע היא המשוה שני קצוות כמבואר. אמנם בעליה דרך הקו החוזר יעלה מת\"ת ומלכות ניצוץ דרך המדרגות, הת\"ת אל הימין והמלכות אל השמאל כי זה דרך עלייתם. ואל האמצעי מתיחדים כלם ביחוד. וכבר הארכנו שם בביאור המאמר הזה בקצרה. ועם הקדמת האור החוזר שביארנו יובנו עוד דברי הרשב\"י בתקונים שהם לכאורה סותרים אלו לאלו, במקום אחד (בתקונא מ\"ט דף פ\"ג) אמר כי ש' הוא בבינה שרש האילן, ובמ\"א אמר (בתקונא ס\"ט דף ק\"ז) כי ש' לתתא שורש האילן במלכות וכן ה' תתאה. ועתה קשה אם ש' שרש האילן למעלה בבינה אינו למטה במלכות ואם הוא למטה במלכות אינו למעלה בבינה. א\"ו עם היות שכל האצילות אחד מיוחד עכ\"ז בבחינת שתי האורות הנזכר הם שנים. יש אילן ששרשיו למעלה במקור העליון והיינו אור ישר שענפיו שית מתפרדין למטה, ויש אילן ששרשו למטה בסוד אור המתהפך החוזר וענפיו שית מתפרדין לעילא.", + "וענין אמרו ש' שרש האילן, שכן ש' בה ג' ענפים בסוד ג' קווים קו הדין קו הרחמים קו החסד, והיינו ממש ה' שהיא ג' ווים כדפי' בשער הקודם. ואחר שכללנו המרובה במעט בפ\"ז, נבא לבאר ענין אור החוזר בעצמו והצורך אליו:" + ], + [ + "עתה זה כונתנו לבאר סוד האור החוזר מצד מהותו וסבתו. והענין הוא כי לעולם הזכר עליון משפיע רחמים והנקבה תחתון מושפעת דין. וד' דברים אלה הם אחוזים זה בזה. ר\"ל א' זכר או נקבה, ב' דין או רחמים, ג' עליון או תחתון, ד' משפיע או מושפע. והדבר הזה יובן בסוד שפי' בשער הצינורות פ\"א היות אור העולה וכו' כדמיון האור היוצא מן העין כמבואר שם בארוכה. ולכן בהיות המלכות מקבלת מהעשר הנה פניה מועדות לקבל מכלם בסוד אורם הישר והיא הופכת פניה כלפי מעלה ונעשה שם ההו\"י. והזכר העליון משפיע בסדר וביושר הוא שם יהו\"ה. וזה טעם שהשם ביושר רחמים מפני שהוא זכר משפיע בסדר המדרגות כהלכתן זו משפעת לזו. והמלכות השם בהפוך האותיות כזה הוה\"י נקבה מקבלת. ולכן אמר הרשב\"י ע\"ה (בהקדמה דף ג'.) כל הוי\"ה דשלטא ה' על ו' ה' על י' נוקבא איהי ודינא איהי. מפני שהזכרים למטה מהנקיבות כי ה\"ה הם נקבות ו\"י הם זכרים.", + "והנה בהיות הנקבה חוזרת פניה לקבל אינה משפעת ודאי ובהיות הזכר משפיע אינו מקבל. וכן אמרו בספר הזהר ובספר הבהיר שאסור אדם להתעכב בנשיאות ידיו בתפלה יותר מג' שעות. והטעם כי נשיאות הידים מורה על ההשפעה כענין וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם כמבואר בזוהר פ' יתרו (ד\"סז). ומפני שהמלכות נקרא שעה והיא מקבלת מג' קוים [בג' שעות] הנה השפעתה ג' שעות בלבד ואם ירים אדם ידיו יותר יסתכן. מפני שבעוד שעשר ספי' משפיעות אינם מקבלות וא\"כ צריך להתעכב עד שיקבלו כדי שישפיעו וזהו סבה (שמות יז יא) וכאשר יניח ידו וגבר עמלק [לד].", + "הנה ראיה מבוררת כי בעוד שהספירות משפיעות אינם מקבלות ובעוד שהספירות מקבלות אינם משפיעות. ואף אם ימצא מנגד לזה קצת בזהר באמרו שכינה בתחתונים וכל פרטי הדרוש הזה הנמצא בזהר, אפשר לומר כי זה דוקא סמוך להשפעתו לא בעוד שהיא משפעת. איך שיהיה מפני שסוד ההויה בהפוך הוא סוד חזרת הפנים ממטה למעלה לקבל ואינה משפעת זו היא סבה שהיא דין והיא נקבה וכן הזכר המשפיע הוא רחמים. ואולם בשם בן ד' בהפוך נמצא קרוב לזה לאחד מכותבי סודות ז\"ל דע כי כמו שיש ע\"ס פנימיות אשר הטוב בא מהם לישראל ג\"כ יש י\"ס חיצונות שעומדין כנגדם וכשישראל עושין עברות הם פועלות כפי הרע שישראל עושין ח\"ו. ואתה בן אדם ראה גם בעין שכלך כבר ידעת כי בד' ספירות עומד השם המיוחד כי הי' עומדת בספי' חכמה וה' בבינה ו' בת\"ת ה' במלכות. וכשישראל עושין רצונו של מקום ומצותיו אז מתלבשת מדת רחמים על מדת הדין כי היו\"ד שבחכמה מורה על הרחמים ומתלבש על הה' שבבינה שמורה על מדת הדין וכן ו' שבת\"ת מורה על מדת הרחמים מתלבש על ה' שבמלכות ואז העולם כלו בשלום ומרחם על בניו כרחם אב על בנים. ואם ח\"ו ישראל עושין להיפך אז מתהפך מדת רחמים למדת הדין כי ה' שבמלכות מתלבשת על הו' של הת\"ת וכן ה' שבבינה מתלבש על היוד שבחכמה שמורה על מדת הדין. ודע לך כי כשהיו\"ד מתחלת השם ואח\"כ ה\"ה אז מורה מדת רחמים וכן הו' כשמתחלת ואחר כך ה\"ה הוא מורה על רחמים, וכשמתחלת אחת מן הב' ההין אז מורות על הדין עכ\"ל.", + "ואין ספק שמה שאמר בתחלת דבריו באמרו כמו שיש ספי' פנימיות וכו' כן יש ספירות חיצוניות, שאין כונתו בקליפות משום דמסיק בהשם בהפוך אתוון. אלא ודאי הכונה על האור החוזר המעלים הרחמים בסוד הקבלה וזהו הסוד ההפוך באותיות. ואין צריך לומר באותיות השם כלו שיהיה הענין הזה כמבואר לעיל, אלא אפי' בב' אותיות כגון י\"ה או ה\"י וכן ו\"ה או ה\"ו כמו שפי' האי צורבא מרבנן. וכן מבואר בתקונים כמו שנבאר בפ\"ה. וכן נתבאר העיקר הזה בס\"י משנה אחרונה שבפ\"ג וז\"ל המליך א' ברוח וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר מהן אויר בעולם רויה בשנה וגוייה בנפש זכר באמש ונקבה באש\"ם. המליך מ' במים וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן ארץ בעולם קור בשנה ובטן בנפש זכר ונקבה זכר במא\"ש נקבה במש\"א. המליך ש' באש וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה וצר וחתם בהם שמים בעולם חום בשנה וראש בנפש זכר ונקבה זכר בשמ\"א ונקבה בשא\"ם עכ\"ל.", + "והנה במשנה זו מבוארת כל כונתינו. וזה פירושו. וקודם כל דבר ראוי אל המעיין להשכיל במה שנכתוב בשער פרטי השמות מענין יצירת האדם על ידי גלגול האותיות וצירופם ושם נבאר בארוכה ענין המליך אות פלונית וקשר לו כתר. ועכ\"ז לא נשיב ידינו מלבאר הנה מה שיספיק אל הבנת המשנה. והענין כי אותיות הם ענפים מסתעפים מהשמות ר\"ל כחות אצולים מעצמות הספירות כשוכנים בחגוי סלע מרום שבתם כמו שנאריך בשער האותיות. ולהיות כי הכחות אינם פועלים פעולתם אלא ע\"י צירופם אל מקוריהם ובחזרתם והתקשרם אל מקורם יושפע עליהם רב שפע לפעול פעולתם בחוזק כאשר נאריך ביאורם בשער פרטי השמות. לפיכך הוצרך אל היצירה שיהיה על ידי הענפים המתיחדים אל מקוריהם דהיינו הספירות. והאותיות שהם ענפים המסתעפים מהם בהתיחדם עם השרש וחזרת הכחות אל מקורם אז פעולתם שלימה וטובה. ולהיות מקורי האותיות כוללים י\"ס כאשר נאריך בשער האותיות, לזה לחזק כחם אל הבריאה נתיחד כל ענף וענף אל מקורו. וזה רצה באמרו המליך אות א' או מ' או ש', וכן לז' כפולים בג\"ד כפר\"ת, וכן לי\"ב פשוטות הו\"ז חט\"י לנ\"ס עצ\"ק. ופי' המליך, ייחד אותה האות ואותה הענף הרוחני אל המלכות ואח\"כ וקשר לו כתר. וקשר פי' תקיעה שברים תרועה שהם ג' אבות חג\"ת עם ענפיהם נצח הוד יסוד ועם אבותיהם שהם חכמה בינה כתר. והיינו כתר הנזכר בפי' במשנה כי ג\"ר כלולות בשם כתר כענין שכלולות בשם אי\"ן וכן שלשתם כתר לג' קוין חסד דין ורחמים. ולכולהו פי' הכונה ליחד האות בשרשו שהם הספי'. ואמר א' ברוח וש' באש ומ' במים, הכונה כי אמ\"ש רמיזת' יה\"ו כי היוד הוא חכמה כי החכמה שורש למימי חסד. וכן ה' היא בבינה וכן ש' הוא בבינה שרש האש שהוא שורש הדין ע\"ד שפי' בשער מהות והנהגה פכ\"ה. והוא\"ו הוא בכתר בסוד הדעת כדפי' בשער המציאות פ\"ו. וכן האל\"ף, כי הכתר שרש לאויר המכריע בין הקצוות כמו שפי' בשער המכריעין. ולכן כאשר נרצה ליחד הענף נייחד אותו בשרשו המיוחד בעשר ספירותיו. וזה רצה באמרו המליך א' ברוח מ' במים וש' באש, כי היחוד והקשר הוא לייחד הענף בשרשו המיוחד לו אם חסד אם דין אם רחמים ובעשר ספירותיו הנמצאים לו לפי טבעו. ואחר היחוד בענפים צריך עוד לקבל משאר המקורות עצמן להיותו כלול מחסד דין ורחמים ולזה אמר וצרפן זה בזה שהוא חוזר אל האותיות אמ\"ש הנז' מראש הפרק עד כאן. וע\"י הצירוף יתייחדו הכחות יחוד אמיתי ושלם ויתגלגל ויעלה התחתון וירד העליון עד ישוב הדבר הוייה כוללת. ולזה אחר היחוד של הענף בשרשו עם עשר ספירותיו הוצרך להיות מתיחד בג' כחות שהם אמ\"ש הכוללים כל האצילות וזהו צרפן זה בזה, ואז היה נוצר ומתאצל ומתהווה המציאות ההוא בג' מקומות שהם עש\"ן כאשר נבארם בארוכה בשער פרטי השמות בשם ע\"ב. וע\"י ציורם ברוחניות היו מצטיירים בגשמות העולמים הזה. ומפני שהא' הוא ראש להויה ועיקר לצורה המצטיירית, כי עיקר המציאות הוא מהרוח, והאש והמים סיוע בעלמא כדמות הרכבה, אבל התגבורת הוא מהרוח, לכן בין בזכר בין בנקבה בא הא' בראש הצרוף והמים והאש תחתונים. ומטעם היות הזכר ממעלה למטה באה המ' שהם המים על הש' שהוא האש כדרכם כי הימין לעולם על השמאל וזהו אמ\"ש שהוא וי\"ה ו\"י על ה'. וכשבאה הנקבה באה ממטה למעלה שהוא אש\"ם, הש' שהיא האש על המ\"ם שהוא המים וזהו אש\"ם אש על המים השמאל על הימין כדרך הנקבה שהוא וה\"י שהוא ה' למעלה מי'. לעולם הנקבה הפך הזכר כי הזכר משפיע והנקבה מקבלת ולכן הנקבה דין. וכאשר המליך אות מ' שהוא עיקר המים לכן בין בזכר בין בנקבה המ' קודמת והיא הגוברת בהרכבה כי לעולם מדת (היום) [המים] גורמת ולכן גוברת עיקר המדה ושתי המדות שהם האויר והאש או זה יגבר או זה הזכר במא\"ש שהיא הא' שהוא האויר על הש' שהוא האש והגביר הרחמים על הדין כדרך הזכר לנטותו אל הימין ברחמים א' על ש' שהוא ו' על ה\"א זכר על נקבה. והנקבה באה ממטה למעלה הנקבה במש\"א הגבירה האש על האויר. הדין על הרחמים ה\"א על וא\"ו מגברת הדין על הרחמים ופונה למעלה כי הזכר משפיע והנקבה מקבלת. וכאשר המליך אות ש' שהוא האש בתוקף הדין בא הזכר בשמ\"א שלעולם גוברת העיקר כפי מה שהוא עקר היסוד בין בזכר בין בנקבה. ולכן הש' גובר בין בזכר בין בנקבה אבל שאר אותיות ההרכבה נחלקו למחלוקת כי הזכר הגביר יסוד המים שהיא המ' על יסוד האויר שהוא הא' דהיינו הי\"ו כי הה' גוברת מפני שהוא יסוד האש כמבואר אבל הוא י' על ו'. והטעם שעם היות שהוא\"ו שהוא האויר שהוא האל\"ף הוא רחמים, עכ\"ז הם רחמים ממוצעים ורחמי החסד הן רחמים גמורים, ולכן בחר לו הימין והגבירו על המיצוע כדרך היו\"ד שהיא לעולם על ו'. אבל הנקבה באה בשא\"ם שהגבירה יסוד האויר על המים. והטה אותו כלפי האש ונמצאו בה האותיות ממטה למעלה כדרכה הפך הזכר כי הנקבה מגברת האויר על המים ופונה למעלה והזכר משפיע ופונה למטה ולכן באה הנקבה בשא\"ם שהוא הו\"י האותיות מהופכות פונות למעלה לקבל. ע\"כ הגיע ביאור המשנה, ומתוכה נתבאר ענין ההפוך אפי' בשתי אותיות כמבואר לעיל:" + ], + [ + "עוד נתבאר הדרוש הזה באור יפה בספר הבהיר. ז\"ל אמרו לו תלמידיו רבינו מלמעלה למטה ידעינן מלמטה למעלה לא ידעינן והשיב ולאו חד הוי ממטה למעלה ומלמעלה למטה. רבינו אינו דומה העולה ליורד. שהיורד יורד במרוצה והעולה אינו כן. ולא עוד אלא העולה אפשר לו לעלות דרך אחרת שלא ירד. אמר להם צאו וראו. ישב ודרש להם שכינה למטה כשם ששכינה למעלה ומאי שכינה זה האור הנאצל מן האור הראשון שהוא חכמה גם כן הוא מסבב את הכל שנא' מלא כל הארץ כבודו מאי עבידתיה הכא. מלה\"ד למלך שהיו לו ז' בנים ושם לכל אחד מקומו ואמר להם שבו זה על גב זה. ואמר התחתון אני למטה לא אתרחק ממך. אמר להם הריני מסבב ורואה אתכם היינו מלא כל הארץ כבודו. ולמה הוא ביניהם כדי להעמידם ולקיימם. ומה הם הבנים כבר אמרתי לכם ז' צורות קדושות יש לו להקב\"ה וכו' עכ\"ל.", + "והפי', למעלה מן הענין ביאר הרב לתלמידיו הי' מאמרות א' לא' למצוא חשבון ממעלה למטה. ובהשלימו לבארם שאלו תלמידיו הנעימים רבינו ממעלה למטה ידעינן כמו שביארת לנו, ממטה למעלה לא ידעינן. והטעם לפי שכבר פעמים רבות שמעו התלמידים מפי הרב ממטה למעלה ומפני רוב ענותנותן לא ראו לדחוק השעה ולא שאלו את פי רבם עד אשר ראו כי העת עת רצון שהרב ביאר להם ממעלה למטה ביאור רחב ולזה שאלו שג\"כ יבאר להם ממטה למעלה. והרב כדי לחדדם ולראות אם עמדו בסוד ה' וירדו לסוף דעתו שאל להם ולאו חד הוי ממעלה למטה וממטה למעלה כי הכל אחד ואין חילוק ביניהם וכיון שביאר להם ממעלה למטה כבר הם יודעים ממטה למעלה כי הכל אחד. והם להיותם בנים לימודי ה' השיבו רבינו אינו דומה העולה להיורד שהיורד יורד במרוצה והעולה אינו כן. פי' ממעלה למטה שהוא המשפיע הוא משפיע בתוקף הרחמים ואין השפע מתעכב אלא בא במרוצה. אבל העולה אינו כן, שהוא דין שהוא צד הנקבה ואינו רחמים כדרך הזכר כמו שפי'. ואמרו עוד חלוק אחר. כי העולה אפשר לו לעלות על דרך שלא ירד כי הירידה הוא דרך הימין כי יגבר הימין על השמאל מפני שיקדים הימין לבא ואח\"כ יבא אל השמאל כי קודם יורד השפע אל החסד ואח\"כ בא אל הגבורה וכן על זה הדרך, אבל העולה עולה מהשמאל אל הימין כי תחלה מקדים השמאל ומן השמאל יעלה אל הימין.", + "והנה העלייה על דרך אחרת שאין כן הירידה. ואמרו אפשריות, כי כבר אפשר שיהיה העליה דרך ימין כלו כי אפשר שיעלה דרך היסוד אל הנצח אל החסד אל החכמה, והנה על דרך זה יהיה כל העלייה דרך ימין כלו. אמנם [אפשר] שיהיה העלייה דרך המדרגות מן היסוד אל ההוד ומן ההוד אל הנצח ומן הנצח אל התפארת ומן הת\"ת אל הגבורה ומן הגבורה אל החסד ומן החסד אל הבינה ומן הבינה אל החכמה, והנה לעולם יקדים השמאל אל הימין כי מגביר הדין על הרחמים. ובראות הרב הגדול מענה תלמידיו דרך קצרה וירדו לעומק המחשבה וידעו החילוק שבין ממטה למעלה ובין מלמעלה למטה ולא נסתפק להם אלא דרך הכחות ואופן הסוד. השיב להם בטוב מענה צאו וראו ישב ודרש שכינה למטה כשם ששכינה למעלה ומאי שכינה זה האור הנאצל מהאור הישר ואור החוזר ושני האורות הם שני היודי\"ן כמבואר לעיל. וזהו האור הנאצל מהאור ראשון שהוא חכמה הנאצלת מהכתר שממנה אורה מתפשטת ממעלה למטה בסוד שהיא יו\"ד של שם. ואין תימה על לשון שכינה, כי הוא לשון מושאל להעלם המליצה. ועוד כי כל האצילות וכל גילוי מלכו של עולם נק' שכינה.", + "ועוד כי עיקר גלוי והתפשטות החכמה ע\"י הבינה שנקראת שכינה, וכן שם יאהדונה\"י בו שמונה אותיות שהיא מבינה ולמטה. ויש לזה סמך בדברי הרשב\"י בתקונים בפסוק שלח תשלח, והתם נאמר כי שם זה הוא תמניא ספי' דהיינו מבינה ולמטה. והענין כי היו\"ד היא נקודה בהיכליה. ג\"כ הוא מסבב את הכל שנאמר מלא כל הארץ כבודו. פי' כי העיקר ממטה למעלה וממעלה למטה הוא מראש אצילות כ\"ע ולמטה עד שיעלה למספר עשר ועשר ממטה למעלה שהם עשרים שהם עשרה עשרה הכ\"ף מן כתר כמבואר בפ\"ק. ועכ\"ז עפ\"י הדרך שהוא בכתר הוא בכל הספירות כי בכל ספירה וספירה יש אור ישר וחוזר כדפי' בפ\"ג, ולכן כאן לבלתי עלות בכתר ונגוע הדיבור בו אמר אור הנאצל מאור ראשון. הכתר הוא בדרך העל' ואמר בחכמה ג\"כ הוא מסבב הכל. ר\"ל כי כדרך הכתר שמתפשט אורו וחוזר אליו למעלה פניו דרך מקורו, כן דרך החכמה. נמצא עפ\"י דבריו מבואר ענין הכתר בדרך נעלם והחכמה בגלוי. ואמרו מסבב את הכל, הוא האור היורד למטה דרך המדרגות וחוזר ומתעלה. ונמצא לפ\"ז מלא כל הארץ כבודו כל האצילות בשוה כי הכתר במלכות ומלכות בכתר אי\"ן אנ\"י והחכמה למטה ביסוד והיסוד בחכמה וכל המדרגות אחוזות זו בזו. וזה רצה באמרו מלא כל הארץ כבודו כי שוה לפ\"ז קצת גילוי המתגלה למטה כדרך המתגלה למעלה. ולבאר הענין הטיב אמר משל למלך שהיו לו ז' בנים וכו' ודקדק כי נתרעמו התחתונים שהיו למטה עד שהוצרך מפני זה להשוותם בסוד האור החוזר על דרך המדרגות ממטה למעלה וממעלה למטה ונמצא נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן ואמצעותן נעוץ בכל אחד משני קצוות, וכל הענין מבואר. ע\"כ הגיע כוונתנו בביאור המאמר. ולא כל זה הענין בלבד אלא אפי' בספירה אחת ימצא בה שיהיה אורה ממטה למעלה וממעלה למטה. המשל בזה היסוד שבין הת\"ת והמלכות שיהיו שנים א' יסוד היוצא מהת\"ת אל המ' וא' יסוד היוצא מהמלכות אל הת\"ת. והענין הזה בארו בזהר פ' ויצא (דף קנ\"ה.) וז\"ל ר' חזקיה אמר אי הכי הא אתמר כל מה דאוליד עלמא תתאה איהו בפרודא דהא כתיב ומשם יפרד. מה תימא ביוסף ובנימין, אי תימא דעלמא חד בהני, לאו איהו דהא לא נפקו מעלמא עלאה, ועלמא תתאה מה דאולידת אולידת לתתא ולא לעילא, ואי הכי פרודא איהו. אתא ר' אבא ונשקיה. א\"ל מלה דא סתים איהו, דהא עלמא עילאה אתתקן בתריסר דאינון מדיליה. אבל ת\"ח רזא דמלה, חזינא בכל זמנא צדיק מעלמא תתאה נפיק ועייל ביה עייל ומיניה נפיק. ובג\"כ אתבני באתר דא ועקרא הוא לעילא ועקרא הוא לתתא ובעלמא תתאה איהו תדיר לעלם. כתיב ויהי בצאת נפשה כי מתה (נ\"א ת\"ח, בהאי עלמא תתאה צדיק ביה עייל ומניה נפיק. כד עייל איהו ברזא דיוסף הצדיק כד נפיק ברזא דבנימין, הה\"ד ויהי בצאת נפשה כי מתה). מאן נפשה, דא צדיק דנפיק מנה, ודא בנימין. ותקרא שמו בן אוני דחשיבת דאולידת לתתא בעלמא דפרודא ואשתארת תריסר (נ\"א חד סרי) באינון לעילא. מה כתיב ואביו קרא לו בנימין, בן ימין, דהא אסתלק לעילא בעלמא עלאה. דכד אתאביד יוסף בנימין אשלים אתריה. ועל דא צדיק בעלמא תתאה עייל ונפיק. ובג\"כ יוסף ובנימין וכלהו תריסר כגוונא דלעילא ביחודא חד עכ\"ל.", + "ופי' כי למעלה מן המאמר הזה פי' רבי אבא ענין בני לאה כמו שמפורסם היות לאה רמז אל הבינה, ורחל אל המלכות. וכלל דבריו אמר בענין ותעמוד מלדת, בגין דהכא אתכלילו ארבעה סמכין. הכונה כי עד עתה היו ד' בנים רמז לד' רגלי המרכבה הם ראובן חס\"ד שמעו\"ן דין לוי ת\"ת יהודה מלכות. עוד אמר אח\"כ ותעמוד דעד הכא ביחודא חד, מכאן ולתתא עלמא דפירודא איהו. הורה כי כל מה שממלכות דהיינו יהודה ולמטה הוא עולם הפירוד כי משם יפרד. והוקשה לו לזה כי א\"כ נמצא שהנולדים אחר יהודה מעולם הפירוד ח\"ו. ותירץ לא, דהא אינון תרין בנין דאולידת לבתר באילין אתחברו פי' נתייחדו עם הד' בסוד ב' שוקים מיוחדים עם ד' רגלי המרכבה. והוקשה לו אח\"כ בבני השפחות, ותירץ שהם ד' קשרים וכו' כמבואר שם. ועתה במאמר שלפנינו הקשה לו ר' חזקיה אי הכי הא אתמר וכו' פי' מאחר שתקנת כל השבטים וביוסף ובנימין לא דברת, כנראה דלא קשה לך מידי בהו, וקשיא טובא. בפרט במה שפירשת כי ממלכות ולמטה היא עולם הפירוד, א\"כ מאחר דיוסף ובנימין הם בני רחל שהיא המלכות נמצאו בני' למטה ממנה בעולם הפירוד, וקשה לפ\"ז היות יוסף ובנימין מעולם הפירוד למטה מבני השפחות. כי שנאמר שיהיו בעולם העליון א\"א שהרי אמם היא למטה בסוד המלכות ולידתם בעולם הפירוד כדפי'. והשיבו מלה דא סתים איהו דהא עלמא וכו' פי' אין לומר שיהיו כלם תקוני הבינה שהיא לאה והיא צריכה י\"ב בנין דכל חד כליל בחבריה וכו' כמפורסם, מפני שא\"כ היה ראוי שיהיו כלם יוצאים מהבינה. וזה שאמר בתריסר דאינון מדילה, א\"כ אין זו תשובה. אבל עיקר התשובה הוא בכל זמנא צדיק מעלמא תתאה נפיק ועייל. ביה כו'. פי' כל אל היסוד ב' בחינות. הבחינה הא' והיא הקודמת אל היחוד, הוא שהמלכות שופעת מיין תתאין דרך בו בסוד אור החוזר דרך התעוררות, כמבואר בשער מהות והנהגה פי\"ז י\"ח י\"ט.", + "והנה לפ\"ז מינה נפיק מתוך המלכות יוצא האור הזה. ועייל פי' ואח\"כ נכנס בו בסוד האור הישר שדרך בו נשפע שפע הזווג אל המלכות. והיינו שהקדים נפיק לעייל, מפני שכן דרך הבחינות אל הזווג כדפי'. ומפני שאינו כן סדר דרך הבחינות אל האצילות שתחלה הוא בחינת האור הישר ומכחו מתאצל האור החוזר, חזר ואמר ביה עייל דהיינו אור הישר. ומניה נפיק דהיינו אור המתהפך. ונמצא לפי האמת שתי הבחינות האלה מצד המלכות. הא' מצד ההתעוררות ובכח ההתעוררות הוא כח השפעה, ואם אין ההתעוררות אין השפעה. נמצאת המלכות סבה אל שתי הבחינות א\"כ ראוי שיתיחס היסוד אל המלכות לבדה לא אל זולתה. וז\"ש ובג\"כ אתבני באתר דא. פי' מצד ב' בחינות האלה הנזכרות מפני כך נבנה במלכות דהיינו יוסף ובנימין שנולדו מרחל ולא מלאה, מפני שלה נאות לסבות הנזכר. ואמר ועקרא הוא לעילא, ועקרא הוא לתתא. פי' היסוד יש לו שרש למעלה דהיינו בחינתו בסוד אור הישר, ויש לו שרש למטה דהיינו בחינתו בסוד אור החוזר. ויוסף היה סוד אור ישר, ובנימין סוד אור החוזר, ושניהם ביסוד. וז\"ש ובעלמא תתאה איהו [תדיר לעלם] כי לעולם היסוד מתייחס אל המלכות שכן הוא לעולם מתייחד עמה. כתיב ויהי בצאת נפשה. על דרך (תהלים כה א) אליך ה' נפשי אשא. ותקרא שמו בן אוני דחשיבת וכו'. פי' מפני היותו בסוד אור המתחדש ומתאצל ממנה חשבה היותו בעולם הפירוד, מה שלא חשבה כן ביוסף אלא אדרבה קותה לבן אחר. והטעם מפני שהיה בצאת נפשה והיה מכחה (לכן חשבה כנ\"ל), מה שלא היה כן יוסף אלא מכח יעקב בא, כדכתיב (בראשית לז ב) אלה תולדות יעקב יוסף. ואביו קרא לו בנימין בן ימין דהא אסתלק וכו'. הוקשה לו למה קראו יעקב בן ימין שאינו כן אלא בן שמאל כי סוד אור החוזר הוא בסוד השמאל וא\"כ מאי בנימין. ותירץ דהא אסתלק פי' כי ג\"כ שמש בנימין בסוד אור ישר דהיינו היותו מסתלק בשרש העליון וחוזר ומתפשט משם ולמטה. וזה היה כד אתאביד יוסף, הוכרח שהיה בסוד היסוד באור הישר ששמש במקום יוסף בסוד היסוד. ועל דא צדיק בעלמא תתאה עייל ונפיק בסוד אור ישר ואור מתהפך. וכלהו תריסר וגו' שכולם למעלה כדפי'.", + "והנה נתבאר היות ענין אור המתהפך אפי' במדה אחת כעין זה הנזכר, ויתרחב ביאור המאמר בס' אור יקר בפ' זו:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים ביארנו ענין ממטה למעלה בארוכה כפי אשר הורונו משמים, עד שבאנו לומר כי אפי' במדה אחת מן המדות יצדק היות בה בחינת ממטה למעלה וממעלה למטה. נבא בפ' זה לבאר יותר ויותר מזה כי גם במדה א' בעצמה יצדק היות קצתה ממעלה למטה וקצתה ממטה למעלה מינה ובה בלתי שתבחן אל זולתה. והענין שיש להקשות לדברי הרשב\"י בתיקונים דקשה מדידיה אדידיה, כי במקום א' אמר ששם בן ד' במילוי יודין כזה יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י שהוא נקבה דין. וז\"ל בתיקונים (תקונא נ\"ו דף פ\"ט ע\"ב) בראשית ברא אלקים. אלקים הא אוקמוה דתמן דחילו מסטרא דאת ה\"י דאיהי לשמאלא דאע\"ג דאת י' איהי רחמי באתר דשלטא ה' עלה נוקבא אתקריאת כגוונא דא ה\"י והאי רזא מתגליא ביו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י דלית בריה בלא דכר ונוקבא דתרין שותפין אינון ברא וברתא אבא ואימא חד יהיב טפה דכורא וחד יהיב נוקבא וכד שליט דכורא על נוקבא איהו דכר וכד שליט נוק' על דכורא איהי נוקבא והא אוקמוה ברזא דאשה כי תזריע וילדה זכר עכ\"ל.", + "ואיך נחריש ונתאפק בראותנו כי אמר שהשם במלוי יודין שיהיה נקבה ודין ולא נזעק חמס אהה כי אין מנוסה כי הרשב\"י ע\"ה פי' להפך בס' ר\"מ (פינחס דף רמ\"ו) בהיותו משבח למרע\"ה א\"ל [מה ל' אסתלק על כל אתוון הכי] אתה עתיד לאסתלקא על כל בריין בגין דאסתלק לשמא דיו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י דביה ייי דחושבניה ל'. דבקדמיתא הוית בשם יו\"ד הא וא\"ו ה\"א דאיהו יאא\"א י\"ג מכילאן דרחמי דאינון אח\"ד, כען תסתלק בשם אל דאיהו ייא\"י דתרין שמהן סהדין כו' הלא אב אח\"ד לכלנו הלא א\"ל אחד בראנו.", + "והנה כונת המאמר מבוארת, כי מילוי יודין הוא למעלה ממילוי אלפין.", + "והנה נודע ומפורסם מלוי אלפין בדברי הרשב\"י במקומות אין מספר כי מלוי אלפין הוא בחכמה והוא כ\"ח מ\"ה שהוא חשבון מלוי אלפין. והנה ע\"ד זה ימצא היות מלוי יודין לכל הפחות בכ\"ע ואיך נתאפק לומר שיהיה נוקבא. ועוד כי השם במלוי יודין הוא מוחא ובמלוי אלפין הוא אוירא והיודין מתלבשין ומתעלמים בתוך האוירין, כל זה ביאר הרשב\"י בתיקונים (תקונא ע' דף קי\"ח). וקשה כי אחר שהשם במלוי האלפין היא בחכמה שהוא אבא דכורא רחמי ודאי, איך נאמר שהשם במלוי יודין שהוא למעלה שיהיה נוקבא הא ודאי קשיא. והענין הוא שאחר שאמרנו כי הענין הבחינות בסוד אור ישר ואור מתהפך הוא סוד משפיע ומושפע א\"כ יוכרח היות שכל ספירה משפעת בפני עצמה מכתר שבה למלכות שבה והאור חוזר בעצמותה ומתהפך ממלכות שבה אל הכתר שבה.", + "והנה על הדרך זה יהי' בכ\"ע בחי' אחת שהיא אותה הבחי' המתקרבת אל השרש העליון והיא משפעת ולא מושפעת ר\"ל מעולם לא תחסר בה השפע אלא לעולם נשפע ובא. והבחי' הזאת אינה עולה בשם כלל ביען קורבתה אל מקורה, כמו שבמקורה לא יתייחס שם ונקודה כדפירשנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר, כן בו לא יתייחס שם מפני העלם סבתו בו כאומרו ע\"ה (בהקדמת ת\"ז דף ו'.) עלת העלות טמיר וגניז בכתר כו'. ולכן לא יתייחס בו לא שם ולא נקודה אמנם בו בחינה אחרת המקבלת מבחינה זו שהיא מקבלת והיא מושפעת בחי' נוקבא. וכן באר הרשב\"י בפי' (בתיקונא נ\"ו דף צ ע\"ב) וז\"ל גוון אוכמא דעינא ושערוי אוכמין וכל גוונין אוכמין שפירין אתייהיבן ביה מסטרא דאימא. חוורי דעינא וחוורו דאנפין וכו' אתייהיבת בי' מסטרא דאבא וכו'. וחוורו ואוכמו תרווייהו אשתכחו מכתרא עילאה. אוכמא מלבר וחוורו מלגאו. ועליה אתמר ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים כו', ישת חשך סתרו. והא אוקמוה חברייא, אוכמא נוקבא לחוורא. הנה בפי' כוון הרשב\"י שבכ\"ע עצמו משפיע ומושפע כאשר נאמר.", + "והנה בהיות הבחי' המושפעת נקבה הוכרח להיות חזרת פניה לקבל מהמשפיע ולכן הוא ה' על יו\"ד להורות סוד האור החוזר ושרשה למטה וענפיה מתפרדין כלפי מעלה שהוא ה' כדפי'. ועתה בזה יתבאר לשון הרשב\"י שהקדמנו ביאור יפה. וזה פי', דתמן דחילו מסטרא וכו' פי' בשם אלהים שהוא ה' על יוד. שלא נכתב אליה\"ם שמורה זכר ורחמים ואהבה אלא אלהים שהוא ה' על י' שמורה נקבה ודין ויראה. דאע\"ג דאת י' וכו'. פי' הוקשה לו אדרבה מפני שיש י' בשם אלהים יורה היות בו קצת רחמים כי היו\"ד אות של רחמים היא. לזה השיב כי עם היות שיש בו י' כיון שהה' שולטת על הי' יחוייב היותו דין, ואמר שסוד זה יגלה בשם מלוי יודי\"ן שההי\"ן שולטין על יודי\"ן. דלית בריה וכו'. הוקשה לו כיון שהשם במילוי יודין הוא בכתר א\"כ איך יצדק אמרנו שהוא נוקב' ומושפע. לזה השיב דלית בריה בלא דכר וכו' פי' כיון שתחלת האצילות הוא הכתר, וחכמה בינה נאצלים ממנה והם אב ואם לכל אשר תחתם. תינח הם, כי מאחר שהם זכר ונקבה יכולים להאציל כל אשר תחתם. אלא הכתר שהוא אחד לבדו האיך אפשר לו להאציל חו\"ב הלא לית בריה בלא דכר ונוקבא. והטעם לזה פי' בשער מהות והנהג' פ' י\"ז ביאור ארוך וטעם יפה. אלא ודאי הוכרח שבכתר עצמו הם כח דכר וכח נוק', פי' משפיע ומושפע כדפי'. ונתבאר ענין המאמר ונכלל השער בע\"ה. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:" + ] + ], + [ + [ + "שער ט\"ז הוא שער אבי\"ע:", + "הנרצה בשער זה הוא לבאר דרוש נחמד נמצא בדברי הרשב\"י ע\"ה פעמים רבות אמרו י\"ס דאצילות וי\"ס דבריאה וי\"ס דיצירה וי\"ס דעשיה וסימנם אבי\"ע. ולכאורה הדבר הדבר מבהיל הלבבות בהיות שקדם לנו י' ולא ט' י' ולא י\"א, כ\"ש שנאמר שיהיו ארבעים וענין זה יתבאר בפרקים אלו בע\"ה:", + "פרק ראשון:", + "הנרצה בפרק זה לבאר הכונה במלות אצילות בריאה יצירה עשייה. ", + "אצילות הוא נגזר מלשון (במדבר יא יז) ואצלתי מן הרוח וגו'. ופי' הענין הוא כי כח המאציל בנאצל ואין המאציל חסר דבר אלא כמדליק נר מנר ואין הראשונה חסרה דבר בהדלקת חברתה כן בהא\"ס אין חסרון בו אחר אצילות ואין יתרון בו קודם האצילות ולא אחר האצילות. אמנם כחו מתפשט בתוכו כמבואר בשערים הקודמים. ולשון אצילות נגזר מלשון אצל המזבח שפירושו ענין קורבה. והכונה להורות על רוב אדיקות השרשים בסבתם.", + "והנה הספי' לרוב אדיקתם במקורם וסיבתם יקראו י\"ס דאצילות. ולכן כל הדברים הדקים הרבה המתרבים מדקות סבתם בקרבתם עם סבתם יקראו בשם אצילות. ולכן נתייחס נבואת ע' זקנים בלשון אצילות להיות כי כלם היו שואבים רוח הקדש ממרע\"ה והיו אדוקים בו כאדיקות אור הלבנה עם נצוץ השמש עד שהכל אחד כנודע. ולכן כתיב ואצלתי מן הרוח:", + "בריאה: הנה בריאה נגזר מלשון (במדבר טז ל) אם בריאה יברא ה' וגו', אשר הכונה בו הויית הדבר בהוייה נגלית יותר מן האצילות. ולהיות כי הועביות הדברים א\"א כ\"א ע\"י הרחקם והבדלם מן הדקות והרוחניות. לכן כאשר יתפשט ענין ההוייה להבראות, יוכרח שיבדלו ויתרחקו ההויות מעילת העלות הנעלם תכלית ההעלם ומרוחק מהעביות. ואע\"פ שההויות ההם לא יהיו עבות כעביות גשמי ח\"ו, עכ\"ז הם רחוקות מגדרי האלהות, שהם בעלי הפרוד והחבור והשנוי והגבול. לכן יוכרח הרחקם והבדלם מן השרש. ויקראו בשם בריאה מלשון ברא בנקודת פתח כי כונתו חוץ. או מלשון כריתה [כמו כי יער הוא ובראתו] (יהושע יז) והכונה להורות על הבדל הדבר מהמקור ואע\"פ שלא יהיה הבדל ח\"ו:", + "יצירה היא מלשון יצר סמוך תצור (ישעי' כו), שהוא יותר עב ומתגלה מבריאה. וכמו (בראשית ב ז) וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, הנה בעפר לקח לשון יצירה. וכן (ישעיה מג כא) עם זו יצרתי לי, כי הכונה על הועביות הדברים יותר:", + "עשיה הוא דבר יותר מתגלה מן הג' הקודמים. והשם מעיד עליו, כי לשון עשיה הוא עביות הדברים ביותר. וראייה אל סדר שלשתן בפסוק א' (שם שם ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו:", + "ואחר שבארנו ביאור המלות בהקדמה זו, נבא עוד בביאור הענין במציאותו העליון. והענין הוא כי הספירות הם בעצמותם הם הראשונים המתקרבים אל סיבת כל הסיבות אשר נתעסקנו בהם מריש ספרא עד כאן. והוא האצילות הדק שהיה נעלם במקורו ואחר עלות הרצון לפניו נתגלה. והם מתייחדים בשרשם תכלית היחוד ויתייחסו בשם אצילות. ואחר האצילות הטהור והקדוש רצה ית' לברוא הויה שנית לאצילות והיא הבריאה והיא נקראת כסא הכבוד מכונה אצל חכמי הזוהר כורסייא והיא בת י\"ס. והטעם כי כל העניינים אשר תחת הספירות מדרגתם עשר עשר כספירות עצמן. כי עשר שבבריאה הם כסא ולבוש לי' דאצילות המתלבשות בבריאה ואותם הענפים המתאצלים מי\"ס ומאירים בכסא הזאת יקרא י\"ס דבריאה. ואל יחשדנו שומע שכונתינו לומר שהבריאה דהיינו הכסא הם י\"ס דבריאה. שאין זה כונתינו, אלא י' ענפי הספי' המתפשטות בה הם מאירים בה והם י\"ס דבריאה. ולפי האמת הם הם י' דאצילות אלא התפשטותם עד הבריאה שהיא הכסא גרמה להם שהם י' דבריאה. ואחר הכסא הזאת יצר עשר כתות מלאכים והם מתייחסים בשם מטטרו\"ן יען היות מטטרון מלאך שר הפנים ממונה עליהם לתת לאיש לחם חקו ושפעו וחיותו וכלם שואבים ממנו. והוא על המלאכים כדמות הלב בגוף שהוא משכן החיות ומשם שואבים חיות כל האיברים לכן נייחס כל המלאכים בשם מטטרו\"ן. והוא הנקרא עולם היצירה והענפים המתפשטים מי' מדרגות דבריאה הנזכר לעיל מאירים בו ומתלבשים בו וי' מדרגות שבו לבוש אליהם והם הנקראים י\"ס דיצירה. ואחר היצירה הזאת עשה עוד עשייה והם כל הדברים הנעשים מתחלת נקודת העשייה דהיינו כל הנזכר בפרטי מעשה בראשית עד נקודת התהום. ובו נכללים הקליפות, והכל נקרא בשם עשייה כאשר נתפשט האור הנעלם המתפשט מעולם היצירה עולם המלאכים אל עולם העשייה הם המתיחסים בעשר קליפות ולא בהם ממש אלא ע\"י כחות הקדושים כאשר נבאר. וטעם התפשטות הקדושה בהם הוא להכניעם ולהשפילם כאשר נבאר וזה יקרא י\"ס דעשייה. ואין כונתינו לומר שתהיה העשיה י\"ס דעשיה ולא היצירה י\"ס דיצירה ולא הבריאה י\"ס דבריאה ולא דאצילות, שא\"כ יקשה עלינו מ' ספי' ובפי' נאמר בספר יצירה י' ולא ט' י' ולא י\"א כדפי' בשער הראשון. אלא הכונה כי מציאות הבריאה הוא הכסא והיצירה הוא המלאכים והעשייה הוא כל אשר תחתיה הרקיעים והמזלות והקליפות והאור המתפשט מעצם הספירות להשגיח בעליונים ובתחתונים מתפשט מרום העולמות עד הנקודה האחרונה, והנה ניצוץ אורם המתפשט בבריאה נקרא י\"ס דבריאה וניצוץ אורם המתפשט ביצירה נקראו י\"ס דיצירה וניצוץ אורם המתפשט בעשייה נקרא י\"ס דעשייה. ולעולם הענפים הם מאור העליון המתפשט והם הם עצמם הספי'. ואין ספק כי בבריאה כח היוד וביצירה כח הי' ובעשייה כח הי', ואין ספק שלא תתלבש הי\"ס דאצילות בי' דיצירה אם לא ע\"י י' דבריאה האמצעיים, וכן לא יתלבשו י' דבריאה בי' דעשייה אם לא ע\"י י' דיצירה. הא למדנו שאין עשר דעשייה אם לא על ידי ג' מדרגות העליונות אצילות בריאה יצירה, ואין י' דיצירה אם לא על ידי ב' מדרגות העליונות שהם אצילות בריאה, ואין י' דבריאה אם לא על ידי מדרגת האצילות. ועתה נאמר שאין כן באצילות כמו שיש בבריאה ואין בבריאה כמו שהוא ביצירה ואין ביצירה כמו שהוא בעשייה. כי כבר אפשר להתגלות ולהתנהג העולם ביצירה זולת העשייה. עד שאל העשייה פירש הרשב\"י הטעם לאכפייא לאינון קליפין לקיים מה שנאמר ומלכותו בכל משלה. הורה שאין חפץ בה להנהגת העולם הזה כ\"א לאכפייא וכו' כאשר יתבאר. וי' דיצירה הוא הנהגת העולם על ידי שר העולם שהוא הנקרא שר מטטרו\"ן.", + "והנה ההנהגה בעולם על ידו לא חוייבה אם לא ביומין דחול או בימי הגלות כאשר יתבאר. אמנם בבריאה הוכרח עד שהרשב\"י ע\"ה אמר עליה לבושין דשבתות וי\"ט. והענין כי בשבתות או בי\"ט יתגלה האור העליון בלי לבוש בלי אמצעי אלא הוא הוא בעצמו ע\"י הבריאה, ואז נאמר על זה הענין שהקב\"ה לבוש בגדי מלכות בגדי שבתות וי\"ט. אבל כאשר עוד יצטרך האור של בריאה להתלבש באור של יצירה אז נאמר שהמלך לבוש לבושי חול. ולא לשלול ממנו שאינו לבוש לבושים דשבת מבפנים אלא כל עוד שאין ההארה ע\"י לבושים הפנימים אלא ע\"י לבושים החצוניים יקרא שהוא לבוש בגדי חול. המשל בזה למלך שלבוש בגדי חופש ורקמה וממעל למדיו לבש מדו בד, הנה אז יאמר על המלך שהוא לבוש בגדי חול שהתראותו לפני עבדיו הוא בלבוש בד כא' הגולים. אבל כאשר האצילות אורו זך בלי אמצעיות היצירה אלא ע\"י הבריאה שהוא הכרח לעצמות האור וחולשת הנשמות בעולם השפל, אז נאמר שהמלך לבוש לבושי שבת וי\"ט ובגדי חופש וחירות. וכאשר תתלבש הבריאה ביצירה שהוא מטטרו\"ן וי' כתות המלאכים אז נאמר שלבש בגדי גלות ועבדות אחר שהאור הנמשך אלינו הוא ע\"י הגלות והעבד. וזהו הקיצור להמאמרים שנבאר עוד. ועתה נאמר כי יחס הבריאה אל האצילות כיחס האצילות אל העצמות המתפשט אשר נתעסקנו בביאורו בשער עצמות וכלים, ויחס היצירה אל הבריאה כיחס הבריאה אל האצילות, ויחס העשייה אל היצירה כיחס היצירה אל הבריאה. והענין כי השנויים והעונשים והגשמות הוא רחוקה מהעצמות כמבואר שם. אמנם יפעלו השינוים ע\"י הכלים שהם ספי' האצילות, ועכ\"ז לקרבתם אל מקורם הם רחוקים מהשנוים עד שנצטרכו אל כלים להתלבש בהם והם הבריאה, והבריאה עדין רחוקה מהגשמות והשנויים עד שנצטרכו אל כלים להתלבש והם היצירה, והיצירה עדיין רחוקה מהשנוים עד שנצטרכו אל העשייה שהם המזיקים הפועלים רע בפועל. ולפחותי הנפש (ע' בעסיס רמונים פ\"ז ובפלח פ\"ג)לפעמים הם מלאכיהם לטוב. וזה בחוצה לארץ. כי בארץ ישראל אין עשייה שולטת כלל כי אין קליפות ואפי' מלאך המות אין שם, וכל השנויים הם נפעלים ע\"י י' דיצירה, כגון המיתה הוא ע\"י מלאך [מענפי היצירה] המתלבש בדין ובאכזריות חמה לא ע\"י מלאך המות הטמא ח\"ו. וכאשר ישראל הם בגלות או בימות החול אז הם מוכים בעונותינו מפני דין המתוח והעולם מתנהג ביצירה בעלי השנויים יותר. ובימות השבת וי\"ט שאין דין אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם בתוספות נשמתם אז העולם מתנהג בבריאה הנקרא כסא. ולפחות מזה א\"א מפני שלא יחשבו כ\"כ. כי אין סיפוק בידם בעולם הזה להנות אלא מאור הבריאה שהוא הכסא. עד שתתפשט הנשמה מהגוף כי אז תהנה מהאצילות שהם הספירות. ואחר שבארנו זה הענין בכללות אבי\"ע, נבא עתה בפרקים הבאים לבאר כל חלק וחלק מאלו כל א' לעצמו:" + ], + [ + "בחלק האצילות:", + "הנה האצילות הוא עצם הספי' אצילות מהאין סוף. ויחודם בהא\"ס הוא ע\"י העצמות המתפשט בהם. ויחודם בעצמות פי' בשער ד' פט\"ו.", + "הנה נמצא בעצם האצילות ג' בחי'. א' בחי' אין סוף, ב' בחינת העצמות, ג' בחינת הספי' עצמם. וזה מיוחד בזה וזה בזה כמו שפי' בשער הנזכר. והנה אל רמז ג' בחינות אלה כיון הרשב\"י בתיקונים [בהקדמה ד\"ג:] וז\"ל די\"ס דאצילות מלכא איהו וגרמיה חד בהון, איהו וחייוי חד בהון, מה דלאו הכי בי\"ס דבריאה דלאו אינון וחייהון חד, לאו אינון וגרמיהון חד עכ\"ל. הרי בפי' דקדק בלשונו באמרו באצילות איהו וגרמיה חד בהון להורות אל ג' בחינות הנזכר. מלכא איהו, היינו הא\"ס בבחינתו הקדומה. וגרמיה, היינו בבחינת התפשטות העצמות בספי', וקראו גרמיה כאמרו עצמותו. חד בהון, פי' בהספי' שהם הבחינה השלישית. ומפני שיחוד הא\"ס בספי' הוא ע\"י עצמות המתפשט אמר איהו וגרמיה חד בהון. ומלת אחדות בין גרמיה אל בהון, להורות שיחוד הא\"ס בספי' עם היות שאינם עצמותו הוא ע\"י עצמות המתפשט והעצמות המתפשט מתייחד עם הספירות כדפי' בשער הנזכר. ואין תימא במה שקרא לא\"ס מלך, שהוא המלך האמיתי מלך מלכי המלכים. איהו וחייו חד בהון. פי' איהו שהוא א\"ס, וחייוי היינו העצמות שהוא החיות שלו שהוא שולח אל הספי'. ומלת וחייוי פי' חיים המתפשט ממנו והם חיי הספירות. וזה מוכרח לפי שאינו בעל חיים עד שנאמר חייוי חיים שהוא חי בהם ח\"ו. אלא הוא חייו והוא עצמותו. מה דלאו הכי. פי' בבריאה וכ\"ש ביצירה אינו כן, לפי שאין האור המתפשט והבריאה חד שאין חייהם שהוא האור המתפשט והבריאה עצמה אחד. שאין יחודם האמיתי אלא למעלה בספי' האצילות. וזה כח המאציל בנאצל שהוא העצם המתפשט להכלים בלתי מתפרד לעולם אפי' רגע אחד, אבל בבריאה יצירה ועשייה יחודם לפרקים כמבואר בפרק הקודם. ואמנם אל המלך המתייחד בנאצליו עבודתנו ותפילתינו וברכתינו ושבחנו וקיום מצוותינו ועסק תורתנו ויחודנו וזמירותינו אליו. אליו ודאי ולא למדותיו אלא בהצטרפות עצמותו. וזהו שיקובלו תפלתינו ושנוכל להגבילו בשמות ומלות ודברים. כי הא\"ס בבחינת עצמו לא יוגבל בשם ולא יתכנה לא בכנוי ולא בשם, וע\"י מדותיו הנאצלות נוכל לכנותו בשמות כפי יחס כל שם ושם אל כל ספירה וספירה. וכל שמות הקדש וכל כנוייהם ושם בן ד' ומלואיו כלם כנויים לעצמותו ע\"י ספירותיו הנאצלות. אבל בבריאה יצירה ועשיה אין שם משמות בן ד' ומלואיו ולא שם משמות שאינם נמחקים ולא כינוי מכינויו יתב' ולא יתייחסו אליהם שאין באלו לא יכולת ולא גבורה אך בהתפשט האור בתוך הבריאה אז יתכנו בשמות שאינו נמחקים בשם אדנ\"י ובשם הנתבאר במס' ברכות (ד\"ז) א\"ר ישמעאל פעם אחת נכנסתי לבית קדשי קדשים וראיתי את אכתריא\"ל י\"ה יהו\"ה צבאות כו'. ואין ספק שאכתריא\"ל הוא שם שר הבריאה ועכ\"ז נתייחס אליו ג' שמות י\"ה ידו\"ד צבאות על כח אור הספי' המתפשט בתוכן, ולכן א\"ל ישמעאל בני ברכני לפי שהיתה שעת רצון, ולכך אמר יהי רצון כו' ויגולו רחמיך על מדותיך דהיינו פשיטות הרחמים על המדות בהיותו תוך הבריאה שהוא אכתריא\"ל.", + "והנה קראו י\"ה יהו\"ה צבאות כי בי\"ה נכלל ג' ראשונות וביהו\"ה נכלל ג' אבות, כדפי' בשם הרשב\"י בשער השמות פ\"א. כי י\"ה בחסד ו\"ה בגבורה ובאמצע ת\"ת יהו\"ה מיחד הימין והשמאל. ובצבאות נכלל נצח והוד שהם נקראים צבאות וכן היסוד שהוא אות בצבא שלו, והיא עצמה נכללת במלכות שהיא שם אדנ\"י לפעמים כאשר יתבאר. ולסבה זו לעתים יתייחס שם משמות הקודש אל הבריאה. וזהו סבה כי ימצא רמז בדברי הרשב\"י היות קצת מדברי הספי' מתייחס אל הבריאה. ואחר שדברנו בענין האצילות דבר מספיק, נבא בפרק זה לבאר ענין הבריאה:" + ], + [ + "בחלק הבריאה:", + "הבריאה הוא הכסא, ונקרא בלשון הזוהר כורסיא. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה [בר\"מ פ' בא ד\"מג.] ולית עליה אלהא אחרא דאוסיף וגרע ביה. לבתר עבד משמשין לאילין מאנין כורסייא בד' סמכין ושית דרגין לכורסייא הא עשר וכולא איהו כורסייא וכו'. ומ\"ש ולית עליה אלהא וכו' פי' בשער עצמות וכלים פ\"ח. והיתה כוונתינו בהעתקתו הנה להורות על קשר מאמר עם המאמר שהעתקנו שם ונתעסקנו בביאור ע\"ס הנאצלות. ואמר לבתר עבד פי' לאחר שהשלים אצילות י' ספי' עוד רצה לברוא כסא שהיא משמשא בי' מדרגותיה לי' ספירות דאצילות שהם המאנין כדפי' שם, ובאר שהמשמשים הם הכסא שיש לה ד' סמכין ושש מדרגות שהם י'. ומפני שהוקשה לו שא\"כ יהיו י\"א, העשר והכסא הנסמך על העמודים והמדרגות נמצאו י\"א, לכן אמר וכולא כורסייא פירוש קיבוץ הכל הוא הכסא. שאין הכסא זולת ענין המדרגות והעמודים, אלא קבוץ המדרגות והעמודים הוא הכסא.", + "וענין ד' סמכין ושש מעלות, הוא מפני שכן נחלקות הספירות כמו שנאמר בספר יצירה אחת שתים שלש ארבע ואח\"כ שש קצוות כדפי' בשער ג' בפ\"ד. ונקראים משמשים לי' ספירות, מן הטעם שפי' בפ\"ק כי היא פועלת השנויים בהתלבש אור הי' ספירות בי' משמשין. עוד בתיקונים (בהקדמה דף ד') בענין הכסא, וז\"ל ודמות החיות מראיהן כגחלי אש. אילין אינון נקודין דאורייתא דאינון תשעה דבהון אתבריאו ט' גלגלים דכורסייא. כורסייא איהו עשיראה לט' גלגלים ונהרין בהון י' אתוון דיו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א ובהון אתבריאו עכ\"ל לענייננו.", + "והנה ביאר כי הט' נקודין הם ט' ספי' כנודע וכמו שנבאר בשע' שם בן ד' פ\"ד. ואמר שעל ידיהם נבראו תשע גלגלים של הכסא שהם עצמם עצם הכסא כדפי' לעיל בענין העמודים. ואמר כורסייא איהו עשיראה נתכווין לתרץ למה הם ט' גלגלין ולא י' כמשפטם, ואמר שהטעם מפני שהכסא עצמו משלים המנין כי הכסא הוא על הגלגלים. ונהרין בהון י' אתוון כיון על נצוצות הספי' המתפשטות ומאירות אורם בכסא. וי' אתוון הם עשר ספי' עצמם כמו שנבאר בשער הנז'. ודקדק עוד באמרו ובהון אתבריאו פי' בכח י' אותיות המתלבשות בהן נבראת כהדין קמצא דלבושי' מיניה כי הכסא וגלגליו לבוש אל האותיות שהם הספי'. והאותיות סבה אל הלבושי' נמצאו הכל אחד. וכן ראוי לעולם שלא להפריד בריאה מאצי' שהם לבושי י\"ט. ואמר הרשב\"י בתיקונים (שם דף ג) וזכאה איהו מאן דלביש מלכא ומטרוניתא בי' ספירן דבריאה כו', והכוונה על האור המתפשט בהם שהספירות הם האותיות. וסוף המאמר הזה באר הרשב\"י עוד (שם דף ד') כי בראשית ברא אלדים, פירושו בשכינה שהיא תורת אמת תורתו של אמת דהיינו שכינה הנקראת ג\"כ ראשית והוא המורה מה שנעלם בת\"ת ולכן נקרא תורת אמת ולשון תורה הוא לשון הוראה, ואמר שבמלכות הנקראת ראשית ברא דהיינו בריאה. אלדי\"ם שעול\"ה בחשבון הכסא שעולה למנין פ\"ו. והאריך שם בענין והכלל כי הכסא נבראת מכח המלכות והיא עולם הבריאה לבוש אל האצילות. עוד בתיקונים (שם ד\"ו) וז\"ל הכא שם ידו\"ד איהו וכנוייה חד בגין דמיניה אשתכח כנוייה אבל מסטרא די\"ס דבריאה לאו שם יהו\"ה וכנוייה חד הה\"ד כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו' הרי ספירות אתקריאו בשם ידו\"ד ובשם אדנ\"י ואינון דאדנ\"י אתבריאו וכו' עכ\"ל.", + "ופי', למעלה מן הענין ביאר שם בן ד' במלואיו איש על דגלו באותיותיו ואח\"כ אמר הכא שם הוי\"ה איהו וכו'. הכוונה בשמות הנזכר שהם באצילות. שם ידו\"ד הנרמז בכל האצילות בכלל כדפי' בשער עצמות וכלים וכמו שנבאר בשער שם בן ד'.", + "הנה האצילות איהו וכנוייה חד, כמו שפי' בפ\"ב שבאצילות הוא יחוד גמור יחוד האמיתי אבל בבריאה אין העצמות והספירות מתיחדות יחוד גמור ואמיתי כדפי' למעלה. כל הנקרא בשמי וכו' פי' נקרא בשמי אבל אינו שמי ממש, והיינו בראתיו פי' בריאה מלשון הבדל כדפי'.", + "הנה שאין היחוד הגמור אלא אדרבא נבדל מהשורש. הרי ספי' אתקריאו בשם ידו\"ד. פי' האצילות נקרא בשם בן ד'. אמנם הבריאה נקרא בשם אדנ\"י. וכמו ששם ידו\"ד כולל כל העשר כן שם אדנ\"י כולל כל עשר כי הם ד' אותיות נגד ד' כמו שנבאר בשער השמות שאלו הד' הם היכל לד' האלו, וכן הבריאה היכל אל האצילות.", + "והנה ענין הבריאה וענין הכסא הוא, שכאשר נטרדה שכינת עוזו ונתמעט הירח הרבה את חייליה להפיס את דעתה.", + "וענין רבוי חייליה הוא, כי כל ספירה וספירה נתנה ובראה מכחה ענף אחד, ונתייחדו י' ענפים למטה מהמלכות ונעשו לה כסא והוא הכסא שאמרנו לעיל. ואלו הי' ענפים הם היכל לי' עליונים והם משפיעים איש איש על עבודתו ואל ענפו התחתון, ולפי שהם למטה מהמלכות הם נקראים על שמה אדנ\"י וז\"ש ואלין דאדנ\"י אתבריאו. ובענין זה יובן כי במקום א' חלק הרשב\"י ע\"ה י' ענפים לד' סמכין ושית דרגין, ובמ\"א (הנ\"ל) לט' גלגלין וכורסייא. והטעם, כי מאחר שהם ענפים נבראו מי\"ס לכן נחלקים בחלקי הספירות ושני החלקים הנזכר הם חלקים מורגלים בספי'. וקרוב אל ענין זה מצאנו עוד בס' הזהר פ' משפטים (דף קכ\"ו.) וז\"ל היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל כו'. מאן חיה דא. אמר רבי יוסי א\"ר חייא חיה זוטרתי. וכי אית חיה זוטרתי. אין. חיה זוטרתי, וחיה עלאה, וחיה זוטרתי דזוטרתי. ויראו את אלהי ישראל דייקא כמה דאמינא עכ\"ל. וכונתו כי חיה שתחת אלהי ישראל היא הבריאה, וקראה זוטרתי מפני החיה עלאה שהיא המלכות.", + "והנה המלכות נק' אלהי ישראל, פי' שכינתא של הת\"ת. והקשה וכי אית חיה זוטרתי, כי עד עתה לא שמענו אלא המלכות הנקרא חיה. והשיב אין, חיה זוטרתי שהיא הבריאה, וחיה עלאה שהיא המלכות, וחיה זוטרתי דזוטרתי שהיא היצירה. או ירצה כי קרא חיה זוטרתי למלכות. ומה ששאל וכי אית, מפני שלא נדמה אלינו לעולם היות חיה למעלה ממלכות עד שנקרא המלכות בערכה חיה זוטרתי. ותירץ אין, חיה זוטרתי שהיא המלכות, וחיה עלאה שהוא הת\"ת עד שבערכו נקרא המלכות זוטרתי, וחיה זוטרתי דזוטרתי היינו הבריאה שהיא למטה מהמלכות. ואצלנו הראשון עקר ומוכרח מתוך המאמר במקומו. וכן עוד קרוב לכונתינו מצאנו לר' יצחק הכהן בר יעקב ז\"ל, וז\"ל כבר עמדתם על שרשי אצילות המעלות מראש כ\"ע עד הברכה חיים עד העולם. עכשיו יש להתעורר סוד האצילות הנאצל מהם אצילות מעלות כדמות גויות לנשמות נקובים בשמות כאשר קבלנום מחכמי קדם ומספרים דרב חמאי, לא ראיתיו בכל פרינציאה כ\"א לג' חסידים. הא' היה בנרבונה חכם מופלג מקובל מפי זקן ורב וגם רבו הזקן הקדוש ההוא היו מעידים עליו כי אליהו היה נגלה אליו מיום הכפורים ליוה\"כ, והשנים באדלי היא העיר הגדולה. האצילות הראשון שהוא כדמות גוף רוחני לאצילות הקדמון שמו סביא\"ל וקוראים אותו שר רום המעלות. השני לו היא אצילות חכמה ששמו פליא\"ל הוא שר פלאות החכמה וקבלנו ששמו אשר בו נגלה אצילותו הוא זקוניא\"ל ושמו סגסגא\"ל בחשבון והדרת פני זק\"ן (ויקרא יט) והוא מטע החכמה מטע ה' להתפאר והסימן ביום נטעך תשגשגי (ישעיה יז יא) כי הסמך והשין מתחלפים זה לזה ומוצא אחד להם. השר השלישי הוא השר הנאצל מאצילות התשובה שהוא אוצר לכל יודעי בינה ובעלי יראה גדולה ושמו ירואיא\"ל. ושלשתם רמזם הכתוב בתורה בפסוק א' מפני שיב\"ה תקום והדרת פני זק\"ן וירא\"ת מאלהיך. אלה השלשה נקראים גויות לנשמות קשורים זה בזה כדמות השלהבת הקשורה בגחלת פנימות לפנימיות עזרי מעם ה' וכו'. הז' מעלות, עוד מהם ג\"כ ז' מעלות נאצלות בדמות גויות לנשמות ואם הנה רוחניות. שם המעלה הראשונה מיהרו\"ן שר החסד המיוחד למים, השני לו גבירורו\"ן הוא שר של גבורה החזקה והנוראה, הג' שמו ידידרירו\"ן הוא שר הרחמים שהוא ידיד ה', הד' שמו סתירירו\"ן הוא שר יסוד עולם הגנוז והנסתר בקו האמצעי הנקרא סתר עליון וזהו יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן (תהלים צא א) ודי למשכיל, הה' שמו נצחירירו\"ן הוא שר הנצחון הוא נצח ישראל. הו' הודירירו\"ן הוא שר נאצל מאצילות ההוד. הז' שמו ספירירו\"ן הוא שר נאצל מאצילות סוף כל המעלות. ואלה שמות הגבורים אשר מעולם. וקבלנו בזה כי הג' ראשונות נחתמים בסוף בשם א\"ל, והז' רו\"ן בסופם. כי הג' הם כחות מכחות הנאצלות בכח החפץ הגדול האדיר העליון על כלם עלות על כל העלות וסיבת כל הסבות. והז' כדמות נרות דולקים ומאירים כל אחד ואחד נר\"ו מהשבעה פנימיים, שהם כדמיון נשמות פנימיות והם כדמיון גויות רוחנית. עכ\"ל החכם מנוחתו כבוד. ואמר שי' כתרים אלה הם לבוש אל י' כתרי הספי' ושהם לבוש אל הרוחניות כדמיון גויות לנשמות, ואין ספק היות הענין הזה הכסא הנזכר לעילא הוא הבריאה. ואח\"כ הוסיף הרב בביאור ג' עמודים נאצלים ממדת המלכות. ושמם מלכיא\"ל על שם מדת המלכות, והשני עטוריא\"ל ע\"ש עטרת זהב הבינה, והג' נשריאל ע\"ש הת\"ת. ואמר כי כלם נאצלים מהמלכות והם נושאים אותה ועובדים עבודתה ומעלים הכסא מאצילות לאצילות עד ידיד ה' המחבק אותה ומנשקה באמצעות יסוד עולם. ואמר כי י\"ג ענפים אלו הם י\"ג מדות. ושם סימן אל שלשה עמודים אלה נע\"מ חרו\"ן, ופי' בשם זה הכולל שלשתן, כי רו\"ן רמז בת\"ת דכתיב (ירמיה לא) רנו ליעקב שמחה וע\"מ (מ\"ב יב ל) עטרת מלכם, שהם ג' מקורותם שכלם במלכות, וג' מדות אחרונות הם אלו. ונוטריקון נע\"מ חרו\"ן, נוש\"א עו\"ן מר\"ד חט\"א, למען ישוב מחרון אפו ויחמול וירחם. ע\"כ כלל דבריו בקיצור נמרץ. ומפני שאינו מתיחס אל עניננו קצרנו בו בכל האפשר. ואחר שנתבאר בפ\"ז ענין הבריאה, נבא לבאר בפרקים אחרים ענין היצירה:" + ], + [ + "בחלק היצירה:", + "כבר בארנו כי היצירה הוא מטטרו\"ן. ולא מטטרו\"ן ממש אלא על דרך אשר נבאר. והענין הוא כי המלאך הזה נקרא בשני שמות פעמים נקרא מטטרו\"ן ופעמים נקרא מיטטרו\"ן בי'. והכונה כאשר המלאך הזה לבוש השכינה והשכינה מתעלמת בתוכו והיא מראה פעולתיה על ידו אז נקרא מיטטרו\"ן ביו\"ד רמז אל השכינ' הכלולה מעשר היורדת ומתעלמת ומסתתרת בתוכו, ולא השכינה ממש אלא ניצוץ והאור המתאצל מהשכינה והוא ניצוץ ואור כלול מי' נציצות. וכביכול הדבר הזה נקרא גלות השכינה וזה נתבאר בתיקונים [תקונא כ\"א דף סא.] וז\"ל ועוד שלף איש נעלו, דא גופא דאיהו אתתא כלי דיליה ודא מטטרו\"ן. ונתן לרעהו, דלזמנין אשתכח ביה עמודא דאמצעיתא ולזמנין צדיק. ולזמנין שכינתא עלאה איהי תעודה ביה, ולזמנין שכינתא תתאה איהי תמורה ביה. ודא איהו גל נעול וביה מעיין חתום דאיהי שכינתא י' כלילא מי\"ס י' מן מיטטרו\"ן כל ספירן פועלין ביה בהאי עלמא שפלה וביה יבום וחליצה וגט פטורין. וכל אתוון ביה אינון תמורות כגון מצפ\"ץ ואיהו נעילת חגין וזמנין וי\"ט נעילת דלת בפני לווין. ביום הכפורים דאיהו עלמא דאתי לא איתקרי ידו\"ד באדנ\"י דאיהו דין [ואיהו נעל נעילת דלת] ואינו נועל הדלת אלא איהי פתיחא לקבל שבים. ובג\"ד יום הכפורים אסור בנעילת הסנדל, דלית יחודא ביה לקב\"ה ושכינתא דלזמנין איהי שכינתא ואסתלק קב\"ה ולזמנין קב\"ה ואסתלק שכינתא. ובג\"ד עונת ת\"ח בשבת, דביומין דחול דשליט מטטרו\"ן אתמר ביה יהיה סגור ששת ימי המעשה, ביה איהי סגירא תרעא. וביום השבת יפתח, יפתח תרעא ותיפוק מיניה שכינתא לאתייחדא עם בעלה עכ\"ל. וזה פירושו שלף איש נעלו דא גופא פי' ת\"ת הנקרא גוף ונק' איש כנודע.", + "והנה ת\"ת שולף הנעל שהיא המלכות בהיותה במטטרון הנק' ג\"כ נעל כדפי' לעיל. וכבר נודע כי נעל הוא כלי כי כן הכריעו במסכת מציעא (דמ\"ז.) בענין הקנין שצריך כלי, ולכן מלכות שנקראת כלי נרמז במלת נעלו. וזהו שכפל אתתא כלי דיליה. פי' היא אשתו ולכן נק' כלי וזה היחס שלה במלת נעל. ונתן לרעהו. כבר נתבאר בשערים הקודמים כי ת\"ת ויסוד הם ב' רעים בבחינת המלכות ששניהם משמשים עמה כי פעמים תתייחד המלכות עם הת\"ת עצמו וע\"י צדיק ופעמים בצדיק לבדו. ומה שקרא עתה לת\"ת גוף מטעם שקורא למלכות אתתא כלי וכו'.", + "וענין שליפה אינה אלא ברגל, לכן קורא לת\"ת גוף כדי שתתיחס אליו לשון שליפה. ולזמנין שכינתא עילאה כו'. הכונה לבאר לשון הכתוב (רות ד) וזאת לפנים בישראל על [הגאולה ועל התמורה כו' וזאת התעודה בישראל], והאריך בזה להכריח שהמלכות היא בתוך מטטרו\"ן כדמפרש ואזיל. ובינה נקרא תעודה והמלכות תמורה. ואמר ולזמנין שכינתא תתאה איהי תמורה פי' נקראת תמורה ביה, פי' במטטרו\"ן, וזה יהיה לפי היות הנהגת העולם על ידה פעמי' ע\"י הבינה פעמי' ע\"י המלכות כאשר נבאר. וכל זה יהיה ביחוד תפארת ויסוד עם שתיהם כדפי'. והטעם שנק' הבינה תעודה, מפני שבה מתוועדים כל המדות ר\"ל שש קצוות, או בסוד היובל. והמלכות נקרא תמורה, מפני שבה תמורות כל מה שבעליונים דוגמתו ותמורתו בה, כעין הים שיש בה כל שיש ביבשה (ע' זהר בשלח מ\"ח ב'). ודא איהו גן נעול. לפי הנראה לכאורה דגן היינו בינה דאיהי נעולה ביה ומעין היא מלכות דאיהי חתומה ביה. ודוחק לפרש כן. אלא תרווייהו אמלכות קא מהדר דאיהי גן ומעיין. ושתי בחינות הם בה. גן בערך בחינתה הנקראת שכינה תתאה דהיינו מציאות ה. ובערך הנקראת יו\"ד היינו מעיין פי' נקודת המעיין והמקור היינו ו. והיינו דקאמר דאיהי שכינתא י' כלולה מי\"ס, והיא חתומה בתוך מטטרו\"ן, ולזה רמז באמרו י' מן מיטטרו\"ן שהיא השכינה הגנוזה בתוכו, ונקרא השכינה י' לרמוז שהיא כלולה מי' כאשר היא גנוזה בתוך מט\"ט. ולזה אמר בהכרח, כל ספירן פועלין בי' בהאי עלמא שפלה. פי' כל הספי' מתלבשות במטטרו\"ן לפעול ע\"י מטטרו\"ן בעה\"ז, ולזה הוכרח היות השכינה כלולה בתוכו כמו שנבאר עוד. וביה יבום וחליצה. פי' בו ענין חליצת סנדל שרומז שם להפשטת הנעל כדפי', או יבום שהוא ונתן לרעהו, דהיינו הצדיק שהוא ריע אל הת\"ת ומיבם אשתו, והכל ע\"י מטטרו\"ן כמו שאמר למעלה ולזמנין צדיק וכו'. וכן גט פטורין שהוא ענין גרושין וגרושי השכינה מבעלה הוא בהיותה בגלות במטטרו\"ן כמו שנבאר. וכל אתוון ביה אינון תמורות. פי' כל שנוי שמות ברל\"א שערים הם ע\"י מטטרו\"ן כאשר יתבאר שם, ותמורות יהו\"ה באדנ\"י הוא במלכות. וכל תמורה הוא במטטרו\"ן הא כיצד, אלא שהמלכות היא בתוך מטטרו\"ן.", + "וענין התמורה יתבאר בשער הצירוף.", + "וענין נעילת חגין וכו', נודע כי סתם חג וי\"ט הוא במלכות ולא תקבל בהיותה נעולה בתוך מטטרו\"ן נמצא מטטרו\"ן הוא נעילת חגין וכו'. נעילת דלת בפני לווין. כי הוא נועל דלת השפע בפני המלכות שלא תקבל מבעלה, כי לא יתיחדו בימות החול אלא על ידה.", + "וענין לווין, פי' כי הירח לווה מן השמש כענין שנאמר (משלי יט יז) מלוה ה' חונן דל. פי' כי הת\"ת מלוה ומשפיע אורו ושפעו למלכות וחייליה כדמיון השמש עם הירח ושאר הכוכבים. ומטטרו\"ן נועל הדלת, כי בהיות ימות החול אז היא נעולה ולא תקבל כי אם ע\"י. ולא ע\"י ממש אלא כמו שפי' כי שכינה בתחתונים צורך גבוה, כי בהיות האם מניקה חלב לילדיה יתרבה החלב בדדיה וכן בהיות המלכות מנהגת העולם היא בעצמה מחלקת מזון בשופע לכל חייליה והתחתונים ואז יתרבה בה השפע והטוב. ובהיות ימות החול והגלות אז לא תשפיע כ\"א בצמצום ואז אינה מקבלת שפע בשופע. וזה מה שפעמים נמצא בדברי הרשב\"י בתיקונים ובשאר ספריו שמלכות מקבלת מזון ע\"י שליח מטטרו\"ן, וזה א\"א דברים כפשוטן כי מי נתן מלאך נוצר בתוך האצילות, אלא כדפי', ועוד נוסיף לקח בענין בפרק הבא. ובימות החול והגלות הדלת סגור ונעול מתנהג ע\"י השר הזה. ובימות השבתות וי\"ה אז הוא חירות ויובל. ועם הענין הזה נתבאר שאר המאמר. אמנם לרמוז אל שהגלות היא העלם שכינה בתוך מטטרון נרמז עוד בתיקונים (תקונא נו דף צ.) וז\"ל כד גלת שכינתא כל ספירן נחתו עמה ולית פרודא בה ובין י' ספירן וכד נחתו אתלבשו בשית יומין דחול שית ענפין. חסד ביומא קדמאה גבורה ביומא תניינא עמודא דאמצעיתא ביומא תליתאה תלת ספירן תניינין בתלת יומין אחרנין דאינון יומא רביעאה חמישאה שתיתאה וכו' עכ\"ל.", + "הנה בפי' שהשכינה גלתה ביומין דחול שהוא מטטרון. וכדפי' הרשב\"י במ\"א (בהקדמה ד\"ב ע\"ב) וז\"ל והכי סליק מלאך כחושבן תרין שמהן כחדא, ובג\"ד אתקרי מלאך שר הפנים דע\"י שליח דא מתייחדים בשית יומי דחול עכ\"ל. וזהו ענין הזוג בימי החול שהוא ע\"י מטטרו\"ן כאשר נמצא בדברי הרשב\"י. ועוד כענין הזה פי' הרשב\"י בר\"מ (בפ' תצא דף רפ\"א.) וז\"ל ועל התמורה, שכינתא תתאה באן אתר אתטמרת בעולימא דילה מטטרון עכ\"ל.", + "ועוד בתיקוני' (תז\"ח דף קי\"ט.) ויונה קדישא כל שית יומין דחול אזלא מנדדא מדוך לדוך. ואם אשכחת צדיק בעלמא אתדבקת ביה ואם לאו אתחזרת לקינהא בההוא אתר דאקרי ק\"ן צפור. ומאי ניהו קן דילה מטטרו\"ן די שמיה שדי דאיהו נטיר תרעא דאתמר ביה זה השער לה' כו' עכ\"ל לעניינו. ולמעלה מהמאמר הזה ספר בשבחי המלכות ביום השבת וי\"ט ביחודה עם בעלה למעלה, ועתה בא לבאר כי בימי החול אין הדבר כן.", + "וענין ימי החול האלה לפי האמת קשה להולמם כי לכאורה ישתומם המשכיל. כי ח\"ו נראה סלוק השגחה קצת כי מסר השגחתו לתחתונים, וכן קשה שנאמר כי גם בהיות ישראל על ממשלתם בהיות ימי החול שיהיו מונהגים על פי המלאך הזה שזכרנו והרי הוזהרנו בו (שמות כג כא) אל תמר בו ודרז\"ל אל תמירני בו. וביאור התר ספקות אלו יתבאר בפ' זה:" + ], + [ + "בענין התר ספקות שנסתפקנו בפ' הקודם נתבארו במאמר מזהר פ' נח (דף ע\"ה), ז\"ל ר' שמעון פתח כה אמר ה' אלקים שער החצר הפנימית הפונ' קדים יהי' סגור ששת ימי המעש' וביום השביעי יפתח וביום החדש יפתח. האי קרא אית לאסתכלא ביה דאיהו רזא כמה דאתמר יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח וגו' אמאי יהיה סגור כל אינון יומין דששת ימי המעשה. אלא אילין ימי חול דתרעא דא יהיה סגור דלא לאשתמשא חול בקדושה. וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח דהא כדין שמושא דקב\"ה וכדין אתנהיר סיהרא לאתחברא בשמשא. ת\"ח, תרעא דא לא אתפתח באינון שית יומי דחול בגין דהא באינון יומי דחול עלמא תתאה אתזן ושלטין כל אינון שית יומין דחול על עלמא בר בארעא דישראל. ואינון דשלטי [לא שלטי בארעא קדישא] בגין דהשער הזה יהיה סגור אבל ביום השבת וביום החדש כולהו מתעברן ולא שלטין בגין דהשער הזה איהו פתוח ועלמא איהו בחדוה ואתזן מתמן ולא אתיהיב עלמא לרשו אחרא. ואי תימא דכל אינון שיתא יומין אינון שלטין בלחודייהו. ת\"ח, הפונה קדים, עד לא יקומון לשלטאה איהו אסתכל תדיר בעלמא אבל לא אתפתח לאתזנא עלמא מקודשא בר ביומא דשבתא וביומא דחדשא. וכלהו יומין כלהו מתדבקין ביומא דשבתא ואתזנו מתמן דהא כדין ביומא דשבתא כולהון תרעין פתיחן ונייחא אשתכח לכלא לעילאי ותתאי. ת\"ח, וירד ה' לראות, נחת מקודשא לחול ורדיד פרישא לאשגחא במה דבנו וקיימו קיומא לאתערא על עלמא לדחלא להון עכ\"ל. והנה בפי' ביאר הרשב\"י במאמר הזה שאין ההנהגה ע\"י המלאך הזה בא\"י באמרו ושלטין כל אינון שית יומין דחול על עלמא בר בארעא דישראל.", + "הנה בפי' שאינם שולטים בא\"י לפי שחלק ה' עמו. והועד בתורה (דברים יא יד) תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. וענין זה יהיה בהיות ישראל על ממשלתם. ועתה יתבאר עם הענין הזה ספק אשר בו יתקשה כל מעיין בקראו במאמר הזה כי בא\"י אין שליטא לימי החול, ובשאר המקומות אשר שולטים בפי' נראה מתוכו שאין יחוד ופתיחת השער אלא בשבת ור\"ח. וקשה דקיימינן דע\"י שליחא מתייחדים ביומי דחול כמבואר בפ' הקודם, ונראה משם בביאור דבימי החול הפתח הזה פתוח אל ימי החול שהרי ע\"י מתיחדים כמבואר שם בפירוש. א\"ו היינו בימי החול דא\"י דאז ודאי בא\"י מתייחדים. וא\"א שג\"כ בא\"י לא יהיה יחודא אלא ע\"י הצדיק, שא\"כ היה ראוי שיהיו כל ימי החול קדש בא\"י ואין הדבר כן. א\"ו שהדבר ממוצע. והיינו שיתייחדו והיחוד הוא ע\"י המלאך הזה ולא יהיה לו שליטה לזון א\"י אלא המזון הוא ע\"י השכינה, אבל בח\"ל יהיה מזונותם על ידו. עוד נוכל לומר להתר הספק הזה כי מה שנדרש בתיקונים שהיחוד ע\"י מטטרון, הוא אחר הגלות שהשכינה גלתה על ידו כדפי' בפ' הקודם. אבל בזמן ב\"ה אין היחוד על ידו כלל. וזה בעינינו דוחק. ואחר שהגיענו הקב\"ה אל הדרוש הזה ראוי שנבאר ענין היחוד הזה שהוא ע\"י המלאך הזה מה טיבו. שאין לומר שיכנס המלאך הזה בתוך האצילות לייחד הספירות שעם היות שקודם הסתלקו מן העולם היה בשר ודם ומצד זה הוכרח היות לו נשמה אצולה מלמעלה כמונו, עכ\"ז סוף סוף מפני מה תשתנה נשמה זו שיתייחדו על ידה הספירות משאר נשמת הצדיקים והנביאים הטובים והנעימים שלא יעלו במדרגה הזאת בנשמתם אחר אשר היחוד הזה הוא ע\"י נשמה עד שלפי האמת היא מתייחדת בבעלה על ידי נשמת הצדיקים כאשר נבאר ולא מפני זה נאמר שיהיו הם המיחדים. וג\"כ זו הנשמה עם היות שזכתה ליחד ב' הספירות האלה למה יתבטל מעלתה ביום השבת, כי אדרבא היה ראוי שיגדל כחה בשבת לייחדם, ואעפ\"כ לא מפני זה נאמר שיתייחס היחוד אליה כדפי'.", + "ועוד כי לא מפני שהנשמה אצולה יזכה המלאך הזה ליכנס אל האצילות, שסוף סוף מציאות המלאך הזה הוא גוף חנוך ממש כמו שדרשו בפרקי מרכבה גופו נהפך ללפידי אש וכו'. וכיון שכן אין ראוי שיכנס גופו ביותר זך שיהיה אל הקודש פנימה ליחד לב' הספירות. ואם נאמר שיהיה היחוד ע\"י הנשמה שהיתה לו. הנה לפ\"ז נשמתו אינו ממש המלאך שהרי המלאך הוא הגוף כדפירשנא, וא\"כ איך אמר הרשב\"י שהם מתיחדים על ידי שליחא.", + "ועוד נוסף על כל זה איך אפשר שיתיחדו איש ואשתו שלא ע\"י אבר ברית הקדש, והרי היסוד הוא ברית הקודש אל היחוד העליון ואם לא יתיחדו על ידו איך אפשר שיתיחדו.", + "ועוד בעוד שמתיחדים ע\"י המלאך, יסוד האמצעי ביניהם להיכן הלך ומה עניינו אז. לכן ראוי לחקור קודם על ענין יחוד היסוד וממנו נבא אל יחוד המלאך. ונאמר כי בזולת שהיסוד מעבר אל השפע כדרך שהאבר מעבר אל הזרע, עוד לו פעולה אל היחוד והוא בחינות אורו ממטה למעלה וכדפי' בשער ממטה למעלה. ובאותו בחינה מקבל היסוד תפילתן של ישראל ומעלה אותם למעלה וכן עשיית מצותם. והם הם המיין נוקבין דאושידת נוקבא לקבלא מיין עילאין כדפי' בשער מהות והנהגה פי\"ט. והם רוחניות התפלות שמזדככים אותיותיהם ואורם מבהיק וכן אור המצוה ורוחניותיה וחיותם הוא מציאות אור היפה ונעים המתעלה עד היסוד. וזהו הנדרש בתיקונים אצל היחוד הנז' שאמר שם שקבלת התפלות בשבת הוא ע\"י היסוד. והטעם כי בהיות הבל פיו של אדם כח מתאצל מנשמתו, כפי שעור נשמתו תהיה שיעור תפילתו.", + "והנה ביום השבת שיש באדם תוספות נשמה ממקום גבוה כאשר נבאר בשער הנשמה הוכרח היות רוחניות האותיות הקדושות עולות עד היסוד. ומפני זה קבלת התפלה בשבת ע\"י היסוד, כי יש כח ברוחניות האותיות במציאותם א' על א' לעלות דרך עליית הנשמה עד הצדיק ששם מאיר הנשמה, כמבואר בתקונים בפסוק (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, דנהרין ברקיע וכו' ע\"ש. ועם היות שהתפלות שהתפלל אדם בימי החול לא יהיה בהם הכח ההוא, עכ\"ז הם מתעכבים עד יום השבת שבדרך עליית תפלות השבת יעלו עמהם שאר התפילות. ויש סמך לזה בזהר פ' פקודי בהיכלות בהיכל ראשון ע\"ש. וכאשר רוחניות המצוות ורוחניות התפלה עולין עד למעלה בסוד רוחניות היסוד, היות השפע הנשפע בעבורו כנגד שיעור דקות המצות והתפלה. ולכן היחוד ביסוד, פי' כפי דקות היסוד שכן הוא המראה ושופע ההתעוררות. וזהו ביום השבת. ולאשר בימות החול אין קבלת תפלתן של ישראל ע\"י היסוד אלא ע\"י מלאך. יען שאין כח בנשמה להעלות רוחניות האותיות עד למעלה מפני שאין התפלה עולה ברוחניות אלא לפי שעור הנשמה וכחה כדפי'. וכאשר התפלה לא תעלה אלא עד המלאך הזה הנה התעוררות יהיה כפי שעור דקות המלאך הזה. שבהיות המלכות לוקטת המעשים כפי דקות שיעור של המלאך לא ישפיע לה בעלה שפע אלא כפי דקות ורוחניות המלאך הזה, שפע שאינו שלם ואינו כל כך רוחני אלא שפע שאינו נשלם אלא כעביות המלאך. וזהו ענין היחוד בימי חול, ולא שיכנס המלאך הזה באצילות. ויש לנו ראיות אל כל העניינים וההקדמות הצריכות אל הדרוש הזה אלא לאהבת הקיצור לא רצינו להאריך בהם. ועכ\"ז כאשר יעיין המעיין בשער מהות והנהגה פ' י\"ט כ' וכן בשער הנשמה יתיישבו דברינו יותר ויותר עאכ\"ו. ונחזור אל מאמר הזה שאנו בביאורו, כי מפני היות נראה לכאורה שענין ימי החול והשער הסגור הוא סלוק ההשגחה, נמלט ממנו הרשב\"י באומרו ואי תימא דכל אינון שיתא יומין אינון שלטין בלחודייהו. ת\"ח הפונה קדים עד לא יקומין לשלטאה איהו אסתכל תדיר בעלמא אבל לא וכו'. פי' שאין הכוונה באמרנו ושלטין כל וכו' שההנהגה הוא על ידם ח\"ו. כי עם היות שאמר שער החצר הוא סגור אין הכונה להשגחה כי בההשגחה לעולם הוא משגיח בעולמו אלא הכונה אל המזון שאינו נשפע אלא מלמטה במאמר העליון. ואמר ת\"ח הפונה קדים וכו' פי' כי מזה רצה להמלט הנביא באמרו הפונה קדים, פי' המשגיח כמקודם אל ימות החול כי אותה ההשגחה שהיתה קודם הוא עצם ההשגחה המשגיח עתה ואין לחלק בענין ההשגחה. והמשל אל המלך העומד לדון את הארץ ולפנים בביתו יש לו אוצרות מליאים כסף זהב ובימים ידועים זן בני ביתו בכסף ובזהב הפנימים ובימים אחרים זן אותם בכסף ובזהב המעט אשר לפניו ולעולם הוא הדיין הוא המשגיח והזן אלא הפרעון וההוצאה יש בה חלוק בין הימים, וכן הדבר למעלה ממש. ומה שאמר לעיל וכדין אתנהיר סיהרא לאתחברא בשמשא. דקדק במ\"ש בענין היחוד כי ענין החילוק שבין חול לקדש הוא ההתעוררות וההארה מלמטה. וז\"ש וכדין, פי' בעת יום השבת אתנהיר סיהרא לאתחברא, ולא אמר וכדין אתחברא וכו' אלא אתנהיר לאתחברא, דהיינו ההתעוררות העליון בסוד דקות היסוד כדפי'. ומה שאמר ת\"ח וירד ה' נחת וכו' הוא לבאר ענין וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל וגו', ואמר שהירידה הזאת היתה שירדה השכינה ונתגלתה בחול דהיינו מטטרו\"ן. ורדיד פרישא פי' כי הי' פרוכת בינו ובין העיר והמגדל אשר בנו שהיא הקליפה שהחזיקו וקיימו להם לאלוה. ונחזור עתה בפ\"ז לבאר מאמר התקונים (תז\"ח) שהיינו בו שאמר שם:" + ], + [ + "ויונה קדישא כל אינון ו' יומין אזלא מנדדא מדוך לדוך כו' פי' שכינתא נודדת ממקום למקום להשגיח בבעלי העבודה ואנשי מעשה להשכין שכינתה בהם מפני שעל ידיהם יתייחד עמה בעלה שהם עוסקים בתורה שהוא הת\"ת השורה עליהם נמצאת מתיחדת עם בעלה ולכן היא מתדבקת עם הצדיק. וכענין זה נדרש בזהר פ' נח (דף ס\"ו) ע\"פ והקימותי את בריתי. אמר רבי שמעון מלה סתים איהו באתערותא דדכורא לגבי נוקביה כד איהו מקני לה. ת\"ח רזא דמלה כד צדיקא איהו בעלמא מיד שכינתא לא אתעדיעת מיניה ותיאובתא דילה ביה. כדין תיאובתא דלעילא לגבה ברחימו כתיאובתא דדכורא לגבי נוקביה כד איהו מקני לה, וע\"ד והקימותי את בריתי אתך, אתער תיאובתא בגינך. כגוונא דא ואת בריתי אקים את יצחק. והקימותי את בריתי אתך, למהוי את בריתי בעלמא עכ\"ל.", + "והענין הוא כי בהיות שהשכינה רודפת אחר מעשה המצות כדי שעל ידיהם יהי' לה יחוד בבעלה ובהיות האדם צדיק בעולם רודפת אחריו ומתייחדת עמו כדי שע\"י מעשיו הטובים תעורר היחוד לבעלה ולכן היא קודמת. ובהיות הענין כן מקדים הצדיק ומתייחד עמה ע\"י המעשים ההם נמצא התעוררות הצדיק ההוא גורם לצדיק העליון להתייחד עם השכינה. והמשל בזה אל האשה הרודפת אחר איש זר ומרוב אהבת בעלה אליה מתעורר ומקנא אותה ומתייחד עמה שלא לזוז ידו מתוך ידה רגע. כן הצדיק העליון כיון שבזכות הצדיק התחתון שכינה שורה עליו לסבת מעשיו מהר ימהר הצדיק העליון להתייחד עמה. וזה ענין נקבה בין ב' צדיקים הנזכר בזוהר במקומות רבים וז\"ש וע\"ד והקימותי כו'. וכבר נודע בחכמה הזאת כי מבשרי אחזה אלוה ואין יחוד בלי קישוי, וזהו והקימותי קימה ממש מורה על התעוררות הצדיק אל השכינה, וזה ענין ראייתו מפסוק ואת בריתי אקים את יצחק, וזהו אתער תיאובתא תאוה ממש כדפי'. והענין כי ע\"י מעשה הצדיק הם המים נוקבין שהיא צריכה אל הזיווג כדפי' בשער מהות והנהגה בפי\"ט. ואחר שיש מיין נוקבין הכרח הוא שיהיו מיין דכורין כי לא יעצור כח אחר שיש זכות והוכרח לזכור ברית עולם כנדרש במקומות רבים מהזוהר. ולהיות הענין הזה בו' ימי חול שאין לה זווג היא רודפת ומבקשת לה מנוחה עם הצדיק. וח\"ו כשלא מצאה מנוח לכף רגלה אמר דאתחזרת לקינא דילה ואתטמרת תמן פי' היא מתעלמת ומסתתרת בסתר ההוא. והענין כי בהיות הצדיק בעולם יהיה מכון ובסיס לשכינה והשכינה משכנה בתחתונים לסבות שאמרנו ויתגלה אור השכינה ע\"י הצדיק אור השכינה ממש בלי אמצעי. ואחר שאין צדיק בארץ שיהיה ראוי לענין הזה הנה האור ההוא מתעלם ובא דרך המלאך שהוא ימי החול ואם תתייחד תתייחד על ידו על הדרך שפי' בפרק הקודם. ואל יתבהל המעיין להשיב שאחר שאין מעשה הצדיקים במה יתייחד, שאין כוונתינו לומר שאין מעשים טובים כלל ח\"ו שא\"א לומר בלי צדיקים [לה], אלא כונתינו שאין צדיק שיזכך עצמו כ\"כ כדי שיהיה הוא מכון וצפוי [לו] לאור השכינה כנדרש לעיל. ואז היא חוזרת ומתעלמת בקינה. ואמר שבזמן ההוא נקרא המלאך הזה ק\"ן צפו\"ר לפי שהוא קן אל הצפור הנודדת מקינה שהיא השכינה כנודע. מט\"ט די שמיה שדי כו'. נודע כי השם הזה מיוחס אל יחוד ת\"ת ומלכות בין ביסו\"ד בין במלאך ואז נקרא שמו שד\"י כשם רבו וכן עולה מטטרו\"ן שד\"י. והביא עוד ראייה דאיהו נטיר תרעא פי' שומר הפתח העליון והיא פרכת המסך לפני השכינה הנק' שער ה'.", + "הנה כל מה שסבבנו בכל זה להורות ענין העלם השכינה במטטרון בגלות ובחול. ויש עוד כמה ראיות בדברי הרשב\"י ומפני שדי לנו בהקודמות ולאהבת הקצור לא נאריך עוד בזה. ונאמר כי ענין הזה נקרא יציר\"ה. וראיה מהתקונים (בהקדמה דף ג) וז\"ל ואי תימא דרזא דא חזא יחזקאל, לא חזא אלא דמות דאלין חיון ולא דחזא חיון אלא כמלכא דשלח שטר בחותמיה ודיוקנא דמלכא רשימא על שעוה מחותמיה. דבספירן [דאצילות] איהו דיוקנא דמלכא ממש ובספירן דבריאה חותמא דמלכא ובספירן דיצירה ובמלאכין דאינון חיון ציורא דחותמא בשעוה וכו'.", + "והנה גילה לנו בפי' כי יציר\"ה הוא חותם דשעוה והם אותם שראה יחזקאל. ואמר ובספי' דיצירה ובמלאכין. הורה שהיצירה הוא המלאכין שכלם נכללים במטטרון. ובזולת זה לפנים מן הענין אמר (שם ד\"ו ע\"א) ומסטרא דציורין דשעוה חזא יחזקאל [אילן מראות דחמא].", + "הנה בפי' כי המראות היו ביציר\"ה ולא בבריא\"ה ולא באצילות. ולפנים מן הענין אמר (שם ד\"ו ע\"ב) שביעאה כמראה הקשת. הקשת דא צדיק יסוד עלמא, כמראה דיליה לתתא מטטרון דא חזא יחזקאל דאיהו כליל כל מראות עכ\"ל. הלא תראה כי כל המראות שראה יחזקאל שאמרנו שהיו ביצירה היינו מטטרון. עוד בתקונים במ\"א (בתז\"ח דף קי\"ב) בהיותו מתעסק במראות יחזקאל, וז\"ל חיזו תניינא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, הכא חזא עמודא דאמצעיתא סמיך לשכינתא וחזא ליה מגו מטטרו\"ן דאיהו שד\"י עכ\"ל.", + "ודקדק ביתור לשונו באמרו דאיהי שדי הכונה כי המלאך הזה הוא המייחד הספירות האלה שהם ת\"ת ומלכות ומפאת בחינה זו יתייחס אליו שם שדי כדפי' לעיל ולכן ראוי ליחס בו שבו ראה יחזקאל ב' המדות יחד כדפי' בתחלת דבריו. והיינו דקאמר קרא ועל דמות הכסא דהיינו המלכות, דמות כמראה אדם וכו' דהיינו תפארת, מיוחדים יחד בלתי שנעריך שזה חמישי וזו אחרונה אלא ראם מיוחדים זו אחרונה וזה שני לה מפני שמדרך המלאך שבו נראו המראות לייחד ב' מדות אלו. הנה בפי' מתוך המאמר הזה כי המראות שראה יחזקאל שאמר במ\"א שהיו ביצירה היו במטטרון שהם ציורין דשעוה כדפי'.", + "ועוד שם (בתז\"ח) וז\"ל וצדיק איהו חשמל כללא דתרין שמהן אילין דאינון יאהדונה\"י וחזא ליה מגו שר הפנים עכ\"ל. ולא נטריח עצמנו בבאורו הנה מפני שנבארהו בערך הכנויים, ועכ\"פ מתוכו למדנו שראה יחזקאל לצדיק יסוד עולם מתוך שר הפנים דהיינו מטטרון כמפורסם שמו מטטרו\"ן שר הפנים. וקראו הנה שר הפנים, להראות שכמו שצדיק שר ב' פנים שהם ידו\"ד אדנ\"י דהיינו חשמ\"ל כן המלאך הזה שר הפנים האלו, ולכן ראה שר הפנים מתוך שר הפנים.", + "ועוד בס' רעיא מהימנא (פ' בא דף מ\"ג) וז\"ל ותקין לכורסייא כתות לשמשא ליה, דאינון מלאכים אראלים שרפים חיות אופנים חשמלים אלים אלהים בני אלהים אישים עכ\"ל. והנה הורה בפי' עשר כחות המלאכים הם המשמשים לעשר דבריאה דהיינו כורסייא כדפי' בפ\"ג. ואין ספק היות הם היצירה כי היצירה לבוש אל הבריאה כדפירשנו בפ\"א ואחר שהכרחנו החלק הזה נבא בפרק זה לבאר חלק העשיי\"ה:" + ], + [ + "מה שראוי לדעת כי שבירת הקליפות והשבתתם הוא בהכנסתם בתוך הקדושה ר\"ל בהתקרבם אל הקדושה. וזו היא תפלתינו שאנו אומרים יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא האלדים לבדך. כי בהתקרבם אל עבודת השם זו היא הכנעתם. וזהו ג\"כ ויאמר כל אשר נשמה באפו ידוד אלהי ישראל מלך. שאותם אשר נשמה באפם הם מצד הקליפה כדפי' בזוהר (תצוה דף קפ\"ב) ע\"פ חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו. וזה הענין ויראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים וכו'. וכן זה הוא סבת הכנעתם והשבתתם כי ינקו מצד הקדושה ויטהרו ויתבטלו כל צד טומאתם וכאשר יתצרפו הסיגים נשרפים באש. וזו היתה סבה אל פרי החג שהיו ע' למספר השרים המשפיעים לחוץ ועליהם נדרש בס' הזוהר (בפ' פינחס דרנ\"ט) ע\"פ והמים היו הלוך וחסור כי הם מתמעטים בסבת קורבתם אל הקדושה. ויש גילוי להענין הזה שם ולא נאריך בהעתקתו הנה. ומטעם זה כאשר ברצון הקדושה להכניע הקליפות תתלבש בהם כדי להכניעם. והענין כי על כזה נאמר עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. ודרשו בזוהר (משפטים דף צ\"ה ע\"ב) כי עת אשר שלט האדם, דא אדם בליעל איש און. באדם, דא אדם דקדושה. לרע לו, דאדם בליעל. כי עם היות שהוא שולט בקדושה דהיינו היות השפע נשפע בו ויראה מזה אליו איזה ריוח, לרע לו הוא כי יתבטל ויוכנע. וראייה מהגרים שהם נשמות חטופות אליהם מצד הקדושה, ועל ידם הקב\"ה מתקדש כענין יתרו שהיה כהן און ונתקדש הקב\"ה על ידו באמרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלדים כנדרש שם בזוהר (יתרו דס\"ז). וכן השכינה בי' ניצוצות של הי\"ס מתפשטת להתלבש בי' קליפות להכניעם ולהשפילם לקיים מה שנאמר (תהלים קג יט) ומלכותו בכל משלה. והענין שאם היו הקליפות נמצאות בזולת הקדושה בתוכם א\"כ חוייב שכבר ימצא מקום שנאמר עליו אין זה במציאות האלהות ח\"ו וזה א\"א מפני שהוא מחייה את כולם ואין לכל המציאות שבעולם מציאות וקיום זולתו כדפירשנו בשער סדר עמידתן פ\"ח ולכן חוייב התלבשות הקדושה בהקליפות ולא שיומשך מזה תועלת אל הקליפה אלא אדרבה לרע לו כדפי'. וגילה לנו הרשב\"י הדרוש הזה בתיקונים [תקונא ס\"ט דף ק\"ה.) אחר שבאר הי' קליפות בשמם אמר ואינון כתרין תתאין אינון קליפין לי\"ס, וי\"ס מוחא בגווייהו. ואינון קליפין אינון מחיצה בין ישראל לאביהם שבשמים. באילין קליפין מתלבש קב\"ה ושכינתיה לקיים בשכינתא ומלכותו בכל משלה ולקיימא ביה כי מלך כל הארץ אלדים. אבל לעילא באתריה אתמר לא יגורך רע כו' עכ\"ל. הרי בפי' שהעשר ספירות מתלבשות בעשר קליפות. וביאר כי ההתלבשות בהם יהיה על ב' פנים. הא' על דרך (איכה ג מד) סכות בענן לך מעבור תפלה ולפעול הדין על ידו בשעת חירום. והב' להכניעם. והיינו דהדר ואמר באלין קליפין מתלבש קב\"ה ושכינתיה וכו'.", + "ועוד בתקונים (תקונא י' דף כ\"ד) וז\"ל דהא דא לקבל דא ברא קב\"ה. אבל כתרין תתאין אינון קליפין לגבי כתרין עלאין דמתלבשין בהון י' אתוון בגלותא למהוי כפוין תחותוי כו' עכ\"ל. והנה באר כי להיות שישראל בגלות והקליפות שולטים על ישראל ואפשר שיאבדו בגלותם ח\"ו לכן הקב\"ה מתלבש בי' נצוצות ומתלבש בהן כדי להכניעם. ואין להאמין שיהיה הקדושה מתלבשת ממש בקליפה ח\"ו דלא יגורך רע אתמר. אלא הכונה ע\"י כחות האמצעיים בינה ובין הקדושה כמו שנבאר בשער התמורות פ\"ו ז'.", + "וענין התלבשות השכינה הוא ע\"י כחות הידועים שנקרא אופנים כאשר נתבאר. איך שיהיה למדנו היות נצוצות הקדושה מתלבשים בי' קלפות. וענין זה נקרא י\"ס דעשיה וכן ביאר בתיקונים (תקונא ס\"ט דף קי\"ב ע\"ב) והא דאתמר אדה\"ר מושך בערלתו הוה, דא אדם דעשיה, ומאי ניהו דא קליפה דאתלבשת בה לשלטאה על כלא הה\"ד ומלכותו בכל משלה עכ\"ל. הורה בפי' היות ענין העשייה שהיא י' נצוצות המתלבשות בי' קליפות, שעליהם נאמר ומלכותו בכל משלה כדלעיל.", + "ועוד פי' הענין הזה בר\"מ (פ' בא) וז\"ל ותקון לכרסייא כתות כו' מלאכים אראלים שרפים חיות אופנים חשמלים אלים אלדים בני אלדים אישים. ולאילין עבוד שמשין סמאל וכל כתות דיליה, דאינון כעננין למרכב בהון לנחתא בארעא ואינון כסוסוון לון וכו' עכ\"ל. הורה היות י' קליפות משמשין ולבושים לי' כתות המלאכים, שהם משמשין ולבושים לי' דרגין דכורסייא, שהם שמשין ולבושים לי\"ס ממש כמבואר בפרקים הקודמים. ואחר שהכרחנו ד' חלקים אלה כאו\"א לבדו נבא בפרק זה להכריחם יחד כפי מה שנמצא בדברי הרשב\"י בס\"ד:" + ], + [ + "הכונה בפרק זה להביא בו ראיות שלא נכתבו בפרקים הקודמים לסבת עסקם בד' חלוקות יחד או שלשתן ועסקנו היה בכל א' לבדה. ולכן נביאם הנה להכריע הד' בחי' שאמרנו שהם בחי' האצי' בחי' הבריאה בחי' היצירה בחינת העשייה. וז\"ל בתקונים [תקונא ו' דף כ\"א) לא תקח האם על הבנים ביצים אינון מסטרא דאופנים אפרוחים מסטרא דנער מטטרו\"ן בנים מסטרא דכורסייא ואיהי סכת שלום דאיהי קינא דשכינתא. דאימא עלאה מקננא בכורסייא בתלת ספירן עלאין. עמודא דאמצעיתא כליל שית ספירן מקננן במטטרו\"ן. אימא תתאה מקננא באופן דאתמר ביה והנה אופן אחד בארץ.", + "ועוד שכינתא מסטרא דכורסייא אתקריאת נשר ומסטרא דנער יונה ומסטרא דאופן צפור, ושכינתא דמות אדם להנה.", + "ועוד שלח תשלח. ת\"ח, מלאכא אית דממונא על עופין מאינון נשמתין דאתקריאו צפרין וסנדלפו\"ן שמיה, ובזמנא דישראל מקיימין האי פקודא ואזלת אימא מתתרכא ובנין צווחין איהו אוליף זכו על עופין דיליה ויימא לקב\"ה והא כתיב בך ורחמיו על כל מעשיו אמאי גזרת על האי עופא דאיהי מתתרכא מקינהא וכן מטטרו\"ן אוליף זכו על עופין דיליה דאינון רוחין [דפרחין בבני נשא דמכרסייא] אינון נשמתין ומהאי חיה אינון רוחין ומאופן נפשין ואינון בבריא\"ה יציר\"ה עשי\"ה. בשבתות וי\"ט נחתין עלייהו נשמתין ורוחין ונפשין באורח אצילות דאינון רוחא דקודשא מי\"ס וכל ממנא אוליף זכו על עופין דיליה וכו' עכ\"ל.", + "ועם היות אמת שהמאמר הזה צריך ביאור רחב עכ\"ז לענייננו למדנו בביאור החפץ המבוקש. כי נודע כי נשמה ורו\"ח ונפש הם מבינ\"ה ות\"ת ומלכו\"ת. ונרחיב בו הביאור בשער הנשמה. ואמר כי בינ\"ה מקננת בכורסייא הוא הכסא שפירשנו בפ\"ג, ות\"ת מקנן במטטרון, ומלכות מקננת באופן הוא הענין שפי' בפרק הקודם שהקב\"ה מושל על הקליפות ע\"י המלאכים הנקראים אופנים הם המשפיעים בגלגלים. עד שיש מי שאמר על פי מגיד שאם יזכיר האדם שם אופנים על איזה ענין יעלה הדבר ההוא בין השמים והארץ באויר העולם ויתגלגל עד כדי כך וכך שעות.", + "הנה נראה היות האופנים הם השופעים בגלגלים ונותנים בהם כח גילגולם. עד שעתה לא יתרחק מה שאמר יהושע (י יב) שמש בגבעון דום ועמדו הגלגלים מגילגולם, מפני שצוה להכחות המשפיעים עליהם לבלתי יפעלו בגלגלים. והטעם כי אל האופנים ב' פעולות. הא' שמסבבים ומגלגלים הגלגלים כמבואר לעיל. שנית היות מכניעים הקליפות ע\"י השכינה השורה עליהם כדפי'. ומפני היות אז צורך הכנעת הקליפות בחוזק ובמהירות, צוה לבלתי יפעלו פעולתם האחרת שהיא סבוב הגלגלים אלא יהיה פעולתם בהכנעת הקליפות וז\"ש שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון עד יקום גוי אויביו. ונחזור אל ענייננו כי הגלגלים והאופנים הכל ענין אחד אלא שזה משפיע וזה מושפע.", + "וענין השכינה בהם הוא להכניע הקליפות שהשמים והגלגלים האלה מיוחסים אליהם כדמוכח בדברי הרשב\"י (בתקונא ח') בענין כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, וכן במאמר א' שנעתיקהו בשער התמורות פ\"ב, כאשר אמר שאין ארץ ישראל מתנהג ע\"י השרים אלא ע\"י הקב\"ה אמר ואי תימא היך שריא למגנא רקיעא בארעא דישראל וכו' יעו\"ש. וכן בספר ר\"מ (פנחס דף רנ\"א) וז\"ל אר\"מ, אמאי מני דלא למיכל חמץ שבעה יומין ולמיכל בהון מצה ואמאי לא יאכל ואמאי לא תאכלו. אלא שבעה כוכבי לכת אינון שצ\"ם חנכ\"ל. ואינון מסטרא דטוב ורע. נהורא דלגו מצה, קליפה דלבר חמץ וכו' עכ\"ל לעניננו. ומתוכו מתבאר היות שצ\"ם חנכ\"ל כחות החמץ והקליפה, ובתוכם מתלבש האור שהוא מצה. והיינו דכתיב (ירמיה י') ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה. איך שיהיה נמצאת אומר כי הכורסייא קן לבינה. ואמר שמשם הוא בריא\"ה יצירה עשייה. אבל בשבת הנשמה והרוח והנפש הם באים מן האצילות עצם הספירות.", + "והנה זה הכרח גמור אל כוונתנו בדרוש הזה כנדרש בפרקים הקודמים. עוד ביארם הרשב\"י בתיקונים (בהקדמה ד\"ג) וז\"ל וזכאה איהו מאן דלביש מלכא ומטרוניתא בי\"ס דבריאה דכלילן בשם יאהדונה\"י כשמיה כן לבושוהי, ומאן דתקין ליה סוסיא דאתמר ביה לסוסתי ברכבי פרעה וכו' דאיהו מרכבה דיליה. דביומי שבתות וי\"ט איהו לביש לבושי מלכותא דאינון י\"ס דבריאה, ובימי דחול לביש עשר כתות דמלאכיא דמשמשין לון לי\"ס דבריאה. די\"ס דאצילות מלכא בהון איהו וגרמיה חד בהון איהו וחייוי חד בהון. מה דלאו הכי בי\"ס דבריאה דלאו אינון וחייהון חד, לאו אינון וגרמיהון חד. ועלת על כלא הוא נהיר בי\"ס דאצילות ובי\"ס דבריאה ונהיר בעשר כתות דמלאכיא ובי' גלגלי דרקיעא. ולא אשתני בכל אתר עכ\"ל.", + "וזהו פי' המאמר בקיצור עם היות שכונתנו מבוארת. אמר שי\"ס דבריאה כלולות בשם יאהדונה\"י שהם ח' אותיות וב' שמות הם י'. ומפני שהוקשה לו כי שם זה הוא ממש באצילות ועתה הוא מייחס אותו בבריאה שהוא הכסא הנזכר. לז\"א כשמיה כן לבושוהי. פי' כשם המתלבש בהן, כן שם הלבושים. כי יתייחס אל הלבושים שם האצילות בהיות האצילות מתלבש בהם. ולכן בהיות שהנצוצות המתלבשות הם ניצוצות מיחוד הקב\"ה ושכינתיה שהם ת\"ת ומלכות, לכן יתייחס אליהם שם היחוד ג\"כ. ומפני שיש בבריאה אל האצילות ב' בחינות. א' היותה מרכבה אליה והיות האצילות שוכן עליו. והשנית היותה מתפשטת בתוכה כדמות לבוש. לכן המשילם בשתי דברים הא' במשל הלבושים, והב' במשל הסוס שהוא היותה מרכבה אל האצילות לבד. ומפני שהוקשה לו כי מה מעלתו בזה כי אחר שהבריאה אינה מעצם האצי' מה לנו אם יתלבש בה או בזולתה כי לא חוייבנו בענין היחוד אלא באצילות לבד. ותירץ כי הם לבושין אל האצילות בימי שבתות וימים טובים. הכונה כי בימים קדושים כאלה הקב\"ה מגלה אורו בעולם על ידם כדפי'. והם נקראים לבושי מלכות, מפני שאינם המלכות ממש אבל הם לבושי מלכות לבושים שמתלבש המלכות בהם. ומה שמתחדש ביום השבת הוא היות האור (בת זכר ונקבה) (אולי צ\"ל בחי' יחוד זו\"נ על ידה), משא\"כ בשאר הימים שאין אור היחוד מתגלה אלא ע\"י מטטרון שהם ימי החול וז\"ש וביומי דחול לביש עשר כתות דמלאכייא שכלם נכללים במטטרון כדפי' לעיל בפרק ד' ה\"ו. ואמר דמשמשי לי\"ס דבריאה כדי שלא נאמין שיהיה אור האצילות מתלבש ממש ביצירה שהוא מטטרון י' כתות דמלאכים אלא הוא מתלבש בהם ע\"י י' דבריאה וי' דבריאה מתלבשים בי' כתות דמלאכים. ונאמר בהם שהם לבושי חול מפני היות גלוי האור לעולם השפל על ידו. והוקשה לו א\"כ נמצא שאין התחתונים שואבים מאור עצם האצילות לעולם. לזה אמר כי כן הוא שא\"א לעולם להיות הנהגתו על ידו כמו שא\"א להיות הנהגתו ע\"י המאציל אלא אחר התלבש האור המאציל בנאצלים והנאצלים בנבראים מפני צורך השנויים הדין הרחמים וז\"ש די\"ס דאצילות מלכא וכו' כמבואר לעיל בפ\"ב, ואחר שי\"ס דבריאה לא אינון וחייהון חד נמצא שכבר אפשר לשנויים להיות נפעלים על ידם. ועלת על כלא נהיר בי' דאצילות ובי' דבריאה שהיא הכסא, ובי' כתות דמלאכיא שהיא היצירה, ובי' גלגלים היינו העשייה כמבואר לעיל. וסוף המאמר הזה מתבאר באור ארוך בשער סדר עמידתן פ\"ח. ולא אשתני בכל אתר כי השנוי הוא בכלים ולא בנשמתן כאשר הארכנו בשער עצמות וכלים. ע\"כ פי' המאמר. ומתוכו הכרח אל ד' בחינות הנזכר אבי\"ע. וכן ארבעתן נמצאו (בר\"מ בפ' בא דף מ\"ג) וז\"ל לבתר עבד משמשין לאילין מאנין, כורסייא בד' סמכין ושית דרגין לכורסייא הא עשר, וכלא איהו כורסייא. כגון כוס דברכה דתקינו ביה י' דברים. כגון תורה דאתייהיבת בי' דברים. כגון עלמא דאיהו מעשה בראשית דאתברי בי' מאמרות. ותקין לכרסייא כתות לשמשא ליה דאינון מלאכים אראלים שרפים חיות אופנים חשמלים אלים אלדים בני אלדים אישים. ולאילין עביד שמשין סמא\"ל וכל כתות דיליה, דאינון כעננים למרכב בהון לנחתא בארעא, ואינון כסוסוון להון. ומנלן דעננים אתקרי מרכב הה\"ד הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים, ודא ממנא דמצרים, ומיד דחזו דממנא דאיהו אלהא דילהון חזו ליה כסוסיא תחות מרכבתיה דקב\"ה, מיד ונעו אלילי מצרים מפניו וגו' עכ\"ל.", + "ועם שכבר העתקנוהו בפרקים הקודמים חזרנו להביאו הנה, להורות הכרח גמור להיות זה תחת זה זה לבוש לזה והיות הקליפה מרכבת לרוחניות לרדת לעולם הגשמי הזה. והיינו בח\"ל כענין מצרים. והיות זה להם הכנעה כדכתיב ונעו אלילי מצרים. ואחר שבפרקים הקודמים פי' הדרוש בבחינות אלה ואשרנוהו וקיימנוהו כדחזי. ראוי עתה לבאר בפרק בפ\"ע מה שנמצא לכאורה מנגד לזה בדברי הרשב\"י ע\"ה:" + ], + [ + "בזולת המאמרים האלה נמצאו עוד מאמרים חולקים קצתם על קצתם. במקום א' אמרו שגדול\"ה גבור\"ה ת\"ת הם בריאה יצירה עשיה, ובמקום אחר אמר שהם כת\"ר חכמ\"ה ובינ\"ה. ולפ\"ז לא נמצא אצילות בכל הספירות אחר שכתר ג\"כ הוא בריאה. ובמ\"א אמר שנצ\"ח הו\"ד יסו\"ד הם בריאה יצירה עשיה, ובמ\"א אמר שת\"ת יסו\"ד ומלכו\"ת הם בריא\"ה יצירה עשיה. וחוייבנו להשלימם ולבארם על נכון. ולכן נקדים ונאמר כי כל ענין האצילו\"ת בריא\"ה יציר\"ה עשיי\"ה הם כטעם הד' דברים הנקראים רשימ\"ה חקיקה חציבה עשי\"ה. וכשנרד לעומק ד' האלו נדע אלו. והענין שהרשימה הוא כדבר הנרשם שאין בו תפיסת דבר מה זולת שהיא רשימה בעלמא, שאין בו כי אם הבדל אשר בין אינו לישנו. ר\"ל כהבדל שבין האי\"ן הגמור לי\"ש הדק תחלת הישות, שהישות אז בתכלית הדקות והקורבה אל האין עד שאין הבדל בין הי\"ש והאי\"ן כלל. וזה הדקות נקרא רשימה בעלמא. אמנם הבחינה הזאת היא בחינת האצילות עצמות הספירות במקומם שאינם גבוליי ולא רשימה עצמי אמנם הם בין היש והאין בין הגבול לבלי גבול כאשר מבואר עניינם בשערים הקודמים. והחקיקה הוא דבר הנתפש קצת יותר מהרושם, כי הרושם אינו נרגש והחקיקה נרגשת כחגירת הצפורן. וכן הבריאה היא הויה נגלית יותר מהויות האצילות ומפני שעדין היא דקה מן הדקות היא מכונה בשם חקיקה לבד. והחציבה הוא גילוי הדבר יותר מחקיקה עד שיקרא בלשון חציבה שהוא משל אל החוצב דבר ממקורו שהוא דבר הנרגש יותר מחקיקה בעלמא. והוא דמיון אל היצירה שהיא הויה נגלית יותר ויותר מבריאה. והעשיה הוא גלוי הדברים בעצם עד הגיעם אל מדרגת הגשמיות. ושמה מעיד עליה עשיה שלא נתייחס שם זה אלא על מקרי הגוף והגשמות.", + "והנה בד' גדרים אלו נשתמש בס\"י בענין אבי\"ע והכל ענין א' כדפי'. ונודע כי העולם מנקודתו הראשונה עד נקודת התהום בראו הקב\"ה מדרגה אחר מדרגה, ותחלת המציאות הוא מעצמותו מלך מלכי המלכים ותרד המציאות פלאים מעלה לעלול ומסבה למסובב. ונכלל העולם כלו מתחלתו ועד סופו בד' חלקים אלה. והחלק הראשון הוא חלק הספירות והעצמות המחוייב כמבואר בשערים הקודמים והוא הנקרא רשימ\"ה ואצילות. ואחר החלק הזה חלק שני והם המרכבות והכסאות הם היותר דקים ונעלמים ורוחניים מהמלאכים ונקרא' בשם כסא. וידוע שיש כסא לכסא כי כמה פנים לפנים הניראים וכמה אחוריים לאחוריים דלאו נראים, וכן פי' הרשב\"י כורסיין ז' בז' כאשר נעתיק בשער ההיכלות פ\"ט. וכענין הספי' כן ענין הכסאות. והכסא הזה נקרא בשם חקיקה ובשם בריא\"ה. ואחר החלק הזה נמשך עולם מט\"ט הוא עולם המלאכים שהם י' כתות וחייליהון לאין תכלית והם יותר עבים ומתגלים מהכסא. ולכן המלאכים הם נושאי הכסא. והכסא הוא נושא את נושאיו. שהיא המשפעת למלאכים כלם. והיא השואבת ראשונה השפע מהאצילות ומשפיע אל המלאכים אשר תחתיה שהם מטטרון וי' כתות המלאכים וחייליהם והם נקראים חציבה ויציר\"ה. ואחר החלק הזה נמשך עולם הגלגלים וכמה ענינים הנכללים בהם הנקרא מעשה בראשית כי עם היות כי הגלגלים נכללים בי', פרטיהם רבים כמו שביארו רז\"ל בפרק מעשה בראשית. והם נקראים עשי\"ה. וכל מדרגה ומדרגה חלק וחלק מד' חלקים אלה נחלקים לי' חלקים זה למעלה מזה. כמו חלק האצילות שהם עשר, וכן בריא\"ה וכן יציר\"ה וכן עשי\"ה. אמנם העשירית שבאצילות קרובה אל הראשונה שבבריאה, והעשירית שבבריאת קרובה אל הראשונה שביצירה, והעשירית ביצירה קרובה אל הראשונה שבעשיה. אבל יש חלוק גדול ביניהם כאשר יש בין גלגל הירח לנקודת הארץ כן יש חלוק בין מדרגה למדרגה שבעשר מדרגות העשיה ומעשיה ליצירה ובין מדרגה למדרגה שביצירה וכן בין יצירה לבריאה ובין מדרגה למדרגה שבעשרה מדרגות הבריאה והאצילות וכו', כי כאו\"א מה שלמטה ממנו חשוב לפניו כגרגיר חרדל בתוך הים הגדול. כמו שחילקו התוכנים בין הט' גלגלים לגלגל העשירי כי הט' גלגלים חשובים בתוכו כגרגיר חרדל ולזה הערך נעריך ממנו ולמעלה, וממנו ולמטה. וכונתנו באמרנו ממנו ולמעלה, לא מעלת מקום חלילה. אלא מעלת מעלה וקדימת סבה כדפי' בשער סדר עמידתן. ואחרי שנחקקה הקדמה זו בדעת המעיין לא ירחק ממנו שכבר ימצא באצילות, אצילו\"ת בריא\"ה יציר\"ה עשי\"ה. כי מאחר שפי' אבי\"ע הוא הכונה אל סדר מדרגות הגילוי, א\"כ כ\"ע יקרא בריאה בערך דקות המאציל, וחכמה יצירה בערך כ\"ע, ובינה עשיה בערך החכמה. ולא שיהיה ממש בריאה יצירה עשייה אלא בריאה יצירה עשייה דאצילות ר\"ל והכל באצילות. וכן ג\"כ ת\"ת יקרא בריאה ויסוד יצירה ומלכות עשיה, לא שיהיו ממש בי\"ע אלא להורות על גילוי הדברים מדרגה אחר מדרגה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ע' דף קט\"ז.) דכמה דאיהו אדם דבריאה אדם דיצירה אדם דעשייה בדיוקנא דכתר עליון חכמה ובינה הכי איהו בדיוקנא דעמודא דאמצעיתא וצדיק ושכינתא תתאה דבספירן כולא איהו אצילות עכ\"ל.", + "הנה בפי' הורה כדפי' ולכן דקדק בלשונו בדיוקנא כו' ולא בי\"ע ממש אלא בריאה יצירה עשיה בדיוקנא דכח\"ב. ופי' כי כמו שכתר חכמה בינה הם זו למעלה מזו כן בדמותם הם למטה בריאה יצירה עשיה ג' מדרגות וכן הם בדמות ת\"ת צדיק מלכות ג' מדרגות זו למעלה מזו על בי\"ע. וז\"ש דבספי' כלא איהו אצילות כי אין הכונה בי\"ע ממש אלא כלא הוא אצילות אלא שהוא נחלק לד' חלקים האלה כדפי'. וע\"ד זו ג\"כ לא יסתפק לנו כשנראה להרשב\"י ע\"ה שאמר כח\"ב בי\"ע, וכן גג\"ת וכן נה\"י, כי הם ג' נגד ג' ובכל ג' בי\"ע על הדרך שפי'. וז\"ל הרשב\"י בתיקונים (תקונא ע' דף קכ\"ח) וברי אשכחנת במתניתין ברזא דשרטוטין וציורין וגוונין בסתרא דרזין טמירא דטמירין, דאדם דבריאה דאיהו קדמון לכל קדומים רכיב באריה סטא לימינא ועביד שרטוטין דאינון אורחין ושבילין דימא דאורייתא ועלייהו אתמר הנותן בים דרך. אדם דיצירה רכיב בשור וסטא לשמאלא ונטיל אשא בפומיה וצייר ציורין. אדם דעשייה רכיב בנשר [ונטיל רוחא בפומוי] וסטא למזרח ועביד גוונין בעיינין באנפין. א\"ל מאן אדם דבי\"ע הכא. א\"ל ברי האי דאתמר ביה ואדם אי\"ן, ומותר האדם מן הבהמה אי\"ן. ואיהו אדם דבריאה, דבהאי ברא עלת העלות כל בריין. אדם דיצירה חכמה עליה אתמר והחכמה מאי\"ן תמצא, דאיהו י' מאי\"ן וכו'. אדם דעשי\"ה דא ן' מאי\"ן, בינה, איהי אם כל חי, מעשה בראשית וכו'. אריה דביה עביד שרטוטין דא חסד ימינא. ושור דביה צייר ציורין דא גבורה. נשר באמצעיתא דביה אשתמודעין כל גוונין ודא ת\"ת שפירו דכלא דכל גוונין נהירין ביה. ונצח והוד ויסוד לקביל תלת אבהן וכו' עכ\"ל.", + "הרי בפי' ששאל רבי אלעזר מאן אדם דבי\"ע הכא. לרמוז כי כאן היתה שאלתו כי ענין בי\"ע באצילות הכל לפי המקום. והשיב לו כי בי\"ע הם כח\"ב. ובי\"ע גג\"ת. ובי\"ע נצח הוד ויסוד. ובמ\"א (תז\"ח ד\"קלד) אמר ועוד בראשי\"ת ברא שית. ואינון אדם דבי\"ע עלאין ואדם דבי\"ע תתאין ע\"כ. לרמוז אל חג\"ת עלאין ונה\"י תתאין, והכל ע\"ד שפי'. ויש דרך אחרת והוא בהיות הספירה נכנסת בעשיה תקרא עשיה, וכן יצירה וכן בריאה. ע\"ד מה שפי' הרשב\"י ע\"ה בינה נשמה, ת\"ת רוח, מלכות נפש. בריאה יצירה עשיה. והעתקנוהו למעלה בפרק הקודם. ועד כאן הגיע שכלנו הדל והחלש בבאור הדרש בסייעתא דשמייא:" + ] + ], + [ + [ + "שער י\"ז הוא שער ירך יעקב:", + "הנרצה בשער הזה לבאר ענין זר הנמצא בזהר בענין הנצח שהיה אל השמאל וכאשר נגע בכף ירך יעקב נפגם הנצח ואח\"כ נהפך אל הימין. והדברים זרים תכלית הזרות וצריכים ביאור יפה וזה יהיה העסק בשער הזה:", + "פרק ראשון:", + "בפרק זה נערוך דברי הרשב\"י בדרוש הזה ונעורר עליו מה שיאות להבנת דבריו וז\"ל (בפ' בראשית דכ\"א ע\"ב) והוא צולע על ירכו, דא איהו נצח ישראל. על ירכו כתיב ולא ירכיו, דא דרגא רביעאה דלא אתנבי מתמן ב\"נ עד דאתא שמואל ועליה כתיב וגם נצח ישראל לא ישקר, כדין אתתקן דרגא דא דהוה חלשא מכד אסתכן יעקב בממנא דעשו ונגע בכף ירכו. כד אתא לגבי דיעקב נטיל תוקפא מההוא פנות ערב בדינא תקיפא, ויעקב הוה אתכליל ביה ולא יכיל ליה. וירא כי כו' ויגע בכף ירכו, ונטיל תוקפא דדינא מתמן, בגין דירכא איהו לבר מגופא. דיעקב גופא הוה וגופיה הוה כליל ברזא דתרין דרגין ברזא דאתקרי אדם. דכיון דנטיל תוקפא לבר מגופא מיד ותקע כף ירך יעקב. ולא אתנבי בר נש מתמן עד דאתא שמואל ועל דא נצח ישראל כתיב ביה כי לא אדם הוא. יהושע אתנבי מהודו של משה שנאמר ונתת מהודך עליו, הוד דא דרגא חמשאה, נצח ירכא שמאלא דיעקב. ובג\"כ אתא דוד וכליל ליה בימינא דכתיב נעימות בימינך נצח, ימינך נצח לא כתיב אלא בימינך. מ\"ט אתחלש ירכא דיעקב, בגין דאתקרב ביה סטר מסאבא ונקיט תוקפא מניה ואתעכב עד שמואל. ועל דא אתא [לאדכרא דדא הוא ירכא דישראל דכתיב וגם נצח ישראל). וע\"ד כל מלוי הוה בדינא בשירותא ובסופא. ותו קב\"ה הוה כליל ליה לבתר בהוד. אימתי, לבתר דמשח מלכין. וע\"ד הוה שקיל שמואל כמשה ואהרן, מה משה ואהרן בתרין סטרין דלעילא אוף איהו לתתא כגוונא דאינון תרין סטרי. ומאן אינון נצח והוד, כגוונא דמשה ואהרן דלעילא. וכלהו דרגין אחידן דא בדא דכתיב משה ואהרן בכהניו וכו'. דהא שית סטרין אתכלילו ונהירין דא בדא עכ\"ל.", + "ויש לדקדק במאמר הזה: א' כי הכריח כי הירך הזה הוא הנצח לפי שכתיב ירכו ולא ירכיו, ואין זה הכרח אלא שלא נוכל לומר שיהיו שניהם נצח והוד אבל להכריח שיהיה נצח ולא הוד אין כאן ראייה דאדרבה עליו נאמר שיהיה הוד שגם בו יצדק ירכו. ", + "ב' אמרו דרגא רביעאה ללא צורך, כי מאחר שאמר הירך הוא נצח מה צורך להודיענו שהוא רביעאה לחסד ומי לא ידע בכל אלה. ", + "ג' אעיקרא דדינא פירכא, דאינה אלא חמשית מאחר שהיא ירכא שמאלא כדמסיק א\"כ היא חמישית ולא רביעית. ", + "ד' אריכות לשונו דלא אתנבי מתמן וכו' וע\"ד כתיב וגם נצח ישראל. מאי ראיה, דאדרבה איפכא משמע. ", + "ה' מה שאמר יהושע אתנבי מהודו של משה וכו'. ומה הכרח מיהושע דלמא אע\"ג דיהושע לא אתנבי מתמן אחרים נתנבאו. ועוד יתור לשונו באמרו מהודו של משה לימא מהוד סתם. ", + "ו' אמרו ודא דרגא חמישאה כו'. וכי עד עתה לא ידענא שהוד חמישית, ומה גם אחר שכבר אמר למעלה שנצח רביעית ודאי שהוד חמישית.", + " ז' אומרו מ\"ט אתחלש כבר ביארו למעלה במה שאמר ונטיל תוקפא דדינא מתמן וכו', ונמצא לפ\"ז שאין מקום לא לשאלה ולא לתשובה. ", + "ח' אמרו ותו קב\"ה הוה כליל ליה לבתר בהוד. אמאן קא מהדר. אי למאי דקאמר וע\"ד כל מלוי הוו בדינא וכו', קשייא כי לשון ותו הוא להוסיף מאי ותו היינו הא. ", + "ט' אומרו משה ואהרן לעילא שמואל לתתא. מאי לעילא ומאי לתתא. כי נבואת שמואל מנצח והוד והיינו דרגא דמשה ואהרן כדמשמע לפום ריהטא דשמעתא. זה מה שראינו להתעורר בלשון המאמר. בזולת שהענין הזה בעצמו קשה משתי סבות. הא' כי מי נתן סמאל למעלה בקדושה עד שפגם בספירה, וכי סמאל אינו שרו של עשו והשרים למטה ממט\"ט הם כי שר כל צבאות מעלה הוא מט\"ט. ועוד בספי' אין לו שייכות, כי הספירות אינם מושגים אפי' למלאכים הקדושים כל שכן לבלתי קדושים לשנוכל לומר שפגם סמאל בספי' ודבר זה ודאי בלתי מתקבל. ועל הכל מאחר שאלו הספירות נאצלו על הסדר שכתבנו למעלה ונודע היות סדרן כי החסד ענף החכמה ונצח ענף החסד, א\"כ מאי ס\"ד למימר דנצח הוה לשמאלא וכי אפשר לומר כך, הא ודאי תימא.", + "ועוד דאיפכא פי' הרשב\"י בספר ר\"מ (פינחס דף רמ\"ג.) וז\"ל וישכם אברהם בבקר בריש שעתא קדמאה בסוף השחר נצח יעקב, דתמן למנצח על אילת השחר, לנטלא נוקמא מסמאל דנגע בירך שמאלא דיעקב דאיהו הוד, דביה אתמר נתנני שוממה כל היום דו\"ה, הו\"ד כו' עכ\"ל.", + "ועוד בתיקונים (בתז\"ח דף קט\"ו) וז\"ל חק\"ב טנ\"ע דא הוד, ביה שם שם לו חק ומשפט וגו', דהוד אתקשר בגבורה ונצח בחסד, ואתמר בהוד נתנני שוממה כל היום דוה. ביה אסתכל בחורבנא דמקדשא וכמה קטולין דאתקטלו לנטלא נוקמי מאומין דעלמא, וביה אתמר והוא צולע על ירכו עכ\"ל.", + "והנה מכל אלו המאמרים נראה בפי' שעיקר הפגם היה בהוד שנעשה דו\"ה, ועליו נאמר והוא צולע על ירכו ולא על הנצח. וכדי לבאר הדרוש הזה היטיב נייחד לו פרק בפ\"ע:" + ], + [ + "לבאר המאמר הטיב צריך שנקדים ב' הקדמות.", + " הא' שלא יחשוב המעיין שיהיו הקליפות נכנסות תוך האצילות כאשר חשבו רבים מהמקובלים בדורנו. ואם היות שפשוטי הדברים יחייבו הענין צריך להבינם ולכוננם. והענין הוא כי בהכנס צעקת הצוררים הנקראים אחרים שהם חוץ (לישיבה) [ליצירה] ואינם נכנסים לחזות בנועם ה' ויצעקו בחוץ בחובותם ועונותם של ישראל ואומרים הללו עובדי ע\"ז והללו כו' הללו מגלי עריות וכו'. והנה אז יעשן אף ה' וקנאתו ובמקום אשר יאמר עמי אתם יאמר להם לא עמי ח\"ו וחרה אף ה'. ובמקום שהיה ראוי שישפע שפע רב ורחמים במדות, ח\"ו מתעורר כח הדין וסיגי הזהב יושפעו אל החצונים והדין נגמר. וזהו כניסתם אל תוך הקדושה ולא ממש שיכנסו, אלא תביעתם ולימודם חובות על שונאיהם של ישראל וכניסת צעקתם שם להעלות חמה ולעורר דין לנקום נקם ענין זה נקרא כניסתם אל תוך הקדושה. ולא לבד השפעת הדין, אלא שאז במקום שהדין מתעורר פני הרחמים מסתלקים, והחשך והדין גובר, והמדה ההיא [אשר עונות התחתונים תלוין בה. מעסיס רמונים] נפגמת עד נטילת נקמה מהענין ההיא. ואז יתגלו הרחמים ויאירו מקום החשך וברבוי המים יכבה האש ואין העולם נתון בדין. ובזולת זה המקום ההוא פגום, והוא חשך בהסתר פני הרחמים ממנו, והוא פועל הדין. והנה בפעולת הדין אין ספק שתהיה המדה ההיא ראש לשועלים כי היא מוכרחת להשפיעם הדין לחבל כרם ה' צבאות בית ישראל ח\"ו והדין הנשפע להם הוא מזונם שהוא סיגי זהב. והוא סוד דם הנדות [וזוהמא שהטיל נחש בחוה] וזהו הפגם שנפגמת המדה ע\"י העונות וזהו כח הקליפה לפגום בשרשים העליונים, ולא שיהיה להם כניסה לשם. וכמו שעוד נאריך בביאור הענין הזה בשער התמורות:", + "הקדמה ב'. כבר בארנו בשער המכריעים גודל שלימות ההכרעה ומעלתה. והנה לסבה זו כאשר גזרה חכמתו שיהיה הת\"ת מכריע בין החסד והגבורה. עוד הוסיף להרבות השלום שיהיה הנצח עם היותו ענף החסד יונק מצד הגבורה, וההוד עם היותו ענף הגבורה יהיה יונק מצד החסד. ובזה נמזגו הדין והחסד המזגה חזקה, עד היות הדין והחסד ענין א' להם. כיצד, באה הגבורה להשפיע דין משפעת בנצח והנצח ענף החסד ובטבעו החסד מוזג הדין ההוא מזיגה יפה עד שנמתק הדין. בא ההוד לפעול הדין משפיע עליה החסד שפעו עד שנמתק דינה ונעתק אל צד החסד. וכאשר נרצה להעריך גודל ההמזגה הזאת נדענה מתוך דברי דהמע\"ה באמרו (תהלים קלב ט) כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו כמבואר בשער י' ולא ט' בפ\"ג.", + "והנה נודע כי ענין הנטיה אל הימין או אל השמאל הוא ע\"י ההשפעה הנשפע בהמדות. המשל בזה בהיות השפעת הדין גוברת ביסוד יקרא שמאלי ודאי וכאשר יגבר עליו השפעת הרחמים נקרא ימיני. כי עיקר ימין ושמאל הוא הפעולה, שאין ימין ושמאל ממש בעליונים כמבואר בשער מהות והנהגה. ולכן כאשר היה הנצח יונק מן הגבורה בסוד ההמזגה הנז' לעיל היה ודאי שמאלי. מפני שעם היותו ענף החסד, השפע הנשפע בו הוא היה דין, והוא היה ממתיק הדין ומחלשו כדי שלא יפעול בכח. וכן כאשר היתה ההוד יונקת מן הימין היתה ימינית, כיון שפעולתה בסוד החסד. ועם היות שהיא ענף הגבורה עכ\"ז היה בידה לפעול החסד ההוא בהמזגה יפה בינונית. וכאשר גברה ההשפעה בהוד בכח הדין חזרה אל יסודה להיותה דין. ולכן קודם היתה נקראת הוד שעניינה ה' בינה ו' ת\"ת ד' מלכות, הנה הורה על סדר המדרגות על היחוד בסוד ההויה ביושר סוד הזכר והרחמים לפי שהיתה נטייתה אל החסד. אמנם כאשר באה ה' כדמות ד' להורות על מציאותה מצד הדין שהיא ענף הגבורה כדפי'. וכאשר נטתה אל צד הגבורה מכל וכל, נעשתה דו\"ה. שהוא סוד אור החוזר אור המתהפך שהוא דין. ד' על ו' ושתיהם על ה' להפך להורות על תוקף הדין ומה גם בהיותה ד' דלה ועניה. ובשתי הקדמות האלה אין ספק שנתתרצו הספקות שנסתפקנו שלהי פ\"ק. כי ענין מה שאמר נצח שמאלי והוד ימיני הוא בסוד המזגה כדפי'. ומה שנאמר והוא צולע על ירכו בהו\"ד מפני שאח\"כ נשפע הדין אליה כדרכה. עתה נמצאת לפי האמת הצליעה בהוד. שהנצח נתקן במה שחזר להיות יונק מן הימין, אבל ההוד נהפך למשחית מאחר שנשפעת מהדין עתה אחר הצליעה. ואחר שבארנו הקדמות האלה בפרק זה נבא לבאר לשון המאמר הנזכר:" + ], + [ + "והוא צולע על ירכו דא איהו נצח ישראל. פי' יעקב הוא בחי' הת\"ת והוא נמשל אל הגוף וכמו שהגוף יש לו מעמידים והם השוקים, כן השוקים העליונים נקראים מעמידי הגוף העליון כמבואר ברוב דברי הרשב\"י.", + "והנה מצד הפגם אשר נבאר כביכול הת\"ת צולע על ירכו. כמו שכאשר יפגם הירך בגוף האדם התחתון יקרה לו מקרה הצליעה כן כביכול אל פגם העליון מתייחס לו הצליעה. ועם היות שנצח והוד הנז' תרי פלגי דגופא פי' שוים לכאורה, עכ\"ז לעולם הנצח למעלה מהוד. ועם היות שלא יתיישב הענין זה בירכים ממש כן נאמר ממראה מתניו ולמעלה ופי' הרשב\"י בתקונים (בהקדמה דף ו') שהוא נצח. וממראה מתניו ולמטה הוא הוד. [לז] ולעולם ניחס הנצח על ההוד. ולכן מאחר שאה\"כ והוא צולע על ירכו משמע על ירכו ממש ואיזו היא הירך שהת\"ת עליו ממש הוי אומר זה הנצח. שאין לומר שיהיה ההוד מאחר שאמר על ירכו על ממש כדפי'. ומפני שהיה באפשרות לומר שיהיו שתיהם, ירכו הוד, על ירכו הנצח. לזה אמר ירכו ולא ירכיו. כאומר שאם היה כן היה ראוי שיאמר ירכיו שהוא מבואר ואין בו אריכות. ומדלא קאמר הכי משמע דירך חד הוי. ולדקדק ענין אמרו על, אמר דא דרגא רביעאה. או אפשר שנדקדק כן מאמרו ירכו בכנוי אליו ואיזו היא שיתיחס יותר הוי אומר זה נצח מפני שהיא דרגא רביעאה נאצלת מן השלישית שהיא הת\"ת ולכן זה יתייחס אליו ולא ההוד. עוד אפשר שכוון באמרו דרגא רביעא, שלא נחשוב עם היות שנאמר שהיה אל השמאל שמא אז היתה חמשית וההוד עליה מדרגה ד', לזה אמר דא דרגא רביעאה כי עם היות שהיתה שמאלית לא סרה מהיות רביעית לעולם כדפי'. ולהכריח מציאות הפגם בשרשים הנכבדים אמר דלא אתנבי מתמן בר נש עד דאתא שמואל. והמגלה אל הענין הזה היא שלא נזכר זה בכל ספרי נביאים עד הנה. ועליה כתיב וגם נצח ישראל כו' וזהו ראיה שהנצח היה נפגם כאשר נבאר. כדין אתתקן. פי' כאשר בא שמואל אז נתקן הנצח שהיה חלוש ע\"י הפגם וענין הפגם יתבאר. כד אתא לגבי דיעקב נטל תוקפא וכו'.", + "הנה שרו של עשו רצה לקנטר על יעקב ולהשפיע דין מהגבורה לעורר כחות הדין מפני כמה סבות אם בטול תורה אם מנשואי ב' אחיות, ורצה להשפיע הדין מפנות ערב שהם הדין והחושך שביצחק היא הגבורה ששם אחוזתו כי משם יניקת אש של גיהנם כדפי' בשער הגוונים ונקראים הכחות ההם שבגבורה פנות ערב בסוד גוון חושך. ויעקב הוה אתכליל ביה כו'. פי' כי הת\"ת הוא המכריע הגבורה לצד החסד ולכן לא עלה בידו להשפיע דין מן הגבורה אל הת\"ת. ולכן לא יכול ל\"ו לת\"ת לוא\"ו שביעקב. וזהו ויעקב הוה אתכליל בסוד שנקרא שמים אש ומים והוא מטה האש לצד המים כדפי' בשער המכריעין. ויגע בכף ירכו נטיל תוקפא דדינא מתמן פי' מצד הנצח השפיע כח הדין החזק. והטעם שעלה בידו הוא מפני שעם היות שהם ג\"כ מעמידי הגוף עכ\"ז הוא נגע בהם בבחי' שאינם נכללים בגוף וז\"ש דהא ירכא לבר מגופא.", + "ועוד בבחינת הירכיים שיש שם יניקה אל החצונים משם וזהו רמז הקשר היוצא לחוץ. ועם היות שנאמר בכיוצא בזה בזהר פ' ויצא (דף קנ\"ד.) וכל אחוריהם ביתה, סוף סוף אחור הוי וליה ביה חולקא קצת ומה גם כשגורם העון ולכן ביה נטיל ומשם נשפע. ומפני שקשה שסוף סוף הרי הת\"ת נכלל בשש קצוות וא\"כ כמו שלא יכול לו בצד הזרוע היה ראוי שלא יוכל בצד הירך. לזה אמר שאין יעקב מרכבה בסוד כללות הששה קצוות, שזהו סוד המרכבה בסוד הדעת שהוא ו' כולל ו' קצוות. אבל לענין זה מרע\"ה הוא מרכבה כמבואר בשער י' ולא ט', אבל יעקב אינו מרכבה כ\"א בבחי' הת\"ת שנק' אדם שהוא ימין ושמאל כלולים בקו האמצעי. וזהו אד\"ם, כאמרו (יחזקאל א) ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין ופני שור מהשמאל כו' ופני נשר כו' [לח]. נמצא שפני אדם אינם כוללים אלא ימין ושמאל. ושעור הלשון דיעקב גופא הוה. פי' שהיה מרכבה אל הת\"ת בבחינת הגוף והיא הבחינה הראשונה החצונה, כי משה מלגאו יעקב מלבר דא מגופא ודא מנשמת' כמבואר בשע' הנז'. והגוף אינו כולל אלא תרין דרגין ברזא דאקרי אדם כדפי' שהיא כללות ימין ושמאל. כיון דנטל תוקפא כו' מיד ותקע כו' פי' השפיע דין ונפגם המקום ההוא כדפי'. ולא אתנבי ב\"נ. פי' בסבת הפגם לא היתה נתקנת להתראות מראותיה אל הנביאים עד שבא שמואל. ולא ששמואל תקן כל הענין כי עדיין הפגם במקומו היה עומד כי לא נתקן עד כמה כאשר נבאר. אמנם נתקן קצת לנבואה. ועכ\"ז אמר וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם פי' אינו חוזר בדינו מפני הפגם הנזכר אלא שכיון שדן את שאול להעבירו ממלך בתוקף הדין שוב אינו מתנחם דהיינו שישפע עליו רחמים כדי לתקן הדין. והטעם כי לא אדם הוא פי' שאינו ענף מתגלה מהת\"ת הנקרא אדם כדי שיתנחם ויגולו הרחמים על הדין. יהושע אתנבא מהודו של משה. רצה להכריח מכאן שהנצח היא שנפגמה, ואמר הלא תראה שיהושע היה תחת משה במדרגה וא\"כ אחר שמשה היה בת\"ת יהושע שהוא למטה ממנו היה [ראוי שתהיה] נבואתו מנצח מדרגה ד' מאחר שמדרגת מרע\"ה בת\"ת מדרגה ג' אלא שהיתה פגומה כדפי'. נצח ירכא שמאלא כו'. הוקשה לו מהפסוק שאמר נעימות בימינך נצח נראה שהנצח אל הימין הפך דעתו. לזה אמר שאדרבא משם ראיה שהיה אל השמאל אלא שדוד תקנו והפכו אל הימין. והכריח כן ממה שאמר הכתוב נעימות בימינך ולא אמר ימינך נראה שהוא תפלה שיהיה נצח אל הימין. מ\"ט אתחלש וכו'. אינה שאלה שכבר פירש למעלה, אלא הרדפת לשון. מ\"ט אתחלש משום דאתקרב ביה וכו' כדפי' בהקדמה הא', וזו היא סבה שנפגם א\"כ בא לתקן עצמו ולטהר דינו ולכן א\"א להנחם. וע\"ד כל מלוי הוי בדינא כו'. פי' בשירותא בעובדא דעלי ובניו, ובסופו בענין שאול. ותו קב\"ה וכו'. פי' בזולת שהיה נטהר ע\"י הדין שהיה משפיע על הצדיקים האלה (היינו בני עלי ושאול וביתו) במקום יעקב, גם קב\"ה שהוא בינה היה כולל אותו בהוד כדי שיטהר ויתבטל הדין ההוא. ועל דא שקול שמואל וכו' פי' להיות שכלל נצח בהוד נמצא שמואל אוחז בימין ושמאל דהיינו ב' בחינות נצח והוד והוא שקול כמשה שהיה לוי בגבורה ואהרן כהן איש החסד והיינו לעילא פי' למעלה מנצח והוד. ושמואל לתתא בנצח והוד עצמם. דהא שית סטרין כו' נהירין דא בדא וכו'. הוקשה לו שזה אינו שקול אלא אדרבא תחתיהם מקבל משניהם כי הוא בהוד כלול בנצח ומרע\"ה ואהרן בחסד וגבורה. לז\"א דהא שית סטרין כו', ואחר שאלו מאירות באלו אם כן מה לי נצח ומה לי חסד ומה לי גבורה ומה לי הוד הכל אחד מיוחד. ושמואל שהיה אחוז בנצח והוד נמצא שקול כמשה ואהרן. ע\"כ פי' המאמר, ונתתרץ הענין הזה על מתכונותו. ואחר שפי' המאמר הזה נבא עתה לבאר מאמר א' שלכאורה מנגד לזה:" + ], + [ + "הנראה בפרק זה לבאר מאמר אחד הנמצא בזהר פ' תרומה (דף קס\"ח ע\"ב) שלכאורה מנגד לזה. וז\"ל אתפשטותא דטוב איהו הודאה דאקרי חסד. וע\"ד איהו אומר נודה לך על כך ועל כך נסין ואתין דאתעבידו מסטרא דטוב. ואי תימא והא כתיב נעימות בימינך נצח, הא איהו מסטרא דימין. לאו הכי אלא כל חד וחד אחזי על ההוא אתר דנפיק מניה. ואי תימא נצח בימין. הא כתיב נעימות וכתיב נעים זמירות ישראל ודאב שמאלא וכל שמאלא אתכליל בימינא ואודאה אודי על ימינא לאחזאה דהא מניה נפיק ודא פשיטו דטוב דאתפשט בארץ החיים. מ\"ט לית הכא שמאלא, בגין דלית חולקא לסטרא אחרא במזונא דישראל. ואי אתער שמאלא סטרא אחרא אתער עמיה והא איהו זבין בכרותיה וחולקיה ליעקב אבונא. ואנן יהבינין ליה חולקא לההוא מקטרגא בזוהמא דמיין בתראין וכו' עכ\"ל לעניננו. ועם שהמאמר ארוך במקומו. ולכאורה נראה חולק על מה שקדם אלינו בפרקים הקודמים במה שהקשה ואי תימא והא כתיב נעימות בימינך נצח והשיב לאו הכי וכו', ולפום ריהטא משמע שאין נצח אל הימין. וקודם שנכנס בביאורו נעורר עליו קצת. א' כפל שאלתו ואי תימא והא כתיב כו' והשיב לאו הכי, ושוב חזר ואמר ואי תימא נצח בימין, מעיקרא מאי קאמר ולבסוף מאי קאמר. ב' קשה דידיה אדידיה, בתחלת דבריו נראה דס\"ל דנצח אל השמאל כמו שדקדקנו ובסוף דבריו אמר ודא שמאלא וכל שמאלא אתכליל בימינא ואודאה אודי, כנראה שהו\"ד שהוא הודאה הוא אל השמאל ולא הנצח. ג' ששאל מ\"ט לית הכא שמאלא כנראה שאין נזכר שמאל בברכת המזון והוא פירש לעיל שהודאה אל השמאל והא איכא שמאלא. ועתה נבא לבאר המאמר. למעלה מן הענין אמר כי ובטובו חיינו וכן בברכת הזן את העולם כלו בטובו הוא במדת החסד שהוא מדת טוב ואקרי טוב כד כלא כליל בגווה כמו שהעתקנו ראש המאמר בשער המכריעין פ\"א. ועתה פירש כי ברכת נודה הוא פשיטות החסד והיינו הוד. הודאה דאקרי חסד פי' כי ההוד נקרא חסד. ועם היות שבעצם אינו חסד, אלא שהוא נקרא כן על דרך השאלה. ועל שהוא זר תכלית הזרות. לזה חזר להכריח הענין בנוסח הברכה עצמה שהוא אומר נודה לך על כך ועל כך כו' פי' על הטובות הנשפעות מאתו בירושת הארץ לישראל ונתינת התורה והמצות והחיים והמזון כנזכר בברכה עצמה. ואלו הן נסין ואתין דאתעבידו מסטרא דטוב. וידוע כי עיקר הנסים הם מצד החסד, כי מצד הדין והגבורה הכל הוא בדרך הטבע וכן עולה שם אלהים בחשבון הטבע שהוא פ\"ו. והטעם לפי שבריאת שמים וארץ הי' במדת הדין וכן כל מעשה בראשית. והעד על זה שבאו ל\"ב נתיבות שבהם נבראו כל הבריאה בשם אלהים והוא ענין הטבע. אמנם אח\"כ לקיום הבריאה שתף עמו הרחמים כמו שדרשו רז\"ל ולכן שנויי סדרי בראשית שהוא ענין הנס הוא הפך הטבע ונגד מדת הדין לכן הנס בחסד שהוא טוב, וזהו אמרו נסין ואתין דאתעבידו מסטרא דטוב, ולא טוב ממש מפני שידוע שהנסים ע\"י היסוד הנקרא נס. וכן פי' הרשב\"י בתקונים (בתז\"ח דקי\"א.). ועם היות שגם היסוד יקרא טוב. השתא בחסד הנקרא טוב עסקינן ולכן מסטרא דטוב ולא טוב ממש שפירושו מצד החסד הנשפע אל היסוד לפעולת הנסים. או ירצה מטעם שהוא ביאר למעלה מן הענין כי טוב הוא חסד כד כליל כלא בגויה ולא מתפשט ואז נקרא הוא טוב כדפי' בארוכה בשער המכריעין, ולכן אמר מסטרא דטוב ולא טוב דטוב אינו משפיע לא נסים ולא חילוף הנסים, אמנם הוא מצד הטוב שהוא הטוב הנשפע דהיינו חסד גמור ולכן מצד הטוב ולא הטוב עצמו. וא\"ת והא כתיב וכו'. פי' שהוא אמר כי ההודאה שהוא הוד הוא התפשטות החסד והיה נראה שדעתו שהוד אל הימין ענף החסד וימשך מזה שנצח ענף השמאל. לזה אמר ואי תימא והא כתיב. פי' אם תיסק אדעתך שכוונתנו לומר שהוד אל הימין ותקשה לך מפסוק נעימות בימינך נצח דמשמע שנצח אל הימין והוד אל השמאל. לאו הכי פי' לא יעלה על דעתך שכונתנו שהוד אל הימין ח\"ו כי ודאי נצח הוא אל הימין. אלא כל חד וחד אחזי כו'. פי' וא\"כ שאינו נמשך מהימין ואיהו בימין כדקא ס\"ד א\"כ מאי קאמרת שהוא נמשך מחסד. לז\"א אלא כל חד אחזי. פי' אמת הוא שהוד אל השמאל נמשך מהגבורה כמפורסם, אמנם נודע שהמים הרו וילדו אפילה וכך אברהם הוליד את יצחק א\"כ נמצא שהוד שהוא ענף הגבורה נמשך מחסד ולכן ההודאה בהוד להגיד שאצילותו מהימין וממנו נמשך כדפי'. ואי תימא נצח בימין. פי' וא\"א שנאמין שנצח והוד נמשכים מהימין כדקא אמרת שהרי הכתוב אומר נעימות בימינך נצח משמע נצח אל הימין ולא ההוד נמצא כי לעולם אין אחיזה להוד בחסד, לזה השיב הא כתיב נעימות וכו'. פי' אדרבה ממקום שבאת דקאמר נעימות תרין והוד נעים אקרי [לט]. וראיה לדבר שדוד נקרא נעים זמירות ונודע שדוד עם המלה עולה הוד וכן מרכבתו בהוד שכן נתבאר בר\"מ (ויקרא דף ד' ע\"א). והענין כי בהיות האצילות כלולים השבעה בחמש כדפי' בשער השערים נמצא המלכות בהוד. וכן בעלותה להתייחד היא בהוד ותפארת בנצח. ופי' הענין הזה בשער מהות והנהגה פכ\"ג.", + "ועוד שכנור שהיה מזמר בו דוד שהיה מנגן מאליו היה ברוח צפונית שהוא בהוד. וכן מלחמות דוד היו מצד ההוד. וז\"ש וכתיב ונעים זמירות ישראל ודא שמאלא. כדפי' שהוא אל השמאל. וכל שמאלא אתכליל וכו'. הוקשה לו כי למעלה מן הענין אמר כי בענין ברכת המזון לא נזכר שמאל כלל, ואמר כי אפי' בנקיטת הכוס שיתיישב בימין שמאל לא תסייע תמן מפני שאין ראוי לכלול שמאל בענין זה. וקשה שעתה פי' שברכת נודה הוא שמאל והוא הו\"ד, א\"כ כבר נמצא שנז' שמאל בברכת המזון. ולזה השיב כי שמאלא אתכלל ברזא דימינא כי אם נזכר הוד שהוא שמאל לא נזכר אלא בסוד כללותו בימין והביא ראייה לזה ואודאה אודי על ימינא לאחזאה דמיניה נפיק הכוונה כי עיקר ההוד בזה הוא בהיותו כלול בימין ונמשך ממנו להמשיך אל המלכות וזהו כמו ימין ממש וההודאה על זה הוא מציאות הברכה כדפי' לעיל. ודא איהו פשיטו דטוב דאתפשט. פי' המשכה המתפשטת מבחינת החסד הנעלמת ומתפשטת שהיא נקרא טוב כדפי' לעיל והוא להשפיע אל המלכות הנקרא ארץ החיים ונקראת ארץ החיים בסוד קבלתה מן החיים העליונים ע\"י הימין כענין כוס ברכת המזון שאחד מעשר תנאיו הוא ח\"י ולכן היא נקרא ארץ החיים שכבר קבלה החיים. מ\"ט לית הכא שמאלא. כיון לתרץ על ענין השמאל וההוד הנזכר, ואמר מ\"ט וכו'. והענין שבשמאל ג' בחינות. בחינה אחת יניקת אשו של גיהנם והוא גוון שחור. שנית בחי' הדין גוון תכלת. ג' גוון אדום והוא הדין הנכרע לכף החסד. ואמר אם היה הטעם שלא נזכר השמאל בברכת המזון מפני פחד הדין מן הראוי היה שלא להזכירו כלל לא כלול בימין ולא זולתו. אבל אין הטעם אלא מפני פחד הקליפות כדמפ' ואזיל וא\"כ גם אם יזכר בחינת הדין המתיחד עם החסד לית לן בה, שאין להם אחיזה בו כלל ואין בו פחד.", + "ועוד כיון באמרו דלית חולקא לסטרא אחרא במזונא דישראל להורות שכל עיקר המזון מצד הגבורה כענין אז\"ל קשין מזונותיו של אדם, רומז על הדין ושממנו נשפע ולכן ראוי להזכירו. אלא שלא נבוא לידי היזק הא כיצד נזכיר אותו, בהיותו כלול בימין כדפי'.", + "והנה נתבאר המאמר ביאור יפה ואין מתוכו הריסה אל הנדרש בשער זה כלל. כי לעולם הנצח אחר שבא דוד כללו בימין. וכן מוכח מתוך לשון התקונים שהעתקנו בפ\"א שאמר הוד אתקשר בגבורה ונצח בחסד. ומלת אתקשר מורה על שנתקשר אח\"כ משום מעשה שהיה מה דלא הוה הכי מקדמת דנא. וכן דקדק עוד בתקונים במ\"א (תקונא ל' דף ע\"ב.) וז\"ל איהו שוקא ימינא כהנא דאתמר ביה נעימות בימינך נצח, וכמה דנצח אתקשר בימינא הכי הוד אתקשר בשמאלא [מ] עכ\"ל.", + "והנה זה מורה באצבע על הענין. ואמר שלא נטעה לומר שהנצח היה בימין והוד במקומו עומד, אלא כמו שזה נקשר בימין זה נקשר בשמאל ובזה נמצאת הנגיעה והפגם. והדין נשפע אל ההוד והיינו הנרצה במקצת המקומות כי ותקע כף ירך יעקב הוא הוד וראיה לזה מפסוק (דניאל י ח) והודי נהפך כו' דהיינו נהפך ממש שהיה אל הימין ונהפך אל השמאל [מא]:" + ] + ], + [ + [ + "שער יח הוא שער מיעוט הירח:", + " הנרצה בשער הזה הוא בביאור ענין ת\"ת ומלכות הנרמזים בשמש וירח וענין הירח והמעטתו כפי הנמצא בדברי הרשב\"י ושאר המפרשים:", + "פרק ראשון:", + "יען ראינו שהמאמר הזה הוא נקודת מרכז הדרוש כפי דעת הרשב\"י ושאר המפרשים ראינו להעתיקו הנה שהוא יסוד מוסד אל השער הזה בעסק ביאורו וז\"ל במס' חולין (ד\"ס ע\"ב) ר' שמעון בן פזי רמי כתיב ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן. אמרה ירח לפני הקב\"ה רבש\"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. אמר לה לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו רבש\"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי. אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה. אמרה ליה מאי רבותא דשרגא בטיהרא מאי אהני. אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים. אמרה ליה יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. א\"ל זיל ליקרו צדיקים על שמך יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן. חזייה דלא מיתבא דעתה, אמר הקב\"ה הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח והיינו דאמר ר\"ל מה נשתנה שעיר של ר\"ח שנאמר בו לה', אמר הקב\"ה שעיר זה יהא כפרה על שמעטתי את הירח עכ\"ל.", + "ובבאור המאמר הזה מצאנו בעל ספר מאירת עינים בהקדמתו. וז\"ל דע כי התשובה [שהיא הבינה] הוא מלך מלכי המלכים. מלכי זרועות עולם, המלכים ד\"ו פרצופין שהם שני המלכים המשרתים ומשתמשים בכתר א' כי כבר ידעת כי ד\"ו פרצופין שוין היו אור זה כאור זה. וכאשר קטרגה שלא ישתמשו שני מלכים בכתר א' היתה דורשה לעצמה ונתמעט אורה שנעשית אספקלריא שאינה מאירה. כי התשובה שהוא הקב\"ה אמר לה לכי ומעטי את עצמך. ואמר הקב\"ה שהוא הת\"ת כי גם הוא נקרא הקב\"ה, הביאו עלי כפרה, לתשובה שהוא עלי. לפי שמעטתי את הירח, כלומר בסבתי נתמעטה, שעל ידי אמרה התשובה לעטרה, לכי ומעטי את עצמך. ואולי כוונת קרבן הזה כמו שאר הקרבנות לקרב אותה אל הת\"ת למען תתברך עלינו. וטעם שעיר שהוא הצד השמאל ולא כבש שהוא מצד הרחמים, אולי מפני שהיא עיקר קבלתה משם והיה הענין ע\"ד קטרוג ומשם הוא בא. ולשון עלי, פי' רבינו מרדכי אשכנזי עד\"ז הביאו עלי כפרה כמו לפני, שהקב\"ה אומר לישראל עליכם להביא כפרה על נפשכם לפני לפי שמעטתי את הירח המשיל על סלוק אור העטרה. ובסבת זה נתחזק המקטרג שהוא יצה\"ר חשך בכם ולא זכיתם לאותו אור הראשון הזך והבהיר. שאלו זכיתם בו הייתם כאלהים בני עליון. ומצאתי כתוב בדברי המקובלים כי התשובה היא אמרה הביאו עלי כפרה למי שעלי. אמנם פירושו לשון חוב והלואה הראשונה. וא\"כ לא יקשה אמרו על שמעטתי כי הוא האומר לכי ומעטי את עצמך. ובקבלת ספורטא דע כי היו ד\"ו פרצופין והיותם פועלים שווים הי' מתיירא אחר שממשלתה שוה שמא יטעו העולם לומר שיש ב' רשויות ח\"ו, ע\"כ. אבל דעת החכם אפשר לומר ד\"ו פרצופין מצד שהיה בחמה כח הלבנה כלולה וגם שאותו כח הלבנה המותאמת באותה שעה בחמה לא היה מעורב בכח החמה אלא שהיה ניכר, כאלו תאמר דרך משל שחלב ויין היו בכלי אחד והיין לבדו ניכר אלא שנוגעין זה בזה. ומ\"מ אפשר לומר שכח הלבנה המותאמת בחמה באותה שעה היתה ג\"כ פועלת פעולת הרחמים כמו שנראה מדברי ספורטא. כי איך אפשר לומר שמדה א' פועלת רחמים ודין כאחד, אלא ודאי החמה היתה פועלת ברחמים והלבנה היתה מסייעת אותה בפעולת הרחמים ולכן אמרה הלבנה אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד ושיקבלו בשוה ממקום אחד ושלא יפעלו שניהם כי אם פעולה אחת כי מה צריך הלבנה כי די בחמה שהוא מלך אחד לפעולה זו, אחר שכל הפעולה ממין אחד לא ישתנה בעבור היותה מותאמת מן הלבנה. ואמר לה לכי ומעטי את עצמך, זהו מיעוט כי מתחלתה היתה פועלת ומסייעת למדת הרחמים ועתה נתמעטה ממדת הרחמים ונעשה דין, וז\"ש הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח דעו כי אתם צריכים להביא כפרה למי שעלי על מיעוט הירח שנתמעטה מן הרחמים לדין, ומחמת אותו המיעוט שחזרה לדין אתם צריכים כפרה להיות תמיד כלולה משפיע עליה שפע הרחמים עכ\"ל.", + "והנה מתוך דבריו נראה פוסח על שתי הסעיפים אם נאמר שהיתה כלולה ממש הלבנה בחמה ושתיהם כח אחד, ומצאנו לר' בחיי (בראשית לח ל) היות דעתו נוטה קצת לזה כפי מה שביאר בענין פרץ וזרח. או אם נאמר שהיו ב' כחות מותאמות אבל היה כל א' וא' לבדו כדמות היין והחלב בכלי אחד כדמפ' ואזיל.", + "והנה ב' הדעות האלה אין לנו נחת רוח בהם. ראשונה אם נאמר שהיתה ממש כלולה נשאל במה היו נחלקות י\"ס, הא ט' הוו שהרי תפארת ומלכות הם כאחד מיוחד אם בכחם אם בפעולתם. ואם נשיב מפני שהי' כלול מכח הזכרות וכח נקבות כפי מה שביאר רבינו בחיי. זה אינו מספיק כי סוף סוף כח אחד היה ופעולה אחת היתה. ואף אם הוא כלול משתי כחות, כן גם כל הספי' כלולות מכמה מיני כחות לפי בחינותיהם ומציאותם כמבואר בשערים הקודמים ועכ\"ז לא ניחס אלא לספי' א' כל כח וכח הכלול בכל כלליו ופרטיו. וכן אלה עם היות הכח הזה כולל זכר ונקבה סוף סוף אור אחד וכח אחד היו ונמצאו הספי' ט' ולא עשרה הפך הקדמת הקבלה. ועוד אחר שהיה עניינם כח אור שוה אחדיי א\"כ איך אמר הכתוב את שני המאורות הגדולים כנראה שהיו שני מאורות אלא שהיו גדולים דהיינו שוים. וזה לפי דעתנו לא יקשה לרבינו בחיי אם נאמר שלא היה כוונתו שהיו כח אחד אלא בהיותם למעלה נעלמים קודם אצילותם אל מקום הראוי להם דהיינו ביום ד' ששם מקום הלבנה והחמה, אבל כאשר נאצלו אל מקומם היו שנים. וכבר אפשר לדקדק כן מתוך לשונו בפ' וישב וז\"ל ידוע כי שם אלהים הנז' בבראשית הוא מלך העולם והוא התשובה וכו'. ואמר הכתוב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור לבאר כי מכח מלכות שמים הנקרא אלקים נאצלו ב' אורים הללו וע\"כ אמר ויהי אור ולא אמר ויהי כן כבשאר מעשה בראשית. ויש לך להתבונן שאין הכונה שהיו שני אורים ממש רק ב' כחות היו בו הא' כח זכרות והב' כח נקבות אבל האור הראשון לא היה אלא אחד. והוא א' כולל כח זכרות וכח נקבות ומן האור הזה נאצלו חמה ולבנה ביום הרביעי וכמו שביארתי שם בסדר בראשית ונאצל כח הזכרות על החמה וכח הנקבות על הלבנה עכ\"ל.", + "ולפי האמת אין מקום להשיג על רבינו בחיי כי אפשר היות כוונתו כי בהיותם למעלה בבינה היו אור א' וכח א' כדכתיב יהי אור ויהי אור הורה שהם אור אחד אבל כשנאצלו אל מקומם היו ב' כל אחד לעצמה לבנה לעצמה חמה לעצמה כמו שאמר ומן האור הזה נאצלו חמה ולבנה ביום ד' ונאצל כח וכו'. אבל לדעת בעל ספר מאירת עינים דסבירא ליה שאפשר היות כח ופעולה אחת קשיא לן במה היו נבדלים להיותן ב' ספי' כי בדרך עלה ועלול א\"א שזה הבדל שאר הספי', ושתים אלו היו מיוחדות באור א' וכח א'. ואחר שאין להם הבדל בעלה ועלול במה נבדלות להיותה נחשבות ועולות למנין ב' ספירות. כי במה שכלל ב' כחות אין ראיה כי כל עצם הכלל הוא בדרך עלה ועלול ודאי, ועוד שאין זה הבדל לפירושו כדפי' לעיל. וגם לומר שהיו שתיהם ניכרות כל א' וא' לבדה קשה ענין פעולתם באמרה א\"א לשני מלכים להשתמש בכתר א' מאי קאמר שהרי ב' כתרים היו כאו\"א לבדו. וכבר הוקשה זה אל בעל ס' מאירת עינים לדעת ספורטא וכיון לדחוק וליישב הענין ולא עלה בידו.", + "ועוד ראינו כי להקת החכמים שהביא בעל ס' מ\"ע כלם אמרו כי ענין ד\"ו פרצופין וב' המאורות הגדולים הכל ענין א' ומה שנסרה הקב\"ה וכן מיעוט הירח הכל ענין א'. וזה הפך הסברא כי ענין ד\"ו פרצופין כאדם וחוה היה פחיתות וחסרון ולא היה היחוד כראוי עד שהוצרך הרשב\"י ע\"ה בזהר (אולי ר\"ל בראשית דף ל\"ה. וע' זהר פקודי רנ\"ח ע\"ב) לתת טעם לדבר מפני שהיה מזווג העליון מאחורא ולא נתקן פנים אל פנים עד שנתקן בזווג התחתון שנסרה הקב\"ה לחוה, והנה בזווג התחתון היה לטוב ובזווג העליון לרע ח\"ו, הא ודאי קושיא. ובזולת זה קשה לי עלייהו כי ד\"ו פרצופין שנדרש בגמרא (ברכות ס\"א) היינו שהיו ב' גופים ממש אלא שהיו דבוקים מגביהם עד שנסרה הקב\"ה, וא\"כ איך יעלה על דעתם לומר שאור א' היו שהרי לשון ד\"ו פרצופין איפכא הוי כדפי'. והם רצו לומר שהיו אור א' עד שלא ישפט בו השניות, ואין כן ענין ד\"ו פרצופין. וכבר ימשך מזה קושיא אל דעת רבינו בחיי. זהו מה שקשה לנו אל דעת הרבנים בזולת מאי דק\"ל בענין הדרוש בעצמו כמו שנבאר בפי'. ומלבד כל זה קשה לן כמה מאמרים מנגדים לזה המאמר שבריש פרקין כמו שנבאר:" + ], + [ + "ראינו בפרק זה להביא שני מאמרים מהזהר חולקים זע\"ז בדרוש ועוד חולקים עם מאמר הגמ' הנ\"ל. מאמר א' הוא בשה\"ש מהזהר (ז\"ח דף פ\"ד ע\"ב) וז\"ל ויברא אלהים את שני המאורות הגדולים וכו'. בקדמיתא תרין נהורין הוו [שקולין דא לקבל דא כמה דאוקמוה חברין, ואוקימנא דאינון תרין נהורין הוו ברזא חדא] דבוקים כחדא והוה בשקולא חדא לאתקריא תרוייהו גדולים כמה דאוקימנא. לאו דהוה סיהרא בקדמיתא רב ועלאה אלא דבכל זמנא דסיהרא קיימת בשמשא ברזא חדא בגיניה אתקרי איהו בהדיה גדולים, זנבא דאריה אריה איהו ואריה אתקרי. אמרה סיהרא קמיה קב\"ה אפשר למלכא חד לאשתמשא בתרין כתרין כחדא אלא דא בלחודוי ודא בלחודוי. א\"ל חמינא בך דרעותא דילך למהוי רישא לשועלים זילי ואזעירי גרמך דהא אע\"ג דאת תהוי רישא להון אזערו אית לך מכמה דהוית. ודא איהו דאמרת סיהרא הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה, איכדין אפשר לך לאנהגא עלמא בתרין כתרין כחדא. איכה תרביץ בצהרים, דהא סיהרא לית היא כדאי לאנהרא וא\"א לך לאנהגא בתרין כתרין כחדא בשמשא ובסיהרא דהא סיהרא מה נהורא אית לה בצהרים בג\"כ א\"א לך לאשתמשא בתרין כתרין כחדא. שלמה אהיה כעוטיה, איכדין אהא אנא מתעטפא בצהרים כד נהירו ותוקפא דשמשא למהוי אזיל ואתקיף הא אנא מתעטפא בכסופא קמיה ולא איכול לשמשא קמך ואנת איך תיכול לאנהגא ולאשתמשא בתרין כתרין כחדא. אמר לה הקב\"ה הא ידענא ביך זילי ואזעירי גרמך אם לא תדעי לך היפה בנשים דאמרת קמאי דא\"א לי לאנהגא עלמא בתרין כתרין כחדא זילי ואזעירי גרמך ותהוי רישא לשועלים. צאי לך בעקבי הצאן, פוקי והוי רישא לכל אינון אוכלוסין וחיילין זעירין דלתתא ורעי לון ואנהיגי לון והוי מלכא דכלהו תתאי ואנהיגי לכל חד כדקא חזי ליה והוי שליטא בליליא ודאי פוקי ואזעירי גרמך והכי אתחזי לך עכ\"ל.", + "ויש לדקדק במאמר הזה. א' אמרו שקולין כו' לאתקרי תרווייהו גדולים. כי מהו השיקול בענין השם לבד, והנה הגדולה והכבוד הזה אינו כ\"כ עד שמפני זה לבד נאמר לכי ומעטי, ומהו המיעוט בהעדר השם. ב' בשלמא אם נאמר שהיו שוים ממש נוכל לומר שהיתה כונת הירח שירד השמש ממקומו ותשאר היא במקומה כדפי' בפסוק (שופטים ה) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, אלא שחזר הדין וירדה היא ממקום מעלתה ועל זה נתרעמה ולא נתפייסה עד שאמר הביאו עלי וכו'. אלא לפי מה שפי' הרשב\"י ע\"ה במאמר הזה כי לעולם השמש היה גדול יותר ויותר א\"כ ודאי שלא היתה כוונת הלבנה שתרד השמש שהיה גדול ותשאר היא גדול אלא ודאי כוונתה הי' שתרד היא [למהוי רישא לשועלים], וא\"כ איך אמרה לפי שאמרתי לפניך וכו' וכן הביאו עלי וכו' מה היתה מתרעמת כי זאת היתה כונתה מקודם. ג' שהרשב\"י ע\"ה פי' א\"א למלך אחד להשתמש בשני כתרים כנראה שהיתה מגמגמת בקוצר יד ה' מהושיע, ובמאמר הגמרא הנ\"ל אפשר לשני מלכים וכו' משמע שהיתה מגמגמת על קוצר יכולת ב' המלכים שהם השמש והירח שלא יהיה להם כח להשתמש בכתר אחד שהוא הכח אשר למעלה מהם. ועם היות שהכל עולה אל מקום א' עכ\"ז אין הענין א'. ואין לומר דפליג הרשב\"י אגמרא, שזה דוחק כי מאמר זה נכתב בגמ' בסתם.", + "ועוד כי הרשב\"י במקומות הרבה מפרש ענין הביאו עלי כפרה כמו שנבאר. ד' שמתוך שני המאמרים האלה נראה כי השמש והירח הם שני מלכים או ב' כתרים והמלך או הכתר האחד הוא הכח העליון אשר א\"א להיות שמושו על ידיהם או שמושם על ידו והמתרעם היתה הירח שהיא א' מהשני הכתרים או משני המלכים לפי חילוק הפירושים. וברעיא מהימנא (פנחס דף רמ\"ז ע\"ב) פי' הרשב\"י פי' שלישי חולק על שתיהם וז\"ל ובראשי חדשיכם. וכי כמה רישין אית לה לסיהרא, אלא אינון תרין נקודין כגוונא דא [] נקודא תתאה סיהרא. תרין ראשין דילה תרין נקודין דאינון עלה סגול, בקדמיתא הוא כתר על תרין מלכין כגונא דא והות סגולתא. ולבתר דאמרת א\"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה הקב\"ה לכי ומעטי את עצמך ונחיתת לרגלוי דתרין מלכין כגוונא דא והיינו סגול, מה דהוה סגולתא אתחזר סגול. ורזא דמלה, לקבל תרין נקודין דאינון תרין מלכין קא רמיז פרים בני בקר שנים, ולקבל נקודה עטרה על רישייהו אמר ואיל אחד כגון כתר א'. בתר דאמרה א\"א לשני מלכים שישתמשו בכתר א' אזעירת גרמה אוף הכי ושעיר עזים א' לחטאת, איל דיצחק אתהדר שעיר אתהפך מרחמי' לדינא ואתזעיר. ובג\"ד שעיר עזים אחד לחטאת ולא אמר לעולה למהוי כתר. ומנא לן דאית ירידה בחטאת, הה\"ד וירד מעשות החטאת. ואמאי שתף עולה עם החטאת בירידה, אלא לאולפא דעולה הוי בקדמיתא מדת הרחמים ולבתר אתהפכת לדינא בירידה ואתקריאת חטאת וכלא חד. ובג\"ד הביאו עלי כפרה, עלי הות סיהרא כתר ודאי כגוונא דא וֹ ולבתר אתמעיטת ונחתת לרגלין דיליה כגונא דא וּ (בנוסחתינו איתא כגונא דא כו' כגונא דא ), ובזמנא דא הביאו עלי כפרה, אתמר בה היא העולה, סליקת מרגלוי דאתמר בה והארץ הדום רגלי למימר בה השמים כסאי, והאי איהו רזא צדיק מושל יראת אלדים, דמהפך דינא לרחמי. ורזא דמלא אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, כגונא דא הו\"הי יהו\"ה עכ\"ל.", + "והנה מתוכו מתבאר בפי' היות כוונת הרשב\"י בענין א\"א לשני מלכים, פי' א\"א להנצח וההוד שהם ראשי סיהרא כדקא אמרינן שישתמשו במלכות שהיא כתר על גבייהו. וזה הפירוש חולק [ודאי כי לפירושו] אין לה קטרוג עם השמש, וזה דוחק. ורז\"ל [בחולין ובז\"ח) פירשו שקיטרגה הלבנה עם החמה. וקודם שנבאר בישוב ג' מאמרים האלה צריכים אנו לבאר אצילות ב' מדות אלה מתחלתם שלא נתבאר ענינם בשער סדר האצילות מפני שיעדנוהו אל השער הזה:" + ], + [ + "המכוון בפרק הזה לבאר ענין אצילות התפארת והמלכות מתחלה ועד סוף. והענין שכאשר עלה ברצונו הקדום יתעלה להאציל אצילותו הטהור והקדוש היה סבה מאתו להוות הדברים בסדר שאינם עתה במציאותם. כי להיות כוונת האצילות היה כדי שעל ידו יתגלה גדולתו ויוכלו בני העולם הכלה ההווה ונפסד להיות מונהגים על ידו, ועוד לסבה אחרת. וזה בלי אפשר לכמה סבות. אם לרוב העלם קדושתו, או לקוצר השגת הנבראים והיותם בעלי תכלית כמבואר בשער טעם האצילות. ולפ\"ז נמצא כי עיקר עלות הרצון היה המלכות המנהגת העולם.", + "והנה להיות גדולתו של יוצרנו הפך מחשבת בני אדם שהם תהו ומחשבותיהם הבל. ולא כשיחשוב אדם בדבר מהדברים [שלא] יתהווה [הדבר] עד שיטרח במציאותו במעשה ואז יהיה הוייה נגליית כמבואר בשער הצחצחות פ\"ג. ולא כן בוראינו ית' מחשבותיו עמקו ועצמו למאד מאד, ובחשבו בהויות הנה ההויות קודם בואם להויה קנו מציאות מבחר ומעולה ממציאות המעשה. וכבר נתבאר כי תפארת ומלכות הם עיקר האצילות ובהם נכלל הכל כמו שנודע כי אותיות ו\"ה הם כללות האצילות מבינה ולמטה והם עיקר ההנהגה והם סדר הזמן כי הזמן מתהוה ע\"י ההקף שהוא ו' שש קצות, ומלכות ה'. שניהם מדת יום ומדת לילה. ולכן במחשבה (ר\"ל החכמה) הקודמת אל האצי' היו הת\"ת והמלכות. ומפני היות המלכות הויה יותר מתגלית נתהוה גלויה קודם הת\"ת והת\"ת היה נעלם מפני שהמלכות היכל אליו והיא מגלה כבוד המלך והיא מראה נגלית שבה מתגלה הת\"ת. ולכן ההויה הנגלית ראשונה במחשבה שהוא החכמה היה הת\"ת והמלכות, וזהו אמרם ז\"ל (בב\"ר פ\"ג ויהי ערב ויהי בוקר) מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן. וסדר הזמנים הם ת\"ת ומלכות. והיו לפניו בסוד החריטה שהיה מחריט העולם. ומפני שאין הויה נתפסת בחכמה מפני שהיא תחלת הישות כדפי' בשער הנזכר, לכן הוצרך להאציל הבינה וממנה יתאצלו ההויות שהם תפארת ומלכות. ועם הדבר הזה נבין ענין ד\"ו פרצופין נבראו. ר\"ל בחכמה שהיא הי'. והי' צירופה י' שבחכמה ומילואה ו\"ד. יען כי הוא\"ו שהוא הת\"ת והד' שהיא המלכות הם היו מילוי החכמה ובה היתה מעוברת כאשה עוברה וזהו מציאות הי' של מלכות ומציאות הדעת של ת\"ת. ומטעם שהת\"ת על המלכות היתה המלכות בבחינת החכמה עצמה. והדעת שהוא הת\"ת בבחי' כ\"ע כי היה בבחי' החכמה הקרובה אל מקורה בחינת החכמה המתדבק בכתר. וכאשר עלה הרצון לגלות יותר וראה שאין ההויות מתגלות ע\"י החכמה האציל הבינה והניח הדעת בתוכה וקדם אצילות הדעת אל המלכות מפני שסבת האצילות היה ההעלם, כי מפני שהיו ההויות נעלמות נאצלו. לכן קדם הת\"ת הנעלם להתגלות בבינה ולכן קדם בריאת האדם משל חוה אשתו ואזי נחלקו הד\"ו פרצופין ויצא הת\"ת לבדו. ואין בענין הזה מוקדם ומאוחר כי הכל היא ברגע אחד. והכל משל אל קדימת המעלה והעלם המציאות ורבוים, לא קדימת זמן ח\"ו שאין האלהות תחת הזמן. וכל זה משל לשבר את האזן כדפירשנו בשערים הקודמים. וכאשר נתאצל הת\"ת בבינה האציל הקב\"ה המלכות ממקומה שבחכמה ולקחה מאדם שהיא חכמ\"ה אד\"ם מ\"ה שם בן ד' במלוי יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א שעולה מ\"ה ואז היתה בבחי' צלע מצד יו\"ד פשוטה ונבנתה ע\"י הבינה. וזהו (בראשית ב) ויבן ה' אלדים את הצלע אשר לקח וגו'. ושם זה רומז בבינה כנודע, ויביאה אל האדם זה הת\"ת במקומו [המיוחד והמתגלה]. ושם יחדם יחוד איש ואשתו פנים כנגד פנים ביחוד שלם כאשר אנו מקוים שיהיה במהרה בימינו, כדכתיב (ישעיה ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה. ושם היה זכר עליון מהנקבה והנקבה משמשת תחתיו כאשר נבאר עוד. ומשם נטרדה וירדה להיותה הדום רגליו עד ישוב אפו וינחמנו. ועתה נמצא לפ\"ז המלכות קודמת אל הת\"ת, והת\"ת אל המלכות. כי בחכמה במציאותו הראשון הי' הת\"ת נעלם הרבה עד שלא היה ניכר כלל וקדמה אליו גלוי המלכות מפני שהיא עיקר הנהגת העולם ולכן קדמה גלויה. והת\"ת היה נעלם למעלה קרוב אל הכתר מפני התעלמותו יותר מהמלכות כדפי', לכן לא נתפרסם גלויו עד מקומו הנגלה. ובמקומו הנגלה קדם אצילות הת\"ת כי הוא יצא ראשונה כי הוא היה סבת ההתגלות כדפי'. ובזה צדקו דברי ב\"ה וב\"ש בחגיגה (דף י\"ב) בש\"א שמים נבראו תחלה ובה\"א ארץ נבראת תחלה וחכ\"א שמים וארץ כאחד נבראו. כי הכל א' ודברי כלם אמת ודברי אלדים חיים. כי בחכמה קדמה גילוי המלכות הרי ארץ נבראת תחלה, ובאצילותם [בבינה] קדם הת\"ת הרי שמים נבראו תחלה, ועל האמת כאחד נבראו [כדברי חכמים] אלא שזה נגלה קודם לזה [מב]. ועם הקדמה הזאת יתבאר מאמר אחד בספר הבהיר וז\"ל א\"ר רחומאי האורה קדמה לעולם שענן וערפל סביביו שנאמר ויאמר אלדים יהי אור ויהי אור. אמרו לו קודם יצירת בנך תעשה עטרה. אמר להם הן, מלה\"ד למלך שהתאוה לבן ומצא עטרה נאה וקלסה ושבחה ואמר שמרו זה לבני לראשו כי לו נאה. אמרו לו יודע הוא שבנו ראוי לה. אמר להם שתוק כך עלה במחשבה, ונודע. שנאמר וחושבי מחשבות עכ\"ל.", + "ועם היות שלכאורה דבריו קשי ההבנה, עם הקדמתינו זאת יקל ויתבאר. וזה פי'. ר' רחומאי אומר שהאורה שהוא המלכות כמו שנתבאר בשער ממטה למעלה פ\"ד בפי' מאמר א' מספר הבהיר ע\"ש. וקראה אורה ולא אור לרמוז אל אור המלכות הנקרא אור ה'. והכריח הענין מפסוק יהיה אור וכו' כי הפסוק אמר לנו מציאות האור קודם מציאות הרקיע. כי האור הזה במלכות, והרקיע בת\"ת, והאור קודם אל הרקיע. ולזה כוון באמרו האורה שהיא המלכות קדמה לעול\"ם שענן וערפל סביביו שהוא הת\"ת. ופי' שנודע כי ההקף כלו נקרא עולם, ומטעם זה נקרא הבינה עולם שבו כללו של היקף כמו שנבאר בערכי הכנויים. ועקר ההקף הוא הת\"ת כולל ו' קצוות שהם ימי ההקף. ולזה אמר שהאורה קדמה לעול\"ם. ומפני שלא נטעה לומר שהכונה שהיתה אצילותה במחשבה קודם לאצילתו בסוד הדעת, שזה אינו כדפי'. ולז\"א שענן וערפל סביבי\"ו. פי' למציאות הת\"ת המתגלה, שהוא בין החסד והגבורה שהם ענן וערפל והם הבחינות שיש להת\"ת עם החסד והגבורה והם לבוש שמתלבש בהם הת\"ת. ותלמידי רבי רחומאי מטעם שהיה קבוע בלבם קבלה אמיתית שאצילות הת\"ת קודם למלכות הקשו בתוקף המליצה כי איך אפשר שתקדם המלכות לת\"ת שהרי המלכות כלי לת\"ת והת\"ת אדון וקצין עליה ועם היות שפעמים תתעלה עליו לכל הפחות תהיה עטרה על ראשו, וא\"כ סוף סוף שאלו לו האם יעשה אדם עטרה לבנו קודם יצירת הבן. וזה ששאלו קודם יצירת בנך תעשה לו עטרה. ור' רחומאי לפי שקבלת התלמידים היא נכונה ואמיתית כי אצילות הת\"ת קודם לאצילות המל' לא מיחה בידם, אלא השיב להם ע\"פ דרכם במשל נאות ומתקבל למלך שהתאוה לבן. ודקדק באמרו לשון התאוה. כי התאוה היא יותר דקה ממחשבת המעשה, וכן הת\"ת מציאותו דק ונעלם יותר ממחשבת המעשה והוא בסוד הדעת כדפי'. ומצא עטרה נאה כי העטרה היא יותר מתגלית, וזהו הטעם ומצ\"א כי יצדק עליה כבר לשון מציאה קצת. ואמר שמרו זה לבני, הכוונה אל לשון שמור, שעוד תהיה נעלמת ושמורה במציאותה הנעלם הנקרא י' עטרת תפארת לראשו כי לו נאה מה שלא נמצא בתפארת שיהיה מציאותו מתגלה למטה כ\"כ כמו המלכות מטעם העלמו עדין. והתלמידים הצנועים לפי שעדין היה קשה להם לפי שלא קבלו מציאות התפארת הנעלם אשר למעלה מהעטרה, שאלו כמסתפקים בענין כדי שיבאר להם הרבה ואמרו לו יודע שבנו ראוי לה. וכונו לשאול כמסתפקים בקבלת הדעת הנעלם. והרב הנחמד השיב שתוק כך עלה במחשבה. והכונה כי כבר היה במחשבה בסוד הדעת וזהו ונודע לשון דעת. והכונה כי מציאות הת\"ת הנעלם עלה במחשבה ונצטייר בסוד הדעת וזהו ונוד\"ע. שנאמר וחושבי מחשבות אית דגרסי וחשב מחשבות. והכונה לכלהו פי' להכריח שהכתר ג\"כ נקרא מחשבה הגם שאין לנו לכאורה מחשבה אלא בחכמה. והכריח שיש מחשבה בכתר ממה שאמר מחשבות, תרין, מחשבה לפנים ממחשבה. ולכן במחשבה עליונה היה הת\"ת כדפי' לעיל. ואחר שבארנו בפרק זה ענין אצילות המלכות מתחלת האצי' ועד סוף. נבא לבאר שאין המיעוט ענין נסירת חוה מאדם כאשר דימו המפרשים:" + ], + [ + "בפרק זה נבאר שאין נסירת חוה מאדם ענין המיעוט כי הנסירה היתה לטוב אל הזווג ואל ההולדה משא\"כ המיעוט. ואין מקום לשאול כיון שכן, איך היה ההולדה קודם הנסירה או למה נבראו כך כדי שיצטרכו אל הנסירה. כי ענין זה נתבאר בזהר והעתקנוהו בשער מהות והנהגה בפי\"ח. ושמא ידמה המעיין לנגד לזה מכח דברי הרשב\"י בפ' אחרי (דע\"ז ע\"ב) וז\"ל תאנא, אתעברת ה' עלאה ברחימותא בחביבותא דלא אתפרש מינה יו\"ד לעלמין, אתעברת ואפיקת ו', לבתר קאים קמה וינקא ליה, ודא וא\"ו כד נפקא בת זוגו נפקת עמיה. אתיא חסד אתער גביה ופריש לון ונפקו גזעין מתחות לעילא ואתפשטו ענפין ואסגיאו ואתעבידת ה\"א תתאה. ואתרביאת בענפהא לעילא לעילא עד דאזדווגת באילנא עילאה ואתחברו ו' עם ה', מאן גרים לון, חסד הוא, חסד הוא ודאי דחבר לון כחדא. י' עם ה' עילאה לא תלייא חבורא דלהון בחסד, אלא במזלא תלייא חבורא דילהון וחביבותא דלהון דלא מתפרשין לעלמין. יו\"ד אתקשר בה' ה' אתקשר בוא\"ו ו' אתקשר בה' וה' אתקשר בכלא וכלא חד קשורא הוא וחד מלה. לא אתפרשו דא מן דא לעלמין עכ\"ל.", + "ולכאורה משמע כי הת\"ת יצא ד\"ו פרצופין ונתחלק למטה במקומו ולא היה יכול להוליד אלא ע\"י חלוקה דהיינו מיעוט הירח. ונמצא המאמר הזה חולק עם כל מה שפי' בכמה ענינים. ראשונה נראה שאחר שיצא אח\"כ היה ענין החילוק ונסירת הצלע באמרו ו' כד נפקא וכו' כנראה שנאצלו ואח\"כ נסרן.", + "ועוד כי פירשנו למעלה כי חילוק הת\"ת מן המלכות היה ע\"י הבינה וכאן נראה שהיה ע\"י החסד. עוד נראה כי היינו המיעוט באמרו ואתעבידת ה\"א תתאה שפי' המיעוט שהורידוה, וכן משמע מתוך לשון המאמר. לכ\"נ לבאר המאמר הזה, וקודם שנכנס בביאורו נעורר בו קצת הערות באופן שבהם יובן כונת המאמר. ומה שיש להתעורר. א' אמרו אתעברת ואפיקת ו' לבתר קאים וכו', מאי לבתר ומאי אפיקת דכלא חד. אפיקת ולבתר קאים היכן אפקיה דאצטריך לבתר לאוקמיה. ב' אמרו אתיא חסד כו' ופריש לון, וכי ס\"ד דמעוטא בחסד אתעביד, והרי בסטר המיעוט אחיד אסכרא ברביי כדאמרי' בזהר פ' תרומה (דף קס\"ז) וז\"ל כיון דנפק מקטרגא כדין כתיב יהי מארת חסר ו', ואתמשכא אסכרא ברביי וחסר נהורא דסהרא עכ\"ל.", + "הרי בפי' משמע דבסטרא דמקטרג אתזעיר סיהרא. עוד דמי איכא למימר דסיהרא אתזעיר בחסד, והרי מובן מתמן דזעירו דילה לאו לטיבו אתעביד כמה דאמרה בשביל שאמרתי לפניך דבר הגון, וענין הביאו עלי כפרה וכל מאי דקאמרי רבנן התם כדפי' בפ\"ק.", + "ועוד דא\"כ דיחודא דסיהרא וזווגא לא אשתכח אלא ע\"י זעירו דסיהרא, א\"כ לעתיד שיהיה אור הלבנה כאור החמה איך אפשר והרי לא יהיה היחוד והזווג. ג' מה דקאמר י' עם ה' עלאה לא תליא כו', מאי בעי הכא דלאו בהכי עסקינן.", + "ועוד דהא קאמר ליה בריש שמעתתא ברחימותא בחביבותא דלא אתפרש כו', ותרוייהו למה צריכי הכא. ועתה נבא בתיקון המאמר מעיקרו. כבר בארנו למעלה כי ה' אלדים הוא הבינה, והצלע מלכות, והאדם חכמה. וכן באר הרשב\"י (בתקונא י\"ב דף כ\"ז.) בפסוק ויבן ה' אלדים את הצלע אשר לקח מן האדם, דא חכמה. ויביאה אל האדם, דא עמודא דאמצעיתא, דרגא דמשה. והאי צלע איהי ודאי כלת משה עכ\"ל.", + "וידוע כי ה' אלדים הוא בינה כנודע. ואחר שנתבאר הענין הזה ראוי לדעת עוד כי אין בנין אלא בחסד שנאמר (תהלים פט ג) כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכל בנין בו תלוי. ועתה הוכרח כי בנין הצלע היה בחסד. עוד ראוי לדעת כי הבינה הנרמזת בצורת ה' ראשונה שבשם אין צורתה ממש ה' אמנם עיקר צורתה הוא י' כמבואר בשער המציאות וצורת ה' הנרמזת אליה הוא על רמז הנאצלים ממנה, ופירוש הרשב\"י ע\"ה כי הו' שבתוך הה' היינו צורת תפארת הנאצל. ועתה לפ\"ז קשה כי היכי דאצטייר בגווה צורת ו' שהוא הת\"ת אמאי לא אצטייר בגווה צורת המלכות ולהוו בגווה ו\"ד שתים. ד' דהיינו צורת המלכות במציאות הצלע, וא\"ו דהיינו הת\"ת. אלא מאי אית לך למימר דתרוייהו בבת אחת נאצלו. [מג] (והכי מוכח התם אדם וחוה ד\"ו פרצופין הוו אחר הבריאה. ואי תימא דד\"ו היו בחכמה לא אית תמן הויה נגלית כמו שהיה אדם וחוה כי הוו ד\"ו פרצופין אחר בריאתם). והרשב\"י ע\"ה בשמעתין באר הענין הזה בפשרה נכונה, והיא זו, כי החכמה בשעת אצילות של אלו מתוך יחודה והעלמה בתוך הבינה היו מיוחדים באהבה באופן שהיו שתיהם אחד ביחוד גמור. וז\"ש תאנא אתעברת וכו' כי לא היו מתפרשות ויחודם בתוקף אהבה שאין ביניהם פירוד ח\"ו.", + "וענין דלא מתפרשין ביארנו עניינו בשער מהות והנהגה בפ' י\"ד. והטעם שקראה כאן לבינה ה' עלאה מפני שהוא רומז לעיבורה.", + "וענין ואפיקת ו' אינו ממש ו' שבשם אלא הכוונה ו' שבתוך הה' עצמה כדפי' הרשב\"י ע\"ה במאמר ה' ד' הות מדאתחברת כו' והעתקנוהו בשער השמות פי\"א י\"ג יעו\"ש. ומ\"ש ואפיקת ו', היינו ההוראה שבעיבור שהוציאה מחכמה והאצילה בעצמה הוא\"ו והיינו הת\"ת והמלכות יחד אמנם נוקבא לא אדכר דצלע הות. ומ\"ש לבתר קאים וכו' פי' לבתר דאפיקת האי בן מגווה כדפי' ונלקח ממנו הצלע שם כמו שנבאר אח\"כ. קאים קמה. פי' האצילו במקומו המיוחד לו דהיינו אצילתו למטה בוא\"ו שבשם עצמה. ואחר שהשלים אצילות הת\"ת מכל וכל בכל מציאותיו חזר לבאר החילוק שבין ת\"ת למלכות באצי', ואמר כד נפקא בת זוגו כו' דהיינו העבור והוראתו דהיינו ואפיקת ו' דקאמר לעיל כדפי'. ואותו ההתגלות בתוך הבינה היו נכללים שניהם יחד בסוד ד\"ו פרצופין, והנה בה' צורת ד\"ו למינו אלא שעדין היו שם ד\"ו פרצופין. וזו א' מפירושי ה' של בינה. אתיא חסד וכו'. הענין הוא כמו שפי' שהבינה והחכמה היו מיוחדים והחכמה בתוך הבינה והיא היא הכל א', א\"כ כבר יתיישב היותם עדין ד\"ו פרצופין בתוך הבינה והיות הצלע נלקח מאדם דהיינו חכמה. ועם זה יובן שם י\"ה בחכמה שהוא י' חכמה בחבור הבינה שהיא ה' וצורתה ד\"ו והיינו ד\"ו פרצופין בחכמה ובינה. ובזה יתישב עתה שלקחה הבינה הצלע שהיא המלכות לבדה מחכמה ולקחה גם מת\"ת, כי בהיותם שתיהם יחד בתוך הבינה ועדין החכמה בתוכה היתה הלקיחה, באופן שנאצל למטה הת\"ת לבדו ונשארה הצלע בבחי' י' למעלה נבנית והולכת. ומטעם כי החסד פתח הבינה והפירוד והחלוק הזה היה שם לפתח תקוה, הנה נחלקו ע\"י החסד. ולהיות כי כל בנין הוא בחסד כדפי' הנה בניינה דהיינו צורת ה' כדפי' בשער המציאות הי' ע\"י החסד. וז\"ש הרשב\"י בשמועתנו אתיא חסד כו' ופריש לון. ועתה נתתרץ הכל ונתקן לשון התיקונים כי הלקיחה הי' מחכמה. ונתתרץ כי ד\"ו פרצופין היו בבריאתן דהיינו אחר העבור. ונתתרץ מה שלא נשארו שניהם בבינה צורות נחלקות. ונתתרץ ענין ד\"ו פרצופין בבינה ג\"כ. ונתתרץ ענין הבנין בחסד. ונתתרץ על הכל קושיה גדולה שקשה במה שאמר בתיקונים [מד] (כי האדם שנלקחה ואליו ממש הובאה). ובזה יתישב כי האדם עצמו היה שם בעת לקיחתה בתוך הבינה כשהבינה האצילה הת\"ת אז לקחה הצלע מחכמה נמצאת לקיחתה מחכמה ולקיחתה מת\"ת בבת אחת. ונחזור לענין המאמר ונפקו גזעין מתחות לעילא. פי' כי קודם היו ד\"ו דהיינו מלכות למעלה מת\"ת ולפיכך לא היו מולידים. וטעם היותם שם כן, כבר פי' למעלה מפני שקדם הת\"ת באצילות אל המלכות ונשארת המלכות למעלה ממנה. וזהו ג\"כ צורתם כחותם. כי בכתר היו ו\"ד ת\"ת למעלה וזהו בבחינת הכתר. ומלכות בחכמה. ובעת התגלות הת\"ת נעשו ד\"ו כחותם המתהפך. וזהו ו\"ד בחכמה כי החכמה היא י' ומילואו ו\"ד ובבינה ד\"ו דהיינו ה' ד' קודם על הו'.", + "והנה נחלקו ונתפרשו ע\"י הבינה וכדי ליחדה עם בעלה נבנית המלכות בצורת ה' דע\"י כך הוא היחוד בהיותה מקושטת ופושטת ענפיה וקשוטיה כלפי מעלה כדי שיזכור ברית עולם ויתיחד עמה בעלה מה שלא היה אפשר להתייחד עמה עד עתה. והטעם שלא נחלקו עד צאתם למטה מהבינה מפני שעיקר יחודם הוא לפעול פעולת ההווייה כי ע\"י שניהם ההויות מתגלות גלוי עצמי. ומפני שאין הויה עצמיית עד למטה מהבינה כדפי' בשער סדר האצילות לכן היו בענין שלא היה להם יחוד וזווג עד בוא אל מקום צורך הזווג שע\"י יצאו הפעולות בהוויות נגליות כדפי' בשער הנזכר. וז\"ש בשמעתין ואתעבידת ה' תתאה פי' ע\"י החסד שנתפרשו ונבנית [בצורת ה'] כדקאמר ואתפשטו ענפין וכו' שע\"י כן נעשית ה' למטה מהת\"ת דהיינו ה' תתאה. ואתרביאת וכו'. היינו הענפים המתעלים למעלה המעוררים ביופיים את הזכר להתיחד. ואתחברו ו' עם ה'. פי' היחוד שנתייחדו פא\"פ היו מיוחדים דהיינו קודם המיעוט דאז היתה ביחוד עם בעלה תמיד. מאן גרים לון וכו'. פי' רצה להכריח כי פרישתם זו מזו ובנינה היתה ע\"י החסד שהוא דוחק קצת. לז\"א מי גרם להתייחד הוא החסד, אע\"פ שהמיחד האמיתי אינו אלא היסוד אמנם עכ\"ז עיקר הסבה היה החסד. וראייה לזה אמרם בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא. ופירושו אע\"פ שכל ההויות הם ע\"י הת\"ת והמלכות המתיחדים ע\"י הזכות דהיינו חסד כמו שנבאר בערכי הכנויים, עכ\"ז בני חיי ומזוני הם תלויים במזל שהוא הדעת המתעלה בכתר המייחד החכמה והבינה בו תלוי בני חיי ומזוני, כי ע\"י יחוד וזווג חכמה ובינה יושפעו שלשתן. וז\"ש יו\"ד בה\"א עלאה לא תליא חבורא דלהון בחסד כיחוד ת\"ת ומלכות. אמנם יחודם תלוי בכתר, והענין ע\"י הדעת כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר.", + "והנה בדרך העלם פירש המאמר בני וחיי ומזוני כו' כי הוא עיקר ההכרח, כי כיון שאנו אומרים דלאו בזכותא דהיינו חסד, כנראה ששאר הדברים הנשפעים מיחוד תפארת ומלכות הם ע\"י החסד. הרי הכרח שסבת יחודם היתה ע\"י החסד כדפי'. וכל זה גלגל הרשב\"י ע\"ה לישב פי' (ויקרא כ יז) ואיש אשר יקח את אחותו וגומר חסד הוא, חסד ודאי. כי יחוד אח ואחות הוא ע\"י החסד. חבורא דילהון וכו'. הכונה לבאר היות זה בחסד, מפני כי היחוד למטה הוא לפרקים, ומפני כן הוא לפרקים, כי בהיות חסד יש יחוד, ובהסתלקו אין יחוד. אמנם היחוד העליון הוא תמידי ע\"י המזל הנוזל לעולם ואינו פוסק, ויחודם הוא יו\"ד בה\"א חכמה בבינה, ובינה שהוא ה' בו' שהוא הת\"ת, והו' בה' שהיא המלכות, והמלכות מתיחדת בכלם כי יש בה מציאות החכמה בצלע שהיא הי' ומציאות הבינה בה'. ובת\"ת אין צריך לבאר. וטעם האריכות הזה הוצרך אל ענין העריות הנדרש שם (מעל\"ד) כי המפריד גדול ענשו. ולא העתקנוהו מפני שאינו לענייננו.", + "והנה נתבאר המאמר הזה ביאור יפה. ומתוכה למדנו סדר אצילות הת\"ת והמלכות מראש המדרגות עד סוף וענין הנסירה. ואחר שנתבאר הענין ביאור מספיק מה שיאות אל כונת הדרוש, נבא עתה בביאור ענין המיעוט ותקון המאמרים הקודמים:" + ], + [ + "הכונה בפרק זה הוא להשיב ידינו על ג' המאמרים הנ\"ל ולבארם בחזקת יד. ובראשונה נבאר מאמר הרע\"מ משום דהוא כמאן דעקץ לון עקיצת עקרב. ", + "ראשונה אמר תרין רישין דסהרא הם נצח והוד כאשר ביאר בתוך דבריו והם ב' נקודות שוים אשר היתה המלכות נקודה עליהם והיתה סגולתא והיתה עליהם ומשפיעם. וכאשר קיטרגה הלבנה מן הטעם אשר נבאר, ירדה אל תחת רגליהם. וקיטרוגה היה שאמרה א\"א לשני מלכים הם נו\"ה להשתמש עמה שהיא כתר א'. והענין כי הת\"ת הוא זכר ובטבעו ומהותו לנטות אחר הרחמים לצד ימין, ומלכות נקבה וטבעה ומהותה לנטות לצד שמאל לצד הדין, כמבואר בזוהר פ' בא (דף ל\"ז) וז\"ל בראשית ברא אלדים וגו'. את דא ימינא דקב\"ה ואת דא שמאלא. אוליפנא שסטא הקב\"ה ימיניה וברא ית שמיא וסטא שמאלא וברא ית ארעא, הה\"ד אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים עכ\"ל.", + "הורה בפי' היות אצילות השמים ומהותם אל הרחמים עד שמפני זה הוכרח להרבות במלת את החסד ובמלת ואת הגבורה מפני שזה נסמך לשמים וזה נסמך לארץ. עוד ביארו הענין הזה בזהר פ' ויקרא (דף י\"ד.) ז\"ל אמר ר' שמעון, תנינן, תרין כתרין אתאחדן כחדא ואינון פתחא דכל שאר כתרין. ותאנא, חד דינא וחד רחמי ומתבסמין דא בדא דכר ונוקבא. בסטרא דדכורא שריא חסד, בסטרא דנוקבא שריא דינא. [חד חוורא וחד סומקא כו']. ובג\"כ מתקשרין דא בדא. והאי ברית אחיד בהו ביומם ולילה בדינא וחסד. בקדמיתא בדינא ולבתר שריא ביה בחסד ואתבסם בכלא, ודא הוא ברית דאקרי יומם ולילה דאחיד בתרווייהו עכ\"ל.", + "ואמר שהם פתח לכל אותם הכתרים, פי' בהשגת השנים אלה יושג הכל שכלם נכללים באלה. חד דינא וחד רחמי. כדפי' כי הזכר נוטה לצד הרחמים והחסד, והמלכות דין נוטה לצד הדין והגבורה והם בגוונם הא' אדום והא' לבן, ומתמתקים אדום בלבן דין ברחמים כי ע\"י יחוד הזכר והנקבה מתייחדים הדין והרחמים. וז\"ש ובג\"כ מתקשרין כו'. ואמנם קשורם ויחודם הוא ע\"י היסוד הברית המיחד מדת יום ומדת לילה ועי\"ז אמר הכתוב (ירמיה לג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ כו' פי' ברית המיחד יום ולילה. וז\"ש והאי ברית אחיד בהו ביום ולילה בדינא ובחסד. פי' יחוד הדין והרחמים הוא ע\"י יחוד מדת יום ומדת לילה. בקדמיתא בדינא פי' כי היסוד הוא ח\"י והוא נוטה לצד השמאל וזהו יצחק ק\"ץ ח\"י כמו שבארתי בשער א' פ\"ב. ולכן בקדמיתא בדינא נוטה אל השמאל מטבעו שיחודו תמידי בנקבה, ואח\"כ חזר ואוחז בזכר ונוטה אל החסד ומתיחדים על ידו הדין והרחמים ואתבסם בכלא. ומפני כן חוייב היות היסוד כלול מדין ורחמים. וזהו שברית יסוד נקרא יומם ולילה, מדת יום ומדת לילה בעצמו נכללים בו. כדי שעי\"כ יוכל ליחד ב' המדות. וז\"ש דאחיד בתרווייהו פי' עי\"כ אוחז בשתי מדות שהוא כלול משתיהם כדי שיוכל להכריע כמו שבארנו בשער המכריעים.", + "והנה מתוך דברי המאמרים האלה מתבאר היות התפארת עקרו רחמים וחסד, והמלכות עקרה דין וגבורה.", + "והנה כאשר קודם הקטרוג היתה מתיחדת עם בעלה ייחוד עצמי. ולא שהיו ב' כוחות נכללים בכח א' אלא לעולם היו ב' ספירות מתייחדות בפעולתם, שעם היות שנטיית הזכר אל הרחמים ונטיית הנקבה אל הדין היו פעולות הדין והרחמים נפעלים על ידיהם יחד. אם דין היה נשפע ע\"י ת\"ת והמלכות אלא שהיה בתגבורת המלכות שהיא פעולתה הפך פעולת הזכר, ואם רחמים נשפע ע\"י שניהם אלא שהיה בתגבורת הת\"ת שפעולתו רחמים. ונמשיל משל נאה גשמי אל הענין הזה כדי לשבר את האזן והוא משל אל שני חצאי הכדור כזה שהם שניהם מתאימות ודרך בהם ב' נקבים האחד אל הימין וא' אל השמאל, ובהם מעבר השפע, הימיני אל הרחמים והשמאלי אל הדין. ואין ספק כי מטבע העליון להגביר וכיון שהתפארת למעלה היה גובר בפעולתו על החסד. לכן בכוונתה היה שיהיו שניהם במקומם כל אחד ואחד מהם פועל פעולתו כזה המלכות שהיא הנקבה ומטבעה הדין תפעל ותשפיע שפע הגבורה ודין. ות\"ת שהוא זכר רחמים יפעול וישפיע החסד, והנה יהיה בטבעו פעולת הרחמים. ועם היות שהיתה היא קטנה אז וגם עתה, כי לעולם הימין גובר על השמאל. לא כוונה בשאלתה שירד הת\"ת אלא להיותם שוים, לא להיות פועלים פעולה א' אלא כאו\"א יפעול פעולתו. ומפני שמענין הזה נמצא לפי הנראה תועלת אל ג' בחי' או היזק להם. והם בערך מה שמקבלים, או בערך עצמם, או בערך מה שמשפיעים. בחינה א' בערך מה שמשפיעים הוא היות הנצח וההוד בלתי פועלות כראוי כי מטבע הנצח הוא החסד ומטבע ההוד הוא הדין מהראוי להם לקבל כאו\"א מהם כפי פעולתו וטבעו, וז\"ש א\"א לשני מלכים שהם נצח והוד שהאחד ימיני והשני שמאלי להשתמש בכתר א' שלא יקבלו אלא מפעולה אחת או דין או רחמים. אבל אם היו הת\"ת והמלכות שוים היתה המלכות משפעת בהוד והת\"ת בנצח וזהו מה שיאות להם ויוכלון שאת, כי אותה הפעולה השוה א\"א. זהו בחינה אחת והיא אותה שפי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ שאנו בביאורו. והבחינה השניה בערך עצמם כי אחר שהת\"ת רחמים יאות לו פעולת הרחמים ואחר שהמלכות דין יאות לה פעולת הדין ואם יתחלפו פעולתם עליהם יכבד עבודתם. ולאו אורח ארעא לשנוי מדות הכי, ולכן אמר א\"א לשני מלכים שהם תפארת ומלכות שמש רחמים וירח דין להשתמש בכתר אחד. וזה גילה לנו ר\"ש בן פזי במסכת חולין. והשלישית בערך המקום שהם מקבלים ממנו שהוא הבינה. והנה הפירוש א\"א למלך א' שהוא הבינה להשתמש בשני כתרים כי יכבד עבודתו וכמעט מן הנמנע להשפיע הדין אל מקום הרחמים והרחמים אל מקום הדין. והנה הוכרחה הבינה קודם ההשפעה להטביע הטבע ההוא אל השפע כדי שהמדה המקבלת תוכל שאתו.", + "והנה הב' טענות הקודמות אמרה הירח בתוקף מליצתה באמרה א\"א לשני מלכים להשתמש בכתר א', אבל זאת הטענה השלישית לא רצתה לבאר כ\"כ מפני כבוד הבינה החופף עליהם [לכן אמרה אפשר למלכא חד לאשתמשא בתרין כתרין כו']. ובחינה הזאת הג' גילה לנו הרשב\"י בשה\"ש הנ\"ל. ולטעם זה נאמר לה ממקום גבוה מאת הכבוד החופף עליהם שהיא הבינה הנק' קב\"ה לכי ומעטי וכו' הכונה כיון שאין ברצונה כך והיתה מטחת דברים כלפי מעלה תרד למטה מב' המלכים שהם נצח והוד ולא למטה מהם אלא תחת רגליהם, דהיינו המלכים נו\"ה ורגליהם יסוד ותחת רגליהם היינו למטה מהיסוד, ושם היא פועלת פעולת הדין שכן נקראת חרב נוקמת נקם ברית ועוד כנויים אחרים המורים על הדין כאשר נבאר בשער ערכי הכנוים. וזהו שנתהפכה מרחמים לדינא, כי במקומה היתה לפעמים פועלת פעולת הרחמים או רובם בהכרעת הת\"ת ועתה רובה דין. (חוזר לבאר לשון הרע\"מ שבפ\"ב) איל דיצחק אתהדר שעיר וכו' פי' כי למעלה היתה היא נטייתה מעט אל השמאל עם היות עקר פעולתה רחמים וחסד מפני הכרח הת\"ת המכריעה לימין ולפיכך הי' נקראת למעלה איל דיצחק. אבל כשירדה למטה ינקה כח תוקף הדין ונקראת שעיר ששם הזה הרמז לדין. וזהו החילוק שבין עולה לחטאת, עולה רומז לעלייתה למקומה ואל אישה ואז היא איל רחמים כדפי', והשעיר לחטאת הרמז אל ירידתה אל תחת רגלי המלכים פועלת הדין ראש אל השועלים המחבלים את הכרמים. שעיר ודאי ע\"ש שהיא מיינקת את השעירים בתוקף הדין. ובג\"ד הביאו עלי כפרה עלי הות סיהרא כתר וכו'. קודם שנבאר לשון הזה צריכין אנו לזכור הקדמה קטנה רמזנוה בשער המציאות. והיא זו. כי המלכות בהיותה בת מלך נשואה לבעלה ומתיחדת עמו לרוב הפעמים תהיה למעלה ממנו והיא בשופע הרחמים אשת חיל עטרת בעלה ולא זז מחבבה עד שקראה אמי. וכאשר בעונותינו ירדה ממדרגתה אבדה המדרגה הזאת הנכבדת בכלל שאר הדברים אשר נאבדו. וכאשר נבא ונקריב השעיר לחטאת אז נזכור צערה אל בעלה ויעלה אותה אל מקומה הראשון כי טוב לה אז מעתה. וזהו הביאו עלי כפרה, פי' השעיר אשר הוא בא לכפר תוקף הדין, בשחיטתו ובקשירתו נעקד הדין ונשרף על המזבח כי אבוד הקליפה הוא בקורבתה אל הטהרה. וכדי שלא יטמאו אשה תטוהר לבעלה הקריבו השעיר כעין קרבן ע' פרי החג כדפי' בשער אבי\"ע בפ\"ז. והענין הזה מתבאר בארוכה בזהר (פ' נח) (פנחס רנ\"ו ע\"ש) וזולתו מהמקומות בהזהר. וזהו הביאו עלי כפרה לכפר הדין ולטהר אותו ולהעלותה אל מקומה להיותה עטרת בעלה בהשפעת הרחמים וקבלתה מהשמש כקודם רדתה. ומה שאמר על שמעטתי את הירח הכוונה שבעבורי ובסבתי ר\"ל בסבת הת\"ת נתמעטה הירח כי הוא היה הסבה שקטרגה ואמרה א\"א לשני מלכים כו'. ובזהר פ' אחרי (דף ע\"ט ע\"ב) פי' הרשב\"י בענין עלי, כי הוא לרמוז כי בר\"ח מתגלה הבינה בשפעה כענין השפע בשבת, ולכן אמר הביאו עלי, פי' הביאו כפרה שיטהר הדין מפני שעלי שופע אור הבינה ותקבל גם השכינה אור ממנה ומפני שהבינה מתגלית היא שעת הרצון לשתטהר ותקבל השפע ממנה ויתייחדו. והפי' שמעטתי את הירח פי' שם כדפי'. סליקת מרגלוי כו'. פי' עולה מתחת היסוד שהוא עליה. דאתמר בה והארץ שהיא המלכות הדום ומושב לרגלי ת\"ת שהוא היסוד. למימר בה השמים כסאי. פי' היא כסאי, שר\"ל שהמלכות שהיא כסא עלתה השמים שהוא הת\"ת. או ירצה השמים שהוא ת\"ת הוא כסא למלכות בסוד עטרת בעלה, ושעור הכתוב השמים הם כסאי אע\"פ שאתם רואים שהארץ הדום רגלי. ולפי הפי' שפירשנו למעלה שעלייתה או ירידתה הוא על ידי היסוד. ז\"ש והאי איהו רזא צדיק מושל וכו'. צדיק יסוד הוא מושל במלכות מצד הדין הנקרא אלדים ועל ידי עלייתה למעלה נהפכה לרחמים ובידו להעמידה במקומה להפך דין לרחמים על ידי הזווג. ורזא דמלה אבן מאסו הבונים וכו' בבחינת היותה עטרת בעלה היא י' למעלה שניה לחכמה. והארכתי בענין זה בשער המציאיות בפ' ג' ד'.", + "והנה נשלם פי' המאמר הזה. ועתה נבא בפרק בפ\"ע בביאור שני המאמרים הנשארים:" + ], + [ + "עם היות שכבר נתבאר עיקר המאמרים האלה מתוך הקדמת הפרק הקודם עכ\"ז לא נשיב ידינו מהם בע\"ה. המאמר השני מהזהר בשיר השירים. שאמר בקדמיתא כו' דבוקין כחדא כו'. פי' כמו שבארנו בפרק הקודם כי שניהם יחד היו פועלים הדין והרחמים ביחד והיא היתה תחתיו טפלה אליו ולעולם פלגא דגופא הוה. אלא שלא היתה שוה אליו כי הת\"ת ששי לאצילות והמלכות שביעית עלולה ממנו והוא עילתה וכן הת\"ת רחמים ימיני והמלכות דין וגבורה שמאלית ולעולם הימין כובש אל השמאל. ולעולם היתה מעלתה משובחת ודאי אז מעתה כמה וכמה פעמים כי היתה לעולם במלואה ואורה מבהקת עם היות שאינה שוה אליו. אפשר למלכא חד לאשתמשא וכו'. גילה לנו הרשב\"י הטעם הזה היותר נעלם והוא מתייחס אל פסוק אם לא תדעי וכו', חמינא בך דרעותיך למהוי ראש לשועלים. נודע כי השועלים רמז אל מלאכי דין וחמה כענין (שה\"ש ב טו) אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים שהרמז אל מלאכי החבלה. והיא שאלה להיותה נוטה במקומה אל צד הגבורה כדפי' בפרק הקודם, והכונה להיות מלאכי הדין נשפעים ממנה, לכן נאמר לה זילי ואזעירי גרמך הכונה שתרד ממעלתה וממקומה ותהיה ראש להם ושם תעשה פעולתה וזהו המיעוט שירדה ממעלתה עוד ונתמעטה יותר ממה שהיתה. שלמה אהיה כעוטיה, אכדין אהא אנא וכו' הכונה כי בהיות הת\"ת פועל בכח הרחמים ויכריח אותה לצד הרחמים הנה אז עכ\"פ תתבטל פעולתה והדין לא תפעול ולא תוכל לשמש ותהיה מתעטפת כח הדין בהיות כח הרחמים גובר. ודקדק הרשב\"י ע\"ה באמרו והוי שליטא בליליא כו' שאז שולט הדין והוא ממשלות השועלים הנרמזים לעיל וזהו ורעי את גדיותיך שהם השעירים שהם תוקף הדין כנודע. ואחר שכבר בארנו שני המאמרים הקודמים רצוננו לבאר המאמר הראשון מהגמרא שבו היה יסוד השער. אמרה ירח כו' רשב\"ע הוא הבינה שהוא רבון ואדון לשבעת ימי ההקף שהם נקראים עולם והיא האם הרובצת על הבנים. אפשר לשני מלכים וכו' נתבאר בפ' הקודם. והיא הבחינה האמצעית שהיא מצד ערך עצמם שלא היה אפשר להם לפעול פעולה א' אלא שכל אחד יפעל כפי טבעו הת\"ת רחמים והעטרת דין. לפי שאמרתי לפניך דבר הגון. פי' כי כן דרך הדין לחפש אחר תוקף הדין והגבורה. אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה. פי' שיהיה שפע הרחמים שהוא היום ושפע הדין שהוא הלילה נשפע אל העוה\"ז על ידה, וזהו קצת מעלה אליה שתהיה מעלתה למטה במיעוט כמעלתה למעלה בסוד מקומה הראשון. והיא השיבה מאי רבותא כו' הכונה כי אין הדבר הזה תועלת אליה כי זה היתה הסבה שקטרגה מקודם כי לא היתה רצונה במזיגה הזאת. וזהו שאמרה שרגא בטיהרא מאי אהני. כי בהיותה למטה פועלת הרחמים הנשפעים לה מלמעלה אז ג\"כ תתבטל פעולתה. ואז השיב לה לימנו בך ישראל וכו' הכונה כי לא יוכל ת\"ת שהוא ישראל לפעול פעולותיו למטה אלא על ידה ונמצא לפי זה כל טוב אדוניה בידה. והיא השיבה לזה. יומא נמי א\"א וכו'. הכונה כי לא יהיה תקון אל האבדה אשר אבדה. כי בשלמא אם היה הפעולה כולה על ידה ניחא. אמנם היא ג\"כ א\"א לה לפעול אם לא ע\"י הת\"ת. וזו אינה רבותא. שכבר היה הת\"ת גובר עליה בזה. וזה היה לה מקודם ג\"כ. וזה שאמרה א\"א דלא מנו ביה תקופותא פי' גזרת הדברים והפעולות הנפעלות ע\"י התקופות וסבוב הי\"ב גבולים שהם י\"ב הויות אשר בו, שכל ג' מהם תקופה אחת כאשר יתבאר בשער פרטי השמות. ולזה השיב לה, ליקרו צדיקיא על שמך כו' והכונה כי ע\"י דבקות הצדיקים תמיד יתיחד עמה בעלה. ולא היה עכ\"ז מתישבת דעת\"ה. פי' יחודה, כמו (בראשית ד א) והאדם ידע וכו'. כי הכונה שעם זה אינה חוזרת בעצם למקומה הראשון שהיתה. לפעמים עולה על בעלה להיות לו עטרת תפארת. ולזה השיב לה הביאו עלי כפרה וכו' כמבואר בפ' הקודם.", + "והנה נתבארו ג' המאמרים האלה ביאור שלם. ומה שנשאר לנו לבאר הוא שאלה עצומה הנופלת בדרוש הזה עד שכמעט ישתומם המשכיל, והוא זה, כי איך אפשר כי במקום הרוחניות הקודש האצילות הטהור והקדוש יפול בו ענין הקטרוג והקנטור ודבר זה הוא מהמדות המגונות בב\"א כ\"ש וק\"ו בן בנו של ק\"ו באצילות הטהור והקדוש כי מי שלח ידו לדבר אפי' דבור הקל ונקה.", + "ועוד שנית שאחר שהיא אמרה מפני שאמרתי לפניך דבר הגון, ורצה להפיס דעתה. כנראה שהיו דבריה טובים ונכוחים. א\"כ איך נתמעטה על כך ח\"ו והיה ראוי שלא תתמעט.", + "והנה ספקות אלה קשות וכמעט ישתומם המשכיל בחשבו בהם. ונשיב כי בענין הדין הם ג' בחינות ובארנום בשער הגוונים בפ\"ג. הא' הוא הדין הרע ר\"ל תוקף הקליפה אשר הוא דין שאינו מקבל הכרעה אשו של גיהנם שנאמר בו הבדלה (בראשית א) ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, והחשך הוא אשו של גיהנם שנבדל מאור הקדושה כי לא מקבל הכרעת הרחמים מפני קשיותו ותוקפו וכדפי' בשער המכריעים. ויש בחינה שנית והיא החפץ בהכרעה הנוטה אל החסד. ויש דין ג' והוא ממוצע בין הדין המוכרע לצד החסד ובין הדין הנבדל.", + "והנה המלכות נשפעת ונאצלת מצד הדין החזק שהוא תכלת המכלה הכל כדפי' בשער הגוונים לכן מצד תוקף הדין [רצתה] לפעול פעולת הדין החזק ולהיות נוטה לצד שרשה שהוא הדין ולבלתי היותה פועלת הרחמים כדפי' בפ' הקודם. ולזה קטרגה ורצתה לצאת מתחת יד תפארת ולהיות פועלת הדין בעצמה מפני שהתפארת מבטל פעולתה ומכריעה לצד הרחמים כדרכו אל הגבורה. ולהיות שהיא לא רצתה בהכרעה וזה נדמה קצת אל ענין אשו של גהינם ותוקף הדין החזק ע\"כ ירדה ממעלתה והושמה (בגוון ירוק כמבואר בשער הגוונין פ\"ד. וע' בשער הנתיבות דס\"ז בסוף נתיב הב') בירקות הקדושה בתוך האצילות להיותה ראש לשועלים המושלים באשו של גהינם שהם אותם שאינם רוצים בהכרעה. ומפני שתביעתה הי' דבר הגון מצד יניקתה בדין החזק. אמנם פעלו לה מצד הרחמים להיותה רגליה יורדות מות עד יתבטל הקליפה ובלע המות לנצח יתקרב הקליפה אל המוח ויהיו יודעים כל הברואים כי הוא אלהים לבדו. ונמצא החזיר נטהר (היינו קליפת עשו שנמשל לחזיר מיער) ואשו של גיהנם מתבטל. ותשוב המלכות לאיתנה הראשון של בית בעלה כקדמיתא ואז יתקיים בה (ישעיה ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה כו'. ומה שראוי לחקור הוא כי אחרי שקודם מיעוטה היתה אצילותה למעלה במקום התפארת והצדיק היה מדה אחרונה א\"כ ראוי לדעת איך היה הזווג לתפארת ומלכות וע\"י מי היו מזדווגים ומי היה השושבין האמצעי. שאם נאמר שיזדווגו שלא ע\"י אמצעי זה אי אפשר, כי לא ישתנה מבריאת אדם, ומבשרי אחזה אלוה ובריאת האדם יחודו ע\"י יסוד ברית עולם. ועוד כמה צדיקים שהיו משמשים ליחד ולזווג כמו יוסף הצדיק וכן בועז ופלטי בן ליש הנה יתבטלו אז מעלתם, וזה אין ראוי שנאמר.", + "ועוד כי כמה דברים הם בתורה ובמעשה המצות המורים יחוד התפארת עם המלכות ע\"י היסוד, א\"כ נאמר ח\"ו שיתבטל קיום המצוה ההיא או הפסוק ההוא. ולזה נשיב כי מעולם לא נשתנה היחוד ולא ישתנה לעולם ועד. כי קודם המיעוט יחודם היה ע\"י יסוד וגם בזמן מיעוט כן יחודם וכן יהיה יחודם אחר שתעלה אל מקומה הרמתה אל אישה כימי קדם קדמתה. ואין תימה לזה היות היסוד מדרגה עשירית כי כבר ביארנו כי בעת אצילות הת\"ת היסוד נאצל עמו כי גוף וברית חשבינן חד. ולו ב' בחינות ר\"ל ב' מציאיות מציאות דק ונעלם שהוא משך הוא\"ו הקודמת אל הנצח וההוד, ומציאות מתגלה שהוא אחר הנצח וההוד כדפי' בשער סדר האצילות פ\"ח. וכמו שיחוד חכמה ובינה ע\"י הת\"ת שהוא מציאותו הנעלם דהיינו הדעת כדפי' בשער מהות והנהגה בפי\"ז וכן בשער ג' פ\"א. וכן ג\"כ יחוד התפארת והמלכות הוא ע\"י היסוד במציאות דק אשר לו שהוא למעלה מתייחד עמהם. והדבר הזה מוכרח בעצמו שהרי כאשר יעלו הת\"ת והמלכות מעלה מעלה מיוחדים יעלה ג\"כ יסוד עמהם וזה ודאי במציאות הדק אשר לו ולעולם יחודם ע\"י היסוד. ומאמר אמרה שבת לפני הקב\"ה בארנוה בשער המכריעים פ\"ד.", + "והנה נשלם הפרק הזה ונכלל השער הזה בעזרת הצור העוזר האמיתי:" + ] + ], + [ + [ + "שער י\"ט הוא שער שם בן ד':", + "הנרצה בשער הזה הוא לבאר קצת מפירוש שם בן ד', להיות קדושתו מתבארת והיותו נבדל משאר השמות הקדושים כאשר נבאר:", + "פרק ראשון:", + "אחרי שעזרנו קוננו וכללנו בשערים הקודמים כל הצורך אל המעיין בענין הדרושים במציאות האצילות. נבא עתה בשער הזה לבאר השם המתייחס אל כללות האצילות כלו בפי' הנמצא בדברי הרשב\"י. ואל יקוה ממנו המעיין שנכלול הנה בשער זה כל מציאות הפירושים הנמצאים בענין השם בדברי הרשב\"י כי זה בלתי אפשר. ועוד יכבד הענין אלינו מאד והמעיין לא יקל עליו קריאתו. אבל נכתוב בו הנה די הצורך לבא בו אל שערי הזהר. כדי שיקל עיונו אל המשכיל והננו נכנסים בביאורו. כל דורשי רשומות מתורתינו הקדושה אם מבעלי הקבלה ואם מבעלי הפשט אם מחוקרי שרשי תורתינו כלם הסכימו פה אחד היות שם זה שם העצם ולא זולתו. ויחדוהו בין שאר השמות הקדושים שאינם נמחקין. עד שאמרו כי אפי' שם אהיה עם היותו שם נורא מאד לא ישתוה אל השם הזה. ובהשם הזה יש סבות רבות. והיותר מכרחת שבכלם הוא. להיות שכל השמות שאינם נמחקים יגזור מהם פעל קצת, זולתו שם בן ד' שאין אותיותיו מחייבות בשום הגיון פעל כלל. וזה כי שם אלדי\"ם אלו\"ה א\"ל הוא נגזר מלשון גדולה וחוזק ותוקף, וכן (יחזקאל יז יט) ואת אילי הארץ לקח, וכן (תהלים לו ז) צדקתך כהררי אל, שהם לשון גדולה וחוזק. ושם שד\"י מורה על שהוא שודד המערכות. ושם צבאו\"ת מורה על היותו בעל צבאות מעלה, והוא נגזר מלשון צב\"א השמים. ושם אדנ\"י מורה לשון אדנות על היותו אדון כל הארץ, והוא נגזר מלשון אדנות. ואהיה מורה על ענין הויה בלשון עתיד המדבר בעדו מבנין הקל, וכן דרז\"ל (ברכות ד\"ט) אני הייתי עמהם בגלות מצרים אהיה עמהם בגליות אחרות וכו'. אמנם שם בן ד' נורא מאד מי יכילנו ביאור כי אין לו ביאור כלל. סבה השניה כי כל השמות האלה נשמש בהם לשון חול אם נרצה, משא\"כ באותיות שם בן ד'. כיצד. אל, נשתמש בו הכתוב בלשון חול אל אחר, וכן כהררי אל וכיוצא בו רבים. וכן אלדים, כמו ראה נתתיך אלהים לפרעה, וכן אלדים לא תקלל וכיוצא בו הרבה. ושדי, כמו וזיז שדי עמדי, בין שדי ילין, הרי אותיוו ואינם אלא חול. ושם צבאות, כמו יצאו כל צבאות ה' וכיוצא בו. אדנ\"י, כמו (בראשית יח ג) ויאמר אדני אל נא תעבור מעל וכו' ויש מרבותינו אומרים לגדול שבהם אמר, ועם היות שיש חולקים בזה ואומרים שהוא קדש עכ\"ז נ\"מ דאליבא דכלהו אם ירצה לדבר לאדונו אדני ר\"ל אדון שלי מותר להשתמש בו בלשון חול. אהי\"ה, כמו שלמה אהיה כעוטיה, לא אהיה חובש וכיוצא בהם הרבה. משא\"כ בד' אותיות קדושות האלה ידו\"ד. כי עם היות ששלשה מהם ימצא. ארבעתם לא ימצאו בענין אחר חול. כמה דכתיב (קהלת יא ג) במקום שיפול העץ שם יה\"ו. אבל שם בן ד' כלו לא נמצא. וסבה זו קרובה אל סבה הראשונה בקצת. עוד סבה הג' כי כל השמות נהגין ככתבן. זולת השם הקדוש הזה כי לא היה נהגה באותיותיו זולתי במקדש בברכת כהנים, וכן כ\"ג ביה\"כ. והטעם הוא כי שאר השמות הם המנהיגים העולם כדמוכח מתוך ביאורם, ושם בן ד' אין לו ביאור ופעולה אליו מתפשטת בעולם הזה זולתי בהתלבשו בשאר השמות כמו שנבאר. ולכן שאר השמות מותר להזכירם כי כאשר אותם האותיות יתהוה רוחניותם בנשמת האדם [המזכירם בחיתוך אותיותיהם] ויתלבשו באויר העולם הזה לפעול פעולתם [מה], אבל שם בן ד' מרוב קדושתו אינו מתלבש באויר העוה\"ז זולתי בבית המקדש בפרט בברכת כהנים שנאמר (שמות כ כא) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך והאויר טהור וזך ויכול להתלבש כי הוא מתלבש באויר בית המקדש דהיינו השכינה שם אדנ\"י. והיינו (חבקוק ב) וה' בהיכל קדשו. ואל יקל בעיני המעיין הקדמה זו כי היא יקרת הערך. ועמה יתבאר הטעם למה אסור לדבר בתורה במקום המטונף ובמרחץ ובבית הכסא, כי הוא מקום אויר הקליפה והטנופת. ודברי תורה הם רוחניות הקדושה ואם יזכירם במקום אויר מטונף נמצא מרכיב טהור בטמא, וקדושה מתלבשת באויר הקליפה. ועכ\"ז לאפרושי מאסורא מותר, כי אז הדברי תורה הם להכריע הקליפה לקיים (תהלים קג יט) ומלכותו בכל משלה כדפי' בשער אבי\"ע פ\"ז.", + "והנה כינו שם בן ד' בלשון שם המפורש וזה אפשר בו פי' שונים. אם לשון פירוש, או מלשון הפרשה והבדלה. מלשון פי' ירצה כי הוא היה מתפרש ונהגה באותיותיו ביה\"כ או בברכת כהנים במקדש, או ירצה מפורש ידוע. ומלשון הפרשה ירצה מופרש מרעיוני ההבנה, או מופרש מההזכרה וההגיון. כל זה יוצדק בו. ואל יעלה בדעת המעיין לומר כי מה שאנו אומרים שם העצם ר\"ל עצמות המאציל א\"ס חלילה, כי זה דבר בלתי הגון כמו שבארנו והארכנו בשער ג' פ\"א. אלא הכוונה באמרנו שם העצם, שהוא עצם הספירות פי' שם הכולל כל עצמות הספירות. ונודע שענין האצילות כולו הוא שמו של הא\"ס פי' מורה על עצמותו. המשל בזה כמו ששם יצחק הוא בית יד אל האיש ההוא שבו תהיה תפיסת הדיבור, ואם לא נייחסהו בשם לא נוכל לדבר בו כי לא נדעהו. כן הא\"ס ע\"י האצילות יהיה בית יד ושם המורה על עצמותו כדי שנוכל לדבר בו. ולכן שם בן ד' הוא שם כולל כל האצילות בכללם ופרטם כו' ולכן נייחס אותו [שם העצם אליו] ושמו פי' האצילות. ואין שם בן ד' או שאר השמות אליו ית' כשמות העצם אל האנשים. כי שמם הסכמיים אבל לא שיורה השם על תכונת האיש כלל, ולא שיורה שמו על עצמותו. ואין כן שמותיו יתברך כי כלם מורים על תכונת הדבר הנקרא בו. ולפיכך אמרנו כי אין שם העצם מורה על עצמות המאציל כי אין דבר שיגביל עצמותו ואחדותו ומציאותו חלילה. ולהיות זה אמת הסכימו חכמי ישראל ונביאיהם לכנותו בשמות מורים על ההעלם קדושתו מרעיוני הלבבות. וזה שמו אשר יקראו לו בשמי מרום כל צבאי מעלה מערכה מול מערכה אי\"ה מקום כבודו להעריצו כי לא ידעו לו מקום ולא יבינו לו תבונה. אמנם המגלה לנו אלהותו וקצת מרוממתו הם נאצליו. וע\"ד האמת יצדק לפ\"ז כי האצילות הוא שמו המורה קצת מהסתרו והעלמו ושם העצם שהוא שם בן ד' הוא המורה על עצמות נאצליו כללם ופרטם, כפי אשר נגלה ברצון רחמיו לזכותנו [בתורתו הנתונה] למרע\"ה. ומציאות כוללת כל הנאצלים רבו בו הפירושים כמו שנבאר בפרק בפ\"ע בע\"ה:" + ], + [ + "בענין קדושת שם בן ד' היותו כולל כל האצילות רבו בו הפירושים יש שפי' יו\"ד איהו דיוקנא דרישא דקב\"ה. ה' איהו דרועא ימינא וסטר גופא. ו' איהו כל גופא, ושוקין ורגלים וברכים וברית קדישא. ה' דרועא שמאלא ושכינת אל. והכי סדרוי יהו\"ה. וכען אית לפרשא בכל את ואת כמה ספירן נפקין מנוי בחיזו עינא, והכין סדרוי, וכלא פתגם חד הוא וכען אית לון למללא היכא נפיק מהני דיוקני דהני ד' אתוון קדישין נפיק תיקון גופא וכו' עכ\"ל לעניינו.", + "והנה לו דרך אחר בשם בן ד'. כי י' כוללת ד' ספירות כתר חכמה בינה חסד, ה' גבורה, ו' ת\"ת נצח הוד יסוד, ה' מלכות. ורצה לבאר כי הו' שבתוך הה' שהוא מטטרון, ובעיננו ראינו שאין ראוי לומר זה. ויש שרוצים לומר כי ביו\"ד ב' ספירות ואין סוף. זהו דעת קצת מפרשים בתשובת רבינו האי גאון שכתבנו בשער הצחצחות פ\"א ב', ולא כן דעת כל המקובלים כי כלם הסכימו פה אחד היות שם בן ד' בספירות לא למעלה מהם ח\"ו. ומה שרובם פירשו והסכימו הוא כי הי' היא בחכמה, וקוצו העליון בכתר. ה' ראשונה בינה. ו' הוא ו' קצוות כשמה, שהם חסד גבורה ת\"ת נצח הוד יסוד. ה' אחרונה מלכות. וקרוב לענין זה באר הרשב\"י במקומות רבים וז\"ל (בהקדמת ת\"ז ד\"ה) ידו\"ד איהו, י' חכמה ה' בינה ו' כליל שית סטרין ה' מלכות עכ\"ל.", + "ולא מצינו להרשב\"י שיאמר שקוצו של יו\"ד רמוז בכתר, אבל במ\"א (תקונא ה' דף י\"ט ע\"ב) יש גילוי קצת שפירש יו\"ד קוצא דלעילא קוצא דלתתא וגיו באמצעיתא אינון ברזא דאתוון נקודי וטעמי. ופי', כי האותיות הם בבינה וקוצו התחתון בבינה, ונקודין בגיו האמצעי בחכמה, וקוצו העליון בכתר שהם הטעמים. וכן בפ' אחרי (דס\"ה ע\"ב) וז\"ל קוצא דיו\"ד לעילא רמיזא לאי\"ן עכ\"ל (וכן בפ' ויקרא ד\"י ע\"ב דקוצא דלעילא מרמז לכתרא עילאה ע\"ש) ואי\"ן הוא הכתר כנודע. אבל ראוי שנדקדק לשונו דאמר קוצא דלעיל' וכו' פי' הקוץ העליון הרמז לכתר בבחינתו התחתונה שהיא הבחי' המתיחד עם החכמה והבינה, שזהו פי' אי\"ן א' כתר י' חכמה ן' בינה כמו שנבאר בערכי הכנויים. והטעם מפני שבבחינת עצמו למעלה בערך בחינתו המתייחד בשרשו הפשוט אין לו שם ונקודה כדפי' בשער ממטה למעלה פ\"ה, ושם קוצו של יו\"ד הוא בבחינתו המתייחד עם החכמה והבינה כדפי'. וזהו הנמצא בזוהר בפרישת השם בלי שיפרטהו (במילואיו) בכל הספירות. ולטעם זה קראוהו שם המיוחד שהוא שם המתייחדים בו כל הי\"ס מיוחדים כאחד. זהו דרך א' בשם בן ד' בספירות. עוד כתב הרשב\"י בתיקונים (בהקדמה ד\"ג.) דרך אחרת בזה. י' כתר, י\"ה חכמה ובינה, יה\"ו חסד גבורה תפארת, יהו\"ה נצח הוד יסוד מלכות. וז\"ל ואשמע את קול כנפיהם, בעשר מיני תהלים. בשיר פשוט דאיהו י' כתר, שיר כפול דאיהו י\"ה חכמה ובינה, משולש יה\"ו דאיהו חסד גבורה תפארת, מרובע ביהו\"ה דאיהו נצח הוד יסוד מלכות ע\"כ. והיחס אל האותיות האלה בספירות הוא כמו שבארנו בשער ח' שהספירות הם מתחלקות לאלו הג' קוים. א' קו החסד, ב' קו הדין, ג' אמצעי קו הרחמים. ולג' קוים אלו ג' אותיות שהם יה\"ו. י' שרש לקו החסד ו' שרש לקו הרחמים ה' שרש לקו הדין.", + "והנה הכתר עם היות שג\"כ יצדק בו ו' כמבואר בשלהי שער המציאיות, עכ\"ז הוא\"ו הוא בהשאלה, לפי ששורש הרחמים הוא מהדעת, כמבואר בשער ח' פכ\"ה. והי' נרמזת בו מפני קטנותה ודקותה והעלמה להורות על העלם הכתר ומעט ההשגה בו כמו שמתייחס אליו קוצו של יו\"ד היינו יו\"ד קטנה. אח\"כ הוא יו\"ד בחכמה שהוא שורש החסד. ה' בבינה שהוא שורש הדין. אח\"כ הוא יו\"ד בחסד מפני שהיא ענף מהחכמה, ועוד שלעיתים החכמה שוכנת עליו כנודע בסוד הרוצה להחכים ידרים. וה' בגבורה מהטעם שהיו\"ד בחסד. והוא\"ו בתפארת. אח\"כ י' בנצח מן הטעם שהיא בחסד. ה' בהוד מן הטעם שהיא בגבורה. וא\"ו ביסוד כנודע שהוא משך הוא\"ו וכן ו' זעירא מן הטעם שהוא בת\"ת. ה' במלכות כי שם עיקרה שהיא ה' האחרונה של שם וזהו יחס בי' אותיותיו י' י\"ה יה\"ו יהו\"ה אל הי\"ס. עוד פי' הרשב\"י כי שם בן ד' במלוי אלפין בחכמה הם י\"ס שהם יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א. ופי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים שכולל השם בי\"ס כללות נגלה מזה שהוא כלל הנמצאות נגלה בד' מערכות כמו שנבאר בפ\"ג. אבל מצד הבינה אינם נכללות אלא בד' אותיות יהו\"ה לבד. והטעם כי כאשר יגביר ויאיר אור החכמה בספי' הנה יאיר כ\"ח מ\"ה שעולה אדם ושם זה העולה אד\"ם הורה היות האור אור בהיר וזך ומתנוצץ בי' נצוצות. אבל כשהאור מבינה לבד אין הספי' מתגלות אלא בכללות לא בפרט. כיצד י\"ה בבינה (שהיא כלל הג' ראשונות) וכן נקרא הת\"ת בן י\"ה בינה אותיות דדין כאותיות דדין. ו' כולל שש ספירות. ה' במלכות. נמצאו שאין הספירות מתגלות מעצמן אלא אור הספי' נכללות בכלל הבינה והתפארת והמלכות וזה יהו\"ה בכללות אבל יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א הוא מצד אור החכמה ומגלה כל י\"ס יחד בלא כללות כלל אלא הם מתראות כלם. וכ\"ז ביאר הרשב\"י בתקונים ושלא להאריך בהעתק לשונו שהוא מפוזר ומפורד לא נאריך. עוד ביאר הרשב\"י בשם בן ד' במלוי יודי\"ן יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י, והוא מורה העלם יותר ממלואו באלפין כמו שנבאר בפ\"ג. והטעם כי זהו אור המתגלה מכתר והוא מראה הספי' כלם אך לא גילוי עצמי כאשר נבאר. ועם היותם סתומות ונעלמות לא באו נכללות שלא להראות עניות במקום עשירות. והשם הזה ודאי בכתר ולא בבחינת עצמו אלא בבחינתו עם החכמה והבינה, ולכן בשם זה ג' יודין שהם סגולתא בכתר ג' ראשונות. והיינו בבחינת החכמה שבו יו\"ד ימינית, ובבחינת הבינה שבו י' שמאלית, ובחינה למעלה מהם היינו היו\"ד הראשונה. ואלף שבאמצע וא\"ו היא קרקפתא המכסה על ג' מוחות כזה י. וזהו סוד שם א\"ל המעתיקים אותו כך, וכבר פי' הרשב\"י שעולה כמנין א\"ל. שבכתר ג\"כ אית שם א\"ל שהוא חסד עליון. ע\"כ הגיע מה שראינו לדבר בשם בן ד' הכולל י\"ס. ואולם בשם בן ד' עצמו בביאור ד' אותיותיו נבאר בשער השמות:" + ], + [ + "בשם בן ד' במלואו שפי' בפ' הקודם ביאר הרשב\"י פ' אמור (דף צ\"ב) ולא נעתיק לשונו לבל תכבד עלינו העבודה אבל נכתוב מהותם בתוספות מקום שהניח לנו להתגדר בו. והענין כי בזולת ששם בן ד' מורה כל כללות האצילות כלו כדפי'. עוד מורה בד' אותיות, כל אות ואות מהם מורה על כללות השם כלו ר\"ל כולל ג\"כ כל האצילות. והיינו שיו\"ד במלואה הוא יו\"ד וא\"ו דל\"ת. היו\"ד הוא בחכמה והוא\"ו בת\"ת והד' במלכות הנה כללות האצילות כלו מראש ועד סוף. כי ביו\"ד נכללות ג' ראשונות כמו שפי' בפ\"ב, והוא\"ו בת\"ת כולל שש קצוות, והד' במלכות הם עשר ספירות נכללות ביו\"ד במלואה. ולהורות ענין היחוד האמיתי יו\"ד במלואה הוא צורת א. כיצד היו\"ד שלמעלה מהקו האלכסוני, והקו האלכסוני הוא ו', והיו\"ד התחתונה בצורת ד'. הרי י' במלואה ואלף הכל א'. ועתה אין תימה בשם אהי\"ה כי תחלתו א' ושם בן ד' ראשו יו\"ד, כי יו\"ד ואלף הכל אחד, כמו שנבאר בשער השמות בשם אהי\"ה בע\"ה. וההי\"ן ג\"כ הכל אחד, ובהם נכלל האצילות כמציאות היו\"ד בעצמה. כיצד העוקץ האמצעי שבין שני צדי הד' דהיינו קוצו של ד' היא י', וכן פי' הרשב\"י בזהר במאמר שנעתיקהו בשער השמות פי\"א יעויין שם. והד' עצמה הרי ד'. והו' שבתוך הד' הרי יו\"ד. ובדרך זה לה' אחרונה. ולפעמים מתגלה פרטיות הה\"א בעצם במלואה שהיא במלוי אלף, כזה ה\"א. מורה על גילוי הכללות בעצם. והוא\"ו הוא ג\"כ מתמלא באל\"ף הרי כללות האצילות. נמצאו הד' אותיות מגלים ד' מערכות ד' כלליות. להיות החלק בכל והכל בחלק לרבוי [הוראת] האחדות. וטעם ד' כללים אלו שהם בפרטיותיהם י' חכמה ה' בינה ו' תפארת ה' מלכות, לרמוז אל ד' מערכות שנעריך האצילות כדפי' בשער סדר האצילות פ\"ה בס\"ד. ושם ביארנו שהאצי' ד' מערכות, מערכה ראשונה חכמה מערכה שניה בינה מערכת שלישית תפארת מערכה רביעית מלכות. ולכן ד' אותיות אלו נרשמות ומסומנות בד' מערכות אלו בפרט. ועיקרן בכל האצי'. והעלמם שהוא מילואם מורה על כללות האצילות הנעלם בתוכם. ומה שנדע עוד הוא שהאותיות האלה במערכותם אינו שוה כי האלף מורה על האצי' הנעלם גילוי יותר מתגלה מהיו\"ד כי היו\"ד מורה עליו במלואו וזה מורה עליו בפשיטתו כי יו\"ד במלואה הוא א' פשוטה כדפי'. ולהיות כי החכמה נעלמה יותר משאר המערכות בא גילוי המערכת שבה בהעלם גדול דהיינו העלם מלוי היו\"ד. אמנם ה' מורה עיקר המערכת בעצמה בגילוי עצמותה כדפי'. כי ה' פשוטה בלי מלוי כלל מורה על המערכת שבה ובהיותה מתמלאת מתגלה המערכת יותר להעטיר הבן הנחמד שהוא וא\"ו.", + "ועוד ה\"א וא\"ו מתמלאים על שני פנים אם באלף אם ביו\"ד. מטעם כי כאשר יתגלה המערכת בבינה גילוי עצמי באל\"ף אז יתגלה התפארת הבן הנחמד גילוי המערכת במציאות אל\"ף כפי יניקתו מאמו. אמנם כאשר הה\"א תתמלא ביו\"ד כזה ה\"י אז מורה העלם כמו שבארנו שיו\"ד היא נעלמת יותר מאלף ואז תתמלא הוא\"ו ביו\"ד כזה וי\"ו מורה על העלם המערכת שלא נתגלה אליו יותר מהאם. ולפי היות מלוי ו' שבתפארת כן תתמלא ה' שבמלכות לפי שקבלתה ממנו לבד. ולפעמים אע\"פ שמלוי הוא\"ו באל\"ף, מלוי הה' ביו\"ד מורה על שנתגלה ונתעלם כי כן דרך המלכות שהיא פרוכת מסך מעלים ומסתיר האצילות כולו. ובהקדמה זו יובן כי לפעמים תתמלא הה' בה' כזה ה\"ה. ולפי מה שפי' נמצא שבאו גלוי המערכות בג' מינים אם ביו\"ד אם בא' אם בה' וכל א' נעלם יותר מחבירו. י' נעלמת מכלם שלא יתגלה בה כללות האצילות אלא ע\"ד המלוי. וכשיתמלא הוא\"ו ביו\"ד אז נמצאו הענין נעלם מנעלם כי יו\"ד פשוטה נעלמת בוי\"ו ויו\"ד עצמה צריכה אל מלוי. והטעם לפי שהמערכה המתגלית במלוי היו\"ד הוא מערכת האצילות הנעלם בחכמה והוא נעלם תכלית ההעלם. וכאשר יתגלה בבינה שהוא ה' או בתפארת שהוא ו' או במלכות שהיא ה' אחרונה לא יתגלה בעצם אלא בדוחק גדול, לפי עומק המדרגות מכח שפע אור הכתר כמו שראוי אל הדקות שהוא בחכמה. ולהיות שהחכמה נעלמת ואין ראוי שיתגלה המערכה אלא בעצם ההעלם ר\"ל בצורת י' ולא בשאר האותיות. ולכן אין ליו\"ד מלוי בלתי היו\"ד ולא תתמלא לא באל\"ף ולא בה', בלתי אם תהיה תיבה שלימה דהיינו י\"ה שהה' הוא שם והיכל אל הי' שבתוכה וכמו כנוי אליו ואל השם שבתוך הספירה כאשר יתבאר בשער הבא בע\"ה. אמנם הה\"א תתמלא באלף ויו\"ד, ולדעת קצת גם בה\"א אחרת. וכן ה' אחרונה וכן הוא\"ו. אמנם נגלה המערכת בעצם גוף ההי\"ן בלי (גילוי) [מילוי] כדפי'. ויצאו מכלל שאר האותיות כי יו\"ד וא\"ו אין בעצמותם גלוי מערכת כלל אלא במילואם. משא\"כ בההי\"ן שההי\"ן עצמה מתגלים בצורת המערכות כדפי'. שבצורת ה\"א עצמה יש צורת יו\"ד דהיינו צורת א'. והטעם כי היו\"ד והוא\"ו שהם חכמה ותפארת הם זכרים שכן נקראים אב בן, והבינה והמלכות הם נקבות שכן נקראים אם בת. וידוע כי התולדות וההויות הם בזכר בהעלם גדול כי במוח הזכר תלוים הבנים. כנודע משל הזרע הנעלם בזכר ומתגלה בבטן המלאה ע\"י יחוד הזכר והנקבה והיא מגלה הפעולות בעצם. ולכן החכמה והתפארת נעלמות בהם ההויות דהיינו המערכות הכוללות האצילות ואין מתגלה בהם בלתי בהעלם גדול ע\"י המילואים היינו אחרי צאת הפעולות מאתם ויוצאין מהם כדמיון מלוי האות שהוא יוצא מן האות וחוץ מן האות כנודע. אמנם הנקבות שהם ההי\"ן מראים הפעולות בעיבור בתוכם דהיינו מציאות צורת ה' עצמה ומראים יותר בצאתם מאת פניהם דהיינו המילואים. ואין שאלה שהרי הבינה היא נעלמת יותר מהת\"ת, וא\"כ למה באו בגילוי המערכת בבינה יותר מהת\"ת. זו אינה שאלה, כי הבינה בערך החכמה הוא נקבה והתפארת בערך המלכות זכר ולכן נדון כל א' לפי ערכו. ואחר שנתבאר ענין החילוק שבין א' ליו\"ד כי אלף מגלה יותר מיו\"ד וא' נקבה בערך יו\"ד לא ירחק ממנו הטעם של שם בן ד' מלוי יודי\"ן בכתר ומלוי אלפי\"ן בחכמה כי זה מגלה יותר מזה. ע\"כ הגיע מילוי האותיות שם בן ד' כפי המושג אלינו מתוך דברי הרשב\"י פ' אמור הנ\"ל:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים ביארנו דעת הרשב\"י ע\"ה ששם בן ד' כולל כל האצילות. נבאר עתה ענין אחר שביאר לנו בזה ששם בן ד' הוא בכל ספירה וספירה. וז\"ל בתיקונים (תקונא מ\"ב דפ\"ב.) לאו ספי' דלית תמן ידו\"ד יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א.", + "והנה כפל השם בפשיטותו ובמילואו לגלות לנו כי כמו שיתיחס השם בפשיטות בכל ספי' וספירה כן השם במלוי בכל ספירה וספירה הכל לפי הבחינות שפי' בפרקים הקודמים. אבל ראוי לחקור אם אמת ששם בן ד' בכל ספירה וספירה. א\"כ במה יתחלקו הספירות בשמותם. והענין הזה בארו הרשב\"י ע\"ה בתיקונים במ\"א (תקונא ע' דקכ\"ד) וז\"ל ת\"ח תשע זמנין איהו יהו\"ה בכל ספירה וספירה נקודה דיליה ואיהו יהו\"ה במלכות בלא נקודה. ואילין אינון נקודין דמחייבין כל ספירה וספירה. ט' נקודין אינון. חד יהוה, תנינא יהוה, תליתאה יהוה, רביעאה יהוה, חמישאה יהוה שתיתאה יהוה, שביעאה יהוה, תמינאה יהוה, תשיעאה יהוה [בשורק (דהוא מלופים). מלכות יהו\"ה כלילא מכלהו]. קמץ אתקריאת בנקודה דא יהוה מסטרא דכתרא עלאה דאיהו סתים כקומץ דאיהו סתים במחשבה דלא ידע ב\"נ מה דאית לגו. ומאן דאיהו לגו איהו סתים במחשבה עלת העילת קרינן ליה. ואתקריאת פתח כנקודה דא יהוה מסטרא דחכמה דבה אתפתחת ואתגליא מחשבה סתימא כגוונא דא לעילא כדיוקנא דא א לתתא כדיוקנא דא א. ותרין נקודין אלין אתגליאו באימא. [בכתרא עלאה סתימין אינון] ואתעבידו צירי יהוה עלייהו אתמר וייצר ה' אלדים, כי ביה ה' צור עולמים. צייר תרין עלמין עלמא דין ועלמא דאתי. סגו\"ל דא חס\"ד דביה שכינתא איהי סגולתא לעילא סגול לתתא יהוה סגולתא ורחימא מסטרא דימינא. שבא כגוונא דא יהוה מסטרא דשמאלא. כי באש ה' נשפט, ותפול שב\"א ותקחם. טוב תתי וגו' שבה עמדי. דאיהי שכינתא דאתקריאת שבא מסטרא דשמאלא. ואתקריאת חולם כג\"ד יהוה מסטרא דעמודא דאמצעיתא. משם רועה אבן ישראל, אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. כל מרגליתא יקירא היא בחולם הה\"ד לשם שבו ואחלמה וביה ונחלמה חלום. חיריק אתקרי' מסטרא דשוקא ימינא כגוונא דא יהוה ביה חקירה. החקר אלוה תמצא. ואיהו הקרח הנורא קרח מההוא נורא דאיהו עמודא דאמצעיתא. שרק הוד אתקרי כג\"ד יהוה מתמן אתקריאת שכינתא שרק קשר המרכבה ואיהו הוד דמשה דביה אשתלימו. וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית. כחושבן ה' דילה אשתאר ו\"ד ד\"ו פרצופין עליה אתמר י' אמות אורך הקרש, קרש קשר. שרק יההיווהו דא צדיק דאיהו קושר המרכבה דאיהו שכינתא עם קב\"ה הדא דכתיב כי כל בשמים ובארץ ודא דמתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא. ועליה אתמר ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת, זרע אמת הוא ודאי דאתמר ביה תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. איהו זרע ושכינתא עזר הה\"ד אעשה לו עזר כנגדו. כל אלין נקודין אתחייבו בשמא קדישא מסטרא דתשע ספירן. ומלכות כללא דכלהו, אהבת כלולותיך עכ\"ל.", + "וכוונתינו בו מבוארת היות הספי' נחלקות בנקודתן כמו שסדר הרשב\"י ע\"ה. ועכ\"ז לא נאסוף ידינו מלבאר בו קצת. אמר ואיהו יהו\"ה במלכות בלא נקודה כבר פי' בשער מהות והנהגה ובשער הגוונים, שכל הספי' משפיעים במלכות ועל ידה הם מראות פעולותיהן, וכן הענין בנקודות שהיא מקבלת כל הנקודות מהספירות להראות פעולותיהן. וכפי קבלתה מלמעלה כן פעולתה (לשוב) [לטוב] או למוטב. ואלין אינון נקודין דמחייבין. אין ענין הנקודות בספירות נקודות ממש, אלא הכוונה שאין רוחניות הספי' נגבלת אם לא בנקודות האלה, וז\"ש ואלין אינון נקודין דמחייבין וכו'. מסטרא דכתרא עילאה. כבר ביארנו מעט המאמר הזה בשער ח' פ\"ב בס\"ד ועכ\"ז נבאר אותו הנה בקצרה. קמץ מלשון העלם מלשון (ויקרא היב) וקמץ הכהן והכוונה כי כמו הקומץ שהאדם סותמו אין מי שידע מה שבתוכו כן כ\"ע הוא קמוץ וסתום ואין מי שמשיג מה שבתוכו. ומאן דאיהו לגו. פי' אין המשל דומה לנמשל, כי הקומץ הסתום פעמים שלא יהיה בתוכו דבר כי השכל לא ישפוט אם יש בו או אין בו כלל. לז\"א שאין כן בנמשל דהיינו הכתר. כי לא מפני העלם האין סוף שבתוכו יכחיש האדם מציאותו ח\"ו, וז\"ש ומאן דאיהו לגו סתום במחשבה. פי' מציאותו לא יוכחש כלל ועיקר. אלא מי שהוא בתוך הכתר הוא סתום בכתר שנקרא מחשבה. עלת העלות כו' פי' שהוא עילה לכל הספי' שהם עילות לכל העלולים מהם, והכוונה מאציל הספירות. ואמר קרינן ליה. פי' כי אין השם הזה מורה על עצמותו ח\"ו כי אין שם שיגבילהו כדפי', אבל הוא שם מושאל שאנו מכנים אותו כן להבחין כשאנו מדברים בעילה או בעלולים. ואתקריא פתח וכו' הכוונה כי חכמה פותח ומגלה הקומץ. ולא שיתגלה בחכמה ח\"ו כי שם ג\"כ אין השגה, אבל הכוונה שהחכמה מגלה הכתר במה שהאציל הבינה. וזה כיון בצורת א' וקוץ עליון כתר וקו האמצעי חכמה וקוץ תחתון בינה ובבינה הם מתגלים. ותרין נקודין אלין וכו' פי' קמץ ופתח נעשו צירי בבינה, כי היא המגלה את כל העליון ולכן נקראת שכינה כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים. והכריח כי הציר\"י בכח כתר וחכמה מן הפסוקים כאשר נבאר. שבפסוק א' אמר וייצר שהוא ציר\"י. ירצה כי באותו הציר\"י היה אצילות ה' אלדים שהוא בינה שנקרא ה' בנקודות אלדים. ויורה ג\"כ אל הצירי שתי יודי\"ן שבוייצר. ומפני שפסוק זה אינו הכרח גמור כי אדרבה משם נראה שהבינה יצר כפשוטו. וגם נפרש צירי בבינה ונאמר וייצר ה' אלדים כי ציר\"י שבבינה יצר. ואין הכרח כי כבר פירשו באדרא בסוד וייצר דהיינו צר צורה גו צורה כמבואר בספר אור יקר בס\"ד. לכן הכריח הענין מן הפסוק כי ביה ה' צור עולמים. והכוונה כי בי\"ה שהוא חכמה צייר ה' שבהכרח הוא כתר. ופי' עולמים, לרמוז עלמא דין מלכות היא המקבלת הנקודות כדפי', ועלמא דאתי בינה כי היא קבלה שני נקודות עליונות ואתעבידו ציר\"י. ומזה יוכרח כי פסוק וייצר כוונתו כדפי' היות ציר\"י שתי נקודות עליונות כתר וחכמה. ומענין האידרא אין קושיא כלל כי יו\"ד של שם בן ד' שבכתר יו\"ד אחת ויו\"ד שניה של זעיר היא יו\"ד של חכמה דהיינו רישא דזעיר, ויעויין שם. ובכל השמות האלו כוונת הרשב\"י גם להכריח היות המלכות ג\"כ נקראת כן על שם אותה המדה וז\"ש עלמא דין דהיינו מלכות, ועלמא דאתי דהיינו בינה.", + "הנה יוכרח מזה היות המלכות מצד הבינה נקראת בנקודת ציר\"י. וציר\"י היינו קמץ ופתח וממנו יוכרחו השתים כנודע כי היא מקבלת ג' ראשונות ע\"י הבינה ולכן ע\"י הציר\"י מקבלת הקמץ והפתח. וזה כוונתו בכל הנקודות לבאר המלכות, כענין אמרו בסגול סגולתא לעילא סגול לתתא, וכן בשבא וכן בכולם כאשר נבאר. סגול דא חסד כו' סגול הוא מלשון סגולה כדכתיב (שמות יט) והייתם לי סגולה וכו'. והסגולה מורה על האהבה כמו האדם שהדבר החשוק לו מסגלו ומעלימו להיות לו סגולה. ואהבה הוא בחסד. סגולתא לעילא כו', מבואר כי המלכות יש לה מציאות למעלה כתר על שני ראשים, או למטה משני ראשים שהם גדולה וגבורה. שבא כג\"ד כו' כי בא\"ש אותיות שבא ואש מורה דין, וכן ותפול שבא ותקחם מורה על תוקף הדין. ופי' טוב תתי וכו' ושם היה בענין רחל לרמוז כי הם ג\"כ במלכות. חולם מסטרא דעמודא דאמצעיתא. כבר נתבאר כי לפעמים המלכות הוא עטרה על הת\"ת ואז נק' עטרת תפארת ואז היא חולם על וא\"ו ואז נאמר עליה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. וכשהיא עטרה על ראשו משם רועה אבן ישראל פי' זן אבהן ובנין (ת\"א בראשית מ\"ט כד). כי אפילו יעקב יונק ממנה כדפי' בשער המציאיות. ואז היא מרגליתא יקירא. והביא ראייה מפסוק לשם שבו ואחלמה. כבר בארנו בשער הגוונים כי כל האבנים הם משולשות במלכות מחיבורא דאבהן. והנה לפ\"ז לשם מצד החסד, שבו מצד הגבורה, ואחלמה מצד הת\"ת.", + "ועוד הביא ראייה מונחלמה כו', והחלום מצד המלכות כדפי' בשער המכריעים פ\"ה. חירק כו' ביה חקירה כו' פירושו בנצח לא מצאנוהו והוא זר אצלנו ואין מזה המאמר הכרח כי אפשר לומר בו הכונה על המלכות והיא בעצם חקירה כי שם נחקרים כל הדברים וכן קרח הנורא שהיא קרח מנורא שהוא הת\"ת. ואם יתפרש בנצח יהיה מטעם שבו העצה ודרך העצה לחקור הדברים. שרק כו' ה' בריחים מהי' בריחים שהם גדולה גבורה ת\"ת נצח הוד [ויסוד נכלל עם הת\"ת]. והם נחלקים ה' לצלע הימין, וה' לצלע השמאל. כיצד גבורה ובה כח גדולה, הוד ובה כח הנצח נכלל עמה הרי ד'. ות\"ת לפעמים מטה לדין או לפחות קצתו שהוא היסוד הרי ה' לצלע המשכן השנית.", + "והנה נשלמו ע\"י ההו\"ד כי הוא האחרון מחמשה בריחים שהם לקרשי וכו' וכן עולה ה' של הוד, נשאר מהוד ו\"ד שהם ד\"ו פרצופין והם ת\"ת ומלכות. והוד בעצמו בה' שהיא חמישית לבריחים והיינו שלשה נקודות זו על גב זו מקושרות. עליה אתמר י' אמות אורך הקרש שהוא ד\"ו עשר. הקרש הקשר שהוא ההוד קשר וסוף הבריחים כדפי'. ונקראת השכינה קשר המרכבה על שמה שהמלכות קושרת המרכבה ומייחדת אותה א\"כ נמצא בזה קש\"ר קר\"ש שרק הכל א'. שורק בוא\"ו והוא בצדיק כי הראשון בלא וא\"ו עולה קשר וזה עם וא\"ו עולה קושר והוא הקושר מלכות עם ת\"ת והיינו דאחיד וכו'. וכן נקרא זרע כי הוא מעבר הזרע להכלה וכן נקראת הכלה עזר כנגדו. וכ\"ז ע\"י הקוש\"ר שהוא השור\"ק. אהבת כלולותיך פי' הכללות הנעשה במלכות ע\"י הספירות כי נכללת מכלם כדפי'. ע\"כ פי' המאמר הזה.", + "והנה נתבאר מתוך דבריו היות שם בן ד' בכל ספירה וספירה ויבחנו השמות לפי נקודתם כמבואר. ועתה נתיישב הענין הזה אל השכל לאמר שכל הספירות הם נכללות בשם בן ד' והוא שם העצם כדפי'. ולפי שכל ספירה כלולה מי' לכן בכל ספי' וספי' הם י' ספירות. והאמת שלא ישתוו י' ספירות שבכתר עם י' שבחכמה וכן לכל שאר הספירות אלא ישתנו לפי בחינת פעולתם וכן המלכות כמו שפעולותיה היולית לפי קבלתה כן י' ספירותיה יהיו פעולותם בלתי מסומנות. וכן לכל ספירה וספירה נקודה המורה שנוי י' ספירותיה מחברתה כדמוכח לעיל. ואל ידמה המעיין היות ממש אותיות בספי' ח\"ו כי החושב כן מגשים חלילה וחלילה. אבל הכונה כי אין כלי שיגביל רוחניות הספירות אם לא שם זה. ולא שהספי' נגבלות ח\"ו שאינם דברים נגבלים כאשר הארכנו בשערים הקודמין, אבל הכונה כי אין לנו מקום ושם לכנותם שיתייחס השם ההוא אל רוחניותם אלא השמות האלה שם אחד כולל לכלם. ושם זה וגילה לנו רוח הקדש שאין דבר שיגביל אלינו הרותניות ההוא אם לא בעשר שמות שם בן ד' הנחלקים לפי נקודתם. ואין ספק ששמות אלו הם היכל וכלי מקבל ושואב רוחניות הספירות כמו שהיה ב\"ה היכל אל השכינה. וכאשר נזכיר כנוי מהכנוים המתייחסים אל הספי' ונכוין אל שם נקודתם דהיינו הוייה הנז' מעורר הכת העליון, אם לא יהיה איזו סבה מונעת כאשר יתבאר בשער הכונה בס\"ד. ובזה ניצול האדם מעון ונכון לבו בטוח בה'.", + "והנה נשלם הפרק ונכלל השער הזה בס\"ד בילא\"ו:" + ] + ], + [ + [ + "שער עשרים הוא שער השמות:", + "הנרצה בשער זה הוא לבאר י' שמות שאינם נמחקים שייחסנום בי\"ס בשער א' פ\"י. ויחדנו להם שער בפ\"ע מפני שהדרוש הוה אינו מתיחס עם הקודם, שבשער הקודם היה עסקנו בשם העצם ועתה יהיה עסקנו בשאר השמות שאינם נמחקים:", + "פרק ראשון:", + "העשר שמות המיוחדים לי\"ס הם אהי\"ה לכתר. י\"ה לחכמה. שם בן ד' בנקודת אלדים כזה יֱהֹוִה לבינה. אל לחסד. אלדים לגבורה. יהו\"ה לת\"ת. ולדעת המפרשים ידו\"ד צבאות בנצח, אלדים צבאות בהוד. ולדעת הרשב\"י ע\"ה צבאות בנצח והוד כמו שנבאר. א\"ל ח\"י ביסוד לדעת קצת. והמוסכם בזהר ששם היסו\"ד שד\"י כדפי' בשער א' פ\"ו. אדנ\"י במלכות.", + "והנה השמות האלה הם היכלות אל שמות בן ד' שהם בכל ספי' וספירה כדפי' בשער הקודם כאלו נאמר כי הרוחניות הנגבל או הנרשם בשם אהי\"ה הוא היכל אל רוחניות הנרשם בשם ידו\"ד בנקודת קמץ ושניהם בכתר. וכן בכל שם ושם הם כדמות הגוף אל הנשמה בערך שמות בן ד' שבכל ספי' וספי'. כי השמות שאינם נמחקים האלה הם לבוש אל שמות בן ד'. ואין לתמוה על הדבר הזה שהרי בספר ברית מנוחה ביאר י' שמות שם בן ד' בנקודות ידועות ופירש לכל נקודה ונקודה אורות ידועים מבוארים ומפורטים בשם ידוע כאו\"א, ובודאי כל דברי הספר הנחמד ההוא דברי אלדים חיים נאמרים ברה\"ק או מקובלים מפי אנשים גדולים.", + "והנה אותם המאורות המבוארים בכל שם ושם מהשמות הם לבוש אל המקור ההוא. וכן הענין כי עצם הספי' הדקה הוא חלק שם בן ד' המיוחד בעשר הספירות כלם.", + "ועוד מסתעפים י' ספי' אל ק' ענפים י' ענפים לכאו\"א מהספי', ואותם הענפים המסתעפים הם לבוש א' שמתלבש הספירה העקרית הרוחניות. ומה שמסתעפים עוד העשרה ענפים הם לבוש אל העצם העשרה ענפים.", + "והנה העשרה ענפים מכונים בשם בן ד' בנקודה ידועה. והענפים המסתעפים עוד הם היכל אל מקורם והם מכונים בשם שאינו נמחק. ומפני הרחקו מן המקור נגבל בגיזרת פעולה כי כל הקרוב מחבירו מקודש ממנו. ולכן שם בן ד' העצמי אין לו נקודה כלל אלא הוא פשוט שאין בו גיזרה. וכאשר יתמלא יהיה נקודתו כזה יוד הא ואו הא והם ט' נקודות ט' ספי' ד' מצד הוא\"ו מפה וד' מצד הוא\"ו מפה. שהם כתר חכמה בינה חס\"ד, ת\"ת רקיע וא\"ו המבדיל בין מים למים בין דין לרחמים. ותחתיו גבורה נצח הוד יסוד. והאותיות בעצמם [בלי הנקודות] נרמזים במלכות שהיא המקבלת הנקודות כדפי' בשער הקודם. נמצאת שגיזרת הנקודות האלה אינה גיזרה, אלא אדרבה הוסיף העלם על העלם והורה בנקודתו שהם נעלמות יותר מהאותיות שהאותיות ישפטו בצורתם לא כן הנקודות אלא נעלמות והם כמציאות יודי\"ן.", + "והנה כשנקדנו שם העצם הורה על העלם יותר אבל למדנו מתוך כך נקודת שם העצם כזה יהוה להורות על סוד נעלם אבל בשעור נתפשט ומתוך פשיטותו המציא לעצמו היכל בהסתעפו אל ענפיו ונתייחסו ענפיו בשמות מורים פעולות שהם הנקודות כדפי'. ועכ\"ז אינם נקודות מורכבות שיורו על הגיון המלה לרוב העלמם עדין אלא הם שמות מנוקדים בנקודות שות (ר\"ל היוד שמות שבשער הקודם) להורות על אחדות המשתוה ורחוק מהשנוי, אבל לא כמקור הקודם. וכאשר עוד נסתעף אל ענפים שלישים ונתלבש בהם כהדין קמצא דלבושיה מיניה אז נהגה באותיות שהם אהי\"ה י\"ה וכו'. אמנם יצא מכלל זה שם התפארת שבכל לבושיו נתלבש בשם בן ארבע הרומז בתפארת בשמות שאנו בביאורם בשער זה השם הנזכר במאמר הרשב\"י מהתקונים בשער הקודם. כי אותו השם הוא היכל לעצם השם והוא נשמה לשם זה שנבאר. ולכן לא בא בתורה שם בן ד' בנקודות חולם כולו כי זה מורה על דקות והעלם גדול אבל בא בנקודת צבאות כזה יהוה שהשם הזה רומז בת\"ת שהוא היכל אל שם נקוד כולו חולם, ומתוך הרכבתו (ר\"ל בנקודות שאינם שוות) מורה על שהוא מסתעף ממקורו. ועם היות שביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים ששם זה נקרא חש\"ק חול\"ם שב\"א קמ\"ץ. הרמז אל המלכות המקבלת מג' אבות. וז\"ל בתיקונים (תקונא י\"ט דמ\"א) כד איהי נקודה מסטרא דקמץ, נטלא מחסד. וכד נקודה מסטרא דשבא, נטלא מגבורה. וכד נקודה מחולם, איהי מסטרא דעמודא דאמצעיתא. עכ\"ל.", + "אין זה תימא כי מוכרחים אנו לומר שפי' התפארת במלכות. כי זה דרכו בכל הזהר ששם בן ד' הנכתב בכל התורה שהרמז שלו בתפארת, ולא קשיא מדידיה אדידיה. אלא מאי אית לך למימר דהיינו דנקרא במלכות ביחוד התפארת וה' בהיכל קדשו. והרמז לזה כי המלכות מקבל מבעלה אם מצד הגדולה אם מצד הגבורה אם מצד עצמו. והעד על זה כי שם אדנ\"י זהו ממש נקודתו. ושם בן ד' ג\"כ נקרא בשם אדנ\"י. ועם היות שהוסיף בשם אדנ\"י כי במקום שב\"א בא שב\"א פת\"ח. אדרבה משם ראייה כי בתוספת הפתח שהוא כמו ו' נרמז בו ו' שהוא תפארת במקום שם בן ד' עצמו וזה אמת ונכון ואין בו פקפוק. וטעם קדימת השב\"א בנקודת השם אל הקמ\"ץ אחר שהשב\"א הוא בגבורה והקמץ בחסד. ביאר הרשב\"י ע\"ה במ\"א בתיקונים (בהקדמה דף ד') בענין כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וז\"ל ואוף הכי אקדים שב\"א דאיהי יראה בשם יהוה לאהבה דאיהי קמץ רחמי שב\"א מסטרא דגבורה כי באש ה' נשפט. קמץ מימינא וקמץ הכהן בגין דמעלין בקדש ולא מורידין ובגין דא אקדימו שס\"ה לא תעשה דאינון דחילו לרמ\"ח פקודין דאינון רחימו הדא הוא דכתיב זה שמי לעולם שמי עם י\"ה שס\"ה זכרי עם ו\"ה רמ\"ח עכ\"ל.", + "ופי' כי הדין בכל מקום מושפע ומקבל מן הרחמים כי הנקבה דין והזכר רחמים כמבואר בשער ממטה למעלה. ומפני זה צריך להקדים יראה שהוא מצד הנקבה דין לאהבה שהיא רחמים. וכן יו\"ד מאדנ\"י קודם לי' מיהו\"ה כי זה בסוף תיבה למטה בתחלת הכניסה וזה למעלה בסוף העלייה והטעם כי מעלין בקודש ולא מורידין. ולפיכך צריך להקדים יראה שהוא לא תעשה למצות עשה, שנא' (תהלים לד טו) סור מרע ועשה טוב. כי שס\"ה לא תעשה מצד הנקבה, ורמ\"ח מ\"ע מצד הזכר. וזה שאמרה התורה זה שמי לעלם וכו' ושם מדבר בשם המיוחד ושמי עם י\"ה שהם אותיות הזכר עולה שס\"ה.", + "והנה שמי הוא במלכות ולהזכיר מדת יום בלילה צריך לערב עמה י\"ה. וזכרי שהוא הזכר עם ו\"ה שהם אותיות הנקבה עולה רמ\"ח. ואנו מיחדים זכרי עם ו\"ה להזכיר מדת לילה ביום. ושם בן ד' מתחלק אל שני חלקים י\"ה ו\"ה זה זכר וזה נקבה. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקו' [תקונא נ\"א דף פ\"ו ע\"ב) וז\"ל דכלא אתברי ואתתקן בשמא דיהו\"ה דאינון את השמים. ורזא דמלה י\"ה בשמי\"ם, הה\"ד \"ישמחו \"השמים. ו\"ה בארץ, \"ותגל \"הארץ עכ\"ל.", + "פי' את השמים הם תפארת הנקרא שמים. ומלכות הנקראת את. כאשר נבאר בשער ערכי הכנוים בע\"ה. ואין תימא על היות ו\"ה בארץ י\"ה בשמים, כי הכונה היא כי בשמים הוא שפע חכמה ובינה שהם י\"ה והוא מקבל מהם ומשפיע בארץ שפעו ושפע המקבל הראוי לה והם ו\"ה. וקרוב לענין זה בקבלת הגאונים בסוד כתיבת שם בן ד' וחקיקתו וז\"ל הוראת הגאון לתלמידיו כי כתיבת כל אות ואות בצורת שלשה נקודות ומחלקו לשלש ראשים וחלק כל ראש וראש לשלשה נקודות עד אשר יעלה כל מספר הנקודות לכ\"ד במספר כ\"ד צוריות פנימיות למספר כ\"ד ספרי הנבואה י\"ב משפיעים וי\"ב מושפעים י\"ב נותנים י\"ב מקבלים והם בסוד שבטי יה עדות לישראל וזה ציורו וכל נקודה ונקודה יש לה שלשה ראשים. ושלש אותיות הקדש בכתריהם עולה למס' השם הנסתר שהוא מ\"ה ועם האות האחרון עולים כלם למס' השם הנכבד הנקוב ע\"ב עכ\"ל.", + "הנה מתוך דבריהם משמע ודאי שחצי השם מקבל שפע מחציו כדרך זכר ונקבה. ושאר דבריהם יתבארו מתוך מה שנבאר בשער פרטי השמות בשם ע\"ב בס\"ד. ונחזור אל ענייננו כי שם הכתוב בתורה הוא הת\"ת אך לא עצם השם בן ד' הנז' בשער הקודם בפ\"ד. כי אותו השם נקוד בחולם ושם הלבוש שלו הוא שם בן ד' הנז' בתורה ונקודתו חש\"ק והשם הזה לבוש אליו כמו ששאר השמות לבושים אל שם בן ד'. ונמצא ראיה לזה בתיקונים (תקונא מ\"ב דף ע\"ט) וז\"ל לית ספירה דלא אית תמן יהו\"ה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א. והכי צריך לאתכנשא כלא ביה בכל אתר, דכל שמהן אינון כנויין ליה עכ\"ל.", + "ופי' שאין ספירה שאין בה שם בן ד' וגם במילואו לרמוז אל הכלל ואל הפרט כמו שביארנו בשער הקודם בפ\"ד. ולפיכך חוייב המכוין להביא כוונתו בכל מלות התפלה אל שם בן ד' כאשר נבאר בשער הכונה בס\"ד. וזה רצה באמרו והכי צריך לאתכנשא וכו' ונתן טעם לדבר כי אפילו שאר השמות הם כנויים אל שם בן ד'. וכן שם בן ד' שבתפארת מתלבש בשם בן ד' בנקודת חש\"ק והוא כנוי אליו. ואין תימה איך אפשר שיהיה שם בן ד' כנוי אל שם בן ד' בהיות אותיותיהם שוות. המשל כמו שלא נתמה על שני ב\"א שווים בנוי ובכח ובהדר ובתפארת היות הא' חכמתו מרובה מחבירו, כי הכל לפי המשכת הרוחניות שהמשיך אביו עליו בעת הזווג יותר מחבירו. כן האותיות זה חוייב עליה רוחניות יותר מחברתה מאת בעל הרצון יתברך וכמו שצריך כונה להמשיך הנשמה להוולד בשעת הזווג, כן צריך הכותב כוונה בכתיבות האותיות. וכן ארז\"ל במס' גיטין (דף נ\"ד) שכל ס\"ת שאין האזכרות שבו כתובין לשמן אינו שוה כלום. וכן אחז\"ל (במס' כלה פ\"ה) בשעה שכותב את השם אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. וכל זה שלא לקצץ צנורות הקדושות והרוחניות הנמשך בדרך כתיבת האותיות. והכל לפי המשכה הראויה אליו. וכל זה יתבאר בשער הכונה. ולכן כבר אפשר ולא ירחק היות אותיות דומות שוות והיות אלו קדושות ואלו אינם קדושות. וכבר אחז\"ל (שם) שאם היה צריך לכתוב את השם ונתכוון וכתב יהודא ולא נתן בו ד' מוחקו, ואף אם היה ראוי לכתוב שם השם כיון שהכוונה היתה לכתוב יהודא לא נתקדש. וכ\"ש שנאמר שיהיו אותיות שקדושתן עולות על אותיות כהם, וכ\"ש כשיתחלקו בנקודתן שנקודות שם הפנימי חולם ושם הלבוש חש\"ק. והפירוש שהוא כנגד ג' אבות גדול\"ה גבורה ת\"ת, שהיא בחינה בת\"ת שכולל ג' אבות בעצמו. וכן הרמז בנקדותיו היה הוה ויהיה והיינו מלך מלך ימלוך שהם הג' אבות כמבואר בתיקונים פעמים רבות. וכל זה בשם בן ד' שהוא היכל אל הפנימי כדפי'.", + "והנה נמצא בספי' זולת שם העצם שפי', עוד ג' חלוקות והם הוויו\"ת שמות כנויים. וההויות הם י' ההוויו\"ת הנזכר בשער שם בן ד'. והמגלה הראשון אליו הוא בעל ספר האורה בהקדמתו וז\"ל דע כי כל שמותיו הקדושים הנזכר בתורה כלם תלוים בשם בן ד' שהוא יהו\"ה ית'. וא\"ת והלא שם אהיה הוא העיקר והמקור. דע כי שם בן ד' אותיות הוא כדמיון נוף האילן, ושם אהיה הוא עיקר האילן הזה וממנו ישתרשו שרשים ויתפשטו ענפים לכל צד, ושאר כל השמות הקדש כולם כדמיון ענפים וסנסנים נמשכים מנוף האילן וכל אחד מהענפים עושה פרי למינהו עכ\"ל.", + "ופי' דבריו כי כל שמות שאינם נמחקים הם תלוים בשם בן ד', וממנו מתפשטים וממנו יונקים. והקשה לפי דבריו כי למה לא יהיו תלוים בשם אהיה שהיא בכתר שהוא העיקר והשרש כמו שהם תלוים בשם בן ד' שאינו כ\"כ שהוא בת\"ת. ועל פי שאלתו זאת תירץ תירוץ נאה. כי שם אהיה הוא עיקר האילן ושרשו, ושם יהו\"ה הוא נוף האילן.", + "והנה לפד\"ז הענפים מתפשטים מן הנוף לא מן העיקר כנודע, כי הכתר הוא העיקר ומרוב העלמו אין הענפים מתפשטים ממנו והת\"ת הוא הנוף אשר משם מתפשטים הענפים, וכן תפאר\"ת מלשון פארות פי' ענפים. וכן השש קצוות מסתעפים ממנו. והן אמת דבריו דברי אלהים חיים. ולנו עדיין הקושיא במקומה עומדת שננקטה באופן אחר והוא זה שאפילו לפי דבריו לא יבצר היות שם אהי\"ה גדול ומשובח משם בן ד' אלא שאין הענפים מסתעפים ממנו ושם בן ד' הוא בת\"ת ואע\"פ ששבחו גדול אך לא כשם אהי\"ה שהוא עיקר האילן, וא\"כ למה שם בן ד' שהוא בת\"ת אינו נהגה באותיותיו. ורחמנא ליצלן מדעת האומרים שכתר ענף לת\"ת, כי אין זה בעינינו כ\"א מהנוגעים בעצם האצילות שהם מהפכין הקערה על פיה וקוצצין בנטיעות ח\"ו. אבל כאשר נזכור מה שהקדמנו בשער שם בן ד' בריש פ\"א יתיישב אלינו הדבר מאוד. כי גם בכתר שם בן ד' נעלם תכלית ההעלם. והשמות האלה עם היות קדושתן גדולה ואינם נמחקים, עכ\"ז הם היכלות להויו\"ת כדפי'. ומטעם העלם הכתר אינו מתגלה בו שם כלל המגביל ומגדיר רוחניותו בהגיונו כשם בן ד' ושאר השמות. אבל שם אהיה הגיונו מורה העלם שפירושו הא אנא קאים למהוי [ולהתגלות]. והכונה כי עם היות שנאמר ספירת כתר אינו מפני שיש בו השגה כלל אלא מפני שעתיד להתגלות למטה בחכמה ובבינה, וכן פירשו הגאונים כי פי' כתר לשון המתן, מלשון (איוב לו ב) כתר לי זעיר ואחוך. והכונה אל תעמיק בו שאין בו השגה, והשגתו הוא בשאר הספי'. וא\"כ נמצא כי הגיונו הוא סבת רוממותו והעלמו כדפי'. אבל אם היה שם בן ד' נהגה באותיותיו היה מראה כי האצילות מושג, וזה אין ראוי לרוב העלמו. ולכן אנו הוגים אותו בהיכלו, כי השגת הת\"ת הוא במלכות כעניין (חבקוק ב) וה' בהיכל קדשו ה\"ס כמנין היכל כמנין אדנ\"י (ע' בעסיס רמונים ובפלח).", + "ועוד יתבאר הקדמה זו בפ\"ב בעזרת הצור. ואחר שהקדמנו הענין הזה במהות השמות, נבא עתה בביאור כל שם ושם בפ\"ע בע\"ה:" + ], + [ + "בשם אהי\"ה. השם הזה יחסו אותו לספירת הכתר. וביאר פירושו רבי משה בספר השם, וז\"ל מלת אהיה מורה על ראש וסוף. האל\"ף מורה על קדמותו, ואין א' בלא ה' הנעלם, וי\"ה מורה על חכמת שלמה. עוד אמר [שעיקר השם) הוא א\"ה והוא נעלם, ולכן אין מזכירין אותו בשום ברכה כי לא גילהו משה לזקנים. עכ\"ל (ע' בפלח).", + "והנה דבריו מבוארים כי שם אהי\"ה מורה אני ראשון ואני אחרון, כי א' בכ\"ע מורה על קדמותו והיותו ראשון לאצילות. וה' ראשונה הוא נעלם באל\"ף, כי אין הזכרות אל\"ף בלא ה', אמנם י\"ה מורה על המלכות כי היא אחרונה לכל הספי' והיא תכלית האצילות.", + "והנה עיקר השם שמורה על הכתר הוא א\"ה והוא נעלם וכו'. עוד כתב המדבר על פי מגיד כי ד' אותיותיו הם נגד ד' אותיות של שם בן ד'. כי הא' נגד י'. כיצד, קוצו של יו\"ד של האל\"ף הוא בכתר מורה על דקותו והעלמו, וגוף היו\"ד מורה על עצמותו והמחשבה הטהורה המתפשטות. והוא\"ו האמצעי של הא' מורה על ההפשטות הצנורות מחכמה אל הבינה. והיו\"ד התחתונה של האל\"ף הוא מציאות הבינה המתדבק בחכמה. והה' רומזת בבינה במקומה, כי היא פתוחה מלמטה להשפיע אל שאר האצילות אשר תחתיה והיא פתוחה מלמעלה פתיחה דקה לקבל מהכתר ורחבה מלמטה להשפיע להתפשטות כלו. והיו\"ד באמצע נגד הוא\"ו בשם בן ד', והנה היא התחלת שם בן ד' אשר בתפארת כנודע. והה' אחרונה נגד המלכות כי היא פתוחה מלמטה להשפיע ופתוחה מלמעלה לקבל הדקות העליון ורחבה למטה ג\"כ לקבל התפלות כלם ולהעלות בצד הדק למעלה בדקות. ע\"כ דברי המגיד וקצרנו לשונו. ובשם זה מצאנו בס' הזוהר פ' אחרי (דף ס\"ה.) וז\"ל א\"ל, אי ניחא קמיה דאבא הא שמענא בהאי דכתיב אהיה אשר אהיה ולא קאימנא ביה. א\"ל אלעזר ברי הא אוקמוה חברייא, והשתא בחד מלה אתקשר כלא. ורזא דמלה הכי הוא. אהיה דא כללא דכלא. דכד שבילין סתימין ולא מתפרשן וכלילן בחד אתר, כדין אקרי אהי\"ה כללא, דכלא סתים בגוויה ולא אתגלייא. בתר דנפיק מיניה שירותא וההוא נהר אתעבר לאמשכא כלא, כדין אקרי אשר אהיה, כלומר על כן אהיה, אהיה זמין לאמשכא ולאולדא כלא. אהיה, כלומר השתא אנא הוא כלל כלא כללא דכל פרטיא. אשר אהיה, דאתעברת אימא וזמינא לאפקא פרטין כלהו ולאתגלייא שמא עילאה. לבתר בעא משה למנדע פרטא דמלה מאן הוא, עד דפריש ואמר אהיה דא הוא פרטא והכא לא כתיב אשר אהיה. ואשכחנא בספרא דשלמה מלכא, אשר בקיטורא דעדונא קסטירא עילאה חברותא אשתכח כד\"א באשרי כי אשרוני בנות, אהיה דזמינא לאולדא. ת\"ח היך נחית מדרגא לדרגא כו' לאחזאה קב\"ה למשה קשרא דמהימנותא. בקדמיתא אהיה כללא דכלא סתים ולא אתגלייא כלל כמה דאמינא, וסימנך ואהיה אצלו אמון וגו' וכתיב לא ידע אנוש ערכה וגו' לבתר אפיק וכו' וההוא נהרא דאיהו אימא עלאה אתעברת וזמינא לאולדא. ואמר אשר אהיה, זמינא לאולדא ולתקנא כלא. לבתר שארי לאולדא ולא כתיב אשר, אלא אהיה, כלומר השתא יפוק ויתתקן כלא. בתר דנפיק כלא ואתתקן כל חד וחד באתריה, שבק כלא ואמר יהו\"ה. דא פרטא ודא קיומא. ובההיא שעתא ידע משה רזא דשמא קדישא סתים וגלייא ואתדבק ביה במה דלא אתדבקו שאר בני עלמא. זכאה חולקיה. אתא רבי אלעזר ונשיק ידוי עכ\"ל.", + "ופי' כי ר\"א שמע דברי החברים הנחמדים בפי' שם אהיה אשר אהיה היותו בכתר חכמה בינה. פי' אהיה הראשון בכתר, אש\"ר בחכמה, אהיה בבינה. ולא היה מתישב אצלו. שדוחק הוא לומר ששם אהיה יהיה שוה לבינה ולכתר. ובזולת זה מלת אש\"ר היותו בחכמה. ולזה שאל את אביו ואמר לא קאימנא ביה פי' שלא היה מתישב אצלו. והשיבו אביו הרשב\"י ע\"ה בחד מלה אתקשר כלא. ופי' אל תתמה היות שם אהיה מתייחס גם בבינה כי הכל ענין א' ודרך א' כמו שיתבאר. אהיה דא כללא דכלא. פי' בתחלת האצילות קודם ההתפשטות הספי' היה האצי' נכלל בכתר ושם במציאות הכתר מתגלים החכמה והבינה דהיינו נקודה דכליל ג' טיפין כמבואר בזוהר ובארנו בשער סדר האצילות. ואמנם אמרנו שהיו הג' ראשונות מתגלות, אין הכונה גילוי עצמי. אבל הכוונה קצת גילוי, פי' נתהוו שם במציאות נעלם.", + "והנה בהיות הכתר נכלל בכללות הזה נקרא אהי' הראשון שבפסוק. וז\"ש אהיה דא כללא דכלא, פי' כללות האצילות קודם ההתפשטות בהעלם ג' ראשונות ומתגלות קצת ביחוד גמור. וזהו אמרו דכד שבילין סתימין. שזהו העלם החכמה בכתר ושם הנתיבות הם נעלמות, וקראם שבילין לפי ששבילין הם צרים ודקים מן הנתיבות ובהיותם בכתר לא די שלא היו בכלל נתיבות אלא שבילין ואפי' בהיותם שבילים היו נעלמים וסתומים. ולא מתפרשן נודע כי הנתיבות הם נקראים פליאות חכמה. ואחד מן הפירושים שבמלת פליאות הוא מלשון (דברים יז ח) כי יפלא שענינו הבדלה והפרשה. והטעם שהנתיבות הם נבדלות כל אחת מחברתה ומתחלקים אל ל\"ב בחכמה. ולפיכך אמר כי לפי שהחכמה נעלמת בכתר הנתיבות לא היו נבדלות א' מחבירו, וזהו ולא מתפרשן. וכבר נתבאר כי גלוי הנתיבות שבחכמה הוא ע\"י הבינה ומפני העלם הבינה בכתר שעדין לא נאצלה לפיכך לא היו מתפשטים אל הבינה אבל היו כלולים במקום א' דהיינו בחכמה שבתוך הכתר, וז\"ש וכלילן בחד אתר. ואפשר לפרש ולא אתפרשן, מלשון פי'. והכוונה שלא היו מתבארים, דהיינו התפשטותם אל הבינה כי הבינה היא פירוש וביאור אל החכמה כנודע. וכל הכללות הזה שהיא כללות האצילות כלו בהיותו נכלל בכתר נקרא בשם אהי\"ה. ושם אהיה לפ\"ז הוא בכתר בהיותו רומז אל האצי' כלו נכלל בתוכו קודם התפשטותו אנה ואנה, וז\"ש כדין אקרי אהיה כללא, דכלא סתים בגוויה ולא אתגלייא. פי' כדין איקרי אהיה ר\"ל הכתר שהוא כלל כדפי' שבו נכלל כל האצילות והכלל הזה כלא סתים ולא אתגלייא. פי' סתים ונעלם בערך הכתר שלעולם הוא סתום אפי' אחר האצילות. ובערך שאר האצילות הנעלם בו אמרו ולא אתגלייא, פי' לא נתגלה מציאותה כלל. בתר דנפק מיניה שירותא פי' אחר אצילות החכמה והתפשטותה. והחכמה נקרא שירותא כדפי' בשער ג' פ\"ז בס\"ד. וההוא נהר אתעבר פי' הבינה הנקרא נהר. והרי אחר אצילות החכמה, הבינה. והבינה מעוברת בכל הספי' של ההקף בתוכה כי בה היה הסדר האצילות. כי הכתר האציל החכמה ובתוכה כל ח' ספירות הנשארות, והחכמה האציל הבינה ובתוכה כל ז' ספירות הנשארות כדפי' בשער סדר האצילות. וז' ספי' שבתוך הבינה נקראים עיבורה ועתה אצילות' ועיבורה הכל א'. ולפיכך אמר וההוא נהר אתעבר לאמשכא. פירוש נתמלא מהספירות להאצילם ולהמשיכם אל מקומם. וקרא לבינה נהר להורות על רצון ההמשכה כדפי'. כדין אקרי אשר אהי\"ה. נודע כי עיבור הבינה ומילואה הוא ע\"י החכמה והחכמה והבינה נכללים באש\"ר אהי\"ה כדמפרש ואזיל. כלומר על כן וכו' הוקשה לו כי לפי דבריו אהי\"ה הראשון מורה על כללות והעלם כדפי', ואהיה השני מורה גלוי והמשכה, ואיך אפשר שתיבות שוות יורו עניינים הפכיים. לזה בא ליישב כל תיבה ותיבה לפי ענינה ומתכונתה. וז\"ש כלומר ע\"כ אהי\"ה. פי' אהי\"ה הא' ע\"כ אהי\"ה פי' אהיה זמין לאמשכא ולאולדא כלא. הכונה כי פי' אהי\"ה הא' כמו אפעל. והכונה אני אגלה ואמשיך הענין באצילות אבל עדין איני מתחיל לימשך. ואע\"פ שמלת אהיה מורה על ההויה העתידה אין הכונה שהוא מעותד להגלות, אמנם כוונת המלה להורות לנו כי הוא מלא ומוכלל בכל האצי' המעותד להגלות. וזהו שא\"א לומר הענין הזה אם לא בתיבת אהיה המורה אני נכלל בכל האצילות המעותד להגלות. ואין הכונה שהוא מעותד להגלות ממש אמנם הכונה אני מלא בכל האצילות העתיד [להתגלות] וזהו תיבת אהיה. וזהו שחזר ואמר אהי\"ה כלומר השתא אנא הוא כלל כלא כללא דכל פרטא. פי' כלל כל האצילות שהוא פרטי הספירות.", + "והנה כיון בלשונו שני פעמים, כלומר האחד ביאור המלה שכונתו לומר שהוא עתיד להגלות, וז\"ש אהיה זמין לאמשכא ולאולדא כלא. ולפי שאין הכונה שרוצה הוא להמשיכו אלא הכונה בתיבה זו לומר לנו שבו נכלל האצילות העתיד להתגלות ואין מלה שתכלול זה אלא תיבה זו, וז\"ש השתא אנא הוא כלל כולא כללא דכל פרטא, פי' אין הכונה אלא להודיעו שהוא כללות האצילות העתיד להגלות ע\"י הבינה לא על ידו. אמנם אש\"ר אהי\"ה שהוא התפשטות החכמה והבינה להאציל, ופי' דאתעברת אימא וזמינא לאפקא פרטין כלהו לאתגליא שמא עילאה. פי' אשר הוא לשון הכנה והזמנה, וכ\"פ רז\"ל. והכונה הוא שאהיה העליון נזדמן והוכן להתגלות, וז\"ש וזמינא לאפקא פרטין כלהו דהיינו פרטות הספירות עולם ההיקף המתגלים ע\"י הבינה כנודע. ולאתגליא שמא עילאה פירוש אהיה הנעלם. וזהו אשר אהיה, פי' אהיה הנעלם מזומן להגלות.", + "והנה אשר אהיה הוא חכמה ובינה כי שתיהם נכללות במלת אשר כמו שנבאר ב\"ה. לבתר בעא משה וכו'. פי' רצה לדעת האצילות בעצמו במקומו למטה במקום פרטיותו, ונאמר לו אהיה פעם ג' המורה על האצילות במקומו. וזהו שאמר פרטא דמלה מאן הוא. פי' האצילות בעצמו, ונאמר לו אהיה פעם ג', וזהו עד דפריש ואמר אהיה. ומשום דקשיא ליה דאהיה לאו איהו פרטא אלא אדרבה הוא כללות האצילות כדפי' לעיל. לכן השיב ואמר כי כיון שלא נאמר כאן אשר אהיה דהוה חזי למימר אהיה אשר אהיה שלחני ולא קאמר אלא אהיה ש\"מ מלה חדתא אמר. והיינו התפשטות האצילות ופרטיותו, דאי לא תימא הכי לבעי ליה למימר אהיה אשר אהיה שלחני אליכם אלא ש\"מ כדאמרן. ואשכחנא בספרא דשלמה מלכא וכו'. הביא ראיה לפי' אש\"ר אהי\"ה דהיינו חכמה ובינה, משלמה שפירש המלות בלשון ארמי. וקיטורא, פי' קשר ויחוד. וקסטירא, פי' היכל, וכן תרגומו בירושלמי (בראשית כה טו) אלה הם בני ישמעאל וגו' בחצריהם ובטירותם, ובקסטרותהון. ועתה בא לבאר תיבת אשר, ואמר בקשורא דעדונא, פי' ביחוד וקשר העדן שהוא החכמה עם הבינה שהיא ההיכל העליון דהיינו קסטירא עילאה. חברותא, פי' יחוד גמור אשתכח. נמצא תיבת אשר ועניינו הוא שהבחינה אשר לחכמה להשפיע לבינה נקרא אשר. והבינה ג\"כ נקרא אשר בבחינתה הראשונה המתדבקת בחכמה. וזה שאמרה לאה שהיא הבינה באשרי כי אשרוני בנות פי' השפע הנשפע אליה מהחכמה שבה היא מתאשרת בין הבנות ר\"ל בין שאר הספירות. ואהיה היא בחינה של בינה העתידה להתגלות וללדת הספירות. ת\"ח היך נחית מדרגא לדרגא וכו'. בא עתה להכריח ענין אהיה כי עם היות שהם שלשה שמות שוות יורו על עניינים מחולפים. וזה הכריח מהפסוקים שכיון השם ית' להודיע למרע\"ה להבין ולהסתכל בסדר האצילות מדרגה אחר מדרגה ולכן מוכרח שאין ג' אהי\"ה שוים אלא כל אחד מדרגה למטה מחבירו. בקדמיתא אהי\"ה וכו' פי' אהי\"ה הראשון כונתו בכתר, והטעם שהוא כלל הכל כמו שפי' למעלה. וסימן ואהי\"ה אצלו אמון וכו'. פי' אהי\"ה הוא אצלו כלומר אצל הכתר, שם הכל אמון ומתגדל ומתברך ומתרווה ומתעלה. וכן כתיב לא ידע אנוש ערכה. פי' אין מי שידע ערך החכמה ואינה מושגת אפילו בארץ החיים שהיא הבינה, והטעם מפני שעדין לא היה אצילות הבינה כי הכל היה כלול בכתר הנעלם כדפי' לעיל. לבתר אפיק כו' פי' לאחר אצילות. החכמה האציל הבינה, והיינו פי' לבתר. אפיק ההוא נהרא דאיהי אימא עילאה כו' קראה נהר ואם. הוכרח לומר נהר לרמוז אל ההמשכה הנמשכת כנהר, וקרא אם לרמוז שהיא מליאה ומתעברת כאם המתעברת ומלאה בעוברין. ואמר אשר אהי\"ה זמינא לאולדא כו' כדפי' אשר. הכונה שמזומנת להוליד האצילות הנעלם והיינו אהי\"ה. וכבר נמצא האית\"ן משמשת פעולת המקור והצווי. וכן אהי\"ה עם היות אית\"ן עתיד משמש במקור שהוא תחלת ההויות ועדיין לא נשלמו. וזהו לבתר שארי לאולדא פי' תחלת ההתגלות וקודם הגלוי מכל וכל נקרא ג\"כ אהי\"ה. ומפני שזה דוחק גדול כי עקר אהי\"ה פירושו זמין לאולדא כדפי' לעיל. לזה הכריח הענין שאמר אהי\"ה, ולא אמר אהי\"ה אשר אהי\"ה. ומ\"ש כלומר השתא יפוק וכו'. פי' קצת ההתגלות כאומר על קצתו עתה יושלם הענין מכל וכל. וז\"ש ויתתקן כלא פי' יתתקן מכל וכל. כי כבר התחיל לצאת ועדין לא נשלם ולפיכך לא נתתקן ובתשלומו יהיה נתקן הכל גם הפנימי. ופי' יפוק, ר\"ל יפוק קצת הנעלם. בתר דנפיק כלא ואתתקן כל חד וחד באתריה. כלומר בעוד שלא נשלם האצילות וסדר המדרגות היה נכלל בשם אהיה. ואחר השתלם התיקון מכל המדרגות אז נכלל בשם בן ד'. וז\"ש בתר דנפק כלא ואתתקן כל חד וחד באתריה שבק כלא. פי' הניח שמות אהי\"ה ואמר יהו\"ה. ולפיכך לא נזכר עוד בתורה שם אהיה כי מורה על חוסר שלימות ותיקון ואצילות המדרגות ולכן אין ראוי שיזכר שם אהי\"ה עוד אלא שם בן ד' כי לא הוזכר בתורה שם אהיה אלא ללמוד סדר המדרגות וסדר אצילותן. אמנם אח\"כ אמר (שמות ג טז) לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם כה אמר יהו\"ה. כי אין ראוי שיזכר אלא שם בן ד' המורה על קשר העולמות ואצילותם ממעלה למטה מראש ועד סוף, כמו שפי' בשער הקודם בביאור שם בן ד' שהוא כולל כל המדרגות בד' אותיותיו. ואעפ\"י ששם אהיה מורה על י\"ס כדפי' לעיל, עכ\"ז אינו אלא בהיותם כלולות למעלה קודם אצילותן כדפי'. ושם בן ד' מורה על התפשטות הענפים והסנסנים כדמוכח. ולכן יתייחס שם אהיה בכתר ולא להראות גילוי דבר מה אלא להורות על ההעלם. ולא יתייחס אליו שם בן ד' מפני שהוא מורה על התפשטות הענפים והסנסנים. ולכן שם בן ד' אינו נהגה מפני שבהגיונו מורה גלוי והעושה כן חוץ מהיכל מלך הכרת תכרת הנפש ההיא. אבל שם אהי\"ה אדרבה בהגיונו מורה העלם. וכבר הארכנו בענין הזה בפרק הקודם. ואמר יהו\"ה דא פרטא כו' כדפי'. ידע משה רז\"א דשמא קדישא סתים וגליא. פי' קודם האצילות בהיותו נעלם וגם אחר האצילות אחר ההתגלות. והשיג המדרגות הנעלמות והנגלות מה שלא השיג ילוד אשה. ע\"כ פי' המאמר. ומתוכו נתבאר לנו פי' שם אהיה כל א' לפי מקומו ועניינו. ועם היות שעלה מתוך המאמר הזה ושאר דברי המפרשים היות שם אהיה בכתר, וכן פי' לעיל בשער הקודם כי בו שם בן ד' נעלם. זהו לפי דברי הרשב\"י ע\"ה באידרא דנשא. אמנם בשעת פטירתו הסכים כי אין בכתר שם כלל ועיקר. ושם בן ד' הוא מחכמה ולמטה. ובתיקונים פי' הענין ואמר שהכתר לא יצדק בו שם כלל. אמנם נקרא בשם בן ד' מצד החכמה ובשם אהי\"ה מצד הבינה. והדבר בעצמו מתבאר מתוך דבריו כי החכמה מציאותה למעלה בכתר וכן הבינה וזהו חלק המתגלה מהכתר לא הכתר עצמו. ולכן אם יכונה בו שם היינו מה שיתגלה ממנו. והטעם שהחכמה בשם יהו\"ה שהוא פרטא והבינה בשם אהיה שהוא כללא, והיה ראוי להיות בהפך. הענין ההוא מתבאר במה שפירש באדרא כי החכמה מוחא והבינה קרומא דחפי על מוחא. נמצא היות הבינה מעלמת ומסתרת החכמה ולכן החכמה בגלוי והבינה בהעלם (ר\"ל בשם אהיה המעלים אור החכמה. ע' עסיס רמונים). ואגב אורחין הרווחנו כי ב' שמות אהיה הם בבינה אלא שזה מציאותה בכתר וזה מציאותה בבינה עצמה, ושם ג' הוא מציאותה אחר תחלת האצי'. וידענו כי לא יוכל המעיין לעמוד על דברינו באמתות אם לא מתוך מה שפי' בס' אור יקר בשער ה' באידרא בענין מוחא וקרומא:" + ], + [ + "השם המתייחס לחכמה הוא שם י\"ה. השם הזה פירושו לשון חוזק. כמו (שה\"ש ח ו) שלהבת י\"ה, שפי' חזקה. והרמז בשם זה אל החכמה, וירצה לחוזק ההעלם של המדה הזו. והיא נרמזת בי' של שם זה. וה' שבו רמז אל הבינה. וכן פי' בזוהר (ויקרא דף י\"א.) וז\"ל תניינא י\"ה, בגין דחכמה אפיק ה' וסתים ביה ולא אתפרשא מיניה לעלמין והא אוקמוה דכתיב ונהר יוצא מעדן כו'. ופי' כי משתי סבות יתיחס הה' בשם החכמה עם היות שאין רומז בה' אל החכמה כי אם הי' לבד. הא' מפני שאצילות הה' שהיא הבינה הוא מחכמה. ומפני שזה לא יספיק כי גם בהיותה בתוך החכמה לא היתה מתיחדת עמה באות ה' מפני העלמה אלא בי', ולפי טעם זה היה ראוי שיהיה שם החכמה שני יודי\"ן הא' של החכמה והשני של הבינה הנעלמת בה. לז\"א כי אפילו אחר אצילותה אינה נבדלת ממנה לעולם כי לעולם חכמה ובינה מיוחדות ואינם מתפרשות, והראיה מהפסוק ונהר יוצא מעדן ועדן היינו חכמה ונהר הוא בינה. ואמר הכתוב יוצא ולא יצא, הכונה שלעולם יוצא ולעולם הוא עמה. וכן פי' ג\"כ שם (דף י' ע\"ב) וז\"ל קדמאה י\"ה, בגין דיו\"ד כליל ה\"א וה\"א נפקא מיו\"ד, בגין כן חכמה י\"ה אקרי עכ\"ל.", + "ומבואר הוא. וכמו שבינה כלולה בחכמה מטעם זה, כן חכמה נעלמת בבינה. אלא שבחכמה הוא י\"ה דהיינו י' על ה' פירוש יו\"ד ובתוכה נכללת ה', אבל בבינה הם ה\"י מלמטה למעלה פי' ה' שהיא הבינה הוא העיקר ובתוכה נכללת החכמה שהיא י', ומבואר.", + "והנה לפ\"ז ימצא כי כאשר נייחד החכמה בשם י\"ה מורה על היותה מתייחדת עם הבינה כדפי' והבינה נכללת עמה. ואין ספק שאחר ששם זה יורה על היחוד שגם בו נכלל הכתר דהיינו המיחד האמיתי כדפי' בשערים הקודמים נמצא שם זה כולל שלשה ראשונות. ורצוננו להעתיק שאלה ששאל הרב בספר האורה שער ט' בשם זה, וז\"ל ועתה צריכים אנו להודיעך מ\"ט שתי האותיות הראשונות של שם נקראות בפ\"ע ואין שתי אותיות אחרונות נקראות בפ\"ע. כבר ידעת מה שפי' בסוד יחוד שני ההי\"ן של שם. ה\"א ראשונה שהיא הבינה מתיחדת עם שבע תחתונות, וה' אחרונה שהיא מלכות היא מתייחדת עם ט' ספירות עליונות ע\"י היסוד. סוף דבר עיקר כל הע\"ס הוא ג' ראשונות אשר מהם נשפעות כל שבע התחתונות ואם ח\"ו יפסקו המשכות הג' אז נמצא חורבן הבית ושריפת ההיכל וגלות הבנים בין האומות. ולפיכך חצי השם שהוא י\"ה אפשר לו להקראות בפ\"ע, וחצי השם שהוא ו\"ה א\"א לו להקרא בפ\"ע שהוא קציצה בנטיעות כו'. וכשאת' קורא י\"ה גם חצי השם האחרון נכלל בו ואין שם קציצה. וכן סוד י\"ה יו\"ד ה\"א במילואו עולה ככלו וחציו ככולו. וזה בחצי השם הא', אבל חצי השם האחרון עמידתו וקיומו בסוד י\"ה הוא עכ\"ל.", + "והוא טעם נכון ודבריו מבוארים. ומה שכתב וכשאתה קורא י\"ה חצי השם האחרון נכלל בו פי' כי ה' דמות ד\"ו והוא ד\"ו פרצופין שהם ו\"ה. וכן נכללים ביו\"ד ה\"א במילואם שעולים כ\"ו נמצא הכל נכלל בהעלם י\"ה. ע\"כ. ועם ההקדמה הנעימה הזאת תבין ענין (אז\"ל שבועות דף ל\"ה) כתב א\"ל מאלקים וי\"ה מיהו\"ה הם משמות שאינם נמחקים, וש\"ד משד\"י וצ\"ב מצבאות נמחקים. מטעם שהאותיות הם רומזין פרקי המרכבה כמו ד' אותיות שם בן ד' שהוא רומז אל הפרקים הידועים ועד\"ז כל השמות באותיותיהם.", + "והנה כשכתב י\"ה וא\"ל, אין שם קצוץ ויכול הרוחניות להשכין שכינתו כי היא כלי המקבל הרוחניות בלי קיצוץ לפיכך נתקדש ואינו נמחק. אבל כתב קצת משאר השמות אינו מתקדש כי אינו כלי שלם שישרה בו הרוחניות מפני הקיצוץ כיון שהכלי אינו מחזיק כולו אינו שורה בו הרוחניות ולפיכך נמחקים:" + ], + [ + "השם הג' המתייחס אל הבינה הוא יהו\"ה בנקודה אלהים. ויש מי שפי' הטעם לשם זה ונקודתו מפני כי מהבינה נאצלו ד\"ו פרצופין ת\"ת ומלכות והת\"ת נקרא יהו\"ה ומלכות נקרא אלהים ולהורות על אצילות שניהם נכתב בזה ונקרא בזה. אבל בזהר במקומות רבים נמצא בו פי' אחר וז\"ל (ויקרא ד\"י) תניינא יהו\"ה דאקרי אלהים. בגין דההוא נהר רחמי ובגין דדינין מתערין מינה אתוון דרחמי כתיב ונקוד אלהים. ופירושו מבואר כי עיקרה רחמים אבל עכ\"ז ממנה מתערין דיני הגבורה כמבואר בשער מהות וההנהגה פ\"ח ט' בס\"ד. ומפני כך נכתב יהו\"ה שהוא שם הרחמים, ומפני שע\"י השפעתה דינין מתערין נקרא בנקודת אלהים בגבורה. ואצלינו ב' הפירושים האלה אינם חולקים והכל ענין א'. כי ידוע שהמלכות שהיא נקבה ועיקרה דין ונטייתה אל הדין, והת\"ת זכר עיקרו רחמים ונטייתו אל צד הרחמים. ודין ורחמים היינו ממש זכר ונקבה והיינו ימין ושמאל. וכאשר נבא לדקדק בענין שם בן ד' נמצא לו בתורה שני נקודות ושני כנויים. הא' נקודת צבאות וכינויו אדני [וכ\"ה נקודתו כנקו' אדני] ועם היות שנוסף בשם אדני פתח עם השבא כבר תרצנוה בפ\"ק. והב' הוא נקודת אלהים וכן הוא כנוייו. ובתקונים אמר חרבא בנרתקא דיליה. כי יהו\"ה הוא חרבא כדפי' בתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ג) י' רישא דחרבא, ה\"ה תרין פיפיות דחרבא, ו' גופא דחרבא, אלהים נרתיקא דחרבא [מו]. ומה שיש לדקדק הוא כי בהיות נרתק שלו בבינה שהוא אלקים אז הוא דין ובהיות נרתק שלו במלכות אז הוא רחמים כדמסיק שם, וזה ודאי תימה דאיפכא מסתברא. וכן יש להקשות עוד כי ראינו הרשב\"י ע\"ה מייחס אל המדה הזאת ברוב המקומות שם אהי\"ה ולא שם יהו\"ה בנקודת אלהים, ובמ\"א נראה להיפך. ונראה לתרץ כי ענין זה יובן כי בהיות ששם יהו\"ה מתייחד עם המלכות בסוד (חבקוק ב) וה' בהיכל קדשו הס. אז ודאי הוא רחמים גמורים ונקודתו ונקודת היכלו הכל ענין א'. ויורה על קבלתו מן הגבורה ומן הגדולה בסוד החיבוק שפי' בשער מהות והנהגה (פ\"כא) ואח\"כ יורה על השפעתו. וזהו שב\"א מצד הגבורה, וקמ\"ץ מצד החסד, וחול\"ם היינו השפעתו סוד היחוד הגמור. ומפני שיחוד זה הוא ע\"י נצח והוד כי שם יחוד הת\"ת והמלכות כמבואר בשער הנזכר לכן נקודותו ג\"כ בסוד צבאו\"ת להורות על יחוד א' וקשר א' ואז היא רחמים גמורים. אבל כאשר הוא מסתלק אל הבינה בסוד הו\"י המבואר בערכי הכנויים ע\"ש ואז הדין נפעל והעולם חרב והדין הווה, אז נרתיקו המלכות הנקרא אלהים בסוד הדין החזק הנשפע אליה לנקום נקם, ולכן אינו בסוד היחוד אלא בסוד ההסתלקות, ומפני הסתלקותו אל הבינה בסוד הו\"י כדפי' יתייחס השם אהיה אל הבינה להורות על הת\"ת המסתלק ומתלבש בסוד ההיכל הזה ומתלהב בסוד הדין. ובנקוד שם יהו\"ה מצאנו לא' מן החסידים המדברים ע\"פ מגיד פי' בשם כי נקודו הוא שב\"א סגו\"ל חול\"ם חירק. והטעם כי השב\"א כבר נודע שהוא סוד הדין כאשר נבאר בשער הנקוד, והיו\"ד הוא סוד כתר חכמה. ומטעם כי ע\"י רחמי שניהם יכנע הדין לכן היו\"ד בשב\"א וסגו\"ל לרמוז אל ג' ראשונות בסוד הרחמים. והה\"א שהיא הבינה בחול\"ם לרמוז אל יניקתה מהמקור העליון שהוא הכתר. והוא\"ו בחירק אעפ\"י שהוא דין רמז אל השפעת השפע למטה על פי הדין בסוד הוא\"ו. ע\"כ דבריו, ואם אינו לשונו ממש מפני אהבת הקיצור. ומה שנמצא בזהר על כיוצא בזה כי הטעם שהה\"א אחרונה אין לה נקודה מפני שאין לה פעולה ידועה אלא הכל לפי קבלתה כן תשתנה פעולתה, ונמצא זה טעם יפה אל רוב ההויות שאין להם נקודה בה' אחרונה כלל. ובענין היות הקריאה בשם אלהים והכתיבה בשם בן ד' ולא בהיפוך. בזולת שנתבאר מתוך דבריו שהוא חרבא בנרתקא ומעולם לא ראינו נרתקא בתוך חרבא. עכ\"ז להרשב\"י ע\"ה טעם נכבד מאד נתבאר בשער מהות והנהגה בפ\"ח ט' כי שם הארכנו בפי' שם זה בס\"ד כי שם נפל לגורלינו:" + ], + [ + "השם הד' הוא מתיחס אל החסד והוא א\"ל. ורצוננו להעתיק הנה דברי ס' האורה בשער ז' בשם זה להורות שדבריו בזה ודאי דברי קבלה הוא. וז\"ל כי שלש מאות ועשר מחנות של מדת הדין מתפשטות בעולם כלם יונקים מצד הדין הגדול מלאים עושר ונכסים להשכיר לכל אשר יהיה ראוי. ומלאים שכר טוב להשכיר לצדיקים. ועל זה נאמר (משלי ח כא) להנחיל אוהב\"י י\"ש, שהם שלש מאות ועשר. וכל אלו המחנות מתפשטים בעולם לגמור הדין בחוטאים. מהם שוללים ומהם בוזזים מהם פוצעין מהם עוקרין מהם מנגעין ומהם מחליאים, והם הגומרים דין על כל בריה ובריה כפי מה שנפסק בב\"ד של מעלה לא פחות ולא יותר. ולמעלה מאלו ממדת הדין וגבורה, יש מדת רחמים וחסד א\"ל והוא מעשר של המחנות הנקראים י\"ש. ואם יש צדיק בעולם שידע לכוין אל המדה הזאת הנקראת א\"ל אז היא יוצאת ממקומה וכל י\"ש מחנות בורחים ומתפזרין וכל העולם ברחמים ואין בכח הדין לפעול. ומטעם זה אומרים א\"ל מלך יושב וכו' להשקיט כח הדין וכו'. עד כאן קצור דבריו.", + "והנה נמצא הטעם שנקרא א\"ל נגד שלשים ואחד מחנות של רחמים. ובזהר פ' תרומה (דף קס\"ו) מבואר שם כי ש\"י מיני אורות הם שעליהם נאמר להנחיל אוהב\"י י\"ש. מאתים ושבע מהם בחסד והם כמנין או\"ר, ומאה ושלשה הם בגבורה. ולשון המאמר ופירושו נבאר בשער ערכי הכנויים בערך אור. ואפשר היותו חולק על דברי ספר האורה. ואפשר דדא ודא איתנהו כי אין מספר לגדודיו. ולמה שפי' שהחסד זועם וגוער במחנות הגבורה, כן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' צו (דף ל\"א.) וז\"ל א\"ל בכל אתר נהירו דחכמתא עילאה הוא וקיימא בקיומיה כו'. ואלמלא דהאי אל אתער בעלמא לא יכיל עלמא למיקם שעתא חדא קמי דינין תקיפין דמתערין בעלמא בכל יומא. הה\"ד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא באברהם, באתערותא דאברהם קיימי, וכד אתער אברהם בעלמא כל אינון דינין דמשתכחין בכל יומא ויומא דחי להו לבר ולא קיימין קמיה. הה\"ד ואל זועם בכל יום, נזעם או זעום בכל יום לא כתיב אלא זועם. בכל יומא ויומא דדינא אשתכח דחי לון לבר וקיימא הוא ומבסם עלמא הה\"ד יומם יצוה ה' חסדו, ואלמלא האי לא יכיל עלמא למיקם אפי' רגעא חדא. וע\"ד כלא קיימין בגניניה דאברהם כו' עכ\"ל.", + "ומה שאמר א\"ל בכל אתר נהירו דחכמתא פי' כי אפי' במקום שכתוב (ישעיה ט) אל גבור, אין הפי' אל שהוא גבור, כי מאחר שא\"ל הוא חסד אין גבורה וזעם בחסד שהוא אל. אבל הכונה אל שהוא חסד, וכן גבור שהוא מדה בפ\"ע. וכן ביאר שם הרשב\"י ע\"ה בפירוש ואני קצרנו המאמר שלא להאריך. ועד\"ז יובן מה שאנו אומרים בתפלת העמידה האל הגדול הגבור שאין הכונה אל שהוא גדול ואל שהוא גבור. אלא הכונה האל הגדול וכן גבור וחוזר לשון גבור על מאי דפתח אלקינו ואלקי אבותינו. ועתה יובן לשון שנמצא בזוהר (שם ד\"ל ע\"ב) ומקומות רבים בתקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ה ס\"ו) כשהוא מבאר שם אל שהוא בחסד מכריח הענין ממאי דקאמר האל הגדול לראייה. ואם פי' הענין הוא האל הגדול וכן הוא אל גבור מאי קא מכריח מאל הגדול שהוא החסד הרי הוא ג\"כ בגבורה שהרי אומר הגבור, אלא ודאי כדפי'. ונמצא לפ\"ז נדחו דברי ר' משה שכתב שאל גבור בגבורה כמו שנכתוב בע\"ה. ובפי' אמר הרשב\"י ע\"ה שם באל גבור שהם שתי מדות כדפי'. אמנם בשם אל ראוי שנבאר כי לא נקרא חסד אל אלא בסוד בחי' הראשונה המתנהיר ומקבל מחכמה. וז\"ש אל נהירו דחכמתא, פי' בחינה הראשונה המאיר מחכמה. וכן פי' בפ' אחרי (דף ס\"ה ע\"ב) וז\"ל אל דא נהירו דחכמתא עילאה ואקרי חסד עכ\"ל.", + "עוד בפ' לך (דף צ\"ד) ומאן חסד, חס\"ד א\"ל דאתי ונפיק מחכמה כו', אל נהירו דחכמתא כו'. [הוא מבואר. ועתה ממילא משמע שא\"א שיקרא אל גבור הגבורה. עם היות שבמקומות אחרים נקרא החסד בשם הדין והדין בשם הרחמים, בשם אל לא יתייחס דין כלל. כי החסד נקרא אל בסוד הבחינה המתדבקת בחכמה כדפי', ובבחינה הזאת לא שייך אלא חסד גמור. וז\"ש במאמר הנ\"ל אל נהירו דחכמתא עילאה. ולמה קראה עילאה וכי לא ידענו שהיא חכמה העליונה. אלא לרמוז שבבחינה המתדבקה בחכמה לא שייך דין מפני שהחכמה היא עליונה והיא א' מהג' עליונות שאין שם שפיטת הדין כלל כדפי' בשער מהות וההנהגה פ\"ח ט' י\"ו בס\"ד. ובשם זה כתב ר' משה בספר השם וז\"ל השם הזה הוא סמוך לכנויים רבים ותארים רבים לפי שכוונתי בספר הזה לעורר לבנו. השם הזה נקרא אל עליון והוא לכתר וגם לחכמה ולבינה שהם עליונים. ויקרא אל מלך יושב והוא רומז לבינה שהוא מלך הבנין כלו. ולכן אנו אומרים בתפילתינו בעת בקשת סליחות ורחמים אל מלך יושב על כסא רחמים ופי' שיושב על הת\"ת שהוא מדת רחמים, ומתנהג בחסידות שמטה כלפי חסד אע\"פ שאין אנו ראוין לרחמים. וכשפועל במדת החסד יקרא אל גדול, במדת הגבורה יקרא אל גבור, וכשפועל נוראות יקרא אל נורא, ויקרא אל עולם שהוא בעל המדות הקרויות עולם. ואל רומז ליסוד ולמלכות כאשר יתבאר. וכשהוא אומר אל סתם הוא רומז למדה זו פי' תקיף, כמו (יחזקאל יז יג) ואת אילי הארץ לקח. ואמר הכתוב (תהלים כב כ) אילותי לעזרתי חושה. והוא תקיף בחסדיו ומגביר חסדיו על הדין והפורעניות והוא תקיף ומושל על גובה מדת הדין ותוקף ומאריך אפו ומרחם. ונקרא אל עליון שהוא עליון על כל הבנין בחסדיו וברחמיו והבינה נקרא עליון, ואמר הכתוב (בראשית יד יט) ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ ופי' ברוך אברם אל החסד לאל עליון הגומל חסדים טובים הגדולים וקונה שמים וארץ ת\"ת ומלכות. אל גדול במחילה וסליחה מצד גודל חסדיו עכ\"ל.", + "והנה החכם לפי שראה פעמים אל גבור ופעמים אל עולם וכן אל מלך וכו' הוקשה לו להיות הכנויים האלה בחסד, ואמר כי מלת אל כשהוא בכנויים הוא רומז פעמים הרבה אל הבינה. ודבריו תמוהים. ואין דוחקיו דוחקים כלל לשבסבת זה יהפך לנו את המקראות. אלא נאמר כי החסד הוא הנקרא אל בכל מקום הן לבדו הן כשיתחבר אל כנויים אחרים, כענין אל גבור שאין הכונה אל שהוא גבור אלא הענין כדפי' למעלה בשם הזוהר. ודע כי באל שד\"י (כתב בזוהר) פ' וארא שהוא במלכות. ונק' שד\"י פי' שמספיק לעולם די ספוקם. וכ\"ז בכח החסד המזדווג אל המלכות להשפיעה ובהיות החסד נזקק אל המלכות צודק לשון אל זועם בפשוט כי כן ביאורו סתם. עוד אפשר לבאר הפסוקים והכנויים על דרך אחרת, כי חסד ממש נקרא אל גבור בהיות כח הגבורה [מז] גובר וכובש אל החסד ומכריע כף חובה לכף זכות. או לפעמים יהיה דין והדין ההוא סבת הרחמים כמו מכות מצרים שהיו דין למצרים ורחמים לישראל, ואז אל גבור יקרא אל מצד א' וגבור מצד א'. ויקרא אל עולם בהיותו נכנס בבינה ירצה אל מעולם העליון. ואל מלך יושב, בזוהר פי' כי אל מלך יושב וכו' הכוונה אל הבינה שהיא יושבת ושוכנת על כסא רחמים, ומשם ראיה כי להיות פעולתה ברחמים וכוחה ייוחס אליה שם החסד מפני התחברות החסד. ושאר בחי' שם א\"ל המתלוה אל זולתו מהכנויים והשמות יתבאר בשער ערכי הכנויים בס\"ד:" + ], + [ + "ובשם זה פי' הרשב\"י בשה\"ש (בז\"ח דף ע\"ח) וז\"ל חדרא תניינא א\"ל, דא חדרא ואדרא דימינא דאית ביה חיזו דאתטמר ואתגנז. כיון דנפיק ונהיר לפום שעתא מיד אתגניז. אל אמאי אקרי הכי. א' איהו רזא דנהורא קדמאה דכליל בתרין נהורין. ועל דא א' איהו חד. מתמן שירותא לאתנהרא ולאתפשטא נהורין לכל סטר וע\"ד איהו קדמאה לכל אתוון שירותא דכלהו כללא דתלת דאינון חד. תלת נהורין אינון כלילין באת א' דרועא חד בחד סטרא ודרועא חד בחד סטרא ו' באמצעיתא דכליל תרין דרועין דתרין סטרין ואצטרך שיעורא דאמצעיתא בתרין דרועין דתרין סטרין בגין דאיהו נטיל לון ואיהו בלחודוי בתרווייהו א' אש מסטרא דא מים מסטרא דא רוח פסיק באמצעיתא ונטיל בתרין סטרין וכולהו איהו חד. ותו א' דא אתפשט ואתכליל בכללא דכלהו. וכיון דאיהו כליל בשלימו דתרין סטרין באתערו דלתתא אתער לגביה נוקביה ואתהפך א' ברזא אוחרא ונטיל נוקביה לתתא מיניה ומתחברן כחדא וכדין נקודה עילאה שריא עליה לאחזאה דנהורא עילאה נקודה קמייתא ברזא דשכינתא עילאה לא שריא אלא באתר דאיהו דכר ונוקבא מתחבראן כחדא. ת\"ח בראשית ברא אלהים את הא הכא ד' אלפין מתחברן כחדא דכר ונוקבא בד' תיבין, בכל תיבה ותיבה א' דאיהו דכר ובכל תיבה ותיבה את חד דאיהו נוקבא. ובספרא דרב הממונא סבא, בראשית אדם ואתתיה, ברא אברהם ונוקביה, אלקים יצחק ונוקביה, את יעקב ונוקביה. ואי תימא את הא נוקבא בכל אתר. ת\"ח א' דכר ת' נוקבא. כלילין תרוייהו כחדא ונוקבא אתחזי בשלימו כלילא ברזא דכל אתוון. ובגין כן א\"ת אע\"ג דנוקבא איהי, אבל ברזא דכללא דדכורא. ועל דא ארבע זווגין אינון הכא, ובכל אתר א' דכר דמתחברא בנוקבא באת אחרא. קרית ארבע על דאתקברו [דאתחברו] ארבע רברבן ממנן דעלמא תמן. ל' דא מגדל דפרח באוירא דאיהו מלך גדול ובג\"כ איקרי אל. עילא ואמצעיתא כחדא עילא ורישא דאשגחותא רישא דכל אתוון כחדא. א\"ל נטיל אל\"ף סיוע דההוא מגדלא דפרח באוירא לגביה ועליה סליק בשמא. תלתין ותרין שבילין אינון דנפקי מאורייתא אינון רזא דעשר אמירן ועשרין ותרין אתוון דאורייתא וכלהו נפקי מרזא דנקודה עילאה. עשר אמירן כולהו כלילן ברזי דאורייתא דאיהי מלך עילאה רזא דתורה שבכתב עלמא דאתי. ועשרין ותרין אתוון מתפשטן ושריין לאתנהרא מרישא דנהורא קדמאה ברזא דיחודא דמתמן אתוון לאתגלייא, ומתמן נהרן אתוון וסלקא א' רזא דכל אתוון ברזא דאחד עכ\"ל.", + "א\"ל דא חדרא ואדרא דימינא. פי' שהוא כנגד החסד שהוא אל הימין כנודע. דאית ביה חיזו. פי' לפי שאין השכלה והשגה אלא מחסד ולמטה. ומחסד ולמעלה דהיינו בג' ראשונות אין השגה כלל כדכתיב (דברים ד לב) כי שאל נא לימים ראשונים, וכתיב (שם כב ז) שלח תשלח את האם וכדפי' בזהר (יתרו דצ\"ג) ופי' בשער ח' פט\"ו בס\"ד. ומפני שלמעלה אמר אידרא קדמאה שהיא נגד ג' ראשונות שאין שם השגה כלל, אמר עתה באידרא זו שהיא נגד החסד דאית ביה חיזו. פי' יש בו השכלה והשגה. דאתטמר וכו'. פי' השכלה הנגנזת כי אין ההשגה בו עומדת אלא מתגלה וחוזר ומתעלם, וז\"ש כיון דנפק וכו'. פי' ההשגה בו כענין הברק מאיר לפי שעה וחוזר ונגנז ברצוא ושוב כדפי'. א\"ל אמאי אקרי הכי. הכוונה לבאר ייחס השם הזה באותיותיו אל החסד. א' איהו רזא וכו'. פי' עיקר הא' בחסד ומורה יחודו עם שני ספירות וכללותיה מהם גבורה ות\"ת. וע\"ד א' איהו חד. הוקשה לו דנימא דאלף איהו תלת אבהן בתר דהכי רמז דיליה. לז\"א כי מפני שעיקר הא' הוא בחסד לבדו אלא שהחסד הוא כלול מהב' כדפי'. ולכן יתייחס היות הא' עניינו אחד ולא יצדק שם זה על הג'. מתמן שרותא וכו'. הוקשה שכיון שהא' בפי' יחייב שיהיה א' ולא שלש מן הראוי היה שנבאר שהא' הוא בת\"ת כי הוא בעצ' כולל הג' אבות ואין זה הענין מתייחס היטב בחסד. ולזה הכריח ואמר מתמן שירותא, כי החסד נקרא ראשית וכמו שנבאר בשער ערכי הכנויים. והטעם כי משם תחלת ההתפשטות וההתגלות. לא אל האצי' כי האצי' תחלתו מכתר. אלא תחלת הסתעף הענפים וההתפשטות דליותיו לכל עיבר כנודע שג\"ר אינם מתפשטות ולא מתגלות. ואם נאמר שיהיה הא' בת\"ת נמצא שהתפשטות האותיות תחלתן מהת\"ת לא מהחסד וזה אינו צודק. לכן הוכרח היות הא' בחסד. ועתה יצדק ראש האותיות שהם הענפים העליונים המתפשטים וראש התפשטות הענפים הכל אחד ומיוחד. וז\"ש וע\"ד איהו קדמאה וכו' כללא דתלת. היינו חג\"ת. דאינון חד. פי' בהיותם אחד דהיינו דוקא קודם התפשטותם בהיותם נכללים בא'. וכוונת הרשב\"י ע\"ה במאמר זה כי הכ\"ב אותיות הם כלם ענפים משבע ספירות, וכאשר נבא לחלקם נמצא ג' פעמים ז' הם כ\"א, וא' יותר זהו המורה על יחוד ג' קוים שהם גדולה קו החסד גבורה קו הדין תפארת קו הרחמים, ובכל אחד מהם ז' ענפים הם כ\"א אותיות, והא' שהיא ראש להם הוא המורה על יחודם באחדות שלימה בחסד שהוא תחלה להתפשטות.", + "וענין האותיות והענפים נבאר בסוף המאמר ב\"ה. תלת נהורין אינון כו' שב לבאר מציאות הג' קוין מיוחדים בצורת א' כי יו\"ד שמצד ימין הוא חסד וי' שמצד שמאל הוא גבורה והקו האלכסוני הוא הת\"ת. ואצטריך שיעורא דאמצעיתא וכו'. הוקשה לו בשלמא למאי דפריש להלן כי י' עלאה בבינה י' תתאה במלכות ו' ממש בת\"ת ניחא שיתייחסו ב' יודי\"ן ב' נקודות והת\"ת ו' המיחדם. אבל לפי פי' זה שהי' הא' בגדולה והב' בגבורה אינו מתייחס אל הת\"ת בערכם אלא י' שלישית. כי כן דרכם או שלשתם ג' ווי\"ם או שלשתן ג' יודי\"ן. לזה השיב כי כן הוצרך כי החסד היא לבדו ולכן שיעורו י' והגבורה לבדה ולכן שיעורה י' אבל התפארת שהוא המייחדם צריך בשניהם ולכן הוא נרמז בקו האלכסוני שבו שיעור שני יודי\"ן לרמוז שהוא כלול משניהם ובמציאותו יש מציאת החסד ומציאות הגבורה כדי שיוכל להשלים ביניהם. ולהכריח הענין הזה ביאר עניינם שהם נמשלים אל אש מים רוח. והענין כי המים קרים ולחים והאש חם ויבש [ורוח הוא אויר חם ולח לכך הוא מכריע] כדפי' בשער המכריעים פ\"ג. ואמר וכלא הוא חד פי' בצורת א' להורות על אחדותו מציאות אחדיי בזולת הכרעתם. או ירצה כי שני המציאיות שפי' עד עתה באות א' שתיהם אחד עם היות שפי' במלות שונות וכדפי'. ותו א' דא אתפשט וכו'. כבר פי' לעיל היות הא' כולל כל האותיות והענפים ולכן חוזר לבארו בענין יכלול בו כל האצילות ועוד שירמוז אל הזווג כדי שיתבאר ענין הל' שבשם א\"ל. והיינו, ותו א' דא אתפשט ואתכליל בכללא דכלהו. כי עד עתה אמרנו שהא' הוא כולל שלשתן בסוד החסד. אחר כך מתפשט עוד וכולל אותם במציאות' ממש. וכיון דאיהו כליל בשלימו דתרין סטרין. פי' מאחר שהזכר שהוא גוף הא' הוא כלול בשלימות בעצם יונק מחסד ואח\"כ מגבורה, ולכן תחלת התפשטותו מחסד ותו אתפשט ואתכליל ג\"כ בגבורה כי כן דרך הזכר מתחיל מימין ומסיים בשמאל כדפי' בשער מהות וההנהג' פכ\"א בס\"ד. ואז באתערו דלתתא כו' היינו התעוררות המלכות אל הזיווג והיחוד כדפי' שם בפי\"ח בס\"ד. ואתהפך א' ברזא אחרא כו'. וזהו מציאות ג' אל הא' דהיינו ו' אמצעית תפארת, י' עלאה בינה, יו\"ד תתאה מלכות. ונטיל נוקביה לתתא מניה דהיינו המלכות המתרפקת על דודה. וכדין נקודה עלאה שריא. פי' מאחר שמתייחד עם המלכות אז שורה עליו נקודה עלאה. ופי' נקודה עלאה היינו הבינה. לאחזאה דנהור\"א עלאה כו' היינו חכמה. נקודה קמייתא בכתר. והענין כי ביו\"ד כלולות שלש ראשונות כי יש לה עוקץ למעלה עוקץ למטה וגיו באמצעיתה כדפי', ואמר כי גלוי כל ג\"ר הוא על ידי הבינה שהיא נקראת שכינה על שם שמשכנת כל מציאות ג\"ר על הבנין. ואמר כי אינה שורה אלא אם נתייחדו תפארת ומלכות, ולכן צריך להקדים היחוד ואח\"כ נקודה עלאה שריא. ת\"ח בראשית ברא וכו' כל האריכות הזה הוא מפני שכוונתו לומר שהל' של א\"ל הוא בינה ולזה קשה שהרי הבינה נכללת ביו\"ד עליונה של א' א\"כ מה צורך עוד אל למ\"ד. לזה הכריח שהרי א' עם היות שהנקבה שהיא נקודה תחתונה נכללת עמו עכ\"ז הוצרכו אל אות אחרת שירמוז אל הנקבה כענין א\"ת וכו' כאשר נבאר, א\"כ גם לענין הבינה צריך לאות אחרת שירמוז עליה. והענין הוא שהא' במציאותו מראה כל היחודים האלה בסוד החסד והוא סוד הזכר אח\"כ צריכה להתייחד מציאות הנקבה בזולת היחוד הנכלל בענפיו. וקרוב לזה בענין א\"ת שיתבאר לפנים ב\"ה. ועד\"ז נתרץ ג\"כ לענין הל' ומבואר הוא. הא הכא ד' אלפין וכו'. כי בכל אחד מהד' תיבות יש אות א' שהרמז אל הזכר ואות א' שהיא נקבה. כיצד בראשית יש בו א' זכר, ונקבה ת'. ברא יש בו א' זכר ב' נקבה. אלהים יש בו א' זכר ה' נקבה. א\"ת א' זכר ת' נקבה. ובספרא דרב המנונא סבא בראשית אדם ואתתיה. אדם חכמה שהוא מתייחד עם המלכות בסוד (ישעיה מד ו) אני ראשון ואני אחרון חכמה בראש וחכמה בסוף. י' של יהו\"ה זכר י' של אדנ\"י נקבה. ואין לומר ואתתיה בינה שאינו מתיישב קריית ארבע שיתבאר לפנים שהוא במלכות. אברהם ונוקביה בסוד ה' שנתוסף לשרה. ויצחק ונוקביה בסוד (בראשית כד סז) ויביאה יצחק האהלה שרה אמו. א\"ת יעקב ורחל כנודע. ואי תימא את הא נוקבא בכל אתר וכו'. פי' כי א\"ת הוא מיוחס אל המלכות בכל מקום כאשר נודע ויתבאר בערכי הכנוים. וא\"כ איך אנו מייחסים אותו אל הזכר והנקבה יחד. ולזה תירץ ת\"ח א' דכר ת' נוקבא וכו'. פי' לעולם אימא לך כי ת' לבד הנקבה בתיבת את והא' הוא דכורא, ומה שתאמר מתיבת את, הכוונה אל הנקבה בשלימות דהיינו בסוד הזכר הנכלל עמה, וע\"י היא מראה כל האותיות, והיינו דמפרש במקום אחר, א\"ת אורייתא כלולה מא' ועד ת', פי' המלכות נכללת בכל אותיות התורה דהיינו כחות הזכר כי ע\"י הזכר היא מגלה כל האותיות. ולעולם א\"ת הרמז א' זכר ת' נקבה. וע\"ד ארבע זוגין אינון הכא. פי' לפיכך נמצא ד' זוגות שאל\"כ לא יהיו אלא ג'. ובספרא דרב המנונא סבא אמר שהם ד'.", + "ועוד כי מג' הראשונים נלמד שהרי הזכרים הם א'. א\"כ מה גרע א' של א\"ת מא' של בראשית וכן של בר\"א. א\"ו מאי אית לך למימר כדקאמינא וכו'. וז\"ש ובכל אתר א' דכד כו'. קרית ארבע על דאתקברו [דאתחברו] כו'. פי' המלכות נקרא קרית ארבע על שם שהיא מתיחדת בד' מקומות אלה. ואין הכונה שמזדווג המלכות אל זולת התפארת, אלא הכל לפי המקום שהיא מזדווגת עם בעלה. לפעמים מזדווגת עמו בסוד יחוד זיווג אדם ואשתו שהיא הרמז שלו בסוד חכמה, ולפעמים בצד החסד וכו', ומבואר. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתקונים [מח].", + "הנה נמצא לפ\"ז שמציאות הא' הוא בחסד. ולה ג' מציאות. ראשון כללות ג' אבות בחסד ביחוד גמור, אח\"כ מציאות שני בסוד קבלתה מימין ושמאל, אח\"כ מציאות ג' דהיינו יחוד עם נקבתו שהיא המלכות נקודה התחתונה והבינה השורה עליו שהיא יו\"ד העליונה בסוד ג' ראשונות כדפי'. ואגב אורחין למדנו כי אברהם ונוקביה הם א' ואות אחת נקבה. הרי שיתיחס א' בחסד והיינו א' של א\"ל. ועתה שב לבאר ל' של א\"ל. וז\"ש ל' דא מגדל דפרח באוירא. היינו הבינה שהיא פורחת וחופפת על התפארת שנקרא אויר כאשר יתבאר בערכי הכנויים. וקראו מלך גדול פי' מלך שהוא בינה והוא חופף על החסד שהיא גדולה ובסיבתו נקרא הוא מלך גדול. והיינו ל' חופפת על א' שהוא באויר ובמציאות חסד. ולכן נק' המדה הזאת א\"ל להורות על סוד העמוק הזה. עילא ואמצעיתא כחדא פי' בינה שהיא עילא [כמבואר] למעלה בענין הבינה [השוכנת] על היחוד והיא ל' כדפי'. ואמצעיתא היינו התפארת שהוא אמצעית הבנין כדפי'. ואין לפרש עילא היינו א' ואמצעיתא ל' שהיא אמצעות האותיות. שאינו מתישב לפד\"ז מאי דקאמר בתר הכי עילא ורישא דאשגחותא רישא דכל אתוון כחדא. דעל כרחין עילא דקאמר היינו בינה. אלא ודאי כדפי'. והאי דהדר קאמר עילא ורישא דאשגחותא להורות כי גם היות שאמר עילא בינה ואמצעיתא שהוא הת\"ת, עכ\"ז לא נכחיש היות הענין של הא' דוקא בחסד מפני שהיתה תחלת ההשכלה תחלה לכל האותיות. א\"ל נטיל אל\"ף סיוע וכו'. פי' כי מפני שהא' שהוא היחוד כדפי' צריך אל עזרת הבינה שהיא הל' לכן החסד נקרא בשם אל. ל\"ב שבילין אינון דנפקין וכו'. הכונה לבאר ב' דברים. הא' מה שפי' למעלה כי תחלת גלוי האותיות הוא מחסד. ב' מה שאמר כי הא' נוטל סיוע מהבינה כדפי' לז\"א הנה ל\"ב נתיבות נודע היותם בחכמה וממנה ולחוץ הם מתפשטות והיא נקרא אורייתא וכמו שנבאר בערכי הכנויים.", + "והנה נודע היות הנתיבות האלה ל\"ב ופרטם י' ספי' וכ\"ב אותיות כמבואר בס\"י וביארנו בשער הנתיבות פ\"א והעתקנו המשנה בשער המציאיות פ\"ב בס\"ד. וז\"ש דאינון רזא די' אמירן דהיינו ע\"ס וכ\"ב אותיות דאורייתא. וכולהו נפקי כו' פי' אין עניינם בחכמה אלא הם מתפשטות מחכמה שהיא נקודה עילאה נמצא עיקרם מחכמה ולחוץ. א\"כ נמצא שכאשר נבא לחלקם הנה תחלתם בבינה ושם י' נתיבות שאין להוסיף בה יותר מעשר והם עשר מאמרות. וז\"ש ברזא דאורייתא דאיהי מלך עילאה היינו הבינה והיא ג\"כ נקראת תורה כדכתיב (משלי א ח) ואל תטוש תורת אמך, כי אם לבינה תקרא (שם ב ב). ומפני שהוא דוחק שנאמר שעשר מאמרות הם בה שהיא נקר' תורה שאדרבא חכמה בה י' מאמרות והיא נקראת תורה כדפי' לעיל. לכן אמר רזא דתורה שבכתב פי' אין התורה הת\"ת אלא הבינה והיא נעלמת בכתב שהוא הת\"ת כמו שנבאר בערכי הכנויים פכ\"ב. וז\"ש רזא דתורה שבכתב, ובבחינה זאת היא נקראת עלמא דאתי דהיינו שהוא נשפע ובא אל הת\"ת דהיינו כתב. ואחר שהכרחנו היות י' מאמרות שהם עשר נתיבות הקודמים היותם בבינה, א\"כ כ\"ב אותיות תחלת התפשטותם מהחסד והיינו א' בחסד. וז\"ש וכ\"ב אתוון מתפשטין ושריין לאתנהרא מרישא דנהורא קדמאה. שהוא חסד יום ראשון יהי אור א' כנודע. ועתה אחר שראש הנתיבות ועיקרם הם בבינה א\"כ שאר הנתיבות צריכים לקבל שפע מעילתם. והיינו דא' נטיל סיועא וכו' דקאמר לעיל. ברזא דיחודא דמתמן אתוון לאתגלייא. השתא כוון לבאר סוד חילוק הכ\"ב אותיות בספי'. כי בשלמא עשר אמירן הם בבינה ניחא דכלילא מי' אבל כ\"ב איך יתחלקו לז' ספירות ואין להם ייחס ועניין. לזה אמר כי הא' הוא סוד היחוד וראש אל הגלוי כמבואר לעיל בראש המאמר, שאינה בכלל האותיות שהיא המתייחדת וממנה מאירות האותיות, נמצא הא' סוד אחדות כל האותיות וז\"ש ברזא דיחודא דמתמן אתוון לאתגלייא, פי' מא' ולמטה הוא תחלת גלוי האותיות. ומתמן נהרן אתוון פי' ממנה שופעת שפע ואור להאיר מפני שבא' נעלמות מציאות כל הכ\"א אותיות והאלף מקור לשאר האותיות כענין הספירות כמבואר בשערים הקודמים. וסלקא א' רזא דכל אתוון כו' פי' א' עולה סוד יחוד כל האותיות, כאלו נאמר שהאותיות אינם אלא כ\"א ויחודם ומציאותם העליון הוא הא' דהיינו קבוץ מקורם, וז\"ש ברזא דאחד פי' הא' מעיד על עצמה שהיא המייחדת כל האותיות. וזהו פי' א' דהיינו אחד מיוחד. וז\"ש למעלה ושריין לאתנהרא מרישא דנהורא קדמאה, ורישא דנהורא היינו הא' ומשם מאירות. והם מתחלקות ז' אותיות לחסד, וז' לגבורה, וז' לתפארת. וא' ג\"כ בחסד בראש כלם מאירה לכלם קיבוץ כל מקורי האותיות כדפי'. ואין ספק שג' הם בחסד וג' בנצח ואחד במלכות מצד החסד, וכן ג' בגבורה וג' בהוד וא' במלכות מצד הגבורה, וכן ג' בת\"ת וג' ביסוד וא' במלכות מצד הת\"ת. וטעם ג' בכל ספירה וספירה מפני שבה ג' קוים סוד יניקתה מן החסד וסוד יניקתה מן הדין וסוד יניקתה מן הרחמים. ולכן הם גם כן במלכות בסוד ג' קוים הנזכר. ונמצא בזה כי הם ז' בחסד וז' בגבורה וז' בתפארת והכל ענין אחד. ונשלם פי' המאמר הזה, ומתוכו מתבאר פי' שם א\"ל:" + ], + [ + "השם החמישי מתייחס אל הגבורה. הוא שם אלקים. וביאר בו רבי משה בספר השם וז\"ל אלקים על שם הדין כי שם זה יקרא לכל שופט ומנהיג ודיין לכן משותף בו האל יתברך, והמלאכים והדיינים ומנהיגי העמים והשלוחים להשלים הדין לכל דין ולכל הנברא ונעשה בדין להמית ולהחיות ולהוריש ולהעשיר להרים ולהשפיל וכו' עכ\"ל.", + "ופי' כי אלדים לשון דיינים כמו (שמות כב כז) אלדים לא תקלל. וכן (שם שם ח) עד האלדים יבא דבר שניהם. ובשם זה ביאר הרשב\"י ע\"ה בשה\"ש מהזוהר (חדש דף ע\"ח) וז\"ל חדרא תליתאה אלדים דא איהו זוהרא סומקא נציץ כדהבא זהרא דלזימנין (תאיב) [נהיר] וטב ולזמנין אתחשך בחשוכא דלית לה נציצו כמה (דהוה) [דהבא]. אלדים רזא דאתערו' לגבי נוקבא בההוא סטרא. שמא דא איהו ברזא דרזין לידעי חכמתא, דשמא דא איהו דכר ואתערו לגבי נוקבא. בשמא דא כלא אתער ואלמלא אתערו דשמא דא צדי\"ק לא אתער. ואע\"ג דכלא איהו דינא, וצדיק מסטרא דימינא איהו. אבל אתערו דיליה לאו איהו אלא מסטרא דשמאלא. אדם שבק ההוא סטרא ואתער בההוא טופסרא דדהבא מה דנפק מלכלוכא דהיתוכא דיליה. אלדים א' דכר להי\"ם אתערותא דצדיק ואיהו מיל\"ה בפריעה בלא סטר ערלה כלל ודא איהו כד אדכר שמא דא לטב כגון ויזכור אלקים את בריתו דאתער ברית ברזא דא ואלדים פקוד יפקוד. בסטרא אחרא אורייתא אסהידת על דינוי דהא מתמן ערלה נפקת. לזמנין שמא דא נוקבא ירתא ליה בגין לאתדנא עלמא בההוא שמא רזא דערלה כד אתתקף האי אלדים לעילא ואתקשי ההוא ערלה ופריעה לא אשתכח. וע\"ד לטב בפריעו דערלה איהו, דהא אתפרע ערלה ואתעבר, ואתגלייא רזא דברית קדישא. וכלא ברזא דאלדים הוא, דהא גוון דא אההפך לכמה גוונין לזמנין הכי ולזמנין הכי ודא איהו ברזא דאלדים. אלדים תלת שמהן אינון. חדא אלדים חיים דאיהו מלך עולם, אלדים דפחד יצחק, אלדים בתראה ומתמן מתפשטין. אלדים דפחד יצחק אשגחותא דיליה חציו אל הי\"ם הקדמוני וחציו אל הי\"ם האחרון. אל הים האחרון דייקא לאתקרי בשמא דא. ובג\"כ מה דנטיל מלעילא אית ליה רשו לאכללא ימינא בגויה. וכד אתכליל ימינא בגויה כדין איהו בחדוה ואחיד בגו ימא תתאה תחות רישא דכתיב שמאלו תחת לראשי וכדין אתקרי אלדים דהא אזיל אל הים האחרון. ודא איהו חדרא תליתאי מההוא מלך עילאה עכ\"ל.", + "ופירושו, כבר פי' בשער הגוונים פ\"ג שבגבורה הם ג' גוונים האחד אדום, או כזהב שהוא יותר טוב מהאדום כמבואר שם. והדין הזה הוא יפה כיין המשמח ולא המשכר. ויש יין המשכר בסוד הדין החזק ובזה יש בו שחרות. ולזה אמר זוהרא סומקא נציץ כדהבא. היינו הב' גווני הדין שהוא היפה שהוא המוכרע לכף החסד. זהרא דלזמנין נהיר בסוד החסד והרחמים והוא טוב. ולזמנין אתחשך היינו סוד הדין החשוך שאין בו התנוצצות יפה אלא הוא מתלהט בסוד הדין. ולא ממש שחור ח\"ו דהיינו הקליפה. אלא שאין אורו בריא כמה דהבא פי' כזהב, או כסומקא. אלא משחיר קצת בסוד קירוב הדין אל הקליפה. אלהי\"ם רזא דאתערותא לגבי וכו'. פי' שם אלדי\"ם הוא בסוד היין המשמח בסוד הדין המעורר הנקבה אל הזווג כדפי' בשער מהות וההנהגה בפכ\"א בס\"ד.", + "והנה הזכר ג\"כ צריך אליו כי גם הזכר מקבל מהימין והשמאל אל החיבוק והתאוה אלא שהזכר מקדים אל הימין. משא\"כ הנקבה שמקדמת קבלתה אל החיבוק מצד השמאל לכן יתייחס אליה התעוררותה מן הגבורה שם אלדים. ולז\"א רזא דאתערותא לגבי נוקבא בההוא סטרא. ר\"ל בצד בחינת השם הזה. שמא דא הוא ברזא דרזין ליודעי חכמתא. פי' עם היות דלכאורה משמע שאין בשם זה ענין רחמים אלא דין, עכ\"ז יש בו סודות נוראים ליודעי חכמה כמו שיתבאר. שמא דא איהו דכר כדמסיק א' ודאי שהוא זכר עכ\"ז הוא התעוררות אל הנקבה כדפי'. כי מכח שם זה התעוררות הנקבה. בשמא דא כלא אתער. פי' בין הת\"ת, בין המלכות כדפי', בין היסוד כדמסיק. ואלמלא אתערו דשמא דא צדיק וכו'. פי' התעוררות הת\"ת עם היותו בגבורה עכ\"ז הוא ג\"כ בחסד המעוררו, וכן המלכות מתעוררת בכח החסד. אבל הצדיק אינו כן כי אם לא הוי שם זה לא היה מתעורר כלל כי כל התעוררותו בזה. ונמצאו עתה שהמתעוררים הם ג', תפארת מלכות יסוד. והם בהדרגה. הא' ת\"ת אבל עיקר התעוררתו מהחסד. והמלכות עיקר התעוררותה מהגבורה ועכ\"ז מתערב עמה התעוררות החסד. אבל היסוד כל התעוררותו הוא בגבורה וזהו סדר הדרגותיו. ואע\"ג דכלא איהו דינא וכו' פי' עם היות שאמר שהתעוררתו הוא בגבורה ואין לו התעוררות מחסד. ולזה יקשה כי אדרבה עקרו הוא אל הימין יותר ממלכות, ולזה חוייב כי כמו שגם התעוררות מלכות מחסד כן יהיה ההתעוררות היסוד בסיוע החסד. עכ\"ז לענין התעוררות אין לו אלא התעוררות הגבורה לבד. ויש חלוק בין ענין מהותו להתעוררותו. ואין להקשות מכאן למה שפי' בשער א' פ\"ב בשם הרשב\"י ע\"ה שהיסוד אל השמאל. שהרי דקדק הרשב\"י ע\"ה התם ואמר צדיק נטיל לשמאלא ולא קאמר צדיק איהו שמאלא אלא נטיל. דהיינו התעוררותו. עוד אפשר לומר דהא והא איתנהו. ומה דקאמר הכא דאיהו ימינא היינו בערך המלכות וכדפירשנא. ומ\"ש אבל אתערו דיליה לאו איהו וכו' שב לבאר ענין ב' הגוונים הנזכר לעיל. ואמר שאדם הראשון בעת שבא על חוה לא נוד\"ע אל הידיעה ההוא מצד הגוון היפה גוון הזהב והאדמימות אלא מצד המשחיר דהיינו סיגי הזהב כדמסיק. אלקים א' דכר פי' זכר מצד הגבורה כדפי' בפרק הקודם כי גם א' זכר מצד יצחק ונוקביה. להי\"ם אתערותא דצדיק. הכונה כי א' הוא סוד הזכר דהיינו מציאות הגוף, ולהי\"ם פי' מיל\"ה דהיינו ברית הנמשך מהגוף דהיינו התעוררות הנמשך משם זה אל הצדיק. ואיהו מילה בפריעו בלא סטר ערלה. דהנה הקליפות והערלות הם שלשה וכשחותכים א' שהוא כפול לשנים והג' נכפל כלפי פנים והיא קליפה ג' של האגוז שהיא כמעט נאכלת וזה נקרא חזיר על שם שעתיד להחזירו כמו שנבאר בשער התמורות. ואמר בפריעו בלא סטר ערלה, כלומר אפי' הערלה הדקה הזאת לא יתערב בשמחת השם הזה אלא אדרבא היא נגרעת מכוחו. והוצרך אל האריכות הזה, מפני שאמר להי\"ם שפי' מיל\"ה ומשמע בלא פריעה, לזה אמר בפריעו בלא סטר ערלה אפי' הקליפה הדקה כדפי'. ודא איהו כד וכו' פי' בהיות האדמימות ויין המשמח ואז הוא ויזכור וכו', וכן ואלדים פקוד וכו'. כי כל זה מורה על הרחמים. אבל כאשר שם זה הוא בסוד הדין המשחיר אז התורה העידה בפי' על דינו כמו ואף אלדים חרה בהם [מט] וכיוצא בהם. דהא מתמן ערלה נפקת פי' מצד בחינה זו הוא מוצא הויות הקליפות. לזמנין שמא דא נוקבא ירתא ליה פי' המלכות לעתים נקראת אלדים, ואמר כי כאשר המלכות נקראת אלדים אז מורה על הדין החזק לדון את העולם. כי בהיות השם הזה הזכר הוא רחמים רוב הפעמים, אבל בהיותו נקבה אז הוא דין. ולא יחוייב שיהיה השם בנקבה לעולם דין אלא רוב פעמים שגם לפעמים בהיותו בנקבה הוא רחמים כאשר יתבאר. דהא גוון דא אתהפך לכמה גוונים. פי' או אלדים פי' דיינים דהיינו דין קשה, או פי' אלהים א' מיל\"ה שהתעוררות אל הרחמים כדפי'. והכל תלוי בענין הקליפה אם יש קליפה הוא דין ואין מילה מפני שהדין נפעל ע\"י המלאכים המחבלים, וכשאין ערלה וקליפה אז אלקים שהוא א' מיל\"ה הוא רחמים. תלתא שמהן אינון רצה לבאר סוד ענין הדין והרחמים בקצרה. והוא כי המקור הוא בינה והוא אלדים חיים ומלך עולם. בסוד שהוא חופפת ומולכת על העולם שהם ימי ההקף כו'. אלדים בתראה פי' מלכות. ומתמן מתפשטן פי' משם התפשטות הדינים והכוחות השולטים על הדין טובים ורעים. ובג\"כ מה דנטיל מלעילא. פי' כאשר חציו אל הים הקדמוני שהוא הבינה ע\"י השפעתה בו הוא נעשה אלדים שם שלם כי כאשר הגבורה יונק מבינה נכלל עמו החסד שהוא א\"ל ומשפיע אל המלכות דהיינו הי\"ם וע\"י כך קונה הגבורה שם אלדים אל מחסד והי\"ם ממלכות. דכתיב שמאלו תחת לראשי היינו התעוררות המלכות כמבואר לעיל. והארכנו בשער מהות והנהגה בפ' כ\"א.", + "והנה נשלם פירוש המאמר, ומתוכו נתבאר פי' שם אלדים בגבורה:" + ], + [ + "מפני שראינו שם זה רומז בבינה כענין ל\"ב אלקי\"ם שבמעשה בראשית ועוד כמבואר בפרק הקודם ראינו להעתיק הנה מאמר מהזהר (בהקדמת בראשית ד\"ב.) שבו ביאר אליהו ז\"ל להרשב\"י ע\"ה ענין השם הזה בבינה והוא ביארו אל החברים. וז\"ל בשעתא דסתימו דכל סתימין בעא לאתגלייא עבד ברישא נקודה חדא ודא סליק למהוי מחשבה. צייר בה כל ציורין חקק בה כל גליפין. ואגליף גו בוצינא קדישא סתימא גליפו דחד ציורא סתימאה קדש קדשים בניינא עמיקא דנפיק מגו מחשבה ואקרי מ\"י שירותא לבניינא. קיימא ולא קיימא עמיק וסתים בשמא. לא אקרי אלא מ\"י. בעי לאתגליא ולאתקרי בשמא ואתלבש בלבוש דיקר דנהיר וברא אלה וסליק אל\"ה בשמא. אתחברו אתוון אילין באילין ואשתלים וסליק בשמא אלקים. ועד דלא ברא אלה, לא סליק בשמא אלדים. ואינון דחבו בעגלא על רזא דנא אמרו אלה אלדיך ישראל (וכו'). וכמה דאשתתף מ\"י באל\"ה הכי הוא שמא דאשתתף תדיר. וברזא דא אתקיים עלמא עכ\"ל.", + "ודברי המאמר הזה נעלמים רב האיכות ומיעוט הכמות כפי האומרם וכפי שיעור השומע. וזה פירושו. בשעתא דסתימא דכל סתימין. אין סוף נקרא סתימא דכל סתימין ונעלם בתכלית ההעלם. כי הספי' הם סתומים ונעלמים אבל הם נגלות כל אחת למדה שתחתיה כאלו נאמר שהחכמה משגת את הכתר ומכ\"ש שהכתר משיג את החכמה ועם היות ששתיהם נעלמות תכלית ההעלם וכן אל שאר הספי'. נמצא לפ\"ז כי עם היות הספי' סתומות ונעלמות הם מושגות אל הנעלמות שכמותם. מש\"כ בא\"ס כי הוא נעלם תכלית ההעלם עד שהוא נעלם גם אל הנעלמים, ר\"ל כי אפי' בערך הדקים והנעלמים הקרובים אליו הוא נעלם. וזהו פי' סתימא דכל סתימין, פי' סתום ונעלם מהשגה אפי' לדקים הסתומים והנעלמים. וזה הכלל יהיה מסור ביד המשכיל גם במקום שימצא טמירא דטמירין, כי סתימא דסתימין וטמירא דטמירין הכל ענין א'. ועם היות שבקצת מקומות ימצא שמכנה כנויים אלה אל הכתר אין זה מן התימה מפני שלפעמים מתעלם בתוכו הא\"ס, ירצה שהוא מתאחד לעיתים בשרשו עד שראוי להעלמו להתייחס אליו כנויים אלה. ומאשר שבא לידינו נבאר אותו בס\"ד. בעא לאתגלייא, פי' בעת שעלה הרצון לפניו להאציל אצילותו, כי האצילות היא גילוי המאציל כדפי' בשערים הקודמים. עבד ברישא נקודה חדא פי' י'. הראש הוא הכתר כי הוא ראש לכל האצילות ובתוך הכתר היה ענין אצילות החכמה. וזהו עבד ברישא, שהוא הכתר. נקודה חדא, שהיא חכמה. ואף אם נפרש לישנא דרישא כפשוטו דהיינו בתחילה מוכרחים אנו בפי' זה, כי לעולם התחלה קודם הנקודה היא הכתר, דלעילא מכתר לא שייך תחילה מטעם כי תחלה יש לה סוף. ודא סליק למהוי מחשבה. כבר נתבאר בשערים הקודמים כי טבע לשון מחשבה בדברים האלקיים היא המציאות שבו יצטיירו הנאצלים כלם. ר\"ל כי כמו שהמחשבה בה ישפוט האדם העניינים והפעולות אשר ירצה לפעול. כן באלקות, המקום אשר בו נצטיירו ההוויות אשר יצאו אל הפועל מציאות מתגלה, קודם אצילותם נקרא מחשבה.", + "והנה בכ\"ע לא יתייחס הענין הזה לרוב העלמו כי לא יצדק בו ציור הויה כלל עם היות שבו הם כלולים, אמנם הם נעלמים תכלית ההעלם שלא נוכל לכנות בענין ההוא לשון מחשבה כלל. אמנם בחכמה יצדק לשון מחשבה עד\"ז מטעם כי היא מערכה הראשונה מהד' מערכות שערכנו בסדר האצילות בפ\"ה בס\"ד. וזהו אומרו הנה במאמר הזה ודא סליק למהוי מחשבה, פי' זו ולא הכתר, כי בכתר לא יצדק מן הטעם שפי'. ואעפ\"י שנמצא כי הכתר לפעמים נקרא מחשבה זהו מן הטעם שיצדק בו קוצו של יו\"ד שהוא י' קטנה להורות אל הדקות הנעלם נכללות בשם מערכת שהוא יותר דקה ממערכת הי' שהיא בחכמה כדפי' ענין המערכות באותיות השם בשער שם בן ד'. או מפני מציאות החכמה שבו כי היא כוללות האצילות בדקות הגדול, כי בכתר עצמו לא יצדק כדפי' הרשב\"י ע\"ה באידרא וכדפי' בס' אור יקר בשער ה' בס\"ד. ולמעלה מהכתר נקרא ברחוק מחשבה דכל מחשבתין, מפני ששם המחשבות הם בערך מחשבה כאשר נודע העלמם שם, כדפי' בשער הצחצחות. ועתה יצדק לנו ענין היות הכתר הראש, והחכמה המוח והמחשבה, מן הטעם הזה כי המוח בו יצטיירו צורות מחשבות אבל בראש לא יצטיירו בתוכה דבר כי שם לא יתגלה האצילות כלל אפי' כעין מחשבה אבל הכתר סובב וכולל החכמה כעין הגלגלת הסובב וכותר המוח. ואמר ודא סליק למהוי מחשבה, כי היה ראוי שיאמר ודא היא מחשבה, הטעם כי קודם נאצלה החכמה בלי שיתגלה בה האצילות ואחר כך הוצרך שתתעלה למעלה לקבל כח מהנותן כח לכל כדי שיתגלו בתוכה כל היצורים והאצילות. וזהו ודא סליק, פי' נתעלה למעלה בבחינת הכתר עצמו אל בחינתו המתייחדת במאציל להיותה מתייחסת במחשבה דהיינו ציור האצילות בעצמותה. צייר בה כל ציורין חקק בה כל גליפין. פי' כבר הארכנו בשער עצמות וכלים בענין הספירות והעצם המתפשט בתוכן כי נאצלו ב' דברים הספירה והנשמה שבתוך הספירה כמבואר שם. ולכן בערך הנשמה נקט לישנא דצייר, דהיינו ציור לשון צורה מתייחסת אל נשמת הספירות ואורם ועצמותם המתפשט. ולשון חקיקה שהוא העבות הדברים וגלויים יותר נקט בערך הכלים שהם כענין גוף אל עצם הספי'. ודבר זה א\"א לעמוד עליו אם לא בעיון רב ודק בשער הנזכר. ואגליף גו בוצינא קדישא וכו'. פי' לשון גליפו וחקיקה אל הכלים, וציורא אל הצורה והנשמה כדפי'. והתכת הלשון כך הוא, וחקק חקיקה אשר הוא לבוש אל הנשמה והצורה הנעלמת. והענין הוא כי בוצינא קדישא הוא כתר עליון. ובו נחקקת הבינה והיא הנקראת קדש קדשים מטעם שהיא קדש אפי' בערך הז' ספירות שהם קדשים, פי' אפי' לקדשים היא בערך קדש ע\"ד שפי' בסתימו דסתימין. והטעם שקראה כאן קדש קדשים הכוונה כי היא מלאה מן הקדשים התחתונים, פי' כי היא כוללת כל הקדשים והספי' התחתונים כנודע כי בה הוא כלול כל האצילות כי היא מערכה שנייה אל האצילות כי היא מעולה ונעלמת מכלם ומקפת את כלם והיא סיבתם. בניינא עמיקא וכו'. פי' עם היות שאמרנו ואגליף גו בוצינא וכו'. אין הכונה שהיא ממש בכתר. אלא הכונה בתוך המחשבה שבכתר. ולפי שלא נטעה לומר כי היה ציור בינה בתוך החכמה לבד, לז\"א גו בוצינא קדישא. הכונה בתוך הכתר, פי' בתוך המחשבה שבכתר. וכדי שלא נטעה שהיא בכתר ממש אמר בניינא דנפיק מגו מחשבה, הא כיצד בתוך החכמה שבתוך הכתר. וקראה בניינא עמיקא וכו', מטעם כי הבינה היא מערכה שנייה המגלה מערכה הראשונה. לזה אמר בניינא עמיקא. כי בה כלול כל הבנין, אמנם אעפ\"כ היא בעומק ובהעלם. דנפק מגו מחשבה. פי' כי לא יצדק שם מ\"י בבינה בעת היותה עדיין נעלמת בחכמה. כי מי הוא השכלת דבר מה שיפול בו השאלה לומר מי הוא זה וזהו ענין מ\"י. ואעפ\"י שלא יהיה תשובה לשאלה זו. וז\"ש כי לא יצדק שם מ\"י אלא בבינה בהיותה יוצאות מהבחינה הפנימיות שבמחשבה. וזהו לשון דנפיק מגו מחשבה. ופי' מגו, הכונה שיוצא מהבחינה הפנימית העצמית של המחשבה אל הבחי' הקיצונה במחברת של חכמה עם הבינה, ושם נקרא מ\"י כי כאשר יתגלה בעצם אל עצמותה לא יצדק אליה שם מ\"י. וז\"ש שירותא לבניינא קיימא ולא קיימא וכו'. הכונה קיימא, כי הוא תחלה לבנין שהוא ההקף מחסד ולמטה. ולא בעצם כאשר היא תחלה לבנין אלא כאשר עדיין אינה מתגלית, וז\"ש ולא קיימא. פי' גלוי ולא בעצם כענין שכבר היא קרובה להאציל הבנין אמנם מתעלמת, וז\"ש עמיק וסתים כי כבר נתהווה. אמנם ההויה היא עמוקה בבחי' החכמה הנקרא עמקים שאז היא סתומה אין ראוי שיקרא בשם המחייב בענין חיוב כלל המגביל הדבר בגדר ענין מה. אלא מ\"י שפי' אע\"פ שכבר נאצל ויצא מעמקי המחשבה אל בחינה מתגלית עדיין לא יוצדק בו חיוב שם אלא מ\"י שאלה בלא תשובה. בעא לאתגלייא. פי' רצה להתגלות ע\"י אצילות ימי ההקף כי הם גלוי הבינה כנודע כי ז' הימים הם המגלים הדברים הנעלמים בבינה. ולאתקרי בשמא. פי' כי כבר אמר כי בהיותה נעלמת אין לה שם כלל ומ\"י אינו שם אלא העלם. אמנם כאשר יתגלה יצדק בו שם מגדיר הדבר בגדר קצת. אתלביש בלבוש יקר דנהיר. פי' זהו מציאות הה\"א העליונה וצורתה כאשר נבאר בשער זה והיא לבושה בערך החסד והדין והרחמים. והלבוש הזה נתלבשה להאציל החסד והדין והרחמים שהם כלל כל ההיקף. ואמר דנהיר, מפני שזו היא הבחינה המתגלה המשפעת לשש קצוות. וזהו לישנא דנהיר, פי' מאיר לשבעת הנרות אשר תחתיה. ובחינה זו נקרא אימא, פי' אם לכל התחתונים. לכן עתה שבא לבאר בענין בחינתה אצל האצילות, אמר דנהיר וברא אל\"ה. פי' ההקף הנכלל בחסד ודין ורחמים. ונקראות אלה מטעם כי הם מתגלים יותר מבחינתה הנקרא מ\"י שהוא שאלה בלא תשובה. אבל עתה באלה הם גלוי עצמי כאדם המורה באצבע ואומר אלה. וסליק בשמא אלדים פי' כי לא בבחינות רישא ונקודה האמורות למעלה היא בחינת מ\"י. כי למעלה אע\"פ שמתגלה יותר אינה מתגלית הבחינה הנעלמת. אמנם יתעבה ויתגלה מציאות אחר יותר עב ומתגלה מהקודם. משא\"כ בבחי' מ\"י, כי בחי' מ\"י עצמה היא מתגלית ע\"י אלה. וזהו ואשתלים וסליק בשמא אלהים. וכיצד הוא זה השם. כי ע\"י שיתייחד תיבת מ\"י עם אלה ועמם נשתלם השם ועלה בשם אלהים. וזהו וסליק בשמא אלדים. ודקדק באמרו וסליק בשמא, פי' עלה בשם. והכריח הענין שעד עתה לא היה שם. כי בחי' מ\"י עצמה עלה בשם אלדים ומתגלה היינו שנתחברו אותיות מ\"י עם אלה בשם אלדים. שאל\"כ היה ראוי שיקרא אלה לבד אלא כי נתחברו אותיות מ\"י עם אלה בשם אלדים מ\"י עצמה נתגלה ע\"י אלה ועי\"ז נשתלם שם אלדים מ\"י באלה. ועד לא ברא אלה לא סליק בשמא. הוקשה לו בשלמא אם נאמר שבחי' מ\"י לא נתגלה לעולם כדרך שאר הבחינות אשר לאצילות קודם גלויו כי לעולם הם נעלמות ניחא, כי בערך הבחינה הנעלמת אשכחן בקרא מ\"י בכל אורייתא. אמנם לפום מאי דפי' דבחינת מ\"י עצמה נתגלה ע\"י אלה נמצא כי עתה לפי האמת בחינת מ\"י היא קודם האצילות ואינה עתה אחר האצי', וקשה דאשכחן באורייתא. ודוחק לומר מאי דהוה ואינו עתה במציאות מה דהוה הוה דומיא דשם אהיה שלא נזכר כ\"א ג' פעמים משום מאי דהוה הוה כדפי' בפ\"ב. ולזה השיב ועד לא ברא אלה וכו', פי' כי כבר תבחן עתה ג\"כ לעיתים בחינת מ\"י בערך מה שהיה אל קודם היות אל\"ה במציאות. וזה היה עון בעלי העגל כי הפרידו בין מ\"י לאל\"ה ולא רצו לחברם ולייחדם ולהגלות מ\"י על אל\"ה אם כן בערך זו תבחן מ\"י לבדה ואל\"ה לבדה. וזה עון פלילי כי אחר שנתייחדו מעולם לא נפרדו כי לעולם מ\"י בחינתו מיוחד ומתגלה ע\"י אלה ואין זמן לעולם שיפרדו. וכמה דאשתתף מ\"י באלה וכו'. פי' שהוקשה לו כי הראייה מעון העגל אינה ראייה כי אפשר שימצא מ\"י בלא אלה, והשתא ניחא לישנא דקראי טובא דאשכחן בהו מ\"י. ועון בעלי העגל היה שהפרידו בין אלה למי כי אלה בלא מ\"י לא ימצא לעולם בשום אופן וזה היה עונם שהפרידו אל\"ה ממ\"י. אמנם מ\"י בלא אל\"ה כבר יבחן שימצא. לזה הכריח להפך ואמר כי כמו שא\"א לאל\"ה בלא מי כן א\"א למי בלא אלה. וזהו כמה דאשתתף מי באלה הכי הוא שמא כו'. פי' כמו שבעת עלות הרצון היה שישתתף מי עם אלה, כן הוא ההכרח שיהיה לעולם. וברזא דא אתקיים עלמא כוון אל מתק צוף דבש אמרי נועם, כי אם היה שאל\"ה יוכרח היות עם מ\"י ומ\"י לא יוכרח היות עם אלה נמצא העולם חרב כי יסתלק מ\"י למעלה ונמצאו לפעמים אלה בלא מי והעולם חרב כי אין ביכולת אלה לעלות אל מי יותר ממדתה. לכן הטביע המאציל כי מי יצטרף לאלה באופן שלא יתעלה כי אלה יאבד מעלתו ולכן בסוד מי המתייחד עם אלה העולם מתקיים. וטעם הענין הזה, כי שכינה בתחתונים צורך גבוה כדמפרש במקומות רבים בשערים הקודמים. ע\"כ פי' המאמר. והכלל העולה מן המאמר היות שם אלדים בבינה רומז אל ב' בחינות מתיחדות מתגלות האחת ע\"י האחרת. בחינה ראשונה היא נקראת מי, והיא בחינתה בערך עמידתה בבחינה אחרונה שבחכמה בעת שעלה רצונו הפשוט להאצילה. ובחינה שני' והיא בחינתה בעת שעלה לפניו שתאציל הבינה החסד והדין והרחמים (ע' עסיס רמונים), והבחינה הזאת נקראת אלה כדפי'.", + "והנה בהתייחד הבנין שהם ז' ימי ההקף עם הבינה דהיינו יחוד ב' הבחינות נקרא הבינה אלדים שפירשו מי אלה ביחוד. זהו אשר העלינו בפי' שם אלדים בבינה מתוך המאמר הנחמד הזה. אבל לענין שם אלדים במלכות נרמז עוד שם במאמר הנז' ונעתיקהו הנה בה\"ו:" + ], + [ + "עוד בשם אלדים שם (בהקדמה ד\"ב.) מאמר א' וז\"ל א\"ר שמעון על דא שמייא וחיליהון במ\"ה אתבריאו דכתיב כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו' וכתיב מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים על השמים איהו לסלקא בשמא. בגין דברא נהורא לנהוריה ואתלבש דא בדא וסליק בשמא קדישא ה' עילאה. וע\"ד בראשית ברא אלהים דא אלהים עילאה. דהא מ\"ה לא הוי הכי ולא אתבני. אלא בשעתא דאתמשכן אתוון אילין אל\"ה מעילא לתתא ואימה אוזיפת לברתא מאנהא וקשיטת לה בקישוטהא. ואימתי קשיט לה בקישוטהא כדקא יאות, בשעתא דאתחזן קמה כל דכורא דכתיב אל פני האדון ה'. ודא אקרי אדון כד\"א הנה ארון הברית אדון כל הארץ. כדין נפקת ה' ואעילת יו\"ד ואתקשטת במאני דכורא לקבליהון דכל דכר בישראל. ואתוון אחרנין משכין לון ישראל מלעילא לגבי אתר דא. אלה אזכרה. אדכרנא בפומאי ושפיכנא דמעאי ברעות נפשא בגין לאמשכא אתוון אלין וכדין אדדם מעילא עד בית אלהים למהוי אלהים כגוונא דיליה. ובמה, בקול רינה ותודה המון חוגג עכ\"ל.", + "ופי' ע\"ד שמייא וכו' למאי דהוה סליק אדעתין בזהר בביאור ענין מי אלה שנתבאר בפרק הקודם היה קשה למה נבראו שמים וחיליהון במ\"ה כדכתיב כי אראה וכו'. כי מה יחס כינוי מ\"ה אל המלכות לענין בריאת שמים וחיליהון. אמנם לפי מה שפירש אליהו להרשב\"י ע\"ה בשם אלהים שפי' מי אלה כמו שבארנו בפ' הקודם מענין מ\"י ואל\"ה, יתישב טעם מ\"ה לבריאת שמים וחיליהון כאשר יתבאר בע\"ה. וזה המאמר הוא סוף מאמר הקודם בפרק הקודם. וקודם נתינת טעם למלת מ\"ה לבריאה הכריח הענין מהפסוק. כי הפסוק אמר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וזה חוזר אל שם מ\"ה הנז'. ואמר שהם מעשה אצבעותיך מה. וז\"ש קודם לזה מה אדיר שמך. ר\"ל מ\"ה הוא שמך האדיר במלכות הנקרא ארץ. וזה כוון באמרו דכתיב כי אראה שמיך וכו' וכתיב מה אדיר וכו'. ומפני כי סוף הפסוק אשר תנה הודך קשה לכאורה לפי' זה. ולפי האמת הוא הכרח אל העניין. לזה סיים פי' הפסוק ואמר על השמים איהו לסלקא בשמא. פי' הוד שמך השלם אינו במלכות כי מלכות הוא מ\"ה לבד. אמנם הודך הוא על השמים שכוונתו על תפארת הנקרא שמים, והיא הבינה שהיא על השמים ת\"ת. בגין דברא נהורא לנהוריה הכונה שהאציל אל\"ה שבהם מתלבש מ\"י כדפי' בפרק הקודם. והם מאורות שבהם נתלבש אור הבינה הנעלמת הנקראת מי. וסליק בשמא קדישא כו' פי' אז נשתלם השם ונתעלה האצילות של הבינה בשם אלהים. וע\"ד בראשית וכו'. פי' הכריח הענין כמוסכם בפי הכל כי אלהים זהי בינה, דאל\"כ מאן לימא לן שהוא בבינה נימא שהוא במלכות. אלא ודאי מן הטעם שפי' דלא שייך שם אלהים במלכות אלא ע\"י עליית רגלים כדמפרש ואזיל. וז\"ש דהא מה לאו הכי שהרי מדת המלכות לא שייך בה מ\"י אלא מה. וכיון שכן אע\"פ שתתייחד עם אלה לא תעלה בשם אלהים מלא אלא (ה\"ם שהם היא מה) [אלה\"ם שהמלכות היא מ\"ה] בה' ולא בי'. וז\"ש דהא מ\"ה לאו הכי, פי' אינה בי' אלא בה'.", + "ועוד דלא אתבני להיותה נקראת (בהם אלה) [בשם אלהים] אלא ע\"י המשכת אל\"ה אלה וזה א\"א אלא ע\"י כח בני אדם כאשר יתבאר. וזה שחזר לבאר על ראשון ראשון. ראשונה למה נקראת מ\"ה. אמר ואימא אוזיפת לברתא וכו' פי' להבין הענין הזה צריך אל מה שבארנו בשער המציאיות מענין המלכות שיש לה שני מציאיות. הא' מציאות שבו נקראת י' והיא דקה ביותר וזהו מצד החכמה זכר, לכן אז היא בצורת זכר והיא אות ברית מילה בסוד היו\"ד שבה. ומצד הבינה יש לה מציאות הה\"א שהיא הבנין אשר נבנתה בלקיחתה מן האדם דכתיב (בראשית ב) ויבן ה' אלדים את הצלע. הבינה (הבינה) [בנה] את הצלע שהיא המלכות בסוד היו\"ד ונבנתה הה\"א. וטעם שנבנתה הה' בה מצד הבינה, הוא כי לבינה ג\"כ צורת הה\"א. והה\"א ג' ווי\"ן בסוד חסד דין ורחמים כאשר ביארנו בשער הנזכר.", + "והנה המלכות אינה נבנית מהבינה בקישוטיה הנחמדים שהם מציאות היו\"ד אשר בבינה הנרמזת ביו\"ד של מ\"י. אמנם אוזיפת לה מבניין הה\"א שהיא בחינת ה\"א שבה כי היא בחינה קרובה אל מלת אלה הנזכר והנה המ\"ם של מ\"י והמ\"ם של מה הם שוים מטעם שהוא רומז אל כללותם מד' סטרין שהם ד' יסודות. הבינה מצד היותה משפעת בהם, והמלכות מצד קבלתה מהם. ובזה לפי שהיא בחינה מתגלית יצאו שוים. אמנם קשוטי הבינה שבהם היא מתקשטת שהיא מציאות היו\"ד אין לה מצד הבינה בכל הזמן בלתי בהראות כל זכר אל פני האדון ה' שהיא המלכות בבחינת היו\"ד כמו שהכריח מפסוק ארון הברית אדון כל הארץ.", + "הנה כי המלכות נקרא אדון בבחינת היו\"ד ולפניה נראין הזכרים כדכתיב אל פני האדון. כדין נפקת ה\"א וכו'. פי' כי לפי שאז מתראים לפניה הזכרים ולאו דווקא הזכרים אלא הזכרות ממש אות ברית היה מתראה לכל א' אם היה שומרו בטהרה. וזהו לשון זכורך ולא כתיב זכרך שנראה הזכר עצמו אלא זכורך שהוא האבר הקדוש אות ברית יו\"ד וכן דקדק בזוהר במ\"א (משפטים דף קכ\"ד. ובפ' שלח דף קס\"ה ע\"ב). ומפני שהיו מתראים הזכרים. לכן היא היתה מתקשטת בקשוטי הבינה עצמה שהם מצד החכמה דהיינו יו\"ד. וז\"ש אתקשטת במאני דכורא וכו' פי' בכלי הזכר דהיינו מצד החכמה והיא אות ברית כדפי'.", + "והנה אז ע\"י הזכרים היתה בחי' מ\"י. ואתוון אחרנין כו' פי' אותיות אל\"ה הצריכים להשלים שם אלדים היו מושכים אותם ישראל מלמעלה למטה, הכוונה היו מייחדים את המלכות הנקראת מי עם האבות שהם החסד והדין והרחמים הנקראים אלה. ולהורות כי ענין היחוד וההמשכה הזאת היתה טורח ודוחק גדול. הכריח הענין מפסוק אלה אזכרה. ופי' כי אין הכוונה אזכרה כפשוטו שהוא זכרון אחר הגלות אלא הזכרון ממש בזמן הרגלים כי היו ישראל מתפללים על יחודם באותיות אלה בדמע הלב ובתפלה ובתחנונים וזהו שהיו זוכרים אל\"ה בתפלתם והיו שופכים דמעות כדי להמשיך ולייחד אותיות אל\"ה אל מ\"י. וזהו אדדם [אדדם עם הכולל בגי' מ\"י], הכוונה אורידם ואניעם ואשפיעם אל המלכות כדי שיהיה שם אלדים שלם. ובמאי בקול רינה ותודה וכו' פי' צעקה. או יהיה פי' רנת הלוים כדכתיב (במדבר יח כג) ועבד הלוי הוא וכו', והמון חוגג הם ישראל העולים לרגלים. ונשלם ביאור המאמר הזה שבח לאל. והכלל העולה הוא כי אלדים שבמלכות הכוונה אל מ\"י, פי' מ\"ם של מ\"ה והיא עצמה מ' של מי הנזכר בבינה, וי' הוא מציאות היו\"ד שלה והיא נשפעת מצד מ\"י שהוא י' של בינה מצד החכמה בסוד קוצו של ה' ראשונה, כאשר נבאר בפ' י\"א בע\"ה, ואלה הוא ג\"כ אל\"ה הנזכר בבינה. כלל זה הענין (בבינה המ' רומזת) בסוד שהוא משפעת בד' קצוות הם ד' יסודות והיו\"ד על הסוד הנרמז. ובמלכות המ' הוא בסוד שהיא מקבלת מד' יסודות שהם ד' רגלי המרכבה. ואין לתמוה שאחר שהמלכות היא א' מד' רגלי המרכבה שאינה מקבלת אלא מג' שהיא עצמה הד'. כי כבר ביארנו בזה בכמה מקומות היות כח בחינה מקבלת מעצמה ומשאר הספירות שלמעלה ממנה. ואלה בבינה בסוד שהיא משפעת באלה. ובמלכות בסוד שהיא מקבלת מאל\"ה. ואחר שנתעוררנו בפי' השם הקדוש הזה בכל ענייניו ומציאותיו מצאנום ג'. העקרי הוא בגבורה והוא מקומו המיוחד, הב' הבינה, הג' המלכות. וראוי שנחקור האיך השם הזה מורה דין, שהרי לפי מה שפי', אדרבה עקרו רחמים וכן מורה מה שפי' בכל א' משלשת המאמרים הנז' בפ\"ז ח' ט'. ולזה נשיב בהקדמה מה שפי' בשער ט\"ו פ\"ג שבכל מקום שהמדרגות ממטה למעלה מורה דין והם דין, ולכן להיות כי בשם זה הם המדרגות ממטה למעלה הם דין. כיצד כי לפי מה שפי' בענין מ\"י ואל\"ה מן הראוי היה שיהיה סדר השם מי\"אלה. כי מ\"י הוא בסוד הנעלם בבחינה הנעלמת כדפי'. ואל\"ה הוא בבחינה המתגלית. ולכן בא בהיפוך ממטה למעלה בג' פנים. ראשונה היות אלה קודם למי כמפורסם.", + "ועוד קדם יו\"ד למ\"ם עם היות כי במ\"י קודם מ' לי' נתהפכה המדה וקדם בהשם י' למ'. ואע\"פ שאפשר לדחות כי אדרבה זו היא עקר סדרו שהיו\"ד תקדם למ'. זו אינה ראייה, כי העקר שבשם הוא משמעות מ\"י המורה על העלם הדבר ואם היה לשון ים היה מורה גלוי ובחינה מתגלית כמו שנבאר בערכי הכנויים בפ\"ד. והטעם כי בהיות המלה י\"ם מור\"ה גלוי כי יו\"ד שהיא נעלמת מתפשטת אל ד' סטרין שהיא מ' ונמצאת היו\"ד שהוא נקודה בלי הרחבה מתרחבת אל מ' ומתפשטת אל ד' קצוות כי\"ם המתרחב והולך. אמנם בהיות מ' קודמת אל י' מורה אדרבה העלם כי ד' סטרין אע\"פ שהם רחבים ונמתחים בסוד החכמה עכ\"ז הם נעלמים ומתקבצים בסוד היו\"ד. שהיו\"ד נקודה נעלמת וזהו מ\"י המורה העלם. ולכן במלכות מ' קודם ה' המורה אדרבה יותר גלוי, שהמ\"ם היא פתוחה קצת ואינה מתפתחת לכל הצדדים וה\"א בחינה יותר מתגלית. אבל בהיותה מ\"י מורה על כי היא מתעלמת בסוד הבחינות הנעלמות. ונחזור אל הענין כי מ\"י ג\"כ בא בהיפוך י\"ם. עוד בא בהיפוך ג' והוא מפורסם בדברי הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים בתיקונים ה' של שם הקודם לי' וגובר עליו ובארנוהו בשערים הקודמים. והרי בבחינות אלה עם היות שענין האותיות מורות רחמים ישפוט בהם הדין מפני הפוכים האלה. ע\"כ הגיע מה שראינו לבאר בשם זה:" + ], + [ + "השם הששי יהו\"ה והוא מיוחס אל הת\"ת. וכלם הסכימו בו שהוא רחמים גמורים. אמנם נמצא בתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ד ע\"ב) הפך זה. וז\"ל דרישא דחרבא איהו י', גופא דחרבא ו', תרין פיפיות דחרבא תרין ההי\"ן, נרתקא דילה אדנ\"י [וחרבא הוי\"ה]. וכד איהי יהו\"ה בר משכינתיה איהו דין דחתך מכל סטרא. כד עאל בנרתקא אתעביד רחמי ולא חתוך דינין. ורזא דא דחרבא בנרתקא יאהדונה\"י הכי הוא ודאי. ובזמנא דיהו\"ה בר משכינתיה אתמר ביה כי יהו\"ה אלהיך אש אכלה הוא, דנטיל מגבורה לאוקדא עלמא עכ\"ל.", + "הרי בביאור כי השם בן ד' הוא דין אש אכלה. וכשנדקדק היטב בלשון המאמר הזה נמצא איש שלומינו ואינו חולק כלל עם הסכמת המפרשים, ודקדק שאמר י' רישא דחרבא להיות שהיא חכמה בראש ולהיותה רחמים אין לה חלק בגוף הדין אלא כלאחר יד בהסתר פנים והוא ראש החרב. וגוף החרב שהוא הוא\"ו תפארת. אבל החותכים הם הב' פיות שלה שהם הבינה המשפעת דין אל הגבורה ומשם יונק הת\"ת להיותו דין חוץ מטבעו ומדתו. וז\"ש דנטיל מגבורה וכו' כי בלי יניקתו משם הוא רחמים מכל צד ובחי'. והפה האחרת היא המלכות שהיא חותכת ופועלת בדין, אמנם כאשר הוא ביחוד עם המלכות הוא רחמים. והשם המורה על היחוד הוא שם בן ח' אותיות והוא שם נפלא וקדוש. והרשב\"י אמר ג\"כ בפי' שהוא רחמים בתקונים (תקונא ע' דף קי\"ח) וז\"ל ואית אבר דאתקרי ביה יהו\"ה רחמי וכו'. אלא ודאי כדפי' והוא נכון וברור. וברמז שם זה בזהר שה\"ש (ז\"ח דף ע\"ט) פי' הרשב\"י ע\"ה. חדרא רביעאה דיוקנא דיעקב סבא ברזא יה\"ו דנטיל ירותא דאבא ואמא ואיהו אתרבי בגווייהו ואזל לקמייהו בארח דצניעו דכל עלמא הכי אתחזי כגוונא דסדורא דאתוון דמארי כלא כמה דאינון מסודרן יהו\"ה אורחי דדכורא לשוואה תדיר נוקביה לקמיה לאשגחא בה ולאסתלקא מינה חשדא וקנאה ולא יהיב עינוי באנתו אחרא. י' דכר ה' נוקבא י\"ה הא נוקבא לקמי דדכורא ולאסתכלא בה תדיר. ברא אזיל לקמי אמיה לחפיא לה מעינא בגין יקרא דילה ויקרא דאבוי כו' [יעקב] נטיל (ס\"א נטיר) נוקביה (ושוי לה לקמיה) לאשגחא בה תדיר ולא באחרא הה\"ד תמיד עיני ה' אלהיך בה דלא תסתלק מעינא רגעא חדא ודא איהו סדורא דאתוון קדישין למהוי סדורא דא עילא ותתא עכ\"ל.", + "ולכאורה מציאות המאמר הזה בכללו רחוק מאד כי אין קנאה ושנאה למעלה וכן נתינת עיניו באשה אחרת. אלא כדי לתת טעם ע\"י כן אל סדר האותיות השם הקדוש.", + "ועוד יש לדקדק בדבריו באמרו ברזא יה\"ו דנטיל ירותא וכו', נראה מתוך דבריו כי טעם היות בת\"ת אותיות י\"ה הוא מפני שמקבל מהם ירושת אב ואם והוא טעם נכון. ואח\"כ בתוך כדי דבור אמר כי הטעם הוא ואיהו אתרבי בגווייהו, וזהו טעם שני. אח\"כ בתכ\"ד אמר ואזל לקמייהו ארח דצניעותא א\"כ נראה שהרשב\"י ע\"ה ח\"ו אינו מתיישב בענין כראוי כי הוא מתהפך מענין לענין. עוד צריך לדקדק מהו ירותא דאבא ואמא ועניינו, וכן אמרו אתרבי בגווייהו. (והענין הוא) שהרשב\"י ע\"ה פי' חדרא רביעאה ואמר שהוא ת\"ת ברזא יה\"ו. ר\"ל כי עיקר האותיות של השם בת\"ת הם אותיות יה\"ו. ולזה הוקשה לו כי בשלמא אם נאמר שיהיה עיקר השם כל ד' האותיות כפשוטו ניחא שמפרש הטעם מפני שהוא נוף האילן כולל כל הענפים וממנו מתפשטים לכן נתייחס לו שם כולל כל האצילות שהוא שם בן ד'. אלא לפי מה שפי' עתה שעיקר השם בו הוא יה\"ו ג' אותיות לבד, קשה מה טעם אל האותיות האלה או יכלול הכל או לא יכלול אלא הוא\"ו הרומז בו לבד. לזה תירץ כי הטעם הוא דנטיל ירותא דאבא ואמא. ופירושו ביאר הרשב\"י ע\"ה בשעת פטירתו כדפי' בספר אור יקר בס\"ד. וזהו כלל דבריו. כי כאשר נאצל חסד מחכמה מציאות החסד נשאר שם, וכאשר נאצלה הגבורה מהבינה מציאות הגבורה נשאר שם. ובהיות שהתפארת מתעלה בסוד הדעת. כמו שהת\"ת דרכו להכריע בין הגדולה וגבורה וכולל אותם במקומם כנודע, כן בהיותו מתעלה יורש שתי מציאיות אלו וכולל אותם. וכמו שגובר התפארת על החסד וגבורה הנאצלים במקומם בסוד הכרעתו, כן הוא מכריע בין אותם המציאיות וגובר עליהם. וז\"ש הנה דנטיל ירותא דאבא ואמא, דהיינו שתי המציאיות הנעלמים וע\"י הוא נקרא בשם י\"ה. ומפני שהוא אתרבי בגווייהו, דהיינו מציאות שלישי המכריע, לכן יצוייר בו ו'. והיינו סוד יה\"ו שהם סוד ג' קווין קו הימין חסד קו שמאל גבורה קו האמצעי רחמים ת\"ת וזהו סוד יה\"ו אשר בו. והם מציאיות נכללים בעצם הת\"ת כדפי'. ואזל לקמיהו וכו'. הוקשה לו כי לפי המציאיות האלה היה ראוי שיהיה סדר השם יו\"ה דהיינו מציאות קו הרחמים בין הימין והשמאל כדפי' ואמר ואתרבי בגווייהו. ולזה תירץ כי טעם סדר האותיות הוא כי אחר שאותיות שם בן ד' כולל כל האצילות והוא שם הנעלם שפי' בשער הקודם יוכרח היותם סידורם כזה יהו\"ה. גם בכל מקום אשר ימצאו אותיות אלה אין ראוי שיהיו אלא כסדר הזה. וז\"ש ואזל לקמייהו. פי' טעם היות אות ו' הקצונה ולא האמצעית, הוא מפני אורח דצניעו כאשר יתבאר. דכל עלמא הכי אתחזי כגוונא וכו'. פי' בכל מקום שיהיו האותיות האלו ראוי שיהיו מסודרות כסדר האותיות השם הנעלם הכולל כל האצי'. ולכן אמר דמארי כולא, דהיינו מציאות עצם השם כדפי'. ואח\"כ נתן טעם אל האותיות וסידורם, ואמר אורחיה דדכורא היינו חכמה שהוא יו\"ד והוא משפיע בבינה וזהו נוקביה לקמיה. כי מצד הזכר שהוא צד הרחמים מגביר הרחמים על הדין לעולם. ולכן מצדו הוא יו\"ד על ה\"א רחמים על הדין, לעולם ימין גובר על השמאל. וז\"ש ארחיה דדכורא, פי' ענין זה וסדר זה אל האותיות הוא מצד הזכר, כי מצד הנקבה לעולם מגברת ה' על י' דין על הרחמים כדפי' בשער ממטה למעלה. וז\"ש לאשגחא בה כדפי', להשפיע בה שיהיה האור ישר זכר משפיע ונקבה מקבלת, ולא בהפך בסוד אור החוזר שיש בו דין וקנאה. וז\"ש לאסתלקא מינה חשדא כו', פי' הקליפות. ואע\"פ שאין הקליפות למעלה הנה בהסתלק השפע בסוד אור החוזר ודאי קליפות מתפשטות למטה מפני רבוי הדין הנשפע. וקנאה הוא כינוי אל הדין כדפי'. ואמרו ולא יהיב עינוי וכו' אפשר לומר כי בהסתלק השפע והיותו אור חוזר, נמצא הזכר מסלק שפעו ומשפיע כלפי מעלה במקום אשר למעלה ממנו. ונמצא יהיב עינוי באנתו אחרא. או אפשר לפרש בהסתלק השפע אל החיצונים ואף אם לא שייך זה למעלה ח\"ו, עכ\"ז בהסתלק שפעו יחוייב הענין הזה כנודע. ולסדר האותיות זכר על נקבה משפיע על המושפע, רחמים גוברים על הדין, אמר י' דכר ה' נוקבא י\"ה הא כו' כדפי'. ברא אזיל לקמי אמיה. פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים כי השם יוה\"ה שהוא ו' עם י' שני משפיעים יחד. ושתי ההי\"ן הוא סוד ותלכן שתיהם (רות א יט) כי שתיהן הולכות בגלות אמא עלאה ואמא תתאה. ופי' הענין בשער מהות והנהגה בפי\"ג. וא\"כ נמצא כי צריך היות הבן לפני האם לחפייא לה מעינא שלא ישלוט בה עין הרע. והטעם איך יצדק ענין זה בבינה, נתבאר בשער הנזכר. בגין יקרא דילה ויקרא דאבוי. כי דבר זה נוגע עיקר אל הבינה שמסתלק ממנה השפע ולכן הקדימה. ויקרא דאבוי, כי גם למעלה יש בזה נדנוד שכינה בתחתונים צורך גבוה. יעקב נטיל נוקביה היינו המלכות שהיא ה' אחרונה. ולהיות האור ישר רחמים ולא יאחזו סרכי הקליפות בכנפי המשכן, צריך להיות ו' על ה' רחמים גוברים על הדין. דלא תסתלק מעינא רגעא חדא. כי המלכות צריכה יותר שמירה מפני קורבתה אל הקליפות. למהוי סדורא דא עילא וכו' פי' בכל מקום שיהיו אותיות השם גם אם לא יהיו רומזים במקומות אלו, עכ\"ז ראוי שלעולם יהיו הרחמים גוברים על הדין כדפי'. ע\"כ פי' המאמר.", + "והנה נתבאר מתוכו שאין שם בן ד' אשר בת\"ת רומז אל עשר ספירות באותיות אלו כדרכו ברוב המקומות, מפני כי אין שם הזה שם העצם כדפי' בפ\"א. אבל כיון לפרש סדר האותיות בו להיות שהוא כולל אותם העטרות שהם סוד אב ואם ולכן נכללות בו ג' אותיות בסוד יה\"ו. וה\"א היינו שכינה המתייחדת עמו. ואל השם הזה מציאיות רבים בתקונים. כמו י' רישא דלויתן, ה\"ה סנפיריו, ו' גופא דלויתן. וכן י' רישא דעופא, ו' גופא דעופא, ה\"ה הם כנפיו (בתקונא מ\"ה ע\"ב). וכן ו' שרביטא דשושנה, ה\"ה תרין זמנין, ה' עלין מלגאו ה' עלין מלבר, י' תפוח דילה (תקונא ל\"ח ע\"ב). וכן ו' גופא דאילנא, ה' ענפין דאילנא, ה' שורשא דאילנא, י' איבא דאילנא. וכיוצא באלו עניינים רבים בביאורם יאריך הענין לנו לבלי צורך מצטרך לכן לא נאריך. והרוצה לעניינם ימצאם בתיקונים במפוזר:" + ], + [ + "בצורת אותיות השם והתיחסו במדות אלו בזולת מה שנתבאר בפרקים אלו, מצאנו בזוהר פ' משפטים (דקכ\"ג ע\"ב) וז\"ל ת\"ח, אנא חזינא ליה בחלמאי ושאילנא קמיה דר' שמעון, י' הא אוליפנא קמיה דמר דאיהו חכמה והכי הוא ודאי. ה' אמאי איהי בינה. אמר לי ת\"ח הא כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, מאן הוא נהר דיוצא מעדן דא בינה. ובג\"כ ההוא נהר יו\"ד סתים בגויה, ויו\"ד פשיט נהרא דא מכל סטרוי ואפיקת בן תחותה דהוא ו'. כגוונא דא ה. לבתר אולידת ואפיקת האי בן ושויה לקמה. ובג\"כ יה\"ו, דהא וא\"ו לקמה יתיב לינקא ליה. וע\"ד תנינן במתניתא דילן, ה' ד' הות. מדאתחבר דכורא עמה אתעברת מחד בן ואיקרי ה'. לבתר אולידת ואפיקת ו' ההוא בן וקאים לקמה. ועל האי כתיב ונהר יוצא מעדן, מיניה נפק ודאי, להשקות את הגן, לינקא ליה עכ\"ל.", + "ודברים האלה הם דברי ר' אבא לר' אלעזר בן ר' שמעון. והיה מספר לו ענין הזה שראה להרשב\"י ע\"ה בחלום ושאלו השאלה הזאת והשיב לו הדברים הנז' למעלה. וראוי לדקדק בדברי המאמר הזה למה נסתפק רבי אבא בה' למה היא בינה ולא נסתפק בי' למה היא חכמה עד שאמר י' הא אוליפנא וכו', והכי הוא ודאי כנראה שאין שם שאלה, ועקר השאלה הוא בה', וראוי לדעת זה. עוד למה לא שאל כן בוא\"ו למה בת\"ת, וה' אחרונה למה במלכות. ונאמר בביאור זה כי הספירות להיותם נעלמות, לפי קרבתם אל סבתם כן העלמם והסתרם. ומטעם זה אמרו כי הכתר לרוב העלמו לא נתגלה כי אם בקוצו של יו\"ד, לרמוז אל דקותו והעלמו והסתרתו כמו שהקוץ הזה דק ואין בו שפיטת אות וציור כלל. וי\"א שאין בו אות ולא קוץ כלל כדפי' בשער הקודם. והחכמה להיות שהיא עלול שני, נתרחקה מדרגה שנית מסבתה, לא הרחק מקום ח\"ו, אלא ר\"ל היא מדרגה שנית מהעלולים והנאצלים. ולכן הרמז אליה ביו\"ד. להיותה גדולה מהקוץ הנרמז בכתר. ולהיות כי היא נעלמת עדיין, האות הזה אין בה מציאות כ\"א בגוף שחור כענין גולם בלי צורה והיא דקה ג\"כ להורות שלסבת דקותה נמנע לנו ההשגה בה. וז\"ש ר\"א בשאלתו להרשב\"י ע\"ה י' הא אוליפנא קמיה דמר דאיהי חכמה והכי הוא ודאי שכן מורה צורת האות במציאותה ודאי שהיא בחכמה להיות צורתה דק ואין לה כמעט צורה אלא גולם פשוט כנקודה שאין לה גוף כדפי'. וא\"כ ה' אמאי בינה. ודייק כיון שבחכמה לא תצדק צורת אות כלל אלא נקודה פשוטה כדפי', א\"כ בינה שהיא עלולה ממנה והיא ג\"כ נעלמת כמו שביארנו בשער מהות והנהגה בפרק ו' ז\"ח בס\"ד, ג\"כ ראוי להיות האות הרומזת בה צורה בינונית בין י' שבחכמה ובין ו' שבת\"ת, כי ו' שבת\"ת מתיישב וכן הה' שבמלכות היא מתיחסת לו' שבת\"ת ומטעם זה לא שאל בה להיותה מדרגה התחתונה, אמנם עיקר שאלה בה' שבבינה שאינה מתייחסת אל י' שבחכמה ואל ערך ו' שבת\"ת. והרשב\"י ע\"ה הופיע עליו משפעו הטוב והשיב לו. ונהר יוצא מעדן וכו' מאן הוא נהר דיוצא מעדן דא בינה. פי' בפסוק זה רבו הפירושים בזוהר במקומת רבים ובכללם פי' כי הנהר הוא הת\"ת והעדן הוא הבינה וכן העתקנו לשונו בשער המכריעים פ\"ה בס\"ד. ואם נפרש הפי' הזה בפסוק זה נמצא שאין הכרח לפי' הרשב\"י ע\"ה במאמר הזה כלל, מפני שעיקר כוונתו תלוי בפי' הפסוק כאשר נבאר. לז\"א מאן הוא נהר דיוצא מעדן דא הוא בינה, פי' עיקר עדן הוא בכתר. ואף אם ימצא פעמים בחכמה ופעמים בבינה הוא ע\"ד השאלה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה דף י\"א ע\"ב) וז\"ל ולית עדן אלא כתר עליון דאיהו מופלא ומכוסה. ובג\"ד אתמר בעדן עין לא ראתה אלדים זולתך ע\"כ. הרי בפי' דעת הרשב\"י ע\"ה שעדן עיקרו בכתר, וכן הכריח מן הפסוק. וא\"כ לא יצדק עדן בבינה אלא בריחוק. ויותר יצדק בחכמה לקורבתה אל הכתר. ואם נפרש שהנהר הוא הת\"ת ויוצא מהכתר שהוא העדן האמתי. לא יצדק מלת יוצא ממש מהכתר. כי אינו יוצא אלא מהבינה כנודע. ומתבאר מתוך המאמר לפנים. ואם נרצה לבאר נהר חכמה ועדן כתר כמו שפי' הרשב\"י ע\"ה במקומות אחרים, הנה לא יצדק נהר בחכמה. לזה אמר מאן הוא נהר, שיהיה מדוקדק לשון יוצא ולשון עדן אלא בבינה כמו שהכרחנו לעיל. ועתה יצדק יוצא שהוא ממש יוצא מחכמה, ויצדק לשון נהר שהיא נקראת נהר, ויצדק לשון עדן בחכמה על צד ההשאלה. ובג\"ד ההוא נהר י' סתים בגוויה. פי' לרמוז אל מקום מוצאו ומקום אצילותו הוכרח היות מצוייר בעצמותה מציאות מקורה שהיא החכמה. ולכן נמצא בצורת ה' בדל\"ת שלה בקוצה האמצעית (עב) [תג] בצורת יו\"ד לרמוז אל מקורה שהיא חכמה כדפי'. ויו\"ד פשיט נהרא דא מכל סטרוי. ידוע שאצילות חסד דין ורחמים הוא מהבינה. ועם היות שאין הבינה עיקרם, עכ\"ז נאצלו על ידה ודרך בה נאצלו, כדפי' בשער סדר האצי' פ\"ו בס\"ד. א\"כ נמצא לפ\"ז יוכרח היות מקורי החסד והדין והרחמים נעלמים בתוכה והיא מפותחת בסוד ג' קוים אלה. והיינו דקאמר י' פשיט נהרא כו', דהיינו שנתפשטה במציאות ראשונה לשתי רוחות, א' אל הימין וא' אל השמאל, זה דין וזה חסד. והפשיטות הזה ואצילותו, הוא ע\"י החכמה. כי הבינה מחכמה נאצלת. וזה פשיט נהרא מכל סטרוי דהיינו צורת הד' שבה', ואפיקת בן תחותה, הוא צורת ו' שבתוך הד' ע\"י זווג וחיבור שני כמו שיתבאר לפנים [במש\"כ] ה' ד' הות. אמנם ראוי לדעת למה לא נאצלו ג' הפשיטות יחד החסד והדי\"ן והרחמי\"ם, ולמה נתעכב הרחמים בחיבור שני חכמה בבינה כמו שיתבאר. אלא הענין הוא כי היו השני הקצוות שהם הדין והחסד, ואח\"כ הוצרכו למכריע ביניהם. וקודם ראוי שיקדמו החולקים ואח\"כ המכריע. ואין הכוונה באמרנו קדימה קדימת זמן ח\"ו, אבל כוונתינו קדימת מעלה. ואמר בן תחותה דאיהו ו'. להורות על מציאותו הנעלם בסוד הדעת ששם מציאותו רקיע פשוט בצורת ו' כמו שפי' בשער א' פ\"ב. וכוון באמרו תחותה. הכונה שהוא למטה ממנה בלבד ועדין אינו בין גדולה וגבורה. שהוא בסוד הדעת הפשוט בלי בחינת הדין והחסד. אלא למטה מבינה שני לה. שכאשר הוא בין גדולה לגבורה הוא למטה משניהם או ביניהם לכל הפחות. ולא תחת הבינה ממש כמו עתה במציאות ראשון בהיותו רקיע לבד. ואפיקת האי בן וכו' פי' זה אצילות שהאצילו והוציאו בין חסד וגבורה. ואמרו ושויה לקמה כי כלם הם לפניה אבל לא תחתיה בעצם. או יהיה הכונה על סדר עמידת האותיות, כי כאשר יתאצל ממנה ולחוץ ויעשה תפארת בסוד הפארות והגוונים שהם החסד והדין והרחמים, אז הוא לפני אמו לכסות עליה כמו שביאר הרשב\"י ע\"ה במאמר שבפרק הקודם. וזהו לקמה פי' לפניה להעלימה מעיני המביטים. כי ההעלם סבת ההתגלות והגילוי סבת ההעלם. ומבואר הוא כי ע\"י גילוי הת\"ת נעלמה הבינה. וע\"ד תנינן וכו' ה' ד' הות וכו'. כי נודע היות יחוד י' בה' כדרך יחוד ו' בה' כדפי' בשער ח' פי\"ג בס\"ד. ולהיות מציאות הת\"ת רקיע מתפשט מצד החכמה בסוד הדעת כדפי' בשער א' ובשערים אחרים. לכן היתה הבינה ד' כי לא הי' עדיין אצילות הקו האמצעי הממוצע עד שהאצילו החכמה בבינה ומשם יצא למקומו. וזהו ד' הות, שהוא כח הדין והחסד בבינה לבד עד שיצא התפארת במציאות הדק שבתוך החכמה וע\"י נעשה ה' בבינה ומשם נאצל למטה אל בין הקצוות ונעשה ג\"ן כי הוא בעל שש נטיעות כנודע. ועל האי כתיב ונהר יוצא וכו'. מבואר כמו שפי' למעלה וזהו אמרו מיניה נפיק ודאי. הכונה בעצם יוצא מעדן מיניה נפיק תכף כדפי' לעיל. נמצא נהר יוצא ועדן שהוא מדוקדק. אך לפ\"ז להשקות את הגן קצת דוחק. כי בשלמא לפי' עדן כתר נהר חכמה גן בינה, וכן לפי' עדן בינה נהר תפארת גן מלכות, ניחא, דלשון גן צודק כי עיקר נטיעות הם בבינה או במלכות. אבל לפי הפי' הזה כי גן הוא הת\"ת אינו צודק בו לשון גן. לזה אמר כנדחק בענין זה. לינקא לי'. פי' לת\"ת. כי כבר יצדק בו לשון גן. כי הוא בעל ו' נטיעות וכו'. ומטעם הדוחק הזה הקדים ואמר מיניה נפיק ודאי. כי אע\"פ שלא יצדק לשון גן, יותר טוב שנדקדק ראש הפסוק שהוא ונהר יוצא מעדן ועוד שהם ג' תיבות משנדקדק תיבה אחת. ולזה אמר מיניה נפיק, דהיינו ונהר יוצא מעדן. וגם יתיישב קצת להשקות את הגן לינקא ליה, שגם בו יש נטיעות. ע\"כ מה שראינו לבאר המאמר הזה בפי' שם בן ד'. ובמה שפי' הרשב\"י במאמר הזה מענין ה' שהוא ג' קוים הקו הימיני המשוך למטה חסד והגג המשוך למעלה קו השמאלי גבורה והוא\"ו האמצעי הת\"ת, יתיישב מה שפי' בשער המציאיות בפ\"ג שכל ה' היא ג' ווים, שהם ג' אבות, יעויין במקומו:" + ], + [ + "השם השביעי והשמיני צבאות.", + "והנה הוא מיוחס אל הנצח וההוד ואולם נמצא השם הזה מצטרף אל שם יהו\"ה ואל שם אלדים כגון ידו\"ד צבאות אלדים צבאות. ופירשו בו כי הנצח נקרא ידו\"ד צבאות, והטעם כי הנצח הוא ענף הרחמים. וההוד נקרא אלדים צבאות, והטעם כי ההוד הוא ענף הדין. ונקראו צבאות מטעם כי צבאות עליונים ותחתונים נמשכים ונשפעים משם. כ\"פ כל המפרשים. וקשה טובא, כי כמו שהוד מטעם שהוא ענף הגבורה נקרא אלדים צבאות על שם הגבורה שנקרא כן, היה ראוי שנצח מטעם שהוא ענף החסד יקרא א\"ל צבאות. ואין לומר לפי שאינו רחמים גמורים כמו החסד אין ראוי לקרותו א\"ל, אמנם נקרא ידו\"ד כי הוא בינוני כמו הקו האמצעי. זו אינה תשובה, כי ג\"כ הו\"ד אינו דין גמור ונקרא אלדים על צד השאלה, כן הנצח היה ראוי שיקרא א\"ל על צד השאלה. ואין להמלט ולומר כי א\"ל לעולם רחמים גמורים, משא\"כ בשם אלדים כי לפעמים המלכות נקרא בשם אלדים וכן הבינה נקרא בשם אלדים. מב' טעמים א' שכבר נאמר (תהלים ז יב) ואל זועם בכל יום ופשוטו שיש לו זעם קצת. ב' שהרי מלאך הגבורה גבריאל והוא שר האש כנודע, ועכ\"ז נקבע בשמו שם א\"ל. וא\"כ נחזור לשאלתנו כי היה ראוי שיקרא נצח א\"ל צבאות. ואין להשיב שנקרא יהו\"ה צבאות מטעם שהוא שני לת\"ת. כי זה ו' לאצילות, וזה ז' כנודע. ומטעם זה קנה לו שם הת\"ת. שהרי הת\"ת והנצח מפסיקין בין הוד לגבורה. ועכ\"ז נקרא בשם אלדים בשם הגבורה ולא נקרא בשם יהו\"ה שהוא תפארת שהוא קרוב לו יותר מאלדים שהוא בגבורה כי זה ב' וזה ג'.", + "ועוד כי אע\"פ שהנצח שני לת\"ת, עקרו החסד כדפי' בסדר האצילות בפ\"ו בס\"ד. לכן נראה להשיב כי נצח והוד הם שני מדות מיוחדות בכל פעולותיהם אחים ולא יתפרדו ולכן רוב כינוייהם הם להם ביחד כמו אפיקי מים, שקתות המים, וכיוצא בהם, כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים. והטעם ביארנו בשער ח' פכ\"ד. ולכן השם הכולל אל שניהם יחד הוא שם צבאות. וזולת שם זה השוה אל שניהם אין להם שם אחר בשמות שאינם נמחקים ולא יצדק שם זה אלא אל שניהם יחד. כמו שלא יצדק שם צבא אלא על קבוץ עם. וכן שניהם יחד נקראו צבאות. וכן פי' הרשב\"י בתיקונים נצח והוד צבאות. וכן בזהר פ' ויקרא (די\"א) וז\"ל שביעאה ותמינאה צבאות איקרון. וכן במקומות רבים. אמנם שם יהו\"ה ואלהים הוא מושאל אליהם לסבה אשר נבאר. והענין כי שני מדות אלו זו ימין וזו שמאל שניהם משכן ומושב לת\"ת ומלכות. ושם ע\"י היסוד מתיחדים. כי הנצח כסא לת\"ת וההוד כסא למלכות. וזהו ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא י\"ח דף ל\"ג) וז\"ל ת\"ח יהו\"ה אדנ\"י אינון קב\"ה ושכינת' בתרין שוקין. יהו\"ה לימינא, אדנ\"י לשמאלא. ואינון אספקלריא המאירה, ואספקלריא שאינה מאירה. בצדיק תרווייהו חד יאהדונה\"י עכ\"ל.", + "והכריח הענין הרשב\"י ע\"ה בלשונו במה שהאריך ואמר ואינון אספקלריא וכו'. כי כבר נודע כי אספקלריא המאירה הוא תפארת והוא מדרגת מרע\"ה. ושאר הנביאים במלכות שהיא כאספקלריא שאינה מאירה. וכן אמרו (חז\"ל ב\"ב ע\"ה) פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. והכונה מרע\"ה היה מתנבא בכח התפארת והוא פני חמה, אבל יהושע פני לבנה שהוא המלכות. ואחר שכן איך אומרים במקום אחר שהנבואה הוא ע\"י נצח והוד שהם תרי נביאי קשוט כמורגל בדברי הרשב\"י ע\"ה מקומות רבים אין מספר. אלא ע\"כ מאי אית לך למימר שהת\"ת הוא אל הנצח שכן דרך הת\"ת אל הימין וזו היא מדתו של משה, והמלכות אל ההוד שכן דרכה אל השמאל כאשר ביארנו בשערים הקודמים, וביסוד הם מתיחדים כנודע. ואחר הקדמה זו כבר נודע היות הת\"ת שמו יהו\"ה ושם המלכות אלהים. וברוב המקומות שבא ה' אלהים הוא ת\"ת ומלכות. או ברחוק על החכמה והבינה שנקראו ע\"ש הת\"ת והמלכות. וכן הבינה לבדה נקראת בניקוד אלהים ונכתב יהו\"ה להורות עליהם כדפי' בפ\"ד בס\"ד. א\"כ ראוי שיקראו הנצח וההו\"ד על שמם יהו\"ה אלהי\"ם. ואין להקשות כי לפ\"ז היה ראוי שיקרא ההוד בשם אדנ\"י ולא בשם אלהים כדברי הרשב\"י ע\"ה. זו אינו שאלה, כי המלכות כשהיא נוטה אל השמאל כ\"ש בהיותה בהוד נקראת אלדים כדפי' לעיל בפ\"ז ח\"ט. והרשב\"י ע\"ה במאמר הזה נקט אדני לרמוז על היחוד דרך מעלות הסולם עד המעלה העליונה כדמפרש ואזיל בחסד וגבורה וכו' באמצעית וכו' כמו שהעתקנו לשונו בשער ט\"ו פ\"ב. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' ויקרא (דף י\"א ע\"ב) ז\"ל שביעאה ותמינאה דא צבאות. וע\"ד יהו\"ה קריבא בכלא אחיד לכל סטרין. לזמנין יהו\"ה אלהים דהא קריבין אינון ת\"ת לגבי גבורה. ולזמנין יהו\"ה צבאות דהא קריבין אינון ת\"ת לגבי נצח והוד דאקרון צבאות. והא אתמר דאשתמודעין מילי נביאי מהימני מפומיהו כד אמרי כה אמר יהו\"ה אלהים וכד אמרי כה אמר יהו\"ה צבאות, והוו ידעי מאן אתר קא אתיין מילין עכ\"ל.", + "והנה הורה בפירוש כי בסבת שהת\"ת קרוב אל הגבורה שהיא חמישי והת\"ת ששי. וכן הוא קרוב אל נצח והוד ולכן ראוי שיהיה שם יהו\"ה מתיחד או עם שם אלדים שעליו, או עם צבאות שתחתיו. ולכן נמצא יהו\"ה אלדים, ויהו\"ה צבאות. ומתוכו מתבאר בפי' כי יהו\"ה צבאות היינו ת\"ת מתיחד עם הנצח והוד. ומזה נקיש אל אלדים צבאות שהוא המלכות בהיותה למעלה עליהם נקרא אלדים צבאות. וכן מתוכו מתבאר כי נצח והוד אינם נקראים אלא צבאות.", + "ועוד יש הכרח לענין זה מהזהר (האזינו דף רצ\"ו) והעתקנוהו בשער ח' פכ\"ד. ואין להרוס מתוך המאמר הזה קצת מהבנין אשר בנינו ולומר כי אלדים צבאות יהיה בגבורה על נצח והוד. כי זה אין לו טעם דלא שייך לומר דהא קריבין אינון וכו' ויותר קרובה היא המלכות כדפי' בס\"ד. ונמצא שם זה לפעמים בהשאלה אל הת\"ת, ופי' בזהר (שם) הטעם כי הנשמות וההשפעות הם יוצאים מהת\"ת אל נצח והוד הנקרא צבאות שמם העצמי. וכן היסוד נקרא בהשאלה צבאות, מטעם כי הנשמות והצבאות הנשפעים מהנצח וההוד יוצאים דרך היסוד. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזהר שה\"ש (בתחלתו) ועל דאפיק זהרין נציצין ועביד איבין לזיניה, אקרי האי זהר צבאות. ושם העסק על היחוד, ופי' הטעם שמשפיע נשמות של צדיקים דהיינו פרי למינהו, ג\"כ נקרא צבאות. ודקדק בלשונו, ואמר דאפיק ולא אמר דעביד כלישנא דקרא דאמר עושה פרי למינו. להיות כי אין הנשמות והצבאות בידו אלא מלמעלה ממנו הם נשפעים על ידו והוא המוציא בלבד כמו אבר הזרע שאין הזרע בידו ואין בידו לעכב ולא להרבות אלא הוא מעבר בלבד. משא\"כ הנצח והוד שהם ביעין דדכורא והם המבשלים הזרע הנשפע להם מהת\"ת. וזהו שחקים ששוחקין מן לצדיקים, והמן הוא מן השמים כדכתיב (שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. והמן הוא השפע הנשפע מן השמים תפארת. והנצח וההוד הם השחקים הביצים המבשלים הזרע השוחקים מן לצדיקים שהם צדיק וצדק:" + ], + [ + "השם התשיעי א\"ל ח\"י ושד\"י, שהשמות הללו מיוחסים אל היסוד. וכתב בעל ספר האורה הטעם שנקרא יסוד א\"ל ח\"י לפי שהוא סוף תשע ספי' הנקראים ט' אספקלריאות והוא המושך מכל הספירות מדת החסד והחיים למדת אדנ\"י כמו שהודעתיך. לפי שמושך מדת החסד נקרא אל, ולפי שמושך מדת חיים נקרא ח\"י, וכאשר נתחברו יחד החסד והחיים נקרא אל ח\"י עכ\"ל.", + "ופי' מדת החיים היא מן הבינה. וקרוב לענין זה נתבאר בשער א' פ\"י ושם הארכנו כי עיקר שם היסוד הוא שד\"י משני מאמרים מהזהר. [ג]. וכן מצאנו עוד להרשב\"י ע\"ה מקומות רבים שם שד\"י אל היסוד. וז\"ל ברעיא מהימנא (תצא דף רפ\"ג) [אבל] מסטרא דאילנא דחיי שדי איהו יסוד עכ\"ל.", + "ואמר מסטרא, מטעם כי שם פי' כי שדי הוא מטטרון והוא משמש למטה כיסוד כדפי' בשער אבי\"ע בפ\"ד, ועתה אמר כי למעלה מצד הספירות דאילנא דחיי השם הזה הוא ביסוד. עוד נמצא שם זה במלכות אבל מצד הצדיק. וז\"ל (ברע\"מ פינחס דף רנ\"ז) שכינתא אתקריאת מזוזה מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאתוון דיהו\"ה. ומסטרא דצדיק רזא דברית אתקריאת שדי. שדי חותמא דמלכא דאיהו יהו\"ה עכ\"ל.", + "ופי' מצד שם בן ד' נקראת מזוזה, פי' שער, כי המזוזה והשער להכנס לשם בן ד' היא המלכות. ומצד הצדיק, פי' יסוד צדיק שהוא ברית מילה, נקראת שד\"י, פי' חותם הנחתם מצדיק אל המלכות בסוד היחוד הוא שד\"י.", + "והנה צדיק מושך עליה כח הת\"ת ונקרא שד\"י חות\"ם יהו\"ה. עוד מצאנו בתקונים (בז\"ח דף קי\"ט) שיחס הרשב\"י ע\"ה שם זה ג\"כ למטטרו\"ן. כי מאחר שאומנותו ליחד בימות החול כדרך היסוד בימים טובים כמו שבארנו בשער אבי\"ע בפרק ד\"ה, לכן יתיחס אליו השם הזה שהוא מתיחס אל היחוד כמבואר לעיל:", + "השם העשירי אדנ\"י. שם זה מתיחס אל המלכות והיא נקראת מפתחות החצוניות בדברי הרשב\"י ע\"ה פעמים רבות. והטעם כי שם הזה הוא פתח הכניסה אל שאר הספירות. ובשם זה ביאר בספר האורה מלשון אדנ\"י המשכן לשון [בית] קבול כי שם אוצר (ובית) קבול לשם בן ד' ולכל הספי' כנודע. עוד כתב שם וז\"ל ששם אדנ\"י אותיותיו מורות על ממשלתו ועניינו. כיצד, א' שבו שהוא סוד אהי\"ה שהוא למעלה. יו\"ד שבו הוא סוד יהו\"ה שהוא שוכן בו. ד\"נ שבו הוא סוד נ\"ד שמות ההוי\"ה שהם סוד כל מיני שפע ואצילות וקיום לכל הנבראים שבעולם. נמצאת למד, כי כל הממשלה והשלטנות ביד אדנ\"י. ולפיכך הוא מורה לשון אדנות שזה השם אדון כל הארץ בכח יהו\"ה השוכן בו עכ\"ל.", + "וענין נ\"ד הויות שאמר נבאר אותם בשער פרטי השמות פי\"א בס\"ד. ור' משה בספר השם פי' בענין אחר וז\"ל השם הזה הוא ראשון ובית שער ליחוד ליכנס בו ממטה למעלה. והוא סוף היחוד מלמעלה למטה. לכן נחשב ראשון ועשירי. ולכן תחלתו א' וסופו י', ונעוץ סופו בתחלתו. והוא ראשון והוא אחרון. והאותיות הדין כלולות בו. לומר שהכל בו. ולפיכך נקרא אדני עכ\"ל.", + "ובתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ג) ענין נא\"ה בשם זה וז\"ל. כד סליקת סליקת [באימא דאיהי א' מן אדנ\"י אהיה, ועל מאן סליקת) על עמודא דאמצעיתא דאיהו ו'. כריכא ביה כעזקתא באצבעא. וסליקת בד' מאדנ\"י דאינון תרין דרועין ותרין שוקין. עד דסליקת לאת יו\"ד דאיהו אבא חכמה י' עלאה. בגין דמתמן אתנטילת. הה\"ד יהו\"ה בחכמה יסד ארץ עכ\"ל.", + "וכוונתו כי המדה הזאת מתייחס אליה י' בסופה, והוא המורה על עצמותה. אמנם תעלה דרך המעלות עד למעלה לקבל שפע. ומעלתה שם עליונה עד אין תכלית וסוף. ודרך עלייתה הוא דרך בית אימא. ולפי היות כללי עלייתה עיקר הבינה שהיא אמא ומכחה הוא תחלת התעוררותה לעלות, לכן בא בשמה בראשונה א' להורות על אלף מאהיה שבבינה, כי כן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזהר שה\"ש והעתקנהו בפ\"ב. ועל מאן סליקת. פי' דרך עלייתה באיזו דרך הוא. דרך האמצעי. וזה רצה באמרו על עמודא דאמצעיתא דאיהו ו'. דאיהו כריכא וכו'. כי עלייתה לבית אביה בסוד (משלי יב ד) אשת חיל עטרת בעלה. והיינו שהיא כטבעת בראש האצבע י' על ו'. וכן רמז שלה עליו בהיותה עולה כמבואר בתקונים שם. וסליקא בד'. דהיינו שהיא עולה על נצח והוד דרך בעלה, ועל חסד וגבורה דרך בעלה. עד עלותה אל הי' שהוא אבא. זהו (חילוק) [סילוק] אותיות השם אדני. עוד מצאנו [נא] בשם זה, ובשם בן ד'. היות זה היכל לזה. כדמיון ת\"ת ומלכות. כי השמות הם הספי', והספי' הם השמות, ואין חלוק ביניהם כלל. ונודע כי המלכות היכל ומעון לת\"ת, שבה מתראה ומראה חייליו כנודע. ואותיותיו של זה כאותיוו של זה. ד' כנגד ד'. ד' פנים וד' כנפים. ודבר זה נתבאר בזהר פ' פקודי (דף רל\"ה ע\"ב) וז\"ל. אדנ\"י האי איהו רזא דמשכנא גוונא דרזא עלאה רזא דארונא כמה דכתיב הנה ארון הברית אדון כל הארץ. אדון כל הארץ, דא איהו רזא קדישא דשמא דאל\"ף דל\"ת נו\"ן יו\"ד, ודא איהו כגוונא דרזא דשמא קדישא עלאה יהו\"ה, ואתוון אלין כגוונא דאלין. א' איהו רזא דיו\"ד כגוונא דא א' הא אוקמוה. ד' איהו רזא ודא כגוונא דדא. וכלא רזא חדא וגוונא חדא. נ' איהו רזא דאת ו'. ואע\"ג דדא דכר ודא נוקבא, אבל דא אתכליל בדא והא אוקמוה. נ' ו' איהו באמצעיתא, בגין דאיהו כללא חדא. ה' איהו רזא דאת יו\"ד, בגין דהכא יו\"ד דא איהו רזא דחכמה זעירא דאקרי חכמת שלמה. ואתכלילו אתוון אלין באלין כו'. וכלא חד. וכלא איהו רזא חדא באתוון קדישין עכ\"ל.", + "וכוון הרשב\"י ע\"ה בזה, ליחס ד' אותיות הלבוש אל ד' אותיות המתלבש בהם. כיצד א' לבוש אל היוד כי כלם ענין א', כי א' (מתחיל) [מתייחס] ביו\"ד. דהיינו עוקץ העליון של הי' הוא י', ואח\"כ מתרחב גוף היוד שהוא כמו ו' שבאמצע האלף, ואח\"כ עוקץ התחתון של הי' שהוא י' כמו י' תחתונה שבאלף. וכמו ששלשה עניינים האלה בי' רומזים אל ג' ראשונות כדפי' בשער שם בן ד' פ\"א, כן הא' רומזת לג\"ר כדפי' שם בפ\"ד בס\"ד.", + "הנה מתייחס י' בא'. עוד מתלבש ה בד'. ידוע כי ד' וה' הכל אחד, אלא שזה מורה הוא\"ו קטנה שבתוכה וזה מורה עצם הבינה. כאמרו ה' ד' הות כדפי' בפי\"א. עוד מתלבש ו' בנ'. והוקשה לו כי נ' במלכות והוא\"ו בת\"ת, ותירץ כי הנו\"ן אותו הקצת הפשוט שבה הוא רמז אל הוא\"ו. עוד מתלבש יו\"ד בה'. וזה מבואר כי ה' וי' במלכות הכל א', ולכן אמר איהו חכמה זעירא וכו' כי י' מתלבשת בה' והיא נקראת חכמה זעירא. ועם היות שדרך היו\"ד להתלבש בה', וכאן ה' מתלבשת בי'. אין בזה דבר כי כמה פנים לפנים [הנוראים] וכמה אחוריים לאחוריים דלאו נראין. ולכן מה שהוא אחור לענין זה הוא פנים לזה, ומה שהוא לבוש לזה הוא מוח לזה. ע\"כ הגיע הנרצה בשער זה בענין פי' השמות שאינם נמחקים. אמנם מה שנמצא התחברות ב' או ג' שמות יחד כגון אל אלהים יהו\"ה, וכגון אלהים אל חי, וכן א\"ל שד\"י, וכן אלהים אדנ\"י, וכיוצא בהן, הוא להורות על חבור המדות לפי פעולתם וההזדווגות והשפעות המדות אל הדבר הנרצה שם. וקצת מהם יתבאר בערכי הכנויים ב\"ה.", + "והנה נשלם הפרק ונכלל השער הזה תלו\"ל:" + ] + ], + [ + [ + "שער כא הוא שער פרטי השמות:", + "הנרצה בשער הזה הוא לבאר ענין גדול ונפלא שנמצא ברוב דברי המפרשים ובפרט בתפלת ר' נחוניא בן הקנה ייחס שם שמות מיוחדים ומפורשים אל הספירות כמו שם ע\"ב ושם מ\"ב ושם י\"ב וכיוצא בהן. ורצוננו לבאר אותם כל אחד ואחד מוצאיו ותכונתו לכל אשר תשיג ידינו למצוא בהן מי שידבר בהם בין רב למעט, כי דברים אלו הם מסורים בקבלה ולא ניתן להוסיף בהם ולא לגרוע:", + "פרק ראשון:", + "קודם שנכנס בביאור פרטי השמות נקדים בפרקים אלו בלתי מושגת הבנתם. וכאשר יראה המשכיל ענין זה יחשוב הקדמה יקרת הערך בכלל השמות האלה כי בהשכיל בדעתו היות השמות אלה רתוקים מהמדע והתבונה וכמעט בהם ימצא תיבות בלתי מובנות בלתי מוגבלים בהוצאת הפה שידמה אותם היות מעשה נערות או דברי הבאי ת\"ו. חוייבנו להזהיר לבל יהיה כחושב רע וידע באמיתות כי אדרבה מעלתם גדולה ועליונה וחקוקים כלם במקום העליון. ומקורם עולה דרך מעלות הסולם מעלה מעלה עד הגיע אל המקור המורה על עצמות הספי' ורוחניותם. ונשמת האותיות האלה הם עצמות הספי' בפנימיותם ושמות המונחים אליהם המבוארים בשער הקודם שהם לבוש אליהם כמבואר שם פ\"א. ולפיכך הם קדושים שאינם נמחקים. אמנם שמות האלה וכיוצא אשר יש שיהיו גלויים אל הקדושים משרתי עליון והנביאים המדברים ברוח הקודש ומהם קבלוה התנאים והאמוראים וקבלת איש מפי איש עד למרע\"ה מסיני מפי הגבורה. והנביאים ע\"ה היו משיגים דרך אותם האותיות בהתבודדות גדול וזכות הנשמה הטהורה אותו הרוחניות המתלבש באותיות וסדר יחוד המדרגות אחת אל אחת מקבילות הלולאות משולבות אשה אל אחותה ואיש באחיהו ידובקו ובם מכירים קשר העולמות ומוסיפים ידיעה על ידיעתם והיו יודעים כחם ושמושם, לא להשתמש בהם ח\"ו אלא לדעת יכולת קונם. ומרוב הצרות נסתמו עיני חכמים ונתמעטו הלבבות ודורשי התורה נחלש כחם מהשיג פשטי הדברים, כ\"ש בידיעת הקבלה העיונית הספי', כ\"ש קבלה המעשית, עד שלא נשאר בהם עוצר כח נגד הצרות כ\"א הרשב\"י ע\"ה וחביריו שעמדו וגילו כבשונו של עולם. וגם דבריו אין אנו משיגים מקוצר רוח ומעבודה קשה כי יודעים אנו בבירור כי אין שכלנו הדל מגיע לקצת מן הקצת בעמקי מאמריו בחכמה הזאת, וכל דבריו נעלמים תכלית ההבדל וההעלם. אכן ע\"י הכאת פטיש השכל בקושיות וקליפות שעל ההלכות יצא לנו אור מארובות דקות כסדקי המחט. עוד היתה סבה אל קבלה המעשיית אשר היתה גלויה בימי הרמב\"ן ע\"ה והרב ר' אלעזר מגרמיזא רבו והרב ר' יוסף גיקאטלייא ועמודי עולם כמותם וכן בימי הגאונים שהיו משתמשים בשימושא רבא ושימושא זוטא. וכל זה (גרמו) [אבדנו] בעונותינו, כי הם בעצמם לא רצו לגלותם לפי שראו אנשי חסד נאספים ונתמעטו אנשי מעשה וחששו שמא ישתמש בהם אדם שאינו הגון, כמו שראינו באותם שהיו אחריהם הרבה וקרובים אלינו כמו יוסף דיליריינא וכיוצא בו המחריבים בית אלהינו ומרבים את פרצותינו. ולטעם זה לא נחקור אחר שמושי השמות עם היותם נמצאים בספרי הקדמונים זולת בביאורם ממה שיועיל אל העיון. וממה שראוי לדעת כי כל האותיות הם תלוים בשם בן ד' עד שכמעט קצת האותיות קונה מציאות דומה לו כמו הא' שצורתה שני יודי\"ן וא\"ו שעולה כ\"ו כמספר השם. וכן ל' רומז כ\"ו וכן ט' וכן ק'. ואל זה הענין ירמוז צרוף האלפא ביתות עם שם בן ד' וצרוף הנקוד להחזיר הדברים אל מקורם ולהשפיע עליהם מהמקור העליון. ולהיות כי הדברים הרוחניים והחוטים השלהביות יתחלקו לפי מקורם. וזה יורה הנקוד כנרמז לעיל בשער שם בן ד' פ\"ד. לכן יוכרח שיצטרף אות השם עם אות האלפא ביתא ושתיהם עם כל הנקודים אשר יוכלון שאת להיות רומזים אל כל המקורות פרטיים וכללים להיותם נשפעים מהמקור העליון. ובדרך צרופם נחלקו המקובלים. קצתם לא רצו לגלגל צירופו אלא ע\"י ה' תנועות המבטא שהם נטיריקון וא\"כ יעלה צרופו בכל אות ואות כ\"ה תיבות פנים וכ\"ה תיבות אחור. ובעל הסברא הזאת הוא מחבר ספר הניקוד כשהזכיר סדר הזכרת שם בן ד'. וראינו להעתיק לשונו הנה ואף אם הוא ארוך להיות כי הוא מועיל לידיעת אזכרתו בידיעת גדולת יוצרנו. וז\"ל ידוע שהאותיות אין להם תנועה בעצמם וע\"כ נתן השי\"ת בהטבע ע\"פ השכל כוחות בכלל הפה להוציא האותיות במבטא כדמות מציאותם הנמצא בספר. והושמו להאותיות נקודות מורות על תנועת המבטא בהעתקתם מן הספר אל הפה. וא\"כ המתנועעים בעצם הם אותיות הפה ובמקרה הם אותיות הספר. והשתתף אל זה הכרח ממקום התנועות החלקיות כי לא יתנועע שום מתנועע בלתי מקום ובלתי זמן. וחלקי המקום הם הרחוקים. וחלקי הזמן הסובבים הנחשבים בפקודים בשנים ובחדשים ובימים והדומים להם. ומפני הרחוקים צריך אדם לדעת כמה יאריך במבטא כל אות ואות. וזהו סוד ההזכרה. בשעה שתרצה להזכיר את השם הנכבד הזה קשט את עצמך והתבודד במקום מיוחד שלא ישמע קולך לזולתיך וטהר לבבך ונפשך מכל מחשבות העולם הזה וחשוב שבאותה שעה תפרד נפשך מגופך ותפטר מן העוה\"ז ותחיה לעולם הבא אשר הוא מקור החיים הנמצאים המפוזרים בכל חי והוא השכל שהוא מקור כל חכמה ובינה ודעת (אינו כדמות) ממ\"ה הקב\"ה אשר הכל יראים ממנו יראה גדולה והיא יראת המשיג היא יראה כפולה יראת אהבה ויראת מעלה. וכשבאה דעתך להדבק בדעתו הנותנת בך דעת, צריכה דעתך להסיר מעליה כל הדעות הזרות זולת דעתו המשותפת בינך ובינו על פי שמו הנכבד והנורא ועל כן צריך אתה לדעת דמות מבטאו וזה ציורו הנה כ\"ה פנים.", + "ועוד כ\"ה אחור והם אלו ועד\"ז בה' וכן בו' וכן בה' אחרונה. ואנחנו קצרנוהו ועוד תקננו אותו על מתכונתו כי בעל הספר הניקוד בילבלם בדרך שירה להעלים וגילהו בסוף דבריו ואנחנו ישבנו אותו כראוי וכשורה. ונחזור לדבריו זהו ציורו כשתתחיל להזכיר א' באיזה ציור שתזכירהו מפני שהוא מורה על סוד היחוד אל תאריך בו כי אם לפי שיעור נשימה אחת ולא תפסיק בנשימה ההיא שום הפסק בעולם עד שתשלים כנויו. ותאריך בנשימה ההיא המיוחדת כפי שיעור כח אריכות נשימתך כאחת בכל מה שתוכל להאריך בה ונגן בא' ובכל אות ואות שתהיה בדמות הניקוד והוא החולם למעלה וכשתתחיל בהזכרתו תכוין פניך אל פני המזרח לא למעלה ולא למטה ואתה שב מעוטף בבגדים לבנים מכובסים טהורים על כל בגדיך או טליתך לראשך מוכתר בתפילין לפני המזרח שמשם האור יוצא לעולם ולך\"ה קצוות להניע בם ראשך. ובחולם תתחיל מאמצע המזרח וזכך רעיונך ותעלה ראשך עם הנשימה מעט מעט עד שתשלים וראשך למעלה ואחר שתשלים תשתחוה עד הארץ פעם אחת ולא תבדיל (בין) נשימת האלף לנשימת האות הדבק בו כי אם נשימה אחת קצרה או ארוכה או בין אות של שם בישרים או בהפוכים יש לך יכולת להנשים ב' נשימות בלי מבטא ולא יותר אבל פחות הרשות בידך. וכשתשלים כל טור וטור יש לך רשות להנשים ה' נשימות לבד ולא יותר אבל פחות הרשות בידך ואם שנית או טעית בטור מזה הסדר שוב אל ראש הטור ההוא עד שתאמרהו כראוי וכדמות החולם הנמשך למעלה נגן בחיר\"ק הנמשך למטה ומושך כח העליון להדבקו בך. ובשורק לא תעלה ראשך לא למעלה ולא למטה אלא משיכה אמצעית כנגד הפנים האמצעיים ובציר\"י תמשיך ראשך מהשמאל אל הימין, ובקמץ מהימין אל השמאל. ובכולם אחר שתשלים אם תראה צורה לפניך תשתחוה מיד כנגדה ואם תשמע קול קטן או גדול ותרצה להבין מה שאומר ענהו מיד ואמר דבר אדוני כי שומע עבדך ואתה לא תדבר כלל אלא הט אזניך לשמוע מה שיאמר לך. ואם תפחד פחד גדול שלא תוכל לסובלו ואפי' באמצע האזכרה תשתחוה מיד. ואם לא תראה ולא תשמע עזוב הדבר בכל אותו השבוע. וטוב עוד להזכיר פעם אחת בשבוע כדמות רצוא ושוב שעל דבר זה נכרת ברית. ומה אוסיף עוד להודיעך שכבר ידוע הוא שאם חכם אתה מן הרמוז תבין הסדר כלו ואם תרגיש ששכלך חלוש בחכמה או בקבלה או רעיונך חזקה בהבלי זמן לא תזכיר (אם) [את] השם פן תוסיף אז לחטוא. ודע שבין דף של יו\"ד לדף של ה\"א תוכל להנשים כ\"ה נשימות ולא יותר ובלבד שלא תפסיק בנתיים לא בדיבור ולא במחשבה וכן בין ה\"א לו' ובין ו' לה' רק פחות מכ\"ה תוכל להנשים. עכ\"ל דברי הרב בעל הספר הניקוד. ודבריו דברי קבלה מפה אל פה או דברי מגיד. והארכנו בהם להיותם רבי התועלת בידיעת גדולת כבודו של יוצרנו ב\"ה. ומ\"מ יצא לנו ראייה לגלגול השם באותיות האלפא ביתא עם ה' נקודות לבד ע\"ד הצירוף בתיבות ובנקודות כאשר נאריך ונבאר עניינם עוד בשער הצרוף בעה\"י. ואמנם המקובלים האחרים בראותם השב\"א כי היא תנועה בפני עצמה זולת ה' תנועות כי היא בינונית בין הפתח והסגול כאשר ביארו המדקדקים ואם תנועתה נעלמת אצלינו, הוסיפו בצירוף השם תנועתה ונמצאו שש תנועות ועלו אל ל\"ו שהם ששה פעמים ששה ע\"ד הצירוף כנודע. ויצא מהתנועות וחשבונם פרפראות וגימטריאות לחכמה. ולהיות שהם האריכו בענין הרבה ראינו ליחד לדבריהם פרק בפני עצמו:" + ], + [ + "האריך בביאור הדעת הנז' בעל ס' מערכות אלדים חיים וז\"ל ולדבקה בו דבוק נפלא נקרא אחדות. ראוי להעלותו על לב בכל חלק וחלק מן השעה שהיא תתר\"ף חלקים כאשר גלגול שמו יתברך עם כל אות ואות עם הניקוד שסימנו נטריקון ועם האות בלתי נקוד יהי' קמ\"ד וסימנך מעונה אלדי קד\"ם תראה לפנים בע\"ה ונחשבה לדעת זאת שהוא אלדי קדם יוצ\"ר ובור\"א ועוש\"ה ומאצי\"ל כל והוא מהאותיות אשר הוא דבר ה' יוצא ממקומו אשר כל הדיבור יוצא מהם ובכלל הדיבור הוא כל שם של כל מין ומין ממיני הנמצאות וכל היצור יוצא משם א' ר\"ל השם יהו\"ה המצטרף עם כל אות ואות שיש ברל\"א שערים ל\"ו פעמים ונצרף אות אחת והוא הדין יהיה עם כל שאר הכ\"ב אותיות זהו צרוף א' עם י' ועם ה' ועם ו' ועם ה' והבן זה. וטעם יציאת כל דבר וכל לשון מהרל\"א שערים בגלגול אלפא ביתא לפי שאם תעשה על דרך משל כ\"ב עגולים זה בתוך זה ויהיה בכל א' מהם כ\"ב אותיות אז תראה בעיניך איך כל הדברים והלשונות יצטרפו מתוך גילגולם ברל\"א שערים וחוזרת חלילה וחוזר הגלגל פנים ואחור רל\"א שערים ר\"ל רל\"א שערים של פנים ורל\"א שערים של אחור. והרי שמצטרף כל אות ואות מרל\"א שערים עם ד' אותיות של שם ידו\"ד קמ\"ד פעמים כיצד האל\"ף מצטרפת עם היו\"ד ועם הנקודים ששה ל\"ו פעמים וכן עם הה\"א באותם נקודות עצמם ל\"ו פעמים וכן עם הוא\"ו באותם הנקודות עצמם ל\"ו פעמים וכן עם ה\"א אחרונה באותם הנקודות עצמם ל\"ו פעמים הרי קמ\"ד פעמים עם הא'. וכן עם כל אחת ואחת מכ\"ב אותיות נמצא קמ\"ד פעמים כ\"ב יעלו ג' אלפים וקס\"ח תיבות בכ\"ב אותיות בלבד.", + "ועוד חשוב ג' אלפים וקס\"ח פעמים ברל\"א שערים יעלו מספרם תשל\"א אלפים ותת\"ח. וכל אלו שמותיו ממש ר\"ל ממשית היצירה כי הלביש הצורה לדבר תהו ועשה את אשר אינו ישנו ואצילות הנמשך מאי\"ן שאין לו צורה ודמיון והשכל אלא שכל חכמת הבריות נאספות מלידע מהן והנה ע\"י אלה ההויית הוציא מאין ליש כל הנמצאות:", + "", + "עיניך לנוכח יביטו איך גלגול אותיות השם יהוה עם כל אות ואות עם הנקודים ידועים הששה עולים אלף ושמונים לכך תתר\"ף חלקים לשעה. וכן גלגול השם יהוה עם האלף והנקודים תתר\"ף. וכן עם בי\"ת וכן עם גימל וכן עם כולם:", + "ראה והבן פלא עצות איך בכל חלק וחלק מהשעה ראוי לנו לחשוב על מוראו. וזהו אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט ד) אל תפנו אל מדעתכם (שבת קמ\"ג.) שכל היום תחשוב באהבת שמים ע\"כ אסור לדבר דברים בטלים כי שמו ית' בגלגול תתר\"ף וראוי לחשוב כבוד שמו בשבת\"ך ובלכת\"ך ובשכב\"ך ובקומ\"ך בארבע אותיות של השם הנכבד והנורא ידו\"ד שהוא עם הכל וע\"כ שמו ידו\"ד והם גלגול יו\"ד עם א' הם ל\"ו תיבות וכן גלגול א' עם ה' הם ל\"ו תיבות וכן גלגול ו' עם א' הם ל\"ו תיבות וכן גלגול א' עם ה' שניה הרי קד\"ם פעמים עם א' כמו שאמרנו למעלה פעם אחת והם בגי' תתר\"ף למביני הצירוף לכן תתר\"ף חלקים לכל שעה כי תתר\"ף חלקים לכל אות ואות בגלגול ידו\"ד. בגלגול א\"י הם ל\"ו תיבות בגי' שצ\"ו, וגלגול א\"ה והם ל\"ו תיבות בגי' רי\"ו, וגלגול א\"ו הם ל\"ו תיבות בגי' רנ\"ב, וגלגול א\"ה הם ל\"ו תיבות בגי' רי\"ו. סך הכל שצ\"ו רי\"ו רנ\"ב רי\"ו הם תתר\"ף חלקים. והבן סוד אחר והוא זה אם תצרף ותגלגל כל הי\"ב גבולי אלכסון של שם יוד\"ד וא' עם כלם יהיו תתר\"ף לכך היום י\"ב שעות.", + "ועוד פקח עיני שכלך לראות אם שם ידו\"ד בראש גלגל והא' בסוף כי הגלגל חוזר פנים ואחור יהיה ג\"כ תתר\"ף והרי ב' תתרפי\"ם ב' שעות לכל מזל ר\"ל לכל אחד מהי\"ב גבולי אלכסון של שם ידו\"ד אשר המזלות האלהיות להם משפט [הבכורה] על המזלות שבגלגלים ועל פיהם יחנו ועל פיהם יסעו ונמצאו כ\"ד שעות וכ\"ד תתרפי\"ם למזלות האלהיית הנזכר בין הפנים והאחור י\"ב תתרפ\"ים לאחור י\"ב תתרפי\"ם לפנים וכן כ\"ד שעות ליום א' בין היום והלילה י\"ב שעות ליום וי\"ב שעות ללילה על כן בכל חלק לשעה יש לחשוב במוראו וליטע אהבתו ויראתו בלבבנו אחרי שהוא היוה כל דבר ובתוך הלב נאצל פיו של כל איש ואיש. וממנו הכ\"ח העתים הנזכר בספר קהלת (ג) י\"ד מהם דבר אחד וי\"ד אחרות תמורתם כנגד כ\"ח מחנות ללבנה הם כ\"ח מחנות שכינה. בי\"ב מזלות אלהיית שאמרנו מחליף את הזמנים ולכל זמן ועת לכל חפץ מיכולתו והוייתו עכ\"ל.", + "ופריו מתוקים מדבש ונופת צופים. האמנם אחרי אשר ברור ומפורסם כי כחות הנקודות הם עשר ואם פעולתם חמש א\"כ כמו שנכנס השבא בחשבון התנועות כן ראוי שיכנסו כל שאר התנועות כי לפי האמת יש חלוק גדול בין המלכים ובין העבדים אם בתנועתם ר\"ל בהברתם ואם בפעולתם ר\"ל בכחם ורמיזתם כאשר יתבאר בע\"ה בשער הנקודות. וא\"כ ראוי שנצרף שם ידו\"ד בכל הנקודות עם האותיות ואז יוכרח צרוף כל הכחות אל מקורם כדפי' בריש פ\"ק והנה יהיה צרופו עד\"ז וכאשר נחפש אחר כלל התנועות נמצאות י\"ב והם קמ\"ץ פת\"ח ציר\"י סגו\"ל שור\"ק שר\"ק חול\"ם חיר\"ק שב\"א חטף קמץ וחטף פתח וחטף סגול, ולכל א' מהם רמז בפני עצמו ואם לא נמנו בנקודת הספירות אשר בארנו למעלה יתבארו בשער הנקודות בע\"ה. נמצא היות צרוף השם בנקודות עם האותיות קד\"ם תיבו\"ת כי הם י\"ב פעמים י\"ב הם קמ\"ד והם מעונה אלדי קדם כמבואר לעיל. וזה סדר צרופם בס\"ד:", + "", + "וכן לכל אות ואות משם בן ד' פנים ואחור וכן לכל אותיות אלפ\"א בית\"א עד שנצטרפו כלם אל מקורם ויקבלו שפע רב טוב מהמקור העליון כאשר נאריך בענין האותיות בשער האותיות בס\"ד. אבל ראינו קצת המקובלים מסכימים אל דעת בעל ספר הנקוד וכן כתבו שם כ\"ה היוצא מפסוק (שמות ב יב) ויפן כה וכה והוא שהם מצרפים תיבת כ\"ה חמשה ועשרים פעמים פנים וחמשה ועשרים פעמים אחור כגון כ\"ה ה\"כ על דרך שכתב בעל ס' הנקוד בשם י\"א לעיל. וכן כל כותבי צרוף הנקוד לא כתבו כ\"א צרוף ה' נקודות לבד. וכן הרשב\"י ע\"ה בענין הנקודות נתן הסימן פתוחי חותם. והורה היותם ה' ספירות נאצלות שהם גדולה גבורה תפארת ובו נכלל יסוד ומלכות כדפי' בשערים הקודמים ונצח והוד. אבל בפי' ספר יצירה בענין [בריאת] האדם כתבו כדברי בעל מערכות אלדים חיים שהם ששה פעמים ששה שעולים ל\"ו וכתבו כלשונו מלה במלה ונראה היות הדבר מוכרח כי שם דברו לענין מעשה בראשית בהזכרת האלפא ביתות בהמלכת האותיות בבריאת כל אבר ואבר. וכן כתב בעל ספר אור זרוע בענין תנועות הלולב שכתב שהם ל\"ו. ואמר למה ששה ושלשים כדי לרמוז לך לאותיות הקדושות המתחברות ומצטרפות בתנועותיהן ובגלגוליהון ל\"ו תנועות וזה סדר תנועותיהם על פי נוטריקון א\"י וכו' וכן א' יתגלגל עם ה' וכן אח\"כ עם וא\"ו ואח\"כ עם ה' עכ\"ל.", + "ואחר שענין הזה מחלוקת הגדולים ואין לנו בו גלוי כלל מהרשב\"י ע\"ה הדבר תלוי ועומד עד יבא מורה צדק. איך שיהיה מתוכו מתבאר כי ענין הצורך הזה אל בריאת האדם בצרוף האלפא ביתא בהמלכת האות שבה יברא האבר ויחודה אל שם בן ד' והצטרפה עמו. הסיבה היא להיות כי תכונת האדם ר\"ל גופו ועורקיו וגידיו ושרטוטי אבריו ושעורי אבריו ושיעורי האברים הכל במדה ובמשקל כלם נרמזים אל האברים העליונים, יוכרח בריאותו היותה כוללת כל הדברים הרוחניים כולם כי כן הוא דפוס כל הנמצאים כולם כאשר נבאר בשער הנשמה בפ\"ח. ולהיות שהשכל והדיבור הוא כח נתון בו לרמוז אל הא\"ס עילת העילות המחייה ומנהיג כל הדברים גשמים ורוחניים ועולות עד הגיעם אל עצמותו, כן השכל והדיבור מנהיג כל הדברים אשר נכללים בגוף כמו כחות הנפש ועניינה. והכרח לזה הלא אמרו ז\"ל שהנפש נמצאת בגוף האדם אחר פטירתו והכריחו כן מפסוק (איוב יד כב) ונפשו עליו תאבל. ועכ\"ז שהיא בתוך הגוף אינה פועלת פעולותיה לפי שנמנע ממנה שפע השכל ולפי שאין מלה ולשון ואות ודיבור כולל אותו. לכן אותם החכמים שהיו עוסקים במעשה יצירה בסדר האלפא ביתא עם היות שהיו בוראים אנשים. לא היו מדברים להעדר הכח הנדמה לא\"ס כמו שאמרנו שלא היה מושפע עליו לפי סדר האלפ\"א ביתו\"ת. וע\"ד זה יובן מה שיש כותבים שם מ\"ב ושם ע\"ב ושאר השמות מצורפים אל מקוריהם כזה יאהבוג\"ה והוא שם אב\"ג מצורף עם מקורו ידו\"ד וכן כולו. ויש שכותבין אותו בפנים אחרות כזה אב\"גיהוהית\"ץ וכן כולו. וכן יש שכותבין שם בן ע\"ב כזה יו\"ה הוו\"ה ייה\"ל וי\"ה וכן כולו. שם וה\"ו עם מקורו ידו\"ד, ושם יל\"י עם מקורו ידו\"ד עד כולו. ויש מצרפים אותו אל שם אהי\"ה כי ג\"כ הוא מקורו ולא עליון כראשון כאשר נבאר בשם מ\"ב. וטעם כל זה כי בחזרת הדבר אל מקורו או בהתחברו אליו ישפיע אל פרטיו שפע רב טוב כדמות הצטרף שם יאהדונה\"י ושם יאההוי\"הה כאשר בארנו בשער מהות והנהגה בפכ\"ד. ובזה יתבאר המשניות שבס\"י המליך אות פלונית וקשר לה כתר כו'. והכונה כי המליך רומז אל המלכות. וקש\"ר ר\"ל תקיע\"ה שברי\"ם תרוע\"ה, שהם גדולה גבורה תפארת כמבואר בדברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים ור\"מ מקומות רבו מספר. ובשלשתם כלולים ענפיהם נצ\"ח הו\"ד ויסו\"ד וכן ראשיהם כתר חכמ\"ה ובינה. כת\"ר רומז אל כת\"ר עליון או ירמוז לג' ראשונות שהם כתר אל האבות ואז היה נשפע שפע רב על האות ההיא והיה בה כח לברוא אותו אבר ואותו מזל ואותו דבר הנרצה בו. ואחר שהקדמנו הענין הזה בפרקים האלה, נבא עתה בביאור השמות אחד לאחד בעה\"ו:" + ], + [ + "הנה בתפלת רבי נחוניא בן הקנה ע\"ה יחס בכתר זה השם שהוא ארארית\"א ושם לו סימן בר\"ת \"אחד \"ראש \"אחדותו \"ראש \"יחודו \"תמורתו \"אחד. ע\"כ. ובשם זה כתב רב חמאי גאון בספר העיון, והביא בפירושו ברייתא אחת וז\"ל תנן א\"ר ישמעאל אותו היום היינו מסיים אני ועקיבא בן יוסף אצל רבי נחוניא בן הקנה והיה שם רבי חנינא בן תרדיון ושאלתי לרבי נחוניא ואמרתי לו הראני כבוד מלכו של עולם כדי שיתבאר ידיעתו בלבי בשאר פעליו. אמר לי בן גאים תא ונעסוק בעזקתא רבתא דחתימין ביה שמיא וארארירת\"א שמיה ובעזקתא דארעא דאיהי אהו\"י שמי\"ה ואראה לך הכל. נכנסתי לפני לפנים בהיכל הקדש החיצון והוצאתי משם ספרו של ר' נחוניא בן הקנה הנקרא ספר היכלות ומצאתי כתוב בתחלת הספר כך אדיר בחדרי גדולה היושב על גלגלי מרכבתו בחתימות אהי\"ה אשר אהי\"ה ובעזקתא רבתא דחתימין ביה שמייא ארארית\"א שמיה. סי' אחד ראש אחדותו ראש יחודו תמורתו אחד יחיד ומיוחד אחד. ובעזקתא דארעא דאהו\"י שמיה סי' \"אחד \"היה' \"ויהי' \"יחוד והמתמצע בין שניהם הוה עכ\"ל הברייתא. וע\"פ הפירושים אשר נבאר בשער ערכי הכנויים אנו רוצים לבאר.", + "והנה הכתר אדיר עליהם כי אפי' בחדרים ההם אין השגה שלימה ונכונה להשיג כי מן החדרים ההם הוא אדיר ונעלם אמנם יושב בגלגלי המרכבה שהם השבכות אשר על הכותרות שהם על ראש העמודים שהם חכמה ובינה שהם על גדולה וגבורה שהם על ב' עמודים נצח והוד יכין ובועז. וחכמה ובינה מרכבה אל הכתר ולהם הוא גלוייו יותר במה שהם נעלמים מצד עצמם לא מצד הגדולה והגבורה שנמשכים מחכמה ובינה. ואפשר עוד לפרש כי בזוהר פי' הרשב\"י ע\"ה כי בכתר אין מציאות האצילות מתגלה בעצמותו מרוב העלמו וכל מציאות הענפים המסתעפים מעצמותו אינם אלא חו\"ב והם המתפשטות בעצם הכתר לגלות ולהאציל בו בעצמו האצילות ועכ\"ז אין שם אצילות אלא ע\"י החסד הנעלם שם וענפיו מתפשטים בעצם הכתר. וכן הכתר נקרא חסד עילאה ונתבאר ענין זה בארוכה אצלינו בספר אור יקר בחלק ראשון בפירושנו להאדרא בס\"ד. איך שיהיה משם נלמד כי החסד הפנימי הוא הבינה ומסתעף הכתר בעצם מחכמה אל הבינה ולא יותר. ואפשר כי על זה אמר אדיר ונעלם ומתגלה מציאות אדירותו בחדרי גדולה דהיינו בינה וחכמה הנעלמים בו והגדולה מסתעפת ובונה בין שתי אלו החדרים הנעלמים. ואמר היושב על גלגלי מרכבתו ירצה שהוא יושב על זעיר אנפין כמו שאמר הרשב\"י ע\"ה באדרא כי הוא יושב על כורסייא דשביבין דנור לאכפיא לון וכדפי' בספר הנז' בס\"ד. ולישנא דקרא נקט גלגלוהי נור דלק (דניאל ז'). ואמר כי חתימת אהי\"ה אשר אהי\"ה הם ג' ראשונות כדפי' בשער הקודם כי שתי שמות אלו מורים על העלם האצילות בכתר ומיעוט ההשגה בו וכן בחכמה ובינה וזהו לשון אדיר, וכן לשון בחתימת פי' בהעלם כי החותם הוא המעלים הדבר החתום. ובעזקתא רבתא וכו' בשם זה ראינו למפרשים שפי' אותו מלשון ארי. והכונה על רוב הגבורה והחוזק והאדירות ולזה נקרא בשם הגבור שבעולם אריה וכו'. ואפשר שמפני ששם זה חותם השמים שפי' קיום העולם חזקו ברחמיו הגדולים לבלתי יתמוטט נקרא בשם אריה המורה על הרחמים כדכתיב (יחזקאל א) ופני אריה אל הימין וכו'. וידוע כי למעלה בכתר תגבורת הרחמים הפשוטים ולכן נכפל השם לחוזק הפעולה. ואפשר היותו לשון אריתא דדלאי הנז' בגמ' (חולין דק\"ז.) שעניינו השוקת שממנו משקין הנטיעות. ומפני שהכתר מקור להשקות כל הנטיעות העליונות לכן נקרא בשם זה. ונכפלו בו אותיות א\"ר להורות שהוא מקור המקורות. עוד אפשר היות פירושו מלשון אור כי הוא אור לכל האורות. ועכ\"ז קשיא לן טובא כי שם זה הוא לשון נקבה ומן הראוי להרחיק ענין הנקביות מן הכתר. אלא שמתוך כך נוכל לומר כי הוא כינוי אל הבינה שבכתר כדפי' ענין זה בארוכה בשער ממטה למעלה בפ\"ה. ועתה בזה יצדק אומרו ובעזקתא רבתא, דלא קאמר רבא אלא רבתא לישנא דנוקבא. ופי' דבריו עזקתא היא בינה ובה נחתם ונמצא ונאצל הת\"ת הנק' שמים. או ירצה דחתומין ביה שמייא פי' הטבעת היא הבינה בסוד אויר אור י' יהי אור שפי' בספר אור יקר בשער ג'.", + "והנה השמים שהוא הת\"ת עם השש קצוות חתומים בעצם הטבעת.", + "והנה הטבעת הוא הבינה בכללות כתר וחכמה. והחותם הוא הת\"ת שהוא מציאות הדעת הנעלם בה. ואפשר על דרך זה לבאר כי א\"ר הוא ארי זכר ואריתא נקבה להורות על יחוד החכמה והבינה יחד בתוך הכתר. זהו כשנבאר אותו לשון אריה רחמים כדפי' לעיל. וכן נוכל ג\"כ לבארו בלשון אור שהם שתי אורות יחד כדפי'. אחד ראש וכו' פי' ידוע כי אחד הוא מציאות האחדות בעצמו, אמנם מלת מיוחד הוא התחברות הדבר שנתחבר יחוד מיוחד. ועתה נודע היות יחוד חכמה ובינה בב' פנים אם מציאות יחודם בסוד אויר דהיינו י' חכמה אור בינה מיוחדים אויר. וזהו מציאותם קודם אצילותם בהיותם בכתר עצמו חכמה בתוך הבינה ושתיהם בכתר וזה היחוד יקרא בשם אחדות כי אינם נפרדים שנתייחדו אלא לעולם היו אחדים מתחלתם. אמנם יחוד שני אשר לחכמה ולבינה והוא יחודם אחר אצילותם במקומם אבא ואימא, יחוד זה יקרא בשם יחוד כי אחר שלא היו מיוחדים נתייחדו. נמצא לפ\"ז אל החכמה ואל הבינה עם הכתר ג' בחינות, או יחודם קודם אצילותם או מציאות אצילותם בלי יחוד או יחודם אחר אצילותם. ולהיות כי אין ביניהם פירוד לעולם כי לעולם ג\"ר חשובות כאחד אמר \"אחד \"ראש \"אחדותו. פי' אחד הוא כינויים האמתי בתחלת אחדותם יחד דהיינו קודם אצילותם. וכן הוא אחד ג\"כ \"ראש \"יחודו דהיינו יחודם אחר אצילותם. וגם בהיות חלוף זה דהיינו בהיותם נפרדות ח\"ו הם אחד וז\"ש \"תמורתו \"אחד פי' גם בהיות תמורות הייחוד כינויים האמתי הוא אחד כי לעולם לא ישתנה לא יחסר ולא יעדיף. ואחר [שאמר] שיחוד ג' ראשונות בכל פאותיהם וגם יחוד מציאות הכתר בכל האצילות, אמר יחיד ומיוחד אחד. וגם בס' הבהיר נמצא כענין הזה בכתר. וז\"ל אל\"ף כ\"ע ברוך ומבורך שמו ועמו ומי עמו ישראל דכתיב כי ה' הוא האלהים הוא עשנו ולא אנחנו עמו ולאלף אנחנו להכיר ולידע אחד אחדות ומיוחד כו' כי הוא א' ומיוחד בכל שמותיו ע\"כ. כ\"ע ברוך ומבורך שמו הכונה כ\"ע הוא נשפע ממקור ההויות כלם וזהו ברוך. או ירצה מקור הברכות כדפי' בשער כ\"ג. וכן מבורך שמ\"ו, פי' שאר הספירות שהם לבוש אליו דהיינו ענין ש\"ם כדפי' בשער ערכי הכנויים בערך שם. ומי עמו. הוקשה לו דלא שייך ענין עם אצל הכתר לשיתייחסו אליו העם או כיוצא בו. ולזה השיב ישראל. כי בהיות נשמת ישראל אחיזתם בכתר שכן הת\"ת עולה אליו דרך קו האמצעי. ולזה הביא ראיה מפסוק ולא אנחנו כתיב בא' וקרי בוא\"ו ופירושו ולאל\"ף אנחנו דהיינו כתר, וכן פי' בזהר (וירא דף ק\"כ ע\"ב). ועתה יש אם למקרא ויש אם למסורת כי בסבת ולו\"א אנחנו לאלף אנחנו.", + "וענין אחד אחדות ומיוחד. פי' אחד בערך עצמו שאין לו שניות, ועוד שהוא הראשון הנכנס בגדר המספר כי לפניו אין מספר ולפני אחד מה אתה סופר דלא שייך אחד בעצם במחוייב [המציאות] מטעם כי האחד מושג אחדותו מוגבל מכל צדדיו וזה א\"א במאציל שאין בו השגה זולת שהוא מחוייב המציאות כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר בפ\"א. לזה אמר שהוא אחד ולפניו אין מספר. אחדות, פי' מתייחד בענפיו ובחינותיו שאין בו פרוד כלל אלא אחד המתייחד בעצמותו. ופי' ומיוחד ירצה מיוחד בספי' התחתונות והוא מתייחד עמהם. וע\"ד זה נבאר אחד יחיד ומיוחד. אחד כדפרי'. ויחיד, פי' מתייחד בענפיו. ומיוחד, פי' מיוחד בספי' כלם בייחוד גמור. ואמר יחיד ומיוחד אחד ולא סדרם על הסדר שהוא אחד יחיד ומיוחד, הכונה כי גם בהיות הכתר יחיד דהיינו מציאות ייחוד ענפיו אל עצמותו כדפי' וכן בהיותו מיוחד דהיינו יחידו בספי' הנאצלים, לעולם הוא אחד, ונמצא כי בכל בחינותיו לעולם הוא אחד. ויש שפירשו אח\"ד יחי\"ד ומיוח\"ד כתר חכמה ובינה. כי כתר נקרא אחד וחכמה יחיד, ובינה מיוחד. וזר להם למצוא להם ייחס:", + "ובעזקתא דארעא דאהו\"י שמי\"ה. בשם זה אמרו קצת המפרשים כי זה עיקר שמו של הקב\"ה והוא אהו\"י, והקב\"ה הסתיר שמו למשכילים בשם אהי\"ה ובשם יהו\"ה כי מבין שניהם יוצא שם אהו\"י והוא עקר השם והשמות האלה שבהם נכפלו האותיות נתנו להמון העם וכו', ובזה האריכו בפיהם להעמיק בקבלותיהם. ורחמנא ליצלן מהאי דעתא לא נאבה לו ולא נשמע אליו כי עיקר השמות הם אותם אשר באו בפי התורה. ועם היות ששם זה יהיה קדוש כשאר השמות בזולת שמות שאינם נמחקים שהם ודאי יותר קדושים ממנו בלי ספק.", + "ועוד מתוך דברי רבי נחוניא אנו יכולין להשיג עליהם שאמר שחותם השמים הוא ארארית\"א ושם חותם הארץ אמר שהוא אהו\"י, נמצא שיותר נעלם ומתעלה שם ארארית\"א משם אהו\"י ואין ספק בזה. והארכנו בזה להועיל למשכילים שלא יתפתו אחר אותו הדעת. ודקדק ר' נחוניא כי בר\"ת של ארארית\"א חותם השמים, אמר אחד ראש אחדותו ראש יחודו תמורתו אחד. מפני היות שם זה בכתר עליון העלול הראשון המתקרב אל מקורו והנוגע בו כנוגע בכבוד מלכו של עולם לא רצה לגזור בו מאמר כלל אלא לשון מורה על אחדות. ואמר תמורתו א', הכונה כי לעולם אינו מתחלף בא' לזולתו ח\"ו בין קודם הויה ואצילות בין אחר הויה ואצילות כדפי'. אולם בשם אהו\"י שהוא למטה מספירת הכתר שהוא ההתפשטות עד המלכות, אמר הי\"ה הו\"ה ויהי\"ה, למען נדע כי אין נגזר לשון הויה מכת\"ר ולמעלה כלל ואפי' בכתר לפי שכל הויה יש לה ראשית שמקודם לא הי'. ואפי' נאמר הי\"ה והו\"ה ויהי\"ה פי' הי\"ה שקודם אותה הויה היה ג\"כ. עכ\"ז אינו דבר, כי כל הנכנס תחת הויה יש לו סוף ויש לו ראש ואין נגזר לשון היה והוה ויהיה אלא מבינה ולמטה ואין הבינה בכלל מפני שהחכמה והבינה הם גדר ההוייה דהיינו ראשית ואחרית כדפי' בשער סדר האצילות.", + "והנה ר' ישמעאל שאל לר' נחוניא בן הקנה הראני כבוד מלכו של עולם שכוונתו שיורהו מציאות האצילות, והנה בשתי חותמות אלו הורה לו מציאות האצילות קודם אצילותו ומציאותו אחר אצילותו, כי בשם ארארית\"א שהוא חותם השמים הורה לו מציאות הכתר ארך אנפין המתגלה ע\"י הבינה וכמו שהארכנו לעיל, ובחותם אהו\"י מורה על ההתפשטות.", + "והנה שם זה נבדל משם אהי\"ה בשתי פנים, כי שם אהי\"ה מורה על העלם כדפי' לעיל וזה מורה התגלות קצת. וכן יו\"ד באהי\"ה וא\"ו באהו\"י על סוד הוא\"ו שש קצוות המתפשטות ומפני שאינו התפשטות גמור באה הה\"א אחרונה בסוד י' להורות על ההעלם כי אין המלכות עדיין נבנית בסוד ה\"א כדי שיתגלה למטה. וזהו סוד אהו\"י שפי' אחד היה ויהיה והמתמצע בין שניהם הוה. וג' אלה הם מלך מלך ימלוך שהכל בת\"ת. והוא. היה בגדולה, הוה בגבורה, ויהיה בת\"ת.", + "וענין זה אחוז בסוד השמיטות שהקודמת חסד, והעתידה ת\"ת, וההו\"ה גבורה. ובספי' חכמה יחס עוד שם כזה איה ביה גיה דיה וכו' עד תום כל האותיות. והטעם כי האותיות וע\"ס הם ל\"ב נתיבות. המקור שם י\"ה חכמה. וכ\"ב אותיות רמז לכ\"ב נתיבות והמקור עצמו עשר מאמרות הם ל\"ב נתיבות כדפי' בספר יצירה וניקודו שב\"א קמ\"ץ לרמוז על (ויקרא ה יב) וקמץ הכהן בחסד. (ישעיה סו טז) בא\"ש ה' נשפט, (איוב א) ותפול שב\"א ותקחם בגבורה. לרמוז אל התפשטות הנתיבות בסוד הדין והרחמים בספירות למטה ובסופו עוד הויות אחרות כאלו:" + ], + [ + "עוד מיחס רבי נחוניא בן הקנה להג\"ר, אלו השמות כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו. וז\"ל בתפלתו אחר שהזכיר ג' ספירות בסוף ספירה הג' אמר ונעשו הכל ראש אחד ואלו הם השמות המשווה לכלם כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו ומיוחדים יהו\"ה אלהינו יהו\"ה אחד עכ\"ל. (ובספר אחר מצאנו לשם זה נקודות אחרות). ", + "ויש שפי' בשם זה וז\"ל אלו הג' שמות יהו\"ה אלהינו יהו\"ה הם בחשבון האחוריים. כלומר לקחת האותיות השניות להם באלפ\"א ביתא י\"כ ה\"ו ו\"ז ה\"ו, א\"ב ל\"מ ה\"ו י\"כ נ\"ס ו\"ז, י\"כ ה\"ו ו\"ז ה\"ו. ונקודו כנקוד הכתוב. ומיוחדים וכו', פי' עם היות שאלו השמות באו בחשבון האחוריים ולכן לא יורו כ\"כ על האחדות הזה, לז\"א עכ\"ז הם מיוחדים ה' אלהינו ה' אחד עכ\"ל.", + "ורצוננו לבאר מה שהעלינו מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נ\"ה דפ\"ו) זעיר שם זעיר שם ולשונו לא נוכל להעתיק מפני האריכות. והענין כי שתי הידות האלה שהם י\"ד אותיות י\"ד ימין י\"ד הגדולה והם ה' אלהינו ה' והם ימיניות ועוד י\"ד שמאל י\"ד החזקה והם כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו והם שמאליות י\"ד אותיות והם כ\"ח. ויש כנגד אלו הידות עוד י\"ד רמ\"ה והוא יהו\"ה יוד ה\"א וא\"ו ה\"א והיא י\"ד רמה. ויש כנגד' י\"ד אחרות והיא אהיה אל\"ף ה\"א יו\"ד ה\"א. ושתי הידות האלה הם כ\"ח שהם מתלבשות בכ\"ח אותיות של מעשה בראשית. וע\"ז נאמר (איכה א ו) וילכו בלא כ\"ח לפני רודף. להיות שנמנע הכח ההוא בעונות. וע\"ז אמר מרע\"ה (במדבר יד יז) ועתה יגדל נא כ\"ח אדנ\"י. שהם כ\"ח עתים של לבנה שהם כ\"ח ימים, י\"ד מלאים וי\"ד חסרים, י\"ד ימיניים וי\"ד שמאליים, ולכן אמר יגדל נא כ\"ח אדנ\"י שהם כ\"ח. ושתי הידות הגדולה והחזקה הם חסד וגבורה ומושפעים מחכמה ובינה. ונודע שפותחין בזכות תחלה לפיכך י\"ד הגדולה קודמת באותיותיה לי\"ד החזקה והכח הזה הוא בבינה וזהו חכמה כ\"ח מ\"ה, מה הוא בחכמה. וכן עולה שם בן ד' במילוי. וכח הוא בבינה. וע\"ז נאמר (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו מעשה הוא בבינה ושם הכ\"ח. והגיד ר\"ל המשיך. ונודע ששם בן ד' הוא ג\"כ כ\"ח במילוי דמילוי. והיינו חכמ\"ה כ\"ח מ\"ה כי כללותם מ\"ה שהם בחכמה ופרטם כ\"ח שהם בבינה. ואלו הם יו\"ד ה\"א הוא רחמים עולם הזכר וא\"ו ה\"א הוא דין עולם הנקבה כדפי' בשער השמות בפ\"א. והנקבה לעולם אל השמאל והזכר אל הימין ועם היות שאמרנו שי\"ה הוא רחמים ו\"ה הוא דין. עכ\"ז לא נכחיש שהיו\"ד יותר רחמים מהה\"א והוא\"ו יותר רחמים מה\"א שנייה.", + "והנה עתה יו\"ד ה\"א הם ה' אצבעות שביד ימין, וא\"ו ה\"א חמש אצבעות שביד שמאל. ונודע שבהאצבעות כ\"ח פרקים י\"ד לכל יד. וכן החמש אותיות יו\"ד ה\"א, להם י\"ד אותיות אל מילוי מלואם, יו\"ד וא\"ו דל\"ת ה\"א אל\"ף, הרי י\"ד. בד' אותיות שהם ד' אצבעות יש ג' פרקים בכל אצבע, ג' אותיות בכל אות ואות, ובאות החמישי שהוא האגודל יש ב' פרקים ב' אותיות כנודע. וכן בוא\"ו ה\"א שהם ה' אצבעות שביד שמאל ובחמשה אותיות האלה י\"ד פרקים. כזה וא\"ו אל\"ף וא\"ו ה\"א אל\"ף, הרי י\"ד. בד' אותיות שהם ד' אצבעות יש ג' פרקים בכל אצבע, ג' אותיות בכל אות ואות, ובאות החמישית שהוא האגודל יש בו ב' אותיות ב' פרקים כנודע. וכבר בארנו שהה\"א לעולם יש בה דין. לכן אומרים בעלי הגורל המפיסים באצבעות כי אין להפיס באגודל מפני שבו תלויין שרי הדין [נב]. הנה האותיות האלה רמוזים בי\"ד רמ\"ה הנז' לעיל שהוא בת\"ת כנודע. והוא כולל ב' ידות כדפי' לעיל.", + "והנה הי\"ד הנשפע בת\"ת הוא נמשכת מהכתר שהוא למעלה ממנו. ושורש כל זה הוא ידו\"ד אלדינ\"ו ידו\"ד. והם יהו\"ה בכתר ידו\"ד בחכמה אלדינ\"ו בבינה והיא באמצע, כמו שהדין שהוא יצחק בין אברהם ויעקב שהם שתי תקיעות כדפי' הרשב\"י ע\"ה בס' הזהר. ועם היות שבפרק ב' פירשנו בענין אחר בשם הרשב\"י ע\"ה עכ\"ז אלו ואלו דברי אלדים חיים. ונחזור לענייננו כי בין הכתר והחכמה היא הבינה להיותה נמתקת אל הרחמים להשפיע רחמים אל הגבורה וכל הידות מתיחדות בה' אלדינו ה'. וזהו שפי' ר' נחוניא בתפלתו ומיוחדים בה' אלהינ\"ו ה' ע\"כ. עוד מצאנו בקבלת רז\"ל כי מן השם הזה משתלשלים ענפים והם במנין אותיותיו וז\"ל \"כרוביא\"ל רבא \"וכריא\"ל רבא \"זעניא\"ל רבא (חסר). \"בערניא\"ל רבא \"מאליא\"ל רבא \"ועניא\"ל רבא \"כוכביא\"ל רבא \"סוריא\"ל רבא ז\"כ רבא. \"כספיא\"ל רבא \"וליליא\"ל רבא \"זוטריא\"ל רבא \"ומליא\"ל רבא ע\"כ. ואין ספק היות אלו נציצות מתאצלות משם הזה ודאי כל אות ואות מאציל כח א' כענין אשר קרה לשם בן מ\"ב כאשר נבאר בפרק י\"ב:" + ], + [ + "בשם בן ע\"ב והוא מיוחס אל החסד, כי כן ביאר הקדוש רבי נחוניא כאשר נבאר בע\"ה. וזה כללו:", + "והו ילי סיט עלם מהש ללה אכא כהת הזי אלד לאו ההע יזל מבה הרי הקם לאו כלי לוו פהל נלך ייי מלה חהו נתה האא ירת שאה ריי אום לכב ושר יחו להח כוק מנד אני חעם רהע ייז ההה מיב וול ילה סאל ערי עשל מיה והו דני החש עמם ננא נית מבה פוי נמם ייל הרח מצר ומב יהה ענו מחי דמב מנק איע חבו ראה יבם היי מום:", + "ונקרא בשם ע\"ב מפני שבו ע\"ב תיבות. ויש שקוראים אותו אריה מפני שאותיותיו בחשבון ארי\"ה שעולה רי\"ו. ויחס ר' נחוניא שם זה אל החסד וניקד אותו כמסוים (כמסומן). אמנם בספר מדבר על פי מגיד אמר שנקודו בשם אהי\"ה על הדרך הזה סגו\"ל שב\"א סגו\"ל. והה' אחרונה אין לה נקודה. ועם הנקודות השם הגדול הזה פועל בחזקה. וסוד הסגול הוא סוד הרוחניות כלו סוד האש הלבן והוא בג' נקודות לרמוז אל זה הסוד. וסוד השבא הוא סוד מדת הדין וכדי לפעול בחזקה נתערב עם הסגול כי כלו חתיך דין והסגול הוא רחמים גמורים וזהו סוד אהיה בנקודו ובצירופו ובפשוטו עכ\"ל.", + "עוד כתב רבי נחוניא שהוא שם לחסד המתחלקת לע\"ב גשרים וכל גשר וגשר יש לו שם א' מאלו. וקראם גשרים משל אל מעבר מימי החסד ושם זה יוצא מפסוק ויס\"ע ויב\"א וי\"ט שני הפסוקים כסדרן והשני ממטה למעלה. כיצד ויס\"ע הוא סוד החס\"ד ביושר, ויב\"א להפך בסוד הגבורה, וי\"ט ביושר אל הת\"ת. וכן ביארו בזהר מלתא וטעמא. וז\"ל בפ' בשלח (דף נ\"א ע\"ב) צרופא דאתוון אילין, אתוון קדמאי רשימין כסדרן באורח מישר. בגין דכלהו אתוון קדמאי אשתכחו בחסד למהך באורח מישר בסדורא מתתקן. אתוון תניינין רשימין בגלגולא למפרע. בגין דכלהו אתוון תניינין משתכחי בגבורה לגלאה דינין וזינין דאתיין מסטרא דשמאלא. אתוון תליתאי אינון אתוון רשימין כסדרן לאחזאה גוונא לאתעטרא במלכא קדישא. וכלא ביה מתחברן ומתקשרן והוא מתעטר בעטרוי באורח מישר ורשים להאי סיטרא ולהאי סיטרא כמלכא דמתעטר בכלא. הכא אתרשים שמא קדישא גליפא בע\"ב תיבין דמתעטרי באבהתא רתיכא קדישא עילאה. ואי תימא הני אתוון תליתאי מ\"ט לאו אינון כתיבין מנהון לאורח מישר כסדרן, ומנהון למפרע, לישרא להאי סטרא ולהאי סטרא, דהא תנינן אתה כוננת מישרים קב\"ה עביד מישרים לתרי סטרי, וכתיב והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה וגו' דא קב\"ה. רבי יצחק אמר דא יעקב וכלא חד. אלא למלכא דאיהו שלים מכלא דעתיה שלים מכלא. מאי אורחיה דההוא מלכא, אנפוי נהירין כשמשא תדיר בגין דאיהו שלים. וכד דאין, דאין לטב ודאין לביש. ועל דא בעי לאסתמרא מניה. מאן דאיהו טפשא חמי אנפי מלכא נהירין וחייכן ולא אסתמר מיניה. ומאן דאיהו חכימא חמי אנפוי דמלכא נהירין אמר מלכא ודאי שלים הוא, שלים הוא בכלא, דעתיה שלים, אנא חמי דבההוא נהירו דינא יתיב ואתכסייא, אע\"ג דלא אתחזייא, דאל\"ה לא יהא מלכא שלים, וע\"ד בעי לאסתמרא. כך קב\"ה הוא שלים תדיר בהאי גוונא ובהאי גוונא אבל לא אתחזייא אלא בנהירו דאנפין. ובג\"כ אינון טפשין חייבין לא אסתמרן מניה. אינון חכימין זכאין אמרין מלכא שלים הוא אע\"ג דאנפוי אתחזיין נהירין דינא אתכסייא בגויה בג\"כ בעי לאסתמרא מיניה. א\"ר יהודא מהכא אני ה' לא שניתי לא דליגנא לאתר אחרא. בי אתכליל כלא. הני תרי גווני בי אתכלילן, בג\"כ כלא באורח מישר אתחזייא. ואע\"ג דאתוון אחידן להאי סטרא ולהאי סטרא כסדרן כתיבין. עכ\"ל.", + "ודבריו מתוקים מדבש ונופת צופים ומבוארים ומבוררים. ומתוכו מתבאר היות פסוק וי\"ט בתפארת וכן מוכח מתוך המאמר שם. וצרוף השם מפסוק ויבא הוא בגבורה. ובתקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ב ע\"ב) הוא להפך וז\"ל ויט משה את ידו על הים וגו' וישם את הים לחרבה בתוקפא דגבריאל שליחא דגבורה דממנא על חרבה, ובג\"כ אתמר ביה וישם את הים לחרבה. מסטרא דאוריאל שליחא דעמודא דאמצעיתא אפריש בין מייא ואשא, הה\"ד ויבא בין מחנה מצרים דאיהו אשא נוכראה, ובין מחנה ישראל וכו' עכ\"ל.", + "הורה בפי' כי פסוק וי\"ט הוא בגבורה, ופסוק ויבא בת\"ת הפך צרוף השם כי פסוק ויבא הוא מהופך דהיינו דין הגבורה, ופסוק וי\"ט ביושר מצד רחמי הת\"ת. וקשה. ואפ\"ל כי כשנדקדק לשונו היטב שאמר מסטרא דאוריאל וכן אמר בתוקפא דגבריאל משמע כי וישם את הים לחרבה לעולם היה בת\"ת וע\"י אוריאל מלאכו. אמנם היה בתוקפא דגבריאל מפני כי החרבה (ר\"ל הכח ליבש) הוא מצד הגבורה, לכן נפעל בכח מלאכו עם היות שהיא פעולה נפעלת מצד הת\"ת. וכן אמר מסטרא דאוריאל אפריש וכו'. היינו עם היות שהיה הפעולה ההיא בכח הגבורה. כי העומד בין המים והאש הוא הת\"ת לכן הוכרח היותה בגבורה מצד בחינתה עם הת\"ת, וז\"ש מסטרא דאוריאל וכו'. וכן דקדק באמרו עמודא דאמצעיתא כי הוא האיש הבינים זה נראה לתרץ לעת כזו. ובפרושנו אור יקר יתארך הענין בס\"ד. ועם היות ששלשה הפסוקים אלה רומזים בג' אבות עכ\"ז כלל השם הזה הוא בחסד כאשר נרמז בתפלת רבי נחוניא, וכן עולה חס\"ד ע\"ב וכן דברי הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים לאין חקר. ואין תימה בדבר, כנודע שאין מהות הפרט ככללו, כי כל אחד מציאות בפני עצמו כאשר הארכנו בשער המציאיות.", + "והנה פרטיו בג' אבות שהם גדול\"ה גבור\"ה ת\"ת וכלו יחד הוא בחסד. ולפי הדרך בצירוף השם המסומן לעיל נמצא ויבא שהוא גבורה בין ויס\"ע לוי\"ט שהם גדול\"ה ת\"ת, לרמז על הכרעת הדין אל הרחמים בסוד התקיעות כאשר רמזנו שלהי הפרק הקודם. ובסבת זו כללו חסד. אמנם פרטיו גבורה, וכן עולים אותיות כמנין גבורה רי\"ו. וכן מפורסם בדברי הרשב\"י ע\"ה מקומות רבים. וכענין זה נמצא בזוהר (בהקדמה ד\"ז ע\"ב) בענין חבקוק בן השונמית שהחיה אלישע. נתבאר שם, כי ע\"י האותיות מהע\"ב שמות שהם רי\"ו נתקיים גופו ועי\"ז נקרא שמו חבקו\"ק שעולה רי\"ו כמנין האותיות שבשם ע\"ב. וע\"י הע\"ב תיבות נתלבש אלישע להחזיר רוחו אליו. וממה שאמר שקיום הגוף היה ע\"י אותיות והשבת הרוח היתה על ידי התיבות, כנראה מכאן בפי' שהע\"ב תיבות הם כדמות רוח ונשמה להאותיות. והענין הוא כי התיבות הם קיבוץ האותיות כדמות הענפים הגדולים שהם קיבוץ היניקות הענפים הקטנים והאמירים והעלים.", + "והנה לפ\"ז השם כלו בכללו שהוא קבוץ הפסוקים הוא כדמות האילן כלו. והפסוק שהוא קבוץ התיבות הוא כדמות הענף הגדול המתפשט מתוך עצם האילן. ומהענף הגדול הזה יתפשטו כך וכך ענפים שהם תיבות ומתיבה זו יתפשטו עוד ענפים דקים ועלים שהם כך וכך אותיות. ונמצא לפ\"ז כי הפרשה שהוא קיבוץ הפסוקים נשמה לענפים שהם הפסוקים והפסוקים יונקים ושואבים שפע ממקוריהם שהוא הפרשה וכן התיבות יונקים מהפסוקים והאותיות מהתיבות וזה נשמה לזה וזה נשמה לזה וזה לבוש לזה. והענין כי הרוחניות העליון הוא עד\"ז כי מן המקור העליון מחוייב המציאות יתפשטו י' ענפים צורות רוחניות שואבים שפע ממנו. והוא להם עיקר ושרש ובו תלוי הכל כענבים באשכול.", + "והנה הוא פועל על ידם השינוי והדין והרחמים כדפי'. והוצרך לזה האצילות שיסתעפו מהם עוד ענפים הרבה שבהם יפעלו הם השנויים היותר פרטיים וכן מן הענפים עוד ענפים קטנים עד יתרבו לאין מספר ולאין חשבון. וטעם כל זה מפני כי כל עוד שיתקרב הדבר אל המקור הפשוט יחוייב היותו משולל ומופשט מהשנויים כי הפשוט לא ישתנה. לכן יתלבש בנצוצות המתפשטים ממנו ויפעל בהם השינוי כרצונו כאשר נתבאר עוד בשערים הקודמים. ולכן חוייב מזה היות התיבות נשמה ומקור להאותיות. ונמצא לפ\"ז כי כבר אפשר היות התיבות מורות רחמים והאותיות דין, מפני שהתפשטות החסד עילה להגבורה והגבורה עלולה ממנו, כי החסד רביעי לאצילות והגבורה ה' לאצילות, ודא קליפה לדא ודא מוחא לדא. עוד בענין השם הזה למחבר א' בספירה הזאת וז\"ל הנה הוריתיך שבחסד הוא בנין העולם, וא\"כ יש לך להתבונן שהוא קיומו והוא המעמידו. והעולם מתחלק לד' חלקים שהם צפון ודרום ומזרח ומערב, והם כנגד ד' אותיות שם בן ד' שהוא ידו\"ד. ובכל חלק יש לך להתבונן כי יש בו רום ושפל ומיצוע, א\"כ יהיו כל הקצוות י\"ב. וצריך לך להתבונן שבכל קנה יש כח אחד מחזיקו, והכחות ההם יקראו עמודי עולם. וכל עמוד בהכרח יש לו ו' קצוות שהם ד' צדדים ורום ותחת ובכל אותם הקצוות יש להם כח מחזיקו. ובחשבך קצוי עולם שהם ו' פעמים י\"ב יהיו ע\"ב, ואם כן יהיו ע\"ב כוחות יקראו שמות, וזה שם של ע\"ב שמות היוצאים מן הפסוקים בפר' ויהי בשלח. בזולת שהאריך בחלוק השמות אל העמודים, ואין צורך להאריך בו. אמנם שורש ענין זה הוא בספר הבהיר:" + ], + [ + "רצוננו בפרק זה להעתיק דברי הספר הבהיר בשם הזה ולבארו בחזקת היד. דאיתא התם ישב רבי אמוראי ודרש מאי דכתיב השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, מלמד שע\"ב שמות יש לו להקב\"ה וכלם קבועים בשבטים דכתיב ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית וכתיב ושתים עשרה אבנים הקים וגו' (נ\"א והאבנים תהיין על שמות בנ\"י) הקישן מה אלה אבני זכרון אף אלה אבני זכרון לשתים עשרה אבנים הם ע\"ב כנגד ע\"ב שמות של הקב\"ה. ומ\"ט התחיל בי\"ב, ללמדך שי\"ב מנהיגים יש לו להקב\"ה ובכל א' וא' ששה כוחות ומאי הם ע\"ב שמות. אילן א' יש לו להקב\"ה ובו י\"ב גבולי אלכסון, גבול מזרחית צפונית, גבול מזרחית דרומית, גבול מזרחית רומית, גבול מזרחית תחתית, גבול מערבית צפונית, גבול מערבית דרומית, גבול מערבית רומית, גבול מערבית תחתית, גבול צפונית רומית, גבול צפונית תחתית, גבול דרומית רומית, גבול דרומית תחתית. ומרחיבין והולכין עד עדי עד והם זרועות עולם ומבפנים בהם הוא האילן. ובכל אלה האלכסונין יש כנגדן פקידים והם י\"ב וגם בפנים בגלגל י\"ב פקידים וכן בלב י\"ב פקידים אלה ל\"ו פקידים עם האלכסונין ולכ\"א יש כח א' כדכתיב כי גבוה מעל גבוה שומר. נמצא לרוח מזרחית ט', ולרוח מערבית ט', ולרוח צפונית ט', ולרוח דרומית ט', והיינו י\"ב וי\"ב וי\"ב שהם פקידים בתלי וגלג\"ל ול\"ב והם ל\"ו וכללם ל\"ו מל\"ו שכח אחד כלול מחבירו. ואע\"פ שי\"ב בכאו\"א מן השלשה. כלם אדוקים זה בזה, וכל הל\"ו כוחות הנמצאות בראשון שהוא תלי אם תדרשם בגלגל תמצאם הם עצמם וכן אם תדרשם בל\"ב תמצאם בעצמם. הלכך לכאו\"א י\"ב. נמצא לשלשה הם ל\"ו, וחוזרים חלילה, נמצא כל כח א' בחבירו. הלכך לכל אחד ל\"ו. וכלם אינם יותר מל\"ו צורות. וכולם נשלמות בלב מסור לל\"ב ונשארו ס\"ד. והם ס\"ד צורות. ומנלן דנמסר לב ללב דכתיב כי גבוה מעל גבוה שומר. וא\"כ היינו ס\"ד חסר שמנה לע\"ב שמותיו של הקב\"ה, והיינו דכתיב וגבוהים עליהם. והם (ז') ימי השבוע וחסר א' והיינו ויתרון ארץ בכל היא. ומאי יתרון, מקום שמשם נחצבה הארץ והוא יתרון ממה שהיה ומאי ניהו יתרון כל דבר שבעולם. כשאנשי העולם ראויים לקחת מזיוו אז הוא יתרון ומאי ניהו ארץ (אבן) דנחצב ממנו שמים והוא כסאו של הקב\"ה הוא אבן יקרה הוא ים חכמה וכנגדה תכלת טלית בציצית. דאמר ר' מאיר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר ויראו את אלדי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר. ואומר כמראה אבן ספיר דמות כסא עכ\"ל.", + "והנה דברי הספר הזה בהירים ומבהיקים ומרוב בהירותם ובהיקותם מעצמין עיני המעיין. כי כוונתם בכל עניינם לגלות אצבע ולכסות אלפיים אמה סביב. האמנם נגלה ממנו מאשר תשיג ידינו והאל יחשכנו משגיאות. התחיל השמים ושמי השמים, לכמה סבות. אם לפי שהוא רוצה לדרוש מגדולת יוצרנו כדמפרש ואזיל ולכן התחיל בשבח וכבוד השמים ושמי השמים וכו'. או אפשר הטעם כי בפסוק הזה שלשה מדרגות של שמים השמים א', ושמי ב', השמים ג'. והם נגד ג' מדרגות שהם תל\"י גלג\"ל ל\"ב וסימנם תג\"ל נפשי וכו' כאשר נבאר ב\"ה. ואמר שע\"ב שמות יש לו להקב\"ה כאשר בארנו למעלה בפרק הקודם וכלם קבועים בשבטים הכוונה כי י\"ב שבטי ישראל הם מרכבה אל י\"ב צורות עליונות אשר הם בספירות עצמם ע\"י המציאיות כאשר נבאר. ואל אותם הי\"ב צורות עליונות נעלמות אמר כאן שהם שבטים. ולשון שבטים פי' בספר הבהיר עצמו כאשר נבאר. וכנגד אלו הצורות העליונות היו י\"ב בקר תחת הים שעשה שלמה. וכן יעקב נטל י\"ב אבנים תחת מראשותיו ונעשו אחד שנתייחדו יחוד א' להיותם רומזים אל מקום היחוד. כי אע\"פ שהם י\"ב הכל א'. וכנגדן י\"ב אותיות פשוטות. וכן י\"ב מזלות בעולם, וכן י\"ב חדשים בשנה, וכן י\"ב כוחות בנפש. והם עול\"ם שנ\"ה נפ\"ש. וסימנך עש\"ן, והר סיני עשן כולו. והם מפורשים בספר יצירה. ונחזור אל ביאור המאמר כי ע\"ב שמות הם קבועים בי\"ב צורות שהם הנקראים שבטים והביא ראייה לזה מן הכתוב שאמר ששה משמותם על האבן האחת.", + "הנה ראיה כי ששה היו על אבן אחת. ובחושן אמר הכתוב והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל.", + "הנה י\"ב שהם י\"ב אבנים. וששה שמות על כל אבן ואבן הם ששה פעמים י\"ב הם ע\"ב. והראייה הזאת היא בדרך היקש. כי כיון שהקישן הכתוב כנראה כמו שבאבנים האלה בכ\"א יש ששה שמות, כן בי\"ב אבני השבטים בכ\"א ששה שמות כי הם ע\"ב שמותיו של הקב\"ה. ומאי טעמא התחיל בי\"ב, הוקשה לו שאם הכוונה לומר לנו סוד ע\"ב שמות שיש לו להקב\"ה, מהו לומר שהם י\"ב אבנים ואלה החלוקים. לזה השיב שהוא ללמדנו שהם ששה צורות בכל אחד מהי\"ב צורות, כי הם י\"ב ראשים, ותחת כל א' מהם ששה אחרים. וכן ראייה מבעלי הקבלה המעשיית מחלקים שם זה לששה ששה שמות. ובכל ששה פעולה בפ\"ע. וחותם הששה, בראשם אגל\"א וכן בסופם. ומצאתי להם סמך אל חותם שם זה כי שם אגל\"א עולה חמשה ושלשים, ועם המלה עצמה עולה ל\"ו, והיינו ל\"ו שהזכיר במאמר. ויש נסחאות מוסיפין בשם זה יו\"ד והוא אגיל\"א ואז עולה מ\"ה כמנין שם בן ד'. ואפשר היות זה שם אחר כי שם אגל\"א הוא מוכרח היותו חסר י' כי הוא יוצא מן \"אתה \"גבור \"לעולם \"אדני. אם לא שנאמר כי שם זה אל מלאך מטטרו\"ן וכמו שפעמים נקרא מיטטרון ופעמים מטטרון כן בשם אגל\"א. ואפשר היות צרוף השם הזה אגא\"ל והוא לשון גאולה והוא בחסד כענין (תהלים ס ז) הושיעה ימינך וכו' וכן (שם צח א) הושיעה לו ימינו. ולפ\"ז יהיה עולה עד הבינה כמו שאמר הכתוב (רות ד ד) אנכ\"י אגאל והוא הבינה הנקרא אנכי. ועתה בזה לא ירחק היותו חותם שם ע\"ב. ומפני היות שפעמים הימין בגלות בעונות כדכתיב הושיעה ימינך. לכן שם זה מצורף אל לשון גלות אגל\"א. ועכ\"ז אנו מקוים אל גבורותיו וישועתו של הקב\"ה. ולכן אנו אומרים ע\"י שם זה את\"ה גבו\"ר לעול\"ם אדנ\"י וכו' בהיותו כובש מדותיו נגד המכעיסים. וכן יש שם חשוב ועניינו בשם הזה והוא שם אל\"ד ג' אותיות. ואפשר כי א\"ל בשם אל\"ד הוא שם אל שבחסד והכל ענין אחד ושם זה הוא עשירי שבשם ע\"ב, ופעולותיו נוראות. ועתה נכנס בביאור הענין הזה והגבולים כפי חזקת היד. וקודם כל דבר כבר ביארנו בשער ג' פ\"ד ה', שהקצוות הם ששה, והם אותם שמנה בעל ספר יצירה באותה המשנה פנה למעלה וכו' כמבואר שם, והם גדולה גבורה תפארת נצח הוד יסוד.", + "והנה התפארת הוא כלול לעולם מהשש קצוות כי הוא כח הבינה והחותם כי הוא כלול מיה\"ו כנודע, ואין זה מקום להאריך בעניינו.", + "הנה יהיה הוא האילן בין השש קצוות. וכן נקרא תפארת לשון פארות ופי' ענפים. והכוונה כי הוא אוחז ומתפאר ומסתעף ומסתבך בספירות אלו. ולכן יוכרח מציאותם היות התפארת בתוכם כחתן בתוך חופתו, וזהו לשכך את האוזן. ואין לשאול כי איך אפשר לומר שהוא האילן בתוך הקצוות, והוא עצמו אחד מהקצוות. כי זו אינה שאלה כי הכל יתיישב על דרך המציאות והבחינות כדפי' במקומות רבים מהשערים הקודמים. ונחזור אל ענייננו. כי רום החופה הוא נצח, ותחתית החופה הוד, ומזרח החופה תפארת, ומערב החופה יסוד, ודרום החופה גדולה, וצפון החופה גבורה. וסדר זה מוכרח ובארנו בשער ג' בס\"ד. וקרוב הדבר כי שש ספירות אלה הם ג' נגד ג' בדרך הקצוות שהם שלשה נגד ג'. כיצד מזרח נגד מערב, כן ת\"ת נגד היסוד. והתפארת נקרא מזרח כי בו זריחת השמש והוא זורח אור לכל הקצוות. ומערב יסוד שבו יתערבו כל הכחות. וכמו שאור יוצא מן המזרח ונכנס במערב כן שפע יוצא מן התפארת ונכנס ביסוד. וכמו שצפין נגד הדרום כן הגבורה נגד החסד. ולהם יחוסים אחרים ביארנום בשער מהות והנהגה פי\"ו בס\"ד. ורום ותחת הם נצח והוד, כן ביאר הרשב\"י ע\"ה, ממראה מתניו ולמעלה נצח, וממראה מתניו ולמטה הוד. ואחר שנכללו ענין הקצוות הרוחניות, נבאר עתה לבאר הגבולים בגשמי ומשם נכנס אל הרוחני:" + ], + [ + "כל דבר גשמי שיהיה לו שש קצוות יחוייב היות לו י\"ב גבולים באלכסון. הא כיצד, נצייר בדעתינו בית אחד בד' כתלים וקרקעית ותקרה שהם שש קצות.", + "הנה יחוייב י\"ב גבולים באלכסון שהם י\"ב הוויות. הא כיצד, גבול שבו יתדבק כותל מזרח עם התקרה שהוא גבול מזרחית רומית. וכן לד' כתלים, גבול צפונית רומית, גבול מערבית רומית, גבול דרומית רומית. הם ד' גבולים. וד' גבולים אחרים למטה. גבול מזרחית תחתית, גבול צפונית תחתית, גבול מערבית תחתית, גבול דרומית תחתית. הם ד' גבולים אחרים למטה. והם ח'. וד' זוויות מקום דבוק הכתלים זו בזו. כיצד, גבול מזרחית צפונית והיינו צפונית מזרחית הרי א', וכן גבול מזרחית דרומית והיינו דרומית מזרחית הם ב', וכן גבול מערבית דרומית והיינו דרומית מערבית הם ג', וכן גבול מערבית צפונית והיינו צפונית מערבית הם ד'. ונקראים גבולי אלכסון מפני שהם באלכסון. ואינם כסדר הו' קצוות שהם ביושר מזרח נגד מערב צפון נגד דרום מעלה נגד מטה. אבל אלה הם נגדיים זה לזה באלכסון. גבול מזרחית רומית נגד מערבית תחתית, וגבול מערבית רומית נגד מזרחית תחתית, וגבול צפונית רומית נגד דרומית תחתית, וגבול דרומית רומית נגד צפונית תחתית, וגבול מזרחית צפונית נגד מערבית דרומית, וגבול מזרחית דרומית נגד מערבית צפונית. וכלם נגדיים באלכסון. ובישוב דברים האלה הם קרובים אל השכל בציור נקל מאד כדפי'. וכענין הזה אל הספירות להבדיל כמה הבדלות. כי הכל ע\"ד משל ולשכך את האזן. כיצד ת\"ת שהוא המזרח יתיחד עם הצפון שהוא הגבורה ועם הדרום שהוא החסד ועם הנצח שהוא המעלה ועם ההוד שהוא המטה. וכמו שלא ישתוה הדרום עם הצפון דהיינו החסד עם הגבורה, שהרי הם שתי ספירות, לכל אחד מהם פעולה בפני עצמה. כן לא ישתוה יחוד הת\"ת עם החסד עם יחודו עם הגבורה. וכן לא ישתוה בחינת יחודו עם הנצח עם בחינת יחודו עם ההוד. נמצא לפי זה יתהוה בחינה אחת מיחוד התפארת עם החסד והיא תקרא גבול מזרחית דרומית. ובודאי שהיה מתהווה מיחוד שתי מדות בחינה של רחמים. הרי גבול אחד. ונגד הגבול זה שהוא מזרחית דרומית היא גבול מערבית צפונית. והיינו יחוד יסוד עם הגבורה.", + "והנה היחוד הזה הוא דין, כי היסוד בעצמו דין והגבורה דין, ויחודם יתהוה ממנו דין. והיינו גבול ב'. עוד יתייחד הת\"ת עם הגבורה, וזה יהיה בהכרח נוטה אל הדין כי הגבורה דין, וזה נקרא גבול מזרחית צפונית. הרי גבול ג'. ונגד הגבול הזה שהוא מזרחית צפונית הוא גבול מערבית דרומית, והיינו יחוד היסוד עם החסד. וזהו ודאי רחמים הפך הגבול הקודם. הרי גבול ד'. והם שנים נגד שנים תפארת נגד היסוד. עוד יתייחד הדרום עם המעלה. והיינו יחוד החסד עם הנצח. ואז ודאי היא בחינת רחמים, שכן שניהם רחמים. והיינו גבול דרומית רומית. הרי גבול ה'. ונגד זה הגבול גבול צפונית תחתית והיינו יחוד הגבורה בהוד, וזה ודאי דין גמור, שכן שניהם דין, וזהו יחוד הצפון עם התחת. והרי גבול ששי. עוד יתיחד הדרום עם התחת, והיינו יחוד החסד עם ההוד, והיא בחינת רחמים, והיינו גבול דרומית תחתית. הרי גבול ז'. ונגד הגבול הזה הוא גבול צפונית רומית, והיינו יחוד הנצח עם הגבורה, והוא הפך הגבול הקודם. הרי גבול ח', הם שנים נגד שנים. עוד יתייחד הרום עם המזרח, והיינו יחוד הנצח בת\"ת, והיא בחינת רחמים, והיינו גבול מזרחית רומית. הרי גבול ט'. ונגד גבול זה גבול מערבית תחתית, והיינו יחוד הוד ביסוד, והיא בחינת דין. הרי גבול י'. עוד יתיחד הנצח עם היסוד, והיינו גבול מערבית רומית, והיא בחינת רחמים. והיינו גבול אחד עשר. ונגד גבול זה גבול מזרחית תחתית, והיינו יחוד התפארת עם ההוד, והיא בחינת דין. והיינו גבול י\"ב. הרי שנים נגד שנים נצח נגד הוד. נמצא כלל הגבולים האלה ששה לדין וששה לרחמים ולכן בחינתם י\"ב כדפי'. וכאשר נבחינם בערך ד' קצוות שהם מזרח ומערב צפון ודרום שהם עיקר ועולים ג\"כ ברוחניות אל ד' רגלי המרכבה ואין מעלה ומטה נחשבים לעצמם אלא נטפלים אל הד' הנזכר כנודע ומפורסם בדברי הרשב\"י ע\"ה בענין ד' רגלי המרכבה אברהם יצחק יעקב דוד כי יסוד ומלכות הכל אחד לענין מערב כמפורסם הם י\"ב נחלקים אל ד'. כיצד, ג' לכל אחד מהד' רוחות והם ד' פעמים ג' יעלו י\"ב.", + "הנה גבול מזרחית צפונית משוך כל פני המזרח וגבול מזרחית רומית וגבול מזרחית תחתית הם ג' גבולים למזרח ומתמתח והולך עד גבול דרומית מזרחית ומשם תחלת גבולי דרום. כיצד גבול דרומית מזרחית וגבול דרומית רומית וגבול דרומית תחתית הרי ג' גבולים לדרום ומתמתח והולך עד גבול מערבית דרומית ומשם תחלת גבולי המערב כיצד גבול מערבית דרומית וגבול מערבית רומית וגבול מערבית תחתית. הרי ג' גבולים למערב ומתמתח והולך עד גבול מערבית צפונית ומשם תחלת גבולי הצפון כיצד גבול מערבית צפונית וגבול צפונית רומית וגבול צפונית תחתית הרי ג' גבולים לצפון ומתמתח והולך עד גבול צפונית מזרחית שהוא מכלל גבולי המזרח כדפי'. נמצאו לפ\"ז שלשה גבולים למזרח שלשה גבולים למערב שלשה גבולים לדרום שלשה גבולים לצפון וכלם גבולים לאילן האמצעי שהוא הת\"ת כדפירשנו בפ' הקודם. וזהו אילן אחד יש לו להקב\"ה ובו י\"ב גבולים והאילן באמצע. וראוי עתה ליחד פרק בפ\"ע לענין תלי גלגל ול\"ב כדי ליתן ריוח בין הדבקים לתת מקום אל השכל להבין:" + ], + [ + "והנה בעל ספר יצירה כלל ענין הבריאה בעול\"ם שנ\"ה נפ\"ש. וז\"ל בפ\"ו תלי בעולם כמלך על כסאו. גלגל בשנה כמלך במדינה, לב בנפש כמלך במלחמה עכ\"ל לעניינו. ועם היות דבריו אל הפשט באמרו תלי בעולם כמלך על כסאו ופי' מלך על הכוכבים ומזלות. ותל\"י הוא גשם מאש ואויר ומים ואינו נראה לעין. ולפי האמת הוא הקו הישר שעליו תסובנה הגלגלים כי אותה הנקודה לא תזוז לעולם ממקומה כאלו נאמר שהוא היה גשם מאש אויר וכו'. ע\"ד משל הקו שמצפון לדרום עובר בין האש הסובב העולם ובין המים והאויר ויסוד הארץ שעל אותה נקודה סיבוב כל הגלגלים ולא יחטיאו השערה לא יעלה ולא ירד זה יקרא תל\"י, ולקצת התוכניים נקרא תנין. והוא כמלך על כסאו ע\"י הנהגת הגלגלים כדפי'. גלגל בשנה פי' גלגל השמש שבו יתסדרו ענייני השנה בתקופות וכל העניינים והוא מלך בענייני השנה. לב בנפש הכוונה כי בחלל הלב עקר משכן הנפש החיונית ומשם מתפשטת בשאר איברי הגוף, נמצא עיקר הנפש בלב והוא מולך על שאר הכוחות המתפשטים ממנו והוא מנהיג הגוף ומתקוטט עם אויבי החיות כנודע לבעלי הרפואה והיינו כמלך במלחמה. זהו דרך פשוטו. ועם היות פשוטן של דברים אמת רמיזתן במרומי ערץ. שכן דרך הספר מדבר בעולם הזה ודבריו עומדים ברומו של עולם. והענין הוא כי עולם ר\"ל בינה הנקרא עולם ע\"ש ימי ההקף שהיא העולם באמיתות. ונקרא עולם על שם שהם נעלמים בה, כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים ב\"ה. והאריכות עתה בהכרח שששת ימי ההקף הם בתוכה אין צריך, כי נודע היותה מערכה שניה אל האצילות כדפי' בשערים הקודמי'. ואמר תל\"י בעול\"ם מלשון (שה\"ש ה יא) קווצותיו תלתלים דהיינו מציאות הת\"ת הגנוז בבינה בסוד הדעת. והיינו התל המקבץ השש קצוות הנעלמות בבינה כנודע. והוא כמלך על כסאו. שבמקום הבינה נקרא מלך. וכסאו הוא פארותיו שהם ששת קצוותיו. הנעלמים ומפני שבהיותן שם אינו חסר שפע וברכה לכן נקרא מלך על כסאו בהשקט ובבטחה. והוא על כסאו מיוחד במלכות מלך תפארת על כסא מלכות כי במציאותה הנעלם אין מיעוט כדפי' בשער המיעוט בפ\"ד. גלג\"ל בשנ\"ה. שנה היינו תקופות הששה ימים במקומם בתפארת. ר\"ל מקום אצילותם וקיבוצם ומציאותם שם יקרא שנה והתפארת בתקפו עמהם יקרא גלגל. ומפני שאין שם שקט ובטחון הדין, לכן אמר כמלך במדינה לשון דין, דדין ודאי איכא, אבל מולך עליו, והיינו שהוא מלך במדינה. והיינו יחודו נמי עם בת זוגו שהיא עיר ומדינה. ונקראת כן כשהיא מתלבשת בדין מפני היניקה מהגבורה והמיעוט. ל\"ב בנפ\"ש שני כנויים אלה הם במלכות. אמנם ירצה בלב בתוכיות מציאות עצמות הנקודה האמצעית. ונפש היא בחינת עצמה אל בחינות הו' קצוות שבה והיא נקודה באמצע מציאות נקודת ציון נגד הת\"ת. ואחר שקודם אלינו מציאות ששה קצות בשלשה מערכות אלה והם נקראים עולם שנה נפש. והנקודה האמצעית היינו האילן האמצעי הנזכר במאמר נקרא תלי גלגל ולב וסי' עש\"ן תג\"ל.", + "הנה ע\"י תהיה ההנהגה בגלגול הקצוות במערכות שהם מערכה מול מערכה זו שואבת מזו וזו משפעת לזו ומכחה נברא עולם שנה נפש הגשמיות דרך המערכות שהם אצילות בריאה יצירה עשיה. ובכולם עולם שנה נפש כסדר אצילות כן סדר הבריאה כן סדר היצירה כן סדר העשייה. ואחר שנודע כי י\"ב גבולים הם מכח ו' קצוות הנה נמצא היות י\"ב גבולים בבינה וי\"ב בת\"ת וי\"ב במלכות. וביארנום כי הם נחלקים לד' ג' גבולים לכל רוח כזה: ", + "", + "הרי י\"ב לבינה וי\"ב לתפארת. ", + "עתה נכתב כ\"ד צירופים למלכות:", + "אדני אדיג אניד אנדי אינד אידג דרום:", + "דאני דאיג דינא דיאג דנאי דניא צפון:", + "נאדי נאיד ניאד נידא נדיא נדאי מזרח:", + "יאדג יאנד ינדא ינאד ידאג ידנא מערב:", + "והנה שלשה פעמים לדרום שהוא הי' בחכמה שהוא בחסד דרום והיינו ג\"כ א' של אהי\"ה וא' של אדנ\"י כי הכל א' כמבואר בהרשב\"י ע\"ה באמרו ענין יחוד ג' שמות אלו כזה יאהדונה\"י יאההויה\"ה והם ג' פעמים לצפון שהוא הה\"א שהיא בבינה שהיא בגבורה צפון והם ג\"פ למזרח שהוא הוא\"ו שהוא בת\"ת (והם ג\"פ למערב כו' כנודע) אמנם ביחס ההויות וכן השמות אל הגבולים זה אין בנו כח עד יבא מורה צדק.", + "והנה תל\"י הוא שם אהי\"ה, וגלג\"ל הוא שם יהו\"ה, ול\"ב הוא שם אדנ\"י. והד' רוחות הם ד' אותיות השם, אות אחת לכל רוח. והגבול הוא צרוף שם אחד כמו שציירנו.", + "והנה לכל שם מהי\"ב ששה שמות מהע\"ב שמות והיינו דקאמר ששה משמותם על האבן האחת. והטעם כי כל גבול יהיה כלול מששה קצוות. כי כח כלם בכל אחד. ע\"ד שבארנו בענין כללות הספירות בשערים הקודמים. וכל שם הוא מג' אותיות שהם נגד חסד דין רחמים. שבזה נכלל כל האצילות כדפי' בשער מהות וההנהגה פכ\"ה בס\"ד. וכן הם ג' אותיות אות א' בכל פסוק שהרמז בהם אל ג' קוים כדפי' לעיל.", + "והנה כל אחד כלול מחבירו והכל להורות על היחוד ועל ההנהגה. כי כשם שטבע המזלות מתחלפים כן הדבר בהויות ובצירופים איש על עבודתו ועל משאו, ואיש במלאכתו אשר המה עושים. וכבר נתבאר כי הג' מדות האלה הוא הנהגת העולם עליונים ותחתונים והם נכללים בסוד יהו\"ה כנודע ומהם נתפשטו ההויות כלם בכל העולמות בעולם שנ\"ה נפ\"ש (ע\"ד הפשט) שהם י\"ב י\"ב בסוד י\"ב גבולים כאשר נתבאר בספר יצירה. ונתפשטו הצורות העליונות עד היותם במלכות כ\"ד. לסבה כי המלכות היא י' והת\"ת ו' ושיעור ו' שני יודי\"ן כדפי' הרשב\"י ע\"ה והעתקנוה לעיל בשער השמות בפ\"ו בע\"ה וכן שיעור המלכות זרת כמו שנבאר בערכי הכנויים ושיעור הת\"ת אמה כאשר יתבאר שם ושיעור האמה ב' זרתות כנודע. וכן הת\"ת החוצה השקל עשר הוא. ומלכות היא ה' מחצית העשר כדפירשנו בשער א' פ\"ב בס\"ד (כצ\"ל ע\"פ הפלח) וכן המלכות ה' והיינו שהיא ג' ווי\"ם שהם נצח הוד יסוד כדפי' בשער המציאיות. ושיעור הת\"ת כפלים שהוא ו' קצוות. הוכרח מכל זה ששיעור הת\"ת כפל לשיעור המלכות, א\"כ הוכרח לזה שמה שנכללו ו' שמות של הע\"ב בצרוף הא' של אהי\"ה או הי' של יהו\"ה צריך שנים בשם אדנ\"י מפני שאינה כוללת מהקצוות כ\"א ג' כדפי' ולכן באו צרופי אדנ\"י כ\"ד שהם ג\"פ כ\"ד הם ע\"ב, וכן פי' בספר הבהיר במ\"א.", + "ועוד פירש שם כי אפי' בשם בן ד' הם כ\"ד צורות כ\"ד צירופים. ואין לתמוה על זה, כי אם היותו שישתוו ההוויות באותיותיהם לא ישתוו ברמיזתם. וראייה מאותיות ה\"ה שבשם ששוים בצורתם ומשונות ברמיזתם כמו שביארנו בשער השמות בפ\"א בס\"ד. ולכן נחשוב כאלו ה' שניה הי' צורתה משונה מחברתה, ויצא לנו כ\"ד צירופים כ\"ד צורות. ועם היות שידמו הי\"ב אל הי\"ב הם כדמות זכר ונקבה מקבל ומשפיע וכן הם י\"ב שעות ביום וי\"ב שעות בלילה, של הלילה מקבלות מהיום ושל יום משפיעות בלילה בסוד מדת יום ומדת לילה.", + "ועוד ראוי שנקדים כי תפארת ומלכות מתייחדים ומתדבקים בכל הספירות ובכל האברים העליונים פעמים כלם יחד ופעמים במקום מיוחד כאשר מתבאר מסוד התפילות. כי תפלת השחר מכונה לאברהם ושם מתרפקת על דודה ע\"י החסד, ותפלת המנחה יצחק ושם יחודה עמו ע\"י גבורה, ותפלת ערבית יעקב וכו'. וכסדר התפלות כן סדר המועדים כי פסח הוא חסד ושבועות ת\"ת ור\"ה גבורה וסוכות יסוד וש\"ע מלכות וחנוכה ופורים נצח והוד כי כן ביאר הרשב\"י בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"א). והכונה על יחודה עם בעלה, בעוד הענפים האלה ואין זה מקום הדרוש הזה כי נבאר אותו בס' אור יקר בס\"ד. אמנם תשתנה הבחינה לפי השתנות המקום ויתגלה הדבר הזה בסוד צרוף הניקוד כי יעלה המספר לאין תכלית כאשר נבאר בשער הצירוף פ\"ד בס\"ד.", + "הנה נמצא עתה היות אמת שהם כ\"ד צורות כ\"ד צירופים והם הם י\"ב צורות י\"ב צרופים שהכל א' והכל עולה אל מקום א'. ובזה יתוקן דברי ספר הבהיר במקום אחר, כי כן ביאר הוא בפי' כאשר נבאר כי י\"ב זכרים וי\"ב נקבות דומים אלו לאלו והם עולים כ\"ד.", + "והנה נודע היות הזכר הפך הנקבה כמו שנתבאר בספר יצירה זכר באמ\"ש נקבה באש\"ם. ולנו בזה שני דרכים. או אם נאמר שיהיו תיקון הזכרים והנקבות כמו אמ\"ש ואש\"ם ונמליך לעולם אות אחת בראש הזכר והנקבה דהיינו אות מהרוח שבו הזכר ובו הנקבה. כגון אם אנו ברוח מזרחי שהוא י' משם אהיה כמבואר לעיל הנה יהיה הזכר יאה\"ה ונקבתו יהה\"א. וכן אם יהיה הזכר יהא\"ה יהיה הנקבה כמוהו יהא\"ה אלא שהוא המליך אות ה\"א ראשונה והנקבה הפכה והמליכה אות ה' השניה. וכן באדנ\"י המשל אות רוח דרומי הוא א' ויהיה הזכר אדנ\"י והנקבה אינ\"ד, ואם יהיה הזכר אדי\"נ יהיה הנקבה אני\"ד, ואם יהיה הזכר אנד\"י יהיה הנקבה איד\"נ. זהו דרך א'. או אם נאמר י\"ב צרופים ממש נקבות כי\"ב הזכרים ולעולם הזכר והנקבה שוים כזה הזכר יהו\"ה והנקבה יהו\"ה, הזכר הוה\"י והנקבה הוה\"י, זה משפיע וזה מקבל. והב' דרכים שקולים אצלנו עד יבא מורה צדק. וראינו לחלק העניין הזה עוד לפרק בפ\"ע לתת ריוח בין פרשה לפרשה:" + ], + [ + "והנה בענין כ\"ד צרופים י\"ב וי\"ב שהקדמנו, יתבאר מה שכתב בספר הבהיר (סי' מו) וז\"ל השם היוצא מג' פסוקים ויס\"ע ויב\"א וי\"ט אותיות פסוק ראשון כסדר וכו' נמצא שבכל שם ושם מע\"ב שמות היוצאים מאלו הג' פסוקים כו' ומתחלקים לשלשה חלקים כ\"ד לכל חלק ועל כל חלק מג' חלקים שר גבוה עליהם ועל כל חלק יש לו ד' רוחות לשמור מזרח ומערב וצפון ודרום ומתחלקים ששה לכל רוח נמצאו לד' רוחות כ\"ד צורות. וכן לשני וכן לג' וכלם חתומים ביהו\"ה אלהי ישראל אלהים חיים שדי רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו יהו\"ה בשכמל\"ו עכ\"ל.", + "וכוונתו כי שם בן ע\"ב חותם בע\"ב שמות של הוי\"ה. וביאר זה שם למעלה וז\"ל מאי דכתיב יברכך ה' ישא ה' וגו' יאר ה' פניו וגו' זה שמו של הקב\"ה המפורש והוא שם של י\"ב אותיות דכתיב יהו\"ה יהו\"ה יהו\"ה מלמד ששמותיו של הקב\"ה שלשה חיילים וכל שם מחיל וחיל דומה לחבירו ושמו כשמו וכולם חתומים ביו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א והיאך תצרף יהו\"ה כ\"ד פעמים היינו חיל אחד יברכך ה' וכן השני והם כ\"ד שמותיו של הקב\"ה וגם הג' והם כ\"ד מלמד שכל חיל ראשיהם ושריהם הם כ\"ד ועתה תצרף כ\"ד ג' פעמים ויהי וע\"ב שמותיו של הקב\"ה והיינו ע\"ב שמות היוצאים מן ויס\"ע ויב\"א וי\"ט עכ\"ל.", + "והנה הוכרח מתוך המאמר הזה ששם בן ד' מצטרף כ\"ד צרופים ויתבאר על שדרך שפי' למעלה. וכך פירושו, כי עם היות כל חיל וחיל דומה לחבירו עכ\"ז הוא חיל בפ\"ע. ועתה נכנס בביאור כל המאמרים האלה על נכון ומתוכו יתבאר שם בן ע\"ב על מתכונתו. כבר נתבאר בשערים הקודמים כי כל האצילות נכלל באמ\"ש שהם אוי\"ר מי\"ם א\"ש והיינו חס\"ד די\"ן רחמים והם עיקרם בגדול\"ה גבורה ת\"ת. ולג' אלה רומזים ג' שמות שבברכת כהנים שהם ג\"כ מלך מלך ימלוך. ובניקוד ג' שמות אלה רבו בו הפרושים יש שרצו לנקדם יפעל יפועל יפעול והוא הראשון כלו פתח, והשני פתח חולם צירי, והשלישי חיריק שבא חולם. ויש שכתבו שנקודו יפעל יפעל יפעול והוא שראשון כלו קמץ, והשני כלו סגול, והג' חירק שוא חולם. ובתיקונים (בהקדמה ד\"י. ותקונא ע' דקל\"ד ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה שנקודו כתיבות שלאחריו שהיא מלך מלך ימלוך שהם יפעל יפעל יפעול והוא הראשון כלו סגול, והשני קמץ פתח, והשלישי חיריק שבא חולם. וכן פי' בר\"מ (פינחס דרי\"ז.) וז\"ל מיכא\"ל ארי\"ה ד' אנפין דיליה יהוה. ד' אנפי דשור ואיהו גבריאל ואינון יהוה. ד' אנפין דנשר ואיהו נוריאל ואינון יהוה. ואינון ממנן תחות חס\"ד פח\"ד אמ\"ת דרגין דג' אבהן, ואוקמוה רבנן האבות הן הן המרכבה, וסלקין נהורין לחושבן יב\"ק. ואינון מלך מלך ימלוך הנה ג' שמות נקראים שם בן י\"ב ועליו אמרו כל היודעו והזהיר בו וכו' והוא טוב לכוין בו בחתימת כל ברכה וברכה בסוד היה הוה ויהיה דהיינו מלך ימלוך. ונחזור לענייננו כמו שג' שמות אלה בג' אבות כן שם בן ע\"ב מהג' פסוקים בג' אבות כדפירש בזהר (בשלח דף נ\"א). נמצא שאחר שנצרף השם ע\"ב ונחלקהו לג' חלקים חלק לכל שם ושם מאלו הג' שמות הנזכרים יעלה כ\"ד שמות לכל שם. עוד נצרף שם בן ד' לכ\"ד צרופים הנה יהיו כ\"ד שמות נגד כ\"ד אשר לו משם ע\"ב. ויהיו כ\"ד הויות מקורות לכ\"ד שמות משם ע\"ב. וג' הויות אלו שמהם יצטרפו הע\"ב צרופים הנה יהיה כל א' מהם שר לכ\"ד המצטרפים ממנו. והיינו דקאמר לעיל ג' חיילים וכל שם מחיל וחיל וכו' וכן במאמר הקודם ועל כל כ\"ד שר גבוה וכו'. וכשנחלק כ\"ד לד' רוחות שהם ד' גבולים מי\"ב הנזכר לעיל הנה יהיו ששה תחת א'. כי יהיו ד' גבולים ולכל כ\"ד שמות יהיו ו' שמות משם ע\"ב תחת ו' שמות משם בן ד' אלו תחת שם א' שבי\"ב גבולין. וי\"ב גבולים מצטרפים משם בן ד' כדפי'. ורצוננו לצייר צורה נכונה יתישבו כל אלה הדברים בלב המשכיל על ידה. והצורה תמצא בעמוד תפ\"ו:
", + "עד הנה הגיע כח הציור בדברים האלה וכצורה הזאת לשם יהו\"ה כן הצורה לשם אהי\"ה וכן לשם אדנ\"י. והכלל העולה היות הי\"ב גבולין צירוף שם בן ד' אשר בתפארת והנה התפארת כולל חסד וגבורה ורחמים כי הוא איש תם יושב אוהלים ומזה חוייב ג' שמות בשם בן ד' ושם בן ד' א' כלול שלשתם והא' נחלק לי\"ב צרופים שהם י\"ב גבולים כדפי'. והי\"ב צרופים נחלקים כאו\"א לשנים שנים זכר ונקבה הם כ\"ד. והג' כל אחד מהם לכ\"ד הם ע\"ב הם ו' שמות מהם לכל א' מהם י\"ב ולכל א' מהם כ\"ד זהו מקורם הנעלם. אמנם יתלבשו הכחות האלה הע\"ב בע\"ב שמות של ויס\"ע ויב\"א וי\"ט שהם כל א' מג' אותיות רמז אל חסד וגבורה ת\"ת שכן רמז הפסוקים וראשי אותיות של י\"ב צרופים של שם בן ד' אשר בת\"ת הוא יי\"י הה\"ה וו\"ו הה\"ה שהם ג' שמות הנזכר והכל ממקום א' והכל שב אל מקור א'. וע\"ד זה נקיש לשם אהיה כי הכל אחד זה כזה ולרמוז אל שלשה (שהם) [שמות) אהיה שהם חסד דין ורחמים לא נזכר בתורה כולה כי אם ג' פעמים דהיינו ג' ראשונות. ואדני ג\"כ עד\"ז כי ה' בהיכל קדשו אין בין זה לזה אלא שאין אנו צריכין (לפעל) (לכפול) השמות. וע\"פ דרכנו למדנו כי מקור שם של ע\"ב הוא על הדרך שאמרנו וכן אהי\"ה וכן אדנ\"י. אמנם בס' האורה פי' בענין אחר וכן בתיקונים ונבארהו ב\"ה. שוב מצאנו שם הי\"ב גבולים זולת שם בן ד' ושם אהי\"ה ושם אדנ\"י אלא שם אחד. וז\"ל בס' הבהיר ואלו הם השמות המפורשות היקרות והמפוארות שם י\"ב לי\"ב שבטי ישראל:", + "אהציצהרון אכליתהרון טמקתון רמוהטרון וצפצפשיתרון יהורמרון ברחיה גאון עדשגדראון כסאות הוהויהה ויהאהאהיה והדמתתיהון בשכמל\"ו [נג]. וכלם נכללים בלב נתיבות השמים ומתחלקים לכ\"ד שמות ובהם כלול זכר ונקבה ופקדיו בתל\"י גלג\"ל ולב והם מעיינות החכמה עכ\"ל.", + "ודקדק בדבריו שאמר זכר ונקבה והם הכרח אל מה שכתבנו למעלה בענין י\"ב הנחלקים לכ\"ד זכר ונקבה. ואין ספק שהשמות הללו לבוש אל י\"ב הויות ואל י\"ב אהי\"ה ואל כ\"ד אדני ע\"ד שפי' למעלה בע\"ב עצמם. ואחר שנתבאר ענין הי\"ב גבולים כפי השפעת השם בחסדו עלינו, ניחד פרק זה בתשלום ביאור המאמר:" + ], + [ + "אמר שהם י\"ב פקידים בתל\"י גלגל ול\"ב, כמבואר לעיל כי י\"ב גבולים הם בתל\"י שהיא הבינה וי\"ב בגלג\"ל שהוא התפארת וי\"ב בל\"ב שהוא המלכות. והם ל\"ו, ג' פעמים י\"ב יעלו ל\"ו. ירצה שכל אחד מתל\"י גלגל ול\"ב יעלה מספר י\"ב שבו אל ל\"ו. מפני שהמלכות כלולה מבינה ות\"ת, והתפארת כלול מבינה ומלכות, והבינה כלולה מת\"ת ומלכות. לכן חוייב שיהיו כל אחד מהי\"ב כלול משתים זולתו שהם ג', וג' פעמים י\"ב הם ל\"ו. אם תדרשם בגלגל תמצאם וכו'. ומ\"ש וכללן ל\"ו מל\"ו שכח אחד כלול מחבירו פי' שכל אחד מהל\"ו צורות היא כלול מל\"ו צורות. והטעם לזה שכח אחד כלול מחבירו, פי' שכלם שואבים זה מזה ומקבלין דין מן דין, א\"כ יוכרח היות בכל א' בחינת כלם כדי שיוכלו לקבל מכולן. ואמר עוד וכלם אינם יותר מל\"ו צורות כי אע\"פ שאמר שהם ג\"פ ל\"ו וכל אחד מל\"ו כלול מל\"ו צורות עכ\"ז שרשם האמיתי העקרי אינם אלא ל\"ו מהג' מערכות שהם ג\"פ י\"ב, ולכן אינם נכנסים לחשבון אלא י\"ב והשאר הוא הכללות שנכללו כדפי'. וכולן נשלמות בל\"ב הם שלשים ושנים. ואפשר הטעם כי צריך להסיר ד' מל\"ו מפני שהד' אותיות הם יסוד הל\"ו ולכן כאשר נחסר הד' מל\"ו יושלמו ויוכללו בל\"ב. אח\"כ אמר מסור בל\"ב ול\"ב נשארו ס\"ד. פי' כאשר נמסור ונכלול ל\"ב עליונים בל\"ב תחתונים יהיו ששים וארבעה. והכריח דנמסר ל\"ב לל\"ב משום דכתיב כי גבוה כו' הרי של\"ב הם על ל\"ב ולכן הם נכללים בס\"ד. חסרו ח' להשלים ע\"ב והיינו וגבוהים עליהם שהם כח שבע ספירות למעלה מהמלכות שהיא הל\"ב כמבואר לעיל.", + "והנה ז' ימי בראשית הם והבינה הוא יום השבת א' מהז' ימי בראשית ולכן קראם ז' ימי השבוע כי שבוע היא הבינה. וחסר אחת. והמלכות אינה משלמת שהיא עצמה הלב כדפי'. ואמר כי המנין נשלם ביתרון ארץ בכל היא. ושאל על עניינו ואמר מקום שמשם נחצבה הארץ. פי' מציאות המלכות הנעלם בסוד מקורה למעלה שהוא מציאות יתרונה ומעלתה ומשם נשפע אור חדוש הלבנה כמבואר בר\"מ כי מן הנקודה האמצעית מאירה הלבנה והיינו כזה (. והנקודה האמצעית היא מקור האור ומשם חדושה והיינו מציאות הי' שבמלכות נקודה האמצעית וז\"ש ויתרון ארץ יתרון ממה שהיה בה כי היתה חסרה והיא מתמלאה מתוכה בת עין המאירה את כל העין ומתוך יתרון זה שופעת חיות לכל העולם וזהו ויתרון ארץ שהיא הנקודה בכל הוא. פי' בכל בני העולם שופע שפעה. כשאנשי העולם ראויים לקחת מזיוו וכו'. פי' כשיש כשרון מעשים בעוה\"ז אז היא לבנה במילואה והאור נשפע. ומאי ניהו ארץ שנחצבה ממנה שמים. דקדק שלא אמר ארץ דנחצבה משמים דהיינו המיעוט אלא ארץ שנחצבה ממנה השמים דהיינו ענין הצלע שהתפארת שהוא השמים נחצב ממנה והיא נשארה בחכמה כמבואר בשער המיעוט פרק ד' בס\"ד. והיא כסאו. פי' אח\"כ הוא כסא לתפארת והיא אבן יקרה שהיא סגולת מלכים בסוד היו\"ד העליונה בחכמה ובסוד המציאות ההוא היא ים החכמה, וכנגדה תכלת שגוונו ספיר. והביא ראיה מדברי רבי מאיר לג' מציאיות שבמלכות והיא מציאותה למטה אחר המיעוט ומציאותה עם התפארת קודם המיעוט ומציאותה בחכמה. וז\"ש תכלת דומה לים דהיינו מציאות המלכות בסוד בחינתה התחתונה והיא נקראת ים ושם תחתיה מצולת ים בסוד (משלי ה ה) רגליה יורדות מות. וים דומה לרקיע דהיינו מציאתה עם הת\"ת הנקרא רקיע. ורקיע לכסא הכבוד דהיינו החכמה שהיא כסא לכבוד החופף עליו והוא (רחוק) (הכתר). והכריח שלשה מציאות אלו מן הפסוק ויראו א\"ת אלהי ישראל. ותחת רגליו היא המלכות שהיא תחת רגלי אלהי ישראל שהוא תחת נצח והוד שהם רגליו לתפארת. כמעשה לבנת הספיר פי' ענין מציאותה בחכמה ששם הוא הספיר. וכעצם השמים דהיינו מציאותה בתפארת. וכן עליה נאמר כמראה אבן ספיר והיינו שהשכינה כמראה אבן ספיר שהיא החכמה. דמות כסא פי' דמתכסה ומתעלם, וכן פי' הרשב\"י ע\"ה. ודי בזה הערה בסוף המאמר הזה כיון שאינו מענייננו. ומתוכו נתבאר ענין הי\"ב הגבולים וע\"ב שמות לכלם יחד כדפי' שלהי המאמר בפרק הזה כי הם שש קצוות וראשם וסופם כנ\"ל. ודי לנו העסק במאמר הזה ובענין הזה. ונבא לבאר בפרק בפ\"ע ענין מקורות השם הזה בס\"ד:" + ], + [ + "בענין מקורי השם הזה כתב ס' האורה וז\"ל צריך אתה לדעת כי השם ית' יש לו נ\"ד שמות מרובעים בצרוף יהו\"ה והם עולים לחשבון רי\"ו אותיות. ואלו הנ\"ד שמות הם בסוד המשכת כח בכל הנמצאים אשר בעולם בהויות כל הוה, והם כדמיון נשמה אל רי\"ו אותיות שהם ויס\"ע ויב\"א וי\"ט. ובתוך אלו הנ\"ד נכללו כל הדברים אשר בעולם ואלו הן המספיקים צורך כל הנבראים ע\"י האדנות עכ\"ל.", + "ומה שאמר שבשם ההוי\"ה יש נ\"ד שמות קבלנו צרופו כזה. יהו\"ה יוה\"ה יהה\"ו יוה\"ו יהו\"ו יוו\"ה יוה\"י יהו\"י יוי\"ה. והי\"ה ויה\"ה והה\"י הוי\"ו היו\"ו הוו\"י יוי\"ה ויה\"ו יהי\"ו ההו\"י ההי\"ו היו\"ה ווה\"י ויה\"ו ויו\"ה ויי\"ה והי\"י ויה\"י היו\"ה היה\"ו הוה\"י היו\"ו הוי\"ו ווי\"ה הוי\"י היו\"י היי\"ו ויו\"ו יוי\"ו יוו\"י ייה\"ה יהי\"ה יהה\"י ווה\"ה והו\"ה והה\"ו ווי\"י ויי\"ו ויו\"י ההי\"י היי\"ה היה\"י ההו\"ו הוה\"ו הוו\"ה. אלו הם נ\"ד צרופים שבשם הוי\"ה כפי אשר קבלנום מאנשי לבב. ועד\"ז נצרף שם אהי\"ה כי הכל ענין א' (לחקור) (למקור) השם הזה כדפי':", + "אהי\"ה איה\"ה אהה\"י אאי\"ה אאה\"י איא\"ה ייא\"ה ייה\"א יאי\"ה יאה\"ה יהא\"ה יהה\"א איה\"א אהי\"א אהא\"י יאה\"י יהא\"י יהי\"א האי\"ה האה\"י ההי\"א האא\"י היא\"א האי\"א איי\"ה איה\"י אה\"יי ההא\"י היא\"ה היה\"א יאא\"ה יאה\"א יהא\"א האי\"י היי\"א היא\"י ההי\"י היה\"י היי\"ה אאה\"ה אהא\"ה אהה\"א ייא\"א יאי\"א יאא\"י ייה\"ה יהי\"ה יהה\"י ההא\"א האה\"א האא\"ה אאי\"י איא\"י איי\"א. הרי נ\"ד צרופים בשם אהי\"ה כפי אשר קבלנום והם מקור לשם ע\"ב לדעת הרב:", + "ויש מחלקים שם ע\"ב לד' אותיות כל שם ושם ואין לנו עסק בעני הזה כלל. ויש מהמקובלים במעשים שכתבו שמקור השם הזה הוא א\"ל כמו המשל יליא\"ל סיטא\"ל וכן עד תומו, ונכון הוא שכן הוא בחסד ושם אל בחסד. וכבר היינו יכולים לומר שיהיה מקור א\"ל כלול עמו בדרך אחרת כזה יאלל\"י וכן סאיל\"ט אלא שראינו לעולם א\"ל בסוף שמות כל המלאכים וכן בשם זה לא נשתנה. ולהרשב\"י ע\"ה במקור השם הזה דרך אחרת וז\"ל בתיקונים (בהקדמה ד\"ח.) ומקור דאילין הוויין בחשבן חסד דבהון צריך למבני בניינא דא אינון מחסד דמקור ההווייות איהו יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י דסלקין לע\"ב הוויין כחושבן חס\"ד כולהו אבן וקורה ובניינא דאתבני בתרווייהו. ואילין אינון ע\"ב הויין דנפקין מן יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א עכ\"ל.", + "וכתב ההויות ובכל הספרים נפל בהם הבלבול והטעות לכן היותר נכון לצרפם מתוך שם יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י.", + "והנה בשם זה שהוא יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י הם ד' יודי\"ן ושלשה ווי\"ן ושני ההי\"ן, כשנרצה לצרף אותיות אלה אל תיבות יעלה מהם ראשונה יה\"ו יה\"ו וי\"י הם ג' הויות מכלל אותיות ההוי\"ה שבשם זה.", + "והנה עוד נוכל לצרף שם יה\"ו כזה יה\"ו יו\"ה הי\"ו הו\"י וי\"ה וה\"י הרי ו' הוויות, וכן מיה\"ו השני הם י\"ב. ושם וי\"י יסבול ג' צרופים כזה וי\"י יו\"י וי\"י. נמצא כלל הצירופים עד עתה ט\"ו. עוד נעשה מאותיות השם שהם ד' יודי\"ן ונצרף כל י' מהם אל ב' ההי\"ן ויהיו יה\"ה יהה\"ה יה\"ה ויעלה מספרם י\"ב צרופים, כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה יה\"ה הי\"ה הה\"י והם ג' פעמים ד' הם י\"ב וט\"ו הם כ\"ז. עוד נצרף ג' ווי\"ן אל שני ההי\"ן ויעלה וה\"ה וה\"ה וה\"ה ויעלה מספרם ט' צרופים, כי נצרף כל ההוי\"ה מאלו אל ג' כזה וה\"ה הו\"ה הה\"ו והם שלשה פעמים ג' הם ט' וכ\"ז הם ל\"ו. עוד נצרף ד' יודין אל שני ווי\"ן ויהיו יו\"ו יו\"ו יו\"ו יו\"ו ויעלה מספרם י\"ב צרופים, כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה יו\"ו וי\"ו וו\"י והם ד' פעמים הם י\"ב ול\"ו הם מ\"ח. עוד נצרף ג' ווי\"ן אל ב' יודי\"ן ויהיו וי\"י וי\"י וי\"י ויעלה מספר ט' צרופים, כי נצרף כל הויה מהם אל ג' כזה וי\"י יו\"י וי\"ו שהם ג' פעמים ג' ט' ומ\"ח הם נ\"ז. עוד נצרף שני ההי\"ן אל שני יודין ויהיו הי\"י הי\"י ויעלה מספר ו' צרופים, כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה הי\"י יה\"י יי\"ה הם ששה ונ\"ז הם ס\"ג. עוד נצרף ב' ההין אל ב' ווין ויהיו הו\"ו הו\"ו ויעלה מספר' ו' צרופים, כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה הו\"ו וה\"ו וו\"ה הם ששה, וס\"ג הם ס\"ט. וכלל האותיות יסוד הצרוף שבשם הם ד' יודין וג' ווי\"ן ושני ההי\"ן נעשה מהם ג' תיבות כזה וו\"ו יי\"י יה\"ה הם ג' וס\"ט הם ע\"ב. זה דרך מוצא ע\"ב ההויות שבשם ע\"ב לדעת הרשב\"י ע\"ה ויסודם יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י שעולה ע\"ב. ואחר שכללנו סדר צרופו נצייר עתה בלוח זה סדר ההויות. יה\"ו יו\"ה הי\"ו הו\"י וי\"ה וה\"י יה\"ו יו\"ה הי\"ו הו\"י וי\"ה וה\"י יי\"ו יו\"י וי\"י יה\"ה הי\"ה הה\"י יה\"ה הי\"ה הה\"י יה\"ה הי\"ה הה\"י יה\"ה הי\"ה הה\"י וה\"ה הו\"ה הה\"ו וה\"ה הו\"ה הה\"ו וה\"ה הו\"ה הה\"ו. וי\"י יו\"י יי\"ו וי\"י יו\"י יי\"ו וי\"י יו\"י וי\"י יו\"ו וי\"ו וו\"י יו\"ו וי\"ו וו\"י יו\"ו וי\"ו וו\"י יו\"ו וי\"ו וו\"י הי\"י יה\"י יי\"ה הי\"י יי\"ה הו\"ו וה\"ו וו\"ה הו\"ו וה\"ו וו\"ה וו\"ו יי\"י יה\"ה הרי ע\"ב והם כל א' וא' מאלו ההויות של ג' אותיות כעין שם ע\"ב שכל א' מהם ג' אותיות. ואין לתמוה על כפל ההויות אחר שאין אותיות הכפל שוות כדפירשנו. וכן ההויה של שלשה יודי\"ן או שלשה ווי\"ן אין לתמוה עליה שהרי אין היודין ברוחניותיהם שוות וכן הווי\"ן.", + "וענין זה בההי\"ן וביודי\"ן ובווין שבשם כל אחד ואחד רמז אל ענין בפ\"ע כמבואר בשערים הקודמים.", + "והנה נשלם ונכלל המובן אלינו בפירוש שם בן ע\"ב לעת כזו ואין להאריך עוד. ונסע אל ביאור שם בן מ\"ב הקדוש בעה\"ו:" + ], + [ + "הכוונה עתה לבאר שם מ\"ב ונקרא כן לפי שבו מ\"ב אותיות כאשר נבאר וזהו השם בנקודו:", + "אבגיתץ. קרע שטן. נגדיכש. בטרצתג. חקבטנע. יגלפזק. שקוצית:", + "ע\"כ. כמו שנקדנו אותו מצאנוהו בתפלת ר' נחוניא. ובדברי מקובל ע\"פ מגיד כתוב וז\"ל. אבגיתץ תנקדהו בפת\"ח ובשב\"א, האל\"ף והבי\"ת והגימ\"ל בפת\"ח והיו\"ד בשב\"א והתי\"ו בפתח ובדגש. קרע שטן הקוף בשב\"א והרי\"ש בפת\"ח והשי\"ן בשב\"א והט' בקמץ. נגד יכש על הדרך הזה הנו\"ן בשב\"א הג' בפתח והד' בשב\"א היו\"ד בפתח והכ\"ף ג\"כ. בטר צתג הבי\"ת בשב\"א הטי\"ת בפת\"ח הצד\"י בשב\"א התי\"ו בפתח. חקבטנע החי\"ת בפתח הקוף בשב\"א הבי\"ת בפת\"ח ובדגש הטי\"ת בשב\"א ובדגש הנו\"ן בפתח ועי\"ן בלי נקודה. יגל פזק היו\"ד בשב\"א ובדגש הגימ\"ל בפת\"ח בלי דגש הפ\"א דגושה ובשב\"א הזי\"ן בפתח הקוף בלי שום נקודה. שקוצית תנקדהו על הדרך הזה השי\"ן בקמ\"ץ והקו\"ף בשב\"א והוא\"ו בקמץ ג\"כ הצד\"י בחיר\"ק. זהו צירוף נקודו. ידוע כי סוד הפת\"ח הוא סוד גדול לפתוח מלמעלה על פתחי הרחמים הגמורים יען כי הוא רחמים גמורים. וקמץ סודו (תהלים פז י) קפץ באף רחמיו. ר\"ל אם תנקדהו בקמץ הוא קופץ באף והשמר לך שלא תנקדהו בקמץ אלא לנקום נקם. ובמקום השב\"א חירי\"ק ועמו תעשה ותשיג פלאי פלאות. ובפת\"ח תשיג פעולות הרחמים ויפתח ברכות עד בלי די וזש\"ה (מלאכי ג') אם לא אפת\"ח לכם את ארובות השמים והריקותי וגו' עכ\"ל לענייננו. ונחזור לענין פירוש השם והוא נרמז בספי' הגבורה ומקום מוצאו מפסוק בראשית עד ב' ובה\"ו וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים בתקון ד' וז\"ל קם ר' שמעון על רגלוי ואמר רבון עלמין אפתח עיני לאסתכלא בהון לעילא אבא ב\"ם במ\"ב אתוון דשמא מפרש למנדע כל את ואת על תקוניה ואינון בראשית ברא אלדים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובוהו. בראשית ברא אלה ימאת הש מימואת הארצוה ארצהית התהווב. ואינון אבגיתץ קרע שטן נגדיכש בטרצתג חקבטנע יגלפזק שקוצית. כל את ואת אית ליה מאמר ואית ליה נתיב י' אמירן אינון ול\"ב שבילין וכולהו תליין מן אי\"ה ודא איהו אבא ב\"ם אודה י\"ה אי\"ה בחשבן אודה י\"ה (י\"ה חכמה ובינה א' כתר עלאה). ואינון ז' ספירן כלילן בז' שמהן וכולהו כלילת לון בת שבע עכ\"ל.", + "ושיעור הכתוב הוא פתחו לי שערי צדק והיא השכינה כשהיא נקרא בת שבע על שהיא כלולה משבע שמות אלו שהם שבע הספירות ואז היא נקראת צדק מעבר הנתיבות והמאמרים. אח\"כ אבוא ב\"ם שהם שבע שמות שבע ספירות ובהם נכללות מ\"ב אותיות שהם י' מאמרים ול\"ב נתיבות וכל אות ואות יש לה כח א' מהמאמרים או ההנתיבות. אודה י\"ה הם ג' ראשונות הנשארות.", + "הנה בפירוש שמוצא השם הזה הוא מפסוק בראשית עד ב' של ובה\"ו, ויש בזה קצת בלבול כאשר נכתוב. ויש מי שחלק האותיות האלה לג' חלקים שהם ג' ידות יד ימין יד רמה ויד החזקה וזה סדורו עם נקודו בראשית ברא אלה ימ. ע\"כ יד הגדולה ימין. אתהש. מימואתהא. רצ. ע\"כ יד רמה הרחמים. והארצה יתהתהו. וב. ע\"כ יד החזקה:", + "וכתב עוד כי מ\"ב אותיות אלה בסוף התורה בפסוק ולכל היד החזקה ולכל המורא וגו'. ושם ג\"כ ג' ידות והם אלו ולכלהי דהחזקה ול ע\"כ היד האחת. כל המוראה גדול אש ע\"כ היד השנית. רעשה משה לעיני כל. ע\"כ היד הג'. כן מצאתי. ואפשר היות נקודות אלו כנקודות האותיות שבו נקוד האותיות שמבראשית כאשר רמזנום לעיל ושמענו אומרים שדברים אלו הם דברי החסיד החכם ר' שלמה מלכו ז\"ל. ובשם זה מצאנו בס' הקנה שמות שראשי תיבותם הוא שם בן מ\"ב נראה משם שהם לבוש אל זה השם ואלו הן השמות כאשר כתב הוא בספרו:", + "אדירירוץ בהירירוץ גבירירון יגבהיה תלמיה צתניא קדמיה רגריה עריריה שנעיה טלטיה נהריה נשמריה געריה דהריה יעליה כסיה שניוניה בועליה טורריה רמיה צצציה תחבהיה גלגליה חנניה קתקיה בהבחביה טוהויה נתניה עממיה יהלשריה גורריה לממריה פקורקריה זהרזהר זהריה קמליה שתהודדיה קדושיה והאלאליה צעדיה יתהרריה תמתליה. ע\"כ:", + "והכוונה כי מ\"ב אותיות השם הם מ\"ב מאורות מאירות צורות רוחניות ושם כל א' כפי הנזכר לעיל ולרמוז אל אות השם שהוא מקורו בא בראש שמו סימן האות לרמוז כי הענף נעוץ בשרש והשרש בענף ולהורות שהוא אצילות נאצל מן המקור ההוא. עוד מצאתי באמתחת החכמים דרך שני מ\"ב שמות ראשי שמותם השם הקדוש ואלו הם. ארפניא\"ל בוא\"ל גבריא\"ל יופיא\"ל תומיא\"ל צדקיא\"ל. השם השני קבציא\"ל רבחיא\"ל עזוזיא\"ל שמשיא\"ל טופיא\"ל נגדיא\"ל. השם הג' נחליא\"ל גבוריא\"ל דניא\"ל יהודיא\"ל כבשיא\"ל שפריא\"ל. השם הד' ברכיא\"ל טפטיא\"ל רחמיא\"ל צפוניא\"ל תרומיא\"ל גרודא\"ל. השם הה' חזא\"ל קומיא\"ל ברקיא\"ל טהריא\"ל נוריא\"ל עמיא\"ל. השם הששי ישרא\"ל גדיא\"ל להביא\"ל פנוא\"ל זכריא\"ל קדושיא\"ל. השם השביעי שלגיא\"ל קרביא\"ל וויא\"ל צוריא\"ל ילפיא\"ל תבריא\"ל ע\"כ. ואין ספק היות שמות הקדומים מתעלמים ומתעלים על אלו חלק רב. ויש עוד דרך ג' בזה כפי הנמצא בספרי הקדמונים:" + ], + [ + "אחר שכתבנו זה השם בפרק הקודם נבאר עתה בפרק זה לכתוב אופן מוצאו מהפסוקים:", + "ב תמורתה א מאבג\"ד א ר תמורתה ט מאלב\"ם ותחת ט' ב' מאח\"ס בט\"ע ב א תמורתה י מאי\"ק ותחת י' ג' מאח\"ס בט\"ע ג תמורתה י מאלב\"ם י י תמורתה א מאי\"ק ותחת א' ת' בא\"ת ב\"ש ת תתמורתה כ מאלב\"ם ותחת כ' צ' מאחס בטע ץ (זהו השם הראשון):", + "ב תמורתה ח בא\"ט ב\"ח ותחת ח' ק' באלב\"ם ק ר תמורתה ט בא\"ל ב\"ם ותחת ט' נ' מא\"ת ב\"ש ותחת נ' ר' [נד] מאלב\"ם ר א תמורתה ל באלב\"ם ותחת ל' ע' באטבח ע א תמורתה ת בא\"ת ב\"ש ותחת ת' ש' מאבג\"ד ש ל תמורתה ע באטב\"ח ותחת ע' ט' באח\"ס בטע ט ה תמורתה נ מאטב\"ח ן (זהו השם השני):", + "י תמורתה ט מאבג\"ד ותחת ט' נ' בא\"ת ב\"ש נ מ תמורתה ב מאלב\"ם ותחת ב' ג' באבג\"ד ג א תמורתה ת בא\"ת ב\"ש ותחת ת' ק' באטב\"ח ותחת ק' ד' באתב\"ש ד ת תמורתה א באתב\"ש ותחת א' י' מאי\"ק י ה תמורתה ל מאח\"ס בט\"ע ותחת ל' כ' באתב\"ש כ ש תמורתה ר מאטב\"ח ותחת ר' ש' מאבג\"ד ש (זהו השם השלישי):", + "מ תמורתה ב מאלב\"ם ב י תמורתה ט מאבג\"ד ט מ תמורתה ר מאחס בטע ר ו תמורתה פ באתב\"ש ותחת פ' צ' באבג\"ד צ א תמורתה ת באתב\"ש ת ת תמורתה ק באטב\"ח ותחת ק' ר' באבג\"ד ותחת ר' ג' באתב\"ש ג (זהו השם הרביעי):", + "נד. ואולי חסר וצ\"ל ותחת נ' ט' באתב\"ש ותחת ט' ר' וכו':", + "ה תמורתה ע באלב\"ם ותחת ע' ט' באחס בטע ותחת ט באבג\"ד א תמורתה ת באתב\"ש ותחת ת' ק' באטב\"ח ר תמורתה ג באתב\"ש ותחת ג' ב' באבג\"ד צ תמורתה י באטב\"ח ותחת י' ט' באבג\"ד ו תמורתה ד כאסכ\"ח ומחת ו\" נ' כאכג\"ד ומחח נ' נ' כאלכ\"ס ה תמורתה ע באלב\"ם (זהו השם החמישי):", + "א תמורתה י באי\"ק ר תמורתה ג באתב\"ש ץ תמורתה כ באחס בטע ותחת כ' ל' באתב\"ש ה תמורתה ץ באתב\"ש ותחת צ' פ' באבג\"ד י תמורתה צ באטב\"ח ותחת צ' ז' באלב\"ם ת תמורתה ק באטב\"ח (זהו השם הששי):", + "ה תמורתה ל באחס בטע ותחת ל' א' באלב\"ם ותחת א' ת' באתב\"ש ותחת ת' ש' באבג\"ד ש ת תמורתה ק באטב\"ח ק ה תמורתה ו באבג\"ד ו ו תמורתה ה באבג\"ד ותחת ה' צ' באתב\"ש צ ב תמורתה כ באי\"ק בכר ותחת כ' י' באבג\"ד י ה תמורתה ל באח\"ס בט\"ע ותחת ל' א' באלב\"ם ותחת א' ת' באתב\"ש ת (זהו השם השביעי):", + "זהו מוצא שם מ\"ב ע\"פ אלפא ביתות רשומות כי לא הותר להמציאו אם לא ע\"י א\"ת ב\"ש ואח\"ס בט\"ע ואלב\"ם ואבג\"ד אי\"ק ואטב\"ח, שאל\"כ בקל היה מצטרף ע\"י כ\"ב אלפא ביתות. ומה שנמצא כי פעמים אות השם הוא אות הפסוק כגון ר' של ברא שהיא בעצמה ר' של קר\"ע וכן ש' של השמים היא ג\"כ ש' של יכ\"ש, ועכ\"ז אנו מוציאין אותה ע\"י תמורות אלפא ביתות. לא על חנם הוא, כי הוצרך השם להצטרף ולעבור דרך האלפא ביתות פעם אחר פעם ואם ירד ויעבור דרך האלפא ביתות היורד יחזור ויעלה דרך האלפא ביתות העולה כי כל זה רמז לעליית מדרגות העולה. והצרוף שנצטרף ונתלבש השם עד בואו בפסוק בראשית וכל הדברים האלה מקובלים אל הקדמונים קבלה אמיתית אין בה פקפוק. אמנם מה שדלגו על ו' של ובהו וצירוף ה' של ובה\"ו הוא הפך דעת הרשב\"י ע\"ה כמבואר לעיל והם עצמם אמרו שספק הוא להם ונשתכח קבלת הענין ובצירוף זה העתיקו כל המעתיקים. ובענין מקור השם הזה יש לו מקור ומקור על גבי מקור וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בתקונים [תקונא ס\"ט דק\"ג ע\"ב] (ואית שם בן מ\"ב בצורת חותמא דשעוה נכתב). ואית שם מ\"ב בציור דיוקנא דמלכא חקוק על חותמא. ואית שם מ\"ב דאיהו דיוקנא (ממש. שם מ\"ב דאיהו דיוקנא) איהו יהו\"ה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א. יו\"ד וא\"ו דל\"ת ה\"א אל\"ף וא\"ו אלף וא\"ו ה\"א אלף. שם מ\"ב דאיהו חותמא איהי אהי\"ה אשר אהי\"ה. ציור מ\"ב בשעוה דא אבגית\"ץ עכ\"ל.", + "הנה צירוף שם מ\"ב עם שם בן ד' והוא מקור העליון וממנה נובע אהיה וכן שני פעמים אהיה עולה מ\"ב וכן ג\"כ יצטרף שם אהיה כשם יהו\"ה אלא שחסר א'. ואפשר שהשם עצמו משלים כזה אהי\"ה אל\"ף ה\"א יו\"ד ה\"א. אל\"ף למ\"ד פ\"ה ה\"א אל\"ף. יו\"ד וא\"ו דל\"ת. ה\"א אל\"ף. הרי מ\"א, והשם עצמו משלים המנין. וממנו נובע ויונק שם מ\"ב היוצא מבראשית אשר אנו עוסקים בו. עוד להרשב\"י ע\"ה בשם זה עניינים גדולים ונוראים והרוצה להבין ביאורם יעיין בתיקונים במקומו. עוד (בתקונא ע' דקל\"ה.) בשם זה ז' שמות מנוקדים כשמות האלו והז' ימים הם כנגד ז' ספירות ושם אחד מאלו בכל יום מששת ימי בראשית. אבגית\"ץ ביום א' ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק בראשית ברא אלקים את. שם השני נגד יום ב' והוא קר\"ע שט\"ן ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים יהי רקיע. שם הג' נגד יום ג' והוא נג\"ד יכ\"ש ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים יקוו המים. שם הד' נגד יום ד' והוא בט\"ר צת\"ג ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים יהי מאורות. שם ה' נגד יום ה' והוא חק\"ב טנ\"ע ושמו יהוה ונקודתו יוצא ויאמר אלהים ישרצו המים. שם הששי נגד יום ששי והוא יג\"ל פז\"ק ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים תוצא הארץ. שם השביעי נגד יום שביעי והוא שקוצי\"ת ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים הנה נתתי. ע\"כ מה שראינו להעתיק מדברי האלהי רשב\"י ע\"ה. עוד ביאר קצתם ולפי שלא נמצא כלו לא ראינו לכתבו. וכאשר נדקדק בנקודים שניקד אותם הקדוש נמצא נקוד ג' שהוא נגד ת\"ת וניקוד שביעי שהוא נגד המלכות נקודתם שוים לרמוז כי החמה מאירה בלבנה. ואין תימה היות השם הזה כלו בגבורה ופרטיותיו בספירות כי כבר קדם לנו התשובה על זה בפ\"ה. עוד כתב הרשב\"י ע\"ה (תקונא סט דק\"ג ע\"ב) שבכל שם יש בו ו' אותיות נגד שש כנפים שבשרפים וע\"ז נאמר (ישעיה ו) שש כנפים שש כנפים לאחד. ואמר ששם זה טוב להזכירו קודם שינתו וכן האדם סמוך לעת פטירתו כי ע\"י כנפים האלה בשתים אתוון מכל שם הנשמה תכסה אנפהא כו' ובשתים תעופף הנשמה למעלה ותזכה להנצל ממלאכי חבלה ומכל מזיקין ותזכה לחיי עה\"ב.", + "והנה נשלם ביאור מאמר שם בן מ\"ב:" + ], + [ + "בשם בן כ\"ב ונקרא כן מפני שיש בו כ\"ב אותיות ויחסו רבי נחוניא אל התפארת וכן הסכימו המפרשים וזהו:", + "אנקתם פסתם פספסים דיונסים והוא יוצא מברכת כהנים וזהו סדורו:", + "י תמורתה א באי\"ק א ב תמורתה ט באחס בטע ותחת ט' נ' באתב\"ש נ ר תמורתה ק באבג\"ד ק כ תמורתה ת באלב\"ם ת ך תמורתה ת באלב\"ם ותחת ת' מ' באי\"ק (השם השני) י תמורתה פ באח\"ס בט\"ע ה תמורתה ו באבג\"ד ותחת ו' ס' באי\"ק ו תמורתה מ באחס בטע ותחת מ' ת' באי\"ק ה תמורתה ו באבג\"ד ותחת ו' מ' באחס בטע (השם השלישי) ו תמורתה פ באלב\"ם י תמורתה מ באתב\"ש ותחת מ' ס' באי\"ק ש תמורתה י באלב\"ם ותחת י' פ' באח\"ס בט\"ע מ תמורתה ס באי\"ק ר תמורתה מ באחס בטע ותחת מ' י' באתב\"ש ך תמורתה ת באלב\"ם ותחת ת' מ' באי\"ק (השם הרביעי) י תמורתה מ באתב\"ש ותחת מ' ד' באי\"ק א תמורתה י באי\"ק ר תמורתה ו באח\"ס בט\"ע:", + "י תמורתה ט באבג\"ד ותחת ט' נ' באתב\"ש ה תמורתה ו באבג\"ד ותחת ו' ס' באי\"ק ו תמורתה פ באתב\"ש ותחת פ' י' באחס בטע ה תמורתה ו באבג\"ד ותחת ו' מ' באחס בטע ופי' המפרשים בשם זה כי לכל א' מהד' שמות הנזכר לו סגולה בפ\"ע. הא' אנקת\"ם הוא טוב להשמיע תפלה ופירושו שומע אנקת תמים. הב' פסת\"ם הוא נותן פסת בר לצריכים מזון. הג' פספסי\"ם מלשון (בראשית לז ג) ועשה לו כתונת פסים והוא נותן בגד ללבוש. הד' דיונסי\"ם והוא עושה ניסים ונפלאות. ובהם נשתמש יעאע\"ה באמרו (שם כח כ) אם יהיה אלקים עמדי ושמרני כו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. זהו צרוף מוצא השם מברכת כהנים ולא מצאנו מי שידבר בזה השם יותר:", + "טוטרוסיא תרכוסיה וצליציה ואית דגרסי (וצליציה) בכולם בשם י\"ה באחרונה. וכן נראה כי שלשה שמות הכי ולא גריס בשם ראשון טוט\"ו אלא חסר ו' שניה טוטר וכו' כדי שיהי' השם בן כ\"ב כי זה השם הוא ג\"כ של כ\"ב אותיות ויחדו רבי נחוניא לספירת נצח ומוצאו ומקורו נעלם ממנו עד יבא מורה צדק:", + "אדע תבב לוש העת יבו כתם תוש יוב רתו אתק אדב יהוהא זה השם יחסו רבי נחוניא לספירת הוד ומוצאו מפסוק (דברים י כ) את ה' אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע. ועתה נסדר אותיותיו אות ראשון מתיבה ראשונה ושניה היא את. ומדלג שם יהו\"ה וא' מאלהיך והוא השם האחרון. ואותיות ראשונות משאר התיבות הוא להי\"ך תיר\"א א' [ואח\"כ בהיפוך בדילוג תיבה וקריאת תיבה ר\"ל ת' מתיבה י' ו' מתיבה ח' הרי תו. ת' מתיבה ו', ע' מתיבה ד', ב' מתיבה ב', ד' מתיבה א', הרי תעבד]. ואח\"כ ביושר בדילוג תיבה וקריאת תיבה הוא וב\"ו ת\"ד. ואח\"כ הוא בהיפוך בסוף התיבות ב\"ק ובשמ\"ו תשב\"ע. והטעם על זה הענין הוא כי שם זה רמז לג' ענפים שהם נצח הוד יסוד ע\"ד שם ע\"ב. והא' הוא ביושר והוא נצח רחמים. והאמצע חציו ביושר וחציו מהופך ביסוד היונק מב' צדדים חציו דין וחציו רחמים. וטעם דילוג תיבה וכו', הוא למזג הדין ברחמים שלא יהיה פירוד בינו לבין עצמו בדין וברחמים, וסופי תיבות הוא דין ולפיכך הוא בהיפוך. וזהו על דרך מה שפי' הרשב\"י ע\"ה בשם ע\"ב כדפי' בפ\"ה. וכלל השם הוא רומז בהוד. ולכן היסוד בא חציו בהפוך ולא ביושר כתפארת. מפני ששם ע\"ב בחסד ורחמים והוא נוטה אל הרחמים כשמו (ורב חסד) מטה כלפי חסד. והוד הוא דין וע\"כ יסוד הוא בינוני:", + "השם הזה ייחס אותו ר' נחוניא לספירת היסוד. ויש נוסחאות שהוא כתובה בהן ט' הויות בלבד אמנם ג' הויות שבראש השם אינו כתוב בהם. ואין נראה לנו עיקר לפי שידוע שי\"ב הויות הם נגד י\"ב גבולי אלכסון והם בת\"ת והם ג\"כ ביסוד. כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף ויסוד דפוס התפארת. והיה באפשר לפרש הטעם מפני כי י\"ב גבולים הם י\"ג תקוני דיקנא עלאה דיקנא דאריך. ודיקנא דזעיר אינו אלא ט' ולכן אין ראוי ליחס אל היסוד דאיהו דיקנא דזעיר אלא ט' הויות. אלא שלזה קשה קצת יחס ג' הויות אחרונות ובי\"ה (נ\"א בשם הוי\"ה). ולעמוד על תוכן ענין זה צריך לעיין בספר אור יקר שחברנו. ובענין נקוד ההויות האלה יש חלוקים הרבה אבל הרשב\"י נקדם בתקונים [בהקדמה ד\"ט ע\"ב) ולעולם דבריו לנו לעיקר לכן נכתוב נקודו בהם:", + "וז\"ל \"ישמחו \"השמים \"ותגל \"הארץ. \"יתהלל \"המתהלל \"השכל \"וידוע. \"ידותיו \"ולצלע \"המשכן \"השנית. וכל זה\" איננו\" שוה\" לי\". ולמפרשים ארצ\"ה וישליכה\"ו ארצ\"ה ויה\"י לנח\"ש. לענין נקוד הכל אחד. \"הסכת \"ושמע \"ישראל \"היום. עיר\"ה ולשרק\"ה בנ\"י אתונ\"ו. וירא\"ו אות\"ה שר\"י פרע\"ה. \"ודבש \"היום \"הזה \"יהוה. \"וירא \"יושב \"הארץ \"הכנעני. ליהו\"ה את\"י ונרוממ\"ה שמ\"ו. \"המר ימיר \"והיה \"הוא. וצדק\"ה תהי\"ה לנ\"ו כ\"י:", + "ועוד כתבו המפרשים כי יהו\"ה הוה\"י והי\"ה היה\"ו ההי\"ו ההו\"י ששה הם נסתרים. יהו\"ה הוי\"ה היו\"ה יוה\"ה ויה\"ה והה\"י ששה הם נגלים. ולא ירדנו לסוף דעתם.", + "ועוד אמרו שאין בפסוקים האלה סוד לשמות האלה אלא ששמו אותה לסימן בעלמא. וגם בזה אנו מסתפקים שהרי הפסוק הוא סודו בנקודות ההויו\"ת. אמנם בנקודתם אפשר על שני פנים הויה מראשי התיבות ונקודתה מסופי התיבות או הויה מסוף התיבות ונקודתה מראש התיבות או הויה ונקודתה מראשי תיבות או מסופי התיבות. ועתה ניחד פרק בפני עצמו בביאור ההויות אלו על פי הסוד על דרך שפי' הרשב\"י ע\"ה קצתם:" + ], + [ + "בפי' ההויו\"ת וחילוק אותיותיו יש לנו גלוי קצת בדברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים במקומות מפוזרים ולא נעתיק לשונו הנה שלא להאריך ועוד שכמעט הוא נמנע ובלתי אפשר להיות הענין מפוזר אחד הנה ואחד הנה. ועכ\"ז כאשר בא לידינו נרמז בו בלשון קצר כפי אשר נוכל:", + "יחוס הוא הויה הא' שם בן ד' כתיקונו וכהלכתו. והשם הזה מורה על היחוד השלם והרחמים הגמורים וזהו סוד קרבן ליי' ולא אמר לאלהי' ופי' קרב\"ן קירוב ויחוד שמתייחדים ד' אותיות האלה שהם ב' זכרים וב' נקבות זכר ונקבה זכר ונקבה והיינו י' עם ה' ו' עם ה' כמו שפי' בזוהר ויקרא (ד\"ה) ובתיקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ג ע\"ב) וזהו השלמות שבשם הזה המורה על סדר ההשפעה כהוגן וכשורה. ויש עוד בו רמזים רבים רמזנום בשער שם בן ד' וכן בשער השמות ואין להאריך:", + "יההו היא הוי\"ה הב'. וביאר אותה הרשב\"י ע\"ה בתיקונים והעתקנו לשונו בשער ח' פרק י\"ג. ופי' כי לפעמים תעלה המלכות ותתייחד עם החכמה. והבינה תרד ותתייחד עם הת\"ת. כענין (משלי ג יט) יהו\"ה בחכמה יסד ארץ הנה שהמלכות היא בסוד החכמה, וכן כונן שמים בתבונה כי הת\"ת מתכונן ע\"י הבינה. וזהו סוד יהה\"ו שהה\"א המתיחדת עם היו\"ד היא המלכות, והה\"א שעל הוא\"ו היא הבינה. וזה מוכרח משני טעמים, הא' מפני שא\"א להיות ה' הא' בינה שא\"כ נמצאו חו\"ב מתייחדים ות\"ת ומלכות אין להם יחוד וזה א\"א כדפי' בשער הנזכר, א\"כ מוכרח שה\"א ראשונה היא ברתא מלכות דאיהי לגבי אבא וכן ה' שנייה אמא לגבי ברא. והטעם הב' כי מסטרא דברא שהוא הת\"ת לעולם המלכות למטה ממנו ולכן ה\"א שהיא למעלה מהו' הוא הבינה ולא המלכות. והארכנו בשער הנזכר יעו\"ש:", + "יוהה היא הויה הג'. ובזה ג\"כ נתבאר בתקונים מפני שדרך הזכר לנטות אל הימין ומדרך הנקבה לנטות אל השמאל הנה הוכרח מזה שהת\"ת עלה דרך החסד עד החכמה והמלכות דרך הגבורה עד הבינה ונמצא שהת\"ת שהוא הוא\"ו מתייחד עם היו\"ד שהיא החכמה וה' אחרונה שהיא המלכות מתיחדת עם ה' ראשונה שהיא הבינה וזהו יוה\"ה. ואמר כי על ענין החכמה והתפארת אתמר הבן דאתמשך ממוח האב. עוד פ\"א מורה על ענין שפי' בשער ח' פי\"ג מענין גלות שכינתא עילאה ושכינתא תתאה דתרווייהו אתתרכו מאתרייהו ונשאר חכמה ותפארת לבדם וזהו יוה\"ה שני ההי\"ן מתגרשות והת\"ת מסתלק אל החכמה בסוד (תהלים י א) למה ה' תעמוד ברחוק ובסוד תבא לפני\"ך תפלתינ\"ו מלכות שהוא לפני הת\"ת ואל תתעלם מתחינתנו ר\"ל בינה דהיינו העלמה בעולם הנעלם:", + "היוה היא הוי\"ה הד'. נראה שהוא אבא נחית לגבי ברא כי כאשר ההוי\"ה הוא יוה\"ה מורה שנסתלק ברא ת\"ת לגבי אבא חכמה אבל כאשר ההויה היו\"ה מורה על האב שהוא חכמה דנחית לגבי ברא. עוד פ\"א כי ו\"ה איהו בסטרא דימינא וזהו ענין שם אלו\"ה א\"ל ו\"ה ובסטרא דשמאלא אלהים דתמן ה\"י דה\"א דאיהי נוקבא שלטא על י' דאיהי דכורא מורה על הדין והנה בהיות השמאל שולט על הימין נמצאת ההויה שהיא היו\"ה ה\"י הוא דין שולט על ו\"ה שהוא מצד הימין.", + "וענין ה\"י בשמאל ו\"ה בימין הארכנו בביאורו בספר אור יקר בחלק שני:", + "הויה היא ההוי\"ה הה'. מורה על ברא דסליק לגבי אימא ת\"ת עם הבינה שהוא ה' על ו' המורה על האם הסוככת על הבן ואבא נחית לגבי ברתא שזהו י' על ה' והנה ההוי\"ה הזאת הוא הפך ההוי\"ה הב' שפירשנו. כי שם היא ברתא לגבי אבא ואימא לגבי ברא, ובהוי\"ה הזאת אבא לגבי ברתא וברא לגבי אימא כדפי' וזהו הוי\"ה. עוד נוכל לפרשו בסוד הו\"י שפי' הרשב\"י ע\"ה בפ' אחרי (דף ע\"ה) וביארנוה בשער ערכי הכנויים כי ה' היא בינה ו' מורה על הת\"ת שנסתלק אל הבינה ונסתלק עמו ראש הצדיק שהוא ענין משך הברכות וזהו י' והיינו הוי\"ה ופירושו הו\"י שנסתלק מה'. ומטעם זה כאשר רצה על תוקף הדין אמר (שמות ט ג) הנה יד יהו\"ה הוי\"ה. וכן פי' הרשב\"י (בתיקונים בהקדמה ד\"ט.) בענין סוד התפילין כי ההוי\"ה הזאת מורה על תוקף הדין. וי' שהיא ראש הצדיק היא מציאות הנחמד המתהוה שם והוא רמז אל מציאות היו\"ד של היסוד שהוא כנגד העטרה ראש הצדיק והוא כנגד החכמה. והוכרחנו לגלל הענין שלא לצאת מהמנהג שהד' אותיות אלה מורות על ד' ספירות ידועות שהם י' חכמה ה' בינה ו' ת\"ת וכו':", + "היהו היא ההוי\"ה הו'. והיא מורה על י' אבא דנחית לגבי ה' ברתא מלכות וברתא סלקא לקדמותיה והיינו ה\"י ה\"ו כי י\"ה האמצעים הם חכמה ומלכות כדפי'. וגם היא מורה על הדין ושאין ייחוד. או נוכל לומר כי היא מורה דשמאלא שליט על ימינא ומכריעה אל צד הדין. פי' כי היו\"ד הוא אל השמאל וה' אל הימין ובהיות כי השמאל שולט על הימין הוכרחו להיות ה\"י קודם ו\"ה ומפני תוקף כחה הופך ו\"ה אל ה\"ו וזהו ה\"י ה\"ו. והויה זו קרובה אל הוה\"י שהוא מורה דין גמור כמו שנבאר. ועכ\"ז אינה ממש כהוה\"י כי הוה\"י מהופך מראשו לסופו וזה מהופך קצתו בפני עצמו שמה שהיה י\"ה נעשה ה\"י ומה שהי' ו\"ה נעשה ה\"ו ועכ\"ז עדיין ה\"י שהוא עליון עולה על ה\"ו שהוא למטה ממנו. לפיכך הוא מורה על הדין ולא על דין מכל וכל אלא מורה על האור החוזר מבינה כלפי חכמה ועל האור החוזר ממלכות לת\"ת. אבל הוה\"י מורה על הדין החוזר ממלכות עד ראש המעלות כמו שנבאר:", + "והיה היא ההויה הז' וההויה הזאת היא הפך הקודמת בכל פרטיה והיא מורה על ימין שולט על שמאל ומהפך השמאל להיות רחמים ביושר. פי' בימין ו\"ה כהלכתו והנה הו' קודם להורות שמשליט הימין על השמאל ומהפך השמאל כי מה שהי' ה\"ו נעשה ו\"ה. ולפי האמת נמצא ימין בשמאל ושמאל בימין לטוב כי ו\"ה עניינו מקבל וי\"ה עניינו משפיע.", + "והנה י\"ה הם רחמים ו\"ה הם דין בסוד משפיע ומושפע, והנה עתה להיות שהימין נמזג בשמאל והשמאל בימין נרמז בסוד והי\"ה. עוד נוכל לפרש אותו בדרך אחרת כי בימין הם ו\"ה [בשמאל ה\"י ובאמצע הוא יהו\"ה כי ת\"ת אמצעי כולל ימין ושמאל ונמצא צירופם והיהוהה\"י. וכאשר נצרף ימין הת\"ת בימין החסד יעלה סוד ההוי\"ה הזאת והי\"ה. ובהתייחס שמאל הת\"ת אל הגבורה יעלה והה\"י שהיא ההויה הט' ועוד נוסיף במקומה בע\"ה:", + "ויהה היא ההוי\"ה הח'. בהויה הזאת פירוש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא י\"ט דמ\"ב.) שהוא מורה על גלות השכינה עילאה ושכינתא תתאה ותרוייהו אתתרכו מאתריהון ואבא וברא אסתלקו. והוקשה לו שמן הראוי שיהיה יוה\"ה אבא על ברא ותירץ שם הענין, ושלא להאריך לא נעתיקהו. עוד נוכל לפרש כי שתיהם נתגרשו ואבא נחית לגבייהו לנטרא להו בגלותא. וקרוב לענין זה פי' הרשב\"י ע\"ה בס' ר\"מ (תצא דף רע\"ח ע\"ב) דאבא נחית בצדיק לנטרא לשכינתא בגלותא כו'. וא\"כ נמצא ברא על אבא וזהו ויה\"ה:", + "והה\"י כבר פי' בה בהוי\"ה הז'.", + "ועוד נפרש בה פ\"א כי הוא מורה על הימין השולט על השמאל ו\"ה שבימין שולט על ה\"י שבשמאל. ועכ\"ז אינו רחמים גמורים כמו והי\"ה כי שם ימין שולט על השמאל ומהפך אותו ג\"כ לרחמים אבל וההי מורה על ימין שולט על השמאל ועדיין השמאל כמנהגה נוהגת שהיא ה' על י' ויש בה קצת דין:", + "ההוי היא ההוי\"ה הי'. זה מורה על גלות שכינה עלאה ושכינה תתאה וברא דאסתלק לגבי אבא והיינו ה\"ה (רות א) ותלכנה שתיהם ואשתאר ו\"י כדפי' הרשב\"י ע\"ה בהויה ח' ויה\"ה. אלא שהויית ויה\"ה מורה על קצת ההשפעה והרחמים בגלות דהיינו שני זכרים על שתי נקבות אלא שאין היחוד מפני שעדיין ה' ראשונה על ה' אחרונה. עוד נוכל לפרש כי נסתלק הת\"ת שהוא ו' עם ראש הצדיק שהוא יו\"ד אל הבינה דהיינו פי' הו\"י כדפי' לעיל וכמו שנבאר בערכי הכנויים והכוונה כי ה' נשארה לבדה ובעלה נסתלק למעלה ונעשה הו\"י והיינו ה' הו\"י:", + "ההיו היא ההוי\"ה הי\"א. זו ג\"כ מורה על גלות ב' האחיות בסוד ותלכנה שתיהם כלה וחמותה ואבא וברא אסתלקו. אבל לא ו\"י כאשר בהויה הקודמות אמנם נסתלק בסוד קצת הבטה והיינו י\"ו כסדרן ועכ\"ז עדיין השתי ההי\"ן לעילא להורות על מעוט ההשפעה:", + "הוהי הויה הזאת מורה על תוקף הדין החזק הנוקבין שלטין על דכורין בסוד אור החוזר כדפי' בשער ממטה למעלה והנה ע\"י ההויה הזאת יובן ענין הכתוב (עמוס ה') ובכל חוצות יאמרו הוו, ועניין הכתוב (יחזקאל ב') קנים והגה והי, להורות על תוקף הדין והשבר ההווה להם מה\"ו וה\"י, דהיינו זאת ההוי\"ה הוה\"י. וכאשר יתהפך הגלגל בסוד הרחמים נאמר (תהלים קיח) אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, ומה שהיה הוה\"י חוזר להיות יהו\"ה. ובכלל ההויות האלה נמצא בראש צרופם שהם ג' הוויות ג' יודין וג' ההי\"ן וג' ווי\"ן וג' ההי\"ן כזה יי\"י הה\"ה וו\"ו הה\"ה. ומבואר בתקונא (תקוני ז\"ח דף ק\"כ) כי ג' יודין הם ג' ימיניים בסוד קו החסד והם חכמה חסד נצח, וג' ההין הם ג' שמאליים בסוד קו הדין והם בינה גבורה הוד, וג' ווי\"ן הם ג' אמצעיים בסוד הקו הרחמים והם כתר ת\"ת יסוד, וג' ההין הם סוד נטיית ה' אחרונה מלכות אל א' מהג' קוים האלה. והענין ההוא יומתק לחיך בעיון מה שכתבנו קרוב לזה בשער שם בן ד' בפ\"ד בס\"ד. ודי לנו הערה בפי' ההויו\"ת באותיותיהם:" + ], + [ + "אחר שקדם לנו בפרקים הקודמים כי י\"ב ההויו\"ת האלה הם י\"ב גבולי אלכסון והם נגד י\"ב שעות ביום וי\"ב שעות בלילה ונגד י\"ב חדשים ג' חדשים בכל תקופה מד' תקופות שהם ד' אותיות. י' תקופת ניסן, ה' תקופת תמוז, ו' תקופת תשרי, ה' תקופת טבת. וג' חדשים בכל תקופה. ר\"ל שי\"ב צרופים אלה הראשי תיבות מג' צרופים הראשונים הם י' והם תקופת ניסן, ור\"ת של ג' צרופים השניים הם ה' והם תקופת תמוז, ור\"ת של ג' צרופים שלישיים הם ו' והם תקופת תשרי, ור\"ת של ג' צרופים רביעיים הם ה' והם תקופת טבת. וכן ג\"כ הם נגד י\"ב מזלות וי\"ב פשוטות שהם ה\"ו ז\"ח ט\"י ל\"נ ס\"ע צ\"ק. והכונה כי י\"ב אותיות האלו נקראים פשוטות מטעם שאינם מקבלות דגש ורפה כז' הכפולות. ואין לומר שנקראים פשוטות מטעם שאין בהם הרכבת דין ורחמים כאשר פי' המפרשים (עי' בשער האותיות פ\"ג). לפי שכבר נתבאר כי כל הויה דשלטא ה' על י' ה' על ו' נוקבא איהי ודינא איהי כדפי' בשערים הקודמים, וכן ג\"כ כל ההויות הם מורכבים מדין ורחמים כדפי' בפרק הקודם, וכן ג\"כ הי\"ב גבולי הם בת\"ת בהרכבת ו' קצוות ואין ספק שיש בו דין ורחמים אלא ודאי כדפי'. עוד נוכל לומר שהם מקבלות ג\"כ דגש חזק כדפי' המדקדקים. ומה שנקראו פשוטות מפני שהם ענפים מתפשטות מהספי' ואינם עצם הספירות כמו שהם אמ\"ש וכן בג\"ד כפר\"ת שהם י' נגד י' ספירות.", + "והנה בהי\"ב אותיות נבראו י\"ב חדשים וי\"ב מזלות וי\"ב אברים. וז\"ל בס\"י ה\"ו ז\"ח ט\"י לנ\"ס עצ\"ק חקקן וצרפן שקלן המירם וצר בהם מזלות בעולם וכו':", + "עוד שם המליך אות ה' וקשר לו כתר וצר בו טלה בעולם וניסן בשנה וכבד בנפש. המליך אות ו' וקשר לו כתר וצר בו שור בעולם אייר בשנה ומרה בנפש. המליך אות ז' וקשר לו כתר וצר בו תאומים בעולם סיון בשנה וטחול בנפש. המליך אות ח' וקשר לו כתר וצר בו סרטן בעולם תמוז בשנה והמסס בנפש. המליך אות ט' וקשר לו כתר וצר בו אריה בעולם אב בשנה וכוליא ימינית בנפש. המליך אות י' וקשר לו קשר וצר בו בתולה בעולם אלול בשנה כוליא שמאלית בנפש. המליך אות ל' וקשר לו כתר וצר בו מאזנים בעולם תשרי בשנה וקרקבן בנפש. המליך אות נ' וקשר בו כתר וצר בו עקרב בעולם מרחשוון בשנה וקיבה בנפש. המליך אות ס' וקשר לו כתר וצר בו קשת בעולם כסליו בשנה ויד ימין בנפש. המליך אות ע' וקשר לו כתר וצר בו גדי בעולם וטבת בשנה ויד שמאל בנפש. המליך אות צ' וקשר לו כתר וצר בו דלי בעולם ושבט בשנה ורגל ימין בנפש. המליך אות ק' וקשר לו כתר וצר בו דגים בעולם ואדר בשנה ורגל שמאל בנפש. וראינו לציירם הנה בציור יפה יקבע בשכל המעיין זהו לפי הנוסחא אשר לפנינו. אמנם רבו חילוקי הגרסאות בענין הזה. בספר הזה. ואיך שיהיה למדנו שי\"ב פשוטות הם י\"ב חדשים וי\"ב מזלות והם י\"ב אברים והכל בעולם שנה נפש הם רמז אל עניינים גדולים כדפי' בשערים הקודמים. ועתה נדע כי מהפעולות יוודעו הכחות.", + "והנה הבקיאים בחכמת הטבע אמרו כי הי\"ב מזלות כסדרן שהם טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים הם נחלקים למחלקות בפעולתם איש על דגלו באותות פעולתו. וזה סדרן דגל מחנה טלה אש, והחונים עליו אריה קשת. דגל מחנה שור עפר, והחונים עליו בתולה גדי. דגל מחנה תאומים אויר, והחונים עליו מאזנים ודלי. דגל מחנה סרטן מים, והחונים עליו עקרב דגים. וסדרן הוא לפי סדרן ברקיע, הראשון אש והשני אחריו עפר והג' אחריו אויר והד' אחריו מים. והטעם על הסדר זה נכון הוא במה שפירשנו שהי\"ב מזלות נבראו ע\"י הי\"ב גבולים והם הי\"ב פשוטות. ונודע היות האצילות בגבולים נחלקים אל מזרח מערב צפון דרום והם ד' נגד אויר עפר אש מים והם ד' אותיות השם כדפי' בפרקים הקודמים.", + "והנה המים והדרום הם כח החסד, והאש והצפון הם כח הגבורה, והאויר והמזרח הם כח התפארת, והעפר והמערב הם כח המלכות.", + "והנה מבחינת קשר ויחוד המזלות יבחן יחוד וקשר הגבולים העליונים. כי האש חם ויבש והנה החום בו טבע היובש מרוב חמימותו, והעפר יבש וקר, והמים קרים ולחים, והאויר חם ולח.", + "והנה בעלי הקצות מתקשרים ומתיחדים ע\"י בעלי המצוע. כיצד הרי האש ומים הפכיים נגדיים מב' בחינות המים קרים והאש חם המים לחים והאש יבש, נקשרים מפאה אחת ע\"י האויר וע\"י העפר מפאה אחרת. וכן האויר והעפר הפכיים נגדיים מב' בחינות האויר חם והעפר קר האויר לח והעפר יבש, והם נקשרים מפאה אחת ע\"י המים ומפאה אחרת ע\"י האש. כיצד האויר משלים וקושר המים הלחים והאש החם שכן הוא חם ולח הרי שהוא שוה אל האש מצד חמימותו ואל המים מצד לחותו והעפר משלים וקושר המים הקרים והאש היבש שהוא קר ויבש הרי שהוא שוה אל האש מצד יבשותו ואל המים מצד קרירותו הרי אש והמים מקושרים ומיוחדים קשר שלם מכל פאותיהם ואין ביניהם מחלוקת. וכן המים והאש משלימים בין האויר והעפר. כיצד המים שוים אל האויר מצד לחותם ואל העפר מצד קרירותם הרי העפר הקר והאויר הלח מיוחדים ע\"י המים, וכן האש שוה אל האויר מצד חמימותו ואל העפר מצד יבשותו הרי העפר היבש והאויר הם מיוחדים ע\"י האש. וזהו קשר היסודות וכן קשר המזלות וכן קשר הגבולים. וכן קשר היסודות העליונים הם הספי'. כיצד החסד יסוד המים והגבורה יסוד האש והם נקשרים ע\"י הת\"ת יסוד האויר וע\"י המלכות יסוד העפר. ע\"י ת\"ת מבחינה אחת, וע\"י המלכות מבחינת האחרת. ואין תימה באמרנו כי המלכות מכרעת בין הגדולה וגבורה, שהרי בתחלה קודם הקטרוג היתה משמשת לבעלה ומכרעת ביניהם ועתה בהיותה למטה על האמת אין ההכרעה שלימה עד עלות הרצון מאתו יתב' ותהיה האשה בחיק בעלה במהרה בימינו.", + "ועוד שיחוד ת\"ת ומלכות יחודם הוא ע\"י קבלתם מהאבות כדפירשנו בסוד עלה בכבש בשער מהות והנהגה פכ\"א. ועתה נצייר צורה נכונה הנה אל הענין הזה.", + "והנה כאשר נתבונן בענין התקופות ביסודות וסדר החדשים נמצאם מנגדים קצת בעניינם. שהרי תקופת ניסן והם ג' חדשים ניסן אייר סיון, והם י' שבשם והיינו חסד יסוד המים. ותקופת תמוז אב אלול הם ג' חדשים, והם ה' שבשם ביסודות שהרי תקופת ניסן שהוא יסוד המים היא י' והמזלות והחדשים הם ניסן טלה אש, אייר שור עפר סיון תאומים אויר. ע\"כ תקופה אחת. ובתקופת תמוז יסוד האויר הוא ה'. המזלות והחדשים הם תמוז סרטן מים, אב אריה אש, אלול בתולה עפר. ע\"כ תקופה אחת. ובתקופת תשרי יסוד העפר היא ו'. המזלות והחדשים הם תשרי מאזנים אויר, מרחשון עקרב מים, כסליו קשת אש. ע\"כ תקופה א'. ובתקופת טבת יסוד האש היא ה'. המזלות והחדשים הם טבת גדי עפר, שבט דלי אויר, אדר דגים מים. ע\"כ תקופה א'. ובאו הבלבולים בסוד הזה ובענין הזה להורות על ההמזגה שהעפר כלול במים ואש ואויר וכן כל אחד וא' מהם כלול משלשתן. ודי בזה הערות כאלה:", + "מטטרון. זה השם יחסו ר' נחוניא בתפילתו למלכות, והדברים עתיקים ונתבארו בשער אבי\"ע בפרק דה\"ו בס\"ד. ולפעמים נקרא מיטטרון. ושם הארכנו. ודי לנו הערה בזה אל השמות האלה.", + "והנה נשלם הפרק הזה, ונכלל השער הזה בס\"ד:" + ] + ], + [ + [ + "שער כב הוא שער הכינויים", + "הנרצה בשער הזה הוא לכלול ענין הכנויים מה עניינם ומהותם. ובו יתבאר הענין שהוא מפורסם שהאדם הוא מרכבה אל הספירות בע\"ה:", + "פרק ראשון:", + "מן הדברים המתמיהים בדברי תורתינו הוא מה שכתוב בתורה ותחת רגליו כו', כתובים באצבע אלדים כו', י\"ד ה' עיני ה' אזני ה', וכיוצא בדברים האלה אשר הם כנויים אל הגוף. ודבר זה לא יתייחס בו יתברך כי אינו גוף ולא כח בגוף. ולכן לא יתייחסו הענינים האלה גם בספירותיו כי הם ג\"כ רחוקים מכל גדרי הגוף. שאל\"כ הלא נודע שהוא נשמה אל ספירותיו והוא הכח בהם. נמצא שח\"ו יהיה כח בגוף חלילה וחלילה. לכן ראוי להרחיק גדרי הגוף מהספירות וחוייבנו בזה כמו שחוייבנו בהרחקתם מעצם הא\"ס. וא\"כ באמרו הגדרים מגדרי הגוף כגון וירא ה' וישמע ה' ויאמר ה' וידבר ה' שהם גדרים שלא ישוערו כ\"א באברים הגשמיים, ראוי שנאמין שהם תואר אל ענין נסתר לא ממש ראיה שמיעה דבור. ואין ספק כי לא נקרא העין עין והאזן אזן והפה פה בלשוננו הקודש ע\"ד מקרה והזדמן או ע\"ד הסכמה כשאר הלשונות. והראיה לזה היות לשוננו זה נקרא לשון הקדש ירצה ודאי היותו המצאה אלהיית ולא כשאר הלשונות. ואין ספק שהוא הלשון שהמציא הקב\"ה כשהמציא עולמו אז ודאי הלשון קדם אל העולם. והענין הוא כי כאשר ברא הקב\"ה את אדה\"ר בראו גוף קדוש ונשמה קדושה שאין לערכה גבול כמו שיסופר משבחיו בספר התקונים. עד שהיה אורה מבהיק בגוף והגוף המשובח מכהה גלגל חמה עד שלא היה ודאי נהנה מאור חצון אור השמשים חמה ולבנה אלא מאור יפה וזך אור זיו השכינה בג\"ע. ובהיות אדה\"ר גוף קדוש כזה מסר לו הקב\"ה גנזי חכמה ומפתחות התורה נתונים בידו והוא היה עוסק בה, ואז נתן לו לשון הקדוש לשון המשובח ואותיות קדושות קבועות בפיו. וכאשר חטא מה שהיה כתנות אור בא' שהוא קדושת יחודו של עולם, כשהפקיר עצמו לקליפה נעשה עו\"ר שהוא ע' ענפים המתפשטים מהפנימי לחוץ. ולאשר לא היה עדיין חלק מיוחד להקב\"ה מפני שעדיין לא זרח אור אברהם עד אחר דור הפלגה כדפי' בשער השערים בפ\"ג. וכאשר זרח אור אאע\"ה חלק הקב\"ה ע' אומות לע' שרים לע' לשון. ובחר בנו ונתן הדיבור לנו בחלקנו שהוא גורלנו גורל הקודש ולשון הקודש הסכמה אלהיית על האזן שיקרא אזן ועל הפה שיקרא פה. להורות על הכחות שהם צל על ראשו של אדם ונאצל האבר מכוחו העליון המאציל ושופע עליו. ועתה לפי האמת אין המכוון באזן אל האזן הגופני אלא על הפעולה הנפעלת ע\"י האזן מכח השופע עליו. ועל כזה נאמר (תהלים צד) הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט. פי' אחר שבריאת אברי האדם הוא ע\"י גלגול האלפ\"א ביתו\"ת קדושות שואבות שפע מהכוחות העליונים השרשים המתאחדים בשרש השרשים, הוא בהכרח היות באות ההוא כח הפעולה שנפעל על ידו האבר הנברא וכן בהשרש השופע באות. וכן מעילה לעלול עד למטה. כי מהפעולות נודעו הכוחות ואחר שכחם הראיה והשמיעה חוייב היות בשרש ההוא כח השמיעה וכן הראיה. ולא ראיה ושמיעה גופניית אמנם יהיה דבר רוחני. המשל כמו האנשים שכאשר ישמעו קול דבור באזניהם יבחנו הענין הנשמע אליהם, כן הכח העליון המקבל הקול ההוא ובוחן אותו אם ראוי שיקבל אם לא. זה יקרא אזן. ועל זה נאמר (איוב ל\"ד) כי אזן מלין תבחן. וכן הענין במלאכים שאין להם כח גופני כמו פה שלנו שבו ידברו הדבור הזה שהוא גופני. אמנם בהביט מלאך אל מלאך יבין זה את זה. כי שפע שם ידו\"ד בעצמיות וברוחניות האותיות הנרצות אל הענין הנרצה אליו, ועי\"ז יבין חברו הדבר הנרצה אליו, וזהו דבורם. ואין להם עינים כעיני בני אדם שבהם הם רואים. אמנם יש להם רוחניות הפעולה שהיא פועלת הראות ובה ישכיל ויביט עד למרחוק. והוא משובח מראייותנו כשבח ראיית השכל על העין. כי העין לא יראה אלא מה שכנגדו ולא כל שכנגדו אלא דבר מוגבל שיוכל כלי העין הגשמי להגבילו. אבל השכל יראה אפי' מה שאינו כנגד העין. כמו שיראה האדם בשכלו עתה כמה דברים שראה אותם מכמה שנים או אפי' דברים שלא ראה אותם מעולם ימציא בדעתו שהוא רואה ענין כך עד שתהיה ראות השכל דקה שיראה מעניינים הדקים שאין העין יכולה להביט. ויגדל על זה ראות הנביאים שהנביא בשכלו ישיג הרוחניים ולפי רוחב השכל כן רוחב ההשגה. וכן אמר שלמה ע\"ה (משלי כ\"ז) כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. כי לב האדם לאדם יובנו מעצמ' אל עצמ' והוא אבר גופני ויש לו הכח הזה מפני שפעת הנפש וכן השכל השוכנת עליו. ועכ\"ז לפי שהוא דבר נגבל תהיה השגתו נגבלת, וכפי שיעור הנביא כך תהיה מדרגת נבואתו. ומן הענין הזה נעלה להשכלת המלאכים אלו לאלו ומשם כמה וכמה מעלות נשיג לדעת מציאות הראות והפעולות הגשמיות ברוחניים. וכמו שאמר הנביא (זכריה ד') ראיתי והנה מנורת זהב, וכן (שמואל א' ט') כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה. לא יהיה הענין ראיית אברים ולא יהיה ג\"כ לשון ראיה ע\"ד משל אלא שממש הוא ראיית השגה. כן הענין למעלה ראייה במלאכים הוא כח ההשגה ההיא שבה משיגים העניינים. וזה ענין ר\"א בר\"ש דאזיל למחמי לר' יוסי בן לקוניא חמוי (הובא בתוספות הזהר ח\"ג דף ד\"ש) ואגב אורחייהו ראו ענין ההוא של הנחש שדבר ר' אלעזר הדברים ההם ותמהו החברים והוא אמר להם שלא השיג הענין ההוא בחכמה אלא בראייה שהיה רואה. וכי אפשר לומר שראה ר' אלעזר בעיני בשר העניינים ההם. אלא ודאי זו היא ראיית ההתבודדות שישיג האדם העניינים העתידים ועניינים שעברו ומכח דקות השכל ישמע הענינים.", + "הנה ע\"ד זה יהיה הראות בעליונים ובעליונים מן העליונים עד גבוה מעל גבוה שומר. ואין זה מן התימה כי אפי' בכלים הגופנים אשר בנו לא יקרא העין עין מפני העין ממש אלא מפני כח הראות הנקרא עין באמת, וכן לא תקרא היד יד מפני היד בעצמה אלא הפעולה הנמשכת מהיד היא תקרא יד באמת. וראיה לזה אמרם ז\"ל בגיטין (דף פ\"ה) ידים שאינן מוכיחות הווין ידים או לא הווין ידים. ר\"ל ענין לקיחה, וכן פירש\"י ז\"ל ידים בית יד ואחיזה לדבר לאחוז בו ולומר שע\"י וכו'. וכן לענין קדושין וגרושין קטנה אין לה יד או יש לה יד. ואין הכוונה אין לה יד שהיא גדמת, אלא הכונה כח קבלה לקבל קדושין או גרושין. וכן מורגל בלשון חז\"ל רגלים לדבר או אין לו רגלים, ואין הכוונה על שיש לו רגלים או על שאין לו רגלים אלא הוא משל כמו שהרגלים הם עמידת האדם וסמיכות שלו כן כשיש לדבר ישיבה ומציאות מתיישב בשכל יקרא שיש לו רגלים לדבר, וכשאין הדבר מתיישב יקרא שאין לו רגלים. וכן מה שכתוב בתורה (שמות כא) עין תחת עין יד תחת יד רגל תחת רגל דגמרינן הכאה הכאה ממכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש, ובאה הקבלה שאין הכוונה לומר שאם חתך ידו שיחתכו לו ידו וכן שאר האברים אלא הכוונה שישלם לו כל דמי היד וכן שאר האיברים, והוא הנקרא עין יד ורגל להיות שהוא שווי כח העין והיד והרגל. וכן הם הדברים הם ברוחניים הכח אשר יתפשט מהספירות להשגיח על העולם מכח הא\"ס הוא יקרא עינים. וכן (זכרי' ד') שבעה אלה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. ופירשו המקובלים כי הם ז' כוחות ונקראים אורפניא\"ל תגריא\"ל דנרא\"ל פלמיא\"ל אסימו\"ן ספיא\"ל בוא\"ל, והם המשגיחים בענייני בני אדם. ולהיות שלהם כח ההשגחה נקראו עינים ולא שהם עינים אלא שיש בהם השגחה רוחניות כדפי' למעלה ובהם נרשמים כל המעשים מטוב ועד רע ועל ידם מעידים הב' מאורות על עלילות מצעדי גבר מחשבות איש ותחבולותיו ויצרי מעללי איש לפני הע' דיינים כאשר נתבאר בשער היכלות בהיכל זכות בפ\"ד. ועל העינים האלה עוד עינים אחרים כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. (וע\"ד זה ג\"כ בפסוק (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה'. להיות כי כמו שההרים מחזיקים את העולם ומעמידים אותו על כף מאזנים כדפי' רז\"ל והם גבוהים ברומו של עולם כן האבות הם מחזיקים אותנו בזכותם ומעמידים את העולם על עמדו והם עומדים ברומו של עולם). וכן מה שאמר מרע\"ה ליתרו (במדבר י לא) והיית לנו לעינים ופי' רש\"י ז\"ל כל דבר ודבר שיתעלם מעינינו תהיה מאיר עינינו עכ\"ל.", + "ולהיות כי כמו שהעינים מורים להגוף הדרך הישר אשר ילך בה כן המורה צדק יקרא עינים. ועד\"ז נקיש לכל שאר הדברים אשר נאמר בכנוי הספי'. כמו למשל אב ואם. אין הכוונה ח\"ו שיהי' שם אב ואם כי זהו כפירה ח\"ו. אלא הכוונה כי כמו שמציאות ההולדה באין ע\"י חבור זכר ונקבה וע\"י החיבור ההוא נתהווה הולד ההוא, כן הדבר בספי' ע\"י חבור חכמה ובינה והשפעת החכמה בבינה היה סיבת כל האצילות כי בחכמה היו ההויות דקים בתכלית כמו שהוא העלם הבן במוח האב. ואחר שנתפשטו בבינה נתגלמו ונצטיירו ציור יותר נגלה. ולפיכך יקרא חכמה אב. כי כמו שהאב בניו הם בעצמותו ובמוחו דקים תכלית הדקות כטפה, ובאמצעות התחברות הזכר אל הנקבה תתעורר הטפה ההיא ותתהווה טפה זרעיית וישפיעה אל הנקבה ומצד שפעו בה יתהוה הולד ההוא במעיה. כן החכמה הוא האב והבינה היא הנקבה אשר תקבל כל הציורים הנשפעים מהחכמה ויצויר בה ציור יותר מתגלה ותאציל אותו האצילות ולזה תקרא נקבה ואם אל האצילות. והאצילות יקרא בשם בנים אליהם מן הטעם הנזכר. והכל משל מן הגשמי אל הרוחני. וכן מה שנקראים ת\"ת ומלכות חתן וכלה, והבינה אם או חמות, והחכמה אב או חמיה.", + "והנה לפעמים יקראו שתיהם חתן וכלה וחכמה ובינה אב ואם, ולפעמים בן ובת, ולפעמים המלכות בת לחכמה וכלה לבינה, ולפעמים כלה לחכמה ובת לבינה וכיוצא. וראוי להרחיב הביאור בעניינים האלו.", + "והנה הת\"ת והמלכות נאצלים מן החכמה והבינה, ובמציאות אצילותם הפשוט אין להם זווג יחד כדפי' לעיל בשער המיעוט. והיחוד אין להם אלא אחר תיקונם וזיונם וקישוטם. ולפיכך מאותה הבחינה יקראו התפארת והמלכות בן ובת והחכמה והבינה אב ואם. ותקרא החכמה אב לת\"ת מצד בחינת הדעת הנעלם. ונקרא הבינה אם לת\"ת מצד הכוננת שמכוננת אותו (מלשון (משלי כד ג) ובתבונה יתכונן) שהוא מציאות נוסף על הנאצל מהחכמה כדפי' לעיל, כי מהחכמה להם מציאות דק ומפאת הבינה מציאות יותר מתגלה. ומצד מציאות הדק שיש להם שהוא מציאות י' למלכות ומציאות רקיע לת\"ת כדפי' בשער א' פ\"ב ובשער המציאות פ\"ד, יקראו בנים לחכמה. וממציאות המתגלה שיש להם מהבינה יקראו בנים לה. ובהיותם אח\"כ מתייחדים בסוד העטרות שמתעטרים כדכתיב (שה\"ש ג יא) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו', יקראו חתן וכלה, איש ואשתו. ויש חילוק ביניהם כי קודם יחודם והם מוכנים ומזומנים ליחוד יקראו חתן וכלה ויש להם קישוטים כמו החתן והכלה, ואחר שהם ביחוד יקראו איש ואשתו. ויש ביחוד כמה חלוקים ובחינות יתבארו במקומות רבים בספר אור יקר בעה\"ו. וכאשר יתייחדו מציאות המתגלה במציאות המתגלה או מציאות נסתר במציאות נסתר אז הם סתם בנים לחכמה ולבינה מיוחדים יחד יחוד גמור והם בן ובת אח ואחות מותרים זה לזה. אמנם לא יתייחס בהם חתן וכלה לחכמה ובינה ובן ובת, כי אם הוא בן לחכמה הוא חתן לבינה. ונקרא אז חמותו הבינה או חמיו החכמה אם הוא בן לבינה. וכיוצא בזה אם יתייחד מציאות מתגלה שבת\"ת עם מציאות נעלם שבמלכות, אז אב המלכות הוא חכמה ואם הת\"ת בינה, וכלה המלכות לבינה ובינה חמותה למלכות והת\"ת חתן לחכמה והחכמה חמיו. ואם יהיה מציאות נעלם שבת\"ת מזדווג במציאות מתגלה שבמלכות, אז הוא בן לחכמה והיא בת לבינה והמלכות כלה לחכמה והחכמה חמיה והת\"ת חתן לבינה והבינה חמותו. ועד\"ז יקיש המעיין לכל הבחי'. ועד\"ז כל שאר הדברים המתמיהים שבספרי החכמים בחכמה הזאת, כי ניתן רשות להמשיל בהם משלים ככל אשר יצטרך האדם להבין ולהשכיל ולדון בהם ועל כזה נאמר (איוב יט כו) ומבשרי אחזה אלוה. ובשכמל\"ו:" + ], + [ + "הרב בעל ספר האורה (בשער א' ד\"ב) האריך בכנויים ובעניינם קרוב למה שהתעסקנו בו ולכן נעתיק לשונו הנה. וז\"ל דע כי אמיתת עצם הבורא יתברך איננו מושגת לזולתו. ואין בכל המוני מעלה יודעים מקומו כ\"ש עצם אמיתתו. הלא תראה מלאכי מעלה מה הם אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל א) בכל מקום שהוא. ואם בעליונים כן בתחתונים עאכ\"ו. ואותם העניינים שאנו קוראים בתורה כגון יד או רגל אזן עין וכל כיוצא בהם מהו. דע והאמן כי כל אותם הענינים אע\"פ שהם מורים ומעידים על גדולתו ואמיתתו אין כל בריה יכולה לדעת ולהתבונן מהות אותו הדבר הנקרא יד או רגל או עין או אוזן וכיוצא. ואם אנו עשויים בצלם ובדמות אל יעלה בדעתך כי עין כצורת עין ממש או יד כצורת יד ממש או רגל כצורת רגל ממש אבל הם עניינים פנימיים ופנימים לפנימיים באמיתות מציאות השם אשר מהם המקור והשפע יוצא לכל הנמצאים (בגזירת השי\"ת). אבל אין מהות יד כמהות יד ולא תבנית כתבנית יד כשה\"כ (ישעיה מ כה) ואל מי תדמיוני ואשוה. ודע והבן שאין בינו ובינינו דמיון מצד העצם והתבנית, אלא על כוונת צורת האברים אשר בנו שהן עשוים בדמיון סימנים לעניינים פנימיים סתומים עליונים שאין הדעת יכולה לדעתם אלא כדמיון זכרון. כמו שכותב ראובן בן יעקב שהרי אין אלו האותיות וזו הצורה עצמותו של ראובן בן יעקב וצורתו ותבניתו ומהותו, אלא זכרון שזה ראובן בן יעקב הכתוב הוא סימן כנגד אותו עצם והתבנית הידוע הנקרא ראובן בן יעקב. ולפי שהשי\"ת רצה לזכותנו ברא בגוף האדם כמה אברים נסתרים ונגלים בדמיון סימן למעשה מרכבה, ואלו יזכה האדם לטהר אבר מאבריו יהיה אותו האבר כדמיון כסא לאותו דבר העליון הפנימי הנקרא בשם זה אם עין עין אם יד יד אם רגל רגל וכן בשאר. כיצד כגון שנשמר ונזהר במראה עיניו שלא יביט בעריות ולא בשאר דבר של גנאי אלא בכל דבר שהוא קדושת השם ועבודתו אז אותו עין נעשית כמו כסא לאותו דבר הנקרא למעלה עין וכן היד וכן הרגל ושאר הדברים.", + "ועוד אז\"ל האבות הן הן המרכבה. ולא אמרו כל אחד מהאבות הוא המרכבה אלא האבות הן הן המרכבה. כיצד אברהם אבינו לקח בטהרה צד הימין וירש ימין של מעלה שהוא מדת החסד וע\"ז נאמר (בראשית יב ט) ויסע אברהם הלוך ונסוע הנגבה. ויצחק לקח בטהרה מדת צד השמאל שהוא הפחד וע\"ז נאמר (שם לא נג) וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. ויעקב לקח בטהרה קו האמצעי וע\"ז נאמר (שם כה כז) ויעקב איש תם יושב אהלים כו'. נמצאו השלשה אבות כסא למרכבה. ודברי פי חכם חן, ועם היות שיש חילוק קצת בין דרכו לדרכנו. ועתה רצוננו להקדים בענין הכנויים עוד הקדמה אחת:", + "והיא שלכאורה ישתומם המשכיל בראותו לי' ספירות כנויים שונים עד אין מספר. אם בכתובים אם בדברי רז\"ל, עד שמפני זה כתב ר' משה דילאון בהקדמת ספר השם כי טעם רבוי הכנויים הוא שהחכמים כוונו להסתיר החכמה הזאת וכל אחד העלה לעצמו שמות נסתרים להכחיד החכמה תחת לשונו. הן אלה קצות דרכיו. ואנחנו לא נראה כן ח\"ו. אבל עוד נוסיף ונשאל כי נמצא בזהר ובתקונים בענין המשכן כמה פעמים נרמזים הספירות. שהרי המשכן עצמו היא השכינה עשר יריעות ע\"ס, היריעות של הקלעים הנקראת בלשון התורה חצר היא השכינה, היכל הפנימי היא השכינה, א' מן הכרובים שכינה, א' מן הלוחות שכינה, הארון שכינה השלחן שכינה המנורה שכינה המזבח החיצון שכינה לבונה שכינה האדנים שכינה, ועוד כמוהם הלחם שעל השלחן שכינה ונרות שעל המנורה שכינה, וכמה עניינים זולתן. ועתה מהו הענין הזה וכי לא יספיק לנו ברמז א' מהדברים אל השכינה ולא כל אלו העניינים. אלא ודאי אמיתת הענין הוא כי אין ענין הספירות עצם א' בלתי מתבחן אל בחינות שונות עד שיקרא בשם א' לבד. אמנם הספירות יבחנו אל כמה בחינות ואל כמה עניינים וכמה מציאיות. ולכל בחינה ובחינה שם וכנוי. ומה שיורה הכנוי הזה לא יורה הכנוי הזה. ועתה עם היות שכבר קדם לנו הענין הזה בשערים הקודמים כמו שער הצינורות ושער המציאיות וזולתם, עכ\"ז לא נאסוף ידינו מלעסוק בו די צורך להשכיל הדרוש הזה היטב. והענין הזה נמשיל במלכות ומשם נקיש אל שאר הספירות.", + "הנה נתבאר בשער מהות והנהגה היות הספירות כח שוה לכל דבר ותמורתו, והנה לפ\"ז תשתנה המדה מבחינה לבחינה לפי מציאות קבלתה מא' מהספירות העליונות לפעול ברצון המאציל. ועתה כאשר נבחין שהמלכות מקבלת מהיסוד תתבחן לפחות בי' בחינות אל המלכות המקבלת וי' אל היסוד המשפיע. כיצד היסוד ישפיע אליה מה שהוא מקבל מהת\"ת ומעצמותו הרי שנים או ישפיע מה שמקבל מהוד הרי ב', כי המלכות תשתנה לפי שפע הנשפע והמשפיע ג\"כ. וכן אם ישפיע לה מנצח וע\"ד זה לשאר הספירות. ועם היות שאנו אומרים תשתנה, אין הכונה שנוי ממש ח\"ו אלא הבחינה היא בה לעולם קיימת אלא הכוונה שתאיר בבחינה ההיא. וכן תתבחן בי' בחינות אל כל ספירה וספי'. ולפעמים תהיה הבחינה בענין אחר, כי תתבחן בבחינה זו בעת שתקבל מהת\"ת בהיותו מקבל מהגבורה והת\"ת ישפיע לה חסד (בסוד ההמזגה) או תתבחן בבחינת שהתפארת מקבל מהחסד וישפיע חסד. כי בחינות אלה אינם שוות ולכל אחד מהם כנוי לעצמו. וזה הטעם שהסכימו חכמי ישראל שאין לנו כעת כוונה. מפני שצריך המתפלל להיות בקי בענין הכנויים לומר בחינה זו שוה אל בחינה זו ותקרא בשם זה וע\"ד זה ישפיע השפע דרך הבחינות השוות ויקובל התפלה. ועכשיו שאין לנו ידיעה בעניינים האלה נאמר שאין אנו מכוונים. וזהו ענין שנוי הבחינות בכל מדה ומדה. ולכל כנוי וכנוי בחינה שיורה זה מה שלא יורה חבירו ומציאות זולת מציאות חבירו. והקדמה זו מתבארת מכמה מקומות מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה. וז\"ל בתקונים (תקונא נ\"ו דף פ\"ט ע\"ב) ה\"ה אשה ובתה כלה וחמותה, כפום ענפין דאילנא הכי אתקריאו עכ\"ל.", + "והנה ביאר ששני ההי\"ן הם אשה ובתה מצד היות המלכות בת אל הבינה ואח\"כ אמר שהם כלה וחמותה ירצה היות המלכות כלה אל הבינה והם דברים כמעט הפכיים. ותירץ שאין זה מן התימה כי לפום ענפין דאילנא הכי אתקריאו ר\"ל לפי ענפיה ובחינותיה היא נקראת בערך בחינה זו וענף זה הנקרא כך. נמצא שיורה כנוי זה מה שלא יורה חבירו. ואין ענין הכנויים ע\"ד מקרה כאשר חשבו המפרשים.", + "וענין הכנויים בעניינם הם התפשטות ענפי הספירות כאלו נאמר שם בן ד' שבכל ספירה וספירה הוא עצם הספירה. ואמנם נתלבש כל שם ושם מי' שמות האלה בי' שמות שאינם נמחקים, ולא נכחיש היות שם בן ד' כולל כל עצם הספירה ועיקרה. ואין השם הקדוש שאינו נמחק שהוא ענף מענפים כולל כל עצם הספירה כדמוכח מתוך ביאורנו בשער השמות פ\"א. ואולם עוד לענפים האלה ענפים והם הכנויים שהם יותר פרטיים מהשמות שהם ענפים קטנים מתפשטים מהענפים הגדולים. נמצא לפי זה הכנויים לבוש אל השמות שאינם נמחקים, ושמות שאינם נמחקים לבוש אל ההויו\"ת, וההויו\"ת לבוש אל שם בן ד' העצמי המבואר בשער שם בן ד'. כענפי האילן שעליו חופים את עציו הדקים, ועציו הדקים חופין את ענפיו הגדולים, והענפים הם חופין את עיקרו. וכן ממש הענין למעלה. וזה שנמצא בתקונים פעמים רבות מזכיר הוויו\"ת ושמות וכנויים, והכוונה אל הבחינות האלה. ועתה לא יתרחק שיהיה כנוי א' פנימי יותר מחבירו לפי שנוי הבחינות. ויתבארו כל פרטי העניינים האלה בשער ערכי הכנויים בס\"ד:" + ], + [ + "הכונה בפ' זה לבאר ענייני האדם להמרכבה, מפני היותו ענין מתייחס אל הדרוש הזה. וקודם כל דבר נאמר כי כל אדם שיהיה מרכבה לאיזו ספירה שתהיה, צריך שני תנאים. ראשונה טהרת אותו האבר ביותר משאר כל גופו עד שיהיה כזכוכית לבנה. ואין לחשוב כי בטהרת אותו האבר די אע\"פ שיחטא בשאר האברים ח\"ו. חלילה להאמין כזאת שאם הוא פגום באיזו אבר שיהיה אין השכינה שורה עליו, כי אין השכינה שורה על נשמה פגומה ח\"ו. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"ג ע\"ב) וז\"ל דאיהו לא שרייא באתר פגום הה\"ד כל אשר בו מום לא יקרב. אוף הכי בנשמתא פגימא לא שריא. זכאה איהו מאן דאשלים נשמתיה לשרייא ביה שם יהו\"ה ועביד ליה כורסיא לגביה עכ\"ל.", + "וכן כתיב לא יגורך רע, (ודרז\"ל שבת קמ\"ט) לא יגור במגורך העושה רע, והוא בעל העבירה. אלא הענין הוא שיטהר כל גופו מכל מום ואח\"כ ידקדק באיזו מצוה ויאחז בה ביותר. כמו מי שתורתו אומנתו שנעשה מרכבה לת\"ת. וכן נאמר ביעקב (בראשית כה כז) איש תם יושב אוהלים, ופשוטו איש שלם שלא היה פגום באבר מאבריו ח\"ו אלא שלם בלא מום. יושב אהלים, ר\"ל אהלי התורה ועוסק בה. וכן אמרו רז\"ל בב\"ר וישכב במקום ההוא (שם כח יא). שם שכב אבל י\"ד שנה שהיה בבית מדרשו של שם ועבר לא שכב כי היה כל עסקו בתורה. ולפיכך נעשה מרכבה לת\"ת בסוד יושב אהלים. אמנם נתעלה עליו מרע\"ה להיות כי הוא עסק בתורה ביותר ועוד שלמדה לששים רבוא, ועם היות שמרע\"ה הוא ג\"כ מרכבה לת\"ת הוא נעלם יותר שהוא בסוד הדעת כמו שפי' בשער א' פ\"ב בע\"ה. וכן אברהם נעשה מרכבה לחסד להיות שאחז בעה\"ז במדת החסד לאין תכלית כאשר האריכו רז\"ל והיה גומל חסדים לנשמות ולגופים כמבואר ברז\"ל ע\"פ (שם יב) ואת הנפש אשר עשו בחרן כי היה מאכילם ומשקם ומקרבם לעבודת ה' ולכן נעשה מרכבה לחסד וזהו מדת החסד שארז\"ל וימין מקרבת. וכן יצחק נעשה מרכבה לגבורה, להיות שאחז מדת הדין לחלקו ופשט צוארו על גבי המזבח והיה מודיע לכל באי עולם כי יש לעולם שופט ואלוה ויש דין ויש דיין, וכן דרשו בזהר. וכן היה מציל עשוק מיד עשקו ולהשיב הגזילה מיד הגזלן ומשיניו ישליך טרף. וכל עניינים כאלה הם התלוים במדת הגבורה. וזהו תנאי הראשון. עוד צריך תנאי השני שתהיה נשמתו אצולה מן המדה ההיא, שעי\"כ תהיה המדה ההיא משפעת בו שפע ופועלת פעולתה ע\"י עד שהנשמה תהיה מקור להשפע הנשפע ממנה. ולכן הוכרח היות נשמת אברהם מחסד ונשמת יצחק מהגבורה וכן עד\"ז לשאר הצדיקים והנה נשמת יוסף היתה מהיסוד וכאשר זכה והשלים נשמתו במעשה הרב ההוא שלא טימא אות ברית קדש ונתגבר על יצרו נעשה מרכבה לצדיק ומשם היה זן את העולם בימי הרעב. וכן משם כלכל כל בית אביו כל ימי היותו. כי היא המדה הנותנת מזון לפרנסת ישראל. וכן דהמע\"ה זכה למלכות לו ולזרעו אחריו בזכות שתקן המדה הזו וקישטה בהיותו מתגרה עם לוחמיה סביב. וזהו שהיה קם בחצי הלילה וכן מעולם לא ישן אלא כשינת הסוס וכיוצא בעניינים האלה מקישוטי הכלה כנודע. וכאשר נחקור על מציאיות המרכבה נמצאם ג' בחינות. הבחינה האחת היא בחינת דוד והיא שקישט הכלה בבחי' מלכות. הבחינה הב' בחי' יוסף דהיינו בחי' יסוד, והיינו מעבר השפע מכל הספי' אל המלכות. הבחינה הג' היא בחינת האבות ומרע\"ה, עם שנתעלה הא' על חביריו כאשר נבאר בס\"ד.", + "והנה לא נכחיש כי כל ענין המרכבות הם תקוני השכינה ר\"ל המלכות. ואל הענין הזה ה' בחינות. הא' היא בחינת המלכות בערך קישוטיה ר\"ל להשפיע מהמדות העליונות שפע ולא שפע המזון ולא שפע צורך העולם אלא לתקן הכלה שתהיה מקושטת בקשוטיה כמבואר בשער מהות והנהגה.", + "והנה הקישוטים האלה הם תיקונים אל הזווג לא הזווג ממש.", + "והנה מזה הענין והשפע הנשפע אל התיקון הזה אין ממנו עדיין תועלת כל כך עד היות הזווג שאז תקבל השפע לזון ולפרנס עליונים ותחתונים. וזהו הטעם שהיה דוד בעניות כמו שפי' בזהר פ' נח (דף ס\"ג) בפסוק הקשיבה לישה מפני שהיו כל ענייניו תיקונים כדי שתהיה מקושטת. ובימי שלמה היה הזיווג והיתה הלבנה במילואה. וכן ביארו בזהר שיר השירים ומקומות אחרים. וזו היא בחינת דוד. וזה טעם שמאסו הבונים שהם האבות בענין זה מפני שראו היות זווגה שלם ריחוקי המציאות עד היות ישראל על אדמתם שקטים ושלוים וה' יניח להם מסביב בהשבתת הקליפות והאויבים. ולריחוק הענין תקנו בחינה אחרת כאשר נבאר. הבחינה השנית היא בחינת יוסף והוא תיקון היסוד והיא ודאי מעלה נכבדת מתעלת על הקודמת והיא ע\"י הענין הזה. אבל אין זה הזווג ממש אלא הוא תיקון אל הזווג. כי בהיות הצדיק מתוקן משפיע שפע במלכות מבחינתו ואף הוא מזומן אל יותר מההשפעה שהוא תקונו אל הזווג שהיא בחינה יותר נבחרת מהשפעת השפע, ובו נמצאו שתיהן שפע שהוא משפיע ועוד שהוא מתוקן אל הזווג שהוא האבר הקדוש כנודע. וכמו שצורך האבר אל יחוד איש ואשתו כן צורך היסוד אל ייחוד ת\"ת ומלכות כמבואר בשערים הקודמים. הבחינה הג' היא בחינת אברהם ויצחק והיא בחינה נכבדת, (עם היות שלא תתעלה בבחינת יוסף). והטעם כי היא בחינה אל השפעת השפע ממש אל המלכות. שכן נודע שיניקתה מן הימין ומן השמאל שהוא חוט של חסד המשוך עליה ביום וכן מהגבורה נשפע עליה כמה שפע ומזון, ויש עוד צורך אליהם שהם הכנה אל הזווג לענין החיבוק כמבואר בשער ח' פכ\"א בס\"ד. ועכ\"ז לא ישתוו למעלת היסוד מפני שמעלת היסוד משובחת שהוא העיקר אל הזווג כדפי'. הבחינה הד' היא בחינת יעקב שהוא בעלה דמטרוניתא, דהיינו כי מלבד שהוא משפיע בשכינה השפע עוד הוא משפיע בה שפע הזווג והיינו שע\"י יתעורר הת\"ת להזדווג ממש. והיא בחינה משובחת מבחינת היסוד, שהיסוד הוא הכלי אל הזווג כהאבר אל הזכר, ואין ספק שהעיקר הוא הגוף שהוא הת\"ת שהוא העיקר אל הזווג והיסוד הוא מעבר וצנור אל הענין הנשפע. וזה היה מדרגת יעקב אבינו שהיה מרכבה לת\"ת בשתי פנים אלה. אם בהשפעת השפע כדרך שאר המדות, אם בהתעוררת הזווג ממש שהיא בחינה משובחת עאכ\"ו כאשר מבואר בשער הנזכר בס\"ד. הבחינה הה' היא בחינת מרע\"ה, והוא במעלת יעקב בשפע ובזווג ונוסף עליו שהוא מצד בחינה הנעלמת שבת\"ת שהוא סוד הדעת והוא מציאות דק כמבואר בשער א' פ\"ב בס\"ד. ושם הארכנו במעלתו עד שלא תהיה בחי' מלכות בת זוגו אלא בבחינת הצלע שהוא הי' כמבואר בשער המציאות וזאת היא הנקראת כלת משה בת מלך ודאי כמבואר בתיקונים פעמים רבות. עוד הוסיף מרע\"ה מעלה על כל המעלות שע\"י בחינתו בחי' הדעת יהיה יחוד החכמה והבינה כמבואר בשער הנזכר. וע\"י ידיעת בחינות אלה יתבארו כמה וכמה מאמרים נעלמים שנסתמו בהם עיני המעיינים בזהר. ואחר שביארנו ענין הבחינות האלה עוד נבאר במה יהיה הענין הזה בספירות העליונות ומהו הנרצה בענין מרכבה. והענין הוא כי כבר נתבאר בשער ח' פי\"ט כי ענין ההתעוררות היותו ע\"י מעשה הצדיקים. והשכינה מקבלת הרוחניות ההוא והענין המתהווה ע\"י התורה או המצוה והיא מקבלת ע\"י אור נשפע מלמעלה כפי ענין המצוה, אם המצוה היא מחסד מקבלת מחסד וכן מגבורה וכן לשאר המדרגות. וכן ביארנו בשער אבי\"ע בפרק ג\"ד כי השכינה רודפת אחר הצדיק להתייחד עמו כדי שע\"י תקבל הכח ההוא והאור ההוא.", + "והנה בהיות הענין כן נמצא נשמת הצדיק שהיא הפועלת המצות נעשה מרכבה וכסא אל השכינה והשכינה מתלבשת ומתעלמת בתוך הנשמה ההוא. והיא כסא ומקור לכל הברכות וממנה נזונים כל העולם והיא המקור להם. והיינו שנאמר לאברהם (בראשית יב) והיה ברכה פי' תהיה בריכה לשפע הנשפע מלמעלה. וכאשר עוסק הצדיק בעה\"ז בענייני השפע מצד החסד הנה יהיה מדרגתו במדרגת המרכבה לחסד כאברהם אבינו שהיתה השכינה בלי היכל ומתלבשת בקן צפור עד שתקן לה היכל בנשמתו הקדושה. ויצחק תקן לה היכל מצד הגבורה ע\"י מעשיו להשפיע לה משם. ולא דין ממש ח\"ו, שהרי כמה מיני שפע נשפע מהגבורה לתועלת העולם לזונו כו' כמו שנתבאר בשער ח' פט\"ז וכמו שיתבאר בשער ערכי הכנויים בע\"ה. ויעקב בתורתו זכה להשפיע בה ועוד זכה לזווגה ממש, והוא נקרא בעלה דשכינתא ברוב דברי הרשב\"י ז\"ל. וזהו הטעם שאמרה המשנה (פאה פ\"א) אלו דברים וכו' ות\"ת כנגד כלם. לפי שהוא גורם הזווג והייחוד. ולכן מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה. ויוסף הצדיק זכה שבמעשיו נעשתה נשמתו היכל אליה כדי שישפיע בה היסוד הכח לזון ולפרנס לכל העולם. וגם הוסיף על זה שהוא מסייע אל הזיווג כי יעקב צריך אליו. וזהו (שם לז ב) אלה תולדות יעקב יוסף כדפי' בזהר. וכן (שמות יג יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו כמבואר שם. ומרע\"ה זכה שנעשה נשמתו היכל אליה כדי שע\"י ישפיע בה שפע רב כענין (שם טז) הנני ממטיר ושאר ענייני הנסים.", + "ועוד הוסיף שיחדה עם הדעת העליון והיינו בסוד בחינתה הנעלמת. ודוד נעשתה נשמתו היכל אליה לקשטה ולתקנה, ועל ידי תשבחות והודאות ומעשיו הטובים היו נשפעים קשוטיה מלמעלה (ע' זהר תרומה קמ\"ה.) והנה נמצא כי האור הנשפע אל השכינה משפעת אל הצדיק. והאור ההוא המאיר בשכינה מכח הספירה ההיא מתעלם בנשמת הצדיק ההוא שהוא היכל להשכינה נמצא שהוא היכל אל האור העליון המתגלה בשכינה. והיינו אמרם ז\"ל אברהם מרכבה לחסד, ירצה לאור החסד המתגלה בשכינה, כי הצדיק אינו מרכבה לעולם אלא להשכינה ועכ\"ז יתייחס אליו שהוא מרכבה למדה העליונה מן הטעם שאמרנו. וכן יצחק היה מרכבה לאור הגבורה המתגלה במלכות, וכן יעקב לאור המתגלה מן הת\"ת אל המלכות, וכן יוסף אל אור היסוד המתגלה במלכות, וכן מרע\"ה לאור המתגלה מן הדעת במלכות, וכן דוד אל אור הקישוטין המתגלה במלכות. ובזה יובן כמה מאמרים מהזהר המורים כי לעולם הצדיקים אינם מרכבה אלא להשכינה כמו (בראשית יז כב) ויעל אלדים מעל אברהם כי שם הכריחו חז\"ל שהיתה השכינה מתגלה בו. ובהקדמת הפרק הזה ידענא שיפתחו כמה שערי אורה אל המעיין בספרי הזהר בעניינים אלה וצריכים להיות קבועים בלב המעיינים וקצרנום בתכלית הקצור כדי שיוכל המעיין לכוללם וישמע חכם ויוסיף לקח:" + ], + [ + "הנרצה בפרק זה הוא לבאר ענין נפלא נמצא בס' הבהיר באמרו כי אברהם לא רצה לקחת לחלקו כ\"א החסד וכן יצחק הגבורה וכן יעקב הת\"ת ומאסו ח\"ו המלכות. ולכאורה נראה שהם דברים מתמיהים וצריכים ביאור. וז\"ל דא\"ר מאיר מאי דכתיב ויאמר אלדים יהי אור ויהי אור ולא אמר ויהי כן, מלמד שהאור ההוא היה גדול מאוד ואין כל בריה יכולה להסתכל בו. גנזו הקב\"ה לצדיקים לעתיד לבא, והיא מדת כל סחורה שבעולם, והוא כח אבן יקרה שקורין סוחרת ודר. ועל מה היא מדת דר. אלא מלמד שלקח הקב\"ה מזיוה אחת מאלפים ובנה ממנה אבן יקרה נאה ומקושטת וכלל בה כל המצות. בא אברהם ובקש כחו ליתנה לו ונתנו לו אבן יקרה זו ולא רצה בה, זכה ולקח מדתו חסד שנאמר (מיכה ו) חסד לאברהם. בא יצחק ובקש כחו ונתנו לו מדה זו ולא רצה בה. זכה ונטל מדת הגבורה דהיינו הפחד שנא' (בראשית לא) וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. בא יעקב ורצה בה ולא נתנוה לו, אמרו לו הואיל ואברהם למעלה ויצחק למטה אתה תהיה אמצעי ותטול (נ\"א ותכלול) שלשתן. ומאי אמצעי דהיינו שלום. והא כתיב (מיכה ו) תתן אמת ליעקב. אמת ושלום חד הוי כד\"א (אסתר ט) דברי שלום ואמת, הלא אם שלום ואמת יהיה בימי (מ\"ב כ'). והיינו דכתיב (ישעיה נח) והאכלתיך נחלת יעקב, דהיינו נחלה גמורה דאית לה החסד והפח\"ד והאמת והשלום. ולפיכך אמר (תהלים קיח) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. אבן שמאסו אברהם ויצחק אשר בנו העולם היתה עתה לראש פנה. ולמה מאסו בה והלא נאמר (בראשית כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי וכו'. מאי משמרתי, כך אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברהם עמד שם במקומי. וישמר משמרתי, ואני זאת היא מלאכתי שאני מזכה את העולם כלו ואפי' נתחייבו אני מזכה אותם.", + "ועוד משיבם ומביא בלבם לעשות רצון אביהם שבשמים. כל זה עשה אברהם וכתיב (שם כא) ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם. סדר לחמו ומימיו לכל באי עולם והיה מזכה ומדבר על לבם למי אתם עובדים עבדו את ה' אלהי השמים והארץ, והיה דורש להם עד שהיו שבים. ומנא לן שאף החייבים היה מזכה שנאמר (שם יח) וה' אמר המכסה אני מאברהם וגו' ואברהם היו יהיה וגו', אלא אזכהו שידעתי שיבקש עליהם רחמים ויזכה. וכי אפשר לומר שלא ידע הקב\"ה שלא (יוכלו להנצל) אלא לזכותו קאמר. מכאן אמרו הבא לטהר מסייעין לו. בא לטמא פתחין לו מאי פתחין, אותם הפתוחים תמיד. מצותי חקותי ותורתי, אמר הואיל ולא חפצתי בה אשמור מצותיה. ומאי תורתי, אלא אפי' הוראות ופלפולים שמורים למעלה הוא ידעם ופלפל וקיימם. ומאי (בראשית מט) משם רועה אבן ישראל, משם נזון אבן ישראל. ומאי משם, הוי אומר זה צדק עליון. ומאי הוא, היינו האור הגדול הצפון, והיינו סוחרת. ואבן יקרה שבנה (שדרה) למטה ממנה נקרא דר עכ\"ל.", + "ועתה ניכנס בביאור המאמר הזה מראשו ועד סופו. ואגב אורחין יתבאר הכל:", + "ראשונה הוקשה לו טעם כפל הפסוק באמרו ויהי אור ולא אמר ויהי כן כדרכו בשאר העניינים. ולזה השיב כי שתי הוייות היו. ראשונה הויות האור הגדול אשר אין העולם כדאי להשתמש בו. וכאשר ראה בחכמתו שאין לבני העולם בזה תועלת כמו שנבאר, הוצרך אל הויה השנית אור השני. וזהו ויהי אור, שפירושו הוית האור השני. זהו כללות הכתוב לענין הכפל. ועתה נחזור לבאר התכת לשונו. שני האורות הללו, האור הא' הוא החכמה ראשונה, והאור השני הוא חכמה אחרונה. וראוי לדעת הקצור קצרה ח\"ו ידיעתו ית' בענין האור אם היה העולם יכול להסתכל בו אם לא, עד שהוצרך לגנוז האחד מפני חבירו, אתמהא. ויברא השני ולא הראשון. ושאלה זו כבר נתקנה בשער סדר האצילות בפ\"ד. ושם אמרנו כי קודם ההויות כלם עלה ברצונו הקדום להיות ההויות ע\"י החכמה ומפני המעטת הישות שבה שהיא קרובה אל האין ביותר עד שלא יצדק בה הויה כלל לכן הוצרך אל הויות הספירות (אצילות הבינה) כדפי' שם. ושם ביארנו כי אמרנו עלה ברצונו וכו' וכן היה מחריט וכו' הכל משל ודמיון אל גזרת חכמתו בענין סדר האצילות. ועתה לא יצדק שאלתינו שיהיה האור השני ולא הראשון. כי האור הראשון הוא חכמה שבראש, והאור השני הוא חכמה שבסוף. וכי נשאל יאציל מלכות ולא חכמה. נשיב כי אם היתה המלכות מדרגה שנייה במקום חכמה היתה המלכות מדרגת החכמה עלול שני וסוף סוף לא יכול העולם לסובלו ואין כל בריה יכולה להסתכל בו, פי' לא יוכלו הנבראים לשאוב השפע ממנו לרוב דקותו וקירבתו אל מקורו. לכן הוכרחו הדברים להיותם מדרגה אחר מדרגה. הראשונה אי\"ן ואח\"כ הי\"ש וכן ממדרגה למדרגה מרשימה לחקיקה ומחקיקה לחציבה ומחציבה לעשיה כאשר הארכנו בשערים הקודמים. כי בהיות הדברים קרובים אל מקורם הם תכלית הדקות, ובצאתם מאת פניו ירדו פלאים לשיעורים משוערים מעילה לעלול מנקודה לנקודה מנקודה עליונה עד נקודה אחרונה. ועתה נחזור ללשון המאמר אמר מלמד שהאור ההוא היה גדול מאוד. כבר נודע היות החכמה למעלה מהגדולה והוא מאציל הגדולה. לזה קראה גדול בסוד הגדולה. ואמר מאד, להורות שהיא למעלה ממנה מעל דמעל. ואין כל בריה יכולה וכו'. כבר נתבאר כי טעם האצילות להודיע מעלתו ורוממותו אל זולתו כי קודם האצילות לא הי' גדולת מחוייב המציאות נודע לזולתו לפי שאין בלתו. והאצילות היה כדי שיוכלו הבריות לדעת כחו ורוממותו כדפי' בשער טעם האצי', וכדי שישתלשל המציאות ותצא מאת פניו ותרד דרך מדרגת הסולם אשר ראשו מגיע אל אלדי האלדים וקצהו מוצב ארצה. וזה רצה באמרו אין כל בריה יכולה להסתכל בו, לרוב העלם החכמה אין לנבראים השגה בהמאציל על ידה. ולזה אמר לשון הסתכלות, שמורה על רוב העיון והתבוננות גדול. עוד אפשר לפרש כדפי' לעיל שלא היו יכולים הנבראים לשאוב שפעה מפני דקותה והיינו הסתכלות שהוא ההנאה מזיווה. גנזו הקב\"ה לצדיקים לעתיד לבא. כבר נודע כי העולם הבא הוא הבינה ונקרא עולם הבא שלעולם הוא בא שהוא נהר שאינו פוסק לעולם. ועולם הבא ולעתיד לבא הכל אחד בקרוב כמפורסם. ויש חילוק ביניהם עם היות שתיהם בבינה. כי עולם הבא נקראת הבינה בבחינתה התחתונה המשפעת כדפירשנו שהוא נהר דנגיד ונפיק ולא פסיק מימיו לעלמין. אמנם לעתיד לבא היא בחינה עליונה שעדיין לא בא אלא עתידה לבא והיינו התעלמות הבינה שהיא היכל שבו נטמן ונגנז החכמה. ומבואר בזוהר בפ' יתרו (בתוספתא דף ס\"ח ע\"ב) וז\"ל בקיצור ההוא רשימו בעיא לחפיא גרמיה ועביד ליה לגרמיה לאתטמרא ביה חד היכלא. ההוא היכלא אפיק ליה מגרמיה ומתח ליה במתיחו רב וסגיא לכל סטרין. אוקים ליה בלבושי יקר, פתח ליה חמשין תרעין לגו בגו, אתטמר ואתגניז ההוא רשימו, כיון דאתגנז ביה ועאל בגוויה אתמליא נהורא עכ\"ל.", + "והנה מן המאמר הזה נראה בפי' שהחכמה שהיא הרשימו הנז' הנקרא יש, היא נגנזת ונטמנת בבינה שהיא ההיכל שבו נ' שערים וכו'. ובזה נתבאר מה שאמר גנזו לצדיקים, היינו ת\"ת וצדיק. כי ת\"ת ג\"כ נקרא צדיק שנאמר (תהלים יא ז) כי צדיק ה'. כי הם שואבים אור ושפע מן החכמה ע\"י הבינה דהיינו לעתיד לבא כדפי'. ולא אמר לעולם הבא, מפני שאין החכמה מתעלמת בבינה אלא בבחינתה העליונה שעדיין לא נתגלה. והיא מדת כל סחורה שבעולם. פי' כי החכמה היא מדה שבה מתהוים כל ההויות וכל ההקפים, דהיינו סחורה לשון סחור תרגום של סביב. ואמרו שבעולם, כי הבינה שהיא נקרא עולם וההויות המצטיירות בתוך הבינה הם בכח החכמה המגבילם ונותן להם מדה בלי מדה כדפי'. והיא כח אבן יקרה שקורים סוחרת ודר כי חכמה הוא כ\"ח מ\"ה שפירושו בחי' החכמה המתייחדת בבינה היא נקראת כ\"ח מ\"ה כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים. והיא ג\"כ אבן יקרה דהיינו י' שהיא נקודה בתוך ההיכל. שקורין וסוחרת. פי' לשון סבוב והיקף כי היא המקפת כל הספירות ונותנת בהם כח ואור. ואפשר היות פירוש יקרה לשון מאירה כמו וירח יקר הולך (איוב ל\"א). ועל מאי היא מדת ודר. לפי שבפסוק הוזכרו שניהם יחד באמרו (אסתר א) ודר וסוחרת. ומפני שמתוך פי' דר יתבאר ענין ויהי אור, לכן שאל מאי ודר. אלא מלמד שלקח הקב\"ה מזיווה א' מאלפים. פי' ד\"ר הוא מציאות המלכות הנלקח מחכמה שהוא ענין הצלע כדפי' בשער המציאיות בפ' ג' ד' בע\"ה. וז\"ש שלקח הקב\"ה מזיווה, פי' מזיו הסוחרת שהיא החכמה דהיינו אור הראשון והצלע היא אחת מאלפים מזיווה הם אלפים שנה שקדמה תורה לעולם והיינו עשר ספירות שבחכמה ועשר שבבינה וכל עשר מהן עולה לאלף כי הם י\"פ י' שהם ק' וי\"פ מאה הם אלף. והיינו עשר כלולה מעשר ועשר מעשר והם אלף. וכן אלף שבבינה הם אלפים, ואחת מאלפים האלה היא המלכות שהיא המשלמת האלפים. וקראום אלפים להורות על שעדיין לא הי' אצילותה ואצילות שאר הנאצלים שאז חכמה ובינה מתייחסים בשם אלפים. כאמרם ז\"ל תורה קדמה לעולם אלפים שנה. ובנה ממנה אבן יקרה נאה ומקושטת. כבר נתבאר בשער הנזכר ענין ויבן ה' אלדים את הצלע (בראשית ב) דהיינו מציאות הי' שבמלכות, ואמר שהצלע הוא אבן יקרה מציאות י' אבן ספיריי כדפי' בתקונים שנייה לחכמה. והיא נאה ומקושטת בסוד מציאות בנין ה' שלה והיינו ויהי אור שהוא הויות המלכות מהחכמה שהוא אור הראשון כדפי'. ונקראת יקרה, מלשון הארה כדפי' לעיל. ופי' נאה, היינו מצד שפע תפארת שהוא בעלה שהוא וא\"ו. וזהו נאה, נו\"ן מלכות, ה\"א עולה ו' שהוא ת\"ת, ולהיות שפעו נשפע בה לקשטה ולכן הוא נעשה מוא\"ו ה\"א. ופי' מקושטת, היינו קישוטי הכלה שהוא מציאות ה\"א שהם קישוטיה כענין ג' גווני הקשת. שהם קו אדום קו ירוק וקו לבן. שהם גדולה גבורה ות\"ת. והיינו ה' ג' ווי\"ן כמבואר בשער המציאיות. וכלל בה כל המצות פי' שבמלכות כלולות בה כל מצות עשה ומצות לא תעשה. מ\"ע מצד ימין חסד, ל\"ת מצד השמאל גבורה. והיא כלולה מימין ושמאל. והטעם שהיא כלולה מכל המצות. מפני שהמצות הם תלויות בע\"ס. והיא נכללת מעשר ספירות. ולכן היא נכללת מכל ענפי הספי' שהם המצות.", + "והנה ענפי הספירות הם רמ\"ח מצד הגדולה, ושס\"ה מצד הגבורה, ונמצאת שהיא נכללת בכל ענפי הספירות מן הימין ומן השמאל. והוצרך לומר ענין זה לענין המרכבות שנבאר:", + "בא אברהם ובקש וכו'. הענין הוא כי עם היות שתהיה נשמת האדם אצולה מאיזה מדה מן המדות. עכ\"ז הוא אפשר שיעשה מרכבה למדה אחרת ע\"י מעשיו. כי כל נשמה היא כלולה מעשר. וכאשר ישתדל אדם בחסד יהיה מרכבה למדת החסד. ואף אם נשמתו אצולה ממדה אחרת מפני שיגביר על נשמתו צד החסד עד שיהיה עיקר הארתה בחסד. וכן לשאר הספירות ונאריך בענין זה בשער הנשמה בפ\"א בע\"ה. ולפיכך היה הקב\"ה רוצה שיהיה אאע\"ה מרכבה למדת המלכות שיגביר עליו חלק המלכות. ומה גם במלכות שהיא נכללת מכל הספירות כדפי', ובפרטות מצד החסד כדפי'. והטעם שהיה הקב\"ה רוצה בתיקון המדה הזאת יותר מכל שאר המדות לפי שהיא המדה הצריכה תיקון יותר משאר המדות מטעם שהיא מדה האחרונה ורגליה יורדות מות וצריכה תיקון לתקן מיעוטה. ולזה נאמר לאברהם אבינו ע\"ה לך לך מארצך וממולדתך וכו' הכונה שיסיר עצמו מהקליפות וממערכות השמים כאמרם ז\"ל צא מאצטגנינות שלך וכו' וזהו אל הארץ אשר אראך דהיינו המלכות. והכונה שישתדל לתקנה. והוא תפס למדתו בחסד במעשה החסידות כדמסיק. וזהו ולא רצה. פי' לא רצה במלכות ועשה מעשים הגונים לזכות לחסד. וז\"ש זכה ונטל מדתו. ואמר מדתו, מטעם כי עיקר התנוצצות נשמתו מחסד. ולכן נטה לעיקר נשמתו. וכן כשנאמר לו אל הארץ אשר אראך, כתיב ויסע אברהם הלוך ונסוע הנגבה לצד הדרום לצד הימין דהיינו חסד. הנה שדחה ממש בידים ורצה לידבק במדתו שהוא החסד:", + "בא יצחק וכו'. כל ענייני יצחק הוא מצד המלכות, וכן נאמר (בראשית כא א) וה' פקד את שרה ולשון פקידה הוא מצד המלכות. וכן נאמר לו (שם כו ג) גור בארץ הזאת. ועם היות שנאמר לו אחר העקדה, עכ\"ז הוא ראיה שהקב\"ה היה רוצה שיהיה מרכבה למלכות. ולא רצה בה אלא לקח מדת הפחד. ודקדק באמרו ונטל מדת הגבורה, ולא אמר מדתו כדקאמר גבי אברהם, מפני שלא היתה מדתו ממש כאברהם שמטבעו היה בעל חסד. אבל יצחק לא היתה מדתו בטבע אלא מלכות. שכן בארו בזהר כי קודם העקדה היתה מדתו המלכות ומטעם זה התחייב א\"ע למיתה כי היה מסטרא דנוקבא כמבואר בזהר דכתיב (בראשית יח יד) ולשרה בן. ולכן לא אמר ביצחק ובקש ליתנה לו כדקאמר באברהם אלא ובקש כחו דהיינו שבקש מדה אחרת זולת זה ודחה את זו. וזכה ונטל מדת הגבורה עם היות שלא היתה מדתו. ועם הקדמה זו יובן מאמר שני מספר הבהיר בענין זה וז\"ל ובזכות אברהם שזכה למדת חסד זכה יצחק למדת פחד. ולכאורה הוא הפך המאמר שלפנינו שכאן אמר שקודם היו נותנים לו המלכות עד שלא רצה בה וכו'. אלא כדפי' כי הוא דחה המלכות ואע\"פ שהיתה מדתו ולא זכה כ\"א בפחד דוקא ולא בזולתה. אלא מצד אברהם שהיה בחסד. וידוע כי המים הרו וילדו אפלה. ולכן כיון שיצחק היה בן אברהם ניתן לו הפחד בן החסד. וזכה לפחד בעקידתו שנעקד ע\"ג המזבח. והענין כי המזבח הוא המלכות, וגב המזבח היא יסוד, והעצים שעל גבי המזבח היינו ת\"ת נצח הוד. והוא נעקד ע\"ג המזבח ממעל לעצים. נמצא יצחק זכה בפחד ע\"י העקידה. ועוד נוכל לפרש שהמזבח מלכות, וגב המזבח ת\"ת, והגב הזה הוא ממעל לעצים שהעצים הם נצח הוד יסוד שהם ג' ווי\"ן ג' עצים (ע' בפלח):", + "בא יעקב. הנה יעקב רצה לידבק במלכות בכל ענייניו. ראשונה שיצא מבאר שבע הוא הבינה וילך חרנה היא המלכות, וכן פי' בזהר. ועוד כי שם פגע במקום שהוא השכינה ושם הקים מצבה. וכן אמר (בראשית כח כב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלדים, כל עניינו היה במלכות לידבק בה. ולא נתנוהו לו אלא שיהיה מרכבה לת\"ת. וזה נאמר לו בענין נשואי לאה שהיא הבינה.", + "והנה כוונתו הי' ברחל עקרת הבית ורימה אותו בלאה כי מאת ה' היתה לו שהוא איש הבינים זכר בין ב' נקבות. וכן נאמר לו (שם לב כח) לא יעקב יאמר עוד שמך כ\"א ישראל. ויעקב הוא במלכות וישראל בת\"ת כמו שיתבאר בשער ערכי הכנויים. כל זה להורות לו שיהיה מרכבה לת\"ת. והטעם מפני שהיו אברהם ויצחק ב' הפכים זה חסד וזה דין זה מים וזה אש, והוצרך השלום ביניהם לתיקון העולם. וזה אמרו הואיל ואברהם למעלה ויצחק למטה (וכו') אתה תהיה אמצעי ביניהם. וכן דרך הת\"ת שהוא אמצעי בין החסד והפחד, זה למעלה וזה למטה ות\"ת באמצע. וזהו ו' באמצע ב' יודין כצורת א' כמבואר בשער השמות פ\"ו. ותטול שלשתן. פי' כי ת\"ת בצד ההכרעה יש לו כח גדולה מצד הימין. וגבורה מצד השמאל. ות\"ת באמצע כולל כל בחינות האלה בעצמות הת\"ת כמבואר בשערים הקודמים. ומאי אמצעי שלום וכו'. הוקשה לו כי התפארת היא בחינה אמצעית בפ\"ע שהוא קו הרחמים ואינו כולל שלשתן. לזה אמר ומאי אמצעי שלום וכו', פי' צד המשלים המאחד הקצוות כמבואר בשער המכריעים. והא כתיב תתן אמת ליעקב. וא\"כ נמצא שאין יעקב מרכבה לת\"ת במציאות השלום, אלא במציאות האמת שהיא בחינה בפני עצמה בחינה אמצעית לבד. לזה השיב אמת ושלום חד הוי. פי' הבחינה הכוללת ג' בחינות הוא הנקרא שלום והוא הנקרא אמת. והכריח היות שני הכנויים אחד באמרו דברי שלום ואמת וכן הלא אם שלום ואמת כו'. ועכ\"ז החילוק בין שלום ואמת, כי האמת הוא הא' בסוד י' מכאן למעלה חסד. וי' מכאן למטה גבורה. ו' באמצע ת\"ת היינו בחי' השלום. ות' ומ' הנשאר הוא מלכות כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים בס\"ד. ועקר מלת אמת הוא הת\"ת, ולכן אמת ושלום חד הוי, כי כל אחד מהם כולל ג' בחינות. דכתיב והאכלתיך נחלת יעקב אביך דהיינו נחלה וכו'. כבר ביארנו בשער המכריעים כי לא יקרא שלום באמת אלא הת\"ת מפני היותו כלל הקצוות כלם ולכן היא נקראת נחלה גמורה ולא כן שתי הקצוות, וז\"ש דהיינו החסד והפחד והשלום והאמת שהם ג' בחינות שהם החסד והדין והרחמים שהיא נחלה גמורה שלימה, ויעקב איש תם (בראשית כה כז), גבר שלים (ת\"א שם) כמבואר בארוכה בשער הנזכר. ולפיכך אמר אבן מאסו הבונים פי' דוד שהיתה מדתו המלכות אמר כי האבן שהיא המלכות שמאסו בה הבונים, פי' כל אותם שנעשו מרכבה לאצילות ומאסו בה להיותה אחרונה לכל האצילות. והיא היתה לראש פנה, כי היא לפעמים נקראת אשת חיל עטרת בעלה דהיינו שהיא עולה למעלה עד היותה עטרה על הת\"ת ואז היא נקראת תגא דספר תורה כמבואר בשערים הקודמים. ולמה מאסו בה. פי' למה אתה אומר שמאסו בה והרי אינו כן שהרי הכתוב אומר וישמר משמרתי דהיינו המלכות, שהיא נקראת שימור מצותי שהם כלולות במלכות כדאמר לעיל וכלל בה כל המצות. והנה לפ\"ז נמצא שלא מאס בה אלא אדרבה השלימה וקיים מצותיה ותיקנה. מאי משמרתי. פי' אל תחשוב היות הדברים האלה דברי המלכות שאמרה ששמר אברהם משמרת המלכות, שאינו אלא דברי החסד שהיא מדתו. וכוונת אמרו משמרתי, היינו המלכות המקבלת אור החסד ע\"י נשמת אברהם כדפי' בפרק ג'. והכונה שהפסוק הזה הורה דאברהם אבינו היה מרכבה לחסד. כל ימי היות אברהם בארץ כו'. כבר בארנו בשערים הקודמים שענין ג' בחינות שיתבחנו כל ספירה וספירה הם הבחינה הראשונה מה שמקבלת מהמדה שלמעלה ממנה, והיא משובחת ודקה משאר בחינות המדה, כי כל עוד שתתעלה היא יותר דקה ומשובחת. הבחינה הב' בערך עצמותה והיא אמצעית בין הא' ובין הג'. והג' שהיא בערך מה שמשפעת למטה, והיא היותר מתגלית מהשתים הקודמות. וכן הם ג' בחינות אלה בחסד שלשה פעולות שונות של רחמים בערך השלשה בחינות.", + "והנה בערך בחינה ראשונה ממטה למעלה אמר ואני זאת היא מלאכתי שאני מזכה את העולם והיא רחמים. ואחר כך כנגד בחינה שנייה שהיא יותר רחמים אמר ואפי' נתחייבו אני מזכה אותם והכונה כי אפי' שהם חייבים ואינם ראוים לרחמים מצד תוקף הרחמים שגוברת בבחינה זו אני מרחם עליהם. ובערך בחינה הג' שהיא המתקרבת אל הבינה בקבלתה ממנו אמר ועוד אני משיבם ומביא בלבם כו'. וכבר נודע כי התשובה לעולם מצד בחינת הבינה עם החסד. שהבינה נקרא תשובה. וכתיב ימינך פשוטה לקבל שבים. ומביא אותם לעשות רצון קונם. פי' הבינה שהיא קונה הנשמות ומקורם שמאצלת אותם כנודע. ואל ג' הבחינות האלה ממש היה מכוין אברהם במעשיו. וזהו סדר לחמו ומימיו הרי בחינה ראשונה ממטה למעלה. והיה דורש להם עד שהיו שבים הרי בחינה שלישית שהוא התשובה. ומנין שאף החייבים היה מזכה. זהו בערך בחינה האמצעית, ונקטה באחרונה ואם היא אמצעית מפני שלמעשה בני אדם היותר קשה לזכות מי שאין לו זכות וזה כמעט אינו ביד האדם עד שלא עלה ביד אאע\"ה להציל אנשי סדום. וזהו שדקדק לשון המאמר שאמר וכי אפשר שלא ידע וכו' כי כבר היה בידיעתו יתברך שאין יכולת באדם לזכות מי שאין לו זכות. ולא נאמר המכסה אני וכו' אלא לפי שהיה אברהם משתדל בשלימות החסד והשתי בחינות הי' מקיים בעצם, רצה הקב\"ה שישתדל בשלישית כדי שמחשבתו יצרפה למעשה וישתלם בחסד בעצם. הבא ליטהר וכו' בא לטמא פתחין לו. מאי פתחים פי' למה לא אמר מסייעין כדאמר הבא לטהר מסייעין. אלא הטעם כי כשבא אדם ליטהר אז פותחין לו פתחים יותר מן הראוי כענין (בראשית כה כא) ויעתר לו ה' ויחתור לו שפתח לו פתח. (ע' בזהר תולדות דף קל\"ז.) וכן במנשה שחתר לו הקב\"ה פתח מתחת כסא הכבוד (בסהדרין דף ק\"ג). וזהו מסייעין. אבל כשבא לטמא אין פותחים לו אלא הפתחים נפתחים מעצמם שבהם יצא אם ירצה וזהו פתחים לו. ר\"ל יש לו פתחים פתוחות שבהם יצא. מצותי חקותי ותורתי. בא ג\"כ לתרץ מאי דהוה קשיא ליה מעיקרא כי המצוות הם במלכות כנראה שהשלים המלכות. ועתה תירץ שאין הכונה שהשלימה ונדבק בה להיותו ממש מרכבה אליה, אלא הכוונה כי אע\"פ שלא היה חפץ בה עכ\"ז שמר מצותיה להשפיע בה ממדתו כי זהו הנרצה בענין המרכבה כדפי' בפ\"ב. מאי תורתי אפי' הוראות ופלפולים וכו'. פי' אפילו עירובי תבשילים. ומאי משם רועה אבן ישראל כו' הוקשה לו כי משם נראה שר\"ל מידי אביר יעקב הוא היסוד כנודע, ומשם רועה היא המלכות. ואבן ישראל, ר\"ל ניזון מהיסוד כתרגומו זן אבהן ובנין. ונמצא לפ\"ז היות יעקב מרכבה אל המלכות. וקשה מדידיה לדידיה, דהוא אמר שהוא מרכבה אל התפארת. לז\"א כי משם ר\"ל צדק עליון והיינו בינה שהוא היכל שבו נגנז האור הראשון לעתיד לבא כדפי'. והיינו וסוחרת כו'. פי' כבר בארנו כי אין האור הראשון נקרא סוחרת אלא בהיותו גנוז בבינה שאז ממנה כל סחורה שבעולם כדפי'. וזה רצה באמרו והיינו וסוחרת. ואין צדק עליון אלא בבינה. כי יש צדק עליון וצדק תחתון, עליון בבינה ותחתון במלכות. ועתה יהיה פירוש משם רועה ממציאות החכמה הנעלם בבינה, משם ניזון התפארת עם השנים עשר גבולים שאליהם היה מרכבה יעקב ושנים עשר בניו. ועתה צדקו דברי המתרגם בפי' אבהן ובנין. ואבן יקרה שבנה למטה ממנה נקרא ד\"ר. וחזר על ענין הראשון שכל עצמו לא בא אלא לפרש מלת ד\"ר ומלת סוחר\"ת. ע\"כ הגיע שכלנו הדל בפי' המאמר הזה בעזר החונן לאדם דעת. והכלל העולה מדברי המאמר הוא שע\"י מעשה בני אדם יעשה האדם מרכבה לא' מן הספירות. וכן בחנו\"ך מטטרו\"ן אמרו שזכה אל המדרגה ההיא מטעם שתופר מנעלים היה ובכל נקיבה ונקיבה שהיה נוקב במרצע היה מברך לצורך גבוה וכו', כי היה מיחד למלכות הנקרא נעל עם הת\"ת ע\"י כל הצנורו\"ת אשר לו ולזה רמז הנקיבו\"ת שאמר. ומן הראוי היה שיהיה מרכבה למלכות לפי' זה. אמנם ראינו מי שפירש כי הסנדלפון נקרא סנד\"ל ומטטרו\"ן מנעל והוא היה מחבר ומשפיע למטטרו\"ן ומשם היה סיבה שיושפע אל השכינה ולפיכך זכה להיות מרכבה למטטרון מדה כנגד מדה, וז\"ש תופר מנעלים היה ובכל נקיבה ונקיבה היה מברך כי היה מיחד מטטרון עם המדה ואח\"כ היה משפיע למלכות.", + "והנה זו היא בחינה ששית להמרכבה אל חמשה הבחינות הנזכר לעיל בפ\"ג. ובענין חנוך ומטטרון נאריך הביאור בשער ההיכלות בס\"ד ושם יתבאר ענין אליהו וכן ענין המלאכים ביאור ארוך בע\"ה יתברך.", + "והנה נשלם הפרק הזה, ונכלל השער הזה בס\"ד ע\"כ:" + ] + ], + [ + [ + "שער ערכי הכנויים הוא שער כ\"ג:", + "והנרצה בשער הזה הוא לבאר כל הכנויים שנמצא ביאורם בזהר ושאר מפרשים רבים אשר קדמונו במלאכה הזאת כתבו הכנויים ע\"ד הספירות לכל ספי' וספי' הכנויים המתייחסים לה. ואנו לפי דרכנו מפני שפעמים יקרה למעיין בבקשו כנוי מהכנויים יכבד עליו מבוקשו מפני שנעלם ממנו מקומו. בזולת זה פעמים יהיה כנוי אחד מתייחס אל כמה ספי' לסבות ידועות. ולפעמים עקרו במדה זו ויתייחס אל זולתה מפני סבה ידועה ולא יתן המעיין לבו אל הדבר אלא אל הספירה המכונה אליו לבד. לכן ראינו לכתוב הכנויים בערכים לפי סדר האותיות ובו נבאר כל ענין וספירה המתייחסת אליו ובזה יקל על המעיין מבוקשו:", + "פרק ראשון:", + "אב יש שפי' בכתר כי הוא אב הרחמים וכן ממנו שואב התפארת הרחמים. ויש שפי' בחכמה כי נקרא כן מטעם כי הוא אב ומוצא כל ההויות על דרך שפי' בשער הקודם בפ\"ק ושם זה מורה על היותו משפיע כמו האב הנותן לבנים. וקרוב לומר שהוא בשתיהם יחד והאותיות יורו על זה שהם א' כתר ב' חכמה, והטעם שההויות יושפעו מהחכמה ממקור הנעלם בו שהוא הכתר כנודע:", + "אב האמונה יש שפי' בכתר מפני שהוא אב אל המלכות. ורחוק כי כיחסו עם המלכות כן יחסו עם שאר האצילות. ואפשר לומר בדוחק, כי לפעמים מתעלה המלכות עד הכתר כמבואר בשער המציאות ואז בעלותם שם יונקת מהכתר ומשפיע על הכל. ואפשר [אז] יקרא הכתר אב האמונה לרמוז אל האמונה אשר שם. אמנם באמונה יתייחסו שני פירו' אם בינה אם מלכות כאשר נבאר עוד בעה\"ו. ולשניהם ירצה כי החכמה אב אל המלכות בסוד ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג יט) כדפירשנו בשער הנזכר. וכן הוא אב אל הבינה כי ממנה נאצלה [א]. ולכולהו פי' לא יקרא הכתר או החכמה אב האמונה אלא בסוד בחי' השפעתו באמונות:", + "אב הרחמן נק' הת\"ת כי הוא אב לנשמות ונק' רחמן בכח (הכתר) השופע עליו ברחמים ובבחי' זו יקרא רחמן. נמצא לפ\"ז כי בהיותו מרחם על הנשמות בסוד רחמי הכתר יקרא אב הרחמן. וכבר יתיחס שם זה בכתר לדעת קצת המפרשים. ויש שפירשו בחכמה ועקר שהוא נקרא אב והוא רחמן בסוד רחמים גדולים מהכתר:", + "אב לשון ענף כענין עודנו באבו וכו' (איוב ח'). ודאי שהוא ענין התפשטות האצילות והכל לפי ענינו המשל בזה אבי הנחל. נחל תפארת אבי הנחל הענפים המתפשטים ממנו. או אם נפרש נחל יסוד ירצה הסתעפות היסוד. וכן אם נפרשהו במקום אחר הכל לפי עניינו. וחדש האבי\"ב ירצה החדש המתפשט ומסתעף כי ניסן הוא ראש לחדשים שהוא הויה כסדרה יהו\"ה וממנו מסתעפים י\"ב הויות י\"ב חדשים. וענין אבי\"ב קלוי באש (ויקרא ב יד) ירצה מגזרה זו ומזה יוכל המעיין לשפוט אל כיוצא בזה:", + "אבה הוא מלשון רצון ובכ\"מ שימצא ירצה אל עלות הרצון דהיינו השפעת הכתר הנקרא רצון ומזה ישפוט לפי עניינו:", + "אבד כענין הצדיק אבד (ישעיה נז) ירצה אל הסתלקות השפעתו ומזה יקיש המעיין:", + "אבחת חרב הוא לשון להט החרב והוא הקליפה כדפירשנו במקומו. וכן יש שפי' בעתה של חרב והכל ענין אחד:", + "אביר הוא תפארת וכן אביר יעקב וכן אביר ישראל. ואפשר שנק' כן בסוד אבירותו להכרעת הדין אל הרחמים כנודע. ויסוד נק' כן לעיתים כנודע שהוא משך הו\"או:", + "אבל לשון אבלות הוא משל אל הסתלקות השפע ושלטנות החצוניים להשמיד חס ושלום ובזה הוא הוא סוד האבלות שהם ז' ימים של בכי. ואפשר היותו בתוך הקדושה. אבל הוא מצד תוקף הדין והכל ענין אחד. כי השפע מסתלק מצד הדין. וכל לשון אבל כענין אבל שרה אשתך (בראשית יז יט) וכן אבל אשמים אנחנו (שם מב כא) וכיוצא אפשר היותו במלכות מצד הדין ויש גילוי לזה מן הכתובים:", + "אבן לעולם הוא בסוד יו\"ד ורובה במלכות במציאות היו\"ד שבה. וכן גולם הי' בצורת אבן. וכן המלכות היא יסוד ואבן שכל הבנין העליון עליה. ועליה נא' (זכריה ג ט) על אבן אחת שבעה עינים:", + "ולפעמים יתלווה כנוי זה, ונקראת אבן בוחן [ב] וזהו בסוד שמבחנת ומנסה לצדיקים כענין עשר נסיונות שנתנסה א\"א ע\"ה. ובבחי' זו שתי בחינות. או בחי' יניקתה מן הדין ומשם בוחנת הצדיקים, או מצד יניקתה מן הרחמים ומתעלית עד הכתר והיא צריכה טהרה כדי להתעלות ואז הדין שבה משפעת לבחון הצדיקים והיא נטהרת ומסתלקת [ג] וזה סוד יסורים של אהבה שהיא מייסרת הצדיקים:", + "עוד נקראת אבן הראשה בבחי' שהיא שניה לחכמה כמבואר בשער הנזכר:", + "עוד נקראת אבן מאסו הבונים ופירוש שאבות העולם שהם בנו המרכבה לא לקחוה לחלקם ולקחו לחלקם גדולה גבורה ת\"ת [ד]. ולפעמים היא ראש לכלם בעלותה עד אין סוף ואז נקראת כתר כהונה בראש החסד, כתר לוי\"ה בראש הגבורה, כתר תורה בראש הת\"ת. וזהו היתה לראש פינה. והמפרשים פירשו כי היא היתה לראש פינה שהכל פונים אליה. העליונים להשפיע בה, והתחתונים לשאוב ממנה:", + "עוד נקראת אבן ישראל והטעם כי משם רועה אבן ישראל. על ידה נשפע אפי' הת\"ת לפעמים ובבחי' זו נקראת עטרת תפארת. והמפרשים פירשו מפרנסן ורועה של ישראל למטה:", + "עוד נקראת אבן השתיה יש שפי' מלשון השקאה כי משם ישקו כל העדרים וזה דוחק. ועקר פירושו לשון יסוד כי היא יסוד כל העליונים כנודע [ה]:", + "עוד נקראת אבן הספיר וכולם פי' הטעם כמו שהספיר מקבל כל הגוונים כן המדה הזאת מקבלת הפעולות מלמעלה בין לטוב בין למוטב. ובתקונים (הקדמה ד\"ו) פי' שהיא נק' כן כאשר היא דומה לחכמה שהיא הנקראת ספיר כדפירשנו בשער הגוונים בפרק ב' ואז היא נקראת אבן ספיר. וכשנראה בענין הגוונים שהחכמה אין לה גוון והמלכות אין לה גוון כדפי' שם בפ\"ה. הכל עולה אל מקום אחד:", + "עוד נקראת אבן שלימה מצד הבינה. והענין כי החכמה י' והמלכו' י'. וז\"ש רבי עקיבא לתלמידיו כשתגיעו אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים. שהם שני מיני מים. שהכל יחוד אחד שנא' (ישעיה מד ו) אני ראשון ואני אחרון. כמו שאמר הכתוב (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ שיסוד המלכות שהיא י' הוא מצד החכמה ומשם נקראת אבן לבד צורת י'. אמנם מצד הבינה נקראת אבן שלימה, כי אז שלימה בבנינה ועליהן נא' (דברים כז ו) אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך. וכאשר היא שלימה בבניינה אז נאמר עליה (דניאל ב') חזה הוית עד די התגזרת אבן כו', מן החכמה. ונוטלת כח הדין מצד הבינה. ומחת לצלמא, להעביר הגלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון. ואז הות לטור רב, במקומה. ומלאת כל ארעא, כי היא מלא כל הארץ בסוד המציאיות. כל זה נלמד מתוך דברי הרשב\"י בתקונים אחת הנה ואחת הנה:", + "ויש אבן נגף וצור מכשול והם הקליפות. וכן פי' הרשב\"י עליו השלום בזהר פ' ויצא (בס\"ת ד' קנ\"א ובפקודי ד' רמ\"ט):", + "עוד יש אבן משכית והיא מסטרא דבריאה. שפחה דקדושה מצד מטטרון. ופי' בשער אבי\"ע:", + "אבנים מפולמות פי' בחסד. ואמרו כי הוא משל אל מוצא המים ולחלוחיהון. ובזהר נמצא אבנים מפולמין דמשקען גו תהומי ומנייהו נפקין מיין. עוד פי' (בר\"מ פינחס ד\"רכז) כי יש ג' קליפות:", + "הראשונה קו ירוק והיא תהו, ושניה אבנים מפולמות והוא בהו כו' ע\"ש. ולפי זה הם בקליפה. ואפשר להסכימם כי בהיות החסד מתלבשת בתוך הקליפה ההיא נקרא אבנים מפולמות כי ג' אבות מתלבשות בג' קליפות וזה יתבאר בארוכה בשער התמורות בפ\"ז בה\"ו:", + "אבני תהו הם בחסד והם כמו אבנים מפולמות לשני הפי' שפירשנו בהם לעיל. וכבר אפשר היות הקליפות שהם תה\"ו בה\"ו חש\"ך כנודע ופי' בשער התמורות פ\"ו:", + "אבק נק' הקליפה והטעם כי היא כמו האבק שהוא העפר השרוף תחת הכבשן שאינו עושה פירות וכן הקליפה אינה עושה פירות כי היא שרופה באש כסוחה כן פי' בזהר פ' וישלח (דק\"ע):", + "אבקת רוכל פי' בזהר (משפטים קי\"ז) שהיא הבינה ואפשר שהיא נקראת כן מטעם שבה כלולות ובה מצטיירות כל הצורות בסוד היום הרת עולם ובתיקונים (תקונא כ\"א ד\"מד) פי' ביסוד. ואפשר שהוא נקראת רוכל שהוא כמו הרוכל הרוקח מרקחות וכן פי' (שם ד\"נד) איהו רוכל ואיהי אבקת דיליה פירוש היסוד הוא הרוכל והמלכות היא אבקת שלו:", + "אבר פי' הרשב\"י עליו השלום בתיקונים (בסוף תקונא י\"ג ד\"כח) בפסוק באברתו יסך לך כי אבר הוא צדיק והוא נק' אבר מן החי שהוא יסוד וכן נרמז בו לשון אבר שהוא תשמיש המוצנע. ואפשר שג\"כ בו יכונה לשון התעופפות כענין יאבר נץ (איוב לט כו). והוא עוף השמים ובעל כנפים ביום השבת כדפי' בתיקונים:", + "אברהם פירושו בחסד ומטעם כי אברהם נעשה מרכבה לחסד נקרא על שמו. ואפשר שלא נקראת בשם אברהם אלא בסוד הבחינה שאברהם מרכבה אליה שהיא בחינה הנקרא נגבה כאשר יתבאר (בע' נגב) וכן באותה בחינה שהיא שופע חסדו על בני אדם באותה בחינה הי' מרכבה אליה:", + "אגודה פירוש כן נקרא כל האצילות כשהוא במלכות ונקרא כך מפני שבה מתאחדים ומתחברים כל הספירות והיא הקושרת כלם יחד [ו] ומפני זה לולב אין צריך אגד מפני שהוא מיוחד אל האתרוג ואגדו עמו. ובזוהר פ' צו (ד\"לה) פי' בפסוק ואגודתו על ארץ יסדה כי בהיות האצילות מיוחד ביחוד עמה נקראת אגודה כדפירשנו:", + "אגלי טל עניינו טיפות השפע וגלוייו הנשפעים מהתפארת ששם מקום הטל בסוד יו\"ד ה\"א וא\"ו בגימ' טל. ומזה ישפוט לפי מקומו ואפשר לפרשו מלשון גל נעול במלכות יעויין בע' גל:", + "אגוז פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא כ\"ד ד\"סז ותקוני ז\"ח ד\"קלו) שהמלכות נקרא אגוז והטעם שהיא מתלבשת בתוך הקליפות כמוח האגוז המתלבש בתוך קליפותיו כמו שנבאר בשער היכלי התמורות פרק ז' ב\"ה. והמוח נחלק לד' חלקים להראות על ד' אותיות שבשם שהם ד' רגלי המרכבה וכלם מיוחד. וזה קרוב לתפלה של י\"ד שד' פרשיות ד' אותיות והם מבפנים ד' ומבחוץ אחד. ונמצא לפי זה שנקראת כן המלכות בסוד בחינתה המתלבשת בתוך כל הקליפות כלם. ובמקום אחר בתיקונים (תקונא כ\"ו ד\"סט) פי' שהיסוד נקראת אגוז והמלכות גנת אגוז. (וע' זהר שמות ד\"טו):", + "אגם פירוש אגם מי\"ם וכיוצא היא המלכות בהיותה מקבלת מימי החסד והשדה נעשית אגם מים והענין מוכרח מעצמו:", + "אגן פי' בזהר פרשת משפטים (ד\"קכו) בפסוק וישם באגנות וז\"ל באגנת חסר כתיב כמה דכתיב שררך אגן הסהר אל יחסר המזג עכ\"ל.", + "והכונה כי אגן היא מלכות בהיותה מלאה ושלימה בכל עגוליה וזה לשון אגן ולשון עגול וזה מורה לשון קבול ככלי הזה שיש לו אוגן שמקבל הדבר הנתון בו. וזהו אל יחסר המזג הכונה שלא יחסר מליאות' ושלימותה דהיינו מזיגתה:", + "אגף הוא ענין כנפים כתרגום גפין והוא כנוי אל קבוץ החיילות המתלוים אל השכינה או אל התפארת כי לשון כנפים הוא ג\"כ ענין כנופייא וקבוץ. והוא משל אל החיילים המתקבצים אל השכינה. רצה לומר התפשטות בחינתו לחסות תחת כנפי השכינה וכענין אשר באת לחסות תחת כנפיו (רות ב יב) הנדרש בזוהר בענין הגרים נבאר בערכו:", + "אגרת לשון קבוץ כענין אגרה בקציר (משלי ו') וכו' והוא כנוי אל המלכות שהיא מקבצת השפע בתוכה. ובהיות השפע מצד החסד נקרא אגורת כסף. ומזה יקיש המעיין אל כל הנמצא כיוצא בו:", + "א\"ד פירש בתיקונים (תקונא נב ד\"פד) כי היא ה' אחרונה המלכות שעולה אד כמנין ה' והוא א\"ד מאדנ\"י. והוא רמז על התעוררות המלכות ועל בחינה זו נאמר (בראשית ב) ואד יעלה מן הארץ. והיא בחינה שבה היא שופעת ההתעוררות למעלה:", + "אדון היא המלכות ונקראת כן בבחינתה התחתונה שהיא כאדון יושבת על הכסא להנהיג העולם עליונים ותחתונים. והרשב\"י ע\"ה פירש בר\"מ (משפטים ד\"קיח) כי הת\"ת בהיותו במלכות יקרא אדון כי הוא עצם האדנות ועל שמו נקראת היא אדנ\"י והטעם שבהשגחתו בעולם נקרא אדון. אם כן נמצא כשהוא ביחוד עמה למטה במקומה נקראת על שמו. וכן נתבאר ג\"כ בזהר בראשית (דל\"ד). ובר\"מ (פינחס ד\"רמב) פי' עוד אדון בצדיק בפסוק נאם ה' לאדוני שהוא ביסוד והטעם לקושרו בימין וזהו שב לימיני ואפשר שנקרא כן מטעם שפירשנו בתפארת:", + "עוד יש אדון הנפלאות ופירש רבי משה בספר השם שהוא בנצח. ונקרא כן מפני שהוא בא מכח פליאות החכמה ימין או מפני שהוא מפליא פלאות לכוחות תחתונות להכריח ההוד שתחתיו. ודוחק הוא כי למה יקרא אדון. אם לא שנפרשהו על התפארת ונקרא אדון הנפלאות בסוד קבלתו מן הפלא העליון וכן פירש בתיקונים. ויש שפירשו במלכות. וכן נמצא בתפלת יוצר ממרום וקדוש עד אדון הנפלאות עשר מדרגות כנגד עשר ספירות, מרום כת\"ר, קדו\"ש חכמה וכו', אדון הנפלאות מלכות. ואפשר שנק' בלשון נפלאות כי ל\"ב נתיבות פליאות חכמה היא מקבלת אותם ומגלה אותם בתחתונים:", + " עוד נקראת מלכות אדון האדונים כי היא ראש לכל שרי מעלה ואפשר שנקרא כן כשהיא נותנת טרף לבית' וחק לנערותיה איש למלאכתו אשר המה עושים. למיכא\"ל חסד ולרפא\"ל רפואה הכל להשפיע ולהנהיג התחתונים. ולכן היא נקראת אדון מנהיג האדונים המנהיגים אשר תחתיה שמקבלים ממנה:", + "אדיר יש שפירשו בבינה. ולי נראה שהוא כנוי לכח הגבורה מצד הדין. וכן משמעות התיבה כי אדיר פירוש חוזק. ואפשר שמצד הגבורה נקראת המלכות אדרת ומה גם בהיותה נקראת אדרת שנער [ז] שאז מורה היותה מקבלת מן הגבורה ומשפעת אל סערה וסופה שתחתיה:", + "אדם סתם אדם הוא חכמה והוא מ\"ה שם בן ד' במלוי יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א עולה מ\"ה והוא חכמה כ\"ח מ\"ה, כ\"פ הרשב\"י ע\"ה בתקונים. עוד נקרא אדם המלכות והוא אדם התחתון. עוד נקרא כ\"ע אדם קדמון. וכן פירש הרשב\"י עליו השלום בתיקונים (תקונא ע' ד\"קטז) לית ספירה דלא אתקרי אדם אבל אדם קדמאה עלאה דכלהו כתר עליון כו'. וקראו שם אדם קדמון. ונקרא קדמון להורות כי הוא קדמון לכל האצילות. ואין ספק שלא יקרא כן אלא בהיות בתכלית ההעלם כמו האור קדמון. עוד נקרא הת\"ת אדם בעלותו אל החכמה, וז\"ל בספר ר\"מ (פנחס ד\"רנה) ובחכמה דאיהי חיי תפארת איהו סליק לאתקרי אדם הדא הוא דכתיב כתפארת אדם עכ\"ל.", + "ובמקום אחר אמר כי מסטרא דאדם עליון ואדם תחתון שהם שתי חכמות נקרא אדם כשהוא מיחד אדם עליון חכמה עם אדם תחתון מלכות והוא בסוד י' עלאה וי' תתאה ו' באמצע המייחדם וזהו סוד הא. ונקרא התפארת אדם הגנוז על שם שהוא גנוז ונטמן בסוד הדעת. ומוכח בזהר בפרשת תזריע (ד\"מח) כי אדם משובח מאיש והכריח שם הענין בארוכה כי שם אדם משובח משם איש. והטעם כי באדם נכללים המלכות עם התפארת זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם (בראשית ה ב) שלימא דדכר ונוקבא. ואיש הוא זכר לבדו כמו שיתבאר בערכו בעזרת השם. ובזוהר פרשת בראשית (דל\"ד) פירש הרשב\"י ע\"ה כי אלף של אדם רמז לכתר עליון בבחינתו העליונה הנעלמת, ומ\"ם סתומה בבינה בסוד מ' דלמרבה המשרה (ישעיה ט ו), והד' במלכות. נמצא לפ\"ז שהת\"ת כולל שלשה מדות אלה והוא תואר משובח מאיש כי תיבת אדם ג\"כ מורה על יחוד המלכות כדפירשנו. ובענין פנ\"י אדם. רבים הסכימו פנ\"י אד\"ם בת\"ת ופני נשר במלכות. ובתקונים נמצא הפך הענין הזה כי עקר פני אדם הם בחכמה והוא האדם העליון והמלכות פני אדם התחתון. ואין פני אדם בתפארת כלל אלא פני נשר וכבר אפשר שיהיה פני אדם בתפארת על דרך שפירשנו באדם שהוא על ידי חכמה וענין זה יתרחב הביאור בספר אור יקר בס\"ד:", + "אדמה היא במלכות [ח] ונקראת אדמה לרמוז כי היא תחת כל הספירות כמו האדמה שהיא תחת כל בני העולם ונקראת אדמה כשהיא יונקת מן הדין ונעשית אדומה באדמימות הגבורה. ובתיקונים (תקונא נ\"ג דפ\"ד) פירש הרשב\"י ע\"ה בפסוק וייצר ה' אלדים כו' מן האדמה שהיא הבינה [ט] ואפשר שנקרא' כן על דרך שפירשנו במלכות:", + "אדמוני הוד ונקרא אדמוני ולא אדום מפני שיש בו קצת לובן כי הוא יונק מן התפארת גם כן ולכן יש בו קצת לובן קצת רחמים:", + "אדני היא המלכות (ונקראת) כן מפני שהיא בית קיבול לשפע הנשפע אליה ואדני המשכן שהיו מאת אדנים רומזים עליה שהיא מקבלת מעשר כ\"א כלולה מי' הם מאה. והיינו מאה שערים:", + "אדריכל היא המלכות והכוונה. כי כמו שהאדריכל הוא האומן הגדול המצוה לאומנים לעשות הבנין כראוי מדעת בעל המלאכה, כן המלכות היא המצוה בבנין לכל הבונים אשר תחתיה לצייר צורת הדברים אשר בעולם בכח הת\"ת שהוא עליה ונק' כן בהיותה מציירת את אשר תצווה מהעליונים:", + "אהבה הוא בחסד ולכן נקרא אברהם אוהבי (ישעיה מא ח) כי המשיך עליו כח האהבה. וכן השכינה כשהיא יונקת מצד החסד נקראת אהבה וכן הוא בתיקונים (תקונא כט ד\"עא) ונקראת אהבה כשהיא יונקת חוט של חסד להזדווג עם בעלה. וזה שאמר רשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא לו ד\"עו) כד אתפתחת לגבי בעלה אתקריאת אהבה. וכן ביארו בזוהר פרשת מקץ (ד\"קצו) כי בהיותה יונקת חוט של חסד נקראת אהבה. ובמ\"א (בר\"מ פנחס ד\"רנז) פירש כי אהבה נקראת בהיותה כלולה מכל האבות. ונוכל לומר כי מצד החסד נקרת אהבה אמנם ראשונה יונקת מן הצפון כי כן סדר חשוקה עם בעלה כדפירשנו בשער מהות וההנהגה בפ\"כא בס\"ד ואח\"כ מקבלת מן הדרום ואח\"כ נפתחת ע\"י הדרום ונקרת אהבה מצדה והיא כלולה מכלם:", + "עוד נקראת אהבת ה' ופירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"ט) וז\"ל ואהבת ה' היא המלכות כלילא מכל ספירין. והטעם כי על ידי החיבור היא נעשית כלולה מעשר ספירות וכשהיא כלולה על ידי החתן נקראת אהבת ה'. עוד יש אהבה רבה והיא חסד ופירש הרשב\"י הטעם בפקודין (בר\"מ ואתחנן ד\"רסג). וז\"ל בימינא דקודשא בריך הוא דאיהו אהבה רבה מאי טעמא איקרי הכי בגין מאן דקאים בהאי אהבה אתקשר בעלמא עלאה עכ\"ל.", + "הנה בפירוש כי כאשר יתחבר חסד בבינה יקרא אהבה רבה כי גדולה ביותר:", + "עוד יש אהבת עולם והיא מלכות ופירש הרשב\"י ע\"ה [שם) הטעם וז\"ל אהבת עולם רזא דא בעלמא תתאה בלא פרודא דאתקשר ביה רחימו דידיה וכו'.", + "הנה בפי' שתקרא כן בסוד יחודה עם הת\"ת שהוא גם כן נקרא עולם כאשר יתבאר בערכו. ובזהר פרשת חיי (ד\"קלז) פי' כי ההתעוררות האהבה הוא מצד השמאל ולכן נאמר ביצחק ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו כו' ויאהבה. ומה שנאמר ביעקב ויאהב יעקב את רחל סטרא דיצחק דהוה ביה הוה קא עביד ליה ע\"כ. נראה בפי' היות האהבה מצד הגבורה. ופשר הענין הזה נתבאר אלינו מתוך דבריו בפרשה ויחי (ד\"רמה) בפסוק מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שתחלה הוא מצד הגבורה בסוד שמאלו תחת לראשי והוא קבלת המלכות מן הגבורה וע\"י מתעטרת האהבה והחבוק ואחר כך משפיע החסד. ומדרך החסד להשקיט כח הדין ולכן היה מן הראוי שיכבה את האהבה המתעוררת מכח הדין על ידי רחמי החסד. והכתוב באר לנו הפך זה באמרו מים רבים לא יוכלו וכו' פי' מימי חסד שקבלה ממנו אחר שקבלה מן השמאל וזהו וימינו תחבקני כמו שבארנו בשער מהות והנהגה. זהו כלל דברי הזוהר במקומו ולא ראינו להעתיקו לאהבת הקיצור והחפץ בו ימצאנו שם. איך שיהיה כלל הדברים תחלת האהבה הוא ע\"י הפחד בסוד שמאלו תחת לראשי ואח\"כ על ידי הימין ע\"י החסד דהיינו וימינו תחבקני ועם הפשרה הזאת צדקו דברי הרשב\"י ע\"ה בכל פנותיו:", + "אהה בפסוק אהה אלקים פירש הרשב\"י ע\"ה בזוהר פ' אחרי (ד\"עד) כי אהה האלף הוא בכתר ושני ההי\"ן בינה ומלכות וענין כי השכינה ה' אחרונה הושלכה משמים ונסתלקו הברכות מבינה ג\"כ שהיא ה' עילאה ונתעכבו בכתר שהוא אות א'. ולכן יאמר אהה לקונן על ג' מדרגות אלו כל אחד לפי עניינו ע\"ש:", + "אוהל מועד היא השכינה מלכות ונקר' כן מפני שהיא בית ועד לתפארת ומועד שלו וכן תרגום אהל משכן כי היא משכן ה' וכן כתוב (שמות כה כב) ונועדתי לך שם. התפארת שהי' מדבר עם משה בתוך האהל פנים אל פנים. ונקראת כן כאשר היא מקושטת בקשוטיה לקבל פני המלך החתן. וז\"ל בזהר פרשת בלק (ד\"ר ע\"ב) בפסוק ויקרא אל משה מאהל מועד מהיכלא קדישא מהיכלא מתקנא מהיכלא יקירא דעילאין ותתאין תאיבין לגביה ולא יכלין למקרב לגביה עכ\"ל.", + "עניינו בהיות הכלה מקושטת לקבל פני בעלה ואז היא נכללה בעצמה בסוד אל תראוני שאני שחרחורת הנדרש בשיר השירים מהזהר עיין שם וע\"כ נקראת משכן זמנא שפי' לעיתים שאין בו יחוד גמור. והסוד ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך וכו' ופי' בזהר פרשת תרומה (ד\"קמג) כי המשכן היה בסוד הנער. ואז נקראת משכן זמנא לזמנים [י] אבל משכן העקרי הוא בהר הקודש כי שם למעלה בסוד כסא נכון:", + "או מלה לדעתנו ירמוז אל הוא\"ו הנמשך מכתר שהוא אל\"ף. והוא קו האמצעי שהוא בין הימין והשמאל. ולכן כדי לחלק בין ענין לענין יאמר מלה זו:", + "אווז מצאנו לא' מן המפרשים שפי' כי אווז הוא בחכמה ונסתייע לזה מדברי רז\"ל (ברכות נ\"ז) הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה כו' ואין לנו טעם לרמז זה להכריחה אלא מפני שהאווז לבן וירמוז אל החכמה בלבנינותו. ונ\"ל שכוונתם ז\"ל בגמרא יצפה לחכמה הוא מפני שהאווז צועק בקולות כדרך החכם בעוסקו בתורה. לכן נאמר שהיא בחכמה תתאה שהיא בקולות, או בחכמה עלאה בסוד חכמות בחוץ תרונה וכו' שזהו אחר גלויה אל הבינה, ומהבינה ולחוץ בסוד ברחובות תתן קולה כמבואר בזוהר (תולדות ד\"קמא):", + "אוי בפסוק (ירמיה ו ד) אוי לנו כי פנה היום פירש הרשב\"י ע\"ה (בפ' אחרי ד\"עה) כי בהיות שנסתלק התפארת אל הכתר והשפע אינו אפילו בבינה ואין תשובה מועיל לבטל גזרה זו ח\"ו אז נאמר אוי. ופי' כי [ראש] היסוד [הוא י'] והוא וא\"ו זעירא וראש צדיק היינו מקום משכן הברכות שנאמר (משלי י ו) וברכות לראש צדיק היינו ו' שהוא משך הת\"ת על היסוד ובהיות שהשפע מסתלק מן היסוד אל הת\"ת נסתלק ראש ו' למעלה אל הוא\"ו שבת\"ת והיינו וי (ע' לקמן בע' אות). וכאשר מסתלק עוד הת\"ת אל הכתר שהוא א' לבלתי יושפע אפי' בבינה כמו שנודע שיחוד החכמה בבינה הוא ע\"י הוא\"ו בסוד הדעת כדפירשנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר בפ' ח'. אז נאמר אוי מורה הסתלקות היסוד והת\"ת אל הכתר והצנורות הם נשברים והרעב הווה ח\"ו כל זה נתבאר שם בארוכה והוא מאמר נפלא מבואר אצלנו באור יפה:", + "אוב בענין אוב או ידעוני הוא כנוי אל הקליפה החצוניות וכן ידעוני והם שתי קליפות ועניינם נודע. וידענו כי יתמה המעיין אל ענין אותיות הקודש שיורו על החצונים כענין שור וחמור וכיוצא בזה. ובענין אוב הארכתי בספר אור יקר בס\"ד:", + "אוד מוצל מאש וכיוצא הוא כנוי אל היוצא מכח הדין והניצול מאשו ומדינו יקרא אוד כנודע מעניינו. ואפשר היותו כנוי אל המלכות שהיא נקרא א\"ד כמבואר לעיל ובהיותה מטה מן הדין אל צד החסד על ידי הוא\"ו שבה, אוד דהיינו אד ו' תקרא אוד מוצל:", + "אוה [כמו אוה] למושב לו (תהלים קלב יג) פירש בתקונים (אולי רומז לתקונא ד' די\"ז.) כי הוא יחוד א' שהוא כתר עם הת\"ת והמלכות הנקראים ו\"ה ואין המקרא יוצא מענייננו כי ע\"י הרצון והשפע הנשפע מהכתר לקשוטי חתן וכלה הם מתאוים זה לזה ומזה יוכל המעיין להקיש אל השאר:", + "אוחים פירוש הכתוב ומלאו בתיהם אוחים (ישעי' יג) הם מיני חיות והוא מין ממיני קליפות השורה במקום חרוב כענין שאי\"ה שפי' רז\"ל (ב\"ב דכ\"א ובזהר שלח ד\"קסג) וכיוצא ואפשר היות לילית וסמאל שהם אחים באחוה:", + "אויב וכל עניינו מצד הדין ופעמים בחיצונים שהם אויבים אמיתים ולפי דברי הרשב\"י ע\"ה באדרא [יא] (המלאכים גם כן נקראים אויבים וזהו עיר וקדיש מן שמיא נחית פירוש אויב קדיש מלשון ויהי ערך):", + "אויל לשון סכלות וכיוצא והוא משל אל הקליפה וכן כל לשון שגעון וכיוצא:", + "אויר שם אויר יחסוהו בספר ר\"מ (פנחס ד\"רנה) לתפארת וז\"ל תפארת אויר ובג\"ד אוקמוה התר נדרים פורחים באויר ופי' כי הנדר הוא בבינה והיא פורחת על הת\"ת כנודע. ובמ\"א אמר שם אוריא\"ל דאיהו אויר ובמ\"א (בר\"מ צו ד\"כח) ודא עמודא דאמצעיתא דאיהו אויר.", + "הנה מכל המקומות האלה נראה היות האויר בת\"ת. ובענין זה במ\"א (פנחס ד\"רמה). [כתב] ז\"ל דאת י' מן יהו\"ה איהו אתעטף באור ואתעביד אויר והיינו אוירא דארעא דישראל מחכים בגין דאת י' דאיהי חכמה באויר והאי איהו אור דאתעטף ביה כד ברא עלמא הה\"ד עוטה אור כשלמה והאי איהו יהי או\"ר יהי אויר ואוקמוה מארי סתרי תורה בטרם נתהווה כל דבר נתהוו ההויות ובג\"ד יהי אור ויהי אור דהוה מקדמת דנא עכ\"ל.", + "ופי' עיקר האור הוא הבינה ובה נרמזו ה' אורות הנזכרים בפ' זו והם כנגד ה' עלאה וכ\"פ הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ל' ד\"עב ותקונא מ\"ז ד\"פב) והחכמה מתעטפת בבינה וזהו עוטה אור. וזהו סבת ההויות שמשם נמשכות ע\"י חבור שניהם וזהו נוטה שמים וכו' אמנם א\"א שיתחברו החכמה והבינה כ\"א ע\"י הדעת המיחדת אותם כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר ובשער מהות והנהגה. וכיון שהדעת הוא חיבור שניהם לכן נקרא על שמם אוי\"ר כדמיון חבורם ויחודם. ולא יקרא אויר אלא המציאות הדק בסוד הדעת ובזה נתבאר המאמר:", + "עוד הכתר ג\"כ נקרא אויר ויש בו ב' בחינות בחינ' ראשונה נקרא אויר שאינו נתפס והיא המתדבקת ומתאחדת במאציל. והבחינה שניה נקרא אויר הנתפס קצת. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בשיר השירים (בז\"ח ד\"פז) כיון דההוא בטישו אתיישב במוחא מגו אוירא דכיא דאתפס. בגין דאית אוירא דכיא דלא אתפס כלל. והאי דאתפס כד אתישבא בההיא מוחא ההוא בטישא עלאה כדין נפקי כל תנועי דטעמי וכו' ע\"כ. והטעמים הם מכתר והיינו אוירא דמתפס בחינתו המתיישב ורוכב על החכמה הנקרא מוחא כאשר יתבאר בע\"ה. ויש בחינה אחת שאינה נתפסת והיא נקראת לפעמים אויר קדמון כי קדמון מתיחד אל הכתר כאשר נבאר. ואמרנו שאינו נתפס אין הכונה אצלנו נתפס ממשי כי אפי' החכמה אינ' נתפסת, אמנם פי' הוא שאינו נתפס אפי' לספי' חכמה כי הוא דק מתאחד בא\"ס כאשר נתבאר בשער הצחצחות. ויקרא הכתר אויר בהיותו רוכב על החכמה והבינה בהיותם מיוחדים בסוד הדעת שסוד יחודם רומז אויר אור י'. ולכן הכתר הנותן כח בדעת לייחדם יקרא אויר וכן לפעמים יקרא מגדל הפורח באויר שהם חכמה ובינה ובתיקונ' (כב ד\"סב) קרא לבינה אוירא דכיא וז\"ל דאיהי ה' עלאה אוירא דכיא אוירא דארעא דישראל דאיהו מחכים מסטרא דחכמה דאיהי י' עכ\"ל [יב] ואין הענין רחוק כדפי' לעיל:", + "אוכל בפסוק (שופטים יד יד) מהאוכל יצא מאכל פי' בזהר פ' ויחי (ד\"רח) כי האוכל הוא צדיק מפני שהוא אוכל כל שפע עליון להשפיע למטה למלכות כדכתיב (משלי יג כה) צדיק אוכל לשובע נפשו ומאכל היוצא ממנו הוא הנשפע לתחתונים שהוא מאכל השכינה:", + "אומן פי' היסוד נקרא אומן על שם שהוא אומן את הדסה היא השכינה ומשפיע לה רב טוב מהספירות העליונות אשר למעלה ממנו:", + "און בזוהר פרשת (יתרו ד\"סז) פי' הרשב\"י ע\"ה כי און ואוני הכל כנוי הוא לצד הקליפה. וז\"ל כהן און סטרא אחרא דאיהו סטר שמאלא ודא איהו רזא דאמרה רחל כד חמת דמיתת כמה דכתיב בן אוני ובג\"ד אוחי יעקב ואמר בן ימין ולא בן אוני סטרא דימינא ולא סטרא דשמאלא עכ\"ל וכן כל לשון און כענין כי לא יצא מעפר און (איוב ה') וכן כל לשון אונאה וכיוצא. אמנם אמרו כחי וראשית אוני (בראשית מט) ירצה לשון כח והוא כח קדוש ואפשר שהוא יחוד אני שהוא מלכות עם הוא\"ו שהוא התפארת ואוני זה הוא בצד הקדושה ניג]:", + "אופל היא הגבורה ועל שם הדין נקרא כך ואין ספק כי נקראת אופל בבחינה ג' שבגבורה שהיא בחינת החשך כדפירוש בשער הגוונים:", + "אופן הגדולה נקרא כן מפני שהיא המנהיג הגדול לכל המרכבה כן פי' רבי משה בספר השם. ובתיקונים (תקונא ס\"ט ד\"קג) פי' הרשב\"י ע\"ה כי אופני המרכבה הם נצח והוד. וצדיק אופן א' ונמצא המרכבה ד' חיות שהם גדולה פני אריה, גבורה פני שור, תפארת פני נשר, מלכות פני אדם. ושני אופני המרכבה נצח והוד, ואופן א' בארץ הוא היסוד שהוא על הארץ שהיא המלכות. ובזוהר חדש שה\"ש (ד\"עה ע\"ש) כי ג' פנים למלכות. מביטים לג' אבות והם נקראים א\"ל אלדי\"ם יהו\"ה. ולמטה מהם פן אחד המקבלת מג' פנים והיא נקראת אופן א' בארץ, ירצה ששואלים עליה א\"ו פ\"ן כלומר אן פן אחד, ומשיבים בארץ:", + "אור יתייחס אל כמה מקומות. א' בת\"ת דכתיב (משלי ו כג) ותורה אור. כי הוא משפיע אור ומאיר בבת עין שהיא המלכות. עוד נקרא הבינה אור כי היא המאירה בה' ספירות שהם הגדולה גבורה ת\"ת שהם ג' גווני עינא, ותרין כרובי עינא שהם נצח והוד. וכבר בארנו כי היא המאירה בהם בסוד נ' שערי בינה. וז\"ל הרשב\"י עליו השלום בספר ר\"מ (תצא דר\"פ ע\"ש) י' איהי בת עינא. כי נר מצוה ותורה אור ו' דנהיר בה. ה' ג' גווני דעינא ותרי כנפי דעינא. אור נהיר בהו מלגאו ה' עלאה דאיהי אור וכו'. ע\"כ. אמנם הת\"ת נק' אור בהיותו מאיר במל'. והבינה נקרא אור בהיותה מנהרת בה' ספירות הנזכר באור נ' שערי בינה. ומן הראוי לדעת כי עקר האור עם היותו בשני המקומות הנז' עקרו בחסד. וכן נמצא כי ביום א' נזכרו ה' אורות לרמוז אל ה' ספירות הנזכר שהם ה' אורות והם בה מצד הבינה ולא נקראו אורות אלא מצד החסד. וכן מבואר בזוהר פרשת תרומה (ד' קסו קסז) עובדא דר' אבא ור' חייא דשרו בבי אשפזייהו וז\"ל ועל דאינון ה' דרגין דאתפרשו ואתמשכו מהאי אור קדמאה כתיב אור ה' זמנין וכלא הוי מסטרא דימינא ואתכלילו ביה עכ\"ל.", + "ועל ידו נקראו אורות כי עיקר האור בחסד וכן נתבאר שם למעל' מן הענין וז\"ל ותורה אור דקא נהיר לההוא נר ואדליקת מניה מסטרא דאור קדמאה דאיהו ימינא דהא אורייתא מההוא סטרא דימינא אור קדמאה אתיהיבת דכתיב מימינו אש דת למו מסטרא דימינא אתיהיבת. אע\"ג דאכליל ביה שמאלא דהא כדין איהי שלימא דכלהו. אור דא אתכליל במאתן ושבעה עולמות דאינון גניזין בסטרא דההוא אור ואתפשט בכולהו. תחות כורסייא עלאה טמירא שריין אינון עולמות מסטרא דההוא ימינא תלת מאה ועשר אינון. מאתן ושבע אינון בסטרא דימינא, מאה ותלת אינון בסטרא דשמאלא, ואינון שלש מאה ועשר. ואילין אינון דקב\"ה מתקן תדיר לצדיקייא ומאילין מתפשטן כמה וכמה אוצרי חמדה וכלהו גניזין לאתעדנא מנהון צדיקייא לעלמא דאתי ועל אילין כתיב להנחיל אוהבי יש וכו' ועל אילין כתיב עין לא ראתה אלדים זולתך. י\"ש אילין תלת מאה ועשר עולמות גניזין תחות עלמא דאתי. ועל אינון מאתן ושבע דאינון מסטרא דימינא איקרון אור קדמאה בגין דאפילו אור שמאלא אור איקרי אבל אור קדמאה איהו זמין למעבד תולדין לעלמא דאתי. ואי תימא לעלמא דאתי ולא יתיר, אלא אפילו בכל יומא ויומא. דאי לא הוה האי אור עלמא לא יכיל למיקם. דכתיב אמרתי עולם חס\"ד יבנה עכ\"ל.", + "ופי' כי קודם לזה פי' כי נ\"ר מצוה היא המלכות ותורה אור הוא הת\"ת שהוא מדליק ומשפיע למלכות והוא אור המאירה ומדליקה. ואמר כי אותו האור הוא מצד החסד כי משם עיקר יניקת הת\"ת והביא ראיה לזה מפסוק מימינו וכו'. וזה שאמר דהא אורייתא וכו', אף על גב דאכליל וכו', כי הוקשה לו כי מן הפסוק נראה שהתורה נתנה מן הימין ומן השמאל ולכן אמר מימינו א\"ש דת למו. לזה אמר כי ענין אש דת היינו השמאל שנכלל בימין ולעולם ימין עיקר וכללות השמאל לשלימות החסד ג\"כ כי שלימותה בהיות השמאל נכלל עמה. אור דא אתכליל וכו', הכריח ענין אור בחסד ממנין העולמות שהם בימין בחשבון או\"ר ומתוך כך יוכרח היות השמאל נכלל' בעלמא בימין ולעולם הימין גובר שהרי האורות כלם נכללים בי\"ש כדפי' תלת מאה ועשר אינון וכו' ומהם מאתים ושבע אל הימין. והטעם כי האורות האלו הם נכללים בג' קוים, שהם קו הימין חסד ובו מאה ותלת וכן בקו האמצעי רחמים ובו מאה ושלש ומפני נטייתו אל החסד כנודע לכן בהיות דת מימינו הם בימין מאתים ושבע, ובקו שמאל הם מאה וג'.", + "והנה א' המיותר הם מציאות יחודם יחד. ולכן בא א' בראש התיבה וסימנו א' א\"ו או\"ר והכל אחד.", + "והנה מתוך ענין י\"ש עולמות אלה יוכרח שם אור בחסד שנטיית הקו האמצעי אל הימין כלפי חסד ונמצאו מנין האורות בימין כמנין אור ובשמאל ק\"ג לבד. והוכרח ג\"כ כי ענין אש דת למו היינו כללות שנכלל כענין שנכללים האורות ועלים י\"ש אורות. והוכרח ג\"כ ענין האור אל הת\"ת מצד החסד כי על ידו עולה אור בסוד הימין. ומפני שהאור נמשך מהבינה לכן אמר ואילין אינון דקב\"ה, שהיא הבינה. מתקן תדיר כו', פי' משפיע בהם ומאירם והם אורות לצדיקייא לעלמא דאתי וכן עליהם נאמר עין לא ראתה אלהים זולתך שהיא הבינה. ועל אינון מאתן וז' דאינון מסטרא דימינא וכו', בא לתת טעם למה נקרא חסד אור קדמאה כי אור כבר נתבאר אבל קדמאה [למה לז\"א] כי הטעם מפני היותם פועלים ומהוים הוויות בסוד קבלתם מן הבינה מפני שהם קרובים אליה בסוד חסד שניה לבינה לכן נק' קדמאה בסוד קדמות זה. כי שם האור לבד ג\"כ יתייחס בדוחק אל ק\"ג אורות השמאליים. ואי תימא לעלמא דאתי וכו', הוקשה לו שאם כן שעקר פעולתם לעלמא דאתי ואין בעוה\"ז נמשך מהם תועלת, אם כן למה נאמר שהתורה נתנה מצד הימין וענין ותורה אור הוא מצד הימין שהרי אותם אורות אינם אלא לעלמא דאתי לבד. לזה אמר אלא אפי' בכל יומא ויומא וכו'. והכלל העולה כי ה' אורות הם ה' ספירות והם נקראים אור מצד החסד כי הוא עיקר האור. אמנם בהמשכת הבינה והחסד נק' אור רמז אל ר\"ז, והת\"ת נקרא אור בהיותו נמשך מן הימין, והמלכות נקראת אורה שפי' אור ה' בהיותה מקבלת מן התפארת מצד החסד כדפירשנו:", + "עוד נקרא התפארת אור גנוז ונקרא כן בהיותו נגנז ומתעלם ואינו נגלה אלא לצדיק ועל ידו נאמר אור גנוז לצדיקים וגניזתו לעלמא דאתי שהיא בינה כנודע. וה' אורות הנזכר נכללים עמו בסוד חמישים שערים שבבינה עלמא דאתי. ולמטה מהם אין אור אלא רקיע שהוא היסוד והוא רקיע [על] ראשי החיות שבמלכות ועליו נאמר ויתן אותם אלדים ברקיע השמים כי הוא רקיע הגונז כל מה שלמעלה הימנו. כל זה נתבאר בתיקוני' (תקונא י\"ט ד\"לח) וז\"ל הנורא איהו עמודא דאמצעיתא ושורק איהו טמיר וגניז מסטרא דצדיק דאיהו ברית אור גניז דאיהו ר\"ז כחושבן אור כמה דאוקמוה מארי מתניתא אור זרוע לצדיק ודא איהו אור הגנוז לצדיקים. דחמש אור דלעילא מיניה כולהון אינון באתגליא:", + "עוד יש אור מופלא והוא כתר עליון ונק' כן מפני שהוא מופלא ומכוסה מעין כל. ויש שפי' שהחכמה ג\"כ נקראת אור מופלא מפני שהוא מופלא ומכוסה מעין כל מה שלמטה ממנה. ונ\"ל כי בהיותם שלש ראשונות מתאחדות ומתעלמות בסוד הכתר הנקרא פל\"א אז כלם נקראים אור מופלא כל אחד וא' שהם נעלמות ומכוסות משאר הספירות. ור' משה פי' בספר השם שגם היסוד נקרא אור מופלא שהוא נעלם לפעמים מהמלכות. וכן יש אור צח אור מתנוצץ ואור מצוחצח ופי' רבי משה שהם בבינה וענין אורות אלו בארנום בשער הצחצחות. ויש שקראו לחסד אור לבן בסוד לבנינות הרחמים והחסד, ולגבורה קראו אור אדום בסוד אדמימות הדין, והבינה נקראת אור מתנוצץ וכן המלכות מפני שהם מתהפכות לדין ולרחמים. ויש שקראו להוד אור מעולה שהוא מתעלה ומתהדר ברוב ההוד לעשות דין וללחום מלחמות, וקראו לנצח אור היקוד מטעם כי גלגלו נוגה שהוא מכניס אהבה היוקדת בלב החושק. וכן אמר שנקרא הכתר אור פנימי ואור מבהיק מטעם שהוא פנימי וגנוז מאור הספירות, ומבהיק מטעם כי הוא מבהיק ומאיר לכל הספירות, ואור מתעלם מטעם כי הוא נעלם תכלית התעלם:", + "אוצר במלה זו יש אוצר חיים. ואפשר במקומות רבים וכלם מטעם אחד או בבינה והוא אוצר לחיי החכמה כדכתיב (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה. וכן אפשר בתפארת וכן ביסוד וכן במלכות. וכן יצדק בכלם אוצר הנשמות וכן אוצרו הטוב. וירצה אוצר לטוב או אוצר שנק' טוב. והיותר צודק הוא בשני ההי\"ן שהם שהם היכלות לשני זכרים:", + "אורח הוא אורח המתנהר לכמה עולמות נעלמים בכתר וממנו מתאצלים לכמה אורחות ויוצאים לת\"ת. כן מבואר בזוהר פ' נשא באדרא. ויש ארחות זרים בסטרא דשמאלא והם נקראים אורחות עקלקלות:", + "אות בכל מקום אות וכן אותו הוא ביסוד, כי הוא אות הברית. וכן נתבאר במקומות רבים בזוהר ובתקוני' (תקונא ח\"י ד\"לד). ובפרשת וירא (ד\"קיב וז\"ל מאי) ואותו דא את ברית קדישא אות לעלמין. פירוש אות לעלמין אות מסטרא דוא\"ו. וכן אותות הם ווי\"ן [יד] וכן יש אות לטובה ואות לרעה. אלא לטובה מצד החסד והרחמים, אות לרעה מצד הגבורה. ומצד התפארת נקרא אות ארוך שהוא בינוני עולם ארוך. וברעיא מהימנא [פנחס ד\"רנז) שכינתא אתתקריאת אות ברית מסטרא דיסוד צדיקא דעלמא. ושם ביאר כי האות הוא י' על ו', ושכינתא נקראת אות הי\"א, וחכמה נקראת אות הו\"א, ששניהם נקראים יודין כדפירשנו שבשער המציאות בפרק ג' וד'. ולכן אמר כי אות הוא ו', ולכן השכינה מצד הצדיק נקראת אות היא שהיא י' עטרה בראש צדיק שהוא ו':", + "(ע' בעס\"ר ע\"ב) אז פי' רבי משה שהוא בחכמה ונתן טעם כי אז בחשבונו שמנה כמו שהוא א' על ז' מן הבינה עד היסוד. והוא חיבור א' עד היחוד ועד בכלל והוא רמז לח' שבאח\"ד שבק\"ש. ועליה נאמר (איוב כח כז) אז ראה ויספרה וגו' והוא ראיית הלב. והוא המלך המרומם לבדו מא\"ז. ובתיקונים (תקונא י\"ח ד\"לב וד\"לג ע\"ש) פי' הרשב\"י ע\"ה כי אז רומז חיבור שני שמות שהם יהו\"ה אדנ\"י שהם ת\"ת ומל' וחבור יאהדונה\"י והוא שמונה אותיות. ולזה רמז א\"ז תקרא וה' יענה (ישעיה נח ט). ופי' א\"ז תקרא כשתחבר א\"ז, מיד וה' יענה הוא ובית דינו. והם חכמה הוא, ובית דינו בינה [טו]. ושניהם יענה שאינם משכינים שכינתם למטה אלא מתוך היחוד.", + "ועוד יש א\"ז א' והוא שני שמות אה\"י ידו\"ד בינה וחכמה ויחודם יאהה\"ויהה והיינו ח' אותיות כמנין א\"ז:", + "אזל פי' הילוך והוא מפני שהיא הולכת פעמים למעלה פעמים למטה ואינה במקום קבוע. ופעמים הוא לרעה כענין אזל\"ו מי\"ם מנ\"י י\"ם (איוב יד יא), שהוא משל אל הסתלקות השפע:", + "אזן פירוש אזנים הוא משל אל כחות הגבורה והם נקראים אזנים ובהם קבלת התפלה והצעקה כענין כי אזן מלין תבחן (איוב לד ג).", + "וענין זה יתבאר בארוכה בס' אור יקר בס\"ד:", + "אזור הוא משל אל המלכות המתייחדת בת\"ת למעלה מנצח והוד. כאשר ידבק האזור אל מתני איש כו' (ירמי' י\"ג). המתנים נצח והוד, איש ת\"ת, אזור מלכות:", + "אזוב פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' מצורע (דף נ\"ג) ז\"ל אזוב דא ו' זעירא דיניק לה לכנסת ישראל עכ\"ל והאריך שם בביאורו והכונה כי צדיק יסוד עולם נקרא אזו\"ב בהיותו משפיע למלכות ומתייחד עמה:", + "אח הוא הת\"ת כי הוא אח אל המלכות ונקרא אח מצד החסד. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נ\"ו ד\"פז). וז\"ל תמן אתקרי ו' אח.", + "ועוד הוא נקרא אח בהיותו כלול מט' ספירות עד המלכות [טז] וכן הוא א\"ח א' כ\"ע ח' שמונה ספירות מחכמה עד היסוד. כ\"ז נתבאר בר\"מ ובתיקונים. עוד פירוש שם (בר\"מ משפטים ד\"קטו) כי הוא א\"ח רחו\"ק בהסתלקו אל הבינה והוא רחוק מהמלכות:", + "אחד נקרא הת\"ת והמלכות בהיותם יחד כלולים מי\"ס כי א\"ח הם ט' כדפי' ודל\"ת היא שכינה וקוצה של ד' הוא היסוד המיחדם יחד. וזהו אחד ת\"ת ומלכות יחד ות\"ת בלא מלכות אינו נק' אחד. וכן בארו בזוהר פ' ויקרא (ד\"ז) וז\"ל תנינן אח\"ד מהו אח\"ד דא כ\"י דאחידת ביה בקב\"ה. דאמר ר\"ש זווגא דדכר ונוקבא אקרי אחד, באתר דנוקבא שריא אחד אקרי, מ\"ט בגין דדכר בלא נוקבא פלג גופא אקרי ופלג לאו הוא חד, וכד מתחברן כחדא תרי פלגי אתעבידו חד גופא כו'.", + "וענין זה יתבאר במה שפי' בשער מיעוט הירח בפרק ד\"ה:", + "אחור ואחוריים הכל הוא במלכות. אמנם נקראת אחורים מפני שהיא אחור לאצילות כן פי' ר' משה. אמנם פי' שאין נק' אחורים אלא המדרגות האחרונות אשר לה. וכן פי' דרגין דשכינתא ופי' המדרגות אשר למטה מן השכינה והם חייליה וכן לשון אחרי כגון ואשמע אחרי קול רעש וכו' (יחזקאל א) [יז]:", + "אחז כל לשון אחיזה הוא דבקות המתדבק הענף בהמסתעף. כענין אחזו לנו שועלים (שה\"ש ב טו) וזהו דבקות השמאליים בכנפות המשכן:", + "אחר הדברים פי' בזוהר בפ' העקידה (ד\"קיט) כי הוא רמז אל הקליפה והמקטרג. ופי' כי דברים הוא המלכות ומה שאחריה הוא הקליפה וסמאל. וכן פי' בפ' וישב (דקפ\"ט):", + " אחרית נקרא הבינה כי היא אחרית הכל בסוד היובל וזו היא אחרית הנז' בספר יצירה. ויש אחרית אחרת והוא אחרי\"ת הימי\"ם והוא המלכות בהיותה נכללת עם כל חייליה רעים וטובים. וכן פי' בתיקונים שהיא אחרית לחכמה עלאה וזהו מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו י) שהחכמה נק' ראשית. וכן בזוהר (תצא ד\"קפט וד\"קל) פי' ר' חייא ז\"ל אחרית הימים איהו אילנא כולא מראשיה ועד סופיה דאיהו אילנא דטוב ורע וכו' ושם הכונה על השכינה כמבואר שם. ובזהר פ' אחרי מות (דס\"ה) פי' הרשב\"י ע\"ה כי עת עלות השחר נק' אחרית ים פי' אחרי זמן המל' הנק' י\"ם. ותחלת זמנה הוא מחצות הלילה ואילך, ואחריתה [יח] היא בסוף הלילה כעלות השחר:", + "אחת פי' ר' משה שהוא בבינה. ונק' אחת מטעם כי היא אחת בשבע ימות הבנין והוא סוד מנין הזאות של יום הכפורים עכ\"ל.", + "ובר\"מ (בהר דק\"ח ע\"ב) פי' כי כל אחת ואחת מג' ראשונות נקרא אחת. וז\"ל ובינה איהי אחת ושכינתא תתאה שבע ולעילא מבינה אחת ואחת הא עשר וכו' ע\"כ. וכן מוכח בזוהר פ' אמור (דק\"ב). והטעם כי כל שלשתם נראות בכל אחת מהם בענין הבחינות כדפי' בשערים הקודמים. ולכן נייחס לכל א' מהם בשם אחת כלו' כל הג' הנראות בה חשובות הן כאחת וכלם מיוחדות:", + "אט כענין ואט אליו אוכיל (הושע י\"א) וכן ואני אתנהלה לאטי (בראשית לג יד) וכל כיוצא הוא כנוי אל המלכות שהוא אחת ומקבלת מתשע ספי' והיינו א\"ט:", + "אטד משמע מתוך דברי הזהר בפ' ויחי (דרמ\"ט) כי המל' מצד הגבורה והדין הקשה נקרא אט\"ד וכן אט\"ד בגי' י\"ד, והיינו יד שמאל מלכות מצד הגבורה, ידכ\"ה י\"ד כה\"ה. וכן דו\"ד עולה י\"ד והוא סילון ממאיר לאויביו וכענין (שפי' שם) לומר לך מה אט\"ד זה בכל צד ממנו כמה קוצים וכמה סלונים כן הדין הקשה מכל צד ופאה כמה קשי דין וכמה מלאכי דין וכמה משמאילים:", + "אי פירש הרשב\"י (בתקונא י\"ט ד\"מ) בפסוק אי הבל אחיך ת\"ח תרין אתוון אלין דאסתלקו מיניה דבהון חב גרמו ליה מיתה. א' אמון מופלא ומכוסה, י' מחשבה. לרמוז כי בעבור העון נסתלקו שתים אלה מלהשפיע לבינה:", + "איום ענין איום ונורא פי' המפר' איום במלכות. ואינו אלא בת\"ת מצד הגבורה. והמלכות מצד הגבורה נקראת איומ\"ה:", + "איך וכן איכ\"ה הוא כנוי אל המלכות בהיותה יונקת מצד הדין ששם השממון וענינו איכה יעיב. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה א\"י כ\"ה כמקונן עליה:", + "אילן בתיקונים (תקונא מ\"ט דפ\"ג) פי' בינה נקרא שורש האילן ופשיטא שהיא שורש אור ישר. אמנם המלכות שורש אור החוזר. וזה לך האות כי איל\"ן בגי' שם ידו\"ד אדנ\"י. עוד שם ידו\"ד מצטרף לי\"ב הויות עולין לסך שי\"ב כך אילן במלואו י\"ב אותיות אל\"ף יו\"ד למ\"ד נו\"ן ועולה שי\"ב. ואינ\"ו גו\"ף ול\"א כ\"ח בגו\"ף עולה שי\"ב לרמו\"ז הסוד האמת הזה. עוד פי' הרשב\"י בפ' פנחס אילנא עלאה בינה ותתאה מלכות [יט]:", + "אילת אהבים היא המלכות ונק' אילת בסוד חדוש הלבנה. והקרנים גבוהות והם קרני ההוד אשר לה מצד החדוש כזה [] ולפעמים הא' גבוה מן השני כזה [] כן ביאר הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דרמ\"ח) ופי' לפי חדושה אם תקבל בשוה מן הימין כבשמאל ויהיה חדושה שוה משתי המקומות אז הם הקרנים גבוהות בשוה. ואם תקבל מצד ימין יותר ויגבר הימין על השמאל, אז הקרן האחת גבוה מן השנית ואז נקראת אילת אהבים בסוד אהבת חסד הגוברת עליה. וכאשר יגביר צד השמאל יותר אז נקראת אילת השחר על שם השחרות והצער אשר לה בגלות. ופי' שם עוד הטעם למה נקראת אילת מטעם כי אילת מחלקת מזון לכל חברותיה וכן נא' ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. וכן ג\"כ נק' אי\"ל וכן פי' בזהר פ' אחרי (ד' ס\"ח) בפסוק כאיל תערוג על אפיקי מים. ובזהר פ' תרומה (ד' קלח) פי' הרשב\"י ע\"ה וז\"ל אילותי מה איל וצבי בשעתא דאזלי ומרחקי מיד אהדרן לההוא אתר דשבקו אוף הקב\"ה אף על גב דאסתלק לעילא לעילא לא\"ס מיד אתהדר לאתריה מ\"ט בגין דישראל לתתא אתאחדן ביה ולא שבקן ליה לאתנשיא מיניה ולאתרחקא מנייהו עכ\"ל לפי משמעות דבריו כנראה שאמר על הת\"ת. אלא דקשיא לן ת' דאילותי שמורה כנוי אל הנקבה ואפשר ר\"ל אילת שלו. ויהיה פירושו על המלכות כמאמר הר\"מ וכמאמר הזהר (פ' אחרי) ואין תימה על מלת קב\"ה שכבר יתייחס שם זה למלכות. גם בפ' אחרי (שם) פי' הרשב\"י ע\"ה במלת אילו' שהם כל אינון אילתא דסחרני כורסיא יקירא קדישא הה\"ד ששים גבורים סביב לה ע\"כ. מפני זה לא רצינו לבאר פי' המאמר אילותי מה איל וצבי וכו' שיהיה הכוונה על הבינה:", + "אימתה וכן אימה הכל בגבורה. ובמלת אימתה ופחד פירש בזהר פ' בשלח (ד\"נט) כי אימתה הוא הת\"ת וראיה הת' שהיא ת\"ת [ב] ואין להכחיש דהיינו הת\"ת מצד הגבורה:", + "אין כלם הסכימו היות הכנוי הזה בכתר. ונקרא כן מטעם שאין שם השגה כלל. והשואל עליו ישיבו לו ההשגה ביה היא אין. ור' משה פי' עוד טעם אחר כי בלשון ידוע קורין לראשית אין וכן הוא ראשית כל ראשית. אמנם בעל ספר האורה פי' וז\"ל א' סוד קוצו של יו\"ד עולם הרחמים אהי'. יו\"ד סוד עולם החכמה התפשטות המחשבה אות ראשונה של שם. ן' פשוטה סוד המשכת השפע הברכה והרחמים מספי' לספי' עד הגיעם לספי' המלכות עכ\"ל.", + "והנה כוון לכלול כל העשר ספירות באין. ובתקונים (תקונא מב ד\"עט) קרוב לענין זה ז\"ל אמון מופלא ומכוסה דאיהו אי\"ן כליל תלת ספירן א' כתר י' חכמה ן' בינה עכ\"ל.", + "הנה בפי' שאין הוא בכתר לבד אלא כהאומרים שזהו ג' ראשונות והאומרים שהוא בכל העשר. ויש מי שפי' כי אי\"ן א' אהי' י' ידו\"ד ן' במלכות שהוא אדנ\"י:", + "אין סוף הוא רמז לעלת העלות והכונה אין קץ וסוף לרוממותו ואין דבר שיכללהו ויתייחס שם זה בכתר לפעמים (כמש\"כ בר\"מ פנחס ד\"רנח) והטעם כי הכתר הוא כסא לא\"ס ר\"ל כסא הראשון העליון שאין כסא אחר למעלה ממנו. ולפי שא\"ס רוכב עליו ומתעלם בתוכו נקרא א\"ס ולא יקרא כן אלא מצד הבחינה העליונה המתאחדת ומדבקת בא\"ס. וכבר פי' בשם זה דבר מספיק בשער אם הא\"ס הוא הכתר:", + "איפה פי' לשון מדה דהיינו איפה היא הקליפה כענין מוליכות את האיפה (זכריה ה') ששם כנוי אל הקליפה. וכן לשון איפה כענין מי איפה (בראשית כז לג. ושם \"איפוא\") ופי' רז\"ל שנכנס עמו גהינם. ופעמים יתייחס אל המלכות אבל מצד האף והדין. וכל ענין איפה נגזר מזה מצד הדין והאש החק. ושר האופים הוא כענין סמאל שר המקטרגים:", + "אי\"ק פי' המפרשים [כא] אם אין א' אין י' ואם אין י' אין ק' וזה בסוד כהן לוי וישראל. כתר הוא כהן חכמה לוי ובינה ישראל. א\"כ ישראל חייבים להשלים בכל יום מאה ברכות ומן המאה יתן עשרה ללוי שהוא מעשר ראשון והלוי יתן א' לכהן תרומת מעשר. וא\"כ אם אינם משלימים ק' ברכות בכל יום, הכתר שהוא הכהן לא יתן שפע ללוי הוא החכמה ואם אין שפע לחכמה אין שפע לבינה שמשם יונקים ישראל. וזהו סוד אי\"ק אם אין ק' אין יו\"ד ואם אין יו\"ד אין א'. פי' אחר אם אין ק' (פי' קו\"ף במלואה עולה מקום) כי היא נקראת מקום כלומר אם אין ישראל שומרים תורה שבעל פה שהוא רמז למקום לא יבא שפע מהחכמה העליונה שנקרא י' והיא תורה שבכתב ואם אין תורה שבכתב אין א' שהוא כ\"ע. וזהו סוד אי\"ק כי א' רמז אל עצם המדה בשרשה באחדותה שהוא א' נקודה שוה שאין בה גילוי. ומתפשט מעצם אמתתו י' נקודות שהיא נכללת מעשר ועשר נקודות אלו הם לבוש אל הנקודה האמצעית כזה (חסר הציור) ועוד עשר נקודות אלה מתפשטות ונכללות כל אחת מעשר והם מאה ואותם המאה הם לבוש אל העשר נקודות בצורה המצוירת למעלה כי ערך הא' אל העשר כערך העשר אל המאה וכמו שהעשר הם ענפים מכסים על השורש כן המאה הם ענפים מכסים את שרשם שהם לבוש אל השרש וזהו סוד כהן לוי ישראל בסוד מחנה ישראל לבוש אל מחנה לויה, מחנה לויה לבוש אל מחנה כהונה דהיינו מחנה שכינה, וזהו סוד כהנים בעבודתם ולוים לשירם ולזמרם וישראל למעמדם. והיינו סוד כתר נקודה אמצעית מתגלה בחכמה וחכמה מתגלית בבינה נמצאת הבינה לבוש אל החכמה וחכמה לבוש אל הכתר. וערך זה גדולה גבורה ת\"ת. וערך זה אל נצח הוד יסוד וערך זה אל כתר תפארת ומלכות:", + "איש השם הזה הוא בת\"ת בהרגל כדכתיב ה' איש מלחמה וגו' וה' הוא בת\"ת. ובתקונים (תיקון מ\"ט ד' פ\"ה ע\"ב) וז\"ל מרוב אונים דא כתר עלאה. ואמיץ כח דא חכמה. מאי כח דיליה אמא עלאה. איש לא נעדר, איהו כללא דתלת ספירן. מאי איש, ה' איש מלחמה ה' שמו. איש, א' כתר עלאה, י' חכמה, ש' שרשא דאילנא דאיהי אמא עלאה תשובה ודאי. ולכאורה משמע שהוא חולק על מה שפי' איש בת\"ת ודעתו שהוא בג' ראשונות. ויש לדקדק כבר פי' בפסוק מקודם ג' ראשונות ומה לו לדרשם עוד בשם.", + "ועוד דקאמר מאי איש ה' איש מלחמה וכו', נראה שכוונתו לומר ה' איש מלחמה כמשמעו בת\"ת וכמו שפי' בכמה מקומות מהזהר. עוד למה כפל לשונו באמרו שרשא דאילנא ואח\"כ אמא ואח\"כ תשובה. והענין כי קודם דרש בפסוק ג' ראשונות בעצמם ואמר מרוב אונים דא כתר עלאה כי אונים ר\"ל כחות לשון חוזק והוא גדול כחות הכחות הנאצלים. ואמיץ כח דא חכמה פי' המחזק ומאמץ לכח שהיא הבינה כאשר יתבאר בערכו, וז\"ש ומאי כח דיליה פי' הכח המקבל מאומץ שלו. או ירצה שהחכמה הוא הגבור האמיץ דהיינו אומץ בכח ולא בפועל והכח שלו שהוא הפועל היוצא מהאמיץ הוא בינה, וז\"ש מאי כ\"ח דיליה וכו'. איש לא נעדר איהו כללא כו' פי' כי אינו ממש ג' ראשונות שכבר נדרשו אמנם הם מציאות הנכלל בג' ראשונות ונקרא איש כאשר נבאר. מאי איש וכו', הכונה שאחר שאיש אינו ממש ג' ראשונות שכבר נדרשו אמנם הם מציאות הנכלל בג' ראשונות ונקרא איש כאשר נבאר. מאי איש וכו', הכונה שאחר שאיש אינו ממש ג' ראשונות אלא כללות הנכלל מהם אם כן מאי איש פירוש היכן הוא באיזו מדה מן המדות. ופירש מן הכתוב שאמר ה' שמו דהיינו הת\"ת שהוא שם בן ד' כמפורסם. איש א' כ\"ע וכו', בא לבאר כיצד ג' ראשונות נכללות במלת איש. ש' שרשא דאילנא, הוקשה לו שאין שי\"ן רומזת בבינה אלא בג' אבות דהיינו ג' ווי\"ן. לזה אומר שהבינה היא שרש האילן פי' שרש ומקור אל ג' אבות שהם ענפי האילן. וא\"כ אפשר ירמוז ש' בבינה להורות אל מקום האצילות הקצוות מתוך הבינה ושרשם ומציאותם ומקורם הדק הנעלם בה כמבואר בשערים הקודמים. ומפני כי שורש האילן נמי ביסוד או במלכות כאשר בארנו בשער ממטה למעלה, לכן אמר אמא עלאה שהבינה נקראת אם בערך שבה נתהוו כל הנאצלים שממנה ולמטה והיא אם ושרשם האמיתי. ומפני שאין מלת אם מכריח הדבר הזה היטב אמר תשובה, להורות כי שרש הענפים היא ושם תשובת הדברים אל שרשם בסוד היובל וכן ג\"כ תשובה מורה שהיא שבה על הבנים להניקם ולהשפיעם כאשר נבאר בערכו:", + "כלל הדברים הוא הרמז בת\"ת בהיותו כולל ג' ראשונות וכן נתבאר הענין הזה בס' הבהיר ז\"ל א\"ר אמוראי מאי דכתיב ה' איש מלחמה א\"ר רחומאי בר ביבי לא תבעי לו מלתא פשיטא שמע לי ואמלכינך. משל למה\"ד למלך שהי' לו דירות נאות, שם לכל א' מהם שם וכו' זו טובה מזו אמר אתן לבני דירה זו ששמה א', גם זו טובה ששמה יו\"ד מה עשה אספם כלם השלשה יחד ועשה מהם שם אחד ועשה מהם בית אחד. אמר לו עד מתי תסתום דבריך אמר לו בני אל\"ף ראש. י' שני לו. ש' כולל כל העולם, מפני שכתוב בו תשובה עכ\"ל.", + "ופי' כי ר' אמוראי הוקשה לו בכל המקרא באומרו ה' איש מלחמה כי ה' הוא ת\"ת והוא כפל, ועוד טעם למה הת\"ת נקרא איש. ור' רחומאי השיב במשל נאות למלך שהי' לו דירות נאות הכוונה על האצילות שהוא דירה שבו דר מאצילם, וקר' נאות לרמוז אל עלויים שהם קודמות לכל הנאצלים ממנו יתברך, והם היוצאות מאת פניו ראשונה. ושם לכל א' מהם שם, פי' שם הוא לבוש והיכל כאשר נבאר בערכו. והכוונה כי עשה היכל לרוחניות המדה ההיא כדפי' בשער עצמות וכלים.", + "והנה העצמות יקרא דירה והכלים איקרי שם וכסא ולבוש לדירה הנזכר וכלן זו טובה מזו פי' כי השלשה ספי' הם נעלמות עכ\"ז כל א' מתעלה על חברתה, כי אין שלשתן שוות אלא עולות בדרגה כל אחת על חברתה מעילה לעלול כנודע. אמר אתן לבני, פי' הבן הוא הת\"ת הנק' ב\"ן פי' ענף ולבני פי' ענפי המסתעף מא\"ס ומתאצל ממנו כי כל הי' שמות אצולים מאתו והשמות והספי' הכל אחד כמבואר. והכוונה כי האציל ג' מציאיות מג' ספירות עליונות כתר א' וחכמה י' ובינה ש', והמציא מהם שם א' ולבוש א' כי ג' מציאיות אלה כללם יחד ועשה לבוש אל הת\"ת והיינו ש\"ם כדפי'. והיינו בית א' דקאמר. ומפני תוקף מליצת המשל הזה שאל לו שיבאר דבריו. ופי' כי א' הוא ראש שהוא כתר שהוא ראש לכל הראשים. י' הוא שני לו שהוא חכמה. והשי\"ן הוא הבינה. ואמר כולל כל העולם, כמו שנודע כי הבינה הוא סוד כל הנעלם, שבה נכללות כל הספירות שש קצוות בסוד כל ההיקף שהוא הנק' עולם כאשר יתבאר בערכו. וזהו ועבדו לעולם (שמות כא), עולמו של יובל. ושאל ולמה כולל ש' כל העולם שפי' כל ההיקף יותר משני ספירות הקודמות והשיב מפני שכתוב בו תשוב', ירצה מפני ששם שורש כל שש הקצוות ושם תשובה בסוד היובל כדפי'. וזה טעם יחס ש' אל המדה הזו כדפי' לעיל.", + "והנה למדנו מזה כי הת\"ת בהיותו כולל ג' ראשונות נקרא איש וכן נתבאר בתיקונים במקומות רבים וכן פי' בספר מאירת העינים פרשת מקץ איש הרמז כח\"ב ונקרא התפארת איש על שמם כי כל פעולותיו בכח המחשבה עכ\"ל ואין ספק כי נקרא איש בסוד יניקתו מן הדין דכתיב ה' איש מלחמה כדפי' בערך אדם. ור' משה פי' איש מלחמה בגבורה. ואפשר כי הכוונה איש בת\"ת בהיותו יונק מן הגבורה ולכן נקרא איש מלחמה וכדפי'. ובזהר פרשת נח (ד' נ\"ט) פי' כי יסוד נקרא איש האדמה שהיא המלכות. ומבואר כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף:", + "איתן הוא כנוי חוזק הגבורה כענין נחל איתן ולפי הנראה מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה כי איתן כנוי אל מרע\"ה במדתו כענין וירא את הקני ויאמר איתן מושבך (כמש\"כ בר\"מ פנחס ד' רל\"ח ע\"ב):", + "אך פי' במלכות. וצודק הוא בתנאי דהיינו כשיניקתה או מן הימין לבד או מן השמאל לבד הכל לפי העניין כי אך הוא חצי שם מ\"ב. ולכן פי' רז\"ל (פסחים ה') אך חלק. ואפשר היותה כן מצד הכתר שעולה כ\"א שם אהי\"ה ושם ך' ארוכה מצד הבינה:", + "אכתריאל ר' משה מכנה שם זה למלכות ואמר כי זהו (הנז' בברכות ד\"ז) שאמר לר' ישמעאל ישמעאל בני ברכני. ור\"ל ברכני ממקור הברכות ולכן אמר מלפניך ולא אמר לפניך. ולנו רמז אל הבריאה כדפ' בשער אבי\"ע בפ\"ב ונקרא אכתריא\"ל לשון כתר מפני שהוא קושר כתרים לרבו ע\"ד שפי' שם ע\"ש ועוד הוא כתר לכל הנוצרים ונעשים:", + " אל פי' אל שאינו קודש כמו וילך אל נפשו (מ\"א יט), ואל משה אמר (שמות כד א) וכמוהו רבים. כלם בעולם הזכר. וזה חילוק שבין אל לאת. שאל הוא בעולם הזכר, ואת הוא בעולם הנקבה. וכן מבואר בזהר פ' ויגש (דר\"ט) בפסוק וילך אל נפשו ע\"ש:", + " אל ההודאות פירשו המפרשים בהוד. וכל מקום שנמצא לשון הודאה הוא רמז למדה זו. וכן א\"ל עליון פי' ר' משה כי הכתר נק' אל עליון מפני שהוא עליון על כל האצילות. ובודאי שלא יקרא כן אלא בהיותו פועל בחסד. וכן נק' חסד עליון כאשר יתבאר בערכו. וכבר בארנו בשער השמות פ\"ה שם א\"ל עליון ואל מלך. ושם בארנו שלעולם שם אל בחסד. ובזהר פרשת לך (דפ\"ז) בפסוק ומלכי צדק מלך שלם פירש א\"ל עליו\"ן בבינה. ואפשר היות המלה מפורסמת העליון על א\"ל והיא הבינה שהיא עליונה על החסד הנקרא א\"ל. עוד יש א\"ל שדי הוא רמז חבור יסוד ומלכות. וכבר נתבאר ענין שדי במלכות בשער השמות. וא\"ל לשון תוקף ופי' משפיע בתוקף רחמיו רחמים אל המלכות עד שיבלו שפתותיהם מלומר די, כן פי' המפרשי'. ונ\"ל כי א\"ל שד\"י הוא יחוד כתר ומלכות כי כתר נקרא לפעמים א\"ל ויש לזה קצת סמך מן הזהר (לך דפ\"ח) וז\"ל א\"ר שמעון תא חזי עד לא אתגזר אברהם הוה חד דרגא ממלל עמיה ומאן איהו דא מחז\"ה דכתיב מחזה שד\"י יחזה. כיון דאתגזר הוו כולהו דרגין שראן על האי דרגא וכדין ממלל עמיה הה\"ד וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שד\"י. ועד לא אתגזר לא הוו אינון דרגין שראן עלוי למללא עכ\"ל ועוד האריך שם בענין וזה יספיק אל מבוקשנו. והכונה כי בעוד שלא נימול אברהם לא היתה מדרגת נבואתו כי אם ממלכות לבד בלי הצטרפות מדה אחרת והבחינה הזאת נקרא מחזה וז\"ש ומאן איהו דא מחזה. והכריח הענין מפסוק אשר מחזה שדי יחזה. ול\"ל דבלעם השיג בנבואתו במדרגת הקדושה ח\"ו. ועם היות שאמר מחזה שדי יחזה הכונה מחזה של שדי ולא שיתראה לו מחזה שד\"י ח\"ו. וג\"כ לגבי אברהם מחזה של העליונות ולא העליונות ממש. ויש חלוק גדול ביניהם כי אין להם הצטרפות ח\"ו. כי אברהם היתה נבואתו במלכות שהוא מחזה הספי' העליונות. אבל בבלעם הוא מחזה של שד\"י דהיינו הקליפות שהם תחת המלכות הנקראת שדי שהיא משדדתם. ואין להקשות מפסוק נאם שומע אמרי אל. שהרי פירש בזהר שהוא אל אחר. ונחזור לענייננו כי אחר שנימול השיג להביט בנבואתו מצד המלכות מבחינתה בהיות כל המדות מתראים בה ואז היא נקרא אל שד\"י. א\"ל בכתר, ושד\"י במלכות. והיינו אני ראשון ואני אחרון מראש ועד סוף. הכלל כי המלכות נק' אל שד\"י בהיותה כלולה מכל המדות העליונות. ואפשר לפרש כי ע\"י שהקשר הזה והכללות הזה הוא ע\"י היסוד נקרא המלכות שדי בשם היסוד שהוא העיקר בשם שדי כמבו' בשער השמות קי\"ג ויש סמך לפירוש זה מהזהר שם באמרו ברית קשורא דכלא אתקשר ביה ובג\"כ וכו' יעויין שם. ונתבאר בפ' ויחי (דרמ\"ז) כי א\"ת שד\"י הוא שבח ורחמים יותר מאמרו א\"ל שד\"י. מפני שא\"ת נק' מלכות בהיותה מקבלת מהת\"ת הנק' תורה שבכתב והיא כלולה מא' ועד ת'. והת\"ת מקבל מחכמה נמצאת המלכות מקבלת הל\"ב נתיבות מהחכמה ע\"י הת\"ת. וזה ודאי יותר שבח מאומרו ואל שד\"י עם היות שא\"ל הוא שם קדוש וא\"ת הוא מלה. ועם היות ששם א\"ל שד\"י הוא כולל מתחלה ועד סוף כדפירשנו. עכ\"ז ישובח את שד\"י יותר מפני שהוא בעצמו ל\"ב נתיבות שמקבלת מן הת\"ת ע\"י החכמה ואוריי' כלול' מא' ועד תי\"ו ובו נכללים ג\"כ י' ספירות:", + "עוד אל קנא ופי' שהוא ההו\"ד וכל קנאה הוא מצד תוקף הלב וגבורתו לקנא בחטאים. ואפשר שנק' כן כשהוא מתמלא מהגבורה ולכן אפשר לפרשו על הדרכים שפי' בהא\"ל הגבו\"ר בשער השמות:", + "אלה כענין כי מפני אלה אבלה הארץ (ירמי' כ\"ג) דהיינו ענין השבועה על ידי הקללה כענין אלות הברית (דברים כט כ) ואין ספק שהיא במלכות מצד הדין והגבורה. ויש אלה לשון אילן והיא ג\"כ במלכות. ואפשר שהוא מצד הדין החזק ולכן האלה אינה עושה פירות. ולזה יעקב אבינו ע\"ה טמן אלהי נכר תחת האלה אשר עם שכם (בראשית לה ד). ואלון לשון זכר [עם] האלה כאמרו כאלה וכאלון (ישעי' ו') ואפשר לפרש בו כענין אלה שהם ג' אבות (ע' לקמן בערך אלה):", + "אליל כענין אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט ד), וכן רופאי אליל (איוב יג ד), וכיוצא. הכל משל אל הקליפות שהם אל אחר כנודע. וכן יש אל שהוא כן כמו שומע אמרי אל (במדבר כד) דהיינו אל אחר, וכן לאל דברתי [כב]. וכן יש שם אלוה כן כאמרו לאשר הביא אלוה בידו (איוב יב) וכן פי' בזהר דהיינו רוח הטומאה השורה בידים:", + "[כג] אלה בזוהר פ' פקודי (ד\"רלו) פי' בפסוק (שמות לב) אלה אלהיך ישראל וז\"ל והאי רוח מסאבא איהו חויא בישא ואית מאן דרכיב עלה ואינון דכר ונוקבא ואיקרון אלה דאינון מזדמנין בעלמא בכל אינון סטרין דילהון עכ\"ל עוד האריך שם בדופיו ואנו קצרנוהו כי המעט יכיל את המרובה. ופי' דבריו כי מטעם שהם מזדמנים מעצמם לעשות רע נק' אל\"ה כי תיבות אל\"ה מורה שלעולם הם מזומנים זכר ונקבה בסיעותם וכיתותם הרעות להרע רחמנא ליצלן. וכמו שיש אלה בצד הקליפה כן יש אלה בצד הקדושה והם ג' אבות חב\"ד די\"ן רחמי\"ם, גדול\"ה גבור\"ה ת\"ת. ועליהם נאמר (ישעיה מ כו) מ\"י בר\"א אל\"ה כמבואר בשער השמות.", + "ועוד יש בקדושה אלה שניים, והם נצ\"ח הו\"ד יסו\"ד והם ענפים לחס\"ד דין ורחמים העליונים כמבואר בשערים הקודמים. וזהו הסוד אל\"ה אלהיך ישראל קליפה, אל\"ה פקודי המשכן קדושה. עם שנדרש להפך בפ' פקודי, כן פי' הרשב\"י עליו השלום במקום אחר (אולי רומז למש\"כ בפ' פקודי ד\"רכא ע\"א) וע' פנים לתורה:", + "אלוה פי' בזוהר בפ' ויקרא (דף כ\"ג וז\"ל) אלוה. א\"ל דא אברהם דכתיב ביה האל הגדול. וא\"ו דא קב\"ה. ה' דא כנס\"י. ודא הוא אלוה עכ\"ל.", + "והזה הכונה שבשם זה נכלל הגדולה והת\"ת והמלכות. ולפי\"ז השם הזה רחמים פשוטים. וכן נדרש פ' לך (דף צ\"ד וז\"ל) אלוה הכי הוא. א\"ל נהירו דחכמתא. ו' דכר. ה' נוקבא. אשתתפו כחדא אלוה אקרי. ובתיקונים (תקוני ז\"ח דף ק\"כ ע\"ב) כתב ששם אלוה בחסד והכריח הענין מפסוק אלוה מתימן יבא. והמפרשים אמרו שהוא בת\"ת. ומי ידבר אחר הארי:", + "אלי בכל מקום הוא הבינה וכן עולה א\"ם. ונק' כן בהיותה כלולה מג' ראשונות א' כתר י' חכמ' ל' בינה. וטעם אל הל' באמצע מפני שהוא נגד הבחינה אשר לה מצד הא' שהוא הכתר והי' נגד הבחי' אשר לה מצד החכמה והל' כלולה באמצע מבחינת עצמה. וכבר הארכנו בזה בשער המכריעין. ופירוש תיבה זו ביאר אותו הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נ\"ה ד\"פו ע\"ב) ואין ספק כי כאשר יהיו שני פעמים אלי אלי ירמוז על שני אמות עלאה ותתאה בסוד אי\"ן אנ\"י כך נ\"ל:", + "אלישבע פי' בזוהר פ' שמיני (דל\"ח) שהמלכות נק' אלישבע כי היא יונקת משבע מדות עליונות. ויש חלוק גדול בין ב\"ת שב\"ע לאלישבע. כי אלישבע נק' מצד החסד [כד] ובת שבע מצד הגבורה. וכן בארו שם וכן משמע אלי מצד החסד הנק' א\"ל:", + "אלוף נקרא הת\"ת לפי שהוא אלוף ובעל נעורים למלכות. ונקרא כן כשהוא ביחוד עמה לפי הנראה. ואפשר שיקרא כן שהוא נושא משאת הברכה מלשון אלופינו מסובלים (תהלים קמד יד). ואפשר שיקרא כן כשהוא יונק מצד הגבורה שנקראת בשם השור. או אפשר שיקרא כן מלשון גדולה ורבנות ונק' כן בהיותו יונק מצד הכתר שהוא אלף. וכל הפירושים האלה מתישב' בו והכל בהיותו מתייחד עם המלכות שאז יונק מן הגבורה ומן החסד רוב ברכה בסוד שמאלו תחת לראשי כו'. ומן הכתר כי משם עיקר המשכתו:", + "אלהינו שבשמים הוא הבינ\"ה ונק' כן מפני שמקומה בשמים שהם גדולה גבורה ת\"ת שהם אש ומים והרכבתם יחד. וע\"ד זה גם כן נק' אלהינו שבשמים. ותקרא בשם זה בהיותה משפעת בהם בפרטות.", + "ועוד אפשר שמים ת\"ת והכל אחד:", + "אלהים חיים יתייחס לפעמים אל הבינה מטעם שהיא משפעת חיים לכל הספירות. והחיים הם ג\"כ מכח הדין כמו שתקנו אנשי כנסת גדולה בברכת גבורות מח' המתים, ועוד בברכת אשר יצר אתכם בדין ועתיד להחיותכם בדין. ומפני כן תחיית המתים ברעש. וכן היסוד נק' בשם זה בהיותו מקבל החיים מהבינה. וכאשר תקבל המלכות החיים מהיסוד תקרא ג\"כ אלהי\"ם חיים.", + "ועוד שהיא מחיה לכל אשר תחתיה. ויש חילוק גדול אל היסוד כשהוא נק' א\"ל ח\"י, או אלדי\"ם חיי\"ם. שזה סוד החיים מצד החסד הנק' א\"ל, וזה מצד הגבורה הנק' אלדי\"ם עם ששניהם ע\"י הבינה:", + "אליך נ\"ל כי הוא ג' ראשונות. כי א' כתר כנודע. י' חכמה. לך בינה כדפי' בערך [אלי] ובערך ל\"י ובערך ל\"ך:", + "אלהיך פירוש כולם במלכות. וכבר יצדק בבינה או בגבורה הכל לפי מקומו ששלשתם נק' אלדים וודאי כדפירשנו בשער השמות. ויש שפירשו בכל האצילות ואינו כן:", + "אלהי האלהים פי' רבי משה שהוא התפארת. ונק' כן מפני שהוא שר של שבעים שרים הסובבים כסאו והוא מנהיגם. ויש שפיר' שהוא כולל כל האצילות כיצד אלד\"י חכמה ובינה האלדי\"ם שבע ימי הבנין. ויש שפירשו בג' ראשונות כתר אלהי, חכמה ובינה האלהי\"ם. ועל הכל הנ\"ל הוא כי הבינה נקר' אלדי האלדי\"ם כי ג' אלדי\"ם הם הא' בבינה, והב' בגבורה, והג' במלכות. ושנים האחרונ' תלויים מן הבינה ולכן נקרא הבינה אלדי האלדי\"ם. וכל שם אלדי יש לפרשו לפי מקומו. אלדי אברהם חסד, אלדי יצחק גבורה, אלדי יעקב תפארת. ונ\"ל כי אלדי היינו בחינת המלכות ולפעמים בחינתה מצד חסד ונקרא אלדי אברהם, וכן נא' (בראשית יז כב) ויעל אלדים מעל אברהם. וכן היתה מיוחדת עמו בגבורה מצד יצחק, וזהו אלדי יצחק. וכן כל כיוצא בזה. ויש שפי' אלדי אברהם חכמה, אלדי יצחק בינה. דהיינו שהי' אלהות ונשמה לחסד וגבורה שהם אברהם ויצחק. וכן אלדי יעקב כתר ותפארת. ונאות לענין סדר הברכה עם היות שאינו מתיישב הכנוי:", + "אלהי הצבאות ירצה ת\"ת שהוא על הצבאות שהם נצח והוד. או אפשר מלכות יונקת מן הצבאות נצח והוד. והיא לפעמים למעלה במקומה האמתי:", + "אלף דור היא המלכות ונקראת כן מפני שהיא עולה לאלף בסוד כללות העשריות כיצד היא כלולה מעשר וכל אחד מעשר הוא כלול מעשר הם ק'. וכל אחד מאותם הק' הוא כלול מעשר הם אלף כי הוא לדורות הגלגול כענין דור הולך ודור בא והארץ וכו' (קהלת א). ובאשר היא נקראת דור לבד יתבאר בערכו ב\"ה:", + "אלמנה היא המלכות כאשר אין הת\"ת עמה. והכונה כי מאה שעריה הם בחשך בגלות והיינו א\"ל מנ\"ה פירוש אין מאה שערים וכן כשנשאת כתובתה מנה דהיינו חזרת האור אל מאה שערים (ע' בע' אדני לעיל):", + "אם שני אמהות הם א\"ם עלאה וא\"ם תתאה. א\"ם עילאה היא הבינה והיא מקבלת מן האב שהוא חכמה ומשפיע למטה. וממנה נאצלות כל הספירות התחתונות ובה נתהוו כעובר המתהווה בבטן אמו כדפי' בשער הכנויים בפ\"ג. וכאשר נק' אם מורה שהיא נקבה והיא דין כי סתם נקבה היא מקבלת בסוד אור החוזר. ולפעמים יורה על הרחמים שהיא כאם המניקה חלב הרחמים לוולדיה:", + "ולפעמים נקראת אם הבנים ואפשר בו שני פירושים. אם כל הבנים כענין לאה שהוא כנגד בינה וילדה ו' בנים ובת אחת והיינו שבע ספירות היוצאים ממנה ויונק' ממנה. או אפשר שני בנים בן ובת תפארת ומלכות. והכל ענין אחד כי ת\"ת כולל שש קצוות ושתי הפירושים האלה אפשר באם הבנים. וז\"ל הזוהר פרשת ויחי (ד\"ריט) תניא אמר רבי יצחק כתיב אם הבנים שמחה הללויה. אימא ידיעא, הבנים מאן אינון. אר\"ש הא תנינן תרין בנין אית לקב\"ה חד דכר וחד נוקבא וכו'. והכריח שם כי ראוי לפרש לעיקר כי ת\"ת ומלכות הם בנים ואפשר הטעם כי בהיותם בבינה נכללים כלם בבן שהוא התפארת כולל שש קצוות ובת שהיא המלכות. והיינו ד\"ו שבצורת ה' ד\"ו. ואם נקראת המלכות ג\"כ, מפני שהיא אם לכל הדברים שתחתיה עד סוף כל התהום, כי כלם נבראו על ידה והיא אם לכלם והיא המהוה אותם על ידי הת\"ת שהוא בעל הוא הא\"ב. וג\"כ נקראת אם מצד הנשמות כי כלם אצולות ממנה על ידי הייחוד כמבואר בשער מהות והנהגה. ובתיקונים פי' שהמלכות נק' אם מצד הבינה הנק' אם. והטעם שעל ידה בנין הצלע כמבואר בשער המציאיות. ואולם הבינה נק' אם הנשמות מטעם שהיא מקור הנשמות כדכתיב (איוב לב ח) ונשמת שדי תבינ\"ם כדפי' בשער נשמה וכל א' מהם נק' אם שלמה כמבואר בפרשת ויחי (ד\"רמח):", + "אמה הוא התפארת כי כל אמה בת ששה טפחים וכן הוא ו' כולל שש קצוות. וחצי האמה היא המלכות בסוד מציאות ה שהיא ג' ווי\"ן ג' גונין דעינא ג' ספירות ג' טפחים חצי אמה. והיא ג\"כ י' ושני יודי\"ן שיעור ו'. ובזה יתיישבו שני מאמרים להרשב\"י ע\"ה בתיקונים וז\"ל (תקונא י\"ט ד\"לט ע\"ב) בכל אתר אמה הוא ו'. ובגין דא אמה בת ו' טפחים וחצי אמה דא י'. דתרין יודין אינון שיעורא דאמה. ואת י' שיעורא דיליה ג' טפחים.", + "הנה בפי' כי ה' הוא חצי האמה. ובמ\"א (בתקונא ה' ד\"יח) אמר וז\"ל, אמה ה' עילאה, וחצי האמה ה' תתאה. אורך היריעה האחת דא ו'. ואמאי אתקרי ה' תהאה חצי האמה, בגין דאתקרי מצה פרוסה וכו'. ובמה שפי' כי יו\"ד וה\"א הכל ענין א' יתישב כי י' בה ג' יודי\"ן [כה] שהם ג' טפחים וכן בה' ג' ספירות הם ג' טפחים. ולכן היא פרוסה כי היא חסרת המזג שאינה שלימה בכל הקפה כזה [] שהיא סוד ה' עליאה שהיא ששה טפחים ו' קצוות שהם ששת ימים המקיפים הנקודה האמצעית כמבואר בשערים הקודמים אמנם היא מצה פרוסה כזה [] דהיינו סוד חצי ירח וזה יובן במה שבארנו בשער המציאיות:", + "אמה וכי ימכור איש את בתו לאמה. ענין זה פי' הרשב\"י עליו השלום בתקונים (בהקדמה ד\"יג) אמה היא כסא דבריאה דאיהי אמה לגבי שכינתא דאיהי בת מלך פנימה. וכן ג\"כ פירש ענין הכתוב (שמות כב) ותשלח את אמתה וגו':", + "אמן רבו בו הפירושים והעקר דברי הרשב\"י ע\"ה בתיקוני' (תקונא ח\"י ד\"לה) כי אמן היא ביסוד הקושר והמייחד החתן עם הכלה וכן עולה ב' שמות יחד ידו\"ד אדנ\"י יאהדונהי סוד אמן. ועל ידי היסוד מתייחדים דכתיב (דה\"א כט יא) כי כל בשמים ובארץ ותרגומו דאחיד בשמיא ובארעא.", + "והנה בהיותו פועל הפעולה הזאת יקרא אמן שהוא רמז אל שלשתן יחד חתן וכלה ושושבין:", + "אמון בבראשית רבה (פ\"א) פי' בו ד' פירושים וז\"ל:", + "אמון פדגוג, אמון מכוסה, אמון מוצנע, אמון רבתי. והכריחו שם ד' פירושים אלו מהכתובים. אמון פדגוג פי' מלשון אומן והוא ביסוד כדפי' לעיל בערכו. ואמון מכוסה הוא בכתר. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים, שאמון מופלא ומכוסה הוא בכתר לפי שהוא נעלם. ואמון מוצנע הוא התפארת בסוד הנקרא או\"ר גנוז כדפי' בערכו כי הוא מתעלם בכ\"ע. אמון רבתי היא הבינה. זה נ\"ל בפי' המאמר הזה:", + "אמונה פי' כנוי הזה הוא בשני מקומות וכל אחד לפי ענינו. הא' הוא בבינה והוא מענין האמונה וכן פי' הרשב\"י עליו השלום בתקונים (בהקדמה ד\"ה) בפסוק והיה אמונת עתך וז\"ל אמונה איהי אימא עילאה מסטרא דחסד דבה ק\"ש דאיהי אמונה עכ\"ל.", + "והכוונה כי ק\"ש ר\"ל ענין יחוד הספירות והוא מצד החסד והיינו אמונה שאנו מאמינים ביחודו וזה בבינה. ויש אמונה במלכות והיא נקראת כן מצד הצדיק בהתייחדה עם החתן. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה שם. שכינתא תתאה איהי אמונה מסטרא דצדיק דביה כלילן תרין שמהן אמן דאינון יאהדונה\"י עכ\"ל.", + "ואמרו דביה כלילן, לרמוז אל היותה מקבלת עליה החתן על ידי היסוד. וז\"ל ר' חזקיה בזהר פרשת בלק (ד\"קצח ע\"ב) בשעתא דאתחבר בה אמ\"ת לחדוה וכל אנפין נהירין כדין אקרי אמונה עכ\"ל.", + "ודבריו מתבארים ומזוקקים. ובפרשת פקודי (ד\"רכג.) אמר שהשכינה נקראת אמונה מטעם שהיא מקבלת עליה כל הנחלים העליונים ומוציאה אותם במספר שהכניסם באמונה ולכן נקר' אמונה. ואמת שנקראת אמונה בהיותה כלולה מהם. ואין זה חולק עם מה שפי' בפרשת בלק, כי על ידי יחוד התפארת עמה היא מקבלת הנחלים העליונים ונכללת מהם כנודע. ובתיקונים פי' דמסטרא דעלת כל עילאין נקראת אמונה דישראל. ופירש מפאת אצילותיו בלי הצטרף יניקתה מהספי' אלא בסוד פשטיות ספירתה הנאצלת מן המאציל ב\"ה נקר' אמונתן של ישראל. ונר' הטעם כי היא אמונה ומגודלת מהחכמה בסוד הדעת העליון הנקרא ישראל והיינו הנקראת י' כדפירשנו בשער המציאיות. או אפשר לומר כי בבחינתה זו שהוא עצמיותה מציאות יו\"ד המורה על האחדות של ספירות בסוד יו\"ד קוצא לעילא וקוצא לתתא וגיו באמצע [כו] המורה אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים באמצע. וזו היא אמונתן של ישראל להאמין ביחוד הזה והאמונה הזאת וזה ע\"י התגלות הא\"ס בכל מדותיו על ידי היחוד (ואפילו על) [ת\"ת עם] המלכות וע\"י הוא משגיח אפילו בנקודת התהום כמבואר בשער סדר עמידתן והנה בסוד הענין הזה נקרא אמונה דישראל. וכן נתבאר עוד בתיקונים (תקוני ז\"ח ד\"קך ע\"ב) ז\"ל ובג\"ד קרא לה אמונה דישראל רבה אשתמודען עלאין ותתאין ועילת על כל עילאין. ומאן דמייחד ליה בה כאלו מייחד ליה ואמליך ליה על כל עילאין ותתאין עכ\"ל.", + "הנה בפי' כדפי' כי בה תלייא כל אמונתם של ישראל מפני שבה תלויה כל אמונתם ביחודה עם הא\"ס וזה אי אפשר אם לא על ידי הייחוד שאין הא\"ס מתגלה בספירות אם לא בסוד היחוד החזק וזהו אחד מסגולות היחוד. והענין כי אין האצילות שלם אלא בסוד זכר ונקבה ואז זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם שלם. ואין הא\"ס משכין שכינתו אלא במקום שלם לא במקום פגום ח\"ו ולכן העיקר על ידי היחוד כדפירשנו:", + ". אומנת פירש ר' משה כי המלכות נקראת אומנת כשהאומן בתוכה כי אז היא אומנת ומגדלת לכל. אמנם נ\"ל כי אומנת היא הבינה שכן נאמר בנעמי (רות ד טז) ותהי לו לאומנת. ומפורסם שנעמי בבינה ורות במלכות והיא אומנת הבן שהוא ו' כנודע:", + "אמוראים פי' הרשב\"י עליו השלום בתיקונים (תקונא כ\"א ד\"מב) כי ג' אבות גדולה גבורה תפארת נקראים אמוראים ונצח הוד יסוד נקראים תנאים. ולכאורה היה ראוי שיה' להפך כי תנאים גדולים מאמוראים. אלא שאפשר לומר שהוא על דרך נבון וחכם כי נבון גדול מחכם ונבון בבינה וחכם בחכמה. אלא הטעם כי כל עוד שיתעלה יתמעט הידיעה בו וכן הענין כי תנאים גדולים מאמוראים שהם יורדים לסוד עומק הענין. והאמוראים יודעים הענין כמו בקבלה בלי גילוי טעם כ\"כ כפעולות החסד גבורה ת\"ת שהידיעה בפעולתם נעלמת:", + "אמרת הוא המלכות כמו בצע אמרתו (איכה ב יז) ופי' בזהר פרשת נח (ד\"סא) בזע פורפירא דיליה פי' לבוש. וכן השכינה לבוש והיכל אל הת\"ת כי אין להזכיר שם בן ד' אלא בהיכלו דהיינו אדנ\"י. ונקראת לשון אמרא בהיותה עטרה בראש בעלה רמז להיותה בראש אמיר בהיותה יונקת משלש ראשונות. ולשון אמרתו הוא לשון גובה ועלוי מגזרת אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג י):", + "אמיץ כענין חזק ויאמץ לבך (תהלים כז יד) וכיוצא לפי הנראה מענין הכתובים שהוא מצד אומץ הגבורה החזקה אמנם מצד הבינה השופע עליה. וראיה באמרו ואמיץ כח (ישעיה מ כו. איוב ט ד) שהוא כח הבינה (ע' לעיל בערך איש):", + "אמירה בזה רבו המפרשים יש שפירש במלכות והכריחו כן מן הפסוק (תהלים סח יב) אדנ\"י יתן אומ\"ר. והדיבור למדת הגבורה והביא ראיה לזה מפסוק (שמות יב) וידבר אלדים אל משה הזכיר לשון דבור בשם אלדים שהוא גבורה ויאמר אליו אני ה' הזכיר אמירה במלת אני. ואחרים פירשו להיפך דיבור במלכות ואמירה בת\"ת. ובזהר בפרשת ויקרא (די\"ז ע\"ב) בפסוק (שמות לב יג) וכל הארץ הזא\"ת אשר אמרת\"י, פי' רציתי דהיינו לשון רצון שהיא עלותה אל מצח הרצון והכריח כן מכמה פסוקים. וכן נתבאר בזהר פרשת נח (ד\"ס) וז\"ל. לאמר, דא נוקבא. נראה בפי' כי האמירה במלכות. וכן כה אמר ה' ודאי. ובפרשת יתרו (ד\"פג) בתיבת לאמר פי' ר' יצחק לאמר דא הוא דכתיב אשת חיל עטרת בעלה דכתיב לאמר הן ישלח איש וגו'. וצריך ביאור ועם דקדוק לשונו יצא לנו פי' האמירה מהו. ויש לדקדק למה אמר דא הוא דכתיב אשת חיל וגו' הקצור קצרה ידי הכנויים אשר למלכות. ב' מה ענין ראייתו מפסוק לאמר הן ישלח איש והלא בפרשת נח לא הוצרך אל ראייה כלל, ועוד אדרבא משם נרא' הפך. ולזה נאמר כי אין כוונת ר' יצחק להכריחנו כי מלת לאמר הוא במלכות, כי זה פשיטא. אמנם הי' כוונתו לומר כי היא נקראת כן כשהיא מתעלת להיותה עטרת ולכן אמר דא הוא דכתיב אשת חיל עטרת בעלה. פי' לאמר הוא בהיותה עטרה לראש גבר. וזה פי' לאמר שהוא מלשון את ה' האמרת היום וה' האמירך היום (דברים כו יז), אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג י). וכמוהו רבים שהם מלשון עלוי. והכוונה כי הדברים האלה וגו' הי' להעלות המלכות להיותה עטרת לראש בעלה. והביא הכתוב שאמר לאמר הן ישלח וגו', מפני שהוקשה לו ממנו שהוא הפך דעתו כי בשלוחי' נאמר לאמר. ולזה אמר כי אדרבא משם ראיה כי לאמר הפי' שהיא נקראת כן בהיותה עטרת בעלה והיא נשלחת ח\"ו. כי בהיותה למעלה קודם היותה נשלחת היא נקראת אשתו. וזהו כוון בהבאת הכתוב כאמרו כשנעיין בפסוק הזה אדרבא נמצאהו מכריח כוונתנו וראיה אלינו. ועתה בזה גם צדקו דברי המפרשים באמרם שאמירה הוא בת\"ת מאחר שהיא במלכות מצד היותה עטרת בעלה. ובזהר פ' וירא (ד\"קב) וז\"ל בכל אתר דקאמר ויאמר סתם או ויקרא סתם או אמר סתם הוא מלאכא דברית ולא אחרא. ויאמר דכתיב ויאמר אם שמוע תשמע ולא קאמר מאן הוא. ויקרא דכתיב ויקרא אל משה ולא קאמר מאן הוא כו'. אוף הכי כו' מלאכא דברית הוה כו' עכ\"ל.", + "ופי' שם ג\"כ ויאמר שוב אשוב היא ג\"כ השכינה שהיא נקראת מלאך הברית. ומשמע מכאן שאין לשון אמירה במלכות אלא בהיותה סתם ולא אמר מי. ואפשר כשיאמר ויאמר ה' יה' האמירה במלכות והכוונה הת\"ת מדבר על ידי המלכות, וכאשר יה' האמירה סתם ירצה על ידי המלכות לבדה. וכן דקדק בלשונו באמרו הוא מלאכא דברית ולא אחרא. כי ודאי שאם הוא מלאך הברית אינו זולתו. אלא ודאי הכוונה, כי כאשר אמר האמירה או קריאה מפורשת הכונה היא על ידי המלכות. ובענין הדבור נאריך בערכו בעה\"ו:", + "אמש פי' אויר מים אש. ופי' בחסד דין, ורחמים מכריעים בנתיים. ובספר יצירה שי\"ן שורקת, מ' דוממת, א' רוח חק מכריע בנתיים. ופי' כי הזכרת הש' הוא בשריקה בהשפלת האות למטה והוא רומז אל כח הדין. והזכרת המ\"ם הוא בדמות מ' רומז אל כח הרחמים. והא' בינונית בנתיים רומז אל המכריע. ואית דגרסי שי\"ן שורקת מ' דוממת לשון וכו' ופי' להפך כי ש' בשריקה וכל עוד שימשך הנשימה בה ימשך השריקה אבל מ' היא דוממת שאינה נמשכת אלא נדממת. והכוונה שי\"ן בשריקה לרמוז אל הדין כענין שרקו ויחרקו שן (איכה ב טז). אבל מ\"ם בסוד החסד כענין קול דממה דקה (מ\"א יט יב) מצד הימין והטהרה. ואלף לעולם בינונית מכרעת וג' אותיות אלה נרמזות בכתר חכמה בינה שהם אמות לכל האצי'. שהם ג' ראשים חסד דין ורחמים ומשם מתפשטים ג' קוים כאשר הארכנו בזה כל הצורך בשערים הקודמים. ואמנם יאמר אמ\"ש על יום שעבר שהוא נעלם בשלש אלו שנתעלמו. כאלו נאמר היום שהוא גדולה גבורה תפארת בקר וערב וצהרים. ויום שעבר בג' הקודמות שהם כח\"ב הנעלמים:", + "אמת כל המפרשים הסכימו היות התיבה הזו רומז אל הת\"ת ופסוק מלא הוא (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב ויעקב מרכבה לת\"ת. זולתי הרמב\"ן ע\"ה שנראה מדבריו כי יסוד מדת יעקב והיא מדת אמת וזה הפך דעת הרשב\"י ע\"ה בכמה מקומות. ואחרי שחזרנו על כל המפרשים מצאנום אומרים בתיבה זו כי היא כלולה מרא\"ש וסו\"ף ואמצ\"ע. להורות כי המדה הזו כלולה כן ע\"כ. אמנם בספר הזהר (פ' שלח ד\"קסג ע\"ב) פי' כי אמת הוא רמז לת\"ת. כדפי' במקומות רבים ובפרט בשער השמות בפ\"ו במלת ת\"ם מאמת הנשאר הוא רמז ליסוד ומלכות. כי היסוד נקרא שור תם ועל שמו נק' המלכות תם. אמנם תם תרמז למציאותם העליון כאשר נבאר בערכו בעה\"ו.", + "והנה בהיותה מתייחדת בת\"ת למעלה אז נקרא מציאותה אליו בסוד שימני כחותם (שה\"ש ח ו) ונקרא הוא על שמה אמ\"ת. ומפני שהוא כחותם המתהפך מציאות הנשאר בו נעשה [אות מ' קודם לת'] הפך ת\"ם בסוד הצירוף והחתימה (ע' בשער הכנוים בד\"ה בא יעקב):", + "אנא בכנוי זה פי' המפרשים שהוא בינה כלולה בג' ראשונות. ואמרו כי עולה גם כן נ' שערי בינה וב' יתרים לרמז אל כתר והחכמה. ועיקר המלה בבינה ולכן א' מכאן שהיא כתר וא' מכאן שהיא חכמה ונו\"ן באמצע בינה כדפי':", + "אנחה יש לנו קצת גילוי מהזהר פ' שמות (די\"ט ע\"ב) כי האנחה היא בהת\"ת ופסוק ויאנחו בני ישראל מן העבודה (שמות ב כה) לא שהם נאנחו, שלא אמר ויתאנחו אלא ויאנחו כביכול למעלה כלומר שהת\"ת מתאנח עליהם שלא היה בהם כח לעלות אנחה למעלה. ואין לתמוה על ענין זה כי גדולה מזו אמרו ז\"ל ע\"פ (ישעיה סג ט) בכל צרתם לא צר לא באל\"ף וקרי בוא\"ו בזהר שלהי פ' וירא ד\"קך:", + "אני מלה זו שתופה לשתי מדות לבינה ומלכות ופי' בתקונים כי על שתיהן נאמר (דברים לב) ראו עתה כי אני אני הוא, אחד למלכות ואחד לבינה. ובספר האורה פי' המלה זו למלכות ואמר כי מורה על הדין ולכך אמר ויסרתי אתכם אף אני (ויקרא כו), וכן אני אמית ואחיה (דברים לב), וכן ויראת מאלהיך אני ה' (ויקרא יט) ע\"כ. ובספר השם פי' ר' משה כי המדה הזו מדברת ומיסרת לישראל פן יחטאו ולפעמים מבטחת ומנחמת לישראל ומלת אני כמדבר לנכח עם חברו והיא הבטחה לטובה גם לרעה ע\"כ. ומן הנכון כי מלכות תקרא אני בסוד היחוד העליון ר\"ל שמקבלת ממה של מעלה. וכן מבואר בזהר פ' נח (ד\"סה) בפסוק ואני הנני מביא וגו'. ומה שנמצא לפעמים מורה על הדין כאמרו ויסרתי אתכם אף אני, הוא על דרך ארורים הם הרשעים שמהפכים מדה\"ר למדת הדין. וז\"ש אף אני פי' אפילו במדת אני שלא מטבעה. וזהו טעם שפעמים בא לדין פעמים בא לרחמים:", + "אניה פי' ספינה. והענין כי הים היא במלכות כאשר יתבאר בערכו בע\"ה. והאניות שבתוכו הם כחותיה הנאצלים ממנה. וכן מבואר בזהר במקומות רבים.", + "והנה בהיות המלכות מקבלת דין אז הים הולך וסוער בסוד סערת הדין והאניות אין להם שקט ומנוחה כי הם יונקות ג\"כ מן הדין:", + "אנך היא במלכות מצד הדין וראיה מהכתוב (יחזקאל ז ז) והנה ה' נצב על חומת אנך. ואפשר לפרשו על החצונים קצת:", + "אנכי הוא ג\"כ מלה משותפת למלכות ולבינה והוא אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא יב) א' למלכות וא' לבינה, כן פי' בתקונים (תקונא תלתין ד\"עב ע\"ב). ובזהר [כז] פי' אנכי א' דכר תפארת נ' נוקבא דא שכינתא תתאה ודאי. והזכר מקבל מזכר ונקבה עליונים. שהם כ\"נ דהיינו כ' כתר נ' בינה נקבה כאשר יתבאר בערכו י' זכר חכמה, והם זכר ונק' מקבלים מזכר ונקב'. וכללות המלה בסוד המלכות או בינה:", + "אנף כמו פן יאנף (תהלים ב יב), גם בי התאנף ה' (דברים א לז). הוא מצד הדין החזק ביותר:", + "אנפי רברבי אנפי זוטרי לפי הנר' מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה בקצת מקומות בתקונים (בתקונא שבעין דקכ\"ה) כי אנפי רברבי בסוד וא\"ו עלאה שיש לה שתי פנים בסוד מלואה וא\"ו. ו' מן הימין פן א', ו' שני מן השמאל פן שני. והם בסוד ויס\"ע ויב\"א והיינו התפארת לפעמים יונק מן הימין ונטייתו שם ולפעמים יונק מן השמאל ונטייתו שם. ושתי הפנים מתייחדים בוא\"ו עולם ארוך ת\"ת המייחדם והיינו א' באמצע ב' ווי\"ן וזהו סוד ארך אפים. ואנפי זוטרי הם בוא\"ו שביסוד שמלואה ג\"כ וא\"ו והם ג\"כ שני פעמים שהם נצח והוד וכדרך התפארת בין גדולה וגבורה כן דרך היסוד בין נצח והוד. זהו הנראה במקום א'. ובמקום אחר משמע כי הכרובים אנפי רברבי הם נצח והוד. ועל הדרך הנדרש למעלה והם כרובים (שעליהם) שעל ידם מתייחדים חתן וכלה. ואנפי זוטרי הם מטטרו\"ן וסנדלפו\"ן שהם כרובים תחתונים ועל ידיהם גם כן היחוד. ועדיין הדבר שקול אצלינו וצ\"ע:", + "אסטומכא המלכות נקר' אסטומכא. כי כמו שהאסטומכא היא המבשלת המזון ומעכלת אותו ומבדלת המותר להשליכו, ושולחת המבחר אל המקום שבו יתבשל וישתלח אל אברי הגוף. כן המלכות היא מקבלת שפע רוחני בעצמותה מלמעלה ומתקנת אותו השפע ומגלימו ומציירו בעביות כדי שיוכלו המרכבות ונערותי' להתפרנס ממנו. שאינם בדקות האצילות לקבלת השפע כפי שיעור אצילותו. והנשאר מחלקת לצד השמאל וזה הענין יתבאר בשער התמורות בסייעתא דשמייא. וכן המזבח שהוא כנגדה בעולם הזה הוא האסטומכא ומעכלת המזון ע\"י הארי הרבוץ עליו. והמותר שהם אברים ופדרים הולכים ומתעכלים כל הלילה. ולצד צפון לצד הקליפות מתעקם עשנו כמו שנתבאר בזוהר (תרומה ד\"קל) ובשער התמורות (פ\"א) ומפני זה אמרה תורה (ויקרא ו ה) והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה שלא יעכב המזון:", + "אסם כענין יצו ה' אתך את הברכה באסמיך (דברים כח ח) ודאי שהם אוצרות שבמלכות שבם מקבלת השפע והצנעתו:", + "אסן כענין וקרהו אסון (בראשית מד כט) הוא הקליפה הקשה שהיא המקטרגת בשעת הסכנה:", + "אספקלריא הם שנים. מאירה ושאינו מאיריה. המאירה הוא הת\"ת ושאינו מאירה הוא מלכות. ופי' ר' משה בספר השם כי הת\"ת אספקלריא המאירה וצחה. ומרע\"ה היה מתנבא ורואה בתוכה והיה רואה הדברים על בוריין בלי מראה וחידה. אבל מלכות אספקלריא שאינה מאירה ומתנבא על ידה מתנבא ע\"י חידה ומשל. וזהו במראה אליו אתודע (במדבר יב ו) עכ\"ל.", + "ובתקוני' (תקוני ז\"ח דקכ\"ה ע\"ב) לכאור' מנגד ליה וז\"ל שבעה היכלין היכלא דאהבה. ב' היכלא דיראה. ג' היכלא דרחמי. ד' היכלא קדמאה היכלא דנבואה דאספקלריא דנהרא. ה' היכלא דנבואה דאספקלריא דלא נהרא וכו'.", + "והנה היכל אהבה הוא חסד היכל יראה הוא הגבורה היכל דרחמי הוא הת\"ת ונהרא ולא נהרא הם נצח והוד וזה הפך מה שפי' לעיל. והדין נותן כי עקר הנביאים הם נצח והוד וא\"כ איך נתן אספקלריא דנהרא ולא נהרא בתפארת ומלכות. ודבר זה יובן במאמר שני בתקונים (תקונא יח ד\"לג) ז\"ל ת\"ח ידו\"ד אדנ\"י אינון קב\"ה ושכינתיה בתרין שוקין ידו\"ד לימינא אדנ\"י לשמאלא ואינון אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה עכ\"ל.", + "והנה נתבאר שהמלכות היא שאינה מאירה והת\"ת מאירה. אמנם הענין הזה הוא בהיותם במקום הנבואה שהם נצח והוד תרי נביאי קשוט ששם יניקת הנביאים והיינו בסוד יחודם וכמו שהארכנו בזה בשער השמות בפ' י\"ב. ובתיקונים במקום אחר (תקונא כ\"ב ד\"סג ובתקוני ז\"ח ד\"קכט) פי' כי המלכות בהיות תפארת מתייחד עמה נקראת אספקלריא המאירה וכאשר תסתלק תפארת מעליה תקרא אספקלריא שאינה מאירה. ואין זה חולק עם מה שפי' כי עקר הצחות וההארה הוא מצד הת\"ת. והכל בסוד יחודם בנצח והוד ע\"י היסוד ידו\"ד בנצח אדנ\"י בהוד [כח] וביסוד שניהם א' יאהדונה\"י:", + "אסר יש בו ג' עניינים ענין נדר כמו ואסרה אסר (במדבר ל ד) הוא בבינה מקום הנדר. ומשמעות אסור כענין מלך אסור ברהטים (שה\"ש ז ו) היינו קשר הת\"ת עם המל' והוא בית אסורים שלהם ופי' מתיר אסורים ששניהם אסורים.", + "וענין אסור ומותר אסור הוא מצד הגבורה כי שם מעמד האסור והארכנו בס' אור יקר:", + "אף התיבה זו מיוחסת למלכות שנא' ואף גם זאת (ויקרא כו מד). אמנם נק' כן דוקא בקבלת דין חזק מן הגבורה שהיא חרי אף הגדול אמנם יש בתמורות אף וזהו והרבה להשיב אפו. ואפשר כשהיא מקבלת מהגבורה ופועלת ע\"י התמורות הנק' אף אז תקרא היא אף:", + "אפוד יש בו ב' ב' בחינות הא' מצד האחוריים המקושטים מצד הגבורה וזהו לשון קישוט כענין ואפדת לו בחשב האפד (שמות כט ה). ויש מצד הקליפות כענין אפוד ותרפים (שופטים יח כ). זה מצד יין המשמח, וזה מצד יין המשכר המתנסך לע\"ז:", + "אפיסת הרעיון נק' כ\"ע. ופי' ר' משה הטעם לפי שאין המחשבה תוספת בו כלל. ונ\"ל הטעם כי שם כלתה המחשבה כי משם ולמעלה אינו נתפס ברעיון ומחשבה ועליו נאמר בספר יצירה אם רץ לבך שוב לאחור:", + "אפיקי מים הם נצח והוד. והענין שעל פי הרוב הכנוים שלהם הם שניהם ביחד מה שאין כן בשאר הספירות. ואמר בזהר ור\"מ כי הם תואמים שני חצאים שניהם יחד אחד, ולפיכך רוב כנוייהם הם משתוים. ונקראים אפיקי מי\"ם בהיותם שואבים שניהם יחד מימי הנהר העליון מן הבינה ע\"י התפארת כי הוא המשקה אותם יחד בשוה. וכשהם חונים על היסוד אז נקראים אפיקי מים כי השפעתם עליו כמבו' בשער הצנורות וכל זה מבואר בזהר (אחרי דף ס\"ח):", + "אפלה היא הגבורה וזהו אמרם ז\"ל המים הרו וילדו אפלה והוא כנוי לדין הקרוב אל הרחמים כמו האפלה שהוא העב הדק הקרוב אל המים וזה אמרם הרו וילדו אפלה כלו' הדין היוצא מן הרחמים והוא צד הרחמים המתקרב אל הגבורה ומתחלת להתעבות והיא קרובה אל הדין יותר מן הרחמים מפי חשכו. לפיכך נקרא הגבורה אפלה:", + "אפסי ארץ פי' המלכות מצד בחינותיה האחרונות. והם בחינות נצח והוד שבה והעד על זה מי אפסים (יחזקאל מז), שהם היותר למטה שברגלים:", + "אפרוח בר\"מ (נשא ד\"קכא ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה כי האפרוח הוא התפארת כלול (שם) [שש] קצוות שהם שש כנפים פורח למעלה ולמטה. אמנם בתיקונים בריש ספרא בהגדה דרבה בב\"ח מפרש בו האפרוחים הם מצד הצדיק בסוד האור החוזר ממטה למעלה. ופי' האפרוחים הם כמו פרחים שאינם גמר פרי והם הספירות מצד האילן ההופך את פניו ממטה למעלה מצד היסוד שהוא בחינה משובחת מחזרת' מצד המלכות כמו שביארנו בשער ממטה למעלה. ואפשר שגם התפארת נקרא כן מצד הצדיק כמו שבארנו ענין זה בשער הנזכר:", + "אפעה ענין צעקה כמו כיולדה אפעה (ישעיה מב).", + "וענין תבקע אפעה (שם נ\"ט) הוא עניין כח הקליפה הקשה יותר מן הנחש כנודע ענינה:", + "אפריון פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' תרומה (ד\"קכז) כי אפריון היא המלכות בהיותה נכללת מעשר ספירות וכל אחת מהם כלולה מעשר עד שיעלו למאה. וזהו י' ומקבלת אותם ע\"י הצדיק י' אות ברית. ואפריון הוא היכל ולשון יופי. ונקר' המלכו' כן בהיותה דומה קצת לבינה וכמו שנתבאר בערך אפרסמון בע\"ה. ועקר התיבה הוא אפרין. וגם יתייחס שם זה לבינה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בפ' בראשית (ד\"כט) והוא בהיות בינה נכללת ג\"כ מעשר ע\"י החכמה שהיא י':", + "אפרסמון פי' הרשב\"י ע\"ה בפ' תרומה שם שהוא הבינה בהיותה נכללת משש קצות וכל אחד מהקצוות כלול מעשר שעולים ששים וזהו ס'. ובהיותה סובבת על ארבע קצוות וכל א' מהקצוות כלול מעשר עולה מ' ועיקר התיבה הוא אפרון ומ\"ם וסמ\"ך לרמוז אל הסוד הנדרש שהיא נק' אפרסמון ברצותה להיות סובבת על הבנים כי קודם בהיותה מסתלקת מעליהם נרמזת במ\"ם סתומה ובהיותה סובבת עליהם נק' מ\"ם פתוחה. ובהיות שהיתה מסולקת והיא שבה ועדיין לא שבה בעצם אלא רוצה לשוב נרמזת באפרסמון:", + "אצבעות היא בשתי פנים. הא' הוא י' אצבעות הם רומז' לי' ספירות כמו שפי' עניינם בשער י' ולא ט' בפ' א'.", + "ועוד יש מציאות אחר כנדרש בס' הזהר (פ' בלק ד\"קפו) כי חמשה בריחים הם ה' אצבעות והבריח התיכון הוא קו האמצעי ת\"ת הוא אצבע אמצעי הגבוה מכלם כי ראשו מבריח מן הקצה אל הקצה והה' אצבעות הם גדולה גבורה מצד א' שני בריחים או גדולה נצח. ושנים הנשארים מצד השני. ועצם כללות יד ימין הוא בחסד ויד שמאל בגבורה. האצבעות הם בידות כי כל א' כלולה מעשר כנודע. ובמלת אצבע אלהים פי' ר' משה בספר השם ז\"ל כי האצבע א' מחמשה ביד והוא האצבע הפועל בכח אלדים לפי זה ביארו במלכות:", + "ארגמן פי' בזהר פ' תרומ' (ד\"קלט) ארגמן דא כנופיא דכל גוונים כדפי' בשער הגוונים ובדרך נוטריק\"ן ארגמן א'וריאל ר'פאל ג'בריאל מ'יכאל נ'וריאל ופי' ארג\"מ הוא גדולה גבורה ת\"ת ומלכות. ואוריא\"ל ונוריא\"ל הכל דבר אחד לפי קבלתו אם מהימין אם מהשמאל אם או\"ר ואם נו\"ר ובארנוהו בשער ההיכלות פרק ו':", + "ארוך הוא התפארת והוא נק' עולם ארוך שהוא ו' ארוך כן ביאר הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים בתיקונים ובר\"מ ופי' שם כי בארכא אחרא הוא מצדו [כט] וכן כל מקום בתורה שנמצא בו אורך הוא מצדו. וכן פי' (בר\"מ פנחס דרל\"ב) שנק' ארך אפים א' ארך. ו\"ו אפים י\"ג מדות של רחמים. והם י\"ב גבולין ו' בת\"ת ו' בצדיק זה לימין זה לשמאל הם י\"ב. וא' באמצע הוא מיחד אותם דגוף וברית חשבינן חד. ופי' זה בענין אחר בערך ארך אנפין. עוד פי' שם כי מה שכתוב והארכת ימים,. לעולם שכלו ארוך, הוא בת\"ת (והוא בר\"מ פנחס ד\"רנב):", + "ארון היא השכינה ונקראת ארון לפי שהיא ארונו של תפארת והוא נגנז בתוך ארונו וזהו הברית והיא הנקראת ארון הברית. אמנם כאשר היא נקראת ארון הברית הוא ביחוד עמה הצדיק מבית ומבחוץ וכן דרש ברמז בפסוק (שמות כה יא) מבית ומחוץ תצפנו. וכן פי' בפ' נח (ד\"נט) וז\"ל ובאת אל התיבה וכדין הוא תיבה ארון הברית. ופי' כי קודם שנכנס נח שהוא נק' ברית הי' המלכות נקראת תיבה לבד אמנם כאשר נכנס בה נח שנתייחד בה אז נקראת ארון הברית. ובזוהר פ' ויקהל (ד\"ריד.) ארון דא איהו רזא למיעל בה תורה שבכתב ואתגניז ביה ואינון שית לוחין מסחרן ודא אקרי ארון. כד סחרין אינון שית למהוי כחדא כדין איהו גופא חד לעאלא ביה רזא דאורי' בשית סטרין. ואינון לוחין אינון חמש ועאלין ביה חמש ספרים ואינון חמש אינון שית בחד דרגא דעאל בה בגניזו דאקרי רזא דכלא והאי איהו רזא דברית. כד עאל דא גו אינון חמש לוחין כדין קיימא ארונא ואורי' ברזא דתשע דרגין דאינון תרין שמהן יהו\"ה אלהי\"ם. ולבתר קיימא לוחא חדא רזא חדא רזא עלאה דחפי על כלא. וההוא הוי רזא דההוא רקיעיא דסחרא וחפי על כלא וכלא קיימי בגניזו עכ\"ל.", + "והכונה בקצור כי המלכות הוא ארון בו נגנז התפארת שהוא התורה והנה כמו שהתפארת כלול משש קצוות כן מלכות כלולה משש קצוות. ושש הם היכל לשש וכן הארון היו בו שש קצוות ודאי. אחר כך אמר כי הארון היא מחמש שכן מלכות נקראת ה' שעולה חמש והם גדולה גבורה תפארת נצח הוד. וכן התפארת שהיא התורה בו חמשה ספרים שהם ה' ספירות הנ\"ל ונשלמת השכינה לששה בסוד השושבין האמצעי שהוא היסוד שהוא נכנס בה בהעלם בסוד יחוד זכר ונקבה ובו נשלמים שניהם בסוד ששה ששה ולכן נק' ארון הברית דהיינו אדון התורה. והכפורת חופף על הכלל היא הבינה ובזה מבואר המאמר וענין הכנוי:", + "ארזי לבנון הם הספירות במציאותם הדק. אשר עליהם אז\"ל (בהר בראשית ד\"לה תנן) כקרני חגבים הוו וכו' והיינו לבנון מקום הלובן וזהו ארזי לבנון אשר נטע (תהלים קד). ובפ' בלק (דר\"ג) פי' ארזי לבנון ג' אבות גדולה גבורה תפארת. ואפשר מפני שהם קרובים יונקים מן הלבנון:", + "ארז סתם, פי' בזהר פ' ויקרא שהוא הת\"ת בסוד הדעת המתעל' לינק מן הלבנון כ\"ע. וכן פי' בפ' מצורע (ד\"נג):", + "אריה חסד. בסוד ופני ארי\"ה אל הימין לארבעתם (יחזקאל א) בסוד המרכבה העליונה. וכן הרמז אל אותיות שם ע\"ב שעולים רי\"ו:", + "ארך אפים הוא התפארת ובתקונים פי' כי הוא ארך אפים מצד החסד.", + "וענין ארך אפים בארנו בע' ארוך ובע' אנפי רברבי:", + "ארמן ודאי שהיא המלכות כדכתיב (ירמיה ל יח) וארמון על משפטו ישב ואין ספק שהיא נק' כך בהיותה למעלה. כענין על משפטו דהיינו על התפארת הנק' משפט דהיינו בהיותה בבינה:", + "ארמנות פי' בזוהר פ' ויקרא (ד\"ה) בפסוק אלהים בארמנותיה (תהלים מח ד) כי נצח והוד הם ארמנות המלכות. מטעם כי בשעת הזווג מתקבץ בהם השפע כדמיון הביצים שבזכר שבהם קבוץ הזרע וע\"י הברית נשפע למעי הנקבה. כן השפע מתקבץ בנצח והוד דאינון תרין ביעין דדכורא ונפיק על ידא דצדיק. וכאשר הם מלאים ומזומנים לזאת נקראים ארמנות מלאות שפע:", + "ארץ סתם, היא השכינה שהיא ארץ מצד כל הספירות. וכן נתבאר בתקונים (תקונא נ\"א ד\"פד) את השמים תפארת ומלכות, ואת יסוד ומלכות, הארץ דא מנא דכלהו פי' כלי המקבל כל מה שלמעלה כמו הארץ שהיא מקבלת כל הנשפע מן העליונים ובארנו המאמר הזה בארוכה בשער מהות והנהגה. עוד בר\"מ (פנחס ד\"רמג ע\"ב) סבא סבא שכינתא אתקריאת ארץ דקב\"ה שנאמר והארץ הדום רגלי מסטרא דחסד אתקריאת וכו' מסטרא דגבורה כו' ואיהי ארץ קרקע לכלהו ע\"כ. והוא אותו הצד התחתון שבה שהיא הבחינה האחרונה שבעצמותה שהיא המקבלת מכלם יחד ולכן היא מנא דכלהו. אמנם נקראת ארץ מלשון רצון שכבר נתרצה מהשפע הטוב שקבלה. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' בראשית (ד\"יב) בפסוק ויקרא אלהים ליבשה ארץ וז\"ל ומה דהות יבשה אתעבידת ארץ וכו' ארעא רעוא שלים כדקא יאות עכ\"ל.", + "וכאשר יתלווה ארץ אל תיבה אחרת יש בהם פירושים האלו. ארץ עליונה היא הבינה ונקראת ארץ כי היא בערך ג' ראשונות כערך המלכות אל שלמעלה ממנה. או מפני שכמו שהארץ מוציאה כל מיני צמיחה ותולדות כן הבינה הוציאה כל ההויות והמציאם לפועל. ויתייחס טעם זה אל המלכות ג\"כ. ונקראת עליונה, לחלק בין העליונה שהיא הבינה, לתחתונה שהיא המלכות. ויש ארץ החיים וזה יתייחס על שתיהן. ובמלכות כתב בספר האורה כי בהיות המדה הזאת שואבת בריכות עליונות ומיני שפע ואצילות מעץ החיים על ידי המדה הנקראת א\"ל ח\"י, נקראת ארץ החיים עכ\"ל.", + "וזה אינו מתייחס אל הבינה. ור' משה פי' הטעם בבינה מפני שהחכמה שוכנת בתוכה והחכמה נקראת חיים כי משם חיים נמשכים כדכתיב (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה. ונ\"ל מפני שחיי הספירות ומזונם ושפעם תלוי בבינה, וכן חיי התחתונים במלכות, לכן נקראים ארץ החיים פי' בחינת' המשפעת חיים בכל השואבים חייהם ממנה ומצאנו לפי' זה סמך בזהר פ' בראשית (ד\"א ע\"ב) ז\"ל ארץ החיים שהוא העה\"ב עכ\"ל הנה בפי' כי בחי' העה\"ב דהיינו הצד המשפיע היא נקראת ארץ החיים [ל]. ובתקונים פי' הרשב\"י ע\"ה כי מפני שהמלכות כלולה מז', נקראים כלם בה ארצות החיים:", + "עוד נקרא כל אחת מהן ארץ חפץ והטעם הנכון מפני שהספירות חפצות בהם את הבינה לקבל ממנה והעליונים ממנה להשפיע בה וכלם להשפיע במלכות מטעם כי שכינה בתחתונים צורך גבוה כמבואר בשערים הקודמים וחפץ היינו לשון השפעה:", + "עוד נקראת המלכות ארץ חמדה והיינו כשהיא כלולה ממה שלמעלה. שכן פי' חמדה כלולה. ויכ\"ל אלהי\"ם תרגום ירושלמי וחמיד. הטעם כי בהיותה כלולה בכל קשוטיה היא חמודה מעליונים ותחתונים:", + "עוד נקראת ארץ טובה וזה כשהיא יונקת האור מצד הטוב דהיינו החסד ופי' מאירה כמו בהיטיבו את הנרות (שמות ל ז) והטוב יתבאר בערכו:", + "עוד נקראת ארץ רחבה בהיותה יונקת מהבינה מן הבחינה התחתונה שבה שהיא נקראת רחובות הנהר, ברחובות תתן קולה (משלי א כ). כאשר יתבאר בערכו בעה\"ו:", + "עוד יש בקליפה ארץ גזרה והיא ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזר\"ה (ויקרא טז כב) כן פי' בתקונים (תקונא כ\"א ד\"ן ע\"ב) ואפשר שגם היא ארץ מלחה ולא תשב (ירמיה יז ו). וקשיא לן לשון ארץ כי הפי' לשון רצון. אלא שנאמר שפי' כאן לשון רץ לשון ארץ כי הפי' לשון רצון. אלא שנאמר שפי' כאן לשון רץ כמו כי רגליהם לרע ירוצו (ישעיה נט ז):", + "אש בכל מקום שנמצא אש סתם הוא בגבורה והוא שם מורה על הדין כאש בחזקו. אמנם יש אישים הרבה והם ה'. וזהו שאמר וכליל לאישים שהם ה' אישים מצד הגבורה והיא נקראת אש אוכלת ומלהטת ומכלה כל:", + "ויש אש חלושה והיא הבינה ונקראת כן מפי שממנה התחיל הדין כדפי' בשער מהות והנהגה. וברע\"מ (צו דל\"ד) קרא לבינה אש יורד רחמים. ולמלכות אש עולה דין. כי מצד יניקתה מן הגבורה היא אש. וכן הגבורה נקראת אש הגדולה לאפוקי המלכות שהיא קטנה. וכן הגדולה חסד נקראת אש לבנה לרמוז אל הדין הקרוב אל הרחמים בסוד הלבנינות. ויש מיחסים שם זה לתפארת שהוא אש מצד הגבורה, לבנה מצד החסד. ונקראת הגבורה אש ממים כי היא נאצלת מחסד שהוא מים ע\"ד שפי' בשער סדר האצילות. ותפארת נק' אש מים כאשר נבאר בערך שמים.", + "ועוד יש אש נוגה ופי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (תצא ד\"רפב. וגם בהקדמת ת\"ז ד\"ו:", + "קראה אש נוגה) כי השכינה נקראת אש נוגה מצד נצח והוד. אש מצד הוד. נוגה מצד נצח:", + "אשה המלכות נקראת אשה. ויש מי שפי' הטעם כי האישים שהם למטה מקבלים ממנה. וזה דוחק כי כל אשר תחתיה מעולם הנפרדים נזונים ממנה. אמנם נקראת אשה מפני שהיא כח הנקבה המקבלת השפעה מכל האצילות ומשפעת במרכבות ועוד שהיא אשה לבעלה החתן כנודע בשערים ת\"ת בעלה. ואין ספק כי גזרת המלה הזאת היא אש יונקת מצד הגבורה והיא ה' בסוד הנקבה. מה שאין כן איש שהוא אש י' בסוד הזכר ושתיהם יחד אש י\"ה. ואין ספק שאש אחד מצד הימין אש לבנה, ואש אחד מצד שמאל אש אדומה. והיינו י\"ה י' בימין ה' בשמאל:", + "אשה היא המלכות מצד בחינתה התחתונה אשר בה ששם מתייחדים כל כחות הדין עם הרחמים ובהיות כלם מיוחדים ומקובצים אליה אותה הבחינה תקרא אשה. כן בארו הרשב\"י בשה\"ש (בז\"ח ד\"עג) בפסוק משכני אחריך נרוצה וגו':", + "אשישות פי' בתיקונא (י\"ט ד\"לח) כי אשישות הם תרי אישות אש י' ואש ה'. ופי' כי הזווג הוא ע\"י ב' הגוונים שהם אש אדום ואש לבן בסוד החיבוק ע\"י צפון ודרום, כדפי' בשער מהות והנהגה. וכאשר חונה על ב' אשות אלה אבא ואימא דהיינו י\"ה, י' אבא אל הדרום לימינא, ה' אמא לצפון לשמאלא, וזהו איש ואשה, וע\"ז אמר סמכוני באשישות (שה\"ש ב ה) בתרי אישות ורמז אל החיבוק. בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני (שם שם ו) והוא מאמר השכינה. אבל בזהר פ' שמיני (ד\"מ) פי' וז\"ל אשישות אילין אינון אבהן דאילין אתמליין בקדמיתא מן ההוא חוזר טב דמנטרא עכ\"ל.", + "ירצה כי ג' אבות נקראים אשישות בהיותם מלאים מיין המשומר דהיינו שפע הבינה. וכאשר [פי' לעיל] אפשר לומר דהיינו איש ואשה שהם נקראים כן בסוד עמידתן בגדולה וגבורה שהם מתלבשין באש דהיינו יין המשומר המשמח ומעורר תאות האהבה:", + "אשכלות הם נצח והוד שהם אשכלות לצדיק שבו הוא נמשך סוד היין המשומר בענביו והוא הדורך אותו בגת ע\"י היחוד הם נצח והוד והם נקראים כן בהיותם מלאים תירוש ויין להמשיך לצדיק בסוד היחוד. וכנגד אלו הקדושים, יש שנים מבחוץ והם נקראים אשכלות מרורות למו (דברים ל\"ב) [לא] והם לשון שכולה וגלמודה (ישעיה מט כא) שהם נמשכים מארץ משכלת. והארץ כבגד תבלה (שם נ\"א ו'). לילית הרשעה:", + "אשמורת פי' בזהר פ' בשלח (ד\"נד) בפסוק (איכה ב') קומי רוני בלילה לראש אשמורות. כי ראש הוא יסוד ואשמורות הם נצח והוד שיסוד ראש לשניהם כמבואר בשער סדר האצילות. ור' אבא פי' שם אשמורת הוא חסר, שהיא אשמורה אחת וכן הוא יסוד ח\"י עלמין [הראש לאשמורה]. ואפשר שנקראים נצח הוד יסוד לשון אשמורת להיות שהם לשון שמירה שהלילה מתחלק' אליהם כי היא יונקת משלשתם פעם מזה פעם מזה:", + "אשל פסוק (בראשית כא לג) ויטע אשל וכו' פי' במלכות. ולי נראה הת\"ת והיינו במלכות ששם נטיעתו כדכתיב ויטע אשל בבאר שבע. וכן פי' המלה אילן גדול. ונקרא אשל מצד הבינה כי ג' אותיות אלה הם רומזים בה כמבואר במקומות רבים:", + "אשר במלת אשר פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ל\"ט ד\"עז ע\"ב) שני פירושים. א' אל הבינה כד\"א (בראשית ל יג) באשרי כי אשרוני בנות וזה אמרה לאה. וכן פי' בזהר פ' ויחי (ד\"רמו) וז\"ל ת\"ח מאשר דא הוא אתר דכולא מאשרין ליה ומאי איהו עלמא דאתי דעילאי ותתאי מאשרין ליה ונכספין ליה עכ\"ל.", + "והנה פי' הלכתא וטעמא. ואח\"כ פי' בתיקונים שם פירוש אחר קרוב לזה שאשר הוא בכתר אמנם מסטרא דאימא. וז\"ל אשר איהו אשר אהי\"ה ודאי ודא כתר עלאה מסטרא דנוקבא אתקרי אשר וכו':", + "ובשה\"ש (בז\"ח דף ע\"ג ע\"ב) בפסוק אשר לשלמה פי' אשר בת\"ת ופי' כי הוא רצוא ושוב עולה אל הבינה ויורד אל המלכות וזהו אשר פי' קאים הכא והכא. ובמ\"א בתיקונים פי' כי אשר הוא בחכמה וז\"ל מסטרא דכתר עלאה אתקריאו תלת ספירן אהי\"ה אשר אהי\"ה. הרי לפי זה אשר בשלשה מקומות בבינה בחכמה בתפארת. וכן עוד בתיקונים אשר איהו רמיז במלת בראשית אשר דא אימא דאיהו אהי\"ה אשר אהי\"ה. ולתקן הענין הזה נאמר כי אשר הוא בסוד השפעת החכמה בבינה בסוד היחוד בסוד הדעת. ובזה נתבאר בזהר פ' אחרי מות (דף ס\"ה) וז\"ל אשכחנא בספרא דשלמה מלכא. אשר בקטורא דעדונא קסטירא עילאה חברותא אשתכח כד\"א באשרי כי אשרוני בנות עכ\"ל ופי' מלת קסטירא היכל וכן תרגום בירושלמי (בראשית כה טז) ואלה שמותם בחצריהם [ובטירותם] ובקסטרותהון.", + "והנה לפי זה קסטירא פי' היכל, קטורא פי' קשור ויחוד. ופי' דבריו בקיטורא דעדונא פי' ביחוד וקשר העדן שהוא החכמה עם הבינה שהוא ההיכל העליון דהיינו קסטירא עלאה, חברותא אשתכח פי' ביחוד גמור אשתכח פי' נמצא תיבת אשר. ועניינו כי הבחינה אשר לחכמה המתייחדת עם הבינה היא נקראת אשר. ונמצא אשר בחינה אחרונה של החכמה וראשונה של הבינה. וזהו שאמרה לאה באשרי כי אשרוני בנות פי' השפע נשפע אליה מהחכמה שבו היא מתאשרת בין הבנות דהיינו שאר הספירות ע\"כ פירוש המאמר. ונמצינו למדים שהחכמה בבחי' יחודה עם הבינה, וכן הבינה בבחי' יחודה עם החכמה נקרא אשר. ובזה לא יתרחק אלינו היות גם אשר בת\"ת כי הוא המייחדם ומזווגם בסוד הדעת כמבואר בשער אם הא\"ס הוא הכתר בפ' ח', וכן בשער מהות והנהגה בפ' י\"ז. ומפני היות האושר נשפע ע\"י מן החכמה לבינה לכן הוא נקרא אשר. ובז\"ח שה\"ש הנ\"ל נראה שאשר נקרא מלשון הליכה כמו לא תמעד אשוריו (תהלים לז לא) וז\"ש קאים הכא והכא פי' עומד בבינה ועומד במלכות כדמוכח התם. ואפשר לומר שהוא עולה אל הבינה בסוד הדעת להתייחד. ונמצא אגב חדא תרתי לשון הליכה ולשון אושר ממש דהיינו עולה ומייחד אבא ואימא ויורד ומתייחד עם המלכות והכל בבת אחת. עוד נמצא אשר ביסוד וכן פי' הרשב\"י בפרשת בראשית (דף מ\"ז ע\"ב) על פסוק מאשר שמנה לחמו ואפשר שנקרא כן בהיותו יונק מן הת\"ת בעת היחוד הנעלם ומה גם במה שפיר' כי עולה ומייחד או\"א ויורד ומתייחד במלכות ע\"י היסוד וע\"י השפע נשפע מחכמה אל הבינה ומשם משפיע אל היסוד ומשם אל המלכות ולכן נקראת אשרה כאשר נבאר בעזרת הצור וישועתו:", + "אשרה פי' בזהר בראשית (דף מ\"ט.) כי מלכות נקראת אשרה בהיותה יונקת מן התפארת שהוא בעלה בהיותו נק' בבחי' אשר. הוא אשר והיא אשרה. כי כן דרך רוב כינוייהם במשקל צדיק צדק עופר עפר:", + "את כל המפרשים הסכימו היות התיבה הזאת במלכות כי היא נקבה. אמנם הרשב\"י (בז\"ח דף ע\"ז) פי' א' דכר ת' נוקבא. ואמר שנקראת המלכות כן כאשר מצוייר בתוכה כח הזכר שקבלה עליה כבר. וכבר בארנו המאמר בעצמו בשער השמות בפ\"ו. וכן פי' במקום אחר אורייתא כלילא מא' עד ת' כי ע\"י קבלת הזכר נתחקקו בה האותיות כאשר יתבאר בשער האותיות. עוד בארו בזוהר פ' ויחי (דף רמ\"ז.) כי בהיות הל\"ב נתיבות נשפעות לתפארת מהתורה העליונה נובלת חכמה של מעלה תורה, והתפארת משפיע למלכות הל\"ב הנזכר. אז נקראת המלכות את. מפני כי את מורה היותה נכללת בכ\"ב אותיות. והל\"ב נתיבות הם כ\"ב אותיות וי' מאמרות. נמצא לפי זה כי את הוא במלכות ומורה על כללות הל\"ב ע\"י התפארת דהיינו יחוד א' דכר עם ת' נוקבא ע\"י החכמה המשפעת הל\"ב נתיבות בתפארת כדפי'. ובתיקונים פי' היסוד נקרא א\"ת ופי' מלשון אות דהיינו אות כדפי' לעיל בערכו:", + "את נתבאר בזהר פ' לך (דף פ\"א ע\"ב) בפסוק הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את כי המלה הזאת הרמז למלכות. עם היות שנקראת אתה כמו שנבאר, יהיה על דרך ליל לילה נער נערה כדפי' בשער סדר האצילות בפ' שני:", + "אתה בספר האורה פי' כי התפארת נקרא אתה והביא ראיה אתה נורא אתה (תהלים עו ח). נורא ודאי בת\"ת, כאשר יתבאר בערכו. והטעם שנקרא אתה מפני שהוא סוד הקו האמצעי תפארת שממנו מתפשטות כל הענפים והפארות והמרכבות בסוד בריאתם וע\"י האלפ\"א ביתות נבראו כלם בסוד ס\"י ולכן בא הא' והת' בשם זה. וה' רמז אל חמשה מוצאות הפה היוצאת מהבינה ולכן נקרא אתה. זה תורף כוונתו בקצור נמרץ. והוסיף עליו ר' משה ואמר כי מפני שנאצלה מהבינה אמר (תהלים צג ב) מעולם אתה. וכן הסכים הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ח.) כי אתה הוא בתפארת. אבל מצאנו להרשב\"י ע\"ה בפקודין פקודא לברכא (בפ' עקב דף רע\"א) הפך זה. וז\"ל אתה שרותא לאתגלייא לבר. ובג\"כ אקרי אתה ומאן איהו דא רזא דימינא.", + "הנה פי' כי החסד נק' אתה לנוכח להורות על תחלת הגלוי וההתראות מה שאין כן בשלש ראשונות שהם נעלמות כדפי' בשער מהות והנהגה וכן שם העתקנו מהזהר שפי' בזה הפסוק ה' אלדי אתה. ונוכל לתקן זה במה שבאר עוד בפקודין (שם ע\"ב) אפי' לנהורא דלא נהיר בשעתא דאתדבק בימינא איקרי אתה.", + "הנה לפי זה התפארת מפני היותו מטה אל הימין כי משם נקרא תורה שבכתב כמו שיתבאר בערכו ב\"ה לכן אז נקרא אתה וכן המלכות מפני היותה מטה אל הימין כענין כוס של ברכה שהוא בימין לכן נק' אתה. ובסבא (דמשפטים דף ק\"ד) פי' איפכא כי עקר אתה הוא המלכות ומפני שמתייחד החסד עמה נקרא החסד אתה ופליג בהדיא למאי דקאמר הרשב\"י ע\"ה. וז\"ל דהא אתה כהן לעולם וגו' הכא אתקשר כוס של ברכה בימינא כדקא יאות עכ\"ל.", + "והתם קאמר בפי' דפליג בקצת אר\"ש. ובזוהר (בלק דף קצ\"ג ע\"ב) בפסוק ה' אלדי אתה פי' אתה בחסד והכריחו הענין מפסוק אתה כהן לעולם. אמנם אמר והא אוקימנא דתלת דוכתי אינון דכל חד אקרי אתה. והכונה כי התפארת נקרא אתה. וכן המלכות נקרא אתה וכן פי' בזוהר בפ' ויצא (דף קנ\"ד) שהוא עולם הנגלה, ולפיכך נקרא אתה. ויש שפי' הטעם את ה'. ולי נראה שכיון שהיא נקראת את דהיינו אורייתא וכו' כדפי' בערכו וכן בהוסיפה טובה על טובתה נקרא אתה בסוד נער נערה ליל לילה והכל בסוד הימין כי משם תחלת התגלות האותיות ומשם נק' התפארת תורה שבכתב. ובפרשת פקודי (דף רכ\"א) וז\"ל אתה רזא דאספקלריאה דלא נהרא דאחזי ליה בגווה כל אינון דיוקנין ע\"כ. וי\"א שגם החכמה נקרא אתה. ויש שפי' שהבינה נקרא אתה והסוד לשון ואתה מרבבות קדש (דברים לג) כי כן נקרא עולם הבא. ולא מצינו לזה גילוי בזוהר:", + "אתנים פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ב.) כי נצח הוד יסוד נקראים אתנים שפי' בצירוף תנאים ובענין תנאים ואמוראים פי' בערך אמוראים עוד יש אית\"ן פי' הרשב\"י ע\"ה בצרוף תניא ונבאר בערכו בעה\"ו:", + "אתקפתא פי' בערך התקפתא יעו\"ש:", + "אתרוג היא המלכות והיא רמוזה אל הלב שהיא שכינה. ואמנם מלת אתרוג ירצה מלשון ונחמד העץ להשכיל ותרגומו ומרגג. והכוונה כי היא חמודה כנדרש למעלה, ולכן ראוי להיות בלי מום כענין אחת היא יונתי תמתי ברה היא ליולדתה (שה\"ש). אמנם נקרא' אתרוג כשהיא גדלה על כל מים שהיא קרובה אל החכמה וכ\"פ הרשב\"י ע\"ה בספר ר\"מ (משפטים דף קכ\"א). עוד פי' שם מה ששנינו (בכורים פ\"ב) אתרוג שוה לאילן בג' דרכים כי היא מקבלת מתלת סטרין שהם חסד דין ורחמים כמו האילן ת\"ת. עד הנה הגיע כחינו הכשל והחלש בביאור ערך א' בעזרת אלדים והננו נכנסים לבאר ערך ב' בע\"ה ית':" + ], + [ + "אות הב' בעצמה נבאר בשער האותיות וכן נהגנו לכל האותיות:", + "באר הוא המלכות והטעם כי הוא באר נובע מים חיים מצד המעיין והמקור אשר בתוכה. אמנם לפעמים המדה הזאת נקראת בור ולפעמים בא\"ר. והבור היא בשעה שאין לה מעיין ומקור בתוכה אלא מה שקבלה מים מכונסים והיא בעניות. וכשהיא נקראת באר היא נובעת מים ע\"י המעין והמקור אשר בתוכה. וכ\"פ בזוהר פ' נח (ד\"ס) והעתקנוהו ופרשנוהו בשער מהות והנהגה בפ' י\"ט. ושם נתבאר כי מה שהוא נובע מתוכה היינו נשמתן של צדיקים. ובזוהר פ' בהעלתך (דף ק\"ן) בפסוק באר חפרוה שרים משמע שלא נקראת באר אלא בעת שמקבלת מבינה ע\"י הגבורה. ואפשר המקור שבתוכה היינו השפעת הבינה הנשפע ע\"י נשמתן של צדיקים וצ\"ע שם במקומו כי הדבר שקול. ולפעמים הבאר נקרא בארה ופי' בזוהר פרשת חקת (דף קפ\"ג) וז\"ל ומשם בארה היא הבאר מ\"ש הכא בארה ולבתר באר. אלא בארה לבתר דמתכנשי מייא לגו ימא ונחתי לתתא. באר בשעתא דיצחק מליא ליה עכ\"ל. ובפי' אמר שנקרא באר בקבלתה מצד הגבורה ועדיין אינה משפעת אלא מקבל השפע בתוכה, ונקרא בארה בהיותה משפעת לתחתונים אחר שנתמלאה מן העליונים. והנה לפי\"ז נמצא בארה היא המלכות לבדה אחר שנסתלק ממנה הזכר המשפיע ולכן היא משפעת. כי כלל זה בידינו כי אין מדה משפעת בעוד שהיא מקבלת, אלא אחר תשלום קבלתה תשפיע כדפי' בשערים הקודמים. ואין לתמוה מענין נהר דלא פסיק. כי היא בבינה למעלה ושם הוא מקור הברכות בסוד יחודה עם העדן ולעולם אינה פוסקת. אמנם בספי' סתם אינם משפיעים בעוד שמקבלים ולכן נקרא בלשון זכר באר שבפני הזכר אין הנקבה עולה בשם. אמנם אחר קבלתה והסתלק השפע היא משפעת ונקרא בארה לבדה. ובזה יתבאר מש\"כ שם אח\"כ מ\"ש בקדמיתא בארה והשתא באר אלא בקדמיתא נוקבא בלחודהא והשתא דקאמר הוא כללא דדכר ונוקבא אקרי באר ובאתר דאשתכח דכר אפי' (מאה) מלה נוקבא דכר קרינן לכלא עכ\"ל. והכריח שבאר הוא בהיותה עם הזכר שממלא הוא הבאר. ולכאור' הנה נראה חולק עם מה שהעתקנו לעיל. ובמה שפי' נמצאו דברי הרשב\"י הכל ענין אחד וכלם עולים בקנה א'. ולפעמים נקרא' באר מים חיים בהיותו יונק בשופע מן המים העליונים, או ע\"ד שפי' באלהים חיים. ונקראת באר לחי ראי בהיותה משמרת ורואה ליסוד הנקרא ח\"י לקבל ממנו כדרכה. ונקראת באר שבע בהיותה כלולה משבע ספירות העליונות. והבינה לפעמים נקרא באר שבע מפני שהיא משפעת בשבע והיא שממנה דולים כלם שפעם. וכן פי' בזוהר פרשת ויצא. ובזוהר פ' תולדות (דף קל\"ה ע\"ב) נראה שנקרא באר מים חיים המלכות מצד הגבורה. והטעם כי משם גבורות הגשמים. ויש בור ובאר בתמורות ועל הבור הזה נאמר (בראשית לז כד) והבור רק אין בו מים, ופי' רז\"ל (שבת דכ\"ב) מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. ועליו נאמר (שמות כא לג) וכי יכרה איש בור ונפל שמה וגו', ויעלני מבור שאון וגו' (תהלים מ ג). וכן נקרא באר צרה נכריה (משלי כג כז). ועליו נא' (תהלים סט טז) ואל תאטר עלי באר פיה. והזכר שבקליפות נקרא בור. ומשם אין בור ירא חטא (אבות פ\"ב). ונקבתו נקראת בורה ועליה נאמר (בראשית לז כד) וישליכו אותו הבורה הרחמן יצילנו:", + "בגד היא השכינה והיא לבוש מלכו של עולם כדפי' בערך אמרתו. וכן עולה תשע שכן הוא כלול' מט' נקודות:", + "בהו היא הגדולה ופירשו רז\"ל (חגיגה י\"ב) אבנים מפולמות כו' שמהן יוצאין מים. והיא רמז אל מוצא האותיות מבינה ונכללות בחסד ושופעת מים בסוד אור מים רקיע שפי' האותיות. והבהו דבר שיש [בו] ממש והוא המלבש את התהו שהוא הבינה דבר שאין בו ממש שאינה נתפסת. כענין שלח תשלח את האם (דברים כב ז). והדברים יוצאים מהבינה הנקרא כ\"ח. מהכ\"ח אל הפועל חס\"ד (ע' תי' יט ד\"לט.):", + "בועז הוא הוד וכנגד המדה הזו היה העמוד השמאלי שהיה במקדש. ופי' ב\"ו ע\"ז ותעצומות מפני עקר יניקתו מן הגבורה. ויקרא בשם זה כשיחזיק כח התאוה אל הזווג:", + "בוקר שני בקרים הם זולת שחר שיתבאר במקומו ב\"ה. הא' הוא בוקר דאברהם. ואפשר הטעם כמו שהבקר תחלת האור בעולם כן חסד תחלת אור המתגלה. ועוד כי הבקר תחת ממשלת אברהם מדת החסד ולכן כתיב (בראשית יט כז. כב ג) וישכם אברהם בבקר. והבקר שני צדיק מדתו של יוסף ועליו נאמר (שם מד ג) הבוקר אור וכו'. ואפשר שנק' כן מצד החסד וב' בקרים אלו נתבארו בזוהר פ' בלק (דף ר\"ד.):", + "בטן הוא הבינה [ב] כד\"א (איוב לח כט) מבטן מי יצא הקרח. ומי הוא הבינה כאשר יתבאר בערכה בע\"ה. אמנם אינה עצם הבינה אלא בטן הבינה ובטנה היא המלכות בהיותה למעלה והיא נקראת בטן. ועליה נאמר (שה\"ש ז ג) בטנך ערמת חטים. ואין בטן בלא גוף כי הבטן מתייחד בגוף שהוא הת\"ת והכל על ידי הבינה בסוד העלמם שם. ור' משה פי' בת\"ת ואינו עקר:", + "בינה פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקוני' (תקונא ס\"ט דף ק\"ג) וז\"ל דבינה אתקריאת לעילא כד איהי עם בעלה. ובמ\"א כתב (שם ד\"קח) וז\"ל בינה תמן י\"ה אבא ואימא ובן בגווייהו עמודא דסמך לון וכו' עכ\"ל. מכל זה יראה כי כאשר תתייחד חכמה בבינה ע\"י הת\"ת בסוד הדעת כדפי' בשער מהות והנהגה אז נקראת היא בינה לרמוז אל שלשתן וצרופו בן י\"ה:", + "ביצה בענין המוציא בשעור כזית וכביצה פי' הרשב\"י ע\"ה בספר ר\"מ (פנחס ד\"רמד ב') ביצה הוא י' שבשם בן ד' שהוא בחכמה אמנם בתיקונים פירש כי כל הספי' נקראים ביצים מצד המלכות וז\"ל (בהקדמ' דף ב' ע\"ב) דהא ביצים מסטרא דאימא תתאה אינון דאיהי ביצה עכ\"ל. ונקראי' הספי' ביצים מסטרא דידה בסוד האור החוזר ממטה למעלה. ואפשר היו\"ד שהוא להמוציא י' של שם היינו י' התחתונה [יוד של אדני] מצד האור החוזר שהי' במלכות והיא ביצה ודאי (ע\"ש בר\"מ הנ\"ל):", + "בית מתיחס אל המלכות והבינה. והטעם כי שניהם בתים הבינה בית לחכמה שהוא בעלה כנודע. והם אב ואם [לכל] התחתונים ועוד בבחינה אחרת נקרא' בית מפני שהבינה בית לכל האצילות התחתונים ממנה שבה היו וממנה יצאו ובה חוזרים. והמלכות בית לת\"ת [בעלה וגם הוא בית לכל האצילות. עס\"ר] בערך שאליה שבים ללכת כנודע שכלם משפיעים בה וכלם נכנסים בתוכה. ועוד טעם ג' במלכות כי כמו שהבית כוללת ענינים רבים וכלים מכלים שונים כן המלכות כוללת ג\"כ עניינים רבים ובחינות רבות וכחות לאין תכלית. וכבר יתייחס זה קצת אל הבינה.", + "וענין שני הטעמים בבתים האלה הם שני בחינות שונות שבכל אחת ואחת. הבינה יש לה בחינה בערך החכמה שהיא היכל אליה או בערך כל האצילות הגנוז בתוכה. וכן המלכות יש לה שתי בחינות אלה. אך בחינה בערך האצילות העליון כלו המסתתר בה או בערך התפארת לבד. ויש לה בתים אחרים זולת אלה הוא בערך הכחות שלה בערך התחתונים הנבראים ונוצרים ונעשים ע\"י והוא הטעם הג' שפי' בה [ג]. ולפעמים יתלווה אל הבתים שם אחד כמו בית אל ונקראת המלכות כן בהיותה נשפעת מצד הימין הנקרא א\"ל. ולכן אברהם בעל הימין כל מסעיו היו מקד\"ם (בראשית יב ח) בסוד כתר וחכמה ששניהם קדומים כאשר יתבאר ב\"ה. לבי\"ת א\"ל בסוד המלכות וכן בית אל מים בסוד הדרום. וכן כל עניניו להשפיע ולתקן המדה הזאת בסוד חוט של חסד. וכן יצחק השפיע לשמאל וקראה בית אלהים. ובראות יעקב כך אמר אין זה כי אם בית אלהים (שם כח יז) מצד יצחק בסוד שמאלו תחת לראשי (שה\"ש ב) כן פי' בזהר פ' ויצא (דף קנ\"א.). עוד פי הרשב\"י ע\"ה שם כי נקי כך מצד הבינה הנקרא אלהים ג\"כ כנודע. ובזהר פ' וישלח (דף קע\"ג) נראה שהבינה נקראת בית אל ואפשר לומר הטעם כי משם המשכת מזון ושפע לחסד הנק' א\"ל וזהו בית אל פי' בית ואוצר שממנו מתפרנס א\"ל שהוא חסד ובבחינה זו נקראת כן:", + "עוד נקראת המלכות בית הכנסת כאשר תכנס ותקבץ ברכות ושפע מכל מדות העליונים אשר למעלה ממנה. וז\"ל בתקונים (תקונא מ\"ד דף ע\"ב.) בית הכנסת איהו כנופיא דכל ברכאן עכ\"ל:", + "עוד נקראת בית המקדש והטעם כי היא בית למקדש שהוא הת\"ת ובית המקדש הזה שיבנה בב\"י יהיה במדות בית המקדש שלמעלה שהוא המלכות השוכנת בו. אמנם כנוי בית המקדש הוא יותר פרטי מירושלים והוא כולל עזרות ולשכות וכו' כאשר בארנו בשער המציאות:", + "ונקראת עוד בית המלך ופי' ר' משה הטעם כי היא בית למלך העליון בינה. ואינו מוכרח כי אינו אלא בית המלך תפארת כי הוא ג\"כ נקרא מלך והיא ביתו [ד]:", + "עוד יש בית העולם ופי' ר' משה שהיא החכמה כי היא בית לכל הנאצל והנברא והוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו:", + "עוד נקראת המלכות בית זבול ופי' בזהר פרשת בהעלותך (דף ק\"ן) ז\"ל כד אתפקדין בידתא כל גנזי דמלכא ושלטא בהו כדין אתקרי בית זבול והטעם כי בית זבול ר\"ל בית שבו זבול לשכינה וכל פמליא של מעלה:", + "עוד יש בית דין סתם, היא המלכות. ונקראת ב\"ד של שלשה וכן פי' הרשב\"י בר\"מ (משפטים דף קי\"ז) וז\"ל בית דין שכינתא בג'. תלת חיון דמרכבתא דילה. והכונה כי היא כוללת שלשה פני' פני אריה פני שור פני נשר כי האדם הוא הרוכב וגם אדם היא עצמ' ג\"כ כדפי' בערך אדם. ואז בהיותה נכללת בשלשה פנים היא נקראת ב\"ד של ג' והיינו שתקבל מן הימין ומן השמאל ומן האמצעי. עוד יש ב\"ד זבול ב\"ד עליון וב\"ד תחתון והם מדה\"ד הרפה ומדת הדין הקשה. וכן ב\"ד גדול וב\"ד קטן אמנם נקרא ב\"ד הגדול כאשר הגבורה מלאה זכיות מצד הגדולה. וזה כאשר תרד הבינה אל הגבורה ותמלאה מצד הגדולה אז נקראת ב\"ד הגדול וכן נתבאר בדברי הרשב\"י [ה]:", + "בכן היא חסד וכן עולה במספר ופי' בתקונים כי כל לשון ובכן הוא בחסד:", + "בכור. רבי משה כתב כי בכור הוא כתר כי הוא בכור לכל האצילות כנודע. ויש שפירשו בחכמה. אמנם בפקודין (בפ' בא דף מ\"ג ע\"ב) כתב הרשב\"י ע\"ה כי בכור הוא ת\"ת כי הוא בן בכור כולל ו' קצוות. ובר\"מ (שם דף מ\"ב.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי בכור בתפארת מצד החסד ולכן פדיון בכור הוא בה' סלעים כסף. ואמנם מספר חמשה כנגד ה' שנתוסף באברהם דהיינו ה' של הבינה. ופי' רבי משה ג\"כ בכור בחכמה ומלכות. והענין מתיישב במה שפי' בתקונים (בתקונא י\"ד דף כ\"ח ע\"ב) כי בחכמה נאמר קדש לי כל בכור ולכן כל הבכורות מצד החכמה. והמלכות נקראת בכורה. והנצחים מצד החכמה נקראים בכורים למלכות כדכתיב (שמות כג יט. לד כו) בכורי אדמתך תביא וכו'. ומצד החכמה ג\"כ נקראים בכורים ליסוד ועליהם נא' (יחזקאל מ\"ד) וראשית כל בכורי כל. ולכן נאמר כי עיקר בכור היא החכמה, אבל בהיותו לשון זכר. והתפארת אם נק' בכור הוא מצד החכמה שהוא המבכרו, והמלכות אם נקראת לשון בכורה נקראת מפני מציאות היו\"ד אשר לה מצדה. ואמרם בר\"מ מצד החסד היינו לענין הכסף, אבל לענין הבכור בעצמו הוא מצד החכמה. והטעם כי הוא הבכור לכל הבא בגדר נאצל. ועם שיש הכתר קודם לחכמה יש לזה סבה כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר:", + "במות הם האבות וכ\"פ הרשב\"י ע\"ה בתקונא (נ\"ב דף פ\"ד ע\"א) וז\"ל ועל במותי ידרכני אלין אבהן. ור' משה פי' במותי ארץ בבינה שהיא גבוה מכל הארצות. ואינו מתישב כי במותי לשון רבים. אמנם נקרא הבינה ע\"ל במותי ארץ וזהו והרכבתיך על במותי ארץ (ישעיה נ\"ח) כי הארץ מלכות ובמותי הם האבות ועל הבמות הבינה [ו]:", + "ויש במות זרות ועליהם נאמר (דברים לג) ואתה על במותימו תדרוך שהם הקליפות שהם למטה מהקדושה:", + "בן סתם, בתפארת. וכן נתבאר בזהר ובתקונים במקומות רבו מספר:", + "עוד נקרא בן ישי. ופי' בן י\"ש י' כי החכמה נקרא יש והוא ג\"כ י' כנודע. והתפארת בנו והוא אביו כדפי':", + "עוד נקרא בן חורין ופי' הטעם בזהר בפרשת לך (דף צ\"ו) שהוא יונק משני חורין הבינ' והחכמ' בהיותם יחד. ונקרא בן חירות שהוא לשון יחיד בהיותו יונק מן הבינ' לבדה בסוד יובל:", + "עוד פי' שם שנקרא בן שמן והוא כמו בן חורין שהוא יונק מן השמן העליון שהוא השפע הנשפע מן הימין בתגבורות החכמה על הבינה. וזה חילוק שבין בן חורין לבין בן שמן. כי החורין הוא בהיות גוברת הבינה ולכן כלם בסוד רחמי הבינה שהיא חירות. ושמן בהיות גובר החכמה על הבינה כי מן הימין הוא סוד השמן:", + "עוד נקרא בן בית לבינה. שהיא בית לחכמה. ושם היה משה מרכבה ומסטרא דילה נקרא בן בית וזהו בחינת הדעת:", + "עוד יש בנים לשון רבים ובו שני פירושים. או ששת ימי המעשה ששה בנים ובת אחת. או התפארת ומלכות בן ובת נקראים בנים. ופי' בערך אם יעויין שם. ויש שפי' בנים נצח והוד לשני סבות. אם מפני שמי שצריך בנים יתפלל (ויבקר) [ויבקש] משם תחלה ומשם יעלה אל המזל כדפירשנו בשער מהות והנהגה. ואם מפני שהוא לשון בנין שהם בונים התחתונים ומאצילים צבאות מעלה ומטה:", + "עוד נקראו נו\"ה (בתקונא מ\"ח דף פ\"ב ע\"ב) בני ישראל כי הם בנים לתפארת ומשם יניקתם ונוכל לומר כי מן הטעם הזה נקרא בנים ונקראים כן בשעת יניקתם משם:", + "בנות ירושלים פי' בזהר פ' ויחי (דף רמ\"ב.) פי' אחד כי הם נשמתן של צדיקים והן נקראים כן מפני שהם נשפעים מירושלים העליונה שהיא המלכות. ופי' שני הוא שהם י\"ב בקר שעליהם הים מוצב והם י\"ב גבולים תחתונים אשר לה והיא רובצת עליהם והם נקראים בנות ירושלים. וקשיא לי למה לא פי' שהם שבע הנערות הראיות לתת לה וצ\"ע (ע' בס' מאורי אור):", + "בר בתקונים (תי' כא ד\"מד) פי' הרשב\"י ע\"ה בפסוק (תהלים ב) נשקו בר. כי הצדיק כשהוא גולה ויורד ממקומו נקרא בר לשון ברייתא שהוא חצון גולה ממקומו וכו'. והוא ברייתא חצוניות כי הצדיק אבד ונהר יחרב ויבש והיא בגלה הלכה:", + "ברד פי' רבי משה כי ברד הוא בחסד ועיקר טבעו מים והוא הפך לאש. אמנם נתבאר בזהר (ויצא דף קס\"א) כי ע\"י הגבורה נקפאים מימי השפע ואינם נשפעים למטה. וכן נמצא שרוח צפון טבעו לקרר ולקפות ולזה יוכרח היות כח הגדולה המתקרב אל הגבור' ברד. וזהו ואש מתלקחת בתוך הברד [ז]. וזהו ברד וגחלי אש קרובים זה לזה:", + "ברוך רבו בו הפירושים אפי' בדברי הרשב\"י ע\"ה. ויש חילוק בין ברכת הנהנין לשאר הברכות ואין מקומו הנה. אמנם בקצרה פי' הרשב\"י ע\"ה כי ברוך כולל עשר ספירות. וז\"ל בתיקונים (תקונא ע' דף קט\"ז ע\"ב) ברוך ב' אחזי תרין, שכינתא עלאה ותתאה. ר' ראשית חכמ'. ו' אחזי שית ספירן. כ' אחזי על כתר עלאה. עוד פי' שם כי ר\"ת ברוך ר'אש ו'מקור כ'ל ב'רכות. דדא איהו ראש ומקור לכל הברכות. ובג\"כ ב' איהו חכמה ומורה על הכתר דאיהו רישא ומבועא דכל ברכאן עכ\"ל. הנה רצה בפי' ברוך בחכמה ומורה על הכתר. ובפקודין (בפ' עקב דף רע\"א.) אמר כי ברוך הוא בבינה וז\"ל ברוך דא רזא דמקורא עלאה מכלא לארקא ולאמשכא ולאנהרא כל בוצינין ואיהו בריך תדיר דלא פסקין מימוי. ומתמן שרותא דאקרי עלמא דאתי. הנה בפי' אמר כי ברוך הוא בבינה. ובמ\"א אמר כל הכורע כורע בברוך וכו'. הנה בפי' אמר כי הוא במלכות. ומטעם זה כורעים בברוך. ובתקונא (תקונא י\"ח דף ל\"ה ותקונא ע' דף קי\"ט) פי' ברוך ביסוד וכן כל הכורע כורע בברוך כו' כי שם יורדים הספי' להשפיע. וכבר יעדנו ענין זה בפירוש התיקונים אם יגזר השם בחיים:", + "ברזל בזהר (וארא דף כ\"ד) פי' כי הוא במלכות. ובמקום אחר נראה שהוא בתפארת. ואפשר שעל שניהם נאמר (משלי כז יז) ברזל בברזל יחד. ועכ\"ז הוא מצד הדין והמלחמה ופשוט הוא בענין. וכן כל כלי ברזל לא נשמע בבית (מ\"א ו ז). על שבו אחוזים החיצונים. וכן פי' בזהר שיר השירים:", + "בריחים כבר פי' קצת בערך אצבעות ענין ה' בריחים ובריח התיכון שהוא רמז אל הקו האמצעי. והנה הבריחים היו ה' מימין וה' משמאל ובארנו שם כי הם גדולה גבורה תפארת נצח הוד. ולפי הנראה מדברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים שה' ספירות הנז' נקר' בריחים על שם הבריח התיכון שהוא התפארת שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה דהיינו מקצה השמים ה' עילאה ועד קצה השמים ה' תתאה:", + "ברייתא המלכות בשעה שנודדת וגולה ממקומה בסבת הגלות נקרא ברייתא ר\"ל החיצונה שהוא חוץ ממקומה. ובמקום אחר פי' בתיקונים (תקונא כ\"א דף מד ע\"ב) כי היא נקראת כן מצד הגבורה שמצד תוקף הדין היא גולה ונודדה:", + "ברית התיבה הזאת בהיותה סתם, מתייחסת אל ג' מקומות אל המלכות ואל היסוד ואל התפארת. ושלשתם נמצאים הרבה בדברי הזהר. אמנם בהתחברה אל תיבה אחרת תשתנה כאשר נבאר. ויש ברית לשו\"ן והוא בבינה והעקר בתפארת כדפי' בשער י' ולא ט'. ובספר האורה פי' כי הבינה נקרא ברית לשון, וברית הפה, וברית השפתים. וביסוד הוא ברית המעור ברית שבת. ברית הקשת והמלכות בהיותה נקשרת בין יסוד ובינה נקראת ג\"כ ברית. וזהו סוד הפריעה כי המילה רמז ליסוד ופריעה למלכות. וע\"ז נאמר מל ולא פרע כאלו לא מל לפי שהוא חסר שער הכניסה שהוא המלכות שהיא הפריעה. הן אלה קצת דרכי ספר האורה, ואם אינם דבריו ממש. עוד היסוד נקרא ברית שלום (בתקוני ז\"ח דף קל\"ב.). ועתה נתפרש כל הבריתות אשר אמרנו. ברית לשון פי' לעיל ומן הטעם שפי' בשער עשר ולא תשע יתיישב ג\"כ. ויתבאר שנקרא ברית הפה וברית השפתים וברית המעור וברית בשר וברית מילה הכל דבר אחד. וברית שלום לרמוז כי הוא המשלים בין תפארת למלכות ע\"ד כי כל בשמים ובארץ (דה\"א כט) ותרגומו דאחיד בשמיא ובארעא. וברית מילה פי' הכורת את הערלה והמבטלה מן העולם:", + "ברכה היא המלכות כי היא הבריכה המקבצת כל השפע מכל המקורות העליונים. ולפעמים הבינה ג\"כ תקרא בריכה ומקור בריכה התחתונה הוא התפארת ע\"י המעין שהוא היסוד. ומקור הבריכה העליונה הוא הכתר ע\"י המעין שהוא החכמה:", + "ברכה ג\"כ היא במלכות אמנם בשעה שהיא יונקת מצד הימין. וכן נתבאר בס' ר\"מ ובמקומות אחרים [ח] וג\"כ הבינה תקרא ברכה. וכן פי' בתקונים (תקונא נ\"ה דף פ\"ו.) ונתנו סימן ברכת ה' היא תעשיר (משלי י כב), בסוד הרוצה להעשיר יצפין. ויש חילוק בין בריכה לברכה הבריכה היא מצד היותה בית קבול לשפע הנשפע, וברכה הוא היותה שופעת הברכה למטה:", + "ברקים בספר התיקונים פי' הרשב\"י ע\"ה כי הברקים שהיו במתן תור' הם מצד היסוד כי הוא הנקרא ברק. וז\"ל ברקים מסטרא דצדיק דאתמר ביה ויצא כברק חצו. ופי' כי צדיק הוא חץ והוא קשת הזורק הזרע היורה כחץ:", + "בשמים הם ז' ספי' והג' אבות נקראים ראשי בשמים והת\"ת בסוד הדעת נקרא ראש בושם:", + "בשר על הרוב היא במלכות וזהו ובשר מבשרי (בראשית ב) שני בשרים הם [ט] (בשר בת\"ת ובמיעוט) ויסגר בשר תחתנה והיינו מציאות' בו (ובשר מציאות' למטה וזהו והיו לבשר א') וכן מרע\"ה לענין מרכבתו בשגם הוא בשר (שם ו' ג') בשגם עולה משה וכל זה נרמז בתיקונים. ויש בשר מצד הדין וזה הבשר עודנו בין שיניהם (במדבר יא לג). וזה כי בהיפוך בשר עולה שבר כי השכינה מצד הדין נקרא בשר והיא אדומה אמנם היא מלהטת להבות מצד חביבות בעלה מצד הצפון להזדווג. וכאשר אין גמר ברכה והזווג אינו נמצא לעון הדור, אז היא שבר. ובזמן הרעב שאין הזווג נאמר (בראשית מב יט) ושבר רעבון וגו' וכן שבר במצרים (שם שם א), וזהו עון המתאוים ששאלו בשר ודחו לחם מן השמים שהיא הזווג, לחם שכינה, שמים תפארת. ורצו בבשר. וזהו ואף ה' חרה בעם (במדבר יא לג). והבשר באדם הוא מצד השמאל ונרקב כנודע ונאריך בערך עצם:", + "בת סתם, היא המלכות. אמנם בבחינתה הנקרא יו\"ד כאשר בארנו בשער המציאיות והבחינה הזאת נקראת ג\"כ בת עין וכאשר נק' בת עין ירצה שסביבה ג' גוונים שהם האבות כנודע בענין העין [י] כמבואר בשער הנזכר ובשער הנשמה. וענין הי' נקראת בת לגבי חכמה. אבל לגבי בינה מציאות הה' נקרא בת עין והיינו אשה ובתה שהם שני ההי\"ן אשה בינה, ובתה מלכות. ולפעמים תתלוה ותקרא בת קול ופי' ר' משה הטעם כי קול הבינה והמלכות בת. ועם היות שדבריו צודקים הם עכ\"ז לא כן באר הרשב\"י ע\"ה (בתקוני ז\"ח דף קל\"ג ע\"ב) וז\"ל ואיהי בת קול מסטרא דעמודא דאמציעתא דאקרי קול השופר הקול קול יעקב וגו' עכ\"ל הנה בפי' כי על שם התפארת נקראת בת קול. אמנם דוקא כשהתפארת קרוב אל הבינה ויוצא ממנה שאז נקרא קול השופר ונקראת בת אליו. ע\"ד שפי' רז\"ל (מגילה דף י\"ג.) ותהי לו לבת אל תקרי לבת אלא לבית וכל אשה בת לבעלה. ונקראת בת מלך ופי' ר' משה הטעם כי היא בת מלך העליון בינה. ואפשר לפרשה בחכמה שהוא נקרא ג\"כ מלך כאשר יתבאר בערכו ומציאות היוד מצד החכמה נקראת כבודה בת מלך פנימה שהיא מתעלמת במציאות הבנין שהיא הה' כזה כמו שנתבאר בשער המציאות (פ\"ג) [יא]. ונק' בת זוג והטעם כי היא בת זוג של תפארת ואפשר שקראה כן ביותה מזדווגת עם בעלה. ונק' בת גלים ופי' בתיקונים שהיא בת י' גלגלים שהם י' ספירות הכלולות בה מורה שם זה על הכללות. ויש פי' אחר נתבאר בערך גלים. ונקראת בת שבע כשהיא כלולה משבע ואין הכוונה כלולה שהיא מקבלת משבע שאז נקראת באר שבע אמנם נקראת (בת) שבע בהיות מאירות ז' ספי' בעצמותה. ובזוהר פרשת שמיני (דף ל\"ח) פי' שהיא נק' בת שבע מצד הגבורה ופי' בערך אלישבע. וכבר אפשר שתקרא הבינה ג\"כ באר שבע כדפי' בערכו. ונקראת לפעמים בת נדיב בסוד בת היתה לאברהם אבינו ע\"ה. כי בהיותה מתיחדת ומקבלת ממנו חוט של חסד המשוך עליה אז נקראת בית נדי\"ב. כי אברהם חסד נדיב אקרי. ונקראת עוד בת רבים וכן פי' בפ' פינחס (דף רב ע\"ב) ואפשר הטעם מפני שהיא מקבלת משלשה אבות שנק' רבים [יב] כאשר נבאר בערכו. ונקראת בת גלים בהיותה יונקת מבינה או מחסד, וגלים לפי הפי' שפי':", + "בתי גוואי או בראי, הפנימיים הם ג' ספירות ראשונות הנעלמות. והחצוניים הם ז' ספירות הם ז' ימי הבנין. וענין עצבות בבתי גוואי ולא בבתי בראי נתבאר בשער מהות וההנהגה פי\"ב [יג]. עד הנה הגיע כחינו הדל בביאור הב'. בעזר אלהי השופע עלינו והננו נכנסים בביאור ערך הג' בעה\"ו:" + ], + [ + "גאולה היא הבינה כי עיקר הגאולה בסוד גאולה תהיה לו וביובל יצא (ויקרא כה לא). כי שם ר\"ל בגאולה החרות כנודע. כי אין דיני המקטרגים עולים אלא עד הבינה ולא עד בכלל. וממנו שואב היסוד הגאולה. ונקרא גואל מצד הבינה ומשפיע הגאולה אל המלכות. וזהו אם יגאלך טוב (רות ג יג). כד\"א (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב. ואם לאו שאין יכולת, וגאלתיך אנכי בינה כדפי' בערכה כן פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים. ובזוהר פרשת אמור (דף צ\"ה ע\"ב) פי' כי המלכות נקרא גואל ע\"י היסוד המשפיע בה ע\"י הנצח וההוד שהם מסייעים אל הזווג כמו שנודע שהם שני ביצי הזכר. ואמר שם כי לפיכך ארבעתם יחד נצח הוד יסוד ומלכות נקראים ארבע גאולות:", + "גאון פי' ר' משה בתפארת. וז\"ל גאון יעקב (עמוס ו ח. נחום ב ג, תהלים מז ה) אשירה לה' כי גאה גאה (שמות טו א). ואינם הכרח גמור. ואפשר היות ענין הגאון לפי מציאות שפע שעל ידו מתגאה הספי' ומתלבש בגאות ועלוי על ידו. ויש לזה דמדומי ראיה בזהר:", + "גאות הים פי' [בזהר] בפ' נח (דף ס\"ט ע\"ב) כי חוט של חסד המשוך עד המלכות נקראת גאות הים והטעם כי ע\"י הוא המתגאה הים [שהיא המלכות] ומעלה אותה למעלה להתייחד עם בעלה כענין וימינו תחבקני (שה\"ש ב):", + "גבוה סתם, גבוה הרמז לא\"ס כי הוא גבוה מהכל עד אין תכלית. אמנם לפעמים על צד המקרה תתיחס גם אל מדות אחרות כד\"א (קהלת ה ז) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם:", + "גבול פי' בתקונים כי המלכות נקרא גבול מטעם שהיא גבול לשם בן ארבע. שעדיה מגיע האצילות ולא תוסיף. והיא ה' אחרונה והיא אחרית וסוף לאצילות. והיא נקראת כן מצד הבינה והחכמה כי מצד המאציל היא עולה לבלי גבול והמאציל מתעלם ומתאחד בכתר:", + "גבורה מדת יצחק מדת הדין הקשה נקרא כך. ופי' בספר שערי צדק תוקף הדין וכח הגבורה בלתי גבורי כח החרדים וכובשים את יצרם כמה דאת אמר (אבות פ\"ד מ\"א) איזהו גבור הכובש את יצרו. ופי' כי הגבור הוא מרכבה לגבורה וראוי להכנס בהיכלה. והגשמים מטעם שהם יורדים בכח הדין נקראים גבורת גשמים כמ\"ש רז\"ל (תענית דף ח' ע\"ב) קשה יומא דמטרא כיומא דדינא. ובס' השם פי' ר' משה שנקראת גבורה מטעם שהיא גוברת ומתגברת לעשות דין ונקמה כפי הראוי לעליונים ולתחתונים. ובספר האורה (שער ו') כתב בענין זה דברים יפים וזה קיצור דבריו המדה הזאת מתגברת לעשות דין בפושעים והיא הנוקמת ממתקוממים והיא ב\"ד שלמעלה וע\"י כח הגבורה נגמרים כל הדינין והיא הגומלת לכל הראויים לגמול. וכשחטאו ישראל נחלשת כח הגבורה. וזהו שאמר הנביא (ישעיה סג טו) איה קנאתך וגבורתיך. ולמעלה מהגבורה הזאת יש כח משפיע והיא הבינה [נובעים ממנה כמה כוחות של גבורה] ונקראים גבורות כדכתיב (תהלים קו יב) מ\"י ימלל גבורות ה', ומי היא הבינה כאשר יתבאר. ובהיותם ישראל טובים וזכאים אותם הגבורות נשפעים אל הגבורה ונוקמת נקמת ה' ואז ישראל מתגברים על אומות העולם ע\"כ בס' האורה. ובס' שערי צדק בענין הגבורות פי' כי הבינה נקראת גבורות לפי שגבורותיה מבטלים כח הגבורה כד\"א (ישעיה יד כז) וידו הנטויה ומי ישיבנה עכ\"ל. ובגבורה פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים כי הפחד נק' גבור ל' זכר והמלכות גבורה ל' נקבה, כמו שנבאר בערך גדולה ב\"ה. והתפארת מצד הגבורה נק' גבור. וכן המלאך גבריא\"ל מצד יניקתו משם נקרא פועל גבורות. ופי' בזהר פ' יתרו (דף פ\"ג) וז\"ל מי ימלל כו', מי ימלל, מי ידבר מבעיא לי'. א\"ר חייא כד\"א (דברים כג) וקטפת מלילות בידך. גבורות יהו\"ה דסגיאין אינון ומגבורה חד נפקין. ותנא חד גבורה עלאה עטרא דעטרין מתעטרא ונפקין מינה נ' תרעין, מנהון ימינא ומנהון שמאלא. וכל חד וחד גבורה אקרי וכל חו\"ח מתעטרא בקרדיטי גליפין נהורין. וכלהו אקרין גבורות ה'. אמר ר' חייא גבורות ה' חסר כתיב, דהא כלהו בדא כלילן עכ\"ל. ופי' הוקשה לו כי היה ראוי שיאמר ידבר שהוא לשון דבור כי ימלל לשון תרגום ואין לו ענין ללשון הקודש. ולזה תירץ ר' חייא כי ימלל אינו לשון דבור אלא לשון קבוץ ואסיפה מלשון וקטפת מלילות שהוא ענין עימור ואסיפת השבלים. ושיעור הכתוב מי שהוא הבינה כאשר יתבאר בערכו בע\"ה, הוא המאסף וכולל לכל הגבורות. וזה רצה באמרו דסגיאין אינון גבורות ומגבורה חד שהוא מ\"י הם יוצאים ומתאצלים, וכוונתו בזה כי הבינה ג\"כ נקראת גבורה. ולזה הביא ראייה תנא חד גבורה עלאה, שהוא הבינה וקראה עטרא דעטרין לפי שיש גבורה אחרת והיא מדת הגבורה סתם והיא ג\"כ נקראת גבורה עלאה. לפי שיש גבורה תתאה שהיא המלכות לכן קראה עטרא דעטרין שהיא הבינה שהיא עטרה על ראש האצילות שהם עטרות על כל. מתעטרא ונפקין כו', פי' מתעטרא בסוד כללות הספירות בה כדי שיוכללו בה חמשים שערים שהם ה' ספי' וכל אחת כלולה מעשר כדפי' בשער השערים. מנהון ימינא ומנהון שמאלא, כדפי' שם. וכל חד וחד גבורה אקרי, כי אחר שהם תולדות הגבורה הגדולה העליונה שהיא הבינה אם לכלם, נקראו על שמה גבורות. וכל חד וחד מתעטר בקרדיטי גליפין נהורין, פי' כל גבורה וגבורה מהם יש לה כחות תחתיה עד לאין מספר שהיא מתפשטת בהם. וקבוצם יחד כלהו אתקריאו גבורות ה'. ולכן עליהם נאמר מ\"י שהוא הבינה ימלל ויקבץ גבורות ה' שהיא כוללת אותם. א\"ר חייא כו' כלהו בדא כלילן, פי' כי בתוספתא לא הוזכר שהיא עצמה נקראת גבורה, אלא היא נקראת מ\"י וכוללת כל הספירות. ור' חייא קאמר כי תיבת גבורות כתיב חסר להורות שכלם נכללים בגבורה אחת שהיא ממש הבינה ועליה נכתב גבורת ה' חסר. הנה למדנו מזה ענין הבינה נקראת ג\"כ גבורת ה' וחמש גבורות נכללים בה וכל אחת מתפשטת לכמה גבורות. ואין לפרש במאמר הזה כי ימלל לשון מל וכריתה שאין המאמר מתיישב בזה כלל. ומוכרח כדפי':", + "גבירה נקראת המלכות כי היא הגבירה. ויש שפחה כד\"א (משלי ל כג) ושפחה כי תירש גבירתה וזה מבואר בשער התמורות בע\"ה:", + "גבעות בינה ומלכות כל אחד מהם נקרא גבעה וכן מבואר בזהר (וארא דף נ\"ב.). אמנם גבעות הם בתולות אחריה רעותיה (תהלים מה טו) וכן מבואר בזהר (תשא דף קפ\"ט ע\"ב) בפסוק (ישעיה ב ב) ונשא מגבעות דגבעות הם בתולות אחריה רעותיה והיא למעלה מהם. ובזהר פ' ויחי (דף רל\"ז ע\"ב) פי' כי גבעות לשון רבים נק' הבינה ומלכות. וזה עיקר פי' גבעות. מפני שהם גבעות וגבוהות על מה שלמטה מהם. המלכות גבוה על כל חייליה התחתונים. והבינה היא גבוה על כל הבנין. ומה שפי' שם גבעות שהם בתולות אחריה רעותיה הוכרח מפני הענין כי אחר שבית ה' היא המלכות. ואמר ונשא מגבעות א\"א לפרש גבעות כדרכו שהוא בינה ומלכות. לכן פי' גבעות בתולות אחריה רעותיה שהם ז' היכלות שלה ולעולם עיקר גבעות הם בינה ומלכות. עוד המלכות נקראת גבעת הלבונה בסוד הלבנה כמו שיתבאר בערכה בע\"ה:", + "גג החופה נקרא כ\"ע ונקרא כן מפני שהוא גבוה על כל האצילות כגג והוא החופף עליו כדמיון אפריון וחופה כמו שנבאר בערך חופה:", + "גד הוא השכינה ונקרא ג\"ד שהוא מצד הימין וכן פי' בתקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ט ע\"ב). עוד שם אמאי אתקריאה ג\"ד בגין דאיהי כלילא משבע ספיראן דסלקין לחשבון גד עכ\"ל הנה בפי' כי המלכות בהיותה כלולה מז' מצד החסד נקרא ג\"ד. ובזהר פ' ויחי (דף רמ\"ד) פי' כי ג\"ד פי' גימ\"ל דלי\"ת. גימ\"ל הוא בינה משקה לדלת, שהיא מלכות שהיא דלה כנודע. ואפשר שרמז המלה שהג' רומז לג' אבות גדולה גבורה ת\"ת. וד' תחתיהם שהם נצח הוד יסוד מלכות כי דרך אלו בא השפע. וטעם שהיא נקראת גד מצד החסד מפני שהבינה נקראת גומלת חסד וזהו פי' גימ\"ל. וזהו עוקצה לצד מטה לצד הימין. ובתקונים במ\"א (תקונא כ\"א דף נ\"ב ע\"ב) גד איהי ימינא ושמאלא גמו\"ל דלי\"ם עכ\"ל. והיינו כי הימין הוא גמול, בינה הגומלת ונטייתה אל הימין. ודלים היא המלכות אתרא דמסכני ונטייתה אל השמאל בסוד העניות:", + "גדולה נקרא החסד והטעם נתבאר מן המפרשים וזה לשונם נקרא גדולה מפני כי כל הספירות והכחות כלם מתגדלים מזאת הספירה ואפילו המקטרגים. וזה שאמר הכתוב (תהלים קד) הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם. הכפירים הם המקטרגים, שואגים ר\"ל להוציא דבה ולקטרג על עולם השפל, ואע\"פ שהם נאצלים מצד שמאל הם מבקשים מאל אכלם כי אל מדת חסד ומבקשים השפעה ולכן נקרא גדולה עכ\"ל ודבריו מבוארים. ובתקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ח.) נראה שהחסד נקרא גדול ומלכות מצדו נקרא גדולה וכן גבורה הפחד נקרא גבור והמלכות מצדו גבורה כו' וז\"ל שם ומסטרא דתלת אבהן דאתקריאו אל אלקים יהו\"ה דאינון האל הגדול הגבור והנורא אתקריאת גדולה גבורה ת\"ת עכ\"ל. והנה פי' כי המלכות נקרא גדולה גבורה ת\"ת מצד ג' אבות. והאבות עצמם נקראים גדול גבור ונורא ולשון גדולה היא במלכות דהיינו גדול ה' ופי' הה' מתלבש בלבוש הגדול שהוא חסד וע\"ד זה נראה בת\"ת שהוא [מפואר] והה' נקראת תפארת לשון נקבה ויתבאר בע\"ה בערך תפארת:", + "גויה כתבו המפרשים ובפרט ר' משה שהוא ביסוד ורחוק הוא ואמת שהיסוד ברית מילה נקראת ראש הגויה בלשון המשנה. ובתקונים [יד] פי' כי הת\"ת נקרא גויה וז\"ל ושתים מכסות את גוויותיהנה (יחזקאל א יא) דא עמודא דאמצעיתא דאיהו גופא עכ\"ל. והענין מבואר:", + "גלגלת הוא כנוי לג' ראשונות בכלל. אמנם בפרטות בגלגלת יש ג' אוירים וג' מוחות. והם יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י. ג' יודי\"ן בכתר. ויו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א ג' אלפין בחכמה. האלפים נקבות ואוירים שבהם מתעלמים היודי\"ן שהם טיפי מוחין המתעלמים [טו]. וכמו שמתעלמים הטיפים באוירים שבהם כנזכר, כן הכתר מתעלם בחכמה והכל כנוי לראש. אמנם קרקפתא נקרא הכתר, כי כמו שהעצם ההוא הוא על המוח ועל הכל, כן הכתר הוא על כל הספירות וכותר אותם:", + "גלגל כנוי הוא אל השכינה שעל ידה מתגלגלים הנפשות ועיין בר\"מ (פנחס דף רט\"ז ע\"ב):", + "גולת הכותרות כבר נודע כי הם על ראש העמודים שעשה שלמה בבית המקדש. וקראם יכין ובועז והם נגד נצח והוד ועל ראשם גולת הכותרות והם נגד גדולה גבור\"ה זו לימין וזו לשמאל ולכן הגדולה נקרא גולת הימינית וגבורה גולת השמאלית. אמנם היסוד נקרא גולת הזהב היא המריקה השמן הטוב בראש המנורה. והזהב הטהור מצד הדין. כנדרש בשער פרטי השמות בשם אלדים:", + "גוף נקרא הת\"ת. והטעם כי כמו שהגוף ממנו מתפשט הידים והרגלים לד' צדדים. כן הת\"ת יש לו שתי זרועות והם גדולה וגבורה זו אל הימין וזו אל השמאל ושתי שוקים נצח והוד, והוא משך הגוף באמצע. וכמו שהגוף נמשך ממנו האבר לבין השוקים כן הת\"ת נמשך ממנו היסוד. וכמו שהגוף יש למעלה ממנו הראש כן הת\"ת למעלה ממנו ג' ראשונות. וכמו שהגוף יש לו בטן כן השכינה בטן לת\"ת. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה (בתיקונא ח\"י דף ל\"ה.) שכינ' בטן וגוף דילה עמודא דאמצעיתא. הכונה אל מציאותה בבית בעלה קודם המיעוט. ובזה יובן מה שכתב ר' משה בס' השם כי ת\"ת נקרא גוף השכינה, עם היות שהוא דרך בטעם זה דרך אחרת וזה לשונו גוף השכינה דע כי כל הבנין יחד יקרא שכינה וגם המלכות יקרא שכינה ובענין האצילות יחד הת\"ת הוא גוף וג' ראשונות היא הראש וגו' ועם העזר כנגדו הוא אדם שלם שנאמר זכר ונקבה בראם וגו' עכ\"ל. ומה שכתבתי נ\"ל עיקר שהם דברי הרשב\"י ע\"ה:", + "גזרה שוה פי' בתקונים כי הת\"ת נקרא כן מטעם שהוא גוזר ומחלק בין הקליפות שלא יתחברו ויזדווגו אלא שיהיו מופרשים. ונק' ג\"כ שוה מפני שהוא משוה בין שני (קצוות) [זרועות] שבקדושה בסוד ההכרעה:", + "גחלת החכמה נקרא גחלת כאשר היא מתלבשת בסוד הגבורה וכן המלכות נקרא גחלת בקבלתה משם להראות שהם נחלקות באש הגדולה. וכן נקרא החכמה בפ\"ע גחלת וזהו ענין כשלהבת הקשורה בגחלת [טז] ופי' כי כמו שהגחלת הוציאה מכחה השלהבת ואינו דבר מחודש בה כי בכחה היתה השלהבת מעיקרא ולא נתוסף בה כי אם הוצאת השלהבת מהעלם אל התגלות. וכן כבר נודע כי היו\"ד האצילה אותיות הו\"ה כנודע. והנה היו\"ד גחלת והוא\"ו שלהבת וה' ראשונה הם ה' אורות המאירות בה' גוונים של ה' אחרונה כנודע (מתקונא כ\"א דף מ\"ג ע\"ב) ומבואר בשער הגוונים. וכבר בארנו בשער ממטה למעלה כי כמו שהיו\"ד חכמה מלמעלה למטה גחלת ושלהבת, כן י' ממטה למעלה גחלת ושלהבת בסוד אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד ו). וצורת א יוכיח כדפירשנו בשערים הקודמים:", + "גיד הנשה פירש הרשב\"י ע\"ה (בתקונא י\"ט דף ל\"ט ובדנ\"ב ע\"ב) כי גיד הנשה הוא השכינה עם הצדיק כי שכינה נקראת ג\"ד כדפירשנו בערכו ועם י' דצדיק אתעביד גי\"ד. וכבר פי' למעל' ענין גד. ואמנם ענין ותקע כף ירך יעקב (בראשית לב כה) אין זה מקומו אלא בשער ירך יעקב:", + "גיהנם כל המפרשים הסכימו כי הוא בגבורה. והטעם פי' ר' משה כי היא מצד המקטרגים מבית ומחוץ והוא אש לא נופח והוא משל לכח הדין הקשה עכ\"ל ויפה פי' כי כנוי זה לגוון השחור כדפירשנו בשער הגוונים ונקרא ג\"י לשון עומק כי שוחה עמוקה פי זרות (משלי כב יד):", + "גי חזיון נקרא המלכות וכן פי' בזהר פ' מקץ (דף ר\"ג.) כי הוא מראה שכל הנביאים צופים בה ונקראת כן בשעת יניקתה מן החוזים הנביאים נצח והוד. ונקרא ג\"י לשון עומק כאמרם ז\"ל ירד למרכבה [יז] שהוא עומק הדברים בהסתרתם ולכן המלכות עומק הנבואה:", + "גל נעול נקרא השכינה לפי שהיא בתולה ואיש לא ידעה בסוד הצלע מציאותה הנעלם ואז ואיש לא ידעה עדיין כדפירשנו בשער המיעוט בפרק י' וכן בארו בתקונים:", + "גלגלי המרכבה פי' ר' משה שהם נצח והוד. והענין כי המרכבה עצמה הם פני אריה חסד, פני שור גבורה, פני אדם או נשר ת\"ת. פני נשר או אדם מלכות. וגלגלי המרכבה הם נצח והוד. (ע' לעיל בע' אופן):", + "גלים פי' בזוהר פ' נח (דף ס\"ג.) בפסוק (ישעיה ל י) צהלי קולך כו' בת גלים ברתיה דאברהם אבינו הכי אוקמוה בת גלים כד\"א גל נעול. גלים אינון נהרין דמתכנשי ואזלי ועאלין לגווה ומליין לה כד\"א שלחיך פרדס רמונים. ופי' בת גלים היא המלכות ונקרא בת לאברהם אבינו והטעם כי על ידה היא יונקת חוט של חסד המשוך עליה. וזה פי' גלים פי' הם הספירות בהתייחדם כלם להשפיע אל המלכות ועל שמה נקראים גלים בהכנסתם שם כי היא נקראת גל והם גלים על שמה. וכאשר היא מלאה מהם היא מגלה מציאותם כי היא המלאה מהמים והומים גליה. והביא ראייה למה שאמר ועאלין לגווה ומליין לה מפסוק שלחייך פרדס רמונים. פי' שלחייך הנהרות השלוחים אליך הם עושים אותך פרדס רמונים שאת מלאה כפרדס של רמונים כאמרם ז\"ל מלאים מצות כרמונים. ונמצא לפ\"ז ששבע הספירות שבע נהרות נקראים גלים בהיותם בגל שהיא המלכות. ובפ' ויחי (דרמ\"ט) פי' הרשב\"י ע\"ה שהבינה נקרא גלים וז\"ל עלמא דאתי אקרי גלים בגין דכלא קיימא ביה ואתכליל ביה תלי תלים ונפקא מיניה לכלא עכ\"ל. והנה פירש כי הבינה נקרא גלים מטעם כי השפע הראוי לכל הספי' כמו הראוי לגבורה לגבורה והראוי למלכות למלכות וכן לשאר הספירות הכל עומד שם תלי תלים ומשם נשפע לכלם. והנה לפי\"ז שגם כן מפאת שתקרא המלכות גלים תקרא הבינה גלים זה מצד השפעתה וזה מצד קבלתה.", + "ועוד פי' שם פי' אחר שהבינה קרא גלים והגלים הם שבע הספירות שהם יוצאים מהבינה ובאים אל המלכות כגלי הים שאינם שקטים לעולם. ולכלהו פירושים בין הבינה בין המלכות נקראו גלים על שם הספירות הנקראים גלים כדפירשנו. ובפרשת נח (דף ס\"ט ע\"ב) פירש כי גלי הים הם כחות אשר במלכות הם שואגים ותובעים לטרוף טרף והם המתגאים בתוקף הדין ועליהם נאמר (תהלים קד) הכפירים שואגים לטרף. ואפשר לומר שהם הגלים המתגלים בה מגלים העליונים והכל ענין אחד:", + "גמל פירש בזהר פ' פקודי (דף רל\"ו.) וז\"ל סיום דרוגזא קשיא איהו גמל לתתא ודא איהו רזא דמותא וכו' ת\"ח האי גמל היינו רזא דכתיב וגמולו ישלם לו דא גמול דאינון חייביא כו' והאי איהו גמל דקיימא לאכלא כלא ולשצאה כלא עכ\"ל ע\"ש:", + "גמילות חסדים המלכות נק' כן מצד החסד כן מבואר בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"ד ע\"ב וז\"ל דהא שכינתא מסטרא דחסד אתקריאת גמ\"ח):", + "גן נקרא הבינה והמלכות והטעם מבואר כי הבינה היא גן לנטיעות שהיו כקרני חגבים כדפירשנו לעיל בשערים הקודמים. ומלכות נקרא גן כי היא גן לנטיעות התחתונות לכל אשר יהיה חפץ ורצון המאציל להאציל שם הכל בא אל הגן התחתון. ובזוהר פ' שמות (דף ד') פי' וז\"ל דאמר רבי אלעזר מה הגן הזה צריך לעדור לשמור ולהשקות כו' ע\"ש עכ\"ל ופי' ענין לשמור כמו על ירושלים הפקדתי שומרים (ישעיה סב ו), וכן איש חרבו על ירכו וכו' (שה\"ש ג ח). ובתיקונים פירש הרשב\"י ע\"ה שנקראת גן שהיא כלולה מג\"ן סדרים שבתורה שבכתב. להורות כי היא יונקת ומאצלת נטיעות הגן אשר לבעלה כנודע והוא המשקה אותם להגדיל נטיעותיה כנודע. עוד יש גנים והם חמש הספירות כי כל אחד מהם מוציא פרי למינהו וכן יש להם מעין משקה אותם והוא הגן בינה. ואחר שנעשה מהגן מעין משקה את הגנים. וכן הגן התחתון מלכות מגן נעשה מעין ומשקה את הגנים אשר תחתיה בתולות אחריה רעותיה (תהלים מה טו) וכן פירש רבי פנחס בן יאיר בזוהר (פרשת בלק דף ר\"א ע\"ב). וכן בינה ומלכות כל אחת מהן נקראת גן עדן. ובזהר פ' תולדות (דף קמ\"א ע\"ב) פי' כי המלכות נקרא גן רו\"ה בהיות היסוד בתוכה וממלא אותה ומרוה אותה מים עליונים כמנהגו הטוב. עוד נקראת גינת אגוז כי היא גן נזרעת מן האגוז אשר ביסוד:", + "גפן נקראת השכינה כי היא גפן פוריה (תהלים קכח ג) והיא גפן ממצרים תסיע (שם פ ט) בצאתם מן הגלות. ועליה נאמר הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת (שם שם טו) גפן דהיא זאת ודאי. והטעם שנקראת גפן כי כמו שהגפן אינה מקבלת הרכבה ממין אחר כן המלכות אינה מקבלת אלא מבעלה כ\"פ בזוהר פ' ויחי (דף רל\"ח.). ובה ג' שריגים שהם האשכלות שפירשנו בערכם והיא יונקת מן היין המשומר בענביו הם ענבים יפים לחלום שפע הנשפע מן הבינה כאשר נבאר בערך יין:", + "ויש גפן הנקרא סורי גפן נכריה וענביה ענבי ראש אשכלות מרורות למו. והם הקליפות. ויש גפן בינונית והיא הגפן והענבים שאינם יפים לחלום שהם מצד הדין:", + "גר לפעמים הת\"ת חוץ ממקומו והוא גולה בסבת העונות כנודע. כצפור נודדת מקנה כן איש נודד וגו' (משלי כז ח). וכביכול משפיע אל החיצונים ואז נקרא ג\"ר וע\"ז אמר מרע\"ה שמדרגתו הת\"ת כי גר הייתי בארץ נכריה (שמות יח ג). ומטעם זה נקרא המתגייר גר כי הוא היה עומד עד עתה במקום הקליפ' בארץ נכריה יונק יין נסיכם השפעת סורי הגפן נכריה רחמנא ליצלן. עד הנה הגיע דלות דעתינו בביאור אות גימל. והננו נכנסנו בביאור אות ד' בעזרת הבינה השופע בינה על בריותיו:" + ], + [ + "דבור הוא השכינה מלכות ונקראת כן מטעם כי הת\"ת נקרא קול והמלכות דבור. כמו שהדבור הוא חילוק הקולות תנועות ההברה, כן המלכות גילוי התפארת ומראה בתנועותיו. ונקראת כן מצד הגבורה כי כל דיבור לשון קושי. ולא מפני זה נשלול שלא ימצא בשאר המדרגות כדפי' בזוהר פ' לך (דף פ\"ו ע\"ב) וז\"ל אמר רבי אלעזר הא אתערנא ויגד וידבר ויאמר כלהו לטעמייהו אתפרשן. וידבר איהו באתגליא דרגא דלבר דלאו איהו דרגא פנימאה כאינון דרגין עלאין ודא איהו דובר צדק. ויגד איהו רמז לדרגא פנימאה עלאה דשלטא על דבור ודא איהו מגיד משרים. מאן משרים דא דרגא עילאה דיעקב שארי ביה הה\"ד אתה כוננת מישרים ובג\"כ מגיד כתיב ולא דובר. אמר רבי יצחק והא כתיב ויגד לכם את בריתו א\"ל הכי הוא ודאי איהו דרגא דשלטא על תתאה דאיהו דובר צדק וכלא בה לאסתכלא איכא. ת\"ח דאע\"ג דדבור איהו תתאה לא תימא דלאו איהו עלאה אלא ודאי מלייא איהו מכלא ודרגא עלאה איהו וסימנך כי לא דבר רק הוא מכם עכ\"ל והכונה כי ר' אלעזר פי' כי מלת ויגד וידבר ויאמר הם מדרגות חלוקות. כי ויגד הוא מצד החכמה וכאשר יתבאר בערך הגדה. ויאמר מלכות מצד הת\"ת כדפי' בערכו. וידבר במלכות בעצמה. ומפני כך לא אמר הכתוב דובר צדק ומשרים מגיד צדק ומשרים, אלא דובר צדק מגיד מישרים כי צדק שהיא המלכות נקט לישנא דדיבור שהיא צודק בה ובמישרים שהוא הת\"ת נקט לישנא דהגדה שהוא לשון צודק במאציל המישרים ובזה נתבאר דברי רבי אלעזר. ומפני שרבי אלעזר אמר כי מגיד לא ימצא אלא לגבי מישרים ולא היה אפשר לומר מגיד צדק ומישרים שאינו צודק לשון הגדה במלכות לכן הקשה עליו מפסוק ויגד לכם את בריתו. ואין ספק שלא נעלם ממנו שברית אפשר היותו ביסוד כדפי' בערכו ועכ\"ז הוקשה שהרי אין הגדה במקום שיחס לנו רבי אלעזר ותירץ ר\"א כי מאחר שהוא למעלה ממלכות אפשר שיתייחס ביסוד. וברית זה הוא מדרגה עליונה מצדק ולכן יצדק עליו מגיד, אבל בצדק לא ימצא בשום אופן ולכן לא אמר מגיד צדק ומישרים. וכדי להשמר מקושיא אמר כי עם היות שנייחס להם המקומות האלה לא מפני זה נכחיש על דרך הרחוק שימצא בזולת מקומתם. וז\"ש וכלא בהו לאסתכלא איכא, פירוש צריך העיון בהם כי פעמים ימצא חוץ למקומותם לסבות ידועות בענין הבחינות והמציאיות. וז\"ש ת\"ח אע\"ג דדבור איהו תתאה לא תימא וגו', כי גם פעמים ימצא מתייחס במדרגות עליונות. והטעם שירצה לעולם במלכות אבל [לפעמים הכונה] במדרגה עליונה המתגלה במלכות. וזהו שאמר אלא ודאי מליא איהו מכלא, כי המדה הזאת המתייחס אל הדבור היא מדה שבה מתראות כל המדות ולכן על ידה יתייחס גם להמדות העליונות וסמניך כי לא דבר רק הוא. פי' אין מלת הדבו\"ר רק ממדת הו\"א שהוא הת\"ת. ע\"כ פי' המאמר ומתוכו מתבאר כי עקר הדבור במלכות ויתיחס גם אל המדות העליונות בריחוק ועל ידי המלכות:", + "דבר היא המלכות וזהו גבורי כח עושי דברו (תהלים קג כ) ופירוש בזהר (בלק דף קצ\"א) דמתקנין ליה להאי דבר וכו'. וכן על דברתי מלכי צדק (שם קי ד) שהיא השכינה [יח] וקראה דברתי כי היא היתה מדתו של דוד. ורבי משה פי' כי גם כן נקראת דבר כמו לפניו ילך דבר וכו' (חבקוק ג ה) כי היא יד ה' הויה (שמות ט ג) ודאי. ואמר כי יש אומרים שהדבר בא מיסוד כי הדבר ערוב האויר וכן היסוד אינו פשוט ברחמיו, כי הוא קיבוץ כל הספי' כנודע (וח\"ו לומר כן. כן כ' בס' קה\"י ערך דבר):", + "דברים פירש בזוהר (וירא דקמ\"ט) כי המלכות נקראת ג\"כ דברים [יט] ואפשר שנקרא כן בהצטרפות אליה שבעה נערותיה כי כל אחד מהם נקרא דבר ויחודם דברים. ולראיה משם כי קרא לקליפ' אחר הדברים שהוא אחר לדברים [ס] והיינו ודאי אחור לכל [כא] הנערות כמבואר בשערי היכלי התמורות ושער התמורות:", + "דבש היא מצד שמאל בכח הגבורה ולכן גוונו אדום. ואם הוא מתוק על כל זה עליו נאמר (משלי כה טז) דבש מצאת אכול דיך. וכן נתבאר בתיקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ט ע\"ב) וז\"ל וטעמו כצפיחת בדבש מסטרא דשמאלא עכ\"ל ועל כן נאמר (שמות טז לא) כי כל שאור וכל דבש כי הדבש קרוב לשאור היא אלא ששאור הוא בשמאל מכל וכל בסוד הקליפ' והדבש בסוד תוקף הדין. ובזוהר פרשת ויחי (דר\"מ) פי' שהמלכות תורה שבעל פה נקרא דבש והכל ענין אחד כי היא מצד שמאל נקרא דבש:", + "ד\"ו פרצופין הם בת\"ת ומלכות כי שניהם נאצלים כאחד כענין אדם וחוה שהיו ד\"ו פרצופין.", + "וענין זה כתבתי בארוכה בשער מיעוט הירח. אמנם נקראים כך בהיותה באותו המציאיות הנעלם שהיו קודם נסירה כאשר יתבאר שם:", + "דוד נאמן פירש בזוהר (בלק דף קפ\"ט) כי צדיק נקרא דוד נאמן וכן פירש שם בתיבת הולך לדוד\"י למישרים (שה\"ש ז י). ואפשר שנקרא כן מטעם כי הוא דוד המלכות כי הוא סוד סמיכות גאולה לתפלה. ובזוהר פרשת ויקרא (דף ד') אמר כי הת\"ת והמלכות נקראים דודים ובארנו בארוכה בשער מהות וההנהגה ולפי זה יקרא היסוד דוד שהוא המיחד שני דודים שעל ידו יחוד הת\"ת והמלכות כנודע. ובפ' שמיני (דף ל\"ט ע\"ב) פי' כי דוד סתם הוא הגבורה וכן פי' בשיר השירים. ואפשר הטעם כי החבה והאהבה מתעוררות ע\"י אש הגבורה ומטעם זה נקרא הגבורה דוד. ונמצא לפי זה כי הם ג' ענינים דוד נאמן ביסוד, ודודים ת\"ת ומלכות, ודוד הגבורה. ואפשר היותו ביסוד מצד הגבורה:", + "דוד נקראת המלכות מטעם כי דוד מצד המלכות נעשה מרכבה למדה הזאת וכן נמצא שתקן אותה בהיותו משחר אותה בשירותיו וזמירותיו כי בה תלוים כל הלוליו כנודע. ואמנם היא היתה מדתו מצד ההוד ולכן [דוד עה\"כ] עולה כמנין הוד וכן נתבאר בר\"מ (ויקרא דף ד'.) כי מדתו של דוד מדת הוד. ושם מצוקות הקליפות ולכן היה מתגרה במתקוממים. ומצד ההוד נקרא דוד:", + "דור פירוש הת\"ת והיסוד. מצד היסוד הם שש קצוות ובת\"ת שהוא נכלל יותר מפני רוב אורו עולים לששים. וזהו כל הנפש הבאה ליעקב [וגו'] ששים ושש (בראשית מו כו), כי ששים מצד התפארת ושש מצד היסוד. ובעלותו אל הא [כב] יהיה ס' אלף. ובעלותו יותר אל כתר עליון [כג] יהיה ששים רבוא. כ\"פ הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ס\"ט דף דף ל\"ז.). וכל הדורות הללו מתגלגלים במלכות כי היא גלגול הכל. וזהו דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת (קהלת א). נמצאת למד כי התפארת והיסוד כל אחד מהם נקרא דור. וזהו דור לדור ישבח מעשיך (תהלים קמה) כי מעשה הוא המלכות ומדור לדור משפיעים בה כי זה כוונת שבח בכל מקום כאשר יתבאר בעזרת השם. אמנם יש מי שפירש דור הבינה בסוד היובל שהוא דרור לכל יושביה כי היא מקום החירות, ודור שני היא המלכות בסוד שני ההי\"ן כי שתיהן שוות:", + "דיו היא הבינה ופירוש כמו שהדיו שחור ונעלם כך עולם הבא בינה נעלם ואין עולם הבא מושג אלא על ידי שמשחיר אדם עצמו בעולם הזה. והוא אחד מצרופי היו\"ד שהיא בחכמה והדברים האלה פי' הרשב\"י עליו השלום בספר ר\"מ [בפ' תרומה דף קנ\"ט]:", + "דיין כל המפרשים פי' כי דיין הוא כנוי לגבורה. אבל בר\"מ במקומות שונים פי' כי הת\"ת מצד המלכות נקרא דיין וזהו דיין אמת כי הוא נקרא אמת ומי לנו בקי בכנויים כרשב\"י ע\"ה. והטעם כי המלכות דין כאמרם ז\"ל דינא דמלכותא דינא. וכן צרוף אדני דינ\"א ומאותו הצד נק' הת\"ת דיין:", + "דין תורה ודין אמת היא השכינה והיא נקראת דין מן הטעם שפירשנו. ונק' אמת ותורה מצד הת\"ת שבו אמת ותורה כמו שנתבאר. ויתבאר כאו\"א בערכו. וענין זה נתבאר בר\"מ (משפטים דף קי\"ז):", + "דך פי' בתקונים (בהקדמה דף י\"ג) כי היסוד נקרא דך שהוא כולל כ\"ד אותיות דבשכמל\"ו. וכאשר יש בו שפע ומי ברכה נקרא כד שהוא כד מלא מים. וכאשר נהר יחרב ויבש נקרא דך ועליו נאמר (תהלים עד כא) אל ישוב דך נכלם. והמלכות נקרא דכ\"ה בסוד החסרון כמו שנקרא כד\"ה בסוד המלוי כמו שנבאר בערכו:", + "דכים פי' בתיקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ו) כי המלכות מצד היסוד נקראת דכים ופי' ד\"ך י\"ם שלה שאין לה שפע והטעם שהוא למטה ממנה ואין בידו להשפיע שובע ברכות. ועוד מפני שהיא כלולה מכ\"ד אותיות דבשכמל\"ו שהם ביסוד. והרמז שלהם פירשתי בשער נ' שערים:", + "דל נקרא הצדיק. והטעם כי הוא עני בערך אל תפארת שהוא עשיר. עוד נקרא דל מטעם דלית ליה מגרמיה כלום. וכן נתבאר בספר ר\"מ (תשא דף קפ\"ח). ואז המלכות נקרא דלה כנודע ויתבאר שם בה\"ו:", + "דם זה נתבאר בז\"ח שה\"ש (דף פ\"ו ע\"ב) כי ם' רמז על הבינה בהיותה סתומה במ\"ם סתומה שלא להשפיע ואז המלכות בצורת ד' ומטעם זה דם מורה דין כי שתים אלה סבות הדין כנודע ע\"ש:", + "דמדומי חמה פי' במלכות והטעם שלוקחה מן החמה שהוא תפארת. ואפשר לפרש טעמים אחרים ששם נעלם ודומם החמה ואינו נשמע. או אפשר שהוא זווג החמה דהיינו ביאה בחשאי:", + "דמיון הוא המלכות ונקראת כן כאשר היא יושבת בכסא הכבוד כאשר נתבאר בשער אבי\"ע. ואז כאשר היא כלולה מכל מראות ופרצופי הנביאים נקראת דמיון. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא י\"ח דף ל.) וז\"ל ע\"ש דכל פרצופין דנביאים בה אינון רשימין אתקרי דמיון. והכוונה שמתגלים בה כל העניינים המתדמים בנביאי האמת נצח והוד. ור' משה פי' מלה זו בנצח. והענין כדפי':", + "דמות אדם היא המלכות. כך פי' (בתקונא י' דף כ\"ד.) וז\"ל ה' זעירא דמות אדם בה אשתלים יהו\"ה [כד]:", + "דמעות פירש בזוהר פ' שמות (דף י\"ט.) על הענין שהקב\"ה מוריד שתי דמעות לתוך הים הגדול וכו'. וז\"ל תנן בעשרה כתרי מלכא יש שתי דמעות להקב\"ה והם שתי מדות דין שהדין בא משתיהן כד\"א שתים הנה קוראותיך. וכשהב\"ה זוכר את בניו מוריד אותם לים הגדול שהוא ים החכמה להמתיקם והופך מדת הדין למדת הרחמים ומרחם עליהם. אמר רבי יהודא שתי דמעות שמהם בא הדין שמהם באים הדמעות עכ\"ל. ופי' מבואר כי שתי מדות של דין יש בעשר ספירות. ואפשר היותם גבורה הוד ששתיהם דין כדפירשנו בשערים הקודמים. או גבורה ומלכות וראשון עקר. ובהיותם מתלבשות בדין הקב\"ה זוכר את בניו פי' הצער שסובלים ישראל על התורה בגלות. מורידן לים החכמה, פירוש מעלה אותם כמו פלוני ירד למרכבה (המובא בשם דף ט\"ו ע\"ב) שמתוך דקותן לעומקן יקרא העליה אליהם ירידה. וכן היורד לפני התיבה וכן פלוני ירד לסוף דעת וכו' שהכוונה עליה וכמוהם רבים. לים הגדול ים החכמה, ים החכמה פי' נקראת בינה כנודע. ונקראת ים הגדול בהיות' שופעת בגדולה. ונקראת ים החכמה בהיותה מתייחדת עם החכמה והחכמה משפעת בה רחמים גדולים. ואז היא מתמלאת מחלב בסוד הלובן העליון משפעת ומניקה לשתי מדות אלו מאותם הרחמים. ואז עיינין מלהטן רוחצות בחלב כדפירשנו בשער מהות וההנהגה בפרק עשירי. ובהיות עיני הגבורה רוחצות בחלב האם, נהפכת אל הרחמים והדין יתבטל כדפירשנו שם:", + "דעת סתם, הוא התפארת. ונקרא גם כן הצדיק דעת וזהו כי אל דעות ה' (ש\"א ב ג) דעות שנים. ובצירוף עדות ואין עדות פחות משנים. [כה] ונקרא דעת מלשון והאדם ידע את חוה אשתו (בראשית ד א), יודעי תרועה (תהלים פט טז) שפירושם לשון חיבור. וזהו ג\"כ הטעם כי התפארת מייחד החכמה והבינה בסוד הדעת כמבואר בשער אם האין סוף הוא הכתר. וכן היסוד מיחד ומזווג התפארת והמלכות. וכבר הארכנו בזה בשערים הקודמים. אמנם נקרא כל אחד מהם דעת איש לפי מלאכתו אשר המה עושים. וקרוב לזה דברי רבי משה ודברי בעל שערי צדק:", + "דר כל המפרשים הסכימו שהיא המלכות. ובספר שערי צדק פירש הטעם שהיא דירה לשם בן ד' שהוא הת\"ת כנודע. ועוד שהיא דרה בינינו כד\"א (ויקרא טז טז) השוכן אתם בתוך טומאותם. ורבי משה פירש כי דר הוא שם לאבן טובה. [כו] וגם מלשון קוץ ודרדר וכן המדה הזאת כי ממנה טוב ורע. ואמר כי כל דר לשון דרור ור' משה עצמו פי' דר בבינה. ויהיה גם במלכות מצדה:", + "דרום הוא החסד וכן ארז\"ל (ב\"ב דף כ\"ה) הרוצה שיחכים ידרים ופירוש ידרים יכוין אל הדרום שהוא החסד ששם המשכת החכמה לחסד כנודע. ואחרים פירשו דרום בת\"ת והכריחו הסברא הזאת וכן פי' ר' משה שני פי' האלה. ועיקרו בחסד אמנם למה הדרום נגוב ויבש והיה ראוי שיהיה להפך נבאר בערך נגבה בעזה\"ו:", + "דרור פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ו' דף י\"ט ע\"ב) בפסוק ודרור קן לה (תהלים פד ד) כי הבינה נקראת דרור בסוד היובל שהיא נקראת דרור:", + "דרכים פי' בזהר פרשת מקץ (דף קצ\"ז ע\"ב) כי דרכים הם צנורות שבהם משפיעים הגדולה והגבורה והת\"ת אל המלכות כשמקבלים מהבינה והם נקראים דרכים בערך שהם נגלים ומושגים לכל כדרך הזה שהוא מבוא לכל. מה שאין כן בנתיבות שהם נעלמות כמבואר במקומו. ובתקונים פי' כי סתם דרך הוא התפארת והכריח הענין מהכתוב (במדבר כד יז) דרך כוכב מיעקב וכן דרך הנשר בשמים (משלי ל יט). ועם היות שיש פעמים רבות שדרך הוא נקבה כמו דרך נשים לי (בראשית לא לה) וכן הני שפי' ריש מסכת קדושין כי יש דרך שהוא לשון נקבה. הכוונה שהוא נמשך מן הזכרים אל הנקבות והיינו דרך גבר בעלמה (משלי ל יט). עד הנה הגיע עניות דעתנו בביאור ערך הזה והננו נכנסים בביאור ערך אות ה' בעזרת העוזר דלים ואביונים בתורה:" + ], + [ + "באות ה' האות בעצמה פי' בשער האותיות. אמנם יש חילוק בין בואה בראש התיבה ובין בואה בסוף התיבה. כמו שמעה סלחה הקשיבה שהיא רמז למדה אחרונה וכן בארו בזהר פרשת חיי (אולי כוונתו לדף קל\"ב.) וה' בראש התיבה רמז לבינה ובסוף התיבה למלכות. ועכ\"ז לא יצדק הכלל הזה לעולם. וז\"ל בזהר בפ' תרומה (דף קס\"ח) המוציא מ\"ט המוציא ולא מוציא, דהא כתיב בורא השמים ולא הבורא שמים, עושה ארץ ולא העושה ארץ, מ\"ט הכא המוציא. אלא כל מילין דאינון מרזא דעלמא עילאה סתירא אסתתרא ה' מתמן לאחזאה דהא מעלמא גניזא וסתירא איהו וכל מילין דאינון מעלמא תתאה דאתגליא יתיר כתיב בה' דכתיב המוציא במספר צבאם הקורא למי הים כלהו מרזא דעלמא תתאה איהו. ואי איכתב בשמא איהו בה' כגון האל הגדול. והכא דאיהו באורח סתים מרזא דעלמא תתאה איהו עכ\"ל.", + "ולכאורה נראה כי המאמר הזה מנגד אל מה שפי' בשם הרשב\"י ע\"ה לעיל. וכאשר נדקדק בו נמצאהו חולק קצתו על קצתו. כי ראשונה אמר כי ה' הידיעה מורה על עלמא מתגלייא שהוא המלכות, ובסיפ' קאמר והכא דאיהו בארח סתים מרזא דעלמא תתאה. כנרא' שמפני היותו עולם תחתון צריך היותו באורח סתום. ובזולת היותו חולק דידיה אדידיה הדבר בעצמו הפך הדעת. כי בשלמא למה שאמר ברישא כי מפני היותו עולם מתגלה בא בגלוי ומפני היות הבינה עולם נסתר בא בהעלם בהסתר ניחא. אלא למאי דקאמר ואי אכתב בשמא, קשה וכי מפני שהיא הבינה יבא בה' הידיעה. לכך נאמר כי מיני הגלוי הם שנים ומיני העלם ג\"כ שנים. שני מיני גלוים הם. א' ה' גלוי הפעולה, ר\"ל היות הפעולה מורה על הידוע על גלוי פעולה כמו הקורא האומר כי ה' הידיעה שבפעולה מורה על הקדמת ידיעת פעולה וזו מורה גלוי. ויש גלוי שני והוא גלוי השם בעצמו בה' הידיעה כמו האל הגדול כי הה' מורה על גלוי האל כנודע והגדול כנודע. ולכן בגלוי א' שהוא גלוי הפעולה יש שם העלם שאינו מזכיר שם הפועל כלל כמו הקורא האומר העושה, כי אין שם גלוי מי אמר מי עשה מי קרא. והענין הזה בא לכנוי המלכות מפני שהוא עולם נגלה בא פעולתו בגלוי המורה על גלוי. ומפני כי אין ראוי לנקבה לעלות בשם כי כל כבודה בת מלך פנימה לכן היא נעלמת בבחינת שמה. ואף אם הפעולה בגלוי. מפני שיתייחס אליה גלוי והעלם. גלוי לפי שהיא נגלת, העלם לפי שאין ראוי להעלותה בשם כדפי'. והטעם הנכון והאמתי לענין היא כמו שנבאר עוד בע\"ה. אמנם בינה עולם עליון כשמזכירים פעולתה מזכירה בשם העלם בלא ה' הידיעה להראות כי היא עולם נעלם ולכן אמר בורא עושה. כי הבינה ברא השמים שהם התפארת, וכן עשה הארץ שהיא המלכות. ולכן להיותה עולם נעלם באו פעולותיה בהעלם בלא ה' הידיעה וכן פי' בזהר [כז] פ' וירא אליו בפסוק (ישעיה לח ה) הנני יוסיף על ימיך כי אמר יוסיף ולא אמר הנני אוסיף כראוי מפני שתוספת שנים מהבינה והבינה נעלמת ולכן אמר יוסיף.", + "הנה שפעולותיה ראוים להיות בהעלם כדרך שהיא נעלמת. וכן פי' בזהר פרשת פקודי (דף רל\"ה ע\"ב) וז\"ל דכתיב הוקם ולא פירש על ידא דמאן אלא דלא אתקם אלא מרזא דעלמא עילאה דאיהו סתים וגניז ע\"כ. אמנם בשם עצמו אדרבא זו היא מעלתה שתתעלה בשם שלא כדרך המלכות. ולכן כשהשם בה\"א הידיעה מורה על הבינה שכן הה' רמוזה אליה ולא במלכות שאין ראוי שתתעלה בשם וכל שכן בה\"א הידיעה בשם שמורה על גדולתה ומעלתה. ועם הקדמה זו יתיישבו דברי המאמר כי הוא הקשה למה אמר המוציא כנראה דבלא ה\"א לא סגיא. ואינו שהרי מצינו ענין פעולה שהוא הווה בלא ה' כמו עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ושם ודאי העיקר הוא על העשייה ההוה שהוא קיום העולם בכל שעה ובכל רגע. וכן בורא השמים העיקר הוא על ענין חוקם תמיד אם כן למה אמר המוציא בה' מיותרת ללא צורך. והשיב אלא כל מילין וכו', ודקדק באומרו כל מלין שפי' ענייני פעולות. ולא אמר כל שמהן וכנויין או תיבין. לפי שהכונה על הפעולות הבאות בה\"א הידיעה או בלא ה' כמו מוציא עושה או העושה ודומיהם. אבל בשמות כמו ההרה, היום, ודומיהם הוא סוג בפני עצמו כמו שיתבאר. ואמר בעלמא דאתגליא יתיר, לפי שאף על פי שהוא עולם הנגלה נעלם הוא גם כן על האמת כמו שנבאר בערך מ\"ה בעזרת השם. ואי אכתוב בשמא וכו', פי' ואם ה' הידיעה נכתב בשם הכנוי עצמו ולא בפעולה אז תהיה הגזרה להפך שיורה על הבינה כדפירשנו. אמנם הכא דאיהו בארח סתים שאמר המוציא ולא אמר מי הוא המוציא וכן הקורא וכו' הכל במלכות כמו ויקרא אל משה ולא אמר מי והוא המלכות כמבואר בזהר במקומות רבים. ונבארהו בערך וה' הוא ובית דינו בפרק ו'. ובזה נתבארו דברי המאמר. והטעם אל הענין הזה שאין המלכות עולה בשם, הוא כי אין ראוי לאשה לעלות בשם בפני בעלה ולכן אינה נודעת כל כך. ואם כן לא יצדק בה ה' הידיעה שאינה נודעת וכן כתוב באשת חיל נודע בשערים בעלה, אבל היא אינה עולה בשם. אבל פעולותיה לטובתה ולזכות ענייניה ראוי שיעלו בידיעה בשם נודע שמפורסם מעשיה בכל קצווי ארץ. או אפשר מפני כי הבינה אינה צריכה לכסוי ולהעלם מהקליפות שהיא נקראת נשר שהיא כנשר שאינה מפחדת מכל עופות שבעולם ולכן שמותיה בה' הידיעה להראות שאינה מפחדת מהקליפות. אמנם המלכות נקראת יונ\"ה וצריכה כסוי כדכתיב (תהלים סח יד) כנפי יונה נחפה בכסף. ולכן אינה ראויה להיות שמותיה בה' הידיעה לכסותה ולהעלימה שלא ישלטו הקליפות. שהיא היונה המפחדת מן העופות הרודפות. והקדמה זו נתבאר בארוכה בתיקונים (תז\"ח דקכ\"א) ולאהבת הקיצור לא העתקנו לשונו הנה. והכלל כי ה' בסוף תיבה לעולם במלכות, וה' שבראש התיבה כאשר היא רמז אל הפעולה הידועה כמו המוציא אז היא במלכות. ובהיותה הפעולה סתמיות כמו עושה בורא הם בבינה. וכל ה' הידיעה שהיא בראש השם שם ממש שאינו פעולה אז היא בבינה ולא במלכות:", + "ובענין ה' רבתי וה' זעירא פי' בזהר פ' לך (דף צ\"ג) ז\"ל כי ה' רבתי בבינה וה' זעירא במלכות. ועוד פי' בו שם פירוש אחר כי ה' רבתי הוא רמז למלכות בהיותה יונקת מן היסוד ולכן היא רבתי להורות שלימתה במילואה מתמלאת מן השמש וכאשר היא ה' זעירא רומזת בהיותה במיעוט וחסרון הלבנה ויונקת מן הדין, אבל לא כ\"כ כמו כאשר נקראת בשם ד' שהיא דלה מכל וכל. ואמרו שם כי פי' אחרון עקר:", + "הבל שבעה הבלים הם והם הנזכר בפסוק הבל הבלים וכו' (קהלת א) והם, הבל א' הבלים שנים הרי ג', הבל הבלים ג' אחרים הרי ו', הכל הבל הרי שבעה. והם שבעה ספי'. ופי' מלשון הבל פה שפי' נשמה כד\"א וברוח פיו כל צבאם. וכן יש הבל עולה והבל יורד והם בינה ומלכות. בינה עולה להתדבק בחכמה. ומלכות יורדת להתדבק בתפארת בסוד יהה\"ו כדפירשנו בשער פרטי השמות בפרק ט\"ו. ובענין הבל יש צרוף לה\"ב מלשון חוצב להבות אש (תהלים כט) ונקרא כן מצד הבינה על ידי הגבורה:", + "הגדה עקרו בחכמה וכל לשון ויגד ותגד וכדומה הוא בחכמה וכן נדרש בשיר השירים [בז\"ח דף פ\"ד.) בפ' הגידה לי (א ז) (ובזהר ויחי דף רל\"ד ע\"ב) ובמקומות רבים מהזהר. ובתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז.) פיר' כי חכמה תתאה מצד חכמה עלאה נקראת הגדה וכן כל לשון נקבה שבהגדה וכן מדרש הגדה. ובמ\"א (תקון כא דמ\"ד) פי' כי המלכות נקר' הגדה כד שרייא בה יהו\"ה שהוא בעלה. ואפשר הטעם מפני שאי אפשר הייחוד אלא כשהיא מקבלת מחכמה כדפי' בשער מהות והנהגה:", + "הדום אלה הם דברי רבי משה בכנוי זה. הדום יש מן המקובלים שקראו להוד הדום רגלי ויותר נראה לקרות שם זה למדת מלכות עכ\"ל. ודבריו האחרונים נראה ודאי שכן כתיב (ישעיה סו א) והארץ הדום רגלי ופי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים במלכות. ופי' שם כי היא נקראת הדום רגלי כאשר היא כלולה מעשר ואז היא הדום ומושב לכלם. ויתיישב פי' רגלי כענין ברגלי אעבורה (במדבר כ יט) [העם אשר ברגלי (מ\"א כ) שפי' לשון כנופיא:", + "הדס בכל דברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים ובזהר. מוכח כי ג' הדסים הם ג' אבות ומלכות מצדם נקראת הדסה כי פי' הד\"ס ה'. ואפשר שמצד זה אסתר ירקרקת היתה. וההדס ירוק ומר מצד הדין מצד התעטרות הבינה קו הירוק כמבואר בשער הגוונים:", + "הדר לפי הנראה כי הדר הוא בהוד. אבל בתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"ב ע\"ב) פי' כי הדר בתפארת. וז\"ל קול ה' בהדר הידור לישראל סבא הה\"ד והדרת פני זקן עכ\"ל הנה בפי' כי הדר בת\"ת. ובס' אור יקר פירשנוהו בנצח והארכנו בראיות על פי הפסוקים וכן בארו בזהר (בסבא דמשפטים דף צ\"ח.) בפסוק הוד והדר לבשת (תהלים קד) כי הדר הוא בנצח [כח]. ואפשר דהיינו מאי דקאמר והידור לישראל סבא כי הנצח הוא כסא ומכון לת\"ת (ע' זהר תצוה דקפ\"ו דגם היסוד נק' הדר לפעמים):", + "הוא כנוי לכתר. והכונה שהספי' הזאת נסתרת ונעלמת מעין כל ולפי' מכנים אותה בלשון נסתר ונעלם. אמנם בזהר בפרשת וירא אליו בפסוק והוא יושב פתח האהל פי' הוא בבינה. וכן בפ' ויצא (דף קנ\"ד ע\"ב) וז\"ל ועלמא עילאה דאיהו יובלא קרינן הוא דכל מלוי באתכסייא אינון. וכן לעיל בשער המציאיות פ\"ג במאמר שהעתקנו בפסוק והיה ביום ההוא. ואפשר הטעם כי הוא לפעמים מתעלמת בסוד הסתלקותה אל מציאות י' שבחכמה. ובהיות ההו\"א בה\"א הידיעה, הוא במלכות רומז לשני מציאיותיה. האחד מציאות י' הוא ונעלם. ושני מציאות ה\"א והיא מציאות מתגלה ובא בה' הידיעה בשם, הפך מה שפי' ריש פרקין. מפני כי הוא שם מתעלם בחינה נעלמת למציאות י'. ופעמים נמצא להרשב\"י ע\"ה מייחס הוא אל הת\"ת. ואין מן התימא כי לעולם הוא מורה הנעלם, והת\"ת הוא נעלם בערך מה שלמטה. ולפעמים המלכות גם כן נקרא הוא כשהיא מתעלמת כדפי'. ובמקומות הכתוב הו\"א ונקרא הי\"א פירוש בזהר שהוא כללות הזכר עם הנקבה וז\"ל בפ' חקת (דף קפ\"ג ע\"ב) ר' אבא אמר בכל אתר כתיב הוא וקרינן היא דכר ונוקבא כחדא. וכללא עלאה, ה' נוקבא, ו' דכר, א' כללא דכלא, דהא א' בשלימו שריא עכ\"ל. והכונה כי במקומות הכתוב הוא וקרינן היא הוא לרמוז אל המלך בהיכלו וכן הענין בזה הכתוב הוא וקרינן היא. ובהוא עצמו גם כן יש כללות שנכלל בו ענין גדול שהמלכות ה'. ת\"ת ו' וא' למעלה בכתר. כי אין הכתר שורה אלא במקום שלם דהיינו דכר ונוקבא כחדא שזהו אדם שלם כאמרם זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, שניהם יחד. ואמר הענין הזה מפני שהוקשה כי בשלמא שם בן ד' שנכתב בי\"ה ונהגה בא\"ד, הטעם מפני שגם בשם בן ד' כלולה המלכות בסוד ה' אחרונה ולכן אנו מזכירים הה' ושם נכלל שאר השם. אמנם בהוא והיא לא נזכר בהוא הנקבה ולכן לא היה ראוי שיכתב אלא היא ובמקום שנכתב הוא שנקרא הוא ולא היא. ולזה השיב כי גם בהוא נזכרה הנקבה וזה שאמר וכללא עלאה וגומר. ונמצא למדין פירוש מלת הוא שהיא כולל מלכות ותפארת וכתר. ועוד טעם למה נכתב הוא ונקרא היא כי הוא רומז שתיהם יחד מלך בתוך חופתו והיכלו:", + "הוד בספר שערי צדק הטעם שנקרא הוד בהיותו מתלבש במדת גבורה להשפיל אויבים ולנצח מלחמות ולהציל אוהבי עליון והסוד והודי נהפך עלי למשחית וכו' (דניאל י ח). וכל מיני ההודאות שאמר דוד בספר תהלים מדה זו וכו' עכ\"ל וכ\"פ בפרק האורה. ובפרק השם פי' רבי משה ג\"כ שנקרא הוד בהתלבשו מהגבורה והביא ראיה מהפסוק (תהלים מה ד) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך ע\"כ. ובתיקונים (תקונא י\"ג דף כ\"ז) ג\"כ פירש הרשב\"י כי כל הודו הוא בהוד:", + "הוה בפסוק הוה גביר לאחיך (בראשית כז כט) פי' בזהר פ' תולדות (דף קמ\"ג ע\"ב) וז\"ל דאלין אתוון אינון רזי דהימנותא ה' לעילא ו' באמצעיתא ה' לבתר ובגין כך אמר הוה גביר לאחיך וכו' עכ\"ל. והכונה כי במלת הו\"ה נכללים סוד הבינה והתפארת והמלכות והטעם להגביר הקדושה על הקליפה להאבידה כדפירשנו התם:", + "הוי פי' הרשב\"י עליו השלום פ' אחרי מות (דף ע\"ד ע\"ב) כי בהסתלק התפארת דהיינו ו' עם משך הו\"או דהיינו ראש ו' זעירא שביסוד דהיינו י' נעשה וי. וכאשר תסתלק עוד אל הבינה ולא יושפע ממנה שפע למטה והברכות מתעכבות שם והצינור שהיא התפארת המשפיע לכל האצילות מסתלק שם אז נאמר הוי. ויש חילוק בין אוי להוי כי במקום שנאמר אוי אין הגזירה מתבטלת בתשובה שאין שם ה' שהיא תשובה וכאשר נאמר הוי עדיין הדבר תלוי בתשובה ותשובה מבטלת. והארכנו בערך אוי:", + "היא כנוי למלכות אמנם במציאותה הנסתרת המשתווה אל החכמה כדפי' בשער המציאות (פרק ג' וד') וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בספר ר\"מ (פנחס דף רנ\"ז.).", + "וענין כתיב הוא וקרינן היא פי' לעיל בערך הוא:", + "היכל נקרא המלכות כי היא היכל אל הת\"ת שהוא גנוז בתוכה וכן עולה שם אדנ\"י בחשבון היכ\"ל. ושם אדנ\"י היכל לשם בן ד' במציאות הספירות וההברת ההזכרה כנודע. והבינה היכל לחכמה ולת\"ת שהוא גנוז בתוכה ויוצא מן ההיכל למגדל שהוא התיבה שהיא המלכות כאשר נבאר בערכו בע\"ה כן פי' בזהר (שלח דקס\"ד ע\"ב). ובפ' לך (דף צ\"ד ע\"ב) פי' כי היכל הוא הכתר ופי' היכל הכונה מקום שבו כולל הכל דהיינו כתר הכולל כל האצילות. ועכ\"פ היכל רומז אל הספירה שהדברים נגנזים בה. ולכן ייחס הכנוי הזה לכל הספירות. ובכתר מתייחס ג\"כ מפני שבו גנוז הכל בסוד הצחצחות כדפי' בשער הצחצחות (ע' בעס\"ר):", + "הלכה היא השכינה ונקראת כך במציאותה הדק הנקרא בת עין. וזהו הלכה למשה מסיני שהכונה שהיא כלת משה בסוד מציאות היו\"ד אשר לה כמבואר בשער המציאיות כן פי' בתיקונים. ובר\"מ פי' כי מצד הגבורה נקראת הלכה. כי שם ה\"י מאלהי' ה' מאברהם י' מיצחק [כט] ונקראת הלכה כרבים בהיותה מקבלת מג' אבות שהם נקראים רבים כמו שנבאר בערכו ובתיקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ה.) פי' שנקראת הלכה כאשר היא בין נצח והוד הולכת להתייחד עם בעלה. ואפשר לחלק בין הלכה סתם ובין הלכה למשה מסיני [ל]:", + "הלל גמור ושאינו גמור יש שפי' כי הגמור הוא בסוד הבינה ושאינו גמור בסוד המלכות. והנכון גמור היא בסוד לבנה במלואה, ושאינו גמור בסוד פגימתה. (וע' תקונא י\"ג דף כ\"ז דהלל גמור מורה על מצה שלימה ושאינו גמור על מצה פרוסה וע\"כ בפסח אומרים שניהם):", + "הללויה הוא א' מי' תקונים שיש למלכות מע\"ס. ומצד התפארת יש לה הללויה וכל ענין הילול. כן בארו בתיקונים (תקונא י\"ג דכ\"ז). ובזהר פ' וישלח (דף קע\"ח) פי' כי הללויה הוא שבח שהשכינה משבחת לתפארת ובאו שניהם בתיבה זו והוא הלל יה\"ו. הלל היא השכינה מלכות ונקראת הלל שהיא משבחת תדיר להקב\"ה יה\"ו הוא התפארת. וענין סדר אותיות אלה וי\"ה. ובאורו שהיא משבחת לתפארת שהוא ו' שהוא כלול מחכמה ומבינה ומקבל מהם והיינו י\"ה:", + "הנני היא המלכות בחינתה לבדה בלי הצטרף אליה בחינה אחרת מהבחינה של הספירות כלל והוא מורה על הדין ומורה על גלוי' והזמנת'. כן בארו בזהר פ' נח (דף ס\"ה ע\"ב) והמפרשים פירשו בענין אחר:", + "הר ההרים הם הרבה. אמנם הר סתם יש שפי' אותו ביסוד. והם בעל ספר האורה, ור' משה בספר השם ג\"כ פי' הר ביסוד. אמנם בזהר (תשא דף ק\"צ.) בפסוק נכון יהיה הר בית ה' (ישעיה ב) פי' רבי חייא וז\"ל הר בית ה' דא טב בלא רע. הר בית ה' ודאי דלית תמן חולקא לסטרא אחר' וכו' עכ\"ל. ושם העסק במלכות כדמוכח התם. עוד נקראת המלכות הר המוריה וכן הר המור כדכתיב (שה\"ש ד ו) אלך לי אל הר המור. ופי' רבי משה כי במוריה יש שם י\"ה אל ל\"ב נתיבות.", + "ועוד בו לשון הוראה.", + "ועוד לשון מור שהוא ענין קטרת.", + "והנה ירושלם היא המלכות ויש הרים סביב לה ומהם הר שעיר, ומהם הר עשו, ומהם הרי נשף והם כנוי לקליפות. ויש שפי' בהר ציון הר הוא ירושלים וציון הוא יסוד וכן נקרא ההר הטוב (דברים ד) מפני שהוא טוב ומטיב לכל, על דרך אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג י). וכן נקרא הר הקדש. וכן יש הררי ציון ופי' כי הם נצח והוד כי הם הרים סביב להר ציון הנזכר שהם משפיעי' ליסוד כנודע. והנראה לנו בענין ההר הוא כי סתם הר הוא במלכות וכן פי' בזהר פ' יתרו (דף ס\"ט) וז\"ל אל הר ה' דא אברהם דכתיב אשר יאמר היום בהר ה' יראה. דהא אברהם קרא לה הר מה הר הפקרא לכל מאן דבעי בעלמא אוף אתר דא קדישא הפקרא לקבלה לכל מאן דבעי בעלמא. ופי' כי המלכות מצד החסד נקרא הר שהוא הפקר מצד שבו תפיסת הגרים בהיותם נכנסים תחת כנפי השכינה ולכן בימי אברהם היה מקבל רוב הנפש כדכתיב (בראשית יב ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן. וכן ביאר עוד שם (דף ע'.) וז\"ל הר לשאר עמים כד אתיין לעאלא תחות גדפוי. ופירש שם כי לכן הגר נקרא ג\"ר צדק שנכנס תחת כנפי השכינה הנקרא צדק. ונקרא ג\"ר מפני שעוזב מקומו ובא לחסות. ובזהר פ' לך (דף פ'.) פירש בפסוק ויעתק משם ההרה וז\"ל מתמן ידע הר ה' וכלהו דרגין דנטיען בהאי אתר. נראה מדבריו כי המלכות בערך היותה כולל כל כחותיה התחתונים נקראת הר כמו ההר שבו נטיעות הרבה. וכן מורה במקומות הרבה.", + "הנה מכל זה כי מלכות נקרא הר. ואמנם כל הספירות נקראים הרים כמי שפירש בתיקונא (כ\"א דף מ\"ב) שמעו הרים אלין אבהן. כי גדולה גבורה תפארת נקראים הרים. ונקראים כן על שמה כי היא עקר אל ההרים כדפירשנו לעיל ולשון הר מורה על ענין גבוה כי הם גבוהים ועליונים:", + "הרי בשמים נקראת כל שש קצוות עליונות מטעם כי הם מתבשמים כל א' מחבירו. ובתולות אחריה רעותיה נקראים הר\"י בת\"ר מטעם כי משם ולמטה יפרד והם טורא דפירודא כן נתבאר בזהר פרשת ויצא (דף קנ\"ח.). ונקראת הר המוריה מצד החסד כן פי' הרשב\"י ע\"ה בפסוק (שה\"ש ה א) אריתי מורי. כי המור הוא באברהם ונבארהו בערכו ב\"ה. ונקרא מוריה בסוד היות החסד מיוחד בג' ראשונות הנכללות בי\"ה כנודע. וכן כתר נקרא מור. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בפסוק (שם ד ו) אלך לי אל הר המור ואפשר שנקרא מצדו הגדולה כן. וארבעתם יחד בהיותם מריקים ברכה ושפע אל ההר הזה ע\"י המעשה ההוא שעקד את יצחק בנו נקראת על שמם הר המוריה. ונקראת הר הקדש בהיותה יונקת ממקום הקדש שהוא בחכמה כאשר נבאר בערכה ב\"ה. ונקראת הר ציון במציאותה כאשר יתיחד עמה (היסוד) בנקודת ציון שהוא מציאות יו\"ד שבה משכן ליסוד כאשר נבאר בערך ציון בע\"ה. ובזה יתוקן הכל כי בתיקונים פירש הרשב\"י ע\"ה הר ציון יסוד. ובמקום אחר פירש כי המלכות נקרא הר ציון והכריח כן מן הכתוב. והא כיצד אלא כדפירשנו. ונקראת הר גריזי\"ם והר עיבל, מצד ימין ששם הברכה הר גריזים, ומצד השמאל הר עיבל ששם תוקף הדין. ונקראת הר הטוב בקבלתה מן החסד מצד בחינה הנקרא טוב כאשר יתבאר בערכו ב\"ה. ופירוש טוב מאיר בסוד אור החסד. ויש הר העברים (כמש\"כ בזהר חוקת דף קפ\"ג.) דאחיד לתרין סטרין ע\"כ. וגם מן הטעם זה יתכן ביסוד. עוד נקרא המלכות הר סתם מצד עצמותה כדפי', והר ה' מצד עצמותה לבד בלי הצטרפות הרים זרים עמה. ונקרא הרים סביב לה מצד ההרים מהם טובים ומהם רעים. הטובים נקראים, בתולות אחריה רעותיה כדפירשנו לעיל ויקראו הררי ציון. והרעים יש קצתם נקראים הררי נשף והרי חשך הפך הבקר אור. והר שעיר והר עשו כל אלו מצד הקליפה מצד שמאל. ובתיקו' (ז\"ח ד\"קלא) וז\"ל ותנח התיבה שריא בטורי לווטייא למעבד בהון דינא דאינון טורי קרדו טורי חשוכין בגלותא ארירן בגלותא כו' יראה משם בפי' כי הקליפות נקראים הרי אררט לשון קללה:", + "התקפתא פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ד) כי המלכות מצד החסד נקרא התקפתא. והכריח כן מפסוק ימינך ה' נאדרי בכח ותרגום בתוקפא. והאמת שהיא מצד הגבורה שבגדולה שכן הכריח בזהר דשמאלא אתכליל בימינא מן הפסוק הזה. ואין ספק כי כ\"ח הוא מצד הבינה בסוד הדין אל השמאל ומשם נכלל החסד בגבורה. עד הנה הגיע עיון שכלנו בביאור ערך אות ה' והננו נכנסים בביאור אות ו' בס\"ד:" + ], + [ + "אות ו' נבאר בשער האותיות ב\"ה. ואולם ו' בראש התיבה מורה על התפארת ואעפ\"י שהתיבה עצמה רומזת במלכות כמו ועת\"ה ואתה ואנ\"י וזאת. הרמז הוא לתפארת ולמלכות מיוחדים וזה כלל גדול לכל כיוצא בזה במלת ויהו\"ה שנבאר בעה\"ו:", + "ויהו\"ה הוא ובית דינו כבר נתבאר כי שם בן ד' הוא התפארת ובית דינו של שם הוא המלכות. ויש לשאול כי אין כאן רמז לבית דינו כלל כי השם הוא בתפארת והוא\"ו רמז לתפארת. ויש לפרש כי נזכר שם המלכות בשלימות מפני כי כל מקום שאומר וה' הוא ובית דינו. ואין דין כ\"א בתגבורות המלכות היא מדת הדין על התפארת שהוא מדת הרחמים. ולכן גבר ידה ונזכרה שמה בשלימות ונרמז בעלה עליה בוא\"ו להורות אל סיוע הסכמתו אל הדין והטעם כי הוא דין מעורב עם רחמים ובכל מקום שנזכר שם בן ד' בדין מעורב עמו רחמים ודאי. ולכן שם הזה מסכים וזהו שאמר וה' הוא. כי הוא\"ו שהוא התפארת נקרא הוא. כדפי' בפ' הקודם. ובית דינו כי כשאומר וא\"ו נוסף הכוונה כי הוא מוסיף על ענין ראשון. והיינו הנקבה הנעלמת לבא בהעלם כדפירשנו. ובזהר פרשת תרומה (דף קל\"ח) בפסוק מזמור שיר ליום השבת וז\"ל אשכחן בכמה אתר דעלמא תתאה לא סליק בשמא ואתיא סתים כגון האי וכגון ואל משה אמר עלה אל ה', ויקרא אל משה. כלהו סתים שמא ולא סליק ביה אלא בגין דאית ביה דרגא עלאה ולגבי דרגא עילאה איהי לא סליק בשמא עכ\"ל.", + "הנה בפירוש כי כשמלכות מתאחדת עם התפארת אינו עולה בשם אלא הזכר לבד. ולכן כאן שעיקר הוא התפארת שהוא השם באה המלכות בהעלם בתוספות הוא\"ו המורה שהוא כמוסיף הזכר על הנקבה הנעלמת. וזה רמזו באמרם הוא ובית דינו כי אין אדם יכול להזכיר שם בן ד' אם לא בבית דינו ואין דיין דן את הדין אם לא בבית ומוכרח מעצמו שם בית דינו. ובא הגלוי בתוספות וא\"ו כמוסיף כאלו כבר היתה הנקבה נזכרת כדפי':", + "וה\"ו פי' בסוד אנ\"י וה\"ו שהם תפארת ושכינת עזו בסוד אשר נקרא תפארת הוא כדפירשנו בערכו. ואין ספק שאין שם וה\"ו בלא א' חשוב כשם הוא השלם. שבשם הוא מורה היחוד הגמור והכבוד החופף. והיינו כתר הנרמז בא'. ובשם וה\"ו חסר א' כדפירשנו בערך הוא. ואין תימה שזה שם משמות ע\"ב וזה מלה וא\"כ איך נתעלה יותר מהשם. שכיוצא בזה פי' הרשב\"י ע\"ה בפסוק ואת שדי, ואל שדי (בזוהר ויחי דף רמ\"ז ע\"א) (ע' לעיל בע' אל שדי):", + "וי פירש הרשב\"י כי בהיות וא\"ו זעירא שביסוד דהיינו יו\"ד מסתלק אל התפארת והשפע מתקבץ שם בתפארת ואין משך וא\"ו של תפארת דהיינו ראש וא\"ו שהוא היסוד משפיע אז נאמר וי. והארכנו בערך אוי והוי:", + "ויהי הוא מדת הדין הוא גבורה וכן פי' חז\"ל (מגילה דף י') ויהי לשון צער והטעם מבואר שהוא וי כמבואר לעיל. והי ג\"כ לשון צער כמו קינים והגה והי (יחזקאל ב') כמו שפי' בשער פרטי השמות. וכ\"ז מורה היותו בכח הדין גבורה. וכן בארו בזהר פרשת תרומה (דף קס\"ז.) וז\"ל ומרזא דימינא נפיק שמאלא ועל דא ויהי אור דא שמאלא מכאן דויהי קדמאה דאורייתא בסטרא דשמאלא הוה. ובג\"כ לאו איהו סימן ברכה מ\"ט בגין דנפק ההוא חושך דאחשך אנפי עלמא וסימנא דא כד אתגלי רזא דעשו ועובדוי בהאי ויהי הוה דכתיב ויהי עשו איש יודע ציד אתקיים בויהי עשו איש יודע ציד לפתאה עלמא דלא יהכון בארח מישור עכ\"ל.", + "הנה בפי' כי ויהי מצד הגבורה בבחינת החשך והשחרות כדפי' בשער הגוונים:", + "וילון היא המלכות כי היא רקיע ראשון שאינו משמש כלום כ\"א כפי הנשפע אליה מלמעלה והוא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית כן פי' חז\"ל בחגיגה (דף י\"ב ע\"ב) וידוע כי היא מדת לילה וידוע שאמרה שרגא בטיהרא מאי מהני לכן עבודתה בלילה. ומחדש בכל יום פי' משפיע לכל מעשה בראשית כי כלם נשפעים על ידה כד\"א (משלי לא) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. וזהו אמרם בר\"מ (פינחס דף רל\"ו) שכינתא תתאה איהי וילון דביה מכניס ערבית ומוציא שחרית ע\"כ. וקשיא שהוא הפך גרסת הגמרא שאמרו נכנס שחרית ויוצא ערבית. ולבאר אותו כפי מה שנפרש בגמרא אם נפרש כפי' התוספות נכנס שחרית בעה\"ז להאיר, ויוצא ערבית מן העולם והעולם נחשך. נבאר כפי זה מה שאמר בר\"מ מכניס ערבית פי' מכניס האור בנרתק שלה והחשך מתפשט ומוציאה שחרית האור ומאיר העולם ולא פליגי. ולפי הנסתר ירצה הפך מה שפי' לעיל כי בלילה כשהיא יונקת מן הדין הרחמים שלה נגנזים וחשוכין וסטרא דשמאלא מתפשט בעולם ובשחרית היא מוציאה רחמים והחשכים הלכו אל הרי נשף. זהו ללשון ר\"מ. ולשון הגמרא נכנס שחרית בעולם להעביר חשכים וגילולים מן הארץ, ויוצא ערבית מן העולם והרחמים נגנזים שלא לחסום שור בדישו. זהו פי' ע\"ד התוספות. וע\"ד פי' רש\"י ז\"ל שפי' נכנס שחרית בתיקו ופי' כי וילון סבת החשך המחשיך נוכל ג\"כ לתקן הלשונות שלא יהו חולקים. ופי' כך כי הגמרא אמרה נכנס שחרית בתיק והאור מתפשט בעולם ויוצא ערבית ומחשיך העולם והאור מתאסף. ובר\"מ פי' מכניס ערבית החשך בעה\"ז ומחשיכו, ומוציא שחרית החשך מן העולם והאור מתפשט. וע\"ד הסוד באורו כמו שפי' בתחלה לעיל כי היא מדת לילה והיא חפצה באבן וצור מכשול להשכיר ולהעניש וזהו והשיבו את האבן על פי הבאר (בראשית כט ג) כדפי' בספר הזהר פ' ויצא כי על פי ר\"ל על פומא דבירא שהיא שכינה כמו על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו (במדבר ט). וירצה שברצונה ובמאמרה היו משיבין האבן נגף כמבואר שם ובסיבתה הקליפות מתפשטים בתחלת הלילה כשהיא יונקת תוקף הדין. והיא המכנסת אותן [בשחרית] לתיקן אל נקב התהום ששם תיק שלהם כמבואר [לא] בשער היכלי החמורות. והיא הנותנת להם רשות להתפשט [ערבית] כי הכל עשה יפה בעתו וגם רשע ליום רעה. וביום טובה נהיה בטוב:", + "ועד בארו בזהר פ' בראשית (דף ל\"ד) בפסוק (שמות טו) ה' ימלוך לעולם ועד כי מלת ועד הוא בבינה דתמן ויעודא וקיומא ואשלמותא דכלא. ופי' כי בבינה הוא קבוץ הקצוות כלם לקבל שפע. ומלת ועד לשון בית הוועד. והטעם שבה מתקבצים מפני ששם קיומם ושלימותם ולפי זה לא תקרא הבינה ועד אלא בבחינת קיבוץ הספירות בה להתקיים כדפי':", + "ושט הוא רמז לאותם הכחות הנקראים אישי ה' כד\"א וכליל לאישים. כי הם היו אוכלי הבשר והחלבים. והריח בלבד העולה מעלה מעלה. וזהו אשה ריח ניחח לה'. אשה הוא הושט והריח הוא ניחוח לה'. וזה האשה הוא כללות הכוחות התחתונים אשר תחת המרכבות כלם. כי בענין הקרבנות קרובים אל ה' לעמוד לשרתו ולברך בשמו. וכן ביאר הרשב\"י (בז\"ח דף ע\"ח) בשיר השירים בפסוק משכני כו' (א ד) ואל זה כיון בר\"מ (פינחס דף רל\"ה) ז\"ל ובחבורא קדמאה, ושט דבולע מיכלא ומתמן עאל לכלהו שייפין דאיהו בדרגא דאישים אשים אינון קרבין מיד ובלעי ונטלי כליל מגו אשא עלאה דכליל לאישים. ורזא דא אשי ה' ונחלתו יאכלון וגו'. עד הנה הגיע דעתינו הכשל בכח רב שפעו בביאור הוא\"ו.", + "והנה נכנסים בביאור ערך זי\"ן:" + ], + [ + "זאת היא המלכות. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה די\"א ע\"ב) ובגין דלית השגה לנביא וחוזה וחכם פחות מינה אמר הנביא אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזא\"ת וגו' ובג\"ד יעקב אוליף להו לבנוי ויהב לון קבלה מינה הה\"ד וזא\"ת אשר דבר להם אביהם. ודוד דהוה ליה קבלה מינה אמר לגבה אם תחנה עלי מחנה כו' בזא\"ת אני בוטח. רמז לה בההוא תגא וסליק מחשבתיה לגבה ואמר לא יירא לבי כו' ואהרן דהוה ליה קבלה מינה לא הוה עאל לפני ולפנים פחות מינה הה\"ד בזא\"ת יבא אהרן אל הקדש דהוה ידע דאיהי עקרא דכלא דאיהי קרבן לה' עולה לה' אשה לה'. וישראל דהוה לון קבלה מינה לא בעו מקב\"ה משכונא אחרא דיפרק לון בגינה מן גלותא אלא זאת הה\"ד ואף גם זא\"ת בהיותם בארץ אויביהם וגו'. והנביא כד חזא דוחקא דישראל תקיפא בגלותא אמר בגינה זא\"ת אשיב אל לבי וכו'. וזא\"ת ליהודה ויאמר כו' עכ\"ל. והנה המאמר הזה מבואר אל כונתנו. והטעם [שנקראת] זאת מפני שהיא נקראת את מן הטעם בארנו בערכו. וכאשר היא טובה כפולה להיות מקבלת תוספות טובה מז' נרות המנורה הטהורה אשר על ראשה אז נקראת זאת:", + "זבול פי' ר' משה בס' השם במדת הבינה וז\"ל זבול מלשון חברה ודירה וחיבור. ואמר הכתוב (בראשית ל כ) הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים, ואחר ילדה בת. ואישי חכם מאד עכ\"ל. וכונתו כי לאה הרמז אל הבינה וילדה ששה בנים שהם מחסד עד יסוד. ובת היא המל'. ואמרה הפעם יזבלני הכונה על יחוד החכמה והבינה. ואישי הוא החכמה. וא\"כ לפי זה תקרא הבינה זבול ע\"י יחוד החכמה אליה. עוד כתב במדת התפארת וז\"ל זבול מלשון הפעם יזבלני אישי והוא המחבר ומזבל עמו הבנין כולו איש וביתו והם ששה. ואמר שלמה (מ\"א ח יג) בנה בניתי בית זבול לך. והוא אחד משבעה רקיעים. ואין זבול זה כזבול הבינה עכ\"ל. והכלל העולה מדבריו כי התפארת נקרא זבול בהיותו מתחבר עם שש קצוות שהוא זבול לשון חיבור כדפירשנו:", + "זה הוא התפארת ונקרא זה כי הוא עולה י\"ב הויות י\"ב גבולים. וזה מתחבר ומזדווג בזאת. זה לזכר וזאת לנקבה וכן מבואר בזוהר פי' בא (דף ל\"ז ע\"ב) וז\"ל הכי תנינן האי כתרא דאתקרי זאת אתקרי אשה כד\"א לזאת יקרא אשה. אמאי משום דכתיב כי מאיש לוקחה זאת. מאן הוא איש ההוא דאתקרי ז\"ה ודא הוא איש דכר כד\"א כי זה האיש. האיש הזה וכו' וזאת אתנסיבת מז\"ה עכ\"ל. ודקדק כי מזה, דהיינו איש. לוקחה זאת, והיינו ענין לקיחת הצלע שהיא כלת משה. ונמצא לפי זה כי נקרא התפארת זה בסוד מדרגת מרע\"ה שהוא מלגיו בסוד הדעת כדפירשנו בשער המציאיות. וכן היסוד נקרא ג\"כ זה. כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף. וכן אמרו בזהר פי' בשלח (דף ס\"א.) וז\"ל א\"ר יהודא לא קריבו ישראל לטורא דסיני עד דעאלו לחולקא דצדיק וזכו ביה. מנ\"ל דכתיב ביום הזה באו וגו' ביום הזה ממש דייקא וכתיב ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה וגו' עכ\"ל. ובזהר פ' פקודי (דף רלו ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה כיצד הקדושה נקרא זה וזאת מפני שהיא נמצאת עם האדם לעולם בסוד ברית. וז\"ל ורוח קדשה אקרי זאת דאיהי רזא דברית רשימא קדישא דאשתכח תדיר עמיה דבר נש וכן זה ה' קוינו לו זה אלי ואנוהו עכ\"ל. ומבואר הוא ואין תימא היות זאת במלכות וזה ביסוד וזה בת\"ת כדפי', כי שלשתן נקראים ברית כדפי' בערכו. והאמת כי שלשתם אחוזים בו בסוד מילה ופריעה. וכן ברית נקרא ראש הגויה, דגוף וברית חשבינן חד. ונמצאו שלשתם מזומנים עם האדם לעולם בסוד הברית. ולכן נק' בלשון הזמנה כמורה באצבע זה:", + "זהב הוא רמז אל מדת הגבורה. כד\"א (איוב לז כב) מצפון זהב יאתה. ולפעמים יתייחס אל הבינה והארכנו בשער הגוונים פרק ג' ע\"ש:", + "זית הוא המלכות וכבר נודע כי הבציעה יש בכזית ויש בכביצה ופי' בר\"מ (פנחס רמ\"ד ע\"ב) כי כביצה י' ראשונה וכזית יו\"ד שניה שבשם יאהדונה\"י:", + "זכור כענין זכור ושמור [לב] אינון קב\"ה ושכינתיה זכאה איהו מאן דמיחד לון ביום השבת דאיהו יסוד וכו' עכ\"ל. הנה בפי' אמר כי זכור ושמור הם תפארת ומלכות וכן מוסכם בפי המקובלים באומרם זכור לזכר ושמור לנקבה. ויש שפי' זכור ליסוד ואינו עיקר. עוד פירש בזוהר חדש פרשת יתרו (דף מ\"ט ע\"ב) בפסוק אנכי ה' אלהיך אנכי כללא דדכר ונוקבא כחדא וכלא אקרי זכור מ\"ט בגין דאיהו נטיל לנוקבא ואכליל לה בגויה וע\"ד לא אדכר אלא איהו בלחודוי וכד איהי [אמשיכת] לבעלה בהדה ואתי איהי לגבה כד\"א עד שהבאתיו אל בית אמי כדין איהי נטלא שמא וכלא אקרי שמור מ\"ט בגין דאיהי אמשיכת ליה לגבה ונטלת ליה כדין כל ביתא קיימא ברשותהא ולא אדכר אלא איהי בלחודהא ולעלמין לא מתפרשין דא מן דא עכ\"ל.", + "ולהבין המאמר הזה על בוריו צריך להקשות עליו במאמר שני להרשב\"י ע\"ה בר\"מ (משפטים דף קי\"ח ע\"ב) וז\"ל וקב\"ה זכור מימינא שמור משמאלא ושכינתא זכירה מימינא שמירה משמאלא אינון תפילין דרישא דבר נש ותפילין דיליה (נ\"א דיד) והכי שכינתא תורת ה' תמימה ומצוה דיליה. והאי מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאיהו כליל דינא ורחמי זכור ושמור אתקריאת איהי זכירה שמירה. ובכל פקודין איהי שקילא לגביה במדריגה. אבל מסטרא דחסד וגבורה קב\"ה זכור ושכינתא שמור כמה דאוקמוה מארי מתניתין זכור לזכר ושמור לכלה בגין דבימינא ושמאלא ענפין מתפרדין כגוונא דכנפי ריאה דאינון פרודות מלמעלה ולקבלייהו חיוון וכו' עכ\"ל.", + "ואין כוונתינו הנה לבאר את גוף המאמרים כי יארך הדרוש למה שאינו ענייננו. אלא לבאר ענין זכור ושמור באופן שיתישבו שני המאמרים האלה על מתכונתם בערך זה לבד. כבר פי' בשער מהות והנהגה כי התעוררות הנקבה אל הזווג העליון הוא מצד השמאל והתעוררות הזכר הוא מצד ימין. והענין כי הנקבה עיקרה בשמאל והזכר בימין. ובהזדווג הזכר אל צד הנקבה אז יהיה הזכר טפל אל הנקבה והנקבה עקר והזכר אינו עולה בשם. ובהיות זווגם כך הנה יצדק אמרנו כי שניהם שמור מצד השמאל הגובר ואף אם א\"א אם לא שיתערב עמה בחי' זכור מצד ההתעוררות הימין גם אל הזווג כי הא בלא הא לא סגיא, עכ\"ז הזכר לא יעלה בשם ולא הימין מפני שהם הטפלים אל השמאל שמור היא הנקבה. ולכן גברה ידה ועיקר השם מתייחס אליה שמור ודאי ושניהם יחד שמור. ובהזדווג הנקבה אל הזכר ר\"ל אל צד הזכר אז תהיה הנקבה טפלה אל הזכר והזכר עיקר והנקבה אינה עולה בשם ובהיות זווגם כך יצדק אמרנו בו כי שניהם זכור מצד הימין הגובר. ואף אם אי אפשר אם לא שיתערב עמהם כח השמור מצד ההתעוררות השמאל גם אל הזווג כי הא בלא הא לא סגיא, עכ\"ז הנקבה לא תעלה בשם ולא השמאל מפני שהם נטפלים אל הימין זכור הוא הזכר ולכן גברה ידו ועקר השם מתייחס אליו ודאי שניהם מתייחסים יחד זכור. והענין הזה יובן היטיב במה שפירש' בשער הנז' פכ\"ג מענין ענפים מתפרדים לימינא ולשמאלא כי בחסד וגבורה הם ידו\"ד אל הימין אדנ\"י אל השמאל יאהדונה\"י בתפארת כי שם הזווג בשוה כדפי' שם. ובזה יובן ג\"כ אשה מזרעת תחלה יולדת זכר פי' כאשר תקריב היא ללכת אל מקום בעלה אז יולדת זכר כי הוא יעלה בשם ולא היא והוא זכור רחמיך [לג] אבל כאשר יקריב הוא ללכת אל מקומה אז יולדת נקבה כי היא תעלה בשם ולא הוא והיא שמור דין ונקבה. ובזה נתבארו המאמרים וענין זכור שמור בעצם:", + "זכירה כל המפרשים הסכימו היות הזכירה ביסוד כי הוא המזכיר כל הדברים למעלה במקום החיים. וזהו זכרנו לחיים בר\"ה וכן זכרון תרועה כשהוא ביום השבת יסוד. וכן היא מלשון אזכרתה לה' (ויקרא ו ח), וכמו יזכור כל מנחותיך (תהלים כ). כי הכונה על היסוד הקושר המדות כלם. כדפי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נו דף פ\"ז) וז\"ל וכל ענפין תמן מתיחדין ומתקשרין ומשלבין ומקבלין דא מן דא וכלא ע\"י דצדיק ובלא צדיק לית קורבא ויחודא אלא אחוה וכו'. הנה בפי' שאין קשר ויחוד לספירות כלל אם לא ע\"י יסוד. ולשון זכירה הוא לשון קטורת כענין אזכרתה לה'. וזה כונת דוד באומרו מזמור לדוד להזכיר שפי' לקטר ולקשר למלכות עם שאר הספירות ע\"י היסוד. וכבר אפשר היות פי' זכירה לשון זכר ממש כי ע\"י הזכרות שהוא היסוד הוא יחוד כל הספירות כדפי'. ונתבאר בזהר פרשת ויצא (דף ק\"ס.) כי כמו שיש זכירה מצד הזכר בקדושה כך יש זכירה לרעה מצד הקליפה שמאל כדכתיב (תהלים עח לט) ויזכור כי בשר המה. וכמוהם רבים:", + "זכות בעל ספר האורה כתב כי זכות הוא הגבורה והטעם לפי שבה נזכרים כל הזכיות וכל החטאים. והאמת כי כן פירשו רבים בענין בני חיי ומזוני וכו' הכוונה שאינם תלוים במדת הדין הקשה. אמנם הטעם שאמר שנקרא כן אינו מתיישב כי אדרבה בגבורה היא כף חובה שם מזכירים חובות בני אדם אמת כי הכל ביושר ובמשפט. ועכ\"ז החובה והדין בגבורה מקומה וא\"כ איך יקרא זכות. ובתיקונים (תקונא י' כ\"ד) פירש הרשב\"י ע\"ה כי החסד נקרא זכות וז\"ל וכתר ביה תלייא בני חיי ומזוני דאיהו מזלא דכלא ואיהו לא תליא במזל. ובג\"ד אוקמוהו בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא דחסד איהו זכותא עכ\"ל. וצריך לחקור כי בהיכלות כתב הרשב\"י ע\"ה כי היכל גבורה נקרא היכל זכות כדפי' בשער היכלות בפ\"ד. ופי' הטעם כי באתר דא מתהפך זכו דכל בני עלמא. ולכאורה נוטה לדברי בעל ספר האורה וקשה דידיה אדידיה. אמנם בארו הטעם בזהר בפ' שמות (דף ו'.) וז\"ל וההוא היכלא איקרי היכל זכותא בגין דכד דיינין דינא מהפכין בזכותא [דב\"נ בקדמיתא] וכענין הסנהדרין ע\"ש ולעולם זכות הוא חסד כדפי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים. בס' מאירת עינים פ' וירא בפי' המאמר לאו בזכותא תליא מלתא אמר שהת\"ת נקרא זכות וז\"ל זכותא הת\"ת שהוא רחמים. ואמר ה\"ר אבנ\"ר שלכך זכותא רומז לת\"ת שכן צדקה רומזת לו ותרגום צדקה זכותא עכ\"ל:", + "זעיר אנפין פי' ר' משה בת\"ת וז\"ל זעיר אנפין בלשון הזוהר בסוד אנפי רברבי ואנפי זוטרא דע כי כתר ראש לכל האצילות כולו ולכן קרוי ראש ועם חכמה ובינה אפי רברבי ומוח סתים. והת\"ת ראש לבנין והוא ג\"כ יקרא ראש על דמיון צורת האדם הרוחני ויקרא אנפי זוטרי והם פני יעקב החקוקים בכסא הכבוד והיודע סוד ענין נעשה אדם יבין זה היטב והם פני משה פני חמה עכ\"ל והנה כוונתו כי זעיר אנפין הוא התפארת. ולכאורה דבר זה תכלית הזרות כי הוא נקרא עולם ארוך ואיך אפשר כי יתייחס אליו זעיר אנפין. אלא היה נראה כי זעיר אנפין הוא המלכות כי היא דמות כל מה שלמעלה ממנה והיא זעירא ויש הוכחה לזה בקצת מקומות מהזוהר. אמנם קשיא לון כי בזוהר פ' נשא (דף קכ\"ט.) ארז\"ל ומן ההוא ארחא אתפרשא לתרי\"ג אורחין דאורייתא דפליג בזעיר אנפין דכתיב ביה כל אורחות ה' חסד ואמת וגו' ע\"ש עכ\"ל הרי כי בזעיר אנפין הם אורחות של חסד ואמת ומשמע בתפארת. ועדין אין ולאו ורפיא בידן עד אשר נגיע אל פי' האדרא בס' אור יקר ושם נבאר ענין זה בס\"ד:", + "זעקה היא בבינה וכן יש לנו קצת דמדומי ראייה מהזוהר פ' שמות (דף ך.) שכתב וז\"ל שצעקה היא בלב הה\"ד צעק לבם אל ה' צעקה וזעקה דבר אחד הוא עכ\"ל ואין לב אלא בינה כד\"א הלב מבין ולכן הזעקה בעה\"ז ובעה\"ב כמבואר שם ונאריך בערך צעק\"ה בעה\"ו:", + "זקיפה כל זקיפה כמו זוקף כפופים וכן כלם הוא בת\"ת וכן אמרו בגמ' (ברכות די\"ב) כל הזוקף זוקף בשם דהיינו ת\"ת. וכן פי' הרשב\"י בתיקונים בענין זה פעמים רבות:", + " זקן הוא הכתר וכן מורגל הרבה בזוהר. אמנם זקנים לשון רבים הוא מורה על הספי' [לד] וכן פי' הרשב\"י ע\"ה (בזהר בלק דף קצ\"ז ע\"ב) בפסוק (דברים כא יט) ותפשו אותו וכו' זקני עירו אלין יומין קדמאין יומין סבין דכלא עכ\"ל:", + "זרח פי' ר' משה על הת\"ת שמשו מאיר וזורח על עיר דוד הפרוצה בסוד פרץ הלבנה מתחדשת בכל חדש וחדש ודי בזה הערה למשכיל ויפה כיון:", + "זרועות עולם גדולה גבורה והם זרועות לגוף שהוא הת\"ת והוא שם מורה על הכח והגבורה (תהלים קיח) כד\"א ימין ה' עושה וגו'. ועוד (שמות טו) ימינך ה' נאדרי בכח וכו'. וההכרח על זה הוא בזרוע נטויה כי הוא שם מורה על האריכות והכח ועוד נקראים כך תכונת גוף אדם הנאצל:", + "זרת בתיקונים (בתיקונא י\"ט דף ל\"ו ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה וז\"ל ושמים בזרת תכן מאי זרת דא גבורה עכ\"ל הורה בפי' כי זרת הוא גבורה. ור' חייא פי' בס' הזוהר (תשא דף קפ\"ט ע\"ב) וז\"ל כוס של ברכה אצטריך למהוי מתקנא בימינא. ונשא מגבעות אצטריך למהוי זקיף מן פתורא שיעורא דאקרי זרת לברכא לקב\"ה. ודא הוא ונשא מגבעות. מגבעות מאי הוא, אלא בינה ובין בתולות אחריה רעותיה, שיעורא דזרת איהו. עכ\"ל. נמצא לפי זה כי זרת הוא המלכות עם בתולות אחריה רעותיה. ונוכל לומר דלא קאמר בינה ובין בתולות וכו' זרת איהו, אלא שיעורא דזרת. כנראה שזרת הוא ענין בפני עצמו, אלא שאלו שיעורם זרת. לכך נאמר דעקרא דזרת הוא הגבורה כדפי' בתיקונים:", + "זיתים הם האברים העליונים אשר למעלה מיסוד שמהם מוציא היסוד שמן זית זך וכו' שהוא משפיע שפע העליון מאברים העליונים על המלכות. כי כמו שעל ידי כתישות האבר ברית המעור אז האברים נסחטים ומזדעזעים להשפיע בנוקבתו, כן הדבר למעלה ביסוד עם שאר האברים להשפיע אל המלכות. כי השפע הוא שמן והאברים העליונים זיתים כן פי' הרשב\"י בתיקונים ובר\"מ (פנחס דף רמ\"ז ע\"א). [וזשה\"כ] ושנים זיתים עליה וכו' (זכרי' ג') ופי' כי המנורה היא מלכות כנודע, וגולה על ראשה הוא יסוד כי הוא גולת מים עליונים, ושנים זיתים עליה הם נצח והוד תרין ביעין דדכורא כי שם המשכת הזרע ושם מתבשל כדמיון השמן בזיתים ומשם נשפע ע\"י היסוד. אמנם יקראו הספי' זיתים בסוד הימין ששם השמן כאשר יתב' בערכו. אבל מצד שמאל הם ענבים ואשכלות [המושכות יין מהבינה] כדפי' בערכו ויתב' בע\"ה. ע\"כ הגיע מה שראינו לדבר בערך הזי\"ין. והננו מקוים רחמי אל יעזרנו בביאור ערך ח':" + ], + [ + "חבוש פירוש בתיקונים (תקונא ו' דף ך) שהוא תפארת אסור וחבוש עם המלכות מצד הבינה שהוא החובש אותו עם המלכות בתוך הגלות ועליו נאמר אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים:", + "חביון פי' ר' משה ז\"ל חביון לשון מחבוא והוא משל לרוב הסתר והעלמות שאין לזולתו שום ידיעה במהות, והרי הוא כאלו נחבא דרך משל עכ\"ל.", + "וחביון עוזי פי' בת\"ת ולא פי' למה. והעקר בכתר והוא מורה התעלמות. וכבר יצדק בג' ראשונות ועל הבינה קאמר עזו כאשר יתבאר בערכו:", + "חבל פי' הרשב\"י ע\"ה בס' ר\"מ (שופטים דף רע\"ד ע\"ב) כי ו' של שם נק' חבל. וז\"ל סמא\"ל ובה זוגיה עולם הנפרדים בחבל דיחנק ביה אחידן ה\"ה בחמש אצבען דימינא ובחמש דיד שמאלא ו' חבל י' חניקא דלהון. שמא דיהו\"ה מיתה לסמא\"ל וכו' עכ\"ל.", + "הנה פי' כי חבל הוא ו' וכן נראה שאמר הכתוב (דברים לב ט) יעקב חבל נחלתו. אמנם יהיה לפעמים מקבל מצד הדין ולשון חבל לשון חבלה והשחתה. ויותר מתישב במלכות כי היא המחבלת המקטרגים. ופעמים מקבל מצד הרחמים ואז יעקב חבל נחלתו [בסוד הוא\"ו שהוא חבל נחלתו]:", + "חבלה פי' בתיקונים (תקונא כ\"א דף נ\"ב) כי הקליפה הנקבה נקראת חבלה והזכר חובל. ומשם מלאכי חבלה כמו שיש מלאכי שכינה:", + "חבית היא הבינה כן פי' הרשב\"י ע\"ה בס' ר\"מ (פנחס דרמ\"ה ע\"ב) וז\"ל גבי י' דברים שאמרו בכוס של ברכה וא' מהם ח\"י. חי אוקמיה חי מן החבית. ואורח רזא שכינתא עילאה איהי תמינאה דעשר ספירן מתתא לעילא ובג\"ד אתקריאת ח' ואתמר בה בחכמה יבנה בית והיינו חבית ח' בי\"ת עכ\"ל.", + "והנה לפי זה תקרא חבי\"ת בהיותה כלולה משמונה ספירות שתחתיה כדפי' כי זהו הנרצה בחי\"ת. ותהיה בי\"ת ומכון לחכמה שהיא דרה בתוכה אז תקרא חבי\"ת כי אז היא בעלת החיים כי היא מקבלת ומשפעת. מקבלת חיים מהחכמה ומשפעת למטה בבנין ואז היין ח\"י:", + "חבצלת היא בשכינה כאמרו (שה\"ש ב א) אני חבצלת השרון וגו'. והטעם פי' בזהר פ' אמור (דף ק\"ז.) כי כמו שהחבצלת גדלה על המים ומעלה ריח טוב, כן המלכות נקרא כך בשעת יניקתה מן הבינה שמעלה ריח טוב.", + "ועוד אמר שם בזמנא דבעי לאזדווגא ביה במלכא אקרי חבצלת בתר דאתדבקא ביה במלכא באינון נשיקין אקרי שושנה. בגין דכתיב שפתותיו שושנים:", + "חג כל החגים הם במלכות אמנם ישתנה לפי המקום אשר יהיה פניה אל פני דודה. המשל כאשר הוא חג הפסח אז היא מתחברת בת\"ת במדת החסד. וכשהוא מתן תורה אז מתיחדת עם דודה במקומו הראוי לו בתפארת. ר\"ה יום הדין אז מתיחדת עם דודה בצד הגבורה (ע' בתקונא כ\"א דף מ\"ד.). ועל זה הדרך כל החגים והמועדים הם במלכות. וזה מבואר בזוהר ובתיקונים [לה] מקומות אין חקר ואין מספר. אמנם פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רכ\"ה ע\"ב) בפסוק וחגותם אותו חג וכו', וז\"ל וחגותם אותו דא אות ו' עמודא דאמצעיתא חג חסד גבורה וכו' ונוכל לישב במה שכבר קדם לנו מענין החבוק אל הזווג שהוא סוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני (שה\"ש ב) כי עם היות שתתיחד עם בעלה באיזה ספירה מן הספירות כדפי', עכ\"ז תקבל תחלה מן הימין ומן השמאל דהיינו החבוק וזהו ח\"ג שפי' חסד גבורה. ולעולם עקר חג במלכות לפי יחודה עם בעלה כדפי' בקודם. ופי' הכתוב כך וחגותם אותו פי' תחברו ותייחדו התפארת עם המלכות ויונק ראשונה מחסד וגבורה והיינו חג. ובזה נתקן הכל:", + "חדרים הם בבינה. ובארנום בשערים הקודמים כי הם מציאות שש קצות הנעלמות בבינה. ומ\"ש הכתוב (משלי כד ד) ובדעת חדרים ימלאו פי' ובדעת שהוא סוד הדעת הנעלם הוא ממלא אותם החדרים ומתלבש בהם ונעלם בהם. כי כדרך התפארת בספירות במקומם כן דרך הדעת בחדרים הנעלמים. וכן נקראת חדרי ג\"ע כי הבינה נקראת ג\"ע. ור' משה פי' חדרי הנשמות ביסוד וז\"ל חדרי הנשמות כי משם יוצאות לעולם והן הנשמות שבגוף שאין בן דוד בא עד שיכלו. ואמר חדרי לשון רבים להורות על רבוי המינין למיניהם כאשר כתבנו. ויש שקוראים למדה זו חדרי גדולה מצד החסד עכ\"ל.", + "ואין בדעתנו לבאר חדרים אלא בבינה. כי כן ביאר הרשב\"י ע\"ה בשיר השירים בפסוק הביאני המלך חדריו (א ד). ולכך נאמר כי חדרי הנשמות הם בבינה שמשם נשמות נאצלות למיניהם יש מחדר התפארת ויש מחדר הגבורה וכיוצא בו כמו שיתבאר בשער הנשמה בע\"ה. וכן חדרי גדולה הכונה על הגדולה הנעלמת שם. ונקראים חדרי לשון רבים כי כל חדר כלול מחברו. זהו דעתנו בענין החדרים בכלל ובפרט:", + "חדש כל חדש וחדוש הוא בלבנה כי היא המתחדשת בסוד לבנה בחדושה בסוד שני המאורות כו' שפי' בשער המיעוט וזהו סוד תתחדש כנשר נעורייכי (תהלים קג ה), לחדשיו יבכר (יחזקאל מז יב). והכל תלוי בחדושה של לבנה שהיא מלכות כדפירשנו:", + "חוה פי' ר' משה כי המלכות נקראת כך ע\"ש כי היא היתה אם כל חי. על האמת [לו] והיא אשתו של אדם הראשון בסוד מ\"ה עולם אדם והוא חכמה כח מה כאשר יתבאר בעה\"ו:", + "חוזה הוא התפארת וכן פי' הרשב\"י ע\"ה כאשר נתבאר בערך חזון ב\"ה. ואפשר שנקרא כן מפני שהוא משפיע החזיון והנבואה במלכות [דרך נצח והוד] וע\"י להנביאים כדפי' בערך אספקלריא המאירה. וחוזה עולה כ\"ו כמספר השם:", + "חוט השדרה פי' ר' משה שהם נצח והוד וז\"ל נצח והוד הם חוטי השדרה המעמידים צידי הגוף הנה והנה וכל הבנין והמדות שתחתיהן עכ\"ל ואינו מתישב. והנכון כי חוט השדרה הוא סוד קו האמצעי תפארת. וכן הוא נמשך מהמוח והוא משפיע שפע לכל הצדדין כנודע. עוד יש חוט השני הוא שפע הגבורה הנשפע למלכות בסוד ההתעוררות הצפון אל היחוד והוא מעורר הנשיקה והיינו כחוט השני שפתותיך (שה\"ש ד ג). עוד יש חוט של חסד הוא שפע הנשפע מחסד אל המלכות. ומצד הגבורה נקרא עוד חוט הזהב. ויש חלוק גדול בין חוט השני לחוט של זהב, מה שבין אדום לזהב כדפי' בשער הגוונים. ומצד התפארת נקראת קו ירוק. ויש חילוק בין חוט השדרה לחוט הירוק, כי הירוק מורכב מדין ורחמים אדום ולבן, וחוט השדרה לבן ככסף.", + "וענין חוט של חסד וחוט של זהב וקו הירוק נמצאים בענין בג' גווני העין והיא המלכות בת עין באמצע:", + "חוטם לפי הנראה מדברי ר' משה שחוטם הוא בגבורה ובעל החוטם שיודע להאריך האף לבל יצאו שלוחיה חוצה לה טרם שיחל הנגף. ולכן הוא בעלה וכופה אותה כי האדון הוא בעל עכ\"ל.", + "והנה משמע מתוך לשונו כי החוטם גבורה ובעלה גדולה המעכבה מלפעול בדין. אמנם הנראה לנו מלשון הזהר כי החוטם עצמו כולל ספירות רבות והוא ענין פרטי נכלל בחכמה ולכן החכמה נקרא בעל החוטם. וז\"ל רשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא שבעין דף קסה ע\"ב) ריחא לדרום ריח ניחוח לה'. ואית לחוטמא תרין נוקבין כלילן מדינא ורחמי ואינון י' י'. חוטמא ו' באמצעיתא תרין צינורות אינון דיליה ואתמר לגביה מתנה ראובן לדרום רא\"ו ב\"ן. תרין נוקבין דחוטמא, אינון לקבל לאה ורחל. חוטמא בארח מישר בינייהו, דא יעקב עכ\"ל.", + "ופי' הריח הוא בחכמה כדמוכח בכמה מקומות. וכמו שיתבאר בערכו בע\"ה. ואומר לדרום ששם החכמה, כאמרם הרוצה להחכים ידרים. וז\"ש אשה ריח ניחוח לה', כי שם זה בחכמה. וכן מוכח התם מראש הענין. ואית לה תרין נוקבין, פי' שני נקבי החוטם אשר בהם נשאב הריח כנודע. כלילן דינא ורחמי, שהם כלולים כל א' מדין ורחמים ובימיני יש ג\"כ דין ובשמאלי יש ג\"כ רחמים.", + "וענין י' י' הם בינה ומלכות, אלא שבינה נוטה אל הימין ומלכות אל הגבורה. והיותם נקראים יודי\"ן בארנו בשער המציאות ואחר ששניהם מציאותם בחכמה שהוא בעל החוטם כדפי' א\"כ מציאותם האמיתי הוא תרין יודי\"ן כדביארנו בשער הנזכר. ו' באמצעיתא הוא התפארת קו האמצעי המשתווה בין גדולה וגבורה וזהו בסוד הדעת שהוא מתעלם בחכמה. ואתמר לגביה מחנה ראובן, פי' רא\"ו ב\"ן תפארת והוא לדרום חכמה. תרין נוקבין וכו', נתבאר לעיל.", + "הנה כי החוטם הוא בכללות תפארת והבינה והמלכות עם החסד והגבורה. וכל זה הענין בחכמה כי שם עיקר הריח כדפירש. ע\"כ מה שנ\"ל בענין זה אמת. שמתוך לשון התיקונים במקומות אחרים [לז] נראה שהחוטם הוא התפארת ושני נקבי החוטם הם גדולה גבורה לכן מחד נפק תננא ואשא והכל מתיישב במה שפי' לעיל:", + "חוליא הרשב\"י ע\"ה פי' בספר ר\"מ (בהשמטות הזהר ח\"ג דף שח ע\"ב) חוליא לית לה פחות מתלת כריכין ודא שכינתא דאיהו בת יחידא קשורא בש' דשבת דאיהי אות דתפילין קשורה בש דתפילין דאיהי תלת ענפי דאבהן ודא י\"ש דשד\"י.", + "וענין זה יתבאר במה שנתבאר בשער המציאיות מענין ג' גוונים דעינא ובת עינא:", + "חום היום פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פי' ויקרא (דף י\"ד ופי' וירא דף צח.) כחום היום (בראשית יח א) הוא נהירו דחסד. נראה כי חום היום הוא אור החסד. ואפשר שיקרא אור החסד חום היום בסוד מעט האש העומד בשער בצד הגדולה כדפי' בשער מהות והנהגה:", + "חומה פסוק א' אומר והמים להם חומה (שמות יד) ופסוק א' אומר ואני אהיה לה חומת אש סביב (זכריה ב ט).", + "והנה החומה היא המלכות. וכאשר יונקת מהחסד והמים להם חומה. ומצד יניקתה מהגבורה נקראת חומת אש [לח]. ונקראת חומה כי היא הסובבת על ישראל והיא להם לחומה:", + "חומרא בתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קטז) פי' הרשב\"י ע\"ה כי המלכות נק' חומרא מצד השמאל כי משם חומר הדבר בסוד הקליפה. ולכן צריך להחמיר ולהרבות סיג לבל יפרוץ הנחש הגדר. ושם פי' דאית דיימא חומרא מצד החסד שכנגד קליפות החמור. כענין חמור מן הימין (הנזכר בזהר בלק דר\"ז. ע\"ש) וכן חומר מים רבים (חבקוק ג טו):", + "חוסן פי' בתקונים (בהקדמה ד\"ה.) כי הוא רמז אל התפארת. וראיה מפסוק (ישעיה לג ו) והי' אמונת עתך חסן והוא גדר נשים בתפארת.", + "והנה לפי זה יקרא חוסן ביחודו עם המלכות. וממשמעות המלה כי הוא נקרא חוסן לשון חוזק ותוקף:", + "חופה ציירו בעלי הקבלה, האצילות כלו לחופה. וזהו סדרו כתר גג החופה, פי' המשכת שפעו על הכל דומה לגג החופה על הכל. והחכמה כתלי החופה. והבינה פתח החופה. וחסד וגבורה ונצח והוד הם כמו זרועות העומדים בפתח החופה. והת\"ת והמלכות חתן וכלה בתוך חופתם ע\"י היסוד שהוא השושבין:", + "חוקקי ישראל פי' בזהר פ' ויקרא (דף כ\"ו.) מאן חוקקי ישראל חקוקי ישראל לא כתיב אלא לחוקקי אילין אבא ואימא דאינון מחקקי לישראל קדישא דאיהו נגיד מבינייהו עכ\"ל ופי' מבואר כ\"א [היה כתיב חקוקי] היה הפי' נצח והוד שהם חקוקים מישראל סבא. כי פי' חקוקי עניינו על החקיקה דהיינו ההתגלות בעצם. ועתה שאמר חוקקי פירושו מגלים התפארת ומהוים אותו הויה עצמות. והם החכמה והבינה שעל ידי שניהם נמשך והיינו דנגיד מבינייהו. ונמצאנו למדנו מן המאמר הזה ג' דברים. א' כי חוקקי ישראל נקראים חכמה ובינה בערך היותם מהוים התפארת. שנית כי מכאן נקיש אל שאר הספירות. כמו במחוקק במשענותם (במדבר כא יח) שיהיה פירוש מאציל היסוד כי משענת הוא היסוד והמחקקו הוא התפארת. וכל זה משל כדי שנוכל לשפוט אל שאר המקומות לפי הענין. ג' כערך חוקקי הוא ממאציל אל הנאצל, כן ערך חקוקי מהנאצל אל המאציל. כי כמו שחוקקי הם מאצילים, כן חקוקי הם נאצלים:", + "חותם בענין החתימה יש בתיקונים (תקונא נ\"ה דף פ\"ו ע\"ב) דברים סותרים קצתם אל קצתם, וכן בענין הכתיבה. ולא נאריך בהעתקת דבריו הנה להיות שיאריך לנו הענין ואין מקומו הנה. אמנם נכתב העולה אלינו אחר עבור כל דבריו על דעתנו. והוא כי אל ענין החתימה הם ד' חלוקות. א' טבעת, ב' החותם הקבוע בטבעת, ג' החותם, ד' הדבר הנחתם ומקבל החתימה.", + "והנה הטבעת הוא חכמה. והחותם הקבוע בטבעת הוא תפארת. והחותם בו הוא הבינה שהיא נקרא י\"ד אותיות ה' אלהינו ה'. שהם כ\"ח אותיות י\"ד י\"ד אלו לבוש לאלו כמבואר בשער פרטי השמות פ\"ד. והיא י\"ד חותמת. ומקבלת החתימה היא המלכות אשר בה תתישב החתימה והיא בית קבול. וכל זה הענין הוא מהשמאל אל הימין ר\"ל נמשך מן השמאל אל הימין. כי עיקר הוא החכמה, והבינה והת\"ת נמשכות אחריה אל הימין לחתום. אמנם תקבל החתימה המלכות שהיא שמאלית בצד שמאל ע\"י היסוד. וזהו ביד כל אדם יחתום (איוב לז ז), והכונה על החותם הנחתם הנתפס ביד וזה הענין ע\"י היסוד הנקרא כ\"ל והוא נקרא כל מצד הבינה כאשר יתבאר בערכו בע\"ה. זהו כלל החתימה:", + "וענין הכתיבה ג\"כ מתחלקת לחלקים. ראשונה הכותב והם חמשה אצבעות המחזיקות הקולמוס, והקולמוס בעצמו, והיד הכותבת, והמקום שבו נכתבת הכתיבה שהוא חומר נושא האותיות הנכתבות.", + "והנה הקולמוס הוא הת\"ת והוא נקרא קנה בכל מקום כאשר יתבאר בערכו בע\"ה. והאצבעות הם ג' האוחזים הקולמוס והם גדולה גבורה ת\"ת. ושתים הסוכמים למטה שהם כסא ומכון לג' האצבעות האוחזים הקולמוס הם נצח והוד. ומקבל הכתיבה ר\"ל קלף שהוא נושא הכתיבה היא המלכות. נמצאת הכתיבה ע\"י ששה ספירות. ובקצת היא משובחת מן החתימה כי הכתיבה ע\"י ת\"ת שהוא עיקר אבל החתימה היא ע\"י היסוד. וכאשר נסתכל במקורם למעלה החתימה מעולה שהוא ע\"י החכמה, והכתיבה לא כ\"כ שאינה אלא ע\"י הת\"ת כדפי'. אמנם הכתיבה הפך החתימה כי הכתיבה מן הימין אל השמאל כי עקר הכתיבה מן הבינה. כת\"ב ר\"ת, כת\"ר תור\"ה ברכ\"ה. ושלשתם בבינה. ונמשך אליה הימין ע\"י הת\"ת. ועתה יצדק היות הכתיבה ימין והחתימה שמאל או להפך. וכן יצדק היות הכתיבה מעולה מהחתימה או להפך כמבואר לעיל. זהו העולה לעניות דעתנו מפשרת דברי הרשב\"י ע\"ה כי בא הענין הזה בבלבול גדול בתיקונים:", + "חזוא די ליליא פי' בזהר פ' מקץ (דף קצ\"ו.) כי המלאך גבריאל נקרא חזוא די ליליא. פי' מראה שבו מתראה ענין המלכות הנקראת ליליא. וכדכתיב (דניאל ח טז) גבריאל הבן להלז את המראה. (ע' פ' ויצא קמ\"ט ע\"ב):", + "חזון פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בסוף תיקון ל\"ט) כי הוא יחוד התפארת עם המלכות. וז\"ל איהי חזון, וקב\"ה חוזה דאיהו ידו\"ד אדנ\"י. דהכי סליק חזו\"ן חסר ו' שתין וחמשה כחושבן אדנ\"י כו'. ובמאי איהו חזון באת ו'. ביה אתעבידת אספקלריא דנהרא אדון דילה עכ\"ל.", + "הורה בפי' שהשכינה עם התחבר אליה התפארת תקרא חזון כמבואר. ובזה יובן למה היו קוראים לשמש הכנסת חז\"ן כי כן עולה אדנ\"י והוא שמש שהיא משמשת כל הספירות:", + "חזחזיות פי' ר' משה בת\"ת. וז\"ל חזחזיות פי' חזיון החוזים. כי כל החוזים מוצאים חזיונם כל א' כפי מדרגת מקומם הבא לו מלמעלה למטה הימנו, כי מדרגות ומעלות רבות לנבואה זו למעלה מזו וסוף סוף הכל מכאן עכ\"ל.", + "ויותר נראה כנוי זה למלכות ומן הטעם עצמו:", + "חטה היא במלכות. והטעם פי' ר' משה וז\"ל ויש שקראה חטה והאמת כי סדוקה כנקבה. וגם חטה מלשון חטא (בראשית ד ז) לפתח חטאת רובץ (ע' ברכות ס\"א). ובזהר (בלק דף קפ\"ח ע\"ב) פי' חטה ברתא דמתחטאה לקמיה דאבוה ועבד לה רעותא ומאי חטה כללא דכ\"ב אתוון עכ\"ל והנה בפי' כי כאשר היא כלולה מכ\"ב אותיות נקראת חטה.", + "ועוד מלשון געגועין כי היא בת מלך חביבה. ושם פי' כי חטה מלשון מחתה בתי\"ו כמו וממחתה כי לא תקרב אליך (ישעיה נד יד), מלשון שברון ע\"ש שמשברת כל סטרא דשמאלא בסוד עד דהתגזרת אבן די לא בידין וכו' (דניאל ב). ובתיקונים (תקונא י\"ז דף כ\"ט:", + "ותקונא ע' דף קכ\"ה ע\"ב) פי' כי חטה רמז אל השכינה בתוך הקליפות וזה ענין חט ה'. המלכות נקרא ה', והקליפות שמתלבשת בהם נקראים חט שהיא מלשון ובחטא יחמתני אמי (תהלים נא ז).", + "והנה בהיותה מתלבשת בקליפות היא מכנעת אותם כדפי' בשער אבי\"ע:", + "חטאת יש לשון נקיות. ויש לשון חטא. אמנם חטא הוא הזכר נחש הקדמוני. וחטאת היא הנקבה לילית המרשעת. אבל חטאת יש לשון נקיות והיא במלכות כאשר נתמעטה וירדה להדום רגליו בסוד וירד מעשות החטא\"ת (ויקרא ט כב) לשון ירידה כן פי' בר\"מ (פנחס דף רמ\"ז ע\"ב) חי הוא יסוד וכן מפורסם בר\"מ (פנחס דף רמ\"ה ע\"ב) אמנם נקרא ג\"כ חי העולמים ובמלה זו יש חילוק בין חי לחי. ור' משה כתב חי בפתח הוא כנוי לבינה וחי בצירי הוא כנוי ליסוד. ובס' שערי צדק האריך בזה הרבה. אמנם בזוהר לא נמצא בו חלוק. וכתבו כל המפרשים כי נקרא חי בהיות מושך מן הבינה אל המלכות החיים. (ובז\"ח שה\"ש דף ע\"ג ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה כי כאשר הוא נוטל ומקבל מן העליונים לבד נקרא חי. כי הוא מקבל החיים מלמעלה. וכשישפיע החיים והשפע למטה נקרא חי העולמים לפי שהוא משפיע חיים לעולמים אשר למטה ממנו. ור' משה פי' כי התפארת גם כן נקרא חי העולמים לפי שהוא חיותה של מלכות, או של נצח הוד יסוד מלכות. כי כלם נקרא עולם עכ\"ל.", + "ואמר בזהר פ' ויצא (דף קס\"ד.) כי התפארת נקרא לפעמים חי, ואדרבה הצדיק יונק החיים ממנו. והוא קצת סיוע לדברי ר' משה. עוד כתב ר' משה כי המלכות ג\"כ נקרא חי העולמים, כי היא מחיה כל העולמים הנאצלים ממנה ע\"כ:", + "חידה פי' ר' משה, כי חידה הוא בנצח כי שם מקום הנבואה וכבר נודע הנבואה באה אל הנביא בחידה כד\"א במשה (במדבר יב ח) ומראה ולא בחידות:", + "חיה יש חיה עליונה וחיה תחתונה. העליונה היא חכמה שהיא חיה למעלה מן הרקיע שהיא י' שעל הא כזה [] ויש חיה תחתונה היא המלכות והיא נקראת חיה שתחת אלהי ישראל שהיא י' תחת ו' כזה א' כל זה נתבאר בתיקונים (תקונא ה' דף י\"ח.) ואפשר שנקראת כן מלשון חיים כי החכמה מקור החיים לכל הספירות כאשר יתבאר והמלכות ג\"כ היא חיים מצד מציאותה שהיא נקראת יוד שנייה. ובתקונים פי' הרשב\"י ע\"ה עוד כי המלכות נקראת חיה מצד חיות הקדש. ואפשר שחיות עליונות קאמר והיינו מפני שהיא מקבלת מן החיות העליונות ואפשר שחיות תחתונות קאמר והיינו בהיותה שוכנת שכינתה עליהם:", + "חיי המלך פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (יתרו דף צ\"א:", + "ומשפטים דף קט\"ו ע\"ב) כי המלך הוא הת\"ת וחיים שלו הם חכמה ובינה כי הם נקראים חיים ומשם נשפעים החיים כד\"א (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה ובינה משפיע החיים אשר תקבל מהחכמה אל הת\"ת. ובזה יתיישב מה שנמצא לפעמים אומר חיי המלך חכמה ובינה ופעמים חכמה לבד והטעם כדפי'. שהעיקר והמקור הוא החכמה ומשם יבאו אל הבינה ומשם אל הת\"ת ולזה שניהם צדקו יחדיו. עוד פי' כי החכמה נקרא חיי העולם הבא כי היא חיי הבינה הנקרא עולם הבא כאשר יתבאר בערכו ב\"ה. עוד פי' ר\"מ כי בינה נקרא חיי העולם והטעם שהיא קיום כל העולמות שלמטה ממנה. ומן הראוי לדעת שלא יקראו כל אלו בשמות אלו כ\"א בהשפיעם אל המקום המיוחד לכאו\"א להשפיעו השפע הזה שהוא חיות הספירות להשפיע אל זולתה. המשל בזה חיי המלך. מלך הוא התפארת, והחיים הנשפעים אליו הם שפע שהוא חיותו ולכן יתכנה בשם חיים. שלש ראשונות נקראות חיים כי כל אחת ואחת מהם היא חיים למה שלמטה ממנה עד המדרגה האחרונה ומהם החיים נמשכים. וע\"כ יצדק שם חיים על כל א' וא' וכן כתבו בתיקונים כי הת\"ת נקרא עץ החיים מפני שהוא עץ יונק מן החיים שהם החכמה והבינה. ונעריך בערך עץ בע\"ה. ובס' שערי צדק ענין נאה בזה וז\"ל וכמה עניים חסרי לבב הם שחושבים שיש חיים טובים או חיים רעים בכל מקראות שבתורה. דע כי בכל מקום שנקראים חיים הוא כי אין שם רע לא מעט ולא הרבה. כי הדבר שנקרא חיים הוא עקר ועצם כל הטובות וכל התענוגים וכל מיני הגמול העתידים לצדיקים ולחסידים. והמקום הנקרא מות הוא הפך החיים. ולפיכך אמרה תורה (דברים ל טו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. עם החיים יבא טוב ועם המות יבא רע. כי החיים ממש הם עצם דבר נקרא כך והיא סוד ספי' עליונות מקור לכל מיני אצילות ושפע ברכות וטובות והצלחות ובריאות וחיים. והמות ממש הוא עצם דבר והוא כחות הטומאה החיצונים אשה זרה וזונה ובאר צרה נכריה. והיודעים סוד זה יבין סוד גויעה ואסיפה (ומיתה) האמורה בצדיק', וסוד מיתה האמורה ברשעים עכ\"ל:", + " חיך הוא בחכמה כן פי' ר' משה. ואפשר שתהיה כן בסוד בחינתה התחתונה שהוא סוף. והראיה שהחיך למטה ממש מהמוח שהוא עצם החכמה כאשר נבאר בערכו. והחיך משולל מכל טעם וכן החכמה אין בה ידיעה כלל להשיגה:", + "חילי פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נ\"ב דף פ\"ד) כי חילי הוא אין סוף שהוא כח וחיל אל כל מה שלמטה ממנה והוא חיל י' שהיא כח החכמה ודא אבא תוקפא דיליה נביעו דיליה א\"ס עכ\"ל.", + "ופי' אותו בשער הצנורות פ\"ב (ע\"ש ובגרסתו):", + "חירות הוא בבינה כי משם יוצא החפשיות והחירות. וכן נזכר בתורה נ' פעמים יציאת מצרים על ידה ופירשנו בשער נ' שערים בפ' א' ב' וכן עליה נאמר (ויקרא כה לא) וביובל יצא. ובפ' לך (דף צ\"ו ע\"ב) פי' חורין היא חכמה ובינה יחד בבינה, וחירו' בינה לבדה. והארכנו בערך בן:", + "חיתו שדי פי' בזוהר (בשלח דף מ\"ח ע\"ב) ופ' פקודי (דף ר\"כ.) כי ירמוז על כוחות התחתונים שתחת המלכות ונקרא' חיתו שדי שהם חיות השדה התחתונים הקדושים:", + "חכמה היא הספירה השנייה ונק' כן מפני שהיא חכמתו של מחוייב המציאות, כמבואר בשער עצמות וכלים בפ' ד\"ה. ועליה נאמר (איוב כח) והחכמה מאין תמצא. ופי' חכמה ר\"ל כ\"ח מ\"ה הוא. מה עולה במנין אדם ובה פני אדם והוא יוד הא ואו הא שעולה מ\"ה. והרמז על שם זה בחכמה והכח רמז אל הבינה כי בה נרמזות כ\"ח אותיות כדפי' בשער פרטי השמות.", + "והנה נקראת חכמה בבחינה המתקרבת אל הבינה כדפי'. ואולם תקרא חכמה קדומה לרמוז אל קדמות בחי' המתקרבת אל הכתר הנק' קדמון כמו שית' בערכו. עוד נק' חכמת אלהים ופי' ר' משה הטעם כי היא חכמה הנתונה למדות הנק' אלדים ומחכמת אותן בל\"ב נתיבותיה לבינה ולעטרה עכ\"ל.", + "וכוונתו שהיא נק' כן בהיותה משפעת לבינה ולמלכות בהיותן נק' אלדים. וגם נקראת חכמת כל בני קדם והטעם שהיא משפעת לכל השנים קדמוניות כן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים. ויש חכמה אחרת והיא נקראת חכמה שלמה. והטעם כי היא חכמה שנתנה לשלמה. ועליה אמר הכתוב (מ\"א ה כו) וה' נתן חכמה לשלמה ועוד לפי שהיא בת זוג למלך שהשלום שלו כאשר נבאר בערכו ב\"ה. ונק' ג\"כ חכמה זעירא לפי שאינה כחכמת אלהים וזה שהחכמה השנית היא המלכות נק' בשם [חכמה היא] בסוד מציאות י' שבה היא משתווה אל החכמה כדפי' בשער המציאיות. ועל שתי חכמות אלו נא' (ישעיה מד ו) אני ראשון ואני אחרון. בסוד חכמה בראש וחכמה בסוף כדפי' שם (בתקוני ז\"ח דף קי\"ז.). וע\"כ נקראת המלכות חכמה אחרונה. עוד פירשו המפרשים שנקראת חכמה עליונה חכ\"ה מ\"ה שיבא ואל תשאל למה שקודם. פי' תמתין ותבין כי אין כאן השכלה להשיגה ע\"כ:", + "חלב פי' ר' משה ז\"ל ידוע כי הוא לבן והוא כי התחלת כל הדברים דומין לחלב וזה יראה בזרעים כשיצמחו בארץ בעת הצמיחה והגידול. ובכח תולדות הגבורה יתהפך הלבן לדם או ליין אדום. וחסד תחלת הבנין. וא' הכתוב (ישעיה נה א) ובלא מחיר יין וחלב המעורבים באיש הביניים עכ\"ל.", + "וכוונתו שהוא בחסד וטעמו מבואר.", + "והנה בפסוק רוחצות בחלב פי' הרשב\"י ע\"ה (בפ' משפטים דף קכ\"ב.) שהוא השפע מכ\"ע ע\"י החכמה אל הבינה ושם בבינה אימא עלאה נעשה חלב וינקא לבנין ופי' בשער מהות והנהגה פ\"ו:", + "חלה היא השכינה. וכן פי' בר\"מ (שלח דף קע\"ד.) כי נק' חלה כאשר היא עם ג' אבות. והטעם כי היא שיעור העיסה מ\"ג בצים וחומש שהוא מג\"ן מיכא\"ל גבריא\"ל נוריא\"ל שהם כנגד ג' אבות ובמקום שאלו שם שכינה שם ע\"ש.", + "הנה כי החלה היא השכינה עם ג' אבות וזהו בסוד י' וה' שפי' פעמים רבות. ופי' שם עוד כל ל' חלה הרמז בה בין שיהה ל' תפלה כגון ויחל משה (שמות לב יא) בין שיהיה לשון התחלה כמו אתה החלות וכו' (דברים ד). ובתיקונים (תקונא ט\"ז דף כ\"ט ע\"ב) פירש כי השכינה נקראת חלה כלולה משבעה מינין שנשתבחה בה א\"י. ולכן אפשר היות שבעה מינין אלו שבעה ימי הבנין:", + "חלום הרשב\"י ע\"ה פי' בר\"מ (תצא דף ר\"פ ע\"ב) כי השכינה נקרא מראה בהקיץ כשהיא מקבלת מה' ספי' עליונות שהם גדולה גבורה ת\"ת ו\"ה. והטעם כי היא בת עין. וג' גווני דעינא הם ג' אבות ושתי גבות עינים הם נו\"ה. וכאשר אלו משפיעים ומאירים בשכינה נקרא מראה בהקיץ בפתיחו דעיינין להשפיע. וכאשר תסתלק השפעתם ממנה אז תקרא היא מראה בחלום. ומשם נשפע הנביא ושם הבטתו כאשר הוא מתנבא בחלום ע\"כ:", + "חלון פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (בתקונא ו' דף כ' ע\"ב) שהוא התפארת ואמר שהוא חלון לבינה, ועליו נאמר (בראשית ח ו) ויפתח נח את חלון התבה ופי' כי התיבה היא בבינה וחלונה אשר בה מקבלת הוא הת\"ת בסוד הדעת שהוא המאיר בבינה בסוד התיחדה ע\"י בחכמה והיינו החלון שע\"י נכנס אליה האור. או אפשר שהוא תפארת ממש והוא חלון שבו מתגלית הבינה אמנם נקרא חלון מציאותו אשר נקרא ותורה אור כדפי' בערך אור והוא מצד הימין כי משם ע\"י החסד עלייתו אל הבינה. ובבחינה זו מתגלית הבינה על ידו והיינו חלון המאיר למטה ענייני הבינה וראשון אצלינו עיקר:", + "חלמיש יש מי שפי' בחכמה ול\"נ במלכות והכתוב מוכיח שהיא חלמיש מצד הגבורה. וזהו (תהלים קיד ח) ההופכי הצור אגם מים. חלמיש, שהיא קשה מצד הגבורה, למעיינו מים מצד החסד:", + "חלצים הוא חיבור הת\"ת עם השכינה ויחוד אשר יתיחד בין נצח והוד שהוא דיבוק הת\"ת שהוא הגוף עם הנצחים שהם הירכים הם נקראים חלצים והוא צד הרחמים. אמנם מתנים נק' למעלה יותר בסוד הגבורה והחוזק והכל במקום א' אלא זה למעלה בסוד הדין וזה למטה בסוד הרחמים. והענין לפי התגבורת אם יתגבר על נצח יהיה דין או יגבר נצח על הוד ויהיה רחמים. ונאריך בערך מתנים. (ע' בזהר בלק קצ\"ח ע\"ב):", + "חם הוא צד הגבורה והוא חם בסוד אש הגבורה. אמנם חם הוא אבי כנען שהוא סוד השחרות והחשך שבגבורה כדפי' בשער הגוונים. ושני מיני חמימות הם הא' חמימות העבירה והוא חום אשו של גיהנם שחרות הגבורה. והשני חום מצד הגבורה כמו בדוד וחם לאדוני המלך (מ\"א א ב), והוא אדמוני עם יפה עינים (ש\"א טז יב). ויש חום שפי' הארה והתנוצצות כדמיון השמש שכל עוד שיאיר יחמם וכן בארו בזוהר פ' (וירא דף צ\"ח.) וז\"ל כחום היום דהא אתנהיר ימינא. ופי' כחום היום בהארת היום מן החסד כי מצדו הוא חם (וע' לעיל בע' חום):", + "חמדת ימים היא השכינה מלכות והטעם פי' ר' משה שהיא חמודה לכל הימים המאירים בה וכלם חומדים אותה ואוהבים אותה עכ\"ל.", + "והנכון כי היא כלולה וחמודה מכל הימים העליונים כמו שפי' בערך ארץ חמדה. ויש חילוק גדול בין ארץ חמדה וחמדת הימים. והענין כי ארץ חמדה נקרא אחר שנחמדה בהיותה ארץ משפעת למטה וזהו רומז לשון אר\"ץ כד\"א (ישעיה סו א) והארץ הדום רגלי. אמנם חמדת הימים נקרא בעודה מקבלת בהיותה עליונה מקבלת מן הימים ועדין שם הימים עליה:", + "חמה הוא התפארת ונקרא כן בסוד כי שמש ומגן ה' צבאות (תהלים פד יב). ונראה לנו כי מצד הימין נקרא שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג כ). ומצד השמאל נקרא חמה בסוד חמימות האש של הגבורה. וזהו מוציא חמה מנרתיקה. כי הנרתק של התפארת הוא המלכות וכאשר הוא בתוך הנרתק ביחוד אז הוא רחמים והוא שמש צדקה תפארת ומלכות. וכאשר יוצא ממקומו אז הוא חמ\"ה בסוד האש והדין:", + "חמשה פי' בזהר פ' אמור (דף ק\"ב) כי כל מקום שנאמר חמשה וכדומה הרמז אל התפארת שהוא חמישי [לט] וכן בכל מקום שנאמר בחמשה עשר הוא יחוד תפארת ומלכות. תפארת חמשה, ומלכות עשר. כמו שנבאר בערכו. ובתיקונים (בהקדמה דף ג' ע\"ב) פי' כי בחמשה הוא המלכות שהיא ה'. והנראה מתוך לשונו שם שהיא נקראת חמשה בהיותה למעלה אצל בעלה בסוד והיה אור הלבנה וכו' (ישעיה ל כו):", + "חנון פי' ר' משה כי הוא בחסד וז\"ל חונן חנם ואעפ\"י שאין ראויין כלל מצד הדין ונאמר (שמות לג יט) וחנותי את אשר אחון עכ\"ל.", + "ונראה לנו כי המקום אשר בו נותנין מתנת חנם הוא למעלה במקום שאין דין כלל והוא לפנים משורת הדין מכל וכל:", + "חסד זו מדת הגדולה. ולשון חסד פי' בספר האורה ז\"ל דע כי לשון חסד הוא כל העושה דבר שאינו מוכרח לעשות מצד הדין אלא שעושה אותו בחפצו ורצונו מאין מכריח ועושה אותו הדבר בטובתו זה נקרא חסד. שכמו שמדת חסד הוא הפך מדת הדין כך לשון חסד הוא הפך הדבר העשוי בהכרח עכ\"ל.", + "ועקר כוונתו כי נקרא חסד מטעם כי המדה הזו פעולתו הפך הדין אע\"פ שמן הדין חייב הוא מזכה אותו. ואחרים פי' כי חסד עולה ע\"ב והוא רמז אל ע\"ב גשרים וכו'. והכונה כי היא נקראת חסד כשהיא פועלת בע\"ב גשריה. ולפי האמת כי כן בא הרמז בחסד אל ע\"ב כדפי'. וכן נקרא חסד בסוד שהיא מטיבה לרעים ולטובים נמ]. והכתר ג\"כ נקרא חסד עליון כן פי' בזהר באדרא. והטעם שהוא משפיע אל החכמה ששם יניקת החסד. ומטעם זה יקרא צד הכתר המשפיע אל החכמה חסד עילאה. ויש אומרים כי גדולה נקרא חסדיך הראשונים (תהלים פט נ). והטעם כי יש חסדים אחרים כאשר נבאר. ולי נראה כי הרמז אל הכתר וכן דקדק במלת אי\"ה חסדיך שהוא בשלשה ראשונות כדפי' בערכו. עוד יש חסד עולם הרמז אל החסד כאשר היא יונק מבינה וזהו חסד היונק מעולם שהיא הבינה כנודע. ויש חסד תחתון ופי' המפרשים כי הוא היסוד. וכן פי' שהוא חסדי דוד כי הוא משפיע למדת דוד הוא המלכות. ויותר ראוי לומר חסדי דוד נצח והוד וכן פי' בזהר פ' תרומה (דף קס\"ט.) וז\"ל ובשבת דלא אשתכח דינא, למהוי נצח והוד כלל חסדים אומרים רצה והחליצנו. למהוי תרווייהו חסדי דוד הנאמנים. וע\"ד אל תהי צרה ויגון ביום מנוחתנו דהא רצה ומודים אינון חסדי דוד עכ\"ל.", + "והכוונה כי בימות החול אינם בעצם חסדי דוד מפני שיש בה קצת דין. אמנם בשבת שאין דין ומתגלה הנצח ענף החסד להיות הנצח וההוד כלולים בשם חסדים אנו אומרים רצה והחליצנו כי על ידי התפלה הזאת אנו מזכירים הנצח שהוא הרצון ענף הרחמים המתגלה. ונכללים שניהם בסוד הימין והשמאל שבשבת שניהם רחמים. וע\"ד וכו', פי' ומטעם שההוד שהוא דין במקומו בלא רחמים בימות החול. ובשבת שמתגלה הרצון אנו אומרים ואל תהי צרה ויגון ביום מנוחתנו. כי הצרה והיגון מצד הדין ובשבת אין דין ומתגלה הרצון שהיא הימין ולכן אל תהי צרה ויגון ובשבת שניהם נקראים חסדי דוד.", + "הנה מתוך המאמר הזה בפירוש כי הנצח הוא חסדי דוד בהיותו מתגלה וכולל עמו ההוד וזהו חסדי לשון רבים. וגדולה ג\"כ נקראת חסדים טובים. ופי' טובים מאירים, כמו בהיטיבו את הנרות (שמות ל ז). והוא סוד החסד קודם התפשטות כמו שיתבאר בערך טוב ופי' חסדים שהיו טובים קודם וזה מוכרח כמו שיתבאר שם ופי' בשער המכריעין בפ\"א:", + "חסיד פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רכ\"ב ע\"ב) כי החסד בהיות החכמה בתוכו נק' כן ולזה רמז היו\"ד אשר בחסיד חסד יו\"ד ולזה אמרו (אבות פ\"ב) ולא עם הארץ חסיד כי צריך חכמה בחסד כדי שיהיה חסיד:", + "חסידה פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פרשת ויצא (דף קס\"ג.) בפסוק (תהלים קד) חסידה ברושים ביתה כי הבינה נק' כן והטעם שיוצא ממנה החסד ואז תקרא חסידה. ונ\"ל כי בהתייחד שלשתם חכמה בינה חסד תקרא הבינה חסידה ששם חסד היונק וי' שהיא חכמה המשפיע וה' שהיא הבינה המשפעת והחיבור הזה בבינה. ובזהר פ' פנחס (דף רי\"ז ע\"ב) פי' וז\"ל חסידה ודא ברתיה דאברהם אבינו דאקרי חסד ועביד חסד עם כל בני עלמא ועל דא אקרי חסידה.", + "והנה פירוש שני טעמים על שנקראת המלכות חסידה. הא' בערך מה שמקבלת וזהו ברתיה דאברהם אבינו שהוא סוד יניקתה מצד החסד. והשני בערך מה שמשפעת וזהו דעביד חסד עם בני עלמא. ואין זה חולק עם מה שפי' בפ' ויצא כי שניהם נקראים חסידה האי כדינה והאי כדינה:", + "חפץ פי' ר' משה בחכמה. והטעם וז\"ל חפץ ולא בהכרח ואין להרהר אחריו וכן אמרו במחשבה אל תתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר (קהלת ה ז) עכ\"ל.", + "והנכון שנקראת כך בהיותה יונקת מן הרצון העליון ואז נקראת חפץ לשון רצון. ואמרו אל תתמה על החפץ. הכונה אל תשתומם לומר ששם אפיסת הרעיון כי עדין גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים וגו'. והם החכמ\"ה והבי\"נה גבוה. וגבוהי\"ם עליהם כתר וא\"ס. ובתיקונים (תקוני ז\"ח דף קכ\"ד.) פירש הרשב\"י ע\"ה שהמלכות נקראת נקראת חפץ. וזהו כי אם בתורת ה' חפצו (תהלים א). פי' שכינה המתיחדת בתוכה ונקראת חפץ ודאי בסוד היחוד והחיבור שהת\"ת משפיע החפץ והרצון בה מצד החכמה והכתר:", + "חפשי הוא הבינה ששם מדרגות החירות כדפי' בערכו. ונראה לנו לחלק בין חירות וחפשי. כי חירות הוא מצד היובל וחפשי מצד השמטה בסוד קבלת' החירות מן היובל. וזהו (שמות כא) ובשביעית יצא לחפשי ואם לא יספיק אז ועבדו לעולם עולמו של יובל:", + "חצות לילה פי' בזהר פ' לך (דף צ\"ב ע\"ב) כי המלכות נקראת חצות מטעם שהיא יונקת משני צדדין. מצד הדין והגבורה נקראת לילה שאז דינין מתערין. וחצות לילה היא נקראת בשעת יניקתה מן הרחמים דהינו מחצות ומעלה שאז יונקת מן החסד וזהו חצות לילה חציה היונק מצד החסד. ולמעלה מן הענין פי' שם פי' אחר. ויש שרוצים לדקדק משם כי הת\"ת נקרא חצות לילה ולא נראה לנו הכרח. והרוצה לפרש כן צריך ראייה ממקום אחר שהכנוי זר והלשון שקול דאית לפרש הכי והכי:", + "חצי כל דבר פרוס לחצאין הוא מצד המלכות בבחי' מעוט הירח [מא] ויש חצי [שעניינו ממוצע כמו חצי ההין. עס\"ר] והוא הת\"ת שהוא ממוצע בין שני ההי\"ן שהם בינה ומלכות בסוד הו\"ה וכן מחצית השקל הוא ת\"ת. הטעם כי עשרים גרה השקל והיינו יו\"ד במילואה שהוא עשרים והוא מחלק אותם לשנים י' למעלה ויו\"ד למטה ו' באמצע בסוד א כאשר רמזנו במקומות רבים כל זה נתבאר בר\"מ והעתקנו לשונו בשער י' ולא ט' פ\"ו ושם בארנו אותו באור ארוך. עוד יש חצי האמה והוא יו\"ד שבמלכות ושעור ו' הוא שני יוד\"ין כדפי' בשערים הקודמים והארכנו בערך אמה:", + "חצים פי' בתיקונים כי החצים מצד היסוד שהוא הנקרא קש\"ת כמו שנבאר בערכו בע\"ה. וחצי\"ם הם ג' ווי\"ן שביסוד ויס\"ע ויב\"א וי\"ט, שהם ג' ווי\"ן שהם ג' אבות. אי נמי ג' ענפיהם שהם נצח הוד יסו\"ד והם החצים שבקשת והוא זורק אותם כנגד המלכות. והיינו סוד קבלת הברכות מן הימין ומן השמאל ומן האמצע ומשפיעם במלכות. וזהו סוד זרע יורה כחץ בסוד הזווג אל א' מג' בחינות אלו שיחודה עם בעלה בסוד ג' מועדים פסח שבועות סוכות שהם גדולה גבורה ת\"ת כנודע:", + "חצוצרות כסף פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ [מב] כי נצח והוד נקראים כן בהיותם מקבלים מצד החסד כי שם מוצא הכסף ונקראים חצוצרות בסוד התקיעות שהם בחסד וגבורה. ואלו ענפיהם כי מעשה אבות יעשו בנים:", + "חצרות ה' פי' בזהר פ' ויחי (דף רמ\"ח ע\"ב) כי בתי בראי שהם ז' ימי הבנין נקראים חצרות ה'. והטעם כי כמו שהחצר בית שער לבית והבית נעלם מן החצר וצנוע, כן הז' ימי הבנין נגלים והם בית שער לג' ספירות עליונות שהם נעלמות מהכל:", + "חק פי' ר' משה על שני פנים. הא' הת\"ת ואמר כי הוא לשון גדול ואינו עקר. והשני הוא אשר הסכימו בו כל המפרשים שהוא היסוד נקרא ח\"ק ופי' הטעם כי הוא מגביל כל הדברים הבאים בגבול ונתן להם חק כדמברכינן וחק בשארו שם כי מצות הברית הוא:", + "חקה הוא במלכות. ומן הטעם עצמו כי היסוד והמלכות הם המגבילים וחוקקים לכל הנגבלים וחוקקים לכל הנגבלות. וחוקות וחוקים הוא מורה על זווג שניהם. והחילוק שבין חקות וחקים הוא כי חקות עקר' מלכות ונכלל בכללה היסוד, וחוקים העיקר יסוד ונכלל המלכות. וכן נמצא שזה לשון זכר וזה לשון נקבה. אמנם קצת מן המפרשים כתבו כי חקיקת האותיות בבינה ואמר ששם רמז החקיקה הנזכר בספר יצירה. ובשער אבי\"ע פי' ענין החקיקה היטב. ובזוהר פ' אחרי (דף ע\"ג ע\"ב) [כתב] וז\"ל כל אינון נימוסין מאתר דאקרי צדק איקרון חקותי ע\"כ. פי' כל (ממצות) [המצוות] הנקראים בתורה חקותי הם תלוים במלכות בבחינתה הנקרא צדק שהיא מורה דין. ואין לשנות כמו שיתבאר בערכו. ובזוהר פ' קדושים (דף פ\"ו ע\"ב) פי' כי כחות המלכות כאשר הם מקבלים חק טרפם כדין כתיב (משלי לא) ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה הם כחותיהם הממונים על ענייני העולם. ואמר שם שנקראים חקות שמים כי החק הנתן להם ע\"י המלכות נשפע משמים דהיינו ת\"ת וזהו חקות שמים:", + "חקר פי' הרשב\"י ע\"ה (בתיקונא יט דף ל\"ז ע\"ב) בפסוק (איוב יא ז) החקר אלוה תמצא כי חקר הוא מלכות כאשר היא תחת הת\"ת הדום רגליו ונראה הטעם כי שם חקירות הת\"ת והתגלותו כי אין מי שישיגהו כי אם במלכות וזה החקר אלוה שהוא הת\"ת וכו':", + " חרב פי' ר' משה שהיא הגבורה ואמר כי לזה כיוון דוד ע\"ה באמרו (תהלים כב כא) הצילה מחרב נפשי. והנ\"ל כי החרב שאמר דוד הוא חרב בני עמון הם הקליפות. ולזה אמר הצילה מחרב נפשי. שאם הוא בגבורה כבר אמר (שם נד ג) ובגבורתך תדינני כו'. ואפשר שלזה כיוון גם החכם ר' משה ואמר כי חרב פפיות שיש לה פיות פנימי וחיצון, ונ\"ל כי פנימי צד הקדושה וחיצון הוא צד הרע. ובזוהר (פ' שופטים דף רע\"ד ובתקונא כ\"א דף מ\"ג) פי' כי חרב פפיות הוא שם בן ארבע כאשר הוא חוץ מנרתיקו שהוא אדני ואז הוא דין. וז\"ל י' רישא דחרבא ו' גופא דחרבא ה\"ה תרין פפיות כו' עכ\"ל.", + "וכבר הארכנו בזה. וכן נקרא המלכות ודאי חרב סתם וחרב נוקמת נקם ברית. והטעם כי היא התובעת על העריות שהם מפרידים בינה ובין אלוף נעוריה. נמצא שחרב רומזת בג' מקומות. א' בגבורה, וא' במלכות, וא' בקליפות:", + "חשך ג' מיני חשך הם. אחד בכתר [מג] בזולת שנים אחרים שהם א' בגבורה, וא' בקליפות. וחשכים אלה בארנום בשער הגוונים ויש שקראו למלכות חש\"ך מעורב והטעם שיש לה אור אלא שהוא מעורב בחשך. ורב חמאי גאון בס' היחוד פירש כי המלכות נקרא חשך מעורב מפני שכל כחות שלהביות מתערבות בה ומשתנות בתוכה עכ\"ל.", + "ולפ\"ז הטעם שנקרא חשך מעורב מפני שהיא מחשכת גווני האור ומשנה אותם כדי שיוכלו התחתונים לסבול:", + "חשמל פי' רז\"ל (בחגיגה דף י\"ג) שהם חיות אש ממללות.", + "ועוד אמרו פעמים חשות פעמים ממללות. ופי' ר' משה שהם ו' קצוות והם עתים חשות כשהם מקבלות שפע מלמעלה עתים ממללות כשמשפיעות. ואמר כי חשמלה היא היא המלכות בבחינתה המתייחדת עם הו' קצוות ביחוד. והחשמל לרמוז אל הבינה המשפעת על ו' קצוות עכ\"ל.", + "ובר\"מ (פנחס דף רכ\"ג:", + "ודרכ\"ח.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי חשמל הוא חש מל, חש נצח מל הוד. והם חיות אש ממללות כמו שנודע שהם השפתים המדברים בנבואה לנביאים. ובזה יתבאר מה שפי' בגמרא (ובר\"מ שם ע\"ש) בשעה שהדיבור יוצא מפי הגבורה חשות ובשעה שאין הדיבור יוצא מפי הגבורה ממללות בסוד הנבואה לנביאים. ועניינו שתי שמות ידו\"ד אדנ\"י והם חיות כו' כי ד' פנים הם שם ידו\"ד וד' כנפים הם שם אדנ\"י והם חיות [מד] פעמים חשות בסוד הזווג ובחשאי כי למעלה בשם בן ד' אין דבור אלא שתיקה כי הם מפתחות פנימים והקצור בהם הוא העקר. אמנם בשם אדנ\"י שם הוא הדבור כי הוא המגלה ושם שייך לבאר וללבן הדברים והם מפתחות חצונים. ולזה נמצא שח\"ש הוא בנצח, מטעם שמצד הנצח שהוא הימין הוא שם בן ד'. ובהוד שהוא השמאל הוא אדנ\"י, ולכן שם הוא מל שהוא הדיבור. ולכן נמצא שיסוד נקרא חשמל שהוא כולל יחוד ב' שמות אלה. וכן נתבאר בתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"ב.) וז\"ל חיזו תליתאה כמראה אש בית לה סביב (יחזקאל א) ודא צדיק חי עלמין דאחיד בין קב\"ה דאיהו ידו\"ד ובין שכינתא דאיהו אדנ\"י. וצדיק איהי חשמל כללא דתרין שמהן אילין דאינון יאהדונה\"י וחזא ליה מגו שר הפנים עכ\"ל.", + "והנה ביאר כי ענין כמראה אש בית לה סביב הוא היסוד שראה יחזקאל. והטעם שנק' כמראה אש וגו' מפני שהוא חשמל הסובב לשכינה ליחדה עם הת\"ת. ולכן יתיחד לו שם זה והוא חשמל היינו חיות אש ממללות דהיינו שש ספירות שהם שש אותיות שבין ב' יודין והם שש קצוות והיינו יאהדונה\"י והם ממללות אחר היחוד להשפיע וחשות בעת הזווג כדפי' לעיל. ושאר המאמר נתבאר בשער אבי\"ע בפ' ו'.", + "וענין חשמלה היינו יחוד שתי שמות במציאותם למטה כאשר יתבאר בערך קרית ארבע בע\"ה.", + "ועוד נדבר בענין חשמל בשער ההיכלות פ\"ו:", + "חשוקיהם פי' בתיקונים (בהקדמה די\"א ע\"ב) שנקראים חשוקיהם הנצח וההוד. ואפשר שנקראים כן מפני שהם חושקים זה לזה עד שהם נחשבים כא'. והכל בסוד זווג כדפירשנו בשער מהות וההנהגה. או אפשר מפני שהם חשוקי הבית שהבית נכון עליהם שהם יכי\"ן ובוע\"ז והוא לשון סעד וסמך [כדפירש שם]. או אפשר שהם בערך התפארת והמלכות המתייחדים בין שניהם כמו שבארנו בשער מהות וההנהגה:", + "חתן נקרא הת\"ת והסימן כחתן יכהן פאר (ישעיה סא י) ובערך חופה בארנו איך הוא חתן בתוך חופתו. ואמנם נקרא חתן בהתייחדו עם כלתו המלכות והם מתעטרים בסוד עטרות חתנים כדפי' בשער מהות והנהגה. עד הנה הגיע כחנו החלש בביאור אות ח' בעזר אלוה השופע עלינו. ועתה נבא בביאור ערך אות ט':" + ], + [ + "טבור היא השכינה והרמז ביה אל מציאותה הנעלם הנרמז באות י' ואמנם הגוף הוא התפארת. והבטן הוא המלכות מצד הבינה דהיינו מציאות ה' שהוא הבטן אשר לה מצד הבינה כנודע בסוד הה\"א. והטבור מציאות הי' בהיות' בבטן ובתפארת והיא נקודה שממנה הושתת העולם והוא טבור הארץ והיינו נקודת ציון. ויש בזה עיון שאפשר שנקודת הטבור הוא יסוד ונבאר כל הצורך בערך ציון. וכל זה נתבאר בתיקונים אחת הנה ואחת הנה מפוזר ומפורד במקומות רבים:", + "טבעת הוא בחכמה ולא החכמה בעצמה בעצם. אמנם הוא מציאות המלכות אשר למעלה בחכמה [בבחינה] אשר היא שוה לחכמה כאשר נתבאר בשער המציאות ולזה רמז טבעת של קדושין ואל זה רמז טבעת החותם. ובדרך העברה תקרא טבעת בחכמה כל זה נתבאר בתיקונים:", + "טהרה כלל אמר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים ובר\"מ ובזוהר מקומות רבים כי הטהרה מצד החסד כי משם הטהרה, והקדושה מצד הלוי [מה]. ושמענו בו טעם כל דהו כי טהרת סטרא דשמאלא והכרתתם הוא כמבואר בשער השמות. ובזוהר פ' קרח (דף קע\"ו ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה איפכא וז\"ל תרין דרגין אינון קדוש וטהור. כהן קדוש, לוי טהור. ושם מוכרח מן הענין בעצמו כי הטהרה מצד הלוי והקדושה מצד הכהן. וכן בפ' חוקת (דף ק\"פ ע\"ב) בפסוק ונתתם אותה אל אלעזר (יט ג) איתא מ\"ט ליה ולא לאהרן. וקאמר התם אהרן לא אתי מסטרא דטהור אלא מסטרא דקדוש ובגין דדא אתייא לטהרה לא אתיהיבת ליה עכ\"ל.", + "עוד שם ואסף איש טהור, ולא קדוש. והניח מחוץ למחנה במקום טהור, דהא טהור לא אקרי אלא מסטרא דמסאב בקדמיתא וכו' ועל דרך זה תירץ שם כל הענין. לכן נ\"ל לתרץ לעת כזו. עיקר הקדושה בחסד כי עליה החכמה הנקר' קדש. ומשם סוד הימין המשכת הקדושה על הכל. והטהרה הוא העיקר בסוד הגבורה כי באש של גבורה יצטרפו ויתלבנו הכל והיא סוד פרה אדומה תמימה באדמימות לתוקף הדין. ולא לבן אפי' קצת שהם שתי שערות מפני שלא יהיה רחמים כלל. ולא שחורות מפני שלא יתדבקו אליה הקליפות ובמקום ביעורם יהיה קיומם אלא אדומה.", + "ועוד שרופה בתוקף אש. וכן א\"ר יהודה (פסחים דף כ\"א) אין ביעור חמץ אלא שריפה. וחכמים פליגי עליו ואומרים אף מפרר וזורה לרוח, בסוד קו הרחמים. או מטיל לים, בסוד קו החסד. ובאש שהוא תוקף הדין כולי עלמא לא פליגי. ואף אם נמצא טהרה מצד החסד היינו האש המעט הכלול בימין כדפי' בשער מהות והנהגה. וכן אם נמצא קדושה מועטת מצד הלוי היינו בסוד המים המועטים שבצד הגבורה כדפי' בשער הנז'. ובזה יתורצו כל הלשונות החולקים בענין זה לעת כזו עד ירחם ה' מן השמים:", + "טוב כל לשון הטבה הוא מצד החסד ופי' מלשון בהיטיבו את הנרות (שמות ל ז) והוא לשון הארה. ועל הת\"ת מצד החסד נאמר טוב. וכן על צדיק. והמלכות מצדו נקרא טוב. וכן בדוד וטוב רואי (ש\"א טז יב) כי היה יונק מן הצדיק מצד החסד. פי' בהיות הצדיק יונק מן החסד. וז\"ל בז\"ח שה\"ש (דף ע\"ו.) כי טובים, לגבי אור קדמאה. ודקדק בלשונו שקראו לחסד אור קדמאה לומר לנו כי בחי' הנקרא טוב הוא בחינתה העליונה על בחי' החסד והוא נק' אור קדמאה לשון קדמות. וכן פי' בזהר פ' תרומה (דף קס\"ח ע\"ב) ז\"ל אמאי אקרי טוב ואמאי אקרי חסד. טוב איהו כד כליל כולא בגויה ולא אתפשט לנחתא לתתא. חסד כד נחתא לתתא ועביד טיבו לכל בריין עכ\"ל.", + "והעתקנוהו בשער המכריעים פ\"ק. וכן בארו בזוהר (בלק דף קפ\"ט) כי הטוב מצד החסד בפסוק (שה\"ש ז י) וחכך כיין הטוב דארמי ביה מייא. ופי' כי היין מצד הדין וטוב מצד החסד והנה בהיות הספי' מאירות מצד פנימיות אותה הבחינה שהיתה נעלמת קודם היות חסד נקרא טובים. כלם טובים ומאירים בסוד הדקות הפנימיות הנעלם. ות\"ת משם נקרא טוב שנאמר (תהלים קמה) טוב ה' לכל. וכן צדיק נקרא טוב שנאמר (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב. ומלכות טוב שנאמר (אסתר ח ה) וטובה אני בעיניו במאמר אסתר. והכל הוא מצד החסד כדפי'. ובזהר פר' ויקרא (דף כ\"א.) בפסוק (תהלים נב יא) אודך לעולם כי עשית. פי' כי צדיק נקרא טוב מצד חסדי דוד הנאמנים. וז\"ל וכד אילין חסדי דוד מתמליין מההוא טיבו כדין אקרי יסוד טוב עכ\"ל.", + "והכונה כי כאשר נו\"ה מלאים טוב שהוא מצד החסד אז היסוד מקבל מהם ונקרא טוב. ור' משה פי' כי כתר ג\"כ נקרא טוב כי הוא המטיב לכל הנרות. ואין דברי הזהר [מו] נוטים כן שאמר טוב לאו איהו כו' בלשון שלילה. ונוכל לומר על צד הדוחק כי כשמשפיע הכתר אל גדולה נקרא טוב על שמשפיע בטוב [מז]:", + "טוב ירושלים פי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר פ' ויקרא (דף י\"ג) כי הוא השפע הנשפע על המלכות מצד הת\"ת באמצעות היסוד וז\"ל מאן הוא טוב ירושלים אינון ברכאן דנפקי לה מן מלכא קדישא על ידא דההוא דרגא קדישא דצדיק וע\"ד יברכך ה' מציון כו' עכ\"ל.", + "ופי' השפע הנשפע על המלכות מן התפארת ע\"י היסוד נקרא טוב ירושלים. ואפשר שלא יקרא כן אלא בהיותם שניהם נקראים טובים כדפירשנו לעיל:", + "טחול פי' רז\"ל (ברכות סא) טחול שוחק. והוא שחוק הכסיל. כן ביאר הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רמ\"ד.) וז\"ל מארת חסר ו' ודא לילית דאיהי ממנא דההוא עושק ואיהי איקרי טחול ואיהי אזלת וחייכת בינוקא ולבתר עבדת בהו רוגזא ודמעא למבכי עלייהו. טחול לזינא דכבד אזלא דא איברי בשני ודא ברביעי עכ\"ל וכונתו ברורה:", + "טוחנות פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רל\"ה) שני פירושים. הא' שהם כחות מצד המלאכים הנקראים אישים. וז\"ל מאילין אישים נפקי דרגין דקדמי ונטלי מכבד בקדמיתא ומאן אינון אילין טוחנות וכו' עכ\"ל.", + "ואח\"כ (בדף רל\"ו.) פי' שהם נצח והוד שהם נקראים שחקים והטעם שהם טוחנים מן לצדיקים. ובארנו הענין הזה בשם צבאות בשער השמות. ופי' כי נקראו טוחנות מצד הימין ושחקים מצד השמאל והטעם כי טחינה היא יותר דקה ויותר טובה משחיקה וכאשר יגבר הצד הנצח על ההוד ויהיה שפע רחמים אז נקרא טוחנות שהיא טחינת מן יפה למדת צדיק וכאשר יגבר הצד ההוד על הנצח ויהיה גובר הדין אז יקראו שחקים שהוא מלשון שחיקה שאינה טובה כ\"כ שהיא גסה ואין המן מזומן יפה כראוי כ\"כ:", + "טל הוא כללות יו\"ד ה\"א וא\"ו שעולה טל והוא שפע הבא מכ\"ע דרך הספירות ואותיות אלה עד המלכות שהיא ה\"א והטל הוא לראש הת\"ת כענין שראשי נמלא טל (שה\"ש ה ב) פי' משפע עליון הנ\"ל ואז הוא (טל של) תחיית המתים. ויש כנגד טל מלכות ל\"ט מלאכות ול\"ט רצועות הבאים מרצועה בישא שהיא הקליפה כמו שנבאר בערך ל\"ט:", + "טלית לבנה פי' ר' משה שהוא החכמה והטעם שהיא לבנה בסוד הרחמים והיא מצוייצת בסוד ל\"ב חוטין בסוד ל\"ב נתיבות. ואפשר שתהיה הבינה גם כן. כי כן פי' עוטה אור כשלמה (תהלים קד). האור בבינה והעוטה היא החכמה והיינו י' חכמה מעוטפת באור בינה ונעשה אויר כדפי' בערכו מלשון הזוהר.", + "ועוד פי' ר' משה טלית לבנה בחסד. ובר\"מ (פנחס דף רכ\"ח.) פי' התפארת מצד החסד נקראת טלית לבנה וז\"ל שם בהיותו עוסק בת\"ת דטלית לבנה איהו לימינא מסטרא דחסד דאתמר אל מלך יושב על כסא רחמים כו' עכ\"ל.", + "וכוונתו בת\"ת. וכן מבואר שם בפי'. ובמה שפי' בענין אור נתבארו כולהו פי'. כי עיקר טלית לבנה היא אור לכן יצדק בת\"ת שכן כתיב (משלי ו כג) ותורה אור ויצדק בבינה ויצדק בחסד:", + "טנא פי' רבינו בחיי בפ' כי תבא כי המלכות ה\"א אחרונה נקראת טנא ובו מונחים הביכורים שהם ג' אותיות שהם יה\"ו שהם ביכורים וראשית לכל העולם:", + "טפה מבואר בתיקונים מקומות רבים (תקונא י\"ט דל\"ז. ותקונא כ\"א דף מ\"ג. ובדנ\"ב ע\"ב) כי המלכות נקראת טפה בבחינת יו\"ד שבה שהיא טפה אחת ומצדה נקרא החכמה והבינה ב' טיפין ממטה למעלה וממעלה למטה וכן מבואר שם (בתקוני ז\"ח דף קט\"ו. וז\"ל או\"א מסטרא דברתא דמלכא טיפין אתקריאו כו' ע\"ש). והכוונה שהם שני יודי\"ן בסוד וייצר (בראשית ב ז) המבואר בתיקונים פעמים הרבה. והקליפה היא נקראת טפה סרוחה כן בארו בתקונים (תקונא כ\"א דף נ\"ב ע\"א):", + "טפח כבר בארנו קצת במלה הזאת בערך אמה ושם העתקנו דברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים ושם מבואר כי י' הוא חצי אמה שהם ג' טפחים. אמנם מצאנו בר\"מ (פנחס דף רמ\"ה ע\"ב) שפי' כי טפח שיעורא דיו\"ד וז\"ל ומסלקו מן הקרקע טפח בגין דאות ה' איהי כוס צריך לסלקא לה באת י' דאיהו טפח דביה אתפתחת ה' בה' אצבען עכ\"ל והנה נראה מדבריו בפי' כי שיעורא דיו\"ד טפח לבד וקשו תרי מתניתין אהדרי. ונראה לנו ביישוב המאמרים האלה כי עיקר שיעור היו\"ד הוא טפח שהוא קמיצת הי\"ד וכן נקרא היו\"ד קומץ סתום כמו שנראה במקומות הרבה בתיקונים. ובהתפתחו נעשה זרת שהוא ג' טפחים. וכן בהתפתח ונעשה ה' שהוא פתיחת היו\"ד כנודע, אז שיעור' ג' טפחים שהם ג' ווי\"ן שהם בה' של יו\"ד עליונה. והם גדולה גבורה תפארת שהם כללות האצילות בסוד אמ\"ש כדפי' בשער מהות וההנהגה. וכן י' קטנה למטה כשהיא נפתחת נפתחת בה' שהוא נצח והוד ויסוד שהם על האמת ג'. והם ג' טפחים והיינו ה' שהם חמשה כי החמשה בריחים נכללים שם בזרת. ושעורו שלשה טפחים היינו אחר התפתחו אל ה' אצבעות דהיינו ה' זרת ודאי וכשאמרו שהוא טפח הוא בהיות הי\"ד קמוצה קודם שיתפתח אל הזרת. וזהו שרמז הרשב\"י ע\"ה במאמר ר\"מ באמרו דאיהו טפח דביה אתפתחת, שהוא לרמוז כי לפעמים שעורו זרת שהוא שלשה טפחים כדפי'. וגם במציאות יו\"ד עצמה הם נכללים ג' טפחים עם היותה י'. והוא כי י' אית לה קוצא לעילא וקוצא לתתא וגיו באמצעיתא הם ג' יודי\"ן נכללים ביו\"ד. והיינו פעמים היא יו\"ד אחת והיא טפח אחת ופעמים שלש יודי\"ן ג' טפחים. עד הנה הגיע שכלנו הדל בביאור אות ט' בעזרת החונן דלים. ועתה נבא לבאר ערך אות י':" + ], + [ + "יאור פי' בזוהר פ' מקץ (דף קצ\"ד.) כי היסוד נק' יאור והוא עצמו נקרא נהר. וכבר אפשר לומר כי כל המקומות שיקראו נהר יקראו יאור, ויאור ונהר הכל ענין א'. ופירושו לשון אור ונהירו. ויש חילוק בין יאור ונהר כי נהר הוא בהיותו משפיע שפע גדול ובמרוצה. והיינו נמי שפירושו מלשון ונהרו אליו כל הגוים (ישעיה ב ב) לשון מרוצה והוא משל אל רבוי השפע. והיאור בהיותו משפיע ולא כל כך כי היאור חלק הנהר ופשוט הוא. ובתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קט\"ו.) פי' כי הת\"ת נק' יאור והטעם דאיהו נהורא דאורייתא. למדנו ממנו ב' דברים. א' כי ג\"כ יקרא יאור הת\"ת כמו שיצדק עליו שם נהר ודאי. ב' כי לשונו מגזרת אור כדפרשנו:", + "יבק פירש הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ עקב דף רע\"ב ע\"ב ובר\"מ משפטים דף קט\"ז.) בשם זה כי הוא ראשי תיבות י'חוד ב'רכה ק'דושה והכוונה על ג' אבות הרומזים בג' דברים אלו. התפארת אל היחוד, והגדולה אל הברכה, והגבורה אל הקדושה. והטעם כי עקר היחו\"ד הוא בתפארת כי הוא המתייחד. ומגדולה שפע וברכה באה לעולם על ידו כד\"א (בראשית יב ב) והיה ברכה, ומגבורה קדושה כמו שיתבאר בערכו ב\"ה. וזהו יבק. ואלו הג' מדרגות כלם ע\"י היסוד. וכן אמן באותיות מאוחרות מאבג\"ד וכו' עולה יב\"ק כיצד א' בחילוף ב', מ' בחילוף נ', ן' בחילוף ס'. עולה יב\"ק. ואמן עולה צ\"א בחשבון שם יאהדונה\"י שהוא רומז אל היחוד. ויב\"ק עולה שני שמות אלה עם שם אהי\"ה שהוא היחוד ג\"כ. וזהו ויעבר את מעבר יבק (שם לב כב) בסוד ויעבר עיבו\"ר ע\"ב רי\"ו שהם ג' אבות שסודו עיבור. ויחוד קב\"ה ושכינתיה שהם יהו\"ה אדנ\"י. והחופה המחופפת אהי\"ה וע\"ז היחוד נאמר יב\"ק. וע\"ז נאמר (תהלים כ) יעננ\"ו ביו\"ם קראנ\"ו. וזהו חכם בק\"י בהלכה [מח] וזהו סוד יחוד אמ\"ש קו חסד קו רחמים וקו הדין. אלו הם דברי הרשב\"י ע\"ה בר\"מ ובתקונים מקומות רבים כמלקט שבלים. אמנם בזהר פ' לך (דע\"ח.) פי' וז\"ל ואעשך לגוי גדול מסטרא דימינא, ואברכך מסטרא דשמאלא, ואגדלה שמך מסטרא דאמצעיתא, והיה ברכה מסטרא דארעא דישראל, הא הכא כורסייא דארבע סמכין וכו' עכ\"ל. ונראה מדבריו כי ברכה מצד הגבורה. וכן בתקונים פי' קדושה מסטרא דחכמה וברכה מסטרא דבינה, והעתקנו לשונו בערך ברכה. והנה יישבנו זה בערך טהרה ועוד נבאר בערך קדושה:", + "יבשה היא המלכות. וכאשר גרם החטא ונשתברו ונתקלקלו הצנורות ואין השפע יורד והחום שורף בכח והדין גובר אז נקראת יבשה. כי נתייבש לחות מימי השפע וכל לחות מימי השפע מתיבש ומתנגב. עד שמשפיע בה התפארת ועל ידו מתלחלח היבש ומפשיר השפע הנקרש בה. וכן בארו בזהר פרשת בראשית (דף כ\"ט ע\"ב):", + "יד צריכים אנו להתבונן כי ביד ה' אצבעות והם ה' ספירות שהם גדולה גבורה ת\"ת נצח הוד. והם נכללות בשתי ידות שהם ב' ההי\"ן ה' עילאה וה' תתאה זו שמאלית וזו ימנית. והימנית רוב הפעמים הבינה, והשמאלית היא המלכות. והטעם כי זו נטייתה אל הימין וזו נטייתה אל השמאל כענין חסידה שנקרא הבינה. ואין לתמוה על אמרנו שהבינה היא ימנית עם היות עיקרה בקו שמאל כדפירשנו בשער סדר עמידתן כי בערך המלכות היא רחמים.", + "ועוד דקדקנו בלשוננו באמור נטייתה שהיא נוטה עם היותה דין מעקרא. וג' ידות הם והם ששה רצה לומר כי יתחברו אל כל אחד מג' ידות אלה שם גדול\"ה חזק\"ה רמ\"ה. והענין כי פעמים בינה משפעת בגדולה ונפתחת במקורות הגדולה ולכן תקרא י\"ד הגדולה. וכשתהיה השפעתה בגבורה דין וחוזק נקראת י\"ד החזקה. וכשיהיה השפעתה בתפארת ועל ידו הרמתה תקרא י\"ד הרמה. וכערך שלשה שמות אלה אל הבינה מצד השפעתה, כן ערך המלכות מצד קבלתה. ותקרא שלשה שמות אלה גדולה חזקה רמה וג' ידות אלה נרמזות ונכללות בשם מ\"ב. וה' אורות הנזכר בפ' יהי אור הם ה' אצבעות שביד הגדולה. וה' רקיעים שבפר' יהי רקיע הם ה' אצבעות שביד רמה. וה' פעמים מים שבפ' עצמה הם ה' אצבעות שבי\"ד חזקה. כמו שנבאר. והם פרטי הספירות רצה לומר ענפי הגדולה והגבורה. אבל ה' אצבעות שבי\"ד רמ\"ה הם עצם החמשה ספירות. ולכן היא נחלה בלי מצרים כי אין שם יכולת לקליפות כלל. אולם בפרטי הספירות גדולה גבורה יש יכולת על דרך שנבאר בשער התמורות. ויש חילוק גדול בין יד לזרוע כי ביד משגת כח המקטרגים ולכן צריך נטילת ידים ולכן הצפרנים בראשי האצבעות כי שם אחיזתם. אמנם הזרוע אין צריך נטילה כי הוא פנימיות הספי' ותוכיותיה וזהו טעם לנטילת ידים ולא הזרועות. עוד יש י\"ד ה' הוי\"ה. והוא מצד מדין הגבורה אמנם הוא פגיעת הדין והכרעתו אל הרחמים וכן פי' רשב\"י ע\"ה בתקונים (בהקדמה ד\"ח.). עוד יש יד כהה והוא כח הדין החזק במלכות מצד האש הגדולה קרוב אל החשך עד אשר כהו עיניו מכובד הדין [מט]. ולפי הנראה מתוך לשון התקונים כי הבינה עצמה היא יד ה' הוי\"ה והמל' עצמה י\"ד כה\"ה. עוד המלכות נקרא יד כותבת מצד התפארת ויד חותמת מצד היסוד והארכנו בערך חותם. עוד יש ידי אדם ונקראים חסד וגבורה מצד שהם יוצאים מהתפארת שהוא נקרא אדם. ונמצא לפי זה שהם חסד וגבורה שבתפארת ובחינתו מהם שהוא נכלל משניהם:", + "ידיעה הוא לשון חיבור. והוא בא' משני מקומות אם בת\"ת שהוא מחבר ומיחד החכמה והבינה. אם ביסוד שהוא המחבר ומייחד הת\"ת ומלכות כדפי' בשערים הקודמים:", + "יהי הוא בתפארת כן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא מ\"ד ד\"פ.) [וז\"ל בראשית תמן תר\"י תמן א\"ש ועלייהו אתמר] יהי מארת וכו' מאר\"ת חסר ו' כתיב יהי דא אורייתא דבכתב דתמן א\"ש מארת דא אורייתא דבעל פה. ואע\"ג דאוקמוה מארת חסר דא לילית, ע' ענפין אית לאורייתא עכ\"ל. ואמרו אוריי' דבכתב דתמן א\"ש [ג] כיון לבאר ענין יהי שהוא מגזרת ויהי לשון צער שהוא בגבורה כדפי' בערכו. ולזה אמר כי יהי בתפארת ששם ג\"כ אשו של גבורה כי אש דת למו. ואין ספק כי בשם זה נרמז סוד השמאל וסוד הימין. השמאל הוא ה' על יו\"ד דהיינו ה\"י מן אלדי\"ם שהיא נקבה ודאי, והימין י' על ה' וזהו י\"ה שהוא זכר רחמים. וכשנכללים הימין והשמאל הוא סוד יה\"י:", + "יובל היא הבינה. ונקראת כן מפני שהיא כלולה נ' שנה בסוד נ' שערים והיא שנת החמישים שהוא שער הנפלא ממרע\"ה כד\"א (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלדים אל תקרי מעט אלא מ\"ט וכו'. ונק' המדה הזו בשם זה כשהיא מנהרת בנ' שערים ומשפיע רב שפע וטוב. וזהו משמעות יובל כמו ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה יז ח). וכאשר יגלגל עד הגיע לשער החמשים אזי בו מתדבק בחכמה. ועליו נאמר למשה שתוק כך עלה במחשבה. כך בגי' נ'. כי שתיקה בחכמה שהיא יוד. ועלה למחשבה שהיא חכמה. ומטעם זה לא השיג בענין מיתת רבי עקיב' כי מיתתו היתה על צד הדין בסוד העלייה כמו שנבאר בשער הנשמה פ\"ה. ונחזור לענייננו כי בהתדבקות השער הזה בחכמה אז הוא יובל ואז העולם כולו רחמים ורב שפע וחירות וגאולה ואז נקרא המדה הזאת יובל:", + "יום בכל מקום יום סתם הוא ת\"ת באותו הצד אשר הוא מתדבק בגדולה וזש\"ה ויהי ערב ויהי בקר יום א' ופי' הרשב\"י עי\"ה ערב דיצחק ובקר דאברהם וכו' ונתבאר לעיל בשער י' ולא ט' פ\"ב. וכן נקרא בכל מקום מדת יום. אמנם בפ' בשלח (דמ\"ט.) בפסוק עוד היום בנוב לעמוד (ישעיה י לב) בארו כי היום הוא המלכות ואפשר לומר כי היום בה\"א הידיעה הוא המלכות שהוא ענין גלוי וידוע כמו שנבאר בערך יום ההוא. ובזהר פ' חיי שרה (דף קל\"ב ע\"ב) בפסוק כי פנה היום (ירמיה ו ד). פי' כי חסד נקרא יום ולא נקרא יום אלא עד חצות ומחצות ולמעלה נקרא ערב וכן בפ' וירא (דף צ\"ח.) פי' כי היום הוא בחסד וז\"ל כחום היום דהא אתנהיר ימינא דרגא דאברהם אתדבק ביה ופי' בערך חום.", + "ועוד פי' שם בת\"ת. ור' אבא פי' שם (ע\"ב) ביסוד. ואפשר שהוכרחו בפי' האלה מפני מלת חום כדמוכח התם. ולכלהו פי' כי עקר יום הוא בת\"ת שעליו נאמר ויהי ערב ויהי בקר וכו' כדפי'. ומפני שצדו א' יום הוא והוא צד החסד, לכן נתייחס יום במלכות. ואין ספק שלא תקרא כן אם לא בהיותה עטרה לראש גבר. כי אז נאמר (ישעיה ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה וגו' ואז היא ג\"כ יונקת מן הימין ונקראת מצדו יום. ונקרא [גם היסוד] יום, כי גוף וברית חשבינן חד כנודע [נא]. ונקראת יום ההוא המלכות במציאות הנעלם המתייחד במציאותה כמו שהארכנו בשער המציאיות מ\"ג. עוד יש יום הכיפורים ופי' ר' משה וז\"ל יום ספי' הבינה הנקרא כפורים. שהיא למטה הימנה והיא מאירה אותה בסוד נחלי ארנון ולשתיהן קורין י\"ה בסוד היחוד הזה. ובזהר פ' אמור (ד\"ק) פי' כי י\"ה מנהרת אימא עלאה במטרוניתא ואתגלייא עתיקא והיינו יום הכפורים בלשון רבים. ולכן אין בו אכילה ולא שתיה כי העה\"ב בינה אין בו בו אכילה כו':", + "יומם פי' בזהר (בלק דף קצ\"א ע\"ב) כי יומם הרמז בחסד כשהיא כלולה מכל הימים אשר תחתיו ומאיר לכלם וז\"ל בפסוק (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם יומם אבל מאן דאזיל קמייהו סבא עלאה מאריה דביתא ההוא דאומי ליה קב\"ה ומנו אברהם דכתיב יומם יצוה ה' חסדו. וכתיב אם לא בריתי יומם ולילה יומא דכל יומין כלילן ביה יומא דשאר כל יומין ודאי וע\"ד אקרי יומם ולא יום עכ\"ל. ופירוש אמרו סבא עילאה, להורות כי הוא ראש לכל הימים ולכן ראוי שיקרא יומם כדמפרש ואזיל מארי דביתא וכו'. הכונה כי בפסוק זה נתבאר ענין גאולת שכינה כמו שפי' שם כי מפני סבתה וה' בזק\"ף שהרמז לשכינה שהיתה יוצאת בקומה זקופה. ולהיות שעקר המלכות בסוד החסד כד\"א (בראשית כד א) וה' ברך את אברהם בכל וכדפי' רז\"ל (ב\"ב דף ט\"ז) בת היתה לאברהם וכו' ולכן ראוי שיהיה המאיר החסד שהוא עיקר. מארי דביתא ההוא דאומי ליה, במראה בין הבתרים. דכתיב יומם יצוה ה' חסדו, כי נראה משם שחסדו הוא יומם. ולפי שאינה ראיה כ\"כ כי לא אמר הכתוב יומם חסדו אלא יומם יצוה. לכן הביא ראיה שנייה מהכתוב אם לא בריתי יומם, והברית הזה הוא התורה והתורה ניתנה מחסד שנ' (משלי לא) ותורת חסד על לשונה. יומא דכל יומין כו', נתן טעם למה נקרא יומם ולא יום. לפי שהוא כלול מכלם מפני שכלם יצאו ממנו והוא נכלל מהם מפני שנשאר שם מציאותם. יומא דשאר כל יומין, פי' יום המאיר ומנהיר לכל שאר הימים כי הוא יום ואור שלהם. דשאר כל יומין ודאי, פי' מאחר שיש שתי סבות הא' בערך אצילותם והשנית בערך יניקתם כדפי' א\"כ ודאי יתישב בו שהוא יום שקול ככל הימים והיינו יומם שירצה יום גדול ומעובר וממולא בסוד כל הימים ע\"כ. ומתוכו נתבאר ענין יומם בחסד לשתי סבות. אם מפני שהוא כלול מציאות שאר הימים. ואם מפני שכלם שואבים אור ממנו. ולפי האמת זו סבה לזו כי מצד המקורות הם המציאיות שאמרנו מאותו הצד הם יונקים ממנו:", + "יונה יש מי שרוצה לבאר זה מלשון לא תונו, ורחמנא ליצלן מהאי דעתא כי אדרב' לשון יונה הוא במלכות בהתייחדה עם התפארת. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ב) יונתי ביומא תליתאה דתמן ו'. ופי' בשער סדר האצילות פ\"ב. ובמקומות רבים אומר הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ב) יונתי ביומא תליתאה דתמן ו'. ופי' בשער סדר האצילות פ\"ב. ובמקומות רבים אומר הרשב\"י ע\"ה דמסטרא דעופין נקראת יונה ואין כונתו שמצד העופות גופניות תקרא השכינה יונה אלא העופות האלו הם מטטרו\"ן וצדיק יסוד עולם. כי עליהם נאמר (קהלת י כ) כי עוף השמים יוליך את הקול ועל ידם הוא היחוד כמו שבארנו בשער אבי\"ע ולפי' כשהיא בת\"ת תקרא יונה. ויש יונה פותייה והיא חרב היונה מלשון לא תונו והוא הקליפה בישא:", + "[נב] יוסף הוא היסוד. וקראו בלשון יוסף להיותו מרכבה אליו. ולכן הרמז בכל ענייני' המדה הזאת. אם במה שכלכל כל בית אביו, כי כן המדה הזאת זנה את העולם כדפי'. וכן במה שמל המצרים כנודע. ועוד בענינים אחרים ואכ\"מ להאריך:", + "יועץ פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' צו (דף ל\"א.) ז\"ל יועץ דא הוא נהר עלאה דנגיד ונפיק ולא פסקא ודא יועץ לכלא ואשקי לכלא עכ\"ל. נראה מדבריו בפי' כי הבינה בערך בחינתה להשקות לכל הספירות נקרא יועץ והבינה משקה לכלם ומנהיגם:", + "יוצר בראשית כתב בספר שערי צדק כי צדיק יסוד נקרא יוצר בראשית והטעם מפני שהוא מצייר כל הצורות המצטיירות במלכות הנקרא בראשית ויהיה לפי זה בית של בראשית משמשת. ופי' באיזו מקום מצייר בראשית ר\"ל במקום הנקרא ראשית וזה דוחק. ולפי פי' יקרא היסוד כן דווקא בהיותו מתאחד עם המלכות ונותן בה כח לצייר הצורות. והמפרשים אחרים פי' כי הכתר נקרא יוצר בראשית שיצר החכמה. ויוצר יהיה פי' מאציל. ואינו דוחק כי כבר בא לשון בריאה במקום אצילות, והוא בראשית ברא ופי' האציל לפי דעת כל המפרשים. ולפי זה יקרא הכתר יוצר בראשית באותה הבחינה שנאצלה החכמה ממנה:", + "יותרת הכבד שם זה מבואר בר\"מ (פנחס דף רל\"א ע\"ב) בארוכה ונעתיק לשונו הנה וז\"ל ובחבורא קדמאה כתיב היותרת מן הכבד וכתיב ואת היותרת על הכבד. בתר דעבידת ניאופה אסתלק' עליה. יותרת מן הכבד כו' לאסטאה בני עלמא ולאסטאה עלייהו ושבקת לדכורא למעבד זנונים ובג\"ד היותרת מן הכבד. יותרת על הכבד בתר דעתידה ניאופ' אסתלקת עליה מצח אשה זונה אתגברת על בעלה כו' דאיהו כבד בכעס דמרה אשת מדינים כו'. וכעס כו'.", + "ועוד יותרת אתקריאת מסטרא אחרא, בתר דנפקת לנאפא עם כלא יהיבת שיורין לבעלה והאי איהו יותרת מן הכבד. מגו כבד ויותרת דילה נפקת מרה ואיהי חרבא דמלאך המות דנפקו מיני' טיפין מרירין לקטלא לבני נשא הה\"ד ואחריתה מרה כלענה ואיהו תליא בכבד וכל מרעין ומותא ביה תליין עכ\"ל. ודבריו מבוארים וכמו שיש בקדושה זכר ונקבה כן בצד הטומאה והם כבד זכר ויותרת נקבה. וענין זה יתבאר בשער התמורות:", + "יחוד היחוד תלויה בתפארת. והטעם כי עקר היחוד הוא התפארת עם המלכות ועל ידם יתיחדו כל הספירות ולפיכך סתם ייחוד רומז אליו התפארת עם המלכות לבד ואגביה מתייחדים הכל:", + "יין סתם יין הוא בגבורה אמנם הלבן הוא בהיות נוטה אל החסד והאדום הוא כח הגבורה. ואמנם נקרא טוב כשנמזג במים מצד מימי החסד ששם הטוב כדפירשנו בערך טוב:", + "ויש יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ופירושו כי בבינה יש יין וכשאותו יין יושפע אל ששת ימי הבנין אז נקרא יין המשומר בענביו. ופירוש משומר יש בו ב' פירושים. הא' לשון שמרים ופי' נשקט על שמריו כי שמרי היין הם סיגי הזהב שהוא סטרא דחשך דגיהנם. וכשהיין הזה למעלה בבינה עדיין לא שקט כי אפשר להיותו נשפע דרך הגבורה ואז הוא קשה וצריך מזיגה יפה. אמנם כאשר כבר נשפע למטה בענביו אז הוא יפה מעצמו כי הוא שקט. או פיר' משומר מלשון שמירה כי הוא שמור שם מבלי תערובת דין קשה. ושני פי' אלו פי' הרשב\"י ע\"ה בז\"ח בשה\"ש (דע\"ו.) וז\"ל ת\"ח ישראל נטלין לחולקהון וחדאן חדווא מחמר טב דנהיר וזכיך ושכיך וקיימא על דורדייא. הנה שפי' לשון המשומר מלשון שמרים. ובסוף דבריו אמר וע\"ד ישראל חדוא דלהון בההוא יינא דמנטרא דנפיק מעלמא דאתי ומנטרא בענבוי. הנה שפי' מלשון שמירה. ודקדק לשון דנפק מעלמא דאתי להורות מה שפי' למעלה כי לענין יין יותר טוב אחר שנתפשט לפי שכבר נמזג ונמתק. ור' משה פי' שיין המשומר מענביו הוא בחכמה ז\"ל יין המשומר בענביו הוא סוד שפע אהיה העומד בכח לצאת דרך ל\"ב נתיבות הידיעות לשמע אזן בקבלה אמיתית ליודעיהם. ויש מן המקובלים יקראו יין המשומר בענביו למלכות ואם כן היין הוא אדום ואמר הכתוב (דברים לב) ודם ענב תשתה חמר והוא משומר ביסוד ואינו אדום כ\"כ עכ\"ל. ואין לפי' אלה עיקר כלל אלא כדפירשנו וכ\"פ הרשב\"י ע\"ה:", + "עוד יש יין חי והוא מצד הבינה בהיותה מתחברת עם החכמה כדפי' בערך חבית. עוד פי' אחר חי מצד יסוד שהוא חי. ושני פי' אלה פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רמ\"ה) החכמה תחיה בעליה. ויסוד אל ח\"י היותו יונק מן הבינה בחיבור החכמה כי ע\"י שלשתם הם נמשכים למטה לחיה אשר תחת אלהי ישראל:", + "יכין שם זה לעמוד ימיני שעשה שהמע\"ה במקדש והוא כנגד נצח ונקרא נצח יכין מטעם שעל ידו מתכוננת המלכות כן פי' כל המפרשים. ואפשר היות כוונתם כי על ידו נמשך חוט של חסד המשוך על המלכות ועל ידו מתקשטת הכלה להיותה נאה וחסודה בעיני בעלה. וקשיא לן כי היה ראוי לקרותו מכין על שם ההוה לא יכין על שם העתיד להכין ועדיין לא הכין. ואפשר לתרץ בדוחק כי הכוונה יכין יוסיף על הכנתו הכנה אחרת כאמרו עם היות שהוא מכין עדיין יכין עוד יוסיף אומץ זה נראה לנו ע\"ד שיטת המפרשים. והנ\"ל כי הכונה על הגאולה כי תחלת הכנתה והוייתה מן הנצח וכ\"פ הרשב\"י ע\"ה כי התחלת הגאולה מן השחר ואח\"כ בקר. ופי' שחר נצח כאשר נבאר בערכו ע\"כ. וכן תחלת הגאולה מן הנצח. ומפני שידע שהע\"ה שעתיד הבית ליחרב הניח העמוד הזה בבית וקראו יכין פי' עתיד להכין הבית ולסעדו בגאולה. כי אשב בחשך ה' אור לי (מיכה ז ח) [נד]. ילדים הנצח וההוד נקראים ילדים כן פי' בזהר פרשת וישלח (דף קע\"ב.) והם נקראים ילדים בסוד הכרובים שהיו פניהם כפני ילדים:", + "יללה הוא במלכות מצד כחות הדין והחיצונים שהם מעוררים הבכי ומזה נגזר לשון לילית ולילין וכלם נגזרים ממלת יללה שהיא הדין ושליטתו כנודע:", + "ים שני מדות נקראות ים. א' הבינה והיא נקראת ים שהיא מאירה בחמשים שערים ולמטה והתנינים הגדולים הולכים בה ושבים והם תפארת וצדיק כי שניהם חשובין כא' ושמו לויתן הרובץ בים הזה כאשר יתבאר בערכו. ויש חילוק גדול בין יובל לים עם היות שניהם רומזים בבינה וחמשים שעריה. כי ים, י' היא חכמה, ומ' היא הבינה. וכשהבינה נקראת ים מורה על התגלות החכמה ג\"כ ע\"י חמשים שעריה. ויש חילק בין ים למי עם היות שניהם רומזין ענין אחד. כי מי הוא העלם ולכן קדם בינה לחכמה להראות כי היא מתעלמת בחכמה ואינה משפעת. וים הוא להיפך להראות כי החכמה הוא בבינה להשפיע. והמלכות נקרא ים להראות כי היא רחבה מלאה מים שקבלה. אמנם נקראת ים כשהיא מקבלת מחכמה. וכן פי' בזהר פרשת בהעלותך (דף ק\"ו ע\"ב) וז\"ל ים כד אתנהרא מנהירו דאבא כדין אקרי ים. ועם היות שכשהיא מקבלת מחכמה נקראת ים עם כל זאת אינה נקראת ים אלא במדרגה התחתונה אשר לה. וכן פירש בזהר (שלח דף קס\"ג. לפי גרסתו) דרגין קדישין תתאין דילה הם הנקראים ים. ונקראת ים סוף לפי שהיא סוף כל המדרגות [נה] והיא בחינה עוד למטה מים כנודע. ולפעמים נקראת [נו] ים המלח בסוד הדין שהוא סמוך לבחינה התחתונה. וכאשר נדקדק מלת כורסייא יראה שהיא בחינת הבריאה אשר תחתיה מצולת ים שהוא רצועה בישא לאלקאה לרשיעייא כאשר יתבאר בערכו. ובזהר פרשת ויחי (דרמ\"א) פירש הפך זה שנקרא המלכות ים המלח בהיות המלכות יונקת מהיסוד הנקרא ברית מלח ועל ידו השקט הדין כי מלח מטעים המר והתפל. ובודאי הני פי' קשו אהדדי. ואפשר לומר כי ענין המלח מיעוטו יפה ורובו קשה. ולכן כאשר יהיה המלח הנרצה במלת ים המלח מלח מועט, יורה על השקט הדין והמתקתו ע\"י ברית מלח שהוא הצדיק, כדרך המלח שמדרכו להטעים המר והתפל. אבל כאשר המלח הנרצה בים המלח יהיה מלח מרובה אז יורה על הדין ותוקפו כדרך המלח המרובה להקדיח התבשיל. והנה המכריח אל א' משני הפירושים במלת ים המלח יהיה לפי עניינו. או נוכל לומר כי לעולם ים המלח כוונתו בסוד הדין שאם לא היו המים מרים לא הוצרכו למלח ואף אם נמלאו המים עם כל זאת עדין נשאר בהם כח הדין, כי לפטרו בלא כלום א\"א. וכן מוכח מלשון הזהר ויחי הנ\"ל דקאמר וכי אמאי מלח בגין דאיהו ממתיק ומבשם מרירא לאטעמא. ואי לא הוי (בגין) מלחא לא יכיל עלמא למסבל מרירא הה\"ד כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו וגו' עכ\"ל. והנה הורה בפי' שאין כוונת המלח לבטל טעם מרירת הדין מכל וכל, אלא כדי שיוכלו בני העולם לסבלו. ולכן עם היות שיש בו מלח עם כל זאת עדיין טעמו בו דין הוא לעולם ולכן יצדק אמרנו כסא דין. עוד נקראת י\"ם האחרון שהיא אצל ים הקדמוני לפי שים הקדמוני הוא בינה ונקרא קדמוני להורות על יחוד הכתר עם החכמה והבינה הנרמזים בי\"ם כדפירשנו. ונקראת אז המלכות ים האחרון שהספירות שלמעלה ממנה הם ימים כי אז היא ים האחרון מכלל דאיכא אחריני דלאו בתראי נינהו והם ז' ימים שבעת ספי' ואז שפע וברכה בעולם. וכן נקרא המלכות ים כנרת בסוד התכלת שהוא הדין שיוצא ממנה ונקרא כן בסוד הדין גוון התכלת. והמלכות עצמה נקראת ימים לשון רבים מפני שהיא כלולה משבעה ימים כן פי' בתקונא (כא דמ\"ב וז\"ל) ימים שבעה בשבע'. ונעתיקהו בשער היכלות. ובפ' ויחי (שם) פי' כי בחינות המלכות הם רבות כפי השתנות הפעולות יש מים מתוקים ויש מים מלוחים ויש מים מרים וכלם ימים הם בחינות במלכות:", + "ימי עולם ימי קדם. פי' בזהר פרשת נשא (דף קל\"ד ע\"ב) ימי קדם דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין. וימי עולם דזעיר אנפין:", + "ויש ימי הרעה ופירש בזהר פרשת מקץ כי כמו שיש ימים בימין בקדושה כן יש ימים בשמאל שהם נקראים ימי הרעב ימי הרעה ימים שאין בהם חפץ:", + "ימים ראינו לערוך בערך זה ענין הימים ר\"ל ימי השבוע וסדרם למעלה לפי דעות הנמצאות למפרשים. יש שמנו ימים כסדרן יום א' גדולה יום ב' גבורה יום ג' תפארת יום ד' נצח יום ה' הוד יום ו' יסוד יום ז' שבת מלכות זו היא דעת הכולל הפשוט כפי' רוב המקובלים. ובספר מאירות עינים יש דעה אחרת והיא גם כן דעת ר' שם טוב ואומר שהיא ג\"כ דעת הרמב\"ן והיא זו יום א' תפארת יום ב' מלכות יום ג' גדולה יום ד' גבורה יום ה' נצח יום ו' הוד יום שבת יסוד. ודעת זו אינה מתיישבת מכמה סבות. א' כי יום ה' הוא יום דין ומשפט כנודע ולפי דעתם יום ה' נצח ונצח אינו דין אלא אדרבא רחמים. עוד לפי דעה זו יום שני מלכות ואנן קיימא לן ביום שני נבראו המאורות וזה אי אפשר לדעה זו כי תפארת שהוא חמה הוא יום ראשון והחמה נברא ביום שני. ומטעם זה גם כן אי אפשר היות מלכות יום שני כי אחר שנבראו המאורות ביום שני א\"כ כבר קדם יום ב' לבריאת המאורות אם כן יום שני אינו א' מהמאורות.", + "ועוד יומא קדמאה מוסכם בזהר שהוא החסד. ובתקונים (תקונא סט דק\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה שיום א' חסד יום ב' גבורה יום ג' תפארת יום ד' יסוד יום ה' ויום ו' נצח והוד, לילה שכינ' והיא ליל שבת והמאמר עצמו העתקנו ובארנו אותו בשער סדר האצילות בפ\"ב ע\"ש ודקדקנו שם בלשונו שאמר תרין שוקין אינון יום ה' ויום ו' ולא רצה לפרש לפי שאין מתייחס יום ה' בנצח שיום חמשי דין ונצח רחמים כמו שאמרנו לעיל. אבל קשיא לן בדברי הרשב\"י ע\"ה שאמר שיום ד' צדיק וזה א\"א שהרי בו לקו המאורות ובו נפל אסכר' לרביא. ואם היינו אומרים שהגבורה יום ד' כמו שפי' המפרשים ניחא. וזה ג\"כ יקשה לדיעה הא' שאמר שנצח יום ד' כי זה א\"א מן הטעם שאמרנו. לכן נראה לפרש כי כבר נתבאר שהת\"ת והמלכות ד\"ו פרצופין נבראו והם היו יום ג' ת\"ת ויום ד' מלכות וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזהר במקומות רבים. ובזה צודק הדרוש הזה מכל צדדיו כי ביום א' חסד, וביום ב' גבורה ולפיכך בו נברא גיהנם, ויום ג' תפארת ולפיכך נאמר בו ב' פעמים טוב א' של גבורה וא' שלו, ויום ד' היה במלכות ובאמצע תשמישה קטרגה ונתמעטה וניתנה הדום רגליו ושמש במקומה היסוד דגוף וברית חשבינן חד שזהו מציאות ראשון של היסוד, או אל מציאות שני נצח והוד רביעי וחמשי, וששי ליסוד ונכללת עמו המלכות והיינו ה' דיום ה\"ששי כדפירש בתקונים ונשאר' היא הדום רגליו מדת לילה ויום שבת נחלק בין יסוד למלכות כמו שנאריך הביאור בערך שבת בע\"ה. ובענין שני המציאות של היסוד בארנו בשער סדר האצילות בפ\"ב בע\"ה:", + "ימין סתם, מיוחד אל החסד. וג' ימינים הם כמו שבארנו בשערים הקודמים והם חכמה חסד נצח. ואין הכונה שיהיה שם ימין ושמאל ח\"ו. אמנם (כדברים) [הדברים] הטובים המתוקנים בטובה על תקונם נקראים ימיניים וכן דרז\"ל (במ\"ר שה\"ש פ\"א בפסוק לסוסתי כו') מיימינים לזכות משמאילים לחוב. הנה כל ענייני החובה וכיוצא בה יקרא שמאל וכל ענייני הזכות וכיוצא בו יקרא ימין. וכל הענין לדין או לרחמים דהיינו חובה וזכות:", + "יסוד כל המפרשים פרשו כי נקרא יסוד מפני שהוא יסוד של המלכות. כי הרוחני הוא הפך הגשמי. כי הגשמי יסודו למטה, והרוחני יסודו למעלה. והמלכות בהשתוקקותה לעלות אליו מתקיימת ועל ידו מתפרנסת ואפשר שנקרא יסוד בשעה שיושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כנים ואז הוא יסוד כל העולמות וכלם ניזונים ממנו עד נקודה האחרונה. ויש גלוי לזה בזהר בפ' נח העתקנוהו ופי' בשער הצנורות פ\"ג כי נקרא יסוד בבחינתו שאין למלכות שפע וחיות אלא ממנו. ואם ח\"ו יעלה על הדעת שיסתלק הבחינה ההיא נמנעת עמידת המלכות ח\"ו ושם הארכנו:", + "יעקב הוא ת\"ת אלא חילוק גדול יש בין יעקב ובין ישראל כי ישראל הרמז בתפארת כאשר יתבאר בערכו. אבל יעקב מלשון עקב והרמז במלכות. וכן נרמז בזהר פרשת בלק (דף ר\"י ע\"ב) בפסוק מי מנה עפר יעקב וכן בפ' ויגש (דף ר\"י ע\"ב) בפסוק ותחי רוח יעקב אביהם. אמנם כשהוא מלא בוא\"ו הרמז בתפארת שהוא מדת יעקב אבינו והוא ו' שבשם הכולל ו' קצוות. ויש חילוק בין עקב ממש ליעקב כי עקב הרמז במציאותה התחתונה לבד אבל עם היו\"ד ירמוז גם כן אל מציאותה הנעלם אל הנקודה המאירה אל העגולה כדפי' בשערים הקודמים ובפרקים הקודמים:", + "יפה נוף בזהר פרשת ויקרא (דף ה') פירש כי הת\"ת נקרא יפה נוף והטעם כי הוא יפה ע\"י הענפים ולכן נקרא תפארת ולכן נקרא יפה נוף. ובפרשת ויגש (דף ר\"ו ע\"ב) פירש כי יפה נוף נקרא היסוד וראיה ויהי יוסף יפה תואר וגו'. ואפשר הטעם כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף כי היסוד גם כן מתפאר בשש קצוות בסוד שנקרא גם כן וא\"ו כנודע. ובתיקונים גם כן פירש שהיסוד נקרא יפה נוף:", + "יפה עינים פי' רבי משה בנצח וז\"ל יפה עינים מצד החסד אבל לא בחסד אברהם שלמעלה לו עכ\"ל.", + "ולי נראה כי עינים הם נצח והוד כאשר נבאר. ומלכות מדת דוד נאמר בו (ש\"א טז יב) אדמוני מצד הדין, עם יפה עינים פי' אבל הוא יונק מהיסוד בהיותו שואב מן העינים בהיותם רוחצים בחלב. או נאמר כי עינים הם בכח הגבורה ונקראת יפה עינים בהיותה רוחצת בחלב האם כדפירשנו בשער מהות והנהגה פ\"ו והמלכות היתה מקבלת ע\"י דוד באותה בחינה:", + "יצחק מצד הגבורה נקרא יצחק והטעם כי יצחק אבינו מרכבה אליה כדפי' בשער הכנויים. אמנם נקרא יצחק באותה בחינה שיצחק מרכבה אליה ועל שמה נקרא יצחק והיא מלשון שמחה ושחוק. וכבר נודע כי השמחה והשחוק בצד הגבורה וראייה גדולה מן הלוים בשירה. וזהו דוקא בבחינת יין המשמח לא המשכר. וכן נתבאר בזוהר פרשת וירא (דף קי\"ח) ופירש שם כי יצחק הוא חדוה בסוד חלוף אש במים ומים באש ואפשר כי מטעם זה נקרא יצחק בלשון עתיד הכונה דין שיהפך לרחמים ולצחוק:", + "יקר יראה אותו ביסוד ברוב המקומות וגם יראה היות פעמים בת\"ת. ועקרו לשון אור כדכתיב וירח יקר הולך (איוב ל\"א):", + "יראה סתם יראה הוא בגבורה. כי משם עקר היראה וכן היראה נקרא יראת אלהים. והשכינה מצד הגבורה נקראת יראה. ויש עוד יראה שלישית והיא עליונה והיא אוצר החכמה וזהו הבינה. והטעם שנקראת כן מצד הגבורה בהיותה משפעת בה. ומ\"ש הכתוב (תהלים ק\"א י) ראשית חכמה וגו' כי תחלת המחשבה היא היראה מלכות עם היותה אחרונה למעשה. וזהו אמרו (משלי א ז) יראת ה' ראשית דעת. [נז] או יהי' פי' (ראשית חכמה יראת מלכות בינה ועם זה תבין עקב ענו' יראת ה' (משלי כב ד).) כי הענוה היא חכמה עליונה וחכמה שעשתה היראה עטרה היא חכמה תתאה ועשתה ליראה שהיא בינה עטרה וכתר על ראשה. וחכמה שהיא ענוה או [הדעת שעולה עד] הכתר כאשר יתבאר בערכו עשתה להיראה עקב עם היותה עם הבינה:", + "ירום פי' בזהר פרשת מקץ (דף קצח) כי הוא בבינה וכן פי' בפ' וישב (דף קפ\"א.) בפסוק (ישעיה נב יג) ירום ונשא וגבה מאד. ירום מסטרא דנהורא עלאה דכל נהורין עכ\"ל. ופי' הטעם שנקרא הבינה ירום מפני שהיא עליונה למעלה מכל ספירות הבנין. ורז\"ל (בתנחומא סוף פ' תולדות) פי' ירום מאברהם. ולא פליגי דהכי הוא דאברהם למטה מבינה שהוא חסד. והארכנו בערך רם:", + "ירושלים היא המלכות ונקראת ירושלים בסוד בחינה חיצונה שבה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזוהר (בלק דף קע\"א.) וז\"ל אלא ירושלים כל דרגין קדישין דילה כד אסתחרן איקרון ירושלים עכ\"ל. והוא ביאר שם שיש לה מדרגות יותר פנימיות והם עזרות ויש יותר פנימיות והם היכל ובהם מדרגות לפנים ממדרגות ואותם מדרגות אשר הם סובבים אות' הם נקראים ירושלים. ויש ירושלים של מטה והיא ה' אחרונה וכבר בארנו זה בשער מהות והנהגה:", + "ירח היא השכינה. והיא פעמים פרוצה פעמים מלאה בסוד הקטרוג כמו שפי' בשער המיעוט. אמנם נקרא ירח לרמוז אל התוספת ואל המגרעת ואותו חלק ומציאות נקרא ירח. ויש חילקו בין ירח ובין לבנה. כי לבנה מורה על מלואה בסוד לבונה זכה, והיא לבנה מצד קבלתה מאור השמש הלבן. אמנם ירח מורה על פרצותה לעתים, וששה ספירות נקראים ירחים מצדה וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רנ\"ג ע\"א):", + "יריעה הוא התפארת וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים והסימן נוטה שמים כיריעה (תהלים קד). ונקרא כן בהיותו נטוי מן הבינה ששם התחלתו בסוד שש קצוות עד המלכות. כי מבריח מן הקצה בינה, עד הקצה מלכות, ומתייחד עם הכלה. ובזהר פ' תרומה (דף קס\"ד) וז\"ל ות\"ח אור וחושך כו' אור מסטרא דימינא וחשך מסטרא דשמאלא מה עבד קב\"ה שתף לון כחדא וברא מנהון שמים. מאי שמים אש ומים. שתפן כחדא ועבד שלם בינייהו. וכד אתכלילו כחדא ומתח לון, כיריעה מתח לון, ועביד מנהון אות ו' ודא אקרי יריעה. יריעות דהא אות דא אתפשט מניה נהירו ואתעבידו יריעות כו':", + "ירכתי צפון פי' בתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ו.) כי נצח והוד (נקראת) [נקראים] ירכתי צפון ונקראים כן בבחינת' התחתונ' ובעבור יניקתם מן הגבורה הנקרא צפון. ויש להם בחינות עליונות יותר מירכתי שהם ירכים. והם בחינות מתנים וחלצים וכליות וביצי הזכר וכיוצא בזה:", + "יש עקרו הוא בחכמה ונכללת עמה הבינה. והרמז י' חכמה ש' בינה שרשא דאילנא כדפי' בערך איש. והרמז ששניהם נאצלו מכתר הנקרא אין והוא יש מאין. עוד הם נקראים יש על שם יש עולמות שנכללות בשתיהם ומהם נמשכים לגדולה ולגבורה והם אותם שפי' בערך אור וזהו להנחיל אוהבי יש (משלי ח כא):", + "ישועה כל לשון ישועה הושיעה ויושע וכו' כלם מצד החסד וכן פירש בזהר פרשת תרומה (דף קס\"ט.) וז\"ל מאן ישועות דא ימינא דאיהי מושיע מכל מקטרגין דעלמא דכתיב (תהלים ס) ותושע לו ימינו וכתיב הושיעה ימינך וגו' עכ\"ל. ולפי זה פי' הפסוק הושיעה אתה הימין שאתה ימינו של הקב\"ה ולך תאות הישועה ולפיכך האריך הכתוב בלשון ואמר וענני שהוא הכרח אל מה שפי' שהכונה ואתה הימין ענני. ואפשר שמפני שהיא נראה לכאורה מנגד לשון המקרא אל פירושו לכן הביאו להראות שאדרבא משם ראייה כדפי':", + "ישורון פי' בזהר פ' וישלח (דף קע\"ז ע\"ב) כי הת\"ת נקרא ישורון בערך קבלתו הימין והשמאל שהם ב' שורות שורת הימין ושורת השמאל בלי התהפך ההכרעה והמזגה אל א' הקצוות אלא עדיין הם שני שורות כמו שקבלם. וישראל נקרא אחר שהוא מהפך שני השורות אל טבע שפעו. ואפשר אל החסד והיינו א\"ל שבו:", + "ישר פי' ישר הוא בשכינה המחוברת בישר שהוא הת\"ת. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בפקודא דתפילין (פ' בא דף מ\"ג) וז\"ל ועשית הישר דא תפלה של י\"ד לאסמכא ליה בתפילין של ראש עכ\"ל. הנה בפירוש הישר רצה לומר מלכות בהיותה מיושרת וכלולה בכל מה שלמעלה כעין תפלה של י\"ד שיש בה ארבע פרשיות ארבע אותיות של יהו\"ה. ובספר הבהיר נראה כי ישר הוא בתפארת וז\"ל זכה למדת אמת יעקב שהוא מדת השלום ומדד לו הקב\"ה כמדתו שנא' ויעקב איש תם ואין תם אלא שלום שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש וכן אמת שלום שנאמר שלום ואמת יהיה בימי ואין אמת אלא תורה שנאמר תורת אמת היתה בפיהו וגומר מה כתיב בתריה בשלום ובמישור הלך אתי ואין מישור אלא שלום שנאמר תם וישר עכ\"ל. הנה בפירוש, כי ישר וכל לשון יושר הם בתפארת, שהוא מדתו של יעקב. וזה לפי שטתו כי תם הוא בתפארת. ובזהר (שלח דקס\"ג ע\"ב) פי' כי תם הוא במלכות כאשר נבאר בערכו. ולכן ישר ג\"כ במלכות ואפשר שלא תקרא המלכות בלשון יושר אלא מצד התפארת כי הוא המיישר בין שתי הקצוות כנודע:", + "ישיבה של מעלה פירש הרשב\"י ע\"ה ברעיא מהימנא כי בינה היא ישיבה של מעלה. ואפשר שנקרא כן בסוד שכל הקצוות יושבין בה. בסוד שהיא מערכת שנייה אל האצילות כדפירשנו בשער סדר האצילות [נח]:", + "ישיני עפר פי' הרשב\"י ע\"ה כי האבות הם ישיני עפר ולא פי' בו טעם. ומצאנו אומרים הטעם כי הם ישנים בין שני עפרים. עפר עליון בינה, ועפר תחתון מלכות. וזהו כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג) תשובה. והאבות יוצאים מעפר זה ונכנסים בעפר זה ועומדים בין שתיהם. ואפשר שנקראים כן בסוד קבלתם מהבינה והשפעתם במלכות:", + "ישראל הוא התפארת. אמנם נקרא ישראל כשהוא מכריע בין חכמה ובינה ומכריע כף הבינה לצד החכמה כדרכו הטוב בהיותו מטה כלפי חסד. וזהו ביאור מלת ישראל. א\"ל מצד החכמה בסוד החסד, ויש\"ר פירוש שיר מצד הבינה בסוד שיר הלוים. ויכריע שיר למלת אל. הכונה כמו שפירשנו בשמים בשער המכריעים שהכונה אש הנוטה למים וכן הכא שיר הנוטה לאל. ומזה הטעם נהפכה המלה משיר לישר ומפני שאין ההכרעה הזאת ממש בתפארת אלא בסוד הדעת הנעלם. לכן אמרו ישראל עלה במחשבה שהרמז שנקרא ישראל בסוד עלייתו אל המחשבה שהיא חכמה. וכן הוא נקרא ישראל סבא כי מלת סבא עקרו בחכמה. ויש ישראל זוטא אם ביסוד אם במלכות. ובתיקונים פירשו במטטרון שנק' ישראל זוטא. והכל עולה אל מקום אחד כי הכל בכ\"ל והכל בתפארת ומטטרון נגד הת\"ת. ובר\"מ פי' כי החכמה נקרא ישראל ועלה בבינה הנקרא מחשבה. ובערך מחשבה העתקנו לשונו. עד הנה הגיע שכלנו הדל והחלש בביאור ערך היו\"ד בעזרת האל. ועתה נכנס בביאור ערך הכף:" + ], + [ + "כבד הוא הזכר של לילית. כי מסטרא דשמאלא יש זכר ונקבה, כמו שיש בקדושה. וכבר רמזנו ענין זה בערך יותרת ובערך טחול כי כל אלו האברים הם שמאליים, ובפרט כבד כי הוא השולח המובחר והטוב שבדם לכל האברים וקולט את השמרים ובצדו המרה הלענה אשר מצודים וחרמים לבה:", + "כבוד המפרשים פירשו כי כל הספירות נקראות כבוד כי כל אחת כבוד למה שלמטה ממנה וקראו לחכמה כבוד ראשון לפי שהיא תחלה לאצילות, וכן בינה כבוד עליון וכיוצא בזה. וכל הדברים האלה הם בלי טעם. אמנם דעת הרשב\"י ע\"ה כי כבוד נקרא השכינה כאשר תתחבר אל דודה ותתמלא פגימתה ותהיה לבנה במילואה אז נקראת כבוד והטעם כי נתן לה בעלה כח הל\"ב נתיבות העליונות כי כך עולה כבוד. ובחכמה עיקר הכבוד. ולא בכל יחוד אשר תתייחד תקרא כבוד אלא דוקא בהיותה מתקשטת ומתלבנת בהיכל נחמד הנקרא כבוד. וזהו ובהיכלו כלו אומר כבוד (תהלים כט) ואז מלא כל הארץ כבודו. ודברים אלו צריכים אריכות גדול ואין ראוי להאריך הנה. ובס' רעיא מהימנא (פנחס דף רמ\"ט.) נתבאר ענין זה בארוכה אצל רבי אבא פתח כאיל תערוג, קרוב אליו קצת. וקרוב לענין זה פי' בזוהר פרשת בראשית (דף ח'.) בפסוק השמים מספרים כבוד אל. וז\"ל בכל יומי שתא אקרי אל והשתא דעאלת לחופה אקרי כבוד ואקרי אל עכ\"ל. הנה בפירוש כי מפני כניסתה לחופה נקרא בלשון כבוד ואפשר שאז מתקשטת בל\"ב נתיבות העליונות המאירים מצד החכמה כדפירשנו. עוד נקרא הבינה כבוד מטעם שהחכמה מעוררת בה נתיבותיה וכן נקרא בית נתיבות. וכבודי הרמז בבינה בסוד ל\"ב נתיבות י' עשר אמירן ובהיותה מנהרת בכל זה אז נקראת וכבודי [נט] כדפירשנו. ויש חילוק בין כבוד ובין ל\"ב עם היותם שניהם רומזים אל ל\"ב נתיבות. כי כבוד נקרא ל\"ב נתיבות עליונות שהם בחכמה ע\"י הבינה, ולב נקרא ל\"ב נתיבות שהם במלכות. וכן פירוש בר\"מ (פנחס דף רנ\"ו ע\"ב) ונפרש בערך לב. ונקרא המלכות כבוד בהיותה מקבלת אותם נתיבות העליונות בסוד היחוד. ונתבאר בזוהר פ' מקץ (דף קצ\"ז ע\"ב) כי הנתיבות נשפעים במלכות על ידי היסוד בערך בחינתו הנקרא שלום:", + "כבוש פירוש בתקונים (בהקדמה דף ח' ע\"ב) כי הת\"ת הוא כבוש עם המלכות בסוד יחודה עמו אפילו בגלות מצד החכמה. ומצדה נקרא כבוש:", + "כביר הוא אחד מכנוי הגבורה והוא מורה על חזקה. וכאשר נקרא כביר כח, מורה על הגבורה היונקת מכח שהוא הבינה בבחינה שנבאר בערכו:", + "כבר המלה זו כוללת ג' ספירות עליונות כ' כתר ב' בינה ר' ראשית חכמה. וטעם ההפוך הזה ורמזיו וענייניו הארכנו בשער המכריעים בפ\"ה, ופי' כב\"ר עניינו רכ\"ב לעילת העלות ב\"ה:", + "כבשים בר\"מ (פנחס דף רמ\"ח.) פי' הרשב\"י ע\"ה. שבעה כבשים הם כמו שבע שבתות תמימות (ויקרא כג טו) שהם כללות שבע ספירות בהיות כל אחת מנהרת בז' ימים שלהן. ונוכל לומר שהם כך מצד הבינה ונקראים כבשים שהם כובשות הדין בסוד ימי לבון כי הוא ביעור אלילים מן הארץ. ובתיקונים פי' הרשב\"י ע\"ה כי הת\"ת מצד החסד נקרא כבש. ואפשר כי מצדו גם כן נקראים כלם כבשים בסוד שהם לבנים:", + "כבשן המלכות נקרא כבשן מצד הגבורה המבערת אותה ככבשן ומדלקת אותה בכח הדין. אמנם נקרא בלשון כבשן ולא בלשון חשך או תכלת. לפי שהיא כבושה תחת בעלה ודינה כבוש תחת הרחמים. והוא מקום אפייה ובשול השפע הנשלח אליה מבעלה אל מזון החיילות כמו שנודע שהנקבה מכח החמימות מבשלת הזרע להוליד בדומה. ונמצא לפי זה כי בהיות המלכות יונקת דין ואותו דין כבוש תחת בעלה ובכח אותו הדין מבשלת השפע לתחתונים והיא אופה ומבשלת אז תקרא כבשן. וכל זה נתבאר (בר\"מ פנחס דף רנ\"ב ע\"ב):", + "כד פי' בתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ה ע\"ב) כי היסוד נקרא כד שהיא כ\"ד ספרים דאורייתא וכ\"ד אותיות בשכמל\"ו. ושכינה איתקריאת כד\"ה שפירשו כ\"ד ה'. ועל שתיהם נאמר (ישעיה נד יב) ושמתי כד כד שמשותיך שהם שתי כדים. ונקראים כדים בהיותם מלאים מי שפע ברכה מן הנהר (ע' בהקדמת ת\"ז דף י\"ג ע\"א):", + "כה מדת מלכות נקראת כה. ופירוש הרשב\"י עליו השלום בזוהר פרשת לך (דף צ' ע\"ב) בפסוק (בראשית טו ה) כה יהיה זרעך מסטרא דגבורה אתקריאת כה וכו'. כנראה שכ\"ה רמז למלכות מצד הדין. וכן בפ' נשא (דף קמ\"ה ע\"ב) בפסוק (במדבר ו כג) כה תברכו פי' כי כה נקרא המלכות מצד הדין והביא שם על ענין זה הכרחיות רבים. אמנם בזוהר (ואתחנן דרס\"ט) נמצא כי כה יש לצד ימין וכה לצד שמאל. וזה שאמר הכתוב כה תברכו מלשון ברכה מצד אברהם. ובמקום אחר לדין וזהו נלכה עד כה (בראשית כב ה) והיא בשעת העקידה. ועוד הלא כה דברי כאש (ירמיה כג כט) שהוא לצד הגבורה. ופירש עוד (בתקונים) כי אלו שני פעמים כ\"ה אותיות דקריאת שמע דבקר וקריאת שמע דערב, אלו נגד בקר דאברהם ואלו נגד ערב דיצחק. לכן נראה לנו לומר כי המלכות נקרא כ\"ה מצד כ\"ה שערים שמקבלת ע\"י הימין וכן נקראת כה מצד כ\"ה שערים שמקבלת על ידי השמאל. כיצד י' של גדולה וי' שבנצח וחמש של תפארת לצד ימין הם כ\"ה שערים לימין. וכן כה לשמאל כיצד י' בגבורה וי' בהוד וה' של התפארת שבצד השמאל הם כ\"ה בצד שמאל. והמלכות מקבלת אותם על ידי היסוד כי בינה עד הוד אתפשטת כמו שהארכנו בשער חמשים שערים. ומתוכו יכנס המעיין אל דברינו אלה. ועם היות שאמרנו שהם כ\"ה אל הימין וכ\"ה אל השמאל עם כל זאת לפי שמצד השמאל הם השערים ששם הבינה, כענין אמרם ז\"ל הרוצה להעשיר יצפין. ובינה בגבורה עקר גלויה נמצא שאפילו אותם שהם מצד החסד הם בגבורה. ובתקונים (בהקדמה דף י\"א. ותקונא כ\"א דף מ\"ה.) פי' הרשב\"י ע\"ה שבינה נקראת כ\"ה, ואינו מן התימה אחר שהיא כלולה כ\"ה וכ\"ה שהם חמשים שערים:", + "כהן גדול הוא בחסד ונקרא גדול מטעם שהוא גדול מכל ימי בראשית והוא ראש ונקרא כהן כי הכהנים מצד החסד הם כדכתיב (דברים לג) תומיך ואוריך לאיש חסידך מצד חסד. ובר\"מ (נשא דף קכ\"א ע\"ב) פירש הרשב\"י ע\"ה כי מיכאל הוא כהן הדיוט. ומן הראוי שכאשר ישמש בראש כל ההקף אז יקרא גדול [ס]:", + "כובע ישועה יש שפירשו באין סוף ויש שפי' בתפארת ויש שפירשו במלכות. וזה עיקר שהיא כובע ועטרה בראש, והיא ישועה מצד הגאולה שהיא בשתוף החסד:", + "כוס של ברכה הכוס הזה רמז במלכות אך לא בעצמותה אלא בבחינתה אל צד החיצון ולפיכך צריך הדחה ושטיפה לטהר אותה מן הקליפות. והמקום הזה נקרא כסא וכאשר הכסא הזה אינו שלם נקרא כ\"ס. אמנם בהיותה נקראת כו\"ס של ברכה רומז ענין גדול ראשונה רומז ענין הוא\"ו אשר בה ואיך ישב עליה בעל הכסא כתפארת אדם לשבת על הכסא ע\"כ הוא כוס מלא ברכת ה'. וקודם ישיבתו שם נטהר הכוס ע\"י הדחה שטיפה כמו שהוא בברכת המזון. ועוד שהיא אחוזה בימין סמוכה ותמוכה בחסד וכאשר יהיה לה כל הכבוד הזה אז נקראת כו\"ס של ברכה כי כל אלו המעלות יש לכוס של ברכה. ויש כו\"ס ישועות והיא נקראת כן בהיותה אחוזה ומיוחדת בחמשה ישועות שהם חמשה אצבעות שהם ה' בריחי המשכן שבצד ימין. ולכן כוס של ברכה ביד ימין כן פי' בזהר פ' בראשית (דף א' ע\"א ובתרומה דף קס\"ט ע\"א):", + "כותל פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (משפטים ד\"קטז.) שהרמז בו אל הת\"ת בהיותו מתייחד עם המלכות על ידי הצדיק. וזה פי' כ\"ו היא בחשבון שם בן ד' שהרמז בו אל התפארת. ות\"ל הוא תל שהכל פונים אליו שהוא המלכות עם הצדיק שע\"י מתייחדים שניהם. ובודאי שנקראת [גם] היא כותל בהיות לה כל הכבוד הזה דוקא:", + "כיור וכנו פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה דף י\"ב ע\"ב) כי כיור וכנו הם נצח והוד. ולכן יוכרח שהכיור הוא הנצח, וכנו הוא ההוד שההוד ודאי כן ומושב לנצח. כמו שפירש במ\"א (בתקוני ז\"ח דף קי\"ב.) ממראה מתניו ולמעלה נצח וממראה מתניו ולמטה הוד. והמסתפק אצלנו בענין זה הוא כי כיור וכנו היו נחשת והיה ראוי שיהיה הכיור של כסף המורה על הנצח שעקרו בקו החסד, וכיוצא בזה אנו מסופקים בעמודים יכין ובועז הרמוזים אליהם למה היה שניהם נחשת ולא היה יכין שכנגד הנצח של כסף. ואפשר הטעם בכל זה מפני כי הרמז אליהם בהיותם נוטים אל הדין, כמו ששניהם כסף בחצוצרות בהיותם נוטים אל החסד. אלא דקשיא כי כיור היה בו מים שנראה בחסד. אם לא שנאמר שהמים האלה היו מצד מי גשמים היורדים בגבורה. ולכן היו נפסלים בלינה [סא] מפני שהיה שולט בהם הדין החזק:", + "כח בפירוש מלה זו הארכנו בשער פרטי השמות בענין כ\"ח אותיות והעונה אמן בכל כוחו. אמנם כלל העולה משם כי כח היא בבינה בהצטרפות חכמה כ\"ח מ\"ה. ור' משה קרא לתפארת כח אדני ופירש הטעם כי הוא הנותן כח להמלכות. ואם כדבריו צריכין אנו לומר שנותן לה כח הבינה בדווקא ואז נקרא כח אדנ\"י. ובזוהר פ' שלח (דף קס\"א ע\"ב) פי' כי השפע הנשפע למלכות מלמעלה על ידי המדרגות מכתר אל חכמה ומחכמה אל הבינה ומהם אל המלכות אז נקרא כח אדנ\"י וכו' ע\"כ עיקר דבריו. ור' משה פירש כי הנצח נקרא כח החסד מפני שהוא ענף ממנו. ונקרא ההוד כח הגבורה ג\"כ מן הטעם הזה. ואמר שנקרא הנצח כח מגדל לפי שהוא מגדל הנפש הצומחת בכח חסד ורחמים. ונקרא ההוד כח מחליש לפי שהוא מחליש כח הנפש הצומחת בכח הגבורה. וקרא עוד לנצח כח עצם הגוף ולהוד כח בשר. ואפשר מפני [שהבשר] אדום בא מכח הוד, ועצם שהוא לבן בא מכח נצח. וקרא ליסוד כח גיד והטעם כי הוא הגיד העליון להוליד בדומה וקראו כח להמשיך הדבר ותמורתו והטעם כי מקבל התמורות וההפוכים מימין ומשמאל היורדים בו דרך הצנורות חובה וזכות ע\"כ. ויש מכנים לכל הספירות בלשון כחות ואין להאריך:", + "כי כל. פי' ביסוד וכן פי' הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ פינחס דף רכ\"ז.) בפסוק (דה\"א כט) כי כל בשמים ובארץ ואמר שהוא יסוד. ולזה כיון יונתן שאמר דאחיד בשמיא ובארעא, והכונה שהוא מייחד הת\"ת והמלכות:", + "כל כלה כל פירש הרשב\"י עליו השלום (בר\"מ פנחס דף רכ\"א: ותז\"ח דף קי\"א.) כי יסוד נקרא כל מסטרא דאימא עילאה שבה חמשים שערים וכאשר יונק ממנה ונכלל בחמשים שערים כמנין כל אז נקרא כל. וכאשר המלכות מקבלת החמשים מצד היסוד אז נקראת כלה. פירוש בהיותה מקבלת שבע ברכות ואז נקראת כלה. וכן נתבאר בזהר פ' תרומה (דף קסט.) וז\"ל. בכל חופה איצטריך תקוני שפירא לחופאה לחופה ליקרא דכלה סתם דהא דא כגונא דדא קיימא כו' כגוונא עילאה. אינון שבע ברכאן ירתא כלה מרוחא עילאה אתר דכל ברכאן נגדין מתמן עכ\"ל.", + "וכוונתו מבוארת כי צריך לתקן החופה בכל מיני יופי והטעם מפני כבוד השכינה אשר שם. ואמר כי כשם שהכלה לא נקראת כלה אלא כשמקבלת ז' ברכות כן מלכות אינה כלה אלא כשמקבלת ז' ברכות. ופי' כי ז' ברכות היא מקבלת מהבינה שהיא רוחא עילאה אתר דכל ברכאן נגדין מתמן והיא הבינה כי משם השפעת כל הברכות כנודע. והפירוש הזה מוכרח ממקומו שם. ושם פירש כי ברכת היין הוא ברכה שמקבלת מהבינה. ובזה נתבאר יותר אמרו כלה כל ה' שהוא נ' שערים. כי ידוע כי כל הוא יסוד כדפירשנו והה' הוא סוד המלכות והכל הוא סוד חמשים שערים שהם חמשה ספירות כדפירשנו בשער חמשים שערים. הרי ששה ספי' וברכת היין ששם עיקר רמז הה' הרי ז'. נמצא בזה דברי הזוהר ודברי התיקונים (והר\"מ) צדקו יחדיו. וכלה רומזת הכל כדפירשנו. כי כל הוא היסוד שעל ידו המלכות תקבל מהבינה כנודע. וכל הוא חמשים שערים שהם חמש ספירות. והחמשים עצמם רמיזתם בבינה הרי שש והה\"א רמז אל המלכות המקבלת אותם. ובזוהר (שמות דף ב') פירש כלה שלימתא כהאי סיהרא דאשתלימת מן שמשא בכל נהורא ונציצו ע\"כ. וקרוב למה שפירשנו שלא נקראת כלה אלא בהיותה שלימה בכל מיני שלימות מקבלת אותם מן היסוד ולא שהם של היסוד אלא העקר מן השמש בעלה ודאי ועל ידו עקר הקבלה מהבינה וזהו לשון כלה רצה לומר שלימה. ובפ' בא (דמ\"ג ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה וז\"ל כל, רזא דחסד בכל דוכתי בין לעילא בין לתתא. נראה משם כי כל מקום שנכנה שם כל, הכונה מצד החסד. וזהו (אמרם ז\"ל ב\"ב דף ט\"ז ע\"ב) בת היתה לאברהם אבינו ובכל שמה. והכונה שנקראת כל מצד החסד ומצדו ודאי נכללים חמשים שערים. ובתיקונים פירש כי בהיות צדיק כלול משלשה אבות נקרא בכל מכל כל שהם שלשה אבות על ידי צדיק. ועל כל זה כל לשון כל הוא על ידי חסד. וכן הכריח הרשב\"י ע\"ה (בתקונא מ\"ז דפ\"א). עוד שהיסוד נקרא ויכלו שעולה ע\"ב ולהאריך יותר אין ראוי:", + "כליות הם נצח והוד. ונראה לי כי על מציאותם הנעלם המייעצים, נקראים כליות. וכן אמרו ז\"ל (ברכות ס\"א) כליות יועצות ואין ספק שהם נקראים כן בסוד קבלתם מן החכמה על ידי הבינה. וכן נאמר (איוב ל\"ח) מי שת בטוחות חכמה. פירוש מ\"י שהיא הבינה היא מושכת ומשפעת מהחכמה אל הטוחות שהם הכליות ומטעם זה נקראים כליות לשון כל לפי שהם מצד הבינה כדפירשנו. ומן הראוי שיקראו כלות והוסיפו יו\"ד ונקראו כליות להורות שהם מקבלים ע\"י הבינה מחכמה כדפי'. ויש חילוק בין טוחות לכליות כי טוחות נגזר מלשון טח לשון הסתר והעלם בעוד שמקבלים, אבל כליות הוא אחר השפעתם. וכן דקדקנו מעצמנו שאין לכל הנדרש בכנוי זה גלוי מן המפרשים ולא מזולתם:", + "כנור הוא המלכות והיא בת עשרה נימין לפי שהיא כלולה מעשר. ורוח צפונית המנשב בה הוא התעוררות הגבורה אשר משם בא אליה בסוד צפונית גבורה. מערבי\"ת מלכות כדפירשנו בשער מהות והנהגה בסוד החבוק והיא מנגנת מאליה על ידי השפע הבא מן הצפון. והנגון והשיר מן השמאל כן פי' בזוהר. ושמענו בזה [סב] נוטריקון כ\"ו נ\"ר והכונה חבור ת\"ת שהוא כ\"ו בחשבון שם בן ד' ונ\"ר היא מלכות כדכתיב (משלי ו כג) כי נר מצוה והכוונה על הזווג:", + "כנסת ישראל שכינה מלכות נקראת כנסת ישראל. והטעם פי' בזוהר (בלק דף קצ\"ז.) ב' פירושים במ\"א. הפי' הא' הוא לשון קבוץ שהכונה אסיפת עם ונקרא כן מפני שהיא מאספת כל המחנות העליונות בתוכה. הפירוש הב' כנסת לפי שהשפע כנוס לתוכה ואינה נותנת אלא מעט מעט והטעם לפי שמרוב יופיה כלם אדוקים אליה ולמיעוט הזכיות אשר למטה אינה משפעת אלא מעט מעט וכלו כנוס בתוכה:", + "כנפים פי' הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים כי ארבע כנפים הם שם אדנ\"י וארבעה פנים שם ידו\"ד. והכונה כי כמו שהכנפים הם לכסות הפנים כן שם אדנ\"י מכסה ומסתיר לשם בן ד' כנודע. ויקרא זה פן וזה כנף בשעת החבור לרמוז אל כניסת זה בתוך זה כזה יאהדונה\"י. ומטעם זה כנפי העין הם נצח והוד מפני שהעין היא ענין ג' אבות חג\"ת. ומלכות רגל ד' למרכבה למעלה במקומם. ונקרא נצח והוד כנפי העין מפני שהם מסככים ומכסים בעד הספי' הנזכר:", + "כסא יש כסא דין וכסא רחמים. המלכות נקרא כסא דין, והתפארת כסא רחמים. והטעם כי הם הולכים זה לימין וזה לשמאל. אמנם לפעמים תמצא הבינה נקרא כסא רחמים והטעם כי הוא גם כן כסא לרחמים עליונים. ותפארת נקרא כסא הכבוד ונקרא כן כשהוא כסא לכבוד שהם ל\"ב נתיבות וכשנשפעים הל\"ב בו אז נקרא כסא הכבוד. ויש שפי' כי השכינה נקרא כסא כבוד, לפי שהיא כסא לתפארת שנקרא ה'. ובכל מקום שנמצא כסא הוא רומז לכסא או ליושב על הכסא, כל אחד לפי מקומו הראוי לו. אמנם שסתם כסא הוא במלכות, ולא במלכות אלא במקום כסאה הנקרא עולם הבריאה כסא הכבוד בסוד המרכבה כדפי' בשער אבי\"ע:", + "כסה היא השכינה כשהיא עולה אל הכתר שהוא מכוסה. כי כשהיא עולה למקום המכוסה שהוא הכתר דאתמר בי' במכוסה ממך אל תחקור נקראת היא כסה שמתכסה שם (ע' תקונא נ\"ה דף פ\"ו.):", + "כסף הוא מצד הגדולה וכן הכסף לבן בסוד הרחמים. ואמר בר\"מ (תצא דף רע\"ז.) כי בינה מצד הגדולה נקרא חמשים כסף כי הם חמשים בסוד נ' שערים וכסף בסוד הגאולה ע\"ש:", + "כף זכות וכף חובה כף זכות היא חסד, כף חובה גבורה. והטעם כי זו מלמדת זכות ומרחמת על הבריות, וזו כף חובה לדון כל העולם. ור' משה אמר כי הכף הוא החסד והזכות ת\"ת:", + "כפורים פירש רבי משה שהיא הבינה ונקראת כן מפני שמלבנת עוונותן של ישראל עכ\"ל. וכן ביוה\"כ אסור ברחיצה וסיכה ואכילה ושתיה ונעילת סנדל ותשמיש המטה. ה' עינוים כנגד ה' עלאה ועל זה אמרו העה\"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה כו'. ואולם אפשר כפורים לשון רבים שהם ה' עלאה משפעת ומאירה לה' תתאה. וכן פי' בזהר פ' אמור (דף ק\"ב):", + "כפורת הוא היסוד והוא עומד על הארון שהוא מלכות וכן פי' בתקונים ואפשר שיקרא כן דוקא כשהוא על המלכות וחופה עליה כענין בן פורת יוסף (בראשית מט) הנדרש בזהר (וישלח דף קע\"ה ע\"א):", + "כפות תמרים נקרא צדיק בהיותו אוחז בשמים ובארץ. וזהו ל' כפות שפי' כפות ל' מקושר אוחז למעלה ואוחז למטה. כמה דאת אמר כי כל בשמים ובארץ ומתרג' דאחיד בשמיא ובארעא כן ביארו בזהר פרשת ויקרא (דף כ\"ד ע\"א):", + "כרובים הלשון הזה משמש אל מקומות רבים. ראשונה והיא כפשוטה הם רומזים אל שני כרובים אשר תחת המלכות, ואפשר שהם מטטרון וסנדלפון. זהו כרובים כפשוטן. ואמנם באצילות על הרוב נקראים נצח והוד [כרובים] (ע' ר\"מ פנחס רל\"ו א') והם על הכפורת שהוא יסוד כדפי'. והם זהב מצד הגבורה כנודע. ויש שפי' כרובים בתפארת ומלכות ויש שפי' בגדולה וגבורה על דרך מקרה. ולעתים מתייחסים כרובים חכמה ובינה (בתקונא ע' דקל\"א ע\"ב). ובתקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"ב ע\"ב) מצאנו דבר שבו יתיישב הכל וז\"ל ועמודא דאמצעיתא ושכינתא עלייהו אתמר והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה מאן גדפין דלהון לעילא ימינא ושמאלא. סוככים בכנפיהם תרי סמכי קשוט. על הכפורת דא צדיק דצריך לכסאה ליה. ופניהם איש אל אחיו אינון חו\"ב דאינון אנפין דכרובים. ולמאן הוו פרשי גדפייהו ומסתכלין איש אל אחיו לההוא דעאל בכתרא עלאה דאיהו מכוסה וכו' עכ\"ל. והנה בפי' כי עיקר הכרובים הם תפארת ומלכות. וכנפיהם הפורשים למעלה הם גדולה וגבורה. וצד הכנפים שהם סוככים בכנפיהם על הכפורת הם נצח והוד. ופניהם הם חכמה ובינה. ואחר שכל המדות האלו כלולים בכרובים א\"כ כבר נתייחס שם הכרובים עליהם בריחוק. והעיקר הוא תפארת ומלכות שהם ממש עצם הכרובים. ואומרו דא צדיק דצריך לכסאה ליה, פי' הכנפים הם צריכים לכסות הצדיק מפני שהוא הברית העליון ומדרכו להיות נעלם כדרך העולם כי הוא מקום מוצנע. וטעם הכסוי למעלה כדי שלא יתעוררו החצונים ליינק מצנור השמאלי שבו כדפירשנו בשער הצנורות. ואמרו לההוא דעאל כו' הוא הכרח גדול לשאין הא\"ס הוא הכתר, כדפירשנו שם:", + "כרם הוא המלכות וקרא צווח (ישעי' ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל. ובית ישראל היא המלכות כנודע. ואפשר שנקראת כן בהיות הרמז אל השפע הזרוע לצדיק שורות שורות ככרם כדפירשנו בשער מהות והנהגה:", + "כריעה פירש רבי משה כי היא בנצח והוד. ובס' הזהר (פנחס דף רכ\"ט.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי הכריעה היא בצדיק וזהו כל הכורע כורע בברוך שהוא צדיק וכל הזוקף זוקף בשם שהוא התפארת:", + "כתב כבר הארכנו בענין הכתיבה בערך חותם:", + "כתובים סתם, במלכות כי נודע כל הכתובים ברוח הקדש נאמרו והוא למטה מן הנביאים הידועים. ושניהם למטה מן התורה הידועה. ואולם מלת כתובים בפרט יורה על חסד וגבורה שהם הכתובים והיינו מלכות מגלה אותם וכן פי' בתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ז ע\"ב וז\"ל וממלכות כתובים ואינון חו\"ג). כתית פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים כי מציאות היסוד המתייחד עם המלכות בסוד יחוד הזכר עם הנקבה ע\"י האבר הקדוש המתעלם בה נקרא כתית היינו ו' זעירא שבמציאות ה'. והיינו שפי' בר\"מ (פנחס דף רמ\"ז) ענין כתית דכתיש כתישין שבסוד הנענוע הזרע נעקר ממקומו ונשפע וזהו ענין שמן כתית כי הזרע והשמן הכל ענין אחד. ולכל זה מבשרי אחזה אלוה (איוב יט כו):", + " כתלי החופה בארנו ענין החופה בערכו ושם נתבארו כתלים שהם רומזים אל החכמה ואל היותר יעו\"ש:", + "כתנות עור פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא נ\"ט דף צ' ע\"א):", + "כתף יש כתף ימין ויש כתף שמאל והם ב' ההי\"ן עליונה בימין ותחתונה בשמאל ושניהם מציאותם בשני זרועות ימין ושמאל. וידוע כי בינה אל הימין ומלכות אל השמאל כן ביארו בתקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ט ע\"ב):", + "כתר טעמים רבים פי' בשם זה. יש שפי' מלשון המתנה כמו כתר לי זעיר (איוב ל\"ו. וע' תקונא ע' דף ק\"ל.). והכונה אל תחשוב במקום הזה כלל, אמנם המתן עד שיתפשט ואז תוכל להבין, כן פי' הגאונים. ויש שפי' כתר כמשמעו, והטעם כמו שהכתר ראש לכל לבושי הגוף כן מדה זו ראש לכל האצילות. ויש שפי' כתר מלשון מכתיר שהוא לשון סבוב שמסבב לכל האצילות בתוכו כדפי' בשער סדר עמידתן. ונקרא כן לרמוז אל תר\"ך עמודי אור המאירים ממנו ובעצמותו והם כחות נעלמות השופעים האור הנעלם אל הנאצלים התחתונים. אמנם ראוי לדעת כי כתר הוא לשון נקביות לרמוז אל צד המקבל ממנו בעצמו בסוד [אור] החוזר כאשר הארכנו בשער ממטה למעלה בפ\"ה ע\"ש. ורמז לזה מצאנו בר\"מ (פנחס דף רנ\"ו ע\"ב) ז\"ל וכתר אתקרי מסטרא דאמא עלאה עכ\"ל. ומבואר הוא כי מצד הבינה נקבה אקרי כתר. ודקדק באמרו אמא ולא בינה לרמוז אל הנקבה ממש.", + "ועוד פי' בזהר (חדש) פ' יתרו (דף מ\"ט) במלת אנכי וז\"ל ובכל אתר כי דא איהי נוקבא דאקרי כתר כו' (ע\"ש) עכ\"ל [סג] והענין כי הכתר עצמו כשהוא נקרא כתר מורה על צד המקבל שבו והיא נקבה בערך צד המשפיע כי קצתו מקבל מקצתו כמו שפי' בשער הנזכר. ובתקונים [סד] פי' כי המלכות נקרא כתר והיא כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות בהיות' על ג' אבות בסוד אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב ד) שביארנו בשער המציאיות. וסוד העטרה היא י' ובבאה מאת המלך אביה נחלקה לג' יודין על ג' אבות ג' ווי\"ן ג' כתרים ג' זיינין בסוד הש. עד הנה הגיע כחנו החלש בעזר האלהי השופע עלינו בביאור אות הכ\"ף. ואנו נכנסים בביאור הלמ\"ד בס\"ד:" + ], + [ + "לאה הרמז בבינה. וכן נמצא שילדה לאה ששה בנים ובת. וכן יצאו מבינה ו' בנים ובת ושמה דינה. ואפשר שתקרא כן כשהיא משפעת אל ששת הבנים והבת היוצאים ממנה:", + "לב הלב הוא המלכות אמנם תקרא לב בהיותה בשמאל בסוד הדין משכן לבינה שהוא לשמאל וע\"ז ארז\"ל (ברכות ס\"א) הלב מבין. וע\"י הבינה תקבל ל\"ב נתיבות חכמה עד שנקראת לב לרמוז לה הבחי' האלה. והחילוק שבין כבו\"ד הרומז אל ל\"ב נתיבות ובין לב הרומז ג\"כ אל ל\"ב נתיבות, ביאר אותו הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ פנחס דף רנ\"ו ע\"ב): כי כבוד נקרא ל\"ב נתיבות עליונות שבחכמה. וכאשר תקרא המלכות כבוד תרמוז אל זה שע\"י שנכנסה בהיכל הכבוד ונטהרה לבעלה ונתיחדה עמו קבלה מהל\"ב נתיבות עליונים. וכאשר תקרא לב תרמוז אל ל\"ב נתיבות שבה פשוטים בלי תוספות אור כלל. ובארנו בערך כבוד וכן הבינה ג\"כ נקרא כבוד ולב. ע\"ד שפי' במלכות:", + "לבונה פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (משפטים קי\"ז) בפסוק (שה\"ש ג ו) מקטרת מור ולבונה כי הלבונה היא חכמה. ואפשר כי שמא גרים. ובתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ד) פי' שהוא בהוד ואפשר כי זה בסוד גוונו וזהו בסוד טעמו [סה]:", + "לבינה הוא סטרא דמסאבותא וזהו (שאחז\"ל בע\"ז דמ\"ו) זקף לבינה והשתחוה לה כו'. וזהו ותהי להם הלבינה לאבן (בראשית יא ג) פי' היו מביאים לבינה [סו] במקום אבן בוחן. ושפחה כי תירש גבירתה (משלי ל):", + "לבנת הספיר בזולת היותו היכל כאשר יתבאר בשער ההיכלות בפ\"א עוד המלכות נקרא כמעשה לבנה הספיר ולא לבנת הספיר עצמו כן פי' בתקונים. והטעם יובן בדקדוק מה שנכתוב שם:", + "לבנה נקראת המלכות כי היא רמז אליה. והטעם כי כמו שהלבנה אין לה אור מעצמה אלא מה שמקבלת מן השמש, כן המלכות אין לה אור מעצמה אלא מה שמקבלת מן התפארת. ויש חילוק גדול בין ירח ללבנה, כי הירח מורה פעמים פרוצה פעמים שלימה, ולבנה מורה שלימה בסוד הרחמים לבנה ודאי:", + "לבנון הוא כתר עליון ונקרא כן לרמוז אל רוב לבנותו שהרמז אל הרחמים הפשוטים. ונקרא כן בהורדת השפע כדכתיב (שה\"ש ד טו) ונוזלים מן לבנון וכן פי' בזהר פ' ויקרא (דף כ\"ו):", + "להב נקרא המלכות כאשר היא מתלבשת בלהב הגבורה וזהו להב המזבח. ושפע הספירות הכלולות בגבורה נקראים להבים. ויש להבים מצד אשו של גיהנם ועליהם נאמר (ישעי' י\"ג) פני להבים פניהם. וזהו הלהב שליהב את המקדש בעונותינו:", + "להט החרב המתהפכת בשם זה חשבו רבים שהמלכות עצמה נק' להט החרב המתהפכת. אמנם בזוהר פ' ויקרא (די\"ט ב') פי' הרשב\"י ע\"ה וז\"ל נשים משלו בו ודאי, ואילין איקרון להט החרב המתהפכת לאו דאינון חרב המתהפכת אלא להט מההוא חרב דאקרי חרב נוקמת נקם ברית עכ\"ל. וז\"ש הכתוב (ישעיה ג יב) עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו שהם אלו הנשים שהם כוחות הדין החיצון של המלכות והם נקראות להט פירוש ניצוץ המתלהט ומתנוצץ מחרב שהיא המלכות [סז] והלהט הזה הוא מתהפך פעמים אנשים פעמים נשים כמו שנבאר בשער היכלות הטומאה בפרק ב'. ובתיקונים פי' כי המלכות עצמה נקרא להט החרב שהיא מתהפכת פעמים לדין פעמים לרחמים ונראה שם (בתקוני ז\"ח דקכ\"ד.) שהלהט היא שתא סדרי משנה שהם פעמים מותר כשר טהור וקדוש ופטור וזכאי בסוד הרחמים ופעמים אסור פסול טמא פיגול חייב מיתה חייב ממון בסוד הדין. ואפשר לומר כי אלו השתא סדרי הם בכוחותיה התחתונים, בסוד עץ הדעת טוב דא מטטרון, ורע דא סמאל. כי שם מצד זה מ\"ט פנים טהור והיינו מטטרו\"ן כי הנון מתחלף בה\"א [באטב\"ח והוא אותיות מ\"ט טהור]. ומ\"ט פנים טמא סמאל. ונמצא שני הפירושים קרובים אל הסכמה אחת. ומצאנו במ\"א (בתקוני ז\"ח דף קכ\"ח.) שפירש להט החרב מאי ניהו מטטרון דאתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה עכ\"ל. ושם ביאר כי תורה שבע\"פ היא לה\"ט החרב. וזכה סם חיים, לא זכה סם המות. כי המלכות פעמים דין פעמים רחמים. והכל ענין אחד כי בתיקונים (בהקדמה דף י\"ב) פי' ששתא סדרי משנה הם במטטרו\"ן פי' בסוד אור המתגלה ביצירה ומסטרא דידיה טמא וטהור פסול וכשר והשאר:", + "לוחות שני לוחות אבנים שבהם נתנה התורה הם נצח והוד. וכן הוא בתיקונים (בהקדמה ד\"י ע\"ב) והם מונחות בארון שהוא המלכות עם התפארת. מצד התורה הכתובה בהם הם מצד התפארת. ומצד הלוחות שהיא לשון נקבה, והיותם אבן ומונחים בארון, הם מצד המלכות וכל זה מבואר. אמנם עוד שם (בתקונא נ\"ה דפ\"ו.) כי שתי הלוחות הם ו\"ה של שם ב\"ד והיינו וה'לוחות. דהיינו תפארת בנצח, מלכות בהוד, כדפירשנו. ואפשר כתיבה בנצח מצד הת\"ת ועצם המקבל הכתיבה מצד ההוד במלכות:", + "לו בכל מקום רומז על התפארת שהוא ו'. בשיתוף הבינה שהיא למד מגדל הפורח באויר:", + "לוי כמו שהכהן מצד החסד כן הלוי מצד הגבורה ולכן כי איש בבנו ובאחיו (שמות לב כט). להיות שהם רומזים אל תוקף הדין. ובזוהר פרשת שלח (דף רע\"ד) פי' כי לוי הוא מלשון ייחוד וחיבור דהיינו יחוד הבינה והחכמה, והיינו בית לוי פי' יחוד שתי מדות האלה. ואין ספק שזה בסוד הדעת. ובזוהר (ויצא דף קנ\"ד ע\"ב) ובמקומות אחרים בענייני השבטים ראובן בחסד שמעון בגבורה לוי בתפארת בסוד יחוד שתי הקצוות. ולכן אמרה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה (בראשית כט לד) כי הי' ענין ההכרעה שלימ' ושלום בין שתי הקצוות. ואפשר דלא פליגי כי התעוררות חום היחוד מגבורה כנודע וכדפי' בזוהר [סח] יצה\"ר בעלמא עילאה מאן ניהו גבורה. וגם שם אלדים שבגבור' מיל\"ה א', דהיינו גוף וברית וכן פי' בז\"ח שה\"ש (דף ע\"ט):", + "לויתן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא כ\"א דמ\"ב) ור\"מ (תצא ד\"רעט) כי תפארת וצדיק שניהם יחד הוא לויתן. וכלל דבריו כי הוא התפארת. והוא בעל עינים שהם בינה וחכמה ועליו נאמר (קהלת ב יד) החכם עיניו בראשו. וגופו צדיק. וקשקשותיו הם גדולה גבורה. וסנפיריו נצח והוד. ומתרבי בשבעה ימים [סט] מים הגדול בינה שהוא על שפתה עד הים התחתון. ויורה זה על כללות השש קצוות בריבוי ההשפעה כדגים ברבוי המים. ובזה יובן מה שפי' בגמ' (חולין דף ס\"ו) כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר כי בהיותו כלול מגדולה וגבורה מכ\"ש שיהיה מנצח והוד. כי בכלל מאתים מנה. ומי שיש לו העיקר יש לו הענף. אמנם כשיהיה לו סנפירים שהם נצח והוד לא יוכרח שיהיה לו קשקשין שהם גדולה גבורה. וז\"ש ר' יהודא (שם דף נ\"ט) שני קשקשים לרמוז אל השנים. לכן אמר תחת לחייו דהיינו תחת ראשו ששם גדולה גבורה כדפי'. כל זה הוא לפי שטה זו שהסנפיר הם נצח והוד וקשקשת הם גדולה גבורה. אבל בתיקונים במ\"א פי' אפכא ששני קשקשים הם נצח והוד שני סנפירין גדולה גבורה. ועל כל זה אפשר להיות ולומר כי תחת לחייו היינו ראשו שהוא התפארת, ותחת ראשו היינו נצח והוד והיינו קשקשותיו תחת ראשו. וכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר. כי נצח והוד הם בגדולה גבורה ששם השפעתם כי גדולה משפיע בנצח גבורה משפיע בהוד ונמצא בנצח והוד נכללים גדולה גבורה אבל בגדולה וגבורה למעלה אין שפע נצח והוד שהם למטה ולכן כל שיש לו סנפיר יש לו קשקשת. ופי' לויתן היינו לשון יחוד וחיבור כן פי' בזוהר (שמות דף י\"א ע\"ב) בלו\"י ולויתן. אלא שלוי הוא ייחוד אחד דהיינו דעת המייחד החכמה והבינה. אבל לויתן ר\"ל ב' יחודים, שהם, דעת למעלה ויסוד למטה. והיינו לויתן שהם ת\"ת וצדיק כדפי' לעיל:", + "לולב רוב מקומות להרשב\"י ע\"ה מכריעים ומכריחים כי יסוד הוא לול\"ב וסימנך צדיק כתמר יפרח (תהלים צב). ואפשר מפני שראשו מגיע השמימה. ויש שפי' בתפארת וראשו מגיע עד כ\"ע. והכל ענין א' כי הכונה דרך קו האמצעי:", + "לחם המורגל בפי' המקובלים במלה הזאת הוא שהוא מלכות. ויש לזה הכרח קראן לו ויאכל לחם (שמות ב כ). אמנם בר\"מ (פנחס דף רמ\"ד ע\"ב) פי' הפך זה וז\"ל אדהכי הא סבא דסבין קא נחית לגביה ואמר רעיא מהימנא חזור בך דהא לחם איהו ו' וכו' עכ\"ל ועם היות המאמר במקומו ארוך. ועל כל זה עיקר כונתו הוא להודיע למרע\"ה שלחם הוא ו' בתפארת ולא כמו שהי' דעת ר\"מ מעיקרא. והכא ודאי לכאורה פליגי אהדדי. ובתיקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ז ע\"ב) מצאנו דבר שבו נוכל לתקנו על צד הדוחק קצת כי שם פי' הרשב\"י ע\"ה כי מלכות יש לה ג' מציאיות והם חול\"ם שור\"ק חר\"ק והוא נקראת חולם על ו' כשהיא עטרת תפארת מצד החכמה כדפי' בשער המציאיות. ואמר שם והפוך חל\"ם ותשכח לחם ודא איהו לחם אבירים אכל איש וכו'. והכונה כי המלכות נתייחד עמה התפארת בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע ויביאה וגו' (בראשית ב) כדפי' בשער הנזכר. והנה לפי זה לעולם המלכות היא לחם ובה שני מציאיות. א' לחם עוני לרמוז אל ענייה ואל פרצתה. והשני בעלותה למעלה להיותה חלם על ו' וז\"ש בר\"מ לחם ו' ופי' שהמציאות שלה סוד החלם. ובזהר פרשת תרומה (דף קי\"ד.) דעת שלישי וז\"ל ועשית וגו' שלחן דא איהי לתתא לשואה עליה לחם דאפייא. מאן עדיף דא מן דא לחם או שלחן אי תימא דכלא איהו חד דהא שלחן מסתדרא לגבי ההוא לחם ותו שלחן לתתא ולחם עליה לאו הכי אלא שלחן איהו עיקרא בסדורא דיליה לקבלא ברכאן דלעילא ומזונא לעלמא ומרזא דהאי שלחן נפקא מזונא לעלמא כמה דמתייהב ביה מלעילא וההוא לחם איהו איבא ומזונא דקא נפיק מההוא שלחן לאחזאה דהא משלחן דא נפיק פירין ואיבין ומזונין לעלמא. אי לא אשתכח כרם ענבין דאינון איבא דנפקי מניה לא יהון משתכחין אי אילנא לא יהא איבא לא אשתכח בעלמא בגין כן שלחן איהו עקרא. ומזונא דנפיק מיניה איהו ההוא לחם עכ\"ל. והנה מתוכו מתבאר בפי' כי הלחם הוא השפע הנשפע על המלכות והמלכות כלי המקבלו והשפע הזה ממנו נזונים כל בני העולם ולכן נקרא לחם. והנה זה דלא כמאן דאמר דאיהו תפארת, ולא כמ\"ד שהוא מלכות. ונוכל לומר בדוחק לתקן זה כי המלכות כאשר היא מלאה שפע וכל טוב אז היא נק' לחם להראות כי היא ריקם הלכה למעלה ומליאה השיבה ה'. וזהו חלם לחם פי' אז בקבלתה למעלה בסוד היותה עטרת בעלה היא מקבלת השפע המזוני מהת\"ת. ואז הלחם הוא לחם זכר שפי' בתגבורת הזכר על הנקבה. והלבנה מתמלאת מאור החכמה והלחם לחם זכר לחם פנים בהיותה מתעדנת מצד יניקתה מלמעלה ע\"י היסוד והשפע הזה נקרא מעדני מלך וכן מבואר בפ' בראשית (דף מ\"ז ע\"ב). ובפ' ויחי (דף רמ\"ו.) פי' כי זהו בהיות המלכות מקבלת מבינה ע\"י היסוד ע\"ש. ובארו יותר בפרשת ויצא (דף קס\"ד ע\"ב) וז\"ל לחמי דא מזונא דקא אתי מלעילא באתערותא דלתתא עכ\"ל והכונה כי השפע הנשפע למלכות מלמעלה מן הבינה בסוד זווג התפארת ע\"י יחוד היסוד בהתעוררות המלכות נקרא לחם. ועתה לפי זה כיון שהלחם הוא כנוי אל השפע הנשפע מן המדה לא יתרחק המדה עצמה להקרא לעתים על שם השפע ההוא שהיא מקבלת או שהיא משפעת וזהו לחם ו' וכו' וכיוצא בזה הנמצא בזהר ויחי. וכאשר התעוררות והזווג בסוד מלוי הלבנה השפע נשפע בסוד מלואה והוא לחם פנג. וכאשר תגבר הנקבה והתפארת יקדים לבא אל מקומ' מפני מעוט התעוררות התחתונים והיחוד בסוד מיעוט הירח אז יהיה השפע לחם עוני מצד המלכות. ובזה נתקן הכל. ועוד האריך בענין זה הזהר בפ' ויחי הנ\"ל ושם ביאר כי על שני מיני לחם הזה נאמר (שמות טז כב) לחם משנה. ושם בלבול גדול בענין זה. ובמה שהקדמנו יתוקן הכל:", + "לחם הפנים פי' היסוד ואפשר דהיינו שפע שני פנים עליונים ותחתונים בסוד שר הפנים דהיינו שם יאהדונה\"י. ולחם כדפירשנו לעיל:", + "לט היא קליפה רעה רצועא בישא שבו מלקין ל\"ט רצועות והם מ' חסר א' בסוד החסרון ומשם לוט יצה\"ר והם מצד ארור כנען שיצאו עמו קללות שזהו פי' ל\"ט לטותא. וזהו להעובר בשבת על מ' מלאכות חסר א'. ויש כנגדם בקדושה ט\"ל אורות טללי ברכה ובארנו בערך ט\"ל:", + "לי פי' הרשב\"י ע\"ה בפיקודא דתפילין (בפ' בא רמ\"ג ע\"ב) ז\"ל לי דא בינה רזא דעלמא עלאה היכלא פנימאה עכ\"ל. ופי' לי לעצמי. שאינו מושג לתחתונים ר\"ל אפילו לנאצלים ממנו [שהם] הספירות אשר למטה ממנו. והיינו בחינת הבינה המתעלמת המתאחדת בחכמה. וזה כיון באריכת לשונו עלמא עלאה שר\"ל בצד העולם העליון. וחזר אמר היכל פנימאה ר\"ל בסוד היותה היכל פנימי אל החכמה הנעלמת וזהו לי פי' היכל לי. ולזה קרא אותה היכל לפי שהחכמה גנוזה בתוכה. והנה לפי זה תקרא הבינה לי כשהיא נעלמת כשאינה מושגת שהיא היכל לחכמה והחכמה נעלמת בתוכה. ואפשר לומר כי ל' היא הבינה כנודע. י' היא החכמה. והי' נעלמת בתוך ל' בסוד שהיוד היא מוח והיא כוללת ג' יודין כנודע ושלשתן נעלמות בלמ\"ד כזה:", + "ליל לילה היא המלכות. ונקראת כן בסוד החשך בסוד הדין. אמנם לפעמים נקראת לילה ולפעמים נקראת ליל. ופי' הרשב\"י ע\"ה בזהר (פ' בא דל\"ח ע\"ב) עד לא קבילת עלה דכורא אתקריאת לי\"ל כד קבילת עלה דכורא אתקריאת לילה. והכונה כי בעוד שלא נתייחדה עם בעלה ת\"ת נקראת בלשון ליל בלא ה' לרמוז על תוקף דינה והיא עדין לא קבלה רחמים ולא נתייחד בעלה עמה ולא נעשתה כלי. וכאשר קבלה הזכר בסוד הרחמים אז נקראת לילה בה\"א. וכן פי' בתקונים וז\"ל לילה דא שכינתא תתאה כלולה מה' וכו'. ובארנו הענין הזה בארוכה בשער סדר האצילות בפ\"ב. וקרא צווח ולילה כיום יאיר (תהלים קלט יב) לרמוז לוהיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה לו כו). והמפרשים פי' ולילה ללילה יחוה דעת (תהלים יט ג) שתי לילות שהם בינה ומלכות ואינו ענין. ור' משה פי' כי הספירות השמאליות נקראות לילות ויש סמך לזה קצת מהזהר (שמות דף י\"א ע\"ב) והעתקנוהו בשער היכלות בענין גבריא\"ל:", + "לישה ליש הוא ע\"ד עופר עפרה אשר אשרה. כי זה לזכר וזה לנקבה. ופי' בזהר פ' נח (דף סג.) כי ליש או לישה הוא בסור יניקתה מן הגבורה. ופעמים יהיה הכנוי הזה הכוונה על מעוט השפע ויניקתה מן הדין. ולפעמים על שאין להם שפע כלל ועיקר כענין ליש אובד מבלי טרף (איוב ד יא), או כענין ליש גבור בבהמה (משלי ל ל). כי זהו גבור שיונק מצד הגבורה לבד, וזהו אובד שאין לו במה להשען. והשפיטה אל שני הפי' האלה ישפוט לפי עניינו או ע\"י התיבה המתלווה. ופי' זה מוכרח במאמר וזה העלינו אחר עיון ושקידה במאמר ההוא. ואל יתבהל המעיין להשיב כי אין שם המאמר כפשוטו:", + "לך פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' לך (דף ע\"ט ע\"ב) כי מלת לך היא המלכות מדרגה ראשונה מהאצילות ממטה למעלה ולכן היא נגלית ונקרא לך לנכח. ואפשר כי ג\"כ נקראת כן בהיותה כוללת חמשים שערים עליונים בעצמותה וזהו חשבון לך. והענין הזה מוכרח מצד א' שהיא נקראת כן כשהיא יונקת מן הבינה. ויש מן המפרשים שפי' שהבינה ג\"כ נקראת לך וכן דעתנו נוטה והיא נקראת כן בסוד חמשים שערי בינה ונקראת לך בסוד גלויה ובחינתה התחתונה השופעת בבנין:", + "למודי ה' נקראים נצח והוד. הטעם כי שניהם מלומדים ומושפעים הלימוד והנבואה מת\"ת הנקרא ידו\"ד. ואפשר שנקראים כן בהיות הנבואה מושפעת מת\"ת אל הנביאים דרך מדרגות הנבואה כמו שבארנו בשער היכלות:", + "למנצח הוא בנצח כמשמעו. והכונה המגביר הנצח על המדה הנז' לפניה כמו למנצח על השמינית (תהלים יב א) שפי' המגביר נצח על השמינית שהיא ההוד. וכן למנצח על אילת (שם כב א) שהיא המלכות:", + "לפידים כבר בארנו בערך ברקים כי הברקים הם מצד היסוד ובזהר פ' וישמע יתרו (דף פ\"א ע\"ב) כתב וז\"ל ואת הלפידים בקדמיתא ברקים והשתא לפידים. כלא חד. אבל מדאתתקנו בתקונוי לאתחזאה אקרון הכי עכ\"ל. הכוונה כי ברקים הם עצמותם ברוחניותם כאשר הם ביסוד. אמנם כאשר הם מתעבים ומתגלים למטה במלכות, או במציאות היסוד עצמו להתגלות ולהתראות, אז נקראים לפידים:", + "לפני וכן לְפָנָי פי' בזהר פ' תרומה (דף ק\"ע ע\"ב) שהיא השכינה שהיא לפני הקב\"ה. וז\"ל לפני ההוא דקאים לפני קמיה דקב\"ה ומשמש קמיה עכ\"ל. ופי' השכינה וכונתו מבוארת. והטעם כי לפני פי' הקודם לתפארת ממטה למעלה והוא עומד לפניו, והיינו המלכות. ושם פי' כי מלפני הוא בבינה למעלה מת\"ת ונבארהו בערכו:", + "לשון פי' ר' משה שהוא הבינה. ונקראת כן מפני שכמו שהלשון מוציאה מחשבת הלב ומגלה אותה לחוץ, כן בינה מגלה כל הדברים הפנימים הנעלמים בשלש ראשונות. וכן הוא מוסכם בפי כל המקובלים. ובר\"מ (פנחס דף רן.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי יסוד נקרא לשון למודים. וכשהוא יונק מנצח והוד בהיותם למודי ה' כדפירשנו בערכו, נקרא היסוד לשון למודים ע\"ש שהוא יונק מן הלמודים שהם השפתים. והלשון באמצע. [ע] ונקרא היסוד שבעים לשון בהשפיעו אל המלכות שהיא מדת ע' כי היא כלולה משבע וכל אחד משבע כלולה מעשר הם שבעים ויסוד לשון. הם שבעים לשון. ואפשר לומר כי שתי פיות הם פה עליון ופה תחתון. פה עליון הם גדולה גבורה השפתים. והלשון בינה באמצע. והקול היוצא מבין שניהם ת\"ת כדפי' לעיל בשער עשר ולא ט'. וכן פה תחתון הם נצח והוד השפתים והלשון יסוד והדבור מלכות. ומהפה העליון יוצא קול לבד הברה בעלמא בלא חיתוך התיבות והאותיות לרוב דקותם ורוחניות. ומהפה התחתון מתגלה הדבור בחיתוך האותיות. ויש לנו לשתי פיות אלו דמדומי ראייה ממה שכתבנו בערך חרב פיפיות הם שני פיות שני ההי\"ן. ועוד יש לנו ראיות ברורות ונבארם בערך פה בע\"ה. ובזהר פ' אחרי (דף ס\"א.) פי' המלכות נקרא לה\"ק כד נפקין ומתערין מינה רזי אוריי'. והעיקר שתהיה ג\"כ מקבלת מהקדש העליון שהיא חכמה וכן ביארו שם:", + "לשכת הגזית פי' ר' משה כי גבורה נקראת לשכת הגזית על שם שחותכין בה הדין עכ\"ל. ונ\"ל כי המלכות נקראת כן בהיות הע' סנהדרין העליונים נאספין לתוכה לחתוך דינין נקראת גזית.", + "ועוד אפשר לפרש כי המלכות נקראת כן על שם שנחצבה ממקומה ונאמר לה לכי ומעטי את עצמך. וטעם זה להדיינים להיות דנין דין אמת לאמיתו שהוא הת\"ת כדי לחבר את האהל להיות אחד. ע\"כ הגיע שכלנו הדל בביאור ערך למ\"ד. והננו נכנסים בעזר האלהי בביאור ערך אות מ\"ם:" + ], + [ + "מאד פי' בזהר פרשת לך (דף פ\"ג) בפסוק (בראשית יג ו) ואברם כבד מאד. מאד מסטרא דמזרח. פי' מצד הת\"ת שהוא הנקרא מזרח כנודע. ובזהר פ' וישמע יתרו (דף ס\"ח ע\"ב) פי' כי מאד הוא סטרא דדינא. פי' בגבורה. והכריח הענין ממה שדרשו מאד זה גהינם [עא]. ואפשר לומר כי ת\"ת מצד הגבורה נקרא מא\"ד וצרופו אד\"ם:", + "מאור שני מאורות הם מאור גדול ומאור קטן. המאור הגדול ת\"ת והוא חמה, ומאור קטן מלכות והוא לבנה. וצריך באור בענין ב' מאורות אלו ונתבאר בשער המיעוט בע\"ה. אמנם מצאנו ענין מנגד לזה בזהר פ' תרומה (דף קל\"ח ב') וז\"ל המאור הגדול דא מזבח הפנימי דאיהו מזבח הזהב. וידוע כי מזבח הזהב הוא בינה. וכן מצאנו בתקונים (תקונא ח' דף כ\"ב ע\"ב) כדברים האלה וז\"ל ובההוא זמנא דיתבני בניינא ע\"י דקב\"ה לעילא ותתא אתמר בשכינתא עילאה ותתאה והיה אור הלבנה כאור החמ' ע\"כ. ולכאורה נראה שחמה אמר על הבינה. אמנם כשנדקדק היטב בלשון התיקונים יצא לנו אור לענין זה. והענין כי חמה הוא התפארת, והלבנה הוא המלכות. ואורו של חמה הוא הבינה, ואורה של לבנה ג\"כ מהבינה. כי אור הלבנה ואור החמה הכל אור אחד. אלא שזה יונק מבינה עצמה בלתי אמצעי, ומלכות יונקת ממנה ע\"י אמצעי שהוא השמש בין הלבנה ובין האור הבא אליה. ובזה אמר הכתוב כי כשיהי' היחוד אמת ושלם ותחזור עטרה ליושנה להיותה עטרת בעלה אז ישתווה אל הת\"ת השפעת המלכות מהבינה. ונמצא הלבנה שהיא מלכות ואורה הנשפע אליה מהבינה ישפע אליה שלא ע\"י האמצעי. כמו החמה שהוא הת\"ת שמקבל אורו והשפעתו מהבינה עצמה שלא ע\"י האמצעי. וזהו כוונת הרשב\"י בתיקונים שאמר בשכינתא עילאה וכו' כי הכוונה אל האורות שהם ההשפעות שהם נמשכות מהבינה. וזהו כוונת הרשב\"י ע\"ה ג\"כ בפ' תרומה באמרו המאור הגדול דא מזבח הפנימי. פי' המאור דהיינו כנוי אל האור המאיר בת\"ת עצמו והמאור הזה הוא נשפע מבינה. וכן דקדק הפסוק שלא אמר והיה הלבנה כחמה אלא אור הלבנה כאור החמה. זהו הנראה לנו בתיקון המאמרים האלה וישובם אל ההקדמה הקודמת המוסכמת בכמה מקומות מהזהר שמאור הגדול הוא הת\"ת הנקרא חמה ודאי כדפי' לעיל:", + "מאכל פי' בזהר פ' ויחי (דף ר\"מ.) כי השפע שמשפיע היסוד למלכות נקרא מאכל. והענין הזה נתבאר בפסוק (שופטים יד יד) מהאוכל יצא מאכל כי אוכל הוא יסוד כדפי' בערכו ומאכל הוא השפע הנשפע:", + "מארת חסר בלא וא\"ו, פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא מ\"ד דף פ'.) שני פירושים. וז\"ל מאי מארת דא אורייתא דבע\"פ אע\"ג דאוקמוהו מארת חסר דא לילי\"ת ע' אנפין לאורייתא עכ\"ל. הכוונה כי מלכות היא נקבה ולכן נקראת מארת לשון אור והתי\"ו כנוי לנקבה. והיא נקראת כן כשהיא מאירה אבל אין האיש בביתו כי היא חסרת וא\"ו [עב]. וכאשר נפרש אותו על לילית פירושו מלשון מארה כמו מארת ה' בבית רשע (משלי ג לג) והיא לילי\"ת הרשעה סטרא דשמאלא. וכבר נודע דהא בהא תליא ויתבאר בשער התמורות בע\"ה:", + "מבוע היושר פי' ר' משה כי כתר נקרא כן מפני שהוא מיישר נתיבות החכמה על קו האמצעי בארח מישור עכ\"ל. ונ\"ל כי אפשר שיקרא כן בהיותו משפיע לתפארת הנקרא ישר כדפי' בערכו. ואפשר דהא והא איתנהו:", + "מגדל שם זה הוא בשני מקומות. הא' במלכות, והשני בבינה. והטעם כי היא כמו המגדל הבנוי במקום גבוה מכל הבנין. ולפעמים תקרא מגדל הפורח באויר. ופי' שהיא פורחת וסוככת בכנפיה על הת\"ת הנקרא אוי\"ר כדפי' בערכו. ובהיות כי היא משגחת באויר בפרטות ומתעלה בזה אז תקרא מגדל הפורח באויר. ובהיותה מושבה על ההרים הרמים אז תקרא מגדל סתם. ומלכות נקרא מגדל מן הטעם עצמו כי היא ראש לכל אשר ממנה ולמטה כנודע שהיא סוף האצילות וראש לכל הנבראים. לא שהיא נבראת ח\"ו, אמנם היא ראש לכלם וכלם נבראו מכחה. ותקרא המלכות מגדל עו\"ז בהיות העוז בתוך המגדל כנודע (מזהר שלח דף קס\"ד ע\"ב). וכבר נודע כי שם מגדל כנוי להורות ג\"כ על שמירת הדברים אשר בתוכו כדברי רז\"ל שידה תיבה ומגדל. וכן נקראת מגדל דוד ובארוהו בזהר בפרשת ויגש (דף ר\"ט ע\"ב). ולפעמים הכתר יקרא מגדל הפורח באויר מטעם שהוא פורח וחופף על החכמה והבינה ששתיהם יחד נקראו אויר שפי' אור י' כמו שהארכנו בערך אויר בס\"ד:", + "מגן היא המלכות ונקראת כן בהיותה יונקת מג' אבות ומשפעת לג' מחנות שראשם מ'יכא\"ל ג'בריאל נ'וריאל ר\"ת מג\"ן. זה נראה לכאור' וכן פי' המפרשים. אמנם בזהר פ' שמות (דף ג') נראה כי מגן הוא הברית והכריח הענין מן הכתוב (תהלים פד יב) כי שמש ומגן ה' אלדים:", + "מדון פי' בזהר פ' ויקרא (דף ט\"ז) בפסוק (משלי טז כח) איש תהפוכות יגרה מדון שהוא השפעת הדין המשולח בכל הספירות מכח איש תהפוכות כי הוא המעורר כח הדין:", + "מדין [כמו כהן מדין] הוא צד השמאל כמו אשת מדיינים (משלי כז טו) כן פי' בזהר פ' יתרו (דף ס\"ח ע\"א) ושם פי' כי כהן און וכהן מדין שניהם שוים והכל דבר א' [עג]:", + "מדע היא הבינה ונקרא כן בבחינתה שהיא מקור הדעת וזהו אמרם ז\"ל אם אין בינה אין דעת. והמדע עצם בפועל [עד] כי הדעת מגלה מה שבמדע ומטעם זה אם אין דעת אין בינה:", + "מדת יום ומדת לילה הם תפארת יום, ומלכות מדת לילה. והיום והלילה לכל א' י\"ב שעות זמניות ושעותם תלויות בי\"ב גבולים כדפי' בארוכה בשער חמשים שערים. ויש שפי' כי נצח מדת יום, והוד מדת לילה. ואפשר הכל אחד כי המלכות אל השמאל ותפארת אל הימין כדפי' בשער השמות:", + "מדת הדין הקשה והרפה הם גבורה קשה ומלכות רפה. ושניהם מדות של דין כי הם שני בתי דינין שבהם דנין את העולם. ואלו נוטות לצד הדין הגבורה מטבעה. והמלכות רפה [עה] כשהיא יונקת מתוקף הגבורה. ויש שחלקו המדות לשני חלקים כתר חכמה בינה גדולה גבורה להנהיג העליונים רוחניים ולכן היא גבורה קשה לפי שיעור העליונים. וחמש טבעיות להנהיג התחתונים והם ת\"ת נצח הוד יסוד מלכות. ומלכות גבורה אחרונה דין רפה להנהיג תחתונים וכמו כן גבורה היא אחרונה לחמש עליונות. ואין זה מתישב אצלינו. כי שבע ספירות כלם להנהיג עליונים ותחתונים כל א' לפי שיעורו כדפירשנו בשערים הקודמים:", + "מה שמו ומה שם בנו הכוונה החכמה נקרא מ\"ה ות\"ת ג\"כ נקרא מ\"ה. והטעם כי שם בן ד' במילואו יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א עולה מ\"ה. והרמז אל שם זה בחכמה בהיות מאירות בה י' ספירות. ולכן נכלל שמה בעשר אותיות ונקרא מ\"ה והיינו מ\"ה שבחכמה. והיינו מ\"ה שמו וכן כשהת\"ת כולל עשר ספירות כמנין י' אותיותיו אז נקרא מ\"ה כחכמה עצמה וזהו ומה שם בנו. והיינו מ\"ה שהוא החכמה נקרא אב. ובנו הוא הת\"ת. ויש לכאורה מנגד לזה בתיקונים (בתקונא ס\"ט דף ק\"ו.) וז\"ל ורזא דמלה הכא מה שמו וכו' מה שמו באימא עילאה דתמן חכמה ומה שם בנו באימא תתאה אשתמודע' עכ\"ל. וכאשר נדקדק נמצאהו כדברינו אלה. כי כיוון לבאר מלת שמ\"ו ומלת שם. והכוונה כי מ\"ה הוא בחכמה ומתגלית בבינה וזהו אמרו דתמן חכמה וא\"כ שמו הוא בינה כי היא שם לחכמה [עו] כמו שפירשנו בשערים הקודמים. וכן תפארת מתגלה על ידי המלכות וזה ומה שם בנו כי תדע. ר\"ל ידיעת שני הדברים האלה שהם חכמה ות\"ת הם בבינה ומלכות. וז\"ש באימא תתאה אשתמודע פי' ידיעת הת\"ת במלכות. ובזהר פ' תרומה (דף קכ\"ז.) פירש ר' יהודה וז\"ל דרגא תתאה דאיהו רזא דעלמא תתאה אקרי מ\"ה. ותנינן אל תקרי מה אלא מאה. בגין דכל דרגין תתאין באשלמותהון הכא אינון כו' ע\"כ. פי' כי מ\"ה הוא כנוי אל המלכות בבחינתה התחתונה וזה רצה באמרו דרגא תתאה שהיא מלכות ובחינתה התחתונה דאיהו רזא דעלמא תתאה, פי' בסוד בחינתה התחתונה. והוצרך לכל זה להיות כי מ\"ה פי' אל תקרי מה אלא מאה שהוא סוד י' פעמים י' ואם לא היה בבחינתה התחתונה לא היו כי אם תשעה פעמים י' שהם תשעים. אמנם עתה שאנו אומרים שהוא בבחינתה התחתונה נמצאת המלכות בבחינתה העליונה משלמת ג\"כ המנין. עוד אמר שם. תו אמאי איקרי מ\"ה אלא אע\"ג דמשיכו עילאה אתמשך לא אתגליא עד דאשתלים הכא דאיהו אתר סופא דכל דרגין סופא דאמשכותא דכלא וקיימא באתגלייא ואע\"ג דאתגלייא יתיר מכלא קיימא לשאלא מה חמית מה ידעת כד\"א כי לא ראיתם כל תמונה עכ\"ל. הוסיף לתת טעם למה לא באו בשלימות המאה כיון שהכוונה במ\"ה מאה כדאמר אל תקרי מה אלא מא\"ה, לזה אמר תו כו', פי' תוספות ביאור על הנדרש כי להיות המדרגה הזאת סוף כל המדרגות ולא בלבד סוף אלא סוף דסוף שהוא סוף המשך העליון שהוא בחינתה התחתונה כדפי' לעיל. וזה כוון באמרו סופא דכל דרגין. ואח\"כ אמר סופא דאמשכותא דכלא, לרמוז אל בחי' אחרונה כדפי'. וקודם לזה אמר אע\"ג דמשיכו עילאה וכו', פי' אע\"פ שנמשך המשך והשפע כלול מלמעלה אינו משתלם לחשבון המאה עד המדרגה התחתונה כדפי' לעיל. ולפי שאינו נשלם אינו מתגלה להתראות בבחינתה עד בחינה הזאת. ונתן טעם לזה דאיהו סופא וכו', כדפי' לעיל. ואז בבחינה אחרונה קיימא לאתגליא מפני שנשלמה במנין המאה. ואע\"פ שמתגלית עומדת בשאלה להראות שאין שם הבנה אפי' בבחי' הגלוי. וזה שבא ענין זה בשם מ\"ה ולא מאה כאמרו מה חמית וכו'. ובזה נתיישב כוונת מ\"ה שהוא מאה וחסר א' להראות שאפילו בבחינה מאה עדיין שייך שאלת מה. ע\"כ פי' המאמר. ובזה יצא לנו טוב טעם ודעת למה המלכות נקראת מאה שהוא בחינתה המתגלית והיא כלולה י' ימים כדפי'. ובתיקונים (תקוני ז\"ח דף כ\"ח.) פי' כי המלכות נקראת מ\"ה מצד החכמה להורות על העלם המאציל הנעלם. ולכאורה משמע דפליג אהאי. ולמאי דפרשינן בשער השמות לא פליגי. דתרי גווני מ\"ה איכא או מה כדפרשינן במלכות לעיל דהיינו מאה, או מה כדפי' בחכמה שפי' מילוי השם פני אדם. והיינו מ\"ה שבחכמה משובח כמה וכמה פעמים. ומ\"ה שבמלכות נקרא מ\"ה מצד החכמה היינו מ\"ה באותו מ\"ה שבחכמה שפי' שם בן ד' במלוי כדפי' לעיל במה שבחכמה. ותירוץ זה מוכח התם בתיקונים דבשם מ\"ה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א במלכות עסקינן:", + "מוח הוא בחכמה וכסוי המוח שהוא הקרקפתא הוא כתר שהוא על הראש ולכן השערות רומזים עולמות מתאצלים מהכתר. והמוח שהוא חכמה בכללות נחלק לג' חלקים שהם חכמה בינה דעת שהם ג' כחות במוח. והיינו ג' יודין. והמו\"ח קר מצד מי הרחמים כי החכמה משפעת רחמים אל הבינה. ולכן המוח כנוי לפעמים אל החסד. וכבר נתבאר כי מחכמה נשפעים ל\"ב נתיבות וכן מן המוח נמשכים ל\"ב עורקים לפי דעת חכמי הנתוח. והכלל העולה כי בהיות החכמה כלול בתוכה ג' כחות הללו נקרא מוח והם רחמים פשוטים. ובתיקונים (תקוני ז\"ח דף קכ\"ז.) פי' כי המוח היא החכמה כשהיא בכתר שהוא הראש וז\"ל ומאי מוחא דא חכמה עילאה סתימאה בכתר דרישא דאיהו כתר עליון עכ\"ל וכשנשפעי' ג' כוחות הללו בראש זעיר אפין נעשו שם מוח ג\"כ כדמותו ונעשו עם המלכות וכללותם שם בן ד'. כי הדעת הוא הוא\"ו והשאר מפורסמים. וכל זה פי' הרשב\"י ע\"ה. אמנם המקובלים האחרונים קראו לכתר מוח סתים. וכן הרשב\"י ע\"ה מכנה לכלם בשם מוח, באמרו דא קליפה לדא ודא מוחא לדא. והטעם כי כמו שהמוח מתכסה בראש, כן כל א' נעלמת בחברתה. וכן התחתונה קליפה לעליונה לכסות אותה ולהעלימה. ויש מי שפי' כי המוח הם נ' שערי בינה א' מג' חלקי המוח ויתישב קצת:", + " מוט פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים כי ת\"ת עם יסוד נקרא מו\"ט. וכבר נודע כי מ\"ט אותיות שבק\"ש וברוך שם וכו' הם ת\"ת ויסוד. ופי' בשער נ' שערים. והם ששה תיבות בכל פסוק שהם ו\"ו והיינו ו' במילואה שבין מ\"ט. כל זה נרמז במוט. והכלל העולה כי הוא רמז לת\"ת ויסוד בהיותם כלולים מנ' שערים ושש קצוות לכל א' וא' (וע' זהר משפטים קט\"ו ע\"א):", + "מוסדי ארץ פי' בתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ה.) מוסדי ארץ צדיק וצדק. ואפשר כי מוסדי לשון יסוד וארץ מלכות:", + "מוסף נקרא יסוד כן פי' בתקונים (תקונא ח\"י דף ל\"ב: ותקונא כ\"א דף מ\"ד ע\"ב). והטעם כי בו תלוי כל תוספת. כמו קרבן מוסף תוספת, וקבלת תוספות שבת, ותוספות נשמה. וכל העניינים האלה נקרא מוסף בסוד הקדושה הנתוספות בו דהיינו ענין היחוד שמתייחדים ע\"י ת\"ת ומלכות ואז יעלה ע\"י למעלה והיא נקראת קדושה ואז הוא מוסיף בתוספת קדושה:", + "מועד בפ' ויצא (דף קסד ע\"ב) פי' כי יחוד החסד והגבורה שהם שני מועדים מוע\"ד הבקר ומועד הערב בקר דאברהם וערב דיצחק בהיותם כלולים אש במים ומים באש שניהם יחד נק' מוע\"ד בלשון יחיד. ובתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"א.) פי' כי שש קצוות נקראים מועדים. אבל ג' ראשונים [עז] גדולה גבורה ת\"ת נקראים מועדי ה'. וג' שניים [עח] נקראים אלה הם מועדי כדכתיב (ויקרא כג ב) אלה ה\"ם מועדי שהם נצח הוד יסוד. מועדי המלכות. ונהפוך ה\"ם ונמצא מ\"ה שהיא המלכות. ובמקום אחר פי' כי מועדם היא הבינה וזהו אשר תקראו אותם במועדם (שם שם ד). מופלא הוא הכתר ונקרא מופלא מלשון העלם שהוא נשגב ונפלא מכל רעיון. וכל לשון הפלאה תלוי בזה:", + " מור במלה זו פי' הרשב\"י ע\"ה שני פירושי'. בר\"מ (משפטים דף קי\"ז) פי' בפסוק (שה\"ש ג ו) מקוטרת מור ולבונה שהוא כתר. ובפסוק (שם ה ו) אריתי מורי פי' (בר\"מ ויקרא דף ג' ע\"ב) שהוא חסד. ונ\"ל לחלק כי מקטרת מ\"ר הוא חסר בלא ו' ופי' הכתר מלשון אדון כי הוא אדון לכל האצילות. ומלת מורי וכל שאר שהם מלאים הם בחסד. והכונה כי כמו שהמור הוא ראש לכל הבשמים כן החסד ראש לכל הבנין. ובתיקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ד) פי' מור הוא בחסד או בנצח (ובז\"ח פ' חוקת פי' מור דא אברהם):", + "מושיע פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (תצא דף רע\"ט.) שהת\"ת נקרא מושיע מטעם כי הוא המושיע השכינה מהגלות ב\"ב ולכן נקרא מושיע. ואפשר שנקרא מושיע מצד החסד ששם הישועה בכח הבינה כי משם המשכת הישועה והחירות. מושל פי' הרשב\"י ע\"ה כי הת\"ת מצד היסוד נקרא מושל. וכן נאמר ביוסף הצדיק (בראשית מה כו) וכי הוא מושל, מצד היסוד:", + "מות פי' הרשב\"י בזהר פ' ויצא (במדרש הנעלם דף קמ\"ח.) כי היא הקליפה הנקבה המקבלת מן הזכר שהיא נקראת אשה זרה ונקראת מות:", + "מזבח שני מזבחות הם פנימי וחיצון. פנימי בי\"נה אשר שם הזהב ושם הקטורת כי היא הקושרות כל הספירות ומאחה אותן. וחיצון נחשת היא המלכות. והטעם איתא בזהר פ' תרומה (דף קל\"ט) וז\"ל בספרא דשלמה ע\"ה אית גו האי מזבח הנחשת דקאמרן רזין עילאין דהא מזבח אדמה כתיב מזבח אדמה תעשה לי ודא איהו רזא כדקא יאות. נחשת, כד שלטין טורין אחרנין ואיהי איצטריכא למיזן לון אצטבעא בהאי גוון למיזן לון ואינון אקרון הרי נחשת. ואינון הרי נחשת אתמשך מנייהו רוח חדא מגו האי מזבח. וכד האי מזבח אסתלק בסליקו אחרא כדין אסתליק את נו\"ן דאיהי מזבח קדישא ואשתאר רוחא דאילין הרי נחשת. וכד ההוא רוחא אסתלק בקיומיה אקרי תח\"ש דהא אסתלק מניה את נו\"ן והאי אתפריש לכמה רוחין אחרנין ואקרון אוף הכי תח\"ש. וע\"ד אקרי ההוא עמא (חד) תחש כד\"א ואת תחש ואת מעכה. עכ\"ל, ומבואר הוא. ומ\"ש ואיהי איצטריכא למיזן לון, הכוונה כי היא נותנת מזון וחיות לכל, לימין הקדושה ולסטרא דשמאלא. ולפי שאין ראוי לתת להם המזון הקדוש נותן להם משמרי היין ומהעכירות כמו הם בלחמם הטמא. ולכן נקראת היא אז נחשת להראות על ענין התחש הקרוב אליה. והנו\"ן רומז אל המלכות עצמה. ונודע כי המזבח הרומז למלכות נבוב לוחות היה והיו ממלאים אותו באדמה. ואדמה נגזר מאדם שהוא בעלה. וסביב לה הקליפה של נחש\"ת. ועד שלא בא שלמה המע\"ה היה מזבח הנחשת מטעם שהיתה לבנה בחסרונה ולא היה הזווג אמתי כנודע. וכאשר נבנה בית המקדש של מטה נבנה ב\"ה של מעלה והי' לבנה במילואה והיה המזבח מאדמה כולו [עט] להראות על לבנוניתה וכבר נפרדה ממנה קליפת התחש. והיה מלובן בסוד הלובן להראות שכבר עברו ימי לבונה ונטהרה מהדמים ועומדת לבנה בלבונה. וזה החילוק שבין מזבח אדמה למזבח נחשת. ונקרא המזבח לפעמים מזבח אלדים בסוד יניקת המלכות מהגבורה. וכאשר יונקת מהקו האמצעי בעלה נקראת מזבח ה' כן פי' בזהר פ' ויקרא (דף כ\"ד ע\"ב). ובהיות המלכות נקראת מזבח רומז אל היותה יושבת על י\"ב בקר י\"ב שבטים שהם תקוני המזבח. ומזבח דאליהו יוכיח. וכן ביארו בזהר פרשת בהעלותך (דף קנ\"א ע\"ב עניין ב' מזבחות):", + "מזוזה פי' בר\"מ (פנחס דף רנ\"ז) וז\"ל שכינתא אתקריאת מזוזה מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאתוון דידו\"ד:", + "מזוזות פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ד ע\"ב) כי הם נצח והוד שהם מזוזות למלכות שנקראת בית והיינו מזוזות ביתיך:", + "מזון בארו בזהר פרשת תרומה (דף קס\"ח ע\"ב) כי החסד נקרא מזון. וז\"ל על הארץ ועל המזון הא דביקותא בחסד. על הארץ דא איהו ארץ החיים ועל המזון דא איהו חסד כלילו דא בדא בדבקותא חדא עכ\"ל. ופי' ארץ החיים בזה הוא המלכות, כי כן ביאר בפי' למעלה מן הענין. והכוונה כי ע\"י ברכת המזון מתייחד המלכות בחסד כי כן הכוס בימין. וכן ביאר שם בפי'. ואפשר שהחסד נקרא מזון מצד שבו תלוי המזון כדפי' בערך טוב. ונקרא החסד מזון בהיותו שופע מזון למטה על דרך טוב וחסד שבארנו בערך טוב:", + "מזל הכתר נקרא מזל. והטעם כי הוא המשפיע ומזיל ומרביב לכל הספירות. וכמו שהמזל הוא עליון לכל האצילות. אמנם נקרא מזל מצד בחינתו המתגלה ומשפיע לכלם:", + "מזמור בתיבה זו פי' רשב\"י ע\"ה שני פי' האחד על המלכות והשני על החסד. ואפשר שהמלכות נקראת כן מצד החסד כי חוט של חסד משוך עליה וכן פי' הוא במ\"א. ובזהר פ' תרומה (דף ק\"מ.) מזמור דא רוחא דקודשא אמאי אקרי הכי בגין דאיהי משבחת תדיר למלכא עלאה דכלא עכ\"ל ופי' כי מזמור הוא המלכות הנקראת רוח הקדש והיא משבחת לעולם לבינה לעלות אליה ולהיות' שוה לה כדמוכח בזהר שה\"ש בפסוק ראשון. ואפשר כי השבח הזה על ידי החסד:", + "מזרח רבו בו הפי'. יש מי שפי' בחכמה וכן פי' בזהר. ובפ' ויצא פי' שנקרא כן הבינה. ויש מקומות בזהר שפי' שהוא בתפארת. וכל זה עניינו אחד כמו שנבאר בע\"ה. והמוסכם בזהר בפ' במדבר (דף ק\"כ.) כי מזרח הוא בחכמה. וכבר בארנו בשער מהות והנהגה פ\"ד כי מזרח הוא בחכמה ובת\"ת. כי הת\"ת מאיר מכח המזרח שהוא חכמה ושם הארכנו. וכן מזרח בבינה יתיישב. והטעם כי זריחת השמש שהוא הת\"ת אורו הוא מצד החכמה והבינה ולכן בסוד הזריחה שהוא אור השמש המבהיק יצדק מזרח בחכמה והבינה מאחר שהם אור וזריחת החמה:", + "מחזה פי' בזוהר פ' לך (ד\"צא.) כי המלכות לבדה בלי הצטרף שום ספי' אל הנבואה נקראת במחזה. והארכנו בערך חוזה:", + "מחצית השקל נודע כי עשרים גרה השקל שהוא שעור שני יודי\"ן ו' תפארת באמצע. ולכן נקרא מחצית השקל להראות שהוא באמצע השני יודין שהוא שקל. וסימנך א יו\"ד בראש יו\"ד בסוף ו' באמצע כן פי' הרשב\"י ע\"ה והעתקנו לשונו ופי' בשער י' ולא ט'. וברעיא מהימנא במ\"א (תרומה דף קנ\"ח.) פי' כי גם המלכות בעלותה אל התפארת בסוד וא\"ו שורק נקראת מחצית השקל:", + "מחשבה מלת מחשבה פי' במקומות רבים. האין סוף נקרא מחשבה. וכ\"ע וחכמה ובינה. ומלכות נקראת מחשבה ג\"כ. וכלם פי' הרשב\"י ע\"ה. וז\"ל בתקונים (תקונא י\"ט ד\"מ.) א\"ל ר' אלעזר אבא והא כמה מחשבות אינון שכינתא תתאה אתקריאת מחשבה וחכמה עלאה אתקרי מחשבה כו', ולעילא מכלהו מחשבה דלית לעילא מינה והיא סתימא דכל סתימין עלאה דכל עלאין עכ\"ל, הורה בפי' שהמלכות נקראת מחשבה וכן חכמה וכן כ\"ע וכן א\"ס. ובבינה נתבאר בר\"מ (פנחס דף רכ\"ט ע\"ב) וז\"ל ישראל עלה במחשבה הרהור חכמה לחכימא ברמיזא חכמה עלה במחשבה דאיהי בינה מחשבה והרהור כלא חד. חכמה דלא אשתמודע אלא בבינה ובינה בל\"ב ובג\"ד מחשבה בל\"ב הרהור בלב עכ\"ל. הנה בפי' אמר כי הרהור שאינו כ\"כ כמו מחשבה נרמז בחכמה ומחשבה נרמזת בבינה שהוא יותר מתגלה מהרהור. ועתה נבאר הטעם לאלו הכנויים. ור' משה פי' בספר השם כי מחשבה בכ\"ע ובחכמה וז\"ל בכ\"ע מחשבה אבל לא השגה כלל מצדה ומחשבה קודמת לכל חכמה ובינה בהכרח ואין לחשוב בה כלל. וגם החכמה תקרא מחשבה כי אינה מושגת כי אם במחשבה ע\"כ בכתר ובחכמה מחשבה שבו תחלת המחשבה והתבוננות אבל במיעוט. ועל שתיהן נאמר (תהלים צב) מאד עמקו מחשבותיך שע\"י שחושבים בחכמה יבא לחשוב בכ\"ע ע\"י אומד עכ\"ל. והנ\"ל כבר בארנו בשער אבי\"ע מענין המדרגות זו למעלה מזו כן הדבר בענין המחשבה כי המלכות בערך התחתונים אשר למטה ממנה נקראת מחשבה כי היא דקה תכלית הדקות כמו המחשבה הדקה ולפי זה מכ\"ש שיצדק מחשבה לכל האצילות בכללו כמו שקראו המפרשים לכל האצילות נקודה מחשביית להראות על הדקות. ואין בגשם יותר רק מהמחשבה להמשילו. בזולת שיחסהו נקודה מחשביית מפני שאין לה קצוות כלל. ולכן יצדק אמרנו בבינה מחשבה כלומר כי היא בערך השבע ספירות שלמטה ממנה מחשבה. והספי' התחתוני' הם פועל מתגלה בערכה שהיא המחשבה הדקה. והבנין הוא הבנין המתגלה בעצם בערך הבינה הנעלמת. וכן הבינה היא מגלה החכמה לכן נקרא מחשבה גסה והחכמה מחשבה דקה. וכ\"ע דקה משניהם כי זו דקה מזו וזו דקה מזו. וכל האצי' נקרא פועל בעצם אל המחשבה הרוחנית המאציל מלך מלכי המלכים. ולעמוד היטב על תוכן הענין הזה צריך לעיין בשער אבי\"ע. ובזולת זה פירשתי ענין גדול בשער השמות:", + "מחשוף הלבן פי' ה\"ר משה כי הכתר עליון נקרא כן מטעם שממנו מתגלה הלבן ומצהיל לכל הפנים. ובזהר פרשה ויצא (דף קס\"א ע\"ב) פי' כי הת\"ת בהיותו מגביר צד החסד על הדין נקרא מחשו\"ף הלבן. פי' מגלה הלבנינות ומגבירו על הדין:", + "מטה היא המלכות ונקראת מט\"ה במציאותה למטה במקומה. ונקראת כן מפני שעליה הוא תשמיש איש ואשתו תפארת ומלכות במציאות המתייחדת עם בעלה. והמטה הוא המציאות הנשאר במקומה ועליה ארז\"ל (ברכות ד\"ה ע\"ב) הנותן מטתו בין צפון לדרום שהם החסד וגבורה שע\"י הוא הזווג, כדפי' בשערים הקודמים. והנה למטה הזאת שהיא לשלמה המלך שהשלום שלו יש לה ששים גבורים שהן שתין פולסי דנורא שהם מכח הגבורה והם לשמור המטה שלא יקרב אליה פסול ח\"ו. והם מגבורי ישראל, הם שם מכח ישראל תפארת, שלמה מצד הגבורה (ע' אחרי דף ס' ע\"א):", + "מטה כלפי חסד הת\"ת נקרא כן מטעם כי הוא ו' כלול משש קצוות ואז נקרא מטה. ולהיות כי דרכו להכריע כלפי הרחמים והחסד נקרא מטה כלפי חסד. ולפעמים נקרא מטה כלפי הדין כפי מעשה בני אדם אם טוב ואם רע ח\"ו. ובתקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"ב ע\"ב) פי' כי הבינה נקרא מטה האלהים מצד הגבורה ופי' מטה הוא מ\"ט שערים וה' היא ה' ראשונה שבשם הוא שער הרחמים ונקרא אלדים מצד נטיית' אל הדין. נמצאנו אומרים כי בהיותה כליל' מנ' יום ונוטה אל הדין נקרא מטה האלהים:", + "מטרה פי' בתקונים (תקונא י\"ג דף כ\"ח.) כי המלכות נקרא מטרה שהיא מוכנת כמטרה לחץ דהיינו היסוד הזרע היורה כחץ. ופי' עוד שם שהיא נקראת מטרה בסוד בת עין שהיא מציאות היו\"ד. ואפשר שהוא ג\"כ לשון נוטרה לשון שמירה. מפני שהיא סוגרה ומסוגרת בסוד י' בתוך ה':", + "מטרוניתא הבריאה, היא הכסא שפי' בשער אבי\"ע, ונקרא מטרוניתא כי היא שומרת הגן. ולפעמים המלכות דאצילות נקרא ג\"כ מטרוניתא שפי' גיברת, והבריאה אמה שפחה. והארכנו בשער אבי\"ע:", + "מטטרון פי' ר' משה בספר השם כי המלכות נקרא מטטרון ובפי רוב המפרשים כן. ול\"נ כי השכינה נקרא מיטטרון ביו\"ד דוקא ואז מורה על העלם השכינה בקן צפור כדפי' בשער אבי\"ע ומטטרון בלא יו\"ד הוא המלאך שליח השכינה כמו שג\"כ נקרא נער. ומה שאמרו ששמו כשם רבו הכונה שעולה שד\"י ועוד פי' שיש לו שבעים שמות כמו שיש ע' שמות להקב\"ה. ובאו מבוארים בקבלה מעשיית במקומות רבים ואין רצוננו להעתיקם שאין בידיעתם תועלת אל העיונים. ומה שאמר הכתוב (שמות כג כא) כי שמי בקרבו הכונה על השכינה הנעלמת בתוכו כענין מיטטרו\"ן:", + "מי פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר (בראשית ד\"א ע\"ב) כי שם זה בבינה ומורה על שהיא נעלמת שצודק בה לשון שאלה מי היא וכו' ונקראת מ\"י בהיותה כלולה מז' שמיטות בכללות שנת היובל העולה כמנין מ\"י. ואל היותר בכנוי זה פי' בשער השמות. ור' משה פי' שלשון מ\"י נגזר מלשון מים. ואפשר שכוונתו מי בצירי עם היות תחלת דברו מי בחירק:", + "מים לפי דעת הרשב\"י ע\"ה המים הם בחסד. אמנם הם בצד המתקרב אל הגבורה הוא מים ובארו הענין הזה בזהר פ' תרומה (דף קס\"ז.) בענין או\"ר מי\"ם רקי\"ע. ולזה נמצא שנזכרו המים ביום שני. ובענין מי\"ם עליונים ומי\"ם תחתונים רבו בו הפי'. יש מי שפי' כי חסד מי\"ם תחתונים וחכמה מים עליונים והרקיע המבדיל ביניהם היא הבינה. כן פי' ר' משה בערך מ\"י בספירות בינה. וז\"ל מן הבינה תוצאות מי\"ם התחתונים הוא. ועליונים הם מים העליונים התלוים במאמר. והיא הרקיע המבדיל בין מים למים חכמה וחסד והפסוק מורה על זה כדרך המאמרות היא הטפה שהוגלדה והם המים אשר מעל השמים. ואמרו רז\"ל מים עליונים זכרים מים תחתונים נקבות. ורוב המקובלים אמרו כי ה' ספירות הראשונות הם מים העליונים וה' תחתונים הם מים תחתונים. על דרך זה תפארת נצח הוד יסוד מלכות. ואינו מתישב יפה מכמה טעמים. והמדקדק בעומק הקבלה יבין מעצמו והרי הם שבעתים מכלל הבנין. וענני כבוד הם המים התחתונים המתגברות ופותחות פיהם לקבל המים העליונים והם נקובות ככברה להריק על הארץ. ויש מי שאומר כי המלכות לבד היא המים התחתונים. ואין נראה כן כי אמר שארבעה חלקים הם זכרים והחמישי נקבה וכלל המים הם שבעה בפ' בראשית וה' פעמים מים בפ' יהי רקיע עכ\"ל של ר' משה במקום הנזכר. ולהוציא לאור הענין הנזכר רצוננו לבאר כל הדברים האלה. ה' פעמים מים הם גדולה גבורה ת\"ת נצח הוד ה' אנפי הגדולה ולכן נקראו מים על שמה. ובחמשה נכלל כל הבנין כי יסוד ומלכות נכללים עם הת\"ת. ויש אומרים ז' פעמים מים עוד ב' פעמים הנזכר אח\"כ בפרשה והוא התפשטות הת\"ת שהוא היסוד והמלכות ומשלימים המנין. ואמנם מים שעל הרקיע ומים שתחת הרקיע הוא ענין אחר והיינו דברי ר' עקיבא לתלמידיו כשתגיעו אצל אבני שיש וכו' והמאמר הזה פי' אותו הרשב\"י ע\"ה בתיקונין (תקונא מ' ד\"עח) וז\"ל קם סבא דסבין עתיקא דעתיקין ואמר ר' ר' מאי ניהו דאמר ר' עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסכנו בעצמכם הה\"ד דובר שקרים לא יכון לנגד עיני והא כתיב יהיה רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים.", + "ועוד מים עליונים ומים תחתונים אית תמן למה אמר אל תאמרו מים מים. א\"ל בוצינא קדישא סבא דסבין לך יאות לגלאה רזא דא דלית חברייא יכלין לקיימא ביה על בורייה. א\"ל סבא דסבין ר' ר' בוצינא קדישא בודאי אבני שיש טהור אינון י' י' דאינון חד י' עלאה מן א ותניינא י' תתאה מן א והכא לית טומאה אלא אבני שיש טהור ולית הפרשה בין מים למים דכלא יחודא חדא דאלין אינון מסטרא דאלנא דחיי דאיהו ו' באמצעיתא דא דאתמר ביה ולקח גם מעץ החיים וגו' אבל אילנא דעץ הדעת וכו' עכ\"ל לענייננו. ופי' כי ביאור דברי ר' עקיבא הוא שלא יאמרו שני מיני מים הם שאינו אמת ונמצאו מפרידים. וזהו אל תאמרו מי\"ם מי\"ם, עניינו שלא יאמרו שני מיני מים שמא יסכנו מפני עון הפירוד. ולזה שאל הזקן שתי שאלות שהם אמת והא כתיב יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל וכו', הרי שהם שתי מיני מים ובהם הבדלה כנראה שמותר לומר שני מיני מים. כי קשה מזו אמרה תורה ויהי מבדיל בין מים למים הבדלה ממש. עוד הקשה הזקן כי לפי האמת יש שני מינים, מים שעל השמים ומים שתחת השמים. וא\"כ למה אמר אל תאמרו מי\"ם מי\"ם שלא תסכנו וכו', אדרבא מותר לומר שני מיני מים דלא גרע מלישנא דקרא.", + "ועוד המציאיות עצמו כדפי'. והרשב\"י ע\"ה לא רצה לבאר הענין כדי שישמעו החברים הדברים מפי זקן הנעלם. ופי' הזקן אבני שיש אינון יו\"ד יו\"ד, ענינו כמו שפירש בשער המציאיות בענין יו\"ד בראש יו\"ד בסוף בסוד אני ראשון ואני אחרון. כי היו\"ד ראשונה הוא בחכמה והיו\"ד שניה היא במלכות בבחינת החכמה בסוד אור המתהפך ממטה למעלה. ויו\"ד של מעל' הוא יו\"ד של שם בן ד'. ויו\"ד תחתונה הוא יו\"ד של אדנ\"י הבא ממטה למעלה. ואלו הם מים נקבות. ואלו הם מים זכרים. ונקראים נקבות שהיא מקבלת מלמטה ממעשה המצות. וע\"י משפיע כלפי מעלה ומאיר האור ומלביש האור הבא כענין היכל והאור הבא הוא מלך בהיכלו. ואלו הם מפתחות פנימיים ומפתחות חיצוניים. שהפנימי האור הבא יהוה ודאי שהוא אור הבא דרך קו הישר. והחצוני הוא מלבו' בסוד אור החוזר. וזהו ענין הנאמר בספיר' ממטה למעלה וממעלה למטה כמו שבארנו בשער ממטה למעלה. וזהו י' על הא' וי' למטה. וזהו סוד יאהדונה\"י שהוא י' בראש וי' בסוף כמבואר בשער הנזכר בארוכ'. ואלו הם שני יודי\"ן הנקרא אבני שיש טהור. ונקרא אבני, פירו' כל י' נקרא אבן מטעם כי היא מגולגלת כאבן. ונקרא שיש, מפני שהשיש הוא לבן והלבן מורה רחמים כעין המים. ולהיות שני יודין האלה רחמים כמו שהם מים בסוד מי החסד כינה אותם בשם שיש כיון שהוכרח לקראם בשם אבן כדפי'. עוד נוכל לומר ע\"ד הצרוף כי החכמ' נקרא יש. וחכמה תתאה בהפך נקרא ש\"י. נמצאו הרכבת שניהם שיש ר\"ל י' חכמ' היא המקור ושי\"ן הוא האצילות בענפיו דהיינו ג' אבות וג' נצחים ומלכות שהיא כללות. וכללות הוא הבינה ויו\"ד בראש שהוא המקור שממנה נאצלו שתים אלה. ומלכות נקרא ש\"י בסוד אור המתהפך. וכאשר יורכבו שתי מלות אלה המורות על שתי האורות יקרא ש\"י י\"ש ושתי יודין יתיחדו ויהי' שי\"ש. וטעם אמרו טהור מפני שיש כמה מיני מים והאחד מהם מי נדה. ולכן נאמר בהם הבדלה ופרוד כמו שנבאר בע\"ה. ואלו המים שלש שיש הם טהור כלם טהרה ואצילות. י' י' דאינון חד י' עלאה מן א וכו', כבר פי' לעיל כי בשם יאהדונה\"י נכללים חכמה בראש וחכמ' בסוף וששה אותיות באמצע רמז אל וא\"ו ת\"ת בשש קצותיו. ועל היותו נתון באמצע שניהם הם מתיחדים. פי' כי על ידו יכולה הבת לעלות אל בית אביה כנעוריה. ומפני זה אמר אל תאמרו ששני האבנים האלה הם נפרדים ונבדלים זו מזו ח\"ו. שאינו אמת. אלא אדרבא הרקיע הנתון באמצע שניהם שהוא ת\"ת הוא המייחדם ועל ידו יתחברו כי אין הבדלה אלא במקום הטומא' כדכתיב להבדיל בין הטמא ובין הטהור. אמנם במקום הטהור שהם אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים. וזהו מאמר הזקן והכא לית טומאה כו' דאלין אינון מסטרא דחיי וכו', המים האלה הם באצילות ולפיכך אין בהן הבדלה ועליהם נאמר המים שעל השמים ומים שתחת השמים ושמים הוא\"ו הנתון ביניהם ואדרבה הרקיע שהוא וא\"ו מייחדם. ובזה ניתרצה הקושיא אחת שהקשה. והקושיא השנית שהיא שאמר הכתוב ויהי מבדיל. זה נאמר בצד הגבור' בין צד הטהור ובין צד הטמא בין הזהב הטהור ובין סוגי הזהב ושם נזכר הבדלה בין מים טהורים זכים וברים, ובין מים טמאים עכורים מי המרים המאררים. וזה כוון באמרו אבל אילנא דעץ הדעת טוב ורע שהוא המקום שבו טוב קדושה, ורע טומא' כאמרם ז\"ל במקום אחר טוב דא מטטרון, ורע דא סמאל שם הוא הבדל' בין מים למים. ע\"כ ביאור המאמר ונתבארו מתוכו ענין מים עליונים ומים תחתונים:", + "מים העליונים פי' ר' משה כי חסד הם מים עליונים ואע\"פ שיש עליונים מהם והם מימי החכמה וכבר פי' למעלה בזה. עוד אמר כי החסד נקרא מים מרוח ואמר הוא כי כן כתב בס\"י. אמנם פירשתי המשנה ההיא בשער אם הא\"ס הוא הכתר. עוד אמר כי החסד נקרא מים קדושים והם מים טהורים מצד החסד והם מים חיים. ובצד החיצון בקליפה מים טמאים מים זדונים מים רעים מי המרים המאררים מי המבול. והיא ההבדל' שנאמ' במים ויהי מבדיל בין מים למים והם דם טוהר ודם נדה כדפי' לעיל. עוד אמר שנק' החסד מים זכים מפני שהם נגד מים עכורים ע\"ד שפי'. עוד החסד נקרא מים רבים מפני שיש מים מועטים והם מימי נצח שהוא חסד קטן בערך חסד. וכן המים של החסד הם מים מרובים ומימי הנצח הם מים מועטים. וגם נוכל לומר שנקראו מים מועטים החסדים התחתונים הנקראים חסדי דוד כדפי' בערכו. ור' משה פי' כי מים מועטים הם בגבורה ואפשר בצד החסד שבו. ובזהר פ' טהרת מצורע (דף נ\"ד ע\"ב) פי' כי הבינה נק' ג\"כ מים רבים והטעם כי היא נהר שאינו פוסק מימיו. וז\"ל ד\"א מים רבים דא הוא נהר עילאה דמני' נפקין נהורין לכל עיבר וכלהו נגדין ואתמשכן מיניה עכ\"ל הרי בפי' שהבינ' נקראת מים רבים בסוד בחינת' שהיא משפעת מימי הרחמים לכל המקורות. עוד פי' בזהר פ' תרומה (דף קע\"א.) כי מי מנוחות הוא שפע הנשפע מן הבינה. עוד אמר ר' משה שחסד נקרא מי כיור והטעם מים הבאים מן הכיור העליון לקדש מהם אהרן ובניו כהני ה' ידיהם ורגליהם לקיום העולמות. והכונה שהם מים נמשכים ממים עליונים שרש החסד שהיא חכמ' ואין זה הכיור כמו שביארנו בערכו. ועכ\"ז מי הכיור יהי' כפירושו. עוד אמר שהבינה נקראת מים נאמנים ולא פי' בו טעם ואפשר שנקרא כן מטעם שהוא נהר דלא פסקין מימוי ולפיכך הוא מקור נאמן שאינו פוסק:", + "מילה היסוד נקרא מילה וכן מוסכם בפי כל המפרשים אמנם לא יקרא מילה אלא בקבלתו מתוקף הגבורה בהתעוררות היין המשמח. וכן בשם אלהים מיל\"ה בתוספות א' כמו שבארנו הענין הזה בשער השמות בפ\"ד. ואין תימה על הענין הזה כי עיקר ההתעוררות לאבד הקליפות הוא מצד הגבורה. וזה שאנו מתפללים יבושו ויחתו מגבורתם שאע\"פ שכח הקליפות ויניקתם הוא מהגבורה עכ\"ז יבושו ויחתו והמחיתה תהי' מצד גבורתם שהיא הגבורה שהיא המשפעת בהם שבה ביעור הקליפות. וזהו אין ביעור חמץ אלא שרפה. ועם היות שדעת חכמים אף מפרר וזורה לרוח דהיינו בכח התפארת. או מטיל לים, בכח החסד. עכ\"ז אליבא דכ\"ע שרפה עדיפא שהוא כליון חרוץ והאצילים כרות יכרתון. ולכן המילה שהיא העברת הקליפות הוא ע\"י הגבורה:", + "מכון פי' ר' משה במלה זו שני פי'. הא' בבינה וז\"ל מכון לכל העולמים כי כל העולמים מכון וכסא לשבתו והוא יושב על כלם והוא מכונם וזיום ומחברם עכ\"ל ואין אצלינו אלה הדברים עקר. ונ\"ל כי המלכות נק' מכון מפני שהיא מכון לכל האצילות והיא משכינו למטה. וכן בינה מכון לג' ראשונות ומשכינם למטה על שבעה בניה כמו שנבאר בערך שכינה:", + "מכוסה נק' כ\"ע מטע' שהוא מופלא ומכוסה ואין בו תפיס' כלל מפני שהוא אי\"ן. ונוכל לומר שנקרא מכוסה כאשר נעלם תכלית ההעלם בעוד שלא נתפשט למטה:", + "מכפלה פי' בזוהר פ' חיי (דף קכ\"ט.) כי המלכות נקר' מכפלה בערך שהיא כפולה. בחינתה עם הספירות ובחינתה עם המרכבות והעולמו' אשר תחתיה נמצאת כפולה. עוד פי' שם כי היא כפולה כי אין אות כפולה בשם כי אם היא שהיא אות ה' אחרונה ונמצאת לפי זה תקרא מכפלה במציאות הה\"א המיוחדת עם הה\"א העליונה להיותה כפול'. ונ\"ל כי גם הבינה תקרא מכפלה כי גם היא כפולה כי הכל א':", + "מכריע ראשון ושני. קראו כן המפרשים לת\"ת וצדיק. וכבר הארכנו בזה כל הצורך בשער המכריעים:", + "מכתם פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רכ\"ג ע\"ב) כי מלה זו נחלקת לשנים מ\"ך ת\"ם מך הוא צדיק וכן נק' עני. ותם הוא הת\"ת ובהיות' מיוחדים נקראים מכתם. וגוף ברית חשבינן חד:", + "מלא בפסוק לה' הארץ ומלואה פי' בזוהר פ' נח (דף ס\"ז) השכינה שהיא ארץ עליונה. והמלוי שלה הם נשמות של הצדיקים. ובכל מקום מלוי השכינה הוא השפע והאור העליון הבא מן ת\"ת אל המלכות והם הם נשמות הצדיקים:", + "מלאך המלכות נקראת מלאך בהיותה עושה שתי שליחות ומפני כך נקרא' מלאך פי' שהיא עושה שליחות' ע\"י מטטרון או סנדלפון. ולפעמים תקרא בשם לווי מלאך ה' והטעם בהיות' עושה שליחות בעלה בפרטות. וזהו ה' בעלה ת\"ת. או ירצה כאשר בעלה ג\"כ עמה בסיוע ההוא והכל א'. ונקראת מלאך הגואל בהיות שליחותה לגאול מצרה. ולכן קראה יעקב המלאך הגואל מפני שמעולם גאל אותו מכל צרה. ונקראת מלאך הברית בהיותה משכרת על הברית או בהיותה חרב נוקמ' נקם ברית ונקראת מלאך פניו בהיות' משמשת את פני המשלח כי לפעמים יהי' שליחותה בהסתר פנים עליונים ופעמים בהיותה מאיר את פניה הפנים העליונים המאירים. ולפעמים נקראת מלאך האלהים בהיותה משגחת לדין. וזהו ביציאת מצרים ויסע מלאך האלהים. מפני שהיתה פעולתה האבד למצריים בכח הדין. ולא תקרא מלאך בעת הפעולה [אלא מקודם שפועלת כדאיתא בזוהר בלק (דף קפ\"ז ע\"א) וז\"ל אלא כד איהי שליחא] מלעילא וקבילת זהרא מגו אספקלריא דלעילא דכדין מברכין לה אבא ואימא להאי אמרי לה ברתי זילי נטורי ביתיך פקידי לביתך הכי עבידי לביתך הכי זילי וזני לון. זילי דההוא עלמא דלתתא מחכאן לך בני ביתך מחכאן מזונא ממך הא לך כל מה דתצטרכי למיהב לון כדין איהי מלאך ואי תימא והא בכמה דוכתין אקרי מלאך ולא אתי למיזן עלמין. ועוד דבשמא דא לא זן עלמין אלא בשמא דיי' הכי הוא ודאי כד שליח מגו אבא ואימא אקרי מלאך וכיון דשארי על דוכתיה על תרין כרובי' ה' שמיה עכ\"ל והנה מבואר שאינה נקרא בשם מלאך אלא בעת בואה קודם התחלת הפעולה דהיינו ישיבתה על הכרובים לפעול:", + "מלאכה פי' בזוהר פ' וישלח (דף קע\"ב.) כי המלכות נקראת מלאכה מפני שעל ידה נעשה כל מלאכת העולם הזה ונקראת כן בבחינתה הפועלת בעולם. וכן פי' בתיקונים (בהקדמה דף מ\"ב.) בפסוק ואמלא אותו וגו' ובכל מלאכה דא ה' עכ\"ל: ", + "ופי' עוד (שם דף י\"ג.) שהיא נקראת מלאכה מלשון ותכל כל עבודת משכן וגו' שהיא לשון שלימות [פא]. וכן ע\"י המלכות כל העליונים שלימים כי היא המשלמת הבנין. וה' המשלמת היא ה' רביעית לאותיות יהו\"ה הוא שלימות הכל:", + "מלוכה פי' בזהר פ' ויקרא (דף ז' ע\"ב) וז\"ל והיתה לה' המלוכה מאי מלוכ' דא כ\"י דמלכא בה אתקשר עכ\"ל ומבואר כי השכינה נקרא מלוכה בהיותה מתייחדת במלך שהוא הת\"ת כמבואר:", + "מלון היא השכינה וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה דף א' ע\"ב) ונקראת כן מפני שהיא מלון ואכסניא להקב\"ה ת\"ת. ונקראת כן בעת שאינה מתייחדת עמו בעצמות אלא אכסניא והיינו מלון לינה א'. ובמ\"א (בתקוני ז\"ח דף קי\"ח ע\"א) פי' כי היא נקראת מלון אורחים בסוד היסוד האורח המתאכסן אצלה ע\"ש:", + "מלח כפי הנראה מתוך דברי הזוהר בפי' ויחי (דף רמ\"א ע\"ב) כי מלח הוא יסוד כי הוא הנותן טעם בתבשיל ואם לא מפני שפעו ומלחו אין אדם יכול לעמוד מפני מרירות הדין שבמלכות ועל שמו נקרא המלכות ים המלח שיונק' מברית [מלח כדפי' בערך ים המלח]:", + "מלך בשם זה רבו הפי'. ומתוך דברי הרשב\"י ע\"ה ברוב המקומות נראה כי מלך סתם הוא הת\"ת. אמנם לא יקרא מלך אלא בעמדו על המלכות וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (תצא דף רע\"ו) וז\"ל לאו אתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה כנסת ישראל. קב\"ה כד איהו לבר מאתריה לאו איהו מלך וכד אתחזר לאתריה והי' ה' למלך וגו' והכי ישראל אתמר בהון כל ישראל בני מלכים. כגוונא דאבא אינון בנוי לאו אינון בני מלכים עד דיתובון לארעא דישראל עכ\"ל הרי מבואר שלא נקרא מלך אלא בהיותו על המלכות. וזהו דווקא במדת מלך סתם. אמנם כאשר יתלווה אליו מלה אחרת אז יהי' באופן אחר לפי הלווי. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה במ\"א בר\"מ (בהר דף ק\"ט.) וז\"ל ובכל אתר המלך סתם דא קב\"ה. ופי' הת\"ת כדמוכח התם. ובזוהר פרשת תרומה (דף קכ\"ז ע\"ב) בפסו' אפריון עשה לו המלך שלמה וגו' פי' כי מלך סתם היא המלכות שהוא מלך המשיח כמו שנבאר בודאי פליגא על דא. אם לא שנאמר כי כמו שהוא נק' מלך סתם כן היא על שמו נקרא מלך סתם וזה דוחק. ויש מל\"ך שלמ\"ה ובו ג' פרושים אחת בת\"ת ונק' מלך שהשלום שהוא יסוד הוא שלו כנודע כן פי' בפרשת תרומה שם.", + "ועוד פי' בשיר השירים כי מלך שלמה הוא בבינה שהשלום שהוא הת\"ת הוא שלו כנודע. ובסבא (דמשפטים דף ק.) פי' כי מלך שלמה הוא חכמה והשלום שהוא הת\"ת הוא שלו בסוד שנק' בן ישי בן י\"ש י' שהיא חכמה כדפירשנו בערכו וע' פנים לתורה. ולכולהו פי' לא תקרא מלך שלמה אלא בסוד השפעתה בשלימות ובהיות הת\"ת או היסוד עמה תתייחס בשם שלמה שהוא ההכרעה כמבואר בערך שלמים. ויש המלך הגדול והוא הבינה כשמשפיע בחסד. ולפעמים תקרא הבינה המלך הקדוש. ופי' רבי משה שנקרא כן מצד הת\"ת שנקרא קדוש. ואפשר שנקרא קדוש מצד הגבורה כי גם מצדה הקדושה כמו שנבאר בערכו וכמו שבארנו בערך יב\"ק. וכן הענין הזה בסוד הדין הוא נקרא המלך הקדוש וכבר אפשר שיקרא הת\"ת מלך הקדוש ומלך טהור. א' מצד הגדולה וא' מצד הגבורה שמצדה הקדושה והטהרה כמו שבארנו בערך טהרה. ומלך גדול מצד הגדול'. וכדי שנוכל להבחין אימת יהי' המלך בת\"ת או בבינה והיה כאשר בראש המלה ובראש השם תתלווה ה' הידיעה כמו המלך הקדוש המלך המשפט כי שניהם בבינה בהיותם שוכנת בת\"ת. אז ה' הידיעה עד נאמן שהכנוי הזה בבינה כדפי' בערך ה'. אבל בלא ה' אז יהי' בת\"ת וזה הכלל נראה אצלינו עיקר. עוד נשפוט הלווי לפי עניינו בפני עצמו. ומלת מלך לפי שפיטתו בה' הידיעה בא' משני מקומות הנזכר [פב] (ובזוהר פרשת ויצא (דף קנ\"א) כי הבינה נקראת אלף רבתי והבינה קרית מלך רב הכריח כפי' הראשון. ואפשר שיקרא כן מצד החכמה ששם ענין רבות, כי הגדולה גדול בחכמה ר\"ב. ואפשר מצד הגדולה). ובתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קכ\"ז) החכמה נקרא מלך רב והבינה קרית מלך רב הכריע כפירוש הראשון בענין רב. עוד מלך העולם ורמז זה בבינה ודאי. והטעם כי הוא מלך העולם שהוא רמז אל ההקף ואין זה מתייחס אלא בבינה, ובהיותה מלך על כל העולם שהוא רמז אל ששת ימי בראשית שאז משפעת בהם כמו שהמלך זן ומפרנס לכל עבדיו. ור' משה פי' בתפארת ואינון מתיישב והוא הפך דעת הזהר. עוד יש מלך מלכי המלכים ורבי משה פי' מלך בינה. מלכי שהם ג' אבות שהם מלכי על המלכים שהם ג' ענפים הנמשכים מהם זו היא כוונתו בקיצור. והיותר מתיישב אצלינו. כי מלך הוא כ\"ע והוא מלך המולך על מלכי שהם שני מלכים חכמה ובינ' שהם מלכים המולכים על שבע' מלכים שהם שבע' ימי הבנין. ונמצא בג' מלות אלה כלול כל העשר. ולפי דרכנו בחיבור הזה בהזכירנו א\"ס אנו אומרים אח\"כ מלך מלכי המלכים, ליחדו בעשר ספירותיו ולהמליכו בהם. עוד יש מלך נורא הוא התפארת והוא עצמו נקרא נורא כמו שיתבאר בערכו. עוד יש מלך שלם והיא הבינה כ\"פ בזוהר פרשת לך (דף פ\"ז ע\"א) ואפשר שנקראת כן בעת שהיא שולטת על התפארת שהוא השלם. עוד פי' שם כי המלכות נקראת מלך שלם בהיותה מתיחדת עם התפארת שאז היא שלימה. עוד פי' בזוהר פרשת ויחי (דף רל\"ח.) כי המלכות בערך בחינת' שאין לה אלא מה שמקבלת מהת\"ת נקראת היא מלך המשיח. ואפשר לפרש מלך שאין לה אלא משיחת השמן העליון:", + "מלכות המדה העשירית נקראת המלכות. והטעם כי היא מלכותו של מלך. ושם מלכות כולל כל פמליא של מעלה. כי כמה פנים לפנים הנוראים. וכמה אחוריים לאחוריים דלאו נראין ובהיות הכל כלול נקרא מלכות. כי שם זה כולל כל המלכות קטנים וגדולים. אמנם בהיות המד' הזאת ובתולות אחריה רעותי' מתייחדות במלך התפארת. אז נק' מלכות שמים ושמים הוא הת\"ת כמבואר בערכו. ובהיותה נכללת ביחוד בעלה עם כל מה שלמעל' אז נקראת מלכות שמים שלימ' המור' על שלימות' ולא על פרצות'. שהיא מצה שלימ' לא פרוס'. ולפעמים נק' מלכות בית דוד. והטעם כי כל מלכות בית דוד תלוים בה וכן יש לה כ\"ח עתים כמנין מלכי בית דוד. וכמו שיש מלכות שמים כן יש מל' זדון הרשע' שתעקר ב\"ב וזהו היא לילית הרשע' ופמליא שלה כמו שנבאר בשער התמורות ושער היכלי התמורות:", + "מלכי צדק בארו בזוהר (בלק דף קצ\"ג ע\"ב) שהיא המלכות וז\"ל אתה כהן לעולם כו' מאן על דברתי מלכי צדק, אלא כהן עלאה דא איהו דקיימא על דבר בגין דההוא דבר לא קיימא אלא בימינא. וההוא דבר מאן איהו, מלכי צדק כך שמיה עכ\"ל:", + "מלפני ה' פי' בזהר פרשת תרומה (קע\"א.) כי מלפני הוא הבינ' שהוא על הת\"ת ושם פי' ג\"כ בנצח והוד וצ\"ע שם (וע\"ש בד\"א):", + " ממלכת כהנים פי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר פרשת צו (דף ל\"ד ע\"ב) כי כשמתייחדת מלכות עם הת\"ת ומתעלת על ידי החסד המשפיע ע\"י הכהנים. נקראת ממלכת כהנים:", + "מנוחה פי' ר' משה כי יסוד הוא מנוחה מטעם כי הוא לשון נופש ומנוחה כי הוא נח בביתו. או מלשון ירידה כי תרגום וירד ונחת כי הוא יורד למלכות. ונראה לי כי הבינ' נקרא מנוחה מטעם וישבות ותרגומו ונח. מנוחת הדברים בסוד היובל הגדול ושם מנוחת הגילגול בשמיטות כלם. והיא נקראת שבת הגדול כאשר יתבאר בערכו:", + "מנורה היא השכינ' בהיות' מנהרת בסוד שבעת הנרות בהיותן ז' ספירות עליונות מוצקות לשבע נרות שבה ויש מנור' עליונ' והם שבע הספי' עצמן. והמורגל היא השכינ' ונקראת כן בקבלת' מן החכמ' ע\"י החסד. והוא פירוש מנו' בדרום והרוצ' להחכים ידרים כן פי' בתיקונים (בהקדמה דף י\"ב ע\"ב) עוד שם במ\"א (בדף י\"ג ע\"ב) כי מטטרון הוא מנור' פי' כלי המנור'. הפתיל' היא השכינ' השמן הוא שפע היסוד. האור הוא הת\"ת:", + "מנחה פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רמ\"ז) שהיא המלכות. כאשר היא בין שתי הזרועות אז נקראת מנחה חדשה. [פג] אמנם תפלת המנח' היא מצד הגבור' כדפירשו רז\"ל יצחק תקן תפלת המנחה:", + "מסגרת לעמת המסגרת תהיינ' וכו' פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר בראשית (דף ל\"א ע\"א) שהוא בינה עלמא דאתי ע\"ש:", + "מספר הימים פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא מ\"ט דף פ\"ג ע\"ב) כי המלכות נקראת מספר הימים והטעם כי היא חשבון ומספר לימים עליונים ופי' כי הימים העליונים מתגלים על ידי המדה הזאת והיא המגלה אותם. כמו החשבון שהוא הגבלת הדבר הנמנה ומצד הגבול והחשבון מתגלה:", + "מעון פי' רבי משה כי החסד נקרא מעון. מפני שנאצלת מחכמה עליונה הנק' מעונה שנאמר (דברים לג) מעונה אלהי קדם. ולשון קדם מורה על החכמה. ואמר שלפעמים נקרא ג\"כ החכמה מעון. ואמר שג\"כ המלכות נקראת מעון שהוא מעון לעליונים ולתחתונים. ויש שפי' בכתר:", + "מעיין במלה זו רבו הפי' בין בדברי המפרשים בין בדברי הרשב\"י. וזה ישוב הדברים על מתכונתם. הבינה נקרא מעיין גנים. והגנים הם הספי' אשר תחתיה ובתוך המעיין מקור שבו יוצאים המים והיא החכמה שממנה יוצאים מים אל הבינה והבינה משפעת למטה. והכתר נקרא מעיין חתום לפי שהוא נקודה פנימי שממנו ואילך מוצא המים. פי' הוא הויות המים ונמצא לפי זה כי מעיין צודק בג' ספירות ראשונות. ועל האמת שלשתם יחד הם המעיין. כיצד המוצא שממנו מתהוים המים הוא הנקודה שממנו ואילך הוויות המים היא הכתר. והמעיין שע\"י נשפע המים היינו סילון המעיין המקלח המים היא החכמה. והמעיין עצמו היינו קילוח המים אל ההוץ היא הבינה. ונמצא לפי זה כי כשנאמר מעיין, הכוונה ע\"ד ההשפעה הזאת מכתר אל החכמה, והחכמה אל הבינה, והבינה משפעת ומשקה הגנים. ואח\"כ כשתקבל השפע ומתמלאת ממנו נעשית מעיין לגנים התחתונים. ובהם ג\"כ ג' מדרגות אלה ואין צורך להאריך כי משלש ראשונות נקיש אל ג' אלה. ועתה כשנאמר מעיין במלכות יהיה ברבוי השפע שישפיע בה הת\"ת שהוא נקודת מוצא המים, ויסוד סילון המים, ומלכות מעיין. כי היסוד הוא הסילון המקלח המים אל המעיין כדפי' לעיל:", + "מעייני הישועה פי' בזוהר פ' בלק (דף רי\"ב) כי חכמה ובינה נקרא כן מטעם כי מהם נשפע הישועה והחירות. וג\"כ פי' כי נצח והוד נקרא כן. ואפשר שנקראים כן בהיותם שואבים הישועה מחסד שבו עיקר הישועה כדפי' בערכו. והחסד מקבל הישועה מהבינה והם משפיעים הישועה לששון שהוא היסוד. וזהו ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה (ישעיה יב ג) כן פי' התם:", + "מעל שמים פי' בזוהר פ' ויקרא (דף ט\"ז.) וז\"ל על שמים משמע ההוא אתר דקיימא על שמים ולא יתיר כיון דאמר מעל שמים משמע ההוא אתר דקיימא על השמים לעילא לעילא ומאי איהי איהי אימא עכ\"ל. ופי' אם היה אומר על שמים פי' הוא גדולה וגבורה שהם על הת\"ת הנקרא שמים. אבל עתה שאמר מעל שמים פי' העליון על אותם שהם על השמים דהיינו בינה שהיא על מעל מגדולה וגבורה שהם למעלה משמים שהוא ת\"ת כדפי':", + "מעמקים פי' ר' משה כי החכמה והכתר נקראים מעמקים ועליהם נאמר (תהלים קל) ממעמקים קראתיך ה'. ובזוהר (בשלח דף ס\"ג ע\"ב) ובמקומות רבים נראה כי החכמה נקרא מעמקים:", + "מערב המלכות נקראת מערב מכמה טעמים. הא' מפני שבו הערב שמש כי שם ביתו. ועוד כי מזרח הוא הת\"ת וכנגד מזרח הוא מערב שהיא האשה שהיא עזר כנגדו.", + "ועוד נקרא מערב מפני שבה מתערב ומתבלל כל השפע העליון ושם נעשה בו מזיגה יפה. ומפני טעם זה קראוה (הגאון בצחצחות פ\"ד) מעורב בוא\"ו. ועוד כי שם הערב שמש והחשך כמו שנודע ששם העדר האור:", + "מערכה פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ כי הבינה נקרא מערכה. ואפשר הטעם מפני שבה נערכים כל ההויות המתהוים כמו שנבאר בשער השערים. והיא הנקבה המתעברת מן הויות הדקות והולידם והצמיחם. ולפי טעם זה כבר יצדק שם מערכה גם במלכות שהיא ג\"כ נקבה המגלה ומעבה ההויות היוצאים מן הת\"ת:", + "מעשה הרשב\"י ע\"ה קורא בתמידות אל הבינה מעשה והחכמה מחשבה. והטעם כי כמו שהמעשה גלוי המחשבה ועל ידי המעשה היא גמר המחשבה, כן ע\"י הבינה הוא גמר ההויות המתהוות ע\"י החכמה כדפי' בערך מערכה. ובזהר פ' פקודי (דף רל\"ו.) פי' בפסוק (שמות לו ד) ויבאו כל החכמים העושים. ימינא ושמאלא. והיינו חכמה ימין ושמאל מעשה והיינו שהמלכות [פד] נקרא חכמה ומעשה בינה כדפי' בערך חכמה וכמו שנבאר:", + "מעשה מרכבה פירוש בתקונים (בהקדמה דף י\"ג ע\"ב) כי מטטרון נקרא מעשה מרכבה שהוא רכב מה פי' רכב למ\"ה שהיא המלכות שהיא נקראת מה, ומטטרון מרכבה לה:", + "מעשה בראשית היא המלכות. ואפשר הטעם מפני שהיא פועלת כל פעולות בראשית או שהיא מרכבה לחכמה הנקרא בראשית:", + "מעשר המלכות נקרא כן וכן בארו בזהר פ' לך (דפ\"ז ע\"ב) בפסוק (בראשית יד כ) ויתן לו מעשר מכל. ופי' הטעם כי היא מעשר האצילות העליון והיא העשירית ממש מעשר. וכן אמרו בתקונים. ויש מעשר מן המעשר ופי' בתקונים (תקונא י\"ז דף לא.) כי מעשר נקרא סוד יחודה עם הלוי גבורה. ומעשר מן המעשר הוא יחודה בכהן בסוד הימין. ויש בענין הזה סוד כדפי' בערך אי\"ק כי א' הוא סוד מעשר מן המעשר והיא נקודה אמצעית והיא חסד ומתפשטת אל הגבורה כי ידוע כי חסד הוא מוח לגבי גבורה, וגבורה קליפה. וגבורה מתפשטת בת\"ת, ות\"ת קליפה לגבורה בסוד מציאותו למטה מגבורה. ולכן ת\"ת הוא במאה ענפים שנתפשטו מעשר מהגבורה והיא הלוי. וגבורה היא י' ענפים שנתפשטו מהחסד שהוא נקודה א' והיינו א' מעשר מן המעשר:", + "מפתחות החצוניות במלכות בסוד שם אד' כפי' הרשב\"י (בהקדמה ד\"ד: וד\"י ע\"ב) והטעם כי שם פתח הכניסה אל שאר הספי': (מעס\"ר)", + " מצבה פי' בזהר פרשת נח (דע\"ב ע\"ב) כי המלכות בהיותה מיוחדת עם הת\"ת נקראת מצבה. וז\"ל והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, מאי מצבה דהות נפולה ואוקים לה עכ\"ל:", + "מצה פרוסה בסוד המלכות ונקראת מצה שאין בה תערובת חמץ שכבר נטהרה לבעלה. ונקראת פרוסה שעדיין לא נזדוגה כדי שתושלם פרצתה. ולה רמז מצה פרוסה בפסח. ואפי' שלא נאמר פרוסה אלא מצה סתם מסתמא הוא לחם עוני. וכן מבואר בזוהר פרשת ויצא (דף קנ\"ז.). ובתקונים (תקונא יג דכ\"ח ע\"ב) פי' כי מצה היא ה', והיותה פרוסה הוא ד'. ואפשר היות מצה גם כן בבינה ששם ג\"כ ה\"א. ויש לזה קצת הוכחה מהלשון ע\"ש. ובתקונים (תקונא ט\"ו דף כ\"ט ע\"ב) פי' דבת זוגיה דצדיק איהי מצה שמורה לגבי מצה שלימה עשירה. על כן נראה היותה נקראת עשירה ושלימה ושמורה הכל לפי הבחינות עשיר' מצד העושר ולכן אין יוצאין בפסח במצה עשירה מפני כי עיקר מצותה מצד החסד שהוא מצד הדרום ולא בעושר שהוא מן הצפון כאמרם הרוצה להעשיר יצפין. שלימה שנשלמה פרצתה. שמורה ר\"ל מקושטת וממתנת לבעלה לשון שומרת יבם:", + "מצוה היא המלכות ונקראת מצוה (כמש\"כ פ' ויצא דף קנ\"ז.) שהוסיף ו' על המצה לרמוז שנתיחדה עם בעלה ולכן עקרה מצוה בתורה לייחדה עם בעלה ושלא להפרידה.", + "ועוד במצוה גלוי שם בן ד' בשלימות כי מ\"ץ הוא י\"ה באתב\"ש. וכן נקראת מצות המלך מצות מלכו של עולם שהוא הת\"ת כנודע:", + "מצווה פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ל' דף ע\"ב: וז\"ל ועוד מצווה) דא עמודא דאמצעיתא דאיהו מצווה מסטרא דאבא דאיהו רא\"ש ומסטרא דאימא דאיהו אש\"ר. והכי צדיק מצווה ועושה מתרווייהו. ובג\"ד אתמר על תרווייהו אשר קדשנו במצותיו אימא קדשנו ואבא צוונו. על מאן על שכינתא תתאה דיאהו פטר כל רחם פתיחו דרחם דאיהו רמ\"ח פיקודין איהי מצות ה' וכו' עכ\"ל לענייננו. ונאמר בפי' כי כוונתו בזה הוא לבאר ברכת אשר קדשנו במצותיו וצוונו. ואמר כי לשון מצוה פי' מיחוד המצוה דהיינו יחודו עם המלכות הנקרא מצוה כמו שמבואר. דא עמודא דאמצעיתא כו', קראו הנה עמודא וכו' לרמוז אל היותו עולה על דרך הקו האמצעי עד לבין חכמה והבינה ומכחם שהם מחזיקים אותו מתייחד עם המלכות הנקרא מצוה ע\"י החכמה הנקרא אבא. וקרא לחכמה ולבינה אבא ואימא להורות שכמו שהאב והאם נותנין כח וסדר להבן לישא אשה ע\"י ממונם, כן הדבר באב ואם העליונים. ואמר ראש ואשר, הכונה לבאר מלת אשר שבברכה ופי' כי במלת אשר נרמזים חכמה ובינה. כי החכמה נקרא ראש והוא צרוף תיבת אשר ואשר כמשמעו הוא בינה. והכי צדיק מסטרא דתרווייהו וכו', כי יחוד המלכות עם שניהם כנודע שהוא האבר הקדוש אל היחוד. והוכרח לזה כדי לתקן לשון קדשנו וצונו שהוא לשון רבים ואם היה הת\"ת לבדו המצווה היה ראוי שיאמר קדשנו וצוני לשון יחיד לכן אמר שהם ת\"ת ויסוד גוף וברית. והיסוד ג\"כ הוא מצוה מיוחד עם המלכות מצד שניהם החכמה והבינה. וז\"ש ובג\"ד אתמר על תרווייהו וכו', לשון רבים, הכונה שנתקדשו שניהם ונצטוו. ואימא קדשנו ואבא צוונו, הכונה הקדושה היא הכנה אל היחוד. וכן מצד הבינה הם מכינים עצמם אל היחוד כענין הקדושין הקודמין אל הזווג. וכן ההתעוררות בצפון בסוד שמאלו תחת לראשי (שה\"ש ב) והיחוד הוא בימין וימינו תחבקני. וכן הייחוד שהוא הצווי כדפי' הוא ע\"י אבא היינו וצונו אבא צוונו. וכן מוכח שאין יחוד המלכות בת\"ת אלא בסוד קבלתם מחכמה, כדפירשנו בשער מהות והנהגה. על מאן על שכינתא וכו', כל זה הכונה לבאר שהשכינה בערך הזווג נקרא מצוה. והביא ראייה כי רחם שהוא קיום הזווג עולה רמ\"ח ופטר רחם ר\"ל פתיחת המצות. ולכן כשהיא נפתחת השער הסגור כל ששת ימי המעשה על ידי הזווג ראוי שיכונה בשם מצוה דהיינו רח\"ם. וזהו שאמר איהי מצות ה'. שפירושו כשהיא מתיחדת ב\"יהוה אז נקראת מצות ה' דהיינו יהו\"ה אדנ\"י מיוחדים כזה יאהדונ\"הי המורה על היחוד. ועתה למדנו מתוך דברי המאמר הזה כי תפארת ויסוד נקראים כל א' וא' מצווה בסוד יחודם עם המצוה שהיא המלכות. ואגב אורחין הרוחנו פי' המאמר:", + "מצולות ים פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים ובזהר (שלח דף קס\"ג ע\"ב) כי סמא\"ל ובת זוגו נקראים מצולות ים כי הם תחת הים העליון תחת המלכות. וכללות הקליפות כלם כאשר הם תחתיה נקראים מצולות ים:", + "מקדש אפשר שיקרא התפארת. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בתקו' (תקוני ז\"ח דקל\"ז.) בפסוק (ויקרא יט ל. כו ב) ומקדשי תיראו. וכן על היסוד:", + "מקוה שם זה יתייחס אל המלכות מפני שבה מתקווים ומתכנסים כל מימי השפע העליון. ונקראת מקוה כשהיא מלאה שפע. ותפארת גם כן לפעמים נקרא מקוה שעליו נאמר (ירמיה כז יג) מקוה ישראל ה'. הרי בפירוש כי שם יהו\"ה שהוא בתפארת הוא מקוה. ובזהר פ' בראשית (דף ל\"ג.) נחלקו רבי חייא ורבי יוסי חד אמר בתפארת וחד אמר ביסוד ואית דאמר התם במלכות (היינו ר' יצחק):", + "מקום נקרא התפארת. והטעם כי שם בן ד' עולה מקום בחשבון המרובע. כיצד עשר פעמים עשר הם מאה, חמשה פעמים חמשה עולה עשרים וחמש, ששה פעמים ששה עולה שלשים וששה, חמשה פעמים חמשה עולה חמשה ועשרים, סך הכל קפ\"ו כמנין מקום והתפארת נקרא מקום. וכן נתבאר בתקונים (תקונא כ\"ו ד\"ע.) בפירוש. והכוונה כי הוא מקומו של עולם, פירוש הוא הסובל כל העולם דהיינו שש קצוות והוא סבה לכלם כי כלם מסתעפים ממנו. ואין העולם מקומו, פירוש אין השש קצוות סבה אליו כדפירשנו כי הוא המשפיע והוא באמצעות כמלך בתוך שריו ובבחינה זו נקרא מקום. ורבי משה פירש מקום בכתר כי הוא מקומו של עולם:", + "מקור הכתר נקרא מקור. ופעמים שנקרא מקור מים חיים שהוא השפע הנשפע מהחיים העליונים. ומקור הברכות כי משם כל הברכות נשפעות. ולפעמים נקרא מקור חיים שממנו נובעים חיים עליונים. ושמות אלו כשם שמתיחסים בכתר גם מתיחסים לפעמים בחכמה. ולפעמים בבינה. כי שלשתם מתיחס בהם ענין המקור על דרך המעיין שפי' בערכו. וכן יסוד נקרא לפעמים בכנויים אלו מן הטעם הזה גם כן כי בו צודק כל הדברים האלה שפירשנו. ובזהר פרשת צו (דף ל\"ד.) קורא מקור חיים לבינה כי היא מקור לחיי חכמה שעל ידי החכמה נשפעים. ובתקונים פירש כי המלכות מצד הכתר נקרא מקור מים חיים. ואפשר הטעם שהכתר הוא בעצם מקור מים חיים כדפירשנו. ולכן בהיותה יונקת ממנו ומשפעת אותם החיים תקרא מקור מים חיים:", + "מקל לבנה נקרא הת\"ת מצד החסד כן פי' בזהר פ' ויצא (דף קס\"א ע\"ב). והטעם כי הוא מקל בצורת ו' והוא לבנה מצד לבנינות החסד ולא מצד מימי החסד. ואפשר לומר כי הוא נקרא כך בערך בחינות מציאות חסד הנעלם בחכמה הנקרא לבנה שהוא אור לבן דלא שייך ביה מים. ומצד מציאת החסד המתגלה הנקרא מים משם הוא לח:", + "מקלות פי' בזהר (שם ע\"א.) מאן מקלות אילין דרגין דאינון בי דינא ע\"ש. והענין כי כחות הדין נקרא מקלות והטעם שהם לרדות האדם אל הדרך הישר:", + "מקנה פי' בזהר פ' לך (דף פ\"ג ע\"ב) בפסוק (בראשית יג ב) ואברם כבד מאוד במקנה. במקנה מסטרא דמערב. פי' מצד המלכות. ואפשר הטעם כי שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות (תהלים קד):", + "מקראי קדש פי' בתקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"א.) שלא נקראו מקראי קדש אלא החסד והגבורה והת\"ת. ובפרשת אמור בזהר (דף צ\"ג ע\"ב) פי' שנקראים מקראי קדש מצד שמושפעים מחכמה ששם עיקר הקדש:", + "מראה במלה זו עניינים שונים וצריכים ביאור כאו\"א. המלכות נקרא מראה. והבינה נקראת מראה. והטעם כי כמו שהמראה מראה כל הדברים, כן הבינה מראה לחוץ כל הספירות הנעלמות למעלה ממנה והיא מראה אותם למטה. והמלכות גם כן נקראת מראה כי כל הספירות מתראים בה ג\"כ אבל אין ההתראות שמתראים בבינה כהתראות שבמלכות. כי בבינה נראים דקים תכלית הדקות יותר מכדי שעורם במקומם בפרט הז' אחרונות. אמנם למטה במלכות מתראות בגלוי והעבות יותר. ומה שאינו מושג במקומו יושג במלכות כי על ידה יושגו הדברים הנעלמים. והמשל בזה כמו הרואה עצמו במראה כפי שיעור המראה כן יהיה שעור הנראה. ולכן בבינה שהיא מראה דקה, הספירות נראות בדקות בהעלם. ובמלכות שהיא מראה גסה ועבה נראים בה בעביות ובגילוי.", + "ועוד ראוי לדעת כי כל הספירות כלם נקראים מראות. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה (בהקדמה דף ו' ע\"א ובז\"ח דף קי\"ב) במראות יחזקאל. כי מה שנזכר שם י' פעמים [פה] לשון מראה המראה במראה וכו' הם ע\"ס ולא יקראו מראות כי אם בהתראותם בא' מן המראות ועל שם זה יתכנו בשם מראה. וביאר הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (תצא דף רפ ע\"ב) בענין זה וז\"ל האי מראה לזמנין איהו באת ה' המראה הגדול לזמנין באת ב' במראה אליו אתודע כו'. האי מראה איהי כלילא מעשר ספירן וכל את אחזי ספירה דיליה כגון כמראה באת כ' אחזי על כתר והכי שאר אתוון אחזי על ספירה דילה ולא צריך לארכא הכא ולחכימא ברמיזא עכ\"ל.", + "ומה שהקשה דלא הוה ליה למהוי תוס' אות כלל הוא מפני שפי' למעלה שמראה בינה נוטה לצד החסד והכריח הענין מן במראה שעולה רמ\"ח כמנין אברהם. ומפני כך הקשה שלא היה ראוי שיבא מראה בתוספות אות אחר כי אם באות ב' המורה על הגימטרי' שהיא אברהם. לכן השיב כי התוספות לעולם מראה על הספירות הנוספות בהתראותם במראה כדמפ' ואזיל. עוד יש מראה בחלום ומראה בהקיץ. ופירוש הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ שם) ובתקונים (תקונא ח\"י ד\"ל.) בסתימו דעיינין אתקריאת מראה בחלום ובפתיחו דעיינין איהו מראה בהקיץ. והכוונה כי העינים וגווניו בארנו בשערים הקודמים. כי בת עין היא המלכות במציאות יוד. וג' גווני העין שהם סביבות בת עין לבן ואדום וירוק הם ג' אבות. ושתי גביני עינים הם נצח והוד. וכאשר נתייחדה המלכות עם הת\"ת אז מאירים בה הגוונים האלה ונקראת מראה בהקיץ בפתיחו דעיינין. וכאשר אין היחוד שלם אז נקרא מראה בחלום בסתימו דעיינין שאין הגוונים מאירים. ונצח והוד הם מסכים מבדילים סוגרים העינים מבדילים בינה ובין בעלה. וזהו שנמצא במקום א' מסטרא דתפארת מראה בהקיץ ומסטרא דצדיק מראה בחלום כמו שהעתקנו למעלה בשער המכריעים פ\"ה. עוד יש מראה סתים שהיא הבינה שהיא נעלמת שאין בה דמיון. ומראה גלוי שהיא המלכות שבה יש גלוי ודמיון.", + "והנה זה הסתום, הפך סתימו דעיינין. כי סתימו דעיינין הכונה שאין האורות מתגלות במלכות והיא חשוכה. אמנם מראה סתום הכונה להעלם המראה במיעוט ההשגה בה לרוב הבהירות. ורבי משה פי' ג\"כ ביסוד ואינו ענין. והבינה מצד החסד נקראת מראה הנוגה כי כל לשון נוגה הוא בימין. כן פי' בתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קיב ע\"ב) ונבאר בערכו. והמלכות מצד הנצח וההוד נקרא מראה הנבואה מראה המקבלת הנבואה מן הנביאים. ויש מראות הצובאות ופירש רבי משה נצח והוד וז\"ל ופירוש מראות לכל הבא לצבא צבא להגיע לצבאות הנבואה זולת מרע\"ה ואף על פי כן הוא תחלת נבואתו עכ\"ל.", + "ולי נראה שנקראו כן בהיותם משפיעים ביסוד ח\"י העולמים שחיילותיו נקראים צבאות. עוד נוכל לפרש כי תפארת ומלכות נקראים מראות בסוד אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינו מאירה וכאשר הם בצבאות שהם נצח והוד נקראים מראות הצובאות והארכנו בענין זה בשער השמות בע\"ה:", + "מרה היא גיהנם והיא מסטרא בישא חרבא דמלאך המות מותא דרברבי שנברא ביום שני ותליא בכבד זרזיר אצל עורב מפני שהוא מינו ר\"מ פנחס (דף רל\"ד א' ב'):", + "מרכבה פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רמז ע\"ב) כי גדולה גבורה ת\"ת נקראים מרכבה עליונה. ונצח והוד ויסוד נקראים מרכבת המשנה. ובתקונים [פו] פי' כי חכמה ובינה וגדולה וגבורה הם מרכבה עליונה. כיצד גדולה אריה, וגבורה שור, בינה נשר, חכמה פני אדם והיא האדם העליון. והנשר הגדול בעל הכנפים הם שש כנפים ו' ספירות והאדם העליון רוכב על פני נשר ואריה ושור. והמרכבה התחתונה הם נצח הוד יסוד אריה שור נשר. ותפארת פני אדם רוכב עליהם מלמעלה. והמלכות כוללת הפנים כלם. ויש דרך אחרת כי גדולה גבורה ת\"ת מלכות נקראים מרכבה עליונה שהם פני אריה וכו', ותחתיהן בסוד הבריאה כסא בד' סמכין הם נקראים מרכבת המשנה שהם משנה לספירות עליונות. עוד יש בתקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ח ע\"ב) שהמלכות נקראת מרכבה בהיותה מתלבשת במרכבה ופועלת ע\"י החיות. וכן עד\"ז אז נקר' פני נשר וכן פני אריה פני שור פני אדם לפי הפעולה. ע\"ש וזהו סוד לענין המלאכים שנרחיב ביאור ב\"ה בשער ההיכלות:", + "משה כמו שיעקב מרכבה לת\"ת כן מרע\"ה מרכבה לת\"ת. ויש חילוק גדול ביניהם. כי מרע\"ה מרכבה לת\"ת בסוד הדעת הנעלם בחינת הת\"ת מצד החכמה. והנה הדעת הזה הוא מציאות דק אשר לת\"ת והוא כולל שש קצוות בדקות והוא נשמה למציאות הת\"ת המתגלה ומתעלם בתוכו. ומרע\"ה מרכבה לדעת הנעלם הזה. ויעקב לתפארת. וזהו שנמצא בתקונים (תקונא ס\"ט דף צ\"ח) דא בגופא ודא בנשמתא, פי' יעקב בגוף שהיא הת\"ת ומשה בנשמה שהוא הדעת. וזהו שאמר ג\"כ במקום אחר (תקונא י\"ג דף כ\"ז) דא מלגאו ודא מלבר, פי' מרע\"ה מבפנים בסוד הדעת הנעלם, ויעקב מבחוץ בסוד הת\"ת. ומפני היות הדעת הנעלם כלל שש קצוות נאמר בתקונים [פז] במשה בלחודוי מה דהוה באדם ותלת אבהן:", + "משבצות זהב פי' בתקונים (תקונא כ\"ד דף ס\"ח.) כי נצח והוד נקראים משבצות ונק' זהב מצד הגבורה:", + "משוש כל הארץ בתקונים (תקוני ז\"ח דף קכ\"ז.) פי' כי תפארת נק' משוש כל הארץ מפני שהוא משוש לכ\"ל שהוא יסוד, ולארץ שהיא מלכות. וקצת נוטה לזה לשון הזהר בפ' ויקרא (דף ה'.):", + "משחית הוא כח מד' כוחות הקליפה הנזכר בפסוק והוא רחום והם משחית ועון אף וחמה:", + "משכון פי' בתקונים (תקונא כ\"א דף נ\"ד.) המלכות נקרא משכון שהוא המשכון שיש לישראל שעל ידה שורה הת\"ת ביניהם. וכן משכן לשון משכון:", + "משכיל יש משכיל ויש משכיל. המשכיל האחד הוא היסוד כי הוא משכיל ומתרגם ומודיע ומפרש לדוד שהיא המלכות המגלה דברים העליונים. והשפע העליון והצורות העליונות מודיעם במלכות. וזהו לדוד משכיל או משכיל לדוד ממטה למעלה או ממעלה למטה. ויש משכיל דהיינו משכיל לאיתן האזרחי והיא הבינה המתעלה למעלה במוח ומתדבק בחכמה ומשכיל ומפרש ומתרגם לאזרח י' שהוא אברהם המאיר מן העולם העליון בכח החכמה. וכל משכיל הוא בכח החכמה הנקרא שכל והשכל. ולא נקרא היסוד משכיל אלא בהמשיכו משך הבינה ששם החכמה. ואין תימה מפסוק ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (ש\"א יח יד). כי הוא על ידי היסוד בהמשכה מבינה. ולעמוד על תוכן הדברים יעויין במאמר הסבא (משפטים דף ק\"י ע\"א) בפסוק שמעו הרים כו':", + "משכן שתי משכנות הם משכן עליון ומשכן תחתון. בינה משכן עליון, מלכות משכן תחתון. וכן נתבאר בתקונים ועליהם נאמר (תהלים קלב ה) משכנות לאביר יעקב כי התפארת בין ב' המשכנות האלה. והעד ענין לאה ורחל. ומשכן העדות נקרא המלכות מפני שבה ענין העדאה דכתיב (איכה ב יג) מה אעידך. והטעם מפני ששם מקום העדות שהוא יחוד תפארת ויסוד כמבואר. ופי' במקום אחר שלא תקרא המלכות משכן אלא כאשר היא משכן לתפארת אשר בתוכו:", + "משלם גמול פי' ר' משה תיבה זו בפחד. והטעם נראה לי כי מפני שהגבורה משלמת הגמול בשוה מדה כנגד מדה בלי להעביר. ועוד יש מן המפרשים קראוה משלם שכר טוב ליריאיו דוקא. ועוד לשון תשלומין מורה על שווי המדה מדה כנגד מדה. ולפי זה תקרא בשם זה בבחינה אמצעית שבגבורה. שבבחינה ראשונה יש בה חסד, ובאחרונה יש בה כח האש הרע, ובאמצעית הוא במדה שוה [לכאו\"א כפי מעשיו]:", + "משנה היא המלכות. אמנם נק' משנה כמו משנה למלכות פי' שהיא בחינת האמה של המלכה בסוד הכסא דבריאה המבוארת בשער אבי\"ע והיא משנה לגבירתה דהיינו מטרוניתא או יהיה במציאות הה\"א שהיא שניה ליו\"ד. ושניהם יצדקו בדברי הרשב\"י ע\"ה. ובמ\"א פי' שהיא נקראת כן מצד החסד והטעם הוא כי על ידו מציאות הה\"א כמו שפי' בשער המיעוט. ובמ\"א פי' שהיא נקראת משנה בסוד שהיא שניה למלך שהוא הת\"ת ולעולם בסוד הה\"א. שהוא ו' והיא ה' משנה לו:", + "משפט המפורסם במלה זו ברוב דברי הרשב\"י ע\"ה ושאר המפרשים כי הת\"ת נק' משפט. אמנם אמרו שנקרא כן כשהוא יונק מן הדין מצד הגבורה. ובתקונים (תקונא שבעין דף ק\"ל ע\"ב) וז\"ל במדה במשקל ובמשרה. במדה בחמשה תיקונין דה' עלאה, במשקל דא ו', ובשורה דא ה'. משפט דכלא דא י'. הה\"ד ויגבה ה' צבאות במשפט עכ\"ל. שהכונה שיהו\"ה שהוא הת\"ת מתעלה אל המשפט שהוא י' גבוה מעל גבוה. ונראה לנו ליישב הענין כי משפט הכונה דין בקצת רחמים. אמנם מתנהג על קו המיצוע ופי' משפט ר\"ל מכון מצומצם. ולכן אמר הוא כי החכמה היא המכוננת ומצמצמת המדות ומיישבת אותם לבלתי יתרחבו יותר ממדתן. והכונה במשפט צמצום. קרוב אל משלם גמול שפי' למעלה. ובר\"מ פי' כי הת\"ת נקרא שופט מצד הבינה יתבאר בערכו. ובזהר פרשת קדושים (דף פה ע\"ב) פירש כי משפט הוא דין בתערובות רחמים ובזה יתיישב הכל כי עקרו מצד הבינה דין, ויונק מצד החכמה רחמים. וז\"ל כד אתער משפט אית ביה רחמים. ופירוש שיש בו דין ויש בו רחמים. והטעם כי רחמי החכמה הוא מקבל אותם על ידי הבינה. ובפרשת אחרי (דף ע\"ג ע\"ב) משמע דאיהו רחמים. והטעם כי מקורו שהוא עקרו הוא רחמים והיינו החכמה:", + "משקוף פירש רבי משה ביסוד וז\"ל כשמתעלה היסוד למעלה מנצח והוד ואז הם שתי מזוזות והיא משקוף על גביהם והוא סוד פסח מצרים עכ\"ל. והכרח אל דבריו מדם ברית שעל המשקוף במצרים. ולהיות שיש לו מציאות עליהם ומציאות תחתם כדפירשנו בשער סדר האצילות לכן פעמים אומר על המשקוף ועל שתי המזוזת, ופעמים אומר על שתי המזוזות ועל המשקוף (וע' בס' קהלת יעקב):", + "מתוק נקראת המלכות מצד הגבורה בסוד הדבש כמש\"כ בזהר ויחי (דף ר\"מ ע\"א). ואפשר לומר שנקרא כן בסוד שמאלו תחת לראשי שהיא מתיקות מצד הדין כמבואר בשערים הקודמים:", + "מתן תורה פירש רבי משה כי הבינה נקראת כן מפני שבה נתנה תורה בסוד יום החמשים הנזכר ואינו מתיישב. ולפי דרך הרשב\"י ע\"ה בשביעי נתנה תורה והוא יסוד והוא הנקרא יום מתן תורה שעל ידו נתינת התורה ויחודה לכנסת ישראל. ומה שהכריח רבי משה מיום החמשים אינו הכרח כי אין מספר הימים למעלה כדפירשנו בשערים הקודמים. ובמ\"א נראה כי מתן תורה הוא הת\"ת [פח]:", + "מתנה טובה נקראת המלכות והיא נקראת כן בהיותה למעלה בסוד היו\"ד בחכמה. אמנם בהתלבשה בשלשה גוונים שהם הה\"א ג' ווי\"ן שהיא היותה מתיחדת עם ג' אבות שהם ג' גווני העין ובת עין באמצע [פט] והיינו שאמרו רז\"ל (ביצה דף ט\"ז.) מתנה טובה יש לי בבית גנז\"י שהיא חכמה בסוד הצלע. ונקראת מתנה טובה פי' מאירה. בסוד בהיטיבו את הנרות. אמנם בהתלבשה [בהם] נקראת שבת וזהו ושבת שמה. וכל לשון שם הוא לבוש והיכל כמבואר בשערים הקודמים ונבאר בערך שם:", + "מתנים הם למעלה בסוד ייחוד הת\"ת עם המלכות שהיא האזור המתייחדת אל מתני איש ונקרא מתנים יחודם למעלה בסוד הגבורה והחוזק. והחלצים למטה בסוד החלצים כדפיר' בערכו. ואין כונתינו שיהיו מתנים בגבורה אלא מתנים הם נצח והוד אמנם העקר לפי תגבורת יניקתה אם מצד הגבורה אם מצד החסד. ומתנים למטה הוא הוד ומתנים למעלה נצח. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בפסוק (יחזקאל א כז) ממראה מתניו ולמעלה.", + "הנה נכלל ביאור ערך אות מ\"ם בעזרת הצור שוכן מעונה. ונבא לבאר ערך אות נו\"ן בע\"הו:" + ], + [ + "נאמן הרשב\"י ע\"ה ושאר המפרשים הסכימו היות שם זה מכונה ליסוד. ואפשר שיקרא כן בהיותו משפיע שפע האמת מת\"ת אל המלכות הנקראת אמונה. והוא נאמן בינו ובינה לבלתי מנוע הזרע ממציאותו הדק הנשפע מלמעלה. אז יקרא נאמן בסוד אמת ואמונה:", + "נאה פי' בשער הכנויים בפ\"ד נאה במלכות. מצד קשוטיה הנמשכים לה מן הזכר דהיינו נו\"ן מלכות. א\"ה ת\"ת, שכן עולה ו'. והם קשוטין שלה נכללים בה בצורתה:", + "נבואה נקראת המלכות מצד בחינת השפעת הנביאים שבה שהם נצח והוד, הם הנביאים והיא הנבואה. ועל ידם הנביא מתנבא מתוך המלכות ומבחינה זו נקראת נבואה:", + "נביאי האמת הם נצח והוד. והרשב\"י ע\"ה קורא אותם נביאי קשוט והכל א'. וכאשר הם מתנבאים ר\"ל משפיעים נבואה לבד אז נקראים נביאים סתם אמנם כאשר הם מקבלים עליהם האמת שהוא הת\"ת אז נקראים נביאי האמת. כן פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רל\"ו ע\"א) ובתקונים (בהקדמה דף י' ע\"ב). ונביאים סתם הם נקראים ג\"כ מצד שמגלים רצון השכינה למטה וכן פי' בתקונים:", + "נגב הוא הדרום מדת החסד מדתו של אברהם וכן מבואר בזהר פרשת לך (דף מ\"ד.) בפסוק (בראשית יב ט) הלוך ונסוע הנגבה. ומה שקשה לזה היות נגב לשון נגוב והוא לשון יובש. ואדרבה אנו רואים שבחסד הוא עיקר המים ולחותם כנודע. ור' מנחם מרקנאט תירץ בפ' זו הטעם שנק' נגבה שהוא מלחלח יובש הדין שנשפע מהגבורה והדבר הנגוב הוא מלחלחו. ורחוק הוא שיקרא הוא בלשון הנגיבה מפני שהוא מלחלחה. והנכון הוא אצלנו מבואר בטעם למה הדרום הוא נגב והצפון מלוחלח והיה מן הראוי שיהיה להפך שהדרום יהיה לח מצד מימי החסד שבדרום והצפון יבש מצד הגבורה. אלא הספי' הם נקשרות זו בזו קשר אמיץ והנה הגבורה פועלת אל צד החסד באש הקשה ומכה בדינה ומשפעת בו כדי להשיבו אל טבעה עד שתתחזק חום החסד ביותר ע\"י הסבה הזו. והגבורה הוא להפך שהיא מתקררת ומתלחלחת מכח המים שבחסד המתגברים בה להשיבה אל טבע המים. ונמצא לפי זה כי פני החסד שהוא נגד פני הגבורה (הם רחמים) [נ\"א הוא חם] ביותר ולכן הדרום שהוא כנגד הצפון הוא נגוב ויבש. והגבורה הפנים שיש לה נגד החסד היא לח ביותר. ולכן צפון לח שהוא כנגד הדרום ולפי זה תקרא נגב חסד בצד המתקרב אל הגבורה שהוא מלשון נגוב. ואין תימה בזה שהרי לא זכה אברהם למדת חסד בעצם עד שעקד את יצחק בנו וכן פי' בזהר פ' העקדה. ולכן היה רודף אחר הנגב להכניעו ליצחק ולעוקדו להיות האש תחת המים. ויצדק עתה נגבה בה\"א שהיא ה' אחרונה מדת הדין הרפה שבה הי' רדיפתו עד שעקדו כדפירשנו:", + "נגון כל נגון הוא מצד הגבורה וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתקונים (בתקונא י\"ג דף כ\"ו ע\"א) כשבא לבאר י' מיני הילולים שבס' תלים אמר חמישאה בנגון ושם מונה הספי' ממעלה למטה ושם מתבאר כי הנגון מצד הגבורה. ובתיקונים (בתקונא נב דף פד ע\"ב) בפסוק (חבקוק ג יט) למנצח בנגינותי אמר אמה ותרין שוקין. ובהכרח הדין שוקין הם ל\"מנ\"צח כדפי' בערכו, ובנגינותי הוא הבינה. נראה שנגון הוא בבינה. ונוכל לומר כי הכל ענין אחד כי כן דרך הלוי מצד הגבורה היה מנגן הניגון והוא מצד הבינה כדפי' בשער מהות והנהגה:", + "נגע נקרא הקליפה הנקראת רעה והרעה היא לילית ונגע למעלה ממנה. ויש נגע שהם נגעי בני אדם שהם השדים שהוליד אדם במאה ול' שנים שפי' מאשתו והם רודפים אחר בני אדם להתעותם ולהזנותם בלילה בקרי והם נראים להם כדמות נשים ואין להם שער והוא הפך ענ\"ג. ועל זה נאמר אין למעלה מענ\"ג ואין למטה מנגע כי גם את זה לעומת זה עשה האלדים. וענג נבאר בערכו בעזרת הצור וישועתו:", + "נדיבים נקראים האבות שהם נדיבים לענ\"י ולעני\"ה צדי\"ק וצדק ונותנים להם בעין טובה רוב שפע. וכן פי' רז\"ל (חגיגה ב') בפסוק נדיבי עמים נאספו. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה [צ]. נמצאו גדולה גבורה ותפארת בהיותם משפיעים לאלו בשעת עניותם נדיבים נקראו:", + "נדר המוסכם בכל המקומות כי נדר הוא בבינה ואמר (הרשב\"י בר\"מ משפטים דף קטו קטז.) כי מפני זה תקנו בי\"ה שהוא הבינה כל נדרי. ולכן אמרו אין שבועה חלה אלא על דבר שיש בו ממש. מפני שהשבועה הוא במלכות והשבועה עצמה [נסמכת] ביסוד כדכתיב (רות ג יג) חי ה' שכבי עד הבקר ר\"ל יסוד.", + "והנה חלה על דבר שיש בו ממש דהיינו היסוד שבו נסמך המלכות. ומצדו נקר' שבועה שכל המדות נקראות בו שביעיות כמו שנבאר בערך שבועה. ונחזור לענייננו כי הנדר חל על הדבר שאינו נתלה בממש אלא אדרב' כל ימי ההקף ניזונים ממנה. ולכן אמרו נדרים על גבי שבועות עולים שכן היא [צא] עולה על כל שבע ספי' והיא רובצת עליהם וחופפת עליהם כאם על הבנים. וכן אמרו היתר נדרים פורחים באוי\"ר ובארנו בערכו כי אויר נקרא גם התפארת והבינה פורחת עליו כל זה ביאר הרשב\"י ע\"ה.", + "ועוד פירש רבי משה שמפני כן הנדר בלשון הרי עלי לרמוז על שהיא חופפת על שבעה ימים. וכן פי ר' משה כי לשון נדר מלשון דירה שהיא דרה על ההיקף. וכן גם כן לשון דרור וחפשיות. ולהיות סוככת על הבנים אמר כאלו נודר בחיי המלך. פירוש מלך תפארת. חי הבינה הסוככת עליו ומחייהו. וברעיא מהימנ' [פנחס דף רנ\"ה.) יש פירוש אחר בכל זה הדרוש ונראה משם לפי שטתו כי הנדר בחכמה וצריך ביאור. וזהו המוסכם בפי כל כי הנדר בבינה:", + "נהר בפסוק (בראשית ב) ונהר יוצא מעדן פירש הרשב\"י ע\"ה (בתקונא נה דפ\"ה) במלת נהר פירושים שונים. פירוש נהר בחכמה, ופירוש נהר בבינה, ופירוש נהר בתפארת, ופי' נהר ביסוד. וקצת פירושים אלו פי' בשערים הקודמים. ועתה נבאר בביאור ענין זה בלי גמגום. פעמים נקרא הבינה נהר ואז נקרא נהרא דלא פסיק מימוי לרמוז שלעולם נגיד ולעולם נפיק ולעולם אינו פוסק לכך נקראת דנגיד ונפיק. אמנם תקרא הבינה כן בהיותה משפעת בבחינתה אל הבנין. ולפעמים היסוד ג\"כ נקרא נהרא דנגיד ונפיק ולפי הענין צריך לדון. אמנם נהר סתם נקרא לפעמים היסוד. וכן פי' בזהר פ' מקץ (דף קצ\"ג ע\"ב) בפסוק והנה עומד על היאור. ולפעמים ג\"כ הת\"ת נקראת נהר דינור מצד יניקתו מצד הגבורה. ונהר פלגיו מצד החסד הרומז אל רבוי המים כמו פלגי מים. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה במקום אחד. ובמ\"א (בהקדמת ת\"ז דף ד' ע\"א) פי' כי יסוד יש לו שני שמות ע\"ד הת\"ת נהר דינור ונהר פלגיו והוסיף עוד (בר\"מ פנחס רמ\"ז.) כי מצד ג' ראשונות ע\"י הת\"ת המשכינם על ראשו נקרא נהר כבר. ופי' כבר כ' כתר ב' בינה ר' ראשית חכמה. ובארנו מאמר נאה על ענין זה בשער המכריעים בפ\"ה. עוד פי' שם כי ג' שמות הללו הם במטטרון נהר פלגיו ונהר דינור ונהר כבר. ואמר [צב] כי הת\"ת משני הקצוות נקרא נהרי נחלי דבש וחמאה. והכונה כי הדבש מצד הגבורה באדמימתו. והחמאה מצד הימין בלבנינותו. והוא כלול משניהם ומבחינתם נקרא כן. עוד רצונו לבאר שם כי שבע ספירות מצד החסד נקראים ז' נהרות. ובמ\"א פי' חכמה ובינה נקראים נהרות מפאת הת\"ת, ועליהם נאמר (תהלים צ ג) נשאו נהרות קולם:", + "נוגה בארנו בערך אש כי המלכות מצד נצח והוד נקראת אש נוגה. אש מצד ההוד הנוטה אל הגבורה ודינה. ונוגה מצד הנצח הנוטה אל החסד ולבנינותו והנגה הוא אש לבן כצמר נקי. ובתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"ב ע\"ב) פי' הבינה נקראת נוגה מצד החסד נמצא לעולם נוגה בימין מצד החסד ומפאת זה נקרא נצח כן:", + "נוה המלכות נקרא נוה מפני שהוא בית ונוה הת\"ת וכן פירוש הרשב\"י ע\"ה בפ' אחרי (דף ע\"ד ע\"ב) בפסוק (ירמיה כה ל) שאוג ישאג על נוהו. וכן נאמר (ישעיה לג כ) ירושלים נוה שאנן. ואפשר לומר כי אות נו\"ן ואות ה\"א הם נרמזים במלכות. ואות ו' בת\"ת היושב תוך הנוה:", + "נוזלים פי' בזהר (בלק דף ר\"א:", + "ר\"ב.) בפסוק (שה\"ש ד טו) ונוזלים מן לבנון כי החמש ספירות ר\"ל גבורה הוד ונצח וחסד וגוף וברית חשבינן חד הם חמש. ובהיות אלו החמש מקבלות מג' ראשונות הנקראים כלם בשם לבנון ומשפיעים למטה נקראים נוזלים פי' שהם נוזלים המים הזכים המושפעים ממעלה אל המלכות:", + "נועם ה' נקרא השפע הנשפע למלכות מהכתר דרך החכמה ומהחכמה אל הבינה ומבינה אל המלכות דרך מדרגות הסלם. כן בארו בזהר פ' שלח (דקס\"א:", + "ובשלח דנ\"ו). ונודע כי עקר הנעימות הוא בבינה ועכ\"ז הוא בא מלמעלה ר\"ל מהכתר. ובבינה נקרא לו שם נועם ומבינה נשפע הנעימות אל המל' כדפי'. ובזהר פ' תולדות (דף קמ\"ב ע\"ב) אמר כי נועם ה' הוא שופריה דיעקב. ופי' השפע העליון הנשפע על הת\"ת. ואפשר שהוא הוא השפע עצמו הנשפע ג\"כ על המלכות והכל מתוך הבינה ע\"י הכתר המשפיע בה כדפי'. וכן מבואר בפ' מקץ (דף קצ\"ז ע\"ב) כי הנעם הוא שפע חירות הבינה המאיר לכל הספירות ונשפע למלכות ע\"י האבות:", + "נוצר חסד לאלפים פי' ר' משה שהוא בת\"ת ואין לנו הכרח לענין זה והוא ג\"כ לא.כתב בו טעם. ויש מי שפי' כי הבינה נקרא נוצר חסד מטעם שנוצר חסד משמטה שעברה לשמטה זו ומזו לאחרת וכן עושה תמיד אלו הן דבריו ואינו מתיישב (ע' בספר מאורי אור):", + "נורא הוא הת\"ת וכן הסכימו הכל ויש הכרח מלשון התקונים [צג] שנקרא כן מצד הגבורה. ומשמעות הלשון מורה כן שפי' מלשון יראה ופחד ואין יראה אלא מצד הפחד:", + " נושא עון פי' ר' משה בת\"ת. ולא נתן בו טעם. ויש מי שפי' בגבורה. ובזהר מוכרח שהוא ביסוד והטעם כי העון פוגם עד היסוד ולכן צריך להיות נשוי [עון] משם:", + "נח היסוד נקרא כן. והטעם כי נח הוא מרכבה אליו לפיכך נכנס אל התיבה מפני שנתייחד עמה יחוד שלם ועליו נאמר (בראשית ו ט) איש צדיק תמים ופי' רז\"ל שנולד מהול. ונקרא נח לשון מנוחה כי על ידו תמצא המלכות מנוחה כמו שהארכנו בשער הצנורות בפ\"ד.", + "ועוד כי על ידו ירד השפע כתרגום וירד ונחת. ונמצא לפי' האלה כי נקרא כן בהיותו מתייחד עם המלכות בסוד הת\"ת ואז העולם במנוחה ונחמה כדכתיב (שם ה כט) נח לאמר זה ינחמנו:", + "ניחוח פי' הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ פנחס דף רכ\"ד.) כי ניחוח נקרא השפע היורד מחכמה אל החסד ומחסד נמשך אל הגבורה לכבות האש העשניי הדולק ואמר כי זהו ריח ניחוח ונתבאר בערכו:", + "נחל המפרשים פי' כי החסד נקרא נחל ראשון והגבורה נחל שני וכן כלם עד סוף האצילות. והטעם כי בינה הים הגדול עליה כתיב (ישעיה יא טו) והכהו לשבעה נחלים. ואמנם הנחלים נקראים הענפים הז' הנמשכים מחסד יסוד המים כדפי'. ואין לשון נחל ונהר אלא מצד הת\"ת הנקרא ו' משוך כנחל. ונקרא הת\"ת נחל קדומים ופי' הרשב\"י (בת\"ז תי' נ\"ה דף פ\"ה.) כי מצד הבינה והתכמה נקרא נחל קדומים. והטעם כי שם נקרא קדם כאשר יתבאר בערכו בע\"ה. ומצד הכתר ביחוד החכמה והבינה נקרא נחל עדניך, נחל מהעדנים העליונים. אמנם עקר העדן הוא הכתר כדפי' וכמו שנבאר בערכו. ויש חילוק בין נהר לנחל, כי נחל נקרא השוטף מים לעתים ואם יהיו רחוקים, אמנם נהר נקרא שלעולם שוטף ואינו פוסק. ומפני כי יניקת הת\"ת מהשלש ראשונות אינו כ\"כ בתמידות נקרא נחל שנראה שיש לו הפסק. אמנם יניקתו מהימין ומהשמאל לעולם אינו חסר לכן נקרא נהר מצדם כדפי' בערכו בע\"ה. ובתקונים (תקונא כ\"א ד\"ס ע\"ב) פי' נחל סתם הוא יסוד. בפסוק (ש\"א יז מ) ויקח דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל ע\"ש. נחלה בלי מצרים הבינה נקרא כן והטעם שעד שם מגיע צעקת הכלבים בצעקתם ה\"ב ה\"ב כמו שנבאר בשער התמורות. אמנם בבינה אין מגיע שם צעקת וקטרוג הצרים הצוררים כן פי' כל המפרשים. ולי נראה מצרים מלשון מצר והדבר המושג יש לו מצרים שהוא גדר הגבול אבל בבינה ומבינה ולמעלה אין השגה כלל ואינה נגבלת ולכן נקרא נחלה בלא מצרים שאין לה גבול. והת\"ת יקרא לפעמים נחלה וכו' והטעם בהיותו עולה למעלה בבינה ואז הנחלה הזאת נקרא נחלת יעקב אביך שפי' רז\"ל (שבת קי\"ח) נחלה בלא מצרים. ובזהר פ' חקת (דף קפב.) בפסוק (קהלת ז יא) טובה חכמה עם נחלה פי' כי נחלה הוא צדיק יסוד עולם. ונקרא נחלה [צד] כי הוא שפע היורד מן הת\"ת אל המלכות דהיינו נחלתה של המלכות ומשמע התם שהכנוי הזה מושאל בו ואינו עיקר כנוייו:", + "נימא היסוד נקרא נימא כמו שנקרא חוט השערה ועליו נאמר אין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא נימא (ע' בתקונא י\"ט דף לו לז.). ונקרא נימא מפני שהוא ו' ובו תלויין נימין דכנור כי הכנור הוא המלכות והנימין הם החוטים שהם ה' ספירות התלויים ביסוד כדמיון הת\"ת. ובהם נגון הכנור ע\"י השפעת מנין נימין כמנין הספירות וענפים שביסוד. לפי כללות הכנור פעמים בז' פעמים בח' פעמים בי' (כדאיתא בערכין ד\"יג ותנחומא פ' בהעלותך ע\"ש):", + "נס בתיקונים [צה] משמע כי היסוד בהיותו למעלה מנצח והוד נקרא נס שהוא עומד עליהם לנס:", + "נעל מטטרון בהיותו מכסה ולבוש אל השכינה נקרא נעל וענין זה בארנו בארוכה בשער אבי\"ע:", + "נער מטטרון נקרא נער. והטעם כי הוא משמש שימוש נער לפני השכינה. כי על ידו מחלקת מזון לכל כתות המלאכים ועולם השפל. ובפסוק (תהלים לז כה) נער הייתי גם זקנתי אמרו בגמ' (ביבמות דף ט\"ז) פסוק זה שר העולם אמרו. ונקרא נער בהיותו משמש שימוש נער דווקא. אמנם לפעמים משמש שימוש זקן. והוא בהיות המלכות נעולה בתוכו [צו] ולכן אליעזר בהיותו הולך לזווג את רבקה קראו עבדו זקן ביתו (בראשית כד ב). והשכינה ג\"כ נקראת נער בסוד נער נערה, ונקראת נער בעוד שלא קבלה הזכר כאשר בארנו בשער סדר האצילות. ולפעמים היסוד ג\"כ נקרא נער על שמה כי כמו שהנקבה לפעמים נקרא בשם הזכר, כן הזכר נקרא לפעמים בשם הנקבה כן נתבאר בזהר פ' וישב (דף קפ\"ב ע\"ב). ולפעמים נקראים נערים שנים, שני הכרובים התחתונים מטטרון וסנדלפון. ולפעמים הכרובים העליונים נצח והוד. כי אלו נגד אלו, כאשר השכינה עולה למעלה נקראים הנצחים נערים משמשים תחת השכינה וכאשר היא למטה הם הנערים מטטרון וסנדלפון:", + "נפש סתם היא המלכות וכן נתבאר בזהר פ' לך (דף פ\"ז) ולפעמים נקרא נפש חיה וכן פי' בתיקונים. ואפשר הטעם שנקרא נפש חיה מפני שממנה מחצב הנפשות. ונקראת חיה מפני שיונקת שפע החיים העליונים של חכמה שבה תלויים החיים. ונקראת נפש בסוד שמקבלת עליה הרוח והנשמה שהם ת\"ת ובינה. ור' משה פי' נפש חיה ביסוד ואין לו ענין. ולפעמים נקרא המלכות נפש יתירה בהיות יום השבת והיא כלולה מי' ונכללת לעלות למעלה בסוד שבת שבתון. אז נקרא יתירה כי היא יתירה בעלייה יתירה בהארה. וכן המלכות נקראת נפש דוד מפני שהיא מדתו. כן פי' בזהר פ' תרומה (דף קע\"א ע\"א):", + "ע' בעס\"ר נצב פי' בזהר פ' ויצא (דף ק\"ן.) כי יחוד וקשר הספירות אשר יתייחדו עם הת\"ת מיסוד ולמעלה ואין היסוד בכלל נקרא נצב. ר\"ל כמו [נצב מלך] (מלכים א' כ\"ב). ואפשר שהת\"ת עצמו נקרא נצב מפני הטעם הזה כאמרו (בראשית כח יג) והנה ה' דהיינו הת\"ת נצב. וקצת משמע כן מלשון הזהר שם:", + "נצח כבר נודע כי מדה שביעית ממעלה למטה נקרא נצח והטעם כי היא מדת נצחונו של עולם. ועל שם כך נקרא נצח. ולפעמים קוראים המדה הזאת נצח נצחים. והטעם כי לכל מדה ומדה גם בחינות. בחינה המקבלת, ובחינת עצמה, ובחינה המשפעת. וג' בחינות אלו בארנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר.", + "והנה הבחינה האמצעית היא עיקר הנצח והב' הקיצונות נקראים נצחים. וכן בהוד הודות. ועל כן נאמר בזהר באלו השנים שוקיו עמודי שש שהם שש פרקים שבשוקים שש בחינות אלה כדפי'. ולפעמים נקראת המדה הזו נצח ישראל כאשר דבוקה בגוף אז נקרא נצח ישראל:", + "נצנים פי' הרשב\"י ע\"ה בפ' בראשית (ד\"א) כי חסד גבורה ת\"ת בתחלת עלייתם במחשבה נקראים נצנים והטעם כי שם תחלת צמיחתם וזהו נצנים שהוא תחלת הצמיחה:", + "נקם ברית המלכות נקרא כן מן מפני שהיא נוקמת נקם המחלל בריתו. מפני שהמפריד אלוף ממנה שהם מתייחדים ע\"י הברית העליון כנודע. ולכן נקמת הברית תלויה בה:", + "נר ה'. השכינה נקראת נר מטעם כי היא נר המקבלת האור העליון ונקרא כן כשהוא כלי מוכנת לקבל האור העליון. וכאשר כבר קבלה האור ונדלקה נקראת נר ה'. שפי' שכבר קבלה עליה האור של הת\"ת. ונקראת נר מצוה והכל אחד קרוב זה אצל זה כי מצוה הוא יהו\"ה [באת בש] כדפי' בערכו. ולהב הנר יש בתיקונים שני פי'. א' מן הגבורה שהוא אש. וא' מצד החסד שהוא אור. ופי' השלישי כי הוא כלול משלש אורות כדדפירשו [בדברי] בית הלל (ברכות פ\"ח) במאורי האש. והם ג' אבות לבן ואדום וירוק ואין [צז] ספק כי ג' מאורי הנר הם מצד הגבורה שהם מאורי האש וכן פי' בתיקונים ופי' שם [בתקונא כ\"א דף נ\"ד) כי השכינה היא נר דולק לפני התפארת מצד הגבורה:", + "נרד וכן נרדי פי' בזוהר פ' אחרי דס\"א שהוא ביסוד. והעתקנו לשונו בשער מהות והנהגה פ' י\"ז:", + "נשא פי' רם ונשא יש שפי' ת\"ת. ויש שפי' כתר. ולפי הנראה מתוך דברי רז\"ל (בתנחומא ס\"פ תולדות) באמרם ירום מאברהם ונשא מיצחק ופי' בזהר פ' וישב (דף קפ\"א ע\"ב) דהיינו בינה כדפי' בערך ירום. א\"כ יהיה בבינה שהיא על הגבורה [צח]. ועיין בערך רם כי שם הארכנו:", + "נשיקה ענין נשיקות הם בהתעוררות האהבה בין ת\"ת ומלכות ואין נשיקות אלא ביחודם אבל ביחוד החכמה והבינה אין נשיקות. והנשיקות הם דביקות רוחא ברוחא כמו שנתבאר בשער מהות והנהגה:", + "נשמה יתירה בכל מקום נשמה סתם היא בינה שמשם מחצב הנשמות כמו שנבאר בשער הנשמה. ובר\"מ (פנחס דף רמ\"ג.) פי' כי נשמה יתירה היא כתר. ואין לנו לפרש אלא שנאמר שכאשר נקרא הבינה נשמה יתירה היא כשמתייחדת עם החכמה והכתר ונקראת מצד הכתר נשמה יתירה כי הוא היתרון על הנשמה (ע' תקונא כ\"ד דף ס\"ז וז\"ל דנשמה יתירה דאיהי שכינ' עלאה כו'):", + "נשר כל המפרשים וקצת ממאמרי הזהר מסכימים כי פני נשר הוא במלכות. אמנם בתיקונים מקומות רבים פי' הפך זה כי נשר הוא בת\"ת. וכן פי' בזהר פ' יתרו (ד\"פ ע\"ב) והכריח כן מן הכתוב (משלי ל יט) דרך הנשר בשמים. ולכן נראה לנו כי נשר לעולם במלכות. אמנם נקרא המלכות נשר בהיותה עומדת למעלה במקומה קודם הקטרוג. ויש דרך הנשר בשמים, ופי' מקום הנשר אעפ\"י שהיא למטה לארץ אבל מקומה בשמים. ובזה בארו בתיקונים כי מצד הת\"ת נקרא המלכות נשר והכריח מן הכתוב דרך הנשר בשמים. ובמקום אחר אמר כי היא נקראת נשר מסטרא דכורסייא שהיא הבריאה שפי' בשער אבי\"ע. ואפשר הטעם כי בשבתות וי\"ט שהיא והיסוד הם מתלבשים בבריאה כדפי' שם ואז נקראת נשר מסטרא דת\"ת. ובמ\"א (בתיקוני ז\"ח דף קי\"א ע\"ב) פי' כי הבינה נקרא הנשר הגדול בעל הכנפים ועליה נאמר (דברים לב) כנשר יעיר קנו וכו' וכנפים הם שש כנפים שש ספירות:", + "נתיבות כבר פי' בשער הנתיבות כי הנתיבות הם ל\"ב והם בחכמה. והם נקראים נתיבות פליאות לפי שהם נעלמות מלשון מופלא ומכוסה וכבר הארכנו בשער הנזכר. והנתיבות הם כנוי לצנורות נעלמות. ועצם החכמה פי' בר\"מ (פנחס דף רנ\"ו ע\"ב) שהוא הנתיב הגבוה מכלם הכולל לכלם ועליו נאמר (איוב כח ז) נתיב לא ידעו עיט, וכל הנתיבות שואבים ממנו והוא הראשון מהל\"ב כמו שבארנו שם. עד הנה נכלל ערך הנו\"ן בעזרת האל השופע עלינו משפעו הטוב. ועתה נבא בביאור ערך אות סמ\"ך בס\"ד:" + ], + [ + "סבא דסבין פי' בתיקונים (בהקדמה ד\"ג.) שהוא בחכמה ובזוהר [צט] פירש כי הכתר נקרא כן והכל מורה על העלם שהיא מורה שחכמה נעלמת בכתר ששם עקר הזקנה כדפי' בערך זקן. והבינה נקרא סבתא דסבתין. וכן מבואר בזהר פרשת נח (דף ע\"ב ע\"ב) והענין כי היא נקראת כן בסוד מציאותה ומקורה המתעלמת בכתר וחכמה כי שם מציאותה נעלמת. וכמו שהחכמה נקרא סב\"א דסבין בסוד הכתר כדפי', כן הבינה בסוד מציאותה הנעלם תקרא סבתא דסבתין. כי היא נקבה בערך החכמה:", + "סבת הסבות הכתר נקרא ג\"כ סבת הסבות. ויש חילוק בין סבת הסבות ובין סבת כל הסבות. ובארנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר ושם הארכנו:", + "סגולה פי' בזהר פ' תרומה (דף קכ\"ז.) כי המלכות נקרא סגולתו של הת\"ת. ואפשר הטעם שבה הוא מסגל וגונז כל שפעו הטוב. ואפשר שתקרא כן בסוד יניקתה ע\"י הת\"ת מן הסגול שהם ג' אבות. או לפי הפי' שפירשנו בשער הנקודות. או בסוד יניקת מן הסגולתא שהם ג' ראשונות. או לפי הפי' שפירשנו בשער הטעמים בענין סגולתא:", + "סדר זמנים הם הת\"ת והמלכות שהם מדת יום ומדת לילה ובהם נכלל כל ההקף ומפני שהם קדמו במחשבה ארז\"ל (ב\"ר פ\"ג) מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן:", + "סוד הצדיק נקרא סוד. והטעם כי סוד הוא הקבוץ. וכן הצדיק קבוץ השפע כלו. ומשם נשפע אל המלכות. ומפני היות השפע נקבץ ונסתם בו נקרא סו\"ד עולה יי\"ן יין המשומר בענביו שיש בו שמירה:", + "סוכה בסוכה רבו בו הפירושים להרשב\"י ע\"ה. במקום א' (בזהר וישלח דף קע\"ב ע\"ב) פי' כי סוכה היא המלכות והיא נקראת ג\"כ סוכתה. ובמקום אחר (בתקונא כ\"א דף נ\"ה.) פי' כ\"ו ה\"ס שפי' כ\"ו שם יהו\"ה וה\"ס שם אדני ושניהם יחד עולים סוכה. ועם היות שסכה חסר כתיב, עכ\"ז יש אם למקרא ויש אם למסורת. ובמ\"א (פנחס דף רנ\"ה ע\"ב) אמר כי סוכה היא הבינה המסככת על בנהא. ונ\"ל להטיל פשרה בדבר. כי סוכה הוא חיבור הת\"ת עם המלכות ועקרו המלכות. ר\"ל כי עם היות שלפעמים יהיה חבור הת\"ת והמלכות ע\"י התעוררות הזכר ויהיה הזכר עיקר והנקבה נעלמת בזכר. בסוכה הדבר בהפך כי עקר היחוד בנקבה והנקבה נגלית והזכר נעלם. ולכן נזכר חבורם בשם הנקבה. וזהו סוכה כ\"ו ה\"ס. שהוא יאהדונה\"י המורה על חיבורם. ומפני שכאשר יתחברו יכנסו לחופה והם נכנסים ומתעלים בבינה בסוד ו' קצוות הנעלמות בה. והיינו מציאותם סוכה מזרח מערב צפון ודרום מעלה ומטה והם סוכה למטה במקומ' ומתעלמים והם סוכה למעלה. נמצינו למדים, כי עקר סוכה בבינה דהיינו ו' קצוות הנעלמים בה. ובתיקונים (בתקונא ו' דף כ\"א. ותקוני ז\"ח דף קכ\"ז.) פי' כי הבינה נקרא סוכת שלום שהיא סוככת על שלום שהוא התפארת כאשר יתבאר בערכו:", + "סוף פי' בתיקונים כי הצדיק הוא סוף וכל מקום שבא סוף וקץ הוא בצדיק. והטעם כי אין המלכות סוף לאצילות באמת עם היותה למטה כי מפני מעוטה ירדה. אמנם סוף וקץ האצילות הוא הצדיק. ועם היות שבערך ים סוף כתבנו שנקרא המלכות כן מפני שהיא סוף לכל המדרגות. לא יקשה כלל מפני שכבר תקרא סוף בערך שהיא סוף אחר המיעוט. ולכן יש שקראוה סוף הבנין כי היא סוף לכל השש קצוות:", + "סחרת החכמה כאשר היא מתגלית בבינה נקראת סוחרת ופי' מלשון סחורה שבה נבראו כל בריאות שבעולם לכן הוא סחרת שממנה יצא הסחורה כדכתיב (תהלים קד) כלם בחכמה עשית. וג\"כ הוא מלשון סיבוב שהוא מסבב כל ההיקף שבבינה. וכבר בארנו ענין זה בארוכה בשער הכנויים בס\"ד:", + "סיהרא פי' ירח. השכינה נקראת כן בעוד שהיא פעמים מלאה פעמים חסרה כדפירשנו בערך ירח:", + "סירכא פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פ' צו דף כ\"ח ע\"ב ובר\"מ תצא דף רפ\"ב ע\"א) כי הקליפה בהיותה אוחזת בשכינה ואינה מניחה לעלות את פני המלך ה' צבאות מפני שהיא תובעת דין עונותיהם של ישראל אז נקרא הקליפה ההוא סירכא כי היא מסרכת ואוחזת פני כסא לבלתי עלות השמים ואז בעון הדור נעשית היא גבירתה כמו ושפחה כי תירש גבירתה (משלי ל) [ק] וזהו לשון סרכא מלשון סרכין תלתאה (דניאל ו')' סיעתא דשמיא פי' בתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז ע\"א) כי כל לשון סיוע הוא המלכות מצד התפארת המקבל מן הגדולה בהיות בה החכמה. ופי' שם כי עליהם נאמר (מ\"א ח. דה\"ב ו) ואתה תשמע השמים:", + "סל רבים מן המפרשים פי' במלכות ברוב המקומות וכן היא סל ובית קבול לכל האצילות. וכן נקרא סל המצות (ויקרא ח ב. במדבר ו יז) כי עשר חלות מצות נתונים בתוכה:", + "סלה פי' ר' משה במלכות ולא נתן לו טעם. ובזהר פ' ויקרא (דף ך') פי' בפ' (תהלים לב ה) ואתה נשאת עון חטאתי סלה דא לעילא לעילא אתר דעתיקא קדישא שרייא עכ\"ל.", + "ולפי ריש דבריו התם משמע דעתיקא קדישא דקאמר היינו חכמה ואתר דעתיקא היינו בינה ופי' סלה הרמז אל הבינה בהתייחדה עם החכמה:", + "סליחה פירש ר' משה כי הסליחה היא בת\"ת והוא סולח בסוד הרחמים שבו. וי\"מ הסליחה בכ\"ע לכן בי\"ה הוא יום סליחה בכח כתר השופע עליה. ואפשר שמטעם זה ג\"כ יהיה בת\"ת ענין הסליחה.", + "וענין הסליחה היא כי החטא יפגום ויחשיך אור הספי' וכאשר יגביר הסולח אורו ויתקן ויאיר המקום ההוא אז הוא ענין סליחה ונסלח לו:", + "סלם פי' בזהר פ' ויצא (קמ\"ט ע\"א) שהצדיק נקרא כן. והוא מוצב ארצה (בראשית כח יב) מלכות. וראשו מגיע השמימה ת\"ת. אמנם בר\"מ [קא] פירש הסולם הוא הת\"ת והטעם כי בו עליית המלכות והקצוות עד א\"ס. וכן הוא מוצב ארצה מלכות וראשו מגיע המשימה דהיא בינה שהיא נקראת יותר שמימה [קב] והכל ענין אחד כי ת\"ת וצדיק גוף וברית חשבינן חד. ושניהם סולם כי דרך בהם עלייתה למעלה כי אין עלייה זולתם ולכן יצדק סולם על שניהם:", + "סלע בר\"מ (תצא דף רע\"ט ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה שיש שני מיני סלע. הא' הוא סלע בת מלך הוא הצלע כלתו של מרע\"ה. ולכן נאמר (במדבר כ ח) ודברתם אל הסלע בדבור ופיוס כבת מלך. אמנם יש סלע אחר והיא מציאות הבריאה שהיא נקר' שפחה ונקראת משנה כדפי' בערכו והיא הכסא שפירשנו בשער אבי\"ע:", + "סלת נקראת המלכות כאשר היא נקייה מכל המצולות אשר תחתיה כמו סלת נקייה מסובין שהם הקליפות הסובבים המוח. ונקר' כן כאשר רוצה לעלות להתייחד למעלה בין זרועות עולם ואז נקרא בלולה בשמן הטוב ע\"י הצדיק ואז מתקשט ועולה ריח טוב להתייחד. כן נתבאר בר\"מ (פנחס דף רמ\"ז.) וכן נתבאר בזוהר פרשת ויחי (דף רמ\"ח) ע\"פ (בראשית מט) בבוקר יאכל עד. ונקרא עשירית האיפה סלת מפני שהיא עשירית כאשר נבאר בערכו:", + "סנדל הסנדל הוא סנדלפו\"ן שהוא סנדל לתפארת בהיות המלכות נעולה במנעל שהוא מטטרו\"ן. כי אז בהכרח יתלבש הת\"ת בסנדל והיחוד אינו גמור כי הוא בבגדו והיא בבגדה והדין הוא שכופין להוציא:", + "סנהדרי גדולה וקטנה הגדולה הוא בבינה מתגלים בת\"ת והטעם כי הע' סנהדרין הם ע' ענפים שבת\"ת שהם ז' ספי' כל א' כלולה מי' הרי ע' ומרע\"ה שהוא סוד הדעת הרי ע\"א והכלל הכולל הע' הם ע\"ב. וסנהדרי קטנה הם במלכות כי שם לשכת הגזית כדפי' בערכו. ויש פעמים מייחסים סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה שהם במלכות כי שם לשכתם כדפי' בערכו. ויש פעמים מייחסים גדולה בחסד וקטנה בגבורה. ואינו מן התימה כי ידוע שהבינה אל הימין בגדולה ומלכות אל השמאל בגבורה:", + "סעודה גדולה וקטנה סעודה גדולה מצד הבינה היא ה' גדולה. וסעודה קטנה היא מצד המלכות ה' קטנה. ולכן בעצרת אמרו רז\"ל שאמר הקב\"ה אני ואתם נעשה סעודה קטנה:", + "סער הוא מורה על תוקף הדין פעמים על הפנימי פעמים על החצון. פנימי כגון סערה שהוא א' מהמדות המלכות ומורה על הדין. וע\"ז נאמר (איוב לח א) ויען ה' את איוב מג הסערה בנו\"ן כפופ' שהיא נרמזת אליה. והחיצון אשר בשערה ישופני וגו' (שם ט יז) והכל מורה על תוקף הדין. וכן הים הולך וסוער (יונה א):", + "ספירת העומר פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא תשסרי דף ל\"ז ע\"א) שהמלכות נק' ספירת העומר. שבה מונה ז' ימים שהם שבע שבתות כו' שהם מ\"ט ימים. ונראה לפי זה שנקראת מנורה כאשר יאירו שבעת נרותיה כלולה כל נר ונר מז' נרות אחרות:", + "ספר ספר ספור (נ\"א) ספור כבר פי' עקר הדברים האלה בשער הנתיבות בפ\"א. וכבר היינו מאריכים בפירושים אחרים בזולת אותו שפירשנו שם. אלא שהפי' ההוא סלת נקייה ופי' אותו הרשב\"י ע\"ה בזהר כדפי' שם:", + "ויש ספר החיים ופי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא י\"ח דף ל\"א ע\"א) כי צדיק מצד הבינה נקרא ספר חיים. ופי' כי הבינה היא משפעת החיים הנשפעים לה מחכמה מלמעלה ממקור החיים והם משפיעים לצדיק ושם מתהוים הויה נגלה בדבר הנגבל בספר ע\"י כתיבה. ולכן הצדיק בקבלתו החיים מהבינה נק' ספר חיים.", + "ועוד יש ספר תורה והוא הת\"ת ונק' ס\"ת בהיותו כלול מכל תרי\"ג מצות, רמ\"ח מ\"ע מצד הגדולה, ושס\"ה מצד הגבורה ומגביל אותם וכוללם בעצמו נק' ס\"ת. ואמנם היכל שלו הוא בבינה. וכן מבואר בזוהר (שלח דף קס\"ד.) בפי' הפסוק מגדל עוז שם ה'. ומתוך היכל הפנימי הזה יוצא ומתייחד בתוכה (היינו בכנס\"י) כמו שכתוב (בראשית ב) ע\"כ יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו. ופי' ר' משה כי ההוד נק' ס' מלחמות ה' לפי שמאתו יצאו המלחמות מצד הגבורה. ונשלמה בעזרת צור ישראל ערך אות סמ\"ך. ועתה נתחיל בביאור ערך אות עי\"ן בס\"ד:" + ], + [ + "עב הוא החסד וכן עולה בגי' חס\"ד ע\"ב ועל זה רומז הנה אנכי בא אליך בעב הענן (שמות יט) והוא כח ואצילות שם בן ע\"ב. ועליו נאמר (ישעיה יט א) הנה ה' רוכב על ע\"ב ק\"ל. נמצא שע\"ב הוא החסד בהיותו בע\"ב גשרים כנודע:", + "עבד נק' המלכות וכן פי' בזהר פ' קדושים (דף פ\"ו ע\"א) כי דוד עלאה נק' עבד, בפסוק (ישעיה מג י) ועבדי אשר בחרתי. ובתיקונים פי' כי כל לשון עבדות ועבודה הוא רמז בעבד שהוא מטטרו\"ן שהוא העובד והעבד. ומצדו צריך האדם לעשות עצמו כעבד [קג]:", + "עבודת הלוים פי' בזהר פ' פקודי (דף רכ\"א ע\"ב) כי הבינה נק' עבודת הלויים בסוד השיר כד\"א ועבד הלוי הוא כדפי' בשער מהות וההנהגה. ופי' שם עוד פ\"א שהמלכות נק' עבודת הלויים בסוד שהיו נושאים המשכן בכתף ממקום למקום (ע' בז\"ח חוקת דף ס': מבואר דהמלכות נק' עבודה):", + "עגולה נקרא הבינה כי היא כעיגול שאין בה תפיסה כלל משא\"כ למטה בבנין שיש בו תפיסה כביכול. ואפילו כשהיא יושבת על בניה היא מרובעת ר\"ל רובצת תרגום רביעא. וכן פי' למעל' בערך אפרסמון כי היא עגולה סמ\"ך סתומה בהיותה עולה למעלה. אמנם למטה על בניה מ\"ם מרובעת המורה על ההשפעה ושהאם רובצת על הקן החופפת על בניה:", + " עגל נ\"ל שהוא מצד הגבורה כענין שור. ועגלה היינו המלכות מצד הדין. אמנם ירמזו אל כחות הדין קרובים לאלו:", + "עד [קד] פי' בזהר פ' ויחי (דף רמ\"ז ע\"ב) כי המלכות נקראת עד בין שתהיה מתייחדת עם הת\"ת בין שתהיה למטה במקומה ואפשר הטעם מפני שעדיה הגיע האצילות ולא עוד. והיא סוף המדרגות ובהיותה עולה למעלה ביחוד עם בעלה נקראת ג\"כ עד. וז\"ש התם והאי עד הכי נמי לעילא הכי אתקרי. והטעם כי אז עד בלשון עדה ולכן נקראת לעולם עד. וקצת משמע התם כי עד נמי בבינה. ואפשר שיהיה גם במלכות בהיותה עם הת\"ת והיינו השב' ע\"ד [קה]. ובפ' בראשית פי' כי גם היסוד הוא נקרא עד ואפשר לשני טעמים שפי' שהוא המקום שעדיו הגיע האצילות בתחלה קודם המיעוט. או מפני שעדיו הגיע אצילות עולם הזכר וממנו ולמטה עולם הנקבה. כי בינה עולם הזכר הוא כמבואר בזהר פרשת ויחי (דף רמ\"ו ע\"א) ומיסוד ולמעלה הכל דכורא או מפני שעל ידו היחוד דהיינו ע\"ד כדפירשנו:", + "עדה פירש בזהר פרשת ויצא (דף קנ\"ה ע\"ב) כי עדה היא המלכות והטעם כי מתקבצים ומתוועדים דרום וצפון ומזרח שהם חסד גבורה ת\"ת בסוד הייחוד וכן פי' שם ועדותי זו אלמדם (תהלים קלב יב) כי מלה עדותי מלשון עדה:", + "עדות הוא ענין היחוד ואל תקרי עדות אלא דעות והם ת\"ת וצדיק ששניהם דעות מלשון חיבור. צדיק עדות בין ת\"ת ומלכות ות\"ת הוא בין חכמה ובינה וכבר הארכנו בזה בשער אם הא\"ס הוא הכתר. ובזהר פרשת פקודי (דף רכ\"א ע\"ב) פי' כי אותיות י\"ה הם עדות ובהם קיום כל העולמות כענין כי ביה ה' צור עולמים. ואפשר שעל ידם הוא הויית העדות שהוא הדעת שהוא ו' אבא ואימא י\"ה יה\"ו:", + "עדן הרבה עדנים הם ופי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים אמנם הוא ביאר בפי' כי עקר העדן והיותר מתיישב הוא כ\"ע ושאר מקומות הם על דרך השאלה. וז\"ל בתיקונים (בהקדמה דף י\"א ע\"א) ולית עדן אלא כ\"ע דאיהו מופלא ומכוסה ובג\"ד אתמר ביה עין לא ראתה אלהים זולתיך ע\"כ. הנה אמר בלשון שלילה ולית עדן וכו' ואין לומר כי ולית עדן הנזכר כא\"ן. כמו כי קאמרי' שבתלמוד. ממה שהאריך בענין להכריע שלא יצדק עדן כ\"א על הכתר שהרי על העדן נאמר עין לא ראתה אלהים זולתיך וכיון שכן לא יצדק שם עדן אלא בכ\"ע שהוא מופלא ומכוסה ואין בו השגה כלל. ופי' עין לא ראתה אלהים הכוונה כי אלהים הוא הבינה ואין מי שיוכל להביט בעין זולת הבינה. ועל דרך השאלה יקראו החכמה והבינה עדן ויותר יצדק בחכמה מבבינה. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תיקון נ\"ה דף פ\"ה.) ונהר יוצא מעדן אית עדן ואית עדן הה\"ד ונחל עדניך תשקם. עדניך ודאי עדן עלאה כתר עילאה. עדן דלתתא דא י'. ואית עדן לתתא ודא אימא עלאה. איהי עדן לגבי נהר דלתתא מינה הה\"ד ונהר יוצא מעדן להשקות עכ\"ל לעניינו. ודקדק בלשונו באמרו אית עדן ואית עדן. לפי שאמר הכתוב ונחל עדניך לשון רבים ולפי המוסכם אין עדן כי אם בכ\"ע כדפי' לעיל לזה אמר אית עדן ואית עדן. כלומר יש עדנים ואין כולם שוין. ודקדק בזה שאמר הה\"ד, ולא אמר דכתיב כמנהגו. אלא הכוונה לומר הה\"ד. פי' עם הקדמה זו יתיישב ונחל עדניך לשון רבים. ודאי עדן עלאה וכו', פי' בכ\"ע שהוא עדן אין ספק כי זהו העדן האמתי. וכיוון לקראו כתר עלאה, פי' ודאי כי הכתר לא נקרא עדן סתם כיון שאנו רואים שנקרא כתר עלאה, וכיון שכן ראוי שיקרא עדן עלאה. וא\"כ לפי זה יש עדן למטה ממנו שלא נקרא עליון. וזה שאמר עדן דלתתא דא י'. פי' כיון שיש עדן עליון העדן התחתון יהיה חכמה. ומפני שהוקשה לו כי עדן מורה על היותו נעלם כדמוכח מפסוק עין לא ראתה אלדים זולתיך. לכן אמר ודא י', כאמרו גם החכמה נעלמת שאין האות הנרמזת בה מושגת אלא נעלמת דהיינו י'. ואית עדן, פי' עדן שלישי יש וזה אינו עדן בעצם אפילו בעצמותו אמנם הוא עדן בערך הנהר המתעדן ויוצא ממנה. וז\"ש אית עדן לתתא ודא אימא עילאה, ואינה עדן בערכה אמנם היא עדן בערך הנהר המתעדן ויוצא ממנה. ופי' ונהר יוצא מעדן, ירצה לפי זה תפארת הוא הנהר היוצא מהבינה. ועם היות לשון עדן אינו מדוקדק, עם כל זאת ידוקדק לשון נהר יוצא דהיינו דנפיק מבינה שאינו יוצא אלא מבינה. הכלל העולה מהמאמרים האלה כי העדן העקרי הוא בכתר עליון ובחכמה יתייחס קצת והבינה אחר דוחק גדול ונקראת עדן בערך שהנהר מתעדן בה. ובפרשת ויחי (דף רמ\"ז ע\"ב) בפ' ברכות אביך וגו' פי' עדן בענין אחר וז\"ל מאי מעדן אלא בכל שעתא דכל שייפין יתבין בקשורא חדא ואינון בעידונא דתיאובתא מרישא לעילא ולתתא וכלהו מעידונא ותיאובתא דלהון מריקין ביה ואתעביד נהר דנגיד ונפיק מעדן ודאי עכ\"ל. והכל ענין אחד כי לעולם עדן הוא למעלה ואם נאמר עדן למטה אין ספירה למטה שנקרא עדן אלא בהתייחד הספירות כלם איש באחיהו מהראש העליון דהיינו בינה עד למטה אז יקרא ענין זה עדן והכוונה כי אינם בערך שהם עדן אלא בערך שהם מתעדנים מעצמם על ידי יניקתם מן הראש שהיא הבינה ואדרבא מתוך הלשון משמע כן:", + "עדנה היא המלכות כאשר היא מתמלאת שפע ורצון מעדן עליון ופי' עדן ה'. ושרה מטעם שנמשך עליה עדנה מעדנ\"ה אמר אחרי בלותי היתה לי עדנה (בראשית יח יב). ודקדק לשון היתה לשון נקבה. וכן דקדק בזהר (שלח דף ק\"ע: ע\"ש) וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בהר פרשת חקת (דף קפ\"ב ע\"ב) בפסוק (קהלת ד ב) ושבח אני וגו' אשר הם חיים עדנה שהיא המלכות עדן ה' נקבה:", + "עובר על פשע פי' ר' משה שהוא בתפארת ופי' הטעם כי הוא עובר על פשע בכח הרחמים כאב רחמן על הבנים:", + "ויש עובר על הפקודים ופי' בתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"א ע\"א) כי נצח והוד נקראים פקודים ויסוד עובר עליהן וכמבואר בשער האצילות פ\"ד. נמצא היסוד נקרא כן בבחינתו שהוא למעלה מהם:", + "עולה נקראת המלכות בהיותה מקבלת ממקומה דרך מדרגות הסולם מדרגה אחר מדרגה עד עלותה עד התפארת להיות עם בעלה ומשם יתעלו שניהם אל הבינה כי שם ביתם. ובהיותם עושין המסעות האלה תקרא עולה. ולכן עולה כולה כליל לה' ואין לאחרים חלק בה כלל ועקר. ולכן נאמר בעולת הבוקר שהיא עולת התמיד היא העולה (ויקרא ו) כיון שעלתה לא תרד בשום אופן בעולם. מה שאין כן בחטאת שיש בה ירידה שנאמר (שם ט) וירד מעשות החטאת. והעולה לעולם עולה. אלו הם דברי הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רמ\"ז ודף רנ\"ו ע\"ב). ובזהר פ' נח (דף ע' ע\"א) נראה שעולה הוא בתפארת דהכי קאמר התם עולה סלקא דכר ולא סלקא נוקבא דכתיב זכר תמים יקריבנו. אמאי כתיב אשה דהא אש בעי לאשתכחא תמן. אלא אף על גב דעולה אתקריב דכר ולאתריה אתקריב, נוקבא לא בעיא לאתפרשא מיניה אלא בה אתקרי בגין לחברא דא בדא דסלקא נוקבא לגבי דכורא לאתחברא כחדא וכו' עכ\"ל. האי לא קשיא ולא מידי דהתם נמי קאמר כי עולה היא המלכות כדפי' לעיל בר\"מ. והכי פירוש ואי סלקא דעתך דעולה איהי רמיזא בתפארת ולא במלכות משם דכתיב זכר תמים יקריבנו, קשיא אמאי כתיב אשה דהיינו לישנא דנוקבא, לימא אש דאיהו לישנא דדכורא אלא ודאי דעולה אתקריב דכר ודאי לאתריה אתקריב דהיינו התפארת. ועם כל זאת עיקר הרמז אל המלכות העולה במקום הזכר ופירש עולה מלכות דסלקא לגבי דכר ולפיכך אתיא דכר לאחזאה מלכות דסלקא לגבי דכורא ולא אדכר בשמא אלא דכורא דאיהו עיקר ועתה צדקו דבריו יחד:", + "עולם כמה עולמות הם ומתחלקים לפי מניינם. המלכות נק' עולם ופי' בר\"מ (פנחס דף רמב.) כי פירוש מלת עולם פי' נער. והטעם או היא משמשת שימוש נער. או פי' מלשון עלמה פירוש נערה מפני שהיא נערה יפה בתולה מקווה להיותה נבעלת מבעלה אחר הגאולה. ובזהר פרשת בראשית (דף נ\"ח) כתב כי עלם חסר ו' הוא במלכות. ואפשר כמו שפירשנו. ויש עולם ביסוד אך לא נקרא עולם סתם אלא עולם הנשמות והטעם מפני שהוא אילן שממנו פורחות הנשמות כי על ידו הנשמות פורחות לשכינה פי' על ידי היחוד. ויש שקראוהו עולם תיכון והטעם כי הוא עולם תיכון והאמצעי בין תפארת ומלכות ואינו ענין. והתפארת יש שקראוהו עולם הבנין והטעם שההיקף שהוא הנגדר בשם עולם כאשר נבאר הת\"ת כולל אותו כנודע. שהוא בעל שש קצוות לכן ראוי שיקרא בשם עולם. ועתה שני עולמות הם עולם הזה ועולם הבא והוא בינה. וכן אמרו רז\"ל (קדושין דף ט\"ו.) ועבדו לעולם זה עולמו של יובל. והיינו בינה. ולא תקרא בינה העולם אלא בסוד בחינת השש קצוות הנעלמות בה:", + "ונקראת עולם הבא פירוש שלעולם בא שאינו מתעכב שפעו לעולם אלא בא ולפיכך אמר הבא ולא אמר שיבא. ומלכות ג\"כ נקראת עולם כולל שבעה נרות שבעה ספירות בסוד היותה כוללת כל ההיקף. ועל ב' עולמות אלו נאמר מן העולם ועד העולם [קו] ובין שתי עולמות אלו אוחז עולם אמצעי והוא סוד ששה קצוות עצמם. אמנם לא ייחסהו בשם עולם. ונקראת המלכות עולם הזה לפי שלפעמים פוסק השפע ממנה בעונותינו. ומטעם ההפסק אין אנו יכולין לומר בה עולם הבא כי עולם הבא מורה על שלילת ההפסק. והמלכות בעלת ההפסק לכן נקראת עולם הזה שפי' שאין בה אלא מה שלפנינו לבד עד ירחם ה' ויושפע עליה עוד שפע. ובתיקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ב.) פי' הרשב\"י ע\"ה שהתפארת נקרא עולם הבא וז\"ל ו\"ה אינון תרין בנין ואינון עלמא דין ועלמא דאתי. ו' עלמא דאתי דאיהו עלמא אריכא, ה' עלמא דין דלאו איהו אריך עכ\"ל. ונוכל לומר כי עיקר עולם הבא הוא הבינה ונקראת עולם הבא מצד בחינתה המשכת הנהר להשקות הנטיעות אשר בגן.", + "והנהר הוא ו' והיינו עולם ארוך והוא בערך בחינתו עם הבינה ויוצא ממנה. ויש שקראו לבינה עולם החיים מפני שהיא מקבלת החיים העליונים שבחכמה ומשפיעם למטה דרך החיי\"ם. ולפ\"ז לא תקרא בשם זה אלא כשתשפיע כח החיים מחכמה. ואחרים קראוהו עולם השכל כי היא נקראת עולם השכל בקבלתה כח השכל מהשכל העליון שהיא החכמה קרובה אל הכתר כאשר נבאר. ואחרים קראו לחכמה עולם ההעלם מפני שבה הקצוות הוויות דקות ביותר לכן קראוה עולם ההעלם. ולפ\"ז לא תקרא החכמה עולם ההעלם אלא בהתגלות אותם ההויות הדקות שבה בהעלם. ועם כל זה תקרא עולם ההעלם:", + "עומק כל הספירות קראם בעל ספר יצירה עמקים כדפירשנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר ושם בארנו הטעם:", + "עומר הרשב\"י ע\"ה קרא בתיקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ז.) להבינה עומר. וז\"ל וימודו בעומר דא שכינתא עילאה דאיהי עומר לגלגולת דאיהי גולגולתא דרישא עכ\"ל.", + "ופי' מלת עומר מלשון עימור שפירוש ענין קבוץ ואגודה. והנה הבינה הוא העומרת ואוגדת ג' ראשונות בתוכה. והיינו גולגולת כי ג' ראשונות נקראים גולגולת. ונמצא לפ\"ז כי הבינה נקרא עומר בהיות עומרת ג' ראשונות:", + "עוף פירש בתיקונים כי היסוד נקרא עוף השמים כי הוא עוף לת\"ת (הנקרא שמים) והכוונה עוף המעופף ומשמש לת\"ת. ומטטרו\"ן עוף למלכות משמש תחתיה. כערך המלכות אל הת\"ת כן ערך מטטרו\"ן אל המלכות:", + "עופר נקרא התפארת. כן ביארו בזהר פ' בראשית (ד\"מט.) ונראה שנקרא עופר בהיותו יונק משני האיילים העליונים שהם גדולה וגבורה ומגביר כח הדין שכן המלכות נקראת עפר מצדו כמבואר שם שנקראת עפר בסוד [בחינתה התחתונה] כמו שנבאר בערכו:", + " עושה פלא נקרא התפארת מצד הכתר הנקרא פל\"א אל\"ף. כמבואר בערכם. כן פי' בתיקונים. וכל עשיית פלא על ידו:", + "עז נקרא הגבורה מדת הדין העזה כן פירש בזהר פ' ויחי (דר\"מ.) ע\"פ (שופטים יד יד) ומעז יצא מתוק:", + "עוז הוא תפארת. וכן פירשו רז\"ל (זבחים דף קט\"ז.) ואין עוז אלא תורה. היא תורה שבכתב תפארת. ונראה שנקרא עו\"ז בהיותו כלול מע' ענפים ושבע ספירות. ובתיקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ט.) פי' עז\"ו היא השכינה אימא עילאה בינה ועליה נאמר (ישעיה סב ח) ובזרוע עזו. כי גבורה היא זרוע שלה והיא נקראת ושכינת עזו בגבהי מרומים ע\"ש:", + "עטרה המלכות נקראת עטרה ולא נקראת כן אלא בהיותה עולה עד הכתר ושם הוא עטרה בראש בעלה עטרת תפארת וכן היא עטרת בראש כל צדיק וכן היא תגא דס\"ת ונאריך בשער האותיות בפירושו בביאור אות זי\"ן (ע' בהקדמת ת\"ז ד\"י ע\"ב) עין הוא כללות קצת הספירות יחד (ע' כ\"ז בתקונא ד' דף י\"ח ע\"ב). כיצד גביגין דעינא שהם פותחין וסוגרין הם נצח והוד. והעין עצמו גדולה גבורה תפארת הם ג' גוונין דסחרין לבת עין לבן ואדם וירוק. ובת עין היא המלכות. ובת עין גדולה היא הבינה. אור בת עין דא י' מחכמה ע\"י כ\"ע. אמנם הקיבוץ הזה יהיה כאן מן הספירות. ובר\"מ (פנחס דף רנ\"ו ע\"ב) פי' כי נקראת עין מסטרא דימינא. ואפשר לומר כי הוא כוללת בחינות אלו מצד הגדולה. והטעם ששם הראיה כאשר יתבאר. ולכן על המלכות נאמר (ירמיה ב ב) אהבת כלולותיך שהוא הכללות הזה מן הימין ומצדו האהבה מתעוררת. ולכן נאמר (שה\"ש ד ט) לבבתני באחת מעיניך. ורבי משה פירש כי עין בעין (ישעיה נב ח) הם ת\"ת והמלכות שניהם נקראים עין. ואפשר להיות כן על ידי כללות המדות האלה בהם. ומתוך הזהר בפ' משפטים (דף קכ\"ב ע\"ב) משמע כי העינים הם בגבורה שאמר דכד גבורה מתפשטא ועיינין מלהטין וכו' כמו שהעתקנוהו בשער מהות והנהגה. ויש שפי' כי עינים הם חכמה ובינה ויש שפי' בגדולה וגבורה. ויש קצת מקומות בזהר שנראה מהם שהם נצח והוד. ואין לנו לפרש [קז]. ועל כל העינים יש עין אחת שאין לה גבות עינים שמעולם אינו נסגר והוא הכתר ונקרא באידרא אשגחותא דכלא והוא משפיע הרחמים בכל עינים התחתונים. ובתיקונים המלכות בהיותה כלולה מהגוונים הנזכרים היא נקראת עין המים שאין בו הפסק:", + "עיפתה פירש רבי משה כי המלכות נקראת לפעמים ארץ עיפתה מצד הגבורה. והענין בעצמו מורה כן [קח]:", + "עיר שני עיירות יש. עיר עליון והיא בינה ירושלים של מעלה. ויש עיר תחתון והיא עיר דוד ירושלים של מטה מלכות. ונראה שנקראת עיר בכל מציאותיה שיש לה בחומותיה כדפי' בשער המציאיות כי יש נקודה אמצעית והוא נקודת בית המקדש וסביב נקודה זו כמה לשכות עזרות בתים וחומות כדפירשנו שם:", + "עירוב פירש בתיקונים (תקונא כ\"ד דף ס\"ז.) כי תפארת נקרא עירוב מפני שעל ידו מערבין ומטלטלין מבית לבית שהם בית עליון בינה, ובית תחתון מלכות. ותפארת מערבן ומייחדן יחד וזהו עירוב:", + "על יהוה פי' בזהר פ' אחרי (דף ע\"ט ע\"ב) כי ג' ראשונות נקראים על יהו\"ד מפני שהם למעלה מן הת\"ת. ומפני כן חנה שידעה כי הבנים במזלא תלייא התפללה על יהו\"ה. וזש\"ה (ש\"א א י) ותתתפלל על ה' ונתנה אח\"כ שבח למקום שממנה נשפע לה בן:", + "על שמים הם גדולה גבורה שהם למעלה משמים שהוא ת\"ת. כן נתבאר בזהר פרשה ויקרא (דף ע\"ז.) והעתקנו לשונו בערך מעל שמים ובארנוהו:", + "על כל מים היא הבינה. כן פירש בזהר שמות (ד\"ו.). ונקראת כן מפני שהיא על כל מים שהיא עומדת למעלה מכל הבנין ואפי' למעלה מחסד:", + "עלת העלות בארנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר. ויש חילוק בין עלת העלות ובין עלת על כל העלות:", + "עמוד האש והענן היא השכינה. ובהיותה יונקת מחסד בסוד מדת יום אז נקראת עמו\"ד הענ\"ן כי ענן מצד החסד. וכאשר יונקת מגבורה הנקרא מדת לילה אז נקראת עמוד האש. ונצח והוד נקראים עמודי שש והטעם כי בם נכללים שש. נצח נצחים, הוד הודות. כדפירשנו ערך נצח. וכן הם היו העמודים שעשה שהע\"ה בבית המקדש ושניהם יכין ובועז נצח והוד. וכן נקראים גם כן סתם עמודים:", + "עמר נקי נקרא חסד בסוד הלבנונית:", + "ענבים הענבים הם ו' ספירות ושש קצוות ובהם היין משומר מששת ימי בראשית והם הששת ימים. ואמנם יש ענבים לבנים, ויש ענבים אדומים, ויש ענבים שחורים. כשיונקים מחסד אז הם לבנים והם יפים לחלום מורים על חסד. וכשהם יונקים מגבורה הם אדומים. ואם אכלן יפה הוא לו שהכניע הדין ונצחו ובטלו. והשחורים מורים תוקף הדין בסוד השחרות שבגבורה. כ\"פ בז\"ח שה\"ש. ובפ' נשא (דף קכ\"ז.) פי' כי הענבים הם במלכות [קט]. ואפשר לפרש הענין כי ענבים לשון רבים הם שש קצוות שבמלכות ומקבלת בהם היין העליון הנשפע לה. ויש דין יפה ודין חזק והיינו החילוק שיש בין אדומים ללבנים (כמ\"ש בזהר תרומה דף קמ\"ד ע\"א):", + "ענג פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נ\"ה דף פ\"ה ע\"ב) שהוא כללות ג' שבתות שהם בינה תפארת ומלכות. והמלה הזאת ראשי תיבות \"עדן \"נהר \"גן. פירש עד\"ן בינה עם חכמה וכתר הנכלל בהם. נהר תפארת שהוא הנהר היוצא מעדן ומשקה הגן שהיא המלכות. וכל זה נרמז בתיבת ענ\"ג. ובזהר פ' אמור (דף צ\"ד.) פי' כי הענג והתענוג הוא בבינה וזהו והתענג על ה' (תהלים לז ד) דייקא דהיינו בינה ואפשר לומר כי הבינה נקרא ענג בהיות מתעלם בתוכה הת\"ת והמלכות:", + "ענוה פי' ת\"ת בסוד הדעת המתעלם שהוא מרכבתו של מרע\"ה ועליו נאמר (במדבר יב) והאיש משה עניו מאד. ומה שפי' רז\"ל (בשה\"ש רבה פ\"א) מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה כו', פי' כי המלכות נקראת יראה מצד השמאל ונקראת חכמה מצד הימין ולהיותה מגברת השמאל על הימין מצדה לכן ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא י) כי לעולם היראה גובר מצד המדה זו. ועכ\"ז היא עקב וכסא לבעלה הנקרא עניו בסוד הדעת. ולהיות שהיא לפעמים עטרת בעלה לכן אמרו שבבחינת ענוה הוא עטרה לעולם עליה והיינו בסוד הדעת שהוא עולה עד הכתר (ע' בתקוני ז\"ח דף קל\"ז וז\"ל ובג\"ד עקב ענוה יראת ה' כו'. ע\"ש ובהקדמה ד\"ח ע\"א):", + "עני יש עני ועניה. עני הוא היסוד ועניה המלכות. ועל צדיק אמר הרשב\"י ע\"ה דלית ליה מדליה כלום [קי] ושניהם נקראים עניים. ויש מתמיהים על ענין דלית לה מגרמה כלום. ואנא גברא חזינא תיובתא לא חזינא. כי כמו שהירח הוא עצם לטוש אין בו אור כלל אלא מה שמקבלת מהשמש כן המלכות אין לה אור מעצמה אלא מה שמקבלת מהת\"ת והיא לווה ממנו האור ומשפעת למטה. ואם יקשה המקשה אם כן שאין לה אור אין לה פעולה, ואם כן היאך שאר הספירות כלולות מעשר כיון שהמלכות אין לה אור אינם אלא תשעה. לזה נשיב כי כמו שבהעדר אור הלבנה לא נאמר שנתבטל כוכב לבנה מן העולם שאינו כן ודאי. אלא כאשר היא במלואה פעולותיה בחוזק, ובימי חסרונה יש לה פעולה אבל לא כל כך כמו קודם בהיות האור נובעת ממנה. כן הענין במלכות כי לא תבטל הספירה מפני מיעוט אורה ושפעה, אלא יעדר אורה וימעט ותשאר כמו האבן ספיר שיהיה נצוץ השמש מכה בו ויהיה מאיר אור חזק בעצם. ובהעדר האור וניצוץ השמש המכה בו לא מפני זה יתבטל ויתחשך מכל וכל. ואם נאמר בו חשך יהיה על העדר האור הרב ההוא לא מפני שאין לה אור כלל. ואפילו אם נאמר דלית לה מגרמה כלל, פי' שאין לה אור כלל מאותו האור שהיה נשפע אליה קודם שבסבתו היה מאיר האור החזק ההוא. ועכ\"ז פעולותיה לא יתבטלו כדמיון הלבנה שפי' שאינה מתבטלת מכל וכל. אמנם יתמעט ויתרבה אורה לפי המקום ולפי הזמן. וכמו שבארנו במלכות שהוא עניה דלית לה מגרמה כלום כן נבאר ביסוד שאמר עליו עני דלית ליה מדיליה כלום:", + "ענן הוא החסד ופי' הרשב\"י ע\"ה (בזהר אמור דק\"ג. ובתיקונא ל' דף ע\"ב ע\"ב) כי המלכות מצד החסד נקראת ענן. ושבעה ענני כבוד היו ז' ספירות שבשכינה ולכן נקרא ענני כבוד וכבוד היא המלכות כדפי' בערכו:", + "ענף עץ אבות. ג' אבות שהם גדולה גבורה ת\"ת נקראים ענף עת אבות. ולכן ההדס משולש לרמוז אל שלשתם. וראוי לדעת כי כאשר הם נקראים ענף עץ אבות הם נכללים כל א' בחבירו עד שכל שלשתם בכל אחד ולכן צריך ג' בדי הדס ושלשה שלשה בחד קינא. לרמוז אל האחדות השוה ואל המזיגה היקרה. ועיקר הענף הוא בת\"ת הכולל אותם ומעובה בהם וכן פירשו בזהר פרשה ויקרא (דף כ\"ד.) וכן משמע מלשון עץ וענף:", + "עפר היא מדת המלכות ונקראת עפר כי כן הוא סוד יסוד העפר בד' יסודות עליונים כדפי' בשערים הקודמים וכן היא עושה פירות כמו העפר העושה פירות. וכן בארו בזהר פ' (וישלח דף ק\"ע ע\"ב). ויש מי שפי' עפר ג\"כ בבינה. ובזהר פ' נשא דף קכ\"ה ובפ' בלק (דף ר\"י ע\"ב) פירוש כי עפר הם כחות הדין אשר במלכות בסוד הדין שהיא הבחינה התחתונה אשר לה בסוד התכלת וזה עפר שהוא תחתון. וכן אותם כחות הדין הם למטה בבחינה התחתונה כן נתבאר שם. וא\"כ בסוד בחינה זו תקרא המלכות עפר. ובפרשת בראשית (דף מ\"ט.) פירש כי המלכות נקראת עפר בשעת יניקתה מן הת\"ת בהיותו נקרא עופר. כנראה שדווקא בעת תגבורת צד הגבורה:", + "עץ הרבה עצים יש כמו שנבאר אמנם עץ סתם הוא הת\"ת כי האדם עץ השדה (דברים כ יט). אמנם לפעמים נקרא עץ החיים. והטעם כי העץ הזה שהוא עץ האצילות בכלל יונק החיים מהחכמה וכן פי' בזהר במקומות רבים (ע' בזהר שמיני דף מ'. ובדמ\"א ע\"א) ובפרט בר\"מ (משפטים דף קי\"ז.) וז\"ל עץ החיים ת\"ת חיים דיליה חכמה ובינה כו'. וכן פירש בתקונים. ועליו נאמר שהוא מהלך ת\"ק שנה שהוא ה' ספירות כל א' כלול מעשר ועשר מעשר הם ת\"ק. ויסוד נקרא עץ נחמד לפי שבו יופי המראות וכן נקרא ת\"ת לשון פאר. ולפי הפירושים האלה לא יקראו נחמד למראה אלא בבחינת היותם כלולים גווני הספירות ומתגלים בהם ומתראים בהם אם ביסוד אם בת\"ת. ויש עץ פרי והיא המלכות. ונקראת עץ פרי מפני שהיא האילן ששם פירות ונשמות הנשפעים בתוכה ממעלה וכן נתבאר בזהר פ' ויחי (דף רל\"ח.). ויש עץ הדעת טוב ורע ולפעמים קורא הרשב\"י ע\"ה בספריו למלכות עץ הדעת טוב ורע. ואין להתפתות ולומר שבמלכות יש בה רע ח\"ו כי שם זה מושאל בה מפני שתחתיה הטוב ורע. אמנם עץ הדעת הוא המלכות שהוא עץ מתייחדה עם הדעת העליון. ותחתיה טוב ורע. טוב היינו מטטרו\"ן, ורע זה סמא\"ל. כן פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נג דף פה. ובתקוני ז\"ח דף קכ\"ד.). עוד פי' שם (בז\"ח הנ\"ל) כי ג\"כ הבריאה נקרא עץ הדעת טוב ורע. ואין ספק שאין בה רע כלל כמו שבארנו בשער אבי\"ע ויתייחס בה על דרך שיתייחס במלכות. ולפעמים יושאל שם זה במלכות לסבה אחרת שהיא יונקת מעומק טוב ועומק רע שהם גדולה וגבורה וכן נתבאר בזהר פרשת בראשית (דף ל\"ה.). ויש עץ שתול ועץ נטוע שתול הוא מסטרא דמטטרון דאית ביה עקירה והנחה לפעמים נפרד ועקור מן הקדושה, לפעמים מונח ומיוחד בקדושה. הכונ' לפעמים יש לו אור מלמעלה לפעמים אין לו אור מלמעלה. לעיתים מיוחד עם השכינה ולפעמים לא כמו שבארנו בשער אבי\"ע. אבל עץ נטוע הוא הת\"ת בסוד תמידות היחוד כענין אני ה' וכבודי לאחר לא אתן וגו' (ישעיה מב ח). ולכן לעולם הוא נטוע ואין לו שתילה כמטטרו\"ן:", + "עצב ועצבון בארו בזוהר פרשת נח (דף ע\"א) וז\"ל עצבון עציבו ורוגזא בלא נהירו דאנפין כד אתחשכא סיהרא וברכאן לא משתכחין. בעצבון סטרא דרוחא אחרא דמנע ברכאן מעלמא עכ\"ל. והכוונה כי בהיות חסר האור והשפע העליון והדין הווה והקליפות יונקים, אז נקרא עצבון [קיא]:", + "עצה פירשו רז\"ל (ברכות ס\"א) כליות יועצות והכוונה כי נצח והוד שהם הכליות כדפירשנו בערכם הם המשפיעים עצה למלכות וכן ביארו בזהר (בלק דף קצ\"ג ע\"ב) הנצח וההוד נקראים עצות מרחוק. והטעם שהם מיעצות הנביאים ואין הנבואה באה אלא [על] ידי מלכות. לכן אנו אומרים שכמו שאלו נקראים נביאים והנבואה היא המלכות כן הם נקראים עצות יועצים והמלכות עצה:", + "עצי שטים פירש רבי משה כי נצח והוד נקרא עצי שטים שהם עומדים ומקיימים הבנין ומעמידים המשכן. ואינו הכרח:", + "עצם העצם יש לו בחינה שרומז אל הרחמים ובחינה שרומז אל הדין וכן הבשר. העצם לבנוניתו רומז אל הרחמים, וקשותו רומז אל הדין. והבשר האודם רומז אל הדין, ורך במישושו רומז אל הרחמים. ולכך פעמים מייחס הרשב\"י ע\"ה זה אל הדין פעמים בחברו. וז\"ל בתקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ה.) עצם מעצמי דא י' עם ה', ובשר מבשרי ו' עם ה' עכ\"ל. הרי בפי' כי חכמה ובינה שהם י' עם ה' נקראים עצם מעצמי בודאי, לרמוז אל ששניהם רחמים יותר מהת\"ת ומלכות, ולכן יחסם אל העצם בלבנוניתו. ות\"ת עם המלכות שהם ו' ה', בשר מבשרי שהם דין כאדמימות הבשר. ואפשר ג\"כ לומר כי כמו שמדרך הבשר לכסות על העצם והעצם מתלבש בבשר כן חכמה ובינה מתלבשים בת\"ת ומלכות ות\"ת ומלכות מגלים סוד חכמה ובינה. ובמ\"א בתקונים (תקונא ס\"ה דף צ\"ג.) ז\"ל חד דיצר טוב, וחד דיצר הרע. חדא מסטרא דעצם תקיפא דינא קשיא, וחדא מסטרא דבשרא מתמן אינון רכיכא ליבא. ואינון דגרמא, אינון קשי קדל. ועל איתתא דאתנטלא מגרמא אמר בן סירא, גרמא דנפל בחולקך כו' גררה עכ\"ל. הרי בפירוש שהפך המדות. שאמר כי מצד העצם הוה דינא תקיפא, ומצד הבשר רחמים. ובר\"מ (תצא דף רפ\"א ע\"א) וז\"ל איהו א\"ח, אסור וחבוש דלית ליה רשו למפרק ית גרמיה דאיהי ד' עצמו דאח. עצם מעצמי קרא לה לגביה בקרקפתא תפילין דרישא, ובשר מבשרי קרא לה מסטרא דלבא עכ\"ל. ופי' מבואר כי מצד קרקפתא דתפילין דאיהו כתר המוח, קרא לה עצם. ומצד הלב שהוא בינה, נקרא בשר. ובמ\"א (בר\"מ פנחס ד\"רנה ע\"ב) אמר כי המלכות מצד החסד נקרא עצם מעצמי ומצד הגבורה נקרא בשר מבשרי. והענין כדפי' שהם בחינות מתחלפות בנמשל. ואין לנו בזה לעת פשרה ממוצעת [קיב]:", + "עצם השמים בר\"מ שם פי' הרשב\"י ע\"ה כי המלכות נקרא עצם השמים מטעם שהיא נטלת מן הת\"ת שהוא נקרא שמים. והיינו עצם משמים [קיג]. ורבי משה פי' כי נצח והוד נקראים עצם השמים על שם העצמה הבא להם משמים עד שהם נותנים עצם לכל עצם שתחתיהם. והעיקר כדפי' הרשב\"י ע\"ה. ובהיכלות היכל הב' נקרא עצם השמים כמו שנבאר בשער ההיכלות בפ\"ב:", + "עצרת המלכות נקרא עצרת ופירש בזהר (בלק דף קצ\"ז ע\"א) שנק' כן מפני שע\"י יופיה ונעימותה לפני בעלה יושפע עליה שפע רב בלי דקדוק כלל לפי שהיא ראויה אליו ואחרי בוא השפע אליה מעכבת אותו מפני רוע מעללי אדם שאינם ראוים אל הטוב ההוא. וכאשר יתעכב השפע שם אז נקראת עצרת. פי' שהיא עוצרת השפע בידה ואינה משלחת אותו למטה [אלא מעט מעט] כדפי' בערך כנס\"י:", + "עקב נקראת המלכות וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (בתוס' זהר דף ש\"ו: והובא ג\"כ בהשמטות בראשית דף ט\"ז) והטעם כי כמו שהעקב סוף הגוף כן השכינה סוף המדרגות שבאצילות. וכן יעקב הוא שכינה ופי' אותו בערכו. ורבי משה פי' עקב בחכמה והטעם שהיא עקב לכתר. ואינו ענין לא בעקב ולא בענוה כמו שביארנו (בע' יראה וענוה):", + "עקדה בתקונים פי' הרשב\"י ע\"ה כי המלכות מצד הגבורה נקראת עקדה. ואפשר היות זה בסוד קשר הדין ועקידתו. וגבורה נקרא עקוד והיא עקדה:", + "עיקר הוא היסוד. והטעם כי הוא יסוד ועיקר ושורש לעולם כדכתיב (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם ופי' יסוד למלכות כן נתבאר בתקונים:", + "עקרה נקראת המלכות והטעם כי היא רחל עקרה עד ישקיף וירא ה' משמים. או ירצה עקרת הבית ופי' זה נתבאר בזהר בחילוף המקומות פעמים רבות:", + "ערב יש ערב גדול ויש ערב קטן בסוד מנחה גדולה ומנחה קטנה. ערב רב הוא משש שעות ולמעלה ואז כח הדין מתגבר והוא מצד הדין הרפה הוד. ומצידיה שולטים קליפות בערב רב קליפות קשים. ובערב קטן קליפה קשה לא כראשונה ובזה אין תימה אי יש ערב בקדושה וערב בקליפה כי הכל צודק ודא בדא אחידן כדפי': (ע' זהר תשא דף קצ\"א. ובקהלת יעקב בע' ערב):", + "ערבות בת\"ת. בשם זה נחלקו בזהר (תרומה דף קס\"ה.). ור' משה פי' כי רקיע ערבות ביסוד וכן פירוש בזהר ג\"כ במ\"א. ואפשר הטעם כי כמו שהת\"ת נקרא ערבות מפני שבו מתערבים הכחות שהם גדולה גבורה, כן ביסוד בו מתערבים נצח והוד שהם כח גדולה גבורה. ובתיקונים (תקוני ז\"ח דף קכ\"א ע\"ב) פי' כי הת\"ת בעצמו נקרא ערבות והיסוד קרקע ערבות כי הוא משך ו' והוא סוף המכריע לכן יצדק בו ערבות:", + "ערבי נחל הם נצח והוד בהיותם יושבים על שפת הנחל (יסוד ושפתים) [קיד] על כל מים הבאים דרך הנחל. ובזהר פירש כי נחל סטרין דגבורה. ואפ\"ל כי על נצח והוד בהיותם יונקים מגבורה קאמר. ואפ\"ל דחמש גבורין דמתפשטין מגבורה קאמר והוא שמועה בפרשת אמור (הנדפס בפרשת ויחי דף ר\"כ ע\"ב) והיא כתובה אצלנו. ונטייתנו אחר הפי' השני מכח השמועה דהתם:", + "ערבית היא המלכות ולכן אמרו תפלה ערבית רשות לפי שרשות בעלה עליה. וזהו וילן שם כי בא השמש (בראשית כח יא) והיא רשות שמורה לבעלה:", + "ערוגה פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים כי המלכות נקראת ערוגה כי היא גן וערוגה לתורה. שבה נטועים ג\"ן סדרי אורייתא. ואפשר שחלק מהגן נקרא ערוגה כי היא היא הכולל כל הערוגות:", + "ערפל פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ל' דף ע\"ב ע\"ב) כי השכינה מצד הגבורה נקראת ערפל ונתן סימן ומשה נגש אל הערפל אשר אשר שם האלדים (שמות כ כא) כי אלדים הוא מצד הגבורה. ובתקונים במ\"א פי' כי ערפל מצד הת\"ת ואפשר בהיותו יונק מן הגבורה: (וע' ר\"מ פנחס דף רכ\"ה. דחו\"ב נק' ענן וערפל סביביו):", + "ערש פי' המלכות שהיא השכינה. ובצרוף עשר שהיא כלולה מעשר. ועליה נאמר (תהלים מא ד) ה' יסעדנו על ערש דוי. דהיינו שכינה שהוא למעלה מראשותיו של חולה:", + "עשב במלה זו פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא כ\"א דף ס\"א ע\"ב) ז\"ל מאי עשב ע\"ב ש' ואינון ע\"ב שמהן דאינון לבושין דע\"ב שמהן עלאין כגוונא דעשב דאיהו לבושא דחטה עכ\"ל וכונתו מבוארת. ובמ\"א (בתקונא נ\"א דף פ\"ד.) פי' עשב ע\"ב ש' דא יעקב כליל תלת אבהן דאינון ענפי אילנא וסלקין לע\"ב שמהן ויס\"ע ויב\"א וי\"ט דבהאי שמא אתבריאו עשבין ואילנין דאינון נשמתין דצדיקיא עכ\"ל. ושתי לשונות האלה יחדו יהיו תמים וכל א' מגלה על חברו כי ע\"ב שמהן דאינון לבושין כבר נודע כי גבוה מעל גבוה שומר. וע\"ב שמות יש להם ע\"ב הויות שהם מקורות לשם ע\"ב כדפי' בשער פרטי השמות. והכונה כי הע\"ב האלה הם לבוש אל הע\"ב שמות הנעלמות שרשם אדנות כנזכר שם. והיינו העשב הלבוש אל החטה שהיא השכינה. ואמנם הע\"ב עצמם הם בת\"ת ששם הוא ע\"ב שהוא כללות רי\"ו אותיות שהם ג' פעמים ע\"ב לג' אבות ובשם ע\"ב נבראו הנשמות הפורחות מצדיק והנשמות עצמם הם לבושי השכינה כדפי' הרשב\"י ע\"ה (בהקדמה דף ו' ע\"ב) בפסוק כמראה אש כו' (וז\"ל ודא שכינתא דהכי אוקמוהו רבנן דנשמתין דומין קדם שכינתא כנרות לפני האבוקה) שהם נשמות הצדיקים הסובבים אותה ונעשים לבוש אליה להתקשט בהם להראות לפני בעלה כנודע. וכן היא מתלבשת בהם בעה\"ז כדפירשנו בשער אבי\"ע בפ\"ד. כל זה דחקנו לישב שתי הלשונות האלו אל ענין אחד. והכונה במלת עשב בת\"ת בהיותו כלול מג' אבות:", + "עושה פרי נקרא הת\"ת. והטעם כי הוא העושה ומאציל הפירות והנשמות למלכות. ועיקר העשייה בזכר תלוי כן פירש בזהר פרשת ויחי (דף רל\"ח.):", + "עשן יש עשן שאינו טוב כמו כי אז יעשן אף י\"י וקנאתו וכו' (דברים כט יט) והוא עשן היוצא ממעלה למטה והוא בכח הגבורה המתעוררת בכמה כחות אשר לה מדין קשה ורצועה רעה לאבד ח\"ו. ויש עשן טוב והוא עשן המערכה והוא התפארת העולה בכח ההתעוררות בינה אל החכמה ועולה אל החכמה ושם מתייחדים החכמה והבינה על ידו בסוד הדעת ואז ירד שפע וברכה ועיקר התעוררותו מצד הבינה הנקבה. ולכן היא עשן דין.", + "ועוד הארכנו בשתי העשנים בשער מהות והנהגה בפרק י\"ב:", + "עשיר נקרא התפארת. ונקרא כן בערך הצדיק והצדק שהם עניים שאין להם כל. וזה יתעדן על רוב שלום, לכן נקרא עשיר. ואפשר שלא יקרא עשיר אלא בהיותו כלול מכל העשיריות וזהו ממש עושר שאינו דומה מי שיש לו עשר למי שיש לו מאה או אלף. וכן בארנו בשער עשר ולא תשע בפ\"ו. ואפשר שיקרא עשיר מצד יניקתו מן הבינה בסוד הרוצה להעשיר יצפין:", + "עשר ועשור נקרא השכינה והטעם מפני שהיא כלולה מעשר ספירות. ואין לתמוה איך כל הספירות כלולות מעשר שכבר בארנו ענין זה בשער מהות והנהגה בפ\"ב. והכונה היותם מתגלים בה ומתקשטת היא ממש בעשר. ולא תקרא המלכות עשר או עשור אלא בבחינה זו בסוד הכללות הזה. ובזהר פרשת אמור (דף ק\"ב) פי' כי כל מלת עשור נרמז בה והטעם כי ממעלה למטה הם עשר עד המלכות ופי' עשור מדרגה עשירית כאומר העשירית. (ע' זהר תצוה דף קפ\"ה ע\"ב). ובתקונים פי' כל הספירות בה נקראים עשר מפני שעל ידה סלקין לעשר שהם מאה:", + "עשרון כל הספירות נקראים עשרונים במלכות. והטעם שע\"י נעשות כולן כלולות מעשר שהיא משלמת המנין כמו שפי' לעיל מהתקונים בעשר. וג' אבות הם שלשה עשרונים על ידה. ועשרון עשרון הם נצח והוד שהם שני עשרונים. כ\"פ בתקונים (תקונא י\"ז דף ל\"א):", + "עת המלכות נקראת עת ועליה נאמר (תהלים קיט קכו) עת לעשות לה'. ומפני כי היא כלולה מכ\"ח עתי\"ם, י\"ד בהיותה מלאה מיוחדת בשמש והם טובים, וי\"ד רעים בהיותה חסרה והולכת. וע\"ז נאמר (ויקרא טז ב) ואל יבא בכל עת. ויש עת רעה והיא הקליפה. ובזה יובן ענין השלום שנוהגים להקדים שלום ולומר שעה טובה דהיינו המלכות בהיותה במלואה. וח\"ו שעה רעה היא חסרונה ושולטנות הקליפות. ולפיכך צריך לזהר שלא יאמר בשעה רעה יהיה ח\"ו שנראה כמקלל עצמו ורחמנא ליצלן. ומבואר בזהר פרשת וירא (דף קט\"ז) כי עת רצון, ועתה, כמו בעתה אחישנה (ישעיה ס כב), הכל דבר אחד ופי' עת ה'. ובתקונים פי' כי הבינה נקרא עת מצד הגבורה. ולכן אל יבא בכל עת מפני שלפעמים משפעת דין. וכמו שכ\"ח עיתים אלו במלכות כן בבינה. כי אין דין למטה, אם לא שיהיה מלמעלה:", + "עתיקא הרשב\"י קורא לכתר כן לפעמים בזהר: ופעמים עתיקא דעתיקין טמירא וכו' [ופעמים] לאין סוף. ובדבר הזה עיקר ההבחנה והשפיעה הוא לפי מקומו. ועם כל זאת כשקורא לכתר עתיקא דעתיקין מורה העלם ביותר. וכשמכנהו בשם עתיקא מורה העלם, ולא כל כך. וכשקורא עתיקא לחכמה מורה על שהיא נעלמת. הכל לפי הבחינות. ואולם פי' המלות באמרו עתיקא דעתיקין וכו' פי' בשער השמות:", + "עתר פי' מלשון ויעתר וגומר (בראשית כה כא) ונתבאר בזהר פרשת תולדות (דף קל\"ז.) כי התפלה הגיעה עד כתר עליון. וענין ויעתר מלשון חתירה כדפי' רז\"ל (שם ובסנהדרין ק\"ג) והכונה חתירת הספירות עד הגיע התפלה עד המזל העליון כי שם תלוי ענין הבנים. כאמרם ז\"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא וכו'. ואפשר כי כל מקום שנאמר ויעתר הוא הסתלקות התפלה עד הכתר. ע\"כ הגיע פי' ערך אות עיי\"ן בס\"ד השופע עלינו ברחמים. ועתה נכנס בביאור אות הפ\"א בעזרת הצור וישועתו:" + ], + [ + "פאר כבר נודע מה שארז\"ל (מ\"ק דף ט\"ו) שהתפילין נקראים פאר ופי' הרשב\"י ע\"ה (בהקדמת ת\"ז דף ח'.) כי תפילין על רישא דקב\"ה בינה על התפארת וחופפת עליו נקרא פאר ע\"ש שהוא מפאר התפארת. ועוד שאז הוא כולל ששה ענפים על ידה. ולכן נקרא פאר מלשון פארי המגבעות (שמות לט כח) פי' שמסעף אותו ומפארו. וקרוב לזה פי' ר' משה:", + "פה בענין הפה פי' בערך לשון. ועכ\"ז נרחיב הביאור.", + "הנה פיות הם שתים. הפה האחת היא המלכות ונקראת פה מצד המילה יסוד. וחושבניה דדין כחושבניה דדין. והעיקר הוא מה שאנו אומרים שהמלכות פה אין הכונה שהיא כל הפה. אלא הכונה פתיחת הפה לבד היא המלכות. כאלו נאמר כשיפתח אדם שפתיו אותו האויר והפתיחה המתהווה בין השפתים הוא הפה אמנם השפתים הוא נצח והוד. והלשון המסבב בין השפתים משוכה כלפי פנים הוא היסוד ולכן נקרא לשון. ובפעולות הדבור מתייחד הפה עם הגרון על ידי הלשון שראשו א' בין השפתים מגיע לפה ממש וראשו א' מגיע לגרון שבו הקנה שהוא הת\"ת כאשר יתבאר בערכו ב\"ה. ולמעלה מכללות הפה הזאת יש פה אחרת והיא גדולה גבורה הם השפתים ולפנים מהם הלשון הוא הבינה שנקרא לשון. ולא בינה בעצמה אמנם בת\"ת הנעלם בבינה בסוד הדעת. ופתיחת הפה בעצמה הוא הבינה כי היא הנקבה העליונה. והגרון שממנו יוצא הדבור הוא חכמה:", + "ועתה נבאר מה הפיות האלה משמשות. והענין כי הדבור הוא המשל אל ההויות בעולמות העליונים. וכמו שבעולם התחתון יתהוה הדבור ע\"י יחוד האברים האלה שהם פה שפתים לשון גרון, כן בעולם הנאצל יתהוו ההויות ויתאצלו על ידי הכלים האלה. והנה ההויות נעלמות בחכמה תכלית ההעלם עד שלא ישפוט שם מציאות הויות אלא בבינה. והנה ההעלם ההוא שבחכמה יצא אל הבינה ושם יתגלה מציאות דק ונעלם ביותר. וקראנוהו גלוי עם היותו נעלם, בערך ההעלם וההסתר הגדול שבחכמה עד שאין ביניהם ובין האפס והאין אלא כמלא נימא כדפי' בשער סדר האצילות. וכאשר יתגלו בבינה יתהוו במציאות י\"ש, שישפטו ביש ולא באי\"ן. ונתבאר כי כערך החכמה אל הבינה כן ערך הת\"ת אל המלכות. כי ת\"ת ומלכות נקראת בן ובת, וחכמה ובינה אב ואם. והנה אב ואם יתייחדו כמו שיתייחדו הבן והבת כמפורסם. והנה יחוד האב והאם על ידי הלשון הנחמד הנקרא דעת כדפי' בשער מהות והנהגה ועל ידי הדעת יצאו ההויות לחוץ בבינה. ובענין דדבורא דהאי דעת אינון גדולה גבורה. והיינו דעת לשון, וגדולה וגבורה שפתים, והבינה פה המוציאה האותיות והדבור מהכח הנבחר אל הפועל המתגלה. ואין [תימא] בהיות בינה הפה למעלה מהשפתים גדולה וגבורה, שכן דרך המלכות כי ע\"י הזווג תעלה למעלה מנצח והוד. ומי שעיני שכל לו, מבשר קדש אשר עליו בעת זווגו יכול להכריח דבר זה. וכאשר ההויות נתגלו בבינה לא נתגלו בדבור וחתיכת שפתים ופרטי האותיות אלא בקול, וזה מורה על רוב ההעלם שהם עדיין כדמיון אור האותיות בבינה כאשר יתבאר בשער האותיות פ\"ב. וע\"י הקול שהם בבינה קול דלא אשתמע נתגלו ההויות והם שם נטועים נטיעה לבד, כדפי' בשער סדר האצילות. והוכרחו אל שתילה לשיתגלו ההויות היטב והוצרכו אל פה, והיא פה המלכות שהוא ע\"י השפתים והלשון.", + "והנה הת\"ת יתייחד עם המלכות על ידי היסוד שהוא הלשון ויצאו האותיות וההויות מבינה על ידי אור מים רקיע כדמיון הזרע ממש. ומשם יושפעו על התפארת רקיע ודאי כאשר יתבאר בערכו. וכאשר הם שם משפיעם ע\"י היסוד במלכות והמלכות מתעברת מהם ומולידם ומצמיחם ומוציאם לכח הדבור שהוא חתוך התיבות על ידי היחוד הגמור.", + "והנה לפי זה הפיות הם שנים פה עלאה פה תתאה, והלשונות הם שנים לשון עלאה ולשון תתאה. ויצדק לשון בבינה ועיקרו בסוד הדעת המתעלם בה בתוך חדריה, כמבואר בשער אם הא\"ס הוא הכתר. והדבור יוצא על ידי שניהם. והשפתים הם שני עליונים ושני תחתונים. ופה אל פה אדבר בו (במדבר יב ח) פי' רבי משה שהוא ת\"ת ומלכות ואין צורך לפי דרכנו לזה. אלא נבואתו של מרע\"ה היתה ע\"י שני הפיות כדפירשנו ולפיכך היתה מבוארת ומבוררת. אמנם שאר הנביאים היא על ידי פה אחת. כי נבואתם מלמטה ולכן היתה עבה בדמיונות. אמנם נבואת משה רבינו עליו השלום הי' מלמעלה והי' באה אליו מתוך שתי פיות ולכן היו הדברים בחתיכת הדבור ברור ויפה. וכבר נודע כי תורה שבכתב היא נשפעת מחכמה כמו שנבאר בערכו בפרק, ומפני היותה מחכמה היתה מוכרחת הנבואה להיות על ידי שתי פיות כדפי'. ונקרא השכינה פי ה' בהיותה מתחברת עם דודה חבור הזווג לא דרך דבור ואז נק' פי י\"י. ורבי משה פי' בענין אחר כי נק' פי ה' לרמוז אל הרחמים. ונקראת פי הגבורה לרמוז אל יניקתה מצד הגבורה ואז משפעת כח הדין וזהו פי שפי' מקום בית שער לכניסה וליציאה. ומלת פה בחולם פירש הרשב\"י ע\"ה בזהר (תשא דף ק\"צ ע\"א) שהיא ג\"כ במלכות. ובמ\"א נראה מדבריו כי הוא ביסוד והכל אחד כי המלכות [ע\"י] נקראת פה. (ובר\"מ פנחס דף רנ\"ו ע\"ב) מצינו לכאורה הפך הנדרש למעלה משמו וכאשר נדקדק בלשונו שם נמצא שאינה קושיא. וז\"ל ואתקריאת אז\"ן מסטרא דשמאלא הטה ה' אזניך ושמע, ואתקריאת רי\"ח מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ואתקריאת פה מגרמה וכו' עכ\"ל.", + "והנה בערך אותם (התיבות) [הבחינות] שהם אז\"ן ורי\"ח שהם מצד התפארת ומצד הגבורה, אמר שהפה מצד עצמה שאינה מצדם. אבל לא שלא יהיה בה מצד איזו מדה שתהיה. או נאמר כי שניהם צודקות כאשר היא בכל כליה שהם הלשון והשפתים אז לא תקרא פה אלא מצד היסוד כי ע\"י מתייחדת עם הכלים האלה. אבל כשנתייחס הפה בערך הפה לבדה בלי התחבר אליה שם אחד מהכלים האלה, אז תקרא פה מצדה:", + "פקד עון פירש רבי משה כי הגבורה נקרא פוקד עון ולא פירש בו טעם כלל. ונראה לי שלא תקרא כן אלא בהיותה פועלת על ידי המלכות, שבה הפקידה לכל הבחינות כאשר נבאר:", + "פחד פי' הגבורה נקרא פחד מפני שמכח הדין פוחדים ממנה כל הנבראים עליונים ותחתונים. ונקראת כן בהתלבשה בכח הדין החזק. ונקרא פחד יצחק מפני שיצחק מרכבה אליה וראייה וישבע יעקב בפחד אביו יצחק (בראשית לא נג):", + "פטר רחם פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ל' דף ע\"ב ע\"ב) כי השכינה נקראת פטר רחם מפני שהיא פתיחת רמ\"ח מצות עשה. ונראה שנקראת כן כאשר היא למטה בבחינתה התחתונה, שבה משפעת המצות ועניינם ושכרם. ובבחינה זו היא כוללת רמ\"ח:", + "פלא הוא מלשון היפלא מה' דבר (בראשית יח יד), שפירושו בת\"א היתכסי. ועיקרו בכתר לרמוז אל רוב העלם. וגם החכמה נקרא לפעמים כן. וכן פי' בזהר פרשת צו (דף ל\"א.) פלא דא חכמתא עלאה דהיא פליאה ואתכסייא מכולא עכ\"ל. והטעם מפני שהיא מתדבקת בכתר ומתעלמת עמו וזה שאמר דהיא פליאה פירוש נעלמת בכתר. והנתיבות שבחכמה נקראים פלאות. ויש שפירש מלשון כי יפליא (ויקרא כז ב. במדבר ו ב) שפירושו ענין הבדלה והפרשה. ונקראים הנתיבות כן מפני שהן מופרשים זה מזה ומובדלים זה מזה. והעקר אצלינו שנקראים כן מפני שהם נעלמים. ובזוהר (בלק דף קצ\"ג ע\"ב) פירש פלא דא נתיב לא ידעו עיט כו' ע\"ש. הנה מפני העלמו נקרא פלא. ולפי זה אין לתמוה אם ימצא מי שיקרא למלכות פלא. ויש שקוראים לת\"ת פלא, מפני שעולה עד הכתר בסוד הדעת. והכלל בעניינים האלה כי אין פלא אלא מצד הכתר הנקרא אלף:", + "פלג פירוש רבי משה כי הבינה נקראת כן מפני שהיא פלג אלדים מלא מים (תהלים סה י). ונראה לי כי המלכות נקראת כן מפני שהיא ברכה מלאה מים ונקראת בלשון פלג מפני שנפלגה הארץ [קטו] ונטרדה למטה:", + "פנים המאירים פירש ר' משה כי הוא הת\"ת שהם מאירים למלכות. ואפשר לומר שפנים המאירים הם פני חמה שהם פני הת\"ת או הבינה. וששאינם מאירים הם במלכות. ועם היות שאנו אומרים מאירים ת\"ת או בינה, ושאינם מאירים מלכות. כבר אפשר לומר פנים מאירים נצח, שאינם מאירים הוד. על דרך אספקלריאה המאירה, ושאינה מאירה, שפירשנו בערכו. ויש פנים בפנים, והם פני הת\"ת ופני המלכות. וכן פני יעקב הוא הלבנה עם היות שבארו המפרשים בענין אחר זהו עיקר. כי צורתו של יעקב חקוקה בלבנה. ולפעמים יש פנים של זעם, כמו פני ה' חלקם (איכה ד טז). ויש פנים של רצון, כמו האירה פניך על עבדך (תהלים לא יז). והכל לפי היניקה. כשיונקת מחסד, אז פני הרצון והרחמים. וכשיונקת מגבורה, אז ח\"ו פנים של זעם. ועד\"ז פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (תצא דף רפב עא) פני חמה, שהם גדולה גבורה. פני לבנה, נצח והוד. ימיניים של רחמים, ושמאליים של זעם. הכל לפי היניקה, אל החמה או אל הלבנה:", + "פסק נקראת המלכות מצד הת\"ת ובהיותו נוטה אל הדין. מטעם שבו תלוי כל פסקי הלכות ופסקי דינין וזהו סוף [פסוק סוף] ופסק לכל המדרגות הקדושות. וכאשר התפארת שהוא ו' יתייחד עמה תקרא פסוק. שהוא התפארת עם המלכות מיוחדים ועולה התפארת בשם המלכות. נמצאנו אומרים המלכות מצד התפארת נקראת פסק והתפארת פסוק וכן בארו בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קט\"ז ע\"א.):", + "פקודה פי' בזהר פרשת פנחס (דף רכ\"ב ע\"ב) בפסוק (איוב י יב) ופקודתך שמרה רוחי כי המלכות נקראת פקודה. והטעם כי הת\"ת לחדשיו יבקר אותה להכינה ולסעדה ולכן היא פקודה ממנו בשפעו הטוב:", + "פקודים נקרא הנצח וההוד וכן אלה פקודי (שמות לח כא). הם תרין פקודין כן נתבאר בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"א.) עוד בארו שם כי לשון פקד פקדתי הם עצמם ב' פקודין נצח והוד. וקשה למה שנתבאר כי פקודה היא המלכות. אמנם מתעוררת מצד הנצחים שעליה לפקוד. ובזהר פרשת פקודי (דף ר\"כ.) פי' שכל כחות הקדושים התחתונים שבמלכות למטה נקראים פקודי המשכן שהם חיתו שדי כדפי' בערכו:", + "פקידה פי' ר' משה פקידה היא ביסוד. ובזהר (ויצא קנ\"ט ע\"ב) פירש כי היא במלכות וראייה פקוד יפקוד אלהים וגו' אלהים במלכות. וכן בארו ג\"כ בפרשת וירא (דף קט\"ו) פקידה לנוקבא זכירה לדכורא. ובזהר (פרשת ויצא דף ק\"ס ע\"ב) פי' כמו שיש זכירה ופקידה בצד הקדושה כן יש זכירה ופקידה בצד ס\"ם ולילית:", + "פרה אדומה פי' בתקינים (תקונא כ\"א דף מז.) כי הבינה מסטרא דגבורה נקרא אדומה, ומסטרא דחסד אברהם נקרא תמימה. ובר\"מ (פנחס דף רמג ע\"ב) פי' שגם המלכות נקראת פרה אדומה מצד הגבורה ותמימה מצד החסד. והכל אחד, הבינה מצד השפעתה בהם והמלכות מצד יניקתה:", + "פרט לכאורה נראה כי המלכות תקרא פרט. אבל בתקונים (תקונא ע' דף קכג ע\"ב) פי' הכתר כלל, והתפארת פרט, והמלכות כלל. ולפי דרך זה ר\"ל כי הכתר נכלל בו חסד דין ורחמים. ונפרטים בתפארת בחסד וגבורה ות\"ת. ונכללים במלכות כנודע. ופירשנו בשער מהות והנהגה:", + "פרי עץ הוא השכינה שהוא אתרוג. ונקראת פרי עץ הדר, בהיותה בארץ החיים משנה לשנה, מראשית השנה ועד אחרית שנה. והוא פרי הנלקח מעץ הדר. בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע (בראשית ב). כי ד\"ו פרצופין נבראו. והתפארת הוא הדר מפואר. כן בארו בזהר פרשת ויקרא (דף כ\"ד ע\"א):", + "פריעה פירש רבי משה שהיא ביסוד. ורבים מהמפרשים פי' במלכות. והענין כי מילה ופריעה הם שני מדרגות. מילה הוא הכרתת הערלה והעברתה מן העולם. ופי' בפרקים הקודמים כי אין ביעור חמץ אלא שריפה וכו'. אמנם פריעה הוא קירוב הערלה אל הקדושה [קטז] ואנו [מקרעים] את הקליפה באופן שיתגלה הקדושה עליהם. והוא כדמיון פרי החג, שהם שבעים שרים שהם נקרבים על גב המזבח ובקרבתם אל הקדושה הם חוזרים אל הקדושה. ואין אנו מבערים אותה מכל וכל, כדמיון המילה. ואמנם הפריעה הזאת הוא מצד החסד שהוא מקרב הכל, כדמיון לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. והארכנו בדרוש הזה בשער אבי\"ע:", + "פרכת נקראת המלכות כי היא פרכת ומסך בין האצילות לכל הדברים אשר תחתיה. ותקרא פרכת בחינה התחתונה אשר לה שהיא המבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים:", + "פרנס הבינה נקרא כן לפי שהיא זנה ומפרנסת לכל החיילים העליונים והם ז\"י הבנין שתחתיה. וכן המלכות נקראת פרנס לפי שהיא זנה ומפרנסת לכל החיילים התחתונים אשר תחתיה. כדכתיב (משלי לא) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה כו' ונקראים כן בהיותם מפרנסים התחתונים אשר תחתיהם:", + "פשוטה נקרא החסד וכן פי' בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קט\"ז.) והכריחו בפסוק כי ימינך פשוטה וכן ארז\"ל פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה והוא תקיעה והיינו חסד:", + "פתח המלכות נקראת פתח כי היא הכניסה אל האצילות. ולא תקרא כן אלא בבחינתה התחתונה שבערכת היא הכניסה אל האצילות. ונקראת ג\"כ פתח עינים ומפני שהיא פתח לעינים נצח והוד העומדים עליה ואין מי שיוכל להתנבאות ולהציץ בעינים אלו אלא מפתח זו. ובזוהר פרשת אחרי (דף ע\"א: עב ע\"ב) פירש כי נקראת פתח עינים משום דכל עיינין דעלמא להאי פתחא מצפאן ע\"כ. וכן נתבאר ג\"כ בפרשת בראשית (דף א' ע\"ב). ונקראת ג\"כ פתח האהל כן מתבאר בזוהר פרשת וירא. ואפשר שנקראת כן בבחינה התחתונה שהיא פתח לשאר האהל שהוא עצם פנימיותה. ויש פתחי עולם פי' היסוד נקרא פתחי עולם מפני שהוא פתח לעולם ההיקף. ונקרא פתחי לשון רבים מפני שבו דרך הימין חסד, ודרך שמאל גבורה. ויש שפירש פתחי עולם גבורה וחסד והם פתחי הבינה הנקרא עולם. ויש פתחי חופה והיא הבינה ופירשנו בערך חופה. ע\"כ נשלם אות הפ\"א. והננו מתחילים לבאר אות צדי\"ק בעזרת העוזר השופע עלינו:" + ], + [ + "צבא פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים כי נצח והוד עליהם נאמר ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וכן כל לשון צבא. וכן הם הרומזים בשם צבאות כדפירשנו בשער השמות. ונראה מתוך לשון התיקונים שהם נקראים צבאות מסטרא דיסוד. וכן האבות גדולה וגבורה ת\"ת נקראים צביונות מצדו [קיז]. ובתיקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ו וכ\"ה בתקונא מ\"ז דף פ\"א וע\"ש בכס\"מ פירושו) בהיותו מדבר ביסוד וז\"ל ועליה אתמר וכל צבאם מאי צבאם תרי סמכי קשוט וביה אתקריאו תלת אבהן צביונות כד\"א ויכל אלקים ביום השביעי וישבות ביום השביעי ויברך אלקים את יום השביעי עכ\"ל. והכל כנגד היסוד. ומוכרח התם. וקרוב לענין זה פי' במקומות רבים (בתקונא נ\"א דף פד) באמרו צבאות אות הוא בצבא שלו. והענין כי מלת אות של צבאות רומז אל היסוד הנקרא אות. וצבא הוא נצח והוד ועליו נאמר אות הוא בצבא שלו כנראה שנקראו צבא מצד היסוד:", + "צבי נקרא היסוד וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר בפרשת אחרי (דף סח) בפסוק כאיל תערוג ורמוזו מן הכתוב צבי לצדיק ומשמע התם שנקרא צבי כשהוא אצל המלכות בהיות המלכות נקרא איל. ובפ' בראשית (דף מ\"ט.) פירש כי המלכות נקראת צביה. והת\"ת נק' צבי והיא צביה. והכל אחד כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף:", + "צדיק היסוד נקרא צדיק. ולא נקרא כן אלא בהיותו עושה צדקה עם צדק שהיא המלכות וי' שבתוך הצדיק יסוד הרי צדיק. ובזוהר פ' אמור (דף צ\"א) פי' כי יסוד ומלכות נקראים צדיקים בלשון רבים וז\"ל מאן צדיקים דא צדיק וכנסת ישראל. ואפשר שנקראים כן מפני ששניהם אות ברית. זו מילה, וזה פריעה. שניהם אות ברית צדיקים. ולא נקרא הצדיק יסוד אלא בבחינה שאין למלכות קיום זולת שפעו כדפי' בשער המכריעים:", + "צדק היא המלכות ונקראת כן כשהיא יונקת מצד הגבורה כן פי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר (בלק קצ\"ח ע\"ב) והכריח מפסוק (ישעיה כו ט) כי כאשר משפטיך לארץ צדק וכו' ר\"ל צדק ויושר בשורת הדין. ובפ' בראשית (דף מ\"ט פי') כי הת\"ת נקרא צדיק והיא נקרא צדק. ויש צדק עליון והיא הבינה ונקראת כן ע\"ד המלכות:", + "צדקה פי' הרשב\"י ע\"ה (בתקונא ע' דף קכ\"ז.) כי צדקה הוא רחמים והצדקה הוא בינה עלאה. ואפשר שגם כן המלכות תקרא צדקה בהיותה רחמים כמו שהבינה גם כן נקראת צדק. ובזוהר פ' אחרי (דף ע\"ב.) פי' בפסוק (בראשית לח כו) צדקה ממני שזהו מאמר הת\"ת על המלכות כי היא צדק ונעשת צדקה על ידו. וזהו שאמר ממני. והטעם כי הוא עושה אותה כלי וזהו צדקה בה' מורה על הנקבות כדפי' בנער נערה בשער סדר האצילות. ובזוהר פרשת אמור (דף פ\"ט.) פירש כי צדקה הוא הת\"ת עם היותו כלול בגדולה גבורה ומאיר בהם. וכן פי' בפ' מקץ [קיח] כי הת\"ת נקרא צדקה. ואפשר שנקרא כן מפני שאז הוא עושה צדקה עם המלכות [קיט]:", + "צואר הת\"ת במציאותו המתעלה להתדבק בג' ראשונות על גבורה וגדולה נקרא צואר. עכ\"ז יהיה הצואר גם כן בבינה [קס] וכן מצינו בזוהר:", + "צור המלה הזאת סובלת ג' פירושים. האחד לשון יצירה כדפי' רז\"ל (ברכות ד\"י), ואין צור כאלדינו ואין צייר כו'. וכשנפרש אותו ע\"ד זה יהיה פי' בבינה כי הבינה היא אשר ציירה והוותה ההויות כלם. ופי' שני צור לשון סלע שהוא חלמיש ומטעם שהיא הצור שפתח ויזובו מים (תהלים קה מא) והיא המלכות ולפי בחינתה הנזכר יקראו בשם צור בכל אחד ואחד. ובפסוק (ש\"ב כב מז. תהלים יח מז) חי יי' וברוך צורי פי' בזוהר פ' מקץ (דף קצ\"ג ע\"ב) כי הוא התפארת [קכא] ואפשר הטעם בעבור מלת ברוך ודוחק. ופי' שלישי צור לשון חוזק וזהו בגבורה שהיא חזקה בתוקף הדין:", + "צורך העולם נקראת המלכות מכמה טעמים אם שהיא צורך עולם העליון כדפירשנו בשערים הקודמים כי שכינה בתחתונים צורך גבוה וגם מפני שעיקר אצילותה של מדה זו היתה לצורך עולם התחתון כמו שבארנו בשער טעם האצילות:", + "צורת זכר פי' ר' משה כי התפארת נקרא צורת זכר והטעם כי הת\"ת ומלכות הם זכר ונקבה הזכר תפארת ומלכות נקבה:", + "צחצחות פי' בזהר פ' תולדות (דף קמ\"א.) וז\"ל והשביע בצחצחות נפשך דא אספקלריא דנהרא דכל נשמתין אתהנן לאסתכלא ולאתענגא בגויה עכ\"ל. והכונה ודאי על הבינה שאליה תשוקות כל הנשמות ונקראיס צחצחות מפני שיוצאין ממנה נצוצות הרבה לפי שיעור הנשמות לכל נשמה צח אחד:", + "ציון בשם זה מצאנו להרשב\"י ע\"ה שני פירושים האחד הוא במלכות שנקרא לפעמים נקודת ציון. השני הוא היסוד. ונראה לנו לומר כי כמו שביחוד הזכר והנקבה במין האנושי יש מקום מיוחד לגוף היא השדרה משפיע ומקבל, ומקום מיוחד לזרועות ולשוקים משפיע ומקבל עליון ותחתון, ומקום מיוחד לברית כמער איש ולויות. כן במלכות אחר שהיסוד אבר היחוד יש בה מקום מיוחד ליסוד פרטי שבו תלוי עיקר היחוד וזווג ומקום מיוחד וכו' כמו שפירשנו בארוכה בשער מהות והנהגה. ועתה אותה נקודה שבה יחוד יסוד ומלכות, נקראת נקודת ציון. זה ציון וזה ציון, נקודה נגד נקודה, י' נגד י'. זאת י' שביסוד וזאת י' שבמלכות. זה נ\"ל בישוב המאמרים. אמנם קשה לנו קצת מהזהר פ' צו (דף ל\"א) וז\"ל ר' חייא ור' יוסי הוו אזלי מאושא לטבריא. אמר רבי חייא כתיב כי בחר ה' בציון וגו' זאת מנוחתי וגו'. לזמנין קרו להאי חבריא כולהו דכורא, בגין דציון איהו רחמי. והאי קרא נוקבא קרא ליה. אמר ר' יוסי הכי שמיע לן מבוצינא עלאה אבל בשעתא דזווגא אזדווג כחדא לאחזאה דהא נוקבא אתכלילת ביה בכללא חדא אתקרי נוקבא בשמא (דדכורא) דהא כדין ברכאן דמטרוניתא אשתכחו ולא הוי ביה פרישותא כלל. וע\"ד אוה למושב לו כתיב וכתיב כי בחר ה' בציון בציון דייקא בההוא דאית בגויה דשריא ביה ולא כתיב לציון. וכלא חד בין דקרא להאי בשמא דדכורא ובין דקרא להאי בשמא דנוקבא כלא חד ובדרגא חד קיימין עכ\"ל.", + "והנה הקשה כי ציון לעולם הוא זכר ביסוד, וכך הוא מוסכם בין חברייא, אם כן האיך קראה הכתוב במה שאמר זאת מנוחתי כנראה שציון היא נקבה ולא זכר. ותירץ ר' יוסי כי הטעם שבא בכתוב זה בלשון נקבה אינו מפני שציון היא נקבה אלא שהמלכות נקבה נכללת עמו ומפני היותה נכללת עמו יצדק בו לשון נקבה ולא בו ממש אלא במלכות שהיא נכללת עמו. ודקדק כן ממה שאמר הכתוב כי בחר י\"י בציון ולא אמר כי בחר י\"י לציון שנראה שהבחירה הוא שבחר לציון עצמה אלא בציון שפי' באותה הנכללת בציון דהיינו המלכות.", + "והנה מתוך המאמר הזה נראה כי יסוד נקרא ציון ואין מלכות נקרא ציון ואפילו לפום האי סברא לא יקרא היסוד ציון אם לא כאשר יתייחד עם המלכות. וכן פי' שם ר' יוסי עצמו וז\"ל ולציון יאמר וכו' כד מזדווגא כחדא בזווגא חד כדין אקרי ציון. וציון בירושלים אשמודע ואשתכח ודא בדא תליא עכ\"ל. ולפי הנראה קצת משמע האי לישנא כדפרשינן מעיקרא. ועם כל זאת אין ולאו ורפיא בידן. כי אפילו הלשון במאמר הקודם אפשר לתקנו אלא שאין כונתינו להאריך:", + "ציץ פירש הרשב\"י ע\"ה בפקודא דציצית (בפ' שלח דף קע\"ד ע\"ב) כי הציץ הוא בינה. ולכן כהן גדול מעוטר בציץ כתר הבינה והוא מכפר על עזות פנים ולא ימצא אלא פני האמת פנים הנכללים בתפארת. ונראה לי כי לכן היה כתוב בו קדש לה', כי קדש הוא בג' ראשונות כמו שיתבאר בערכו, ולה' הוא הת\"ת ופי' הבינה החופפה על הת\"ת באמצעות כ\"ג איש החסד:", + "ציצית היא השכינה ובמציאותה התחתון המתקרב אל מצולת ים. ולכן היא תכלת שהתכלת במלכות הוא בחינתה התחתון בסוד הים אשר תחתיה המצולות בסוד הדין שבה. ולכן אמרו תכלת דומה לים כן פירש הרשב\"י ע\"ה (שם בר\"מ):", + "ציקי קדירה המלכות היא כדמיון קדירה שבה מתבשל כל ההויות ומתהוים הויות הראויה אליהם. אמנם הקדירה הזאת צריכה אל תבלין להמתיק הכח העשני. ולכן הריחה ציקי קדירה, הכוונה נתאוה ליחוד הזכר שהם תבלין לקדירה. והביאו לה עבדיה בחשאי. ולכן אנו מיחדים אותה בברוך שם כמל\"ו. והמפרשים פי' בענין אחר ואינו עיקר:", + "צללי ערב פי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר פי' חיי (דף קל\"ב ע\"ב) וז\"ל צללי ערב דאינון דרגא דדינא קשיא וכדין אתחרב בי מקדשא ואתוקד היכלא. נראה כי תוקף הדין עם כנפיו החצונים הכל נכללין בלשון צללי ערב:", + "צלמות פירש בזוהר ויצא (דף ק\"ס ע\"ב) כי הקליפה הרוכבת על הנקבה נקראת צלמות והטעם כי הזכר הרוכב נקרא צל ונקבתו מות. פירוש צל וכח למות:", + "צלע הוא המלכות במציאותה הנעלם הנלקח מהאדם העליון כמו שבארנו בשער המציאיות. ויש צלע המשכן ופי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (בהקדמה די\"ב.) כי מטטרון נקרא צלע המשכן פי' צלע למלכות ועבד אליה:", + "צמר לבן בחסד וכן פי' בעמר נקי בערכו. וכן פי' רבי משה. ולנו נראה שהוא לבנינות הכתר כאמרו (דניאל ז ט) ושער רישיה כעמר נקא. וידוע כי שער הראש הוא בכתר וכמו שנבאר בשער הנשמות פ\"ח:", + "צנתרות פי' ר' משה כי החכמה והבינה נקראים כן כי הם על המנורה הטהורה מריקים השמן ועל שבעת הנרות. ויפה כיון דהכי מוכח מקרא. אמנם הם שניהם זהב, עם היות הא' אל הימין בסוד הכסף, והא' אל השמאל זהב. להיות שהיא החכמה בתוך הבינה בסוד ה' על י' כדפי' במקומות רבים:", + "צעקה היא בבינה וכן נתבאר בזהר פ' שמות (ד\"ך.) וז\"ל אמר ר' יהודא הילכך גדולה צעקה מכלם שצעקה היא בלב הה\"ד צעק לבם אל י\"י כו'. ופי' גדולה צעקה מאנחה ושועה שבארנו ונבאר בערכם. שהשועה היא במלכות, והאנחה היא בת\"ת, וצעקה היא בבינה והיא גדולה מכלם והיא הלב, והלב היא בבינה כדפי' הלב מבין. וכן אמר התם ר' יצחק אמר גדולה צעקה שמושלת על מדה הדין שלמעלה. והיא בבינה המושלת על הגבורה. וכן נאמר התם אמר רבי יהודא גדולה צעקה שקורעת גזר דינו של אדם מכל ימיו פי' הצעקה היא בבינה והיא מהפכת וקורעת הדין לרחמים מכל הימים השבעה אשר תחתיה.", + "ועוד אמר התם רבי יוסי אומר גדולה צעקה שמושלת בעולם הזה ובעולם הבא והוא הבינה דהיינו עולם הבא. ויש חילוק בין ג' תנאים האלה. כי רבי יהודא אמר בראשונה שצעקה היא בלב דהינו הבינה. ואח\"כ הוסיף רבי יצחק כי היא בינה בהיותה בעלת רחמים ויש בה כח להפך מדת הדין לרחמים דהיינו המושלת דקאמר כדפי' לעיל. ור' יהודא הוסיף עליו ואמר דלאו דוקא מהפכת מדת הגבורה לבד אלא אף מהפכת את כלם, אפילו שיהיה מדת הדין מתפשטת כבר בכל שבע ימי הבנין יש בצעקה התלבשות הרחמים להפך כלם לרחמים. ור' יוסי הוסיף עליו ואמר כי הצעקה היא בבינה בבחינתה למעלה המתדבקת בחכמה דהיינו שמושלת בעולם הבא. כי עולם הבא הוא הבינה בערך הבחינה המשפעת כדפי' בערכו. והנה למדנו היות צעקה בבינה לא' מג' בחינות לפי פירושי התנאים וזעקה וצעקה הכל דבר א' ובארנו בערכו:", + "צפון הוא הגבורה בכל מקום ולכן מצפון תפתח הרעה (ירמיה א יד) כי משם נמשך מדת הרעה בעולם רצועה להלקות החייבים. ושם גמול טוב לצדיקים דכתיב (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ולכן פעמים שם זה לרעה פעמים לטובה. ובזוהר פר' במדבר (דף קך) משמע שהוא בבינה והכל דבר אחד:", + "צפור נקראת השכינה מלכות מטעם כי כמו שהצפור נודדת מקנה כן היא נודדת מקן שלה מבחינת יחודה. ובעלה נקרא עוף והיא צפור מצדו. וכן נתבאר בתקונים (תקונא מו). ובמקום אחר ביארו כי המלכות נקראת צפור מפאת מטטרון הנקרא גם כן צפור. ואפשר לפרשו במה שנודע שהת\"ת מקנן במטטרון ובארנו בשער אבי\"ע. ובמקום אחר פי' דמסטרא דאופנים נקראת צפור. והאופנים היא העשיה שפי' בשער אבי\"ע. וירצה שהיא באופנים ובעלה במטטרון צפור. והיא אז באופנים נקראת צפור מצד בעלה שבמטטרון והיינו שהיא נקראת מסטרא דאופנים צפור והכל א':", + "צרור החיים ר' משה פי' המלה הזאת בג' מקומות בבינ' ובת\"ת ובמלכות. ונ\"ל דהלכתא כוותיה ולא מטעמיה. אלא צרור החיים היא המלכות ואין צרורא פחות משלשה דהיינו הבינ' והת\"ת המתגלים בה ומאירים ומשפיעים בה. ומתוך המלכות הצדיקים נהנים מזיו העליון. והיינו שנקראת צרור החיים הנשפעים מבינה ע\"י התפארת. זה נראה לי לפי שטת ר' משה ויש לזה קצת גלוי מהזהר. אמנם מצאנו בזהר פ' ויקרא (דף כ\"ה ע\"ב) ז\"ל רבי יצחק אמר כו' כד מתעטרא כנסת ישראל במלכא קדישא אתעטר ואקרי צרורא דחיי בגין דבה אתקשר כלא. רבי אלעזר אמר שכינה כד נטלא באבהתא נטלא הה\"ד ויסע מלאך האלהים ההולך וגו'. ר' אבא אמר כולא אתעביד חד עטרא בגין דיתעטר כחדא ושמא קדישא אתחזי בגוונוי בההיא שעתא אקרי כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים כו' עכ\"ל.", + "והנה ג' תנאים האלה רבי יצחק ורבי אלעזר ורבי אבא מודים כי אלה ג' פסוקים שלשה אבות הם. אמנם באופן קשרם עמם פליגי. רבי יצחק אמר כד מתעטרא וכו' פי' עיקר יחוד השכינה אינה כ\"א עם בעלה תפארת. וזהו עטור שלה האמיתי ובהיותה מתייחדת עמו אז נקראת צרור החיים. והטעם כי הכל מתייחד עמה. אמנם עיקר כונתה אינו אלא להתחייחד עם הת\"ת ומעצמם מתייחדים שאר האצילות עמה. ומפני כך נקראת צרור החיים כי היא צרור וקיבוץ לכל החיות העליונות דהיינו כל האצילות. ורבי אלעזר אמר מודינא לך בחדא דהיינו דלית צרורא פחות מתלת ופליגא עליך בתרתי. חדא דאת אמרת דשכינתא לא מתייחדא אלא בת\"ת לחוד.", + "ועוד אמרת דצרורא הוא על שם היחוד כל האצילות. בהני תרתי פלגינא עלך. שכינתא כד נטלא נטלא באבהתא וכו', דקדק שלא אמר כד מתעטרא דעטור הוא הייחוד בענין הזווג. אלא נטלא, פי' נסיעה כשהיא נוסעת אינה אלא בחברת האבות. ואפי' הייחוד אם לא תקבל מהאבות לא יהיה לה זווג כלל. כי עיקר התעוררות הוא מחסד וגבורה בסוד החיבוק. והכריח הענין מפסוק ויסע מלאך האלדים וכו' והענין כי מלאך האלהים הוא במלכות.", + "והנה שם נזכר ג' פסוקים זאח\"ז דהיינו ויסע ויבא ויט בנסיעת השכינה לרמוז כאשר היא נוסעת אינה נוסעת פחות מג' אבות עמה והיינו שנקראת צרורא דחיי. ור' אבא מודה ליה לר' אלעזר בקצת ופליגא עליה קצת דאיהו אמר דמקבלת מלכות מתלתא אבהן על ידא דכל חד באתריה מכל א' בפני עצמו. ולזה הוכרח להביא ראייה מויסע ואינו ראיה כל כך. לזה אמר רבי אבא כלא אתעביד חד עטרא. פי' הת\"ת מתייחד בכלם ומתפטר בכלם בגין דיתעטר כחדא, פי' הכריח הדבר ואמר הכל נעשה יחוד אחד בת\"ת. והטעם בגין דיתעטר כחדא, פי' לפי שיתיחד הכל ואם לא ע\"י הת\"ת לא היה נכלל האצילות כנודע בפירוש אחד שהוא כללות האצילות ונכלל בא' דהיינו אח ד'. ולכן כדי שיתיחד האצילות נעשה הכל בת\"ת עטרא ויחוד אחד. והכריח הענין בההיא שעתא אקרי כתפוח בעצי היער וכו', וכבר נודע כי בתפוח יש ג' גוונים לבן אדום וירוק דהיינו יחודה עם הג' אבות. ועתה בהתייחדה עם בעלה התפארת לבד תתייחד מעצמה עם ג' אבות ואז היא נקראת צרורא דחיי עכ\"ל.", + "והנה מתוכו מתבאר ג' פי' לצרור החיים. עוד הת\"ת נקרא צרור המור כי הוא צרור שבו מתקבץ השפע הנשפע ממור שהוא חסד ולכן נקרא מטה כלפי חסד:", + "צריכא פי' בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קט\"ז.) כי כל לשון הצרכה הוא במלכות ונקראת כן מצד הת\"ת בהיותו יונק מצד הגבורה כאלו נאמר שנקרא כן מצד הת\"ת מצד הגבורה שבו ופי' שם דביה ספק צרכנו במדבר. והטעם שנקרא אז צריכא מפני שהיא אז צריכה להשפעה כי הת\"ת יונק מן הדין ואין משפיע בה ככל הצורך אלא בצמצום. אבל בצד הת\"ת בעצמו נקראת אינה צריכה והיינו לא צריכא. פי' שכיון שיונקת מן הת\"ת רחמים אז אינה צריכה שהוא\"ו משפיע לה שפע מצד שפעו בחינתו בעצמו. עד הנה הגיע כח כחנו הדל והחלש בביאור ערך אות צ'. ועתה נכנס בביאור אות ק' בס\"ד:" + ], + [ + "קבלה פי' בתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז.) המלכות נק' קבלה מצד היסוד מפני שהיא מקבלת ע\"י נשמות מלמעלה. ובמ\"א (בתקונא כ\"א דף מ\"ה.) פי' שהיא נקראת קבלה כאשר קבל אותה בעלה בין שתי זרועות בין הגדולה והגבורה. והכל אחד שאז היא מקבלת נשמות בסוד הזווג:", + "קדוש הוא בכתר, ובת\"ת, וביסוד. וראוי לדעת כי אין קדוש אלא בסוד ו'. כתר הוא קדש בלא ו' וכשעולה הת\"ת בצורת ו' בכתר בסוד הדעת אז נעשה קדוש בוא\"ו כ\"פ הרשב\"י [קכב] בתקונים. ובהמשכת הקדש מלמעלה יהיה אח\"כ קדוש בת\"ת. ואח\"כ קדוש ביסוד ואח\"כ קדושה במלכות. נמצא לפ\"ז שלא יקרא הכתר קדוש אלא כאשר יעלה הדעת בתוכו. ולא יקרא הת\"ת קדוש אלא ברדתו מהכתר בסוד המשכת הקדושה מלמעלה. ולא יקרא היסוד קדוש אלא בהמשכת הקדושה מראש הכתר עד היסוד ואז נעשה קדוש. וכאשר יכנס הקדוש במלכות תקרא קדושה:", + "קדושה המלכות נקראת קדושה. פירוש כי הת\"ת נקרא קדוש. וכאשר יתחבר וישפיע קדושתו במלכות נעשית היא קדושה. פירוש קדוש ה'. ובענין קדושה אם מן הימין או מן השמאל יש בזהר מאמרים חולקים אלו על אלו. במקומות אומר שקדושה מן הימין וטהרה בשמאל ובמקומות אומר שקדושה בשמאל וטהרה בימין. וכבר תקננו הענין הזה בערך טהרה:", + "קדם פי' רבי משה שהכתר נקרא קדם מפני שקדם לכל הספירות. ובתקונים פירש הרשב\"י ע\"ה כי קדם הוא החכמה. ונראה הטעם שהיא קודמת לכל הגלוי. כדפירשנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר וכן ת\"א בראשית בקדמין. ונמצא לפ\"ז כי שני קדומים הם. קדם לתחלת האצילות וקדם לגלוי. ובמקום אחר נראה להרשב\"י ע\"ה כי קדם ג\"כ נקרא הבינה. ואפשר הטעם כי היא קדם לשאלה כי בבינה תחלת השאלה וכן נקראת מ\"י [קכג] :", + "קדש הוא בבינה ומבינה ולמעלה כי מחכמה ולמעלה נקרא קדש קדשים. ואפ\"ל כי קדש היא הכתר וקדשים הם חכמה ובינה. ויש חילוק גדול בין קדש לקדוש. כי קדש בג' ראשונות. קדוש בתפארת וממנו ולמטה כדפירשנו למעלה. ועיקר קדש סתם הוא בחכמה. וכן נתבאר בזהר פרשת ויקרא (דף י\"ג.) וז\"ל מהו קדש אתר עלאה דמבועא דנחלא עמיקא נפיק מיניה דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות ועדן הוא דאיקרי קדש עלאה עכ\"ל וכיון לומר יען כי הבינה ג\"כ נקרא קדש. ולזה האריך אתר עילאה דמבועא כו', פירוש חכמה שהוא העדן שממנו יוצא הנהר שהוא הבינה וכיון שיוצא מן הקדש ראוי שנקראת ג\"כ קדש. וכן נתבאר במקומות רבים בפ' משפטי' (דף קכ\"א) [קכד] ובפי אחרי (דף ס\"א ע\"א):", + "קו האמצעי התפארת נקרא כן מפני שהוא אמצעי, עולה ויורד מתחלת האצילות ועד סופו. עולה עד למעלה ונוקב ויורד עד למטה. בסוד הפשיטות קודם אחיזתו בקצוות. כדפירשנו בשערים הקודמים. ונקרא קו המדה בסוד הרוחניות הפנימי שהוא הנותן מדה לכל האצילות כדפירשנו בשער עצמות וכלים. ונקרא קו ירוק הסובב את העולם שהוא ו' קצוות בסוד הדעת המתפשט תוך ההקף. ונקרא ירוק בסוד גוונו שהוא ירוק כדפירשנו בשער הגוונים. ואחרים פירשו כי הבינה נקראת קו הירוק וגוונה בארנו בשער הגוונים שאינו כירוק של תפארת [קכה]. ובמ\"א בתיקונים פירש הרשב\"י ע\"ה כי התפארת קו ירוק מצד הבינה ובענין זה בארנו בערך חוט. ובמ\"א מהזוהר (בז\"ח פ' בלק דף ס\"ה: ומובא בתוס' זהר) פי' כי הקליפה החיצונה נקרא קו ירוק והוא סובב כל העולם כדפי' בשער התמורות:", + "קול אין קול אלא מצד התפארת והוא הנקרא קול בכל מקום. ויש קול פנימי שאינו נשמע והיא בבינה ועכ\"ז הכונה על הדעת הנעלם בה כי אין קול שלא יהיה בתפארת ו'. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה כי סתם קול הוא בתפארת. וכל שבע ספירות נקראים קולות והם ז' קולות שבמזמור הבו לה' (תהלים כט) וכלם מצד התפארת הנקרא קול כמו שנבאר. ואפילו במתן תורה כלם נקראים קולות מצד הת\"ת. והם ששה קולות והוא קול שביעי הכולל כלם בסוד עלייתו אל הבינה כאשר נבאר. ויש קלת חסר שהיא במלכות וכן פי' בזהר וכל העם רואים את הקלת (שמות כ) חסר. וכן כל קל חסר היא שכינה. וכן ביארו בזהר בפרשת ויגש (דף ר\"י.) בפסוק (בראשית מה טז) והקל נשמע בית פרעה ופי' שם כי היא נקראת כן קל בלא ו' כשהיא חסרת ו' שהוא בעלה וחסרת האור העליון. והסימן והקל נשמע בית פרעה פי' בית שהיא פרועה וחסרה מכל וכל. ולכן נאמר (ירמיה לא) קול ברמה נשמע בשעת החרבן. ויש קלה בלא וא\"ו והיא בה\"א והיא בבינה. אמנם קול סתם הוא בת\"ת. ולפעמים נקרא קול השופר ופי' קול היוצא מבינה והיא שופר גדול כמו שיתבאר בערכו. והקול יוצא כלול מאש ומים ורוח. וכן הקול האנושי הוא חם והוא לח והוא אויר לרמוז אל התפארת שהוא כלול מג' אבות ולכן נקרא קול. דקול השופר הזה הוא יותר דק ממציאות התפארת בעצמו כמו שפי' בזהר פ' שמיני (דף ל\"ח ע\"ב) וז\"ל א\"ר שמעון הא דתנינן דכתיב קול השופר שפיר הוא ודא הוא יעקב דאסתלק במחשבה דאבהן ונפקו כחדא מגו שופר דהא שופר אפיק מיא ואשא ורוחא כחדא ואתעביד מנייהו קלא. כך אימא עלאה אפיק לאבהן בקל חד ומגו מחשבה אסתליקו כחדא בחד קול וההוא קול אתקרי קול השופר ודא יעקב דכליל לאבהן כחדא ואקרי קול כו' עכ\"ל וכוונתו מבוארת שלא נקרא יעקב קול השופר אלא כשמסתלק בכללות האבות והאבות נכללים עמו ועולה עד המחשבה שהיא החכמה ומשם יוצאים ע\"י הבינה ונכללים בת\"ת וזהו קול השופר. עוד יש בבינה קול דמשתמע לבר וקול דלא אשתמע. וזה בסוד שתי בחינות. אחת עם החכמה והיא נקראת מ\"י וזהו קול דלא אשתמע שהיא נעלמת. ובחינה השנית היא בחינתה עם הספירות למטה והוא הנקרא קול דאשתמע לבר שהיא מתגלית [קכו]. עוד יש קול דממה דקה שבמלכות ופי' קול שהוא התפארת מתייחד בדממה דקה שהיא המלכות שהיא עמידה בחשאי כ\"ז נתבאר בענין הקול. ויש קול התור ופי' קול ת\"ת שהוא קול של התו\"ר שהיא המלכות (ע' בפ' ויקרא דף ד' ע\"ב):", + "קולא המלכות נקרא קולא מצד החסד כי קלות הענין הוא מצדה על ידי החסד. ושם פי' אית דיימא איפכא כי קולא מצד הגבורה והאריך בתקונים (בז\"ח דף קט\"ז ע\"ב) [קכז] :", + "קומה הקומה הוא משך השדרה מהצואר הרמז בבינה כדפי' בערכו עד סוף הירכים עם כל משך היסוד. ונקרא קומה בתפארת וצדיק בהקשרם למעלה בבינה ורדתם למטה עד המלכות מקצה השמים ועד קצה השמים:", + "קומץ פי' בתקונים (בהקדמה דף ד'.) קומץ הוא י' שהיא חכמה, ונפתח לה' אצבעות שהוא בינה ה', חמשים שערי בינה. נמצא החכמה נקרא קומץ בסוד הקמיצה והעלמה למעלה קודם גלויה והתפשטותה אל הבינה:", + "קוץ בכל מקום קוצי האותיות נרמזים ביסוד כי הוא נקרא קוץ האוחז בין השמים ובין הארץ דכתיב (דה\"א כט) כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא, וכל קוצי אותיות נרמזים בו. ואין תימה מקוצו של יוד שהוא בכתר (כי שם אדון יחיד מופלא ומכוסה וכו'):", + "קור וחום קיץ וחורף ד' מלות אלה הם ד' חלקי השנה ג' חדשים לכל חלק מהם ודאי לפי עניינם הם ד' חלקי גבולי אלכסון שפירשנו בשער פרטי השמות. וג' הם חסד והיינו קיץ, והם ג' גבולי דרום שהם י' של שם. וג' הם חום גבורה, והם דין חזק ואלו הם ג' גבולי צפון שהם ה' של שם. וג' גבולי מזרח מצד התפארת, והם חורף שהוא מים. ומצד היותם מצד הגבורה נקרא גבורות גשמים ומצד החסד הם מים. וג' הם גבולי מערב מצד המלכות, והם קור שהוא יסוד העפר קר ויבש כי לשלג יאמר הוא ארץ (איוב לז ו). וחורף וקור אפשר היותם גם בנצח והוד כי תפארת נטייתו בנצח ומלכות בהוד והם אותיות ו\"ה שבשם:", + "קושיא פי' בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קט\"ז.) כי המלכות נקרא כן. בסוד מדת הדין הקשה שאז הוא קושיא ומחלוקת:", + "קטב ישוד צהרים וז\"ל בזהר פ' פקודי (דף רל\"ו.) דהא מסטרא דדהבא נפקא סוספיתא כד אתבריר דהבא ומתמן מתפשטי כל אינון סטרא שמאלא דאינון היתוכא דההוא סוספיתא ומתפרשן לכמה סטרין. וכל אינון דאית לון חיזו סומקא גוון דדהבא קיימי בטוריא כד שמשא בתוקפיה בגין דתוקפא דשמשא אחזי דהבא ואוליד ליה בארעא וההוא דממנא בההוא תוקפא דשמשא חיזו דיליה כעגלא ואקרי קטב ישוד צהרים עכ\"ל. והנה כי קטב ישוד צהרים הי' כח עגל זהב שחטאו בו ישראל. והוא נקרא קטב והוא וכחו נמשך מצד התפארת בסוד הנטייה אל הגבורה. ולא מן התפארת ממש אלא בדרך השתלשלות שאר מדרגות חיצוניות. וכן נראה שהוא קטב מרירי, שפי' שהוא בין גוון חמה שהוא תפארת, לצל דהיינו כח הגבור' חשך:", + "קטורת כבר פירשנו בשער מהות והנהגה ענין הקטורת כי הוא נכנס בתוך החוטם שהוא משקיט כח הדין. ופי' בערך עשן שהוא התפארת העולה לקשר העולמות בינה וחכמה יחד. בעת עלותו נקרא עשן. אמנם אחר הגיע אל תוך החכמה המציאות ההוא נקרא קטרת. והטעם כי כאשר הגיע אל מחוז היחוד והקשר ונתייחדו על ידו חכמה ובינה נקרא קטרת מלשון קשר שפירוש קושר הספירות יחד. כי באור שני הפנים האלה חכמה ובינה כלם יראו אור ויתייחדו יחוד שלם. ולכן ראוי שיקרא קטורת לשון קשר כן נתבאר בר\"מ (פנחס דף רכ\"ד ע\"א) ומבואר בתיקונים (תקונא כ\"א דף נ\"ד.) כי המלכות קטרת של התפארת מפני שהיא קשורה בבעלה כמוזכר:", + "קיבה פירש בזהר (פנחס דף רל\"ד ע\"ב) כי היא אחת מששים במיתה ואמר כי היא מדרגה אחת ממדרג' הקליפה. ויש בקיבה בחי' טובה והוא הגורם חלום דנבואה לצדיקים ע\"ש ועם כל זאת עיקר הקיבה היא הקליפה:", + "קיים פירוש הרשב\"י בר\"מ (תצא דף רפ\"ב ע\"א) כי התפארת נקרא קיים וז\"ל בחי צדיק. וקיים עמודא דאמצעיתא. ונוכל לומר כי מצד עלותו לבינה נקרא קיים כי הוא הנותן לו קיום כמו שנותן חיים ליסוד:", + "קולמוס הוא התפארת ונקרא קולמוס בצורת וא\"ו מצד היד הכותבת כדפירשנו בערך חתימה:", + "קלע יש קלע עליון ויש קלע תחתון והם שני ההי\"ן ועל קלע עליון נאמר (ש\"א כה כט) ואת נפש אויבך יקלענה והיא השבתת הקליפה כן בארו בתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ו: ודף קכ\"ח ע\"ב). ואבני הקלע הם ה' שעליהם נאמר (שם יז מ) ויבחר לו חמשה חלוקי אבנים מן הנחל והם ה' בריחים ה' ספירות שהם גדולה גבורה תפארת גוף וברית חשבינן חד ונצח והוד הם חמשה. ובהתייחדם בבינה או במלכות נקראים קלע ויחודם אבן הקלע מציאות ה' המתעלם ונעשה י' כדפירשנו בשער המציאות. וכן פירש בתיקונים (תקונא י\"ט דף מ'. ע\"ש בכס\"מ):", + "קן המלכות נקראת קן. והאפרוחים הם ששה הבנים [קכח] הרובצים עליה באמצעות הת\"ת בעלה השוכב בתוך חיקה בין שדיה. והצפור החופפת על הבנים היא הבינה אם הבנים שמחה. וכמקרה הבינה כן מקרה המלכות. ואפרוחים הם שית עולימתן דילה והקן דילה הוא מטטרון. וע\"ז אחז\"ל (אבות פ\"ד) אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו כי המלכות שם בתוכו. כמו שאמר (שמות כג כא) כי שמי בקרבו. ולפעמים כל הבנין נקרא קן מפני שהם הבנים שבקן ואין עיקר הקן אלא הבצים או הבנים. ובמקום אחר (בתקונא ו' דף י\"ט) מטטרון נקרא קן צפור מטעם כי בימי החול הוא קן למלכות הנקראת צפור:", + "קנה בקנה יש שש טבעות והם נגד שש ספירות [קכט] והם ו' מעלות לכסא העליון בינה היא הלב מבין והיא עולה דרך הת\"ת אל המוח להתייחד עמו ועל ידו בסוד הדעת. והענין בסוד ההוי\"ה שהיא יוה\"ה. ונמצא הוא\"ו בין י' לה' ראשונה והה\"א עולה דרך בה להתייחד עם בעלה חכמה כדפירשנו בשער מהות והנהגה. והענין כי המחשבה שפועלת בחכמה הוא בתוכה ו' קצוות וממנה יצאו אל הבינה והם הויות דקות רוחניות בסוד הדעת. ובהיות כי בעלות התפארת אל הבינה יכנס דרך ממנה אל החכמה כדפירשנו בשערים הקודמים. ומבין הקנה הזה יוצא הקול הכולל האש והמים והאויר והת\"ת הפנימי בסוד הדעת כמו שפירשנו למעלה. והקול הוא כמו נשמה לקנה. והקנה הוא יחוד בין בינה וחכמה בסוד קנה חכמה קנה בינה (משלי ד ה). ויש קנה בצד הקליפה והיינו ענין נעץ קנה בים וממנו נבנה כרך גדול של רומי (שבת ד\"נו). וזהו גער חית קנה (תהלים סח לא). גם את זה לעמת זה עשה האלהים:", + "קץ כל בשר הקליפה סמאל נקרא כן. מטעם שהיא רודפת אחר כליית הבריות דהיינו קץ מלשון כריתה כן פירש בזהר פ' בראשית ופרשת נח. כי הקליפות נקראים כן מטעם שהם קץ וכריתת כל בשר. ויש קץ הימין הוא מסטרא דימינא וכן נתבאר בזהר פ' בראשית (דף נ\"ד.) ובפרשת נח (דף ס\"ג.). ולשון קץ בכל מקום הוא היסוד ופירשנו בארוכה בערך סוף יעו\"ש:", + "קפיצת הארץ פי' בתקונים כי המל' נקראת כן בסוד שהיא קופצת להזדווג עם בעלה. וכן נקראת קפיצת הדרך שהיא קפיצ' הדר\"ך שהיא הת\"ת כמו שפי' בערכו:", + "קרבים פירש בזהר פרשת לך (דף פז.) בפסוק (תהלים קג א) ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את וגו' וז\"ל מאן קרבי אלין שאר חיון ברא דאקרון קרבים כד\"א ומעי המו עליו עכ\"ל. נראה שהוא מפרש הענין הזה על חיות הקדש. וקראם חיות ברא מפני שהם חוץ לאצילות ונקראים קרבים על שם שהם קרובים לאצילות והביא ראיה מפסוק (שה\"ש ה ד) ומעי המו עליו כי מעים וקרבים הכל דבר אחד. וענין המו עליו הוא אל שאלתם איה מקום כבודו וכו' וזהו המו, פי' הומים ומשוררים. עליו, פי' בשבילו. כדרך החיות המשוררים לשכינה (וע' תקונא ו' דף י\"ט ע\"ב עניין המו מעי לו). קרבן נקראת השכינה מפני כמה טעמים. אחד מפני שבה מתקרבים כל הספיר' ומתקשרים ומתייחדים. ומפני כן נקראת אגודה כמו שבארנו בערכו. ועוד מפני שהיא קרבן המתקרב אל התפארת ולכן נקראת קרבן לה' מורה על ייחוד שניהם יחד תפארת ומלכות. ובהתקרב המלכות אל התפארת מתייחדים על ידה כל הספירות יחוד וקירוב גמור ולכן נקראת בלשון קרבן ע\"ש הקירוב. פי' מציאות קירוב ויחוד אותיות יהו\"ה שהם יחוד כל הספירות כן פירש בזהר בפר' ויקרא (דף ה'. ובפרשת צו דף ל\"א ע\"א):", + "קרוב היסוד נקרא קרוב מטעם כי הוא שכן קרוב אל השכינה והוא טוב מא\"ח רחוק שהוא התפארת בעת ריחוקו. נמצא היסוד נקרא קרוב בעת ריחוק התפארת וקרוב היסוד אליה (ע' בר\"מ משפטים קט\"ו: ובתקונא כ\"א דף מ\"ב ע\"ב):", + "קרח הנורא השכינה נקרא קרח מההוא נורא עמודא דאמצעיתא כן פירש הרשב\"י ע\"ה (בתקונא י\"ט דף ל\"ח ע\"א). וקרח וחרק הכל אחד ונקראת קרח בסוד מציאותה התחתון ויש חילוק בין קרח לחרק כי חרק הוא דין מלשון ויחרקו שן (איכה ב טז) כמו שנבאר בשער הנקודות וקרח נתהפך מן הדין אל הרחמים והיינו קרח בסוד הלבנינות והיא מציאותה התחתון שהוא הנטוי על ראשי החיות. ור' משה פירש קרח הנורא ת\"ת. ואינו ענין כי נתחלף לו קרח בנורא:", + "קרית ארבע פירש הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ח\"י דף ל\"ג.) כי השכינה נקרא קרית ארבע מפני שבה חיבור ארבע פרשיות שבתפילין והם שם בן ד' ארבע אותיות. ועוד פירש שם מפני שבה מתייחדים ארבע שמות שהם יהו\"ה אהי\"ה זכר ונקבה הרי שנים. ויהו\"ה אדנ\"י זכר ונקבה, הרי שנים אחרים. אלו בחכמה ובינה, ואלו בת\"ת ומלכות. ופירשנו בהם בשער מהות וההנהגה. ופי' בזהר פרשת ויצא (דף קנ\"א) שנקראת ג\"כ קריית מלך רב בהיותה מקבלת מהבינה הנק' מלך רב. והבינה קרייה לחכמה שהוא מלך רב עליה נקל]:", + "קרן בענין קרן וחומש פירש הרשב\"י עליו השלום (בר\"מ ויקרא דף כ\"ד) כי הת\"ת הוא קרן, ושכינה חומש. ואמר כי משאחז\"ל שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת הי' לו במצחו על הקרן הזה נאמר. וכן אמר שם שנקרא קרן היובל פי' קרן היוצא מבינה שהוא היובל. ואפשר דקרן זה מלשון אור כמו כי קרן עור פני משה (שמות לד לה) ולכן הוא בתפארת. אמנם קרן זוית וכן עלה בכבש כו' ובא לו לקרן פי' מלכות ונקראת קרן מפני שהיא קרן ופנה לכל האצילות. וכן פירש בזהר פרשת ויקרא (דף י\"ט ע\"ב) בפסוק (ש\"א ב י) וירם קרן משיחו דא כנסת ישראל דאקרי קרן (היובל) עכ\"ל. ובפרשה לך (דף צ\"ו ע\"א) פירש שהיא נקראת קרן בהיותה יונקת השמן הטוב המדליק ומאיר הספירות הנשפע ממקור השמן כמבואר בערכו. ובתיקונים (בהקדמה דף ט ע\"ב) פירש שתי קרנים הם נצח והוד והם קרני השכינה בסוד שתי רצועות של ראש וקרן אחת יסוד קרן של מלכות [קלא] כזה הי או כזה ה ואמרו בשתי קרנים והאחת גבוה מן השנית שכן נצח גבוה על הוד ע\"כ:", + "קרסולים פירש בתקונים (בהקדמה דף ב' ע\"ב) כי הם נצח והוד. ואפשר הטעם כי הם בעצמם הירכים. ופי' בערך הת\"ת שהוא הגוף נקראים יריכים. ובערך היסוד שהוא למט' באמת נקראים קרסולים. שבערכו אינם מיוחדים אליו אלא בבחינת קרסולים שהוא למטה מהירכים:", + "קרקבן הקרקבן והאצטומכא הכל דבר אחד ופירוש אחד להם וכמו שבארנו בערך אצטומכא כן הוא גזרת הקרקבן:", + "קרקע נקראת השכינה (בתקונא י\"ט דף לז: ובר\"מ פנחס רמ\"ג ע\"ב) מפני שהיא קרקע עולם לכל הט' ספירות העליונות ועליה אמרו (בסנהדרין דף עד ע\"ב) אסתר קרקע עולם היתה. ובה נטועים איש על מקומו ובמציאות זה נקראת קרקע. ובתקונים (תקוני ז\"ח דף קכ\"א ע\"ב) פירש כי יסוד נקרא קרקע ערבות כי ערבות הוא תפארת. וזהו קרקע ערבות. ואפשר הטעם מפני שהוא קרקע לתפארת כי הוא משך הוא\"ו והיינו קרקע ערבות:", + "קשר כל קשר הוא אגודה ואין אגודה פחותה מג' והם תקיעה שברים תרועה. דהיינו קשר. דהיינו ג' אבות גדולה גבורה תפארת. והת\"ת הקושר ג' אבות בסוד ההכרעה נקרא קשר. וכן יסוד בסוד הכרעתו נקרא קשר של ג' אחרות כאלו שהם נצח הוד יסוד. ג' אבות וג' בנים. ומעשה אבות יעשה בנים נמצא קשר בתוך קשר. ת\"ת בתוך יסוד. והיינו חותם בתוך חותם. וכן השכינה נקראת קשר מפני שהיא קושרת שלשה בחינות אלה בסוד ה ג' ווי\"ן. וכן שב\"ת ש' ב\"ת ג' ווי\"ן. ועל כן נקראת קשר של תפילין. ופירש רבי משה שהבינה נקראת קשר הספירות מפני שקושרת הז' ספירות עם הג' ראשונות כאשר נבאר בערך שכינה:", + "קשת פירש בתקונים כי היסוד נקרא קשת מפני שהוא ברית הקשת שעל ידו היחוד ועל יוסף נאמר (בראשית מט) ותשב באיתן קשתו. וקשת וקשר הכל דבר אחד כי קש\"ר תקיעה שברים תרועה והיינו קש\"ת. וא\"א היחוד בלי הקשר האמיץ שהם ברית ותרין ביעין דדכורא. ואז נקרא קשת והוא זורק חצים בסוד זרע היורה כחץ כדפירשנו בערך חצים. ונשלם אות ק' בעזרת הנותן למשור כל עקוב. ועתה נבא בביאור ערך אות רי\"ש:" + ], + [ + "ראייה פירש הרשב\"י ע\"ה בזהר [קלב] כי הראייה היא תלויה בבינה וסימן הלב רואה. וכן נראה מקצת המקומות כי הראייה עקרו תלוי בבינה וגבורה. וכל מקום שתמצא לשון ראיה עקרו תלוי בשמאל. ובמקומות אחרים ברעיא מהימנא (פנחס דף רל.) ובתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי ריאיה היא פני אריה והוא בחסד. וכן ראובן או\"ר ב\"ן והוא ראייה ואור שהוא בחסד וחכמה וכן פירוש ראייה אריה כי הוסיף בראייה י' על תיבת אריה והרמז אל החכמה שהיא יו\"ד. וזה הפי' עיקר ויותר מוכרח. ואמרם הל\"ב רואה היינו שבבינה יש גם כן כח הראייה עכ\"ז עקרה בחכמה וחסד וימצא בבינה על ידי החכמה. ויש ראיה לטוב, וראיה לרע. והכריח הענין מן הפסוקים בזהר פרשת וירא (דף ק\"ה ע\"ב). והטעם כי לפעמים החסד נוטה לדין ולכן ראייה לדין:", + "ראש פירש הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ל\"ט דף ע\"ז ע\"ש) כי כ\"ע מצד החכמה נקרא ראש. כי החכמה גם כן ראש וכדפי' בערך מצוה והכתר על החכמה נקרא ראש האמתי כי הוא ראש לכל ראשים. ורבי משה פירש כי לפעמים היא נקרא גם כן ראש הלבן מפני שבו הלבנינות האמתי. ונקרא כן כשהוא מלבין עונותיהם של ישראל:", + "והחסד נקרא ראש הרים מפני שהוא ראש לג' הרים שהם האבות. שמעו הרים את ריב ה' (מיכה ו ב) ומאן הרים היינו ג' אבות כן פי' בזהר (תשא דף קפ\"ט ע\"ב). ובתיקונים בפסוק (בראשית ח ה) נראו ראשי ההרים פי' שהם ג' אבות הנקראים ראשי ההרים. ואפשר הטעם מפני שהם ראשים לכל שאר הקצוות שכולם נקראים הרים כדפי':", + "וראש צדיק פירוש הרשב\"י ע\"ה בזהר פרשת ויצא [קלג] שני פי'. הא' שהת\"ת נקרא ראש צדיק מטעם כי הוא שורה על ראשו. וכן פי' בתקונים (תקונא ז' דף פ\"ב ע\"א) מאן ראש צדיק דא עמודא דאמצעיתא. והפי' השני, מקום מוצא הברכות של צדיק למלכות. פי' מקום שפך הברכות שדרך האשד ההוא הברכות נשפעות אל המלכות הוא נקרא ראש צדיק ודאי שהיא בחינ' תחתונה של היסוד בערך המתייחד עם המלכות:", + "ראש דבר יש שפי' בחסד ויש שפי' בת\"ת. וזה נראה לי עיקר כי הוא ראש למלכות הנקראת דבר. ואפשר כי מטעם זה נאמר (תהלים קיט קס) ראש דברך אמת כדכתיב (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב ועכ\"ז יצדק קצת ביסוד:", + "ראשי החיה פירש הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ה' דף ח\"י ע\"ב) כי החיה מלכות וראשיה הם נצח והוד ועליהם כתיב (יחזקאל א) ודמות על ראשי החיה רקיע. וראשי חיה עליונה יש בה פי' הרבה בתקונים:", + "ראשית החכמה נקראת ראשית מפני שהיא ראשית לגלוי כמו שהארכנו בשער אם אין סוף הוא הכתר. ומלכות במציאות היו\"ד אשר לה המשתוה אליה, נקראת ג\"כ ראשית. ואמר בתקונים שהיא ג\"כ ראשית לכל הנבראים כמו חכמה עליונה ראשית לכל המתגלה באצילות. ורבי משה אמר כי החכמה נקראת ראשית תרומה מפני שהיא ראשית וכו' ע\"כ. ומפני כך חטה אחת פוטרת כל הכרי ואין לה שיעור למיעוט ההשגה בה. וכן היא נקראת ג\"כ ראשית שמני\"ם מפני שהיא ראשית לשפע הכתר:", + "רב פירש בתקונים (תקוני ז\"ח דף קכט ע\"א) בפסוק (בראשית מח) וידגו לרוב חכמה דאתמר בה (מ\"א ה י) ותרב חכמת שלמה כו'. נראה שלשון רב הוא מצד החכמה ויש קצת סמך לדבר כי תרגום שמן המשחה שהוא בחכמה משח רבות קודשא:", + "רב חסד פירש רבי משה כי החסד נקרא רב חסד. ולא דקדק יפה כי ת\"ת נקרא רב חסד מפני שרובו חסד, ואף על פי שיש בו דין. וכן פירשו רז\"ל (ר\"ה דף י\"ז ע\"א) רב חסד מטה כלפי חסד והיינו התפארת שהוא מטה עצמו וגבורה עמו כלפי החסד. ונקרא כן בהכרעתו לצד ימין. ויש רב טוב ופירש בזהר פ' בראשית (דף ז' ע\"ב) כי הוא ענוגא דחיין דנגדין מעלמא דאתי לגבי חי עלמין עכ\"ל. והכונה כי השפע הנשפע מבינה המגדל היסוד נקרא רב טוב. ופירושו שפע המרבה ומגדל היסוד. עוד פי' שם פ\"א כי רב סתם הוא התפארת ונקרא רב מפני שהוא אילנא ר\"ב ותקיף בגין דאית אילנא זוטא מניה. ובתקונים (תקונא כ\"א דף נ\"ב ע\"ב) פי' כי בקליפה הזכר נקרא רב החובל כדפי' בערך חבלה:", + "רבוע נראה מלשון הזהר כי הרבוע והמרובע הכל בבינה ולא תקרא הבינה מרובעת אלא בהיותה רובעת על הבנים ובפרט בהיותה רובצת על ד' סטרי עלמא ויש לזה גלוי מהזהר (תרומה דף קכ\"ז.):", + "רבים מוסכם בזהר ובר\"מ (משפטים דף קי\"ז.) ובמקומות רבים, כי רבים הם ג' אבות גדולה גבורה ת\"ת ונקראים יחד רבים וכן אין רבים פחות משלשה (בת\"ז דף א'). וכן מוכרח מכמה מקומות. ונקראים רבים מפני שהם רבים לפי שקודם היחוד וההסכמה בסוד ההכרעה נקראים רבים. ר\"ל שלשה מחולקים כי לא יקרא רבים אלא בהיותם חלוקים זה על זה. אמנם בייחודם יקראו אגודה לשון יחוד. ורבים לוחמים לי (תהלים נו ג) פי' רבים מלשון ריב או כמו ויהי רובה קשת (בראשית כא כ):", + "רובע הוא היסוד שנקרא כן מלשון רביע שעל ידו שוכב אלוף עם אשת נעוריו. ופי' בזהר (בלק דף ר\"ד.) שנקרא רובע מפני דשיעורא דגופא ארבע בריתות והיינו שנקרא רובע ישראל (במדבר כג י). ובזהר (שם דף ר\"י ע\"ב) פי' במלכות מפני שני טעמים אם מפני שהיא רביעית למרכבה ואם מפני שהיא מטתו שלשלמה דהיינו לשון רביע:", + "רביעית המלכות נקראת רביעית ההין. ופירש הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רמ\"ז ע\"ב) הטעם כי היא רביעית ליה\"ו שהם ג' אותיות וה' רביעאה והיינו רביעית ההין. ופי' עוד פ\"א רביעית ההין רגל רביעי לכסא של ד' רגלים גדולה גבורה תפארת ומלכות רביעית להם. ולכל הפירושים לא תקרא רביעית ההין אלא בהיותה מתייחדת עם הג' אבות או עם הג' אותיות:", + "רבקה המלכות נקראת כן. אמנם לא תקרא כן אלא בבחינתה מצד תוקף הדין ומתייחדת עם בעלה מצד הגבורה (ע' בזהר תולדות דף קל\"ז ע\"א):", + "רגלים וכן רְגָלִים הכל הוא במלכות והיא נקראת רגלים בסוד הבחינה התחתונה המתלבשת תוך הקליפה. בסוד רחצתי את רגלי איככה אטנפם (שה\"ש ה ג) והיא פשיטת הנצוצות המתלבשת בקליפות. ובזהר פ' לך (דף פ\"ו.) פי' כי המלאכים נקאים רגלים וז\"ל מאן רגליו אלין מלאכין דאינון תחותוי דקב\"ה כד\"א ועמדו רגליו ביום ההוא וכו' עכ\"ל. וקצת צודק עם מה שפי' לעיל דהיינו רגלי השכינה בחינתה עם הכחות [שלה]. אמנם רגלים הוא המתלבשת בנעלים וסנדלים הנעימים, כדפירשנו בערכם. וזה מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב (שם ז ב). כך נ\"ל מהקדמת הזהר (וע' בתקונא ח\"י דל\"ד.):", + "רהטים לפי הנראה מתוך לשון התיקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ז ע\"ב) ירצה כי הנצח וההוד נקראים רהטים בשקתות המים. ובמ\"א (בתקונא שתיתאה דף קלח) פי' כי רהטים הוא בינה דקאמר בד' רהיטי מוחא:", + "רוב בזהר פ' תולדות (דף קמ\"ג) משמע קצת כי רוב ביסוד, בהיותו בין התפארת והמלכות. וז\"ל ורוב דגן ותירוש הא אוקמוה כו' ולא ראיתי צדיק נעזב וגו' ת\"ח נער הייתי וגו' ואוקמוה האי קרא שר העולם אמרו וכו' ובג\"כ אמר ורוב דגן ותירוש עכ\"ל. ופי' כי הוא נקרא רוב דגן ותירוש מפני שלעולם לא חסר ממנו רבוי השפע בהיותו משפיע לשכינה ומקבל ממעלה. דהיינו ולא ראיתי צדיק נעזב מלמעלה מהת\"ת. וזרעו מבקש לחם פי' מבקש במי להשפיע כי אין לחם אלא אשה. ולכן ביותר מחייב רבוי השפע וזה טעם רוב דגן ותירוש. ובתקונים רוב אונים דא כ\"ע ופירשנו בערך איש (ע' בס' קה\"י):", + "רוח רוח סתם הוא התפארת וכן הוא יסוד האויר כנודע. ונקרא רוח בסוד הבחינה המכרעת בין הגדולה והגבורה. ולפעמים נקרא רוח צפונית שהוא יונק מהגבורה ששם הצפון. וזהו רוח צפונית שהיה מנשב בכנור של דוד. וכשיונק מחסד נקרא רוח דרומית ששם הדרום ונקרא רוח חם בסוד חמימות הגבורה ורוח קר בסוד מימי החסד הקרים. והמלכות נקראת רוח הקודש כשהיא יונקת מסטרא דהוד שמשם יניקת המדברים ברוח הקדש שהם למטה מן הנביאים שהם מנצח. כ\"פ בזהר [קלד] במ\"א. ובפ' אחרי (דף ס\"א.) פי' כי המלכות נקראת רוח הקדש כאשר היא מקבלת מחכמה שהיא נק' קדש. ואפשר דהא והא איתנהו כי החכמה משפיע להוד והוד אל המלכות [קלה] ונקראת המלכות רוח גדולה כשיונקת מרוח דרומית. ונקראת רוח חזק כשיונקת מרוח צפונית. גדולה מצד החסד, וחזק מצד הגבורה. ונקראת רוח יום ומסטרא דהתפארת. וטעמי הכנויים האלו ומבוארים. ובמלת רוח אלדים בו (בראשית מא לח) שפי' [המפרשים] בחכמה אפשר הטעם שהוא רוח ונשמה לבינה הנקרא אלדים. וגם בענין זה יצדק בת\"ת שהוא רוח למלכות הנקרא אלדים. וגם שהוא יוצא מתוך פה עלאה הנקראת בינה:", + "רוחב נראה מתוך לשון הזהר בר\"מ (תרומה קנ\"ח.) כי הרוחב הוא מסטרא דמלכות. וכן ביאר שם, חמש אמות אורך מסטרא דה' עלאה וה' רוחב מסטרא דה' תתאה. נראה שהרוחב מצד המלכות:", + "רוכב שמים פי' ר' משה כי הבינה נקרא רוכב שמים והטעם כי היא רוכבת על שמים שהם אש ומים וכללם שהם גדולה גבורה ת\"ת. ונ\"ל כי הבינה נקראת רוכב שמים בבחינת הה\"א דהיא ג' ווי\"ן שהם ג' אבות:", + "רוכל פי' בתקונים שהוא היסוד כדפירשתי בערך אבקת. והטעם שבו מתערבין כל מיני השפע והוא רוכל שלהם:", + "רום או רום פירשו המפרשים כי בחולם הוא בכתר ובשורק [בת\"ת]. רום שמים פי' בתקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ו) כי החכמה נקרא רום שמים ועליה נאמר למי נושאים כפים לרום שמים:", + "רומח פי' בתקונים (בהקדמה ד\"י.) כי בעת נטות הת\"ת אל החסד שהוא אברהם רמ\"ח מצות עשה ועם ו' של ת\"ת הוא רומח ויד האוחז בה היא המלכות בסוד היחוד:", + "רועה בשושנים פי' הרשב\"י ע\"ה (בתקונא כה ד\"סט) שהוא הת\"ת שהוא רועה בשני שושנים שהם שני ההי\"ן כענין מבריח מן הקצה אל הקצה (שמות לו לח):", + "רחובות בינה נקראת רחובות מטעם שבה היא רוחב הכל שהיא נחלה בלי מצרים כדפי' בערכו. ול\"נ רחובות בצד המתפשט למטה על הבנים. וזהו ברחובות פלגי מים (משלי ה טז), דהיינו התפשטות הספי'. ויש לזה הכרח מהזהר פ' תולדות (דף קמא ע\"ב ע\"ש):", + "רחום פי' ר' משה כי החסד נקרא רחום מפני שהוא מרחם על הבריות אע\"פ שאינם ראוים מעצמם. והת\"ת יקרא רחמן. ולנו נראה כי הת\"ת נקרא רחמן בכח הרחמים שבו. ונקרא רחום החסד בכח רחמי התפארת. שהתפארת הוא בעל הרחמים, והחסד בעל החסדים. ונמצא רחום רומז רמ\"ח ו' שהוא התפארת אל צד החסד. כדרך שפי' בערך רומח:", + "רחוק הרוחק לעולם הוא בחכמה ומפני מיעוט ההשגה בו נקרא רחוק. והתפארת נקרא א\"ח רחוק אל המלכות כדפי' בערך קרוב. והטעם מפני שמתעלה אל החכמה. ועל זה נאמר (תהלים י א) למה ה' תעמוד ברחוק. פי' הת\"ת שמתעלה אל החכמה ונשארה המלכות גלמודה ח\"ו. וכן משמע בזהר פ' ויקרא (ד\"ך ע\"ב) בפסוק (ירמיה ל י. מו כז) הנני מושיעך מרחוק. וקצת משמע התם כי גם הבינה נקראת רחוק:", + "רחל נקראת המלכות בסוד הבחינה המתייחדת בכח רחמי הת\"ת יעקב. ובכח הרחמים שבה, עליה נאמר (ירמיה לא) רחל מבכה על בניה:", + "רחמים נקרא הת\"ת מפני היותו קו הרחמים כדפי' בשערים הקודמים. והכתר מפני היותו שרש הקו האמצעי נקרא רחמים גמורים כי אין בו תפיסת דין [קלו]:", + "ריב ה' נקרא השכינה מפני שהיא מתרעמת ומריבה עם בעלה על חרבן בית מקדשה וגלותה וגלות בניה עד ישקיף וירא ה'. וכן הבינה נמי עושה ריב על היסוד החרב שנאמר (ישעיה יט ה. איוב יד יא) ונהר יחרב ויבש. ושתיהם נקראים ריבות שכינתא עלאה ותתאה כדפי' (בתקונא כ\"א דף מ\"ב ע\"ב ע\"ש). ריח עניינו כי המלכות בהיותה עולה למעלה לרצון בסוד עשן [קלז] המערכה שפי' בערכו. כי עלייתה הוא ע\"י הת\"ת. ובעלותם מיוחדים אל מקורם הנעלם שבחכמה אז נקראת מלכות העולה עד אין סוף [ריח] וברדתם יורדת דרך ניחוח שבארנו בערכו.", + "וענין ריח הוא כי בהיות האש וכח הגבורה שהוא היוצא מן החוטם מתפשט לשרוף העולם ונשפע אל המלכות. אז בעלות [קלח] דרך הדין המלכות ומתדבקת בעשן שהוא כחות הגבורה הנשפעים מהגבורה העליונה ומתדבקים בשרשם שהוא הסתלקות העשן של האש ועולה דרך החוטם שהוא הגבורה ומתדבקת בבינה ששם המקור של אש הגבורה כנודע אז מתעורר אהבה ביחוד הת\"ת והמלכות ומתדבקים ביחוד הבינה והחכמה בסוד הדעת כמבואר לעיל. אז מתעורר שפע החכמה במקורות הרחמים שבבינה ונפתחים המקורות ההם (ונשפע) ומתלבש הבינה בסוד רחמים ואז העולם בנחת וזהו ריח ניחוח. זהו העולה אלינו בהסכמה אחר העיון בס' הזהר בדרוש. ובארנו בזה בשער מהות והנהגת בפ' י\"ב. ושם העתקנו קצת מלשון הזהר. ובזה יצדק גם דברי המפרשים ריח סתם בחכמה וכן דברי הרשב\"י בתקונים:", + "ריקם במקומות מהזהר נראה כי כל לשון רק הוא בקליפה כמו והבור רק אין בו מים (בראשית לז כד) ופי' (רז\"ל שבת דף כ\"ב.) מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. וכן מוכח לשון שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה. ובתקונים פי' כי ריקם הוא בשם אלהים כשהיא ריק מן ה\"י ישאר אל\"ם. והענין כי אלם הוא בחינת הת\"ת כאשר אין המלכות שהיא ה\"י עמו והיינו שהוא ריקם מן השכינה. והת\"ת [כביכול נשאר] אלם כשאין הדבור שהוא השכינה עמו [קלט] (ע' בס' קה\"י בע' ריקם):", + "רם יש שפי' בכתר ויש שפירש בת\"ת. והיותר נראה אצלינו שהוא בבינה כדפי' בערך ירום ע\"ש. ומ\"ש הכתוב (ישעיה ו א) יושב על כסא רם ונשא הכונה על המלכות העולה על חסד וגבורה. כי רם ירצה שהוא ירום מאברהם ונשא מיצחק. ולכן כל נשא ורם סתם הוא נאמר על הבינה מצד החסד או מצד גבורה. אמנם בהתייחס אל ענין אחר יתבאר בדרך זה שפירשנו. ועיין בערך ירום ובערך נשא:", + "רמונים פי' בתיקונים (תקונא כ\"ו דף ס\"ט ע\"ב) כי נצח והוד נק' שני רימונים:", + "רנה הרנה היא מצד הצדיק דכתיב רננו צדיקים וכו'. ונקרא כן הצדיק בהיותו יונק מצד השמאל כפי מנהגו. כן פי' בתיקונים (תקונא יג דף כח ע\"א ע\"ש):", + "רעה היא בקליפה שעליה רוכב הנגע כדפירשנו בערכו:", + "ריעים פי' הרשב\"י בתיקונים כי הנצח וההוד נקראים שני רעים. והטעם כי הם ריעים בפעולתם ולכן נמצא רוב כנוייהם באדם על שניהם יחד. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה במ\"א נצח והוד תרי פלגי דגופא הוי. ובזהר פ' ויקרא (ד\"ד.) אמר כי החכמה והבינה נקראים ריעים. ואפ\"ל שכאשר נצח והוד יונקים מחכמה ובינה דרך חסד וגבורה [ג\"כ] נקראים ריעים כדרך ששרשי השרשי' נקראי' ריעים:", + "רעמים הם מצד הגבורה כדכתיב (איוב כו יד) ורעם גבורותיו כו'. וכן פירוש בתיקונים. ואפשר שלכן מברכין עליהם שכחו וגבורתו מלא עולם:", + "רעש יש רעש ויש רעש. יש רעש דקדושה והוא שבו עתיד הקב\"ה להחיות את המתים ועליו נאמר (יחזקאל א) ואשמע אחרי קול רעש גדול. והמלכות נקרא רעש ובהפוך האותיות עשר [קם] כי היא כלולה מעשר ומתלבשת בתוקף הגבורה ומרעשת מלכות הרשעה מלכות זדון ומאבדת אותה (מן העולם). ובחינה זו נקרא רעש. ויש רעש אחר והיא בהיפך אותיות רשע המרשעת והמרעשת פני תבל לאבד צדיקים ברגע ח\"ו רח\"ל:", + "רצון השפע היורד מכ\"ע הוא מרצה ונותן חפץ ורצון טוב לכל הספירות. ולפיכך נקראו רצון כאדם המתלבש ברצון בעת אכילתו כן הספי' מתרצות ברצון עליון בעת יניקתם ממנו ולכן עיקר הרצון בכתר. ולשון נפעל שימצא בזה, הוא הספירה הנזכר בפסוק לפי הענין המתרצה מהרצון העליון. והמשל בזה רצית ה' ארצך (תהלים פה ב) והכוונה [ספי' מלכות הנקרא ארץ] הנשפע עליה שפע הרצון. ומזה נקיש לכל כיוצא בו:", + "רקיע הרקיעים הם הרבה. ראשונה כל הספירות נקראים יחד רקיעים כדפירשנו בשערים הקודמים. עוד נקרא החמש ספי' רקיעים מצד הגבורה. והיינו ה' רקיעים הנזכר ביום ב' כדפי' בפרקים הקודמים בשער זה. ונקראו רקיעים מפני היותם מתפשטים ונמתחים בפעולתם ודמיונם מעלה לעלול ברקיעים כמו שפי' בשער סדר עמידתן. ועיקר הרקיע ת\"ת ועל ידו הם ה' ספי' ה' רקיעים. והיסוד ג\"כ נקרא רקיע שעל ראשי החיות שבמלכות. והמלכות לפעמים נקרא רקיע שהוא הרקיע שעל ראשי החיות תחתונות. והבינה נק' רקיע מפני שהיא רקיע על ראשי החיות עליונות גדולה גבורה ת\"ת ומלכות שהם ד' חיות אצילות שבאצילות כל אלו ביארו בזהר (ויגש דף רי\"א ע\"א ויקהל דף רי\"ב י\"ג ע\"א):", + "רשות המלכות בהיותה מתייחדת לבעלה נקראת רשות היחיד שהיא רשות ליחידו של עולם ת\"ת. וכן שם בן ד' רחבו ד' שהיא יהו\"ה וגבהו עשרה שהוא יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א. ולכן מלכות המתייחדת עם הת\"ת בעלה נקראת רשות היחיד וכאשר אין האיש בביתו נקראת רשות בפני עצמה. פי' רשות לבדה שאינה עם היחוד. ע\"כ דברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים (בהקדמה דף י\"א. ובתקונא ה' דף י\"ח).", + "ועוד פי' במ\"א (בתקונא כ\"ד דף סז) כי רשות הרבים הוא נחש אשת זנונים סמא\"ל. ונקרא רשות הרבים מפני שהם רבים ע' אומות ועל ידו יונקים כלם. אמנם יחידו של עולם הוא אחד יחיד ומיוחד. ע\"כ הגיע ביאור ערך אות רי\"ש, בעזר אלהי השופע עלינו. ועתה נבא בביאור ערך אות שי\"ן:" + ], + [ + "שאלה פי' בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז.) כי המלכות מצד החסד עם החכמה נקרא שאלה ולכן נחתם במלת שאלה שם א\"ל שהוא חסד. ולכן בה נאמר לשלמה (מ\"א ג ה) שאל מה אתן לך. ושאל חכמה שהוא על החסד. והוסיפו שם הביאור:", + "שאגה פי' שאגת לביא הוא בחסד מצד הדין שבו והענין מורה כן כי הוא שואג מצד הדין והוא אריה שהוא חסד ופשוט הוא. ולכן נאמר (עמוס ג ח) אריה שאג מי לא יירא אחר שהכל מתלבשין בדין ואפי' החסד:", + "שאר כבר בארנו בערך משה החילוק שבין יעקב אבינו למרע\"ה. ומלכות נקרא שאר מצד בחינתה עם התפארת במציאותו הנעלם אשר שם מרכבת מרע\"ה. כן פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים. ולשון שאר הוא כמו שאר בשרו כד\"א (בראשית ב) ובשר מבשרי:", + "שאור יש שפירשו בגבורה. ולא יצדק כי אם בקליפה. אם לא שנאמר כי מפני שהיא נשפעת משם נקראת על שמה וזה דוחק:", + "שבועה היא במלכות וכן מבואר בר\"מ (פנחס רנה). ובמ\"א (משפט' קט\"ז) פי' כי שבועה ביסוד. ובמ\"א פירש כי היא בבינה. והענין כי לשון שבועה פירוש מלשון שביעיות והכוונה כי זאת כלולה משבע קנים ולא תקרא שום ספירה שביעית פירוש כלולה משבע אם לא ע\"י היסוד כמו שנבאר בערך שביעית. ונמצאנו למדים ששבועה הוא במלכות בעלייתה אל היסוד. וע\"כ השבועה חי ה' שהוא היסוד הנקרא חי כנודע. והכל ע\"י הבינה כי עיקר השביעיות והחיות של היסוד הוא ע\"י שפע הבינה ולכן השבועה תצדק על הבינה, ועל היסוד, ועל המלכות. ועקרה במלכות בעלותה אל היסוד ונכללת שם משבע קני מנורה על ידי הבינה:", + "שביעיות כל לשון שביעית שביעי וכיוצא בו הכל מסטרא דצדיק, ואם יהיה בספירה אחרת. וז\"ל הרשב\"י בתיקונים [קמא] כל ספירן אתקריאו שביעיות מסטרא דצדיק. אמנם לא יתכנו הספירות מצד הצדיק אם לא בקבלתו מהבינה וכן פירש בתיקונים:", + "שבע שנים היא בינה [קמב]:", + "שבע שבתות כל ספירות משבע ימי הבנין נקרא שבת א' בסוד שמיטה א'. ואמנם בינה מפני היותה יובל והיא כלולה משבע שבתות נקרא ג\"כ שבע שבתות. והכוונה שהיא נקרא כן בהיות שהבינה כלולה מז' ספי' וז' ספי' כל אחת כלולה מז' נמצאו מתראות בה מ\"ט ספי' בסוד מ\"ט שערים ובסוד מ\"ט שני היובל. ושאר הענין בדרוש זה הארכנו בשער השערים:", + "שבעה פי' בזהר פ' אמור (דף ק\"ב) שהוא הרמז לתפארת ביחוד החסד והגבורה כי הת\"ת חמשי ושניהם עמו הרי שבעה ע\"ש:", + "שבעת ימים פי' בזוהר פ' אחרי (דף פ\"ט ע\"ב) ובאמור (דף צ\"ב) כי הבינה נקראת שבעת ימים מפני שהיא כוללת בתוכה ו' ימים שתחתיה. ובפרשת מקץ (דף ר\"ד) פירש כי למעלה הם ז' ימים עליונים ולמטה ז' והם שבעת ימים ושבעת ימים י\"ד יום [קמג]:", + "שבכות פירוש השבכות שעל הכותרות שעל ראשי העמודים יכי\"ן ובוע\"ז והם נצח והוד והכותרות שעל ראשיהם הם גדולה וגבורה שהם כותרות על ראשי נצח והוד. ועל ראשי הכותרות האלו הם בינה וחכמה שבכות עליהם:", + "שבת בענין השבת יש דעות חלוקות ואנו נבאר באופן יתוקן הכל כמו שכתבנו בערך ימים. עלה בהסכמתינו כי שבת נשאר לפי חשבון הימים בין יסוד ומלכות. ועיקר השבת הוא מלכות וסימנך ש' ב\"ת. והכוונה ב\"ת היא מלכות במציאות היו\"ד במציאות הה'. ש' הם שלשה אבות הכלולים במציאות הה\"א כמו שהארכנו בשער האצילות. כן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים [קמד] ובר\"מ (פינחס דף רנ\"ד.) פירש כי ש' הם ג' כתרין כתר חכמה בינה. והכל עולה אל מקום אחד. כי ראשי הווי\"ן הם סגולתא דהיינו שלש' יודי\"ן. ואחר ששבת היא מלכות ידענו שהיא מדת לילה. נמצא ליל שבת היא לבדה ולכן אנו אומרים בתפלת ליל שבת וינוחו בה לרמוז אל הנקבה. אמנם ביום שהוא הזכר כמו שנבאר אנו אומרים וינוחו בו לרמוז אל הזכר. ושבת שהיא מלכות לא יקרא שבת אלא ע\"י היסוד שביעי כדפירשנו לעיל בערכו.", + "והנה השבת שהיא מלכות היא כלולה עם היסוד. ולכן אנו אומרים ויכולו בליל שבת כי ויכלו הוא ביסוד ולכן עולה ע' כי ע' [קמה] הוא ביסוד שהוא שביעי כדפירשנו לעיל. נמצא לפי זה שאין שבת אלא בכללות היסוד עם המלכות. וכן מלת יסו\"ד הוא כללות היסוד עם המלכות. כי היו\"ד היא בשכינה. וסוד הוא סוד ה' ליראיו (תהלים כה יד). ובהיות הבקר שהוא מדת יום הנה תהיה המלכות שהיא שבת עולה להתייחד עם שבת שני שהוא התפארת שהם שני שבתות כאחד ביחוד גמור. וזהו ישמח משה במתנת חלקו בסוד הת\"ת כמו שנודע. ובהיותם מיוחדים שניהם יעלו להתעטר במדת הבינה והיא שבת הגדול. ועליה אנו אומרים נשמת כל חי שהיא נשמה שממנה הנשמות אצולות כנודע. לכן נמצא שבת שבתון. כיצד שבת נקראת המלכות כדפי', שבתו\"ן נקרא הבינה. כיצד שבת מלכות, ו' ת\"ת, ן' בינה. נמצא שבתון כולל ג' שבתות בבינה. ובהיות היחוד הזה משלשה מדות הללו הנה יתיחדו ע\"י הבינה והחכמה וע\"י הת\"ת ו\"ק והמלכות בעצמה. ולזה נקראו כלם יחד שבתות הרבה זה הסכמתינו בעינן שבת מוכרח מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה:", + "שדה סתם היא המלכות וכן מבואר בזהר פרשת חיי שרה (דקכ\"ב ע\"א ע\"ש) ונקראת שד\"ה ובשר בשדה טרפה (שמות כב ל) וכן כי בשדה מצאה וכו' (דברים כב כז). ובשדה תפוחים יש בו פי' והנראה כי עיקר המלה הזאת בת\"ת ונקרא כן מפני שהוא כלול מג' גוונים אדום ולבן וירוק והם גווני התפוח וכזה פי' רבי משה. ובר\"מ (פנחס דף רל\"ב) הת\"ת נק' ארך אפים כדפי' בערכו. והטעם כי יש לו שני פנים, פני החסד בסוד הלובן, ופני הדין בסוד האודם הפנים הם כדמות שני תפוחים, זה מצד זה, וזה מצד זה. ומטעם זה נקרא הת\"ת שדה של תפוחים שיש בו שני תפוחים. ובזהר פרשת תולדות (דף קמב ע\"ב) פירש כי המלכות נקראת שדה של תפוחים. והטעם כי היא נקראת שדה וכל התפוחים שהם האבות משפיעים אליה. וכן בפר' ויחי (דף רמ\"ט) ז\"ל ת\"ח כד שלטא סיהרא שדה תפוחים אקרי עכ\"ל.", + "והמלכות נקראת ג\"כ שדה ענתות כאשר היא עניה כ\"פ בזוהר שם:", + "שדרת הלולב פי' רבי משה כי היסוד נקרא שדרת הלולב והלולב הוא היסוד והת\"ת יחד כדפי' בערכו ונקרא כן בסוד העלים העולין בקנה ימין ושמאל והם רומזים אל הקצוות הנכללים בשניהם. וכאשר נאמר שדרת הלולב יהיה הכונה אל היסוד ואל הת\"ת הנכללים בכלל והרמז אל פרטיותם לבד:", + "שה פירש הרשב\"י ע\"ה בר\"מ שהוא סוד החסד דהיינו שה תמים זכר (שמות יב ה) וכענין איש תמים, התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז א) (ע' בר\"מ פרשת צו דף כ\"ח ע\"א):", + "שוטר פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (משפטים ד\"קיז ע\"ב) כי הת\"ת מצד המלכות נקרא שוטר. והטעם כי השוטר הוא שליח השופט כי השופט חותך הדין והשוטר מקיים את הדין בעל כרחם של בעלי הדינים ואם צריכים להלקות השוטר מלקה אותם ומטעם כי המלכות היא הרצועה הטהורה להלקות הרשע לכן הת\"ת בהיותו מלקה ע\"י נקרא שוטר מצד המלכות (וע' בס' ק\"י):", + "שוכן עד פיר' ר' משה כי הת\"ת נקרא שוכן עד. והטעם כי היסוד נקרא עד כדפי' בערכו. ובהיות הת\"ת שופע על היסוד בהיותו נקרא עד נקרא הת\"ת שוכן עד. או אפשר לומר כי הוא שוכן בבינה הנקרא עד, או במלכות הנקראת עד כדפי' בערכו:", + "שולחן נקראת המלכות בסוד קבלתה מן הגבורה והגבורה שורה עליו. וזהו שלחן בצפון כן פי' הרשב\"י ע\"ה (בתקונים בתקונא כ\"ד דף ס\"ח. ובתקונא מ\"ז דף פ\"א ע\"ב) שולט פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ שם כי הת\"ת מצד היסוד נקרא שולט והטעם כי שולט אינו כ\"כ כמו מלך ולכן השולט תחת המלך. ובהיותו הת\"ת במדרגת שולט הוא מצד בחינת היסוד ששם הוא השולט. כדכתיב (בראשית מב ו) ויוסף הוא השליט:", + "שועה פי' במלכות. וכן נתבאר בזהר פרשת שמות (דף י\"ט ע\"ב) ז\"ל אמר רבי יצחק אין לך שועה אלא בתפלה שנא' שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה כו' הרי כי השועה היא בתפלה שהיא המלכות:", + "שופט פי' הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ משפטים קי\"ז ע\"ב) כי הספירות כלם נקראים שופטים מצד הבינה ובפרט הת\"ת שנקרא שופט. והטעם כי בינה גבורה נקרא. מפני שממנה נשפע הדין למטה. ולכן בהיותה מתפשטת בכח הדין כל הספירות כלם נקראות שופטים מצדה ובהיות התגבורת הזה על הת\"ת אז נקרא שופט:", + "שופר יש שופר גדול ושופר סתם. שופר סתם הוא הת\"ת הנקרא ג\"כ קרן כדפי' בערכו. אמנם שופר גדול הוא הבינה ולכן נקראת גדול מפני שבה תלוי החירות בסוד היובל ולכן נקראת קרן היובל. ואפשר שנקראת גדול מצד הגדולה. וזה מורה על גדולתה שאינה מושגת אלא בגדולה לבד. ובבחינת העלמתה אל שעור הזה נקראת שופר גדול:", + "שוקים הנצח וההוד נקרא שוקים בסוד כי הת\"ת שהוא הגוף נשען עליהם. ונראה שאינם נקראים שוקים אלא בהיותם כלולים מנצח נצחים הוד הודות כדפי' בערך נצח שכן כתיב (שה\"ש ה טו) שוקיו עמודי שש:", + "שור המוסכם בדברי המפרשים כי השור הוא בגבורה. אמנם בשור הזה יש שור תם ושור מועד. שור תם הוא מצד הקדושה במדרגת הקדושה. ושור מועד הוא מצד הטומאה כי הוא מועד להרע. ולהיות כי השור הזה מצד תוקף הדין מרחיקין משור תם חמשים אמה. ובתקונים פי' כי הת\"ת מצד הגבורה נקרא' שור. ובתקונים (בהקדמה דף ח' ע\"ב) נראה עוד כי הנדרש שור שהקריב אדה\"ר קרן א' הי' לו במצחו הוא המלכות. והקרן במצחו יסוד כדפי' בערך קרן:", + "שושן יש שושן אדום ושושן לבן. לפעמים האדום שולט על הלבן וגובר עליו והוא ההוד הגובר על הנצח שהוא לבן נוטה לאדום ושושן לבן גובר על האדום והוא הנצח הגובר על ההוד והוא אודם נוטה ללובן. ואלו הם שושן בלשון זכר. אמנם יש שושנה נקבה ויתבאר בערכה בע\"ה:", + "שושנה היא המלכות והיא ג\"כ כלולה מב' גוונים אדום ולבן שהוא גוון ההתעוררות הימין והשמאל. וכן בזהר פר' אמור (דף ק\"ז.) פי' כי היא נקראת שושנה. בזמנא דבעיא לאזדווגא ביה במלכא [אקרי חבצלת. בתר דאתדבקת ביה במלכא] באינון נשיקין אקרי שושנה עכ\"ל.", + "וכבר נודע כי קודם הנשיקין הוא החיבוק דהיינו ע\"י הגדולה והגבורה אודם ולובן והם גווני השושנה. ובזהר פרשת בראשית (דף א') פי' כי שושנה יש שם י\"ג עלין וכן מלכות יש לה י\"ג מכילין דרחמי, א\"כ שושנה רומזת בהיותה מאירה מי\"ג מדות עליונים. ובתקונים (תקונא ל\"ח דף ע\"ח ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה בענין השושנה בפרטיותיה וז\"ל בראשית ברא אלהי\"ם פתח ואמר כשושנה בין החוחים וכו' (שה\"ש ב ב) שושנה אית בה חמש עלין מלגאו וה' מלבר. ואינון ה' ה'. שרביט דילה ו'. תפוח דילה י'. וכלא אלדים, חמש אתוון דיליה, ה' חמש עלין מלבר, ה' חמש עלין מלגאו. י' תפוח, ו' מלא שרביט כו' עכ\"ל.", + "ופי' כי כיון לבאר שם אלהים שבבראשית ברא אלהים לכן פתח בפסוק כשושנה בין החוחים. והכוונה על השכינה שהיא בגלות בין החוחים בין הקליפות של טומאה שהם קוצים וחוחים וברקנים. וכוונתו בהתחלה בפסוק זה לבאר שם אלהים שבו ה' על י' ואין זה סדר האותיות בשם בן ד' אלא י' על ה'. ולבאר ענין זה אמר ששם אלהים בשכינה ושושנה בשכינה ושם בן ד' בשושנה ובשכינה.", + "והנה השם הזה מהופך כי ה' ה' הם חמש עלין דלגאו ולבר. והכונה על האמת במשל השושנה כי בשושנה יש חמש עלין פנימים והם עיקר השושנה. וחמש עלים חצוניים הם לבוש אל החמש פנימים שהם בפנים. וכן מלכות ה' ובינה ה' והכונה כי במלכות ה' ספי' שהם ה' בריחי המשכן שהם גדולה וגבורה ת\"ת נצח הוד. ויסוד נכלל עם הת\"ת. ואלו החמשה הם בבינה ומאירה הבינה הה' אלו בה' תחתונים שבמלכות ומאירה אלו באלו. ונמצא לפי זה ה' עליונים נשמה לחמשה תחתונים. והתחתונים לבוש אל העליונים. וזהו הנמשל אל עלין של השושנה. שרביט דילה ו', פי' השרביט שבו נאחז השושנה הוא ו' שהוא הת\"ת. והתפוח שהוא תפוח השושנה הוא י'. נמצינו למדים בשושנה אין השם כתקונו וכשורתו שההי\"ן על ו' י' וכן בשם אלדים. וז\"ש וכלא אלדים, פי' כל מציאות הזה הוא בשם אלדים. כי הה' אותיות בעצמן הם ה' עלין דלבר, והה' בפני עצמה היא ה' עלין דלגאו, והי' הוא תפוח, ושאר השם שהוא אותיות מל\"א לרמוז על וא\"ו במלואה שהוא השרביט. והרי בזה אין לתמוה על היות הה\"א על הי'. וכיון לומר מל\"א ולא אל\"ם כדרכו במקומות אחרים, מטעם שתיבת מלא רומז לת\"ת דהיינו ו' אבל אלם רומז למלכות כדמוכח בתקונים פעמים הרבה. ע\"כ פי' המאמר. ומתוכו מתבאר ענין השושנה שבה נרמז יהו\"ה בהפוך אתוון ובה נרמז שם אלהים. וכן נתבאר ענין רמז מציאות השושנה. עוד בתקונים (תקונא כ\"ה דף ס\"ט ע\"ב) שושנים הם ב' והם שכינתא עלאה ושכינתא תתאה כו' ועליהם נאמר שושנים בלשון רבים. ויש בהם י\"ג עלין שהם ששה וששה בסוד דין ורחמים מלמעלה למטה ומלמטה למעלה וכן לכל אחד ואחד ע\"ש:", + "שחקים נקראים נצח והוד ופי' הרשב\"י ע\"ה כי כאשר שוחקים מן לצדיקים דהיינו ההשפעה הבאה על ידם לצדיק כי כמו ששתי ביצי הזכר הם מבשלים הזרע שאם לא כן לא יוכל לבא אל הברית, כן הדבר בשתי ספירות אלו כי הם משפיעים שפע ת\"ת ומבשלים אותו ומהוים אותו הוי\"ה ראויה אל היסוד. ונקראים שחקים כששוחקים שפע מצד השמאל הגבורה אמנם מצד הימין נקראים טוחנות, כן באר הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פינחס דף רל\"ה ע\"א) ופי' בערכו:", + "שחר פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (משפטים דף קי\"ט: ובפינחס דף רמ\"ג.) כי שתי מדרגות הם בקר ושחר, בקר דאברהם, ושחר בנצח. כי הבקר הוא אחר ההארה הגמורה ועלות האור בעצם. ושחר הוא קודם אור היום שהוא תחלת עמוד השחר ולשונו מלשון עמוד השחר. ועל האמת פי' עמוד השחר לשון שחרות כי אע\"פ שהוא לבן, בערך החסד שחור הוא ונקרא הנצח שחר כאשר הוא בחסד כמו החסד עצמו והוא קודם אליו ממטה למעלה:", + "שטנה פי' ר' משה שהוא בגבורה ואינו מתישב אצלינו. אלא הוא בקליפות המשטינות את העולם והוא הבאר אשר רבו עליה (בראשית כו). באר נשבר שלא יכיל מימיו. אמנם הבאר מקור מים חיים לא רבך עליה. ועל האמת כי נכון היא שטנה הוא בקליפות ולא בקדושה:", + "שיבה פי' בזהר פרשת קדושים (דף פ\"ז) בפסוק (ויקרא יט לב) מפני שיבה תקום כי שיבה הוא בכתר ואפשר הטעם מפני הלבנינות שבו שיח פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נ\"א דף פ\"ד.) בפסוק (בראשית ב) וכל שיח השדה טרם יהיה וז\"ל אמר ליה ר' אלעזר, אבא, שיח מנא לן דאיהו צדיק. א\"ל ברי ביה תשכח ח\"י ש' איהו כללא דכליל תלת עדרי צאן דאינון שורשא דאילנא כו' עכ\"ל. הנה כי הצדיק נקרא שיח בהיותו ח\"י מצד חיות הבינה ובהיותו מצידה כלול מג' גוונים שהם חסד דין רחמים. ודקדק בקראם ג' עדרי צאן להכריח שהגוונים האלה ביסוד. והטעם כי ג' עדרי צאן רובצים עליה ואמר הכתוב (שם כט ב) והנה באר בשדה היא מלכות וג' עדרי צאן רובצים על הבאר ממש דהיינו ג' גוונים. וקראם שורש האילן לרמוז אל שהוא כלול מהם מצד הבינה שהיא שרש האילן מפני שבה שקועים שרשי האילן שהוא האצילות:", + "שיטה פי' בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז ע\"א) כי המלכו' נקראת שיטה מצד פשיטת החסד כי הוא [מלשון] פשוטה. פי' כמו תקיעה שהיא פשוטה והיא סוד החסד:", + "שיר פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים כי שיר הוא בחכמה וסימנך שר י'. ובמ\"א פי' המלכות נקראת שירה פי' שיר ה'. ולפעמים מפרש שי\"ר במלכות, ובפרט בשיר השירים אין ספק. והטעם כי החכמה והמלכות יש להם מציאות א' בסוד הי' שבמלכות כדפי' בשער המציאיות ובאותה בחינה יצדק שי\"ר שר י'. אמנם במציאות היו\"ד והה\"א שתיהם יחד תקרא שירה שפי' שר י' שר ה'. ובמ\"א (בהקדמה ת\"ז דף ג'.) אמר שיר הלוים משמאלא. אפשר לומר בישרא\"ל שאמר שם שי\"ר א\"ל ופי' שיר הלוים ע\"ש. אבל במ\"א שאמר שיר פי' שיר י' אין ספק שיש לו חלק בבינה בסוד השיר:", + "שכחה פי' בזוהר פרשת מקץ (דף קצ\"ג ע\"ב) כי מצד הקליפה היא השכחה שאין שם זכירה. ועם היות שיש שם זכירה בצד הקליפה כדפי' בערכו, עכ\"ז זכירתם היא לרע והוא יותר רע מן השכחה. וזהו (אז\"ל אבות פ\"ד) ב\"ה שאין לפניו לא עולה ולא שכחה וכו' כמו לא יגורך רע (תהלים ה ה):", + "שכינה יש שכינה עלאה ושכינה תתאה והם בינה ומלכות. ה\"א עלאה, וה\"א תתאה. והטעם שהמלכות נקרא שכינה מפני שמשכנת בעולם התחתון כל האצילות העליון. והבינה נקרא ג\"כ שכינה מפני שמשכנת ג' ראשונות על שבע ספי' הבנין. או אפשר לומר כי הם מקום ששוכנים בהם שש קצוות, אם בנקבה העליונה בסוד עלייתם, ואם במלכות בסוד ירידתם, ועושים שם שכינתם. והבינה נקראת שכינת עוזו פי' שכינה הנותנת עוז לגבורה כן פי' בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ט ע\"א):", + "שכל טוב פירש ר\"מ כי היסוד נקרא שכל טוב. ואמנם דעתינו כי כל מקום לשון השכלה מצד החכמה כדפי' בשער הנתיבות. וטו\"ב בארנו בערכו [קמו]. עוד אמר כי הכתר נקרא שכל קדמון מורה על קדמותו וכן שכל קבוע מורה על קביעותו ברחמים ואין להם ענין. ויש שקראו למלכות שכ\"ל הפועל הטעם שהיא חכמה תתאה שפועל הפעולות בעולם התחתון. ויש שקראו לחכמה עליונה שכל נבדל מפני שיש הבדל בינה ובין הבינה ובין הכתר, כדמיון הבדל בין היש ובין האין כנודע:", + "שכן בר\"מ (משפטים קט\"ו.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי היסוד נקרא שכן קרוב בהיותו שכן למלכות והוא שוכן עליה. וע' בערך קרוב:", + "שלג פי' ר' משה כי הת\"ת נקרא כן והכריח הדבר מאמרם ז\"ל שלג שתחת כסא כבוד. ופי' כי כסא כבוד הוא בינה שהיא כסא לחכמה שהיא כבוד. ויפה כיון. אמנם רצה ג\"כ להכריח הענין מקרח הנורא. ואין הענין כמו שכחשב כדפירשנו בערכו. ואפשר לומר שיהיה בחסד וידוקדק לשון המאמר תחת כסא הכבוד ממש והוא חסד בסוד הלבנינות כל זה הוא לפי הסברא. אבל בזהר פ' בראשית (ד\"ו) פי' השלג הוא דינא תקיפא וכן בארו שם בפסוק (משלי לא) לא תירא לביתה משלג. ולפי' זה נוכל לישב מאמר שלג שתחת כסא הכבוד דהיינו גבורה שתחת הבינה כנודע:", + "שלהבת פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים כי הגחלת הוא י' דהיינו חכמה ושלהבת המתפשטת ממנה הוא וא\"ו דהיינו הת\"ת עם כללות השש קצוות. ונקרא חכמה גחלת והת\"ת שלהבת בהיותם מלובשים בדין וכבר הארכנו בה כל הצורך בערך גחלת. ובשלהבת י\"ה פי' בזהר פ' מצורע (דף נ\"ד ע\"ב) ז\"ל ומאן שלהבת יה דא אשא דנפיק מגו שופר כליל ברוחא ומייא ומגו ההוא שלהבת כד מתלהטא בכנסת ישראל אוקיד עלמא בשלהוביה בקנאה דקב\"ה עכ\"ל. ומבואר הוא כי נקרא שלהבת בערך הגבורה ונקרא יה שהוא יוצא מגו שופר שהוא מתוך הבינה ע\"י החכמה ולכן נקרא שלהבת יה. ומטעם כי היוצא מגו שופר הוא קול הכלול במים ואש ורוח לכן אמר כליל ברוחא ומייא. ויש חילוק גדול בין שלהבת ובין קול, כי הקול העיקר הוא הרוח ונטפלים אליו המים והאש, והשלהבת העיקר הוא הרוח ונטפלים אליו המים והאש. והשלהבת הוא לעורר האהבה בסוד שמאלו תחת לראשי (שה\"ש ב):", + "שלום נקרא הכתר בסוד ג' בחינות שבו שהם גדולה גבורה ת\"ת, חד\"ר. וע\"ש השלום המתווך בין הקצוות האלה נקרא שלום. וג\"כ יתיחס השם הזה ביסוד וביארו בזהר פ' מקץ (דף קצ\"ג ע\"ב) הטעם כי בהיות הברית מקבל הל\"ב נתיבות העליונים הנשפעים מלמעלה אל המלכות כנודע ובהיות המלכות מתלהטת בכח הדין אז הוא מקבל הנתיבות ההם ומשפיעם למלכות ומשקיט כח דינה אז נקרא שלום שמשלים הדין. ובתיקונים (תקונא כ\"א דף מד ע\"ב) פירש שהם ב' שלומים, שלום מצד הבינה ה' עלאה והוא הת\"ת, ושלום מצד המלכות ה' תתאה והוא היסוד. נמצאו שניהם היסוד והת\"ת נקראים שלום. ואפשר שהת\"ת נקרא שלום מן הטעם שפי' ביסוד כי כדרך היסוד אל המלכות כן דרך הת\"ת אל הבינה בסוד הדעת (ע' בעס\"ר):", + "שלם פי' בזהר פ' אמור (ד\"צ ע\"ב) כנסת ישראל נקראת שלם שאינה חונה ושוכנת אלא במקום שלם ולכן נקראת שלם. וסימנך ומלכי צדק מלך שלם (בראשית יד יח), ויהי בשלם סכו (תהלים עו ג):", + "שלמים פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רנ\"ו) שהמלכות נקרא שלמים מטעם שהיא משלמת לחשבון ע\"ס והיא משלמת לחשבון ד' אותיות שבשם והיא משלמת את הת\"ת להיותו נק' שלום כדכתיב זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם (בראשית ה ב). אתתא פלגא דגופא הוי. ובזהר פ' ויקרא (דף י\"ב ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה וז\"ל ושלמים אחידן במצות עשה ובמל\"ת בהאי סטרא ובהאי סטרא, וע\"ד איקרי שלמים. ורזא דמלה ויעקב איש תם כתרגומו גבר שלים, שלים לעילא שלים לתתא עכ\"ל. ולפי הנראה מדבריו כי הת\"ת נק' שלמים מפני שהוא עושה שלום בין החסד והגבורה. אמנם נדקדק לשון המאמר שאמר תם כתרגומו שלים ושלים פי' שלם. ושלם לא יצדק אלא השלם מכל הצדדים, אם מצד שלא תחסר נקבתו, ואם מצד שצריך שיהיה בעל הקצוות שאל\"כ לא יקרא שלם כדפי' בשער המכריעין בפרק ז'. ונמצא שבלשון שלמים נכלל היותו כולל ההכרעה וג\"כ יחודו עם השכינה שהיא חציו כדפי'. ועוד כי עיקר ההכרעה הוא ע\"י יחודו עם המלכות. מטעם כי החסד מים קר ולח, והאש גבורה חם ויבש, והת\"ת רוח חם ולח מיחד החסד והגבורה מצד ההפוך האחד שהוא משוה החום מצד הגבורה והלחות מצד החסד. אמנם היבשות והקרירות לא יתיחדו אם לא ע\"י המלכות שהוא העפר קר ויבש, ועל ידה ישתוו הקרירות שמצד יסוד המים חסד, והיבשות שמצד יסוד האש גבורה, כדפירשנו בשער המכריעין. וע\"י כך יוכרח שאין הת\"ת מכריע בעצם אם לא ע\"י המלכות בהיותה מתיחדת עמו. ועתה לא יקרא הת\"ת שלמים לבדו, ולא המלכות לבדה, אלא בהיותם מיוחדים. ובזה יובן לשון רבים שני שלומות, שלם מצד הרוח, שלם מצד העפר. ובזה נדע חילוק שבין שלום לשון יחיד שהוא הת\"ת לבדו, ובין שלמים לשון רבים ת\"ת ומלכות:", + "שם פי' המלכות נקראת שם ואפשר כי עולה שבע במ\"ק י' שהיא כלולה מהשבע בהיותם כלולות בכללות גדול. דהיינו ש' שלש מאות שלשה אבות כנודע, ומ\"ם ארבעים דהיינו נצח הי\"מ [קמז]. וגם אם ימצא בבינה כפי כדעת קצת המפרשים, ירצה ש' ג' אבות ומם סתומה בינה על גביהן. ועכ\"ז היותר צדק במלכות ונקראת כן מפני שאין להורות באצבע ולומר שם אם לא על זאת שהיא הוראות הכל. ומלשון שימ\"ה [קמח] אפשר שהיא במלכות שהיא החונה על העולם והיא נקראת שכינה. וכבר אפשר לפרשו מטעם זה גם בבינה שהיא ג\"כ נקראת שכינה:", + "שם פי' לפי האמת לבוש כי כמו ששם ב\"ד לבוש אל הספי' כן כל הספי' כלם לבוש אל הא\"ס כמ\"ש בשערים הקודמים. ולפי זה כבר יצדק לשון שם על כל א' מהמדות כי דא קליפה לדא ודא מוחא לדא, וכן זה שם לחבירו וחבירו לחבירו. ולפי המורגל שם נקראת המלכות מטעם שהיא שם כל האצילות העליון שכלו מתלבש בה. ועולם הבריאה יקרא שם לפי שהוא שם ולבוש אל האצילות כמו שבארנו בשער אבי\"ע. ופי' הרשב\"י ע\"ה (בתיקוני ז\"ח דקכ\"ט ע\"ב) שהבינה נקרא שם בפסוק (בראשית מח) ויקרא בהם שמי דא שכינתא עלאה. ואפשר הטעם מפני שאמר שמי שפי' שם יו\"ד. לבוש והיכל אל היו\"ד היא הה\"א כנודע. ונקראת המלכות שם יהו\"ה מפני שהיא שם והיכל ליהו\"ה שהוא הת\"ת [קמט] ובמ\"א פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים שהבינה נקרא שם ה' ואפשר מפני שהיא לבוש אל יהו\"ה שבחכמה. ואמנם שם המפורש ושם המיוחד ושם העצם נתבארו בשער שם בן ד' בפרק א':", + "שמאל בגבורה. ולפעמים נקראו כן גם הבינה וההוד. ובארנו הטעם והענין בשער סדר עמידתן, ובשער מהות והנהגה. אמנם יש שמאל טמא והוא הקליפות. ופעמים בזוהר קורא סטרא דשמאלא אל הטמא, ופעמים אל הטהור. וצריך להבחין מתוך הענין:", + "שמור פי' רז\"ל (שבועות ד\"כ) זכור ושמור בדבור א' נאמרו והכונה על ד\"ו פרצופין שהם ת\"ת ומלכות והם זכור לזכר ושמור לנקיבה. והטעם שנקרא זה זכור לשון זכירה וזה שמור לשון שמירה. מפני שבמצות עשה שייך ביה זכירה כדכתיב (במדבר טו מ) למען תזכרו ועשיתם. ומצות לא תעשה שייך ביה שמירה, כמו השמר פן ואל אינו אלא ל\"ת. וכן לעבדה ולשמרה (בראשית ב טו) ופי' רז\"ל (סוף תקונא כא) לעבדה, אלו מ\"ע. ולשמרה, מצות ל\"ת. ומצות עשה הם רמ\"ח מצד החסד והזכר נוטה אל החסד. ושס\"ה ל\"ת בגבורה ולכן הנקבה נוטה אל השמאל. ולזה זכור לזכר, ושמור לנקבה. ולפי זה לא תקרא שמור אלא מצד הגבורה, ולא יקרא זכור אלא מצד החסד. ופעמים שניהם יחד נקראים שמור, ופעמים שניהם זכור. וכן פי' בזוהר (חדש פ' יתרו דף מ\"ט ע\"א). והארכנו בערך זכור:", + "שמחה היא הבינה וכל השמחות נשפעות ממנה והיא מדה הצריכה שמחה כמבואר בדברי הרשב\"י ע\"ה בזוהר שיר השירים שפי' בשער מהות וההנהגה פרק י'. וכן בזהר פ' ויקרא (דט\"ו ע\"ב) (וז\"ל דהא) אימא בחדוותא שלימתא יתבא. דכתיב אם הבנים שמחה עכ\"ל. ויש שפי' במלכות וכן נתבאר בזוהר פ' ויקרא (ד\"ח ע\"ב) וז\"ל ואית דמתני הכי שמחה דא כנסת ישראל עכ\"ל. ואפשר לומר שכאשר מקבלת השמחה מלמעלה ר\"ל מבינה נקראת שמחה (וע' בזהר במדבר דף קי\"ח ע\"א אמתי נקרא המלכות שמחה):", + "שמטה היא המלכות ונקרא שמטה בהיות שבע הנרות שבה שבע שמטות מאירות בסוד השמטה שהם שבע שנים. וחלוק גדול בין שמטה ליובל. כי היובל הוא בינה והיא כלולה משבע. וכל א' מהשבע כלולה משבע אחרות. אמנם השמטה שהיא המלכות ההארה בה היא שבע ספירות פשוטות:", + "שמים הת\"ת נקרא שמים מפני שהוא כלול מאש ומים והטעם למה אמר שמים ולא אמר מ\"י אש כדרך הסדר כי המים קודמים להאש. פירשנו בשער המכריעים (בפרק שני). ולא נקרא ת\"ת שמים אלא במציאות ההכרעה שהוא כולל הקצוות יחד ומשלימם. וכן מבואר בזוהר פ' ויגש (דף ר\"ז.) ופי' בשער הנזכר. והטעם שנקרא שמים בלשון רבים, מפני שבהיות הת\"ת כלול בכללות נחמד הזה, אז מתראים ע\"י ה' גוונים שהם ה\"ס גדולה גבורה ת\"ת נצח הוד ועל שם כלם נקרא שמים. וכבר נודע כי החסד כולל הנצח שהוא ענף ממנו, והגבורה כולל ההוד שהוא ענף ממנו. וכמו שהת\"ת כולל גדולה וגבורה כן כולל גם נצח והוד:", + "שמימה פי' בתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"ח ע\"ב. ובתקונא ס\"ט דף קי\"ג ע\"ב) שהמלכות מצד התפארת הנקרא שמים נקראת היא שמימה:", + "שמיני חג העצרת היא המלכות ונקראת שמיני מפני שהיא שמינית להחכמה. ונקראת חג מפני שהיא כלולה בחסד גבורה כדפי' בערכו. ונקרא עצרת על שם שבעת עלותה למעלה בחכמה אז היא עצרת שאינה משפעת כלל עד עת בואה אל מקומה. ובדבר הזה צדקו דעת האומרים שמיני ח\"ג עצרת בחכמה או בבינה או בכתר כי הכל היא במלכות. אמנם דווקא בעת עליותה להיותה שמינית שמה. ור' משה האריך בענין בפירושים שונים:", + "שמינית פירוש הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ פנחס דף רכ\"ג ע\"ב) כי ההוד הוא שמינית ונקרא שמינית וזהו למנצח על השמינית (תהלים יב) נצח על הוד. ובמקום אחר פירש שהבינה היא שמיני. ואפשר דלא פליגי דבינה עד הוד אתפשטת כדפי' בשער השערים. ועוד דבדרך ב' מלמעלה למטה הוד ח' וממטה למעלה בינה שמינית כדפירשנו בשער ממטה למעלה דבינה בהוד והוד בבינה:", + "שמיעה תלויה בגבורה מצד הבינה וכן שמעון הוא בגבורה והוא לשון שמיטה וכן בבינה כד\"א הלב שומע. ומה שנמצא שמיעה לדין ושמיעה לרחמים מפני שפעמים הגבורה נוטה אל צד החסד ע\"י הבינה, ולפעמים השמיעה בחכמה. ואין זה כ\"כ מן הרוחק שכל ה' חושים במוח והיא נקרא חוש המשותף שבו משתתפים ה' חושים בדרך העול' וכן אלו שם. והענין כי גבורה היא שמיעה פי' חוש השמע. גדולה ראייה פי' חוש הראות ושניהם נמצאים בבינה שכן מציאותם שם ושלשתם בחכמה שכן מציאותם שם נעלמים והיינו חוש המשותף וע\"ש היותם כלם בחכמה וכלם בבינה. עכ\"ז עיקר הראיה בחכמה כמו שעקר הגדולה בחכמה, ועיקר השמיעה בבינה כמו שעיקר הגבורה בבינה. וזה אצלינו עקר לתרץ כמה מאמרים מהזוהר החולקים בענין זה:", + "שמירה אחת פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה דף י\"א.) שהמלכות נקרא שמירה אחת לפי שכבר נודע הוא שלשון שמור במלכות כדפי' לעיל. והיא שמירה אחת לשבתות הרבה. שבה משתמרות כל הספי'. הכוונה שהיא שמירת מצות ל\"ת התלויות בכל הספי'. וכן פירש שהמלכות נקראת ג\"כ שמירת שבת כדפי'. והיא צריכה שמירה שסביבה היא הקליפה כענין סביב רשעים יתהלכון (תהלים יב ט). ולכן צריך שלא לחללה בחלול שבת:", + "שמן הרבה שמנים הם והם שמן המשחה והוא השפע הנקרא שמן כאשר נבאר. וכאשר תקבל המלכות השמן מצד החסד נקראת שמן המשחה. והטעם כי תרגומו משחא דרבותא והוא לשון גדולה שהיא חסד. וכאשר תקבל מצד הת\"ת תקרא שמן למאור מטעם שהת\"ת הוא המאור הגדול ומצדו מאירה השכינה. ונקרא שמן משחת קודש מצד הגבורה ששם הקדושה כדכתיב וקדשת את הלוים. ומפני כי כאשר יונק השפע מצד הגבורה נכלל עמה החסד לכן נקראת שמן משחת קודש. שמן שהוא השפע שהוא משתי מדרגות מיוחדות. משחת שהוא החסד. קדש שהוא הגבורה ר\"ל בצד הגבורה ולא גבורה ממש כדפי' בערך טהור. ונקראת שמן כתית מצד היסוד והטעם כי היסוד כותת הזיתים וכתשם ומעצר שמנם שהוא השפע ומורידו אל המלכות. וכבר נודע ענין הזווג האנושי שהיא על ידי כתיתה והכתישה ההיא סבה שיתעורר השפע שהוא הזרע מכל איברי הגוף כן הענין למעלה שע\"י כתישה (מתעורר השפע הזרע הנמשך מן המוח שהיא חכמה מציאות י' טפת זרע בבחי' זית י' עלאה) כתישה עליונה מתעורר השמן מהזיתים העליונים והיסוד כותתם וכותשם. וכן מצד היסוד נקרא שמן זית זך כתית כי היסוד נקרא זית רענן. ואפשר שנקרא כן בבחינת שפע מעצמו שהוא זית אחד בלשון יחיד.", + "וענין השפע בעצמו הנקרא שמן היא השפע הנשפע מן הבינה ועיקרו בחכמה והוא שפע בסוד הימין ובימין נמצא כאשר נבאר. ובא ע\"י הבינה וכן הבינה נקרא אהי\"ה והיינו שם אהי\"ה הב' שבכתוב. ואהיה ויה\"ו הכל דבר אחד. וכן יה\"ו בבינה שכן רמז תיבת בינה צרופו בן י\"ה ובן היינו ו' עם י\"ה דהיינו יה\"ו. ושמן בא\"ת ב\"ש יוצא בי\"ט והוא שם קדוש ושם זה עולה אהי\"ה ועלה יה\"ו כן שמעתי. ור' משה אמר שיסוד נקרא שמן טוב ואמר שהכתר ג\"כ נקרא כן ואינו מתיישב. ובזהר פ' ויקרא (ד\"ז ע\"ב) וז\"ל כשמן הטוב על הראש (תהלים קלג ב) מאן שמן הטוב דא משח רבות קדושא דנגיד ונפיק מעתיקא קדישא לאשתכחא בההוא נהר עלאה דינקא לבנין לאדלקא בוצינין. וההוא משח רבות נגיד ברישא דמלכא ומרישיה ליקירא דדיקנא קדישא ומתמן נגיד לכל אינון לבושי יקר דמלכא אתלבש בהו הה\"ד שיורד ע\"פ מדותיו עכ\"ל.", + "והנה ביאר בפי' כי שמן הטוב הוא השפע הבא מחכמה אל הבינה ושם מתקבץ להשפיע למטה להטיב הנרות שבמנורה. ודקדק באריכות לשונו דאמר דנגיד ונפיק מעתיקא קדישא לאשתכחא בההוא נהר, מפני שלעולם השמן נשפע מהבינה, כי ע\"י יושפעו אם חסד אם דין אם רחמים, ולכן ע\"י נשפע השמן כדפי'. ואמר הכתוב כשמן הטוב על הראש וראש בחכמה ושם השמן ומשם יורד ומתקבץ בבינה ומזומן שם להשפיע לשאר הספירות. ואמר לאדלקא בוצינין, מטעם כי לשון טוב בכל מקום הוא לשון הארה כמו בהיטיבו את הנרות (שמות ל ז) כדפי' בערך טוב. ולזה אמר כי מה שאמר הכתוב כשמן הטוב מלשון הארה מפני שהוא בבינה להאיר את הנרות נרות המנורה. וז\"ש לאדלקא בוצינין כיון לבאר ששתי בחינות שאמר מחכמה לבינה ומבינה לשאר הספירות פי' הכתוב במה שאמר כשמן הטוב על הראש היינו בחכמה שיורד על הזקן היינו בבינה ונקראת הבינה זקן אהרן מפני שממנה יונק החסד שמן הטוב שהיא ראשון לבנין. ומשם על פי מדותיו דהיינו כל שאר הספירות וז\"ש לכל אינון לבושי יקר וכו'. ועם היות שהמעבר הוא דרך הבינה ושם מתקבץ, עכ\"ז עיקרו בסוד ימין. וכן פירש בזהר פ' שמיני (דף ל\"ט.) וז\"ל שמן דאיהו בחשאי בלחישא תדיר אתי מסטרא דמחשבה דאיהו בלחישו תדירא ולא אשתמע והוא בחשאי וע\"ד הוא מימינא עכ\"ל. ומבואר בפי' כי השמן מצד הימין ומצד החכמה ובזה ידוקדק לשון זקן אהרן שהוא הבינה בבחינת החסד ימין. ודי בזה הערה אל ענין השמן:", + "שמע המלכות נקרא שמע כן ביאר הרשב\"י ע\"ה בפסוק שמע ישראל. ופי' שמע מלשון קבוץ שבה מתקבץ כל השפע העליון. ונקראת כן בבחינתה התחתונה שהיא קבוץ של השפע. ויש לדקדק בענין הזה שבזהר פי' חיי (דף קל\"ב.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי שמע בה' הרמז למלכות ושמע בלא ה' הרמז לת\"ת והכריח הענין שם מן הכתובים. וי\"ל כי כונת השמיעה היא לזכר ואם שהמלה נקבה כאלו נאמר שמע ישראל הרי ישראל הוא הת\"ת הרי שמיעה נאמרת אל הת\"ת. ואם כונתינו לומר שיקבל המלכות אליו עכ\"ז הת\"ת הוא המקבל אבל כאשר יאמר שמעה הקבלה והדבור הוא למלכות זה נ\"ל לתרץ לחלוף המקומות:", + "שמעתא נקראת המלכות מצד הגבורה ביחוד הבינה ששם השמיעה כמבואר לעיל ונתבאר בתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז.):", + "שמש וירח נקראים הת\"ת ומלכות. וכבר נודע כי הירח קטרגה על השמש כאשר נתבאר בשער המיעוט ועל שניהם נאמר (ישעיה ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה כו' ונקרא הת\"ת שמש בסוד הבחינה המקבלת מבינה שמשם זריחתו ומשפיע במלכות כמו שהשמש מאיר בירח. ובזהר פרשת שמות (דף ג' ע\"ב) משמע שהיסוד נקרא שמש. וז\"ל מה שמשא זרח ואנהיר על עלמא אוף הכי ברית קדישא זרח ואנהיר גופא דבר נש. ויש שמש וירח אחרים והם סמאל ולילית ועליהם נאמר (ישעיה כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה:", + "שנה סתם שנה היא י\"ב חדש ופי' הרשב\"י ע\"ה בפקודין בר\"מ (תצא דף רע\"ז ע\"ב) כי המלכות נקרא שנה מטעם שיש י\"ב ירחים והם י\"ב עולמתין פי' י\"ב אבנים אשר הבית נכון עליהם כדכתיב (מ\"א ז כה) עומד על י\"ב בקר. ובמ\"א (בר\"מ פנחס רמ\"ח. לפי נסחתו שם) פי' כי הת\"ת נקרא שנה מצד הבינה שכולל שס\"ה יום מצדה שהם שס\"ה מצות לא תעשה [קג] ואפשר כי משם ג\"כ נקראת המלכות שנה כי במלכות עיקר שס\"ה מצות לא תעשה. וכן ביאר ג\"כ במקום אחר כי כלם מצד הת\"ת נקראת שנים. ופי' כי השנה העיקרית הוא הת\"ת שהוא כולל י\"ב גבולים ומצדו דהיינו מצד בחי' בן י\"ה נקראים כלם שנים קדמוניות כי שלש ראשונות הם הקודמות. ובזהר פ' קדושים (דף פ\"ז ע\"ב) פי' כי המלכות בהיותה מיוחדת עם התפארת נקראת שנה רביעית כי היא רגל רביעי לכסא ולמרכבה. ובתקונים פי' שהבינה נקראת שנת החמשים:", + "שנוי מקום שם ומעשה. ביאר הרשב\"י ע\"ה (בתקונא כ\"א דף נ\"ה ע\"ב) ובמקומות רבים [קנא] שאין שנוי אלא במלכות שהיא עה\"ז ודוקא בהיות המלכות נטמנת ונתעלמת במטטרו\"ן כמ\"ש בשער אבי\"ע ושם הוא שנוי מקום שאין שם מקום אלא במלכות. ושנוי השם מבואר כי מצדו הם התמורות פי' אלפא ביתו\"ת וענין צרוף ותמורה כמ\"ש בשער הצרוף בעז\"ה. ושנוי מעשה שם מבואר כי עיקר מעשה המלכות שם במעשים במקומה:", + "שעור קומה כפי הנראה מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה כי הנשמה המתאחדת בתוך הספי' נקרא שעור מפני שהיא נותנת שעור לכל הקומה והיא האומרת לספי' די או שמגדילן כדפי' בשער עצמות וכלים. ורבי משה פי' בת\"ת ואיננו נכון [קנב]:", + "שעורה המלכות נקראת שעורה בבחי' שיש בה מאכל לבהמות וחיות. ולבני אדם המסתפקים מזון ממנה נקראת חטה. ויש צד שמסתפקין ממנה מזון פני החיות שהם אריה שור נשר. והפן הזה נק' שעורה מאכל בהמות וחיות הקודש. ונקרא שעורה בצד החצון שבה המתקרב אל מצולות ים. ונקראת שעורה לפי שיש שעור למקום ההוא עד הקליפה ושם מצמצמת ומשערת השכינה א\"ע: (ע' בס' שפת אמת):", + "שועלים פי' אחזו לנו שועלים (שה\"ש ב טו) הכונה בכחות הקליפות האוחזים בכנפי המשכן וזהו מחבלים כרמים:", + "שער פי' בתקונים המלכות נק' שער שהוא בהפוך אותיות עשר להורות שהיא כלולה מעשר ועוד תרגום שער תרע\"א ומלוי שם אדנ\"י אל\"ף דל\"ת נו\"ן יו\"ד עולה במספר תרע\"א וע\"ז נאמר (תהלים קיח) זה השער לה':", + "שערים סתם שערים הם במלכות כי היא שער לכל העליון. אמנם שערים סתם פי' בזהר פרשת ויצא (דף ק\"ס ע\"ב) כי שית סטרין נקראים שערים פי' השש ספירות נקראים שערים. ולפי זה נמצא כי יש שערים במלכות ושערים למעלה ממנה. ובקליפה יש שערי מות ושערי צלמות כדפירשנו בערכם [קנג]. ויש שערי דמעה והם בה מצד החסד שבה הדמעה בסוד נסוך המים שאין לך נסוך המים גדול מזה. ובתקונים (תקונא י\"א דף כ\"ה.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי הדמעה הוא מבת עין שהיא בת (של) עין שהוא מציאות המלכות כנסת ישראל כדפירשנו בשער המציאיות. ושערי צדק הם בהיותם השערים שבהם נשפע הצדק והיושר בתוקף הדין כמבואר בערך צדק. ושערי תפלה הם בה מצד עצמה הנקרא תפלה והוא לשון יחוד כי בשערים ההם מתיחד התפארת עם המלכות. ועם כל זאת נקיש לכל השערים לפי כנוייהם. ונקרא עוד שער בת רבים וכ\"פ בזהר פ' פנחס (דף ר\"כ ע\"ב) וכבר פי' ענין בת רבים שנקראת במקום התחתון שהוא בית שער למלכות עצמה וזהו שער בת רבים שער לבת רבים. או אפשר לפרש שער שהשער עצמו בת רבים ודוחק הוא:", + "שער השמים.לפום ריהטא נראה שהוא המלכות ובזהר פרשת ויצא (דף ק\"ן ע\"ב) פירש שיסוד הוא שער לשמים שהוא תפארת שכל השפע הנשפע משמים ת\"ת בא על ידי היסוד. וכמו שיש בקדושה שערי חיים והם כחות בקדושה כן יש בקליפות כחות הטומאה הנקראת שערי מות וכן שערי צלמות כנזכר למעלה. וחלוק צלמות ומות בארנו בערכם:", + "שעטנז היא שפחה בישא כלילא משור וחמור רצועה לאלקאה והיא הקליפה כן בארו הרשב\"י ע\"ה:", + "שפה בר\"מ (עקב דף ער\"ב) פי' הרשב\"י שהיא המלכות וכ\"פ בתקונים (תקונא כ\"א דף ס' ע\"ב) שנקראת שפ\"ה. ופי' שכן עולה במספר שכינה. ושפה היינו פתיחת הפה סביב סביב דהיינו פה. כי השפתים עצמם הם הם נצח והוד והארכנו בעניינם בערך פה. ובתקונים פירש עוד שהמלכות נקרא שפת היאור דהיינו מפני שהיא שפה לתפארת הנקרא יאור כדפרישנו בערכו:", + "שפת שקר פירש בזהר פרשת תולדות (דף קמ\"ג.) שהנחש נקרא שפת שקר כי כן מנהגו הרע וראיה מאדם הראשון שהביא הנחש בשקריו קללות על כל העולם:", + "שק הוא הקליפה ועליה נאמר (אסתר ד ב) כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק נטריקון של שק ש'נא ק'דושים ונאריך בענין זה בשער התמורות פ\"ו:", + "שקד פי' בזהר פ' שמות (דף ט\"ו ע\"ב) שכל לשון שקידה הוא דין וכן לשון שקידים. וראיה וישקוד יי' וגו' (ירמיה א יב), כי שוקד אני וגו' (דניאל ט יד):", + "שקל הקדש פי' הרשב\"י ע\"ה שהת\"ת נק' שקל הקדש:", + "שקתות המים הם נצח והוד כ\"פ הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ח ע\"ב). והתעלה שבה מתמלאים השקתות האלה הוא התפארת ומתמלאים מים מצד החסד ונקראים כן בהיותם משקים למלכות למטה. ובמ\"א בתקונים (תקוני ז\"ח דף קכ\"ט.) פירש כי השקתות הם גדולה גבורה מצד מימי הבינה שמשם עיקר קבלתם:", + "שר פי' ר' משה שהמלכות נקרא שר העולם. ואעפ\"י שהאמת כן, אינו נק' כן אלא מטטרון המלאך ועליו אמרו בגמר' (יבמות דף ט\"ז) נער הייתי גם זקנתי פסוק זה שר העולם אמרו. וכן נקרא שר הפנים מפני שיש לו ב' פנים שהם ב' שמות מיוחדים יאהדונה\"י כדפירשנו בשער אבי\"ע בפרק ו':", + "שרה המלכות נקראת שרה. ונק' כן בצד המתייחדת עם בעלה בחסד. וכבר נודע ענין אברהם בעלה של שרה ופי' שר\"ה ש\"ר ה' כדפי' בערך שיר:", + "שרון נקראת הבינה כן פי' בזהר פרשת אמור (דף קז). והטעם כי השרון הוא מקום היובל המתהפך לאגם מים כמו הבינה שהוא מקור כל השפע המשקה את הגן:", + "שרים פירש בזוהר פרשת בהעלותך (דף ק\"ן) בפסוק (במדבר כא יח) באר חפרוה שרים אילין אבא ואימא. כי החכמה והבינה נקראים שרים, והטעם אפשר מפני שהם שרי כל האצילות:", + "שרף פי' בתקונים שהמלכות נקרא שרף בהיותה פועלת ע\"י השרפים התחתונים כמו שנק' גם כן עד\"ז מלאך כדפירשנו בערכו:", + "שרפים הם נצח והוד בהיותם יונקים מצד אש הגבורה שש כנפים בהיותם נכללים הא' בחבירו כענין עמודי שש כדפירשנו בערך נצח ובערך הוד כן פירש הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רל\"ו):", + "שררך פירש הרשב\"י ע\"ה כי שררך הוא הטבור נקודת ציון והוא היו\"ד שבה כמ\"ש בערך טבור ובערך ציון:", + "שש משזר פירש בתקונים (בהקדמה דף י\"ב.) ז\"ל שש משזר דאינון שית יומי דבראשית כלילן מי' אמירן ול\"ב נתיבות דאינון ל\"ב זמנין אלדים בעובדא דבראשית עכ\"ל ואפשר לומר שפי' כי כמו המטוה השזור שהוא כפול ומכופל כן שש משזר פירושו ששה הספיר' כלולות כל אחד מז' שהם מ\"ב והיינו משזר כפול ומכופל ושזור. עוד פירש בתקונים שם שהמלכות נקרא שש משזר בהיותה כלולה משש קצוות עליונות:", + "ששון פי' בזהר פרשת בלק (דף רי\"ב ע\"ב) כי צדיק ששון אקרי ויש מי שפי' שם כי התפארת ששון אקרי. אבל המוסכם יותר שם שהצדיק נק' ששון והטעם כי ששונה של המלכות תלויה בו. ונקרא ששון בהיותו יונק השפע מהבינה דהיינו שמחה כדפי' בערך שמחה ובערך מעייני הישועה. והמפרשים פי' כי הוא נקרא ששון בערך שהוא יונק משש. ונמצא לפי זה שלא יקרא ששון אלא בהיותו נכלל מהששה:", + "ששת ימים נקרא הת\"ת והטעם כי הוא כלול ששת ימים שהם ו' קצוות. ובר\"מ (פנחס דף רנ\"ז.) פי' הרשב\"י כי הת\"ת נקרא ששת ימים מפני שעליו ו' ימים שמכתר ועד התפארת, ודוחק הוא קצת ומי יבא אחרי המלך. אמנם בזהר (בלק דף קצ\"א.) פי' שהחסד נקרא ו' ימים שכל הבנין הוא בתוכו כדפירשנו בערך יומם ע\"ש ואפשר שנקרא כן בהיות הת\"ת בתוכו. עד הנה נשלם אות השי\"ן בס\"ד. ועתה נכנס בביאור אות תי\"ו בה\"ו:" + ], + [ + "תאוה פי' בזהר פרשת מקץ (דף ר\"ב ע\"ב) שהמלכות נקרא תאוה והיא בבחינת קבלת התפלות ומכניסם למעלה ונותנת לכל אחד תאותו:", + "תאומים הנצח וההוד הם כדמות ב' תאומים כי נצח והוד תרי פלגי דגופא הוו. ויש בזה פי' אחר לרשב\"י ע\"ה (בזהר יתרו דף ע\"ח ע\"ב) כי תאומים הוא הת\"ת ונקרא תאומים שהוא מתאים ב' קצוות אל המיצוע. וכמעט הכל עולה אל מקום א' כי הנצח וההוד ג\"כ מתאימים ע\"י המכריע (שהוא היסוד):", + "תבואה פירש בזהר פרשת ויחי (דף רכ\"ו ע\"ב) שהמלכות נקר' כן והיא בערך בחינתה הראשונה בערך מדריגת הקדושה וכן מוכרח שם:", + "תבונה הבינה עצמם נק' תבונה. ויש חלוק בין בינה ותבונה כי בינה נקרא בסוד בן י\"ה על ידי הת\"ת בסוד הדעת המאחד למעלה ומחבר החכמה והבינה והוא בן י\"ה. י\"ה היינו חכמה ובינה כנודע ובן הוא התפארת בסוד הדעה בן השוכב בחיק אביו ואמו וזהו פירוש בינה. אמנם נקרא בשם בינה בהיותה בייחוד עם החכמה ומפני היות עקר הייחוד הזה בבינה ולא בחכמה לפיכך עולה היא בשם ולא החכמה כענין זכור ושמור שביארנו בערכם ע\"ש. ותבונה פירוש ה' שהוא הבינה לבדה ובן ובת שהם התפארת ומלכות. ובהיות הבינה שופעת ושוכבת עליהם כאם על הבנים נק' תבונה וזה מה שחסר שם היו\"ד שהוא האב חכמה מפני שנסתלק היחוד ההוא. כל זה נתבאר בתקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ג.) ובזוהר ובאדרא (האזינו דף ר\"ז) אות באות. ופירש בתקונים (בהקדמה דף י' ע\"ב) כי המלכות מצד הבינה נקראת ג\"כ תבונה:", + "תהו הבינה נקראת תהו והטעם כי פירש בספר הבהיר מאי בהו דבר המלביש את התהו ומאי תהו דבר המתהא את בני אדם כן נתבאר שם במקומות מחולפים. ופירש בהו הוא דבר שיש בו ממש. והבינה היא דבר שאין בו אחיזה ועל כן נקרא מי לשון שאלה. והוא כהיולי שהוא דבר שאין לו צורה והוא קודם אל מציאות הצורה ומקבל כל הצורות. וזהו הבינה הקודמות אל מציאות הגלוי ומקבל כל המציאות כן לפי התפשטותה אם דין ואם רחמים ואם חסד ואין בה השכלה אם לא ע\"י הבנין. ומפני שהיא שאלה בלא תשובה אמר בספר הבהי' דבר המתהא הכונה דבר מתמיה בני אדם שאין תשובה לשאלה כדפי':", + "תהלה בשם זה פי' פרושים רבים בספר הזוהר. ובר\"מ פי' הרשב\"י עליו השלום כי תהלה בכתר. ובמקומות אחרים תהלה בבינה. ור' משה פי' כי חכמה ובינה כל א' נקרא תהלה ושתיהן יחד תהלות. והמלכות נקראת ג\"כ תהלה וכן מוכח בספר הבהיר ובזהר בראשית (דף ל\"ו.) בפסוק ותרא האשה וגו'. ור' משה הכריח הענין מפסוק (דברים י כא) הוא תהלתך והוא אלדיך. והנראה לי לפשרת הענין כי תהלה אמיתית הוא הכתר ומשם נשפע אל החכמה ואל הבינה ושתיהם יחד תהלות מפני שנשפעות מהתהלה הגדולה. ומלכות תהלה בסוד אני ואי\"ן נעוץ סופו בתחלתו. ולא יקראו תהלות כי אם מצד המלכות ששם התהלות בסוד י' מיני תהלים שהם בעשר ספי' בסוד המלכות שהם ספר תהילים:", + "תוך מפורש בזהר פרשת נח (דף ס'.) בפסוק (משלי ה טו) ונוזלים מתוך בארך שתיבת תוך הוא בתפארת. והטעם כי הוא בתוך באמצע הגדולה והגבורה. ושם פי' ב' הפירושים שהוא בת\"ת בסוד הדעת שהוא האמצע שבאמצע כמבואר במקומות רבות בשערים הקודמים. או שהוא ת\"ת ממש שהוא אמצע בין הגדולה והגבורה ופי' המאמר בשער מהות והנהגה בפי\"ט. ונ\"ל כי לשון תוך ומרמה (תהלים נה יב) הוא קליפה בקליפות והוא האמצעי נגד הת\"ת כי גם את זה לעומת זה עשה האלדים:", + "תולעת הוא ודאי הקליפה דכתיב (דברים כח לט) כי תאכלנו התולעת, וכן רמה ותולעה. אמנם יש תולעת בצד הקדושה והיינו תולעת שני והוא במלכות דכתיב (משלי לא) כי כל ביתה לבוש שנים. ואפשר תולעת בת\"ת דכתיב (ישעיה מא יד) תולעת יעקב. ועכ\"ז יצדק גם זה במלכות כדפירשנו בערך יעקב. ולכן אמר דוד (תהלים כב ז) ואנכי תולעת, ולא איש שהיא הבחינה העליונה בת\"ת כדפי' בערך איש:", + "תוספתא פירוש בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קט\"ז ע\"ב) כי המלכות מצד היסוד נקרא תוספתא והטעם כי היסוד נקרא מוסף כמבואר בערכו וכמו שהוא נקרא מוסף ביום שבת ובשאר יום טוב כן היא נקראת אז תוספתא:", + "תור בזהר פרשת ויקרא (דף ד') בפסוק (שה\"ש ב יב) וקול התור ביאר שהוא התורה שבעל פה. דתורה שבכתב אקרי תורה סתם, ותורה שבעל פה קרי ליה תור כמה דאמרינן ויקר ויקרא. והכונה מובנת במה שכתבתי בשער סדר האצילות פ\"ב בשם הזהר מענין נערה ונער כד קבילת דכורא עלה אתקריאת נערה. ולכן תורה שבכתב נקרא תורה לרמוז אל התפארת והמלכות יחד והעיקר הוא התפארת שכן היא הדרך שפירשנו בערך שמור ובערך זכור. ולכן נקראת תור בעוד שלא קבלה הזכר. וכן ויקר היא מלכות והוא בלא א' לרמוז שעדין לא התיחד עמה האלף. ועם היות שויקרא היא ג\"כ במלכות כבר תירצו זה שם בזהר:", + "תורה תורות הרבה הם יש תורה בחכמה ומחכמה נאצלה התורה דהיינו הת\"ת כנודע וזשאחז\"ל נובלת חכמה שלמעלה תורה. וכן פירשו בזהר פרשת קדושים (דף פ\"א.) וז\"ל לאו אורייתא בלא חכמתא ולאו חכמתא בלא אורייתא וכלא בחד דרגא הוא וכלא חד, אלא אורייתא בחכמה עלאה אשתכחית ובה קיימא ובה אתנטעו שרשהא מכל סטרין עכ\"ל הרי מבואר שהתורה נאצלה מהחכמה ועיקרה תלויה בחכמה ואין מתפרדין לעולם. ואף על פי שהיא למטה במקומה בת\"ת עם כל זאת שרשיה משורשים למעלה בתוך עמקי החכמה וז\"ש לאו אורייתא בלא חכמתא וכו', ולכן נקראת תורה קדומה כמו בראשית שתרגומו בקדמין. ויש תורה שבכתב ותורה שבעל פה ובענין זה יש חלוקים רבים בזהר. במ\"א אמר תורה שבכתב חסד וסימנך ותורת חסד על לשונה (משלי לא), ותורה שבעל פה גבורה וזה שאנו אומרים מפי הגבורה. ובמ\"א אמר תורה שבכתב ת\"ת, ותורה שבעל פה מלכות. והענין כי תפארת ומלכות זכר ונקבה והזכר סוד הרחמים מטה כלפי חסד, והנקבה סוד הדין כדפי' בזכור ושמור, ובארנו בשער מיעוט הירח בפרק עשירי. ובעת עלותה להתייחד יטה זה אל הימין בסוד החסד זכר. והנקבה אל השמאל דין. ונמצאו חסד ותפארת אל הימין תורה שבכתב, וגבורה ומלכות אל השמאל תורה שבעל פה וזהו מפי הגבור' מפי שהיא מלכות. וגבורה כמשמעו. שניהם מיוחדים כדפירשנו וכן פי' בתקונים (בהקדמה דף ו' ע\"ב) כי המלכות מצד החסד נקראת תורה שבכתב, ומצד הגבורה נקראת תורה שבעל פה ע\"י הגדולה והגבורה כדפי'. א\"כ גם המלכות נקראת תורה שבכתב מצד החסד. ותורה שבכתב ע\"י השמאל והימין נתנה שכן תפארת כלול משניהם. ועם הקדמה זו יובן פסוק (דברים לג) מימינו אש דת למו. פי' מימינו חסד, אש גבורה, ד\"ת תפארת. ופי' בתקונים (בהקדמה ד\"ט ע\"ב) כי נקראת המלכות תורת ה' מסטרא דעמודא דאמצעיתא. והטעם בסוד יחוד תפארת ומלכות. ואז היא תמימה כי אתתא פלגא דגופא הוי ומלכא בלא מטרוניתא לאו מלכא איהו. ובמ\"א (בהקדמה דף ד' ע\"ב) פי' כי המלכות נקראת תורת ה' תמימה (תהלים יט ח) מסטרא דעמודא דאמצעיתא. ובמ\"א פי' כי היא נקראת תורה שבעל פה בסוד שהיא בעל פה עם בעלה בסוד הנשיקה כדכתיב (שה\"ש א ב) ישקני מנשיקות פיהו לשון זכר. ובתקונים במ\"א [קנד] פי' הרשב\"י ע\"ה כי המלכות נקראת תורת חכם במקומה למטה בסוד חכמה תתאה כדפירשנו בערכו. ובענין למה הת\"ת נקרא תורה פי' ר' יהודא בזהר פרשת מצורע (דף נ\"ג ע\"ב) ז\"ל אמאי אקרי תורה בגין דאורי וגלי מה דהיה סתים דלא אתידע. והכוונה כי הת\"ת נקרא תורה מלשון הוראה ונקרא כן כשהוא מגלה הדברים הנעלמים כי צריך גלוי אחר גלוי מחכמה אל הבינה ומבינה אל התפארת ומת\"ת אל המלכות והמלכות מגלה אותה למטה. ויש ענין מתייחס לזה בפ' (ויקהל ד\"ר) דמוכח התם שהבינה תורה שבכתב והבינה היא התורה והת\"ת כתב המגלה אותה והיא נעלמת בתורה. והיינו שהחכמה תורה ר\"ל מגלה העניינים הנעלמים בסוד מערכה ראשונה. והבינה תורה מגלה הנעלמות שבחכמה והיא תורה ועליה נאמר (משלי א ח. ו כ) ואל תטוש תורת אמך, כ\"א לבינה תקרא (שם ב ג), וכן פי' בתקונים. והת\"ת תורה [מגלה] הנעלמות שבבינה. והמלכות תורה מגלה הנעלמות שבתפארת. ושם פי' המלכות נקראת תורה שבעל פה שהיא על כל המדרגות אשר תחתיה שהיא נקרא על פה מפני שהם נקראים פה מפני שהם מגלות כל האצילות:", + "תחום שבת פירוש בתקונים (בהקדמה דף י\"א.) כי תחום שבת הוא תחום המלכות שהיא גבולה סביב שאין ראוי לחללה ולעשותה חלל ח\"ו, רק שישמור תחומה מחלל שתסתלק הנקודה חס ושלום. ובמ\"א פי' בתקונים (בהקדמה ד\"ב. ובתקונא כ\"א ד\"נג.) שתחום שבת ח' אלפים והם שמנה ימי המילה ושמנה פרשיות שבתפילין. והענין כי היחוד הוא בסוד שם יאהדונה\"י שהוא שמנה אותיות. והם שני יודין שבשם זה הם סוד הנקודה אמצעית אל הזכר ואל הנקבה. וסביבם הם ששה אותיות תחומם. וכלל האותיות הם שמנה כאשר נאמר ששני יודין שהם יו\"ד במלואה עשרים. היינו א. י' בראש וי' בסוף היא נקודה אמצעית. ו' באמצע הוא קו העגולה הסובב לנקודת המרכז שהוא יו\"ד.", + "והנה בענין ששה אותיות ושמנה נחלקו בגמרא (עירובין דף מ\"ט ע\"ב) בענין תחום שבת. זה אומר עגולות. שכן הוא כי כאשר המרובע שמנה העגולה היא ששה. והאומר עגולות משום דסבירא ליה שאין היודי\"ן בכלל שמנה אותיות שהם נקודת המרכז. ונשארו ששה אותיות שהם אהדונ\"ה סביב השני יודי\"ן שהם האמצעית. וזה שאומר מרובעות משום דהכי אורחיה ודרך האצילות שהם נמנים הכא והכא כמו שנים עשר גבולים. והנקודה שהיא שם הסובל אותם הם י\"ג וכדפירשנו בערך אי\"ק. ולכן אמר שם כדי שיהא נשכר את הזויות. כי כל זוית הוא יו\"ד בצורתו ובענינו וברמיזתו. ושני יודי\"ן במלואם יו\"ד יו\"ד הם ד' יודי\"ן לארבע זויות. ובסוד היודי\"ן עם הזויות נעשו מרובעות וזהו כדי שיהיה נשכר את הזויות ולכן חלל הנקודה ששה ימים ואמצעי שבת כדפירשנו בשער השערים בפרק י':", + "תחנה במלכות. ובזולת זה לשון תפלה הוא המלכות ונקראת תחנה מצד הבינה דהיינו מלשון חנון. ושואל אע\"פ שאינו הגון דכתיב (משלי יח כג) תחנונים ידבר רש. וכתיב (שמות לג יט) וחנותי את אשר אחון. אף ע\"פ שאינו הגון דהיינו מצד הבינה ששם מתנת חנם [קנה]:", + "תיבה המוסכם בדברי רשב\"י ע\"ה בזהר (פ' נח דף נ\"ט ובר\"מ פנחס דף רנ\"ו) שהתיבה היא במלכות. ולכן נתחבר נח אליה בסוד איש צדיק תמים היה. אמנם בתקונים אמר כי תיבת נח היא בבינה. ובתיבת בית הכנסת שהש\"צ עומד עליה לקרא בתורה פי' הרשב\"י ע\"ה (בזהר שלח דף קס\"ד.) שהיא המלכות ומתייחד ספר תורה עמה ע\"י השושבין יסוד דהיינו שליח צבור הקורא ומתפלל:", + "תיומת הלולב. פי' ר\"מ כי התפארת נקרא תיומת הלולב ופי' בו הטעם נחלקה התיומת פסול הוא. ויסוד מוסד אצלינו הלולב הוא קו האמצעי כמבואר בערכו והתיומת למעלה בסוד הדעת המיחד החכמה והבינה ולכן נחלקה תיומתו פסול. וטעם זה יפה הוא עם היות שנחלקו בו המפרשים. וזהו יותר מוסכם כי תיומת היינו השני עלים העליונים:", + " תיקו פי' בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קט\"ז ע\"ב) שהמלכות נקראת תיקו מצד הכתר מטעם שהוא מקום השתיקה כי אין להרהר. ועל כזה נאמר שתוק כך עלה במחשבה. ובמ\"א [קנו] פירש כי המלכות נקראת כן בסוד שנסתלק בעלה אל הכתר בסוד למה ה' תעמוד ברחוק (תהלים י א). ולעולם שתיקה מצד הכתר [קנז]:", + "תכלת היא המלכות במציאותה התחתון בסוד הים המתקרב אל מצולות ים שהם הקליפות התחתונים. ולכן אחז\"ל (מנחות מ\"ג.) תכלת דומה לים. וגוון התכלת בסוד תוקף הדין בה היא מתקרבת אל הקליפה. ולכן אז\"ל כל הגוונים יפים לחלום חוץ מן התכלת. והארכנו בזה בשער הגוונים:", + "תל פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (משפטים דף קט\"ז.) יסוד נקרא תל שהכל פונים בו והטעם כי השפע והמזון מהיסוד למטה והעיקר הוא ביסוד:", + "תלג חוור (דניאל ז ט) פירש רבי משה בכתר. וקשיא לן דניחא שער רישיה דהיינו בכתר. אמנם לבושיה אינו הכתר. לכן נראה לנו לומר דהיינו טלית לבנה שנתעטף בו הקדוש ברוך הוא כדפירשנו בערכו:", + "תם פירש בזהר (בלק דף קס\"ג ע\"ב) כי תם היא השכינה עם כללות המדרגות הקדושות העליונות שבה נקרא תם. וזהו ויעקב אי\"ש תם (בראשית כה כז) פירוש בעלה דמטרוניתא:", + "תמונה במלכות. וקשו קראי אהדדי כי במקום אחד אומר (דברים ד טו) כי לא ראיתם כל תמונה ובמקום אחר (במדבר יב ח) ותמונת ה' יביט. תמונת ה' דקאמר בה יביט היינו הבינה שנקראת ג\"כ תמונה כמ\"ש. והטעם שנקראים תמונות מפני שהם תמונות הנראות בהם עליונים ותחתונים כמו שנודע שבמלכות הם ההויות בגלוי. ובבינה הם בהעלם ולכן נקראים תמונות. וכבר הארכנו בזה בשערים הקודמים ובשער זה בערך פה:", + " תמורה נפרש בשער הצרוף כי התמורות והצרופין הם במטטרון. והשכינה נקראת תמורה כשהיא במטטרון כמו שנתבאר בשער אבי\"ע בפ\"ד:", + "תמים נקרא המלכות והוסיף ים על תם כי תם הוא המלכות בסוד המדרגות הקדושות העליונות שבה. וים הוא כללות המדרגות הקדושות התחתונות עם השאינם קדושות ערלה ופריעה יחד כמו שנודע כי תחתיה מצולות ים. ובהכלל יחד חיות קטנות עם גדולות נקרא הכל תמים. כן נתבאר (בזהר בלק דף קס\"ג.). ומפני שהבחינות האלה יתיחדו ע\"י היחוד לכן נקרא היסוד תמים והמלכות תמימה זה זכר וזה נקבה. וכן נתבאר בזהר פ' ויחי. והמלכות נקראת תמימה מצד החסד. והכונה שלימה כן נתבאר בר\"מ (פנחס ד\"רמג). ופרשנו בערך פרה:", + "תמנתה פי' רבי אבא בזהר פ' אחרי (דע\"ב) וז\"ל מאי תמנתה כד\"א ותמונת ה' יביט עכ\"ל והכוונה מבוארת. כי תמנתה ותמונת, הכל א' ומבואר בערכו:", + "תמר יש תמר זכר ותמר נקבה. ולכן התפארת והעטרת נקרא כל אחד מהם תמר. ולכן אין אילן תמר עושה פירות אם לא יהיה זכר כנגדה. ושניהם מבוארים בפסוק, צדיק כתמר יפרח (תהלים צב), והיא יושבת תחת תומר דבורה (שופטים ד). הרי זכר ונקבה. וכן תמ\"ר אם פר\"ץ וזר\"ח יש בה סוד כי פרץ וזרח הם [בחי'] תפארת ומלכות. וא\"כ לפ\"ז יוכרח להיות תמר בבינה וזה דוחק גדול. ונוכל לומר כי פרץ וזרח היו קודם בעלה דתמר [קנח] וכאשר לא זכו ירדו למטה בסוד הגלגול ומאשה עשה אם. והם ירדו ממדרגותם בסוד אותיות ו\"ה. אשתו אמי\"ה, אחו\"ה אבו\"ה, הנדרש בסבא (דמשפטים ד\"ק ע\"ב) בסוד הגלגול. ולכן לעולם תמר במלכות.", + "וענין פרץ וזרח הוא מציאות העליה ממש למעלה וקרוב לענין זה נתבאר בסבא (שם דף ק\"א.) בענין ער ואונן שנעקרו מעולם הזכר מהיות למעלה מהנקבה תמר, וירדו ממדרגתם. ולהיות ע\"ר במדרגה עליונה בתפארת בא אונן שהוא ביסוד למלא מקום אחיו. ולא רצה להתקיים במקום ההוא וירדו לסוד עולם הנקבה ואשתנו כאילן הנקבה ההופך את פניו לעלות דרך ממטה למעלה. לכן קדם פרץ לזרח בסוד ה' על ו'. (ע' בס' שפת אמת להרמ\"ע מפאנו זלה\"ה):", + "תנאים פירש הרשב\"י ע\"ה (בתקונא כ\"א דמ\"ב ע\"ב) שהם בנצח הוד יסוד. ועניינם בארנו בערך אמוראים:", + "תנוק הוא התפארת ונקרא כן בהיותו יונק מהבינה. וזהו ותנוק יונק משדי אמו שהיא הבינה. והשדים הם גדולה גבורה בסוד דבש וחלב זה לבן וזה אדום. והתינוק הזה מניח תפילין וזשאחז\"ל מקום שמוחו של תנוק רופס והיינו מקום המתיחד בתפילין עליונים היא בינה תפילין על רישא דעמודא דאמצעיתא:", + "תנין הגדול פירש הרשב\"י ע\"ה (בתקונא כ\"א דף מ\"ב ע\"א) כי התפארת שהוא הבריח התיכון בתוך הקרשים והוא נקרא התנין הגדול:", + "תנינים הגדולים פירוש בזהר פ' שמיני (דף ל\"ט ע\"ב) וז\"ל את התנינים הגדולים אלין אבהן דאינון משתקיין בקדמיתא ומשתרשן על כלא. פי' כי נקראים גדולים מפני שהם ראשונים לקבל השפע מהנהר העליון בינה:", + "תעודה הבינה נקרא תעודה וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (תצא דף רפ\"א.) ובתקונים (תקונא כא דף נ\"ט) ונקרא כן בהיותה משפעת במטטרון [קנט]. ובזהר פ' אמור (ד\"צ ע\"ב) פי' שהמלכות נקרא תעודה וז\"ל צור תעדה דא תורה שבע\"פ בגין דתמן אתצר' צרורא דחיי ובתעודה אתקשר קשרא דחיי דלעילא למהוי כלא חד עכ\"ל.", + "ופי' שהיא נקראת תעודה מפי שבה מתיחדים החיים אל הבינה ומפני שמקבלת מהבינה נקראת כמוהו. ומ\"ש אתצר וכו', הוא פי' צור תעודה לשון צרור. ומ\"ש אתקשר קשרא וכו', הוא פי' של תעודה:", + "תפארת המרכבה שיעקב מרכבה אליה נקראת ת\"ת. ופי' מלשון פארות (יחזקאל יז ו). וכמו פארי המגבעות (שמות לט כח) ופי' ענפים וסעיפים והיא נקראת כן כשהיא מתלבשת בכל הספירות ובכל הגוונים. ונק' ג\"כ לשון פאר שכאשר היא מתלבשת בגוונים הוא מפואר ואז נקרא ת\"ת. ולשון תפארת מורה על הנקבה. ופי' בתיקונים כי המלכות בקבלתה מן המדה הזאת נקרא מפואר והמלכות מצדו תפארת והארכנו בערך גדולה:", + "תפוחים נצח והוד נקראים תפוחים. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה (בתקונא י\"ט דף ל\"ח) רפדוני בתפוחים (שה\"ש ב ה) אינון תרי סמכי קשוט דאינון חוור וסומק. ונקראים תפוחים ששם ריח הברית בזווג ולא יקראו תפוחים אלא בסוד נטייתם לחסד להלבין האדום ולהפיג היין המשכר. וכן פי' בזהר פ' שמיני (ד\"מ.). אלא שנראה משם כי ג' אבות ג\"כ נקראים תפוחים. והכל א' כי מעשה אבות יעשו בנים. ובזהר פ' אחרי (דף ע\"ד.) פי' שהת\"ת נקרא תפוח כאמרו (שה\"ש ב ג) כתפוח בעצי היער וז\"ל בכלא קא משבחא ליה בגוונין בריחא ובטעמא. מה תפוח הוא אסוותא לכולא אוף הקב\"ה אסוותא לכלא מה תפוח אשתכח בגוונין כמה דאוקימנא אוף קב\"ה אשתכח בגוונין עלאין. מה תפוח אית ביה ריח דקיק יתיר מכל שאר אלני אוף קב\"ה כתיב ביה וריח לו כלבנון. מה תפוח טעמיה מתיקא אוף קב\"ה כתיב חכו ממתקים עכ\"ל.", + "וכוונתו כי בהיות הת\"ת משפיע לעולם נקרא תפוח. וז\"ש מה תפוח אסוותא וכו', והכונה על הוראת ההשפעה לכל כאמרו (תהלים קמה) טוב ה' לכל. או אל המלכות והיינו נמי כ\"ל. ונקרא תפוח בהיותו כלול מג' דברים שהן גוון וריח וטעם. והגוונים הם בהיותו כלול בג' אבות ג' גוונים כנודע וזה מה תפוח אשתכח בגווניו וכו' אוף הקב\"ה. מה תפוח אית ביה ריחא דקיק, ריח דק היינו השפע הנשפע עליו דרך קו האמצעי מכ\"ע הנקרא לבנון וזהו וריח לו כלבנון. מה תפוח טעמיה וכו', הוא שפע החכמה והבינה ששם היחוד כדפי' בערכו. והיינו חכו ממתקים, ב' מיני מתיקות. ובהיותו משפיע כשהוא כלול בעניינים האלה נקרא תפוח ויש חלוק בין תפוח לשון יחיד לתפוחים רבים כדפי' (וע' זהר האזינו דף רפ\"ו ובמאמר ר' אבא שם דרפ\"ז):", + "תפלה המלכות נקרא תפלה מפני שבה מתקבצים כל הספי' והיינו תפלה של יד שבה קבוץ הפרשיות הרומזים בשם בן ד'. וכן תפלה כל התפלות רומזת בה אלא שיש חלוק בהם. כי תפלת ערבית היינו יחוד המלכות עם הת\"ת שבת\"ת, ובשחרית יחודה עם התפארת שבחסד, ובמנחה בת\"ת שבגבורה. ולעולם רומזת במלכות מתרפקת על דודה [קס] ובזהר פ' וישלח (דף קס\"ח) פי' שהת\"ת תפלה של ראש ונקרא תפלה למשה ומלכות תפלה לעני ע\"ש:", + "תקות חוט השני נקרא המלכות וסימנך כחוט השני שפתותיך (שה\"ש ד ג) כ\"פ בזהר פ' ויחי (דף רמ\"א ע\"ב). ואפשר שנקרא כן בסוד הדין המעורר נשיקה דהיינו בסוד הגבור' והיינו שחוט השני בשפתים הנושקים בסוד הצפון:", + "תקיעה תרועה שברים פי' בערך קשת ובערך קשר שהם ג' אבות. ובזהר פי' כי תרועה במלכות ותקיעה שנייה בת\"ת. ואפשר לומר שלעולם תקיעות כלם בחסד ופחד [קסא] שהוא בת\"ת היינו בסוד שהוא מטה כלפי חסד להטות הגבורה אל הרחמים בין הגדולה והת\"ת. דהיינו ב' תקיעות. ותרועה לעולם במלכות ותתיחס ג\"כ בתפארת במקומה קודם המיעוט. ובתיקונים המלכות נקרא תרועה מצד הדין תוקף יניקת הגבורה מגבורה עלאה. [קסב]:", + "תקיף פירש בתקונים שהוא בחסד והכריחו כן מפסוק (שמות טו) ימינך ה' נאדרי בכח ותרגומו בתוקפא. ופי' בערך התקפתא:", + "תרומה אמר הרשב\"י ע\"ה שהמלכות נקרא תרומה גדולה מצד החסד. ונקרא תרומת מעשר מצד הגבורה. והיינו שהיה מפריש אותה הלוי והיה נותנה לכהן להיות הישראל נכלל בימין. ובתיקונים (בתקונא י\"ז דף כ\"ט ע\"ב) פי' שהיא נקרא תרומה פירש תרי ממאה שהם ת\"ת ומלכות תרי למאה שעולים הספי' שהם י\"פ י' עולים ק' ועוד פי' שהוא רמז לשני לוחות התורה שנתנו למ' יום. והיינו תרומה, תורה מ':", + "תרשיש פי' בזהר תרי שש דהיינו ג' פרקים שבזרוע ימין וג' שבזרוע שמאל. והיינו חסד חסדים גבורה גבורות והארכנו בערך נצח נצחים:", + "תשובה הבינה נקרא תשובה. והטעם כי שם תשובת הדברים וההויות כלם בסוד היובל. ומשם חוזרים ההויות ומתפשטים ומתגלגלים השמיטות וחוזרים ומשלימים היקפם וחוזרים ונבלעים במקומם בסוד היובל. כן פירשו המפרשים. אמנם בזהר פ' ויקרא (דף טז.) פי' וז\"ל אמר ר' יהודא אימתי אתקרי תשובה כד אימא מתכסייא וקיימא בחדוא על בנין דכתיב אם הבנים שמחה ותבאת בקיומא ומה דהוה סגיר תב לאתריה וכלהו תבין חד לחד ומתברכין כל חד וחד וכדין אקרי תשובה שלימתא תשובה סתם לאכללא כלא עכ\"ל.", + "והכוונה מבוארת, כי בהיות הדין מתהווה בעולם, הבינה מסתלקת ומתבעת דין והעולם נידון. וכאשר תשוב על הבנים ותשפיע רחמים נקראת תשובה סתם. אמנם כאשר תשוב היא ותתקן שאר המדרגות לתוכה לקבל ממקומם העליון אזי נקראת תשובה שלימה ששבה היא ושבו המדרגות אחת אל אחת ואז היא שלימה בעצם כל המדרגות. ותשובה זו היא ע\"י שיתגלה כ\"ע מראש האצילות ונוקב ויורד עד המלכות וזהו תשובה וכן נתבאר שם בפי'. ובפ' נשא (דף קכ\"ב ע\"ב) פי' כי המלכות ג\"כ נקראת תשובה וז\"ל אלא דא איקרי תשובה כד מהדר רחמי לקבלהא והיא תבת על כל אינון אוכלסין וינקא לון עכ\"ל.", + "והענין כי בהיותה יונקת מן הדין אז היא משפעת לכל צדדי הטומאה והקליפות ואז העולם נידון וכאשר הרחמים נשפעים עליהם אז היא שבה להניק לכל חייליה הקדושים ובאותו הזמן נקרא תשובה פי' תשוב ה' כי שבה ה' אל מקומה על חייליה. וכן לשון תשובת שאלה נקראת המלכות מצד הבינה. וכן נתבאר בתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז.). והטעם שאין תשובה אם לא תקדם הבינה שיבין האדם ובזה ישיב לשואל. וכן פי' שם שהמלכות נק' תשובה מצד הבינה. וכן ראוי שלא תשוב להשקות חייליה אם לא תקבל מהבינה ע\"כ.", + "הנה נשלם ערך התי\"ו בעזרת הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה. ונכלל השער המפואר הזה תהלה לאל בורא עולם ועתה נתחיל שער ההיכלות בס\"ד:" + ] + ], + [ + [ + "שער כ\"ד הוא שער ההיכלות:", + "אחרי אשר עדרנו קוננו וגמרנו כל כוונתינו בעסק הספירות רצוננו לכתוב ענין ההיכלות כפי הנרצה בספר הזה. ואין בענין ההיכלות האלו ענין מחודש מחלק העיון כלל, זולת העתקות לשון ספר הזהר בקיצור מופלג כפי האפשר ביכולת:", + "פרק ראשון:", + "ההיכל הא' מלמטה למעלה הוא הנקרא היכל לבנת הספיר. ובהיכל הזה יש ממונה אחד טהריא\"ל שמו. והוא עומד על פתח ההיכל הזה עם כמה מלאכים ממונים אשר עמו וכלם אש לוהט ושרביטי אש בידם וכלם בעלי עינים. וכאשר הנשמה עולה למעלה אם זכתה והיא ראויה ליכנס פותחין לה פתח והיא נכנסת ואם היא נטמאת דוחין אותה. ומחוץ להיכל הזה יש ממונה אחד וכמה מלאכי חבלה ודוחין אותה עד שמורידין אותה לגיהנם ונידונת שם י\"ב חודש. ועל דרך זה בענין התפלה אם תפלת צבור אחר שבקעה האויר הגיעה עד פתח ההיכל מיד מקבלין אותה כדכתיב (תהלים ק\"ב י\"ח) ולא בזה את תפלתם ונמסרים ברקיע הזה הנקרא בז\"ק כאשר נבאר ושם מתעכבות תחת יד הממונה הזה עד שישלימו כל ישראל תפלתם ואז נמסרות כלם יחד ביד סנדלפו\"ן המלאך הקושר כתרים לרבו ומשם נמסרות ונעשות עטרות לראש צדיק יסוד עולם כנודע. ואם היא תפלת היחיד מביטים בה כדכתיב (שם) פנה אל תפלת הערער אם כשירה היא מכניסין אותה ואם לאו דוחין אותה. ומשם יורדת אל הרקיע התחתון ונמסרת ביד המלאך סהדיא\"ל לעשות בה כאשר נבאר בשער הכוונה בעז\"ה.", + "והנה המלאך הזה טהריא\"ל נפקד ונתמנה בפתח הזה לדחות או לקבל הנשמה או התפלה ואפשר שנקרא טהריא\"ל לפי שהוא מטהר אותה או פוסלה לפי מעשיה. למעלה מן הפתח הזה יש פתח אחר והם שערים שהקב\"ה חתר אותם לבעלי תשובה השופכים דמעות בתפלתם ונקראו שערי דמעה ומעולם לא ננעלו כאחז\"ל (ב\"מ דף נ\"ט.) כל השערים ננעלו ושערי דמעה לא ננעלו. וכאשר עולה תפלת הדמעה ליכנס בפתח זה נזדמן שם אופן אחד רחמיא\"ל שמו והוא עומד על ו' מאות חיות גדולות ולוקח תפלת הדמעות ומכניסם למעלה. באויר פנימיות ההיכל הזה הוא רוח א' ונקרא (ססטוריא) [נ\"א סטוטרי\"ה] וזהו הספיר הנזכר לעיל וגוונו כגוון הספיר מתנוצץ ומתחלק לב' מאורות המאור הא' לבן מתנוצץ לכל רוח מעלה ומטה וד' רוחות והמאור השני נעלם ומתגלה ומהמאור הזה מתפרשים ד' מאורות לד' רוחות וכלם מאור א'. ואלו הנצוצות הם מאירות כעין קלל האדום כדכתיב (יחזקאל א) ונוצצים כעין נחשת קלל כל זה אל ימין ההיכל הזה ונקרא ספיר כאשר הרקיע העליון בינה מאצלת הנשמות בתוך ההיכל השביעי הנקרא קדש קדשים כאשר נבאר ששם הם מתאצלים. וכאשר יורד התעוררות מהבינה אל היכל השביעי אז הנשמות הם זכרים מטעם שגובר הזכר על הנקבה ואז יולד זכר כי מאן דאלים גבר כי התעוררות העליון מעורר הנקבה ואז מזרעת תחלה וכשתרד הנשמה יגבר הכח העליון והוא זכר ואז הרוח הזה הספיר הימיני שהוא הזכר כדפי' לוקט אותם למטה עד שיוכללו בנקבותיהם לפזרם בעה\"ז בבני אדם והענין הזה הארכנו בו בשער מהות והנהגה בפ' י\"ז בס\"ד. ואל שמאל ההיכל אויר פנימיותו הוא רוח א' ונקרא לבנת ושמו אדירי\"א סנוני\"א [א] והמאור הזה הוא לבן ואדום כלולים יחד מפני שמוצאם ואצילותם הוא מהמאור הימיני שהוא לבן ונצוציו אדומים כדפי'. ובהגיע התנוצצות המאור השמאלי הזה בניצוצי הימיני מתעלם זה השמאלי בתוכו ונכלל בו ואינו נראה כלל כדרך הנקבה להיותה נעלמת תחת הזכר. והמאור הזה הנקרא לבנת היא נקבה ובהיותה ההתעוררות מלמטה מההיכל הזה אל הבינה אז הנשמות המושפעים שם הם נקבות. אח\"כ יורדות מההיכל הזה ומקבל אותם המאור הזה ומתיחדות ב' המאורות זה עם זה זכר בנקבה ומתיחדות הנשמות זכר בנקבה ויורדים שניהם מיוחדים לג\"ע שלמטה ושם נתפרדו. וזהו שהקב\"ה מזווג זווגים כדפי' בזהר והעתקנוהו בשער מהות והנהגה בפכ\"ב. וב' המאורות האלה יחד נק' לבנת הספיר והם סטוטרי\"ה אדירי\"ה סנונינ\"א [נ\"א סניגיה] וביחוד וזווג שתי הרוחות האלה הימין והשמאל נכללות נשמת הזכר והנקבה כדפי'. וכאשר נכללו ב' הרוחות האלה ובאים להתיחד בפגיעתן לאתכללא זה בזה ואז מתנוצצים ונבראים ומתפשטים לכל צד ומתנוצצים מן המאור השמאלי נצוצות ואותם הניצוצות הם האופנים שעליהם אמר הכתוב (יחזקאל א) מראה האופנים ומעשיהם וגו' שאינן כמין החיות. והאופנים האלה הם לוהטי אש ועומדים בשורה.", + "וענין הויות הניצוצים האלה כדמות הנצוצות המתפוצצות מתחת הפטיש בהכאה על הברזל הדולק שזורק נצוצות וכמו כן הענין בפגישת האור הימיני בשמאלי וכאשר נתחברו ב' הרוחות והמאורות האלה שהם לבנת הספיר יוצא מהם מאור שהוא חיה אחת עולה ויורדת ומתישבת על ארבע אופנים כאשר נבאר פה. ודמות החיה הזאת כאריה ושלטת על אלף ושלש מאות רבוא אופנים אחרים מלבד הד' אופנים האלה. והם מסודרות בד' שורות אלה. כנפיהם ככנפי הנשר ונקרא החיה הזאת בז\"ק. ומן הבזק הזה מתפשט רקיע א' והרקיע הזה עומד על שני עמודים א' מצד זה וא' מצד זה והרקיע עליהם וב' העמודים האלה הם ב' כרובים ועל הרקיע הזה כתיב (שם י א) ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראשי הכרובים. ואין זה הרקיע אשר על ראשי החיות. ועל הרקיע הזה ממונה הבז\"ק והוא הסוכך על הכל וברקיע הזה מתקנים התפלות עד שמתקבצים כלם עד בא סנדלפו\"ן לקבלם כדפי' לעיל. וכן כל אותם העוסקים בתורה בלילה ומתפללים מקבל אותם הבז\"ק הזה עד עלות השחר. ואחר עלות השחר והאיר היום אותם התפלות והתורה עולות ומסתלקים אל הרקיע הנקרא ספר זכרון. הבז\"ק הנזכר עומד על ד' אופנים הם הגלגלים ושמם אהניא\"ל קדומיא\"ל מלכיא\"ל יאהדונה\"י וכל א' מהם עומד על ד' עמודים הם ט\"ז עמודים לד' גלגלים ולכל א' מד' אופנים אלו ד' פנים שהם י\"ו פנים לד' אופנים והפנים האלה מביטים בד' רוחות הבז\"ק שהוא עומד עליהם ובד' אופנים האלה נכללות ד' אותיות שהם אדנ\"י שסנדלפו\"ן בעל המרכבות משתמש בהם. וד' אופנים אלה פורחים באויר הזך שהאויר ההוא כלול בד' אותיות יהו\"ד ונכללים אותיות יהו\"ה באותיות אדנ\"י והם משולבות אשה אל אחותה מקבילות הלולאות אא\"א ונכללים במציאות אור הכלול שהוא יאהדונ\"הי שהוא כללות כל ההיכל הזה ובהיותו כלו נכלל בשם זה להסתלק אז מתנוצץ בהתנוצצות כגוון השמש המתנוצץ במים ועל מציאות זה נאמר באופנים (שם א) אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו וגו' ומאמצע ההיכל הזה עמוד א' והוא נעוץ מהיכל זה הראשון להיכל שני ושם העמוד הזה אהרהניאל [אדרהניא\"ל] וכאשר יוכלל מה שבהיכל הזה זה עם זה והכל ברוח משפט אז ע\"י התפלות יתיחד מרוח הכולל שבהיכל הזה עם רוח היכל העליון שבהיכל שני ע\"י העמוד הזה ומציאות ההיכל הזה נסמוך בשני עמודים לצד המזרח. ושמם הא' קרעיא\"ל והוא ממונה על י\"ב אלף מלאכים. והשני שמעיא\"ל וממונה על י\"ב אלף מלאכים אחרים ושניהם זה אל הימין וזה אל השמאל ונקראת יתידות המשכן. ולצד דרום ב' עמודים אחרים ושמם סעד\"יאל סטר\"יאל כל א' וא' ממונה על י\"ב אלף ממונים אחרים והם ממונים על קיום העולם ואלה נקרא מאזנים שהם עומדים לשקול כל זכר ונקבה הראויים להתייחד זה עם זה ואע\"פ שלפעמים מכריע כף האיש מן האשה או להיפך עכ\"ז הם המיחדים ולפיכך הם נקראים מאזנים לעלות שעולים יחד ואף על פי שאינם שווים ואינם אותם הנקראים מאזני צדק. לצד צפון שנים אחרים ושמם פתחיא\"ל עטריא\"ל וכל א' וא' ממונה על י\"ב אלף ממונים אחרים והם ג\"כ יתידות. לצד מערב ב' אחרים ושמם פדתיא\"ל תומיהא\"ל והם ממונים כל א' וא' על י\"ב אלף ממונים אחרים והם מורידין דמעות על המגרשים נשי נעוריהם בעבור ז' ברכות שנתברכו ולא נתקיימו כשנתגרשו והדבר הזה מורה הסתלקות ז' ברכות שנתברכו מהנקבה העליונה ואז בת קול יוצאת ואומרת איזה ספר כריתות אמכם וגומר (ישעיה נ א) ואלו כלם הם יתידות כראשונים אשר אמרנו. ואלו היתידות השמנה ואז שמנה מיתרים שהם מאורות נאחזות ביתדות והם כלם חוץ להיכל וההיכל הזה נסמך עליהם וכלם נעקרים מהמקום כאשר הרוח שבהיכל רוצה להיות נכלל בהיכל השני כדפי'. וזהו מה שכללנו מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה בפרשת פקודי (דף רמ\"ו ודף רנ\"ה) ובפרשת בראשית דמ\"ב:" + ], + [ + "היכל השני הוא נקרא עצם שמים בתוך ההיכל הזה נתמנה רוח א' מאור זך הנקרא עצם וכעצם השמים לטוהר (שמות כד י) ונקרא אורפניא\"ל ובהיכל הזה ג' פתחים א' לצד דרום וא' לצד צפון וא' למזרח באמצע. ופתחי הדרום והצפון נעולים ועליהם ב' ממונים אשר הם תחת יד הממונה הזה ששמו אורפניאל והוא ממונה לפתח מזרח האמצעי' והוא שולט על ג' רוחות העולם דרום ומזרח וצפון וכל הנשמות שהם הרוגי ב\"ד או הרוגי שאר האומות כלם תחת ידי הממונים האלו והממונה שעליהם חוקק דיוקן שלהם בלבושיו שהם אש דולק ועולה למעלה ומראה אותם להקב\"ה. והקב\"ה חוקק אותן צורת הרוגי האומות בלבוש שלו בפורפיריא דיליה בגדי נקם תלבושת כדפי' רז\"ל. ואותם הרוגי ב\"ד מוריד אותם ומכניסן בשני פתחים הסגורים וב' הממונים האחרים עומדים עליהם ומשם יוצאים ורואים במעלות הצדיקים שומרי התורה ומתביישים ונכוים מחופת הצדיקים. עד שהממונה הזה ששמו אורפניאל פותח להם שער המזרח ומאיר להם ונותן להם חיים מצד המזרח שבצד הממונה הזה אור של חיים שהוא מלא מאורות. והמאור הזה נקרא כוס תנחומין כוס החיים כי מפני הכוס המר ששתו זכו לכוס הזה. ויש כוס התרעלה ויתבאר בפי' היכלות התמורות. והמאור הזה הנקרא אורפניאל הוא גוון לבן שאינו משתנה ועליו נאמר וכעצם השמים לטוהר. וזה קשה להתנוצץ מפני שהוא נעלם אבל כאשר המאורות והרוח שבהיכל הראשון הנקרא לבנת הספיר מתנוצץ ובטש בזה אז מתגלגל ומאיר כגוון העין שאינו מאיר כי אם בגלגלו. וזה המאור הנקרא אורפניאל מאיר להיכל הזה ולהיכל הראשון ובעוד שאינו מתנוצץ נקרא היכל זוהר לפני שהוא זוהר פשוט. אמנם כאשר יתגלגל להתנוצץ ההיכל התחתון אז יתנוצץ ויוכלל עם אור אחד שבצד שמאל הנקרא הדרני\"אל וכאשר יתכללו שניהם יחד וכלל הגוון השמאלי הנקרא הדרניא\"ל עם הגוון השמאלי האדום שבהיכל התחתון שזכרנו בפ' הקודם ואז יתערבו השלשה גוונים יחד. לבן שבימין הנקרא אורפניאל והתכלת עם האדום ושלשתם יחד יעשה כעין השמים וזהו וכעצם השמים אש ומים לבן ואדום ותכלת וכל ההיכל התחתון כלול בהיכל הזה הב' כי לא יתנוצץ אם לא יוכלל ואז נקרא עצם השמים כדפי' ועליו נאמר (יחזקאל א כח) כמראה הקשת אשר יהי' בענן ביום הגשם וגו' והמאור הא' לבדו הנקרא אורפניאל עליו נאמר כעין החשמל והוא לפעמים החשמל מפני שממנו יוצאים שרפים חיות אש ממללות חיות נעלמות נראות ולא נראות. וכן תמצא אור פניאל כמנין חשמל.", + "וענין אורפניאל שאמרנו הוא כח החיים והרחמים ובו נכנע כח הקליפה כמ\"ש בעזה\"י. וכאשר כח הקליפה שולט והעולם בדין, זה האור נגנז ונחשך והעולם נידון. וברוח זה עומדים לבושי הצדיקים העולים לראות את פני האדון ד' צבאות. ובעלותם שמה להראות בהגיע אצל ההיכל הזה נזדמן לה ממונה א' וצדקיא\"ל שמו ולוקח המלאך הלבוש הזה הוא הלבוש שלו שזכה בו בעשיית המצות כי כפי שהאדם משתדל כך הוא זוכה אל הלבוש והולך עמו עד שמגיע לנהר דינור שם הנשמה מתלבנה ומתרחצה ולפעמים נטבעת הנשמה ההיא בתוך הנהר ונכוית שם ואינה עולה כל היום אלא שבכל יום בבקר כאשר תתעורר רוח מצד דרום שהוא צד החסד וכן מתייחס הבקר לאברהם ומצד החסד מתחדשים ועומדים ואומרים שירה כמו שאר המלאכים העוברים משלטנותם שהם ניכוין שם ומתחדשים בכל יום. זכתה הנשמה ואינה נכוית ולא נטבעת בנהר דינור, אז המלאך צדקיאל הנזכר מלביש אותה הלבוש שאמרנו ומשם עולה להיותה נקרבת ע\"ג המזבח ע\"י מיכאל השר הגדול שבהיכל ד' להיותה עומדת לפני קונה לאור באור החיים. וכאשר באים להתייחד שלשת המאורות האלה שהם סוד עצם השמים קודם התיחדם בהתחבטם זה בזה מתנוצצת בהם ניצוצות כמו המכה בפטיש על הסדן שזורק נצוצות לכל צד כן מתנוצצים [ונבראים] מבין המאורות והרוחות האלה כמה מלאכים הממונים על ענייני עה\"ז וכמה שרפים בעלי שש כנפים והם מקדישים ג\"פ ליי' צבאות בכל יום. והם בעלי תוקף הדין המדקדקים עם הצדיקים כחוט השערה והם העומדים להעניש בעה\"ז ובעה\"ב לאותם המזלזלים באותם שלומדים מפיהם תורה ואינם נוהגים בהם כבוד כראוי, וכן לאותם המשתמשים באותם שלומדים שיתא סדרי משנה. וכאשר כבר נתיחדו ונתישבו המאורות יחד אז יוצא מביניהם חיה א' ששמה יופיא\"ל והיא שולטת על ד' חיות שאותם הד' שולטים על שאר השרפים שזכרנו למעלה מפני שהם נכללים בתוכ' ופני הד' חיות הם פני נשר. והחיה ששמה יופיאל הוא שר התורה וכל מפתחות החכמה בידו והוא היה רבו של מרע\"ה לדעת קצת מקובלים. וזאת החיה תובעת מהקב\"ה לתת שכר טוב לכל אותם הרודפים אחרי החכמים ללמוד מהם תורה ואפי' מכל אדם שנאמר (תהלים קיט צט) מכל מלמדי השכלתי ולומדים לשם שמים. והשכר שהוא משכיר לאותם שרדפו אחר התורה הוא לשומרם מסטרא דטומאה כי כאשר הנשמה עולה למעלה זאת החיה יוצאה על ד' שרפים מעופפות והולכות לפניו ואינה מניחה שום א' ממלאכי חבלה לקרב אליו וכמה מלאכי שלום הולכים סביבותיו. והשרפים אשר אמרנו למעלה כשהם בתוך ד' החיות שזכרנו, כשהם נוסעים כל אותם הנחשים השרפים היוצאים מן הנחש הקדמוני כלם נכנעים כאשר אלו יוצאים נוסעים ונראים. וכאשר הנשמה עולה ומגעת אל החיה הזאת אז היא שואלת לה בענין חכמת התורה שלמד וכפי אשר טרח בתורה ורדף אחריה במדרגה ההיא משכיר אותה ואם הי' יכול לעסוק [ולהשיג] בתורה יותר ולא עסק דוחה אותה למטה תחת ההיכל ההוא בבושה ובחרפה. וכאשר השרפים שתחת החיה נושאים כנפיהם ומשיקים אותם אשה אל אחותה שורפים אותה הנשמה והיא נשרפת ואינה נשרפת ונכוית ואינה נכוית וכן היא נידונית בכל יום אע\"פ שיהיו לה מעשים טובים כיון שלא נתעסק בתורה כראוי. וכל המאורות והחיות והאופנים כלם כלולים תחת החיה הזאת. וכלם מסתתרים תחת כנפיהם לעלות על ידה למעלה והחיה הזאת בהיותה מתאחזת בד' חיות אחרות אשר למטה ממנו כאשר אמרנו. כל א' מד' החיות יש לו ד' אופנים אופן פונה לצד המזרח ושמו חניאל ואופן א' פונה לצד צפון ושמו קרשיאל ואופן א' פונה לצד דרום ושמו עזריאל ואופן א' פונה לצד מערב ושמו עניאל ולכל אופן וגלגל ג' עמודים שעומד עליהם. נמצאו ג' עמודים לכל אופן הם י\"ב עמודים לכל חיה (וד' חיות עולות מח' עמוד') וכל העמודים פונים אל האמצעי כי סבת הליכתם הוא מן האמצעי וכלם על פיה יסעו ועל פיה יחנו. ובנסוע האופנים נשמע קול נעימתם עד רומי רקיעים וכל החיות והאופנים משוררים להקב\"ה הימניים אומרים קדוש והשמאליים אומרים ברוך והאמצעיים אומרים קדוש וברוך. והטעם כי קדושה מצד הגבורה וברכה מצד חסד והאמצעי מורכב משניהם כי הקו האמצעי מאש וממים כנודע וכאן הימניים אומרים קדוש והשמאליים אומרים ברוך להורות על רוב היחוד ימין כלול בשמאל ושמאל בימין ובהתיחד העמודים באופנים והאופנים בחיות והחיות בד' אופנים גדולים אשר להחיה הגדולה האמצעיות יופיא\"ל ומתחברות ומשולבות אשה אל אחותה להתיחד למעלה ברוח ההיכל העליון אז נק' חמודות ומטעם זה נאמר לדניאל (ט.כג) כי (איש) חמודות אתה והטעם כי ההיכל השני הוא היכל המראה והחלום ר\"ל היכל המדברים ברוח הקודש. והיכל ג' הוא היכל הנבואה מקום יניקת הנביאים:", + "ועתה ראוי לדעת שאין מקום יניקת הנביאים בספירות ממש כי אין הספי' דבר נגלה בשום אופן בעולם ואפי' למרע\"ה. אמנם החילוק שבין מרע\"ה לשאר הנביאים הוא שמרע\"ה היה מתנבא מתוך היכל הרצון שהוא ההיכל הששי כאשר נבאר ושאר הנביאים מהיכל נוגה שהוא היכל ג' ודניא\"ל וחביריו המדברים ברוח הקדש במראה וחלום הם מביטים בהיכל זה השני שאנו בו.", + "ועוד בזולת זה כי כשמרע\"ה היה מתנבא מהיכל הרצון ע\"י חבור הת\"ת והמלכות המתגלים בההיכל ההוא והיתה נבואתו מאספקלריא מצוחצח כי לא היה צריך אמצעי בינו ובין ההיכל להביט ענייני הנבואות ולפיכך (לא) היה במראה ולא בחידות (במדבר יב ח). אבל שאר הנביאים מייחדים הספי' האלה בהיכל ג'. והמדברים ברוח הקדש היו מייחד' הספי' האלה בשני. והענין כי היכל הו' הוא מורה אל היחוד העליון בבחי' שהוא אספקלריא המאי' הת\"ת. ובהיכל ג' שהוא היכל נוגה כאשר נבאר מתגלה אור היחוד שהוא יחוד ב' ספי' בתגבורת הת\"ת על המלכות ומתראה בתוך המלכות אספקלריא שאינה מאירה. והמדברים ברוח הקדש בהתגלות אור היחוד בהיכל הזה שהוא היכל עצם השמים בתגבורת המלכות על הת\"ת והיא שאינה מאירה יותר (משאר) [מלשאר] הנביאים והיינו שיחוד ת\"ת ומלכות בנצח והוד כדפי' בשער מהות והנהגה ובשערים הקודמים. ובזולת זה עוד בחינה ג' כי מרע\"ה היה משכיל נבואתו בלי אמצעיים בינו ובין היכלו וספירותיו. ושאר הנביאים היו מסכים הרבה בין הספירות וההיכלות וביניהם והיינו שהיו צריכים ביאור אל נבואותיהם כאמרו (דניאל ח טז) גבריאל הבן להלז את המראה, וכן בירמיה א' מה אתה רואה וכו', וכן בשאר הנביאים.", + "והנה בהיות הנבואה מושפעת על ידי אמצעיים כל עוד שיתרבו האמצעיים יתרבו החידות והמראות והעד מדניאל ולהיות נבואת דניאל מהיכל הזה עם חלקיו מיוחדים כאשר בארנו נק' איש חמודות:", + "וע\"י התפלות אשר אמרנו יתייחדו כל הכוחות הנזכרים השרפים בעמודים והעמודים באופנים והאופנים בחיות והחיות באופני החיה הגדולה והאופנים האלה בהחיה עצמה ויעלו ויתיחדו דרך העמוד אשר באמצע ההיכל ויתיחדו בתוך ההיכל הג' כי זה עקר תאוותם להיות ההיכלות ר\"ל המאורות והרוחות אשר בתוכם זה בתוך זה כדרך העובר במעי אמו. וההיכל הזה נסמך ג\"כ על ח' יתידות כהיכל הראשון אשר אמרנו שנים מהם לצד מזרח ושמם יהדניא\"ל גזורי\"ה וכל אחד מהם ממונה על י\"ב אלף ממונים אחרים ואלה הם ממונים על קולות וצעקות האשה היושבת על המשבר ונוטלים אותם ומכניסים אותם לממונה אשר על הפתח ואין יכולת ביד הטומאה לקטרג ולפעמים שמקדים צד השמאל לקטרג קודם ויכול להזיק ח\"ו. ושנים לצד צפון סלסליא\"ל קרספיהא\"ל שמם והם ממונים כל א' וא' ממונה על י\"ב אלף ממונים אחרים ואלה הם ממונים על דם ברית ילדים הנמולים לח' ימים וכאשר ח\"ו רוגז נמצא בעולם מביט הקב\"ה בדם ההוא ואינו נותן רשות לשטן להשטין. ודרך אלו היתידות כהיתידות אשר אמרנו בהיכל ראשון וכן לשאר ההיכלות:" + ], + [ + "היכל השלישי היא נקרא היכל נוגה. ההיכל הזה הוא יותר נעלה ומשובח משני ההיכלות הקודמים ובהיכל הזה ד' פתחים לד' רוחות העולם פתח א' לצד דרום ובו ממונה א' ושמו מלכיא\"ל והוא שולט על כל פסקי הדינין אשר נגזרו על בני אדם לדון אותם כשיוצאים מב\"ד העליון באים תחת ידי הממונה הזה ותחת ידו ב' סופרים ושמם שמשיא\"ל והם מתקנים כל הפתקים היוצאים על בני אדם לדון אותם ובעוד כך הוא מעכב אותם שלא ימסרו ביד סנגדיא\"ל המלאך הממונה בהיכל הראשון אשר בצד השמאלי בתמורות העומדים לקטרג על בני אדם ולפעמים לדון אותם ה' יצילנו. ונאריך בשער היכלות התמורות בה\"ו. ולפיכך המלאך הממונה הזה מתקן אותם ומגלגל עוד בזכותם לראות שמא יש עליהם מלאך מליץ א' מני אלף ולרכך הדין החזק עליו ואחר שנתקנו כל הפתקים וגזרי הדינין בפתח זה לוקח אותם גזריא\"ל ומביא אותם אל הפתח השני שבצד המזרח ושם ממונה א' שמו עזריא\"ל. ושם כל פתח ופתח על שם הממונה אשר עליו והממונה אשר בפתח הזה הוא לחתום הפסקים לחיים או למיתה ח\"ו ותחת ידו ב' שמשים ששמם סטרי\"ה עדיא\"ל, א' עומד מימינו וא' עומד משמאלו, העומד על הימין בידו תלוים החיים וחותם חיים והעומד על השמאל בידו תלויה המיתה וחותם מות בידו והשער הזה סגור כל ששת ימי המעשה ובשבת ור\"ח נפתח להראות החיים בחותם החיים אשר שם וביוה\"כ השער הזה סגור עד עבור שעת המנחה של י\"כ אחר תפלת המנחה מתעורר ויצא רוח מהיכל זכות שהוא היכל ד' כאשר יתבאר בע\"ה ונפתח השער הזה ועומד המלאך הממונה ושני שמשים א' מימינו וא' משמאלו וחותם חיים ומיתה בידם וכל גזרי דינין וחותמין אותו הן למיתה הן לחיים. בפתח ג' לצד צפון בפתח הזה נודע כשגוזרים על האדם במיני יסורים בין לחלאים בין לעניות כל גזר דין שאינו למיתה ועל הפתח הזה ממונה א' קפציא\"ל שמו והוא ממונה שם לסגור הפתח על גזירת האיש הנגזר שלא תקובל תשובתו בשום אופן בלתי אם תהיה שלימה וחזקה ועל זאת נאמר (איוב יב יד) יסגור על איש ולא יפתח. וכאשר נגזר דין על בני האדם הקטנים בעונות אביהם תחת יד הממונה הזה יש מלאך א' ששמו עיריא\"ל ויוצא ומכריז לצד שמאל אז מתעורר בצד הטומאה כח א' אסכרה שמו ושולט בנער ההוא ח\"ו ונותן לו רשות כמ\"ש הענין בארוכה בשער היכלות התמורות. פתח ד' עומד לצד המערב והשער הזה הוא שער הרפואה ועל השער הזה ממונה א' פדא\"ל שמו והוא מלאך הרפואה ומכניס כל תפלת בעלי חולי ומכאובות וצער להיות למליץ עליהם והמלאך הזה מעלה זכותם ותפלתם ומכניסם לפני המלך יי' צבאות. וע\"ז נאמר (איוב לג) אם יש עליו מלאך מליץ א' מיני אלף וכתיב שם ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר. בתוך ההיכל הזה מאור א' נק' נוגה וזה הרוח והמאור משובח ונעלם (משער) [משאר] מאורות שבהיכלות שאמרנו. ואין בו גוון מתגלה כלל ולכן נקרא טוהר להורות על טהרתו ואינו מתגלה כ\"א בהתעלות בתוכו שאר המאורות ואז ע\"י מתגלה אור גוון משונה משאר גווני המאורות והמאור הזה נקרא זהריא\"ל וזה המאור נברא משמן משחת הקדש היורד ושופע מהבינה עה\"ב וע\"ז נאמר (תהלים קלב יז) ערכתי נר למשיחי וע\"י כניסת שאר מאורות ההיכלות התחתונים בתוך ההיכל הזה ובהיותם נכללים בו נמשחים ונדלקים בשמן הטוב. וזה המאור הוא לכל אותם שיש להם להם חלק לעולם הבא והוא מעטרם זיו וזהר לשיכנסו בשאר ההיכלות בלי רשות ואין מוחה בידם. וכאשר ההיכל הזה מתוקן בשאר ההיכלות התחתונים אשר בתוכו אז הוא מוציא אור א' משובח אהדיא\"ל שמו וזה המאור עומד תחת המאור אשר אמרנו למשוח שמן משחת קודש לכל אותם הנשמות אשר עולות למעלה כי בעלותם דרך שאר ההיכלות שזכרנו נרשמו בכ\"ב אותיות התורה ובהגיעם אל ההיכל הזה המלאך הזה מושח אותם ועולות ונכנסות בנהר דינור ומשם עולות להיותם נקרבות על גבי המזבח. והמאור הזה אהדיא\"ל הוא כלול מג' מאורות מפני כי שמן המשחה הוא כלול מג' גוונים ובהיות המאור הזה מתנוצץ מתנוצצים ממנו כ\"ב מאורות כנגד כ\"ב אותיות הרשומות בנשמה והכ\"ב מאורות כלם ממונים ושמשים לפניו וכלם נקראים על שמו וכלם כלולים בו והמאור הזה עם הכ\"ב מאורות כלם כלולים בתוך המאור הגדול זהריא\"ל אשר אמרנו וכאשר באים להתחבר יחד מאורות ההיכלות והמאור אהדיא\"ל בכ\"ב אותיות בתוך המאור הגדול זהריא\"ל יוצאת מבין כלם חיה אחת ששמה אהיא\"ל והיא כלול בשני גוונים אריה ונשר כלול הכל בצורה אחת. וכאשר המאור הגדול מאיר בה יוצא מבין ההתנוצצות ד' אופנים כלולים בכל הגוונים ושמם הדריא\"ל יהדריא\"ל אהדורי\"א אסימו\"ן והם לד' רוחות העולם ולכל א' מאלו ח' כנפים וד' כנפים וד' פנים. והב' פנים מסתכלים לתוך אמצעיתם אל החיה הגדולה אשר עליהן והב' פנים החיצונים מכסים בכנפיהם שאינם יכולים להביט בהמאורות הגדולים שבהיכל מרוב התנוצצות והזיו והזוהר ואלה האופנים הם מראים המלחמה או עקירת מלך שאין מלחמה בעולם הזה שאינה למעלה תחלה בצבא השמים ותחלה עוקרין השר ואחר כך האומה וכאשר יסעו האופנים האלה להראות מלחמה כפי הנשפע להם מלמעלה מהיכל זכות ששם מקום הדין. מזיעה שלהם נעשה תחתם כמה מיני חיילים מחנות שאין להם חשבון ומהם קצתם בעלי שירה לשבח ליוצרם מהם שלוחים ממונים בעולם לשמור ת\"ח מאותן הכתות הטמאים היוצאים מן הקליפות כמ\"ש בשער התמורות בה\"ו. וע\"ז נאמר (תהלים צא) כי מלאכיו יצוה לך על כפים ישאונך פן תיגוף באבן וגו' כי גם את זה לעומת זה עשה אלדים כמו שיש אבן בוחן פנת פנת יקרת צור ישראל כן יש אבן נגף צור מכשול ויתבאר בשער התמורות. וכן הם עומדים לשמור הולכי דרכים של מצוה שלא ינזקו מהכתות האלה היוצאים מהיכל ג' שבקליפ' כמו שנבאר שם. באמצע ההיכל בתוך המאור אהדיא\"ל אשר אמרנו אשר באמצעיתו כאשר יהיה האופן שבתוך האופן עומד היכל א' ולו ד' פתחים לד' רוחות העולם ובכל פתח ופתח י' ממונים שהם בכללם מ' אלו המ' נוטלים ומקבלים דין מהיכל זכות שהוא היכל הדין כמ\"ש ומיסרים הנשמה הצריכה ליסרה ועומדת שם נזופה עד מלאות ימי נזיפותה וכן המ' האלה מנדים לכל מי שיוצא דברי ניבול מפיו, ומ' יום תפלתו אינה נכנסת למעלה. וכן מנדין ג\"כ לכל עובר עבירה שהוא חייב עליה נדוי. ועשרה כרוזים יוצאים בכל יום בכל הרקיעים ומכריזים ואומרים הזהרו מפלוני שהוא מנודה על עון פלוני וכל ימי נידויו תפלתו אינה נכנסת למעלה ולא נשמתו בלילה והמלאכים המלוים לאדם בדילים ממנו עד שישוב בתשובה ואחרי שובו מתקבצים אותם המ' ומתירים לו ומכריזים עליו פלוני שרא נזיפא הוא. ובהיכל זה יש מקום אחד שגוון אורו כאור הזהב הקלל ומתנוצץ לאור העינים ובאותו מקום גנוזים כמה חיילות ומחנות מלאכים ולד' רוחות ההיכל הזה עומדים כמה מגינים שורות שורות אלו על אלו סביב וגוון אורם כגוון הזהב והמקום הזה נקרא תא הרצי\"ם. והטעם כי המלאכים שבתוך המקום הזה המגינים הם נקראים חשמלים והם עומדים להגן על כל הצריך מגן מגינים על ישראל ורצים ללחום עם הרצים הרעים אשר ישנם בהיכל ג' שבקליפות כי הם רצים נגד רצים. אלו יוצאים להיטיב ואלו יוצאים להרע על אלו נאמר (אסתר ג טו) והעיר שושן נבוכה ועל אלו נאמר (שם ח טו) והעיר שושן צהלה ושמחה וזהו הרצים יצאו דחופים בדבר המלך וע\"ז נקרא המקום הזה תא הרצים לפי שהם רצים להגן על ישראל בכמה רמחים בכמה חרבות מלאים דין מכח היכל הד' היכל הזכות. וכאשר רוצה לכנס במקום הזה האופן העומד על ד' ממונים שזכרנו לעיל נכנסים לפני הד' הממוני' על ד' הפתחים ועולים כל המגינים ומתיחדים כלם ברוח א' ומאור עליון ונקרא כלם מגן א' וסימן אנכי מגן לך (בראשית טו א). בתוך ההיכל הזה י\"ב אופנים וסדורם בתוך ההיכל הזה והם שרפים בשני גוונים לבן אדום רחמים ודין. ואלו נקראים חלונות לפי שהם ממונים להשגיח על בעלי צער המצטערים על ידי בני אדם וזש\"ה (שיר ב ט) משגיח מן החלונות. והם עומדים להשגיח על אותם המתפללים המקדימים להיותם נמנים מן הי' הראשונים ועולים וכותבים אותם למעלה ונעשים להם חבירים וזהו חבירים מקשיבים לקולך השמיעני (שם ח יג). והם מעלים התפלה למעלה עד פתח היכל ד'. מאלו האופנים הי\"ב יוצאים ד' עמודים לד' רוחות העולם ושמם [ב] עניאל עזריה עזריאל יתריאל ונקראת חרכים ועליהם נאמר מציץ מן החרכים מפני שעקר ההשגחה ההשקפה השלימה. וד' אלה נקראים חרכים שהיא בהשגחה מועטת וזהו לשון מציץ. והד' חרכים האלה עומדים להשגיח על אותם העוסקים במעשים טובים וכן על אותם שחשבו מחשבות מצוה עם היות שלא עלה בידם מפני שלא יכלו. עניאל עומד לצד המזרח. עזריה עומד לצד הדרום להשגיח על אותם המנחמים העניים או המצערים עצמם עליהם אע\"פ שאינם ביכלתם לתת להם דבר, ועל כל אותם ההולכים לדבר מצוה ואתם העושים חסד עם המתים וזה מעלה אותם למעלה וחוקק צורתם שם לזכותם לחיי עה\"ב. עזריאל עומד לצד צפון והוא עומד להשגיח על כל אותם החושבים לעשות רע או עבירה וכבשו את יצרם ולא עשו. יהריא\"ל עומד לצד מערב והוא עומד להשגיח על כל העוסקים בתורה ומכניסים בניהם לת\"ת ולכל אותם מבקרים חולים ומשגיחים עליהם להשיבם בתשובה לפני קונם כדי שיתרפאו. וכל הד' האלה ביחד עומדים להשגיח על כל אותם המיעצים עצה רעה ומעלים הדבר למעלה ומבטלים אותה העצה. ותחת כל א' מאלה הד' מלאכים יש כמה מלאכים אשר אין להם חשבון וזה ההיכל בהיותו מתייחד ענף בשורש ושורש במקור ועם היותו מתיחד בהיכלות התחתונים ומתיחד ומתעלם ע\"י עמוד א' העומד באמצע ההיכל ועולה עד ההיכל הד' וזהו חשקו ותאותו וחפצו ושלימותו. וגם ההיכל הזה נסמך על ח' יתידות כהיכלות הקודמים. ושני ממונים הם לצד מזרח ושמם יהו\"דיה עזריא\"ל וכל א' מהם ממונה על י\"ב אלף ממונים אחרים ולצד הדרום ב' אחרים ושמם שכניא\"ל עזוזי\"ה וכל א' ממונה על י\"ב אלף ממונים אחרים ואלה הם ממונים על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן וכל הבל והבל עושה ממנו רוח א' ועולה להתעטר למעלה ונעשה ממנו שומר א' לקיום העולם. ולצד צפון ב' אחרים ושמם עזפיא\"ל קטטריהא\"ל וכל א' ממונה על י\"ב אלף ממונים אחרים וב' ממונים לצד מערב ושמם עססני\"ה אהדירי\"ה וכל א' מהם ממונים על י\"ב אלף ממונים אחרים ואלה הם ממונים להכריז בכל רקיעים לכל אותם שמעבירים בניהם מהתלמוד ומבטלים אותם מלמודם ומכריזים עליו ואמרים ווי לפלוני שהעביר את בנו מהתורה ווי לו שאבד חלקו מהעוה\"ב יי' הרחמן יצילנו:" + ], + [ + "היכל הרביעי נק' היכל זכות. וההיכל הזה עומד לשמור דרכי התורה ובו נדונים כל הזכיות והחובות וכל שכר ועונש לכל שומרי התורה או עובריה ח\"ו. בתוך ההיכל הזה ד' היכלות זה משונה מזה וכלם יחד היכל א' בהיכל הזה יש מאור א' הנק' זכותא\"ל ועל שמו נק' היכל זכות והוא הנק' אל וכאן נדונים כל דיני בני העולם וזהו ואל זועם בכל יום (תהלים ז יב). והד' היכלות הנ\"ל להם ד' פתחים ובהם ד' ממונים כאשר נבאר:", + "ובפתח ההיכל הזה הכולל הד' הוא הנק' היכל זכות יש ממונה א' ושמו סנסיניא [נ\"א סנסני\"ה] ועל הממונה הזה יש ממונה א' בצד שמאל שהוא נוטל ממנו ענייני הדין לעבור אותו בעולם ומפני שהוא נוטל ממנו נק' על שמו סנסיניא\"ל [נ\"א סנסני\"ה] וכאשר הדין נגמר בתוך היכל זכות הממונה הזה אשר בשער עומד ומכריז הדין לאותם י\"ב ממונים הממונים על י\"ב שערים. והם עומדים ומכריזים כל הדינים שנדונים בהיכל זה. המאור הזה שאמרנו שהוא כולל הכל הנק' זכותא\"ל ממנו יוצאים ע' מאורות וכלם עומדים כגורן עגולה להיותם נכללים זה עם זה שלא יסתר א' מחבירו כדרך הסנהדרין העומדים כחצי גורן עגולה כדפירשו רז\"ל. ויוצא מאלו בתוך אמציעותם ב' מאורות עומדים להעיד עדות תמיד. וסוד הענין כי ז' עיני ה' המשוטטת בכל הארץ אשר ייחסו להם הגאונים אלו השמות אורפניא\"ל תגריא\"ל דנריא\"ל פלמיא\"ל אסימו\"ן ספיא\"ל בוא\"ל והם המשגיחים בענייני בני אדם ובהם ובעצמותם נצטייר כל דמות ודיוקן וצורה מכל הדברים הנעשים בעה\"ז הן רע הן טוב ובהיותם עולים למעלה מביטים בהם הב' מאורות הללו ורואים המצוייר ומעידים לפני הע' ודנין את הזכאי ואת החייב לטוב או לרע לזכות או לחובה. ושנים הנזכרים הם סופרי הדיינים. הע\"ב מאורות הללו עומדים באמצע ההיכל וזהו שררך אגן הסהר (שה\"ש ז ג). ונגד אלו לצד ימין ע\"ב מאורות אחרים ומצד שמאל ע\"ב מאורות אחרים נמצאו כלם רי\"ו מאורות. וכלם נכללים במאור הגדול הנקרא זכות א\"ל ואף על פי שיש ע\"ב לימין וע\"ב לשמאל עיקר הדינים אינם כ\"א ע\"י הע\"ב האמצעים כי נודע ענין ע\"ב של ימין רמז בגדולה וע\"ב של שמאל בגבורה וע\"ב אמצעיים הפנימיים יותר בתפארת שהוא המכריע וחותך הדין ולכן עיקר הדין על ידי האמצעיים והם פנימיים מכלם. ובזהר פ' בשלח (דף נ\"א ע\"ב) בפסוק ויסע ויבא ויט וז\"ל ותנינן מסטרא דחסד ע\"ב סהדין, מסטרא דגבורה ע\"ב סופרין, מסטרא דת\"ת ע\"ב גוונין לאתפארא עכ\"ל.", + "ולנו דרך אחרת כי הנה בפ' פקודי (דף רנ\"א.) פירש כי שני מאורות הם עדים כדפירשנו. במאור הזה הנקרא זכותא\"ל רשימין בו ג' אותיות שם יה\"ו וכאשר יתחברו ג' אותיות אלה בהיכל זה אז מצטיירים בו ג' אותיות אלה ועליהם אמר דהע\"ה (תהלים צד כב) ואלהי לצור מחסי בתיבה זו רמז א\"ל שם ההיכל וג' אותיות המצטיירות בתוכו שהם יה\"ו. אח\"כ יצא מאור אחר מאיר ומתנוצץ לד' רוחות שהם ד' היכלות והמאור הזה הוציא ג' מיני מאורות שהם ג' בתי דינים המתחלקים למטה לדון בענייני העולם בעושר בעניות בחלאים וברפואה וכדומה. והד' היכלות שנים מהם לב' מיני מאורות שזכרנו למעלה שהם אל הימין והשמאל. וההיכל הג' לכל אותם בעלי העינים החושבים בענייני העולם. וההיכל הד' לסופרים אחרים שהם תחת אותם הראשונים הפנימיים. אלה הד' היכלות הם נכללים בהיכל הזה הנקרא היכל זכותא על שם המאור הגדול זכות א\"ל כדפירשנו. בכל פתח ופתח מאלו ההיכלות יש ממונה א'. בפתח א' יש ממונה א' ושמו גזריא\"ל והוא ממונה להודיע הדינים שנגזרו [ג] למלאך הממונה בהיכל א' שבצד הטומאה ועל ידי המלאך הזה מתגלים הדינים וכרוזים יוצאים ומכריזים בכל הרקיעים בטהרה ובטומאה ואופן השתלשלות הכרוז מפה אל פה ומרקיע אל רקיע עד רדת הגזרה ההיא אפילו ביד העופות ומכריזים אותו למטה ביד בני אדם וזו היא חכמת צפצוף העופות. בפתח שני יש ממונה א' ושמו דהריא\"ל והוא ממונה להכניס זכות בני אדם לפנים כדי שיהיו נדונים לכף זכות. וכאשר האדם בערש דוי והמלאך הזה מכניס זכיותיו ונמצאו מרובים מעונותיו והוכרעה הכף זכות מודיע לממונה אשר בפתח היכל ג' ששמו פדא\"ל והוא מכריז ואומר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר ומשם יורדת הגזירה ממדרגה למדרגה עד העה\"ז כדפירשנו לעיל. בפתח ג' יש ממונה אחד גדיא\"ל שמו והוא לצד שמאל ממונה על כל חובות בני אדם ועונותיהם ומביא אותם אל המשקל אשר בפתח ד' כאשר נבאר. ושם שוקלות אלו כנגד אלו זכות נגד חובה. ותחת יד הממונה הימיני שבפתח ד' אשר נבאר כמה מלאכים מזומנים להציל האדם מצד השמאל אם גברו זכיות ואם גברו החובות אז כמה מלאכים תחת הממונה הזה השמאלי מודיעים הדברים לכמה מלאכי חבלה ובאים ונוטלים הנשמה. פתח רביעי בפתח זה ממונה א' ושמו יאזני\"ה והוא המשקל אשר בו שוקלים חובה וזכות כדפירשנו ותחת ידו ב' ממונים א' לימין וא' לשמאל שבימין הריא\"ל שמו ושבשמאל גדובאל (נ\"א גדודיא\"ל] שמו וכאשר נשקלו חובה וזכות זה המכריע לזכות וזה המכריע לחובה וכל אלו הכחות והמאורות הם נכללים בהמאור הגדול הנקרא זכות א\"ל. וכאשר נכללים בו יוצאת חיה אחת לוהטת ושמה קומיאל [נ\"א תומיא\"ל] והחיה הזאת עומדת להשגיח בענייני בני אדם בעה\"ז בכלל ויש כמה אלף אלפים וריבו רבבות בעלי עינים וכלם נקראים עיני ה' המשוטטות בכל הארץ והם משגיחים על כל המעשים הנעשים בסתר וכן משגיחים באותם המעשים הנעשים בלב טוב ובכונה טובה ואע\"פ שאינם במעשה כראוי וכן החיה הזאת עומדת על כל שאלת בני אדם אשר שואלין ועל כל התפלות כי כל שאלה מתעכבת בהיכל הזה מ' יום ובבל יום יוצאה החיה הזאת ולוקחת אותה שאלה ומניחה לפני הע\"ב מאורות ודנין אותה ואז אותה המאור הנקרא זכות א\"ל מעיין בה כראוי אם ראוי לקיים השאלה אם לאו אם זכתה התפלה ההיא בשאלתו יוצאים עמה י\"ב ממונים וכל אחד קובע קיום השאלה. תחת החיה הזאת ד' שרפים מלהטים ושמם [ד] הרפיא\"ל ברק\"י קדש\"י קרומ\"א ואלו הד' עומדים תחת החיה הזאת לד' רוחות העולם והם ממונים לעיין באותם שומרי שבת ומענגים אותו כראוי כאשר נבאר בע\"ה. ואלו הד' כאשר הם נוסעים יוצאים נצוצות של אש בכפתור ופרח ומאלו הנצוצות נעשו ע\"ב אופנים מלהטים אש וכאשר אלו האופנים נוסעים נעשה תחתיהם נהר דינור אלף אלפין משמשין לההוא [נהר] אש ורבו רבבן קדמוהי יקומון מתוך האש ההוא ומשם יוצאים כמה אלפים חיילים ואופנים ואלו הד' שרפים שזכרנו שמהם יוצא הנהר של אש. בתוך הנהר ההוא שורפין כמה חיילים כמה מלאכים כמה רוחות כמה שליטים בכל ימי חול וכאשר נכנס השבת כרוז יוצא ומשכך האש והרעשותיו וכל העולם בנחת והחיה הזאת הולכת ומתעלה על ד' שרפים הנזכר ונכנסת בתוך אמצעות ההיכל הזה והוא נקרא ענג והטעם כי בשבת במקום הזה מסתדרים כל שולחנות של בני ישראל השומרים השבת ונקרא בני היכל המלך ואלף אלפים עומדים ממונים על השולחנות האלו וכאשר נכנסת החיה הזאת עם הד' שרפים ורואה כל השולחנות וכל העומדים עליהם עומדים ומברכים אותם וכל אותם אלף אלפי אלפים עונים אמן וכן כל ע' המאורות הנזכר מברכים אותם. כלל הדברים כל הדינים וכל הגזירות דנים אותם בהיכל זה, חוץ מג' שהם בני חיי מזוני שאותם אינם תלוים בהיכל זה הנקרא זכות אלא תלוים למעלה במזל ואע\"פ שאינם תלוים בזה ההיכל עכ\"ז דנים אותו בהיכל זה ואם זכה נותנים לו מלמעלה ופירוש נותנים יצוו לתת כי הנתינה אינה אלא למטה כדפי' בשערים הקודמים. וההיכל הזה עומד בשמירה יותר משאר ההיכלות הקודמים ויש לו ל\"ב יתידות עליונות ותחתיהם חמש מאות אלף ממונים אחרים ועל כלם ד' ממונים שהם על ל\"ב ושם הד' חסדיא\"ל קסירי\"ה קדומ\"יה דהריא\"ל ואלו הד' הם ממונים על כל הדינים שנדונו ולא ניתנו ליכתב וכלם באים לשאול את פי אלו הממונים והל\"ב ממונים הם ממונים על כל אותם הקובעים עתים לתורה וכלם ממונים להעניש על כל אותם שהיו יכולים לעסוק בתורה ולא עסקו:" + ], + [ + "היכל החמשי הוא נקרא היכל אהבה. והוא היכל שבו תלוי המזון והחיות ושאר ההיכלות אשר תחתיו ובהיכל הזה פתח א' ובו ממונה א' ושמו סניגורי\"ה והוא עומד ללמד סנגוריא על ישראל שלא ישלוט עליהם צד השמאל. בהיכל הזה עומד מאור אחד כלול בד' מאורות מד' גוונים לבן שחור ירוק ואדום והרוח הזה הכלול מכלם נקרא סורי\"ה שר כל החיילים אשר תחתיו וכל מפתחתות העליונים מסורים בידו והוא סוגר ופותח וכל סתרי רבו מסורים בידו ובו הם נכללים כל המאורות אשר תחתיו ג' פעמים בכל יום ונזונים ממנו ולהיות שבו גנוזים כל גנזי וסתרי רבון העולמים לכן נקרא אהבה כדכתיב (שה\"ש ז יג) שם אתן את דודי לך שהוא סוד התדבקות כל מתדבק ולכן בו כל שמירה עליונה ולכן נקרא שומר ישראל שומר הברית להיות כי כאן שמורים וגנוזים כל סודות העליונים ומכאן יוצאים נתיבות ודרכים לכל אותם למטה ממנו להאיר באורו ואלו הד' גווני מאורות אשר אמרנו כאשר יתייחד לבן באדום שחור בירוק אח\"כ שחור בלבן נעשית מהם חיה אחת מרוקמת דיוקן שלה בצורת אדם הכוללת כל הצורות והוא נקרא זהר ועליה נאמר (יחזקאל י) היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל וממנה יוצאים ד' עמודים שהם חיות גדולות על אותם אשר למטה. הא' נקרא אופן שהם שנים כי בתוך האופן נעשה אופן אחר בתוכו וכאשר היא מתנוצצת מתנוצץ האחר בתוכה וע\"ז נאמר (שם א טז. י י) כאשר יהיה האופן בתוך האופן ואחר כך שנים אחרים ג\"כ זה בתוך זה כלולים יחד כראשונים ומתנוצצים ד' יחד לד' רוחות העולם וכלם א' ועליהם נאמר כאשר יהי' האופן בתוך האופן. המאור אשר אמרנו למעלה הנכלל בארבע גוונים הוא כולל שני רוחות מאורות האחד אל הימין והוא זה אשר הוציא החיה אשר אמרנו ואחד אל השמאלי (הוא כולל) ומתנוצץ שני מאורות שהם ארבע והם מתהפכים בגוונים וזהו להט החרב המתהפכת כאשר נבאר. ומבין שני מאורות אלו יוצאים שרפים והוא אוחז אותם ולוהט אותם. בכח הלהט הזה המתהפך הוציא חיה אחת עומדת על ארבע עמודים כאשר הוציאה הימנית והארבע שתים מימין ושתים משמאל וכאשר המאור הגדול נכנס בתוך אלו ומתנוצץ בהם יוצאים מהם ב' מאורות ומתנוצצים חוץ להיכל הזה ומתהפכים לכמה עניינים לפעמים זכרים ולפעמים נקבות לפעמים רוחות לפעמים מלאכים והם שלוחי הדין בעולם וכך הם מצד שמאלי שבהיכל הזה. ומההיכל הזה יוצאים כל הנשמות שעתידים לכנס בגופות בעה\"ז וההיכל הזה לעולם לא עמד ריקן מיום שנברא העולם והוא מקבל כל הנשמות המושפעות מבינה והוא נקרא גוף וע\"ז אחז\"ל (יבמות ס\"ב) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף וכאשר יבא מלך המשיח יתעורר ההיכל הזה למעלה והיכל אחר למטה מהיכל הזה ועליהם נאמר (שה\"ש ד ה. ז ד) שני שדייך כשני עפרים כי המאור הגדול והחיה הראשונה אשר אמרנו מוציאין שני מאורות כלולים יחד מתקשרים זה בזה ונקראים א\"ל שד\"י והטעם שנקרא שדי מפני שיוצא' בין אלו השדיים ועוד כי האי א\"ל מקבל מן המקום הזה כל אותן הרחמים הראויים למזון וחיות אותם התחתונים אשר בהיכל זכות אשר הם מצד הימין וכן לכל אותם התחתונים הנקראים יתידות המשכן ומטעם שהוא מספיק להם מזון נקרא אל שדי. אל שמו כדפירשנו בהיכל ד' ושדי מפני שדיים העליונים. והטעם כי הוא מספיק חלב מהשדיים לכל אותם התחתונים. וג\"כ מהמאור הגדול הזה יוצאת חיה א' ימיניית והיא על השמאלית המתהפכת לזכר והיא ממונה על העולם בזמן שיש רעב ושוד לשמור הצדיקים והטובים שלא ימותו ברעב וסועד לבם שלא יתקלקל המזון במיעיהם ע\"י ב' כחות הטומאה הנקראים שו\"ד וכפן כמ\"ש עניינם בשער היכלות התמורות בע\"ה. וזהו לשוד ולכפן תשחק (איוב ה כב). בהיכל הזה ישנו ב' מאורות עומד כל א' וא' על אלף אלפי אלפים ורבוא רבבן הנקרא גפנים ואלף ורבוא רבבן [דאקרון רמונים] וכלם עומדים באהבה ואלה הם המכניסים אהבה בין ישראל לאביהם שבשמים והוא בהזכרתם החסידות שישראל עושים למטה וכאשר מעוררים האהבה מלמטה אז מתמלא ההיכל הזה מכמה טובות מכמה חסדים מכמה רחמים ואלה עומדים במעמד על אותה המוסרים נפשותם באהבה על ייחוד קונם והחסד שעושים בני אדם כלם עולים כאן ומשם עולין ומתעטרין לפני הקב\"ה. ולהיכל הזה שלש מאות וששים וחמשה יתידות כמנין ימות החמה ולמעלה מכלם ד' יתדות עליונים מכלם ושמם קרשיהא\"ל סרטיהא\"ל עסירי\"ה קדמיא\"ל ואלה הם ממונים לשמח העולם בערב שבת כאשר הנשמה נתוספת בישראל אלו יוצאים עמה ומעבירים מכל ישראל כל רוגז וכל דאגה וכל עצבות ומשמחין אותם בשמחה ואלו הם משמחי עולם ואותם אשר תחת הד' ממונים להעביר הדין מאותם היושבים בגיהנם ולפיכך כל היתידות שבהיכל הז' הם בעלי שמחה ע\"כ:" + ], + [ + "היכל שישי הוא הנקרא היכל רצון מטעם שבו תלוי עת רצון וטוב לב לכל דבר ולכל שאלה ולכל תפלה והטעם כי בו יחוד ת\"ת ומלכות כמ\"ש בעזרת הצור וישועתו ולפיכך בו נסתלק מרע\"ה בעת רצון כי מת בנשיקה שהוא נשיקת אשה בבעלה. ובהיכל הזה ו' פתחים לשש קצוות ד' לד' רוחות העולם ומעלה ומטה וממונה א' גדול ממונה על כלם ושמו רזיא\"ל. וכל רזי סודות התורה תחת ידו ופתחים אלו עומדים להתגלות כי כאשר הם מתגלות כל ההיכלות הם מתגלות וכל המאורות וכל הרוחות נגלים כששערי רצון נפתחים. בהיכל הזה נמסרו נשמות ר' עקיבא וחביריו וכל הנהרגים באהבת קונם שאינם נכנסים בנהר דינור מה שאין כן בשאר הנשמות כדפירשנו. והיכל הזה מוציא י\"ב מאורות מטעם שהוא כלול מששה היכלות התחתונות ומששה עליונות וכאשר י\"ב המאורות עולים ומתנוצצים מוציאים ארבע חיות וכלם נכללים בי\"ב כדרך דגלי המדבר שהם ד' ומתחלקים לי\"ב כל א' לג'. הד' הנז' כלם נכללים כא' כאגוז הזה שמתחלק לד' ראשים ונכללים כא' ומטעם זה נקרא ההיכל הזה גנת אגוז וזהו אל גנת אגוז ירדתי (שה\"ש ו יא) שהקב\"ה משתעשע עם הצדיקים ביחוד תפארת ומלכות. הד' אשר לד' רוחות. הא' לצד דרום הוא הימין והוא נקרא מיכאל השר הזה הוא אפוטרופוס של ישראל המלמד עליהם סניגורא להיותם נצולים מקטרוג הקליפות וכאשר חרב בה\"מ וגבר יד עושי רשעה נאמר על המאור הזה השיב אחור ימינו (איכה ב ג) והוא יונק מצד החסד. בצד צפון עומד מאור שני והוא עומד לקחת דין מצד היכל ד' היכל זכות ונותן הדין למלאך הממונה על הפתח כדי שיתן למלאכים העומדים בצד הטומאה כי הוא יונק מצד הגבורה ולכן נקרא גבריאל ולפעמים הוא בעצמו דן את האדם ואינו נמסר לקליפות לזה הם יסורין של אהבה והטעם כי הוא כלול מצד החסד ולכן נקרא אל ולכן כל מכה ומכה שבאת מצד זה קרוב להתרפאות כי מכה ורפואה אחוזים זה בזה. והמלאך הזה ג\"כ ממונה על ההריון ר\"ל שנוטל הטפה ומעלה אותה למעלה והקב\"ה גוזר עליה חכם או טפש וכו' וכן נתבאר בזהר פ' שמות (דף י\"א.) וז\"ל דתנינן בשעתא דאתיליד גופא דצדיק בהאי עלמא קב\"ה קרי ליה לגבריאל ונטל ההיא נשמתא די בגנתא ונחתא לה להאי גופא דצדיקא דאתייליד בהאי עלמא ואתפקיד עלה ונטיר לה. ואי תימא ההוא מלאכא דאתמנא על רוחיהון דצדיקיא לילה שמיה ואת אמרת דאיהו גבריאל. הכי הוא ודאי בגין דאתי מסטרא דשמאלא וכל מאן דאתי מסטרא דשמאלא הכי אקרי עכ\"ל.", + "ופי' כי כל הנשפע מן הדין נקרא לילה והטעם כי מדת לילה היא מדת הדין ולילה במ\"ק עולה גבריאל:", + "ובצד המזרח עומד מאור ג' והוא יונק מצד הת\"ת והוא אוחז וכולל השני המאורות האלה כדרך הספירה והוא שר הרפואה והוא מזכיר לרפואה כל אותם החולים שנשכחו בחוליים והוא מעלה זכרונם למעלה וע\"ז נקרא רפאל. והרפואה הזאת רפואות דין בדוחק כי הוא יונק רפואה מצד ימין ודוחק מצד השמאל ולכן הרפואה מצד זה אל החולה בדוחק רב ואע\"פ שלפעמים מתייחס שם רפאל אל המלכות ואל המערב אין תימא כי ג\"כ הוא שם בסוד ת\"ת במלכות ומלכות בת\"ת. ועכ\"ז רוב דברי הרשב\"י ע\"ה בס\"ה מסכימים שם זה אל הת\"ת במזרח כדפי'. בצד המערב מאור א' ושמו נוריאל והוא עצמו אוריא\"ל והוא שליח מג' המאורות שזכרנו כי הוא נגד המלכות שהוא כלול מג' העליונים. וכאשר תינק מצד הימין חסד נקרא אוריא\"ל שהוא מלשון אור שכן לשון אור אל הימין כדפי' בשער ערכי הכנויים. וכאשר תינק מן השמאל גבורה נקרא נוריא\"ל מלשון נור דלוק. ועניין המלאך הזה נדרש בזוהר פ' יתרו (דף ע\"ח.) וז\"ל בחדש השלישי דשלטא ביה אוריא\"ל רב ממנא ותלת מאה ושיתין וחמש רבוא משריין עמיה כחושבן יומי שתא. וכלהון אית להון שס\"ה מפתחן נהורין מההוא נהורא דנפקא מגו חשמל עילאה פנימאה גניז וסתים די רזין דאתוון קדישין עלאין דשמא קדישא תלייא ביה ואיהו רזא דאיש תם מריה דביתא איש האלדים. תם, דתמן סיומא וקשרא דתפילין ויעקב איש תם הוה. ובדיוקניה קיימא רזא דחשמל פנימאה עילאה טמיר וגניז וכל נהורין סתימין עילאין נקט איהו ונפקין מיניה וכל הני משריין נקטי אינון מפתחן דההוא נהורא דנפק מגו חשמל. וההוא נהורא כלול בתרין נהורין ואינון חד. נהורא קדמאה איהו נהורא חיוורא דלא שלטא ביה עינא ודא איהו נהורא דגניז לצדיקייא דכתיב אור זרוע לצדיק וגו'. נהורא תניינא איהו נהורא מנצצא מלהטא בגוון סומק. ואתכללו תרין נהורין כחדא והוו חד. והאי אוריא\"ל רב ממנא וכל אינון משריין נטלי ההוא נהורא ובגין דכליל בתרין אקרי תאומים. וע\"ד שלטא ביה ההוא מזלא דאקרי ברזא דליה תאומים וביה אתיהבת אורייתא ומכאן אתמשכן דרגין לתתא עד דסליקין בשמהן לאנהגא עלמא עכ\"ל.", + "ועי' בפ' צו (דף ל\"ב ע\"ב) וז\"ל ת\"ח כתיב ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה וגו' דא אוריאל דנחית כחיזו דאשא בשלהובא עד דנחית למדבחא לקבלא דורונא ואתחזי כאריה רברבא רביע על קורבנא עכ\"ל.", + "ובפ' (בהעלותך דף קנ\"ד) נדרש בזוהר בד' מלאכים אלו עניינים גדולים ומשם נראה בהם ג\"כ ד' חיות שביחזקאל ולאורך הענין לא נעתיקו. ונחזור לדבריו שבפ' פקודי והד' מאורות שזכרנו הם נגד ד' יסודות ומאלו נפרדו היסודות מהם מלאכי אש מצד גבריא\"ל מהם מלאכי רוח מצד רפאל מהם מלאכי עפ\"ר מצד אוריא\"ל מהם מלאכי מים מצד מי\"כאל ואל' הד' הם מתיחדים ותחתי' ח' שהם י\"ב כדפי'. ההיכל הזה כלול מכל התחתונים וכלם נכללים בו ויש להיכל הזה ק' יתידות לצד ימין ועליהם ב' ממונים עליונים ושמם מלכיא\"ל שמעיהא\"ל ואל השמאל מאה ועליהם ב' ממונים אחרים ושמם מססרני\"ה צפצני\"ה והם ממונים בזמן שיגיע עת הצדיק להפטר מן העולם הם מזדמנים שם כדי שתצא נשמתו בנשיקה ולא יהיה כפטורא בפי ושט כדפי' במס' ברכות (דף ח'.) ואל ההיכל הזה מתאוים כל ההיכלות התחתונים והם מתייחדים זה לתוך זה [בתוך] לבנת הספיר בתוך עצם השמים בתוך היכל נוגה וכן כלם וזהו כל חפצם וכל מאווים ושלימותם כי בזה מתייחדים בשרשם וענין היחוד הזה ע\"י התפלה בהיותה כראוי כדמפרש התם הרשב\"י ע\"ה:" + ], + [ + "בהיכל שביעי הוא נקרא קדש הקדשים. בהיכל הזה אין ציור ואין דבר נתפס אבל הוא דבר נעלם ומתעלה והוא המתקרב אל האצילות ובתוך ההיכל הזה פרכת פרוש להבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים ושם בתוך הפרכת ב' כרובים ועל ענין הפרגוד הפרוש אתמר בפרשת בשלח (דף נ\"ח.) וז\"ל דתאנא סנדלפון עלאה הוא על כל שאר חברוי חמש מאה שנין והוא קאים בתר פרגודא דמאריה וקשיר ליה כתרין מבעותהון דצלותא דישראל ובשעתא דמטא ההוא כתרא לרישיה דמלכא קדישא הוא מקבל צלותהון דישראל וכלהו חיילין ואוכלסין מזדעזעין ונהמין ואמרין בריך יקרא דה' מאתר בית שכינתי' עכ\"ל.", + "ולכאורה משמע כי סנדלפון הוא בהיכל הנק' קדש הקדשים והפרגוד הנז' כאן הוא הפרכת שאמרנו וכן נראה מדברי הגאונים. ולפנים מהפרכת שם בתוך קדש הקדשים שם חניית השכינה ותחלת קבלת השפע מהכסא העליון שהוא הבריאה כמ\"ש וההיכל הזה מקבל הנשמות הקדושות מהבינה אותם נשמות החדשות שהם עתידים להתחדש בעולם בזמן המשיח בה\"ו. ע\"כ הגיע העתק דברי הרשב\"י ע\"ה מפר' פקודי בעינן ההיכלות:", + "ומצאנו דברים אחרים בעינן ההיכלות להגאונים רב נוטרונאי גאון ורב נחשון עד וז\"ל גמירנא דז' היכלות ברקיע דוילון. בהיכל קדמאה כנסיא\"ל והיכליה מתקריא כנסי\"א דבתייא ותמן מצלן מלאכייא קדישין ג' זימני בכל יומא. בהיכלא תנינא קבציא\"ל דעתיד למכנש כנשיתא דישראל מגלותא. בהיכלא תליתאה יופיא\"ל דנשמתהון דינוקייא דמיתו מבר שיתא עד בר שבעה ילפין וגמרין קדמוהי והשכינה מחבקתן וסלקין נשמתהון בזיווגא דשכינתא תתאה עד אתרא דכהנא רבא ומתקרבין קורבנא ע\"ג מדבחא דשכינתא עלאה. בהיכלא ד' טהריא\"ל הוא מטהר ומזהר לנפשתא דהוו מתטנפין בגווין דרשיעיא ומתרחצן ומתטבלין במוי דאבני שיש טהור דר' עקיבא וחברוי דהן זיוון דד' חיותא קדישתא בשעתא דמתחבקן ומתקרבן דא עם דא לפולחנא דמארי עלאה, ודין הוא דמשיקות אשה אל אחותה. בהיכלא חמישאה נוריא\"ל נהר דינור נפיק מן קדמוהי מאשתא ומנהורא דמלאכיא דתמן מתחדשן זיקי נהורא דאמרין תושבחתא על מה דאתבריאו ומתעלמין. ודין רזא רזייא דאינון מתקרבן לבתר מתפרשן (חסרה תיבה) זימנין דאינון תלתין ומצפצפין מזיווא לזיווא ואוירא עד דמטיין לזיווא דמאריה כתרא דמלכותא עלאה והן נשמתא דנביאי קדישייא, וחס לנא ולחברנא לסגור במילי דאלוה שמייא ולגלויי מה דלא אפשר ולא ארשיאו לנא רבוותא דקמאי ז\"ל. בהיכלא שתיתאה חנוך דאתלבש בלבוש זיוא דנהורא ושני שמיה וגוביה, ושמיה מטטרון כשם רביה וחותמיה וגשמיה, והוא רבא בהיכלא שתיתאה והוא מטהר לכל נפשתא דסלקן מארעא לרום רקיעא ומצרפן ומתלבשן ומתפשטן מכל מיני טינוף גופתא ומתלבשן בזיווי גופי קרניתא דמטמרן ומצטיירן בזיוו דקב\"ה דהוא חיי עלמין דמתמן פרחין נפשתא מעלמא לעלמא עד עלמא רבא הוא עלמא דזיויה מבהקא לשיתא עלמין דתמן מתפנקן ומתעדנן נפשתא דגווייתא כמה דאתגזרו מתמן בההוא שעתא דאתבריאו, ואנן לית לן רשו לגלויי פתגמין ורזין דאינון כבשונו של עולם. בהיכלא שביעאה סנדלפון כריכה יציבא מלתא דעובד גבורתיה בשמייא לארעא ובין תרין רברבין גברין שליטין בצורתא דעוברין במעי אמהון והוא דיהיב לכלהון רוחא דחיי והוא דאמית לברייתא דארעא בחרבא שליפא דאשתא דלא מתנפחא וכל ברייתא דארעא וכל דשליטין באוירא דרקיעא תחות שולטניה, ובידוהי מלבושא דנהורא דמלכא דלביש לנביאייא בעידנא דמתנבאן ורוחיהון מזיווא דרוחיה וגופיהון מנהג' בגופיה והוא פומא ומליל לרוחא בשפתיהון ופיו ולישניה מסדר גבריאל מארי נבואתה כמה דאתפקיד (מארי) [ממארי] עלמא ושכינתא דישראל. עכ\"ל סדורא דשמושא רבא סדר היכלות. עכ\"ל.", + "ואין ספק כי ההיכלות האלה הם הם ההיכלות שפי' בפרקים הקודמים ועם היות שבקצת דברים או רובם משמע דפליגי ארשב\"י ע\"ה עכ\"ז כלהו מלתא חדא אמרו אלא שרשב\"י ע\"ה סיפר מענין המאורות שהם בדמות נשמה להיכלות והם פי' ענין ההיכלות בעצמם וקרוב לענין זה פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר ובפרט בפ' תרומה כמ\"ש בפרק בפני עצמו בע\"ה:" + ], + [ + "עוד סיפר לנו הרשב\"י בענין ההיכלות האלה בכלל ויחס להם שם מדורין והכל ענין א' היכל ומדור. וז\"ל בפ' תרומה [ה] שבעה מדורין אינון לעילא דרגא על דרגא ובכלהו מדורין מלאכי עלאין אלין על אלין. הכי נמי לתתא. וכלא אחיד דא בדא למהוי כלא חד. ז' מדורין אינין לעילא והאי ארץ עלאה אחידת לון וכלהו קיימין בה ובכלהו קיימא תושבחתא דקב\"ה דרגין פרישן דא מן דא ואתרין פרישן דא מן דא:", + "מדורא קדמאה הוא אתר בי חשוך בלא נהיר והוא מתתקן למדורי רוחי וקסטרי ועלעולי תקיפין דלא אתחזיין ולא אית בהו נהורא ולא חשוכא ולא דיוקנא כלל. ותמן לא ידעי ביה ידיעה כלל דלאו ביה צורה גו כלל כרסיא. ועל ההוא אתר ממנא חד מלאכא טהריא\"ל שמיה ועמיה שבעין ממנין מעופפין ואתמחן מבזיקי שביבין דעלייהו ולא קיימין ולא אתחזון ולא משתכחין. וכד אתא צפרא כלהו מתחדשין ולא קיימי. כד מטאן לגבי האי אתר אבדין ולא משתכחין ועאלין בחד נוקבא דתהומא ולא אתחזון. כד רמש ליליא אתמחון מאינון שביבין עד דימטי צפרא:", + "מדורא תניינא הוא אתר דנהיר יתיר ואיהו חשוך אבל לא חשוך כההוא קדמאה והוא מתתקן למדורי מלאכין די ממנן על עובדיהון דבני נשא ולמסטי להון בההוא אורח בישא דאינון אזלין וההוא אתר אתחזי יתיר מן קדמאה ואלין מלאכין אית לון קורבא עם בני נשא ומתהנן מריחא ובוסמא דלתתא לסלקא בתועלתא ולאנהרא יתיר. ועלייהו חד ממונה קדומיא\"ל שמיה ואלין פתחין שירתא ומשתככי ואזלי לון ולא אתחזן עד דישראל דלתתא פתחי ואמרי שירתא כדין קיימין בדוכתייהו ואתחזון ונהרין יתיר. ותלתא זימנין ביומא מקדשי קדושתא וכד ישראל עסקין באורייתא כלהון טאסין וסהדי סהדותא לעילא וקב\"ה חייס עלייהו:", + "מדורא תליתאה הוא אתר דשביבין וקטורין. ותמן נגידו דנהר דינור דנגיד ונפיק דאיהו בי מוקדא דנפשייהו דרשיעייא דמתמן נחית אשא על רישייהו דרשיעייא ותמן מלאכי חבלה דטרדי להו. ומתמן אשתכח דלטורא עלייהו דישראל לזמנין ולאסטאה לון. בר בזמנא דנסבי אסוותא לדחיה ליה. וחד ממנא עלייהו מסטרא דשמאלא כלהו מסטרא דחושך כד\"א וחושך על פני תהום וסמאל חייבא אשתכח תמן:", + "מדורא רביעאה הוא אתר דנהיר ותמן הוא נהירו למלאכי עלאה דבסטר ימינא ופתחי שירתא וסיימי. ולא אזלין לאתעברא כהני קדמאי דפתחי שירתא ואתוקדן ומתעברן בנור דליק ותבין ומתחדשין כמלקדמין. והני קיימי בדוכתייהו ולא מתעברן והני מלאכי דרחמי דלא משתניין לעלמין. ועלייהו כתיב (תהלים קד) עושה מלאכיו רוחות וגו'. ואלין עבדי שליחותא בעלמא ולא אתחזון לבני נשא בר בחזווא או בסטרא אוחרא בסוכלתנו סגי. וחד מלאכא ממונא עלייהו פדא\"ל שמיה וביה פתיחין מפתחן דרחמי לאינון דקיימין לגבי דמאריהון ופתחין תרעין לאעברא צלותהון ובעותהון:", + "מדורא חמישאה הוא מדורא נהיר בנהירו יתיר מכלהו קדמאי. ואית ביה מלאכין מנהון אשא ומנהון מיא לזימנין משתכחי ברחמי ולזמנין משתכחי בדינא. אלין בסטרא דא ואלין בסטרא דא. לזמנין נהירין אלין וחשכין אלין. אלין ממנן לזמרא למריהון. אלין בפלגות ליליא ואלין כד סליק נהורא. וחד ממנא עלייהו קדשיא\"ל שמיה. כד אתפליג ליליא ואתער רוחא דצפון וקב\"ה אתי לשתעשעא עם צדיקייא בגנתא דעדן, כדין רוח צפון אקיש ומטא לאלין דממנן בפלגות ליליא לזמרא וכלהו מזמרין ופתחין שירתא. וכד אתי צפרא ומתחבר קדרותא דצפרא בנהורא, כדין כלהו אוחרנין אמרי שירתא וכל ככבי רקיעא וכל שאר מלאכין דלתתא מסייעין לון כד\"א (איוב לח) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים עד דישראל נטלי שירתא ותושבחתא אבתרייהו:", + "מדורא שתיתאה הוא מדורא עלאה קריב למלכו שמייא. וביה ארבין ונהרין ונחלין דמתפלגין מן ימא. וכמה נונין דמרחשן לד' סטרי עלמא. ועילא מנהון סרכין ממנן. וחד ממנא עלייהו ואוריא\"ל שמיה והוא ממנא על כל אלין תתאין. וכלהו נטלי בשעתי ורגעי כד נטלי ארבי לסטרא דא ולסטרא דא. כד נטלי ארבי לסטר דרום ממנא דקאים לההוא סטרא הוא מיכאל דאתי מימינא. וכד נטלי ארבי לסטר צפון ממנא דקאים עלייהו לההוא סטרא הוא גבריאל דאתי מסטרא דשמאלא. וכד נטלי ארבי לסטר מזרח הא תמן ממנא דקיימא עלייהו להאי סטרא רפא\"ל (נ\"א אוריאל] שמיה והוא לימינא. וכד נטלי ארבי לסטר מערב ממנא דקאים עלייהו להאי סטרא אוריא\"ל (נ\"א רפאל] שמיה וההוא לבתראה:", + "מדורא שביעאה הוא מדורא עילאה על כלא. ותמן לא אשתכחו בר נשמתהון דצדיקייא דתמן מתעדנין מזוהרא עלאה ומתעדנן בתפנוקין ועדונין עלאין. ותמן לא אשתכחו בר אינון זכאין, וגנזי שלום וברכה ונדבה, כלא הוא כגוונא עלאה, והא אמרו חברייא:", + " כדין הוא לארץ דלתתא בשבעה מדורין וכלהו כגוונא עלאה. ובכלהו אית זינין בחיזו בני נשא וכלהו מודן ומשבחן לקב\"ה. ולית מאן דידעי למפלח ליה כדקא יאות כאינון דבמדורא עלאה ואינון חזאן יקריה למפלח ליה כדקא יאות ולשבחא ליה ולאשתמודעא יקריה. ועלמא דא עלאה דאיהו תבל לא קיימא בקיומיה אלא בגיניהון דצדיקייא דאינון גופין קדישין. כגוונא דלעילא לא קיימא ההוא מדורא שביעאה אלא לנשמתהון דצדיקייא הכי נמי האי מדורא שביעאה לתתא לא קיימי אלא לגופיהון דצדיקייא למהוי כלא חד דא כגוונא דדא עכ\"ל:", + "והנה כבר אמרנו לעיל כי אין תימה מה שאלו היכלות אינם דומים לאלו. שההיכלות הנז' לעיל הם פנימיות ההיכל והרוח הפנימי וזהו הוא ההיכל בעצמו. ומה שמנה ג' היכלות הראשונים ששם החצוניים כן הוא כי כבר פירשנו בפרק ג\"ד שהמלאכים עומדים ומכריזים לחיצוניים ומודיעים לבני אדם וזהו מפני קרבתם כי סביב למשכן יחנו וסביב רשעים יתהלכון ולכן הם אלה קרובים אליהם אמצעיים בין הקדושה לטומאה רצוצה. ומה שאמר שסמאל בהיכל ג' אין זה מן התימא כי כבר ספרו לנו שקודם החטא של אדם הראשון היה סמא\"ל אחד מן השרפים בעלי שש כנפים ומרד באדוניו עד בא יומו יום פקודתו כי בא יבא ולא יאחר. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה (בתקונא כ\"א דף מ\"ב.) שההיכלות הם ז' בז' אלה מוח לאלה כאשר נבאר בס\"ד:" + ], + [ + "ואחר שכבר כתבנו את כל הרשום בכתב אמת הנה ראוי לנו לחקור על ענין היכלות אלו מה עניינם אם אצילות או בריאה או יצירה או עשייה ומה עניינם ולמה בא עניינם ז' ולא עשר כמנין הספירות כי כל הדברים אשר תחת הספירות הם מי' לי'. ואחר החקירה בענין זה נאמר שא\"א שיהיו אצילות מכמה טעמים. א' מפני שאין ראוי שבאצילות יתיחס ענין המלאכים והנה בהיכלות הם מלאכים ממש כדמוכח מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה שהעתקנו בפרקים הקודמים, ומזה הטעם ג\"כ לא יתיחס בבריאה שהוא הכסא נכון כדפירשנו בשער אבי\"ע בפ\"ב בס\"ד. ב' כי הרשב\"י ע\"ה בפ' פקודי (דף רמ\"ה.) פי' בענין ההיכלות כי הקליפה סביב קרובה להיכל ראשון וז\"ל היכלא קדמאה שרותא גו מהימנותא האי איהו שרותא לרזא דמהימנותא ובדרגין דחיזו דמהימנותא. נביאי קשוט הוו חמאן מגו דא אספקלריא שאינה מאירה. ובגין דהאי איהו שרותא דמהימנותא כתיב (הושע א) תחלת דבר ה' בהושע דחמא מגו דרגא דאאיהו שרותא לכל דרגין לסלקא לעילא וסופא דכל דרגין לנחתא לתתא. ובגין דהושע חמא מגו שרותא דא סופא דכל דרגין אצטריך לנטלא האי אשת זנונים בגין דישראל אתאחדון ואתמשכו מתמן לתתא לגבי ההוא אתר דאקרי אשת זנונים בגין דשבקו ולא אתדבקו בההיא אשת חיל. וחמא מתמן כל אינון היכלין דאינון בסטרא דמסאבא. דאית לון היכלין דמסאבין, כלהו מסאבי למאן דאתדבק בהון וע\"ד כתיב קח לך אשת זנונים וילדי זנונים. וכי נביאה דקשוט אצטריך לדא. אלא בגין דאסור ליה לבר נש לאעלא באינון היכלין בגין דלא יתמשך אבתרייהו כגוונא דעבד נח דכתיב (בראשית ט) וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. והושע דחיל לאסתכלא באינון היכלין דאסתאבו בהו ישראל ואתדבקו [ו]. עד דאמר ליה קח לך אשת זנונים וילדי זנונים. וכתיב וילך ויקח את גומר בת דבלי' למנדע במה אתדבקו ואסתאבו ושבקו רזא דמיהמנותא בגין אל נכר. וע\"ד חמא מגו היכלא דא שירותא לכל דרגין. היכלא דא שרותא לכלא לסלקא בדרגין עכ\"ל.", + "הנה משמע מתוך המאמר הזה בפי' שההיכל הזה ראש ותחלה לקדושה [ממטה למעלה] וסוף הקדושה ממעלה למטה וממנו למטה היא הקליפה ולכן ירד הושע אל מקום זה להביט באיזו מקום נטמאו ישראל ואין סוף אחר לקדושה כדי שיוכל לרדת אליו להסתכל בו מדרגות הטומאה. ונודע כי הקליפה היא סביב לעולם של מטטרון וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בפי' וכמ\"ש בשער התמורות בס\"ד. וכאשר אנו אומרים שנכנסו טמאים להיכל הוא דווקא בעולם המלאכים עולם מטטרון כמ\"ש התם בעז\"ה. ובזולת זה לנו מאמר מורה בפי' שההיכלות הם תחת הכסא וז\"ל (בתקונא כ\"א דף מ\"ג ע\"ב) פתח ר' אלעזר ואמר אבא והא שבעה ימים אינון וים עלאה על כלהו ועלייהו אתמר כי שפע ימים יינקו למאן אינון יונקים. א\"ל ברי שבעה בשבעה אינון מוצקות והכי אינון רקיעין שבעה כו' והכי אינון ארעין שבעה בשבעה [ז] וראשין דלהון תרין ורזא דמלה שנים שנים שבעה שבעה וכלהו זכר ונקבה ולעילא חד טמיר וגניז והכי אינון ז' כורסיין שבעה בשבעה ז' היכלין ז' בז' והכי ממנן אינון ז' בשבעה עכ\"ל.", + "והנה ר' אלעזר התאווה תאוה לדעת סדר מציאות העולם מראשו ועד סופו בקיצור ולזה שאל כי ידוע שהספירות נקראים ימים והם ז' וים עלאה שהיא הבינה שהיא ג\"כ מתייחס בשם ים אבל ממנה ולמעלה לא יתייחס אלא מקור ומעיין שהוא דק ונעלם אבל ים שמורה התפשטות לא יתיחס, והכתוב אומר כי שפע ימים יינקו הכוונה כי הימים יונקים שפע וממי יונקים כי הם עצמם מקורי השפע ולא שייך בהו לשון יניקה. ולזה תירץ הרשב\"י ע\"ה כי הם ז' ימים עליונים וז' ימים תחתונים והתחתונים יונקים מן העליונים ואין ספק שהעליונים הם עצם הבינה שהיא ים עליונה כלולה מז' וז' ימים התחתונים יונקים ממנה. או נבאר שהספירות עצמן הם ז' ימים עליונים וז' ספירות שבמלכות הם ז' ימים התחתונים והעליונות מוצקות בתחתונות ואמר לשון שבעה בשבעה מוצקות לישנא דקרא להכריח מן הכתוב (זכריה ד) דאמר שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה וכן ג\"כ יתיחסו בשם רקיעים מצד התפארת וכן יתיחסו בשם ארעין מצד המלכות וכלם הם ז' בז' כדמפרש ואזיל. ואח\"כ אמר כמו סדר הספירות כן הם סדר הבריאה שהיא כסא הכבוד כדפירשנו בשער אבי\"ע בפ\"ג בס\"ד והם כסאות ז' מוצקות בז' ונכללות כלם בשם כסא הכבוד. וכן דרך היצירה, וזהו היכלין ז' בז' ועניינם שהם ז' בתוך ז' כדפירשנו כי אלה רוחות לאלה אלו יונקים מאלו כמבואר בפ' הקודם. ואומר עוד כי כן דרך העשיה, וזהו ממנן אינון ז' בז' כדפי' בשער אבי\"ע. עוד בפי' פי' הרשב\"י (בזהר בראשית דף מ\"א ע\"ב) בענין ההיכלות שמהם יניקת ז' כוכבי לכת וז\"ל בדברו בהיכל לבנת הספיר שהיא היכל ראשון. תחות היכלא דא מתפשטין חילין לבר לכמה סטרין דרקיעין דלתתא עד דמטו לככבא דשבתאי כלהו אסתכיין להיכלא דא. מתמן אתזנו כל אילין די בהיכלא דא. כלהו אסתכו לההוא רוחא כו'. ובהיכל עצם השמים (שם דמ\"ב ע\"ב) אמר וז\"ל וכן כמה חיילין ומשריין דנחתי לתתא ואתערבו בהדי תתאי עד דמטו לככבא דצדק. ותמן כמה ממנן על עלמא. ובהיכל נוג\"ה (שם דמ\"ג.) אמר ז\"ל בהאי דוכתא תליין בד' סטרין שית מאה אלף רבבן מגינין דדהבא לכל סטר וסטר. וכן לתתא מנייהו שורין מקפאן ואינון שורין וכל הני מגינים כלהו מגיחי קרבין סייפין ורומחין לבר בכל אינון שלוחי דינין דעלמא עד דמטו דרגין בדרגין לככבא דמאדים כו'. ובהיכל זכות (שם דמ\"ד.) אמר וז\"ל ומגו כרוזי אילין נטלין מלה כל מאריהון דגדפין עד דאודע מלה לרקיעא דחמה. ובהיכל אהבה (שם דמ\"ד ע\"ב) אמר מנהון רמונים. עד דמטו כמה חיילין לבר עד ההוא ככבא דאקרי נגה. ובהיכל הרצון ובהיכל קדש הקדשים לא גלה בהם דבר ואפשר שיהיו נמשכים מהם אל ככב לבנה וקצר בענין. ומה שאמר בהם מלמטה למעלה לפי שהם כדמות חותם המתהפך מיצירה לעשייה, או אפשר כי שבתי הוא אוכמא פתיא כנגד הקליפה הגוברת בו כמו שפי' בתיקונים ולכן יניקתו מן ההיכל הראשון ששם דיבוק הקליפה כדפי'. איך שיהיה הנה הורה שז' כוכבי לכת שצ\"ם חנכ\"ל יונקים מן ההיכלות לפי סדר המדרגות המשתלשלות אלו מאלו עד הכוכבים בגלגליהם. הורה בפי' שאין בין אלו לאלו אלא שזו היא יצירה וזו עשיה ורצה לגלות סדר יניקת היצירה מהעשיה [ח]. ומה שכתב בפ' פקודי ובפ' בראשית כי זה שלימות הקבלה ליחד ההיכלות האלו והם ז' הנערות הראויות לתת לה. אין מזה תימא כלל כי אדרב' משם ראיה לזכות המעיין מה שבארנו מענין היצירה בשער אבי\"ע ושם אמרנו שאין היצירה אלא עשר מדרגות המלאכים הכלולים בשם מטטרון בשיתא ימי חול ואמנם עשר ספי' היצירה הם ענפי הספי' המתפשטות עם השכינה הנקראים ע\"ש יצירה ולכן צריך אל היחוד ליחד הענפים אל מקוריהם ולכן אינם מתיחדות כל עצם ההיכלות אלא המאור הזך שבתוך כל א' ואחד מהם ומפני שהם ענפים מתפשטים במטטרו\"ן הנק' נע\"ר לכן הענפים האלה נקראים נערות ואלה הם ז' נערות הראויות לתת לה מבית המלך שהם מתפשטים מהספירות העליונות עם השכינה אל תוך הנער ומתלבשות שם ואז השכינה ג\"כ נקר' נערה ולפעמים נקראת חסר ה' בסוד נער וע\"ז נאמר (תהלים קג ה) תתחדש כנשר נעוריכי כמבואר עניינים אלו בזוהר במקומות רבים. ולהיות שהענפים המתפשטים הם נכללים בששת ימי החול כדמוכח בתיקונים. ולכן ביום השבת שהוא המלכות אין לה היכל כלל שהיכל לבנת הספיר הוא ביסוד ועכ\"ז לא אשתכח יסוד בלא שכינתא שלא להפריד והיינו ה' דיום הששי שהוא יסוד ומלכות מיוחדים. ולכן בהיכל לבנת הספיר כלל זכר ונקבה ספיר זכר לבנת נקבה כמבואר בפרק א'. והיכל עצם שמים נגד הוד והיכל נוג\"ה נגד נצח והיכל זכות נגד הגבורה והיכל אהבה נגד חסד והיכל הרצון נגד הת\"ת שכן הוא עליון על כלם שביעי ודאי כדפי' בשער סדר האצילות. והיכל קדש הקדשים הוא נעלם נגד ג' ראשונות. וכלם עשר ענפים מתפשטים למעלה פירוש מדרגות המלאכים הכלולות בז' היכלות הנזכרים וזה ענין הסדר והיחס שיש להיכלות בספירות. ואולם מתוך המאמרים הקודמים משמע היות מעלת הנשמות של הצדיקים משובחת ממעלת המלאכים בפרט מתוך המאמר שהעתקנו בפ\"ח ולהשכיל הענין היטב ניחד לו פרק בפני עצמו:" + ], + [ + "הנרצה בזה הפרק להתבונן בענין המלאכים היטב וטעם עלות הנשמה למעלה מהם. והענין כי כל הדברים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כלם נאצלו ממקום גבוה ולכן היו נזהרים החסידים שלא לספר בגנות שום א' מהנבראים. והענין הוא כי ד' יסודות העליונים הם גדולה יסוד המים, גבורה יסוד האש, תפארת יסוד הרוח, מלכות יסוד העפר. והם מיוחדים יחוד אמיתי חזק כמ\"ש בשערים הקודמים.", + "והנה ע\"י ד' היסודות האלה העליונים הנאצלים הדקים נתהוו הד' יסודות שבסדר האצילות והבריאה והיצירה והעשייה, מדרגה אחר מדרגה מעלה לעלול מאצילות אל בריאה ומבריאה אל יצירה ומיצירה אל עשייה.", + "והנה כל ד' מדרגות האלה הם בכל א' וא' מהמדרגות בעצמם כי באצילות בעצמו יש אבי\"ע וכלם אצילות, ובבריאה עצמה יש אבי\"ע וכלם בריאה, וכן לכל המדרגות. והענין הזה נמשל אל צורף הכסף שיבדיל לכל מין ומין בעצמו לד' מינים. הא' הוא כסף נקי שאין בו סיגים כלל, והשני כסף שיורד מדרגה אחת למטה מהכסף הנקי, והשלישי כסף שיש בו כחצי סיגים, והד' כסף שרובו סיגים. וא\"א לכסף הנקי שיהיה כלו כסף שלא יהיו בו סיגים כלל (בשוה) אלא בהכרח יש בו ג\"כ ד' חלקים מתייחסים אל שעור טהרת הכסף כשעור ד' חלקים הראשונים בעצמם המשל כסף הנקי שאין לנקותו יותר וזהו חלק מועט מחלק הכסף, וחלק שני והוא כסף נקי אבל לא כחלק הראשון כי מפני נקיון הכסף הקודם לא יתייחס לו שם נקי מכל וכל, וכן יעשה עוד חלק ג' והוא הנקי סתם ולא כשני, הד' הכסף שיש בו תערובות סיגים מעט עד שאינו נחשב למאומה. וכן נוכל לחלק ד' חלוקות בשניה, וכן בשלישית, וכן בד'. נמצא כמו כן באבי\"ע כי עשייה שבאצילות ראש לאצילות שבבריאה ועשייה שבבריאה ראש לאצילות שביצירה ועשיה שביצירה ראש לאצילות שבעשייה ומד' השתלשלות מדרגות אלו נשתלשלו כל העולמות מאצילות לבריאה מבריאה להיכלות מהיכלות לקליפות מקליפות למציאות הרקיעים הם המזלות ומהם אל היסודות האלה העבים והמורכבים כאשר הם לעיננו.", + "והנה נמצא כי האצילות שרש אל הבריאה והבריאה שרש אל היצירה והיצירה שרש אל העשייה. וכן נמצא העולם הזה שואב מצד הקליפה הם השרים ושמשיהם הטמאים כי הע' שרים אינם טהורים כל כך והשרים מהיצירה הם המלאכים וע' שרים הם אמצעיים בין המזלות לבין המרכבות. והכסאות מהספירות והספי' מעצמות הא\"ס המתפשט ומחיה אותם כדפי'. נמצא לפי זה כי ד' יסודות הרקיעים הם עצמם שביצירה וכן עד העליונים. אמנם מפני השלשלות נתעבו ונתגלו כי כפי ריחוקם ממקורם כן נתעבו ונתגלו. ולפי זה אין דבר בעולם שלא יושפע עליו מלמעלה שפע ואור אלא שהשפע ההוא כפי רדתו מהאחוריים שהם פנים לשאר המדרגות התחתונים כן יתעבו ויתגלו ויתגשמו ממדרגה למדרגה כפי הראוי אל החומר העכור ההוא עד שלא תמצא בעה\"ז דבר שלא יהיה בו רוחניות וחיות קצת כפי ערך גופו וחומרו לפי המדרגות שיתרחק מהמקור ומחצב כל הדברים.", + "והנה כשיתעלה החומר העב אל מציאות קורבת החומר הדק שעליו הנה יאיר בו שעור אור החומר המעולה ההוא. המשל אל עששית גדולה דולקת באמצע הבירה ומפני גודל הבירה לא תאיר אל מקצעות הבירה בירכתים אלא אור מועט עד שלא יראה האדם את חבירו וכל זמן שיתקרב האדם אל העששית תאיר אור היותר נאה וחזק עד שהמגיע אל תוך ד' אמותיה יכהו עיניו מרוב אורה כן הענין בכאן כי בהיות שנתרחקו הדברים ממחיצתם וממקורם יתעב ויתגשמו ונמצאו עכורים גסים תכלית הגסות כמו הארץ הזאת ר\"ל יסוד העפר שלא יתנועע וממקומו לא ימוש משא\"כ במים מפני שעפר אחרון במדרגה והמים עליה מדרגה יותר עליונה מתקרבת יותר קודם וכן עליהם יסוד הרוח אשר בו קצת יותר תנועה ותכונה מיסוד המים. ומכ\"ש יסוד האש שיש בו יותר ויותר חיות ונלמוד מיסוד האש המעט אשר לנו לא ישקוט ולא ינוח עד עלותו אל יסודו.", + "הנה אפי' היסודות שהם גולמים מתים לכאורה יש בהם מעלה כל א' על חבירו כפי שעור אור החיות העליון השופע עליו. וכן סדר עליית המורכבים זה על זה, על הדומם הוא הצומח ועל הצומח החי ועל החי המדבר. ומזה נוכל להבין ענין נפש הבהמה ושאר בע\"ח, כי כאשר יתקבץ החומר ההוא מורכב מד' יסודות ויתהווה ממנו הבהמה או הבריאה ההיא הנה לפי שנצטיירו היסודות צורה נכבדת עלו במדרגה ונתקרבו אל האור החיוני השופע ואותו האור השופע בו הוא נשמה אליהם. ועל האמת יש נפש חיונית ועל היותר אמת אין בה נפש כל עקר כי במות הבהמה והפרדה תחזור אל יסודותיה להתרחקה מן האור שאין לה נפש ולא רוח ונשמה שתעלה או שתרד ולא היתה אלא בדמיון הזבוב הפורחת באויר הנה בהיותה מתקרבת אל העששית [הדולקת] תאיר בה האור ונקרא זה חיות שלה ובהתרחקה בירכתי הבירה יכבה האור מעליה מפני ריחוקה וזהו מיתתה ואין לה במה לחזור אל מקורה ולא במה לרדת. ואין תשובה ממבחר החכמים שהע\"ה באומרו (קהלת ג') מי יודע רוח בני אדם כו' ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. כי אדרבה הוא סיוע אל הענין הזה כי בסוד הגלגול [ט] היא עולה למעלה. אמנם כאשר אין לה הענין ההוא היא יורדת למטה בהפרדה וחזרתה אל יסוד העפר והמנו שהיא יורדת למטה לארץ בהתרחקה מן המצב והמקור וחוזרת אל יסודותיה והרוח החיוני ההוא תחזור כל אחד אל יסודו האש ליסודו והרוח ליסודו. ובזה יובן מ\"ש במס' סנהדרין (ד\"סה) רבא ברא גברא שדריה לקמיה דרבי זירא הוה קא משתעי בהדיה ולא הוה קא מהדר ליה א\"ל מן חבריא את תוב לעפריך ופרש\"י שם שעשה זה רבא בהתעסקותו בספר יצירה. והדבר הזה קשה וכי יעלה על הדעת שיש בכח להוריד נשמה ונפש ורוח בגוף ההוא והנה הדבר הזה מן התמיהין שיהיה כח ביד האדם להוריד נשמה מלמעלה על בריאה חדשה אפי' שתהיה בריאתו בכח אלפ\"א ביתות כדפירשנו בשער פרטי השמות בפרק י'. ואם בריאה יברא ה' מה מעלתה ליתרונה על הבריאה ההיא אתמה'.", + "ועוד איך לא תצעק חמס העניה ההיא לפני קונה כי הכריחוה לרדת פה אשר לא תושלם בו ולא יעלה ביד הנשמה ההיא כי אם טורח ומשא כבד העה\"ז.", + "ועוד במאמר ר\"ז מן חבריא את תוב לעפריך נמצא ח\"ו כשופך דמים לחזרת הנשמה ההיא בבושת פנים עשוקה ורצוצה לפני קונה [בלי שום השלמה]. אלא בהקדמתינו זאת יובן הכל כי כאשר אותם החכמים מקבצים קבוץ העפר ההוא וע\"י חכמתם בהעסקותם בס\"י יבראו בריה חדשה הנה הבריה ההיא שהיא בצורת אדם יתקבצו חלקיה ויתעלו למעלה בהתקרבם אל מחצבם ומקורם ויאיר נגד היסודות ההם האור הראוי להם כדמיון קבוץ חלקי הבהמה ולא שיהיה בה נשמה ולא נפש ולא רוח אלא חיות בעלמא עם היות שהוא מעולה מחיות הבהמה מפני תכונת צורתו וטבעו שהוא משובח מצורת הבהמה ונתקרב יותר אל מקור האור מהבהמה.", + "והנה בחזרת הגוף ההוא אל יסודותיו אין לו כ\"א כמיתת הבהמה שיתפרדו החלקים ויחזרו אל העפר ממש כשהיה כי עפר הוא ואל עפר ישוב. ולכן לא נתן עיניו בו להמיתו כי אין לו מיתה בעצם אפילו כבהמה. אלא חזרתו אל העפר כרגע והיסודות מתפזרים ומתפרדים. והיינו דקאמר ליה תוב לעפרך. ולכן אין במיתתו והריגתו שום עונש כלל כמו שאין עונש בהריגת בהמה כמבואר. ועתה להיות שהיסודות מתקבצים ע\"י הטהרה והקדושה האור המאיר בהם הוא הקדושה והטהרה לכן התירה לנו התורה אכילת קצת מהבהמה חיה ועוף המותרים ומפני כי קצתם קבוץ חלקיהם ע\"י הקליפות כנודע והמאיר בהם היא טומאת הקליפות לכן אסרה התורה [בהמה חו\"ע האסורים]. ועם זה נבין כי כל הדברים בעה\"ז עולים ממדרגה למדרגה המים יורדים על הארץ ויונק הזרע ההוא עובי ושומן הארץ וגדוליהם שיסוד' מן העבים אלו אל חלק אבר הזרע ההוא. והזרע גדל ונעשה עשב מאיר בו אור יותר משובח מאור היסודות מפני קבוצם וקרבתם אל המקור ואז מה שהיה תחת מלאך הממונה על יסוד הארץ יצא מרשותו כי אורו השופע בו אינו אלא אור הנשפע מן המלאך הממונה על העשבים ובפרט הממונה על העשב ההוא וזהו משאחז\"ל (ב\"ר פרשה י') אין לך עשב מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה ומכה אותו ואומר לו גדל.", + "וענין ההכאה עניינו על הכאת האור והארתו בעשב ההוא ע\"י המלאך והוא הצנור האור הנעלם בסוד יצירת עולם המלאכים ולזה המלאך מאיר בעשב ע\"י הכוכב כנודע כי הכוכבים שבעשייה הם שמשים ועבדים ליצירה. ולזה נמצא בזוהר לפעמים מיחס ענין זה אל המלאכים ופעמים אל הכוכבים והכל ענין א' ואין בהם ספק. ונחזור לעניינינו כי היסודות הפשוטים עולים במדרגה ונעשים חלק אבר לעשב ומתקרבים יותר אל המקור ואח\"כ הבהמה אוכלת העשב ההוא ונעשה חלק אבר ממנה ונעשה כצורתה ומתקרב יותר אל מקורו וכפי קרבתו אל מקורו כן יתקרב אליה האור ויגדל בה ההארה כנודע. ומה שהיה תחת המלאך ההוא הממונה על העשבים יוצא מרשותו ונכנס תתחת המלאך הממונה על הבהמות ובפרט אותן המין כי אין המלאך הממונה על העשבים שופע בו אלא אור מלאך הממונה על אותם הבהמות. וכאשר האדם יאכל הבשר ההוא יעלה הבשר אל מדרגה משובחת ומעולה בקורבתה אל מציאות האדם השופע עליו אור מלך מלכי המלכים הוא הנשמה העליונה כאשר נבאר ב\"ה. ולזאת הסבה עם הארץ אסור לאכול בשר מפני שאין לו קורבה אל מקורו מפאת רוע מעשיו וטוב ממנו הבהמה שהיא בצד הקדושה וזה בצד הקליפה ברשעו. ובה יובן מה שאחז\"ל (שבת דף קח ע\"ב) מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי וכו' כי האדם שיוכל להעלות בטבעו אל מדרגת האדם הדברים הקטנים אין ראוי שישתדל בהעלות הדברים הגדולים. והמשל אל צורף אומן וחכם שיודע לעשות מהבדיל כסף נקי, ויודע ג\"כ לצרף הכסף ולנקותו, הנה לפי האמת ראוי אל האומן הזה שלא ישתדל אלא לצרף הבדיל אל הכסף כי היא מעלה משובחת ותועלתו יותר מרובה. ונחזור אל ענייננו שאל זה כיוון מבחר החכמים באומרו (קהלת ג' ע\"ש בתרגום ורש\"י) ומותר האדם מן הבהמה אין כו'. כי האדם מצד קבוץ חלקיו לבד אין לו יתרון ומעלה על הבהמה. ופי' אנשי כנסת הגדולה באמרם לבד הנשמה הטהורה כו' וכן נשמה שנתת בי טהורה כו' אתה נפחתה כו' כי האדם יש לו על קבוץ החלקים נשמה טהורה חצובה ממקום קדוש ועל זה אחז\"ל אין ישראל תחת מזל ומלאך ושרף לפי שהם מעולים ונשמתם עליונה על המלאכים כדמוכח במאמר שהעתקנו בפרק ח' אלא האור הנשפע עליהם הוא אור האדון ית' המאיר לכל העולמות ואדרבה המלאכים שואפים שפע מהצדיקים ולכן בהיות צדיק בעה\"ז אפי' המלאכים יקבלו טוב על ידו. וזהו טעם שישראל בעוד שהי' מרע\"ה חי היתה השפעתם ע\"י השכינה ממש וכשחטאו נאמר (שמות כג כ) הנה אנכי שולח מלאך וכו' לפי שירדו ממדרגתם ומעלתם אל תחת העלול מהן ולכן לא רצה מרע\"ה והשיב אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה (שם לג יד). ובזולת כל זה אפי' ביסודותיו יש בהם הכנ' כמשחז\"ל (בב\"ר פי\"ד) אדם הראשון ממקום כפרתו נברא שהוא עפר המזבח מטעם כי שם נקודת העולם ושם תוקף הארת אור מלך מלכי המלכים ית' כנודע וזהו דברי חכמים כמסמרות נטועים פי' כמו המסמר הזה שאינו נראה ממנו אלא ראשו וע\"י אדם הוא נכנס עד עמקו בתוך נטיעתו בדקותו וחודו כן מאמרי חז\"ל יש להם פנים ועומק ואין סוף לעומקן.", + "והנה על ידי הפרק הזה נתבאר שהמלאכים זכים וברים בסוד קבוץ חלקיהם וקרבתם אל היסודות העליונים ובבחינה זו האדם רחוק ממנו ודאי כי אין מעלת קבוץ חלקי האדם כמעלת קבוץ חלקי המלאך. אבל המלאך אין בפנימיותו אלא אור סתם כדרך שאר מעברי האור השופע והאדם לא כן הוא שיש בתוכו נשמה נקייה וברה עד שכאשר יגביר הנשמה על חלקי חומרו יאיר בו אור המאיר נשמתו אור עליון ומשובח מאור השופע על המלאך מפני כי נשמתו מאצילות בריאה יצירה עשייה ואינו מצטרך לקבל ע\"י שום אחת מהמדרגות אלא ע\"י עצמו כי תאיר ותקבל השפע ממקום מקור נשמתו כאשר יאריך הענין בדרוש הזה בשער הנשמה בה\"ו.", + "ועוד נוסיף לקח בענין המלאכים ועניינם בפ' זה כדי שיתבאר עניינו היטב:" + ], + [ + "הנרצה בפרק זה לבאר ענין המלאכים ובפרט מה שזכרנו בפ' א\"ב ג\"ד ה\"ו בענין הדינין שדנין בני אדם וענין העדים המעידים עליו וכל אלו העניינים שהם זרים קצת אל הדעת. ולזה נאמר כי כבר נתבאר בשער סדר האצילות שכל עצם האצילות אינו אלא להתלבש בו עצם האלהות. ונתבאר בשער עצמות וכלים כי ענין השנויים אינם בו יתב' כי הוא פשוט ואינו משתנה ח\"ו והכל הוא על ידי הספי'. ואמרנו כי מפני קירוב הספי' אל המקור עדיין אין ראוי לייחס ענין השנויים כלל אל הספירו' אבל נתלבש האצילות בבריאה וכמו ערך המאציל אל האצילות כן ערך האצילות אל הבריאה. ומפני כי השנויים מתרבים לאין תכלית עדיין הבריאה קרובה אל הנאצלים ואינה מקבלת כלל השנויים אמנם מתלבשת ביצירה. וערך הבריאה אל היצירה כערך האצילות אל הבריאה והיצירה מתלבשת בעשיה בענין פעולות החבלה וטנופי הנשמה לטהרה וללבנה ונזקי בני אדם לחבלותם להענישם להקריבם אל העבודה הוצרכה בעשיה שהיא נקראת רצועה בישא רצועה להלקות. ולכן ענייני היצירה בשנוייהם קרובים אל מעשה בני אדם זה שוקל וזה סופר זה עד וזה מליץ אלו דייני גזרות ואלו דייני גזלות ואלו דייני חבלות ואלו דייני ממונות ואלו דייני נפשות קרובים אל השנויים תכלית הקורבה ואלו בעלי העשייה ממונים לענוש נכסין לשרושי להמית לאסור לחבל כפי אשר יורו הדיינים כן יעשו שוטרי הדיינים. ועתה בהיות הצדיק מתעלה במעלות נפשו שופע עליו אור נשמתו האצילות או הבריאה כי אלו דא בדא אחדין כי לבושיהו די\"ס [דאצילות הוא] הבריאה כדפי' בשער אבי\"ע.", + "הנה נמצא הצדיק יוצא מתחת יד הדיינים האלה ואין ביכולתם לדון אותו לא ברב ולא במעט. ואדרבה הוא מקור השפע עליהם וכלם יונקים ממנו ומשפיע למשרתים ומבטל בעבודתם למי שרוצה. כענין שמש בגבעון דום וכן מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק. וכן כמה וכמה מביטולי הטבע ביצירה ובעשייה. ואפשר באצילות קצת כענין (המבואר בזהר פינחס דף רמ\"ב. ע\"פ) כהניך ילבשו צדק וחסידך ירננו. כל זה הורה על תוקף ההשגחה על הצדיק עד שהוא משנה ומבטל כחות היצירה מכל וכל ואינם דנין אותו ודינו נשפע מלמעלה. וזהו אז\"ל שתוק כך עלה במחשבה להורות שדינו במקום השתיקה במקום גבוה. אמנם כאשר יחטא ויסתלק ממנו נשמה האצילה והבריאה וישאר ביצירה אז דנין אותו בעלי היצירה וזהו והסתרתי פני מהם והיה לאכול כו' (דברים לא יז) כי נשאר ביד היצירה וביד העשיה ואז דנין אותו כפי מעשיו וכפי בחינותיו וזהו ענין שוקל וענין סופר וענין מליצים לקרבתם אל השנויים כדפי'. איך שיהיה נמצא כל מציאות העולם מן הנקודה העליונה עד הנקודה התחתונה היא כמשל אל נצוץ השמש העובר דרך החלון ולו ד' עששיות. הא' בהירה, והב' בהירה ולא כ\"כ, והג' קצת עכורה, והד' עכורה מכל וכל.", + "והנה אור הנצוץ עובר דרך העששיות.", + "והנה ד' עששיות אלה הם ד' מדרגות שהם אבי\"ע והאור השופע הוא אור א\"ס ממ\"ה הקב\"ה עצם השורש המתפשט ומאיר עד הנקודה האחרונה.", + "והנה האור לא נשתנה אלא בערך המקבלים. והחסים על כבוד קונם יודעים כי אין ראוי להעביר האור ההוא דרך העששיות העכורה היא העשיה. וזה הטעם היך שרייא למגנא רקיעא בא\"י כמ\"ש בשער התמורות (בפ\"ב על מאמר הזהר הזה) בה\"ו. והוא משל אל האויר הזך רוח צפוני מרפא לנפש העובר דרך אשפה סרוחה שאז הוא בוודאי מזיק. ומי גרם הענין הזה אותם הגורמים העברת (האור) [האויר] דרך האשפה ואין הריח ההוא קנוי ברוח ההוא באמת כי מי ששואף אותו קודם בואו דרך האשפה ריחו כריח הבשמים וכן ממש ג\"כ משל האור מי גרם עכירות האור העברתו דרך העששית העכורה ומי שהביט בהאור קודם בואו הנה הוא אור מתוק. ומה גם כמה וכמה יגדל כבוד האור מי שיביט בו קודם בואו אל העששית השלישי שהיא עכורה ג\"כ קצת שאז יכיר במעלתו. ולומר כי יביט בו קודם העברתו דרך העששית השניה א\"א כי הוא אור בהיר כ\"כ עד שיחשיך עין הרואה. ובזה יובן ענין המלאכים כי יש להם קצת גלוי מכבוד מלכו של עולם על דרך האור המתלבש בהם וזהו תועלתם וענינם וזהו ענין כחם. ומה גם המגידים האומרים פעמים רבות שמות היקרים בפסוק מצותי חקותי ותורתי ובעניינים כאלה המורים לכאורה זרות. והוא פשוט כי הן אומרים כן ע\"י השפע הנשפע ר\"ל האור המתלבש בהם והם נקרי' איברים יען שהאור מתפשט אל ניצוצות מתלבש בכל מלאך ומלאך נמצא המלאך ההוא אבר מאיברי המרכבה אחר שהוא אור מתלבש. והמשל בזה אל עששית גדולה דולקת בתוך הבירה ובה חלונות דקים וארובות והאור עובר בין החלונות ומתלבש בצנורות ההם ומאיר אל החוצה ואין ספק שהניצוצות הכל ענין א' להם ואם יתחלקו לניצוצות רבים הטעם הוא היות הארובות מרובות ולפי שעורם יתרבו המאורות עם היותם כלם מיוחדים במקור ואין הרבוי ההוא נקנה באמת באור שאם יתיחדו הארובות יתיחד האור. וזה טעם היחוד אל ההיכלות בסוד היחוד בסוד התפלה כדי שיתיחדו הניצוצות המתלבשות בהם הוא אור העליון. ואין הענין בערך ההיכלות ר\"ל המלאכים בעצמם אבל הוא בערך האור המתלבש בהם וזה כח רבוי האור שיתיחדו הארובות א' אל א' על ידו וזה כח גדולת היוצר שיתיחדו האברים הגשמיים ע\"י הנשמה המתפשטת בהם. ומבשרנו נחזה הענין הזה כי אין הנשמה עצם מתחלק לחלקים כלל אלא היא עצם א' בלתי נשפט בו חלקים כלל. אמנם נתחלקה לחלקים בערך הגוף המחולק לחלקים ועכ\"ז יתיחס אמרינו אברי הנשמה בערך התפשטות הנשמה באברים וכן ג\"כ יתיחס אברים אל המתפשט בערך התפשטותו באברים שהם המלאכים אברים עליונים אל האור המתפשט בהם. ואחר שעמדנו בזה בסוד המלאכים ועניינם מזה נדע מעלת הנשמה על המלאך כי המלאך הוא גוף מד' יסודות פשוטים מתקרבים אל המקור והאור השופע עליהם הוא העיקר.", + "והנה נשמת הצדיק היא עיקר האור המתפשט בתוך המלאך המתלבש במלאך ונמצא ערך המלאך אל הנשמה כערך הגוף אל הנשמה אלא שזה עשי\"ה וזה יציר\"ה ובודאי זה ענין גדול ומפתח גדול בענין המלאכים. ובסוד זה יובן אמרו (במדבר כג) ויקר אלדים אל בלעם ואחז\"ל (בויקרא רבה פרשה א') שלשון ויקר הוא לשון קרי וטומאה. כי ח\"ו לחשוב באמרם שיש טומאה וקרי למעלה והענין הוא על אותם הברכות המתפשטות ונשפעות מתוך הקדושה אל הקליפה והיינו סוד האור המתפשט בתוך העששית העכורה ומטמא האור ח\"ו כדי שיביט בלעם ויתנבא הברכות ההם. ולכן אה\"כ (שם כד) אשר מחזה שדי יחזה ופי' בזוהר מחזה שדי ולא שדי ר\"ל מראה שבו מתראה השכינה בסוד היותה שוררת להכניע הקליפות בסוד ומלכותו בכל משלה המבואר בשער אבי\"ע פ\"ד.", + "והנה היה אור הקדוש מתפשט ומתלבש בתוך הקליפה כדי שידע בלעם הברכות ההם ויתנבא וכביכול שהיה אור הקדושה מתלבשת בו. וגילה הכתוב סוד הזה וישם ה' דבר בפי בלעם וכו'. וכה תדבר ורז\"ל (במ\"ר בלק פ\"כ) הסתירו הסוד ואמרו כי מסמר שם לו בפיו להורות כי הוא להכניעו וכמו מסמר שאינו מניחו לדבר כרצונו והוא הכנעה אליו בסוד ומלכותו בכל משלה עת אשר שלט האדם באדם לרע לו (קהלת ח ט) וזה לרע לו לאדם בליעל כדפי' בפ' הנז'.", + "ועוד רמזו באמרם מסמר כדפי' לעיל בפרק הקודם בסוד וכמסמרות נטועים להורות על האור המתפשט ניצוצו מן המקור עד המקום הנרצה ודי בזה הערה אל ענין זה. וכשבא הקב\"ה להתווכח עם ישראל אמר עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השיטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה' (מיכה ו ה) וזה ודאי צדקת ה' צדקה גדולה עשה עם ישראל בזה כנ\"ל:" + ], + [ + "אחר שעלה בהסכמתינו שהאדם בצדקתו משובח מהמלאכים והוא מוכרח מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה. א\"כ מה מעלת אליהו וחנוך שבהיותם צדיקים מכל בני דורם לא זכו אלא למעלת המלאכים. וכן ביארו בפי' בספר ההיכלות אמר רבי ישמעאל שאלתי למטטרו\"ן מפני מה אתה נקרא בשם קונך בע' שמות ואתה גדול מכל השרים וגבוה מכל המלאכים וחביב מכל המשרתים ונכבד מכל הצבאות ורב מכל האדירים בגדולה ובמלוכה ובכבוד. השיב ואמר לי מפני שאני חנוך בן ירד וכשטעו דור המבול וקדחו במעשיהם ויאמרו לאל סור ממנו מה עשה הקב\"ה נטלני מביניהם להיות עד עליהם בשמי מרום לכל באי עולם וכיון שלקחני הקב\"ה לשמש את כסא הכבוד ואת גלגל המרכבה ואת כל צרכי השכינה מיד נהפך בשרי אל שלהבת וגידי ועצמותי לגחלי רתמים ואור עפעפי לזוהר ברקים וגלגל עינים ללפיד אש ושערות ראשי ללהט ולהבה וכל אברי לכנפי אש בוערת וגוף קומתי לאש יוקדת ומימיני חוצבי להבות אש ומשמאלי בוערי לפידי אש וסביבותי מפרחות רוח סערה וסופה וקול רעש ורעם מלפני ומלאחורי עכ\"ל.", + "הורה בזה בפי' כי הוא חנוך בן ירד הצדיק שעליו נאמר (בראשית ה) ויתהלך חנוך וכו'. וכן הענין באליהו שהוא מלאך וכן ביארו בזוהר פ' ויצא (דף קנ\"א ע\"ב) וז\"ל ואמר ר' יהודה כלהו איערעו בהאי באר. ודוד אמאי לא איערע ביה, אלא דוד מארי דבבו הוה לקבליה בההוא זימנא ובג\"כ לא איערע ביה. ליעקב ומשה בחדוה קביל לון האי באר ובעא לאתקרבא בהדייהו וע\"ד כיון דחמא לון האי באר סליקו מייא לגבייהו כאתתא דחדיאת עם בעלה. ואי תימא הא אליהו ברח ולא איערע ביה, אמאי. אלא אליהו לתתא מן באר הוא ולא לעילא כמה דהוה משה ויעקב ובג\"כ מלאך איהו ועביד שליחותא. ובגין דיעקב ומשה לעילא אינון מן הבאר באר חדי לגבייהו וסליק לקבלא לון כאתתא דחדאת לגביה בעלה ומקבלא ליה עכ\"ל.", + "ומתוכו נראה ודאי שאליהו הוא מלאך מן המלאכים העושים שליחות וא\"כ נמצא שאין להם במעלה הזאת תועלת כלל כי ירדו ממעלתם שאם היו במעלת הצדיקים היו למעלה למעלה ועתה נמצאו בגדר היצירה ובגדר המלאכים. ולהבין ולהשכיל ענין חנוך ואליהו צריכין אנו להעתיק הנה מאמר א' מזוהר שיר השירים (בז\"ח ד\"פב) ואף אם יאריך הענין יתרבה התועלת וז\"ל שחורה אני ונאוה. כתיב חנוך לנער על פי דרכו וגו' כד ברא הקב\"ה לאדם ברא ליה בדיוקנא עילאה אברוי ושייפו כלהו ברזא עלאה נחית ליה לארעא גו גינתא דעדן דברא קב\"ה בארעא באתר טמיר וגניז דאיהו בדיוקנא וציורא דלעילא דכתיב ויקח ה' אלדי' את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ויניחהו בג\"ע סתם דכלא ברזא חדא. וא\"ת בג\"ע עלאה כמה תחומין וכמה שורין מתתחמן סחור סחור ליה מכמה משריין עלאין ורוחין קדישין והכא בהאי גנתא דעדן לתתא בארעא לא מתתחמא הכי דאי תימא הואיל ואיהו בדיוקנא עלאה אתקן ליה בכמה רוחין ונשמתין דצדיקייא אי הכי עד לא הוו צדיקייא בעלמא לא הוה בדיוקנא עלאה האי ג\"ע דלתתא. אלא ודאי בדוגמא ודיוקנא עלאה איהו מיומא דאתברי עלמא. ועד לא אתברי אדם הוו כמה שורין תחומי דמלאכין עילאין סחרן ליה דלא הוה בלא נטירו בגין דבכל אינון היכלין דתמן אית שולטנין נטרין לה עד דאינון רוחין אתכללין למיתי בהאי עלמא כל רוחין ונשמתין דהוו זמינין לאעלא בהאי עלמא כלהו הוו תמן עד לא אתברי אדם ועד לא ייתון בהאי עלמא אינון רוחין ונשמתין מזדמנין לאתיהבא כלהון תמן ואילין רוחין ונשמתין סלקי ונפקי מגנתא דלעילא ונחתי בגנתא דעדן דלתתא ומתלבשין תמן בלבושין כגוונא דגופא דהאי עלמא ומתעסקין באורייתא למנדע ולאסתכלא בההוא לבושא ביקרא דמאריהון כל חד וחד כמה דאזדמנן למהוי בהאי עלמא. וההוא דתיקוניה שפיר ויאות בההוא לבושא והוה אשתדלותיה כדקא יאות סלקין ליה לעילא לקמי מלכא קדישא בההוא לבושא כגוונא דהאי עלמא וקאים קמיה וחדי ביה קב\"ה הה\"ד חי ה' אשר עמדתי לפניו אשר עמדתי עד לא נפקית להאי עלמא. אית לבושין דמתלבשין בהון רוחין כגוונא דגופא דהאי עלמא והאי גופא אזדמן למשבק רוחא קדישא ולאסטאה בתר רוחא בישא. ההוא רוחא קדישא פרחא מגו ההיא לבושא וההוא לבושא אתמשך לבר מגנתא דעדן בגין דבכל יומא תניינא ובכל יומא רביעאה רוחא בשיא מאשת זנוני\"ם אזלא סחרניה דגנתא דעדן ואית לבושין דאתמשכן אבתריה דההוא רוחא בישא ותיא בתיה דההוא רוחא בישא בהו וכיון דרוח קודשא נחית ואתלבש ביה לא מתישבא בגוויה ופרח מיניה וסליק לעילא וההוא לבושא אתמשך בתר ההוא רוחא בישא ומפקי ליה לבר ויתבא תמן עד דאתי ההוא בר נש ואתלבש ביה ונחית ליה לגיהנם [י] ואתדן ביה בכל יומא וההוא רוחא קדישא דקפרח מההוא לבושא סליק לעילא ועייל בחד אוצר עד דנפיק מההוא חייבא ברא או זרעא דייחות ההוא רוח קדישא ביה וישתלים ביה כדקא יאות. וההוא חייבא דאית ליה נייחא לבתר מצפצפא וסליק ואתלבש בלבושא אחרא וקאים אפתחא דג\"ע וחמי לההוא רוחא קדישא דאיהו [שבק] שם בכמה יקר בכמה נהירו אכסיף ביה. וכן אשגח בההוא יקר דשאר צדיקייא ובכי ואכסיף על עובדוי. וכד ברא ליה קב\"ה לאדם הראשון אעיל ליה לגנתא דעדן בחד לבושא יקרא דנהורא דג\"ע ואשתלים ביה ורוח ונשמה קדישא למהוי שלים בכלא. הוא ואיתתיה הוו מטיילין בגנתא דעדן ומלאכי עלאי בסחרנייהו מענגי לון בכמה עדונין וענוגין. פתח ליה חד אוצר ואחמי ליה כל אינון דרין בתראין כל דרא ודרא והוה חמי דיוקנין עלאין ותתאין בנהירו דאספקלריא דנהרא עלייהו. נחתה אשת זנונים וההוא דרכיב ושלט עלה ההוא חסר לב דאסטא כלא. וחמא ההוא יקר עלאה דהוה ביה אדם ואתתי אתתקפא אשת זנונים בחילא ותוקפא דההוא דשליט עלה וקריבת אצל חוה ושריאת לפתאה לה בכמה פתויין בכמה מתיקו דלישנא דאתפתיאת כדין ואתפתי לבתר אדם ופרחו אינון לבושין מיניה וסלקת נשמתא זהרא דאספקלריא דלעילא מיניה ואשתאר ערום מכלא הוא ואתתיה. כיון דעביד תשובה לבתר דאתתרך מגנתא דעדן ואתקיים לבר, חס עליה קב\"ה ועבד ליה לבושין אחרנין כגוונא דאצטריך לאשתמשא בהאי עלמא. ולבתר אשתמש לבר ואוליד בנין וההוא זיהרא דנשמתא עלאה דפרחא מיניה סלקית לעילא והוה גניזא באוצר חד דאיהו גוף עד דאוליד בנין ונפיק חנוך לעלמא. וכיון דאתא חנוך ההוא זיהרא עלאה נשמתא קדישא נחתת ביה והוה חנוך בההוא רבו עלאה דשבק מיניה אדם הה\"ד ויתהלך חנוך את האלהים וגו'. ובתר אצטריך ליה לקב\"ה לנטלא ליה מהאי עלמא ולאתכללא רוחא קדישא מלתתא ומלעילא ואתכלל כלא בההוא רוחא קדישא והוא אתכליל מתתא ומלעילא לאתמשכא כל עלמא זיניה בתר זיניה. כיון דאתכליל אתעבד ממנא בהאי עלמא ובעלמא דלעילא. בהאי עלמא מסטרא דההוא כלילו דאתכליל מהאי עלמא ובעלמא דלעילא מסטרא דההוא כלילו דאתכליל מלעילא. ובכל זימנא וזמנא דצדיקייא וחסידי אית בעלמא אתחדש ההוא כלילו דאתכליל מתתא מסטרא דחנוך כדין איהו נער ברזא דחדתותא דסיהרא. ורזא דא חנוך לנער ע\"פ דרכו וגו' מאי [יא] דחנוך למיזל בההוא דרך קשוט באורח מישר ושלים. גם כי יזקין ההוא דיוקנא דחנוך מההוא זימנא דאתכליל בההוא קודשא. לא תימא דהא סיב מכמה יומין ואתעדי מההוא אתר. לאו הכי אלא בכל זמנא דחסידי וצדיקיא אית בעלמא ההוא כלילא דההוא סטרא אתחדש ויתחזי ההוא דיוקנא ממש נער ולא יתעדי מתמן. ובגין ההוא כלילו ירתי תתאי מטלא דשקיו עלאה ונחתא ירותא דרבות קודשא לעלמא עכ\"ל.", + "ומפני אורך הענין לא נבאר מן המאמר הזה אלא הבאים לענייננו.", + "הנה סיפר בתחלת דבריו שאפשר לנשמה קודם בואה לעה\"ז אחר שירדה לג\"ע התחתון להיותה מתלבשת בלבוש דומה אל לבושו שיתלבש בעה\"ז וכאשר ייטיבו דרכיו ולא יטה אחר הקליפה הסובבת אז תעלה לפני קונה כדמות הלבוש ההוא וזה היה ענין אליהו שאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו כדפי'. ואח\"כ אמר כי אדם הראשון היו בו ג' דברים א' הנשמה ר\"ל סתם נשמה או רוח כי זה אפי' אחר חטאו לא נאבד ממנו. והשני הלבוש שמתלבש בו שהוא (ממש) [לבוש] אדם שברא הקב\"ה, אשר נטה אחרי הקליפה. ג' זיהרא דנשמתא עלאה שהיא מעלה נכבדת. ואל שלשתם כיון באמרו בחד לבושא יקרא דנהורא דג\"ע כו' זהו הלבוש המתגשם הנזכר לעיל שהוא נוטה לפעמים אחר הקליפה. שנית רוח שהוא מתלבש בלבוש ההוא. שלשי נשמה זהרא עלאה. אח\"כ אמר כדין אתפתו ופרחו אינון לבושין מיניה. אינם הלבושים שנטו אחרי הקליפה, כי אותם עצמם היו אדם וחוה שבראם הקב\"ה, אבל עליהם היה עוד לבוש אור והיינו לבושין דפרחו מיניה. וכן הנשמה שהיא זהרא עלאה וכו'.", + "והנה אותם העניינים והמעלות שאבד אדם הראשון זכה אליו חנוך הישר כמשפט הנשמות כדפי' לעיל. ואמר לבתר אצטריך לי' לקב\"ה לנטלא וכו', נודע כי הקב\"ה כשברא לאדה\"ר באותם הלבושים העליונים ואותה הנשמה המשובחת היה עיקר הכוונה כדי שיהיה אדה\"ר מקור לכל השפע לעליונים ולתחתונים לכן כלם היו משתחוים אליו כדפי' ז\"ל בפסוק בואו נשתחוה ונכרעה. והכוונה כי ההשתחויה היא המשכת השפעה כמ\"ש בשער ערכי הכנויים. והנבראים לראותם שהם היו מקבלים ממנו כל כוונתם הי' להיות נשפעים ממנו אליהם לבד. והוא אמר להם שאין לעשות כן אלא להיותם נשפעים ממקור השפע דהיינו נברכה לפני ה' עושנו. אבל אח\"כ כשחטא וראו כולם דאדם סגיד להאי אתר ואתדבק ביה אתמשכו אבתריה וגרים מותא ליה ולכל עלמא כמו שפי' בזוהר פ' אמור (ד\"קז ע\"ב ע\"ש). ועתה כאשר זכה חנוך אל מעלתו וכבודו היה חסר מעט מפני שהיה לבושו ותכונתו כבני עה\"ז ולפי זה אין ביכלתו להשפיע אלא לבעלי גשם לבד. ולכן רצה הקב\"ה שיחזור גופו הגשמי ללפידי אש כמו שפי' הוא בעצמו בס' היכלות. וז\"ש וכיון שלקחנו הב\"ה לשמש את כסא הכבוד. מפני שכסא הכבוד הוא הבריאה. והוא (פי' מט\"ט) היצירה והוא משמש לכסא שהכסא מתלבש בו כמו שפי' בשער אבי\"ע והוא מקבל השפע מהכסא ומשפיע לכל אשר ממנו ולמטה וזהו בסוד בשרו המתהפך ללפידי אש וכו'. והיינו דאתכליל מעילא ומתתא הנזכר במאמר הזה, כי מפני שהיה בן אדם ובצורתו ממש כבני אדם דמות נער לכן הוא נכלל מן התחתונים, ומפני ששב גופו לרוחני הוא נכלל מן העליונים. ודקדק הרשב\"י ע\"ה בלשונו שאמר ולאתכללא רוחא קדישא וכן בכל לשונו הוא מזכיר רוח לא נשמה כי הנשמה עלתה אל מקום הנשמות סוד ג\"ע של מעלה אבל הרוח שהוא עומד בג\"ע של מטה ואינו עולה יותר כמבואר בזהר במקומות רבים הוא שזכה להיותו נכלל בשתי כלליות מן העליונים ומן התחתונים. וזהו שהוסיף על הצדיקים כי הצדיקים אינם משמשים בגוף בעה\"ז אלא בג\"ע של מטה אבל משם ולמעלה אינם עולים אלא בסוד הנשמה שמתלבשת ברוחניות אבל חנוך זכה שעלה אל המעלה שנתהפך ללפידי אש ואין כן שאר הצדיקים אלא שהם מתפשטים מהגוף והגשמות והגשם כלה בעפר ומתרקב והם מתלבשים בלבוש זולתו. והמלאך הזה ממש גופו קיים והוא שנהפך ללפידי אש וכו' כדמוכח מתוך דבריו בספר היכלות שהעתקנו בראש הפרק ונשמתו לעולם בסוד נשמת הצדיקים והחסידים במקומה הראוי אליה:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם בארנו ענין חנוך, נבא לבאר בפ' זה ענין אליהו. ונאמר כי כמקרה חנוך כן מקרה אליהו עם היות מעלה לאחד על חבירו, כי בזה לא ניכנס עתה בחקירתו עד סוף השער בעה\"ו.", + "והנה הענין אליהו הוא כי הוא גשמי כשאר בני אדם ומפני שזכה בג\"ע אל המעלה ההיא שלא נטה אחר הקליפה ומרוב אדיקתו ושלימות נפשו זכה גופו שיהיה נהפך ללפידי אש ולא ממש כחנוך כי חנוך הוא ממש נהפך ללפיד אש אבל אליהו גוף אחר נזדמן לו. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בפ' ויקהל (דף קצ\"ז.) ד\"א מי עלה שמים וירד (משלי ל). דא אליהו דכתיב ביה ויעל אליהו בסערה השמים. וכי היך יכול אליהו לסלקא לשמים, והא כלהו שמים לא יכלין למסבל אפי' גרעינא כחרדלא מגופא דהאי עלמא ואת אמרת ויעל אליהו בסערה השמים. אלא כד\"א וירד ה' על הר סיני, וכתיב ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר. וכי קב\"ה דהוה בטורא דסיני דכתיב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר, היאך יכיל משה לסלקא לגביה. אלא משה כתיב ביה ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, דעאל בגו עננא כמאן דאתלבש בלבושא. הכי נמי אתלבש בעננא ועאל בגוויה, ובעננא אתקריב לגבי אשא ויכיל למקרב. אוף הכי אליהו דכתיב ויעל אליהו בסערה השמים, דעאל בההוא סערה ואתלביש בההוא סערה וסליק לעילא. ורזא אשכחנא בספרא דאדם קדמאה, דאמר באינון תולדת דעלמא רוחא חדא יהא דייחות לעלמא בארעא ויתלבש בגופא ואליהו שמיה. ובההוא גופא יסתלק ואשתליל מגופיה וישתאר בסערה, וגופא דנהורא אחרא יזדמן ליה למהוי גו מלאכין. וכד יחות יתלבש בההוא גופא דאשתאר בההוא עלמא, ובההוא גופא יתחזי לתתא, ובגופא אחרא יתחזי לעילא ודא איהו רזא דמי עלה שמים וירד. לא הוה ב\"נ דסליק לשמיא רוחא דיליה ונחית לבתר לתתא, בר אליהו דאיהו סליק לעילא ונחית לתתא עכ\"ל.", + "ומתוכו יתבאר שיש לו נשמה כשאר אנשים מבני ישראל הצדיקים. ומפני זכותו זכה לב' מעלות. ראשונה להתלבש בלבוש המלאך ההוא והיותו משרת עליון. עם היות נשמתו קשורה במקום שאר הנשמות. והרוח לבד הוא המתלבש כדמוכח מתוך לשון המאמר שלא הזכיר אלא רוח כנראה היות הנשמה מתעלה במעלת הנשמות. ועתה ראוי שנשאל למה לא השיגו המעלה הזאת אברהם יצחק ויעקב ומשה שהם גדולים מאליהו, כמ\"ש הזהר פ' ויצא בענין הבאר שלא עלה לקראת אליהו כשברח, ותירץ מלאכא הוא וכו' כמו שהעתקנו בפרק הקודם. ונאמר שאם היה להם כך היו חסרים ממעלותם לפי שהאבות מעלותם היא שהם מרכבה אל עצם הספירות על הדרך שפי' בשער הכנויים פ\"ג וא\"כ אם היו מתלבשים במעלות איזה מלאך ממעלת המלאכים שיהיה הנה ירדו ממעלותם כי בחייהם היו צנורות אל השפע הנשפע מהשכינה ממש ע\"י הספירות וכל עצם השפע היה נשפע ע\"י אפי' לעליונים כענין ויעל אלקים מעל אברהם (בראשית יז). והיא מעלה מובחרת ממעלת מטטרון ראש השרים שהרי בפי' פי' בזוהר ובתיקונים כי כשאין צדיק בעה\"ז אז השכינה מתלבשת במטטרון כמ\"ש בשער אבי\"ע בפ\"ד בס\"ד. ואם כן נמצאו שמעלת הצדיקים בהיותם מרכבה היא גדולה ממעלת המלאכים ולכן אם יעלו בחייהם למעלת המלאכים נמצאו אובדים מעלותם. וא\"ת כי אחר מיתתם אין לגופם מעלה כלל בענין המרכב', וא\"כ היה ראוי שיעלה גופם למעלת המלאכים. זה אינו קושיא כלל. כי אפי' אחרי מיתתם בקבורתם הם במעלתם. וראייה מדוד הע\"ה שמלך בחברון ז' שנים, ופי' בזוהר (וארא דף ל\"א.) הטעם כי נתחבר דוד כדי שתכון מלכותו במדת מלכות עם האבות שהם בחברון. נמצא שאפי' אחר מיתתם במעלתם הם עומדים. אבל אליהו וחנוך אינם במעלת המרכבה ממש כי מעולם לא עלו אלא במדרגת המעלה הזאת הנז' בלבד וזהו שתירץ [הזהר לעיל] אלא אליהו מלאכא הוא. פי' הוא במדרגת מלאך לא במדרגת מרכבה, וראיה שסופו מוכיח על תחלתו. ולעולם בין נשמת אליהו בין נשמת חנוך הם צרורות בצרור החיים כשאר נשמת הצדיקים אלא שהוסיפו שזכו להתלבש רוחם במעלת המלאכים, מה שאין כן בשאר הצדיקים שאין הרוח עולה מג\"ע התחתון כי שם מתלבש.", + "ועוד שזכו שהם איברי האלהות בסוד ההיכלות שפירשתי, והיא מעלה ניתוספת בזולתם שהם אברי האלהות בסוד החשמל המתפשטת.", + "וענין האבות מעלה גדולה מהם שאינם איברים אבל הם כל עצם האלהות המתפשט אל התחתונים. ונמצא עתה בענין זה ד' בחינות. בחינה ראשונה קטנה מכלם בחינת המלאכים, והם צנורות וארובות שהאור העליון מתלבש בהם ומאיר דרך בם אור חשוך והם נקראים אברי המרכבה. בחינת ב' גדולה מהראשונה היא בחינת הצדיקים, שהם צנורות וארובות שאור העליון עצם הת\"ת מתפשט בהם. וסוד זה נתגלה בזהר פ' ויחי (ד\"רמה) וז\"ל אמר ר' שמעון כל אתר בעיא שתיקותא בר שתיקו דאורייתא. גנזא חד אית לי גניזא ולא בעינא דאתאביד מינייכו. והיא מלה עלאה, ואשכחנא לה בספרא דרב המנונא סבא. ת\"ח בכל אתר דכורא רדיף בתר נוקבא ואתער לגבה רחימותא. והכא אשכחנא רחימותא דאיהי איתערת ורדפת אבתריה, ואורחיה דעלמא דלית שבחא לנוקבא למרדף בתריה דדכורא. אלא מלה סתימא היא ומלה עלאה דבי גנזייא דמלכ'. ת\"ח תלת נשמתין אינון וכו'. נשמתא אחרא היא נשמתא דצדיקייא [יב] אתיין מאינון נשמתין עלאין מנשמתא דדכורא ומנשמתא דנוקבא. ובג\"כ נשמתהון דצדיקייא עילאין על כל אינון חיילין ומשריין דלעילא. ואי תימא הא עלאין אינון מכל סטרין, אמאי נחתין להאי עלמא ואמאי אסתלקו מיניה. למלכא דאתייליד ליה בר וכו'. ת\"ח אלו הוו ידעין דא כלהו צדיקייא הוו חדאן ההוא יומא דמטא לון לאסתלקא מהאי עלמא. וכי לאו יקרא עלאה הוא דמטרוניתא אתת בגינייהו ולאובלא להון להיכלא דמלכא ולמחדי בהו מלכא כל יומא, דהא קב\"ה לא משתעשע אלא בנשמתהון דצדיקייא. ת\"ח אתערותא דלעילא רחימו דכנ\"י לגבי קב\"ה נשמתהון דצדיקייא לתתא מתערין לה, בגין דאינון אתיין מסטרא דמלכא מסטרא דדכורא. ואתערותא דא מטי לנוקבא מסטרא דדכורא, ואיתער רחימותא. אשתכח דדכורא אתער חביבו ורחימותא לנוקבא וכו' עכ\"ל לענייננו, ודלגנו הבלתי מצטרך אלינו שלא להאריך.", + "והנה בפי' אמר כי הנשמותהם עצם הזכר הת\"ת ובזה ניתרצ' עקר שאלתו שאיך אפשר לומר שהי' הנקבה חוזרת על הזכר הפך הנהגת העולם הזה והיינו שהשכינ' היא תובעת היחוד. ולכן תירץ כי הנשמות הם עצם הזכר, ואחר שההתעוררות הוא ע\"י הנשמות כדפי' בשער מהות והנהגה בפ' י\"ז ולכן העיקר הקודם אל ההתעוררות הם הנשמות שהם עצם הת\"ת המתפשט בהם. ולכן הם עליונים על כל שאר הנבראים אפי' על המלאכים כדפירשנו. בחינה שלישית היא בחינת הרכבת המלאכים והצדיקים והיינו בחינת מטטרון ואליהו שנשמתם צרורות בצרור החיים למעלה ורוחם מתלבשים בסוד המלאכים וזו היא עבודה כפולה בכפלים ודאי כדפי'. בחינה רביעית היא בחינת האבות וכל אותם שהם מרכבה אל הספי' שהם בחינת הצדיקים בנשמתם ונתעלו עליהם שהם צנור אל עצם הספי' ההוא אפי' בגופם כמו שפי' למעלה. ועתה נשאר לנו לבאר עוד בענין אליהו קצת ונייחד לו פרק בפני עצמו:" + ], + [ + "בענין יחס אליהו נחלקו רז\"ל (בב\"ר פ' ע\"א) מאיזה שבט היה, מהם אמרו משבט גד היה ומהם אמרו משבט בנימין ומהם אמרו פינחס זה אליהו. ולכל א' מהדעות האלו יש להם סמך מן הכתובים. ויש מהם שאמרו שהוא מזרע רחל והוא בעצמו היה מתיחס פעם בזה ופעם בזה [יג]. ויש מקובלים שרצו לפרש הכל בסוד העבור. ומצאנו בענין הזה אל המפרשים ז\"ל שאמרו שאליהו היה משותלח לפי שלא מצינו בשום מקום שם אב של אליהו אלא אליהו התשבי מתושבי גלעד והבן.", + "ועוד נא' באליהו (מ\"א יח) חי ה' אשר עמדתי לפניו, כלומר כשעמד כבר. וע\"כ אמרו שאותו מקום שהוא חנוך שהוא מטטרו\"ן, ומקום שהוא אליהו שהוא סנדלפון. וכשעלה אליהו בסערה השמימה נהפך בשרו ללפידי אש ונשאר גופו בעולם הגלגלים או בעולם המלאכים ורוחו עלתה למקומו. וכשהקב\"ה רוצה לשלחו בשליחות יורד ומתלבש ויורד לארץ ועושה שליחותו וע\"כ הי' נגלה לחכמים ולשלימים ולנביאים והיו מדברים עמו מפני שהיה בו צד חומר והוא הגוף הנזכר וכשמסתלק מניח הגוף ההוא במקומו ועולה עכ\"ל.", + "שוב מצאנו בשם ר' משה דליאון ז\"ל ועל מה ששאלת בענין אליהו שעלה למרום מה שלא עלה אדם אחר. תדע לך כי בסתרי תורה ראיתי סוד נפלא עד מאד. אליהו לא תמצא לו בכל התורה אב ואם ולא שכתוב בו בן פלוני אלא אליהו התשבי מתושבי גלעד. ואמרו כי קודם לכן ירד מן השמים ושמו ידוע בסתרי החכמה. ועוד שאח\"כ נראה אל החכמים בהרבה מקומות בהרבה דיוקנין ולזמנים בדמות טייעא לזמנים כפרש לזמנים כא' מגדולי הדור בהרבה עניינים דמותו ותוארו. על כן אל תתמה בענין הזה בהיות אליהו במדרגה עליונה על כל שאר בני אדם. וא\"ת היאך היה כל אותם השנים וכל אותו הזמן דמותו ותארו דמות אדם כי המלאך אם נראה הוא לשעה או יום, ולא יותר, אמרו שבשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לברוא את האדם אמר למלאכים נעשה אדם אמרו לפניו רבונו של עולם מה אנוש כי תזכרנו הושיט אצבעו עליהם ושרפם. קרא לכת שניה כמו כן עד שקרא לפלוני וסיעתו א\"ל נעשה אדם אמר לפניו רבש\"ע אם לפניך מוטב לפני לא כ\"ש ואם טוב בעיניך אני ארד ואהיה שמש לפניו א\"ל הקב\"ה מכאן ואילך לא יקרא עוד שמך פלוני כ\"א פלוני ואע\"פ כן לא ירד באותו הזמן אלא ירד לאחר זמן והאמין בעולם כי ה' הוא האלהים בענין אחאב. ולימים מועטים שהאמין זה בעולם העלהו המקום לשמי מרומים. ואמר לו הקב\"ה אתה אפוטרופוס טוב לבני האדם חייך תרד ותאמין אמונתי בעולם וע\"ז כתיב (מ\"א יח) ענני ה' וכו' ובדברך עשיתי וגו' ובדברך קודם שארד לעולם. וזהו אז\"ל מיכאל בא' גבריאל בשתים אליהו בג', כי הסבה על היותו במדרגה שלהם. וא\"ת והא כתיב כי לא טוב אנכי מאבותי ואם הדבר כן מפני מה אמר הדברים האל'. אלא ודאי מה שבקש על זה בהיותו נמשך אחר בני אדם מכמה שנים ואמנם כי לא היה טובתו מצד אב ואם זכות בעולם כי לא היתה טובתו ועמידתו מהם בעולם ולפיכך אמר כי אין זה דרך להתעכב בעולם מי שהוא כמוני עכ\"ל.", + "והדעת הזה בטל מעצמו מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה שדעתו הוא שאליהו היה בן אדם וכן דעת כל חכמי הגמרא דעד כאן לא פליגי אלא מאיזה שבט היה אבל לומר שהיה מלאך שנתגשם אין מי שיסכים בזה. ודברי הרשב\"י ע\"ה בענין זה הוא בפ' ויגש (דר\"ט) וז\"ל דאמר ר\"ש כל נשמתין דעלמא כלהו נפקין מההוא אתר דנגיד ונפיק וכלהו נקיט לון צרורא דחיי, וכד נוקבא אתעברת מן דכורא כלהו בתיאובתא דנוקבא לגבי דכורא וכד תאובתא דדכורא נפקא ברעותא כדין אינון נשמתין בקיומא יתיר בגין דכלא בתיאובתא ורעו דאילנא דחיי. ואליהו בגין דהוה מההוא רעותא יתיר מב\"נ אחרא אתקיים. ובג\"כ כתיב (מ\"א יט) אל נפשו ולא כתיב את נפשו דהא את נפשו דא היא נוקבא. ואי תימא אל האשה אמר. כללא דדכר ונוקבא כד איהו בגו דכורא כדין אל האשה אמר. את האשה נוקבא בלחודאה בלא כללא דדכורא. כג\"ד אל נפשו דכר בלחודוי, את נפשו נוקבא בלחודאה בלא כלילו דדכורא. ובגין דאיהו בסטרא דדכורא יתיר מכל בני עלמא אתקיים בקיומיה יתיר ולא מית כשאר בני עלמא. בגין דכולא איהו מאילנא דחיי ולא מגו עפרא ובג\"ד אסתלק לעילא ולא מית כאורח כל בני עלמא דכתיב (מ\"ב ב) ויעל אליהו בסערה השמים. ת\"ח מה כתיב והנה רכב אש וסוסי אש וגו'. דהא כדין אתפשט גופא מן רוחא ואסתלק דלא כשאר אורח בני עלמא ואשתאר מלאכא קדישא כשאר קדישי עליונין ועביד שליחותא בעלמא והא אוקמוה דניסין דעביד קב\"ה בעלמא על ידיה אתעבידן עכ\"ל.", + "והנה נראה ממנו בפי' היות נשמתו כשאר נשמות הצדיקים אלא מפני תוספת קדושתו בעת הזיווג העליון עלה אל המעלה ההיא, וכן הכריח ג\"כ במאמר שהעתקנו בפ' י\"ב בענין חי ה' אשר עמדתי לפניו שפי' [יד]. ועכ\"ז כבר יהיה אפשר היותו סנדלפו\"ן ע\"ד שפי' במטטרו\"ן היותו חנוך קודם והיה אדם ממש כמבואר בפרקים הקודמים:" + ], + [ + "הרמב\"ם ע\"ה האמין היות ענין מראה המלאכים אל אאע\"ה וכיוצא בהם שהיה במראה הנבואה. וזה מפני שהאמין שהם דקים תכלית הדקות רוחניים בלתי מתגשמים ועל זה הוקשה לו רבויים. ותירץ שהם מתרבים בדרך עלה ועלול כמו שפי' בס\"ד בשער סדר עמידתן בפרק ו'. ולזה הבאים אחריו הקשו לדעתו שאם כן חוייב שלא יהיו המלאכים כ\"א י' נאצלים מאחד לא' מאחר שאין הפרדס אלא מעילה לעלול. ומדרגתם הם י', חיו\"ת אופנים אראלים חשמלים שרפים מלאכים אלדי' בני אלדים כרובי' אישים.", + "והנה נודע היותן יותר ויותר. ונדחקו בכמה עניינים לישב ענין זה ולא עלה בידם. ואנו אין לנו אלא קבלת הרשב\"י ע\"ה שפירש שאפשר אל המלאכים להתעבות ולהתגלם באויר וז\"ל בפ' וירא (דף ק\"א.) ת\"ח (בשעתא) [בתר] דאתגזר אברהם הוה יתיב וכאיב וקב\"ה שדר לגביה תלת מלאכין באתגלייא וכו'. וכי מאן יכיל למחמי למלאכין, והא כתיב עושה מלאכיו רוחות וגו'. אלא ודאי חמא לון דנחתי לארעא כגוונא דב\"נ. ולא יקשה לך האי, דהא ודאי אינון רוחין קדישין ובשעתא דנחתין לעלמא מתלבשין באוירין וביסודי דגולמין ואתחזין לבני נשא ממש בחיזו דיוקנא דלהון. ות\"ח אברהם חזא לון כחיזו בני נשא. ואע\"ג דהוה כאיב ממילה רהיט אבתרייהו בדיל דלא למגרע מה דהוה עביד מקדמת דנא עכ\"ל.", + "והנה בפי' אמר שאפשר למלאכים להגלם ולהראות לזכי המדות והצדיקים זכי הראות. עוד למדנו שם בענין המלאכים שאינם יודעים בעה\"ז ובענייניו אלא איש על עבודתו ועל משמרתו וזולת זה אין להם ידיעה בעולם וז\"ל (שם ע\"ב) איה שרה אשתך. וכי לא היו ידעי מלאכי עלאי דשרה הנה באהל, אמאי כתיב איה. אלא לא ידעי בהאי עלמא אלא מה דאתמסר להו למנדע ומה דלא אתמסר להו למנדע לא ידעי. ת\"ח כתיב ועברתי בארץ מצרים אני ה', וכי כמה מלאכין ושליחין אית ליה לקב\"ה. אלא בגין דאינון לא ידעי בין טפה דבוכרא לההיא דלא בוכרא בר קב\"ה בלחודוי. כגוונא דא (יחזקאל ט) והתוית תיו על מצחות האנשים, ואמאי צריכין. אלא בגין דאינון לא ידעי אלא מה דאתמסר לון למנדע ידעי, כגון כל אינון מלין דזמין קב\"ה לאייתאה על עלמא. ומ\"ט, בגין דקב\"ה אעבר כרוזא בכלהו רקיעין בההוא מלה דזמין לאייתאה על עלמא, ואינוי שמעי מלה וידיע. כגוונא דא בשעתא דמחבלא אשתכח בעלמא, בעי בר נש לאתכסייא בביתיה ולא יתחזי לבר בשוקא בגין דלא יתחבל כד\"א ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. מנייהו דיכול לאסתתרא אין, אבל מקמי קב\"ה לא יכיל לאסתתרא מה כתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' עכ\"ל ומבואר הוא. עוד למדנו משם לימוד שלישי בענין המלאכים שעיקר מזונם הוא מצד החסד וז\"ל (שם דף ק\"ד) ת\"ח ויקמו משם האנשים, מההיא סעודה דאתקין להו אברהם וזכה בהו. ואע\"ג דמלאכים הוו זכה בהו וכל ההוא מיכלא לא אשתאר מניה כלום בגיניה דאברהם ולמזכי ביה דהא כתיב ויאכלו באשא דלהון איתאכיל. ואי תימא הא תלת מלאכין הוו, האי אשא והאי מיא והאי רוחא. אלא כאו\"א כליל בחבריה, ובג\"כ ויאכלו. כגוונא דא ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו, אכילה ודאית אכלו דאתזנו מן שכינתא. אוף הכי ויאכלו גרמו לאתזנא מההוא סטרא דאברהם אתדבק בי' ובג\"כ לא אשתאר ממה דיהיב לון אברהם כלום. כגוונא דא בעי ב\"נ למשתי מכוס דברכה בגין דיזכי לההוא ברכתא דלעילא. אוף אינון אכלו ממה דאתקין לון אברהם בגין דיזכון לאתזנא מסטרא דאברהם, דהא מההוא סטרא נפיק מזונא לכלהו מלאכי עילאי עכ\"ל.", + "הורה בפי' שמזונות המלאכים כלם מצד החסד. עוד מצאתי בתיקונים בענין זה כי המלאכים קצתם יונקים מצד הגבורה וקצתם מצד החסד וקצתם יונקים מצד הת\"ת וכן מכל הספי', ועכ\"ז לא פליגי כי לענין מזונם הוא מצד החסד לכלם בשוה. עוד בארו המפרשים שכל מלאך שסוף שמו אל כמו מיכאל יניקתו מצד ספי' החסד, וכל שם שסופו י\"ה יניקתו מצד הת\"ת, וכל שם שסופו ן' פשוטה יניקתו מצד הגבורה ואין לחפש אחריהם שכולם יוצאים מהפסוקים. אמנם יש להם סמך בפסוק ע\"ד המספר וכיוצא בו. ושאר שמות שאין להם סימן מאלו הג' יוצאים מהפסוקים עכ\"ל.", + "עוד למדנו בתקונים שיניקת המלאכים מספירות ידועות ופעולתם כפעולות הספירות ושמם על שם הספי' כמו גבריאל על שם הגבורה וכן חסדיאל ע\"ש החסד וכן אהביא\"ל ע\"ש החסד הנקרא אהבה. וכן ע\"ש כל שאר הפעולות. והטעם מפני שעשר מאורות מתפשטים מבריאה אל היצירה וע\"י המאורות הפעולות נפעלות כמבואר בשער אבי\"ע.", + "והנה מי' מאורות אלו מתפשטות בריאת המלאכים. לכן הם מכונים על שם הספירות ועל שם פעולת הספירות:" + ] + ], + [ + [ + "שער כ\"ה הוא שער התמורות:", + "הנרצה בזה השער הוא לבאר ענין הקליפות מה הם ומאיזה צד נאצלו וכיצד אצילותם ומה תועלתם ועניינם כאשר נבאר בעזרת הצור וישעתו:", + "פרק ראשון:", + "אחר שבפרקים הקודמים דברנו בכל הרשום בענין המלאכים הקדושים, ראוי לנו לדעת כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים כי כמו שיש צד הקדושה והטהרה והצדקה והיושר וטוב תכונת ההנהגה כדפי'. ע\"כ כן יש צד הקליפה שהיא הטומאה הרצוצה שהיא הקטרוג ומצדה המשטין ומעוות את האדם מדרך הישר אל דרך לא טוב ועולין ומקטרגין עליו ומטמאין אותו כי טמא הוא וטמא יקרא וטומאה ירדפו. ויש שואלין מאחר שהקדושה והטהרה והדקות הוא באצילות באין תכלית והוא מובדל מהמדות האלה תכלית ההבדל, אם כן מהיכן יצאו הקליפות והטומאות והיכן היו קודם יצירתן. ולכאורה היא שאלה עצומה וישתומם המשכיל עליה. וקבלנו בזה ממורינו תירוץ נאה והוא משל אל הדגן המנוקה מכל פסולת תכלית הנקיון והטהרה, הנה עכ\"פ שיאכל האדם אותו ויתעכל המזון ההוא במעיו ישאר שם פסולת הרבה ופרש.", + "והנה הנאמר שבשעת אכילתו אכל הזהמא והפרש ההיא. לא. אלא לפי מציאת המזון קודם אכילתו היה הדבר הנאכל ההוא יותר נקי שהוא יכול להיות במציאות מובדל מכל פרש ומכל זוהמא. אמנם אחר האכילה והבדלת הדבר המובחר ממנו ישאר הפרש ההוא מה שלא היה עד עתה. וכ\"ה הדבר בהאצילות האמת הוא כי למעלה במקום האצילות אין דבר רע יורד מן השמים כי למעלה הדברים דקים תכלית הדקות אמנם בהתעבות הדברים וירידתם בסדר מדרגות הנאצלות הוכרח היות הדבר נפרד אוכל מתוך אוכל ויתהווה שם פסולת. עוד משל נאה ומתיישב יותר להמשל אל זרע האדם אשר הוא מהמובחר המתהווה בגוף האדם והוא יוצא מהמוח דרך האשכים אל הגיד ומאותה הטפה בבטן המלאה יתהוה ממנו הולד ודברים אחרים מזוהמים מזולת הולד. וכי יעלה על הדעת שבמוח האדם שהוא מבחר הגוף יתהוה בו מציאות הזוהמא ההיא. לא. ודאי שאם כן יספה כרגע. אבל הזוהמא ההיא מתהווה בהמשכת הטפה זרעית ממקום למקום וממדרגה למדרגה מתהווה הזוהמות בהבדל המובחר שיתהוה ממנו הולד ומהשאר מתהוה הזוהמא. וכן הדברים באצילות למעלה במקומה אין דבר רע, אמנם בהמשכתה למטה יתהווה ממנו בהבדלת הטהרה והקדושה דבר טמא שהיא הפסול וסיגי הזהב. ואחר שרדפנו בחקירת דרושי החכמה מצאנו בענין זה סמך בזוהר פ' תרומה (דף קס\"ז.) וז\"ל בפ' יהי אור ועל דאינון ה' דרגין דאתפרשו ואתמשכו מהאי אור קדמאה כתיב אור ה' פעמים וכלהו הוו מסטרא דימינא ואתכלילו ביה. וכד אתכלילו בסטר שמאלא אתכלילו ברזא דמיא דנטיל מימינא, ובג\"כ כתיב מים ה' זימנין. וכד אשתלימו ברזא דאמצעיתא כתיב רקיע ה' זמנין. וע\"ד תלת אינון או\"ר מי\"ם רקי\"ע לקבל תלת דרגין אילין דכלהו ה' דרגין אתכלילו בהו, וע\"ד בכלהו כתיב ה' זמנין בכל חד וחד. הכא רזא דרזא באילין תלת אתצייר ואתגליף בגלופא רזא דיוקנא דאדם. דאינון אור בקדמיתא לבתר מים לבתר אתפשט בגווייהו רקיעא דאיהו גלופא דגליפו דיוקנא דאדם. כגוונא דגליפו ציורא דדיוקנא דאדם בתולדתיה. דהא בתולדותיה דאדם בקדמיתא זר\"ע דאיהו אור דהא נהירו דכל שייפי דגופא איהו ההוא זרע ובג\"כ איהו אור וההוא אור אקרי זרע דכתיב אור זרוע וגו' איהו זרע ממש. לבתר ההוא זרע דאיהו אור אתפשט ואתעביד מים בליחותא דיליה. אגליף יתיר ואתפשיט פשיטו גו אינון מים פשיטו דגופא לכל סטרין. כיון דאתצייר ואתגליף ציורא ודיוקנא דגופא אקריש ההוא פשוטו ואקרי רקיע ודא איהו רקיע בתוך המים. ובתר דאקריש כתיב ויקרא אלקים לרקיע שמים דהא אקריש ההוא ליחותא דאנגיד ואשתאר ההוא פסולת בגופא דהוו גו אינון מים. כיון דאתבריר גופא ואתנקי בנקיו ההוא לחותא דאתנגיד ואשתאר (הוה) פסולת דקא אתעביד גו היתוכא ואינון מים הרעים עכורים ומנהון אתעביד פסולת מקטרגא דכל עלמא דכר ונוקבא. לבתר כד נחתו אינון מים עכורים ואתהתכו לתתא בסטר שמאלא נפקו לקטרגא כל עלמא. זכאה איהו מאן דאשתזיב מנהון. כיון דנפיק מקטרגא כדין כתיב יהי מארת חסר ואתמשכא אסכרה ברביי וחסר נהורא דסיהרא כו' עכ\"ל.", + "ודבריו מבוארים וכוונתו אל מה שאמרנו לענין משל הזרע. וזה רצה באמרו כגוונא דגליפו ציורא דדיוקנא דאדם. ומתוכו נתבאר שעיקר הציור הוא בגבורה ושם נשארו מים עכורים כדפירשתי. אמנם נשאר לנו לבאר אחר שכן הוא שענין הקליפה נתהווה מענין התפשטות האצילות עד הגבורה איך נשפעת משם הקליפה דרך מדרגות שעדיין יש ה' מדרגות הקדושה להשלים עד י' ומה גם בהיות שנשאר עדיין בריאה ויצירה לפי מה שפי' למעלה. ולזה נראה כי נתבאר במה שפי' למעלה בשער הצנורות בפ\"ד מענין צנור השני אשר ביסוד שמצדו יניקת הקליפות כל המותר מן השפע העליון כי כל מותרות ראוי אל הקליפות שהם המותר. ועכ\"ז לא חל עליו שם טומאה עד היותו יוצא לחוץ וכן דקדקו בזה בלשון המאמר שאמר ההוא לחותא דאנגיד ואשתאר כו' ומנהון אתעביד פסולת מקטרגא כו'.", + "הנה בפי' כי המותר נעשה פסולת ולא היה לו כח לקטרג או לטמא עד רדתו למטה. וזהו שדקדק אח\"כ עוד בלשונו ואמר לבתר כד נחתו אינון מים עכורים ואתהתכו לתתא בסטר שמאלא נפקי לקטרגא כל עלמא ונראה שלמעלה במקום התוכם הראשון ומותרם במקום הקדוש לא היה עדיין שם טומאה על המותר בעצם, ועם היות שהיו המים ההם ראוים אל הטומאה ההיא. ומזה נקיש אל השפע הנשפע עליהם ומזונם הניתן להם משולחן המלך כי בעוד שהם לפני המלך אע\"פ שראוי אל הקליפה לא חלה עליהם שם טומאה עד רדתם למטה ממקום הצנור הנשפע להם בו. ואין זה מן התימא שהרי צואה [א] (באדם) פסק ההלכה הוא אם הוא יושב ואינה נראית שאינה מעכבת ק\"ש ואע\"פ שכבר חל עליה שם צואה והטעם שלא שלט עליה רוח הטומאה עד צאתה מגוף האדם מכל וכל. וכן הדין בשכבת זרע אעפ\"י שנעקר ממקומו לצאת בעוד שלא תצא לא חל עליו שום טומאה ועדיין האדם טהור הוא ואינו מטמא עד צאתו מפי האמה ולחוץ שאז תחול עליו הכח הרע ההוא. ולזה הוצרך הצנור ההוא למעלה מתחלה מפני שקודם צאתו לאויר כבר ראוי אליהם ממקום המותר ומשם מתפרד לצד השמאלי דרך אותו הצנור עד צאתו לחוץ אשר שם חטאת רובץ ומקבלים אותו ואז טמא הוא וטמא אוכלו נבל הוא ונבלה עמו:" + ], + [ + "נשאר לנו לחובה לבאר ספק גדול בענין הקליפות מאחר שכל מדרגות המציאות זו למעלה מזו עד נקודת הארץ משתלשלים מעלה לעלול וכל עלול מוקף מעילתו א\"כ ראוי לדקדק לפ\"ז כל טוב וכל שפע שישפע בעה\"ז הנה יבא דרך הקליפה והטומאה ח\"ו. וכן הנשמה בעת עלייתה אע\"פ שהיה חסיד יוכרח שיתלבש קודם בטומאה ויטמא שם קודם עלותו למעלה ח\"ו. וזה בודאי דבר חוץ מן האמת ומן הנדון.", + "ועוד המן שהיה יורד לישראל איך נאמר שהיה עובר דרך שם וכן התורה ועליית משה למרום ועליית אליהו. ויש תשובה לומר כי עלו בסערה כי ח\"ו אין הסער הזאת סער מתחולל. אמנם היא שערה שעל ידה היו מקריבים קרבן (לחה\"פ) [ב] שהיא המלכות מצד הדין כמו שהיו סוסי אש ורכב אש. אבל לא שנא' שעלו דרך הקליפות ח\"ו וזה דוחק וכן קשה התלבשות המלאכים וירידתם בעה\"ז וכמה עניינים אחרים. ובענין זה היינו מתבלבלים בהתרת הספק עד האיר ה' עיני שכלינו במאמר מספר הזהר בפרשת ויקהל (דר\"ט.) וז\"ל ובכל רקיעא ורקיעא אית ממנא ואתפקד על עלמא ועל [ארעא לאנהגא כולא. בר] ארעא דישראל דלא אנהיג לה רקיעא ולא חילא אחרא אלא קב\"ה בלחודוי והא אוקמוה. ואי תימא איך שריא למגנא רקיעא על ארעא דישראל והא מטרא וטלא מרקיעא נחית עלה כשאר כל ארעא אחרא. אלא בכל רקיעא אית ממנן שלטין על עלמא וההוא ממנא דשלטא על ההוא רקיעא יהיב מחילא דאית ליה בההוא רקיעא בגין למיהב לתתא וההוא רקיע נקיט מההוא ממנא ויהיב לתתא לארעא. וההוא ממנא לא נקיט אלא מתמציתא דלעילא. אבל ארעא קדישא לא שליט על ההוא רקיעא דעליה ממנא אחרא ולא חילא אחרא אלא קב\"ה בלחודוי ואיהו פקיד לארעא קדישא בההוא רקיעא. בכל רקיעא ורקיעא אית פתחין ידיען ושלטנו דכל ממנן מפתחא לפתחא רשימא ומההוא פתחא ולהלן לא שלטא אפי' כמלא נימא. ולא עייל דא בתחומא דפתחא דחבריה בר כד אתיהיב ליה רשו לשלטאה חד על חבריה כדין שלטין מלכין דבארעא חד על חבריה. באמצעיתא דכלהו רקיעין אית פתחא חדא דאקרי גבילו\"ן. ותחות האי פתחא אית שבעין פתחין אחרנין לתתא ושבעין ממנן נטרין מרחיק תרין אלפין אמין דלא קרבין לגביה. ומההוא פתחא אורחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עלאה ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיעא עד תרעא דפתחא דאתקרי מגדו\"ן דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל. וכל אינון ע' פתחי דרשימין גו ההוא פתחא דאיקרי גבילו\"ן כלהו רשימין בכורסייא קדישא וכלהו קרינן לון שערי צדק דלא שליט אחרא עלייהו וקב\"ה פקיד לארעא דישראל בההוא רקיעא מפתחא לפתחא בפקידו כמה דאצטריך. ומתמציתא דההוא פקידו נטלין אנון ע' ממנן ויהבי לכלהו ממנן אחרנין עכ\"ל.", + "ודבריו מבוארים וממנו יראה כדפירשנו כי על ארץ ישראל אין דבר סיבוב אפילו אמה כי אם הרקיע המתעלה למעלה לקבל מתחת כסא הכבוד. ובדבר הזה לא נשאר לנו ספק כי כל העליונים היורדים מן השמים או העולים כלם עולים ויורדים דרך ארץ ישראל. וזהו שאמר הכתוב (בראשית כח יז) וזה שער השמים והכונה שער ליכנס. מה שאין כן בשאר מקומות שיש קליפות מבדילות ומחיצות. סכות בענן לך כו' (איכה ג מד) ח\"ו. ואויר ארץ העמים מטמא. ואויר א\"י מטהר ואוירא דא\"י מחכים. כי אין הקליפות שולטות בה כלל. וכן בארו עוד הענין הזה בזהר פרשת תרומה (דקמ\"א.) וז\"ל בארעא קדישא מתתקנא כלא בגוונא אוחרא דהא קליפה תקיפא אתברת מההוא אתר דלא שלטא ביה קליפה כלל. קליפה תקיפא אתברת מההוא אתר תדיר ואתפתחת מהאי סטרא ומהאי סטרא וההוא פתיחו הוה בארעא קדישא בכל זמנא דפלחין פולחנא כדקא יאות. כיון דגרמו חובין משיכו לההוא פתיחו להאי סטרא. ולהאי סטרא עד דאתקרב קליפה כלא כחדא. כיון דאסתים קליפה למוחא כדין שלטא ההיא קליפה עליהון ודחה לון לבר מההוא דוכתא. ועם כל דא אע\"ג דדחה לון לבר לא יכילת ההיא קליפה לשלטאה בההוא דוכתא קדישא דלאו אתריה איהו. ואי תימא אי הכי הואיל ולא יכיל ההיא קליפה תקיפא לשלטאה בההוא דוכתא קדישא אמאי קיימא חרוב דהא חורבה לא הוי בעלמא אלא מסטרא דההוא קליפה תקיפא. אלא ודאי כד אתחריב לא אתחרב אלא מההוא סטרא בשעתא דאסתים למוחא. וקב\"ה עבד דלא תשלוט ההיא קליפה תקיפא על ההוא דוכתא. וכד דחה לון לישראל מינה אתהדרת ההיא קליפה ואתפתחת כמלקדמין. ובגין דעמא קדישא לא הוו תמן חפייא על ההוא פתיחו חופאה קדישא דפרוכתא קלישא לנטרא ההוא אתר דלא יסתים ליה ההיא קליפה תקיפא ואחיד בכל סטרוי. למהוי רבות קודשא על ארעא כמדקדמין לא יכיל דהא ההוא חופאה קלישא אחיד דלא יחות לתתא דהא עמא קדישא לאו תמן וע\"ד לא אתבני חורבן מיומא דאתחריבו. לשלטאה ההוא קליפה תקיפא לא יכלא דהא ההוא חופאה קלישא אחיד ביה בכל סטרוי בההוא פתיחו דלא תשלוט תמן ולא תסתים למוחא ההוא חופאה דפרוכתא קלישא איהו מגו משיכו דפרוכתא קדישא דלעילא דנטיר ההוא אתר. ובגין כך כל נשמתין דשאר עמין דדיירין בארעא כד נפקין מהאי עלמא לא מקבלא לון ודחי לון לבר ואזלין ושטאן ומתגלגלין בכמה גלגולין עד דנפקין מכל ארעא קדישא וסחרין לסטרייהו במסאבו דלהון. וכל אינון נשמתין דישראל דנפקין תמן סלקין וההוא חופאה קלישא מקבלא לון ועיילין לקודשא עילאה בגין דכל זינא אזלא לזיניה. ונשמתין דישראל דנפקי לבר מארעא קדישא ברשותא דההיא קליפה תקיפא אזלא ומסחרא ומתגלגלא עד דתבת לדוכתאה ועאלת לאתר דאתחזי לה. זכאה כו' עכ\"ל.", + "וכל דבריו מבוארים וזכים והם הכרח עצום וביאור רחב אל ענייננו שאין בא\"י קליפה כלל שלא יצטרכו לעבור דרך הקליפות ח\"ו. וכן נשמתן של רשעים ר\"ל רשעי האומות הן מתגלגלות לחוץ כדכתיב (ש\"א כה כט) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. כי שער השמים ליכנס אל הקדושה הוא א\"י ומפני זה אין נבואה שורה אלא בא\"י. ואין תשובה מנבואת יחזקאל שהיתה בחוצה לארץ שכבר תרצו רז\"ל [ג]. ואין תשובה מענין דור המדבר כי אויר א\"י היה הולך עמהם דאי לא תימא הכי איך היו אוכלין קדשים בחוץ לארץ אלא שהאויר והרקיעים והשמים והחלונות והשרים כלם היו נוסעים עם השכינה שהיתה נוסעת עמהם [ד] וזה נתבאר בזהר פ' תרומה (דף ק\"מ ע\"ב) וז\"ל הה\"ד ויהי ביום כלות משה דנחתת כלת משה לארעא. ואי תימא בכל אתר ויהי לאו איהו אלא לישנא דצערא והכא כתיב ויהי ביום. אלא בההוא יומא דשכינתא נחתת לארעא אשתכח מקטרגא לגבה וחפי ההוא חשיך קבל לגבה בגין דלא תיחות כו'. ובההוא זמנא אשתכחו כל כנופיא ממלאכי עילאי קמי קב\"ה אמרו קמיה מארי דעלמא כל זיווא וכל נהורא דילן בשכינת יקרך איהו והשתא תיחות לגבי תתאי. בההיא שעתא אתתקפת שכינתא ותברת ההוא חשוך קבל כמאן דתבר גזיזין תקיפין ונחתת לארעא. כיון דחמו כלהון כך פתחו ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אדיר ודאי דתבר כמה גזיזין וחילין תקיפין ונחתת לארעא ושליטת בכולא. וע\"ד כתיב ויהי ביום צערא דקבילו כמה חיילין ומשריין ביומא דכלת משה נחתת לארעא עכ\"ל.", + "ונודע עניין החשך והקבל. ומלבד אלה היה מקטרג ולא היה נותן מקום לפתוח שער לרדת בשום אופן אלא בדרך שבירה. ומלבד המקטרג היו החיילים הקדושים אומרים כל זיווא וכל נהורא וכו' וכאשר ירדה לא הוצרכה אלא שבירת המקטרג והחיילים הקדושים אמנם הוצרכה אל החשך והקבל לבטלו שהוא המגין שלא תרד. ואותו השער והאויר היה הולך עמם עד הכנסה לא\"י אל מקומה הראוי לה ושם מנוחת הקדושה כי שם שער השמים כדפירשנו:" + ], + [ + "עתה חוייבנו לבאר תועלת הקליפה הזאת ועניינה בעולם כי לומר שהיא להעניש וכו' לא יספיק. כי נשאל כל עצם העונש הלא סבתו הוא היצה\"ר והקליפה, לא תהיה קליפה ולא יהיה יצה\"ר. ונאמר כי הטעם אל בריאתם ברצון הבורא הוא להיות כי הוצרך העולם והנבראים להיותם מקבלים מזונתם ופרנסתם מכח הדין והצדק והיושר ואם היו כלם מלאכים בלתי בחיריים במעשיהם היה העולם בלתי נשכר על פעולתם מפני שהם מוכרחים בפעולתם כמלאכים. ולזה הוכרח להיות האדם בעל בחירה והיותו מורכב מיצה\"ר ומיצה\"ט, שאם ירצה בטבעו להטות אל הטוב יהיה יצה\"ר על שמאלו לשטנו להטותו אל הרע, וכשירצה להטות אחרי הרע יהיה יצה\"ט על ימינו ליסרהו ולהזכירו בדברי בוראו באופן שיקבל שכר על הנטייה אל א' מהקצוות אם טוב ואם רע. ולתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו הוצרך להיות הצד הטמא העבד המורד באדוניו לייסר הרשע בכדי רשעתו במספר ורע תדרוש רשעו וידבק בצד הראוי ושם יקבל עונשו. ונתבאר הענין הזה היטב בזהר פ' תרומה (דף קס\"ג.) וז\"ל כל מה דעבד קב\"ה עילא ותתא כלא איהו בגין לאחזאה יקרא דיליה וכולא איהו לפולחניה. וכי מאן חמי עבדא דמריד דלהוי מקטרגא דמאריה ובכל מה דרעותא דמאריה אתעביד איהו מקטרגא. רעותא דקב\"ה דיהון בני נשא תדיר בפולחניה בהאי עלמא ויהכין באורח קשוט בגין למזכי לון בכמה טבין. הואיל ורעותיה דקב\"ה בהאי היך אתי עבדא בישא ואשתכח מקטרגא מגו רעותיה דמאריה ואסטי לבני נשא לאורח בישא רחיק לון מאורח טב ועביד לון דלא יעבדון רעותא דמאריהון כו'. אלא ודאי רעותא דמאריה עביד. למלכא דהוה ליה בר יחידאי והוא רחים ליה יתיר ופקיד עליה ברחימו דלא יקרב גרמיה לאתתא בישא בגין דכל מאן דיקרב לגבה לאו כדאי איהו לאעלא גו פלטרין דמלכא. אודי ליה ההוא ברא למעבד רעותיה דאבוי ברחימו. בביתא דמלכא לבר הות חד זונה יאה בחיזו ושפירא בריוא. ליומין אמר מלכא בעינא למחזי רעותא דברי לגבאי. קרא לההיא זונה אמר לה זילי ותפתי לברי למחמי רעותא דברי לגבאי. ההיא זונה מה עבדת אזלת אבתריה דבריה דמלכא שריאת לחבקא ליה לנשקא ליה ולמפתי ליה בכמה פתוין. אי ההוא ברא יאות וציית ואזין לפקודא דאבוי גוער בה ולא אצית לה ודחי לה מניה. כדין אבוי חדי בבריה ואעיל ליה לגו פרגודא דהיכליה ויהיב ליה מתנן ונבזבזן ויקר סגיא. מאן גרים ליה כל האי יקר לההוא ברא הוי אימא ההיא זונה. וההיא זונה אית לה שבחא בהאי או לא. ודאי שבחא אית לה מכל סטרין. חד דעבידת פקודא דמלכא. וחד דגרמא ליה לההוא ברא לכל האי יקר לכל האי טיבו לכל האי רחימו דמלכא לגביה. וע\"ד כתיב (בראשית א) והנה טוב דא מלאך חיים. מאד דא מלאך המות, דאיהו ודאי טוב מאד למאן דאצית לפקודא דמאריה. ות\"ח אי לא יהא האי מקטרגא לא ירתון צדיקייא הני גנזייא עלאין דזמינין לירתא לעלמא דאתי. זכאין אינון דאערעו ביה בהאי מקטרגא, וזכאין אינון דלא אערעו ביה. זכאין אינון דאערעו ביה ואשתזיבו מניה דבגיניה ירתין כל אינון טבין וכל אינון עדונין וכל אינון כסופין דעלמא דאתי, עליה כתיב (ישעיה סד) עין לא ראתה אלדים זולתך יעשה למחכה לו. וזכאין אינון דלא אערעו ביה דבגיניה יירתון גיהנם ואטרדו מארץ החיים אינון דלא צייתן למאריהון ואתמשכו אבתריה. וע\"ד אית לצדיקייא למחזק ליה טבא דבגיניה יירתון כל אינון טבין ועדונין וכסופין לעלמא דאתי. תועלתא דהאי מקטרגא כד חייביא צייתין ליה מאי היא. אלא אע\"ג דלית ליה תועלתא פקודא דמאריה איהו עביד. ותו דהא אתתקף בגין האי הואיל ואיהו רע אתתקף כד עביד ביש. חייבא לא אתתקף עד דקטיל בני נשא כיון דקטיל בני נשא כדין אתתקף ואתגבר בחיליה ואית ליה נייחא. כך ההוא מקטרגא דאתקרי מה\"מ לא אתגבר בחיליה עד דאסטי בני נשא ומקטרג לון וקטיל לון. כדין אית ליה נייחא ואתתקף ואתגבר בחיליה [ה] כד חייבא צייתין ליה ושליט עלייהו רחמנא לשזבן. וזכאין אינון דזכאן לנצחא ליה ולאכפייא ליה למזכי בגיניה לעלמא דאתי ואתתקף בר נש במלכא קדישא תדיר ע\"ד אתמר (תהלים פד) אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם זכאין אינון בהאי עלמא ובעלמא דאתי עכ\"ל.", + "ודבריו מבוארים וצרופים כצרף כסף והוא טעם מבואר כי הקליפה צורך גבוה נאה לעולם נאה לצדיקים. ולנו עוד טעם יפה בענין היצה\"ר והוא כי נודע היות השרשים העליונים פעולתם נמסרים ביד האדם כענין אמרו (דברים לב) צור ילדך תשי. וכן ענין (שם לג) רוכב שמים בעזרך. וכן הענין שמהפכין מדת הדין למדת רחמים ומדת רחמים למדת הדין כמו שפי' בשער מהות והנהגה. ונפרש עניני טעמו בשער הנשמה בס\"ד. ועתה הוכרח היות האדם מורכב מן הדין ומן הרחמים כדי שעל ידי שני הענפים האלה יפעול למעלה בשרשים הנעלמים.", + "והנה יצה\"ר מצד הגבורה ויצה\"ט מצד החסד. עם היות שיצה\"ר הוא בסוד הקליפה ויצה\"ט בסוד הקדושה. וכאשר האיש הישר יגבר עליו יצרו ומבקש להטותו מדרך הישר אל דרך לא טוב יורה על הקליפה המתגברת לפעול בכח הגבורה השופעת עליה שממנה יניקתה ואז הדין גובר על הרחמים. וכאשר הישר בכח שכלו יגביר יצה\"ט על יצה\"ר אז יורה להכניע כח הקליפה והדין נמתק וכח הרחמים גובר ומה\"ד מתהפכת למה\"ר וכל זה בסוד הענפים שביד האדם הישר להכריעם ולהטותם אל א' הצדדים. וכאשר ח\"ו הרשע יגביר יצה\"ר על יצ\"ט יורה כח הגבורה שולט על כח הרחמים והדין הווה וקליפה מתגברת. וזהו אמרם ז\"ל ארורים הם הרשעים שמהפכין מדת רחמים למה\"ד. כי בפעולות התחתונות בסוד הענפים יפעלו השרשים. וזהו הטעם שברא הקב\"ה היצה\"ר כדי שיכול להיות מוכנע תחת כף היצ\"ט ואז מתהפכת מ\"ד למה\"ר והשרשים העליונים יונקים מזוהר אור העליון ומתיחדים יחוד גמור. וזה טעם גמור על ענין יצה\"ר. ויש עוד טעם אחר יותר נאה מוסמך על דברי הרשב\"י בזוהר והוא כי ענין הקליפה היתה סבתה מפני התפשטות כדפי' בפ\"ק [ו]. (והנה ההתפשטות, סבתו האדם הא') כדפי' בשער טעם האצילות פ\"ו בכלל.", + "והנה נמצא הוא המעוות והוא היה סבת הקלקול לכן הוצרך להיות מתקן אשר קלקל ובמה מכניע כח הקליפה בהיותו מגביר יצ\"ט על יצה\"ר והקליפה נכנעת ונשברת ואז הוא מתקן את אשר נתקלקל בעבורו. ובזולת זה הוא מטהר את הטמא כי בהיותו מכניעו ומכניסו בקיום המצוה יחזירהו אל הקדושה ויטהר על ידו ואז יכניסהו בקדושה כמו שהיה מקודם והקליפה נכללת בקדושה והכל טהור כדפי' בפ\"ק. ובודאי שיצה\"ר נטהר ונעשה יצ\"ט. וכך פי' הרשב\"י בר\"מ (פ' בא דף מ\"ג.) וז\"ל פקודא דא לפדות פטר חמור ולערוף פ\"ח אם לא יפדה ליה הה\"ד ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו. ורזא דא יצ\"הר יכיל לאחזרא בתיובתא ולאחזריה יצה\"ט כמה דאוקמוה אם זכה עזר אם לא זכה כנגדו בגין דאינון דיוקנא חד דשה וחד דחמור ואם זכה לאחזרא בתיובתא אע\"ג דאיהו חמור עם הארץ תפדה מן גלותא בשה וכו' עכ\"ל לעניננו. ומתוכו מתבאר היות יצ\"הר נטהר וישוב יצה\"ט וזהו תפדה בשה וכו'. והענין ע\"ד שפי' כי יפעל פעולת מצות והרי יצ\"ה נעשה יצ\"ט וכיוצא בו. וכן נדרש במ\"א בזהר [ז] שאמר יצה\"ר לעילא מאן איהו גבורה. הורה כי אפשר להיות יצה\"ר מצד הגבורה מצד היין המשמח לא מצד היין המשכר. וכן עתה יתתקן הקליפה והיין המשכר בסוד התפילין שהם התורה יתקנהו ויבשמיהו ויהיה יין המשמח שיחזירהו אל מקורו ונטהר. ובזה יובן ענין הנדרש בזהר פ' נח (דף ס\"א.) ז\"ל ת\"ח אלו אפיק אדם תולדות מגנתא דעדן לא ישתצון לדרי דרין ולא אתחשך נהורא דסיהרא לעלמין דכלהו הוו קיימין לעלמין. ואפי' מלאכין עילאין לא קיימאן קמייהו בנהורא וזיווא וחכמתא כד\"א בצלם אלהים ברא אותו. אבל כיון דגרים חטאה ונפיק איהו מגנתא ועבד תולדות לבר לא אתקיימו בעלמא ולא הוו כדחזי. א\"ר חזקיה וכי האיך יכלין למעבד תולדות תמן דהא אלמלא דאמשיך עליה יצה\"ר וחטא אתקיים איהו בעלמא בלחודוי ולא יעביד תולדות. כגוונא דא אלמלא דחבו ישראל בעגלא ואמשיכו עלייהו יצה\"ר לא עבידו תולדות לעלמין ולא ייתון דרין בתראין לעלמין. א\"ל אלמלא דחב אדם לא עביד תולדות כגוונא דא [מסטרא דיצה\"ר אבל עביד תולדות מסטרא דרוח קדישא] דהשתא לא עביד תולדות אלא מסטרא דיצה\"ר. ובגין דכל תולדות דבני נשא כלהו מסטרא דיצה\"ר בגין כך לית לון קיום דאי אפשר לון לאתקיימא דסטרא אחרא אתערב בהון. אבל אי לא חב אדם ולא אתתרך מגנתא דעדן עביד תולדות מסטר דרוח קדישא דקדישין כמלאכי עלאין קיימין לדרי דרין כגוונא דלעילא. כיון דחב ואוליד בנין לבר מגנתא ולא זכה לאפקא לון מגנתא לא אתקיימו אפי' לאשתרשא בעלמא דא עד דאתא נח וכו' עכ\"ל.", + "והנה בפי' כי עם היותו בג\"ע היה בו כח להוליד מסטר דרוח קדישא כי זה היה תחלת הכוונה. והוא המשיך עליו יצה\"ר במה שהגביר עליו כח הקליפה וגבר עליו כחו ועי\"ז יוכרח האדם לתקן ולהמתיק היצ\"ר ולהחזירו בשרשו ליין המשמח כדפי':" + ], + [ + "הנרצה עתה לבאר על ענין הקליפות שלהם ע\"ס וז' היכלות כענין הקדושה כי הם נגד הקדושה כקוף בפני אדם וכמו שצד הקדושה מושך שפע ומזון לכל נבראיו הטהורים, כן הקליפה היא מושכת ומשפעת מזון ושפע לנבראים רבים אשר בצדה. וזה טעם האסור והמותר הטמא והטהור הפסול והכשר. כי כמו שיבא צד הלובן והטהרה מצד החסד שהוא דמות הסבא מפני שיבה תקום, כן יש לובן בטומאה וקליפה והוא זקן אשמאי שהוא שומם ושרש השממה והכליון חרוץ. וכמו שיש אודם המותר ודם טוהר בצד הגבורה שהיא צד החוזר אל ההכרעה הטהורה וזהו הכובש את יצרו כדפי' לעיל, כן יש אודם ודם טמא ואסור. וכמו שיש ירוק בצד הרחמים הקו האמצעי מצד הת\"ת אשר שם הכשרות והטוב, כן יש המרה הירוקה הממיתה טפה שממנה פניו ש\"א מוריקות והפיסול והרע כי הם אלו נגד אלו. וכמו שאלו הג' הם חסד דין רחמים נכללים בי' ספירות כדפי' בשלהי שער מהות והנהגה, כן אלו הג' יש להם י' ספירות בקליפות המשטינים כאשר נבאר. אולם שמות אלו רבו בהם הפירוש' ואנו נקצר הרב במעט המספיק:", + "הא' נקרא תאומיא\"ל. פי' כי היא מלשון תאומים במדה אשר מרדה באדון ב\"ה ועושה עצמה כתאומים אליו כדמיון תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה (משלי ל). ואין תימה מה שנמצא שם אל בדמות הקליפות כי כמו שיש שם אל בצד הקדושה כן יש א\"ל אחר וזש\"ה (במדבר כד) נאם שומע אמרי אל ופירש בזהר דא אל אחר. ויש שקבלו בשם הקליפה הזאת תומיא\"ל חסר אלף ופי' כי כל כוונתם לכלות ולהתם הקדושה ח\"ו ולהמעיטה מלהשגיח. ושתי שמות אלו ייחסם הרשב\"י בתיקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ה. ע\"ש) אל הקליפות שהם נגד נצח והוד. ולקליפה הראשונה ייחס שם בשם כתריאל להורות שהיא כתר לשאר הקליפות ומן הקליפה הזאת הכרת שהיא נק' לפעמים כרתי\"אל וע\"י נכרתים הרשעים. ויש שקבלו בשם הקליפה הזאת קמטיאל. ואפשר כדפירשנו בכרתי\"אל, ועניינו קמט, מלשון אשר קומטו ולא עת (איוב כב טז). וידוקדק עתה העניין הזה אשר קומטו בלא עת דהיינו תתקע\"ד דורות שקומטו ונכרתו קודם עתם כדפירשו רז\"ל (בחגיגה דף י\"ג):", + "השנית נק' עוגיא\"ל. ופי' הטעם כי היא עוגה לחברתה כן פירש הרמב\"ן ז\"ל. ואפשר לפרש מלשון הלהן תעגנה (רות א). והכונה מעכב השפע ומונע ההשגחה כמו מסך המבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים. ואית דגרסי גועיא\"ל ופירש מלשון אם יגעה שור על בלילו (איוב ו') והכונה כי הוא גועה לבלל האצילות ולהרוס הבנין. ואפשר מלשון גויעה כי מגמת פניו להגוויע ולכלות כל הדברים הקדושים. ואית דגרסי בלא ו' געיא\"ל או עגא\"ל ואפשר לפרשו ע\"ד שפירשתי בו'. ובתיקונים (שם) קרא הרשב\"י לספירה זו אדם בליעל. כי החכמה קדושה נקראת אדם כמבואר בשער ערכי הכנויים, וזאת שהיא כנגדה נקראת אדם בליעל. והשמות האלה עוגיא\"ל כו' ייחס לכנגד התפארת. ויש שקראו לקליפה זו בלי\"אל והכונה מבוארת כי הוא מכחיש מציאות האלוה וזהו בלי אל:", + "השלישית נקראת סתריאל. כי היא מסתרת פני הרחמים כענין סכות בענן לך וגו' (איכה ג). ואחרים קוראים אותה הרסי\"אל ופי' לשון הריסה שהוא הורס והכונה כי היא הפך הבינה כי הבינה משכנת ומגלה האלהות וכן היא בונה בנין הקדושה. וזאת מעלמת האלהות והורסת הבנין. וע\"ד זה נוכל לפרש סתריאל מלשון סתירה. ובתיקונים (שם) קראה הרשב\"י שערי\"אל ומשם עשו איש שעיר ומשם שער באשה ערוה. ויש שקראו אותה עיתיאל ואפשר לפרש מלשון איש עתי (ויקרא טז) והכונה מזומן לעשות עצמו אלוה כענין העגל שנתהוה מעצמו. וכתבו המפרשים כי ג' קליפות אלו היו אפיסתן כרגע ואלו הם העניין בונה עולמות ומחריבן. ולפי דעתם אין ג' מיני טומאה אלו במציאות ואין כ\"א ז' קליפות ואין הדבר הזה צודק עם פי' הזהר. כי בפי' מבאר הרשב\"י (שם בתקונים) שהם י' מיני קליפות והוא קורא אותה י' כתרין תתאין, וכנגדן י' חמורים וי' אתונות. ואפשר לכוונתם בעינן האפיסה שנעדרת השגחתו מן העולם וגם זה לא יצדק שהרי שעריא\"ל היא קליפה שלישית והרי ממנה עשו איש שעיר וכן שער באשה ערוה:", + "הרביעית נקרא געש כלה. ופי' הרמב\"ן שהוא ממונה על כתות חיילים כתות המקנאים ובקנאתו אשר הוא מקנא בהטהרה הוא גועש ורועש ומכלה כמה נשמות ואז אפי' מלאכי השלום מר יבכיון ע\"כ. ובתקונים (שם) פי' הרשב\"י ע\"ה כי הקליפה הזאת נק' עוזיאל ומשם עזא ועזאל שהם שני כחות הטומאה וכן קראה חזריא\"ל יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ). ואחרים אמרו כי נקרא סמא\"ל ואחרים יחסו סמא\"ל במקום אחר כאשר נבאר:", + "החמישית נק' גו\"להב ופי' כמו מן ג\"ו יגורשו (איוב ל') והכוונה כי היא גוף של להב כי מזה תחלת הגופים המתכסים מבני אדם וכו' וכסאו מוקף בלהבי אש ואלמלא חפץ השם יתברך בבריותיו כתות חייליו היו מכלים כל הנבראים התחתונים כרגע. ואחרים פי' כי גו מלשון תוך לשון ארמי וענינו שהוא תוך הלהב וכו'. ואחרים פי' שנק' זעפיא\"ל והכוונה מלשון זעף שהוא שר הזעף וה' יצילנו. ובתקונים (שם) קראה אגגיא\"ל ואמר כי משם אגג מלך עמלק:", + "הששית נק' תגרי\"נון. והכוונה כי הוא מעותד לשים תגר בין המלכים בקול צעקה גדולה שהוא מבלבל. ואחרים כתבו שהוא נק' זעמיאל ואפשר שהוא שר הזעם. ובתקונים (שם) קראו עוגיאל לקבל עמודא דאמצעיתא ומתמן עוג מלך הבשן ומלת עוגיאל פי' למעלה:", + "השביעית נק' ערבזר\"ק. והכונה כי הוא כעורב אכזרי ומתכוין לזרוק ילדיו. עוד פי' כי בשעת קבלתו מן הקדושה ערב לו ואחר שהוא מקבל מהקליפה שונא אותו השפע וזורק אותו. ולנו אפשר לפרש כי בתחלה ערב לאדם בדברו וחלק משמן חכו ואח\"כ זורק לו סם המות וימצא מרורות פתנים בדבשו. ואחרים כתבו שנקרא קצפי\"אל שר הקצף:", + "השמינית סמא\"ל הרשע. והאריכות בעניינו אין צורך כי מפורסם כי הוא קטיגור של ישראל. ובתקונים שם פי' כי קליפ' ז' וח' הם תאומיאל ותומיאל ואמר כי משם תהומות יכסיומו. ואחרים כתבו שנקראת רגזיאל ואפשר שהוא שר הרוגז:", + "התשיעית גמליא\"ל. והגאונים אומרים על הקליפה הזאת כי יש מקטרג א' בהמון מעלה גמליאל שמו ובהיותו יונק מהו' (אולי צ\"ל מהוברי) שמים כל חייליו חיילי שלום וכשנראים לבני אדם יש להם רשות להראות להם בצורת אדם ומגידות להם עתידות וכאשר הוא יונק מהמקטרג אשר עליו לעתות ידועות מתהפך שמו ונקרא נחשיאל וכל חיילין חיילי בהלה דמות נחשים מבהילים בני אדם ע\"כ פי' הגאונים. ואפשר כי כאשר יונק מצד הטהרה נקרא גמליאל מטעם כי ג\"ם לו יניקה מצד הטהרה. וכאשר הוא יונק מהקליפה נקרא נחשיא\"ל לומר שנחש אלוהו וכחו. ואחרים קראו לקליפה הזאת עבריא\"ל ואפשר שהוא שר העברה ובתקונים (שם) קראה סמא\"ל הערל כי כנגד המילה היא הערלה:", + "העשירית נק' לילית. והיא מקבלת מכל הקליפות כמו הטהרה ונקראת אשת זנונים. ובזהר פ' אחרי (דף ע'.) פי' כי מדרגה עשירי שבקליפות היא נקראת דורש אל המתים. ושאר שמות הקליפות נתבארו בשער ערכי הכנויים:" + ], + [ + "פי' הקדמונים כי שתי לילית הן אחת קטנה ואחת גדולה הגדולה בת זוגו של סמאל והיא אשת זנונים והקטנה בת זוגו של אשמדאי כאשר יתבאר בשער היכלי התמורות בע\"ה. ועל הלילית הזאת כלת סמאל פי' הגאונים שיש תחת ידה ת\"פ חיילות בחשבון שמה ויוצאות ביום הכפורים אל המדבריות הולכת ומייללת כי היא שר היללה. ומחלת בת ישמעאל היא ג\"כ פלגש סמאל. ויוצאות עם תע\"ח חיילות הולכת ומשוררת בלשון הקדש שיר ושבח ובפגעם אלו עם אלו מתקוטטים ביום הכפורים שם במדבר מתגרים אלו עם אלו עד עלות קולם השמים והארץ רעשה לקולם וכל זה עושה הקב\"ה כדי שלא ילמדו קטיגורא על ישראל בתפלתם. ואחרים כתבו כי הקליפה הזאת היא נקראת משולחאל והטעם כי היא משלחת מלאכי רעים הרחמן יצילנו. ומצאנו כתוב כי סמאל הרשע ולילית האולת המה כדמות זווג א' באמצעות שושבין מקבל אצילות רשע וזדון מזה ומשפיע לזה ועל סוד זה נאמר (ישעי' כ\"ז) ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו' על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים. לויתן, פי' חיבורם וזווגם של שניהם שהם כדמיון נחשים על כן כפל נחש בריח כנגד סמאל נחש עקלתון כנגד לילית. והרג את התנין אשר בים, כשם שיש לויתן טהור בים כפשוטו ונקרא תנין כן יש תנין גדול טמא בים כפשוטו. וכן למעלה על דרך הנעלם. והתנין של מעלה הוא שר סומא שהוא כדמיון שושבין אמצעי בין סמאל ולילית ושמו תניניעור והוא כמו תנין עור. ובעלי הקבלה אמרו כי אותו התנין שבים בלי עינים וכן התנין של מעלה כדמות צורה רוחניות בלי גוונים שהם העינים על כן שמו תניניעור והוא המחבר הלוויה והזווג בין סמאל ולילית אלו נברא שלם בשלימות אצילותו היה מחריב העולם ברגע אחד וכשיגיע הרצון וימעט ויחסר האצילות הבא מצד סמאל ולילית באמצעות השר הסומא בכליון גמור אז יתקיים מאמר הנביא ביום ההוא יפקוד ה' וגו' עכ\"ל.", + "ונראה כי האמת עמהם כי במקומות רבים (בתקוני ז\"ח דף קל\"ח ובתקונא ל\"א דף ע\"ד.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי סמאל ולילית הם נגד תפארת ומלכות והם נקראים שמים וארץ ועליהם נאמר (ישעיה נא ו) כי השמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אבל על ת\"ת ומלכות נאמר ישמחו השמים ותגל הארץ וכן נאמר על ת\"ת ומלכות והיה אור הלבנה כאור החמה (שם ל כו). ועל סמאל ולילית נאמר (שם כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו'. ואין ספק שכמו שיש לויתן טהור וקדוש מזיווג הת\"ת והמלכות והוא היסוד כן יש בצד הטומאה כח המחבר הכחות הללו יחד והוא עור. שאם היה בעל עינים היה הזווג הטמא שלם חס ושלום והיו מחריבים העולם. אבל בקדושה הוא בעל עינים ועליו נאמר (קהלת ב יד) החכם עיניו בראשו כדפירשנו בשער ערכי הכנויים בערך לויתן. אמנם על לויתן זה נאמר (איוב יא כ) ועיני רשעים תכלנה. והגאונים פי' כי יש גם כן לסמאל י\"ב כחות כמו שיש י\"ב כחות לתפארת כדפירשנו בענין הגבולים ושמות הכחות הם אלו. וזה העתק לשונם סמאל הוא רביעי נאצל אחר שלש כחות המשחיתות שנמוחו מן העולם שהם קמטיא\"ל בליא\"ל עתיא\"ל. וסמא\"ל רביעי להם וממנו נאצלו י\"ב כחות מחבלים ארורים מקטרגים על י\"ב שבטי יה עליונים ותחתונים כל שר מהם רע רע. ואלה שמותם:", + "השר הראשון בערירו\"ן ונקרא כן על שם שהוא רביעי וגם מלא רע. השר השני אדמירו\"ן גווניו כדם המעורב במים. השלישי צלל דמירו\"ן גווניו כמראה הדם הצלול. הרביעי שיחרינו\"ן גווניו כלם שחורים. החמשי שלהבירון גווניו כדמות שלהבת אש. הששי עפרירו\"ן גווניו דמות העפר. השביעי עביררו\"ן גווניו דמות העבים המסבבים בעולם כל מיני נזקים. השמיני נחשתירון נ\"א נחשיכו\"ן גווניו כעין הנחשת. התשיעי נחשירו\"ן (גווניו כעין נחשים הוא וכל מחנהו. העשירי דגדגירו\"ן גווניו) דמות דגים גדולים והגוונים כדמות סימני טמאים. הי\"א בהמירו\"ן הוא וכל מחנהו גוונים דמות בהמות או חיות, והוא שר מושל על אלף שרים חזקים בהרים וכל שר ושר מהם אלף מחנהו וזהו סוד בהמות בהררי אלף (תהלים נ י). הי\"ב נשימירו\"ן הוא וכל מחנהו צורת נשים רעות ומזיקות יותר מכל הכתות המזיקים. ובעלי החכמה הזאת הבקיאים בשמוש אומרים על דרך הקבלה ומעשה ששמו גם כן חתורולרו\"ן ופעמים הוא וכל מחנהו נראים כדמות החתולים הגדולים ע\"כ. עד הנה מה שמצאנו בענין הספירות הטמאות והקליפות בדברי הגאונים עליהם השלום והמפרשים והזהר וקצרנו בהם הרבה לפי שאין הדברים האלה בכונתינו אלא הערה אל המעיין כדי שיצליח בביאור התורה וסודותיה ובזולת זה אין לנו בו חלק ולא ידיעה:" + ], + [ + "הנרצה בפרק זה להציל חסרי הדעת מן הטעות אל יחשוב החושב שהקליפות נכנסות אל תוך האצילות הטהור והקדוש חס ושלום חלילה וחלילה כי החושב זאת חייב ראשו לקונו. ומה שנמצא בקצת מקומות שיורה על שהקליפ' נכנסות תחת הקדושה אינו לא בעולם האצילות ולא בעולם הבריאה אבל הוא בעולם היצירה הוא עולם המטטרון כי סביב לו רשעים יתהלכון. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בס' ר\"מ (פנחס דרכ\"ז) וז\"ל לעילא באילנא דחיי לית קליפין כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק לתתא אית קליפה במטטרון דאיהו בדיוקנא דעמודא דאמצעיתא. דבזמנא דקב\"ה בר ממלכותיה אתכסי בגדפין ואנפין דעבד דיליה מטטרון הה\"ד (ש\"ב כב) וירכב על כרוב ויעוף. ואינון קליפון דסחרין לד' חיוון דמטטרון אינון תוהו, (מ\"א יט) והנה רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לא ברוח ה'. בה\"ו, ואחר הרוח רעש לא ברעש ה'. הא תרין קליפין ירוק וחיוור. דקליפין דאגוזא חד תה\"ו קו ירוק, תניינא בהו אבנין מפולמין קליפא תקיפא כאבנא מפולמא. לקביל תרין קליפין אלין מוץ ותבן דחטה. קליפה תליתאה דקיקא לקבל סובין דחטה דהכי איהו מתדבק בחטה ולא יכול לאתפרשא מתמן עד דטחנין ליה ברחיים דאינון לקבל טוחנות דפומא דבר נש דצריך למטחן בהון מילי דאורייתא עד דיהון כקמח סלת נקייה ובנפה דאיהי שפה אתבריר פסולת דאיהו סובין עד דישתכח הלכה סלת נקייה. בההוא זמנא נטיל לה לבא ומוחא וכל אברין דגופא דאתפשט בהון נשמתא ואתפרנסת בה נשמתא כגוונא דגופא אתפרנסת במלין דעלמא דזה לעומת זה עשה האלדים נהמא דגופא ונהמא דאורייתא הה\"ד (משלי ט) לכו לחמו בלחמי. והאי קליפה איהי כקליפא דמתדבקא במוחא דאגוזא ובזמנא דאגוזא איהי רכיכא אתפרשא ההיא קליפה ממוחא דאגוזא בלא קושיא. ובזמנא דאיהי אגוזא יבישה קשה לבר נש לאעברא לה מתמן כי עדיין הקושייא במקומה עומדת. ובג\"ד מני קב\"ה לבר נש לאחזרא בתיובתא בבחרותיה קודם דיצר הרע יזקין ביה הה\"ד (ויקרא יט) מפני שיבה תקום, קודם שיבה דילך. והאי קליפה איהי אש ואתער ביה ואחר הרעש אש לא באש ה'. רביעאה תהום, חלל דאגוזא ביה קול דממה דקה תמן קא אתא מלכא, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש (יחזקאל א) כו' עכ\"ל.", + "ולא נאסוף ידינו מלבאר המאמר הזה לרבוי תועלתו. אמר לעילא באילנא דחיי, מפני שיש עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. ועץ החיים הוא התפארת בפרט. ובכלל כל האצילות כי שם חיים ואין מיתה רק במקום הקליפות שהם סביב עולם מטטרון שהוא עץ הדעת טוב ורע. כמו שביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נ\"א דף פ\"ה) ז\"ל ועץ הדעת טוב ורע איהו לתתא עץ הדעת טוב דא מטטרון, ורע דא סמאל עכ\"ל בקוצר מפני האריכות הגדול. ומכאן הריסה להאומר כי עץ הדעת טוב ורע הוא במלכות שטעות הוא בידם. ומה שנמצא להרשב\"י ע\"ה פעמים קורא למלכות עץ הדעת טוב ורע הוא ע\"ד השאלה כי כל מה שלמטה מהמלכות מתייחס אליה ועקרו במטטרון והושאל אל המלכות מפני שרגליה שהם מטטרו\"ן יורדות מות שהם הקליפות. וייחס הקליפות בשם סמאל כי הוא שלוחם לכל ריב ולכל נגע לכל עוון ולכל חטאת כמפורסם בדברי הרשב\"י ע\"ה בכמה מקומות ובכמה מדרשים ואגדות שבתלמוד. ונחזור אל המאמר שאמר כי באלנא דחיי לית קליפין כי הוא מוח בלא קליפה והכריח כן מן הפסוק כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק. כמ\"ש בערך שק ושק הוא הקליפה ומטעם זה השבים לובשים שק להראות כי מקבלים עליהם צער וענוי השק בעולם הזה תחת כי שנאו דעת קדושים והמליכו שק עליהם. ואפשר לומר עליו כי שק ר\"ת שונא קדושים ובצירוף הוא ק\"ש והם קש ותבן שבתבואה והם קשים כגידים. לתתא אית קליפין במטטרון, הוא עץ הדעת טוב, ורע סביבו, כדמות הקליפה ופרי. דאיהו בדיוקנא וכו', כוון לבאר לנו כי כל מה שאנו אומרים כי הקליפות נכנסים בתוך הקדושה ושולטים עליה וכדומה לזה הוא הענין במטטרון שהוא כנגד התפארת והספירות. והתפארת מתכסה ומתעלם לפעמים בתוכו כדפי' בשער אבי\"ע. ומטעם זה אנו אומרים שהם נכנסים בספי' כי הנוגע בלבוש המלך כנוגע במלך עצמו. וידענו כי יקשה לפי זה אל המעיין מהמאמרים רבים מהזוהר ובפרט בפ' אחרי (דף ע\"ט) וז\"ל (תנן) דתנינן בשעתא דחיויא תקיפא אתער בגין חובי עלמא, שארי ואתחבר עם נוקבא ואטיל בה זוהמא, אתפרש דכורא מינה בגין דהא אסתאבת ואתקריאת מסאבא ולא אתחזי לדכורא למקרב בהדה כו' בזמנא דהיא אסתאבת עכ\"ל.", + "וידמה המעיין כי מה שאמר שהטיל בה זוהמא הוא ששמש הוא עמה ח\"ו והטיל בה זוהמא כמ\"ש שבא נחש על חוה כמשמעו ח\"ו חלילה וחלילה כי מי נגע ידו בכך ונקה. ודברי הרשב\"י ע\"ה הם מים עמוקים כו' ואיש תבונה ידלנה. כבר כתבנו בשער הצנורות (פ\"ד) מענין ב' צנורות שביסוד א' אל הימין וא' אל השמאל כי מבשרי אחזה אלוה וכמו שבאדם שני נקבים א' אל הזרע הקדוש וא' אל המותר הטמא כן למעלה המותר מתהוה בגבורה כי שם צרוף הכסף והזהב כדפי' בפ\"ק.", + "והנה ברבות הזכות והיושר והאושר והצדק והכושר בעולם הזה אז המלכות מתעוררת מצד נשמות הצדיקים שהן מיין נוקבין והם סבת התעוררות כמבואר בשער מהות וההנהגה. ואז יונקת מצד השמן הטוב ועולתה קפצה פיה והרשעה כולה כעשן נמלחה. וכאשר בני העה\"ז להפך אז יונקת המלכות מצד המותר מן הצנור המשפיע סיגי הכסף וסיגי הזהב שהוא השפע הטמא הראוי אל הקליפה. והענין כי אחר שאין למלכות במה להתעורר ולתבוע השפע ואין זכות במה לתלות, אז מתעורר הנחש ומלמד קטיגורא עם העונות והעבירות הנעשים בעולם ומתחיל לקנטר ולקטרג, ואומר רבש\"ע מה ראית להשפיע ברכות וטוב על ישראל הרי בני שהם ע' אומות שנשמתם נאצלת מן הקליפה מגלי עריות וישראל מגלי עריות אלו עובדי ע\"ז ואלו עובדי ע\"ז וכיון שכן תן לי חלק בניי ואז מתעורר ח\"ו כח הדין החזק על שונאיהם של ישראל. וכן בארו בתיקונים (תקונא כ\"א ד\"ן) וז\"ל ואינון לרחקא השטן מנייהו דלא יתקרב לגבי כורסייא דאיהו לבא לתבעא דינא על איברין קדישין דאינון ישראל ולבא שכינתא בינייהו עכ\"ל.", + "ר\"ל לרחקא השטן מנייהו דלא יקרב לגבי כורסייא, דהיינו כסא הכבוד עולם הבריאה. ובהיות הקליפה נכנסת בעולם של מטטרון כדפי', היא מתקרבת אל הכסא בודאי כדפי' בשער אבי\"ע כי עולם הבריאה הוא הכסא. ודקדק לומר כי קורבתו שם הוא לתבעא דינא, דהיינו שאומר אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות וכו' ואז הדין נשפע אל השכינה על שונאיהם של ישראל, והיינו לבא ואיברין דקאמר. ובסבת צעקתה המלכות אינה יונקת מצד הצנור הקדוש אלא יונ' מצד הצנור השמאלי שבו יושפע המותר והסיגים ואז הנחש כרוך על עקיבה לקבל השפע המר הזה כי זו כחו לאלוהו. ואז השכינה טועמת מרורות השפע הרע ההוא. וזהו ענין ואטיל בה זוהמא שאין הכונה שיעלה למעלה ח\"ו אמנם הכונה כי ע\"י התעוררותו יושפע עליה מר ממות.", + "והנה השפע המר הזה הוא דם נדות וזהו כתמים המטמאין ואז האשה מטמאה את בועלה כנדה עצמה. וכבר נודע כי לא כאלה חלק יעקב כי נחלתו נחלה בלי מצרים ובשמחתו לא יתערב זר ולכן לא תבא אל המלך. שהיא נטמאת ח\"ו ואז לא יבא אליה המלך כ\"א אחר תטהר ותגלה אור פניה אשר נסתרו וחשכו מאוריה. ותספור ימים מספר שבעתים כדי שתהיה אור הלבנה כאור החמה ואז תטבול במי מקוה של מ' סאה שהוא היכל נודע שבו תקבל המלכות טהרתה וקשוטיה ומבואר בתיקונים ובר\"מ בארוכה ואח\"כ תתייחד עם בעלה. ולכן תמצא כי אחר הרוגז הגדול סופו רחמים ורצון.", + "והנה אין הקליפות לעולם נכנסים תוך הקדושה ח\"ו ודי בזה הערה אל המעיין ואזהרה לבל יכשל לעולמי עד:" + ], + [ + "נחזור לבאור המאמר שהיינו בו ואינון קליפין וכו'. עיקר כונתינו בפ' זה בביאור שאר המאמר הזה הוא על ענין שאלה עצומה נופלת בדרוש הזה. כי המובן מתוך המאמר הזה וממאמרים אחרים רבים נראה שהקליפות הם ג' מלבד אותה הדקה שהיא קול דממה דקה כמו שנבאר. ולמעלה בפ\"ד בארנו בפי בשם הרשב\"י ע\"ה ושאר המפרשים כי הקליפות הם י' כנגד י' ספירות מפורשות ידועות בשם. וקשה דידיה אדידיה, כי במ\"א אמר שהם י' ובמקום א' אמר שהם ג' או ד'. ובתירוץ שאלה זו צריך שנדע כי הקליפות הם לפני הקדושה כקוף לפני בני אדם וכמו שהקוף לפני האדם עושה כל מעשה האדם דרך לעג רוצה להדמות ואינו נדמה. כן הטומאה והקליפה עושה כמעשה הקדושה, אם בענין הנשמות אם בענין הפעולות אם בענין הגוונים. וכמו שהאצילות נכלל בג' קוים קו החסד קו הרחמים וקו הדין כמו שהארכנו בשער מהות והנהגה בסופו, כן הטומאה נכללת בחס\"ד די\"ן ורחמים. לא חסד חסד ממש אלא חסד הוא כתרגום של חרפה שהוא חסודא. והרחמים רחמי רשעים אכזרי. והדין אין צריך לביאור כי הוא רצועה בישא להלקות הרשעים, ועוד שהוא עוות הדין כדפי' בזוהר (חדש דף ק\"י ע\"ב) במדרש איכה בפסוק (קהלת יב ג) והתעוותו אנשי החיל ויתבאר ענין דינם עוד בהיכלות. וכן בענין הגוונים לבן משם לבן הארמי ומשם זקן וכסיל זקן אשמאי. וכן ירוק סימן לעביר' הדרוקן. וכן אדום מן האדום האדום הזה. ושלשה הגוונים האלה נגד שלשה גוונים קדושים שבקשת וענין זה ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ל\"ז דע\"ח.) ז\"ל ג' קליפין אינון בערלה לקבל תלת קליפין דאגוזא ועלייהו אתמר והארץ היתה תהו ובהו וחשך. תהו קו ירוק קליפה קדמאה, בהו קליפה תניינא, חשך קליפה תליתאה. ותלת אילין דא על גב דא לקבל תלת גונים דעינא דאתמר בהון ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו'. לקבלייהו תלת גוונין דקשת דבהון נהרא בת עין דאיהי נקודה אות ברית. עלה אתמר וראיתיה לזכור ברית עולם וכו' אימתי לבתר דמתעברין תלת קליפין בישין מינה. ובזמנא דאיהי מתלבשא באילין קליפין איהי אמרת אל תראוני שאני שחרחורת וכו' עכ\"ל.", + "הנה בפי' כי ג' קליפות אלה הם נגד ג' גווני העין וכבר ביארנו למעלה בשער המציאיות בשם הרשב\"י כי ג' גווני העין הם ג' אבות וכן בארנו בערך שבת בשער ערכי הכנויים. וכן אמר שהם ג' גווני הקשת וג' גווני הקשת הם נגד ג' אבות שהם אבות לחס\"ד די\"ן ורחמי\"ם, אדו\"ם לב\"ן ירו\"ק. ומטעם שהם נגד חד\"ר לכן ביטולם וגידועם [ח] הוא על ידם. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא י\"ח דף ל\"ד ע\"ב) וז\"ל וברי עד די אלין קליפין דאגוזא מתעברין ומתחברין בתקיע\"ה ושברים ותרועה. שברים דבהון שבר תשבר מצבותיהם דאינון קליפין דאגוזא, ובתרועה תרועם בשבט ברזל, ובתקיעה והוקע אותם לה' נגד השמש עכ\"ל.", + "וכבר נתבאר בשער השמות ובשערים הקודמים כי תקיעה תרועה שברים הם נגד ג' אבות חסד דין ורחמים ובארנו גם כן בשער ערכי הכנויים. ובזה ניתרצה שאלתינו כי הם עשר ונכללים בג' כדפי'. אמנם צריך לדקדק כי אחר שהם נכללים בג' שהם נגד ג' אבות למה הם הפך סדר הקדושה כי בקדושה הם לבן חסד ראשונה ואח\"כ ירוק באמצע נגד הת\"ת והאדום לשמאל נגד הגבורה, ובהערלה הם להפך כי ראשונה היא קליפה ירוקה ואחריה לבנה ואחריה חשך ואש שהכל א'. וביאר הסדר הזה הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (שם למעלה מזה) וז\"ל וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון דא קו תהו קליפה ירוקה דאגוזא דאיהו קו ירוק. ענן גדול קליפה תניינא חיוורא דאגוזא ודא בוהו. ואש מתלקחת קליפה תליתאה דאגוזא [ודא חשך. ונוגה לו סביב דא קליפה ד' דאגוזא דאיהו] אתאחדא במוחא ומתוכה כעין החשמל דא מוחא עכ\"ל.", + "והנה ביאר בפי' כי הראשונה ירוקה והשנייה לבנה והג' היא חשך ואש. ונראה לתרץ במה שביאר הרשב\"י ע\"ה בפ' ויבדל אלדים בין האור ובין החושך (בראשית א) ובפ' הבדלו מתוך העדה הזאת (במדבר טז כא) כי הטומאה והקליפה אינה רוצה בהכרעה ולפיכך נבדלו קרח ועדתו שלא רצו בהכרעתו של מרע\"ה ונפלו לגיהנם ורמזנו ענין זה בשערים הקודמים. ומטעם זה אין הקו הירוק המכריע הוא הקו האמצעי באמצע בין הקליפה הלבנה והאדומה להורות כי הם שרש התגר והקטטה ואין ביניהם שלום כלל ועקר. וקדמה הירוקה כי כיון שנדחית מבין שני הקצוות נטה כלפי החסדים והחרפות כדרך הקדושה אלא שנטה מכל וכל ולא הכריע ביניהם. כי הלבנה תכלית הקושי והאדומה רפה מציאותה ואם היא קשת ההפרדה והחילוק כי היא נדבקת עמה תכלית הדיבוק כאשר נבאר בעה\"ו ונמצאו שני הקצוות יחד והאמצעי דחוי לחוץ כדפי'. ונחזור לענין המאמר לפי שג' קליפות הם נגד ג' אבות שהם ג' חיות המרכבה ולכן הם קליפות לחיות שבמטטרון. ואמר כי הם ג' קליפות מפורשות בשמות. הראשונה תהו קו ירוק רוח סערה ביחזקאל ורוח חזק באליהו. וכבר נודע כי הרוח הוא המכריע בין האש ובין המים בצד הקדושה. ובטומאה דחו אותו לחוץ ונטה לצד החסד והחרפות כדפי'. הב' בהו אבנים מפולמות ופי' מפולמות חזקות כן פי' בערוך בע' מפולם אבנים מפולמות בריאים לחים וחזקים וכן היא קליפה קשה מכלם כי הקליפות הם הפך הקדושה והם לחים שופעות מים הם מי המרים המאררים. וכן נקרא רעש וענן גדול וכו' כן הענן מצד המים בחסד וכן הענן הזה טמא במקום טהור. והשלישית אש וחשך כי כבר מפורסם כי האש שבצד הטומאה הוא חשוך כי השחור אדום הוא אלא שלקה כדפי' בשער הגוונים. ותחת ג' קליפות אלו, היא קליפה מתקרבת אל המוח המתקרבת אל הקדושה שהוא באויר [והיא קלי' נוגה] והיא כמעט קדושה כמו שנבאר בשער היכלות הקליפות והיא חלוקה רביעית והוא מה שבין טהור לטמא שהוא בינוני וברור הוא. אמנם יש לתמוה שאין אויר באגוז בין הקליפה דקה למוח אבל הוא קודם לקליפה הדקה. ואין זה ספק כי האויר שאנו אומרים היא האויר שיש קצת כשתבדל זו מזו ר\"ל הקליפה הדקה מהמוח. או נאמר שכאשר היא לחה שנוחה להתפרק כמו שביאר המאמר אז יש הבדל קצת בין זו לזו. או גם נאמר כי באגוז נדבק הקליפה הדקה אל המוח לקרבתה ג\"כ אל הקדושה. איך שיהיה האויר שהוא התהום הוא הקליפה היותר קרובה אל הקדושה מהג' הקודמות ועל הג' נאמר לא ברוח ה' לא ברעש ה' לא באש ה' אמנם בקול דממה דקה נאמר בה ה'. וזהו ונוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל כי הקליפה הזאת הרביעית מתקרבת אל הקדושה ביותר ע\"כ לפעמים אין הרשב\"י ע\"ה מזכיר אותה עם הג' ואין נכללת בי' הטומאות כלל. ולזה בנטע האילן אמר הכתוב (ויקרא יט) שלש שנים יהיה לכם ערלים כי לעולם הקליפה קודמת לפרי אמנם בשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה'. כי כמו שפטר חמור קדוש כי אסור להשתמש בו וצריך פדיון וזהו מטעם כי בהיותו בכור נתקרב אל הקדושה ואם לא יפדהו צריך עריפה כדי שלא יגביר עליו כח הקליפה ונמצא מתפרש ממקום הקדושה כן הפרי של שנה הרביעית הוא קדוש וצריך פדיון.", + "והנה פטר החמור אע\"פ שיתן אותו הבעלים לכהן אין הכהן יכול להשתמש בו אם לא יפדה אותו בשה אבל נטע רבעי אם ירצה יאכל הפרי בעצמו בירושלים או יפדהו ואוכל דמיו בירושלים כדין כל מעשר שני. והטעם כי החמור הוא חלק הטומאה ממש וחלקו חזק לכך צריך פדיון. ואעפ\"י שיהיה ביד כהן עדין יש ספק שלא יצא לתרבות רעה, ואפי' ביד כהן שהוא הימין צריך פדיון. אבל נטע רבעי בהיותו אוכל אותו בירושלים שאין שם קליפה לא דקה ולא גסה כלל די ובזה ברור לנו שלא יצא מקדושתו אבל אם ירצה לאכול אותו בגבולין צריך פדיון שאין כח הקדושה מתחזק כל כך בגבולים כמו בירושלים ששם מקום החשמל ולכן נוגה יהיה לו סביב ולא יצא לחוץ. ע\"כ.", + "והנה נשלם הפרק הזה ונכלל השער הזה בס\"ד:" + ] + ], + [ + [ + "שער היכלות הקליפות שהוא שער כ\"ו:", + "כבר רמזנו למעלה כי הקליפות האלה הם דומים בענינם אל האצילות כקוף לפני בני האדם ולכן כמו שיש בקדושה ז' היכלות שהם משכן ולבוש אל י' ספירות כן בטומאה הם ז' היכלות שהם לבוש אל עשר מדרגות. ולא שידמו ממש כי למעלה מהיכל שביעי בקליפות אין טומאה כלל ואין כן בקדושה כי למעלה מהיכל ו' כמה וכמה מדרגות הכסא כדפי':", + "פרק ראשון", + "בהיכל ראשון יהוא הנקרא בור והבור רק וכל הבא ליכנס בו אין לו סומך שיאחז בידו שלא יפול אלא כלם דוחין אותו שיפול בתוכו. בהיכל זה ממונה א' ושמו דומה והוא עומד כאן בהיכל הזה ועומד בפתח היכל ראשון מהקדושה מבחוץ עם כמה מלאכי חבלה לאחוז בנשמות שדוחה המלאך הקדוש טהריא\"ל, כדפי' בשער היכלות הקדושה בפ\"א. ותחת הממונה הזה דומ\"ה יש ממונה אחר ושמו פתו\"ת ותחת ידו כמה אלף ורבוא מלאכי חבלה והוא עומד לפתות בני אדם מדרך טובה להביט בניאוף ובזנות, כשמו כן פעולתו. וכל מלאכי חבלה שעמו הולכים לפני בני אדם להיות עיניהם אל העבירה והממונה זה נקרא ג\"כ סרסרים (נ\"א סרסורי\"ה] כי הוא סרסור העבירה. והממונה הזה עומד על הקבר בזמן שהגוף נדון ושובר עיניו מפני שהטה אחרי עצתו. כי כן דרך הקליפה להשטין למטה ועולה ומקטרג למעלה ויורד ונוטל נשמתו וכל הנמשך אחריו נוטל הוא עצמו נקמתו ממנו. לפנים בהיכל זה כמה נחשים ועקרבים הנושכים הנשמה כשהיא נכנסת שם. ועל כל ההיכל הזה יש ממונה א' ושמו גמגימ\"א [נ\"א גמגומ\"א] והוא אדום כוורד והוא עומד להשטין כשתפלתו של אדם נדחית מהיכל א' של קדושה כדפי' בשער היכלות פ\"א. וכאשר זה מקבל התפלה ההיא הנדחית, עולה עמה עד היכל ז' של קליפה ומשם מלמד עליו חובה ומזכיר עונותיו. וזש\"ה (איוב א׳:ו׳) ויבא גם השטן בתוכם ג\"ם הוא שם השטן שהוא גמגימ\"א [נ\"א גמגומ\"א]. ממונים לאחוז בכל מיני דברי ניבול או דבר פגם שמוציא האדם בשפתיו ושומרים אותו וכאשר האדם אח\"כ מוציא מפיו דברי קדושה כמו דברי תורה או תפלה אז מטמאים את [נ\"א נטמאים אותם] הדברים הקדושים בטומאה ההיא שהוציא מפיו קודם לכן, ואז כביכול תשש כח קדושה ואז אוי לו אוי לנפשו של החוטא ההוא. עוד בהיכל הזה על כל אלו הממונים ממונה אחד ושמו (טפסריני\"א) נ\"א ספסיריט\"א ותחת ידו כמה מלאכי חבלה והם ממונים על כל אותם הדברים שאדם זורק בכעס מידו ולוקחים הדבר ההוא ומעלים אותו למעלה ואומרים זה קרבן של פלוני שהקריב אלינו ומכריזים ווי לפלוני שזנה אחרי אלהי נכר ובת קול יוצאות שנית ואומרת אוי להם כי נדדו ממנו וההיכל הזה נק' שטן בור:" + ], + [ + "בהיכל שני והוא הנקרא שח\"ת והוא טמא והוא חשך. בהיכל הזה ג' פתחים לג' צדדים. בפתח אחד עומד ממונה אחד ושמו עסטירי\"א ותחת ידו כמה אלפים ורבואות ממונים על אותם שהם מוציאים שכבת זרע לבטלה שאינם רואים פני שכינה ואלו באים ומטמאים אותם בעולם הזה ואחר כך כשנשמתו יוצאת אלו אוחזים אותו ומכניסים אותו להיות נדון בהם ואלו נקראים שכבת זרע רותחת ואלו לוקחים חימום העבירה והזרע ומעלים אותו למעלה וגורם להיות ח\"ו ברית קדש נכנע [נ\"א נכנס] תחת הקליפות. בפתח שני יש ממונה אחד ושמו טסקיפ\"ה והוא ממונה על כל אותם הבאים על הבהמות או על העריות החמורות שבתורה ותחת ידו כמה אלפים ורבואות מלאכי חבלה ודרכם עם האיש הזה כדרך אותם אשר אמרנו למעלה. בהיכל הזה יש ממונה אחד ובידו כוס [נ\"א ששמו כו\"ס] התרעלה וכל אותם הרוגי ב\"ד שנהרגו ושתו כוס התרעלה בעולם הזה נצולו מכוס תרעלת עולם הבא. ואיזהו כוס התרעלה, בצאת הנשמה מהגוף הממונה הזה [שבידו] כוס התרעלה אוחז בו ומשקהו כוס תרעלה ובכוס ג' טפות הא' חצ\"ץ והאחד מר ממות והאחד קובעת. ובהיכל הזה עומד ממונה אחד ושמו ניאציריא\"ל וממנו יוצאין הג' טפות שאמרנו ונכנסות בכוס התרעלה ומשם משקין אותו ביום המות והם הג' טפות שבחרב של מלאך המות שאמרו רז\"ל (במס' ע\"ז ד\"כ ע\"ב). בפתח ג' יש ממונה אחד ושמו סנגדיא\"ל והוא ממונה על כל אותם המכניסים ומטמאים ברית קודש בבת אל נכר. וכל אותם המטמאים עצמם בנכריות כאן הם מצטיירים צורות הנשים אשר טמאו עצמן בממונה הזה ובכמה אלף ממונים אשר תחת ידו. ובצאת נשמתו מטמאין אותה בצורה ההיא ונקשרת עצמה בהיכל הזה וז\"ש רז\"ל (במס' סוטה דף ג') ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה, לשכב אצלה בעה\"ז להיות עמה לעה\"ב. בתוך ההיכל הזה רוח א' טמא ובו תלויים כל הכשופים וכל מיני נחושים וכלם תלויים בטומאת זרע רותח וזה היה חכמת בלעם הרשע שהיה מטמא עצמו באתונו ואז היה מצליח בכשופיו. ועל זה נקרא ההיכל הזה שח\"ת טמא כי טמא הוא וטמא יקרא. תחת הרוח העליון הטמא הזה יש בהיכל הזה עוד רוח טמא ושמו סרטי\"א וכמה אלף ורבואות מלאכי חבלה תחתיו והם מזומנים בשעה שיורד החלום מצד הקדושה הרוח הזה וכל מלאכי חבלה שעמו יורדים עם החלום ההוא ומתערבים עמו ומודיעים לאיש ההוא דברי שקר דברי התול עם החלום הצודק וכן ארז\"ל (ברכות דף נ\"ה) כשם שא\"א לבר בלא תבן כך א\"א לחלום בלא דברים בטלים. ומצד ההיכל הזה יוצאים שני רוחות מתהפכים לפעמים אנשים לפעמים נשים וכאשר נוסעים רוחות טמאים עליונים מצד נסיעתן מתהוים השנים להבים ושלהובים והולכים ומתפשטים בעולם ומתראים לבני אדם בחלום כדמות נשים יפות ומטמאים אותם בקרי וכל זה הוא לנמשך אחרי דבריהם ומושך במעשיו את רוחם עליו וזהו שהזהירה התורה ונשמרת מכל דבר רע כדפירשו רז\"ל (במס' כתובות דף מ\"ו) שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה ח\"ו. וכענין הזה פי' בזוהר פרשת תרומה (דף ק\"ל.) וז\"ל חד ממנא קיימא לההוא סטרא על ההוא נוקבא דצפון בכל אינון חבילי טהירין סנוגי\"ריא שמיה. ובשעתא דההוא תננא עקים אורחיה וסליק, האי ממנא ושתין אלף רבוא משריין אחרנין כולהו מתעתדן לקבלא ליה ולאתזנא מניה וקיימן בההוא נוקבא ועאלין בחד פתחא דאקרי קר\"י ודא איהו רזא דכתיב (ויקרא כו) ואם תלכו עמי קרי וגו' וכתיב והלכתי עמכם בחמת קרי בההוא רוגזא דנפיק מפתחא דקרי. ואלין אינון דמשטטי בליליא. ובשעתא דנשמתין נפקין לסלקא לאתחזאה לעילא אלין נפקין ומקטרגין לון דלא יכלין לסלקא ולאתחזאה לעילא בר אנון חסידין קדישין דאינון בקעין רקיעין ואוירין וסלקין. ואלין חבילי טהירין נפקין ומודעין מלין כדיבין לבני נשא ואתחזיין לון בדיוקנין אחרנין וחייכאן בהו עד דאושדין זרעא ואקרון מאריהון דקרי בגין דאינון דנפקין מפתחא דקרי גרמו לון. ובשעתא דמתעכלין אמורין ופדרין ההוא תננא הוה רוי לון וזן לון כפום יקרא דלהון הכי מזונא דילהון מה דאתחזי לון ובהאי לא נפקי ולא משטטי בארעא קדישא עכ\"ל.", + "ומה שאמר ההוא תננא עקים ביאר אותו למעלה מן הענין ופי' כי בתמיד של שחר ובתמיד של בין הערבים לא נצחה הרוח את עמוד העשן אבל בלילה העשן מעצמו היה מתעקם לצד צפון להיות נזונים ממנו אלה בעלי הקרי כדי שלא ישוטטו בארץ ישראל. ובענין בעלי קריין נתבאר עוד בזוהר פרשת בראשית (דף נ\"ה.) כי נעמה היא אמן של שדים והיא מזרע של קין ואחריה טעו בני האלדים עז\"א ועזא\"ל ובני בניה הם המטעים בני האדם בענין חימום ולפעמים גם כן הנשים מתחממות ומתעברות מהן ויולדות שדין ורוחין בישין. ואפשר היות כל הרוחין נתהוין מזה ההיכל להטעות בני אדם ומתלבשין בצורת בני אדם ע\"י נעמה. עוד מפורש שם כי אדה\"ר בק\"ל שנים שפירש מאשתו קודם שהוליד שת היה מוליד רוחות ושדים שמלאכתם להתעות בני האדם בענין הקרי וצורתם כצורת בני האדם ואינם מתהפכים מצורה לצורה כדרך שאר השדים אלא שאין להם שער בראשם ואפשר הטעם להורות שאין להם שרש למעלה כי השערות מורים בסוד השרשים העליונים כמו שנבאר בשער הנשמה ואפשר שהם כחות מזה ההיכל שנתלבשו ונתהוו על ידי אדם בשנים ההם ופי' שם (דף מ\"ז ע\"ב) כי אלו הם נקראים נגעי בני אדם:" + ], + [ + "בהיכל ג' והוא נקרא היכל אופייל והוא יותר חושך ואופל מן הראשונים והוא נקרא דומה. כי אעפ\"י שאמרנו שהוא יורד בהיכל א' עיקרו בהיכל זה וכנגד זה נקרא יצה\"ר שונא. בהיכל הזה ד' פתחים ועליהם ד' ממונים כאשר נבאר. בפתח א' ממונה א' ושמו (קטריט\"יא) (נ\"א סקפורטי\"א] והוא עומד בכח הרוגז כאשר הדין מתוח בעולם והוא כשלון הרשעים על זה נאמר (משלי ד יט) דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו. הממונה הזה עומד על פרשת דרכים להכשיל במגפתו אותם ההולכים יחידים בדרכים ובשווקים ויכול להזיקם אם יפגע בהם וזה כאשר הוא שולט בעולם בתוקף הדין המתוח ח\"ו. בפתח ב' ממונה א' נגדיא\"ל (נ\"א סנגדיא\"ל] שמו ותחת ידו כמה אלפים ורבואות מלאכי חבלה וכלם עומדים לקבל פתקי הדין מחוץ להיכל ג' היכל [נ\"א מהיכלי] הקדושה וכאשר הוא מקבל פתקי הדינים יורד לשתי היכלות הקודמים שהם שחת ובור ושם יש לו כמה אלפים ורבואות מלאכי חבלה וכלם משוטטים בעולם להשלים הדין ההוא. בפתח ג' ממונה א' ושמו אנגיריהו\"ן (נ\"א אנגריו\"ן] והוא ממונה על הקדחת השורפות בתוך העצמות וכל מיני חלאים רעים המקדחין והשורפין הגוף וממנו יוצאים כמה אלפים וריבואות הממונים על הענין הזה כמותו. בפתח ד' ממונה אחד ושמו אסכ\"רה וזה ממונה על הריגת ומיתת התינוקות (עד בן י\"ג שנה) ומתראה כאשה המגדלת ומניקת אותן ומשחקת עמהם ומחנק' אותן ונשמתן [נמסרת] ביד עזריא\"ל המלאך שבהיכל ג' שבקדושה כדפי' שם. באמצע ההיכל הזה עומד רוח א' ונקרא אגירוסי\"ון [אגיריסו\"ן] וזה ממונה על מיתת הבחורים מבן י\"ג שנה ועד בן כ' שנה שעליהם נאמר (משלי יג כג) ויש נספה בלא משפט כי לפי שאינם נשמרים מן החטא כשהם קטנים מפני רוע מוסרם ורואה בהם סימן שיחטאו ויפסדו והורג אותם קודם שיבאו לידי חטא וע\"ז נאמר והנה טוב מאד זה מלאך המות. מהיכל זה מתפשטים שני רוחות ושמם אף וחימה את אלו ראה מרע\"ה ברדתו מן ההר ואמר (דברים ט יט) כי יגורתי מפני האף והחימה ותחת ידם כמה אלפים ורבואות מלאכי חבלה וכלם ממונים על כל אותם השומעים חרם או שמתא מפי בעל תורה ואינם שמים על לב וכן על כל אותם המתלוצצים בדברי תורה או בדברי חכמים. וכן כלם חונים והולכים לקנטר על כל אותם העוסקים בתורה וכן במעשה מצוה כדי שלא ישמחו בה ויעצבו עמה. תחת הרוחות האלה יש רוח א' ושמו סכסיכ\"א וכאשר האדם מלשין את חבירו או מסכסך עליו זה מתעורר עם המלשינות ההיא לרשום הענין ולהרוג במלשינות ההיא. בא וראה אע\"פ שהקב\"ה קבע לכל חיות ונחשים זמן לפשיטת עורם עכ\"ז [הכל] תלוי בלשון הרע ובמלשינות כשהאדם מלשין את חבירו נחשים תחתונות מתפשטות מעורם ונותנים קולות ואותם קולות עולים למעלה בהיכל הנקרא בור ששם כמה נחשים ועקרבים כדפי' לעיל וכלם מלמדים קטיגוריא לעורר הנחש הקדמוני הנחש הגדול והוא פושט את עורו, וכל קשקשותיו ר\"ל מחנותיו וחייליו מתפרד מהם ומורידם למטה בהיכלות והוא עולה ללמד קנטורייא במלשינות ההיא ואלמלא הפשט עורו אין אדם יכול לעמוד מפניו הרחמן יצילנו. וכל זה מפני תוקף המלשינות ולשון הרע ולא לחנם ארז\"ל (ערכין דף ט\"ו) שהיא עבירה ביותר וחמורה כע\"ז וג\"ע וש\"ד:" + ], + [ + "בהיכל ד' והוא נקרא חוב\"ה ונקרא טי\"ט היו\"ן ונקרא כנגד זה יצה\"ר אב\"ן מכשול. היכל זה נקרא חובה מטעם שהוא כנגד היכל זכות. וכל חובות בני אדם ועונותיו ישנם בהיכל זה וכמה מלאכי חבלה שמקבצים אותם ומכניסים אותם בהיכל זה. וביום הדין בר\"ה כששוקלים חובה וזכות אם כף הזכות (מכריע מכחות צד הקדושה אוחזין בו) [של צד הקדושה מכריע הוא קדוש] ודנין אותו לחיים, ואם כף חובה מכרעת כמה מבעלי חובה אוחזים בו ואומרים שלנו הוא שלנו הוא ושמחים בו ודנין אותו למיתה. בא וראה כמו שהאדם מתנהג בעולם הזה כן נמשך ונשפע עליו מלמעלה אם רודף אחר היצר הטמא והעבירות רוח הטומאה רודף אחריו ומסייעו ליטמא יותר וגורם לו לבא לידי עבירות יות חמורות וטומאות רצוצות יותר מן הראשונות ואם האדם מטהר עצמו ורודף אחר הקדושה ומקדש עצמו רוח הקדושה נמשך אחריו ונשפע עליו ומטהרתו ומקדשתו ומלבשתו ענוה ויראה ומביאתו לידי טהרה יותר גדולה כמו שארז\"ל במסכת ע\"ז (דף כ') זהירות מביא לידי זריזות וגו'. בהיכל זה הוא מקום כל אותם הנקראים אלהים אחרים והם אותם המפתים לב\"א בתענוגי עה\"ז ובניאופים ובזנות. ועל כל אלו [הנקראים] אלהים אחרים יש רוח שולט על כלם והוא נקרא א\"ל נכ\"ר והוא המפתחה הלומדים בתורה בבית המדרש במחשבות רעות זרות ובטינופים ואומרים לו מה אתה עומד כאן ומפסיד ימי בחרותך בעסק הלימוד ומתיש כחך הלא יותר טוב לך לשמוח בילדותך בנאופים ובזנות. וכאשר האדם נפתה אחריו הולכים אחריו כמה בעלי טומאה לטמא אותו בעולם הזה וכל אלו נקראים צוא\"ה רותחת שעומדים לטנף האדם כדפי'. באמצע ההיכל הזה יש רוח א' ושמו נגע וממנו מתפשט רוח א' ונקרא נגע צרעת והם עומדים לטמא לכל אותם בעלי לשון הרע יותר על כל אותם המטמאים אותו. והנגע העליון אשר אמר הוא ממונה לקלל לכל אותן שלחנות שלא נסדרו בשבת כראוי וכלם ערוכים לפניו והוא מקלל אותם קללות נמרצות שאין להאריך בהם הרחמן יצילנו. וכדרך הקדושה לטוב כך דרך הטומאה לרע. בהיכל הזה תלויים לרעה כל הדברים חוץ מבני חיי ומזוני [א] שהם תלוים למעלה בשאר ההיכלות ויורדין להיכל זה ומשם יוצאין מקטרגים לרעה אם למעט בניו של האדם (או) להמיתם או למעט מזונותם הרחמן יצילנו. מהיכל זה יוצא רוח א' טמא ונקרא ארי\"ריא ותחת ידו כמה אלפים ורבואות מלאכי חבלה וכלם נקראים אוררי יום והם ממונים על המקלל עצמו בכעס ועל שבועות האלה (והקללות) ולוקחים הקללה ההיא ומעלים אותה למעלה ומעוררים עמה נחש הקדמוני הלויתן נחש עקלתון שיעלה ומעורר קללות נמרצות ח\"ו וזהו שהיה מכוין איוב (ג ח) באמרו יקבוהו אוררי יום שהם אלו העתידים לעורר לויתן שהוא נחש עקלתון הרחמן יצילנו:" + ], + [ + "בהיכל הה' והוא נקרא שאול כנגד זה נקרא יצר הרע ער\"ל וזהו עיקר הערלה. בהיכל זה יש פתח א' ועליו ממונה א' ושמו איבה והוא מעורר מדנים ואיבות בעולם ועל שמו נקרא ההיכל הזה איבה. בהיכל זה יש רוח א' טמא שהוא שולט על הכל ושמו שוד\"ד והוא מעורר שוד ושבר והוא רובץ בהרים הרמים בין סלעים וצורים ויערות. מהיכל זה יונקים כל אותם שודדים ומשם יוצאים כל אותם הרצחנים וההורגים והולכים אחר לה\"ט החרב המתהפכת להרוג הכל [משם יוצא רוח א' ונקרא שו\"ד] וכאשר יש רעב בעולם ח\"ו הרוח הזה הנקרא שו\"ד מזדווג עם רוח אחר הנקרא כפן. זה לשודד בני העולם ולהמיתם וזהו הנקרא שוד, וזהו לקלל המזון שבמעיהם שלא ישבעו והוא הנקרא כפ\"ן. וכאשר יש בישראל גומלי חסדים בזמן הרעב גורמים לאלו שלא ישלטו בעולם על ישראל ושולטים על אומות העולם ונכנעת צד הטומאה וישראל מתברכים. וכאשר ח\"ו אין בישראל מי שיגמול חסד ואומות העולם גומלי חסדים אז ח\"ו מתגבר הקליפה, וא' מאלו משפיע לאומות ויונק כל שפע הקדוש. וע\"ז נאמר (שה\"ש א) שמוני נוטרה את הכרמים, [אלו אוה\"ע]. כרמי שלי לא נטרתי, אלו ישראל. שכל השפע יורד מקדושה אל צד אחר ח\"ו. תחת אלו שאמרנו יש רוחות טמאים ונקראים ערלה והם זמורי ערלה וענפי ערלה ועל כלם ממונה א' ונקרא גז\"ר דיני\"א והוא ממונה על כל אותם שאינם שומרים שני ערלה ועל אותם המעכבים את המילה וזה טעם חתן דמים למולות (שמות ד כו) שאמרה צפורה. והוא ממונה על האדם כאשר מטמא בריתו להכניסו בשאול ואבדון לדונו שם. באמצע היכל הזה יש רוח א' שהוא אורב על הדרכים ועל המקומות לראות אותם שעוברים על התורה להלשינם למעלה להכניס איבה בין העליונים והתחתונים וכן כלם עומדים לפתות את האדם מדרך טובה לדרך רעה ואח\"כ עולה ומקטרג עליו והורגו ונמצא מוציאים אותו מהעוה\"ז ומן העה\"ב. ואין לך אי\"בה גדולה מזו, וע\"כ נקרא היכ\"ל איב\"ה. והרוח הזה נקרא אפריר\"א והכונה עפרא דקטמא שאינו עושה פירות ואינו מגדל צמחים הפך מעפר הקדוש (שהיא המלכות) שהוא עושה פירות. והטעם כי כבר נתבאר כי כל רוח הטומאה מסורסים הם. וזהו מעפר שריפת החטאת כי הוא אחוז בחטא שהוא נחש עקלתון ועוד כי כשאדם חוטא העפר הזה מתגבר ע\"י הנחש וזהו כלול במי המרים המאררים וזהו עפר המשכן שהיה משקה ממנו הכהן לסוטה מפני שזנתה ונטתה אחרי הנחש הזונה לזה משקים אותה מעפר קרקע המשכן שהוא העפר [ב] במי המרים ושולט בה הרוח הזה ומכלה אותה ואלו הם מים אחרונים חובה. השם יצילנו:" + ], + [ + "בהיכל ששי ההיכל הזה עליון על כל ההיכלות כמו צד הקדושה כי גם את לעומת זה עשה האלהים כדפי'. בהיכל הזה ד' פתחים ובה ד' כחות טמאים א' מות וא' רע וא' צלמות וא' אופל. אלו עומדים לעולם להרע ולהשטין. וארבעתם מתיחדים כא' כמו הד' של צד הקדושה ועל היחוד הנז' נקראת בי\"ת חב\"ר כדכתיב (משלי כא ט. כה כד) מאש\"ת מדיני\"ם ובי\"ת חב\"ר. וזהו וחובר חבר (דברים יח יא). על ההיכל הזה נאמר (משלי כז ו) ונעתרות נשיקות שונא. כאן עומדים כל אותם נשיקות ופתויים ותאות גופניות דזנותא וניאוף שעל ידם מתגרש האדם מהעה\"ז והעה\"ב. וכל אותם הכתובים במשלי (פרק ז) בפרשת כי בחלון ביתי בעד אשנבי וגו' (ו)כל אותם הפתויים הם מצד רוח ההיכל הזה. ועליו נאמר בביתה לא ישכנו רגליה שהיא הולכת לפתות בני אדם ואחר שפיתה אותו תטעימהו מרורות פתנים אכזר. ומוציאה נשמתו בחרבה ובה ג' טיפות. בא' נשמתו מתבלבלת ואינה מוצאה מקום לשבת, ובשנית נפשו מתעקרת ויוצאה, בג' פניו מוריקות ויצאה נשמתו כפיטורי וכו'. כל זה תחת אשר נמשך אחריה וזהו שאמר הכתוב (שם ה ד) ואחריתה מרה כלענה וכו'. בהיכל הזה עומדים כל אותם המקטרגים המפתים לאדם במלבושיו ובבגדיו ועושים שיסלסל וימשמש בשערו וירחוץ גופו וייטיב גהה כדי שיסתכלו בו הנשים. ועל הענין הזה ממונה אחד סקטופ\"א שמו. בתוך ההיכל (נ\"א ותחת הממונה] הזה עומד ממונה אחר (ושמו מראה) אשר בו וע\"י רואה האדם א\"ע ומתייפה ומסתלסל ואח\"כ רואה במראה ומתלבש בו גאה וגאון וגסות הרוח. ואז מתעורר כח אחר אשר בהיכל ושמו עסירט\"א אשר הוא ממונה על כל החלומות להראות לאדם דמות אשר ימשך אחריו לאבד נשמתו. והממונה הזה מעורר ממונה אחר אשר תחת ידיו ויורד ומעורר בהיכל התחתון שבו אסכר\"ה ושם מעורר לנקבה [אחת] והיא לילית אמם של שדים. וכאשר מעורר האדם בגסותו הממונה עסירט\"א אז מתקשרת עמו לילית ואז בכל ראש חדש וראש חדש מתעורר המראה אשר אמרנו עמה דלילית ולפעמים ניזוק האדם מהם והוא נופל ארצה ונכפה וניזוק. וכל זה גרם לו המראה וכפי רוב גאותו שנתגאה כן רוב רעתו ונזקו וטומאתו עד יפלח חץ כבדו וכו' (משלי ז) הרחמן יצילנו:" + ], + [ + "בהיכל שביעי בהיכל הזה הוא היכל שמרי היין להשתכר ממנו כדכתיב (בראשית ט כא) וישכר ויתגל בתוך אהלה והם הענבים שסחטה חוה שבהם גרמה מיתה לבעלה ולכל אותם הבאים אחריו ענבימו ענבי רוש וכו'. בהיכל הזה עומדות כל אותם הנשמות הטמאות להשפיעם לכל אותם המטמאים עצמם בנדה ואשת איש ולבן היוצא מהם שהוא ממזר ונקרא ממזר מפני שהוא מאל זר ולפי היות העבירה וענין יצה\"ר כן מושך עליו הנשמה מההיכל הזה וכל רואיהם יכירום כי הם זרע פסול ממזר מאל זר וכל מעשיו מעידים עליו שהוא פסול כאשר קרא לאלה\"י נכר והכירוהו שהוא מאל זר. מהיכל זה יוצא רוח אחד שהוא ממונה על כל אותם הנשמות ושמו צפוני וסימן ואת הצפוני ארחיק מעליכם (יואל ב כ) וכנגד ההיכל הזה הגיהנם נקרא ארץ תחתי\"ת. בהיכל הזה נקודה דקה קרובה אל ספירות הקליפות וממנו יוצאים (כאותם) (נ\"א כל אותם] רוחות הדקים המשוטטים בעולם שהם רואים ואינם נראים ואלה עומדות לעשות נסים לבני אדם כי אלה אינם עומדות בקליפות הטנופות כ\"כ כאחרים. ועל אלו ממונה א' נסיר\"א שמו והיא מלה ארמית ופי' חתוכה שהכונה שהוא מובדל מהקליפות הטמאות ביותר וביארנו ענין זה בארוכה למעלה בשער הקודם. ואלו פורחים באויר ומזקיקין לצד (נ\"א ומזיקין מצד] טומאתן למעשה (נ\"א מלעשות] נסים בעולם לאותן העומדים בצד הקדושה. מן ההיכל הזה יוצאים אש חזק ושלג ורוח מתחזק לדון את הרשעים וזשה\"כ (תהלים סח טו) תשלג בצלמון. בהיכל זה עומדים ד' פתחים פתוחים לד' רוחות ואלו אוחזים בצד הקדושה ושם מאיר אור הקדושה והוא מקום מתוק לחסידי אומות העולם שלא הרעו לישראל. בפתח ההיכל באמצעיות מבחוץ ששה פתחים והם מכוונים כנגד הקדושה ושם מקומות מתוקנים למלכי אומות העולם שלא הרעו לישראל ולא דחקו אותם והגינו עליהם, ויש להם שם כבוד על כך ומאיר להם אור הקדושה בתוך האפילה ההיא, ועל זה נאמר (ישעיה יד יח) מלכי גוים כלם שכבו בכבוד. ואם דחקו לישראל כמה מלאכי חבלה אוחזים בהם ודנים אותם ג' פעמים בכל יום בכמה דינים משונים ובכל יום ויום מעידים על ישראל ועל אמונתם הטובה. ע\"כ בכלל ענין ההיכלות האלה אמנם העתקתיו מדברי הרשב\"י ע\"ה בפרשת פקודי דרס\"ג. ולכאורה היה נראה כי הם היכלות לספירות הקליפות אשר אמרנו בשער הקודם אמנם המסתבר כי הספיר' הם נכללות בהיכלות וההיכלות והקליפות הוא הכל דבר אחד וענין אחד. וכנגד אלו הז' הם ז' מיני יצר הרע שהוא מקבל כח מאלו השבעה ולכן נקרא יצה\"ר ז' שמות ואלו הן ר\"ע טמ\"א שק\"ץ שונ\"א אב\"ן מכשו\"ל צפו\"ני וכנגד אלו ז' מדורות בגיהנם שבהם נדון החוטא בז' מינין אלה ואלו הם בו\"ר שח\"ת דו\"מה טיט היו\"ן שאו\"ל צלמו\"ת אר\"ץ תחתי\"ת. והם זה כנגד זה. נגד טהרה טומאה, נגד כשרות פסול, נגד מותר אסור, נגד זכות חובה. כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים כדפי' בפ' הקודם:" + ], + [ + "כתבו המפרשים בשם הגאונים כי מכח הטומאה נמשכים ג' חלקים:", + "חלק א' הוא אשמדא\"י מלכא רבא דשידאי ואין לו רשות לקטרג ולא לחבל אלא ביום שני מהשבוע. ונ\"ל כי הטעם שבו לקו המאורות [ג] ובסיבה זו גברה הקליפה מצד המיעוט כמבואר בדברי הרשב\"י ע\"ה מקומות רבים ואשמדאי הוא תחת ממשלת סמאל. ודע כי סמא\"ל משתמש בלילית סבתא כלתו כדפי' בשער הקודם ואשמדאי משתמש בלילית זעירתא ושני הכוחות האלה עם בת זוגם כל אחד מהם נולד עם בת זוגו ד\"ו פרצופין כאדם וחוה. ולילית עולמיתא כלתיה דאשמדא\"י היא ברתא דמלכא דשמיה קפצפו\"ני שנבאר לפנים ואמרו החכמים הקדמונים כי סמאל השר הגדול נולד קנאה בינו ובין אשמדא\"י מלך השדים על לילית שקוראין אותה לילית עולימתא שהיא בצורת אשה יפה מראשה ועד טיבורה ומהטיבור ולמטה אש לוהט כי כאמה בתה שהיא בת מהיטבא\"ל אשת קפצפונ\"י אם לילית עולימתא ושתיהן בת ואם טרודות במלחמתם עם לילית רבתא סבתא אשת סמא\"ל ומתולדות אשמדאי ולילית אשתו נוצר שר גדול בשמים מושל על פ' אלף משחיתים ומחבלים וקוראים אותו חרב\"א דאשמדא\"י מלכא ושמיה אלפפוניא\"וש ופניו מלהטים כאש להבה.", + "ועוד קוראים גו\"ר יהודה ופי' מקטרג ומתגרה עם שרי יהודה שהם ג' שרים המלמדים זכות על יהודה מלכיא\"ל עטוריא\"ל נשריא\"ל וביארנום למעלה בשער אבי\"ע בפ\"ג ובשעה שנולד אותו המשחית נולד ג\"כ בשמים שר שורש המלכות הנקרא חרבא דמלכא משיחא ויש לו ב' שמות ואלו הם משיחיא\"ל כוכביא\"ל וכשיבא ויגיע הרצון אז תצא החרב מתערה ויתקיימו פסוקי הנבואות כי רוותה בשמים חרבי (ישעיה לד ה), דרך כוכב מיעקב (במדבר כד יז):", + "החלק הב' קפקפוני ואשתו צרעיתא שמשו בה חצי השנה וחצי השנה שמשו באשה אחרת ושמה סגרי\"ת והתולדות היוצאות מהם צורות משונות זו מזו יש להם גופות והכרת פניהם בשני דמיונות בני צרעיתא כדמות מצורעים ויש אומרים כי המצורעים בני נדה שמצטרעים לי' לכ' לל' למ' לנ' לס' לע' כדפי' במדרש תנחומא פרשת מצורע [ד] הם נולדים מכח זה התולדה המגונה. ובני סגרית אין להם הכרת פנים אלא כדמיון מנוגעים ומלחמה ארוכה ביניהם רוחות רעות מתפשטות באויר וכל הזיקים והזועות יוצאות מכח אלו התערובות וממשלת אשמדאי ואימתו מוטלת עליהם וממה שנתחדש להם הם מודיעים אל שלמטה מהם:", + "החלק הג' הם המזיקים נבראים ומלובשים בכמה מיני צורות משונות זו מזו יש מהם שצורתם צורת כלבים ואם עון האדם גורם הכלב המצוייר מזו התולדה רעה יקרה באדם ונושך אותו ורפואתו קשה עד מאד להרפא. ולפעמים שמשתנה צורתו בעונו לצורת הכלב ומתחלף באותה הצורה ונובח וצועק ונושך וחוזר ונושך הכלב ההוא ואין לו רפואה עולמית עד שימות וחוזר ומתלבש בערוב האויר ההוא בכח אותה הצורה וזהו עונשו ואפיסתו ועל זה הסוד התפלל נעים זמירות ישראל ואמר (תהלים כב כא) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ויש מהם שצורתם צורת שעירים צורת עזים ומאלה היה רכב עז\"א ועזא\"ל ושניהם לבדם צורתם דמות אדם ממש וכשנפלו ממקום הקודש נתלבשו בכח זה האויר אשר הוא עלינו ונתגשמו בגשמות בני אדם ונחלש הכח העליוני וקבלו כח תחתוני. אבל תולדות שיצאו מהם היו גבוהים בקומה יתירה ובגבורה חזקה מכל בני אדם. ויש מהם צורת נשים נראים לבני אדם ואין ביניהם רק השקר והכזב ויש להם קנאה מבני אדם וכוונתם לרמותם ולהכשילם וכמעט היו מכלין ומשחיתין כל מה שנראה להם לולי מדת המלכות המשילה מאצילותה שר ידיד וחביב לפני השכינה שמו יופיא\"ל שר הפנים ולולי השגחתו ואימתו עליהם לא היו מניחים בריה בעולם. והשר הזה מכניעם ומשפילם כאשר ביארנו בשער היכלות הקדושה בהיכל ג' פ\"ג. והשר על החלק הג' הזה שמו קפצפונ\"י ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד והתולדות היוצאות משניהם קופצים בקפיצה אחת מקצה האויר ועד קצה האויר וניתן להם רשות לפעמים להטיב ולהבריח הנזקים מבני אדם ומודיעים העתידות לבני האדם כשנראים להם בצורות בני אדם ואין להם ממשלת בשקרים ולא בכזבים והשואל מהם ימצא שאלתו כרצונו אם השואל ראוי לענות אותו ואם לאו משיבין לו בכח ההשבעה שלא ניתן להם רשות לענות על שאלתו. ולפעמים כפי הכח והממשלה הנתון לשר הזה קפצפונ\"י מתחבר ומתדבק עם בת אחת אשר לו ושמה לילית היא אשת אשמדאי כדפי' לעיל וסיבתו היא דבוקו בלילית הזה. ע\"כ דברי הגאוני' ע\"ה. שוב מצאנו בדברי המפרשים שלשה כתות של מלאכי חבלה נבראו בעולם ואלו הן. כת אחת מהם נבראת כשבא נחש על חוה בע\"ש. והכת השנית נבראו מנגעי בני אדם מהקרי שראה אדה\"ר כל אותן ק\"ל שנה שפי' מחוה וכן הם מתהוים מקרי שאר בני אדם. והכת השלישית נבראות מהם שהם פרים ורבים כדפי' רז\"ל (במס' חגיגה דף ט\"ז) ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם ואחת מהם פרים ורבים כבני אדם עכ\"ל.", + "ובזוהר (ע' בהקדמת הזהר דף י\"ז) במקומות חלוקים (ע' זהר בראשית דף מ\"ח) נראה שהשדים הם כחות הטומאות והקליפה שנתפשטה בע\"ש והיתה רוצה להתחזק בגוף והשפיעה והוציאה אותם הכחות שהם השדים וע\"י שקדש היום נשארו נשמות טמאות בלא גוף כלל כנדרש בפסוק אשר ברא אלדים לעשות. והם עמדו ונתלבשו ונתגלמו ע\"י קין קינא דמסאבותא ולא נתגלמו להם אלא לפי שעה. ועליהם אמר הכתוב (בראשית לו כד) הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר וכו', והנה ענה היה רודף אחר הטומאות האלה ומצאם במדבר כי שם מקום מושבם כראוי להם בארץ ציה וצלמות מקום שאין בו ישוב כלל ונקרא ימם חסר והטעם לפי שאינם לא מיום ששי ולא מיום שבת כי בין השמשות נבראו ולכן כתוב ימם שאינם לא לא מיום א' ולא מב' ימים. וענה בהיותו רודף אחריהם מצאם. והטעם כי צבעון בא על אמו והוליד בן ממזר כזה שהוא ענה ומפני טומאתו היה רודף אחר הממזרות ואנה לידו מציאה כזו פגע בו כיוצא בו ולמדוהו להוציא ממזרים שכמותו והיו מלמדים לו כמה מיני ניחושים וכשפים להמציא טומאות וקליפות בעולם. והרי בארקא הם בני בניו של קין ועליהם בארקא שני ממונים שרי טומאה ומענין השדים ההם ומעשיהם נדרש שם בארוכה. ע\"כ הגיע העתק הדברים האלה להואיל להבנת התורה והשכלת סודותיה ומהאל נשאל עזר להושיענו מכל טומאה וטינוף למען נדבק בקדושתו לעבדו בלב שלם אכי\"ר.", + "והנה נשלם הפרק זה ונכלל השער הזה:" + ] + ], + [ + [ + "שער האותיות הוא שער כ\"ו:", + "הנרצה בשער הזה הוא לבאר רמז האותיות הם כ\"ב חפצים ותלייתם בשרשים העליונים כפי הנדרש בדברי המפרשים ובפרט דברי הרשב\"י ע\"ה כי הם יעלו מעלה מעלה והטעם לזה להיות כי הם מבוא אל החכמה הואת כאשר יתבאר בעה\"ו:", + "פרק ראשון:", + "קודם שנכנס בביאור כל אות ואות כפי אשר יחננו קוננו רצוננו להקדים הקדמה יפה אל ענין האותיות. רבים חשבו היות האותיות האלו הסכמיות ר\"ל הסכימו החכמים לעשות סימניות מוצאות הדיבור כיצד הסכימו שתהיה התנועה הנחלקת בשפתים שהם בומף נהגות בצורת הב' ובצורת הוא\"ו ובצורת המ\"ם ובצורת הפ\"א וכן לשאר התנועות שהסכימו. וכן שאר לשונות הגוים יש להם סמניות לכל הנרצה אליהם וכמו שעשו בעלי המספר שהמציאו להם י' סימנים שבהם כללו כל המספר לפי התחלפות המעלות וכפי שיעור רבויים כמפורסם לבעלי המספר. ונמצא לפי זה כי אין בין אותיות אלה לשאר סימני הגוים ללשונם בארצותם לגוייהם. אלא שאלו הם הסכמיות אל האומה הישראל בעצת משה מפי רוח נבואיי ואלו הם הסכמת שכל הסכל שהמציא להם כך ויעלה לפי זאת ההסכמה שאין עיקר בכתב הנרשם ההוא אלא גלוי כוונת המדבר. כמו החכם הרופא הכותב חכמתו בספר הרפואה שאין הכוונה שיהיה הספר ההוא רפואה כלל אבל כוונתו בספרו לגלות דעתו או הנרצה אליו בענין הרפואה וכאשר יבין האדם עיקר החכמה הכתובה בספר לא ישאר בספר ההוא תועלת כלל. וכיוצא בזה אמר החוקר לתלמידיו בני אל תבטחו בעורות הנבלות המתות. ולפי זה יהיה הדין שאם ילמוד האדם בספר ההוא שנים אין מספר אם לא יבין למוד החכמה לא יועילנו דבר ולא ישלים נפש בלימודו כלל אחר שאינו מבין דרושי החכמה אלא אדרבא אבד זמנו במה שיזיקוהו ולא יועילהו. כי יזיקהו אבוד זמנו ואפיסת כוחתיו ולא יועילהו כיון שלא למד ממנו שום לימוד וכן דעתם בענייני התורה שהכוונה גלוי הפנימיות וההנהגה אל שלימות הנפש ומי שלא ידע ענייני דרושיה לא יגיענו תועלת בלימודה ח\"ו. וזהו מן הנמנע כי וודאי דברי תורה הם משיבת נפש וראיה ממה שחוייבנו בהשלמת התורה שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון וזה מורה על שלימות התורה ושיש לה פנימית והעלם ורוחניות וחיות וכן פירש ר' שמעון בפרשת בעלותך (דף קנ\"ב) וז\"ל רש\"א ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומילין דהדיוטא. דא הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטא ושבחא יתיר מכלהו. אי לאחזאה מילי דעלמא אפי' אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר. אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כה\"ג. אלא כל מלין דאורייתא מילן עילאין אינון ורזין עילאין. תא חזי עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקלו. ישראל לתתא מלאכי עלאי לעילא. מלאכי עילאי כתיב בהו (תהלים קד) עושה מלאכיו רוחות. (האי באתר עלאה). בשעתא דנחתין לתתא מתלבשי בלבושא דהאי עלמא, ואי לא כו' לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל להון עלמא. ואי במלאכין כך אורייתא דברא להון וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה עאכ\"ו כיון דנחתת להאי עלמא אי לאו דמתלבשא בהני לבושין דהאי עלמא לא יכיל עלמא למסבל. וע\"ד האי סיפור דאורייתא לבושא דאורייתא איהו. מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא תפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי. בגין כך אמר דוד (שם קיט) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, מה דתחות לבושא דאורייתא. ת\"ח אית לבושא דאתחזי לכולא ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא גופא חשיבותא דגופא נשמתא. כהאי גוונא אורייתא אית לה גופא ומלין דאורייתא דאיקרון גופי תורה האי גופא מתלבשא בלבושא דאינון סיפורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלין אלא בההוא לבושא דאיהו סיפור דאורייתא כו'. ודידעי יתיר לא מסתכלין בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא. חכימין עבדוי דמלכא עלאה אינון דקיימי בטורא דסיני לא מסתכלין אלא בההוא נשמתא דאיהו עיקרא דכולא, אורייתא ממש. ולעלמא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא. ת\"ח הכי נמי לעילא אית לבושא וגופא ונשמתא ונשמתא לנשמתא. שמייא וחיליהון אינון לבושא וכנסת ישראל דא גופא דמקבלא לנשמתא כו'. נשמתא דאמרן דא תפארת ישראל דאיהי אורייתא ממש. ונשמתא לנשמתא דא איהו עתיקא קדישא וכלא אחיד דא בדא. ווי לאינון חייבי עלמא דאמרין דהא אורייתא לאו איהי אלא סיפור בעלמא ואינון מסתכלין בלבושא ולא יתיר. זכאין אינון צדיקייא דאינון מסתכלין באורייתא כדקא יאות. חמרא לא יתיב אלא בקנקן כך אורייתא לא יתבא אלא בלבושא דא. וע\"ד אורייתא לא בעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא וע\"ד כל אילין מילין וכל אינון ספורין לבושין אינון עכ\"ל.", + "והנה מתוך המאמר הזה נראה בפי' כי חלוקת התורה הם ד' ותחת כל א' מאלו הד' אלף אלפי אלפים בחינות. החלוקה הראשונה היא שמכנה אותה בשם לבוש עליון שהוא ספור דברים שנתגשמה כדי שתובן אלינו. והלומד בתורה לדעת כמי שלומד בס' הזכרונות זה ודאי לא יועיל בלימוד ולא יגיעהו ממנו תועלת והלואי שלא יפסיד אבל כאשר יבא האדם ללמוד בתורה צריך שיהיה כוונתו שהוא לומד הענין ההוא במה שהם דברים אלהיים שנעלם ממנו עוצם פנימיותם ובדבר הזה ייטב הבל תורה היוצא מפיו לפני הקב\"ה משור פר. ועם היות שהוא לא ישכיל בה כי אם פשטיות הסיפור. ואין צריך לומר זה אלא אפי' מי שלא יבין כלל מפני שאינו בקי בלשון בביאורו אלא הוא מתעסק במקרא לבד גם לו יש שכר טוב בעמלו. ועל אלו וכיוצא בהן נאמר (תהלים א) ובתורתו יהגה יומם ולילה ודרשו חז\"ל (ע\"ז דף ט') ובתורה לא נאמר אלא ובתורתו. פי' כפי שיעור ידיעתו כי גם מי שלא ידע לחבר התיבות גם הוא אם יעסוק בו יומם ולילה שכרו אתו ופעולתו לפניו. ובתנאי שיוסיף לעולם דאי לא תימא הכי הא אמרו חז\"ל במתניתין (אבות פ\"א) ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף וכו'. והחלוקה השנית היא אותם העוסקים בהשכלת הפשט רצה לומר הדינים והמדרשים ופי' המצות ופי' הפוסקים כמו שתא סדרי משנה בתשובתם ושימושם שכינו אותו בלשון תלמוד ושימוש תלמידי חכמים, וכן מדרשי אגדה לרבותינו ז\"ל בפשטיות. כי הם משמחי לב מאירי עינים יזכנו בוראנו להיות חלקנו בהם וגורלנו עמהם כי הם מעמידי העולם והאריכות בענין לא יספיק הכתיבה. והחלוקה הזאת כינה הרשב\"י עליו השלום בשם גופא. ואל זה כוונו מארי מתניתין באמרם (שם פ\"ג) קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות. החלוקה השלישית היא אותם העוסקים בקבלה הנעימה כמו הסודות הנדרשים בזוהר שיכנס בהם האדם ועל ידו יוסיף עוד כהם וכהם כי מקום הניחו לנו. ובתנאי שיתמיד המעיין העסק בדרושי הספר הזה כי ילך לבטח דרכו והם נשמה ופנימיות ודאי לכל התורה. כי כל המדרשים והמשניות וכל הדינין וכל מעשה המצות יש להם פנימיות וסוד נעים. החלוקה הרביעית היא רוחניות האותיות ומציאותם וחיבורם אלו באלו והתייחסם כי מי שירד לעומק הענין הזה יוכל לברוא עולמות וזה נקרא נשמה לנשמה שהוא תלוי בבינה שהיא נקרא העולם הבא וזו היא השמחה שנקווה אחר התחייה. ותחת כל חלוקה מד' חלוקות האלה יש כמה וכמה בחי' שאדם יכול לשפוט מעצמו. ונמצא לפ\"ז ענין התורה הוא עצם הספירות כדמפרש בגוף שהיא מלכות ונשמה שהיא תפארת ונשמה לנשמה היא הבינה ונמצאת התורה עצמה לבוש אל עצם האלוה כמו שהספירות הם לבוש אל עצם השרש המתפשט כנדרש בשערים הקודמים ולסבה זו עסק התורה עולה על הכל כנודע בזולת טעמים אחרים.", + "והנה אל ג' חלוקים הקודמים כינה הרשב\"י ע\"ה בשם מארי מקרא מארי משנה מארי קבלה. החלוקה הראשונה היא נקרא מארי מקרא, והחלוקה הב' נקרא מארי משנה, והחלוקה הג' נק' מארי קבלה. והחלוקה הרביעית אינה נמצא כמעט, ולכן לא באה בשם. ותחתיה תעמוד השמות ופעולתם וצרופם מתוך הפסוקים בהשתתף אליהם ידיעתם יניקתם וסדרם במרכבה העליונה מה שאינו נמצא כמעט. ובספר ברית מנוחה נתעסק בענין זה קצת. ומבוא אליה הם ג' שערים אלה אשר נבאר זה אחר זה. והם שער האותיות, ושער הנקודות, ושער הטעמים. כאשר יתבאר בעה\"ו:" + ], + [ + "קודם שנכנס בביאור האותיות רצוננו להקדים הקדמה אחת שבה היה פתיחת דבורינו בשער זה בפרק הקודם. והיא שאין אותיות התורה הסכמיות אמנם הם רוחניות מתייחסות בצורתם אל פנימיות נשמתם. וזהו שדקדקו רז\"ל בביאור מציאות צורת האותיות וקוציהם ותגיהם וזיוניהם לפי שהם רומזים אל רוחניות ידוע אל הספירות עליונות וכל אות ואות יש להם צורה רוחניות ומאור נכבד אצול מעצם הספי' משתלשל ממדרגה למדרגה כדרך השתלשלות הספירות.", + "והנה האות היכל ומכון לרוחניות ההוא. ובהיות האדם מזכיר ומניע אות מהאותיות בהכרח יתעורר הרוחניות ההוא והבל הפה ממנו יתהוו צורות קדושות יתעלו ויתקשרו בשרשם שהם שרש האצילות. ולא זה בלבד אלא גם במציאותם רצה לומר בכתיבתם להם רוחניות שורה על האותיות ההם. וזה טעם קדושת ספר תורה. וזהו טעם מ\"ם וסמ\"ך שבלוחות בנס היו עומדים, מפני שהרוחניות מעמיד הגשם הזך ההוא. וזה טעם בענין שבירת הלוחות שפירשו רז\"ל שפרחו האותיות. וז\"ל במדרש נסתכל בלוחות וראה הכתב שבהם שפרח וכבדו על ידי משה ונפלו מידיו ונשתברו עכ\"ל.", + "עוד בירושלמי (תעניות פ\"ד) פי' הענין רבי עזריה בשם ר\"י הלוחות משאן מ' סאה והכתב היה סובלן כיון שפרח הכתב כבדו ע\"י של משה ונפלו ונשתברו. כך כל דבר שהקדוש ברוך הוא מסלק שכינתו ממנו שוב אינו מתקיים. ובמדרש (רבה במדבר פ\"ב) ודגלו עלי אהבה [בראשונה כל מי שמראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג והתינוקות הולכים אל בית הספר ומורים את האזכרה באצבע אמר הקב\"ה ודגלו עלי אהבה א\"ת ודגלו] אלא וגודלו עכ\"ל.", + "הורה כל זה על רוחניות האותיות. וזה טעם לענין ס\"ת שנשרף ח\"ו שאחז\"ל (מ\"ק ד\"כו) שקורע שתי קריעות והכריחו כן מפסוק אחרי שרוף המלך את המגלה ואת הדברים דקורע חדא אגויל וחדא אכתב דהיינו רוחניות האותיות. וכאלה רבות מורות על ענין רוחניות האותיות אפילו בכתיבתן לבד, כ\"ש בקריאתן, כ\"ש בכוונתן. והענין האותיות הנכתבות הם גוף והיכל לאותיות הקבועות בפה. המשל בזה האותיות הנכתבות הם גשמיות והנקראות על פה הם רוחניות. וזהו טעם תורה שבכתב ותורה שבעל פה כי תורה שבכתב רוחניות במקום גבוה וצריך תיק להתלבש אורה באותיות גשמיות אבל תורה שבעל פה היא עצמה תיק ואינה צריכה אל לבוש התיק כלל.", + "והנה האותיות הנכתבות הם גוף והיכל אל הנזכר בפה. ואותם הנזכ' בפה הם גשמיות בערך המחשביות שהם בלב. ואותם שהם בלב הם האצילות ידועות בלב משכילי עם בני ישראל.", + "והנה הענין בזה הוא בערך האותיות פשוטות כל אחד ואחד לבדה. אמנם כאשר יתחברו האותיות ויתקבצו ויעשה מהם תיבות לפי שיעור התיבה במספר אותיותיה כן שיעור רוחניותה. המשל בזה מ' לבדה היא בינה וי' לבדה היא חכמה, וכל אחד לבדה יורה על ענין רוחניות וכח אצול משתי המדות האלה, וכאשר יורכבו יתהוו מהם רוחניות היותר חשוב ולא שנכללו הב' כחות הקודמים בתיבת מי ואין שם אלא רוחניות מ\"י, אלא הוא שרש ורוכב על ב' כחות אצולים שהם מ' בפני עצמה וי' בפני עצמה והיינו מ\"י. אחר כך רוכב עליה רוחניות כולל אותם והוא מ\"י שמורה על בינה המתעלמת בחכמה בסוד הבחינות.", + "והנה לא מפני זה חסר כח הבינה ממקומה וגם לא חסר כח החכמה. אמנם בין שתיהם יתהווה מציאות יפה מובחר מכל אות לבדו והוא מ\"י. והמשל בזה אל שני ענפים מתפשטים מן השרש כי לא מפני ההתפשטות חסר השרש כח שתיהם חס ושלום, והיינו מ\"י שורש ליו\"ד בפני עצמה ולמ' בפני עצמה עם היות שאינו שרש בעצם אלא אדרבא מ' וי' הם שני ענפים אל ענף אחר גדול. וכן הדין אל מלה מורכבת משלשה אותיות כמו אמת שודאי א' בפני עצמה היא בכתר והמ' בבינה ות' במלכות והם ענפים דקים. וכאשר יתחברו שלשתן יעשה ענף גבוה אמ\"ת שירמוז בתפארת. ולא נאמר מפני זה שירדו הא' והמ' ממעלתם שעד הנה היו בכתר ובינה ועתה הם בתפארת. כי עתה הם מתקרבים אל השרש והעיקר. וא' אפשר שהיא כתר שבתפארת או כתר שבמלכות, וכן במ' כי כל אחת כלולה מי' וי' מי'. ויש חילוק בין הענפים הרחוקים מן השרש ואף אם הם רומזים במקום גבוה, או לענפים הקרובים אל השרש ואף אם ירמזו במקום נמוך. ומענין זה נקיש אל תיבה בת ארבע ובת חמש וכיוצא בהן והיינו טעם הצירוף שכל עוד שיתרבו האותיות יתרבה הצרוף והכחות כאשר נבא בשער הצרוף בסייעתא דשמייא.", + "והנה בהזכרת האדם התיבה ההיא הרומזת באותיות בסבת תנועת הכחות ההם והכאתם זה בזה על ידי פטיש הנשמה. בזולת שיתעוררו הם בשרשם העליון לפעול הפעולה ההיא. עוד יתהווה ממנה מהבל פיו רוחניות ומציאות יהי' כמו מלאך שיעלה ויתקשר בשורשו שימהר להפעיל פעולתו בזריזות ומהירות וזהו סוד הזכרת השמות וכוונת התפלה. ואחר קביעות הקדמה זו בלב המעין. עוד זאת צריך אליו כי עם היות שיהיו האותיות שוות בצורתם ותנועתם לא ישתוו ברוחניותם ובאצילותם. וכן התיבות עם היותם תיבות שוות וכבר בארנו זה בשער בן ד'. וראייה משם בן ארבע שבי\"ג מדות יהו\"ה יהו\"ה אל רחום וכו' ופי' הרשב\"י ע\"ה באדרא כי הראשון רומז בכתר עליון והב' במלכות עם היות האותיות שוות. והטעם כי העיקר הוא רוחניות ואצילות ונשמות התיבה או השם. וכן הענין באהי\"ה שלשה פעמים וכל אחד מורה בענין בפני עצמו כדפי' הרשב\"י ע\"ה והעתקנוהו בשער השמות פ\"ב.", + "וענין חלוקם עם היותם שוות גורם לפי סדר התיבות אם הוא שנית או ראשונה. וכן באותיות אם היא שנית בתיבה או ראשונה, כגון שני ההין שבשם. וכן לפי האות הסמוכה אליה. ופי' עניינים אלו קבל משה מפני הגבורה. וזהו שנתעכב משה רבינו ע\"ה בהר ארבעים יום וארבעים לילה בלוחות שניות, הוא בלימוד הסודות, יותר ויותר ממה שלמד בפעם הראשון. כי ענין סודות תורתינו הקדושה לא יכילם רעיון ומחשבה. וזה וכדומה לו הוא החלוקה הד' שאמרנו בפ\"א שאנו עתידין להשיג בזמן תחיית המתים. וקרוב לזה לעוה\"ב שהצדיקים בגן עדן יושבים ועוסקים בלימוד הסודות וזהו שמחתם כשמתחדש ביניהם חדושי תורה וסודותיה. ונחזור לענייננו כי האותיות הם היכלות וטירות לרוחניות והם כלים שואבים האצילות כדרך הגוף שהוא שואב הנשמה בתוכו. ולפ\"ז נמצא כי אף על פי שלא ידע האדם כי אם קריאת התורה ר\"ל הפסוק לבד בהכרח יקבל שכר על הקריאה ההיא ויהיה שכרו מרובה. ואין לומר שמפני כך יהיה שכר קריאת תורה שבכתב מרובה משכר קריאת תורה שבעל פה כי זה אינו דבר כי הקורא בתורה הוא כמו שקורא הכל בלי הבנה. וקריאת המלות העיקר צריך שיכוין בנשמתם ובמקורם וברוחניותם שהם פירושם. ואם בלא זה יתעסק בתורה הוא כמו מי שקורא בגוף בלא נשמה לזה צריך בהכרח שיתעסק בתורה שבעל פה שהוא פירוש התורה והיא נשמת התורה רצה לומר מגלה רוחניותיה שהוא פירושיה וסודותיה. וכן כתב הרשב\"י עליו השלום (בזהר תרומה קע\"ו) וז\"ל מאן צניעותא דספרא. אמר רבי שמעון חמשא פרקין אינון דכלילן בהיכל רב ומליין כל ארעא. אמר רבי יהודא אי כלילן הני מכלהו עדיפי. אמר רבי שמעון הכי הוא למאן דעאל ונפק ולמאן דלא עאל ונפק לאו הכי. מתלא לבר נש דהוה דיוריה ביני טינרין ולא ידע בדיורי דמתא זרע חטין ואכל חיטין בגופייהו יומא חד עאל למתא אקריבו ליה נהמא טבא. אמר ההוא בר נש דנא למה. אמרו ליה נהמא הוא למיכל כו'. אמר וממה אתעביד דא. אמרו מחיטין. לבתר אקריבו ליה גריצן דלישא במשחא. טעם מינייהו אמר ואילין ממה אתעבידו. אמרו מחיטין. לבתר אקריבו קדמוהי טריקי מלכין דלישין בדובשא ומשחא. אמר ואלין ממה אתעבידו. אמרו מחיטין. אמר אנא מארי כל אילין דאנא אכיל עקרא דכל אלין דאיהו הטה. ובגין ההוא דעתא מעדוני מלכא לא ידע ואתאבידו מניה. כך מאן דנקיט כללא ולא ידע בכלהו עדונין דמהניין דנפקין מההוא כללא עכ\"ל.", + "והנה רבי שמעון התחיל לשבח ספרא דצניעותא שהם חמש פרקים ובהם כלל כל חכמת הקבלה. ולכן אמר רבי יהודא שא\"כ נמצא שאין אדם צריך אלא לימוד הספר ההוא לבד. והשיבו ר\"ש שכן הוא למי שנכנס באדרא ויצא. ואמר ויצא לפי שנכנסו עשר ולא יצאו אלא שבעה כי ג' נסתלקו כמו שכתוב באדרא בסופה. אבל מי שלא נכנס ולא ידע ההקדמות שנגלו שם לא יוכל להנות מסודות הספר ההוא הנעלם. והמשיל משל אל הבן כפר וכו' וכן ודאי ישיגהו מי שילמוד בתורה שבכתב ויאמר שבו כלול הכל כי ישאר ריקן מכל, כמקרה הבן כפר גם הוא יקרהו. ולכן עיקר השלימות בהשכלת תורה שבכתב היינו התורה שבעל פה כמו שנתבאר. ואחר שבארנו ענין האותיות במציאות רוחניותם נבא לייחסם בכלל אל השרשים ואח\"כ נייחס אותם בפרט בעה\"ו:" + ], + [ + "ובאותיות בכלל אמרו המפרשים שיש קצתם דין וקצתם רחמים וקצתם בינוניים. כלל בתורה האלהית כי א\"ב ג\"ד ה\"ו הם רחמים גמורים, ז' ח' ט' י' רחמים סתם, כ\"ל מ\"ן ס\"ע הן מזוגים מדין ורחמים, פ\"צ ק\"ר ש\"ת הן דין גמור. וכשתרצה לחבר שמות ותפלות ומלות לפי הפעולה אשר תרצה תעשה הרכבה בענין השמות המורות לפעולה אם לרחמים אם לדין. לרחמים יהיו רובם מהרחמים, ואם דין יהיו רובם מהדין, וכן בשאר עכ\"ל.", + "ודבריהם נעלמים כי אין אנו רואים שיהיו הדברים צודקים לפי מציאות האותיות. כי אותיות שהם רחמים מונה אותם בסוד הדין. ובפרט ש' שהיא בבינה כאשר נבאר והיא רחמים לפי הנראה, ומונה אותה עם אותיות הדין גמור. וכן דלת שהיא דלה וענייה ואמר שהיא רחמים. ואפשר שנאמר כי מציאותה יהיה רחמים אף אם ירמזו בסוד הדין וכן נאמר שמציאותם דין אף אם ירמזו בסוד הרחמים. ועל כל פנים דבריהם דברי קבלה. שוב מצאנו בעינן זה בספר יצירה אמר כי שלש אמות אמ\"ש וביארנום בערך אמ\"ש שהם א' כתר, מ' חכמה, ש' בינה. וקראם אמות מפני שהם אמות לאצילות וכמו שפי' בשער המכריעים. ושבעה כפולות הם בג\"ד כפר\"ת. והם שבעה ימי הבנין גדול\"ה גבור\"ה תפאר\"ת נצ\"ח הו\"ד יסוד מלכו\"ת. ונקראות כפולות שהם מקבלות דין ורחמים דג\"ש ורפ\"ה. וכן הם מבעלי הדין והרחמים מה שאין בשלש ראשונות כדפי' בשער מהות וההנהגה. ובדרך זה ביארם רשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ע' דף קכ\"ד) ובר\"מ. וי\"ב פשוטות שהם ה\"ו ז\"ח ט\"ט לנ\"ס עצ\"ק הם י\"ב כנגד י\"ב גבולים. ואף על פי שנחלקם בדרך הזה לא מפני זה יקשה היותם במקומות מיוחדים בספירה פלונית, כי יהיו פרטיים בענף ספי' פלונית. כמו המשל מ' של אמ\"ש אמר כאן שהיא בחכמה, ולא מפני זה יקשה היותה בבינה, כי יהיה ענף בינה שבחכמה או להפך. וכן אותיות הויה וכו' רומזים בי\"ב גבולים שהם בתפארת כדפי' בשער פרטי השמות, לא מפני זה לא ירמוז ה' בבינה או במלכות וכן י' בחכמה. ובדברים האלה יש עוד לפרש לפי מה שפי' במאמר א' להרשב\"י ע\"ה בשער השמות פ\"ו כי סדר האותיות הם הא' כוללת כל האותיות והיא מקור להם וכלם שואבים ממנה. ואחר כך נחלקים לשבעה שבע' שהם כ\"א. כיצד בג\"ד ה\"ו ז\"ח הם סוד קו החסד, ט\"י כ\"ל מנ\"ס הם סוד קו הרחמים, ע\"פ צ\"ק רש\"ת הם קו הדין. כיצד בג\"ד הם ממש בחסד. הו\"ז הם בנצח, ח' במלכות. מצד החסד, טי\"כ הם בתפארת, למ\"נ הם ביסוד, ס' המלכות מצד קו האמצעי. עפ\"ץ הם בגבורה, קר\"ש הם בהוד, ת' במלכות מצד קו הדין. והרי ג' במלכות מצד ג' קוים כמו שג' בכל ספירה וספירה מצד ג' קוים. כיצד א' י' בראשה חסד, יו\"ד בסופה גבורה, וא\"ו באמצעיתא תפארת. והא' מקור לכל האותיות בסוד שהיא כוללת כל הג' קוים כדפי'. אחר כך נשפעים בג\"ד אל החסד בסוד שלשה קוים. מצד החסד היא בי\"ת ר\"ל בית לכל השפע להשפיע, אחר כך מצד הדין ג' שר\"ל גבורה ועכ\"ז היא גומלת חסד, ואחר כך ד' מצד התפארת כי הוא דלת כל השפע הנשפע. או להפך ג' בתפארת כי הוא שלישי להם והוא גומל חסדים טובים. וד' בגבורה כי משם דלות השפע ומעוטו. הו\"ז בנצח, ה' מצד החסד דהיינו יחוד איש ואשתו ומה שהיתה דלה מצד הדין נתקנה ונעשתה ה' בסוד החסד. ו' מצד התפארת כמשמעה. ז' מצד הדין דהיינו בסוד נר ואש שהוא מצד הגבורה וכן יו\"ד על וא\"ו הוא נר למעלה בראש קנה המנורה. ח' המלכות מצד החסד דהיינו ממש חסד או חיים כי הכל א'. טי\"כ בתפארת שכן עולה בחשבון ט\"ל שהוא יה\"ו שהוא בתפארת והוא מוריד הט\"ל. ט' מצד החסד דהיינו טוב ה' לכל והיא רחמים וחיים כדמוכח בזוהר בפירוש אות ט'. י' מצד התפארת שכן היא רחמים תפארת מתפאר בעשר ספירות דהיינו י'. וכן המלכות לגבי התפארת נקרא י' עטרת בעלה. כ' הוא מצד הגבורה שכן נאמר (יחזקאל כ\"א) הך כ\"ף אל כ\"ף. וכן נקרא כ\"ף חובה. אלא שעל ידי התפארת נעשה כ\"ף זכות. למ\"ן ביסוד צרופו נמ\"ל והוא היסוד. והמלכות ספינה לנמל.", + "ועוד מלכות נקראת נמלה ועליה נאמר (משלי ו ו) ראה דרכיה וחכם. ויסוד נמל בלא ערלה שהוא מילה וכן השכינה נקראת ברה סולת בלא סובין נקראת נמלה. ל' מצד החסד שכן ל' בבינה בסוד מגדל הפורח באויר. והוא נשפע מצד החסד. מ' בסוד התפארת שעל ידו נשפעים מימי החסד אליו. נ' מצד הגבורה בו נפילה. ס' היא המלכות שהיא סמוכה מצד קו הרחמים ובו סומך ה' לכל הנופלים. עפ\"ץ בגבורה. ע' מצד החסד שבו עינות מים והתעוררת האהבה הוא בעינים וזהו עין ימין ועליו נאמר (תהלים ג יח) עין ה' אל יריאיו. וכן עין רואה וראיה בחסד. פ\"ה מצד הת\"ת שעולה מילה. וכן מי שם פה לאדם כו' הלא אנכי ה' (שמות ד יא). בינה ע\"י התפארת. וכן קול יוצא מפ\"ה שהוא התפארת. צ' מצד הגבורה כי עם היות שהוא דין מקום המשפט שמה הצדק דין צדי\"ק. קר\"ש בהוד וכאשר מתהפכת למדת הדין האותיות מתהפכות לשק\"ר כי הוא גובר בסוד הקליפה הגוברת ע\"י הדין. ק' מצד החסד שם קרוב ה' לכל קוראיו ושם קומץ ועל כל זה הוא נחש מפני השמאל כמו שנבאר. ר' מצד התפארת שהוא ראש לאבות קושר לשלשתן. וכן פירש בספר הבהיר למה נקרא שמים שהוא עגול כראש ופירשתי בשער המכריעין. ש' מצד הגבורה כי שם הבינה שרש האילן. ת' במלכות מצד הגבורה שעליה נאמר (יחזקאל ט ד) והתוית תיו. לפעמים ת' תמות ולפעמים ת' תחיה. הכל לפי הקבלה. זהו סדר האותיות למאי דסבירא לן אליבא דרשב\"י ע\"ה. ע\"כ נצייר האותיות בכללות על דרך המנורה כזה ", + "ועתה נבא בביאור כל אות ואות לבדה כפי הנמצא בדברי הרשב\"י ע\"ה ושאר המפרשים בעזרת ה' וישועתו:" + ], + [ + " אות אלף פי' בעל ס' התמונה עקרה בכתר עם הצטרפות שתי המדות שהם חכמה ובינה וזהו ו' באמצע הוא כתר. והוא עליון על כלם ובפרט כשנקימה כזה א' ושני יודין משני צדדיה הם הב' מדות. כי לזה הרמז נמצא היו\"ד שבה שבצד ימין מביט כלפי מעלה כזה א' רמוז אל החכמה שהיא מבטת כלפי מעלה לקבל. יו\"ד שניה שהיא בינה מבטת כלפי מטה כזה א' להשפיע אל התחתונים כי היא האם הרובצת על הבנים להניקם. ולכן נקראת שכינה כי היא משכנת וקושרת הב' ראשונות עם הז' ימי הבנין. ואמר עוד כי הא' נרמזת שהוא ו' עם ב' יודי\"ן שעולה כ\"ו. והכונה לומר שהא' הם ג' ראשונות והעיקר בכתר וידוע הוא שהכתר משפיע בתפארת כי הוא מתעלה עדיו דרך קו האמצעי. ולכן גלוי האות הזה ע\"י הכתר. ואם כן נמצא רוחניות האות הזה רמז היותו כלול ממציאות ג' ראשונות בהיות הכתר עיקר וגובר. והצטייר [א] דרך הת\"ת. ואמר שם כי ממשלת הצורה והרוחניות הזה הוא בשעת נוגה. ויש שפי' כי תפארת רמז ו'. ושני יודי\"ן הם ב' זרועותיו והם פתוחות לקבל המלכות ולחבקה. או ירצה הו' הם הזרועות הפשוטות לקבל המלכות כדפי', והיו\"ד ראשונה רמז לחכמה שמשם נאצל, ויו\"ד שנייה רמז למלכות ה' אחרונה. ולפי זה נמצא כל שם בן ד' בצורת א. ויש מי שפי' כי א' רומז לכתר עליון שנקרא אל\"ף והוא פל\"א מלשון כי יפלא (דברים יז ח) שהוא נעלם ונסתר מעין כל. ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל א יש לה ג' צדדין ראש ואמצע וסוף. הראש הוא מצד העליון שהוא אדוק בו ומורה על ממשות החכמה וזכרון הכח שהיא נאצלת ממנו והאמצע מורה על ממשות השכל המתרבה מן החכמה והסוף מורה על המדע המתרבה מהשכל וזהו צורתה מזומנת להבין מעשה העליונים והיא תחלה לייסר התחתונים ע\"כ נעשה דבר אחד והם כבכור הדעת אלו הג' צדדים שפע מוחלט ויונקים כח מזה החלק שלפניו מצד השוואתם. ובזכותם ובזיוום נוקבים בית קיבול לכח הנאצל והנעדר מהם שהיא הגדולה הנראית בע\"ס שהיא כלל ענפי החכמה שהם בשרשי העליון אצל הכתר כדי למשוך כח החזוק בכל הספי'. ויש מי שפי' כ\"ע אלף גדולה והיא רוחניות בסוד האלפא ביתא העליונה הרוחניות ראש לכל אלפא ביתא ונקרא אלף לפי שהוא אמתי וראשון ובו תלוי הכל בסוד צורת א' והבריח התיכון הסובל עליונים ותחתונים. והרשב\"י ע\"ה פי' בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ז.) ז\"ל א' יו\"ד לעילא יו\"ד לתתא חכמה בראש וחכמה בסוף ו' כריכא דתרווייהו עכ\"ל.", + "ועניינו כי בצורת האלף כללות שלש ספירות שהם חכמה ומלכות והם שני יודי\"ן כי המלכות ג\"כ נקראת יו\"ד כמבואר בשער המציאות והוא\"ו שבאמצע שניהם הוא הת\"ת המיחדם יחד כי ע\"י הת\"ת תעלה המלכות אל החכמה. ובמ\"א אמר תניינא בינה כמה דאוקמוה מ\"מ אלף בינה וכו'. ונראה כי בכתר אלף מלשון פלא המורה על תכלית ההעלם.", + "ועוד כמו שאלף ראשונה לאותיות כן כ\"ע תחלת האצילות ובבינה לשון אלף הוא לשון לימוד מלשון ואאלפך חכמה (איוב לג לג) וכן נקראת בינה לשון הבנה.", + "ועוד כי בכ\"ע הוא אלף רבתי דוקא.", + "ועוד כי בכ\"ע מלשון אלוף ר\"ל גדול שכ\"ע אלוף לכל האצילות. ולכל הפי' הוא מורה בו על ההעלם. ובת\"ת הוא ג\"כ אלף רבתי כשהוא מתעלם בכתר כדפי' בשער המציאות.", + "ועוד יש אלף קטנה והיא רמוזה במלכות לרמוז שהיא ראשונה ממטה למעלה. ואחרים פי' לרמוז שהיא נעלמת מן התחתונים מלשון פלא. וכבר אפשר לפרשו בלשון אלף כי כערך הכתר אל האצילות כן ערך המלכות לכל אשר תחתיה. ואפשר להיות לשון למוד כמו ואאלפך חכמה כי היא המחכמת הנביאים ומראה להם האצילות העליון. עוד אלף היא רומזת גדולה גבורה ת\"ת. וכן רומז שלשה במציאות החסד וכלא חסד. וכן רומז בינה יו\"ד עליונה, מלכות יו\"ד תחתונה, ו' באמצע ת\"ת האוחז בשתיהן בסוד היחוד. וג' פי' האלו פירשם הרשב\"י ע\"ה וכתבנו בשער השמות בס\"ד. ובזהר פ' אחרי (דף ע\"ג.) וז\"ל ות\"ח מלה קדמאה דאורייתא דיהבין לינוקי אלף בית דא מלה דלא יכלין בני עלמא לאדבקא בסוכלתנו ולסלקא ליה ברעותא וכ\"ש למללא בפומיהון ואפילו מלאכי עילאי ועילאי דעילאי לא יכלין לאדבקא בגין דאינון סתימין דשמא קדישא. ואלף וד' מאה וחמש רבוא עלמין כולהו תליין בקוצא דאל\"ף. וע\"ב שמהן קדישין גליפין באתווי רשימין דקיימי בהו עלאי ותתאי שמיא וארעא וכרסייא יקרא דמלכא תליין מסטרא חדא לסטרא חדא. דפשיטותא דאלף קיומא דעלמין כלהו וסמכין דעלאין ותתאין ברזא דחכמתא. ושבילין סתימין ונהרין עמיקין ועשר אמירן כלהו נפקין מההוא קוצא תתאה דתחות א'. מכאן והלאה שארי לאפשטא אלף בבית. ולית חשבן לחכמתא דהכא אתגליף עכ\"ל לענייננו. וטעם העלם העולמות האלה באלף הוא מפני שהא' הרמז בכתר. וכבר נודע שהכתר בו היו נכללים כל העולמות וכל האצי' קודם ההתפשטות כמו שפי' בשערים הקודמים. ולכן נכללו בו כל הדברים הנזכר במאמר אות אלף שהיא כתר פלא אלף. או אפשר כדפי' לעיל כי אלף הוא בחסד ראש ההתגלות בז' ימים והיא אות כוללת כל האותיות כדפי' לעיל בפ' הקודם. עוד פי' (בז\"ח שה\"ש דף ע\"ז) כי אלף הוא יו\"ד בראש חכמה, ו' ת\"ת, ויו\"ד למטה מלכות, ועוקץ של יו\"ד התחתון הוא רמז לכל המחנות אשר תחתיה קטנים וגדולים חצוניים ופנימיים כלולים במלכות שהיא עצם היו\"ד:" + ], + [ + "באות בי\"ת נעתיק לשון ספר התמונה והנראה לנו בפירושו. ב' מצורתה עושים ד' ו' וזו צורתה והיא ב' נתיבות לחכמה עלאה ותתאה וציורה מורה שני מדות כי היא כוללת לת\"ת ר\"ל בית דינו של הקב\"ה [ב] וכו' עכ\"ל.", + "וכוונתו הוא לומר כי הב' רומז לחכמה. ואולם הרמז בה כי היא ד\"ו והם ד\"ו פרצופין שהם ת\"ת ומלכות שעליהם נאמר ד\"ו פרצופין נבראו. והם ד\"ו ביחד כאשר הם בחכמה כי אז תעלה היא במעלת הצלע שהיתה בחכמה צלע אל התפארת. כי אין לחשוב כי מיעוט הירח וענין ויקח אחת מצלעותיו הכל ענין אחד. אלא ויקח אחת מצלעותיו הוא באצילותם בחכמה שהיו שם נכללים כאחד מיוחד כאדם שהיה עם אשתו ד\"ו פרצופין. ושם מחכמה נתחלקו לשנים ונכנס בבינה והביאה אליו ושם היו שני מאורות גדולים. ואחר כך היה מיעוט הירח כי הוא ענין בפני עצמו. ולפי שהם ד\"ו בחכמה לכן מלוי היו\"ד ד\"ו כי מלואו ועבורו של יו\"ד היא חכמה ונתיבותיה הם ד\"ו פרצופין וכבר נתבאר כי בית שבחכמה הרמז אל הנתיבות. כדכתיב (משלי ח') בית נתיבות נצבה. ולכן ציור הב' רמז לד\"ו פרצופין שהם למטה ב' ספירות. וז\"ש וציורה שני מדות. ובארנו הענין הזה בארוכה בשער מיעוט הירח פ\"ד. ומ\"ש כי הוא בית לתפארת, הכונה כי הל\"ב נתיבות הם גם כן בתפארת כמו שנתבאר בשערים הקודמים וכן נרמז בו הל\"ב ולול\"ב כי שם בן ד' עולה כ\"ו ושש קצוות הם ל\"ב. ולכן המלכות היא גם כן בית כי היא בית לתפארת לנהג העולם אם לדין אם לרחמים. הכלל העולה כי רוחניות הב' רומז לחכמה עם ל\"ב נתיבותיה שבד\"ו פרצופין והיא כוללת המלכות היונקת מן הגבורה כי תוקף הדין סבת פגימתה, ומלואה כנודע לכן בשעת הלבנה ממשלתה ע\"כ. ויש מי שפי' כי הב' היא מלכות ומפני שנתייחדה בבעלה נצטיירו בה ב' זרועותיו שחבקה בהם והוא באמצע כזה וזהו בסוד שימני כחותם שישאר צורתו חקוק בה. ועוקץ הבית הוא יוד לרמוז שנאצלה מחכמה. וקרוב לענין זה נמצא בתקונים כי הבי\"ת היא ג' ווי\"ן ג' עמודים שהם ויס\"ע ויב\"א וי\"ט אבות סומכים לשכינה כדפירש בשער המציאיות במציאות ה' שבמלכות. ורוב המפרשים הסכימו כי הבית בחכמה וביאר רבי משה הטעם שהיא שניה. ועוקצה להורות שיש למעלה מציאות דק מכל דק. ויש מי שפירש קרוב לענין זה בענין אחר וז\"ל ב' יש שני צדדין בממשותה יוצא על הצד השני צדדים מאחריה ומלפניה והוא פתוחה כדי לקבל תוס' רוח הקודש מצד האל\"ף כמו דברים בפי תלמיד והיא הבית וצורתה מזומנת להכיל עיקר האחדות וזהו ביאור ענייניה ותבונת ראיותיה בהבחנת החכמה ובדקדוק שכל. והרשב\"י ע\"ה בר\"מ [פנחס דרנ\"ו ע\"ב) פי' ז\"ל אנכי ביה כ' כתר וביה אי\"ן, וכתר אתקרי מסטרא דאימא עילאה דאדכר לגבה חמשין זמנין יציאת מצרים באוריי', ואיהי ב\"ת מן בראשית דכלילא י' אמירן מסטרא דחכמה בת י' כו' עכ\"ל.", + "וביאורו כי הוא בא לבאר אנכי ה' אלהיך ואמר כי במלת אנכי הרמז לכתר ובאנכי יש אותיות אי\"ן שהוא הכתר ויש כ' שהוא הכתר. ופי' לנו כי נקרא כתר מצד הבינה כאשר בארנו בערכי הכנויים ומטעם זה שנזכר שם יציאת מצרים כמו שנודע שחמשים פעמים נזכר יציאת מצרים בתו' לרמוז אל נ' שערי בינה כאשר ביארנו בשער נ' שערים. ואמר כי הבינה היא בית מבראשית. כוונת האריכות הזה הוא לבאר איך נתחלקו י' דברות ה' בה' ראשונה וה' בה' אחרונה היא מצד י' דברות אשר בחכמה הנשפעות אל הבינה. ומטעם זה אמר בה י'. בחכמה יבנה בית (משלי כד ג) [ג].", + "והנה לפי המאמר הזה ב' היא הבינה.", + "ועוד בשיר השירים להרשב\"י ע\"ה א' דכר ב' נוקבא והנה נקיבה אינה בחכמה כנודע. ועל האמת כל זה הפך דבריו במקומות אחרים שפי' כי ב' לעולם היא בחכמה. ולתרץ זה נ\"ל לומר כי במה שאמר בחכמה יבנה בית וכן במקומות אחרים כי י' מעיין אל הגן שהיא הבינה יתורץ הכל כי אחר שהיו\"ד היא בונה הבית א\"כ חוייב היות שרש הבית ומציאותה הדק נעלם במקורה וא\"כ הם שני ביתים בית נעלמת בחכמה ובית בבינה. עוד יש בית זעירא היא המלכות ומקורה הוא הת\"ת והמעיין היסוד כמו שנתבאר זה בדברי הרשב\"י ע\"ה:" + ], + [ + "באות ג'. המתבאר מתוך דברי ס' בעל התמונה כי האות הזה כחה בבינה ולכן היא שלישית. ונקראת גימ\"ל מלשון גומל כי גומלת לכל ע\"י השלמת הקצוות אל המצוע. ר\"ל ישתנה הדין והרחמים וע\"י תצאנה הפעולות לפעול במהירות כי הוא ג\"כ מלשון ויגמל שקדים (במדבר יז כג). ושני הדברים האלה מבוארים כי ממנה מקבלת הגבורה רחמים ומתרחצת בחלב האם כדפי' בשער מהות והנהגה פ\"ו. ולכן כשהיא (מקבלת) [ממתיק] הדין נמצא שלום בין הדין והחסד. וכן כל ז' ספי' הבנין מקבלות ממנה ועל ידה פועלות במהירות. ובצורתם ו' ז' כי הזיין רמז בנצח והו' רמז בת\"ת כאשר יתבאר. לכן ירמוז הצורה הרוחניות הזאת עיקר יניקתה מן הבינה ומצטיירת בצורתה ע\"י הת\"ת והנצח ולפי' ממשלתה ע\"י החמה שהוא בת\"ת כנודע. ויש שפי' ראש ג' הוא יו\"ד שיש לה ד' עוקצים שהם כתר למעלה וחכמה אל הימין ובינה אל השמאל וחסד תחת שלשתם זהו צורת הראש של הג'. והו\"או שהיא זקופה הוא הת\"ת והרגל שהוא מתוח הוא הימין הפשוטה לקבל שבים והעוקץ רמז למלכות והוא גמול הצדיקים היושבים ועטרותיהם בראשיהם. ויש מי שפי' גימ\"ל רומז לחסד בשביל שגומל טוב לחייבים ומטהרם. ויש מי שפי' בענין אחר ז\"ל ג' יש לה ב' צדדים מטה ועץ המטה אחוז באמצעיתו דוגמא של זוהר עשוי לקבל שפע האותיות של מעלה למטה והיא פתוחה לפנים כדי להשפיע מאותו כח באותיות שלמטה ממנה ויש לה חלון כדוגמתה מפני שכל האותיות הם צורות עומדת בהשוואת החלונות שנבראו בתוכם והם כמו אספקליראות מאירות דומות לזכוכית צבוע במיני צבעונים מזומנים לגמור בהם מעשה. ויש שפי' בראשי תיבות בג\"ד בינה גמול דלים. והדלים הם יסוד ומלכות ונקראו עניים כמו שנתבאר בערכי הכנויים והם מקבלים מן הבינה. וכן היא ג\"כ גומלת חסדים בסוד השפעתה דרך החסד והיינו עוקצה אל הימין צנור השפע:" + ], + [ + "באות ד' אמר בספר התמונה כי היא נרמזת בחסד וכן היא רביעית במספר הפשוט. ואמר כי היא צורה פשוטה שאין לה חיבור עם זולתה והיא מבטת לתפארת שהוא הו\"או. ולא אמר שהיא מבטת לה' מפני שבה\"א ג\"כ הדל\"ת ועי\"ז מבטת לוא\"ו. ונמצא לפי זה רוחניות האות מקבלת מהחסד ומרחמים שהוא הת\"ת. ואמר כי נקרא דל\"ת מלשון ודלת ראשך כארגמן (שה\"ש ז ו) שפי' ענין הבדלה מלשון יחידות. כמו חלק הראש המובדלת מחברתה וכן האות הזאת יחידה בצורתה שאינה מצטרפת בצורה אחרת ואמר כי ממשלתה בשעת ככב. ויש מי שפי' כי הד' פי' של ג' דהיינו כמו שפי' למעלה בגימ\"ל שבראשו יש לה ד' עוקצים וכו' אלא שזאת הפוכה. לרמוז אל הרשעים המהפכים הדברים העליונים ומבלבלים יצועי אביהם ולכן נהפך להם מות מחיים ח\"ו אבל הג' שהוא גמול הצדיקים הם יושבים ועטרותיהם בראשיהם כדפי' לעיל באות גימ\"ל. ויש מי שפי' ד' רומזת לעטרת שעומדת בדלת של המלך כעניה. ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל ד' יש לה ב' צדדים צד נטוי וצד סמוך והיא דפוס להשלים חומר היסודות דבוקה באמצע הג' וחלון שלה יש בו ממשות להכיל מכל צדדיה מלמטה ולא מלמעלה ועכ\"ז נקרא מהות היצירה. ולכן ע\"פ הזהר השכינה נקראת דלת ונקרא כן כשהיא דלה במסכנות וקוצה של הדלת רומז ליסוד המחברה עם התפארת בסוד כי כל בשמים ובארץ (דה\"א כט). וזה נתבאר בר\"מ ובמקומות רבים. גם היא תרמוז בבינ\"ה כי כן באר הרשב\"י ע\"ה (בזהר משפטים דף קכ\"ג ע\"ב) וז\"ל ה' ד' הות מדאתחבר דכורא עמה אתעברת מחד בן ואקרי ה' עכ\"ל, והעתקנוהו בשער השמות בפ\"א.", + "והנה אמר כי הבינה שהיא ה' עיקרה דלת ומציאות הדלת היינו עוקצה שהיא חכמה ופשיט נהרא מכאן ומכאן דהיינו התפשטות הבינה מן הימין שהוא החסד ומן השמאל שהיא הגבורה. נמצאת אומר שמציאות הד' גם בבינה בסוד התפשטותה בחסד וגבורה, וכבר הארכנו בזה כל הצורך בשער הנזכר. ולשון דלת בבינה לא תהיה לשון דלות, אלא לשון דלו עיני למרום (ישעיה לח יד). וכן לשון משנה (פאה פ\"ד) בדלית ובדקל, שהוא לשון גובה:" + ], + [ + "באות ה' פי' בספר התמונה כי עקרה בגבורה. אמנם היא ג\"כ במלכות כנודע בענין שם בן ד'. ואמר כי הוא רמז שמדת הדין יכול לפעול בקש\"ה ורפ\"ה. ואמר כי כל זה בכח הבינה, ואמת כי על ידיה יתרפה הדין או יתחזק כמו שפי' למעלה ולכן תרמוז ג\"כ בבינה. וצורתה י\"ד ומצינו י\"ד לטובה כמו בי\"ד רמה, את הי\"ד הגדולה (שמות יד). היד ה' תקצר (במדבר יא כג). וי\"ד לדין וגם יד ה' היתה בם (דברים ב טו). וכן יש ידות הרבה כמו שבארנו בשער ערכי הכנויים. הקיצור הצורה הרוחניות של אות זה מקבלת עיקרה מגבורה אבל מקבלת גם מבינ\"ה ועל ידה יתרפה הדין ותעשה רפה למטה בקבלתה ממנה. ובשעת לבנה ממשלתה כי על כן היא נרמזת במלכות כח הלבנה. ויש מי שפי' כי אות ה' היא המלכות והד' שלה מורה על חצי גורן עגולה ובאמצע החצי גורן שהם ע' סנהדרין האב ב\"ד עומד והוא הוא\"ו קטנה שתחת הדלת. והכל נרמז במלכות כי היא מוצא הדין והיא הירח העומדת כחצי גורן כירח והנקודה באמצע מלואו. עוד פי' באופן אחר כי הדלת רמז למלכות והוא\"ו קטנה רמז למטטרון בנה של השכינה והוא יונק מבין שדי אמו. וזה צודק קצת לפי מה שכתבנו בענין פי' הה' בשער השמות בשם בן ד'. עוד אמר ענין נכון כי הה\"א היא השכינה עומדת על ד' חיות המרכבה והם א\"ב ג\"ד ויפה הוא. ויש מי שפי' בענין אחר ז\"ל ה' נצבת בדוגמתה פתוחה כדי לקבל שפע מכל צד ופתוחה כנגדה לפניה כי להיות שיונקות כל האותיות ממנה כדרך השפע שהיא יונקת. והיא סתומה מלמעלה כדי שלא יתפשט השפע לצאת חוץ ממנה. וכן כבר בארנו בשער שם בן ד' ובשער השערים כי מציאות הה' היא בשני מקומות שהם בינה ומלכות ובשתיהן על דרך א' כי מציאות צורת הה\"א ג' יסו\"ד. והם בבינה מפני שנאצלו על ידה. ובמלכות מפני שמשפיעים בה והיא מתקשטת על ידם בסוד הזיווג כדפי' בשער סדר האצילות.", + "והנה המלכות היא דלה בהיותה יונקת משתי הקצוות מן הימין ומן השמאל. ואז הנחש מבקש לינק. עד שמקבלת מן האמצע ומצטיירת בעלה בה דהיינו ו' בין שיהיה ו' של ת\"ת ממש או ו' של יסוד אז היא מלאה כל טוב והיינו ה' עשויה כלי:" + ], + [ + "באות ו אמר בספר התמונה שהיא בת\"ת ומפורסם הוא ואמר כי היא פשוטה לרמוז כי הוא עמוד לעולם. ואפשר לומר הטעם כי קודם ברא הקב\"ה העולם בדין וכשראה שאין העולם מתקיים שתף עמו רחמים הרי שהרחמים הם סבת קיום העולם ולכן הרחמים עמוד סומך העולם. ואמר כי פניו הפוכים מן הה\"א לרמוז כי הה\"א הוא דין שאין בו רחמים. וכן אפשר לומר הטעם כי הוא מטה כלפי חסד ומחזיר פניו מן הדין. או אפשר כי הוא מביט לזיי\"ן שלפניה שהוא משפיע בה כאשר נבאר. ואמר כי הוא משגיח מעלה כנגד הכתר לקבל ומשגיח מטה להשפיע למלכות כנודע. ואמר כי ממשלתה בשעת חמה כי כן הוא מכונה שנאמר כי שמש ומגן ה' אלדים (תהלים פד יב). ", + "ויש מי שפירש בענין אחר וז\"ל וא\"ו היא עומדת בזאת הצורה לרשום בה צורת הטבע ולמצוא בה דוגמא נסתרת ונכרת בזו הצורה נקרא חומר קדמון ולכן אמת שהמקום המיוחד לה הוא הת\"ת. אמנם הרמז אליו בהיותו קשור וכלול משש קצוות שהם גדולה גבורה ת\"ת נצח הוד יסוד. ולרמוז על יופיו בכללות הזה נקרא ו' שעולה שש. והיא ארוכה שהוא הנהר המשקה בדרך העלם בסוד הדעת לשאר כל נטיעות הגן כאשר נתבאר בשערים הקודמים. וכמעט שאז נקרא נשמת הת\"ת כאשר רמזנו שם. וכאשר הוא\"ו בת\"ת תקרא וא\"ו עילאה או ו' סתם אמנם לפעמים היסוד נקרא וא\"ו זעירא או וא\"ו תתאה להיות כי הוא ג\"כ כלול מו' קצוות כת\"ת עצמו כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף דגוף וברית חשבינן חד כמבואר בדברי הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים. אמנם יש וא\"ו אחרת והיא בראש הכת\"ר בארנוהו בשער המכריעין בסופו. ולפעמים תסובינה הואוי\"ן ג\"כ על גדולה גבורה ת\"ת ג' ואוי\"ן והיינו ויס\"ע ויב\"א וי\"ט ג' ואוי\"ן. וכן נצח הוד יסוד כאשר בארנו בשער המציאיות. ואלה דברי ר' משה דילאו\"ן ז\"ל בספר השם בווי העמודים. ווי העמודים בסוד וא\"ו של בי\"ה שמ\"ו שהוא מטה משה שש ספירות וכו' ואין וא\"ו בלא שני ווי\"ן והוא רמז ליסוד הנאחז בו:" + ], + [ + "באות ז פי' בספר התמונה כי צורתה בנצח והיא רמז לכלי זיין לנצח בדין. וכן היא מדתו של משה ובה היה נוצח במלחמת עמלק כי היה מרים ידו ואז וגבר ישראל והוא הרמת יד ימין שהוא נצח על השמאל שהוא הו\"ד ואז גובר כח הרחמים וכן בנשיאות כפים צריך להגביה הימין על השמאל וכאשר ירים האדם ידו יראה כזיי\"ן בפשיטות אצבעותיו והוא נרמז בנצח ששם הנצחון ע\"י הזיי\"ן. ואמר כי ממשלתה בשעת החמה מטעם שגובר עליו כח הרחמים ע\"י הת\"ת ולכן מושל בשעת ממשלת חמה שהוא ככ\"ב הת\"ת. הקצור רוחניות האות הזה רומז בצד הנצח לבד.", + " ויש מי שפירש כי הזיין הוא יסוד והא סוד הברית והוא סוד שבת וכמו ששבת עטרה על ששת ימי המעשה כן בזיי\"ן עטרה על הוא\"ו והעטרה הזאת היא עטרה שבברית. וכמו שהשבת נותן מזון לכל שאר ימי השבוע כן האות הזה נק' זיי\"ן על שם המזון הנשפע ממנו והוא הברית הנמשך מהת\"ת שהוא הגוף הנרמז בוא\"ו והזי\"ן ברית והחי\"ת נקבה העומדת לקבל ופוסקת את רגליה לקבל שפע הזכר. ", + "ויש שפי' בענין אחר זיין עומדת בזו הצורה כדי לתקן ההשוואה וחלוק לגולם הנאצל והנעשה מן החומר. ויש מי שפי' ז' רומזת למדת הגבורה שלוקח כלי זיין להלחם ברשעים ולכן זיין מפורסם בדברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים בענין האות הזה הוא היות צורתה רמז אל ו' וי'. והנה היא מתפרשת על ב' דברים כי המלכות בעלותה אל מקומה הא' אל בית אביה כנעוריה הלא תעלה דרך מדרגות הסולם ובעלותה בראש צדיק אז היא עטרה בראש כל צדיק. והכונה כי לבוש הצדיקים בעולם הבא הוא מצד המלכות וזהו ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה א) כי ראתה עולמה בחייה. אמנם זהו מצד מלכות שהוא בהיותה למטה מולכת בעה\"ז אבל בעלותה למעלה מצד הבינה כי ע\"י שהיא האם תעלה אל בית אביה היא עטרה בראש צדיק יסוד עולם וזהו עוה\"ב אין בו לא אכילה וכו' אלא צדיקים יושבים ועטרותי' בראשיהם כי עולם הבא היא הבינה כאשר נתבאר בערכו. וזהו ומרדכי יצא מלפני המלך (שם ח טו) שהיא הבינה בלבוש מלכות מצד המלכות כמבואר ועטרת זהב גדולה מצד עטרה בראש כל צדיק וצדיק. וזהו שראה עולמו בחייו. ובזה יובן למה לא נתנה עטרה לאסתר אלא כתר מלכו\"ת. ומפני שעטרה בראש הצדיק נמצא י' על ו' והוא ז' ע\"כ הוא יום הז' ואין זה מקום ביאורו. וזאת הזי\"ן זעירא כי לא נתפרסם שמה.", + "ועוד יש עטרה בראש ס\"ת והיא נקרא בלשון הרשב\"י ע\"ה (בתקונא י' דף כ\"ג.) תג\"א דס\"ת וזהו בעלותה דרך המדרגות עד החכמה למעלה וזהו עטרת בעלה ואז היא י' על ו' והיא זיי\"ן ואל הזיינין האלה הם רמז התגין וזהו שג\"כ הוא תפארת יום הז'. ולפעמים תתיישב היו\"ד הזאת בראש ג' אבות ויעשו ג' זיונין כענין ש וכן בנצח הוד יסוד. וכל זה שבלי הלקט משדה הרשב\"י עליו השלום:" + ], + [ + "באות ה פירש בספר התמונה שהוא בהוד שהיא שמינית ממעלה למטה ואמר שרומז גם כן בבינה ממטה למעלה ושתיהן דין כנודע. ואמר כי לפי שהיא בהוד מדתו של אהרן הכהן היו לו ח' בגדים כנודע. וכן אהרן היה איש חסד כאמרו (דברים לג) תומיך ואוריך לאיש חסידך לרמוז שהיא ג\"כ מקבלת מהבינה שהיא על החסד אבל עיקרה בהוד. ואמר שצורת אות זה כוללת [ב' אותיות] שהם ד\"ו לרמוז שהיא מקבלת ג\"כ שפע מחסד שהיא ד' כדפי'. והכל עשר לרמוז שהכל נכלל במלכות שהיא עשירית. ואמר שלשון חי\"ת מלשון (עובדיה א ט) וחתו גבוריך תימן לרמוז אל דין ההוד כי הוא העיקר. ואמר כי ממשלתה בשעת לבנה מטעם כי הלבנה היא (כתר) [כח] במלכות וזה נכלל הכל בי' כדפי'. ודבריו סמוכים בדברי הרשב\"י ע\"ה כמו שבארנו בשער נ' שערים שהוד עולה למנין נ' שהם ה' פעמים ו\"ד עולה הכל נ' שעד הוד מתפשטים חמשים שערים וכלם מתגלים ע\"י המלכות כדפי' שם וכלל דבריו כי הצורה הרוחניות של האות הזה מקבלת מבינה וחסד ומת\"ת ומהוד.", + "ויש מי שפי' כי החי\"ת רמז לשכינה הפתוחה למטה כדרך האשה שהיא סתומה מג' רוחות ופתוחה מרוח רביעי לקבל שפע בעלה. ועוד היא אכסדרה שבה משכן הנשמות. ולה שני צלעות, צלע ימין כנגד עדה מצלת וצלע שמאל כנגד עדה שופטת וגוף השכינה על שניהם ורוח רביעי פתוח לקבל לכל הרוצה ללמד זכות יבא וילמד והצדיק נתון בין שתי הכתות להצדיק ולהרשיע. ועוד ג' צדדין רמז לג' אבות זרוע ימין לצד ימין וזרוע שמאל לצד שמאל וגוף שהוא הת\"ת עליהם והיינו ג' ווי\"ן ויסע ויבא ויט כדפי'. ...", + "ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל כי ח' רומז לגבורה מלשון (בראשית לה ה) ויהי חתת אלדים שהיא פחד. ", + "ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל ח' נקראת כך ע\"ש שהיא דפוס לסבת' הגולם גולם רוחני וגולם גופני דמות החי\"ת שהוא צורה לכל הדברים שהם בעלי חיים הטבעיים וע\"כ נק' בלשון חיים. ורמז האות הזה פי' הרשב\"י ע\"ה (בזהר פנחס רנ\"ז.) במלת אחד כי החית נרמז בשמונה ספי' מהחכמה ולמטה עד היסוד. וז\"ל אחד א\"ח כליל ט' ספיראן דאינון א' אין כתר. ח' תמניא ספיראן מחכמה עד יסוד ד' מלכות וכו'. ובמקומות אחרים פי' כי הבינה נקראת ח' מפני שהיא שמינית ממטה למעלה וז\"ל בינה דאיהי תמינאה מי' ספי' מתתא לעילא ע\"כ. ואפשר ליישב ולומר כי כשהבינה כוללת הח' ממטה למעלה אז תקרא חית. ואפשר חי\"ת מפני שהיא השפעת החיות לכל הספי' מן החכמה שהיא מקור החיות השופעת בה. ובזה נתיישבו ונתפשרו דברי הרשב\"י ע\"ה. " + ], + [ + "באות ט' פי' בעל ס' התמונה כי האות זה ביסוד שהוא ט' ואמר שהמדה הזאת היא ז' למספר הימים ואם היא תשיעית למספר הספירות. והטעם הוא כדפי' בשער ערכי הכנויים בערך ימים. ואמר שנקרא שבת לשון מנוחה ולשון השבתה ובטול וחרבה. ונקרא כל, לשון חמדה ולשון כלייה. ולכן לטובים טובה ולרשעי' טי\"ת מלשון וטאטאתיה במטאטא השמד (ישעיה יד). ומטעם זה ממשלת האות הרוחניות הזאת בככב שבתי. ", + "ויש מי שפי' כי הטי\"ת מורה בציורה כי בהתחבק התפארת עם המלכות בזרועותיו הקדושים נשארה המלכות מעוברת מכמה נשמות וכמה מלאכים ועניינים אחרים. והנה צורתה מורה על חבוק הזרועות וקוצה הפנימי מורה על העובר היושב במעי אמו כדפי'. ולכן המעוברת יולדת לט' חדשים כמנין טי\"ת. ובראש בצד השמאל י' להראות שמשם מהיו\"ד משך הנהר והשפע סביב סביב. ואמר עוד שהאות הזה רמז למדת חכמה תשיעי' ממטה למעלה ומקבלת מהכתר כי החכמה שני לו ולכן ארז\"ל (במנחות דף ל\"ד) ט\"ט בכתפי שתים ובו נתעבר כל העולם וממנו יצא כדכתיב (תהלים קד) כלם בחכמה עשית לכן היא בצורת יו\"ד בראשה ומעוברת בהוייות העולם שנתהוו ממנה כדפי'. ויש מי שפי' ט' רומז לגבורה מלשון וטאטאתיה במטאטא השמד שהוא לשון כלייה שהוא מכלת הכל בדין. ", + "ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ש טי\"ת היא כפופה מלפניה וזקופה מכל צדדיה וממנה מתאצלים כל הדברים שהם לבוש השכל והמדעי ר\"ל הנסתר שהם נסתרים בתוכה. ובענין האות הזה בארו בזהר (תרומה דף קנ\"א) ענין גדול שהיא מקור החיים וזו היא סבה שיש מקום ידוע בעולם שאין מתים אנשים בתוכו כמבואר גם מתוך דברי רז\"ל (סוטה דף מ\"ו ע\"ב) והטעם מפני שעל אוירו תלויה אות ט' מצירוף אותיות שבהם נברא העולם. ובשיר השירים (בז\"ח דף פ\"ג ע\"א וע\"ב) ביאר הרשב\"י ע\"ה הפסוק (קהלת ט יד) עיר קטנה במציאות היו\"ד שאז אין מי שישכיל בה שהיא נעלמת וקטנה אל השגת בני אדם ולכן ואנשים בה מעט ולכן היא אומרת (שה\"ש א) אל תראוני שאני שחרחרת. פי' לא תחשבו כי תשיגוני שאני נעלמת. ובא אליה מלך גדול וגו' ובנה עליה מצודים גדולים היינו מציאות בנין הצלע בנין שור מקף סחור לקרתא. וזהו כי הבינה מציאותה ל כמו שנתבאר וכאשר יקיף סביב למלכות מהל' נעשית ט' כזה. ומצאתי אומרים כי ט' היא במלכות בסוד מציאות אור הבינה המקשטת אותה. ואין ספק כי מציאות הט' היא נבחרת ממציאות הה' והוא סוד (זכריה ב ט) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב:" + ], + [ + "באות י' פי' בספר התמונה כי היא המלכות מדה עשירית והיא מכוונת כנגד החכמה הנקרא יו\"ד כמותה. ופי' כי טעם היו\"ד כי אפילו בה אין דמיון וצורה אלא כיו\"ד קטנה נקודה פשוטה מצורה ודמיון כדכתיב (ישעיה מ יח) ואל מי תדמיון אל. והיא אות ברית כנודע. ולשון יו\"ד מלשון (תהלים קז) יודו לה' חסדו כי היא מקום ההודאה וההלול כמפורסם מדוד. וממשלתה בשעת לבנה כי היא מדתה כנודע ואמר כי עד כאן כלל הספי' כסדרן [מא' ועד י' רומז לי\"ס כסדרן] ומכאן ואילך כפי אשר נבאר הם שלא על הסדר. ", + "ויש מי שפי' היו\"ד רמוזים בה ד' ספי' כתר חכמה בינה חסד ובארתים למעלה. ואמר שקוצה העליון שהוא הכתר משפיע שפע לשתי קצוות שהם לשני צדדים זה לימין וזה לשמאל שהם חכמה ובינה ולמטה מהם החסד המשפיע לכל חוט השדרה שהוא הוא\"ו ומשם (מושתקה) [מושקה] כל גוף האצילות ואמר שזה פי' יו\"ד במלואה שהוא י' הראש המשפיע. והו' גוף התפארת וברית קדש. והד' ב' רגלין וב' דרועין והכל נכלל במלת יוד.", + "ועוד פי' עשר ספירות י', שש קצוות ו', ארבע רגלי המרכבה ד'. אשר אין מספר לגדודיו ע\"כ. ", + "ויש מי שפי' י' רומז לחכמה שנקרא י' שהוא גולם בלא צורה. ", + "ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל י' היא צורה רוחניות מקבלת שפע וברכה ונעשית השוואה לכלם וכלם יונקות ממנה והיא קובצת כלם ונעשית כמו דמות צורה זקופה דוממת ויושבת בראש ונעשית ראש לכלן והיא עם כלן וחוץ לכלן והאותיות האחרות הם נסתרות בהיפוך תכליתן עד השי\"ן שהוא קשר של תפילין כי כך אמר שכ\"ב אותיות והשוואתם והכנתם ואותיות הפוכות משתנות בהם כלם הם וא\"ו קשורות זו בזו לגמור פועל ולהכין מעשה וזהו קשר של תפילין ר\"ל שכלן הן דבקות בכח השי\"ן ומכח התי\"ו ונעשית אלף ראש לכלן והיו\"ד כלל כלן והכל מורה על קומתו של הקב\"ה וז\"ש (שמות לג כג) וראית את אחורי ופני לא יראו תרגומו ותחזי ית דבתראי. כלומר תשיג מה שידבק בי ויתחבר אלי הכל ברואי גמור (אבל מה שהיה קודם סבת מציאותי לא תוכל להשיג כדי שלא תאמר עלי כאשר (על) כל האחרים עד שנאמר פ' יצא ממקום פ' ופלוני ממקום פלוני היה ונמצא יחודי חול. ומקום הקדושה בלוע כמו החרב הבלוע בתוך נרתיקו עכ\"ל). ולנו כבר נתבאר במה שקדם שהיו\"ד היא בחכמה וכן לפי המציאות פעמים במלכות ובזרות פעמים היא בבינה. עוד פי' הרשב\"י ע\"ה כי ביו\"ד ג' קוצים וז\"ל בתקונים (תקונא ה' דף י\"ח.) יו\"ד בכל אתר קוצא דיליה לעילא וגיו דילה באמצעיתא וסופא דילה לתתא כללא דאתוון גופא לתרווייהו וקוצא דילה לתתא ברזא דנקודי עכ\"ל. וכוונתו שג' ראשונות נכללות ביו\"ד שהם טעמים בכתר ונקודות בחכמה ואותיות בבינה וזה מבואר ויתבאר בשער הזה ובשער הנקודות ובשער הטעמים בעזר הצור וישועתו. והם סוד ג' מוחות הנרמזים בחכמה שהם ג' יודי\"ן שבשם בן ד' במלוי יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י. וע\"ז נאמר (ישעיה מד ו) אני ראשון בסוד קוצא דלעילא יו\"ד קדמאה ואני אחרון בסוד קוצא דלתתא יו\"ד תליתאה. ומבלעדי אין אלהים בסוד האמצע קוצא מציעאה יו\"ד תניינא. וכל זה נרמז בסוד היו\"ד והיינו ממש סוד אלף קוצא לעילא וכו'. עוד רומזת הי' י\"ג מדות של רחמים שבתוך הכתר המתגלים באמצעות החכמה והיינו י' כללותה עשר וג' יודין הרי הם י\"ג מכילין דרחמי:" + ], + [ + "באות כ כתב בספר התמונה כי אות זה נרמזת במלכות עם היות כל כליה מוכנת לקבל מלמעלה והוא מלשון (במדבר ז) כף אחת עשרה זהב. ופי' כמו כף העשויה לקבל כן זאת עשויה לקבל מבינה שהיא הלמ\"ד כאשר נבאר. וממשלתה בשעת לבנה כי כן ראוי לה כמבואר למעלה. ", + "ויש מי שפי' כי הכ' היא השכינה בסוד הירח שהיא כחצי הגורן עגולה בסוד (שה\"ש ז ג) שררך אגן הסהר והיא לשכת הגזית מקום מושב הסנהדרין. ", + "ויש מי שפי' כף רומזים לשתי כפות מאזני צדק שהם נצח והוד הה\"ד (איכה ג) נשא לבבנו אל כפים. ", + "ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל כ' והדרכים והנתיבות מענין א' נטען הכף של כ\"ב אותיות נקראת כבוד והיא צורת שכל קבוע והוא הנתיב שלה ע\"כ. ולנו האות הזה רומזת בבינה שהיא אמא עלאה [ד] והיא כף אחת עשרה זהב כי מצפון זהב יאתה (איוב לז כב). והיא מלאה קטרת שהיא הקושרת העולמות כלם ומכחה מתייחדים. או אפשר שהם כ' דגושה בסוד כף חובה גבורה. כף רפויה בסוד כף זכות גדולה. ואפשר שתהיה במלכות כדכתיב (שמות לג כג) והסרותי את כפי. בערך בחינות התחתונות שבה והיא דגושה בעת קבלתה מן הגבורה ורפויה בעת קבלתה מן הגדולה. ובתקונים (בהקדמה ד\"ו.) ופעמים רבות פי' כ' כתר בסוד י' ממעלה למטה וי' ממטה למעלה הם שני יודין דהיינו כף שפי' כתר והיינו הכתר בבחינת הבינה וזה מוכרח מכמה מקומות והעתקנוהו בשער ממטה למעלה פ\"א:" + ], + [ + "באות ל' עי' בספר התמונה כי הוא בבינה ולשונה מוכיח עליה כי הוא לשון למוד ובינה. וצורתה מורה כי היא גבוה על כל. וצורתה שתי מדות כ\"ו שהם מלכות ותפארת מלכות תחת הת\"ת כסוס לרוכב עומדת תחתיו לקבל ועליה התפארת כרוכב על הסוס ומתעלה עד למעלה לקבל מהבינה. ונ\"ל כי לכן הוא\"ו לצד שמאל של כף לרמוז כי הוא מקבל מהבינה כי שם עיקר מקומה. והאריך המפרש שם כי ד' אותיות של שם בן ד' הם מעידים על קשר הספירות ויחודם במציאות אותיותיו כדפי' בשער שם בן ד' פ\"ג ולכן גם האותיות האלה מעידים על היחוד והעד בהם כפול. כיצד א' במילואו היא אל\"ף. א' מורה על שם בן ד' שני יודין ו' שבו. הוא ג\"כ כ\"ו הרי אות א' מעידה היחוד ועדותה כפול חותם בתוך חותם. השנית הל' ומ' שעמה. השלישית המ\"ם מ' עצמה הוא כ\"ו ומ' שעמה ג\"כ כ\"ו הרי חותם בתוך חותם. הרביעית ס' [ה] ומ' שעמה הרי חותם בתוך חותם הרי ד' עדים שהם אותיות אלמ\"ס ועדותם שמעידים על היחוד כפול ואפשר שנא' שהיחוד שמעידים עליו היינו יחוד ת\"ת ומלכות שהם כ\"ו כמבואר לעיל. ונחזור לענייננו הצורה הרוחניות הזאת עיקרה בבינה ונרמזות השפעתה במלכות ע\"י הת\"ת ואמר שממשלתה בעת שבתי ואפשר הטעם מפני שבינה שבת הגדול גם כן וביום שבת מזל שבתי כנודע. ויש מי שפי' כל הל' בצורתה למעלה יו\"ד והוא רמז לכתר חכמה ובינה חסד בסוד ד' קצוותיה כדפי' לגבי יו\"ד עצמה, ותחת הי' וא\"ו לרמוז אל התפארת, ותחת הוא\"ו ד' לרמוז אל המלכות, ותחת הד' קוץ עקום לרמוז מטטרון שר הפנים היושב ראשונה במלכות. עוד פי' בל' שהל' רמז לחסד והמ\"ם סתומה רומז לגבורה ולכן סתומה רמז אל הדין ואל עכוב השפע ומ\"ם פתוחה רומז לת\"ת באמצע בסוד הרחמים הממוצעים בין החסד והדין. ", + "ויש מי שפי' שהלמד רומז למלכות שנאמר (תהלים קמד א) המלמד ידי לקרב. ", + "ויש מי שפי' בענין אחר ז\"ל הלמ\"ד היא צורת אור מופלא עומדת כמו מראה השכל שהכל נראה מתוכה והוא הנתיב שלה. והאות הזה פי' הרשב\"י ע\"ה בשה\"ש שרומזת בבינה וכן תמצא כי האות הזה למעלה מכל האותיות לרמוז כי עם היות שכל האותיות תחלתן מחסד ולמטה כדפי' בפ\"ג עכ\"ז יש לה עלייה עליהם בסוד הבינה הגבוה על ז' ימי הבנין:" + ], + [ + "באות מ' פי' בעל ספר התמונה בין סתומה ובין פתוחה שתיהם רמז למלכות. הא' כשהיא מקבלת מן הרחמים ומשפעת למטה ולפיכך היא פתוחה למטה מורה כי שפעה הולך עד התהום וכובש אותו שלא יעלו מימיו ויהפכו הארץ. ושלא ימנעו המעיינות מלתת מים לעולם כראוי. והסתומה להורות כי הוא מאסף כח הדין ומעכבו שלא ירד. ובאו שניהם יחד להורות על תוקף העד הכפול המעיד על הייחוד כדפי' בפ' הקודם. ושניהם יחד כח הרחמים זה בעכוב הדין וזה בהשפעת הרחמים וממשלתה בצדק. ", + "ויש מי שפי' כי המ\"ם חוטמה הוא בדמות ו' הוא תפארת יעקב וגגה העליון הוא אברהם חסד וקרקעיתה התחתון הוא יצחק וכותל שהוא מאחריה הוא השכינה נמצאת המ' ד' חיות המרכבה כזה ועיקרה בשכינה מלכות (הסתומה) אלא שהפתוחה רומז אל המשכת שפע והסתומה מורה על עכוב (ח\"ו). עוד פי' במ\"ם סתומה שהוא בצורת ב' דלתי\"ן מחוברים רמז לשני ההי\"ן מקושרים זה בזה ע\"י התפארת המיחד עולם עליון ועולם תחתון. ונ\"ל לפי זה כי לכן הד' הא' פונה למעלה והא' פונה למטה העליונה פונה להשפיע בתחתונה והתחתונה פונה למעלה לקבל מן העליונה. ", + "ויש מי שפירש מ\"ם פתוחה רמז לזכר שאינו צריך שמירה מ\"ם סתומה רמז לנקבה שהיא צריכה שמירה. ", + "ויש מי שפי' מ' פתוחה אור צ\"ח והמ\"ם אחרת סתומה והכל דבר א'. והנתיב שלה נקרא אור צח ומצוחצח. ולדעת הרשב\"י [ו] ע\"ה כי מ\"ם בין פתוחה בין סתומה רמיזתם בבינה. והחילוק שביניהם הוא כי כשהיא משפעת למטה היא פתוחה וכשאור מתאסף לתוכה ואינה משפעת בספירות אז נקרא מ\"ם סתומה. אמנם היא מרובעת להורות על שהיא רביעא על בטן ד' חיות המרכבה העליונה ומזומנת להשפיע. משא\"כ בסמך כאשר נבאר. ור' משה פי' בס' השם כי מ\"ם סתומה במלכות (וע' זהר אחרי דף ס\"ו: ובמק\"מ שם שיש שם ב' אופנים):" + ], + [ + "באות נ' פי' בספר התמונה כי צורתה בבינה ורומז אל שער החמשים המשפעת ופועלת ע\"י המלכות. ולשון נו\"ן רומז כמו נינם יחד (תהלים עד ח) שהוא לשון רבוי. והכונה כי ממנה נמשך שפע אל רבוי הבריות והתולדות שבעולם והכל ע\"י המלכות המקבלת ממנה ומשפעת שפע רב לנערותיה. כדכתיב (משלי לא) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. ולכן בשעת הלבנה ממשלתה. ויש מי שפי' בנו\"ן כפופה ופשוטה כי העיקר בנו\"ן הת\"ת ולכן נרמזה בוא\"ו כי עיקרה כאשר תקבל מצד הימין הרחמים והחסד ויש זכות להשפיע. ואז היא נו\"ן פשוטה להשפיע למטה. וכאשר נתמעט הזכות והשפע מתעכב אז היא נ' כפופה לרמוז אל קיבוץ השפע לתוכו ועכובו. עוד פי' ב' הנונין במלכות. והחלוק שביניהם כאשר קבלה השפע והשלימה ענין קבלתה אז היא כפופה לרמוז כי היא יושבת בין מרכבותיה לתת טרף לביתה וכאשר היא עומדת בעמידה לקבל על עצמה עטרת ת\"ת בעלה אז היא פשוטה לרמוז על עמידתה לכבוד בעלה. ויש מי שפי' נ' מלשון נוני שהם דגים רומז ליסוד שהוא לויתן נחש בריח נ' העקום רומז למלכות ונ' הפשוט רומז ליסוד שהוא מקבל ממעלה ומשפיע למטה. ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל נו\"ן שני דברים כנגד אור הנסתר ותכונת הקדמון ונעשה הכל דבר א' וע\"ז נקרא משה נאמן והוא מגזרת אמונה שמכחו אמונה ע\"ש הכתוב (ישעיה כה א) ה' אלהי אתה ארוממך אודה וכו'. ר\"ל אב האמונה שממנו נאצלה והוא נאמן בבריותיו. ולכן ב' נונין הם. פשוטה עיקרה בבינה, כפופה עיקרה במלכות. אמנם פרטיה הם רבים כי ראש הנו\"ן הוא יוד המורה על החכמה ותחתיה ו' המורה על הת\"ת וזנבה הכפוף היא המלכות זה משפט הכפופה. והפשוטה על דרך זה אלא שהיא פשוטה ממשכת עד היסוד ועוקצה התחתון מורה על המלכות. והכל ביושר בסוד קו האמצעי לעלות דרך שם אל ביתה הרמתה מה שאין כן בכפופה כי היא כפופה נופלת תחת רגליו. ומפני כן ארז\"ל (ברכות ד' ע\"ב) שנו\"ן בה נפילה. וראש הנון כוללת ג' ראשונות בסוד היו\"ד הכוללת אותם קוץ בראש ושני קוצות בצדיו להורות על סוד סגולתא. ואין לתמוה בזה על האומרים שנון פשוטה בכתר. ובזוהר פ' אחרי מות (דף ס\"ו ע\"ב) (יסוד ו' נון כפופה עליה וא\"ו נו\"ן פשוטה עליה וא\"ו) [ז]. ויש חילוק בין וא\"ו לוא\"ו. ו' דנו\"ן כפופה היא ו' זעירתא יסוד, ו' דנון פשוטה הוא וא\"ו עלאה תפארת. וז\"ל נון כפופה דא מטרוניתא וסמיכה לה ו' זעירא דאיהי יסוד בגין לאתברכא מניה. נון פשוטה אתפשטותא דת\"ת. פירש כי בהיות התפארת משפיע במטרוניתא הן השפעתו מספיק להקימה. ובזוהר פ' בהעלותך (דף קנ\"ה ע\"ב) אמר כי נון כפופה נוק' ופשוטה כללא דדכר ונוקבא כחדא שעליה הת\"ת. וכפופה היא נקבה לבד שאין בה הת\"ת שהוא עקר הדבר [ח]:" + ], + [ + "באות ס'. ופי בס' התמונה כי האות ס' רוחניותה המלכות והרמז אליה כי היא סמוכה בגלותא והיא סתומה מכל צד להורות כי ירושלים הרים סביב לה שהם הכחות הגוערים בקליפות לבלתי יכנסו לטמא היכל מלך ולא יבא בה עוד ערל וטמא וממשלתה בשעת נוגה. ויש מי שפירשו כי הס' היא השכינה נסמכת בת\"ת כד\"א (תהלים קיא) סמוכים לעד לעולם ולכן הס' היא השכינה סמוכה לאות נון שהוא הת\"ת לא' מן הפי' שפי' למעלה והנון הופך פניו אליה להשקותה. ויש מי שפי' כי ס' רומז לגדולה שהוא סומך עליונים ותחתונים. ויש מי שפי' בע\"א וז\"ל ס' הנתיב שלה הוא אור בהיר מפני שהיא מחופפת בסתימותה בכל צד. ובזוהר (תרומה דף קכ\"ז) פי' הרשב\"י ע\"ה כי הרמז שלה בבינה בהיותה מסתלקת מעל הבנים ומסתתמת ומתעלמת בג' ספי' עליונות ואינה משפעת ומפני שמתרבה לסמוך נופלים שהם יסוד ומלכות לכן נא' בו (תהלים קמה) סומך ה' לכל הנופלים. ובפ' בראשית (דף ל\"ה.) פי' שהיא המלכות ולכן לא נזכרה סמ\"ך בענין בריאת אדם עד שנא' ויסגור. כי תפארת נסמך במלכות ומלכות נסמך בת\"ת ועל שניהם נאמר סמוכים לעד לעולם. ואפשר לומר דלא פליגי כי ע\"י שנסמכים ד\"ו פרצופין בסוד השפעת הבינה ומתעלים אל הבינה והבינה נקראת ס' שהוא שש קצוות כלול מעשר והיינו ד\"ו ומתעלים לחכמה דהיינו י' עם ו\"ד דהיינו י' במילואה:" + ], + [ + "באות ע'. ופי' בספר התמונה כי האות הזה עיקרה ביסוד שהוא נקרא עין, עין ה' אל יראיו (תהלים לג יח). והוא עין יעקב שהוא הת\"ת על המלכות וצורתה מורה נו\"ן זיי\"ן וא\"ו שפי' כי היסוד מקבל מהבינה ע\"י נצח ותפארת. וממשלתה בשעת ככ\"ב. כי הוא על לבנה כיסוד על מלכות. ויש מי שפי' העין היא ביסוד ויש לה ב' ענפים ימין ושמאל מהימין יונק צד הקדושה ומהשמאל יונק צד הטומאה בסוד ב' המקורות שבברית א' לזרע הטהור והב' למותר המטונף. [כבר פי' הענין הה בארוכה בשער הצנורות ושם העתקנו לשונו אות באות. עוד פי' כי העי\"ן רמז למלכות ותפארת. והמלכות הוא הענף היושב בתוך הענף הגדול לרמוז שהיא שוכבת בחיק דודה. ויש מי שפי' עין רומז למלכות פי' שכל העינים והמראות והגוונים נראים בה וכלן פועלות על ידה כדפי' בשער הגוונים. ויש מי שפי' בע\"א וז\"ל ע' הנתיב שלה כסא הנגה ויש לה שני ראשים והיא גוף עומד פתוחה לקבל פועל המעשה. ולפי הנשמע מהזוהר מקצת מקומות כי ע' הוא היסוד ונקרא טוב עין הוא יבורך (משלי כב ט) כענין אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג י) וכן וברכות לראש צדיק (משלי י ו) ולפיכך אין עין הרע שהוא מסטרא דשמאלא שולט בו. וזהו הנדרש (ברכות ד\"כ.) אנא מזרעא דיוסף קאתינא וכו' וראיה מעלי עין (בראשית מט כב). ויש עין אחר והוא עין פקוח שאין גבות עינים עליו כלל. והוא בסוד עליון באריך אנפין כנדרש באדרא (נשא דף קכ\"ט ודף ק\"ל ע\"א):" + ], + [ + "באות פ'. פי' בס' התמונה כי האות הזה הוא במלכות והוא מלשון לפאה האחת (שמות כז ט), לפאת צפון, (וכן פאת ים. ונקראת קרן כי היא פנת יקרת. והארמאים הערלים הם קצוצי פאה). וצורת האות מורה כ' היא השכינה ובתוכה אות ברית קדש שהוא היסוד שהוא על ראשה ונכפל כלפי פנים ונכנס לתוכה כמו שארז\"ל הקב\"ה מכניס כלי גדול בתוך כלי קטן. וממשלתה בשעת צדק. ויש מי שפי' כי פ' רמז להקב\"ה ובית דינו כי הכף רמז לוא\"ו תפארת מעוגל בסוד ע' סנהדרין ומלכות שהיא היו\"ד מסכמת עמהם בדין. ונ\"ל על פי דרכו כי היו\"ד שבתוך הכף רמז לתפארת בעלה דמטרוניתא הכף היא המלכות הבית דין בצורת לשכת הגזית כדפירשנו בערכו.", + "ועוד פי' פ' הוא יו\"ד כף יחוד תפארת ומלכות ע\"י הצדיק שהוא הברית. דהברית היא י' רישא דצדיק.", + "ועוד פי' כי היוד היא החכמה והכ\"ף מתפשטת ומתגלגלת מקוצה של י' העליון הוא הכתר הכותר וסובב החכמה מג' רוחותיה. ויש מי שפי' פ\"ף ת\"ת ומלכות וזהו סוד (במדבר יב ח) פה אל פה אדבר בו פי' בהשפעת הת\"ת במלכות ולכן היתה נבואת מרע\"ה באספקלריאה המאירה. ויש מי שפי' בע\"א וז\"ל פ\"ף הם ענין א' נקראים צורות שכל והנתיב שלהם נקרא אור הגדולה הנקרא חזחזית כלומר מקום מוצא חזיון החוזים ולכן המלכות נקראת פ' כי הוא מקום הכניסה והשער לכל האצילות. ובזולת זה היא הפ\"ה המדברת ומגלה האצילות העליון. והסוד בה' מציאות י' דהיינו מציאותה הנעלם ומציאות אגן הסהר הסובב על נקודת הטיבור והיינו י' בתוך הירח וזהו סוד ה' וכן ממש מציאות פ\"ה וזהו ה\"י ה\"י שבשם בן ד' במלוי יודין כזה יוד ה\"י וא\"ו ה\"י. וצורתו האמתי כזה. והענין כי הבינה ג\"כ פה כי היא המגלה כל סוד ג' ראשונות וזהו שנקראות שתיהן שכינתא עלאה ותתאה וכן פיו\"ת וכן ההי\"ן. ואין ספק בסוד השפעתן במהירות ולכן פתוחות ונקראות פיות שפעמים פתוחות ופעמים נעולות מושפעים ולא משפיעים ולכן כפופות נעלמות פתוחות מן הצד. ונקודות היו\"ד לצד השמאל כמשפט ה\"י ולא לימין במשפט י\"ה שהוא רחמים כמבואר בשער ממטה למעלה:" + ], + [ + "באות צ' פירש בס' התמונה כי רמוזה בצדיק יסוד עולם ובה נו\"ן י'. הנון בבינה והיוד במלכות ושתיהן ביסוד, לרמוז כי היסוד [מחבר] שתי המדות יחד. עוד פי' אחר [ט] וזה עקר. ואמר כי ממשלתה בשעת חמה. ואפשר הטעם כי החמה מכח הת\"ת וחבור אלו המדות העיקר ע\"י הת\"ת ולכן ממשלתו בשעת חמה כי שמש ומגן ה' צבאות.", + "ועוד שגם יתייחס ענין שמש אל היסוד כאשר נתבאר בערכו בס\"ד. ויש מי שפי' כי הצדי\"ק בצדיק יסוד עולם ושתי ענפיו רמז אל שני צנורותיו הימני והשמאלי כדפי' בפ' י\"ט ובשער הצנורות.", + "ועוד פי' כי צ' רמז למלכות ושני ראשיה רמז לב' התפוחים העליונים שעל שמה נקראת שדה התפוחים כדפי' בע' שדה. ויש מי שפי' צ\"ץ ת\"ת ומלכות כי צד לצד נבראו עד שהפרידם. ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל צ\"ץ הוא מושכל ומושפע והנתיב שלהם נקרא גלגל המרכבה והוא מקום הטהרה ששם משתוים כל דברי הטהרה והוא מורה עליהם. ולפי המוסכם בזוהר ובספר הבהיר כי האות הזה כמשמעו ביסוד עם התיחדו במלכות וצורתו מוכיח עליו שהוא י' יסוד ונון כפופה מלכות. וכן לא נקרא צדיק אלא בהיותו מתייחד בצדק. ובזוהר פרשת בראשית (בהקדמה דף ב' ע\"ב) פי' כי הצדיק עיקרה נ' י'. אמנם היו\"ד היא י' של יסוד עולם של זכר והנו\"ן של המלכות והנה הי' הופכת פניה מן הנון לרמוז אל ד\"ו פרצופין שהיו קודם בתחלת הבריאה כדכתיב (תהלים קלט ה) אחור וקדם צרתני ולא היו הכרובים פנים אל פנים ולכן יוד רוכב על נון והופך פניה ממנה. ועכ\"ז עיקר הצדיק ביסוד ושמה מוכיח עליה ואפשר הטעם כי הוא המייחד' ואף אם אינם פנים בפנים. ובצדיק ארוכה בארו בתקונים (בהקדמה דף ט\"ו.) כי היא רמז לצדיק יסוד עולם ביחוד הבינה וזהו הטוב הצפון לצדיקים לעתיד לבא. ובפ' כ\"ו נרחיב הביאור באותיות מנצפ\"ך בע\"ה:" + ], + [ + "באות ק' פי' בספר התמונה כי היא בת\"ת מלשון (תהלים יט) ותקופתו על קצותם. כי הוא הסובב והמקיף. ועיקרה במלכות והיא הכ' שעל הוא\"ו שהוא תפארת מקבלת מהבינה. כלל הדברים כי הו' מקבלת מהבינה ומשפיע למלכות וזה כונת האות. ועקרה במלכות ופתוחה למטה להשפיע בסוד ההקפה. וממשלתה בשעת לבנה שכן היא במלכות. ויש מי שפי' בע\"א ז\"ל ק' ענין וצורה של זוהר שמשם היו לוחות הברית שנתנו ע\"י משרע\"ה וע\"כ נקרא הקב\"ה אלהים קדושים שהוא קדוש בכל ענייני קדושות והענין הנתיב של זה האור נקרא כסא הכבוד. ובזוהר בפרט בשיר השירים נראה בפי' כי האות הזה רמז אל הנחש העקום בזנבו והוא מתקרב אל הקדושה ונראה כקוף בפני בני אדם. ואפשר שיהיה הרמז אל המלכות [דקליפה] ונקראת קוף פי' מלשון קופה שהיא מקבלת הכל:" + ], + [ + "באות ר' פי' בספר התמונה כי האות הזה היא ביסוד והיא אות פשוטה שאין לה הרכבה באחרת ומשך שלה מגיע למלכות. והיא לשון ירושה מלשון (דברים א כא) עלה רש כי היא ירושת הצדיקים לעוה\"ב כי שם מנוחת הנפשות והוא עה\"ב עולם שכולו שבת ולכן במזל שבתי ממשלתה. ויש מי שפי' כי הרמז בה במלכות שהיא ענייה ודלה מלשון (משלי ל ח) ריש ועושר אל תתן לי. וקרוב לזה פי' בזוהר בקצת מקומות. ויש מי שפי' בע\"א וז\"ל ריש הוא ענין יסוד ההויות והוא הנתיב שלה מיסודי כל ההויות. ובזוהר ג\"כ נראה שהיא חכמה ופי' ר' ראשית חכמה והנה לפי לשון רי\"ש פירושו ראש והחכמה היא ראש לגלוי האצילות כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר. ובמקום אחר פי' שהוא לשון עניות ודלות כדפי' לעיל.", + "והנה יש חילוק גדול בין ד' לרי\"ש עם היות שרמז שתי האותיות בה אל הדלות והעוני כי הדלת יש בה קוץ והעוקץ הזה רמז אל היסוד כדפי' בפ\"ז אבל רי\"ש אין בה עוקץ כלל לרמוז על העניות יותר שאפילו היסוד אינו עמה אלא היא לבדה. ובה שני ווי\"ן הא' המשוך אל הימין הוא בחסד והגג השמאלי הוא גבורה ועליו עוקץ בסוף הגג השמאל לרמוז שנתמעט היסוד ויונק מצד הגבורה בסוד יצחק שהוא קץ ח\"י יסוד נטיל לשמאלא כדפי' בשערים הקודמים. ומפני הסתלקו אל הגבורה נשארה המלכות דלה מן הדלות עד ישקיף ה' וירחם:" + ], + [ + "באות ש'. פי' בס' התמונה כי רמז האות הזה היא בבינה ושלשה יודין הם שלש ראשונות ושלשה ווי\"ן הם ג' אבות והכ' ההפוכה למעלה היא מלכות בסוד היסוד לקבל שפע מאלו הספי'. ועיקרה בנצח כי על ידו תתחבר החבור היפה הזה. והיא ג\"כ בבינה כדפי'. וממשלתה בשעת ככב. ויש מי שפי' ש' רומז למלכות מלשון (שה\"ש ו ו) שנייך כעדר הרחלים פי' שהוא שיני [ההר] שיושבי העיר יושבים שם כדי שלא יכנסו האויבים בעיר כך יושבת בשערי המלך ושומרת עצמה שלא יכנס לה זר. ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל ש' כבר אמרתי באות י' שהוא רומזת קשר של תפילין והנתיב שלה נקרא ממשות הפעולה. והמוסכם בדברי הרשב\"י ע\"ה בזוהר כי השי\"ן רומזת ג' אבות שהם גדולה גבורה ת\"ת והרמז בה ג' ווי\"ן של ויס\"ע ויב\"א וי\"ט שהם ג' אבות וירמוז ג\"כ אל נה\"י בכלל הווין בסוד שהם נכללים עם הקוים קו החסד קו הדין קו הרחמים ועכ\"ז שרש השי\"ן דהיינו נקודה שתחתיה שבנחושתה הרמז לה בבינה או במלכות בסוד ממטה למעלה או ממעלה למטה כדפי' בשער ממטה למעלה:" + ], + [ + "באות ת' פירש בס' התמונה כי רמז האות הזה בגבורה מורה דין ולכך נאמר (יחזקאל ט ד) והתוית תיו וארז\"ל (שבת דף נ\"ה.) כי ששה מלאכי חבלה נתפשטו בענין ההוא וזהו רמז הואו ההפוכה (היינו רגל של התיו) שהיתה דרך רחמים ונהפכה לדין כמו (שמות ט ג) הנה יד ה' הויה המלכות נהפך לדין מרחמים והפך השם מורה דין. ומלת תיו כמו (במדבר לד ז) תתאו לכם הר ההר פי' גבול ושיעור לדין. ויש מי שפי' ת' רומז למלכות מלשון והתוית תי\"ו וגו' שכל הרשומות והמראות נראים בה. ויש מי שפירש בענין אחר וז\"ל ת' הוא כנגד תיק של תפילין והנתיב שלה נקרא שלום. ובזוהר מקומות רבים פירש הרשב\"י ע\"ה ת' תפארת. ואפשר לומר כי לשון תיו מלשון תאוה. כמו הן תו\"י שדי יענני (איוב ל\"א) והטעם כי הוא תאוה לעינים ונחמד למראה. או יהיה מלשון אות והטעם כי התפארת מצד היסוד הוא אות. ובזוהר פרשת חקת (דף ק\"פ ע\"ב) משמע כי האות הזה נרמז במלכות והיא מורכבת משתי אותיות והם רי\"ש או דל\"ת שהכל אחד כדפי' בפכ\"ג כי שתיהם מורות על עוני המלכות ודלותה וכן יש בה אות נ' [י] ומשמע התם דהנו\"ן הרמז שלה בסטרא אחרא דקיימא בשיפולי דמשכנא ולשון נ' מלשון לא תונו כי הקליפה מאנה את האדם ומראה לו פנים מאירים יורד ומשטין עולה ומקטרג ואחריתה מרה כלענה כדפי' בשער היכלי התמורות. נמצא לפי זה כללות האות הזה רומז במלכות עם כללות אבן נגף אשר ע\"פ הבאר:" + ], + [ + "באותיות ך ם ן ף ץ בס' התמונה פי' כי אותיות מנצפך הם מרמזות בבינה ים המלח כי הוא הנותן מלח וטעם בכל העולמות וכן אלו האותיות הם בסוף התיבה והם במעלות ה' נקודות הנותנים מלח בכל התבשיל. ובז\"ח שה\"ש (דף ע\"ט) בפסוק מישרים אהבוך (שה\"ש א) פי' אליהו ז\"ל מישרים אנון שאר אתוון דאשתארו ומאן אינון מנצפ\"ך דלית בכל אתוון דאתקרון מישרין בר אילין. ואינון דאתכפלו משרים אילין באילין מ' בם' נ' בן' צ' בץ' פ' בף' כ' בך' אלין משרים אילין באילין ודא בדא דהא עשרין ותרין אתוון כלילן כך אינון דאשתארו דאינון מישרים אהבוך לאתכללא עמך באינון עשרין ותרין אתוון. אילין מישרים אינון אתוון טמירן גניזן גו עלמא עלאה. וכד אתגניז אור קדמאה אתגניזו אתוון אילין והוה ידע לון אדם. בתר דחטא אדם אתגניזו כמלקדמין. עד דאתא אברהם וידע לון ברוח קודשא דשראת עליה. לבתר אורית לון ליצחק [דכתיב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק] ויצחק אורית לון ליעקב ויעקב אורית לון ליוסף. כיון דמית יוסף ובני ישראל הוו בגלותא אתגניזו אתוון ואסתלקו כמלקדמין עד דקיימו ישראל על טורא דסיני ואתמסר אורייתא לישראל ואתגלו אתוון והוו ישראל ידעי לון על ברירו דילהון ברזא דשמהן גליפן עד דחטאו. כיון דחטאו כתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב והוה ידע לון משה ויהושע ושבעים זקנים ובהו עאלו לארעא. כיון דאתבני בי מקדשא ואתגלי שיר דא אתגליפו אלין אתוון בעשרין ותרין אתוון רזא ב\"ך והיינו מישרים אהבוך וכתיב אתה כוננת מישרים, וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים כלהו ברזא דאילין אתוון דאקרון מישרים ואילין אתוון כתרין גניזין גו עלמא דאתי אינון. וכלהו נביעו בתר נביעו גו מחשבה בגליפו דרזין דשמהן קדישין בגליפי דכר ונוקבא לאסתכמא כחדא דהא לית בכל אתוון אסתכמותא אילין באילין למהוי דא בדא בר אלין עכ\"ל.", + "ולפי האמת אין כונת אליהו במאמר הזה לומר לנו שמציאות צורת האותיות ושמותם נשתכח מהם שהרי היו לישראל ס\"ת שכתב להם מרע\"ה א' לכל שבט ושבט וא' בארון. ואין ספק כי היו הס\"ת עשוים כהלכה ובהכרח כי מנצפך שבסופי תיבות היו כהלכתן וא\"כ למה ישתכח צורת אותיות אלה מישראל יגיהו ספריהם מתוך ספרי מרע\"ה וימצאו כתוב ומפורש. אבל הכונה לאליהו ז\"ל בזה הוא כי להיות שהאותיות הם אור הספי' מחסד ולמטה כדפי' בפ\"ב ובשערים הקודמים והנה האצילות הזה שהם ז' ימי הבנין נכללים בהם. וכן באו בה האותיות בחמשה מוצאות כאשר נבאר והרחבנו הענין הזה בשער חמשים שערים.", + "והנה להיות שנאצלו מתוך הבינה בהכרח נצטיירו מציאות ה' אורות בבינה שהם ה' ספי' גדולה גבורה תפארת וכו' תפארת בו נכלל יסוד ומלכות בסוד גוף וברית חשבינן חד ובסוד פרצופין. נמצאו לפי האמת בתוך הבינה ז' ימי ההקף נכללים בה' והיינו ה' שבבינה וכאשר הספירות נתפשטו נשאר המציאיות האלה של חמשת הספירות הנעלמות בתוך הבינה והם מקורות לספי' הנאצלות וז' ימי הבנין מקבלות מהן והם מקורות אליהם. ונודע כל משפיע זכר בערך המושפע והמושפע נקבה בערך המשפיע וא\"כ נמצאו שאורות מנצפך שהם האותיות הישרות הנקראים מישרים שהם אורות החמש ספי' ביושר בדרך המשפיע ומנצפך הכפופות הם מושפעות בצרוף שאר האותיות שכללם ג\"כ בה' מוצאות הם נקבות אליהם מקבלות מהם והיינו שמתייחסים מנצפך הכפופות לנקבות אל מנצפך הפשוטות כדקאמר ואינון דאתכפלו משרים אילין באילין וכו' ואח\"כ אמר שנתייחדו עם ך\"ב אותיות כנראה שהם ג\"כ מתייחסים אליהם בסוד המושפעים אל המשפיעים לפי שהם מקור לכל כ\"ב מפני היותם כלים אל ה' אורות נעלמות בבינה בסוד האור שנתעלם לצדיקים לעתיד לבא דהיינו אור ה' אורות אלו הנעלמות בבינה והם מושפעים מתפשטות ומתאצלות מתוך עמקי החכמה שמשם יונקים המאורות ההם מאורות מתעלמים מהם אשר שם, וז\"ש כתרין גניזין גו עלמא דאתי אינון וכלהו נביעו בתר נביעו גו מחשבה וכו'.", + "והנה מה שנתעלם לאדם וכן לכלם, הענין הוא סוד הה' אורות העליונים שלא היו מאירים בהם ודרכי כחותם שלא זכו אליהם אלא אותם הראוים לזכות לעה\"ב בעודם בחיים חיותם והיינו ויתנצלו וכו' (שמות לג ו) וז\"ש ובהו עאלו לארעא פי' באור שנתגלה מהם עליהם יכלו לטהר ליכנס לא\"י ולכבוש ז' עממים ולשבר ז' קליפות השולטים בא\"י כדכתיב (בראשית יב ו) והכנעני אז בארץ סוד ארור כנען נחש הקדמוני. וזהו סוד האותיות מנצפך. וכדי לייחס כל א' במקומו הראוי לו לא נטריח את עצמנו כי יש כמה פנים לפנים ואין לנו גלוי בלתי אותן שבארו בתקונים שהוא היסוד הצדיק ועליו נא' טוב הצפון לצדיקים לעה\"ב. ואין ספק שבצדיק זה כלול ג\"כ ת\"ת כי הוא ג\"כ נקרא צדיק שנאמר (תהלים קמה) צדיק ה' בכל דרכיו וכמו שנתבאר בערכו. ובזה ידקדק המעיין ויועילנו בה\"ו:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים נתעסקנו בביאור כ\"ב חפצים כל א' ואחד לבדה כפי הנמצא בדברי המפרשים והרשב\"י ע\"ה כפי אשר הורונו מן השמים. ראוי עתה לבאר מציאות האותיות בכללן יחד. והענין הזה נתבאר בזהר פרשת תרומה (דף קס\"ז) ולא נעתיק לשונו שכבר העתקנוהו בשער התמורות. ונתבאר שם כי מציאות האותיות הם בג' בחינות שהם אור מים רקיע. אור הוא האצילות במציאות דק בעת אצילותם מבינה לחסד ועדיין בחסד היו במציאות אור מפני ששם עדין לא נתגלו הדברים בעצם ולא נתהוו בהויה מתגלית אלא כאור הזה שהוא פשוט מגשם ממשי. ואח\"כ מהמשכת הדברים מהחסד אל הגבורה מה שהיה אור בחסד בהעלם בהמשכתן והתפשטות קצת הדברים ההויות נתעבו ונתגלו במציאות מים. פי' שלגלוים ממה שהיו בחסד אל מה שהם בגבורה הם בהבדל הרבה בהגלות ההויות מאור אל מים כי המים הם ממשיים גשמים מתגלים. ואין תימה באמרנו כי בגבורה נתהוו מציא' מים עם היות שהמים הם בחסד והאש בגבורה שמציאות המים האלה הם מים בסוד הצטרפות הגדולה אל הגבורה כמדוקדק לעיל מתוך דברינו וכן ביארו במאמר הנז'. וכאשר מתפשטים עוד המים הנזכר מתהווה מהם הרקיע דהיינו מציאות הויה מתגלה ומתעבת יותר מהמים. והיינו בסוד התפשטות האותיות עד הת\"ת ששם הרקיע.", + "והנה מקרה האותיות בצורת רוחניות כמקרה הוולד במציאות הוייתו כי במוח אביו הוא בסוד אור כח דק המתפשט מהמוח עד בואו סמוך ליציאתו מכח אביו אל בטן המלאה שהם מים. ובתוך המים ההם מתגלם ומתעבה הוולד. וזהו מציאות רקיע. ומקרה זה קרה לה' ספירות שבהם נכללות כל ז' ימי ההקף כדפירשנו בפ' הקודם. ולכן במעשה בראשית ה' פעמים אור וה' פעמים מים וה' פעמים רקיע. והספירות והאותיות ענין אחד להם ולכן נתייחסו בג' מציאיות האלה שהם אור מים רקיע. והאותיות נחלקות אל ה' מוצאות שהם אחה\"ע גי\"כק דט\"לנת בו\"מף זס\"שרץ והם נרמזים בה' ספירות שהם גדולה גבורה תפארת נצח הוד כי יסוד נכלל בת\"ת גוף וברית חשבינן חד כדפי' [יא]. וחילוקם לפי הנראה אותיות אחה\"ע הם בגדולה ולהיות שהגדולה היא היותר נעלמת וקודמת לשאר הספי' כן אלו האותיות קודמות במוצאן לשאר האותיות והם נעלמות בתוך הגרון. וגי\"כק הם בחיך והם בגבורת מתגלים יותר מהראשונות ונסתרים יותר משאר האותיות. ודטלנ\"ת הם בלשון והוא בת\"ת והיא מתגלה יותר מחסד וגבורה וכן נקרא הת\"ת לשון כנודע ופי' בשער י' ולא ט'. ואותיות השיניים הם זסשר\"ץ והם בנצח אצילות רביעי והם נגלות יותר משאר האותיות והם חצוניות במוצאם משאר האותיות. ואותיות בומ\"ף הם אותיות השפתים והם בהוד שהיא מתגלה יותר משאר הספי' הנזכר ולכן הם חצוניות מכל שאר המוצאות והם הלכו דרך אצילותם בסוד אור מים רקיע כדפי' במאמר הנזכר.", + "והנה האותיות מציאות מקור הווייתם הם מהבינה כדפי' כי משם תחלת גלוי הארתם אבל בסיוע החכמה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בשה\"ש (בז\"ח דף פ\"ז ע\"ב) וז\"ל בשעתא דאתוון נפקו מגו עלמא דאתי כו'. שכינה עלאה נקרא עלמא דאתי ודקדק באמרו מגו להורות על תוכיותה דהיינו בחינתה מהחכמה. וכן אתמר שם ת\"ח בראשית, בהאי ראשית רזא דנקודה עילאה. ברא אלדים, בחילא דהאי נקודה נפקן אתוון ואתציירו בתקונייהו.", + "הנה שהאותיות הם בבינה עם היות שהם בסיוע בכח החכמה כדקאמר בחילא דהאי נקודה. ועם זה יובן שנדרש (שם ע\"א) וז\"ל אתוון אינון רשימין ברזין עילאין, דהא כלהו נפקו מרזא דחכמתא עלאה באינון ל\"ב שבילין דנפקי מחכמתא. והכונה כי ע\"י סיוע השבילין שבחכמה שנשפעו בבינה אותו השפע נתהווה בבינה הויות האותיות ולא הויה ממש אלא הוויות האור כדפי' לעיל מה שאין כן בחכמה שלא היו בה אפי' במציאות האור ולא זולתו לרוב דקותן. ואין לפרש שממש היו האותיות מחכמה שכבר באר הענין הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ע' דף קכ\"ג ע\"ב) ז\"ל וגביהם, דא אימא עלאה דאיהי ע\"ג ספיראן דאינון תחותה דמינה כל אתוון. וגובה להם, דא חכמה דמינה נקודין. הרי בפי' אמר שהאותיות הם מבינה משא\"כ נקודין שהם בחכמה כאשר נבאר בע\"ה. וכאלה הרבה בתיקונים. ועל חלקי הדרוש הזה שנתעסקנו בפרק זה כיון בעל ספר יצירה במשנה אחת ז\"ל עשרים ושתים אותיות חקוקות בקול חצובות ברוח קבועות בפה בחמשה מקומות אחה\"ע בומ\"ף גיכ\"ק דטלנ\"ת זסשר\"ץ עכ\"ל.", + "והנה כבר נתבאר בשער אבי\"ע ענין רשימ\"ה חקיק\"ה חציב\"ה עשי\"ה ובארנו כי הרשימ\"ה יותר דק מהחקיק\"ה והחקיקה יותר דק מן החציב\"ה והחציב\"ה יותר דק מן העשי\"ה כמבואר שם.", + "והנה אמרנו כי בחכמה אין מציאות הוויות אותיות כלל ותחלת הוויתן הוא מהבינה. ולהיות שבחכמה שהיא הדקות הגמור שהוא הרשימ\"ה לא הי' מציאות הויית האותיות כלל, לכן לא הזכירה משנתינו רשומות כמנהגו והתחיל מחקיקה ואילך ואמר חקוקות בקול דהיינו הווייתם בבינה שהיא נקראת קול ולכן אמר חקוקות בקול ואע\"פ שגם ז' ספירות נקראות קולות עכ\"ז עיקר הקול הוא בתפארת בתוך הבינה וע\"י מציאותו בבינה נקרא קול. והחציבה שהיא ענין רקיע גלוי אמיתי. כי המים אינם (כלל) אלא בחינה אמצעית בין אור ובין רקיע ועקרם הוא ברקיע שהוא בתפארת כי לא תקרא מערכת בעצם אם לא ברקיע או בבינה מפני ששם תחלת המערכת. ולזה אמר חצובות ברוח כי רוח הוא התפארת האויר האמצעי המכריע בין האש והמים כדפי' למלעה בשער המכריעים והוא התפארת ובו החציבה. ואח\"כ אמר קבועות בפה ענין הקביעה בפה היינו עשייה ופה היא המלכות. נמצא לפי זה בריאה בבינה דהיינו חקיקה, יצירה בת\"ת דהיינו חציבה, קביעות דהיינו עשייה במלכות. וכן נתבארו בריאה יצירה עשיה במקומות אלו בתיקונים והעתקנוהו בשער אבי\"ע.", + "וענין בה' מקומות דהיינו ה' שמות כמו ברוך המקום. ומקום עולה יהו\"ה והיינו ה' שמות ה' ספירות כדפי' לעיל. זהו הנראה לנו בפי' המשנה הזאת ע\"ד דברי הרשב\"י ע\"ה שהקדמנו. ואין לתמוה על המשנה שסדרה סדר המוצאות שלא על סדר הספירות שפי'. משום דנקט סדר האותיות דהיינו אחה\"ע דהיינו הא', בומ\"ף דהיינו ד', ואח\"כ זסשר\"ץ דהיינו ה'. ולא כיון לא סדר המוצאות ולא סדר הספירות. ואמנם המפרשים אמרו שאותיות גדולות הרמז בחכמה, ואותיות בינונים בתפארת, ואותיות קטנות רמז במלכות. ירצה כי כאשר האות גדולה ירמוז היותה מאירה באור בחכמה השופע עליה וכן בינונים מאיר באור התפארת וקטנות מאירות באור המלכות. ויש לזה הריסה מהזוהר (פ' לך צג) כי בפירוש אמר דה' דהלה' תגמלו זאת (דברים לב) שהיא רבתי שהיא בבינה לרמוז אל אורה ואח\"כ אמר כי היא לרמוז סוד לבנה במלואה ואמר שם שזה האחרון עיקר. כדפי' בערכי הכנויים בערך ה'. וכן קרוב לזה בפ' ויקרא ד\"א (באתוון זעירין או רברבין) נמצא שאין הכרח לדבריהם כלל:", + "ועתה צריכין אנו להקדים הקדמה אחת ובה יוכלל עסקנו בשער זה. והענין כי עם היות שאמר אות פלונית תרמוז בספירה פלונית. אין הכונה שממש תרמוז האות ההיא אל עצם הספירה ההיא כי אין האותיות כל עצם הספירה ממש אמנם הם צורות נבדלות מתפשטות ומתאצלות מעצמות הספירות. ואין ראוי לחשוב שיהיו הצורות האלה צורות נבדלות מהספירות וענין בפני עצמן כמלאכים וכמרכבות, אמנם הם חלק מחלקי הספירות. והענין כי בכל ספירה וספירה אלף אלפי אלפים ורבי רבבות מיני אצילות ועולמות וענפים ומציאיות אשר לא יכילם רעיון ושכל אנושי ואף לא מלאכים. ויש אות שגלה במציאותו קצת ענפים מספירה פלונית ויש אות שיגלה קצת ענפים מאותה ספירה עצמה ולא אותם הענפים אבל זולתם. ויש אות שיגלה הדבר יותר בכללות ויוכלל בה הענפים שכוללים אותם ארבע אותיות או חמשה וכיוצא ונכללים באות זה לרוב דקותה וקרבתה אל עצם השרש. ויש אות שיהיה התלוותה בת\"ת. אבל אותו הת\"ת אפשר שיהיה ת\"ת שבמלכות או ת\"ת שביסוד או ת\"ת שבגבורה וכן לשאר הספי' וחילוקם ומציאותם ובחינותם. ועם זה יתכן עתה שעם היות שאות ו' בת\"ת כמפורסם עכ\"ז היא נכללת באותיות בומ\"ף שהם בשפה כדפי' שהם בהוד וע\"ד זה לכל המוצאות ועד\"ז לכל הספירות הכל לפי הענפים והכל לפי הכללים והפרטים. ונאריך בהקדמה זו עוד קצת. והענין כי החיות והמרכבות והאופנים המשתלשלים בתוך ההיכלות כלם שואפים ושואבים רוח חן ואצילות ושפע ומזון וחיות מתוך הספי' כל א' אל ענפים הידועים ואל מציאות בחינה ידועה כפי הבחינות וכפי המציאיות כמפורסם אצל מאצילם ובוראם. ואחר שכן לפי זה ימצא האות נרמזת מדרגה אחר מדרגה לאלפים ולמאות זה אחר זה עד עלות הדבר בשרש כל המדרגות שהם נרמזות שם. ולפי זה ימצאו אותיות ו\"ה בת\"ת ומלכות. וכן יימצאו מיוחסים אל פני אדם ופני נשר שבחיות שהם שואבים מהם והם עצמם ו\"ה. אלא שאלו מקור לאלו וביניהם חלוק רב. וכן יתייחסו לאוריאל ורפאל. וכן דרך כל המדרגות אשר יתאצלו אלו מתוך אלו מדרגות אחר מדרגות. אלא פעמים בענפים ולא בשרשים, ופעמים בשרשים ולא בענפים, ופעמים בזה ובזה כפי מציאות האותיות בתכונתם. והענין עוד כי ופעמים ירמזו אל המקורות העליונים והעילות בעצמם, ובמקרה אל הענפים התחתונים. ועד\"ז ישתנו האותיות ברוחניותם ובמציאות אצילותם עד היותם אותיות שוות כענין ו' עלאה ו' זעירא שזו תרמוז בשרש שהוא הת\"ת וזו תרמוז בענף שהוא היסוד ולפעמים תרמוז במקום השרש שהוא וא\"ו עילאה בכתר. ועכ\"ז הכל אחד מיוחד מתקשר בקשר אמיץ וחזק כשלהבת הקשורה בגחלת כן העלול קשור בעילתו ואין ראוי להפריד זה מזה. ומפני חוסר ידיעות יחוד וקשר העולמות והשתלשלותם זה מזה נעלמה ידיעת פעולת השמות, ואף אם נמצא פעולתם במגילת ספר. והרודף אחר פעולת השמות ימצא מרורות פתנים בדבשו כי אפשר לו להרכיב טוב ברע או רע בטוב או לפחות לבלבל יצועי אביו ואז יחלל ויקצץ ח\"ו, ואעפ\"כ ראוי לצנועים לחפש אחר ידיעתם כי הם טובים לדעת גדולת יוצרנו ושיהיה בעולם הבא מאותם המשיבים טעם בידיעת סתרי התורה וסודותיה.", + "והנה נשלם הפרק ונכלל השער הזה בילא\"ו:" + ] + ], + [ + [ + "שער הנקודות הוא שער כ\"ח:", + "אחר שבשער הקודם בארנו ענייני האותיות הערה מספקת נבא בשער זה לבאר ענין הנקודות בכלל ופרט אחד לא' למצוא חשבון כפי הנמצא בדברי הרשב\"י ע\"ה בעה\"ו:", + "פרק ראשון:", + "המפורסם בכל חכמי ישראל קבלה מפה אל פה מעזרא הסופר והוא קבל מפה אל פה עד מרע\"ה מסיני מפי הגבורה שהנקודות למיניהם הם י\"ב ואלה הם ה' מלכים וסימנם פיתוחי חותם שהם חותמי המעלות קודש לה'. ושמם שורק בו'. חירק ביו\"ד. צירי. חולם. קמץ. וצורתם השורק נקודה בתוך הו' כזה ו והחירק נקודה תחת האות כזה פי והחולם נקודה למעלה מן האות כזה ו והצירי שני נקודות זו בצד זו תחת האות כזה חי והקמץ קו מתוח מן הימין אל השמאל ונקודה תחתיה כזה תם. עוד יש עבדים להם והם חמשה ונכללים בד' כי החירק החילוק שבבין עבד למלך הוא היותו ביו\"ד או בלא יו\"ד והם נטריקן. תחת חולם הוא שבא וקמץ ביחד ועושים תנועות החולם. ותחת קמץ הוא פתח והוא קו משוכה מן הימין אל השמאל כזה ט. ותחת צירי הוא סגול הם שלש נקודות השתים זו בצד זו כצירי וא' תחתי' כנגד החלק שביניהם כזה ר. ותחת שורק הוא שרוק שהם ג' נקודות זה תחת זה וזה תחת זה כשורש א' משוכה מעט באלכסון אל הימין כזה ק. הרי ט'. עוד יש אחד והיא עבד לעבדים וכ\"ש לאדוניהם והיא נקראת שבא והם ב' נקודות זו על גב זו כזה שבא. עוד יורכבו הפתח והסגול עם השבא כדרך הרכבתם עם הקמץ ואף אם לא תשתנה תנועתם כדרך שנשתנתה תנועות השבא קמץ וזה צורתה באמור לאמור וכן לעשות ורבים כהם. נמצאו הנקודות ט' פשוטות וג' מורכבות בין העבדים והמלכים. ואלו הם מספרם בדרך זה קמץ, פתח, צירי, סגול, שבא, שורק שרק וקוראים אותו קבוץ שפתים ויש לו טעם נכון ע\"ד האמת ויתבאר בע\"ה, חולם, חירק, הרי ט' פשוטות. וג' מורכבות, שבא קמץ, שבא פתח, שבא סגול, וקוראים אותו חטף קמץ חטף פתח חטף סגול, ויתבארו בע\"ה. וקודם שנכנס בביאור נקודות אלו צריכין אנו להקדים בהם הקדמות כענין האותיות בשער הקודם כי עם היות שישתוו הנקודות באותיות שוות עכ\"ז ישתנו בחינתם ונשמותם ורוחניותם.", + "ועוד נביא ראייה מס' ברית מנוחה והוא ספר נחמד בביאור עשר נקודות משם בן ד'. ומתוך דבריו נראה ודאי היותם דברי קבלה מפה אל פה או מפי מלאך שאינם דברים מושגים ברוב עיון או דקות שכל אלא השגה נפלאה קרוב אל רוח הקדש. והכלל הוא ביאר שם י' נקודות שבשם בן ד' ונעתיק א' הנה בקצור מופלג ומזה נקיש אל השאר כמו שיתבאר בשער הצרוף בס\"ד. אמר שנקוד שם בן ד' הוא יהוה. וסימנו קצק\"ח. ואמר שקמץ הוא מאור א' כמין רקיע מתפשט ושמו אכתריאל ונצוץ תחת הרקיע מאור א' ושמו אדירו\"ן ושניהם כללם קמץ. ותחת הה\"א צירי והם שני מאורות הא' פונה צפונה וכו' ושמו יהדריאל והשני שמו זהריאל ושני נקודות רומזים שתי המאורות. ותחת הוא\"ו קמץ והרקיע רמז אל מאור א' בן י' אותיות יצציה ציציה ותחתי' מאור א' והוא נקודה תחת הרקיע ושמו טפיהוצ\"א. ותחת הה\"א אחרונה חירק והוא מאור א' ושמו אזבוג\"ה.", + "הנה בפי' כי אין הקמץ דומה לקמץ לא ברקיע ולא בניצוץ וכל א' מהם שם בפני עצמו ומאור בפני עצמו ועולם בפני עצמו. ומזה נקיש אל שאר הנקודים שבשאר השמות שלכלם ביאר כי מה שרומז זה בנקודו לא ירמוז זה בנקודו כמו שנתבאר שם. ושם מבואר שאף אם ישתוו הנקודות באותיות השוות לא ישתוו נקודת' ברמיזת' ומפני הקצור אין ביכלתי להעתיק עניינו הנה. ובזה ודאי אין תימא שימצאו בנקודים פירושים מחולקים זה מזה כי אפשר כי הכל עולה אל מקום א' ואל ענין א'. ועתה נבא בביאור הנקודות אל מתכונתם כפי הנמצא בדברי הרשב\"י ע\"ה בספר הזהר כי דבריו עולים על הכל:" + ], + [ + "בביאור נקודת חולם שורק חירק מפני ייחוסם כאשר יתבאר. החולם הוא ראש לכל הנקודות ואם הוא קטן הכמות הוא רב האיכות וכאשר נתבאר בחכמת הדקדוק כי אותיות אהו\"י הם אותיות המשך פי' כי כל ההברות יוצאות על ידיהם כמו החולם שאחר תנועתו וא\"ו לעולם [א] אלא שלפעמים נעלמת. אמנם הנקודה הזאת עיקר הרמז שלה הוא המלכות כאשר היא עולה למעלה להיותה עטרת בעלה כדכתיב (משלי ד ט) עטרת תפארת תמגנך. שהמלכות בעלותה אל בית אביה הרמתה מקום החכמה כדפי' בשער המציאות, אז היא עטרת בעלה. וזהו חולם שהיא נקודה אחת והיא על הוא\"ו שהוא התפארת כדמיון העטרה בראש האדם ואז היא עומדת בכתר עליון כי היא עולה דרך קו האמצעי אל שלש ראשונות כנודע ואז כל העולמות יושבים על עלוי השפע והברכה. כלל הדברים חולם הוא מלכות בהיותה עטרת בעלה ולכן ירמוז לפעמים החולם אל התפארת. וכן תמצא כי החולם ירמוז אל כ\"ע ואל חכמה ואל בינה להיות כי היא עולה דרך הקו על בעלה ומתייחדת בג' ראשונות כדפירשנו.", + "ועוד נמצא כי חלם בגי' י\"ה במ\"ק לרמוז אל ג' ראשונות שהם נכללות בשם י\"ה כנודע, ולכן נמצא שהנקודה הזאת למעלה מן האותיות לרמוז אל מקום עליון וגובה כדפירשנו. ושורק אשר בתוך הוא\"ו הרמז אל מציאותה ביחוד בעלה שוכבת חיקו והוא שורק כלה זרע אמת. ולהיות זה היחוד ע\"י היסוד שהוא המיחד וקושר שתי מדות האלה כנודע נרמז השורק עם הו\"ו בו. ואם על האמת כי הוא\"ו הרמז בתפארת ושורק שהוא הנקודה באמצעיתא הרמז במלכות בעליתה אל בית בעלה. עם כל זאת ירמוז ביסוד כדרך שם יאהדונה\"י שסודו תפארת ומלכות יחדיו וירמוז ביסוד כי יחודם על ידו. והרבה ענינים אחרים כאלה. וכן שור\"ק בצירוף קוש\"ר לרמוז שהוא קושר הספירות ומייחדם. וחירק הרמז שלו אל מציאות המלכות בהיותה במקומה תחת היסוד תחת עוקצי האותיות שרמוזם ביסוד והחירק תחתם. ושלשה הבחינות האלה ביארם הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא י' דכ\"ג ע\"ב) וז\"ל ובחלם איהו תגא על רישיה, ובחירק איהי כורסייא תחותיה, ובשורק איהי יחודא לגביה כגונא דא עכ\"ל.", + "ובזה יובן מה שפי' המפרשים כי החירק הוא דין מפני שהוא מדת הדין הרפה ואל זה רמז שרקו ויחרקו שן (איכה ב טז) כי הכונה לומר כי השורק שהיא כבודה בת מלך פנימה המתרפקת על דודה חזרו אותה להיות חירק כענין הגלות ויגרשו אל המלכה ויסירוה מגבירה ח\"ו עד ישקיף וירא ה' מן השמים. ויש מי שפי' חלם בכ\"ע ואמר שנקרא חלם מלשון התחלה כדכתיב (בראשית יא ו) וזה החילם לעשות. ופי' שהוא התחלה לכל הספירות והוא על האות לרמוז שהוא ראש המשפיע לכל אשר תחתיו. ובשורק בוא\"ו פי' כי הוא התחלות הכתר המתגלה קצת ואינו מתגלה כ\"כ. ובחירק פי' שהוא המלכות בסוד תכלת שבציצית:" + ], + [ + "בביאור עבדים השלשה שהם שורק של ג' נקודות וחטף קמץ וחירק בלא יו\"ד.", + "הנה העבדים הם מצד המלכות ואם ירמזו אל מקורם העליון כאשר תראה בע\"ה. כי מצדה הוא העבדות וההשתעבדות ומצד מעלה הוא החירות כנודע.", + "והנה לפי שהמלכות היא מראות הצובאות אשר בה נראות כל המראות העליונות והיא המגלה כל הדברים הנסתרים כנודע ובה נראים כל צבאות מעלה, לכן כל החמש נקודות שרמז שלהם ה' עליונות גדולה גבורה תפארת נצח הוד יש להם מראות שבהם יתראה אותם המאורות והצבאות במלכות. ואין רצונינו לומר שהמדות יתראו בה ע\"י נקודות אלו לבד כי כבר בארנו בשער שם בן ד' כי הספי' יתראו במלכות בט' נקודות והיא כוללות כלם. אבל כונתינו כי אותם הענפים והמאורות הנראות בעליונות ע\"י החמשה מלכים יתראו בה ע\"י הה' עבדים.", + "והנה עבד החולם הוא החטף קמץ והטעם כי הוא מראה האורות העליונות בפרטות ולא בהעלם כ\"כ כמו העליונות ולהיות שנקודת חולם נרמז יסודה בג' ראשונות וע\"י בעלה נמצאו כללם ה' ספי' כתר חכמה בינה תפארת ומלכות הנה הראה הוא הענין הזה בפרטות כי הקמץ רמז אל ג' ראשונות בהתייחדם בכ\"ע כאשר נבאר בעה\"ו. והשבא רמז אל ב' המאורות תפארת ומלכות זה למעלה מזה מאור קטן ומאור גדול לכן משמש הנקודה הזאת שמוש החולם כי החטף קמץ מגלה נקוד החולם. כי למעלה נעלם ונכלל במקור דק וכאן במלכות נתגלה בב' מקורות וכללם ה'. ומה שנמצא לפעמים הקמץ לבד משמש נקודת חולם נוכל לבאר עד\"ז כי בקמץ נכללים ג\"כ החכמה והבינה והם כח\"ב כדפי'. ות\"ת ומלכות ברקיע שהוא הו' ת\"ת והנקודה אשר תחתיה שהיא המלכות כי כן ביארו קמץ כאשר נבאר בעה\"ו. והנה בקמץ נתגלו החמשה ספירות ואם נעלמו קצת:", + "ועבד השורק הוא השרק של ג' נקודות שקוראים אותו קיבוץ שפתים כאשר המלכות מגלה מציאות התנועה הזאת הגדולה שהוא יחוד אשה ובעלה כדפי' בפרק הקודם שהם חולם שורק חירק. ולהיות שכאשר היא במדרגת השרק היא מאירה בדרך ג' חלוקים אלו שהם חש\"ק כי ע\"י היחוד אשר תתיחד למעלה ולמטה ואמצע כן הרמז שלה בשורק של ג' נקודות מעלה ומטה ואמצע וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא י' דף כ\"ה.) וז\"ל וכד איהי תגא על רישיה ואיהי ברתא תחות רגלוי ואיהי ביחודא דיליה בחיקיה אתעבידת שורק קשורא דיליה עכ\"ל.", + "וכונתו כי כאשר תרצה לגלות המלכות ג' מציאות אלה יעשה שרק והוא במלכות עבד לשורק. ואין לומר שיהיה פי' כי כאשר תשיג המלכות ג' המדרגות יחד אז יהיה שרק שא\"כ נמצא שרק על ג' נקודות שהוא עבד משובח משורק בוא\"ו שהוא מלך.", + "ועוד שכמו כן פי' הרשב\"י ע\"ה בשיר השירים (בז\"ח דף פ\"ח.) וז\"ל שרק דתלת נקודין בשעתא דאות ו' אסתליק מינה אפיקת דעתא מההיא דנטלא מגו עילא כמה דאתמר ובאתריה דאת ו' נפיק שרק עכ\"ל. והרי בפי' כי כאשר יסתלק יחוד בעלה ורצונה לגלות מה שקבלה היא מגלה שורק של ג' נקודות לרמוז אל ג' המציאיות שהיא משגת על ידי מיצוע בעלה:", + "ועבד החירק הוא חירק בלא י'. והענין כי בהיותה באות המשך שהוא יו\"ד אז תתגלה עליה מקורה העליון ואז היא נמשלת לבן מלך שהיא חכמה תתאה המקבלת מהמלך שהוא חכמה עלאה כדפי' בספר הבהיר וכאשר היא בלא יו\"ד אז היא עבד מורה עצמותה בלי הצטרפות החכמה כלל. ונוכל לומר בזה פרפרת אחת כי כאשר תתחבר אל מקורה אז תרמוז ח\"י ר\"ק פי' ח\"י שהיא מקבלת החיות מהחכמה ור\"ק ר\"ל עם היות שהיא יחידה למטה שאין בעלה מתייחד עמה בסוד שורק חולם. אבל חרק בלא יו\"ד ירצה מלשון שרקו ויחרקו שן כדפי' לעיל. ויש מי שפי' בשורק ג' נקודות שהוא כתר חכמה חסד שהם כסדרן של ג' נקודות כזה. העליונה למעלה משוכה לצד האמצע כמו הכתר והשתים משוכות לצד ימין בחכמה וחסד שהם ימין:" + ], + [ + "בביאור צירי וסגול. צירי ב' נקודות הם שני המאורות הגדולים שהם תפארת ומלכות בהיותם גדולים ושוים. וזה כאשר תעלה התפארת אל החסד והמלכות אל הגבורה כי כן דרכם זכר אל הימין נקבה אל השמאל ואז הם מתייחדים ביחוד ושוים כאשר היו מקודם זה כנגד זה מתייחדים בכח הגבורה והגדולה בסוד החיבוק כמבואר בשער מהות והנהגה. והנה יחודם האמיתי בסוד הרקיע האמצעי הנקרא שמים בסוד אש ומים. אש משמאל גבורה. מים מימין גדולה והרקיע תפארת האמצעי המייחדם. וע\"י כך יתייחד ת\"ת ומל' להיותם שני המאורות הגדולים. ובזה לא יקשה אם נמצא לפעמים צירי שירמוז אל חסד וגבורה ולפעמים תפארת ומלכות כי הכל עולה אל מקום אחד. והנה נודע כי מציאות סוד יחודם להיותם שני המאורות הגדולים הוא ע\"י הבינה כי עליה נאמר אמרה ירח לפני הקב\"ה כדפירשנו בשער המיעוט. וכיון שמציאות חזרתם אל סוד צירי היינו שנתבאר בשער שם בן ד' כי נקודות שם הבינה הוא צירי. ולפי האמת מציאות יחודם היינו הנקודה האמצעית שבין הגדולה והגבורה שהוא ת\"ת כי שם מעלתה מימי קדם. והנה לפי זה ימצא עתה הנקודה זו כוללת כל ההרכבות האלה אם שיהיה בתפארת והמלכות ובהיותם שני המאורות הגדולים ואם שיהיו חסד וגבורה והיותם אש ומים. אם בתפארת נקודה אמצעית לבדו כי הוא המייחד האש והמים וכולל אותם ע\"י חברת המלכות ונעלמו שתיהן ולא נראו כ\"א שתי הקצוות לבד אבל שלום ביניהם ע\"י שלום. וגם יתייחס בבינה כי בכחה נתייחדו ד\"ו פרצופין חתן עם כלתו כדפירשנו. וכל סדרי הפי' האלה נמצאו להרשב\"י ע\"ה בתקונים א' הנה ואחד הנה ופשרנו דבריו כדפירשנו:", + "ועבד הצירי הוא הסגול. והנה הוסיף הסגול נקודה אמצעית שהיא נעלמת בצירי ובסגול נתגלית אלא שאינה ממש התפארת שהוא נעלם אלא היסוד עומד בין המים והאש. ומפני שלפעמים יחודם ע\"י נצח והוד כדפירשנו בשער מהות והנהגה ולכן יתיחס פעמים הסגול אל נצח הוד יסוד ולפעמים יתעלה היחוד באדיקות ג' שרשים שעליהם ויתייחס מטעם זה גם אל גדולה גבורה ת\"ת. עכ\"ז עיקרם בנצח הוד יסוד. וכאשר יתייחס נקודה זו אל האבות הג' יתייחס גם אל הת\"ת לבדו מפני שבו נכלל הכל כנודע. ומטעם שהמלכות מגלה הדברים והיחוד יותר מהמקורות העליונים יגלה במקום הצירי סגול לרמוז כי ענין הצירי שהם ת\"ת ומלכות ע\"י גדולה וגבורה בסוד הת\"ת והיסוד כדפי' לעיל. הוסיפה היא בגלוי היסוד המתווך השלום ביניהם. ולכן הסגול עבד הצירי כנודע. ומטעם כי היחוד הזה הוא ע\"י החסד והרחמים שהם החפצים ביחוד והרחמים מה שאין כן בצד הגבורה כי מצד תוקף דינה היא נפרדת מבעלה לחזק הדין להיותה נוקמת נקם ברית הפגום בעונות לכן הסגול המורה על היחוד יתייחס אל החסד כדפי' הרשב\"י ע\"ה והעתקנוהו בשער שם בן ד'. ואפשר לומר טעם אחר מפני שהצירי הוא בבינה כדפי', ועבד הבינה הוא החסד שהוא מרכבה אל הבינה וחסד נקרא סגול, לכן הסגול נקרא עבד הצירי. וראשון אלנו עיקר. ומטעם שהסגול מורה יחוד ת\"ת ומלכות ע\"י היסוד אמר הרשב\"י ע\"ה בשה\"ש כי השרק שבמלכות והסגול הכל ענין א' אלא שנשתנה במלכות כי מצדה בעלה למעלה והיא למטה ויסוד המייחדם באמצע. ומצד הת\"ת שתיהם שוים בסוד המאורות הגדולים והיסוד תחת שניהם. ועם היות שיורה קצת חולק עם מה שכתבנו למעלה בשרק הכל עולה אל מקום א'. אמנם יקשה כי בתקונים פי' הרשב\"י ע\"ה כי צירי בבינה וסגול בחסד ובשה\"ש כתב כי צירי בחסד וסגול בגבורה. ונ\"ל כי מה שפי' בשיר השירים הכונה על התראותם וגלויים כי גלוי הבינה היא בחסד ולכן צירי שבבינה מתגלה בחסד וגלוי החסד הוא ע\"י הגבורה כי דא קליפה לדא ודא מוחא לדא ולכן סגול שבחסד מתגלה ע\"י הגבורה. ויש מי שפי' צירי הוא רמז למטטרו\"ן ויהוא\"ל ב' מלאכים שהם עומדים כצירי וכן הם רומזים למיכא\"ל וגבריא\"ל. ובסגול פי' שהם מכיא\"ל וגבריא\"ל וסנדלפו\"ן שסדרם במרכבה כסדר הסגול ע\"כ. ודבר תימא הוא שיהיה סנדלפו\"ן למטה ממיכא\"ל וגבירא\"ל, שהרי סנדלפון למעלה בהיכל שביעי ומיכא\"ל וגבריא\"ל בהיכל ששי כמבואר בשער היכלות (וע' תקונא ע' דף קכ\"ה. דהצרי והסגול מרמזים למלאכים המבוארים שם):" + ], + [ + "בביאור קמ\"ץ ופתח. בקמץ רבו הפי' בדברי הרשב\"י ולשונות המחולפים ואנחנו נפרש דבריו כפי אשר יורנו מן השמים. במקום א' פי' כי הקמץ הוא בכתר ופי' הכוונה לרמוז על העלמו כי הוא קמוץ וכמוס כנודע. ובמ\"א פי' כי קמץ קומץ סתום תלת ספירן. ובמ\"א פי' כי קמץ הוא בחסד והכריח דבריו מפ' וקמץ הכהן (ויקרא ה יב, במדבר ה כו). ובמ\"א פי' כי קמץ הוא ת\"ת ומלכות בסוד ו' שורק המבואר בפ\"ק. כבר בארנו בשער מהות והנהגה פט\"ו בתוספת העלם ג' ראשונות על שאר הספי'. ובארו בזהר (יתרו דף צ\"ג) בפ' שלח תשלח את האם שהוא הבינה כמבואר שם בארוכה. וא\"כ ימשך לפי זה כי חסד היא המגלה כל הדברים העליונים הסתומים ונעלמים בג' ראשונות כי ממנו ולמטה תחלת ההתגלות והנה לפי זה העיקר הקמיצה וההעלם הוא בכתר עם הצטרף אליו גם החכמה והבינה שגם הם נעלמות ואם לא כהעלמו.", + "והנה כאשר נבחין הבינה והחכמה בערך בחינת הכתר הם ודאי נגלות ואדרבא הם המגלות כל הדברים הנעלמים שבכתר ולכן לא יתיחס קמץ אלא בכתר. וכאשר נבחנם בערכם אל ערך שאר הספי' התחתונות נמצאם נעלמות, ומה גם בהצטרפם אל הכתר, ולכן יתייחסו שלשתם בשם קמץ. ומפני כי גלוי ג' ראשונות הנכללות בשם קמץ הוא ע\"י החסד א\"כ ראוי שיהיה מציאות הקמץ מתייחס גם אל החסד להורות שהקמץ המתעלם למעלה מתגלה על ידו. ועוד שהחסד פרוכת מסך מעלים הדברים העליונים ושך בעדם ומוציא מציאותם לתחתונים א\"כ יתייחס בו שם קמץ מפני שהוא קומץ וסוגר בעד האצילות העליון כדפירשנו. ומפני כי כל האצילות ר\"ל ההויות הם נכללים בת\"ת ומלכות וכאשר ת\"ת ומל' יתייחדו אז הוא יחוד העליונות ואז מתייחדים כל ד' אותיות שבשם שהם הת\"ת ומלכות והחכמה עם הבינה ומתעלמים ו\"ה התחתונות עם י\"ה העליונות עד ששואלים כל הספי' איה מקום כבודו כו'. אי\"ה, הם א' כתר י' חכמה ה' בינה. שם, הוא מקום שהוא הת\"ת. כבודו, המלכות. להעריצו, פי' לחזקו בחוזק ההשפעה והזווג והיחוד שהם מתייחדים. ואז הם נקמצות ונעלמות ואין השפעה לעולמות לרוב ההעלם ואז נאמר חשמל דהיינו פעמים חשות שאין שופע אליהם עד היות שעת פותח את ידיך שהם שני יודין שבשם יאהדונה\"י שהאחת בת\"ת והשנית במלכות שהם שם יהו\"ה ושם אדני ובהתפרדם איש מעל אחיו הם משפיעים לעולמות רוב שפע וברכה ממה שקבלו. א\"כ ראוי שיתייחסו בקמץ מאחר שביחודם הם נקמצות למעלה וביחודם נקמץ הכל ועל ידם מתגלה הקמץ הכמוס לכן עיקר צורת הקמץ ו' י' תפארת ומלכות. וחסד הוא תחלת ההתגלות מכתר חכמה ובינה. והכל ענין אחד מיוחד קשר אמיץ וחזק. ובזה אין תימה לדברי המקובלים האומרים שהקמץ הוא דין מפני שהוא מורה קמיצה והעלם כדפי'. וכביכול בעוד כך, יש קצת הסתר, עם היות ע\"י ההסתר ההוא נמשך אח\"כ רוב שפע וברכה:", + "ועבד הקמץ הוא הפתח, מטעם כי הוא הת\"ת לבדו ומור' גלוי ופתיחת הדברים. והוא שהמל' בבואה מלפני המלך מספרת לנערותיה מכל מיני מאכל אשר יאכל שקבלה מבעלה ומגדנות אשר נתן לה בעלה ואז היא מראה חותם המלך החקוק' עמה כענין שימני כחותם שפירשנו בשערים הקודמים ומטעם זה בקצת המקומות פי' כי הפתח בגבורה מפני כי על ידו תתפרד מהתרפק עם דודה כדי לחלק ולתת טרף לביתה וחק לנערותיה. ולפעמים יתייחס הפתח אל החכמה לפי שג\"כ הוא מגלה ופותח את הכתר ומשפיע עניינו למטה בסוד הל\"ב נתיבות המגלות שרשם שהם תר\"ך עמודי אור ענפי הכתר שבארנו בשער מהות והנהגה. ויש מי שפי' בפתח שהיא השכינה והיא הפתח לכל האצילות העליון ואמר שהוא נגד הרקיע הנברא ביום שני. עוד פי' שהפתח הוא רמז לרקיע שהוא פרכת המשמש תחת השכינה ואפשר שכוון לסנדלפון שהוא פרכת בהיכל ז' כדפי' בשער ההיכלות. ובקמץ פי' כי הרקיע הוא רקיע הנז' לעיל והנקודה הוא מטטרון שתחת הרקיע הנז'. ובספי' הקמץ הוא הוד ויסוד ונקרא היסוד קמץ מפני שהוא מקבץ השפע וקומץ אותו לתוכו. וניקוד השבא פירש הרשב\"י שנקרא עבד עבדים כי היא עובדת לכל הנקודות. והשב\"א הגיונו בצירי והוא הפך הצירי כי הצירי הוא רמז אל שני מאורות הגדולים והשב\"א מאור גדול ומאור קטן וזה ודאי מורה שאחר ייחודם נתפרדה החבילה וירדה למטה להשפיע ולכן היא למטה מגלה ענין היחוד בהפרדם איש מעל אחיו. ולפעמים הוא עם הפתח מטעם כי הגבורה שהוא (הפתח) [השבא] בתוקף דינה חייבה המיעוט והיותה מאור קטן ומאור גדול ולפיכך תבא עמה [הפתח] להורות על הנאמר. או אפשר לרמוז כי עם היות שהם מאור קטן ומאור גדול שמורה המיעוט עכ\"ז עין בעלה עליה שהוא פתח שהוא ו' וכבודו לאחר לא יתן ח\"ו. ויש מי שפי' ענין השב\"א שהוא יסוד ומלכות ולפיכך מתחטף יותר משאר הנקודות מפני שנבלע אשו של מלכות באשו של יסוד. ובמלאכים פי' שהם ממטרו\"ן וגבריא\"ל שהם זה למעלה מזה ולכן טעם החטף כדי שלא להזכיר ענין המיעוט אלא אדרבא להעלימו משום כבוד אלהים הסתר דבר. ועוד שלא לעורר הדין כי השב\"א בהגיונו מעורר כח הדין ומפני שהוא מעורר הדין לכן בהיותו בגעי\"א שהוא ו' שהוא בעלה אז נהפך אל הרחמים מכל וכל. וחלוקי הגעי\"א יתבאר בשער הטעמים בס\"ד. וכן שב\"א הוא דין ואין צריך לראייה. ולא רצינו להאריך בביאור מלות והשמות והנקודות כי ענין זה עקרו בדברי הרשב\"י ע\"ה:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים בארנו ענין הנקודות בפרטות נבא בפ' זה לברר אותם בכלל.", + "והנה הנקודות בכללם הם ענפים דקים מתאצלים ומסתעפים באותיות. ומקור אצילותם מחכמה ומשם הוויתם והתגלותם ומשם מציאותם. וזה באר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בתקונא ע' דף קכ\"ג ע\"ב) ז\"ל וגביהם, דא אימא עלאה דאיהי על גבי ספירן דאינון תחותה דמינה כל אתוון. וגובה להם, דא חכמה דמתמן נקודין עכ\"ל.", + "הנה בפי' כי כערך מוצא האותיות מבינה כן ערך מוצא הניקוד מחכמה. ועם היות שאמרנו שמוצאם והויותם מחכמה עכ\"ז הוא ע\"י הכתר כי בכח הכתר האצילם החכמה וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בשה\"ש [בז\"ח דף פ\"ג) נקודין אינון נפקין מרזא דמוחא לקיימא אתוון על תקונייהו ובנקודה חדא אשתני תיבה ואעבר לההוא תיבה מקיומא (בקיומא) [נ\"א בגוונא] אחרא בוצינא דקרדוניתא כד בטש ההיא אוירא במוחא בטש ולא בטש מטא לגבי דההוא מוחא ומסתלק מניה מטא ולא מטא כדין ההוא בטישו נפיק לגבי אתוון מגו מוחא ואתוון אתנקידו עכ\"ל.", + "ופירושו נקודין כו' פי' הם יוצאים מסוד החכמה ולא מחכמה מצד בחינותיה החיצוניות המתפשטות אלא מצד בחינותיה הפנימיות דהיינו רזא דמוחא. ולא אמר ממוחא אלא מסודה ופנימיותה דהיינה בחינתה המתדבקת בכתר כי מכח כת\"ר נאצלו כדמפרש ואזיל. וקרא לחכמה מוחא ולא קראה בשמה הידוע, לשתי סבות. הא' להורות על העלם בחינת מוצא הניקוד דהיינו בחינת היותה מוח דהיינו מפיאותה המתקרבת אל קרום המוח אל הקרקפתא שהם כנויים מתייחסים אל הכתר כמו שנתבאר בערכי הכנויים. הב' מפני שהמוח משכן לדעת ולשכל ושכל האדם יכונה בשם מוח וכן שכל התיבות שהם הנקודות כדמפרש ואזיל ראוי שיתייחסו בשם מוח להאותיות ודעתם והבנתם. לקיימא אתוון וכו', המשל בזה תיבת יתן אין לו שכל ותקון אם נאמר יתן או יותן בשורק ויש חילוק גדול במשמעותן כדפירשו בגמרא (ב\"מ דף כ\"ב ע\"ב) יתן דומיא דיתן.", + "הנה חלוף הבנת התיבות הוא ע\"י הנקודות וע\"כ תקונם ודעתם ושכלם הם הנקודות כדפירשנו. בוצינא דקרדוניתא וכו', פירוש כתר ופירשתי בשערים הקודמים פעמים רבות. כד בטש ההוא אוירא במוחא וכו' פי' כתר נקרא אוירא דכיא ונקרא בוצינא דקרדוניתא. ויש חילוק גדול ביניהם כי בוצינא דקרדוניתא נקרא על שם פנימיותו המתעלם המתאחד בסבתו סבת כל הסבות ממ\"ה הקב\"ה ולכן נקרא בוצינא דקרדוניתא כדפירשנו בשערים הקודמים. ואוירא דכיא נקרא בחינתו המתאחד בחכמה שהיא הבחינה החצונה שבו.", + "והנה בחינת בוצינא דקרדוניתא בטש בבחי' הג' שהיא אוירא שבו מתאחד בחכמה. ושעור התכת לשון המאמר כך הוא בוצינא דקרדוניתא שהיא הבחינה ראשונה כד בטש ר\"ל הכה או חבט ופי' גלה הבחי' האחרונה שבו ההוא אוירא דכיא.", + "והנה המגלה היה בוצינא וכו' והמתגלה הי' אוירא והענין שבו נתגלה הוא האי מוחא. ואין לשון בטישה ממש כמשמעו אבל כוונתו כמו אור המתאצל מן העין ומכה בדבר הנראה ושואף הראות ואין לנו משל נאות בעולם הגשמי אלא זה שהוא יותר דק שבנו להמשיל. בטש ולא בטש הכונה להורות על דקות האצילות שהוא גלוי ולא גלוי. גלוי בערכו הנעלם ולא גלוי שאינו מושג אפי' ע\"י גלוי זה.", + "וענין השפעת הכתר בחכמה לא הי' מציאות הנקודים אלא השפע הראוי להם כדפי' בשער הקודם לענין כח החכמה באותיות ועקר הוויות הנקודים היה מהחכמה הנק' מוחא. וז\"ש נפיק לגבי אתוון מגו מוחא כדין כו' כי משם הנקודות ולכן אתוון אתנקידו.", + "והנה כענין שהחכמ\"ה נפש ורוח אל הבינה והבינה גוף בערך החכמה, כן הנקודים שהם מסתעפים מהחכמה אל האותיות שהם ענפים מסתעפים מבינה. ואין לשאול ולומר א\"כ איך אפשר שיתבאר הנעלם בסתום ממנו הפך העניינים העליונים כי התחתונים מגלים ומודיעים העליונים וכאן העליונים מודיעים התחתונים. זה אינה תמיה כי הוא משל אל העששית שהם כל א' וא' מגוון ידוע והנה בהבטתם לא יגלו גוונם ולא יאירו וע\"י ניצוץ השמש הפשוט מגוון שיאיר בהם יראה בהם גוונם. וכן ענין האותיות כי הבינה הוא בענפיה כדמות העששית שאין לה גוון אלא ע\"י ניצוץ השמש המאיר. וכענין ערך הנקוד אל האותיות כן ערך הטעמים אל הנקודות ומתבאר בשער הטעמים בעה\"ו. וכמו שמשתנה רוחניות אותיות אל בחי' מתחלפות כדפי' בשער הקודם כן הענין ממש בנקודות כי כפי מדרגת הנפש יהיה מדרגת הרוח ולפי מדרגת הרוח יהיה מדרגת הנפש כי ודאי לא ישתוה נקוד הכנויים כנקוד השמות וניקוד השמות לא ישתווה אל הניקוד ההויות כי לפי מעלת וקדושת השמות כן יהיה מעלת ניקודם בגובה ועומק אצילותם. וראייה לזה ממה שכתבנו בפ\"ק בשם ספר ברית מנוחה. וידענו שיקשה אל המעיין שא\"כ לפי זה היה ראוי שיהיה ניקוד השמות אסורים במחיקה כשמות עצמם ויותר מפני שהנקודות רוחניים יותר כדפי' ולא מצינו מי שאסר בזה. וגם היות שאסרו האותיות בביאור זרקא זו אינו שאלה כלל כי קרה אל הניקוד ואל הטעמים כמו שקרה אל שם אהיה ושם בן ד' [ב] כדפי' בשער השמות (פ\"ה) כי מפני העלם הכתר לא נתגלה בו שם בן ד' לרוב דקותו והעלמו אמנם נתגלה לבוש אל לבושו כמו שהארכנו שם בס\"ד, וכן קרה לנקודות ולטעמים כי מרוב העלמם לא נתגלו אלא לבוש לבושיהם כערך הכנויים הנמחקים אל השמות שאינם נמחקים. ואפשר היות גם כן זה טעם למה לא נכתב הניקוד בס\"ת בזולת טעמים אחרים מספיקים שיש בענין.", + "והנה בזה נשלם הפרק ונכלל השער הזה בס\"ד בילא\"ו:" + ] + ], + [ + [ + "שער הטעמים הוא שער כ\"ט:", + "אחר שבשער הקודם בארנו כפי הנמצא בדברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים נבא עתה לבאר הטעמים כפי הנמצא גם כן בדבריו. והטעמים בשמם וצורתם הם אלו:", + "זרקא, מקף, שופר הולך, סגולתא, פזר גדול, ירח בן יומו, קרני פרה, געיא, תלשא, אזלא, גרש, פסיק, רביע, שופר מהופך, קדמא, זקף קטן, זקף גדול, שלשלת, שני גרישין, תרי טעמי, דרגא, תביר, מאריך, טרחא, אתנח, רפה, דגש, יתיב, תרצא, שבולת, סבולת, מפיק בהא, שבא געיא, געיא שבא, סוף פסוק:", + "אלו הם הטעמים כשמם וצורתם ומקורם ללשונותם. ועתה נכנס בביאור כל א' וא' מאלו הטעמים כאשר נמצא להרשב\"י ע\"ה:", + "פרק ראשון:", + "בביאור זרקא מקף שופר הולך סגולתא. ראשונה זרקא הוא המלכות ונקרא זרקא בהיותה נזרקת כלפי מקורה הנעלם ועולה ומתאחדת בסוד החכמה עד הכתר כדפי' בשער הקודם פ\"ק בחולם. ולזה נמצא שהיא חוזרת מסוף התיבה לראשה להורות כי היא למטה בסוף המדרגות ולפעמים חוזרת אל בית אביה כנעוריה ומלחם אביה תאכל ותקבל שפע רב ורב טוב לבית ישראל הם מחנותיה וחיילותיה המצפים עת בואה לתת טרף לביתה וחק לנערותיה. והיא נקוד הראש שבראש החוט ההוא והחוט נרמז בתפארת כי דרך התפארת עלייתה דרך שש המעלות תעלה ושם תעשה עטרת תפארת אשת חיל עטרת בעלה. וזה הורה צורת הזרקא בציורה ורמיזתה. ומפני שעליה נאמר (דניאל ב לד) חזה הוית עד דאתגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא. כן היא אז מתעוררת בכח וחוזק עלייתה ומבטלת כל צלמי ופסילי אלהים אחרים. והיא הנותנת חנק להדבוקים בשערי המות אשר תחתיה [א] והוא סודר שבו היו חונקין הסנהדרין. ומפני היותה קודם עלייתה צורת חירק למטה קצת כזה [] כי היא מציאותה התחתון ועולה מן השמאל אל הימין כי כן כל העליה מן השמאל אל הימין והירידה מן הימין על השמאל כי הימין לעולם על השמאל ואח\"כ מתפשט ביושר כלפי מעלה להביט כלפי הכתר כי שם עיקר כוונת עלייתה בסוד אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד ו) אי\"ן בראש ואי\"ן בסוף כמו שבארנו בשער המציאות. נמצא כי זרקא בטעמים ואל\"ף באותיות הכל ענין אחד ורמז א' י' בראש וי' בסוף ו' באמצע והיינו צורת וכן הזרקא י' בראש וי' בסוף ו' באמצע:", + "מקף נ\"ל כי זה הטעם הוא בחכמה כמו הפתח הנרמזת בחכמה ואמנם הוא בסוד הדעת העומד ומקיף ומחבר ומייחד ב' המדות הם חכמה ובינה כמו שהארכנו בשערים הקודמים ול' מקף מל' חבור כמו [אין מקיפין ב' חביות] (ביצה דל\"ב ע\"ב) שעניינו לשון חבור ויחוד. ונמצא לפ\"ז פי' הטעמים האלה כך זרקא הוא עליית המלכות למעלה למעלה ותחלת חזרתה חוזרת על פי מדותיה וראשונה חוזרת לחכמה ושם מקף אחר עמידתה בכתר כי שם רמז הזרקא כדפי' ולזה נמצא הזרקא למעלה בראשה עקום לצד שמאל להורות על חזרתה וכן בנגונה יש אחרי העליה בנגון קצת השפלה ואח\"כ המקף המקיף שתי המדות השניות יחד בנגון מהירות ויחזור המקף עם השופר שהיא הבינה כמו שנבאר:", + "שופר הולך מהופך. שופר היא הבינה וכן היא שופר שעליה אנו אומרים תקע בשופר גדול לחרותינו כי בה החירות כדפי' בשער ערכי הכנויים. ולשון שפר כי היא שפרה המשפרת אל הולד שהיא מניקה חלב לת\"ת ומיפה אותו בהשפעתה. ולכן נמצא בשופר צד הרחב להראות אל רחובות הנהר ומשפעת למטה ואין תימה מענין התקיעה שהיא מצד הקצר אל הרחב [ב] כי הוא לעורר כח העליון והוא בסוד אור החוזר. וכאשר הזכות והמצות מאירים בעולם ומנהרים אז היא שופר הולך שלעולם חוזר ומשפיע כענין נהר דנגיד ונפיק. וכאשר ח\"ו גורמים העונות, השכינה העליונה מסתלקת ואז היא שופר מהופך רצה לומר טוב הפוך כענין הרשעים שמהפכים מדת הרחמים למדת הדין ח\"ו והעולם בצער עד יחזור וישקיף האם על הבנים:", + "סגולתא ידוע שמן השופר יוצא אש ומים ורוח כי הקול כלול משלשתן שהם ג' יסודות אש מים ורוח והם גדולה גבורה ת\"ת והם סגולתא שהם ג' נקודות. ואין לתמוה על הת\"ת שהוא למעלה מגדולה וגבורה, כי כבר בארנו בשער סדר האצילות כי גם לו יחס למעלה משתיהם להיות כי הוא נאצל מן הכתר ועולה עד הכתר. ומה גם עתה בענין הסגולתא שעסקינו בסוד העלייה שעלתה המלכות ועתה תחלת ירידתה אל מקומה ולפיכך הוא למעלה בסוד הדעת בסוד המקף לייחדו עם השופר כדפי'. ועם היות שימצא הטעם הזה לפעמים מייחס אותו הרשב\"י ע\"ה בג' ראשונות, העיקר הוא באבות. ומעטם שג' ראשונות נשפעים הנה בג' אלו נקרא בשמם. וכן באר הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקוני ז\"ח דף קכ\"ז ע\"ב) ז\"ל סגולתא ברזא דתלת אבהן דקיימין גו שופרא עכ\"ל. ולמעלה מזה אמר ותלת קשרין קיימין בדוכתיה. ואע\"ג דברזא אחרא קיימין. כלא הוא ברזא חדא, דהא תלת קשרין אלין דקיימין בדוכתיה תחות גדפי דההוא שופרא עכ\"ל. הנה כי הוקשה להרשב\"י ע\"ה הקושיא הקושיא עצמה. ותירץ כי אעפ\"י שבמקומות אחרים אמר שסגולתה בחכמה [בכח\"ב] עכ\"ז העיקר הוא בג' אבות אלא לפי שעומדים תחת הבינה כדרך שהם נקראים סגולתא שנקרא כן העליונות והעיקר הוא בג' אבות כדפי'. ובמ\"א בתקונים פי' הרשב\"י ע\"ה כי סגול הוא זכר מציאות הת\"ת וסגולתא היא מצד המלכות אשת חיל עטרת בעלה. והטעם כי הת\"ת מצד עמידתו הוא למטה משני אבות והם סגול. ומלכות למעלה מנצח והוד והם סגולתא וכן בסוד עלייתם יהיה בעלה בסוד סגולתא גובר מצד עלייתם על גדולה וגבורה כדפי':" + ], + [ + "בביאור פזר גדול ירח בן יומו קרני פרה געיא תלשא. פזר גדול. הטעם הזה הוא העיקר בתפארת עם כללות שש קצוות שבו ונקרא פזר גדול מלשון פזר נתן לאביונים (תהלים קיב) כי הוא הזן ומפרנס לב' אביונים שהם יסוד עני ומלכות עני\"ה ושניהם אביונים ותאבים לכל מה שישפיע ותנועתו קצת בתמיה להורות על חיותו עליון על כל הבנין וקצת מתמיה. וצורת טעם זה הוא כצורת שלש נקודות רוחב ושלש אורך כזה:", + "ונראין ג' מכאן וג' מכאן והם חמש כך הספי' הם חמש והם שש. הם חמש כי יסוד מעצמות הת\"ת ואצלו כדברי הרשב\"י ע\"ה גוף וברית חשבינן חד, והם שש כי היא ספירה בפני עצמה על האמת. וכן הנקודות האלה נראין שש והם חמש. אלו הם העתק דברי הרשב\"י במקום א'. ובמ\"א פי' כי הפזר ביסוד. ואפשר לומר כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף. כי אחר שהוא משפיע ביסוד נעשה היסוד מפזר ונוסף עוד וגו'. גם הוא יורה הזרע היורה כחץ והוא זורקו במלכות כנודע [ג]:", + "ירח בן יומו פי' הרשב\"י ע\"ה שהוא המלכות שהוא הירח אמנם כבר נתבאר בשער המציאות בענין ה' וי' שבמלכות וידוע כי מציאות היו\"ד אין בו חסרון ומיעוט לעולם אמנם המלוי והחסרון הוא במציאות הה\"א ג' גווני העי\"ן שהם נגד ג' אבות כדפירשנו שם. ובת עי\"ן היא המקור המשפיע אור אל כל הצדדים אשר סביבה וממנה יונקים שפע וברכה והיא נקודת ציון שממנו הושתת כל העולם והיא המנהרת סביבותיה שהוא הירח. ונ\"ל כי הטעם שנקרא ירח בן יומו לפי שהיא מתנהרת מהתפארת שהוא יום שלם וזהו בן יומו. ואפשר לומר כי הוא בן יומו לבד שהוא תחלת קבלת האור ואז נרמז אליה הטעם הזה. עוד אפשר לומר שהוא ירח מאיר מעצמה מיום שלה דהיינו נקודה אמצעית שהיא מאיר' ממנה כדפירשנו ובאותה בחינה נקראת היא יום מאיר [מעצמה]:", + "קרני פרה הם נצח והוד שהם שתי קרנים זה אל הימין וזה אל השמאל ונקראים קרני פרה היא המלכות שנקראת פר\"ה אדומ\"ה כשהיא מקבלת מהגבורה. וכן הבינה נקראת פרה אדומה כשהיא משפעת בגבורה ואלו הם קרניה שבהם היא מנגחת כלפי מטה ומשפעת. וכן המלכות ראשה הוא היסוד ועל ראשה הם הקרנים האלה שבה מנגחת ימה וצפונה ותימנה ומזרחה ולפיכך הם בתמיה על סוד קבלתם מן הדין ולהורות על חוזק ועלוי [ד]:", + "געיא הטעם הזה מורה על התפארת שהוא סוד וא\"ו אמנם מורה על יניקתו מן הדין שהוא גועה בו והוא דין חזק שהוא נפרד ויורד לבקש על היכלו והנה נשרף על ביתו והנה נחרב ועל שכינתו והנה היא נופלת בגלות. וזהו געי\"א לבדה ובהצטרפה אל השבא יתבאר בס\"ד:", + "תלשא תרצא פי' הרשב\"י ע\"ה כי התלשא אל השמאל ופי' בו ת\"ל א\"ש, ותרצא אל הימין. ונוכל לומר כי הרמז בשניהם אל היסוד. ונודע שהיסוד מקבל משני קוין, מהחסד אל הימין ומגבורה אל השמאל. ולפיכך כשהוא מקבל מן הימין הוא תרצא ל' רצון, ונגוניו ג' נגונים לרמוז אל קבלתו מג' מקורות שהם בימין חכמ\"ה חס\"ד נצח. וכשהוא מקבל מהשמאל נקרא תלשא ת\"ל א\"ש, ונגונו בג' נגונים שהם נגד ג' ספירות שבשמאל והם בינ\"ה גבור\"ה הו\"ד. והצורה מורה על קבלת יסוד על ידי תפארת. ומלכות ועלייתה למעלה זהו כי הוא נקודה ברה כאגן הסהר על קו האמצעי והוא נוטה עמה אל שני הצדדים:" + ], + [ + "בביאור אזלא גרש פסיק רביע קדמא זקף קטן זקף גדול. אזלא גרש פי' הרשב\"י ע\"ה שהם שתי זרועות. והנראה באלו הטעמים הוא כי הם הזרועות בעת התייחדם בת\"ת אל קו האמצעי וזהו שהא' מצד ימין והא' מצד שמאל ושתיהם תואמים מלמעלה אל הטבעת הא' שהוא התפארת והוא המייחדם בקו המיצוע ולכן נק' הא' אזלא לפי שהוא הימין כח חסד והרחמים הנשפעים מאליהם כדרכם והם הולכים בדרך הליכתם. אבל השמאל נקרא גריש שהוא כח הדין המגרש את עצמו ממקומו אל צד הרחמים:", + "פסיק הוא היסוד הפוסק ומבדיל בין העולם העליון לעולם התחתון כי הוא בין ת\"ת ומלכות. והעד הפסיק שבין שם בן ד' הא' שבי\"ג מדות לשם הב' כי האחד למעלה בכתר והשני למטה במלכות והפסיק מיחדם דרך קו האמצעי. וזהו אין בין מים העליונים זכרים למים התחתונים נקבות מלכות אלא כמלא נימא ומלא נימא הוא חוט השערה והוא יסו\"ד. ופי' הרשב\"י ע\"ה (בתקונא י\"ט דף ל\"ו ל\"ז) כי על הפסק הזה שבין שם לשם אמרו שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. והטעם כי הצדיק נשער מאד מצד מדתו שהוא חוט השערה:", + "רביע פי' הרשב\"י ע\"ה כי הרביע הרומז בו אל הבינה שהיא נקודה נעלמת ונקראת כן שהיא כאימא רביעא על בנין ותנועתו בעלייה שרומז אל התפארת העולה להתעלם באם. נמצא הרביע הרמז בו אל התפארת מתעלם בבינה בהיות הבינה רובצת על הבנים:", + "קדמא הוא התפארת המקבל מן הדין להלקות לחייבים ולזה הוא מטה שנוטה לצד השמאל הגבורה ומשפיע הדין אפי' לנצח העומד לצד חסד. ולזה נגונו כפעם בקול:", + "זקף קטן הוא החסד והדין לבד. ועם היות שאין קו המיצוע ביניהם על כל זה גובר החסד על הגבורה. ונקרא קטן בערך שאין תגבורת החסד על הגבורה כערך שהכריע קו החס\"ד את קו הדין לצד ימין אלא שהם זה על גב זה כדרך אצילותם חסד על גבורה:", + "זקף גדול פי' הרשב\"י ע\"ה כי השתי נקודות הם החס\"ד והגבור\"ה ולפיכך הא' למעלה מחבירו להורות על תגבורות החסד על הגבורה ולכן נקרא גדול מלשון גדולה וכל זה על ידי התפארת המטה הגבורה לצד הימין ולכן הוא לצד השמאל להורות שהעביר הגבורה צד עבר הנהר חסד כח רחמים ומה שהיה כזה א' ת\"ת בין שתי הקוים [הנקודות] נעשה כזה :l דהיינו שני הקוים [הנקודות] לצד ימין:", + "שלשלת פירש הרשב\"י ע\"ה כי הוא בת\"ת ואמר שתרועה גם כן בתפארת ועם היות שהיא במלכות על כל זה גם יתיישב בתפארת כי משם עקר המלכות ומשם באה ואליו תחזור כי שניהם יחד. והטעם שהוא בתפארת מפני שהוא שלשלת הקושר ב' קצוות צד הרחמים וצד הדין. ונוכל לומר כדי לחלק בין שלשלת לאזלא גרש כי השלשלת נרמז בת\"ת בעת שקושר בין חכמה ובינה ובין גדולה וגבורה ובין נצח והוד דגוף וברית חשבינן חד ומטעם זה בשלשלת ג' חטוטרות כזה [] להראות קשר שלשה מקומות הללו בסוד ההכרעה ומשפיע השפעתם עד למטה בסוד הנקודה התחתונה אשר בו שהוא סוד ההשפעה המתקבצת במלכות שבו עקר התרועה:" + ], + [ + "בבאור כל שאר הטעמים. שני גרישין פי' הרשב\"י כי הם תרין דרועין ונוכל לומר כי הם תרי הזרועות נכללות בתפארת שהוא המכריע בין האש והמים וע\"ז שני גרישין הם כשני ווי\"ן שבוא\"ו במילואה להורות שהת\"ת הוא ארך אפים. ופי' שתי פנים, פני הדין מצד הגבורה ופני רחמים מצד החסד. והוא נכלל מהם ומייחדם ועושה כלם א'. וזהו וא\"ו מיחד שתי הואוין שהם שתי פנים והוא מטה אותם מיוחדות כלפי חסד. ולכן שני גרישין הם שתי הזרועות שוים נוטה לצד הימין ומתעלם בניגונם לקבל הת\"ת מן הכתר להיות גובר עליו כח הרחמים להכריע השמאל אל הימין. ואין תימה בהיות שתי ווי\"ן בגדולה וגבורה שכבר ביארנו בשערים הקודמים ענין ג' ווי\"ן שהם ויס\"ע ויב\"א וי\"ט שהם ג' אבות. ונק' שני גרישי\"ם מפני שמצדם נתחייבו שני גרושין גרוש בית ראשון וגרוש בית שני מפני שעברו ישראל תורה שבכתב ותורה שבע\"פ וכן רמ\"ח מ\"ע ושס\"ה לא תעשה שהם בחסד וגבורה כ\"פ הרשב\"י. ולפי הסברא נקראו גירושין כי הת\"ת מגרש אותם ממקומם ומגיעם אל קו המיצוע ומטה אותם לצד החסד:", + "תרי טעמי פי' הרשב\"י ע\"ה שהם נצח והוד נוטים אל הימין להמשיך החסד והם מורים על הזכר הפוסק יריכיו להתייחד עם הנקבה שהיא אתנ\"ח כמו שנתבאר. ופי' הרשב\"י ע\"ה (בפ' בלק דף קפ\"ט) כי מטעם זה אתמר (בראשית כז כה) ויבא לו יין וישת בתרי טעמי להגביר הת\"ת שהוא מדתו של יעקב לישבו על מתכונתו. ונצח והוד להטות הגבורה לצד הרחמים. ונ\"ל שנקראים תרי טעמי, שאין טעם מן ששוחק הנצח מצד החסד, כטעם מן ששוחק ההוד:", + "דרגא נ\"ל כי הדרגא הוא יחוד נצח והוד עם היסוד המייחדם והמזוגם והוא שליש השלשלת כמו שביארנו בפרק הקודם. ואפשר כי הדרגא הוא במלכות כי הוא מדרגה אחת ונקרא דרגא בהיות היחוד הזה בא על ידי היסוד:", + "תביר טעם זה פי' הרשב\"י ע\"ה כי בתביר הוא יחוד ת\"ת ומלכות לשבר ולהכניע הקליפות ולכן בא הנקודה לצד שמאל להורות אל תוקף הדין שיניקתה מן השמאל ונוטה לצד הימין להורות כי הדין הזה הוא לטובה ולרחמים:", + "מאריך טרחא נ\"ל בזה הטעם כי המאריך הוא מצד החסד המאריך אפים אפי' לרשעים כדי שישובו, והטרחא הוא הגבורה אשר מעשה רשעים ורחמיו עליהם הוא לו לטרח והוא מטריח בני האדם ביסוריו על מעשיהם המקולקלים. או אפשר כי המאריך והטרחא הם משך החסד והתעוררות הדין אל המלכות להעירה אל הזווג כאתנח וההתעוררות בסוד עלה בכבש כו' שפי' בשער מהות והנהגה פכ\"א:", + "אתנח הטעם הזה פי' הרשב\"י ע\"ה במלכות והרמז כי היא מפשקת את רגליה לקבל זרע הזכר בעלה בשמחה ובטוב לבב כי ענין הזווג בישוב ובשתיקה לכן נקרא אתנח לשון ישוב וכן נגונו בשתיקה ר\"ל עמידת התיבה ונק' אתנח בקבלתה מן הת\"ת ע\"י הנצח וההוד ולכן נמצאו בה ציורם בהם כתואר בנ\"י המלך ונקוד' עליהם להורות על הת\"ת וכ\"ז בסוד שימני כחותם שבארנו לעיל:", + "רפה דגש כבר בארנו בשערים הקודמים מציאות הרפה שהוא סוד הרחמים ומציאות הדגש שהוא סוד הדין אבל לא רחמי החסד ממש אלא הרפה הוא סוד הת\"ת שהוא הזכר ונטייתו אל החסד והרחמים והדגש הוא סוד המלכות שהיא הנקבה שנטייתה אל הדין ולכן אותיות הגרון אינם מקבלות דגש מפני שהן בחסד כדפי' בשער האותיות בס\"ד. והנה הרפה הוא סוד ו' והוא רקיע נטוי על ראשיהם למעלה ודגש היא המלכות שעליה נאמר (יחזקאל א יג) והיא מתהלכת בין החיות ולכן הדגש בתוך האות:", + "יתיב הוא סוד עיכוב השפע בחכמה בסוד למה ה' תעמוד ברחוק והוא הרקיע ו' ת\"ת שהיה נטוי להשפיע כזה ו' ונכפל כלפי מעלה ונסתלק כזה יתיב העמדת השפע ועכובו בסוד ה' למבול ישב שפי' בזהר פ' נח (דף ס\"ד ע\"ב) ישב בלחודוי דלא אתיא עם דינא. וכן כאשר הדין מתפשט והעולם נדון הופך פניו מן השמאל אל הימין והחרב נוקם נקם ברית והוא יתיב בלחודוי והיינו יתיב הפך קצתו אל הימין מפני תוקף הדין והכל ענין אחד:", + "תרצא תמצא פי' בפ\"ב:", + "שבולת סבולת הנראה מתוך הנקודה הזו כי האות הזה הרמז שלה בבינה והיא רמז אל ג' קוים הנמשכים ממנה שהם ג' אבות. והנה הימין הוא חסד והשמאל גבורה. ובהיות הנקודה הזאת בימין מורה על החכמה שהוא בחסד שופעת עליה והוא רפה בסוד הרחמים, ובהיות הנקודה בו השמאלי מורה על הבינה דמינה מתערין דינין כדפי' בשער מהות והנהגה ולכן זו נדגשת וזו אינה נדגשת כי החכמה נעלמת והבינה מתגלה. בזולת טעם הדין שפירשנו:", + "מפיק בהא בזה הטעם מתגלה סוד ה\"י מן אלדים שהיא בבינה והיא בחכמה תתאה מלכות. כי שניהם נקראים אלהים כדפירשנו בשער השמות. והענין נתגלה בשם במלוי יודי\"ן יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י הרי שבבינה ושבמלכות באו ההי\"ן על יודי\"ן נקובי על דכורי והוא דין כמבואר בשער ממטה למעלה. והסוד העיקרי כי במלכות מציאות י' וכן הבינה. אמנם נבנו סוד בנין המכסה על היודין והיינו ה' שהיא סוד ג' ווי\"ן שבהם מתלבשת היו\"ד כדפירשנו בשער המציאות. ולכן העיקר בההי\"ן הוא כזה ולכן כאשר באה הה\"א לרמוז על שם הנקבה וכנוייה באה הה\"א בסופה במפיק כזה להורות על הדין כמו שם אלהים שבו ה\"י ולכן המפיק הוא יותר מן הדגש כדפי':", + "שבא געיא הוא ממש על דרך הזקף גדול שפי' בפרק הקודם אלא שאלו הם למטה בסוד הנקוד להורות שחזרו שתיהם לסוד הימין בסוד הרחמים ולכן תנועת השב\"א שהוא דין חזרה אל תנועת פתח שהוא רחמים שהוא סדר הזכר המתייחד שהוא הגעיא. וכאשר היא סמוכה לאותיות הגרון שהן אותיות החסד היא תנועתה בהן מפני תגבורת החסד עליהם. וכאשר היא סמוכה לאות יוד אז היא לעולם חירק מורה על הדין בסוד העלם והסתלקות ההשפעה ממנה ושהיא שחורה כאהלי קדר שהיא אות י' כנדרש בשיר השירים מהזהר. עוד אפשר לומר שהשב\"א געי\"א למטה מורה על היסוד המטה הנצח וההוד לצד ימין כדפרישנו לעיל בזקף גדול וזה יתהפך לגעיא שבא לעתים שהוא מטה הנצח וההוד לצד שמאל בסוד שהוא נוטה לצד הדין ג\"כ לפעמים מה שאין כן בת\"ת שהוא לעולם בזקף גדול לפי שאין הת\"ת נוטה לצד הדין אלא מסתלק מביניהם והדין הוה בסוד יתיב כדפירשנו לעיל:", + "סוף פסוק נ\"ל שהוא היסוד כמו הפסיק עצמו אלא שיש חלוק גדול ביניהם כי הפסיק יש אחריו מלכות מדרגה עשירית בסוד מציאותה למטה אחר מיעוט והיסוד תשיעי לאצילות. אבל סוף פסוק מורה שהוא עשירי והמלכות היא בסוד והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו) והיסוד עשירי סוף האצילות ומפסיקו ואין למטה ממנו אלא סוד הכרובים שהכסא נכון עליהם שהם מטטרון סנדלפון ואינם תלויים בכתב אלא הם ב' נקודות זו על גב זו. ע\"כ הגיע פי' הטעמים וסודם בס\"ד:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים נתבארו הטעמים כפי הנמצא בדברי הרשב\"י ע\"ה בתוספת רב במה שלא נמצא ביאורם בספרי הזהר, נבא עתה לבאר בכללות הטעמים.", + "והנה מקורם ואצילותם מן הכתר ממש וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ע' דף קכ\"ג ע\"ב) וז\"ל וגביהם, דא אמא עלאה דאיהי ע\"ג ספירן דאינון תחותה דמינה כל אתוון. וגובה להם, דא חכמה דמתמן נקודין. ויראה להם, דא כתרא דתמן טעמי עכ\"ל.", + "וכבר כתבנו ושנינו המאמר הזה בשערים הקודמים וההכרח לא יגונה. עוד באר הרשב\"י ע\"ה בשיר השירים (בז\"ח דף פ\"ז.) וז\"ל כיון דההוא בטישו אתיישב במוחא מגו אוירא דכיא דאתפס בגין דאית אירא דכיא דלא אתפס כלל. והאי דאתפס כד אתיישב בההוא מוחא ההוא בטישו עלאה כדין נפקין כל תנועי דטעמי. והוא סוף המאמר שהעתקנו בשער הנקודות פ\"ו ושם בארנו כי הנקודות הם מחכמה ע\"י הכתר ולא שנתהוו הנקודות מהכתר אלא בשפע וכח הכתר נתהוו בחכמה ולז\"א מטא ולא מטא בטש ולא בטש שלא היה אלא דקות השפע כדפירשנו שם. ועתה אמר כיון דההוא בטישו שהוא אצילות הכתר נתיישב ונתהוה בהוויה עצמות אפי' מהכתר עצמו כי לא הוצרך אל החכמה שישלים אלא הם מיושבים בעצמ' ונאצלו מתוך הכתר. בגין דאית אוירא דכיא וכו' בחינת הכתר בעצמו שאינה מושגת לזולתו כי היא נעלם כמבואר בשער הצחצחות. ואוירא דכיא דאתפס היא בחינת הכתר [המתאחד] בבחי' החכמה. ועתה שהטעמים הם ענפים מתפשטים ממנו יחוייב שהם מבחינת הכתר הנתפס.", + "ועוד נתבאר מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה כי האותיות הם נפש והנקודות הרוח לנפש שהם האותיות. והטעמים הם נשמה לרוח שבנפש וז\"ל הרשב\"י ע\"ה (בהקדמה דף ז'.) וטעמי אינון נשמתין ונקודי רוחין ואתוון נפשין אלין מתנהגין בתר אלין ואלין בתר אלין ואתוון מתנהגין בתר נקודי ונקודי בתר טעמי כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עכ\"ל.", + "וראוי שנאמר כי כמו שלא ישתוה רוחניות האותיות ורוחניות הנקודות עם היותם שווים כמבואר בשערים הקודמים כן לא ישתוו רוחניות הטעמים [עם היותם שווים כי יתחלפו מסבת מקומם ועניינם עד לא\"ת. מעס\"ר] וברור הוא ואין צורך להאריך. ועוד כמו שמדרגת האותיות הם כמו הנפש לנקודות והנקודות רוח אליהם והטעמים נשמה לרוח כן עניינם בגשמי כי האותיות הקבועות בפה בחמשה מוצאות מתבארים בכלים הגשמיים האלה היטב והנקודות רוכבות על האותיות כרוכב על הסוס ולרוב דקותם יותר מהאותיות אינם חונים בעצם בגשמות האות אלא בהברתם שהיא אחר הזכרת האות כגון אותיות המשך המתהוים מן הנקודות ובאות אינו אלא נוגע ואינו נוגע כחוט השערה כדרך הרוח הדק בעצ' שאינו מתייחד היטב עם הנפש הזו לרוב דקותו. והטעם נמצאהו שאינו נוגע באות כלל אלא רוכב על הניקוד שהיא הברה נעלמת וצריך האדם לדקדק בזה מעצמו כי אין בכתיבה לבארו אלא מפה לפה. ובזה נשלם הפרק הזה ונכלל השער הזה ברוך ה' לעולם אמן ואמן:" + ] + ], + [ + [ + "שער שלשים נקרא שער הצירוף:", + "ידיעת סודות תורתנו הק' הוא ע\"י הצרופים והגימטריאות והתמורות וראשי תיבות וסופי תיבות ותוכי תיבות וראשי פסוקים וסופי פסוקים ודלוג אותיות וצרוף אותיות. ועניינים אלו נשגבים ונעלמים וסודם נשגבה ואין בנו כח להשיגם לרוב העלמם כי יתחלפו על פי דרכים אלו לאין סוף ולאין תכלית. ועל זה נאמר ארוכה מארץ מדה וגו'. וענינים אלו אנו מקוים שיתגלו אחר התחיה אחר העכול החומר העכור ואחר שיצרף הגוף הנגוף וישאר הצורה בחפץ יוצרה. והנה מצאנו חלקי הדרוש הזה ג' והם חלק הצרוף וחלק התמורה וחלק הגמטריא ונבא בביאורם בפרקים אלו:", + "פרק ראשון:", + "בצירוף. תנן נספר יצירה שתי אבנים בונות שתי בתים שלש בונות ששה בתים ארבע בונות עשרים וארבעה בתים חמש בונות ק\"ך בתים שש בונות שבע מאות ועשרים בתים שבע בונות חמשת אלפים וארבעים בתים מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ולא האזן יכולה לשמוע ע\"כ. כבר בארנו בשער האותיות כי האותיות הם אבני מחצב הבינה שהם כחות נעלמות רוחניות ואבן אחת לא יבנה בית כלל אמנם שתי אבנים בונות שתי בתים כי בחבור שתי אותיות יתהוו שתי תיבות כל תיבה בית אחת. ופי' כי כאשר יתחברו שתי אותיות יחד יעשו שתי תיבות כזה א\"ב ב\"א כי יתגלגל התיבה מראשה לסופה ומסופה לראשה. וכאשר יתחברו ג' אבנים יחד יבנו מהם ששה בתים כזה אב\"ג אג\"ב, הרי שני בתים בראש כל א' אל\"ף. בא\"ג בג\"א, הרי שני בתים בראש כל א' ב'. גא\"ב גב\"א, הרי שני בתים בראש כל א' ג', וכללם ששה בתים. וארבע בונות עשרים וארבעה בתים כיצד, אב\"גד אבד\"ג אגב\"ד אגד\"ב אדב\"ג אדג\"ב, הרי ששה בתים ותחלתם א'. באג\"ד באד\"ג בגא\"ד בגד\"א בדא\"ג בדג\"א, הרי ששה בתים ותחלתם ב'. גאב\"ד גאד\"ב גבא\"ד גבד\"א גדא\"ב גדב\"א, הרי ששה בתים ותחלתם ג'. דבג\"א דג\"אב דא\"גב דבא\"ג דאב\"ג דג\"בא, הרי ששה בתים ותחלתם ד'. עלו כללם עשרים וארבע. וכאשר נדקדק בצירופים הללו ונביט בהם ונחשוב בהם נמצאים מסודרים כי בכל א' מהד' חלקים יש צרוף הג' אבנים אשר קדמו וסוף העשרים וארבע הפך בכל ענייניו מהא' מהם. ונביט בסדרם ונמצאם כי כאשר יבא לידינו תיבה בת ארבע או חמש או שש צריך קודם שנעלה בדעתנו ששני האבנים האחרונים הם תיבה בלבד ונצרפם לבדם. המשל בזה שלמה. נעלה בדעתנו שהתיבה היא מ\"ה בלבד ונצרף ממנו שני בתים מ\"ה ה\"ס (ואחר כך ה\"ל ויעלה ל\"ה ה\"ל) (ואחר כך מ\"ל ויעלה בידינו שנים שהם ל\"ם מ\"ל) ואח\"כ נשים בראש כל א' מאלו התיבות האות השלישית ויהיה ששה תיבות לשלשה אותיות כיצד תיבה של ל\"מ או מ\"ל נשים בראש ה' ונעשה הל\"ם או המ\"ל וכן לכל ג' צירופים שעשינו. ועל דרך זה נוכל לצרף בנקל בלי טעות אפי' תיבה בת עשרה אותיות אם נשמור הסדר הזה שסדרנו. ועתה נסדר שלמה בד' אותיות וימצא כי הב' אותיות צירופים יחד והשלשה צירופם יחד. וזה סדרו ערוך בד' מערכות שש המערכת לבונה זכה. שלמה שלהם שמלה שמהל שהלמ שהמל, הרי ששה צרופים וצרופם ג' אותיות כי ש' בראש כלם. ועתה נשים ל' אות שנייה בראש ששה תיבות שניות כזה לשמה לשהם למשה למהש להשם להמש, הרי ששה צרופים וצרופם ג' אותיות כי ל' בראש כלם. ועתה נשים מ' אות שלישית מראש ששה תיבות שלישיות כזה משלה משהל מלשה מלהש מהשל מהלש, הרי ששה צרופים וצרופם ג' אותיות כי מ' בראש כלם. ועתה נשים ה' אות רביעית בראש ששה תיבות רביעיות כזה השלמ השמל הלשם הלמש המשל המלש, הרי ששה צרופים וצרופם ג' אותיות כי ה' בראש כלם. ועתה כאשר נתבונן בראשי תיבות של כל תיבות השניות העומדות בשורה נמצא ראשי תיבותם שלמה שלמה ששה פעמים ואין בהם נפתל ועקש. וכשנעמיק בצירופים האלה נמצאים כי כשהם שתי אבנים אינם בונות כי אם שתים אבל כשיעלה אל הג' יעשה ג' פעמים שתים הקודמים מטעם כי האבן הג' מגלגל השתים ובהתחלף הג' בג' אותיות פעם יגביר זאת ופעם יגביר חברתה ויעלה לראשי התיבות נמצא שני פעמים שלש שהם ששה, ועל דרך זה ארבעה יעשו ד' פעמים ששה שהם עשרים וארבע. וע\"ד זה יעלה להיות כשהוא בן חמשה אותיות ה' פעמים כ\"ד שמספרם מאה ועשרים בתים וששה אבנים בונים ששה פעמים מאה ועשרים שהם שבע מאות ועשרים, ושבעה אבנים בונים ז' פעמים שבע מאות ועשרים שהם חמשת אלפים וארבעים בתים. ומכאן ואילך ע\"ד זה נחשוב עד מקום שאין מספר וחשבון לפי רוב האבנים יכפלו הבתים על אחת כמה וכמה כדפי'. ואחר שפי' בפרק זה צרוף התיבות הפשוטות ר\"ל האותיות שאין בהם כפל נבאר צירוף התיבות הכפולות:" + ], + [ + "כל עניני הצרוף שפי' בפ' הקודם הוא בתנאי שלא תהיה בצירוף אות כפולה כלל ואז יעלה הצירוף במספר מדרגות הסולם אשר אמרנו. אמנם אם נמצא אות כפולה אז מיד יגרע חצי הצרוף הראוי לבא לפי מספר האבנים הן רב הן מעט. ומטעם זה שם בן ד' ושם אהי\"ה לא יעלה בצירופו כי אם י\"ב צרופים נמצא חסר חצי הצירוף הראוי להיות בו כי ארבעה אבנים בונות עשרים וארבעה בתים וד' אבנים אלה לא יבנו אלא י\"ב חצי מן הראוי. וכן אם יהיה בן ג' אותיות שמשפטו הוא ששה תיבות אם יכפל אות אחת יצטרף ג' פעמים לבד. וכן אם יהי' ג' אותיות כפולות שוות בתיבת הכפל, הא' יגרע חצי הצירוף כדפי' והכפל השני שהיא אות ג' יגרע שני שלישי הצירוף הנשארים שהותיר הכפל הראשון ומי\"ב יחזרו ד'. כיצד אגג\"ג שמן הראוי היה שיהיה בעל כ\"ד צרופים ומפני ג' האותיות השוות לא נשאר כי אם ד'. ואם יהיה תיבה בת חמשה אותיות שצירופו הפשוט מאה ועשרים צרופים אם יכפל אות אחד כמו אבדג\"ד לא ישאר כ\"א ששים צרופים כי חצי הצירוף נגרע מפני הכפל האחת. ואם יכפל אות אחרת כמו אבד\"דד אז נגרע מפני האות השלישי כפל שני שלישי הצרוף הנותרים ולא יתהוה ממנו כ\"א עשרים צרופים שהם שליש. ואם יכפל אות רביעית אז יוותר רביע הצרוף אשר הותיר הכפל השני שהוא אות שלישית. המשל אדד\"דד אין אדם יכול לצרפו כי אם ה' פעמים שהוא רביע העשרים הנותרים כדפי'. ואם יכפל ג\"כ אות אחרת חמשית אז יוותר חמישית הצירוף הנותר ולא יצטרף כי אם צירוף אחד שהוא חמישית החמשה. המשל בזה דדדד אין בו צרוף כי אם פעם אחת. הכלל העולה לפי מנין האות הכפל כך השיעור מותר הצירוף אם שנים שהוא כפל ראשון ר\"ל שאין שם כפולות כי אם שנים אז נשאר חצי הצירוף ואם הם שלשה אז נשאר שלישית הצירוף ממה שהיה ראוי אם לא היו כפולות כ\"א שנים וכן רביעית לא ישאר כ\"א רביעית הנותר וכן חמישית וכן ששית וכן שביעית וע\"ד זה נקיש כדפי'. כל זה הכלל הוא בהיות הכפל מעין כפל הראשון, המשל כי ענין הכפל השני הוא ממין הכפל הראשון. אמנם אם יהיה ממין כפל השני כמו המשל א\"א ב\"ב אז לו דין אחר כי בכפל הראשון נגרע חצי הצרוף כמו שהקדמנו כי תיבה בת ד' אותיות הי' ראוי שיהיו בה כ\"ד צרופים ונכפל הא' נגרע חצי הצירוף ונותר י\"ב צרופים ומפני הכפל השני לא יותר כ\"א ששה כי גרע חצי הצרוף הנותר אשר הותיר הכפל הראשון. המשל א\"א ב\"ב אין יכולת לצרפו כ\"א ששה פעמים שהוא חצי הי\"ב הנשארים כדפי'. ואם התיבה בת חמש אותיות שדינו היה להתגלגל ק\"כ פעמים ונכפל בו שני כפלים א\"א ב'ב'ג' אז יהיה דינו כך בכפל הא' נגרע חצי הצרוף שהוא ק\"כ ונותר ס' מהם ובכפל השני נגרע חצי הששים ונותר שלשים. ואם התיבה בת ששה אותיות וכלם זוגות שאם לא מפני הכפל היה דינו להתגלגל תש\"כ פעמים ומפני הכפל הא' נגרע חצי השיעור ונותר מהתש\"כ שלש מאות וששים. ובכפל השני נגרע חצי הצרוף הנותר משלש מאות וששים נשארו ק\"פ. ובכפל הג' נגרע ב' שלישי הצרוף שנשארו מהכפל הב' ומק\"פ נשארו ס' שהוא שליש הק\"פ. ואם יהיה בתים בת ד' זוגות יהיה דינו כך כי כפל הראשון גרע החצי והכפל השני גרע החצי מהצרוף הנותר והכפל הג' גרע ב' שלישי הצרוף הנותר ולא נותר כי אם שליש א' לבד כדפירשנו לעיל והכפל הד' יגרע ג' רביעיות מהשלישית שהותיר הכפל הג' ולא נשאר כ\"א רביע ממנו ועל דרך זה נקיש לכל הכפלים כפי שיתרבו או יתמעטו. וזה דרך צירוף הכפולים כפי אשר כתבו המפרשים וכפי הנראה בכח הנסיון. ואחר שבארנו מציאות הצירוף בחומר האותיות נבאר טעם צירופם ברוחניות בפרק בפני עצמו כי הדברים האלה צריכים פרקים קצרים כדי שיוכל השכל להקיפם ולא יתבלבל בהם:" + ], + [ + "כבר נתבאר בשער האותיות ענין רוחניות האותיות ומציאותם ולכן כאשר נבא לצרף ג' אותיות אחר שהאותיות האלה הם רוחניות צורות פשוטות בהכרח תהיינה מורכבות ונכללות כל אחד מחברתה כי כן דרך הרוחניות. כי לא לבד קרה הענין הזה לספי' אבל קרה ענין זה גם לענפים ואצילות המסתעפות מהם מאחר שהם צורות נאצלות. וראייה לזה ממה שאמרנו בשער היכלות פ\"ד מענין ע' סנהדרין היושבים באגן הסהר שהם כוללים כלם יחד בכל א' מהם. ואחר היות הענין הזה כך, נאמר אותיות אי\"ן שהם רומזות בכתר חכמה בינה כמבואר בשער ערכי הכנויים הנה ודאי הכתר כלול מחכמה ובינה והחכמה מכתר ובינה והבינה מכתר וחכמה אבל יוכלל בהם בשני פנים אם שיקבל החכמה מהכתר וישפיע בבינה. ולזה חוייב סדר האותיות כך יוד של אין שהיא חכמה גוברת מפני שכל האותיות השלשה הם בעצם החכמה ולכן בחינתה יגבר לעולם והרי לכן י' בראש הצירוף. ואח\"כ א' מפני שהרמז בו הכתר והוא מקבל מהכתר ומשפיע בבינה ולכן א' יגבר על ן' והיינו יא\"ן והוא צרוף א'. עוד יצטרף דרך אחרת שיגביר הבינה על החכמה בסוד אור החוזר ולכן יקבל אור מהבינה וישפיע בכתר ולכן יגביר נון של הבינה על א' שבכתר וזהו צרוף שני שהיא ינ\"א אל החכמה כי לעולם החכמה גוברת. וכן אל הכתר שתים לסבות אלו כיצד אות הכתר הוא א' ולכן לעולם גוברת ולפי שלפעמים יושפע מחכמה אל הבינה כסדר האור לכן צרופו אי\"ן ומפני שגם לפעמים בסוד האור החוזר יגביר הבינה על החכמה ולכן צרופו אנ\"י והם שני צרופים אל הכתר. וכן שתים אל הבינה לסבות אלו כיצד אות הבינה נון ולכן לעולם גוברת ולפי שלפעמים מקבל מהכתר ע\"י החכמה בסדר האור לכן יגביר או א' על י' ויהיה צרופו נא\"י ולפי שלפעמים יגביר החכמה על הכתר בסוד אור החוזר לכן יגביר אות י' על א' ויהיה צירופו ני\"א.", + "הנה במלת אנ\"י יש ו' צירופים מבוארים שהם אנ\"י אין בסוד הא', יא\"ן ינ\"א בסוד היו\"ד, נא\"י ני\"א בסוד הנון. וזה יהיה סוד הצירוף לד' אותיות או לחמשה. ואולם כשיוכפלו האותיות עם היות שבצרוף הגשמי לא יצטרפו כבר אפשר להם להצטרף בצרוף הרוחני שאין רוחניותן שוה כדפי' בשער פרטי השמות בענין כ\"ד צרופים שבשם בן ד' שפי' בספר הבהיר יעוין שם. ואולם יהיו כפולים אלו זכרים ואלו נקבות כמבואר שם. והקצור יפה. ומפני ענין כללות האורות והארתם אלו באלו נמצא שפי' קצת מהקדמונים כי בצרוף וגלגול שם בן ע\"ב או שאר השמות אחר התבודדות גדול יתגלה לצדיק הזכאי המשכיל בעניינם קצת מחלק הבת קול ר\"ל רוח ה' ידבר בו ומלתו על לשונו מטעם שהוא מחבר הכחות ומיחדם ומחשקם איש אל אחיו כמער איש ולויות עד שיושפע עליו רוב השפע ובתנאי שיהיה העוסק בכך כלי המוכן לקבל הרוחניות וראוי לכך שאם לא כן יהפך לאכזר ונהפכו לו סורי הגפן נכריה והקריב אש זרה אשר לא צוה ה'. ואחר שבפרקים הקודמים נתעסקנו בהשכלת צרוף האותיות נבא עתה לבאר ענין צרוף הנקודות:" + ], + [ + "בצרוף הניקוד. ואולם הנקודות בדרך הצרוף רוב המפרשים הסכימו שלא לצרף אלא בחמש נקודות לפי שסימנם פתוחי חותם. ויש שכתבו שהם עם השבא. וכל זה נראה לנו דוחק כי הנקודות הם י\"ב וכחותיהם וצורתם משונה זו מזו כדפירשנו בשער הניקוד א\"כ ראוי לצרף ולגלגל התיבות ע\"י כלם ואולם שלא לפרוץ גדר וגבול אשר גבלו ראשונים קדמונינו לא נכתוב כ\"א צרוף החמשה שהם נוֹטָרֶיִקֻוּן ומזה יקיש המעיין אל השאר ואם לא יספיק למעיין יעויין בשער פרטי השמות כי שם הארכנו בחלוקים אלה שבין המפרשים ובינינו. וראשונה יתעלה המספר אל התיבות והצירופים האלה בדרך שיתרבה ויתעלה מספר הצירוף באותיות כמבואר בפ\"ק. כיצד אות א' יבנה ה' בתים ואלו הם אֹ אִ אֻ אֵ אָ הרי חמשה ואם ששה יעלו ששה ואם י\"ב י\"ב וכאשר נוסיף אות שנייה יעלו אל חמשה פעמים חמשה וכן כשהם שש נקודות יעלו ששה פעמים ששה שהם ל\"ו וכן אם יהיו י\"ב יעלו י\"ב פעמים י\"ב שהם קמ\"ד כמו שצרפנו בשער הנזכר. וזהו צרוף שתי אותיות בה' נקודות:", + "", + "הנה הצבנו דרך כיצד שני אבנים בונים ה' פעמים ה' שהם כ\"ה וכאשר נצטרף בת ג' אותיות יעלה ה' פעמים כ\"ה שהם קכ\"ה כיצד כל אות הם ה' ונופל על הכ\"ה ה' פעמים נמצאו קכ\"ה וזו צורתו. הנה סדרנו חמשה צורות של חמשה ועשרין תיבות כל א' ואחד כי בהמלכת הקמץ כ\"ה והעניינים ישכיל האדם מעצמו בהשכלתו בצורות יותר ממה שישכיל בעיונו בעניינים בעל פה.", + "והנה אם יהיו האותיות ארבע יעלה הצרוף ו' מאות וחמשה ועשרים ואם יהיו האותיות ה' יעלה הצירוף שלשת אלפים ומאה ועשרים וחמשה כי באותיות שלש הם מאה ועשרים וחמשה שבכפל האות יגבר ה' פעמים קכ\"ה שהם שש מאות עשרים וחמשה ואם נוסיף אות אחרת יעשה ה' פעמים שש מאות וכ\"ה וע\"ד זה יעלה מספרו כי מה שהיה כלל הצירוף יעשה נתח אחד מחמשה נתחי הצירוף כמצוייר לפניך ודי בזה הערה לענין צרוף הנקוד בס\"ד והנה נגמר מה שעלה בדעתינו לחבר בענין חלק הצרוף ועתה נבא בחלק התמורה בס\"ד:" + ], + [ + "ענין התמורה להאיר אות באות ברל\"א שערים כאשר נבאר. ויש חלוק בין צרוף לתמורה כגבוה שמים על הארץ. והטעם כי הצירוף תשתפכנה אבני קדש ולא תתהפכנה מאותיות אלו לאותיות אלו זולת שהם בראש הצירוף ואותם שהם בראש הצירוף הם אותם שבסוף הצרוף אלא שהוא כמו גלגל המתגלגל מראשו לסופו ומסופו לראשו ונעשה ראש סוף וסוף ראש, ראש תוך ותוך ראש, סוף תוך ותוך סוף. והאותיות לעולם לא ישתנו ואף אם ישתנו בסדרם אבל התמורה הוא חילוף האותיות בכ\"ב אלפא ביתות כאשר נבאר כמו המשל שם ידו\"ד אלד\"ינו ידו\"ד המתחלף באבג\"ד כוז\"ו במוכס\"ו כו\"זו. ובאתב\"ש מצפ\"ץ תכצ\"מטפ מצפ\"ץ וכן בשאר אלפ\"א ביתו\"ת עד כ\"ב. ודרך זה משובחת מהגימטריא כאשר נבאר כי בגימטריא יתחלפו האותיות ואף שאין מספר אלו כמספר א' כי לפעמים משלש יעשו ארבע ומארבע שלש כאשר נבאר:", + "אלו הם כ\"ב אלפ\"א שבהם יתחלפו האותיות כאשר באו בספר יצירה וקראם רל\"א שערים מפני שהם רל\"א זוגות:", + "אל בת גש דר הק וץ זף חע טס ין כמ:", + "אב גת דש הר וק זץ חף חע יס כן למ:", + "אג דת הש ור זק חץ טף יע כס לן במ:", + "אד בג הת וש זר חק טץ יף כע לס מן:", + "אה בר ות זש חר טק ין כף לע מס גן:", + "או בה גד זת חש טג יק כץ לף מע נס:", + "אז בו גה חת טש יד כק לץ חף נע דס:", + "אח בז גו דה טת יש כר לק מץ נף סע:", + "אט בח גז דו ית כש לר מק נץ סף הע:", + "אי בט גח דז הו כת לש מר נק סץ עף:", + "אב בי גט דח הז לת מש נר סק עץ יף:", + "אל בך גי דט הח וז מת נש סר עק פץ:", + "אמ בל גס די הט זה צת סש ער פק זן:", + "אג בם גך דק הי וט זח סת עש פר צק:", + "אס בג גמ דל הס וי זט עת פש צר חק:", + "אע בס גנ דמ הל וכ זי חט פת צש קר:", + "אף בע גס דנ המ ול זכ חי צת קש טר:", + "אץ בף גע דס הג ומ זל חס טי קת רש:", + "אק בץ גף דע הס וג זם חל טב רת יש:", + "אר בק גץ דף הע וס זג חמ טל יב שת:", + "אש בר גק דן הף וע זס חג טמ יל כת:", + "את בש גר דק הץ וף זע חס טן ימ כל:", + "ע\"כ נשלמו רל\"א שערים שבספר יצירה ובהם מתחלפות האותיות כל אשר יצטרף אל החילוף השמות והכחות:", + "עוד יש אלפא ביתות אחרות מצאנו מפוזרות בין דברי הספרים הישנים ואלו הם הראשונה האלפא ביתא הישר והיא זאת:", + "אב גד הו זח טי כל מג סע פצ קר שת מנצפך:", + "אחס בטע גיף דכץ הלק ומרפנים ואחור ואלו הן: זנשת:", + "איק בנר גלש דמת הנך וסס זען חפף טצץ:", + "אל בם גן דס הע וף זץ חק טר יש כת:", + "אט בח גז דו הג סס על פך צי קת רש:", + "תשרק צפעם נמלך יטחז והדגבא: ", + "ומלבד הרל\"א האלה מצאנו עוד בפי בעלי החכמה רל\"א שערים כתובים פנים ואחור אלו הן ", + "", + "" + ], + [ + "ונמצא השערים האלה והאלפא ביתות הם ע\"ד זה כשנכתוב אלפא ביתא א' בהפך והא' ביושר אז יצא את ב\"ש. ובגלגול העגולים עוד יצא אלפא ביתא שניה שהיא א\"ש ב\"ר וכו' וכן כלם קצתה מצד פנים וקצתה מצד אחור. וכדי שיובן הענין הזה על מתכונתו ציירנו הנה העגולים כפי המצטרך.", + "הנה הצבנו ד' עגולים אלו בתוך אלו הג' אלפא ביתות ביושר אבג\"ד והרביעית תשרק. מהשנים הראשונים נוכל להמציא רל\"א שערים פנים ואחור כמו שהם כתובים בפ' הקודם ובשלשת העגולים שהם ביושר נוכל להמציא אלפא ביתות מהם של אח\"ס בט\"ע וכיוצא בהם מורכבות מג' אותיות ובשנים האחרונים שהם הא' ביושר והשנית תשרק נוכל להמציא כ\"ב אלפא ביתות שבספר יצירה שהעתקנום ג\"כ בפרק הקודם. ואחר שנתבארו מציאות האלפא ביתות וגלגול' רצוננו לבאר ענין התמורה וסבתה. והענין הוא כי האותיות בתפארת כי שם עיקר הוויות' בעצם ההויה שהיא רקיע כדפי' בשער האותיות. בתפארת הם סדר האלפא ביתא ביושר אבג\"ד וכו' ובמלכות הם להפך תשר\"ק והטעם מפני שהם זכר ונקבה זכר באמ\"ש נקב\"ה באש\"ם. כי כן דרך החותם כי הצורה החקוקה בחותם ממעלה למטה מתהפך [בנחתם מלמטה למעלה] וכן זכר יהו\"ה ביושר נוקבא הוה\"י להפך כמו שבארנו בשער ממטה למעלה. וגלה הענין הזה הרשב\"י ע\"ה בשיר השירים (בז\"ח דף ע\"ט) וז\"ל אתוון עילאין רברבין הוו בארח מישר לגבי דכר, אתוון תתאין זעירין הוו בהיפוכא למפרע לגבי נוקבא. אתוון עילאין רברבין הוו בארח מישר לגבי דכר אבג\"ד וכן כלהו כמה דאתחזין למהך אתוון בארח מישר לגבי דכורא. אתוון זעירין תתאין הוו בהיפוכא למפרע גו נוקבא תשרק וכן כלהו כמה דאתחזי גבי נוקבא דהוה מאחורא קשר של תפילין דאקרי אחור כמה דאת אמר אחור וקדם צרתני אחור לגבי נוקבא וקדם לגבי דכורא ודא איהו דכתיב וראית את אחורי דא נוקבא דהוות מאחורא עכ\"ל.", + "ובתיקונים פירש הרשב\"י ע\"ה כי אותיות אבג\"ד ביושר הם בחסד ואותיות תשר\"ק הם בגבורה. ולא פליגי כי ידוע הוא כי ענין תשר\"ק הוא בשם הוה\"י שהוא מצד הנקבה ומצד הגבורה מצד תגבורת צד שמאל על הימין כדפירשנו בשער ממעלה למטה ונבארהו הנה עוד. ואותיות אבג\"ד הם בענין שם יהו\"ה ביושר מצד הזכר מצד החסד ומצד תגבורת הימין על השמאל. והענין כי דרך הזכר לנטות אל הימין ודרך הנקבה לנטות אל השמאל. וכאשר יגבר כח הזכר על הנקבה היינו שיגבר כח הרחמים על הדין. וכאשר יגבר כח הנקבה על הזכר היינו שיגבר כח הדין על הרחמים והכל ענין א' ודרך א'.", + "הנה נמצא עתה אותיות אבג\"ד בת\"ת ואותיות תשר\"ק במלכות.", + "והנה אותיות שבזכר הם ג' אלפא ביתות שהם אור מים רקיע שהם ג' מדרגות חסד וגבורה תפארת כמבואר בשער האותיות וכלם ביושר שאין אלפא ביתא דתשר\"ק אלא מצד הנקבה בהצטרפות הדין אבל מצד הגבורה בעצמה יהיה ביושר ולפי שהם ג' מדרגות ביושר לפיכך יתהוה מהם אלפא ביתא של אח\"ס בט\"ע וכדומה להם כלם בעלי ג' אותיות מפני שהם גלגלים מתגלגלים ונשפעים אלו בתוך אלו כאשר נבאר והתפארת שהוא הרקיע תחתיו תתגלגל המלכות. וכבר נודע כי תהלוכות הלבנה יותר מהירות מתהלוכות החמה ולפיכך כשיתגלגל המלכות ותקבל מהת\"ת לפעמים תקבל התי\"ו שבמלכות מהאלף שבתפארת ועד\"ז כל האלפא ביתא של א\"ת ב\"ש. וכאשר ימהר הלבנה גלגולה ועדין החמה בעמידתה תקבל ש' שבמלכות מהא' שבת\"ת וכן כל האלפא ביתא של א\"ש ב\"ר וע\"ד זה כלם. ואין לתמוה היות אות מקבלת מחברתה עם שאינה בן זוגה מפני שכל האותיות הם כלולות מי\"ס כי כל הדברים הנשפעים ומתאצלים מעצם הספירות הם בעלי עשר מפני שלא היה בו פירוד. וא\"כ כאשר האות של מעלה יאיר עבר פניה להשפיע, האות התחתונה עומדת לקבל כפי מדתה של עליונה והעליונה כפי מדתה של תחתונה. והמשל בזה כאשר העליונה תהיה בחינת התפארת יזמין ויאיר התחתונה צד אשר לה ממלכות לקבל וכאשר התחתונה ת\"ת יזמין העליונה צד אשר לה מכתר להשפיע וע\"ד זה כל האותיות באופן שהוא מקבילות הלולאות ומקבלין דין מדין ואין אחת שיהיה ח\"ו עינו רעה בשל חבירו:", + "ואחר שאנו בהקדמה זו בין האולם ולמזבח עוד נכנס עמה מן האולם ולפנים כי לפי דרך זה יהיו האותיות כל א' כלולה מהכ\"ב כי כן דרך הדברים הרוחניים כל א' כלולה מחברתה כדפי' לעיל בשער פרטי השמות בענין תל\"י גלג\"ל ל\"ב וכן בשער היכלות בפ\"ד בענין ע' מאורות שנכללים וכו'. ודבר מבואר הוא כי אחר שכל א' כלול מי' מפני שלא יהיה פירוד ח\"ו, כן ג\"כ כל הענפים הפרטיים כלולים. וכמו שנאמר בספי' כלם ג\"כ נאמר בכל ספירה וספירה ובכל ענף. והחילוק שביניהם הוא על דרך חילוק הספירות שפי' בשער מהות והנהגה שהעיקר הוא הגובר כן בענפים כל ענף וענף כלול מחבירו אלא שכאן מתגלה ענף זה יותר מחבירו וכו'. ונחזור לענייננו שאחר שכל א' מהאותיות כלולה מהכ\"ב א\"כ לא יפלא שיתחלף כל א' מהם באיזו שתהיה כיון שבה גם כן חלק מאותו האות המתחלף בה אלא שעכ\"ז העקר הוא האות הכתובה בעקר השם ואותה המתחלפת הוא ענף ממנה. והמשל בזה שם יה\"ו יתחלף בא\"ת ב\"ש מצ\"ף.", + "והנה האותיות האלה הם ענפים ממנו לא שיהי' כל עצם השם שביה\"ו במצ\"ף ומפני זה כח התמורה לא ישובח כצירוף כי הצרוף כל עצמות האותיות הוא השם שנצטרף ולא חסר דבר אלא שנהפך בערך הבחינות כדפי' בפ\"ג. אבל התמורה יתמעט כח השם הנזכר ע\"ד שפי'. וע\"ד זה נקיש לכל התמורות ולכל השמות. ובתיקונים (תקונא כ\"א דף נ\"ט ודף ע') מוכח כי ענין התמורות האלה הם מצד מטטרו\"ן ומתפשט קב\"ה מכל כנויין ומכל מרכבות דמטטרו\"ן דאינון כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו מצפ\"ץ וכו' ואמר כי תמורות יהו\"ה אלהינ\"ו יהו\"ה בכוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו וכן יהו\"ה במצפ\"ץ הם מרכבו' ה' במטטרו\"ן והם לבושי השם שהם בזמן הגלות. ונדרש שם כי בזמן הגאולה מתפשט הקב\"ה מכל הכנויין וכו' כדמסיק. המשל בזה כאשר שם בן ד' מתלבש באותיות מצפ\"ץ מורה על שנתלבש השם במטטרו\"ן בלבוש המכונה כן וכן לשאר כל השמות ולכל התמורות:" + ], + [ + "ומה שצריך שנדענו שאין כל האלפא ביתות שוות כי האלפא ביתא שתהיה עולה בחשבונה לעולם מורה על מעלתה שהיא עולה דרך הסולם ואינה יורדת. המשל בזה אלפא ביתא של אח\"ס בט\"ע וכו' עולה לעולם ואינה יורדת. ר\"ל כי חשבון של אות ראשונה של תיבה הראשונה היא א' והראשונה שבתיבה שנייה הוא בי\"ת עולה לעולם. וכן כל שאר ה תיבות וכן כל שאר האותיות הם עולות לעולם ואינם יורדות. וזה מורה על דבקות האלפא ביתא הזאת במקורה העליון ולכן עולה כנגד מעלה בחשבון אותיותיה. ויש אלפא ביתא שתעלה ותרד המשל א\"ת ב\"ש כי עולה בחצייה ויורדת בחצייה מורה על כי אינה גדולה במעלתה כ\"כ. כי העולה עולה ומתאחדת במקורה ואינה יורדת שמורה על תוקף עלייתה עד שלא יורדת. והאחרת אמת כי עלתה אבל לא עלתה כ\"כ עד שנתייחדה במקורה אלא חזרה לרדת דרך המעלות אשר עלתה. לפעמים תעלה במקצת ותרד יותר מאותם המעלות אשר עלתה זה מורה על שאינה עולה במעלה ובדרגה כאשר האלפא ביתות השוות בעלייתם וירידתם ומכל שכן שאינם שוות עם העולה יותר מירידתה. סוף דבר לפי ענין העלייה והירידה תהיה מדרגת האלפא ביתא. ולא בלבד האלפא ביתא אלא אפי' השם המצטרף מהאלפא ביתא העולה תהיה מעלתו משובח מהשם המצטרף מאלפא ביתא היורדת שהיא תשר\"ק וכו'. וכן המצטרף על ידי האלפא ביתא העולה ויורדת משובח מאותה היורדת לעולם ולכן השם שיצטרף ע\"י אבג\"ד משובח משם המצטרף ע\"י א\"ת ב\"ש כמו מצפ\"ץ, מפני שאבג\"ד עולה ואינה יורדת וא\"ת ב\"ש עולה בחציה ויורדת בחציה. ושם מ\"ב שעיקר צרופו הוא ע\"י אלפא ביתות העולות ואינם יורדת שהם אלב\"ם, אי\"ק בכ\"ר, אח\"ס בט\"ע, ואבג\"ד והשאר כמבואר בשער פרטי השמות ע\"פ קבלת הגאונים ע\"ש.", + "הנה מעלתו ומדרגתו יותר מכלם להיות שעולה ואינו יורד. ובהקדמה זו יובן דברי הרשב\"י ע\"ה בפ' תרומה (דף קל\"ב ע\"ב) וז\"ל שמא דמ\"ב אתוון רזא דיליה אבהן דקא מתעטרן בעלמא עלאה, ועלמא עלאה במה דלעילא. וע\"ד סליק ולא נחית אתעטר גו מחשבה עלאה. זכאה חולקיה מאן דידע ביה ואזדהר ביה. שמא דע\"ב אתוון דוד דקא מתעטרא באבהן ורזא דיליה סליק ונחית. כגוונא דא מצפ\"ץ שמא דתליסר מכילין דרחמי. אינון תריסר רזא דרתיכא קדישא דנפיק מחד דשרייא עלייהו. ובג\"כ סליק ונחית וכולהו סלקין ונחתין בר האי [שמא דמ\"ב] דסליק ולא נחית וע\"ד שמא דע\"ב סליק ונחית סליק מסטרא דא ונחית מסטרא דא. [שמא די\"ג מכילן סליק מסטרא דא ונחית מסטרא דא] וההוא דנחית [בגין] לאמשכא טיבו לתתא. ועל דא א\"ת ב\"ש ג\"ר ד\"ק ה\"ץ ו\"ף ז\"ע ח\"ס ט\"ן י\"מ כ\"ל. אתוון קדמאין סלקין בחשבנא ואתוון אחרנין נחתין בחושבנא בגין לאמשכא טיבו מעילא לתתא. שמא דמ\"ב איהו מעטרא לרתיכא עלאה שמא דע\"ב איהו מעטרא לרתיכא תתאה. זכאה חולקיה מאן דאשתדל למנדע למאריה זכאה איהו בעלמא דין ובעלמא דאתי עכ\"ל.", + "וכוונתו מבוארת כי אמר כי שם בן מ\"ב הוא עולה ואינו יורד כדפי' לעיל מפני זה הוא מורה במקום גבוה כי אותיוו רומזים האבות שהם מתייחדים בבינה ובינה בחכמה וכתר נמצא עולה למעלה ואינו יורד. וזה כיוון באמרו שמא דמ\"ב רזא דיליה אבהן שהם גדולה וגבורה ת\"ת. וכבר נודע שהם אחוזים בג' ענפיהם המסתעפים מהם ולכן בהם רמז ששה משמותם ואולם השם השביעי רמוז בבינה כי ת\"ת ומלכות ובינה הכל א' והם סוד שבת. וכן ז' שמות אלו סוד ז' ימים כדפי' בשער פרטי השמות בפי\"ג ולכן עקרו באבות שהם אבות לנצח הוא יסוד והם עולים ומתעטרים בסוד יום השבת שהוא השביעי בבינה עצמה והבינה מתייחדת במה שלמעלה ממנה. נמצאנו למדים כי הוא עולה ואינו יורד כי הוא עולה גו מחשבה עלאה הוא סוד כ\"ע הנקרא מחשבה עליונה כנודע. אמנם שם בן ע\"ב דוד דקא מתעטר באבהן כי ג' פסוקים שהם ו\"יסע ו\"יבא ו\"יט הם גדולה גבורה ת\"ת ובפרטם וכלליותם ע\"ב רי\"ו דהיינו ויעב\"ר סוד העיבור כי עיבור ויעבר אותיות דדין כאותיות דדין והוא יורד למטה בסוד הזווג איש ואשתו בסוד ת\"ת ומלכות כי שם עיבור הנשמות. ולכן עולה בסוד הפסוק המהופך המורה על העלייה וההסתלקות למעלה כי הוא הופך את פניו לעלות אל מקורו. ואין לתמוה על היות העלייה ע\"י הגבורה שהיא השמאל פסוק ויבא כי אין עלייה דרך מעלות הסולם אלא בסוד השמאל והירידה בימין ומפורסם הוא ולכן הדחייה לעולם בשמאל כאז\"ל (סנהדרין קז) לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת ולכן ההסתלקות בשמאל מורה על הדחייה משא\"כ שמות הרחמים כי העקר הוא ההמשכה למטה בסוד ההשפעה הנשפעת. וזה כוון באמרו כגוונא דא מצפץ שמא דתליסר מכילן דרחמי וכו' הם חלוף י\"ג מדות בא\"ת ב\"ש כמפורסם ומצד האלפא ביתא שבה הוא מתחלף בערך זה נקרא עולה ויורד. ואמר ואינון תריסר רזא דרתיכא וכו' פי' כי הם י\"ב גבולין והכח הכולל המקור המשפיעם ומאצילם הם י\"ג. והי\"ב הם י\"ב אבנים שהם מרכבה לת\"ת כדפי' בענין י\"ב גבולין בשער פרטי השמות פ\"ו. והי\"ג הוא המקור המאצילם הסובב אותם ומקיפם הוא השוכן עליהם וחופף עליהם. ובג\"כ סליק ונחית וכו' פי' מטעם היותו רחמים הוצרך לרדת ולהשפיע. וכלהו סלקין כו' פי' כי להיות העלייה צורך אל הקבלה והירידה צורך אל ההשפעה כל השמות כלם עולים ויורדים עולים לקבל ויורדים להשפיע כדרך הכחות והשמות זולת שם בן מ\"ב שהוא עולה להתעטר למעלה ואינו יורד להראות עוצם גבורתו וכחו ושהוא מתאחד בשרשו ולכן יצדק עליו שהוא דין עם היות שאין עקר עלייתו אלא לשבח להתעלות עכ\"ז עולה להתעטר ואינו יורד להשפיע ויש בענין הזה דין כיון שהוא מסתלק ואינו משפיע. ואין כן שם ע\"ב שהוא רחמים ומשפיע עולה ויורד. וזה רצה באמרו וע\"ד שמא דע\"ב סליק ונחית וכו' שמא דתליסר וכו' כי י\"ג מדות הם של רחמים וסוד הרחמים להשפיע ולכן עולה ויורד. וע\"ב וי\"ג הכל דבר א', כי שם ע\"ב תלוי בי\"ב גבולים שהם י\"ג כמבואר בשער פרטי השמות. וכל עצמו לא הביא שם הרשב\"י ע\"ה י\"ג מדות אלא להכריח לשם ע\"ב שהוא רחמים ומשפיע. ולכן אחר עלייתו יורד. ובזה נתבאר כל שאר המאמר. ויצא לנו ענין סוד האלפא ביתות העולות והיורדות. גם נמצאנו למדים כי העולות הם בסוד העלייה ולכן הם עולות במספרם. וקשה כי לפי זה הי' ראוי שאלפא ביתא של אבג\"ד שמורה על העלייה יהיה בסוד המלכות בסוד האור החוזר בסוד הקבלה, ואלפא בית\"א של תשר\"ק תהיה בסוד הת\"ת בסוד האור ישר בסוד ההשפעה והרחמים, ולא כן דברי הרשב\"י בשיר השירים כדפי' בפרק הקודם דקאמר כי תשר\"ק היא במלכות ואבג\"ד בת\"ת. ולזה נשיב כי כשנדקדק דברי הרשב\"י התם דקאמר כי ענין תשר\"ק במלכות ואבג\"ד בת\"ת הוא בסוד אחור וקדם צרתני. פי' קודם הנסירה של חוה שבארנוה בשער המיעוט פ\"ב. ולכן היו אחוריים באחוריים מתדבקים הזכר פונה למעלה אל שרשיו והנקבה למטה נמצאו לפי זה סדר האותיות כך אבג\"ד וכו' פנים, והאחוריים הם א\"ת ב\"ש וכו', והזכר פונה למעלה בסוד האחוריים והנקבה פונה למטה הפך רדתם. ואחר הנסירה שהיה חיבורם פנים בפנים הזכר משפיע מביט כלפי מטה אל הנקבה והנקבה כלפי מעלה אל הזכר לקבל ממנו ולכן עולה אבג\"ד בזכר ותשר\"ק בנקבה וכדפי'.", + "הנה נכלל חלק הצרוף בכל הצריך. ועתה נבא לבאר חלק גימטריאות:" + ], + [ + "בחלק הגימטריא והוא ענין מספר האותיות שוה בשוה ולחלק זה חלוקים אחרים והם ראשונה חלק המשקל והוא המשובח שבכל הגימטריא ופי' כמו רזיא\"ל שעולה לחשבון אברהם ואותיותיהם שוות זה ה' אותיות וזה ה' אותיות וכן בי\"ט עולה יה\"ו שבזה ג' אותיות וזה ג' אותיות והם שקולים יחד זה כזה וזה כזה וזה המשובח שבכל הגימטריאות מפני שכל ענין הענפים והכחות שבשם זה הם בשם זה אלא שנתחלפו האותיות והכחות בכחות אחרים. וזה אפשר להיות ע\"ד שכתבנו למעלה ודרך זו קרובה בצד מה אל התמורה. ותחת החלק הזה יש חלק אחר והוא חלק החיבור והפרוד.", + "וענין החיבור הוא אם יהיו בתוכה ג' אותיות שיתחברו אל שתים כיצד הו\"ה שיתחברו שני ההי\"ן אל י' ויהי' י\"ו וכן אהי\"ה שיתחברו אל\"ף וה\"א אל וא\"ו ויעלה יה\"ו וכן חיים שיתחברו שני יודי\"ן אל כ\"ף ויהיה חכם וזה חלק משובח קצת שאינם משתנים האותיות מכל וכל בדרך החשבון כמו שנבאר אלא הם עומדות במקומם אלא שתים מהם נתחברו או נפרדו ומהיחוד והחבור יודע הפירוד ומהפירוד יודע היחוד ולכן אין צורך להאריך בו. אמנם הענין הוא כי כל אות ואות לפי מספרו יהיו כחותיו כי המספר לא על חנם הוא. כי התי\"ו יהיו לה ד' מאות ענפים מסתעפים ממנה כלם כפתור ופרח. וכן לכל הקנים היוצאים מן המנורה הטהורה שבה קבועות כ\"ב חפצים כדפי' בשער האותיות. ועם היות שנמצא שהא' הוא בכתר חשבונו א' מורה על ענף א', ות' היא במלכות או באיזה מקום שיהיה מורה על ד' מאות. ובודאי כי אלף הוא במעלה גדולה יותר מן התי\"ו. זו אינה שאלה, כי יש ענף כי עם היותו מיוחד כולל ענפים רבים מסתתמים ומתעלמים בו כמו האלף הכוללת כל הענפים ר\"ל כל האותיות כמו שפי' בשער האותיות וכלן מתיחדות בא'. ובזה יובן עתה ענין הגמטריא כי הוא ענין א' עם הדבר הנמנה בו. המשל אמ\"ן שעולה יאדהונה\"י כמפורסם בדברי הרשב\"י ע\"ה. כי כאשר יתחברו ת\"ת ומלכות יתייחדו ביחוד כ\"ו ענפים שבת\"ת כמנין שם בן ד', וס\"ה ענפים שבמלכות כמנין אדנ\"י. וכאשר נרצה לחברם נחברם בשם סוכ\"ה או בשם אמ\"ן או בשם מלאך כי בכלם נרמזים צ\"א ענפים שביחודם. אמת שלא ישתוו בעניינם כי סוכה הוא מיוחד יותר שהוא כ\"ו ה\"ס שענפיהם מתגלים על ענין הנרמז בשתי שמות וכיוצא בזה כאשר נחבר שתי אותיות אל אחד וכן שני שמות אל אחד הנה אותו האות ואותו השם לא יתייחס בעצם [א] באות הראשון או בשם הראשון שהיה עיקרי ברוחניותיה. ומזה נקיש אל כאשר תשתנה התיבה מכל וכל. ואולם סדר מנין הגימטריא קבלו בהם היותם תשעה ואלה שמותם כאשר כנו להם הקדמונים. א מספר המעוגל הכללי והוא בחזרת הגלגל ר\"ל שהאלפים אינם נחשבים אלא כאחדים כגון חמשה פעמים רי\"ו שעולים אנכ\"י. ורבים כנו מספר זה בשם מספר קטן והטעם מפני שהוא מקטין המספר כי ממאה יעשה א' ומשלש מאות ג' ומארבע מאות ארבעה. וכן על דרך זה יקטין מספר האלפים אל מדרגת האחדים. ומכנה הרשב\"י ע\"ה המספר הזה לחנוך וכן המורגל במקומות הרבה בפרט בתיקונים לחשבן זעיר דחנוך. ונראה לנו היות הענין הזה כי חנוך הוא נער מטטרו\"ן והמלאך הזה המקטין את המדות מפני שהוא מראה קטנה רצה לומר שיש בו ענפי הספירות מתפשטות ומתלבשות באורו ואינו זוכה אליהם בהיותם כלולות מעשר או יותר. כי זהו סוד המספר שבאותיות כי יתעלו האחדים אל העשירות בסוד אחד כלולה מעשר ומהעשירות אל המאות בסוד כי כל א' כלולה מי' וי' מי' כי כל אחד מי' ענפים יוכללו עוד מעשר ונמצא מא' עולה אל מאה וכן על דרך זה יעלו לאלף. ומטטרון הפך מדה זו כי אור הכללות חשך בעדו ואין לו כללות המדות לפי שהוא בעולם הפירוד (היינו עולם היצירה) ולכן אדרבה הוא מקטין מספר האותיות ומה שמאיר למעלה בספירה באלף מאיר למטה במטטרון באחד וזהו סוד מספר קטן ומזה נוכל להקיש אל המספרים המוסיפים שהם מוסיפים הכלליות והמוסיפים באותיות עצמם הם מוסיפים עצם הענף הכולל וכן המוסיף התיבה וכיוצא בזה וכן המוסיפים המילוי בסוד המילויים שפי' בשער שם בן ד' ודי בזה הערה להשכלות שאר המספרים כדי שלא נצטרך לבארם כי בשער זה יכנסו כלם מעלה מטה:", + "ב מספר הקדמי כגון ג' עולה ששה כשנמנה מתחלת האלפא ביתא ועד הג'. ד' עולה י' וה' עולה ט\"ו כשנמנה מראש האלפא ביתא. והנרצה לסיים הנה כל המספרים כלם מראש האלפא ביתא ועד סופה כדי שיקל אלינו למנות כשנצטרך אל המספר. וזו צורתה:
א ב עולה ג
א ב ג עולה ו
א ב ג ד עולה י
א ב ג ד ה עולה טו
אבגדהו עולה כא
אבגדהוז עולה כח
א ב ג ד ה ו ז ח עולה לו
אבגדהוזחט עולה מה
אבגדהוזחטי עולה נה
אבגדהוזחטיכ עולה עה
אבגדהוזחטיכל עולה קה
אבגדהוזחטיכלמ עולה קמה
אבגדהוזחטיכלמנ עולה קצה
אבגדהוזחטיכלמנס עולה רנה
אבגדהוזחטיכלמנסע עולה שכה
אבגדהוזחטיכלמנסעפ עולה תה
אבגדהוזחטיכלמנסעפצ עולה תצה
אבגדהוזחטיכלמנסעפצק עולה תרצה
אבגדהוזחטיכלמנסעפצקר עולה תשצה
אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרש עולה אלף צה
אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשת עולה אתצ\"ה
והנה בלוח זה יקל אלינו הוצאת המספר לכל המצטרך בעזר הצור וישועתו:", + "ג מספר הכרחי והוא מספר המלה לפי מה שהיא כגון חסד עולה ע\"ב גבורה רי\"ו או ארי\"ה:", + "ד מספר מוספי הוא שמוסיפין האותיות מן המלה על המספר או המלה עצמה אם יצטרך הכל לפי הצורך וכן אלה נתבאר העלמם למעלה וכן טעמם והטעם אל הקדמיי מאחר שהיא סבתה ע\"ד שפירשתי בספירות בשער סדר האצילות:", + "ה מספר המרובע הכללי כגון דוד שעולה יד צריך לצרף המלה לפי סדר האותיות. ונאמר ד' פעמים י\"ד יעלה נ\"ו. ו' פעמים י\"ד יעלה פ\"ד הרי ק\"מ. וד' פעמים י\"ד יעלה נ\"ו. סך כלם קצ\"ו. וטעם הענין כי אחר שהם י\"ד ענפים בג' כחות וודאי כל אחד מהכחות שבג' כחות כלול מכל הכחות ולכן יהי' י\"ד פעם י\"ד כי כל אחד מהכחות כלול מכלם כמו שפי' ולכן יעלו למספר גדול הזה:", + "ו מספר המרובע הפרטי כגון שני פעמים ב' עולים ד', ג' פעמים ג' הרי ט', וכן ד' פעמים ד' הרי י\"ו. והענין הזה שיוכלל האות בכלל הכחות שבה לבד לא בכל כוחות שבתיבה כמו הכללות הקודם במספר הכללי:", + "ז מספר שמיי ר\"ל לשום על המלה מלוי האותיות כגון ידוד במלוי אלפין כזה יוד ה\"א וא\"ו ה\"א שעולה מ\"ה כמספר אדם. וזה כבר נתבאר לעיל:", + "ח מספר המספריי ר\"ל י' עשרה, ועשרה עולה תקע\"ה. ה' חמשה, וחמשה עולה שנ\"ג. והענין הזה הוא כי אותם חמשה כחות נכללים במנין שמם כי שם מספרם מעיד עליהם:", + "ט מספריי הגדול ר\"ל יו\"ד במילואו עשרים ועשרים בגימט' כתר. וביאורו ע\"ד שפי' בהשמיני ויגיד עליו רעו.", + "הנה נכלל החלק הגימטריאה:", + "עוד יש קרוב לענין זה והוא נקרא נוטריקון והוא ענין ראשי תיבות וסופי תיבות ותוכי התיבות. המשל אל, מלך, נאמן, שראשי תיבות אמן וסופי תיבות לכ\"ן ותוכי תיבות מל\"א וכיוצא בזה ושאר מן השמות היוצאים מראשי תיבות או מסופם או מאמצעותם או בדילוג אות אחת ולקחת אות אחת בדילוג חברתה וכדברים האלה כמו שם הס\"ר תי\"ו אה\"ן היוצא מהנסתרות לה' אלדינו בדילוג אות ולקחת אות וכן רבים כדברים האלה. ואין צריך להאריך כי כל ענין זה מורה על כבוד התורה והעלמה שנתגשמה וקבלה כל הצרופים שיכולים להיות בעולם ונתלבשה בלבוש נכר כדפרישית בשער האותיות בפרק א' וכל זה כדי להשלים נפשותינו כי ה' חפץ למען צדקו וגו'. ובזהר פרשת בראשית (דף מ\"ו ע\"ב) נראה בפירוש כי חשבונות וגימטריאות הם כלם תלוים במלכות. כי בספירות למעלה אין הענפים מתגלים בחשבונות וגימטריאות ומה שנמצא חשבון וגימטריא שם עם כל זאת עקרן במלכות ומשם רומזים למעלה. ובזה נשלם הפרק הזה ונכלל השער הזה בס\"ד. ברוך ה' לעולם אמן ואמן ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה:" + ] + ], + [ + [ + "שער הנשמה הוא שער לא:", + "אחר שבשערים הקודמים נתעסקנו בכל חלקי החכמה הנעלמה הן רב הן מעט. כוונתנו בשער זה לבאר ענין האדם ר\"ל צורתו שהוא נשמתו ורוחו ונפשו ויהיה עסקנו בג' חלקי הדרוש הזה. האחד מקום הנשמה ועניינה בעה\"ו ותועלת בריאתה. שנית חיבורה בגוף הנגוף עם היותה הויה דקה רוחניות יותר ממלאכי השרת כדפירשנו בשער היכלות. שלישית ענין חטאה ועונשה ופגימתה למעלה בשרשים הנכבדים ופגימת עצמה וכן קיצוצה בנטיעות ח\"ו:", + "פרק ראשון:", + "בביאור חלק א' שהוא מקום הנשמה. המפורסם בדברי הרשב\"י ע\"ה כי הנשמה רצה לומר צורת האדם נחלק לשלשה חלקים והם נפש רוח ונשמה. והנפש מרכבה לרוח והרוח מרכבה לנשמה ואצילות שלשתם מהספירות העליונות שרשי כל השרשים אשר למו. אמנם נחלקים באצילותם כי הנשמה אצולה מבינה וסימן ונשמת שדי תבינם (איוב לב ח). והרוח אצולה מתפארת וכן הת\"ת כסא ומכון לבינה ולכן הרוח כסא ומכון לנשמה. והנפש אצולה מהמלכות ולכן הנפש כסא ומכון לרוח כמו שהמלכות מכון וכסא לתפארת. וכן באר הרשב\"י ע\"ה אצילותם בזהר פ' ויגש (דף ר\"ו) וז\"ל ת\"ח כלא אינון דרגין אילין על אילין נפש רוח נשמה דרגא על דרגא נפש בקדמיתא ואיהי דרגא תתאה כדקאמרן. רוח לבתר דשריא על נפש וקיימא עלה. נשמה דרגא דסלקא על כלא ואוקמוה. נפש דא נפש דוד ואיהי דקיימא לקבלא נפש מההוא נהר דנגיד ונפיק. רוח דא רוח דקיימא עליה דנפשא ולית קיומא לנפש אלא ברוח ודא הוא רוח דשריא בין אשא ומייא ומהכא אתזן האי נפש. רוח קיימא בקיומא דדרגא אחרא עילאה דאקרי נשמה, דהא מתמן נפקי נפש ורוח, מתמן אתזן רוח. וכד נטיל רוח כדין נטלא נפש וכלא חד ואתקריבו דא בדא. נפש אתקרב ברוח ורוח אתקריב בנשמה וכלא חד עכ\"ל.", + "ובפירוש פי' כי הם נשמה בינה רוח תפארת נפש מלכות. וכן נתבאר בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ד.) וז\"ל נר ה' נשמת אדם. נ\"ר, נפש רוח ואינון אצילות דשכינתא ועמודא דאמצעיתא דכליל שית ספירין. נשמת אדם, אצילותא דאימא עלאה עכ\"ל.", + "והנה בכחו יתברך מתקשרים שלשה הכחות האלה קשר אמיץ וחזק כל אחד לפי מדרגתו ועניינו איש על עבודתו ועל משאו. ויש שואלים כי אחד ששלשה החלקים נאצלים מבינה ת\"ת ומלכות אם כן איך אנו אומרים שנשמת אברהם היא מצד החסד וכן יצחק מצד הגבורה ויעקב מצד התפארת וכיוצא בזה. ושאלה זו שאל רבי יהודה חייט לרבי אלקשטלי. וזאת תשובתו אליו מה ששאלת מענין מה שארז\"ל שנפש אברהם מיוחס אל הימין ויצחק לשמאל וכן הרבה כל אחד וא' מיוחס למדתו והקשית והלא כל אדם כלול משלשה מדרגות נפש רוח ונשמה נפש ממלכות ורוח מתפארת ונשמה מבינה אם כן איך אפשר שיתיישבו הדברים. כבר ידעת אחי שכל המדרגות כלולות זו בזו כי נעוץ סופן בתחילתן ולפיכך נמצאת כל אחד ואחד כוללת כל האצילות ומאחר ששלשה צורות נמצאות מג' מדרגות מן האצילות שמהם יונקות המושכל והמורגש והמוטבע בסוד נפש רוח ונשמה הם בעצמם נמצאות בכל ספירה וספירה עכ\"ל.", + "וכלל דבריו כי שלשת המדרגות הם לאברהם מהבינה והת\"ת והמלכות שבחסד. וכן ליצחק מצד הגבורה, וכן ליעקב מצד הת\"ת. ויש שפירשו בענין אחר על דרך זה כי נשמת אברהם מצד חסד שבבינה ונשמת יצחק מצד הגבורה שבבינה ונשמת יעקב מצד התפארת שבבינה, ורוח אברהם אבינו ע\"ה מצד חסד שבתפארת ורוח יצחק מצד גבורה שבתפארת ורוח יעקב מצד תפארת שבתפארת. וכן לנפש מצד חסד שבמלכות או מצד הגבורה שבמלכות או מצד הת\"ת שבמלכות. ולנו בזה דרך אחרת כי כל נשמה ונשמה כלולה מעשר וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה והעתקנו לשונו בשער עשר ולא תשע בפ\"ה במאמר ואית אחרנין מארי ס\"ת וכו' ע\"ש.", + "והנה אחר שכל נשמה כלולה מעשר. וכמו שהאדם במעשיו הראויים יגביר מדה מן המדות לפעול ויהיו כל שאר המדות מתלבשות בענין המדה ההיא מצד תוקף ההשפעה כדפירשנו בשער מהות והנהגה, כן גם אם ירצה האדם יגביר בנשמתו מצד פעולותיו איזה חלק שירצה כגון אם יעסוק בתורה יגביר על עצמו כח התפארת ונמצא חלק התפארת שבנשמתו מאיר עד שיהיה הוא העיקר ושאר החלקים נטפלים אליו. ובזה יובן ענין אברהם אבינו שדרשו בספר הבהיר (הובא בהשמטות הזהר ח\"א דף י\"ג) בפסוק (תהלים קיח) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה שדחה אברהם אבינו מדת המלכות וכן יצחק וכו', ואם היתה נשמתם אצולה ממנה כיצד דחו אותה וכן אם היתה נשמת אברהם אצולה מצד החסד אם כן בהכרח היה מרכבה לחסד ואם כן איך אפשר לדחות או איך דחה. ובמה שביארנו נתישב עניין זה כי האדם יכול להגביר בנשמתו איזה חלק שירצה לפי מעשיו והנה האבות לא רצו לידבק כי אם במקום גבוה והגבירו בנשמתם אברהם חלק החסד יצחק חלק הגבורה כו' וכן כל האנשים וכבר בארנו זה הענין בארוכה בשער הכנויים בפ\"ד בס\"ד. ועל דרך זה אפשר להישראל להתגלגל בכהן או לוי לפי תגברות החלק שזכה להגביר במעשיו קודם גלגולו.", + "והנה בזולת שהנשמה כלולה מעשר כמבואר עוד היא כלולה מארבע יסודות עליונות כגוף שהוא כלול מארבע יסודות. ויסודות הנשמה הם המים הרוחניים מצד החסד והאש הרוחני מצד הגבורה והרוח הקדוש מצד התפארת והעפר הדק מצד המלכות וכן באר הרשב\"י ע\"ה פ' וארא (דף כ\"ד ע\"ב) וז\"ל אר\"ש הא דאמר רבי חזקיה דכר ברא קודשא בריך הוא לאדם מעפרא דמקדשא דלתתא אתברי. מעפר דמקדשא דלעילא אתיהיב ביה נשמתא. כמה דכד אתברי מעפרא דלתתא אתחברו ביה תלת סטרי יסודי דעלמא, ה\"נ כד אתברי מעפרא דלעילא אתחברי ביה ג' סטרי יסודי דעלמא ואשתלים אדם עכ\"ל.", + "כי הנשמה לעולם היא כלולה מעשר ספי' ומלבד זה גוברים בה יותר מראה הד' [יסודות הנז'] עד שיתראו הד' פנים מאירים בה יותר ויותר משאר העשר. וכענין הזה בספירות עצמם, כי עם היות שכל אחד כלולה מעשר, פעמים הם נכללות בד' פעמים בחמש פעמים בז' כדפי' בשער מהות והנהגה. והענין הוא כי מלבד כללות העשר גוברים בו השבע מדות עד יאירו יותר מהכל וכן לגבי הת\"ת כי עם היות שהוא כלול מעשר כשאר הספירות עם כל זאת נאמר בו שהוא כולל שש קצות. וכמשפט הזה לכל הספירות כדפירשנו בשער הנזכר. ובזולת הכלליות האלה שיש בנשמה עצמה יש במציאות הנשמה כמה וכמה פרטים אחרים:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם בארנו אצילות ג' חלקי צורת האדם ממקום גבוה מבי\"נה ותפארת ומלכות. יש לשאול שא\"כ היה מן הראוי שבהסתלק האדם מן העולם יסתלקו כל שלשה חלקים האלה אל מקורם ויסודם הרוחני ואין הדבר כן כי בפירוש פירש הרשב\"י ע\"ה כי משכן הנפש בקבר ומשכן הרוח בגן תחתון ומשכן הנשמה בגן העליון ויש לשאול למה. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בזוהר (ויחי דף רכ\"ד ע\"ב) תאנא אלף וחמש מאה ריחין סלקין בכל יומא מגנתא דעדן דמתבשמי בהו אינון לבושי יקר דההוא עלמא דמתעטרין מן יומין דבר נש. אמר רבי יהודה כמה לבושין אינון. אמר רבי אליעזר טורי עלמא בדא פליגו. אבל תלתא אינון, חד דמתלבש ביה רוח דבגנתא דעדן דארעא, וחד דמתלבשא ביה נשמתא בגו צרורא דחיי בין פורפירא דבי מלכא, וחד לבושא דלבר דקאים ולא קאים אתתחזי ולא אתחזי בהאי מתלבשת ביה נפשא ואזלא ושטא בעלמא ובכל ריש ירחא ושבתא אזלת ואתקשרת ברוחא דגנתא דעדן דבארעא דקיימא בין פרגודא יקירא ומיניה אוליף וידע מה דידע ושאט ואודע ליה בעלמא עכ\"ל.", + "ומתוכו מתברר כי עקר ישיבת הנפש בעולם הזה ורוח בגן עדן התחתון והנשמה למעלה. וכן מתבאר בפ' אחרי (דף ע' ע\"ב) וז\"ל תלת מדורין עבד קודשא בריך הוא לצדיקייא חד דזכו אינון צדיקייא דלא אשתציאו מהאי עלמא וכד אצטריכו בני עלמא רחמין ואינון חייא בצערא יתבין אינון מצלי צלותא עלייהו ואזלין ומודעין מלה לאינון דמיכי חברון ומתערין ואעלין לגן עדן דארעא דתמן רוחיהון דצדיקייא מתלבשין בעטרין דנהורא ואתייעטו בהו וגזרין גזירה וקודשא בריך הוא עביד רעותהון וחס על עלמא. ואינון נפשאין דצדיקייא משתכחין בהאי עלמא לאגנא על חייא. והאי איקרי נפש. ודא לא אשתצי מהאי עלמא כו' לאסתכלא ולמנדע ולאגנא על דרא והאי הוא דאמרו חברייא דמיתי ידעי בצערא דעלמא ועונשא דחייבייא די בארעא בהאי הוא דכתיב ונכרתה הנפש ההיא מעמיה. מדורא תניינא הוא ג\"ע די בארעא. דעביד ביה קב\"ה מדורין עילאין יקירין כגוונא דהאי עלמא וכגוונא דעלמא עלאה. והיכלין בתרין גוונין דלית לון חושבנא ואילנין ועשבין וריחין דסלקין בכל יומא. ובהאי אתר שארי ההוא דאקרי רוח דאינון צדיקייא ומדורא דההוא רוחא ביה שארי. וכל רוח ורוח מתלבשא בלבושא יקירא כגונא דהאי עלמא וכגוונא דההוא עלמא עלאה. מדורא תליתאי ההוא מדורא עלאה קדישא דאקרי צרורא דחיי דתמן מתעדנא ההוא דרגא עלאה קדישא דאקרי נשמה והאי אתדבק לאתענגא בעדונא עלאה עלה כתיב אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ עכ\"ל. ועוד מתבאר הענין שם וכן מתבאר בכמה מקומות מהזהר ועתה למה לא תעלה הנפש והרוח אל שרשם העליון כיון שהם נאצלות מלמעלה:", + "ולזה נאמר כי ודאי אין נשמה אצולה מתאצלת למטה בעולם התחתון אם לא שיתברא ויתייצר ויתעשה ואלו הבחינות לא יפרדו ר\"ל שאין מציאות אצילות בעולם אם לא שישתלשלו המדרגות כי לבוש האצילות הוא הבריאה ולבוש הבריאה היא היצירה ולבוש היצירה היא העשייה. ולכן הוכרח היות אל נשמת האצילות לבוש א' והוא נשמה דבריאה והיא היותר נמצאת כי מי זוכה אל האצילות. ואמנם מי שיש בו נשמת הבריאה יקרא עבד ה' ומי שיהיה בו נשמת האצילות יקרא בן. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה דף ו'.) וז\"ל מסטרא דכבוד נברא, אמרין ישראל לגבי אדון עלמא אם כעבדים. ומסטרא דכבוד נאצל, אתמר בהו אם כבנים עכ\"ל. וכן פירש בספר ר\"מ. אמנם נשמת יצירה ועשיה לא נמצא כלל מפני שהרוח הוא יצירה אל נשמת הבריאה והנפש עשיה אל הרוח הנוצר. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקוני ז\"ח דף קל\"ב ע\"ב) וז\"ל נעשה אדם, אתחברא אופן ומלאך וכסא ואמרו נעשה אדם דיהא בשותפו דילן נשמתא מכסא ורוחא ממלאך ונפשא מאופן למהוי בדיוקנא דילן וכו' עכ\"ל.", + "ועוד יותר מבואר במ\"א בתקונים (תקונא ו' דף כ\"א ע\"ב) לא תקח האם על הבנים. ביצים אינון מסטרא דאופנים, אפרוחים מסטרא דנער מטטרו\"ן, בנים מסטרא דכורסייא דאיהי סוכת שלום. דאיהו קינא דשכינתא. דאימא עלאה מקננא בכורסייא בתלת ספירן עילאין. עמודא דאמצעיתא כליל שית ספירן. מקננן במטטרו\"ן. אימא תתאה מקננא באופן דאתמר ביה (יחזקאל א) והנה אופן א' בארץ.ועוד שכינתא מסטרא דכורסייא אתקריאת נשר. מסטרא דנער יונה, ומסטרא דאופן, צפור. ושכינתא דמות אדם להנה. שלח תשלח. ת\"ח, מלאכא אית דממנא על עופין אינון נשמתין דאתקריאו צפרין וסנדלפו\"ן שמיה. ובזמנא דישראל מקיימי האי פקודא ואזלא אימא מתתרכא ובנין צווחין, איהו אוליף זכו על עופין דיליה ואמר קמי קב\"ה כתיב בך ורחמיו על כל מעשיו, אמאי גזרתא על האי עופא דאתתרכא מקינה. וכן מטטרון אוליף זכו על עופין דיליה דאינון רוחין דפרחין בבני נשא. דמכורסייא, אינון נשמתין. ומהאי חיה, אינון רוחין. ומאופן נפשין. ואינון בבריאה יצירה עשייה. בשבת ויום טוב נחתין עלייהו נשמתין ורוחין ונפשין באורח אצילות דאינון רוחא דקודשא עכ\"ל.", + "ועם שהעתקנוהו בשער אבי\"ע עכ\"ז הארכנו בהעתקתו לפי שמצטרך אלינו. והכוונה כי הכסא דהיינו הבריאה, ומטטרו\"ן דהיינו היצירה, וסנדלפו\"ן שהוא אופן שעל ידו משרה הקב\"ה שכינתו בעולם, ועליו נאמר והנה אופן אחד בארץ, הוא לבוש אל השכינה להתלבש בעשייה כמו שנתבאר בשער אבי\"ע. ואמר כי הנשמות הם מצד אור המתגלה ומתלבש ומתפשט מעצם הספי' אל הבריאה, והרוחות הם מאור המתלבש ביצירה, והנפשות מאור המתלבש בעשיה דהיינו באופן. ומפני כי סתם נשמה רוח נפש הם מבינה ת\"ת מלכות, לזה אמר שיתגלה אור הבינה בבריאה ואור הת\"ת ביצירה ואור המלכות בעשיה, דהיינו כסא ומטטרו\"ן וסנדלפו\"ן שהוא אופן. ונמצא לפי זה, הנשמה דבריאה מתלבשת ברוח דיצירה, ורוח דיצירה מתלבשת בנפש דעשייה.", + "והנה העשיה היא העולם הזה בכל בחינותיו כמבואר בזהר בכמה מקומות. ופורפירא שאמר לעיל במאמר דר' אלעזר הוא הבריאה לבוש יקר אל המלך כמבואר בשער הנזכר. ולהיות כי אלה המאורות אין עקרם אלא מהמאור המתפשט בבחינות אלה, לכן בהסתלק האדם מן העולם יסתלקו כל א' מהמדרגות ממש אל שרשם שהם בריאה יצירה עשיה. ולכן הרוח בגן כי שם היצירה בהיכלות הקדושות והנפש משוטטת בעה\"ז לארכה ולרחבה בסוד האור המתפשט בו דהיינו עשיה. אמנם ג' כחות אלה כשהם מצד האצילות. בשבתות וי\"ט [יתוסף בו] ענין הנקרא תוספת נשמה כמו תוספות אור המתוסף מצד הכתר דהיינו מה שלמעלה מהבריאה. כי הבינה מתלבשת בבריאה. ולמעלה ממנה כתר וחכמה ולפי האמת היינו ע\"ס הנאצלות בסוד אצילותם משם נשפע תוספות נשמה. ומפני כי שתים אלה לא יתלבשו בבריאה כדפי' לכן פירש הרשב\"י ע\"ה בקצת מקומות כי תוספות נשמה הוא מצד הכתר וכאשר הוא נשמה מאצילות זו היא נשמה שתתעלה עד שרשיה העליונים בסוד האצילות. ולכן בימי החול נאמר (שמות כ ט) ששת ימים תעבוד לשון עבד שהאדם אז בבחי' עבד כי נשמתו אז מסטרא דעבד מבריאה לבד אפי' לכשרים ועכ\"ז לפעמים יתעלו הנפש והרוח והנשמה ויתקשרו זה בזה ויתעלו עד השרשים. מאחר שהם ניצוצות מתפשטות מאור עליון לכן ביחוד העולמות יתקשרו הענפי' בשרשים כמו שיתקשרו ויתייחדו ההיכלות ויתעלו אל שרשם העליון בסוד התפלה כמבואר בשער ההיכלות. כן דין הנפש והרוח והנשמה. וכן בארו בזהר בפי' תרומה (דף קמ\"ב ע\"ב) וז\"ל נפש דאית לה נייחא, האי כד אזלא ומשטטא איערעת בהאי ממנא ידומיע\"ם ובאינון סרכין דיליה ונטלין לה ועאלין לה בכל פתחי דג\"ע, ואחזיין לה יקרא דצדיקייא ויקרא דההוא רוח דילה ומתדבקא ביה בנייחא גו ההוא לבושא וכדין ידעת באינון מילין דעלמא כו'. ואתנהירת מניה כסיהרא כד אתנהרא מן שמשא. ורוח מתקשרא גו ההוא נשמתא. וההוא נשמתא אתקשרת גו סוף מחשבה דאיהי רזא דנפש דלעילא. וההוא נפש אתקשרא גו ההוא רוח עילאה. וההוא רוח אתקשר גו ההוא נשמה עלאה. וההוא נשמה אתקשרת בא\"ס כו' עכ\"ל. ומתוכו מתבאר ענין ייחוד וקשר הענפי' והסתלקותם במקורם כדפי' כי עשיה מתיחד ביצירה ויצירה בבריאה ובריאה באצילות ואצילות בנקודה עליונה. ולעמוד בעומק הדרוש הזה צריך להתבונן במה שפי' בשער אבי\"ע בכללו ואח\"כ יושכלו ויובנו דברינו זה על מתכונתם בעה\"ו:" + ], + [ + "עם היות שבפרק הקודם חייבנו שלא ימצא נשמה דבריאה אם לא תתלבש ברוח דיצירה ולא ימצא רוח דיצירה אם לא תתלבש בנפש דעשייה. עכ\"ז אפשר שימצא נפש דעשיה בלא רוח דיצירה וכן רוח דיצירה בלא נשמה דבריאה מפני כי לא הכל זוכים אל הרוח ולא הכל זוכים אל הנשמה כי לפי מה שהאדם מתקרב אל קונו כן יושפע עליו רוחו. וכאשר יזדכך יותר, יושפע עליו נשמתו. וכאשר יוסיף אומץ בעבודתו, יושפע עליו נשמת האצילות כדי שיקרא בן בית להקב\"ה. ועכ\"ז אינם חונים עליו כל המדרגות האלה רק לעתים ידועות לפי שיעור טהרתו. וכן בארו בזהר פ' ויקרא (דף כ\"ד ע\"ב) וז\"ל בר נש מקדש גרמיה מלרע, מקדשין ליה מלעילא. וכד אתקדש בקדושה דמאריה, מלבישין ליה נשמתא קדישתא אחסנתא דקב\"ה ובנ\"י. וכדין ירית כלא ואלין אקרין בנין לקב\"ה כד\"א בנים אתם לה' אלהיכם והא אוקמוה עכ\"ל.וזהו דבר נגד הנשמה האצולה ולכן אמר אחסנתא דקב\"ה וכנ\"י דהיינו מיחוד הת\"ת והמלכות הם מצד האצילות שמשם נקראים בנים כדפי' לעיל בפ' הקודם. וז\"ש ואילין איקרון בנין וכו'.", + "ועוד הוסיף הביאור הרשב\"י ע\"ה בפ' זו (שם דף כ\"ה.) וז\"ל הא תנינן אית מאן דזכה בנשמתא, ואית מאן דזכה באתערותא דרוח, ואית מאן דלא זכה אלא בנפש עכ\"ל.", + "וכן בארו בפ' אחרי (דף ע' ע\"ב) וז\"ל דא\"ר יוסי בכלהו בני נשא אית נפש ואית נפש עלאה מנפש. זכה בר נש בהאי נפש, מריקין עליה עטרא חדא דאקרי רוח הה\"ד עד יערה עלינו רוח ממרום כדין אתער בר נש באתערותא אוחרא עלאה לאסתכלא בנימוסי מלכא קדישא. זכה בר נש ביה בההוא רוחא, מעטרין ליה בעטרא דכתרא קדישא עלאה דכליל כולא ואקרי נשמה דאתקריאת נשמת אלוה וכו' עכ\"ל.", + "והנה ר' יוסי במאמר הזה הכביר תוספת ביאור כי אפי' אל הנפש עצמה לא יזכה. ומפני דלכאורה משמע שאם אין לאדם נפש לא יוכל לחיות לזה אמר אית נפש ואית נפש כי יש נפש החיונית הטבעית שהיא מרכבה אל הנפש האלהית כמו שנבאר ואע\"פ שיהיה האדם חי אפשר שלא יתאצל בו נפש אלא הוא חי מצד הנפש החיונית. וכשיזכה יושפע עליו נפש האלהית. ואם יזכה עוד ישפיעו עליו רוח ונשמה כדמפרש. עוד בארו ענין זה בזהר בפ' ויגש (דף ר\"ו.) וז\"ל ואלין תלת דרגין כלילן בהו בבני נשא לאינון דזכאן לפולחנא דמאריהון. דהא בקדמיתא אית ביה נפש ואיהו תיקונא קדישא לאתתקנא בה בר נש. כיון דאתי בר נש לאתדכאה בהאי דרגא אתתקן לאתעטרא ברוח דאיהו דרגא קדישא דשריא על נפש לאתעטרא ביה בר נש ההוא דזכי. כיון דאסתלק בהו בנפש ורוח ואעל ואתתקן בפולחנא דמאריה כדקא יאות כדין שריא עליה נשמתא דרגא עלאה קדישא דשלטא על כולא בגין לאתעטרא בדרגא עלאה קדישא וכדין איהו שלימו דכולא שלים בכל סטרין למזכי בעלמא דאתי. ואיהו רחימא דקב\"ה כד\"א להנחיל אוהבי יש, מאן אינון אוהבי אלין אינון דנשמתא קדישא בהו עכ\"ל. וממנו מתבאר כוונתינו באור יפה. ", + "וכן נתבאר בזוהר (חדש דף י\"ב ע\"ב ע\"ש וינעם לך) שהרשב\"י ע\"ה עשה סעודה לכבוד ר\"א בנו שנשפע עליו נשמתו. עוד נתבאר בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קל\"ד) וז\"ל ת\"ח דבר נש מיד דאתייליד יהבין ליה נפשא דבעירא מסטרא דדכיו מאילין דאתקריאו אופני קדש. זכה יתיר יהבין ליה רוחא [מסטרא דחיוון דאינון] חיות הקדש. זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מסטרא דכרסייא. ותלת אילין אינון אמה ועבד ושפחה דברתא דמלכא. זכה יתיר יהבין ליה נפשא באורח אצילות מסטרא דבת יחידה ואתקריאת איהי בת מלך. זכה יתיר יהבין ליה רוח באורח אצילות מסטרא דעמודא דאמצעיתא ואתקרי בן לקב\"ה הה\"ד בנים אתם לה' אלהיכם. זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מסטרא דאבא ואימא וכו' ע\"ש עכ\"ל לענייננו.", + "הנה נמצא שלפי שיעור עסק האדם בעה\"ז כן יושפע עליו נשמתו או רוחו או נפשו הכל לפי שיעור עבודתו. ואופן פגימתה עם היות שאינה בגוף זה יתבאר בס\"ד. ויש פעמים שהנשמה יושפע על האדם בעת יקיים איזה מצוה או באיזה ענין עסק התורה אז ישגיח בו ה' ויושפע עליו נשמה לפי מה שהוא כדי שישתלם בה. ובזולת ג' חלקים אלה עוד יש חלקים זולתם שהם המלאכים המלוים לאדם לשומרו שעליהם נאמר (תהלים צא) כי מלאכיו יצוה לך. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בספר הזהר (בהקדמה דף י\"ג.) ונחלקו ר\"ש ור' פנחס במספרם במה שר\"ש אמר שהם שנים שנאמר כי מלאכיו יצוה לך. ור\"פ אמר ג'. דכתיב (איוב לג) אם יש עליו מלאך הרי א', מליץ תרי, אחד מני אלף, הרי ג'. ובמ\"א (במשפטים דף ק\"ו ע\"ב) פי' כי אלו המלאכים הם הנבדלים מן האדם בעת חטאו ועליהם נאמר (ישעיה נז יח) ואשלם נחומים לו ולאבליו שהם המלאכים האלה שהם מתאבלים עליו ובדלים ממנו כפי מעשיו הרעים שהם נעלמים במעשיו והם מתגלים במעשיו. והטעם מפני שהם נאצלים באצילות נשמתו כי בעת שהנשמה מתאצלת מייחוד הקב\"ה ושכינתיה המלאכים האלה נאצלים עמה. וכן ביאר הרשב\"י (בהקדמה שם דף י\"ב) וז\"ל ישרצו המים שרץ נפש חיה, דא ברית קיימא קדישא נהר דנגיד ונפיק. ומייא דיליה אתרביאו ורחשין ריחשא ורבוייא דנשמתין לההיא חיה. ובאינון נשמתין דעאלין בהאי חיה נפקין כמה עופין וחילין רברבין דטאסין כל עלמא וכד נשמתא נפקא להאי עלמא ההוא עופא דפרח ונפיק בהדי האי נשמתא מההוא אילנא נפק עמיה. כמה נפקין בכל נשמתא ונשמתא, תרין, חד מימינא וחד משמאלא. אי זכי אינון נטרין ליה דכתיב כי מלאכיו יצוה לך. ואי לא אינון מקטרגי עליה. א\"ר פנחס תלתא אינון דקיימי אפטרופסין עליה דבר נש דכתיב אם יש עליו מלאך מליץ וכו'. ומסיק התם שהודה ר\"ש לר' פנחס. ואין לומר שאין המלאכים האלה אותם שארז\"ל יצה\"ט ויצה\"ר, כי בפי' בארו בזהר (וישלח דף קס\"ה ע\"ב) שהם עצמם יצה\"ט ויצה\"ר. וז\"ל ר' יהודה פתח כי מלאכיו יצוה האי קרא אוקמוה חברייא דהא בשעתא דבר נש אתי לעלמא מיד אזדמן בהדיה יצה\"ר דאיהו מקטרגא ליה לבר נש תדיר כד\"א לפתח חטאת רובץ מאי חטאת רובץ דא יצה\"ר. ודוד נמי הכי קרייה חטאת דכתיב וחטאתי נגדי תמיד בגין דאיהו עביד ליה לבר נש למחטי קמיה מאריה. ויצה\"ר דא לא אתעדי מן בר נש מן יומא דאתיילד ולעלמין. ויצה\"ט אתי עם בר נש מיומא דאתי לאתדכאה ואימתי אתי לאתדכאה כדקא יאות כד איהו בר תליסר שנין כדין אזדווג בר נש בתרוייהו חד מימינא וחד משמאלא כו' ואלין אינון תרין מלאכין ממש ממנן ואינון משתכחי תדיר בהדיה. אתי בר נש לאתדכאה ההוא יצה\"ר אתכפייא קמיה ושליט ימינא על שמאלא ותרוויהו מזדווגין לנטרא ליה לבר נש מכל אורחוי דאיהו עביד כד\"א כי מלאכיו יצוה לך וגו' עכ\"ל.", + "וממנו מתבאר כי ענין הנדרש לעיל על שני המלאכים הם יצה\"ט ויצה\"ר. עוד שם (דף קע\"ד ע\"ב) א\"ר אבא בשעתא דבר נש אזיל באורחי דאורייתא וכל אורחוי מתתקנן כדקא יאות כמה סנגורין קיימין עליה לאדכרא ליה לטב. פתח ואמר אם יש עליו מלאך מליץ א' וגו' ויחוננו ויאמר פדעהו וגו'. וכי לא איתגלי וכו'. ת\"ח בהאי קרא תשכח ברירא דמלה כתיב אם יש עליו מלאך אי לא כתיב יתיר יאות הוא. אבל מלאך מליץ א' מני אלף כתיב. ומאן איהו, דא איהו מלאך דממנא עמיה דבר נש בסטר שמאלא דכתיב יפול מצדך אלף ודא הוא סטרא דשמאלא דכתיב בתריה ורבבה מימינך. אבל אחד מני אלף דא הוא יצה\"ר דאיהו אחד מאינון אלף דהוו לסטר שמאלא בגין דאיהו סליק לעילא ונטל רשו. וע\"ד אי בר נש אזיל באורח קשוט ההוא יצה\"ר איהו עבד לו כמה דכתיב טוב נקלה ועבד לו. כדין איהו סליק ואתעביד סניגורא ואמר קמי קב\"ה זכו עליה דב\"נ. כדין קב\"ה אמר פדעהו מרדת שחת וכו' עכ\"ל לענייננו.", + "והנה מתוכו מתבאר כי השני מלאכים הם יצה\"ר ויצה\"ט. ומ\"ש לעיל שיצה\"ר מתאצל עם הנשמה ג\"כ כמו שיצה\"ט מתאצל עמה. מפני כי יצה\"ר הוא מצד הגבורה והוא מלאך קדוש. אמנם מרכבתו הוא טמא והוא מתלבש בכח הטומאה. כי כן יש כמה מלאכים קדושים ממונים על כחות הזרים. ומרכבתו הוא כח מתפשט מד' קליפות טמאות שהם עון משחית אף וחמה והוא רוכב על ארבעתם והולך לצד שמאלו ש\"א וכן יצה\"ט רוכב במרכבה קדושה שהם כח מיכאל גבריאל אוריאל רפאל והוא רוכב על ארבעתם והולך לצד ימינו של אדם. והאדם מטה עצמו לא' מן הצדדים ויש בידו יכולת להכריע כף החובה לצד הזכות או להפך כי כן בארו ענין זה בספר ר\"מ. ושאר ענייני הנשמה מעניין אצילותה נתבאר בשער מהות והנהגה. וכן יצה\"ר נתבאר בשער היכלות הטומאה:" + ], + [ + "בבירור ענין הצלם הנדרש בזהר מקומות רבים. ומהמפורסם היות הצלם הזה ענין רביעי שאינו לא נפש ולא רוח ולא נשמה אמנם הוא מתגלה יותר מהם עד שיש מן החסידים משיגים דמותו בעולם זה. ואמנם בענין מהותו ואפן יצירתו נתבאר בפ' אמור (דף ק\"ד ע\"ב) וז\"ל בספרא דשלמה מלכא אשכחנא דבשעתא דזווגא אשתכח לתתא שדר קב\"ה חד דיוקנא בפרצופא דבר נש רשימה חקיקה בצולמא וקיימא על ההוא זווגא. ואלמלא אתיהיב רשו לעינא למחמי, חמי בר נש על רישיה חד צולמא רשימא כפרצופא דבר נש ובההוא צולמא אתברי ב\"נ. ועד דלא קיימא ההוא צולמא דשדר ליה מאריה על רישיה וישתכח תמן, לא אתברי בר נש. הה\"ד ויברא אלקים את האדם בצלמו. ההוא צלם אזדמן לקבליה עד דנפק לעלמא. כד נפק, בההוא צלם אתרבי. בההוא צלם אזיל, הה\"ד אך בצלם יתהלך איש. והאי צלם הוא מלעילא. בשעתא דאינון רוחין נפקין מאתרייהו כל רוחא ורוחא אתתקן קמי מלכא קדישא בתקוני יקר בפרצופא דקאים בהאי עלמא. ומההוא דיוקנא תקונא יקר נפק האי צלם. ודא תליתאה לרוחא. ואקדימת בהאי עלמא בשעתא דזווגא אשתכח. ולית לך זווגא בעלמא דלא אשתכח צלם בגווייהו. אבל ישראל קדישין, האי צלם קדישא ומאתר קדישא אשתכח בגווייהו. ולעכו\"ם צלם מאינון זינין בישין מסטרא דמסאבותא אשתכח בגווייהו. וע\"ד לא ליבעי ליה לאיניש לאתערבא צולמא דיליה בצולמא דעובדי כו\"ם, בגין דהאי קדישא והאי מסאבא עכ\"ל.", + "ודבריו מבוארים, שאמר שהצלם שלישי אל הרוח הטהור והקדוש, והוא שני אל הנפש, ורביעי אל הנשמה. ואולם באופן מציאות הוייתו אמר בשעתא דאינון רוחין נפקין מאתרייהו וכו', ירצה כי מציאות הנשמה הוא כמו האומן הצורף הכסף וברצונו לצייר צורה ומתיך את הכסף.", + "והנה לצייר צורת ענין הנרצה אליו צריך לצייר קודם המקום שבו יצטייר הצורה ההוא ויגלם בתוך אויר הצורה ההיא המציירת הכסף המתוקן אל הצורה והנה הנשמות הם רוחניות בין חלק הרוח בין חלק הנפש בין חלק הנשמה. והנה מאחר שע\"י הזווג נתקן השפע הראוי אל החלקים האלה צריך בחינה רביעית שבה יגלמו לצורת אדם המצויירת באויר הגן. והנה מציאות גולם האויר שבו נצטיירו צורת החלקים הנזכרים ולכן הוא שלישי לרוח ורביעי לנשמה ושני לנפש. והוא כי הנפש מצטיירת בגולם הצלם, והרוח מצטיירת באמצעות הנפש, והנשמה באמצעות הרוח. ועל הציור הזה הוא שאמר אתתקן קמי מלכא קדישא כו' בפרצופא דקאים כו' ומההוא דיוקנא תקונא יקר נפיק האי צלם. כי ממציאות הגלם החלקים הנז' בגולמם הוא הצלם. ולכן כאשר האדם מזדווג עם אשתו מקדים הצלם הזה כדי שעל ידו יגלם הוולד כגולם צורת הפרצוף כדפי' בראש המאמר:", + "הנה זהו מהות הצלם ונקרא צל לפי שהוא מצל על ראשו של אדם כדמפרש ואזיל. ואולם כמו שהוא הקודם אל היצירה כן הוא מסתלק קודם המיתה ל' יום וכן נתבאר בזוהר פ' ויחי (דף רי\"ז ע\"ב) וז\"ל א\"ר יוסי כד ההוא בר נש אתקריבו יומוי תלתין יומין מכריזי עלוי בעלמא כו'. ואי זכאה הוא תלתין יומין מכריזין עלוי בין צדיקייא בג\"ע. תנא כל אינון תלתין יומין נשמתיה נפקא מניה בכל ליליא וסלקת וחמאת דוכתה בההוא עלמא, וההוא בר נש לא ידע ולא אשגח ולא שליט בנשמתיה כל אינון ל' יומין כמה דהוה בקדמיתא דכתיב אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח וגו'. א\"ר יהודה מכד שראן אינון תלתין יומין, צולמא דבר נש אתחשך ודיוקנא דאתחזי בארעא אתמנעת עכ\"ל.", + "ועוד האריך שם בענין יותר. וכן ביאר במקום אחר בפרשה (זו דף רכ\"ז.) וז\"ל ר' חזקיה פתח ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו כו', דא יומא דדינא קשיא דאפקי ליה לבר נש מהאי עלמא. דתניא ההוא יומא דבר נש נפק מעלמא, ההוא יומא דדינא רבא דאתחשך שמשא מן סהרא כו' דא נשמתא קדישא דאתמנעת מבר נש ל' יומין עד לא יפוק מעלמא וחמא דצולמא דאתמנעת מניה ולא אתחזי. מ\"ט אתמנעת מניה בגין דנשמתא קדישא סלקא ואתעברת מניה ולא אתחזי. דלא תימא דכד בר נש מית ואתחלש האי נשמתא אתעברת מיניה, אלא כד איהו בחייוי בתוקפוי אתעברת מיניה נשמתא ולא נהרא לרוחא ורוחא לא נהיר לנפשא כדין צולמא אתעברת מניה ולא נהיר ליה. מההוא יומא כלא מכרזי עליה ואפילו צפרי שמייא. מאי טעמא בגין דנשמתא איהי סלקא מיניה ורוחא לא נהיר לנפשא כדין נפשא אתחלשת ומיכלא וכל תאובתא דגופא סלקא מניה ואתעבר עכ\"ל.", + "וממנו ג\"כ מתבאר כי הסתלקות הצלם עם שאר החלקים הוא ל' יום קודם הפטירה. ואינו כן דברי הזהר (בפ' זו דף ר\"כ.) אלא שבליל הושענא מסתלק הצלם. וז\"ל ת\"ח כד אתער דינא בעלמא דקב\"ה יתיב על כורסיא דדינא למידן עלמא, בעי ב\"נ לאתערא תשובה דיתוב מחובוי. דהא ההוא יומא פתקין כתיבו ומשתכחו כלהו באחמתא הא כתיבין. אי זכי ב\"נ דיתוב קמי מריה קרעין פתקין דעליה. לבתר זמין קב\"ה קמיה דב\"נ יומא דכפורי יומא דתשובה. אי תב מחטאוי טב. ואי לאו פקיד מלכא למחתם פתקין. ווי ליה דהא תשובה בעיא לאסתלקא מניה. אי זכי בתשובה ולאו שלימתא כדקא יאות, תליין ליה עד יומא בתראה דעצרת דהוא תמינאה לחג. ואי עביד תשובה שלימתא לקמיה מאריה פתקין אתקריעו. ואי לא זכי, אינון פתקין נפקין מבי מלכא ואתמסרן בידוי דסנטירא ודינא אתעביד ופתקין לא מתהדרין תו לגבי מלכא. כדין צולמין אתעברו מניה ולא משתכחו עמיה וכיון דמתעברן מניה הא ודאי טופסקא דמלכא יעבר עלוי ויטעום כסא דמותא. ובההוא ליליא דחגא בתראה, סנטירין זמינין ופתקין נטלין. בתר דנטלי לון, צולמין מתעברין ולא משתכחין. ואי משתכחי בהו גריע או יעבר עליה דינא או מרעין בישין בגריעותא דלהון והא אוקימנא להא עכ\"ל.", + "ומתוכו מתבאר בפי' כי הסתלקות הצלם הוא בליל הושענא ומעשים בכל יום כו'. ונראה לומר כי הם ודאי מסתלקים בליל החותם כדמפרש הכא ובשאר מקומות זולתו. אבל ענין הסתלקות הזה אינו אלא לשעתו להראות לאדם ענייני החתימה אבל אחר כך חוזר הצל על ראשו עד סמוך למיתתו ל' יום ואז מסתלק ושוב אינו חוזר. ונתבאר בזהר כי מהצלם הזה עוד מתהוה צלם אחר ושתיהם מתיחדים. וז\"ל בפ' (ויחי דף ר\"כ.) ת\"ח האי צלם קדישא כד אזיל בר נש ואתרבי ואתעביד מהאי פרצופא דיוקנא דיליה, אתעביד צולמא אחרא ומתחברן כחדא ודא נטיל לדא. בשעתא דאשתכחו תרין צולמין נטיר הוא בר נש וגופא דיליה בנטירו ורוחא שרייה בגויה. בשעתא דקריבו יומוי מתעברן מניה ודא סליק לדא ואשתאר ב\"נ בלא נטירו כדין כתיב עד שיפוח היום ונסו הצללים תרי. והנה מתוך המאמר הזה מתבאר כי נעשה צלם לצלם:", + "נמצאו כללי האדם בעולם הזה בצורתו ז' כחות ג' מהם נפש רוח נשמה ב' מהם יצה\"ר ויצה\"ט הם המלאכים הנ\"ל ולדעת רבי פנחס הם ג' ועוד ב' צללים כללם ז' או ח' לדעת ר' פנחס. ואפשר דלא פליג ר' פנחס אר\"ש ומשום הכי קאמר ר\"ש התם שפיר קאמר ולא מפני שחוזר בו הרשב\"י ע\"ה דקאמר תרי אלא משום דתרי אינון ותלת אינון כי המלאך השמאלי שהוא יצה\"ר מתהפך לשני גוונים הא' קטיגור ולפעמים הוא סניגור ונמצא שבו כללות שני כחות והוא נשפט לשנים והנה נמצא דברי הרשב\"י ודברי רבי פנחס ע\"ה צודקים כי הם שנים והם שלשה והכל אחד כדפירשנו. ואחר שנכלל בפרקים הקודמים מציאות צורת האדם בכלליו ובפרטיו נבא עתה לבאר תועלת הוייתו בעולם השפל עם היות ברמים משכנו:" + ], + [ + "בבאור תועלת הנשמה בעולם הזה. והענין הוא כי עקר הנשמה היא אחר עלותה מעולם המעשה אל עולם השכר. כי קודם רדתה היא חסרה הרבה ואף אם היא במקום גבוה ברומו של עולם והענין הוא הנשמה אין לה מציאות קודם ההולדה העליונה ואף אחר ההולדה היא כערומה. והיא מתלבשת אחר רדתה בגן עדן התחתון בלבוש טהור מאויר ג\"ע וכן כל דרך המדרגות שתתעלה אז תרד ותתלבש. וכאשר תתעסק בעולם הזה במעשה התורה אז תזכה אל לבוש יפה הנקרא חלוקא דרבנן והוא לבוש התורה והמצות שבהם נתעסק בעה\"ז ובלבוש הזה זוכה לעלות ולראות את פני המלך ה' צבאות אביה כי קודם בואה בעולם הזה היתה ערומה ובצאתה מעה\"ז לא תבא אל המלך עד היותה מתלבשת בלבושי התורה והמצות. מפני שלבוש אויר ג\"ע הוא לבוש פשוט מגוהץ בלי קישוטין והיא צריכה להיות שש וארגמן לבושה לבושי הקשוטין שהם רוחניות המצות והם דקים רוחניים שבהם תתקרב על גבי המזבח על ידי [מיכאל] הכהן הגדול. וענייני הלבושים האלה פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' ויקהל (דף ר\"י.) וז\"ל כדין אילין תרין רתיכין עאלין לגו היכלא טמירא דגנתא דאיקרי אהלות ותמן תריסר מיני בוסמין גניזין דכתיב (שה\"ש ד) נרד וכרכם קנה וקנמון וכו'. ואינון תריסר זיני בוסמין דלתתא. ותמן כל אינון לבושין דנשמתין דאתחזון לאתלבשא בהו כל חד וחד כדקא חזי ליה. בההוא לבושא אתרשימו כל אינון עובדין טבין דעבד בהאי עלמא וכלהו אתרשים ביה ומכריזי האי איהו לבושא דפלניא ונטלין לההוא לבושא ואתלבשת ביה ההיא נשמתא דצדיקייא דבגנתא כגוונא דדיוקנא דהאי עלמא וכו'. זכאה חולקיה מאן דזכי לאילין לבושין דאמרן דמתלבשן בהו צדיקיא בגנתא דעדן. אילין מעובדין טבין דעביד ב\"נ בהאי עלמא בפיקודי דאורייתא ובהון קיימא נשמתא בגנתא דעדן ואתלבשת בהני לבושין יקירין. כד סלקא נשמתא בההוא פתחא דרקיע לעילא אזדמנן לה לבושין אחרנין יקירין עלאין דאנון מרעותא וכוונא דלבא באורייתא ובצלותא. דכד סלקא ההיא רעותא לעילא מתעטר בה מאן דמתעטרא ואשתאר חולקא לההוא ב\"נ ואתעביד מניה לבושין דנהורא דמתלבשת בהו נשמתא לסלקא לעילא. ואף על גב דאוקמוה דאינון לבושין בעובדין תליין. אילין לא תליין אלא ברעותא דרוחא כמה דאתמר לקיימא גו מלאכין רוחין קדישין. ודא איהו ברירא דמלה. ובוצינא קדישא אוליף הכי מאליהו. לבושין דלתתא בגנתא דארעא בעובדין, לבושין דלעילא ברוחא ורעותא וכוונה דלבא עכ\"ל.", + "ורצוננו לבאר הענין הזה בענין שמתוכו יתבאר המאמר הזה. נודע כי מציאות הנשמה והנפש והרוח בעת אדיקתם בשרשם קודם אצילותם אינם נגבלות במציאות ההוויה אלא הווייתם היא מצד התפשטותם והשפעתם בנקבה. ע\"ד אור מים רקיע שפירשנו בשער האותיות פכ\"ז. ר\"ל שאין לה הוייה כלל אלא כדרך הזרע המתהווה מצד הכח הדק המתפשט מן המוח שאין שם מציאות זרע אלא כדמיון אור ר\"ל כח הראוי להתהוות ממנו זרע עד השפעתו אל מקום הבשול ובדרך ירידתו מתהווה אל דם ובמקום הבשול מתבשל ומתהפך אל הזרע ובהיותו בבטן המלאה מתהוה ממנו הצורה ההיא. וכן דרך הנשמה כי בבינה היא כדמיון אור וכן השפע הראוי לרוח בתפארת ושפע הראוי לנפש במלכות ועל ידי הייחוד מתהוה השפע ההוא אל צורת הנשמה ורוח ונפש וענין היחוד נתבאר בשער מהות והנהגה ועל ידי הזווג הקדוש והטהור מתהוה מאין צורה אל מציאות הצורה:", + "ועתה בהקדמה זו לא יקשה בעינינו ענין תועלת הנשמה במציאות השפעתה מהשרשים מפני שעל ידי כך מתהווה בצורת נשמה [ותצא מכח אל הפועל ע' בעס\"ר) כי הנשמות בנים לה' והאב והאם הוא תפארת ומלכות וכמו שלא יפול השאלה במציאות הבן על הווייתו מכח האב והאם בצאתו החוצה אל אויר העולם מפני העדרו הקודם, כן לא יפול השאלה בענין הנשמה כי זה כזה ומן הגשמי נבין הרוחני כי דרך שוה לשניהם. ומה שנשאר עתה לספק על זה הא תינח בענין מציאות אצילותם והווייתם מהשרשים עד אצילותם אל הגן העליון כי שם יוצאים אל מציאות הנשמה. אבל בואם מגן עדנים אל חרפות העולם הזה למה. כי טוב היותם שם ממציאותם בעולם הזה כי בעולם הזה הם קרובים אל ההפסד ורחוקים מן השכר כי כל הטוב אשר ייטיב ה' אותם הוא עלייתם אל מקום אשר חוצבו.", + "והנה לא נשכרו בזה הנשמות כלל. כי קודם רדתם היה להם הענין הזה, ועתה בקרבתם אל החומר העכור עכ\"פ תפגם כי האדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.", + "והנה השאלה הזאת תתבאר על ידי המאמר הזה שכתבנו כי בהיותה למעלה קודם רדתה אל מציאות עולם הזה עולם העשיה היא יושבת ערומה בלי לבוש כלל ולא תראה אל המלך אביה כלל עד רדתה אל העולם הזה ואז תזכה אל כתונת הפסים הנהו חלוקי דרבנן שפי' למעלה במאמר הזהר ונאמר על הכלים האלה (שמואל ב' י\"ג) כי כן תלבשן בנות המלך הבתולות מעילים, מועילים להראות אל פני המלך. ובזולת זה צריך הוא אל שני מיני לבושים לבוש לגן עדן התחתון ולבוש לגן עדן עליון מפני שני מציאיותיה ברוח ונשמה. המציאות הדק שבג\"ע עליון היא הנשמה, ומציאות שבגן עדן תחתון הוא הרוח כמבואר לעיל. ולכן צריך ב' לבושים א' לג\"ע תחתון וא' לג\"ע עליון.", + "ועוד נוסיף לקח בענין הלבושים האלה בס\"ד:", + "כבר בארנו בשער האותיות ענין רוחניות האותיות והזכרתם ועלייתם ויחודם בשרשם. ולכן בתפלה בהיות האדם מתפלל בלא כונת הלב נמצאת התפלה כמעשה בלא מחשבה ולכן כאשר תרצה לעלות אין לה יכולת לעלות מג\"ע התחתון ולמעלה מפני שאפיסת המעשה הוא שם ומשם ולמעלה צריך לפשוט א\"ע מהגוף והגשמות שהוא המעשה ולעלות בהויה רוחניות שהיא המחשבה. והכוונה הוא נשמת המעשה ולכן התפלה ההיא נדחת מגן עדן של מעלה ואין לה מקום לעלות לשם ויש תפלה שתעלה קצת ג\"כ לג\"ע אבל לא תזכה ליכנס במדרגות הפנימיות. ונמצאנו אומרים גם בענין הנשמה כי כפי מעשיה כן תעלה אם מעשיה רוחניים דקים בדקות המדרגה העליונה ודאי שתעלה כפי שעור לבושיה מדרגה אחר מדרגה עד כלות הלבושים ההם שלא הגיעה זכותה לעלות משם ולמעלה מפני כוונתו. ובזה יובן מה שפי' הרשב\"י ע\"ה בהיכלות בענין התפלה כי עם היות שקבלו אותה בהיכל הראשון עדין מדקדקים בה בהיכל שני. וקשה אחר שדנו אותה בהיכל א' וזכוה בדינה וזכתה לעלות למה לא יקבלוה בהיכל שני וכן בשאר ההיכלות ולא תצטרך לדינים אלו.", + "ועוד שפעמים שדוחים אותה בהיכל זה אחר שקבלוה בהקודם מפני שחייבוה מצד הדין. וכי נוכל לומר כי ח\"ו העוו הדין בהיכל הקודם זה ודאי לא. אלא ודאי כדקאמרי' כי אף על פי שתכשר בעניינים לפי שעור דקות ההיכל הזה עדין צריכים לדונה בהיכל שני שמא לא זכתה בענייני פעולותיה אל רוחניות היכל שני וע\"ד זה לכל המדרגות. ובהקדמה זו יובן ז' חשבונות שמחשבים לאדם מעת פטירתו עד התחיה כדפי' בזהר (ויקהל דף קצ\"ט ע\"ב). וכן בזה יתבאר ענין יום הדין הגדול למה אחר שכבר דנו אותם והשכירום לג\"ע למה יצטרכו עוד אל הדין והחשבון. והענין הוא לראות אם יש להם כח בדקות לזכות לעולם הבא האמתי שהוא אחר התחייה. וכן יתבאר בזה מה שארז\"ל (מנחות דף כ\"ט) במרע\"ה בשעה שעלה למרום מצאו להקב\"ה שהיה יושב וקושר כתרים לאותיות כו' ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש ע\"כ קוץ וקוץ כו' אמר לפניו רבש\"ע הראהו לי כו' אמר לפניו רבש\"ע הראיתני תורתו הראיני שכרו כו' ראה ששוקלין בשרו במקולין כו' א\"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני. וקשיא טובא וכי מרע\"ה שאל על מיתתו או עונשו עד שהראוהו שהיו שוקלין את בשרו, היה להקב\"ה להראות לו שכרו ומה לנו עסק במיתתו במה יהיה כי אין תשובה זו מעין שאלתו. והענין הוא כי הקב\"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה מפני כי כשיעור מעשיו הטובים כן תתעלה נשמתו במעלות הסולם ועם היות שהוא חטא חטא קטן שבעולם אם הפגם הקטן ההוא ימנעהו מלזכות אל המדרגה הגדולה והעצומה אשר שם עוצם דקות מעשיו הנה אם לא יענשוהו ויטהרוהו ממנו הוא מאבד אבוד גדול שמאבד מעשיו הטובים וזכות רוחניותם העולים מעלה מעלה דרך מעלות הסולם מפני החטא ההוא וזה אינו מהראוי. ולכן ה' חפץ למען צדקו ולמען דכאו החלי לזכותו ולנקותו ליכנס אל המדרגה ההיא מדרגת מעשיו ולכן הקב\"ה מדקדק עם הצדיקים. וזהו מעלת ר' עקיבא כי מעשיו הנכונים היו מגיעים עד המחשבה העליונה והוכרח היות עונשו גדול לעון דק כחוט השערה כי לפי מעלת המקום שהנשמה מסתלקת לשם כן גדול החטא והעונש. ולכן הראהו הקב\"ה למרע\"ה שהיו שוקלין את בשרו שמתוך כך יכיר עוצם מעלת נשמתו שעם היותו צדיק גמור וגודל תורתו על ידי זה הוצרך לתקון גדול להעלות נשמתו אל מעלת מעשיו שגברו למעלה ראש. ועם כל זאת תמה מרע\"ה תימא באמרו זו תורה וזו שכרה שהיה נראה בעיניו עונש גדול והשיב לו שתוק כך עלה במחשבה פי' כי כך עלה ר\"ע במדרגות מעשיו הטובים למדרגת המחשבה ולעלות למעלה בלי שום פגם היה צריך אל העונש הזה:", + "ונחזור לענייננו כי בעלות התפלה דרך המדרגות לפי שיעור מדררגת הדבקות והכונה אשר למתפלל או לעוסק במצוה ההיא כן תעלה במעלותיה. כי המעשה לא תעלה מגן עדן התחתון ולמעלה כי שם מעמד מעלת הגוף וממנו ולמעלה תש כח מעלת הגוף ונפסק ואינו ראוי לעלות אלא נשמת התפלה שהוא הכונה והרוחניות וכן הדין אל המצות כי כוונת התפלה והמצוה היא נשמתם כאמרם תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה. ועכ\"ז אין כל הנשמות שוות כמו שאין כל הכוונות שוות לפי שיעור הכוונה תהיה גודל הנשמה. וזהו שאמר במאמר [הזהר] שלפנינו אזדמן לה לבושין אחרנין יקירין עלאין דאינון מרעותא וכוונה דלבא באורייתא ובצלותא דכד סלקא כו' מתעטרא וכו' פי' כאשר עולה התפלה מעוטרת באותם העניינים הידועים שהיא מתעטרת כמו שבארנו בשער היכלות. ואשתאר חולקא וכו' פי' ידוע הוא כי עקר התפלה הוא להמשיך ברכות ושפע לעולם ואמר שאעפ\"י שהתפלה תועלת לכל העולם עכ\"ז מאותו השפע והאור היורד על ידי התפלה נשאר שם חלקו כדי שאותו האור יעשה לו לבוש לנשמתו בעת עלייתה אל מקומה. ועם הקדמה זו יובן עניני הלבושים כי אין הכונה שהמצות יעשו לו לבוש כי הענין הזה אין הדעת מקיפו אמנם הכונה כי אותו המתפלל או המקיים המצוה ההיא כאשר יזכה להעלות מצוותו או תפלתו דרך מעלות העליונות ומקבלים אותה ההיכלות ומשם מקבלת אותה המלכות אז מכחה מעורר הזכר ומשפיע בה מן המדרגות העליונות והנה בזכותו נשפע עליה שפע רב וברכה. ומאותו האור הנשפע נותנים גם לו חלקו ונעשה לו לבוש ואלו הם חלוקא דרבנן. ואלו הם המצוות העומדים לפני מלכו של עולם ללמד זכות עליו ואומרת אנא מפלניא דעבד לי כדפי' בזהר (קדושים דף פ\"ג ע\"ב). ולפי כח השפעתו ע\"י תפלתו כן יזכה לאור באור לבושו.", + "והנה בזה נמצא כי גם הלבושים הם מאור עליון אור הספירות אלא שיש חלוק גדול ביניהם. שהנשמה מתהווה על ידי היחוד והזווג כמער איש ולויות כדרך חבור איש ואשתו. אמנם הלבושים הם מענין יחוד המלכות עם הת\"ת המקבלת שפע רב טוב ואור גדול. ובהקדמות אלו יובן המאמר הזה היטב. ואין שאר הלשון צריך ביאור כי מבואר הוא מעצמו (ע' עס\"ר):" + ], + [ + "אחר כתבנו את כל הרשום בכתב אמת מצאנו מעיר לעזור מאמר א' מפ' פקודי (דף רכ\"ט ע\"ב) וז\"ל ת\"ח נשמתא לא סלקא לאתחזאה קמי מלכא קדישא עד דזכאת לאתלבשא בלבושא [דלעילא לאתחזאה תמן. וכן כג\"ד לא נחתא לתתא עד דאתלבשת בלבושא דהאי עלמא. כגונא דא מלאכין קדישין דלעילא כו' לא נתתין לתתא עד דמתלבשין בלבושא] דהאי עלמא וכלא איהו כגוונא דההוא אתר דאזיל תמן. והא אוקימנא דנשמתא לא סלקא אלא בההוא לבושא דנהיר. ות\"ח אדם הראשון כד הוה בג\"ע הוה מתלבש בלבושא כגוונא דלעילא ואיהו לבושא דנהורא עלאה. כיון דאתתרך מג\"ע ואצטריך לגוונין דהאי עלמא מה כתיב (בראשית ג) ויעש ה' אלדים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. בקדמיתא הוה כתנות אור אור דההוא נהורא עלאה דשימש ביה בג\"ע. בגין דהא גנתא דעדן נהורא עלאה דנהיר משמש ביה. ועל דא אדם קדמאה כד עאל לנו גנתא אלביש ליה קב\"ה בלבושא דההוא נהורא ואעיל ליה תמן. ואי לא אתלבש בקדמיתא בההוא נהורא לא ייעול לתמן. כיון דאתתרך מתמן אצטריך למלבושא אחרא כדין ויעש ה' אלדים וגו'. וכולא כמה דאצטריך. והכא כגוונא דא עשו בגדי שרד לשרת בקודש לעאלא בקודשא. והא אוקמוה דעובדין טבין דבר נש דעביד בהאי עלמא, אינון עובדין משכי מנהורא דזיווא עלאה לבושא לאתתקנא ביה לההוא עלמא לאתחזאה קמי מלכא קדישא. ובההיא לבושא דאתלבש אתהני וחמי גו אספקלריאה דנהרא כד\"א לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. וע\"ד נשמתא אתלבשת בתרי עלמין למהוי לה שלימו בכלא בהאי עלמא דלתתא ובעלמא דלעילא. ועל דא כתיב (תהלים קח) אך צדיקים כו' יודו לשמך, בהאי עלמא. ישבו ישרים את פניך, בההוא עלמא עכ\"ל.", + "והנה מתוך המאמר הזה מתבאר כל חלקי הדרוש אשר אנו בו ביאור שלם. ראשונה במה שאמר נשמתא לא סלקא וכו' והנה כיון שהנשמה היא ערומה עד עלותה מן העה\"ז בלבושיה הנכבדות והם לבושי המעשים כדפי' בס\"ד וז\"ש בלבושא דלעילא פירוש הלבוש הנעשה ע\"י המצות הנעשות בעה\"ז וזה אי אפשר להשיגם עד בואה להתלבש בעה\"ז שהוא עולם קיום המצות והמעשה. עוד באר כי האדם מתלבש מהאור העליון אשר מושך עליו ע\"י המעשים כדפי' בפ' הקודם וז\"ש אינון עובדין משכי מנהורא וכו' וכדפירשנו לעיל כי ע\"י תפלתו ומצותיו יתיחדו הספירות וישפיעו אור גדול ומקבלין דין מן דין ומהאור ההוא חלק שמור לו עד עלותו להתלבש בו. ועתה בהקדמה זו יובן ענין בריאת אדם הראשון כי הי' עבודתו בעיון ובכונה ובלמוד והשכלת הנסתרות מסודות המצוות העליונות לבד. מטעם כי לא היה צריך אל לבוש עולם המעשה דהיינו לבוש ג\"ע שלמטה כמבואר בפ' הקודם.", + "וענין זה מוכרח ואליו כוונו רז\"ל (בזהר בראשית דכ\"ז ובתקונא כ\"א דס\"א ופ\"ה) לעבדה ולשמרה (בראשית ב). לעבדה אלו מצות עשה, ולשמרה אלו מצות לא תעשה. וראוי לחקור וכי בג\"ע נצטרך אדם לחרוש עד שנצטוה לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו כו' והלא אחר גורשו מג\"ע נאמר לו בזיעת אפך תאכל לחם (שם ג). ומזה נקיש אל השאר לקט שכחה ופיאה ומעשר עני שאם אין חריש וקציר לקט שכחה ופאה מהיכי תיתא.", + "ועוד עני גר יתום ואלמנה איך שייך התם והאריכות בזה ללא צורך. אמנם הכונה על המצות העיונית ר\"ל השכלת רוחניותם. לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו פי' לא תייחד שתי הקליפות האלה יחד. וזהו בהמשכו אחריהם נותן להם כח להתייחד ח\"ו. וכן ענין עטיפת ציצית פי' שישפיע אור אל המלכות ויקשטה בקשוטים ההם שהם ד' ציצית ד' כנפים וכו' כמו שנדרש בזהר שהם פנימיות התורה. וזה היה עקר עבודתו ואין לו שם במעשיות חלק כלל. אבל כאשר גורש מגן עדן ספר רפואותיו גרשו עמו. וכמו שהנשמה נתלבשה לבוש גופני כן התורה נתלבשה לבוש גופני. ובחזירתו אל פנימיותי' ויפשוט הבגדים הגופניים גם התורה תפשוט בגדיה ויובנו כלליה ופרטיה ודקדוקיה וסדרי משניותיה בפנימיותה וזהו עסק הצדיקים בג\"ע.", + "וענין ל\"ת הוא להצילו שלא ימשך אחר הקליפה הסובבת את הגן כמבואר בשער היכלות. ומי יתן ויעמיק המשכיל בדברים האלה וישכיל מעלת העוסק בפנימיות בעה\"ז כי פעל בעה\"ז מצות העה\"ב. ומה שיש לנו לשאול בזה הוא כי מאחר שפי' רז\"ל (שבת דף קמ\"ו.) שכיון שעמדו ישראל על הר סיני פסקה זוהמתן, אם כן למה לא הכניסן אז בגן עדן של מטה ולמה נצטרכו עוד אל יישוב העולם הזה ואל א\"י ואל שאר הדברים. והאיר השם עינינו בדרוש הנעלה הזה שפי' מענין הלבושים כי אחר שגורש אדם מעדן אבד את לבושו ונשאר ערום כדכתיב (בראשית ג) וידעו כי ערומים הם כי נסתלק מהם האור ונשארו הרוחות שלהם ערומים בלי לבוש עד שהלבישם הקב\"ה כתנות עור ואויר העה\"ז ועמד בעה\"ז זמן עד שמתוך המעשה וקיום המצות התלבש בג\"ע כדפי'. ולכן עם היות שכשעמדו ישראל על הר סיני פסקה זוהמתן אמת כי זככו חומרם הרבה אבל עכ\"ז אלו היו נכנסין בגן עדן היו עומדים ערומים בלי לבוש מפני שעדיין לא קיימו את המצות ובלי קיום המצות אין להם במה להתלבש כדפי'. ולומר שיכנסו שם בלבוש הזה שהם לבושים בעולם הזה עם שנזדכך חומרם, ח\"ו לומר כן. ודבר זה לאות (ועמל) [וסמל] כי אין לחשוב בהיות האדם זך תכלית הזיכוך שיוכל מפני זה ליכנס בחומרו העכור בג\"ע בחייו אם לא יפשוט הלבוש ההוא ויכלה מאליו וילבש הבגדים אשר הם מעין העולם ההוא כדפי' במאמר ריש פירקין. כי אפילו אליהו אין עלייתו בין המלאכים בלבוש גופני שהוא מתלבש בהיותו בעה\"ז כדפי' בשער ההיכלות. וכן ריב\"ל וחביריו (במס' כתובות דף ע\"ז ע\"ב) שהם חיים בג\"ע כי גם הם מתלבשים בלבוש הגן והגוף העכור כלה מאליו ונשארו מתלבשים בלבוש מעשיהם הנכונים. וראייה גדולה שהרי פגע שם ברשב\"י ע\"ה וכי יעלה על הדעת שיעמוד חתן בין השושבינים ושושבין בין החתנים בלבוש נכרי ח\"ו. אלא ודאי כמוהו כמוהם כלם שווים לטובה לבושים בלבוש מעשיהם הטובים. וא\"ת אם כן מה ענין מעלתם באמרנו שהם חיים בג\"ע כיון שמקרה אחד להם ולצדיקים אשר בגן. לזה נשיב כי מעלתם רבה מאד כי מי שהוא טועם טעם מיתה הוא מתדבק בחלק המיתה. והקליפות שהם המיתה שולטים בו כענין שליטתם בכל העולם ועפר הוא ואל עפר ישוב ועפר יבלה גופו וגם את יהיה צדיק לא יזכה להתלבש בעדן הגן עד שתכלה גופו כי כן נתבאר בזהר (תרומה דף קנ\"א.). ועתה ודאי גדלה מעלת הצדיק שלא טעם טעם מיתה וגופו כלה ונשרף מכח האויר הטהור והקדוש ויתלבש שם בלבושו בלי טעם מיתה כי אין שם קליפה ח\"ו ואין תימה ממיתת מרע\"ה ושאר מיתת הצדיקים הנזכר בתורה כי המיתה ההיא אינה מיתה כי אם גניזה כל א' לפי שעורו ואין צריך להאריך יותר.", + "והנה נשאר לנו לבאר ענין קצר בחלק הזה ונבארנו בפרק בפני עצמו והוא ענין לבושי הצדיקים:" + ], + [ + "הנרצה בפרק זה לבאר ענין זה הנמצא בזהר פ' (אמור דף ק\"א.) וז\"ל כמה דתנינין דעובדין טבין דעביד בר נש בהאי עלמא עבדין ליה בההוא עלמא לבושא יקירא עלאה לאתלבשא בהו. וכד בר נש אתקין עובדין טבין וגברין עליה עובדין בישין ואשגח ביה קב\"ה ועובדוי בישין סגיאין ואיהו רשע דאשתכח חטאה קמי מאריה ותוהא על אינון טבוון דעבד בקדמיתא, הא אתאביד הוא מכולא מהאי עלמא ומעלמא דאתי. מה עביד קב\"ה מאינון טבוון דעבד האי חטאה בקדמיתא. אלא קב\"ה אע\"ג דההוא רשע חטאה אתאביד, אינון טבוון וזכיין לא אתאבידו. אית צדיק דאזיל בארחא דמלכא עלאה ואתקין לבושוי מעובדוי [ועד לא אשלים לבושוי אסתלק]. קב\"ה אשלים ליה מאינון עובדין דעבד ההוא רשע חטאה ואשלים לבושוי לאתתקנ' בהו בההוא עלמא הה\"ד יכין וצדיק ילבש. ההוא חטאה אתקין, וצדיק דא אתחפי ממה דהוא אתקין. הה\"ד כסוי חטאה כו' עכ\"ל.", + "וכוונת המאמר עצמו מבוארת. והכונה לפרש פי' הפסוק כסוי חטאה שפירושו שיש צדיק לובש כסוי החוטא כיצד הרי שאדם אחד שעשה קצת מצות ותוהא עליהם אבד אותם כדפי' רז\"ל (קדושין ד\"מ ע\"ב) בפסוק צדקת הצדיק לא תצילנו כו' ואמר ר\"ל בתוהא על הראשונות. ואמר הרשב\"י שאותם המצות שעשה לא נאבדו מכל וכל. דנהי שהוא בהיותו תוהא אבד אותם, אבל הם בעצם לא נאבדו. אבל הקב\"ה נותן אותם לצדיק שנסתלק בבחרותו ולא קיים ככל הצורך ומשלים לבושו על ידי פעולתו של הרשע ההוא התוהא. זהו כללות המאמר. וקשיא לי טובא וכי כמה תוהים יהיו כדי שיזכו הצדיקים ללבושים ההם הנאמר כי הלובשים הצדיקים הם כמנין התוהים שוה בשוה ומעולם לא מת צדיק שיצטרך לכך שלא יהא כנגדו רשע תוהא על מצותיו כדי שילבש הצדיק.", + "ועוד אם ימותו שני צדיקים ויצטרכו לשני לבושים ולא נמצא כי אם תוהא אחד הנאמר שיפיסו על הלבוש ההוא למי יפול בגורלו או יחדיו חלק כחלק יאכלו.", + "ועוד היקבע אלהים את האדם. תינח שהרשע ההוא ביצרו הרע תוהא על צדקותיו אשר עשה. אך הנשמה הטהורה העניה שזכתה אל קצת מהלבוש ההוא למה אחר שתקבל עונשה יפשיטוה ערומה כיום הולדה כי אין זה שורת הדין. כי כן דרך הנשמות זה משלים קצת וזה משלים קצת עד שישתלם נשמה אדם אחת גופים. וזה הי' סבת הגלגול לבלתי ידח ממנו נדח. והנשמה העשוקה הזאת טעמה מרירות וזוהמת החוטא ההוא ולא ראתה בטובה כי כל צדקותיו לא תזכרנה ותם לריק כחה ויגיעה. זה ודאי חוץ משורת הדין:", + " לכן נאמר כי ענין זה יובן בהקדמת סוד הגילגול למי שזכה אל סודו. ונודע כי הנשמה תושלם על ידי גופים רבים והגופים ההם מתנוצץ בהם נשמה כמדליק נר מנר מהנשמה העקרית ואותם הגופים יבלו בטוב ימיהם ונוחלים עולמם שזכו בחייהם.", + "הנה בעל הנשמה העיקרית לא יטעם משלימותיה או ממצוותיה אשר פעלה (קודם בואה אל גופה או) אחרי צאתה מגופה אם תבא אל גוף אחר כי אע\"פ שמצד גלגולה ימשך אליה תועלת רב עכ\"ז שכר המצות לא יקבל שכרם כי אם הפועל אותם. המשל בזה אם נשמת ראובן תתגלגל בגופו של יהודה לא יקבל ראובן שכר המצות שפעל יהודה ולא יהודה שכר המצות שפעל ראובן עם היות נשמתם אחת היא ומתפשטת לשתי נצוצות. ועם היות שנמשך אליהם תועלת רב לכל אחד מחבירו לפי שבאמצעות שניהם הנשמה משלתמת ונמצאו שניהם זוכים אל נשמות שלימות נקיות וברות. ושעליהם נאמר (דניאל יב יג) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד וכו'. ועכ\"ז עיקר המצות כל או\"א יאכל חלק כחלק מעשיו אם מעט ואם הרבה. ואחר שכללנו הרב במעט בהקדמה זו נאמר שאין במה\"ד כח לאבד נשמת התוהא כי עם היות שהיה תוהא עכ\"ז על כרחו הנשמה נשתלמה במעשיו הטובים אשר עשה והגוף הנגוף התוהא יכלה בעפר ונאבד ונכרת מכל וכל. אמנם הנשמה ההיא תתגלגל ובהיות הנשמה הענייה אח\"כ בגוף השני צדיק. הקב\"ה בחכמתו מקצר שנותיו כדי שלא ידחה גם הוא מארץ החיים כגוף הראשון התוהא ונדחה. והגוף השני הצדיק עם היות שלא פעל המ\"ט והמצוות ללבושו. הקב\"ה ישלים לבושו במצות שפעל בגוף הא' התוהא ובדין ילבש אותם כי הם משלו יכין וצדיק ילבש כי צדיק היה וצדקות אהב ונקצרו שנותיו ולא ראה בטובה ולא טעם כי אם מעט מיערת הדבש ההוא ובטבע העניין שהצדקות שתוהא הגוף הראשון עליהם הוא לובש אותם כי הנה נשמתו זכתה אל הלבוש הזה קודם בואו הנה ומה גם עתה בהיותו צדיק אלא שמת בקצרות שנים כי אז ודאי תהיה מנוחתו כבוד.", + "והנה בפרק זה כללנו המרובה במעוט והנה נשלם חלק אחד שבשער זה. ועתה נבא לבאר חיבור הנשמה בגוף הנגוף עם היותה הויה דקה רוחניות יותר ממלאכי השרת:" + ], + [ + "מפורסם הוא כי לפי הכנת הדברים התחתונים כן חשק העליונים לדבק בהם. וראיה גדולה ממעשה המשכן כי מפני היות אבריו [א] כללם ופרטם רומזים אל העניינים העליונים רצוני לומר אל המרכבות העליונות לכן היו העולמות והמרכבות ההם נמשכות ושופעות בגולמים ההם. וממה שהיו גולמים מתים, מצד רמז פעולתם נמשך עליהם החיים העליונים ולכן השכינה היתה שורה בהם וכבוד ה' מלא את המשכן. וכן הענין כי להיות הגוף דומה אל הרוחני לכן הוכרח כי אפילו שיהיה הדבר רוחני יתדבק בגשמי לרוב תשוקתו אליו. והטעם מפני שהתחתונים הם משכן לעליונים וכמו שחשק המסובב לעלות אל סבתו כן חשק הסבה שיהיה מסובבו קרוב אליו. וכחשק העלול אל עלתו כן חשק העלה שיתקרב עלולו אליו. והדברים האלה מוכרחים מעצמם כי ע\"י כך הוא קשר העולמות עם היותם מנורה של פרקים. ואם ח\"ו היה חפץ הסבה לעלות והמסובב לרדת לא הי' אל מציאות ההויות תקומה בעולם והיחוד והקשר היה נתפרק לפרקים. ואל ענין כזה נאמר בתורה קדושים תהיו כי קדוש אני. וזהו אחד מן הטעמים שהאין סוף מתייחד במדותיו בזולת מה שכתבנו בשער עצמות וכלים.", + "והנה על פי הדברים האלה לא יתרחק ממנו קשר הרוחני בגשמי. ומה גם כי המדרגות בכל הענינים משתלשלות מאצילות לבריאה ומבריאה ליצירה ומיצירה לעשייה והכל נקשר בקשר אמיץ. וכן הענין בנשמה כי משתלשלת מעלה לעלול ע\"י המדרגות הנז' כמבואר בפי'. ועל אכו\"כ טובה כפולה כי כמו שרמזנו בשער זה ובשערים הקודמים בהנשמה כן הגוף שהוא מרכבתה שברא לה הקב\"ה הוא דומה אליה בכל ענייניו:", + "ועתה נבאר קצת מהרמז אל תבנית הגוף. כבר נתבאר כי האצילות כלו נכלל בחסד דין ורחמים והרמז לשלשתם גדולה גבורה ת\"ת. ולכ\"א מאלה ע\"ב ענפים כדפירשנו בשער פרטי השמות. וכללותם רי\"ו. וכשנכלול עמהם שורש הע\"ב שהם ל\"ב נתיבות שבחכמה יעלה אל מספר רמ\"ח והם רמ\"ח אברים שבאדם רמ\"ח כחות עליונים שהם רמ\"ח מצות עשה מאורות מצד החסד.", + "ועוד יש באדם שס\"ה גידים כנגד שס\"ה מאורות שבגבורה שכנגדה נתן אלינו שס\"ה מצות לא תעשה וכללם תרי\"ג והם תרי\"ג מצות התלויים בשם יהו\"ה כענבין באתכלא כדפי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים. זהו כלל אבריו. ופרטיו הם רבים.", + "והנה בראשו הם נרמזות ג' ראשונות כיצד קרום של מוח והעצם החופה והעור שעליו הוא רמז לכ\"ע. ולכן יש בו שערות לרמוז אל שרשו העליון והם עולמות וצנורות המתפשטות מכח הא\"ס הנעלם בתוכו. ולהראות מעלתו וכחו יש לכל אחד משער הראש גומא בפני עצמו ויניקה בפני עצמה להראות עוצם וגבורת ההשפעה העליונה שממנו שואבים כל הנאצלים שפע ממקור המקורות הוא הא\"ס אשר אין לפניו צרות עין כלל. ולכן לכל או\"א תעלה בפני עצמו ואין מצטרך אל חברו כי אין עניות במקום עשירות. משא\"כ בשאר שערות הגוף. וידוע כי כל שערה ושערה הוא עולם בפני עצמו ויש לו שרש נעלם המתאחד בסבתו כמו השערה שכל מה שכינס יותר במקורו שבתוך העור מתקרב אל מציאות טבע הבשר. והמוח תחת הקרום מתחלק אל שלשה מוחות להראות שלשה מציאות שבחכמה והם חכמה תבונה ודעת כמו שבארנו בשערים הקודמים וכן העצם החופה על המוח חלול חללים רבים וחדרים רבים להראות עולמות נעלמים כענין תר\"ך עמודי אור שבכתר כדפירשנו בשער מהות והנהגה. וכן תלויים מהמוח החושים והם י' ראייה י\"ה שמיעה יה\"ו ריחא יהו\"ה דבור כמבואר בתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז.) ואמרו חכמי הנתוח כי ל\"ב נתיבות נמשכים מהמוח אל הגוף. לרמוז אל ל\"ב נתיבות שבחכמה כדפירשנו בשער הנתיבות. וכן נשפעים ל\"ב מקורות מהראש אל ל\"ב שינים שיש לאדם בפה לרמוז אל ל\"ב נתיבות ול\"ב כנגד ל\"ב. והל\"ב שינים הם נחלקים בצורה רוחניות ד' שינים עליונים וד' התחתונים ושני ניבים עליונים וב' תחתונים הם י\"ב. וה' טוחנות מצד ימין וה' מצד שמאל הם עשר למעלה בלחיים בעליונים, וכנגדם בתחתונים עשר. ובאו לרמוז ענין גדול כי הם ה' מפה וה' מפה וששה באמצע בין ניבים ושינים הרי שתי ההין ו' באמצע להראות על שם בן ד' והיו\"ד הוא המוח על הכל שמשם נשפעים כל הל\"ב והם סוד הו\"ה למעלה בשינים העליונים והו\"ה למטה בשינים התחתונים דהיינו זכר ונקבה שבעה בשבעה מוצקות כזה הוה י, הוה והם שבעה קני מנורה העליונה בסוד המשפיע וסוד ז' קני מנורה התחתונה המקבלת והם ת\"ת ומלכות והרוח אשר ביניהם קו האמצעי המייחדם היוצא בכח הדבור. ובזה יובן הטעם שבני ישראל לא ידברו כזב וגם הטעם שעונש הכזב גדול מאד כי יהפך לו מקור מים חיים לאכזב.", + "ועוד הפה רומז אל הבינה והחיך אל החכמה ומפני שאין השגה בחכמה לכן החיך משולל מכל טעם בעולם כי אין לו שום טעם.", + "ועוד בקנה שש' טבעות לרמוז אל ו' ספי' שבקו האמצעי.", + "ועוד הפנים יש בהם ב' תפוחים כעין התפוחים העליונים הנשפעים על ידי המלכות הנק' שדה תפוחים וגוונם אדום ולבן בסוד דודי צח ואדום והזקן זקן אהרן. וב' עינים הרומזים אל שני יודין והחוטם וא\"ו באמצע בסוד הא' שפי' בשערים הקודמים. ושני נקבי החוטם לרמוז אל ב' השפעות הנשפעות מהת\"ת הימיני חסד והשמאלי גבורה והם רומזים גם אל ב' ההי\"ן שהם כ\"א ג' ווין שהם ג' אבות. ובת עין לרמוז אל היוד שבתוך הה\"א. והלבן שבו רומז אל מציאות המלכות י' שנקראת ים. ושבעה גלדי עינא (כדפי' גם חכמי הנתוח) הם רמז אל ז' ספי'. אור שבהם רומז על הכתר. בת עין הפנימי הוא י' בהצטרפות הבינה ועיקרה בחכמה נמצאו עשר ספי' בעין. וכאשר נדקדק נמצא שם מלוי יודי\"ן. יו\"ד הוא סוד המוח המשפיע חוש הראות וראיה בחכמה והראיה עצמה יו\"ד ושתי עינים הי' הי'. כי הי' הם בת עין הפנימי וג' ווין הם ג' אבות שבה\"א כזה ה והחוטם האמצעי הוא הוא\"ו בין הההי\"ן והוא וא\"ו במלאוה שני ואוי\"ן שני מקורות החוטם והבחי' המיחדת הוא א' וכבר נתבארו עניינים אלה בשערים הקודמים. ושתי הכרובים [של העינים שהם גבות העינים] שהם פורשי כנפים הם נצח והוד ושערות שבהם רומזות אל עולמות מתפשטים. ומכח הדין אינן גדול' שהם נשרפות באשם כי סתם עין הוא דין והיינו נתן עיניו בו וכו' וכל מקום שנתנו חכמי' עיניהם. והגיד המקיף שתי הכרובים שעל ידו מתייחדים פותחים וסוגרים הוא יסוד עולם הנקרא גי\"ד. ומציאות העינים בכלל נרמזים אל החכמה והבינה ומציאות החוטם בכלל נרמז אל הדעת המתמצע בין שתיהם. והמצח שעל שלשתן הוא מצח הרצון כ\"ע. והזקן זקן אהרון נרמז בחסד לרמוז אל עולמות הנמשכים מהכתר בסוד י\"ג מדות של רחמים שבו והם י\"ג תקוני הזקן עם פאתי הראש כמבואר באדרא.", + "ועוד כמה שרטוטים בפנים ובמצח ובשאר אברים שנעלם אלינו סודם. והצואר הוא הבינה ועליו נאמר (שה\"ש ז ח) זאת קומתך דמתה לתמר וקומת הגוף נרמז אליה והוא נקרא קומ\"ה מקו\"ה מים אבל הגוף נרמז בת\"ת בכלל. ושתי הזרועות ימין ושמאל שהם גדולה וגבורה מפני שהכלל ג' אבות שהם ג' ווי\"ן עולים ח\"י בסוד ויס\"ע ויב\"א וי\"ט ולכן ח\"י חוליות בשדרה. והענין כי כל א' מג' אבות כלול משש קצוות והם ג\"פ ו' שהם ח\"י הנזכר והמשכתו מחכמה בסוד הדעת והיינו חוט לבן הנמשך מהמוח ונרתקו הת\"ת עצמו והדעת נשמה אליו כמבואר בשערים הקודמים.", + "והנה הזרועות נמשכות מהגוף נרמז בהם שם בן ד' כיצד ה' בכתף ו' בזרוע י' כף היד ה' ה' אצבעות הם יהו\"ה וכן פירש הרשב\"י בתקונים מקומות רבים. וקש' לן מפני מה היו\"ד למטה אצל ה' אחרונה. ואם נאמר שה' אצבעות הם ה' ראשונ', סוף סוף קשה כי היוד למטה מה' או למטה מו' אחר שהיא בין ו' שבזרוע לה' שבאצבעות. לכן נראה לומר כי סתם יד היא מלכות וכף היד יו\"ד שבמלכות שהיא נפתחת בה' שהם ה' אצבעות וי' שבחכמה הוא האחוז בזרוע המתפשט בכתף הנקר' בלע\"ז פאל\"ה.", + "ועוד בזרוע עצמו במציאות ב' קנים אצל כף היד והם ב' תאומים והם שני הנצחים המשפיעים ביסוד להשקות י' וה' שבמלכות דהיינו י\"ד והקנה העליון הוא מציאות הת\"ת המשפיע על ידם אל היסוד וכשאדם כופל זרועו למעלה עולה היד אל הכתף היינו עליית המלכות אל הבינה ע\"י יחוד הת\"ת באמצעות המלכות ואז היא ז' יוד על ואו כף היד על ואו זעירא ואם יעלוה על ראשה אז ירמז עלייתה בכתר ואז היא ז' גדולה י' על ו' גדולה והיא אשת חיל עטרת בעלה וכזה אל שתי הזרועות. וחמשה אצבעות סוד חמשה בריחי המשכן והאמצעי מבריח מן הקצה אל הקצה וכלל י' אצבעות י' ספי'. י\"ד פרקים שבאצבעות שבימין וי\"ד פרקים שבאצבעות שבשמאל לרמוז אל הידות שפי' בשער פרטי השמות. וכל זה מורה על חילוקים ומציאיות ובחינות שבכל ספירה וספירה. והמעיים המתפשטים בתוך הגוף הם רמז עליון ומה גם כי פרכת מסך מבדיל בין הקדש ובין קודש הקדשים שהוא הלב. הלב רמז אל הבינה וגם ירמוז אל הת\"ת וגם אל המלכות ובלב ב' חללים שהם שני ההי\"ן ובתוכה שתי נקודות היא היו\"ד הימינית שבבינה והיא שופעת חיים לכל האיברים והשני שבו הדם רמז אל היו\"ד השמאלית דין ודאי היא המלכות ובו שתי טבעות על שני החללים רמז אל אגן הסהר אל יחסר המזג (שה\"ש ז ג) והם רמז אל שתי מציאיות המלכות שהם בטיבור בטבעת ממש והם א' מצד החכמה וא' מצד הבינה והם בתים לבדים שהם שני יודין. ומי יוכל לספר לרום חכמה נעלמה שבהם. ושתי אומות הריאה שבהם ה' אונות שהם ז' הם ז' ספירות נושבות רוח חיוני מצד החכמה שהיא ראיה ימין ריא\"ה ראי\"ה הכל ענין אחד ונושב רוח רחמים על הלב שהוא הבינה להשקיט הדין. וחוצה לפרכ' הוושט הוא הוא\"ו והמשכתו אל מעים רחמים ומעי המו עליו (שה\"ש ה ד). אמנם אינו קדש הקדשים מצד המותר הנשפע ממנו להם לחוץ. בחוץ הטחול והכבד והמרה ויותרת הכבד הם ד' כוחות חצוניים להיותו כלול בכל. למטה הכליות והם המורים על נצח והוד היועצים ונובעות חכמה והם משפיעים אל הברית הוא יסוד. ואמר שיש לכל אחד מן הכליות י\"ב צנורות נובעים ממקורם ומשפיעים אל הברית לרמוז אל השפעת הימיני נצח שהוא ו' הרי ו' וחסד ו' הרי ו' הם י\"ב. וכן השמאלי הוד ו' וגבור' ו' הרי י\"ב. כי האבות נרמזים בשלשה ווין וכן הנצחים והכל נשפע אל היסוד שהוא הברית ובו ב' נקבים לרמוז אל ב' צנורות המבוארים בשער הצנורות א' אל הקדושה וא' אל הקליפה ושני האשכים הם נצח והוד והם שני יודין ו' באמצע והיינו מציאות א.", + "וענין הירכים והשוקים והמתנים הם נצח והוד לפי בחינותיהם וכן נקרא חלצים ובארנום בשער ערכי הכנויים. ועשר אצבעות רגלים לרמוז אל ע\"ס תחתונות שבבריאה שהם למטה ממלכות ולמיעוט יכלתם שאינם אלא כסא לכן אינם מתנועעות כמעט לא בידם טובם. ואחרי אשר נשים אל דעתנו כל העניינים האלה נבין מה שדרשו (חז\"ל בב\"ר פי\"ב) בפסוק (דברים לב) הוא עשך ויכוננך, הקב\"ה ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר והושיבוהו על כנו. כל זה להראות כי כל הב\"ד העליון כל העולמות הנעלמות כלם נרמזים באדם. ומי שהוא בקי בחכמת הניתוח על דרך האמת ישכיל ויבין כמה עניינים נעלמים כמה מיני חכמה ודעת בענין העולמות הנעלמות בשרשם וענין מעשה בראשית ומעשה מרכבה כי גוף האדם עם היותו גשם עכור כולל הכל עליונים ותחתונים כדפי':" + ], + [ + "ואחרי היות הגוף הזה בנוי בנין נחמד וחשוב כזה המבואר בפ' הקודם. עוד טובה כפולה כי באברים הנחמדים האלה יורכב רוח חיוני אשר אין הרוח ההוא ממש נאצל ממקום גבוה. אמנם יתהוה בתוך הגוף מצד זיכוך החמרים אל מדרגת הצורה והבריאה ההוא. ומצד עליות החמר והעפר אל מצב צורת האדם כמו שביארנו בשער היכלות (פ\"י). ועל הרוח החיוני הזה הוא משכן הנפש ועל הנפש הרוח ועל הרוח הנשמה ובזה נחלקו (התנאים) [המפ'] כאשר נבאר. וקודם ביאור ההקדמה הזאת ראוי לבטל דעת קצת המפרשים שאמרו שהעצמות משכן לרוח והבשר משכן לנפש ורצו להכריח ענין זה מן הכתוב שאמר (איוב יד כב) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. והם אומרים מאחר שהנפש מתאבלת מכאב הבשר הרי ודאי שהבשר מרכבה לנפש. ואין סברא זו עולה יפה מכמה טעמים. ראשונה שאם הוא כן שהבשר מרכבה לנפש והעצמות משכן לרוח א\"כ היה מן הראוי שאחר הקבורה ככלות הבשר תסתלק הנפש ותשאר הרוח שם בעוד שהעצמות קיימין ואין הדבר כן. אלא אדרבה הרוח תשוב אל האלדים אשר נתנה אל גן עדנים והנפש בקבר מעדנת את הגוף או להפך הכל לפי המעשה וכן בארו בזהר פ' תרומה (דף קמ\"א ע\"ב) וכבר כתבנו מזה קצת לעיל בפ\"ג. וכן בפרשת אחרי (דף ע' ע\"ב). ועוד כי אחר שהנפש היא למטה ממדרגת הרוח ודאי אם כן היה ראוי להיות שהרוח שחיותו גדול יהיה משכנו בבשר שחיותו גדול מהעצמות בבירור כי הבשר בה מתפשטים הוורידים הדופקים ובלתי דופקים ומרגיש ודאי בחיות יותר מהעצמות. וקשה מכלם כי הרשב\"י ע\"ה (בפ' לך) מפ' כדפי' כי יש רוח חיוני שבו משכן הנפש כאשר נבאר. ועתה נבא בביאור השתלשלות הנשמה הזאת מתחלתה ועד סופה. כבר קדם לנו בשערים הקודמים מענין האותיות ורוחניותם כי לא דבר רק הוא. וכן הענין ממש בהבל הפה מההבל מתהוה אותיות ורוחניות ונשמה שהם מסתלקים מעלול לעילה עד המקום הנרצה אליהם המיוחדים בשרשי הנשמה הזאת וזהו ענין שמים החדשים וארץ החדשה הנעשה מחידושי תורה כמו שנדרש בזהר בראשית (בהקדמה ד\"ד וד\"ה) ובפ' קדושים (דף פ\"ה) כי כאשר יחדש האדם חידושי תורה אותם האותיות המתהוות ומצטרפות בפיו יתהוה מהם רוחניות וענין נחמד. וזהו ענין התפלה שאכתריא\"ל מקבל אותה וקושר כתרים לרבו כדפי' בערכו. וההקדמה זו היא מפתח לכמה היכלי תורה. ולזה אז\"ל מצות צריכות כונה [דהיינו כוונה לצאת י\"ח] וכלם הסכימו שאם כונתו שלא לצאת י\"ח בוודאי שלא יצא (ע' ב\"י סי' תקפ\"ט). והענין כי בהיות האדם מקיים המצות הגופניות הנה הם יהיו גוף ומשכן לרוחניות כונתו הנמשך מנשמתו. והכונה מתלבשת במעשה המצוה. ולכן כאשר אין למצוה כונה הנה לפי האמת היא כגוף בלא נשמה. ומזה נקיש כי כל עוד שתגדל כונת האדם במעשה המצות הנה לפי שיעורה תגדל רוחניותיה ותעלה מעלה מעלה דרך המדרגות כדפי' לעיל בפ\"ו. ", + "ואחר היות הקדמה הזאת אמיתית ונכונה הנה בהיות האדם מתייחד עם בת זוגו בטוב ובכונה שלימה לעבודתו ית' כדי ליחד החתן והכלה ולהמציא אליו מתוך כך נשמה מהקדושה הנה אז באמת ימציא לו השי\"ת נשמה מתוך נשמות הקדושות. ומה גם אם קדם לו אל הזווג התפלה הנחמדה הידועה. הנה עאכ\"ו טובה כפולה שיתהוה מן המעשה ההוא גוף וטפה מוכנת לנשמה קדושה.", + "והנה כמו שביחוד הזכר והנקבה הגופניים כן ביחוד הנשמות הנעימות אשר גם להם זכר ונקבה ויפעלו בטוב כוונתם ברוחניות נפש רוח ונשמה להתלבש הנשמה במעלותיה העליונות. והכונה הזו הנחמדת היא הטפה שמעלה אותה המלאך הממונה על ההריון דליכא למימר דטיפה גופניות קאמר.", + "והנה כזה פירש בזהר (בראשית דף נ\"ד ע\"ש ע\"ב) בקרי ונגעי בני אדם שמתעברין הרוחות מקרי. והוקשה להם שאחר שהאדם גשמי איך אפשר שיתעבר ממנו הרוח הפשוט עם היותו טמא. ואמרו שאין העיבור מהטיפה כי הטיפה נמשכת באיבוד אמנם מתעברת מהתאוה ההיא שהאדם מתחמם בה להזריע ופי' בשער היכלות הטומאה פ\"ב. וכן הוא לענין הקדושה כדפרישית. ואז בהעלות הטפה ההיא ר\"ל כוונתו הקדושה והרוחניות לפי האדון יי' צבאות בעל המשפט ונשפט עליה. וכפי הכנתה כן גזרת האדון בחיוב הנשמה הנשפעת ונתנת בטפה ההיא. ועתה יתגלה לנו ענין המצוה שישא אדם בת ת\"ח כדי שתהיה נשמתה זכה וברה ותכוין דעתה לשם שמים. וכן הענין מה שאחז\"ל (שבועות דף י\"ח ע\"ב) המקדש עצמו בשעת התשמיש כו'. וכן ענין היתר בעילת המעוברת והמניקה ואינו נק' זרע לבטלה ח\"ו, מפני שעם היות שאינו לענין הולדה גשמית הוא לענין הולדה רוחניות כי בטוב כונתם יתייחדו חתן וכלה העליונים כמו משאר מעשה המצות. וזהו סוד אברהם ושרה שהיו מולידים נשמות לגרים כדפי' רז\"ל כי ע\"י כונתם היו מתייחדים החתן והכלה ומולידים בסוד ההולדה העליונה המבוארת בשער מהות והנהגה נשמות קדושות לגרים ההם והיינו (בראשית יב ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן. ונחזור לענייננו שאז בהיות הטפה ההיא לפני המלך נשפע עליה נשמה. וכבר נתבאר בזוהר בסבא (דמשפטים דף ק\"ב) כי בהיות האדם משתמש בבת זוגו מכניס בה נצוץ מרוחו והרוח ההוא עומד בתוך גופה מתקשקש בה כמבואר הענין הזה שם בארוכה. ומזה נקיש אל הנשמה העליונה השלוחה אל הולד תתלבש בטפה הרוחניות בתוך נשמת הנקבה ונמצאת הנקבה מעוברת היא בעצמה ומעוברת בנשמתה. ואין תימה בזה כלל כי כן הדרך אפי' בזכרים שמתעברים [בעיבור נשמה אחרת] כענין פנחס שנתעבר בנשמת נדב ואביהוא כמבואר בזוהר פרשת אחרי (דף נ\"ז ע\"ב) ופרשת פנחס (דף רי\"ז.) וכענין אדה\"ר שנצטרף באברהם יצחק ויעקב כנדרש בזהר וספר ר\"מ ובתקונים.", + "וענין בחי' העיבור הוא סוד מסודות הגלגול. ולכן אמרו (חז\"ל ערכין ד\"ז) עובר ירך אמו ואין ממתינין לאשה מלהענישה מיתה עד שתלד כי כמו שנטמאת נשמת האשה בתוך הקליפה בעבירה ההיא כן נטמאת נשמת העובר ושתיהן צריכין טהרה ולכן ימותו שניהם ואין ממתינין להם עד שתלד. ודי בהערה זו אל מעלת המשכת הנשמה ומתוכה יפתחו להמשכיל כמה מסתרי המלך:", + "עתה נבאר ענין שכינתה בתוך הגוף הנגוף. והוא כי עיקר משכן הנפש הוא כח החיוני אשר באדם אשר הכח ההוא טבע מטבע בו כדמיון החיות בבהמות ואינו דבר נאצל עליו כענין ז' חלקי האדם שבארנו בפ\"ד. ולכן יש שקראוהו נפש הבהמיות שהוא כח חיות הבהמות ואין לה ידיעה עיקרית בעולם אלא הוא אד עשניי שוכן בחלל הלב מתפשט בכל הגוף והוא חיות המתהוה מתוך העלות העפר הזה אל מדרגת צורת האדם כמו שהיו בוראים אותם האנשים המתעסקים במעשה ספר יצירה כדפי' בשער היכלות (פ\"י). ולהיות כי כח החיוני הזה הוא משכן לנפש הוצטרך להיות כדמות הנפש הנאצלת בתכונתה ואברים הפנימים הנעימים המבוארים בפ' הקודם, והוצרך אל החיות הזה להיותה מתפשטת ומסתעפת כענין הדמות אשר לגוף. ומפני שהנפש הזאת עדיין היא דקה ביותר הוצרך להיות לה ענין דק שבו תתלבש והיינו הדם הדק שבוורידי הלב והם הוורידים החיים הדופקים. ומטעם שאם מחיות הזה המתפשט בורידים ההם בלי הצטרפות עצמות וגידים לא היה יכול להתקיים כלל כי לא יהיה עומד לחולשתו והיה נפסד ודבר קל יזיקהו. לזה הוצרך לערוך מערכת עצמות שהם כדמות גשרים שעליהם מתפשטים העורקים האלה. ומפני היות העצמות קשי המשוש ומקומות בולטים ומקומות שוקעים הוצרך להשוותם בבשר בתכונתם הנבחרת עם התדמות הצורה אל הצורה העליונה כדפי'. ומפני שהבשר היא בלתי בעלי שמירה מתוך רכות טבעה כי היא רפה ומתמסמסת והולכת, לכן הוצרך לקרום עליה העור שהוא גדר וסייג לבל יפסד הבשר ולא יתקלקל. ומטעם שלא יפגם הבשר ויפסד מעצמו הוצרך להיות תעלות משקים הגידים והם וורידי הכבד שהם מתים שאין בהם כ\"א השקאת הבשר לשיגדל ויתעדן ויהיה מלוחלח וישוקה על ידם תמורת מה שניתך מחום הטבעי. זהו הקצור הצריך אלינו מחכמת טבע הבריאה אל הנשמה.", + "והנה על רוח החיוני ההוא יהיה משכן הנפש. וראיה אל הכח החיוני הזה הוא בעת שינת האדם בהסתלק הנפש לחשוב לפני קונה ישאר הרוח החיוני ההוא יושב וזן ומפרנס תכונת האדם וזהו ענין רוח החיוני הנושב בו הנשימה וכחות הגוף אשר לו, כדמיון כח העכול ושאר כחות הנפש כגון כח המושך והדוחה וכו' המבואר אצל חכמת הטבע. ונתבאר ענין זה בזהר פ' לך לך (דף פ\"ג) וז\"ל ת\"ח נפשא דבר נש כד סליק לערסיה נפקת מיניה וסלקא לעילא. ואי תימא דכלהו סלקין לאו כל חד וחד חמי אפי מלכא אלא נפשא נפקא וסלקא ולא אשתאר ביה בהדיה גופא בר חד רשימו דקוסטא דחיותא דליבא. ונפשא אזלת ובעיא לסלקא וכו' עכ\"ל.", + "והכונה מבוארת כי בעת שינת האדם נפשו מסתלקת ממנו ולא נשאר בגוף כ\"א רוח חיוני בעלמא והוא לפי האמת החיות הטבעי אשר בגוף והוא הנעשה מרכבה לנפש והנפש אל הרוח והרוח אל הנשמה וכל זה ע\"י הצלם הנכבד כמבואר לעיל בפרקים הקודמים. והנה עתה לא יפלא בעינינו היות הנשמה מתחברת אל הגוף עם היותו גשמי והנשמה הויה דקה ורוחניות.", + "והנה נכלל החלק השני. ועתה נבא בביאור חלק השלישי והוא ענין פגימתה בעצמה ופגימתה בשערים הנכבדים:" + ], + [ + "יש קצת מהמקובלים שאמרו שאין חטא בנשמה אמנם החטא הוא לנפש שהיא הנפגמת והכריחו הענין ממה שלא נמצא בכל פ' הקרבנות נשמה כי תחטא או רוח כי תחטא אלא נפש כי תחטא וכן נאמר (יחזקאל יח) הנפש החוטאת היא תמות. כי אין מיתה אלא בנפש וכן כתיב (איוב י\"ד) ונפשו עליו תאבל. כי הרוח תסתלק ג\"כ ממנו כאשר האדם בא לידי חטא. ואין הדעת הזה בקצת צודק. כי אמת הוא שהכרת והכליון והאבוד הוא בנפש ולא בשאר החלקים. וכן ביארו בזוהר בפ' אחרי (דף ע' ע\"ב) במאמר תניא א\"ר יהודה כתיב תוצא הארץ נפש חיה כו' ושם האריכו הרבה בענין הנפש ובכלל דבריו אמר ועונשא דחייבין די בארעא בהאי הוא דכתיב ונכרתה הנפש ההיא מעמיה עכ\"ל.", + "ומ\"ש עונשא דחייבין בהאי הוא פי' עונש הכרת כי שאר המדרגות אינם נכרתים מכל וכל ח\"ו. אמנם מיטמאים, ומיטהרים מזוהמתן ע\"י נהר דינור כמבואר בשער היכלות. אמנם הנפש תכרת מכל וכל והנשמה מתטמאת. וכן פי' בזוהר בפ' תצוה (דף קפ\"ב) וז\"ל דהא כד ברא קב\"ה לב\"נ עבד ליה בדמות דיוקנא עלאה ונפח ביה רוחא קדישא דכליל בתלת והא אוקמוה דאית ביה נפש רוח ונשמה ועילא מכלהו נשמה דאיהו חילא עלאה למנדע ולמטר פקודוי דקב\"ה ואי ההיא נשמתא קדישא אעיל לה בפולחנא אוחרא האי איהו מסאיב לה ונפיק מפולחנא דמאריה בגין דתלת חילין אילין כולהו חד נפש רוח נשמה משתתפי כחדא והוו חד עכ\"ל.", + "ואין דברי המאמר צריכים ביאור כי מבוארים הם, ומתוכם אנו למדים כי הנשמה מתטמאת.", + "ועוד שם לפנים מן הענין אשר נשמה באפו דההיא נשמתא קדישא טריף לה וסאיב לה בגין אפו אשר נשמה אחלף לה באפו.", + "והנה הכרח גמור שהנשמה נפגמת ונטמאת. ואמנם ענין טומאתה עם היותה מסתלקת מן הגוף יהיה כמה שפי' בשער המציאיות (בפ\"א ע\"ש) בענין הקדושה כי היא מתרבה. וכן הנשמה בהיותה מתאצלת כפי הדרכים שנתבא' כן תשאר מציאותה מצויה במקום אשר ממנה חוצבה מציאות דק ונעים ומדרגותיה יורדים מדרגה אחר מדרגה דרך מעלות הסולם עד בואה אל עולם השפל. וזה נתבאר בתיקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ד) וז\"ל שימני כחותם דא נשמתא דאיהו רשימו דילה גליפא לעילא כמה דאוקמוה ביעקב דדיוקנו חקוק בכסא הכבוד כל נשמתין דאינון גזורות מתמן גליפו דלהון איהו חקוק לעילא ורשימו דלהון [דלתתא. וההוא גליפו דלעילא] איהו חותם ורשימו דלתתא רשימו דחותם ומיד דרשימו דגלופא דנשמתא איהו לעילא ורשימו דילה לתתא אתמר בה והנה מלאכי אלדים עולים ויורדים בו סלקין לעילא ומסתכלן בדיוקנא דנשמתא דנהרא בההוא גליפו ומזדעזעין מיניה נחתין לתתא ומסתכלין ברשימו דההוא דיוקנא דלתתא וחזאן דלא אשתני מדיוקנא דלעילא ודחלין מניה עכ\"ל.", + "ומתוכו נראה בפי' כי נשאר למעלה מקום חציבת הנשמה דיוקן משובח ודק עד שהוא משובח יותר ויותר מהנשמה למטה כי בדיוקן העליון של יעקב אמר ודחלין מיניה מה שאין כן בנשמה למטה כמו שבאר. וכאשר הנשמה ההיא בדרך מדרגותיה מתייחסת אל גוף זה אע\"פ שתתעלה ותסתלק מהגוף הנה כל פעולת הגוף ימשכו אל הנשמה דרך שלשלת השתלשלותה ותתפגם בהכרח. והלא כאשר יש מדרגת השתלשלות הקדושה כן יש מדרגות הטומאה וכמו שכאשר יחטא האדם ימשיך עליו כח הטומאה כן ימשיך וישפיע על נשמתו כי בטומאה עצמה יש חלוקים ויש מציאיות. יש מציאיות דק כטינוף נעלם אצילות טמא ויש מציאות עב ולכן המטמא עצמו מטמא נשמתו כי ימשיך עליה כח הטומאה וידביקה בקליפות אם דקות אם גסות. וראיה לזה מחסיד המתדבק בקדושה ע\"י מעשיו ישפיע על נשמתו שפע רב ממקום העליון דרך מעלות ויבינהו דעת וילמדהו חכמה כדרך הנביאים ומדברים ברוה\"ק המתדבקים בקונם עד ימשיכו האור על נשמתם ונשמתם ישפיע בהם הסודות אשר קבלו ודברי החכמה הנעלמה. וכן הדבר בטומאה כי כאשר יחטא האדם ישליט על עצמו כח הטומאה לרוב. כפי שיעור הפעולה שבה חטא כן יהיה ענין הטומאה. וראייה לזה מהזוהר פ' קדושים (דף פ\"ו ע\"ב) וז\"ל ות\"ח בשעתא דבר נש אחזי לתתא עובדא באורח מישר כמה דאצטריך נגיד ונפיק ושרייא עלוי רוח קדישא עלאה (כמה דאצטריך). ובשעתא דאיהו אחזי עובדא לתתא באורח עקימא דלאו איהו אורח מישר כדין נגיד ונפיק ושריא עלוי רוח אחירא דלא אצטריך דסטי ליה לבר נש לסטר ביש מאן משיך עליה ההוא רוחא הוי אומר ההוא עובדא דאחזי בסטר אוחרא עכ\"ל.", + "והנה הוכרח כי כפי מדרגת החסיד בהמשכתו עליו רוח קודשא כן מדרגת הרשע בהמשכתו עליו רוח הטומאה לרוב. ובפ' נשא (דף קכ\"ב.) ג\"כ בארו ענין זה וז\"ל דכד ב\"נ אזיל באורחוי דאורייתא משיך עליה רוחא קדישא עלאה כד\"א עד יערה עלינו רוח ממרום וכד ב\"נ סטי אורחוי משיך עליה רוחא מסטרא אחרא דאיהו סטרא מסאבא וסטרא דמסאבא אתער מסטרא דנוקבא דתהומא רבה דתמן מדורין דרוחין בישין דנזקי לבני נשא ואקרון נזקי עלמא עכ\"ל.", + "והנה הורה בפי' כי בנטות האדם מדרך הישר ישפיע כח הטומאה לרוב עד שיושפע על נשמתו ומשם יושפע אל הגוף כי מקרה א' לצדיק ולרשע והטומאה ההיא הוא הפגם אשר בנשמה והוא הפגם אשר צריך כבוס בתשובה כי בשובו אל אלהיו ויקבל עליו תשובתו כראוי. כפי אשר נדבק בקליפה יכניע עצמו עד אשר ישבר הקליפות ההם שבהם נכנס ע\"י העון ואז תחזור נשמתו למקום הקדש ותשיג מעלה רוחנית וע\"ד זה יובן אמרם ז\"ל (ברכות דף ל\"ד) במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים וכו' כי בתשובתו ישבר הקליפות המשל אם נכנס בקליפה הז' ישבר אותה עד רדתה למטה הנה הכניע הקליפות וכחותם ושברם וזהו ודאי מעלה גדולה כי בזולת ששב בתשובה שלימה וחזרה הנשמה אל מקומה עוד נמשך מזה הכנעה ושברון לקליפות מה שלא היה כן לצדיק גמור שמעולם לא חטא. כי אמת הוא שתקן את עצמו אבל עכ\"ז לא קלקל את אחרים שלא שבר הקליפות ועדין כחם בם להזיק נגד אדוניהם. וקרוב לענין זה דרשו בזוהר פרשת ויקרא (ד\"ה). וז\"ל זבחי אלהים כתיב ולא זבחי יי' א\"ל ודאי כו' אלא זבחי אלקים וע\"ד שחיטתן בצפון דהא זביחה בגין אלדים ההוא סטר גבורה דאתבסם ואתבר רוחא דדינא ויתחלש דינא ויגברון רחמי על דינא וע\"ד זבחי אלדים לתברא חילא ותוקפא דדינא קשיא דכתיב רוח נשברה למהוי ההוא רוחא תקיפא נשברה ולא יתגבר רוחיה וחיליה ותוקפיה. ובר נש בעי כדין למיקם על מדבחא ברוח נשברה ויכסף מעובדוי בגין דיהא ההוא רוחא תקיפא תבירא וכלא בגין דדינא יתבסם ויתגברון רחמי על דינא עכ\"ל.", + "והנה בפי' כי בהכנעת האדם את יצרו הרע ובהיותו מתבייש מעונותיו יכניע כח הגבורה והדין. ואם בקדושה כן כ\"ש וק\"ו בן בנו של ק\"ו שמכניע סטרא דשמאלא שהם תלויים בצד תוקף הדין. ואין הדבר הזה קל כי היא יסוד ועמוד העולם שהרי אברהם אבינו ע\"ה הוצרך לרדת מצרים להכניע כח הקליפות ליכנס לתוכם ולצאת בשלום ולולא שנכנס שם לא היה אפשר לו להיות מרכבה לחסד וכן נתבאר בזהר פ' לך (דף פ\"ג.) בענין ירידת אברהם למצרים וז\"ל ת\"ח רזא דמלה אי דאברהם לא נחית למצרים ולא יצטרף תמן בקדמיתא לא יהא חולק עדביה דקב\"ה. כגוונא דא לבנוי כד בעא קב\"ה למעבד לון עמא חדא עמא שלים ולקרבא לון לגביה אי לא נחתו בקדמיתא למצרים ולא יצטרפו תמן לא הוו עמא יחידא דליה כגוונא דא אי לא אתיהיבת ארעא קדישא לכנען בקדמיתא וישלוט בה לא הות ארעא חולקיה ועדביה דקב\"ה וכלא רזא חדא עכ\"ל.", + "והיא ראייה גמורה אל כוונתנו. וכן בת שבע שנתנה לאוריה קודם שיקחנה דוד מפני היותה נבחרת לזרע ראוי למלוכה כמו שנתבאר בזהר פ' נח (דף ע\"ג ע\"ב) והקצור יפה:" + ], + [ + "אחר שבפ' הקודם בארנו פגימת הנשמה בעצמה. עתה נבאר מציאות פגימתה למעלה במה שהקדמנו בפ' הקודם מענין הנשמה שיש לה מציאות למעלה ממציאות.", + "והנה ע\"י פעולותיה כלם נפגמים בזה אלא שיש חלוק שכאשר יפגום האדם בנפשו בחטא שאין בו משפט מות כגון לאווי התורה לא ימשוך עליו כח הטומאה כ\"כ. אמנם ימשיך עליו קצת ואותו הקצת יהיה מדרגה אחת כי הקליפות יש מהם דקות ר\"ל רפות כי הם למטה במדרגה ר\"ל טומאה מועטת או טומאה מרובה. ואם יחטא האדם בקלות ימשיך עליו מן הקלה ולפי מה שימשיך עליו כן יפגום למעלה כי השליט הקליפה במקום העון ההוא שבו תלויה המצוה. המשל בזה אם יחטא במצוה קלה והיא תלויה במדה מן המדות ישליט הקליפה באותו מקום בקצת מן מציאות נשמתו העליון אשר במקום ההוא כי כפי שהמשיך על עצמו הקליפה למטה כן המשיך על עצמו הקליפה למעלה. ואין לחשוב שהלקיפה נכנסת במקום הקדש ח\"ו אמנם הענין הוא תביעת הדין לומר זו הנשמה מחלקה ויוכרח שתתגרש הנשמה ההיא מהמקום העליון ההוא ושולטת בה הקליפה הדקה. ואם ח\"ו יחטא עון חמור באיזו ספי' שיהיה בחינתה ג\"כ ישליט הקליפה בנשמה הדקה העליונה ותתגרש ממקומה ונמצא פגם למעלה וקצץ בנטיעות מפני שנמצא המקום ההוא פגום ונמצא הנשמה בתוך הקליפות. והכוונה באמרנו שתתגרש הנשמה העליונה ממקומה וכן שתתכנס בקליפות אין הכונה ממש על שהיא נכנסת בקליפות ח\"ו אמנם על ענין יניקתה מתוך הצנור המר הידוע בברית העליון שהוא מקום מזון הקליפות ומוצא המותרות ולפיכך הוכרח כי כמו שקודם חטאו היא יונקת מן הימין וע\"י היה נשפע מקום אחיזתו המלכות וכל מדרגות הקדושה משפע הק', כן ע\"י חטאה יושפע המדרגה הקדושה שהיא אחוזה בו ממרירות הצנור השמאלי ההוא וישפיע מהיתוך הכסף והזהב. ואין פגם גדול מזה כי יזקיק מדרגתו הקדושה להשפיע לקליפה ע\"י צנור נשמתו. ובאור הענין הזה הוא כמו שכאשר ישפיע האדם במעשיו הטובים שפע לעולם תשאר מאור השפע ההוא חלקו להתלבש בו בג\"ע כדפי' בפ\"ה וממנו מתהוה לבוש הנקי להנשמה כן ענין הלבושים הצואים שהנשמה מתלבשת משפע אי נקי וישפיע לקליפות וישאר חלקו שמור להתלבש בו. וכמו שהאדם הישר במעשיו הטובים ישפיע אל המלכות שפע טוב ונעים כי על ידו תתחבר המלכות אל הת\"ת והאיר אל עבר פניה, כן האיש הרשע במעשיו המקולקלים ישפיע ע\"י נשמתו כדפי' לעיל שפע מר ממות דרך הצנור הרע שהוא צנור המותרות ואז הכלה פירסה נדה ואומרת כדמות שושנה אדומה ראיתי וכו'. ונמצא מצדו היא נפרדת מאלוף נעוריה ויונקת מהשמאל הכיעור והמותרות ויהיה נשמת הרשע מתדבקת בצד הצינור ההוא ונותנת כח בקליפות ומעוררות אותם לינק מרורות פתנים אכזר ונמצא חלקו שמור לו ללבוש ממנו נשמתו בעת הסתלקה מן העולם. ואלו הן בגדים הצואים בגדי העונות. ודבר זה נרמז בזהר פרשת פנחס (ד\"ריד.) וז\"ל ויהושע היה לבוש בגדים צואים ואוקמוה. אבל בגדים צואים ודאי אינון לבושא דאתלבשא ביה רוחא בההוא עלמא כו' והאי אתמר כל מאן דבעיין לעאלא לגיהנם אינון לבושין דמלבשין ליה היך אינון. מה כתיב הכא ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך מאן מלאך דא מלאך דממנא על גיהנם וממנא על מאן דחמי באינון לבושין עד דאתיב קלא ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו. מהכא אית לאסתכלא דעובדין בישין דבני נשא עבדין ליה אינון בגדים צואים. ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אותך מחלצות אלבישיניה לבושין אחרנין מתתקנן דבהו אסתלק בר נש בזיו יקרא דמאריה. ות\"ח כגוונא דא פנחס דלא אסתלק מעלמא עד דאתקנו קמיה לבושין אחרנין דרוחא אתהני בהו לעלמא דאתי. בשעתא חדא אתפשט מאילין ואתלביש באילין לקיימא דכתיב הנני נותן לו את בריתי שלום עכ\"ל.", + "והנה במאמר הזה השוה המדות כי כמקרה הצדיק בלבושיו הנעימים כן מקרה הרשע בבגדיו הצואים והכל ממעשה העולם הזה ובעובדא תלייא מלתא. ומן הלבושים אתה מקיש אל הפגם הנפגם למעלה במדרגות הקדושות כי הלבוש הוא חלקו מכל עמלו שעמל ומשפעו שהשפיע.", + "והנה זה פתח להבין ענין הפגם והקיצוץ. והקיצור בזה יפה לחוש על כבוד קונה. וע\"ד זה יובן כי בהיות שהנשמה יונקת מן המותר נמצאו הנטיעות מצדה קצוצות והצנור ההוא נפגם וזהו הקצוץ. ובתשובתו ישבר הקליפה ההיא והנשמה תחזור אל מקומה הראשון והנטיעה הנטועה במקום הקדש שואבת ממקום טהור. ובזה יובן ענין הכתוב (תהלים נ טז) ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי כו' כי אחר שהרשע הוא תוך הקליפות כשהוא מברך ישפיע לקליפות בהכרח כדפירשנו כי על ידי הברכה ההיא יושפע עליו שפע מה והוא בתוך הקליפה ואם כן יוכרח שהקליפות תובעים ואומרים הנה תפלתו וברכתו של פלוני שהתפלל שלנו הוא ואז נשפע עליהם בהכרח. וזהו (משלי ל) ושפחה כי תירש גבירתה. ומטעם זה אמרו בזהר פ' שמות (דף ט\"ז ע\"ב) כי כל אומה שישראל שרוים בתוכה בגלות היא מתעלית מפני שכשישראל מתפללים הם נשפעים על כרחנו מפני שהם שולטים עלינו. וכן הקליפות מפני ששולטים על הרשע לוקחים השפע ההוא הנשפע ע\"י הברכה. ומפני זה אמר דהמע\"ה ולרשע אמר אלקים וגו'. ועפ\"י הדברים האלה אמרו במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' ומכניעם ולוקת מהם כל ברכותיו. וזהו (קהלח ח ט) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, והוא לרע של אדם בליעל כדפי' בשער אבי\"ע.", + "והנה בזה ישבר מתלעות עול ומשיניו ישליך טרף וחיל בלע ויקיאנו וזהו פי' הכתוב (איוב ח') כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך. והכונה יעיר על המצות ההם ויקבלם מצד הטומאה. ואז ושלם פי' משתלמות נות צדק שהוא השכינה כמש\"כ בערך נוה שהוא המלכות והכסא שמשם הנשמות חצובות בערך תציבה שהיא היצירה [ב] ואין לחשוב שאותם הברכות או המצות הנטמעות שם שיהיו אחר כך מאוסות בעיניו ית' ח\"ו כי אדרבה הם משובחים ע\"ד במקום שבעלי תשובה עומדין כו' וכן נרמז בזוהר. ובזה נשלם הפרק הזה ונכלל השער הזה ברוך ה' לעולם אמן ואמן:" + ] + ], + [ + [ + "שער הכוונה היא שער ל\"ב:", + "הנרצה בשער זה הוא לבאר מה התועלת בעשיית המצות ובענייני התפילה וסדר אשר בו יכוין בתפלתו ולא יהיה בו תקלה ח\"ו:", + "פרק ראשון:", + "אחר שכבר נתבאר בשער הקודם שהאדם הוא חלק אלוה ממעל אם זך ואם ישר פעלו והוא אחוז בעבותות האהבה בשרשי הקדושה בנשמתו העולה בכל העולמות ובכל המדרגות כמו שבארנו בשער הקודם. הנה בהיותו פועל הצדק והיושר ומתכוין במחשבתו הנכונה דרך המעלות לייחד המדרגות מקבילות הלולאות איש באחיהו ידובקו ותתלבש נשמתו בנשמתו חלק בחלק מנורה של חוליות. הנה חוייב שעל ידו יתייחדו הספירות ויתקשרו קשר אמיץ ויהיה הוא בנשמתו צנור שבו יושפעו הספי' מן הראשונה עד האחרונה ע\"י החבל האמיץ הקושר אותן כי בהתייחד נשמתו בנשמתו ע\"י משנתו ימשך מזה שישארו השרשים מקושרים קשר אמיץ. וע\"ד זה יובן הטעם למה מה שיפגום זה לא יוכלו לתקן שאר כל הנשמות פגימתו עד שובו בתשובה עתה או בגלגול ויקשר החבל על ידו ממש. ונמשיל משל נאה כשנעלה בדעתנו שיהיה כאן מעיין נאה גדול כעובי קורות בית הבד ושורש המעיין הזה מקורות מקורות דקים כצינורי המחט אמנם כאשר יתייחדו כלם יחד יעשה הכל נהר גדול מי שיחור. ועתה אם יבא א' ויסגור מקור א' מן המקורות הדקים הקטנים הלא עכ\"פ ימעט המעיין שיעור המקור ההוא. ובזה נתבונן כי המעיין הגדול הוא תוקף ההשפעה הנשפעות בעולם והצנורות הדקים הם מציאות הנשמות שהם חוטי שלהבות עולות ונעלמים תוך מקורם בכל הספי' ועל ידם יהיה יחודם וקשורם והשפעתם. וכאשר יחטא החוטא ויעקור מציאותו הדק מאחד מן המדרגות לפי שעור החטא אם גדול למעלה ואם קטן למטה הלא ימעט הטוב וההשפעה הנשפעת דרך צנור נשמתו כי יסגיר הצנור ההוא ויקצץ כדפי'. וכי יש בכל אותם הצנורות הדקים הנשארים מי שיוכל לתקן את אשר העוה צנור השבור ההוא. דבר גדול הוא שאין מי שיוכל לתקנו אבל אדרבה כולם קבלו פגם וקלקול כי עד עתה כל אחד מהצנורות הדקים היה כלול מס' רבוא צנורות כמנין הנשמות ועתה נשארו ס' רבוא בלא א' וכלם כלולים בס' רבוא בלא אחד והחלק הא' פגום. הרי בפי' שפגם את עצמו ואת אחרים. וזהו כל ישראל ערבים זה לזה. ואם היות שאמרנו שהם צנורות לא מפני זה נאמר שיהיו הצנורות שוים אלא יש בענין הזה חילוקים רבים. כי כאשר יעשה האדם הישר מצוה א' לפי שיעור המצוה ושכרה כן ישפיע בה ויגדל השפעת הצנור ההוא ויתעבה ויגדל אורו והשפעתו. וכאשר יהיה האדם תורתו אומנתו לא יפסק גודל ההשפעה ההיא לעולם. ולזה נמצא בזמן הרשב\"י ע\"ה שהי' תורתם אומנת' היו נענשים על ביטול תורתם אפי' רגע כממריה כמבואר בזהר פ' שמות (דף י\"ז ע\"ב) ר' יוסי נפק לאורחא והוה ר' אחא בר יעקב אזיל עמיה עד דהוו אזלי שתק ר' יוסי והרהר במלי דעלמא ור' אחא הרהר במלי דאורייתא עד דהוי אזלי חמא ר' יוסי חד חויא דרהיט אבתריה אמר ר\"י לר' אחא חזי ההיא חויא דרהיט אבתראי אמר ליה ר\"א אנא לא חמינא ליה. רהט ר' יוסי וחויא אבתריה נפל ר' יוסי ודמא שתית ונחית מחוטמוי שמע דהוו אמרין רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וכו'. א\"ר יוסי ומה על שעתא חדא כך מאן דמתייאש מינה עאכ\"ו עכ\"ל.", + "והרי מתוך המאמר הזה אנו למדים שבחם שמעולם לא היו מפסיקים מתורתם אפי' רגע. ועל כך נענש ר' יוסי והטעם כדפי' כי בהיותם עוסקים בתורה ובמצות גודל ההשפעה היה נשפע על ידם והעולם בנחת וכמו שאמר הרשב\"י ע\"ה עליו ועל חבירו אנן ז' עיני ה' אנן לרמוז שעל ידם היתה השכינה מתייחדת בשבעת הימים ומטעם זה בהפסיקם רגע יחסר השפע ההוא ח\"ו ונמצא חוסר ההשפעה למעלה ולכן נענשים ברגע. וזהו שראה הנחש העקלתון רץ אחריו ור' אחא לא ראה אותו. לרמוז שעל בטול תורתו של ר' יוסי בא וזהו ששמע רק אתכם ידעתי וכו' ע\"כ אפקוד עליכם. וזהו טעם שהקב\"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. והדרוש הזה נתבאר בקצור נמרץ בתיקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ד ע\"ב) וז\"ל שימני כחותם דא איהי נשמתא דאיהי חקוקה בכורסייא בזמנא דאיהי אתערא בצלותא לתתא כורסייא אתער לעילא כו' עכ\"ל.", + "והנה באר כי להיות דמות ודיוקן נשמתו חקוקה בכסא הוכרח שע\"י תפלותיו ומעשיו הטובים תתעורר נשמתו ותעורר הכסא בעצמו וזה ודאי הכרח גדול לכוונתנו. וכאשר האיש החסיד יחטא יגדל עונשו יותר ויותר מא' מן הרקים מפני שעלה במעשיו בשרשים במעלה גדולה והפליא לעשות בהשפעתו עד כי רוב עובי הצנור היה תלוי בו. כי לפי רוב החסידות יגדל עובי הצנור ע\"י הנשמה כדפי' וכאשר יחטא ואשם ח\"ו ימעט ההשפעה ההיא כרגע ונשאר העולם חשוך בסבתו וע\"כ יחרה אף ה' עליו עד להשמיד ח\"ו עד אשר ישוב בתשובתו ויתקן עותו:", + "ואחר שנתבאר הקדמה זו עתה יובן כמה וכמה טובה כפולה מדרגת האיש החסיד בתפילתו לפי שיעור כונתו כי אם יכוון להשפיע ממדרגה למדרגה כמדרגות הסולם וידבק בקונו בידיעותיו בעשיית מצוותיו תעלה ותתעלה נשמתו ממדרגה למדרגה ומסיבה לסיבה ומעלה לעלה עד ישפיע עליו שפע רב ויהיה הוא מקום מושב ומכון להשפעה וממנו יתחלק לכל העולם כמבואר בזהר פ' תרומה (דף קס\"ט.) וז\"ל מאן דמברך ברכת מזונא איהו נטיל ברכאן בקדמיתא מכולהו ואתברך בכלל ברכת מזונא וע\"ד אית ליה אורכא דחיין עכ\"ל [א]. ואומרו ואתברך בכלל ברכת מזונא הכוונה כי הוא מתברך בכלל המלכות דהיינו ברכת המזון ומטעם כי מציאותו הוא למעלה כדפי' לכן נטיל ברכאן בקדמיתא כי הוא קודם לכל העולם כדפי'. וכן נתבאר עוד בפ' פקודי (דף רל\"ח.) וז\"ל וע\"ד כל מאן דמצלי צלותא וקשיר יחודא, מסתכלין ביה אי איהי צלותא וקשורא כדקא יאות. ואי ההיא צלותא וההוא קשורא כדק\"י כדין מתברך איהו בקדמיתא מאתר דכל ברכאן נפקין עכ\"ל.", + "ולכן על פי הדברים האלה יהיה מכון לשכינה מאחר שהשפע בא על ידו נמצא שהצדיק הוא במקום הצנור הגדול יסוד עולם ולכן ראוי שידבק בו השכינה ונקרא שושבין למלכא ואשריו ואשרי חלקו כי זכה וזיכה וכל העולם נידון לכף זכות בעבורו. ועד\"ז נמצא כי בשעה שיש צדיק וחסיד בעולם כל העולם נזון על ידו כאמרם ז\"ל (ברכות די\"ז) כל העולם נזון בשביל חנינא בני וכו'. ובזה ודאי נדע ונשיג כמה מעלות היודע לכוין בשרשים וסם חיים שיזכהו האל יותר על מי שאינו יודע לכוין רק בפשט. ובודאי זהו עיקר החכמה הזאת ואם רבו תועלתיה מלבד אלה. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' חוקת (דף קפ\"ד) אר\"ש הכא בעינא לגלאה מלה. ת\"ח כל מאן דידע לסדרא עובדא כדקא יאות ולסדרא מלין כדק\"י כו' הא ודאי מתערי לקב\"ה לאמשכא מילין עילאין דמתכשרן כו'. אי הכי הא כל עלמא ידעי לסדרא עובדא ולסדרא מילין, מאי חשיבו דלהון דצדיקייא, דידעי עיקרא דמלה ועובדא וידעי לכוונא לבא ורעותא יתיר מאילין אחרנין דלא ידעי כ\"כ. אלא אלין דלא ידעי עיקרא דעובדא כולי האי אלא סדורא בעלמא ולא יתיר משכין עלייהו משיכו דבתר כתפוי דקב\"ה דלא טאס באוירא דשגיחו אקרי. ואלין דידעי ומכוונא לבא ורעותא מפקין ברכאן מאתר דמחשבה ונפקי בכל גזעין ושרשין בארח מישר כדקא יאות, עד דמתברכין עלאין ותתאין ושמא קדישא מתברך על ידיהון. זכאה חולקהון דהא קב\"ה קרוב לגביהון וזמין לקבליהון. בשעתא דקראן ליה הוא זמין להון, בשעתא דאינון בעאקו הוא לגבייהו. הוא אוקיר לו בעלמא דין ובעלמא דאתי, דכתיב כי בי חשק ואפלטהו וגו' עכ\"ל.", + "והנה מן המאמר הזה בפי' יובן מעלת המכוין על השאינו מכוון במינים שונים אם שזה שאינו מכוון אלא מתפלל כסדר העולם הוא נוטל מבתר כתפוי וכו', הכונה שאין המלך משיב פניו לענותו אמנם הוא נוטל מבחוץ כמלך השומע צעקתו של א' מבני העם מבחוץ להיכלו וצוה לבלי יכנס האיש ההוא בצעקתו לפנים, אמנם מבחוץ יענוהו ע\"י אחד ממשרתי המלך, וזהו ענין מבתר כתפוי וכו'. ונתן סבה לזה כי אין תפלתו עולה למעלה, מפני שאין לה כנפים לעוף באויר הטהור והקדוש ולבקוע אוירין ורקיעין וחיילין. אמנם מעלת המכוין בתפלתו עשה יעשה לו כנפים לעוף השמים ותפלתו בוקעת עד למעלה למעלה עד הכתר ומשם דרך המדרגות ישפיע שפע רב מאת פני המלך וישא משאת רב כיד המלך הטובה עליו:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם הפלגנו במעלת המכוין. ראוי להתבונן כי בענין הכונה בספירות יש קצת גמגום כי איתא בספרי כה' אלדינו בכל קראנו אליו (דברים ד ז) אליו ולא למדותיו. וכן ראוי כי איך אפשר שישאל מעבד המלך ולא מהמלך ואין ראוי להתפלל אלא לבעל האוצרות ולמה נייחס כל תפילתינו אל הספי'. ובפרט שכל התיבות הם ככנויים אליהם ואם יכוין להם נמצא כל תפילותיו רומזות בספי' ולא נשאר לו כונה במקור המקורות. שנית כי איך אפשר לכוין במדות והלא כאשר ידמה האדם בדעתו ספי' מן הספי' בהכרח יגבילה ויגשימה כי מה יוכל לדמות בענין הרוחניות כי כל מה שהאדם חושב במחשבתו הוא גשמי ואין ראות שכלו יכול לדמות הרוחניות בלתי אם יגשימהו ויגבילהו א\"כ נמצא כי הכונה בספי' אי אפשר. עוד שלישית כי כאשר יחשוב האדם מדה מן המדות בהכרח הוא מפריד שהרי הוא מדמה בשכלו מדה נפרדת משאר המדות וזה ודאי אין ראוי כמו שחוייבנו על יחודם כנודע:", + "ועתה נבאר כי לתיקון העניינים האלה צריך קודם כל דבר לדעת כי הא\"ס ממ\"ה ב\"ה אין שם ומלה שיגבילהו ח\"ו ואין מדות צודקות בעצמותו מפני שאינו בעל שנויים ולא בעל תוארים ואינו משתנה מרצון אל רצון ולא מפעולה אל פעולה ולכן אין ראוי לאדם לכוין בו לומר שהוא נקרא אל או אלוה או אלדים ושאר השמות ושאר הכנויים. והשמות האלה הם בספירות. ואמרנו בספי', אין הכונה בספי' בעצמם ח\"ו שהעושה כן הוא נופל בשוחה עמוקה ועל כזה אמרו בספרי אליו ולא למדותיו. אמנם כוונתינו כדפי' בשער עצמות וכלים כי הכונה שהוא נקרא גבור במדת הגבורה כי הוא הנותן כח בגבורה לפעול ולכן צריך המכוין לכוין כשיאמר האל הגדול שהוא רומז בגדולה והתיבה עצמה הוא בגדולה אמנם כוונתו על העצמות המתפשט בגדולה וכמו כן גבורה ושאר הספירות ונמצא התיבות מכנה אותם בספי' שהם תאריו אבל כוונתו אל הא\"ס המשתמש עמהם ומתלבש בהם. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (בהקדמה ד\"ג.) וז\"ל בכל אתר ובכל ממלל צריך לכוונא דבור באדנ\"י קול ביהו\"ה וליחדא לון כחדא ביחודא דאיהו יחיד נעלם דמחבר לון ומייחד לון כחדא וביה צריך הכונה דלא תלייא למימר ביה קול ודבור אלא מחשבתא עכ\"ל.", + "והרי בפי' כי שם בן ד' הוא בתפארת וסתם כל התפלה הוא בו ולכן כל הקול היוצא מפיו הרמז בו. והדבור באדני שהיא מלכות. אבל המחשבה באין סוף שע\"י מתייחדים שתי מדות אלה ואין בכל התפלה מה שירמוז אליו אלא הכונה שיכוון האדם בו שהוא הכל והוא המיחד המדות והמשפיעם וזהו בסוד העצמות המתפשט בתוך הספי' ועי\"כ כח הספירות לפעול וע\"י כך יתייחסו אליו הפעולות כמבואר בשער עצמות וכלים. ואולם בענין הספירות אין הכונה שיכוין האדם בספירות כך שידמה ענין הספירות כי זה אי אפשר כדפי' אבל הכונה הוא שהספי' יש להם עשר שמות של שם בן ד' כדפי' בשער שם בן ד' והם מתחלקים בנקודתם ואלו הן. כתר עליון יהוה ונקודו כולו קמץ מורה על הכתר והד' אותיות שבו מורות על ע\"ס שבו כדי שלא יהיה פרוד ח\"ו. ושם החכמה יהוה וכלו פתח והוא שם שבו יתגלה החכמה. וגם הבינה יש לה שם יהוה וכולו צירי והוא שם שבו יתגלה הבינה. וגם החסד יש לו שם יהוה וכולו סגול והוא שם שבו יתגלה החסד. וגם הגבורה יש לה שם יהוה וכולו שבא והוא שם שבו יתגלה הגבורה. וגם לת\"ת יש לו שם יהוה וכולו בחולם. וגם לנצח יש לו שם יהוה והוא נקוד כלו חירק והוא שם שבו מתגלה הנצח. וגם להוד יש לו שם יהוה והוא נקוד קבוץ שפתים. וגם ליסוד יש לו שם יהוה והוא כלו בשורק. ולמלכות י\"ל שם יהוה והוא בלי נקוד כלל אלא פשוט ולפי קבלתה כן נקודתה:", + "ועתה המכוין יכוון בשמות האלה ויעלה בדעתו שאין דבר שיוכל לרמוז אל המדה הנרצה אליו אלא בהוייה המצויירת בדעתו שהם ארבע אותיות מנקודות לפי נקודתם כדפי'. ואז ילך לבטח דרכו ולא יירא ולא יפחד. וגם יכוין כי בד' אותיות אלה כלולות ע\"ס לרמוז שע\"ס הם מסכימות עם פעולות המדה ההיא הנרצה אליו. ומה טוב ומה נעים אם ירצה לצייר הויות האלה בגוונם כי אז ודאי תפלתו מועילה יותר ויותר ובתנאי שיהיה בכונתו שאין בעולם הזה דבר שיוכל להמשיל פעולת המדה ההיא אלא בגוון ידוע שהוא פלוני. ומפני שרבו הגוונים אלינו בשער הגוונים לא נבאר הנה הגוונים אלא כאשר ירצה לכוין הנה השער ההוא לפני המעיין ובזה לא נפחד מטעות בשום אחד מג' דברים שאמרנו בפ' זה.", + "ועוד בזולת זה תנאים אל הכוונה נבארם בפ' בפני עצמו. בעה\"ו:" + ], + [ + "הנרצה בפ' הזה הוא לבאר עקר הכונה. צריך המכוון להמשיך רוחניות מהמדרגות העליונות אל האותיות שהוא מזכיר כדי שיוכל להפריח האותיות ההם עד המדרגה העליונה ההיא למהר שאלתו. והכונה כי הבל פיו של אדם לא דבר רק הוא כדפי' בשערים הקודמים אמנם היא רוחניות מתהווה מהבל פיו של אדם. וצריך אל הרוחניות ההוא כח להפריח שאלותיו ולהעלות האותיות עד המדרגות הנרצות לו. וזהו עקר הכוונה להמשיך כח כדי שבכח ההוא יעלו האותיות למעלה ויתהוו במקום רומו של עולם וימהרו בקשתו. אמנם ראוי לדעת כי לא ישתווה הזכרת הכנויים כהזכרת שם בן ד' עם היות שיהיה בכונתו לעולם אל ההויות כדפי' לעיל. והענין כי כאשר יזכיר האדם שם בן ד' אז ראוי שיכון אל עצם הספירות ואל רוחניותם הפנימי הנעשה לבוש אל עצם המתפשט מהא\"ס. וכשיכוין בכנויים אז יצייר בדעתו אל ספירה בבחינה פרטיות שבספי' עם היותה כלולה מעשר ספירות הנרמזות בד' אותיות השם והם ענפי הספירה ההיא כמבואר לעיל עם היותה מתייחדת בכל העשר ע\"י עשרה הענפים כי זהו קשר ויחוד הספירות כדפי' בשער מהות והנהגה. ועם היות ששם בן ד' בארו הרשב\"י ע\"ה בספי' ידועה עכ\"ז ירמוז אל עשר השרשים בכלל עם התעוררת פרטי לספירה ההיא:", + " ועוד ראוי לדעת כי בהזכיר כנוי מהכנויים ראוי שנדע הכנוי ההוא לאיזו בחי' מהבחי' שבספי' הוא רומז כמו שביארנו בשער הכנויים ובשער ערכי הכנויים. ובזה לא יקשה כפל מלות במדה אחת כי מה שירמוז הכנוי הזה לא ירמוז זה. וראוי לכוון בכל ענין וענין כפי דרכו וקרוב אלינו הדבר מאד בפינו ובלבבנו לעשותו. ועתה נשוב לבאר כי כאשר נזכיר שם משמות שאינם נמחקים צריכין אנו לכוין בכלל הספי' ההיא הנרמזת בו בלי פנות אל בחינה מבחינותיה עם היות שיש להם פי' כדפי' בשער השמות איך הם כוללות כל המדות וכמה בחי' אחרות אמנם הם היכלות לעצם הספירות שהם השמות הנזכר לעיל שהוא שם הוי\"ה שבכל ספירה וספירה. ולכן כאשר נזכיר שם בן ד' ממש שהוא לפעמים רומז בספירה מן הספי' אז ודאי יהי' הכונה [גם] אל עצם פנימיות הספירות וזה לא ימצא אלא מעט מן המעט. וכאשר נזכיר שם משמות שאינם נמחקים אז הכוונה שהוא היכל אל העצם [הספי' הפנימיות שהן ההויות הנז'] אבל בכללות הספי' [ב]. וכאשר נזכיר כנוי מהכנוים אז ודאי הוא בבחי' המתבחנות בכל ספי' וספי' לפי מה שיהיה הכנוי. זהו בערך פרטיות המלות. אמנם בכל התפלה צריך לכוון קול בת\"ת ודבור שהוא חיתוך המלות במלכות ידו\"ד אדנ\"י ומתייחדים יחד שהרי הוא אומר קול ודבור יחד נמצא שלעולם דעתו אל שם זה יאהדונה\"י שהוא רמז אל היחוד. וכן בכל עת שירצה לרמוז אל היחוד יכוין אל שם הזה.", + "ועוד יכוון כי הקול והדבור הם כלולים מאש מים אויר שהם גדולה וגבורה ת\"ת שעל ידם היחוד כנודע שהקול יוצא מורכב מאש ומים ואויר כמבואר בערכי הכנויים. ואחר שכוונת היחוד בתפלה אל שם היחוד לא תבא לידי עון. וראוי לכויון בכל שם משמות שם בן ד' אל שם י\"ב שפי' בשער פרטי השמות. עוד ראוי שיכוין בתפלתו באיזו מדה מן התפלות הוא כעת אם שחרית אם מנחה אם ערבית ובאותה מדה יהיו כל כוונותיו לפי שעתו ר\"ל קודם תפלתו. ויש עוד כמה וכמה פרטים אשר מתבארים בענייני התפלה שאין ראוי להעלותם בכתב הנה לאריכתם ועוד שאינם מתייחסים לכאן ויבואו בספר בפני עצמו אם יגזור השם בחיים.", + "והנה נשלם הפרק הזה ונכלל השער הזה ונשתכלל הס' הזה תהלה לאל יתברך והודאות לשמו הגדול והקדוש ברוך הוא:" + ] + ] + ] + }, + "schema": { + "heTitle": "פרדס רמונים", + "enTitle": "Pardes Rimonim", + "key": "Pardes Rimonim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמת המחבר", + "enTitle": "Author's Introduction" + }, + { + "heTitle": "סימני הספר", + "enTitle": "Index" + }, + { + "heTitle": "בקשה", + "enTitle": "A Prayer" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/Hebrew/merged.json b/json/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..61086e46a6878bba252ad344b60ac838c5a80803 --- /dev/null +++ b/json/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,4211 @@ +{ + "title": "Pardes Rimonim", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Pardes_Rimonim", + "text": { + "Author's Introduction": [ + "נאם הצעיר משה בן לא\"א ב\"ר יעקב קורדואירו בראותי ימי הילדות חלפו עברו למו ברדפי כל תאוה ויכלו באפס תקוה. ויהי בהגיעני קוני אל שנת העשרים ושער צהוב צמח ויעירני קוני כאיש אשר יעיר משכתו ואומרה אל נפשי עד מתי תתחמקין הבת השובבה עד מתי תשתכרין הסירי את יינך מעליך עד מתי ילין בקרבך מחשבות אונך ותשכח ה' עושך ויוצרך מבטן ועתה קומי קראי אל אלהיך ותשקוד על דלתותיו יום יום ורפא את מזבח ה' ההרוס. ויהי כשמעה את קול הקריאה הומה ותאמר אקומה נא ואסובבה בעיר בשווקים וברחובות לבקש לי מנוח אשר ייטיב לי ואשמע קול מדבר עיר וקדיש מן שמיא נחית מורי ורבי המקובל האלהי החכם ה\"ר שלמה אלקבץ הלוי נר\"ו ויביאני אל היכלי טירותיו ויורני ויאמר לי בני יתמוך דברי לבך הט אזנך ושמע דברי חכמים ויציבני על דלתי החכמה והתבונה מתוק מדבש ונופת צופים המהגים והמצפצפים בעמקי סתרי התורה ויהי בפי כדבש למתוק ואשקוד על דלתי מדרשו ואשמע נאמו ויועירני ללמוד דרכי הזהר ומפתחות לפתוח שעריו ויתחזק כי ואהי עוסק ימים ואשתומם ואומר מה טוב ומה נעים להיות עסקי זה כמה ימים אהיה לבן לחכמה הזאת באהבתה אשגה תמיד דדיה ירווני בכל עת ובכל רגע עד אשר לא תשכח מפי וכאשר באתי לשלם נדרי ערכתי לפני כל ספרי האלהי הרשב\"י ע\"ה ואתבונן בהם ויהי לבבי כהולך בלב ים וכשוכב בראש חבל נבוך ומתבלבל בעמקי הדרושים הרבים ואומרה אקח קסת הסופר אשר במתני ואערוך כל הדרושים עדר עדר לבדו עד אשים ריוח לשכלי בין עדר ובין עדר וכאשר יתחזק לבבי בדרוש הזה אפנה אל זולתו ואראה והנה עצתי נכונה ומיושרת מאת ה' מן השמים ואמתח מגלת ספר לפני לבעבור תהיה לי למזכרת ולהורות על ענייניה וסדריה קראתי' פרדס רמונים לסבות ידועות. ראשונה להיות שהחכמה הזאת חכמת הקבלה מכנים אותם בלשון פרד\"ס כנודע שנית להיות שהמגלה הזאת תהיה לי למשיב נפש להתעדן בה בעולם זה ולעולם הבא ולכלכל בה כל שנותי והוא פרדס שנטעתי להשתעשע בו. והיא של רימונים להיות ששעריו הם נטיעותיו. ורימוניו פרקיו. ובם מסודרים חדושים זה בצד זה וזה בצד זה לא אחד ולא שנים אלא מלאים כרימון לכן יחסנוהו בשם פרדס רימונים. וראינו לחלק המגלה לשלשים ושתים חלקים ויחסנום בשם שערים להיות שהם שערים ליכנס אל פנימיות התורה וסודותיה. ועוד חלקנו השערים לפרקים מהם קצרים מהם ארוכים לפי מדת הדרוש שבכל פרק ופרק. ואנו מחלים פני המעיין לבל יכנס בשערינו אלה אם לא נמסרו לו המפתחות ודרכי השערים כי ח\"ו ישיגהו היזק ולא תועלת ומי שנמסרו בידו מפתחות שיעור שיוכל לפתוח שערינו אנו מובטחים שיפתחו לו בשערינו אלה כמה וכמה מפתחות בחכמה הזאת ואל יקוה ממנו המעיין בביאור העניינים שתי פעמים כי יאריך לנו המלאכה לכן לא יסע מהפרק עד שידענו כי מה שיצטרך ממנו להשכלתו לא נחזור אלא נסמך על מה שכבר כתבנו בפרק הקודם וכן לא יעקור רגליו משער זה אל זולתו עד שישכלהו כראוי ואז ילך לבטח דרכו ולא יפחד ועכ\"ז לא נאסוף ידינו מלבאר כמו שכתבנו במקום פלוני או כמו שנבאר במקום פלוני ואלה שמות השערים איש על דגלו באותיות:" + ], + "Index": [ + [ + "שער ראשון יחסנו אותו בשם עשר ולא תשע מפני שבו יתבאר איך היתה הסכמה בקבלת חכמינו וזקננו וניבאנו הספירות הם עשר ולא תשע ולא אחד עש' ומנין פרקיו י'
פרק א בביאור משנ' ס\"י ע\"ס בלי מה מספר עשר וכו'", + "פרק ב בו יתבאר המשנה ההיא על דרך אחרת ועוד מאמרים מהתיקונים והזוהר.", + "פרק ג ביאור המשנה הנז' ומאמר אכלתי יערי עם דבשי שבספר רעיא מהימנא", + "פרק ד בביאור עניין ת\"ת מכריע בין גבורה לנצח ובין חסד להוד על פי הסברא", + "פרק ה בביאור משנה שנית שבספר יצירה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר", + "פרק ו בביאור מאמר ר\"מ פקודא ליתן מחצית השקל", + "פרק ז להציל המעיין מן הטעות שלא יחשוב היותם י\"א או יותר מכח בקיאות וכיוצא בזה", + "פרק ח בהכרח הספירות מכח החקירה ומן הכתוב", + "פרק ט בחקירה אם המכחיש הספירות יקרא כופר אם לאו", + "פרק י בפרסום עשר שמות שבעשר ספירות מן הכתובים" + ], + [ + "שער שני יחסנו אותו בשם טעם האצילות מפני שבו יתבאר טעם למה היו עשר לא פחות ולא יותר וטעם למציאות האצילות בעצמו ומנין פרקיו שבעה
פרק א בביאור טעם אחד לר' עזריאל והשגת ר' יהודה חייטי עליו והישו' להשגותיו", + "פרק ב בביאור טעם אחר לר' יהודה חייטי וטעם ר' מנחם מרקנאטי והשגתינו על שניהם וכן על רבי עזריאל ", + "פרק ג בביאור הכרת קבלתנו שהם עשר בכמה מקומות מהתלמוד ושאר הכרחיות ושם העסק בענין בעשר מאמרות נברא העולם", + "פרק ד בביאור ג\"כ עשרה מאמרות בעשר ספירות", + "פרק ה בביאור מאמר הני עשר מלכיות כנגד מי שבמס' ר\"ה", + "פרק ו בביאור טעם האצילות ומספר העשר", + "פרק ז בחקירת אם אפשר אצילות אחר כזה אם לאו ושם יתגלה סוד טעם האצילות וסדר העולמות" + ], + [ + "שער שלישי יחסנו אותו בשם אם האין סוף הוא הכתר
מטעם שבו יתבאר אם הא\"ס הוא הכתר כאשר חשבו רבים וכן אם הכתר במנין הספירות אם לא כאשר דמה ר' ש\"ט אבן ש\"ט ופרקיו הלא הם שמנה.
פרק א בביאור דעת האומרים שהא\"ס הוא הכתר וביטול דעתם מן הסברא", + "פרק ב בביטול דעתם ן ההכרח בדברי הזהור מקומות רבים", + "פרק ג בביאור דעת רבי שם טוב ן' שם טוב באמרו שהכת' אינו מן המניין הספירות וביטול דעתו מן הסברא ומראיות דברי הרשב\"י מהזהר", + "פרק ד בביאור ותיקן משנת ס\"י המורה לכאורה דכדעת ר' שם טוב ובארנו בה פי' אחר", + "פרק ה בביאור המשנ' הנזכרת כדרך שפי' רשב\"י ע\"ה", + "פרק ו בתיקון מאמר האידרא אחר דשרותא אשתכח המורה לכאורה כדברי ר' ש\"ט והעתקנו בו פי' אחר למפרש אחד והשגתו עליו", + "פרק ז בביאור המאמר הנז' ביאור ארוך", + "פרק ח בביאור ענין הדעת וסודו ופירש מאמר יפה להרשב\"י ע\"ה מהתיקונים בראשית ב' תרין חכמה ובינה תליתאה יראת ה' ראשי' דעת " + ], + [ + "שער רביעי יחסנו אותו בשם עצמות וכלים מטע' שבו נחקור אם י\"ס הם עצם האלהות כאשר חשבו רבים או אם הם כליו ככלי האומן לפעול ולא שהם עצמותו ומנין פרקיו עשר
פרק א בהעתק דברי ר' מנחם מריקנאטי שדעתו שהם כלים", + "פרק ב בהעתק דברי ר' דוד שדעתו שהם עצמות", + "פרק ג בהשגתינו על דברי שניהם אם לאומרים עצמות אם לאומרים כלים", + "פרק ד בביאור דעתנו בעניין הספירות שהם עצמות וכלים", + "פרק ה בביאור הכרח אל דעתנו מתוך הזהר וביאור קצת מאמר מאליהו ריבון עלמא אנת חד ולא בחושבן וכו' שבתקונים", + "פרק ו בביאור שאר המאמר כי מפני ארכו חלקנוהו לשני פרקים", + "פרק ז בהכרח עוד מאמר להרשב\"י ע\"ה מהזהר נקודה דלא דלא קיימא בנהורא וכו' מדבר בעניין קו המדה", + "פרק ח בהכרח עוד מתוך מאמר להרשב\"י ע\"ה מהזהר ס' ר\"מ ואל מי תדמיוני", + "פרק ט בביאור ייחוד הא\"ס בי\"ס וגם בביאור אם חידוש אצילות הספי' חדוש מה במאציל אם לאו.", + "פרק י בהעתק מאמר להרשב\"י ע\"ה מבאר כל פינות הדרוש שנתעסקנו בפרקים הקודמים." + ], + [ + "שער חמישי יחסנו אותו בשם סדר האצילות מפני שבו יתבאר בענין האצילות מי נאצל ע\"י מי ומי קדם למי מפני שרבו בזה הדעות ומנין פרקיו הם ששה
פרק א בביאור דעת הגאונים האומרים שעל סדרן נאצלו והכרח אל כוונתם מן הכתוב ומן הסבר'", + "פרק ב בביאור מאמר פתחי לי להרשב\"י ע\"ה מן התיקונים ושם יתבאר טעם למה יקדים היסוד לפעמים אל הנצח וההוד", + "פרק ג בביאור דעת המפרשים בסדר האצילות ולעורר עליהם הערות", + "פרק ד בביאור שאי אפשר להויות להתגלות ע\"י הכתר ולא ע\"י החכמה ושם ביאר מאמר באדרא דנזיר תאנא עתיק דעתיקי' טמיר' דטמירו והוא תחלת האדרא וכן מאמר קודם בריאת העולם היה הוא ושמו לבד", + "פרק ה בביאור אצילות ג' ראשונות וכמה בחינות אל האצילות. כמה פעמים האצילה כל ספירה אל זולתה במיני הגלוים וכן ארבע מערכות של הספי' בחכמ\"ה ובינ\"ה ובת\"ת ובמל' ומאמר א' מהזהר כלם בחכמה עשית", + "פרק ו בביאור סדר אצילות שאר הספי' ותקון כל הדעות" + ], + [ + "שער ששי יחסנו אותו בשם סדר עמידתן מפני שבו יתבאר סדר עמידת הנאצלים לפי מקומם לא מקום ח\"ו שאינם בעל מקום אלא מקום המעלה והקדימה כי רבו הדעות ומנין פרקיו שמנה
פרק א בביאור סדר עמידתן לכל דעות המפרשים ר\"ל צורת האילן והכרח העקרית מהם מתוך דברי הרשב\"י", + "פרק ב בביאור בעל מאירות עינים המהפך לנו הדעות והשגתנו עליו", + "פרק ג בביאור סדר העולמות מן הנקודה הראשונה עד האחרונה ושם בארנו בענין שבעה ארצות מהזהר", + "פרק ד בביאור סדר הספירות מעולה לעלול באמת בלי פקפוק וכן סדר הספירות להיותם עשר", + "פרק ה בביאור הספירות במה הם נבדלות להיותם עשרה אחרי שהם רוחניות כי הרוחניות לא יתחלק לחלקים וכן קשר הספירות הם בעצמם וקשורם עם המאציל", + "פרק ו בביאור הספירות הם בעמידתן זו למעלה מזו עד י' וכן עמידתן ג' אל הימין וג' אל השמאל וד' אל האמצעי והכל אחד", + "פרק ז לבאר עניין הא\"ס שאין לו סוף והתפשטותו בכל המדרגות עד נקודה אחרונה וכן עניין הספירות דכל חד כליל בחבריה", + "פרק ח להציל המעיין מן הטעות בעניין העדות ומאצילם" + ], + [ + "שער שביעי יחסנו אותם בשם צנורות מפני שבו יתבאר ענין הצנורות הנמשכות מספירה לספירה וכמה הם ומה עניינם ומה משמשים ומנין פרקיו חמשה
פרק א מה ענין הצנורות ומה הנרצה באמרם נשברו הצנורות וכמה הם וצורתם", + "פרק ב בביאור הצינורות אשר לכת\"ר ולחכמ\"ה עד ההו\"ד", + "פרק ג בביטול שני צנורות שפי' המפרשים שיש מנצ\"ח אל המלכו\"ת ומהו\"ד אל המלכו\"ת ושם מתבאר מאמר מריש פרשת נח", + "פרק ד בביאור שני צנורות שביסוד א' טמא וא' טהור", + "פרק ה בביאור עניין הצנורות לפי בחינת' המתחלפות" + ], + [ + "שער שמיני יחסנו אותו בשם מהות והנהגה מפני שבו יתבאר המהות המושג בספירות ולא מהות ממש ח\"ו וכן עניינים לדין ולרחמים והנהגתו של מלך מלכי המלכים ע\"י ומנין פרקיו ששה ועשרים
פרק א בעניין הספי' ויחודם אל פעולה שוה עם היותם במהות' נחלקות זו דין וזו רחמים ושם מתבאר טעם אל מציאו' הי'", + "פרק ב בביאור שם ספירות בנאצלים וכן ענין הסכמת' אל פעולה אחת ושם כל מציאות כללות הספירות כפי המושג כמו היותם כלולות מעשר ומשבע ומחמש ומארבע ומשלש", + "פרק ג בביאור מהות המושג בכתר וכן מציאות היותר כלולה מעשר וכן ביאור תרך עמודי אור ושם מתבאר קצת מתפלת ר' נחוניא בן הקנה.", + "פרק ד בביאור תר\"ך עמודי אור בביאור דברי רבי נחוניא בן הקנה ושם מתבאר קצת מענייני הצרוף דבר בסודו", + "פרק ה בביאור החכמה אם דין אם רחמים וכן שם נעתיק דברי כל המפרשים בענין זה ונעורר עליהם", + "פרק ו בביאור הבינה אם דין אם רחמים על פי הזהר ושם מתבאר מאמר מזהר שיר השירים על פומ' דאליהו אתגזר וכו' וכן מאמר מפרש' משפטים כד גבורה מתפשטת", + "פרק ז בהכרח על הבינ\"ה אם דין אם רחמים וכן מאמר מפרשת אחרי מות הא תנינן אלקים בכל אתר וכו' ובו העתק לשונו והערות בו לבד", + "פרק ח בתיקון המאמר ופי' עד חציה ומתוכו מתבאר עניינים גדולים בדרוש הנז'", + "פרק ט בתשלום תקון המאמר הנז' עם רובי תועלת אל הדרוש הנז'", + "פרק י בענין מציאות הדין מהיכן הוה תחלת הויותו ומה עקרו ושרשו ושם נעתיק דברי ספר האו' ונעורר עליו", + "פרק יא בענין קשר הספיר' ויחודם זו בזו עם היותם אלו דין ואלו רחמים", + "פרק יב בביאור ענין עציבו בבתי גוואי ושם נעתיק דברי ספר אוצר הכבו' וספר שערי צדק ונעורר עליהם", + "פרק יג בענין ג' ראשונות חשובות כאחד ותקון מה שנמצא בתיקונים בענין גלות שכינה עלאה ושכינה תתאה ושם אתבאר ג' בחינות אל יחוד הספי' ומאמר מהתיקונים כעניין קרבן לה'", + "פרק יד בתיקון מאמר אכלו רעים שבפרשת ויקרא וכן באור ותקון מאמר כד מתחברן כה\"א שבפרשת לך לך", + "פרק טו ביאור מה שפי' בזהר שאין להתעסק בשלש ראשונות וטעם אל עסקנו וביאור קצת מאמרים בעניין זה", + "פרק טז בביאור המהות המושג אלינו בחס' מפעולותיו וטעם אל ע\"ב גשרים שבה וכן ביאור המושג מהגבורה", + "פרק יז בביאור המהות המושג אלינו מהת\"ת ושם ביאור ייחוד חכמה בבינה וזווגם יחד והטעם אל העניין והנרצה בו ביאור ארוך", + "פרק יח בבאור יחוד הת\"ת עם מלכות ושם מתבאר שאין הייחוד העליון של שניהם אלא על ידי התעוררות תחתון וביאור מאמר מהזהר פרשת בראשית", + "פרק יט בביאור מציאות ההתעוררות מה הוא ומהיכן נמשך ובאור מאמר מהזהר פרשת נח בשעת' דקב\"ה מתעטר", + "פרק כ בביאור טעם אל צורך ההתעוררות וההתעוררות אל חכמה ובינה מה הוא וענין שכינה בתחתונים צורך גבוה", + "פרק כא בביאור החיבוק דהיינו שמאלו תחת לראשי וגומר אל זווג של הת\"ת והמלכות וכן עניין הנשוק ", + "פרק כב בביאור עצם היחוד ומה הנאתו ומה עניינו ומה הנמשך ממנו ושם מתבאר ענין הוויות הנשמות", + "פרק כג בביאור ענין בחינות המלכות אל אברי הזכר וכן ענין יחודם בג' מקומות וכן יחוד חכמה ובינה בג' מקומות", + "פרק כד בביאור המהות המושג בג' מדות נצח הוד יסוד ונועם אל נצח והוד שבשם נמחק אין להם אלא שם אחד ובארו בזהר", + "פרק כה בביאור מציאות האצילות שהוא נותן בשלש קיים קו החסד קו הדין קו הרחמים וביאור מאמר פ' ויחי והיה כנגן המנגן ושם מבואר שהכת' הוא סוד חסד ורחמים ואין בו תערובת דין כלל בפסוק בחכמה ובתבונה ובדעת", + "פרק כו בביאור המהות המושג במלכות וקבלתה מן הכל וע\"י מי מקבלת ומציאותה אחר הגלות" + ], + [ + "שער תשיעי יחסנו אותו בשם שער המכריעים מפני שהעסק בו מי מכריע בין נצח והוד ובין גדולה וגבורה ובין חכמה ובינ' ומה עניין ההכרעה ומה משמשת ומנין פרקיו ששה
פרק א בביאור צורך ההכרעה ושם מתבאר שממדת החסד להשפיע לרעים ולטובים ושם יתבאר מאמר מהזהר מפ' תרומה ובטובו ולא ומטובו ", + "פרק ב בעניין ההכרעה ופעולתה ושם ביא' בענין החולקים לשם שמים ומחלוקת קרח", + "פרק ג במנין המכריעים ובו מתבאר הכרע הת\"ת בין גדולה לגבורה ושם מתבאר משנת ס\"י שלש אמו' אמ\"ש ועניין ההכרעה בסוד ד' יסודות אש ומים רוח ועפר", + "פרק ד בביאור הכרע היסוד בין נצח להוד ושם מתבאר מאמר לכל נתחה בן זוג", + "פרק ה בביאור אם יש הכרע בין חכמה לבינה ומי הוא ושם מתבאר מאמ' ר\"מ ואני בתוך הגולה ושם מתבטל שאין לומר שהבינה מכריע בין חכמה לכתר כדפי' רבים", + "פרק ו בביטול שיאן כתר מכריע בין חכמה ובינה וכן שאין חכמה מכריע בין כתר לבינה והסכמה אל המכריע" + ], + [ + "שער עשירי יחסנו אותו בשם שער הגוונים מפני שבו יתבאר מה הנרצה בשם גוון בספירות ומה הם הגוונים שיתיחסו בספי' כפי מה שבארו בזהר ומנין פרקיו חמשה
פרק א בביאור מה הנרצה לענין גוונים בספירות ושם ביאור שע\"י הפעולות התחתונות משתנות העליונות או להפך", + "פרק ב בביאור גווני ג' ראשונות כל אחד ואחד לבדה ושם מתבאר ענין החשך בכתר", + "פרק ג ביאור גווני ו' קצוות ושם מתבאר ז' מיני זהב", + "פרק ד בבאור גווני המלכות", + "פרק ה בביאור כלל הגוונים היכן הם מתיחסים ושם ביאור מאמר מהתיקונים ב\"ת ראש\"י אלה ראשי אבות\n" + ], + [ + "שער אחד עשר יחסנו אותו בשם צחצחות מפני שבו יתבאר ענין עשר צחצחות שעל הכת' המפורסמות בדברי המקובלים וכן ענין אור צ\"ח ואור מצוחצח ואור קדמון ומנין פרקיו ז'
פרק א בהעתקת תשובת שאלה לרבינו האי גון ז\"ל בענין שענין שלשה צחצחות וסימנם קמ\"ץ", + "פרק ב בפירש דבריו לרוב העלמם", + "פרק ג בתיקן ענין ג' צחות שעל הכת\"ר ותוספות ביאר", + "פרק ד בהעתק לשון רב חמאי גאון בענין הצחצחות ופרישת רבינו אהרן עליו", + "פרק ה בביאור מאמר מהזהר פ' פקודי אין סוף לא קיימא ומתוכו מתבאר ענין הצחצחות והעלמן", + "פרק ו בביאור ענין הצחצחות במאמר בפ' נח אר\"ש ארימת ידי בצלו וכו' ועוד מתבאר הדרוש הזה באור רחב ", + "פרק ז בסדר ג' הנעלמות קדמון צח מצוחצח וכן בביאור שהם בכתר כמו שהם למעלה מכתר וכן בת\"ת" + ], + [ + "שער השנים עשר יחסנו אותו בשם נתיבות מפני שבו יתבאר ענין ל\"ב נתיבות שבחכמה בכללם ופרטם ושמות המונחים להם ומנין פרקיו ששה
פרק א בענין הנתיבות במנינם ושם מתבאר משנה ראשונה שבספ' יצירה בשלשים ושתים נתיבות וכו' וכן מאמר מהזהר פ' תרומה בפסו' השמי' מספרים מתבאר מתוכו ענין ספר ספר ספור", + "פרק ב בענין הנתיבות בפסוקים במעשה בראשית וכן שמם וביאור דברי הגאונים על כל אחד ואחד", + "פרק ג בו יתבארו שמנה מהנתיבות", + "פרק ד בו יתבאר עוד ח' נתיבות", + "פרק ה בו יתבאר עוד ח' מהנתיבות", + "פרק ו בו יתבארו עוד ח' מהנתיבות והם ד' פעמים ח' הם לב' ומפני אורך ביאורם חלקנום לד' פרקים" + ], + [ + "שער שלשה עשר יחסנו אותו בשם שערים מפני שבו יתבאר ענין חמשים שערים שבבינה וסיבתם שם ומנין פרקיו ז'
פרק א בגלוי דברי הרשב\"י ע\"ה בחמשים שערים שהם נגד נ' פעמים שנזכר יציאת מצרים בתורה ומנין הפסוקים ותירוץ יתורם למפרשים", + "פרק ב בהעתק מאמר להרשב\"י ע\"ה מהזהר פ' יתרו ההוא יובלא ומה שהתעוררנו בו ומתוכו יתבאר יתור הפסוקים", + "פרק ג ביאור ה' הקדמות להשכלת המאמר והא' ענין ימים ושנים. ב' פי' שמיטין יובלין שנים חדשים שבתות ימים שעות. ג' ענין גלות מצרים ושבתו ד' ענין טהרת ישראל מהקליפות כשיצאו ממצרים. ה' בבאור חלוק שבין יובלא או מסיטרא דיובלא", + "פרק ד בביאור המאמר בעצמו והתרת לשונו", + "פרק ה בביאור מנין השערים ז' פעמים ז' שעולים מ\"ט", + "פרק ו בביאור מנין השערים ה' פ\"י שעולים חמשים שלמים", + "פרק ז בפשר ב' החלוקות הקודמות בב' הפרקים הקודמים" + ], + [ + "שער ארבעה עשר יחסנו אותו בשם שער המציאיות מפני שבו יתבאר ענין רבוי המציאיות בספי' עם היותן מצד עצמן עשר לבד וכן בו יתבאר מציאיות ידועים לספי' ומנין פרקיו ארבע
פרק א בענין המציאיות בעצמן וסיבתם וחיובם והכרתם מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה", + "פרק ב בתוספות באור בספירו' במציאיותם ובחינותם ושם מתבאר משנה שניה שבס\"י ע\"ס וגומר כ\"ב אותיות וגו' ושם מתבאר מאמר מהזהר מפרשה פקודי בפסוק ואת האלף ושבע המאות", + "פרק ג בביאור מציאיות ידועים מתבארים בזוהר והם מציאות אל הבינה ומציאות אל הת\"ת ומציאות אל המלכות ושם מתבאר מאמר מהזהר והיה ביום הוא יצאו מים רבים דינוקא וכו'", + "פרק ד בהכרח מציאיות המלכות ושם מתבאר מאמר מספר הבהיר הארץ נבראת קודם השמים" + ], + [ + "שער חמשה עשה יחסנו אותו בשם ממטה למעלה מפני שבו יתבאר ענין המפורס' בדברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים שהספי' הם י' ממעל למטה וי' ממטה למעלה ומניין פרקיו חמשה
פרק א בביאור מציאיות עשר ממעלה למטה וי' ממטה למעלה וגם ענין נעוץ סופן בתחלתן באור יפה", + "פרק ב ביאור כי לא לעשר ספירות בכללן לבד יקרה ענין ממעלה למטה אלא גם לקצתן בקצתן", + "פרק ג בביאור מהות המושג בענין אור החוזר או המתהפך וכן סבתו ושם ביאור משנת ס\"י זכר באמ\"ש נקבה באש\"ס", + "פרק ד בביאור ענין אור המתהפך מתוך מאמר מספר הבהיר ממעלה למטה ידעינן וכו' ושם מתבאר שלא לבד ימצא הענין הזה בקצת הספי' אלא אף בספי' אחת", + "פרק ה בביאור שם מלוי יודי\"ן שבכתר ומלוי אלפי\"ן ועוד שאפילו בספירה אחת ימצא סוד אור החוזר אפילו מקצתה אל קצתה" + ], + [ + "שער ששה עשר יחסנו אותו בשם אבי\"ע מפני שר\"ת \"אצילת \"בריאה \"יצירה \"עשיה ובו יתבאר ענין מפורסם בתיקונים עשר ספירות דאצילות עשר דבריאה עשר דיצירה עשר דעשיה ומנין פרקיו תשעה
פרק א בביאור מלת אצילות בריאה יצירה עשיה ויחוסם זו אצל זו פשט ופנימי", + "פרק ב בו יתבאר חלק האצילות ושאין שמות' שאינם נמחקים מתייחסים כי אם באור האצילות", + "פרק ג בחלק הבריאה ושם מתבאר ענין הכסא המיוחס אצל המקובלים בלשון כסא הכבוד ובזהר בלשון כורסייא", + "פרק ד בחלק היצירה ובו יתבאר ענין מטטרון ומיטטרו\"ן וכן מאמר בענין וזאת לפנים בישראל ", + "פרק ה בביאור מאמר מפ' נח שער החצר הפנימיו וכו' ושם מתבאר ענין היחוד ע\"י היסוד ביומא דשבתא או ע\"י מטטרון ביומין דחול ושם מתבאר שאין סלוק השגחה מה שהעולם מתפרנס ע\"י שר העולם", + "פרק ו בביאור תועלת השכינה ע\"י הצדיק בעולם הזה ויחדה עמו ושם מתבאר ענין היצירה עוד תשלום פי' המאמר", + "פרק ז בביאור חלק העשיה ובו יתבאר הכנעת הקליפ' בקרבתם אל הקדושה", + "פרק ח בהעתקת מאמרים שמתוכם מתבארים ד' חלקים יחד או שלשתם יחד ושם מתבא' ענין שמש בגבעון דום", + "פרק ט בתיקון המאמרים המנגדים אלו לאלו בדרוש הזה ושם מתבאר ענין רשימה חקיקה חציבה עשייה" + ], + [ + "פרק שבעה עשר יחסנו אותו בשם ירך יעקב מפני שבו יתבאר ענין הנז' בזהר בספי' נצח שנפגמה ע\"י ענין יעקב ויאבק איש עמו יזרח לו השמש והוא צולע וכו' ומנין פרקיו ד'
פרק א בהעתקת דברי הרשב\"י ע\"ה בדרוש הנזכר ובהערה על דבריו כדי להבין סודו", + "פרק ב הקדמות לפי' המאמר והם א' שאין הקליפות נכנסות תוך האצילות ח\"ו. והב' בביאור ענין נצח אל השמאל והוד אל הימין", + "פרק ג בהתכת לשון המאמר מלה במלה ובאור ענין פגם המדה ההיא ותקונה", + "פרק ד לתקן המאמרים המנגדים לכאורה בזה. ושם מתבאר מאמר פר' רומה מתפשט אתפשטות דטוב וכו'." + ], + [ + "שער שמנה עשר יחסנו אותו בשם מיעוט הירח מפני שבו יתבאר ענין המעטת הירח העליון וכן מציאות אצילות הת\"ת והמלכות ומניין פרקיו ששה
פרק א בהעתקת המאמר ממסכת חולין א\"ר שמעון ושם העתקנו כל דעות המפרשים בענין זה ", + "פרק ב בהעתקת שני מאמרים חולקים זה על זה ושניהם יחד חלוקים על המאמר שהעתקנו בפרק הקודם והם מאמר שיר השירים ויברא אלהים את שני המאורות וכו' ומאמר ר\"מ ובראשי חדשיכם בזולת הערות במאמר עצמו", + "פרק ג בביאור אצילות המלכות מהת\"ת מתחל' אצילות' ושם מתבאר מאמר מספר הבהיר האורה קדמה לעולם", + "פרק ד בביאור שאין נסירת אדם וחוה המיעו' כאשר חשבו רבים ושם מתבאר מאמר מפרשת אחרי מות תאנה אתעברת ה' ברחימותא", + "פרק ה בביאור מיעוט הירח ומתוכו מתבאר ענין המאמרים הקודמים ושם מתבאר המאמר הראשון שבפ\"ק ", + "פרק ו בביאור ותיקון שני המאמרים שבפ' שני ושם מתבא' עוד ענין המיעוט וטעם המיעוט וענין הקטרוג באצילות וכן עניין ייחוד' ע\"י מי ומי יהיה אח' עלות' למעלה" + ], + [ + "שער תשעה עשר יחסנו אותו בשם בן ד' מפני שבו יתבאר שם בן ד' המיוחס שם העצם לדעת המקובלים וקדושתו נבדלת משאר קדושת השמות. ומנין פרקיו ארבעה
פרק א בביאור מעלת שם בן ד' על שאר השמות מפני ג' סבות ושם יתבאר ענין הזכרת השם בכתבו בבית המקדש", + "פרק ב בביאור שהשם בן ד' כולל כל האצילות ושם מתבאר שם ב' ד' בעליה כזה י' י\"ה יה\"ו יהו\"ה הכולל האצילות וכן שם בן ד' ביו\"דין באלפי\"ן בההי\"ן ובצורת האותיות בעצמם ושם ענין ד' מערכות שב\"ד אותיות", + "פרק ג במלוי אותיות שם בן ד' ביו\"דין באלפי\"ן ובההי\"ן ובצורת אותיות בעצמן ושם ענין ד' מערכו' שב\"ד אותיות", + "פרק ד בביאור שם בן ד' שבכל ספירה וספי' וחילוקם לפי נקודתם ושם מתבאר מאמר יפה מהתקונים ת\"ח תשע זמנין" + ], + [ + "שער עשרים יחסנו אותו בשם שער השמות מפני שבו יתבאר שאר השמות שאינם נמחקים ומנין פרקיו שלשה עשר
פרק א חלוף שבין שם בן ד' שבת\"ת ושם בן ד' שהוא שם העצם ושם מתבאר ענין שמות בן ד' לכל ספיר' ושם א' לכלם ושמות שאינם נמחקים ושם מתבאר שש' אהיה בכת' ושם בן ד' בת\"ת עם שמתעל' כתר על הת\"ת ושם העתקנו דברי שערי אורה ובארנו דבריו והשגנו עליו", + "פרק ב בביאור שם אהי\"ה בכת' ושם מתבאר מאמר מהזהר פ' אחרי מות א\"ל אי ניחא קמיה דאבא", + "פרק ג בביאור שם י\"ה בחכמה ושם מתבאר ענין כתב ש\"ד משד\"י וצ\"ב מצבאות נמחקים וכו'", + "פרק ד בביאור שם בן ד' בנקודת אלהים ושם ענין ב' נרתיקות של שם ה\"א דין וה\"ב רחמים והטעם למה של דין בבינה ושל רחמים במלכות", + "פרק ה בביאור שם א\"ל בחס' ושם ענין האל הגדול הגבור", + "פרק ו בביאור השם בעצמו ושם מתבאר מאמר משיר השירים חדרא תניינא א\"ל וכו'", + "פרק ז בביאור שם אלהים בגבורה. ושם מתבאר מאמר שיר השירים חדרא תליתאה אלהים וכו'", + "פרק ח בביאור שם אלהים בבינה ג \"כ ושם מתבאר מאמר בראשית בשעתא דסתימא וכו'", + "פרק ט בביאור שם אלהים ג\"כ במלכות ושם מתבאר מאמר מפ' בראשית סמוך לקודם א\"ר שמעון ע\"ד שמייא וחיליהון", + "פרק י בביאור שם בן ד' בת\"ת ושם מתבאר מאמר מהתיקונים רישא דחרבא י'", + "פרק יא בצורות אותיות שם בן ד' ושם מתבאר מאמר מפ' משפטים ת\"ח אנא חזינא ליה בחלמא", + "פרק יב בביאור שם צבאות בנצח והוד ושם הכרח שאין שמא אלהים צבאות יהו\"ה צבאו' מן הטע' שכתבו המפרשים", + "פרק יג בביאור שם אל חי ביסוד ושם שד\"י ביסו\"ד ובמלכות ובמטטרון וכן שם אדני במלכות" + ], + [ + "שער עשרים ואחד יחסנו אותו בשם פרטי השמות מפני שבו יתבאר שמות מונחים לספירות כמו שם בן ע\"ב ושם בן מ\"ב שם בן כ\"ב שם בן י\"ב שם בן ד' וי\"ב הוויות ומנין פרקיו הם ט\"ז
פרק א בהקדמת ענין השמות ורוחניות' ושם העתקנו דברי ספר אור השכל בגלגול שם בן ד' עם האלפא ביתא ושם ביאור שם בן ד'", + "פרק ב בהעתקת דברי בעל מערכות אלהים חיים בענין גלגול השם עם האלפא ביתא ומה שהתעוררנו עליה'", + "פרק ג בביאור ארארי\"תא ושם אה\"וי ושם מתבאר ענין אחד יחיד מיוחד ושם מבואר ברייתא דרבי ישמעאל", + "פרק ד בביאור שם בן ד' בשלש ראשונות ושם ענין י\"ד החזקה י\"ד הגדולה י\"ד רמה י\"ד כהה", + "פרק ה בביאור שם בן ע\"ב והעתקתו ונקודו ותקונו מהפסוקים ושם ענין שם ע\"ב בחסד ורי\"ו אותיות בגבורה", + "פרק ו בהעתק מאמר מספר הבהיר בענין י\"ב גבולין שבשם ע\"ב נכללים וקצת ביאור אליו", + "פרק ז בביאור י\"ב גבולי אלכסון בגשמי ובעולם וטעם למה נקראים גבולי אלכסון", + "פרק ח בביאור תל\"י גלג\"ל ול\"ב הנדרש בספר יצירה מה עניינו על דרך פשט ונעלם ושם מתבאר י\"ב גבולין שבבינה וי\"ב בת\"ת וי\"ב במלכות", + "פרק ט בתוספות ביאור י\"ב גבולים הנ\"ז ושם מתבאר שם בן י\"ב ונקודתו היוצא מיברכ\"ך יא\"ר יש\"א ושם צורה נכונה להשכלת הגבולים ומקורי שם כ\"ב הוויות כ\"ד שמות בן ד' ג' פעמים ושמות י\"ב גבולים", + "פרק י בתשלום באור מאמר ספר הבהיר שהעתקנו בפרק ו'", + "פרק יא בביאור רי\"ו הויות שהם מקורות לע\"ב שמות לדע' בעל ספר האורה וכן ד' אהי\"ה וכן ע\"ב הויות היוצאות משם בן ד' מלוי יודי\"ן לדעת הרשב\"י ע\"ה בתיקוני שהוא מקור לשם בן ע\"ב", + "פרק יב השם מ\"ב ונקודו ושם מ\"ב היוצא מבראשית והיוצא מפסוק לכל היד החזקה ושמות ר\"ת של מ\"ב", + "פרק יג סדר אופן צרוף שם מ\"ב מפסוק בראשית וקצת מס\"ק בפי' הנמצא בדברי הרשב\"י ע\"ה וכן באור מקוריו", + "פרק יד בביאור צרוף שם כ\"ב מפסוק ברכת הכהנים ופירוש שם ההוד ושם הנצח ושם היסוד", + "פרק טו בביאור י\"ב הוויות מצורפות משם בן ד'", + "פרק יו בביאור עניינם ופעולתם בי\"ב חדשים י\"ב מזלות וגלגולם וקשורם ושם מתבאר שם המלכות" + ], + [ + "שער שניים ועשרים יחסנו אותו בשם שער הכנויים מפני שבו יתבאר ענין הכנויים וסבת רבויים ומה עניינם ומהותם ועוד יתבאר שם ענין היות האדם מרכבה אל הספירות ומנין פרקיו ארבעה
פרק א בביאור ענין באמרם עין יד רגל אזן באלהות ומאיזו בחינה יתיחס ועל איזה צד", + "פרק ב בהעתקות דברי ספר האורה בענין גלוי טעם רבויי הכנויים לפי רוב הבחינות", + "פרק ג ענין המרכבה ושם באור מרכב' דוד ומרכבת יוסף ומרכבת אברהם יצחק ויעקב ומרכבה מרע\"ה וחלופם זה בזה", + "פרק ד בביאור מאמר מספר הבהיר מורה על שדחו האבות המלכות ולא רצו להיותם מרכב' אליה" + ], + [ + "שער שלשה ועשרים יחסנו אותו ערכי הכנויים דבר מספיק בפר' רוב הנמצא בספר הזהר כי הם עיקר ומנין פרקיו כ\"ג
פרק א בערך אות אלף", + "פרק ב בערך אות בית", + "פרק ג בערך אות גימל", + "פרק ד בערך אות דלת", + "פרק ה בערך אות הא", + "פרק ו בערך אות ואו", + "פרק ז בערך אות זיין", + "פרק ח בערך אות חית", + "פרק ט בערך אות טית", + "פרק י' בערך אות יוד", + "פרק יא בערך אות כף", + "פרק יב בערך אות למד", + "פרק יג בערך אות מם", + "פרק יד בערך אות נון", + "פרק טו בערך אות סמך", + "פרק יו בערך אות עין", + "פרק יז בערך אות פא", + "פרק יח בערך אות צדי", + "פרק יט בערך אות קוף", + "פרק כ בערך אות ריש", + "פרק כא בערך אות שין", + "פרק כב בערך אות תיו" + ], + [ + "שער ארבעה ועשרים יחסנו אותו בשם היכלות מפני שבו יתבאר ענין ז' היכלות הקדושות כפי הנמצ' בזהר וכן שם נבאר קצת ענין המלאכים ומנין פרקיו חמשה עשר
פרק א בביאור היכל ראשון", + "פרק ב בביאור היכל שני", + "פרק ג בביאור היכל שלישי", + "פרק ד בביאור היכל רביעי", + "פרק ה בביאור היכל חמישי", + "פרק ו בביאור היכל ששי", + "פרק ז בביאור היכל שביעי", + "פרק ח ביאור ז' מדורין שהן לכאורה שבעה היכלו' כמבואר בדברי הרשב\"י ע\"ה בפרשת תרומה", + "פרק ט בביאור ההיכלות אם הם אצילות או בריאה או יצירה והכרח אל ההסכמה מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה", + "פרק י בענין מה בין הנשמות והמלאכים והבהמות ומעלת' זה על זה ועניינם", + "פרק יא עוד תוספות ביאור בענין בריאת המלאכים ותועלת' וטעם עלות הצרי' עליה' וענין ויקר אלהים אל בלע'", + "פרק יב בהערת אחר שמעלת הצדיקים למעל' ממעלת המלאכים א\"כ מה מעלת אליהו וחנוך שהיו צדיקים ונעשו מלאכים ושם באו' ענינם מתוך מאמרים רבים ושם מתבאר ענין חנוך", + "פרק יג בביאור ענין אליהו מה היה מעלתו ועל מה זכה בעלותו להיות מלאך משרת ושם מתבאר למה לא זכו משה רבינו והאבות אל מעלת' עם היותם מבחרי הנבראים", + "פרק יד בענין אליהו ויחוסו קודם עלותו אל המדרגה ההוא ואם היה מלאך קודם או לאו", + "פרק טו בביאור הגלם המלאכים לראות פני אדם יתבאר שאין ידיעת המלאכים בעה\"ז ושם יתבאר שעקר מזון המלאכים מחסד" + ], + [ + "שער חמשה ועשרים יחסנו אותו בשם שער התמורות מפני שבו יתבאר ענין הקליפות שהם רע חמורו' טוב ושם יתבאר מציאות' מהיכן ומנין פרקיו שבעה
פרק א בביאור הויות הקליפות מהיכן היה במשלים נאותים ודברי הרשב\"י ע\"ה מהזהר", + "פרק ב בביאור דרך עליית הנשמות וירידת המלאכים בלי עוברי דרך הקליפות שלא להגלם באוי\" טמא", + "פרק ג בביאור תועלת הקליפה אל הנעלמות ושם בארנו תועלת יצה\"ר באדם וחיובו מהיכן", + "פרק ד בביאור עשר קליפות ושמם ופעולתם א' לא' למצוא חשבון", + "פרק ה בביאור ענין לילית ומחלת בת ישמעאל ותנין עור וי\"ב גבולים טמאים של קליפה", + "פרק ו שאין הקליפות נכנסות באצלות וא\"כ מה ענין הפגם שלהם המכונה בספי'", + "פרק ז בביאור ענין הקליפות שמקצת מאמרי הרשב\"י ע\"ה נראה שהם י' ומקצת מאמרים נראה שהם ג' ויש מקומות שנראה שהם ארבעה" + ], + [ + "שער ששה ועשרים יחסנו אותו בשם היכלי התמורות מפני שכמו שיש לקדושה היכלות כן יש לקליפות היכלות והם שבעה ומנין פרקיו שמונה
פרק א בביאור היכל ראשון ", + "פרק ב בביאור היכל ב'", + "פרק ג בביאור היכל שלישי", + "פרק ד בביאור היכל ד'", + "פרק ה בביאור היכל חמישי", + "פרק ו בביאור היכל ששי", + "פרק ז בביאור היכל שביעי", + "פרק ח בביאור ג' חלקי האויר אל כחות הקליפות" + ], + [ + "שער עשרים ושבעה יחסנו אותו בשם שער האותיות מפני שבו יתבאר ענין כ\"ב אותיות בכלל ובפרט ומנין פרקיו עשרים ושבעה
פרק א בביאור קדושת התורה וד' חלקים שבלומדיה וכלם קדושים ובתוכם ה'", + "פרק ב בביאור רוחניות האותיות והכרתם", + "פרק ג בביאור רוחניות האותיות בספירה בכלל וכן חלוקים לנרות המנורה", + "פרק ד בביאור אות האלף ", + "פרק ה בביאור אות הבית", + "פרק ו בביאור אות גימל", + "פרק ז בביאור אות הא", + "פרק ט בביאור אות ואו", + "פרק י בביאור אות זין", + "פרק יא בביאור אות חית", + "פרק יב בביאור אות טית", + "פרק יג בביאור אות יוד", + "פרק יד בביאור אות כף", + "פרק טו בביאור אות למד", + "פרק טז בביאור אות מם", + "פרק יז בביאור אות נון", + "פרק יח בביאור אות סמך", + "פרק יט בביאור אות עין", + "פרק כ בביאור אות פא", + "פרק כא בביאור אות צדי", + "פרק כב בביאור אות קוף", + "פרק כג בביאור אות ריש", + "פרק כד בביאור אות שין", + "פרק כה בביאור אות תיו", + "פרק כו בביאור אותיות מנצפ\"ך", + "פרק כז בביאור מציאות מקור שממנו נתאצלו כ\"ב אותיות וענין מציאותם בסוד אצילות בריאה יצירה ועשיה" + ], + [ + "שער שמונה ועשרים יחסנו אותו בשם שער הנקודות מפני שבו יתבאר ענין הנקודות וסודם ומנין פרקיו ששה
פרק א במציאות הנקודות ורוחניותם וחלוקם עם היותם שוים", + "פרק ב בביאור חולם שורק חירק ביו\"ד", + "פרק ג בביאור עבדי שלשה הקודמים שהם קיבוץ שפתים וחט\"ף קמץ וחר\"ק בלא יוד", + "פרק ד בביאור צר\"י וסגו\"ל", + "פרק ה בביאור קמץ ופתח וחטף סגול וקמץ ופתח ושבא לבדו", + "פרק ו בביאור מקור שממנו נאצלו הנקודות ועניין הארת' באותיות" + ], + [ + "שער תשעה ועשרים יחסנו אותו בשם שער הטעמים והטעם מפני שבו יתבאר ענין הטעמים וסודם. ופרקיו חמשה
פרק א בביאור זרקא מקף שופר הולך סגולתא", + "פרק ב בביאור פזר גדול ירח בן יומו קרני פרה געיא תלשא תרצא", + "פרק ג בביאור אזלא גרוש פסק רביע קדמא זקף קטן זקף גדול", + "פרק ד בביאור כל שאר הטעמים", + "פרק ה בביאור מקור שממנו נאצלו הטעמים בכלל וענין הארתם בנקודות וסוד תנועת' בהברה" + ], + [ + "שער שלשים יחסנו אותו בשם שער הצירוף מפני שבו יתבאר ענין הצירוף והם ג' חלקים הצירוף תמורה גימטריא ויתבארו בשער זה סודם ומנין פרקיו שמונה
פרק א בביאור פעולת הצרוף באותיות פשוטות", + "פרק ב ביאור פעולת הצרוף באותיות כפולות", + "פרק ג בביאור סוד הצרוף בהעלמו", + "פרק ד ביאור פעולת צרוף הנקוד", + "פרק ה בביאור התמורה בכ\"ב אלפא ביתות ורל\"א שערים פנים ואחור", + "פרק ו בסידור ד' עגולים להמציא רל\"א שערים וכ\"ב אלפא ביתות ושם מתבאר סודם והעלמם", + "פרק ז בהפלגת מעלת אלפא ביתא העולה והיורד וכן שסבן ע\"ב ומ\"ב ומאמר פר' תרומה שם דמ\"ב אתוון", + "פרק ח בגימטריא ומיני המספ' וסוד ענין ר\"ת וס\"ת ות\"ת ועוד רמזים אליו" + ], + [ + "שער שלשים ואחד יחסנו אותו בשם שער הנשמה מפני שבו יתבאר ענין הנשמה בכל פרטיה וכלליה ומנין פרקיו אחד עשר
פרק א בביאור מקום אצילות ג' חלקים שהם נפש רוח ונשמה מן השרשים העליונים והיותם כלולות מעשרים וארבעה", + "פרק ב מפני מה לא יסתלק הרוח והנפש אל יסודם שהוא השרשים והם נשארים הרוח בגן עדן התחתון והנפש בעה\"ז כפי המתבאר מדברי הרשב\"י ע\"ה", + "פרק ג בביאור שיש אנשים שיש בהם נפש ולא רוח וכ\"ש נשמה ויש שיש בהם ג\"כ רוח ויש שיש בהן ג\"כ נשמה ושם יתבאר ענין שני מלאכים המלוין לאדם ומאיזה מקום נשפעו ונאצלו וכן ענין יצה\"ר ויצר הטוב", + "פרק ד בביאור ענין הצלם והוייתו מן השרשים ומה ענין הצלם ומקריו בעלותו וכל ענייניו", + "פרק ה ביאור תועלת הנשמה בבואה בעה\"ז", + "פרק ו עוד תוספות ביאור בענין הלבושים וענין ישראל אחר שפסקה זוהמתן למה לא נכנסו לג\"ע וענין אדם הראשון וענין אותם שלא מתו מה מעלתם", + "פרק ז בענין כיסוי החוטא התוהא שפירש בזוהר פי' תנינן עובדין טבין", + "פרק ח בביאור נתחי האדם ואיבריו על דרך הסוד", + "פרק ט מציאות קשר ויחוד הנשמה בגוף וסוד בואה לעה\"ז", + "פרק י בפגימת הנפש עצמה ומעלת בעלי תשובה ", + "פרק יא בפגימתה בשרשים העליונים" + ], + [ + "שער שלשים ושניים יחסנו אותו בשם שער הכונה מפני שבו יתבאר תועלת הכונה וסוד הכונה בשרשים העליונים בלי חטא ובלי פשע ומנין פרקיו שלשה
פרק א בביאור תועלת הכונה וסוד השפעת המכוין דרך צנורו", + "פרק ב בביאור היזק מי שאינו יודע ומכוון וסדר המכוין על סדר הידוע ומתוקן", + "פרק ג בביאור ענין הכונה בהויות ושמות וכנויים", + "עד הנה הגיענו ענין הפרקים והשערים ומספרם בכלל מאתים ושמונים ושבעה וסימנים" + ] + ], + "A Prayer": [ + "פזר נתן לאביונים כי הם מפזרים מעינותם להשביע תאב לשתות מימי הדרושים והיודע ובקי בהם כראוי הוא עובד את ה' בכל לב ועליו נאמר יש מפזר ונוסף עוד. אמת כי יש שער אשר נסגר ואין רצוננו לפתוח בו כלל והוא בשמיטות ויובלות והטעם מיראתנו לעלות בהר ואפי' מנגוע בקצהו כי העסק בו דבר נוגע קצת בשרשי האמונות ולא זו בלבד אלא שלא מצאנו בדברי הרשב\"י ע\"ה שישביענו וירוה צמאננו ואם הוא בהיותו בעל הקבלה ואב הסודות רצה להסתיר סודו מי יבא אחרי המלך לפתוח שער אוצרותיו בלא רשותו. עוד יש שני והוא שער הגלגול שדבר בו הרשב\"י ע\"ה מגלה טפח ומכסה ארבע אמות אמנם בל\"ב אלו נשא ונתן בדברו הרשב\"י ע\"ה מהזהר מהתיקונים מרעוא מהימנא וינוקא וסבא ופקודין ושא' דבריו הנעימים הנמצאים אתנו וגם בדברי ספר הבהיר וספר יצירה וספרי שאר המפרשים כי ממבחר נטיעות הגנים האלה נטענו הפרדס הזה. ואל יחשבנו המעיין לאוייב לו להרוס גדרי הגן אשר נטענו כי העיקר הם דברי הקדושים הנזכר בפרט ברוב שער ערכי הכנויים אין בו תוספות כקליפת השום ובשאר שערים לא נאמר דבר שלא נסתייעו בו כדברי הקדושים ואם ירצה המעיין לחלוק קודם כל ענייניו צריך לתקן ולישב דברי האלהים הקדושים ואח\"כ יעשה מה שלבו חפץ בו אין לשוננו עט ברזל לחקו' בשכלו מה שאין רצונו לקבל ח\"ו כי אין אנו כדאין לומר קבל דעתנו כי הוא רשאי ולא אנו להפיק האמת לאורה יחזור על דברי פעם ופעמים ושלש ויהפך בזכותם ואם עשה כן יתלה הדבר שמא שכח איזה צד מצדדי הדרוש שבו הוא נכשל ונעלם ממנו ואח\"כ אם יגע ולא מצא דברי' כהוייתן מה טוב ומה נעים כי יגיד תעלומ' חכמה כי ידענו כי כפלים לתושיה לכל אחד מבני גילנו כי צעירים אנו לימים ועוד שבענו בוז ומרורים מכל הנערים אשר בדורנו כי יד ה' נטויה עלינו ורצועות העניות תלויות ככותלי ביתינו. כנודע לכל באי שערנו ועל השעבוד והרחים התלויים בצוארנו. התעונו ולא יכחד ממנו היות לכל אחד חלק בחכמה ואם פרצנו גדר ליכנס בתוך חלקו האל יכפר והוא יגידנו ועטרות לראשו לענדנו, ומשמר' יהיו דבריו עמנו לבלתי סור מן הדבר אשר יגידנו ימין ושמאל.", + "עוד זאת נדרש למעיין כי אין ראוי לבא בכל עת אל הקדש עד יטהר מחשבותיו מהבלי הזמן ותחבולותיו וינקה ראשו מהגאוה כי היא קליפה המונעת לבעלה מליכנס לחזות בנועם ה' ומלבקר בהיכל החכמה הזאת וצריך להשפיל עצמו כעפר לפני כל אדם ויהיה שומ' חרפתו ושמח ביסורין ולא יהיה עסקו בחכמת התורה להתגאות ומה גם לימוד החכמה הזאת כי אם הוא עד אבדון תאכל בדברי רז\"ל ע\"ה במדרש ב\"ר ר' הונא בשם בר קפרא פתח תאלמנה שפתי שקר וגו' יתפרכון יתחרשן ישתקקן יתפרכן יתחרשן כד\"א או מי ישום אלם או חרש ואומר והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה ישתתקן כמשמעו הדוברות על צדיק חי העולמים דברים שהעתיק מבריותיו בגאוה אתמהא בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית. ובוז אתמהא מבזה על כבודו דאמר רבי יוסי בר חנינא כל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא בכבודו של מקום עאכ\"ו וכו' עכ\"ל: לכן צריך להתנהג בשפלות זמן עד אשר יראה בעצמו ואז יכנס אל מקדש ה'. וראוי לכל הבא בשערי הגן גן החכמה להיות תפלתו לא יישר צעדיו וייטיב לכתו לבל יכשל ולבל ימוט מן האמת ימין ושמאל.", + "וזאת תפלה נאה לכל הבא ליכנס אל היכל קדש הקדשים פנימי בס\"ד: יושב המרומים וכו'", + "בקשה זו תיקון החסיד איש האלהי המחבר למעיין לאומרה קודם שיכנס בפרדס כמו שזכר בהקדמתו וזו היא התפלה", + "יושב המרומים ומשגיח התחתונים אדון לכל הנאצלים יחיד מיוחד אחד מלך נאדר מ\"אציל כל נאצל. ב\"ורא כל נברא, יוצ\"ר כל נוצר, ע\"ושה כל נעשה. מי יגיע להשיג אחד מאלף אלפים וריבי רבבות גודל מעלת רום הסתר סתרי מעש\"יך כ\"ש גודל יציר\"ותיך. ומי יחשוב לדעת אחד מאלפי אלפים וריבי רבבות סתרי סודות צפונים בבריא\"תך. כ\"ש וק\"ו להשיג קצת מן הקצת מחלק מן החלק של אלף אלפי אלפים וריבי רבבות מנא\"צלך. שאדון יחיד ואין שני מתייחד עמהם ייחוד גמור. לכן ה' אלהי גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ומחול וסלח והעבר על כל חטאתי ועונותי ופשעי שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מיום היותי על האדמה עד היום הזה שאין אני עז פנים וקשה עורף לומר לפני ה' אלהי ואלהי אבותי צדיק אני ולא חטאתי אבל חטאתי עויתי פשעתי אני וכל מאתים וארבעים ושמונ אברי ושלש מאות וששים וחמשה עורקי וגידי ונפשי ורוחי ונשמתי והגלוים עמי כלנו כצאן בלי רועה תעינו וקלקלנו את אשר לא נוכל לתקן אם לא בשפע הרב הבא מלמעלה מרום מעלת סדר הצנורות. היודע מעוותי תקן את אשר שחתתי וזכני באור תורתך וחשבני משגיאות ורוח נדיבה תסמכני ואלמדה פושעים דרכיך ואבינה נועם רזי תורתיך ללמוד וללמד לשמור ולעשות אמן ואמן סלה ועד. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. עד כאן לשון התפלה " + ], + "": [ + [ + [ + "השער הראשון הנקרא עשר ולא תשע:", + "ידוע ומפורסם כי בדבר מנין הספירות כל העוסקים בחכמה הזאת הנעלמת הסכימו פה אחד היותם עשר ואין בדבר זה מחלוקת כלל.", + "והנה זהו אחד מן הדברים אשר בהם נכרת ברית בחכמת הספירות והנה אתנו ספר יצירה המכונה לאברהם אבינו ע\"ה. ויש מכנים אותו לר\"ע ואינה מוסכמת.", + "והנה דברי הספר הזה עמקו שגבו ויסתרו מעיני שכל מבט המעיינים ואף אם רבו בו פירושים שונים עכ\"ז עדיין בכל חלקיו צריכים אנו למודעי. ועכ\"ז נפרש דבריו בכל האפשר לקוצר שכלנו הדל. וז\"ל עשר ספירות בלי מה מספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוונת באמצע במלת לשון ובמלת מעור עכ\"ל.", + "עם שעלה בדעתנו שלא לבאר המשנה הזאת מפני שנכחד ממנו עמקיה וסודותיה שהם ודאי למעלה משכלנו ואין איש יוכל לרדת לעומק לשונה זולת הרשב\"י ע\"ה ור' עקיבא ע\"ה די מדרהון עם בשרא לא איתוהי. אבל מפני החוב המוטל עלינו נפרש בה בחזקת היד. ומה שיש לדקדק בה. ראשונה הוא אמרו עשר ספירות בלי מה מספר. כי לפי האמת הוא מיותר כי מן הראוי שיאמר עשר ספירות בלי מה נגד אצבעות, מספר למה. שנית אמרו חמש למאי מבעי ליה. ג' לפי דבריו הם י\"א כי הם חמש כנגד חמש וברית שהוא באמצע הם י\"א. ד' אמרו במלת לשון ובמלת מעור נראה שהם שני מכריעין ושניהם למה. ה' כי מה כוונתו לבאר לנו אם הם כנגד האצבעות. כי לפי הנראה אין זה המתיחס אל הדרוש אשר הוא בו. ו' השתא דנחית לבאר באברים היה ראוי שיבאר כל האברים שרמוזים הספירות בהם כמו שנבאר בשער הנשמה בפרק ד' בע\"ה בס\"ד. ונאמר כי בעל הספר הזה כוון להסתיר בפרק זה כל חכמת הספירות ולהכריח אותה. ואמר כי הם י' ספירות ומפני שאמר שהם עשר שמזה ימשך קצת ענין הגבול והגשמות אחר שנחלקים במספר, אמר שהם בלימה פי' ב' מלות בלי מה והכוונה בלי מהות. כי אע\"פ שלא נשמר מאמר פינו באמרנו עשר, עכ\"ז האמונה האמיתית שהם בלי מה בלי מהות. הכוונה שאין להם מהות מושג אל בני אדם לפי שאינם מוגבלות ולא מושגות מפני שהם נשללות מהגבול ומהגשמות, ומה שאינו גשם לא יושג כי אם בלב משכילי עם בני ישראל דרך ראות כמו בנבואה. וטעם מספר הי' אחר שהם בלי מה יתבאר בשערים הבאים בע\"ה. ואמר מספר י' וכו' מפני שלא נבא לומר מרוב הדוחק מפני קוצר ידיעתינו שאין במציאות כי אם האחד הפשוט לזה אמר כי הם ממש מספר. ולשון הספירות הוא לשון מספר שישפוט בהם המספר ואף אם הם בלי מה. והעד על זה שמם שהם ספירות לשון מספר כדפירשנו. ולהכריח שהם מספר ושמספרם י' אמר מספר י' אצבעות. והכתוב אמר (תהלים ח' ד') כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך.", + "והנה מן הכתוב יוכרח כי בריאת שמים וחיליהם הם ע\"י האצבעות שהם כינוי אל ספירותיו של ממ\"ה.", + "והנה האצבעות הם י' א\"כ נמצאו שהספירות שבהן היה בריאת העולם הן י'. חמש נגד חמש. הוקשה לו שהכתוב אמר (ישעיה מ\"ח י\"ג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, הנה נמצא שהשמים הם מעשה יד אלקים שהם ה' אצבעות והן ה' ספירות לבד ולא י'. לזה אמר ה' כנגד ה' כי כיון שהשמים הם מעשה יד אלקים והארץ מעשה יד אלקים נראה כי ודאי שניהם יחד הם י' וזהו ה' כנגד ה' ה' מימין וה' משמאל ימין למעשה שמים ושמאל למעשה הארץ. וברית יחיד מכוונת באמצע. הוקשה לו כי אין מענין זה הכרח כי נאמר שהם ה' או שהם כ'. והטעם כי האצבעות הם כ' י' בידים וי' ברגלים כללם כ' [וכן נאמר בספירות ג\"כ]. מה תאמר שהי' שברגלים הם צל ודמיון לי' שבידים ולעולם אינם אלא י' ספירות אלא שהרמז כי י' ספירות דבריאה צל ולבוש אל י\"ס שבאצילות כמו שנבאר בשער אבי\"ע בע\"ה. א\"כ נאמר שלעולם אינם אלא ה' וה' השמאליים הם צל אל הה' הימניים, ולעולם הספירות אינם אלא ה'. או חזר הדין ונימא שהם כ'. לזה הכריח שתיהן בבת אחת באמרו וברית יחיד כו'. וכלל הדברים כי מאחר שבין ה' לה' מצינו יחוד וברית המייחדם נמצא שהחמש הימיניים וה' השמאליים הם דבר א' וענין א' שכללם י' ספירות. מה שלא מצינו כן בין י' שבידים לי' שברגלים שנראה היותם שתי מערכות כל אחת מי' זו צל ולבוש לזו. והמכריעים בין ה' לה' הוא לשון מכריע בין האצבעות של ידים, וברית מעור בין י' שברגלים. ובספירות בענין הזה שהם חמש כנגד חמש, בדבר הזה פי' המפרשים שני פרושים. הא' הוא שערכו הספירות לשתי מערכות. המערכת הא' הוא כתר חכמה בינה גדולה גבורה הם ה', ואמרו שהם לנהל העליונים. ות\"ת נצח והוד יסוד ומלכות, היא מערכת שניה לנהל התחתונים. ואף שאין ענין אמרם לנהל העליונים ולא לנהל התחתונים מוסכם אצלנו. עכ\"ז בענין חלוק הספירות כיוונו יפה. כי כן סברת הרשב\"י ע\"ה בקצת מקומות ובפרט בענין התפילין כי ד' פרשיות של ראש הן חכמה ובינה גדולה גבורה, וביד הם ת\"ת נצח הוד יסוד, כן בארו בזוהר פ' ואתחנן (דף רס\"ד.). ועם היות שהדברים האלה צריכין עיון נמרץ כי הוא כתב במקום אחר כי ד' פרשיות הן ד' אותיות, עכ\"ז יצא לנו מכללות דבריו כי הספירות נחלקות לב' מערכות כדברי המפרשים. וכן בענין מרכבות בספירות פירשו בתיקונים (בהקדמה ד\"ג ובתז\"ח דף קי\"א) שפני אדם על הכסא הוא חכמה כ\"ח מ\"ה כמנין אד\"ם, ונשר בינה, ואריה חסד, ושור גבורה, הרי מרכבה עליונה. ותחתיה מרכבה שניה, והם פני אדם ת\"ת, נצח הוד יסוד, אריה שור נשר, הרי מרכבה שניה. וכתר עליון כולל הכל למעלה ומלכות כולל הכל למטה. הרי שחלק הספירות לשתי מערכות כנזכר. ובזולת אלה יש הכרחיות רבים ולא נאריך שלא לצאת מן המכוון.", + "והנה ע\"ד הפי' הזה נבאר המשנה הזאת והוא כי הת\"ת הוא ברית יחיד העולה מעלה מעלה בסוד הדעת וקושר עליונים בתחתונים ע\"י עלייתו בשלש ספירות הראשונות והכרעתו בזרועות ומשפיע בנצחים וביסוד ובמלכות. הרי כי ברית יחיד במלת לשון ובמלת מעור מכוונת באמצע. פי' באמצע עשר אצבעות עליונים, המכריע הוא הת\"ת שהוא הנקרא מלת לשון כמו שאבאר. ואמר ברית יחיד כי ענין הברית הוא ענין כריתה וחתיכה וע\"י כריתת הדבר ההוא נעשה קשר הברית וזהו ענין ברית. ויש גורסים יחוד, ויש גורסים יחיד. והכל עולה אל מקום א'. והיותר מובחרת הוא יחוד שע\"י הברית הוא היחוד שהוא קשר הדבר וחזקו ויחודו. ויש רוצים לבאר מלת לשון על הבינה, אבל לפי דרכנו יתבאר על הת\"ת. אע\"פ שהלשון כנוי לבינה ולא לת\"ת. עכ\"ז לא אמר לשון אלא מלת לשון, שהוא הקול והדבור היוצא מהלשון ר\"ל ע\"י הלשון.", + "והנה הקול הוא כלול ממים ואש ורוח, כמפורסם, והם שלשה בחינות של הת\"ת כי הוא רוח המכריע בין המים והאש של החסד והגבורה.", + "והנה לא כיון אל האבר שהוא הלשון, שמזה יקשה שהם י\"א עם המכריע. אלא המכריע הוא הקול שהוא הת\"ת בסוד עלייתו אל הבינה שהוא הלשון שהוא השופר שמשם יוצא הקול כלול ממים ואש ורוח. והוא בחינת הת\"ת העולה לבין ג' ראשונות. ומכריע בין גדולה וגבורה המורה על קשר ה' עליונות בה' תחתונות, וכמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בע\"ה. ומלת מעור הוא הברית מילה, ופי' מעור כמו כמער איש ולויות (מ\"א ז לו), כדפי' רז\"ל (יומא דף נ\"ד) כמער, כחבור איש עם הלויה שלו שהיא הנקבה. והכוונה על יחוד אשר בין עשר אצבעות רגלים ע\"י המעור המייחדם. ופי' זה מוכרח כי מלת לשון הוא מייחד עשר אצבעות ידים ומלת המעור מייחד עשר אצבעות הרגלים ממה שפירשו בפרק ששי וז\"ל כרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו והוא ברית מילה, ובין עשר אצבעות ידיו והוא ברית לשון עכ\"ל.", + "והנה נתבארה המשנה הזאת על דרך הפי' שפירשו המפרשים בענין חמש כנגד חמש:" + ], + [ + "עוד נבאר המשנה הזאת ע\"ד פירוש אחר שפירשו המפרשים בחמש כנגד ה' והוא יותר נאות ומתקבל. והוא מוסכם ג\"כ בדברי הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים. והענין ה' מימין וה' משמאל, ה' מימין ה' ספירות שרוב נטייתם אל צד החסד שהוא הימין והם כתר חכמ\"ה גדול\"ה נצ\"ח ת\"ת, וה' שבשמאל הם ה' ספירות שרוב נטייתם אל צד הדין שהיא השמאל והם בינה גבורה הוד יסוד מלכות. ועם היות שהת\"ת עקרו קו האמצעי, עכ\"ז עקרו חסד כנודע שהוא מטה כלפי חסד, ונטייתו אל הימין. ובינה מתייחסת לדין בבחינתה. כי היא נקראת פועל גבורות כי ממנה מתערין דינין, כמו שנבאר בשער מהות וההנהגה בפ\"ו. וכן הוד, עליו נאמר (דניאל י ח) והודי נהפך עלי למשחית. כל היום דו\"ה (איכה א יג) אותיות הו\"ד. ויסוד ג\"כ עיקר נטייתו אל צד הגבורה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא י\"ג דף כ\"ט ע\"ב) גבי תשיעאה ברנה וכו' וז\"ל וצדיק נטיל משמאלא ועמודא דאמצעיתא נטיל מימינא.", + "ועוד ביאר שם (בתקוני ז\"ח דף קכ\"ה השייך למאמר הנ\"ל) בענין זה עצמו וז\"ל צדיק איהו נטיל לשמאלא דאיהו יצחק ק\"ץ ח\"י חי עלמין קטיר בשמאלא וכו'. ועם היות שהלשון במקומו צריך ביאור רחב ועיון יפה, מ\"מ מכללות דבריו יוצא לנו שהיסוד עיקר נטייתו אל השמאל הפך הת\"ת. ואפשר היות זה הענין טעם אל שני המכריעין בזולת טעמים אחרים שיש לדבר, כמו שנבאר בשער המכריעין בפ\"ד בע\"ה. ומלכות ג\"כ עיקרה דין, שכן מפורסם שמה בפי כל המקובלים שהיא נקראת מדת הדין הרפה. ואע\"פ שנמצא בקצת מקומות לכאורה חולקין על הענין הזה, מ\"מ הדברים האלה יסודות מיוסדות וכמסמרות נטועים, והדין דין אמת.", + "והנה הספירות האלה כסדרן הן ב' ידות יד ימין הם כתר חכמה גדולה נצח ת\"ת. וחמש משמאלא הם יד שמאל בינה גבורה הוד יסוד מלכות.", + "והנה הת\"ת הוא ברית לשון שהוא המכריע בין הדין והחסדים כנודע והוא הוא ממנין הי' עצמם. וכן ברית מעור עם היות שעקרו ביסוד הנה לפי זה ירמוז ג\"כ אל הת\"ת, כי גוף וברית חשבינן חד, כמבואר בדברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים פעמים הרבה.", + "והנה נמצא לפי זה שבין עשר לעשר אין הכרע כמו שיש הכרע בין חמש לחמש כדפי' לעיל בפרק א'.", + "והנה נתבארה המשנה הזאת פירוש שני ע\"ד מה שפי' המפרשים בה' כנגד ה':", + "עוד נבאר המשנה הזאת פירוש שלישי ע\"ד אחר בחמש כנגד חמש לפי הנראה אצלינו והבורר יברור לעצמו. והוא כי אמרו ה' כנגד ה' אין הכונה על האצבעות הנזכרים כי נסע מענין העשר לבאר לנו ההכרעה שבין הדין והחסד וסדר ההכרעה וענין הצריכין הכרעה, ולזה אמר שהם חמש כנגד חמש שת\"ת מכריע בין החכמה והבינה בסוד הדעת בהיותו עולה אל הכתר כאשר נאריך ביאורו בשער המכריעין בע\"ה. הרי שנים א' כנגד אחד. חכמה כנגד בינה כי זו שורש החסד וזו שורש הגבורה. עוד ת\"ת מכריע בין גדולה וגבורה כנודע, ובארו הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ל' דף ע\"ה) בפסוק ויהי ערב ויהי בקר וז\"ל ויקרא אלהים לרקיע שמים. ויקרא אלדים דא אימא עילאה, לרקיע שמים דא עמודא דאמצעיתא דאיהו בין ימינא ושמאלא וכליל תרווייהו, הה\"ד ויהי ערב ויהי בקר ואינון ערב דיצחק ובקר דאברהם עכ\"ל.", + "ועם היות שמתוך פשטן של דברי המאמר יש ראיה אל כונתנו, עכ\"ז הואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא זעירא ואל יפטר בלא לינה. ויש לדקדק בו. א' אמרו ויקרא אלקים דא אימא, וכי עד עתה לא שמענו זו שכל אלקים שבפ' מעשה בראשית שהרמז הוא לבינה. ב' מה כוונתו באמרו אימא ולא אמר בינה שזהו שמה המפורסם יותר. ג' אמרו עמודא דאמצעיתא דאיהו בין ימינא ושמאלא, וכי מאחר שאמר עמודא דאמצעיתא לא ידענו שהכוונה שהוא באמצע הימין והשמאל שהן גדולה וגבורה עד שהוצרך לבארו ולהאריך דאיהו וכו'. ד' דהשתא דנחית לפרושי דאיהו בין ימינא ושמאלא לימא ת\"ת דאיהו וכו' ולשתוק מעמודא דאמצעיתא שנראה כפל. ה' אמרו דאיהו בין ימינא ושמאלא וכליל תרווייהו. שהוא כפל דהיינו דאיהו בין ימינא ושמאלא. ו' אמרו הה\"ד ויהי ערב ויהי בקר, דלכאורה אין ראיה כלל אל כוונתו מן הפסוק. ונאמר כי הרשב\"י עליו השלום הוקשה לו בכתוב ויקרא אלהים לרקיע שמים כי רקיע הוא ת\"ת ושמים גם כן הוא ת\"ת א\"כ מה כוונת הכתוב באומרו ויקרא אלהים לרקיע שמים שנראה שרקיע ושמים אינם דבר אחד. ולזה השיב ואמר אלקים דא אימא עילאה. פירוש כאומר כבר ידעת שכל אלקים שבבראשית הוא בבינה ואלקים זה הוא בבינה מצד בחינתה עם התחתונים שהיא המשפעת ר\"ל המאצלת הנאצלים ומשם נקראת אם וז\"ש דא אימא עילאה. לרקיע שמים דא עמודא וכו'. פי' הת\"ת יש לו שני מציאות. האחד מצד החכמה והוא מציאות מובחר בערך מה שהוא סוד קו הרחמים שהוא הנאצל מן הכתר ונתפשט אל החכמה כמו שנבאר בשער סדר האצילות בע\"ה. והוא המציאות שמשה רבינו ע\"ה מרכבה אליו כמבואר בתקונים (תקונא י\"ג דף כ\"ט.) וז\"ל ויעקב ודאי הוא דיוקנא דעמודא דאמצעיתא מסטרא דלבר. והא משה תמן הוה. אלא מסטרא דלגו הוה ודא מסטרא (דלבר. דא מגופא ודא מנשמתא) עכ\"ל.", + "והנה המציאות הזה שהיא בחינתו בערך הרחמים בלי הרכבת החסד והדין עמו, יקרא נשמתא אל המציאות המתחדש מתוך ההמזגה וההרכבה. והנשמה הזאת נקרא רקיע. ונוכל לומר על דרך הצירוף רקע י' שהיא המציאות שנרקע ונתפשט מהכתר על ידי היו\"ד שהיא חכמה. וזה המציאות באר בלשונו באמרו עמודא דאמצעיתא ר\"ל העמוד והקו האמצעי אשר אין לו מהחסד והדין שום כללות אלא היותו בין שניהם וז\"ש דאיהו בין ימינא ושמאלא. וע\"י הבינה נתקן הרקיע הזה והלבישו כללות האש והמים שהוא הנקרא שמים וזהו כונן שמים בתבונה (משלי ג יט). והבחינה הכוללת המציאות הזה הוא הבינה הנקרא אימא שהיא מציאות הה\"א שהיא שלשה ווי\"ן שהן ג' קוים חסד דין ורחמים כמו שנבאר בשער המציאות בע\"ה. ולכן אמר וכליל תרווייהו, פירוש מצד האם כולל הימין והשמאל שהוא הלבוש המתלבש ומתעטר על המציאות המובחר. ויש לענין הזה ראיה מספר הזוהר פרשת יתרו (דף פ\"ד.) וז\"ל בפסוק צאינה וראינה בנות ציון וגו' בעטרה שעטרה לו אמו. מהו בעטרה. אמר רבי יצחק כמה דכתיב ושאול ואנשיו עוטרים את דוד. משום דמתעטר בחיוורא בסומקא בירוקא בכל גוונים דכלהו כלילין ביה ואסתחרן ביה. אמר רבי יהודא, בעטרה שעטרה לו אמו. מאן עטרה. דכתיב ישראל אשר בך אתפאר וכתיב ובית תפארתי אפאר עכ\"ל.", + "ופירש מלך שלמה שהשלום שלו שהוא התפארת ויסוד שלום שלו. והעטרה שהיא המציאות הנקרא שמים הסובב את מציאותו הפשוט הנקרא רקיע הנאצל מחכמה. והיינו בעטרה שעטרה לו אמו שהוא אלקים הנזכר בנדון שלפנינו. ולכן אמר לעיל דא אימא שהיא הבינה אם הבנים. ועטרה לשון סבוב ועטוף כענין ושאול ואנשיו עוטרים את דוד, דהיינו סובבים. ופירש כי העיטור הזה הוא בשלשה גוונים, שהם חיוור מצד החסד ואדום מצד הגבורה והירוק מורכב משניהם שהוא המזג הנמזג ע\"י איש הבינים ת\"ת. ומפני שלא נטעה לומר שהלובן והאודם אינם במציאות הת\"ת אלא הירוק לבד, אמר דכלהו כלילן ביה ואסתחרן ביה. פי' המלך שלמה שהוא הבחינה הרוחניות מצד החכמה הנקרא ג\"כ המלך שלמה כמו שאבאר בערכי הכינויים בע\"ה, הוא מסובב מהגוונים הג' ומסתחרן ביה ממש. והוא לבן בערך בחינתו אל החסד, ואדום בערך בחינתו אל הגבורה, וירוק בערך בחינת שניהם בשווי המזג. וכלם סובבים אותו ועוטרים אותו. ור' יהודא פי' בעטרה פי' אחר, שהוסיף על ר' יצחק ואמר שלא זה בלבד אלא העטרה הוא כללות כל השש קצוות, שבערך בחינה זו צודק כנוי התפארת שהיא מלשון פארות וכמו פארי המגבעות (יחזקאל לט כח) ופי' ענפים, ר\"ל שהוא מסתעף בששה קצוות והו' קצוות הם ענפיו. וזה שאמר ישראל אשר בך אתפאר. ופי' הבינה אומרת על הת\"ת הנקרא ישראל שבו היא מתפארת ומסתעפת בענפים.", + "ועוד הביא ראיה מפסוק ובית תפארתי אפאר, כי היא מסתעפת ומתפארת בענפיה. וירצה בית הת\"ת למעלה הוא הבינה כי שם ג\"כ שכינתו כי הוא מבריח מן הקצה אל הקצה מקצה השמים שהוא הבינה ועד קצה השמים שהוא המלכות. וכמו שהמלכות בית לת\"ת כן הבינה וזהו בית תפארתי אפאר. פי' הוא מסתעפת עם ענפי הת\"ת אשר לו מידה. או ירצה כי המלכות הוא בית לתפארת. ואמרה הבינה בית תפארתי שהוא תפארת מצדי כי מצד הבינה הוא כולל הפארות ג\"כ לביתו שהוא המלכות, אפאר ואסתעף בסוד שהיא כוללת שש ענפים מצדו שהוא מתלבש שש בשש והיינו בעטרה שהוא העטור והלבוש הזה, ע\"כ. וזהו הנרצה בפסוק ויקרא אלקים שהיא האם המעטרת לרקיע העטרה הנקרא שמים. והביא ראיה לזה מפסוק ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ופי' ערב ליצחק ובקר לאברהם. בכללותם יחד מתהווה ומתלבש הת\"ת שהוא הנקרא יום אחד והיינו שמים. וכללות השמים היינו יום שהוא אש ומים, ערב ובקר. ולז\"א יום א' מיוחד שמייחד שתי הבחינות. ונוכל לומר שמשם י\"ב שעות. במה שהוא נראה וא\"ו במלוי שעולה אח\"ד. ופי' שתי פנים מייחדים. ו' מצד ימין פן אחד, ו' מצד שמאל פן אחד. וא' באמצע מייחד שתי הפנים יחד. והיינו אחד ושתי הווי\"ן היינו י\"ב שעות ו' מעלות הבקר עד חצי היום שהוא חסד. ו' מהצהרים עד הלילה והוא ערב גבורה זהו יום אחד. ואין להאריך הנה. וכבר היה באפשר להרבות על ענין הכרעת הת\"ת בין גדולה וגבורה בראיות. אלא מפני שהוא דבר פשוט ומוסכם. ולא הוצרכנו אל זה אלא להבין המאמר הזה על מתכונתו. ויצא לנו כי הת\"ת מכריע בין גדולה וגבורה והם שנים א' כנגד א':" + ], + [ + "עוד מכריע הת\"ת בין גדולה להוד ובין גבורה לנצח. והטעם כי גדולה ונצח הם צד הימין חסד, וגבורה והוד הם דין שמאל וצריכים אל ההכרעה. ויש לזה קצת ראיה מדברי הרשב\"י ע\"ה בספר ר\"מ (פנחס דף רמ\"ד.) ז\"ל ובחבורא קדמאה אריתי מורי עם בשמי, דרועא ימינא בירכא שמאלא. יערי עם דבשי, יעקב ברחל. ייני עם חלבי, דרועא שמאלא בירכא ימינא. חסד עם הוד, אינון דרועא ימינא עם ירכא שמאלא. יעקב ברחל, עמודא דאמצעיתא במלכות. גבורה עם נצח, אינון דרועא שמאלא עם ירכא ימינא. ואמאי שני מדות דיליה הכי. אלא רזא הוא דיימא הכי. דוד אמר הכא כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. ואיתמר התם, ולוייך ירננו מבעי ליה למימר. אמר הקב\"ה לאו אורח ארעא לשנות מדותי, אלא בתר דזמינת לי אית לי למעבד רעותך. מהכא אוליפנא דבעל הבית דמזמן אפי' למלכא אית ליה למלכא למעבד רעותיה, ובג\"ד אוקימנא כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה וכו'. ועם כל דא דרזא דא שפיר איהו וכו' עכ\"ל.", + "ומה שיש להתעורר במאמר הזה הוא אריכות לשונו וכפל הענין שלא במלות שונות. באמרו דרועא ימינא בירכא שמאלא, חסד עם הוד וכו', וכי עד עתה לא שמענו כי שני זרועות הם גדולה זרוע ימין גבורה זרוע שמאל, וב' שוקים שהם נצח שוק ימין הוד שוק שמאל, ומה צורך אל האריכות הזה בביאור הדברים הפשוטים. ב' כי מעקרא היה לו לתפוס לשון קצר ומבואר באמרו מורי עם בשמי, חסד עם הוד. יערי עם דבשי, עמודא דאמצעיתא עם מלכות. ייני עם חלבי, גבורה עם נצח. וישתוק מירכין ודרועין כדי שלא יצטרך אל ביאורם אח\"כ. ג' דעיקר המאמר הזה הוא בפ' פינחס (דרמ\"א.), שכן אמר ובחבורא קדמאה, פי' בזוהר כי הוא היה הספר הקודם אל זה. ושם בפרשת פנחס לא האריך לא מינה ולא מקצתה, אלא ראש המאמר לבד. וזה לשונו אריתי מורי עם בשמי, דרועא ימינא בירכא שמאלא. יערי עם דבשי, יעקב ברחל. ייני עם חלבי, דרועא שמאלא בירכא ימינא עד כאן לשונו. ועם היות שהאריך שם בענין ההכרעה כנוי מורי שהוא החסד, ובשמי הנצח כנדרש. עכ\"ז בענין ביאור המלות לא האריך יותר. ויש לראות למה לא תפס כאן היחס הזה. ד' באמרו יעקב ברחל. ולא אמר גופא בנוקבא, כדרך וכיחס האברים שיחד בשאר הספירות. ה' בתר דנחית לפרושי דבריו במה שאמר ואינון וכו' היה מן הראוי שיאמר דרועא ימינא עם ירכא שמאלא, חסד עם הוד. כי זהו הסדר הנכון, ולא להקדים הפירוש אל הלשון באמרו חסד עם הוד דרועא ימינא עם ירכא שמאלא וכו', וכן לכולם. ו' מאי דקשייא ליה ואמאי שני מדות הכי. ומאי קשיא והרי לפעמים יונק הנצח מהגבורה וכן ההוד מהחסד עם היות שרוב יניקתם הם נצח מהחסד והוד מגבורה. כי לפעמים יקרה לפי ההמזגות וההשפעות שיהיו יונקות נצח מגבורה והוד מחסד. ולכן כל א' כלולה מכולם כדי שיהיו כולם מסכימות אל פעולה אחת ולשפע אחת. ולכן אפשר להשתוות שני ההפכים אפי' גבורה עם חסד. ונפרש כי רשב\"י ע\"ה הוקשה לו בכתוב כי היה מן הראוי שיאמר אריתי מורי ובשמי אכלתי יערי ודבשי שתיתי ייני וחלבי. עם עם למה, כי הוא מיותר. ולזה השיב ששם למעלה מן המאמר אשר לפנינו (הנדפס בפ' ויקרא דף ד' ע\"ב ע\"ש) אמר מורי עם בשמי, חסד עם נצח. יערי עם דבשי, גבורה עם הוד. ייני עם חלבי, גוף וברית.", + "והנה בזה ניתרצה קצת שאלתנו כי אמר עם עם לייחד המדות האלה בדרך הנז'. ומפני כי אין התשובה הזאת מספקת כיון שאין הכונה בפסוק אלא לייחד חסד בנצח, גבורה בהוד ות\"ת ביסוד. עכ\"ז לשתוק מעם עם וממילא משתמע דמיוחדים קאמר דארחייהו בהכי כי ג' מתייחדים בג'. לזה אמר ובחבורא קדמאה פי' בזוהר בפ' פנחס נתבאר בזה פי' אחר יותר מרווח והוא זה דרועא ימינא בירכא שמאלא. שהכוונה חסד עם היותו קו החסד, מיוחד בהוד עם היותו קו הדין. וכן גבורה עם היותו קו הדין, מיוחד בנצח עם היותו קו החסד. ועתה לא יקשה למה אמר עם עם, דאיצטריך משום דלאו אורחייהו בהכי. ולפי שהוא הפך מנהגם וטבעם, לכך הוצרך לומר עם עם להשמיענו הפך הסדר הזה. והטעם שאמר בזוהר בלשון כינוי האברים ירכין ודרועין ולא המדות בשמם. מפני שהוקשה לו כי מאחר שהוא פי' הספירות מהופכות שלא כסדר הוא דבר בלתי אפשר. כי דרך יניקת הנצח הוא מן הימין, וכן הוא תחת החסד קו החסד. ודרך יניקת ההוד מן השמאל, וכן היא תחת הגבורה קו הדין. והיאך אפשר שישנו את תפקידם, כי דבר זה בלתי אפשר. ולפרש לנו ענין זה במליצה נמרצת נקט בלשונו ירכין ודרועין. לומר לך. כי כמו שהירכים והזרועות מדובקים יחד ומחוברים עם הגוף וע\"י הגוף הוא מייחד הזרוע ימין עם הירך השמאלי, וכן הזרוע השמאלי עם הירך הימיני, והגוף האמצעי הוא המייחדם והמזווגם יחד. כך העניין למעלה ע\"י הת\"ת שהוא המסתעף בו' קצוות והקצוות אבריו. כדרך שהאברים ענפים לגוף, כן הקצוות אברים וענפים לת\"ת. ולכן על ידו אפשר לספירות האלה להיותן נמזגות במזיגה הזאת והיא באפשרית ואינו מן הנמנע. ועכ\"ז לא ניצלנו עדיין משאלת אמאי שני המדות דיליה הכי כמו שנבאר.", + "והנה התבאר הטעם שהוכרח לומר ירכין ודרועין ולא המדות ממש בשמם. אבל הרשב\"י ע\"ה בס' ר\"מ כיון להביא לשון החבור הראשון בהעתקות לשונו ממש שהוא אריתי מורי עם בשמי, דרועא ימינא בירכא שמאלא. יערי עם דבשי, יעקב ברחל. ייני עם חלבי, דרועא שמאלא בירכא ימינא עכ\"ל החבור. והאריך בבאור שאר המאמר. הכוונה לבאר לנו דקדוק לשונו היפה באמרו דרועא ימינא בירכא שמאלא וכו' שאין הענין על צד המקרה לא בכונה ממש שהחסד מתייחד עם ההוד, ולא ההוד מתיחד עם החסד. ר\"ל שיהי' משכן החסד בהוד ויהיה העיקר החסד. וכן הגבורה שיהיה משכנה ומושבה בנצח ויהיה העיקר (הנצח) [נ\"א הגבורה] ולא להפך. וכן הת\"ת במלכות למטה. שאם נאמר שיהיה העיקר למעלה התחתונות בעליונות לא יתיישב טעם אמאי שני מדות הכי. שא\"כ נמצאת הכלה ושושביניה עולה לבית החתן ושושביניו. וא\"כ אין ראוי לכלה לשנות מנהגי החתן כלל, מאחר שהיא מתאכסנת בביתו. אלא הכי הנכון הוא. חסד בהוד, גבורה בנצח, ת\"ת במלכות. והם ג' עליונות בג' תחתונות. נמצא החתן מתאכסן עם שושביניו בבית הכלה עם שושביניה. ואחר שהוא בבית הכלה ראוי שיתנהג ברצון הכלה. ויש בידה לשנות המנהג כרצונה כאשר יהיה יותר טוב בעיניה. ועם הענין הזה יש תשובה לשאלת אמאי שני מדות הכי וכו', כמו שנבאר בע\"ה. וזהו שכיון הרשב\"י ע\"ה לבאר לנו דקדוק לשונו בהקדים פי' המאמר אל המאמר עצמו באמרו חסד עם הוד דרועא ימינא בירכא שמאלא ולא להפך. להעירנו על דקדוק לשונו כי בכוונה מכוונת נקט לישנא דירכין ודרועין ולא לישנא דמדות חסד והוד וכו'. להורות שע\"י הגוף היא המזיגה הזאת. וזה כיון בהקדימו לשון חסד והוד אל דרועא וירכא כאמרו דוק כי כבר היה באפשר לקצר בלשון לומר חסד והוד לישנא דמדות ולא לישנא דאברים. אלא להשכילך בינה. כי סוד המזיגה הזאת דלכאורה נראה מהופכת, היא מיושרת ע\"י הגוף שהוא הת\"ת האמצעי כמו שפי'. ואדרבא דרועא וירכא פי' אל חסד והוד, ולא חסד והוד פי' אל דרועא וירכא. ולזה נתרץ כי ביעקב ורחל לא הוצרך לשנות שמהן אל שם אברי הגוף. כי ענינם ויחודם אין בו שינוי אלא כנוהג שבעולם, ת\"ת על המלכות, ולכן לא שנה אותם.", + "ועוד השכילנו כי בלשון חבורא קדמאה אמר דרועא ימינא בירכא שמאלא וכן דרועא שמאלא בירכא ימינא, ולא אמר עם עם אלא בקצור. ובמאמר הזה בביאורו פירש חסד עם הוד וכו' ואמר עם עם. ואמאי שני מדות דליה הכי, פי' בשלמא אם היינו מפרשים כי לא היה שינוי המדות אלא לענין ההשפעה והיניקה לבד דהיינו מאי דהוה סליק אדעתן בפי' דרועא ימינא בירכא שמאלא שכוונתו על השפע לבד שישפיע חסד בהוד וכן שישפיע גבורה בנצח לא קשיא לן כלל דהכי אורחייהו דמדות דינקי הני מהני. אלא לפי מה שפירש במאמר הזה דרועא ימינא בירכא שמאלא פי' עם ממש דהיינו שתתייחד חסד למטה בתוך ההוד, והגבורה למטה בתוך הנצח. א\"כ קשיא אמאי שני המדות הכי. כי בדרך הייחוד ממש אין זה דרך ייחוד הספירות כי נצח מתקשר בחסד והוד בגבורה כמו שנבאר בשער ירך יעקב בעה\"ו בפ\"ג ד'. והענין כי בהשפעה עם היות שישפיע החסד בהוד עכ\"ז ההוד יפעול פעולתו שהיא פעולת הדין אע\"פ שלא יפעול בחוזק כמו בשעת יניקתו מן הגבורה ואין בזה חשש מאחר שאין שינוי במדות. אמנם ביחוד ממש יש מיחוש מפני שמתבטל פעולת הדין מכל וכל. כי כאשר ירצה לפעול בדין הגבורה, הנצח יכבוש הדין ההוא ולא יניחהו לפעול בסוד היחוד. ולכן קשה אמאי שני מדות הכי. כי הוא שינוי המדות וחסימת הדין וזה אין ראוי. וזהו לאו אורח ארעא הנאמר אל דוד. והשיב בעבור דוד עבדך כו' שנה והמשיך כח הרחמים. כי אפי' הרנה שהיא מצד הדין כנודע רצה שיהיה מצד החסד, וזה יתבאר יותר בשער מהות וההנהגה בע\"ה בפ\"ו. וכן הענין בת\"ת מאחר שהוא בא אל בית המלכות כאמרו באתי לגני אחותי כלה א\"כ ראוי להתנהג כרצונה אפי' בשינוי המדות להמשיך כח הרחמים ביותר. וזהו הנאמר חסד בהוד גבורה בנצח ויעקב ברחל, כי הם שלשה עליונות בשלש תחתונות ע\"י יעקב החתן הבא לבית כלתו רחל כדפירשנו. אבל אם היתה הכלה עולה לבית החתן לא היה ראוי לשנות דלאו אורח ארעא לשנות.", + "והנה נשלם פי' המאמר, ויצא לנו טוב טעם ודעת כי תפארת ג\"כ מכריע בין גדולה והוד ובין גבורה ונצח:" + ], + [ + "להיות שבפ' הקודם הכרחנו מתוך המאמר הנז' בו כי תפארת הוא מכריע בין גדולה והוד ובין גבורה ונצח, והענין זר קצת לאזן שומעת. אמרנו להכריח עוד הדרוש הזה ולהסביר הדברים להורות שאינם רחוקים מן השכל ולא זרים כי קרוב לנו הדבר מאד. והענין במה שמפורסם שהתפארת מקבל מגדולה וגבורה ומשפיע בנצח והוד. ואין ספק כי מה שישפיע הת\"ת אל ההוד יוכרח היות בו בשפע ההוא חלק שפע מהגדולה שקבל התפארת ממנו כדפירשנו וכן מה שישפיע התפארת בנצח הוכרח היות בו בשפע ההוא חלק מהגבורה. ואין ספק שלא יהיה ממש השפע המושפע מהתפארת אל הנצח וההוד במזגו כקבלתו מהגדולה והגבורה. אמנם יתמזג על ידי התפארת המזגה בינונית משתוה אל הגדולה ואל ההוד וכן משתוה אל הנצח והגבורה, ואם כן נמצא היות ההכרעה הזאת קצתה דבר תמידי. ולפעמים יקרה היות התפארת מוכרח להיות עיקר קבלתו מדין הגבורה להשפיע אל הנצח לצורך העולם אל הדין לנקמה וכיוצא בעניינים אלו. או לפי שקבל רוב מהגבורה ישפיעהו אל הנצח למתק הדין. וכן לפעמים יקבל התפארת רוב מצד החסד וישפיע אל ההוד למתק ההוד. וההתמזגות הזה וכיוצא בו יתבאר בשער הצנורות בפ\"ב בה\"ו והדברים נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. עוד נוסיף לקח בדבר הזה ונכריח הענין במה שהסכימו כל הגאונים בגווני הספירות שגוון נצח אודם נוטה אל הלבן, וגוון הוד לובן נוטה אל האודם עכ\"ל.", + "והנה נצח פירשו בו שהוא אודם נוטה אל הלובן, פירוש אודם מצד קבלתו מצד הדין הקשה של הגבורה ע\"י התפארת המכריע כדפי', ומפני הדין הזה יהיה אדום. אבל מצד רוב יניקתו מצד החסד כי שם ביתו יהיה נטייתו אל הלובן להלבין האדמימות להחזירו אל הלובן, וזהו נוטה כי כוונתו להיות רובו לובן. וכן הענין בהפך אל ההוד כי ע\"י יניקתו מהחסד ע\"י התפארת המשתווה ומתמצע ביניהם הוא לובן. אבל מפני שעיקר יניקתו מצד הגבורה כי שם עיקר נטייתו ומקומו יוכרח היותו נוטה אל האודם ומכריע הרחמים אל צד הדין.", + "והנה נמצא לפ\"ז התפארת מתמצע בגוונו שהוא מלובן ואודם בין הגדולה וההוד ובין הגבורה והנצח.", + "וענין הגוונים הללו יתבארו בשער הגוונים בה\"ו. ושבח והודאה לגומל לחייבים טובות אשר גמלנו כ\"ט. אל ה' ויאר לנו להכריח הדבר הזה בשלשה עדים נאמנים בדברי הרשב\"י ע\"ה ובסברת הקבלה ובדברי הגאונים. כלל הדברים המקומות הצריכים הכרעה הם ה' נגד ה'. חכמה נגד בינה גדולה נגד גבורה הרי ב' נגד שנים, גדולה נגד הוד גבורה נגד נצח הרי ב' נגד ב'. הם ארבע נגד ארבע. עוד יסוד מכריע בין נצח והוד כאשר יתבאר בשער המכריעים בפ' ד'. הרי שהם ה' כנגד ה'. אמנם המכריעים בין ה' לה' אינם אלא שנים שהן יסוד ותפארת. כיצד יסוד בין נצח והוד ות\"ת בין הגדולה והגבורה ובין הגדולה וההוד ובין הגבורה והנצח ובין החכמה והבינה במציאות נעלם בסוד הדעת כמו שיתבאר בשער הנזכר. ועם ההקדמה הזאת יובן המשנה שאנו בביאורה שאמר ה' נגד ה', כי האמת שהם ה' כנגד ה' וברית יחוד מכוונת באמצע כי המכריעין מתמצעים ומתכוונים בין הקצוות. ומלת לשון הוא הת\"ת ונקרא מלת לשון מפני כי ע\"י הבינה שהיא לשון הוא עולה למעלה להכריע בין החכמה והבינה בסוד הדעת כמו שיתבאר בשער הנז'. וכן על ידה הוא מתמצע בין הגדולה והגבורה כמו שבארנו בפ\"ב בס\"ד. ומלת מעור הוא היסוד המכריע השני.", + "והנה בדבר זה נתיישב הענין יותר ונתתרץ בעצם מה ששאלנו שהם ה' כנגד ה' והמכריע הם אחד עשר. כי אין אנו עתה במנין הספירות אלא במנין ההכרעה כדפי' וא\"צ להאריך.", + "והנה בארנו המשנה הזאת בנוסחא היותר מפורסמת בספרים ובמפרשים. עם היות שהרמב\"ן ע\"ה נראה שהיה לו גרסא אחרת עכ\"ז לא נחוש אלא להסכמת רוב הספרים. וכאשר יביט המעיין בגרסאות ימצא היות גרסא זו יותר מדוקדקת, ועוד שעדיין לא נתאמת היות הפי' ההוא להרמב\"ן כפי הנראה מתוכו:" + ], + [ + "אחרי אשר נסענו מהר ה' הר גבוה ותלול המשנה הקודמת ובה הכרחנו הסכמת המקובלים היות הספירות י' ולא יותר. נלך אל הר המור המשנה השניה אליה ואם היא רביעית לראש הפרק. וז\"ל עשר ספירות בלי מה. עשר ולא תשע. עשר ולא אחד עשר. הבן בחכמה, וחכם בבינה. בחון בהם וחקור מהם ודע וחשוב מהם והעמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו עכ\"ל.", + "הסכמנו שלא לעורר על המשנה הזאת כלל להיות דבריה מעצמם בלתי מסודרים והמקרא אומר דורשני ואין שטחיותה סובל פי' כלל עד שבו נשא ונתן. ונכתוב את אשר ישים אלקים בפינו בענין י' ולא ט' ופירושו. והוא כי כוונתו להזהירנו מן השגיאה שלא נאמר שאין הכתר מכלל הספירות לחשבנו שהוא האין סוף, שאינו כן. כי גבוה מעל גבוה שומר. ולא כמו שחשבו רבים כי א\"ס הוא ממנין הספירות ושהוא הכתר. והדעת הזאת נבטל אותה בשער אם הא\"ס הוא הכתר בה\"ו ורחמנא ליצלן מהאי דעתא. אלא בודאי הם י' בזולת המאציל. שאם לא כן נמצאו הספירות הנאצלות ט'. וזה אינו ראוי, אלא הנאצלים ממש הם עשר ולא תשע. עוד פי' כי בא להזהירנו שלא נטעה להפריד המלכות מן המנין כאשר יש מי שדמה בסברתו קרוב לזה. ורחמנא ליצלן נמי מהאי דעתא. אלא היא עמהם באצילות. ואע\"פ שאינה באחדות שלהם מפני שנטרדה כאשר נבאר בשער מיעוט הירח בס\"ד. וקרוב לפי' זה פירש הרשב\"י ע\"ה בס' ר\"מ (תצא דף רע\"ז ע\"ב) וז\"ל ואית אחרנין מארי ס\"ת מארי מדות דאינון ירתין נשמתין מסטרא דמלכותא קדישא דאיהי כלילא מי' ספירן. דכל מאן דירית לה וזכי לה זכי לעשר ספירן בלא פרודא. עשר ולא תשע, דאי הוה ירתין למלכותא יחידאה הוו תשע בפרודא מנה. ובגין דלית תמן פרודא אמר בעל ספר יצירה עשר ולא תשע. ואי תימא דסליקת לעילא מי'. שמא מפרש יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א הא עשר, יו\"ד דמתייחד בה לא סליק לעילא מעשר, ובג\"ד עשר ולא אחד עשר עכ\"ל.", + "כוונת המאמר הזה שאמר ואית אחרנין. כי למעלה מן הענין אמר יש באנשי מעשה מי שיש לו נשמה שהיא אמה מצד הבריאה, והענין הזה יתבאר בשער הנשמה בה\"ו. ועתה אמר שיש אחרים מארי ס\"ת שהם העוסקים בתורה האלהיית וסתריה. ומפני שהיה באפשר לומר כי מארי ס\"ת יקראו אותן שהם עוסקים בסתרי הלכות דרשות ואגדות והחוקים והדינים והמשפטים כפי פשוטן של דברים לבד. לזה אמר כי אם היות אלו שכרם כפול ומכופל והוא המדה הנבחרת. עם כל זאת אינם זוכים למעלת הנשמה הזאת עד הגיעם לסתרי הספירות שהם סוד האלקות. והם נקראים מארי מדות. ונקראים כן מטעם כי כל העסק של החכמים בקבלה הוא במדות ועניינם. ואמר שאלו יורשים נשמה מצד המלכות בעצמה לא מצד מטטרון עבד. ולא מצד אמה כנז' שם. ואמר שהוא זוכה לנשמה כלולה מעשר. ומפני שהוקשה לו שמא ג\"כ שאר הנשמות יהיו כלולות מי' או שמא הנשמה זאת לא תהיה כלולה מעשרה. ומהיכן לנו כח לחלק בין נשמה לנשמה, ואע\"פ שתהיה זו חשובה מזו. לזה יכריח כי במלכות רצה לומר הנשמה שהיא מסטרא דמלכות היא כלולה מעשר בהכרח. מטעם שהספירות לא יפרדו והם מקושרות ומיוחדות ובאמרנו מלכות יוכרח היות שאר הספירות נטפלות אליה. מה שאין כן בנשמה מסטרא דמטטרון או אמה כי הם מעולם הפרוד. אחר שהם יורדים מן האצילות. ולא חוייב בחיוב הזה כי אם באצילות ולא בהם. ולפיכך לא תהיה כלולה מעשר, אלא נשמה מסטרא דמלכות. ומה שאנו אומרים שהנשמה מסטרא דמטטרון או אמה שאינה כלולה מי', אין הכונה שאין נכללות בה י' כמשמעו. כי זה א\"א להיות פעולה נמשכות מלמעלה שלא תהיה הפעולה ההיא כלולה מכל הי', שא\"כ יראה פרוד. וזהו טעם בעלי מומים כגון נטולי ידים וכדומה שהם חסרים ומראים על רוע פעולתם שפגמו במקום קדוש והפרידו ולכן נשמתם אינה מתפשטת בגוף באברים ההם והיא פגומה וחסרה והכל לפי מקום פגימתם כן מומם. והמום שמתחילת הבריאה מורה על חסרונה בסבת הגלגול כמו שנבאר ענין האברים בשער הנשמה בפ\"ז בה\"ו. ולעולם א\"א בעולם נשמה או פעולה שלא יהיו בה נכללות כל העשר ספירות. ועם היות שנגזר אומר נשמה מסטרא דמטטרון, או מסטרא דאמה, אין הכונה שאינם מלמעלה ח\"ו. כי כל הנשמות נמשכות מלמעלה. והענין כמו שנבאר בשער הנזכר בפ\"ב בה\"ו. ולעולם היא נכללות מעשר ולא יפרדו כדפי'. ומה שבין נשמות מהמלכות לשאר הנשמות. הוא כי שאר הנשמות הם כלולות מעשר לא שיתראה בהם י' ממש אלא הכונה שהם נכללות בה והיא מעצמה כלולה מעשר. אבל הנשמה מסטרא דמלכות היא נאצלת מעשר ספירות שבמלכות בהיות המלכות מתראות בה כל העשר ספירות ומתייחדת עמהם.", + "ועוד יתבאר הענין הזה בשערים הבאים בה\"ו. והענין הזה בספירות עצמם כי יש חילוק גדול בין אמרנו מלכות כלולה מעשר או אם נאמר שהיא ביחוד עם עצמי שאר הספירות כי אין הכל דבר (דבר) אחד. כי לא יהיה שבח הספירה בהיותה כלולה כמו שהיא משובחת בהיותה מתייחדת עם עצמי הספירות שזהו שיתראו בה י' ספירות ממש וזה מבואר. וזה כוון באמרו כלילא מעשר ספירן. וביאר כי אין הכונה באמרו כלילא שכלולה לבד כדרך טבע הספירות אלא דמאן דירית לה וכו' זכי לי\"ס בלא פרודא, פי' זוכה ממש אל ע\"ס במציאותן ע\"י שמתראין ממש בה י' ספירות כדפי'.", + "וענין אמרו דירית לה וזכי לה. פי' כי צריך שני דברים לזכות אל הנשמה החשובה הזאת. ראשונה מצד הכנתו מצד אביו בשעת ההולדה בשעת הזווג כאז\"ל המקדש עצמו בשעת תשמיש כו' ואחר שיתקדש אביו בכך כאשר תעלה כונתו הטובה ההיא יזכה לנשמה קדושה ממקום גבוה ולפי שעור קדושתו כן תתרומם המשכתו וזה מפורסם בזוהר ובתלמוד במקומות רבים רבו מספר. ואמרם זוכה לבנים הגונים, הכונה שימשיך לבניו נשמה ממקום גבוה בענין שיהיו הגונים וזהו נקרא ירושה מאביו ועל זאת כיוון באמרו וירית לה. עוד שנית צריך בעצמו אל מעשים הגונים ורצוים לפני קונו כדי שלא תסתלק ממנו הנשמה ההיא וזה יתבאר יותר בשער הנשמה פ\"ג בה\"ו. ועל השנית הזאת אמר וזכי לה פי' הוא הזוכה במעשיו אל הנשמה הקדושה ההיא. זכי לעשר ספירות בלא פרודא. פי' כמו שבארנו כי כאשר הנשמה מעצם המלכות הנה בהכרח תהיה הנשמה ההיא כלילא מעשר ספירן פי' מעצם עשר ספירות שבה מפני שהיא מתייחדת בי\"ס ואינה נפרדת מהם כלל. וזה שאמר זכי לעשר ספירות בלא פרודא ר\"ל מיוחדות במלכות בלתי נפרדות ממנה. והכריח זה מדברי ס\"י שאמר עשר ולא תשע. ואם היה באפשר לומר שתהיה נפרדת הנשמה, אשר היא חלק ממלכות בהכרח כאומרו ויפח באפיו (בראשית ב ז) כל הנופח מעצמותו הוא נופח וא\"כ דרך החלק יקרה אל הכל כי כמו שהנשמה הנמשכת ממנה היא נפרדת משאר חלקי הספירות כן המלכות נפרדת ח\"ו משאר הספירות. וזה א\"א, שא\"כ יהיו נשארות הספירות תשע, לז\"א עשר ולא תשע שלא ימעטו מעשר לעולם, ולכן צריך שתהיה הנשמה בזולת היותה כלולה מעשר שיהיו נכללות בה עצם הספירות כדרך המלכות ממש כי כל מה שיש בחלק יש בהכל. ואי תימא דסליקת לעילא וכו', פי' הוקשה לו שנאמר שהם עשר בזולת המלכות ולפ\"ז כבר אפשר לומר שהמלכות נפרדת מהשאר ועם כל זאת הם עשרה לזה תירץ שמא מפרש וכו'. פי' שם המפורש הוא שם בן ד' ידו\"ד כמו שנבאר בשער שם בן ד', והשם הזה הוא במדת התפארת והוא זכר המתייחד עם המלכות שהיא הנקבה והוא מתייחד עמה. והשם הזה מורה במלואו שהוא רשות היחיד גבהו עשר ורחבו ד' שהוא ידו\"ד וזהו רחבו. וגבהו עשרה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א הרי י', כי לעולם אינו עולה מעשר. ואם היה שהיו עשר בזולת המלכות הנה בהתיחד השם עם המלכות יהיו י\"א עשר למעלה ואחד המתייחד עם הנקבה. לז\"א בספר יצירה עשר ולא י\"א.", + "והנה נשלם פי' המאמר, וכתבנו אגב אורחין פי' המשנה עשר ולא תשע ולא אחד עשר. עוד נוכל לפרש עשר ולא אחד עשר כיון להזהירנו שלא נביא בחשבון הנאצלים הכסא המכונה אל הבריאה כמו שנבאר בשער אבי\"ע בעה\"ו. וכן כוון להזהירנו שלא נביא בחשבון הנאצלים המלאך שר הפנים מטטרון, כי עם היות ששמו כשם רבו אינו אלא יצירה ולא אצילות כמו שנבאר בשער הנז' בה\"ו. וכל הפירושים האלה בפי' המשנה מאחר שדברה בלשון חיוב ושלילה. עשר הרי חיוב, ולא תשע הרי שלילה. וכן עשר ולא אחד עשר. וכוונתו לחייב זה המנין שהוא עשר ולשלול כל איזה צד טעות המרבה על העשר או הממעיט בהם:" + ], + [ + "עוד בארו לנו פי' אחר במשנה הזאת בספר ר\"מ (תשא דקפ\"ז ע\"ב) וז\"ל פקודא ליתן מחצית השקל בשקל הקודש. אמר ר\"מ מאן מחצית השקל. איהו כגון חצי ההין. ודא ו' ממוצע בין שני ההי\"ן. אבנא למשקל בה דא י', עשרים גרה השקל דא יו\"ד. העשיר לא ירבה דא עמודא דאמצעיתא, לא ירבה על י'. דהכי אתמר בס' יצירה עשר ספירות בלי מה, עשר ולא אחד עשר. והדל לא ימעיט דא צדיק, לא ימעיט מעשר, כד\"א עשר ולא תשע, ומחצית השקל עשר איהו עכ\"ל.", + "ויש לדקדק במאמר הזה. א' אמרו מאן מחצית השקל איהו כגון חצי וכו', פירוש חצי ההין הוא התפארת שהוא ממוצע בין שני ההי\"ן. אמנם במחצית השקל לא שייך לפרש הכי ממוצע בין דלא ידעינן בין מה. שני אמרו אבנא למשקל בה דא י' וכו', הנה לפי המשמעות כי יו\"ד הוא עשרים. ואיך אמר שאין לפחות ואין להוסיף על העשר הרי יו\"ד שמחציתה עשר והנה הוסיפה עשר על עשר שהוא עשרים. ולפי פירושו אין להוסיף על העשר בשום ספירה. דלאו דוקא תפארת או צדיק אלא נקט הני דאינהו עשיר ודל וכ\"ש שאר אחרים. ג' אמרו אבנא למשקל בה דא י', והאיך שוקלין באבן זו אחר שהיא עשרים גרה והמשקל צריך שיהיה בעשר שהיא מחצית השקל לבד. ואם נאמר שכוונתו לומר דרך לשקול באבן זו והוא האבן השלם, אם כן הוא אריכות לשון והיה ראוי שיאמר אבנא למשקל בה דא יו\"ד והיא עשרים גרה למה אמר אבנא למשקל בה דא י' עשרים גרה השקל דא יו\"ד שהוא כפל ואריכות. ד' אמרו ומחצית השקל עשר איהו, שנראה שאין לו קשר.", + "ועוד שהוא הפך למה שפי', כי למעלה אמר פירוש מחצית השקל היינו ממוצע והשתא קאמר מחצית השקל י' איהו דמשמע דמחצית הוא חציו של שקל כמשמעה.", + "והנה להבין המאמר הזה צריכין אנו להקדים כי ענין הספירות הם עשרה מלמעלה למטה ועשרה מלמטה למעלה, כדמיון נצוץ השמש הבא ומכה במראה הלטושה וחוזר האור ומתהפך נגד מקורו כן העניין בספירות כי הם באים מלמעלה למטה עד המלכות ושם מצב האור וחוזר אל מקורו דרך המסעות עד שכמו שהם עשרה מלמעלה למטה כן הם עשרה מלמטה למעלה, והדרוש הזה נאריך בו בשער בפ\"ע בה\"ו.", + "והנה הסוד הזה הוא מתבאר מתוך צורת הא' שהוא י' למעלה י' למטה להראות אל מקור האור מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, והם מים עליונים ומים תחתונים כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בערך מים בה\"ו.", + "והנה הוא\"ו אשר באמצע שני היודי\"ן הוא התפארת המייחד מים העליונים ומים תחתונים, וזהו מחצית השקל שהוא ממוצע בין השקל שהוא המדה השלימה מדת האצילות עשר מלמעלה למטה ועשר ממטה למעלה והוא ממוצע ואמצעי בין שני יודין שהם עשרים גרה השקל, ועתה משמעות חצי ההין ומשמעות חצי השקל הכל דבר אחד. ומתורץ קושיא א'. אבנא למשקל ביה דא י'. פירוש לעולם אבן היא צורת י' שהיא נקראת אבן וכל אבן רמוזה במציאות י' כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בערך אבן בה\"ו.", + "והנה היא אבן לשקול בה מחצית השקל כי מחצית השקל הוא עשר כמו שנבאר. ולכן האבן שבו שוקלים הוא צורת י' והיינו עשר. עשרים גרה השקל דא יו\"ד. פירוש מה שאמר עשרים גרה השקל דא יו\"ד במלואה שהוא מורה על עשרים שהיא שני היודי\"ן י' מלמעלה למטה י' מלמטה למעלה.", + "והנה מחציתה שהוא י' פשוטה היא האבן לשקול. ובהיותה מלאה היא שקל שלם שהוא עשרים גרה י' מלמעלה למטה וי' מלמטה למעלה כדפירשנו. העשיר לא ירבה דא עמודא דאמצעיתא, לא ירבה על עשר וכו'. פי' אצ\"ל שאר הספירות אלא אפילו העשיר שהוא עשיר בשפע ובכללות יותר משאר הספירות עכ\"ז אין לו להרבות כללות על יותר מעשר ספירות מפני שהן י' ולא י\"א. וא\"כ אין לו להרבות כללות על יותר מעשר מפני עשרו אלא עשירותו יהיה בריבוי שפע ואור או היותו כלול מעשר כליליות הרבה ולעולם לא יוסיף על כללות העשר. והדל לא ימעיט דא צדיק לא ימעיט מעשר וכו'. פי' יסוד עם היות שנקרא עני מפני עניותו [בזמן הגלות] כאמרו (ישעיה נז א) הצדיק אבד וכו'. והוא עני ודל. ואמר שעם היות שהוא עני אין עניותו לפחות מעשר ספירות כלל שאין לפחות מהן כענין עשר ולא תשע, אלא עניותו הוא במעוט שפעו או מעוט כליליות מהעשר אבל לא שיפחות מהן אלא שלא יוסיף כלילות הרבה מעשר עשר. אמנם מהעשר הנזכר אין לפחות כדי שלא יהיה פחות מעשר. שא\"א לומר שיהיה מקום משולל [מהעשר] משום אחד מהם אלא לעולם הן עשר. ומחצית השקל עשר איהו. פירוש עתה לפי מה שפירשנו כי העשיר היינו עמודא דאמצעיתא שהוא ממש מחצית השקל באמצעי בין שני יודין שהם שקל עשרים גרה א\"כ מחצית השקל הוא עשר ועשר הוא מחצית השקל. וא\"כ כיון שהכתוב בא ללמדנו שהעשיר שהוא הת\"ת אין ראוי להוסיף על עשר א\"כ היך אמר העשיר לא ירבה ממחצית השקל והוא עצמו מחצית השקל ואיך נתן שיעור אל העשיר שהוא התפארת במחצית השקל שהוא התפארת עצמו, לזה אמר ומחצית השקל עשר איהו. פירוש עם היות שפירשנו למעלה כי התפארת הוא הנקרא מחצית השקל מפני שהוא אמצעי (על) [עם] כל זה אין מקרא יוצא מידי פשוטו שהוא נקרא כן בבחינתו בין השקל וחוצה אותו לשנים וחצי השקל הוא עשר. ועתה אמר העשיר לא ירבה לעולם במציאתו שהוא מחצית השקל דהיינו שהוא חוצה השקל לשנים ועושה אותו כל אחד מעשר עשר. ע\"כ פירוש המאמר. ונמצינו למדין מתוכו פירוש המשנה שעשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר בא ללמדנו על ענין כללות הנכללים שאין להוסיף מעשר כדפי':", + "ועתה נשוב לבאר שאר לשון המשנה שאמר הבן בחכמה וחכם בבינה וכו' ופירשו המפרשים כי הכוונה ליחד החכמה עם הבינה והבינה עם החכמה. עוד פירשו כי הכוונה לפרש ששורש החכמה בבינה ושורש הבינה בחכמה. עוד פירשו כשתמשיך שפע לחכמה תהיה ע\"מ שיבא אל הבינה וכשתמשיך אל הבינה תן לו כח החכמה. ועפ\"י הדברים האלה וכיוצא בהם פירשו המפרשים, ואין פירושם מתישבים. כי למה יזהירנו עתה בעניינים אלה בבינה ובחכמה ולא בשאר ספירות, כי ודאי כמו שאנו חייבים לייחד שלש ראשונות כן חיוב אלינו יחוד השבע אשר למטה מהם.", + "ועוד כי למה הכתר לא נכנס בעניין היחוד הזה לקצת מן הפירושים. עוד אמרו בחון בהם וכו' ופירשו המפרשים כי כשתבחון היטב תדע כי החכמה והבינה הנז' הם שורש הגדולה והגבורה, וחקור מהם פי' כשתחקור תמצא שהגדולה והגבורה הם שורש נצח והוד שהם המתפשטים מהם. ואמר והעמד דבר על בוריו דבר מלכות. בוריו כמו משענתו וכן תרגם אונקלוס (שמות כא יט) והוא יסוד. והשב יוצר על מכונו והשב נגד תשוב\"ה לתת כחה בת\"ת שהוא המכונה בשם יוצר ומכונו של ת\"ת הם נצח והוד. עכ\"ד המפרשים אחר שבחרנו המובחר והסלת שבפירושיהם. ולהיות שאין הענין הזה מתיישב אלינו מפני שאין זה טבע לשון מחבר ועוד כי מה טיבו בהשמיענו עתה העניינים האלה וחדושים האלה כי זהו דרך המתפללים לא המחברים ואין לנו מזה שום למוד וחדוש. לכן נ\"ל לבאר כי חכמה היא הקבלה והלמוד שאדם למד מרבו. כענין מוסרין לו ראשי פרקים. הבינה הוא העיון והתוס' שאדם מעיין ומוסיף מעצמו מתוך כללים וראשי פרקים הנמסרים אליו. ועתה אל זה כוונו באמרו הבן בחכמה ר\"ל עיין היטב במה שלמדת מרבך בחכמת המדות שאין מוסרין בה אלא ראשי פרקים. וצריך האדם שיבין בה דבר מתוך דבר, כענין אמרם ז\"ל (חגיגה י\"ג) אין אומרים דבר זה אלא לחכם ומבין מדעתו.", + "הנה שצריך האדם לדמות דבר אל דבר ולהוציא דבר מתוך דבר כדי שיהיה לו שכל מוליד ולא שכל עקר. ואמר חכם בבינה פירוש כשאתה מוליד ומדמה בשכלך ותבין צריך שתחכמהו ותסברהו בקבלת הרבנים ובקוצר דבריהם שיהיה נכלל הענין במוסף אליך הן רב הן מעט ואל בינתך אל תשען. ובחון בהם ר\"ל בעצם הספירות דהיינו בהם במהותם תהיה הבחינה בדרך רצוא ושוב בלבד ובדרך ענוה ולחוש על כבוד קונך המחכים הפתאים וזהו בהם. אמנם בפעולות הנמשכות מהם יהיה הענין בחקירה עצומה ובידיעה טובה במשא ומתן ובעיון גדול. ולהיות כי החקירה היא בפעולות הנמשכות לנו ממציאות הספירות אמר וחקור מהם רצה לומר בהנמשך מהם ולא בעצמותם דהיינו בהם כמו שאמר למעלה. והעמד דבר על בוריו, פי' העמד הענין על תקפו ורד לעומק הדרוש כדי שיהיה ברור לך בלי ספק. והשב יוצר על מכונו, פי' כל כוונתך עכ\"פ יהיה להיות ממ\"ה הא\"ס ב\"ה משגיח במכונו שהם כסאותיו שהם י' ספירות, והכוונה הכל יהיה לענין יחוד הנאצלים המתייחדים במאציל והמאציל בנאצלים. או ירצה העמד דבר על בוריו כדרך שפירשו המפרשים דהיינו יחוד המלכות ביסוד ושלא להפרידם בהאמין ט' ח\"ו אלא עשר עם המלכות. והשב יוצר על המכון שהספירות מכון וכסא אליו והוא אדון מאציל כמלך על הכסא ואינו במנין הכס\"א, ע\"כ פי' המשנה.", + "והנה נתבאר מתוך הפרקים האלה היות הספירות עשר לא פחות ולא יותר ואין בדבר הזה פקפוק ח\"ו אלא היא אמונה בלב כל המקובלים:" + ], + [ + "אחר שנתעסקנו בפרקים הקודמים בחזקת אמונתינו המוסכמות בפי כל המקובלים כי הספירות הם עשר לא פחות ולא יותר, ראינו בפרק זה להציל המעיין ממקום השבוש והטעות, והיא שאלה נשאלה לרב האי גאון. וז\"ל השואלים ילמדנו רבינו כי מצינו לרז\"ל י\"ג מדות שקבל מרע\"ה. ולאברהם אבינו ע\"ה בספר ייחסוהו רז\"ל על שמו והוא ספר יצירה מונה שם עשר ספירות. ואנחנו צריכים ללמוד מפיו קדוש אם י\"ס הם י\"ג מדות. א\"כ י\"ג מדות מצינו י\"ג ספירות לא מצינו. או י\"ג מדות לבד וי' ספירות לבד. לתורתך אנו צריכים ותשובתך אנו מיחלים עכ\"ל השאלה.", + "והנה הרב באר להם שי\"ג מדות הם ענפי תולדות יוצאות מעשר מעלות נקראו ספירות אלו כנגד אלו עם שלשה גנוזות ראשי ראשים. ואם אינם מציאות לכם מסורת להם לקדמונינו איש מפי איש עד מפי הנביאים ז\"ל והתולדות הן הן הפעולות נקראו מדות, והשרשים שהן אבות נקראו ספירות לא מפני שיש מספר וכו' ולא נעתיק כל טופס תשובתו מפני שאנו עתידין להעתיקו ולבאר ביאור רחב בשער הצחצחות פ\"א בע\"ה. ועתה ראוי שנאמר שאין כוונת הרב באמרו עם שלשה ראשי ראשים וכו' שיהיה תשובתו אליהם שהם שלש עשרה ספירות. שאם זו כוונתו של הרב היה לו לתרץ להם עקר שאלתם שהוא שבספר יצירה שאמרו עשר ולא אחד עשר אינה הלכה. וכיון שראינו שהגאון לא חש ליישב הלשון ולא לדחותו כנראה שהוא מורה שאין הג' הנעלמות ספירות עד שנאמר שהם י\"ג. שאינם אלא כחות נעלמות מציאות דקות ממציאות הספירות כמו שנרחיב הביאור שם בה\"ו. וכמו שאין לנו דוחק ממה שמצינו שהם עשר דאצילות ועשר דבריאה ועשר דיצירה ועשר דעשיה, כן לא יקשה לנו מציאות הנעלמות מפני כי הספירות לעולם אינם אלא עשר. ואם מצינו מציאות נעלמות הם מקורות לנגלות ואם יש נגלות הם צל אל העליונות ולעולם אינם עולים מעשר ולא ירדו מעשר והשלשה הם מקורות כמו שנבאר שם בבאור דברי הגאון בע\"ה. עוד יש מקום לטעות בברייתא של ר' שמעון הצדיק והעתיקה רב חמאי גאון בספר העיון שחיבר וז\"ל ואלו שלש עשרה כחות יש לכל אחד שם ידוע. ושם מעלתם זו למעלה מזו. א' אוי\"ר קדמון, ב' חכמה קדומה, ג' או\"ר מופלא, ד' חשמל, ה' ערפל, ו' כסא הנוגה, ז' אופן הגדולה הנקרא חזחזית מקום מוצא חזיון החוזים, ח' כרו\"ב, ט' גלג\"לי המרכבה, י' אוי\"ר הסובב, י\"א פרגוד זהו כסא הכבוד, י\"ב מקום הנשמות הנקרא חדרי גדולה, י\"ג סוד המערכה העליונה הנקרא היכל הקדש העליון. ואלו הי\"ג כחות הם מתגלים כאחד מכתר עליון הנעלם הנקרא אומן וכו' עכ\"ל לענייננו. והאמת שלכאורה משמע שהוא מונה סדר הספירות וכן הוא שהספירות הם עשר. האחד אויר קדמון והוא הכתר שכך מפורסם שמו ויתבאר בשער ערכי הכינויים, ב' חכמה קדומה והוא ממש חכמה, ג' אור מופלא הוא הבינה, ד' חשמל הוא חסד, ה' ערפל גבורה, ו' כסא הנוגה הוא הת\"ת, ז' חזחזית הוא הנצח והוא א' מנביאי קשוט, ח' כרוב הוא הוד, ט' גלגל המרכבה הוא יסוד, י' אויר הסובב הוא מלכות. מכאן ואילך אינו בספירות אלא מדריגות שהן למטה מהספירות. ויש שפי' שהם ג' מיני אצילות שהם במלכות ולא אצילות ממש. אלא הנראה לנו כי כוונתו שהם ג' מקורות נעלמות במלכות כי באו בה הרמז כמו שנרמזו שלשה עליונות נעלמות בכתר כן באו בה בגלוי ואין כאן מקום הענין הזה אלא בשער הצחצחות ובשער אבי\"ע בעה\"ו. ולענין הג' יתרים הנה בדברי רבי שמעון הצדיק ע\"ה שהם י\"א פרגוד, י\"ב מקום הנשמות הנקרא חדרי גדולה, י\"ג סוד המערכה העליונה הנקרא היכל הקדש העליון. נראה לנו מתוך לשונו כאשר יעויין בטוב העיון שאינו מדבר בענין הספירות אלא כחות הספירות, ובפרט שקרא לי\"א פרגוד שפירוש מקום הפסק והוא פרכת ומסך בין האצילות לשאר הדברים שתחת האצילות וקראה כסא הכבוד שהוא כסא הכולל כסאות הרבה והוא אצלנו ענין המכונה בלשון בריאה כאשר יתבאר בשער אבי\"ע בע\"ה.", + "והנה ידוע שהנשמות חצובות מתחת כסא הכבוד, ועם היות שלפי האמת הם אצולות ממעל לכסא עכ\"ז הם חצובות מתחת לכסא שהחציבה כנוי אל היצירה כמו שנבאר בשער הנז'.", + "והנה היצירה תחת הבריאה נמצאו הנשמות מקום חציבתן תחת כסא הכבוד דהיינו תחת הבריאה, ולכן המדרגה שתחת כסא הכבוד נקרא מקום הנשמות וכן חדרי גדולה שהם ממש חדרי גן עדן. ותחת היצירה הזאת עשייה והוא המכונה בלשונו סוד המערכה העליונה והם מערכת המשרתים בסוד העשייה שהם תחת היצירה. זהו הנראה לנו בענין הברייתא של ר\"ש הצדיק.", + "והנה נתיישב ענין הי\"ג מדות, ובין למר ובין למר לעולם הספירות אינם אלא י'. ואולם בענין השאלה ששאלוהו לגאון אם הי\"ג מדות הם ספירות אם לאו יש לנו ראיה שאינם רמז לספירות כדרך סברת הגאון. והראיה שהם נקראות י\"ג מדות של רחמים, והרי יש בספירות מדות של דין כגון גבורה והוד. לכן הברור לנו בזה שהי\"ג מדות הם י\"ב גבולין שהם י\"ב הויות והם י\"ב. ומקום הסובלן שהוא השם הכולל אותם הם י\"ג. והם בכל אחד משלשה מקומות שהם תל\"י וגלגל ול\"ב והסימן תג\"ל. בזולת שיש עוד י\"ג נעלמות והם בכתר. ימה שראוי להאריך בביאור ענין הדרוש הזה יתבאר בשער פרטי השמות בע\"ה כי שם מקומו בביאור שם בן ע\"ב.", + "והנה רבי נחוניא בן הקנה ע\"ה מכלל הסברא הזאת שמנה י\"ג מדות בכתר כמו שאעתיק לשונו בשער מהות והנהגה בפ\"ג בע\"ה. וכן ג\"כ הרשב\"י ע\"ה באדרא כתב י\"ג מדות של רחמים בזעיר אנפין וי\"ג מדות באריך אנפין. נראה ודאי שסברתם הפך סברת הגאון ז\"ל. ובאור י\"ג מדות אין מקומו הנה כי יתבאר בספר בפני עצמו אם יגזור השם בחיים. והמכוון אצלינו בזה להחזיק אמונת המקובלים כי אין להאמין בתוספות הי\"ס ולא בפחות מהם כי הוא אהל בל יצען בל יסע י' ולא י\"א והמוסיף או הגורע חוטא וגורם רעה לעצמו. ומהאל נשאל יצילנו משגיאות:" + ], + [ + "אחרי שנתאמתנו בענין מספר הספירות, ראוי שנחקור אם הם מוכרחות מצד החקירה אם לאו. ולזה נאמר כי הם מוכרחות מכמה סבות. הראשונה מפני שאנו המאמינים בהשגחה ואפי' בהשגחה פרטית מוכרחים אנו לומר שהוא משגיח מצד הספירות מפני כי האחד הפשוט סבת כל הסבות ועלת כל העלות מסולק מן השנוי ומן המדות. ר\"ל חכם צדיק שומע ושאר התוארים אשר סלקו ממנו החוקרים. וכן גדרי הגוף והגשמות כגון וירד ה' וכן ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וכו' וכן ואראה את ה' יושב על כסא וכו' וכן וכבוד ה' מלא את המשכן וכן ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו וכו' וכן הנאמר בדניאל (ז ט) ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיור וכן כתובים באצבע אלקים, אזני ה' יד ה' עיני ה' כעניינים אלו אשר באו בכתוב המורים על הגבול ועל הגשמות וכן המורים על התוארים. וזה באחד הפשוט בערך בחינתו אל עצמותו ופשיטותו א\"א לומר עליו כן. אם לא נערוך בחינתו אל מדותיו כאשר נבאר בשער עצמות וכלים ובשער הכנויים בעזרת האל.", + "והנה על ידי המדות יהיו השינויים והדין והרחמים לא בבחינתו כאשר יתבאר בשער הנזכר.", + "והנה מפאת בחינה זו כדי שלא נכחיש עקרי אמונתנו באחד הפשוט במציאות פשיטותו שהוא מסולק מן התוארים המחייבים הגוף והנשמות. ואנו מוכרחים להאמין השגחתו שגם הוא מעיקרי הדת ולכן אנו צריכין להאמין בספירות כדי שלא יהיו עיקרי אמונתנו סותרים אלו לאלו כדפי'. וזו הוא סבה או סבות המכריחות אמונת הספירת והם ראיות מוכרחות קצת מפאת התורה על דרך החקירה. אמנם על דרך החקירה בזולת סעד וסמך מהתורה כתבו המפרשים עוד ראיות רבות ומפני שאין דרכנו בחבור זה על דרך החקירה לא העתקנו אותם כלל. עוד נתבארו המדות האלה עשרה, סודם ועניינם בכתוב. ג' ראשונות נתבארו מתוך דברי איוב לחביריו שאמר (כח יב) והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה. בפסוק זה באר לנו סדר ג' ראשונות שהם נקראים אין חכמה בינה. ראשונה אמר החכמה היא נאצלת מהספירה הראשונה הנקרא אי\"ן וזהו והחכמה מאי\"ן תמצא. וא\"י שהוא א' אין י' חכמה, ז\"ה הוא מקום בינה שע\"י נאצלת הבינה. ואמנם מאצילות האי\"ן לא דבר בו כלל כי אפילו הנאצל נקרא אין כ\"ש המאציל.", + "והנה הז' הנמשכות מהם נתבארו בדברי דהמע\"ה בכתוב שנאמר (ד\"ה א' כ\"ט) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה. מלות לך ה' הם כנוי אל ג' ראשונות והבינה נקרא לך שעולה נ' כמנין חמשים שערי בינה. ול\"ך וכ\"ל האותיות זה כאותיות זה. והיסוד כאשר הוא מקבל מבינה מנו\"ן השערים הנזכר נקרא כ\"ל והוא כדמות החותם המתהפך מן ל\"ך אל כ\"ל, והטעם שנרמזו חמשים שערים במלת לך ובמלת כל מפני שהשערים הם נ' בסוד הבינה המתפשטת עד הוד שהם ה' ספירות וכל אחת כלולה מעשר הרי חמשים והם שלשה על שנים גג\"ת הם סגול או סגולתא הם ל'. נצח והוד הם צי\"רי או שב\"א. הרי ך' הרי ל\"ך כסדרן. וכ\"ל בסוד חותם המתהפך, מה שהיה למעלה חזר למטה. ושאר ענייני השערים יתבארו בשער השערים בע\"ה. הגדולה היינו חסד, הגבורה היינו פחד, והת\"ת והנצח וההוד. כ\"י כ\"ל בשמים ובארץ, דא יסוד כת\"א דאחיד בשמיא ובארעא. פי' המייחד הת\"ת הנקרא שמים, וארץ הנקרא מלכות, והוא היסוד. ומלכות לא נתבארה בכתוב היטב אלא אמר לך ה' הממלכה, מפני כי המלכות מקומה למעלה מהנצח וההוד והיסוד ומפני המיעוט ירדה למטה לכן לא רצה להזכירה אלא ע\"י היחוד להורות שמקומה בשמים אלא שהשליך משמים ארץ ואח\"כ אמר לך ה' הממלכה לבאר חייליה וקשוטיה בפני עצמה ועכ\"ז חזר ויחד אותה עד השרש העליון באמרו לך ה' הממלכה לך בינה כדפי'. ידו\"ד ת\"ת. ממלכה מלכות כמשמעה. והיינו מציאותה עם בעלה שני מלכים יונקים מכתר א':" + ], + [ + "אחרי אשר נתעסקנו בפרקים הקודמים בהכרח מציאות הספירות ומספרם, ראוי שנדע אם המכחיש ענין מציאות הספירות יקרא כופר אם לאו. ונאמר כי טעות האדם בענין זה יהיה בא' משני פנים. הפן הא' מי שלא ידע בהם כלל לא מצד שאם יתגלו לו תעלומות חכמה יכחישם ח\"ו אלא מצד שלא הורגל בהם ולא נתגלו לו שערי אורה. האיש הזה ודאי ראוי שלא יקרא כופר ולא מכחיש. וראיה לזה שהרי אפי' בענין סלוק הגשמיות מהפשוט אמיתי ית' אמר הרמב\"ם בס' המדע בהל' תשובה פ\"ג כי המאמין שהא' הפשוט הוא גוף ובעל תמונה הוא מין, וכלל אותו בכלל המינין. והשיג עליו הראב\"ד ע\"ה וז\"ל א\"א ולמה קרא לזה מין, וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה, לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי אגדות המשבשות את הדעות ע\"כ. הרי שהראב\"ד ע\"ה תפס עליו על שאמר כי האומר שהאלוה גוף הוא מין. ואין ראוי לחשוב שיהיה סברת הראב\"ד ע\"ה שלא יהיה מין, כי ודאי המגשים את האלוה הוא מין. אמנם מחלוקתם תלויה בזה שהרמב\"ם לפי הנראה מלשונו ס\"ל שהאומר שאלוה הוא בעל גשם הוא מין ואע\"פ שיהיה הטעות הזה מטעם כי לא הורגל באלהיית ורדף אחר פשוטי המקראות והמדרשים ולא ירד לעמקם להבין עניינם כצורתם. ולזה השיגו הראב\"ד ז\"ל והכחישו ואמר שאיש כזה שבכל ענייניו עובד את האל והולך בדרכי התורה בתמימות ומפני קוצר ידיעתו האמין בגשמות לא יקרא מין, עם שהוא בודאי טועה. מאחר שאין כוונתו להרע ח\"ו. אבל המכיר את בוראו שנגלו לו שערי ההקדמות בסילוק הגשמות ואינו מודה באמת ומעיז פניו ואומר שהאלוה הוא גשם, זה ודאי יקרא מין ואפילו לסברת הראב\"ד ז\"ל. וכן נאמר בענין הספירות כי ודאי מי שלא ידע בהם והאמין בא' הפשוט בלתי ידיעת הספירות אין ראוי שיקרא כופר ח\"ו ולא מקצץ בנטיעות ח\"ו שא\"כ היה מן הראוי שבהיות האדם יודע להבין בחנוך המצות יחנכוהו בענין האמונה בספירות וידיעתן מה שלא מצינו כן. אבל אדרבא אמרו כי מן הראוי הוא להסתירם ואין מוסרים דברים אלו אלא לצנועים וכו'. מה שאין כן בענין מציאת האל והאחדות וענין תורה מן השמים ונבואת משה ורוב עקרי הדת כי בהיות הנער יודע קרוא אבי ואמי יחנכוהו בהם ויגלו לו פשטם של דברים כאמרם ז\"ל במס' סוכ' (דף מ\"ב) יודע לדבר אביו מלמדו תורה וק\"ש ושאלו בגמרא תורה מאי היא ואמרו תורה צוה לנו משה כו' וק\"ש שמע ישראל כו'.", + "והנה שבחרו בב' הפסוקים האלה להיות כי בהם כלולים רוב פנות עיקרי התורה. בפסוק שמע ישראל כלול מציאות האל והיינו ה'. עוד בהיותו משגיח ואפי' השגחה פרטית וזהו פי' אלקינו. כי עם היות מציאותו מחויב מצד כל העולם כלו והוא היה הוה ויהיה ומהוה כל הויות שזהו פי' שם בן ד' בכתיבתו. ועם היותו רבון כל העולמים עליונים ותחתונים שזהו פי' קריאתו באדנות. ומזה יוכרח היות השגחתו כוללת בכל העולם. עכ\"ז אלקינו פי' משגיח בפרטיות בנו. ה' אחד מכריח האחדות. וכבר בארו בגמרא (ברכות י\"ג) שצריך האדם לכוין במלת אחד שהוא מלך מעלה ומטה ובד' רוחות. ובזה הוכרח שאינו גשם שהגשמי לא ימצא במקומות מתחלפים בזמן אחד. עוד פי' אחד פי' לא כאחד המנוי וכו' כאשר נבאר בשער עצמות וכלים בשער ד' בפ\"ה בעה\"ו. ובפסוק תורה צוה לנו משה כלול עיקר תורה מן השמים ונבואה ונבואת משה וזהו תורה צוה לנו משה כמפורסם. שכר ועונש באמרו מורשה קהלת יעקב כי ה' חפץ למען צדקו את ישראל והנחילם תורתו. וזה כוונו באמרם שני פסוקים האלה מטעם כי כאשר יגדל הנער יתחיל לשוטט במחשבתו במלות האלו וישאל לאביו וזקנו טעמם ועניינם. והם יגידוהו ויכניסוהו בענייני פנות התורה מעט מעט לפי שכלו כאשר יוכל שאת. זהו הנמצא במציאות העקרים. משא\"כ בספירות העליונות אדרבא יעלימו סודם מעין כל ולא יגלום אלא לצנועים יחידים בדור, והרי מכאן ראיה שמי שלא יבחין בענין הספירות לא יקרא מפני זה כופר ולא מקצץ בנטיעות ח\"ו. אמנם יצדק אמרנו עליו שלא זכה לראות מאורות מימיו ולא טעם במתק התורה וצוף אמריה הנעימים והנה מת באין חכמה ולא ראה טובה. הפן השני הם אותם אשר נגלו אליהם ענין הספירות ומציאותם, ויכחישום מפני רוע תכונתם כי הורגלו בחכמות חצוניות ובילדי נכרים יספיקו. ואלו אם לא יקראו כופרים או מינים מפאת כי הם מאמינים בכל ענייני האלהות, עכ\"ז יקראו כופרים מפני שהם מכחישים פי' תורה שבע\"פ. והאחד מג' כופרים הוא המכחיש פי' מפירושי תורה שבע\"פ כמו שכתב הרמב\"ם בפ' הנזכר, והוא ג\"כ מכחיש דברי רז\"ל. ומלבד אשר אלה לו עוד יוסיף על חטאתו פשע כי מהכחשת הספירות ימשך על הכפירה כי נכריחנו בהקדמות ופנות התורות כי מאחר שהאחד הפשוט לא ישיגהו שנוי איך ישגיח בעניינים חולפים. וכן אחר שהוא אחד איך ישגיח על סוגי המינים כי יחייב הרבוי כנודע. ולזה יוכרח להאמין בספירות ואם לאו יכפור ח\"ו. כאשר טעו רבים בסלוק ההשגחה הפרטית ובעניינים האלה שאין ראוי להעלותם בכתב.", + "והנה על כרחו נכריחהו בהאמנת הספירות או יקרא כופר. ועל זה הדרך יוכרח שהאומר שאין לו עסק בקבלה ואינו רוצה לכוין בתפלתו אלא לבעל האורות כאשר חשבו רבים ודאי שיקרא טועה שאם יבא אדם לדבר באחד הפשוט בערך בחינתו אל מציאותו בזולת מציאותו ובחינתו בערך הספירות נמצא מסלק פעולותיו מכל וכל. כי הא\"ס בערך בחינת עצמותו הוא פשוט ואינו בעל שנויים שישתנה מדין אל רחמים ושיתפעל ברצון וישתנה מרצון אל רצון על ידי התפלה אם לא בערך בחינתו אל ספירותיו שהם הם השגחותיו ועל ידם יהיה שנוי הדין והרחמים. ואל ידחוק המעיין ליכנס מתוך דברינו אלה לפנים מהמחיצה להבין ענין השינויים וההשגחה כי ישיגהו היזק ולא תועלת אמנם נבאר הענין בארוכה בשער עצמות וכלים בע\"ה. סוף דבר האדם מוכרח להאמין בספירות כדי שיצדק בעקרי האמונה ובפנותיה שא\"א להעמיד פנות התורה אלא בהם ר\"ל על ידם שעל ידם יפעול המאציל השנויים ולא ישיגהו מזה שנוי כלל ח\"ו כמבואר בארוכה בשער הנחמד ההוא. ומהאל נשאל המחילה:" + ], + [ + "אחר שנתעסקנו בענין הספירות והכרח מציאותם וענין המסור להם בין החכמים, צריכין אנו לדעת מהותם ושמותם הכולל המוסכם בין המפרשים ובפרט בדברי הרשב\"י ע\"ה. והוא זה. הא' כתר, והב' חכמה, והג' בינה, והד' גדולה או חסד, והה' פחד או גבורה, והו' תפארת, והז' נצח, והח' הוד, והט' יסוד, והי' מלכות. והספירות אלו הם י' שמות שאינם נמחקים והשמות והספירות הכל דבר אחד כי רוחניות השמות הם ממש הספירות. הכתר הוא אהי\"ה, ולא נמצא בכתוב כ\"א ג\"פ בפסוק אחד (שמות ג יד) ויאמר אלהים אל משה אהי\"ה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהי\"ה שלחני אליכם, ואולם הטעם למה לא בא בתורה ועוד ספקות אחרות שבדרוש הזה יתבאר בשער השמות בעה\"ו. ושם חכמה הוא י\"ה, ויש מהם הרבה כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים. כתוב בתורה עזי וזמרת יה וכן כי יד על כס יה. שנוי בנביאים אראה יה יה בארץ החיים שבמכתב לחזקיהו. משולש בכתובים מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וכמוהם רבים. ושם הבינה הוא שם בן ד' בנקודת אלקים, כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים. כתיב בתורה אדנ\"י ידו\"ד במה אדע כי אירשנה וכמוהו רבים. שנוי בנביאים ידו\"ד אדני חילי וישם רגלי וגו' וכמוהו רבים. משולש בכתובים אבא בגבורות אדני ידו\"ד אזכיר צדקתך לבדך וכמוהו רבים. ושם החסד הוא שם א\"ל, ויש מהם הרבה בתורה בנביאים ובכתובים. בתורה ויקרא לו אל אלקי ישראל וכמוהו רבים. בנביאים אל אלקים ידו\"ד הוא יודע וכו' וכמוהו רבים. בכתובים האל תמים דרכו וכמוהו רבים. ושם הגבורה אלקים כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים. כתוב בתורה והאלקים נסה את אברהם וכמוהו רבים. שנוי בנביאים ותהי חרדת אלקים וכמוהו רבים. משולש בכתובים קומה אלקים שפטה ארץ וכמוהו רבים. ושם הת\"ת ידו\"ד כ\"ב ש\"ב מ\"ב. כתוב בתורה ויאמר ידו\"ד, וידבר ידו\"ד וזולתם רבים. שנוי בנביאים כה אמר ידוד וזולתם רבים. משולש בכתובים ה' אמר אלי בני אתה וכמוהו רבים. ושם הנצח לא תמצא לבדו כי אם משותף בשם ההוד מטעם כי לשניהם שם אחד והוא צבאות. וזה לא נמצא בתורה כלל. ובנביאים הרבה כה אמר ה' צבאות וזולתם רבים. ובשם היסוד פירשו בו כל המפרשים האחרונים שמו המיוחד אל חי. וקשה שאין אל חי משמות שאינם נמחקים כי מלת חי אינו קדוש לפי הנראה במסכת שבועות (דף לה.) שלא מנו שם אלא אל. ושם אל שהוא הקדוש הוא מושאל אליו מהחסד בדרך הכנויים ומנאם. ומכלל הסברא הזאת רבי אבא בספר הזוהר פ' ויקרא (דף י\"א.) וז\"ל שתיתאה ושביעאה צבאות אקרון. תמינאה אל חי כד\"א כי שם צוה ה' את הברכה חיים וגו', ודא צדיק דכל חיים נפקין מניה עכ\"ל.", + "ומה שמנה נצח והוד ששי ושביעי עם היות שהם שביעי ושמיני כנודע, מפני שרבי אבא התחיל למנות השמות משם י\"ה מחכמה כמבואר שם. ופירש כי צדיק נקרא אל חי מטעם כי מוצא החיים הוא ממנו ואמר דכל חיים נפקין מיניה, מפני שעקר החיים הם למעלה בחכמה ובינה כדכתיב (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה וכמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בעה\"ו, לז\"א כי הטעם שהיסוד נקרא בשם אל חי עם היות שעיקר החיים הם למעלה מפני כי הוא מקורם בערך יציאתם לחוץ, ומפני כן נקט לישנא דנפקין דהיינו בערך יציאה.", + "הנה שרבי אבא פי' ששם היסוד אל חי. ור' אלעזר (שם ע\"ב) חלק עליו ואמר כי שמו הוא שדי וז\"ל תשיעאה שד\"י, דאמר לעלמא די, דהא די ספוקא הוא וספוקא לא אתי לעלמא אלא מן צדיק דאיהו יסוד עולם דאמר לעולם די עכ\"ל.", + "ומפני שהוקשה לו לרבי אלעזר שהשם שדי פי' שאמר לעולם די, דהיינו שהגבילו שהיו מצריו נמתחים והולכים עד שאמר לו די. וזה לא יוצדק ביסוד כי בריאת העולם היתה על ידי האדריכל שהיא המלכות וא\"כ היא ודאי שאמרה לעולם די. לז\"א שד\"י פי' ספוק ומזון והמזון הוא מצד היסוד והוא המספיק מזון לעולם והיינו וספוקא לא אתי לעלמא אלא מן צדיק דאיהו יסוד עולם. וכוון לומר מן צי\"ע כי הוא יסוד ומעמיד העולם וזהו שכפל לשונו ואמר צדיק דאיהו יסוד עולם דאמר לעולם די. ועכ\"ז לא נכחיש היות שם אל חי ביסוד כמו שבאר רבי אבא, אבל לא שיהיה שם קדוש כדרך שאר שמות שאינם נמחקים אלא כנוי כשאר הכינויים ובא בכתוב (תהלים פד ג) לבי ובשרי ירננו אל אל חי. ושם שדי כתוב בתורה ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך, ש\"ב כקול שדי בלכתם, מ\"ב והיה שדי בצריך. ושם המלכות אדני כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים. כתוב בתורה ועתה יגדל נא כח אדני וכמוהו רבים, שנוי בנביאים דבר שלח אדני ביעקב וכמהו רבים, משולש בכתובים אדני שפתי תפתח וכמהו רבים. ובא במסורה כי יש מהם במקרא קל\"ד, והטעם תמצאהו בפי' התורה להחזקוני בתחלתו אמר כי מספר זה הוא כנגד אותיות של ראשי וסופי תיבות של מזרח מערב דרום לומר שג' רוחות אלו סגורים בשמו של הקדוש ברוך הוא וכן קלד לשון סגירה כמו אקלידי אבל צפון אינו בכלל שהוא פתוח ליפרע מן הרשעים ולעתיד לבא יסגירנו הקב\"ה ג\"כ וכו' ע\"ש ותמצא טעמים נמשכים לזה הדרוש. ועשר שמות אלו הנזכר הם היכלות לרוחניות הספירות והרוחניות ההוא לבוש אל רוחניותם הפנימי הנרמז בשם בן ד' שבכל ספירה וספירה. והענין הזה וזולתו בבאור השמות האלה וענייני הספירות יתבאר בשערים הבאים בעה\"ו וכל אחד ואחד במקומו הראוי לו.", + "והנה נכלל השער הזה והודאה לאל אשר עזרנו הוא יעזרנו נס\"ו אמן:" + ] + ], + [ + [ + "השער השני הוא שער טעם האצילות:", + "בטעם למה עשר ולא יותר. ואחר שנתעסקנו בשער הקודם בהכרח ענין האצילות ושהוא מוסכם בין המקובלים שהם עשר לא פחות ולא יותר וסדרנו עניינם ושמותם, ראינו בשער זה לתת טעם היותם עשר ואל ענין האצילות כלו בכלל בעה\"ו:", + "פרק ראשון:", + "בהיותנו משתעשעים בגן עדני ספרי החכמים בחכמה הזאת מצאנו החכם רבי יהודא חייטי בספרו מנחת יהודא ד\"ט ע\"ב כתב בטעם העשר טעם א' משמו של רבי עזריאל ותשובתו בצדו. וז\"ל דע כי כל נקודה באה בג' קוטרים אורך ורוחב ועומק וכשתכם זה בזה בדרך מספר מרובע הג' עושים ט' ועם המקום הסובלם הם עשר עכ\"ל הר\"ר עזריאל ז\"ל. והשיג עליו רבי יהודא וז\"ל ולא ייטב בעיני הטעם הזה משתי סבות. הא' כי ההקדמה אינה אמיתיית מפני שהקוטרים הנזכר הם בעלי הכמות והנקודה אין לה כמות כי היא סוף הקו.ועוד הייטב בעיני ה' שהקוטרים הנזכר אשר בהם יגדר הגשם יוחסו אל האצילות, והלא באלקות הגשם חלף הלך לו עכ\"ל.", + "ומפני שדבריו סתומים בקצת בפרט בקושיא הראשונה באמרו הנקודה אין לה כמות וכו' ראינו לבאר כונתו. והענין הוא כי כל גשמי יש לו אורך ורוחב ועומק ואין לך דבר גשמי בעולם שלא יהיו לו ג' אלו כי הם גדרי הגוף. ואילו יצוייר ב' גדרי הגוף לבדם שהם האורך והרוחב בלא עומק יקרא שטח שפי' כמו גוון השטוח על פני הנייר אשר יוצדק בו האורך והרוחב ולא יצדק בו העומק ולכן נקרא שטח. וכאשר נצייר גדר הגוף א' לבד שהוא האורך ולא הרוחב יקרא קו פי' קו האורך משולל מהרוחב וכ\"ש מהעומק. וכאשר נצייר שלילת שלשת גדרי הגוף תקרא הענין ההוא נקודה. והענין שאין לה לא אורך לא רוחב ולא עומק. ולא מפני שיכולה להיות במציאות אלא נקרא נקודה צוריית ר\"ל ציור שלילת גדרי הגוף ולא שתהיה במציאות. ועם ההקדמה הזאת תובן כוונת ר' יהודא שהשיג על ר' עזריאל שדבריו סותרים שאמר נקודה באה בג' קטרים, וזה א\"א שלנקודה אין לה אורך ולא רוחב ולא עומק אלא שהיא סוף הקו פי' כמו שבארנו כי היא סוף הקו שהוא ג\"כ שלילת האורך ונמצא כי הנקודה בלא קטרים כלל. ואומרו שהוא סוף הקו אינו מוסכם בין בעלי התכונה. כי י\"א ששתי נקודות או יותר קבוצם יעשה קו. וי\"א כי אפי' יקובצו כל הנקודות שבעולם לא יעשה הקו אחר שהנקודה אין לה אורך כלל א\"א שיתהוה על ידה האורך. ואין זה מעקר העסק שלנו.", + "והנה ר\"י לשתי השגותיו על דעת ר\"ע תירץ בדרך מספר לזכות ר' עזריאל ולפי שאין הדבר נאה ומתקבל לא נעתיק אותו הנה. ונראה לנו להפך בזכות ר' עזריאל ונאמר כי אמת שהאצילות אינו גוף ולא גשמות. עכ\"ז ממנו נמשך הגוף והגשמות וכמו שבעלי הקבלה האמינו היות ד' יסודות שהם מים אש אויר עפר רמוזים בספירות. שהם גדולה יסוד המים, וגבורה יסוד האש, והת\"ת יסוד האויר, והמלכות יסוד העפר. ולא מפני שהם ממש יסודות ח\"ו. אבל הם שורש היסודות, והיסודות נבראים משרשם. כן הענין בגדרי הגוף כי אין הענין שיהיה ממש גוף למעלה ולא שיצדק בספירות גדרי הגוף אלא אחר שהגוף נברא מהם והם שרש אליו נמצאו בשרשים על דרך הכינוי מציאות גדרי הגוף. ולכן יוצדק למעלה אמרנו אורך ורוחב ועומק. והכונה הכח שבו נעשה האורך, והכח שבו נעשה הרוחב, והכח שבו נעשה העומק. וכן כל אחד מג' כחות הללו עושים ג' פעולות אחרות נמצא מציאותם ט'. והממציא מציאות הגוף קודם בואו אל גדריו הוא כח עשירי. הרי שמוכרחים למעלה עשר כחות שהם עשר ספירות. ולא שתהיה סברת הרב רבי עזריאל שיהיו למעלה גדרי הגוף חלילה. עוד נראה כי מתחלה הקושיא אינה כלל כי היטיב רבי עזריאל עם אשר המשיל האצילות לגדרי הגוף שכבר נתן רשות לדבר זה.", + "והנה בס\"י דרך דרך זו באומרו עומק רום ועומק תחת ורום ותחת ומזרח ומערב ודרום וצפון הם גדרי הגוף, ועכ\"ז לא מנע עצמו בס\"י לדמותו באלקות להיות שהם משל ודמיון בדרוש. ואל קושיא הב' שהנקודה אין לה כמות, זו אינה השגה. שהרי אין נקודה שלא תהיה בעלת הגדרים ודאי ואם אמרנו לעיל שהנקודה אין לה כמות היא דוקא נקודה צוריית שאינה במציאות והנקודה שהוא במציאות היא בעלת קטרים וא\"כ אינה השגה.", + "ועוד כי להיות שאין האצילות גוף וגשמות כנה אותו בלשון נקודה שאינה גוף להיות שהאצילות שרש הגוף וגדריו.", + "ועוד כנה האצילות בלשון נקודה לומר כי כמו שהנקודה מתייחדת בחלקיה ואינה מקבלת חלקים כלל כן האצילות אינו מקבל החלקים ואף אם נאמר בה חלקים הכל משל ודמיון. ע\"כ הגיע מה שנראה לנו להפך בזכות הרב רבי עזריאל. ועתה נכתוב מה שכתב ר' יהודא בטעם האצילות וז\"ל מאחר שהאצילות בא בנקודה יש להודות על כרחינו שיש בנקודה הזאת ראש תוך סוף. יש לנו להודות בסוף מאחר שאנו רואים כי אם היו נבראים מצד הכח שאין לו סוף היו הולכים לבלתי סוף והיו לעולם קיימים ולא היתה זאת הכונה, ומאחר שיש לה סוף אם כן יש לה ראש כי אין סוף בלי ראש ואין ראש בלי סוף. והשמר לך מלחשוב באמרי ראש תוך סוף היות הכונה ראש תוך סוף כמות חלילה, אלא בענין הכח כי יש הבדל בין העלה והעלול. ומפני שכל הג' קצוות הנזכרים בנקודה כלול מן הג' כי בראש יש סוף תוך וכן בתוך וכן בסוף נמצא שעולים תשע כשנכה ג' על ג' בדרך מספר המרובע והמקום הסובל וכו' עכ\"ל.", + "הן אלה קצת דבריו בקצור והביא מאמרים הרבה מהזהר לראיה. ולפי שאין המאמרים ראיה כלל אל דבריו לא ראינו להעתיקם. ומה שראוי להקשות אם לדבריו אם לדברי ר' עזריאל ע\"ה הוא כיון שטעם העשר הוא הנקודה אשר הוא בעלת שלש וכל אחד כלול מג' א\"כ אף אנו נאמר כי כל חלק מהג' אשר בכל א' מהשלשה חלקים שיהיה כלול מהג' ויעלו לאין תכלית משלש אל שלש. ואם אינו נרצה לכללם בענין הזה א\"כ הכללות הראשון שאנו עושין מג' ט' מהיכא תיתי לן. וזה ודאי דוחק גדול. עד שמתוך זה יש שרצו להרכיב ב' סברות יחד ואמר שכל נקודה יש לה עמק וארך ורחב וכל א' מג' אלה יש להם סת\"ר הרי ט' והמקום הסובל הרי י'. ובידי להשיג על בעלי שלש סברות אלה כי איני רואה מקום לדברים אלה, שנמצאו היות הגופים והגבול הכרח למציאות האצילות. וזה דבר בלתי מתקבל שנאמר כי מפני שאלו הם גדרים מוכרחים הוכרחו הספירות היות מדתן כך שהרי הספירות פעלו והולידו העולם והנבראים כלם. והרי אם היו הספירות י\"ו אפשר שיהיה במציאות הגדרים י\"ו דברים ד' על ד'. ומי ראה להכריח המצאת צורת האב מפני מציאות צורת הבן, וכי התאמר הוכרח שראובן יהיו לו ידים כדי שיהיו לבנו ידים או ג\"כ לראובן ג' ידים כדי שיהיו לבנו ג' ידים ואיך נכריח צורת הסבה מפני צורת המסובב. כי לפי האמת הסבה הוא העקר והמסובב טפל אליה, והיאך יהיה המסובב הכרח אל צורת מציאות סבתו אתמהה.", + "ועוד לדברי רבי יהודא שאמר שהנקודה יש בה סת\"ר וכל אחד משלשתן שיהיה בהן סת\"ר. ג\"ז אינו עולה יפה שהרי תוך אי אפשר שיהיה בו סוף וראש שאם יהיה בו סוף וראש לא יהיה תוך ומה שהוא תוך לא יוצדק בו סוף וראש כי ראשו הוא הראש הראשון וסופו הוא הסוף האחרון כי סוף וראש אינו סוף וראש כמותי אלא אפיסת הכח או תחלתו. ואיך אפשר לומר שיש כח שיהיה אפיסת כחו או תחלתו אם לא אפיסתו האחרונה או תחלתו הראשונה דהיינו ראשו וסופו בעצמו.", + "ועוד אחר שאין הכונה בראש וסוף אלא בענין אפיסת הכח או תחלתו כמו שנתבאר א\"כ אחר שהסוף הוא אפיסת הכח איך באפיסה ההיא נוכל לומר ראש ותוך שהרי אינו אלא אפס כי אפס הכח ואין באפס התחלה ותוך, עם שאפשר לישב קצת מזה בדוחק. וע\"ד מה שהקשה הוא לר' עזריאל כי קטרי הגשמי איך יוחסו אל האצילות כי באלקות וכו'. ולדידיה נמי מי ניחא איך אפיסת כח ותחלת כח יפול באצילות כי האלקות לא יוצדק בו חסרון כח ח\"ו כי הוא שלם תכלית השלמות. ועל כרחנו נשיב לזה אחד משני דברים. הא' כי הוכרח מטעם כי יש הבדל בין האין סוף והנאצלים כהבדל שבין עלה לעלול ולכן יוצדק בו קצת אפיסת הכח לפי שבהכרח אינו כדמיון המאציל ממש מטעם שירד מאתו והוא נאצל ממנו, ואין הענין הזה חסרון במאציל ח\"ו ולא בנאצל אלא מפני שהוא נאצל ועלול הוכרח לרדת מדריגה מן העילה וזה מפני מעלת המאציל על הנאצל ומטעם זה יוצדק בו אפיסת כח מצד מה. או שנאמר כי הוכרח להיות גבול בפעולתם למלאת כוונת המאציל שהיתה שהנבראים יהיו בעלי תכלית ובעלי האפיסה. א\"כ גם לדברי הרב ר\"ע נאמר כי הוכרח הגבול באצילות מטעמים האלה. ראשונה כי העילה הראשונה הוא תכלית שלילת האפיסה מן הציור ומן הכמות מכל וכל אמנם הנאצלים ממנו הוכרח כי כפי רדתם מאת פניו יוגבלו קצת בגבול ציורי ולא גבול ממש, אמנם בערך המאציל שהוא עלתם אשר אנו חייבים לשלול ממנו הגבול והאפיסה ושאר העניינים הדומים לאלו הוכרח שיהיה לנאצלים הבדל ממנו כהבדל העלול מן העילה.", + "ועוד שנית לשיהיו הנבראים הנמשכים מהנאצלים בעלי גבול, וזהו כחו יתברך כי כמו שנברא העולם יש מאין כך האין סוף ממ\"ה האציל נאצלים שמהם ימשכו פעולות בעלי תכלית כדי שיהיו הנבראים בעלי גבול. וצריך המעיין בזה להבין דעתו ולכוננו ולסעדו ולישרו אל האמת. ואל יחשוב היות כוונתנו בזה להגביל לא במאציל ולא בנאצלים חלילה וחס. אבל הכונה בזה הוא שאחר שנשלול הגשם והגבול והכמות ואפיסת הכח והתכלית והסוף מהאצילות הטהור והקדוש תכלית השלילה וההרחק, חוייבנו בהכרח גמור להעלות עוד במדריגה יותר עליונה ויותר נבחרת באין סוף המאציל ממ\"ה. ולכן קראוהו אין סוף מהטעם הנזכר. ומעוט הדבור בענין הזה יפה ונאות ועל כזה ועל כיוצא בו נאמר (משלי כז כו) כבשים ללבושיך. ועכ\"ז ראינו להכריח הענין בדברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ע' דף ק\"ל.) וז\"ל כתר עלאה אע\"ג דאיהו אור קדמון אור צח אור מצוחצח, אוכמא איהו קדם עלת העלות עכ\"ל.", + "הכוונה אע\"ג שהוא אור צח וכו' תכלית הטוהר והוא באין גבול ואנו חייבים לשלול ממנו העביות והגבול, עכ\"ז חוייבנו להאמין כי יש לו עביות וגבול ואפיסת האור והכח בערך המאציל שהוא עילתו. ולזה כנה בלשון זה אל האין סוף בלשון עלת העלות והכונה לחייב הענין בהכרח גמור כי הוא עלת העלות כולם ולכן הוא מוכרח היות לו מעלה על כלם. ואם נשלל האצילות מכל חסרון שבעולם ונעלהו במדרגה היותר שלמה שאפשר בעולם, ימשך מזה הכחשת מציאות סבה ראשונה כיון שהכתר במעלה שאין מעלה למעלה ממנה א\"כ מה המעלה שיתעלה עליו המאציל. לכן חוייבנו לתת מקום שבו נעלה המאציל על כל הנאצלים עם שנעלה הנאצלים בכל האפשר. והדבר הזה צריך האדם להתבונן ואל יתבהל להשיב מהר:" + ], + [ + "עוד כתב רבי יהודא טעם אחר וכתב שהוא יותר מספיק מטעם ר' עזריאל שהעתקנו בפרק הקודם וז\"ל המספר הכולל הוא עשר אין עוד מלבדו. וזהו כי כל מה שלמעלה מהעשר חוזר אל האחדים בין מצד האחדים כמו י\"א י\"ב י\"ג בין מצד העשירות כמו כ' ל' מ' הם הכפל ממערכת העשיריות. ואחר שהאצילות נכנס במספר, ראוי שיתפוס במספר היותר כולל שבמספרים. עכ\"ל.", + "ומ\"ש שאחר שהאצילות נכנס במספר. פי' הוכרח היותם בעלי מספר לשיהיו הנבראים בעלי מספר וגבול כמו שפירשנו למעלה. ומה שיש להקשות הוא כי מי גורם שיהיה המספר הכולל עשרה ולא עשרים ולא מאה, ולא מכ' ולמעלה חזרת המעלות. נשיב כי היה סבה לזה הספירות היותם עשר שאם היו הספירות עשרים יעלה המספר ג\"כ כ'. וזה ודאי אמת, וזה טעם יותר מספיק ויותר מתקבל שיהיו הספירות עקר והמספר טפל ולא להפך שיהיה המספר עשר בלי טעם וזה יהיה סבת האצילות במספרו.", + "ועוד שהספירות הם סבה קודמת לכל הנבראים והם עילות אל כל אשר מהם ולמטה וא\"כ איך יהיה מספר המאוחר סבה אל הספירות הקודמות, וזה ודאי דוחק גדול. ועם היות שאנו דוחים תשובות אלה אל טעם האצילות לא נכחיש היות אמת, כי המספר והאצילות יש להם יחס וענין גדול כי ענין המספר הוא עשר ויעלה מעשר לעשר לאין תכלית ולעולם לא יעלה מעשר כן הענין בספירות.", + "ועוד כי המספר הם עשר ומעשר יעלו למאה וממאה יעלו לאלף והיינו אלף שהוא אחד בסוד חזרת הענין אל היחוד הגמור כענין הספירות שבכולם כי עשר פעמים עשר הם מאה. עוד נכללם פעם אחרת הם אלף דהיינו אל\"ף בסוד פל\"א שהוא חזרת הדברים אל מקורם בסוד היחוד. וכן עוד כמה עקרים גדולים התלוים במספר שהם עקרי תורה כמ\"ש בשער הצירוף בע\"ה. ולא נחשוב היות דבר בעולם דומה יותר לאצילות כענין המספר. וכן ג\"כ לא נכחיש היות אמת שהאצילות הוא שלש של שלש שלש וכח הכולל, דהיינו ג' שהם חסד ודין ורחמים בכל אחד מהם ג'. שהם בחסד סת\"ר דהיינו חכמה ראש וחסד תוך ונצח סוף, וכן בדין ראש בינה תוך גבורה וסוף הוד, וכן ברחמים ת\"ת ראש ויסוד תוך ומלכות סוף. וכתר עליון כולל הכל כמו שנרחיב באור זה בשער מהות והנהגה בפכ\"ה בס\"ד. והענין הזה עמוק כמו שנאריך שם. אבל עכ\"ז נאמין באמת במה שהוא אמת כי אין הענינים האלה מספיקים בטעם האצילות כלל כדפי' לעיל. עוד כתב הרב רבי מנחם מרקנטי ז\"ל טעם אל שבע ספירות הבנין אחד לאחד בספר מטעמי המצות אשר לו בענין דרוש העצמות והכלים והעתיק לשונו רבי יהודה חייט ז\"ל ועתה נבאר כיצד צריך העולם לז' קצוות האלה שהם חסד גבורה ת\"ת נצח הוד יסוד מלכות. תחלת הבנין היא חסד שא\"א לבנין בלא זה ר\"ל שבזאת המדה הקב\"ה מלבין עונות של ישראל ובס\"י קראה למדה הזאת מלבנת עונות ישראל וסולחת אותם על הנעשה מצד הגבורה שיצר הרע נשפע משם וזאת הספירה נאצלת מן הבינה אשר היא למעלה ממנה. אך השלש ראשונות הם שכליות ולא נקראו מדות ועתה אין אנו בפירושם. וזהו חסד גדול שעושה הקב\"ה עם בריותיו שהוא מעביר ראשון ראשון ומתרצה להם אעפ\"י שאין הדין נותן כך וע\"כ א\"א לעולם להתקיים בלתי זה העמוד. ובספר הבהיר מצאתי כך אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד שם במקומי וישמור משמרתי. שאני זאת היא מלאכתי שאני מזכה את העולם ואפילו נתחייבו.", + "ועוד אני משיבן ומביא בלבם לעשות רצון אביהם שבשמים כל זה עשה אברהם. עוד צריך העולם לעמוד השני והוא דין והוא הפך המדה ראשונה שזכרנו ולולי העמוד הזה לא היה מגיע עונש לרשעים והיה כל אדם גוזל והורג את חבירו ואין נפרע ממנו ע\"כ צריך העולם להתנהג בעמוד זה כדי ליפרע מן הרשעים. וזאת הספירה נאצלה מן החסד שהזכרנו ונק' אש ממים ר\"ל אש שיצא ממים וכמו שהמים הם הפך האש כן פעולות המדה הזאת הם הפך פעולת המדה האחרת. ונקרא שנים אלו זרועות עולם שנאמר (דברים לג כז) ומתחת זרועות עולם. עוד צריך העולם לעמוד שלישי והוא ת\"ת והיא המדה ממוצעת ומקבלת משניהם והיא עומדת בין שניהם. והצורך שהוא לעולם במדה זו מפני שבשתי המדות הראשונות אין די לעולם בהם כי מי שנתחייב אם יהיה נדון במדה השניה שהוא מדת הדין ידון אותו בלי חמלה כאשר היא מדת הדין הקשה והיה ג\"כ [מעניש] את הזכאי והטוב למעלה לגמרי. ואם יהיה נדון במדת החסד לא היו נזכרים לו המעוט עונותיו אפי' בעה\"ז. ע\"כ צריך העולם למדה הממוצעת כאדם שמחבר שני דברים כאחד ומחברם בנושא אחד כדי לתת לאיש כדרכו וכפרי מעלליו שאם הצדיקים חטאו נפרעים מהם בעה\"ז ואם רשעים עשו מצות משלמים להם שכרם הטוב בעה\"ז. וזאת המדה נקרא מזרח שמשם אורה יצאה לעולם וגלגל חמה הוא כנגדה כי מדת היום נשפעת ממנה. עוד צריך העולם לעמוד רביעי ולעמוד חמישי שהם נצח והוד שהם נשפעים ונאצלים מן הגדולה ומן הגבורה שזכרנו למעלה שנאמר (תהלים טז יא) נעימות בימינך נצח ר\"ל שהנצח הוא בימין מכוון תחת החסד וההוד בשמאל מכוון תחת הגבורה.", + "וענין נצח הוא מענין נצוח ר\"ל שבמדה ההיא החסד והזכות מנצחים המקטרגים. וע\"כ צריך להודות לה' וזהו הוד מלשון הודאה לשם שיסד זה העמוד שאלמלא סיוע ה' לאדם לא יוכל לעמוד לפני השטן. עוד צריך העולם לעמוד ששי ולעמוד שביעי שהם יסוד ומלכות והם דוגמת זכר ונקבה והכל נשפע אל המלכות הנקר' שכינה וכנסת ישראל שכל הספירות שוכנות בה וכבר בארנו זה למעלה. וע\"כ רז\"ל קראו אותה כלה וגם בשיר השירים נקראת כלה מפני שהיא כלולה מן הכל והיא במערב כמו שארז\"ל שכינה במערב מפני ששם מתערב הכל עכ\"ל לטעם האצילות. ועם היות אמת כי רוב דבריו צודקים עכ\"ז אין הדברים האלה מספיקים לטעם האצילות מפני כי אחר שהדין והעונש והחסד והשכר בשתי מדות חסד וגבורה והמדה הממוצעת הוא התפארת מה צורך עוד אל שאר הספירות כי למה לא יהיה נצוח המקטרג ויצה\"ר בגבורה כמו שהיא לפי האמת וכן פי' הרשב\"י ע\"ה שהיות שהאדם גובר על יצרו הוא מצד הגבורה ונאריך בשער מהות והנהגה בפ\"ג. וכן ההודאה אינה מדת פועלת לפי דבריו אלא שיודה האדם לשם וכי להודות לה' שצריך האדם הוצרך להאציל ספירה אחת אתמהא. עוד היסוד ומלכות למה כי כיון שהחסד והדין באים במצועי מתיחדים מה צורך אל זכר ונקבה כלל אל ערוב כי כבר נתערבו הכחות במצועי.", + "ועוד שלא נוכל לתת טעם על דרך זה אל ג' ראשונות כלל כמו שאמר בפי'.", + "ועוד ח\"ו הקצור קצרה יד המאציל להאציל אצילות אחד לבד ר\"ל ספירה אחת שיהיה בה כח העונש והשכר והמצוע. ואין תשובה מלשון המשנה (אבות פ\"ה מ\"א) בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות וכו'. כי אדרבה כוונת המשנה הפך מה שאמר שעם היות בריאת העולם בעניינים מתחלפים המורים על הדין והרחמים והמצוע עכ\"ז היה אפשר להיות בריאתו בכח המאמר אחד דהיינו ספירה אחת כנראה שלא נמנע בכחו היות כח העשר כלם בכח ספירה אחת. והיינו כוונת והלא במאמר אחד וכו' ודאי שבריאת העולם כמו שהוא עתה קאמר. ואמרו אלא ליפרע אין הכונה כמו שדמה הר\"ר מנחם אלא הכונה על התכלית או מבלתי בעל תכלית או זולתו כמו שנרחיב באור בפרקים הבאים בעה\"ו. ולכן אין הטעם הזה ממלא רצוננו ומרוה צמאוננו כלל:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים כתבנו כל הטעמים שכתבו המפרשים הן רב הן מעט והתעוררנו עליהם כפי אשר הורונו מן השמים, אמרנו לדבר בענין זה כפי אשר יעלה בגורלנו. וקודם כל דבר נאמר דגברי חזינא תיובתא לא חזינא כי לא יבצר שאלה זו מאחד משני דרכים. אם שיהיה שאלת טעם העשר אלינו כלומר מהיכן לנו ראייה בתורה או מהחקירה אל קבלתנו. או תהיה השאלה הזו אל המאציל א\"ס ממ\"ה הב\"ה למה האציל עשר ולא מספר אחר. ולכל אחד מאלו נאמר. אם השאלה אלינו ר\"ל מהיכן לנו סעד אל הקבלה שהם עשר שנאמר שהם עשרים או חמשה או אחד, מעיקרא אינה שאלה כי כמה וכמה ראיות יש לנו בתורת משה המגלה לנו ומאירה עינינו בסודות הצפונות האלה. אם בבריאת העולם בעשרה מאמרות, אם בנתינת התורה בעשרה דברות, ודהע\"ה בעשרה מיני הלולים שבמזמור הללו אל בקדשו בו חתם ספרו. וכבר נתבאר הענין הזה במסכת ר\"ה (דף ל\"ב) דגרסינן התם הני עשרה מלכיות כנגד מי. אמר רבי כנגד עשרה הילולים שאמר דוד בספר תהילים. הילולים טובא הוו. הנך דכתיב בהו הללוהו בתקע שופר רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני. רבי יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. הי ניהו ויאמר ויאמר דבראשית. תשעה הוו. בראשית נמי מאמר הוא, דכתיב בדבר ה' שמים נעשו עכ\"ל.", + "האמת כי המאמר הזה לכאורה קשה בענין רבי יוחנן שתרץ בראשית נמי מאמר הוא.", + "והנה הוא רומז בחכמה שנקרא ראשית והבי\"ת גדולה רומזת אליה, אם כן אף על גב דבראשית נמי מאמר הוא אכתי תשעה הוו וקשה א\"כ מאי קשיא ליה למקשה אם הקשה שחכמה אינה במנין א\"כ שמונה הוו ה\"ל לאקושי. ואם הקשה שכתר אינו במנין אם כן למה ניתרצה כשהשיב בראשית וכו', דהוה ליה לאקשויי אע\"ג דבראשית נמי מאמר הוא עכ\"ז אכתי עם בראשית תשעה הוו דבראשית חכמה איהו. זו היא שאלה כללית בענין המאמרות הנז' במאמר הזה. וכן מתוך קושיא זו נכריח סברת הר\"ר שם טוב בן שם טוב בעל ספר האמונות שנעתיק לשונו בשער אם הא\"ס הוא הכתר פ\"ג, והוא סברת הדעת דס\"ל דכתר אינו במנין הספירות אלא העשר ספירות הם מחכמה ולמטה, ומפני שדחקו המנין אמר שנתחדשה לו ספירה אחרת והיא נקראת דעת והיא למטה מחכמה ובינה ולמעלה מחסד וגבורה. ונאריך שם בענין. ועתה לפי דבריו ימצא שהמאמרות אינם מתחילים אלא מחכמה ועכ\"ז תשעה הוו בלא בראשית דהוא חכמה ועשרה הוו עם בראשית שהיא חכמה. ומפני הריסה הנמשכת מתוך המאמר הזה. קודם שנעורר עליו עוד הערות ונבאר בו כלל, ראוי שנסתכל בתקון הענין הזה ונאמר כי הענין הזה בלתי אפשר. כי אחר שהרב ר' ש\"ט הודה בפיו שהדעת הוא הנזכר בפסוק (משלי ג כ) בדעתו תהומות נבקעו וכן משארז\"ל (חגיגה דף י\"ב ושם אי' בי' דברים נברא העולם והג' מהם חכמה כו') בג' דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת הוא מוכרח מתוך דברי רשב\"י ע\"ה כי הדעת הוא מציאות הת\"ת הנעלם בין אבא ואמא וזהו הנק' ב\"ן י\"ה שעל ידו יחוד חכמה ובינה כמו שנאריך בעניינים אלה בשער ההוא.", + "הנה לפ\"ז ראוי שנשאל מה נשתנה הדעת הזה שהוא מציאות הת\"ת הנעלם המתאצל בין אבא ואימא להיותו פועל מאמר בפני עצמו משאר מציאיות הספירות שלא פעלו מאמרים עם שכבר הוייתם קדמו להוייות הדעת הזה כמו מציאות הבינה הנעלם בחכמה כי כמו שפעלה החכמה בעצמה ראוי ג\"כ שתפעל הבינה הנעלמת וכן מציאות גבורה הנעלם בבינה ומציאות חסד הנעלם בחכמה היה מן הראוי שיפעלו כל אחד מהם מאמר א' בזולת המאמר אשר לו במציאות המתגלה כדרך הדעת והת\"ת. ואין לומר שהטעם שהדעת פעל מאמר בפני עצמו היה מפני שהדעת הוא מציאות התפארת בהיות בת זוגו בצדו והם מציאות שני המאורות הגדולים ומפני שהיו מיוחדים פעלו שניהם יחד מאמר אחד כדמיון שאר הספירות אמנם אחר שקטרגה הירח ונתמעטה ונטרדה נחלקו המאורות לשנים וחזר הת\"ת ופעל מאמר בפני עצמו והמלכות מאמר בפני עצמו, דא\"כ למה מעיקרא לא פעל הת\"ת מאמר לעצמו והמלכות לעצמה עם היותם מיוחדים תכלית יחוד. שא\"א להכחיש שהיו שתי ספירות, שאל\"כ אלא שאינם נחשבים אלא ספירה אחת א\"כ נמצאו הספירות קודם המעוט ט' ספירות ולא עשר, שהרי מלכות ות\"ת הם ספירה אחת, וכן כשתחזור אל מקומה הראשון יהיו ט', וזה נמנע בחק החכמה הזאת כדפי' בשער הקודם.", + "ועוד הרי עשר דברות ועשר מאמרות ענינם אחד כדמוכח מתוך המאמר שהעתקנו למעלה, וכן מוכח בזוהר פ' יתרו (דף צ\"ג ע\"ב) וז\"ל הני עשר אמירן דאורייתא אינון כללא דכל פיקודי אורייתא, כללא דעילא ותתא, כללא דכל עשר אמירן דבראשית עכ\"ל.", + "ואמרו כללא דכל פקודין דאורייתא, משום דהכי ס\"ל לרשב\"י ע\"ה דתרי\"ג פקודין כלולים בעשר דברות כמבואר בפרשת יתרו וכן כלולים בעשר מאמרות כדמוכח בפרשת בראשית ובתקונים. ולכן אמרו שהי' דברות הן כלל פקודין. וכן אמר שהן כלל עשר מאמרות, פי' כל מה שמתבאר מתוך עשרה מאמרות דמעשה בראשית הוא מתבאר מתוך י' דברות שבמתן תורה לעיני המשכילים. ועתה נאמר אחר שי' דברות וי' מאמרות הכל אחד א\"כ איך אפשר לומר בדברות שהיו מיוחדים ונטרדה שכינה שודאי אחר שנתייחדה אל הזווג לא נתמעטה בעוד היותה בחיק בעלה ואם היתה למטה למה הן י' שהרי הדעת כבר היה נעלם ולא היה ראוי שיאמר דבור מאחר שכבר נתעלם ולא חזר הדבר לתקונו.", + "ועוד הנוכל לומר שאם לא היה המעוט לא היו המאמרות אלא תשעה אתמהא, כי היה העולם חסר משלמותו כל ענייני המאמר האחד.", + "ועוד מאחר שהדעת הוא כולל המלכות והת\"ת הנה המאמר שאמר שנברא הבריאה ההיא וכי למה לא ברא כל מה שהיה אפשר בכח המלכות ומה שהיה אפשר בכח הת\"ת אחר שהוא מציאות יחודם שהוא היותם שני מאורות גדולים ולמה נשארה עוד בריאה אל המלכות ות\"ת אח\"כ וכי חסר כח הדעת שהוא שלם יותר משניהם.", + "ועוד שיש לנו כמה ראיות ברורות שבראשית הוא מאמר כתר עליון. ראשונה בספר הבהיר ז\"ל מאי ניהו מאמרות ראשון כ\"ע ברוך הוא ומבורך וכו', חכמה שניה דכתיב וכו', הרי שמנה מכלל המאמרות כ\"ע והוא ראשון לכלם.", + "ועוד כי הקושיא מעיקרא אינה קשיא ואינה הכרח מפני שעם היות שמלת בראשית הוא בחכמה עכ\"ז המאמר הוא בכתר ומפני דקות הכתר וקרבתו אל מקורו עד שלא יחסו בו משם בן ד' אלא קוצו של יו\"ד וכן ג\"כ נקרא אלף מלשון פלא והוא נקרא אמון מופלא ומכוסה ועם היות שבי\"ת של בראשית הרמז בחכמה עם כל זאת עוקצה מורה על הכתר. וכן פי' רבי עקיבא וז\"ל אומרים לבי\"ת מי בוראך ומראה בעוקצה אל האלף. והכונה שהבית עצמה שהיא החכמה להויות שאינה תחלה לאצילות אלא שהיא אצילות שני יש לה עוקץ מאחריה להראות אל האלף כמורה אל השואלים אליה מי בראך ר\"ל אם נאצלה ע\"י נאצל או ע\"י מאציל ראשון, והיא מראה בעוקצה שהיא אצילות שני ושקדמה לה האלף שהוא הכתר ועתה כבר יצדק היות מאמר בראשית בכתר עם היות שמלת בראשית תרמוז בחכמה אחר שכבר נרמז בו הכתר בקצת כדפי'. והענין שבפסוק בראשית נכלל כל האצילות להורות עליו שהוא המאציל ר\"ל בכח הא\"ס ועכ\"ז הכתר עצמו הוא המאציל והפועל האומר המאמר. וכן נמצא כי רוב המאמרות כלולים מכל העשר ולכן בא במלת בראשית רמז אל החכמה עם היות עקר המאמר בכתר. ואין זה מן התימא שהרי ברכת אבות היא בחסד ולא נזכרה החסד בה עד אלהי אברהם ואפי' אלהי אברהם הוא בחכמה ולא נזכרה בעצם אלא במלת האל הגדול בזולת החתימה, וכן הענין במאמר בראשית דתינח דמלת בראשית היא בחכמה עכ\"ז עקר המאמר בכתר ונתעלם כמנהגו. ועכ\"ז בא ברמז בעוקצה של בית כדפי' והכונה חכמה שבכתר.", + "ועוד זולת זה אפ\"ל שהבי\"ת ממש תרמוז בכתר, והסמך לזה כי הבי\"ת של בראשית הוא אל\"ף של אבגית\"ץ שהוא שם מ\"ב כמו שנבאר בשער פרטי השמות בעה\"ו ופי' הרשב\"י ע\"ה שאל\"ף של אביגת\"ץ הרמז אל הכתר וז\"ל (בתקונא ע' דף קט\"ז) א' מן אבגיתץ איהו כתר מופלא אמון ומכוסה.", + "הנה בבאור העיד שבית של בראשית בכתר. וקרוב לזה סברת הרמב\"ן ז\"ל בפ' בראשית וז\"ל ומלת בראשית תרמוז בחכמה שהיא ראשית הראשים כאשר הזכרתי, ולכך תרגמו בתרגום ירושלמי בחכמתא. והמלה מוכתרת בכתר בי\"ת עכ\"ל.", + "ופי' דבריו כי בי\"ת תרמוז אל הכתר מטעם כי הוא בית לכל הספירות. וכן מוכח מתוך לשונו דקאמר ומלת בראשית תרמוז בחכמה, הכונה מלת בראשית לא הבי\"ת אלא התיבה בעצמה וכדמסים שהיא ראשית וכו' ולא אמר שהיא נקרא בראשית אלא ראשית לבד וכדמייתי ראיה מהתרגום שתרגם בחכמתא אינה חכמה ממש אלא בית של בראשית שימושית כי תיבת ראשית הוא חכמה ובית של בראשית הוא כתר ולפיכך אמר והמלה מוכתרת בכתר בי\"ת.", + "הנה מכל זה נראה שאין הכרח מן המאמר הזה אל סברת ה\"ר ש\"ט ז\"ל. אמנם נשאר עלינו לחובה עדין לבאר מה שנמצא חולק על המאמר הזה בזוהר פ' ויקרא. כי במאמר הזה אמר כי בראשית הוא מאמר עשירי, ובפ' ויקרא (דף י\"א ע\"ב) פי' הרשב\"י שהם י' מאמרות בזולת בראשית. וז\"ל ר\"ש אמר כתיב עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, עשרה עשרה למאי קאתי. אלא עשרה למעשה בראשית ועשרה למתן תורה, עשרה מאמרות במעשה בראשית ועשרה מאמרות במתן תורה. במאי קא מיירי. אלא בגין דעלמא לא אתברי אלא בגין אורייתא, דכל זמן דישראל מתעסקי באורייתא עלמא מתקיימא וכ\"ז דישראל מתבטלי מאורייתא מה כתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ת\"ח עשרה מאמרות למעשה בראשית כדתנן בעשרה מאמרות נברא העולם. עשרה מאמרות למתן תורה אלו עשרת הדברות. כתיב אנכי ה' אלקיך ובמעשה בראשית כתיב יהי אור ויהי אור. דא (הוא) מהימנותא דקב\"ה אור אקרי דכתיב ה' אורי וישעי וגו'. כתיב לא יהי' לך אלקים אחרים על פני, וכתיב במ\"ב יהי רקיע בתוך המים וגו'. יהי רקיע אינון ישראל דאינון חולקא דקודשא בריך הוא דאחידן בההוא אתרא דאיקרי שמים. והיינו רזא, דזמנא חדא שאל רבי ייסא סבא לרבי אלעאי אמר הא כל שאר עמין יהיב לון קודשא בריך הוא לרברבין ממנן שליטין, ישראל באן. שלח ליה ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, ושפיר שלח ליה. בתוך המים בין מילולי אורייתא. ויהי מבדיל בין מים למים בין קב\"ה דאקרי באר מים חיים ובין עבודה זרה דאקרי בורות נשברים אשר לא יכילו המים דאינון מים המרים כו' סרוחין מכונסין. ועל דא ישראל קדישין מבדילין בין מים למים. כתיב במתן תורה לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, וכתיב במ\"ב יקוו ו,מים מתחת השמים אל מקום א'. ת\"ח כל מאן דאומי בשמא קדישא לשקרא כאלו פריש אימא מאתרה לעילא וכתרין קדישין לא מתיישבי בדוכתייהו, כד\"א ונרגן מפריד אלוף ואין אלוף אלא קב\"ה. וכתיב יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד לא תשוו פרודא בגין אומאה דשקרא. אל מקום א' כדקחזי באתר דקשוט ולא באתר אחרא לשקרא. ומאי שקרא הוא דאזלין מיא לאתר אחרא דלאו איהו דיליה. כתיב במ\"ת זכור את יום השבת לקדשו, וכתיב במע\"ב תדשא הארץ דשא עשב. אימתי אתרביאת ארעא קדישא ואתעטרת בעטרהא, הוי אומר ביום השבת, דהא כדין אתחברת כלה במלכא לאפקא דשאין וברכאן לעלמא. כתיב במ\"ת כבד את אביך ואת אמך, וכתיב במ\"ב יהי מאורות ברקיע השמים. מאי קא מיירי. אלא אלין מאורות דא הוא אביך ואמיך. אביך דא שמשא, אמך דא סיהרא. ואין שמשא אלא קב\"ה כדכתיב כי שמש ומגן ה\"א. ולית סיהרא אלא כנסת ישראל דכתיב וירחך לא יאסף. ועל דא כלא חד. כתיב במ\"ת לא תרצח, וכתיב במע\"ב ישרצו המים נפש חיה. ואנת לא תקטול בר נש דאיקרי הכי דכתיב ויהי האדם לנפש חיה, לא תהוו כדגים הללו דרברבי בלעי לזוטראי. כתיב במ\"ת לא תנאף, וכתיב במע\"ב ריצא הארץ נפש חיה למינה. מכאן אוליפנא דלא ישקר בר נש באינתו אחרא דלאו היא בת זוגו, ועל דא כתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה דלא תוליד אתתא אלא ממינה. ומאן הוא מיניה, דא בן זוגה. כתיב במ\"ת לא תגנוב, וכתיב במע\"ב ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע. מאי דיהבת לכו ואפקידת לכו יהא לכו, ולא תגנובו מה דהוא מאחרא. כתיב במ\"ת לא תענה ברעך עד שקר, וכתיב במ\"ב ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו. מאן דהוא בדיוקנא דמלכא לא תסהיד ביה שקר. ומאן דאסהיד שקר בחבריה כאלו אסהיד לעילא. כתיב במ\"ת לא תחמוד אשת רעך וכתיב במ\"ב לא טוב היות האדם לבדו. הא בת זוגך לקבלך ועל דא לא תחמוד אשת רעך, והיינו עשרה מאמרות למעשה בראשית ועשרה מאמרות למתן תורה, והיינו דכתיב עשרה עשרה הכף בשקל הקודש, אתתקלו כחדא בשקולא חדא. ובגין כך קאים עלמא ואשתכח ביה שלמא עכ\"ל.", + "וממנו נראה בפירוש העשרה מאמרות שבמעשה בראשית אין בראשית מאמר כלל, ודוחק הוא ודאי. וכדי להבין הענין הזה נקדים עוד מאמר מהתקונים וע\"י יתבאר המבוכה הזו בעה\"ו:" + ], + [ + "בתקונים משמע שלא היתה פעולת המאמרים ע\"י שום אחד מג' ראשונות שהמאמר הראשון הוא כתר, יהי אור. ומאמר שני חכמה, יהי רקיע. ומאמר שלישי בינה, יקוו המים. וז\"ל (בתקונא מ\"ב דף ע\"ט) בראשית תמן איש דאתמר ביה ויעקב איש תם ודא יומא תליתאה דהא תלת אומנין הוו עד הכא. יומא קדמאה יומא תניינא ויומא תליתאה כל חד אפיק אומנותיה. יומא קדמאה א\"ל ההוא אמון מופלא ומכוסה ההוא דרגא דאקרי אי\"ן כליל תלת ספירין א' כתר י' חכמה ן' בינה כו' אמר לכל אחד מתלת יומין דיפיק אומנותיה אמר ליומא קדמאה יהי אור מיד אפיק אומנותיה ועביד ליה הה\"ד ויהי אור. והא אוקמוה דלית הויה אלא ע\"י עשיה. א' מן אי\"ן דהוה פרח באויר אפיק אור, י' אפיק רקיע, ן' מן אי\"ן אפיק יבשה הה\"ד ויאמר אלקים יקוו המים כו' עכ\"ל.", + "נראה ממנו בפירוש כי הפועלים היו האומנים שהם הימים הששה ופעלו במאמר שלשה ראשונות שהם אין. וממה שראוי להבינו ג\"כ בענין המאמרות האלה הוא היותם עשר ואע\"ג שהם עשר ידענו שאין בריאה ופעולה אם לא ע\"י ששת ימים לבד שהם גדולה יום אחד גבורה יום שני תפארת יום שלישי נצח יום רביעי הוד יום חמישי יסוד יום ו' וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה כי כל מעשה בראשית נכלל ונעשה ע\"י הימים האלה במלכות המלכות מוציאה הדברים לאור בשלימות. וז\"ל בפ' תרומה (דף קכ\"ז) מעצי הלבנון אינון אילנין נטיעין דעקר לון קב\"ה ושתיל לון באתר אוחרא. ואילין איקרון ארזי לבנון כד\"א ארזי לבנון אשר נטע. ולא אתבני האי אפריון ולא אשתכלל אלא בהו. תו מעצי הלבנון אלין שיתא יומי בראשית, כל יומא ויומא מסדר בהאי אפריון סדרא דאתחזי ליה. סדרא קדמאה אתנגיד מסטרא דימינא אור קדמאה דאתגניז ואתנטיל מסטרא דימינא, ועאל בהאי אפריון חד דיוקנא כגוונא דהאי אור על ידא דיסודא חד ועביד ביה שמושא. לבתר אפיק האי אפריון חד דיוקנא כגוונא דהאי אור. ודא הוא רזא דכתיב יהי אור ויהי אור, כיון דאמר יהי אור אמאי כתיב ויהי אור לא אצטריך קרא למכתב אלא ויהי כן מהו ויהי אור, אלא דההוא אור אפיק אור אחרא דאתחזי ליה. ודא איהו יומא קדמאה מאינון עצי לבנון. סדורא תניינא אתנגיד מסטרא דשמאלא פרישו דמיא בנגידו דאשא תקיפא ואתנטיל מסטרא דשמאלא ועאל בההוא אפריון ועביד ביה שמושא ואפריש בין מיין דבסטר ימינא ובין אינון מיין דבסטר שמאלא. לבתר אפיק ההוא אפריון חד דיוקנא כגוונא דיליה. ודא הוא רזא דכתיב בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן. ודא איהו יומא תניינא מאנון עצי לבנון. סדורא תליתאה אתנגיד מסטרא דשמאלא ומסטרא דימינא חד יומא תליתאה דעביד שלמא בעלמא. ומתמן אתמשכו איבין. ודא עביד שמושא בהאי אפריון ואפיק זינא לזיניה, זינא לעובדין סגיאין זינא דאתחזי ליה. וכל דשאין ועשבין ואלנין בכמה חילין. ואשתאר דיוקניה תמן ואפיק זינא ההוא אפריון בההוא גוונא ממש. ודא איהו יומא תליתאה דאתכליל מתרין סטרין מאינון עצי לבנון. סדורא רביעאה אתנגיד ואתנהיר נהירו דשמשא לאנהרא להאי אפריון גו חשוך דיליה ועאל בה לאנהרא ולא עביד ביה שמושא עד יומא חמשאה דאפיק האי אפריון ההוא שמושא דנהירו דעאל ביה ביומא רביעאה ואפיק ההוא אפריון בההוא גוונא ממש דההוא נהירו. ודא הוא יומא רביעאה חד מאינון עצי לבנון. סדורא חמשאה אתנגיד חד משיכו דרחישו דמייא ועביד שמושא לאפקא ההוא נהירו דסדורא דיומא רביעאה ועביד בהאי אפריון שמושא ואפיק זינין לזיניה אינון דאתחזי בההוא גוונא ממש. והאי יומא שמש ההוא שמושא יתיר מכל שאר יומין. ותליא כלא עד יומא שתיתאה דאפיק האי אפריון כל מה דאיהו גנוז ביה דכתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה. ודא איהו יומא ה' חד מאינון עצי לבנון. סדורא שתיתאה דא איהו יומא דאתתקן כל האי אפריון. ולית ליה תקונא ולית ליה תוקפא בר מהאי יומא. כד אתי האי אתקן האי אפריון בכמה רוחין בכמה נשמתין בכמה עולמתין שפירין בחיזו אינון דאתחזון למיתב בהיכלא דמלכא. אוף איהו אתתקן בשפירו כל שאר יומין דהוו בקדמיתא ואתקין לון בתיאובתא חדא ברעוא בחדוא תקונא דלעילא ותתא. כדין אתקדש האי אפריון בקדושין עלאין ואתעטר בעטרוי עד דסליק בסליקו דעטרא דנייחא ואיקרי שמא עילאה שמא קדישא דאיהו שבת נייחא דכלא תיאובתא דכלא דבקותא דכלא דעילא ותתא כחדא וכדין כתיב אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון עכ\"ל.", + "ועם שהמאמר צריך ביאור ארוך כאשר יתבאר בס' אור יקר בס\"ד עכ\"ז מתוכו משמע בפי' שכל המאמרות והבריאות היו ע\"י ששת ימים. יהי אור ויהי אור הוא בחסד כו', נמצא שאפי' שנאמר שבראשית מאמר לא נשאר ענין אל השלשה ראשונות כלל. ולכן צריך לסקל אבני נגף הקושיות מהמאמרים האלה ולהציב הדרוש הזה על מתכונתו. וקודם כל דבר נאמר שא\"א להכחיש היות בריאות מעשה בראשית בששת ימים כענין ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום שני וכו', מורה שעם היות שהיו עשר מאמרות עם כל זאת היו נכללים בששת ימים. ועתה נדע אם אמת שבראשית הוא מאמר יהיה בחכמה או בכתר. איך יצדק שם אמרו והארץ היתה תהו ובהו וחשך וגו'. הייטב בעיני' ה' שנאמר שבהיות המלכות בחכמה או בכתר היו סובבים אותה שם הקליפות דהיינו תהו ובהו וחשך. זהו ודאי דוחק גדול כי מי נתן קליפה למעלה. ועתה ודאי הענין הזה הוא כי התורה הודיעתנו קודם כל דבר מציאות האצילות בסדר אצילותו בכלל. וזהו פי' הפסוק בראשית שפירושו הכתר הנעלם עם הראשית שהוא החכמה ברא והאציל אלקים שהיא הבינה את השמים הם חסד והת\"ת. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה שמלת את באה לרבות החסד. והשמים ת\"ת. ואת הארץ היינו גבורה ברבוי את. והארץ הוא מלכות. ונצח והוד ויסוד הם נכללים בגדולה גבורה תפארת. ואח\"כ אמר והארץ היתה תהו ובהו וגו' שהוא להשמיענו מציאות המלכות ומרכבותיה טובים ורעים. ואח\"כ השמיענו פעולות הספירות האלה במלכות. ולהיות שג' ראשונות הן נעלמות ואין להם פעולה מתגלית, הנה פעולתם ומאמרם היתה נמשכת על ידי ג' אבות שהן ג' אומנים חסד גבורה תפארת. ולכן יהי אור הוא מאמר ראשון והוא נמשך מהכתר ע\"י הגדולה אל האפריון. [ומאמר ב' יהי רקיע נמשך מחכמה ע\"י גבורה אל האפריון ולכן כו' ע' בעסיס רמונים ובפלח] ולכן נמצא ענין רקיע המבדיל בין מים למים לעתים נרמז בחכמה בסוד מים עליונים ומים תחתונים ורקיע באמצע כמו שנבאר בשער ערכי הכינוים בס\"ד. ומאמר ג' יקוו המים מן הבינה על ידי התפארת וזהו כללות מאמר התקונים. ועתה נאמר שמאמר רביעי שהוא ביום ג' והוא מאמר תדשא הארץ נמשך מהחסד ע\"י התפארת יום ג'. ומאמר יהי מאורות נמשך מהגבורה כנודע היות מארת חסר מצד הגבורה ונעשה על ידי הנצח יום רביעי. ומאמר ישרצו המים הוא נמשך מהתפארת על ידי הנצח בהוד. וזהו נרמז במאמר דתרומה שהעתקנו למעלה שאמר בסדורא רביעאה אתנגיד נהירו דשמשא דהיינו מציאות התפארת. והטעם כי להיות התפארת כלול מימין ומשמאל קבל שלשה מאמרות מחסד וגבורה ואחד שלו, ומטעם היותו נוטה אל החסד פעל מאמר אחד בחסד והוא מאמר תדשא שהוא שני ליום שלישי ורביעי למאמרות שהוא בחסד ומסר לנצח שני המאמרות שהם הה' של גבורה וששי שלו. הנצח פעל חמישי של גבורה ומסר להוד ששי של תפארת. ומפני כי אין שלמות הדין אלא עם הרחמים לכן לא היה אור השמש מאיר ע\"י הנצח ולא היתה פעולת הנצח שלימה עד בא יום חמישי שהוא הוד שבו נעשה מאמר ששי שהוא מאמר התפארת. וזה שאמר במאמר דתרומה בסדורא חמשאה ועביד שמושא לאפקא ההוא נהירו בסדורא דיומא רביעאה וכו'. ויסוד שהוא יום ששי מפני היותו כולל נצח והוד הוציא שלשה מאמרים שהוא נגד נה\"י והם מאמר תוצא הארץ נגד נצח ומאמר נעשה אדם נגד הוד ומאמר הנה נתתי נגד יסוד, כי מאמר פרו ורבו אינו מאמר ואינו אלא ברכה דאלת\"ה עשרה מאמרות ממש הויין והיכי קאמר תשעה הוו, אלא ודאי לסברא זו אינו נקרא מאמר אלא מאמר דבריאה, וזהו מאמר דברכה. ומפני שענין פריה ורביה ביסוד לכן נתנה ברכה זו בששי שהוא יסוד. ובזה נתקדש יום השבת שהיא המלכות ונכללת ונבנית עיר על תלה. ואחר שנשלמה אמרה מאמר שלה שהוא, לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו כו' שעל ידי הזווג תהיה נשפעת הברכה כדמוכח בזוהר במקומות הרבה. ועתה נמצאו כי לרמז המאמרות בעצמם שהם הפועלים בעשר הספירות אין המאמרים אלא תשעה כי מאמר לא טוב אינה [מאמר] המלכות ממש אלא פעולות המלכות ומאמר המלכות הוא אותו שנגזר מפי היסוד כי היסוד האציל מלכות. ומפני כי במאמר התלמוד דר\"ה אשר עסקנו בו הי' הכוונה שעשרה מלכיות הם עשרה מאמרות ממש לכך הקשה ואמר הנך תשעה הוו כי מאמר יהי אור היא החכמה כמבואר בזוהר במקומות רבים והיא יוצאת מכח הכתר ואין כוונתו חכמה ממש אלא המאמרות הנמשכים אל המלכות מה שהיה נמשך מהכתר היתה מציאות חכמה ומה שהיה נמשך מהחכמה היתה מציאות הבינה ולכך הקשה הנך תשעה הוו כי המאמר הנמשך מהמלכות שהוא לא טוב היות האדם לבדו אינה המלכות אלא הנמשך מהמלכות לכן רמז המאמרות בספירות ממש אינו אלא תשעה. ולזה השיב בראשית נמי מאמר הוא, כי עם היות שהוא מציאות האצילות הענין היה עם הכתר ואי אפשר שלא יהיה נכלל הכתר שם כדפירשנו. ועתה יצדק מה שנמצא בזוהר פ' בראשית ובתקונים פעמים המאמר הזה רומז בכתר פעמים בחכמה, פעמים בבינה, פעמים במלכות שהיא גם כן נקרא ראשית, פעמים בדעת. להיותו מאמר הכולל מציאות האצילות כלו בכללו כדפירשנו. ובזה יצאנו ידי חובותינו לעת כזאת אל הענין הזה כדי שלא יהיו דברי הרשב\"י ע\"ה חולקים קצתם על קצתם ושלא יהיה חולק ח\"ו עם מה שנתבאר בגמרא במאמרים האלה שלא לתת פתחון פה לדוברי שקר. ואיש על מקומו יבא בשלום וינוח על משכבו:" + ], + [ + "ועתה אחרי אשר סקלנו אבני נגף מכרם המאמר הזה בפרקים הקודמים, נדקדק בו קצת ואחר כך נבאר כוונתו בקיצור בעה\"ו ומה שיש לדקדק הוא. א' על סדר החכמים שהקדים רב יוסף לרבי יוחנן ור' יוחנן קדם אליו זמן רב. ב' אחר שהדברות והמאמרות וההלולים כלם רמז אל עשר ספירות א\"כ במאי פליגי. ג' אמרו י' הלולים שאמר דוד בס' תהילים שהוא אריכות ללא תועלת כי ודאי הוא שלא אמר דוד הלולים אלא בס' תהלים עד שכמעט מתוך האריכות הזה נתן מקום לטעות שהקשה לו הלולים טובא הוו שהבין המקשה מתוך מ\"ש בס' תהילים שהכוונה בכל הספר. ד' אמרו עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני, למה האריך כ\"כ וכי איכא אחריני. ומה שיש לדקדק עוד בלשונו יתבאר ע\"פ דרכינו בע\"ה. והמאמר הזה יובן עם מה שקדם אלינו בתיקונים שפירש שם הרשב\"י ע\"ה כי המלכיות הם במלכות, וזכרונות בת\"ת, ושופרות בבינה. ואף אם יש בזה פירושים אחרים במפרשים האחרונים עכ\"ז כלם הסכימו כי מלכיות הם במלכות והשואל כבר קדם אליו שודאי עשר מלכיות הם בעשר ספירות. אבל נסתפק אם יהיו י\"ס הכלולות במלכות ממש כדרך שכל אחת כלולה מעשר כמו שנבאר בשער מהות והנהגה בפ\"ב בע\"ה, או אם יהיו העשרה ספירות ממש אבל יהיה מציאותם בהשפעתם אל המלכות, או נאמר שיהיו הספירות במקומם ממש. וא\"ת שנקראים מלכיות ומוכרח שיהיו במלכות כי שמם מוכיח עליהם. נשיב כי יהיו י' מלכיות שהן מלכות שבכל ספירה וספירה במקומה. ועל פי הדרכים האלה נבאר בזכרונות ושופרות כמבואר. וז\"ש הני עשרה מלכיות כנגד מי. מאחר שהם עשרה ידעתי שמניינם מוכיח עליהם שהם נגד י\"ס, אבל השאלה היא באיזו בחינה מהם משלשה בחינות אלו שאמרנו. ובזה נחלקו שלשת החכמים האלו שזה אומר בזו וזה אומר בזו. ורבי השיב שהם כנגד עשר הילולים שאמר דוד בס' תהילים. וכוון באריכת לשונו שאמר דוד אל מה שכבר פירשו רז\"ל כי כל מה שאמר דוד בספר תהלים לא אמרו אלא כנגד המלכות שהיתה מדתו.", + "והנה כוון אל הבחינה הא' שהיא עשר ספירות הכלולות במלכות כאשר בארנו. והמקשה לא הבין מתיקון המליצה באמרו בספר תהלים ודמהו לכוונת הוראת מקום, ולזה הקשה טובא הוו. והשיבו כי לא כוון כי אם על אותם שנזכר בהם שופר. והם בסוף הספר. הללו אל בקדשו הוא כתר. הללוהו ברקיע עזו הוא חכמה. הללוהו בגבורתיו הוא בינה. הללוהו כרוב גדלו הוא גדולה. הללוהו בתקע שופר הוא גבורה. הללוהו בנבל וכנור הוא תפארת. הללוהו בתוף ומחול הוא נצח. הללוהו במינים ועגב הוא הוד. הללוהו בצלצלי שמע הוא יסוד. הללוהו בצלצלי תרועה הוא מלכות. ואלו כלם במלכות כדמוכח מהיותם בספר תהלים שהוא כנגד מלכות. ורב יוסף כוון אל הבחינה השנית והוא שהכוונה בעשר מלכיות שיהיו הספירות כלם משפיעות אל המלכות וזה כוון באמרו כנגד עשרת הדברות וכו'. ונתבאר כי בנתינת התורה כל מדה מהמדות היתה משפעת דבור אחד מהדברות בספירות המלכות והמלכות היתה מגלה אותו הדבור ומראה אותו לישראל. וזהו אמרו (שמות כ טו) וכל העם רואים את הקולות היו רואים את הקולות באות אל המלכות כדי שתאמר המלכות הדבור בכח כל ספירה וספירה. וזהו כוון רשב\"י ע\"ה בס' התקונים (בהקדמה דף י') וז\"ל וביום שבעה נתנה התורה דא צדיק יסוד עולם ובדרגא דיליה מלכות מליל עמהון והא אוקמוה לי' מלכין שמא לא יוכלו לדבר על פה אחד נגע [א] בבית וכלל בה כל העשר עכ\"ל.", + "והנה הכוונה מבוארת בלי שנדקדק עתה בלשונו שלא להאריך ועוד כי מצד המלכות דבר כי היא היתה המדברת מצד כח כל ספירה וספירה המשפעת עלה. וזה כוון רב יוסף באמרו עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני והכוונה שנאמרו לו על ידי הסיני שהיא המלכות כמבואר. ואין תימא איך הם עשר זולת המלכות. שהרי יש למלכות בחינה עם העשר ובחינה מקבלת מעשר במה שהיא מקבלת מעצמה בסוד המציאות י' וה' שבה כמו שיתבאר בשער המציאות. ובזה ידוקדק לשון הרשב\"י ע\"ה שאמר נגע בבית שמציאות בי\"ת במלכות הוא מציאות ה' והם מדרגות תחתונות בה בערך בחינת היו\"ד כאשר יתבאר בשער הנז'. ולכן אמר וכלל בה כל העשר כי אפילו המלכות צריך לכללה עמה.", + "והנה רב יוסף כוון אל הבחינה השנייה שהיא עשר ספירות משפיעות אל המלכות. ורבי יוחנן כוון אל הבחינה השלישית והיא בחינת הספירות ממש במקומן. וזה כוון באמרו בעשרה מאמרות נברא העולם שהן עצמות הספירות במקומן. והמכוון במלכות הוא כי בהיותנו במלכיות נכוון אל עשר ספירות במקומן או במלכות שבכל ספירה וספירה כדפירשנו לעיל.", + "וענין תשעה הוו נתבאר לעיל. והשיב בראשית נמי מאמר הוא, כי אע\"פ שהוא מדבר במציאות האצילות עכ\"ז הוא מציאות מאמר, וההכרח לזה בדבר ה' שמים נעשו פירוש כי מציאות האצילות השמים שהם תפארת אצילותם מן הכתר כאשר נבאר בשער סדר האצילות בעה\"ו.", + "והנה אמר בדבר לשון מאמר תורה על זה כי מציאות האצילות יתיחס במאמר.", + "הנה מתוך המאמר הזה נראה בפי' כי מציאות י' דברות וי' מאמרות וי' הלולים הם עדים נאמנים בתורתנו הקדושה על מציאות עשר ספירות בלי פקפוק כלל ועיקר. בזולת מה שכתבנו בשער הקודם בפרק א' בס\"ד ולא נשארה שאלה בזה אל קבלתינו לאמר שמא הם עשרים או חמש כלל:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם הכרחנו שאין מקום לשאול הכרח אל קבלתינו שיש לנו הכרח גמור כדפי'. נאמר שג\"כ אין לשאול טעם אל המאציל למה האציל עשר ולא עשרים ולא חמש וכדומה (גם לא יפול השאלה משום דאעיקרא דדינא פרכא). וראוי שנחקור על כל האצילות הזה למה נאצל ועם תשובתנו בזה יתישב הכל. והיא זאת. כי כוונת המאציל מלך מלכי המלכים הקב\"ה להביא בגבול הדברים שאינם בגבול ר\"ל כי המאציל היא בלתי בעל תכלית וכוונת המאציל בבריאת העולם השפל הזה לשיהיה העולם בעל תכלית כלה ואבד ולסבה זו הוכרח האצילות כדי שעל ידי שיתאצלו הנאצלים וישתלשלו המדרגות ממדרגה אחר מדרגה נאצל ממאציל ונברא מנאצל ונוצר מנברא ונעשה מנוצר עד אשר יגיעו המדרגות אל ההפסד והכליון אשר הם בו. כי יש הוית בריאה שבן לילה היה ובן לילה אבד ויש אשר אם יום או יומים יעמוד לא יקום. ועתה איך יאמר חומר ליוצרו למה כך ולא כך והוא ראה בחכמתו כי א\"א להגיע אל תכלית הויות והפסד הנבראים אם לא שיהיה מספר הנאצלים י'. כי אם יפחתו מהעשר לא ירדו הנבראים אל מדרגת הירידה ההיא מפני קרבתם אל המקור. ועתה אחר שנאצלו כל האפשר באצילות יחויב שירדו המדרגות המשתלשלות מהם אל התכלית מפני שהם מתרחקים מן השורש כל הצורך לבא אל תכלית. ואין כוונתינו לומר שהאצילות בעלי גבול ותכלית ח\"ו אלא כוונתינו שהפעולות הנמשכות מהן הן פועלים פעולה תכליתית כמו פעולת העה\"ז שהוא הוה ונפסד ובעל גבול וקצבה נפעל מהפעלים ע\"י הנבראים מהנאצלים. והצורך אל התכלית והגבול בהויות התחתונות. ביארום רז\"ל במתני' באמרם בעשרה מאמרות נברא העולם ומה ת\"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות. ר\"ל כי לא היה בנמנע ח\"ו להיות בריאת העה\"ז במאמר א' שיהיה כולל כל הדברים והמדרגות והבריאות וההויות אשר נתהוו עתה. כי עם היות קצת הפעולות ע\"י חסד וקצתם ע\"י גבורה וכן מכלם לא מפני זה יהיה נעדר כח הבריאה ע\"י מאמר אחד לבד שהרי כח כלם בכל אחד מהם כנודע היות כל אחד כלולה מעשר כאשר נבאר בשער מהות וההנהגה בפ\"ב בס\"ד. והטעם שהוצרך אל עשרה מאמרות הוא כדי ליפרע פי' כי ע\"י עשרה מאמרות ירדו הנבראים אל תכלית שאם היו בלתי בעלי תכלית א\"כ היה אדם חי לעולם ולא יקבל עונש על עונותיו והיתה צד הטומאה והקליפה מתפשטת בעולם והקלקול אינו נתקן. וכן הצדיקים היו נשקעים בעה\"ז ואינם רואים בטוב. לכן הוצרך להיות העולם בעל תכלית וגבול כדי ליפרע מן הרשעים ולתת שכר טוב לצדיקים. ופי' שמאבדים את העולם שנברא כו'. פי' שמאבדין העולם ויש להם כח לכלותו מפני היותו בעל תכלית ונברא בעשרה מאמרות. וכן הצדיקים מקיימין אותו שאם היה בלתי בעל תכלית לא היו הצדיקים מקיימין אותו ולא הרשעים מאבדין אותו. לזה הוכרח להיותו נברא בעשרה מאמרות והיינו אצילות עשר מדרגות כדי שיהיה בעל תכלית, והרשע כלה ואבד וחוזר על עפרו ונתקן, והצדיק נפטר בכבוד להקביל פני אביו שבשמים ולאכול פרי מעלליו. אמנם קשה לטעם זה שא\"כ שסבת האצילות הי' להגיע הוויות התחתונות אל ההפסד והכליון להשכיר עושי צדקה בכל עת ולהעניש הרשעים כדפי', א\"כ אחר התחיה שהוא אינו זמן השכר והעונש ואינו זמן המעשה כנודע א\"כ מה טעם אל האצילות כי כבר אפס רשעה מן הארץ והוא זמן הקיום וכי נאמר שלא היתה כוונת האצילות אלא עד זמן התחיה ח\"ו זה ודאי לא. כי עיקר העולם ושלמותו הוא אז כנודע, ואז ודאי יהי' שלמות האצילות והארתו. וכקושיא זו ג\"כ קשה בענין ההיכלות הקדושים שבהם דנין את האדם לפי מעשיו להשכירו ולהענישו כאשר יתבאר בשער ההיכלות הקדושה בס\"ד, וא\"כ בזמן התחיה שאין להשכיר ולהעניש ולדון ולערער על בני האדם מה יהיה ענין ההיכלות, הנאמר שיהיו לבטלה ויתבטלו איש איש ממלאכתו אשר המה עושים. ועכ\"ז זו אינה שאלה כי אפשר שיתייחדו כל אחד אל חברו זה בתוך זה וזה בתוך זה איש באחיהו ידובקו ובזמן אחדותם ויחודם אין בהם דין והניצוצות נבלעים במקוריהם והם נהנים על רוב שלום כמבואר בפ' פקודי בענין ההיכלות בזהר. ומטעם זה ג\"כ אין לומר שיהיה כוונת האצילות להשכיר ולהעניש לדון ולערער על החייבים והזכאים. שא\"כ נשאל כי אחר התחייה שאין לדון בני האדם כפי מעשיהם אלא הם נהנים ממה שטרחו בע\"ש א\"כ נמצא ח\"ו שיהיה עניינם לבטלה. לכן נאמר כי לא היה עקר אצילותם לעניין זה, ואף אם נמשך מהם שכר ועונש בהשגחה העליונה כאשר נבאר בשער מהות וההנהגה ובשער עצמות וכלים. אמנם היה עקר הכוונה להודיע אלקותו אל זולתו כאשר נבאר בטעם שני בפרק זה ונוסיף ביאור בפ\"ז בע\"ה. ובזה נמצא שאדרבא כל עוד שהעולם בקלקול מזוהמת הנחש והקליפה אין הנאצלים מתיחדים כראוי ואין אלקותו מתגלה והידיעה בעם בני ישראל ספה תמה עד ירחם משמים ויצא העולם מזוהמת נחש ויתוקן כראוי ואז יחזור העולם אל תקונו ויתגלה אלקותו בתחתונים כהוגן וכשורה ובני אדם יוסיפו אומץ בידיעתו. ואז נאמר (ירמיה ל\"א) ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ואז יתגלה אור התורה ומצפוניה וסודותיה כראוי וכשורה והנאצלים יתאחדו ייחוד גמור כי יתקיים מקרא שכתוב (זכרי' י\"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וממתני' דעשרה מאמרות ליכא למשמע מינה, דאפשר דהכי פירושו בעשרה מאמרות נברא העולם פי' כל העשר ספירות פעלו בבריאות העולם עם היות שהיה באפשר בכח א' ליבראות דהיינו הכתר הנקרא מאמר אחד כדפי' בזהר. אלא כדי וכו' דהיינו משום שיוכלו לפעול פעולות בבחינות שונות בין לדין בין לרחמים והכתר אין בו דין אלא רחמים פשוטים כנודע. ואין הכוונה במשנה זו שיהיו אצילות הנאצלים לסבת העולם ח\"ו אלא הוא טעם אל פעולתם למטה בעולם התחתון עם היות כח בספירה ראשונה לפעול הכל. עוד טעם אחר קרוב אל הקודם כי המאציל ממ\"ה הקב\"ה מדתו להשפיע אל זולתו ולהיות שפעו הטוב להטיב אל הנבראים ולהשפיע אליהם ממדותיו כמו חסד במדת חסד וכן לכל הספירות. וראה להאציל האצילות הזה ולגלות לעיני הנבראים גדולתו כדי שיהא ניכר לנבראיו ומושג קצת ע\"י אצילותו הקדוש והטהור וזהו ממדות טובו היות רצונו לגלות רוממותו אל השפלים. ולהיות כי בהתגלות רוממותו בכתר אל הנבראים מרוב רוממות הנאצל עדיין אין כח בהנבראים להשיגו, הוצרך להאציל החכמה וכן מהחכמה אל הבינה עד המלכות כי שם השגת רוממותו המלך. והמשל בזה בהיות ניצוץ השמש נכנס דרך ארובה אל הבית להאיר אל עבר פנימי ביתה ומרוב בהירתו אין איש בבית יוכל שאתו ועיניהם כהו מהביט אל השמש כי רב ומבהיק ביותר עד שהוצרכו לעשות שם עששית גדולה ביותר לשיהיה האור מאיר אל עבר פניה ויושג אל העומדים בבית תועלת האור ולא היזק. ומרוב בהירות אור השמש בתקפו וגבורתו עם היות כי נמתק האור קצת ונסתר ונתעלם קצת, עכ\"ז לחולשת ראות העומדים בבית צריכין אל המסך שני ומשני אל הג' עד עשר. ועתה בבא איש אל הבית ליהנות מאור המאיר דרך העששית וישאל למה היה מנין העששיות האלה כך וכך ולא כך נקהה את שיניו ונאמר לו כי מרוב פתיותו שאל על הענין הזה, כי אחר שענין המסכים כוונתו לתקן ענין האור כדי שיהיה נמתק לעיני הרואים א\"כ אם יתמעטו המסכים יחשיך עין הרואים מרוב אורו ויזיק ואם ירבו עליהם עוד יחשך האור ולא יושג מתק אורו אל הרואים וחשכו הרואות בארובות. ואין המכוון כך אלא לתקן האור כדי שיתהנו ממנו ביותר בהיר שאפשר ולא יהיה דבמציאות שיהיה מזיק מרוב הבהירות אלא אור בהיר אור מתוק אור מבושם. ונמצא לטעם זה ראיה מוכרחת במאמר מהזהר שנעתיקהו בשער עצמות וכלים בע\"ה והוא מאמר אל מי תדמיוני ואשוה וגומר. ושם בארנו בפירוש הרשב\"י ע\"ה כי עקר האצילות בגין דישתמודעון ליה וכו' כי ע\"י הספירות יתגלה גדולתו אלינו. ולא כאשר ראינו החוקרים בעלי חשך והבהלה כי מפני הרחקת התארים נעלם מעיניהם השגחת אלקות וחשבו כי השיגוהו ולבם רחוק ממנו מפני שטעותם באמיתית הא\"ס ב\"ה [שלרוב גדולתו ורוממותו לא ישגיח בתחתונים] ועי\"ז מכחישים השגחתו ורוב עניניו ופעולותיו בעה\"ז. ולא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא. ועניני תואריו ושבתו וקימתו והליכתו ודבורו וכל הדומה לאלו מובן ליודעי החכמה ויתבאר בארוכה בשערים הבאים בה\"ו:" + ], + [ + "אחר שזיכנו האל בפרקים הקודמים ופירשנו בטעם האצילות דבר נאה ומתקבל והעמדנו אותו בדברי רז\"ל. רצוננו בפ' זה להאריך הענין ולהרחיבו בזה בע\"ה באופן יאורו עיני המעיין בענין הזה. וקודם שנבא בביאור ענין זה נשאל שאלה אחת אשר בה נבוכו קצת מחוקרי החכמה. והוא אם יש יכולת בא\"ס ממ\"ה הקב\"ה להאציל י\"ס זולת אלה אם לאו ח\"ו.", + "והנה ראוי שנחקור אם יכול מאחר שמדת טובו להשפיע אל זולתו למה לא האציל אפי' אלף אלפי אלפים כיון שהוא באפשריות ביכולתו ויאציל כמה פעמים י\"ס וכמה עולמות כדרך שהמציא העה\"ז. ולכאורה השאלה הזאת תבהיל עיני המשכיל וישתומם עליה. והאמת כי השאלה הזאת היא שאלה פתיות גדול ומרוב סכלות שאל השואל השאלה הזאת. והטעם שנאמר אל השואל שאלה הזאת כי לא נמנע שאלתו מג' דברים. או שישאל שיהיו הספירות השניות שוה אל הספירות האמיתיות האצולות, ר\"ל כתר שוה אל הכתר חכמה שוה אל חכמה בינה שוה אל הבינה וכן כלם. או שיהיו גדולים מהם ר\"ל דקים מהם. או שיהיו קטנים מהם ומתגלים. ועתה ג' בחי' אלה א\"א להיות. מפני שהספי' דקות תכלית הדקות ר\"ל רוחניות תכלית הרוחניות פשוטות מגוף וגשמי ומשיגיו כמו שבארנו וכמו שנבאר בשער השערים. ואחר שאמת הענין הזה שאינם גופים א\"כ א\"א להיות נבדלים מהמאציל ולהיותם נכנסים במנין העשר אם לא בדרך עלה ועלול ר\"ל המאציל עילה אל הנאצלים הרי הבדל בינו ובין נאצליו. וזולת הבדלים אחרים שאין לנו עתה עסק בביאורם.", + "והנה הכתר נבדל מהחכמה במה שהחכמה עלולה מהכתר והכתר עילה אל החכמה וכן הוא הבדלם זו מזו עד המדריגה התחתונה כי זולת עניין זה אין להם הבדל ליכנס במספר עשר כי מה שאינו גוף לא יחלק לחלקים כמו שנאריך בענין הזה בשער סדר עמידתן בס\"ד. ועתה כאשר יאמר השואל שיהיו עשר ספירות האחרות שוות לאלו נשיבהו שא\"א. כי אחר ששוה הכתר אל הכתר א\"א להיות שני כתרים, שאם כן במה יבדלו להיותם שנים. א\"כ א\"א להיות נאצל מהמאציל האחד המיוחד אלא נאצל אחד. כי שנים א\"א מפני שאין ביניהם להבדל כי שניהם עלולים מהעילה הראשונה דאל\"כ אינם רוחניים ואם הם רוחניים א\"א להיותם שנים. א\"כ הוכרח שלא יהיה נאצל מן המאציל אלא נאצל אחד. ועל דרך זה נשיב אל החכמה עם החכמה וכן לכל ספירות עד שנכריח שא\"א להיות זולת י\"ס אלה. ולא יפול השאלה הזאת שא\"כ ח\"ו אין כח במאציל להאציל שני כתרים עלולים ממנו שוים ושיהיו נבדלים זה מזה עם היותם שוים. כי זה פתיות. כי אין הענין זה מפני חסרון ותשות היכולת ח\"ו לא במאציל ולא בנאצלים. אלא אדרבא הוא שבחם. כי כדי שיהיו נבדלים צריכים הם לרדת אל פחיתות הגוף הנחלק לחלקים ואין זה ראוי. כי מגדולת העבד גדולת האדון נודעת ומשלמותו הוא להשלים אל זולתו. ואין לשאול כי אדרבה נדע ונכיר מעלתו כי מבלי גוף יגשימהו ומהיותו פשוט ובלתי בעל גשם כנודע ימציא הגוף והגשמות ויאציל שני כתרים ויהיו גשמיים. כי לזה נשיבך שהרי ברא הרבה מסוג זה והם המלאכים שהם גשמיים לפי האמת עם היות שגשמותם דק כגשמות האש ויותר דק ממנו כמו שנתבאר בשער היכלות. וגם אין לשאול כי יטביע ברוחניות שעם היותו דק ורוחני יחלק לחלקים. כי ענין זה יהיה הגרעון ברוחניות כי עיקר שלמותו באחדותו והיותו בלתי מתחלק. והמשל בזה כי לא ישאל השואל אם יש כח במלך להיות עבד ואחר שאין בו יכולת העבד נמצא העבד משובח ממנו. שאדרבה יש ויש אבל אם יעשה זה יהיה פחיתות וגירעון בכתר המלכות, וכבוד המלך הוא להרחיק עצמו מכל מיני עבודת העבדים. וכן הדבר במאציל ובנאצלים. כי זה משבח המאציל להטביע בנאצלים כח חותמו להיותם פשוטים בלתי מורכבים ורחוקים מהגשמות ומכל מקריו.", + "והנה כי הכרחנו כי להיות שוים א\"א. ועתה נאמר כי ג\"כ לשאול שיהיו גדולים מאלו לא צדקה שאלתו ולא אמת בדבריו. שהרי אין הבדל בין המאציל והנאצל אלא הבדל מה שבין עילה ועלול וכל מה שאפשר להיות הנאצל קרוב אל המאציל נתקרב הכתר עד שלא נשאר מקום לומר שיהיה נאצל בין הכתר והמאציל אלא שזו עלה וזו עלול וזה חיוב ירידתו ממעלת המאציל עם היות שהוא רבה עד לאין תכלית כי הוא חשוך לפני מאצילו, כדפי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים. ואין מקום לשאול למה לא האציל הא\"ס את הכתר שוה לו ממש כיון שאין חסר כח. לפי שהאמת שא\"א להיות הנאצל שוה למאציל. וזה אינו מפני חסרון המאציל אלא מפני תכונת הנאצל. לפי שאחר שהוא נאצל הוא עלול מעילתו ועילתו למעלה ממנו קדימת מה בכמה עניינים שא\"א לעלול א' להשיג את עילתו וא\"כ יוכרח ממנו היותו נאצל ועלול לרדת מאת פני אדוניו כהבדל שבין עילה לעלול וזה גרם לו חסרונו שהוא נאצל ועלול ועילה ראשונה קודמת אליו. ואם כן נשללה בזה ג\"כ השאלה לומר שיהיה גדול אותו הכתר מהכתר הזה אחר שהכתר הזה הוא יותר גדול שאפשר בחק הנאצלים. וג\"כ לומר שיהיה פחות מזה א\"א שהרי כבר יש פחות ממנו שהוא החכמה ומה שתעלה על החכמה הוא הכתר ר\"ל מאחר שהחכמה עלולה מהכתר ואינה יורדת מהכתר אלא מה שבין עלה לעלול הרי א\"א לשאול שיהיה נאצל אחר בין החכמה והכתר. שהרי הנאצל הזה שוה אל הכתר א\"א לו להיות ולא שוה אל החכמה מן הטעם שבארנו. בין הכתר והחכמה א\"א מפני שהכתר והחכמה הם עילה ועלול ואין ביניהם הבדל שתוכל לסבול עלול קודם אל החכמה ומאוחר אל הכתר אם לא שתרד החכמה אל מקום הבינה דהיינו עלול השלישי וא\"כ היינו חכמה ובינה. ובזה נסתלקו כל השאלות מכל וכל.", + "והנה עתה נבאר במה שהתעוררנו על ענין שלש בחינות שבכל ספירה שנאריך בהם בשערים הבאים בעה\"ו והם אלו. כי לכל ספירה וספירה הם ג' בחינות. א' בחינתה בערך הנאצל ממנה, ב' בערך עצמה, ג' בערך מאצילה. והענין הוא כי בכתר עצמו בהיות שהוא נאצל מאת המאציל אשר הוא מאציל ולא נאצל אשר אריכות הדבור בו ודאי אסור והאל יכפר במה שהארכנו בו עד עתה. וא\"כ בחכמה הנאצלת מהכתר הוכרח היות בה בחינה המשתוה ר\"ל קורבה המתייחדת במאצילה שהוא הכתר אשר לא יבדל ביניהם כלל ואחר זה תרד היא בעצמה ויבדל מעצמה אל עצמה עד הגיעה להיותה עילת הבינה העלולה ממנה.", + "והנה בה בעצמה יוכרח היות בה בחינת מעילה לעלול שתעלה מבחי' לבחי' עד מעלה מעלה. והמשל בזה הבחי' המשתוה אל הכתר היא העילה אל בחינת עצמותה ובחינת עצמותה היא עילה אל המשתוה אל הבינה [וכן בכל בחי' ובחי' תהיינה ג' בחי' אלו עצמם מעס\"ר] ובין כל שתי בחינות יוכרחו עוד ג' בחי' והם בחי' המשתוה הבחי' הראשונה אל הכתר והבחינה עצמה והבחי' המשתוה אותה אל עצמותה. ונצייר צורה גופניות שמתוכה יעלה השכל אל הרוחני כאלו נצייר ראש תור והוא המשולש המשוך הזה.
", + "והנה המשולש הזה הוא משפע ויורד ומצד עליונו מתרחב הוא משל אל הנאצלים שכל עוד שיתקרבו אל מקורם הם מתעלים ומתרחבים. לא רוחב גבוליי גשמיי אלא רוחב בדקות ורוחניות.", + "והנה כאשר יסתכל המעיין היטיב ימצא כי עליון שבכתר הוא רחב ומשפע ומצר והולך עד שיגיע רחבו להשתוות אל רוחב החכמה. ואפילו במקום שווי הכתר והחכמה יש הבדל רב שכן הוכרח מצד המשפיע המשפע ויורד שאין מצב לירידתו כי כל שיתרחק מהפנים העליונים יתגלה הנאצל ויסתבב ממסובבו העליון ממנו והיינו עילה ועלול למי שעיני שכל לו וחננו ה' דעה. וזהו סוד כל אחד כלול מעשר וסוד ירידת המדריגות בעצמות הספי' בעצמה. כי כתר שבכתר הוא הצד המתקרב אל המאציל ומלכות שבכתר הוא הצד המתקרב אל החכמה וכתר שבחכמה הוא עלול ממלכות שבכתר. וכל זה ניכר מתוך הצורה שציירנו. כי הצר שבכתר הוא עילה אל הרחב שבחכמה וכן הכתר שבחכמה הוא הצד המתקרב אל הכתר. ומלכות שבחכמה הוא הצד המתקרב אל הבינה וכתר שבבינה הוא עלול ממלכות שבחכמה. ובדמיון זה ג\"כ צ\"ל כי כל חלק וחלק כלול מעשר ספירות ג\"כ מפני שאין מצב אל האור אלא מתרחק ויורד וכל נקודה ונקודה וכל חלק וחלק עילה לנקודה שלמטה ממנו ועלול מהנקודה שלמעלה ממנו. והוא ראה בחכמתו שאם לא ירד הכתר בעצמו עשר מעלות א\"א להיות החכמה נאצלת ממנו כלל ועיקר. וכן אם לא היתה החכמה יורדת עשר מעלות לא היה באפשרות הבינה להתאצל ממנה. וכן לכל הספירות וכן לכל החלקים והנקודות. וזה הדין וזה הטעם לאבי\"ע כי באצילות יש אבי\"ע ובבריאה יש אבי\"ע וביצירה אבי\"ע ובעשיה אבי\"ע כי ענין אבי\"ע הם כללות כל הנבדלים מן המחויב הראשון א\"ס ממ\"ה הקב\"ה מן הכתר עד הנקודה האמצעית שבטבור הארץ והם מיני ירידתם בד' מדרגות. וכן כ\"א מהם כאשר נבא לחלקם נחלקם לד' מדרגות וכן כל מדרגה ומדרגה לארבע מדרגות אלא שהד' של אצי' הם דקות כ\"כ עד שעשייה שבאצילות סיבה ועילה אל אצילות שבבריאה וכן עשיה שבבריאה היא סיבה ועילה אל אצילות שביצירה וכן על הסדר הזה כל המדרגות וכל החלקים עד שנמצא המציאות כמנורה של פרקים מתיחדים ומתחבקים איש באחיו כמבואר. ואחר שהתעוררנו בזה רצוני בדבר זה להתעורר על שאלת מנין העשר ששאלנו בפרקים הקודמים ידוע כי כל עלול מוקף מעילתו והעילה מקיף העלול כאשר נאריך בשער סדר עמידתן בס\"ד. ועתה נצייר צורה גופנית והיא עגול בתוך עגול כזה
", + "עד שהריוח לא יעבור בין הגלגלים האלה ועתה הישאל השואל למה המצייר הזה לא צייר בתוך העגולים האלה יותר עגולים אחרים. הלא ודאי נקהה את שניו ונאמר לו כי רוח אסף בחפניו כי א\"א להיות עוד תוספות על חשבון עגולים אחר שהם יורדים איש מאת אחיו כנקודה וא\"א במציאות להיות עוד עגול בתוך העגולה הגדולה המקפת את כולם בתוכה.", + "והנה מן הצורה הגופניות נעלה שכלנו אל הרוחניות אשר אנו בביאורה. ידוע כי הספירות הם יורדים איש מאת אחיו כהבדל שבין עלה ועלול ולכן הם זו בתוך זו עלול מוקף מעילה כדמיון העגולים האלה שהגדול מקיף הקטן ממנו שהוא העלול ולכן הכתר הוא מקיף אל החכמה והוא עילתו וחכמה יורדת מהכתר כערך מה שבין עילה ועלול והחכמה עילה אל הבינה והרי בינה יורדת מהחכמה מדרגה א' ויורדת מאת הכתר ב' מדרגות שהיא עלולה מזאת העלולה ממנה וע\"ד זה ירידת המדרגות עד המלכות.", + "והנה המלכות הוא סוף לאצילות וראש לבריאה והיא לבריאה כערך הא\"ס לאצילות והמדרגה האחרונה שבבריאה אל היצירה כערך המלכות אל הבריאה וזהו סדרם עד בואם אל הגלגלים דרך מעלות הנעלמות ונסתרות לנו ונגלות אל הבקיאים במעשה בראשית ובמעשה מרכבה.", + "והנה אין הבדל בין המלכות והבריאה אלא כהבדל שבין עלה ועלול וברדת מן המדרגה האחרונה שבאצילות הוכרח היות תחלת הבריאה שהיא המדרגה המתייחדת באצילות כיחוד העלול אל העילתו וכן מבריאה אל יצירה וכן מיצירה אל עשייה עד הגלגלים.", + "והנה סדר הגלגלים התוכנים חשוכי עינים דמו שהגלגל סמוך לחברו עד שריוח לא יעבור ביניהם. ואין זאת סברת בעלי התורה הרואים באור עולם, אלא שבין רקיע לרקיע מהלך ת\"ק שנה ועם היות האויר זה ביניהם עכ\"ז הענין מורה על שווי הבריאה וההכרח' ושא\"א להיות בין גלגל לגלגל פחות מזה עד רדת הענין אל יסוד האש ויסוד האש מתאחד ביסוד הרוח ויסוד הרוח מתאחד ביסוד המים ויסוד המים מתאחד ביסוד העפר זה למעלה מזה ואין ריוח ביניהם. ועתה מי ישום פה לאדם לשאול יהיה עוד כך וכך מדרגות או יפחות מהם כך וכך או למה לא ברא העולם יותר גדול מזה או קטן ממנו, כי כל זה הוא פתיות גדול ליודעי סדר המדרגות. ותכונת העולם הוא על מציאות היותר משובח שאפשר בסדר המדרגות מהעליונה שאפשר במציאות עד התחתונה שאפשר במציאות אם בגבול אם בתכלית אם בגשמות והנה אם לא היה בינו ובין העולם סדר הספירות א\"א לעולם מפני פחיתותו להיותו מתנהג ע\"י הא\"ס אם לא שיעלה העולם במדרגות הרוחניות שהם הספירות ולענין זה כבר האציל הספירות. ואין זו הכוונה אלא לגלות האצילות והאלקות ולא להעלימו. וגלוייו הוא ע\"י ירידות המדרגות להבחינה התחתונה שהם עתה. שהרי אפי' הארץ הלזו העבה והגסה עד טיבורה יש לה מדרגה אחר מדרגה עד ז' ארצות כמו שנבאר קצת בזה בסדר עמידתן בע\"ה. הפך סברת הפתאים התוכניים כי דמו לתת מדת הארץ ואמרו שקו בן כ\"ב אלף מיל יסוב אותו סביב ואלו תוקדר הארץ יהיה עובר אל עבר פניה התחתונים בעובי ז' אלף מיל ושל\"ג ושליש מיל והמה בחשך יתהלכו למו.", + "הנה לנו בענין הזה תורה מקובלת ומעשה רב כאשר נכתוב בשם הזוהר בשער הנזכר. ונחזור לענייננו שאם היה העולם נברא בלי אמצעיות. בזולת שא\"א מן הטעם שפירשנו.", + "הנה זה יהיה העלם האלקות כשנבא לדעת גדולתו מתוך הנהגתו הלא נאמין שהוא יתעלה מעולמו מה שבין העילה לעילתו לפי האמת. ולכן שלא להעלים אלוהותו האציל המדרגות אל הדרך שפירשתי, כי כאשר נראה עתה בכתר יתברך ויתעלה ונעלה עליו עילתו האין סוף ממ\"ה כמה יתגדל שמו בעיני כל ברואיו.", + "והנה נשלם פרק המפואר ונכלל השער הזה. ואחרי אשר עד כה ברכנו ה' ועזרנו בכל הדרך אשר דרכנו, נוסעים אנחנו אל המקום אשר ידענו והוא לחקור אם הא\"ס הוא הכתר בסייעתא דשמיא:" + ] + ], + [ + [ + "השער השלישי לדעת אם אין סוף הוא הכתר:", + "הנרצה בשער הזה הוא לשאת ולתת בענין המבוכה נפלה בין המקובלים לדעת אם א\"ס הוא הכתר עצמו או זולתו. וזה שמו אשר יקראו לו אם הא\"ס הוא הכתר:", + "פרק ראשון:", + "רבים מהמתקבלים בבני עמנו נבוכו במבוכה רבה ונפלו בשוחת הטעות וחשבו כי הכתר עליון הוא הא\"ס והוא במנין העשר. ויש מהם אמרו כי מאחר שיש לנו עשר מדרגות מה צורך אל אצילות יותר אלא שענין המאציל עם הנאצלים הם עשר. ודמו להסתייע ממשנת ספר יצירה שאמר עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר ואמרו שאמרו ולא אחד עשר לומר שלא נוסיף עוד על עשר אלא שעשר הם ממש עם המאציל שהוא הא\"ס כתר עליון. זה דרכם. ושרי להו מרייהו כי זהו ענין קצוץ ופרוד והרואה במה שפירשתי במשנה ההיא בשער הראשון בפ' ששי יראה כי אדרבה משם ראיה להפך.", + "והנה הסברא הזאת דחויה מכמה טעמים אב\"א קרא אב\"א סברא. הסברא היא כי מאחר שהמאציל נבדל מנאצליו בכמה עניינים. ראשונה שהנאצלים הם נופלים תחת הזמן והוא אינו נופל תחת הזמן. ואין רצוני לומר זמן כפי הנראה מפשוטן של דברינו, אלא הכוונה שכבר היה זמן שלא היו נאצלות כמו קודם האצי'. וזה אחד מהדברים הנמנעים בא\"ס שלא הי' מציאות שלא ימצא, אלא הוא מחויב המציאות והוא המציא הזמן ולא שהוא בעל זמן ח\"ו. ובענין זה יובן אמרו ראשון ואין ראשית לראשיתו כי עם שנאמר ראשון וכל לשון ראשון מורה על שיש לו ראשית כי אמת שהוא ראשון לכל הבאים אחריו אבל לשון ראשון מורה על התחלת זמן. וע\"כ אמר שהוא ראשון ועכ\"ז אין ראשית לראשיתו, ולשון ראשון אינו אלא לשלול שלא קדם אליו זולתו. וז\"ש בתקונים אני ראשון ואני אחרון. ופי' הרשב\"י ע\"ה כי אנ\"י הוא אי\"ן שהוא הכתר עליון. ואני הוא מלכות שהיא תכלית האצילות נעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו כי אי\"ן הוא א' כתר עליון י' חכמה ן' בינה עם משך הוא\"ו שהוא ן' י' על ו' ומציאות הן' בעצמה היא המלכות לפי האמת נמצא אי\"ן כולל כל האצילות. וזה אני ראשון סוד משך והתפשטות אצילות ממעלה למטה. ואני אחרון הוא מציאות אור החוזר המתהפך ממטה למעלה. ובזה יובן ענין ראשון ואחרון כי הכתר יקרא באמת ראשון מפני שהוא ראשון לכל הבאים בראשית שהוא מהנאצלים ולמטה אבל למעלה ממנו בא\"ס לא שייך לשון ראשון וזהו ולפני אחד מה אתה סופר. פי' הכתר נקרא אחד שהוא תחלת החשבון שהוא מספר העשרה שבו כלול כל החשבון והחשבון יסודו למעלה כמו שפירשנו בשער הקודם. ואמר כי לפני אחד שהוא הקודם לו דהיינו הא\"ס מה אתה סופר דלא שייך תמן לא מנין ולא דבור ולא חיוב כלל. ועליו נאמר (איוב לז כ) היסופר לו כי אדבר ולא שייך תמן מנין. ועם ההקדמה הזאת יובן הפסוק (בישעיה מ\"ג) אשר נבוכו בו כל הפשטנים אתם עדי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה. ופי' כי אני הוא היינו הכתר כי הוא הכתר הנקרא הו\"א באמת. ולהורות על העלמו מלת הוא כנוי אל הנסתר. ולכן אמר שהוא נקרא אני ג\"כ להורות שהוא תחלת האצילות וסוף האצי' בסוד אני ראשון ואני אחרון כמו שפי'. ואמר כי לפני לא נוצר אל ומלת נוצר כמשמעו שפי' לא נאצל כי לשון יצירה ג\"כ משמש אל האצילות כמו שמשמש לשון בריאה דהיינו בראשית ברא. ואמר כי לפני לא נאצל זולתי, כי הוא ראש הבא בגדר הנאצל. והוא סוף לכל האצילות, וז\"ש ואחרי לא יהיה. וזה מורה על תוקף גדולות הא\"ס ממ\"ה הב\"ה שמורה על קיומו שאינו נופל תחת הזמן אלא אדרבה הוא המציא הזמן ולא יצוייר מציאות העדרו בשום אופן בעולם. וזו אחת ממעלותיו הרבות על נאצליו שכלם נופלים תחת המציאות שכבר היה זמן שהיה הא\"ס זולתם כמו קודם האצילות. ויש רבים חשבו לומר שהכתר היה קודם לכל ר\"ל כי עם היות שלא היה אצילות היה הוא במציאות והוא לבוש אל המאציל לעולם. ובעלי הסברא זאת הם בעלי תריסין ועיקר ההכרח שהכריחם לדבר זה הוא אמרם ז\"ל בפדר\"א קודם שנברא העולם היה הוא ושמו לבד פי' כי הוא ושמו היינו הא\"ס וכתר. והכריחו מזה שכתר קודם ושהוא מתאחד במאציל ולבוש אליו. והענין הזה אין ראוי להאמינו. אלא שכל האצילות נאצל בעת אחת וגם הכתר מכלל הנאצלים כאשר הוא מוכרח מתוך כמה מאמרים וקצתם נעתיק בשערים בע\"ה. ובפרט בשער עצמות וכלים ובשער סדר האצי' ושער הצחצחות בס\"ד. נמצא שנתעלה המאציל על נאצליו. כי נאצליו קדם אליהם העדרם. משא\"כ המאציל ממ\"ה הקב\"ה. והרי הבדל ראשון. עוד נבדל המאציל מן הנאצלים כי חיותם תלוי בזולתם היינו במאציל המחייה אותם והוא מקור והאור והשפע לכל נאצליו נמצאו כלם צריכין אליו. והא\"ס ב\"ה אין צריך אל זולתו אלא הוא מקור החיים והחיים נמצאים ממנו עד שהוא חיות החיים. ולכן בקצת מקומות כנהו הרשב\"י ע\"ה בתקונים בלשון נהורא דלא קיימא בנהורא וכו' אחר שאינו תלוי בחיות ושפע מצד זולתו אלא הוא מקור האור אל כל שאר המאורות. ודבר זה ביאר הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקוני ז\"ח דף קל\"ב ע\"ב) ובזהר בראשית (דף כ\"ב) פתח עוד ר\"ש ואמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי. אמר חבריא שמעו מלין עתיקין דאנא בעינא לגלאה כו' מאי ניהו דאמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי. אלא דא איהו עילת על כל עלאין ההוא דאתקרי עלות העלות עלת מאלין עלות דלא יעביד חד מאלין עלות שום עובדא עד דנטיל רשותא מההוא דעליה כמה דאוקימנא לעיל בנעשה אדם נעשה ודאי על תרין אתמר דאמר דא לההוא דלעילא מיניה כו' וההוא דלעילא מיניה לאו עביד מדעם עד דנטיל עצה מחבריה. אבל ההוא דאתקרי עלת על כל העלות דלית לעילא מיניה ולית לתתא שוה ליה הה\"ד ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. אמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי דנטיל עצה מיניה כגוונא דההוא דאמר ויאמר אלקים נעשה אדם עכ\"ל.", + "הנה כיון במאמר הזה הקדוש ע\"ה להפליג במעלה הזאת שמתעלה הא\"ס על נאצליו שהם צריכין ליטול עצה התחתון מן העליון כי הוא צריך שפע מעילתו המשפיע עליו ולכן הוא אומר נעשה אדם כלומר תשפיע אתה ואני אפעול ונמצא אדם עשוי ע\"י שנינו והעליון עדיין צריך להיות נשפע מעילתו כי אין בידו ג\"כ היכולת. אבל א\"ס ב\"ה אינו צריך לאמר לזולתו נעשה אלא אני אני הוא ואין אלקים עמדי ר\"ל בסיוע עמי לא תחתון שאין לו למטה שוה אליו ולא עליון שאין עליון זולתו כי הוא למעלה מכל הנמצאים. ואמר עילת על כל עלאין, עלת מאלין עלות. כיוון לבאר לנו שהטעם שהוא נקרא עלת העלות הוא משני פנים. הא' פי' מלשון עלייה והכוונה שהוא למעלה מכל העליונים. ואין הכוונה בעליית מקום ח\"ו שאין שום דבר נכנס במקום באצילות כ\"ש במאציל, אלא פי' מציאות עליית מעלה והרוחניות והיכולת. והפי' השני הוא מלשון עילה וסיבה שהוא סבה ועילה לכל העלות שבמציאות.", + "והנה נתבאר הבדל שני שנבדל הא\"ס המאציל ב\"ה מן הנאצלים. עוד הבדל שלישי והוא כי לכל הנאצלים יש להם שם משמות הקדש שהוא מגבילם אשר בו יקרא הספירה והנאצל ההוא כענין אהי\"ה בכתר וי\"ה בחכמה וכן לכל שאר הספירות כמו שבארנו בשער הראשון בפי'. וכן שם בן ד' כולל כל האצי' כלו כמבואר בזהר ונבאר בשער שם בן ד'. מה שאין כן בא\"ס המאציל ב\"ה שאין שם ונקודה שנוכל לכנותו בה ולא מדה שתגבלהו ולא מצאנו לו שם לכנותו אלא מחויב המציאות. ופי' כי הוא מחויב במציאותו מפני שא\"א לעולם בלא מנהיג הנותן שפע ומחיה לכל הנמצאים ומטעם זה מחוייב מציאותו. ומפני שאין שם שיגבילהו לכן נתארהו מחויב המציאות, ושם זה יחסו אליו החוקרים. עוד ייחסו אליו שם א\"ס והטעם מפני שאין לו סוף ותכלית. כי הדבר הנגבל בשם יש לו סוף, והאלקות מפני שאין לו סוף אין לו שם שיגבלהו ולכן אנו מתארים אותו בא\"ס.", + "ועוד פי' אחר מפני שהחקירה בו אין לו סוף. שאינה כדרך שאר החקירות שיש לה סוף והסכמה אל מסקנא אחת. אמנם החקירה באלקות היא בא\"ס ולכן אין מי שידע בו מהות כלל אם לא ע\"י ספירות המגלות קצת מגדולתו אמנם מספירותיו ולמעלה אין השגה מצד עומק המושג ולכן תארוהו בא\"ס. עוד ייחסו אליו עלת העלות, והכוונה כי העלות אשר מהם עלולים אחרים הם עלולות ממנו ולכן נקרא סבת הסבות לפי שהוא סבה ראשונה לכל סבות שבעולם ואע\"פ שהן סבות למסובבים אחרים עכ\"ז כלם מסובבים ממנו. ויש שאמרו כי כתר עליון ג\"כ נקרא סבת הסבות לפי שהוא סבה לכל שאר הסבות שהן מסובבות ממנו. משא\"כ ממנו ולמטה שאין החכמה סבה לכל הסבות המסובבות שהרי הכתר הוא הסובב ואינו מסובב מהחכמה אלא אדרבא החכמה מסובבת ממנו. וכן מן הטעם הזה אמרו שנקרא הכתר עלת העלות שהוא עלת העלות העלולות ממנו. אמנם אין סוף נקרא סבת כל הסבות ועלת על העלות בתוספת כל להראות על הא\"ס שהוא סבת כל הסבות ואפי' הכתר. מה שאין כן הכתר שלא יצדק בו לשון כל הסבות וכן כל העלות שכבר יש עילה וסבה שהוא מסובב ממנו שהכתר מסובב מהא\"ס וא\"ס סבתו. וכן לכל העלות, שלא יתייחס כן בכתר. ושלשה שמות הללו היינו א\"ס וסבת כל הסבות ועלת כל העלות יחס הרשב\"י אל המאציל ב\"ה בספריו פעמים רבות וג\"כ יחס אליו שמות אחרים כמו טמירא דטמירין וכן עתיקא דעתיקין וכאלה רבות כיוצא בהם וכאשר ידקדק המעיין בהם ימצא כלם מורים על ההעלם כמו שבארנו שאין לו שם ולא הויה ולא כנוי שיגבילהו. והרי הבדל שלישי שנבדל המאציל מן הנאצלים. בזולת כמה הבדלים אחרים כמו הרחקת השיעור והמדה והתארים והשנויים כי הכל בספירותיו ולא נאריך בהן. ונאמר כי אחר שיתעלה ונבדל המאציל מנאצליו תכלית ההבדל ונתרחק תכלית הרוחק אם כן הסברא נותנת שאין ראוי שיכנס המאציל במנין הנאצלים ח\"ו כמו שחשבו האומרים שהוא הכתר. ועתה נבא להוכיח מן הראיות:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם הכרחנו מן הסברא שאין הכתר הא\"ס, עתה נבוא בפ' זה לבטל סברא זו בדברי הרשב\"י ע\"ה מאיר עיני ישראל בחכמה הזאת ולנו מדבריו כמה ראיות. ראשונה אמר בס' התיקונים (בהקדמה ד\"ו) וז\"ל אבל שם ידו\"ד איהו מרכבה למריה לכתר עלאה. ובגין דא אין קדוש כידו\"ד עלת על כלא טמיר וגניז בכתר ומניה אתפשט נהוריה על ידו\"ד דאיהו י' חכמה ה' בינה ו' כליל שית ספירן ה' מלכות עכ\"ל לעניננו. וזה פירושו ידו\"ד שהוא רמז לט' ספירות כדמפרש ואזיל הוא מרכבה למריה כתר, וטעם אמרו מריה מפני שהוא אב לאצילות כלו וכל האצילות כסא אליו. ואמר אין קדוש כה', יובן עם מה שבאר הרשב\"י ע\"ה במקום אחר שאמר שאין קדוש כה' הכוונה על הכתר. ואמר כי זה הוא הכ\"ף דכה' שהוא כ\"ף כתר וטעם הכ\"ף כי הוא שני יודין בסוד עשרה עשרה הכ\"ף וזהו שאמר ובג\"ד אי\"ן קדוש, פי' מפני שידו\"ד היא מרכבה אל הכתר שהשם בן ד' יו\"ד בראש ואדני יו\"ד בסוף הם שני יודי\"ן בסוד אור ישר ואור חוזר שהיא כ\"ף כתר. כאשר יתבאר הענין הזה בארוכה בשער התהפכות האור בס\"ד. ומפני ששתי האורות האלה הם מרכבה לכתר שהוא סבת האורות מצד עלת העלות אין סוף ב\"ה הגנוז בו וממנו התפשט האור ע\"י הכתר כדי שיהיה האור ישר והאור חוזר לכך נקרא כ\"ף כתר שהוא שני יודי\"ן. ואל יקוה ממנו המעיין ביאור ענין זה כי עקרו בשער הנזכר. ע\"כ פי' המאמר בקיצור.", + "והנה אמר בפי' עלת על כלא טמיר וגניז בבתר, מורה על שאין הא\"ס הוא הכתר. עוד כתב בתיקונים (תקונא ע' דקכ\"ד) וז\"ל אתקריאת יהוה מסטרא דכתרא עילאה דאיהו סתים כקומץ דאיהו סתים דלא ידע בר נשמה דאית לגו. ומאן דאיהו לגו איהו סתום במחשבה עלת העלות קרינן ליה עכ\"ל.", + "ופי' שאמר בתחלת דבריו למעלה שבמלכות הוא השם בן ד' בלא נקודה ולפי יניקתה כך נקודתה ועתה אמר דמסטרא דכתר פי' כאשר היא יונקת ממנו תקרא על שם יהוה שהיא הויה בנקודת קמץ והטעם כקומץ דאיהו סתים פי' כמו הוא סתום במחשבה פי' כי אפי' המחשבה אסורה בו, ונקרא אצלינו עלת העלות אבל לא שיהיה שם זה מגבילו כי אין שם שיגבילהו כדפי' בפרק הקודם. ועיקר המאמר הזה עם כל הנמשך אחריו נתבאר בארוכה בשער שם בן ד'.", + "הנה באר לנו בפי' כי עלת העלות גנוז ונעלם בכתר ושאין הא\"ס הכתר עצמו.", + "ועוד בפי' בתיקונים במקום אחר (תקונא ע' דף ק\"ל) ז\"ל כתר עלאה אע\"ג דאיהו אור קדמון אור צח אור מצוחצח, אוכמא איהו קדם עלת העלות. ועיקר המאמר יתבאר בשער הצחצחות ב\"ה.", + "הנה הורה בפירוש שאין הכתר הא\"ס. באמרו שהכתר הוא חשוך. ר\"ל שאין אורו מבהיק לכלום. שאין לו כח לפני עלת העלות שהוא מאצילו. עוד בתיקונים (בתיקון י\"ח דף קי\"ב.) וז\"ל אדון יחיד שליט על כלהו מופלא ומכוסה בכתר עכ\"ל.", + "ופי' כי למעלה מן המאמר הזה אמר ענין החיות והמרכבה הרוחניות בספי' ואח\"כ אמר שהא\"ס שנקרא אדון יחיד כמבואר בס\"י הוא מופלא ומכוסה בכתר. והכוונה שאין אלהותו מתגלה אלא על ידי תיק אורו ולבושו שהוא הכתר ועל ידה רוכב בשאר הספירות.", + "הנה הורה בפירוש שאין הכתר האין סוף. עוד בר\"מ (פינחס דף רמ\"ג) וז\"ל בגין דעלת העלות מופלא ומכוסה בהאי כתר ואתפשט בשם יהו\"ה. בשבתות וימים טובים לית שלטנותא דסמא\"ל ונחש ולכל ממנן דיליה ולית שלטנותא לגיהנם נוקבא בישא דסמאל ונחש ולא למשריין דיליה, כלהון מיטמרן קדם משריין דמלכא כגוונא דאתטמרון אומין דעלמא כד אתגליא משיח הה\"ד ובאו במערות צורים ובנקיקי הסלעים. ופירושו מבואר וממנו נראה בביאור שאין לומר שהכתר הוא הא\"ס מורה על זה באמרו עלת העלות מופלא ומכוסה בהאי כתר. נראה מדבריו שכתר היכל לעלת העלות.", + "והנה לנו כמה ראיות ברורות ועדים נאמנים שאין הכתר הוא הא\"ס, בזולת עוד כמה ראיות אחרות, ולא העתקנום מפני שאנו צריכים להעתיקם בשערים הבאים כמו מאמר אליהו דאנת הוא חד כו' שנעתיקה בשער עצמות וכלים פ\"ה וקצתם לא ראינו להעתיקם כלל מפני האריכות. עכ\"ז בראיות האלה בטלה דעת האומרים שהכתר הוא האין סוף:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם השתדלנו להעמיד בהכרח שאין הא\"ס הוא הכתר אלא כל אחד מהם ענין בפ\"ע ר\"ל זה מאציל וזה נאצל. ראינו בפרק זה לבטל סברא אחרת קרובה לדעת המקובלים הקודמים והיא סברת הר' שם טוב בספר האמונות שער ד' פ\"א שתחלה מנה הספירות ואמר שכתר היא ספירה ראשונה, אח\"כ אמר שאין הכתר בכלל הספירות. וזה טופס לשונו בקצור נמרץ. כל המקובלים הסכימו למנות עשר ספירות אלו א' כתר עליון ב' חכמה וכו', אולם המופלאים והעמוקים שבחכמה הסכימו שאין למנות כ\"ע ע\"ד האמת בכלל העשר כי הוא כא\"ס, וכמו שסבת כל הסבות אין למנותו כלל כן אין ראוי למנות לכ\"ע כי אין שום התחלה ושום קץ וסוף בו והוא הכל. ורשב\"י הזהיר על זה בכמה מקומות ועל זה כוון בס' יצירה עשר ולא אחד עשר. וכבר ידעת היות מוסכם אצל חכמי המשנה שאליהו הנביא מתגלה אל כל הראוים. ויש קבלה למקצתן מן האחרונים ז\"ל שהיה מתגלה להרב הגדול ר' אברהם אב\"ד החסיד ז\"ל וממנו קבל הרב הגדול הראב\"ד חתנו והרב החסיד רבי יצחק שקבלתו סלת נקייה לעמוק מאד בחכמת הקבלה. והוא ג\"כ פירש י' ולא י\"א שאין להכניס במנין הכתר. והמשלים המנין הוא הדעת העליון שרמז הכתוב (משלי ג כ) בדעתו תהומות נבקעו. ועליו אמר בספר הבהיר שהוא היכל הקודש. ועיקר שם המיוחד הכתוב בספרי הנביאים כוונו באותיות השם באמצעות הת\"ת לזה כי הוא היכל לשרש העליון עכ\"ל.", + "ועוד האריך הרבה ע\"פ הסברא הזאת. ובמקום אחר כתב כי מטעם זה קרא בס\"י לחכמה עומק ראשית כי הוא תחלה וכו'. זאת היא סברת רש\"ט שרצה לומר שהכתר אינו במנין הספירות עם שהודה בענין שהא\"ס אינו הכתר כדמוכח מתוך לשונו שאמר וכמו שסבת כל הסבות אין למנותו כלל כן אין ראוי למנות לכ\"ע, הורה שסבת כל הסבות אינו הכתר, אמנם הכתר נאצל ממנו. וקודם שנכנס בהריסת סברא זו ראוי שנדע מי הביאם בטעות זה ונאמר כי הוזקקו לסברא זו מפני ג' דברים ראשונה מאמר בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות פ\"ה מ\"א) שהעתקנהו בשער הקודם בפ\"ג. ושם השתדלנו בענין והכרחנו שאין מאותו המאמר ראייה לדבריו כלל. והשני שראו בס\"י התחיל למנות משנת העמקים מחכמה באומרו עומק ראשית ועומק אחרית שהן חכמה ובינה שנראה שהיא ראשונה לאצילות ואין הכתר בחשבון הספירות וכן באמרו אחת רוח אלקים חיים וכו' שנייה רוח מרוח אמרו כי אחת רוח אלקים חכמה ורוח מרוח בינה וכו' נראה שמחכמה מתחיל מנין הע\"ס. והשלישית כי מצאו אילן גדול לתלות בו והוא האלהיי רשב\"י ע\"ה באדרא וז\"ל אתר דשירותא אשתכח מעתיקא קדישא דאתנהיר ממזלא וכו' כמו שנעתיקהו בע\"ה.", + "והנה אחר כי תחלת האצילות הוא מחכמה המתנהרת מהכתר נראה בפי' שאין הכתר מכלל מנין ע\"ס לכן דחקו עצמם לבקש תשלום מנין העשר ובקשו דעת. והאמת לא בקשו צדק. כי ענין הסברא הזאת היא דחויה אב\"אי קרא ואב\"אי סברא. ראייה מן הסברא מפני שלא ימלט מב' דברים בכתר אם הוא נאצל או אינו נאצל. אם הוא נאצל א\"כ מאחר שהוא עלול מהסבה הראשונה למה לא יכנס במנין הספירות כי מי המעיט בכבוד האצילות עד שהכתר מפני שהוא כא\"ס והוא גדול ומשובח לא יכנס במנין הספירות כי הספירות (הם חכמה ובינה) הם ג\"כ כאין סוף בכחם ומעלתם ועכ\"ז לא מנענו עצמנו מלמנותם בעשר. והרי אחר שהכתר עילה לחכמה וחכמה עילה לבינה ושלשתם ודאי נאצלים א\"כ כערך חכמה אל הבינה כן ערך הכתר אל החכמה וכמו שהחכמה נמנית במנין הספי' עם הבינה כן הכתר ימנה עם החכמה א\"כ מה הטעם שנעלה הכתר על כל שאר הנאצלים ועוד כי מה שאמר שהוא כא\"ס אינו מעלה כלל לפי שהרי א\"א שיהיה שוה אל המאציל ממש מאחר שהוא עלול ממנו בהכרח ירד ממעלת עילתו ואחר שנפליג בעלת כל העלות כל מה שאפשר במה שהוא א\"ס אין ראוי להפליג כ\"כ בכתר כי אינו במעלת מאצילו אחר שהוא נאצל ועלול מעילה ראשונה כדפי'. וכמו שפי' הרשב\"י ע\"ה באמרו אוכמא איהו קדם עלת העלות הורה שאין הוא במעלת הא\"ס ח\"ו וא\"כ למה הוא כא\"ס כי גדר הא\"ס הוא תואר שלא יתואר בו כלל באמיתית כ\"א במאציל. ומאחר שישנו בכלל הנאצלים ואינו כא\"ס א\"כ למה לא יבא במנין הספירות כי אינו רק ממנין הנאצלים ולמה נמנה קצתם ונניח קצתם זה בלתי ראוי. וא\"ת שאינו נאצל, זה א\"א להאמינו אם לא שנא' שהוא סבת הסבות ואין זולתו שאל\"כ הוא שניות ח\"ו שנאמר שיהיה דבר אחד זולת סבת הסבות ולא היה נאצל ממנו. ואם נאמר שהוא נאצל ג\"כ אלא שאינו כדמיון שאר הנאצלים מפני שקדם להם זמן רב. זה א\"א כי א\"א קדימה על החכמה אלא קדימת עילה ועלול כי א\"א להפרד ולהבדיל בין כל נאצל ונאצל אלא כהבדל עילה ועלול וכן ההבדל ג\"כ בין החכמה ובין הבינה וכמו שנכניס במנין הנאצלים החכמה עם הבינה כן נכניס ג\"כ הכתר עם החכמה. ואחר שמתוך הסברא הוא מוכרח שהכתר הוא במנין עשר ג\"כ מוכרח מתוך הראיה מדברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ע' דף קי\"ח) וז\"ל ואברין אלין כלהו בספירן. רישא כ\"ע, מוחא חכמה, בינה לבא ובה לב מבין, תרין דרועין חסד וגבורה, גופא עמודא דאמצעיתא, תרין שוקין נצח והוד, יסוד אמה. שכינתא אות דיליה עכ\"ל.", + "ועם היות שיש בו להתעורר קצת עכ\"ז אינו מהמתיחס אלינו.", + "והנה מנה י\"ס נגד האברים ומנה כ\"ע רישא ולא מנה דעת כלל, הרי שכ\"ע בכלל ספירות. עוד בתקונים (בהקדמה דף ג') ואשמע את קול כנפיהם בעשר מיני תהלים. בשיר פשוט דאיהו י' כתר, שיר כפול דאיהו י\"ה, חכמה ובינה משולש ביה\"ו דאיהו חג\"ת, מרובע בידוד דאיהו נהי\"ם עכ\"ל.", + "הנה מנה עשר ספירות בעשר אותיות ולא מנה הדעת כלל אלא הכתר. ואין סברא לומר כי זה הכתר שמנה הוא הדעת, א\"כ היה לו להתחיל מחכמה שהוא ראשית האצילות לפי דעתם ועוד דכולי עלמא סברי שזה כתר שמו וזה דעת שמו ולא פליגי אלא איזה מהם יבא במנין עשר.", + "ועוד ראייה מהזהר פ' בראשית (דף ל\"א) וז\"ל וע\"ד בראשית ב' ראשית היא חכמה כמה דתרגם יונתן בראשית בחכמתא, בגין דאיהו תניינא לחשבנא. ואקרי ראשית, דהאי כתרא עלאה טמירא היא קדמאה. ועל דלא עייל בחושבנא, תניינא הוי ראשית, בג\"ד ב' ראשית עכ\"ל.", + "ופי' כי הוקשה לו במלת בראשית כי הבי\"ת היא גדולה והיא רומזת לחכמה כנודע ומלת ראשית ג\"כ הוא רומז בחכמה נמצא א\"כ החכמה נרמזת בתיבה זו שני פעמים שלא כראוי וזה כוון באמרו בראשית ב' ראשית היא חכמה. פי' שניהם רומזים בחכמה הבי\"ת כמפורסם שהוא בי\"ת וראשית באמרו ראשית שהיא חכמה ומטעם כי מתוך קושיא זו הייתי אומר בראשית בכללה רומז בחכמה, ר\"ל כי אין הרמז בחכמה למלת ראשית אם לא שיבא בבית דהיינו בראשית, לזה הכריח כי מלת ראשית לבד הרמז בחכמה וראייה לזה מת\"י שפירש בחכמתא ולא אמר חכמתא כנראה כי הבית לעולם היא רומזת בחכמה מלבד מלת ראשית שהוא ג\"כ רמז בחכמה כמו שפירש יונתן בחכמתא הבי\"ת שימושית.", + "והנה מת\"י מוכרח שלעולם הוא כפל כי ראשית היא חכמתא והבי\"ת ג\"כ רומז אל החכמה. והשיב אל הענין הכפל מפני שמלת ראשית מורה על תחלת, והיה נראה שהחכמה תחלת האצילות וראשיתו. וזה אינו כי הכתר תחלת האצילות, לכן באה באות בית בתחלתה כאומר אע\"פ שנקרא ראשית עכ\"ז היא שנית לי' למנין הספירות וכתר הוא הראשון. וז\"ש בגין דאיהו תניינא לחושבנא פי' חכמה שנית למנין הספירות. ואיקרי ראשית, פי' ולמה נקרא ראשית והוא מקום הטעות לפי האמת מפני שהכתר הוא הראשון והקדום, (ולכן הוצרך לומר בי\"ת כדמסיק בסוף דבריו). לז\"א דהאי כתרא עלאה טמירא היא קדמאה. פי' מפני שהוקשה לו כי כיון שלפי האמת היא שנית ולא ראשונה א\"כ למה נקרא ראשית שאינה ראשונה מאחר שהכתר קודם אליה. ולזה אמר שהכתר טמיר ונעלם ואין ראוי שיקרא ראשית, כי פירוש ראשית ר\"ל תחלת הגלוי ותחלת הגלוי הוא בחכמה לא בכתר כמו שיתבאר בע\"ה. לכן נקרא החכמה ראשית ולא הכתר. ועם היות שאין ראוי לכתר להיות נק' ראשית עכ\"ז הוא ראשון לאצי' ונכנס בחשבון האצי' וז\"ש היא קדמאה. ועל דלא עייל בחושבנא [ר\"ל בכלל הגלוי] כדפי', תניינא הוו ראשית, פי' הוי הוא שנית עם שהיא נקרא ראשית מן הטעם שבארנו. בג\"ד ב' ראשית, פי' ולפיכך באה מלת ראשית כפולה לומר לך חכמה נקרא ראשית ועם היותה ראשית היא שניה והיינו בית שבראש התיבה. ע\"כ פי' המאמר.", + "והנה הורה לנו בפי' כי הכתר הוא במנין ע\"ס, ושאין בו פקפוק עם שהחכמה נקרא ראשית ויש לנו עוד ראיות טובות הרבה מאד כהנה וכהנה ולא נטריח עצמינו בהעתקתם הנה להיות שאנו מוכרחים להעתיקן בשערים הבאים בע\"ה.", + "והנה הכרחנו בפי' שהכתר ממנין הספירות (ע' בפלח הרמון):" + ], + [ + "להיות שבפרק הקודם הכרחנו שהכתר במנין הספירות, נשאר לנו לבאר ענין המאמרים המנגדים לכאורה סברא זו והם אותם שהכריחו המפרשים לדעתם מהם. ראשונה מספר יצירה שאמר במשנת העמקים וז\"ל ע\"ס בלימה מדתן עשר שאין להם סוף. עומק ראשית ועומק אחרית, עומק טוב ועומק רע, עומק רום ועומק תחת, עומק מזרח ועומק מערב, עומק צפון ועומק דרום. ואדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולן ממעון קדשו ועד עדי עד עכ\"ל.", + "ואמרו כי מאחר שעומק ראשית היא החכמה ועומק אחרית היא הבינה כמו שביארו, א\"כ הוא מוכרח כי מנין הספי' הם דוקא מהחכמה ולמטה ושאין הכתר במנין הספי' ועומק רום הנזכר במשנה הוא הדעת.", + "ועוד הוסיפו להביא ראיה ממשנה אחרת כזו שבס\"י וז\"ל ע\"ס בלימה. אחת רוח אלקים חיים ברוך ומבורך שמו של חי העולמים קול ורוח ודבור וזהו רוח הקודש. שתים רוח מרוח חצב וחקק בו עשרים ושתים אותיות שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות ורוח לכל אחת מהן. שלש מים מרוח חקק וחצב בהן תהו ובהו רפש וטיט חקקן כמין ערוגה והציבן כמין חומה וסככן כמין מעזיבה. ארבע אש ממים חקק וחצב בה כסא הכבוד ואופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי (השרש) [השרת], ומשלשתן יסד מעונו שנאמר (תהלים קד ד) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. חמש חתם רום ג' אותיות מן הפשוטות קבען בשמו הגדול יה\"ו וחתם בהם שש קצוות פנה למעלה וחתמו ביה\"ו. שש חתם תחת ופנה למטה וחתמו ביו\"ה. שבע חתם מזרח פנה לפניו וחתמו בהי\"ו. שמנה חתם מערב ופנה לאחריו וחתמו בהו\"י. תשע חתם דרום ופנה לימינו וחתמו בוי\"ה. עשר חתם צפון ופנה לשמאלו וחתמו בוה\"י. אלו עשר ספירות בלימה רוח אלהי' חיים, ורוח, ומים, ואש, ורום מעלה, ותחת, מזרח, מערב, צפון, דרום עכ\"ל.", + "הנה בפי' נראה שדרך דרך המשנה האחרת ואמר א' רוח אלקים חיים שהוא חכמה, וב' רוח שהיא הבינה, ג' מים מרוח שהיא החסד, ד' אש שהיא הגבורה. ורום בהכרח הוא הדעת, הרי בהכרח שאין מנין הספי' אלא מחכמה. זהו דעת רש\"ט וההכרח שלו. ועתה ודאי חייבים אנו לבאר המשניות האלה כדי שיתוקן הכל בה\"ו. תחלה יהיה עסקנו במשנת העמקים ומשם יתבאר ענין משנה הקודמת. ובמשנה זאת כתב הרמב\"ן ז\"ל איני מבין בבא זו עכ\"ל.", + "והאמת אין קושי המשנה הזאת כ\"כ אם לא שנאמר שהוקשה לו הסדר. ועכ\"ז נראה מזה ענותנותו של החסיד ע\"ה, שבחר לומר אינו מבין מלסתור טעם קבלתו מפני דוחק משנה אחת. מפני שרצה לחשוד דעתו ולא לסתור גבול ראשונים. ועכ\"ז אין אנו רואים במשנה זו דוחק כלל. וזה פירושה עשר ספירות בלי מה פי' המלה הזאת נחלקת לשתים שר\"ל בלי מה ופי' מה היינו מהות. והכונה שע\"ס הם בלי מהות לפי שאין מהותם מושג אלינו. ואף אם נאמר זו דין וזו רחמים וכיוצא בזה, הכל מושג אלינו מתוך פעולתם אבל מתוך עצמותם הם בלימה. עוד הוא מלשון בלום כדכתיב (תהלים לב ט) עדיו לבלום שראוי לאדם לבלום פיו ואל ירבה דבריו במהותם ובענינם מפני קוצר המשיג ועומק המושג. או יהיה מלשון הסתר והעלם כמו עדיו לבלום והיינו כסוי העדי והסתרו.", + "והנה הספי' נקראו בלימה ר\"ל ספירות ההעלם שהן נעלמות. וג' פירושים אלה עולים אל מקום אחד שהכוונה להורות על העלמם וקוצר השגה ושאין ראוי להאריך בהן הדבור מפני העלמן. ואמר מידתן עשר ומפני שמזה יומשך היות להן גבול ח\"ו לז\"א שאין להם סוף. ועם היות שהוא דבר והפכו שאנו נותנים בו גבול ואח\"כ נאמר שאין להם גבול, כבר פי' בפרקים הקודמים כי בערך שיש להן בחינתם אל המאציל אין להם גבול, אבל בערך בחינתם ופעולתם הנמשכות אלינו יש להם גבול אל פעולתם כפי קבלתנו שאנו בעלי גבול וזה כח גדולתו של יוצרינו מבלי גבול יגבילהו ויצמצמהו לתועלת התחתונים בעלי גבול ותכלית. ולדבר זה אל יבהל עיני המשכיל. שאינו רחוק, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלהו אף כי ב\"ה, ועכ\"ז לאהבת ישראל היה מצמצם שכינתו בין שני בדי הארון כמו שפי' רז\"ל. עומק ראשית ועומק אחרית הם חכמה ובינה, כי חכמה נקרא ראשית כמבואר בפרק הקודם ובינה נקראת אחרית כי שם אחרית וסוף הדברים בסוד היובל וזו תחלת ההעלם וזו סופו בסוד הגלגול והיובל וכמו שנבאר בשער סדר האצילות. וטעם אמרו עומק בכאו\"א, להורות כי עם היות שראשית ואחרית ומזרח ושאר הגבולים מורים על הגבול, עכ\"ז הם עמוקות עמוק עמוק מי ימצאנו וההשגה בהם נמנעת מפני שהם בלי גבול כדפי'. וטוב ורע הם גדולה והגבורה ונקראים טוב ורע, מפני שהחסד פועל פעולת הטוב והשכר, והגבורה פועל פעולת הדין והעונש. ועכ\"ז לישנא דרע לאו דוקא. ואחר שבאר הד' העמקים האלה חזר לבאר ששה עמקים שהם ו' קצוות שהם עומק רום ועומק תחת מזרח מערב צפון דרום. וזה הטעם איחור הכתר עד הנה ליחס הקצוות. עם היות שאינו מתייחס בענין סדר הספי', כי קרוב לדבר זה צריכין המפרשים לבאר לפי דעתם שרום הוא הדעת. מפני שהרי דעת למעלה מגדולה וגבורה ולמטה מחכמה ובינה, כדמוכח קראי (שמות לא ג) ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה וכו', ועוד כתיב (משלי כ\"ד) בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו. וכן פי' רז\"ל בג' דברים מהי' שבהם נברא העולם, בחכמה ובתבונה ובדעת. הרי שהדעת קודם אל החסד והגבורה. וא\"כ למה אחרו עד לאחר עומק רע ועומק טוב, אלא מאי אית להו למימר כי הטעם מפני סדר הקצוות. א\"כ לדידן נמי איחור הכתר מפני סדר הקצוות.", + "ועוד אמר עומק רום ועומק תחת היינו כ\"ע שהוא המרומם על כל האצילות ועומק תחת היינו המלכות שהיא תחת כל האצילות. ועומק מזרח ת\"ת. ועומק מערב הוא יסוד, שבו מתערבים כל הכחות כח הדין וכח החסד וכח הרחמים ולכן נקרא מערב. או ירצה עומק תחת, יסוד. שהוא תחת כל האצילות שהמלכות מקומה למעלה אם לא מפני הקטרוג, כאשר יתבאר בשער מיעוט הירח בע\"ה. ועומק מערב היא המלכות שבה מתערבים כל הכחות.", + "ועוד שהוא נגד מזרח לעולם. ומזרח ומערב, ת\"ת ומלכות. ועומק צפון ועומק דרום, הם נצח והוד. כי נצח נטייתו לחסד דהיינו דרום, והוד נטייתה אל הגבורה דהיינו צפון. ולכן יצדק בהן צפון ודרום. ואדון יחיד הוא הא\"ס. שאינו במנין הספירות ח\"ו. הפך אותה הדעת שבטלנו בפרק א' ובפרק ב' מזה השער. וטעם אמרו \"אל \"מלך \"נאמן. נוכל לומר כי ר\"ת אמ\"ן. ואמ\"ן עולה צ\"א, כמנין יאהדונה\"י. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה פעמים הרבה. וקצת מבעלי החכמה יחסו שם זה לא\"ס לא מפני שא\"ס מקבל שם ח\"ו אלא מפני ששם זה מורה על היחוד והחיבור לספירות שיש על ידי הת\"ת והמלכות ממטה למעלה ומלמעלה למטה. כי שם בן ארבע כולל כל הספי' מלמעלה למטה, ואדני הוא כולל עשר ספי' ממטה למעלה. וזהו י' בראש וזהו י' בסוף כמו שנרחיב הביאור בשער התהפכות האור בס\"ד. לכן יחסו השם הזה אליו להורות כי היחוד הזה הנרמז בשם יאהדונה\"י הוא על ידו. וזהו שכנה אותו כאן \"אל \"מלך \"נאמן.", + "ועוד כי מלת אל מורה על חיוב מציאותו, ומלך מורה על מציאות השגחתו ומלכותו בעולם השפל ובכל העולמות, ונאמן מורה על נצחיותו וקיומו שהוא נאמן שלא ימוט ח\"ו. וכל זה הענין מחייב הא\"ס כדפי' קצת בפ\"א. ואמר מושל בכולן פי' ממעלה למטה וממטה למעלה.", + "וענין מושל בכלן להורות על עצמות המתפשט בתוך הכלים, כאשר נרחיב הביאור בשער עצמות וכלים בס\"ד. ממעון קדשו. הוא הכתר ששם העלמו כמו שנתבאר בפ\"ב מתוך הרשב\"י ע\"ה. ועד עדי עד. פי' ג' מדות הנקראות עד, בינה יסוד מלכות. שהם כוללים כל האצילות בכלל. כי בינה כוללת ג\"ר. ות\"ת ויסוד הכל אחד כי גוף וברית חשבינן חד. והיינו וא\"ו, שהיא כוללת שש קצוות. ומלכות היא עצמה. הרי בענין וע\"ד עד\"י ע\"ד כלול כל האצילות. או אפשר לומר ועד עדי עד. פי' אע\"פ שנתפשטו ההויות לעדי עד עכ\"ז הוא מושל בכלם אם ירחקו ואם יקרבו. ע\"כ פי' המשנה. ותרצנו ענין התחלתו בחכמה כי אין כוונתו ח\"ו שלא יכנס הכתר במנין הספי' אלא עומק רום הוא הכתר. ואם לא מנה אותו כסדרו תחלה לכל הספי', הוא מפני סדר הקצוות. ובענין זה הוא הדרך והיא הטעם למשנת החותמות שכתבנו בריש פרקין. ונמצא שאין המשניות אלו הכרח כלל להפוך ההקדמות המקובלות לנו:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם פי' המשנה הנז' ע\"ד שפירשו המפרשים להראות העמים והשרים את יופיה ושאין ממנה הכרח לדברי המפרשים כלל אפי' לפי דרכם. עתה ראינו לכתוב בה המתבאר. וכתוב בתיקונים (בהקדמה דף י\"ד) וז\"ל אהי\"ה איהו יה\"ו ואיהו כללא דשית סטרין דבהון חתים שית סטרין ואינון יה\"ו הו\"י וה\"י וי\"ה הי\"ו יו\"ה. יה\"ו נטל ליה ימינא דאיהו חסד וחתים ביה לחכמתא וביה הרוצה להחכים ידרים. הו\"י נטיל לשמאלא דאיהו גבורה וחתים ביה לעותרא וביה הרוצה להעשיר יצפין. וה\"י פנה למזרח ונטיל לעמודא דאמצעיתא וחתים בני. וי\"ה נטיל ליה ירכא ימינא ואסתכל בה לעילא וחתים ביה חיי. הי\"ו נטיל ליה ירכא שמאלא ואסתכל לתתא וחתים ביה מזוני, אסתכל לעילא לגבי חכמה ואתקשר בירכא ימינא וחתים ביה חיים בגין דחכמה עליה אתמר החכמה תחיה בעליה, אסתכל לעילא לגבי אימא עלאה ואתקשר בירכא שמאלא וחתים ביה מזוני. יו\"ה פנה למערב לצדיק דאיהו ערוב דתמן מתערבין כל חיילין ואתכליל בח\"י אתוון דאינון יה\"ו הו\"י וה\"י וי\"ה הי\"ו יו\"ה אלין אינון ח\"י אתוון דבהון ח\"י עלמין אתקרי וצדיק בהון איקרי ח\"י עלמין עכ\"ל.", + "ועל האמת על הפי' הזה ישתומם המשכיל כי השש קצוות הנז' הן ו' קצוות ממש כמנהגו בכל הזוהר כי לעולם שש קצוות הן ששת ימי הבנין ואין קצוות אלא במקום הבנין והענין הזה מה טוב ומה נעים. אבל קשה להם ענין אחת ושתים ושלש וארבע, שאין דרך לכאורה לפרשם. עוד ראינו בענין משנת העמקים פי' הרשב\"י ע\"ה בדרך הזה וז\"ל בתיקו' (תקונא ע' דף ק\"כ ע\"ב) בענין זה ספר תולדות אדם ובענין ואתה תחזה וז\"ל. ארבע אתוון אלין מתלבשין בד' גוונין אלין. י' בגוון חוור, ה' בגוון סומק, ו' בגוון ירוק, ה' בגוון אוכם. האי שמא איהו דרקים גוונין בכל אתר ואיהו דצייר שרטוטין דמצחא כגוונא דא ידוד. ואינון ד' רשימין דשרטוטין דאינון עומק רום ועומק תחת ועומק מזרח ועומק מערב עכ\"ל.", + "והנה הורה כי ד' עמקי המשנה שהם רום תחת מזרח ומערב, הם ד' גוונים שהן לבן אדום ירוק שחור. ועל האמת לפי המורגל כי אדום ולבן חסד וגבורה. אבל לא פי' כן במשנת החותמות כדמוכח לעיל. אלא שמעלה ומטה הם נצח והוד, וכן פירש הרשב\"י ע\"ה במקומות אחרים בפסוק (יחזקאל א כז) ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה שהם נצח והוד. ולכן נוכל לדחוק ולפרש כי עומק רום ועומק תחת הנזכרים ג\"כ הם נצח והוד ושהם ג\"כ אדום ולבן, עם היות שאין כן גוונים העצמיים עכ\"ז הם נכללים בגוונים האלו כי זה נטייתו אל הימין וזה נטיתו אל השמאל, ועם זה יתייחס ג\"כ אליהם ענין י' וה' שהם אותיות המתלבשות בשני גוונים אלו כדפריש'. ואמר ד' אתוון אלין מתלבשין בד' גוונים אלין י' בגוון חוור ה' בגוון סומק. כענין שאמרנו במאמר הקודם בפי' משנת החותמות שאמר אסתכל לעילא לגבי חכמה ואתקשר בירכא ימינא. וכן הוד שנתקשר עמו בינה ונמצא שיו\"ד בנצח וה' בהוד אל הענין הזה. ועתה נמצאו דברי הרשב\"י ע\"ה בשני המקומות בשני המשניות לפי דרכו. ומתוכו יצא לנו אור גדול לענין הנדון שלפנינו. ראשונה אמר אחת רוח אלהים חיים, הוא הכתר. וכן מוכרח מתוך מה שאמר ברוך ומבורך שמו. וז\"ל ג\"כ בספר הבהיר בספירת הכתר שאמר ומאי נינהו מאמרות ראשון כ\"ע ברוך ומבורך שמו. כנראה שיחס ברוך ומבורך שמו הוא מתייחס אל הספי' הזאת. והענין כי עם היות שימצאו מלת ברוך רומזת במקומות שונים, עקר רמיזתו בכתר. וכן פי' בתיקו' (תקונא ע' דף קט\"ז ע\"ב) וז\"ל כי בי\"ה ה' צו\"ר עולמים. ואיהו ב' ברוך. וסימן ברוך בראשי אתוון, ר' ראש, ו' מקור, ך' כ\"ל, ב' ברכות דדא הוא ראש ומקור לכל הברכות. ובג\"ד ב' איהי חכמה ומורה על הכתר דאיהו רישא ומבועא דכל ברכאן. ובג\"ד ב' תרין איהי לחושבנא עכ\"ל.", + "ועקרו שם בענין ב' של אבגית\"ץ ואמר שהוא רישא שהוא שם ביהרירו\"ן. פי' כי בי\"ה ה' צור עולמים. ואמר שאות בי\"ת של בי\"ה ר\"ל ברוך. והענין כי ברוך פי' ראש ומקור כל ברכות דהיינו הכתר שהוא מקור לכל הברכות. ולכן בא מלת בי\"ה ב' בראשה להורות שהיא שנייה (היינו החכמה), מושפעת ממקור הברכות שהוא הכתר ספירה ראשונה. ועתה נאמר כי פי' ברוך ומבורך שמו פי' הוא הכתר הוא ברוך שפירושו ראש ומקור כל הברכות והוא מברך ומשפיע לחכמה שהיא שם הכתר. כי גדר השם ירצה לבוש וכסוי כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים בעה\"ו. ולבוש וכסוי כתר הוא החכמה. ופי' אחת רוח אלהים חיים. פי' אחת שהיא נשמה ורוח חיונית לחכמה שהוא אלהים חיים. ונקרא כן, מפני שמן החכמה מקור החיים נובע. והכתר נקרא אחת. שכן רמז, אחת, אחת ואחת. הם ג\"ר. כמבואר בדברי הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים. ברוך ומבורך שמו של חי העולמים. כבר פירשתי כי זה נדרש אל הכתר. ונקרא חי העולמים, מפני שהכתר חיות הנמצאות כלם מאחר שהוא מקור כל הברכות כלם. קול ורוח ודבור וכו' פי' בענין שהוא נקרא חי העולמים. פי' העולמים העומדים נעלמים בחכמה ששם השפעתו כי העולמים המתגלים מחכמה ולמטה עם היות שהם נזונים ע\"י הכתר אבל הוא ע\"י אמצעיים, אבל כאשר העולמים האלה הם בחכמה אז באמת הם נזונים ממנו מהכתר דוקא. וזהו קול ורוח ודבור פירוש העולמות אשר הכתר נקרא חייהם. וזהו שאמר קול והיינו ת\"ת הכולל ו' קצוות. ורוח הוא קלא דלא אשתמע שהיא קול דממה דקה דהיינו בינה שהיא רוח שאין לו הברה אלא קלא דלא אשתמע כדפי' והיינו הבינה. ודבור היא המלכות. וזהו רוח הקדש, פי' כי כללות ג' אלה הם ששם הם יונקים מהכתר ואז נקרא ברוך ומקור הברכות וחי העולמים דהיינו ג' אותיות אלה שהם הו\"ה הנעלמות ביו\"ד. שתים רוח מרוח חצב וחקק בה. פי' עמה, דהיינו בכח החכמה חקק והאציל שפע שיצטיירו האותיות בבינה דהיינו כ\"ב אותיות. או נאמר בה בה ממש כמשמעו, והטעם כי החומר שבו נצטיירו הצורות העליונות הם ל\"ב נתיבות והם היו החומר ומעבה האדמה שבו היה יוצק כ\"ב אותיות דהיינו ג' אמות שהם אמ\"ש שהם כח\"ב או נאמר ח\"ב ודעת. ולכל הפירושים אמ\"ש עניינו אותיות יה\"ו כמו שנבאר בשער התהפכות האור. ונודע כי מציאות ו' בכתר הוא סוד הדעת כמו שיתבאר זה בס\"ד. ועתה בה בחכמה ממש היא מציאות ציור ח\"ב ודעת ולכן בריאות העולם היתה בחב\"ד והיינו ל\"ב נתיבות חכמה והכל אחד מיוחד. ז' כפולות הן ז' ספירות הבנין שהן כפולות מורכבות מדין והרחמים שהרמז אליהן בג\"ד כפר\"ת שמקבלות דגש דהיינו דין. ורפה דהיינו רחמים. ושתים עשרה פשוטות הן י\"ב גבולי אלכסון שיתבאר בארוכה בשער פרטי השמות בע\"ה.", + "וענין ג' וז' וי\"ב יתבאר יותר עוד בשער המציאות בס\"ד. ורוח לכל אחת פי' כאשר האציל האותיות נאצל מעצמות החכמה רוח ונשמה לכל א' מהן, דהיינו הנקוד שהוא נשמה לאותיות, האותיות בבינה והנקוד מחכמה. ובספירות רוח לכל אחת מהן היינו העצמות המתפשט לתוך הכלים שכך הי' מציאות אצילותם כאשר יתבאר מתוך מאמר הזהר בשער עצמות וכלים בפ\"ז. שלש מים מרוח היא הבינה שהיא שלישית, [פי' מים (ממש) (כש\"כ בשער טעם האצילות פ\"ד) בענין מאמר ג' שהוא יקוו המים הוא בבינה. והטעם שנקראת מים מפני שהם עבים מהרוח והם מקבלות הציור יותר וכן היא מקבלת יותר ציור הנמצאות ושם מתגלות יותר מבחכמה. חקק בהם תהו ובהו ורפש וטיט שהם מציאות ד' אותיות שבבינה. תהו י', בהו ה', ו' רפש, ה' טיט. ובב\"ר פי' מאי בהו, דבר המלביש את התהו. ואמר תהו הוא קו ירוק דאסחר עלמא שהיא הבינה. ולא הבינה ממש, אלא הי' שבבינה שיש לה מציאות היולי שאינו מתגלה בעצם. ר\"ל כי השכל שופט בה כל השפטות כענין ההיולי והוא סובלן לרוב הרחקו מהדעת [של האדם להשיג], אבל בהו שהוא הה\"א מלביש הי' דהיינו ה' בית והיכל אל י' כזה.
", + "והוא בהו שנותן ציור אל התהו ומגלה העניינים הנעלמים בה. רפש הוא עביות יותר מורה על גלוי יותר והיינו רפש שהוא הו' שהוא התפארת שהוא גלוי הבינה עם היות שהוא עדיין נעלם בה. וטיט הוא עביות וגלוי יותר היינו המלכות שהיא ה\"א האחרונה.", + "והנה מציאות אצילתן בבינה הם מכח החכמה. חקקן כמין ערוגה וכו' כאן כלל מציאות ו' קצוות. דהיינו כמין ערוגה הוא התחת. והציבן כמין חומה היינו חגורת ארבע דפנות החומה מערב מזרח צפון דרום. סככן כמין מעזיבה היינו מעלה. להורות כי במציאות הוא\"ו האמורה במלת ורפש כדפרישת שם כלולים הו\"ק הנזכר והם בכח הבינה. ארבע אש ממים כו' הוא המלכות ועל ידה נבראו שאר העולמות כי ע\"י ג' הראשונות נעשה ונאצל כל האצילות ובפרט ע\"י הבינה. והקדים המלכות [במלת וטיט] אל מציאות הקצוות מפני שכבר נרמזו במציאותן בתוך הבינה. ולפי שהזכיר אצילתן מהבינה הזכיר שאר מציאות העולמות דהיינו כסא הכבוד ושרפים כו'. והמלכות נקרא אש מפני שהיא גבורה תתאה, ואמר ממים שהיא מלכות מבינה וכן נטייתם. הבינה ה' עילאה נטייתה אל הימין ומלכות ה' תתאה נטייתה אל השמאל והם יד ימין ויד שמאל כדמוכח בתיקונים וכמו שיתבאר בשער ערכי הכנויים בס\"ד. וסוד כסא הכבוד היינו הבריאה כמו שנבאר בשער אבי\"ע. ומשלשתן יסד מעונו פירוש מג' בחינות אלה שהם רוח מים אש הן יסוד ומעון השכינה כדמוכח מקראי. חמש חתם רום כו' היינו נצח דהיינו מעלה. והקדימו לסיבות. אם מפני שעיקר חתימתו הי' על ידי החכמה כמו שפירש הרשב\"י ע\"ה כמו שהקדמנו. וכן חתימת התחת שהיא ההו\"ד הי' ע\"י הבינה ולכן הקדימו. או לסבת סדר הקצוות. והוכרח הרשב\"י ע\"ה במאמר התיקונים לבאר שחתימת מעלה ומטה הי' ע\"י החכמה והבינה מפני שבהם נחתמו חיי ומזוני וקי\"ל דבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא דהיינו חסד אלא במזלא דהיינו כתר ולאו דוקא כתר אלא ג' ראשונות וכן מוכח בזוהר בפ' וירא [ב] בפסוק הנני יוסיף על ימיך שלא אמר מוסיף כמדבר לנוכח אלא יוסיף כמדבר לנסתר שהיא הבינה. לכן ודאי מזלא עם היות שעקרו כתר הוא בשתוף הראשונות ולכן כדי לחתום חיי ומזוני בנצח והוד הוכרח להיות ע\"י חכמה ובינה. ובזה יובן כפל לשון הרשב\"י ע\"ה במאמר [התקונים הנ\"ל]. ז' חתם מזרח כו' ח' חתם מערב כו' היינו ת\"ת ויסוד כדפי' בפרק הקודם וכן בארו הרשב\"י ע\"ה. וצפון ודרום כמשמען שהם ג\"ג. ואחר שכללנו באור משנת החותמות נבאר משנת העמקים וזהו פירושו עד\"ז ולא ממש כמוהו. עומק ראשית ועומק אחרית הם כתר ומלכות בסוד אני ראשון ואני אחרון שבארנו בפ\"א. עומק טוב ועומק רע הם חכמה ובינה, כי זה מקור הרחמים והחסד כנודע, וזה מקור הדין והעונש. ולכל הפירושים רע לאו דוקא (ו' או) (ואומרו עומק רום ועומק תחת כו' הם) ו\"ק כדפי' לעיל. והרוחנו אגב אורחין שהני שש קצוות הם ממש שית סטרין הנזכר ורמוזים בדברי הרשב\"י ע\"ה בכמה מקומות. ואין בהם נפתל ועקש ואיש על מקומו יבא בשלום. ובטלה ראייתם מתוך משניות אלו דבתלי דהוו סמוכי איתסחו. ובדרך זה שביאר בתיקונים ביאר ג\"כ בר\"מ בתשלום י' תיקוני השלחן. ולא ראינו להעתיקו הנה שלא להאריך:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם השתדלנו בביאור משנת ס\"י ולבטל ראיות הרש\"ט ושאר המפרשים האומרים שכתר אינו נכנס במנין הספירות, נבא עתה בפ' זה ג\"כ לבטל ראיותו מדברי הרשב\"י ע\"ה (באידרת האזינו דף רפ\"ט ע\"ב) וז\"ל אתר דשרותא אשתכח, מעתיקא קדישא דאתנהיר ממזלא, הוא נהירו דחכמתא דאתפשט לל\"ב עיבר, ונפקו מההוא מוחא סתימאה מנהירו דביה. ומה דעתיקא קדישא נהיר בקדמיתא (נ\"א בחכמתא), דא היא, ושרותא ממה דאתגליא הוה, ואתעביד לתלת רישין. ורישא חדא כליל לון. ואלין תלת מתפשטין בזעיר אנפין. ומאלין נהרין כלא. אתגליף האי חכמתא, ואפיק חד נהרא דנגיד ונפיק לאשקאה גינתא. ואעיל ברישא דזעיר אנפין, ואתעביד חד מוחא. ומתמן אתמשך ונגיד בכל גופא, ואשקי כל אינון נטיען. הה\"ד ונהר יוצא מעדן [להשקות את הגן וגו'. תו) אתגליף האי חכמתא ואתמשיך, ועייל ברישא דזעיר אנפין, ואתעביד מוחא אחרא. ההוא נהירו דאתמשכא מניה אלין תרין משיכן אתגליפו ואתחברן כחד ע\"י [חד] משיכו דעמיקא דבירא, דכתיב בדעתו תהומות נבקעו. ועייל ברישא דזעיר אנפין ואתעביד מוחא אחרא, ומתמן אתמשך ועייל בגו גופא, ומלייא כל אינון אידרין ואכסדרין דגופא. הה\"ד ובדעת חדרים ימלאו. ואילין נהירין מנהירו דההוא מוחא עילאה סתימאה דאתנהיר במזלא עתיקא קדישא, וכלא דא בדא תליין. ואתקשיר דא בדא ודא בדא. עד דאשתמודע דכולא חד, וכלא הוא עתיקא ולא אתפרש מניה כלום. אלין תלת נהורין נהרין לתלת אחרנין דאקרון אבהן, ואלין אבהן נהרין לבנין וכלא נהיר מאתר חד עכ\"ל.", + "ובמאמר הזה נמצא אלינו קונטריס אחד מהחכמים המתקבלים בדור הזה ובאר בו פי' בארוכה בראיות ממאמרים מהזוהר. ולהיות שאח\"כ חזר ובאר התכת לשון המאמר וביאורו בלי ראיות אל הקדמותיו ראינו להעתיק הנה הפירוש ההוא להזהר ממנו המעיין כי לא נצטרך להאריך יען היות רוב הקדמותינו מבוארות בשערים האלה. וז\"ל אתר דשרותא אשתכח, מקום התחלת האצילות שנמצא ונאצל מעתיקא קדישא אין סוף שמאיר דרך הכתר הנקרא מזל והטעם תמצאנו בביאור הארוך. הוא נהירו דחכמתא, הוא אור החכמה חכמת אלקים שאורה מתפשטת בל\"ב נתיבות. ונפקו וכו', שהתפשטות האורה הזאת באה ויוצא מהכתר הנקרא כ\"ע סתים וחתים ואינו נופל תחת המחשבה. ומה דעתיקא קדישא נהיר וכו', ומה שאין סוף מאיר בתחלה. דא היא, ר\"ל החכמה. ושירותא ממה דאתגליא הוה וכו', והיא תחלת התגלות האצילות מהאין סוף היא זו כי הכתר אינו מושג אפילו במחשבה. ואתעביד לתלת רישין, האצילות הזה הבא מאין סוף נעשה ג' ראשין הן כתר חכמה בינה. ורישא חדא כליל לון, כי אע\"פ שיש להם מקום אין היחוד האמיתי כ\"א בשלשתן. ואלין תלת מתפשטין בז\"א, השלשה הנזכרים מתפשטין אצילותן עד האחרונה הנקרא זעיר אנפין, והענין תב\"ה. ומאלין נהרין, כלהו מקבלין אור ושפע האלה ואין להם זולתם. אתגליף האי חכמתא, פי' מה שאמר למעלה ואתעבידו תלת רישין כי לא מצינו אלא שנים והג' האיך נאצל אמר אתגליף וכו' נפתחה זאת ונאצל ממנה. נהיר דנגיד ונפיק, והיא הבינה, והטעם שנקרא כך תב\"ה. אלין תרין, הן חכמה ובינה אשר נאצלו ונמשכו מן הכתר מתפתחין וממשיכין עצמן יחד בהמשך אחד בעומק הת\"ת בכל אינון אדרין ואכסדרין, וענין המשך האור הזה מן החכמה והבינה תב\"ה. ואלו נהרין בנהירו, אלו החדרים כלם מאירים באור של אותה מדה והיא כתר מזלא עתיקא קדישא. וכלא דא בדא תליין, וכל הספירות מתקשרות זו בזו ועד שניכר ונודע ונישג האצילות הבא מאין סוף, והענין הזה סוד גדול מסודות הקבלה, והענין תבינהו מב\"ה. וכלא חד, והכל מיוחד מתיחד זה בזה. וכלא הוא עתיקא, ומתיחדים כלם בו כשלהבת ק\"ב. אלין תלת נהורין, הן כתר חכמה בינה. נהירן לתלת אחרנין, הם חכמה פחד תפארת אשר למטה מהם מתיחדים כל אחד זה כנגד זה החסד בחכמה והפחד בבינה והת\"ת עולה דרך קו האמצעי ומתייחד בכתר והטעם תב\"ה. ואלין אבהן נהירין לבנין, הן נצח הוד יסוד, ומה שקרא לאלה אבות ולאלה בנים תב\"ה. וכלא נהיר מאתר שרותא, חזר עתה וכלל כל מה שאמר מלמעלה וסיים במה שהתחיל בו כל הספירות מקבלות אורה ממקום התחלת האצילות עכ\"ל הפי' הקצר. ובכ\"מ שכתוב תב\"ה ר\"ת תמצאנו בביאור הארוך לפי ששם הביא מאמר או מאמרים מהזהר לראייה על הענין ההוא ואין המאמרים האלה מעלין ומורידין בפירוש המאמר כלל. ומה שיש להקשות עליו הוא זה כי הוא פי' עתיקא קדישא א\"ס, ואינו נראה כי אפילו הכתר רוב פעמים מכנה אותו הרשב\"י ע\"ה בשם עתיקא דעתיקין כ\"ש שיכנה עתה לא\"ס בשם ע\"ק.", + "ועוד שא\"א שתהיה כונת ע\"ק בא\"ס מפני שאמר כי ע\"ק מתנהר ומתקבל אורה מהמזל ולכן אמר דאתנהיר בלשון התפעל ולא אמר דאנהיר או דנהיר שהוא פועל יוצא וכן כתוב בכל הנוסחאות וכן היה כתוב בנוסחת המפרש הזה ועכ\"ז דחק לפרשו לשון פועל יוצא שאמר עתיקא קדישא אין סוף שמאיר דרך הכתר הנקרא מזל עכ\"ל.", + "ועוד קשה אמרו ומה דנהיר עתיקא קדישא בקדמיתא דא היא. ופי' שאין סוף מאיר בתחלה היא זו ר\"ל החכמה. וקשה כי בשלמא ושרותא ממה דאתגליא וכו' ניחא כי עם היות שהיא שניה אל האצילות עכ\"ז היא ראשונה אל הגלוי, אבל ומה דע\"ק נהיר וכו' נראה שממש זה תחלת הארתו, וזה אינו כי הכתר הוא תחלת הארה ואצילות לכל הפירושים אפילו לדברי הרש\"ט דע\"כ לא פליגי אלא שאומר שאין ראוי שיכנס הכתר במנין אבל מודה שהוא תחלת הארת של אין סוף.", + "ועוד כפל לשון ושירותא שאינו מתישב לפירושו כלל. עוד אמרו ואתעביד תלת רישין. כי בשלמא אם היה אומר מציאות האצילות בכלל הוה ניחא שיאמר שהאצי' הזה היה נעשה בג' ראשין שהן כח\"ב. אבל כוונת המאמר לא היה אלא לומר שמציאות תחילת הגלוי הוא החכמה א\"כ מה אמר דאתעביד לתלת רישין כי איזהו נעשה לג' ראשים שהרי פרטיות הראשים הזכיר למעלה שאמר דאתנהיר ממזלא דהיינו כתר הוא נהירו דחכמתא היינו חכמה לא שייך עלה דאתעביד לתלת רישין. עוד אמר ורישא חדא כליל וכו' פי' כי אע\"פ שיש להם מקום אין היחוד האמיתי כי אם בשלשתם ע\"כ, וקשה דאם הכונה לומר ששלשתם חשובות כאחד לא היה לו לומר ורישא חדא דמשמע ספירה אחת כוללת אותם אלא ואתכללן בחד שהכוונה ששלשתן חשובות כאחד. עוד אמר ואלין תלת מתפשטין בז\"א ופירש השלשה הנזכרים מתפשט אצילותן עד האחרונה כו', ודוחק גדול הוא זה כי אין טבע הלשון מורה שיהיה עסקו כאן בענין מציאות האצילות, וכן לא היה ראוי שיאמר ומתפשטין בז\"א שמורה שז\"א היא נאצל כבר ולפי פירושו עדיין הוא עוסק בתחלת האצי' קודם שנאצל הבנין כלו. ויש עוד כמה וכמה עניינים ביתור לשון ועניינם אינם מתבארים לפירושו, וכדי שלא להאריך אין רצוני להקשות על כל דבריו ובמעט העיון יושג קושי הבנתו בפי'. ועתה ראוי שנבא בפירוש המאמר באופן שיתב' ביאור מתישב ותתבטל ראיות הרש\"ט בס\"ד:" + ], + [ + "קודם שנכנס בביאור המאמר הזה צריכין אנו להקדים הקדמה אחת בקצרה ויאריך ביאורה בספר או\"ר יק\"ר בפירוש האידרא בע\"ה. והענין הוא שעם היות עשר ספירות נאצלות והם לבושים אל אור השגחת הנהגתו כמו שנבאר בשער עצמות וכלים בע\"ה, עכ\"ז הוא מתלבש בכתר ושם היכל השגחתו ואורו והוא המתדבק ומתאחד במאציל תכלית הדיבוק והיחוד עד שיהיה אסור להאריך הדבור בענין זה.", + "והנה ע\"י הכתר העלם מציאותו העלם ראשון. ולפ\"ז הוכרח העלם הכתר עד שאין מציאותו ממש מתגלה בשאר הספי' ולא יגלה בהם וכמו שלא יוכללו ממציאות המאציל כן אינן נכללות מהכתר אלא שהכתר שופע שפעו בכח המאציל בספי' ע\"י הדעת שיתבאר בע\"ה. ולרוב העלם הכתר לא נקראהו תחלת האצילות מפני שאינו תחלת האצילות המתגלה אלינו אלא החכמה ומחכמה ולמטה הם כללות הספירות מעשר באמצעות הדעת המשלים. ולא שהדעת היא ספירה, אמנם היא בחינה משלמת כללות הספירות להיותם כלולות מעשר מחכמה ולמטה כמו שנרחיב הביאור בספר הנזכר. וידענו היות ענין זה מבהיל לב המתחילים בחכמת הקבלה ואין הדברים מתישבים אליהם עד שיבאו אל המקום שיעדנו אל הדרוש הזה ואז יפתחו שערי אורה.", + "והנה אצילות הכתר נקרא אריך אנפין והוא העלם ראשון אל המאציל. העלם ב' הוא זעיר אנפין והוא כולל כל ח' ספירות שהם מחכמה עד יסוד וזהו סוד העלם שני אל המאציל. העלם ג' הוא נקרא נוקבא דזעיר אנפין והוא המלכות. וסוד ג' העלמים אלה הם מתבארים באדרא בפטירת הרשב\"י ע\"ה כאשר יתרחב לנו הביאור שם. ועכ\"ז יהיו הדברים האלה נגד המעיין ואל יתריס כנגדם וישק שפתיו ויאמר אם קבלה נקבל כי מקום ביאורם יעדנו אל הספר הנזכר בעה\"ו.", + "ועוד צריכין אנו להקדים הקדמה קבלנוה ממורינו ורבינו הר\"ר שלמה נר\"ו, שכל ספירה וספירה תבחן בג' בחינות. בחינה ראשונה בערך מה שמקבלת, ושנייה בערך עצמותה, שלישית בערך מה שמשפעת. המשל בזה בחכמה שהוא הנדון שלפנינו יש לה בחינה ראשונה בערך שמשתוות אל הכתר שבבחינה זו היא מקבלת ומאירה ממנה ובחי' זו היא דקותה ורוחניותה עליונה במעלה יותר מבחינת עצמותה להיות שנצטרף אליה הכתר עליון. ויש לה בחי' שניה והיא בחינת עצמותה אשר היא תכונתה אשר הוא האור המאיר בעצמותה בלי שיצטרף אליה שום ספי' אחרת זולתה. ויש לה בחי' ג' היא בחינת שהיא משתווית בה אל הבינה כדי להשפיע לה משפעה.", + "והנה הבחינה הזאת אינה דקה ורוחניות כשני בחי' הראשונות מטעם שנצטרף אליה מדה התחתונה שהיא למטה ממנה. ולאו דוקא הבינה אלא ה\"ה החסד ושאר הספי' היונקות ממנה.", + "ועוד צריכים אנו להקדים בענין המאמר הזה בכללו כי המאמר הזה נדרש בפרשת האזינו בשעת פטירת הרשב\"י ע\"ה אחר שהפליג לדבר בענין הכתר והעלמו ושבו תלוי כל עיקר האצילות. אח\"כ התחיל לומר במציאות האצילות המתגלה ואמר כי מצד שהכתר אינו מתגלה לכן תחלת כל אברי עתיקא קדישא תחלתם הם החכמה וענין ג' מוחין שהם כנגד ג' עליונות ביען שהכתר הוא נעלם כאשר באר שם. אמר בכללות המאמר הזה כי מציאות ג' מוחות הנכללות בחכמה שבכתר הם ג' ספי' ובאים שתי בחינותיה במקום שתי הספי' שהם כתר ובינה ונמצאת בחינת הדעת שבחכמה במקום הכתר בעצמו כדמפרש ואזיל. ומאחר שבא לבאר ענין ג' מוחות שבאריך אנפין אגב אורחיה הורה לנו סדר יניקת המעלות ר\"ל ג' אבות שהם גדולה גבורה תפארת יונקים מג' מוחות כי הא' מהם ר\"ל ענין הדעת כאשר יתבאר והוא במקום הכתר ומשם יניקתם ר\"ל מג' בחינות אלה. ומג' אבות יניקת ג' ענפים שהם נצח הוד יסוד. ועתה יובן ענין יניקת הספירות מג' לג' עם היות שהכתר הוא נעלם. ועתה נבא בביאור לשון המאמר בע\"ה. אתר דשרותא אשתכח, פירוש מקום התגלות האצילות והיותו נמצא אלינו ר\"ל כי אע\"פ שתחלת האצילות הוא מכ\"ע שהוא אריך אנפין עכ\"ז הוא נעלם ואינו מתגלה לרוב העלמו ותחלת התגלות דאצילות הוא מז\"א שתחלתו החכמה והוא נק' שירותא לפי שהוא תחלת הגלוי ואמר כי אצילותה ומציאותה במציאות הוא מאריך אנפין שהוא הכתר. וז\"ש אתר דשרותא אשתכח פי' מקום שהחכמה נאצלה ונמצאת ונגלית הוא מעתיקא קדישא ר\"ל כתר אריך אנפין הנקרא ע\"ק. ולשון עתיקא מורה על הקדימה כאשר הורה בפסוק (דניאל ז ט) ועתיק יומין. ונקרא קדישא כי שם מקור הקדושות כולן, או ירצה כי קדוש פי' נבדל ונעלה והוא קדש בערך ז\"א הנאצל בגלוי.", + "ועוד לפי שיש ב' זקנים, זקן זה שקנה חכמה, ויש בסטרא אחרא זקן אשמאי כנודע בסוד לבן הארמי. לכן קראו זקן הקדוש פי' בסוד הקדושה ובשמחתו לא יתערב זר. דאתנהיר ממזלא, פי' כי שרותא הזאת שאמר אינה מאירה מצד עצם הכתר כי הוא נעלם תכלית ההעלם אלא מצד בחי' מתגלת שבו שהוא סוד דיקנא דע\"ק דיקנא דא\"א והיא נקראת מזלא. והוא סוד בחינת הבינה שבכתר כאשר יתבאר בספר הנז'. ונקראת בחינה זו בכתר בשם מזל להורות על בחינה המשפעת שבכ\"ע שהוא משפיע בה בז\"א כי אותה בחי' יקרא מזל מלשון יזל מים מדליו (במדבר כד ז). ונוזלים מן לבנון (שה\"ש ד טו). והכוונה עתה אעפ\"י שהכתר היה נאצל, תחלת התגלות האצי' הוא בחכמה בבחינת קבלתה מכ\"ע. ונמצא לפ\"ז כי בחינת דיקנא שבכתר משפיע בבחינה ראשונה דז\"א שהיא חכמה וזהו הנרצה באומרו דאתנהיר ממזלא וכן הדרך כי בחי' אחרונה של זו משפעת בראשונה ובחינה ראשונה של חכמה היא תחלת ההתגלות. הוא נהירו דחכמתא דאתפשטא לל\"ב עיבר. קודם פירושו צריכין אנו להקדים כי ב' חכמות הן ועליהם נאמר (משלי א כ) חכמות בחוץ תרונה. וכדפי' הרשב\"י ע\"ה באידרא והם חכמה נעלמת שבכתר והיא מוחא דא\"א וזו נקראת מוחא סתימאה שאינה נפתחת אפי' אל הבינה ונתיבותיה לא נודעו. וזו נקרא מוחא דשקיט על דורדייה שאינו מתפשט כלל כמו שפי' שם הרשב\"י ע\"ה. אמנם מוחא דזעיר אנפין היא חכמה הנאצלת היא מתפשטת ומתגלית מצד נתיבותיה המתפשטים ממנה אל הבינה. ולא שהיא נגלית ממש אלא שאינה נעלמת כהעלם החכמה העליונה שבכתר. והרחבנו פי' ענין זה בפי' האדרא בספר הנזכר.", + "והנה אצילות החכמה המתגלית היא מהחכמה הנעלמה. ועתה בזה אמר כי השרותא הנזכר היא החכמה ומפני שהן שתי חכמות כדפירש' אמר דהיינו אותה החכמה המתגלית המתפשטת לל\"ב, משא\"כ החכמה הנעלמת כדפי'. ואמר ונפקין מההוא מוחא, פי' כי החכמה הזאת ול\"ב נתיבותיה הם מתאצלים ונמצאין מהחכמה הנעלמה שבכתר שהיא מוחא דעתיקא קדישא מוחא דאריך אנפין. והוכרח לומר כן שלא נטעה לומר שהחכמה הזאת נאצלת מעצם הכתר, שא\"כ נמצא שעצם הכתר מתגלה וזה אינו כמו שהפליג שם בהעלמו. לכן אמר כי מוצאה ואצילותה הוא מחכמה שבכתר. ואית דגרסי מההוא סתימאה והכוונה על החכמה הסתומה שבכתר, ועכ\"ז היותר נכון מההוא מוחא והכונה מוחא דאריך אנפין. ואפשר היות הגרסא האמיתית מההוא מוחא סתימאה והכל ענין אחד. וסוד מנהירו דביה. הכוונה על החסד שבתוך החכמה שבתוך הכתר ודבר זה מבואר ומוכרח באדרא כמו שנבאר בספר אור יקר בשער ז' סימן ט\"ו. ומה דעתיקא קדישא נהיר וכו'. הוקשה לו לפי דבריו תרתי. חדא אחר שאין אצילות החכמה מהכתר כדפי' אלא מבחינת החכמה הנעלמת א\"כ מאי קאמר דשרותא אשתכח מע\"ק כדפי' לעיל. ולזה תירץ ומה דע\"ק נהיר כו' דא היא. פי' מה שכל עצם הכתר מתגלה אינו אלא זאת. ואחר שאין לכתר גלוי אחר אלא החכמה ראוי שניחס אצילותה אליו. שוב הוקשה לו שנית למה אמר שהחכמה הוא שרותא שהרי לפי האמת הכתר וכל תקוניו הם ראשית לכל הנאצלים. ותירץ כי אין הכוונה באמרו שרותא ראשית הנאצלים אלא ראשית גלויים והכתר אינו מתגלה וז\"ש ושרותא ממה דאתגלייא הוה פי' החכמה הזאת כדפי'. ואתעבידא לתלת רישין, הכונה אל ג' בחינות אשר האחד כנגד הכתר הוא הדעת ב' כנגד חכמה ג' כנגד בינה, והן ג' מוחות כי לעולם מוח הוא בחכמה כדמוכח בזהר ולכן המוח נעשה ג' רישין בג' חללין כדמוכח שם באידרא. ורישא חדא כליל, פי' כי שלשתם הם בחכמה נגד ג' בחינותיה הכלולות יחד והיא נקרא גולגלתא כדפי'. ואינון תלת מתפשטין בז\"א, הוא כללות האצילות עד המלכות. ובערך א\"א וקשוטיו ותיקוניו נקרא הכל ז\"א.", + "וענין התפשטו בזעיר אנפין מפרש לקמיה. ומאילין נהרין כלא, פי' ג' קוין שהן גג\"ת וכן נה\"י והן חסד דין רחמים וכדמסיק. והענין כי אין יניקתם ממש מכתר לרוב העלמו אם לא ע\"י בחינה הזאת שהוא מוחא דז\"א כדפי'. והן ג' שרשים חכמה שורש אל החסד דעת שרש אל הרחמים בינה שורש אל הדין. ואתגליף האי חכמתא כו', הכוונה לבאר סדר ג' מוחות בזעיר אנפין היותם ג' ראשים דכלולין כחד כדפי'. ואמר כי החכמה הכלולה מג' ראשים היא בעצמה נתגלה ונתחקקה והאצילה הבינה מתוך הבחי' השלישית ולכן אמר בבחינה זו ואפיק מה שלא נאמר כן בכל שאר הבחינות. ואפיק חד נהרא פירוש הבינה שהוא הנהר והוא יוצא מעדן שהוא החכמה וענין יוצא היינו לישנא דאפיק דקאמר שהוא אצילותה להשקות את הגן שהם ז' נטיעות שהן ז' ימי הבנין כאשר נתבאר. ואעיל ברישא דז\"א, היינו מוח ראשון מלמטה למעלה בז\"א. ושם אתעביד חד מוחא, ומתמן אתמשך ונגיד בכל גופא, ירצה התפשטות הבינה מרישא דזעיר בשש ספי' שבז\"א דהיינו שנמשך מהראש להשקות הגוף. והכונה שמעצם החכמה מתגלפים במציאותה ואח\"כ ממקומה נמשכת להשקות את הגוף דהיינו בנטיעות הגן שהן ו' קצוות שעם הת\"ת הנקרא גוף שבו ו' שבשם שזעיר אנפין הוא הת\"ת כמו שנאריך ביאורו בס' אור יקר. ואמר שמשם מראש ז\"א שבת\"ת שהוא כללות ג' ראשונות שבו נמשכת הבינה להשקות שאר הנטיעות שהן ו' קצוות שבו דהיינו גוף כדפי'. תו אתגליף האי חכמתא כו'. היא בחינת החכמה בעצמה. ולא אמר ואפיק מפני שאין אצילות מתחדשות אלא המשכה שהוא התפשטות אורה דרישא דז\"א דהיינו בחינת גולגלתא הכוללת שלשתן על ז\"א ובה נעשה מוח שני. ההוא נהירו דאתמשך, אפשר היותו מוסב למעלה ואהדר לגבי חכמתא. והיותר נכון שהוא נמשך למטה וירצה ההוא נהירו דאתמשך מניה אלין תרין משיכין דהיינו חכמה הכוללת הבינה והחכמה במציאות חכמה. אתגלפו, פי' נחקקו שתי בחינות אלה לבחינת עצמם שהיא חכמה ובינה ממש. ואין אתגליפו זה כענין גליפו הנזכר למעלה כי למעלה נתגלה להתפשט אל ז\"א וכאן אתגליפו אל בחינת עצמם כדפי'.", + "וענין הגליפה וההתראות הזה הוא כדי להתיחד כדי להאציל מוח שלישי כמו שנבאר בע\"ה. ואתחברן כחד ע\"י חד משיכו וכו'. יען כי לבאר לשון זה צריך לבאר ענין הדעת והוא ענין נכבד מאד וארוך וביאורו יפה לכן ראינו ליחד לו פרק בפני עצמו:" + ], + [ + "בו יתבאר ענין הדעת בעזרת חונן הדעת.", + " הדעת הוא הנקרא ת\"ת בערך מציאותו העליון הוא מציאות נבחר ויפה. והענין כי הכתר עקרו קו הרחמים עם היות שהוא כולל כל הג' קוים קו חסד וקו רחמים וקו דין. ואין המעיין יכול לעמוד על ענין הזה עד שער מהות והנהגה שבו יתבאר הענין הזה בארוכה בס\"ד.", + "והנה מן הכתר נאצל כל קו הרחמים שהוא הת\"ת והיסוד והמלכות כאשר יתבאר בשער סדר האצילות בעה\"ו.", + "והנה הת\"ת לו מציאות נעלם ונבחר בכתר והמציאות ההוא כולל ו' קצוות וכן נתבאר בזוהר פ' פנחס (דף ר\"כ ע\"ב) בפסוק כל אשר תמצא ידך כו' כי אין מעשה וחשבון וחכמה ודעת וכו' ופירשו ודעת דא איהו רזא דשית סטרין דתליין במחשבה ואקרון עלמא דההיא מחשבה עכ\"ל.", + "פי' כי דעת סוד העלם ו\"ק למעלה במחשבה פי' שורש הו\"ק שהן שש ספירות ששת ימים הכלולים בוא\"ו של שם ששרשם הוא נעלם במקור העליון. ואמר שנקרא עלמא דההיא מחשבה. פי' עולם הוא ההיקף דהיינו ששת ימים שהם ימי ההיקף ואלו מפני שהם היקף העליון נקראים עלמא דההוא מחשבה דהיינו כתר וחכמה דהא והא איתנהו לענין הדעת. עוד בס' התיקו' (תקונא כא דף מ\"ז) וז\"ל בגין דנשמתא איהו נשמת חיים בינה דנטלא מחכמה. נפש מלכות תבונה. רוח ת\"ת ואיהו דעת כליל תרווייהו עליה אתמר ובדעת חדרים ימלאו עכ\"ל.", + "ופירוש כי הנשמה היא מבינה ונקראת נשמת חיים מפני שמקבלת מחכמה שהוא מקור החיים (קהלת ז יב) וכתיב החכמה תחיה בעליה, וז\"ש דנטלא מחכמה. נפש מלכות תבונה, פי' כי המלכות מצד הבינה נקראת תבונה וכן באר הרשב\"י ע\"ה במקום אחר ויתבאר בשער ערכי הכנויים (בערך תבונה). וכיון לומר זה מפני שמצד הבחינה הזאת היא מתיחדת עם הבינה ע\"י ת\"ת ומצד זה נקראת היא נפש שהיא מתיחדת עם הנשמה ע\"י רוח ת\"ת דאיהו דעת. ואפשר שכיון שלעולם דעת מורה יחוד כאשר יתבאר ואמר שרוח דא יחוד הבינה והמלכות ולכן נקרא דעת שהוא כולל שתיהן עליה אתמר ובדעת חדרים ימלאו והוא סוד גדול. וכאן כיון לבאר לנו יחוד הת\"ת עם הבינה והכריחו מן הענין הזה כי חדרים הם בבינה והחדרים הם ו' קצוות הנעלמות בבינה והם שרש לשש קצוות שש ספי' הבנין והם בית והיכל וגוף אל הדעת לפי שהדעת נשמה אליהם מפני שהדעת הוא מציאות שש קצות מהחכמה ולמעלה, וכמו שהחכמה זכר נגד הבינה והבינה היכל אל החכמה כן הו\"ק חדרים העולים לאלף אלפי אלפים הם היכל הדעת והדעת שורש להם והוא מקור ושרש ונשמה אליהם. ואיך שיהיה למדנו היות מציאות הת\"ת נק' דעת והוא כולל שית סיטרין [ג]. עוד נתבאר קצת הענין הזה בר\"מ [ד] וז\"ל ובגין דתרועה איהו בדעת ואיהו עמודא דאמצעיתא ע\"כ. הורה בפי' היות הדעת ת\"ת אלא ודאי שיהיה מציאותו העליון כמו שהוכחנו מתוך שאר המאמרים. עוד בר\"מ (תצא דף ר\"פ ע\"ב) וז\"ל במראה אליו אתודע. במראה, אימא עלאה אתודע בדעת ב\"ן י\"ה. בחלום אדבר בו ה' בתראה עכ\"ל.", + "ואמר דעת ב\"ן י\"ה להורות שהוא מציאות הנעלם השוכב בחיק אב ואם שהם י\"ה. ולהיות כי עקרו מתפשט בתוך הבינה כדפי' ובדעת חדרים ימלאו לכן צרוף בינה הוא ב\"ן י\"ה. ואחר שנתעוררנו על ענין הדעת היות מציאותו הנעלם של הת\"ת נקדים עוד כי מסגולת הדעת הוא לייחד החכמה והבינה. וכן באר הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ס\"ט דף צ\"ה ע\"ב) וז\"ל בראשית ב' תרין חכמה ובינה. תליתאה יראת ה' ראשית דעת ובהאי דעת אתמר והאדם ידע את חוה אשתו דלית זווגא אלא בדעת דאיהו עמודא דאמציעותא וכמה דאיהו עמודא דאמציעותא יחוד דאבא ואימא הכי לתתא צדיק יחוד דעמודא דאמציעותא ושכינתא תתאה. וגוף וברית עלייהו אתמר כי אל דעות ה' ותרוייהו עדו\"ת דלית עדות פחות מתרוייהו והאי איהו בין (לפנינו איתא והאי בן איהו יחודא דאו\"א) אבא ואימא עכ\"ל.", + "וזהו פירושו. כונת הרשב\"י ע\"ה במאמר הזה לבאר כי מלת בראשית כולל ג' ספירות שהם חכמה ובינה ודעת. ופירוש כיצד, כי הב' רומז ב' שהם החכמה והבינה שהם זכר ונקבה מזדווגים על ידי הדעת כדמסיק וז\"ש בי\"ת תרין וכו'. תליתאה יראת יהו\"ה וכו', הכונה כי אותיות ראשית הנשאר מבראשית הוא הדעת. ונקרא ראשית דכתיב (משלי א ז) יראת ה' ראשית דעת והכונה בפסוק לפי דרך פשט הכתוב הוא יראת ה' הוא ראשית לדעת וקודם אליו. אמנם לפי פי' הרשב\"י ע\"ה הכונה יראת ה' שהיא הבינה ראשית וקודם אליה הוא הדעת כי הדעת ראשית ליראת ה' כאמרם ז\"ל (אבות פ\"ב) אין בור ירא חטא. ובהאי דעת וכו', הוקשה לו שנאמר כי הדעת שהוא ת\"ת לפי האמת שיהיה קודם אל הבינה. והביא ראיה ורצה להכריח הענין ואמר ובהאי דעת וכו'. כבר נתבאר כי אדם הראשון הוא חכמה כמו שנתבאר בשער ערכי הכנויים בערך מה שמו ומה שם בנו. וחוה במקום בינה וע\"כ נקראת (בראשית ג כ) אם כל חי. ואמר כי בהאי דעת אתמר (שם ד א) והאדם ידע. כי ידע מלשון דעת דלית זווגא אלא בדעת. שלא נאמר שפי' והאדם ידע פי' ידיעות זווג אבל זווג הזה לא הי' ע\"י אמצעי ולז\"א דלית זווגא אלא בדעת פי' כי אחר שלשון דעת הוא לשון זווג א\"כ הזווג יוכרח היותו ע\"י אמצעי כמו הברית המייחד אדם ואשתו ואחר שאין הזווג אלא בדעת נמצא שזווג החכמה והבינה הוא ע\"י ת\"ת הנקרא דעת. ומפני שלא נטעה לומר שאמת שהזווג והיחוד ע\"י הת\"ת וסוד הדעת עכ\"ז מי יכריחנו לומר שהדעת למעלה מהבינה שזה היה נקודת המרכז שעליה תסוב גלגל המאמר הזה מראשי ועד סופו. לזה אמר וכמה דעמודא דאמצעותא וכו'. וצריך לדקדק כי לפי פשוטן של דברים משמע שכוונתו ללמוד מהת\"ת אל היסוד וזהו הפך הסברא, שהיסוד נודע בשערים פעולתו בענין הזווג אמנם הת\"ת נתחדש אלינו במאמר הזה, והיאך ילמד מפורש מן הסתום ומלמד ממתלמד. אלא ודאי כונתו להכריח כי הת\"ת למעלה מן הבינה, ואמר כמו שמצינו יחוד ע\"י ת\"ת כן מצינו יחוד ע\"י היסוד וכמו שהיסוד למעלה מהמלכות שהיא הנקבה המתייחדת עם הת\"ת הזכר על ידו והוא עומד בין שניהם כן בהכרח נדון אל ענין הת\"ת שודאי הוא למעלה מהבינה בינה ובין החכמה. וז\"ש כמה דאיהו עמודא דאמציעותא יחודא דאבא ואמא כדפי' מהכרח פסוק והאדם ידע, כן מצינו יחוד ע\"י הצדיק מהת\"ת והמלכות. וכמו שהיסוד בין הת\"ת והמלכות ולמעלה מן המלכות, כן הכרח בדעת שהוא ת\"ת במציאותו הנעלם שהוא למעלה מהבינה כדי ליחדה עם בעלה שהיא החכמה. ונמצא לפי זה דעת ראשית לבינה כדפי'. ועתה בזה יצדק מלת ראשית בת\"ת דהיינו במציאות דעת. ואמר ושכינתא תתא\"ה להורות על מציאותה אחר הקטרוג שהיא למטה מהיסוד, שאחר עלייתה אז תהיה למעלה מהיסוד. ואלי ענין יחודה אז נבאר בשער המיעוט בס\"ד. וגוף וברית עלייהו אתמר כי אל דעות ה', פירוש רצה להכריח מציאות יחוד חכמה ובינה על ידי הת\"ת. כי נאמר שאין יחודם כלל על ידו ונמצא שלעולם שאין הת\"ת למעלה מהבינה. לזה אמר גוף וברית דהיינו תפארת ויסוד וכוון לקראם בשם גוף וברית להראות כי כמו שהוא נעלם ומסתתר בתוך הגוף לכן יש כח בגוף ליחד למעלה כמו שפירש בתיקו' שאין יחוד האמיתי אלא על ידי היסוד ואם לאו הוא ערוה לכן אמר גוף וברית עלייהו אתמר כי אל דעו\"ת ה'. תרי, דהיינו דעת יסוד ודעת תפארת. הורה שפעולת תפארת והיסוד שוה אל היחוד. וכן בצירוף דעות הוא עדו\"ת ואין עדות פחות משנים ולכן בהכרח הם שנים דהיינו תפארת ויסוד. ואחר שהכרחנו שהם שני מעידים מיחדים א\"כ הוכרח דהאי איהו בין אבא ואמא דהיינו דעת עליון תפארת. כי יסוד יחודו למטה, דאפכא לא שייך, וכן לומר שהוא למטה משניהם לא שייך לומר כמו שהוכיח, ולכן אמר והאי איהו בין אבא ואימא בין שניהם ממש. או אפשר לפרש בדרך אחרת בגוף וברית, כי כוון להכריח כי לעולם היסוד למעלה מהמלכות כאמרו גוף וברית כמפורסם כי משך הגוף הוא הברית בדברי האלקיי במקומות רבים גוף וברית חשבינן חד וכו' להורות כי אף כאשר יהיה אור הלבנה כאור החמה ותעלה אל מקומה הרמתה ויהיה היסוד העשירי ועל כל זה יהיה אל היסוד בערך הזווג מהלכים ויעלה אל בין שניהם כדמוכח מענין גוף וברית והברית בין איש לאשתו וכמו שיתבאר הענין הזה בשער המיעוט בס\"ד. ועלייהו אתמר (ש\"א ב ג) כי אל דעות ה'. כוון להכריח ענין זה מאמרו כי אל דעות ה' ודרשו (רז\"ל ברכות לג) גדולה דיעה שנתנה בין ב' אותיות שהם ב' שמות, ואם אמת שהיסוד העשירי ואל הזווג מיחד ממכון שבתו, אם כן אין דעה בין שני שמות שהרי אחד משתי הדיעות הוא למטה ואין שם למטה ממנו אלא אדרבה גדול שם שהוא בין שתי דעות אלא מאי אית לך למימר שעולה שם אל היחוד כדפי'. ואמר עוד ותרוייהו עדות וכו' פי' צרוף דעו\"ת הוא עדו\"ת ואין עדות פחות משנים ובפרט בענין דיני נפשות שצריך שיבאו ויעידו שניהם כאחד ואם לאו אין עדותן מצטרפין וזהו שאמר ולית עדות וכו'. והאי איהו בין אבא ואימא, פירוש מאחר שהכרחנו שהיסוד לעולם אל היחוד בין שתי הספירות המתיחדות א\"כ משם נלמד אל הת\"ת כי לעולם הוא אל היחוד דעת בין אבא ואימא בין שניהם ממש למעלה מהבינה, ולפיכך נקרא ראשית שהוא ראשית ליראת ה' שהיא הבינה כדפיר':", + "ואחר שנתבאר ענין הדעת כראוי ויחודו בין אבא ואימא נבא לבאר שאר המאמר [מהאדרא] שאנו בביאורו. כי החכמה והבינה שהם תרין משיכין דאתגליפו כמו שפי' בפ' הקודם הם מתחברין פי' מזדווגין ע\"י חד משיכו מעמיקא דבירא הוא הדעת הנמשך מהכתר הנק' עומק הבאר והיא הבחי' העליונה שבחכמה וכדי להמשיך הדעת אל המוח הג' הן צריכין להתיחד ע\"י משיכו דעמיקא דבירא. והטעם שנקרא כתר עומק הבאר הוא כאלו נאמר מציאות הבאר היא בינה שנקראת באר כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בע\"ה, וממנו שופעים מים חיים על ידי החכמה שהם כתליו המעמיקים. ועמקו שהוא תחתיתו שמתוכו שופע המים הוא הכתר. ועל ידי הדעת המתאצל מהכתר ונמשך ממנו אל בין שניהם בעצם החכמה הם מתייחדים ומקבלים זה מזה. ועל ידי הדעת שתי תהומות אלה נבקעים זה מקבל וזה משפיע, ומתאצל בין שניהם מציאות הדעת הנעלם ונמשך אל ראש זעיר אנפין ונעשה מוח ג' כדמפרש ואזיל. ומתמן אתמשיך ועייל בגו גופא. הדעת הזה מתפשט בתוך שש קצוות כי הדעת הם שש עליונות וגוף שש תחתונות והתחתונות גוף ממש אל העליונות והעליונות נשמה אל הספירות הששה תחתונות. ושם ממלא אדרין ואכסדרין כדפי', וענין אדרין ואכסדרין אין זה מקום ביאורו. ואלין נהרין, פירוש אילין ב' בחינות שהם (נגד) חכמה ובינה הם מאירות מכח החכמה הראשונה הקדומה שהיא בחינתה בכתר, וזה שאמר מנהירו דההוא מוחא עילאה סתימאה וכו' פירוש בחינת חכמה שבכתר שהיא מוח עליון ומוח ג' שבאריך אנפין. דאתנהיר במזלא, פירוש שהיא מאירה אותה החכמה העליונה שבתוך הכתר ממש בבחינתו הנקרא מזל שהיא בעתיקא קדישא שהיא חכמה סתימאה כדפי' בפרק הקודם. וכלא דא בדא תליא וכו', פי' הבחינות האלה תלויות בסוד בחינתן בכתר אריך אנפין וכן לענין היניקה כי חיות התחתונות תלוי בעליונות. עד דאשתמודע [דכולא חד], בזה ניכר אחדותן והן מקבילות הלולאות. ועם היות שאנו אומרים אריך אנפין וזעיר אנפין עכ\"ז כלא חד, מאחר שאין למעלה אלא בחינות מציאות מה שלמטה. וכלא הוא עתיקא, פי' ג' בחינות האלה הן ג' ראשונות ששלשתן באריך אנפין וממנו נמשכין והכל אחד ולא אתפריש מניה כלום ח\"ו. אלין תלת נהורין נהרין לתלת אחרנין, פי' ג' מוחות אלה שהן ג' בחינות ראשונות הן משפיעות לגג\"ת כי כן דרך יניקתם גדולה מצד חכמה ממש גבורה מצד הבינה ממש ת\"ת בסוד הדעת מצד הבחינה העליונה כתר. ואלו ג' נקראו אבות ונה\"י הם כמו בנים בערכם כי כל מה שיש באלו יש באלו אלא אלו הם אבות ואלו בנים אלו ממנן ואלו שליחן כמו שפי' רשב\"י ע\"ה במקומות הרבה. וכלא נהיר מאתר חד, דהיינו מציאות הכתר בעצמו שבו ג' בחינות אלו נעלמות בסוד א\"ק אור צח א\"מ כאשר ית' בשער הצחצחות בס\"ד. וטעם שלא הזכיר המלכות, מפני שהיא נוקבא וז\"א כולל הכל, ולא בא אלא ללמדנו מציאות ג' קווין נמשכין מג' בחינות, קו החסד מבחינת החכמה קו הדין מבחינת בינה קו הרחמים מבחינת הדעת והכתר כדפירשתי לעיל. אבל המלכות היא כוללת ג' בחינת האלה ואין לדבר בה ביחס הדרוש הזה. ובזה נשלם ביאור המאמר. ואגב אורחין למדנו ענין הדעת שאין ענינו כמו שחשב הרש\"ט שדימה לעשותו ספירה בפני עצמה ואין הענין כך אלא שהוא מציאות הת\"ת הנעלם כדפי' בריש פירקין. וכמו שאין ראוי למנות הספירות בפני עצמן וכמה מציאיות אחרות שיש לספי' בזולת התפארת כמו שיתבאר בשער המציאות בס\"ד, כן אין ראוי למנות הדעת לספירה בפני עצמו כלל. ואגב אורחא נתבאר כי אמרו אתר דשרותא אשתכח אין הכונה ששם הוא תחלת האצילות ומנין הספירות כאשר חשב ח\"ו. אלא הכתר הוא במנין הספירות. אמנם הכוונה באומרו אתר דשרותא פי' תחלת הגלוי וההשגה כענין שמבאר אותה רוב פעמים בזהר שרותא דקיימא לשאלא אל הבינה וכן שרותא דקיימא לשאלא ולאתבא אל החסד. והכל לענין הגלוי וכמו שפי' הרשב\"י ע\"ה במאמר האחרון שהעתקנו בפ\"ג.", + "והנה בזה נכלל השער המפואר הזה ומהאל נשאל הסליחה והמחילה והכפרה על הכלל ועל הפרט אמן:" + ] + ], + [ + [ + "שער הרביעי הוא שער עצמות וכלים:", + "השער הזה שמו מוכיח עליו, והוא לבאר בענין הספירות אם הם עצמות המאציל או הם כליו ככלים אל האומן. והיא מבוכה רבה נפלה בין המקובלים האחרונים ר\"ל מהמחברים האחרונים כמו הר' מנחם מראקנטי והרב ר' דוד. ובענין זה יהיה עסקנו בשער זה בע\"ה:", + "פרק ראשון:", + "הכונה בפרק זה להעתיק דעת ר' מנחם מראקנטי בספירות אם הם עצמות או כלים בקצרה כפי האפשר. עם היות שבספר טעמי המצות האריך בענין הרבה. ואנחנו נקצר בדבריו ונעתיק עיקר ראיותיו ולא כולם כי אינם מהמצטרך אלינו וז\"ל. אמת שאין עליה גמגום שבבורא יתברך לא יצדק בו לא רבוי ולא שנוי א\"כ קשה אם הספירות הוא עצם אלקות איך יוצדק היותם פועלות דין ורחמים וצד ימין וצד שמאל כי כל זה מורה שנוי. שנית כי בבורא יתברך לא יצדק הגבול וזה אמת שאין בה ספק, א\"כ איך בספר היכלות אמרו גבול בבורא יתברך באמרם מימינו עד שמאלו ששה עשר רבבות פרסאות שיעור קומתו רל\"ו אלפים רבבות פרסאות, כל זה ודאי יורה גבול ולא יוצדק. ועוד כי בבורא לא יוצדק מנין וא\"כ איך אנו אומרים עשר. ועוד כי מה שאינו גוף לא יתחלק, וא\"כ איך אנו אומרים זה דין וזה רחמים וזה מכריע ביניהם וכו', כי כל זה יורה גשמות. ", + "דע כי באמת הבורא יתברך אין לו שום שנוי ולא יצדק בו דבר ממשיגי הגשמות ח\"ו וכל מה שמדדו בס' מרכבה לא אמרו בבורא ממש אלא בספירות. וא\"ת והרי ידוע כי כח המאציל בנאצל וא\"כ מן הטעם אשר לא יצדק במאציל לא יצדק ג\"כ בנאצל, וא\"כ איך אנו אומרין כי הם בספירות. יש לומר דע כי מה שנדבר בספירות אין אנו אומרים בבורא אלא הספי' הם כמו כלי האומן שפועל בהם פעולתו להבדיל כמה פעמים. והספי' הם שוים לכל דבר ותמורתו. ולקרב הדבר אל השכל דמו החכמים אותה אל רצון הנפש שהוא שוה לכל החפצים ולכל המחשבות המתפשטות ממנו ואע\"פ שהם רבים אין עקרם אלא א' והנפש אינה משתנית, אלא השנוי הוא בגוף שמוציא לפועל מחשבת הנפש וע\"כ יל\"ל כי הם דברים שוים לכל דבר ותמורתו שאם לא נאמר כן לא היה בהם כח לכל דבר. ועל כן דמו אותם לרצון הנפש וכמו שהנשמה מתלבשת מן הגוף כן הבורא ית' מאורו הגדול התנוצצו הכלים האלה וקראו אותם החכמים ספירות והתפשטות הסבה הראשונה בכלים האלה נקרא אצילות עכ\"ל.", + "והביא מאמר ראיה לדבריו ולפי שאינו מן הענין לא העתקנוהו. ונחזור לדבריו ואין הספירות מגבילות אותו אלא הן מקבלות ממנו השפע תחלה יותר מכל שאר הנבראים וחלילה שיהיה בהם גוף וגשמות אלא הם מיני אורה כמו האור היוצא מן העין שאין מושג ונתפס כי אינו כלום אלא הדבר המושג אחרי האור נתפס בציור מחשבות הלב ומצויירת הצורה ההוא בכח המדה. והנני מוסיף לך בראיות הרבה מדברי רז\"ל כי כל מה שדברו בספירות אינו ראוי לאמרו בו יתברך. ומצאתי בזוהר המופלא (נשא דף קל\"ז ע\"ב) וז\"ל הכי תאנא לא דיין לרשעים שאין מהפכין מדת הדין למדת רחמים אלא שהן מהפכין מ\"ר למ\"ה. והיאך מהפכין והכתיב אני ה' לא שניתי. אלא בכל זמנא דעתיקא דעתיקין רישא חוורא אתגליא רעוא דרעווין אתגלייא רחמין רברבין אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגליא כל דינין דזעיר אנפין זמינין. וכביכול רחמי עביד דינא ההוא עתיקא דכלא. דתניא, כד אתגליא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כולהו בוציני דאקרון בשמא דא נהירין, ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגליא טמירא דטמירין, ולא נהירין אלין בוציני, מתערין דינין ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא, רעוא דרעוין דלא אתגליא, ובג\"כ מהפכי חייביא רחמי לדינא, עכ\"ל הזהר. ועל תעשה עצמך כמתנמנם בקראך זה כ\"א תדקדק במאמר תמצא שהוא מוכיח כי אין הספירות עצמות הבורא ממש שאל\"כ מאי תירץ אלא בכל זמנא דעתיקא דעתיקין וכו' כיון שלסוף אמר ובשעתא דלא אתגליא, אלא נראה כי הדין הוא בהסתר פניו יתברך מספירה ואז והיה לאכול מעצמו. משל למלך שצוה לאחד מעבדיו כשתראה איש מהיר במלאכתו העניק תעניק לו מגרנך ומיקבך ולאחר צוה כשתראה איש עצל הכה אותו והנה המלך אינו מריע ואינו מטיב לאחד מהם אלא הכל במצותו, כך הוא ית' משפיע אל המדות לפעול פעולות והוא אינו משנה את פעולתיו. עוד בזהר (שם דף קל\"ו.) ז\"ל בחלליה דגלגלתא תלת חללין אשתכחו דשריא בהו מוחא, וקרומא דקיק דחפיא עלייהו. אבל לא קרומא קשישא סתימאה כעתיק יומין ובג\"ד האי מוחא אתפשט ונפיק לל\"ב שבילין, הה\"ד ונהר יוצא מעדן. ותנא, בתלת חללין דגולגלתא מוחא שריא, מחללא חד מתבקע ומתפשט חד מבועא לד' סטרין, ונפיק מההוא מוחא דשריא בהאי חללא ל\"ב שבילן רוחין דחכמתא. מחללא תניינא מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין חמשין תרעין. מאלין חמשין תרעין אתאחדין חמשין יומין דאורייתא ונ' שנין דיובלא. נ' אלף דרין דזמין קב\"ה לאתביה ליה רוחא ולשרייא ביה. מחללא תליתאה נפקין אלף אלפין אדרין ואכסדרין דדעתא שריא עלייהו ודרי בהו. והאי חללא שרי מדוריה בין האי חללא להאי חללא. ומתמליא מתרין סיטרין כל אינון אדרין, הה\"ד ובדעת חדרים ימלאו. ואלין תלת חללין מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא. ובאינון אחיד כל גופא ואחיד בהו גופא מכל סטרוי ובכל גופא אתפשטן ואשתכחן וכו'. עד ובהאי תליין ימינא ושמאלא נהורא וחשוכא רחמי ודינא. וכל ימינא ושמאלא בהאי תליא ולא בעתיקא עכ\"ל.", + "וראינו לקצרו ושלא להעתיק פי' ר' מנחם ז\"ל עליו כי לא העמיק בו כלל אלא שטחיות המאמר ושאר המאמר אינו מעלה ולא מוריד. ונחזור לדבריו, תתבונן מאוד על דבר זה והשיבהו במחשבתך ותראה שסילק התוארים ממנו יתברך שאמר בהאי תלייא ולא בעתיקא, כי הבורא ית' אין לומר עליו לא אור ולא חשך ולא אחד מן ההפכים שלא יוחסו אלא במדות, ואם נאמר שהמדות עצם האלהות איך אמר ולא בעתיקא, הנה שיש לנו בדבר הזה ב' ראיות. עוד ראייה ג' בספר הזוהר (במדבר דף ק\"כ) בלשון זה, ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי אמר ליה סימנא לזווגא דיחודא מניין. א\"ל ברי אע\"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה סימנא דא נקוט בידך והכי הוא כעין סחרא דמדבחא דתנן בא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית וכו'. וצריכין אנו לבאר השאלה והתשובה. ובזה יתבאר כוונתנו בעה\"ו. סימנא לזווגא, פי' האיך ישפיע האדם לראש צדיק ואיזו מדה מקבלת קודם חברתה היאך הוא סדר היחוד. והשיב ר\"ש כי צריך האדם ליחד קודם מזרח שהוא ת\"ת בדרום שהוא חסד כי הוא מדת רחמים אבל לא כ\"כ כמו החסד בעבור שמדת הדין נשפעת שם שהיא צפון שנאמר (ירמיה א יד) מצפון תפתח הרעה, ואח\"כ צריך ג\"כ מזרח בצפון כי היא מקבלת משניהם, אח\"כ צריך להדביק אשה בבעלה דרך מדת הדין שהיא מקבלת קודם מצפון דרך מזרח, ואח\"כ צריך ליחד אותה בדרום דרך מדת הרחמים כדי שלא תפרד מן המים העליונים ותהיה מדת הדין הקשה. ובעבור כי השכינה מקבלת באחרונה ע\"כ אמרו כי השכינה במערב ר\"ל כי שם מתערב השפע והברכה מדת הדין והרחמים ואז נמצאו הברכות למעלה ולמטה. ומצאתי סמך לזה הסדר בענין היחוד הכתוב (שה\"ש ד טז) עורי צפון ובואי תימן וכו', ותראה האיך פי' כאן כי הגן שהוא נמשל לשכינה מקבל קודם מן הצפון ואח\"כ מדרום שנא' עורי צפון ובואי תימן, והפיחי גני ר\"ל להמשיך הברכה אל הגן היבש ולהשקות אותו מימי התשובה והרחמים. וכל ההשפעה וההמשכה הזאת כולה באה מאת הבורא ית' בהתפשטות עלת העלות במדות שקורא היחוד והוא האצילות כאשר פירשתי למעלה. ובעבור תהיה בקי בפאות אמר נקט סימנא וכו'. ונ\"ל כי מכאן נוכל לומר כי הקצוות אינם דבוקות בו ית' כי א\"כ לא היו צריכין ההשפעה והברכה אם הוא ית' והספירות הם עצם א' כמו שבארנו למעלה ולפי שאין הנאצל נפרד מן המאציל יש לנו לומר כי לא מן הבורא אמרו שאין בו לא חיבור ולא פירוד אלא במדות. עוד הביא ר' מנחם ראיות מתפלת רבי נחוניא ולפי שאינם ראיות כ\"כ לא כתבתים, וכן מספר הבהיר.", + "והנה השלמנו מה שהיה בדעתנו להעתיק מדברי ר' מנחם וכן העתיק דבריו בארוכה ר' יהודא חייט בספרו מנחת יהודה והוסיף עליו קצת מזעיר לא כביר ואמר אעפ\"י שהלכה כדברי ר\"מ עכ\"ז מה שהכריח מענין הפרסאות שנאמר בספר מרכבה אין הכונה פרסאות ממש בענין כמותי ח\"ו אלא הלשון נגזר מלשון (דניאל ה כח) פריסת מלכותך והכונה ניצוצות מתפשטות ממנו לכל צד ותפס ר' יהודה על ר\"מ על פי' מאמר היחוד ג\"כ על מה שכתב בדמיון האור היוצא וכו' והמשיל ר' יהודה משל אחר ואמר כדמיון ניצוץ האור השמש ואורו אשר אינו עצמות השמש אלא סגולה בו כך האצילות סגולה במאציל ואינו עצמות המאציל. ע\"כ הגיעו דברי האומר שהספירות הם כלים בקיצור:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם כתבנו דעת האומר שהספירות הם כלים והוא רבי מנחם ונמשך אחריו רבי יהודה. כונתנו בפרק זה להעתיק סברת ר' דוד בספר מגן דוד דס\"ל שהם עצם אלהות. ולפי שהוקשה לו ההערות שהבאנו מר' מנחם בפרק הקודם. תירץ ואמר דע שאין חלוף השמות או מנין הספי' מחייב רבוי בבורא ית' חלילה. כי מי שאמר בשם אהיה שהוא יורה הרחמים הגמורים ובשם אלקים שהוא מורה על משפט ודין, וכן בהוראות שאר הספי' וכנוייהן, זה אינו כי אם חלוף הבחינות בהצטרף אל פעולות מתחלפות, ר\"ל שכאשר תבחן עצם האלקות מצד שיורה על הרחמים גמורים ר\"ל שהוא פועל פעולת הרחמנות תקראהו בשם אהיה, וכאשר תבחנהו מצד שיורה על דין ומשפט רצה לומר שהוא פועל המשפטים תקראהו בשם אלהים. וכן בספירות וביתר השמות, שאין כאן אלא עצם א' בתכלית האחדות והפשיטות אשר לפי חילוף הבחינות בו בהצטרף אל פעולותיו המתחלפות יקראו בשמות רבים ויאמר בו שהוא עשר ספי', ואל ישאוך שזה יחייב רבוי בבורא ית' כי אלו נאמרים בהקש עצמותו ית' אל נבראיו עכ\"ל.", + "ואח\"כ כיון להכריח בזה בראיות פלוסופיות ולא העתקנום למעוט תועלתם. והביא ראיה שהספי' הם עצם האלקות מספר הזוהר (האזינו דרצ\"ז) וז\"ל כי שם ה' אקרא מאי כי שם ה' אקרא. א\"ר שמעון הא כתיב הבו גודל לאלקינו כו'. הבו גודל, דא גדולה. הצור תמים פעלו, דא גבורה. כי כל דרכיו משפט, דא ת\"ת. אל אמונה, דא נצח. ואין עול, דא הוד. צדיק, דא יסוד. וישר, דא מלכות. הוא כלא שמא קדישא דקב\"ה. ובג\"כ כי שם ה' אקרא כו'. א\"ר חייא האי קרא מיניה אוליפנא חכמה עלאה והכי הוא, אבל סיפא דקרא מקשר קשורא דמהימנותא במאי דכתיב הוא, כד\"א צדיק וישר הוא, כלומר הוא כלא, הוא חד בלא פרודא. דאי תימא כל הני סגיאין אינון, חזר ואמר הוא, כלהו סלקין ומתקשרין ומתאחדין בחד. וכלא הוא היה והוא הוה והוא יהיה, והוא חד בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין, עכ\"ל.", + "הא לך ראייה מבוררת במה שאמרנו. כי אמרו שסוף הפסוק במלת הוא קושר כל הספי' יחד בקשר אמיץ. להראות שאעפ\"י שהספירות הם רבות במספר עשר מצד הבחינה אל פעולותיו מ\"מ נוכל לומר שהם הוא כלומר הם עצם השי\"ת שהוא יחיד בתכלית האחדות עד שנאמר עליו הוא. ולכן אמר דאי תימא סגיאין אינון, כלומר א\"ת שכל אלו הספירות הם רבים וא\"כ היאך אפשר שיהיו דבר א', לכך השיבו שאמר הכתוב הוא אחר שהזכיר ע\"ס. להורות שהן מתיחדים בעצמותו ית', והרבוי הוא בהצטרף אל המקבלים בבחינות מתחלפות. וזו ראייה גדולה. וא\"א להודיעך מבלי שאפרש לך כונת הזוהר. כי בראשונה הזכיר המדות בפרט, ואחר כך כללם בשם אחד.", + "והנה כי שם ה' רומז לג' ראשונות. הבו גודל לאלקינו, חסד נקרא גדולה. הצור תמים פעלו, זה רמז לפחד יצחק שהוא תקיף וחזק. כי כל דרכיו משפט, רמז ת\"ת וכו'. ואחר הרמז כל ההתפשטות, חזר וכללו ביחד גמור במלת הוא, כלומר אלה הספירות שהם עשר בערך המקבלים הכי הוא ממש, ר\"ל עצם האלקות הפשוט בתכלית. עוד הביא ראיה ממשנה בספר יצירה מענין עמקים שפירשנו למעלה בשער אם הא\"ס הוא הכתר. ואמר שאחר שהזכיר כל הספירות אמר שהשם הוא יחיד בהם, וא\"כ הם עצם האלקות ממש. עוד הביא ראייה ממשנה אחרת עס\"ב נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן וכו' שאדון יחיד ואין לו שני. ולפני אחד מה אתה סופר ע\"כ. כלומר שהספירות הם עשר בערך אל בחינות מתחלפות מ\"מ נעוץ הסוף בתחלה כי הראש הוא סוף והסוף הוא ראש מצד רוב אחדותם בעצמות הבורא. וה' ית' הוא יחיד בהם. ואין שם שניות חלילה, עד שאין ליחס אליו שום מספר ורבוי ח\"ו, וזהו אמרם לפני אחד מה אתה סופר. שאין לומר אלא שהוא אחד, אחד הוא בתכלית האחדות. עוד ראיה (מב\"ר) [ממ\"ר] (שמות פ\"ג) בפסוק ואמרו לי מה שמו. אמר רבי אבא בר ממל, אמר ליה הקב\"ה למשה, שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא. פעמים שאני נקרא באל שדי בצבאות באלקים באדני וכו'. כשאני דן את הבריות אני נקרא אלקים וכו'.", + "הנה זה המדרש הוא ממש הכרח אל מה שאמרנו. כי ה' ית' הוא אחד ואם נקחהו בערך אל פעולותיו בנבראים כן יקרא בשמותיו המתחלפים. עוד הביא ראייה מספר הזוהר (בראשית דף י\"ט ע\"ב) בפ' אל גנת אגוז ירדתי וכל עלמא דא כהאי גוונא, עילא ותתא. מריש רזא דנקודה עלאה עד סופא דכל דרגין כלא איהו כו', דא לגו מן דא ודא לגו מן דא, עד דאשתכח דהאי קליפה להאי והאי להאי. נקודה קדמאה הוא נהירו פנימאה דלית לה שעורא למנדע זכיכו ודקיקו ונקיו דיליה, עד דאתפשט פשיטו. וההוא פשיטו דההיא נקודה, אתעביד חד היכלא לאתלבשא ההוא נקודה נהירו דלא ידיע לסגיאו זכוכא דיליה. היכלא דאיהי לבושא לההוא נקודא סתימא, איהו נהירו דלית ליה שיעורא. ועכ\"ד לאו דקיק וזכיך הוא כההוא נקודה קדמאה טמיר וגניז. ההוא היכלא אתפשט פשיטו אור קדמאה. וההוא פשיטו איהו לבושא לההוא היכלא דקיק וזכיך פנימאה יתיר. מכאן ולהלאה אתפשט דא בדא ואתלבש דא בדא עד דאשתכח דדא לבושא לדא ודא לדא. דא מוחא ודא קליפה. ואע\"ג דדא לבושא, אתעביד איהו מוחא לדרגא אחרא. וכלא כגוונא דא אתעביד הכי לתתא עד כו' דב\"נ בהאי עלמא מוחא וקליפה גופא ורוחא, וכולא איהו תיקונא דעלמא עכ\"ל.", + "והנה כשתתבונן היטב זה המאמר תבין מאמר בעלי הקבלה שקראו לה' ית' נשמה לנשמות כי הוא ית' נשמה למדותיו הנקראים נשמות כי העליונה נשמה לשל מטה וכל אחד לחברתה והן מיוחדים ביחוד גמור אמתי.", + "וענין משל הנשמה הוא כי כמו שנשמת האדם הוא אחת ולא נוכל להשיג אמיתתה רק בפעולותיה הנראות באברי הגוף, כן להבדיל אלף אלפי אלפים לאין קץ לא נוכל להשיגו ית' רק מצד פעולותיו הנעשות ע\"י מדותיו. וכמו שאין פעולה לאברי הגוף בלתי נשמה כי היא חיותם וסיבתם, כך אין פעולה למדות מבלי רצון קונם ית', כי הוא סיבת קיומם. וכמו שהנפש היא אחד וכחותיה אדוקים בה והם עצם הנפש, אלא שיש לה שמות מחולפים לפי התחלות פעולותיה, ולזה תקרא לפעמים חיונית ולפעמים טבעיות ולפעמים נפשיות, עם היות כוחות המשתלשלות מעצמות הנפש הפשוט, כן הספירות מתאחדות בעצמות הבורא ית' והרבוי וההתחלפות הוא בערך אל הפעולות המשתלשלות מאחדות הבורא לא שיהא בו חלוף אלא בערך המקבלים. ולכן דימו רז\"ל (ברכות ד\"י) הנשמה להקב\"ה בה' דברים עכ\"ל.", + "ועוד האריך בראיות מרב חמאי ורבינו האי גאון ז\"ל ורבינו בחיי ז\"ל, ור\"ל שכולם מסכימים אל דעתו. ועל האמת כי לא דברי הזהר ולא דברי המפרשים מסכימים אל דעתו כ\"ש שיהיה הכרח אל הסברא ההיא כי במעט העיון יוכל האדם להתבונן כי כל ראיותיו את כלם ישא רוח ואין בהם ממש. והאמת כי העתקנו מראיותיו היותר מתקרבות אל דעתו. ולא דיו בזה אלא שהאריך נגד הר' מנחם ובטל קצת ראיותיו בלשון לא רכה אלא בשבירת גרם ועכ\"ז נעתיק הנה קצת מתשובותיו לקושיות הר' מנחם תירץ כי המספר אינו נופל בו ית' מצד עצמו אלא מצד חלוק הבחינות, וכן חלוק המדות וענף ושרש ודין ורחמים וימין ושמאל כל אלה הדברים נאמרו בו ית' ובעצמותו, ואין חסרון בעצמו כי לא נאמרו בו ית' מצד עצמותו המוחלט אלא מצד מה שנבחן אל בחינות מתחלפות. והבן זה. ולא נצטרך אל סברתו. כי היאך נוכל לאומרו כי מפורסם בכל ספרי הקבלה וגם הוא יודה בזה כי הספירות הן נאצלות ולא נבראות וידוע הוא כי כל דבר שנאמר בו אצילות הוא כח המאציל בנאצל ואין הנאצל נפרד מן המאציל וא\"כ כל מה שנאמר בספירות הוא ממש נאמר בבורא ית' והיאך יוכל לחלק כי מן הספירות אמרו ולא מן הבורא והלא הוא עצמותו ית'. וכבר נגע הוא בזה והגדיל הספק והשיב בדרך הנז' ואין מה שהשיב תשובה לספק זה. והיאך יתישב מה שאמר בס\"י שהן באחדות נפלא כשלהבת קשורה בגחלת. והיאך נתרץ ג\"כ שאר המאמרים שאמר למעלה.", + "ועוד כי במה שתירץ חזר אל המבוכה, שאם נאמר חילוק במדותיו ורבוי א\"כ יחייבו הרבוי בו ית' כשיתואר בהם כיון שהם נבדלים ממנו.", + "ועוד כי משל הנפש שהביא למעלה שהוא שוה לכל החפצים וכו' הוא הפך כונתו. שכיון שאין הספירות עצם האלקות, היאך מתפשטות ממנו ועקרם א' והלא לדעתו נפרדות הן ממנו. והמאמרות שהביא הם הפך כונתו וראייה אל דברינו. מאמר הראשון והכתיב אני ה' לא שניתי א\"כ איך מהפכים מדותיו. אחר שמדותיו והוא ית' הכל דבר א' א\"כ איך אתה אומר שמהפכין. תדע כי התנא לא אמר אלא מה\"ר למה\"ד דאל\"כ מאי קשיא ליה. אלא ודאי כי כיון שהמדות הם עצמותו, לפיכך הקשה כי אפי' המדות אין ראוי לומר מהפכין. ולענין המאמרים כלם התירוץ כי כל הדברים שאמר מדין ורחמים ימין ושמאל צפון ודרום, כל אלו הדברים הם מצד בחינתו לא מצד עצמותו. אלא מצד הסתר פניו יפעל הדין מעצמותו, ואז נאמר שהוא דין. וכשישפיע יתלבן הכונה אל הרחמים, ואז נאמר שהוא רחמים. עכ\"ל ר' דוד, ועכ\"ז רצה להפך הראיות והמאמרים, ולפי שאין אל דעתינו ענין זה לא מעלה ולא מוריד ראינו לקצר. ולפי האמת רוב השגותיו על ר\"מ אין להם מקום. כי ר\"מ אמר כי מה שאמרו שהם האצילות וכח המאציל וכו' והוא דוקא אל השגחתו המתפשטת בתוך ספירותיו, אבל לא הספירות. וכן מה שהקשה מענין משל הנפש שהמשיל ר' מנחם, וכו' אין כונתו כמו שפי' הוא בדברי ר\"מ. אלא כונת ר\"מ היה לתרץ על הענין המדות שהן עשר והפעולות הם לאין תכלית, וע\"ז היתה כונתו לומר כי כל מדה ומדה היא פועלת דבר והפכו, כמו הנפש, שאל\"כ הי' ראוי שיהיו הספירות לאין תכלית, כמו הפעולות שאין להם תכלית, ודא ודאי קושיא עצומה לר' דוד. וכאשר נדקדק בדברי ר\"מ, נמצא זה הענין מבואר וז\"ל והספי' הם דברים שוים לכל דבר ותמורתו. והכונה כי הספי' עצמם פעם תעניש פעם תשכיר, והטעם כי המקיים מצות הברית שהיא תלויה ביסוד המדה ההיא ודאי תתן לו שכר טוב בעמלו, והיה שכרו על ידה כמו שמצינו (בזהר מקץ קצ\"ז) ביוסף הצדיק, מפני שקיים מצות נטירת הברית, אכל מפרי מעלליו בעה\"ז, וזכה למלוכה ושיכלכל כל העולם כדרך היסוד שהוא זן ומפרנס העולם. וכן אם יחטא איש במצוה זו ויחלל בריתו הנה ע\"י היסוד יהיה עונשו ודאי. ועל ענין זה אמרו רז\"ל (סוטה ד\"ח ע\"ב) במדה שאדם מודד בה מודדין לו. הכונה כי כפי הפגם הנפגם על ידו כן יהיה עונשו ע\"י המדה ההוא, ולא נטריח עצמינו בביאור הענין זה הנה מפני שהוא מיועד אל שער מהות והנהגה בס\"ד. וכן מה שהשיג על ר\"מ שאם הם כלים איך יתואר בהם ית', האי נמי לא קשיא, דלדידיה מי ניחא אם הם בחינות איך יתואר וכו', אלא מאי איכא למימר, שהם בבחינת המקבלים כענין השמש המתיך והמיבש וכו' והוא בבחינת המקבלים וגם לדעת זה באלקות וכו' כמבואר מתוך דבריו, וג\"כ לדברי הר\"מ נתרץ שהם בבחינות הספירות לא בבחינתו ית', ואע\"פ שיתואר בהם הכונה להיותו פועל בהם. ע\"כ מה שראינו לבאר בדברי ר' מנחם ור' דוד בלי רדיפת האריכות, אלא בקוצר נמרץ. ולא נטריח עצמינו בישוב המאמרים שמתוכם הכריחו ראייתם, מפני שאין אחד מצדי הדרוש הזה חולק עם כונתינו.", + "ועוד שכל המאמרים ההם נוטים לצד זה ולצד זה ואין מהם הכרח לא לזה ולא לזה כאשר יראה מהם בעיון קל:" + ], + [ + "\nאחר שבפרקים הקודמים הצגנו שתי המערכות האלה והם דעת ר\"מ שהם כלים ודעת ר' דוד שהם עצמות, נעורר עתה בפ' זה עליהם את דעתנו הקצר והחלש. המערכה הראשונה שהיא הנערכת בפ\"א דעת הר\"מ ונמשך אחריו דעת רבי יהודה חייט, והיא זאת כי הספירות הן כלי האומן לפעול בהם כרצונו דבר והפכו והפעולות הטובות והפכיותם כלם נמשכות מהמדות שהם כליו ולא מעצמותו חלילה. ויש לעורר על הדעת הזה, הנה כי ידוע הוא כי אין ידיעת השם יתברך כידיעת שאר הנבראים כי המה יודעים בידיעה חוץ מהם. המשל בזה האדם היודע צורה מן הצורות או איזה דבר שיצטייר בדעתו הנה עכ\"פ יהיו ג' דברים. א' הדעת שהיה משולל מאותה הצורה קודם ידיעתו אותה הרי א', והדעת שבו ידע ויכיר הצורה ההיא הרי ב', והצורה הידועה הרי ג'. ונקראים הדעת היודע והידוע. ואין ידיעת הקב\"ה כן ח\"ו אלא הוא הדעת והוא היודע והוא הידוע כאשר יתבאר בארוכה בשער מהות והנהגה בפי\"ג בס\"ד. וא\"כ אחרי היות ההקדמה הזאת אמיתית וראויה להיות נקבעת בלב המאמינים, איך יצדק אמרנו כי הספירות אינם עצמותו והלא ח\"ו יהיה יודע בחכמה שחוץ ממנו חלילה חלילה, וכן איך יהיה מבין בבינה שחוץ ממנו ח\"ו, ועל דרך זה נקיש לשאר הספירות המיוחס' אל שאר הפעולות. עוד לפי דעתו שהשכר והעונש נמשך מהמדות כי באלקות לא יצדק בו לא אור ולא חושך לא דין ולא רחמים וכו', א\"כ נמצא לפ\"ז שהמדות הם המשכירות והמענישות מטבעם שהטביע בהם מאצילם כאמרו משל למלך שצוה לא' מעבדיו כו', א\"כ לפי דעת זה ח\"ו אין באלקות יכולת המשכיר והמשגיח אלא עזב ה' את הארץ ביד המדות, ואם יחטא איש לא תועיל תפלתו לפני המאציל להשפיע לו טוב ושימחול עלבונו אחר שאין תלוי שכרו ועונשו בו אלא יתפלל לעבד ההוא שמנהו המלך על השכר והעונש. שאם נרצה לומר לפי דעתו כי כשיתפלל האדם אל סבת הסבות יקבל תפלתו ויצוה לעבד להטיב לו ולהעביר רעתו מעל פניו, א\"כ ימצא שבמצותו וברצונו החיים והטוב והמות והרע השכר והעונש והוא משתנה מרצון אל רצון קודם תפילתו היה רוצה באבודו ולהענישו ועתה רוצה בקיומו וחיותו וטובתו. אלא מאי אית לך למימר לפי דעתו כי החיים והטוב וההפך הכל נמסר ביד המדות שהוא העבד הנאמן הנמשל למעלה, ועם זה ח\"ו תסתלק השגחתו ית' מן העולם וכן תסתלק עבודתנו מלפניו כי לפניו הכל שוים בטובה כצדיק כרשע כי אין ברצונו הבחינה בין טוב ובין רע ח\"ו. ודברים אלה וכיוצא בהם הם סתירת האמונה ח\"ו ולא קיומה. וברור לנו כי הר\"מ ז\"ל מן השקועים באמונה השלימה. עוד יש לדקדק לסברא זו כי כיון שאין עצם האלקות המשכיר והמעניש מטעם כי אין שינוי הרצון נמצא בו א\"כ לפ\"ז שהוא משולל היכולת להטיב ולהרע כי סלק יכלתו ומסרו ליד העבד ההוא. שאם לא תאמר כן לפי דעתו אלא שביכלתו להשכיר ולהעניש נמצא א\"כ שיש בו שינוי רצון כי משינוי הרצון ימשך השכר והעונש והדין והרחמים. וכיון שאין לו שינוי רצון נמצא שאין ביכלתו לדין לחובה ולזכות, כי החובה נמשכת מרצון הדין להרע עם האיש החייב ההוא עד כלה. והזכות והשכר נמשך מטעם שנוי רצונו אל ההטבה וההצלחה אל האיש הישר ההוא, ובהשתנות האדם מן הדרך הטובה אל הדרך הרעה כן ישתנה הדין עליו וכאשר ישתנה מן הרעה אל הטובה כן ישתנה הדין אליו אם לטובה אם לרעה. נמצא א\"כ שאין דבר זה תלוי בדעתו וברצונו כ\"א את אשר ייטב מראשיתו יטיבהו ואם ישתנה לרעה ואת אשר ירע בתחלתו יריעהו ואם ישתנה לטובה, וכל הדברים האלה נגד היושר והצדקות. ועתה ימצא לפ\"ז ח\"ו כי התורה כלה לא נתנה מאת האלהים כ\"א מעבדיו שהרי בה כתוב השכר והעונש ובפרט בפסוק (דברים כח סג) והי' כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם. כי אין אלו אלא דברי עבד מעבדיו כי אין באלוה שנוי רצון ולא להטיב ולהרע וכן רוב גופי תורה ורחמנא לצלן מהאי דעתא. כי אין זה רק דעת הפלוסופים המדברים על ה' תועה הבודים מלבם כחש וכזב, ועליהם יאמר (תהלים קלט כ) אשר יומרוך למזימה וכו' כי הם ממירים כבודם לקלון. ובודאי יש לנו להאמין כי אין זו כונת החסיד ר' מנחם ז\"ל אלא שבודאי רוח אחרת היתה עמו וקצרה יד לשונו בהעתקתו מהשכל אל הפה ומהפה אל הקולמוס כי נודע לכל רואה ספריו חסידותיו ויושרו, ומה בהמתן של צדיקים אין הקב\"ה מביא תקלה ע\"י צדיקים עצמם לכש\"כ. אלא ודאי הנכון להאמין כי לא זאת היתה כונתו כפי הפשט המובן מדבריו ח\"ו.", + "ועוד יש להשיג כנגד בעלי הסברא הזאת כהנה וכהנה אלא שאין ראוי להאריך בדברים האלו מפני כבוד יוצרנו. ואפי' זה לא היה ראוי להעלות בכתב אלא כדי לסלק חלושי הדעת מן הטעות ח\"ו והאל יכפר. ואל המערכת השנית אשר ערך ר' דוד ז\"ל ורצה להסמך על דעת רב האי ורב חמאי ועל בעל המערכת. והיא שהספירות הם עצם האלקות האמנם אין הרבוי מצדו ית' אלא מצד בחינת פעולותיו אלינו כדמיון השמש כי כן באר בסוף דבריו כשיעויין בספרו. ועל דבר זה אנו אומרים כמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא וכי נאים ושכיב אמרה. וכי מאחר שמציאות הספירות הם בחינת הפעולות כדמיון השמש כדפי' א\"כ למה יצטרך שיקבל המלכות מהת\"ת ושום מדה אחרת מזולתה מאחר שהן מצד בחי' פעולותיו ית' וכלם נאחזים בעצמותו כדמיון אור השמש כדפי' א\"כ לא יצדק בו שנאמר כי מדת היותו מיבש צריך אל מדת היותו מתיך כי לא יצטרך זה כדי שתהיה חברתה נאצלת ממנה וזו יונקת מזו כי כלם שוים לטובה הכתר שוה למלכות והמלכות לכתר וכן כלם. נמצא לפי זה שבטל ענין הצנורות ומדרגות העולמות וקשורם ויחודם זה עם זה וכן סדר אצילותם כי אין להם סדר כי כלם אדוקים בו כאיש אחד כדמיון השמש שמדותיו אדוקות בעצמו לא מדה במדה כדפי'.", + "והנה הרב ר' דוד רצה להסתייע ממ\"ש בזהר דא מוחא לדא ודא קליפה לדא, והוא מנגד אל דבריו מכל וכל כדפי' כי לפי דעתו אין מדה שתצטרך אל זולתה או יהיו כלם מוחות או כלם קליפות. וכן רצה להסתייע מדברי הגאונים והמפרשים ואין דעתו משתוה עם שום אחד מהם כמבואר למעיין בספריהם ז\"ל. עוד יקשה כי לפי דעת זה בטלה כל הכונה מהתפלה והמצות והתאחדות העולמות זב\"ז.", + "והנה כוון להקים פנת האחדות וכדומה שסתרו, כי כונת הפסוק שמע ישראל וכו' הוא ליחד הספירות יחד ובמלת אחד ליחד מלכות עם כלם וכלם עם המלכות ולהעלותה דרך המעלות אשר ירדה ולפי דעתו לא שייך שם לא מיעוט הירח ולא והיה אור הלבנה כאור החמה.", + "ועוד אם כן כיון שהספירות הם כשתבחון אל פעולותיהם א\"כ לא ימצאו הספירות כי אם בזמן שהפעולות נפעלות. המשל תמצא מציאות ספירת החסד היותו פועל פעולת החסד ובהסתלק פעולתו תסתלק המדה ההיא נמצא כי פעמים יהיו עשר כאשר יפעל כל פעולותיו ופעמים יהיו חמשה או שנים הכל כפי שיעור פעולותיו ופעמים ג\"כ יעלו למעלה מעשר כאשר יתרבו פעולותיו בעה\"ז. ואף אם אפשר לישב בדוחק קצת משאלותינו אלה מ\"מ ניכרים דברי אמת.", + "ועוד יש לדקדק כי דלפי דעתו שאין הספירות אלא מצד הבחנת פעולותיו אל המקבלים א\"כ נמצא כי אין הספי' נמצאות במציאות האמיתי וא\"כ מה שנדרש בזהר בענין הספירות ודקות העולמות ההם ובפרט באדרא דנשא ובאדרא דהאזינו אשר ודאי תשוקת הנשמה אינה כ\"א אליהם.", + "ועוד שנתבאר בכמה מקומות מהזהר מענין הנשמה והשפעתה ע\"י מעשיה מהספירות אל העולמות ועלייתה להדבק דרך מעשיה בשרשיה הנכבדים שהן הספי' ולפי דעתו שאין הספירות אלא כנ\"ל הנה לא יתדבק אל דבר כלל כי אינם ספי' אלא בבחינת הפעולות כדמיון השמש שלא נוכל לומר שיש בו מציאות מדות וכן באלקות אין ספירות ח\"ו ובמה יתיחדו הנשמות הנוכל לומר שיתיחדו בעצם האלקי זה ודאי לא. ואלו הדברים וכיוצא בהם הם סתירת החכמה והשבתתה. ועתה איה סופר ואיה שוקל העלם דרוש מדרושי החכמה נדחה רוב פינותיה.", + "והנה רבי דוד סתר כותל מפני הכנסת מחצלת כי מפני מבוכה אחת שהיה נבוך בחכמה סתר רוב פינותיה. עד כאן הגיע מה שראינו לעורר על דעת ר\"מ ור' דוד, ובזה נכלל זה הפרק:" + ], + [ + "אחר שכבר העתקנו סברת ר\"מ ורבי דוד והתעוררנו עליהם בחזקת היד, נבא עתה בפרק זה לבאר דעת הרשב\"י ע\"ה בדרוש הזה. וקודם כל דבר לא נכחיש כי האנשים האלה שלמים הם אתנו בראיותיהם אם עצמות הן הספי' או הן כלים ואלו ואלו דברי אלקים חיים והלכה כמותם ולא מטעמם כאשר יתבאר. ולפיכך לא נחוש בביטול ראיותיהם כלל כי כלם הם אנשי שלומינו והם יבאו בשלום ינוחו על משכבותם ואיש על מקומו יבא בשלום. אמת כי יוצרנו יוצר הכל א\"ס מלך מלכי המלכים הקב\"ה אשר לא יצדק אמרנו בו ית' ולא ישתבח ולא יתפאר וכיוצא בהם מפני שאינו מתברך משום אחד ולא משתבח ולא מתפאר מזולתו אלא הוא המברך והמשבח והמפאר והמחייה מתחלת נקודת אצילותו עד נקודה תחתונה מקרני ראמים ועד ביצי כנים. וקודם יצירת העולם לא הוצרך אל האצילות כאשר נתבאר בשער הקודם והיה נעלם בפשיטותו הקדוש והטהור. ואף כי האציל האצילות הזה הקדוש והטהור לא יצדק בו שום אות ונקודה וציור. כי אפי' כתר תחלת האצילות נשלל ממנו השם והציור כ\"ש וק\"ו המאציל מלך מלכי המלכים הקב\"ה. ובו אין אנו יכולין לדבר ולא לצייר ולא לחייב לא דין ולא רחמים לא רוגז ולא כעס לא שנוי ולא גבול ולא שום מדה לא קודם האצילות לא עתה אחר האצילות. אמנם מה שראוי שנדע הוא כי בתחלת האצילות האציל האין סוף ממ\"ה הקב\"ה עשר ספירות אשר הם מעצמותו מתיחדות בו והוא והם הכל אחדות שלימה. והספירות האלה הם נשמה ומתלבשות בע\"ס הנקובות בשמות שהם כלים כאלו נאמר שע\"ס שהם עצמות הם מוח ונשמה לע\"ס שהם כלים. ויובן הדבר הזה היטיב בהיותינו מביטים אל הגלגלים שכל החכמים הסכימו היותם גופים עם שהם חיים נצחים הם גשמיים זכים וכח אלוה נתון בכל אחד מהם המסבב אותו והכח ההוא היא נשמתו והיא המספרת כבוד אל כאמור בדברי המשורר (תהלים יט ב).", + "והנה לפי האמת הם שני מיני גלגלים מתיחדים כאחד. הא' הגלגלים הגשמיים והשני הכח המחייה אותם שהוא הכח האלוק השופע עליהם המתפשט בגלגלים. כן נוכל לדמות בספירות להבדיל כמה הבדלות. ולפי האמת לא יקרא החכמה הכלי רצה לומר הספירה החיצונה שהוא לבוש אל התיכונה כי התיכונה הוא אשר יקרא חכמה באמיתית וזו לבוש אליה להראות העמים והשרים את יופי נשמתה הפועלת בה וזו לבוש אליה. וכן אין הבינה הספירה החיצונה ר\"ל הכלי אשר היא לבוש אל התיכונה אלא הנשמה הנכנסת בה ונסתרת בתוכה היא הבינה באמיתית והחיצונה לבוש אליה וכן לשאר הספירות. ולזה לא יהיה שנוי במאציל ולא חלוק בו כדי שיצדק לאמור בו היותו מתחלק לחלקים באלה חלקי הע\"ס כי אין השנוי והחלוק בו אלא בספירות החיצוניות. ונוכל להמשיל משל נאה כדי שיתקבל דבר הזה בדעת המשכיל. המשל אל המים אשר הם מתחלקים אל הכלים והכלים משונים בגוונם זה לבן וזה אדום וזה ירוק וכן כלם.", + "הנה כאשר יתפשט המים אל הכלים ההם עם היות המים פשוטים מכל גוון הנה יתראו בגווני הכלים ההם וישתנו אל גוונם.", + "והנה לפי האמת אין שינוי הגוון ההוא קנוי במים, אבל ע\"י הכלים המשונים ישתנו אל הגוון ההוא במקרה לא בעצם, והמקרה ההוא בערך הרואים לא בערך המים בעצמם. וכן הדבר בספירות. הכלים הם הספירות המכונים אלינו חג\"ת ולהן גוון לפי פעולתם לבן אדום וירוק ואור המאציל שהוא עצמות העשר אורות המתפשט בע\"ס הם המים אשר אין להם גוון כלל כי הם פשוטים מכל שנוי ומכל פעולה ולא יפעלו השינוי אלא ע\"י הכלים המשתנים בפעולתם. ואין שנוי בעצמות המתפשט בהם בעצם אלא במקרה לעין רואים ר\"ל לפי המקבלים לא לפי עצמן. ונמשיל עוד משל יותר נאות והמשל אל ניצוץ השמש העובר דרך החלון ודרך מעברו בדרך עשר עששיות מעשר גוונים משונים ומאיר האור אל עבר פניהם.", + "והנה לפי האמת אור השמש לא יתפס בו גוון כלל (ועל) [ועם] כל זה דרך העברת העששיות ישתנה בסיבת שנוי העששיות ונמצא האור מאיר אל עבר פניהם ביתה כגוון העששיות, ולפי האמת אין השנוי נקנה באור קנין עצמי אלא בערך בחינתו אל הרואים. וכענין ההוא ממש אל הספירות. כי האור המתלבש בע\"ס שהם הכלים הוא העצמות הנמשל בדברינו אל ניצוץ השמש שאין בעצמות ההוא שנוי גוון כלל לא דין ולא רחמים לא ימין ולא שמאל. אמנם ע\"י התפשטותו בספירות שהם העששיות המשונות בגוונם שבהם ישפט הדין והרחמים והאור המאיר אל עבר פנים הוא ההנהגה הנמשכת מאתו ממש ע\"י ספירותיו כפי שנוי ספירותיו שהם הכלים משתנים ומשנים הפעולה כפי רצון האור להאיר ולהחשיך והאור המשתנה הוא במקרה לא שנוי עצמי קנוי באור. וידוע כי כפי אשר יגדלו העששיות או הכלים יגדל אורם ונשמתם וספירתם הפנימית.", + "והנה הגבול לא היה כ\"א בכלים המוגבלים. ואמרנו מוגבלים אין הכוונה אלא על הגבול הנגבל בפעולה אלינו. אבל לא שיהיה בהם גבול ח\"ו ובערך המאציל אין גבול אפי' בפעולה הנמשכת. והשינוי הזה אין שנוי בעצם ח\"ו כי אפי' בספירות אין השינוי בעצם. והשינוי הוא בערך התלבש האצילות בבריאה והבריאה ביצירה והיצירה בעשייה ועל ידיהם יפעל השינוי ויתבאר עוד בע\"ה. והאמת שכחם בנשמתם להגדיל או להקטין אותם ולכוננם ולסעדם כאשר ברצונו. ואמרנו להגדיל או להקטין, ר\"ל להעלות מה שהוא נאצל עשירי שישתתוה אל הששי כענין יחוד ת\"ת ומלכות, או להקטין כענין לכי ומעטי עצמך כמו שיתבאר בשערים הבאים בס\"ד.", + "והנה עתה שני מיני ספירות ושניהם מיוחדים תכלית היחוד. הא' כמו אופן בתוך האופן והיא הנשמה והספירות האמיתית והכח הפועל באמיתית והוא התפשטות עצמותו וכחו של יוצרנו. והשני הכלים שהם שלוחי נשמתם אל הפעולות. ונוכל להמשילו משל נאה ואמיתי המודיע כל פרטי הדרוש הזה והוא המשל אל הנשמה המתפשטת בגוף ופועלת על ידו. וידוע כי אבר היד אין פעולות היד תלוים בו כי כמה וכמה יש להם ידות ואין להם כח פעולתם מפני שאין החיות והנשמה מתפשטות ביד ההוא א\"כ נמצא עקר הפעולה תלוי בנשמה המאירה ביד ההוא.", + "והנה באמיתית נאמר שאין שינוי בנפש היד מנפש העין ועכ\"ז אין פעולתם שוות שזו פעולתה ראייה וזו פעולתה המישוש אבל הפעולה תלויה באמיתית הנפש הפנימית ומשתנית על ידי האבר החיצון כמראה הפעולה, ושינוי הפעולה אינו בנפש, אלא או ביד או ברגל בשיתוף הנפש עם האבר ההוא העושה הפעולה ההיא.", + "והנה כאשר נשאל מהו הגדר הרגל או היד לא יצדק באמיתות כ\"א בכח הנפש השופע כיון שהוא כח ההליכה או כח הלקיחה וכן הענין בספירות שהם כדמיון גוף ונשמה, הנשמה הוא העצמות המתפשט בספירות ונותן בהם כח לפעול דבר ותמורתו ושינוי הפעולות תלוי במציאות הספירות שהן הכלים אשר ח\"ו בהתאסף האור השופע שהם הנשמות הספירות העצמיות ישארו האחרות כגוף בלא נשמה. ומה שראוי שנדע הוא כי בהתאסף רוב האור המאיר ולא יאיר בהם כראוי ח\"ו אז העולם בדין עד כלה. ואל הענין הזה יש כמה חלוקי חלוקים עד אין תכלית. ועכ\"ז נעורר על קצתם ומשם יצא המשכיל להקיש אל כמה בחינות זולתם וקודם שנבאר הענין נמשיל משל אל עלייה ע\"ג עלייה ועלייה ע\"ג עלייה עד עשר והעליו' יש להן ארובה באמצע של כאו\"א מהן זו כנגד זו ודרך העליונה יכנוס אור השמש וניצוצו דרך אותם הארובות אל כל העליות ויאיר אל עבר פניהן ביתה. וכאשר בהיות העולם בהשקט ובשלוה יורה היות הארובות ההם מקבילות אחת אל אחת עד היותן שואבות אור ניצוץ השמש. ואם ח\"ו עלה בדעת שעליה אחת מהן נטתה לאחד מהצדדים ויעדר אור השמש מהעלייה אשר נטתה הארובה אל הצד ואינה מקבלת ניצוץ השמש נמצא ודאי העלייה ההוא בחשכה גדולה עם כל אותם שלמטה ממנה לפי המקום שיפול שם הפגם ההוא והנה באמת אין החשך מהעדר האור וחשכו בעצם האור אמנם נמשך מפני רוע הכנת המקבל. ועתה אחר שנתעוררנו במשל הזה ראוי להסתכל בנמשל ונמצא כי הספי' הן מאירות מאור הנשמה ההיא המתפשטת דרך הצינורות ואם ח\"ו תפגם ספירה מן הספירות בודאי לא יאיר האור דרך הספירה ההיא ויתקבץ למעלה מפני שאין הקב\"ה משרה שכינתו והשגחתו אלא במקום שלם. ובהיות הספירה ההיא נפגמת מפני רוע מעללי ב\"א, תהפוך הספי' פניה מבלי להביט אל מקום האורה מפני בשתה וכלימתה מרוע מעשה בני אדם והפגם ההוא, ונמצא האור מסתלק והארובות נסתמות והצינורות נשברים והחשך והדין הווה.", + "והנה אין זה בסבת האור, אמנם בסבת הסתר פני רחמים והאור העליון המאיר נסתלק ונשארה הספירה ההיא מעצמה חשוכה ומתלבשת בה הגבורה ואע\"פ שתהיה ממדת החסד או הרחמים. ועם ההקדמה הזאת יובן מאמר הראשון שהעתקנו בפ\"ב בדברי ר' מנחם ז\"ל וה' המטיר לא דיין וכו', כי ההפוך שהישר מהפך מה\"ד למדת הרחמים, הוא על ידי הופעת האור ההוא בתגבורת על המורגל ואז ישתנו השרשים הנעלמים וימתק הדין כאשר יתבאר בשער מהות והנהגה בס\"ד. וההפוך של רשע מה\"ר למה\"ד הוא ח\"ו ע\"י הסתר האור המאיר בפגמו למעלה בשרשים הנכבדים כאשר יתבאר בשער הנזכר. ובהקדמה זו יובן המאמר ההוא וכיוצא בהם. ואמנם ענין הפגם ומציאותו למעלה ע\"י מעשה ב\"א יתבאר בשער הנשמה ואין הדרוש הזה עתה מתיחס אל הנדון אשר לפנינו.", + "והנה נתבאר ענין עצמות וכלים היטב וכל דברינו יתבארו מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים בפרקים הבאים בעה\"ו:" + ], + [ + "אחר שכללנו בפרק הקודם כל כונתינו בענין הדרוש הזה הנחמד. באנו בפרק זה להכריח הענין הזה מתוך מאמר אליהו אל רשב\"י וחבריו בספר התקונים (בהקדמה דף ט\"ו). וז\"ל פתח אליהו ואמר. רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן. אנת הוא עלאה על כל עלאין סתים על כל סתימין. לית מחשבה תפיסא בך כלל. אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן לון י' ספירן לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין. ובהון אתכסיאת מבני נשא. ואנת הוא דקשיר לון ומיחד לון. ובגין דאנת מלגו כל מאן דאפריש חד מן חבריה מאילין עשר אתחשיב לה כאילו אפריש בך. ואילין עשר ספירן אינון אזלין כסדרן חד אריך וחד קצר וחד בינוני. ואנת הוא דאנהיג לון, ולית מאן דאנהיג לך לא לעילא ולא לתתא ולא מכל סטרא. לבושין תקינת לון דמנייהו פרחין נשמתין לבני נשא. וכמה גופין תקינת לון דאתקריאו גופא לגבי לבושין דמכסיין עליהון. ואתקריאו בתיקונא דא, חסד דרועא ימינא, גבורה דרועא שמאלא, ת\"ת גופא, נצח והוד תרין שוקין, ויסוד סיומא דגופא אות ברית קדש, מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה, חכמה מוחא איהו מחשבה מלגו, בינה לבא וביה אתמר הלב מבין, ועל תרין אלין כתיב הנסתרות לידו\"ד אלהינו. כתר עילאה איהו כתר מלכות, ועליה אתמר מגיד מראשית אחרית. ואיהו קרקפתא דתפילי. מלגו איהו יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א דאיהו ארח אצילות, ואיהו שקיא דאילנא בדרועוי וענפוי כמיא דאשקי לאילנא ואתרבי בההוא שקיו. רבון עלמין אנת הוא עלת העלות וסבת הסבות דאשקי לאילנא בההוא נביעו. וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהו חיים לגופא ובך לית דמיון ולית דיוקנא מכל מה דלגו ולבר. ובראת שמיא וארעא ואפיקת מנהון שמשא וסיהרא ככביא ומזליא, ובארעא אילנין ודשאין וגנתא דעדן ועשבין וחיון ועופין ונונין ובעירין ובני נשא לאשתמודעא בהון עלאין ואיך יתנהגון עלאין ותתאין ואיך ישתמודעין עלאי ותתאי. ולית דידע בך כלל. ובר מינך לית יחודא בעלאי ותתאי. ואנת אשתמודע אדון על כלא. וכל ספירן כל חד אית ליה שם ידיע ובהון אתקריאו מלאכיא, ואנת לית לך שם ידיע דאנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא שלימו דכלהו. וכד אנת תסתלק מנהון אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא. אנת חכים ולא בחכמה ידיעא, אנת הוא מבין ולא מבינה ידיעא. לית לך אתר ידיעא, אלא לאשתמודעא תוקפך וחילך לבני נשא ולאחזאה לון היאך יתנהג עלמא בדינא ורחמי דאינון צדק ומשפט כפום עובדיהון דבני נשא. דין הוא גבורה, משפט עמודא דאמצעיתא, צדק מלכותא קדישא, מאזני צדק תרין סמכי קשוט, הין צדק אות ברית. כלא לאחזאה איך אתנהג עלמא, אבל לאו דאית לך צדק ידיע דאיהו דין, ולא משפט ידיע דאיהו רחמי, ולאו מכל אלין מדות כלל עכ\"ל כי לא נמצא אתנו יותר. ואע\"פ שמתוכו נתבאר שחסר סוף המאמר, עכ\"ז מדבריו יצא לנו אור גדול אל הנרצה לנו בשער הזה.", + "והנה אליהו ז\"ל כיוון לבאר במאמר הזה בקיצור נמרץ ובמלות נרמזות רוב גופי החכמה האלקות. ובאר עיקר הא\"ס באחדותו הפשוט וענין האצילות ודרוש עצמות וכלים וטעם האצילות ומנין הספירות והכרחתם. וכל זה במליצה נכונה רבת האיכות ומעט הכמות דברים נאותים וכמפי אמרם וכשיעור שומעיהם אליהו היה אומר ורשב\"י ע\"ה ורבי יהודא ושאר החברים החשובים עם החסידים והצדיקים שבגן עדן היו שומעים. כי כן הספר הקדוש ההוא ספר התיקונים כמבואר בתוכו.", + "והנה אמר רבון עלמין הכוונה נגד האין סוף וקראו רבון עלמין כי הוא רצה לדבר בענין העולם ואצילותו לכן קרא להא\"ס רבון עלמין.", + "ועוד שרבון עלמין הוא כמו מחוייב המציאות כי מתוך מציאות הנבראים יבא האדם לחייב שיש לעולם מנהיג ולכן יצדק שיקרא אותו רבון העולמים. והכוונה דאנת הוא. פירוש אתה הוא מחוייב המציאות. וחוזר לרבון עלמין הנ\"ל וז\"ש רבון עלמין דאנת הוא. והאריך במלת הוא. ומשמעותו מחוייב [המציאות]. חד ולא בחושבן. הענין הזה יובן במה שמורגל בפי בעלי האמונה באמרם אחד ולא כאחד המנוי. ופי' כי אחד המנוי יש לו חברים רבים. כי אע\"פ שנאמר אחד עכ\"ז יש אחר שהאחד הזה כמוהו אלא שהקודם אחד והבא אחריו אנו מכנים בשם שני. ועכ\"ז בין האחד ובין השני הם שוים. משא\"כ ברבון העולם שהוא אחד ואין שני לו. וגם אינו כאחד הסוג שכולל מינים רבים ולא כאחד המין שכולל אישים רבים. אלא אחד שאין כאחדותו בעולם.", + "ועוד גדר אחד לא יוצדק כ\"א על ענין המושג במהות ומוגבל מכל צדדיו כאמרו איש אחד הנה במלת אחד יגבילהו.", + "והנה באמרנו איש אחד נגביל האיש בכל קטריו ומושג מהותו. ולא כן גדר אחד באלקות כי לא יצדק בו על הצד החיוב לחייב שהוא אחד בחיוב גדר אחד אלא הכוונה על צד השלילה שהוא אחד בערך שאין שני. וזהו שכיון ר' שלמה בן גבירול בתפלתו באמרו אתה אחד ובסוד אחדותך חכמי לב יתמהו כי לא ידעו מהו. הכוונה כי אין האחד מושג בהשגה כלל. אמנם יצדק בו יתברך מלת אחד על צד השלילה לא ע\"צ החיוב. וזהו כוונת אליהו באמרו דאנת הוא חד ולא בחשבן, כי האחד המנוי יש לו בו השגה, אמנם אחדותו יתברך לא יצדק בו אחד כ\"א על הדרך שפי'. וזו כוונת מעמידי האמונה באמרם אחד ולא כאחד המנוי ר\"ל כי אין האחד כ\"א ע\"ד השלילה כדפי'. וזה כוון בס\"י באמרו עשר ספירות בלימה מדתן עשר שאין להם סוף נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת שאדון יחיד הוא ואין שני לו ולפני אחד מה אתה סופר עכ\"ל.", + "והכוונה כי הוא מנה ע\"ס ואמר אל העשר שהם בלימה ופי' בלי מהות. וכדפי' בשער הג' בפ\"ד יע\"ש. ולפי שמנה עשר והמספר הוא גבול, לזה אמר מידתן עשר שאין להם סוף. והכוונה שהם בלי מדה כי בערך בחינתם אל המאציל אין להם גבול. אבל בערך פעולתם הנמשכות אלינו יש להם גבול כי הם פועלות הגבול. ומפני שהמספר מורה על רבוי, יחדם תכלית היחוד ואמר נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן. ר\"ל מיוחדים ביחוד אמיתי בקישורם ראש בסוף וסוף בראש.", + "וענין נעוץ סופן בתחלתן יתבאר בשער ההתהפכות האור בפ\"א.", + "וענין כשלהבת קשורה בגחלת פי' כענין השלהבת הקשור בגחלת שאין אדם יכול לצייר שלהבת בלי גחלת ויחוייב קשר ויחוד השלהבת עם הגחלת, כן הספירות כ\"א נקשרה בחברתה כמו הגחלת לשלהבת הנמשכת ממנה. והכריח הענין ממ\"ש למעלה שאדון יחיד מושל בכלן. והכוונה כי האין סוף מושל בהן ומתנהג בהן בכלן, שכן אדון יחיד הוא ואין שני לו. ובזה הוא נתינת טעם אל האחדות בספירות, שכיון שאדון יחיד ואין שני לו א\"כ הוכרח כי הלבוש שהוא מתלבש בו ומתגלה על ידו דהיינו ע\"ס יהיו מיוחדות תכלית היחוד וז\"ש שאדון יחיד וכו'. וטעם אמרו ואין שני לו להורות על מה שאמרנו כי אין הנרצה במלת אחד אלא לשלול השניות לא לחיוב ולכן ראוי שספירותיו ג\"כ תהיינה מיוחדות. ולפני אחד מה אתה סופר. פי' אחד לא שייך על דרך החיוב אלא בכתר והטעם שהוא אחד. ולא לשלול שיהיה אחד כמוהו שהרי יש משובח ממנו והוא המאציל ב\"ה הקודם לכל. אבל שם אחד יצדק בכתר מפני שהוא ראשון לאצילות ולפניו לא נאצל כלל ואפי' שם אחד לא יצדק בו. וז\"ש ולפני אחד מה אתה סופר. פירוש אחר שהכתר הוא אחד לא שייך מנין במה שקודם אל האחד. ונמצא שאין אחד אלא בכתר ולמעלה מכתר לא שייך אחד מן הסבות שאמרנו. ונמצא גילוי לפירוש הזה מהתיקו' (בתז\"ח דף קי\"ב ע\"ב) וז\"ל כל חשבונות וגמטריאות דקצין, אינון פרפראות לחכמה. דבכתרא עילאה לית קץ וחשבון כמו שאמר בס\"י ולפני אחד מה אתה סופר רישא דכל קצין חכמה וכו' עכ\"ל לעניינו. והכונה כי מניין וחשבון לא שייך אלא בחכמה שהיא שנייה וצודק בה מספר שכיון שנוסיף אחד על אחד הרי הוא מספר, עם היות שאינו מספר שלם עכ\"ז כבר הוא מספר. אבל מהכתר ולמעלה אין מספר מפני שהכתר הוא אחד ואינו מספר כלל. וכ\"ש משם ולמעלה שאין מספר אחד. שהאחד אינו מספר, כ\"ש הקודם אל האחד. וז\"ש ולפני אחד מה אתה סופר. פי' לפני אחד שהוא כתר עליון מה אתה סופר. ונחזור לדברי המאמר אנת הוא עלאה על כל עלאין, פי' הוא עליון על כל העליונים כתר. הוא עילה לכולם, וכלם עלולים ממנו. ומפני שאמר עליון ומלת אנת שכל זה נראה ח\"ו היותו נתפס במקום ומושג במהות. באמרו אנת, מורה מהות. ובאמרו עליון, מורה מקום. ואין זה מן המדות באלוה, כי אינו נתפס במקום, ולא מושג כלל. לז\"א סתים על כל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל. סתים וכו', להורות שאין לו מקום ח\"ו אלא הוא סתים על כל סתימין. פי' כי אפי' בערך הסתומים, הוא סתים ונעלם אליהם שאינם משיגין בו כלל. ואפי' בערך הבלתי בעלי הגוף הוא משולל ממציאות גופני. כאילו נאמר כי השכלים הנפרדים הם בערכו בערך בעלי הגוף לרוב העלמו ולבלתי היותו בעל הגוף. ולמלת אנת דמורה השגת מהות, אמר ליה מחשבה תפיסא בך כלל. הכונה כי אין השגה למהותו ולעצמותו כלל. כי אפי' תפיסה מועטת במחשבה אין בו כלל ח\"ו. ואחר שהפליג במעלות המאציל במלות קצרות התחיל לדבר בענין האצילות באמרו אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין. פי' האציל עשרה נאצלים וקראם תיקונים מפני שבהם תיקון המאציל, מטעם שבהם מגלה הקב\"ה כחו וגבורתו כאשר נבאר בס\"ד. או ירצה מפני שבהם תיקון העולם, דא\"א לעולם זולתם, והם המנהיגים אותו בכח המאציל המתגלה בתוכם. וקרינן לון י' ספירן, פי' העשרה תיקונים הנזכר אנו מכניס אותם ספירות. והטעם כי הוא מלשון ספיר ומלשון הארה מפני שבהם מאירים הדברים הנגלים והנעלמים כנודע שע\"י הספירות הוא הארות כל העולמות. וזהו אמרו לאנהרא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין. מפני כי טעם אצילות העשר תקונים הוא כדי שיאיר הא\"ס על ידם העולמות העליונים ותחתונים. כי אם לא היו הספירות לא היו העולמות מספיקין לקבל שפע מא\"ס לרוב רוממותו, ועתה ע\"י הספירות הם מקבלים השפעה ואורה ממנו ומגדולתו. והטעם כי סבת האצילות הוא מפני שני דברים ואם הם אחד כדפי' למעלה בשער טעם האצילות בפ\"ו. אם מפני שרצה להתעלם כדי שיהיו הנבראים בעלי התכלית, אם מפני שרצה להתגלות כדי שיוכלו הנבראים להשיג גדולתו ב\"ה. ולזה כיון בדבריו אל שני הטעמים באמרו לאנהרא וכו', כי לא היו יכולין להאיר ולהשיג עצמותו וליהנות מזיוו אם לא ע\"י הספירות וזהו הגילוי. אם מפני שרצה להתעלם כדי שיהיו הדברים בעלי תכלית. אמר ובהון אתכסיאת מבני נשא. שבהן נעלם מהם והדברים ירדו מאת פניו על ידי אמצעיים אל ההויה וההפסד וההרכבה הנבזית והפחותה כהרכבת בני האדמה והדומה להם. וזהו שאמר אל הטעם הראשון לאנהרא בהון עלמין. ואל הטעם השני אמר ובהון אתכסיאת מבני נשא. פי' בערך הגלוי עקר הגלוי בעולמות הנעלמים. אמנם ההעלם עקרו לבני האדם ופחותי ההרכבה הזאת. אבל בערך העולמות העליונים מתגלה הוא אליהם יותר, לכל אחד לפי ערכו. ואנת הוא דקשיר לון ומיחד לון, כי קשר הספירות ויחודם הוא בכח הא\"ס החופף עליהם. ומטעם זה יש מכניס לו שם יאהדונה\"י מורה היחוד כדפירש הרשב\"י ע\"ה בו כל הצורך. ואל זה רמז כאן באמרו ואנת הוא דקשור וכו'. ואמרו דקשיר ומיחד הוא לרמוז אל שני יחודים שיש בספירות. האחד הוא קשר שיש להם בערך יחודם וקשורם זה בזה. והשני הוא יחוד דהיינו זווג. שזה אינו צודק אלא בד' ספי', חכמה ובינה ת\"ת ומלכות. כמו שנפ' בשער מהות והנהגה פ\"ג.", + "והנה שני יחודים האלה בכח הא\"ס המייחד וקושר אותם. ובגין דאנת מלגאו וכו', בזה כוון לבאר הענין אשר אנו בביאורה היא ענין העצמות המתפשט בתוך הכלים. וז\"ש ובגין דאנת מלגאו, כי הא\"ס עצמותו מתפשט בתוכם כדרך הנשמה המתפשטת בתוך הגוף כאשר בארנו בפרק הקודם. ונמשך אל הדרוש הזה לבאר לנו כיצד אם יחטא איש ויפגם בספירות ופללו אלקים עם היותו בלתי בעל מדות וכן אם יצדק מה יפעול לו. והטעם הוא הגם שהפגם הוא בספירות עכ\"ז מפני היות המאציל מתלבש בהם יחוייב ראשו למלך. והמשל בזה אל האדם הקורע בזדון לבו לבושי המלך ומה גם בהיותם על המלך אע\"פ שלא נגע במלך עצמו עכ\"ז נגע בכבוד המלך וחייב ראשו למלכות. כן הדבר בספירות מטעם שא\"ס ב\"ה מתלבש בהן ראוי שיחוייב הפוגם בהם ח\"ו כאלו נגע במלך עצמו, וז\"א ובגין דאנת מלגאו כל מאן דאפריש וכו' ענין הפירוד וההפרשה הוא עניין הקצוץ כמבואר בפרק הקודם במשל העליות. ואלין עשר ספירן אינון אזלין כסדרן. בזה כוון להורות לנו כי סדר עמידתן הוא כסדר אצילתן זו למעלה מזו בדרך עילה ועלול ואע\"פ שנאמר בזה בשער סדר עמידתן בס\"ד. וראינו לחלק המאמר הזה לשני פרקים כדי לתת ריווח בין הדבקים למען יוכל המעיין לכלול ענין הפרק מצד היותו קצר:" + ], + [ + "חד אריך וחד קצר וחד בינוני, הכונה לבאר לנו כי החסד והרחמים והדין הכל ע\"י הספירות לא במאציל. וז\"ש שהספירות הולכים כסדרן וסדרן הוא חד אריך וחד קצר שזה מורה על המדות כמו שנבאר בס\"ד, והכל הוא מצד הנאצלים והם הגבוליים לא המאציל. ואין הכוונה באמרו אריך וקצר על אורך וקוצר גבוליי ממש חלילה. אלא הכונה. אריך, מצד קו החסד ששם אריכת אפים אפילו לרשעים. וקצר, ר\"ל קצר אפים דהיינו בעל חימה שהוא קו הדין. ובינוני, שהוא קו הרחמים המתמצע בין שניהם, דהיינו ת\"ת בין ג\"ג, ויסוד בין נצח והוד. והכל נכלל באריך וקצר ובינוני דהיינו חסד דין רחמים שהוא כללות כל האצילות כמו שנבאר בשער מהות וההנהגה בס\"ד. ואנת הוא דאנהיג לון, הכונה כי עם היות שאמר ששנוי הדין והרחמים ושאר השינוים הם מצד הספירות לא מפני כך ניחס הפעולה אליהם שאין הפעולה אלא ע\"י המנהיג המאציל שהוא הנשמה המתפשטת בתוכם, דהיינו הע\"ס שהם עצמות כדפי' בפ\"ד. כי ע\"י הכח החופף עליהם המנהיג אותם כרועה עדרו ולכל אשר יחפוץ יטם ואין מנהיג אותם זולתו ומושיע אין בלתו. כדמיון הנפש שהפעולות הם ע\"י הנפש ושנויים ע\"י הגוף כדפי' שם. ונמצא לפ\"ז כי החסד והדין והרחמים הם בערכם שהם בעלי שנוי והכח אל הפעולה הוא העצמות. לבושין תקינת לון, פי' שהן כמו לבושין אל מה שבתוכם כענין הגוף שהוא לבוש אל הנפש. והכריח הענין הזה מענין הנפש ואמר שהנשמות אצולות מהספירות וכעניין הנשמה אל הגוף כן הא\"ס אל הספירות. וז\"ש דמנייהו פרחין נשמתין. פירוש אצילות הנשמות הוא מהספירות. ועם היות שאצילותן ממקום אחד דהיינו הספירות ולזה יתחייב שיהיו האנשים בשווי אחד מפני שווי נשמתם ואף אם ישתנו לפי מדרגות הספירות עכ\"ז לא יתרבו השנוים מפני מיעוט המקורות ר\"ל מקור אצילות הנשמות שאינן אלא י' בחינות כנגד י' ספירות. ועכ\"ז נשתנו הנשמות מפני שתופן אל הגוף עד שאין אדם דומה לחבירו.", + "והנה השנויים האלה הם בבחינות הגוף עם היות שהנפש אינה בעלת שנויים. וכן העניין בספירות שהם מקורות הנשמות שהם לבוש אל המאציל ועם היות שהמאציל אינו בעל שנוים עכ\"ז השנויים הם בבחינת הנאצלים שהם לבוש אל המאציל. או ירצה לבושין תקינת להון פי' כי עוד ברא המאציל י' ספירות אחרות שהן לבושין אל הספירות. והספירות בערך הלבושין שהם הספי' האחרות כערך הא\"ס אל הספירות המתלבש בהן כי כמו שא\"ס ב\"ה אינו כלל בעל שנוי כן הספירות שהם כלים אל הנשמה אינם בעצם בעלי שנוים לקרבתם אל מקורם והם נאצלים ראשונים ע\"כ הוצרך לי\"ס דבריאה. והאצילות בערך הבריאה כערך הנשמה המתפשטת אל הכלים. והשניים הנקראים בריאה עוד אליהם לבוש הנקרא יצירה שהבריאה אליו כענין הנשמה בתוך הגוף, שביצירה השינויים יותר פרטיים מהבריאה. וכן ערך הבריאה אל היצירה כערך האצילות אל הבריאה.", + "ועוד מפני קרבתם אל מקורם הוצרך המערכת השלישית שהיא היצירה למערכה רביעית שהיא העשייה וע\"י השתלשלות הלבושים האלה תפעל הגבול והשנויים והאפיסה והתכלית. ויתבאר העניין בשער אבי\"ע בס\"ד. ונחזור אל פי' המאמר, כי האצילות שהם עשר ספירות הם כלים בערך הנשמה המתפשטת בהן ועכ\"ז הנשמה והכלים מתיחדים יחוד גמור והאצילות נשמה אל הבריאה והבריאה גוף אל האצילות והיצירה כדמות לבוש אל הגוף כי כמו שהלבוש מכסה את הגוף ומלבישו כן היצירה לבוש שבו מתלבש הבריאה כמבואר שם וז\"ש וכמה גופין תקינת לון. פירוש תקינת עוד לספירות אלה לבושין שבהן מתלבשין הגופין לפעול השנויים כי אפילו אותם הגופים יש להם עוד לבוש שבהן מתלבשים דהיינו יצירה היא לבוש הבריאה. וז\"ש דאתקריאו גופא לגבי לבושין דמכסיין עליהון פי' אותם הגופים הן נקראים גוף בערך לבוש אחר שבו מתלבש אותו הגוף והיא הבריאה שהיא גוף אל האצילות ואל הבריאה הזאת יש לבוש שהיא היצירה כדפי', וזה הפירוש עיקר ונכון. ולהורות ממש שהן כדמיון הנשמה בגוף אמר שהאצילות מכונה בכללו באברי הגוף וז\"ש ואתקריאו בתקונא דא וכו' חסד זרוע ימין, וגבורה זרוע שמאל, והת\"ת הוא הגוף שבין שתי הזרועות, וממנו נמשכים השוקים שהם נצח והוד זה לימין וזה לשמאל, והברית צדיק יסוד עולם נמשך ממשך הת\"ת, והמלכות הוא הפה. ומטעם שהוקשה לו הסדר, שמן הראוי היה שהמלכות תהיה בסדר הספי' התחתונות לא למעלה מכלם שהיא הפה. לזה הכריח הענין שהיא נקראת תורה שבעל פה מפני שהיא תלוייה בפה. ואח\"כ חזר לבאר הג' ראשונות ואמר כי החכמה הוא מוחא ולכן נקרא מחשבה כי המחשבה במוח. ובינה בלב, וראיה לזה ממה שארז\"ל הלב מבין רמזו שהלב מבינה. ולהיות שהמחשבה והבינה שבלב הן פעולות נסתרות שבגוף כי אין לך בגוף פעולות נסתרות יותר מהמחשבה וההבנה שבלב, ולהיותם בצורה העליונה המוח שבה המחשבה והלב שבה הבינה הם החכמה והבינה. עליהם נאמר (דברים כט כח) הנסתרות שהן המחשבה והבינה לה' אלקינו שהם החכמה והבינה שהם נקראים ה' אלהינו שהם המחשבה והבנת הלב שהם נסתרות. כתר עלאה איהו כתר מלכות ועליה אתמר וכו'. פי' עתה בה לבאר בענין הכתר למה המלכות נקראת פה שהיא למעלה בראש נעוצה בקרקפתא שהוא הכתר ולכן הראש נקרא כתר מלכות מפני ששניהן מיוחדים כתר מלכות בסוד מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו י) ראשית הוא הכתר ואחרית המלכות והמשכתה ואצילותה מכתר עלאה. וזהו טעם שהקדים ז' ספי' הבנין אל הראשונות, מפני שביאור הפה שהוא המלכות אינה מתישבת אלא מתוך ביאור הכתר כדפי'. ויש נסחאות כתוב בהן קרקפתא דלא מנח תפילין. ונ\"ל שאפשר שט\"ס הוא ועיקר הנוסחא הנכונה קרקפתא לבד וענינו הגלגולת שבראש החופף על המוח והוא הכתר הכותר החכמה והוא למעלה מן הכל. ואי גרסינן ליה ה\"פ, כי יש למטה מהכתר קרקפתא דזעיר אנפין ומנח תפילין שהן ד' פרשיות ד' אורות, קדש חכמ\"ה, והיה כי יביאך בינ\"ה, שמע חס\"ד, והיה אם שמוע גבור\"ה. והם תפילין ברישא דזעיר אנפין. אמנם בריש אריך אנפין לית תפילי מפני שאין אצילות למעלה מאצילותו. ולכן נקרא קרקפתא דלא מנח תפילין.", + "וענין זה יתבאר באדרא בספר אור יקר. מלגאו איהו יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א, כבר פי' למעלה כי בתוך הספירות הוא העצמות, והספירות גוף אל הנשמה המתפשטת בתוכם. ולכן אחר שפירש ענין האצילות בצורת גוף ומשל נאות בא לבאר העצמות המתפשטת בתוכם. וכבר נתפרסם כי שם בן ד' עם היות שיסודו ד' אותיות עולה י' אותיות במלוי שהם עשר ספירות והם הספירות המתפשטין בתוך הכלים. ואיהו שקוו דאילנא וכו'. פי' כמו שבארנו בפ\"ד שבכח העצמות לגדל הספירות ולהוסיפם להגדילם ולהקטינם כפי רצון מאצילם כמבואר בפי' במאמר רע\"מ שנבאר בפ\"ח. ולכן קרא לעצמות שקיו דאילנא כי כמו שהמים מגדלין האילן ומצמיחים אותו, כן האצילות הפנימי מגדל ומחיה הכלים המלבשים העצמות. וז\"ש ואיהו שקיו דאילנא בדרועוי וענפוי כמיא דאשקי לאילנא ואתרביא בההוא שקיו. וזהו עצם השפע כאשר נבאר בה\"ו. רבון עלמין וכו', הוצרך להאריך זה להורות כי שם בן ד' במלואו שהוא השקאת האילן הוא עצמות פנימיות הספירות המתפשט מאין סוף אל תוך הספירות. והעצמיות הוא הנשמה לספירות הכלים והם חיים בסבת הספירות הפנימיות כנשמה המחיה את הגוף. ובך לית דמיון ולית דיוקנא וכו'. בא לבאר לנו כי מציאות הפעולות והדין והרחמים הנפעל על ידי העצמות המתפשט אינו נקנה בקנין אל העצמות אמנם הפעולה נעשית במקרה ע\"י העצמות ובעצם ע\"י הכלים כדמיון המים שבכלים וכדמיון האור המתפשט בעששיות שאמרנו למעלה. ולכן אמר ובך, פירוש בא\"ס למעלה קודם התפשטותו בספירות אין דבר לא בפעולה לא במקרה ולא בעצם. והפעולות הם אחר התפשטות הספירות העצמיות בתוך הכלים. וזה שאמר ובך לית דמיון ולית דיוקנא מכל מה דלגאו ולבר, פי' לא מן הפעולות שבעצם ולא מן הפעולות שבכלים. ועתה לא יושג לזה כלל מכל מה שהשגנו לדעת ר' מנחם, כי לפי דעתנו עיקר ההשגחה וההנהגה על ידי הספירות שהן עצמות המתפשט בתוך הכלים. והעצם ההוא והא\"ס הכל דבר אחד מיוחד. אלא שיש חלוק אל השגתינו בו בין קודם התפשטותו אל אחר התפשטותו. פי' הא\"ס ב\"ה בבחינתו קודם האצילות שבבחינה זו לא יושפט בה פעולה כלל. או בערך בחינתו אחר האצילות שאז נתגלה והאיר דרך הספירות האלה ואז העצם מתפשט בתוך הכלים. והגלוי שנתגלה וקודם גילויו הכל אחד מיוחדים כדמיון המים המיוחדים במעיין אפי' אחר התפשטותם וכדמיון ניצוץ השמש במקורו. ובראת שמיא וארעא כו', פי' עתה בדרך הזה שבארנו יצדק שבריאת שמים וארץ ושאר הנבראים היו ע\"י עצם האלקות לא ע\"י הכלים כפי העולה על הדעת מצד החקירה והיא סברת החוקרים כפי מה שאומרים שסלק מן העולם הזה השגחתו כמבואר פרק ג' אלא הבריאה היתה באמת ע\"י העצם הפשוט ועכ\"ז לא נמשך לו מזה לא רבוי ולא שנוי כדפי' ולכן הרבה בהזכרת עניני הבריאה באמרו שמיא וארעא וכו' כי עם היות שהן דברים הרבים משונים זה מזה עם כל זאת לא יתחייב בו רבוי חלילה. לאשתמודעא בהון, הכוונה כי על ידי הבריאה שהרבה בענייני הפעולות הוא להודיע בהן הדברים העליונים כי מן התחתונים אנו מכירים העליונים. כאמרו (איוב יט כו) ומבשרי אחזה אלוה. ועל ידם אדם מכיר באלקות. ואחר שישכיל האדם מן התחתונים את העליונים, יחזור מלמעלה למטה ויכיר גודל התחתונים שהן נתלים בעליונים כי כן סדר השגת הנסתרות מן המאוחר אל הקודם ואחר כך מן הקודם אל המאוחר. והענין הוא שהאציל אצילותו בתחלה ובתוכו מתפשט העצמות ואחר האצילות בריאה ואחר הבריאה יצירה ואחר יצירה עשייה כל זה להודיע גדולתו ומציאותו בעולם כי מן העשייה נשכיל היצירה ומן היצירה נעלה ונשכיל הבריאה ומן הבריאה נעלה ונשכיל האצילות ומן האצילות נכיר העצמות המתפשט ואחר כך נכיר קשר הדברים בסבה הראשונה כי נדע ונכיר קשר ויחוד העצם באצילות ושניהם מיוחדים בקשר אמיץ בסבת כל הסבות ומשם נכיר ונדע קשר ויחוד הבריאה עם האצילות ומן הבריאה נדע ונכיר קשר ויחוד היצירה עם הבריאה ומן היצירה נדע ונכיר קשר ויחוד העשייה ביצירה הכל יחיד מיוחד כשלשלת חזק ואמיץ ומנורה של פרקים. וכל זה בנאצל ונברא ונוצר ונעשה ממנו, אבל בעצמותו אין השכלה אלא שנדע ונכיר שהכל תלוי בו כקמיע בזרוע. וזה רצה באמרו ולית דידע בך כלל, כי אין שיוכל להשיג ברוממותו כלל אלא שנכיר ונדע שהוא אדון הכל וממנו נמשך הכל בשלשלת הרצון והאהבה ולא בהכרח כלל רק בנדבה מעלה לעלול והוא עילה על כלא. וז\"ש ואנת אשתמודעא אדון על כלא, כי השגת השכל האנושי בו הוא השתלשל העולמות ממנו מעלה לעלול והוא עילה על הכל. וכל ספירן כל חד אית לה שם ידיע. ר\"ל כאשר נתבאר בשער הראשון ויתבאר בשער שם בן ד' כי השמות והספירות במציאות, הכל דבר אחד. והשם המגביל הספירה הוא כולל הספירה במציאות רוחניותו. ואמר שם ידיע שיש לכל ספירה שם בפני עצמו אין זה כזה כמו שאין פעולותיהם שוות. ובהון אתקריאו מלאכיא, כי אותן השמות אשר לספירות, פעמים יקראו בהן המלאכים הממונים על פעולות הספירות כמו שיתבאר בשער ההיכלות פרק ט\"ו. והאריך בזה לומר כי עם היות שערך הספירות אל הבריאה כערך הא\"ס אל הספירות וכן ערך הבריאה אל היצירה כדפי' לעיל. עכ\"ז לא ישתוו העניינים. כי האין סוף אינו נקרא בשם הספירה והמלאך נקרא בשם הספירה והספירה בשם הפעולה כענין הגבורה גבריאל. ולא כן בא\"ס, כי לא יקרא הוא בעצמו גבור שאינו בעל תארים. ומזה נקיש אל ההויות ושמות שאינם נמחקים. כי הספירה והמלאך נקראים בשם אחד, מפני שהם נגבלים בשם או ההויה ההיא. אבל בא\"ס אין הויה ושם שיגבילהו. וזה שאמר אבל אנת לית לך שם ידיע, מפני שאין בו יחס הפעולות ואינו בעל שנוי ולא נגבל בגבול ולא בעל תכלית כדי שיהיה מכונה בשם פעולה או בהויה ושם. דאנת הוא ממלא כל שמהן, כנודע כי הוא עצמות המתפשט בתוך הספירות וממלא ומחיה אותן והוא עיקרן כדמיון הנשמה שהיא עיקר אל הגוף. וזה שאמר ואנת הוא שלימו דכלהו, כי שלמותם בכחם וכחם הוא העצמות המתפשט. ולהורות שהוא הנשמה ועיקר הפעולה תלויה בו ואעפ\"י שהפעולות נפעלות על ידי הספירות כדפירשתי, לכן אמר וכד אנת תסתלק מנהון וכו'. פי' כי בהסתלקות עצמותו המתפשט בתוך הספירות נשארו הכלים ריקנים בלי תועלת כגוף בלא נשמה ח\"ו. אנת חכים ולא בחכמה ידיעא. הפליג לומר כי עם היות שהספירה נקרא חכמה אין הכוונה שהוא חכם על ידי החכמה הזאת וכן עם היותו נקרא נבון שאינו מבין מתוך הבינה הזאת, אלא אדרבא הוא מקור החכמה והבינה, והחכמה והבינה כלים אל חכמתו ובינתו, ולא שהספירה הוא ממש חכמתו ובינתו שא\"כ נמצא חכם בחכמה שחוץ ממנו. והוא חיות החכמה והבינה והם נשפעים ממנו כמו שביאר הרעיא מהימנא במאמר שיתבאר בפ\"ח שאמר חכם מעצמו כו' כי החכמה לא אתקריאת חכמה מעצמה כו'. לית לך אתר ידיעא אלא לאשתמודע וכו'. פי' כי לא מפני שאנו אומרים שהוא חכם בחכמה ומבין בבינה יחויב מזה שיהיה מקורו ושכינתו בחכמה ובינה ח\"ו שאינו בעל מקום ואין החכמה והבינה ושאר הספירות מגבילות גדולתו ורוממותו, כי אינו נתפס בגבול ומקום. ואעפ\"י שהאצילות הוא מקום שכינתו זהו שצמצם את עצמו להראות העמים כבודו כדי שיוכלו להשיג בקצת מגדולתו. ושעור הלשון לית לך אתר ידיע, מפני שהמקום מחייב גבול וגשמות שהנתפס במקום הוא גוף בעל גבול. ואין הדבר כן באצילות. כי הא\"ס אינו נתפס במקום ואף אם יתלבש באצילות ומתגלה בו קצת מגדולתו הוא כדי להראות העמים והשרים שידעוהו. וזהו טעם האצילות כדפי' בשער השני בס\"ד. ולאחזאה איך אתנהג עלמא בדינא ורחמי. פי' גלה אצילותו להראות הנהגתו לבני עולם וכדמסיק כי ענין צדק ומשפט הם בספירות בערך בני אדם לא שיהיה נתפס בו מדות כלל והמדות הם בו במקרה ובעצם בספירות. ע\"כ הגיע שכלנו הדל בביאור המאמר הכולל רוב פינות החכמה. ונחלה פני המעיין שבמאמר הזה ישקוד על דלתי העיון פעם ופעמים ושלש וימצא לנפשו נופש בענין הזה כדפי':" + ], + [ + "יש לנו עוד ראיה נכונה אל הדרוש הזה מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה (בז\"ח פ' ואתחנן דף ס\"ז). במאמר [קו המדה] וז\"ל נהורא דלא קיימא בנהורא גליף ונפיק נציצו דכל נציצין ובטש גו רעוא דרעוון ואתטמיר ביה ולא ידיעא. בזמנא דרעוא דא בעא לאתפשטא נפיק האי נציצו דטמיר גו ההוא רעותא כגוונא דאתחזי ולא אתחזי לאתקיימא כגוונא. כד אתפשט רעותא דא בטש האי נציצו דאחזי גוון ולא גוון ואעל בהאי אתפשטותא ונפיק בגוונוהי וסלקא ונחתא וקיימא בסליקו גו רעותא ואתפשטותא. בטש רעותא אתפשטותא דיליה בסתימו דלא אתיידע ואפיק נהורין דקיקין כלילן כחדא. כד בעאן לנפקא האי נציצו די ביה נהורין, בטש בההוא אתפשטותא ואתרחיק (נ\"א ואתדחיק) ומגו רחיקו (נ\"א דחיקו) נפקין אינון נהרין דקיקין ואשתמעו כחדא. כדין האי נציצו אחזי בהו גונוהי ואצטבעו כלהו כחדא חוור וסומק ירוק ואכם. ואתעכב ביה תריסר ירחין. לבתר אתעקרו מתמן ואשתילו באתרא אחרא. והאי נציצו סלקא ונחתא. והאי אקרי בוצינא דקרדוניתא. האי אתקין ובטש בכל נטיען נהורין ואומר לו גדל כדין אפיק מבועי ההוא אתפשטותא (עלמא) (נ\"א עילאה) קדמאה וחשיך ונהיר לכלהו ואתרביאו. בהאי בוצינא דקרדוניתא, נהיר מאן דנהיר וסלקא ונחתא ואתפשט בכל סטרין. וכדין אקרי קו המדה וקיימא משחתא לעילא ותתא, קו המדה בוצינא דקרדוניתא סתימא דכל סתימין משחתא נהירא [דאתקין] שפירו לכלא ההוא שפירו דנפיק מפשיטו קדמאה איהו אתקן לון. ביה קיימין למשחתא לעילא ותתא. מאן דזכי בהאי וידע ביה זכי למנדע בחכמתא דמריה. זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי עכ\"ל.", + "ראינו שלא להאריך בדקדוק לשון המאמר אלא לפרש אותו בחזקת היד מפני שאין בו הבנה כל עיקר ועל פי דרכנו יתבאר הכל בע\"ה. נהורא דלא קיימא בנהורא, פי' אין סוף מלך מלכי המלכים שהוא אור מאיר לכל האורות. ועכ\"ז אינו עומד באור הספירות אלא מושל בהן ואינו מתגלה בהן כי הוא במציאתו המחוייב העומד בעצמו כקודם התפשטותו בספירות. או ירצה כי מן הראוי שהא\"ס לגודל העלמו יקרא חשך, ולאשר המלכות ג\"כ נקראת חשך, ואין שניהם שווין כי חשך הא\"ס הוא לתכלית הבהירות שאינו מושג ומתגלה ומרוב העולמו יקרא חשך, והמלכות נקרא חשך להעדר האור.", + "והנה מטעם שקרא לאין סוף אור שלא כראוי, כי אינו מושג שיקרא אור. והוכרח לקרא לו אור להורות שהוא מקור כל האורות כלם, והאצילות כלו הם ניצוצי אור מאירים ממנו. ולכן כנהו בשם אור. אחר כך תקן בזה שאעפ\"י שקראו אור אינו אור מושג, אלא אור נעלם שאין ראוי שיכונה בשם אור אלא נהורא דלא קיימא בנהורא אלא נעלם תכלית ההעלם. או ירצה נהורא כו', פי' האין סוף שהוא זוהר מאיר לכל המאורות ונתעלה על כל האורות. ששאר האורות מקבלים אור מזולתם והם נתלים באורות זולתם. אבל אין סוף ב\"ה הוא אור שאינו מקבל ולא צריך לזולתו. ופי' גליף חקק. וזה כי כבר מפורסם שהספירות הם יותר דקות בהיותם במקורם ממו, שהן אחר התפשטותן כאשר יתבאר בשער סדר האצילות בס\"ד. ועתה כיון שרצה לומר ונפיק שהוא תחלת האצילות וההתגלות והעבות, הוצרך לומר גליף. הכוונה לומר התחלת העבות האור להתגלות, כל זה דרך משל אל שכלנו האנושי ולדעתינו הקצר. ואמר ונפיק שהוא פועל עומד ולא אמר ואפיק, מפני כי הנצוצות האלה הם העצם המתפשט בתוך הספירות כאשר יתבאר ולהיות כי זהו מציאות עצמותו לכן אמר ונפיק שפירושו יצא הוא בעצמו ולא מוציא לזולתו כי התפשטות עצמותו וגלויו הוא על ידי עצמו לא על ידי זולתו. נציצו דכל נצוצין. פירוש אור המאורות נשמה לנשמות שהוא עצם האלקות שהם עשר ספירות נשמה לספירות הכלים כדפי' בפרקים הקודמים. ובטש גו רעוא דרעוון. הכוונה הכתר בהיותו נעלם בא\"ס אז יקרא רעוא דרעוון.", + "והנה בטש בו להתגלות והנציצו נתעלם בתוך הכתר כראוי מפני שהוא נשמה אליו וזה שאמר ומתטמר ביה ולא ידיעא הכוונה לא היה מתגלה לא הכתר ולא הנציצו אשר הוא הנשמה אליו מרוב העלם. בזמנא דרעוא דא בעא לאתפשטא. פי' רעוא נקרא הכתר והטעם שקראו רעוא ולא קראו רעוא דרעוון כמ\"ש למעלה, מפני שכבר נאצל ועומד להאציל שיש לי גלוי יותר ויותר מבהיותו נעלם בא\"ס, ולכן נקרא רעוא לבד מורה על הגלוי. בעא לאתפשטא, הכוונה שרצה הכתר להתגלות ולהאציל התפשטות שהיא החכמה עם הספירות שהיו נעלמות בתוך הכתר. נפק האי נציצו. דבר פשוט הוא שקודם אצילות הספירות הוצרך להאציל הנשמה. כי הנשמה היא סבת הספירות והוא המגדל ומחיה אותם כאשר התבאר למעלה ויתבאר בה\"ו. ואם כן הוכרח לסדר הענין להאציל הנשמה שהוא הנציצו דהיינו אור המאיר ומתנוצץ בספירות, ואח\"כ יתגלה ויתאצל החכמה שהוא עצם הספירה שהוא הכלי, ואח\"כ יכנס הנציצו והנשמה בתוך החכמה. וזהו שבתחלה אמר נפיק האי נציצו וטמיר גו ההיא רעותא שהוא אור הנשמה הנעלמת בתוך הכתר שהוא רעותא. כגוונא דאתחזי ולא אתחזי כו', פי' שבהיותו בכתר היה טמיר נעלם ולמעלה בכתר מרוב ההעלם אמר ולא ידיעא. אבל עתה אחר התפשטות אל מציאות החכמה והאור והנשמה מתנוצץ בה מפני שיש בה גלוי יותר כנודע שנקרא יש, אמר כגוונא דאתחזי ולא אתחזי. ודקדק באמרו כגוונא ולא אמר בגוונא בבי\"ת מפני כי אפי' גוון לא יצדק כ\"א אתחזי ולא אתחזי פי' מציאות מושג ואינה השגה מספקת אלא ולא אתחזי לאתקיימא כגוונא. פי' הגוונים הם הפעולות ופעולות החכמה אינה מושגת כמו שנבאר בשער מהות והנהגה פ\"ג בס\"ד. כד אתפשט רעותא דא. פי' למעלה אמר כד בעא פי' כאשר רצה להתפשט ולהתגלות ועדיין לא נתפשט ואז הי' מציאות הנשמה של החכמה, ועתה אמר כד אתפשט דהיינו שממש נתאצל מציאות החכמה בעצמה. בטש האי נציצו וכו'. פי' נשמת החכמה בטש בה והאצילה ועאל בה, שכן דרך הנשמה בתוך הספירות. ואמר גוון ולא גוון ולא אמר אתחזי ולא אתחזי כאשר אמר למעלה, הטעם כי למעלה היה בתוך הכתר והיה נעלם יותר ולפיכך אמר אתחזי וכו' ועתה שהוא בתוך החכמה ממש אמר גוון ולא גוון שהוא יותר גלוי דהיינו גוון המושג. ושלא יוכל האדם לשפוט איזה גוון הוא מפני שאין מהות החכמה מושגת כלל. ונפק בגוונוהי. הכונה שנתאצלו בחכמה שאר הספי' כלם שהיו נעלמות בתוך הכתר וכן נתאצלו שם ג\"כ שאר נשמות הספירות הנכללות בנציצו שהוא נשמת החכמה ונקראים גוונים מפני שאין בעששית להראות גווניה אם לא על ידי האור המאיר ומאירים גווניה אל עבר פניה לכן נתייחס אל הנשמה דהיינו הנציצו והאור הגוונים.", + "וענין הספירות איך היו נכללים בכתר ונתאצלו אל החכמה וכו' יתבאר בשער סדר האצילות בס\"ד. וסלקא ונחתא וקיימא בסליקו גו רעותא ואתפשטותא. פי' כי הנשמה מתטמרא בא\"ס דהיינו עצמותו. ונוקב ויורד עד סדר הספירות שאין לומר שמה שהוא בחכמה אינו מה שבכתר ומה שהוא בכתר אינו מה שבחכמה ח\"ו. אלא הכל דבר אחד כדמיון ניצוץ השמש המאיר דרך העששיות. כי עם היות שאור המאיר דרך העששיות האחת הוא אדום והמאיר דרך האחרת הוא ירוק עם כל זאת לא נכחיש ששתי האורות הם אור אחד מיוחד והשנוי נמשך משנוי העששיות. וכן לענין הנשמה שהכל אור אחד מיוחד ואף אם תשתנה הוא מפני הספירות וא\"כ הנשמה סלקא ונחתא וקיימא בסליקו ששתיהן מתעטרות כחד והכל מיוחד בא\"ס. ועם היות שנאמר שהאור אחד מיוחד. לא נכחיש שהאור המאיר דרך הכתר הוא מדרגה ראשונה והאור מתגלה שם תכלית המעלה. וכאשר תרד האור מאת פני הא\"ס כן תרד פלאים לפי ירידת המדרגות מעילה לעלול. ועם כל זאת טעם השתנות הוא מפני המסכים והעששיות המעבים את האור ומחשיכים אותו והוא מקרה אליהם לא עצם. ולא ימשך מפני זה פגם אל האור כלל כמו שלא יוחס פגם אל ניצוץ השמש עם היות שיחשיך אורו בסבת העששיות. וזה שאמר וסלקא ונחתא וקיימא בסליקו והיינו הא\"ס. גו רעותא הוא הכתר, ואתפשטותא הוא החכמה. והכוונה כי האור מתיחד יחוד גמור כדפי'. בטש רעותא אתפשטותא דיליה. כי החכמה בכח הכתר האצי' הבינה עם שאר הספירות וזהו בטש רעותא שהוא הכתר, אתפשטותא דיליה חכמה. בסתימו דלא מתידע. פי' בבחינת הראשונה אשר לחכמה עם הכתר. ומשם יחוד הכתר עם החכמה. לתת לה כח להאציל הבינה. והבחינה ההיא נעלמת כאשר ראוי אל הכתר. ומתוך הבחי' ההיא נתייחד הכתר עם החכמה. למען יאציל החכמה מכחו הבינה. ויתבאר הענין הזה בארוכה בשאר סדר האצילות בסייעתא דשמיא. ואפיק נהורין דקיקן כלילן כחדא. הכוונה אל הבינה אשר היא כוללת ז' ספירות. ואז בהיותם שם הן כקרני חגבים. עד ששתלן הב\"ה וכו'. וז\"ש דקיקין. שאינם בגלוי ובעביות כמו כאשר מתאצלים למטה, אלא הם בדקות הרבה. ואמר כלילן כחדא. הכוונה אל הבינה שהיא הכוללות אותם כאשר אמרנו. וכל עיקר הבינה הוא כללות שש קצוות. ועל ידם נקרא ה\"א שהוא חמשה בריחי המשכן. שהם מחסד ולמטה נכללים בה' אורות שבמעשה בראשית כאשר נבאר בשער נ' שערים בפ\"ז בס\"ד. כד בעאן לנפקא. פי' אעפ\"י שאמר למעלה שכבר נאצלו כבר פירשנו שאי אפשר להתאצל אם לא תתאצל תחלה אליהם נשמתם ואורם המתנוצץ בהם. אלא שרצה להשלים ענין אצילות הספירות. אח\"כ חזר ואמר כי כאשר רצו להתגלות להם נתגלו ע\"י הנשמה שהיא הנקרא נציצו. די ביה נהורין. הוא הנשמה הראויה לבינה הכוללת נשמתן של שאר הספירות כענין שהיא כוללת ג\"כ הספירות ממש כדפירשנו. בטש בההוא אתפשטותא ואתרחיק וכו'. הכונה כי מכח הנשמה נאצלו הספי' נהורין דקיקין על הדרך שפירשנו למעלה כי כקרני חגבים היו. ואשתמעו כחדא. הכונה כי עד עתה לא נתגלו האורות גלוי כלל ואפי' עתה שהם גלוי' אינו גלוי עצמי אלא גלוי קצת שמיעה בלא ראייה וזה שאמר ואשתמעו כחדא. ואמרו כחדא, פי' מיוחדים כאחד במציאות הבינה ובה מתראות הספירות תחלת גלויים כאשר נבאר הלכתא וטעמא בשער סדר האצילות בס\"ד. כדין האי נציצו אחזי בהו גוונוהי. פי' נציצו הנשמה. וכאן אמר אחזי ולא למעלה, והטעם כי בבינה הוא דרגא דקיימא לשאלא כנודע, ולפיכך אחזי בהו גוונוהי, משא\"כ למעלה וזה שאמר למעלה ואשתמעו להורות כי בבינה תחלת ההתגלות כדפירשנו. וטעם גוונוהי. לא שהנציצו דהיינו הנשמה המתפשטת היא בעלת הגוונים כי כבר הקדמנו למעלה כי הנשמה פשוטה וכו' אלא ע\"י האור המתגלה מתראים הגוונים בספירות כמשל העששיות שהיא בעלת גוונים ידועים ולא יתגלו הגוונים ההם אלא ע\"י ניצוץ השמש המאיר דרך בה ואז ע\"י האור נראים הגוונים. וכן הדבר בספירה לא היתה יכולה להראות העמים והשרים כחה אלא ע\"י הנשמה המחיה אותה ונותן לה כח לפעול כדמיון הגוף שאין לו פעולה אלא על ידי הנפש ואעפ\"י שהנפש פשוטה כדפי' והכוונה שהנשמה מגלה גווני הבינה. ושיעור הלשון כך. אחזי בהו, ר\"ל מראה בהם בעצמי הספירות הגוונים שלהם. וטעם אמרו גוונוהי בלשון יחיד ולא אמר גוונייהו להיות שהם כלולים בבינה באחדות מיוחד כדפי'. ואצטבעו כלהו כחדא וכו', פי' אין גוונים אלא בבינה כאשר היא מתגלית בעצם. וזה ואצטבעו אח\"כ למטה באמצעות גלוים, ולפי שמשם ולמטה הם הגוונים דהיינו הפעולות לכן קרוב אל גלויים אמר ואצטבעו. חוור, חסד, ונצח המסתעף ממנו כי הוא ג\"כ לובן אבל לא כמוהו. סומק, גבורה והוד, ששניהם אדומין בסוד הדין. ירוק, ת\"ת ויסוד, אשר הם בין שני הגוונים חוור וסומק. ואוכם, היא המלכות, ושמה כך על דרך החשך שפירשנו למעלה. ויתבאר כ\"ז בשער הגוונים בס\"ד. ומתעכב ביה י\"ב ירחין, כבר מפורסם שאנו מונין בהר\"ד למולד קודם בריאת העולם (עי' טאו\"ח סי' תכ\"ז).", + "והנה הוכרח להיות חדש שלם ואין חדש בלא שנה אם כן הוכרח להיות קודם האצילות הבנין זמן מה ולא זמן ח\"ו אלא קדימה על דרך שאר הקדימות שהם קדימת מעלה כקדימת העילה על העלול. ולכן הוכרח כי קודם אצילות ו' ימי הבנין היו מתעטרים בבינה בסוד ששה וששה. ששה לרחמים, וששה לדין. וזהו הנקרא עכוב. והם הם י\"ב גבולים שבבינה ג\"כ, שהם י\"ב הויות שבת\"ת אחר אצילותו במקומו כאשר יתבאר בשער פרקי השמות בפרק ו' ז' ח' בס\"ד.", + "והנה עם זה יובן ספק גדול הנופל במעשה בראשית והוא אמרם שלא היתה בריאה ביום השביעי ולמה שכבר היתה בריאת יום השבת בעצמו שהיום בעצמו צריך בריאה שכן אמר בזהר כי ששת ימים עשה ה' ששת קאמר ולא בששת משמע ששת עצמן עשה ה' והיינו בריאת שמים וארץ שהם ששת שהן כוללות שש קצוות, וא\"כ לפי\"ז כבר היתה בריאת שבת בעצמו ואם כן איך שבת ונח ביום ז'. אלא ודאי שבת קדמה לעולם ואלולי שבת שנותן כח בששת ימים לא היה בהן כח לפעול מפני כי כל ששת ימים שהן ו' קצוות מקבלים כח מהנקודה האמצעית שהוא קיום חלל הקצוות כמו שנבאר בשער נ' שערים בפ\"ה בס\"ד.", + "והנה הוכרחו ששת ימים להתעכב בשבת לקבל ממנו פרנסתם וא\"כ האצילות לא הי' כ\"א ששת ימים כי שבת קדמה לעולם. וכן ענין העה\"ז אחר ששת ימים תהיה שבת וכמו ימי השבוע שיונקים משבת ונכנסים בו וזהו ואתעכב תמן י\"ב ירחין שהן שנה דהיינו ת\"ת הכולל ו' קצוות והוא יונק דין ורחמים נמצא ו' לדין וששה לרחמים והיינו י\"ב ירחין. וזהו מבחר הפירושים העולים בענין זה. ואשתילו באתר אוחרא. הכונה אל אצילותם אל מקומותם כנודע שהיו כקרני חגבים ושתלן הקב\"ה.", + "וענין טעם השתילה והנטיעה יתבאר בארוכה בשער סדר האצילות בס\"ד. והאי נציצו סלקא ונחתא. הכונה אל הנשמה המתיחדת בתוכם, ועולה עד מעלה מעלה, ויורדת עד מטה מטה כדפירשתי. והאי אקרי בוצינא דקרדוניתא. פי' בוצינא דקרדוניתא בכל הזהר גפרית, והכונה על הכתר, כי האור העליון שהוא א\"ס דבק בכתר ונאחז בו כמו מנורה של גפרית שהאור נאחז בה ביותר. ויש גורסין קדרינותא ופי' שחרות על רוב העלמו. ויש לנו דרך אחר בענין זה ונתבאר בספר אור יקר ב\"ה. ועתה לפי\"ז האור המתפשט מתוך הא\"ס שהוא נעלם בכתר עליון מתפשט משם ויורד ומאיר דרך הספירות שהוא נשמתן. ומפני היות מקור האור והעצמות מן הכתר, לכן נקרא כל העצמות בוצינא דקרדוניתא מפני שעקרו ומקור האור מתיחס אל הכתר. וכן באר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"ו) עלת על (כל) כלא טמיר וגניז בכתר, ומניה אתפשט נהוריה על ידו\"ד דהיינו י' חכמה ה' בינה ו' כליל שית ספירן ה' מלכות עכ\"ל, וכבר בארנו אותו בחזקת היד בשער ג' פ\"ב בס\"ד.", + "והנה כל ענייננו נראה מתוכו כי האור העצמות המתפשט בתוך הספירות מקורו הכתר ע\"י הא\"ס המתעלם בתוכו. א\"כ ראוי שאור הזה יקרא בשם בוצינא דקרדוניתא שהוא שם כתר כי ע\"י האור הזה נקרא הכתר כן כי הוא מאיר כבוצינא וכו'. האי אתקין ובטש בכל נטיען נהורין ואומר לו גדל. פי' כי ע\"י האור הזה שהוא שופע ומאיר בספירות הוא מגדל אותן ונותן להם מדה ומשקל כפי רצון המאציל דהיינו עצמותו המתפשט. ואל זה כיון בס\"י (המובא לעיל בשער ג' פ\"ד) באמרו מדתן עשר שאין להם סוף כו', שבידו להגדילן עד אין תכלית ולהגבילם בגבול על דרך שפי' למעלה בשערים הקודמים. ועל ענין הנשמה אמר ואדון יחיד כו' שהוא מיוחד במקור, שהנשמה והמקור הכל אחד הוא. מושל בספירות כולן ועד עדי עד, הכונה שאם ירצה ירחיבם עד א\"ס ואין תכלית. והכונה בהתרבות גלוי אורו בהם. ושיעור לשון המאמר הנז'. האי אתקין ובטש, דהיינו אצילות. בכל נטיען, שהם הספי'. נהורין, שהם הנשמות, והעצם המתפשט. פי' מאציל בספירות אורות ועצמות. כדין אפיק מבועי ההוא אתפשטותא [עילאה] וכו' פי' אז אחר האצילות ותיקון סדר הספירות איש איש לפי מעלתו אז החכמה שהיא התפשטות הנז' לעיל הוא מתקן מקור האורות, ר\"ל השפע מן הכתר, ובידו להוסיף או להמעיט. הענין כי העדר האור והסתלקו, או השגחתו ורדתו דרך הספירות היא בחכמה. כענין (תהלים י א) למה ה' תעמוד ברחוק. ע\"ד האור הנמשל במשל העליות שפירשתי בס\"ד. ולכן החכמה הוא המוציאה המקורות ואור הספירות כדי לחיותם ולגדלם בשפע האור ההוא ובידה להעלים האור ולא יאיר כראוי ואז הדין הווה. והיינו דאמר כדין אפיק מבועי וכו' בהאי בוצינא דקרדוניתא. פי' ע\"י האור העצמות המתפשט מכתר עליון כדפי'. נהיר מאן דנהיר. פי' על ידו מאיר הא\"ס המכונה בהעלם נהיר מאן דנהיר שלא לכנותו בשם. או ירצה ע\"י בוצינא דקרדוניתא יש אור ושפע לכל בעל אור ומאיר מפני שאין אור לספירה אלא ע\"י בוצינא דקרדוניתא שהוא מקור האור לכל האורות. וסלקא ונחתא ואתפשט לכל סטרין. פי' כי ע\"י האור מגדל הספירות ונותן בהן מדה לכל צד כדמסיק עם היות האור הזה מתיחד במקורו כדפי', ולכן נקרא קו המדה פי' קו בדרך המדות שהם בקו והיא קו המדה שנותן מדה לכל האצילות. והיא ממש בוצינא דקרדוניתא כדפירשנו. אלא שבחינת האור בעצמה נקרא בוצינא דקרדוניתא. ובבחינות המדות למוד אותם כרצונו שהוא עצם המאציל נקרא קו המדה. וז\"ש בהאי בוצינא דקרדוניתא שהוא האור כדפי', כד אתפשט לכל סטרין, דהיינו שנותן מדה לכל צד מצדי האצילות, אז נקרא קו המדה. וקיימא משחתא לעילא ותתא. פי' כי בבחינת היותו נותן מדה לכל המדות, נקרא קו המדה. ובבחינת עצמותו, נקרא בוצינא דקרדוניתא. כי הוא בחינתו בערך אל קודם התפשטותו בספירות להאיר ולמוד. וזה שאמר וקו המדה בוצינא דקרדוניתא, פי' קו המדה הזאת היא עצמה בוצינא דקרדוניתא סתימא דכל סתימין. דהיינו בחינתה קודם התפשטה למוד ולתת מדה אל הספירות. משחתא נהירא דאתקן שפירו לכלא ההוא שפירו דנפיק מפשיטו קדמאה. פי' בוצינא דקרדוניתא וקו המדה שתי בחינות מיוחדות תכלית יחוד. כי ענין בחינתה קודם התפשטותה דהיינו הסתלקות האור במקור ובחינת מדתה הכל ביחד דהיינו משחתא נהירא. והוא האור המתפשט ונותן יופי לכל המדות. כענין משל האור אל העששיות כדפי'. דנפיק מפשיטו קדמאה, א\"כ היותה מדה למדות והיותה בוצינא דהיינו דנפיק מפשיטו קדמאה הכל אחד מיוחד. איהו אתקן לון ביה וכו' פי' בוצינא דקרדוניתא הוא המתקן המדות בעצמות דהיינו קו המדה. מאן דזכי בהאי וכו', כמפורסם כי המשכיל תהלוכות העצם בתוך הספירות היא המעלה הנחמדת אשר אין ערך עליה ועל כיוצא בזה נאמר ראה עולמו בחייו מכיר את קונו. ועליו נאמר (תהלים צא יד) אשגבהו כי ידע שמי, ועל זה אמר (דה\"א כח ט) דע את אלקי אביך ועבדהו. ואל יחשב המעיין כי הסתלקות האור העצם הזה המתפשט אל מקורו או התפשטותו מורה שנוי במאציל ח\"ו כי לא יצדק על ענין כזה שנוי כמו שלא יצדק שנוי בסלוק ההשגחה מן העולם אפילו בדרך ר' דוד ושאר המדברים בענין זה. כי השנוי במדות מפני שאינן מוכנות לקבל העצם לא מפני שנוי חלילה וחס.", + "והנה נשלם באור המאמר הזה כאשר נשפע עלינו מן השמים. ולא נעלם ממנו כי המאמר הזה צריך באור יותר רחב ושכל שאינו בחק האנושי עתה כ\"ש שיוכל לבארו ההעדר המציאות אבל עכ\"ז עשינו המוטל עלינו ומתוכו למדנו מציאות הספירות והעצמות המתפשט בתוכם כאשר נתבאר. ויתבאר עוד בארוכה בע\"ה. וברוך ה' אלקי ישראל אשר לא השבית לנו גואל והאיר עינינו במאמר הזה והוא בהשגת דבר מוסכם בפי כל המקובלים באמרם שפע השופע ונתבאר מתוכם שקלא וטריא כי שפע הוא גילוי נשמת הספירות ועצמות המאציל בספירות ואז יהיה אורו יורד ונוקב עד התהום כי הספירות יענו האור אל הבריאה והבריאה אל יצירה ויצירה אל עשייה ועשייה אל השמים והשמים יענו את הארץ והארץ תענה את ישראל ורב טוב לבית יעקב בהיותם דבקים באלהיהם כדכתיב (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. כי סבת החיים הוא בסבות הדביקות. וירצה באמרו חיים כלכם יונקים מהחי נצחי ולכן חיים כלכם:" + ], + [ + "אחר שהכרחנו מן המאמר בפרק הקודם ענין העצמות והכלים. יש עוד להוכיח הוכחה ברורה. במאמר שלישי להרשב\"י ע\"ה בס' ר\"מ (פ' בא דף מ\"ב ע\"ב) וז\"ל ואל מי תדמיוני ואשוה. דהא קדם דברא קב\"ה דיוקנא בעלמא וצייר צורה הוה הוא יחידאי בלי צורה ודמיון. ומאן דאשתמודע ליה קדם בריאה דאיהו לבר מדיוקנא אסור למעבד ליה צורה ודיוקנא בעלמא, לא באת יו\"ד ולא באת ה\"א ואפילו בשמא [קדישא] ולא בשום את ונקודה בעלמא. ודא איהו כי לא ראיתם כל תמונה, מכל דבר דאית ביה תמונה ודמיון לא ראיתם. אבל בתר דעביד האי דיוקנא במרכבה דאדם עלאה, נחית תמן ואתקריא בההוא דיוקנא ידו\"ד בגין דישתמודעין ליה בכל מדה ומדה במדות דיליה וקרא אל אלקים שדי צבאות אהיה בדיל דישתמודעין ליה בכל מדה ומדה איך אתנהג עלמא בחסד ודינא כפום עובדיהון דבני נשא. דאי לא יתפשט נהוריה על כל בריין איך ישתמודעין ליה ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו. ווי ליה מאן דישוה ליה לשום מדה אפילו מאלין מדות דיליה כ\"ש לבני אדם אשר בעפר יסודם דכלים ונפסדים. אלא דמיונא דיליה כפום שלטנותיה על ההוא מדה ואפילו על כל בריין ולעילא מההוא מדה. וכד אסתלק מינה לית ליה מדה ולא דמיון ולא צורה. כגוונא דמיא דימא דלית למיין דנפקין מיניה תפיסו כלל ולא צורה, אלא באתפשטותא דמיא דימא על מאנא דאיהי ארעא אתעביד דמיון ויכילנא למעבד תמן חושבן. כגון המקור דימא הא חד. נפיק מיניה מעיין כפום אתפשטותא דיליה בההוא מאנא בעגולה דאיהי יו\"ד. הא מקור חד, ומעיין דנפיק מיניה תרין. לבתר עבד מאנא רברבא כגון מאן דחפר חפירא רברבא ואתמלייא מן מייא דנפיק מן מעיין, הא ההיא מאנא רברבא אקרי ים והיא מנא תליתאה. וההיא מנא רברבא אתפלג לז' מאנין, כפום מאנין ארוכין הכי אתפשט מיא מן ימא לז' נחלין. והא מקור ומעיין וימא וז' נחלין הרי עשר. ואי יתבר אומנא אלין מאנין דתקין, הא מיא אתחזר כלא למקור ואשתארו מאנין תבירין יבשין בלא מיא. הכי עלת העלות עביד עשר ספירות וקרא לכת\"ר מקו\"ר וביה לית סוף לנביעו דנהורא, ובג\"ד קרא לגרמיה א\"ס ולית ליה דמות וצורה, ותמן לית מנא למתפס ליה למנדע ביה ידיעה כלל ובג\"ד כתיב במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. לבתר עבד מנא זעירא ודא יו\"ד ואתמליא מניה וקרא ליה מעיין נובע חכמה. וקרא ביה גרמיה חכם ולההוא מאנא קרא חכמה. ולבתר עבד מאנא רברבא וקרא לה ים וקרא לה בינה, והוא קרא לגרמיה מבין. בה חכם מעצמו ומבין מעצמו. כי החכמה איהי לא אתקריאת חכמה מעצמה, אלא על שם ההוא חכם דאמלי לה מנביעו דיליה. ואיהי לא אתקריאת בינה מגרמה, אלא על שם ההוא מבין דאתמליא היא מניה. דאי הוא אסתליק מינה, אשתארת יבשה, הה\"ד אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש. לבתר והכהו לשבעה נחלים, ועביד ליה לשבע מאנין יקירין וקרא לון גג\"ת נה\"י מלכות. וקרא גרמיה גדול בגדולה, וחסיד בחסד, וגבור בגבורה, ומפואר בתפארת, ובנצח מרי נצחן קרבין ואיהו נצח נצחים. ובהוד קרא שמיה הוד יוצרנו, וביסוד קרא שמיה צדיק. ויסוד כלא סמיך ביה כל מאנין וכל עלמין. ובמלכות קרא שמיה מלך. ולו הגדולה והגבורה והת\"ת והנצח וההוד כי כל בשמים דאיהו צדיק, ולו הממלכה דאיהי מלכות. כלא ברשותיה למחסר במאנין ולאוספא בהון נביעו ולמחסר כפום רעותיה ביה, ולית עליה אלהא אחרא דאוסיף ביה או יגרע ביה. עכ\"ל המתייחס אל כוונתנו. ועתה יתעלה מנוחתו של הקדוש רשב\"י ע\"ה כי האיר עינינו בנועם אמריו ומתיקות לשונו האריך לבאר לנו כל הפרטים אשר הארכנו בהם בפ\"ד. ועם היות כונתינו מבואר מתוך דבריו עכ\"ז נשים עינינו אל המאמר הזה לבאר קצת מכפלי הלשון ולפרש עוצם דבריו בע\"ה. קודם דברא וכו', פי' כי קודם שהא\"ס ב\"ה נתגלה באצילותו הטהור והקדוש הזה. מציאות אלקותו הפשוט היה מתאחד בעצם אלקותו לבד ולא היה לו לא שם ולא אות ולא נקודה, לפי שמציאות השמות הן באצילות, וא\"כ מאחר שלא היה אצילות לא היה לא שם ולא ציור. ופי' צורה וציור, הכוונה מדה שיכונה אליו כי האצילות הוא מדה וצורה נעלמת מושגת לנביאים ע\"ה ע\"י האמצעיים. אבל אז קודם אצילותו לא היה לא שם ולא ציור ולא מדה כלל, אלא הא\"ס מתאחד בעצם אלקותו כדפי'. ומאן דאשתמודע ליה קדם בריאה, פי' הא\"ס ב\"ה יש לו שתי בחינות, אם שנבחנהו בערך אלקותו קודם האצילות שהוא בחינתו הנגלית אל עצמותו ולא לזולתו, או בחינתו המושגת שהיא בחינתו אל הנאצלים. ועתה אמר ומאן דאשתמודע ליה, הכוונה הרוצה לעסוק במציאותו בידיעת אלקותו למעלה מן הנאצלים שהיא הבחינה הראשונה צריך ליזהר שלא לצייר בו לא שם ולא אות ולא נקודה. וז\"ש ומאן דאשתמודע ליה קדם בריאה, פי' לעסוק בו קודם אצילות הנבראים והנאצלים והיינו בחינתו הראשונה שהוא לבר מדיוקנא, פי' שהוא למעלה מן הנאצלים דהיינו בחינתו הנעלמת מהם. אמר שאסור למעבד ליה צורה ודיוקנא וכו', פי' שאין ראוי להגבילו לא באות ולא בנקודה לומר מדתו כך שאין לו מדות למעלה. ולכן אינו מכונה באותיות כי האותיות והמדות הכל אחד. והענין כי האותיות הן צורות נאצלות מגבילות האותיות הגשמות אל הרוחניות ואיך יצדק ליחד צורות נאצלות אל בחינת הא\"ס קודם האצילות. ולכן לא יצדק בא\"ס לא שם ולא נקודה ואפילו בכתר לא שייכי אותיות בבחינת עצמותו אלא בבחינת תיקונו דהיינו מה שהוא נכלל מט' ספירות ולכן נקרא בשם אהי\"ה ובשם ידו\"ד. מצד החכמה נקרא בשם ידו\"ד. ומצד הבינה בשם אהי\"ה, כי שם אהי\"ה נוקבא לשם ידו\"ד. ודבר זה יתבאר בשערים הבאים בס\"ד ובספר אור יקר בפי' האידרא. ואפילו בשמא קדישא כו'. ולכאורה קשה עם מה שנדרש בפרקי דרבי אליעזר שאמר עד שלא נברא העולם היה הקב\"ה ושמו לבד, כנראה ששם בן ד' קדם כקדמותו. וזו אינה שאלה, ששם בן ד' הוא מציאות הספירות והוא חדוש בחדוש הספירות אבל בא\"ס לא שייך לא שם ולא נקודה.", + "וענין המאמר יתבאר בשער סדר האצילות פ\"ד בס\"ד. מכל דבר דאית ביה תמונה וכו'. פירוש מכל הספי' המקבלת תמונה ודמיון על התפשטותו בתוך הכלים כאשר יתבאר. והוא הבחינה השנית אשר למאציל שהיא בחינתו אל ספירותיו דהיינו עצמותו המתפשט בתוכן, והבחינה הזאת מקבלת דמיון ע\"י הספירות כדמיון הנפש המקבלת צורה ודמיון ע\"י הגוף. ואמר כי אפי' אותו המציאות אין ראוי ליחס אל בחינתו הנעלמת מכל נאצליו כי אין בו השגה ולא שם כלל. ושעור הלשון מכל דבר דאית ביה תמונה וכו', פירוש שהוא הגבלת הספירות אע\"פ שאינו גבול. לא ראיתם בא\"ס ואע\"פ שאין נביא וחוזה יכול להגיע לכתר כ\"ש בא\"ס למעלה. הכונה כי הגיעו במדרגות החכמה לדעת פשיטות הא\"ס בעצם בהבנת השכל והשכילו כי למעלה בסבה ראשונה א\"א לצייר בציור התפשטותו בספירות מפני שאינו מושג לזולתו כדפירשתי. אבל בתר דעביד וכו', הכוונה אחר שהאציל האצילות הטהור והקדוש דהיינו ציור אדם במשל כדפי' למעלה בפ\"ו במאמר אליהו. נחית תמן, פי' היינו התפשטותו בספירות. ואתקריא כו', פירוש כענין הספירות כן נקרא האור המתפשט בהם. בגין דישתמודעין ליה, פי' לכן הוא מתפשט בהם. והטעם כי כל עצם האצילות אינו אלא לגלות אלקותו אל השפלים כדפי' בשער טעם האצילות. בכל מדה ומדה כו', פי' נתפשט לפי מדותיו כדי שיהיה בני העולם מכירים אותו לפי מציאותו בכל מדה ומדה ופעולתו על ידה. דאי לא אתפשט כו', הכוונה שאם לא היו המדרגות יורדות עד התכלית הזה והנשמה שהוא העצמות מתפשטות בתוכם, לא היו מכירים היוצר כדפי' בשער הנז'. ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו, הוא טעם שני שהוצרך התפשטותו בכל נאצליו. שאם לא היה מתפשט בתוכם איך יתקיים מלא כל הארץ כבודו, וזה הענין יתבאר בארוכה בשער סדר עמידתן ב\"ה. כגוונא דמיא דימא. פי' כמו המים אשר יתקבצו אל הכלים הארוכים או העגולים או המרובעים יהיו המים כדמות הכלים ואין הדמיון והצורה ההיא נקנית במים אלא בעודם שם לא בעצם אלא במקרה. כן העצמות המתפשט אל תוך הספירות אין השנויים והמדות נקנים אליו בעצם אלא במקרה כדמיון התפשטות הנפש בתוך הגוף והדין ורחמים הוא בעצם אל הספירות הנק' כלים, ובמקרה אל הספי' הנקרא עצמות. והענין על ידי הספירות, ואחר הסתלקו מן הספירות אין מדה קנוי אליו. במופלא ממך אל תדרוש וכו'. כבר מפורסם כי מדת כתר אפי' לספירות אינה מושגת כלל ולכן נדרש על הספיר' הזאת במופלא וכו'. עבד מאנא זעירא, הכוונה על מיעוט ההשגה בה ולכך נקרא זעירא אבל בענין מציאתה היא יותר גדולה מאותה שלמטה ממנה כי היא סבה לכל מה שתחתיה. וקרא לה מעיין נובע חכמה, פי' להתפשטותו אשר בתוך הספי' קרא מעיין וכו'. ולההוא מאנא, פירוש לספי' שהוא הכלי קרא חכמה כו'. בה חכם מעצמו ומבין מעצמו. הכוונה לבאר לנו כיצד הוא חכם בחכמה שהוא בעצמו ולא בחכמה שחוץ ממנו אע\"פ שהן כלים, כיון שאינם חכמה ובינה אלא ע\"י העצמות המתפשט בתוכם ואותם העצמות הוא עקר החכמה והבינה, וא\"כ נמצא שהוא חכם בחכמה שהוא עצמו הוא החכמה ומבין בבינה שהוא עצמו הוא הבינה, וחכמה והבינה הם כלים שבהם תתלבש חכמתו ובינתו. וקרא גרמיה גדול בגדולה כו'. כונתו לבאר לנו כי אע\"פ שבו יתברך אין התוארים מתיחסים לפי שהוא פשוט בתכלית בלתי תארים. עכ\"ז מצד התיחדו בספירות והתפשטות בהם נתחייבו אליו התארים. וזהו וקרא גרמיה וכו' פירוש קרא עצמו גדול ע\"י שהוא מתפשט בגדולה וכו' וכן לשאר הספי'. לאוספא במאנין או למחסר בהון. ע\"ד שפי' בפרק הקודם כי ההתפשטות אשר בתוכם הוא המגדיל אותם והמביאם בגבול והמפשטם עד עדי עד כי כליו הם והכל כרצונו. משא\"כ בעצמותו ממ\"ה כי אין מי שישפיע אליו והוא משפיע לכלם. ע\"כ הגיעו תוקף דברי מרע\"ה עם הרשב\"י ע\"ה וחביריו בדרך נכוחה אליהם וגלוי לעיניהם. כאשר באר בהקדמת התיקונים שנותן רשות לראשי ישיבות שבג\"ע להקבץ אליהם ולעסוק עמהם בחכמה הזאת.", + "והנה נתבאר מתוך המאמרים האלה כי הספירות הם עצמות הבורא והוא הנשמה המתפשטת בתוך הספירות שהם כלים והנה על דרך זה יקרא הא\"ס נשמה לנשמות כי הוא נשמה לספירות שהן נשמות אל שאר העלולים אשר תחתיהן והן דקות תכלית הדקות עד שאין השכל יכול להמשילם אל דבר בעולם לרוב דקותם ומעלתם:" + ], + [ + "אחר שהסכמנו בענין הספירות היותם עצמות וכלים, ונתבאר הענין היטיב שהתוארים שבא\"ס לא בו ממש הם אלא באמצעיות ספירותיו, כפי שבארנו בפרקים הקודמים, הרווחנו תירוץ יפה ונעים על המבוכה הגדולה שנבוכו בה כל הפילוסופים ורוב חכמי ישראל האחרונים העוסקים בחיצוניות. והיא אותה ששאל הרמב\"ם ז\"ל בספר המדע בה' תשובה פ\"ה וז\"ל שמא תאמר והלא הקב\"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה, ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע. אם ידע שיהיה צדיק, אי אפשר שלא יהיה צדיק. וא\"ת שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע, הרי לא לא ידע הדבר על בוריו עכ\"ל.", + "והנה לפי השאלה הזאת א\"א לומר שתהיה הידיעה למעלה ובחירה ביד האדם כי האחת מכחשת חברתה. ועתה אנו אין לנו מזו קושיא כלל ועקר [ה] והענין כי הם הניחו בבורא הידיעה ואמרו שהוא יודע רוצה ויכול, כי עם היות בשאר התארים אין ליחסם אליו האלו אנו מוכרחים. וכן כתבו קצת מן המקובלים. ואני אומר כי אחר שאמרנו למעלה שהבורא חכם מתוך מדת החכמה ולא בחכמה שחוץ ממנו כמו שהרחבנו הביאור בפרקים הקודמים. כן נאמר כי הכתר נק' רצון והבורא רוצה בו וכבר נאריך בזה בשער הצחצחות פ\"ו בע\"ה. וכן הבורא יכול בבינה כי הוא נקרא' כח כנודע. ויודע בדעת כי מדת הדעת היא דעתו של הבורא ר\"ל שהוא יודע בו. ומתוכו כדרך שביארנו למעלה וכן מוכח כי דעת זה הוא דעתו וידיעתו שכן אמר הכתוב (משלי ג כ) בדעתו תהומות נבקעו. ולא יקשה עלינו א\"כ נמצא שאין הוא ודעתו אחד כמו שלא יקשה עלינו שאין הוא וחכמה אחד כמו שנתבאר למעלה. ועתה הנה נודע כי הדעת הוא הת\"ת כמו שבארנו בשער שלישי פ\"ח. ונודע שבחירת האדם היא מצד המלכות כי ממנה ולמטה שני הדרכים ולפתח חטאת רובץ והיא הנקראת בחירה וכן נקראת בית הבחירה כנודע. ועתה נאמר כי יש חילוק בידיעה קודם שיחטא האדם אעפ\"י שעתיד לחטוא בין לאחר שחטא. כי קודם שחטא היתה הידיעה בחטא ההוא בדעת אבל לא היה עושה פגם ורושם למעלה מפני שעדיין לא פגם ולא הגביר החיצונים. וכן דרך זה בידיעה העליונה לענין צדקה ושאר מצות כי עם היות שידוע למעלה אין המצוה משפעת ולא מאירה עד שיעשה אותה וז\"ש (בראשית כב יב) עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. והכונה כי עם היות שהידיעה היתה למעלה עכ\"ז לא היתה התפארת והמלכות מתיחדים ומשפיעים מצד אותה ידיעה כי היתה בכח. אמנם אחר שבאה בפועל ונעשה המצוה הנה היתה הידיעה בפועל ונתיחדו הת\"ת עם המלכות על ידו. וזהו עתה ידעתי שהוא לשון ידיעה וחיבור כמו והאדם ידע כו' (שם ד א). וכן לענין העבירה אותה הידיעה העליונה שהיתה בדעת לא עשתה רושם מפני שהקב\"ה אינו דן אלא באשר הוא שם אבל אחר שחטא הוא עושה רושם ופגם למעלה. ועתה אחר שידענו חלוק זה עוד נדע כי הת\"ת הוא מדת רחמים והמלכות מדת הדין.", + "והנה מצד הת\"ת הוא שם בן ד' ביושר כזה ידו\"ד ושם זה נקרא זכר כי הזכר בסוד הרחמים. מפני ששם זה מגביר הרחמים על הדין דהיינו י' שהוא חכמה על ה' שהיא בינה זה רחמים וזו דין. וכן ו' על ה' דהיינו ת\"ת ו' גובר על מלכות שהיא ה'. ויו\"ד וא\"ו הם אבא וברא רחמים. ושתי ההי\"ן אימא ובתה או כלה וחמותה שהם מצד הדין. והמלכות הוא השם בהיפוך כזה הוה\"י והיינו הנקבות שולטות והוא הדין. וכל זה נתבאר בארוכה בתיקונים, ויתבאר עוד בשער ההתהפכות האור. ועתה נאמר כי כמו שלא יתרחק שיגבר הדין על הרחמים עם היות שהא\"ס בעצמו דן את בריותיו בהן, וכמו כן שלא יתרחק היות המלכות פעמים גוברת על הת\"ת עם היות הא\"ס מתלבש בהן. כן לא יתרחק היות המלכות גוברת שהיא הבחירה על הת\"ת שהוא הידיעה והדעת. ומה גם שאותה הידיעה אינה עושה רושם כמו שביארנו. כי אחר שנעשה רושם צריך אל התשובה שהיא הבינה שהיא יותר עליונה.", + "והנה תגבר [הבחירה על הידיעה במצוות אחרות שיעשה האדם] ולא יחטא. ובזה יובן אמרם ז\"ל (במס' ע\"א דף ד') לא היו ישראל ראוי' לאותו מעשה וכו' וכן דוד לא הי' ראוי לאותו מעשה, והיינו ע\"י שיגבירו הבחירה על הידיעה [ו]. עוד הרוחנו כמה וכמה טובה כפולה מענין שהוקשה למפרשים בפי' ר' מנחם. ולדעתו מאחר שהספירות בעלי השנוי והגבול עם היות שאינו ממש גבול אלא ע\"ד שפי' בשערים הקודמים, א\"כ איך אפשר שהאין סוף עם היותו מרוחק מהענין הזה תכלית הרוחק יתחבר אליהם ויתלוה אל בעלי השינויים. והאמת כי יקשה זה יותר ויותר על דעת הרשב\"י ע\"ה שפי' למעלה שממש עצם האלקות מתפשט בתוך הספירות, איך אפשר שנאמר שנתייחדו שני דברים הפכים, כי האין סוף משולל מהתוארים וההפכים והשנויים והגבול, והספירות בעלי הענינים האלה, ואיך אפשר שנאמר שא\"ס והספירות הכל דבר אחד. עד שקצת מן המפרשים אמרו כי ענין קשרו ויחודו בספירות נעלם ונשגב, כמו שנעלם ממנו ג\"כ מציאות יחוד וקשר הנשמה עם הגוף, עם היות שהגוף הוא גס ועב בעל התאוות הגשמיות ושאר הדברים המתיחסים אליו והנשמה משוללת מטבעי הגוף ומקריו והיא הויה דקה ורוחניות, א\"כ איך אפשר שיתיחדו. אלא ודאי הם מיוחדים ודרכם נשגבה ונעלמה מעין הנבראים וכהו עיני החכמים מהשכיל הענין הזה. ואם הנשמה אשר בקרבנו כך א\"כ איך יהי' לנו עסק בנסתרות. זהו כללות דעתם בענין. ולנו אין התשובה הזאת מספקת כי מציאות קשר הנשמה עם הגוף מבואר אצלינו והוא מן הדברים הפשוטים שבחכמה הזאת כמו שיתבאר בשער הנשמה כי יש יחס גדול לנשמה עם הגוף עד שלא יפלא יחודם וקשורם. וכן נאמר בענין הספירות והא\"ס ב\"ה. כי האין סוף יש לו מדות ואם אינם מדות בערכו הם מדות בערך הנבראים. כי ידוע שהוא חכם מעצמו וגדול מעצמו ועכ\"ז לנהל הנבראים הוצרך להראות פעולתו אל זולתו. ואחר שכן הוצרך להאציל אצילות ולעשות באופן שתהיה הגדולה והחסד פועלת בעה\"ז ומצורף לזה הוצרך שהנהגה תהיה על ידו דוקא לא ע\"י זולתו. וא\"כ הוצרך לאהבתו להבריאה להאציל כלי למעשהו שיהיה מתיחד החסד ההוא אל חסידותו, והגבורה אל גבורתו, ודינו אל היותו דיין. ולכן נמצא כי כל ענייני החסד הם מתיחסים אל החסד שהוא העצמות. והחסד שהוא העצם כדי לפעול פעולתו צריך אל החסד שהוא הכלי, והחסד שהוא הכלי צריך אל החסד שהוא העצמות. והם מיוחדים תכלית היחוד. והוא כהדין קמצא דלבושיה מניה, שהלבוש בלעדו הוא כאבן דומם והוא בלא לבוש אין לו מציאות אל פעולותיו. וכ\"ה אל ענין הספירות.", + "והנה כמו שלא ישאל השואל ולא יתמה על הב\"ח המדבר החשוב המתלוה אל המלבושים שהם חסרי השלימות פחותי הערך בלוי הסחבות. מפני שרואה שייחס האדם אל המלבושים ההם עד שאפי' הפרושים לא יזירו עצמם מהם כלל כענין לחם לאכול ובגד ללבוש ששאל יעאע\"ה (בראשית כח כ) עם היותו מבחר המתבודדים שבדורו עד שנדד שינה מעיניו כ' שנה. כן לא יפלא בדברים העליונים היותם צורך האלקות ויחוד האלקות עמהם כי הם צורך גבוה להנהגת השפלים. עם היות אמת שהאצילות לא לצורך שהיה לו אליהם ח\"ו אלא רק נדבה שנדבו מדתו להטיב אל זולתו ולא שהוכרח רק ברצון ואהבה וענין זה יתבאר ג\"כ בשער מהות וההנהגה בס\"ד. ונשאר עלינו לחובה לבאר שאלה עצומה נופלת תחת סוג הדרוש הזה שנתעסקנו בשער הזה והיא זאת כי א\"כ שהוא אמת שאין בו ספק כי הבורא ממ\"ה אין בו שנוי כלל ולא ישתנה מענין לענין, וכן אינו בעל ההרכבה ח\"ו שהוא פשוט ואין פשיטותו כפשיטות המלאכים השכלים הנבדלים כי הם אפשרי המציאות וכבר היה זמן שלא נמצאו כדמוכח בדברי חז\"ל (בב\"ר פ\"ג) ובפרט בפרקי ר' אליעזר שרמז שם שהמלאכים נבראו ביום שני ואם כן הם אפשרי המציאות. ומצד זה הוא הרכבתם שהם מורכבים מהעדר ומציאות משא\"כ באלוה שהוא אחד פשוט תכלית הפשיטות מחוייב המציאות ומציאותו לא יחסר ולא יעדיף. ואלו יצוייר השבתת כל הנבראים לא יגיעהו מפני זה חסרון חלילה, ואולי יצוייר רבוים לא מפני זה יתרבה ח\"ו, ואלו יצוייר השבתת כל הנבראים הם יאבדו והוא יעמוד. ואחר שהקדמות האלה אמתיות וראוים להיות כמסמרות נטועים בלב המאמינים איך נוכל להתאפק נגד הצנועים בעלי העבודה שהם אומרים שהספירות הם עצמותו והן נאצלות מזמן מה הן רב הן מעט. לפי דעתם כבר היה זמן שלא היו במציאות א\"כ הם אפשרי המציאות והנה מצד זה הן מורכבות כהרכבת המלאכים והוא הפך האמונה האמיתית. והן אמת שאפשר לתרץ לזה כדרך שרצו לתרץ קצת המפרשים ואמרו כי החדוש והאצילות אינו מצד המאציל כי האצילות עצמו היה נעלם בעצמותו בכח היותר טוב ודק ומשובח מן הפועל אמנם עתה נתגלו ויצאו מן הכח אל הפועל והוא חדוש בערך הנבראים ולא בערך המאציל. והענין הזה יספיק לומר שאין האצילות חדוש בערך המאציל שהוא עצם הא\"ס הפשוט. אבל אל מציאות האצילות בעצמו שהן הספי' שהן עצמותו כדפירשתי ודאי לא נכחיש שעם היות שהיו נעלמות עכ\"ז מציאותם זה שהוא מציאות התפשטותם לא היה. א\"כ נאמר שהן אפשרי המציאות הזה ואחר שהמציאות הזה הוא אפשרי שאפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה, אף אנו נאמר שאינם כמציאות האלוה כלל מפני שהאלוה מחוייב המציאות. ועתה לתקן ולישב הענין הזה נמשיל משל נאה ומתיחס אל האצילות והוא כי יצייר האדם בדעתו אש גדול בתכלית ומרוב בהיקת אורו ועוצם חמימותו אם יצויר איזו יצירה בתוך האש ההוא הלא תכוה ויאבד כרגע.", + "והנה המציא בתוכו והווה באמציעותו ברוב כחו ברצונו כדור מעלים האש מכל פאותיו לבלתי יתגלה האור כלל ועם היות כי הכדור ההוא אינו מעצמות האש עכ\"ז האור המאיר בכדור ומנהיגו הוא האור הבהיר הקודם אל מציאות הכדור ולא נשתנה מציאותו אלא שנמנע אורו קצת מכמות שהיה מפני הכדור ואין שנוי אל האור ואל החמימות אלא אל הכדור. עוד ראה בחכמתו שאם בתוך הכדור הראשון תתהוה הויה העולה ברצונו להתהוות לא תוכל להתקיים ולא תצא הכוונה אל הפועל מרוב בהיקת האור וחום האש. ע\"כ הוצרך להמציא כדור בתוך הכדור כדי שיעלים כל א' וא' מהם האור ובהיקת אש הגדולה המחמם ומאיר אל עבר הכדורים ביתה עד שהגיעו הכדורים למספר העשר. ואח\"כ עוד המציא בתוכם כדורים מעשר לעשר כלם כדורים לבושים ומסכים אל אור והחום הבא משרשי האש הגדולה ומשתלשל דרך הכדורים ומתלבש בהם עד אשר הבריאה הפנימית שהוא האמצעיות והיא החיצונית ביותר לפי האמת תוכל לסבול אור וחום מתוק שוה למזגו יועילהו ולא יזיקהו.", + "והנה אין כל זה לסבת האור והחום אלא לחולשת הבריאה ההיא שאינה יכולה לסבול האור והחום הנמשך מהאש בלתי אמצעיים. ולא נאמר כי ע\"י האמצעיים נשתנה האור והחום בערך החום והאור. כי החום והאור הראשון הוא האחרון ובערך מציאות עצמות האור והחום לעולם לא נשתנה. והשנוי הוא בערך אותם הכדורים והמסכים שהם משתנים ויורדים ובסבתם לא יגיע להם בהיקת האור כבמקורו.", + "והנה האור והחום המתפשט בתוך הכדורים לא נתחדש בהתחדש הכדורים אלא אדרבא קדם אליהם כקדימת האש הגדולה שהוא מקור האור והחום ולא נתחדשו אלא הכדורים והכלים המעבים אורו בערכם לא בערך האור והחום שככחו אז כחו עתה. ואדרבה קודם היה מגיע אורו אל מציאות מתגלה ומובחר יותר מזה אלא שהכדורים הלבישוהו והעלימוהו. ועתה הנה האש הגדולה הוא א\"ס ממ\"ה והוא הנמשל הנה במשל האש הגדולה לדמיון קצת סגולות [האש] כאשר האריכו המפרשים. והכדורים הם הספירות הכלים. והאור והחום המתפשט בהם הוא עצמותו [ית' הנעלם המתפשט בספירות, מעסיס רמונים] שהוא נשמה לנשמה ומחייה הספירות ומגדלן ומחזקן ונותן בהם כח לעמוד ולשרת.", + "והנה לא נתחדש ולא נשתנה האור והחום אלא בערך הכלים המחודשים. אמנם בערך האור בעצמו אין חדוש ושנוי כי הנשמה היתה מקודם. אמנם בערך הכלים המציא להם מקום בעצמותו כדי שעל ידם יסבלו החיים [הכלים] כח אלקותו. ע\"כ הגיע המשל והנמשל.", + "והנה נתבאר הדרוש הזה ביאור יפה. והאריכות בזה עון ואשמה ואין כונתנו אלא לכבוד המקום לקבוע אמונה בלב המשכילים. וכאשר יעיינו דברינו אלה בטוב ההשקפה במשל הזה יובנו ויושכלו מתוכו כמה דברים מתוקים מדבש והקיצור יפה והאל יכפר:" + ], + [ + "הנה הכונה בפרק זה לבד להעתיק מאמ' מהרשב\"י ע\"ה מגלה ענין המדות בכל פאות הדרוש אשר התעסקנו בפרקים הקודמים. ומתוכו יתבארו קצת המאמרים שהביא רבי דוד להכריח דעתו. וז\"ל [הרשב\"י] ברע\"מ (פנחס דף רנ\"ז ע\"ב) פקודא י\"ג ק\"ש. ואית למנדע דאיהו אקרי חכם בכל מיני חכמות ומבין בכל מיני תבונות וחסיד בכל מיני חסדים וגבור בכל מיני גבורות ויועץ בכל מיני עצות וצדיק בכל מיני צדקות ומלך בכל מיני מלכות עד א\"ס (ס\"א עד כתר) ועד אין חקר. ובאלין דרגין בחד אקרי רחמן ובחד דיין והכי בכמה דרגין עד א\"ס. אי הכי שנוי אית בין רחמן לדיין. אלא קודם דברא עלמא אקרי הוא בכל אילין דרגין על שם בריין דהוו עתידין להבראות. דאי לאו בריין דעלמא אמאי אתקרי רחום דיין. אלא ע\"ש בריין דעתידין. ובג\"ד כל שמהן אינון כנויין דיליה על שום עובדין דיליה. כגוונא דא ברא נשמתא בדיוקנא דיליה דאתקריאת על שם פעולות דילה בכל אבר ואבר דגופא דאתקרי עלמא זעירא. וכגוונא דמרי עלמא אתנהיג בכל בריין ובכל דרא ודרא כפום עובדי [כך נשמתא כפום עובדוי] דכל אבר ואבר. ההוא אבר דעביד ביה פקודא אתקריא נשמתא לגביה חמלה וחסדא חנא ורחמי. ובההוא אבר דעביד ביה עבירה אתקרי נשמתא לגביה דינא וחימה וכעס. אבל לבר מגופא למאן תהי חמלה או אכזריות. אוף הכי מארי עלמא קדם דברא עלמא וברא בריין דיליה למאן אתקרי רחום וחנון או דיין. אלא כל שמהן דיליה אינון כנויין ולא כנויין, ולא אתקרי בהון אלא על שם בריין דעלמא. ובג\"ד כד מארי דרא אינון טבין אקרי לגבייהו י\"הוה במדת הרחמים וכד דרא אינון חייבא איהו איקרי אדני במדת הדין, לכל דרא ולכל בר נש כפום מדה דיליה. אבל לאו דאית ליה מדה ולא שם ידיעא. כגוונא דספיראן, דכל ספירה אית לה שם ידיעא ואית לה מדה וגבול ותחום, ובאילין שמהן מרי עלמא איהו אתפשט ואמליך בהון ואתקרי בהון ואתכסי בהון ודר בהון כנשמתא בכל אברין דגופא. ומה רבון עלמין לית ליה שם ידיע ולא אתר ידיע אלא בכל סטרא שלטנותיה, אוף הכי לית לה לנשמתא שם ידיע ולא אתר ידיע בכל גופא אלא בכל סטר שולטנותה ולית אבר פנוי מנה. ובג\"ד לית לרשמא לה באתר חד. דאי לאו, חסר שולטנותה בשאר אברים. ולא לאתקרי לה בשמא חד או בתרין או בג' למימר בה דאיהי חכמה ומבינה ואית לה דעת ולא יתיר. דאי עביד הכי הא חסיר לה משאר דרגין. כ\"ש למרי עלמא דלית לרשמא ליה באתר ידיעא או לאתקרי ליה בשמהן ידיען או לשנאה ליה בהון או לשלשא ליה בהון כגון דרגא דמרכבתא דאתמר בה קדושה לך ישלשו דכל דרגין ומרכבות דיליה כולהון משולשין כגון האבות הן הן המרכבה דאינון דמות אריה שור נשר ואינון מרכבה לאדם דאתמר עליה ודמות פניהם פני אדם ומסטרא דנוקבא אינון שלטין על אדם ונוקבא איהו מרכבה לגבייהו ובג\"ד אתמר עלה קדושה לך ישלשו. אוף הכי אתוון דאינון אנפין דחיון משולשין כגוונא דא יה\"ו הו\"י וה\"י ה' רביעאה קדושה לך ישלשו איהו שלמים דכלהו לאשלמא בהו שם ידו\"ד. אבל למריה דכלא לית לשלשא ליה בשמהון ולא באתוון, אלא איהו אקרי בכל שמהן ולית ליה שם ידיע, וכל שם ושם אסהיד עליה. דאיהו אדון על כל עלמין אסהיד עליה אדנ\"י. ולית דידעין דאית בר נש דירית תלת מאה ועשר עלמין הה\"ד להנחיל אוהבי יש כפום דרגא דיליה דאקרי יש מאין ודא חכמה עלאה. ואית בר נש דלא ירית אלא עלמא חדא כפום דרגא דיליה כמה דאוקימנא כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו והכי ירית עלמין כל בר נש דישראל כפום דרגא דיליה לעילא. אבל למרי עלמא לית לרשמא ליה עלמין בחושבן אלא אדון על כל עלמין ואדני קסהיד עליה. אוף הכי ידו\"ד מינה תליין כל הויין, ואיהו וכל הוויין דיליה סהדין על מרי עלמא דאיהו הוה קודם כל הוויין ואיהו בתוך כל הויה ואיהו לאחר כל הויה, ודא רזא דסהדי הוויין עליה היה הוה ויהיה. דינא בהיפוך אתוון אדני ובג\"ד ארז\"ל דינא דמלכותא דינא. שם א\"ל סהיד על מריה דכלא דלית יכולת לכל שם והויה ודרגא כ\"ש לשאר בריין פחות מניה הה\"ד וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וכמצבייה עביד בחיל שמייא וגו'. אלהים סהיד על אלקות דיליה דאיהו אלקים ואלקי האלקים ואיהו אלוה על כלא ולית אלוה עליה. צבאות סהיד כמה דאתמר וכמצבייה עביד בחיל שמייא. שדי סהיד עליה דכד איהו אמר לעולמו די עמד בתחומיה וגבוליה ולא אתפשט יתיר, ואוף למיא ורוחא ואשא. ואוף הכי כל שם והויה קא סהדין עליה. דכד הוה איהו יחיד קדם דברא עלמא אמאי הוה איהו צריך לאתקרי בשמהן אילין או בשאר כנויים כגון רחום וחנון ארך אפים וגו' דיין אמיץ חזק וסגיאין בכל אלין שמהן וכנויין אתקרי על שם כל עלמין ובריין דילהון לאתחזאה שולטנותיה עלייהו. אוף הכי נשמתא על שלטנותא דכל אברין דגופא אמתיל לה לגביה. לאו דאיהי אדמיא ליה איהי בעצמה. דאיהו ברא לה ולית ליה אלהא עליה דברא ליה.", + "ועוד נשמתא אית לה כמה שנויין ומקרים וסבות דאתקריאו לה, מה דלאו הכי למארי כלא. ובג\"ד היא אדמייא לגביה בשולטנותא דילה על כל אברי גופא, אבל לא במלה אחרא עכ\"ל.", + "ומתוכו מתבארים כל חלקי וצדדי הדרוש הנדרש בשער זה. ועתה רצוננו להאריך בביאורו ובפרטי דבריו מפני רבוי תועלתו.", + "ועוד שמתוכו יתבאר רוב מה שפי' בפרקים הקודמים. ופי' חכם בכל מיני חכמות, מפני שיש בחי' רבות אל החכמה והבינה. והם מיני חכמות כפי שנוי ורבוי הבחינות. ובכלן מתפשט הא\"ס כדי לפעול כל הפעולות כי אין בכח המדות לפעול פעולות זולתו. ואמר עד אין סוף. פי' כי כל פעולותיו אינן כפעולות המדות בעצמן. מפני שפעולות המדות יש להן גבול וסוף כפי השגת כל מדה ומדה בעצם המתפשט לספירות. אבל לעצמות המתפשט לספירות אין סוף לפעולותיו. ומה שלא הזכיר הכתר כלל מפני שאין בכתר מדה ופעולה כלל ואינו אלא כסא והיכל לא\"ס שעל ידו מתפשט האצילות והעצמות בתוך הכלים.", + "והנה הכתר מקור וסבה אל הכלים וא\"ס מקור סבה לעצמות. ושתיהן כאחד מתפשטים, מאציל מתלבש בנאצל. ולזה אין לנאצל הראשון פעולה כלל ותחלת הפעולה מחכמה. ויועץ בכל מיני עצות, היינו בנצח והוד שהן כליות יועצות וע\"י השפעת העצה בבית דין העליון והיינו בשתוף הת\"ת עמהן שעקר העצה ממנו. ואמרו דאיהו אתקרי דהיינו ליחס המדות אל עצם הא\"ס. וז\"ש ובאלין דרגין בחד אתקרי וכו' והיינו שעצם הא\"ס נקרא כך ע\"י המדות וכמו שיתבאר. בחד אתקרי רחמן, והכוונה רחמן מצד הימין ודיין מצד השמאל והיינו השנוי מדין לרחמים ומרחמים לדין. ולזה הקשה איך יהיה השנוי. ויקשה לזה שתים. אחת שהוא בעל התוארים, שנית שהוא בעל השנויים. וא\"ת שזהו בבחי' הנבראים.", + "הנה יקשה שקודם בריאת הנבראים לא היה נקרא רחום ודיין וזה דוחק גדול שנאמר שנתחדשו בו כנויים בהתחדש בני אדם. ולזה תירץ כי לעולם הכינויים והמדות והשנויים הם מצד בני אדם הנפעלים ממנו על ידי המדות וגם קודם בריאת הנבראים היה נקרא בכינויים אלה ע\"ש המדות הנעלמות בו כהעלם השלהבת בגחלת וכהעלם האש באבן החלמיש כאשר נבאר בשער סדר האצילות בע\"ה. והיה נקרא רחום ודיין ע\"ש שבהתאצל והתפשטות המדות על ידם יפעל הרחמנות והדין. וז\"ש אלא קדם דברא עלמא וכו' דאם לאו בריין וכו'. הכריח שאין התוארים מצדו אלא מצד הנבראים מענין התוארים בעצמם וכן השנויים שהרי הכנוים הן דיין ורחום וכיוצא וכן השנויים מדין לרחמים ומרחמים לדין, והנה הענין הזה בהכרח הוא מצד הנבראים לא מצדו פי' מצד בחינתו קודם התפשטות האצילות שאל\"כ איך יצדק בו רחום ודיין למי מרחם ולמי דן. אלא מה אית לך למימר דלא שייך אלא מצד התפשטות האצילות ובריאת הנבראים וזה שאמר דאי לאו בריין בעלמא אמאי אתקרי וכו'. ובג\"ד כל שמהן וכו', פי' תינח שהכרחנו לגבי כנויים דרחום וחנון שהן פעולות יוצאות להזולת נפעלות ממנו אל זולתו. אבל בענין חכם ונבון ושאר השמות והכנויים שהן עומדים בודדים בעצמם ואינם יוצאים אל זולתו אין לנו הכרח. ולעולם נאמר שהן בעצמו וסוף סוף בעל תוארים ושנויים הוא. ולזה תירץ ובג\"ד, פי' מאחר שאנו מוכרחים לומר בקצתם שעל ידי התיחדו עם המדות לפעול בבני אדם הם אותם התוארים. אף אנו נאמר כן בכל שאר הכנויים והשמות כי קצתם גלו על קצתם. וזה שאמר ובג\"ד כל שמהן כו', עם היותם בודדים הם כינויים אליו על שם הפעולות. ואפשר שהכוונה באומרו ע\"ש עובדין דליה, פי' ספירותיו שהם מעשיו ועל ידי ספירותיו הם כנוייו. והענין כי קודם התפשטות המדות היה מתחכם בעצמותו וחכמתו בהשגת עצמותו. כי הוא וחכמתו הכל עצם אחד. אמנם נתפשטה חכמתו בכלי החכמה להחכים לזולתו וכיוצא בזה בבינה ולעולם המתפשט בחכמה ובינה הוא עצמותו שהוא מקור החכמה והבינה. כגוונא דא ברא נשמתא, הרי משל הנשמה שהמשלנו בפ\"ד והוא משל נאות שאין פעולות גשמיות לנשמה לומר מבחינה זו רואה ומבחינה זו שומעת ועכ\"ז בהצטרפות אל הגוף תפעל בפעולת הגוף לפי הכנת איבריו יש אבר שבו רואה ויש אבר שבו שומעת. וכן הענין בא\"ס שהוא נשמה לנשמות בהצטרפו אל המדות יפעלו המדות השנויים ההם מכחו כמו שפועל הגוף מכח הנשמה. וז\"ש ברא נשמתא בדיוקנא דיליה דאתקריאת על שם פעולות דילה, כדפי' כי יתייחסו שמות הפעולות הגשמיות אל הנשמה מפני שבאמצעות צרופה אל הגוף נפעלות הפעולות כדפי'. ההוא אבר דעביד ביה פיקודא וכו', כל הענין הזה ליחס הדין והרחמים אל הנשמה כענין הא\"ס. וזה כי האדם כולל בבריאתו כל הנמצאות כלם מן הנקודה הראשונה עד תכלית הבריאה והיצירה והעשייה כדכתיב (ישעיה מג ז) בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. וכנגד הא\"ס המתפשט והמאיר והמחייה מראשית כל עד סוף, כך היא הנשמה בגוף. ולכן על ידי הגוף יש לה פעולות, וחוץ מן הגוף אין לה פעולות כענין הא\"ס כדפי'. ולכן אין לזה משל יותר נאות ממשל הנשמה. וזה שאמר אוף הכי מרי עלמא וכו' אינון כנויין ולא כנויין. פי' הן כנויין מצד הצטרפות אל המדות. ואינן כנויין מצד עצמו. שאין בו לא מדה ולא תואר ולא פעולה. ובאלין שמהן כו', פי' הם ע\"ס עשר שמות. כי השמות הן הספי' והספירות הן השמות. איהו אתפשט. היינו התפשטות עצמותו בשמות ובספי'. ואמליך בהון. שאין להם פעולה אלא מצדו. שהוא מולך בהן כרצונו, ועל ידו הוא פעולתם. ואתקרי בהון. כי ע\"י כך הוא נקרא בהן. אבל לא שיצדק בו השמות מצד עצמו. אלא מצד שהוא מולך בהן כדפי'. ואתכסי בהון. כי האצילות הוא בסבת התגלות המאציל. והיינו נמי ואתקרי בהן שאין לו שם ומקום לקראו או לאמרו אם לא ע\"י פעולותיו, וזהו סבת גלויו. וכן הן סבת העלמו וכסויו כדי שלא יהיה אלקותו נגלה אלא לראוים ואלו הן מסכים מבדילים בינו ובין התחתונים. וזהו שההתגלות סבת ההעלם, וההעלם סבת ההתגלות. ודר בהון וכו'. היינו שהספירות והשמות הנאצלים הם לבוש אל המאציל כנודע. ובג\"ד לית לרשמא לה וכו' כ\"ש למארי עלמא כו', לומר שהוא מתגלה בכתר ובחכמה וכיוצא, שאם כן הוא גורע שולטנותו ופעולותיו. וז\"ש דאי עביד הכי הא חסר לה משאר דרגין. כל שכן למארי עלמא כו'. וקשה שהרי בכמה מקומות מהזוהר משמע, כשמסתלק השגחתו מהמדות העולם אבד וכלה כרגע. ולפי דבריו הרי בעת הסתלקו הוא חסר שלטנותיה. ואין לומר כי לחסר שלטנותיה ולסלק השגחתו לעולם הוא דאמרן דאין ראוי, אבל לפי שעה אפשר שהוא מסלק השגחתו. משום דא\"כ סוף סוף הרי בעת ההיא יחוייב חסרון חלילה. שהרי כשסלק השגחתו מהמלכות מפני שהיא פועלת דין א\"כ הרי לא יקרא מלך, ונמצא האלקות חסר כנוי המלכות. וזה אינו ראוי שאין לו שנוי לא תוספת ולא גרעון בכנוייו ומדותיו מהטעם והעיקר הגדול שהוא י' ולא תשע, י' ולא י\"א. ומזה הטעם אסור לנו להוסיף על (העצמות) [הספירות] ולא לגרוע מהם מפני שהם אברי תמונה עליונה. ובתוספת האברים נמצא מוסיף על נשמתן. וכן כאשר יחסר א' מהן חלילה וחס. אלא ודאי זה אינו תירוץ. ועיקר התירוץ הוא כמו שנבאר בשער מהות והנהגה פ\"ג כי מיני השפע הם ג' והראשון הוא התמידי אשר לא יחסר ולא יעדיף והוא עצמות המתפשט שהוא מחיה את המדה כי אפי' תתלבש המדה ההיא בדין חזק לעולם לא יחסר [שפעה התמידי] שאל\"כ אפי' בדין לא היתה פועלת אלא היתה ככלי אין חפץ בו והיה כלא היה ח\"ו. אלא מצד נשמתה השופע בה תמיד היא פועלת הכל. אמנם התגבורת המתגבר על הענין הזה כדי להעלות המדה ולהגדילה ולהשוותה אל העליונה וכיוצא בזה זהו שמסתלק לפעמים ח\"ו וזהו שפי' בשער הנזכר בענין ג' מיני שפע. מה שאין כן במדות שיש מדה שמתפשטת אורה עד מקום פלוני, ויש עד מקום פלוני וכדמסיק שיש מרכבה מרובעת ויש מרכבה משולשת. אבל בא\"ס לאו הכי אלא בכל איהו, וכדמפרש, איהו איקרי בכל שמהן, מפני שכלם שואבים ממנו ואין להם מציאות זולתו. ועכ\"ז אין השמות נקנין בו וז\"ש ולית ליה שם ידיע. או ירצה שאין לו שם מיוחד אלא הוא מתפשט בכולן וכדמסיק. דאית בר נש דירית וכו', הכוונה אל הנשמה שאינה שוה אל הא\"ס חלילה וחס. כי למעלה יש נשמה שנוחלת י\"ש עולמות והיא החכמה דהיינו הנשמה שזכתה לעלות אל המדרגה ההיא. ויש נשמה שאינה זוכה אלא כנגד הצדיק יסוד עולם ואין לה אלא עולם אחד והיינו בסוד כללות המדות. כי בערך כאו\"א מחלק כללות היסוד יש אל הנשמה י\"ש כלליות ובחינות.", + "והנה הנשמה יש לה חשבון י\"ש עולמות שהיא מתפשטת בהן אבל אין סוף נקרא אדנ\"י פי' אדון לכל מציאות עולמות עד א\"ס. וזה הוראות שם אדנות. ושם בן ד' מורה על שהוא היה קודם כל הויה, פי' שהוא מהות ההויות והוא סבת הקודם אליהם כקדימת העילה לעלול. ואיהו בתוך כל הויה, הוא סבת כל הויה וקיומה וחיותה, וזולתו אין לה מציאות. והוא נשמת ההויות וקיומן. ואיהו לאחר כל הויה, היינו שהוא אחריתם לעת יאסוף רוחו ונשמתו אליו. נמצא שהוא נשמת כל ההויות והוא קיומם והוא סוף כל ההויות. ודא רזא דסהדין הוויין עליה היה כו', פי' שם בן ד' כולל הי\"ה הו\"ה ויהי\"ה כי ג' תיבות אלו מצטרפים מאותיות השם וזהו סוד בן י\"ב המצורף שנבאר אותו בשער פרטי השמות בפ\"ט. אל סהיד וכו' היינו שלשון אל הוא לשון כח וחוזק כמו ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל יז יג), וכן צדקתך כהררי אל (תהלים לו ז) וכיוצא בהם רבים. אלקים סהיד וכו'. וע\"ש שהוא אלוה על כל הנאצלים נקרא אלקים שהוא קרוב ללשון רבים וזהו שדקדק בלשונו באמרו דאיהו אלקים ואלקי האלקים. צבאות סהיד וכו', פי' כי הוא נקרא צבאות מפני שהוא שר על כל צבאות לעשות בהם כרצונו כדכתיב (דניאל ד לב) וכמצבייה וכו'. שדי וכו' מורה שאמר לעולם די, דהיינו עולם התחתון יסוד הארץ וכן לשאר היסודות. ומאריך כל זה להורות שכל השמות אינם אלא מצד הפעולות הנמשכות ממנו לצורך הנבראים. אמנם מצד בחי' עצמותו אין צורך לשמות כלל ואינו בו לא שמות משמות הקדש כל שכן כינויין שהם ממש מורים על פעולות כדמפרש ואזיל. ע\"כ הגיע דעתנו בדרוש הזה הנחמד כפי הנשפע עלינו מן השמים. ומהמרומם על כל ברכה ותהלה נשאל הסליחה והכפרה על פתיחת דלתי שפתינו כי הכל לכבודו ולכבוד שמו. ונכלל השער הזה. ואחרי אשר עד כה עזרנו ה' נוסעים אנחנו אל שער סדר האצילות בס\"ד:" + ] + ], + [ + [ + "שער החמישי הוא סדר האצילות", + "הכוונה בשער זה לבאר על איזה דרך נאצלו ספירות אלו וענין אצילותם למחלקותם. וסדר עמידתן יתבאר בשער בפני עצמו בס\"ד:", + "פרק ראשון:", + "אחרי רדפנו בענין סדר אצילות הספירות כאשר ירדוף הקורא בהרים מצאנו הר' רבינו שרירא גאון כתב סדר אצילתן והעתיק לשונו ה\"ר שם טוב ן' שם טוב בספר האמונות שער ד' פי\"א. וז\"ל אצילות הראשון כתר וכו', אצילות השני אויר היא החכמה וכו', אצילות ג' מדע והסימן נבון וידעם (הושע יד י) היא התבונה וכו', אצילות ד' הוא זרוע ימין והסימן ארך אפים וגדל חסד (תהלים קמה ח) והוא החסד, אצילות ה' זרוע שמאל והסימן לך זרוע עם גבורה (שם פט יד). אצילות ו' עמוד האמצעי והסימן הן אמת חפצת בטוחות וגומר (שם נא ח). אצילות ז' ברית עולם והסי' צדק יקראהו לרגלו (ישעיה מא ב) ר\"ל כי המלכות נקרא צדק מקבל מצדיק יסוד עולם, אצילות ח' שוק הימין והסי' נעימות בימינך נצח (תהלים טז יא). אצילות ט' שוק שמאל והסימן הדום רגליו (איכה ב א). אצילות י' בת קול והסימן כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה יד). זה כלל סוד י' כתרים אשר קבלו ראשי ישיבות וכו' עכ\"ל.", + "והאריך הרבה ואנו קצרנו משום לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה. אמנם הנראה בפי' מדבריו כי אחד לאחד על הסדר נאצלו וזה דקדק באמרו אצילות ראשון שני ושלישי וכן מוכח מכמה מקומות שראינו להרשב\"י ע\"ה מונה סדר הספי' כח\"ב גג\"ת נהי\"מ. וכן מוכח מתוך הכתוב (איוב כח) והחכמה מאין תמצא גילה בפי' כי החכמה נאצלת ונמצאת מאין שהוא הכתר. ואח\"כ אמר ואיזה מקום בינה פי' א\"י שהוא חכמה שהוא י' בשתוף הכתר שהוא א', הוא מקום ומציאות הבינה. מורה על סדר ג' אלו. וכן אמר דהמע\"ה (ד\"ה א' כ\"ט) לך ה' הגדולה והגבורה והת\"ת והנצח וההוד כי כ\"ל הוא יסוד דאחיד בשמיא ובארעא, וכן ת\"י, ואח\"כ אמר לך ה' הממלכה דהיינו מלכות.", + "הנה הוכיח סדר האצילות. וכן מוכרח כי סדר אצילתן הן א' לאחד ולא יותר. כי א\"א שנאמר שנאצלו שתים, כי כל אחת עילה לחברתה אם כן מוכרח היות העילה קודמת לעלול. ולכן אחד לאחד נאצלו שאל\"כ נמצאת ספירה אחת עילה לשתים וזה א\"א שא\"כ יהיו שוות, ר\"ל אחר ששתיהן עלולות מעלה א', ב' העלולות הם שוות, ואחר שהן שוות א\"כ במה יפרדו כי מה שאינו גוף לא יפרד לחלקים. אם כן בהכרח עלולות זו מזו ואין שתים עלולות כאחת בשוה. ובודאי צדקו דברי הגאון, ומוסכם עם דברי הרשב\"י בשטפי דלישניה בזהר במניינם כסדר זא\"ז, ולעולם לא משתמיט תנא להקדים חכמה לכתר ולא בינה לחכמה וכן השאר, מורה על יחודם זו עם זו. וכן שניהם הגאון והתנא מסכימים וצודקים עם הכתובים שפירשנו למעלה מורה על אמתת הדבר. ונוסף ע\"ז הסברות וההקדמות האמיתית מוסכמות אפי' לדברי החוקרים. וא\"כ הוכחנו בבירור היות סדר הספירות כך אצילות ראשון כתר. ומכתר נאצל וכו', והמלכות היא סוף האצילות. ומה שיש לדקדק בלשון הגאון הוא מה שכתב אצילות ז' ברית עולם וכו' והכונה על יסוד. וידוע כי יסוד הוא ט' למטה מנצח וההוד כפי המוסכם ברוב הפסוקים בפירוש ובפרט במה שכתבנו שאמר והנצח וההוד כי כל. תחלה נצח והוד סמוך לת\"ת ואח\"כ יסוד דהיינו כי כ\"ל כדפי'. וכן רוב מאמרי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים ובזהר כמו שכבר העתקנו בשערים הקודמים קצת מאמרים מורים על ענין זה. אבל בהיותנו מלקטים שושנים וורדים בשדה החכמה והקבלה האלהיית מהרשב\"י ע\"ה, הקרה ה' לפנינו מאמר דרך בו דרך זו ובו יתוקן הכל בע\"ה, ונציב לו פרק בפ\"ע לתת ריוח בין פרק לפרק:" + ], + [ + "וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ב ע\"ב) פתחי לי ביומא קדמאה דאיהו ימינא דעליה אתמר פותח את ידיך כו' ידיך יודיך דא יו\"ד דאיהו לימינא. אחותי ביומא תניינא דתמן ה\"א. יונתי ביומא תליתאה דתמן ו'. שראשי נמלא טל ביומא רביעאה דאיהו כללא דיו\"ד ה\"א וא\"ו דאיהו חושבן ט\"ל, ודא גופא וברית דחשבינן חד בחושבן דאיהו וא\"ו דסלקין אח\"ד. ו' עילאה עמודא דאמצעיתא ו' תתאה צדיק. א' אחזי על תרווייהו דאינון חד. קווצותי אילין שית קצוות דאינון ה\"א שית פירקין דכלילין בתרי שוקין דאינון יום חמישי ויום ששי דעלייהו אתמר שוקיו עמודי שש. רסיסי לילה דא שכינתא תתאה כללא דיו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א ואמאי אתקרי לילה דאיהי ליל שבת ליל שמורים איהי ודאי לידוד ע\"כ.", + "והנה הורה במאמר הזה בפי' היות היסוד סמוך אל ת\"ת למעלה מנצח והוד, וזה ודאי דוחק גדול והפך דעתו הגדול ברוב המאמרים. ונבאר לשונו ומתוכו יתוקן הכל ב\"ה. פתחי לי וכו', למעלה מן המאמר הזה ביאר כי הת\"ת בעל השכינה שהוא הדוד הדופק לפתח חשוקתו ואמר כי הוא בא כלול משש קצוות שהן ששת ימי בראשית. ועתה הוא מבאר ענין כלולתו בהן וביאורו בכתוב. ואמר כי כונת פתחי לי הוא בחסד שהוא הימין והוא יום ראשון כמפורסם. ומפני שלכאורה אין יחס הפתיחה אל החסד אלא אדרבא שם הקמיצא והסתימא כענין קמץ שהוא בחסד ומקרא מלא הוא וקמץ הכהן. לכן הכריח הענין בפסוק פותח את ידיך ומלת ידיך ר\"ל יודי\"ך דהיינו יו\"ד מורה על מציאות הפתיחה היותה במקום היו\"ד דהיינו בחסד בסוד החכמה הנותן משכנה עליה כדפי' רז\"ל (ב\"ב דף כ\"ה) הרוצה להחכים ידרים.", + "וענין וקמץ הכהן יתבאר בשער הנקודות. אחותי ביומא תניינא פי' הגבורה שהוא יום שני כמפורסם. ומפני שהוקשה לו כי אין מלת אחותי מורה אל מציאות הגבורה כלל לכן ביאר ואמר דתמן ה\"א פי' כי בגבורה משכן הבינה היא ה\"א ראשונה של שם. ומפני היות מציאות הת\"ת ע\"י הבינה כענין שנתבאר כונן שמים בתבונה (משלי ג יט) ומשם המלכות נקרא ה\"א כאשר יתבאר ב\"ה, לכן אמר כי אחר שמשכן הבינה שהיא ה' בגבורה ומשם המלכות ה\"א ומשם כונן שמים בתבונה שהיא הבינה א\"כ נמצאו מצד הגבורה בסוד הבינה ת\"ת ומלכות אחים. ולכן מצד הגבורה קראה אחותו.", + "והנה עתה יתיחס מלת אחותי בסוד הגבורה. יונתי ביומא תליתאה דתמן וא\"ו, פי' היא נקראת יונה מצד הת\"ת בעצמו שהוא יום ג' כנודע. ולהבין יחס יונתי אל הת\"ת צריכים אנו אל מה שבאר במקום אחר (תקונא ו' דף כ\"ג) וז\"ל אימא עלאה מקננא בכרסייא בתלת ספירן עלאין. עמודא דאמצעיתא כליל שית ספירן מקננן במטטרון. אימא תתאה מקננא באופן דאתמר ביה (יחזקאל א טו) והנה אופן אחד בארץ.", + "ועוד שכינתא מסטרא דכורסייא אתקריאת נשר ומסטרא דנער יונה ומסטרא דאופן צפור עכ\"ל לענייננו. ולא נטריח עצמנו בבאור המאמר הזה כי יתבאר ביאור רחב בשער אבי\"ע. והיוצא לנו מדבריו אל כונתו כי שכינה נקרא יונה מסטרא דנער להיות ת\"ת כלול משש קצות שוכן שם. ומטעם זה אמר בנדון שלפנינו יונתי מסטרא דיומא תליתאה שהוא הת\"ת, ואמר דתמן וא\"ו הכונה לבאר על היותו כולל שש קצות כי הוא הנרצה בוא\"ו. ואפשר לומר כי טעם אמרו בגדולה דתמן יו\"ד ובגבורה דתמן ה\"א ובת\"ת דתמן וא\"ו, הצעה אל כונתו למטה על פסוק שאמר (שה\"ש ה ב) שראשי נמלא ט\"ל שהוא יומא רביעאה דהיינו יסו\"ד שענין ט\"ל הוא כללות יו\"ד ה\"א וא\"ו להורות שהוכרח למנות היסוד סמוך אל גג\"ת שהן ט\"ל והוא כי היסוד מלא משפע ט\"ל דאיהו יה\"ו גג\"ת, נמלא ט\"ל ביומא רביעאה הכונה על יסוד כמו שבארנו. כללא דיו\"ד ה\"א וא\"ו, הכונה כי שם יושפע שפע של שלשה אבות שהן ג' אותיות יה\"ו והוא נקרא כ\"ל ג\"כ על שם שהוא כולל הכל. ולזה אמר דאיהו כללא פי' כלל ג' אותיות שהן ג' אבות. ודא גוף וברית דחשבינן וכו'. הוקשה לו מה שקשה לנו בדברי רב שרירא ז\"ל כי היה לו לומר תחלה נצח והוד ואח\"כ יסוד ולמה שנה הסדר. לזה תירץ שכיון שגוף וברית שהם ת\"ת ויסוד הן חשובין כאחד א\"כ ראוי לאמרו אחר הת\"ת. והכונה כי כאשר נאצל הת\"ת נעלם בתוכו היסוד והיה היסוד מתגלה קצת במציאות נחמד. ומטעם זה יוצדק עליו אצילות שביעי. ויצדק עליו שהוא תשיעי או עשירי מפני ששם הגיע האצילות והוא היה סוף כל ונתגלה אחר נצח והוד גלוי עצמי המגלה אותו בעצם ולא במציאות דק כמו שהוא בת\"ת. והיינו כדמפרש ואזיל חד בחשבן כו' דסלקין אחד. הכונה הת\"ת וא\"ו והיסוד משך הוא\"ו א\"כ שניהן יחד הן וא\"ו ועולין אחד כי הן גוף אחד ואח\"כ פי' עוד ראיה אחת כי הן שני ווי\"ן עלאה ותתאה וא\"ו במילואה הן שני ווי\"ן וא' באמצע. הכונה ליחדם שהן אחד וכלם ענין אחד. ואמרנו אחד ליחדם, הכונה לפי שלא יתיחדו שתי מדות שלא יתחדש בין שתיהן מציאות מיוחד המייחדם ר\"ל ענין בחינה אמצעית שבין שתיהן שע\"י אותה בחינה מתיחדות וזו הבחי' אמצעית ממנם בעצם. לא מהעליונות לפי שהיא נגלית ממנה, ולא מהתחתונה שהיא נעלמת ממנה. אבל היא בחי' המתמצעת בין שתיהם ונקרא הבחינה הזאת אל\"ף מפני שבה כח היחוד ליחד שתי המדות האלה. ויש לבחינה זו לנו ראייה מספר הזוהר פ' אחרי (דע\"ד ע\"ב) בענין או\"י ו\"י הו\"י שאמר שם בענין שנסתלק ו' וראש צדיק יעוין במקומו ויתבאר אלינו בספר אור יקר. ונחזור לענין המאמר כי מפני שני הטעמים שאמר אין ראוי להפריד היסוד מן הת\"ת לפיכך ראוי שיהיה הת\"ת יום שלישי והיסוד אחריו יום רביעי. קווצותי וכו' פי' שיש קצוות שהן בנצח והוד. וביארם במ\"א בזוהר (ויחי דרמ\"א) ואמר שם נצח נצחים הוד הודות. והכונה על ג' בחינות אשר בכל א' מהם האמצעי הוא הנצח האמיתי' והשנים הקיצונות נקראו נצחים הן השתי בחינות הקצוות הבחינה אשר לנצח מצד החסד והוא בערך מה שמקבלת ממנה והבחינה הג' והיא בערך מה שמשפיע. ואלה השתי בחינות אינם בעצם הנצח אלא בחינת נטפלות אליה. ועצם הנצח היא הבחינה האמצעיות והקיצונות הן נצח במקרה לא בעצם כאמצעיות. וכן על דרך זה בהוד. וכבר בארנו ענין שלש בחינות אלה בשער אם הא\"ס הוא הכתר פ\"ז יעוין שם. דעלייהו אתמר שוקיו עמודי שש. הוקשה לו כי כמו שיש נצח נצחים הוד הודות גם כן יש חסד חסדים גבורה גבורות כמו שבאר בזוהר פ' ויצא (דף קנ\"ה.) בענין שנים עשר שבטי ישראל וכל אחוריהם ביתה, וא\"כ לפי\"ז נמצא שכבר ימצא שש קצוות בגדולה וגבורה לזה אמר כי הקצוות שהן בנצח והוד הם יותר מפורסמים בפסוק באמרו שוקיו עמודי שש. רסיסי לילה דא שכינתא וכו', כי היא כוללת כל מה שלמעלה כנודע. ואמאי אתקרי לילה, אין הכונה לשאול למה נקרא לילה כי ברור הוא שהיא מדת לילה ולילה לעולם כנוי אל הדין כמבואר בערכי הכנויים. אמנם כוונת השאלה הוא לפי שמשמעות הפסוק שעתה קול דודה דופק לפתח ביתה להתחבק עם חשוקתו כנראה שעדיין לא נזדווג עמה. ואנן קיימא לן עפ\"י הזוהר שלא נקראת לילה כי אם לאחר קבלתה מהזכר ויחודה עמו. וז\"ל בזוהר פרשת בא (דף ל\"ח ע\"ב) תנינן כתיב כי יהיה נערה בתולה. נער כתיב. מ\"ט, משום דכל זמן דלא קבילת זכר אתקריאת נער מדקבילת דכר אתקרי נערה. אוף הכי ליל עד לא קבילת דכר. ואף על גב דכתיב ביה שמורים, דכר הוה זמין להתחבר עמה. ובשעתא דאתחבר עמה דכר כתיב (שמות יב מב) הוא הלילה הזה לה' שמורים. שמורים דכר ונוקבא. ובג\"כ כתיב הוא הלילה הזה. ובתר דאשתכחו דכר ונוקבא לית לשבחא אלא לדכורא עכ\"ל.", + "ולכאורה נראה דבר הזה הפך הסברא כי מן הראוי היה שבעוד שלא קבלה הזכר שנקרא לה לילה להורות על הנקבות וכאשר קבלה הזכר תקרא ליל המורה זכרות, וכן נער נערה. אבל הענין יובן במה שארז\"ל (סנהדרין דף כ\"ב) אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. ועניין עשיית הנקבה כלי הוא ע\"י זכר והאות המורה ענין עשיית הכלי הוא הה\"א ולכן כאשר קבלה הזכר נקראת לילה בה\"א רמז אל היותה עשויה כלי כנקבה לקבל על ידי בעלה. ואז לזכר שיתחבר עמה בעלה ועשאה כלי נקראת לילה. והענין הוא כי ה\"א שבמלכות הוא רמז לג' ווי\"ן שהן חסד דין רחמים. ויש חלוק גדול בין ה\"א עלאה לה\"א תתאה כי ג' ווי\"ן שבה\"א תתאה הן נצח הוד יסוד, וג' ווי\"ן שבה\"א עלאה הן גדולה גבורה ת\"ת. והיחוד ת\"ת עם המלכות על ידי האבר הקדוש שהוא היסוד ותרין ביעין דדכורא שהן נצח והוד.", + "והנה בעוד שלא קבלה הזכר שהוא המשלח אליה הדורון להתקשט בג' ווי\"ן אלה כדי שיהיה בה משכן עליה בעת הזווג נקראת ליל או נער או צדק וכיוצא בהן המורה שעדיין לא קבלה עליה אור הזכר והיא חסרת הקשוט שהיא הה\"א שהן שלשה ווין. אבל כאשר קבלה עליה אבר הזכר אז מאירים בה שלשה אורות אלו שהם נצח הוד יסוד ומצטיירים בה קשוטים נאים והם צורת ה\"א שהיא שלשה ווי\"ן כזה ה. ואין הכונה כד קבילת עלה דכורא שיתייחד יחוד הזווג ממש, אלא ההזמנה וההכנה אל הזווג הוא ענין קבלת עליה דכורא הנזכר הנה. דהיינו שדוכין וארוסין שקבלה עליה שם הבעל. והיינו קבלתה קודם הזווג מן הימין ומן השמאל בסוד שמאלו תחת לראשי (שה\"ש ב ו) כמו שנרחיב הביאור בשער מהות וההנהגה ובשער פרטי השמות. ואז בציור צורת הה\"א דהיינו ג' ווי\"ן נעשית ודאי כלי דהיינו בית קבול לקבל מציאות שלש הספירות בעצמן שהן נצח הוד יסוד שהן שוכנים בעת הזווג בה ממש במציאות הה\"א שהיא מציאות שלשה ווי\"ן שבה כדפי'. ועתה לפי\"ז הוקשה לו כי היה לו לומר קווצותי רסיסי ליל כאשר אמרנו שעדיין לא נזדווג עמה. לזה תקן ואמר דאיהי ליל שבת ליל שמורים, הכונה כי הוא ליל שבת שהוא זמן עונתה וליל שמורים שהכונה שמורה לבעלה לה' וא\"כ כיון שהיא לפתח תקוה ראוי שתקרא לילה כיון שכבר הגיע זמנה והיא מקושטת כי אין מלת לילה רמז אל יחוד ממש ויחוד עצמי. אמנם לילה פי' ליל ה' דהיינו ליל שהיא המלכות בסוד תוקף הדין נעשה כבר לילה שפי' שהאיר אותה הזכר וקשט אותה בסוד הה\"א שהם חסד דין רחמים לבן אדום ירוק סוד ג' ווי\"ן הנזכרים לעיל. ולפי האמת כי זה אינו יחוד אלא קישוט, כי על ג' גוונים אלו פי' בענין הקשת בפ' נח (ט טז) וראיתיה לזכור ברית עולם וראיתיה ככלה המתקשטת לבעלה בגוונין ואז לזכור ברית דהוא היחוד. הרי בפירוש שמציאות אור הה\"א שהיא ג' גוונים ואלו הג' ווי\"ן אינם אלא קישוט ואעפ\"י שאמר מדקבילת עלה דכורא אתקריאת נערה. לפי שאין גוונין אלו אליה אלא מצד הזכר כדפי' ולא מפני שיהיה אז ממש יחוד שלם כי א\"כ היה ראוי שתקרא בשם הזכר או מלה המורה בעצם על הזכר לא לילה ונערה שלפי האמת עקר הה\"א בנקבה אלא ודאי כדפי' שאין עיקר היחוד בענין זה ועקרו הוא אחד שהוא נקרא לילה שהוא הקישוט והיותה נקרא לילה הרמז אל קשוטיה והיא יושבת ומצפה לחתנה מתי יבא החדרה להתיחד. וזה שאמר ליל שמורים הוא ודאי לה' פירוש כי היותה נקרא לילה פירוש ליל הממתנת לבעלה שאינה חסר הקישוט אלא מצפה לבעלה.", + "וענין הכתוב ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה הזה לה'. פי' ליל שמורים וכו' שהוא ענין היותה יושבת ומצפה שזהו לשון שמורים הוא הלילה וכו'. ונמצא כי לילה בה\"א וליל שמורים הוא לה' הכל ענין אחד. וזה שבאר הכתוב ליל שמורים הוא לידוד הוא הלילה וכו'. ואמרו רסיסי לילה הכונה כל אלו האיברים שהם הימים מלאים שפע ורב טוב שהן טפת הזרע הראוי ללילה ואחר כך פתחי לי וכו' ע\"כ.", + "והנה נשלמה כונתינו במאמר הזה, ונתבאר בו כי כבר יוצדק היות היסוד אחר הת\"ת קודם אל נצח והוד וזה במקרה לא בטבע כי היותו מורגל הוא תשיעי. וטעם שנוי המנהג במאמר הזה באר הרשב\"י ע\"ה בלשונו באמרו גוף וברית חשבינן חד וכיון שכוונת הכתוב לענין היחוד והזווג לכן יחד התפארת והיסוד שהן גוף וברית המתיחדים יחד אל הזווג. וכבר נוכל לדקדק קצת מזה מדברי הגאון באמרו אצילות שביעי ברית עולם והסי' צדק יקראהו לרגליו. וכי נעלם מהגאון שהיסוד נקרא יסוד ומקרא מלא הוא וצדיק יסוד עולם. אלא הכונה לבאר יחוד המלכות עם יסוד שהיא הנקרא צדק אחוזה ברגלו של היסוד להיותה מתחברת אל הת\"ת ולכן הקדימו להורות אל מציאותו הקדום אל הנצחים. ואל מציאותו אחר הנצחים כוון באמרו אצילות ששי עמוד האמצעי והסי' הן אמת חפצת בטוחות. וכי נתעלם מהגאון הפסוק תתן אמת ליעקב כי הוא היותר מפורסם. אלא לבאר לנו איך הוא מיוחד אל הטוחות שהן נצח והוד, וכוונת הכתוב הן אמת שהוא ת\"ת חפצת משפיע חפץ ושובע בטוחות שהן נצח והוד. וגדול כח הגאון שכוון לבאר לנו שני ענינים בדבור אחד, והנה נתבאר ענין הקדימה, ועוד נדבר בפרקים הבאים. וכלל הדברים הוא כי האצילות הוא נאצל אחד לאחד. כי כתר האציל חכמה וחכמה האציל וכו' עד אצילות המלכות. והיא סברה נכונה ומוסכמת מן הכתובים ומן הסברא ומדברי התנא הקדוש הרשב\"י ומדברי הגאון:" + ], + [ + "הכונה בפרק זה לבאר סברא אחרת מנגדת לזה. והוא קבלת מורי ורבי החסיד כמהר\"ר יוסף קארו נר\"ו וז\"ל. הא אתינא לאודעא לך קושטא דמלתא ורזא דרזין אלו למנדע. דכד סליק רעוא דרעוין עתיקא דעתיקין א\"ס למברי עלמין. בטש מניה חד בטישו ונהיר חד נהירו דאיהו כליל תלת. וכדאמרי רבנן ונקודה חדא איהי כלילא תלת. אורכא ורוחבא ועומקא. והכי ההוא נהירו הוה חד וכלילן ביה תלת \"אינון כתר חכמה בינה. לבתר כל חד מהני תלת בטש מיניה נהירו חד דאיהו כליל תרי. חכמה בטיש מיניה נהירו חד דאיהו כליל תרין דאיהו חסד ונצח ועם חכמה גופא הוה תלת. ובינה נמי בטיש מיניה נהירו חד דאיהו כליל תרי דאיהו גבורה הוד ועם בינה גופא הוה תלת. וכתר בטיש מיניה חד נהירו דאיהו כליל תלת דאינהו תפארת יסוד מלכות. דבגין דאיהו קריב טפי לא\"ס ודמי ליה דהא נמי איהו נעלם טובא כגוונא דא\"ס, מש\"ה בנהירו דאפיק כלילן תלת כגוונא דא\"ס. והשתא מגו דכח\"ב הוה חד נהירו ומלכות נפיק מכתר ואברהם מן חכמה הוו כאלו נפקו תרווייהו מאתר חד. ומשום הכי קאמר אברהם עלה (בראשית כ יב) וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי והא אשתלימו להון ע\"ס אילין. עכ\"ל תאר צדקותו וחסידותו. וכלל דבריו כי החכמה האצילה ח\"ן ובינה האצילה ג\"ה וכתר תי\"מ.", + "והנה הענין הזה מוכרח מן הסברא. כי מאחר שהחסד הוא מטבעו חסד איך אפשר שתהיה גבורה נאצלה ממנו בהיות הגבורה דין ואש חזק. וכן איך אפשר כי בהיות גבורה דין ואש חזק תהיה עילה אל התפארת שהוא רחמים. זה בלתי אפשר שנאמר שתהה פעולת העלול הפך פעולת העילה. אלא בהכרח נאמר כי החכמה שיסודה חסד הוא עילה לח\"ן שפעולותם חסד בשרשם שהוא חסד. וכן ג\"ה שהם דין יסודם הבינה שמשם הדינין מתערין כמו שנרחיב הביאור בענייני הדרושים האלה בשער מהות וההנהגה. ולכן נדרש בפרקי דרבי אליעזר בעשרה מאמרות נברא העולם ובשלשה נכללו בחכמה ובתבונה ובדעת. הורה על שעם היותם עשר נכללות בשלשה, שהן חכמה שרש קו החסד, ותבונה שרש קו הדין, ודעת שרש קו הרחמים. וטעם אמרו דעת ולא כתר, נרחיב ביאורה בשער הנזכר. כל זה מורה על חוזק דעת מורי היותו צודק ואמיתי. אבל קשה במקצת כי בזוהר נדרש, מיא אעדו חשוכא, וראיה (שם כה יט) אברהם הוליד את יצחק, ר\"ל כי גבורה עלולה מחסד וזה דוחק גדול. ולכאורה הפך הסברא. וכן ג\"כ דרשו בספר הבהיר המים הרו וילדו אפילה. מורה כי עלת וסבת הגבורה שהיא האפלה היה החסד שהן המים. וכמה קשה ענין זה להולמו כי היא הפך הסברא כדפירשנו. כי איך אפשר שהדין יהיה עלול מחסד.", + "ועוד כי הרשב\"י ע\"ה פי' הפך זה באמרו כי דינין מתערין מסטרא דבינה כמו שנבאר בשער הנזכר מורה כי עילת הגבורה היא הבינה ומשם דינים והיא סבתה. ובזולת שתי הדעות האלה שהצגנו בענין האצילות, עוד דעת ג' והוא דעת הרשב\"י ע\"ה והוא מבואר במקומות הרבה שהכתר האציל החכמה והחכמה האצילה הבינה והבינה האצילה כל הבנין יחד. וזה נתבאר מהמאמר שהעתקנו בשער עצמות וכלים פ\"ז. וכן מוסכם בכמה מקומות כי נטיעות האצי' היו בבינה ומשם נשתלו למטה אל מקום אצילותן. ובדרך זה דרך ג\"כ כמה פעמים בכמה מקומות. ולכאורה נראה היות דעת זה מוסכם ברוב דברי הרשב\"י ע\"ה. ולהכריח הסברא הזאת אין צורך כי היא מפורסמת הרבה. ועתה אל מי ננוס לעזרה ומי יפיס לנו בין ג' הדעות ששלשתם דברי הרשב\"י ע\"ה ועל מי מכלם נשען לאמר זה הדרך הישר נלך בה. וכאשר לחצנו הדעות האלה, נאמר אין לנו מקום להפטר מלתקן דעות האלה על מתכונתם עד בלי השאיר לנו פקפוק לא קטן ולא גדול. ומהאל נשאל העזר:" + ], + [ + "קודם אצילות הנאצלים היה הא\"ס הפשוט בתכלית הפשיטות, נעלם תכלית ההעלם. ולא היה אלקותו מתגלה אל זולתו להעדר ההוויות אשר על ידם קצת גילוי רוממות אחדותו. והיו הספי' בכחם נעלמים בו בכחו במציאות דק ונעלם כאשר ראוי אל אחדותו. ואל יתמה לב האדם באמרנו שהיו נעלמים בו ואל יתבהל להשיב א\"כ נמצא שכבר היו הספירות בו יתחייב מזה הרבוי והשינוי. כי אין זה מכלל שאלת החכמים כי אם פתוי השכל. והטעם כי עם היותנו אומרים שהיו הספירות נעלמות בו אין כונתינו בענין זה לומר שהיו הספירות ממש כמו שהן עתה. אבל היו מתיחדים באחדותו יחוד האמיתי וחזק. ונמשיל משל נאה אל אבן החלמיש שמוציאין ממנו האש ע\"י הכאת הברזל ומן האש יוצא ברק. ועתה לפי האמת לא יצדק שהאש ההוא ממש היה בתוך האבן והיה אבן נחלק לרבוי החלקים כפי חלקי הניצוצים הנתזים ממנו, זה ודאי לא ישפוט בשכל המשכיל. אלא אדרבה האש ההוא נעלם בתוך האבן ומיוחד בו יחוד אמיתי וחזק באופן שאין בין האבן והאש שבתוכה חלוק ופרוד כלל. כן הדבר בעצם האלקות הפשוט קודם התפשטות לנהל התחתונים היו הספירות מתיחדים בעצמותו וקשורים בו קשר אמיץ וחזק עד שכמעט לא יוצדק בו שם מציאות הספירות כלל אלא יחוד האמיתי. והיחוד הזה והדקות הנזכר הוא מקור הספי' הנעלמים בתוכו הנקראות צחצחות עליונות אשר מהן נאצלו עוד צחצחות אחרות שלא יצדק בהן עדיין אפי' לשון צחצחות כאשר יתבאר בשער הצחצחות בס\"ד. וכאשר עלה ברצונו הפשוט לגלות אלקותו ולהטיב במדותיו הנעלמים אל זולתו הוציא ההעדר אל ההויה והאציל מאורו הפשוט ספירה ראשונה הנקר' כתר. והספי' הזאת לרוב דקותה אינה נגלית אפי' אחר אצילותה כל עיקר כ\"ש שיהיו ההויות על ידה. כי א\"א לרוב אדיקותה במקורו עד שלא יצדק בו יש כלל אלא אי\"ן. ואפי' שם אין לא יצדק בפשיטותה אלא בהצטרפה להחכמה והבינה. והטעם כי אי\"ן לא יצדק אלא על דבר שיושג חיוב מציאותו השגה במקצת ונשאל על השגה זו מה היא וישיבו אין. להורות שהוא דבר בלתי מושג אבל כבר השיג השכל וחייבה עד ששאל עליה מה ענינה והושב אין. וכתר למיעוט ההשגה בו שאין השגה לתחתונים בו כלל. לא יתחייב בו מלת אין בבחינתו אל המאציל. אלא בבחינתו אל הנאצלים ממנו, שהוא שתופו עם החכמה והבינה, נקרא אין. וכן רמז אי\"ן, א' כתר, י' חכמה, ן' בינה, כמפורש בדברי הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים. וכן מבואר בשער ערכי הכנויים ב\"ה. עד שהגיע דקותו להיותו מכונה בקצת מקומות א\"ס על דרך מקרה. וכן נקרא עלת העלות במקרה. וכן כמה כנוים המורים על העלמה. והחכמה בערכו נקרא י\"ש. וזהו אמרו יש מאין, ר\"ל חכמה מכתר. ואע\"פ שהאציל החכמה עדין היא תכלית הדקות ואל ההוויה לא יוכלו ההויות להתגלות על ידה שמרוב דקותה מכנים אותה בשם מחשבה כי כמו שהמחשבה היא העדר ואינה הויה כן החכמה היא דקה וההויות אל ההנהגה הן בהעדר ואעפ\"י שאינה כדקות הכתר לפי שהיא נקרא יש. ועם היות שאמרנו שנקרא יש אין הכונה ביש ישות המושג ממש ישות גמור ח\"ו אמנם הכונה במלת יש בההבדל אשר בין האין והיש. לא ישות גמור, אלא כשולל האין. ולא מחייב היש כלל. ואפי' מלת יש לא שייך בחכמה בערך בחינתה אל הכתר אם לא בערך בחינתה אל הבינה והצטרף אליה. שכן פי' י\"ש י' חכמה ש' בינ\"ה כמבואר בשער ערכי הכנויים. ולפיכך, אעפ\"י שנאצלו שתי הספי' לרוב קרבתם אל מקורם לא תוכל ההוי\"ה להתהוות.", + "וענין זה אין הכוונה בו שלא יוכלו הספירות להתאצל כלל, שכבר היו מתאצלים כלם בכתר וכלם בחכמה. אבל הענין סוד נעלם ואין מדרכנו להפליג הדברים ח\"ו אלא לגלותם. והענין כי הרחמים הן קרובים אל המקור מפני שאינם כ\"כ הבעלי השנויים וכל עוד שיתקרב אל המקור הם יותר רחמים. ולא מפני הדקות כאשר חשבו רבים כי ההתפשטות היה סבת הדין, כי זו אלינו סברא דחויה כמו שיתבאר בשער מהות וההנהגה. אלא הטעם כי באור פני מלך חיים וכל עוד שיתקרבו הספירות אל המאציל ימעט הדין מהספירה שהיא שרשי הדין ויזדכך כ\"כ עד שיהי' הכל אור וחיים רצון המטיב ולא יפעלו גזירות הדין ויתבטלו וכוחותיו לא יצאו לפועל לפעול מפני קירוב הנאצלים במאציל והיו כוחות הדין עולים במחשבה ולא נפעלים. וזהו סוד ואלה המלכים וגו' וימת וימלוך וגו' (בראשית לו). ועקר ההנהגה היא מצד בעלי דין כדפירשו רז\"ל ראה שאין העולם יוכל להתקיים שתף עמו מדת רחמים אבל עכ\"ז עיקר ההנהגה הוא בדין אלא ששתף עמו מדת רחמים שתוף בעלמא. ולכן בהיות שתי מדרגות ראשונות שהן כתר חכמה לא היו כחות הדין מתגלים כלל. ולזה נדע הטעם שקו הדין באחרונה יסע. שמן הראוי להיות הבינה שנייה. כי כמו שהגדולה ראשונה וגבורה שנייה ות\"ת המכריע הוא השלישי. אף כי השרשים העליונים היה ראוי שיהיה אצילותם כן, ראשונה אצילות חכמה שרש החסד, ושנייה אצילות בינה שורש הדין, שלישית כתר שרש הרחמים קו המכריע. אלא מפני כי לרוב קורבתן אל המקור א\"א אל הדין לגזור גזירותיו ולדון דיניו, כי באור פני מלך חיים. ולכן הוצרך לימשך האצילות ולא נאצלה שורש הדין עד המדרגה השלישית וכאשר נבאר.", + "וענין זה נתבאר בזוהר באדרא דנזיר (דף קכ\"ח.) ז\"ל תנא עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין, עד לא זמין תקוני מלכא ועטורי עטרין שרותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף [ושיער] מלכין. ותקנוהי לא אתקיימו. הה\"ד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל. מלכא קדמאה, לבני ישראל קדמאה. וכולהו דגליפין בשמהן [אתקרון] ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו. ולבתר זמנא הוא אסתלק בההוא פרסא ואתתקן בתקנוהי. ותנא, כד סליק ברעותא למברי אורייתא ואפקה, מיד אמרה קמיה מאן בעי לתקנא ולמעבד, יתקן בקדמיתא תקנוהי, טמירא דתרי אלפין שנין עכ\"ל.", + "ופי' עתיקא דעתיקין הוא כתר עליון. ונקרא זקן זקנים. והכונה כי הוא קודם לקדומים. כי הכתר הוא זקן בערך חכמה ובינה שהם זקנים. וזהו עתיקא דעתיקין. אפי' בערך הזקנים שהן חכמה ובינה הוא זקן ונעלם. להורות על דקותו כי הוא זקן נעלם ומתעלה על העליונות הנעלמות. טמירא דטמירין. פירוש נעלם מן הנעלמים. הכונה כי אפי' מאותם הספירות שהן בהתעלמות. הוא נעלם מהן. עד לא זמין. פי' קודם גלוי תקוני המלך הגדול שהוא הכתר שכבר היה נאצל, אלא שלא היה מתגלה. וספירותיו הנעלמות ועניניו נקרא עטורי עטרין שהן עטרה לעטרות הספירות כלן. והכונה קודם גלוי תקוני מלכא ועטורי עטרין. שרותא וסיומא לא הוה. פי' חסד ודין לא היה בעולם. כי החסד נקרא ראשית שכן אמרו פותחין בזכות תחלה. ולכן חכמה נקרא ראשית ובו תחלת גלוי שורת החסד. וסיומא נקראת בינה, כי היא שורת הדין כנודע. והן תחלת ההויות והעדרן, כי בחכמה תחלת מציאותן, ובבינה הוא תשלום היקפן בסוד היובל ששם תשובות ההויות בהתימם להקיף שבע שנים שבע פעמים. ולכן אמר כי שרותא וסיומא לא הוה. ואין לומר ששורת הרחמים שהיא האמצעי לא היתה במציאות כלל, שכבר היתה קצת שהיא אצילת הכתר שהוא עתיקא בעצמו. ולכן נאמר שרותא וסיומא שהן שתי הקצוות לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. פי' היו הספירות והקצוות בסוד בחינת הדין מתאצלות במציאות הכתר ושם היו מתחקקות ולא היו מתקיימים שלא היה העולם יכול להתנהג על ידם מפני הדין שלא היה מתגלה כדפי'. וכאשר ראה דקות ההויות ומעוט הדין האציל החכמה והתחיל להחריט בה ההויות ולהוציאם אל גלוי הדין במציאותם. וז\"ש ופריס קמיה חד פרסא, דהיינו החכמה שהוא פרוכת ומסך המעלים הכתר וסוגר בעדו. ובה גליף שעור מלכין. ותקונוהי, הן כוחות הדין. ולא כוחותיו החצונים, ר\"ל בעל הדין ממש. אלא ענייני הגבורה ודיניה והעולמות שבה הן הנקרא שעור מלכין דהיינו מלכי אדום כדמפ' ואזיל. ותקנוהי, הוא התיקון והאצילות וגילויו, לא אתקיימו. פי' כי לא היה אפשר עדיין בהדין להתאצל ולהתגלות מפני קרבתו אל מקורו.", + "והנה בחכמה הוא בדקות גדול וקרוב אל המאציל ולכן סוד הרחמים מתגברים.", + "ועוד סוד האצילות מצד הדינים לא אתקיימו. הה\"ד ואלה המלכים אשר מלכו, פי' כוחות הדין אשר עלה במחשבה להתאצל, לא נאצלו ולא נתגלו מפני דקות החכמה ולכן נאמר בהן וימת, דהיינו העלם. וכן פי' הרשב\"י באדרא לקמן, ואמר שאין הכונה שנתבטלו ח\"ו אלא שנעלמו עד שנתאצל האצילות ומשם נתגלו העולמות האלה במקום הראוי כדרך הספירות כי היו מתגלות בכתר ואח\"כ בחכמה ולא נתקן שם האצי' עד שנאצלו אל מקומם ואל שורתם כראוי.", + "וענין וימת וימת הוא העלם עולם הדין ושורתו שלא היו באפשרות להתגלות מפני תוקפו. ואמרו לפני מלך מלך לבנ\"י. פי' מלכא קדמאה [היינו הבינה] . לבנ\"י קדמאה. פי' ישראל קדמאה היינו הת\"ת. וזה כי [הכתוב] אמר לפני מלך מלך לב\"י. פירוש קודם שימלוך ויתאצל הבינה שהוא מלך, וקודם אל ישראל שהוא ת\"ת. והיינו מציאות גלוי העולמות ההם בחכמה. ואמר בארץ אדום. הכונה במקום הדין. כי שם היה מחריט לפניו העולם דהיינו שורת הדין והיו העולמות מתעלמים בלתי מתגלים מפני שעדין לא נאצלה הבינה ששם תחלת הדין. עד דאנח להו ואצנע להו. פי' כי לא מתו ממש דמשמע שנתבטלו. אלא אצנע להו, דהיינו שהעלימם, כמו שפירש שם בתקוני זעיר אנפין. ונעלמו כענין הספירות עצמן שהם נעלמות בחכמה כמו שנבאר. ולבתר זימנא הוא אסתלק בההוא פרסא. פי' כי סבת ההתגלות הוא סבת ההעלם, וסבת ההעלם הוא סבת ההתגלות. והענין כי בהעלמות האור החזק והתלבשו בלבוש הוא מתגלה.", + "והנה האור מתעלם ולפי האמת הוא מתגלה שאם לא היה מתעלם לא היה מתגלה. כדמיון הבא להביט בניצוץ השמש מפני גלוי ניצוץ השמש הוא העלמו שלא יוכל האדם להביט ברוב בהיקתו וכאשר יעלימהו ויביט בו דרך מסכים אז ישיג להביט בעינו ולא יזיקהו, וכן הענין באצילות כי יתעלם ויתלבש כדי שיתגלה. וז\"ש ולבתר זמנא, פי' אחר החריטה הזאת כאשר נבאר אז אסתלק בההוא פרסא. פי' נסתלק כ\"ע עם החכמה והאציל הבינה. ושם נתקן, כי משם תחלת גלוי הדין כנודע, דמבינה דינין מתערין, כמו שנבאר בשער מהות וההנהגה בס\"ד. ותנא כד סליק ברעותא. הביא הברייתא הזאת להסתייע על הנדרש. סליק ברעותא, היינו הכתר. למברי אורייתא, היינו חכמה שהיא תורה של מעלה הקודמת אלפים שנה וכו'. והכונה שעל ידה תהיה ההנהגה ושורת הדין. ואפקה מיד כו', פי' שהאצילה אל מציאות החכמה חוץ מהכתר, ואמרה קמיה היינו משל אל מציאות העולמות ושורת הדין שלא היו מתגלים בחכמה והיו מתים ומתעלמים. וזהו ענין אמירתה לפני מאצילה (כענין) כענין הפרסא שהזכיר ריש שמעתין. מאן בעי לאתקנא ולמעבד וכו'. פי' כי א\"א אל הנעלמים וההויות להתגלות אם לא יתגלה עוד הכתר שלא היה מזומן כדפי' לעיל. ואח\"כ כשנתגלה עוד מדרגה שלישית דהיינו בבינה, אז יהיה באפשרות ההויות ושורת הדין להתהוות כראוי. וקרא לכתר טמירא דתרי אלפין שנין. פי' כתר הוא נעלם מחכמה ומבינה שהן תרי אלפין שנין. כי כל ספירה כלולה מי' עולין אל אלף. כי י\"פ י' הן ק', וי\"פ ק' הן אלף. נמצא הכתר טמירא בתרי אלפי שנין. וקראו טמירא, מפני שלעת כזאת היה נעלם אפי' מתרי אלפי שנין שכן קראו לעיל עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין כדפי'. ואז אחר שתקן הכתר בעצמו במה שיתגלה ויזדמן ע\"י הבינה אז אפשר לההויות להתגלות ולהתאצל. ועם הקדמת המאמר הזה יובן ענין תשובת הספירות ביובל בשנת החמישים אל הבינה. ולמה לא ישובו אל הכתר שהוא דקות יותר משובח ויותר מתעלה. והטעם כי בבינה הם שם במציאות גלוי ספירו'. אבל מן הבינה ולמעלה, אם יתעלו. יתעלמו כקדמותם. ואין מעלה שיתבטלו ח\"ו. כי אין גלוי הספירות אלא מבינה ולמטה, שמשם שורת הדין נוהג. ועם המאמר הזה יובן מה שנדרש בפרקי דרבי אליעזר וז\"ל עד שלא נברא העולם היה הקב\"ה ושמו לבד. ועלה במחשבה לברא את העולם. והיה מחריט לפניו את העולם. משל למלך שרצה לבנות פלטרין אם אינו מחריט בארץ יסודותיו ומובאיו אינו מתחיל לבנות. כך היה הקב\"ה מחריט לפניו את העולם ולא היה עומד עד שברא את התשובה עכ\"ל.", + "פי' עד שלא נברא העולם, הכוונה עד שלא נתאצלה הבינה שהיא נקראת עולם, כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים, היה הקב\"ה ושמו לבד. ורבים פירושו, הקב\"ה א\"ס, ושמו כתר. וזה לנו דוחק גדול. שאינו צודק מלת הקב\"ה בא\"ס, כי מלת ברוך הוא מושפע. ואף אם נבאר שפירוש מקור הברכות, כבר בארנו בשער אם א\"ס הוא הכתר פ\"ה כי מקור הברכה הוא הכתר לפי דעת הרשב\"י ע\"ה. ולכן נאמר כי הקב\"ה הוא הכתר, ושמו היינו החכמה.", + "וענין שם בחכמה אינו זר. כי פי' שם בכל מקום הוא לבוש, כמו שנבאר בערכי הכנויי' (בע' שם).", + "והנה לבוש הכתר הוא החכמה. ואם נבאר לפי דרכם, הב\"ה א\"ס, ושמו כתר, ועלה במחשבה היא החכמה, לברא את העולם היינו אצילות ההויות כשורת הדין שהן העולם באמיתות ועל שמם נקרא הבינה עולם.", + "והנה עלו במחשבה ונחקקו בה ההויות ושורת הדין כענין הפרסא דהוה מגלף וכו' והיינו היה מחריט לפניו את העולם, ולא היה עומד מפני הדקות כענין מיתת המלכים שפירשנו למעלה שמפני רוב דקות החכמה וקרבתה אל מקורה אין שם הויה נגלית ולא דין מתגלה כי באור פני מלך חיים. עד שהאציל הבינה כי שם גלוי הדברים וזה שאמר עד שברא את התשובה.", + "והנה יצא לנו מזה כי מציאות ההויות וגלויים ע\"י הבינה ודקדק וקראה תשובה כי שם תשובת ההיקף וחזרתו אחר היובל:" + ], + [ + "הכוונה בפרק זה לבאר עוד בענין ג' ראשונות באצילתן. והוא כי עקר ההנהגה בתחתונים אינה כ\"א ע\"י השש קצוות שהם גדולה גבורה ת\"ת נצח הוד יסוד. והם הנחלים הדנין את העולם לטוב ולרע כאשר ברצון קונם.", + "והנה הו\"ק האלה הם דמות אל האילן הצריך נטיעה ושתילה. הכוונה כי צריך ראשונה מציאות נעלם שעל ידו תהיה השקאת האילן הזה. והם שרשיו התקועים ונטועים בתוך הבינה ומשם הנהר היוצא מעדן משקה גן עדנים כדי שיהיה עושה פרי למינהו אשר זרעו בו על הארץ התחתונה היא המלכות. נמצא אל הקצוות האלה שהוא המכונה אלינו בפ' הקודם בשם ההויות ובשם שורש הדין ג' מציאיות מוכרחים. והם מציאות הנטיעה שהם השרשים, ומציאות השתילה שהם ענפי האילן, ומציאות הפירות [הספירות] שהם למטה מקום השפעת הפעולות.", + "והנה להיות ענין מציאות האצילות צריך אל ג' עניינים האלה. כאשר עלה ברצונו להיות נטיעתן בכתר ולא היה מתקיים וכן בחכמה לסבת קורבתם אל מקורם כדפי' וההויות בהם היו בכח הרחמים הפשוטים ולא היה הדין נראה בהם כצורך ההנהגה כדפי'. לכן כשהגיעו הקצוות אל הבינה שם היה נטיעתן ראשונה ושם מציאות שרשם כדי שמשם יהיה שפעם נשפע להם על ידי השרשים הנעלמים בבינה. ושרשם שבבינה משרשם שבחכמה ושרשם שבחכמה משרשם שבכתר. ושם בבינה מציאות ראשון אל הקצוות במציאות מתגלה אל הדין ואל הרחמים. כי בחכמה עם היות ששם ג\"כ מציאותם כמו שהעיד באמרו והוה מגליף כו' שמחקק בה בפרסא, הורה שמציאותם בחכמה וכמו שנבאר. אבל בבינה נתגלו מציאות מתגלה אל דין ואל רחמים כענין שהוא [רחמים] ודינין מתערין מינה כמו שנבאר בשער מהות והנהגה. ואח\"כ מהבינה נשתלו אל מקומם העצמי דהיינו מציאות שני אל הקצוות והוא מקומם ממש שהם הו\"ק מאירות כלם ופעלו פעולתם. והם כמו עצם האילן היונק משרשיו כן הספי' יונקים משרשם הנעלמים בבינה וזהו מציאות שני אל הקצוות כלם. אח\"כ האילן עושה פירותיו שהם פעולות הספירות הנפעלות על ידי המלכות כנודע.", + "וענין הקצוות האלה הששה הם כפולים ששה לדין וששה לרחמים. והן הן י\"ב הויות שבת\"ת שהם י\"ב גבולים שהם פקידי התל\"י גלג\"ל ול\"ב שסימנם תג\"ל. והם עולם שנה נפש וסי' עש\"ן שג' אלה הם בינ\"ה ת\"ת מלכות, שבהם ג' מציאות של הקצוות, ולכן נצטיירו הגבולים בג' מקומות אלה כמו שנרחיב ביאור בשער פרטי שמות בפ' ז' ח' ט' י'. ואחר שנתעוררנו כי מציאות הקצוות לא היה באפשר להתגלות ע\"י כתר וחכמה נבא לבאר סדר אצילתן עד הגיעם אל הבינה. ואח\"כ נבאר בפ\"ע אצילתן מבינה ולמטה.", + "הנה כאשר עלה לפניו להאציל הכתר בעת אצילותו היה בתוכו ע\"ס זו בתוך זו וזו בתוך זו מתעלמת אחת בחברתה וכלם בתוך הכתר, אמנם לא היו מתגלים בתוך הכתר הז' ספירות אבל העיקר שהיו מתגלים בו היו החכמה והבינה. נמצא שבכתר נקודה כלולה מג' נקודות מתגלות בתוכו שהם נעשו מג' אורות שהם שרשים נעלמים שהם אור קדמון אור צח אור מצוחצח כמו שנרחיב ביאור בשער הצחצחות.", + "והנה בתוך הג' נקודות האלו היו הספי' נעלמות כמו שנבאר בפ\"ו בע\"ה.", + "והנה הכתר האציל החכמה והשפיע בתוכה כל הספי' שהם נכללות בג' נקודות והם ג' בחינות שבחכמה כנגד ג' ראשונות שהם ג' מוחות שבארנו מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה בשער אם הא\"ס הוא הכתר בפ\"ז בס\"ד.", + "והנה החכמה האצילה הבינה ובה ג' נקודות שבהם נכלל כל האצילות והם ג\"כ נגד ג' ראשונות.", + "והנה לא בעת האצילות החכמה או הבינה נאצלו הספי' בתוכה אלא בענין אצילות כל ספירה וספירה מג' ספירות האלה הראשונים היו ששה בחינות. הבחינה הא' בחינה הנעלמה קודם גלויה בספירה המאצלת אותה והיא נעלמת כ\"כ עד שכמעט היא נעדרת. בחי' ב' הוא גלויה שמתגלית ונראית בתוך הספירה המאצלת אותה. בחינה ג' גלויה בעצם אל מקומה הראוי והיינו מציאות הספירה. בחינה רביעית לתת בה כח לשתוכל הספי' העליונה להאציל בה הספירות ולקבל כל שאר הספירות. בחי' חמישית היא לתת בה כח שתוכל להאציל הספירות הנעלמות בתוכה אל מציאותם המתגלה בעצמותה. בחינ' ששית גלויים במקומם הראוי להן. והענין הוא בראשונה הא\"ס האציל הכתר והיה הכתר נעלם ולא מתגלה אויר שאינו נתפס. אח\"כ בטש בו הא\"ס והאצילו בחי' מתגלה. שלישית בטש בו והאצילו במקומו הראוי לו. רביעית אח\"כ בטש בו והאציל בו כח שיוכל לקבל הספירות. ה' האציל בו כח שיתראו בו הספי'. ו' האציל בו כח שיוכל להאציל הספי' אל מקומם הראוי להם דהיינו בחכמה המתגלית בערך עצמה. וכדרך שש בחי' אלה אל הכתר מצד הא\"ס כן דרך החכמה מצד הכתר. אלא שג' בחינות אחרונות של הכתר הן ג' ראשונות של חכמה כיצד ראשונה גלויה בכתר ולא גילוי מתגלה אלא מציאותה שם הרי זו היא רביעית שאמר בכתר שנתן בו כח שיוכל לקבל הספירות שהם מציאות הספי' בהעלם. ושנייה של חכמה שהיא גלויה בעצם בתוך הכתר היינו חמישית של הכתר שהיא שנתן בו כח שיתראו בו הספי'. ושלישית של חכמה שהיא גלויה אל מקומה העצמי היינו ששית של הכתר שהוא ר\"ל הא\"ס האציל בו כח שיוכל להאציל הספירות אל מקומם הראוי להם. עוד ד' אל החכמה והיא שנתן בה כח שתוכל לקבל הספי' בעצמותה היינו בחינה ראשונה של הבינה שהוא מציאות אצילותה בחכמה בהעלם. חמישית אל החכמה והיא שנתן בה כח שיוכל לגלות מציאות הספירות בעצמות החכמה והיא שנייה אל הבינה שנתגלה בתוך החכמה גלוי מתראה קצת. ששית אל החכמה והיא שנתן בה כח להאציל הספירה אל מקומה הראוי לה והיא שלישית אל הבינה שנתאצלה אל מקומה. עוד רביעית אל הבינה והיא ראשונה לתת בה כח שתוכל לקבל הקצוות והיינו מציאות ראשונה אליהם ובחינה ראשונה. עוד חמישית אל הבינה לתת בה כח שיתראו בה מציאות הקצוות גלוי מתראה והיינו שרשים שפי' למעלה. עוד ו' אל הבינה והיינו לתת בה כח שתוכל להאציל הקצוות אל מקומם העצמי. הרי מציאות אצילות ג' ראשונות אמור.", + "וענין הבחי' האלה הם כמסמרות נטועים אין בהם פקפוק כלל שכללנו אותם מתוך דברי רשב\"י ע\"ה בענין האצילות. וידענו כי כאשר ירד המעיין אל עומק דברי הרשב\"י מתוך דברינו אלה תברכנו נפשו.", + "והנה מציאות אשר לקצוות בדרך העלם גמור בתוך הכתר ובתוך החכמה היא המכונה בחריטה הנזכר במאמר בפרקי דר\"א. וכן ענין הגליפה והחקיקה הנזכר בדברי הרשב\"י ע\"ה. ואין הכוונה באמרם היה מחריט את העולם. וכן עניין הוה מגליף, ולא אתקיימו. שממש היה מביט אם היה אפשר להתקיים ר\"ל להתגלות שורת הדין שם ח\"ו שהרי אין ספק לפניו ולא חסרון ידיעה. אלא הוא מציאות מקורות הספירות הנעלמות בכתר ובחכמה כנ\"ל.", + "והנה ענין ארבע מערכות אלו שהם חכמה ובינה ות\"ת ומלכות באו הרמז בהם ארבע אותיות שבשם שבכל אות ואות מהם נכלל כל העשר ספירות כמו שנבאר בשער שם בן ד'.", + "והנה המערכת החמשית והיא הכתר קוצו של יו\"ד לרוב דקותה אינה נזכרת בשם. וד' מערכות שהם חכמה בינה ת\"ת מלכות פי' הרשב\"י ע\"ה בפ' בראשית כאו\"א לבדה במקום בפ\"ע פעמים הרבה. והזכירם רבי אבא ארבעתם יחד בפ' תזריע (דף מ\"ג) וז\"ל אמר רבי אבא, מה רבו מעשיך ה' (תהלים ק ד). כמה סגיאין עובדוהי דמלכא קדישא. וכולן סתימין בחכמה. הה\"ד כלם בחכמה עשית. כלם בחכמה כלילן ולא נפקין לבר אלא בשבילין ידיען לגבי בינה. ומתמן אתעבידו כלא ואתתקנו כלא. כד\"א ובתבונה יתכונן. ועל דא כלם בחכמה. עשית בבינה. מלאה הארץ, הארץ דא כנסת ישראל דמתמן אתמלי מכלא כד\"א (קהלת א) כל הנחלים הולכים אל הים וגו'. קניניך, דהיא אפיקת לון לבתר, הה\"ד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה' בראם ובג\"כ מלאה הארץ קנינך עכ\"ל.", + "והנה לא חסר המאמר הזה כלום מצרכינו ואמר וכלהו סתימין בחכמה. פי' שאע\"פ שנראה שהם בחכמה אחר שעשייתה עמה עכ\"ז אינם בגלוים בחכמה אבל בחכמה הם סתומים נעלמים תכלית ההעלם. והכריח הענין באמרו הה\"ד כו', פי' עם הדבר הזה יובן הפסוק שאמר כלם בחכמה עשית ואח\"כ מלאה הארץ. וקשה בו כי הארץ ודאי הוא המלכות, וחכמה היינו חכמה ממש, וא\"כ איך אפשר שמציאות ההויות הן מן החכמה אל המלכות ואין ביניהם חילוק בחינה כ\"א מדריגה אחת שהרי החכמה עילה ראשונה אל ההויות והמלכות עלה רביעית ויש ביניהם שתי מדרגות זולת החכמה והמלכות והיאך הזכירם הכתוב יחד אל ההויות. אלא מאי אית לך למימר דפסקיה לקרא בסכינא חריפא. ופי' כלם בחכמה ולא שהם בחכמה בעצם אלא כלולים בה, וז\"ש וכלהו בחכמה כלילן. ודקדק מלשון כלם שהוא לשון כללות וע\"כ אין להמלט שלא יצאו ע\"י הנתיבות לחוץ היינו לבינה ששם אשד הנתיבות ושם ינוחו מרוצתם. וז\"ש ולא נפקי לבר אלא בשבילין ידיען לגבי בינה. פי' על כרחך יציאתם מהחכמה אל הבינה. וא\"כ הרי הבינה מערכה שנייה אל הקצוות שהם ההויות. ומתמן אתעבידו וכו'. הוקשה לו כי אין בכך הכרח כי כבר אפשר שיהיה עשייתם בחכמה והם עוברים דרך הבינה מעבר בעלמא ולא שיפעלו שם פועל קנייני מציאותיי כלל. לז\"א שאינו כך אלא מתמן אתעבידו כלא ואתתקנו כלא וכו', והרי עקר עשייתם ותיקונם היה על ידי הבינה. ולזה הביא ראיה מן הכתוב ובתבונה יתכונן. פי' ובבינה שהיא ג\"כ נקראת תבונה כדפי' בערכי הכינויים, על ידה יתכוננו ויתייצבו הספירות וההויות והמעשים.", + "והנה לפי\"ז ע\"כ מלת עשית לא אהדר לחכמה, אלא ענין בפ\"ע דהיינו עשיית הבינה בהויותם והתכוננותם על ידה. וזה שאמר וע\"ד כלם בחכמה, פי' כלם כלולים בחכמה. ופסקין לקרא הכא. עשית, היינו עשיית הבינה ותיקון ההויות וגלויים בה. מלאה הארץ וכו'. הוקשה לו כי הוא הכריח היות העשייה בבינה מטעם כי א\"א שיהיו ההויות נאצלות מהחכמה למלכות דהיינו מן הקצה אל הקצה. ומכח זה אמר שעשית אהדר לבינה. ועתה גם לפי\"ז קשה שהרי בין בינה למלכות נמי אית מדריגה שנייה דהיינו שנה שהוא הת\"ת דהיינו מקום שתילתן כדפי' לעיל. ולזה השיב כי מלאה הארץ, תיבת הארץ היא המלכות בבחינת קבלתה מן הת\"ת. וז\"ש דא כנסת ישראל. פי' דא, כאמרו א\"א להמלט כי הארץ נקרא מלכות בבחינתה המקבלת מן הת\"ת שזהו כנסת המקבלת ומכנסת מישראל שהיא הת\"ת. וכן הארץ מקבלת מן השמים ושמים וארץ הם ת\"ת ומלכות כנודע. נמצא בחינתה הנקרא ארץ ובחינתה הנקראת כנ\"י הכל דבר אחד, ושניהם בסוד קבלתה מן הת\"ת. ומה גם עתה שנאמר מלאה הארץ. כי המלוי של הארץ הם הנחלים הנשפעים אליה והם ההקצוות היוצאות מן הבינה. ענפים מקבלים משרשיהם ומוציאים במלכות פרי מעשיהו. וזה שאמר דמתמן, דהיינו הבינה הנז' לעיל. היא מתמלאת מכלא, פי' מכל הנחלים שהם המערכה השלישית. והכריח הענין מן הכתוב כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. נראה שמלוי הים הוא ע\"י הנחלים שהם הקצוות הנכללים בנחל הגדול הוא נחל ת\"ת. וכיון שאמר מלאה הארץ, ודאי שהכוונה שנתמלאה על ידי הממלא אותה שהוא הת\"ת שהוא כולל המערכת השלישית דהיינו עצם הספירה והקצוות.", + "והנה עתה נמצאו בפסוק זה ד' חלוקות הם ד' מערכות. מערכת הראשונה היא החכמה, ושם ההויות נעלמות תכלית ההעלם וז\"ש כלם בחכמה. ומערכת שנייה והיא מערכת השרשים והיא הבינה והיא נרמזת בכתוב במלת עשית. ואין לתמוה על עניין עשייה בבינה כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים (בע' מעשה). ומערכת שלישית והיא מערכת הת\"ת, והוא נרמז במלת מלאה לפי הדרך שפירשנו. ומערכת רביעית והיא מערכת המלכות הנרמזת בארץ, והיא להוציא הדברים על המציאם למטה. וז\"ש דהיא אפיקת לון לבתר. ופי' לבתר, לאחר המדרגות האלה נזכר לעיל. דהשתא ניחא דהיא אפיקת לון לבתר. אבל למאי דסלקא דעתין דמחכמה למלכות היה פי' הפסוק קשה, שאין מערכת המלכות לאחר מערכת החכמה. אבל עתה שפי' כי בפסוק הוזכרו ג' מערכות שהם בחכמה ובבינה והקצוות דהיינו הת\"ת. היינו דהמלכות אפיקת לון לבתר דהיינו לבתר דחכמה ובינה ות\"ת כסדרן. הה\"ד אלה תולדות השמים והארץ. ופי' תולדות שמים והארץ, שהם ת\"ת והמלכות, הרי שהתולדות א\"א להיותם בארץ אם לא ע\"י שמים שהוא הזכר המשפיע בנקבה. בה' בראם. פי' כי אע\"פ שאנו אומרים שהת\"ת ומלכות הולידו והוו התולדות וההוויות, אין כוונתנו ששניהם יחד היו מהוים אותם שוה בשוה ונמצאו שניהם יחד מערכת אחת. אלא הכוונה שהתפארת עם קצוותיו מראה הפעולות ומשפיעם למלכות והם מערכה אחת. והמלכות מראה אותם למטה והיא מערכה אחרת. וז\"ש הכתוב בהבראם בה' בראם. כי הבריאה היה בה' לבדה. ובג\"כ בא הת\"ת בהעלם בפסוק ולא הזכיר הת\"ת בפסוק. כי היה ראוי שיאמר ושמים וארץ מלאו קניניך. למה העלים השמים במלת מלאה הארץ כדפירשנו. אלא ודאי שרצה להשמר שלא נבא לכלל טעות לומר ששמים וארץ היו מהווים ההויות יחד שניהם ביחוד אחד ונמצאו שניהם מערכה אחת ואין כ\"א שלש מערכות. לזה אמר מלאה הארץ קניניך. כי המלכות היא מערכת רביעית, כמו הת\"ת והקצוות עצמן. והממלא הארץ שהוא הת\"ת והקצוות הם מערכת שלישית בפ\"ע. ע\"כ הגיע פי' המאמר. ומתוכו למדנו ענין ד' מערכת אלה, ויש לד' מערכות האלה כמה וכמה ראיות יותר ויותר ברורות מאלה. ולפי שכל אחד מהד' היא לבדה במאמר בפני עצמו אחד הנה ואחד הנה לא ראינו להאריך בראיות כ\"א במאמר קצר ונחמד ומתוק:" + ], + [ + "אחרי אשר נתעסקנו בפרק הקודם בענין אצילות ג' ראשונות ואמרנו כי היו שלשתם כלולות בנקודה אחת שהוא הכתר. עתה נאמר מש\"א שכל הספירות היו נכללות בהן הוא על סדר זה כי בכתר עליון היו ת\"ת ויסוד ומלכות שהם מתיחסים בקו האמצעי קו הרחמים. ובנקודת עצם שרש החכמה היו נכללים גדולה ונצח שהם מתיחסים אל קו הימין קו החסד. ובבינה היו כלולים גבורה הוד שהם מתיחסים אל קו הדין לצד השמאל. זה הענין מוכרח בסוד הפעולות כמו שנבאר בשער מהות והנהג' בס\"ד, וכמבואר לעיל בפ\"ג בדברי מורי נר\"ו. ואחר כך כשעלה הרצון לפניו להאציל בכח הכתר החכמה, הנה כשהאצילה אח\"כ השפיע בתוכה והאציל ראשונה הבינה. ואחר כך הת\"ת ויסוד ומלכות ולא במציאות מתגלה כגלוי הבינה. ועם היות שאמרנו ת\"ת ויסוד ומל', עכ\"ז יסוד אינו עולה עדיין בשם כלל אלא ד\"ו פרצופין לבד.", + "והנה תחלת גלוי ד\"ו פרצופין הוא בהחכמה לבד. ומפני זה נמצא כי ענין ד\"ו פרצופין עם היות שעקרם מכתר אינם עולים בשם אל ענין אצילותם אלא בחכמה לבד מפני ששם היו מתגלים מפני שהיה להם מסע ראשון מהכתר לחכמה. הרי שבחכמה הם עתה ד' מדרגות באצילות. הראשונה בינה והיא מתגלית בה מפני כי אפילו בכתר היתה באה בנקודה [אחת מן הג' הנכללים בו. מעסיס רמונים] כ\"ש עתה. והשנייה היא אצילות ד\"ו פרצופין והם מתגלים אבל לא כבינה מפני שבכתר היו נעלמים ועתה לא נתגלה אלא גלוי קצת. והשלישית היא אצילות חסד ונצח והם נעלמים שעדיין לא נסעו ממקומם. והרביעית הוא אצילות גבורה והוד שאין להם מציאות הגלוי כלל מפני שאפי' מקורם שהיא הבינה היתה עדיין נעלמת בחכמה ולא נאצלה. אח\"כ האצילה החכמה הבינה בכח הכתר בכח הא\"ס. ובעת גלוי הבינה נתאצלו בעצמותה סוד קו הדין הנעלם כי כן ראוי שהם מעצמותה והיא שרשם. ותיכף לאצילות הבינה האצילה החכמה בה בכחה החסד והנצח ובכח הכתר הד\"ו פרצופין. נמצאת הבינה מתאצלת בתוכה ג' מיני אצילות ראשון היותה מתגלה ועיקר הד\"ו פרצופין שהאציל כתר עליון בחכמה והחכמה בכח הכתר האצילם בבינה נמצא הכתר ממש האצילם וממנו היו כדפי'.", + "והנה האצילות הזה מתגלה יותר משאר האצילות שבתוך הבינה שזה לו מסע שני. ראשונה יסעו מכתר אל החכמה ואח\"כ מחכמה אל בינה. ואצילות שני הוא קו החסד שהם גדולה נצח וזה מתגלה יותר מקו הדין ולא כ\"כ כמו קו הרחמים. מפני שאין לו אלא מסע הראשון שהוא מחכמה אל הבינה. אבל קו הדין עדיין בשרשו נתון שהוא בבינה עצמה ולא נסע אנה ואנה עם היות שנתגלה על ידי הגלוי ששרשו נתגלה קצת. ועם ההקדמה הזאת יתישב טעם למה אין הדין אלא מבינה ולא מבינה ולמעלה מפני כי הבינה שורש הדין ואפילו בתוך הבינה אין לו גלוי כ\"ש מבינה ולמעלה. וגם עם ההקדמה הזאת יובן הטעם למה תפארת ומלכות עולים עד הכתר כדמוכח בתקונים משא\"כ לחסד ולנצח שלעולם אינם עולים מהחכמה ולמעלה. מפני ששרשם הוא בחכמה. ונמצא עתה כי הת\"ת ומלכות עולים עד הבינה ושם להם מקור ושרש מתגלה. עוד עולים בחכמה. ושם להם מקור מתגלה ושרש נמצא ולא כשרשם בבינה שהוא יותר נעלם. עוד עולים עד הכתר כי שם שרשם הנעלם. והחסד והנצח עולים עד הבינה ושם להם שרש המתגלה. עוד עולים בחכמה ושם להם שרש נעלם יותר משרשם בבינה. ומחכמה ולמעלה אין להם עלייה מפני שאין להם שרש למעלה אלא שרש שרשם שהיא שרש בחכמה, ועם היות שבשרש הזה ג\"כ נכללים היינו בהעלם גדול. והגבורה וההוד עולים עד הבינה לבד ושם להם שרשם ומשם ולמעלה אין להם שרש אם לא שרש שרשם שהוא שרש הבינה והם שם בדקות גדול כדפי'. וזהו טעם שהדין מבינה ולמטה. וכן זהו הענין ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום שפירש הרשב\"י ע\"ה שפי' [בפ\"ד]. ועם היות שאמרנו שאין להם עלייה משם ולמעלה לא ח\"ו שאין להם עליה כלל כי מי נגע בזה ונקה. אלא הכוונה מדה אחת או שתי מדות אין להם עלייה אבל כשיתייחדו כל שלשה קוים לעלות כל קו וקו לשרשו אז יתעלו אפי' עד אין סוף כדפי' בפרק הקודם בענין ג' נקודות, וכן אפילו על מדה אחת יכול להיות שתרד הכתר על הגבורה וכדומה. ונחזור לענייננו הנה אחר שנתאצלו כל הקצוות בבינה על סדר האמור, הנה בכח החכמה האצילה הבינה החסד שבה עם הנצח שכלול בה עם החסד. והטעם שהקדים החסד אל הגבורה מפני שפותחין בזכות תחלה ולכן הוכרח להקדים החסד. ולהאציל הת\"ת כדרכו א\"א מפני שהת\"ת הוא המכריע בין הקצוות. ואם אין מחלוקת, מכריע למה. לכן הוכרח להאציל תחלה החסד. ואח\"כ הבינה בכח עצמותה האצילה הגבורה וההוד כלול בתוך הגבורה, שנצח ענף החסד והוד ענף הגבורה. ואח\"כ האצילה הבינה בכח הכתר ד\"ו פרצופין, להיות מכריעים בין הימין קו החסד ובין השמאל קו הדין. ולהיות כי קדימת ד\"ו פרצופין קודמת באצילותן אל הגדולה והגבורה כדמוכח לעיל שהם קודמין שאצילתן מכתר לכן יש להם מציאות על החסד והגבורה. וזה הטעם כי רוב הפעמים הת\"ת אנו מונים אותו שביעי ממטה למעלה להורות שהוא על החסד והגבורה בסוד הבחינה הזאת העליונה שהוא קודם אל הגדולה והגבורה והוא בחינתו הנעלמת שהוא בסוד העלמו בבינה. אבל מצד אצילותו למטה הוא חמישי ממטה למעלה שמורה על היותו למטה מגדולה וגבורה בסדר אצילותו. וכן הענין הזה אל היסוד כמו שבארנו לעיל בפרק א\"ב.", + "והנה נמצא עתה שנאצלו ג' ספירות, חסד מצד החכמה גבורה מצד הבינה ת\"ת מצד הכתר, והכל ע\"י הבינה. ואין עתה מקום לבעל הדין לחלוק ולומר כי שבעה נאצלו יחד מהבינה שכך הוא שבתוך כל אחד וא' מג' אבות נאצל ענף אחד, וכן צדקו גם כן דברי הגאון שעל הסדר נאצלו שכן היו הענין כי כל אחת ואחת קודמת לחברתה כדפירשנו, וכן צדקו דברי מורי נר\"ו. אח\"כ גלה החסד הנצח בכח החכמה, ואח\"כ גלה הגבורה ההוד בכח הבינה, ואח\"כ גלה הת\"ת היסוד הנעלם בו בכח הכתר. וכבר ימצא לפי האמת שהיסוד בערך בחינתו עם התפארת קודם אל הנצח וההוד ואף אם הוא מאוחר מן הטעם שבארנו בתפארת.", + "והנה אחר כך בעונותינו שרבו נתמעטה הירח ונטרדה ממקומה וירדה להיות עשירית למטה מהיסוד ונעשה היסוד תשיעי כמו שנרחיב ביאור בענין זה בשער מעוט הירח.", + "והנה נתקן בזה הדרוש ונתישב על מתכונתו והושלמו כל הדעות עם הדעת המחייב שאחד לאחד על הסדר נאצלו כמו שבארנו. כי תחלה נאצל הכתר ואחר כך נאצל מן הכתר חכמה ומן החכמה נאצלה הבינה ומהבינה נאצל החסד כי כן היה כי עם היות שעקרו בחכמה נאצל ע\"י הבינה ואח\"כ מחסד נאצלה הגבורה כי עם היות שעקרה מן הבינה לא נכחיש כי דרך החסד נתגלה אל מקומה ודרך בה דרך העברה דרך משל אל השכל האנושי. וכן דקדק לשון הרשב\"י ע\"ה (בראשית דף ל\"ב ע\"ב) שאמר מייא אעדו ואולידו חשוכא פי' הרו החשך כי הריון היה שהרו מן החשך כענין [הבן] הנשפע מן הזכר אל בטן הנקבה והנקבה מתעברת ממנו ואין עקרו מן הנקבה אלא מן הזכר שהפקידו בבטן הנקבה. וכן החסד הורה מן הגבורה ועקר הגבורה נשפע בו מן הבינה. וכן הת\"ת נאצל בכח הכתר מן הבינה דרך החסד ודרך הגבורה עד מקומו הראוי לו ואח\"כ נאצל הנצח מן החסד דרך המדרגות עד מקומו הראוי לו ואח\"כ נאצל ההוד מן הגבורה ואח\"כ יסוד מן הת\"ת בדרך הספירות הנזכר ואח\"כ המלכות ע\"י המיעוט. וכן נתבארו דברי הרשב\"י שחייבו כי שבעתים נאצלו מתוך הבינה כי כן היה כי שם נמצאו השבע ספירות יחד ומתוכה נאצלו למטה כדפי' לעיל בענין ג' מיני אצילות שבתוך הבינה. וכן נתבארו דברי מורי נר\"ו ביאור מספיק. והוא יסוד כונתינו בסדר האצילות. עם היות שאין אנו צריכין אל הטעם למה מן הכתר נאצלו ג' ומן החכמה שנים ומן הבינה שנים, מפני שכבר נתבאר ענין ד\"ו פרצופין ששניהם אחד ותרי פלגא דגופא הוו והיסוד בתוכם מיחדם. וגוף וברית חשבינן חד. וע\"י אחד משני טעמים אלה נתקן הכל.", + "ועוד שסוד קו הרחמים המכריע בין הימין והשמאל עקר הכרעתו בין הגדולה והגבורה בסוד יסוד האויר ויסוד העפר ששניהם יחד מכריעים יחד בין האש והמים כמו שנבאר בשער המכריעין יעויין במקומם. ואמנם צריכין אנו אל הטעם ההוא לענין הדעת שהוא שרש הרחמים בענין ונכללו כלם בחכמה ותבונה ודעת שכתבנו לעיל בפ\"ג ויתבאר הענין בארוכה בשער מהות והנהגה.", + "והנה בזה נכלל הפרק הזה ונשלם השער הזה בחנינת החונן לאדם דעת:" + ] + ], + [ + [ + "שער הששי הוא סדר עמידתן:", + "הכוונה בשער הזה הוא מה שראינו המקובלים האחרונים מציירים להם צורות בענין הספירות זה אומר בכה וזה אומר בכה, ולפי האמת אין אחד מן הדעות עולה על הדעת. ובשער זה נבאר צורת רוב הדעות ונגלה הדרך שיבור לו האדם:", + "פרק ראשון:", + "בענין צורת הספירות ר\"ל סדר עמידתן רבו בו הדעות וציירו להם המקובלים צורות ביריעות גדולות וקראום אילן. יש שרצה לציירם בצורת א' כיצד חלקו הראש לג' חלקים הא' לכ\"ע וצד ימין של ראש א' חכמה והשמאלי בינה. והקו אשר למטה מהיו\"ד שהוא וא\"ו של אלף קרא ראשו הימין חסד וראשו השמאלי גבורה ואמצעי ת\"ת. וממראה מתניו ולמטה מה שכנגד הימין נצח ומה שכנגד השמאל הוד ומה שבין שניהם יסוד ועוקץ התחתון מלכות וזו צורתה.
", + "הנה כוונו לכתוב צורות האדם העליון בצורת אלף לרמוז כי כלו יחוד שלם. אע\"פ שנאמר י\"ס שהוא מורה דברים מחולקים כלו הוא יחוד שלם וזה הורה בדמות אלף. ויש קצת סמך לדעת זה בדברי הרשב\"י בס' התיקונים (תקון נה) וז\"ל תא חזי קרקפתא דא א כגוונא דא, ד' סטרין דיליה בהון ידו\"ד הוא חד ושמיה חד אין עוד מלבדו כו' עכ\"ל.", + "ואע\"פ שאין דבריו וציורו ממש כנ\"ל,
", + "אעפ\"כ מתוכו נראה כי כוונת השם שהוא י' ספירות כנודע, נרמז בצורת האלף לרמוז אל י\"ס מיוחדים אחדות שלימה אחדות שוה. וז\"ש בהון ה' הוא חד ושמיה חד פי' להורות שמתייחד הוא ושמו עם היות ששמו מורה י\"ס. והנה מציאות הא' מורה על היחוד.", + "וענין י' אצבעות וי' אצבעות אין מקומו הנה ויתבאר בשער הנשמה פ\"ח. ואחרים ציירו צורת י' ספי' בצורת אלף כזה.
", + "והן אמת כי הצורה הא' היא היותר מתקבלת כי היא קרובה אל הקבלה אשר ביד רוב המקובלים כאשר נבאר. ואין כוונת המקובלים האלה לומר שזה ממש סוד עמידתן כי במציאות הצורה הזו לא צנורות ולא ימין ושמאל בעצם (ר\"ל חסד ודין). אלא כוונתם להורות על היחוד הגמור כמו שהאלף פי' אחד כן הי\"ס הן אחדות שלימה. וכיון עוד בזה לעשות צורת הפתח בעוקצה למעלה מן הכתר לרמוז כי אין הכתר סבה ראשונה ח\"ו אלא עליו אדון יחיד המושל בכלן ומשפיע עליהם שפע. ופתח אחד למטה במלכות לרמוז כי כוונת כל זה להנהגת התחתונים והוא מעבר אל השפע הנשפע מהסבה ראשונה אל ברואיו כאשר בארנו בשערים הקודמים. עוד צורה אחרת כתבה ר' משה דליאון בספר השם שחבר ואמר שהיא תלויה בדעת ספר הבהיר. וקצת מקובלים דרכו דרך זה ובפרט כי רצו להסמך בו על ענין נעוץ סופן בתחלתן כי הסוף שהיא המלכות נעוץ בתחילה שהוא הכתר וצורתה כזו.
", + "ואין דעתם בענין צורה הזו בענין נעוץ סופן בתחילתן מתישבת כלל כאשר יראה המעיין בשכלו אלא ענין נעוץ סופן בתחילתן הוא סוד גדול נתבאר בתיקונים בדברי הרשב\"י ונבאר אותו בשער ממטה למעלה. עוד יש שכתבו צורה קרובה אל הסכמת מקובלים והיא כזו:
", + "והעתיקה ג\"כ רבי משה דיליאון בספר השם וכתב ואין הדעת הזה עולה יפה ע\"ד הקבלה אבל ה\"ר שם טוב בן ר' שם טוב הגיה עליו בגליון ז\"ל לענ\"ד אין הדעת הזאת עם הדעות אחרות חולק והוא עמוק מאד ומנה ע\"ס מכתר הידוע ששמו כשם רבו הוא הכ\"ע אדון יחיד וזה נקרא בס' יצירה חתם רום (ביו\"ד) [ביה\"ו] ונקרא כתר כמוהו כי הוא המקיף אל כל הספירות וזהו סוד המחשבה הנאצלת מכ\"ע החכמה כלומר היותר נגלית והיא בכח הא\"ס מוציאה הפעולות לפעול דמיון הנקבה לכן היא בשמאל והבינה נקרא כן שהיא בין שניהם בסוד הדעת הגנוז בה הוא אצילות כתר הידוע בסוד כ\"ע וזהו סוד ג' שמות שגילה השם למשה בסנה והשני' בשם שני הוא הכל דמיון הנקבה על זה סוד עמוק מאוד עכ\"ל.", + "והנה כיון לתת טעם לבינה שהיא בנתים לחכמה שהיא בשמאל. ותחלת דבריו יובנו קצת בסברת הדעת אשר לו אשר כתבנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר פ\"ג. ולפי האמת אריכות בענין הסברא הזאת שחכמה אל השמאל וכתר אל הימין ובינה היא באמצע הוא פועל בטל כי הוא סברא זרה ודחיה כי סבירא להו שחכמה היא דין ובינה מכרעת בין החכמה והכתר. והדעת זה בטל כמו שנאריך בשער מהות והנהגה בפרק ה'. והדעת הנכונה והמקובלת המוסכמת בפי כל המקובלים היא זו וכתבה ר' משה דיליאון בספר השם וז\"ל ויש דעת אחרת נאה ומקובלת מאוד עולה על כולנה והיא אמת שג' עליונות כעין סגולתא והוא זאת.
", + "ודפח\"ח כי היא סלת נקיה. והדרך הזה תפס ר' יהודא חייטי בספרו ונתן סימן לדבר סגולתא סגול. סגול. כי ג' ראשונות סגולתא, וג' שניות סגול, וג' שלישית סגול, ומלכות מקבלת מכלן למטה מכלן. אמנם כתב בענין המלכות דברים שאסור לשומען ושרי ליה מאריה. וכן מוסכם ומוכרח הצורה הזאת מתוך דברי הרשב\"י במקומות רבים. ובפירוש הנקודות סבירא ליה כי ג' ראשונות הם סגולתא וסגולתא הרמז שלה בהם וכן סבירא ליה שסגול הם ג' אבות ולעתים ס\"ל שהם נה\"י מורה היות הדעת הזה מוסכם ומוכרח. עוד פי' במ\"א והוא הכרח גדול להדעת הזה וז\"ל בס' רעיא מהימנא (בהעלותך דף קנ\"ג) ויהון חכמה חסד נצח לימין דבגינייהו אמר דוד ימין ה' עשה חיל ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל. ותלת משמאלא יתקשרון כחדא דאינון בינה גבורה הוד. ותלת דרגין דאמצעיתא כתר ת\"ת יסוד, דאחדין בימינא ושמאלא עכ\"ל.", + "הנה ביאר בפי' כי חכמה חסד נצח הם אל הימין, ובינה גבורה הוא אל השמאל, וכתר ת\"ת יסוד באמצע. ולפי סדורם הידוע אצלינו הוכרח היותם על הדרך שציירנו למעלה. והיות המלכות תחת היסוד הוא מוכרח, כי היא מקבלת ממנו, והוא השושבין בינה ובין בעלה, והוכרח היותה תחתיו.", + "ועוד כי היא פתח הכניסה כאשר הוכרח מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה מקומות רבו מספר. עוד נתבאר הענין הזה בתקונים (בתז\"ח דף קי\"ב) וז\"ל ותשע ספירות אינון משולשין בעמודא דאמציעותא כגוונא דא. חכמה חסד נצח, כתר תפארת יסוד, בינה גבורה הוד, מלכות עשירית לון ורביעית לון עכ\"ל.", + "והכוונה מבוארת כי הספירות מסודרות ג' ג'. ואחר שידענו הענין הזה. בהכרח סדרם הוא כתר ת\"ת יסוד באמצע. מפני כי הת\"ת והיסוד הם ממוצעים ומכריעים בין הדין והרחמים, כמו שנבאר בשער המכריעין. ולכן הוצרך ציורם בצורה הזאת שציירנו לעיל. עוד נתבאר בתיקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"א ע\"ב) וז\"ל כתר על חכמה ובינה איהו סגולתא חולם על צר\"י. סגול איהו נקודה תחות צר\"י. חסד גבורה תפארת לתתא. נצח הוד יסוד באמצעיתא איהו שרק והכי כד תפארת באמצעיתא איהו שלשלת. עכ\"ל לעניינו.", + "והנה אמר כי כתר על חכמה ובינה בצורת סגולתא. ואמר כי תפארת למטה מגדולה וגבורה והיינו סגול. אמת כי לעתים תהיה ממש בין גדולה וגבורה ואז תהיה בצורת שלשלת. וז\"ש כד תפארת באמצעיתא איהו שלשלת. וכן יסוד בין הנצח וההוד והם שרק, שהם ג' נקודות בשורה אחת, עם היות שאינם באלכסון כמשפטו, ע\"כ. הרי מתוך המאמרים האלה הוכרח הצורה שציירו רוב המפרשים בספירות והיא סברא נכונה ואין בה ספק:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם עמדנו להציב ענין האצילות בצורה שהסכימו בה כל המקובלים או רובם והכרחנו אותו במקצת מאמרים מדברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים. ראינו להעתיק הנה סברת בעל מאירת עינים שיש מתוך המאמרים האלה הריסה אל דבריו והוא מנגד אל כל המקובלים וז\"ל בפרשת תרומה. ראשונה כתב בשם ר' שם טוב צורה אחת והיא עם הצורה המוסכמת צודקת ואינה חולקת על הצורה שהכרחנו בפרק הקודם אלא בשלש ראשונות וזו צורתה.
", + "ועם היות סדר ג' ראשונות אלו הוא סברת בעל מאירת עינים ודעת רבי טודרוס הלוי בספר המערכ' וכן כתב קצת מזאת הסברא רבי משה דיליאון.", + "הנה מתוך המאמרים שהכרחנו בצורה הקודמת בפרק הקודם נמצא הריסה אל דבריהם בפירוש ואין צריך להאריך. עוד כתב בספר מאירת עינים בפרשה הנז' וז\"ל הנני מצייר לך צורת עשר ספי' בהעמדתן הנכונה האמיתית לאשר נתן השם ית' עינים לראות ולב להבין ולא ראיתי אחד מן אלף בכל המקובלים שהרגיש בענין זה מבלעדי מורי שקבלתי ממנו וזו היא.
", + "וכל האומר על התבני' הזאת שהיא מהופכת, דור תהפוכות הוא. ואם כונת האומר טובה, שכלו מהופך הוא. מבקש לראות אחוריים, ואנחנו הפנים שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד וגו'. ואעפ\"י שאין הספירות אלא רוח הקדש מחשבות רוחניות מיוחדות זו לזו יחוד אמתי. והכל מיוחד באין סוף, לא\"ס. ואין למעלה לא ימין ולא שמאל. אלא שאלו מיימינים לזכות, ולפיכך נקרא ימין ורחמים. ואלו משמאילים לחובה, ולכך נקרא שמאל ודין. מ\"מ הרי דהמע\"ה אמר שויתי ה' לנגדי תמיד וגו' (תהלים טז ח). ועל כל זאת אחז\"ל (יומא דף נ\"ג) כשאדם פוסע שלש פסיעות יתן שלום לשמאלו תחלה מפני ששכינה כנגדו והכי הוא משתחוה לימינו של שכינה ואח\"כ נותן שלום לימינו שהוא שמאלו של שכינה עכ\"ל.", + "ויש לנו עליו כמה תשובות. ראשונה במה שאמר הוא מבקש לראות האחוריים ואנחנו הפנים. אפילו לדידיה אין בטעם זה ממש כי כן ראוי שלא להביט בפנים כדכתיב (שמות לג כג) וראית את אחורי ופני לא יראו. ואפילו האחוריים כמה אחוריים לאחוריים הנראים כ\"ש להביט בפנים הנוראים (ע' בתקונא סט דקי\"א במ\"ש על לא תוכל לראות את פני). וזהו הפך הדעת הנכון.", + "ועוד כי הענין הוא הפך דעתו [ז] כי הפנים הם בסדר הזה ימין כנגד ימין ושמאל כנגד שמאל. וראיה מענין דתפילין כי פרשה ראשונה קדש והיא חכמה לימין הקורא ולשמאל המניח, ופרשת והיה אם שמוע שהיא גבורה לימין המניח ולשמאל הקורא. ולפי דעתו היה ראוי להיות בהפך כי המניח מניח ימין כנגד ימין ושמאל כנגד שמאל והקורא שהוא כנגדו יהיה שמאל לימין וימין לשמאל. ואין תשובה מן והיה כי יביאך שהוא הבינה ושמע שהוא הגדולה הם ביושר שמע גדולה לימין המניח והיה כי יביאך לשמאל המניח. זו אינה תשובה כלל, שאדרבה החכמה והגבורה הם עיקר אל הענין הזה מפני כמה דברים. כי מן הראוי לסדר חכמה אל הימין מפני שהוא ימינית ראש לכל הספירות, וגבורה עיקר השמאלית לחובה. ולמה לנו להפך אלו שהם עיקר מפני שנים שאינם [אלא] שורש הימין והשמאל.", + "ועוד כי שמע נמי אל הימין הקורא בבחי' והיה אם שמוע וכן והיה כי יביאך אל שמאל הקורא בבחינת קדש. וזו ראיה מוכרחת מה שא\"א לומר בקדש והיה אם שמוע, שבבחינת כלם לעולם קדש לשמאל המניח וימין הקורא, והיה אם שמוע לימין המניח ושמאל הקורא. וזה ודאי הריסה אל דברי בעל ספר מאירת עינים.", + "ועוד ראייה מעליית המזבח כי שם יסוד היחוד, כמו שפי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר (במדבר דף ק\"ך), והעתקנו ל' בשער עצמות וכלים בפ\"א, ובשער מהות והנהגה פכ\"א.", + "והנה עלייתו היה בכבש והכבש היה בדרומו של מזבח ובהיותו עולה היה פונה לקרן דרומית מזרחית שהוא ימינו של העולה, ואם אמת כדברי ספר מאירת עינים היה ראוי שיפנה על שמאלו כי שם ימין כנגדו, והיה ראוי שיהיה הכבש בצפון המזבח כדי שבעלייתו בכבש יפנה אל שמאל העולה דהיינו ימין שכנגדו ויפנה לקרן צפונית מזרחית כסדר הזה וכו'. אלא מאי אית לך למימר כי הצורה הזאת אין בו ספק שהיא מהופכת והצורה האמיתית היא הצורה המוסכמת בדברי הרשב\"י ע\"ה שהוא ימין אל הימין ושמאל אל השמאל [ח]. ולכן דרשו כל פנות שאתה פונה לא יהא אלא לימין וזה ימינו של אדם ממש דלא שייך תמן שמאל שכנגדו ולא ימין שכנגדו. וכן דרשו באאע\"ה שכל פנותיו היה אל החסד. עוד תשובה אל מה שרצה להסתייע מפסוק שויתי ה' לנגדי תמיד אינו ראייה כי דהמע\"ה היה אומר כך משום יראת השם נגד פניו כל היום והיה חושב כאלו שכינה כנגדו לעולם והוא כעבד לפני המלך לבלתי יתמוטט מעבודתו לא מעט ולא הרבה. ומה שרצה להסתייע מענין ג' פסיעות וכי נניח כל שאר ענייני המעשה ונביא ראיה מפרטי אחד והוא ענין הפסיעות.", + "ועוד כי אין ראייה כלל דאדמותבת לי מסברת רבא דאמר ימינו ימינו של הקב\"ה שמאלו שמאלו של הקב\"ה, תסייעי לי מסברת אביי דהוה חשיב ימינו ימין דידיה ושמאל שמאל דידיה ממש לחושבו כי ענין הפסיעות ככוונת שאר המצות והמעשים. עד שרבא הורה לו כי פי' ימינו ר\"ל ימינו של הקב\"ה שמאלו שמאל של הקב\"ה הפך שאר הדברים. והטעם כי עתה שבא להפטר בא להורות לאדם שלא יחשוב היות דבריו לריק ולבטלה ח\"ו אלא שיהיה מובטח שנשמעו דבריו כאדם המדבר עם המלך החדרה ונפטר מהמלך בשלום ואהבה. או אפשר להראות האדם אמונתו שאעפ\"י שייחד העולמות העליונים באחורים הנראים עכ\"ז הקב\"ה הקשיב לו בפנים הנוראים. לפיכך כשבא ליפטר נותן שלום לימינו של הקב\"ה שהוא שמאלו. ועד\"ז נוכל לפרש פסוק שויתי ה' לנגדי תמיד וגו'. או אפשר שנאמר כי ענין השלום בזה הוא למקבל התפלה ועושה אותה כתרים לרבו עם היות שאמר ימינו של הקב\"ה ושמאלו של הקב\"ה. כך ג\"כ אמרו (במס' ברכות ד\"ז) א\"ר ישמעאל ראיתי את אכתריא\"ל י\"ה ידו\"ד צבאות וכו' והוא הוא המקבל התפלות ואינו מלך הכבוד, שא\"כ לא היה אומר ראיתי ממש ח\"ו. וכמו שהוא ידוע כי אכתריא\"ל הוא שר במרום ולא אלוה. ועם כל זאת אין דוחק אמרו י\"ה ידוד צבאות, כי המלאכים נקראים בשם רבם בשם הכבוד החופף עליהם. וכן הוא אומר באברהם (בראשית יח ג) ויאמר אדני אל תעבור, ופירשו חז\"ל לגדול שבהם אמר, והכוונה הכבוד החופף ומתלבש בהם שהיא השכינה. וכן בענין אכת\"ריא\"ל כי על הכבוד המתלבש בו נאמר י\"ה ידו\"ד צבאות. וכן בענין עושה שלום שנותן שלום לימין שכנגדו ולשמאל שכנגדו מפני שהכבוד חופף עליו ומתלבש בו. ושם שייך שמאל ממש וימין ממש. וסוד זה תלוי בידיעה ענין המלאכים יתבאר בשער ההיכלות [ט].", + "ועוד תשובה אחרת והוא במה שמפורסם היות האדם צורותיו ותכונתו ואבריו ועורקיו וגידיו דמות בבואה עליונה. והאדם הוא צל עליון שנתגשם ונתעבה בעה\"ז והוא דמות בבואה עליונה הנראה בעולם הזה. א\"כ מן הראוי שיהיה ימינו לימין הדברים העליונים ושמאלו לשמאל דברים העליונים כענין הצל שהוא ימינא נגד הימין שרשו. והענין הוא שרש ועיקר באמונה והחסידות.", + "ועוד כי לפי האמת אין למעלה לא ימין ולא שמאל והכל ימין והכל שמאל. וראייה גדולה מענין הלוחות שהיו אחד מהענפים העליונים שנתגשם הרוחניות ונתעבה לכבודן של ישראל, והעידו עליהם רז\"ל (שקלים דף ט\"ז) כי עשרת הדברות נראות בהם מכל צד ומכל עבר ומכל פנה. ואם במתגשם כך שאין בו לא ימין ולא שמאל אלא הכל ימין והכל שמאל, כל שכן וק\"ו בדקות הרוחני המתעלה על כל עילה ישתבח ויתעלה. ואם אנו גוזרים ימין ושמאל הוא בבחינת הזכות והחובה כענין שאמרו אלו משמאילים לחובה ואלו מיימינים לזכות. וידוע כי ענין הזכות והחובה הוא בערכנו לא בערך הרוחניות אלא בערך פעולותיו אל נבראיו, אם כן ימינו הוא ימיננו ושמאלו הוא שמאלנו ואין חלוק בין זה לזה.", + "וענין הפסיעות הוא על אחד מן הדרכים שפירשנו. ונמצאנו למדים שעיקר הצורה הנכונה בזה היא כפי מה שציירנו בפרק הקודם והכרחנו בדעות הרשב\"י ע\"ה ג' אל הימין ג' אל השמאל ג' באמצע והמלכות מקבלת מכלם. זהו העולה מתוך דברי רוב המקובלים. ויש עוד חזון ונבאר אותו בפרקים הבאים בעזרת הצור וישועתו:" + ], + [ + "אחרי שנתעסקנו בפרקים הקודמים בחקירת צורת עמידת האצילות הטהור והקדוש, ועלה בהסכמתנו הצורה המוסכמת בפי כל המקובלים. רצוננו לגלות אזן המשכילים בענין הצורה הזו מה מהותה וענינה ומה הכוונה בציורה. וקודם כל דבר צריך להקדים עם היות שאנו אומרים ימין ושמאל אין שם לא ימין ולא שמאל במקומם לא אחור ולא פנים. אמנם ענין הספי' הם כמו שנבאר.", + "והנה ידוע כי כל סבה מקיף את מסובבו וכל עילה מקיף את עלולו והעלול מוקף מעילתו, כאשר נקודת הארץ באמצע הרקיע והרקיע סובב את הארץ והרקיע סבת כל הדברים אשר תחת השמים ברצון הקונה, כאשר הוא מפורסם בין החוקרים כי תנועת הגלגלים סבת הרכבת היסודות, וביארו הרמב\"ם ז\"ל בפ\"ד מהלכות יסודי התורה ואמר כי תנועת הגלגלים יחייב הרכבת היסודות בעולם השפל. וכן הגלגל היומי מקיף כל הגלגלים והוא סבתם עד שהוא מחזירם הפך תנועתם שהוא ממערב למזרח והוא מחזירם ממזרח למערב ברצון קוניהם. ועל הכל מקיף את הכל גלגל השכל. וכן מידי עלות המדרגות, כי כל אחד ואחד מקיף את כל המדרגות אשר למטה ממנו. וזה נראה בהכרח ובפרט כשיעיין בפרקי מעשה בראשית ישמח ויגל ויושקע אהבת הקדמתנו זאת יותר בלבבו. ויש לזה ראייה ממאמר דריש לקיש (בחגיגה די\"ב) וז\"ל אר\"י שני רקיעים הן שנאמר הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים ריש לקיש אמר שבעה ואלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות. וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית שנאמר הנוטה כדוק שמים. רקיע שבו חמה ולבנה ככבים ומזלות קבועים בו שנאמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים. שחקים שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים שנאמר ויצו שחקים ממעל וגומר וימטר עליהם מן לאכול. זבול שבו ירושלם ובית המקדש ומזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן שנאמר בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים. ומנא לן דאקרי שמים דכתיב הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך. מעון שבו כתות של מלאכי השר' שאומרים שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ומה טעם וכו'. עכ\"ל לעניננו.", + "והנה לומר שהז' רקיעים אלו הם ז' רקיעים שמנו חכמי התכונה א\"א שהרי אמר שבאחד משבעה אלו הם חמה ולבנה ככבים ומזלות ואם היו הז' רקיעים אלו שבע רקיעים שמנו חכמי התכונה היה ראוי שימנה שמנה. ז' אל ז' ככבי לכת, וא' למזלות. ולא כן כוונתו שאמר שחמה ולבנה ככבים ומזלות הם באחד מז' רקיעים ששמו רקיע. ולפרש כי רז\"ל חולקים עם חכמי התכונה [ס\"ל דחמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועים בגלגל אחד לבד א\"א. וע\"כ לא פליגי חכמי ישראל עם חכמי האומות אלא אם גלגל קבוע ומזל חוזר או מזל קבוע וגלגל חוזר אבל במנין הגלגלים לא פליגי.", + "ועוד הרי חזרו והודו חכמי ישראל לחכמי אומות דמזל קבוע וגלגל חוזר אבל במנין הגלגלים לא פליגי. ואחר שמזל קבוע וגלגל חוזר יחויב רבוי הגלגלים לפי מנין המזלות שהם משונים בהתהלכותם, וזה מוכרח. והטעם הנכון לזה הוא כי כלל כל הט' גלגלים הוא ברקיע אחד. וכן כל שאר הרקיעים הם עולמות עליונים ובכל אחד מהם כמה וכמה רקיעים. וכבר אמרו החכמים המדברים בענין מעשה בראשית כי מספר הרקיעים כחשבון השמים הנזכר בפסוק (יחזקאל א א) נפתחו השמים ואראה מראות אלקים ומספרם תשע מאות וחמשים וחמשה כי מ\"ם סתומה של השמים עולה שש מאות שהיא אות שניה של הכפולות והם נכללים כלם במספר קצר שהם ז' רקיעים או ט' או ה' כי יש לכלם סמך וסעד, ואין מקום להאריך.", + "והנה כשאמר חמה ולבנה ככבים ומזלות שם כלל כלל כל הרקיעים שמנו חכמי התכונה. ואין זה מן התימה שהרי חכמי התכונה מנו כיוצא בזה שאמרו שגלגל הירח אחד והם אמרו בפי' שהם ג' וכן כל הגלגלים מספרם י\"ח כמו שפי' הרמב\"ם בפ\"ג מהלכות יסודי התורה. וכן כלל כלם ברקיע אחד והטעם הזה מספיק ונכון על דרך הפשט. ולפי האמת לא מנה ברקיעים אלו אלא עניינים רוחניים כמבואר בזהר ורעיא מהימנא, והרי שמכנה הדברים הרוחניים ההם בלשון רקיעים להיות שכלם מקיפים את העולם ואת הגלגלים, וכן הכל כי כל שיעלו המדרגות יסבבו המדרגות בתוכן. וכן עד\"ז ענין הספירות, כי כלם בתוך הא\"ס ממ\"ה, ובתוך הכתר החכמה, ובתוך החכמה הבינה, ובתוך הבינה החסד, ובתוך החסד הגבורה, ובתוך הגבורה הת\"ת, ובתוך הת\"ת נצח, ובתוך הנצח הוד, ובתוך ההוד יסוד, ובתוך היסוד המלכות. ותוך המלכות הבריאה, ובתוך הבריאה היצירה, ובתוך היצירה העשייה, ובהם נכללים ענין מעשה בראשית ומעשה מרכבה. נמצאו בתוך המלכות המרכבות. וביארו רז\"ל בפרקי מרכבה מענין המרכבות והכסאות. ובאותן הדברים אשר בפרקי מרכבה אותן הדברים אשר בפרקי מעשה בראשית, ובתוך אותן הדברים אשר בפרקי מעשה בראשית הגלגלים, ובתוך הגלגלים הארץ, ובתוך הארץ בטיבורה הם ז' ארצות. ולענין זה מז' ארצות היינו משתוממים בכל המציאות הזה בעצמו עד שעלה בדעתנו לומר שענין ז' ארצות האמור במעשה בראשית ובדברי הרשב\"י ע\"ה היא ענין האיקלימים אשר חלקו התוכנים. עד שזכנו האל ברחמיו ואנה לידינו מאמרים הרבה המכחישים הסברא הזאת ומסכימים כי שבעה ארצות ממש הם בתוך הארץ. וז\"ל הזהר פ' ויקרא (ד\"ט ע\"ב) רבי יהודא פתח ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים. תא חזי, בשעתא דקודשא ברוך הוא ברא עלמא ברא ז' רקיעים לעילא, ברא ז' ארצות לתתא, ז' ימים, ז' נהרות, ז' יומין, ז' שבועות, ז' שנים, ז' פעמים, ז' אלפי שנין דהוי עלמא. קב\"ה בשביעאה דכלא. ז' שחקים [ס\"א רקיעין] לעילא וכלא חד. ובכל חד וחד שמשין ככבים ומזלות דמשמשי בכל רקיע ורקיע ובכלהון מאינון רתיכין אלין על אלין לקבל עליהון עול מלכותא דמאריהון. ובכלהו רקיעין אית רתיכין ושמשין משניין דא מדא אלין על אלין, מנהון בשית גדפין ומנהון בד' גדפין, מנהון בד' אנפין מנהון בתרין אנפין מנהון בחד, מנהון אשא דלהיט מנהון מיא מנהון רוחא הה\"ד עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. וכלהו רקיעין אלין על אלין כגלדי בצלים אלין לתתא ואלין לעילא, כל רקיעא ורקיעא אזלא ורעשא מאימתא דמאריהון על פומיה נטלין ועל פומיה קיימין. ועלאה מכולהו קב\"ה דנטיל כלהו בחיליה ותוקפיה. כגוונא דא ז' ארצות לתתא וכלהו בישובא. בר דאילין עלאין ואלין תתאין. וארעא דישראל עלאה מכלהו וירושלים עלאה על כל ישובא. וחבירנא יתבי דרומא חמו בספרי קדמאי ובספרא דאדם דהכי מחלק כל אינון ארצות דכלהו משתכחי לתתא כגוונא דאינון רקיעים לעילא אלין על אלין ואלין על אלין. ובין כל ארעא וארעא רקיע דמפריש בין דא לדא ועל דא כולהו ארצות פרישן בשמהן ובינייהו ג\"ע וגיהנם ואית בינייהו בריין משניין אלין מאלין כגוונא דאינון רתיכין דלעילא מנהון בתרין אנפין מנהון בארבע מנהון בחד וחיזו דאלין לאו כאלין. ואי תימא הא כל בני עלמא מאדם נפקא וכי נחית אדם לכלהו ארצות ואוליד בנין וכמה נשין הוו ליה. אלא אדם לא אשתכח אלא בהאי עלמא עלאה מכלהו דאקרי תבל וכמה דכתיב (ויצו לתבל) [משחקת בתבל] ארצו. והאי תבל אחידא ברקיעא דלעילא ואתאחידא בשמא עלאה הה\"ד והוא ישפוט תבל בצדק בצדק ודאי ובג\"כ בנוי דאדם אשתכחו בהאי עלאה דאקרי תבל ואינון עלאין על כלא כגוונא דלעילא. מ\"ט, כמה דלעילא לכלהו רקיעין אית רקיע עלאה מכלהו ולעילא אשתכח כסא דקב\"ה כד\"א כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, אוף הכא בהאי תבל אשתכח מלכא דכלא ומאי איהו אדם מה דלא אשתכח בכלהו תתאין. ואינון תתאי מאן אתו אלא מקסטורא דארעא וסיועא דרקיעא דלעילא נפקין בריין משניין אילין מאילין. מנהון בלבושיהון, מנהון בקליפין כאינון תולעים דמשתכחי בארעא, מנהון בקליפין סומקין אוכמין וחיורין ומנהון מכל גוונין. כך כל בריין כגוונא דא. ולא אשתכחו בקיומא בר י' שנין או יתיר. ובספרא דרב המנונא סבא פריש יתיר דהא כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור אלין לעילא ואלין לתתא וכל אילין בריין משניין משנוייא דאוירא כפום כל אתר ואתר וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא. ועל דא אית אתר בישובא כד נהיר יממא לאלין חשוך לאלין לאלין יממא ולאלין ליליא ואית אתר דכולא יממא ולא אשתכח בו ליליא בר בשעתא חדא זעירא והאי דאמרי בספרי קדמאי ובספרא דאדם קדמאה הכי הוא. דהכי כתיב אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך, וכתיב מה רבו מעשיך ה'. ועל דא כלא שפיר ורזא דא אתמסר למאריהון דחכמתא ולא למפלגי תחומין בגין דאיהי רזא עמיקא דאורייתא. כגוונא דא אית בימא דאית ביה כמה בריין משניין דא מן דא הה\"ד זה הים גדול ורחב ידים כו' שם אניות יהלכון כו'. וכלא תליא דא בדא ומתקשרא דא בדא וכלא (כוונא) [כגוונא] דלעילא ובכלהו עלמין לא שלטא בכולהו בר אדם וקב\"ה עליה. רבי נהוראי סבא פריש לימא רבא ואתרגיש ימא ואתאבידו כל אינון דהוו בארבא ואתרחיש ליה ניסא ונחית בשבילין ידיעאן בליבא דימא ונפק תחות ימא לישובא חדא וחמא מאינון בריין כולהו זעירין והוו מצלי צלותא ולא ידע מאי קאמרי. אתרחיש ליה ניסא וסליק אמר זכאין אינון צדיקייא דמשתדלי באורייתא וידעי סתימין דרזי עלאי, ווי לאינון דאפליגו על מלייהו ולא מהימני. מההוא יומא כד הוה אתי לבי רב ואמרו מילי דאורייתא הוה בכי. אמרו ליה ואמאי קא בכית אמר לון בגין דעברנא על מהימנותא דמילי דרבנן ומסתפינא מן דינא דההוא עלמא עכ\"ל.", + "וידענו כי הדברים האלה קשים אל השכל האנושי ומבהילים לב המעיינים. ואין ראוי למאמין בקבלתם לספק בהן כי לא לחנם הביא הזהר שנסתפק ר' נהוראי עם היותו מגדולי ישראל וממעתיקי השמועה כדמוכח מתוך המדרשים ומתוך הגמ'. אם נרצה לומר שהוא היה ר' מאיר שהוא ר' נהוראי כדפי' במס' [עירובין] (דף י\"ג) או אם נאמר שהיה זולתו כדמוכח מתוך דברי המאמר הזה שהיה מוקדם אל הרשב\"י ע\"ה או בזמנו והיה בעל שם ומסוים בדורו. וכן מוכח במדרש רות מהזוהר וכן בספר הבהיר. ועם רוב חסידותו וחכמתו נסתפק בו ונענש בענין אבידת הספינה וראה בעינו קצת מן הענין, ולכן הנשארים ישמעו ויראו ולא יזידון עוד.", + "והנה מתוך דברי המאמר יובן איך הם בעצמם לא היו בקיאים בענין הזה בבירור כדמוכח מתוך ראיותיו מספרא דאדם קדמאה ומספרא דרב המנונא נראה דהוו מילי פייגן בלבייהו ולא מתיישבי כאשר יראה ויקרא המעיין. והדברים מוכרחים מצד עצמם מכח הקבלה האמיתיית ואין להרהר. ואפי' נמשך מזה אל המעיין ספק או ספיקות כאשר יקרה לנו ראוי להעלימם ולהסתירם אחר שאין להם כעת תרוץ. שלא יבא אחר מן הנרפים בדברי רז\"ל ויקנתר מתוך דבריו. ולכן נקוה רחמי האל יזכנו בידיעת זה באמיתית בלי שגיאה בלב. וכעת אין להשפיע לזולתו כלל אלא חוזק האמונה הנמסרת בזה מתוך המאמר הזה. [י] ואל היותר עינינו אל ה' אלקינו עד שיחננו ויוציא לאור משפטינו ולכן לא נכניס עצמינו בביאור המאמר לא רב ולא מעט. ואיך שיהיה הנה מוכרח מתוך המאמר הזה כי בטיבור הארץ הם ז' ארצות זו בתוך זו כדרך הגלגלים, וכדרך הזה נעלה מנקודת הארץ עד הסבה הראשונה הא\"ס ב\"ה וכל הדברים הם בתוכו. ועם זה נוכל להבין מה שאמרו הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. וכבוד אלקים הסתר דבר ולא יחייב הענין הזה ח\"ו מקום לכבודו ית' עם היות שיש אומרים כי כבר נתן רשות ליחס מקום [ר\"ל] המעלה. ואף מזה אנו בורחים אלא שמלא כל הארץ כבודו. כי אפי' מגלגל ט' אמרו שממנו ולמעלה אפס המקום והוא בלי מקום כ\"ש למעלה למעלה. ומה שאנו אומרים כאן מענין ספירה בתוך הספי' ובדברים האלו אין הכונה היות פשוטן של דברים כן ח\"ו כי זה עון פלילי ואש הוא עד אבדון תאכל כי המאמין כדברים האלה ח\"ו מגשים האלקות והוא הפך האמונה השלימה שאינו גוף ולא כח בגוף. וכן כל האצילות אחר שהוא קרוב אליו הוא משולל מן הגוף ומקריו כי כל הקרוב קרוב מחבירו מקודש מחבירו. ומה שאנו אומרים זה למעלה מזה הוא קדימת מעלה לא קדימת מקום כמו שנבאר. וישים המעיין דברינו אלה נגד עיניו ואל יהיה בחושבי רע ואל יחשוב היותו בעל מקום. כי אדרבה הוא מקומו של עולם ואין לו מקום והוא המציא המקום שבו נתהוה כל בעל מקום. וקודם בריאת בעלי המקום הוצרך לברוא המקום שבו יברא בעלי המקום. וכבר הסכימו החוקרים כי מגלגל ט' ולמעלה אין מקום, וגלגל השכל העשירי שהוא הקודש חונה בלי מקום והוא מקום אל בעלי המקום שהוא ממנו ולמטה. ודי לנו בזה להתראה אל המעיין ובאלקיו ישוב וחסד ומשפט ישמור וצריך ליזהר מן השגיאה כי בדברים אלו שגגת תלמוד עולה זדון. ובטחנו בקוננו שלא יבא מתוך דברינו אל השגיאה ח\"ו. כי על כיוצא נאמר (קהלת יב ט) ואזן וחקר ותקן משלים הרבה, ודרשו בגמ' (עירובין דף כ\"א) היתה התורה כקופה שאין לה אזנים. עם שזה נדרש בגמרא על סייגי התורה עכ\"ז ירמז גם אל כונתינו כי היתה התורה כקופה שאין לה אזנים עד שתקן המשלים בהגשים הדברים הדקים ומשם יובן הרוחניות. וכמה מעניינים כיוצא באלה בספר הבהיר. וכמה מהמאמרים מרז\"ל להגשים עניין האלקות להבין ולשבר את האוזן. ולכן צריך המעיין להזהר ולהשמר:" + ], + [ + "בפרק זה היה ראוי לבאר סדר הספירות מעילה לעלול באמת בלי פקפוק וכן סדר הספירות להיותם עשר. אלא הוא נכלל בפרקים הבאים בס\"ד, ומתוכם נמצא באר היטב סדר הספירות מעלה לעלול בלי פקפוק וסדר הספירות להיותם עשר, ואפוכי מטרתא למה לי:" + ], + [ + "אחר אשר חלפו לנו עידן ועידנין בענין הצורה הזאת שהמציאונו בפרקים הקודמים האיר ה' עיני שכלנו בה והקרה ה' לפנינו קדושים מדברים ושמחנו בהם כעל כל הון לפי שנמצא לנו בהם משען וסמך. ראשונה בעל ספר מאירת עינים וזה טופס לשונו זו היא צורת עמידתן של עשר ספי' בלי מהות ושנוי יתברך ויתעלה שמו וזה שאמר הכתוב (איוב כו ז) תולה ארץ על בלימה ואל תאמר אינו כי ישנו וכאשר תמנה מימינך לשמאלך תמצא עשרה ותראה כי הכתר בית לכלן ומקור כלן נמצא שהקודם לאצילות גדול ומקיף הכל והמאוחר לאצילות קטן ומוקף מהכל וכלול מכלן וזהו כגלדי הבצלים וכמו שהארץ השפלה הזאת היא קטנה והיא באמצע כל הנבראים כחרדלא בעזקתא והנה היא כלולה מכל היסודות והיא באמצע כל כמו לב בגוף האדם, כך כביכול העטרה.
", + "ולפיכך נקראת ארץ החיים והלב. והסתכל ותראה כי העטרה כלולה מהצדיק ומכל העליונים, מיוחדת בהם ומוקפת מכלם ומקבלת מכלם. וכן הצדיק וכן ההוד וכן הנצח וכן הגבורה וכן החסד וכן הבינה כולל הכל ומיוחדים זה בזה וכל א' כלול מכולם וכולם מיוחדים בו והכל מיוחד בא\"ס בסבת הסבות עכ\"ל. והוא ראייה מוכרחת אל דעתנו אות באות תיבה בתיבה.", + "ועוד יש לנו ראייה וסמך בזוהר פ' תרומה (דף קס\"ה.) וז\"ל ר' יוסי אמר תשע רקיעין אינון ושכינתא איהי עשיראה. דאי תימא בגין דכתיב עשר בר משכינתא איהי, אי הכי שכינתא חד סרי איהי דקיימא על י'. אלא ודאי ט' אינון ואינון ט' יומין דבין ר\"ה לי\"ה וי\"ה איהו עשיראה. כגוונא דא משכן דאיהו י' יריעות. י' רקיעין רזא דרזין דלא אתמסר בר לאינון דידעי חכמתא. וכלא איהו ברזין דבוצינא קדישא דאיהי גלי רזא דכל רקיעא ורקיעא ואינון שמשין דמשתמשי בכל חד וחד. ז' רקיעין אינון לעילא וז' רקיעין אינון לתתא כגוונא דלעילא. ז' רקיעין אינון דבהון כוכביא ומזלות לאנהגא עלמא דא כפום אורחיה כמה דאצטריך ליה. בכלהו שביעאה עדיף. בר תמינאה דקא מדבר לכולהו וקיימא על כלהו. דכתיב סולו לרוכב בערבות. מאן רוכב בערבות ומאן איהו ערבות. אלא ערבות דא רקיעא שביעאה. אמאי אקרי ערבות על דאיהו כליל מאש ומים כחדא מסטרא דדרום ומסטרא דצפון ואיהו מעורב מתרין סטרין. עכ\"ל לענייננו. ופי' המאמר, שלמעלה מן הענין דרש ר' חייא בפי' הפסוק ואת המשכן תעשה עשר יריעות וגו', ורבי יוסי הוקשה לו בפסוק שאמר ואת המשכן תעשה עשר יריעות וידוע כי המשכן היא שכינה מלכות וא\"כ האיך אמר שיעשה עשר יריען שהן ע\"ס על המשכן שהיא המלכות. נמצא לפי\"ז שהספירות אחד עשר, וזה הפך האמת שהם י' ולא ט' י' ולא י\"א וכמבואר בשער י' ולא תשע. לזה אמר שלא היוד יריעות יחייבו עשר ספירות זולת השכינה. אלא ט' רקיעין אינון. פיר' ט' ספירות לבד הם על השכינה והשכינה היא העשירית. ונקט לישנא דט' ולא אמר י' רקיעין אינון ושכינתא חדא מנייהו שהוא יותר מדוקדק שהשכינה ג\"כ נקרא רקיע כמבואר מתוך דבריו. הטעם מפני כי מקום הטעות והשגיאה היה מפני שאמר ואת המשכן שהיא השכינה תעשה עשר יריעות כנראה שעשר ספירות הם על המלכות. ולשמור עצמנו מן השבוש הזה אמר נגד הטעות תשע רקיעין והשכינה שהיא המשכן היא עשירית אל הרקיעין והיינו דקאמר ושכינתא איהי עשיראה. דאי תימא בגין דכתיב עשר וכו'. פי' שאם תרצה לומר כי מטעם שאמר הכתוב ואת המשכן תעשה עשר יריעות ולא אמר ט' יריעות נראה שהם עשר מלבד השכינה ח\"ו. א\"כ נמצאת אומר שהם אחד עשר והמשנה בס\"י אמרה י' ולא י\"א. ולכן לא רצה לומר אלא אי הכי שכינתא חד סרי. ובהזכירו מלות חד סרי מי לא ידע המשנה שאמרה עשר ולא אחד עשר והמוסיף על עשר אינו מן השם. אלא ודאי ט' אינון וכו'. ואין כונת רבי יוסי לומר שיום הכפורים היא המלכות וי' ימי תשובה הם מלמעלה למטה. לפי שכבר מבואר בזוהר ובתיקונים ובכמה מקומות כי יום הכפורים הוא בבינה והעד על זה ה' ענויים והוא מעין עולם הבא כמו שארז\"ל (ברכות דף י\"ז.) העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה וכו'. אבל כונת רבי יוסי אינו אלא לומר לנו כי הספירות הם עשר בדמיון אותן הימים שאינם אלא עשר. ואם היו הספירות י\"א יהיו הימים י\"א. וכמו שהימים ט' ויום הכפורים עשירי כן ראוי לענין הספירות כי המשכן עצמו העשירי. והענין כי עשרת ימי תשובה הם ימים שבתשובה שהיא הבינה והנה היוד היא התשובה עצמה רצה לומר המדרגה העליונה שבה והיא נכללת בעשרה ימים שהם עשר ספירות והיא מכלל הימים. כן ענין המשכן עצמו הוא היריעה העשירית והספי' העשירית. וכונת הכתוב באמרו ואת המשכן תעשה וכו' הכונה כי מציאות המשכן תעשה שתהיה כלולה מעשר ספירות שהם י' יריעות וכל העשר היינו המשכן. לא שהמשכן אחד והיריעות עשר בפני עצמן כדקא ס\"ד שאם כן יעלו לאחד עשר, אלא שהמשכן היינו כללות עשר יריעות. וזה שאמר רבי יוסי כגוונא דא משכן איהו יו\"ד יריעות, פי' המשכן הוא קבוץ היו\"ד היריעות דהיינו מה שאנו אומרים מלכות כלולה מי' וכמו שבארנו בשערים הקודמים ונבאר בשער מהות וההנהג' ב\"ה. רזא דרזין וכו', הפליג בשבח החכמה ומעלתה. דאיהו גלי רזא בכל רקיעא ורקיעא ואינון שמשין וכו'. הכונה כי כל מדה כמה מלאכים ממונים על ענין פעולת המדה ההיא והמלאכים מקבלים כח הפעולה מהשרשים העליונים על ידי משרתים המתקרבים אל מקורם הם אותם אשר נבאר בשער היכלות הקדושה. ומאותם הקרובים אל השרשים היושבים ראשונה בהיכל מלך משתלשלים כמה אלפים ורבי רבבות ממדרגה אל מדרגה ומעלה לעלול עד הגיעם אל העולם [הזה]. והענין הזה נתבאר בדברי הרשב\"י ע\"ה מקומות רבו מספר. ואלו המלאכים הנז' הם נקראים משרתים לאותם הרקיעים העליונים הם הספירות וזהו כונת רבי יוסי הנה באמרו ז' רקיעים אינון לעילא, פירוש ז' ספירות לבד הם המשמשים העקריים להנהגת העולם, ולכן בנין העולם ז' ימים עם יום השבת להיות כי עקר ההנהגה עם הז' האלה. וכמו שלמעלה הם ז' מנהיגים, כן ברקיעים התחתונים המנהיגים העולם הם ז', דהיינו ז' כוכבי לכת. ואמר כי למעלה מששה רקיעים הוא רקיע שביעי משובח מהששה אשר למטה ממנו והוא נקרא ערבות מלשון ערוב שבו מתערבות ב' מדות דהיינו מזיגתו בין הדין והחסד והערבות הוא התפארת המערבם וקראו שביעי עם היותו חמשי למטה מגדולה וגבורה מן הטעם שבארנו בשער סדר האצילות בפ\"ו. ואמר שיש רקיע שמיני רוכב על הכל, דהיינו הבינה שהיא האם הרובצת על הבנים.", + "והנה נכלל ביאור המאמר ומתוכו למדנו ענין האצילות שהם כדמות הגלגלים הסובבים העולם הזה זה בתוך זה כגלדי בצלים ומטעם זה קראם רקיעים והנהגתם כהנהגת הרקיעים התחתונים והם גלגלים מקיפים כל אשר בתוכם כחרדלא בגו עזקתא. וברוך ה' אשר הפליא חסדו לנו בעיר מצור ומצאנו לנו סעד וסמך מתוך דברי הזוהר קראי כולהו אליבא דרשב\"י כנודע ואין לענין זה ספק:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם הארכנו בפ' צורת האצילו' ועמידתן והכרחנוהו ואשרנוהו וקיימנוהו כדחזי. ראוי לראות כי נמצא הצורה הזאת הורסת כל הבנין שבנינו בפרקים הקודמים מענין צורת האצילות שהם ג' ימינים וג' שמאלים וג' אמצעיים. ולפי\"ז אין זה לצורתו כי כלם זב\"ז ואין בהם לא ימין ולא שמאל. השתא הא והא הם דברי הרשב\"י, ואין ראוי לומר שיהיו חולקים דבריו קצתם אל קצתם. וכן בעל ספר מאירת עינים, שכתב הצורה ההיא שכתבנו לעיל בפרק ב', ואחר כך כתב הצורה הזו וחזר בו תוך כדי דבור, והוא אמר לעיל שהמכחיש הצורה ראשונה דור תהפוכות וכו', וזה דוחק גדול. ולתקן הענין הזה נאמר שאלה נשאלה בין החוקרים בענין המלאכים אשר כנו אותם בשם שכלים נבדלים ואמרו כי אחרי שהם פשוטים רוחניים ורחוקים מכל מאורעי הגוף אם כן במה יפרדו אל מנין העשרה. וכתב ענין השאלה הזאת הרמב\"ם ע\"ה בפ\"ב מהלכות יסודי התורה וז\"ל ובמה יפרדו הצורות זו מזו והם אינם גופים. ותירץ לפי שאינם שווים במציאות אלא כל אחד מהם למטה ממעלתו של חבירו, והוא מצוי מכוחו זה למעלה מזה, והכל נמצאים מכח של הקב\"ה עכ\"ל.", + "והכוונה כי הוא הפליג שם בשלילות הגוף ומאורעיו במלאכים והוקשה לו כי אחר שהם רחוקים ממאורעי הגוף ואחר שאין הנמצאים השוים במציאות נפרדים זה מזה אלא במאורעות הגוף ואחר שהמלאכים אין להם מאורעי הגוף א\"כ במה יפרדו להיותם עשרה מדרגות כמו שמנה הוא בעצמו. ותירץ לפי שאינם שווים במציאותם. פי' כי אמת הוא כי השוים במציאותם לא יפרדו אלא במאורעי הגוף והמלאכים שהם נפרדים עם היות שאין להם מאורעי הגוף הטעם הוא מפני שאינם שוים במציאותם אלא עלולים זה מזה וכ\"א מהם למטה ממעלתו של חבירו וכו'. והרב ר' שם טוב בן שם טוב בספר האמונות שער ד' פרק א' ב' ג' הכריח בראיות ברורות שאין דעתם צודקת. וז\"ל הנה לדעתם אין בין עילת העילות אליהם אלא שזה עלה אל העלולים ממנו ואין בנו כח לידע דבר אחד מחילוף בין הסבה הראשונה לאחרון מהם וכו' כי אם מעילה לעלול כלומר כלם יתיחדו באחדות גמור כי אין ביניהם לא חבור ולא פירוד ואין להם מקום כלל כי אינם גשם ולא כח בגשם אלא שכל נבדל אבל הסבה למעלה מן המסובב והעילה למעלה מן העלול ונמצא שהסבה הראשונה סבה לכלם והעלול הראשון עילה לכל העלולים שלמטה ממנו והם למעלה מן התחתונים.", + "ועוד הרב הכחיש סברא זו במלאכים מפני שהוכרח בדברי רז\"ל שהמלאכים נבראו ביום ב' או ביום ה' כפי מה שנחלקו בזה חז\"ל (בב\"ר פ\"ג) ואמר שאם היו המלאכים כאחדות השם איך אפשר לומר שאחר בריאת שמים וארץ נבראו והוא נמנע כמו שנמנע לומר שקדמו לסבה ראשונה.", + "ועוד איך צודק בהם לשון בריאה.", + "ועוד הכריח מפ' וירא אליו ממראה אברהם שראה אותם כדמות אנשים והכריח שם כי לא יצדק לומר שהיה במראה הנבואה. עכ\"ל השגותיו.", + "והנה הכריח על פי השאלות האלה שהם הויות דקות מתגשמים בגוף דק וזך ולזה הכריח מדברי רז\"ל וכמו שנבאר בשער ההיכלות בס\"ד. ועתה נשאל אנחנו בענין הספירות כשאלתם ממש שאחר שהפלגנו בשערים הקודמים בענין הספירות והרחקם מן הגוף ומאורעיו א\"כ במה יפרדו אם הם שוים במציאותם. ונשיב כפי תשובתם שהפרדם הוא במה שאינם שוים במציאותם כי הכתר מצוי מא\"ס ולא כן חכמה שמציאותה הוא מן הכתר ולא כן הבינה שהיא מצויה מן החכמה ולא כן החסד שמציאותה מן הבינה ולא כן הגבורה שמציאותה מן החסד ולא כן הת\"ת שמציאותה מן הגבורה ולא כן הנצח שמציאותה מן הת\"ת ולא כן ההוד שמציאותה מן הנצח ולא כן היסוד שמציאותה מן ההוד ולא כן המלכות שמציאותה מן היסוד והנה עתה הם נפרדות זו מזו במה שכל א' עילה לחברתה. ועתה בספירות לא יקשה עלינו מה שהקשה הרש\"ט לדברי הרמב\"ם. מפני שהספי' קדמו אל בריאת שמים וארץ ואינם נופלים תחת הזמן, אלא אדרבא הם שרש אל הזמן. כי ו' ספירות הם שרש ו' ימים, ושביעית יום שבת. כאשר יתבאר בשער ערכי הכנוים בע\"ה. ועליהם אז\"ל (בב\"ר פ\"ג) מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן. וגם לא יקשה עלינו שנראו לנביאים, שמעולם לא ראו הנביאים עצם הספירות ממש, ואפילו למשה רבינו ע\"ה נאמר שמות לג כג) וראית את אחורי וכו'. ומה שאנו אומרים שנבואת מרע\"ה בת\"ת ושאר הנביאים במלכות. וכן מה שאנו אומרים כי נצח והוד הם ב' נביאי קשוט. אין הכוונה בכל זה שהיו משיגים ממש בספירות, אלא שמשם יניקתם. אבל השכלתם הי' בהיכלות. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה כמו שנבאר בשער היכלות בפ\"ב בהיכל שני בס\"ד. כיון שלא יקשה עלינו קושיותיו. א\"כ כשנשאל מאחר שהספירות בלימה כדפי' בשערים הקודמים א\"כ במה יבדלו. אף אנו נאמר שהם נבדלות במה שהאחת עילה לחברתה כאלו נרצה שאין הבדל בין הכתר למאצילו אלא שהמאציל עילה אל הנאצל. ואל היותר מזה הם מיוחדים תכלית היחוד אבל בין הא\"ס והכתר בסבות היות הכתר נאצל ולא מאציל וא\"ס מאציל ולא נאצל הבדל הרבה יש כדפי' לעיל בשער אם הא\"ס הוא הכתר ובשער עצמות וכלים. וזה ברור כי הכתר נאצל והא\"ס המאציל לא נאצל. אבל מצד רדתם הספירות מאתו אינם יורדות אלא בענין שבין מאציל לנאצל ומה שבין עילה ועלול וכן יורדת החכמה מהכתר והבינה מחכמה וכן שאר הספירות כירידת העלול מן העילה. והענין כי המלכות משיג היסוד אבל לא כשיעור שישיג את עצמו. והיסוד משיג עצמו ומשיג המלכות ביותר שלימות שישיג המלכות את עצמו. וכן אינו משיג בהוד כשיעור שישיג את עצמו. וההוד משיג את עצמו יותר ממה שהשיג היסוד. וכן משיג המלכות ביותר השגה ממה שישיג היסוד וכ\"ש המלכות בעצמה. וכן הנצח תתעלה ידיעתו את עצמו ממה שישיג ההוד. וכן ישיג היסוד יותר ממה שישיג ההוד וכ\"ש היסוד. וכן ישיג המלכות יותר ממה שישיג היסוד וכ\"ש המלכות עצמה. ועל דרך זו ג\"כ יתעלה השגת היסוד בהוד מהשגת המלכות בהוד וכן תתעלה השגת ההוד בנצח מהשגת היסוד וכן תתעלה השגתם זו על זו עד המדרגה הראשונה.", + "וענין זה עיקר גדול במציאות כאשר נרחיב ביאור בספר אור יקר בס\"ד. וידענו שיקשה בעיני המעיין שא\"כ נמצאו שהחכמה אינה מתייחדת עם המאציל וכן בינה עם הכתר מאחר שמה שהוא עלול ממנו זו עילתו וקשר העלול עם עלתו לא עם עלת עלתו בעצם. נשיב על זה כי אמת הוא יפה כוון השואל וצדק בגזרתו שאינם מיוחדים מצד זה, אבל הם מיוחדים מצד אחר כל אחד בכלם וכלם בכל אחד בערך בחי' כללותם מיו\"ד.", + "והנה לפי\"ז יש לכתר עם הגבורה יו\"ד יחודים והם כתר שבכתר עם כתר שבגבורה והחכמה שבכתר עם חכמה שבגבורה ועד\"ז שאר המדרגות וכן לכל הספירות. ואחר שנתבאר כי על דרך הכללות עולה הספי' במציאותי' לאין תכלית כמו שנבאר בשער מהות והנהגה פרק ב' בס\"ד. ולפיכך יעלה ביחוד לאין תכלית וזהו בערך יחודם וקשורם הנאצלים הם בעצמם. ובמאציל הם מתייחדים בשתי פנים האחד בערך קשורם עם שרשם הנעלם למעלה כמבואר בשער הצחצחות. והב' בבחינת האור העצמות המתפשט בתוך המדרגות שהוא עצם האלקות בלתי מתחלק לחלקים האלה אלא ע\"י הספירות כדפי' בשער עצמות וכלים. והעצם המתפשט מיוחד במקורו כנצוץ השמש המיוחד בשמש וכדמיון הנפש המיוחדת בכחותיה שמתפשטות בגוף. והספי' עצמה מתייחדת בעצם המתפשט תכלית היחוד כמו שמתייחד הנפש עם הגוף לסבות כאשר נבאר בשער הנשמה.", + "והנה אחר שנתבאר ענין קשורם וענין יחודם וענין הבדלם שהם כדמיון עילה ועלול סבה ומסובב נמצא האצילות מנורה של פרקים מיוחדים ומקושרים תכלית היחוד והקשר והחשק. ועל ענין זה נכרת ברית למתעסקים בחכמת הפרדס. וזה הי' טענת אלישע שע\"י כך נעשה אחר. וזה היה חטא אדם הראשון שבא לפרק את האהל ונמצא מפרק בשבת ולכן חייבו. והמתבונן ענין זה העסק צריך ליזהר שלא יעשה כתבניתם, ולכן המעיין יעסוק בפרק זה ובו ימצא מרגוע לנפשו ונפשו בטוב תלין ושכן לבטח ואין מחריד:" + ], + [ + "אחר שנתבאר מתוך הפרק הקודם ענין קשר הספי' בעצמם וקשורם עם המאציל, כאשר יתבונן המעיין בו בטוב השקידה ימצא טוב טעם ודעת והכרח הענין מעצמו והאמת יורה דרכו. וימצא לפי\"ז היות הספירות כאשר נבא להמשילם ולציירם ע\"ד דמיון אל השכל האנושי יוכרח להאמין שהם זו למעלה מזו. מפני כי הא\"ס המאציל הוא עלת כל העלות וסבת כל הסבות והעלול הראשון ממנו הוא כתר וכתר סבה ועילה לחכמה מכח המאציל השופע מאורו עליו וחכמה הוא סבה ועילה לבינה מכח המאציל ע\"י הכתר בהשפיע אור המאציל ע\"י הנאצל הראשון כתר עליו. וכזה לכל שאר האצילות כי בינה עילה וסבה לחסד וחסד עלה וסבה לגבורה וגבורה עלה וסבה לת\"ת ות\"ת עלה וסבה לנצח ונצח עלה וסבה להוד והוד עלה וסבה ליסוד ויסוד סבה ועלה למלכות. הרי הם עשר מדרגות מסודרות זו למעלה מזו כזה כתר חכמה בינה גדולה גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות. וממה שראוי לדעת כי בזולת הסדר הזה יש להם סדר אחר. וטעם לזה כי לכל ספירה ב' עלות. והם הא' עילתו שאחר שנאצלה הקודמת נאצלה היא. המשל בזה כי אעפ\"י שעילתו האמיתית של הנצח הוא החסד עכ\"ז מפני סדר אצילותו עילתו אינו אלא התפארת כמו שהארכנו בענין אצילותם בשער סדר האצילות בפ\"ו.", + "והנה נמצאו להם ב' בחינות אל עלתם. וסבתם האחד הסדר שפירשנו למעלה זו על זו עד העשר. השני סדר שפעם ומקורם לפי חלוקם יש שבחינתה חסד וצריך היותה נוטה אל קו החסד ויש שבחינתה דין וצריך נטייתה אל קו הדין. ויש שבחינתה רחמים וצריך נטייתה אל קו הרחמים והיא מתיישרת בין שני הקוין האלה אל המיצוע.", + "והנה ענין בחינתם אלה הוא קיומם ושפעם הנשפע עליהם. ונמצא לפי זה להם ב' בחינות אל סבותם. בחי' ראשונה סבת הסדר כדפי'. בחינה שנייה היא היניקה והשפע והקיום. ואעפ\"י שמצד הבחינה אל סדר האצילות הוכרח סדרם זו למעלה מזו. כשנביט אל צד יניקתם אשר הוא סבת קיומם נמצאים בענין אחר כי אנו רואים כ\"ע משפיע אל החכמה ואל הבינה א\"כ יוכרח מזה היותו סבת שתיהם. ומצד אחר יוכרח היות חכמה סבת הבינה והכתר סבת החכמה א\"כ יוכרח היות מסודרת כדמות סגולתא כזה.
", + "כתר וצנור א' המורה על הסבה הקודמת והם סדרן כתר חכמה בינה. ומצד היות הכתר משפיע אל הבינה יתחייב היות צנור מכתר אל הבינה, וענין הצנורות יתבאר בשער בפ\"ע. ומצד היות חכמה משפעת בחסד והבינה בגבורה יוכרח היות חסד תחת חכמה וגבורה תחת בינה שהוא מורה כי החכמה סבת החסד והבינה סבת הגבורה. ומצד היות הת\"ת יונק מן הכתר ומן החסד ומן הגבורה יוכרח היותו כנגדו מורה שסבתו הוא הכתר. ומצד היותו יונק מן החסד ומן הגבורה יוכרח היותו בין שניהם להורות שהוא מסובב משניהם. ומצד היותו ששי אל האצילות יוכרח היותו נמשך קצת למטה משניהם כאשר ציירנו. ומצד היות הנצח שביעי לאצילות יוכרח היותו יונק מן התפארת. ומצד היותו יונק מן החסד יוכרח היותו תחת החסד. וכן הוד ע\"פ דרך זה תחת הגבורה. ויסוד יוכרח היותו תחת הת\"ת כי משם עיקר יניקתו והוא סבתו מצד ההשפעה. ומצד היותו יונק מן הנצח וההוד יוכרח ג\"כ היותו בין שניהם. ומצד היותו תשיעי לכלם יוכרח היותו נמשך למטה אל תחת כלם כאשר ציירנו.
", + "ומלכות מצד היותה עשירית למטה מהיסוד נמשכת למטה מן היסוד.", + "והנה אחר שנתבאר ענין הסכמת הצורות אל ענין אחד ראוי לבאר ענין זה הנמצא בזוהר פעמים רבות סלקא ונחתא.", + "והנה ענין עליה וירידה הוא מורה על הגשמות וזה אינו צודק כלל, ועם ההקדמה הזו יתבאר הכל. והוא כי אחר שענין היותם זו למעלה מזו אין הכוונה על מציאות המקום ח\"ו כאשר בארנו אלא על הענין המעלה והקדימה מעילה לעלול כמבואר לעיל בארוכה.", + "הנה ג\"כ ענין העליה והירידה תהיה על דרך זו כמו המשל המלכות היותה קודם שנטרדה למטה במדרגה העשירית היתה במדרגה שביעית תחת הת\"ת במעלתה ודקותה כל כך עד שהיא היתה סבה אל הנצח וההוד והיסוד. וכאשר גרם העון ונטרדה ממקומה ירדה ונתעבו וחשכו מאוריה עד שאין בידה סיפוק להיותה סבה אל הנצח וההוד אלא אדרבה היא עלולה מהם וצריכה אליהם ומקבלת מהם אור ושפע וזו היא ענין ירידתה. וכן ענין עלייתה שתזדכך כל כך עד שתשוב אל הת\"ת ויהיה הת\"ת עילתה והיא עילה וסבה אל כל אשר תחת הת\"ת לרוב בהיקותה ואורה. וכן עד\"ז כאשר נאמר שתעלה מדה מן המדות אל מדה אחרת עליונה ממנה הכוונה על הענין הזה כי מפני השפע שהשפיעה המדה ההיא העליונה במדה התחתונה נזדככה עד שתעלה ממדריגה אל מדריגה עד היותה עילה אל שאר המדות שהם תחת המדה השופעת עליה וזה יקרא שעלתה המדה ההיא אל האחרת. ולכן נתבאר בזהר פעמים הרבה ובפרט בפקודין פקודא לברכא (בפ' עקב דף רע\"א) וכו' שא\"א אל שום מדה לעלות אל מדה אחרת אם לא שתקבל ממנה קודם שפע רב במקומה כדי שע\"י שיעור רבוי השפע כן תתעלה ממדרגה למדרגה. ויש פעמים שלא יוגבר השפע כ\"כ ולא תעלה עד המדה השופעת עליה אלא אל מדה אחרת אשר תחתיה ומשם תקבל ממנה כמו המלכות העולה לפעמים עד היסוד לבד לקבל שפע מבעלה הת\"ת וזה מורה כי נזדככה המלכות עד שעלתה מהיותה עשירית אל הט' ולא נזדככה כל כך להיותה ממש שביעית קרובה אל הת\"ת אלא מן המדרגה ההיא תקבל ממנו. וזהו ענין עליה וירידה הנז' בזוהר במדות, ודי בזה הערה בענין הזה. ובזה נתבאר פשר כל הדברים והצורה המוסכמת בפי כל המקובלים היותר אמיתית ולא שתהיה שם צורה ממש ח\"ו ולא מקום עמידתן ולא פנים ולא אחור ולא ימין ולא שמאל אלא מצד הדין או הרחמים על פי יניקתם כל אחד ואחד כפי השפעתו ויניקתו. ואמנם מפתח כל הדברים כי היות סבה או מסובב [והיות מדרגות זו תחת זו. מעסיס רמונים) הוא על שני דרכים המבוארים לעיל, ובזה מבואר כי פעמים יהיה הציור הזה ופעמים זולתו הכל לפי ההשפעה עם שהוא אמת שזהו המורגל והתמידי:" + ], + [ + "אחר שכבר נתעוררנו כל הצורך בענין סדר עמידתן בפרקים הקודמים. נשאר אלינו לחובה בענין הדרוש הזה להציל המעיין מן הטעות. כי שמא יסתפק ויאמר אחר שהוא אמת שהספירות יש להם מספר כאשר מבואר בשערים הקודמים והמספר המחוייב בהן הוא עשר. א\"כ כאשר נבא בעניינם נאמר כי מקום סיום המלכות הוא תחלת היסוד ר\"ל דרך הרוחניות מעלול לעילה, ומקום סיום היסוד הוא תחלה ההוד, כי מה שהוא הוד אינו יסוד ומה שהוא יסוד אינו הוד ומה שהוא הוד אינו נצח שהם נבדלים מה שבין עילה לעלול והנה העלול אינו עילה והעילה אינו עלול.", + "והנה לפי\"ז נמצא שאע\"פ שהם מיוחדים יחוד גמור עכ\"ז הנה הם בערך זה נבדלים כדפי' לעיל. ועתה הנה הכתר עלול מא\"ס והא\"ס עלתו א\"כ מה שהוא כתר אינו הא\"ס ומה שהוא א\"ס אינו כתר, והנה נמצא שיש לא\"ס גבול ח\"ו מה שאינו הכתר כי מקום סיום הכתר הוא תחלת הא\"ס. ולכאורה שאלה זו היא מקום הטעות שיביא האדם להתבונן בזה והוא טעות ושבוש גדול. והשבתת ספק זה מבואר ואין מקום לשאלה זו כלל והטעם כי כח העילה בעלול ואין העלול משולל מעילתו. ר\"ל כי כאשר נאמר זהו הכתר לא מפני זה נחייב שאינו הא\"ס ח\"ו. כי אדרבה אין מקום לעלול בזולת העילה והנה העלול יונק ממנה והיותו הוא עלתו כדמיון הנשמה בתוך הגוף. כי לא תוכל להקשות שמה שהוא גוף אינה נשמה ומה שהוא נשמה אינו גוף. כי לא יצדק טענה זו משני פנים. אחד מפני כי הנשמה ודאי עילתה של גוף ואין גוף בלי נשמה ומה שהוא גוף הוא הנשמה כי הנשמה מחייה את הגוף והגוף נזון מן הנשמה וא\"א לצייר שיתבטל הנשמה מקצת הגוף אם לא שישוב לעפר אבל הגוף החי הוא לבוש אל הנשמה ודאי ולכן יוכרח היות מה שהוא גוף נשמה דהיא עילת הגוף ואין להמציא גוף חי בלי נשמה. אמנם יוצדק אמרנו נשמה בלא גוף כי כבר יש מקום לנשמה בלא גוף אחר שאין הנשמה עלולה מן הגוף. וכן הדברי' בא\"ס והעלולים ממנו, כי אין באפשרות להמציא עלול בלא עילה ומה שהוא עלול בודאי כח העילה בתוכו אמנם עילה בלא עלול יצדק כי יש בחינה לעילה בפני עצמו מצד מה שאינו צריך אל העלולים, ויש לו בחינה המתפשטת ומאירה בעלולים ומחייה אותם. ועד\"ז נבין ענין הספירות בעצמן, כי מפני טעם זה יוכרח היות כח הכתר בחכמה כי הוא עילה אליו והוא חיותו וכן כח חכמה בבינה כי עלת הבינה הוא החכמה והיא חיותה וכן כח הבינה בחסד הוא כי עלה אליו והוא חיותו וכן כח החסד בגבורה כי הוא עילה אליה והוא חיותה. ועם זה יובן מה שפי' בזוהר פ' תרומה (דף קס\"ז) שחמש פעמים מים שבמעשה בראשית הם ביום ב' בגבורה ואחר שהגבורה כח האש איך אפשר שיהיה בהן כח המים אלא על הדרך הזו. וכן כח הגבורה בת\"ת כי היא עלה אליו והוא חיותו וכן כח הת\"ת בנצח כי הוא עלה אליו והוא חיותו וכן כח הנצח בהוד כי הוא עלה אליו והוא חיותו וכן כח ההוד ביסוד כי הוא עלה אליו והוא חיותו וכן כח היסוד במלכות כי הוא עלה אליה והוא חיותה. ונמצא לפי\"ז כי המלכות הוא היסוד והיסוד הוא ההוד וההוד הוא הנצח והנצח הוא התפארת והת\"ת הוא הגבורה והגבורה הוא הגדולה והגדולה הוא הבינה והבינה הוא החכמה והחכמה הוא הכתר והכתר הוא הא\"ס. ולא זה בלבד אלא מתפשט בכולן עד שלא יצדק לומר זהו מלכות ולא א\"ס ח\"ו אלא המלכות ג\"כ יש בה כח האין סוף. ולא זו בלבד אלא בדרך זו הוא חיות הספירות וחיות המרכבות וחיות המלאכים וחיות כל מעשה בראשית מן הנקודה הראשונה ועד האחרונה. וזהו ואתה מחיה את כלם (נחמיה ט ו) ופי' רז\"ל ואתה מהוה לכולם. וכן פי' ואתה מחיה את כלם והכל ענין אחד. כי מאחר שהוא היוה אותם והמציאם מן האין יוכרח שיושפעו ממנו ושואבים כלם ממנו חיותו ואחר שהוא מחיה אותם נמצאו שהוא ממציאם ומהוום בכל עת ובכל רגע ובכל שעה.", + "והנה מהוה ומחיה הכל ענין אחד להם. ובענין הזה יובן ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית שהוא שפע השופע להחיותם ולהעמידם ולהציבם בצביונם. ואם ח\"ו יעלה על הדעת הסתלקות שפעו מהם כרגע יספו. ואינם אלא מחודשים בסוד חדוש אורו והוא שפע נהר שאינו פוסק אלא מתחדש כמימי הנהר שבכל רגע הם מחודשים. ונחזור אל ענינינו כי הא\"ס ממ\"ה מושל בכלם כי עצמותו נוקב ויורד דרך הספירות ובין הספירות ותוך המרכבות ובין המרכבות ותוך המלאכים ובין המלאכים ותוך הגלגלים ובין הגלגלים ותוך היסודות ובין היסודות השפלים ותוך הארץ ובין הארץ וצאצאיה ועד נקודה האחרונה שבתהומות מלא כל הארץ כבודו. וזה כיון רשב\"י בתיקונים (בהקדמה ד\"ג ע\"ב) באמרו ועלת על כלא נהיר בעשר ספירן דאצילות ובעשר דבריאה ונהיר בעשר כתות דמלאכיא ובעשר גלגלי דרקיע ולא אשתני בכל אתר עכ\"ל.", + "ודקדק באמרו ולא אשתני, להשמר שלא נאמר שאחר שהוא מתפשט בשעור הזה נמצא שהוא משתנה לפי שנוי הלבושים ח\"ו לזה אמר ולא אשתני בכל אתר. ושאר דברי המאמר יתבאר בשער אבי\"ע.", + "והנה כאשר יעמיד המעיין שכלו על יושר העלמו של מלך מלכי המלכים. נעמידנו עוד על ענין הספירות שאמרנו למעלה שהכתר בחכמה והחכמה בבינה וכו'. עוד סדר נבחר להם והוא כי כח המלכות ביסוד וכח היסוד בהוד וכח ההוד בנצח וכח הנצח בת\"ת וכח הת\"ת בגבורה וכח הגבורה בגדולה וכח הגדולה בבינה וכח הבינה בחכמה וכח החכמה בכתר. מה שלא נוכל לומר שכח הכתר בא\"ס. ואין הכוונה לומר שאינו בא\"ס ח\"ו כמו שיתבאר בשער הצחצחות בס\"ד. אלא בדרך אשר נחייב בסדר זה בספירות לא נחייב שכח הכתר בא\"ס. והענין כי כבר נתבאר ענין שכינה בתחתונים צורך גבוה ונרחיב בו ביאור בשער מהות והנהגה בס\"ד. והענין כי הכתר צריך אל החכמה כי מצד הארתו אל החכמה מאיר בו הא\"ס נמצא שבבחינה זו החכמה עילה וסבה לכתר וכח החכמה בכתר. ובדרך זו לכל הספירות, ונמצא כח המלכות ביסוד מפני שהוא עילתה בערך שהיסוד צריך אליה לקבל מהוד שלמעלה ממנה, וכן כח היסוד בהוד מפני שהוד צריך אליו כדי לקבל מן הנצח שהוא למעלה ממנה, וכן כח ההוד בנצח מפני שהוא צריך אליה כדי לקבל מהת\"ת שהוא למעלה ממנו, וכן כח הנצח בת\"ת מפני שת\"ת צריך אליו כדי לקבל מהגבורה שהיא למעלה ממנו, וכן כח הת\"ת בגבורה מפני שהגבורה צריך אליו כדי לקבל מהגדולה שהיא למעלה ממנה, וכן כח הגבורה בגדולה מפני שהגדולה צריכה אליה כדי לקבל מבינה שהיא למעלה ממנה, וכן כח הגדולה בבינה מפני שהבינה צריכה אליה כדי לקבל מהחכמה שהיא למעלה ממנה, וכן כח הבינה בחכמה מפני שהחכמה צריכה אליה כדי לקבל מהכתר שהיא למעלה ממנה, וכן כח החכמה בכתר מפני שהכתר צריך אליה כדי לקבל מהא\"ס שהוא למעלה ממנו. ואין אנו יכולין לומר שיהיה כח הכתר בא\"ס כי אינו צריך אל זולתו והכל צריכין לו והוא מקור לכל והכל שואבים ממנו הוא סבת עצמו ואין סבה קודמת אליו ח\"ו. ועל ענין שתי הכללות האלה שהם ממטה למעלה וממעלה למטה בספירות פי' פעמים הרבה בזוהר ובפרט בפ' ויצא (דף קנ\"ח) בענין השבטים, שאמר שם ר' חזקיה הרי בשמים, מאן אינון בשמים, אילין שית בנין דלאה דכליל שית אחרנין, ואינון תריסר ואינון שית בגין דכל חד כלול בחבריה עכ\"ל.", + "וע\"ד שפי' הוא מבואר אלא שהכללות באחד משני פנים אם העליונים בתחתונים או התחתונים בעליונים. עוד נתבאר ענין הזה בזוהר שה\"ש בפסוק שבעה ושבעה מוצקות ושם ביאר הכללות ממטה למעלה כמבואר ולא נעתיק לשונו הנה מפני שהוא צריך ביאור רחב והוא מבואר אצלינו במקומו. עוד נתבאר הענין הזה שם בפסוק (א ב) ישקני כו'. ועם זה יובן ענין דכליל ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא הבא בזוהר פעמים הרבה והוא מפתח לכמה שערים.", + "והנה נכלל פרק הזה ונשלם השער הזה כאשר הורונו מן השמים והתהלה לאל יתברך אשר עזרנו אמן:" + ] + ], + [ + [ + "שער השביעי הוא שער הצנורות:", + "הכוונה בשער הזה לבאר ענין הצנורות שהסכימו בהם המפרשים שהן בין כל ספירה וספירה שעל ידם שואבות הספירות שפעם זו מזו. וכן נבאר מה עניינם והכונה בהם וצורתם ומספרם:", + "פרק ראשון:", + "קודם כל דבר נאמר כי לשון צנור נגזר מלשון תהום אל תהום קורא לקול צנוריך (תהלים מב ח). ופירוש צנור הוא סילון העשוי דרך בו יבוא המים ממקום למקום. והמקובלים כינו ענין זה אל דרך השפע הנשפע ממדה למדה. והרבה פעמים כינו המקובלים אל השבתת השפע לשון שבירת הצנורות וכן קלקול הצנורות וכיוצא בזה, ואין הדברים האלה כפשטן. והענין הוא כי כל ספירה המקבלת מחברתה בעת רצונה לקבל בודאי צריך שיעלה התעוררות ממנה אל העליונה כדי שע\"י התעוררותה תתעורר העליונה ותשפיע בה וכן פי' הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים. וראיית הענין מפסוק (בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ ואח\"כ והשקה וכו'. ויחדנו הענין הזה לבארו באור מספיק בשער מהות וההנהגה בס\"ד. ואחר היות הענין כך לכן כאשר תרצה הספירה לקבל מספירה של מעלה ממנה תצטרך המדה התחתונה להאיר כנגדה פנים מאירים כדי שבאור פניה המביטים באור הספירה יעורר אותה ויושפע בה שפע רב ויאירו פניה מאור הספירה העליונה ולא מכל הפנים יחד תתעורר לקבל אלא פנים מיוחדים כנגד פנים מיוחדים לפי רצון מאצילם. וכאשר יתרבו הפנים נגד הפנים יתרבו הצנורות כאשר נבאר בפרקים הבאים. והכלל כי האור המתעורר מזו לזו ומזו לזו שעל ידה יושפע השפע נקרא צנור. והמשל בזה אל ראות העין שאמרו רוב הטבעיים כי אור דק יוצא מהעין ומכה בדבר הנראה ושואב האור ההוא ומתוכו משיג הדבר הנראה. נמצא לפי דעתם כי האור המתעורר מן העין לשאוב הראות יקרא צנור. ע\"ד המשל כי כמו שהצנור הוא מעבר אל המים ועל ידה נשאבים המים אל מקום הנרצה כן האור היוצא מן העין הוא צנור אל הראות לשאוב על ידו הדבר הנראה בעין. וכן הענין בספירות האור היוצא מהתחתונה אל העליונה ומהעליונה אל התחתונה יכונה בשם צנור, מפני שעל ידה נשאב השפע מן הספירה העליונה אל הספירה התחתונה. וכמו שכאשר יעלים האדם עיניו מהראות יושבת הצנור ההוא ולא ישאב העין הראות ויכונה הענין הזה שבירת הצינור והשבתתו, כן בענין הספירות כאשר ברוב העונות תסובנה הפנים ולא יתעורר האור ההוא ולא ישאב הספירה השפע מחברתה זה יכונה בשם שבירת הצינורות והשבתתם. ועתה עם הענין הזה מה מתוק מדבש משל העליות שהמשלנו בשער העצמות וכלים פ\"ד.", + "והנה הענין הזה פי' בזוהר במקומות רבים ובפרט בפ' ויקרא (דף ט\"ו) וז\"ל דתאנא, בשעתא דקב\"ה אשגח בעלמא וחמא דמתכשרין עובדיהון דבני נשא לתתא, אתגליא עתיקא קדישא בזעיר אפין ומסתכלין כל אינון כתרין קדישין אנפין באנפין סתימין ומתברכין כלהו. מ\"ט מתברכין משום דמסתכלין אילין באילין בארח מישור. דלא סטו לימינא ולשמאלא. הה\"ד ישר יחזו פנימו. ומתברכין כלהו ומשקיין דא לדא עד דאתברכן כולהו עלמין ואשתכחו עלמין כלהו כחד, וכדין אתקרי ה' אחד ושמו אחד. וכד חובי עלמא סגיאו, אסתים עתיקא קדישא ולא משגיחין אפין באפין. וכדין דינין מתערין בעלמא וכרסוון רמיו ועתיק יומין אסתים ולא אתגלייא. הה\"ד חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב כו'. דאינון כתרין עלאין דאשקיין לכלהו אחרנין לא קיימי בקיומייהו (בזהר שלנו איתא לאוקמי בקיומייהו) (לא). ומאן אינון אבהן. ועתיק יומין יתיב ולא אתגלייא. וכדין מהפכי חייבי עלמא רחמי לדינא עכ\"ל.", + "מתוכו מתבאר בפירוש ענין הצנורות ותיקונם שהוא בעת רצון המאציל להשפיע ואז עתיקא קדישא שהוא הכתר אריך אנפין משפיע אור ושפע לכל הספירות והפנים שהם ענין הספירות יישירו נגדם והשפע מתרבה. אמנם כאשר תסובב הפנים אל הימין ואל השמאל בעון הדור, אז הצינורות מתקלקלים ואין שפע נשפע. ויש כיוצא במאמר זה הרבה בזוהר המגלים הענין הזה ואין צורך להאריך כי ניכרים הם דברי אמת. ואחר שנתבאר מהות הצנור והנרצה בו. נבאר עוד מנין הצינורות אשר הסכימו בהם המפרשים. ומנין הצינורות הם ג' נמשכים מהכתר, אחד אל החכמה, ואחד אל הבינה, ואחד אל הת\"ת. עוד ג' (נ\"א ד') נמשכים מהחכמה, אחד אל הבינה, וא' אל החסד (נ\"א וא' אל הגבורה), וא' אל הת\"ת. עוד ב' (נ\"א ג') נמשכין מהבינה, (נ\"א א' אל החסד), א' אל הגבורה, וא' אל הת\"ת. עוד ג' מהגדולה, א' אל הגבורה, א' אל הת\"ת, א' אל הנצח. עוד שנים נמשכים מהגבורה, א' אל התפארת, ואחד אל ההוד. עוד שלשה נמשכים מן הת\"ת, א' אל הנצח, וא' אל ההוד, וא' אל היסוד. עוד שנים נמשכים מהנצח, א' אל ההוד, וא' אל היסוד ולדעת קצת א' אל המלכות. עוד צנור א' נמשך מהוד אל היסוד ולדעת קצת א' אל המלכות. עוד א' נמשך מהיסוד אל המלכות. נמצאו כללם כ\"ב כמספר ב\"ך יברך ישראל לאמר (בראשית מח כ). ורצוננו לצייר צורתם הנה. כדי שיקל הבנתם בעיני המשכיל וזהו צורתם:", + "(אמר המגיה ציירנו הצורה הזאת המוסכמת לדעת המחבר דהיינו ד' מחכמה וג' מבינה כי כך צייר וביאר בספר אור נערב שלו בחלק ו' בפרק ב'. אבל בחבור הזה כתב דעת המפרשים וחסר ב' צינורות א' מחכמה אל הגבורה וא' מבינה אל גדולה והוסיף ב' צינורות א' מנצח אל המלכות וא' מהוד אל המלכות. ואינה מוסכמת כמו שביאר בפ\"ג והכריח מהזהר פ' נח):", + "" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם נטענו את עץ החיים לדעת טוב וכיצד התהומות תהום אל תהום קורא לקול הצנורות ראוי למעיין ליזהר בעבודתו ובשמירתו כדי שלא נצטרך עוד אל ציורו בפרקים הבאים ב\"ה. ועתה נבאר מה הקריאות האלה משמשות.", + "והנה מהכתר יוצאים ג' צנורות:", + "צנור ראשון אל החכמה. מזה הצנור התחלת התפשטות של עולם העליון והם הפנים המאירים אשר משם כל העולם האירה מכבוד אצילותו ומשם נתגלו כל הספירות וקראו שמו צנור הנעלם להיות כי אין נעלם יותר ממנו כי התחברות החכמה אל הכתר אין נודע כיצד והאיך עד שכמעט דרך אותו צנור לפעמים יונק החכמה בשפע מהא\"ס ע\"י הכתר כי שם הסתר סבת הסבות. וזה הענין ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נ\"ב דף פ\"ד) וז\"ל בפסוק אדנ\"י ידו\"ד חילי וגו'. מאי חילי, תוקפא דכלא מלעילא חילי חיל י' ודא אבא תוקפא דיליה נביעו דיליה א\"ס (נ\"א נביעו דלית ליה סוף) עכ\"ל.", + "ומפני שידמה המעיין לדחות ראיותינו זו באמרו כי לעיתים כתר יקרא אין סוף ראינו לבאר המאמר כדי שמתוכו יוכרח שא\"ס הוא האין סוף ממש. וזה פירושו. מאי חילי. מטעם כי למעלה ביאר כל שאר הכתוב ועתה שאל מלת חילי מהו פירושו. והשיב תוקפא דכלא מלעילא והכוונה בא\"ס. ומפני שאין סוף לא יצדק בו לא שם ולא מלה, לזה אמר כי פי' חילי הוא מלשון כח והכוונה האין סוף הוא הנותן כח וחיל ועצמה לכל הספירות. ומפני שכבר יצדק ענין זה בכתר כי כתר נמי נותן כח וחיל לכל אשר למטה ממנו לכן האריך בלשונו ואמר תוקפא דכלא מלעילא. פי' אותו הנותן כח לכל, והוא למעלה מן הכל שאין למעלה ממנו והיינו הא\"ס. ומפני כי אחר שחילי ר\"ל כח העליון הייתי אומר כי פי' חילי היינו חילי של כתר, לזה אמר חיל י', דהיינו חכמה שהיא הנקרא יו\"ד כנודע. ומה שאמר ודא אבא הוא נמשך עם שאר פירוש המאמר ואין להאריך. ואמרו כי אל הצנור הזה שמכתר לחכמה רמז רצועה ימנית של תפלין של ראש והיינו בהיות הרמז של בי\"ת בכתר ומן הצנור הזה יצאו מים חיים נוזלים מן לבנון אל החכמה:", + "צנור שני יוצא מן הכתר אל הבינה מן הצנור הזה תקבל הבינה שפע רב טוב מהכתר. ואמרו כי ממנו מתפשט היין המבושם אל הבינה והבינה מוציאה אותו מכח אל הפועל והיין המבושם מתפשט עד המזבח כדי לתקן תבשיל הקדרה המסרחת מחמת עבירות ישראל ושם בעונותי' מנסכים אותו. כי כאן לא שייך יין נסך, כי אין כאן מגע גוי. ורצו באמרם לתקן תבשיל המסרחת כענין מה שבארו בזהר (אולי כוונתו לזהר בלק דף קפ\"ט א' ב' ע\"ש) בענין יצחק כי היה מעורב ביינו יין של עשו הנסוך לברך אותו. והביא לו יעקב מיין הרקח מיין הטוב כדכתיב (בראשית כז כה) ויבא לו יין ואז נתוסף עליו כח הרחמים. וכן מן הצנור הזה נשפע הרחמים אל הבינה להניק כח החלב אל הבנים להיות עינינו רוחצות בחלב וישקטו וינוחו כמו שנבאר בשער מהות והנהגה פ\"ו. ואז בהתרחצם בחלב יתלבנו העינים האדומים וזה בכח הצינור הזה המשפיע כח החלב מן הלובן העליון. והצינור הזה נעלם. ואמרו כי היא רצועה שמאלית של תפלין של ראש:", + "צנור ג' יוצא מהכתר אל הת\"ת ומשם דרך עלייתו אל הכתר לקבל שפע ורב טוב להשפיע אל ארבעת עדרי צאן אשר תחתיו והם נצח הוד יסוד מלכות ודרך הצינור הזה יעלה לחבר אב ואם בסוד יחודם ע\"י הדעת כמבואר לעיל בשער אם הא\"ס הוא הכתר. וע\"י השפע הנשפעת עליו מן הכתר דרך הצנור הזה יש לו כח להטות כלפי החסד כי מפני היותו יונק מחסד וגבורה עומד בין שניהם שוה וכאשר יושפע עליו שפע מהלובן העליון אז יטה כלפי חסד והצינור הזה קרוי קו האמצעי עם המשכו עד המלכות. ופירשו המפרשים כי הצינור הזה הוא שבקש מרע\"ה לידע והשיב לו כי לא יראני האדם וחי (שמות לג כ). ואלו הם דברי נביאות כי מעולם לא שאל מרע\"ה בזה:", + "עוד ג' צנורות נמשכים מן החכמה. הא' אל הבינה. הוא אשר בו נמשכים הל\"ב נתיבות מן החכמה אל הבינה והם כ\"ב אותיות וי' מאמרות הנעלמות בחכמה כ\"ח מ\"ה ובינה מוציאם מכח אל הפועל, כ\"פ המפרשים. ואפשר היות זה הצינור שבו היה ההתפשטות מהחכמה אל הבינה בעצמות הספירות בתחלת האצילות כדפי' בשער סדר האצי' בס\"ד, ודרך הצינור הזה מתעלמת החכמה בתוך הבינה כמבואר בזוהר בהרבה מקומות:", + "צנור ב' נמשך מהחכמה אל החסד. דרך הצינור הזה נמשך שפע החסד אל הגדולה מהחכמה. ודרך הצינור הזה נמשכים אל החסד הע\"ב גשרים כמה שנבאר בשער מהות והנהגה פרק ט\"ז. והע\"ב גשרים הם בחכמה כ\"ח מ\"ה בכח, ובחסד בפועל. וכן חכמה עולה ע\"ג שהם ע\"ב גשרים והחסד חופף עליהם. וכן ע\"י הצינור הזה נמשך השמן הטוב על הרא\"ש יורד על הזקן זקן אהרן כמו שנבאר בשער ערכי הכינויים בערך שמן שעיקר השמן הוא מהכתר ע\"י החכמה אל הכהן איש החסד. ומפני ששרשו בכתר לכן שמ\"ן בא\"ת ב\"ש עולה בי\"ט הוא אהי\"ה והוא שם קדוש. וכן דרך הצנור הזה ירד [שפע] החכמה אל החסד כאמרם ז\"ל הרוצה להחכים ידרים, וע\"י כך יכונה י' של שם לעתים בחסד כמורגל בזוהר ובתיקונים:", + "צנור ג' נמשך מהחכמה אל התפארת וזה לא מצאנוהו אלא לבעל היריעה. ואפשר הטעם כי התפארת הוא בן החכמה והבינה והנה יוכרח היות כח האב בכח הבן וכן כח האם כי ג' שותפים באדם. ואפשר כי דרך הצנור הזה הוא ענין ישראל עלה במחשבה. ויש לענין זה גילוי ממקומות הרבה בזוהר ובאדרא כאשר יתבאר בספר אור יקר בס\"ד:", + "עוד שני צנורות נמשכים מהבינה. הא' אל הגבורה. ופי' המפרשים שהוא להשקיט דין הגבורה וכח הקליפות. וידוע כי משני פנים תשפיע הבינה אל הגבורה. האחד הוא הדין והגבורה. כי הבינה פועל גבורות נקראת. ומסטרא דיליה דינין מתערין. כמו שנבאר בשער מהות והנהגה. וזה דוקא כאשר תשפיע בצינור הזה לבד שהוא מעצמותה. אמנם כאשר תקבל בצנור אשר לה מהכתר ותשפיע בצנור הזה אל הגבורה. אז השפע הוא להשקיט הדין והגבורה. ובדרך הזה ימשך חולשות הקליפות שהם שוטרי הדיינים מבחוץ. ובהתבטל הדין יתבטל כחם, מאחר שאינם פועלים פעולתם:", + "צנור ב' מבינה אל ת\"ת.", + "הנה הצנור הזה יתבאר ע\"ד שבארנו למעלה בצנור הג' הנמשך מחכמה אל הת\"ת. ודרך הצנור הזה יעלה הת\"ת אל הבינה. ודרך הצנור הזה כונן הבינה את הת\"ת. כענין כונן שמים בתבונה (משלי ג יט). כמו שיתבאר בשער המציאות ונתבאר בשער י' ולא תשע:", + "עוד ג' צנורות יוצאים מהחסד. והא' מהם אל הגבורה. וכן מהגבורה יוצא כח אש של גבורה אל החסד ליבש לחות המים של חסד. וכח מים של חסד לכבות אש הגבורה. כי כן ביאר הרשב\"י ע\"ה. ועם זה יובן דבר המנגד זה לזה. כי הדרום הוא חם ויבש, והצפון קר ולח. והיה מן הראוי להיות להפך. ומה שפי' בזה מבואר בשער מהות והנהגה בפי\"א ובשער ערכי הכנוים בשם הרשב\"י ע\"ה. רבים פירשו כי בין הצנור הזה הוא הת\"ת שהוא המצרפם. ובמה שבארנו הוא יותר מתיישב כי בזולת הת\"ת יש להם צנור יחד והוא היותר מסכים עם רוב דברי הזוהר. וע\"י הצנור הזה נכללים חסד בגבורה וגבורה בחסד בלי הצטרפות הת\"ת כמבואר בזוהר ופי' בשער מהות והנהגה. צנור ב' יוצא מהחסד אל הת\"ת. ואמרו כי מזה הצנור נמשכים ל\"ה שרים אל הת\"ת. והת\"ת מוציאם מהכח אל הפועל. והם המיימינים לזכות, כן פי' המפרשים. וכן ע\"י הצינור הזה נמשכים ג\"כ ע\"ב כוחות המצטרפים אל ע\"ב שמות כנודע, שהם רי\"ו אורות ע\"ב ימינים ע\"ב שמאלים ע\"ב אמצעים. והת\"ת הוא המוציאם מהכח אל הפועל ומכריען אל הימין. וכן ע\"י הצנור הזה הוא ענין ההכרעה בצרוף אותו של גבורה:", + "צנור ג' יוצא מהגדולה אל הנצח משם עיקר יניקת הנצח מהחסד. והסוד נעימות בימינך נצח (תהלים טז יא). כי הוא שליח הגדולה ועקר פעולת הנצח הוא בחסד, וכמו שבחסד ע\"ב כוחות אל שם ע\"ב כן יש גם בנצח. כי ג' אבות ג' ווי\"ן \"ויסע \"ויבא \"ויט (שמות יד). וג\"כ הם נצח הוד יסוד, ובהם ג\"כ שם ע\"ב. כ\"פ הרשב\"י בתיקונים:", + "עוד נמשכים שני צנורות מהגבורה. האחד אל הת\"ת. ופי' המפרשים כי משם נמשכים ל\"ה שרים המשמאילים לכף חובה והת\"ת מוציאם לפועל. וכן מתוך הצנור הזה נמשכים ע\"ב כוחות המצטרפים אל ע\"ב שמות כנודע שהם רי\"ו אורות וע\"ב מהם שמאלים וע\"י הצנור הזה ושל חסד הוא המכריע ביניהם כאשר בארנו. ועוד ע\"י סיוע צנורות אלו של חסד ושל גבורה הוא מתיחד בכלתו בסוד (שה\"ש ב ו) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. וכמו שנבאר בשער מהות והנהגה. וכבר כתבנו בשערים הקודמים קצת מזה:", + "צנור ב' יוצא מהגבורה אל ההוד ועל ידו עקר יניקת ההוד מן הדין כאשר בארנו למעלה בשער י' ולא תשע. ופי' המפרשים כי ע\"י הצנור הזה נמשכים מצות ל\"ת מהגבורה אל ההוד ובהוד ביאורם, וכן מ\"ע מהחסד אל הנצח ע\"י צנור שיש לו ממנה. ואפשר כי גדולה וגבורה הם עיקר כחות מ\"ע ומצות ל\"ת וע\"י נצח והוד מתגלים כמו ששאר הפעולות שבחסד ובגבורה מתגלים על ידם:", + "עוד ג' צנורות נמשכים מהת\"ת. הא' אל הנצח. ועל ידו יונק קצת מאודם הגבורה לסבת המזג כמבואר בארוכה בשער י' ולא ט' בפ\"ד. ויש מי שלא כתב הצינור הזה וכן היוצא ממנו אל ההוד. וסברא בטלה היא זו. וזו היא מוסכמת כדפירשנו:", + "צנור ב' יוצא מהת\"ת אל ההוד למתק דינו מעט. וזה מסבת נטייתו הלובן אל האודם כמבואר בשער הנזכר ויתבאר בשער הגוונים. וע\"י שני הצנורות הנז' משפיע ויורד הט\"ל מן השמים ת\"ת אז והם שוחקים מן לצדיקים יסוד ומלכות צדיק וצדק. ויתבאר בשער ערכי הכינויים בערך שחקים:", + "צנור ג' יוצא מהת\"ת ליסוד. ועל ידו מקבל היסוד רב טוב ליחד החתן עם כלתו, כי על ידו ירד מזונה והוא השושבין. נמצא לצנור הזה שתי פעולות. הא' המזון השופע לאשה ע\"י השליש וכן מזון היסוד בעצמו. והפעולה השנית כי הוא דרך עלייתה להתיחד עם בעלה אחרי אשר היא מקושטת ככלה תעדה כליה:", + "עוד ב' צנורות יוצאים מהנצח. האחד אל ההוד. ופ' המפרשים שע\"י הצנור הזה מתאחדים לעלות (השמים). ואפשר שע\"י הצנור הזה הוא שחיקת המן בשווי מזג מועט קודם בואו אל היסוד. וע\"י צנור זה וכן צנור שמחסד אל הגבורה וכן צנור שמחכמה אל הבינה הם יחוד ת\"ת ומלכות בסוד נטייתם אל הימין ואל השמאל. כי הת\"ת בנצח והמלכות בהוד. יהוה בנצח אדני בהוד. וע\"י היסוד מתיחדים שניהם יחד ונעשה יאהדונה\"י. וכן הם בחסד וגבורה הזכר אל הימין והנקבה אל השמאל יהוה בחס\"ד אדני בגבורה. ושניהם מתיחדים בת\"ת. וכן הם בחכמה ובינה הזכר אל הימין ונקבה אל השמאל יהו\"ד בחכמה אדנ\"י בבינ\"ה ושניהם מתיחדים בכתר. ולא ממש הכתר אלא בסוד הדעת שהוא יחוד חכמה ובינה.", + "והנה נמצאו ג' צנורות אלה שמחכמה לבינה ושבין גדולה וגבורה ושבין נצח להוד הם לעתות ר\"ל אל עתות היחוד מת\"ת למלכות.", + "וענין היחודים האלה נתבארו בתיקונים [תקונא י\"ח דל\"ג.]:", + "צנור ב' יוצא מהנצח אל היסוד. כי ע\"י הצנור הזה ושכנגדו הוא המזיגה וההכרעה שמכריע יסוד בין נצח והוד. וע\"י שני הצנורות הללו הוא כח הזרע וע\"י מתבשל כמו שנודע שהיסוד הוא האמה והנצח וההוד הן תרין ביעין דדכורא:", + "צנור שלישי יוצא מהנצח אל המלכות. ועל ידו חוט של חסד נמשך על אסתר ועל ידו תקבל שפע מהחסד קודם הזיווג. וכן ע\"י ההוד שהיא צריכה קבלת שפע משני מקומות מהימין ומהשמאל בסוד (שה\"ש ב ו) שמאלו תחת לראשי וגו' ויתבאר בשער מהות והנהגה בס\"ד בפרק כ\"א:", + "עוד ב' צנורות יוצאים מהוד. האחד אל היסוד. ופי' משפטו למעלה. והשני אל המלכות. ופי' בעל היריעה כי מן הצינור הזה הטיל נחש הקדמוני זוהמא בחוה. ודבריו דברי חלומות כמתנבא חזיון שוא כי מי נתן שכור בין הנזירים כמו שנבאר כי אין מבוא לקליפה בקדושה כלל כאשר יתבאר בשער התמורות. ומה שהיה באפשר לומר שע\"י הצינור הזה נשפע הדין מההוד למלכות אבל כל זה בלי יסוד כמו שנבאר בפרק הבא:" + ], + [ + "ומה שראוי לדעת, כי מה שאמרו המפרשים מענין ב' צנורות א' מנצח אל המלכות והשני מהוד אל המלכות, אינם מתישבים כלל. כי ברור הוא שהמלכות לא תקבל שפע כ\"א ע\"י היסוד. כמו שנתבאר בזוהר פ' נח (דף נ\"ט ע\"ב) וז\"ל אמר ר' אלעזר אלה בכל אתר פסל את הראשונים. תנינן וכו'. מה כתיב לעילא בפרשתא דבראשית, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד וגו'. ההוא נהר דנגיד ונפיק ועייל לגנתא ואשקי ליה משקיו דלעילא ועביד ליה נייחא ועביד איבין ורבי זרעין והוא כדין נייחא לכלא. ודא נייחא ליה לגנתא ודא עביד נייחא ביה. כד\"א כי בו שבת, וכתיב וישבות ביום השביעי. ודא רזא דמלה דא עביד תולדות ולא אחרא. תא חזי [כגוונא דא] נח לתתא קיימא קדישא הוה דוגמא דלעילא, ועל דא איקרי איש האדמה. ורזא אוליפנא, דהא נח איצטריך לתיבה לאתחברא בה ולקיימא זרעא דכלא דכתיב לחיות זרע. מאן תיבה, דא ארון הברית. ונח ותיבה לתתא, הכי הוו כדוגמא דלעילא. נח כתיב ביה ברית דכתיב והקימותי את בריתי אתך וגו'. ועד דאתקיים ביה ברית לא עאל לתיבותא, דכתיב והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה. וכדין הוה תיבה ארון הברית. תיבה ונח, כלא כגוונא דלעילא. ובגין דהאי ברית לעילא הוא עביד תולדות, כגוונא דא נח לתתא הוא עביד תולדות. בג\"כ כתיב אלה תולדות נח נח איש צדיק. הכי הוא ודאי כגוונא דלעילא. וע\"ד וצדיק יסוד עולם כתיב. וארעא ע\"ד אתקיימא. דהא איהו עמודא דעלמא קיימא עליה. ומאן איהו דא צדיק. ונח איקרי צדיק לתתא. ורזא דכלא את האלקים התהלך נח דייקא. דלא אתפרש מיניה לעלמין. ולמהוי הוא בארעא כגוונא דלעילא. איש צדיק, יסודא דעלמא. ברית שלום, שלמא דעלמא. איש האדמה ודאי. וע\"ד ונח מצא חן בעיני ה' עכ\"ל.", + "מה שיש לדקדק במאמר זה הוא. א'. מ\"ש ההוא נהיר דנגיד ונפיק. מה צורך אל מלת נגיד כי באמרו נפיק דהיינו לישנא דקרא דקאמר ונהר יוצא מעדן די.", + "ועוד נפיק ולבתר נגיד מבעי ליה. דהכי אורחא שקודם יוצא, ואח\"כ נמשך. ונוכל לתרץ דלישנא דקרא נקט נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי (דניאל ז י). ועכ\"ז ע\"פ דרכנו ידוקדק יותר.", + "ועוד דאקרא נמי קושיא. אמאי לא קאמר נהר נפיק מן קדמוהי. או לימא נפיק ונגיד. מאי נגיד ונפיק שלא כסדר. ב'. מאי דקאמר ואשקי ליה משקיו דלעילא. ודאי דמשקיו דלעילא איהו. כי כן דרך הנהר נמשך מלמעלה למטה ומשקה התחתונים משפע העליונים. ולמה האריך במה שלא השמיענו דבר כי ברור הוא. ג' אמרו ועביד ליה נייחא כו' ואח\"כ אמר והוא כדין נייחא לגנתא כו' לגרסא א', או לגרסא אחרת והוא כדין נייחא לכלא וכו'. יש לראות למה לא אמר ברישא ב' בחינות כמו שאמר בסיפא כפי הנראה ממשמעות לישנא דקאמר והוא כדין נייחא לגנתא וגנתא נייחא ביה, או לגרסא אחרת ודא נייחא ליה לגנתא ודא עביד נייחא ביה. אבל ברישא לא קאמר אלא ועביד ליה נייחא לבד. ד'. אמרו ועביד איבין ורבי זרעין נראה כפל ללא צורך. ה'. אמרו מאן תיבה דא ארון הברית. אמאי נקיט לישנא דארון הברית ולא קאמר מאן תיבה דא מלכות דעדיף טפי. ו' דהכא משמע דתיבה סתם איהו ארון הברית, ולקמן קא מסיק דכד נח בתוך התיבה נקרא תרווייהו ביחודא ארון הברית. ז'. אמרו איש צדיק הכי הוא ודאי כו' עד דהא איהו עמודא דעלמא קיימא וכו', הכל נראה אריכות במה שכבר נדרש ברישא. ח'. אמרו ומאן איהו דא צדיק. וכי עד השתא במאי עסיק דקא שאיל מאן איהו, וכי לאו על צדיק קיימינן. ולתרץ כל זה נראה לפרש שרבי אלעזר הוקשה לו בפסוק מאי דקאמר אלה תולדות. וק\"ל לעולם ואלה מוסיף על הראשונים אלה פסל את הראשונים, והאי אלה מאי פסיל. דאין לומר דפסיל כל מעשה בראשית, דלא ניחא למרייהו דלימא הכי. ואמר תנינן וכו' מה כתיב לעילא בפ' דבראשית. משום דקשיא ליה דנימא דפסיל תולדין דתהו ובהו וחשך שהם הקליפות. לכן אמר מה כתיב לעילא בפ' דבראשית, כמדקדק ואומר שאין ראוי לפרש דאהדר לתוהו ובוהו ולא אהדר לכל פרשתא דבראשית דסמיכא ליה. ונהר יוצא מעדן להשקות וגו' ההוא נהר דנגיד ונפיק וכו', אמר נגיד מפני שהעדן היא הבינה והנהר הוא הת\"ת והגן הוא המלכות. ומפני שלא כצאתו מרחם אמו ישקה הגן. כי צריך לימשך מהלך ת\"ק שנה, דהיינו ה' הספירות עד הגיעו להשקות את הגן. לכן הוכרח לומר לישנא דנגיד דהיינו פי' נמשך כל המדרגות ההם עד הגיעו אל הגן. והיפך הסדר באמרו דנגיד ואח\"כ נפיק. משום דקש\"ל שמן הראוי דלשתוק קרא מתיבת יוצא ולימא נהר מעדן משקה את הגן כיון שתיבת יוצא לא דייקא שהרי יוצא ונמשך, או נימא ונהר יוצא מעדן ובא להשקות את הגן דהשתא דייק לישנא דכל א' דהיינו נמשך. ולתירוץ זה כיון באמרו נגיד ונפיק והוא שהכתוב בא להודיענו ענין מחודש. שלא נטעה לומר כי כאשר הת\"ת משקה המלכות לא ישקה ממש משפע הבינה אבל ישנהו מטבעה וישקה המלכות כפי שעורה למטה, לזה אמר שאינו כן אלא הת\"ת משפיע במלכות השפע ההיא כפי טבעה בבינה וכאילו המלכות ממש היתה מקבלת מהבינה ממש בלי אמצעי כלל. וז\"ש יוצא מעדן להשקות את הגן. ולכן לא אמר ובא משום דלא שייך בזה בעצם ענין ההמשכה אחר שאינו משתנה מעניינו בסבת ההמשכה, כאלו ממש הגן שהיא המלכות מקבלו מן המקור שהיא הבינה, והת\"ת והיסוד משמשים אל ענין ההשקאה הזאת רק שמוש מעבר. וזה השמיענו בלשונו נגיד ונפיק הכוונה כמציאות יציאתו מהבינה כן מציאות המשכתו. ושעור הלשון כך נגיד במציאות דנפיק ובמציאות דנפיק עייל לגנתא כאילו היא ממש היתה מקבלת מן הבינה בלי אמצעי. וז\"ש ואשקי לה משקיו דלעילא. הכוונה כי השפע הבא אליה ע\"י הנהר כאילו היא היתה יונקת ומקבלת מהבינה עצמה בלי אמצעי משקיו דלעילא ממש ואין האמצעים משמשים אל הענין הזה אלא שמוש צנור בעלמא עם היות שאינו כן אל העניינים אחרים ואל שפע אחר. ועביד ליה נייחא, הכוונה כי היסוד עושה נייחא למלכות בשפע הזה ואין נמשך ממנו תועלת אל היסוד. מפני שהשפע הזה הוא לתקן המלכות ולקשטה לבד. שהשפע הזה הוא כמו רביעה ראשונה לארץ שהוא לתיקון הקרקע לחרוש ולזרוע ולא לגדל זריעה. ולכן אמר ועביד ליה נייחא. פי' שהתועלת הזה הוא אל המלכות לבד. אבל אחר התיקון הזה משפיע לה שפע הראוי להוליד, שהוא הזווג אחר התקון והקישוט אל הכלה. ואז השפע הוא לעשות פירות שהם הנשמות הנשפעות מלמעלה בסוד יחוד חתן וכלתו. והיינו ועביד איבין. שהנשמות הם פרי האילן, והיינו ענין רביעה שניה שהיא להצמיח מציאות הזרעים. ורבי זרעין. הוא ענין רביעה שלישית, שהוא השפע הנשפע לגדל ולהדר הנטיעות והזרעים שהם הנשמות והיינו ורבי זרעין. והם משל אל התשמיש בג' חדשים אחרונים. שפי' בגמרא (נדה דף ל\"א.) שיפה לולד ולאם. והוא שיצא הולד מזורז. ומבשרנו נחזה אלוה. כי כן למעלה כאשר יגבר השפע אל הנטיעות, הנטיעות מתרבות ומתגדלות. והעד על זה, ענין הנשמה הבאה בחסרון הלבנה או במלואה הנדרש בדברי הרשב\"י בתיקונים (תקונא ס\"ט דצ\"ח). והוא כדין נייחא לכלא, פי' בהיות השפע בשתי פעמים האלה שהם רביעה שניה ושלישית אז בזה נמשך תועלת ונייחא לכלא, אל הת\"ת ויסוד שהם סוד הנהר וסוד הזכר, ואל המלכות שהוא סוד הנקבה כנודע. כי בזווג נייחא לזכר ונייחא לנקבה בסוד שכינה בתחתונים צורך גבוה. ודא נייחא ליה לגנתא ודא עביד נייחא ביה. כוון לבאר כי עם היות שאנו אומרים ודא נייחא לכלא, אין הכוונה שהוא ניחא אליהם בשוה. אלא נייחא דשכינה הוא נמשך מהנהר עצמו. וז\"ש ודא נייחא ליה לגנתא ע\"י הנהר הנז' הוא תועלת ומנוח אל השכינה. אבל אינו נייחא דנהר ושהשכינה עושה לו מנוח, אלא שנמשך אליו מלמעלה בסבתה. וז\"ש ודא עביד נייחא ביה. פי' הנהר עושה מנוח נופש ומרגוע בה. ולא שהיא עושה לו המנוח. אלא הוא עושה מנוחתו שם, והמנוחה נמשכת אליו מלמעלה בסבתה ע\"י שיזדווג הנהר עד ימשך אליו מלמעלה שפע רב. והוא משל אל האדם היגע ועומד לפוש במקום מן המקומות שלא המקום עושה לו מנוחה אלא שהוא עושה מנוחתו שם. כד\"א כי בו שבת כו'. אין אחד מהכתובים מסויימים אל ראייתו כי כל אחד מהם סובל לבארו על ב' פנים. אם שנאמר כי בו שבת פי' ביסוד שבת ולא המלכות, או שנאמר כי בו פי' בגן שהיא המלכות שבת ונח היסוד. וכן פסוק וישבות ביום השביעי, נוכל לבארו על שני פנים האלו. הא' פי' וישבות היסוד במלכות שהוא יום שבת או ירצה וישבות המלכות ביום השביעי שהוא יסוד כי בשניהם יצדק שם יום שביעי כמו שנבאר בערכי הכינויים בערך שבת ובערך ימים. וכוון לבאר מתוך שני כתובים האלה שתי הבחינות נייחא דמלכות ונייחא דיסוד דמיתורא דקראי דרשיין חדא הכי וחדא הכי. דאי לא תימא הכי אמאי צריכי אלא כדפרשינן. ומשום דלכאורה משמע חדא דהיינו שהמלכות שבת ונח ביסוד שהוא היותר מוסכמת לכאורה. לכן נקט ברישא קרא תניינא וקאמר כי בו שבת דהיינו קרא יתירא דאתא לאשמועינן שביתת היסוד במלכות. דשביתת המלכות ביסוד היינו קרא קדמאה דאיהו וישבות ביום השביעי. וזהו מה שכוון בהפוך סדר הכתובים. כאמרו תדע שהיסוד שבת ונח במלכות דכתיב כי בו שבת מה תאמר היינו שביתת מלכות ביסוד לזה אמר וישבות ביום השביעי פי' שביתת המלכות ביסוד הרי כתיבא דתרי קראי נינהו. וקדמאה לשביתת מלכות ביסוד, ותניינא לשביתת היסוד במלכות. זהו הדרך לגרסא זאת והיא הגרסא היותר נכונה. ואית ספרים דגרסי לעילא ורבי זרעין והוא כדין נייחא לגנתא וגנתא נייחא ביה כמו דכתיב כי בו שבת וגו'. ואפשר ליישבה כי הכונה אל היחוד הם ב' בחינות במלכות. מציאותה המתיחדת בבעלה העולה להתייחד, ומציאותה הנשארת במקומה בסוד המציאיות.", + "והנה המציאות העולה מנוחתה הוא בבעלה ממש המתייחד עמה. ומציאותה התחתונה יש לה מנוחה אבל לא בבעלה ממש שאינו מתיחד עמה אלא עם המציאות העליון לבד. ואל שני בחינות האלה אמר. אל הבחינה הנשארת שהיא הבחינה התחתונה אמר והוא כדין ניחא לגנתא. פי' נמשך מנוח ונחת רוח אל הגן, אבל לא שיהיה מנוחתה עמו ממש. ואל הבחינה השניה אמר וגנתא נייחא ביה, דהיינו בו ממש שהוא המציאיות העולה להתייחד. והביא ראיה אל הענין הזה משני הכתובים. ראשונה כי בו שבת דהיינו בו ממש בסוד הבחינה המתיחדת עם בעלה למעלה. והשנית וישבות ביום השביעי שפי' שהשפיע שביתה אל יום השביעי. אבל אינו ניכר מתוכו שבו ממש ככתוב הראשון שאמר כי בו שבת דהיינו בו ממש ולכן הקדים פסוק כי בו שבת מפני שמתוכו יוכרח כי וישבות ביום השביעי אינו בו ממש מדלא קאמר בו בההוא קרא. רזא דמלה וכו' פי' כלל סוד כל הענין כי אין מי שיעשה נחת רוח למלכות אלא היסוד בסוד הנהר מתחלתו ועד סופו דהיינו ו' שהוא הנהר כמפורסם. ובזה יובן מלת אלה, כי אין הכונה אלה הם תולדות ולא אחרים, שאין אחרים זולתם אלא הכי פירושא, אלה תולדות נח, נח בעל תולדות ולא זולתו. ומלת אלה הפוסל אינו פוסל תולדות. אלא פוסל בעל תולדות שאין בעל תולדות אלא היסוד. וזהו הנרצה ברזא דמלה וכו'. ת\"ח כג\"ד נח לתתא קיימא קדישא הוה. עתה בא לבאר נ\"ח נ\"ח שפי' שתי נייחות כדפי' לעיל. ולהורות שהכוונה על היסוד שהיא הנרמז בנח אמר נח קיימא קדישא הוא. פי' נח היה המרכבה אל היסוד שהוא קיימא קדישא שפירושו ברית קודש. וע\"ד איקרי איש האדמה. פי' בעל האדמה הכונה בעל המלכות הנקר' אדמה. ורזא אוליפנא דהא נח וכו'. רצה להכריח כי אין ליסוד מקום להשפיע אלא במלכות. שלא נאמר שאמת הוא שאין המלכות מקבלת מזולת היסוד, אבל כבר אפשר שהיסוד ישפיע אל זולת המלכות, לז\"א רזא אוליפנא וכו'. נח אצטריך לתיבה וכו'. שהכונה כי כמו שהמלכות צריך אל היסוד, כן היסוד צריך אל המלכות. כדמפרש ואזיל שאין הקיום לתולדותיו של היסוד אם לא ע\"י המלכות כדמסיק. מאן תיבה דא ארון הברית וכו'. הוקשה לו כי אין התיחסות התיבה שהיא המלכות מתיחס אלא אל בחינת היסוד שהוא נח. כי כמו שתפלה של ראש שהוא הזכר והנקבה המתיחסת אליו היא תפלה של יד. וכן יום לגבי לילה, וכן שמש לגבי הלבנה, וכן אתרוג עם מינים שבלולב. ולכן הוא מן הראוי שלהיות נח היסוד שתהיה אשתו המלכות והיא בחינה מתיחסת. אבל שיתיחס נח שהוא אדם עם תיבת עצי גופר זה ודאי בלתי מתיחס. לז\"א כי אדרבה בחינת המלכות בערך היסוד לא תמצא אלא בתיבה. וראיה מהארון ששם התורה, קראה הכתוב ארון הברית. פי' שהמלכות נקראת ארון ותיבה בערך הצטרפה אל היסוד והיינו ארון הברית. ועתה כיון שנח הוא היסוד, המתיחסת אל היסוד שהוא נח אינו כ\"א התיבה. וז\"ש ונח ותיבה לתתא הכי הוו כדוגמא דלעילא, פירוש מתיחסים הם עם היות שנח הוא אדם וזו תיבה של עצים. והכריח הענין מן הכתוב באמרו נח כתיב ביה ברית. פי' הכתוב העיד על היותן מרכבה אל היסוד. כמו והקימותי את בריתי אתך וכו'. ועד דאתקיים ביה ברית וכו'. פי' אחר שהכריח שנח הוא היסוד רצה להכריח ג\"כ כי התיבה היא המלכות, וז\"ש ועד דאתקיים ביה ברית. פי' מדחזינן שלא זכה ליכנס בתיבה עד היותו במדרגת ברית, כנראה שהתיבה הוא המלכות ולא זכה ליכנס בתוך המלכות עד היותו ברית שהוא היסוד. וז\"ש הכתוב והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה. פי' כאשר אקים את בריתי אתך דהיינו שיהיה מרכבה אל היסוד אז יזכה ליכנס בתוך התיבה שהיא המלכות. וכדין הוה תיבה ארון הברית, פי' בהיות נח הנק' ברית בתוך התיבה אז תקרא התיבה ארון הברית. ויתישב ענין התיבה ונח היותם מתיחסים זה לזה יחס שלם. וז\"ש תיבה ונח כלא כגוונא דלעילא כו'. פי' כמו שנח לא נכנס לתיבה עד היותו ברית. כנראה שאין למלכות שפע וקבלה אלא מיסוד. וכיון שלהחיות זרע הוצרך ליכנס לתיבה כנראה שאין ליסוד מקום בלתי המלכות. והכוונה בזה לבאר לנו מה שאמר הכתוב אלה שפסל את הראשונים שאין משפיע למלכות אלא היסוד, ואין ליסוד מקבל אלא המלכות. וזהו תיבה ונח כלא כגוונא דלעילא כדפי', שאין מחייה וקיום ותולדות נח אלא ע\"י התיבה ואין מציאות לתיבה אלא בנח. נח איש צדיק הכי איהו ודאי כגוונא וכו'. הוקשה לו כי לפי מה שפי' עתה שכונת הכתוב בענין אלה תולדות נח נח הכוונה על היסוד שהוא עושה תולדות ופסל שאין אחר עושה תולדות. ואמר ב' פעמים נח נח שהם ב' נייחות נייחא למלכות ונייחא ליסוד. א\"כ קשה כי הפסוק מיותר שאמר איש צדיק וביאר כי אין בחינת היותו נקרא צדיק שוה עם בחינת היותו נקרא נח. כי נח יקרא בסבת התולדות והנשמות כדפי' ריש סוגיין. אבל צדיק נקרא מבחינתו שהוא קיום המלכות, ר\"ל מבחינות השפעת היסוד אל המלכות השפע אשר אין לה קיום זולתו. וז\"ש הכי הוא ודאי כגוונא דלעילא. הכונה כי כמו שליסוד עוד בחינה זולת התולדות. כן לנח שהיה מרכבה לו גם כן בבחינה זו. וזה שאמר כגוונא דלעילא, פי' בכל בחינות עליונות. וע\"ד וצדיק יסוד עולם כתיב. פי' בא לבאר כי בחינת היסוד שנקרא צדיק, הוא מפאת שאין למלכות מציאות זולתו. לא בבחי' הנשמות, אלא בבחינת המזון והשפע וקיום המלכות. והכריח הענין מפסוק וצדיק יסוד עולם. והכונה כי הוא יסוד. המלכות שהיא עולם התחתון. ואין לה מציאות זולתו, כמו היסוד שהוא מקומה ומעמיד הבנין. וזולתו אין מצב ומעמד לה. וז\"ש ועל דא ארעא אתקיימת. דהא איהו וכו' פי' מציאות הקיום העצמי אינו כ\"א ע\"י היסוד. ומאן איהו דא צדיק. פי' ומי הוא השם והכנוי המגביל והמגדיר הבחי' הזאת. הוי אומר דא צדיק. רומז אל בחינה זו. כדכתיב וצדיק יסוד עולם. א\"כ נראה בהכרח היות תיבת צדיק רומז אל בחינת קיום המלכות, וזו שכוון הכתוב באמרו איש צדיק. הכוונה שהיה לו בחינת הקיום ג\"כ. שגם בערך בחינה זו היה מרכבה אל היסוד. וז\"ש ונח איקרי צדיק לתתא. פי' שהיה ג\"כ מרכבה לו בבחי' זו. ורזא דכלא כו', פי' הכריח הענין מן הכתוב שאמר התהלך נח. ואם יעלה על הדעת שלא היה נח מרכבה אל היסוד אלא בערך התולדות לבד למה אמר הכתוב את האלקים וכו' שהכונה שלעולם הליכתו עם השכינה הנקראת אלקים. שהרי אין בחינת התולדות אלא מזמן לזמן. אלא ודאי כדקא אמרן. את האלקים כו' דלא אתפרש מניה לעלמין. פי' שהשכינה לעולם עם היסוד ביחוד. נראה שג\"כ היה מרכבה בערך השפע התמידי הנשפע למזון. ולפיכך הוא מן הראוי שלא תפרד ממנו כי אין לה מציאות זולתו. ולמהוי הוא בארעא כגוונא דלעילא. פי' בכל הבחי' אשר ביסוד כדפי'. איש צדיק יסודא דעלמא ברית שלום וכו'. הוקשה לו תינח דלימא צדיק כדקאמרן. איש למאי אתא. דאיש היינו צדיק ממש דהיינו בעל, כאמרו איש האלקים שפי' בעל השכינה. לזה תירץ כי איש הוא בחינה אחרת זולת שתים האלה. והוא כי היסוד נקרא איש בהיות השכינה מתלבשת בתוקף הדין בהיותה חרב מלחמה. ומשפיע בה היסוד ומשים דמי מלחמה בשלום אז נקרא איש. וז\"ש ברית שלום. פי' היסוד נקרא ברית שלום. ובהיותו נקרא ברית שלום הוא בבחי' זו שהיא משלים העולם ההווה בתוקף הדין הנשפע מהמלכות המאודמת בדין. וז\"ש שלמא דעלמא, בבחינה זו נקרא נח איש. וז\"ש בנח עצמו איש האדמה ודאי. שהכוונה שהוא איש ומשפיע שלום ורחמים בהיות המלכות נקרא אדמה. שהכוונה בהיותה אדומה מצד תוקף אדמימות הדין. והיא בחינה מחודשת משתים הקודמות. וע\"ד ונח מצא חן כו', פי' להיות שנח היה מרכבה אל היסוד מצד כל הבחינות האלה נאמר במעלת מרכבתו ונח מצא חן. מה שלא נאמר בזולתו. שכמה אחרים שהיו מרכבה אל היסוד ולא נאמר בהן מצא חן. אלא ודאי הטעם מפני היותו כולל כל הבחינות אשר ליסוד עם המלכות מה שאין כן בהזולת. ע\"כ פי' המאמר. והכלל העולה מתוך המאמר הוא היות היסוד משפיע במלכות ואין מלכות מקבלת מזולתו. ובטלה בזה דעת האומרים שיש ב' צנורות מנצח והוד למלכות. אלא שא\"א לספירה מהספירות להשפיע במלכות אלא ע\"י היסוד. עוד אה\"כ (ישעיה נ\"ז) ואין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק, פי' נאסף מלהשפיע. נראה שכל השפע תלוי ביסוד שהוא הצדיק. שאל\"כ איך אמר נאסף הצדיק לבד. וכן דרשו בכנסת ישראל שהיא המלכות שנמשלה ליונה וכו'. וכן נאמר (ישעיה נז א) הצדיק אבד [יא] וכו' למטרוניתא אבד. וכיוצא בזה. כ\"ז מורה על כי אין משפיע למלכות אלא היסוד. והן אמת כי נמצא שהנצח משפיע למלכות. וכן ההוד. וכן למעלה בענין חוט של חסד מצד החסד, וחוט השני מצד הגבורה. אין הכונה שלהם צנורות אחרים. אבל הכונה כי הכל ע\"י היסוד שהוא מעבר אל כל מזון ושפע הנשפע למלכות. וכן כמו שאנו מפליגים בה, כן נפליג בענין היסוד שאין לו מקום להשפיע אלא בה כדמוכח מתוך המאמר הנזכר לעיל:" + ], + [ + "עוד צנור נמשך מיסוד אל המלכות כי הוא משך הנהר הגדול היוצא מעדני הבינה להשקות הגן וע\"י הצנור הזה אוחז במלכות לזווגה לבעלה למעלה ודרך הצנור הזה נטרדה בעונות. ובענין הצנור הזה ראינו בטעמי המצות לבן פרחי במצות לא תעשה שלא לשתות יין נסך, וז\"ל שם. ב' נקבים יש בברית העליון האחד משם משפיע לשכינה שנקרא אותו השפע היוצא מים מתוקים ומשם יוצאים כמה טעמי תורה שנקראו מים שנאמר (ישעיה נה א) הוי כל צמא לכו למים ואין מים אלא תורה. והנקב השני משפיע לכחות הטומאה ונק' יין נסך וכו'. עכ\"ל בקיצור.", + "הנה מתוך לשונו משמע היות דבריו אלה דברי קבלה. והדברים מוכיחים מצד עצמם כי מבשרי אחזה אלוה.", + "והנה באדם ב' נקבים, האחד להשפיע בנוקבתו להוליד בדומה לו, והשני להוציא הגיעול והמותר. עוד מצינו לו חבר בס' לא נודע שם מחברו אצלנו והוא פי' שיר השירים ופי' פ' תרומה ולשונו בקצת המקומות לשון ארמי, וז\"ל בפי' האותיות באות ע'. וכען אית לן להחויא ברזא דע' מקורם מה הוי דיוקנא כך רמז רזין רמיזין טמירין אתגליפו. תחות רתיכא דמלכא קדישא איהי רזא דברית קדישא דקודשא בריך הוא דאתקרי צדיק יסוד עולם ואיהו מבועא דשאיב לבירא קדישא דאיהי מטרוניתא.", + "והנהו תרי ראשין דע' אינהו רזא דהני ב' נקבין דאיכא בפומיה דאמה. ואינון תרין מבועין מבועא דימינא קדישא יניקו דמטרוניתא ומתמן ינקי נביאי וחסידי ותמימי וצדיקי דמתפנקא בגנתא דעדן. ומבועא תנייא יניקו דכתות מסאבותא ומלאכין דמקטרגין בעלמא. ומתמן יניקו דבלעם רשיעא. ומתמן אתי טיבו לרשיעא דמצליחין באורחיהון בעלמא דנן. ועל דא כתיב (איוב לח יג) וינערו רשעים ממנה עם עי\"ן רבתא. דיניקיהון מרישא תניינא דעי\"ן עכ\"ל.", + "ודבריו מבוארים היותם עזר לקבלת ן' פרחי שכתבתי למעלה שאמר שביסוד ב' צנורות א' קדוש וא' לסיגים היתוכי זהב. עוד כתב כדברים האלה בעצמם בפי' אות צדי', צ' אית ליה תרין ראשין דרמיז מדת צדיק והנהו תרין מבועין קדישין חד שפיך ושאיב מתמן למטרוניתא ומתמן מתברכין עלאין ותתאין, כי שם צוה ה' את הברכה וכו'. ומבועא דא דמתמן אתבריאו מלאכין קדישין ואתבריאו כמה נשמתין קדישין. ומבועא תניינא איהו שפיך לסטר שמאלוי (דקב\"ה) ומתמן יניקו דאשה זרה ואשה מנאפת. ואי זכיין ישראל ההוא מבועא סתים ופתיח מבועא קדישא דימינא. ואי לאו, אפתח ההוא מבועא דשאיב אשה זרה כחות הטומאה היושבים חוץ לישיבה עליונה שנקראו אחרים וכו'. וממבועא שנית משם יוצאין [יונקין] שדין ורוחין ולילין ומזיקין ורשעים מצד השמאלי וכו' עכ\"ל.", + "ודבריו מבוארים ומסכימים לענייננו. ויש לזה קצת הוכחה בזוהר פ' אחרי (דף ע\"ד.) וז\"ל ר' יהודא אמר בשעתא דאסגיאו זכאין בעלמא כנסת ישראל סלקא ריחין טבאין ומתברכא ממלכא קדישא ואנפהא נהירין. ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כביכול כנס\"י לא סלקא ריחא ואטעמת מסטרא אחרא מרירא. כדין כתיב השליך משמים ארץ תפארת ישראל. ואנפהא חשוכאן עכ\"ל.", + "והכוונה כי בהיות בעולם הזה זכאין וחסידין, אז ע\"י מעשיהם הטובים שואבת השכינה מלמעלה בזכותם שפע והם המים נוקבין דאשדית לקבלא מיין דכורין כמו שנבאר בשער מהות והנהגה בס\"ד. וכן הדבר לענין השפע והברכה וז\"ש סלקא ריחין פי' מעלה ריח מעשה הצדיקים כענין (בראשית כז כז) ראה ריח בני כריח שדה. שהריח בו שהיה מהשדה העליון. וכשאין צדיקים בעולם הזה אין השפע יורד והמלכות מבקשת מימי החסד ואין. ואז מתעורר כח הדין ע\"י תביעות הקליפות ונשפעות דרך הצנור הרע ההוא ואז היא טועמת מר ממות וזהו ואטעמת מסטרא אחרא וכו' פי' טועמת מרירות ממקום מרה מהטומאה. ולפי\"ז הוכרח היות ביסוד ב' צנורות אחד לברכה מצד הימין ואחד למרירות מצד השמאל הנשפע אליה סיגים מצד היתוכי הזהב והיא מקבלת סיגים מרים. ולמי שעיני שכל לו והוא ממחצדי חקלא יבין בהקדמה זו ענין חטא בן הישראלית (ויקרא כד) הנסתם בזוהר וגלוהו ליודעים ואנו לא נפרש מפני כי כבוד אלקים הסתר דבר. והענין יובן כשתדקדק לשון הזהר בפ' אמור (דף ק\"ו.) שאמר שם ה\"א בתראה הות נוקבא וכו'. ועם זה הוה מכסה על אמיה וקלל עצמו ח\"ו. ואנחנו נברך יה. וטעם היותו בצדיק ב' נקבים האלו הוא מפני שצדיק היה המנהיג המשפיע לעליונים ותחתונים לפנימים ולחצונים ובו היה תלוי מזון לכל הנבראים ימיניים ושמאליים קודם המיעוט וגם מדי עלות המלכות אל מקומה הרמתה אל בעלה ששם ביתה יושבת בראש פנה כאשר יתבאר בשער המיעוט אז יוכרח היות הצדיק זן את העולם ואז יושפעו הנבראים ע\"י ב' נקבים אלו האחד אל המזון לבני ההיכל והשני המותר לכלבים. ואם ישאול השואל מי נתן מותר בקדשים, זה יתבאר בשער התמורות. והדברים האלה הקצור בהן יפה לחוס על כבוד המקום:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים כללנו קבלת הצנורות כפי אשר נמצא בפי כל המקובלים הראשונים ואחרונים. עתה נרחיב ביאור ונבאר ענין צנורות האלה כפי בחינתם וכפי המובן אלינו מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה אחר עבור על דעתנו כלל ערכי הכנויים בביאורם כמו שיתבאר בחינתם וחילוקם ועניינם. ואחר ההבטה בענין קשר הספירות להרשב\"י כאשר יתבאר בשער מהות וההנהגה ושם מבואר שהם מתקשרות ע\"י שוויים. ר\"ל כי הכתר מתיחד עם הט' ספירות ע\"י חלק הכתר שבכל הספירות, והחכמה ע\"י חלק החכמה שבכל הספירות, והבינה ע\"י חלק הבינה שבכל הספירות. ואחר שיתחזק השכל בהקדמה זו היטב בכח עיון והשכלה נכונה כמו שיתבאר בשער מהות והנהגה, ישכיל המעיין בשכלו כי הצנורות ישתנו לפי הבחינות לאלפים ולרבואות כמו שכללות הספירות אין להם מספר. והמשל בזה כאשר תסובינה הפנים ויהיו פני הכתר מאירים בחכמה בפנים המאירים אשר בו מצד עצמו כתר אז הוכרח היות החכמה מראה כנגדו פנים המתייחסים אל פני הכתר [שהוא כתר שבחכמה] ואז יתייחדו ויתקשרו ייחוד וקשר אמיץ וע\"י הארת הפנים והמשכת האור כדמיון האור היוצא מן העין כדפי' לעיל ריש פ\"ק וזהו יחוד משובח שעל ידו תקבל החכמה שמות [שפע] הכתר ובחינותו ממש מפני היות יחודם וצנורותם ע\"י הכתר בעצמו משפיע ומקבל וזהו יחוד משובח שבכל היחודים. ואז יבחנו ביניהם ג' בחינות זולת ג' הבחינות הנז' לעיל כדפי'. והבחינות האלה הם בחינת כתר המשפיע ובחינת כתר המקבל ובחינת צנור האמצעי שביניהם המעלה האור ומשפיעו הרי יחודם שלם. ולפעמים יתייחדו ע\"י בחינות החכמה, המשל בזה שיגלה הכתר פני החכמה אשר לו להשפיע אל החכמה ואז החכמה יגלה פניה פני החכמה אשר לה ואז יתייחדו יחוד אמיץ ע\"י הפנים השוים לטובה ויתהוה ביניהם צנור הראוי להם כפי בחינת יחודם.", + "והנה היחוד הזה משובח אבל לא כראשון כי בראשון שאמרנו שהיחוד על ידי הכתר תקבל החכמה מהכתר שפע כפי הראוי מהכתר כי מכתר אל כתר נשפע הכל ויקבל שפע נעלם כפי שעור המשפיע והמקבל. אבל בחכמה אע\"פ שתקבל שפע משובח עכ\"ז לא יהיה כראשון שזהו שפע חכמה כי מחכמה אל חכמה יצא ועד\"ז ישפוט המעיין לכל היחודים אשר לספירה זו עם אותה שלמעלה הימנה. ומהיחוד של ספירה זו יובן יחודם זע\"ז אחד עם כלם וכלם עם אחד וכן לכל הספירות. ועתה לפי דרך זה כאשר נרצה להשפיע רחמים בסוד רחמי הכתר נייחד החכמה עם הכתר בבחינת הכתר, והבינה בכתר בבחינת הכתר, והחסד עם החכמה בבחינת הכתר, והגבורה בבינה בבחינת הכתר. ואל יפול לב אדם עליו באמרנו שבינה מקבל מכתר בבחינת הכתר שבה ומשפיע בגבורה בבחינת הכתר שבה. כי ידוע הוא שכלולותם מי' יעלה לאין תכלית ולאין סוף. ונמצא לפי\"ז כמה פנים לפנים הנוראים וכמה אחוריים לאחוריים הנראים. וכשמקבלת מקבלת בבחינת הכתר שבכתר שבבינה, וכשמשפעת משפעת בבחינת הכתר שבמלכות שבבינה. וכן לכל הספירות. כי עד\"ז יהיו הבחינות וימצא לפי\"ז ההשפעה השפעת הכתר מכתר לכתר עד המדרגה האחרונה שבמדרגות, והרחמים רחמים פשוטים בענין שראוי לכתר.", + "ועוד ראוי שיתייחד הכתר בכל הספירות שבכתר שבהם באותו רגע, וכן חכמה וכן לכל הספירות. ואז השפע שפע בהיר ומזהיר כזוהר המאירים. וכאשר ח\"ו יושפע דין, אז יקבלו הספירות אלה מאלה ע\"י בחי' הגבורה אשר בכל א' מהן. ואז הדין נשפע בתוקף וממהר האלקים לעשותו ולא יאחר את יום בואו. ולפי דרך זה נקיש אל שאר פעולות. ועם הקדמה זו יובן בפרסום הכרח מוכרח להנהגה כמו הפעולות ביחוד בהסכמות כל הספירות בהקשר אבר אל אבר ובחינה אל בחינה עד הסכמתם יחד אל הפעולה ההיא ויתלבשו כלם כדמות הפעולה ההיא ונתהפכו כפי בחינת פעולתם. ובזה הצנורות ישתנו בחינתם לאלפים ולרבואות כי לעולם הם מתיחדים כפי קשרם ויחודם שהוא ייחוד כל הבחינות וכל החלוקות בשווי גמור וכן הצנורות כי הבחינות והצנורות הכל דבר אחד, והועד אלינו שנמצא ספר ששמו ספר הצנורות הוא מדבר בענין צנורות דוקא ומונה ס' רבוא צנורות. ובעונותינו לא זכינו אליו ואומרים שהוא נמצא אצל אחינו שבמדינת פאס יצ\"ו. ורצוננו עתה לחלק ענין החלוקות שאפשר לספירות לקבל זו מזו אם מכתר לכתר עד המלכות, או מחכמה לחכמה עד המלכות, או מבינה לבינה עד המלכות. וכן לכל הספירות מחסד לחסד ומגבורה לגבורה ומת\"ת לת\"ת ומנצח לנצח ומהוד להוד ומיסוד ליסוד וממלכות למלכות. ונמצאו בזה כל הספי' מוסכמות אל פעולה אחד, בסוד הצנורות כלם נכללים ומוסכמים אל הפעולה ההיא. ולא זו בלבד מספירה לספירה אלא אפי' בספירה עצמה בסוד השפעתה בחלקיה יהיו ג\"כ עד\"ז. המשל מכתר לכתר והכל בכתר. ונמצאו כללות ע\"ס שבכתר כלם נפתחות ומאירות באור כתר או באור חכמה או באור בינה וכן בשאר אורות שבספי' וכן לחלקי שאר הספי' שיהיה ספי' חכמה נפתחת כולה בכתר או כולה באור חכמה או כולה באור בינה וכן בשאר אורות הספירות.", + "והנה יש עוד בחינות. המשל בזה אם ישפיע כתר בכתר שבו אל חכמה שבחכמה ומחכמה שבחכמה אל הבינה שבבינה ומבינה שבבינה אל חסד שבחסד וכן לכל הספירות עד\"ז יש כמה מיני חלוקות אשר א\"א לעמוד בהם אם לא בציור גשמי שנצייר לפנינו עשר עגולים ובכל עיגול ועיגול עשר פנים שהם עשר בחינות מע\"ס שבכל אחד מעשר ספירות ויתגלגלו הפנים כנגד פנים כפי אשר יעלה משפטם. המשל פני המלכות שבכתר עם פני הכתר שבחכמה וכן כתר שבכלם עם מלכות שבכתר שאז השפע ממין אחר ואח\"כ נסבב פני היסוד שבכתר עם פני הכתר שבכלם יהיה השפע ממין אחר. וכן לכל עשר פני הכתר הוא עשר מיני שפע ועשר מיני צינורות כי לפי שינוי השפע ישתנו הצינורות ועתה אם נסבב החכמה לבד עשר פעמים לכל אחד מעשר פני הכתר מבלי שישתנו ויסבבו פני הספי' הנשארות יעלה המספר אל מיני השפע מאה במספר.", + "וענין החלוקים האלה א\"א להעלות בכתב ואם ירצה האדם להרגיל עצמו בהם יתעסק בצורה המצויירת לפניו ויתנהג בה בעיון ימים רבים עד יאיר ה' עיני שכלו כי כשל כח הקולמוס להאריך הדברים האלה יותר אם לא שיושפע הענין הזה מפה אל פה או שיעמיק המשכיל בהם בשכלו ע\"י הצורה הזאת. ", + "והנה בזה נכלל השער הזה וברוך העוזר האמיתי אשר לו חכמה. ואנו בעניינים אלו יריאים מן השגיאה ובטוחים במחילה כי על כזה נאמר (משלי ה יט) באהבתה תשגה תמיד הם דברים שאין אדם עומד בהם אלא מתוך הקושי:", + "(אמר המגיה אלו עשר עגולים שנצטיירו בו עשר ספירות יצייר המעיין כאלו מתגלגלים העיגולים בסביבובם ואז יבין כוונת המחבר ע\"ה והענין כשיעיין המעיין בהבטת הספירות דרך משל בבחינה חכמה שבחכמה לבחי' חכמה שבכתר או בחינת בינה שבבינה בבחינת בינה שבחכמה או שבכתר אז צריך לדמות ולחשוב כאילו העיגול מתגלגל ועומד חכמה שבחכמה בעיגול חכמה נגד חכמה שבעיגול הכתר וכן כולן אז יבין וישכיל כוונת המחבר וידע אותו באמיתית בעזרת אל דעות ה' עכ\"ל ע\"ב):" + ] + ], + [ + [ + "שער השמיני הוא מהות וההנהגה.", + "אחרי שנתעסקנו בשער הקודם בענין הצינורות בכל פרטי חלקיהם, ראינו לבאר בשער זה ענין הספירות במהותם המושג אלינו אם חסד אם דין אם רחמים וקצת מדרך הנהגתם כפי המושג אלינו:", + "פרק ראשון:", + "רוב המקובלים הסכימו כי הספירות הם כח הכולל הפכים רבים והמשל בזה אל רצון הנפש כי היא מתהפכת לכמה פעולות ואם הם כמעט הפכיות כמו אהבה ושנאה וכעס ושחוק ושאר הפעולות ההפכיות כאלו. וכן הענין בספירות שיש בהן דין ורחמים לפעמים היא מתלבשת בדין ולפעמים ברחמים. וכמו שביד האדם לקבל ולהשפיע וכל א' מאלו השני פעולות יתחלקו אל שנים אם קבלת טוב אם קבלת רע אם השפעת טוב אם השפעת רע וכן כמה פעולות והוא אבר קטן שבאדם מתנהג כפי רצון הנפש. כן ענין הספירות יש בכל ספירה וספירה כח לפעול אלף אלפי אלפים פעולות משתנות כל אחד ואחד כפי ענינה וכחה והשגתה וידיעתה וטבעה שהטביע בה המאציל. וידענו כי ההקדמה הזאת אשר הקדמנו יקשה להמעיין ויאמר א\"כ די היה בספירה אחת ולמה האציל עשר, מאחר שהאחת היא כח הכולל הפכים רבים ובה יוכל לפעול כל הפעולות. ולזה נשיב כי הוצרכו לטעם מה שפי' בשער טעם האצילות בפ\"ו כי להשיג האדם הנעלם ר\"ל האלקות הוצרך הגלוי הזה עד עשר גלויים זו למטה מזו כדי שע\"י כך יוכלו הנבראים להשיג קצת מידיעת רוממות המאציל.", + "ועוד שאפי' שאנו אמרים שיש בכל ספירה כח הכולל הפכים רבים עכ\"ז כבר יהיו כמה דברים שמה שתשפיע זו לא תשפיע זו כאמרם ז\"ל (מ\"ק דף כ\"ח) בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מלתא. ופי' זכות הוא החסד ומזל הוא כתר. והכוונה כי עם היות שרוב החסדים והטובות הם נמשכים מחסד ושמו מוכיח עליו, עכ\"ז בני חיי ומזוני אינה ביד המדה הזאת אבל עקרם בכתר כי הוא המזל העליון. ואעפ\"י שהמפרשים פי' בענין אחר ואמרו שזכות הוא גבורה, עכ\"ז כדברינו אלו יתבאר בתיקונים (תקונא י' דף כ\"ד) וכמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בערך זכות. ועד\"ז נבאר כי הבינה היא מקבלת השבים לפיכך נקראת תשובה. ושם עיקר תליית הסליחה והכפרה בכח כתר עליון השופע עליה. ועד\"ז הנקמה בגבורה, וכן פעולות שונות נפקדות לספירות ומה שנפקד לזו לא נפקד לזו. ומה שאמר למעלה שהוא כח כולל ההפכים רבים יהיה עד\"ז, כי בפעולה הנמשכת ממנה צריכה לפעול הפכיים רבים. כענין העין שפעולתו הראות אמנם כולל הפכיים, ראייה רעה או ראייה טובה, ראייה מועטת או ראייה מרובה. וכן הענין בספירות. המשל בזה השב אל ה' בכל כחו ובכל כונתו כתשובת דהמע\"ה וכל שאר בעלי תשובה אשר שבו אל ה' בכל האפשר בגדר התשובה. אלו ודאי תשובתם מעולה ומתקבלת ביותר להעלות נשמתם למדרגה הנבחרת אשר לבעלי תשובה. וכאשר לא ישוב החוטא לה' במדרגה הזאת, אזי תשובתו מתקבלת אבל לא תעלה נשמתו במדרגה הנבחרת ההיא אשר עלתה תשובת דהמע\"ה. וכן מי שישוב ויסגף נפשו סיגוף מעט, ויש מי שיתוודה על חטאו לבד, וכן מי שלא ישוב עד דכדוכא של נפש. וכאלו הדברים אשר במציאות חלקי חלקים אשר אין דעת בני אדם יכול לכוללם כ\"א הדעת והכח האלקי אשר לו ית' ויתעלה בהספירות. וכל אלו החלוקות הם לטוב ולהשכיר שכר טוב לעה\"ב. ויש ג\"כ עד\"ז להעניש מי שלא התענה ביום הכפורים בה' ענויים התלויים ביום הכיפורים שהיא בינה ודאי. שאין ראוי להעניש מי שאכל עד כדי שביעתו כמי שאכל כזית או שני זיתים ולא ישתוה מי שאכל ושתה עם מי ששמש מטתו. וכן לא ישתוה מי ששימש עם מי שסך וכאלו החילוקים הנופלים במציאות אשר אין הדעת האנושי יכול לכללם כ\"ש לשופטם כ\"א כח האלקי.", + "וענין מצות לא תעשה ועשה הם נחלקים ותלוים בכל עשר ספי'. ועם היות שכלם בכללם הן רמ\"ח מ\"ע בחסד ושס\"ה ל\"ת בגבורה, עכ\"ז פרטיהם בי\"ס כאשר אמרנו. וענשם או שכרם או תביעתם בדין או תיקון הקלקול אשר קלקל החוטא הוא תלוי בספירות אשר המצוה רומזת אליה. ופרטיו ודיניו ושכרו וענשו בכלל ובפרט הוא כח הכולל ההפכים רבים אשר אמרנו. שאם היה כח מסוגל בספירה וקנוי בה, הנה אם יטיב לא יעניש, ואם יעניש לא ייטב. ואם ירבה שכר לאחד לא ימעט לאחרים ואם ימעט לאחד לא ירבה לאחרים. אלא ודאי הוכרח היותם כח הכולל ההפכיים לדון את החוטא או להשכיר את העושה אם מעט ואם הרבה וכל אלו הפעולות ברצון המאציל השופע עליהם השגחתו וע\"י ספירותיו כאשר פירשנו בשער עצמות וכלים. ועד\"ז יהיה ההנהגה בעולם. ולא יפול השאלה לומר יהיו כל המצות בכח אחד והשפיטה עצמה בכח ההוא. מכמה טעמים אם מן הטעמים שפירשתי בשער טעם האצילות ופירשנו למעלה.", + "ועוד מפני כי לא המצות הכריחו הספירות כי הספירות הכריחו המצות כי בעשותינו המצוה ניחד הכח הרומז אל המצוה שהיא ענף הספירה אל שורשו וזה רצון קוננו שנייחד ספירותיו כי באורם נראה אור כי בהם עצמותו והוא כבוד מלכותו של עולם שנתקן היכליו וכסאותיו כראוי לשתהיה שכינתו בינינו. ויש בקצת מהמצות כח להעביר רוח הטומאה מן הארץ והאלילים כרות יכרתון וזהו כבוד מלכו של עולם שנתקוטט במתקומיו וע\"ז אחז\"ל (סנהדרין דף קי\"א) ופערה פיה לבלי חק מי שלא קיים אפילו חק אחד, שהיא מצוה אחת, אעפ\"י שלא עבר על מצות לא תעשה עם כל זאת אין לו חלק במידותיו ית' כיון שלא תיקן או ייחד שם איזה מדה לשידבק בה. עוד נוכל להשיב בטעם ההיא באופן אחר יותר נאה ומתקבל, כי ענין הספירות הן ההתגלות כחותיו העלולים ממנו וכלולים בעצמותו כאשר יתבאר יותר בשער הצחצחות וזהו לסבת ההנהגה. והחסד והרחמים והגבורה והנציחה וההודאה והצדקות והמלכות כלם הם מדות כלולים בו ונעלמים בעצמותו. ולא יפול בזה רבוי במאציל ח\"ו כאשר בארנו בשער סדר האצילות, ונבאר ג\"כ בשער צחצחות בפ\"ג ד'. ועתה הישאל השואל למה עשה האדם בלבושו בתי ידים או בתי שוקיים או בתי האצבעות. לא. כי נשיב לו כי אחר שזה הלבוש אל הגוף והגוף סבת הלבוש הוכרח היות הלבוש מתייחס אל הגוף בכל חלקיו ובכל אבריו. ואחר שהספירות הם גלוי מדותיו והם לבוש אליהם כאשר בארנו בשער עצמות וכלים בפ\"ד א\"כ לא יפול השאלה למה כך ולא כך כאשר אמרנו.", + "והנה עד\"ז נתבאר איך לא יפול השאלה בגוף האדם למה אבריו כך ולא כך ולמה שערותיו כך וכל הדברים כאלה. כי אחר שהגוף הוא לבוש אל הנשמה והנשמה מגלה פעולותיה על ידו עד שכאשר יחטא ויתטנף יצטייר החטא ההוא בנשמה ואח\"כ בגוף כאשר העיד הנביא במוסריו (ישעי' ג') הכרת פניהם ענתה בם וכו'. וכן אמר בזוהר כי בזמן שיש דבר בעיר ח\"ו ראוי לכל אדם שיכסה מצחו לשלא יכיר מלאך המות עונותיו החקוקים במצחו. וכן אמרו רז\"ל (תענית דף ל' ע\"ב) כל האוכל בשר ושותה יין ערב תשעה באב עונותיו חקוקים על עצמותיו שנאמר ותהי עונותם על עצמותם. וכל זה לסבה שהנשמה מראה בהם פעולותיה והכתמים אשר בה מראה בגוף.", + "והנה ידוע שהנשמה כלולה מיו\"ד כאשר בארנו בשער י' ולא תשע פ\"ה ויתבאר בשער הנשמה. ואחר שהנשמה היא כלולה מכל העולמות העליונים הוכרח היות לבושה דפוס וצורת הנשמה אשר הוא צורת העולמות העליונים. וזש\"ה (איוב יט כו) ומבשרי אחזה אלוה. א\"כ נמצא לפי זה שהוכרח היות אבריו בתכונה ובפרקים האלה והעורקים האלה שהם צנורות השפע המושפע אל האברים וכל האברים [הדברים] האלה הם מאומתים מצד עצמם ואינם צריכין הכרח ויתבארו בארוכה בשער הנשמה בחלק ב'.", + "והנה בזה הוספנו לקח על ענין טעם האצילות מוסיף על מה שבארנו בשער טעם האצילות בסייעתא דשמיא:" + ], + [ + "אחר שהקדמנו בפרק הקודם ענין הספירות ופירשנו שהם כח הכולל הפכים רבים, נוכל לומר כי זה טעם היותם נקראות ספירות מלשון אבן ספיר. כי כמו שהספיר אין לו גוון מיוחד אלא כולל כל הגוונים הנראים בו כן הספירה כוללת כל ההפכים כאשר בארנו. ועם שיש לכל אחד גוון ידוע כמו שנבאר בשער הגוונים, עכ\"ז בבחי' זו הם נקראים ספי' כדפי'. והם נקראים ספי' ג\"כ מלשון סיפור וכן פי' רבי שם טוב ן' ש\"ט בספר האמונות ש\"ד פ\"ד וז\"ל בבהיר מצאתי אמאי אקרי ספי' משום השמים מספרים כבוד אל.", + "והנה הכונה כמו שהדבור והמכתב יבאר בהגבלתו להיות מורגש הדברים הנעלמים בתוך מחשבת החכם, כן השמים מורים על ה' יתברך, שכן הספי' הם המגלות מחשבות הנעלמות והצורות הנבדלים משום גשם ולא שום תפיסה וציור. עכ\"ל ודפח\"ח. כי הספירות מספרות ומגבילות הבלתי בעל גבול, ולא גבול ממש ח\"ו כמו שבארנו בשערים הקודמים. ויש שפי' מלשון מספר כי המספר מבעלי הגבול. ואע\"פ שאינם בעלי הגבול בערך שרשם הפשוט, בעלי גבול הם (ו)בערך פעולתם אלינו כדפי' לעיל (בשער ב' פ\"א). ומפרשים אחרים פי' מלשון סיפור. והכונה כי הסיפור והדיבור בם מותר משא\"כ בא\"ס. ויש שפירשו מלשון ספר כמו עיר הסמוכה לספר והוא לשון תחום וגבול והכונה שהם מגבילות מה שאינו גבול כלל, ואין הכונה מגבילות ממש אלא כדפי'. ומה שראוי לבאר כי מה שאמרנו בפרק הקודם שההנהגה והשכר והעונש הוא על ידי מדה מיוחדת אין ר\"ל שיפעל להם חסד ע\"י מדת חסד לבד ח\"ו שא\"כ הוא פירוד וקיצוץ ח\"ו. כי אחר שאפשר להיות הפעולה ע\"י אחד מן מספירות נמצא שאפשר להיות ספירה נפרדת בחלקיה בפני עצמה ואין זה מן האמת. אלא אין ראוי לצייר פעולה והנהגה בשום ספירה בפ\"ע לפי שאין ספירה פועלת באמצעית מציאותה בפ\"ע אלא ההנהגה היא באמצעות כלם. ומה שאנו אומרים שהפעולה ע\"י איזה ספירה, הכונה כי כאשר יגבר החסד בספירה תקבל מלכות שפעם ואז יהיו כלם בה חסדים וכלם מסכימות אל צד החסד. וכן הגבורה כאשר יגבר הדין והגבורות בספירה תקבל מלכות שפעם ואז יהיו כלם בה גבורות וכלם מסכימות אל צד הגבורה. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בס' התקונים (תקונא יט ד\"מ.) וז\"ל כד האי אבנא בעא למעבד דינא בעמלק או בסטרא אחרינא וכן בחייבין נטלא מגבורה ואתכלילן בה כל ספיראן ואתקריאו בה כלהו גבורות. וכד בעאת למעבד חנא וחסדא בעלמא נטלא מחסד וכלהו ספירן אתכלילן בה ואתקריאו חסדים. וכד בעאת לרחמא על עלמא נטלא מעמודא דאמצעיתא וכלהו ספירן אתכלילן בה ואתקריאו רחמי עכ\"ל.", + "הנה ביאר בפי' איך הספי' כלם הם מסכימות אל הספי' הגוברת והכל ע\"י מדה האחרונה המנהגת העולם שבה עיקר ההנהגה. ומה שראוי לדקדק בענין זה הוא כי א\"א להיות שהחסד יסכים אל צד הגבורה וכן הגבורה אל צד החסד אחר שהם ב' הפכים זה דין וזה חסד ואיך אפשר לומר שמה שהוא חסד שיפעול כח הדין ומה שהוא דין שיפעול כח החסד. ונשיב כי א\"א הענין הזה אלא במה שהם כל א' כלולה מי' ותמצא שיש בחסד כח הגבורה ויש בגבורה כח החסד וכן לכל הספי'. וע\"י השווי הזה הם מתיחדות ומשתוות כמו שנבאר בשער זה. וצריכים אנו לבאר ענין כל אחת כלולה מעשר שאל יחשוב המעיין שיהיה כל אחת כלולה מי' כפשוטה ר\"ל שיש בחסד חלק ניכר שהוא גבורה וכן בגבורה חלק ניכר שהוא חסד שא\"כ ח\"ו נמצאו הספי' נחלקו לחלקים ונפרדים זמ\"ז. ומה שעלה בדעתינו לתקן במאמרינו כל א' כלולה מי' נתקלקל במה שנמשך מזה כי אפי' כל אחת נחלקת לי' חלקים. אלא הכונה שאין אדם יכול לומר זה חלק חסד שלא יכלול מי' ולא בחלק מחלקי שאר הספי' שלא יהיה נכללים בו כל הי' וכן י' מי' עד לאין סוף ותכלית הכל כלול מיו\"ד ליו\"ד ויו\"ד מיו\"ד. וא\"ת א\"כ שכל א' כלול מכלם ימצא עתה לפי זה שאין חלוק בספי' וכלם יהיו שוות וא\"כ איך אנו אומרים שזו גבורה וזו חסד וכן לכלם, כיון שבחסד י' ובגבורה י' נמצאו כלם שוים לטובה או לרעה ח\"ו. לזה נשיב בהקדמה אחת שפי' הרמב\"ם בענין היסודות בפ\"ד מהלכות יסודי התורה. וז\"ל ימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה וחיה ועוף ודג וצומח ומתכת ואבן, גולמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר. וארבעתם יתערבו ביחד וישתנו כל אחד מהם בעת העירוב עד שימצא המחובר מארבעתם אינו דומה לא' מהם כשהוא לבדו. ואין במעורב מהם אפי' חלק אחד שהוא אש בפני עצמה או מים בפני עצמם או עפר בפ\"ע או רוח בפ\"ע, אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחר. וכל גוף המחובר מארבעתם ימצא בו קור וחום לח ויבש כאחד. יש מהם גופים שיהיה בהם חזקה מיסוד האש כמו וכו'. ויש מהן גופים שיהא בהם חזקה מיסוד המים כו'. ועד\"ז ימצא גוף חם יותר מגוף אחר חם, וגוף יבש יותר מגוף אחר יבש. וגופים שיראה בהם הקור בלבד, וגופים יראה בהם הלח בלבד, וגופים שיראה בהם הקור והיובש כאחד בשוה כו' או החום והיובש כאחד בשוה וכו'. עכ\"ל לעניננו.", + "והנה בהקדמה הזאת יוכל האדם להתבונן בספי' כי העיקר הוא כח הגבור' אשר יראה בו הדין ולא החסד, וכח החסד אשר יגבר בו החסד ולא הדין. והוצרכנו לכל זה לבלתי עשות פירוד ח\"ו כמו שפי'. וכאשר יקבע העיקר הזה בלב המשכיל הנה לא ירחק ממנו המקום לדעת איך יכול החסד כאשר יגבר הגבורה להיות ג\"כ הוא פועל הגבורה בהיות כי גם בחסד יש כח גבורה. וכן לכל הספי' ובכל המוזגות. ואולם ענין ההסכמה הזאת היא בעצם ע\"י העטרה המנהגת העולם שבה יעשה המזיגה הזאת. שבמקומם אי אפשר, שאם נאמר שההסכמה והמזיגה היא במקומם למעלה נמצא ח\"ו חסר תשעה ספי' כי כלם גבורות או חסדים, אלא על כרחינו נאמר שבמקומה הם מזיגתם אשר שם בהם מאצילם. אמת שתהיה המשכתה לפעול הפעולה ההיא ע\"י הגבורות שבהם או ע\"י החסדים שבכל ספי' וספי' כמו שבארנו בשער הצנורות בפ\"ה. אמנם לשיהפכו לדין וגבורה או לחסד מכל וכל, זה א\"א כי אם ע\"י המלכות דוקא. וזה דקדק בלשונו הרשב\"י ע\"ה במאמר שהעתקנו שאמר וכלהו כלילן בה ואתקריאו חסדים וכו' פי' כי קודם יכללו בהאבן שהיא המלכות ואז יקראו חסדים או גבורות או רחמים מכל וכל. ולרמוז על היותם כל אחת כלולה מי' היא על הדרך אשר אמר הרשב\"י בס' התקונים (תקונא מ\"ז דף פ\"א ע\"ב) וז\"ל דלית ספירה דלא אתכלילת בעשר כל חדא בממשלת דילה עכ\"ל. ומבואר הוא. ודקדק באמרו בממשלת דילה, פירוש עם היות גובר בה ממשלתה פעולתה על הדרך שפירשנו. ", + "ועתה אחר שבארנו ענין היותם כלולות מיו\"ד רצוננו לבאר ענין התגלות העשר בכאו\"א כי הוא מעלה נפלאה. והענין כי בזולת שהם נכללות מי' על הדרך שבארנו והכללות הזה לא יחסר ולא יעדיף לעולם כמו שא\"א לספירות להיותם י\"א ולא ט', וכן לענין כללות ג\"כ. אמנם יש ענין חשוב מזה אשר זה לא ימצא בהם כי אם בהיות רוב טובה והוא שיתגלה בהם ויוכללו כל אחד מהם בכלם כאלו תאמר שיהיו כל הע\"ס שבה מתראות מצד שקבלה מי' ומאירה בי'. ר\"ל הכתר כלול מי' מצד שהוא מתייחד בעשר, כיצד הוא מאיר בט' והט' מאירים בו והם מאירות כלפי פני הכתר הרי שמאירים בו עשר. וכן בחכמה וכן בבינה. כיצד הבינה משפעת בז' התחתונות הרי ז' שנכללים בה והיא נכללת בהם, ושני העליונות מאירות בה ונכללות בה הרי ט', ועוד מאירים בה פניה ממש הרי עשר. וכן לכל הספירות. ובזה מתראות בכלן עשר ספי' והוא מציאות מובחר מענין הכללות הנדרש למעלה ונמצא מציאות הזה בהרגל יותר אל המלכות כדפי' בשער י' ולא תשע. וצריך המעיין להיות עיניו פקוחות על המציאות הזה שאינו כמציאות הקודם. והמציאות הזה לעיתים יהיה במקצת ר\"ל שלא יוכללו אלא בשבע שהם ז' ספירות הבנין והכללות הזה לא יהיה בחשיבות ומעלה שיהיה כאשר הוא מעשר כמו שנבאר בשער המציאות בפ' ה'. ואין לתמוה ולומר כי יראה בזה פירוד אחר שלא יתראו בה אלא ז' ולא י'. הטעם הוא מאחר שנכללות בה כל העשר ומפני מיעוט האור אינם מתראות כלם אלא מתעלמות ואינם פועלות לא יקרא פירוד. כי כן דרך הספי' עם היותה כלולות מעשר לא יפעלו אלא מהגוברת ועכ\"ז לא יקרא פירוד אחר שכלם נכללות בה. ועם כל זאת הגוברת היא העיקרית אם בחסד חסד אם בגבורה גבורה. וכן הענין אל הכללות האלו שמפני שלא קבלו אלא מן השבע לא נכללו אלא בשבע ועתה לפי\"ז כאשר נמנה בהם עשר פעמים י' שהם מאה נרצה בענין הכללות החשוב הזה. וכאשר נמנה עשר פעמים מאה נרצה לומר כי אפילו אותם העשר היו מאירות בעשר אחרות וכן יעלה המספר מעשר לעשר עד אין תכלית וכפי אשר יגדל המספר יורה על רוב הכללות. וכן לפעמים נמנה שבעה פעמים שבעה מורה על שבעת ימי הבנין שנכללו הן בעצמן וכן יעלה מספרם מז' לשבעה בשביעיות כמו שבעה פעמים שבעה מ\"ט או מ\"ט פעמים מ\"ט. ולפעמים נרכיב ב' המספרים ונאמר שהשבעה התחתונות נכללו בעשר ועתה יעלו שבעה פעמים עשר שהם שבעים או שבע מאות הכל לפי התגברות הכללות כדפי'. ויש בחינה אחרת והיא שנאמר שי\"ס נכללו משבע ויעלו המספר והכללות כדרך המספר הקודם. אמנם יורה על הרחמים יותר להיות שבבחי' זו נתגלו הג' ראשונות בעצמם מה שאין כן בבחי' הקודמות שלא נתגלו אלא בתחתונות והוא מבואר. וכל הבחינות האלה וכללותם באו ביאורם בזהר ובתקונים ובמפרשים, ולהיות הדברים מפוזרים א' הנה וא' הנה ויכבד עלינו להביא ראייתם כתבנום בקצרה והם מוסכמים מצד עצמם. עוד הספי' נכללות מעשר בבחינה אחרת והם מציאיות הספי' בעצמם. והענין כי בכתר נתגלו כל הספי' בעת האצילות כאשר בארנו בשער האצילות. והנה לזה חיוב היות שם מציאותם כמו שנבאר ענין המציאות בשער המציאות.", + "והנה הט' האלה הם הויות רוחניות דקות מעצמותם המתגלה למטה עד שהם מקורות וצנור שבהם יושפע החיות אל מציאותם התחתון. וכאשר נאצלו בחכמה שם ג\"כ נשארו מציאות ח' ספי' וכ\"ע נאצל מציאותו בה כדי שלא יהיו ט' ח\"ו. ועוד הוכרח כן מפני שע\"י נאצל האצילות. הרי בחכמה מציאות עשר אבל לא כמציאות שבתוך הכתר מפני שבכתר הם בדקות.", + "ועוד כי הט' למעלה היו מקור לתשע התחתונות משא\"כ בחכמה כי הח' מקור לח' התחתונות, אבל הכתר אדרבא מקורו העיקרי הוא מציאות ספירות העליונות שנשלמה למעלה ממנה במציאות והיא ענף וצריך אליו. וכן נאצלו ז' בבינה הרי ז' והם מקורות לז' תחתונות ואינם כמקורות אשר בחכמה. ועוד שבחכמה היו ח' מקור לח' ובבינה ז' מקור לז'. ושנים העליונות נאצלות שם להשלים.", + "ועוד מפני שעל ידם היה עיקר האצילות כי מכחם נאצלו בה הז' ולכן נשאר שם מציאותם ועד\"ז לכל הספירות שכולם הם בכולם. וזה ענין אחר שהוא מציאות הספירה ממש בספי'. ונמצאו לכל הספירות בחינות כנגד כלם. והמלכות נשתנה מכלם כי יש לה מקור ממש בכל אחת מהספירות אחר שהיא אחרונה לכלם. וזה הטעם שנשאר מציאותה בכל מדרגות הספירות כי דרך מדרגות הסולם ירדה וכמו שנתבאר בתקונים (בהקדמה ד\"י ע\"ב) וז\"ל כד אתנטילת מכתר אתקריאת עטרת תפארת כו', כד אתנטילת מחכמה עילאה דאיהי ראשית אתקריאת על שמה, וכד אתנטילת מבינה אתקריאת על שמה תבונה. וכד אתנטילת מחסד אתקריאת וכו'. ובדרך הזה פי' שם בתיקונים להראות על שמה כפי בחינותיה דרך מדרגות הסולם אשר ירדה וכפי המקורות להראות עלייתה אל הבחינה ההיא תקרא על שמה וכמו שנבאר בפי' המאמר במקומו אם יגזור השם בחיים. עוד לספי' כללות אחר' מג' והיינו ג' קווים קו החסד קו הדין קו הרחמים ובבחינתו יוכלל מג' ולפעמים יוכלל מד' והיינו חסד גבורה תפארת מלכות שהם ד' רגלי המרכבה והם ממש הד' אותיות שבשם כי יו\"ד בחס\"ד וה' בגבורה כמבואר בתיקונים פעמים הרבה והם ג\"כ פני אדם פני אריה פני שור פני נשר כמו שיתב' הענין בשער הכינוים. ולפעמים יוכללו מה' והם חסד גבורה ת\"ת נצח הוד, והטעם כי ע\"כ הגיע האצילות כי מלכות ויסוד הם נכללים בת\"ת. וכאשר נבחן החמשה הנז' בערך שהם נכללים בעשר יעלו לנ'. וכן כאשר נבחין אותם בערך שכלול כל א' מה' יעלו כ\"ה.", + "ועוד נכללים לפעמים מו' והם ו' קצוות הנכללות בת\"ת ואז הם מכונים בשם ו' כאו\"א. והם שלשה ווין עליונים גדולה גבורה ת\"ת והם ויס\"ע ויב\"א וי\"ט וו\"ו והם ח\"י. והם ג\"כ בנצח והוד ויסוד והם ח\"י אחרים כללם ל\"ו. וכאשר נכללים מעשר יעלו ששים. והכלליות האלה וסדרם מתבארים בזוהר ובתיקונים פעמים הרבה וקצרנו הענין בפ' זה כדי שיהיה סדור לעיני המעיין לכל אשר יהיה שם הצורך אליו:" + ], + [ + "אחר שנתעסקנו בפרקים הקודמים בענין כללות הספי' ועניינם אל ההנהגה. עוד נוסיף ביאור במהות המושג בהם אל המקובלים קבלה איש מפי איש עד מרע\"ה מפי הגבורה. הספירה האחד הוא הנאצל הא' והוא כ\"ע אשר בערך הנאצלים אשר למטה ממנו אין בו חוסר כלל ולא גירעון כלל אלא הוא רחמים פשוטים מבלי תערובות דין כלל. א\"כ איך אפשר להיותה כלולה מיו\"ד כי הכללות מורה שיש בה צד גבורה שהוא דין ואנו אומרים שהיא פשוטה מבלי תערובת דין כלל. ואפשר לזה להשיב על כמה פנים. הראשון הוא כי לא יוכרח שיהיה כלול מהגבורה בבחינת הדין אבל יהיה כלול מהגבורה בבחי' העושר אשר תחת יד הגבורה. כמו שאחז\"ל (ב\"ב דף כ\"ה ע\"ב) הרוצה להעשיר יצפין. ועניינו כנגד הגבורה אשר שם הזהב. וכן עניינים כאלה אשר הם רחמים והם מפעולת הגבורה. כמו הגשמים שהם מצד הגבורה והם רחרים לעולם. וכן היות האדם גבור כובש את יצרו אותה הגבורה יהי' מצד הרחמים הגמורים אשר לא נמסר ביד יצרו בכח הגבורה שהגבירו על שונאו. וכן ביארו בתקונים (בתז\"ח דף קי\"ד ע\"ב) וז\"ל בירחא חמשאה יהיב ביה תוקפא דגבורה לאתגברא על יצר הרע מסטרא דשמאלא דלא שליט ביה וכו' ע\"ש. ועם היות כי זה נדרש שם לענין אחר, עכ\"ז יצא לנו מתוך דבריו כי היות האדם מתגבר על יצרו הוא מצד הגבורה.", + "ועוד יש להם פעולות אחרות כאלה וכאלה טובות ונעימות. ומצד בחינת הגבורה בפעולות האלה הכתר נכלל ממנה. וכאשר תתעורר הגבורה הנה ישפיע הכתר בצד הגבורה אשר לו, ואפי' אם תשפיע פעולת הרחמים כמו שפע העושר או התגברות למטה הנה מכ\"ע השפע ההוא יגביר הגבורה באופן שיהיה בה חוזק ואמיץ כח לפעול. ואע\"פ שזה הענין יהיה אל הכתר במקרה כי עיקר השפעתו לרחמים היתה, עכ\"ז בגבורה מצא מין את מינו ונתעוררה על ידו הגבורה לפעול. עוד אפשר להשיב ע\"ד אחרת כי אמת הוא שהכתר אינו פועל אלא רחמים זהו כחו הגם שהוא נכלל מהגבורה עכ\"ז יש בו כח לבטל הגבורה ההיא ולהכניעה אל הרחמים ולא מפני זה יוכחש היותה כלולה מעשר. כאשר הענין בהיסודות שלא מפני היות הגשם ההוא מורה על החום בלבד או על הקור בלבד נחייב שהוא פשוט ואינו מורכב מארבע יסודות כלל. אלא נאמר שהוא מורכב מד' יסודות ומפני תגבורות יסוד המים שבו לא יפעלו בו שאר היסודות ויתראה בו הקור לבד. וכן הענין כאשר יתראה בו החום סבתו תגבורת האש כמו שפי' הרמב\"ם ע\"ה בלשונו שהעתקנו בפ' הקודם. ועד\"ז בספירת הכתר אעפ\"י שיהיה בו כח הגבורה לא יפעל דינה כמקרה היסודות שפי'. עוד נוכל לתרץ ע\"ד אחרת והוא יותר קרוב אל האמת ועיקר. והענין מפורסם הוא שבא\"ס הפשוט הוכרח בו היות שם מציאות ע\"ס כאשר נבאר בשער הצחצחות. ועתה למה לא יקשה עלינו שנמצא לפי\"ז האלוה הפשוט מורכב מהרכבה גדולה כזאת מע\"ס שמכללם הגבורה כח הדין והגדולה כח החסד. והאמת שאין הרכבה גדולה מזו. ואין כן חק האמונה העקריות הקבועה בלב המאמינים. שעיקר האמונה להאמין שהא\"ס הוא אחד פשוט תכלית הפשיטות בלי שום הרכבה. א\"ו תשובת שאלה זו בצדה כי ח\"ו אין כונתינו באמרנו שמציאות הספי' בא\"ס שיהיה מציאותם למעלה כדרך שמציאותם למטה. אלא למעלה הם פשוטות תכלית הפשיטות ומתייחדות בעצם השרשים תכלית היחוד והם דקות רוחניות תכלית הדקות עד שלא יתיחס בהן רבוי ושנוי ודין ורחמים ונאריך הדבור בהם בשער הצחצחות. ועתה אחר שהכתר הוא הנאצל הראשון אין בינו ובין המאציל כ\"א שזה עילה וזה עלול ממנו. ולפי השיעור שחוייבנו להפליג בענין הספירות שבא\"ס. על דרך ההוא חוייבנו להפליג בענין הספירות שבכתר, כי כפי רדתם מאת פניו כן יתגלו הדברים והפעולות וכפי קרבתם אל מקורם כן יתעלמו ויסתתרו. ולכן אע\"פ שהכתר כלול מעשר אין הכונה שיהיו העשר פועלות דין ורחמים כפעולתם במקומם אלא הם מקורות נעלמים. ועד\"ז היא מציאות אצילות הדין להשואלים מהיכן יצא הדין כמו שנבאר בשער זה בפי'. זהו הנמסר אל שכל האנושי להשיב בשאלה. אמנם הקבלה הכרחנו היות הכתר תכלית הרחמים כדכתיב (דניאל ז ט) ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חוור. ואין שפעו אלא רחמים פשוטים ואיהו יתיב על כורסייא דשביבין דנור לאכפייא לון וכן פי' הרשב\"י ע\"ה באדרא (דנשא קכ\"ח ע\"ב). אמנם הדין נפעל בהסתר פניו ח\"ו והסתלקות שפעו מן הספירות אז הדין יפעל מעצמו, כי התעוררות קו הדין יתגבר על קו הרחמים, וגבורה שבכל מדה ומדה תתגבר ועל ידה תפעל הדין. אמנם גבורה שבכתר היא להפך להכניע הדין והיא מצחא דמלכא כי בהתגלות מצח הרצון הדינין מתבטלין כדפי' הרשב\"י באדרא (שם דף קכ\"ט.) ונבאר שם ב\"ה בס' אור יקר. אמנם ימשך מזה קושיא עצומה כי נמצא פעולות הדין נפעל ע\"י ט' ספירות לבד וזה אין ראוי. ונשיב כי הסתלקות והסתר פני הכתר מן המדות כדי שתפעל הדין זה נקרא שתוף שמשתתף הכתר אל הדין. וכן פי' הרשב\"י שם באדרא. והיינו פי' המאמר שפי' ר' מנחם רקאנטי כמו שהעתקנו בשער עצמות וכלים בפ\"ב וה' המטיר על סדום וכו'. וכן ענין משל העליות שפי' שם בפ\"ד. ואין דוחק באמרנו כי סלוק והסתר פניו נקרא שתוף אל הדין, שהרי מוכרחים אנו לומר קרוב אל ענין זה אל הא\"ס שאם היה מתפשט בכל הספי' לא היה דין כלל, וא\"א לומר שאין הדין נפעל על ידו, שא\"כ נמצא אין העונש על ידו ח\"ו וזהו סילוק ההשגחה. אמנם הסתר פניו וסילוק השגחתו מספירותיו הוא שיתופו אל הדין. ויש להקשות שא\"כ שהוא מסלק השגחתו ועצמותו מן המדות א\"כ נמצא שיש פעולות לספירות זולתו שהרי הם פועלת דין בהסתלק השגחתו. לכן נשיב שודאי יש בחינות שונות אל השגחתו בספירות.", + "הנה בהיות הענין רחמים גמורים ושמים זכו לפניו הוא מתגלה במדותיו גלוי עצמי עד שכולם מתיחדות תכלית היחוד. אמנם בהיות השמים לובשים קדרות מסתלק השגחתו מן הספירות ולא מכל וכל אלא הוא מגלה האור בהם ע\"י אמצעי ע\"י הבינה בשש קצוות מצד הגבורה והשפע וההשגחה מועטת עד שהדין נפעל. וזהו סוד (ירמיה לא ב) מרחוק ה' נראה לי, וכן (תהלים י יא) למה ה' תעמוד ברחוק, שאין האור מתגלה כראוי והיינו תעלים לעתות בצרה, וזהו סבת הדין והווייתו לפי האמת. ותיקונו [הוא ע\"י התשובה] בסוד גלוי ההשגחה והארת האין סוף ע\"י הכתר בספירות. וזהו סוד השפע והרחמים הנשפעים שעל ידו הדין יתוקן ועינים רוחצות בחלב כאשר יתבאר בע\"ה בפ\"ה. עוד במציאות ספירה זו עם היותה נעלמת תכלית ההעלם עד שמרוב התעלמותה נקרא החכמה ראשית ההתגלות כמו שבארנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר פ\"ג. עכ\"ז גלו לנו חכמינו וזקנינו שקבלו מנביאינו היות בספירה זו תר\"ך עמודי אור כמנין כת\"ר. והמגלה הראשון אל העניין הזה הוא רבי נחוניא בן הקנה בתפלתו הנחמדה וז\"ל שם אקראך בשש מאות ועשרים עמודי אור שהם ראש מילולך, שהם תיקון לרום מעלתך, ומהם יתמשך החיות בכל הספירות, ועומדים זה בצד זה כנשמה בתוך הגוף, והם מלאים מבפנים ומבחוץ ובחיצון, יהו\"ה יהו\"ה יהו\"ה, והם נחקקים כדמות זכר ונקיבה, ומתהפכים לתפארת וממלכה בצירוף רום קומתם, ואין לדקותם תכלית, והן חלקים שאינם מתחלקים כלל, ומתנשאים במאמר ומכלל וחשבון, יוצא מעיין השלהבת שהוא עד אין חקר ואין מספר, מאורה המתעלמת בתוספת החשך המסותרת, והיא המציאות הידוע לכל המשכילים, בי\"ג מיני תמורה, שהם גלוים ונעלמים מונחים על הכתר ממש, מצפ\"ץ מצפ\"ץ ת\"ך גספ\"י פסטפ\"ט תג\"ל תומ\"י פג\"ש סח\"ק פתי\"א טה\"ג סח\"ק כתכומ\"י טב\"ת זפ\"ט פוב\"ז פסנת\"ץ פטד\"ץ עכ\"ל. ופיר' אקראך בשש מאות ועשרים פי' קריאה מלשון השפעה כענין (תהלים מב ח) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. וכמו (ישעיה ו ג) וקרא זה אל זה ואמר, ות\"י ומקבלין דין מדין. והנה אקראך וכו' ירצה אשפיע שפעתך בשש מאות וכו', שהם ראש מילולך פי' תחילת ההתגלות אל הא\"ס ואעפ\"י שאינן מושגים אלינו. ולפי שהדיבור הוא משל אל הגלוי מפני שלמעלה בא\"ס לרוב ההעלמו הדיבור אסור בו לכן אמר כי תר\"ך הם ראש מילולך פי' ראשית הדברים הנאצלים הנכנסים בדיבור. או ירצה אקראך בשש וכו' ר\"ל אקראך ואכנה אותך בשם תר\"ך עמודי אור כי ידוע שבאין סוף אין שם שיגבלהו כמו שביארנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר פ\"א בס\"ד.", + "והנה שם הא\"ס הוא האצילות כלו בכלל כמו שהשם מורה על הענין המכונה בשם ההוא כן האצילות כלו מורה על הא\"ס. וכמו שהשם הוא כמו בית אחיזה על הנדבר כאלו נאמר שאין מציאות לדבר על פלוני אם לא שנכנה לו שם פלוני וע\"י השם ההוא יהיה לנו מקום לדבר בדבר ההוא, כן בהא\"ס אין מקום לדבר בו אם לא מצד בחינת האצילות וגלויו והוא מקום בית אחיזה לו. לכן אמר שהם ראש מילולך הוא מקום התחלה וראש הדיבור בהאין סוף שמשם ולמעלה אין מקום אל הדיבור ותחילת הדיבור הוא מתר\"ך מכת\"ר ולמטה. שהם תיקון לרום מעלתך. פי' כבר נתבאר באדרא דנזיר והעתקנו לשונו בשער סדר האצילות פ\"ד שהאצילות הוא תיקון אל המאציל מאחר שאין השכלה במאציל אלא ע\"י הנאצל א\"כ תיקונו הוא האצילות וגלויו הוא יופיו אחר שחפצו בגילוי הגילוי לו ליופי ולמעלה. או ירצה שהם תיקון פי' העמודים האלה הם יופי וקשוט ותיקון הכתר שהוא רום מעלת האין סוף לפי הנגלה אלינו. ומהם יתמשך החיות פי' מן העמודים האלה נמשך האור והשפע שהוא חיות הספירות כלם, כי אור הא\"ס הוא המחיה והמזון לכל הנאצלים, והנאצלים נהנין מזיו ואור המאציל כמו שביארנו בשער סדר עמידתן פ\"ח. ולפי הנראה היות העמודים האלה צנורות ומקורות לספירות ששואבין אור מהא\"ס. ועומדין זה בצד זה כנשמה בתוך הגוף. פי' הנה העמודים האלה בכתר הם כסדר זה שהם זה בצד זה והם זה בתוך זה כנשמה בתוך הגוף כן נמצאים בעניני סדרם זבת\"ז. נמצאו זה בצד זה ונמצאו שהם כנשמה בתוך הגוף זה בתוך זה כסדר הספירות שפי' בשער סדר עמידתן בפ' ד' ובפ\"ז. ואמר זבצ\"ז כי בערך הספירות זה בצד זה הם כאשר נראה כי הנקודה האמצעיות הם ספירות (ע' בעסיס רמונים) נמצאו שהם זה בצד זה. ולפי האמת כאשר נראה להעריכם בעצמם הם זה בתוך זה כמו הנשמה בתוך הגוף שזה עילה לזה וזה עלול מזה כערך הספי' בעצמם שהם נבדלות מה שבין עילה ועלול כן הבדל ערך העמודים האלה. והם מלאים מבפנים ומבחוץ ובחיצון פי' כי כל עמוד ועמוד יש בו ג' מיני שפע שהם מבפנים ומבחוץ ובחיצון. פי' הם מלאים מבפנים דהיינו עצם העמוד ובחינת עצמו, ומבחוץ הוא בחי' עילתו דהיינו אור המקובל אליו מלמעלה, ובחיצון הוא בערך בחינתו המשפעת. והם עתה שלשה בחינות, האחד בחינתו העצמי שהוא מהות העמוד בעצמו, והשני בחינתו מצד קבלתו שהוא לפי האמת מבחוץ של עצמותו עם היותו משובח מעצמותו, השלישי בחיצון שהוא בחינתו בערך מה שמשפיע אל זולתו והוא לפי האמת נקרא חיצון מפני שיוצא חוצה ממדרגתו ומפנימתו שהוא בחי' עצמותו.", + "והנה ג' בחינות האלה הם הא' בערך העילה אשר לו והשני בערך עצמו שהוא העלול מן העליון ממנו והשלישי בערך עלולו אשר למטה ממנו. והיינו מבפנים שהוא בחינת עצמו ומבחוץ בחי' עילתו ובחיצון בחינת העלול ממנו והם ג' מיני שפע. והאור השופע על כאו\"א מהעמודים ידו\"ה ידו\"ה ידו\"ה. פי' כבר נודע כי שם בן ד' כולל כל הע\"ס ויתבאר בשער שם בן ד'. וידוע כי כל עמוד ועמוד הוא כלול מע\"ס לפי שאין ענף וענף בספיר' שלא יהיה כלול מי' ולכן אחר שהם שלשה בחינות בכל עמוד ועמוד נמצא שהם שלשה פעמים י\"ס כי כל בחינה כלולה מעשר והן שלשה שמות שם בן ד' שהם ידו\"ה ידו\"ה ידו\"ה. והם נחקקים כדמות זכר ונקבה פי' כי שמות האלה הם חקיקתן וציורן דהיינו אצילותן בדמות זכר ונקבה. והענין כי הבחינה שהיא בערך מה שמקבלת דהיינו הבחי' הנקרא לעיל מבחוץ היא בחינת זכר משפיע אל בחי' עצמותו הנקרא לעיל מבפנים. א\"כ נמצאו ב' שמות העליון זכר והשני נקבה משפיע ומושפע. וכן בחינת עצמו הוא זכר משפיע אל בחינתו המושפעת שהיא המכונה לעיל בחיצון. ולכן נמצא ג' שמות ג' בחינות ענינם וחקיקתן כדמות זכר ונקבה. ומתהפכים לת\"ת וממלכה וכו'. פי' כי הבחינה הראשונה שהיא המכונה בחוץ למעלה והבחינה השנייה שהיא המכונה בפנים אמרנו שהם זכרים והאחרונה שהיא בחיצון היא נקבה, אמר שהם מתהפכין לת\"ת וממלכה דהיינו זכר ונקבה כי הבחינה האחרונה החצונה של העמוד הזה היא משפעת בראשונה שהיא החוץ על עמוד התחתונה נמצאו שנתהפכו הבחינות כי מה שהוא זכר נתהפך אל נקבה ומה שהיה נקבה נתהפך לזכר כי הבחינה האחרונה הוא זכר אל הראשונה של העמוד אשר תחתיו שהיא מקבלת ממנו. בצירוף רום קומתם ואין לדקותם תכלית פי' ההתהפכות והוא כאשר יצטרפו כלם כסדר רום קומתם שהם זה על זה נמצא הבחינה האחרונה של העליון מהם הוא זכר אל הבחינה הראשונה של השני אשר למטה ממנה וזהו כאשר נעריכם בערך צירופם יחד ובערך רום קומתם זה על גב זה כמבואר. ואין לדקותם תכלית פי' אעפ\"י שאמרנו בהם כל אלו החלקים אין הכונה ח\"ו על שיש בהם גשם המתחלק כלל ועיקר כי אדרבה הם דקים ורוחניות תכלית הרוחניות מפני קורבתם אל מקורם שאין לדקותם תכלית, ואעפ\"י שנשפוט בהם חילוקים ובחינות לא שהם חלקים מתחלקים ח\"ו אלא הם חלקים שאינם מתחלקים אלא בערך עלה ועלול כדרך שהפלגנו בספירות. וראוי להפליג יותר ויותר בענין העמודים מפני שהן חלקים ובחינות של ספירה אחת, ועוד מפני שהם בספירה הזאת שהיא דקה ורוחניות נאצל ראשון מיוחד במאציל כנודע.", + "ועוד לנו פי' בלשון הזה ויתבאר בפ\"ה בעזרת הצור:" + ], + [ + "ומתנשאים במאמר ומכלל וחשבון, הענין הזה לכאורה קשה הרבה שהעניינים האלה הם חמשה תקון וצרוף ומאמר מכלל וחשבון. וכן באו ביאורם בספר מעיין החכמה וז\"ל זהו תיקון וצירוף ומאמר מכלל וחשבון פי' של שם המפורש המיוחד בענפי שורש התנועה המתגברת בי\"ג מיני תמורה כיצד הוא התיקון להוציא דבר במאמר ומאמר בדבר ותיקון בצירוף וצירוף בתיקון ומכלל בחשבון וחשבון במכלל עד להעמיד כל הדברים במעיין השלהבת והשלהבת במעיין עד אין חקר ואין מספר לאורה המתעלמת בתוספת החשך המסותרת ולהביא הכל במלאכה הנגמרת בי\"ג מיני תמורה עכ\"ל.", + "והנה לכאורה משמע שר' נחוניא לא כתב אלא ג' שהם מאמר ומכלל וחשבון וצריכין אנו לדעת מה זה ועל מה זה. קודם ראוי שנכנס בביאור ה' עניינים אלה מה תארם. ובספר הקנה ביאר אותם בקצרה וז\"ל התיקון שתדע השם מתחלתו ועד סופי כמו שהוא כתוב. וצירוף כמו שתצרף אותו בכ\"ב אלפא ביתא שבספר יצירה של אברהם אבינו, ותדע לעשות מכל צירוף וצירוף מאמר, ואחר כך לכלול הכל ביחד שהוא המכלל, ואחר כך לידע בחשבון כדי שלא תטעה בצירוף האותיות גם בנקודם עכ\"ל.", + "ודבריו הם בפי' שם בן מ\"ב היוצא מבראשית כמו שנבאר בשער פרטי השמות.", + "והנה פירש כי התיקון הוא שידע האדם השם בענין סדר כתיבתו ותיקונו וזה נתבאר ג\"כ בברייתא אחת המכונה לשמעון הצדיק ע\"ה וז\"ל אמר שמעון הצדיק לתלמידיו דעו כי שם המפורש נחלק לה' חלקים ואלו הן תיקון וצירוף ומאמר ומכלל וחשבון. התיקון הוא שיתחיל אדם סדורו מתחלה ועד סוף כמו השלשה פסוקים אשר נקראו שם הע\"ב והם ויס\"ע ויב\"א וי\"ט הראשון הוא מראשו לסופו והאמצעי מסופו לתחילתו והאחרון מתחילה ועד סוף וזהו סדר קריאתן וה\"ו יל\"י סי\"ט וכו' עכ\"ל לענייננו.", + "והנה דבריו מסכימות עם דברי הקנה שאמר שתיקון הוא לידע האדם תחילה תיקון השם אשר הוא עוסק בו ואחר כך משם ימשך לענינים אחרים. ואפשר שנקרא הענין הזה תיקון להיות שהוא תיקון השם וסדרו בלי בלבול ושבוש וזהו תיקון. ואין דברי ספר מעיין החכמה מורים כן שאמר כיצד הוא התיקון להוציא דבר במאמר ומאמר בדבר וכו' ואין הדברים האלה מתיחסים לכאורה עם מה שבארנו בענין התיקון. לכן נצטרך לבאר דברי ספר מעיין החכמה.", + "והנה הצירוף הוא המשל בזה אם יש לפנינו שם בן ד' שרצוננו לצרפו הנה צירוף אותיותיו יעלו י\"ב תיבות כאשר הם מצורפים בשער פרטי השמות פ\"ט בשם בן י\"ב.", + "והנה אחר תשלום י\"ב ונבא אל הי\"ג יחזיר הצירוף אל התיקון שהוא מקורו. וזהו התיקון הבא אל הצירוף והצירוף החוזר אל התיקון מפני שבהתם הצירוף יחזור הדבר אל מקורו דהיינו התיקון שהוא השם ככתבו. וזה מורה ודאי על אחיזת הענפים שהם הצירופים המצטרפים מן השם שהוא השרש והם נאחזים בשרשם ויוצאים ומתפשטים וחוזרים ונכנסים אל מקורם. וכן הדרך אל צירוף ותמורות השם בכ\"ב אלפא ביתות שכתבנו בשער הצירוף שעל ידיהם יצטרף כ\"ב פעמים וכשנבא לצרפו הכ\"ג הנה יחזיר הצירוף אל מקורו דהיינו התיקון וכל זה מורה על הענפים המתייחדים בשרש. הצירוף חוזר אל התיקון והתיקון אל הצירוף. לכן צריך המסתכל בחכמת הצירוף קודם שיבא אל הצירוף שידע אם השם אשר לפניו הוא שורש או ענף כדי שידע מקום יניקת הענפים מן השרש כדי שיוכל ליחד הענפים בשרשם. כאלו נאמר אם היה לפניו מצפ\"ץ שהוא בא\"ת ב\"ש ידו\"ד צריך לידע אם השם הזה שהוא מצ\"פץ הוא מקור או שורש ואחר כך יגלגלהו אל הצירוף. שהמשל בזה אם יגלגל מצ\"פץ כשיגיע אל כ\"ג שהוא תשלום אלפא ביתות כלם ותחלתם, בהכרח יחזור השם אל מצ\"פץ שהיה מקורם. נמצא העני בסכלותו שהפך הסדר שחשב שמצ\"פץ הוא השרש ובו מתפשטים כ\"ב ענפים ושהשם בן ד' היוצא ממנו בדרך תמורות א\"ת ב\"ש הוא ענף, ודאי שהלך חשכים ואין נגה לו. כי מה שחשב לענף הוא שרש ומה שחשב לשרש הוא ענף. וזהו שצריך התיקון להוציא צירוף בתיקון ותיקון בצירוף הנאמר בספר מעיין חכמה. וכן הדבר במאמר ומכלל כי מסוד הצירוף שידע לעשות ממנו מאמר. המשל בזה אחר שיגלגל בצירוף צירוף מן הצירופים יעשה ממנו מאמר שיהיה בו משמעות מה. כמו המשל בזה כאשר יצרף האדם מלת שלמה יעשה ממנו מאמר שיובן ממנו איזו גזירה כמו ש\"ל מ\"ה שהם ב' מאמרים וגזרתם מ\"ה עולה בגי' שם בן ד' במילואו דהיינו חכמה. וש\"ל ר\"ל שהוא של חכמה שהוא הנקרא מ\"ה כדפי'. או ירצה שהת\"ת שהוא נקרא שלמה הוא של. פי' כמו (דברים יט ה) ונשל הברזל דהיינו הסרה, הוסר ונאצל מחכמה שהיא מ\"ה. ואחר כך נצרף אותו אל של\"ם ה'. פי' כי בשפעם נעשה המלכות שהיא הה\"א שלמה. וזהו מאמר. ומה שאמר להוציא מאמר בדבר ודבר במאמר פי' כי אחר שיעשה מהצירוף מאמר יעשה מן המאמר דבר ומן הדבר מאמר. המשל בזה שהרי תיקון שלמה שהוא מקור צרפנו אותה אל ש\"ל מ\"ה זהו צירוף. אחר כך יעשה מזה הצירוף מאמר דהיינו ש' מלה. אחר כך יעשה ממנו דבר דהיינו פי'. ופירושו הת\"ת הנק' ש' למה. ירצה ש' הוא בינה שהוא הנקרא ש' שורש האילן כדפי' בתיקו' והעתקנוהו בשער ממטה למעלה. ומל\"ה ירצה קול שהוא ת\"ת היוצא מבינה. עוד יעשה מהצרוף שהוא ש\"ם ל\"ה מאמר שהוא שם לה. אח\"כ יעשה מן המאמר הזה דבר והוא פי' המאמר שהוא שם פי' שם בן ד' הוא מתייחד עם המלכות דהיינו שם לה' פי' לה' אחרונה שהיא המלכות. ואחר שיעשה הדבר יחזור הענין אל המאמר. ואחר כך יעשה מן המאמר מכלל, וענין המכלל הוא לכלול תיבה בתיבה אם יצטרך. המשל בזה שלמה אלקים יצטרף שתי תיבות יחד ויכללם לעשות מאמר ויאמר של\"ם הא\"ל מי\"ה יש ביד המצרף כח לעשות ולכלול שתיהם יחד. ויעשה מהם דבר פי' עקר שלימות הא\"ל שהוא חסד הוא מי\"ה שהוא החכמה והכל על ידי שלמ\"ה אלקים ת\"ת ומלכות. שעל ידם השפעת השפע מתוך היחוד. וכן יכלול אותם הש\"ל מהא\"ל מ\"י וזהו כלל ומאמר, ויעשה מהם דבר שהוא פי' מ\"י שהוא הבינה מוריד ומשפיע השפע מהא\"ל. ומפני שמכלל הוא דבר המשבש השכל ברוב הבלבול לכן צריך לדעת מנין האותיות וחשבונם וזהו והחשבון. והענין ג\"כ צריך אל מנין אותיות ר\"ל חשבונם ומספרם שאם יצטרך לעשות מאות אחת שתים או משתים אחת על דרך החיבור והפירוד שפי' בשער הצירוף יעשהו ולא יטעה וזהו מכלל בחשבון וחשבון במכלל. עד להעמיד כל הדברים במעיין השלהבת וכו' כאשר יחזור החשבון אל המכלל והמכלל אל המאמר והמאמר אל הצירוף והצירוף אל התיקון, זו חזרת השלהבת אל המעיין כי הפרטים יחזרו אל הכללים והכללים אל המקור שהוא הצירוף והצירוף אל התיקון דהיינו אפי' השלהבת עצמו במעיין. וכדי לקבוע ענין זה בשכלנו עוד נאריך בו עם היות שלא יהיה מהמתייחס אל השער הזה. ונאמר כי הענין הזה הוא שכל קיבוץ אותיות השמות וקיבוץ אותיות התורה הם כוחות מתיחדות יחד, כי כל אות ואות יש לו רוחניות ונשמה לעצמו, ובהצטרף כל כך אותיות כמו תיבת בראשית הוא מלאך וכח אחד, אשר תחתיו ו' כוחות שהם ו' אותיות ותחתיו כמה מיני כחות וכמה מיני רוחניות. כי כל מה שיעלה ביד המשכיל בצירופם אל יחשוב שהמציא מה שלא היה בעולם, שלא המציא אלא קצת מן הכחות המתעלמים המסתעפים, וכל צירופי התיבה הם ענפים המסתעפים מהכח והרוחניות ההוא וכל מה שירחק הצירוף מהמלה כן יסתעף לפרטית ומזה יוכל האדם להכיר כבוד קונו וגודל רוממותו.", + "והנה בהחזיר הדברים אל המעיין השלהבת ידע ויסיר מתוך תוקף הצירוף רום מעלות' וכאשר ירצה לצרף תיבה מתיבות התורה בכל הצירופים שבאפשר יכלו ימיו וליליו והם לא יכלו מרוב הענינים המושגים ע\"י הכ\"ב אלפא ביתות שבספר יצירה וע\"י המספרים והצרופים לאין תכלית. ולכן צריך להעמיד הדברים במעיין השלהבת עד לאין חקר כו' לאורה המתעלמת בתוספת וכו'. פי' ידע מתוך התיקון הצירוף ומאמר ומכלל וחשבון שאין חקר לאורה המתעלמת שהם הענפים המתגלים מתוך הצירוף וחוזרים ומתעלמים במקורם שהוא כ\"ע ששם העלם הענפים כלם בסוד חזרת הדברים והחוטים והשלהביות אל מקורם. בתוספ(ו)ת החשך (המוסתרות) [המסותרת] פי' בתוס' קדושת המאציל א\"ס שהוא חשך בערך ההשגה ולכן נקרא חשך מסותרת שלפי האמת הוא אור לכל המאורות כי בהיות הענפים מתעלמים בכתר עליון והכתר בא\"ס אז ודאי שם מתעלים הדברים עד שאין המחשבה יכולה לדמות כח רוממות הענפים, ולכן צריך להביא הכל במלאכה הנגמרת. ר\"ל היא המלכות שבכתר שבה התעלמות כל הדברים ושם מצב ההשגה כי משם ולמעלה אין השכלה. והוא הפך מ\"ש בראש דבריו בענפי שורש התנועה המתגברת בי\"ג מיני תמורה. שזה מורה על שרשם המתגברת על י\"ג מדות ששם שרש ומקור כל הדברים ומשם יציאתם ואצילתם כי הוא שרש והכחות הם ענפים מסתעפים ממנו. אבל בהבאת הכל שהוא חזרת הדברים אל המקור אין כח באדם להעלותם ולהשרישם אלא במלאכה הנגמרת לבד כדפי'. בי\"ג מיני תמורה פי' להעמיד הדברים במקורם שהם י\"ג מדות של רחמים הנכללים בכתר כי שם התעלמות הדברים כלם ושם סוף ההשגה כי שם הם מתעלמים. ונקרא מיני תמורה שהם מחולפים זה מזה שאין המדות שוות אלא הם מחולפות זו מזו והם הם שלש עשרה מקורות שבכתר. ובזה נתבאר ענין תיקון וצירוף ומאמר ומכלל וחשבון ונתבארו קצת על שבו נכלל ענין רב ואין לנו בעניותינו מי שישיג לקצת מן הקצת עד ירחם ה' משמים. ואגב אורחין נתבארו קצת דברי רבי נחוניא בן הקנה ע\"ה. ועכ\"ז לא נשיב ידינו מדבריו שאמר ומתנשאים וכו' פי' העמודים האלה הם מתנשאים ברוממות חשבון עד לאין תכלית לענפים המסתעפים במאמר ומכלל וחשבון כאשר נכללם ונעשים מהם מאמרים ויוכללו ואחר כך נחשבם בחשבונות ויעלו לאין תכלית ובזה נוכל לרמוז קצת. ומשם יוכל המשכיל להבין כי אין ערך העמודים האלה כאשר נבחינם בערך ב' ב' שיעשו אור יותר מובחר מכאשר נבחינם כאו\"א לעצמו, וכן אם נבחינם ג' ג' יעלו יותר ויותר אור זך ומובחר מכאשר נבחינם שנים שנים. וכן יעלו לאין תכלית בדרך תיקון וצירוף ובדרך מאמר ובדרך מכלל ובדרך חשבון. המשל בזה נמציא בדעתינו שתר\"ך עמודי אור אלה הם תר\"ך אותיות ונחלקם שנים שנים ונצרף התיבות ההם כפי הצירוף אשר יוכלון שאת, עוד נחלקם ג' אותיות ונצרפם, עוד נחלקם אל ארבע ארבע ונצרפם עד שיגיעו שיהיו תר\"ך אותיות יחד תיבה אחת ונצרפם על דרך הצירוף יעלה מספר תיבותיו לאין תכלית. וזה שאמר בצירוף רום קומתם. פירוש רום קומתם הוא תיקונם, פעמים שנים שנים והרי תיקון אחד, וג' ג' הרי תיקון אחר. וכן לכל המספרים עד שיהיה תיקונם תר\"ך אותיות ויצטרפו אח\"כ ובזה יעלה דקותם לבלי תכלית. וזהו בצירוף דהיינו צירוף. רום קומתם היינו תיקון ואין לדקותם תכלית כדפי'. וכאשר ירצה המעיין לעמוד על תוקף רוממות העמודים האלה יתבונן בשכלו בכללם שנסדר בשער הצירוף ושם ישכיל בשכלו איך סדר הצירוף וענינו וכיצד יעלה למה שאין הפה יכולה לומר ולא האזן יכולה לשמוע ודאי שאז יעמוד על תוקף רוממותם שאין לדקותם תכלית. וטעם אמרו ואין לדקותם תכלית הכונה כי בסבת הדקות הוא הבחינות הרבות האלה כי הדקות והאצילות יבחן בהתייחד שני עלולים יחד יהיו מציאת בחינה אחרת מהיות העלול האחד לבדו. והטעם כי בהתיחדם שנים הוא דביקות ויחוד העלול בעלתו ויתרבה תוספת מעלה בעילה ובעלול. בעלול מפני קורבתו ויחודו בעילתו, ובעילה ג\"כ מפני שצריך העילה אל העלול כצורך האם אל התינוק כדי שיתרבה לה החלב. ועל דרכים כאלה כמה וכמה כי אפילו תתיחד העלול בזולת עלתו לא ימנע אחת מהשתים אם שתהיה למעלה ממנה או למטה ממנה ועכ\"פ הוא שלימות ייחודם. וכן אם יתייחדו שלשה אותיות הוא מעלה יותר ויתרבה אורם מפני שהעילה והעלול נתייחדו בעילתם העליונה וכיוצא בזה. ולכן כל עוד שיתרבו האותיות יתרבו האורות ויתרבו הבחינות. והטעם כי הדקות אשר לעלולים יתיחדו מצד בחינה זו ומצד בחינה זו וכן לכמה בחינות ועניינם מפני דקותם. ואמר שהם מתנשאים עוד במאמר מכלל וחשבון, כי כאשר נדמה לפנינו תר\"ך אותיות כתובות כסדרן בתיבה אחת כמה מאמרים ומכלולים וחשבונות נוכל להוליד מתוך התיבה ההיא ומהם ידע ויכיר נשיאתם ומעלתם.", + "והנה נתבאר שכבר הזכיר רבי נחוניא בן הקנה תיקון וצירוף במה שאמר בצירוף רום קומתם. ואם יעמיק המעיין יראה כי זה מסכים עם מה שפי' בו בפרק הקודם שאלו ואלו דברי אלקים חיים והכל עולה אל מקום אחד כי על ידי הצירוף ג\"כ הבחינות הן מתהפכות כי האחרון יעשה ראשון והראשון אחרון והסוף תוך והתוך סוף והראש תוך והתוך ראש ויבחנו עוד ג' בחינות מתהפכות מזכר לנקבה וממשפיע למושפע והוא הוא עצמו הצירוף בערך הכללות שנכלל כל אחד בחבירו כמו שנבאר בשער הצירוף ב\"ה. יוצא מעיין השלהבת פי' כי בתיקון וצירוף ובמאמר ובמכלל וחשבון הם מתפשטים לכמה וכמה עניינים כלם יוצאים ומתפשטים ממעיין השלהבת שהוא המקור. ואפשר היות מעיין השלהבת הגחלת והיינו י' שהיא חכמה וממנה התפשטות השלהבת דהיינו הו\"ה כי כן פירש הרשב\"י ע\"ה ונבאר אותו בשער הכנויים בערך גחלת. והטעם כי מהחכמה התפשטות הדברים מהמקור ומשם יוצא שלהבת להסתעף שהוא עד אין חקר ואין מספר פי' התפשטות הענפים מהמקור עד אין חקר ואין מספר כדפי'. ואמר מאורה המתעלמת. ובספר מעיין החכמה אמר לאורה המתעלמת. והענין מפני שבספר מעיין החכמה אמר להעמיד כל הדברים וכו' שהוא חזרת הדברים אל המקור כדפי' לכן אמר לאורה המתעלמת. וכאן הכונה להמשיך ולהוציא הדברים מהמעיין כמו שאמר יוצא מעיין וכו' לכן אמר מאורה המתעלמת שהוא הכתר שהוא מתעלם אפילו מהדמיון והמחשבה. וחשך המסותרת הוא סבה ראשונה מאציל כל נאצל. ונקרא חשך לפי שבהשגתינו הוא חשך כי אין בו השגה כמו שאין מציאות השגה בחשך ולהראות על הענין הזה קורא אותו חשך מסותר כי חשך בסבת ההסתר. ואמר כי בתוספות השפע מחשך המסותר באור המתעלם אז יתעלו הענפים ויתרבו לאין תכלית בסוד הארתם אלו באלו ואז יוכללו לאין תכלית בסוד תיקון וצירוף ומאמר ומכלל וחשבון כדפי' שהיא המציאות הידוע למשכילים. בי\"ג מיני תמורה. פי' שאין לנו ידיעה אלא מקור מעיין השלהבת שהיא מחכמה ולמטה הוא הגלוי כי הכתר נעלם ואינו מושג, ואמר כי מציאות השגתו הוא בי\"ג מיני תמורה פי' י\"ג מדות שהם ג\"כ בכתר ועל ידם יש השגה קצת והשכלה מפני שעל ידם פעולת הכתר בסוד י\"ג מתגלה בי\"ג וי\"ג בי\"ג עד המדרגה האחרונה. וקראום תמורה, פי' מדות מתחלפות, וכ\"פ בס' מעיין החכמה, והתמורות מדות והמדות תמורות. שהם גלוים ונעלמים ומונחים על הכתר ממש פי' כי המדות הללו הם גלויים בסוד הגבולים שהם י\"ב והכח הכולל אותם י\"ג והם בתלי גלגל ולב, ואלו הם י\"ג שהם גלוים, והם נעלמים בסוד המקור המתעלה שהם י\"ג שבכתר ועל ידי הגלוים נדע הנעלמים וזהו שאמר שהם גלוים ונעלמים ומונחים על הכתר פי' שהם ממש בכתר לא למטה אלא המדות הם בכתר עצמו במציאותו והם מקורות לי\"ג מדות שהם ג' פעמים י\"ג בתלי גלגל ולב כדפי' בשער פרטי השמות בשם בן ע\"ב. וביאר שי\"ג מיני תמורה הם מצפ\"ץ וכו', ואמר שהם מונחים על הכתר ולא בכתר שהם בערך מה שמתייחד הנאצל הזה במאציל. ע\"כ הגיע מה שחננו קוננו בביאור המאמר הזה לרבי נחוניא. ובענין הכתר ובי\"ג מדות הללו יש שפי' שהם י\"ג מקורות ובארנום בארוכה ומפני אהבת הקיצור לא נעתיקם הנה:" + ], + [ + "אחר שנתעסקנו בפרקים הקודמים בענין הכתר, נבוא בפרק זה לבאר שני הנאצלים ממנו והם חכמה ובינה. ובענין מהותם אם הם דין או רחמים נחלקו המפרשים. יש מש\"כ כי החכמה בערך הכתר יש בה קצת דין ובערך בינה היא רחמים, וענין זה נבאר בו לפנים. ויש שכתב שהיא רחמים פשוטים והדין הוא מבינה ולמטה. וי\"מ שכתבו הפך ואמרו שהבינה רחמים והחכמה דין והיא סברא זרה תכלית הזרות. וז\"ל כשעלה הרצון והמחשבה להבראות העולם אותו הרצון והחפץ הוא גלוי הדבר ואותו הרצון כנוהו המקובלים בלשון מחשבה וכשנאצלה אותה המחשבה נתפרסמה עוקץ של יו\"ד משם העצם ואותו האור המתנוצץ לכתר נצוצות במנין כת\"ר והם ניצוצות לבנים בתכלית הלובן ובזה האור מתנוצצים כל המאורות והוא כולל את כולם. וחייבה החכמה להאציל ניצוץ אחר הנקרא חכמה מן האור המתואר ובהתפרסם זה האור נתפרסם עובי של יו\"ד משם העצם ואותו האור מתנוצץ אל ל\"ב נתיבות חכמה. וחייבה החכמה להאציל מזה האור ל\"ב נצוצות והם ניצוצות אדומים בתכלית האודם ועל כן נקראו ל\"ב נתיבות חכמה. וחייבה החכמה להאציל מזה האור אור השלישי הנקרא בינה ובהתפשט זה האור נתפרסם ה' ראשונה משם העצם ואותו האור מתנוצץ לנ' ניצוצות והן ניצוצות נוטים אל האודם ואל הלובן ונקראים בפי החכמים נ' שערי בינה עכ\"ל.", + "והנה שפירשו שהחכמה דין יותר מהבינה, שבל\"ב נתיבות החכמה אמר שהם ניצוצים אדומים בתכלית האודם ובשערי הבינה אמר שהם נמזגים בדין וברחמים שהם ניצוצות נוטים אל האודם ואל הלובן. עוד פירשו נתיב אחד נמשך מן החכמה אל החסד כי היו מתבטלים כל אותם הכוחות החיצונות כי מחסד לא תתגלה התאוה וכבר ידעת כי החכמה דין הוא וזה מבואר עכ\"ל.", + "והסברא הזאת ודאי מן המתמיהין לומר מי הכניסם בסברא זו. ונ\"ל כי נכנסו בזה בראותם כי גדולה קודמת לגבורה והוא החסד והלובן ואחר הגדולה נאצלה הגבורה והיא דין ואודם ואחר כך נאצל תפארת העומד בין שניהם להכריע בין האודם והלובן והוא גוון אודם ולובן מעורב. ר\"ל כי כענין ג' אלה כן דרך שלשה הראשונות כי ג' הראשונות הם שרשים וג' אבות ענפים להם ומן הענפים נדון להשרשים. ולכן אמרו שהכתר הראשון לאצילות הוא הזקן והלבן ולכן נקרא עתיק יומין שהוא כח הלובן והוא כנגד הגדולה והנמשך אחריו שהוא החכמה הוא כנגד הגבורה והיא אדומה. כי כמו שאחר הלובן חסד נאצל האודם גבורה כן אחר הלובן כתר נאצל האודם חכמה. וכמו שאחר הגדולה והגבורה שהם הקצוות נאצל המכריע המתמצע בין שתיהם, כן בין הכתר והחכמה הבינה מתמצע בין שתיהן. והכרח לזה שנקרא בינה מלשון (מ\"א יז) איש הבינים שפירושו שהיא עומדת בין שתי הקצוות. לכן אמרו שלה חמשים ניצוצות נוטים אל האודם ואל הלובן. וכן התפארת אחרון להב' קצוות ומכריע בין שתיהם. זה נראה לכאורה שהכריחם לסברא הזאת. ואמנם השבתת הכרח הזה יתבאר בשער המכריעין בעזרת האל. עוד מצאנו אדם גדול שנתפתה אחר סברא זו והוא רבי טורדוס הלוי בעל המערכות האלקות. שבמערכת השמות ומדות בספי' חכמה כתב שהיא דין מלחמה גבורה, ובספירת בינה כתב רחמים גמורים וכו'.", + "הנה בפי' דסבירא ליה כהאי דלעיל. ורבי יהודה חייט בפי' המערכת הנק' מנחת יהודה פירש דין מלחמה מפני שהחכמה הוא הראשית אשר הופרש מן העיסה מן הצד הזה בא השנוי וההיפוך והדין וכו' כי מאחר שיש עילה ועלול יש היפוך כי העילה נותנת והעלול מקבל ולזה העלול הראשון דבק בו ועמו החסרון ומשם נתפשט כל מיני היפוך וטומאה וטהרה ושלום ומלחמה דין ורחמים כי מצד המשפיע יהיה רחמים ומצד המקבל יבא דין ומפני זה כי החכמה היא התחלת הדין מן הצד שאמרנו לזה נקרא דין אע\"פ שהדין בה הוא בכח בערך הדין החזק של הגבורה שהוא בפועל. ומפני הייחס שיש לה עמה בדין יש מי שאמר כי בכוון קדוש קדוש קדוש צריך בקדוש שני לכוין בחכמה קשורה עם הגבורה כמו שאומר במקומו בסיעתא דשמיא. ובספר האידרא [יב] אית אדם דבריאה דאיהו כתר קדמון לכל הקדמונים סטא לימינא לחסד ורכיב באריה ואחיד ועביד שרטוטין. ואית אדם דיצירה איהו חכמה רכיב בשור וסטא לשמאלא ואטיל אשא בפומיה וצייר ציורין. ואית אדם דעשיה רכיב בנשר ואיהו תפארת וסטא למזרח באנפוי ועביד גוונין בנהירו דאנפין וכו'.", + "הנה מבואר מזה כי החכמה קשורה עם הפחד והבינה עם הת\"ת. ודעת בעל ספר האורה כי החכמה רחמים והבינה דין הפך סברת הרב. ואני בא להטיל שלום ביניהם ואומר כי מצד הפנים שלה הפונים אל הכתר היא רחמים ומצד האחורים היא דין לגבי הפנים ולזה הבינה שהיא נאצלת מאחריה היא דין עכ\"ל של רבי יהודא. עוד פירש רבי יהודא בערך בינה רחמים גמורים וכבודו של הרב במקומו מונח כי אין רחמים גמורים אלא כתר. ופשוט שהבינה מצד האחוריים של החכמה יש בה דין כמ\"ש בעל ספר האורה. ולזה השם שלה יהו\"ה בנקודת אלקים. ולזה נתפשטו ממנה דרום צפון ומכח הדין שבה הולך ממנה שביל ישר לגבורה. ובספר הזוהר וז\"ל ומסטרא דאבא אחיד חסד עלאה מסטרא דאימא תלייה גבורה ובן דכר בינייהו עכ\"ל של ר\"י.", + "ועוד הוסיף להביא ראיות מספר הזוהר הרבה ולא רצינו להאריך. ועתה מה נאמר בראותינו לרבי יהודה שעושה כמעלים עיניו מהמאמר שהעתיק למעלה מהאידרא להכריח סברת בעל המערכת, ומשם ראייה שכתר אל הימין על החסד, והחכמה אל השמאל על הגבורה, ובינה אל הקו האמצעי תפארת. וכמעט מתוך המאמר הזה מתבאר כי בינה מכריע בין כתר וחכמה ושכן הוא סוד סדר עמידתן כתר אל הימין חכמה אל השמאל בינה באמצע כמו שכתבו קצת מן המפרשים והעתקנוהו בשער סדר עמידתן. לכן סברת החכמים האלה שכתר אל הימין והחכמה אל השמאל זה שורש החסד וזה שורש הדין. ולפי סברתו שדימה להכריע מן המאמר והקדושה לסברת בעל המערכת שחכמה אל השמאל דין א\"כ מה הוקשה לו שבינה רחמים אל האמצע שכן ביאר במאמר אדם דיצירה איהו חכמה רכיב בשור וסטא לשמאלא ואחר שמכאן לדעתו ראייה שהחכמה דין אל השמאל א\"כ אף אנו נאמר מאחר שאמר באדם דעשייה רכיב בנשר ואיהו תפארת וכו' א\"כ בינה אל אמצע רחמים, וכן הענין בקדושה מאחר שהוא הכריח כי קדוש שני להמשיך מהחכמה אל השמאל גבורה א\"כ החכמה דין א\"כ אף אנו נאמר שאחר שקדוש שלישי הוא להמשיך מבינה עד ת\"ת א\"כ בינה היא רחמים כמו הת\"ת ונמצא בינה אל קו האמצעי בת\"ת והיא רחמים יותר מהחכמה שהיא אל השמאל. עוד תמיהה לן על ר\"י שכיון להטיל פשרה בין בעל ספר האורה ובין בעל המערכת בהיות דעתם זו הפך זו, כי לבעל המערכת חכמה דין בינה רחמים, ולבעל ספר האורה בינה דין וחכמה רחמים. והוא רוצה להטיל פשרה ביניהם לומר כי חכמה דין מפני שהיא נאצלת מצד הכתר, מצד הפנים הפונים אל הכתר היא רחמים ומצד הפנים המביטים אל הבינה שהם אחוריים היא דין, ואיך בדבר הזה יוכל לתקן סברות הפכיות ושתי הפכים לא יוצדקו. ולפי הכרעתו נמצא כי לעולם הבינה דין יותר מבחכמה כסברת בעל ספר האורה מפני שהחכמה אחוריה הם פנים אל הבינה. עוד כי הפשרה שדימה לעשות הם דברי ספר שערי אורה כאשר נעתיק בשער זה פ\"י. ואיך אפשר שבדעת הסברא ההפכיות יתחכם להשלים בין ב' הפכים כי הפשרה היא הסברא אמצעית המיחדת ב' הסברות לא הכרעה להטות לדעת אחת ולהכחיש האחת.", + "ועוד שרצה לדחות סברת בעל המערכת מטעם כי בבינה הוא שם ידו\"ד בנקודות אלקים אינה ראייה כי מאן לימא לן ששמה כך על שם שנתפשט ממנה דרום וצפון, ונימא ששמה כך מטעם דאיהי רחמי ודינין מתערין מינה כמו שנבאר.", + "ועוד שרבי יהודה פירש ריש ספרו שבא האצילות כנקודה של שלש שלש, שהחכמה האצילה החסד והנצח, והבינה הגבורה וההוד, וא\"כ איך נתפשטו ממנה דרום וצפון מאחר שאין זה דעתו.", + "ועוד הכריח משביל הישר שמהבינה אל הגבורה, ומאי ראייה היא אפשר שבעל המערכת סבירא ליה ששביל הישר הוא מהחכמה אל הגבורה וראייה מהמאמר שהוא בעצמו הכריח כן מהאידרא וכן מפירו' הקדושה שהמחשבה מהחכמה לגבורה. או נאמר דסבירא ליה ששלש ראשונות בצורת השורק זו למעלה מזו שכן כתב בפירוש ואין מהשביל ראייה כלל.", + "ועוד כי אפילו שנאמר שיש שביל ישר מהבינה אל הגבורה אינה ראייה כמו שכתבו שאר המפרשים שדעתם כדעת בעל המערכת וסבירא להו כי החכמה ממש אל הימין והבינה אל השמאל. וז\"ל בצינור הנמשך מהחכמה אל החסד. בעבור כי חוץ למרכבות החסד נמצאים קליפות היונקים מן החסד ולולי שפע החכמה הנמשך אל החסד היו מתבטלין כל אותם הקליפות החצוניות כי מן החסד לא תתגלה התאוה כי החכמה הוא דין ואש עכ\"ל.", + "הלא בפי' אמר כי החכמה על החסד ועכ\"ז אמר החכמה דין והחסד רחמים, ואם לא היה שפע החכמה, כח החסד שהוא רחמים היה מבטל ברחמיו הקליפות. ובצינור הנמשך מבינה אל הגבורה כתב להפך כי לולי שפע הבינה היו הקליפות מכלות העולם וכו' והנה שאין הכרח של רבי יהודה הכרח כלל. אמנם הראייה המכרחת היא מכמה מאמרים אחרים שיש בזוהר וידועים ומפורסמים הם ליודעי דעת שהחכמה בסוד הלבנונית בסוד רחמים הפשוטים וכן קראוה טלית לבנה בקצת מקומות והל\"ב נתיבות הם רחמים פשוטים ואין בזה ספק. ואף אם בתורה הם בלשון אלקים שיורה דין, הטעם הוא מפני הבינה, כמו שנבאר בשער הנתיבות וכמו שהכרחנו במאמר בשער סדר עמידתן שהחכמה אל הימין וכן סברת המפרשים. ולפ\"ז כאשר נבא לרדת לסוף דעתם נמצא שאין לענין זה ממש. וכי ימין ושמאל ממש יש למעלה ח\"ו אלא הימין והשמאל הוא כנוי אל הדין והרחמים וא\"כ איך אפשר לומר כי החכמה הוא דין אלא שהוא עומד אל הימין ואם היא דין אינה ימין ואם הוא ימין אינה דין, וכן בבינה אם היא רחמים אינה שמאל ואם היא שמאל אינה רחמים, ששני הפכים לא יוצדקו ולא שייך לומר זה ימין וזה שמאל אלא החסד הוא הימין והדין הוא השמאל. ועתה לפי\"ז איך יצדק ימין באומרנו ימין ודין כאשר בארו המפרשים שהעתקנו לעיל.", + "ועוד לדעת בעל המערכת שסדר ג' ראשונ' בשורק זו על גב זו כנראה שרצה לפרש היותן זו למעלה מזו כקו האמצעי לא חסד ולא דין אלא אמצעים שהם רחמים, וקשה דידיה אדידיה. דאי לא תימא הכי א\"כ מה היתה כונתו בסדר ג' ראשונות זו למעלה מזו וכי בעלי מקום הם ח\"ו. אלא ודאי דעתו הוא שהם זו למעלה מזו ואין בהן נטיה אל הדין שהוא השמאל ולא אל החסד שהוא הימין אלא הם אמצעים בין הדין והחסד דהיינו רחמים. ועתה אין זה אלא שנתבלבלו בענין סדר ג' ראשונות כסדר ג' שניות בענין ההכרעה ולא הבינו כי הדעת הוא הג' והחכמה והבינה הם הקצוות כמו שנבאר בשער המכריעין. ונמצא לפי\"ז כי הכל בסדר נכון כי כמו שגדולה ראשונה חסד ואחריה הגבורה דין ובין שניהם אח\"כ ת\"ת המכריע. כן הענין להם שהחכמה אל הימין חסד, בינה אל השמאל גבורה, והדעת אחר שתיהם מכריע בין ב' הקצוות. שהכתר הוא שורש לג' קווין שהם קו החסד קו הרחמים כמו שנבאר בשער זה בע\"ה. ולענין הנוטים אל הדין השמאל והימין החסד כבר הארכנו בשער סדר עמידתן. ולבא בפשרת הסברות האלה הוא פועל בטל, כי אינם נכנסים בהסכמה כלל. והאמת שהחכמה היא רחמים כאשר הכרחנו בקודם ובשער עמידתן. והמאמר מהאידרא שהביא ר' יהודה לעזרת בעל המערכת אינה ראייה כלל. וממקום שבא ג\"כ מענין הקדושה כי קדוש ראשון בכתר להשפיע אל הגדולה, וקדוש ב' בחכמה להשפיע אל הגבורה, וקדוש ג' בבינה להשפיע אל הת\"ת. הכונה בזה כי להחליש כח הדין והגבורה אנו משפיעים לה מחכמה וכן הענין בציורין כי הכל הוא להחליש כח האש. ודקדק רשב\"י בלשון המאמר שאמר ונטיל אשא מה שלא אמר כן בשאר, כי הכונה לקיחה שאין דרכה בכך פעולה מחודשת. עוד נוכל לומר בענין אחר כי בכלם לא אמר נטיל אשא בפומיה. שהכונה שאין הציורין האלה יכולים להצטייר אלא ע\"י הגבורה לחזקם ולתקפם ואינם אלא לקיחת אש מועט ככותב הנוטל דיו בקולמוס. ולהעלמם הוכרח השפעתם מהחכמה אבל לא שיכריח המאמר הזה כי היא דין ועפ\"י דרכים האלה נוכל לתרץ כל אשר יבא לידינו להריסת הענין הזה. והענין הזה מוכרח שהחכמה רחמים והוא שורש החסד ואין בדבר זה גמגום. וכבוד החולקים במקומם מונח ויבאו שלום ינוחו על משכבם. עוד פי' שבחכמה ל\"ב נתיבות, והמגלה הראשון אל הדרוש הזה בעל ספרי יצירה וספר הבהיר ורשב\"י ע\"ה וכן כל המקובלים וקראו לניצוצות האלה נתיבות המורה על ההעלם כמו דכתיב (ירמיה ו') שאלו לנתיבות עולם, וכן (איוב כח ז) נתיב לא ידעו עיט, וכן (ישעיה מג טז) במים עזים נתיבה, כי נתיב מורה על ההעלם משא\"כ בבינה שנקראו שערים שהם שער ומבוא לכנס אל ההיכל.", + "והנה הניצוצות שבכתר נקראים עמודים שהם קשים כעמודי שיש שאין העין שולט בחיצונו ולא בפנימותו, והנתיבות אדם משיג הפנימית אמנם בדוחק גדול, והשערים פתוחים ומושכלים ואדרבה הם פתוחים ליכנס אל דבר פנימי ממנו. וכן הענין מענפי מדות אלו שהבינה פתח ושער להשכיל בפנימיות, והחכמה מתגלית ונעלמת, והכתר נעלם מכל וכל. ע\"כ הגיע העסק במדת החכמה. והנתיבות האלה לרוב אריכותם סלקנו אותו לשער בפ\"ע יקרא שער הנתיבות:" + ], + [ + "אחרי שנתעסקנו בפ' הקודם בענין החכמה אם דין אם רחמים והעלינו שהיא רחמים גמורים. וכן אגב אורחין ביארנו סברת המפרשים בענין הבינה וכן רובם מסכימים שיש בה דין. ואנא לא חילק ידענא ולא בילק ידענא אנא מתניתא ידענא והם דברי הרשב\"י ע\"ה בס' הזוהר (ויקרא דף י' ע\"ב) וז\"ל תנינא ידו\"ד דאקרי אלקים בגין דההוא נהר רחמי ובגין דדינין מתערין מינה אתוון דרחמי כתיב ונקוד אלקים עכ\"ל.", + "שמענו מדבריו שהבינה רחמים עם היות דדינין מתערין מינה, פי' עם היות שהיא משפעת בגבורה ששם הדין אבל בעצמותה אין דין. ויש לנו עוד ראיות יותר חזקות מזו. א'. מזוהר (חדש שה\"ש דע\"ג (וז\"ל) שיר השירים. על פומא דאליהו אתגזר ברשו עילאא שיר השירים היא שבחא דשבחין למלכא דשלמא דיליה בגין דאיהו אתר דבעי חדוה דלא אית תמן רוגזא ודינא. דהא עלמא דאתי כלא איהו חדוה ואיהו חדי לכולהו. ובגין כן משדר חדו וחדוה לכל דרגין. כמה דאיצטריך אתערו דחדוה לאתערא מהאי עלמא לעילא, הכי איצטריך לאתערא חדוה וחידו מעלמא דסיהרא לגבי מלכא עילאה. ובג\"כ עלמין קיימין בדוגמא חדא ואתערו לא סלקא אלא מתתא לעילא עכ\"ל.", + "ופי' על פומיה דאליהו בפי' שיר השירים יש בו ב' פירושים בכל פסוק ופסוק לפחות, הא' שהיה מפרש ר' שמעון ואחד שהיה מפרש אליהו. ולמעלה פי' אחר בפסוק והפי' הזה פירש אותו אליהו. וזה כונתו על פומא דאליהו וכו'. ברשו עילאה הכונה שנתן הקב\"ה רשות לבא לגלות הסודות הנעלמים שהיו מתגלים בין הצדיקים בישיבה של מעלה. שיר השירים שבחא דשבחין וכו'. פי' שיעור הכתוב, שיר, שבחא דשבחין. השירים, כמו השרים. אשר לשלמה, מלכא דשלמא דיליה לאותו שהשלום שלו דהיינו בינה מלך שהשלום שהוא הת\"ת שלו. מלך בינה ושלום ת\"ת. והטעם שמכנה הבינה במלת שלמה בפסוק זה הוא מפני כי זה השיר המשורר אותו הוא המלכות כאשר נבאר. והטעם כדי להתיחד עם השלום שהוא בעלה והיחוד הזה הוא על ידי בינה ולכן השיר אל הבינה מטעם שהשלום שלו. בגין דאיהו אתר וכו'. הוקשה לו כי בשלמא לרבי שמעון שפירש בפי' אחר כי השיר הזה שרים אותו אל המלכות שתסתלק על ידו אל הייחוד דרך המדרגות הנזכר שם, ניחא כי היא צריכה אל השבח לאסתלקא לעילא כדפי' שם. אבל למה שמפרש עתה אליהו שהשיר הזה נאמר אל הבינה קשה כי מה צריך המדרגה הזו אל שיר הזה. ולזה השיב כי הטעם הוא בגין דאיהו אתר דבעי חדוה וע\"י מתעורר השמחה להשפיע כדמפרש ואזיל. ופירש שהטעם דבעי חדוה הוא לפי דלית תמן רוגזא ודינא הכונה לא רוגז שהוא דין חזק ולא דינא שהוא דינא רפייא. דהא עלמא דאתי וכו'. הוקשה לו כי איך יוצדק אמרנו שאין בבינה דין מאחר שדין הגבורה החזקה נאצלת ממנה כדפי' בשער סדר האצילות בפ\"ו, וא\"כ הוכרח היות שם דין. לזה הכריח כי אין שם דין מטעם כי הספירה הזאת נקראת עולם הבא. והיא עוה\"ב כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים. וכיון שהיא עולם הבא א\"כ אין בה לא רוגז ולא דין כמו שבעוה\"ב אין שם לא כעס ולא רוגז ולא דין אלא הכל רחמים ושמחה וחדוה. ואיהו חדו לכלא. פי' כי היא נקראת עה\"ב ע\"ש שהיא באה ומשפיע למטה, וזה כוון באמרו ואיהו חדי לכלא כי היא המשלחת שמחה ושפע וששון לכל הספירות. ובג\"כ וכו'. פי' הוקשה לו, ואיך נוכל לומר שהיא משלחת שמחה וששון וכו' כיון שאנו רואין שהגבורה יונקת ממנה והיא משפיע לה גבורות והיא נקראת פועל גבורות ע\"ש כך. לזה הכריח בהכרח גמור ואמר ובג\"כ וכו' אם היתה עיקר השפעתה שהיא משפעת דין א\"כ שבעת ימי הבנין שהם יונקים ממנה א\"כ היה ראוי שיהיו דין אבל אנו רואים שרובם הם חסד ורחמים א\"כ הוכרח היות השפעתה עיקרה רחמים ושמחה. וזהו התכת הלשון ובג\"כ וכו', פי' בשביל שהיא שמחה משפעת שמחה לכל הספירות שאל\"כ לא היתה משפעת להם רחמים. ולענין התימה שמאחר שהיא רחמים והשפעתה רחמים איך דינין מתערין מינה, כבר תרצנו קצת בשער הצינורות פ\"ב ונאריך בו בפרקים הבאים. ולעתים תקבל הגבורה רחמים מן הבינה כי כאשר תשפיע הבינה לגבורה מצד הצינור שממנה אל הגבורה לבדו אז היא משפעת לה דין אבל כאשר תקבל הבינה בצינור אשר לה מכתר ע\"י החכמה ותשפיע בגבורה אז תתרחץ הגבורה בחלב האם המלבנות אותה. וכענין הזה נתבאר בזוהר פ' משפטים (דקכ\"ב ע\"ב) וז\"ל כד גבורה מתפשטא ועיינין מלהטין בגוון סומקא נהיר עתיקא קדישא חיורא דיליה ולהטא באימא ואתמליא מחלבא ואניקת לכלא ואסתחון כולהו עיינין בההוא חלבא דאימא דאתנגיד ונפק תדירא הה\"ד רוחצות בחלב בחלב דאימא דאתנגיד תדירא ולא פסיק עכ\"ל.", + "ופי' כד גבורה מתפשטא ועיינין מלהטין, כי כבר ידוע כי הגבורה יש בה כמה כחות וענפים מתפשטים למטה כלם פועלים בגבורה, ואמר דכד גבורה מתפשטא שהוא כח הדין הנשפע בכחות הגבורה ופועלת דין. ועיינין מלהטין, פי' כי העינים הם כוחות הדין ורובם דין כדמוכח באידרא. ואמר מלהטין בסוד התלהבות הדין והגבורה. ואמר בגוון סומקא מפני שיש בעינים גוון של רחמים והוא הלבנינות שבהם ואם היו מתלהטים ומושפעים ומאירים מלמעלה א\"כ גם הם היו פועלים ברחמים ואין זה המכוון אלא לחוזק הדין, לכך אמר מתלהטין בגוון סומקא פירוש בתוקף האדמומית לבד והלבנינית אינו פועל כלל. נהיר עתיקא קדישא חוורא דיליה. פי' אין הדין הזה אלא מפני שהבינה אינה נפתחת אלא במקור הגבורה לבד כמו שנאריך הביאור בשער הזה בפרקים הבאים. וכמו שאמר בגוון סומקא שהוא האדום בלתי פעולת הלבן כלל כי אין לבינה שפע הלבנינות כ\"כ. ואמר שאז למתק כח הדין החזק הזה נהיר עתיקא קדישא שהוא הכתר בהכרח כאשר יתבאר ענין זה בארוכה בס' אור יקר. חיוורא דיליה, פי' כאמרו (דניאל ז ט) ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיור שהלבנונית מתייחס אליו בסוד הרחמים.", + "ועוד כי בתוקף בחי' לבנוניתו ממש שהיא עצם בחינתו בו כח המתקת הדין. ולכן אמר חיורא דיליה פי' בחינתו לא בחינת התחתונה, ועל ידו נפתחים בו כל המקורות ברחמים, כי אין שם דין כמו שפי' לעיל בפ\"ג. והאי חיורא דיליה, היינו בחינת הבינה שבכתר כאשר נבאר בס' אור יקר ח\"א. ולכן בו כח המתקת הדין. ולהטא באימא. פי' מאירה באמא שהיא הבינה בערך בחינתה הנקרא אם שיש בה מקורות אל כל השרשים, בין שרש החסד, בין שורש הרחמים, בין שורש הדין.", + "ועוד כי החלב מתייחס אל כנוי אם, כי האם בעלת חלב. והכתוב אומר רוחצות בחלב כדמסיק, ולכן אמר ולהטא באימא ואתמליא מחלבא. בהיות השפע נשפע מלמעלה הוא בסוד דק ולכן אמר ולהטא באימא לשון להטא שהוא כמו הארה ודקות. אבל אחר שנשפע בה אמר אמתליא מחלבא שהוא לבנונית אבל הוא מתגלה יותר ומתעבה מאור לחלב. ואניקא לכלא. פי' משפעת בכל המקורות במקור החסד ומקור הרחמים. ולא כמו שהיתה מקודם שלא היתה נפתחת אלא בדין לבד כמו שפירש עיינין מלהטין בגוון סומקא לבד ולא הלבנונית. והשתא בסוד הרחמים ואניקת לכלא סוד קו החסד וסוד קו הרחמים. ואסתחון כולהו עיינין בההוא חלבא. פי' כי עתה נשתנה היניקה והשפע מהמנהג. כי עד עתה כשהיתה בינה משפעת היתה משפעת רחמים אל קו הרחמים וכן דין אל קו הדין וכן החסד אל קו החסד, אבל עתה שנתעורר כח הרחמים ביותר צריך שינקו הכל אפילו הגבורה שהיא קו הדין מצד קו הרחמים וקו החסד בסוד החלב. וזהו שאמר ואסתחן כולהו עיינין, פי' כל בחינות העינים בין הלבנינות בין האדמימות מתרחצות ויונקות מההוא חלבא דאימא, פי' סוד הרחמים. ושאר הבחינות שהם קו הרחמים וקו החסד שלא ינקו לא טוב ולא רע אמר בהם ואניקא לכלא, ובעינים בסוד הדין שנתפשט בהם אמר ואתסחן פי' מתרחצות מהדין כדי לבטלו. דאתנגיד ונפיק תדירא. פי' תמיד הוא נשפע כאשר היא נקראת אם שזהו בהשפעת החלב בצד הרחמים והחסד שלעולם הוא נשפע לאותם הבחינות אם לא מפני העונות המלהיבות הדין וסותמין הב' מקורות חסד ורחמים שאז אינו נקראת אם שאינה מניקה חלב. ועתה בהיות עתיקא קדישא נהיר חיורא למתק הדין אפילו כל העינים מתרחצות מהדין בחלב ההוא והשמאל נעשה ג\"כ רחמים. וז\"ש בחלבא דאימא דאתנגיד תדירא ולא פסיק. פי' בעוד שנקראת אם יש לה חלב שלעולם היא מניקה החלב לבנים. נמצאו עתה במציאות ג' בחינות. הא' היא הבחינה השוה לכל נפש שהיא נקראת אם והיא מניקה לבנים לעולם ואינה פוסקת בסוד ג' קוין קו החסד חסד קו הרחמים רחמים ושתים סוד החלב, וקו הדין דין. והבחינה השנייה היא כאשר פועלת דין לבד ואינה מניקה החלב לבנים ואינה נקראת אם. ר\"ל אינה נקראת אם בערך החלב, כי כבר ימצא שתקרא אם ויורה דין כמו שנבאר. ואזי בהיותה מניקה לגבורה לבד בעלי הדין מתגברין ועניינין מלהטין. וכאשר נהיר עתיקא קדישא חיורא דיליה אז הדין נשקט והיא הבחינה השלישית שנפתח הצינור מכתר אליה ונפתחו הצינורות כלם ברחמים ובחסד ואפילו הגבורה יונקת רחמים ומתרחצת בחלב האם ע\"כ פי' המאמר. ועפ\"י שמועתינו למדנו כי לשאר הספירות היא משפעת בתמידות כשהיא בבחינת האם מאותו החלב שהוא השמחה אבל אל הגבורה וכחותיה משפיע בהם השמחה והחדוה לפרקים כענין הבחינה הג' שפי' למעלה.", + "ועוד שמענו כי החידוש הזה הוא ע\"י השפעת הכתר בבינה כדפי'. ואגב אורחין נתיישב קצת שהיא רחמים ועכ\"ז משפעת דין, ונרחיב הביאור בענין הזה בפרקים הבאים. ונחזור לענין המאמר (משיר השירים) כמה דאיצטריך וכו'. הוקשה לו בשלמא לפי' ר\"ש שפירש כי השבח הוא אל המלכות ניחא שצריך שלימות ועזר התחתונים שעל ידם תתייחד למעלה בבעלה ע\"ד (תהלים כה א) אליך ה' נפשי אשא. שהוא מסירת נפשו שעל ידה תתייחד עם דודה שהצדיקים הם מיין נוקבין דאושידת לקבלא מיין דכורין כמו שנבאר בשער זה. אבל הבינה מה צריך העזר והתעוררות מלמטה עד שישוררו אליה. לזה השיב כמו שמתיישב הדבר אלינו ואינו זר בדעתנו היות המלכות צריכה עזר מן התחתונים אעפ\"י שהדבר זר תכלית הזרות, כן נתיישב היות הבינה צריכה עזר מהמלכות, כי המדרגות בשווי, ויותר מתעלות שאין ערכנו עם השכינה שוה כערך השכינה עם הבינה. ולכן לא ירע בעיני המשכיל היות הבינה צריכה התעוררות. והכוונה כי כאשר המלכות לא תשפיע למטה לא יתנו לה מלמעלה. כמו חלב האשה כי בעוד שמניקה את בנה יש לה חלב להניק וכשיגדל הנער יחסר החלב בדדיה, כן הדבר בבינה כאשר לא תשפיע אל שאר הספי' לא ישפיעו לה רב טוב כמו אם היתה משפעת. וזה כוונתם באמרם שכינה בתחתונים צורך גבוה, וכן מה שנדרש בזוהר מקומות רבים ברכאן לא שריין אלא באתר דדכר ונוקבא. והטעם כי כל זכר משפיע וכל נקבה מושפעת, ובהיות שיש מקבל ראוי שיבואו הברכות על המשפיע אבל כשאין מקבל שהוא זכר בלא נקבה אין ראוי שיתנו למשפיע. ודי לנו בזה בעת הזאת.", + "והנה יצא לנו מזה המאמר טוב טעם ודעת שבבינה אין דין רק שמתערין ממנה הדינין והכונה על השפע הנשפע ממנה אל הגבורה ואפי' על הגבורה תשפיע לפעמים רחמים ותתלבן על ידה. ועם זה נבין ענין שיר הלוים כי על ידי שירתם היו ממתיקין הדין והיו פותחין אותם הצינורות מנהירו דעתיקא שהוא מאיר בבינה והיו עינים רוחצות בחלב. וזהו (במדבר יח כג) ועבד הלוי הוא. פי' הוא בינה וכן פי' בזוהר ויצא (דף קנ\"ו ע\"ב) וז\"ל וישכב עמה בלילה הוא. הוא ודאי כו' ועבד הלוי הוא בגין לאמשכא מיניה ברכאן לכלא עכ\"ל. ופי' לכלא, אפי' בגבורה צריך להשפיע בה ברכות ורחמים בסוד השיר הפותח הצנור ההוא. ולטעם זה היה מבקש דוד שיהיו הכהנים לויים כאמרו (תהלים קלב ט) וחסידך ירננו (עי' זהר פינחס דף רמ\"ב.) להשפיע לגבורה בסוד הימין ויהיה נהירו דעתיקא נהיר באימא ביותר על ידי הימין. אבל לצד הע\"ז שהוא השמאל הוא להפך כענין שאמר מיכה (שופטים י\"ז) ויאמר מיכה עתה ידעתי כי ייטב ה' לי כי היה לי הלוי לכהן. ר\"ל להגביר צד הלוי שהוא הגבורה והדין בסוד הקליפות. ואין לומר להיפך כי היה לי הלוי לכהן השמאל בימין, כי אין זה מהמתייחס אל הע\"ז ואל הפסל. והנה בפירוש היות הבינה רחמים ושמחה עם היות שדינין מתעוררים ממנה.", + "ועוד יש לנו ראייה נכונה בזוהר פ' שמיני (דף ל\"ט) וז\"ל ויברא אלקים. כל אתר דדינא אלקים איקרי. וההוא אתר עלאה אתר דנפקו מניה הכי קרי לה הכא. ואף על גב דרחמי הוא, מיניה נפקו דינין וביה תליין עכ\"ל. וממנו נראה בפירוש כי בינה נקרא אלקים ולא מפני שהוא דין אלא שממנו יצא הדין. ודקדק בלשונו שאומר תליין, מפני שממנו יונקים הדינים, ואינם בו אבל תלוין ממנו, ולכן אמר תליין. עוד ראייה בפרשת אמור (דף צ\"ט.) וז\"ל ת\"ח האי נהר אע\"ג דלאו איהו דינא. דינין נפקין מסטריה ואתתקפו ביה עכ\"ל. ודקדק שאמר מסיטריה, שאין ההתעוררת ממנו ממש אלא מסיטריה, ר\"ל מצדו מבחינתו אל הגבורה כעין שפי' לעיל. עוד ראייה בפרשת ואתחנן (דף רס\"ב ע\"ב) ביתא רביעאה והיה אם שמוע, השמרו לכם, וחרה אף יי'. גבורה תקיפא ודינא קשיא היא ונפקת מסיטרא דאימא עילאה. ותנינן אע\"ג דלאו הוא דינא, מסיטרהא נפקא דינא גבורה עילאה עכ\"ל. והנה אמר בפי' כי אינה דין כלל, אבל נאצלה ממנה הדין שהיא הגבורה כנודע. ונמצא ענין זה מבואר ומוכרח מכמה עדים נאמנים:" + ], + [ + "עם היות שבפרק הקודם הפלגנו בראיות שהבינה היא רחמים. עכ\"ז ראינו להעתיק המאמר הזה להיות שהיא ראיה על הנזכר. ועוד שמתוכו מתבאר ענין איך הבינה רחמים והתעוררותה דין עם שהוא ענין זר. וכן מתוכו מתבארים ענינים נפלאים אל הדרוש הזה. וז\"ל בפ' אחרי (דף ס\"ה.) רבי אלעזר הוה יתיב קמיה דרבי שמעון אבוי, א\"ל הא תנינן אלקים בכל אתר דינא הוא. יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א אית אתר דאקרי אלקים, כגון אדנ\"י יהו\"ה. אמאי איקרי אלקים, והא אתוון דרחמי אינון בכל אתר. א\"ל הכי הוא כתיב בקרא וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים, וכתיב ה' הוא האלהים. א\"ל מלה דא ידענא דבאתר דאית דינא אית רחמי ולזמנין באתר דאית רחמי אית דינא. א\"ל ת\"ח דהכי הוא. יהו\"ה בכל אתר רחמי, ובשעת דמהפכי חייביא רחמי לדינא, כדין כתיב ידו\"ד וקרינן ליה אלקים. אבל ת\"ח רזא דמלה. תלת דרגין אינון, וכל דרגא ודרגא בלחודוי. ואע\"ג דכלא חד ומתקשרי בחד ולא אתפרש דא מן דא. ת\"ח כולהו נטיעין וכלהו בוצינין דמתלהטין, כולהון נהירין ומתלהטן ומתשקיין ומתברכן מההוא נהרא דנגיד ונפיק דכלא כליל ביה וכללא דכלא ביה. והאי נהרא אתקרי אם לגנתא ועילא מן גנתא, בגין דעדן משתתף בהדה ולא פריש מינה ובגין כן כל מבועין נפקין ונגדין ואתשקיין לכל עיבר ופתחן בה פתיחין. ועל דא רחמי מינה משתכחין ורחמי פתיחן בה ובגין דקרינן לה אם נוקבא, גבורה ודינא מינה נפיק. איקרי רחמי בלחודהא, הא מסטרהא דינין מתערין. בגין כן כתיב רחמי ונקוד בדינא אתוון רחמי ואתנגיד בסטרהא דינא כגוונא דא יהו\"ה. האי דרגא חד. דרגא תניינא, מסטרא דהאי דרגא קדמאה נפיק ואתער דרגא אחרא דאקרי גבורה והאי אתקרי אלקים באילין אתוון ממש ושירותא חד מזעיר אנפין הוא וביה אתאחד ובגין דאיתאחיד האי בהאי כתיב יהו\"ה הוא האלקים, כי ידו\"ד הוא האלקים, באילין אתוון, והוא חד, ודא הוא דרגא תניינא. דרגא תליתאה, צדק, כתרא בתראה, האי בי דינא דמלכא. ותאנא, אדני הכי כתיב והכי איקרי וכנסת ישראל בהאי שמא אתקרי. והאי שמא באתר דא אשתלים. ואילין אינון תלת דרגין דאיקרון בשמהן דדינא. וכלא מתקשר חד בחד בלא פירודא כמה דאוקימנא עכ\"ל.", + "ומה שיש להתעורר בזה המאמר. א' הוא שרבי אלעזר שאל השאלה הזו למה שם בן ד' עם היותו רחמים נקוד בנקודת אלקים המורה על הדין. וכיון שזה כוונתו ושאלתו מה טעם בענינו באמרו הא תנינן וכו', שאלו הם הקדמות מוסכמות. ומן הראוי שיקצר בלשונו ויאמר למה שם בן ד' בנקודות אלקים. ב' מה שאמר בכל אתר, מאי בכל אתר. ג' מה שאמר כגון אדנ\"י יהו\"ה, וכי עד השתא לא ידענא דאית שם בן ד' בנקודות אלקים עד שהוצרך לומר כגון וכו'. ד' אעיקרא דדינא פירכא מה היה מסתפק רבי אלעזר, וכי מי לא ידע בכל אלה ששם בן ד' בנקודת אלהים הוא שם מתיחס אל הבינה משא\"כ שאר שמות שם בן ד' שהוא בת\"ת, ואם כן הרי חילוק גדול וטעם השתנות השם הזה בנקודתו. ואם עקר שאלתו לומר למה שם זה בבינה ומה טעם, זו ודאי שאלה היא וזה היה ראוי שישאל. ואם נראה לפרש שזה היא כוונת שאלתו, למה שאל בעקיפין ילך לו בדרך קצרה וישאל טעם התיחס השם הזה בבינה. ה' מה השיב לו ר\"ש הכי הוא כתיב בקרא וכו', היאך השיב לו במאי דקאמר קרא הכי כי יהיה קושיא לאלקינו וקרא צריך סברא. ואם כונתו לומר סוף דבריו דאיהו אחד משני תשובות שאמר לו לבסוף, א\"כ איך אמר ר\"א מלה דא ידענא וכו' והשיב הרשב\"י דהכי הוא, ואין שם תשובה. ואם נאמר דלא שביק ליה ר\"א לסיומיה למלתיה, זה ודאי דוחק גדול. ו' מה שאמר ר\"א מלה דא ידענא וכו', ואם היה יודע כי לפעמים במקום שיש רחמים אית דינא א\"כ מאי קשיא ליה דמשום הכי נקוד בנקודת אלקים משום דמתערב תמן דינא כמו שפירש הוא בעצמו. ואם אין זו תשובה מה חדש לו ר\"ש במאי דקאמר ובשעתא וכו', שהרי ר\"א היה יודע כן ועכ\"ז לא ניחא ליה. ואם נאמר שחדש לו שמהפכין וכו', זה מה איכפת לו לענין התירוץ אחר שכבר קדם לנו כי לפעמים באתר דרחמי אית דינא שהוא עקר תירוצא ועכ\"ז לא ניחא ומאי איכפת לן אם משום דמהפכי או גוונא אחרא. ז' מ\"ש הרשב\"י ת\"ח רזא דמלה כו', והנראה לפי הדברים האלה שהוא סוד התשובה ואין חילוק ביניהם והכל תירוץ אחד ואנן חזינן דאית חילוק ביניהם כגבוה שמים מעל הארץ כדמוכח לפום ריהטא דשמעתתא. ח' מ\"ש תלת דרגין וכו', כי הוא אריכות ללא תועלת בתירוץ השאלה כי בדרגא קדמאה נתיישבה השאלה ומה צריך להאריך בהודעת תרין אחרנין. ודוחק לומר דאגב גררא נקטיה. ט' אריכות לשונו בענין תלת דרגין וכל דרגא ודרגא וכו' עד ת\"ח, כי לפי הנראה הוא אריכות ללא תועלת ואם הכונה להודיענו שלא נפריד ונחלק האצילות לחלקים, וכי צ\"ל זה הלא הם הקדמות הקודמת לכל מתחיל בחכמה זו כ\"ש ר\"א שהוא אב בחכמה ובחסידות שיצטרך לאזהרה זו שהרי מנעוריו הורגל בחכמת הקבלה כדמוכח בזוהר במקומות רבים. י' שהאריך וקרא לספירות נטיעות ובוצינין, ב' שמות למה.", + "ועוד אמרו נהירין מתלהטין מתשקיין מתברכאן, והם כפל ד\"פ והכל א'. ודוחק לומר שכפל הענין במלות שונות, כ\"ש בהיותו משלש וארבע. י\"א מה שאמר דכלא כליל ביה וכללא דכלא ביה, כי זה כפל ענין שלם במלות שונות וזה דוחק גדול. י\"ב מה שאמר והאי נהרא אתקרי אם לגנתא וכו', מאן גנתא ומאן עילא לגנתא ומאי שייך הכא דלא אדכר הכא גנתא. י\"ג אריכות לשונו עד דרגא תנינא, שהוא אריכות לשון בענין קצר שהכל נכלל במלות קצרות כי היא רחמים ודינין ממנו מתערין מצד הגבורה ומפני כך שם מורכב מדין ורחמים כמו שהוא מורכב מדין בערך התעוררות גבורה ורחמים בערך עצמה. והיה אפשר לכלול הענין הזה במלות קצרות כדרכו בפרשת שמיני ובפ' ואתחנן שהעתקנו לשונו בפ' הקודם. י\"ד אעיקרא דדינא פרכא, כי הם שני הפכיים שאין הדעת סובלתם כי איך אפשר שהיא רחמים ויתעורר ממנה הדין, כי האש לא יפעל הקרירות והמים לא יפעלו החמימות ואיך אפשר ב' הפכיים שיורכבו. ט\"ו מ\"ש ושירותא מזעיר אנפין איהו, מאי קאמר ומי הוא שרותא דזעיר אנפין דלא שייך לא בבינה ולא בגבורה, דזעיר אפין אינו אלא או ת\"ת או מלכות כמו שנבאר בשער ערכי הכינויים. וא\"כ מאי קאמר ושירותא מזעיר אפין וכו' דלמלכות ותפארת מאי בעי הכא ואיך מתיישב עם מ\"ש ה' הוא האלקים. ט\"ז מה שאמר צדק כתרא בתראה האי בי דינא דמלכא, והם ג' כנויין אל המלכות ללא צריך כי דיינו שיאמר מלכות ולא שיכפול הדברים במלות שאין בהם צורך כלל לא מינה ולא מקצתה. י\"ז מה שאמר ותאנא וכו' הכי כתיב הרי א' והכי איקרי הרי ב' וכנ\"י בהאי שמא אתקרי הרי ג' והאי שמא באתר דא אשתלים וכו' הרי ד' דברים וכלם אחד וארבעתם מיותרים. ע\"כ הגיע שכלנו בהערת לשון המאמר להבין אותו לכוננו ולסעדו:" + ], + [ + "ראוי להקדים כי הרשב\"י ור\"א ע\"ה לא נכחד מהם ולא נעלם לכל אחד מהם תשובת חבירו. ולא הפסיק אחד לחבירו בדברים עד שהשלימו כאו\"א מהם עיקר כונתו בתשובתו ועכ\"ז דבריהם נכוחים וישרים. ועיקר כונת ר\"א בשאלתו הוא לשלול שני תשובות הנופלים בשאלתו. וכוון להוכיח שאין האחת מספיק לשאלתו ולא שתיהם יחד. והשתי תשובות הם. אחת לומר מפני שהדין נכלל עם הרחמים והרחמים עם הדין לזה לא יקשה בהיות שם הרחמים עמו קצת דין הכל לפי התגבורת, ר\"ל כאשר יגבר הדין עם הרחמים לעתות יתייחס בשם הרחמים וזהו לזמנים ידועים. שנית שמן הראוי ששם הרחמים יורמז בו הדין ולא יפרדו כמו שאין הפעולות נפרדים כלל שהדין והרחמים יחד מסכימים בכל פעולה כמו שנתבאר לעיל פ\"ו וכיון שפעולות הרחמים נכללת בה הדין ראוי שיתיחס שם אחד לשניהם. והן אלה ב' תשובות עד שבכל אחד מהם ראוי שיבא שם בן ד' בנקודת אלקים. ויש חילוק ביניהם. כי התשובה הראשונה הוא טעם נכון אלא דקשה שלפעמים ראוי שיקרא הרחמים בשם המורה על כללות הדין עמו הכל לפי התגבורת ולפי המזיגה. השנית הוא טעם נכון אלא שלעולם ראוי שיקרא הרחמים בשם המורה על כללות הדין עמו. ולשלול ב' תשובות אלה כוון ר\"א בלשון שאלתו באמרו הא תנינן אלקים בכל אתר דינא פי' אחר שכבר קדם לנו שיש שם לדין בפ\"ע עם היות שאין דין פשוט שלא יתערב עמו רחמים, והוא שם אלקים שהוא שם הדין בלא רחמים כלל. א\"כ ראוי ששם בן ד' יבא לעולם המורה רחמים בלי תערובת דין כלל. וזהו הטעם אל התמידות, כי כמו ששם אלקים כנוי אל הדין בלי הצטרפות הרחמים, כן ראוי בשם בן ד' שיהיה לעולם מורה על הרחמים בלי תערובת דין. והרי נדחה התשובה השנית במה שאמר שאין לומר שאין ראוי שיקרא שם הרחמים בלי תערובת דין מפני כי הרחמים נכללים עם הדין. כי כמו שהדין נקרא בשם אלקים בלא הצטרפות הרחמים עם היות שאינו נמצא בפ\"ע, כן שם בן ד' ראוי שיקרא בשם פשוט לרחמים בלי תערובת הדין עם היות שיהיה הדין נכלל עמו. ולתשובה שהיא פרטות לומר שלפעמים לפי התגבורת והמזיגה יקרא בשם הדין ויזכר בכלל שם הרחמים מפני שנתגבר הדין ונמזג עד שיעלה בשם. לזה אמר אלקים בכל אתר דינא פי' שם אלקים בכל מקום הוא דין כי אפילו שיגבר הרחמים קצת עכ\"ז לא ישתנה אלא בכל מקומות כתיב בשוה אלקים מורה על הדין ועל התוקף. ולפי\"ז ג\"כ שם בן ד' ראוי שלא ישתנה אלא שיקרא לעולם בשם רחמים פשוטים כמו שידעת כי שם בן ד' במילואו עולה מ\"ה שהוא חכמה כ\"ח מ\"ה המורה על הרחמים כנודע ויתבאר עוד. ואמר אית אתר דאיקרי אלקים כגון וכו' כוון בשאלתו ג\"כ אל שאלה אחרת כי מעולם לא נמצא שם בן ד' בנקודות אלקים אלא עם שם אדני. וצריך לדעת הטעם למה כי מה יחס זה אצל זה.", + "והנה נתתרצו הקושיות הא' הב' והג'. [ועל הקושיא] הד' ששאלנו דאעיקרא דדינא פירכא וכו', נאמר שכבר ידע ר\"א שהבינה נקרא כן מפני הרכבת הדין והרחמים אבל עיקר שאלתו היה שיתייחס הענין הזה בשם אחד שיתישב ולא בשם בן ד' כי אין השם הזה ראוי לכך מן הטעם שאמרנו. אבל יורכב שם אחד מאותיות המורים על הדין ועל הרחמים ויתיחס בבינה. ועל שאלתו זאת השיב הרשב\"י ע\"ה טעם כעיקר ואמר, הכי הוא וכו' פי' שהכתוב בא להודיענו ולהוציאנו מהכונה הזאת באמרו וידעת היום והשבות וכו'. פי' כי אע\"פ שתמצא ששם בן ד' הוא רחמים פשוטים באותיותיו ובעניינו, עכ\"ז תדע כי ידוד הוא האלקים בו כח הדין החזק ואל תתיאש מן הפורעניות כי אפילו במדת הרחמים לפעמים יתרכב הדין ויתהפך אליו. וזהו פי' וידעת היום וכו'. והשיב רבי אלעזר ואמר מלה דא ידענא. פי' כי לא מפני העלמת הפסוק הזה שאל שאלתו. אמנם הפסוק הזה אינו הכרח כלל. הרי כמו שהודיע לנו הכתוב הקדמה זו כי לפעמים בשם בן ד' שהוא רחמים יתערב הדין כן בהכרח לפעמים עם הדין יתערב הרחמים וכמו שבמקום שנתערב הדין עם הרחמים לא נזכר בשם אלקים נקודה או ענין שיורה עליו כן בשם בן ד' אין ראוי שיזכר הדין. וזה רצה באמרו דבאתר דאית דינא אית רחמי פי' גם במקום הדין יש רחמים ועכ\"ז לא נזכר בשם הרחמים כלל, כן באתר דאית רחמי אע\"פ שיש דין אין ראוי שיזכר הדין ההוא. ודקדק עוד באמרו ולזימנין באתר דאית רחמי וכו' כי במקום הרחמים יש הדין לפעמים ולעיתים רחוקות, ובמקום שיש דין לעולם מתערב שם הרחמים כי לא יעיר כל חמתו ומדה טובה מרובה ממדת פרעניות. ועתה השתא ומה במקום שהוא תמידי רחמים מתערבים עם הדין שהיה ראוי שיזכר לפי תמידותו ועכ\"ז לא נזכר ולא עלה בשם, במקום שהוא הדין לעתים רחוקות ולזמנים ידועים לא כ\"ש שאין ראוי שיזכר בשם. ולזה השיב הרשב\"י כי אדרבה ממקום שבאת, כי זה שהוא תערובות הרחמים לעולם, הוא נכלל הכל בשם אלקים. אבל כאן שהוא דבר מתחדש מזמן לזמן הדין המתגבר ההוא ראוי שיקרא בשם. וזה שאמר ת\"ח דהכי הוא. פי' כמו שאמרת וממקום שבאת כי שם בן ד' בכל מקום הוא רחמים ולפיכך כשיתעורר עליו הדין מפני הרשעים שמהפכין, ר\"ל היפוך הרחמים עצמם אל הדין, ולכך אז ראוי שיזכר בשם בן ד' הדין בעצמו. ואעפ\"י שכתיב שם בן ד' קרינן ליה אלקים, הכונה להראות כי אעפ\"י שאנו קוראים אותו אלהים עכ\"ז עקרו הרחמים. ואמנם בשם הדין קרינן ליה קריאה בעלמא כי הוא מושאל אל הקריאה לבד אלינו לא בערכו, כי בערכו הוא רחמים שם בן ד' כתיב אלא אנן קרינן ליה קריאה בעלמא. ולפיכך אינו כל כך דוחק. ובזה נתרצו הקושיא ה' ו'. אבל ת\"ח רזא דמלה וכו'. דע כי עתה בא לומר איך שם בן ד' בנקודות אלקים הוא בבינה ונקרא כן מפני שמגבירין עליו הדין שמהפכין רחמי לדינא ממש וזהו עיקר התשובה והכל תשובה אחת. וכן בא לתרץ מה ששאל למה בא שם בן ד' בנקודת אלהים לעולם ביחוד שם אדני. ולתרץ זה הוכרח לומר תלת דרגין אינון כו' כי המדרגה הג' היא מלכות והמלכות נק' אדני לשון דין מצד הבינה (אולי צ\"ל הגבורה וכ\"מ לקמן ובפ\"ט) הנקרא אלקים והכל אחד מיוחד והם ג' מדרגות והם אחת. כי מטעם היחוד שמתיחדים יתיחס שם אדנ\"י אל המלכות מצד הבינה [הגבורה] הנקרא אלקים. וכאשר המלכות נקרא בשם אדני אז הבינה נקרא בשם בן ד' בנקודות אלקים. ואלקים ושם אדני שניהם מורין על הדין והכל אחד בזמן מיוחד. ויחוד המלכות עם הבינה בבחינת הדין הוא הגבורה הנק' אלקים. נמצא עתה שהם ג' מדרגות והם מיוחדות יחוד האמיתי והם שלשה. וז\"ש תלת דרגין אינון, פי' הבינה והגבורה והמלכות ומפני שלא יתמה המעיין שלא יקרא הגבורה אלקים אלא ביחוד הבינה וכן המלכות אדנ\"י אלא ביחוד הגבורה, ומזה יומשך דוחק כי היה מן הראוי שלא ימצא שם אלקים אלא בייחוד שם בן ד' בנקודת אלקים וכן אדני. וחוייב שיבאו שלשתם לעולם יחד, וזה אינו. לזה הצילנו מן השיבוש ואמר. וכל דרגא ודרגא בלחודוי פי' שאין מן החיוב שיהיו שלשתם יחד אלא כל אחד ואחד לבדה, ועם היות ששם בן ד' בנקודת אלקים מתייחד לעולם בשם אדני הוא מן הטעם אשר נבאר.", + "והנה בזה נתרצו הקושיא הז' והח' והט'. ת\"ח כולהו נטיען. כבר בארנו בשער סדר האצילות שהבינה עם היותה שרש הדין ועקרו כמו שנבאר עכ\"ז ממנה נתפשטו החסד והרחמים והדין וממנה נתאצלו ג' קוין בסוד חסד דין ורחמים, ג' אבות גדולה גבורה תפארת, ובנים נצח הוד יסוד.", + "והנה הענפים והספירות הם ז' ימי הבנין יבחנו בשתי בחינות בחינת הדין לכלם ובחינת הרחמים לכלם. ובערך בחינת הרחמים נקראים נטיעות שהם גדילות על מימי הרחמים לכלם יושפע הברכה. ובערך בחינת הדין נקראים נרות דולקות של אש וזהו שקראן כאן לספירות נטיעאן בערך הרחמים ובוסינין בערך הדין. ומטעם שהוצרך להכריח ששם בן ד' בנקודת אלקים בבינה, פי' שממנה יצאו הדין והרחמים כמו שנבאר כי זו טעם ההקדמה והאריכות הזה. לכן נקט שתי בחינות האלה שבהם יבחנו הספירות. ומטעם כי עוד יבחנו כל אחת מב' בחי' לשתי בחינות אחרות והם דין מועט ודין מרובה רחמים מועטים ורחמים מרובים. ופי' שאעפ\"י שיהיו כל הספירות נוטים אל צד הרחמים, יש בחינות אל הנטייה ההוא. או שיהיה תגבורת הרחמים שלא עלה בה הדין בשם ועכ\"ז אין התגבורת כ\"כ כי עדיין אין הדברים בשלימות עם היות שהוא רחמים, וזהו אנו מכנים בשם הרחמים מועטים. והשנית שיהיה כח הרחמים גובר והאור מתגלה והשפע מתרבה עד שיטפו ההרים עסיס וגו', וזה אנו מכנים בשם רחמים מרובים. וכאשר לא יהיה אחד משתים, אלא שיהיו הספירות כלם נטייתם אל צד הדין והדין מתרבה אבל לא ח\"ו תגבורת הדין עד להשמיד אלא דין סתם, זה אנו מכנים בשם דין מועט. וכאשר יגבר כח הדין והזעם מתרבה והדין הווה כמו בזמן המבול וחורבן בית המקדש שהיה הדבר ח\"ו קרוב לכליה, זה אנו מכנים בדין מרובה. ולהיות שישפע בספי' בבחינות הדין והרחמים ד' שפטים האלה אמר כולהו נהירין ומתלהטן פי' הבוסינין שהוא בחינות הספי' בערך הדין. נהירין בערך דין מועט, ומתלהטן בערך דין מרובה שהוא אש התלהבות אש הגבורה ודינה. וזה שאמר נהירין ומתלהטן בערך ב' בחינות אלו. ובערך הרחמים אמר ומתשקיין ומתברכאן. ומתשקיין, בערך ההשקאה הצריכה אל הנטיעות שהוא הרחמים אך לא בעצם. ובערך הרחמים המרובים אמר ומתברכאן, שהוא כמו בריכת מים. ובזה נתרצה הקושיא י'. מההוא נהרא דנגיד ונפיק פי' ד' בחינות אלו שפירשנו שהם הדין מועט ודין מרובה ורחמים מועטים ורחמים מרובים הכל נשפע מהבינה הנקרא נהרא דנגיד ונפיק כדפי' במקומות רבים, וקרא לבינה בשם נהר מפני ששם זה מתייחס לבינה בערך ההשקאה כנודע:" + ], + [ + "דכלא כליל ביה וכו'. להבין הענין הזה צריך שנקדים כי הקדושה והאצילות אינה כדרך שאר העניינים. כי הקדושה היא מתרבה לעולם. וכאשר נתאצלו המדרגות מבינה שהיא מקום הנטיעה הראשונה אל מקום השתילה לא מפני כן נתבטל המציאות הנטוע מכל וכל, אבל אדרבה נשאר המציאות הראשון יותר דק ויותר בהיר מהשני. והמציאות הראשון הוא שורש ומקור ושביל שדרך בו תקבל השפע המציאות השני התחתון. כיצד המציאות הנבחר הנשאר תוך הבינה דק תכלית הדקות וקרוב אל המאציל שרש השרשים, ולכן מפני קורבתו אל מקורו הוא שביל ומקור אל עצם הספירות הנאצלות למטה. נמצא לפי זה שחסד הנטוע שבתוך בינה מקור לחסד הנאצל במקומו. ואל יתדמה המשכיל שירד בזה לסוף דעתינו במציאיות, כי הענין צריך אל שער המציאות שבו יתבאר הקדמה זאת בארוכה. ומלבד המציאות הזה אשר לספירות בבינה יש להם שם עוד מציאות אחר על דרך הקדמה זו ואעפ\"י שאינו נעלם ומשובח כזה הראשון. והוא אחר שנתאצלו הספירות למטה במקומם הנה בעלות הרצון ית' מאתו יתעלו הספירות ויחיחדו אל המקום אשר נאצלו ושם יקבלו רוב שפע וברכה. וכאשר יחזרו אל מקומם ישאר מציאות עלייתם שם אחר שנתאצלו למטה והוא דק ונבחר אך לא כמציאות הראשון, והטעם כי המציאות הראשון הוא דק תכלית הדקות מפני שימצא ממציאות הספירות קודם אצילותם והגלותם והתעבם כלל אבל המציאות השני הוא מציאות מתמצא מהספירות אחר האצילות וההגלות ואין מציאותם דק כל כך כראשון.", + "ועוד כי הראשון הוא מציאות מתמצא מהספירות מלמעלה למטה בעת אצילתם. והשני הוא מתמצא ממטה למעלה אחר האצילות. ויש הבדל גדול כי זה משפיע וזה מושפע כמו שנבאר בשער ממטה למעלה.", + "והנה ב' המציאות האלה הם מקורי הספי'. המציאיות הראשון הדק הוא מציאות נבחר שבו יושפע הבחינה הנבחרת שהיא רוב שפע וברכה, ובמציאות השני יושפע שפע מועט רחמים מועטים. אמנם דין מועט ודין מרובה הוא בצד גבורה לבדה כאשר ביארנו לעיל פרק ו' ונבאר מזה.", + "והנה אל שתי המציאיות האלה כיון כאן באמרו דכלא כליל ביה וכללא דכלא ביה. פירוש אל המציאיות הנבחר הראשון אמר דכלא [כליל] ביה, פי' כל ההיקף נכלל בו בסוד מציאותם הדק קודם הגלותם ואצילותם. ובסוד המציאות השני שהוא כולל הספי' המתגלה אמר וכללא דכלא ביה, פי' כללות הספי' אחר אצילותם כלם בו למעלה בבינה. וטעם כל האריכות בהקדמה זו הוא להכריח הכונה מענין הדין בבינה שבו סובב עקר הדרוש כמו שנבאר והנה נתרץ הקושיא י\"א. והאי נהרא אתקרי אם לגנתא וכו'. כבר נודע ענין אב ואם העליונים שהם חכמה ובינה כמו שנבאר לקמן פי\"ז.", + "והנה לא יתייחס אם בבינה אם לא ביחוד האב שהוא חכמה. כי ע\"י החכמה שהוא משפיע נקרא הבינה נקבה מקבלת, ואם אין חכמה זכר אב אין בינה אם נקבה. וכן בארו בתיקונים, והכריח הענין מן הכתוב (משלי ב ג) כי אם לבינה תקרא שפי' אל תקרי אם אלא אם. והכתוב אמר שהבחינה הנקראת בינה היא הבחינה הנקראת אם. ואינה נקראת בינה אלא ביחודה עם בעלה ע\"י הדעת. וצירופה ב\"ן י\"ה. וכמו שמבואר אצלינו בפי' המאמר במקומו. ונחזור אל ענייננו, כי הבינה נקראת אם מצד יחודה עם החכמה. ועתה כבר נודע כי הבינה נקרא אם לגנת\"א, דהיינו מלכות. וכן ג\"כ נקרא אם לשאר נטיעות הגן, שהם הספירות שהם למעלה מן הגן. וזהו אם לגנתא ועילא מן גנתא. וטעם אמרו אם לגנתא ולא אמר אם לשבע ספירן כראוי. הכוונה לפרש עיקר יחוד הבינה עם המלכות לתרץ ענין שם אדנ\"י ידו\"ד כמו שנבאר. או ירצה והאי אתקרי אם לגנתא, פי' גנתא נקרא כללות הנטיעות שהם הספירות המשתקיות ממנה. והיא נקראת אם אליהם והיא יושבת עילא מן גנתא שאז נקראת אם בהיותה רובצת על בניה להשקותם ולהניקם כדפי' בפ\"ו. וזהו ועילא מן גנתא. אמת שהוא לשון קצר. והטעם שקראם גן מפני שהם לשון נטיעות שהוא המתייחס אל מתשקיין ומתברכאן שאמר לעיל. בגין דעדן אשתתף וכו'. פי' כי הטעם שהיא נקראת אם הוא מפני שהעדן שהוא חכמה מתייחד עמה להשפיע להם ואינו מסתלק ממנה לפיכך תקרא אם כדפי' לעיל. ובג\"כ כל מבועין נפקין וכו'. הכונה לתרץ כיצד היא רחמים בהכרח ודינין מתערין וכו'. וז\"ש ובגין כך, פי' מפני שהיא נכללת במציאות הספירות כדפי' וכן כלם נשפעים ממנה כמו שנקראת אם, והעיקר ביחוד החכמה עמה, ע\"י כך היא רחמים בהכרח, שהרי הכללות אשר בתוכה הם רובם חסד ורחמים ומקבלים חסד ורחמים מהעדן ע\"י הנהר, וכיון שכן בהכרח היא רחמים. שהרי קבלתה הרחמים ע\"י הקצוות אשר בה במציאות נעלם כדפי' והם רחמים פשוטים ומקבלת רחמים ומשפעת רחמים. ובהכרח אעפ\"י שטבעה דין (על) [עם] כל זה עקרה רחמים. מפני ג' סבות הנזכר. הא' מפני הקבלה שמקבלת הקצוות הנעלמות הדקות שבתוך הבינה שהם עצם הרחמים, והשני מפני השפעת החכמה בה כדי שיקבלו המקורות ההם, והג' מפני ההשפעה שהיא משפעת אל הקצוות הנגלים המתאצלים במקומם. ואל ג' סיבות האלו אמר כל מבועין נפקין ונגדין ואשתקיין לכל עיבר וכו'. פי' מתמלאים ומקבלים המקורות והן מושפעים מכל צד מהחכמה בסוד הרחמים. והפי' הזה מוכרח. שאין מבועין נפקין ונגדין, ר\"ל יוצאים ממנה ומשקים לכל צד. שא\"כ הי' לו לומר ואשקיין לכל עיבר וכו' ולא אמר אלא ואשתקיין בלשון התפעל שהוא אתשקיין מחכמה. ואל יקשה אמרו נפקין ונגדין. שפירושו יוצאין מהחכמה אל תוך הבינה בעצם המקורות. או נאמר כי לשון אשתקיין הוא כמו אשקיין וירצה אל ההשפעה הנשפעות ממנו אל הספי' למטה ע\"י המקורות והשרשים הנעלמים בתוכה וזהו מבועין נפקין ונגדין כמשמעו ומבועין היינו המקורות והמציאיות הנעלמים כדפירשנו. והראשון אצלינו הוא עיקר. ופתחין בה פתיחין, פי' פותחין אותה וממלאין אותה שפע הרחמים כזכר הממלא את הנקבה, וכן המקורות הנעלמים בהשפעת החכמה הבא עליהם הם פותחין הבינה. וזו היא הבחינה האחת שהוא שפע החכמה שבה. ואל האחרת שהיא השפעת הרחמים אמר רחמי מינה משתכחין. פי' הרחמים נמצאים ממנה ונשפעים מצדה אל הקצוות התחתונים, ר\"ל במקום אצילותם. ואל האחרת שהיא בעצמותה רחמים מפני שהקצוות והמקורות הנעלמות בה הם רחמים אמר ורחמים פתיחין בה, פי' בעצמה בעצמותה היא כח הרחמים ורחמים נפתחים בה.", + "והנה הוכרח מפני ג' טעמים האלה היותה רחמים. אם מצד קבלתה אם מצד עצמה ואם מצד השפעתה. ובגין דקרינן לה אם וכו'. פי' ומפני שהיא נקבה כנודע שכל נקבה היא דין בסוד האילן המתהפך ממטה למעלה והופך את פניו לקבל וכאשר יתבאר בשער ממטה למעלה. והבינה נקבה בערך החכמה מטעם שהיא מקבלת הוויות ממנה כמו שנבאר. לכן הוכרח היות הדין יוצא ממנה. נמצא לפי\"ז כי היותה נקראת רחמים מכל וכל לא יתיישב בה, מפני שממנה מוצא הדין והגבורה. ודין לא יתיישב בה מפני שהיא מוצא הרחמים והיא רחמים וקבלתה רחמים. וז\"ש איקרי רחמים בלחודהא. פי' שתקרא בשם רחמים לבד אינו מתיישב כלל משום דמסטרהא דינין מתערין. ולכן נתייחס אליה שם זה שעיקר האותיות הם רחמים לרמוז אל שעיקרה רחמים. ואנו הוגים אותיותיו בשם אלקים קריאה בעלמא לרמוז אל שג\"כ דינין מתערין ממנה וז\"ש אתוון רחמי שהוא העיקר, ונקוד דין מפני דאתנגיד מסטרהא דינא והכל מבואר. ומה שאמר קרינן לה אם וכו'. כבר דקדקנו כוונתו לעיל בפרק הקודם. והרי מדרגה אחת. ובזה ניתרצה שאלת ר' אלעזר בערך שם בן ד' בנקודות אלהים. אבל טעם יחודו לעולם בשם אדנ\"י בא לתרץ בסוף המאמר כמו שנבאר. ועתה נתרצו הקושיו' י\"ב י\"ג י\"ד. דרגא תניינא מסיטרא דהאי קדמאה וכו' פי' מצד הבינה שהוא המדרגה הראשונה של הדין, יוצא מדרגה שניה והוא הגבורה שנקרא אלקים באותיות ובנקוד כדמפרש ואזיל. ודקדק באמרו מסטרא דהאי דרגא קדמאה ולא אמר מדרגא קדמאה ממש. מפני שאין העיקר של בינה דין ח\"ו כדפי', אבל עיקרה רחמים, ומסטרהא דינין מתערין. לכן אמר מסיטרא שפי' מצדה לא בה בעצם וכלל זה יועיל למקומות רבים. ושירותא דזעיר אפין וכו'. פי' הגבורה הוא תחילת אצילות המלכות כנודע כי המלכות בצד הגבורה כמבואר לעיל בשערים הקודמים ובשערים הבאים. והוצרך לזה לבאר שהדין השלישי שהוא המלכות מתיחד בבינה ע\"י הגבורה בסוד הדינין. ועתה יתיישב שם בן ד' בנקודת אלקים אצל שם אדנ\"י לרמוז כי מטעם ששם אדנ\"י שהיא המלכות וסיבתה שהוא תחילתה אל הדין שהוא שירותא דיליה היינו הגבורה שם אלקים דיוצא מהבינה לכן נקרא הבינה שם בן ד' בנקודת אלקים. וביה אתאחיד. פירוש הדר למאי דסליק מיניה דהיינו הבינה. ומפני שיחוד הגבורה שם אלקים בשם השם בן ד' בנקודת אלקים והתעוררותה מהבינה אמר הכתוב כי ה' הוא האלקים. פי' ה' שהוא שם בן ד' הוא מתייחד בשם אלקים באותיות אלקים דהיינו הגבורה ואמר ה' בשם בן ד' כפשוטו ופירושו שהוא שם בן ד' שהוא בבינה בעצם הוא האלקים הוא התעוררות שם אלקים. ומה שנזכר במקום אחד בשם בן ד' בנקודת אלקים בכלל. נתבאר בפרט בשני שמות ה' אלקים, כל אחד ואחד לבדו. ולזה לא יקשה מה שפי' בזוהר במקומות אחרים ה' אלקים בבינה, כי זה כלל וזה פרט וכן נתבאר הענין בפסוק כי ה' הוא האלקים שהוא הפסוק הנזכר לעיל. ועתה עם הדבר הזה נתבאר היאך מהפכין הרשעים מדה\"ר למדה\"ד, כי בהיות החכמה מתעלת ומקורות הרחמים נסתמים נמצאת הבינה מעוררת הגבורה לבד בכח שם בן ד' בנקודת אלקים. והמשל בזה כאשר נדמה בשכלינו אור הנר לאור השמש כי ודאי שרגא בטיהרא לא מהני והנר אינו פועל פעולתה כלל עם שודאי לא נתמעטה אורה מכמות שהיה אלא שמרוב בהיקות השמש פעולותיה אינם עושים רושם. וכן הדבר בבינה בהיותה משפעת אל כל הקוים שפעתם הנה היא רחמים מפני שרוב המקורות רחמים. והגבורה לפני שאר המקורות כשרגא בטיהרא, ולא עוד אלא שלפעמים היא ג\"כ תתלבש [ברחמים] מצד שיכבש דינה ברוב הרחמים כדפי' בפ\"ו. וכאשר הרשעים גורמים שהמקורות נסתמים ואין הבינה נפתחת אלא במקור הגבורה לבד והדין הווה, הנה הפכו הרשעים הבינה שהיתה מדת רחמים אל הדין שהיא משפעת הדין והיא נפתחת במקורות הדין. ובזה נתבאר היות שתי התשובות אחת. ומתחלת דברי הרשב\"י עד סופם הכל תשובה אחת ואינו משתנה מענין לענין ונתתרץ הקושיא ט\"ו. דרגא תליתאה כו' כבר בארנו לעיל כי הוצרך לזה לבאר ענין יחוד שם בן ד' בנקודת אלקים עם שם אדנ\"י וקראה כאן צדק מפני שהמלכות נקרא צדק מצד הגבורה כמו שנבאר בערכי הכנויים. ומפני שעיקר הדין הוא בסוד בחינתה הנקראת ים המתקרבת אל מצולת הים בבחינתה האחרונה, אמר כתרא בתראה פי' בחינה אחרונה נקרא צדק והוא הב\"ד מקום הדין והגבורה שבבחינה זו נקרא בי דינא. וקראה בי דינא מפני ששם אדני ב\"ד פי' בית דינו של תפארת כמו שנודע ששם אדנ\"י בית והיכל לשם בן ד'. ונבאר אותו בשער השמות בשם אדנ\"י. א\"כ כיון ששם אדנ\"י נקרא בי דינא נראה ששם אדנ\"י הוא דין הנקרא צדק וכו' מצד הגבורה המתייחד עם הבינה כדפי'.", + "והנה ניתרצה קושיא ט\"ז. ותנא אדני הכי כתיב כו' פי' שם אדנ\"י אינו כשם בן ד' הנכתב בידו\"ד ונקרא באדנ\"י כי מפני העלמו אינו נקרא ככתבו. אמנם נקרא בהיכלו בכינוייו. וכינוי והיכל שם בן ד' הוא אדנ\"י כדפי' ויתבאר בשער הנזכר. אמנם שם אדני אינו כן אלא נכתב אדני ונקרא אדני וז\"ש אדני הכי כתיב והכי איקרי כתבו והגיונו שוה. וזה מורה על גלוייו. וכנסת ישראל בהאי שמא איתקרי. פי' המלכות נקרא בשם זה ובבחינת מה שנקרא כנסת ישראל. והמלכות נקרא כנס\"י בבחינה אחרונה בבחינת הדין שבה. שמכח הדין שדנה את העולם מקבלת ואינה משפעת כלל. וזה מורה על תוקף דינה, שהיא מקבלת ועכ\"ז אינה רוצה להשפיע אלא מכנסת ואינה מוציאה, ויתבאר בערכי הכינויים. והכוונה בזה להכריח כי בבחינה הנקראת צדק ג\"כ נקראת אדנ\"י והוא בית דין שלישי וכן הכריח מהתוספתא שאמר ותנא. וז\"ש והאי שמא באתר דא אשתלים מפני שכבר ימצא מקומות ונראה מהם ששם אדני יהיה רחמים (ע' זהר בלק דף קפ\"ה ע\"ב):", + "אמנם עיקר שלימותו אינו אלא בבחינת הדין כמו שנודע בענין אותיות ד\"ן הנזכר בתוכו וכן שהוא אור המתהפך כמפורסם שהיו\"ד למטה בסוד הוה\"י כמו שנבאר בשער ממטה למעלה. הנה עקר שלימותו הוא בסוד בחי' הדין. ואילין אינון תלת דרגין פי' כי הם ג' ביחוד, כי שם אדני מתיחד בשם בן ד' בנקודת אלהים ע\"י שם אלהים. וזה שאמר וכלא מתקשר חד בחד וכו' כדפי' לעיל.", + "והנה נתתרץ קושי' הי\"ז. ונשלם ביאור המאמר בס\"ד. ויצא לנו מכלל דבריו ביאור ענין גדול, מציאות הבינה כיצד היא רחמים גמורים והדינין מתעוררים ממנה כדפי'. וכן ענין התהפכות מדת רחמים למה\"ד ומדת הדין למדה\"ר. וברוך החונן לאדם דעת בינה:" + ], + [ + "עם היות שעלתה הסכמתינו בפרקים הקודמים כי אפילו הבינה היא רחמים ואצ\"ל החכמה וכ\"ש הכתר, אל יחשוב המעיין שבאמרנו שהם רחמים שיהיה כוונתינו שהם רחמים שווים. אלא רחמי הכתר הם רחמים פשוטים בתכלית, והטעם מפני הסיפוק והיכולת שיש בידו מפני היותו מקור הברכות. והחכמה רחמים, אבל לא כרחמי הכתר. וכן הבינה לא כרחמי החכמה. כי אם הם עולות במדריגה זו למעלה מזו אבל שם דין לא יכונה באחת משלשתן. והמעטת הרחמים מזו מבחברתה היא מפני היכולת וההסתפקות שיש לכאו\"א מהן על חברתה כנודע. ובענין מוצא הדין נתבלבלו רבים בשאול אם אמת הוא שאין דין כלל בכתר. א\"כ איך יוצדק דין משם ולמטה כי מהיכן יצא הדין ומהיכן סבתו ואצילתו שהרי הכתר שהוא אב לכל הספירות אין שם דין כלל א\"כ מהיכן יצא תוקף הדין. וכמעט שרצו לומר שבכתר ג\"כ יש דין קצת. ותלו עיניהם בדבר שאסור לחשבו כל שכן להזכירו. וזה חלק קצת מהמקובלים שבדורינו מחבלי כרם ה' צבאות. ואין לנו חלק כאלה ח\"ו כי לא מפני מבוכה או מבוכות שיפלו בקבלתינו נכחיש פשוטי המאמרים הפשוטים ורוב הסברות. יותר ויותר נאה לומר כי דרך החכמה נעלמה ונשגבה. ויש קצת מהמפרשים הקודמים שתרצו בדרך אחרת ומכללם הוא הר\"ר יוסף גיקטיליא בספר שערי אורה (שער ה' דף מ\"ה) וז\"ל דע כי בכל שמות הקדש והכנויים מן הכתר ולמטה אין לך מדה פשוטה שאינה מתערבת עם חברתה. כיצד חסד אברהם אינו חסד גמור שהרי מדת הדין של יצחק מתערבת עמו. ואין לך מדת הרחמים שאין בה קצת דין ואין לך מדת הדין שאין בה קצת רחמים. ואם תשוב ותאמר א\"כ למה אתה קורא מדת רחמים מאחר שיש בה דין או למה ניחד אותה מדת הדין מאחר שיש בה רחמים. דע כי המדה שעקרה רחמים ורובה מתלבשת ברחמים אע\"פ שיש קצת דין אנו קוראים אותה מדת רחמים. וכל מדה שעקרה דין ורובה מתלבשת בדין אעפ\"י שיש בה קצת רחמים אנו קוראים אותה מדת הדין. אבל אין שם ולא מדה ולא כנוי מאהיה ולמטה שיהיה כלו דין גמור או כלו רחמים גמורים. שאם אתה אומר כן נמצאת קוצץ בנטיעות ומפריד ביחוד. שאם תאמר שמדת רחמים הוא רחמים גמורים לעולם לא תתחבר עם מדת הדין הגבורה. נמצאו כשני הפכים שאינם מתקרבים זה אל זה לעולם. ואם לא יתחברו הרי היחוד נפרד פרקים פרקים מדה\"ר בפ\"ע ומדת הדין בפני עצמה. וע\"ז נאמר (משלי טז כח) ונרגן מפריד אלוף. אבל סוד קשר הספי' והשמות והכינויים וכל המדות אלו באלו כמו שאומר לך. דע כי מדת הכתר עליון שכולה רחמים מתאחדת תחלה בצד החכמה הפונה למעלה שהוא ג\"כ רחמים ומצד [הבינה] [השני של חכמה] שהוא פונה למטה ונקרא אחור נולדת מדת הדין, ומצד מדת הדין של חכמה הפונה מול בינה חזר אותו צד הנקרא דין להיותו נקרא רחמים אצל מערכת הבינה, כי יותר שמתרחקים מן הכתר נולדת מדת הדין ביניהם, וא\"כ האחוריים של חכמה נקראת דין אצל הכתר ונקודה רחמים אצל הבינה. ומשתי אלו הספי' הנקראות חכמה ובינה נאצלים שאר כל השמות והכנויים. נמצאת למד כי כל ימין הוא מצד החכמה, וכל שמאל הוא מצד הבינה. ואע\"פ שהימין מצד החכמה אין החכמה רחמים גמורים כמו שאמרנו שהאחוריים של חכמה דין הם נקראים כנגד כתר כל שכן הימין הנמשך מן החכמה שיש בו רחמים ודין. אבל זה הכלל, כל הספירות האצולות מצד החכמה כלם נקראים מדת הרחמים, וכל הספירות האצולות מן הבינה כלם דין. ולפיכך מערכת אלו אצל אלו, אלו נקראות רחמים ואלו דין. לא מפני שאלו של צד ימין הם רחמים גמורים אלא שרובם ועקרם הם רחמים אבל קצת דין יש בהם. ולא מפני שאלו של צד השמאל הן דין גמור אלא מפני שרובם ועקרם הוא דין אבל קצת רחמים יש בהן. וזהו קשר הספי' והמרכבות שאלמלא הערוב של המדות לעולם לא היו מתקרבות ונקשרות אלו באלו עכ\"ל.", + "וכשנדקדק תכלית הדקות דבריו וסוף דעתו שאמר כי כל יותר שמתרחקים מן הכתר נולדת מדת הדין בהם, א\"כ אין ספק כי חסד רחוק מן הכתר יותר מן הבינה וא\"כ למה החסד אל הימין בסוד הרחמים ובינה אל השמאל בסוד הדין. וכן כמו שהבינה יונקת מאחורי החכמה שהוא דין, א\"כ החסד ג\"כ יונק מאחורי החכמה, ואין ספק היות פני אחורי החכמה המאירים בבינה משובחים מהפנים המביטים בחסד מפני היות הבינה שנייה לחכמה והחסד שלישית אליה עד ששלש ראשונות חשובות כאחת כמו שנבאר. וא\"כ למה בינה אל השמאל דין, וחסד אל הימין רחמים. דאיפכא הוה ליה למהוי.", + "ועוד כיון שבשלש ראשונות האחוריים של חכמה הן דין כנגד כתר והם רחמים אצל הבינה וכן פני הבינה הם דין כנגד חכמה שזהו כוונתו. א\"כ ג\"כ אחורי בינה יהיו רחמים אל פני חסד, ופני חסד דין אצל הבינה. כי כערך הבינה אצל החכמה, כן ערך החסד אל הבינה. ובזולת זה מפורסם הוא שהנצח הוא רחוק ממקור הרחמים יותר מן הגבורה. ולכל הפחות יהיו שוים כי הגבורה מקבלת מחכמה מדרגה שלישית ונצח מקבלת מחכמה מדרגה שלישית, נמצאת הגבורה [שלישית] לחכמה על ידי הבינה או החסד, והנצח ג\"כ [שלישי] לחכמה ע\"י החסד. ולפי זה היה ראוי לכל הפחות שיהיה ג\"כ תגבורת הדין בנצח כבגבורה. ואין אתה יכול לומר דבר זה בשום אופן. כי ידוע שהגבורה מדת הדין הקשה, והנצח רחמים בסוד החסד. ועד\"ז יפול השאלה בכל הספירות כפי מדרגתם מדרגה אחר מדרגה, כי כל עוד שיתפשטו המדרגות היה ראוי שיתרבה הדין לפי דבריו וזה אינו כמפורסם.", + "ועוד בבינה ובגבורה ובהוד למה לא ישפט בהם כמשפט ג' ראשונות ויהיו אחוריים של גבורה רחמים בערך ההוד אחר שההוד יונק מאחורי הגבורה, ולמה הגבורה דין קשה וההוד לא כל כך. ואם אמת כי צדקו דבריו שהפנים של חכמה בערך הבינה הם אחוריים בערך הכתר, זה יהיה דוקא לענין דקות ורוחניות אבל לא לענין דין ורחמים. כי אין התלות הדין בדקות או בהתפשטות כאשר חשב. שהרי המלאך מיכאל שהוא ענף מהחסד למטה בסוד המלאכים אין ספק שהוא חסד יותר מהגבורה שהוא מדת הדין הקשה, ואף על פי שזה כנגדה כגרגיר חרדל אל הים הגדול ויותר. כי אין ערך ביניהם כי זה דק תכלית הדקות מתדבק אל המאציל אחד מהנאצלים, וזה קטן למטה מטה ותרד פלאים. ועל הדרכים האלה בכל המלאכים והכוחות. ודבר זה ברור הוא והאריכות בזה כמעט פועל בטל. והן אמת יש לאל ידנו לבטל שאלה זו מענין הדין מעיקרו באמרנו כי כמו שלא יפול שאלה זו בענין הגבורה איך מאין גבול נאצל גבול ומבלתי בעל תכלית איך יצא בעל תכלית ומבלתי גשם איך יצא גשם ומהאין איך יצא היש. כי כל אלו הם מעין השאלה הזו. וקרוב לומר שאין להם תשובה [אחרת רק לומר] שאין טעם ברצון וכך עלה ברצונו להמשיך הדברים בענין הנהגת העולם. וכן הענין בדין כי הוא אמר ויהי. אבל על כל זה להיותינו בוחרים באמת במה שהוא אמת רצונינו להשיב הדברים על מתכונתם וארמון החכמה על משפטו ישב. והענין ידוע שהכתר הוא תכלית הדקות שבנאצלים (ועל) [ועם] כל זה הוא שרש אל החסד והרחמים והדין. ואמנם הדין בו אינו דין ממש. ר\"ל שפועל שם דין ח\"ו עם היות ששרשו שם. אלא הוא נעלם על דרך שפי' למעלה בשער הזה בפ\"ג. וכן הוא כולל החסד ונקרא חסד עליון. ולכח הרחמים הוא יסודו ועקרו כנודע שהוא אב לקו האמצעי קו הרחמים. וכבר הארכנו בזה בשערים הקודמים ונבאר אותו בשער הזה ובשער הצחצחות. ומשרש זה נתפשטו ב' כוחות שהם כח החסד מצד החכמה וכח הדין מצד הבינה. ולא שיהיו שם חסד ודין ממש, אמנם הם שם בדקות כדרך דקות היסודות הארבעה, שהם אויר מים אש עפר, ומקורם בארבע מדות עליונות שהם חסד גבורה תפארת מלכות. ולא שיהיו במדות האלה לא אש ולא מים ולא רוח ולא עפר, אלא מקור היסודות האלה הוא שם במדות האלה. וכן הענין בחסד דין ורחמים שהם נשפעים מכתר חכמה בינה והם בהם בדקות ומתגלים בעצם בחסד גבורה תפארת. חסד כח החסד, וגבורה כח הדין החזק, ותפארת כח הרחמים בעצם. ומאלו מסתעפים ג' ענפים משמשים לאלו והם נצח הוד ויסוד נגד שלשה עליונות. והענין, כי כמו שכתר חכמה ובינה היו נעלמים במקורם באין סוף ב\"ה כוללים כל האצילות מתייחדים ונעלמים דקים תכלית הדקות כמו שנבאר בשער הצחצחות, אעפ\"כ אחר אצילותם מתגלה כחם וענינם. כן הערך אל שלשה מדות בפעולות שהם חסד דין ורחמים הם מתעלמים בכתר מקורם הראשון ולא ישפוט בו לא חסד לא דין ולא רחמים, אלא כדרך שנאמר בענין השרשים באין סוף כן ענין הפעולות בכתר עליון. כי כערך אצילותם במציאות עצם הספירות למעלה באין סוף, כן ערך בחינת פעולתם שהם חסד דין ורחמים בכ\"ע. כי הפעולות הם נמשכות מהמדות, נמצא המדות עילות לפעולות. וכן האין סוף עילה לכתר. וכשווי המדות באין סוף, כן שווי הפעולות בכתר. כי המדות היו נעלמות במקורם ומתייחדים תכלית היחוד ולא היו במציאות הספי' ממש אלא אחר גלויים בכתר נאצלו ונתגלו שלשה שרשים שהם כתר חכמה בינה ולא גלוי עצמי אלא גלוי מה מתגלה בערך המקור הראשון ועדין הפעולות נעלמות שאין בהם שפיטה עד בואם אל מקום גלויים שהם חסד גבורה תפארת. וכדי להעמיד המעיין על תוכן דברינו אלה, צריך לעמוד על מה שנכתוב בזה בשער הצחצחות בענין אור קדמון אור צח אור מצוחצח. כי אעפ\"י שהם שלשה, הם אחד מיוחד. ועתה לא יפול השאלה מהיכן יצא הדין, כי מוצא הספירות ומוצא הדין והרחמים והחסד הכל דבר אחד. כי הם שלשה שרשים, שרש החסד ושרש הדין ושרש הרחמים, והם אור קדמון אור צח אור מצוחצח נעלמים בשרש אחד ומתגלים בכתר חכמה בינה. והפעולות נעלמים ומתגלים היטב בגדולה גבורה ת\"ת (ע' בעסיס רמונים):" + ], + [ + "ואחר שתקננו בפרק הקודם ענין הדין ומוצאו, נשאר עלינו לבאר ענין קשר הספירות ויחודם. כי הוא הדרוש שהכריח רבי יוסף אל הענין הנזכר בפרק הקודם. ולנו בזה דרך נאה על דברי הרשב\"י ע\"ה כמו שנעתיק לשונו הנה. והענין הוא כי כל הספירות כלולות מעשר כמו שהארכנו בזה בפ\"ב. ועם הדבר הזה יתבאר ענין יחודם וקשורם. והענין כי הכתר מתייחד עם החכמה מצד הכתר שבחכמה וכן הוא מתיחד עם שאר הספירות מצד הכתר שבהם, ונמצא לפי\"ז לכל ספי' וספירה כמה קשרים עם הספירות. המשל בזה הגבורה עם החסד מצד הגבורה שבחסד, וחסד עם הגבורה מצד החסד שבגבורה. בזולת שיוכלו להתייחד ולהתקשר מצד שאר ט' חלקי שאר הספירות. המשל בזה כתר שבחסד בכתר שבגבורה. וכן לכל שאר החלקים הנעלמים בעצמם בחלקים בעצמם ר\"ל חלקי הספירות שבכל ספירה וספירה מתייחדות הם בעצמם זה עם זה על דרך הספירות עצמם כי אין חלק בעולם שלא יהיה כלול מעשר שכן חוייבנו להאמין שאם לא כן הוא פירוד וקצוץ ח\"ו וזה הענין בעצמו ביאר הרשב\"י בזוהר בפ' וארא (דף כ\"ג ע\"ב) וז\"ל אמר רבי שמעון, ת\"ח, ד' אינון קדמאי אינון רזא דמהימנותא. ואינון אבהן דכולהו עלמין, ואינון רזא דרתיכא עילאה קדישא, ואינון ד' יסודין אש רוח ומים ועפר אלין אינון רזא עילאה. ואלין אינון אבהן דכולהו עלמין אבהן דכולא. ומאינון נפקין זהב וכסף ונחשת וברזל, ותחות אלין מתכאן אחרנין דדמיין לו כגוונא דאלין. ת\"ח, אש רוח ומים ועפר אלין אינון קדמאין ושרשין דלעילא ותתא, ועלאין ותתאין עלייהו קיימי. ואילין אינון ד' לד' סטרי עלמא, וקיימין בארבע אלין צפון ודרום מזרח ומערב, אלין אינון ד' סטרין דעלמא וקיימין בד' אלין. אש לסטר צפון, רוח לסטר מזרח, מים לסטר דרום כו', עפר לסטר מערב. וארבע אלין בד' אלין קטירין וכלהו חד. ואלין עבדי ארבע מתכאן דאינון זהב וכסף ונחושת וברזל. הא אינון י\"ב וכלהו חד. ת\"ח, אש הוא שמאלא לסטר צפון, דהא אש תוקפא דחמימותא ביה, ויבישו דיליה תקיף. וצפון בהיפוכא דיליה הוא. ואתמזג חד בחד ואיהו חד. מים לימינא והוא לסטר דרום. וקודשא בריך הוא לחברא לון כחדא, עביד מזגא דא כמזגא דא. צפון איהו קר ולח, אש חם ויבש, אחליף לון לסטר דרום. דרום איהו חם ויבש, מים קרים ולחים, וקודשא בריך הוא מזיג לון כחד. דנפקי מייא מדרום ועאלין בגו צפון, ומצפון נגדו מייא. נפיק אשא מצפון ועאל בתוקפא דדרום, ומדרום נפיק תוקפא דחמימותא לעלמא. בגין דקב\"ה אוזיף דא בדא, וכל חד וחד אוזיף לחבריה מדיליה כדקא חזי ליה. כגוונא דא רוח ומזרח. בגין דאוזיף כל חד לחבריה ואתכליל דא בדא לאתחברא כחד. ת\"ח, אשא מסטרא דא, מים מסטרא דא, ואינון מחלוקת. עאל רוח בינייהו ואחיד לתרין סטרין. הה\"ד ורוח אלקים מרחפת על פני המים, דהא אש קאים לעילא בסטרא דא, ומים קיימי על אפי ארעא. רוח עאל בינייהו ואחיד לתרין סטרין ואפריש מחלוקת. עפר, מים קיימי עלה ורוח ואשא ומקבלא מכלהו בחילא דתלתא אילין דקיימו עלה. ת\"ח, רוח ומזרח. מזרח חם ולח, רוח חם ולח איהו, ובג\"כ אחיד לב' סטרין, דהא אש חם ויבש, [ומים קרים ולחים], רוח איהו חם ולח, סטרא דאיהו חם אחיד באשא, סטרא דאיהו לח אחיד במייא, ועל דא אסכים בינייהו ואפריש מחלוקת דאשא ומייא. עפר איהו קר ויבש, וע\"ד מקבל עליה כולהו, וכולהו עבדי ביה עבידתייהו, ומקבלא מכולהו לאפקא בחילייהו מזונא לעלמא. בגין דבמערב אתאחיד עפרא דאיהו קר ויבש, [וסיטרא דאיהו קר אחיד] בצפון דאיהו קר ולח, דהא קרירא אתאחיד בקרירא. בג\"כ צפון אתאחיד במערב בסטרא דא. דרום דאיהו חם ויבש, בההוא יבשותא דיליה אחיד ליבשותא דמערב בסיטרא אחרא, ואתאחיד מערב בתרין סטרין. וכן אתאחיד דרום במזרח, דהא חמימותא דדרום אתאחיד ביה בחמימותא דמזרח. ומזרח אתאחיד בצפון, דהא לחותא דיליה אתאחיד בלחותא דצפון. השתא אשתכח דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית. וכולהו כלילין דא בדא לאשתלשלא חד בחד עכ\"ל.", + "ומתוכו נראה בפירוש יחוד וקשר גדולה גבורה ות\"ת ומלכות שהם מים אש ורוח ועפר, ומתייחדים גדולה בגבורה וגבורה בגדולה ע\"י חלקיהם השוים וכן גדולה בת\"ת ות\"ת בגבורה ושלשתם במלכות ע\"י חלקיהם המשתוים איש באחיו וזהו סבת יחודם. וכן מזה נלמוד אל שאר ספירות ואופן יחודם וקישורם כדפי' לעיל. אמנם מה שאמר [בנוסח אחר] שרוח קר ויבש, קשה כי מדרך הנראה בנסיון כי הרוח חם ולח הוא משתוה אל האש בחמימותו ואל המים בלחותו, וכן הסכימו כל החוקרים, וכן כתב הרשב\"י ז\"ל בתקו' (תקונא סט דף ק\"ד ע\"ב) וז\"ל נקודא באמצעותא שורק דנשיב ברוחא על מייא דאחיד בתרווייהו ואיהו חם ולח עכ\"ל. נראה ממנו בפירוש שסברת רשב\"י שהוא חם ולח והוא משתוה בין שניהם, פי' אש ומים שהם שני הפכים כדפי'.", + "ועוד במ\"א (בתקונא כ\"א דס\"ב) סבירא ליה לר\"ש שהאויר חם ולח. ואפשר שבמאמר הזה ג\"כ העיקר רוח חם ולח אלא שט\"ס נפל בספרים. והמאמר צריך ביאור קצת, וזה ביאורו. ואינון אבהן דכלהו עלמין פי' כי מהם משתלשלין שאר שלשלת הנאצלים ונבראים ונוצרים ונעשים כי כלם נחלקים בד' חלקים אלו כענין (שה\"ש ג י) מרכבו ארגמ\"ן. שהוא נגד גדולה גבורה תפארת מלכות, שהם אברהם מיכאל, יצחק גבריאל, יעקב אוריאל או נוריאל, דוד רפאל. וכן ענין חלוק אש ומים ורוח ועפר. וכן שנים עשר מזלות נחלקים אל ארבע מחלקות האלה. וכן במרכבה אריה שור נשר אדם. והיינו ד' נהרות גדולים כאמרו (בראשית ב י) ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, וכיוצא בו אל שאר חלקי המציאות. וכן בענין המדות בעצמם כלם נחלקים בארבע מחלקות אלו בבחינות שונות כאלו נאמר חסד גבורה תפארת מלכות הרי ד'. ועל אלו אמר ורזא דרתיכא עילאה קדישא.", + "ועוד יתבאר טעם ענין זה מפני שהם חסד דין ורחמים וכלל הכל. וא\"כ יחוייב ענין זה עוד דרך שני אל חילוקם. והוא חכמה בינה חסד גבורה הם ממש ד' אלו הנזכרות. והוא חכמה אדם מפני שהיא כלל הכל וממנה מוצא הכל. וכמו שהמלכות כלל הכל מפני שמקבלת מן הכל כן החכמה כלל הכל מפני שמאצלת את הכל כאמרו כלם בחכמה עשית. וכן בינה נשר ועליה נאמר (יחזקאל יז ג) הנשר הגדול (בעל) [גדול] הכנפים, וחסד אריה, וגבורה שור, הרי ארבע פנים. ועוד ארבע פנים שניים תפארת אדם, נצח אריה, הוד שור, ויסוד נשר.", + "ועוד פנים שלישית מלכות תבנית היכל (נ\"א הכל) ודרך זה פי' רשב\"י ע\"ה בתקונים (בהקדמה ד\"ג ע\"ב ובתקונא א' דט\"ז ע\"ב). נמצא היות רזא דרתיכא עילאה קדישא דהיינו מרכבת האצילות ממש כדפי'. וזה דקדק באמרו עלאה קדישא, ולא נכלל באמרו דכלהו עלמי\"ן דהיינו עולמות שהם למטה מהאצילות. והשתא פירש הני ד' מאן אינון. ואמר ואינון אש ורוח ומים ועפר. והענין כי הצורה התחתונה היא חותם תבנית העליונות כמחתים פתוחי חותם צורה נאה בד' טסים האחת היא של זהב שניה של כסף שלישית של נחושת ד' של עופרת. כי הצורה הראשונה היא בכל המקומות, ובחותם אחד נחתמו ובבת אחת נעשו. אלא שכפי רדת החותם הנחתם מהחותם המחוקק כן תתעבה צורתו, וכן כפי עביות החומרים המקבלים החותם כן ירידת הצורה הנחתמת. והיינו טעם היות ד' יסודות אלו מקולקלים ועבים וגסים הווים ונפסדים כצורה הנחתמת בעופרת שבנקל נפסד צורתו. אמנם ד' יסודות אשר למיכאל וגבריאל ורפאל ואוריאל, להם צורה נחמדה וחומר זך שקבל הצורה ההוא ולא תפסד צורתו מפני קורבתו אל מקורו להחותם העליון המחתים. והיינו טס של נחשת.", + "ועוד הכסא לה ד' עמודים של כסף נחמדים למעלה מד' חיות הנזכרים, והם זכים ככסף קרובים אל מקורם יותר בלי שתפסד צורתם. וכן הזהב למעלה מהם. וכדרך זה אל כל סדר העולמות והמרכבות. ולעולם בין למעלה בין למטה הם מים אש ורוח ועפר ודאי, אלא שאלו נחתמים במדרגה א' ואלו בשנית וכו' עד רדתם אל פחיתות הגשמיות. וזהו שאמר ואינון ד' יסודין אש רוח מים עפר שאמרנו למעלה, לא ממש אש רוח מים עפר הם אלא הויה דקה לא כזאת. וז\"ש אילין אינון רזא עלאה בסוד ד' יסודות שבאצילות שהם מים חסד אש דין רוח רחמים עפר כלל שלשתם. ואילין אבהן וכו' שהם חותם שבו נחתמו כל אשר מהם ולמטה. ומאינון נפקין וכו', הענין כי מזרח ומערב וצפון ודרום הם מתייחדים בסוד המים והאש והרוח והעפר והם ד' נקבות וד' זכרים. והטעם כי החסד והגבורה והתפארת והמל' הם משפיעים בבחי' התחתונה שבמלכות שבה כלול ארבעתן יחד כדפי' הרשב\"י בשה\"ש ע\"פ והנה אופן אחד בארץ וכו'. ונמצאו ד' סטרין הם ד' נוקביים אל האש והרוח והמים והעפר. והתולדה היוצא מבין יחוד ארבעה בארבעה הוא ד' מיני מתכות שהם זהב כסף ונחשת וברזל. והם מתאצלים מד' בחינות אלו. וז\"ש ומאינון נפקין זהב וכו' שהם ממש תולדה להם וכדמפרש ואזיל הא אינון י\"ב וכולהו חד. כי הם ד' זכרים מתייחדים בד' נקבות וד' יוצאים מהם והכל ענין אחד ומציאות אחד.", + "והנה להיות שמדרך ההויה הטבעיות צריך שלא ישתוו הזכר והנקבה, ואם לא יהיו הפכיים בטבעם לא יולידו. כן ד' זכרים בד' נוקביים הם הפכיים בטבעם כדי שיתמזג המזגת הדין והרחמים. והאצילות המתהוה יהיה אל הדין והרחמים. וז\"ש ת\"ח אש הוא בשמאלא. שהוא בגבורה ממש והוא מורה על טבע הגבורה שברוב דינה מנגבת השפע ומייבשו שלא ישפיע כלל ועיקר. וז\"ש דהא אש תוקפא דחמימותא ביה ויבישו דיליה תקיף מורה על נגיבת השפע ח\"ו. וצפון שהוא גבורה תתאה דאתי מגבורה עלאה שהוא נקבה אל הזכר בהיפוכא דיליה הוא, כי המלכות אין דינה לייבש השפע אלא מעצרו ומעכבו ואין יחוד. ומורה בענין הקרירות המגליד המים ומעכבם.", + "והנה בהשתתף בה דין הגבורה הוא מחממת המלכות בדיניה ומעורר הזווג והשפע ושם מוצא הזהב שהוא היין המשמח וזה שיאמר ואתמזג חד בחד ואיהו חד. וכן בהדברים התחתונים ממש לקיים כח הבריאה והנבראים שלא יתבטלו מפני התגבר עליהם היובש המרובה או הקור המרובה, כי תגבורת היסוד הא' ביותר הוא סבת החלאים וביטול היסודות כנודע. וסבת הכל שרשם העליון כדפי'. ומפני שאין החום והיובש אשר בדרום עם היותו חם ויבש חזק כ\"כ כמו חום ויובש האש כדמסיק, לכן אמר דהא אש תוקפא דחמימותא ביה ויבישו דיליה תקיף. ירצה כח היובש והחום החזק כדפי', משא\"כ בדרום. מים לימינא וכו' מצד החסד, והם קרים ולחים מורה על תגבורת השפע והרחמים. ודרום חם ויבש לא כחום ויובש שבאש כדפי' אלא חם ויבש כשיעור הגבורה תתאה ומורה על יבושת המים מעל הארץ ואין שפע כלל, והנה הנקבה הפך הזכר כדפי' לעיל. וקב\"ה לחברא לון וכו' שמן הראוי היה שיהיה הסדר הנכון צפון שהוא קר ולח המורה על המים לצד החסד שהוא מים קרים ולחים, ודרום שהוא חם ויבש לצד האש שהוא חם ויבש, לא בהפוכו כשהם עתה. אלא קודשא בריך הוא לחברא לון כחדא עביד מזגא דא כמזגא דא דהיינו שתהיה צד הנקבות היפך צד הזכרות כדי שיתמזג ההוויה ויתהוו מתוכם העניינים הנ\"ל. והמשל בזה כי הצד צפון קר ולח מצד מימי החסד שכנגדם עד שיצדק אמרנו כי צפון הוא צד החסד שבגבורה. והדרום תם ויבש מצד האש שכנגדו עד שיצדק אמרנו כי דרום הוא גבורה שבחסד. והנה צפון ודרום צד הנוקביים וחילופם יורה על כת המזגה וההכרעה. ואולם ענין קר ולח או חם ויבש וכיוצא יתבאר בשער המכריעין.", + "והנה לפי סדר הענין הנכון הוא כי צד החסד משפיע בצד הנקבה שכנגד הגבורה וצד הגבורה משפיע בצד הנקבה שכנגד החסד וזהו צורת הענין לשבר האזן. וז\"ש נפקי מייא מדרום ועאלין בגו צפון כי מדרום שהוא חסד מים הוא מוצא המים ואינם נשפעים אלא ע\"י המלכות דהיינו ועאלין בגו צפון ומשם נמשכים אל התתתונים. וכן דין הגבורה נפיק אשא מצפון דהיינו מהגבורה עצמה ועאל בתוקפא דדרום דהיינו במלכות עצמה מצד החסד והגבורה ונמשך אל התחתונים, וז\"ש ומדרום נפיק תוקפא דחמימותא לעלמא כו'. כגוונא דא רוח ומזרח וכו'. הכונה כי רוח ומזרח מיחדם. היינו על היות צד המזרח חם ולח מיחד הצפון והדרום שהוא חם בדרום ולח בצפון והרי דרום וצפון מיוחד ע\"י שתיהם. וכן רוח הוא חם ולח מיחד המים והאש כי מים לחים ואש חם והרוח משתוה אל המים בלחותו ואל האש בחמימותו. ואמנם הרוח והמזרח אינם שווים ממש, כי צד החם שברוח הוא צד הלח שבמזרח וצד החם שבמזרח הוא צד הלח שברוח. והטעם, כי המים אל הדרום ומצדם לצד הימין הרוח לח, והאש אל הצפון ומצדו הרוח לצד השמאל חם, הרי הרוח לח מצד הימין וחם מצד השמאל. ולא כן המזרח שהוא לח מצד השמאל ששם הצפון וחם מצד הימין ששם הדרום. א\"כ נמצא כמו שהצפון והאש הפכיים והדרום והמים הפכיים כן המזרח והרוח ממש הפכיים, כי מצד החם שבמזרח הוא צד הלח שברוח וצד החם שברוח הוא צד הלח שבמזרח והרי חם הפך הלח והלח הפך החם. וז\"ש כגוונא דא רוח ומזרח בגין דאוזיף כל חד לחבריה. פי' כיצד, החם שברוח משפיע בצד הלח שבמזרח ומחממו ומשם נמשך החום בעולם וכן צד הלח שברוח משפיע בצד החם שבמזרח ומלחלחו ומשם נמשך הלחות בעולם כדפי' לגבי צפון ודרום. והיינו דקאמר כגוונא דא כו'. ומפני שנעלם ענין זה מהמעתיקים שבשו הספרים לקמן והעתיקו רוח קר ויבש הפך המזרח שהוא חם ולח. ושבוש הוא אלא שהרוח חם ולח וכדפי' והוא אמת וכדמפרש הרשב\"י בתקונים ובמקומות אחרים. ושאר דברי המאמר בהקדמה זו מבוארים ויתבאר בספר אור יקר. עוד נמצא ענין קשר ויחוד הזה מבואר בספר הבהיר (המובא בתוספות זהר די\"ב בסוף ס' בראשית) ז\"ל ולמה נקרא שמים, אלא שהוא עגול כמו ראש ומלמד שמים בימינו ואש בשמאלו והוא באמצע ש\"א מים מאש וממים ומכניס ביניהם שלום, בא האש ומצא מצדו מדת האש, בא מים ומצא מצדו מדת המים, והיינו עושה שלום במרומיו עכ\"ל.", + "ופי' עגול כמו ראש שהוא עגול כמו השמים. וטעם אמרו כמו ראש ולא אמר כשמים, מפני כי הת\"ת נקרא ראש כי הראש מכריע בין הזרועות, וכמו שהראש למעלה מן הזרועות כן הת\"ת לפעמים למעלה מהגדולה והגבורה. והכריח ענין העגול מהראש שהוא עגול ודומה לו. ופירוש העגול, הכוונה כמו שהעגול אין לו ראש וסוף ויסודו מקום נקודת המרכז נקודה דקה בתכלית כן התפארת אין לו ראש וסוף ויסודו הנקודה הראשונה והיא נקודת האצילות ג' ראשונות. עוד שהת\"ת הוא עולם ההיקף בסוד ו' קצוות, ולכן נקרא עגול ושמים עגולים לרמוז אל ההיקף. ושאר דברי המאמר מבוארים מעצמם. וכן נתבאר כוונתינו בלי ספק שאמר שהשמים מתקשרים בגדולה וגבורה מצד מים במים ואש באש, וכן מצד זה מתקשרים עמו הגדולה והגבורה. ומה שראוי להאריך בענין זה בארנו בשער הצינורות פ\"ה.", + "והנה נתבאר קשר ויחוד הספירות בלי שנצטרך אל דברי רבי יוסף בעל ספר האורה:" + ], + [ + "המכוון בפ' זה הוא לבאר מאמר שלכאורה נראה הפך מכל מה שבארנו למעלה שאמרנו שהדין הוא משלש ראשונות ולמטה ואין ג' ראשונות בכלל. [ובחגיגה] (ד\"ה ע\"ב) משמע איפכא וז\"ל הגמ' ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי וכו'. אמר ר' שמואל בר איניא משמיה דרב מקום יש לו להקב\"ה ששם בוכה ומסתרים שמו. ומאי מפני גוה. אמר ר' שמואל בר יצחק מפני גאותן של ישראל שנטלה מהם ונתנה לאומות העולם. רבי שמואל בר נחמני אמר מפני גאותה של מלכות שמים שנטלה. ומי איכא בכייה קמיה קב\"ה, והא אמר רב פפא אין עצבות לפני הקב\"ה שנאמר הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. ל\"ק הא בבתי גוואי הא בבתי בראי. ובבתי בראי לא והא כתיב ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק. שאני חרבן בה\"מ שאפי' מלאכי שלום בכו שנאמר הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון ע\"כ. משמע מתוכו שיש בבתי גוואי בכיה ועצבות ודין ממה שאמר הא בבתי גוואי הא בבתי בראי, ופרש\"י בבתי גוואי איכא דכתיב במסתרים וכו', משמע ודאי מדקאמר במסתרים תבכה כי המקום שיש לו ששם בוכה הוא המסתרים. וכן משמע ודאי מדחזינן שהקשה ובבתי בראי לא והא כתיב כו', שנראה שהמתרץ תירץ לו שבבתי בראי ליכא עצבות מדמקשה ובבתי בראי לא כו'. ומפני שלא נשבש הגרסא פי' רש\"י ובבתי בראי לא הכי גרסינן ובבתי בראי ליכא והא כתיב ויקרא וכו' דכל קריאה השמעת קול לחוץ היא עכ\"ל.", + "והכריח משני הכתובים כי עקר הפי' כי בבתי גוואי הוא המקום שנקבע בו הבכייה בין לחרבן בין לאחר החרבן בכל עת ממה שאמר מקום יש לו להקב\"ה ששם בוכה ומסתרים שמו והיינו בתי גוואי, ומה שאמר ג\"כ ובבתי בראי ליכא והא כתיב ויקרא וכל קריאה הוא השמעת קול לחוץ א\"כ עקר הקושיא הוא על בתי בראי שאמר דליכא בכייה. וקשה לכל מה שפי' לעיל בפרקים הקודמים שאמר שבבתי גוואי דהיינו ג' ראשונות ליכא דינא דהיינו בכייה ועצבות. ורבי טודרוס הלוי בספר אוצר הכבוד כתב וז\"ל אמר ר' שמואל וכו' יש ספרים שכתב בהן ובבתי בראי לא וטעות הוא שאי אפשר כן לפום שקלא וטריא דשמעתא ולפום מה דמייתי ראייה ממלאכי שלום דאלו אראלים חצונים הם דכתיב צעקו חוצה דהיינו בתי בראי.", + "והנה אבאר לך סוד דבריהם מה שאמר גאותן של ישראל גאותן של מלכות שמים הכל אחד, שאין גאוותן של ישראל אלא הקב\"ה שנאמר (דברים לג) ואשר חרב גאותיך. אלא שרבי שמואל בר נחמני ביאר בפי' שבחרבן הבית כביכול נתמעטה גאוותה של מלכות שמים כענין שאמרו שנתמעטו רגלי הכסא או שנתמעטו כנפי החיות ונתמעטה פמלייא של מעלה. והמקום שיש לו להקב\"ה ששמו מסתרים הם בתי גוואי הם הכתרים הפנימים שעליהם נאמר (חבקוק ג ד) קרנים מידו לו ושם חביון עזו, ומלאכי שלום מקבלים משם באמת ובכו גם הם לחרבן ירושלים ובית המקדש של מטה דהא בהא תליא כמו שרמזנו בכמה מקומות. ובתי בראי עמודי התווך שעליהם העולם עומד ובהם נצחונו גאותו והודו של הקב\"ה מתפשטין וצדיקו של עולם הוא יסוד והם שני צנתרות זהב שכן רמזנו להם ודי בזה. ויש אומרים בתי גוואי ה' ראשונות, ובתי בראי ה' אחרונות. והכל כוונה אחת. עכ\"ל רבי טורדוס ז\"ל הלוי. ודבריו תמוהים שהגיה הספרים ואמר שא\"א כן לפום שקליא וטריא דשמעתתא ולפום מה דאייתי ראייה כו', ואין אנו יורדים לסוף דעתו כי אדרבה שקליא וטריא לא משמע הכי אלא כגרסת הספרים שהגיה וכמו שהכרחנו לעיל וכמו שפי' רש\"י. ואין לנו לומר אלא שמא נסחא אחרת היה לו במאמר הזה. ועם כל זאת הענין הוא כמו שכתבתי הפך מה שפירש הרב. אלא ודאי בכייה תמידית הוא במסתרים בתי גוואי אלא דשאני חרבן בית המקדש דאפילו מלאכי שלום בבתי בראי בכו כי זה משמעות המאמר וזה עקר הגרסא ברוב ספרים הנמצאים אצלינו. ובשאר פירושו במאמר אין רצוננו להאריך מפני שכוונתינו לבארו על מתכונתו. עוד נמשך אחר הסברה הזאת רבי יוסף גיקטלייא בספר שערי צדק המכונה לו ברוב הספרים וזה לשונו בספירת בינה אמר שהבינה נקראת עלייה. ואמר אם זכה צדיק לעלות למדת העלייה מקרע כל גזר דין שבעולם, והטעם לפי שהנדבק במדת העלייה אין נזק ולא פגע רע ולא חסרון נדבק באותו מקום לפי שהוא המקום השלם בכל מיני שלימות ושם השמחה והששון תמידית וז\"ש בכ\"מ וקורין אותו בתי גוואי. ומה שאמרו בחגיגה ל\"ק הא בבתי גוואי הא בבתי בראי, דע כי בתי גוואי נקרא מן הבינה ולמעלה שהוא סוד העלייה, בתי בראי התפארת והמלכות. ולפי שסביב התפארת ע' שרים שהם צרים את ישראל כשחוטאים, וסביב המלכות כל הכסאות של מלכיות נכריות והיא כשושנים בין החוחים כו', יש באותו המקום המהומה והצרות והחסרונות ומיני הנזק והיגונות. אבל מבינה ולמעלה אין שם כ\"א ששון ושמחה אין שטן ואין פגע רע כי הכל הוא במילוי עכ\"ל לענייננו. והאמת דרך בדרך רבי טורדוס ואין כן גרסת הגמרא וכפי זה אין המאמר מתיישב. ובזולת כל זה בזוהר נתבאר בפי' כדפי' רש\"י ז\"ל בגמרא. וז\"ל בפ' נח (דף ס\"א ע\"ב) רבי אלעזר הוה אזיל לגבי דרבי יוסי ב\"ר שמעון בן לקוניא חמוי, כיון דחמי ליה אתקין ליה טופסיסא דקומרא במטון דקולפא ויתיבו. אמר ליה חמוי אפשר דשמעת מאבוך האי דכתיב עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם. אמר ליה הא אוקמוה חברייא בצע אמרתו דבזע פורפירא דיליה. אשר צוה מימי קדם, דהא פורפירא פקיד לה מאינון יומין קדמאי עלאי וביומא דאתחרב בי מקדשא בזע ליה בגין דהאי פורפירא איהי יקרא דיליה ותיקונא דיליה ובזע ליה. א\"ל עשה ה' אשר זמם. וכי מלכא חשיב קודם לאבאשא לבנוי עד לא ייתון למחטי. אמר ליה ר\"א, למלכא דהוה ליה מאן יקר ובכל יומא הוה דחיל עליה דלא יתבר, והוה מסתכל ביה ותקין בעינוי. ליומין אתא בריה וארגיז ליה למלכא, נטיל מלכא ההוא מאן יקר ותבר ליה הה\"ד עשה ה' אשר זמם. ת\"ח מן יומא דאתבני בי מקדשא הוה הקב\"ה מסתכל ביה וחביב עליה סגי והוה דחיל עלייהו דישראל דלא יחטון ויתחרב בי מקדשא. וכן בכל זמנא דהוה אתי לגבי בי מקדשא הוה לביש ההוא פורפירא. לבתר דגרמו חובין וארגיזו קמיה מלכא אתחריב בי מקדשא ובזע ההוא פורפירא היינו דכתיב עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו. וגו' האי אמרתו בקדמיתא יתבא בראש אמיר, והא אתעטרו עטרה לרישא ואילן נאה לפניו ואיהי מימי קדם ודאי. וכדין עציבו קמיה בבתי בראי ודאי והן אראלם צעקו חוצה. ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא כו' עכ\"ל.", + "הנה הסכים שבחרבן ב\"ה נתחדש בכיה ועציבו בבתי בראי, כנראה שהתמידות הוא בבתי גוואי כדפרש\"י. ואין הדבר הזה צריך עוד הכרח. וקודם שנבא בביאור המאמר רצוננו לבאר הענין הזה ולהוציאה לאורה. והענין הוא כי עם היות שהדין ופעולתו הוא בגבורה, עכ\"ז תלייתו הוא בבינה. ולפי הנשפע מלמעלה כן יפעלו מלמטה כי אין ביכולת' להוסיף ולא לגרוע. וז\"ל הזוהר בפ' נח (ד\"ע.) וירח ה' את ריח הניחוח, וכתיב אשה ריח ניחוח. אשה, הכי שמענא תננא ואשא מחוברין כחדא דהא לית תננא בלא אשא כמו דכתיב והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש. ת\"ח, אש נפק מלגאו ואיהי דק ואחיד במלה אחרא לבר דלאו איהו דק הכי. ואתאחדן דא בדא וכדין תננא סליק. מ\"ט בגין דאתאחיד אשא במלה דרגיש וסימנך חוטמא דנפקא ביה תננא מגו אשא. וע\"ד כתיב ישימו קטורה באפך, בגין דאהדר אשא לאתריה וחוטמא אתכניש בההוא ריחא לגו לגו עד דאתחיד כלא ותב באתריה ואתקריב כלא לגו מחשבה ואתעביד רעותא חדא וכדין ריח ניחוח דנח רוגזא ואתעבד נייחא. דהא תננא אתכניש ועייל וקמיט באשא ואשא אתאחדת בתננא ועייל תרווייהו לגו עד דנח רוגזא. וכד אתאחיד כלא דא בדא ונח רוגזא כדין הוא נייחא וקשירו חד ואתקרי נייחא. נייחא דכלא נייחא דרוחא, חדוותא דכלא כחדא, נהירו דבוצינין נהירו דאנפין, ובגין כך כתיב וירח ה' את ריח הניחוח כמאן דארח וכניש כלא לגו אתריה. אתא ר' ייסא ונשקיה וכו' עכ\"ל.", + "ומתוך המאמר הזה יוצא לנו אור גדול אל הדרוש הלזה ונבאר אותו בקיצור. אמר תננא ואשא מחוברין כחדא פי' אש הוא שפע הגבורה היוצא מן בינה ומשם יוצא הלהבת שלהבת הנאחזות בענין יותר גס קצת המתגלה שהם כמו העצים כמו שיתבאר. והעשן הן כוחות הגבורה המתפשטים לחוץ לפעול בגבורה. ולפי האמת האש והעשן מחוברין כחדא מפני שכמו שא\"א לעשן לפעול בזולת אש שבהפרדו מן האש יתבטל כחו כענין (תהלים סח ג) כהנדוף עשן תנדוף. וכן האש אין פעולתו אלא ע\"י העשן שהם שלוחי האש שלוחי הדין. ולכן הם מחוברים כחדא. וראייה מהמציאות עצמו דהא לית תננא בלא אשא כן א\"א לכחות הדין לפעול אם לא יתעורר דין מלמעלה. והכריח הענין במה דכתיב והר סיני עשן כולו וכו', ופי' הכתוב והר סיני היה כלו מלא כוחות הדין בהגברת הגבורה, ונתן הטעם מפני אשר ירד עליו ה' באש פי' התורה נתנה ע\"י הגבורה. ולכן הוכרח להיות כח הגבורה מתגבר. ת\"ח אש נפיק מלגו ואיהו דק פי' האש יוצא מלפנים מתוך הבינה בשרש ומקור הגבורה שבתוך הבינה כדפי' והשפע הוא האש השלהבת והוא דק ביען שהוא קרוב אל המקור ואין האש ההוא פועל ואין העשן מתגבר על ידו עד שהוא נשפע אל הגבורה וזהו ואחיד במלה אחרא לבר דלאו איהו דק הכי, דהיינו הגבורה שהוא כח הדין בפועל. וכדין תננא סליק דהיינו כוחות הדין המתפשטין לחוץ. מ\"ט פי' מה טעם לא נתפשטו ולא נתגברו בהיות הדין נשפע מן המקור אלא הוצרך להיות כחם ע\"י הגבורה, ואמר בגין דאתאחיד וכו' פי' בהיות הדין בדקות הוא למעלה קרוב אל מקורו ואין לו פעולה, אבל אחר שנשפע אל מקום פעולתו אז פועל בכל כחותיו בגבורה. וסימנך חוטמא וכו', כל זה הוא לבאר פסוק וירח דפתח ביה ואמר כי הענין הוא כמו הנשימה החמה הבאה דרך החוטם. וכאשר האדם מריח בריח, הריח ההוא עולה למעלה אל המוח כי בו הוא חוש הריח ונמצא הנשימה ההיא חוזרת אל מקורה, ולא לבד אל מקורה אלא למעלה ממקורה שמקורה הוא הבינה ולמעלה ממקורה דהיינו המחשבה חכמה למתק הדין בנהירו דעתיקא המבואר בפרקים הקודמים. וזה שאמר חוטמא אתכניש בההוא ריחא דהיינו ע\"י הריח חוזרת הנשימה והעשן לפנים וזה שאמר ותב לאתריה שהוא הבינה ואח\"כ אתקריב כלא לגו מחשבה. ולא אמר ותב לגו מחשבה, מפני שאינו חוזר ממש אל החכמה אלא אל הבינה אבל מתקרב אל החכמה דהיינו הארת החכמה בבינה עד שתתבסס הדין אפי' בצד הגבורה כדפי' לעיל (ע' ר\"מ פינחס דף רכ\"ד. ולקמן בשער ערכי הכנויים בע' עשן ובע' ריח ובע' קטורת). וכדין ריח ניחוח וכו' פי' ריח העושה נחת שע\"י הריח דהיינו חזרת הדין אל מקורו וקריבתו אל החכמה ובזה נח רוגזא. כדין הוא נייחא וקשירו חד וכו' דהיינו שכלם יונקים מצד הרחמים והחסד כדפי'. וזה שאמר נייחא דכלא אפי' הגבורה עצמה מתלבשת ברחמים ואצ\"ל החסד והתפארת. חדוותא דכלא כחדא. פירש לנו לומר שיש שני מינין דין. האחד הוא רוגז ודין, השני הוא יין הבינה המשמח ולא משכר כראשון. ועתה בחזרת הדין אל מקורו ומתבסם, אז הדין ההוא נעשה שמחה ונשפע אפי' בחס\"ד ות\"ת וזה שאמר חדוותא דכלא שהוא בבחינת הדין המשמח. נמצא נייחא דכלא, דהיינו אפי' הגבורה מתלבשת ברחמים. חדוותא דכלא, כי אפי' החסד מתלבשת בדין המשמח. נהירין דבוסינין נהירו דאנפין כענין (תהלים קד) להצהיל פנים משמן וכו'.", + "והנה מתוך המאמר הזה נראה בפי' כי עיקר הדין מלמעלה ואין למטה אלא מה שנשפע מלמעלה, כמשל העצים שאם לא הי' השלהבת לא היה העשן המוריד דמעות שהוא מהעינים שהם המתלהטים בדין. וכן נתבאר שאין השלהבת מעלה עשן אם לא ע\"י העצים נמצא לפי\"ז כי עקר העציבות והדין הוא בבתי גוואי שהוא הבינה, דבבתי בראי שהם שאר המדות ליכא עציבו שאין ביד הגבורה להוסיף הדין לפעול אם לא כפי המדה הנשפעת לה מלמעלה מן הבינה. ולפי האמת אין דין למעלה בבינה אחר שאין השלהבת פועלת כלל אם לא באחיזתה בעצי הגבורה כדפירש. ונתבאר הענין הזה עוד שם (ע\"ב) וז\"ל אמר רבי חזקיה לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, מאי היא. אמר רבי ייסא הא שמענא מר\"ש דאמר כל זמנא דאשא דלעילא אוסיף לאתקפא, תננא דאיהו דינא דלתתא אתקיף רוגזא ושיצי כלא. בגין דכד נפיק אשא לית ליה פסק עד דישתלים דינא. וכד דינא דלעילא לא אוסיף לאתתקפא, דינא דלתתא עביד דינא ופסיק ולא ישתלים דינא לשיצאה עכ\"ל.", + "והנה אמר כי כאשר לא יוסיף שפעו מלמעלה מהבינה, הנה הגבורה התחתונה וכוחותיה פוסקים שאין מציאות לעשן אלא מכח האש וכאשר מוסיפין מלמעלה הדין הזה. ונמצא לפי זה הדין הפך הרחמים, כי מדרך הרחמים והשפע הטוב להתרבות כמו שנבאר בשער המציאות בפרק ראשון, מה שאין כן בדין שאם לא יושפע מלמעלה לא יופעל ולא יתרבה מלמטה. וזהו דבבתי בראי ליכא עציבו שרצונו לומר שאין בו דין הוא מאחר שאין בהם כח להוסיף ולהרבותו אלא כפי הניתן מלמעלה. ועם הדבר הזה יובן מה שארז\"ל (יומא דף ע\"ו) מדה טובה מרובה ממדת הפורעניות, כי מדה טובה מתרבה והולכת ומדת פורעניות מתמעטת. וזהו מגדולתו של יוצרינו וחפצו ברחמים וקיום העולם. ואחר שישבנו בענין המאמר ראוי שנבא בביאורו כראוי. וקודם שנבא בביאור לשונו נדקדק בו קצת דקדוקים. א' אמרו מאי במסתרים אמר רב שמואל מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ששם בוכה ומסתרים שמו. ולמה פי' שמסתרים הוא שמו, שמורה בזה שאינו במקום נסתר ממש אלא שנקרא מסתרים. יותר ראוי היה לו לבאר מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ששם בוכה והוא במקום נסתר ולכן אמר במסתרים והיינו ממש בתי גוואי דמפרש עלה בגמרא. ב' מאי קשיא ליה בקרא דמהדר לפרושי, דקרא כפשוטו מודרש דבמסתרים ממש בתי גוואי יבכה אם לא ישמעו, וא\"כ מאי קא מבעיא ליה דאמר מאי במסתרים דמהדר לפרשו. ג' מאי דקשיא ליה מדאמר רב פפא והרי קראי נינהו ואמאי לא רמי קראי אהדדי דאמר במסתרים תבכה דמשמע דאיכא בכיה וקרא אחרא אמר עוז וחדוה במקומו וקשה קראי אהדדי. ד' מאי אתא ר\"פ לאשמעינן דפשטיה דקרא איהו דכתיב עוז וחדוה במקומו. ה' אמרו ובבתי בראי ליכא מאי האי, דעד השתא הוה בעי לומר דליכא עציבו כלל ועיקר, והשתא דשני ליה הא בבתי גוואי דתמן איכא ובבתי בראי ליכא פריך דאפי' בבתי בראי איכא, אתמהא. ו' אמרו שאני חורבן ב\"ה דאפילו מלאכי שלום וכו' מאי אפילו דמשמע לא מבעיא קב\"ה אלא אפילו מלאכי שלום איפכא מבעי ליה אפילו קב\"ה בכי דהיינו חידושא. ועתה נבא בביאור המאמר בענין שיתוקן הכל. מאי במסתרים מפני שמשמעות הפסוק משמע שהבכיה והדין במסתרים. ומסתרים נקראו שלש ראשונות שכן פי' רשב\"י ע\"ה (בתקונא י' דף כ\"ד.) בפסוק הנסתרות ליהו\"ה אלקנו, שנסתרות הם אותיות י\"ה דהיינו שלש ראשונות י\"ה, והנגלות דהיינו ו\"ה שהם תפארת ומלכות עם כללות שאר האצילות. וא\"כ איך אמר במסתרים תבכה נפשי מורה שהדין נשפע מן ג' ראשונות. וזה דוחק גדול שנאמר שיושפע הדין אפילו ע\"י הכתר, מפני שלפי האמת אין שם דין כלל כמבואר לעיל בפרקים הקודמים. ולכן שינה משמעות הכתוב ואמר מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ששם בוכה ומסתרים שמו. פי' מקום אחד לבד הוא, פי' ספירה אחת לא שלש כדמשמע פשטיה דקרא.", + "וענין מסתרים לא מפני שהבכיה בכל הג' מסתרים אלא מסתרים שמו היינו שבו נכללים שתים אחרים והיינו בינה ובה נכללת כתר וחכמה לכך נקרא מסתרים ובה היא הבכיה כדפי' ולא מפני שתהיה בכיה בכל המסתרים ח\"ו. ופי' מקום יש לו וכו' ר\"ל מקום יש לו להת\"ת שהוא המכונה כאן הקב\"ה שמאותו המקום נשפע אליו הדין והיינו שבוכה בו ומסתרים שמו כדפי'. מפני גאותן של ישראל הכוונה מפני השפע והאור שהיה נשפע לישראל על ידי השכינה, ועתה בעונות נטלה מהם וניתנה לאומות העולם. והענין הזה כענין שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי (ע' זהר תזריע דף מ\"ה ע\"ב). כי בהיותנו בגלות בין האומות והשכינה עמנו ובינינו ודאי לשמרנו הנה תשפיע לנו רב טוב בארצות הטמאות, והנה נמצא שזה השפע נשפע אליהם ואנו אוכלים מתמציתו. ומציאות הענין הזה, כי המשל במצרים כשגלו ישראל ביניהם הנה מזון ישראל היה ניתן לשרו של מצרים כדי שיהיו ישראל ניזונים, כענין האב שזן את בנו על ידי שליש והנה בהכרח מזון בן המלך ניתן אל השליש ההוא, וכן בהיותנו גולים תחת אדונים קשים הנה השכינה אמנו תשפיע אלינו שפעה על ידי השר ההוא, נמצא השר זן ומפרנס בני ביתו במזונותינו ואנו אוכלין מתמציתן ומותרם, והיינו (שאז\"ל ע\"ז ד\"ח) ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. כי תפלתם להשפיע אל השכינה והשכינה תשפיע עליהם.", + "והנה השכינה כשמשפעת אינה משפעת להם אלא על ידי השר אשר הם תחת ממשלתו נמצאים ח\"ו מכניסים צלם בהיכל בטהרה גמורה. וזהו תלונת דוד באמרו כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלקים אחרים כדפרשו (חז\"ל כתובות קי). ולכן ארז\"ל (חגיגה י\"ג ע\"ב) שבכל מקום שגלו ישראל אותה האומה נתעלה. מפני שהיא היושבת ראשונה במלכות.", + "וענין שאמרו ז\"ל שאנו אוכלים מתמציתן ממש הוא נראה לעין, כי הברכה שורה במזונות במטר הארץ וסדר השנים הנמשכות לברכה והנה ישראל קונים מהן פרנסתן בכסף מלא נמצא עקר הברכה להם לבדם ואין לישראל היות פרנסתן בשופי וזה נראה לעיני בשר כל שכן לעין השכל וזהו הנרצה בלשון גאותן של ישראל שנטלה מהם ונתנת לאומות העולם ממש כדפי'. ורבי שמואל בר נחמני שאמר מפני גאותה של מלכות שמים העמיק יותר ואמר שלא זה בלבד אלא גם מלמעלה מהאם המפרנסת שהיא נקראת מלכות שמים בהיותה מתייחדת ומתרפקת על דודה שפירושו מלכות המתייחדת בשמים דהיינו תפארת. ואמר שגם ממנה נסתלק השפע, שמפני רשעתן של הבנים מסלקים מזון האם והיא נטרדת מהיכל מלך ח\"ו. ומי איכא בכייה קמיה והא אמר וכו'. לא רמי קראי אהדדי משום דלא קשיין, שנפרש עוז וחדוה במקומו שפירושו ברוב הפעמים או לעולם יש חדוה אבל כאשר יקרא איזה סבה אז אפשר שתהיה בכיה ודין. ולפיכך קראי לא קשיין. ועקר פרכא הוא במה שפירש רב פפא אין עציבות לפני הקב\"ה שנראה שכוונתו לשלול הדין מכל וכל. לכן קשה למאי דקאמר מקום יש לו להקב\"ה וכו'.", + "והנה המקשה הזה בין יהיה סתמא דתלמודא או זולתו לא חילק בין לפני או מלפני, שלפני הוא במלכות. אלא סלקא דעתין דכלא חד, והקשה מדברי רב פפא דאמר אין עצבות לפני. ופי' לפני לפום מאי דסלקא דעתין השתא הוא בבינה. ולפני פי' קודם, ר\"ל קודם להקב\"ה דהיינו קודם לת\"ת שהוא הבינה. או נאמר דהקשה דמאחר דלפני היינו שכינה א\"כ יציבא בארעא וגיורא בשמי שמייא וכן אם במלכות אין דין ועצבות כ\"ש בבינה שהוא למעלה שאין ראוי שיהיה ח\"ו דין כלל, וזה עקר אצלינו. ותרץ לו דאדרבא בבתי גואי איכא ובבתי בראי ליכא, כפי מה שפי' לעיל שהכונה שעקר הדין הוא מהבינה כי במלכות לא יתוסף בו אלא כפי שיעור הנשפע כן יפעל ואדרבה כל עוד שיושפע דרך המדרגות יתמעט, זהו לפי הפירוש השני. ולפי הפירוש הראשון השיב לו, שענין לפני פירוש בבתי בראי דהיינו במלכות אבל בבתי גואי איכא וכמו שפי'. והקשה ובבתי בראי ליכא וכו'. פי' בשלמא לדידי לא קשייא דאנא אמינא איפכא דבבתי בראי איכא והיינו ויקרא וכו' ובבתי גוואי ליכא והיינו אין עצבות ולא הוה קשה לי אלא הדא דאם לא תשמעוה כו' כדמקשינן מעיקרא. אלא לדידך דאמרת איפכא דבבתי גוואי איכא עציבו ורוגזא ודינא והיינו במסתרים תבכה וכו', ובבתי בראי ליכא והיינו אין עציבות. קשה והא כתיב ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד, וקריאה השמעה לחוץ משמע.", + "ועוד כתיב ויקרא ה' צבאות והיינו קריאת השפעה, ור\"ל שהשפיע ת\"ת דהיינו ה', ונצח והוד דהיינו צבאות, וכן יסוד דאות הוא בצבא שלו, השפיעו ביום ההוא שהיא המלכות. כדפי' בזוהר (שלח דף קע\"א) בפסוק והיה ביום ההוא יצאו מים חיים שנעתיקהו בשער המציאות פ\"ג והנה מוכח שנשפע ונתוסף הדין בבתי בראי וקשה לדידך. ותירץ שאני חרבן בית המקדש שאז היה מתרבה מטעם שנסתלק מדת הרחמים. והענין הוא כי בעוד שמדת הדין משפעת ומדת הרחמים ג\"כ משפיע כל עוד שיושפע הדין דרך המדרגות יתמעט ויתמתק על ידי ההמזגות הידועות במכריעים. אבל כאשר ח\"ו הדין הווה והרחמים מסתלקין אז הדין מתרבה ומה גם כאשר מדת הרחמים יתהפך אל הדין שאז הדין נוסף ומתרבה כל עוד שיושפע. וז\"ש שאני חרבן בית המקדש שאפי' מלאכי שלום בכו, אפילו בחינת הרחמים ומדרגות החסד וכל שכן מה\"ד ואין צריך לומר זה. אלא אפי' שלוחי מדה\"ר שהם מתפשטים לחוץ אפי' בהם נתרבה הדין, וזהו אפילו מלאכי שלום בכו שנאמר וכו'.", + "והנה בזה נכלל ביאור המאמר הזה ונתישב על מתכונתו ונתקן ענין הדין. ומה שהיה נראה אויבינו נעשה איש שלומינו ונכלל הפירוש:", + "(ע' זהר ויקרא דט\"ו ע\"ב במש\"כ וכדין אתקרי ויתעצב ויתעצב בבתי בראי כו' וי\"ל):" + ], + [ + "אחר שהפלגנו לדבר כפי ערכנו בענין הדין בג' ראשונות, רצוננו בפרק זה לדבר בענין שנתבאר בהם בתפילת רבי נחוניא בן הקנה ע\"ה ולא נעתיק לשונו כדי שלא להאריך אלא דברים בקיצור. שאמר ששלש ראשונות אלו הם חשובות כאחד. ואמר שהם דעת כתר, והיודע חכמה, והידוע בינה. ובאור הענין הזה כי אין ידיעת הבורא כידיעת שאר הנמצאים. כי ידיעת שאר הנמצאים אינם הם וידיעתם אחת אלא יודעים הדברים בידיעה שחוץ מהם. המשל בזה האדם היודע צורה מן הצורות או איזה דבר שיצטייר בדעתו הנה על כל פנים יהיה ג' דברים. האחד הדעת אשר היה משולל מאותה צורה קודם ידיעתו אותה. והב' הדעת אשר בה יכיר וידע הצורה ההיא. והג' הצורה הידועה המצויירת בדעתו. והם ג', הדעת והיודע והידוע. ויש שכינו אותם בלשון שכל משכיל מושכל. ואין ידיעת הב\"ה כן אלא הוא הדעת והיודע והידוע. והענין, כי אין ידיעתו בעניינים מצד השגחתו בהם אחר הפרדם ממנו. אלא בהשכלה ובידיעת עצמותו ידע וישגיח כל ענייני העולם, כי הדברים שבמציאות הם נמצאים ומיוחדים אליו בעצמותו. כי הוא דפוס כל הנמצאים כלם והם בו במציאות דק ונבחר שבעולם עד שאין לכל הנמצאים שלימות אם לא שלימותם במציאות הנבחר ההוא המתיחד בממציאם וכפי רדתם מאת פניו כן ירדו משלימותם וממעלתם.", + "והנה כל הנמצאים מצטיירים בספירות והספירות במאצילם. נמצאו כל הנמצאים וכל הספירות נכללות בכתר חכמה בינה. שכן הם נכללות קודם התפשטותם. והיינו ג' גנוזות שהם ראשי ראשים שבאר רב האי גאון ז\"ל, שנבאר בשעת הצחצחות.", + "והנה ג' ראשונות מתיחדות שם תכלית היחוד עד שאפי' אחר אצילותם הפליגו ביחודם לומר ג\"ר חשובות כאחת כמו שנבאר. א\"כ נמצאו היות שלשתן הדעת והיודע והידוע. והענין, כי הכתר שהוא הנאצל הראשון הוא נעלם ועדין הנמצאות נעלמות עד שלא ישפוט בהם יודע דהיינו מציאות עלוי הנמצאות. אלא דעת, שהוא כמו צורה פשוטה מבלי מציאות מתגלה כלל. ובחכמה הוא היודע כבר מפני שבה הוא הגולם שממנו מצטיירים הנמצאות כלם. והנמצאות כלם בכלל היא הבינה שהיא הכוללת כל הבנין והיינו הידוע. וטעם היותם נקראים הנמצאים בלשון ידיעה מפני שמציאות הנמצאות כלם הוא הדעת הנעלם שהוא ו' קצוות הנק' סדר זמנים. ונחזור אל הענין, כי מפני טעם זה אמר הקדוש כי ג' הראשונות הם הדעת היודע והידוע כדפי' רבים להורות על יחודם. ואל הענין הזה אמרו שג' ספירות אלה הם נשמה רוח נפש. ואין הכונה שיהיו מקור שלשה אלה דהא קיימא לן שהנשמה מקורה מבינה ורוח מת\"ת והנפש ממלכות כאשר נבאר בשער הנשמה. אלא הכונה כי כמו שהנשמה והרוח והנפש הם ג' מדרגות זו למעלה מזו והם ביחוד אחד, כן ג' ספי' האלה הם יחוד א' אעפ\"י שהם ג' מדרגות עלולות זו מזו. ועתה ראוי שנדקדק מה הכוונה באמרנו ג' ראשונות חשובות כאחד שמורה על היות האחדות הזה בספירות הג' האלה יותר משאר הספירות וזה דבר זר תכלית הזרות. כי ידוע הוא כי ראוי שתהיה אמונתנו ביחוד בכל הספירות ועם היות שהם עשר הם אחדות מיוחד. וזה אחד מן העקרים בחכמה הזאת שלא יהיה בדעתינו היות האצילות נחלק לחלקים ח\"ו. ואחר שעיקר הזה היא יתד תקועה בלב המאמינים הנאמנים באמונה. א\"כ איך יצדקו דברינו שהג\"ר חשובות כאחת, שהרי כל העשר ג\"כ חשובות כאחד. ויותר יכבד עלינו הענין הזה בראותינו הפך כל זה בדברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"א ע\"ב) וז\"ל כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו, ולית צפור אלא שכינתא דאיהי אתתרכא מאתרהא, הה\"ד שלח תשלח את האם וגו' את לרבות שכינתא תתאה האם שכינתא עלאה, הה\"ד ובפשעכם שולחה אמכם דתרווייהו אתתרכו מאתריהון, ובג\"ד שלח תשלח תרין שלוחין חד מבית ראשון ותניינא מבית שני עכ\"ל לענייננו. ועם היות שהלשון צריך ביאור רחב לא נאריך הנה שכבר הוא מבואר ביאור רחב וארוך אצלינו. ועכ\"ז מתוכו למדנו שכשם ששכינתא תתאה יחידה וגלמודה מגורשת ממקומה ואינה מתיחדת עם בעלה, כן שכינה עילאה בינה בענין זה היא גם כן מגורשת. ואיך יוכל האדם להתאפק נגד הדבר הזה שהיא הפך העיקר שאמרנו למעלה והפך דברי הקדוש רבי נחוניא.", + "ועוד מאמר אחר בתיקונים בזולת זה. וז\"ל (בתקוני ז\"ח דקי\"ז) אם תשכבון בין שפתים. זכאה איהו מאן דשכיב אימא עילאה בין שפוון דיליה ובגינה אתמר אם תשכבון כו' אל תקרי אם אלא אם. ותרין אינון אם עלאה אם תתאה שכינתא עלאה שכינתא תתאה, דעלה אתמר שלח תשלח תרין שלוחין לקבלייהו. עלייהו אתמר ותלכן שתיהן. זכאה איהו מאן דשכיב לון בשפוון דיליה בצלותא באורייתא וכו' עכ\"ל.", + "ועוד מתבאר הענין הזה בתקונים בזולת מקומות אלו, ולא נעתיקם שלא להקיף בהלכות.", + "והנה התר ספקות האלה וישובם צריך שנקדים כי יחוד הספירות הוא באחד מג' פנים. הא' במה שהם מיוחדות מצד מה שהשגיח בהם הקב\"ה בתחילת אצילותם וקבע להם שפעו והאיר בהם אורו אשר במזון ושפע הזה הם מתיחדות יחוד אמתי וחזק ואמיץ עד שאם ח\"ו יעלה בדעת המנע השפע ההוא היה העולם כלה ואבד והרוחניות חוזר אל מקורם כקודם אצילותם. וזו היא כוונת ק\"ש לפי הכונה הנכונה. שאין הכונה ביחוד ק\"ש להשפיע בנאצלים שפע רב יותר משפעם אשר בו עולם כמנהגו נוהג ובו תלוי קיום הדברים וקשר היסודות. אלא הכונה ע\"י שנייחד הספירות כלם אחד אל אחד וכלם במאציל ונמליכהו בכל הנמצאים גדולים וקטנים להורות על שהוא סבת קיומם ושזהו אמונתנו השלימה. לא להוסיף ולהעדיף על המתנהג. אלא להורות על היחוד המוכרח לקיימו להעמידו ולהציבו כדי שיהיו הנבראים שלמים בכחם בבריאתם כקודם חטא אדם הראשון שהיתה הבריאה חזקה בכח וחיל השפע הנשפע אלא שנתדלדלה הארץ ונתמעטו יופי הדברים בחטאו כנודע. היחוד השני והוא להשפיע שפע רב דרך הצינורות ביותר על ענין הבריאה והוא כפי צורך הזמן. יש פעם שיהיה צורך הזמן אל המחילה וסליחה וכפרה ואז נמשיך השפע מהלובן העליון הכתר המלבן עוונותיהם של ישראל ע\"י הבינה. כי היא עיקר התשובה על הסליחה ועל ידה ביחוד האב שהוא חכמה ישפיע השפע ההוא אל המלכות ויתיחדו הבינה והמלכות. ועל ידי ששה אמצעים דהיינו אחת אחת ואחת כו' ואז הוא יום כיפורים ונסלח לכל עדת בני ישראל וזו עיקר עבודת יום הכפורים כדמוכח דברי הרשב\"י בזוהר. ויש פעם שיצטרכו חכמה כדי להתחכם בתורה ואז ישפיע שפע החכמה דרך החסד והיינו הרוצה להחכים ידרים ומשם אל הת\"ת שהוא התורה ומשם אל המלכות דהיינו חכמה תתאה. ויש פעם שיצטרך עושר ואז ישפיע שפע הבינה אל הגבורה והיינו הרוצה להעשיר יצפין ומשם אל המלכות. ויש פעם שיצטרכו גבורה וכח להנקם מהאויבים ואז ישפיע הבינה הדין אל הגבורה ומהגבורה אל ההוד ומשם אל החרב הנוקמת נקם ברית בסיוע הנצח ואז יגבירו על האויבים וינצחום. וכעניינים האלה הרבה אשר יתבונן המשכיל בהיותו עוסק בדברי הרשב\"י ולא נאריך בעניינים האלה אחר שאינם מהמתייחס.", + "והנה זה הענין יובן יותר בהיות המעיין עוסק בשער ערכי הכינויים. והאמת כל העניינים והממשכות האלה יקראו שפע ורב טוב מיותר על הקצבה שקצב בבריאת העולם לעמידת הבריאות. ויש עוד יחוד השלישי שהוא פרטי בד' ספירות שהם חכמ\"ה ובינ\"ה ת\"ת ומלכו\"ת שהוא ענין הזווג אשר לא ימצא אלא בספירות האלה. והענין הזה הוא כעין זווג איש ואשתו דבר שאין אדם יוכל לעמוד בו אם לא שנעריך היחוד השני אל המזון שאדם נותן לאשתו בשופע עם שיהיה פעמים ע\"י השליש. והיחוד הג' כענין זווג ממש שמזדווג עמה להוציא כלי למעשהו (ע' בעסיס רמונים) והוא ענין משובח עד שאין הפה יכול [לדבר אלא] לשכך האזן בעניינים כאלה ונרחיב בזה הביאור בשער זה בפרק מיוחד. ועתה אחר שהקדמנו ענין ג' יחודים אלה נבא לבאר ענין התר הספק אשר התעוררנו. ונאמר כי היחוד הראשון הוא בשוה אל כל הספירות ולא ידין האמונה ביניהם חילוק ופרוד ח\"ו לענין היחוד ההוא, אלא לעולם ההשגחה שוה בהם מן הקצה אל הקצה מהראשונה עד האחרונה. אבל לענין היחוד השני יחסר פעמים הרבה בז' ספי' הבנין וימצא בזו פעמים מה שלא ימצא בזו מפני שהוא תוספת שפע והכל לפי הצורך. פעמים העולם צריך יותר דין מהרחמים כמו בעת מלחמה, ופעמים העולם צריך ביותר אל תגבורת החסד ממדה אחרת ונמצא השפע מתרבה בה יותר משאר הספירות, וכן לכל הספירות לפי הצורך. ולא יהיה פירוד הזה אם לא בז' ספירות הבנין אבל בג' ראשונות לעולם חשובות כספירה אחת לענין זה. כי אם יסתלק השפע הזה לעולם לא יסתלק אלא מהבנין, אבל מבינה ולמעלה לעולם יעמוד בזיו ואור מיוחד. ולכן נמצא כי לרוב הדברים העליונים אלה השלשה אין ביניהם חלוק אלא מה שיש בזו יש בזו ומה שיש בזו יש בזו. וכן הכתר יש בו בחי' החכמה מצד החכמה, ובחינת בינה מצד הבינה, והבינה בחינת הכתר מצד הכתר, ובחינת חכמה מצד חכמה. והחכמה בחינת הכתר מצד הכתר, ובחינת בינה מצד הבינה. כמו שנבאר בשער המכריעין מה שלא נמצא כן לכל שאר הספירות כלם. והיינו אש\"ר רא\"ש שא\"ר שהם כנויים אל ג' ראשונות כמו שנבאר בשער הכינויין (ע' בפלח הרמון פ\"י). והיחוד הג' שהוא יחוד הזיווג, היחוד הזה תחסר בעונות גם בבינה מפני שיחודה תלוי ביחוד התפארת והמלכות וכל עוד שאין יחוד בן ובת למטה אין יחוד אב ואם למעלה. וכן ביאר הרשב\"י בתיקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ג) וז\"ל א\"ל והא אתוון דיהו\"ה דאינון קרבן עולה ויורד מאן סליק בקדמיתא או מאן נחית. ו' נחית בקדמיתא לגבי ה' ולבתר סליק יו\"ד לגבי ה' עלאה דהכי אוקמוה מ\"מ לא אבא בירושלים של מעלה וכו', לא ייעול יו\"ד בה' עילאה דאיהי ירושל' דלעילא עד דיעול ו' בה' דאיהו ירושלם דלתתא עכ\"ל.", + "והדבר הזה שאלו ר' שמעון לסבא שהיה עוסק לפניהם בפסוק אני ישנה ולבי ער ופי' שם הסבא עניין ההוא באותיות השם וז\"ל בזמן דייתי פורקנא דפיקו סליק ונחית כגוונא דקרבן עולה ויורד, סליק ה\"א עלאה לגבי יו\"ד ונחית ה' תתאה לגבי ו\"ו מה דהוה יהה\"ו אתחזר יהו\"ה אבא עם אימא ברא עם ברתא עכ\"ל.", + "ואמר שקרבן עולה ויורד הוא עליית הבינה אל החכמה וירידת המלכות אל התפארת כדי לייחדם יחוד שלם וזהו קרבן לה' שפירושו יחוד אותיות שם בן ד' וקירובם כמו שבאר הרשב\"י (שם ע\"ב) והנה להיות שפעמים ברתא עם אבא כענין (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ, וברא עם אימא כענין כונן שמים בתבונה. ואז בהיות הענין הזה אותיות השם סדרם כך יהה\"ו. והה\"א ראשונה מלכות והשנייה בינה מפני שאי אפשר לומר שיהיה הה\"א ראשונה בינה והשנייה מלכות מפני שימצא נכנס בירושלים העליונה קודם כניסתו בירושלים התחתונה וזהו הפך מן הראוי. לכן הוכרח היות ה' ראשונה שבשם יהה\"ו במלכות והיינו ברתא עם אבא וה' שנייה בבינה אמא עם ו' שהוא ברא. ואחרי היות הענין הזה כך בהיות קרבן עולה ויורד פי' עליית הבינה אל אבא וירידת המלכות לגבי ברא נמצא השם אז מתתקן ככתבו ביושר שם יהו\"ה, ועל זה פירש שם שנאמר על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו דהיינו ת\"ת שנתפרש מה' ראשונה ונתייחד בה' אחרונה והם אבא עם אמא ברא עם ברתא. ולהיות הענין הזה כן שאל רבי שמעון לההוא סבא ואמר כי מה היה ראשונה אם עליית הבינה להתיחד עם החכמה או ירידת המלכות עם התפארת וזהו שאמר מאן סליק בקדמיתא או מאן נחית. ותירץ ההוא סבא ואמר כי בהכרח ירידת הת\"ת ממקום ריחוקו אל המלכות הגולה בגלות, ואח\"כ עולה יו\"ד שהוא אבא להתיחד עם הבינה. ואמרו ו' נחית בקדמיתא, והיה מן הראוי שיאמר ה' נחיתת בקדמיתא שזהו יהה\"ו כדפי', וכן ה' עלאה סליקת לגבי יוד, ולא אמר הכי אלא ו' נחית כו' מפני שהוא ביאור שם הוי\"ה שהוא ברא לגבי אימא ואבא לגבי ברתא, והוא גם כן עולה ויורד כי כדי ליחדם צריך שירד ו' לגבי ה\"א שהוא תפארת לגבי מלכות ויעלה יו\"ד לגבי ה\"א שהוא חכמה העולה לגבי בינה. ואמר שראשונה יתיחדו ו' שהוא תפארת לגבי מלכות שהיא ה\"א קודם שיתיחדו יו\"ד שהוא אבא עם ה' שהיא אימא. ונתן טעם לדבר ולא אבא בעיר ודרשו (תענית ה') לא אכנס בירושלים של מעלה עד שאכנס בירושלים של מטה, וירושלים העליונה הוא בינה ולא יכנס ולא יתיחד עמה החכמה עד שיכנס ויתיחד התפארת עם המלכות שהיא ירושלם של מטה.", + "והנה גילה לנו בזה שלא יתיחדו חכמה ובינה בסוד זווג זכר ונקבה עד שיזדווגו תפארת ומלכות חתן וכלתו. עד שמפני זה אמרו כי צריך שקודם יתיחדו ו' עם ה' ואח\"כ יו\"ד עם ה'. והנה בערך בחינה זו היא ענין הגירושין ששתי האמהות נתגרשו והכתוב שלח תשלח, ותלכנה שתיהן.", + "ועוד באר ענין זה רשב\"י ע\"ה עצמו בתיקונים (תקונא נ' דף פ\"ד) וז\"ל וצריך לאחזרא יו\"ד לגבי ה\"א דאיהי מקום דלעילא ולאחזרא ו' לגבי ה\"א דאיהי מקום דלתתא בגין דקב\"ה אומי דלא יחזיר לה' דלעילא עד שיחזיר לה' דלתתא, ורזא דמלה ולא אבא בעיר וגו', והא אוקמוה עכ\"ל. ולכונתינו מבואר.", + "והנה נשלם הפרק הזה:" + ], + [ + "אחר שהצבנו הענין הזה בשני עמודים חזקים דברי האלקיי הרשב\"י, ראינו לתקן קצת מאמרים הנראים לכאורה מנגדים לענין זה. ראשונה בזהר פ' ויקרא (דף ד') וז\"ל רבי שמעון אמר כלא שפיר, אבל רזא דמלה אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא. אמר ליה רבי אלעזר מאן אינון לעילא ומאן אינון לתתא. אמר ליה יאות שאלתא, דא אתר עילאה דאינון בחדוותא באחדותא דלא מתפרשין לעלמין אלין אקרון רעים הה\"ד ונהר יוצא מעדן. ועדן וההוא נהר לא מתפרשין לעלמין ואשתכחו לעלמין ברעותא באחדותא בחדוותא. שתו ושכרו דודים אלין אינון דלתתא דאקרון דודים לזמנין ידיעאן, והא אוקימנא. ת\"ח, באינון עלאי כתיב בהו אכילה בלא שתיה, מ\"ט. מאן דאית לה גרבי דחמרא אכילה בעיא, ובגין דתמן שריא חמרא דמנטרא כתיב בהו אכילה, ובאינון תתאי דבעיין שקיו כתיב בהו שתיה, דהא כל נטיעאן שקיו בעיין מנחלא דעמיקא. ועל דא באלין אכילה ובאלין שתיה אלין רעים ואלין דודים. אמר ליה רבי אלעזר, אתחזי דהא דודים חביבותא אינון, מ\"ט אינון תתאי. אמר ליה, אינון דתאיבן דא לדא ולא משתכחי תדיר אקרי דודים, ואינון דמשתכחי תדיר ולא מתכסיין ולא מתפרשין דא מן דא אקרון רעים. ועל דא אלין רעים ואלין דודים. ואלין ברעותא באחדותא בחדוותא תדיר ואלין בתאובתא לזמנין. ודא הוא שלימותא דכלא, בגין דתתברכא כנסת ישראל וכדין חדוותא בכלהו עלמין עכ\"ל.", + "ולכאורה נראה כי החכמה והבינה הם רעים לעילא ולא מתפרשן לעלמין. והדודים לתתא שהם תפארת ומלכות יש להם חיבור ויחוד לפרקים. ודבר זה מנגד אל ענין היחוד הג' שהכרחנו מתוך דברי הרשב\"י בפרק הקודם. ואין לדחות ולומר שענין היחוד הנזכר במאמר זה הוא יחוד השני שהוא בערך השפע המתרבה ושהג\"ר חשובות כא' כדפי' בפ' הקודם. שא\"כ מאי אריא דודים שהם תפארת ומלכות דקאמר דתאבין דא לדא ויחודם לפרקים, להוי נמי דודים כל ז' ספי' הבנין ואמאי דווקא הקב\"ה ושכינתיה. אלא ודאי זה נראה מנגד אל הענין שפי' למעלה. וקודם שנכנס בביאור המאמר הזה נציע הצעה אחת ובה יתוקן הכל. כי עם היות שבפרק הקודם אמרנו כי ענין הזווג הוא בחכמה עם הבינה ובת\"ת עם המלכות, עכ\"ז אין זווג החכמה עם הבינה כזווג הת\"ת עם המלכות ויש ביניהם חילוק גדול. כי זווג התפארת והמלכות היא לפרקים, ר\"ל שעות ידועות כענין שעת העמידה בשים שלום כמבואר בדברי הרשב\"י וכמו שיתבאר בספר בפני עצמו אם יגזור ה' בחיים.", + "והנה הזיווג ההוא לא תעמוד כל היום וכל הזמן אלא שעה ידועה בזמן קצוב ואחר הזמן ההוא ישוב כל א' למקומו והמלכות תבא אל מקומה לנהל התחתונים ולרעות עדרי צאנה כי רועה הוא. עם היות שתהיה ברוב שלום וברוב שפע לא יהיה השפע הטוב ההוא סבת הזווג כי לא כל היום יחרוש החורש לזרוע אלא ישפיע לה שפע ומזון לה ונערותיה ויתענגו בעונג גדול. אבל זרע אדם שהוא הנשמות לא יהיה כי אם בזמנים מחולפים וימים ידועים ושעות מזומנות. זהו ענין זוג התפארת והמלכות. אבל זווג החכמה והבינה הוא עומד לעד לעולם לא ישתנה אחים ולא יתפרדו. ומה שאנו אומרים שלעולם לא ישתנה ולא יתפרד זווגם, אין הכונה שלא יתפרד לעולם. אלא הכונה שאין זווגם כמו זיווג התפארת והמלכות שאפילו בשעת שלום הם מתפרדים ומתיחדים מזמן לזמן ואחר התיחדם יתפרדו עד בא זמן חליפתו. והחכמה והבינה לא כן אלא לעולם הם אחים ולא יתפרדו כי אם בזמן החרבן שאין שם יחוד בסבת הזמן שלא יבא בירושלים של מעלה וכו' כדפי'. ועם הצעה הזאת יובן המאמר הזה. ועתה נכנס בביאורו. ר\"ש אמר כלא שפיר. הענין הוא שלמעלה מן המאמר הזה דרשו בפסוק באתי לגני וכו' ופירשו בו פירושים שונים. והשיב על זה הרשב\"י ע\"ה דכלא שפיר, אבל רזא דמלה. פי' שלא ביארו ענין דודים ורעים ובא הוא לבארו וכוון להסתיר הסוד וכלל את המרובה במלות קצרות. ואמרו אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא, ופי' לעילא הכונה על הרעים הידועים שהם א\"ב וא\"ם חכמה ובינה, ודודים בן ובת תפארת ומלכות. וג\"כ ר' אלעזר לא נעלם ממנו ההקדמה זאת כי מודעת היא בכל הארץ לכל באי שער החכמה הזאת. אבל נסתפק בב' דברים. א' ענין אכילה למעלה ושתייה למטה שהוא הפך הענין כמו שנבאר.", + "ועוד דודים נראה זיווג ואהבה יותר מרעים, כי רעים לכאורה הוא רעות בעלמא ודודים הוא לשון אהבה וחבה. ואדרבה יותר צודק שיהי' רעים שאינו כל כך זווג יהי' למטה והדודים שהוא יותר יהי' למעלה מפני שלמעלה לא מתפרשן משא\"כ למטה שמתפרדים כדפי'. והרשב\"י תירץ לשניהם ואמר יאות שאלתא כן הוא עקר הגרסא ואית ספרים דגרסין יאות שאלה דא. אפשר שתמה עליו מפני היותו ארי בן ארי ובקי בחדרי החכמה היותו מסתפק אפי' בדברים האלה לרוב דקות שכלם ועומק פלפולם. והשיב על ראשון ראשון. למה שאמר שהיה ראוי שיאמר דודים לעילא רעים לתתא כדפי'. תירץ אתר עילאה דאינון בחדוותא באחדותא דלא מתפרשן וכו', כפל הענין ג' פעמים לרמוז אל הג' יחודים. בחדוותא הוא היחוד השני שהוא ההשפעה ששלשתן חשובות כאחד כדפי' בפ' הקודם וענין יחודם הוא ברוב שפע ושמחה המיחדת אותם וזהו בחדוותא. ואל היחוד הראשון שהוא יחודם מתחלת אצילותם אמר באחדותא דהיינו יחוד הספירות. ואל היחוד הג' שהוא הזווג אמר דלא מתפרשן לעלמין כל ימי היות שלום בעולם כדפי' בהצעה. אלין אקרון רעים. פי' מטעם זה שיחודם תכלית היחוד שלעולם אין מתאוין זה לזה נקראים רעים. כי כמו שהריעים לא שייך לומר בהם שמתאוין זה לזה כן הספי' האלה עד לעולם מיוחדים ואין מתאוין זה לזה נקראים רעים, וזהו אמרו אלין אקרון רעים. הה\"ד ונהר יוצא מעדן. הוקשה לו כי הפסוק אמר הפך זה שאמר ונהר יוצא מעדן, ופי' ונהר בינה יוצא מעדן חכמה כמו שפי' בזוהר פ' משפטים ונעתיק לשונו בשער השמות פי\"א.", + "והנה הכתוב אמר ונהר יוצא מעדן פי' הבינה שמתפרדת מחכמה אחר הזווג, וזה מנגד אל מה שאמר דלא מתפרשין לעלמין. לזה השיב ואמר אדרבה מהפסוק ראיה, וזה כיון באמרו הה\"ד ונהר יוצא מעדן. ועדן וההוא נהר לא מתפרשין לעלמין. פי' דוק שאמר יוצא ולא אמר יצא לשון עבר שמשמע אחר שנתייחדו נתפרד יחודם לזה אמר יוצא שהוא הוה שמשמע שלעולם מיוחדים, שלעולם יוצא ממנו ועומד בו. וז\"ש ועדן דהיינו חכמה, ונהר דהיינו בינה. כוון הכתוב לומר לנו דלא מתפרשין לעלמין. ואשתכחו ברעותא באחדותא בחדוותא. כוון לכפול הלשון לכוין אל שלשת היחודים. שאמר ברעותא, היינו היחוד הג' שהוא הזיווג שהוא הרצון הנחמד דהיינו רעותא. ואחדותא, היינו היחוד המיחד אותם מתחלת האצילות הוא היחוד הראשון שאמרנו. וחדוותא, הוא היחוד השני השפע המשמח אלקים ואנשים. ועל האמת כי שלשה אלה אין להם סדר ולא מצאנו לענין זה טעם. שתו ושכרו דודים אלין אינון דלתתא וכו'. כיון ליחס שם דודים דוקא באינון דלתתא, מפני שיחודם לזמנים ידועים כמו שביאר לבסוף. וזה שאמר דאקרון דודים לזמנין ומפני כך לא יתישב בהם אלא שם דודים. והא אוקימנא. אפשר שקדם להם העסק בדרוש זה פעם אחרת. או ירצה והא אוקימנא במה שפתח בתחלת דבריו שתו ושכרו דודים לתתא, ואחר שביאר ענין רעים ממילא משמע טעם דודים ולכן אמר והא אוקימנא. ואחר שישב ענין רעים לעילא ודודים לתתא בא לישב ענין אכילה ושתייה, ואמר ת\"ח באינון עילאי כתיב בהו אכילה וכו' פי' ענין אכילה הוא כנוי אל הדברים המתגלים באצילות כדמיון האכילה דלא שייך אלא בדברים העבים והגסים, אבל שתייה יכונה אל הדברים הדקים יותר מן אכילה. לכן הוקשה לרבי אלעזר שהיה ראוי שיאמר בחכמה ובינה שהם הרעים שתייה, שהחכמה והבינה הם דקים תכלית הדקות ולכן עניינם ופעולתם ושפעם הנשפע אליהם צריך שיכונה בלשון שתייה שהוא כנוי אל הדקות כאשר נאות אליהם. אבל התפארת והמלכות שהם יותר נגלים ראוי שיאמר בהם אכילה שהוא רמז אל השפע העב והגס שאינו כדקות הקודם כאשר נאות לפי מדרגתם. ולכן השיב הרשב\"י ע\"ה כי אדרבה מאן דאית ליה גרבא דחמרא אכילה בעיא וכו'. כי הספי' שהם למעלה בדקות והם הענבים שהיין משומר בהם. ולכן יחודם ושלימותם הוא בהיות הספי' המתפשטות המתגלות למטה שהיא האכילה עולות אליהם אל מציאות הדק. ונמצאו הספירות בדקות כוללות גם הספירות אחר גלויים ונמצאו שרשים מתיחדים בענפים על דרך עליית הענפים אל מקום השרשים ומזה ימשך אל הדקות העליון תועלת רב שיקבלו רוב שפע וברכה על ידם כענין שאמרו שכינה בתחתונים צורך גבוה כמו שיתבאר בשער זה. ובאינון תתאי דבעיין שקייו וכו'. פי' ובאותם התחתונים שהם ההתפשטות בן ובת שבהם נכלל כל הז' ספירות עקרם אכילה היינו התגלות. ולכן צריכין אל התיחדם אל המקורות העליונים הדקים הנעלמים בחכמה ובינה כדי שעל ידם יקבלו רב שפע וטוב. ובהיותם מתיחדים במקורם ומקורם בהם יקבלו שפע מלמעלה בדקות הנמשל אל שתייה. מפני שג\"כ היה צודק עליהם לשון אכילה שהוא השפע אל מדרגתם למטה ולכן ג\"כ היה יכול לומר אכלו רעים ודודים. לכן תירץ ואמר דהא כל נטיעאן וכו'. פי' כל הספי' המתפשטות צריכין לקבל השפע מנחלא דעמיקא דהיינו בינה מקור המקורות כלם בסוד נטיעה ושתילה שבארנו בשער סדר האצילות פ\"ו ולכן לעולם אל השתייה הם צריכין שהוא העיקר להיותם יונקים מנחלא דעמיקא דהיינו השפע שיהיה נשפע למטה כדקות אשר הוא למעלה ולא יתעבה עם שיהיה נשפע דרך הצינורות, ומפני תועלת הרב הזה נאמר שתייה למטה ואכילה למעלה. ועל דא באלין אכילה וכו' פי' עתה במה שאמר נתיישב ענין אכילה למעלה ושתיה למטה וכן נתיישב ענין רעים למעלה ודודים למטה. אמר ליה ר\"א, אתחזי דהא כו', שאל הענין הזה ר\"א מפני שהרשב\"י האריך ביחס רעים למעלה וקצר ביחס דודים למטה שלא אמר אלא דודים אלין דלתתא דאקרון דודים לזמנין ידיעאן ומשמע לכאורה שהם לעתים דודים. א\"כ דודים לשון אהבה וחיבה הוא וא\"כ למה לא יכנה דודים בעליונים אחר שגם בהן שייך לשון דודים ומן הראוי לבעל לשון לומר בעליונים מה שלא יצדק בתחתונים ולומר בתחתונים מה שלא יצדק בעליונים וכאן מאחר שלשון דודים הוא לישנא דחביבותא א\"כ לכל הפחות יהיה שוה דודים אל מלת רעים א\"כ אמאי אינון תתאי שאין מלת דודים נגד מלת רעים. א\"ל אינון דתאבין דא לדא וכו' בא לפרש כי מלת דודים עם היות שהוא לשון חיבה הוא חיבה המורה על ההרחקה שלא יקראו דודים אלא אותם שהם רחוקים זה מזה והיינו לשון דודים שפירושו שכל אחד מהם דוד לחבירו ומתאווה לו ואינם נמצאים יחד אלא מזמן לזמן. אבל רעים פי' על היותם חברים ומיוחדים לעולם ומעולם לא נתרחקו כדי שיהיו תאבים זה לזה, ואלו הם החכמה והבינה שמעולם לא מתפרשן וכו'. ועל דא אלין רעים ואלין דודים פי' מפני טעם זה צודק דודים דוקא בת\"ת ובמלכות ולא בזולתם. והרעים בחכמה ובבינה ולא בזולתם. אלין ברעותא באחדותא בחדוותא תדיר. וזש\"א ג' מלות אלה ירמז אל הג' יחודים כדפי'. ודא הוא שלימותא דכלא. מפני שהוא פירש לפום שקלא וטריא כי דודים ורעים הם ת\"ת ומלכות וחכמה ובינה, ומתוך הפסוק משמע שהיחוד בפסוק זה הוא יחוד הו' קצוות כענין (שה\"ש ה א) אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני וכו' שהם יחוד גדולה גבורה ת\"ת עם נצח הוד יסוד ומלכות כדפי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פינחס דרמ\"ד) והעתקנו לשונו בשער י' ולא תשע בפ\"ג, וא\"כ איך עסיק קרא בדודים ורעים לבד דהוה ליה לעסוקי בכל הו' קצוות. ולזה תירץ ודא שלימותא דכלא בגין דאתברכא וכו'. פי' בברכת הכלה מהחתן דהיינו יחוד תפארת ומלכות וזווגם הוא יחוד כל הו' קצוות והכל ענין אחד. וכן בארו בתקונים (תקונא יט דל\"ז) ז\"ל וכד אינון מקבלין, כל ספיראן מקבלין דא מן דא ומלאכים לתתא מקבלין דין מן דין, הה\"ד ומקבלין דין מדין. וכל חד וחד יהיב רשו למיעל בתחומא דחבריה, כד\"א ונותנין רשות זה לזה עכ\"ל.", + "והכונה כי כאשר יתייחדו תפארת ומלכות דעלייהו קאי התם וקאמר שכל הספירות מתייחדים ביחודם. או ירצה לומר ודא הוא שלימותא דכלא וכו'. פי' הוקשה לו שבתחלת הפסוק באתי לגני וכו' דהיינו דברי החתן לכלתו אל היחוד. וא\"כ איך אמר אכלו רעים שהם חכמה ובינה שאין להם יחס כלל לזה. לז\"א ודא שלימותא דכלא בגין דאתברכא כ\"י. פי' כי א\"א היחוד אל העליונים שהם חכמה ובינה אם לא ביחוד התחתונים שהם תפארת ומלכות. וכדין חדוותא בכלהו עלמין. פי' כי אפילו המלאכים אשר למטה מהאצילות יש להם בזה תועלת רב שמתייחדים ומקבלין אלה מאלה שיש מלאכים זכרים שהם מלאכי שלום מצד הזכר ומלאכי צדקה מצד הנקבה. וכאשר צדק ושלום מתייחדים שהוא יחוד ת\"ת ומלכות, מתייחדים המלאכים האלה בסוד זכרים ונקבות. וכן מתבאר בתיקונים מקומות רבים. ע\"כ פי' המאמר. ונמצאו למדין כי כאשר אין עון גורם, ושלום בארץ והמקדש יהיה על מכונו, אז הם מיוחדים חכמה ובינה ולא מתפרשין דא מן דא לעלמין. ולעולם יחודם כמער איש עם לויה שלו מאחר שהמלכות מתענגת על רוב שלום עם היות שאינה מזדווגת עם בעלה אלא בזמנים ידועים כמבואר לעיל. אבל בעונות כאשר בזמן החרבן, אין יחוד וזווג לא בירושלים העליונה ולא בירושלים התחתונה. ואמנם החלוק שיש למלכות בזמן הזה לזמן השלום הוא שעתה מזונתה על ידי שליש והיא בבית בפני עצמה מספקת לדברים קטנים ואינה מספקת לגדולים. ואחר שתהיה שעת שלום תתייחד עם בעלה בבית מיוחד לשניהם ויושפע עליהם שפע ומזון עד אין תכלית. ותהיה בעולת בעל, בעלייתו של בעל עולה עמו ואינה יורדת (כתובות ס\"א) ותספיק אור ושפע לגדולים וקטנים. ואין זה ענין הזיווג כי הזווג הוא הייחוד כמער איש ולויות להוליד בדומה נשמות חדשות. וזה אפילו אח\"כ עם היות שתהיה אור הלבנה כאור החמה וכו', עכ\"ז הזווג יהיה לפרקים כמו קודם מעוטה ג\"כ ויותר משובח. ומפני כן אלו רעים ואלו דודים. זה זווג דלא מתפרשאן, וזה זווג דמתפרשין עד בא זמן חליפתו. וכן יזדווגו מידי יום ביום. ע\"כ הגיע הנראה אלינו בישוב ענין זה. עוד נראה לכאורה מאמר סותר נמצא בפ' לך (דף צ\"ה) וז\"ל תנינן כד מתחברן יו\"ד בה\"א כדין כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ולא תימא כד מתחברין אלא מתחברין ודאי עכ\"ל.", + "ולכאורה נראה דלא שייך בהו למימר כד מתחברן דמתחזי דלפרקים אתחברן ואית זמנים שאינם מחוברות ומיוחדות. לז\"א מתחברין ודאי דהיינו דלעילא מתחברין תרווייהו ולא מתפרשין דא מן דא לעלמין. עכ\"ז כשיעויין בטוב ההשקפה ימצא שהוא איש שלומנו בפרט במה שהקדמנו במאמר הקודם. וקודם שנכנס בפירושו צריך שנדקדק למה אמר כד מתחברין לשהוצרך לומר ולא תימא וכו', לימא מעיקרא יו\"ד בה' מתחברן ולא מתפרשן לעלמין וכדין כתיב ונהר יוצא מעדן ולמה עקם לשונו. והענין הוא כי הנהר אפ\"ל בת\"ת או בבינה, והגן הוא המלכות או ו' קצוות לפי הפירוש. וכנוי נהר הוא כינוי אל מציאות אור גדול מלשון (דניאל ב כב) ונהורא עמיה שרא. וכן הוא רמז אל מרוצת השפע המאיר כענין הנהר שאינו פוסק לעולם ועד. ועתה אמר כד מתחברן יו\"ד דהיינו חכמה בה\"א דהיינו בינה. ואז על ידי יחודם יתעלה התפארת שיקרא נהר יוצא מעדן בינה וכו' שאז שפעו מאיר ומתרבה ונשפע אל המלכות. או אז על ידי יחודם תתעלה הבינה עד שתקרא נהר יוצא מחכמה שהיא עדן והשקה הגן את שהם שבעת ימי הבנין. ואמר ולא תימא כו' לפי שלא נטעה לומר שיחוד החכמה והבינה הוא כיחוד התפארת והמלכות שהן מתפרשן אחר יחודן. אלא מתחברין ודאי שלעולם יחודם ומעולם אינם מתפרדים איש מעל אחיו בעת שהוא עת שלום. ואמר כד מתחברן לפי שיש עת שאינם מיוחדים כענין הגלות שהוא שעת חירום שאז נשבע ולא אבא בעיר שלא יכנס בירושלים של מעלה וכו' כמבואר לעיל. או אפשר לפרשו באופן אחר כד מתחברן פי' בבחינת חיבורן ויחודן, כתיב ונהר יוצא וכו' ופי' ונהר יוצא כפירוש שפי' לעיל פי\"ד, והיינו להשמיענו מעלה זו הנבחרת שענין הנהר וענין יוצא שהוא הוה שפירושו לעולם יוצא ואינו פוסק זהו בבחינת ידיעתה. ואמרו ולא תימא. פי' שלא נטעה בדבריו לומר שענין כד מתחברן שיש זמן דלא מתחברן. אלא מתחברן לעולם וודאי. ומלת כד, הוא להורות שענין זה הוא בבחינת חבורם לבד.", + "וענין חיבור אפשר לפרש כמו שפי' לעיל דהיינו בשעת שלום. או נפרש ונהר חכמה ועדן כ\"ע וג\"ן בינה שכן פי' הרשב\"י בתיקונים (תקונא נ\"ה דפ\"ה.). ועתה ענין כד מתחברן אין הכונה אל הזווג ממש שהוא היחוד הג' שפי' בפרק הקודם, שא\"כ הל\"ל כד מזדווגין. אלא הכוונה על יחוד השני שהוא הבחי' שהג' חשובות כא'. ואמר דהיינו בחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כי בבחינת יחוד וחיבור החכמה עם הבינה אמר הכתוב ונהר יוצא מעדן. פי' כי לא בא הכתוב לדרוש לנו ייחוד ואחדות חכמה בכתר כי מי לא ידע בכל אלה אלא בבחינת יחוד חכמה ובינה הוא מה שכיון הכתוב לבאר לנו. ומפני שבמלת כד, אפשר לבא ממנו אל הטעות, לחשוב שפעמים הם מתייחדות ופעמים אינם מתייחדות. לכן אמר ולא תימא כד מתחברן שהוא הוראה על הזמן, שזה אינו אלא ודאי מתחברן. ע\"כ הגיע פי' המאמר הזה. ובא' מהדרכים האלה יוכל המעיין לתקן אל כל אשר יהיה שם בדק כדי שלא יהיה דברי הרשב\"י ע\"ה סותרים אלו לאלו ח\"ו:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים התהלכנו כאשר התהלכנו בענין ג' ראשונות. ראינו בפרק זה לדבר בהם ובמה שהפליגו רז\"ל לומר כי אין ראוי להאריך הדבור בהם. ונמצא בס' הזוהר פ' יתרו (דצ\"ג. וכעי\"ז בפ' ויצא דף קנ\"ח) וז\"ל שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך וגו'. רזא דעלמא עלאה דלא איתהיב ביה רשו לאסתכלא ואצטריך לשלח מגו שאלתא ואסתכלותא ביה. ואת הבנים תקח לך, דכתיב כי שאל נא לימים ראשונים וגו' ולמקצה השמים ועד קצה השמים. אבל לעילא מקצה השמים שלח תשלח מרעיונך למשאל. ובדא כתיב למען ייטב לך והארכת ימים כו'. כמה דכתיב תקח לך, ברשותיה דבר נש איהו עכ\"ל.", + "וממה שראוי לדקדק במאמר הזה הוא אמרו שלח תשלח רזא דעלמא עלאה וכו' ואצטריך לשלח מגו שאלתא, שאין ראוי לשאול בה כלל וזהו לשלח מגו שאלתא. וכן מוכח מתוך מה שאמר ואת הבנים תקח לך דכתיב כי שאל נא לימים ראשונים. פי' ואם תרצה לדבר ולשאול, דוקא בימים שהם הבנים. כי בהאם שלח תשלח וכו'. כלל הדברים נראה שאסור לשאול מהבינה ולמעלה ואפילו בבינה אסור לשאול. וקשה דבזוהר פ' תרומה (דף קכ\"ו ע\"ב) פי' הרשב\"י דמותר לשאול. וז\"ל מ\"י הא אוקמינא דרגא עלאה לעילא שרותא דקיימא בשאלתא עכ\"ל.", + "משמע שנקרא מ\"י לשון שאלה להורות שכאן מקום השאלה. ודוחק לומר שהכונה לומר שיש כאן מקום שאלה אבל לא שיהיה מותר לשאול. מפני שבמק\"א בזוהר (בלק דף קצ\"ג.) נראה הפך זה. וז\"ל, פתח ר' אלעזר ואמר ה' אלקי אתה ארוממך אודה שמך וגו'. האי קרא רזא דמהימנותא איהו. יהו\"ה, רזא עלאה שרותא דנקודה עלאה סתימא דלא ידיע. אלקי, רזא קול דממה דקה ואיהי שרותא דקיימא לשאלה ואסתים ולא ידיע ולית מאן דאתיב עליה בגין דאיהו סתים וטמיר וגניז. אתה, דא ימינא שירותא דקיימא לשאלה ולאתבא ביה והוא כהן לעלמין כד\"א אתה כהן לעולם עכ\"ל לעניננו. וכונתו מבוארת שיהו\"ה הוא חכמה ודאי, ונק' החכמה ראשית מפני שהיא ראשית גלוי האצילות. סתימא דלא ידיע. הכוונה כי למעלה מחכמה הוא הכתר והוא בהסתר ובהעלם כי הכתר אינו יושג אפילו העלמו. כמו שהארכנו בזה בשער אם הא\"ס הוא הכתר. אלקי רזא קול דממה דקה ואיהי וכו'. פי' כי היא הבינה ג\"כ נקרא ראשית ובערך שהיא ראשית מקום השאלה. והכונה ודאי ששם מותר השאלה עם היות שאין השגת תשובה, מדקאמר אתה דא ימינא שרותא דקיימא לשאלה ולאתבא ביה משמע שאין חילוק בין זו לזו אלא שהבינה יש בה שאלה ואין תשובה, והחסד יש בו שאלה ותשובה. וכמו שבחסד מותר לשאול ודאי כמו שאמר במאמר אשר לפנינו כי שאל נא לימים ראשונים, כן ודאי מותר לשאול בבינה עם היות שאין תשובה. ומנין לנו לחלק בין זו לזו מאחר שלא שינה בלשונו ובכלם בשוה אמר דקיימא לשאלה וכו'. ובזולת כל זה יש לחקור ענין שליחת האם ושאין ראוי לדבר בג' ראשונות במאי עסקינן, אם הוא לומר לנו שאין ראוי לדרוש בהם ולא בענינם, א\"א שהרי ראינו הרשב\"י ע\"ה עוסק בהם ובעניינם, אם בכתר בענין תר\"ך עמודי אור וכמה עניינים רבים הנדרשים בו בדברי הרשב\"י ע\"ה ובפרט בתיקונים, וכן בחכמה בענין ל\"ב נתיבות חכמה וכמה דרושי' אחרי' הנדרשי' לאין חקר ותכלית, וכן בבינה ובחמשים שעריה, ולא נאמין שיהיה הרשב\"י ע\"ה נאה דורש ולא נאה מקיים ח\"ו. ואם נרצה לומר שיהיה ענין האזהרה הזאת אל הנביאים המביטים באספקלריאות שיהיו נזהרים שלא לשאול על ענין שלשה מדות אלה. קשה שהרי בנבואה היו משיגים עד הכתר ולא נעלמה מהם אלא הכתר לבד כנרמז במראות יחזקאל כשהגיע אל הכתר אמר [ואראה] ואפול על פני כדפי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"ו ע\"ב). ועם שלא השיגם אלא בציורין כחותמא דשעוה כמו שיתבאר בשער אבי\"ע, אפי' הכי כבר השיג עד הכתר. ולפי האמת מעולם לא השיג נביא בספירות עצמם ח\"ו כמו שיתבאר בשער ההיכלות. וא\"כ כשנחקור ענין האזהרה הזאת בשלש ראשונות לא נמצא לה מקום כלל. ולכן נאמר שענין המדות האלה הם תוארים אל המאציל ב\"ה, כענין חסד ר\"ל חסיד שהוא פועל חסד על ידי החסד הזה והוא נקרא בו חסיד, וכן חכם בחכמה גבור בגבורה נבון בבינה. ועתה כאשר ירצה המעיין להשכיל במדותיו הקנויות אליו נאמר בקצתם כיצד אחר שהראשונה נקרא מחשבה או שכל והוא הכתר הרי כשיבא האדם להשיג מהותה ודאי אסור כי דמה להשיג מה שאין באפשריות. וכי אפשר לאדם להשיג מחשבת המאציל אשר האציל מראש האצילות ועד כל סדר המדרגות הגדולות והנוראות והוציא מההעדר אל ההויה כל הנמצאות. ודאי כי איש הלזה כביכול הוא נוגע בכתר מלכו של עולם. וכן החכמה הוא חכמתו של המאציל והוא וחכמתו אחד. וכי אפשר לאדם להשיג חכמת מלכו של עולם ח\"ו. כי החכמה הוא ממש קרוב אל שכלו ואל מחשבתו. ולא ממש החכמ' הוא השכל. כי השכל יותר מתאחד בעצמותו יען כי השכל הוא יותר דק מהחכמה. ומהאדם אנו יכולים לדעת הענין הזה כי השכל הוא ממש האדם והחכמה הוא דבר חוץ ממנו. ובמאציל אינו כן אלא הוא וחכמתו אחד אבל עם כל זאת לא תתאחד חכמתו כיחוד שכלו ומחשבתו שהוא הכתר שזה נאצל אחד, וזה נאצל שני. וכן הבינה הוא כח האדם להשיג דבר מה מתוך החכמה והרי אין ראוי לדמות האדם להשתכל בבינת המאציל אחר שהם מהדברים הנוגעים אל עצמותו והם הם עצמותו ממש. עם היות שכל המדות עצמותו עם כל זאת נשתנו אלו מכלם יען היות תשמישם במקום הקודש ולהיות שהם בעצמות אסור להסתכל במהותם ועצמותם כי הרוצה להשיג במהות ועצמות שלש אלה נוגע בעצמות ומהות המאציל עצמו. ופורץ גדר במה שיגיעהו היזק ולא תועלת, כביכול שהוא מורד במלכות. ולתכלית זה אמרו ג' ראשונות חשובות כאחת שהם השכל והחכמה והבינה ולכן הזהירנו בתורתו לבל נמרוד בכתרו ח\"ו ושלא נדמה להשיג מהות עצמות שכלו וחכמתו ובינתו. אבל החסד והגבורה והתפארת והנצח וההוד והצדיק והמלכות הם מדות כביכול בזולת ממנו ר\"ל מתייחדות בו תכלית היחוד אבל הם להנהגת העולם וההשגה בהם אפשריות. כי מתוך חסידותו בעולם נדע דרך הנהגת חסדו בעולם ונוכל להשיג הדרך שהמאציל מתנהג במדת החסד. וכן הגבורה וכן היות מתפאר בעולם הזה נוכל להשיגו מתוך נוראותיו אשר עשה. וכך נצחתו ונצחונו, וכן הודו וכן צדקתו וכן מלכותו, כל המדות האלה נוכל לשאת ולתת בהם יען היותם מדות שנוכל להשיג קצת ההשגה בדרך הנהגתו בהם כפי הפעולות המתיילדות מהם בעה\"ז. אבל בשכלו שהוא מחשבתו וחכמתו ובינתו מי יוכל להשיג ענין מחשבתיו אשר עמקו שגבו. ומי יוכל להשיג הצד אשר הוא מתנהג במחשבתו והדרך שהוא מתחכם בחכמתו. וכן הדרך אשר הוא מתנהג להבין בבינתו. זה בלי אפשר והוא מהדברים אשר אנו מוזהרים להבדל מהם שלא נכשל ח\"ו. וכיון שהשלשה מדרגות האלו אינם שוים כמו שפי' כי כל אחת היא מתרחקת מהשגתנו יותר מחברתה מטעם קורבתה אל המאציל, לכן הן נעלמות בלשון התורה כענין ה' אלקי אתה הנדרש בזוהר שהעתקנו לעיל.", + "והנה החכמה לא חויב בה כנוי כלל כענין אלוקי שפי' אלוה שלי. אלא ה' בלי מורה גילוי כלל. להורות שהוא בחכמה הנעלמת והיא תחלת הגלוי כענין הנביאים ששם מצב השגתם בראיית הרעיונים בהשגת הנבואה. וזהו הנרצה בדברי המאמר באמרו שירותא דנקודה וכו'. הכונה כי הכתר לא הזכיר יען היותו נעלם יותר מהחכמה אבל החכמה הוא שרותא דנקודה עלאה וכו'. שהרי יש בה תחלת הגלוי אל הנביאים כדפי'. לא השגת העצמות והמהות ח\"ו אלא השגת שפעה ואורה ברצוא ושוב. ובבינה מפני שהיא יותר מושגת אמר אלקי שיש בו קצת הוכחה אל הגילוי באמרו אלקי שפירושו אלוה שלי. וזה שאמר ואיהי שרותא דקיימא לשאלה וכו' וענין השאלה נבאר. אתה, הוא מורה על המושג כמדבר אליו לנוכח וז\"ש דא ימינא שרותא דקיימא לשאלה ולאתבא. והיותר עוסק בהם הוא יותר משובח. ובלבד שיזהר מן הטעות ח\"ו. ואמר והוא כהן לעלמין פי' המדה הזו הוא תחלת העסק והדבור אל העולמות כלן כי משם תחלת ההשגה ונמשכת משם עד סוף המדרגות. ונאמר כי יש חלוק בין חכמה לבינה כי החכמה מה שהוא קנוי אליו כבר ולא תוספות דבר ולכן בעסק חכמתו יתחייב שלא יתהוה פעולה הנמשכת יען כי משתעשע בחכמתו לא שבשעשוע ההוא יתחייב הויה נמשכת. כענין אדם המשתעשע ומתענג במה שהחכים לא שבשעשוע ההוא יוולד תוספות חכמה כלל דא\"כ היינו בינה שהוא המבין דבר מתוך דבר. וכן הדבר אל המאציל בהבדל אשר בינינו לבינו שאין הפה יכולה לדבר ולהמשילו. אבל כאשר יבין בתבונתו הנה יובן ויתהוה הויה מחודשת מה שלא היה עד עתה וזו היא הויה נמשכת לתחתונות מתוך הבינה שהוא המובן מתוך הפעולה בבינה והיא מציאות השרשים הנעלמים בבינה שהוא הקול היוצא משופר בהיותו נעלם בתוך הפנימיות וזהו קול דממה דקה הנזכר במאמר ה' אלקי שפי'. ושם קיימא בשאלתא אבל לא שיושג יען שהוא מסתתים בתוך עמקי הבינה. והשגת המדות ההם בתוך הבינה במציאות הנהגתו בהם יש שאלה ואין תשובה לפי קורבתם אל הבינה שעדיין השאלה בה אסורה ולכן השגת הנהגתו בחסד ובגבורה ובתפארת ובנצח ובהוד והצדקות והמלכות הנעלמים שם היא מותרת בשאלה אבל אין תשובה כי אין ידיעה להשיג מפני ההעלם וההסתר בסבת הקורבה אל הבינה שהשאלה בה אסורה כדפי'. ועתה צדקו דברי המאמר באמרו כי שאל נא לימים ראשונים שהם המדות האלה. אבל אל השלשה ראשונות ההשגה בעצמותם ומהותם אסורה מכל וכל. ובזה נתבארו דברי הרשב\"י ע\"ה בכל מקומות מושבותם ושאר לשון המאמרים מבואר. ומהאל נשאל הסליחה והכפרה אל הנדרש:" + ], + [ + "אחר שכבר עלה בהסכמתנו כי הדבור בהשגת הנהגתו בו' קצוות הבנין מותרת. א\"כ לא נאסוף ידינו מלשאת ולתת במה שכתבו הראשונים בהם. הראשונה היא מדת החסד. והיא פעולתה החסד על שמה ופעולתיה נמשכים מהחכמה. ומהות הנהגתה הוא לבטל כח הקליפות להכניעם ולהשביתם. וזה טעם המבול שהיה במים עם היות שהמים ההם היו מסטרא אחרא עכ\"ז כבר היה במים. או יהיה קליפה מצד החסד. או שמקבל המקטרג מצדה כדי לטהר העולם מכל טומאות הדור הרע ההוא. ומפני היות פעולת המדה הזאת נגד הטומאה והקליפה עליה נאמר ואל זועם בכל יום, ופי' בזוהר (פ' צו דל\"א) שהוא זועם על המקטרגים שלא יקטרגו. והוכרח הפעולה הזאת במדה הזאת מפני שמדתה לפעול בחסד ר\"ל שלא כדין אלא לפרנס ולהטיב לרעים ולטובים.", + "הנה בשלוות החוטא תצעק הקליפה חמס לומר אלו עובדי ע\"ז וכו' כמנהגה הרע לקטרג ולגלות מומי בני אדם. ואם לא היה בכחה לזועמם ולבטלם היתה פעולתה מתבטלת והדין מתרבה והולך. לכן כדי לפעול פעולתה ולסכור פי דוברי שקר הוצרך כפי גזרת חכמתו ית' להיות בידה יכולת השבתת הקליפות שלא יקטרגו ויבלבלו שמחתה. כי שמחתה בפעולתה שהיא פעולת החסד.", + "והנה מפעולת המדה הזו הם כל הדברים שהם בסוד הלובן ר\"ל כל הדברים אשר בהם הלובן יורה על מדת החסד. כמו האבנים שהם בגוונם לבן שהם בסגולתם לחן ולחסד להיות מציאותם נשפע מהחסד. וזולת הדברים האלה המתבארים מתוך שער ערכי הכנויים.", + "ועוד מפעולות המדה הזו האהבה כי כן פעולתה למעלה בסוד הזווג לאהוב ולקרב חתן וכלתו. ועם היות שכבר נמצא לעתים הפעולה הזו אל הגבורה כמו שיתבאר בערכי הכנויים. הענין הוא כי האהבה יתעורר מתוך הגבורה ותושלם ע\"י המדה זו, ומבשרנו נחזה אלוק כי תחלה יתעורר האדם לאהבת נוקבתו מצד ההתלהבות והחום ואח\"כ יתקע האהבה ההיא בלבבו מצד מורך לבבו. ויש עתים שתהיה להפך הכל לפי הנושא והנשוא. ונתבאר מתוך דברי רז\"ל והרשב\"י ע\"ה כי החכמה אל האדם נשפעת מצד המדה הזאת בשתוף החכמה שהיא עליה ונתנו סימן לדבר הרוצה להחכים ידרים. וכן אמרו כי האור והדומה אליו רמוז בה. והסוד מנורה בדרום ומשם אורה יוצאה לעולם. ויש כמה מענייני הפעולות אשר א\"א לכוללם כאן אלא בפי' הכינויים אשר בערכי הכינויים. ואין המדה הזאת רחמים וחסד כחכמה יען נמזגה ונתייחדה עם הגבורה בסוד העקידה כמו שנבאר כי משלימות המדה הזאת להיותה מתיחדת לעולם בגבורה ולכן מצד הגבורה שבה יוחס אליה קצת מפעולות הדין ביובש בצד הדרום שכן נקרא נגב. וכמו שאמר הכתוב (שמות טו) ימינך ה' נאדרי בכח כמו שנתבאר בזוהר פר' בשלח ומקומות רבים זולתם. ודרך זו גם כן אל הגבורה שמשלימותה עם היותה תוקף הדין להיותה נכללת בחסד וזהו סוד הליחות בצפון עם היות הצפון רמז אל הגבורה. וזהו סוד עקדת יצחק שנכלל אש במים ומים באש כמו שנתבאר בזוהר פ' העקידה. ונודע במדה הזאת היות בה ע\"ב גשרים, והרמז אליהם ע\"ב שמות אשר בויס\"ע ויב\"א וי\"ט, וביאר הענין הזה רבי נחוניא בן הקנה ע\"ה בתפילתו הנחמדת. וז\"ל אתה יחיד בסתר הזהר הוא מתחלק לשבעים ושתים גשרים שהם מורים על זיעת החיות ומהם המים העליונים ונקראים ספירה רביעית והיא חסד וכל גשר וגשר יש לו שם והם מוכתרים מסודרים בתיבות מזומנות יוצא מן הכח אל הפועל והם וה\"ו ל\"י וכו' עכ\"ל.", + "ולפי הנראה מתוך לשון גשרים הוא היותו ע\"ב מאורות אלו שבחסד צנורות ומקורות אל השפע הנשפע מן העליונות דרך החסד שהוא תחלת הבנין. והם גשרים אל מימי החסד. ונחשוב היות ע\"ב גשרים רמז אל ג' פעמים כ\"ד כ\"ד לכל ספירה וספירה מהספירות העליונות, לכתר כ\"ד לחכמה כ\"ד לבינה כ\"ד.", + "והנה הכ\"ד זה הם כ\"ד צרופים המצטרפים מתוך שם בן ד' כמו שנרחיב ביאור בשער פרטי השמות בשם ע\"ב. ולהיות שכל שם מג' שמות בן ד' מדה בפני עצמה וענין בפני עצמו, כי הכתר שורש הרחמים וחכמה שורש החסד והבינה שורש הדין, לכן נחלקו למחלקות השלשה כ\"ד לכל חלק. והטעם מפני שלכל שם ושם ארבע אותיות מורות בפרטות על ארבע ספירות שהם חכמה ובינה ותפארת ומלכות. והם ארבע נגד המערכות שבהם מתגלות הששה קצוות כמו שנתבאר בשער סדר האצילות, לכן ארבע פעמים ששה הם כ\"ד וכן צרופם ו\"פ לי' ו\"פ לה' ו\"פ לו' ו\"פ לה'.", + "וענין חילוק השמות וצרופם לששה ששה ולכ\"ד מתיישב היטב כמו שנבאר יחוסם וחילוקם ועניינם בשער פרטי השמות פ\"ט. זה הנראה לנו לכאורה בענין ע\"ב אלה בלתי שנאריך בו כלל. כי ברור לנו כי הענין סובל הרחבת הביאור כאשר ישוטט המעיין בשכלו. והקצור יפה ובפרט במקום שאין לנו קבלה בהן ולא גלוי מספיק. ומפני שכל מדה ומדה מג' ראשונות היא כלולה מכל שלשה כמו שנבאר בשער המכריעין. לכן הושפע לכ\"א מג' אבות ע\"ב כי מג' שבחכמה ע\"ב לחסד וכן חכמה עולה ע\"ג ע\"ב גשרים וחכמה החסד הגדול חופף עליהם. ומג' שבבינה נשפעים ע\"ב אל הגבורה ומג' שבכתר נשפע ע\"ב אל התפארת. ובאו עיקר ע\"ב בחסד והם בהשאלה אל התפארת ואל הגבורה. מפני שאין בכתר ובינה השלשה נקודות שהם שלשה ראשונות כסדר מפני שבכתר הם בחינת הכתר בחינת עצמו ובחינת חכמה ובינה מפני השפעתו בהם ואינם כסדר. ובבינה הם ג\"כ כן מפני שהיא מקבלת משתיהם מהכתר מהפאה אחת ומחכמה מפאת אחרת. ונמצא אל הכתר חכמה ובינה בהשוואה אחת, וכן אל הבינה כתר וחכמה בהשוואה אחת. אבל החכמה הבחינות אליה הם כסדר, שיש לה בחינות הכתר קודמות לכל מצד קבלתה ממנו, ובחינתה מצד עצמה אמצעית, ובחינת בינה מצד השפעתה בה. והרי בה שתי הבחינות כל אחת לפי ערכה ולכן עיקר ע\"ב גשרים בחסד.", + "וענין ע\"ב שבגבורה וע\"ב שבת\"ת יתבאר בשער ההיכלות בפרק ד':", + "והספירה השנית אל ששת ימי הבנין היא הגבורה והיא פועלת גבורה ודין כשמה וכל ענייני הדינים והגבורות נשפעים ממנה והיא רצועה לייסר האנשים במוסרה לחזקם ולעוררם בעבודת הבורא. וכן ע\"י שהיא נותנת כח וגבורה באדם להגביר יצר הטוב על יצר הרע כדפי' בפ\"ג. וכן כל הגבורה שהיו ישראל מתגברים על אוביהם היתה על ידה כדכתיב (תהלים ס יד) באלקים נעשה חיל. וכל גבור עיקר יניקתו מהגבורה (ע' בהקדמת ת\"ז ד\"י ותמן גבורים כו'). ומצד המדה הזאת נשפעים כל החצונים ובעלי הדינין. אלא שיש חלוק גדול ביניהם שבעלי הדין הטהורים נשפעים ממנה מצד הטהור בסוד זהב טהור והתחתונים בעלי הקליפות נשפעים ממנה מצד סיגי הזהב. והיא צריכה אל הכחות ההם לדון העולם הזה בנזקי קרן ושור ובור וחמור וכיוצא באלו. והם רצועות טמאות לייסר בעקרבים הפושעים והזדים. ומפעולות המדה הזאת כל הדברים שהם בסוד אדמימות. ומן המדה זו הדברים אשר בהם האודם יורו על הגבורה כמו האבנים שהם אדומים שסגולתם להטיל אימה על הבריות מפני שיניקתם מן המדה הזאת. והנמצא עוד כדברים האלה מתבאר בשער ערכי הכנויים. ומצד המדה הזו ג\"כ התעוררות האהבה בסוד התלהבות היצר כדפי' רז\"ל חיבת ביאה. ומן המדה הזאת ההתעוררות בסוד ויאהבה (ע' זהר חיי דקל\"ג) ועם היות שהאהבה היא בחסד ג\"כ עכ\"ז תחלת ההתעוררות מן הגבורה כמו שיתבאר בערכי הכנויים בערך אהבה. ונתבאר מתוך דברי רז\"ל והרשב\"י ע\"ה כי העושר נשפע אל האדם מן המדה הזאת ונתנו סימן לדבר הרוצה להעשיר יצפין. וכן אמרו כי האש וכיוצא בו והשלהבת וכיוצא בה הם במדה הזאת.", + "ועוד אמרו כי עיקר המזון נשפע מן המדה הזו, והעד על זה שלחן בצפון ומשם מזון בא לעולם. וכן הגשמים נשפעים ממנו ולכן כינום רז\"ל גבורות גשמים ופירשו מפני שהם יורדים בגבורה. ושמיעת כל דבר צעקה ותפלה הם במקום הזה. וכן מבואר מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה. אמת שהוא בסיוע הבינה ולכן נמצא שמיעה לדין ולרחמים בשם אלקים כגון (בראשית ל כב) וישמע אליה אלקים וישמע אלקים את קול הנער (שם כא יז). לדין (במדבר יא א) וישמע אלקים ויחר אפו (לפנינו \"ה'\" ולא אלוקים). והראיה היא בחסד וכן וירא ה'. ונמצא לדין ולרחמים. ועכ\"ז הכל בחסד. ונתן סימן ראיה אריה, ואריה הוא בחסד כנודע, ואותיות אריה יראה והוא דין. ויש במדה הזאת ששים גבורים ורמיזתם בשש גבורות שש קצוות שבה. וכן ענין ע\"ב סנהדרין כמו שבארנו עניינם לעיל. ויש יותר בפעולות מן המדה הזאת ויתבאר מתוך שער ערכי הכנויים:" + ], + [ + "המדה השלישית מששת ימי בראשית היא הנקרא תפארת. ושמה מעיד עליה כי כל הפאר וההדר הוא נשפע מן המדה הזאת. וכן הוא כי ההדר והיופי הוא הרכבת האדום והלובן כמפורסם. ולכן נאמר (שה\"ש ה י) דודי צח ואדום. וכל ענייני הרכבת האודם והלובן הם במדה הזאת כמו האבנים היקרות שבגוונם הירוק כחלמון ביצה שסגולתם אל השלום כמו שהמדה הזאת מתווך שלום בין הקצוות. וכל העניינים שגובר בהם היסוד האוירי הם נשפעים מן המדה הזאת. וכן התורה והעסק בה תלייתה במדה הזאת. והעד הארון אשר שם לוחות הברית הנתון בין (בין) הצפון והדרום ודוקא תורה שבכתב כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים. והבנים הם תלויים במדה הזאת ר\"ל כי כאשר יתפלל האדם יכוון בענין שתעלה תפלתו אל המזל העליון שהוא ג' ראשונות בכלל ששם הבנים כדפי' חז\"ל בני חיי ומזוני וכו' אלא במזלא תליא מלתא. ולא אמרו הויא מלתא דמשמע שהם שם במזל, אלא תליא דהיינו תלייתם אבל מקומם הוא התפארת כדפי' רשב\"י ע\"ה (בהקדמת ת\"ז דף י\"ד) וז\"ל פנה למזרח ונטיל ליה עמודא דאמצעיתא וחתים ביה בני עכ\"ל.", + "ופשר הדברים כי צריך להעלות טוהר תפלתו למעלה במזל [העליון שהוא הכתר] ואז יתנו לו מאוצר הבנים שהוא בתפארת. ואפשר היות טעם תליית הבנים במדה הזו מפני שהוא בעל הנשמות והם פרי ענביו כמבואר בזוהר מקומות הרבה, וכמו שיתבאר בשער הנשמה. ולכן אין ראוי לתת הבנים אם לא ברשות בעל הפרי שהם הבנים. שהשפעת הבנים הם מן המוח שהוא בענין שלש ראשונות וכן מקום הנשמות הם בבינה. לכן צריך להעלות התפארת אל המזל כדפי'. והמן היה יורד לישראל מתוך המדה הזאת כמו שהורה הכתוב (שמות טז ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים שהוא תפארת. ומפעולות המדה הזאת הם שפע הנשמות ע\"י יחוד התפארת והמלכות. והוא ענין נמצא אל שתי המדות האלה מה שלא נמצא בזולתם אלא בחכמה ובבינה. והענין כמו שבארנו לעיל בפי\"ג שהיחוד הזה אינו כענין יחוד וקשר שאר הספירות אלא הוא ענין משובח כענין היחוד שיתייחד האיש עם אשתו בעת הזווג שהוא שפע שמשפיע בה ומן השפע ההוא יתהוה תולדות דבר מה. והענין הזה הוא ממש בחכמה ובינה שהם מכונים אצל הרשב\"י פעמים רבות אבא עלאה ואמא עלאה. והענין כי בהזדווג החכמה עם הבינה יתהוה משם הויות רוחניות. וכן היה בענין הספי' בעת שנאצלו מן הבינה נתייחד עמה החכמה יחוד שלם פרטי כענין זווג איש ואשתו ונמשכו ממוחין דאבא שש ספי' הבנין הנכלל הכל בבן ובת שהם נקראים ד\"ו פרצופין. והיינו שפי' הרשב\"י בענין הת\"ת הבן שנמשך ממוח האב. והמשיך הספירות בדקות גדול והשפיעם אל הבינה שהיא האם ונתעברה האם מהם כאשה מעוברת. וכמו שהעצמים בבטן המלאה הם מתהוים מהחומר הדק ומתגדלים ומתהוים שם אל מציאות צורת העובר כן הספי'. ולכן פי' רשב\"י שהאצילות נתעכב בבינה י\"ב חדשים העיבור הגדול שבאדם שהוא י\"ב חדש כדפי' רז\"ל (במס' נדה דף כ\"ז). וכתבנו המאמר בשער עצמות וכלים (פ\"ז) ושם בארנו שאין הדברים כפשוטן. ולכן הם בחכמה והבינה, אב ואם אל כל האצילות, והאצילות כלו בנים אליהם, והבינה נקרא אם הבנים שמחה. ושאל בזוהר פ' ויחי (דף רי\"ט.). אם ידיעה, הבנים מאן אינון. מפני שאל הבנים האלה ב' בחינות או בחינתם בערך הלידה והענין כי כמו שהאשה כאשר היא מתעברת מתאומים כלם נתונים ברחם אחת כי אין לאשה שתי רחמים אלא א' אבל יש בה חדרים שתוכל לקבל עד ז'. וכן בבינה כלם נכללים כאחד בעת עבורם שמה אבל האמת שהם חדרים רבים כמו שבארנו ענין ובדעת חדרים ימלאו בשער אם הא\"ס הוא הכתר. ונחזור אל הענין כי בהיותם שם נכללים כולם בד\"ו פרצופין. ואחרי צאתם בעת האצילות הם נפרטים לשבעה ולכן אמר בנים מאן אינון, אם הבחינה הפנימית והם נכללים בד\"ו או הבחינה החיצונה שהיא אחר הלידה והם נפרטים בשבעה, ותירץ שם לענייננו ע\"ש.", + "והנה לאה היתה במקום הבינה כמבואר בדברי הרשב\"י. ויש עתה לשאול והאיך נתעברה מיעקב שהוא ת\"ת והוא הבן. ועם היות שאין ערוה למעלה עכ\"ז אין באפשר להיות. כי עם היות שיחוד הבן והאם מותר היאך אפשר שתתעבר לשלום האם מהבן והוא הבן עצמו. והענין הוא כי ענין יחוד החכמה והבינה הוא ע\"י דעת הנעלם שהוא מציאות הת\"ת קודם אצילותו שמציאות ההוא נקרא דעת והדעת מייחדם כמו שמייחד היסוד התפארת והמלכות כמבואר בשער הנזכר. ועם היות שאין המציאות ההוא מרכבתו של יעקב שאינו אלא בת\"ת דווקא ומלבר כאשר נתבאר בשער י' ולא ט' פ\"ב, עכ\"ז הועיל לו להסתלק בעת הידוע כדי שע\"י כך תתעבר לאה. ועוד שהדעת מתלבש בת\"ת והוא נשמה אליו כאשר נבאר בספר אור יקר.", + "והנה נתבאר ענין יחוד וזווג חכמה ובינה בעת האצילות. אבל יש לשאול תינח בעת האצילות שהוצרך הזווג הזה כדי להאציל הבנים. אבל עתה אחר האצי' מה שמושם מועיל. כלומר לענין השפע א\"א שאין זה זווג כמו שהכרחנו לעיל בפי\"ג וי\"ד שאין ענין השפע שמוש אלא מזון כעין האיש הזן את אשתו ונותן לה טרף לכל ביתה וחוק לנערותיה.", + "וענין השמוש הוא להיות הוויה מחודשת, א\"כ מה הוא ההוי' המתחדשת מתוך שמושם. ולתרץ ענין זה נשאל שאלה אחרת כי בשלמא ביחוד הת\"ת והמלכות שהוא לעתים וחוזרים ומתיחדים תינח שהם מהוים נשמות כמו שנבאר כי בכל יחוד ויחוד עושה נשמות. אבל ביחוד החכמה והבינה דלא מתפרשין לעלמין א\"כ מה ענין הווייתן או כיצד ואימתי משתלמת האחת ומתהוה האחרת אחר שאינם מתפרשין לעולם כמו שנתבארו כל הפרטים האלו לעיל פי\"ג י\"ד. לזה נאמר כי ידוע שאם לא היה מציאות אצילות החכמה והבינה לא היה באפשר להתקיים כלל האצילות כמו שבארנו קצת מהענין הזה בשער סדר האצילות פ\"ד ה'. והטעם כי אין בריה בלא זכר ונקבה דהיינו שהדברים בדקות ויתגלו ויתעבו. ומצרף וכור אל ו' ימי בראשית שיתהוו ויתגלו מהכתר, היו החכמה והבינה בסוד ייחודם בסוד אב ואם. ואלולי החכמה והבינה אין כח בששת ימים להתהוות. ובאר הענין הזה הרשב\"י בפ' האזינו (דר\"צ.) בעת פטירתו וז\"ל ת\"ח, בשעתא דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין בעא לאתתקנא, אתקין כלא כעין דכר ונוק', בתר דאתכלילו דכר ונוקבא לא אתקיימו אלא בקיומא אחרא דדכר ונוק'. והאי חכמה כללא דכלא כד נפקא ואתנהיר מע\"ק לא אתנהיר אלא בדכר ונוק', דהאי חכמה אתפשט ואפיק מיניה בינה ואשתכח דכר ונוק' הוא. חכמה אב בינה אם, חכמה ובינה בחד מתקלא אתקלו דכר ונוק'. ובגיניהון כלא אתקיים בדכר ונוקבא, דאלמלא האי לא מתקיימין. שרותא דא אב לכלא, אב לכלהו אבהן, אתחברו דא בדא ונהירו דא בדא, חכמה אב בינה אם דכתיב כי אם לבינה תקרא עכ\"ל. ועם היות מתוך פשטן של דברים יש לנו ראייה אל מבוקשינו, עכ\"ז לא נאסוף ידינו מלבאר דבריו. ועוד כדי לתרץ שאלה עצומה שנופלת בענין הזה, שיש לשאול, כל עצמן של חכמה ובינה האיך נאצלו בלא זכר ונקבה מאחר שכל האצילות צריך זכר ונקבה. וזהו עיקר כונת הרשב\"י בביאור המאמר הזה. ואמר ת\"ח בשעתא דעתיקא קדישא כו' הוא הכתר, וקראו סתימא דכל סתימין מפני שהוא קודם ההתפשטות ואז הכתר הוא סתום ונעלם אפילו מכל הסתימין שהם הנאצלים הנעלמים ואפי' הם אינם משיגים הכתר לרוב העלמו. בעא לאתקנא היינו כאשר רצה להאציל שאר האצילות. ויש בזה שני נוסחאות או בעא לאתקנא או בעא לאתתקנא, והכל ענין אחד. כי בהיותו מתקן האצילות הוא מתקן עצמו כי תקונו הוא גלויו וגלוייו הוא תיקון אצילותו, א\"כ לאתקנא או לאתתקנא הכל אחד. אתקין כלא כעין דכר ונוקבא פי' האציל כל האצילות בדמות זכר ונקבה כמו חכמה ובינה זכר ונקבה, תפארת ומלכות זכר ונקבה. בתר דאתכלילו דכר ונוקבא. פי' כוון לתרץ אל השאלה ששאלנו, שהאיך נאצלו חכמה ובינה בלא זכר ונקבה. ותירץ כי הכתר עצמו היה נכלל בו זכר ונקבה כי מקצתו בחי' זכר ומקצתו בחינת נקבה כאשר נבאר בשער ממטה למעלה.", + "וענין זכר ונקבה שבכתר הם בחינת חכמה שבו זכר ובחינת בינה שבו נקבה. ושתיהם נכללים בו בסוד אור קדמון אור צח אור מצוחצח שבכתר כאשר נבאר בשער הצחצחות. ועם היות שהיה הכתר נכללים בו זכר ונקבה עכ\"ז לא הספיק מציאות זכר ונקבה שבכתר להאציל על ידו האצילות, והיינו דקאמר בתר דאתכלילו דכר ונוקבא דהיינו בכתר, עכ\"ז לא אתקיימו פי' לא היה להאצילות קיום להתאצל אלא בקיומא אחרא דדכר ונוקבא דהיינו חכמה ובינה. או ירצה בתר דאתכלילו דכר ונוקבא. פי' עם היות שנכלל האצי' בזכר ונקבה שהם הכמה ובינה, עכ\"ז לא נתקיים האצילות אם לא בזכר ונקבה אחר שהם תפארת ומלכות. ולשון ראשון עיקר. והאי חכמה כו' הוא לתרץ שאלותינו שאפילו החכמה לא נאצלה אלא על ידי זכר ונקבה שהם בכתר כדפי'. וז\"ש והאי חכמה כו' כד נפקא פי' כאשר נאצלה מן הכתר שנאצלה כלולה מט' ספירות שהיו ח' ספירות נעלמות בה כדפי' בשער סדר האצילות. כד נפקא ואתנהיר מעתיקא קדישא פי' כאשר נאצלה מהכתר לא נאצל אלא על ידי זכר ונקבה שהם בחי' זכר ונקבה שבכתר.", + "וענין אמרנו שבכתר הם בחי' זכר ונקבה ממש הוא מוכרח ומבואר בתקונים מקומות הרבה ונבארם בשער ממטה למעלה (פ\"ה ע\"ש). דהאי חכמה אתפשט וכו'. הוקשה לו תינח שהחכמה נאצלה על ידי זכר ונקבה שבכתר, והבינה האיך נאצלה בלא זכר ונקבה שהרי החכמה האצילה הבינה. ותירץ שאצילות הבינה לא היה אלא התפשטות בעלמא כי החכמה והבינה בבת אחת נאצלו על ידי הכתר וכאשר החכמה האצילה הבינה לא היה אלא התפשטות בעלמא, וז\"ש דהאי חכמה אתפשט וכו'. ושם נמצא זכר ונקבה שהם חכמה ובינה, וז\"ש בחד מתקלא אתקלו דכר ונוקבא. פי' בנקודה אחת נאצלה ובמשקל אחד נשקלו כדפי'. ובגיניהון כו'. פי' בסבתם מתקיימין הכל שהם זכר ונקבה דאלמלא האי לא מתקיימין מפני שכל בריה צריכה להיות נבראת ע\"י זכר ונקבה. שרותא דא אב לכלא, פי' חכמה אב לכל האצילות כי כל האצילות הם בנים לחכמה. ומפני שלא נטעה לומר שהיה ג\"כ אב לבינה, וא\"כ הדרא קושיא לדוכתיה, שבינה בלא אם נאצלה, לז\"א אב לכלהו אבהן, פי' שהוא אב לגדולה גבורה תפארת. אתחברו דא בדא וכו' היינו כדי להאציל כל האצילות כדמפרש ואזיל. ע\"כ. והנה מתוכו נתבאר שעיקר קיום האצילות הוא על ידי האב והאם.", + "והנה כמו שיש בענין יחוד איש ואשתו ב' בחינות, האחד הוא להוליד מחדש, והשני לגדל הנטיעות, דהיינו כדי שיצא הולד מזורז כמו שפי' בשער הקודם פ\"ג. וכן הבינה והחכמה אין יחודם להיות הויה מחודשת אלא כדי להעמיד ההויות על זרוזם שיהיו עומדים בצביונן. והענין כי כדי שיתעטרו תפארת ומלכות כדי שיתייחדו, א\"א להם להתעטר באותן העטרות המשובחות המזרזים ומזיינים הספי' אם לא ביחוד חכמה ובינה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזוהר פ' אחרי (דס\"א ע\"ב) וז\"ל ת\"ח כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, האי נהרא אתפשט בסטרוי בשעתא דמזדווג עמיה בזווגא שלים האי עדן זווגא בההוא נתיב דלא אתיידע לעילא ותתא כמה דכתיב נתיב לא ידעו עיט ואשתכחו ברעותא דלא מתפרשן תדירא חד מחד. כדין נפקין מבועין ונחלין ומעטרי לבן קדישא בכל אינון כתרין וכדין כתיב בעטרה שעטרה לו אמו. וההוא שעתא ירית ההוא בן אחסנתיה דאבוי ואמיה וכדין הוא אשתעשע בההוא ענוגא ותפנוקי. ותאנא בההוא שעתא דמלכא עלאה בתפנוקי מלכין יתיב בעטרוי, כדין עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו, דא יסוד דאפיק ברכאן לאזדווגא מלכא קדישא במטרוניתא בהאי דרגא, וכדין אתייהבין ברכאן בכלהו עלמין ונפקין ומתברכין על ידו עלאין ותתאין עכ\"ל.", + "הרי מתוך המאמר הזה מתבאר בפי' שאין עטרה ליחוד בן ובת דהיינו עטרת כל הכתרים כמבואר בפרק י' אם לא בעת יחוד חכמה ובינה, ובהיות יחודם תמידי יהיה העטרה אל הבנים בעת הצורך.", + "והנה העטרה הזאת הפליג רבי יוסי בספור תקוניה. וז\"ל בזוהר פ' בלק (דף ר\"ט.). ויעמוד מלאך ה' וגו'. תאנא, מסטרא דאמא כד איהי מתעטרא נפקין בעטרהא אלף וחמש מאה סטרי גליפין בתכשיטהא. וכד בעייא לאזדווגא במלכא מתעטרא בחד עטרא דארבע גוונין. אינון גוונין דמתלהטן בד' סטרי עלמא, כל גוונא וגוונא מתלהטא תלת זמנין בההוא סטרא דאינון י\"ב תחומי גליפין, ועאלין ואתכלילו בי\"ב אחרנין. ברישא דעטרא אית ד' שורין לד' סטרין ואינון מגדלות כמו דכתיב מגדלות מרקחים מהו מרקחים כמה דכתיב מכל אבקת רוכל. ועל כל מגדלא ומגדלא תלת פתחין קביעין באבנין טבן מכל סטרא וסטרא. האי עטרא נהירא בדילוגין דאופיר בגין יקרא דמלכא כמה דכתיב אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר. תחות עטרא תליין זגי דדהבא בסחרנהא זגא דדהבא מסטרא דא וזגא דדהבא מסטרא דא וחד רמונא. בגווה ההוא רמונא אית ביה אלף זגין וכל זגא מנייהו מתלהטא בסומקא בחוורא. ההוא רמונא אתפליג בפלוגין ארבע וקיימא פתיחא לאחזאה זגהא, תלת מאה ועשרין וחמש זגין מסטרא דא, וכן לכל סטרא וסטרא, עד דמתלהטן ד' סטרי עלמא מחיזו דכל פלכא ופלכא ואינון פלח הרמון כמה דכתיב כפלח הרמון רקתך. ד' גלגלין בפלכא ד' זווין, נטלין בגלגולא לההוא עטרא וכד נטלין לה זקפן לעילא עד דמטו לגלגולא דפלכא עלאה דנהים יממא וליליא מתחברן כל אינון פלכין ונטלין לעטרא וזקפן לה. וקלא דאינון גלגלין אשתמע בכלהו רקיעין, לקל נעימותא מתרעשין כל חילי שמיא וכלהון שאלין דא לדא עד דכלהו אמרין ברוך כבוד ה' ממקומו. כד אזדווג מלכא במטרוניתא סלקא עטרא דא ואתיישבא ברישא דמטרוניתא כדין נחית חד עטרא עלאה קביעא דכל אבן טבא וחזור ושושן בסחרנהא, בשית גלגלין אתייא לשית סטרין דעלמא שית גדפין דנשר נטלין לה, בפלכוי חמשין ענבין סחרנהא דגליף בה אמא עלאה קביען באבן טבא חוור וסומק וירוק ואוכם תכלא וארגוונא. שית מאה וי\"ג זווין לכל סטרא וסטרא אלף ושית מאה מגדלין לכל סטרא וסטרא. וכל מגדלא ומגדלא טורין קביען פרחין לעילא אשתאבן בפתורא דאמא עלאה במשח רבות דילה. כדין אימא בלחישו נגיד מתנן עלאין ושדר וקבע לון בההוא עטרא, לבתר אנגיד נחלי דמשח רבות קדישא על רישא דמלכא ומרישיה נחית ההוא משחא טבא עלאה על דיקניה יקירא ומתמן נגיד על אינון לבושי יקר דמלכא הה\"ד כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וגו'. לבתר אתהדר עטרא ומעטרא ליה אמא עלאה בההוא עטרא ופרשא עליה ועל מטרוניתא לבושי יקר בההוא עטרא כדין קלא אשתמע בכלהו עלמין צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה וגו'. כדין חדוותא הוא בכל אינון בני מלכא, ומאן אינון, כל אינון דאתי מסטרייהו דישראל וכו' עכ\"ל לענינינו. ואל יחשוב המעיין שענייני העטרה זו הם דברים כפשוטן ח\"ו אלא הכל משל אל כמה עניינים נפלאים באצילות אשר לדעת עניינם ילאה המשכיל ימים ולילות ויעלה בידו עמל ויגיעה כי אין מי שירד לעומק הדברים האלה אלא רשב\"י וחביריו די מדורהון עם בישרא לא איתוהי, ועכ\"ז פירשתיה בספר אור יקר בביאור הפרשה. והאמנם אל כוונתינו יצא לנו מכ\"ז כי ענין עטרה זו ולבושי יקר הנז' במאמר הזה הוא מסטרא דאימא והיינו דוקא בסבת יחוד האב עמה כי משם עקר שמן הטוב הנזכר במאמר. ואחר היות הענין הזה כן למדנו כלל גדול אל יחוד אבא ואימא שזהו צריך ליחוד ת\"ת ומלכות. ואחר שהפלגנו בפרקים הקודמים בשלילות הדיבור בג' ראשונות די לנו הערה הנדרש ביחודם עד עתה, ונדבר ביחוד הבן והבת:" + ], + [ + "כמו שנמצא ענין היחוד הזה אל החכמה והבינה יחד כמ\"כ נמצא אל התפארת והמלכות. ולכן מתכנים שניהם בלשון חתן וכלה ואיש ואשתו וכיוצא בהן בעניינים האלה. ויש חילוק בין יחוד החכמה והבינה ליחוד התפארת והמלכות. כי יחוד החכמה והבינה לא מתפרשן דא מן דא כמבואר לעיל פי\"ג י\"ד, אבל יחוד התפארת והמלכות הוא לעתים ולרגעים כמו בזמן שיגיעו ישראל בתפלה לשים שלום. והזווג הזה צריך אל ההתעוררות מלמטה ואם לא יקדים התעוררות תחתון שהוא מן העוה\"ז לא יתייחדו כראוי. וזה הענין נתבאר בזוהר פ' בראשית (דל\"ה.) וז\"ל ת\"ח אדם וחוה דא בסטרא דדא אתבריאו, מ\"ט לא אתבריאו אנפין באנפין, בגין דכתיב כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ וזווגא לא אשתכח בתיקוניה כדקא יאות. וכד אתקקן האי לתתא ואתהדרו אנפין באנפין כדין אשתכח לעילא. מנלן מן המשכן דכתיב הוקם המשכן בגין דמשכן אחרא אתקם עמיה ועד דלא אתקם לתתא לא אתקם לעילא. אוף הכי כד אתתקן לתתא אתתקן לעילא. ובגין דעד כען לא אתתקן לעילא לא אתבריאו אנפין באנפין. וקרא אוכח דכתיב כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ, ובג\"כ ואדם אין לעבוד את האדמה דלא הוה בתיקוניה. וכד אשתלימת חוה אשתלים אדם וקודם לכן לא אשתלים. ורזא דא דעד הכא לא אית את סמ\"ך בפרשתא. ואע\"ג דחברייא אמרו, אבל סמך דא עזר. ודא עזר דלעילא דאתהדר לעילא אנפין באנפין, דכר ונוקבא אסתמיך דא לקבל דא. ודאי סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר. סמוכים, דא דכר ונוקבא דאינון סמוכים כחדא, האי עולם דקא אמרן תלייא בעולם דלתתא וכד לא אתתקן עולם דלתתא לא אתתקן ההוא עולם דקאמרן. כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ דהא דא בדא סמיך עולם דא תתאה כד אתתקן ואתהדרו אנפין באנפין ואתתקנו אשתכח סמך לעילא. דהא מקדמת דנא לא הוה עובדא בתיקונא בגין כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ודא בדא תלייא. מה כתיב בתריה ואד יעלה מן הארץ דא תקונא דלתתא, לבתר והשקה את כל פני האדמה. ואד יעלה מן הארץ דא תאובתא דנוקבא לגבי דכורא. ד\"א מ\"ט לא המטיר בגין דלא אשתכח תקונא דיעלה מן הארץ, ועל דא מן ארעא תתאה אתער עובדא דלעילא. ת\"ח תננא סליק מארעא בקדמיתא ועננא אתער וכלא אתחבר לבתר דא בדא. כגוונא דא תננא דקרבנא אתער מתתא ועביד שלימו לעילא ואתחבר כלא דא בדא ואשתלים. כגוונא דא לעילא. אתערותא שארי מתתא ולבתר אשתלים כלא ואלמלא דכנסת ישראל שריא באתערותא בקדמיתא לא אתער לקבלא ההוא דלעילא ובתאובתא דלתתא אשתלים לעילא עכ\"ל.", + "ומפני שראינו המאמר הזה מדלג בדברים מענין לענין ובאותו ענין ראינו לבארו. פי' דא בסטר דא אתבריאו כמו שרמוז במסכת (ברכות דף ס\"א) ד\"ו פרצופין היו. מ\"ט לא אתבריאו אנפין באנפין. פי' כי הם היו אחור וקדם והיו אחור נגד אחור ולכן שואל מ\"ט היתה בריאה זו לבטלה אחר שאין בריאתם זו מועלת כלל, וראיה שהוצרך אחר כך לתקנם. ותירץ בגין דכתיב כי לא המטיר ה' אלקים. פי' שלא היה היחוד למעלה אל התפארת עם המלכות. ומפני שהוקשה לו שא\"א לומר שבאצילות לא נמצא הזווג שהרי הוא פירש בפירוש כי היה הזווג בענין אצילות נשמתו של אדם הראשון כמו שנבאר לשונו. לכן אמר וזווגא לא אשתכח בתיקוניה פי' זווג היה אבל לא זווג שלם בתיקוניה דהיינו פנים כנגד פנים. וכד אתתקן וכו'. כי בתיקון התחתונים תלוי תקון העליון כדמסיק שבהתעוררות התחתונים תלוים העליונים ולכן בהיות שלא היה התעוררות למטה לא היה יחוד שלם למעלה. ומפני כי ענין זה נראה לכאורה קשה שנאמר שתהיה הסבה תלויה במסובב והעילה צריכה אל העלול ממנה. הכריח הענין מן המשכן מהנדרש בלשון הוקם שפירושו הוקם המשכן משכן אחרא לעילא, דהיינו השכינה. ומפני שהוקשה לו נאמר שאמת הוא שהוקם משכן אחר למעלה שלא נכחיש שמעשה המצות עושה רושם למעלה ודאי. אבל עכ\"ז אין הכרח מכאן כלל. כי נאמר שענין הוקם המשכן היינו שנתחדש ענין חדש למעלה מפני קימת המשכן אבל לא שנאמר שלא יהיה מציאות אל העליונים אם לא על ידי התחתונים כדבעי למימר לגבי יחודא. לכן אמר ועד דלא אתוקם כו'. כי הפי' הוקם הכוונה שהוקם עתה מה שלא היה קימה קודם לכן כלל. ולא הוצרך להכריח הפירוש הזה כי הוא מוכרח מעצמו מפני שאין לומר שיהיה כונת הכתוב לומר שמעשה המשכן עשה רושם למעלה כשאר מעשה המצות. כי זה פשיטא, וכי גרע מעשה המשכן עם היותו רומז אל בריאת העולם העליון ותיכון ותחתון משאר מעשה המצות ומה צורך להשמיענו שעשה רושם וענין של קדושה למעלה. אלא ודאי אין זה אלא שהכונה להודיענו כי קודם קימת המשכן התחתון לא היה אפשר להיות קימה אל המשכן העליון וז\"ש ועד דלא אתקם כו'. אוף הכא כו' בענין בריאת האדם בעוד שלא היתה קימה אל התחתונים דהיינו הזיוג לא היה אל העליונים שלימות הזווג. ובגין דעד כען כו' הכונה להורות כי גם התחתונים הם תלוים במעשה העליונים כי לא נבראו אדם וחוה פנים אל פנים מפני שלא היו הכרובים למעלה פנים אל פנים. וקרא אוכח דכתיב וכו' פי' מן הכתוב ראייה שלא היה היחוד כתקונו למעלה בעת בריאת העולם וז\"ש כי לא המטיר ה', דהיינו דלא הוה בתקוני' וכו'. פי' שאין הכונה בלשון ואדם אין שאין מציאות בריאת האדם כלל שא\"כ יראה כי בבריאת האדם נתקן הכל ולא נפקא מינה דבאתערותא דלתתא הוה אתערותא דלעילא. אלא הכוונה ואדם השלם בתקונו לא היה ואין האדם שלם אלא בתיקון הנקבה בת זוגו וכאשר נשלמה הנקבה אחר שנסרה הקב\"ה וקלעה כדפי' בגמרא שם על ויביאה אל האדם אז נשתלם האדם. והטעם כי לא יקרא בשם אדם אלא בהיותם יחד שלמים זכר ונקבה. כדאמרינן (ביבמות דס\"ג) ע\"פ זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם. ולכן ואדם אין פי' אדם שלם בדכר ונוקבא כראוי. וז\"ש ואדם אין לעבוד כו' דלא הוה בתקוניה וכד אשתלימת חוה אשתלים אדם וקודם לכן לא אשתלים. א\"כ לעולם צודק שיאמר ואדם אין עד שנשלמה חוה ונזדווגה פנים כנגד פנים. ורזא דא דעד הכא לא אית את ס' בפרשתא. הכוונה סוד הענין מורה שבכל בריאת האדם בכל הפרשה ההיא לא נזכרה אות סמ\"ך. ואף על גב דחברייא וכו'. פי' עם היות שהחברים פירשו (בב\"ר פי\"ז) כי בעוד שלא נבראת חוה לא נזכרה בפ' סמ\"ך ורצו לבאר כל ענין זה בפשט לענין אדם וחוה אשתו. ועכ\"ז אבל סמ\"ך דא עזר וכו' פירוש הכוונה לבאר הענין על העזר העליון. והכוונה כי בעוד שלא ננסרה חוה התחתונה לא היתה השכינה פנים בפנים ולכן נבראו התחתונים אחור וקדם. אבל כאשר נסר הקב\"ה לחוה נעשה השכינה סמך למעלה. ופי' סמך דא עזר. בשלמא למאי דקא מפרשי חברייא היינו ענין סמך שחוה סמך לאדם אבל לעילא גבי קב\"ה לא שייך למימר שהשכינה סמך אליו שאדרבה הוא סמך אליה, לכן אמר סמך דא עזר הוציאו מלשון סמך שהוא פירוש סמיכה שהזכר נסמך אל הנקבה, ופירש לשון עזר דהיינו סיוע קצת אל ההנהגה בסבת הייחוד פנים בפנים. וז\"ש סמך דא עזר ודא עזר דלעילא דהיינו שכינה דאתהדרת פנים אל פנים. דכר ונוקבא אסתמך דא לקבל דא.", + "הנה בענין סמיכה ממש אמר שהיה סמך לשניהם כי כמו שהשכינה סמך לתפארת יותר ויותר התפארת סמך לשכינה. ולכן הביא ראיה שזה סמך לזה ממה שאמר הכתוב סמוכים לעד לעולם לשון רבים כנראה שג\"כ יצדק שהשכינה סעד וסמך אל התפארת. סמוכים דא דכר ונוקבא שהם תפארת ומלכות והם סמוכים כחדא שוה בשוה כמו שסמך הת\"ת אל המלכות כן סמך המלכות אל הת\"ת. האי עולם דקא אמרן תלייא בעולם דלתתא. פי' הת\"ת עולם העליון תלוי במלכות עולם התחתון, והכוונה להכריח כי התפארת צריך לסמך המלכות. וז\"ש וכד לא אתתקן עולם דלתתא שהוא המלכות לא נתקן התפארת. כי לא המטיר וכו' דהא דא בדא סמיך פי' התפארת נסמך במלכות ומלכות בת\"ת. ועולם דא פי' הת\"ת. תתאה כד אתתקן היינו המלכות כדמסיק. דא תאובתא דנוקבא היינו נשמתן של צדיקים כמו שנבאר בפרק הבא שהמלכות אושידת מ\"נ לקבלא מיין דכורין כמו שנבאר. מ\"ט לא המטיר בגין וכו'. כל הגלגול הזה שגלגל עד עתה הוא לבאר איך באדם התחתון תלוי ענין היחוד של ת\"ת עם המלכות, והוא ברור כי אחר ששלימות הת\"ת הוא בהיות המלכות עמו פנים בפנים והיא אינה מתייחדת עמו פב\"פ אם לא ע\"י אתערותא דתאובתא דהיינו מעשה בני אדם למטה כמו שנבאר. ואדם למטה לא היה בשלימות לכן לא המטיר וזה כלל דבריו וזה סבת גלגוליו. ות\"ח וכו' ראיה אל הענין הזה כדמסיק ואזיל. ע\"כ.", + "והנה מתוך המאמר הזה למדנו כי בהתעוררות התחתונים תלוים העליונים בענין היחוד כמו שבארנו. ועתה ראוי שנחקור כלל ענין התעוררות הזה על מהותו ועניינו, ולזה נייחד לו פרק בפ\"ע ושם נבאר שרש ועקר אל התעוררות הזה:" + ], + [ + "אחר שעלה בהסכמותינו בפ' הקודם כי ענין היחוד שבין ת\"ת ומלכות צריך התעוררות העוה\"ז. ראוי שנחקור לדעת מה ענין התעוררות הזה. וזה באר לנו הרשב\"י בפרשת נח (ד\"ס.) וז\"ל ר' שמעון אמר בשעתא דקב\"ה מתעטר בעטרוי מתעטר מלעילא ומתתא. מתעטר מעילא מאתר דעמיקא דכלא, מתעטר מתתא במה בנשמתהון דצדיקייא. כדין אתוסף חיין מעילא ומתתא ואתכליל אתר מקדשא מכל סטרין ובירא אתמלייא וימא אשתלים וכדין יהב לכלא. כתיב שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך, אמאי הכא בורך בקדמיתא ולבתר בארך, דהא בור לא אקרי אלא ריקנייא דלא נביע, באר מיין דנבעין. אלא כלא אתר חד הוא [אלא אתר] דמסכני אחידן ביה אקרו בור דלית ליה מדיליה אלא מה דיהבון בגויה ומאן איהו ד'. לבתר אתעביד באר דאיהי מלייא מכל סטרין ומאן איהו ה' אתמלייא מעילא ונביע מתתא. אתמלייא מעילא כמה דאמרן ונביע מתתא מנשמתין דצדיקייא. ד\"א שתה מים מבורך, דא דוד מלכא דכתיב ביה מי ישקני מים מבור מבית לחם. ונוזלים, דא אברהם. מתוך, דא יעקב דאיהו באמצעיתא. בארך, דא יצחק דאקרי באר מים חיים. הא בהאי קרא אשתכח רתיכא קדישא עלאה מאבהן ודוד מלכא דאתחבר עמהון. ואית מאן דיימא, ונוזלים, דא יצחק. מתוך, דא משה דאיהו באמצעיתא. בארך, דא אהרן דאקרי באר מים חיים ודוד מלכא דאתחבר עמהון. תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא לאו איהו אלא כד עייל רוחא בה ואושדת מיין לקבלא מיין עלאין דכורין. כך כנסת ישראל לא אתערת תאובתא לגבי קב\"ה אלא ברוחא דצדיקייא דעאלין בגווה. וכדין נבעין מייא בגווה לקבלא מיין דדכורא. וכלא אתעביד תאובתא חדא וצרורא חדא וקטורא חדא ודא הוא רעוא דכלא וטיולא דמטייל קב\"ה בנשמתהון דצדיקייא עכ\"ל לעניינו. והכוונה בשעתא דקב\"ה מתעטר בעטרוי היינו בעת הזווג כמבואר לעיל פי\"ז. בעטרוי לשון רבים, לפי שהעטרה כלולה מו' קצוות כי העטרה שהוא מתעטר היינו שהשרשים מהשש קצוות הנעלמים מתגלים על השש ספירות התחתונות ר\"ל האצילות. ולכן אמר בעטרוי שהם עטרות רבות. ולזה כיון ר' יוסי במאמר שהעתקנו למעלה בפי\"ז שאמר ופרשא עליה ועל מטרוניתא לבושי יקר דהיינו שהם מתלבשים בשרשים הנעלמים ואז היא יחודם וזווגם. וכן נתבארה העטרה במאמר שבארנו בשער עשר ולא תשע פ\"ב דתמן פליגי תנאי אית מאן דאמר דהעטרה איהי משית כדאמרינן ואית מאן דאמר מאינון תלת דהיינו חסד גבורה ת\"ת שהם ג' גוונין. ואפשר לומר דלענין הזווג לא פליגי דשית אינון. אבל חד סבירא ליה שהשלשה שהם חסד גבורה ת\"ת הם דת\"ת דבהכי פליגי תמן, ושלשה הנשארים הם עטרה אל המלכות דהיינו נה\"י שהם מציאות הה\"א שבה שהיא מתקשטת בהם בעת הזווג כדפי' בשער סדר האצילות פ\"ב. אבל לענין מציאת הזווג כ\"ע ל\"פ דשית אינון דהכי מוכח בזוהר בכמה מקומות. וזהו שפי' בזהר בענין ז' שנים שעבד יעקב ברחל כדי שיהיה מתעטר מו' קצוות שהוא צריך כדי להתייחד והיינו עטרוי הנזכר במאמר. או אפשר דעטרוי היינו תרין עטרין דירית חד מאבא וחד מאימא והם חסד שבחכמה וגבורה שבבינה, וכן ביאר הרשב\"י בשעת פטירתו בפ' האזינו. ופי' בספר אור יקר כי הב' עטרות אלו יורש התפארת מחכמה ובינה. מתעטר מלעילא ומתעטר מלתתא כדמסיק מעילא היינו ע\"י חכמה ובינה שהם הנקראים עמיקא דכלא והיינו שפירש רבי יוסי במאמר שהעתקנו בפי\"ז מענין השמן הטוב ושמן הוא מצד החכמה כמו שנבאר בשער ערכי הכינויים. מתעטר מתתא במה בנשמתהון דצדיקייא. פי' נשמתן של צדיקים שהם בחיים חיותם. כי במתים הם חפשים מן המצות ואין תורתם וטובתם משפיע ולא מועיל לזה כי לא ניתן ענין זה אלא לתחתונים שהם בעלי הבחירה.", + "וענין אמרו בנשמתהון, היינו שהנשמות מציאותם למעלה והם חוט המשתלשל ממעלה מעלה מהת\"ת עד עולם התחתון הזה כי משתלשלים מציאות ממציאות ומציאות ממציאות עד הגיעם אל המציאות הזה. ובעת עלות מעשיהם הטובים הם עולים דרך הצינור והשלשלת הזה עד הגיעם שם ומשם ממשיכים השפע למטה. והיינו שאמר מתעטר במה בנשמתהון דצדיקייא שהם המציאות העליונים של הנשמות, שהם מעלים ריח מעשיהם לפניו והוא מתעטר עמהם כאשר יתבאר הענין הזה בארוכה בשער הנשמה פ\"ז. כדין אתוסף חיים מעילא ומתתא פי' מצד שמשפיעין מלמעלה החיות והשפע וכן מלמטה בסוד האור המתהפך האור החוזר שהוא מורה על חוזק האור הבא עד שיש בו כח להגדיל המתהפך.", + "וענין זה יתבאר בשער ממטה למעלה. ואתכליל אתר מקדשא. פי' הבחינה האחרונה שבמלכות בחינתה התחתונה היא הנקרא אתר מקדשא פי' מקום שכינת המקדש שהמקדש שורה בו. והבחינה הזאת האחרונה שבמלכות היא נכללת מכל סטרין. כי מפני היותה אחרונה ע\"י שפע הברכות היא נכללת בכל. ואמרו מכל סטרין, אפשר לומר מג' צדדין שהם קו הימין וקו השמאל וקו האמצעי. או אפשר לומר מכל סטרין משתי בחינות בחינת האור ממעלה למטה ובחינת האור ממטה למעלה. ובירא אתמליא וכו'. היינו בחינת המלכות האמצעיות שיש בו מים רבים ו' [יד] היא מלאה. אבל בחינתה העליונה היא הנקראת ים שהיא נשלמת בכל מיני שלמות. ועם היות שהיא נקראת בכנוי ים בסוד בחינתה התחתונה ששם מצולות ים כמו שנבאר בערכי הכנויים, עכ\"ז אפשר לפרשו למעלה על דרך השאלה לרבוי המים יותר מן הבאר והפירוש הזה הוא מוכרח. כתיב שתה מים מבורך וכו' דהא בור לא אקרי וכו' וא\"כ מה שהוא בור אינו באר ובאר אינו בור, וא\"כ איך מכנה למלכות בשתי כנויים שא\"א לשניהם שאם יצדק כנוי באר לא יצדק כנוי בור ואם יצדק כנוי בור לא יצדק בה כנוי באר. ולומר שיהיו ב' ספירות א\"א, שלא מצינו ספירה שנקרא באר ובור אלא זו. לזה אמר אלא כלא אתר חד הוא פי' לעולם ספירה אחת היא שנק' כך ונקראת כך. והענין לפי שיש לה ב' בחינות כדמסיק. אתר דמסכני היינו בחינתה שהוא דלה ואין לה חיות ברבוי ולכן העניים עניותם נמשך להם משם משום שנולדו בחסרונה של לבנה. וזהו אתר דמסכני אחידן ביה אקרי בור שאין השפע מתרבה בה מטעם שאין לה אז מעשה הצדיקים לשאול על ידם השפע. ומאן איהו ד' וכו'. פי' הנה מציאות ה' הוא מציאות ג' ווי\"ן שהם נצח הוד יסוד כמבואר לעיל בשער סדר האצילות. וא\"כ מציאות הד' הוא ב' ווי\"ן שהם נצח והוד וזה אינו ע\"י בעלה שהוא הזווג אלא ע\"י קבלתה משתיהם ואין לה יחוד בבעלה שהוא ע\"י היסוד מפני שאין לה מעשים כדי להיותה נביע מגוה ולכן היא דלה במסכנות. אבל לבתר. פי' אחר שקבלה מהנצח וההוד שהוא סוד הימין והשמאל אל הזווג כמו שנבאר דהיינו סוד החיבוק אז נעשה באר שהיא מציאות ה' שיש בתוכה ו' זעירא שהוא מציאות היסוד המריק הברכות בתוכה מכח מעשה הצדיקים שהם מיין נוקבין המעוררים התאווה. וז\"ש לבתר אתעביד באר דאיהו מליא מכל סטרין דהיינו מכל ג' קוים ימין ושמאל ואמצע, ואז הוא באר שהוא נביע מגוויה וכדמסיק ונביע מתתא מנשמתהון דצדיקייא דהיינו מיין נוקבין הנז' וכדמסיק. ד\"א לענין בור ובאר, כי במלכות הוא בור לבד ובאר הוא בספירה אחרת. מבורך דא דוד מלכא פי' בבחינה זו היה דוד מרכבה אל המלכות בערך בחינתה הנקראת בור, והראיה שהתאוה למימיה וקראה בור, א\"כ בחינת דוד היא הנקרא בור. וכן מוכח שם (בזהר דס\"ג) בפסוק הקשיבה לישה וכו'. ונוזלים דא אברהם לא הוצרך לראייה כלל כי ממילא משתמע כי מים הנוזלים ונשפעים הם מצד החסד מדתו של אברהם. מתוך דא יעקב כי הוא האמצעי והמתווך בין האבות, וז\"ש דאיהו באמציעותא. בארך דא יצחק דאקרי באר מים חיים פי' מצד מעין החיים שהיא הבינה שעליה. ובמלת חיים הכריח הענין. הא בהאי קרא אשתכח כו'. לפי שנדחק בעניין ייחס הכנויים אל המדות במה שאפשר לפרשו בפנים אחרות. לכן אמר עם היות שאפשר לפרשו בדרך שפי' לעיל או כיש מפרשים, (על) [עם] כל זה עד\"ז הרווחנו שבהאי קרא אשתכח רתיכא קדישא עלאה, שהם ד' רגלי המרכבה חסד וגבורה ת\"ת ומלכות, והיא ענין נאה בהיות נזכרים ד' אלה יחד בכתוב שהם מדות מתייחסות כנודע משא\"כ לפי' הקודם שהכל הוא במלכות ולא דקדק בשאר המלות. רתיכא קדישא עלאה מאבהן ודוד מלכא דאתחבר עמהון. פי' כי עם היות שאלה הפירושים שפירשו המפרשים כדבעי למימר גם לפי הדרך ההוא יש בכתוב ד' מדות (על) [עם] כל זה אינם ממש ג' אבות אלא יצחק ומשה ואהרן ודוד. ולפי האמת אין בעצם יחס דוד עם הג' האלה אלא עם האבות כנודע בענין מלכותו בחברון כדי להתיחד עם האבות כמו שפי' בזוהר פ' וארא (דף ל\"א. ובפ' ויחי דרמ\"ו ע\"ב), וא\"כ נמצא שהפי' הזה בבחינות האלה הוא משובח משני הפירושים האחרים. ואית מאן דיימא כו'. המפרשים האלה שבקוה לפירוש קדמאה מפני דוחק באר בגבורה כי באר הוא יותר מן הנוזלים, וזה דוחק. והפי' הראשון לא נדחק בזה מפני סדר האבות ועם היות שסדרם הוא אברהם יעקב יצחק (על) [עם] כל זה כבר נתן טעם לדבר ואמר דאיהו באמצעיתא ולכן הוא בתוכם. ואל קדימת דוד ג\"כ כיון שאמר מאבהן ודוד מלכא וכו', שפי' הפסוק דוד המתייחס בג' אבות, ולכן קדם דוד אל שלשתם, וזה כיון באמרו דאתחבר כבר. והמפרשים כיון שראו שכבר אין סדר האבות כראוי ולכן רצו בהבלבול ושיהיו הכנויים מתייחסים קצת ולזה אמרו ונוזלים דא יצחק שכבר יש בו קצת מים כענין גבורות גשמים. מתוך דא משה כבר בארנו החלוק שבין יעקב למשה בשער י' ולא תשע פ\"ב, כי יעקב הוא מלבר משה מלגאו וכו', יעויין שם. ומפני שפי' שנוזלים הוא יצחק ומציאות נוזלים מורה על הרחמים, אמר שאין הכוונה כאן אלא על מציאותם הנעלם יצחק דומיא דמשה, וזהו שאמר מתוך דא משה דאיהו באמצעיתא על הדרכים שפי' לעיל.", + "ועוד רצה לבאר מתוך דא משה, לדקדק היטב לשון מתוך ולא אמר תוך אלא מתוך שר\"ל תוכניות התוך דהיינו משה דאיהו באמצעיתא ומלגאו כמבואר בשער הנזכר. בארך דא אהרן לקבל משה, והוא באר מים חיים ודאי, ששם רבוי המים של חסד ובפרט במדרגות אהרן שהוא כנגד מדרגת מרע\"ה ולכן בה רבוי מים ולא כן אברהם שמדתו נגבה שהוא לשון נגוב כמו שנבאר בשער ערכי הכינויים בע' נגבה. ודוד מלכא דאתחבר עמהון דקדק עמהון ולא אמר עם אבהן כדפי' לעיל. ואמר ודוד מלכא וכו', לתקון הדוחק [טו] הנזכר לעיל בפירוש קדמאה. תאובתא וכו' חוזר לבאר עניין ראשון. תאובתא דנוקבא כו' לאו איהו אלא כד עייל רוחא בה. פי' הוא משל כאשר נכנס היסוד בה דהיינו משך הת\"ת משך הוא\"ו ואז היא אושידת מייא, היינו מעשה הצדיקים שהם המים הנוקבין והיא אושידת המים האלה לקבלא מין דכורין כי בזכותם היא מקבלת מן הזכר והיא תובעת בזכותם. והיינו אושידת שמראה פעולתה ממטה למעלה בסוד האור חוזר. וז\"ש כך כנסת ישראל כו', כי מבשרי אחזה אלוק. ולכן מים נוקבין הם מעשה הצדיקים העולים ע\"י נשמתם על דרך שפי' לעיל. וכלא אתעבידא תאובתא חדא וכו' ר\"ל התפארת והמלכות עושים תאובתא חדא הוא ההתעוררותם. וצרורא חדא היינו מציאות החיבוק שהוא שמאלו תחת לראשי שנבאר. וקטורא חדא היינו מציאות היחוד הם ג' בחינות שביחוד. הראשונה היא זאת שנתעסקנו בה בפי\"ח י\"ט כ', שנית היא אותה שנתעסק בפ' כ\"א, השלישית היא אותה שנתעסק בפכ\"ב. ודא הוא רעוא דכלא פי' הענין הזה וההתעוררות הזה הוא מרוצה ונחמד אל הכל אל התפארת ואל המלכות ואל הצדיקים. ודא הוא רעוא דכולא וטיולא דמטייל קב\"ה וכו'. מתוך הלשון משמע כי ההתעוררות הוא ע\"י הנשמות שבגן עדן מדקאמר ודא הוא כו' וטיולא דמטייל וכו', והענין הוא בנשמתן של הצדיקים שבגן עדן. וקשה במאמר דכתבנו לעיל בפרק י\"ח דבעי אתערותא דלתתא דהיינו מהעה\"ז, וכן משמע בזוהר פ' אחרי (דף ע\"ד) וז\"ל רבי יהודא אמר בשעתא דאסגיאו זכאין בעלמא כנסת ישראל סלקא ריחין טבאן ומתברכא ממלכא קדישא ואנפהא נהירין. ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כביכול כ\"י לא סלקא ריחא ואטעמת מסטרא אחרא מרירא, כדין כתיב השליך משמים ארץ וגו'. ואנפהא חשוכין. רבי יוסי אמר בשעתא דאסגיאו זכאין בעלמא כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כתיב השיב אחור ימינו. רבי חזקיה אמר מהכא ונרגן מפריד אלוף, כלומר פריש מלכא מן מטרוניתא וכו' עכ\"ל.", + "הנה מתוך דברי התנאים האלה משמע כי ענין היחוד הוא על ידי מעשה בני אדם התחתונים כמו שאמר בשעה דאסגיאו זכאין בעלמא כ\"י סלקא ריחין טבין דהיינו ריח מעשה המצות. ועל ענין הזה אמר יצחק על יעקב (בראשית כז כז) ראה ריח בני כריח שדה וכו' כי הוא היה מריח בו ריח השכינה כאשר היא מקבלת מן התפארת, וז\"ש אשר פירושו כאשר. ריח שדה כאשר ברכו ה' שהוא הת\"ת. ובזמנא דאסגיאו וכו' ואין במה להתיחד, לא סלקא ריחא לפי שאין מע\"ט.", + "וענין ואטעימת מרירא פי' בשער הצינורות בפ\"ד. רבי יוסי אמר בשעתא דאסגיאו זכאין כו' אפשר לומר כי רבי יהודא לא דבר אלא בשפע הכולל לבד, וז\"ש ומתברכא ממלכא קדישא דהיינו שפעו ולא מתייחדא או מזדווגא. אבל רבי יוסי פירש בענין היחוד ממש, וז\"ש שמאלו תחת לראשי דהיינו החיבוק שנדבר בו.", + "ועוד בזולת זה בפ' ויקהל (ד\"ר ע\"ב) רבי חייא בשם הרשב\"י היה אומר לר' אבא תקונין דתפלה. ובתיקון נפילת אפים אמר שם וכדין אצטריך למנפל על אנפוי ולממסר נפשיה בשעתא דאיהי נקטא נפשין ורוחין כדין הוא שעתא לממסר נפשיה בגו אינון נפשין דאיהי נקטא, דהא כדין צרורא דחייא איהו כדקא יאות. מלה דא שמענא ברזין דבוצינא קדישא ולא אתייהב לי רשו לגלאה בר לכו חסידין עליונין. דאי בההוא שעתא דאיהי נקטא נפשין ורוחין ברעו דדביקותא חדא איהו ישוי לביה ורעותיה לדא ויהיב נפשיה בדבקותא בההוא רעותא לאכללא לה בההוא דבקותא, אי אתקבלת בההיא שעתא בההוא רעותא דאינון נפשין ורוחין ונשמתין דאיהי נקטא, האי איהו בר נש דאתצריר בצרורא דחיין בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ותו דבעייא לאתכללא מכל סטרין מלכא ומטרוניתא מעילא ומתתא ולאתעטרא בנשמתהון בכל סטרין. אתעטרת בנשמתין דלעילא ואתעטרת בנשמתין דלתתא. ואי בר נש יכוין לביה ורעותיה לכל דא וימסר נפשיה מתתא בדבקותא ברעותא כמה דאתמר כו' עכ\"ל לענייננו.", + "והנה נראה בפירוש כי מה שהקב\"ה ושכינתו נכלל מלמטה הוא באיש הזה המוסר נפשו בנפילת אפים אחר תפילתו, כדי שיהיה נכלל מלמעלה בסוד הנשמות הנשפעות מלמעלה שהם מתחדשות דהיינו שפע הזכר ומיין דכורין, ומלמטה דהיינו מיין נוקבין, הוא בסוד האיש הזה וכיוצא בזה. וכמו שדרשו בזוהר (ויצא דף קנ\"ג ע\"ב) בענין יוסף ובנימין שזה צדיק לתתא וזה צדיק לעילא. ונמצא השכינה נקבה בין תרין זכרים דהיינו בנימין לתתא בסוד מים נוקבין. וכן נתבאר בפ' תרומה (דף קכ\"ח ע\"ב) וז\"ל כיון דמטו לשים שלום כדין עביד שמושא ההוא נהר דנפיק מעדן באידרא דא וכדין בעאן כולא לנפקא מקמי מלכא ולא אצטריך ב\"נ ולא אחרא לאשתכחא תמן ולא למשאל שאלתין אלא אצטריך למנפל על אנפין. מ\"ט בגין דההוא שעתא שעתא דשמושא הוי ובעי כל בר נש למכסף מקמי מאריה ולחפיא אנפוי בכסופא סגי ולאכללא נפשיה בההוא שמושא דנפשין דאתכליל ההיא אידרא מעילא ומתתא בנפשין ורוחין עכ\"ל לעניננו. ומתוכו מתבאר כי אתערותא דלתתא היינו נשמתן של החיים העומדים בחיים בעה\"ז. והענין מעצמו מוכרח כי אין ראוי שנאמר שע\"י הצדיקים שבגן עדן יהיה הענין הזה שהרי הם חפשים מן המצות ואין מעשיהם מעלים ולא מורידים.", + "ועוד שא\"כ שהזווג הוא על ידי אותם הנשמות, א\"כ היה ראוי שלא יחסר לעולם אלא אדרבה יעדיף, וקשה לרבי יהודה ולרבי יוסי ורבי חזקיה דפי' דבהאי עלמא תליא אי אסגיאו זכאין ואי אסגיאו חייבין. וכדי ליישב הענין הזה נשאל עוד שאלה לפום מאי דמשמע כי ענין אושידת וכו' הוא ענין הטיול והשעשוע שהקב\"ה משתעשע עם הצדיקים. הרי ידענו מתוך המאמרים הקודמים כי ענין היחוד והזווג הוא בעת שים שלום. והשעשוע הוא בחצי הלילה כדמשמע בכמה מקומות מהזוהר. וז\"ל בפ' לך (דף צ\"ב ע\"ב) וז\"ל חצות לילה אקום להודות לך על משפטי וכו'. מאי קא חמא דוד דאיהו אמר חצות לילה ולא אמר בחצות. אלא חצות לילה ודאי ולקב\"ה אמר הכי. וכי קב\"ה אקרי הכי. אין, דהא חצות לילה ממש קב\"ה אשתכח וסיעתא דיליה, וכדין היא שעתא דעייל בגנתא דעדן לאשתעשע עם צדיקייא וכו' עכ\"ל. ועוד הוא מאריך שם בענין זה הרבה הרי משמע בפירוש דשעשוע דקב\"ה עם הצדיקים בג\"ע הוא בחצות לילה.", + "ועוד בפרשת נח (דע\"ב) וז\"ל כל ב\"נ דקם למלעי באורייתא מפלגו דליליא כד אתער רוח צפון קב\"ה אתי לאשתעשע עם צדיקיא בגנתא דעדן והוא וכולהו צדיקיא דבגנתא כולהו צייתין ליה וצייתא להנהו מלין דנפקין מפומיה וכו' עכ\"ל לעניננו. ומתוכו מתבאר כי השעשוע שהקב\"ה משתעשע עם הצדיקים בג\"ע הוא בחצות הלילה. וכדי ליישב הענין הזה נאמר כי שעשוע שהקב\"ה משתעשע עם הצדיקים בגן עדן זהו ענין השכינה מלכות עם התפארת המשתעשעת עמהם בסוד הבריאה והיצירה והעשיה. דהיינו ג\"ע העליון תחת כסא הכבוד, וג\"ע התחתון יצירה, ומדור הנפשות עשיה, כאשר נבאר לקמן בשער הנשמה. וכן מוכרח מתוך לשון הזהר שאין השעשוע הזה ייחוד שמתייחד הת\"ת עם השכינה בסוד האצילות למעלה למעלה אלא קבלת שפע שמקבלת מתוך הנהר העליון וכן מקבלים הצדיקים. ות\"ת עם המלכות מתגלה ביניהם ובסוד מציאותם מתייחדים ואור הצדיקים נוסף והיינו שעשועים. וז\"ל בס' הזוהר פ' לך (דף צ\"ב.) בפלגותא דליליא כד צפרין מתערין, סטרא דצפון אתער ברוחא. קם בקיומיה שרביטא דבסטר דרום ובטיש בההוא רוחא ושכיך ואתבסם. כדין אתער קב\"ה בנמוסוי לאשתעשע עם צדיקייא דבגנתא דעדן. בההוא שעתא זכאה חולקיה דבר נש דקם לאשתעשע באורייתא דהא קב\"ה וכל צדיקייא כולהו צייתין לקליה הה\"ד היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני. ולא עוד אלא דקודשא בריך הוא משיך עליה חד חוטא דחסד למהוי נטיר בעלמא. דהא עלאין ותתאין נטרין ליה. הה\"ד יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. אמר רבי חזקיה, כל מאן דאשתדל בהאי שעתא באורייתא ודאי אית ליה חולקא תדיר בעלמא דאתי. אמר רבי יוסי מ\"ט תדיר. א\"ל, הכי אוליפנא דכל פלגות ליליא כד קב\"ה בג\"ע, כל אינון נטיען דגנתא אשתקיין יתיר מההוא נחלא דאיקרי נחל קדומים נחל עדנים דלא פסקין מימוי לעלמין. כביכול ההוא דקאים וישתדל באורייתא כאלו ההוא נהרא אתרק על רישיה ואשקי ליה בגו אינון נטיען די בגנתא דעדן. אמר ר' יוסי, ולא עוד אלא הואיל וכלהו צדיקייא דבגו גנתא צייתין ליה חולקא שויין ליה בההוא שקייו דנחלא. אשתכח דאית ליה תדיר חולקא בעלמא דאתי עכ\"ל.", + "ומתוכו מתבאר בפי' כי אין כוונת ענין השעשוע הזה אל הזווג העליון שבין תפארת ומלכות באצילות אלא השפע שמשפיע הקב\"ה עליהם. ועל האמת כי הקב\"ה הנזכר בכל המקומות האלה אין הכונה על התפארת דוקא אלא על המלכות שהיא נקראת ג\"כ הקב\"ה ברוב המקומות. וסוד ענין זה הארכתי בבאורו בזוהר פ' בלק סימן ה' משער ח' יע\"ש. אמנם הטיול הנזכר במאמר שלפנינו היא יחודם באצילות. ואמרו בנשמתהון דצדיקייא אינו ר\"ל הנשמות שכבר נפטרו מן העוה\"ז אלא אותם נשמות שעדיין בחיים חיותם ועל ידי מעשיהם הזכים והטהורים ועל הדרך שפי'. כי אין ביד הצדיקים שבגן עדן לא לייחד ולא לקצץ, והעיקר הוא הצדיקים שבעולם המעשה. ועם היות שאמרנו שהשעשוע ע\"י החיים לא נכחיש כי בעת שהצדיק נפטר מן העולם על ידי נשמתו המסתלקת מן העולם מתייחדת כנסת ישראל עם הת\"ת כי כן מוכח מקצת דקדוק לשון הזוהר. אבל עכ\"ז אין מיין נוקבין הנזכרים במאמר הזה אלא על ידי החיים ממש, ולכן (במאמר הזהר מפ' נח ד\"ס הנ\"ל) לא הזכיר עם הצדיקים בג\"ע. אלא ודא הוא רעוא דכלא וטיולא דמטייל קב\"ה בנשמתהון דצדיקייא לבד ולא אמר בגנתא. ועל הכל אפשר לומר שהוא בעת הסתלקם מן העולם. מכלל הפרקים הקודמים למדנו אל יחוד הת\"ת עם מלכות שא\"א להיות אם לא ע\"י התעוררות תחתון, והתעוררות הזה הוא ריח המצות של הצדיקים:" + ], + [ + "אחר שכבר פי' לעיל מציאות התעוררות ומהותו. רצינו לבאר ענין ההתעוררות מתחלה וטעמו. והענין הוא כי אין ברכה שורה בעליונים אלא א\"כ שורה בתחתונים. וזהו הנדרש בספר הזוהר פעמים רבות שכינה בתחתונים צורך גבוה. והענין כי מציאות כל האצילות לא נאצל אלא לצורך התחתונים כמו שהארכנו בשער טעם האצילות. ואחר שכן הוא שעקרו אל התחתונים א\"כ בהיות התחתונים ראוים אל הברכה שישרה עליהם אז שורה הברכה והשפע בעליונים. וכאשר אין ברכה שורה בתחתונים לרוע הכנתם אין הברכה שורה בעליונים. ולכן שכינה בתחתונים פי' שתהיה משכן השכינה בתחתונים דהיינו בעולם השפל, הוא צורך גבוה פי' צורך אל האצילות העליון אשר למעלה ממנו. והמשל בזה אל המינקת כי בהיות בנה בחיים ויש לו הכנה לינק יתרבה החלב בדדיה, וכאשר אין לה בן לינק ולהשפיע עליו אז יחסר החלב מדדיה. והכונה כי ענין התעוררות שאנו אומרים היינו ההכנה והכסא אל השפע ואל הברכה ולכן צריך התעוררות מהצדיק התחתון שהוא בעה\"ז אל השכינה כדי שיהיה הצדיק כסא ומעון אל שפע הנשפע אל העה\"ז מן השכינה ובזכותו יושפע אל התחתונים. ואז השכינה כסא ומעון אל הת\"ת והשפע נשפע. אמנם כאשר אין שפע נשפע מן השכינה אל התחתונים מפני שאין לה כסא ומעון בעה\"ז, אז השפע מסתלק ממנה ואין לה יחוד וזווג עם התפארת. וגילה הענין הזה התנא האלקי רבי יהודה בס' הזוהר וז\"ל בפ' לך (דפ\"ח.) רבי יהודה פתח אני לדודי ועלי תשוקתו. הא אוקימנא דבאתערותא דלתתא אשתכח אתערותא דלעילא, דהא לא אתער לעילא עד דאתער לתתא. וברכאן דלעילא לא אשתכח אלא במה דאית ביה ממשא ולאו איהו ריקנייא. מנא לן מאשת עובדיה דאמר לה אלישע הגידי לי מה יש לך בבית. דהא ברכאן דלעילא לא שריא על פתורא ריקנייא ולאו באתר ריקנייא. מה כתיב ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן. אמרה ליה שיעורא דהאי משחא לאו איהו אלא כדי משיחת אצבעותא זעירא. אמר לה נחמתני, דהא לא ידענא איך ישרון ברכאן דלעילא בדוכתא ריקנייא, אבל השתא דאית לך שמן דא היא אתר דאשתכחא ביה ברכאן. מנלן דכתיב כשמן הטוב על הראש וגו' וסיפיה מאי כתיב כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. ובאתרא דא שראן ברכאן. ואי תימא כטל חרמון שיורד על הררי ציון ולא כתיב שמן אלא טל. אלא איהו שמן ואיהו טל ההוא טל הוא איהו דאטיל קב\"ה ממשחא עלאה, דההוא שמן נפיק לסטרא דימינא. תרין אינון יין ושמן ואזלו לתרין סטרין יין לסטרא דשמאלא ושמן לסטרא דימינא ומסטרא דימינא נפקי ברכאן לעלמא ומתמן אתמשח מלכותא קדישא. ובגין דשמן הוה אתתקן לתתא בקדמיתא שמן מזדמן לעילא אריקו דברכאן. ת\"ח, מאתערותא דהאי שמן דלעילא קאים לארקא על דוד ושלמה לאתברכא בנוי. מנלן דכתיב ויעמוד השמן כתיב הכא ויעמוד וכתיב התם שרש ישי אשר עומד לנס עמים. ת\"ח משלחן דלחם הפנים דברכאן נפקין מתמן ומזונא לעלמא, לא בעי לאשתכחא ריקנייא אפי' רגע' חדא בגין דלא יסתלקון ברכאן מתמן. אוף הכי לא מברכין על שלחן ריקנייא דהא ברכאן דלעילא לא שריין על שלחן רקנייא. ת\"ח מה כתיב אני לדודי ועלי תשוקתו. אני לדודי בקדמיתא, ולבתר ועלי תשוקתו. אני לדודי לאתקנא ליה דוכתא בקדמיתא, ולבתר ועלי תשוקתו עכ\"ל לעניננו.", + "והנה פירש בפירוש כי טעם ענין התעוררות כדי שיהיה משכן ומכון וכסא אל האצילות, וזו היא עיקר ההתעוררות שמורה שיש מכון והכנה אל השפע כדפי'. והענין הזה הוא כי אין אור האצילות מתגלה בלי שיהיה לו תיק להגנז בו.", + "והנה בהיות שאין תיק ומכון בעוה\"ז להגנז בו הוכרח לעלות ואין השפע יורד כדי מזון התחתונים ולכן אין האור מתגלה במלכות אלא כדי מזונה. אמנם כשיש בעולם הזה תיק ומכון להתעלם בו האור היורד והשפע, אז האור מתגלה ונראה והשפע יורד אל המלכות בשופי כדי שיזונו התחתונים ויתענגו על רוב שלום. ויש לענין הזה גילוי בזוהר אלא שאין רצוננו להאריך. ועתה יש לשאול אם צריך ג\"כ התעוררות אל הבינה, כמו שצריך התעוררות מהתחתונים אל המלכות כדי שיזדווגו חתן וכלתו. ונאמר שצריך ג\"כ, וזהו הטעם שאין זווג למעלה בבינה עם החכמה כשאין זווג למלכות עם הת\"ת וכמו שהכרחנו בפי\"ג י\"ד. וכן הורה אליהו ז\"ל בפירוש הז\"ח משיר השירים (דף ע\"ד.) וז\"ל כמה דאיצטריך אתערו דחדווא לאתערא מהאי עלמא לעילא, הכי אצטריך לאתערא חדווא וחדו מעלמא דסיהרא לגבי עלמא עלאה. ובג\"כ עלמין קיימין בדוגמא חדא, ואתערו לא סלקא אלא מתתא לעילא עכ\"ל.", + "הרי שצריך אל היחוד העליון דהיינו אל הבינה התעוררות מהמלכות. ובדבר הזה יובן מה טעם אמרו שהשכינה משוררות לעולם, מפני שיחוד הבינה עם החכמה הוא ולא מתפרשין לעלמין, לכן צריך התעוררות לעולם. אבל יחוד המלכות עם הת\"ת הוא לעת הבקר, לכן עקר שירתא היא בבקר בעת תפלתינו כדי לייחדה עם בעלה. ועיקר המאמר הזה בארנוהו למעלה פ\"ו. והענין הוא שהעולמות משתלשלים זה מזה והם כסא זה לזה והעוה\"ז ר\"ל האדם שבו הוא מכון וכסא לשכינה ולכך דרז\"ל עיקר שכינה בתחתונים היתה. והשכינה כסא ומכון והיכל אל התפארת והתפארת אל הבינה והבינה אל החכמה. והענין מבואר. ויש לשאול אחר שכן הוא שאין יחוד וזווג אם לא ע\"י ידי ההתעוררות, א\"כ נשמת אדם הראשון היאך נאצלה. ולומר שהיה ע\"י התעוררות א\"א שהרי עדין אדם אין. ולומר דהוה זווגא מאחורא ח\"ו זה ודאי דוחק דלית זווגא אלא אנפין באנפין, א\"כ כיצד נאצלה. ולזה היה עולה על דעתנו לתרץ על דרך שתרצו לענין הזה בס' הזוהר פ' תרומה (דף קס\"ז) גבי ההוא רבייא דהוה בריה דרב ספרא כי עסיק בה\"פ אור וה' פעמים מים וה\"פ רקיע שהם בדיוקנא דזרע דאדם שהוא בקדמיתא דהיינו במוחא אור ואחר כך מים ואחר כך רקיע דהיינו פשיטו דגופו דאדם. וכן היה בענין האצילות אור מצד החסד מים גבורה רקיע תפארת. ושאל על זה עוד ואמר לון האי דאמינא דאבריר הכא רזא דאדם באור דההוא זרע ולבתר אתעביד מים ומגו אינון מים אתפשט רקיע דיוקנא דאדם כמה דאתערנא. תינח כד אתעביד דא לגו מעוי דאתתא דהא לא אתצייר זרעא אלא בגו מעוי דנוקבא לאתפשטא בה דיוקנא דאדם. והכא אי אילין חמשי דרגין אנון דיוקנא דאדם באן אתר אצטייר ואתפשט האי דיוקנא בגו אינון מים. אי תימא גו נוקבא הוו דא עלמא דאתי, לאו הכי דהא לא אצטייר ציורא ודיוקנא עד דנפקו אתוון לבר ולבתר אתגלימו. ותו דהא עלמא דאתי אומנא הוה דכתיב ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור ויאמר אלקים יהי רקיע הא הוה אומנא. ואי תימא בנוקבא דלתתא, לאו הכי דהא עד לא הות וכד נפק האי דיוקנא דאדם נוקביה נפקת בהדיה. הא לא אתצייר דיוקנא דאדם בה. אי הכי באן אתר אתצייר ואתגליף האי זרע למהוי גליפו דיוקנא דאדם. אלא דא רזא עילאה, אדם קדמאה אתצייר ואתגליף בלא נוקבא, אדם תניינא מחילא וזרעא דהאי אגליף ואצטייר גו נוקבא. אדם קדמאה גליפו דציורא ודיוקנא דגופא לא הוה בנוקבא ובלא ציורא כלל הוה. ואתצייר ואגליף לתתא מעלמא דאתי בלא דכורא ובלא נוקבא. אינון אתוון אגלימו גו משחתא ואתצייר ואגליף בהו רזא דאדם. ואתוון בארח מישר בסדורא דלהון מרזא דאור קדמאה שריאו לאתגלפא ולאתציירא (אתוון) ואזדרע האי אור בגויה גו משחתא. כד מטא גו משחתא אתהדר מייא גו מייא אתפשט רקיע ציורא דאדם דיוקנא כדקא חזי. לבתר דאתקשטת נוקבא לגביה ואתהדרו אנפין באנפין, האי דיוקנא דאדם עאל בתאובתא לגבי נוקבא ותמן אתגליף ואתצייר כגוונא דיליה ועליה כתיב ויולד בדמותו כצלמו וגו'. האי אצטייר גו נוקבא מה דלא הוה ההוא קדמאה דאצטייר (גו) ההוא קדמאה בגויה במדידו גו משחתא כמה דאתמר כגוונא דא לתתא. לתתא מה כתיב והאדם ידע את חוה אשתו וכו' עכ\"ל לענייננו. ומתוכו נתבאר ענין אדם העליון שנעשה מעצמו בלא נקבה כדמפרש ואזיל. אף אנו נאמר לענין אדם הראשון שנעשה בלא נוקבא אלא עצמות או\"ר מי\"ם רקי\"ע שבעצמם מצד ההתפשטות היה מתגלם, כן הוא הענין בנשמת אדה\"ר שהיתה מתגלמת. ויש לזה הוכחה קצת ממה שנתבאר בתיקונים (תקונא סט דף ק\"ז) בענין מה שמו ומה שם בנו, כי אדם הראשון הוא מה שמו ומשה הוא מה שם בנו. ויש באדם מה, ובמשה מה. ובמשה הוא מה שם בן ד' במילואו שבת\"ת הנק' בן אל החכמה שהוא ג\"כ שם בן ד' במילואו ועולה מ\"ה כזה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א. ולהיות שנשמת אדם נאצלה ממקום גבוה לא הוצרך אל הזווג. וכן פי' בתקונים כי אדם הוא חכמה וחוה היא בינה (כי המילוי של שם מ\"ה בגי' חוה) ולכך עליה נאמר כי היא היתה אם כל חי ועל כן לא הוצרך אצילותם אל זווג תחתון. אלא שבזוהר (בראשית דף ל\"ד ע\"ב) נראה בפי' שנזדווגו ת\"ת ומלכות להוציא נשמת אדה\"ר. וכבר היה באפשר לומר כי מה שנדרש בזהר שנזדווגו להוציא היינו לגלות נשמתו שהיתה נעלמת בבינה. וכן משמע מתוך לשונו שם שאמר ומזרח אתדבק במערב ואפיק ליה, ולא אמר ואתעביד מיניה אלא ואפיק פי' שהוציאו ממקום הנעלם שהיה. אלא שהלשון נעשה אדם קשה קצת. וכבר אפשר לתרצו נעשה ר\"ל נוציאהו ממדרגת האצילות אל מדרגה חיצונה שהיא מדרגת העשייה. אלא שעכ\"ז מידי קושיא לא נפקינן, שהרי בפי' אומר במאמר ההוא שנזדווגו בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, ומה לנו אם היה הזווג להוציאו או אם יהיה להמציאו סוף סוף נזדווגו. א\"כ אחר שאדם אין ולא היתה ההתעוררות כיצד נאצל או הוציאוהו, ולכל הפירושים קשה. ולכן נאמר כי זווגא הוה מאחורא.", + "וענין מאחורא הוא כאשר יש התעוררות מלמטה בכח ההתעוררות ההוא יש כח במלכות להאיר פניה נגד הת\"ת ואחר שהיא מאירה פניה נגדו הוא מאיר פניו נגדה בסוד הצינורות שבארנו בשער הצנורות בפרק א'. אמנם כשאין למלכות מעשים אין לה כח להאיר פניה נגד התפארת בסוד אור החוזר כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בערך מים. ואחר שאינם מאירים פנים אל פנים כראוי הרי זווגא מאחורא. והענין הזה לומר שהיה זווגם מאחורא מוכרח לפי שמצד זווג תפארת ומלכות נאצלה נשמת זכר ונקבה כמו שנבאר.", + "והנה כאשר הם פנים נגד פנים הנשמות מתאצלים פנים נגד פנים כענין הנשמות שנאצלו אחר שנברא העולם. ואדם ואשתו נאצלו פנים באחור, והעד על זה ענין הגוף שלו שכך היה כי הגוף לבוש אל הנשמה. עד שאח\"כ נסרה הקב\"ה, ואחר שנסרה כאשר היתה התעוררות מלמטה, הנשמות הנאצלות למעלה היו פנים נגד פנים והעד שת ובת זוגו שלא נצטרכו אל נסירה כלל. וזה שכיוון הרשב\"י ע\"ה בלשונו במאמר שכתבנו בפי\"ח. ת\"ח אדם וחוה דא בסטרא דדא אתבריאו מ\"ט לא אתבריאו אנפין באנפין בגין דכתיב כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ וזווגא לא אשתכח בתקוניה כדקא יאות.", + "הנה שלא אמר שלא היה זווג כלל אלא שלא היה כראוי שהיה באחורא כדפי', והענין כמו שבארנו. ונשאר עלינו עוד לבאר ענין הנמצא בזהר פ' תזריע (דמ\"ה) וז\"ל ת\"ח בשעתא דקב\"ה אשתכח בה בכנ\"י באנון זמנין דאשתכח עמה והיא אתערת רעותא לגביה בקדמיתא ומשכאת ליה לגבה בסגיאות חיבתא ותאובתא, כדין אתמליא מסטרא דימינא וכמה אוכלוסין משתכחי מסטרא דימינא בכלהו עלמין. וכד קב\"ה אתער חביבותא ורעותא בקדמיתא והיא אתערת לבתר ולאו בזמנא דאיהו אתער, כדין כלא בסטרא דנוקבא אשתכח ושמאלא אתער וכמה אוכלוסין קיימין ומתערין בסטרא דשמאלא בכלהו עלמין. כהאי גוונא כתיב אשה כי תזריע וילדה זכר וגו'. מאי טעמא, תנינן עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה אשתכח ודא כדוגמא דדא. ועל דא קב\"ה גזר דכר או נוקבא לאשתכחא רעותא בעלמא עכ\"ל.", + "והנה הורה כי לפעמים לא תתעורר המלכות אלא באחרונה ואז כמה בעלי דינין מתערין וכו'. ומן הראוי היה לשאול כי אחר שיש לה כח להתעורר כמ\"ש והיא אתערת לבתר, א\"כ למה לא תתעורר בראשונה ולא יהיה ענין הדין. והענין הזה הוא, כי כאשר לא תהיה למלכות מציאות וכח להתעורר כלל ועיקר ח\"ו, אז היא פורסת נדה במה שיונקת מר כדפי' בפרק הקודם ובשער הצנורות פ\"ד. וכאשר יהיה לה מעשים אלא שהם מועטים לעון הדור או שישראל מחצה זכאין ומחצה חייבין, אז היא אינה מתעוררת כלל אבל הת\"ת לרוב רחמיו על ישראל הוא מתעורר על האם ואז הוא מעורר אותה והרחמים מתעוררין והאם מתעוררת באחרונה בקצת מעשים שיש בדור. ואז כמה בעלי דינין מתערין לפי ששואלים בדין ואומרים הללו עובדי ע\"ז והללו עע\"ז הללו מגלי עריות וכו' ולכן מתעורר כח הדין. ועל ענין כזה הוא תפלתנו שאנו אומרים דלות מעשינו בשורך קרב צדק מאליך. פי' כאשר תראה שמעשה בני עולם הם דלים אבל כבר יש מעשים אלא שהם מועטים ודלים, (או) [אז] תקרב הצדק המלכות שהיא נקרא צדק מאליך ולא מפני זה יתבטל ח\"ו יחודך עמה אלא קרב אותה מעצמך ע\"י שתתעורר אתה קודם. ונמצא לפ\"ז בבחי' ההתעוררות הם ג' בחינות. בחי' א' והיא הנבחרת כד אסגיאו זכאין בעלמא, שאז העולם נדון אחר רובו והיא מתעוררת קודם, ואז וילדה זכר פי' מאן דאלים גבר גובר כח הרחמים על כח הדין ולכן הכל רחמים והעולם בנחת. הבחינה השנית היא כאשר העולם חייבין אבל יש בו זכאין קצת, שאז היא יולדת באחרונה שאין לה כח להתעורר קודם מפני מיעוט המעשים והיא מתעוררת באחרונה כדפי', ואז הוא עת זווג אבל יש מקטרגים בהזווג כדפי'. הבחינה הג' היא כאשר העולם רובו חייבין או כולו שזהו שאמר כד אסגיאו חייבין בעלמא, שאז אטעמת מרירא שיונקת מצד החצון פי' מן המותר כדפי' בשער הצנורות בפ\"ד. ומה שנשאר ביאור המאמר הזה יתבאר בפרקים הבאים. ודי לנו הערה בזה לענין ההתעוררות. ונבא לבאר בענין בחינה שנית אל הזווג והיא בחינת החבוק והנשוק:" + ], + [ + "הנרצה בפרק זה הוא לבאר ענין המשל בזווג העליון אל החבוק והנשוק. וז\"ל בספר הזוהר פ' בראשית (דף ל\"ד ע\"ב) רבי שמעון קם ואמר מסתכל הוינא כד בעא קב\"ה למברי אדם אזדעזעו כל עלאין ותתאין. ויומא שתיתאה הוה סליק בדרגוי, עד דסלקא רעותא עלאה ונהיר שירותא דכל נהורין. ופתח תרעא דמזרח דהא מתמן נהורא נפיק. ודרום אחמי תוקפי דנהורא דירית מרישא ואתתקף במזרח. מזרח אתקיף לצפון וצפון אתער ואתפשט וקרי בחיל סגיא למערב למקרב ולאשתתפא בהדיה. כדין מערב סלקא בצפון ואתקשר ביה. לבתר דרום אתיא ואחיד במערב וסחרין ליה דרום וצפון דאלין גדרי גנתא. כדין מזרח קריב במערב ומערב שריא בחדווא ובעאת מכלהו ואמרת נעשה אדם בצלמנו כדמותנו דלהוי כגוונא דא בד' סטרין ועילא ותתא. ומזרח אתדבק במערב ואפיק ליה. ועל דא תנינן אדם מאתר דבית המקדש נפק עכ\"ל.", + "מסתכל הוינא פי' מעיין הייתי בענין בריאת האדם. אזדעזעו וכו' מפני שלא ישר בעיני העליונים בריאת האדם מפני שע\"י האדם עיקר שכינה בתחתונים. ולכן אמרו (תהלים ח ה) מה אנוש כי תזכרנו כדפי' רז\"ל. וכן נתבאר בזהר בענין עזא ועזאל. ולכן נזדעזעו העליונים והתחתונים מפני שכלם בידו ניתנו והוא המושל על כלם דכתיב (בראשית א כח) ורדו בדגת הים. ויומא שתיתאה הוא היסוד יום הששי.", + "וענין הוה סליק בדרגוי פי' היה מסתלק עם הת\"ת והמלכות שהוא המייחדם. והענין שהיה מתעורר אל הזווג הנעשה ע\"י והוא עולה אל הת\"ת ויורד אל המלכות. עד דסלקא רעותא וכו'. פי' עד שעלה הרצון לפניו, ופי' עד שהושפע שפע אל הכתר מלמעלה והשפיע אל החכמה שהיא הנקרא שירותא דכל נהורין כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר בפ\"ג וז'. ופתח תרעא דמזרח. מזרח לא קאמר דהיינו הת\"ת אלא תרעא דמזרח שהוא החכמה שמשם מאיר המזרח בשעת אצילותו ואף אחר אצילותו. ומשם דרך השער הזה אורה יוצאה אל כל האצילות. ודרום אחמי תוקפיה וכו'. פי' החסד שהוא הנקרא אור ועיקר יניקת החסד מן החכמה ולכן החסד האיר אורו שהוא מקבל מראשו שהוא החכמה. ואתתקף במזרח פי' החזיק והתייחד החסד עם התפארת מצד יחוסם יחד כי החכמה שער המזרח ודרום מקבל משם ולכן מתייחד החסד עם המזרח. ובזה יתישב מה שנמצא בקצת מקומות כינוי המזרח אל החכמה מפני טעם שאמרנו.", + "והנה החסד מתייחד עם התפארת מצד שהוא מטה כלפי חסד. ומזרח אתקיף לצפון פי' הת\"ת אחר שכבר נתייחד עם הדרום וקבל ממנו הוא הולך להתייחד עם הצפון לעשות מעשהו להכריע הגבורה אל החסד. וצפון אתער ואתפשט וקרי בחיל סגיא. פי' מעורר כח הדין לבלתי יתבטל הדין ולכן היא משפעת הדין אל המלכות שהיא נקראת גבורה תתאה, וזהו למקרב ולאשתתפא בהדיה, כדרך עורכי המלחמה שאינם מתפזרים כדי שיהיו כולם אגודה אחת. כדין מערב סלקא והיא המלכות ומתייחדת עם הגבורה שסוד נטייתה הוא אל הדין. לבתר דרום אתיא ואחיד במערב פי' החסד כאשר ראה שהדין מתגבר על ידי המלכות ומתיחדת עם הגבורה הוא מתגבר ואוחז במלכות שהיא הנקרא מערב מפני ששם ערוב הכוחות שהיא מקבלת מן הכל. וסחרין ליה דרום צפון וכו' פי' כי בחינת המלכות היא בחינה בפ\"ע שהיא מציאות י' וע\"י הצפון והדרום המקשטים אותה ועושים לה גדרים סביבה דהיינו מציאות הה', כדפי' לעיל בשער סדר האצילות פ\"ב, ונבאר בשער המציאיות. כדין מזרח קריב במערב פי' ע\"י החסד והגבורה יש מציאות היחוד אל התפארת עם המלכות. אבל קודם הענין הזה אין להם קירוב.", + "וענין אמרו מזרח קריב במערב אין הכוונה אל מציאות זווג ממש אלא הוא ענין חבוק כי היחוד הזה נקרא חבוק שהוא ע\"י השתי זרועות שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. והכונה כי המלכות מקדים השמאל אל הימין והיינו שמאלו שהוא הגבורה הקודמת אליה כדפירשתי ואח\"כ ימינו שהוא החסד שהוא הדרום האוחז במערב שהוא המלכות ועליו נאמר וימינו תחבקני וזהו הנקרא חבוק אל היחוד העליון. והיינו מזרח קריב במערב דקאמר שהוא בסוד החבוק, ומערב שריא בחדוה זה סוד שמחתה שוכבת בחיק המלך בין שתי זרועותיו. ואפשר שירמוז אל הנשיקה שנבאר אח\"כ. כגונא דא בד' סטרין ועילא ותתא. פי' ד' סטרין הם מזרח מערב צפון ודרום הנז' במאמר שהם חסד גבורה תפארת מלכות. ומעלה ומטה הם נצח והוד שהם תרין ביעין דדכורא עם היות שלא נזכרו והם נקראים מעלה ומטה כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר. וכן האדם כלול מכלם כמו שנבאר בשער הנשמה. ומזרח אתדבק במערב היינו היחוד והזווג בעצם דכן אמר אתדבק ולא אמר קריב כמו שאמר לעיל. ואפיק ליה פי' האציל נשמתו כדפי' בפרק הקודם. וע\"ד תנינן אדם מאתר דבית המקדש היינו המלכות שהוא הנקראת בית המקדש. ואפשר שהמלכות נקרא בית והיכל אל הקודש העליון החופף ומקדש הבית. שהוא התפארת הנקרא קדוש מצד החכמה הנקרא קדש. והוא מקודש משם ומקדש ביתו והיכלו וזהו יחודם ומשם היתה אצילות נשמתו של אדה\"ר. ע\"כ. ומתוכו למדנו ענין החיבוק אל הזווג העליון שהוא ע\"י שהחסד מתייחד בתפארת והתפארת מתיחד בצפון שהוא הגבורה והגבורה אוחז במלכות והחסד אוחז במלכות ואז המלכות והתפארת מחובקים ומחושקים יחד בסוד (שה\"ש ב) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני כדפי'. והטעם שאין להם חבוק וקירוב אלא על ידי החסד והגבורה, הוא לפי שהמלכות היא יסוד העפר ומטבעו שהוא קר ויבש, והתפארת הוא יסוד האויר והוא חם ולח. והרי הם הפכיים בטבעם זה מזה, שזה חם ולח וזהו קר ויבש. וא\"א להם להשתוות ולהשלים אם לא ע\"י המים והאש שהם אמצעיים ביניהם, שהמים קרים ולחים משתוים אל הרוח בלחותו ואל העפר בקרירותו, והאש חם ויבש משתוה אל העפר ביבשותו ואל האויר בחמימותו. והרי שהם מתייחדים עם היותם הפכיים ע\"י אש ומים שהם הגבורה והחסד כדפי' לעיל. והיחוד הזה מתבאר בזוהר בכמה מקומות. ומה שצריך לדקדק הוא שמצינו הרשב\"י ע\"ה פירש בענין הזה הפך אל הכונה הזו בזוהר בפ' במדבר (דף ק\"ך.) וז\"ל ר\"א שאיל לר\"ש אבוי סימנא לזווגא דיחודא מנין. אמר ליה ברי אע\"ג דאוקימנא מלין לכל סטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה, סימנא דא נקוט בידך והכי הוא כעין סחרא דמדבחא. דתנן ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית. א\"ל והא לא יכיל עד דמקבל עליה ב\"נ עול מלכותא קדישא בקדמיתא ויהיב עליה עול דא, ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא. א\"ל כלא הא אמינא לך, דהא ובא לו לקרן אמינא בקדמיתא, והא ידעת רזא דקרן, ודא הוא עול מלכותא קדישא. לבתר דרומית מזרחית, דתמן הוא אילנא דחיי, ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עילאה, דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובג\"כ מדרום למזרח דתוקפא דדרום במזרח הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח. ומזרח דאתקשר בצפון כד\"א וצפונך תמלא בטנם, בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין וע\"ד מזרחית צפונית אלין אבא ואימא דלא מתפרשין לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר צפונית דאיהי טמירא עלאה ומסטרא דילה נפיק צפון ודינין מסטרא דילה מתערין אע\"ג דאיהי רחמי וחידו והא אוקימנא. וכד איהי נפקת, צפון נפיק ביה דאיהו אתכליל וקשיר בדרום. לבתר צפונית מערבית דהא מסטרא דאבא נפיק בן ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובג\"כ צפונית מערבית ודא הוא קרן דקדמיתא, דהשתא אתקשר בצפון סתם. לבתר בעי לקשרא ליה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא וגופא ביה אשתכח, ועל דא מערבית דרומית. אשתכח האי קרן תלתא זמני חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא, ולבתר תרי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד. ודא הוא סדורא דיחודא שלים, וכל סטר וסטר בההוא קשורא דיתחזי ליה ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה, בגין דלא יתעניש. ומאן דעביד יחודא דא כדקא חזי כמה דאמרן, זכאה חולקיה וכו' עכ\"ל לענייננו.", + "והנה מתוכו מתבאר בזולת שנוי הרוחות שפירש דרום בתפארת ומזרח בחכמה וצפון בבינה, עוד שינה ענין החבוק הזה שרצה לבאר כי עיקר היחוד הוא ליחד התפארת ומלכות בין חכמה ובינה. ולפרש הענין כן במאמר הקודם אי אפשר לפי טבע לשון המאמר. ולכן נראה לדקדק לשון המאמר בסופו שאמר אשתכח האי קרן תלת זמני חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא ולבתר תרי לקשרא לה בתרין דרועי. והכונה כי ג' פעמים נזכרת המלכות במשנה ראשונה במה שאמר ובא לו לקרן, דהיינו פתח הכניסה שהיא לקבל עול מלכות שמים ראשונה כדפירש רבי אלעזר, ושנים הם צפונית מערבית דהיינו מערב שהוא המלכות, ומערבית דרומית היא המלכות ג\"כ, ואמר שהם ליחדה בשתי זרועות שהם חסד גבורה דהיינו דרומית וצפונית שכל אחד מהם נזכר עם המערב. וקשה שאין זה דרכו הקודמת, שלמעלה אמר דרום שהוא התפארת וצפון שהוא הבינה. לכן נאמר כי כשנדקדק לשונו מעולם לא שינה רבי שמעון. שדרום הוא החסד וג\"כ מזרח שהוא החכמה הוא על דרך שפי' לעיל. וכן דקדק שאמר לבתר דרומית דתמן הוא אילנא דחיי. ולא אמר דרומית דאיהו אילנא דחיי, אלא דתמן, שהכונה שהתפארת נטייתו אל הימין שהוא החסד, וז\"ש דתמן אילנא דחיי, פי' בדרום שהוא החסד. ואח\"כ אמר ומה דאתמר צפונית דאיהו טמירא עלאה ומסטרא דיליה נפיק צפון וכו'. הנה שאמר שהטעם שנקרא בינה צפון הכוונה שהיא נעלמת דהיינו לשון צפון, ועוד שמשם נמשך הצפון.", + "והנה נמצא לפ\"ז כי עיקר צפון בגבורה. והטעם שהוצרך אל היחוד הזה אל הבינה על הגבורה ואל החכמה על החסד. מפני שבא לתרץ הענין שקשה אל ענין החבוק הזה. כי לעולם התפארת יונק מן החסד ומן הגבורה וכן המלכות יונקת מן החסד ומן הגבורה, א\"כ מה נשתנה ענין זה היחוד שצריכין לקבל מן החסד ומן הגבורה הרי לעולם מקבלים משם. אלא השינוי הוא כי הת\"ת מקבל מן החסד בבחינת החסד לבדו ומן הגבורה בבחינת הגבורה לבדה. אבל אל היחוד צריך שיקבלו מן החסד בבחי' החכמה שעליה, ומן הגבורה בבחי' הבינה שעליה. ואין לומר שאין מתוך המאמר הזה יחוד הת\"ת בצפון. שהרי דקדק ואמר ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח מזרח דאתקשר בצפון כמו דאמרי' וכו'. הכונה כי צריך לייחד הדרום ששם הת\"ת על הדרך שפי' עם החכמה והחכמה היא מיוחדת עם הבינה כבר. נמצא שהת\"ת ע\"י החכמה מתייחד עם הבינה. זהו העולה אלינו מתוך המאמרים האלה, שצריך הת\"ת לקבל מהחסד עם החכמה הכוונה שפע החכמה על החסד ומן הגבורה ע\"י שפע הבינה ואח\"כ הגבורה תשפיע במלכות השפע שמקבלת מהבינה. ואח\"כ עוד מקבל המל' משפע החכמה שבחסד. והכונה שהם מתיחדים כלם אל החבוק הזה.", + "ועוד להורות גם בענין החבוק קשר ויחוד החכמה עם הבינה שודאי צריך ג\"כ שיתיחד יו\"ד בה\"א, וע\"י יתיחדו וא\"ו בה\"א. או אפשר לומר כי לעולם אין שני המאמרים האלה מסכימים יחד ועכ\"ז לא פליגי. והמאמר הראשון שבבראשית עסקינן בזווג הת\"ת והמלכות לענין הנשמות. ולכן אמר שצריך ליחד הת\"ת עם החסד והגבורה עם השפע הבא להם מן העליונות שכן הוא מוכרח כדפי'. וכן נראה מתוך דברי המאמר שאמר ודרום אחמי תוקפיה דירית מרישא. שהוא מה שהחסד מקבל מן החכמה וכן המלכות מקבלת מן הגבורה ומן החסד ועל ידו מתיחדים. ובמאמר הזה עסקינן ביחוד פי' בכוונת ק\"ש, ואמר שצריך ליכנס בקרן שהיא המלכות דהיינו שמע ואח\"כ בדרום דהיינו הת\"ת שהוא ישראל. ואח\"כ יחודו עם החסד ומשם ייחד הת\"ת עם החכמה שהוא המזרח דהיינו ידו\"ד. ואח\"כ יכוין שהחכמה מיוחדת עם הבינה דהיינו אלקינו שהוא הצפון. ובשם אלקינו יכוין אל הבינה ואל הגבורה שהוא הצפון ואל המלכות ששלשתם נקראים אלקים. ואח\"כ ייחד המלכות בידו\"ד שהוא הת\"ת שהוא הדרום. ואח\"כ במלת אחד ירמוז שכלם מיוחדים ביחוד שלם. ואין לתמוה שיהיה בענין היחוד כמה דרכים, שכן ביאר בפירוש הרשב\"י על שאלת רבי אלעזר שאמר סימנא לזווגא דיחודא כנראה שלא שאל על מציאת הזווג הידוע אלא על היחוד שהוא פי' של ק\"ש. זהו דרך אחרת לתקן הענין הזה, ועכ\"ז אצלנו הראשון עקר. ואחר שהתעוררנו בענין החבוק נבא בביאור ענין הנישוק. וראשונה ראוי שנאמר הנשיקה היא בפה כי כן כתיב (שה\"ש א ב) ישקני מנשיקות פיהו. וכן בארו בזוהר פרשת נח (דף ע') וז\"ל ישקני מנשיקות פיהו. דא הוא תאובתא עלאה דנפקא רעותא מפומא לנשקא ולא נפיק מחוטמא כד אשא נפקא, דהא כד אתחבר פומא לנשקא נפיק אשא ברעותא בנהירו דאנפין בחדווא דכלא באתדבקותא דנייחא. ובג\"כ כי טובים דודיך מיין וכו'. ומתוכו נתבאר שאין הנשיקה הזאת ע\"י הגבורה שמשם השפעת יין המשכר ואש השורף כנודע ויתבאר בשער ערכי הכנוים. אלא הנשיקה הוא בפה שהוא רחמים יותר ומשובח יותר. שמן החוטם לפעמים יוצא הדין אבל הפה הוא רחמים וע\"י הנשיקה מתעורר כח הגבורה בסוד שפע הבינה יין המשומר יין המשמח והיינו אשא ברעותא בנהירו דאנפין דקאמר.", + "ועוד הוסיפו בביאור הנשיקה הזאת בפ' משפטים (דף קכ\"ד ע\"ב) וז\"ל ישקני מנשיקות פיהו. מ\"ט ישקני יאהבני מיבעי ליה אמאי ישקני. אלא הכי תנינן מאי נשיקות אדבקותא דרוחא ברוחא דבג\"כ נשיקה בפה דהא פומא אפקותא ומקורא דרוחא הוא ועל דא נשיקין בפומא בחביבותא ודבקין רוחא ברוחא דלא מתפרשן דא מן דא. ועל דא מאן דנפיק נשמתיה בנשיקה מתדבק ברוחא אחרא ברוחא דלא מתפרש מיניה והיינו אקרי נשיקה. ועל דא אמרה כנסת ישראל ישקני מנשיקות פיהו לאדבקא רוחא ברוחא דלא יתפרש דא מן דא עכ\"ל.", + "והנה מתוכו נראה היות הנשיקה דבר נעלם ונחמד יותר מהאהבה שאהבה היא ענין החבוק שאמרנו בו מקודם וענין הנשיקה הוא אחר האהבה ואמר שעל ידו הוא דבקותא רוחא ברוחא. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה במדרש (בז\"ח שה\"ש) שיר השירים אתדבקותא דגופא בגופא, ישקני מנשיקות פיהו אתדבקותא דרוחא ברוחא וכו' עכ\"ל.", + "והנה הורה שענין שיר השירים שפי' שם בספירות הוא אתדבקותא דגופא דהיינו הספי' בבחינותיהן החצוניות, אמנם הנשיקה אתדבקותא דרוחא ברוחא בסוד פנימיות ונשמה אל הספי' היותם מתדבקות ב' הרוחות הפנימיות יחד כאדם הנושק לחשוקתו בפיו. כי ע\"י הפה הוא מיחד פה עם פה נשימה בנשימה והיינו נשמה בנשמה רוחא ברוחא. והכלל העולה אלינו בענין הפה והנשיקה מקצת מקומות מהזוהר הוא כי הפה הוא ענין המלכות בבחינתה הנעלמת בתפארת ודרך בה מוצא הרוח הפנימי הנעלם בתפארת וכן הרוח הפנימי הנעלם במלכות ועל ידם הנשיקה. וענין הנשיקות מתעוררות מפנימיות הספירות המאיר מהא\"ס.", + "וענין זה הוא שכמו שהם מתיחדים מצד הבחינות החצוניות של הספי' כך יתיחדו מצד הבחינות הפנימיות של הספירות. וסוד רוחא ברוחא יתבאר בספר אור יקר בחלק ראשון. ובעניינים אלו הארכתי שם הרבה בזוהר בעובדא דסבא ופ' ויצא ע\"ש. ונשאר עלינו לבאר ענין מתבאר בספר הזוהר פ' אמור (דף ק' ע\"ב) וז\"ל רבי אבא שלח ליה לר\"ש אמר ליה אימתי זווגא דכ\"י במלכא קדישא. שלח ליה וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה. אתרגיש ר' אבא ארים קליה ובכה ואמר רבי ר' בוצינא קדישא ווי ווי, ווי לעלמא כד תיפוק מיניה ווי לדרא דיהון בעלמא כד תסתלק מנהון וישתארון יתמין מינך. א\"ל ר' חייא לר' אבא האי דשלח לקבלך מאי קאמר. אמר ודאי זווגא דמלכא במטרוניתא לא הוי אלא בזמנא דנהרא מאבא עלאה וכד אתנהרא מיניה קרינן לה קדש דהא מבי אבא נטלא האי וכדין מזדווגין כחדא בגין דמלכא קדש אקרי דכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתה דנטיל מאתר דאקרי קדש. כדין אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי דהא מבי אבא שמא דא ולא מבי אימא ועל דא ותהי לי לאשה לאזדווגא כחדא בזמנא דא ולא בזמנא אחרא, בזמנא דנטלא מבי אבא ולא בזמנא דנטלא מבי אימא. ויום הכפורים אוכח דתשמיש המטה אסור בגין דזווגא לא אשתכח דהא מבי אימא נטלא ולא מבי אבא. אמר ר' חייא ודאי זכאה דרא דר\"ש שארי בגוויה זכאין אינון דקיימין קמיה כל יומא עכ\"ל.", + "והנה ביאר בפי' שאין יחוד ת\"ת עם המלכות אלא בהיות המלכות מקבלת מחכמה ואז מתיחדים, אבל כאשר היא מקבלת מבינה לבד אינם מתיחדים. ויום הכפורים שהוא הבינה משפעת במלכות מוכיח שאסור בתשמיש המטה מורה שאין יחוד למעלה. וזהו מבחר הפי' בלשון הזה. ואין תימא מענין חבוק שאנו מיחדים אותה בצפון שהוא הגבורה משפע הבינה כדפי' לעיל, מפני שכבר חוזר ואומר מערבית דרומית שהיא ליחדה בימין בחסד דתמן אבא.", + "ועוד כי החכמה מיוחדת עם הבינה כמו שאמרנו מזרח דאתקשר בצפון דהיינו החכמה מיוחדת עם הבינה. ואין ספק שכל קבלתה מהחכמה היא על ידי הבינה. ומה שאמר אך לא בת אמי פי' אך לא כאשר היא מקבלת מבחינת הבינה בבחינת עצמותה לבד, אלא כאשר היא בת אבי ר\"ל שמקבלת בחינתה עם החכמה היינו חכמה ממש. והענין הזה מוכרח מכמה מקומות:" + ], + [ + "הכונה בפרק זה הוא לבאר בעצם היחוד ממש מה ענינו והנאתו ומה הנמשך ממנו. והענין הזה כבר נתבאר קצת מתוך לשון מאמר הזוהר שכתבנו בפ\"כ. וז\"ל במ\"א בפ' ויקרא (דף ז'.) ובת כהן, דא נשמתא קדישא דאתקריא ברתא דמלכא, דהא אוקמוה נשמתא קדישא מזווגא דמלכא ומטרוניתא נפקת, ובג\"כ היך גופא דלתתא מדכר ונוקבא כך היא נשמתא לעילא עכ\"ל.", + "הרי הורה כי הזווג הוא לקבל הנשמות. וכן נתבאר פ' לך (דף פ\"ה ע\"ב) וז\"ל ופריו מתוק לחכי אלין נשמתהון דצדיקייא דכולהו איבא דעובדוי דקב\"ה וקיימי עמיה לעילא. ת\"ח כל נשמתין דעלמא דאינון איבא דעובדוי דקב\"ה כולהו חד ברזא חד. וכד נחתי לעלמא כלהו מתפרשין בגווגין דכר ונוקבא ואינון דכר ונוקבא מחוברים כחדא. ות\"ח תאובתא דנוקבא לגבי דכורא עביד נפש (כו'). ורעותא דתאובתא דדכורא לגבי נוקבא ואתדבקותא דיליה בה אפיק נפש, וכליל תאובתא דנוקבא ונטיל לה ואתכלילו תאובתא תתאה בתאובתא דלעילא, ואתעבידו רעותא חדא בלא פרודא. וכדין נטיל כלא נוקבא ואתעברת מן דכורא ותאובתין דתרווייהו מתדבקן כחדא. וע\"ד כלא כליל דא בדא. וכד נשמתין נפקין, דכר ונוקבא כחדא נפקין. ולבתר כיון דנחתו מתפרשין דא לסטריה ודא לסטריה. וקב\"ה מזווג לון לבתר ולא אתיהיב זווגא לאחרא אלא לקב\"ה בלחודוי דאיהו ידע זיווגא דלהון לחברא לון כדקא יאות. זכאה הוא ב\"נ דזכי בעובדוי ואזיל בארח קשוט בגין דאתחבר נפש בנפש כמה דהוו מעקרא. דהא אי זכי בעובדוי דא הוא בר נש שלים כדקא יאות. ובג\"כ כתיב ופריו מתוק לחכי דהוא בתקונא מבורך לאתברכא מיניה עלמין בגין דכלא בעובדין דבר נש תליא אי זכי אי לא זכי. א\"ר חזקיה הכי שמענא דכתיב ממני פריך נמצא. דקב\"ה אמר לה לכנסת ישראל ממני ודאי פריך נמצא, פריי נמצא לא כתיב אלא פריך ההוא תאובתא דנוקבא דעביד נפש ואתכליל בתוקפא דדכורא ואתכליל נפש בנפש ואתעבידו חד כליל דא בדא כדאמרן. לבתר אשתכחו תרווייהו בעלמא ודא בחילא דדכורא אשתכח איבא דנוקבא. ד\"א בתאובתא דנוקבא אשתכח איבא דדכורא, דאי לאו תאובתא דנוקבא לגבי דכורא לא אתעבידו פירין לעלמין, הה\"ד ממני פריך נמצא עכ\"ל.", + "ומתוך כלל המאמר מתבאר כי הנשמות הם מזווג תפארת ומלכות. וכאשר נבא בעומק הבנתו נראה מתוכו כי נשמת הזכר ונשמת הנקבה הם מיוחדים ותאומים בעיבור אחד וא\"א לצייר נשמת הנקבה בלא זכר ונשמת הזכר בלא נקבה. והטעם מפני שהם שתי כוחות משתי ספי' מתיחדות. מכח הנקבה נמשכת נקבה ומכח הזכר נמשך זכר. ומצאנו שהנשמות בין זכר בין נקבה מתהוות מיחוד התפארת ומלכות. ויש להקשות על זה דאנן קי\"ל שהנשמות הם מבינה כאשר יתבאר בשער הנשמה, ואחר שהם מיחוד ת\"ת ומלכות האיך אפשר שיהיו מהבינה. ואין לומר שענין זה הנדרש הנה היינו בערך הרוחות שהם מהתפארת או הנפשות שהם ממלכות וכן אמר נפש בנפש, שהרי בתחלת דבריו נשמתין קאמר כמו שאמר ופריו מתוק לחכי אלין נשמתהון וכו'. ועוד יגיד עליו ריעו המאמר הקודם שבפ' ויקרא שאמר נשמתא ג\"כ.", + "ועוד יש להקשות שבזוהר נראה בפי' כי מיחוד ת\"ת ומלכות אינו מתהוה אלא או זכר או נקבה וכן מוכיח מתוך הלשון בפ' תזריע שכתבנו בפ\"כ. ובפ' פקודי (דף רמ\"ה ע\"ב) בענין ההיכלות בהיכל הראשון איתא וז\"ל בהאי היכל אית רוחא דאקרי סטוטריה והאי איהו חיזו שפירא (נ\"א ספירא) דנציץ לכל עיבר והאי איהו דקיימא לתרין סטרין ומאלין מתפרשן נציצין כנציצו דשרגא כמה דאוקימנא בכמה סטרין. וכמה גוונין מלהטן מהאי בסטרא דימינא. כד ההוא רקיעא עלאה נהר דנגיד ונפיק מעדן אפיק נשמתין לאעלא גו היכלא שביעאה לעילא, ההוא היכלא שביעאה נקיט לון. וכד נפקי אינון נשמתין קדישין מגו ההוא היכלא שביעאה נחתין עד דמטין כו' ונקיט לון ההוא רוחא קדישא סטוטרי\"ה דאיהו לימינא. וכל אינון נשמתין דכורין דאינון זמינין לאתפרחא בזכאין דכורין לימינא, כלהו נקיט לון ומתעכבי תמן עד דאתכלילו בנשמתין דנוקבא. בגין דמהאי רוחא נפקא רוחא אחרא לשמאלא דמתחזי ואתגניז ואתכליל בהאי רוחא קדמאה ואינון חד כלילן דא בדא והאי רוחא אקרי אדיריה סניגיה האי איהו רוחא לשמאלא. והאי קיימא דכד תאובתא דהיכלא שביעאה לאתדבקא בההוא נהר דנגיד ונפיק, ההוא רעותא דסלקא מתתא לעילא עבדא נשמתין ברעותא דיליה ואינון נוקבי. וכד רעותא דההוא נהר נחתא ואתדבקא מעילא לתתא עבדין נשמתין דכורין. רעותא דלעילא עביד דכורין, רעותא דלתתא עביד נוקבין. וכד אלין נשמתין נוקבין נפקין מגו ההוא היכלא שביעאה נחתין עד דמטו להאי רוחא שמאלא דאקרי אדירי\"ה, ואקרי לבנת הספיר כמה דאוקימנא בסטרין אוחרנין. כיון דמטו להאי רוחא אינון נשמתין נוקבין, נקטי לון האי רוחא וקיימאן ביה. ולבתר אתכלילו רוחא דא דשמאלא ברוחא דא דימינא וכדין אתעבידו אינון נשמתין כלילין דכר ונוקבא כחדא, מזדווגין ופרחאן מהאי היכלא ואתפרשאן בבני נשא כדקא יאות עכ\"ל.", + "והנה מתוך המאמר הזה הריסה אל שתי הגדרין שגדרנו למעלה בענין הנשמה. ראשונה שאמר שהן מתהוות זכר ונקבה בפני עצמן אלו אל הימין ואלו אל השמאל אמת שהם מתיחדים ע\"י שתי הכחות ההם מפורשים בשמות ידועים כמבואר מתוך פשט המאמר. שנית אמר לעיל שהם מיחוד ת\"ת ומלכות, והנה אמר כאן בפי' שאינן אלא מהיחוד ההיכל השביעי בנהר דנגיד ונפיק שהיא בבינה לא מיחוד החתן והכלה. עוד נמשך מתוך המאמר הזה הריסה אל המאמר מפ' תזריע שכתבנו בפ\"כ. ששם אמר שרעותא מתתא לעילא הוא רחמים והוא זכר והיינו אשה כי תזריע וילדה זכר ופי' רז\"ל אשה מזרעת תחלה ילדה זכר. והכא קאמר ההוא רעותא דסלקא מתתא לעילא נקטא נשמתין ברעותא דיליה ואינון נוקבי. הרי שבפי' אמר שבהיות רעותא מתתא לעילא אז הם נקבות ואח\"כ אמר וכד רעותא דההוא נהר נחתא ואתדבקא מעילא לתתא עבדין נשמתין דכורין, הפך מ\"ש בפ' תזריע שבהיות התעוררות מלמעלה למטה אז היא נקבה ודינא. ונראה לתרץ שזאת השלישית אינה שאלה מפני שהענין הנזכר כאן הוא ענין אחר והנז' בפ' תזריע הוא ענין בפ\"ע. ולשנים הראשונים נראה לומר כי הנזכר במאמר הזה הוא ענין בפ\"ע והנזכר בשאר המאמרים מיחוד תפארת ומלכות הוא ענין בפ\"ע. ולבאר הענין הזה נקדים הקדמה, כי ידוע שההיכלות הם כלים מגלים פעולות הספי' והספי' משפיעים בהיכלות כמו שנרחיב הביאור בשער היכלות.", + "והנה ההיכל הזה הראשון הוא כנגד הספירה התשיעית. והיא היתה עשירית מקודם המיעוט ולכן היכלה הוא זה הראשון ממטה למעלה והוא נקרא לבנת הספיר. וידוע כי היסוד הוא כולל יחוד תפארת ומלכות כאשר נבאר לפנים הוא נרמז בשם יאהדונה\"י ולכן בהיכל היסוד שם גלוי הויות הנשמות. ושתי הרוחות אשר בהיכל זה הם אותם שאמר אחד אל הימין ואחד אל השמאל הם משכן וכסא לת\"ת ולמלכות, שהזכר נטייתו לעולם אל הימין בסוד הרחמים והנקבה לעולם נטייתה אל השמאל בסוד הדין. וידוע שהעקר נשמות הם בבינה שהיא הנקראת במאמר הזה נהר דנגיד, ומשכנה בהיכלות הוא היכל השביעי. והנה ידוע כי מציאות המשכת הנשמה מהבינה אל הת\"ת והמלכות הוא בהעלם ובדקות, כדרך הזרע הנשפע מהמוח הזכר אל הזכר וממוח הנקבה אל הנקבה.", + "והנה ידוע שסוד הזכר הוא באור ישר ממעלה למטה דרך המשך הספירות, וסוד הנקבה באור חוזר ממטה למעלה. ולכן כאשר יושפע שפע הנשמה אל התפארת יושפע עליו בסוד אורו הישר שהוא מלמעלה למטה, וכאשר יושפע שפע הנשמה אל המלכות יושפע עליה בסוד אורה שהוא ממטה למעלה. ולכן אמר בזכר כד רעותא דההוא נהר נחתא מעילא לתתא עבדין נשמתין דכורין, פי' כאשר השפע הזה הוא בסוד אור הישר והוא אור היורד מלמעלה למטה אז הנשמות הם זכרים. פי' הוא שפע הראוי אל הזכר להוות ממנו נשמת זכר ואז מקבל אותו האור הימיני שהוא משכן ומושב הת\"ת שהוא הזכר. ואמנם כאשר השפע הוא בסוד אור החוזר שהוא האור העולה ממטה למעלה אז הנשמות הם נקבות, פי' שפע הראוי להוות ממנו נשמת הנקבה. ואז מקבל אותו האור השמאלי שהוא משכן וכסא אל המלכות שהיא הנקבה.", + "וענין ירידת שפע זה מהנהר אין בו צורה כלל אלא כח הנשפע מהמוח דרך חוט השדרה. אמנם מציאות הנשמה בהווייתה בצורת נשמה הוא בשתי הכוחות שהם אור ימיני ושמאלי שהם משכן תפארת ומלכות ועל ידיהם הם מתיחדים הזכר והנקבה כדפירש במאמר. ובזה נמצא שאין המאמר הזה חולק עם האחד מהמאמרים הנזכרים. ומתוכו יצא לנו אל ענין הזווג כי תחלת השפע הראוי אל הנשמה נשפע מהבינה אל הת\"ת הראוי לזכר ואל המלכות הראוי לנקבה, והיינו ענין הנשמות שהם מבינה. אח\"כ מתיחדים תפארת ומלכות. וע\"י יחודם מתיחדים הנשמות תאומים זכר ונקבה, עד שהם באים אל בני אדם ומשם נפרדים כל אחת ואחת לעצמה. ומה שכתב בפרשת תזריע מענין אשה מזרעת תחלה, אינו לענין הנשמות אלא אל התעוררות הקודם אל הזווג כדפירשתי בפ\"כ. ומה שיש לחקור עתה בענין זה הוא שמתוך כל המאמרים האלה בכלל נראה כי מיחוד תפארת ומלכות מתהוים נשמות כדמוכח לעיל, וזה דבר בלתי אפשר שבפירוש אמר הרשב\"י ע\"ה שהנשמות כלם הם נבראות מבריאות העולם לכל הפחות. וז\"ל בזוהר פרשת לך (דף צ' ע\"ב) ת\"ח דאמר ר' שמעון כתיב זה ספר תולדות אדם. וכי ספר הוה ליה אלא אוקמוה דקב\"ה אחמי ליה לאדה\"ר דור ודור ודורשיו כו'. היאך אחמי ליה אי תימא דחמא ברוח קודשא דאינון זמינין למיתי לעלמא כמאן דחמא בחוכמתא מה דייתי לעלמא. לאו הכי אלא חמא בעינא כולהו וההוא דיוקנא דזמינין למיקם בהאי עלמא כלהו חמא בעינא. מ\"ט בגין דמיומא דאתברי עלמא כלהו נפשין דזמינין למיקם בבני נשא כלהו קיימי קמיה קב\"ה בההוא דיוקנא ממש דזמינין למיקם ביה בעלמא. כגוונא דא כל אינון צדיקייא בתר דנפקין מהאי עלמא כלהו נפקן סלקן וקב\"ה אזמין לון דיוקנא אחרא לאתלבשא בהו כגוונא דהוו בהאי עלמא בג\"כ כולהון קיימין קמיה וחמא לון אדה\"ר בעינא. ואי תימא בתר דחמא לון לא קיימי בקיומייהו. ת\"ח כל מלוי דקב\"ה בקיומא אינון וקיימין קמיה עד דנחתו לעלמא. כגוונא דא כתיב את אשר ישנו פה וכו' הא אוקמוה דכלהו בני נשא דזמינין למהוי בעלמא כלהו אשתכחו תמן. הכא אית לאסתכלא, דהא כתיב ואת אשר איננו פה וכו' ומשמע הנהו כולהו דיפקון מאינון דקיימי תמן בגין דכתיב עמנו היום ולא כתיב עמנו עומד היום. אלא ודאי הכא כלהו קיימו תמן ולא אתחזו לעינא בג\"כ כתיב עמנו היום אע\"ג דלא מתחזון. ואי תימא מ\"ט לא אתחזון הכא כמה דאתחזון לאדה\"ר דחמא לו עינא בעינא, והא הכא מתחזי יתיר. אלא הכא כד אתיהיבת אורייתא לישראל חיזו אחרא ודרגין עלאין הוו חמין ומסתכלין עינא בעינא והוו תאיבין לאסתכלא ולמחמי ביקרא דמאריהון. ובג\"כ חמו יקרא עלאה דקב\"ה בלחודוי ולא מאחרא. וע\"ד כלהו בני נשא דזמינין לקיימא בעלמא כו', הה\"ד גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו. גלמי ראו עיניך מ\"ט בגין דדיוקנא אחרא עלאה הוי כהאי ובג\"כ כתיב ומי צור זולתי אלקינו מאן צייר טב דכליל כלא דא בדא כקב\"ה עכ\"ל.", + "והנה מתוכו מתבאר בפי' היות הנשמות נאצלות מצויירות ציור מתגלה. עד שנשמר הרשב\"י ע\"ה שלא נאמר שהיו הנשמות שראה אדה\"ר אותם שעתידין עדיין להתאצל וראה בכח מראה הנבואה. אלא שראה אותם נאצלות מצויירות ציור מתגלה שראה אותם בעיניו כדמוכח בלשונו. וכן בענין אשר איננו פה עמנו היום הוקשה לו למה לא אמר עומד ולמה לא ראו אותם. והוצרך לתרץ שלא נתנו לב לדבר, לפי שהיו רואים עניינים עליונים יותר שהם כסאותיו של ממ\"ה הקב\"ה. ואחר שכן, ראוי לדעת מה ענין הנשמה שמתאצלת בעת הזווג.", + "ועוד שא\"א לומר שהיה זווג קודם אדה\"ר ממה שנתבאר בפרקים הקודמים כי לא היה זווג שלם עד אחר שנברא אדה\"ר ולא ראינו שת ובת זוגו שיצאו אחור כנגד אחור וכן הבל וזוגתו וקין וזוגתו. ואם אמת שנאצלו בזווג שהיה קודם אל אדה\"ר א\"כ היה ראוי שכולם יהיו אחור כנגד אחור. ואמנם הענין הזה לא נמצא כ\"א באדם וזוגתו אם בגופו ואם בנשמתו. ואין לומר שכן היו הנשמות בעת אצילותן קודם הנסירה של אדה\"ר, דא\"כ לא לישתמיט תנא בחד דוכתא לפרושי האי. לכן היה נראה לפרש שבעת אצילות נשמת אדה\"ר נאצלו כל הנשמות שבעולם ר\"ל כל הדורות העומדים עד התחייה ואותן הנשמות המתהוות מהזווג הם שמורות לעתיד לבא כי אז יחדש הקב\"ה עולמו בנשמות חדשות. וזה דוחק.", + "ועוד היה באפשר לומר שאין מתוך המאמר הזה הכרח שהיו נאצלות אלא תיקי הנשמות ודיוקנם שהם מתלבשות בהן אחר אצילותן ודייק הכי אמרו וההוא דיוקנא דזמינין למיקם וכו' משמע שאינן ממש הנשמה אלא דיוקן שבו מתלבש הנשמה.", + "ועוד דייק הכי שאמר וקב\"ה אזמין לון דיוקנא אחרא לאתלבשא בהו דהיינו תיקין ולבושין אל כל הנשמות. וכן דייק לישנא דקרא גלמי ראו עיניך דהיינו גלמי לבוש שבו נחתא הנשמה אחר אצילותה. וג\"ז אצלינו קצת דוחק, שאם נשמות ליכא עדיין, לבושין למה. וכי לא הספיק בריאת דיוקנא בעת אצילות נשמתם.", + "ועוד נראה לתרץ, ונאמר בעת שהאציל הקב\"ה נשמת יציר כפיו האצולה, היתה כלולה מס' רבוא נשמות. שאין דור פחות מס\"ר, וכן פי' הרשב\"י בתיקונים.", + "והנה בהיות נשמתו כלולה מאותם ס' רבוא כל עוד שהיו האנשים הולכים ומתרבים היתה נשמתו מתפשטת בהם ולעולם אין נשמה שלו חסרה דבר וזהו הטעם קנס המיתה לכל הבאים אחריו כי כלם חטאו במעשה ההוא. והוא הולך ומצטרף בכל הנשמות. ויש לנו קצת דמדומי ראיה שהרי במרע\"ה שהוא שת כנדרש בתיקונים ועליו נאמר (בראשית ה ג) ויולד בדמותו כצלמו שהיה כלול מס\"ר כאביו כי הוא הבן הנמשך [ממוח] האב ולכן הוציא ממצרים ס' ריבוא. ועליו נאמר אשה אחת ילדה ס' רבוא בכרס אחד. ועל זה רמזו שקול משה כנגד כל ישראל. ועל זה אמר (במדבר יא כא) שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו. כי עמו ממש היו ממנו יצאו ובו היו כלולים, ולכן כלם ינקו ממנו תורה. ועל זה רמז (שם שם יב) האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו. כי הגם שהם כלולים בו, עכ\"ז אין אנכי הרה מהם שהוא רומז כנגד השכינה המתעברת מהם. וגם אין אנכי המוליד אותם כנגד הת\"ת שהוא האב המוליד. וע\"ז אמר (דברים ג כו) ויתעבר ה' בי למענכם כי נעשת השכינה מעוברת בי. פי' כל עובריה היו בי ואנכי הייתי שלייתכם למענכם ודאי. ולכן פירש בתיקונים (תקונא שתין ותשע דף ק\"ח ודף ק\"י) שמרע\"ה מתפשט בכל דור ודור בס' ריבוא דהיינו סיבוב הגלגול של ס\"ר שעליו נאמר (קהלת א) דור הולך ודור בא ופי' דור שהולך הוא דור שבא ולכן בכל דור ודור הוא מתפשט בששים ריבוא ותורתו מאירה בהם וכלם יונקים ממנו כמבואר ענין זה בתיקונים בפסוק (בראשית ד ב) ותוסף ללדת וכו'. ובזה יובן הנדרש בר\"מ (פ' תצא דר\"פ) שמשה רבינו בעולם הזה בגוף נבזה בין ישראל כמבואר שם. וח\"ו שיהיה משה רבינו ע\"ה מבחר היצורים כלם מגולגל כלל כל שכן בבזיון. אלא הכוונה על מציאות אור תורתו המאירה בבעלי התורה וששים ריבוא היונקים ממנו והם נבזים בין עמי הארץ, וזה אמת שאין בו ספק אל הענין ההוא. ונחזור אל ענייננו שהיתה נשמת אדה\"ר כלולה מס\"ר שהוא שיעור דור אחד. וזה ביאר במ\"ר (תשא פ\"מ) וז\"ל עד שאדה\"ר מוטל גולם הראה לו הקב\"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו. יש שהוא תלוי בראשו של אדה\"ר ויש שהוא תלוי בשערו ויש שהוא תלוי במצחו ויש בעיניו ויש בחוטמו ויש בפיו ויש באזנו ויש במלתין (וזה מקום הנזם). ותדע לך בשעה שהיה איוב מבקש להתוכח עם הקב\"ה אמר מי יתן ידעתי ואמצאהו וגו' אערכה לפניו משפט. הקב\"ה משיבו אתה מבקש להתוכח עמי איפה היית ביסדי ארץ. מהו איפה, ארשב\"ל אמר ליה הקב\"ה איוב אמור לי האיפה שלך באיזה מקום היתה תלויה בראשו או במצחו או באיזה אבר שלו אם אתה יודע באיזה מקום היתה איפתך אתה מתווכח עמי. הוי איפה היית עכ\"ל.", + "ומתוכו בפי' מתבאר כונתינו בלי פקפוק. ואמר עד שאדה\"ר מוטל גולם מפני שאחר שהציבו והעמידו הקב\"ה בצביונו ובמעמדו נתפשטו הנטיעות הכלולות בו בג\"ע עד עמוד להם גופים להתלבש אבל היו כלולים בו קודם גמר בריאותו בהיותו גולם דהיינו עסה מגולגלת. ואחר שהזכרנו ענין זה נאמר כי דקדק לשון המאמר שהראה הקב\"ה לאדה\"ר דור דור ודורשיו, הנה שלא הראה לו אלא כמנין הדור הזה שהוא ס' רבוא אבל הנוסף על ס' רבוא לא היו עדין נבראות שהם נאצלות ע\"י הזווג והם הם הנשמות החדשות שמהם ג\"כ עתיד הקב\"ה לחדש עולמו כדפי' לעיל. ובזה יובן מה שדרשו רז\"ל שראה אדם לדוד שלא היו לו חיים ונתן לו ע' שנה מחייו. עם היות שנדרש ענין זה בזוהר בענין אחר. זהו הנראה לנו בתיקון הענין הזה ונכלל הפרק הזה. ונבאר עתה ענין נאה ביחוד שנמצא בס' הזוהר:" + ], + [ + "בתיקונים פי' הרשב\"י ע\"ה וז\"ל יסודא דעלמא יחודא דקב\"ה ושכינתיה. וכאלה הרבה. מורה על שיחוד הת\"ת והמלכות הוא ע\"י היסוד והיסוד הוא השושבין הקושר ומיחד החתן והכלה ולא שושבין לבד אלא ממש הוא האמה המייחד הזכר עם הנקבה וכן כל כנויי המדה הזאת מורים עליו וכמאמר רז\"ל גוף וברית חשבינן חד פי' כי התפארת כנגד הגוף של אדם והיסוד כנגד האמה. ואין ספק כי יש במלכות לענין היחוד ג' בחינות. הא' בחינה אל היסוד, הב' בחינה אל הת\"ת, והג' בחינתה אל הגדולה והגבורה והנצח וההוד. והטעם כי כמו שביחוד איש ואשתו יש בחינה בנקבה אל האמה ובחינה אל השדרה שהוא כלל הגוף ובחינה אל הזרועות ואל השוקים, כן יחוד העליון שהם מתיחדים שש כנגד שש. וכן נתבאר בתיקונים וז\"ל בתקון נ\"א (דף פ\"ו ע\"ב) בראשית ברא אלקים את כו'. מאי את אלא הא אוקמוה קדמאין כל אתין לרבויא. ודא א\"ת, אורייתא כלילא מא' עד תי\"ו דבה אתבריאו שמייא וארעא.", + "ועוד את השמים שמים. דא קוב\"ה הה\"ד ואתה תשמע השמים, את בת זוגו עמיה, ואת דא צדיק ובת זוגיה, הארץ מאנא דכלהו לאפקא זרעין ואיבין עכ\"ל.", + "והנה יש לשאול ודאי כי מאי ניהו בת זוגיה דצדיק ומאי ניהו בת זוגיה דקב\"ה ומאי ניהו מאנא דכלהו, כי הכל אחד. אלא ודאי כדפרשינן כי השכינה נקרא את והכתוב בא להודיענו ענין היחוד בכל בחינותיו. והראשונה אמר את השמים דהיינו בחינת יחוד התפארת עם המלכות שהיא גוף בגוף. שנית אמר ואת כי הוא\"ו הוא יסוד שהוא נקרא וא\"ו זעירא והיינו צדיק ובת זוגיה שהוא הנקודה האמצעית מציאות היחוד העצמי. הארץ מאנא דכלהו דהיינו בחינתה אל הזרועות שהם גדולה גבורה ואל השוקים שהם נצח והוד. וכמו שנמצא היחוד אל הת\"ת והמלכות כן נמצא היחוד אל כל בחינותיהם והאברים הרוחנים העליונים עד שנמצא היחוד והזווג אפי' במלאכין דשכינתא המתיחדים במלאכין דקב\"ה. וכן נתבאר בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ג ע\"ב) ז\"ל וכד סליקת עלייהו מיד נחית קב\"ה לקבלא לה בכמה חילין ומשריין. משריין סלקין עם שכינתא ומשריין דמלכא נחתין עלייהו ואנון מרכבתא תתאין מעילאין ומקבלין אלין מאילין בחדווא בנשיקו. ורזא דמלה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו והנה מלאכים דשכינתא דאיהי אלקים עולים ומלאכים יורדים בו לגבה עכ\"ל.", + "והכוונה מבוארת כי בהיות השכינה עולה וכל מחנותיה להתיחד בבעלה בעלה יוצא לקראתה ובבואו להתיחד עמה כן מלאכיו יורדין להתיחד עם מלאכי השכינה להיות שאלו זכרים ואלו נקבות. ואפשר היות מלאכים האלה רוחות אצולים אלו מהזכר ואלו מהנקבה כעין רמ\"ח אברים באדם. ואפשר היות אלו רמ\"ח כוחות שרמז הרשב\"י בפקודין פקודא דק\"ש (בפ' ואתחנן דף רס\"ג.) שאמר שאל היחוד מתיחדים רמ\"ח אברים עליונים כנדרש שם. ונתבארו ב' הבחי' האלה הנדרשות בפרק זה בתקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ז) וז\"ל וכד [אינון מקבלין כל ספיראן] מקבלין דא מן דא ומלאכין לתתא מקבלין דין מן דין כד\"א ומקבלין דין מן דין. וכל חד יהיב רשו לאעלאה לתחומא דחבריה כד\"א ונותנים רשות זה לזה עכ\"ל.", + "והכונה שכאשר מתיחדים ת\"ת ומלכות דעלה קאי התם אלא שקצרנו דבריו. ואמר שאז הספירות מקבלות אלו מאלו וכן המלאכים. הורה על שתי הבחינות הנדרשות בפרק זה בענין היחוד שהם יחוד ספי' זכרים בנקבות ויחוד מלאכים זכרים בנקבות. עוד מתבאר בתקונים (תקונא י\"ח דף ל\"ג) היות לחכמה ובינה ג' יחודים ר\"ל יחוד בג' מקומות וכן לת\"ת ולמלכות, והם אלו. ראשונה הם החכמה והבינה יהו\"ד בחכמה אהיה בבינה ואהיה הוא היכל לשם בן ד' נרתיקא דחרבא כמבואר בתיקונים והיינו שם בן ד' שבחכמה ואהיה הוא בבינה זה אל הימין וזה אל השמאל כדרך הזכר והנקבה שהזכר לעולם נטייתו אל הימין והנקבה לעולם נטייתה אל השמאל בסוד שכל נקבה נוטה אל הדין ולכן זה בימין וזה בשמאל כל אחד כראוי לו ושניהם מתיחדים בסוד יחודם בכתר ונרמז יחודם בשם זה יאההויה\"ה כי הוא שם מורכב מב' שמות מורה שאהי\"ה היכל ומכון לשם יהו\"ה, וגם מורה שיהו\"ה בהיכלו. ולכן להורות על יחודם בספי' הכתר שניהם מיוחדים שם בשם הנזכר. וכן הם מתפרדים אל הימין ואל השמאל בגדולה וגבורה כזה יהו\"ה בחסד אהיה בגבורה ומתיחדים באמצע שהוא התפארת כזה יאההויה\"ה. וכן הם מתפרדים אל הימין ואל השמאל בנצח והוד כזה יהוה בנצח אהיה בהוד והם מתיחדים באמצע שהוא היסוד כזה יאה\"הויה\"ה ושתיהם במלכות שהיא נקרא קרית ארבע על שם שבה נכללות ד' שמות שם יהו\"ה אהי\"ה יהו\"ה אדנ\"י שד' שמות אלה הם ד' אותיות שבשם בן ד'. ששם ראשון הוא כנגד הי' שבחכמה, ושם אהי\"ה כנגד הה\"א שהיא בבינה, ושם בן ד' השני הוא התפארת שהוא כנגד הוא\"ו, ושם אדני הוא כנגד ה\"א אחרונה שהיא במלכות. וראשי תיבות ד' שמות אלה הוא י\"א י\"א כו' שם קדוש והוא ר\"ת \"יהוה \"אלהינו \"יהוה \"אחד שהם ד' אותיות שבשם כדפי'.", + "והנה יחוד יהו\"ה שבחכמה ואהיה שבבינה הוא בסוד ממעלה למטה מפני ששניהם משפיעים, וסוד המשפיע הוא בסוד האור הישר ממעלה למטה. ויחוד יהו\"ה אדנ\"י בתפארת ומלכות הם מושפעים ויחודם הוא ממטה למעלה. ולכן בנצח והוד הם מתפרדים יהוה אדני זה אל הימין וזה אל השמאל כדרך זכר ונקבה שהזכר לעולם אל הימין והנקבה לעולם אל השמאל ושניהם מתיחדים ביסוד ושניהם יאהדונה\"י שם המורה שהשם אדני נעשה כסא ומכון ומעון לשם יהוה ושם יהו\"ד שוכן בהיכל שהוא אדנ\"י כדכתיב (חבקוק ב כ) וה' בהיכל קדשו הם מפניו כל הארץ. ה\"ס כמנין אדנ\"י וכמנין היכ\"ל. וכן שניהם מתפרדים אל הימין ואל השמאל בגדולה ובגבורה יהו\"ה בגדולה אדנ\"י בגבורה זה אל השמאל וזה אל הימין נקבה אל השמאל בסוד נטייתה אל הדין והזכר אל הימין בסוד נטייתו אל הרחמים ושתיהם מתיחדים בתפארת שהוא האמצע כזה יאהדונה\"י. וכן ענפים מתפרדים בחכמה ובינה ומתיחדים בכתר. זהו העתק דברי הרשב\"י ע\"ה מהתיקונים בתוספות מעט מזעיר לא כביר בביאור מקצת דבריו ודי לנו כנדרש עד הנה בביאור ענין היחוד. ומה שנשאר בענין יחודם בחול ע\"י מטטרון ובשבת ע\"י היסוד, לא נדבר בו הנה יען נבאר אותו בשער אבי\"ע כי שם הוא המתיחס. ונחזור לבאר ענין מהות המדות בדין ורחמים ובפעולתם:" + ], + [ + "אחר שבארנו בפרקים הקודמים בענין הגדולה והגבורה והת\"ת. נבאר עתה ענין נצח והוד והיסוד. ובמדות האלה אין צריך להאריך בעניינם אם דין אם רחמים כי הם ענפים מסתעפים מחסד וגבורה ות\"ת. וכפעולות האלה כן פעולות האלה אלא שאין דינם חזק כ\"כ ולא החסד כ\"כ בחוזק מפני שהן יונקין מהת\"ת. והענין שהנצח הוא ענף החסד ולכן פעולתו חסד וכן בענין המים כמבואר בחסד אבל מפני שהוא יונק מצד הת\"ת שבו כח הגבורה כנודע שהוא איש הבינים, לכן אין פעולתו גוברות על צד החסד כחסד עצמו. ובזולת זה פי' הרשב\"י ע\"ה (בהקדמת ת\"ז דף י\"ד) שבנצח חותם כח החיים מצד החכמה וז\"ל אסתכל לעילא לגבי חכמה ואתקשר בירכא ימינא וחתים ביה חיים עכ\"ל.", + "הורה שעם היות שחיים הם בחכמה כענין (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה, עכ\"ז האוצר שבו נתון החיים להחיות בני העולם הוא הנצח עם היות שפתיחתו תלוי בג' ראשונות כאמרם ז\"ל בני חיי ומזוני וכו' אלא במזלא תליא מלתא ופרשנוהו בפרק י\"ז. וכיוצא בנצח כן הוא ההוד שפעולתיה דומין לגבורה שהוא ענף נמשך ממנו ולכן פעולותיו בדין ואש כמבואר בגבורה. אבל מפני שהוא יונק מן הת\"ת שבו כח החסד כנודע שהוא איש הבינים לכן אין פעולתיו גוברות על צד הדין כגבורה עצמה. ובזולת זה פי' רשב\"י ע\"ה כי המזון הם תלוים בו וז\"ל שם אסתכל לעילא לגבי אימא עלאה ואתקשר בירכא שמאלא וחתים ביה מזוני עכ\"ל.", + "וענין מזוני בהוד הוא על דרך חיים בנצח כמבואר לעיל. וזה שיש לדקדק בענין ב' מדות אלו הוא שמצינו אותם משונות בעניינם יותר משאר הספירות כי שאר הספירות לכל אחד ואחד שם בפ\"ע כמו שנבאר בשער השמות. ולשתי הספירות האלו שם אחד לבד שהוא צבאות כמו שיתבאר שם. וכן ברוב כנויהם לעולם הם מיוחדות. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה נצח והוד תרי פלגי דגופא אינון. מורה על שתיהם היותן ענין א' מה שלא נמצא כזה אפי' לתפארת ומלכות עם היותם ד\"ו פרצופין ושתיהן אחד. וכן פירש לענין שמים וארץ בפעולת המדות גבי אפריון עשה לו המלך שלמה בפ' תרומה והעתקנוה בשער טעם האצילות בפ\"ד. ואמר שיום ד' הוא הנצח לא הוציא פעולותיו בשלימות עד בא ההוד מפני ששניהם ענין א' יעויין שם. ועתה צריך לדקדק על הענין הזה בכל האפשר. ואמנם אל מה ששאלנו למה לא נתייחד לכל א' מהם שם בפ\"ע אלא שלשניהם שם א' והוא צבאות. מצאנו להרשב\"י בשעת פטירתו בפ' האזינו (דף רצ\"ו.) פירש הענין הזה וז\"ל תו אתפשט גופא בתרי שוקין ומתאחדן בינייהו תרין כוליין ותרין ביעי דדכורא. דכל משחא ורבות וחילא דדכורא דכל גופא בהו אתכנש. דכל חיילין דנפקי, מנהון נפקין. ושריין כלא בפום אמה. ובג\"כ אקרון צבאות ואינון נצח והוד. ת\"ת יהוה. נו\"ה צבאות. ובג\"כ ה' צבאות. אמה דדכורא סיומא דכל גופא ואקרי יסוד וכו'. עכ\"ל לעניינו. והוא מדבר בענין התפשטות האצי' עד נו\"ה ואמר שלהם ג' בחינות כצורת הגוף והם שוקים וכליות וביצי זכר מפני שהם אברים הצריכים אל מציאות הזווג. והטעם שאמרו חכמי הנתוח שמעבר הזרע דרך ב' צנורות א' אל הימין וא' אל השמאל וירידתם דרך הירכים ומשם יורדים אל הכליות ועוברים דרך שם ומשם נמשכים אל האשכים ומשם אל פי האמה, ולכן אמר דכל משחא ורבותא וחילא דדכורא וכו' דהיינו זרע הזכר, ולכן אמר דכל חיילין דנפקי כו' ושריין כלא בפום אמה היינו הזרע הנמשך מן הירכים ומן הכליות ומן האשכים אל היסוד אל הבחי' המתייחדים בו שהוא הנק' פי האמה.", + "והנה נמצא אל ירכים שהם נצח והוד ג' בחינות. הא' נק' ירכים והיינו בחינתם המתקרבים אל בחינתם הנקראים מתנים שהוא בחינתם אל הת\"ת ואל הזרועות שהם גדולה וגבורה, והבחינה זאת נקרא ירכים.", + "ועוד בחינה יותר מתקרבת אל היסוד והיא נקראת כליות.", + "ועוד בחינה יותר ויותר מתקרבת והיא נקראת אשכים. וכלם צריכין אל יחוד איש ואשתו כמבואר לעיל. ולכן אל יחוד העליון ג' בחינות אלה שופעים אל היסוד בבחינתו המתייחד במלכות ומתעלם בתוכה והיא הנקרא ראש צדיק דהיינו מהעטרה ולמעלה כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים. ואמר ובג\"כ אקרון צבאות לרמוז אל ב' דברים א' על שם החיילים דנפקין מתמן כדפי' לעיל. וזה טעם אל שם צבאות לשון צבאות מפני שהמשכתם והשפעתם אל היסוד וזו עיקר צבא המכונה בהם לכן נקראים צבאות בשם אחד שוה לשניהם מורה על הרבוי משא\"כ בשאר השמות הקדש. ולהורות על יחודם עם הגוף שהוא הת\"ת אמר ת\"ת יהו\"ד נו\"ה צבאות. הפך דעת האומרים שנצח נק' יהוה צבאות והוד אלקים צבאות. ואין נכלל בשם צבאות אלא נו\"ה יחד כמו שנרחיב ביאור בשער השמות.", + "והנה מתוך זה המאמר נתבאר טעם למה לשניהם שם א' כדפי'. ואל השאר נאמר כי אחר שידענו ביאור השם זה אל היחוד ויחוסו וענין בחי' המדות האלה אל הזווג, א\"כ ראוי שיקראו שניהם בשמות שוים אחר שכבר קדם לנו כי אין הזריעה אלא ע\"י ב' האברים האלה. ועם היות שיש חילוק בין חכמי הנתוח לבין חכמי ישראל במס' יבמות בפ' הערל (יבמות דף ע\"ה ע\"ש בתוס') דסבירא להו שכבר אפשר להוליד בביצה אחת, עכ\"ז כבר הודו חכמי הנתוח שלא יוליד בא' כ\"א זכרים או נקבות לפי היות חסרון האבר. ואחר שכבר קדם לנו בפרקים הקודמים שמהזווג העליון נמשך זכר ונקבה א\"כ א\"א מציאת הזווג אלא ע\"י שניהם יחד ולכן תרי פלגי דגופא הם ודאי. בזולת שא\"א לגוף לעמוד על מעמדו אם לא ע\"י ב' הירכים המעמידים אותו משא\"כ בשאר הזוגות שבכל אברי האדם. ודי לנו בזה ביאור אל הענין הזה:", + "ואל ענין היסוד, נודע היות מדתו ופעולותיו כפעולת הת\"ת ונתנו סימן לזה רז\"ל באמרם כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף והוא ענף מהת\"ת נמשך ממנו. ולכן פעולתיו ברחמים בסוד האויר כדפי' בת\"ת. אבל מפני שיסוד יונק מן הנצח וההוד ומתגבר עליו כח הגבורה מן ההוד לכן נטייתו יותר אל צד הדין כמו שבארנו בשער י' ולא ט' בפ\"ב. ועם היות שאנו אומרים שפעולותיו כהת\"ת, יש לו עוד פעולות שוות אל כל הספירות מפני שבו מתערבים כל הכחות ושפע הספירות כנודע. ובזולת אלה יש פעולות אל המדות האלה הרבה שא\"א לבארם אם לא בשער ערכי הכנויים ע\"י פי' הכנויים:", + "וממדות המלכות הוא כל הענינים המתייחסים אל הנקבה בענייני העולם וכן הדברים המתייחסים אל יסוד העפר כדפי' לעיל. ונתבאר בדברי הרשב\"י שנטייתה אל הדין והיא מדת הדין אבל לא קשה כגבורה אלא רפה, ומדתה להשכיר ולהעניש מכח המדות העליונות שעליה. ובה אחוזים כל הכחות אם טובים ואם רעים כענין המלך שהוא צריך לרעים ולטובים להשלים חפציו ובזה נכלל ענין שבע מדות ומהותם בדין ורחמים:" + ], + [ + "הכוונה בפ' זה הוא לבאר ב' בחי' שבהם נבחן האצילות. הבחי' הא' נחלקת לג' בחי'. הא' קראו העולם מושכל והם כ\"ח\"ב, הב' נקרא עולם המורגש והם גדולה גבורה תפארת, הג' קראוה עולם המוטבע והם נה\"י, ובכל א' מג' בחינות אלה מג' ג' ספירות, בזולת המלכו' שהיא המקבלת מן הכל כדפי'. והשנית היא ג\"כ נחלקת לג' בחינות אחרות. והם בחינה ראשונה בחינת הימין והוא בחינת החסד ובה נכללו ג' ספירות והם חכמה חסד נצח, והב' בחינת השמאל והיא בחינת הדין ובה נכללות ג' ספירות והם בינה גבורה הוד, והג' בחינות האמצע והיא בחינת הרחמים ובה נכללו ג' ספירות והם דעת תפארת יסוד. והמלכות מקבלת מכלן וכתר כלול מכלן כאשר ביאר.", + "וענין זה נתבאר בזהר פ' ויחי (דף רט\"ז ע\"ב) דאמר ר' אלעזר לית שכינתא שריא מגו עצבות דכתיב ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן. מנגן מנגן תלת זמני אמאי בגין לאתערא רוחא משלימותא דכלא דהוא רוחא שלימא. ר' אבא אמר תרין. [טז] תנינן מד' סטרין כלא אשתכח. א\"ר אבא וכל שרשין דעלאין ותתאין כלא אחידן בהו. ותנא דא עייל ודא נפיק דא סתים ודא פריש אתאחד חדא בחברתא ואינון אבהן דכלא. ר' שמעון אמר רק באבותיך חשק ה' כתיב באבותיך ממש תלתא, ומשמע דכתיב רק, רק ממש, ומאלין מתפרשן ומתאחדין כל שאר אחרנין וסלקין שמא לאתעטרא עכ\"ל.", + "ופי' כי בענין אלישע הנז' בכתוב ג' נגונין. ור' אלעזר פירש שרומזים אל התפארת בהיותו כלול מג' אבות וזהו אמרו לאתערא רוחא משלימותא דכלא, וכוון אל מה שהיה צריך אלישע רוח נבואה שלא היה לו, היה צריך התעוררות מהתפארת הנקרא רוח, ובהיותו שלם עם הגדולה והגבורה הוא רוח שלם כולל כל הבחינות שהם חסד דין ורחמים כדי שתחול על אלישע רוח נבואה מן הימין ומן השמאל ומן האמצע בסוד משך השפע אל הנצח וההוד שהם מקום הנבואה והיסוד שהוא המיחדם, וזה ענין ג' נגונים שהם כנגד ג' אבות כלולים בתפארת הנקרא רוח ונשפע למלכות שהיא נקראת נבואה. וזהו סוד רוח נבואה ת\"ת ומלכות מתיחדים ע\"י הנצח וההוד, ת\"ת אל הימין ומלכות אל השמאל, ושניהם מתיחדים ע\"י היסוד בסוד יאהדונה\"י כמו שנבאר בשער השמות בפ\"ב וכמו שביארנו לעיל בפרק כ\"ג. ור' אבא חלק על ר' אלעזר משום דסבירא ליה שאין בכתוב כ\"א ב' נגונין כי ועתה קחו לי מנגן אינו מן המנין כי הוא ספור דברים בעלמא והעקר הוא והיה כנגן המנגן שהם ב' נגונים, וז\"ש רבי אבא אמר תרין פי' ב' נגונים לבד, וחלק עליו ג\"כ שאין כללות האצילות בשלש אלא בד' ונכללות בשתים והם חסד גבורה ת\"ת ומלכות כי הת\"ת מתייחד עם המלכות וחסד עם הגבורה.", + "והנה בהיותם נכללים בשתים שהם שני נגונים אז הי' הנבואה שורה על אלישע. וזהו אמרו תנינן מד' סטרין כלא אשתכח. פי' שכל הנמצאים מורכבים מד' יסודות אלו הרוחניים. והוסיף עוד מימרא דר' אבא אחריו להורות שדעת ר' אבא שבד' אלו נכללים כל האצילות, וז\"ש וכל שרשין דעלאין ותתאין כולהו אחידן בהו פי' בד' אלו נכללים הכל. ותאנא וכו'. הוסיף לבאר היאך הם ד' ונכללים בשתים, כי דא עייל ודא נפיק, פי' החסד מלאכתו לכנס ולקרב והשמאל לפזר ולרחק, כאמרם שמאל דוחה וימין מקרבת, ולכן צריך ליחדם ולהמזיגם אל המיצוע. דא סתים ודא פריש פי' הת\"ת הוא מתעלם והמלכות מתגלה ולכן צריך ליחדם כדי לגלות הנעלם מתוך הנגלה וזהו אתאחד חדא בחברתה. פי' להיותם ד' נכללות בשתי כוחות אל המיצוע. ואנון אבהן דכלא, פי' שארבעה אלו הם האבות ושרש לאצילות, הכוונה שבד' בחינות האלה נכלל הכל. ורבי שמעון חלק על רבי אבא ואמר שהכל נכלל בחסד גבורה ת\"ת שהם חסד דין ורחמים כי המלכות מקבלת מהם והיא מכללם לא שתהיה בחינה ד' בפ\"ע, וז\"ש באבותיך ממש אבות שלשה שהם אברהם יצחק ויעקב דהיינו הגדולה והגבורה והתפארת שהם החסד והדין והרחמים. תלתא דוקא ולא ד' כמו שפי' ר' אבא. ומשמע דכתיב רק. פי' שכוון הכתוב לשלול דעת רבי אבא באמרו רק, כלומר אלו ולא אחרים עמהם שבג' אלו לבד נכלל הכל. ומאלין מתפרשן. פי' ואע\"פ שיראה לכאורה כי בחינת המלכות בחינה מיוחדת בפ\"ע, אינה ראיה. כי היא נכללת באלו ומאלו הג' היא מסתעפת ולא שתהיה בחינה בפ\"ע כפי הנראה. ע\"כ.", + "והנה מתוך המאמר הזה מתבאר היות האצילות כלו נכלל בג' בחינות אלה שהם חסד דין רחמים דהיינו קו ימין קו השמאל קו האמצע. עוד ביאר הענין הזה רבי אלעזר בפ' שמות (דף י\"ד) וז\"ל הא תנינן בעשרה מאמרות נברא העולם, וכד תסתכל תלתא אינון ועלמא בהון אתברי בחכמה ובתבונה ובדעת עכ\"ל לענייננו.", + "והנה ג' אלה הם ג' מדרגות שהם חסד דין ורחמים. אמנם הם שרשים ובהם נעלמים הענפים שהם ג' וג' כמו שבארנו. וראוי לדקדק למה אינם נכללים בכתר חכמה ובינה שהם שרשים אל ג' קוים כמבואר בשער סדר האצילות. ודעת מאי בעא הכא. והטעם הוא מפני שבכתר לא שייך לא דין ולא רחמים מפני שהרחמים נכללים מדין וחסד שהם קו המיצוע והכתר הוא סוד חסד ורחמים שאין בו תערובת דין כלל ולכן לא יצדק אמרנו בו שהוא קו הרחמים באמיתות. והדעת הוא בחינת הת\"ת קודם התפשטותו. בערך בחינתו בכתר בין חכמה ובינה בסוד ההכרעה כמו שיתבאר בשער הבא. ולכן כשנרצה לכלול הבחינה השנית שהוא בחינת הרחמים אין אנו יכולין לכללו בכתר בעצם כי לא יצדק מן הטעם שבארנו. אמנם נוכל לכללו בדעת שהוא בחי' הת\"ת ובחי' הכתר דהיינו הת\"ת המתעלה עד כתר ובעלותו שם במציאותן העליון נמצא שהוא שורש וכללות הרחמים בקצת דין הנכלל עמו. אבל הכתר בעצמו הוא שורש נעלם בו יוכללו ג' הבחינות בהעלם כדמיון הסתר והעלם הענפים הנאצלים בהמאציל. ולכן מפני זה לא יצדק בו דין כדפי' לעיל בפ\"ג. ועתה לפי זה נמצאו הספי' נכללות ונבחנות בג' בחינות לרחבם ולארכם עם היות שאין בהם לא אורך ולא רוחב כזה:", + " ", + "הרי שלשה על שלשה. כתר חכמה בינה עולם מושכל, גדולה גבורה תפארת עולם מורגש, נצח הוד יסוד מלכות עולם מוטבע. הרי בחינתם נחלקת לרוחב. ולאורך הם חכמה גדולה נצח הרי עולם החסד, בינה גבורה הוד הרי עולם הדין, דעת ת\"ת יסוד הם עולם הרחמים. ולמעלה מהם כתר כלול כל שלשה בחינות כמו שהוא כולל ג' ראשונות ובהיות כלול מן הדין שהרי הוא כלול מהבינה שהוא שורש הדין ולא יחייב הענין הזה בו הדין כלל כמו שבארנו בפ\"ג. ולמטה מכלם מלכות כוללת ג' בחינות שהיא הכוללת כל הספירות כנודע. נמצא לפ\"ז כי חכמה ובינה ודעת שהוא במקום הכתר סוד הפעולות בכח, וגדולה וגבורה ת\"ת סוד הפעולות בפועל, נצח הוד יסוד הם השלוחים הפועלים הפעולות. נמצא לפ\"ז שכתר נשמה לת\"ת בסוד דעת, והחכמה נשמה לגדולה, ובינה נשמה לגבורה, וחסד נשמה לנצח, וגבורה נשמה להוד, ות\"ת נשמה ליסוד, ויסוד המקבל משלשתן נשמה למלכות הכלולה מכלם:" + ], + [ + "הכלל העולה מהפרק הקודם הוא כי הכתר והחכמה והבינה משפיעים בחסד ת\"ת גבורה, וחסד ת\"ת גבורה משפיעים בנה\"י. אמנם היסוד מקבל כלם ומשפיע למלכות ובזולת המלכות אין להם הנהגה בעולם. כי הכל ניתן בידה ואין להם רשות להשפיע בתחתונים אם לא על ידה. וכן ביאר הרשב\"י בתקונים (תקונא ד' דף י\"ט.) וז\"ל ולית ספירה מכלהו ספירן דיהא לה רשו לארקא ברכאן ולאשפעא לתתאין אלא בבת שבע בגין דאיהי קשורא דכלהו ספירן. דאי ספירן הוו מריקן לבר מינה הוה פרודא ובג\"כ לית רשו לארקא ברכאן ולאשפעא לשום אתר בר מינה לגבי תתאין ובג\"ד אתמר בה אל יתהלל חכם כו' כ\"א בזאת כו' עכ\"ל.", + "ומבואר הוא לענייננו. והאמת כי השפעת הספירות במלכות הוא ע\"י היסוד כדפי' בשער הצנורות בפ\"ג. וח\"ו בהסתלק היסוד תסתלק השפע והטוב. ואם ישאל השואל ואיך אפשר לשער שנסתלק שפע היסוד מהמלכות [יז] ויתקיים העולם. הא ל\"ק שכבר נשאלה שאלה זו בזהר פ' תרומה (דף קס\"ו ע\"ב) וז\"ל האי אור זרע ליה קב\"ה בגנתא דעדנוי ועבד ליה שורין שורין ע\"י דהאי צדיק, ואיהו גננא דגנתא, ונטל להאי אור וזרע ליה זרוע דקשוט ועביד ליה שורין שורין בגנתא דעדן ואוליד ואצמח ועביד פירין ומנייהו אתזן עלמא הה\"ד אור זרוע לצדיק וגו'. וכתיב וכגנה זרועיה תצמיח. מאן זרועיה, אלין זרועיה דאור קדמאה דאיהו זרוע תדיר השתא אוליד ועביד איבין והשתא זרוע איהו כדקדמיתא עד לא ייכול עלמא איבא דא אוליד זרועא דא, ויהיב איבא ולא שכיך וע\"ד כל עלמין אתזנו בספוקא דההיא גננא דאקרי צדיק דלא שכיך ולא פסיק לעלמין בר בזמנא דישראל בגלות'. ואי תימא בזמנ' דגלות' כתיב אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש היך עביד תולדין. אלא כתיב זרוע, זרוע איהו תדיר. ומיומא דאפסיק ההוא נהר גננא לא עאל בההוא גנתא. וההוא אור דאיהו זרוע תדיר עביד איבין ומניהו מגרמיה אזדרע כדקדמיתא ולא שכיך תדיר. כגנתא דעביד תולדין ומההוא זרועא נפל ביה באתריה, ומגרמיה עביד תולדין כדבקדמיתא. ואי תימא דאינון תולדין ואיבין הוו כמה דהוה בזמנא דגננא תמן, לאו הכי אבל לא אתמנע זרוע דא לעלמין. כגוונא דא ותורה אור אורייתא [דאתיהיבת מסטרא דההוא אור קדמאה] הכי אזדרע תדיר בעלמא ועביד תולדין ואיבין ולא שכיך לעלמין, ומההוא איבא דיליה אתזן עלמא עכ\"ל.", + "וכונת המאמר הזה הוא להכריח שהיסוד הוא המשפיע במלכות והוא האיש העובד האדמה הזאת ואין פורץ גדר ומשיג גבולו לזרוע או לעבוד זולתו. וזהו נקודה אשר עליה תסוב גלגל המאמר הזה. כי למעלה מן הענין אמר שהת\"ת הנקרא אור מצד יניקתו מן החסד כאשר נבאר בשער ערכי הכנוים בערך אור, ואמר שזה האור שהוא השפע הנשפע הוא נשפע ע\"י הצדיק י\"ע. ובאר שהמשפיע הוא הת\"ת הקב\"ה שהוא בעל הזרע. והאריס העובד את האדמה הוא היסוד. והגן אשר בו נזרע הזרע הוא המלכות. וקראה בשם גן משום לישנא דקרא דקאמר (תהלים צז) אור זרוע ולשון זריעה שייך גבי גינה. ומשום קרא דכתיב (ישעיה ס\"א) וכגנה זרועיה תצמיח כי משם ראייתו כאשר יתבאר.", + "ועוד מפני שג\"ן סדרים יש בתורה. וזהו סוד הפסוק (משלי ו) ותורה אור דעליה קאי התם. ובקבלתה מהת\"ת שהוא התורה אז נקראת גן לרמוז אל ג\"ן סדריה. ועביד ליה שורין וכו'. הכונה לישב הפסוק שאמר זרועיה לשון רבים. וכדי שמתוך לשון זרועיה דמשמע רבים, לא נבא לומר שרבים זורעים בה והיא צומחת ומגדלת כל הזרעים כל אחד למינהו. לזה הקדים להצילנו מן הטעות. ואמת כי בזרע הצדיק יש כמה מיני שפע כל א' אל האוצר הראוי לו אוצרות חיים ואוצרות עושר אוצרות חכמה ואוצרות תורה ואוצרות בינה וזהו ועביד לי' שורין ששהם האוצרות. ונטיל להאי אור וכו'. הוקשה לו א\"כ ימשך לפ\"ז שאין הזרע היוצא מן הצדיק הוא כמו שמקבל הצדיק מלמעלה אלא ישתנה בעצמות הצדיק. שאל\"כ איך יצדק מלת זרוע לצדיק שאם השפע יושפע בה כמו שנשפע מלמעלה מה תועלת ימשך מזה לצדיק עד שיתייחס אליו שם זרוע לצדיק. לז\"א ונטיל להאי אור כו' ופי' הוא לוקח האור ומשפיעו וזרעו אור כמו שהוא נשפע מלמעלה ואין בידו לעכב או לשנות כמו שאין באבר המשגל כח לשנות הזרע מטבעו הקנוי לו ע\"י שני המריקים. וז\"ש וזרע ליה זרועא דקשוט פי' זרע אמת דהיינו הת\"ת, ואפי' אחר הזרע הוא זרע אמת מתייחס אל הת\"ת. ואל מה שהוקשה לו מה תועלת נמשך מזה לצדיק או מה פעולתו עד שיצדק אמרו זרוע לצדיק. לזה השיב ועביד ליה שורין שורין פי' כי האור והשפע בא מעורב בלי מתפרד כל אחד למינו והיסוד הוא המחלק אל האוצרות כל אחד לפי טבעו הנגזר משרשו. כדרך האריס או האיש העובד האדמה אשר שם חטה שורה ושעורה נסמן וכוסמת גבולתו.", + "ועוד בזולת זה שהוא מולידה ומצמיחה, וז\"ש ואוליד ואצמח וכו'. וטעם הכפל הזה הוא לרמז אל שני דברים. האחד לענין השפע הנשפע למזון העולם ולפרנסתו ושאר דברי העולם. והשני לענין הנשמות. וזה כונתו ואוליד נשמות, ואצמח פירות וזרעים. כי שניהם הם מזון העולם. הה\"ד אור זרוע וכו'. הכריע הענין מב' כתובי מהכתוב הא' שהוא אור זרוע לצדיק הכריח כי הזורע זרע זה הוא הצדיק כמו שאמר אור זרוע לצדיק. ומן הכתוב השני הכריע והכריח כי המקבל השפע הוא הגן הנבחר, וזהו וכגנה וכו' כדפי'. מאן זרועיה אלין זרועי וכו'. הוקשה לו א\"כ נמצא שהגן אחר זריעתו יוכרח אח\"כ שישתנה הזרע מכמות שהיה וסוף סוף לא ידוקדק לשון אור זרוע כי אחר היותו זרוע אינו אור, לזה אמר מאן זרועיה אלין זרועי אור קדמאה. פי' כמו שהיה אור קדמאה שהנרצה בו השפע הנשפע מחסד בת\"ת להשפיע להכלה, כן אחר שנזרע במלכות ואחרי צמיחתו עדיין שם אור עליו. וזה כוון באמרו אור קדמאה דאיהו זרוע תדיר. הכונה שלעולם לא ישתנה מכמות שהיה במקומו. השתא אוליד ועביד איבין וכו'. הוקשה לו א\"כ למה אמר הכתוב זרועיה תצמיח שם חיוב זרועיה שהם שלה שבידה לשנותה שאל\"כ היה ראוי שיאמר זרע תצמיח מאי זרועיה. לזה השיב כי מה שנתחדש עתה במלכות הוא היותו עושה תולדות ופירות מה שלא היה קודם לכן. וז\"ש השתא כו'. פי' אחר שנזרע אוליד ועביד איבין. והשתא זרוע הוא כקדמיתא פי' אפי' עתה בעת עשותו הפרי הוא אור כקודם בואו אל המלכות מקום זריעותו. ונקט לשון זרוע לדקדק לשון אור זרוע לצדיק המוכיח שאפי' אחר זריעתו יקרא אור כדפי', ולעולם לא ישתנה מכמות שהיה במקומו אור. עד לא ייכול עלמא איבא דא וכו'. הוקשה לו כי מה הכרח אל מציאות הענין הזה שיהיה אור כקודם בואו ולא נאמר שישתנה כדרך כל הזריעות שמשתנים אל מציאות זולת זריעתם שמתרקבים ומשתנים אל מציאות הצמיחה שהוא עשב וממנו נולד הזרע ההוא. לזה השיב שאין ראוי לומר כן במציאות השפע הנשפע אל המלכות. מפני שאם נאמר כן נחייב שהשפע נגבל קצת בעת שזורע וא\"כ משתנה אל מציאות זולת מציאות בואו ואח\"כ צומח, וא\"כ בין זה לזה העולם חרב. אלא ודאי חוייבנו לומר כי כמו שהוא במקורו כן נשפע אל המלכות, וכמו שהוא בעת שפעו כן הוא בעת גידולו ועשותו פירות, ולעולם אין עכוב כי כל זה כרגע. וז\"ש עד לא ייכול עלמא איבא דא אוליד זרועא דא ויהיב איבא ולא שכיך. וע\"ד כל עלמין אתזנו בספוקא דההוא גננא וכו'. הכונה לבאר מה שכבר קדם לנו כי צדיק נקרא נהר דנגיד ונפיק ולא פסיק לעלמין כי אין הדבר יכול להתעכב בשום אופן בעולם, כי היה העולם חרב כמו שהוא אחר החורבן כדמפ' ואזיל. ואי תימא וכו'. פי' לפי דבריך שאין מציאות לעולם אם לא ע\"י משך השפע בלי עכוב, א\"כ בזמן הגלות שאין שפע נשפע כדמוכח מקראי א\"כ איך העולם מתקיים ומהיכן הם אותן הפירות שהעולם נזון מהם.", + "ועוד אחר שהשפע נסתלק מהיסוד א\"כ איך היסוד עושה תולדות ופירות. ונמצא שאלתו בב' פנים. ראשונה על המלכות היאך יש מציאות לעולם דהא כתיב אזלו מים מני ים. והשנית על היסוד היאך הוא משפיע שהרי כתיב ונהר יחרב ויבש. ותירץ לזאת שמיום שנחרב בית המקדש מעולם לא נשפע שפע ע\"י היסוד דהיינו גננא, ולא נכנס לגנתא פי' לא נתיחד עם המלכות מפני שאינן נמצאין יחד. כדכתיב (ישעיה נז א) הצדיק אבד כדפי' בזהר. ואל השאלה במה העולם מתפרנס, הוא ע\"י השפע הנשפע מכבר שהוא זרוע מזמן קודם החרבן. והענין כי מדרך הקדושה להתרבות ולא להתמעט כמו שנבאר בשער המציאיות פ\"א. וא\"כ השפע העצמי אינו נמנע לעולם אלא מתהוה ממנו מציאות זולתו לזון ולפרנס העולם. וזה משל אל הגינה הנזרעת [שאח\"כ מהזרעונים הנופלים] מעצמם נזרע וגדל שם מתוך הזרע הנזרע מקודם. ואי תימא דאינון תולדין כו'. הוקשה לו שא\"כ מה יתרון לאדם בכל עמלו ביחוד אחר שמעצמו גדל השפע ומתהווה ממנו מזון אחר שממנו העולם ניזון אם כן היחוד עם היסוד לא מעלה ולא מוריד אחר שהגנה נזרעת מעצמה. לזה השיב וכי התחשוב שיהיה הזרע הנזרע מעצמו והמציאות המתהוה שוה אל מציאות השקה ממש ולכן יראה שאין יתרון בשהגנן בתוך הגנה ואל הנהר המשקה. ח\"ו אין הדבר כן שעתה מציאות מתהוה ממציאות ומציאות ממציאות ואינם עצם האור כי עצם האור לעולם נשאר שם להוות מציאות זולתו שהוא הזרע הנזרע. אבל בהיות הצדיק בתוך גנתו ומשקה אותה וזורעה כיון שאור נמשך ואינו פוסק, העולם ניזון מעצמות האור בעצמו לא ממציאותיו. אלא אדרבה המציאות מתרבים והברכות מתרבות בעולם. וז\"ש אבל לא אתמנע זרוע דא וכו'. הכוונה שאמת הוא שמעולם לא נמנע הזריעה אבל לא שיהיה בערך ובשווי עם זמן היות הצדיק בתוך גנתו כדפי'. כג\"ד ותורה אור. חוזר לבאר הקרא דפתח ביה דהיינו כי נר מצוה ותורה אור והכוונה שהתורה הוא כמו האור הזרוע שלעולם עביד איבין ולא פסיק לעלמין. ע\"כ פי' המאמר. והכלל היוצא לנו שהמזון והשפע הנשפע למלכות. הוא ע\"י יסוד ולא ע\"י ספירה אחרת זולתו. ואפי' בזמן הגלות שאין צדיק בבית מלונו עכ\"ז העולם נזון ממה שהשפיע מקודם לכן. וממה שצריך לדעת כי כיון שבזמן הגלות העולם נזון משפע שנשפע במלכות מקודם א\"כ מה יתן ומה יוסיף הכוונה בתפלה והיחוד. ומה גם עתה בגלות המר הזה שעליו נאמר הצדיק אבד וכן אזלו מים מני ים, א\"כ מה פועלת התפילה והתחינה והיחוד, אחר שצדקת הצדיק לא ישפיע לא מעט ולא הרבה כדמוכח מתוך המאמר הקודם.", + "וענין זה בארו בזוהר פ' שמיני (דף מ') ז\"ל ומאן דידע ליחדא שמא קדישא אע\"ג דברכאן לא משתכחי בעלמא איהו סמיך וסעיד לכנסת ישראל בגלותא. והרי בפי' כי עם היות שהברכות אינם נמצאות עכ\"ז יש בענין סמך וסעד.", + "וענין סמך הוא כי המלכות שהיא סוכת דוד הנופלת בגלות ואין לה קימה עד ישקיף וירא ויגיע ההיא שעתא דתתקיים קרא דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת (עמוס ט'). ודקדק מלת נופלת לשון בינוני במשקל פועלת נוקמת. והכוונה שלעולם נופלת מפני שהשפע ההוא כל עוד שזמן החורבן נמשך ואין בו החדוש הוא כמשל זרע הגנה הנזרעת מאליה שאם לא יחדשוהו יתקלקל ח\"ו. ולכן אין לך יום שאין בו קללה מרובה מחבירו יען כי תשש כח הנקבה ח\"ו וזהו הנופלת. ומפני כך צריכה אל סומכים שלא תפול מכל וכל.", + "וענין הסמך הוא ע\"י ההשפעה קצת [אשר תהיה מתמצא מלמעלה מעסיס רמונים] כמבין סדקי המחט לחדש סמך בעלמא. וכל העושים הסעד והסמך שכרם כפול ומכופל ועליהם נאמר (ישעי' ס\"ו) שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. והענין הוא שיתייחדו, ואם לא יהיה יחוד בחינתם כאשר מקודם הגלות. עד שיבנה בית המקדש ויקוים מקרא שכתוב (זכרי' י\"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ", + "ובזה נכלל השער הזה ותהלה לאל העוזר האמת. ונסע אל שער המכריעים:" + ] + ], + [ + [ + "שער התשיעי הוא שער המכריעין:", + "הכוונה בזה השער לבאר מנין המכריעין בין החסד והדין וכמה הם וכיצד מציאות ההכרעה:", + "פרק ראשון:", + "הכוונה בפרק זה הוא להודיע ענין ההכרעה. והענין כי בהאציל הקב\"ה אצילותו הק' האציל שני מדות הפכיים שהם החסד והגבורה שהשכר והעונש נמשך מהם. ויען כי פעמים יקרה היות העולם צריך אל העונש אבל לא כ\"כ וכן יצטרך לפעמים אל השכר אבל לא כ\"כ לכן האציל המאציל קו האמצע בין שתי הקצוות והוא הנקרא קו המכריע. כיצד החסד הוא מדה הנוטה אל השכר ואל הטוב ולהשפיע לרעים ולטובים כשמו שהוא חסד. וכן פי' בזוהר שהחסד הוא להשפיע לרעים ולטובים. וז\"ל בפ' תרומה (דף קס\"ח ע\"ב) ובטובו ולא מטובו, ובטובו, דא ימינא עלאה. ומטובו דא דרגא אחרא דאתי מסטרא דימינא ואיהו דרגא לתתא מניה. בגין דבההוא טוב אתבניא עלמא וביה אתזן. אמאי אקרי טוב ואמאי אקרי חסד. טוב איהו כד כלול כלא בגויה ולא אתפשט לנחתא לתתא, חסד כד נחתא לתתא ועביד טיבו בכל בריין בצדיקיא וברשיעיא ולא חייש, ואע\"ג דדרגא חד הוא. ומנ\"ל דכתיב אך טוב וחסד ירדפוני. אי טוב למה חסד ואי חסד למה טוב דהא בחד סגיא. אלא טוב כליל כלא בגוויה ולא אתפשט לתתא. חסד נחית ואתפשט לתתא וזן כלא צדיקי ורשיעי כחדא. והכא כיון דאמר בטובו חיינו הדר ואמר הזן את העולם כולו בטובו בחסד עכ\"ל.", + "ויש לדקדק בו. א' אמרו ומטובו דא דרגא אחרא דאתי מסטרא דימינא ואיהו דרגא לתתא, אחר שאמר שהוא דרגא אחרא דאתי וכו' למה האריך באמרו דרגא לתתא כי מובן מעצמו הוא כי אחר שהוא נמשך מהימין ודאי שהוא למטה מן הימין. ב' אמרו בגין דבההוא טוב אתבניא וכו', שהוא הפך מה שמפרש בסוף דבריו. וקשיא רישא לסיפא. ברישא אמר שבטוב אתזן עלמא, ובסיפא אמר כי טוב הוא קודם ההמשך שאינו זן כלל. וקשה דידיה אדידיה. ג' עוד אמרו ואע\"ג דדרגא חד הוא, מאי ואע\"ג, וכי כל הספירות לא יש בהם בחינות וכל בחינה לה כנוי בפני עצמה כמבואר בשער ערכי הכנויים וא\"כ מאי ואע\"ג. ד' אמרו ומנ\"ל כו', מאי אריא, נימא דתרי מדות ניהו והיינו דקא שאיל ממדת טוב וממדת חסד ואין מן הכתוב ראייה אל המכוון אליו. ה' לפי פי' שטוב היינו כד כלול כלא וכו', שהוא עכוב השפע ואינו נמשך, א\"כ מה לו לדוד לשאול בטוב שהוא עד לא אתפשט מאחר שיש לו חסד א\"כ לימא חסד ולשתוק מטוב. ו' לענין ברכת המזון לפי מה שפי' בענין הזן את העולם כו', א\"כ למה לנו לומר טוב כדי שנצטרך אח\"כ לומר חסד נימא מעיקרא חסד ולשתוק מטוב, יותר טוב שנאמר הרפואה ולא נבא אל המכה כל עיקר. ולישב המאמר הזה נאמר שהחכם בעל המאמר הזה הוקשה לו בברכת המזון מה שאנו אומרים בטובו עד שאנו מוכרחים לומר אח\"כ בחן בחסד לתקן, ויותר טוב היה שמעיקרא נאמר בחסד. ולהשיב על הענין הזה שאל שאלה אחרת בתחלה טעם על מ\"ש במס' ברכות (ד\"נ) אמר מטובו חיינו הרי זה בור, ובטובו חיינו הרי זה חכם. ופירש ואמר ובטובו ימינא עלאה פי' החסד. ומטובו הוא היסוד הנמשך מהחסד, פי' יסוד המקבל מן החסד. והיינו מטובו שפי' מקצת טובו, הכוונה הדבר הנמשך מהטוב. ובטובו פי' טובו ממש דהיינו חסדו. והיינו דקאמר מטובו דא דרגא אחרא דאתי מסטרא דימינא דהיינו מצד היסוד הנמשך מהחסד. ומפני שלא נאמר שפי' מטובו היינו משפע טובו דהיינו שפע הטוב שהוא החסד, לז\"א ואיהו דרגא לתתא פי' היא מדרגה ומדה אחרת ממש נמשך מהחסד ויונק ממנו לא שפע החסד עצמו. בגין דבההוא טוב וכו'. הוקשה לו שכיון שפי' מטובו היינו מדרגה אחרת למטה שהוא היסוד או זולתו א\"כ אחר שהוא מדה נמשכת מן החסד א\"כ למה האומר מטובו הוא בור שהרי מטובו היא מדה מושפעת מהטוב העליון. לזה נתן טעם ואמר בגין דבההוא טוב פי' בטוב העולם העליון שהוא החסד בו היה בנין העולם כנודע ולכן מזון העולם ושפעו ממקום בניינו ולכן האומר מטובו הוא בור אלא הנכון בטובו שהוא החסד שהוא בנה העולם והוא המקיימו ומפרנסו. אמאי אקרי טוב ואמאי אקרי חסד. מאחר ששניהם בבחינה אחד לפי מה שפירשתי שע\"י הטוב היה בנין העולם דהיינו ממש החסד דכתיב (תהלים פט ג) עולם חסד יבנה א\"כ נמצא שהם בחינות שוות וא\"כ למה נשתנו שמותיהם אחר היותם בחינות שוות לפי דעתך. ולזה אמר טוב איהו כד כליל כלא לגויה ולא אתפשט לנחתא לתתא. הכוונה כי החסד הוא כולל כל הבנין. וכן פי' הזוהר (בפ' בלק דף קצ\"א) בפסוק ויי' הולך לפניהם יומם שהחסד נקרא יומם, פי' יום כלול מכל הימים, ובארנוה בשער ערכי הכנויים בערך יומם. והכוונה שהחסד כולל כל הקצוות בסוד כי אמרתי עולם שהוא כל ההיקף [הנקרא עולם] חסד יבנה. פי' בחסד נבנה ונתעבה ונתגלה. ולכן בהיותו בחסד קודם גלויו בחינה מתגלית אותה בחינה נקרא טוב שהוא מן לשון (שמות ל ז) בהיטיבו את הנרות הכונה מאור שבה האירו כלם אור גדול וקודם היותם לא היו מאירים. וזהו בניינם גלוים ותיקונם אל מציאות מתגלה. וזה שאמר כד כלול כלא לגויה ולא אתפשט לנחתא לתתא, חסד איהו וכו'. היינו אחר שנתעבו הדברים שם והאירו להתגלות ונתפשטו ואז משפיע החסד משפעו ומטבעו לרעים ולטובים וזהו הנקרא חסד ולא חייש. ואע\"ג דדרגא חד הוא. פי' עם היות שהכל בחינה אחת כי אותה שהיה טוב היא עצמה שנעשה חסד כי במקום שנבנו משם נמשך קיומם, עכ\"ז בערך שני העניינים האלה נקראים ב' שמות אלה. וכן הענין אל השפע כי בטוב הוא מאיר ומתגלה, ונקרא אח\"כ חסד כי משם נשפע לרעים ולטובים כדפירשנו לעיל. ועתה בזה נתיישב למה אנו צריכים לומר בברכת המזון טוב ואח\"כ חסד, וכן בדוד. כי ממעשה בראשית נלמד שצריך אל הגלוי להיות טוב תחלה ואח\"כ להיותו חסד, א\"כ כשנשאל המזון צריך קודם אל הטוב כדי שיתעבה ויתגלה ואח\"כ שימשך דהיינו חסד שהיא כדין ושלא כדין. והכריח הענין מדהמע\"ה שאמר אך טוב וחסד ירדפוני וכו'. ושאל אם דוד היה צרכו אל החסד דהיינו להשפיע כדין ושלא כדין, א\"כ למה שאל ממדת הטוב, השתא ומה בחסד אית ליה טוב אצטריכא ליה. ואם לא היה רוצה ממדת החסד כדי שלא יושפע על האויבים, אלא במדת טוב כסלקא אדעתין דטוב היינו מדה בינונית משפיע לטובים, א\"כ למה אמר חסד. דחסד אפי' לרעים איהו. אלא מאי אית לך למימר דטוב היינו מקום שבו מתנהר השפע או ההויות הויה מתגלית, וחסד הוא השפעתם אחר גלוים. ולכן הוכרח לומר טוב וחסד, טוב כדי להוות השפע וחסד כדי להשפיעו. א\"כ אף אנו נאמר כן בברכת המזון שאנו צריכין להזכיר ב' עניינים האלה, ראשונה בטובו דהיינו מקום הויות השפע והטבתו, ואח\"כ בחסד דהיינו המשכתו לרעים ולטובים. ונמצינו למדים מתוך המאמר הזה כי מדת החסד היא להשפיע לרעים ולטובים כדמוכח מתוך פשטן של דברים. ואין לומר כי בחינת הטוב הוא המשפיע לצדיקים לבד, וחסד לרעים ולטובים. מכמה טעמים. ראשונה שאמר טוב כד כליל כלא בגויה ולא אתפשט לנחתא לתתא ואם אמת הוא שמדת טוב הוא משפיע לטובים למה אמר שהוא נקרא טוב כד כליל וכו' ולא אתפשט הא אתפשט להשפיע לטובים. עוד אמרו כד נחתא לתתא ועביד טיבו וכו'. נראה שכאשר הוא עושה חסד עם הכל אז מתפשט וההתפשטות הוצרך לטובים כמו שהוצרך לרעים. א\"ו כדקאמרן שכאשר נקרא טוב אינו משפיע כלל שהוא עכוב השפע לקבל הויה מתגלית, וחסד הוא בהיותה משפעת שאז מטבעה להשפיעה לרעים ולטובים. נמצא שמדת החסד כשמה כן היא משפעת שפעה לרעים ולטובים:" + ], + [ + "כמו שבמדת החסד מעלת הויתור שלא להבחין בין צדיק לרשע בין עובד אלקים ללא עבדו, לענין השפע והמזון. כן למדת הגבורה מעלת הקפיצה שלא להשפיע אלא במדת הדין הקשה למי שעמד בנסיון ונתנסה על ידה. כענין יצחק שפשט צוארו על גבי המזבח לעבודת קונו בהיותו בתוקף גבורתו בן ל\"ז שנה ואז יש בידה להשכיר. ומדקדק עם הצדיקים כחוט השערה כענין שארז\"ל (בב\"ק דף נ') ע\"פ וסביביו נשערה מאד. וכאשר יחטא איש יצא הקצף מלפניה ויאבדנו כרגע. ולהיות כי אין א' משני קצוות האלה כוונת בריאת העולם ולא בעל הקצוות שלם כאשר נבאר. הוכרח להיות בין ב' הקצוות מכריע והוא קו הרחמים, כי מצד החסד מיימינים לכף זכות, ומצד הגבורה משמאילים לכף חובה, וקו הרחמים מכריע ביניהם. ולהיות שאין דעת שלישי מכריע אלא שצריך להיות נטיית המכריע קרוב אל אחד משני הקצוות, ובהיות קו הרחמים באמצע כלול משניהם יהיה אל האמצעות ואין ההכרעה זו הכרעה. לכן מוכרח אל המשכתו מכ\"ע שבכח רחמי הלובן העליון יטה אל צד החסד וזה שנקרא מטה כלפי חסד. ומצד היות החסד היושבת ראשונה במלכות הוכרח להיות פותח בזכות תחלה. וזהו הטעם שאחז\"ל פותחין בזכות תחלה ואם הסנהדרין פתחו לחובה תחלה לא היו דנין אותו כל עיקר. וכן דרשו רז\"ל (סנהדרין א') ושפטו העדה והצילו העדה בעינן עדה שופטת ועדה מצלת, דבעינן רמז אל שני כוחות הדין והחסד. ולפי שאין המים והאש מתערבים יחד אם לא ע\"י אמצעי לרוב רחקם, הוצרך אל האויר שהוא קו האמצעי המכריע שהוא כלול מב' הקצוות, ולכן נק' שמים שהכונה אש ומים. ויש לשאול כי היה ראוי שיאמר מים אש כי המים הם תחלה כדפי' א\"כ היה ראוי שיאמר מימש. וי\"ל כי כיון שכוונת ההכרעה להיות מטה כלפי חסד כדפי', לזה אמר תחלה שמים אש המושבים אל המים. וזה כונת המשנה (אבות פ\"ה) כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופה להתקיים דהיינו חסד וגבורה שהם במחלוקת, וחפצים בהכרעה האמצעית דהיינו שמים כדפי'. ולכן סופה להתייחד ולהתקיים שהיא בתוך הקדושה והאצילות הטהור. אבל המחלוקת שאינה לש\"ש שאינם חפצים בהכרעה רק מחלוקת לקנטוריא, הוא מתדבק באשו של גיהנם שהיא הקליפה שאין מקבלת הכרעה והם הם סטרא דשמאלא שלעולם משמאילים לכף חובה ואינם רוצים בהכרעת החסד. ולפיכך נאמר בו הבדלה כענין (בראשית א) ויבדל אלקים בין האור שהוא הקדושה ובין החשך שהוא חשך שבגיהנם כענין (ש\"א ב ט) ורשעים בחשך ידמו. ונבדלת מן הקדושה מפני שנתרחקה מן הדין המקבלת הכרעה כמו שהיה בענין קרח ועדתו שהיה עקרם לוים מצד הגבורה ואהרן הכהן איש החסד ומשרע\"ה היה קו המכריע שהיא מדתו. ולא רצו עדת קרח בהכרעה לפיכך נאמר בהם הבדלה כענין (במדבר טז) הבדלו מתוך העדה הרעה. ולכן אמר משה רבינו ע\"ה (שם) ואם בריאה יברא ה' וכו' כיון ששוו אל הקליפה הרעה שהיא עדה הרעה אין עדה פחותה מי' והיתה רעה לפיכך הכניסם בגיהנם מין במינו. אבל במחלוקת שהיא לש\"ש כמחלוקת הלל ושמאי שהלל היה נשיא איש החסד ושמאי אב\"ד בעל הגבורה וממדותיהם ניכרים שהלל לא כעס מימיו שלא לפגום מדתו ושמאי היה רגזן שמדתו גרמה לו. ועקר מחלקותם היה לשם שמים לקבל הכרעה, ולפיכך נתקיימה מחלקותם. ועד\"ז יובן מה שאחז\"ל (עירובין דף י\"ג) מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותם מפני ענוותנותם. והכונה שהיו מתדבקים לצד החסד בענוה ובשפלות ובהיותם נוחים ולכן הלכ\"ה שהיא השכינה כמותם שנטייתה לצד החסד כענין אמרם ז\"ל (מגילה דף י\"ג) אסתר ירקרקת היתה אלא שחוט של חסד משוך עליה. ועד\"ז יובן אמרם ז\"ל (שם בעירובין) אלו ואלו דברי אלקים חיים וכו' פי' אלקים חיים הוא הבינה שמשם נשפע כל הבנין. ואמר שבין המטמאין והפוסלין והמחייבין שהם נוטין לצד הגבורה אל החומרא להראות שיש שם רשות לקליפות ולכן חייב פסול טמא, בין המטהרין המכשירין והמזכין שהם נוטין לצד החסד אל הקולא להראות שאין שם רשות ושליטה לקליפות ולכן זכאי כשר וטהור, הכל הוא מהבינה שמשם השפעת ב' הקצוות וכאשר יגבר יד ושפע המתרבה מאחד משני הקוים אז הלכה כמותו לאסור ולהתיר וכו'. ולכן בין המטהר ובין המטמא כל א' דבריו צודקים. ולכן לפעמים ג\"כ יהיה הלכה כבית שמאי בדוחק שרוב הנטייה הוא לצד החסד. ולהעירנו על הענין הזה אז\"ל ב\"ה לקולא ב\"ש לחומרא זה לחסד וזה לגבורה כמדתם חוץ מדבר מספר כנודע. וטעם החלוף לפעמים הוא ע\"ד (בראשית כב ז) הנני בני שלפעמים החסד לצד הגבורה והגבורה לצד החסד שהאש כלול במים והמים כלולים באש כדפי' בשער מהות והנהג' פי\"ו, וזה טעם עקידות יצחק כמבואר בזוהר פרשת העקדה. ועם זה יובן טעם חילופם בקצת האילנות אברהם אל השמאל ויצחק אל הימין בפרט ביריעה:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים נתעסקנו בענין ההכרעה, נבא עתה בפרקים האלה במנין המכריעים. והמוסכם בפי כל המפרשים הוא שהמכריעים הם שנים. האחד הוא התפארת המכריע בין הגדולה והגבורה והם ג' אבות אברהם איש החסד יצחק בעל הגבורה ויעקב (בראשית כה כז) איש תם יושב אוהלים. ופי' תם הכוונה שלם כי אין ראוי שיקרא שלם בעצם מי שהוא מוכרח בפעולה אחת וממנה לא ישתנה כמו הגבורה שהוא כח הדין, וכן החסד כח החסדים, שהם ב' הקצוות והקצוות אינם שלימות. וכן פי' בזהר פ' תרומה (דף קס\"ז) וז\"ל וירא אלקים את האור כי טוב, דא איהו עמודא דקאים באמצעיתא וקאים ואחיד בסטרא דא ובסטרא דא. וכד הוה שלימו דתלת סטרין כתיב ביה כי טוב מה דלא הוה בהני אחרנין בגין דלא הוה שלימו עד אור תליתאה דאשלים לכל סטרין. וכיון דאתא תליתאה דא כדין אפריש מחלוקת דימינא ושמאלא עכ\"ל.", + "ופי' למעלה מזה אמר כי יהי אור הוא חסד, ויהי אור גבורה וזהו ויהי לשון צער. ועתה אמר כי וירא אלקים את האור כי טוב הוא התפארת. והאריך בלשונו באמרו דא היא עמודא דקאים באמצעי' וכו'. הטעם כי לת\"ת ב' מציאות. הא' מציאותו הפשוט שהוא עצם התפארת סוד קו השלישי קו הרחמים בלי היותו אוחז אל אחד הקצוות כלל. והמציאות הב' הוא הרכבתו מג' קוים ג' גוונים והכרעתו בהם מפני היותו נוטה אל אחד מהם והיותו משלים ביניהם. ומפני שהמציאות הראשון כבר יצדק בו ג\"כ החסרון, מפני שהיא דעת שלישי שהוא קו הרחמים קו בפני עצמו מבלי נטותו אל א' הקצוות ואין זו הכרעה שאין הכרעה שלישית מכרעת, ולכן ג\"כ לא יקרא שלם. אבל המציאות השני נקרא שלם שבו כח כל השלשה דעות, ולזה אמר דא איהו עמודא דקאים באמצעי'. ובזולת היותו באמצע, קאים ואחיד בסטרא דא ובסטרא דא שהוא היותו כלול מג' הקוים, ואז הוא שלם. וז\"ש וכד הוו שלימו דתלת סטרין שהוא השלמת השלשה קוים שהם חסד גבורה תפארת, ודקדק אל הנדרש באמרו שלימו דתלת סטרין, שאם הכונה על התפארת הממוצע בין שניהם שלימו דתרין הוה ליה למימר שהם הגדולה והגבורה, אלא ודאי כדפי' כי הוא עצמו במציאותו הראשון הוצרך אל השלום כדי שיהיה מכריע. ולעמוד על בירור ענין זה צריך לעיין בשער י' ולא ט' בפ\"ב. ומה שאנו אומרים שאין הקצוות בשלימות, אין הכונה על החסרון שאין חסרון באצילות חלילה כי שם שלימות הכל באמת. והכונה בזה לשכך את האזן. ויקרא שלם באמת בעל ההפכים וזה לא יוצדק כ\"א בת\"ת במציאותו השני ששם נקרא תם שלם. וז\"ש איש תם יושב אוהלים הכונה על שני אהלים שהם גדולה גבורה. ולהורות על הענין ההכרעה הזאת אמר בעל ספר יצירה פרק ג' וז\"ל שלש אמות אמ\"ש יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בנתים עכ\"ל.", + "והכוונה שבעל ס\"י חלק האותיות לשלש חלקים לענין הבריאה. והחלק הא' הוא אמ\"ש. וקראן אמות לפי שהן אמהות לכל הנאצל ונברא ונוצר ונעשה. והרצון באמרנו אמהות הכונה כללות, שם נכלל הכל וממנו תצא הכל כמו שנבאר. ויש שפי' במלת אמ\"ש שר\"ת א'מת מ'שפט ש'לום. ואינו נכון כי שלשת תיבות האלה הם כנוי הת\"ת כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים ואין כן הכונה הנה כדפי'. ואמר חובה וזכות ומכריע. יש שפירשו שהם גדולה גבורה ת\"ת. והוא היותר נכון ומתיישבת. והם אמ\"ש אויר מים אש. אויר תפארת, מים חסד, אש גבורה. וכבר מבואר כי בעוה\"ז יסוד האש למעלה ויסוד המים למטה ויסוד האויר בין שניהם מכריע משתוה אל האש מצד חמימותו ואל המים מצד לחותו שהאויר חם ולח. וטעם שהמים למטה והאש למעלה הפך האצילות שהגדולה יסוד המים הוא למעלה והגבורה יסוד האש למטה. הטעם הוא כי העפר הוא כנגד רגל הד' שהיא המלכות והוא יסוד העפר העליון ופי' בה כי אסתר ירקרקת היתה וחוט של חסד משוך עליה. ולכן נתן יסוד המים אצל יסוד העפר ונטבע בו טבע הכובד כדי שיתחבר אל העפר. עוד טעם נכון כי עיקר ההנהגה העליונה עם הנבראים הוא ע\"י החסד, וכן פי' רז\"ל. והעפר הוא מושב השפלים התחתונים לפיכך הרחיקם מן הדין בכל האפשר כי כל הקרב אל העפר הוא רחמים יותר מחבירו. ולכן על יסוד העפר יסוד המים שהם כנגד החסד, ועל יסוד המים יסוד האויר שהוא כנגד הת\"ת שהוא רחמים, ועל הכל אש שהוא הדין רחוק מהנבראים מדרגה שלישית. ועתה יש לשאול אחר שאמ\"ש ר\"ל אויר מים אש למה לא נזכר בכל ספר יצירה יסוד העפר שהוא יסוד ד' אל הבריאה כדפי'. והדבר הזה יובן במה שפירשו חכמי המחקר שיסוד העפר עם היותו יסוד רביעי הוא כלל ג' יסודות הראשונים שהם מים אש אויר ומהם נתהוה יסוד הד'. ואמרו מופת לזה שאם ירתיח אדם כלי של מים על האש באופן שלא ישקטו ולא ינוחו רתיחותיו לעולם ואם יחסרו המים יוסיף עליהם עוד עד יעבור עליהם על זה זמן מה יתהוה בתוך המים עפרורית כדמות אבן.", + "והנה כשיעלה האדם בדעתו יסוד האש בכחו הגדול, אשר אין האש המורכב אצלנו א' מכמה חלקים מן האש היסודיי, ובהיות אויר הגדול מנשב ביסוד האש והמים מרתיחים בו, הנה לא ירחק ממנו בריאת העפר הזה והויותו. ולהיות שהוייתו כדמות הרכבה כדפי' לכן לא נזכר בס\"י אלא היסודות העיקרים שהם אויר מים אש. וכן בענין האצילות כלו נכלל בג' חלקים הללו שהם אויר קו הרחמים מים קו החסד אש קו הדין ופעולת המלכות היא פעולה מורכבת משלשתן. וזה בענין הפעול' לא בענין האצילות. שאין כוונתינו הנה כדברי ר' יהודא חייטי ח\"ו ורחמנא ליצלן מדעתיה. אמנם כוונתינו אל פעולותיה שהם מצד קבלתה מג' קוים האלה וכבר הארכנו בזה בשער מהות והנהגה בפ' כ\"ה בעה\"ו. וזהו הנרצה הנה באמרנו אמהות, שהם אמהות לכל חלקי המציאות. יסודן כף זכות וכו'. כבר נודע שהאותיות ברוחניות הם אצילות נאצל מהשרשים העליונים והם כלים והיכלות אל השרשים הנכבדים הם הספירות כמו שנבאר בשערים הבאים. ולכן אמר יסודן, פי' יסוד ושורש האותיות האלה שהם אמ\"ש הוא כף זכות וכו'. ואמרו כף זכות וכף חובה הוא גדולה וגבורה עם מקורם העליונים שהם חכמה ובינה כאשר נבאר. ולשון חק הוא קו האמצעי המכריע. וכף הוא נגזר מכף מאזנים, והכונה כי הגדולה שהוא הימין הוא הכף השוקל לכף זכות, והגבורה שהוא השמאל הוא הכף השוקל לכף חובה. ולשון חק הוא לשון מאזנים שמקום נטייתו לצד ההכרעה. וכיון באמרו לשון חק הכונה שהת\"ת נקר' לשון מצד הבינה כדפי' בשער י' ולא ט' בפ\"א. וכיון אל הת\"ת ואל מציאות הדעת הנעלם בבינה ומבינה ולמעלה כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר בפ\"ח. והם שני מכריעין. וחק הוא היסוד המכריע השלישי כאשר נבאר ענין שלש מכריעין בפרקים הבאים ושלשתם מכריעים בין כפי זכות וכפי חובה. וכבר הוכחנו למעלה בשער י' ולא ט' בפ\"ב ענין המכריע הזה מדברי הרשב\"י ע\"ה. ומה שראוי שנדעהו שאין שלימות ההכרעה אל הת\"ת אלא ע\"י המלכות. והענין, שהחסד יסוד המים, והגבורה יסוד האש. והמים והאש הפכים זה לזה מב' בחינות, הא' שהמים קרים והאש חם הרי הפך א', עוד המים לחים והאש יבש הרי הפך שני. ולכן הוצרכנו אל שני מכריעין כי א\"א בא', כי הרוח חם ולא משתוה אל האש מצד חמימותו ואל המים מצד לחותו. בא האש ומצא בצדו חום האויר, באים המים ומוצאים בצדם לחות האויר, נמצא האויר משלים ביניהם ומכריע בשתי בחינות אלה. ועדיין מחלקותם עומדת מצד הקור והיובש עד שיסוד העפר שהוא נגד המלכות מכריע ביניהם. שהעפר קר ויבש באים המים מוצאים מצדם הקרירות בא האש ומצא בצדו צד היובש. ונמצא העפר משתוה אל שניהם ומכריע. שאי אפשר שיהיה יסוד אחד מורכב משני הפכים ממש מקור וחום ולח ויבש שהם ב' הפכים בנושא אחד. ובשתי נושאים שהם האש והמים אינם משתוים, כ\"ש שלא ישתוו בנושא אחד. לכן הם משתוים ע\"י שבנושא אחד ב' בחינות שאינם הפכיות כל כך כמו הקור והיובש בעפר והחום והלח באויר. ולכן ההכרעה בין הגדולה והגבורה שהם האש והמים אינה אלא ע\"י הת\"ת והמלכות שהם האויר והעפר.", + "וענין קר ולח בחסד וחם ויבש בגבורה, ירצה כי הפעולות בחסד נגד הגבורה הם שתים, וכן בגבורה נגד החסד. האחד הוא התעוררות החסד לבטל ולכבות כח האש ר\"ל כדי לבטל הדין, וזה יוחס במלת קר, והכונה שהוא מקרר חום הנכרי הנשפע מהגבורה כדי שיוכל האדם לחיות. והפעולה השנייה אשר לחסד היא להשפיע ממש החסד שיהיה העולם מתנהג בחסידות. והיינו מציאות מחודש שאינה הפעולה הקודמת שהיא בפעולת הקרירות, והיינו ענין הזעימה שהיא זועמת במלכי דין שלא יפעלו וישקיט כח הדין ויצנן אש של גיהנם. אח\"כ צריך להשפיע שפע החסד שהוא להנהיג העולם במדתו, וזה יוחס בשם הלחות שהוא השפעת מים ממש המלחלחים את הצמאים. וכן לגבורה שתי פעולות הפכיות נגד החסד. הא' הוא כח התעוררות לבטל ולייבש כח הלחות ולזעום במלאכי החסד ובחסד שלא יתנהג העולם ע\"י, וזה יוחס במלת יבש. והכונה שהוא מיבש ליחות המים הנשפעים מחסד. והפעולה השנית אשר לגבורה היא להשפיע ולעורר הדין ממש בעולם שיהיה העולם מתנהג במדת הדין ובגבורותיה וכוחותיה. וזה מציאות מחודש שאינה הפעולה הקודמת שבפעולת היבש היינו זעימה שהיא זועמת במלאכי חסד שלא יפעלו וישקיט כחם וייבש לחותם. אח\"כ צריך להשפיע שפע הגבורה שהוא להנהיג העולם בדין וזה יוחס בשם החום המחמם ושורף.", + "והנה הת\"ת טבעו החם והלח מפני שהם שתי בחינות בלתי הפוכות כ\"כ שהם השפעת הדין והרחמים יחד. כי להיותו חם וקר א\"א כי הקור הוא לבטל כח החום שהוא השפעת החסד לבטל השפעת הדין כדפי', וכן להיותו יבש ולח א\"א שהיובש הוא כח הגבורה לבטל שפע החסד שהוא הלחות. לכן הטביע המאציל בו כח החום והלח שהוא השפעת הדין והרחמים. ולומר שיהיה קר ויבש א\"א שהרי הקרירות והיבשות הוא לבטל כח החמימות והלחות והוא שהוא ממזג ב' ההנהגות וההשפעות יחד. ואם עוד ישפיע החסד והגבורה כח היובש והקרירות הנה לא יועיל המזגת השפעת הת\"ת כי יתבטל פעולותיו, ע\"י הקור הנשפע מהחסד יתבטל פעולת החום שבו וע\"י היובש הנשפע מהגבורה יתבטל כח פעולת הלח שבו. לכן באה המלכות והטביע המאציל בה שתהיה מוזגת הקור והיובש [יח] כדי שלא יתבטלו פעולת הת\"ת. נמצינו למדים שע\"י הת\"ת ומלכות הוא ענין ההכרעה של גדולה וגבורה. ונאריך עוד בענין ההכרעה הזאת בשער פרטי השמות בפרק ט\"ז. וצריך למעיין ההשכלה והעיון בענינים האלה בטוב ההשקפה:" + ], + [ + "אחרי שנתעסקנו בפ' הקודם במכריע האחד שהוא הת\"ת בין הגדולה והגבורה. נבא לבאר ענין מכריע האחר והוא היסוד שהוא מכריע בין נצח והוד. וכן הסכימו כל המפרשים וקראו אותו מכריע שני. והענין שהנצח הוא ענף החסד וההוד ענף הגבורה וכפעולת השרשים כן פעולת הענפים. ולכן כמו שהוצרך ענין ההכרעה בין שני השרשים כנדרש בפ' הקודם, כן הוצרך ענין ההכרעה בין הענפים. והמכריע הזה שבין ב' הענפים הוא ג\"כ ענף השרש העליון המכריע, כי היסוד ענף הת\"ת כמבואר בשערים הקודמים. וכן קראוהו משך הוא\"ו, ונתבאר ענין הכרעתו בזהר במקומות רבים. וז\"ל בפרשת ויקרא (דף י\"ב ע\"ב) א\"ל ר' יהודא, תודה ידיע, שלמיו מהו תרי. א\"ל תרי ווין ו\"ו דהיינו שלמיו, שלמא דכלא עכ\"ל.", + "והכוונה כי תודה ידועה היותה במלכות, אבל שלמיו קשיא לי, דהוה למימר על זבח תודת שלמו, דהיינו ת\"ת הנקרא שלום, שהתודה מתיחדת עמו. וביאר כי שלמיו הן ב' ווי\"ן כי שניהם נקראים שלום, הת\"ת שלום בין גדולה וגבורה, ויסוד שלום בין נצח והוד כדפי'. ויש בזה בזוהר מאמרים רבים המורים על הענין הזה. ונמצא לפ\"ז כי הנצח הוא יסוד המים, וההוד יסוד האש, והיסוד יסוד האויר, והמלכות תחתיהם יסוד העפר. וכן באר הרשב\"י בב\"ר (פרשה י\"א) וז\"ל תנא רשב\"י, אמרה שבת לפני קב\"ה, לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג. א\"ל הקב\"ה כנסת ישראל תהא בן זוגך. וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני, אמר להם הוו זכורים לאותו הדבר שאמרתי לשבת כ\"י תהא בת זוגך עכ\"ל.", + "ופי' ר' מנחם מריקנטי וז\"ל, זכור את יום השבת לקדשו, שבת רמז ליסוד עולם שהוא יסוד הנשמות, וקודם מיעוט לבנה שהיו שני המלכים משתמשים בכתר אחד, לא היה בן זוג לשבת לקבל ממנו כשאר ההוויות, עד שנתמעטה הירח. ואז ניתן לו כ\"י של מעלה לבת זוג. איש באחיו ידובקו. כמער איש ולויות, כאיש המעורה בלויה שלו עכ\"ל.", + "והנה לפי הנראה מתוך לשונו שרצה לבאר כי היסוד שאל ספירה תחתיו שישפיע בה. וקשה שמה הי' כוונת היסוד בזה שהרי אותה הספי' שיהיה תחתיו, ישאל ג\"כ מי יהיה בת זוגו. וא\"א למציאות העולם אם לא שיהי' ספירה אחת מקבלת מהכל מושפעת ואינה משפעת. ומה הי' כוונתו אם יאציל המאציל עוד ספי' אחר' תחתיו, אותה האחרת ישאל ג\"כ בת זוגו, והאחרת אחרת א\"כ אין לדבר סוף. ואם הכוונה לומר שיהיה הוא תשיעי והאחרת תהיה עשירי, א\"כ יש לשאול מה כונתו מאי חזית דדמא דידך סומק טפי הלא העשירי ג\"כ יאמר לכל נתת בן זוג ולי מנעת בן זוג. ועוד שהוא שאל בן זוג שנראה שהוא שואל זכר ולא אמר בת זוג שהיא נקבה. ועוד לפי פירושו שאמר שענין שאלה זו היתה בת זוג, והשיבו כנסת ישראל היא המלכות והיה קודם הקטרוג. וכי נורא עלילה על נאצליו, שעדיין לא קטרגה הלבנה ונתנה לבת זוג ליסוד לכשתקטרג אתמהה. ועוד גדול קטרוג זה של יסוד מקטרוגה של לבנה, וזה דוחק כי לבנה לקתה וזה נרפא. ועוד אחר תיקון הדבר כשהיה מי יהיה לו לבת זוגו. ", + "לכן נראה לבאר כי היסוד לא שאל בת זוג להשפיע עליו כי כן דרך הספירות להשפיע ומה להם אם ישפיעו בספי' אחרת או אם ישפיעו במדרגה אשר תחתיהם. אמנם שאלתו היתה, לכל, דהיינו התפארת נתת לו בן זוג שע\"י שניהם [יט] תהיה ההכרעה, וליסוד לא נתת בן זוג אל ההכרעה, אלא הוא לבדו היה מכריע. והשיבוהו, כנסת ישראל יהיה בן זוגך. ואין ספק כי ענין זה היה קודם הקטרוג. ועכ\"ז השיבוהו כנסת ישראל תהיה בן זוגך, כי המלכות משמשת למעלה ולמטה אל ההכרעה, כי ע\"י המלכות והיסוד הוא שלום בין הנצח וההוד קודם רדתה שתהיה היא משמשת למעלה ולמטה, עם הת\"ת בין גדולה וגבורה, ועם היסוד בין נצח והוד. ועם היותה עליהם ודאי. ומה גם עתה אחר הקטרוג. וזה הענין יוכרח ע\"י מה שפי' בס' רעיא מהימנא (פנחס דף רמ\"ז) בענין א\"א לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, שהיו נצח והוד יונקים מן המלכות כמו שנבאר בשער מיעוט הירח. ולכן הי' ההכרעה ע\"י המלכות מצטרפת עם הת\"ת ועם היסוד, וההכרעה משתלמת על ידיה. ונמצא שאין הכרעת הת\"ת הכרעה אלא ע\"י המלכות, ואין הכרעת יסוד הכרעה אלא ע\"י המלכות. ולכן הוזהרנו בענין זכור את יום השבת, שהכוונה בו, לייחד המלכות בת\"ת וביסוד, כדי שיהיה הכרעתן שלימה. וזהו הנראה לנו בביאור המאמר הזה. ועתה אחר הקטרוג ג\"כ ההכרעה על ידה. כי אפי' מדי עלותה אל חיק בעלה, עכ\"ז יהיה מציאותה נשארת למטה. וכן ביארו בתיקונים (תקונא א' דף ט\"ז ע\"ב). וכן מדי בואה למטה, מציאותה למעלה בסוד שימני כחותם כדפי' שם. ויש חלוק גדול בין הכרעת הת\"ת והכרעת היסוד. שהכרעת התפארת הוא אל הימין מטה כלפי חסד, והכרעת היסוד כלפי השמאל. והטעם כי הת\"ת להיותו יונק מהלובן העליון יטה כלפי חסד. אבל היסוד כאשר יושפע עליו שפע מהת\"ת לא יספיקהו להטותו אל צד הרחמים אבל נטייתו אל הדין בכוונת מאצילו כדי שלא יהיה כל הנטייה אל הימין ע\"י הת\"ת אלא שיהיה לו מדה נגדית קצת היסוד הנוטה לצד הדין. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים ופירשנו בשער יו\"ד ולא ט' בפ\"ב:" + ], + [ + "אחר אשר בארנו בפרקים הקודמים ענין ההכרעה אל שתי המערכות שהם תחתונה ואמצעית. ראוי שנדקדק במערכת השלישית העליונה שהם ג' ראשונות אם יצדק בהם הכרעה, או מי יהיה המכריע. ובענין אם יצדק בהם מכריע, כבר היינו יכולים לומר שאין ביניהם מכריע ואינם צריכות אליו מפני היותם רחמים פשוטים, ואפי' הבינה אינה בעצם דין אלא בסבת ההשפעה אל הגבורה כדפי' בשער מהות וההנהגה. ועכ\"ז יש קצת סמך מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה שהם צריכים הכרעה כמו שנבאר מפני שהם שרשים אל הפעולות המתגלות. ויש שחשבו היות החכמה דין גמור והכתר רחמים והבינה לא כ\"כ והיא מכרעת בין חכמה וכתר. ואמרו שהכתר הם נקודות לבנות תכלית הלובן כמנין כתר, והחכמה ל\"ב נקודות אדומות תכלית האודם, והבינה נ' נקודות נוטות אל האודם ואל הלובן.", + "והנה כוונו בפי' היות הבינה מכרעת בין חכמה וכתר. ורצו להסתייע משמה שהיא נקרא בינה מלשון בין כמו (מ\"א יז) איש הבינים לפי שהיא מכרעת בין שני המדות כתר וחכמה. וכבר כתבנו זאת הסברא בשער מהות וההנהגה פ\"ה. וכן גם כן מבעלי הסברא הזאת הם אותם המציירים כתר אל הימין וחכמה אל השמאל ובינה באמצע כדכתבנו בשער סדר עמידתן פ\"א. עם היות שהרב ר' שם טוב רצה להפך הענין ע\"פ דרכו כדפי' שם. ויש קצת סמך אל הדעת הזה בס' רעיא מהימנא (פנחס דף רמ\"ז.) ז\"ל ואני בתוך הגולה, דא שכינתא, בה קב\"ה אחד ו' בתוספת ואנ\"י, איהו נהר צדיק חי עלמין. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, מאי עדן דא בינה, נהר דנפיק מינה דא ו' בן י\"ה דרגא דרעיא מהימנא. ורעיא מהימנא נפיק מאימא עלאה ואתפשט בשית ספירן עד צדיק ומיניה אשקי לגנתא דאיהו שכינתא. מאי כבר, כ' כתר ב' בינה ר' ראשית חכמה, כתר מימינא חכמה משמאלא בינה באמצעיתא רכ\"ב לעילא לעילת העלות. עשר ספירן כולהו אתכלילו בנהר דאיהו אתפשט עד צדיק דאיהו כ\"ל כליל כלא ובגיניה אוקמוה אילנא רבא ותקיף וכו' ומיניה תליא כלא עכ\"ל.", + "ופי' באור המאמר הזה, כי הכתר אל הימין בסוד החסד והלובן, והחכמה אל השמאל בסוד הדין והאודם, ובינה באמצע בסוד הרחמים המכריעים בין הימין והשמאל. ולהאמין שיהיה המאמר הזה מלמד לנו על ענין הדין והרחמים וההכרעה אין ראוי. שהרי הכרחנו בשער מהות וההנהגה כי הכתר רחמים פשוטים וכן החכמה רחמים ולא כרחמי הכתר וכן הבינה רחמים ולא כרחמי החכמה, וכן הכרחנו בשער סדר עמידתן שהחכמה ימינית בסוד קו החסד והבינה שמאלית בסוד קו הדין משום דמינה דינין מתערין וכו', וכל זה בכח מאמרי הזוהר. ואחר שכן האיך אפשר שנאמר שתהיה מכרעת בין הכתר והחכמה ששתיהן רחמים יותר ממנה והיא אינה נוטה אל אחת משתיהן אלא בחינה בפ\"ע רחמים מועטים משתיהן בזולת טעמים אחרים שפי'. ומן המאמר הזה אין ראייה אל הענין הזה כלל כמו שנבאר. וזה פירושו ואני בתוך הגולה דא שכינתא פי' מלכות שהיא נקראת אני כנודע ויתבאר בשער ערכי הכנויים בעה\"ו. בה קב\"ה אחד ו' בתוספת ואני. פי' שהוא\"ו של ואני ירמוז אל הת\"ת המיוחד עם המלכות. והכוונה כי שניהם היו עמהם בגלות לשמרם כי צורך הענין הזה היה כדפי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר (לך דף פ\"ה ובריש פ' שמות) כי הנבואה הזאת צורך שעה היתה. איהו נהר צדיק חי עלמין. פי' הנהר הנזכר בפסוק הוא צדיק חי עלמין שהוא היסוד. וכוון לכנותו בשם חי עלמין, לפי שכונתו לומר שהוא משקה את הגן והיינו כנוייו חי עלמין שפירושו שהוא נותן שפע וחיות לכל העולמים. וכונת הכתוב שראה המלכות מיוחד עם הת\"ת על היסוד כדרכה קודם המיעוט ובעת היחוד. ונהר יוצא מעדן מאי עדן וכו'. כונתו בכל האריכות הזה לפי שכונתו לפרש נהר בצדיק כדפי'. וזהו דוחק, שעיקר לשון נהר הוא בת\"ת.", + "ועוד שאינו מתיישב לשון יוצא מעדן, כי בשלמא הת\"ת יוצא ממש מעדן שהן ג' ראשונות אבל יסוד אינו יוצא מעדן ממש כי הוא מקבל מהעדן ע\"י הת\"ת. ושמא מתוך כך היינו נדחקים לומר שעדן הוא הת\"ת והנהר היוצא ממנו הוא הצדיק, ועתה יצדק לשון יוצא מעדן כי הוא יוצא ממש מהעדן שהוא הת\"ת לפי הדרך הזה. לזה הקדים ואמר מאי עדן דא בינה הכונה שאין כנוי העדן צודק בכל מקום אלא לכל הפחות בבינה או מבינה ולמעלה כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים. ואמר דא בינה ולא כנוי אחר, להורות שמלת בינה מורה על צירוף הזה שהוא ב\"ן י\"ה כדמפרש ואזיל שהוא הנהר ת\"ת היוצא מן העדן באמיתית. ואמר דא ו' דרגא דרעיא מהימנא לרמוז על מציאות הדעת הנעלם שהוא מדרגת מרע\"ה כדפי' בשער י' ולא ט' פ\"ב. והוא מציאות ו' כולל כל שש קצוות והוא מתפשט בתוכם ומשקה אותם בדרך נעלם ונסתר וכיוון אל הדעת כדי שיתכן היות הנהר בת\"ת ויתכן גם בצדיק מטעם שבסוד הדעת הוא מתחיל מהת\"ת ומתפשט והולך עד הצדיק שכן כולל שש ספי' כמנין ו', וז\"ש נפיק מאימא עלאה דהיינו דקדוק לשון יוצא מעדן. ואתפשט בשית ספירן עד צדיק. דהיינו שצדיק עצמו הוא נהר מאחר שהוא משך הנהר. ומניה אשקי לגנתא דאיהי שכינתא. פי' כי אם נאמר שיהיה כל עצם הנהר הת\"ת לא ידוקדק לשון להשקות את הגן מפני שאינו בעצמו משקה אלא ע\"י היסוד וא\"כ לא יתיישב לשון להשקות את הגן. ולומר שיהיה השכינה למעלה עם הת\"ת בסוד מקומה קודם המיעוט א\"א, שהרי אמר הכתוב להשקות את הגן וגן נקראת בסוד בחינתה במדרגה העשירית. וזהו שדקדק בלשונו ואמר ומניה אשקי לגנתא, דהיינו ומניה ע\"י צדיק כי הוא המשקה האמיתי. ודקדק באמרו לגנתא דאיהי שכינתא, כי היא נקראת שכינה כשהיא שוכנת ודרה בתחתונים ובאותה בחינה נקראת גן שהיא בחינה תחתונה המקבלת עליה כל הנטיעות בבחינה שהיא למטה מיסוד. ולכן הוכרח שיהיה היסוד המשקה את הגן וענין הנהר כדפי'. מאי כבר וכו'. להבין ענין הזה ראוי לדעת כי חכמה ובינה הם י\"ה כנודע. ולפעמים הם י\"ה, שפי' ששולט הזכר שהוא יו\"ד על הנקבה שהיא ה'. ולפעמים הם ה\"י, שפעמים ששולטת הנקבה על הזכר. ולעולם כתר על שניהם, בין שיהיה כך או כך.", + "וענין אמרנו ששולט ה' על י' או י' על ה', הכוונה כי בבינה יש בחינת החכמה ובחכמה בחינת הבינה, בסוד (שה\"ש ח ו) שימני כחותם, כי אחר ששניהם מתייחדים נחתמים זה בזה ומצטיירים זה בזה. ולהיות שהחכמה הוא הזכר ובחינת הבינה נטפלת לו, לכן מצדו גובר יו\"ד על ה\"א והוא זכר והיינו שנקרא החכמה י\"ה. ולהיות שהבינה היא נקבה בערך החכמה, שכן נקראים אבא ואימא, בחינת החכמה נטפלת אליה, לכן מצדה גוברת ה\"א על יו\"ד והיא נקבה והיינו ה\"י מן אלקים. נמצא לפ\"ז כי הכתר לעולם רחמים יותר משניהם ולא ישתנה, אבל חכמה ובינה מתחלפים לפי בחינתם. וביאר הרשב\"י כי מצד היסוד גובר ה' על יו\"ד, ר\"ל כי ביסוד נראים ב' ספי' אלה בינה על החכמה. ואפשר הטעם כי מפני שהיסוד נטייתו אל הדין כדפי' בפ' הקודם, ולכן מצדו מראה בענין הנבואה כח הדין שהוא הגברת נוקבא על דכורא שהוא דין. כדפי' הרשב\"י ע\"ה כל הויה דשלטה ה' על יו\"ד וכו' נוקבא איהי ודינא. ומצד הת\"ת שנטייתו אל הרחמים מראה בענין הנבואה כח הרחמים שהם גוברים דהיינו יו\"ד על ה\"א, וכן הורה לנו רשב\"י בס' רעיא מהימנא (ויקרא דף י\"ז) וז\"ל צדיק איהו כליל שית דרגין, ובג\"ד תקינו למפתר ביה חלמא בתלת שלומות ובתלת פדיונות דאינון שית בחושבן וא\"ו. ואיהו סולם דחלמא דיעקב כליל שית ספירן. מוצב ארצה שכינתא תתאה ודא ה' תתאה. וראשו דא יו\"ד ביה איהו צדיק שביעי. מגיע השמימה דא אימא עלאה ודא ה' עלאה. דמסטרא דחלמא ה' שלטא על יו\"ד דאיהו רישא דסולמא ה\"י מן אלקים. ובג\"ד והנה מלאכי אלקים עולים וגו', ולא מלאכי ה' עכ\"ל.", + "ועם היות המאמר הזה צריך אל ביאור רחב, עם כל זאת מתוכו למדנו כי מצד הצדיק שהוא הסולם שהוא ו' עם היו\"ד שהוא ראשו נעשה ז'. והיינו דקאמר ביה דאיהו צדיק שביעי, פי' אחר שהוא עם היו\"ד ראש הוי\"ו נעשה ז' שהוא עטרה בראש צדיק והיא שבת מנוחה. וראשו זה מגיע השמימה שהיא הבינה. נמצא ה\"א של בינה על יו\"ד. ואמר מסטרא דחלמא שכן מראה של יעקב היה בחלום. ומצד הצדיק נקראת המלכות מראה בחלום כדפי' הרשב\"י (בתקונא חי ד\"ל) וזה לשונו בסתימו דעיינין אתקריאת מראה בחלום, ורזא דמלה אני ישנה ולבי ער. ובפתיחו דעיינין איהי מראה בהקיץ כו'. מסטרא דעמודא דאמצעיתא איהי שכינתא מראה בהקיץ, ומשה בסטריה דכתיב ביה פה אל פה בו אדבר וגו'. מסטרא דצדיק דאיהו אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבא (נ\"א לעלמא דאתי) אתקריאת מראה בחלום עכ\"ל.", + "והנה מתוך המאמר הזה מבואר כי זולת נבואת מרע\"ה כל נבואת שאר הנביאים נבואתם מצד מראה בחלום דהיינו מצד הצדיק. וכן פירוש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"ו.) כי נבואת יחזקאל בי' מראות שלו היה מראה בסתימו דעיינין. והכלל העולה מכל זה כי המלכות היא מראה בחלום. וסתימו דעיינין מצד היסוד אשר מצדו הוכרח היות היו\"ד תחת הה\"א. ולהיות שנבואת יחזקאל הי' בסתימו דעיינין כדפירשנו, לכן נראה לו שהבינה היא למעלה מהחכמה. ובזה יתבאר אריכות לשון המאמר דאמר ע\"ס כלהו אתכלילן בנהר דאיהו אתפשט עד צדיק, הכוונה שכיון שכללות הנהר הוא בצדיק, א\"כ אין לתמוה שנקרא הנהר כב\"ר שפי' כתר בינה חכמה בהיפוך המדות. ולא נקרא כר\"ב שפי' כתר חכמה בינה כסדר המדות, מטעם שעצם הנהר נמשך לצדיק. וזה להכרח שהנהר הוא צדיק ולא תפארת. שאם הנהר היה תפארת, היה ראוי שיהיו המדות כסדרן דהיינו כר\"ב. אלא ודאי הנהר הוא הצדיק שהוא העקר המשך הנהר ומצדו הסדר כב\"ר שהוא ה' על יו\"ד כדפירשנו. ובזה נמצא שאין מתוך המאמר הזה ראייה כלל אל המאמרים שהבינה מכרעת בין כתר וחכמה (ע' בפלח הרימון שער ו' פ\"ב ותבין ד\"ק וע' בעסיס רמונים):" + ], + [ + "אחר שבטלנו בפרק הקודם שאין ראוי לומר שיהיה הבינה מכריע בין הכתר והחכמה. נאמר שכבר אפשר שיעלה על הדעת שיהיה המכריע בין החכמה והבינה הכתר שהוא באמת בין שניהם אמצעי. ויש להסתייע לסברא זו מדברי הרשב\"י ע\"ה בספר התיקונים (תקונא ע' דף קי\"ט) וז\"ל כלהו שמהון דפתחין בהויות ביו\"ד עקרא דלהון החכמה, וכלהו שמהן דפתחין באלף עקרא דלהון אימא עלאה. וכמה דעמודא דאמצעיתא איהו כליל מימינא ומשמאלא, הכי כתר עלאה כליל תרין שמהן אלין דאבא ואמא ואיהו כתר על ראשייהו עכ\"ל.", + "אמר בפי' כי כמו שת\"ת כלול משתי הקצוות להכריע ביניהם, כן הכתר. ונאמר שא\"א שיהיה הכתר מכריע בין החכמה והבינה מפני שדרך החולקים להיותם בעלי הקצוות והמכריע ענין ממוצע בין שניהם, והנה כן דרך החסד והפחד כי זה דין אש וזה חסד מים ב' הפכים והרוח הת\"ת אמצעי בין שניהם. ולא כן הכתר בין החכמה והבינה כי הכתר הוא רחמים פשוטים יותר מהחכמה והבינה ואיך בעל הקצה האחת יהיה אמצעי מכריע בין הממוצע ובעל הקצה השני. ולפ\"ז היותר נכון אל הדעת היה עולה שיהיה החכמה מכריע בין הכתר והבינה שהיא אמצעי בין שניהם כי כתר רחמים גמורים והבינה יש בה קצת דין וחכמה אמצעית בין שניהם, אינה רחמים גמורים ככתר ולא נוטה אל הדין כבינה. ואפשר להסתייע אל הדעת הזה מתוך דברי הרשב\"י בס' ר\"מ (בפ' תצא דף רפ\"א ע\"ב) וז\"ל בקיצור, ואיהו כ\"ב מן כוכ\"ב, כ\"ו כי שמש ומגן יי' צבאות, שכינתא מלכות הקודש ב\"ך יברך ישראל כ\"ב אתוון דאורייא, כ\"ב כלילא מתלת דרגין, כ' כתר ב' בינ\"ה, יהו\"ה כליל תרווייהו חכמה. וכולא כליל כוכ\"ב, דרגא דעמודא דאמצעיתא. ושכינתא איהי לבנה וכו' עכ\"ל.", + "הנה בפ' הורה שחכמה כלולה מכתר ובינה והיא מכרעת בנתים כדפי'. ולזה נאמר שא\"א שיהיה חכמה מכריע בין הכתר והבינה מטעם שמדרך המכריע להיות אמצעי בין הימין והשמאל לא כן החכמה שהיא לפי האמת ימינית כמו שהכרחנו בשער עמידתן. ולפי דעת קצת היא שמאלית ועכ\"ז אינו אמצעית, ולא לשתמיט תנא בחדא מתניתא לומר לנו שהיא אמצעית.", + "ועוד עדיפא מכלהו, שהרי החכמה שרש החסד והבינה שרש הדין והכתר שרש הרחמים כדפי' בשער מהות וההנהגה בפרק כ\"ה וכ\"ו. וא\"כ איך אפשר לומר שיהיה החכמה שרש החסד מכרעת שהרי היא עצמה כף זכות. ואיך אפשר לומר שיהיה בינה שורש הדין מכרעת שהרי היא עצמה כף חובה. ועיקר המכריע הוא הלשון המכריע בין כף זכות לכף חובה, והזכות והחובה צריכים אל המכריע. ומענין המאמרים הקודמים אין ראייה כלל והם מבוארים במה שהקדמנו בשערים הקודמים מענין ג' בחינות שבכל ספירה וספירה. ועכ\"ז לא נאסוף ידינו מלבארם, והם אלו. א' בערך מה שמקבלת, שניה בערך מה שמשפעת, שלישית בערך בחינת עצמה. והכוונה שהוא מוכרח היות בכל מדה ומדה ג בחינות האלה. המשל בזה גדולה כלולה מג' בחינות. בחינה האחת היא מבחינת החכמה שהיא בחינה דקה שבה משתווה קצת החסד אל החכמה עד שמפני כך היא מקבלת מחכמה, ואם לא הי' דקה קרובה אל דקות החכמה לא הי' באפשר לקבל ממנה. ואח\"כ יתעבה השפע ויתגלה אל מציאות החסד בחינת עצמו. וכאשר תשפיע לנצח יוכרח להתגלות יותר כדי להשתווה אל הנצח כדי שיוכל הנצח לקבל ממנה עד שיתעלה הנצח אל בחינה ראשונה לקבל ממנה. ועל דרך ג' בחינות הנזכר הם בחינות כתר חכמה בינה בכל אחד מהם. כיצד הכתר הוא כלול מחכמה ומבינה מצד שהוא משפיע בשתיהם הוא כלול מחכמה מצד החכמה ומבינה מצד הבינה. וכן החכמה כלול מכתר ובינה, כלול מהכתר מפני שמקבלת ממנו וכלול מהבינה מפני שמשפעת בה. וכן הבינה כלולה מכתר וחכמה מפני שמקבלת משתיהם מחכמה מצד החכמה ומכתר מצד הכתר. וג' בחינות אלו רמוזים בג' תיבות והם אש\"ר רא\"ש שא\"ר. ואין ספק כי ג' אותיות שבשלשה תיבות אלו ירצו א' כתר, ר' חכמה שהיא ראשי\"ת, שי\"ן בינה שרש האילן. כאשר נרחיב ביאור ענין זה בשער הצירוף בפ\"ג. ובזה לא נשאר ספק במאמרים הקודמים או דומיהם אם נמצאו. כי הכוונה על הבחינות שבכל אחד מהמדות האלה כדפי'. וכן דקדק הרשב\"י ע\"ה שאמר וכמה דעמודא דאמצעיתא כליל מימינא ומשמאלא וכו' הורה על הדין והרחמים ימין ושמאל. אבל בכתר אמר כליל מתרין שמהן שאין הכונה על ההכרעה והדין והרחמים ימין ושמאל, אלא על שהוא כולל בחינת החכמה ובחינת הבינה כת\"ת הכולל בחינת הקצוות. ואחר שכבר סלקנו ענין כל הדעות האפשריות לעלות על הדעת בענין ההכרעות, נאמר שכבר אפשר שאין ביניהם הכרעה כלל. כי כל ענין ההכרעה וטעמה בפרקים הקודמים, ובפרט בפ\"ק, אמר שהיא מפני היות השכר ממוצע והעונש ממוצע וכו' כדפי' שם. וא\"כ אחר שהכתר והחכמה והבינה הם רחמים כדפי' בשער מהות וההנהגה. א\"כ לא יצדק אמרנו שיהיה ביניהם מכריע כלל ועיקר, כי אינם צריכים אל ההכרעה כי הם אנשי שלום. וכבר אפשר לומר שלזה כוונו האומרים שלש ראשונות חשובות כאחד. כי כמו שבספי' אחת לא יצדק מכריע מקצתה אל קצתה, כן לא יצדק בג' ראשונות. אך הסברה הזאת אינה צודקת כמו שיתבאר מתוך דברי רשב\"י ע\"ה. והענין הוא כי אחר שהחכמה שרש החסד כנודע והבינה שרש הדין. עם היות שלא יהיה דין ממש, עכ\"ז מינה דינין מתערין.", + "והנה אל ההתעוררות ההוא צריך הכרעה להכניעו אחר שהוא המקור ואם לא יכבו האש במקורו לא יועיל כבייתו לחוץ ממקורו.", + "והנה נמצא לפ\"ז צריך אל הדין ג' הכרעות. ראשונה במקורו והוא מקום השרשים העליונים דהיינו ג' ראשונות. שנית צריך הכרעה במקום הדין והחסד עצמו שהוא בגדולה וגבורה עצמם. שלישית צריך הכרעה במקום הענפים והם השלוחים הפועלים הפעולות שהם נצח והוד כמו שהארכנו בביאור ענין זה בשער מהות וההנהגה בפרק כ\"ד כ\"ה. והטעם כי בג' מדרגות האלה הם המקורות והפעולות. ובמקורות הוא עקר שהכל תלוי בו, ולכן צריך קדימת ההכרעה הזאת במקורות שהם השרשים העליונים כדי שלא יתגבר הדין מן המקור ויכריע המכריע לכף הדין ח\"ו. עוד צריך במקום הדין והמשפט והיינו בגדולה וגבורה ששם פעולת הדין והחסד, ואח\"כ בפועלי הדין והחסד שהם הנצח וההוד כדי שלא יהיה הדין שם חוזר ונעור. ואחר שכן, א\"כ נאמר שהמכריע לעולם בין למעלה בין למטה בין באמצע הוא קו הרחמים שהוא המכריע בין כף זכות הוא קו החסד ובין כף חובה הוא קו הדין. ואין להמלט שלא יהיה הוא המכריע שהוא הממוצע בין שתי הקוים כנודע ומבואר לעיל.", + "והנה ראש קו הרחמים הוא הדעת, פי' הוא מציאות דקות התפארת המתמצע בין החכמה והבינה ועל ידו יחודם, כאשר בארנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר בפ\"ח וכן בשער מהות וההנהגה בפרק כ\"ה. וזולתם יבאר ענין ההכרעה הזאת הרשב\"י. בזולת מה שביאר בענין יחודם ע\"י, כדפי' בשער הנזכר בפ' הנזכר. וז\"ל בתיקונים (בהקדמה דף ג'.) בקיצור מופלג ועל שמיה אתקרי עמודא דאמצעיעותא ישרא\"ל. שי\"ר אל. שי\"ר דלווים משמאלא, א\"ל מימינא דכהניא, עמודא דאמצעיתא ישראל כליל תרווייהו. חכמה נחית בברכה דכהנא בימינא וביה הרוצה להחכים ידרים. אימא נחית בקדושה דליואי משמאלא וביה הרוצה להעשיר יצפין. עמודא דאמצעיתא קשורא דתרוייהו יחודא דתרווייהו עכ\"ל.", + "והנה כוון לומר שמה שהת\"ת נקרא ישראל הוא בבחינת מה שהוא בסוד הדעת הנקרא ישראל עלה במחשב\"ה דהיינו חכמה. וקאמר שהמכוון בשם ישראל הוא שי\"ר א\"ל, ושי\"ר הוא מצד הבינה שכך הוא עבודת הלוי אל הבינה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזהר (ויצא קנד), והכריח הענין מפסוק ועבד הלוי הוא. כי הבינה נקרא הוא, ועבודת הלוי שהוא השיר הי' אל המדה הזו. א\"ל מימינא דכהניא, כנודע ששם א\"ל הוא בחסד. ישראל כליל תרווייהו וכו'. פי' כי מלת ישראל הוא כולל שי\"ר א\"ל שהוא הבינה והחכמה כדמסיק. וז\"ש חכמה נחית בברכה וכו', כי אין מציאות דין ורחמים בחכמה ובבינה בבחינת עצמם אלא בערך שהם שרשי החסד והגבורה, וז\"ש בחכמה נחית בברכה וכו'. וכן בבינה נחית בקדושה וכו'. ולכן עמודא דאמצעיתא שהוא קו האמצעי קו הרחמים הוא יחוד ב' קצוות כדפירשנו דהיינו שרשים בערך בחינתם למטה. וכן דעת רבי משה דיליאון בענין הזה, וז\"ל בספר השם בספירת ת\"ת במלת דעת. דעת על שם השפע הבא אליו מן המוח הסתום ויורד דרך חוט השדרה לברית המעור עד בית המלכות ליעדה לו. ועל שם כי דעת השלישי והיא מכרעת כי קו האמצעי בין כל שתי הדעות, תחלת הכרעתו הגדולה והגבורה, כשהוא עולה בעת הרצון עד הכתר לקבל רחמים פשוטים הוא מכריע בין החכמה והבינה ועולה למעלה ממעלת אבותיו שנאמר (בראשית מט) ברכת אביך גברו על ברכת הורי וגו'. וכשהוא יורד ויודע העטרה הוא מכריע בין נצח והוד. ולכן תמצאהו בציור שמציירים בעלי הקבלה כדי להבין דמיון באצילות, פעמים למעלה מגדולה וגבורה, ופעמים ממוצע בין שתיהם, ופעמים תחתיהם. ובין ותדע כי אם אין בינה אין דעת עכ\"ל.", + "ורוב דבריו אל הדרוש מסכים עם כונתינו בזולת פרקים אחרים שמתייחסים אל זולת הדרוש, קצתם מבוארים בענין אחר למעלה וקצתם יתבאר בס\"ד. והורה היות הת\"ת בבחינתו הנקרא דעת מכריע בין החכמה והבינה. ונתבאר ביאור שלם עניין המכריעים, ונכלל השער הזה בסייעתא דשמיא:" + ] + ], + [ + [ + "שער העשירי הוא שער הגוונים:", + "הנרצה בשער זה הוא לבאר ענין הגוונים הנזכרים אל המפרשים ובזוהר בדברי הרשב\"י. וכן נבאר גוון כל ספירה וספירה והטעם בו וזה בקצור מופלג:", + "פרק ראשון:", + "פעמים רבות ימצא המעיין בספרי המקובלים ובזוהר מייחס גוונים ידועים אל כל ספירה וספי', ראוי למעיין ליזהר. ואל יעלה על לבו ומחשבתו שיהיו דברים כפשוטן ח\"ו, לפי שהגוון הוא דבר הנגשם והוא אחד מתארי הגשם ומקריו ומה שאינו גשם אין ראוי שיתואר במקרי הגשם ח\"ו. והחושב שהגוונים ההם בספי' כפשוטי המאמרים הוא מחריב העולם וגבול אשר גבלו ראשונים, ונמצא מגשים ח\"ו. לכן ראוי למעיין ליזהר בענין זה. והנרצה בגוונים הוא משל אל הפעולות הנמשכות מהשרשים העליונים. המשל בזה הגבורה הנוצח במלחמה ראוי שיתייחס אליו האדום להיות שדרכו לשפוך דמים אדומים, וגם כן האדום הוראות האכזריות חמה ושטף אף. וענין זה מבואר. לכן אל מקום הדין החזק ניחסהו באדמימות.", + "ועוד שאין ספק שהדברים האדומים נמשכים מכח השרש ההוא כאשר בארנו בשער מהות והנהגה. וכן הלבן מורה על הרחמים והשלום ומדרך הלבנים להיותם בעלי רחמים כמו הזקנים ובעלי שיבה אשר אין מדרכם לצבא צבא, ולכן כאשר נרצה לייחס השלום והחסד והרחמים נייחסהו בלבנינות. ואין ספק שהדברים הלבנים הם נמשכים מכח השרש ההוא כאשר בארנו בשער הנז'. וזהו הנרצה בגוונים אל הספי' משל אל הפעולות הנמשכות לפי טבעם ועניינם. ואין לנו מקום וגדר להמשילו ולהגדירו בענין חילוקם אלא במשל וגדר הגוונים אשר יתחלקו ויעלו וירבו לפי תגבורת הגוונים אחד על חבירו. לכן נמשיל ענין הפעולות העליונות במשל הגוונים והכל לשכך האזן הגופני במה שיכול לשמוע. ואין ספק שיש לגוונים מבוא אל פעולות הספירות והמשכת שפעם. ולסבה זו כאשר יצטרך הממשיך להמשיך שפע רחמים מהחסד יצייר נגדו שם הספירה בגוון הענין הנצרך אליו כפי גוון המדה. אם חסד גמור ללובן גמור, ואם לא כ\"כ יצייר לובן כסיד ההיכל וכיוצא בזה, כמו שנבאר בשער הכוונה. וכן כאשר ירצה לפעול פעולה ויצטרך אל המשכת הדין אז יתלבש האדם ההוא בבגדים אדומים ויצייר צורת ההווייה באודם, וכן לכל הפעולות והממשכות, וכאשר יצטרך חסד ורחמים יתעטף לבנים. ולנו בזה ראיות ברורות מהכהנים שהמשכתם מצד החסד ובגדיהם בגדי לבן להורות על השלום. וזה ענין כ\"ג ביה\"כ שהיה מעביר זהבים ולובש לבנים מפני שעבודת היום בבגדי לבן. ונתנו טעם לדבר שאין קטיגור נעשה סניגור, הורו בפי' על הנדרש. ועד\"ז ודאי לענין הקמיעין כאשר יעשה אדם קמיעא לחסד יצייר השם ההוא בלובן מזהיר כי אז תגדל פעולת השם ההוא. וכן בדין לצייר שם הדין באודם, ומה גם אם יציירהו בדם שעיר שאז הגוון וסבתו הכל מורים על הדין. והדברים האלה ידועים ומבוארים אצל כותבי הקמיעין ואין לנו חלק בעמלם. וכבר ראינו מי שצייר שמות בקמיעין המורים על הדין באודם והמורים על החסד בלובן והמורים על רחמים בירוק והכל ע\"פ מגידי אמת אשר הורוהו במעשה הקמיע הכל להורות שיש מבוא לענין הגוונים אל הפעולות הנמשכים מלמעלה (וקרוב לענין זה היו עושים עובדי הככבים והמזלות שהי' עבודתם בקטרת ידוע אצלם להשפיע להם כח מהמזל ההוא והיו מתלבשים בלבושים מתייחסים אל פעולתם כאולתם). והעד הנאמן בזה אבני החשן י\"ב אבנים מתייחסים לפי המשכת י\"ב שבטי ישראל ממקום גבוה. ואין להרחיק הענין הזה. שהרי בעלי הטבע אמרו כי אם יביט האדם בעיניו במרוצות המים הרבים יתעורר בו [מרה] הלבנה. עד שהחולים שאין להם ישוב ושנתם אינה ערבה בעיניהם יריצו לפניהם סלוני המים כדי שיתעורר הלבנה ויגביר הליחה וישן. וכן הענין בזה כאשר ישוטט המעיין בשכלו ימצא אל הענין הזה עשר ידות כי מהגוונים הנראים לעינים או המצטיירים בשכל בגופני יתפעל הרוחני והנפש תעורר לרוח והרוח לנשמה והנשמה ממציאות למציאות עד שתתעלה אל מקום יניקתה ויתעורר לפי מציאות ציורה יען שהם כמים הפנים לפנים שעל ידה המקור יראה הפנים באודם ויושפע אליה אודם וכן אם לובן לובן כמבואר בשער הצנורות בפ\"א כי ההתעוררות והפנים התחתונים הוא ע\"י בני אדם וכמבואר בשער מהות והנהגה פי\"ח.", + "והנה לפי ההתעוררות ושעורו תהיה ההשפעה וכאשר יראה המעיין ישמח ויגיל אחר עבור על דעתו כל הדרושים הנזכרים כי קצרה יד הלשון להאריך. וזה טעם הלבנת לשון של זהורית ביום הכפורים כי בהתבטל הדין בשורש העליון יתבטלו הענפים התחתונים, וכמו שהמקור אשר בו עקר התלות האודם היה משתנה מדין לרחמים כן הענף התחתון היה משתנה מאודם ללובן. וזה טעם החסידים הראשונים בימי העצירה היו משליכים מים לפניהם בעת תפלתם כדי שיתכוון לבם אל הענין ההוא ותתפעל נשמתם וימשוך כפי התעוררותו כדפי'. ואין ספק שזו היא הסבה בעטיפת השחורים לאבלי ציון כדי שיתפעלו מהעדר האור והשחרות הגובר כענין (לבשו) [אלביש] שמים קדרות (ישעיה נ ג), אל תראוני שאני שחרחורת (שה\"ש א). וכן ענין העטיפה כענין (שם) שלמה אהיה כעוטיה. ויש כמה וכמה עניינים המורים על זה ומעידים על הענין ואמיתיתו. והקצור יפה (הסבות) [מסבות] רבות. ואחר שכבר בארנו ענין הגוונים ומהותם והנרצה בהם בספירות ראוי לבאר גוון כל ספירה כפי מה שהסכימו המקובלים והרשב\"י ע\"ה בס' הזהר:" + ], + [ + "בגווני הספירות כאו\"א בפני עצמה. ראשונה הכת\"ר. יש שפירשו שאין גוון כלל בכתר מפני שאין פעולה נתפסת בו לרוב העלמותו, וקראוהו בכלל אור מתעלם להורות על העלם פעולתו. ויש שפירש שיצדק בו הגוון הלבן אור לבן תכלית הלובן. ויש למפרשים הכרח מן הכתוב שאמר (דניאל ז ט) ועתיק יומין יתיב לבושו כתלג חיור וכו', הנה שעתיק יומין הוא בכתר כדמפרש הרשב\"י ע\"ה במקומות רבו מספר, ועכ\"ז כנה אליו הכתוב הלובן עם היותו תכלית הלבנונית כפי שיעור רחמיו. וכבר היה באפשר לדחות ראייה זו ולומר לבושו קאמר ולא הוא ממש, שערו קאמר ולא הוא. אמנם לפי האמת יתייחס אליו הלובן, ואין שתי הדעות האלו חולקות כלל והכל ענין אחד. כי בכתר בהיות השפע למעלה בשרש לא ישפוט בו גוון כלל אלא הוא העלם, והשפע ראוי אל הלובן שיתגלה ויתלבן.", + "וענין הזה נמשל בדברי הרשב\"י ע\"ה באדרא אל הטל שהם טיפות שלא ישפוט בהם גוון כנודע, אמנם אחר רדתו יתעבה ע\"י הקור ויתגלה גוונו גוון הקרח הנורא בתוקף הלבנינות. וכן הענין בפעולות הכתר, לפי האמת לא ישפוט בו אפי' פעולת הרחמים לרוב העלמו. אבל מצד בחינת גלוייו והתפשטותו בספירות יתגלה גוונו לובן בתכלית הלבנונית. הכוונה תכלית החסד והרחמים. ולבושו ושערו הנאמרים בכתוב הכל משל אל עולמות נעלמות כדמוכח באדרא. ולכן נקרא מחשוף הלבן שפירושו גילוי הלובן שאחר גלוייו הוא לובן וזהו מצד בחינתו אל הספי' והתפשטותו כדפי'. ויש שפי' בכתר הגוון השחור להורות על האור המתעלמת בתכלית החשך המוסתרת. ואין דעה זו חולק עם ב' הדעות הקודמות. כי הכתר נק' חשך מצד בחינת העלמו למעלה למעלה עד אשר יחשיך בעדו ולא ישגוהו אפי' הספירות והיינו בחינת יחודו במאצילו. וזה לא תושג לזולתו יען שהיא בחי' שמשתווה המאציל בנאצל עם היות שיש כמה וכמה יתרונות ומעלות אל המאציל על הנאצל כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר פ\"א. הכלל העולה שבכתר ג' בחינות. בחינה ראשונה היא בחינתו עם המאציל, וזה נק' חשך לסבה שאמרנו. בחינה ב' היא בחינת עצמו מתגלה ולא מתגלה, יצדק בו שם טל שהוא מציאות מתגלה אבל אין בו גוון כלל. בחינ' ג' היא בחינת הלובן בתכלית, שהוא הטל המתעבה כקרח הנורא וכעין הבדלח והיא בחינתו אל הספירות. ובזולת זה יש בכתר ג' מיני חשך שיחסוהו כלם בתיקונים מקומות שונים ובזהר. חשך ראשון הוא ממש ליחס העדר האור. והכונה כי כנגד האור העליון שהוא הנמצא הראשון הממציא כל הנמצאים, הוא חשך נגדו. וז\"ש הרשב\"י בתקונים (תקונא ע' ד\"קל) כתר עלאה אע\"ג דאיהי אור צח וכו' אוכמא איהו קדם עלת העלות עכ\"ל, וביארנוה בשער ג' פ\"ב.", + "הנה כינה אותו בלשון שחרות ליחס הלובן והאור אל הנותן אור לכל מאיר. ב' נקרא חשך אל הבחינה העליונה שבו הנז\"ל והיא נקרא חשך ושחרות לטעם הפך הנזכר להראות גדולת העלמו ואורו הדק שאין השגה לעליונים בו. ג' נקרא חשך ושחרות בחינה אחרונה שבו בחינת הנקבות שבו שהוא אוכמא נוקבא לחוורו, וזהו השחרות א\"א לעמוד על עניינו אלא בשער ממטה למעלה בפ\"ה. ובזה נכלל הנמצא בגווני המדה זו בדברי המקובלים:", + "שנייה החכמ\"ה. יש מי שפירשו שגוונה אדום. והטעם לפי שעולה על דעתם שהיתה החכמה דין. וכבר בטלנו דברי בעלי הדעת הזה בשער ח' פ\"ה. ומפרשים אחרים יחסו לה גוון ספיריי שהוא גוון המקבל כל הגוונים ויש שהוסיפו שהוא גוון התכלת שהוא תכלית כל הצבעים. ולפי האמת כי ענין התכלת שיחסו אפשר לומר כי השחרות תחילת פתיחתו אל הגוון הוא התכלת. ואפשר לסבה זו יחסו אליו גוון התכלת יען היות החכמה פתיחת הכתר והתנוצצותו. אמנם מ\"ש שהיא מקבלת כל גוון ושהיא תכלית כל הגוונים לא יצדק כ\"א בצדיק או במלכות כמו שנבאר כי כן ביאר הרשב\"י, אבל גוון המתייחס בה הוא גוון שממנו יושפעו כל הגוונים ויהי הגוון ההוא מקורם, כי כן נראה מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה. ואפשר שזו היתה כונת המפרשים בגוון התכלת והספיר שהוא פתיחת כל הגוונים מאין גוון לגוון וממנו יתחלקו לגוונים לפי גלוייו ובהירותו והרכבתו, וכן החכמה מקור כל הפעולות ע\"י השפעתה בבינה. ועכ\"ז יש תכלת אחר שהוא כנוי אל הדין כמו שנבאר ואין זה ממינו ח\"ו. ומה שאמר שהוא תכלית כל הגוונים הכוונה שממנו ימשכו כלם ואליו יחזרו כדמיון הגלגל שמקום התחלתו שם סופו. ויש מי שפי' כי הם ז' גוונים בחכמה וז\"ל מדת חכמה נקרא יש ולפיכך אמרו (שמות יז ז) היש י\"י וגו' וזה שאמר (ירמיה לא טו) יש שכר לפעולתך. וכביכול זו המדה נקרא אגוז, ונקרא עי\"ן שיש בה ז' גוונים כנגד גווני העין. ואלו הגוונים שיש במדת חכמה שם האחד המקיף לעין שסובב סביב למדת חכמה גוון אדום ולפיכך יש באדם בעין גוון אדום שסובב לעין ומכאן יוצא מבוע שאמר הכתוב (שה\"ש ה י) דודי צד ואדום. וכתיב (ישעיה סג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים וכו'. וגוון השני לבן וראיה שנסמך הלבן לאדום דכתיב (שם א יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, הוקשו זה לזה ולפיכך יש בעין האדם לבן. והגוון הג' הוא כעין ירוק נראה ואינו נראה ומכאן המשכת הבינוני ומכאן נמשך קו האמצעי. והגוון הד' הוא כעין כרתי וכנגדו בבנ\"א העוברים על כריתות [ב]. והגוון הה' הוא כענין תכלת שבציצית והוא הנותן אור בד' גוונים שזכרתי והוא בבת עינו של אדם ממש. והגוון ו' הוא כעין המים בין ירוק ובין כרתי ועומד בין אלו המדות ומכאן המשכת בן תלמיד חכם לבעלי מצוות. והגוון הז' הוא קדש הקדשים המאיר לכלם והוא הגוון הנמשך מכ\"ע. ולפיכך ארז\"ל כל השביעיות קדש. ומכאן יניקת כל החכמות. והכ\"ע הוא הסובב סביב לזו המדה וגוונו לבן וכנגדו היה לובש כהן גדול בגדי לבן ביום הכפורים עכ\"ל.", + "ועם היות דבריו דברי קבלה וקדש קדשים, בענין העין במה שייחס אותו בחכמה לא צודק לכמה טעמים, כי אין עין בחכמה אלא או עינא פקיחא שהוא למעלה בכתר ושם הוא עינא חיוורא בזולת גוון, או עינים בעלי הגוונים אלו שהם בגבורה כדמוכח מתוך האידרא. אם לא שנאמר שענין הגוונים האלה הוא על ידי הל\"ב נתיבות הנמשכות למטה וישתנו פעולתם לדין ולרחמים אפשר שיצדק:", + "השלישית בינ\"ה. יש שפי' שהיא אודם נוטה ללובן. וזה הדעת כבר בטלנו למעלה בשערים הקודמים. אמנם כלם הסכימו שהיא גוון אור ירוק, ואמרו שהיא קו ירוק המקיף העולם. וכן דעת הרשב\"י ע\"ה כמו שנבאר בפ\"ה. והירוק הזה הוא ירוק ככרתי וכעשבים. ופירשו המפרשים הטעם לגוון זה, כי כמו שהירוק הוא הקודם לכל הפירות שבעולם כי תחלתם ירוק כנודע, כן המדה זו קודמת לכל מעשה בראשית כמו (בראשית א) ויאמר אלקים שהרמז בבינה. ואין זה מספיק כי אין ראוי שיהיה הגשמי טעם והכרח לרוחני. ואפשר לומר בזה שכאשר בתכלת יתערב הירוק כחלמון ביצה או כמוריקא יתהוה ממנו הירוק כעשב, ולכן אחר שהבינה דין ולא דין ממש א\"כ אינו אודם לפי שאינו ממש הדין בעצם אבל יהיה ירוק כמוריקא שהיא אודם ולובן מעורב, ולכן כאשר יתערב עם התכלת שהוא אור החכמ' יתהוה ממנה גוון הירוק ממש כעשבים כנודע ענין הרכבה זו לבעל הצביעה. עוד אפשר קרוב לזה כי הבינה ממנה נמשכים הלבן שהיא החסד והאדום שהיא הגבורה והמורכב משניהם שהיא הירוק כמוריקא שהוא עמודא דאמצעותא. ומציאות הבינה היא קיבוץ ג' אלה היוצאים ממנה, וא\"כ כשיתקבצו בה גוונים אלה יתהוה מהם ירוק כחלמון וכאשר יתערב עם הירוק הזה התכלת שהוא שפע החכמה ואורה יהיה גוונו הירוק ככרתי לכן יתייחס אל הבינה גוון הירוק כעשבים מפני שהוא קבוץ החכמה והגדולה והגבורה והתפארת כנודע:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם נתעסקנו בגווני ג' ראשונות, וכתבנו בשם ככל האפשר אלינו. נבא בפ' זה לבאר גווני ו' ספי'. בזולת שהמלכות יתיחד לה פרק בפ\"ע לדבר בה. ", + "הרביעית גדול\"ה. יש שפי' בה הלובן סתם. ואחרים אמרו שהוא תכלת מלובן. והטעם כי החכמה תכלת והחסד תכלת המתלבן דהיינו גלוי החסד שהוא נעלם בחכמה. ופי' כך ולא לבן ממש, לחלק בין הלובן שבה אל לובן כ\"ע כי לובן כ\"ע הוא לובן התכליתיי כדפי' ולענין החסד לא כן אלא לובן הנוטה אל התכלת. והיינו אמרם תכלת מלובן. וכאשר נדקדק בגוון הזה נמצאהו שהוא ממש גוון הכסף המיוחס למדה זו כדברי הרשב\"י שאין הכסף לבנה ממש בלתי אם ילבנוה בעלי המלאכה אבל מטבעה הוא נוטה קצת אל התכלת והיינו תכלת המלובן. ולפעמים יתייחס אליה הלובן ממש בגוון החלב וכיוצא בו, ואפשר הטעם לפי תגבורת החסד העליון שהוא כ\"ע עליו:", + "החמשית גבור\"ה. כלם פה אחד הסכימו שגוונה האור האדום באדמימות להורות על תוקף הדין. וכן פי' הרשב\"י בזהר מקומות רבים. ובקצת מקומות מכנה אל המדה הזאת השחור ובקצתם גוון התכלת. וכן ארז\"ל כל הרואה תכלת בחלום וכו' [כא] פי' תכלת שהוא מכלה. והכוונה ביחס ג' גוונים אלה אל המדה זו. היא מפני היות בה ג' בחינות. בחי' א' היא הדין המתקרב אל התפארת שהוא מקבל כח ההכרעה, והיא קרובה אל הלובן והרחמים. והיינו בחי' האדום שהוא צהוב ומשמח שהוא הדין הטוב המעורר האהבה והשמחה. בחינה ב' היא בחינת הדין החזק המעצב הממית, והוא שחור המשחיר פני הבריות אשו של גיהנם. ולכן אמרו שחור אדום הוא אלא שלקה דהיינו אשו של גיהנם שהיה אוחז בסוד הקדושה בסוד האדמימות ולא רצה בהכרעה לכן לקה ונאמר בו הבדלה וירד לאשו של גהינם דהיינו הקליפ'. וכ\"נ בעדת קרח (במדבר טז כא) הבדלו כו' כדפי' בשער המכריעין פ\"א. ולכן נאמר הבדלה ביום שני בין האור ובין החושך הוא סטרא דשמאלא דאחידן בגבורה. בחינה ג' היא בחינת הדין הפועל והיא נשפע דרך קדושה והוא דין צדק והוא מכונה בתכלת והוא נשפע אל המלכות כי שם עקר התכלת כמו שנבאר והוא מדת הדין הרפה. ובה בגד כליל תכלת לכלות השפע ולהתם החטאת. עוד גוון ד' והוא גוון הזהב, שכינו אותו אל הגבורה מפני שהוא אדום וכן בקצת מאמרי הזהר. ויש שכינו אותו אל הבינה וכן בקצת מאמרי הזוהר. והפשרה בענין הזה הוא כי הזהב הוא התעוררות הבינה עם הגבורה ויחודם שניהם בסוד הדין המשמח. וכן בארו בזהר קרוב לענין זה בפ' תרומה (דף קמ\"ח) וז\"ל זהב הא אתמר דשבעה מיני זהב אינון. ואי תימא זהב איהו דינא וכסף איהו רחמי ואסתלק זהב לעילא מיניה. לאו הכי, דודאי זהב סליקו יתירא איהו על כלא. אבל זהב בארח סתים איהו ודא זהב עילאה דאיהו שביעאה מכל אינון זיני זהב ודא איהו זהב דנהיר ונציץ לעיינין ודא איהו דכד נפיק לעלמא מאן דאדבק ליה טמיר ליה בגויה ומתמן נפקין ואתמשכן כל זיני זהב. אימתי אקרי זהב מאן דאיקרי זהב, כד איהו בנהורא ואסתלק ביקר דחילו ואיהו בחדווה עלאה למחדי לתתאי. וכד איהי בדינא, כד אשתני מההוא גוון לגוון תכלת אוכם וסומק כדין איהו בדינא תקיף. אבל זהב בחדווה איהו ובסליקו דדחילו דחדווה קיימא ובאתערותא דחדווה. וכסף לתתא, רזא דדרועא ימינא. דהא רישא עילאה איהו זהב דכתיב ראשה די דהב טב חדוהי ודרועוהי די כסף לתתא. וכד אשתלים כסף כדין אתכליל בזהב וכו' עכ\"ל.", + "ואמר שהזהב הוא למעלה מהכסף שהיא בבינה ושלימות הכסף אינו אלא ביחודו עם הזהב שהוא נעלם. ועם היות שאמר שהוא למעלה מבחי' סומק וסומק הוא דין ואינו משמח, לא דייק בגוון סומק אלא אשגרת לישנא הוא כי כן ביאר הרשב\"י עצמו כי האדום והזהב הכל ענין אחד. הכונה כי האדום הוא בחינה קרובה אל בחינת הזהב. וז\"ל (שם דף קמ\"ט ע\"ב) סומק ואוכם. ותכלת סומק איהו דיליה מיומא תניינא ממש כעין גוון דאשא ודא איהו אלקים וירית גוון דדהבא דכלא גוונא חדא. תכלתא נפיק מגו ההוא גוון סומק וכד נחית לתתא אתרחק גוון סומק ועאל גו ההוא אתר דאיהו ימא ואצטבע גוון תכלא. ההוא סומקא עייל גו ימא ואתחלש גוון דיליה ואתהדר תכלא. ודא איהו אלקים, אבל לאו איהו תקיפא כקדמאה. אוכם גוון דא נפיק מהתוכא דסומקא כד אתהתך ואתחלש לתתא בהתוכא דזוהמא וכו' עכ\"ל.", + "והנה מתוכו מתבאר ענין הסומק והזהב שהם קרובים זה לזה עם שיתעלה קצת האחת על חבירו שהזהב הוא בחינת הגבורה ועם הבינה בסוד היין המשמח. ולכן הזהב חשוב מן הכסף כי הכסף למטה בחסד לבד.", + "וענין אוכם ותכלת וסומק בארנוהו למעלה. ובענין שבע מיני זהב ראיתי מי שהפליג לדבר בהם. וז\"ל ז' מיני זהב הם, ג' מיני זהב למעלה בסוד הפנים הנוראים, וד' הם למטה בסוד אבני קדש המתנוססות. ג' הם כמו שאמרנו. ואלו הם, זהב סגור הוא הזהב הנסתר והסגור מכל עבריו אשר עין לא ראתה אלקים זולתיך. זהב שחוט בסוד צפון בזמן שרוח רעה באה מן הצפון כי מתחלפות הסבה ומתחלפות הנקודה. כשהיא בדין על העולם הזהב נקרא זהב שחוט. וכשהיא מתבסמת בנקודות הימין נקרא זהב תרשי\"ש זה הבא מתרי שיש ב' נקודות שכל אחד מהם כלל ו' קצוות. אבל כשהיא בדין נקרא זהב שחוט כאשר אמרנו. זהב ירקרק מלכות בסוד מדת הדין שלמטה, אסתר ירקרקת היתה. ובעל המשיח יונק משתי סבות הללו מזהב שחוט ומזהב ירקרק, וע\"כ שוחט והופך כל פנים לירקון כפי הסבות שיונק בהם. וארבעה הם למטה. זהב אופיר והוא מקום דין הבא אחר דין ויונק מסוד זהב שב\"א [כב] הוא מקום דין ונסתר בסוד נקבה והסוד (איוב א) ותפול שבא ותקחם כפי הסוד אשר תרגם רב יוסף בפסוק הזה [כג]. זהב טהור כלו טוב מפני הסוד אשר אמרנו והוא למעלה בסוד (ירמיה י ט) כסף מרוקע מתרשיש יובא, ובסודו זהב תרשיש והוא בנין מצידי הטוב והמובחר הוא למטה כמו בתערובות הטוב. וע\"כ דהמע\"ה כל אלו ז' מיני גווני זהב היו נראים בו בשערו בשבעה מקומות בשער הראש בשער שעל גבי עיניו בגבות עיניו ובזקן ובגרון ובחזה ותחת זרועותיו וכבר רמזנוהו זה בפי' קהלת. אמנם כי אמרו שער שבגרון תחת הזקן היא הנקרא זהב שבא. ולפי הסוד שאמרנו כי סוד זהב שבא סוד דין נסתר בנקבה כענין אמרו ותפול שבא ותקחם ותרגם רב יוסף ונפקת לילית חייבתא. אמנם כי סוד עניינה נסתר כי היא אסכרה שנבראת ביום ד' במעשה בראשית ולא לתינוקות בלבד אלא היא עוררת כמה מבני העולם ועל סוד זה נאמר במלך המשיח (תהלים עב טו) ויחי ויתן לו מזהב שבא, ישית בו חיים תחלה קודם הכנסו בה מפני שהיא אסכרה ויתן הקב\"ה מאותו דין הנמצא בה להיות מפעליה בכרך גדול של רומי ובה יפלו שוכניה וזהו סוד (ישעיה לד יד) שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח, כי משרש ועד ענף תכלה. וע\"כ דוד המלך במקום הגרון שם גנוז זהב שבא להורות שבמקום האסכרה שם החיות עכ\"ל. ודבריו ודאי דברי קבלה ומתוקים מדבש ולפיכך הארכנו בהם:", + "הששית תפאר\"ת. יש שפי' בו צבע ספיריי, ואינו מתיישב. אמנם רוב המפרשים פירשו בו גוון אדום ולבן. והסכים הרשב\"י ע\"ה שהוא כלול חיוור וסומק. והטעם כי הוא כלול מהימין ומהשמאל לבן ואדום. וכבר אפשר לומר כי הכללות הזה הוא מצד ההכרעה שהוא כלול משניהם וגוון הספיריי הוא מצד בחינתו הדקה הפנימית הנקרא רקיע שפי' בשער א' פ\"ב. והרשב\"י בקצת מקומות פירש בו גוון ירוק. והאמת שהירוק הזה הוא הירוק כמוריקא וכחלמון ביצה שהוא ממש כללות אדום ולבן. וכן פי' הרשב\"י ירוק כלול חיוור וסומק ומבואר. ובמקומות הרבה פירש הרשב\"י ע\"ה כי בתפארת גוונו ארגמ\"ן שפירושו \"אוריאל \"רפאל \"גבריאל \"מיכאל \"נוריאל. והיינו ד' גוונים בד' אותיות שבשם, דהיינו יו\"ד בחסד קו החסד מיכאל לבן, ה\"א בגבורה קו הדין גבריאל אדום, וא\"ו בת\"ת ירוק דהיינו אוריאל מצד החסד נוריאל מצד הגבורה, והיינו כליל חיוור וסומק. רפאל מצד המלכות. ה\"א תערובות הכל כאשר נבאר. וד' גוונים שהוא כלל ו' קצוות נק' ארגמן והטעם מפני שהת\"ת כלול מכל הגוונים וע\"כ נקרא תפארת כל הגוונים:", + "השביעית נצ\"ח. פי' בו אדום הנוטה אל הלובן. פי' שהוא נוטה יותר אל הלובן שהוא רחמים מנטייתו אל האודם שהוא הדין. והטעם כי הוא יונק רחמים מן החסד. ודין ורחמים ממוזגים מהתפארת, ומפני תגבורת החסד עליו שהוא שרשו יתחייב נטייתו יותר אל הרחמים:", + "השמינית הו\"ד. אור לובן נוטה אל האדום, פי' שהוא נוטה יותר אל האודם שהוא הדין מנטייתו אל הרחמים שהוא הלובן. וטעם שהוא יונק דין מגבורה ודין ורחמים ממוזגים מהת\"ת ומפני תגבורת דין הגבורה עליו שהוא שרשו יתחייב נטייתו יותר אל הדין:", + "התשיעית יסו\"ד. יש שפי' בו צבע ספיריי. ואפשר ליישבו ע\"ד שפי' בת\"ת. ויש שפי' בו אור כלול מלובן ואודם מן הלובן הנוטה אל האודם ומן האודם הנוטה אל הלובן, שעניינו היותו יושב בין שתי מדות נצח והוד ויתחייב היות ירקותו יותר מתאדם מהירוק של התפארת יען היותו נוטה אל הדין והת\"ת אל הרחמים כדפי' בשער המכריעין בפ\"ד. ויש שפי' בו גוון כלול מכל גוון. ומתיישב הוא כיון שמקבל הוא מהכל. וכן פירוש הרשב\"י ע\"ה, והסימן (בראשית לט ו) ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. והוא עץ נחמד למראה (בראשית ב ט) דכל גוונין שפירין אתחזיין ביה. ועכ\"ז עיקר עירוב הגוונים הוא במלכות כאשר נבאר:" + ], + [ + "העשירית היא מלכות. ופי' בה שהיא כלולה מכל גוון. ונכון הוא כי היא הפועלת הפעולות ע\"י כלם. ובזוהר בקצת המקומות מייחס השחרות למדה זו להעדר אורה, וזה יהיה בימי חסרונה שאז נאמר (שה\"ש א) אל תראוני שאני שחרחורת. ולפעמים היא מתלבשת בגוון תכלת להורות על תוקף הדין. ועם היות שיש כבר גילוי לענין זה כמה שכתבנו בפרק הקודם בגבורה ובחינותיה, עכ\"ז ראינו להעתיק הנה דברי הרשב\"י ע\"ה שימשך מדבריו אל הדרוש הזה תועלת. וז\"ל בפ' תרומה (ד\"קלט.) ותכלת דא איהו תכלת דבציצית. תכלת דא איהו כרסייא רזא דתפלה דיד, תכלת דא איהו כרסייא דדיינין ביה ד\"נ, בגין דאית כרסייא דדיינין ביה ד\"מ ואית כרסייא דדיינין ביה דיני נפשות. וע\"ד כל גוונין טבין לחלמא בר גוון תכלא, בגין דינדע דהא נשמתיה סלקא בדינא. וכד נשמתיה סלקא בדינא, גופא אתדן לאשתצאה, ואצטריך ההוא חלמא לרחמים סגיאין. תכלת דא איהו כרסייא, דכתיב ביה כמראה אבן ספיר דמות כסא וכתיב ואש מתלקחת ונוגה לו סביב, בגין דעבדין ביה כריכן לציצית. וכד נגה לו, אתהדר לגוון ירוק כגוון כרתי. מההוא שעתא ואילך אשתרי זמנא לק\"ש דהא אשתני גוון תכלת מכמה דהוה. ובג\"כ אסור למידן ד\"נ בליליא, בגין דשלטא ההוא גוון תכלא בההוא זמנא, ואתיהיב רשו למחטף נפשא בלא משפט, דהא משפט לא שלטא בההוא זמנא. כד אתי צפרא ואתער ימינא דלעילא, נפיק ההוא נהורא דלעילא ומטי עד האי תכלת ואשתני מכמה דהוה, וכדין שלטא עליה ואתדבק ביה כרסייא אחרא קדישא. מההיא שעתא ואילך זמנא לק\"ש עכ\"ל.", + "וענין הגוון הזה גוון התכלת במלכות הוא בבחינתה התחתונה המתקרבת אל צד החיצונים. וכן ביארו בזוהר (שלח דף קס\"ג ע\"ב), וז\"ל דסיהרא קדישא שפירא איהי בחוורו, וכל גוונין מנצצין בה ומרקמן, ואיהי כההוא שפירו וחוורו דשמשא ממש. ובההוא ימא דיליה גו ע' שנין נפקא נונא חדא ואפיק מיניה גוון תכלת ואיהי נטלא גוון דא ותקינת ליה ואתחפייא לבר בהאי גוון. לאו דהאי גוון לבושא דילה, דהא שש וארגמן לבושה. אבל חופאה דלבר האי גוון איהו. כגוונא דא הוה משכנא דכוליה בשפירו מרקמא לגו, ולבתר ופרשו עליו בגד כליל תכלת. מ\"ט, בגין דתחות ים דא אית מצולת י\"ם כלל דכר ונוקבא, ואית לון עינא בישא לאסתכלא. וכד מסתכלין, זמין לעינייהו גוון תכלא, ולא יכלא עינייהו לשלטאה. ואיהי אתתקנת לגו בכל גוונין מרקמן כדקא יאות עכ\"ל.", + "וכשידוקדק במאמר זה היטב יצא לנו שיש במלכות ג' בחינות. בחינה ראשונה היא הגוון עצמי אשר לה בעצמותה שהוא גוון לבן המאיר דהיינו כשפירו דשמשא שהוא בעלה אשר ממנו נלקחה. ויש לה בחינה ב' והיא לבוש שלה דהיינו שש וארגמן לבושה. ודקדק לשון שש, דהיינו שהיא כלולה מו' גוונין שהיא מקבלת מהספי' העליונות שהם ו' קצוות. וארגמן ג\"כ הוא בהיותה מקבלת ד' גוונים יחד שהם ד' ספירות גדול\"ה גבור\"ה תפאר\"ת ומציאות מלכות. ולכן ארגמ\"ן ר\"ת אוריא\"ל ת\"ת \"רפאל מלכות \"גבריאל גבורה \"מיכאל חסד \"נוריאל ג\"כ תפארת אלא הכל לפי בחינתו פעמים מקבל מהימין פעמים מהשמאל כמו שנבאר בשעת היכלות פ\"ה. וקבלתה מלמעלה והיותה מתלבשת מכל הגוונים יחד נקרא שש וארגמן לבושה, ואז היא מתלבשת ברחמים. ויש לה בחי' ג' והיא לבוש התחתון הבחינה המתקרבת להקליפות שהם נקראים מצולת ים. והגוון הזה הוא תכלת כמו שפי' בזהר הנ\"ל. וז\"ש ותכלת דא איהו תכלת שבציצית, שהוא מורה על תוקף הדין כמו שפי' הרשב\"י בפקודין פקודא דציצית (בפ' שלח דף קע\"ה) יעו\"ש. והוצרך לומר כן, לפי שיש מין תכלת אחר והוא גוון הספיר שגוונו נוטה אל התכלת, והתכלת ההוא הוא רחמים שהוא רומז בחכמה כדפירשנו לעיל. ואין הכוונה בו לשון כליון ח\"ו אלא לשון תכלית לפי שחכמה תכלית לכל מעשה בראשית שהיא סוף הישות ממטה למעלה, וממנה הוא הוויית הישות. משא\"כ תכלת שבמלכות. שתכלת שבמלכות, הוא לשון כליון חרוץ. וז\"ש תכלת דא איהו כרסייא, פי' כי היא בחינה תחתונה שבמלכות שהיא נקראת כסא, בסוד תפלה של יד שהוא קיבוץ כל המחנות כמבואר. והתכלת הזה פי' תכלת וכליון האדם ח\"ו בתוקף הדין. וז\"ש תכלת דא איהו כרסייא דדיינין וכו'. והטעם שאין הכסא הזה כשאר הכסאות, כי בשאר הכסאות דנים בהם ענייני האדם בפרטיו והיינו ד\"מ, אבל בכסא הזה שהוא גוון התכלת דנין בו ד\"נ וכו'. וכד נוגה לו אתהדר לגוון ירוק וכו'. הכוונה כי התכלת הוא גוון האניי\"ד בלע\"ז ושמו אזו\"ל והירוק הוא ירוק כעשבים והירוק הזה הוא מורכב מהירוק ככרכום או כחלמון עם התכלת. ובהתערב שניהם יחד, יהפך גוון התכלת לגוון הירוק ולכן בהיות הבקר אור והשמש עולה ומתערב אור השמש שהוא התפארת שגוונו ירוק כחלמון כדפי' לעיל עם הגוון התכלת שהיא המלכות בבחינת מצולת ים כדפי' לעיל. וזה גוון התכלת שולט בלילה בסוד הקליפות השולטות בלילה מצדה. ובהתחלת אור השמש לעלות אז התכלת מתהפך אל ירוק ככרתי. וזה הענין משיכיר בין תכלת לכרתי דהיינו כאשר יאור היום ואור השמש גובר במלכות עד שתתמתק קצת גוון התכלת ויהפך לירוק. ואז הוא זמן ק\"ש שהוא אברהם חסד. ובזה נתבאר כוונת המאמר מתחלתו ועד סופו, ונתבארו גווני המלכות השש וארגמן ותכלת וירוק ולבן כמבואר:" + ], + [ + "אחר שכללנו בפרקים הקודמים כל גווני הספירות ועניינם כפי הרשום בכתב אמת. רצוננו להעיר על ענין זה שענין הגוונים הוא משל נאות אל הפעולות והעניינים הנמשכים מהספירות כדפי' בפ\"א. א\"כ נמצא שכמו שאין הפעולות של ספירות מתגלות אלא ע\"י המלכות, ולא ישפוט פעולה בספירה מהם אם לא על ידה. כן ענייני הגוונים הכל במלכות, כי בספירות לא ישפוטו הגוונים. וכן באר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"ט) וז\"ל בראשי\"ת ב\"ת ראש\"י אלה ראשי בית אבותם, בת, עלה אוקמוה מארי מתניתין בת בתחילה סימן יפה לבנים. ואיהי י' מן אדנ\"י מרגליות יקרא כלילא מכל גוון. דאת יו\"ד מן יהו\"ה לא תפיס ביה גוון כלל. הה\"ד אני יהו\"ה לא שניתי, לא ישתנה בשום גוון כלל, אלא נהיר מלגאו דגוונין. דשם יהו\"ה כנשמתא בגופא דאיניש או כשרגא בהיכלא. ואת יו\"ד מן אדנ\"י איהו ספיר נטיל גוון תכלת ואוכם מסטרא דדינא, ונהיר ביה נהורא חיוורא מסטרא דרחמי, ואיהי את יו\"ד מן אדנ\"י. אודם מסטרא דגבורה, פטדה מסטרא דימינא, ברקת מסטרא דעמודא דאמצעיתא. איהי אל\"ף דל\"ת נו\"ן יו\"ד כלילן מי\"ב גוונין. וכלהו משולשין באבהן, משולשין בכהנים לוים וישראלים, קדושה לך ישלשו. כל אבן דגוון דילה חיור, נטילת מחסד וסגולה דילה לרחימו, ורזא דמלה אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. אבנא סומקא נטילת מפחד, וסגולה דילה למיהוי אימתו מוטל על בריין דעלמא. אבנא כלילא מתרין גוונין חיור וסומק איהו עמודא דאמצעיתא. ירוק מסטרא דאימא עלאה דאיהי תשובה, קו ירוק דאסחר כל עלמא עכ\"ל.", + "ב\"ת ראש\"י, פי' בת היא מלכות, והיינו דוקא במציאותה הנקרא בת עין. והיא מציאותה הנרמז בי' שהיא המציאות שיש לה מחכמה כמו שנבאר בשער המציאות פ\"ג. וראשי, הם האבות ג' גוונים הסובבים לבת עין. והם ג\"כ ג' גווני קשת הסובבים אותה ובונים לה בנין סביבה, והם גווני החסד והרחמים והדין כמו שנבאר. וג' גוונים אלה נרמזים בה' שבה, כאשר נבאר בשער הנזכר. והכריח היות האבות נקראים ראש\"י מפסוק אלה ראשי בית אבותם וגו' שהם ג' אותיות הו\"ה וג' אותיות אד\"נ כמו שנבאר. בת, עלה אוקמוה מארי מתניתין בת בתחלה. הכוונה תחלה להאותיות כאשר היא למעלה בשם יהו\"ה שהוא יו\"ד על הו\"ה הוא בת בתחלה סימן יפה לבנים שהם רחמים וההויה היא זכר, אבל כאשר הבת באחרונה שהוא יו\"ד מלמטה מן הו\"ה כזה הוה\"י אז הוא דין וההויה היא נקבה והוא דין. ודברים אלו יתבארו יפה בשער ממטה למעלה פ\"א ב' כי שם עקר הדרוש הזה וטעמו. ואיהי י' מן אדנ\"י וכו'. הכונה כי ג' אותיות שהם הו\"ה הם ג' אבות גדולה גבורה תפארת. כי באברהם היא ה' בסוד אברם אברהם, וה' שנייה ביצחק כנודע שהיא נטיית הדין אל השמאל כמו שבארנו בשער מהות וההנהגה בפ\"ב וג', והוא\"ו בתפארת קו האמצעי. וכ\"פ הרשב\"י בר\"מ (בפ' תצא דף רע\"ט) וז\"ל מה דהוה ברתא דמלכא י' על הו\"ה דכלילן באבהן, ה\"א קדמאה באברהם ה' תניינא ביצחק ו' ביעקב עכ\"ל.", + "ודקדק באמרו ה' באברהם כאמרנו, כי לפי שיש בו ה' לפיכך נקרא שמו עליה. [כד]. נמצא הו\"ה ג' אבות שבהם כלולים הגוונים כאמרו וכלהו משולשין באבהן כדמסיק. וכן אד\"נ הן ג' אותיות במלכות כנגד ג' גווני האבות שבהם הגוונים כדמסיק. ועתה יאמר כי הגוונים כלהו הם כלולים ביו\"ד של אדנ\"י שהיא הבחינה האחרונה המראה הפעולות למטה וכן כל הגוונים נראים בה וזהו בת באחרונה שהיא בת עין התחתונה. אבל בת עין העליונה שהיא יו\"ד של חכמה אין בה גוון, אבל היא האור שע\"י יתגלו הגוונים. והוא משל אל העששית העשויה גוונים גוונים ובעוד שלא יאיר האור בה הגוונים מתעלמות ולא נראים אבל בהאיר האור בה אז יתראו הגוונים.", + "והנה מקור האור המאיר בגוונים היא יו\"ד של חכמה. והכוונה הוא כי הספירות אין להם פעולה אם לא ע\"י השפע הנשפע מהמקור העליון שהיא יו\"ד של חכמה. וכאשר ישפע השפע והחיות ההוא בתוך הספי' אז יפעלו כל הספי' פעולתם. ויאירו הו\"ה באד\"נ ויאיר הגוונים ביו\"ד של אד\"נ כי יו\"ד של אדנ\"י בקבלת הגוונים היא כנגד יו\"ד של יהו\"ה בהארתם כדפי'. ובזה מבואר רוב עקר המאמר. ואות י' מן אדני כו' נטיל גוון תכלת ואוכם כו'. כבר פי' למעלה כי התכלת כנוי אל הדין הנשפע לה מגבורה. אבל אוכם אין הכונה אל השחרות שיושפע לה מגבורה, כי השחרות מגבורה הוא בחצוני כמבואר לעיל בפ\"ג. אלא הכונה באמרו אוכם להעדר האור ואמר בתכלת ואוכם נטיל לשון לקיחה. ובנהורא חיוורא אמר נהירו. לבאר שעיקר יניקתה מן השמאל, ולכן אמר נטיל שהיא מקבלת אותו מטבעה, אבל בסוד החסד אמר נהיר כי החסד מאירה בה שלא בטבעה. וסגולה דילה וכו'. הכריח הגוונים מכח הסגולות. ירוק מסטרא וכו'. פי' ירוק כעשבים, והכריח שהבינה היא גוון הירוק שהיא נקראת קו ירוק הסובב כל העולם. והכריח כן ממה שהיא נקראת תשובה בסוד תשובת הגוונים בה בסוד היובל ואז היא מקפת הכל.", + "והנה שאר פרטי המאמר יתרחב ביאורו בספר אור יקר חלק שני.", + "והנה על דרך כלל מתבאר היות עקר הגוונים במלכות בסוד קבלתה הפעולות מהמדות העליונות כי עיקר ההנהגה על ידה כדפי', ובזה נתבאר ענין הגוונים בספי'. ואולם בגווני הצינורות פירשו קצת המפרשים כי גוון כל צנור וצנור הוא לפי שיעור גוון המדה שהצנור נמשך ממנה. המשל, צנורות הנמשכים מכתר ככתר, ומחכמה כחכמה, וכן לכל שאר הספי'. וע\"פ דרכנו שדרכנו בענין הצנורות בשער הצנורות, שאמרנו היות הצנור המתערב משתי המדות כעין הצנור היוצא מן העין כמבואר שם בארוכה, יחוייב היות גווני הצנורות מגוון מורכב מב' גוונים מהמקבל והמשפיע. וכן לפי בחינות היחוד שבה מתיחדות שתי הספי', כן יהיה ענין הצנור. המשל אם יהיה יחוד התפארת והמלכות ע\"י בחינת החסד יהיה הגוון שבצנור לבן. ולא לבן כגוון הלבנונית שבחסד ממש מפני שיש בו תערובת האדמימות קצת, אמנם יהיה גוון לבן רובו נוטה אל הלובן או כולו בקירוב. כי הת\"ת ישפיע לבן קרוב ללובן החסד, והמלכות קרוב לאודם הגבורה, מפני שעקר יניקתה מהגבורה. ובזה נקיש לשאר הספי' בענין הצנור כאו\"א לפי עניינו. ובזה נכלל הפ' הזה, ונשלם השער הזה, בילא\"ו:" + ] + ], + [ + [ + "שער האחד עשר הוא שער הצחצחות:", + "הכוונה בשער זה לבאר ענין הצחצחות הם הספירות הנעלמות בשרש כל השרשים כפי המקובל בפי כל המקובלים והרשב\"י ע\"ה:", + "פרק ראשון:", + "המגלה הראשון אל ענין הדרוש הזה בין המפרשים הוא רבינו האי גאון בתשובת שאלה. ועם היות לשונו ארוך יוצא מענינינו וצריך ביאור רחב, עכ\"ז לא נאסוף ידינו מלהעתיקו יען היותו תועלת רב. ", + "וז\"ל הגאונים. נשאלה שאלה למאור הגדול אדון החכמה רבינו האי גאון ז\"ל מרב פלטוי וחבריו. ילמדנו רבינו כי מצינו לרז\"ל י\"ג מדות שקבל מרע\"ה. ולאברהם אבינו בספר יחסוהו רז\"ל על שמו והוא ספר יצירה מונה שם י\"ס ואנחנו צריכין ללמוד מפיו הקדוש אם י\"ס הם י' מדות. א\"כ י\"ג מדות מצינו, י\"ג ספי' לא מצינו. או י\"ג מדות לבד, או י\"ס לבד. לתורתך אנו צריכין ולתשובתך אנו מיחלים. תשובת שאלה זו צריך לפנים ולפני פנים וכמה זמנים לפנינו ולפניכם נשאלה שאלה זו בימי הדורות הראשונים ובימי קדמוננו הזקנים והפי' ארוך לא ליום אחד ולא ליומים עד היותו אחוז בחבלי החכמה הנעלמת הגנוזה בחדרי הנבואות ובמסורת החכמים בעלי רשומות. מ\"מ אין אנו רואים מצד חכמתכם ומעלתכם להיות שאלתכם ריקנית מכל וכל ודרכי תשובה זו עמוקים אם תגיע לידכם בקצרה. י\"ג מדות האמורים בתורה הם ענפי תולדות יוצאות מעשרה מעלות נקראות ספירות. אלו כנגד אלו. עם שלשה גנוזות ראשי ראשים ואם אינם מצויות לכם מסורות הם לקדמונים איש מפי איש עד מפי הנביאים ז\"ל. והתולדות הן הן הפעולות נקראות מדות. והשרשים שהן האבות נקראו ספירות. לא מפני שיש להם מספר או הן עצמן חשבון ומנין רק על דרך סוד עשרה עולמות שנתחדשו מהן שאין להם חשבון ודרך להשיגם רק מי שבראם לבדו והוא אדון על הכל שאינו מושג בשום צד ובשום ידיעה כלל יתברך בהתעלמותו. ושלמה רמז בשה\"ש (ו ח) באמרו ועלמות אין מספר. ומפני כבוד תורתכם ראינו למסור לכם שמות הספי' כמו שקבלנו אותם מזקנינו ז\"ל ואין לנו רשות לגלות יותר מכבוד נעלם כמו שכתוב בספר משלי (כה ב) כבוד אלקים הסתר דבר. עשר ספירות נחלקו ביצירתן. ג' ראשונות הא' אור מופל\"א אור שאינו מושג רק הוא מיוחד ונערך למחשבה הטהורה. ונערכים אליה מאורות המד\"ע והשכ\"ל כי המחשבה תדין בשניהם. וז' אחרונות הם ז' מאורות והג' מהם כף זכות וכף חובה ולשון הסליחה מכריע ביניהם. והמאור הד' הוא המחדש עולם הנשמות קראוהו יסוד עולם. בעלי רשומות וחכמי התלמוד קראוהו צדיקו של עולם.", + "ועוד יש אור חיצון נקרא אש אוכלת וזרועותיו צפון וימין והוא סוף כל המאורות והתחלת כל המעשים. ועתה ארמוז לכם הג' מאורות העליונות על ע\"ס אין להם התחלה כי הם ש\"ם ועצ\"ם ושר\"ש כל השרשים ואין המחשבה יכולה להשיג בהם כי ההשגה ודעת כל נברא קצרה מהשיג. בשם זקנינו הקדושים קבלנו שמותיהם. אור פנימי קדמון והוא מתפשט בשרש הנעלם ומתנוצץ מכח התפשטותו כדמיון ב' אורים גדולים אור מצוחצח ואור צח כלו אור אחד ושרש אחד נעלם לאין סוף. וחכמי התלמוד הזהירו מלפרש החכמה והמחשבה ממה שאינו מושג לשום נברא, ואמרו במופלא ממך כו' אל תחקור אין לך עסק בנסתרות. ומה שאמרו בעלי רשומות שהספי' כדמות מאורות, לא כדמיון מאור השמש והירח והכוכבים רק מאורות רוחניות דקות וזכות פנימיות זהר מזהיר הנפשות. וחפשנו בכל צדדי החקירה מרבותינו המקובלים מפי זקנים הקדמונים לדעת אם יש לשלש העליונות שמות נבדלים בעצמן כאשר לשלמטה מהם. ומצאנום כלם מסכימים בדעת מוסכמת שאין להם שם ידוע מרוב העלמתן זולת השמות המיוחסים להם בשם מאורות, וכן השרש שאין לו התחלה אין לו שם ידוע. ושם בן ד' אותיות כ\"ש שאר הכנויים כלם מיוחדים על כבוד נברא. ואמנם שם יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א שהוא יסוד המעלות דמות האות הראשון כדמות נקודה דקה מאד נצטיירה בכתיבתה כתיבה ידוע לבעלי רשומות להורות סוד מופלא כי נתגלמו ונצטיירו גולם וצורה רוחניות מכח הג' מעלות שהם שם עצם ושרש. ומן השרש הנעלם עלתה ונתפשטה עלוי ופשוט אור מחשבי ומתפשטות בעצם השורש ובו (נ\"א ומהתפשטות בעצם השורש באו לא כו') לא חוץ ממנו ונתגלמו ונצטיירו מהם כח המדע וכח השכל והן התחלת יצירה רוחניות נעלמת. וזאת הנקודה קבלה כח הציור חזק ומופלא להצטייר בה עשר מעלות דק בתכלית הדקות על כן עלה מספרם למספר עשרה. ומכח נקודה זו נתגלמו עשרה מעלות בצורת אות ה\"א המיוסדת אחריה ובנקודת כתיבתה על הסדר אשר קבלנו מרבותינו ומזקנינו הקדמונים וכל הכוחות היו גנוזות בתוכה כדמות אוצר רוחני ומכח צורה זו השנית נתגלמו ונצטיירו שש קצוות עולם הגלימה גולם וציור רוחני פשוט וגלוי מן הראשון שהיו גנוזות באות השנית והן התחלת גלוי העולמים הנעלמים. וע\"כ חכמי הספירות קראו ספירה זו מראה העולם הנסתר. והה\"א האחרונה הוא תקון הפועלים ומוציאה כל הכוחות הגנוזות לפעולה שלימה והיא שלמות כל הכוחות. עד הנה סדרי המעלות רק אין בידינו לכתוב ולפרש זה הסוד הנכבד והנורא בפי' רחב וארוך יותר מדאי. והאדון יוצר הכל יתן לנו ולכם לב לדעת וכו'. עכ\"ל תשובת ר' האי גאון ז\"ל. ומפני רוב העלם דבריו שרוב גופי החכמה תלוים בה ראינו לבאר אותה הנה בפרק בפ\"ע כי קצרה המגלה לקצת דבריו הנעימים:" + ], + [ + "כבר פירשנו בשער א' פ\"ז שאין הנרצה להגאון בתשובה זו לומר שהם י\"ג ספירות ח\"ו כפי הנראה מפשטי דבריו כמו שהכרחנו שם הכרח גמור.", + "וענין שלש נעלמות יתבאר. וכן דקדק בלשונו שאמר י\"ג מדות האמורות בתורה הם ענפי תולדות יוצאות מי' מעלות נקראים ספירות אלו כנגד אלו עם ג' גנוזות ראשי ראשים וכו'.", + "הנה שלא רצה להעלות בפיו י\"ג ספירות ח\"ו. אבל אמר מי' מעלות נקראו' ספירות, שהעשרה הם ספי' ואין למעלה מי' שום ספי', ועלו לענין המדות לי\"ג עם ג' הנזכרות שהם הנעלמות כמו שיתבאר עניינם. עוד אמר והתולדות הן הן הפעולות נקראות מדות, והשרשים שהן האבות נקראים ספירות. ירצה לבאר ענין עצמות וכלים. כי המדות הם הכלים המודדות לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו אם מעט ואם הרבה אם טוב ואם רע כי הם בעלי השינוי. ולא כן העצמות שהם אשר מכנה בלשון שרשים ואבות מפני שהם שרשים מתפשטים מאור העצם הפשוט. והם עצמותו ואין להם פעולות השנוי בעצם כמו שבארנו בשער עצמות וכלים. וקראם אבות יען היותם אבות וסבות אל תולדות שהם המדות הכלים המודדות כדפי'. והעצם נקרא ספירות מלשון ספיר כי הוא אור ספיריי ילאה הלשון להגיד דקותו אלא במשל הספיריי. לא מפני שיש להם מספר או הן עצמן חשבון ומנין, רק על דרך סוד עשרה עולמות שנתחדשו מהם. הכונה כי גדר המספר עשר הנרצה בלשונינו, אין הכוונה שיהיו השרשים נחלקין לעשר ממש ח\"ו. שאין האחד הפשוט נחלק לחלקים. אמנם המספר בהם מפני היות שרש מתפשט אל תוך עשר עולמות שנתחדשו מן השרשים העליונים שהם העצמות כדפי'. ויצדק בהם המספר מצד בחינת עשר עולמות. כמו שנאמר בהם דין ורחמים מפאת בחינת הכלים כדפי' בשער עצמות וכלים פ\"ד. שאין להם חשבון ודרך להשיגם רק מי שבראם לבדו. פי' אפי' הכלים עם היות שהם המחייבים חשבון בשרשים לא מפני כן נחייב שהם מספר ח\"ו ושהן עולמות מתגלים, אלא הם נעלמות ואין להם חשבון ח\"ו כי חשבונם הוא מצד שהם מתחלקות בדרך עילה ועלול כדפי' בשערים הקודמים. והוא אדון על הכל וכו'. פי' שהוא אדון על השרשים והמדות כלם בכלל. ושלמה בשה\"ש רמז ועלמות אין מספר. הכונה העולמות העשרה המתחדשות מן העשרה השרשים הנעלמים שהם מחייבים מספר העשר בהשרשים, עכ\"ז אין להם מספר שלא יצדק בהם מספר העשר הגבוליי שאין להם מספר וחילוק, ומספרם הוא על דרך עילה ועלול כדפי'. ואין לנו רשות וכו'. להנצל מטעם שלא גילה ענין העצמות והכלים אלא ברמז וקצור מופלג. ועשר ספירות נחלקו ביצירתן. פי' באצילתן. כי היצירה בספיר' הוא אצילות, כמו שראינו בראשית ברא, והכונה האציל, וכיוצא בהם הרבה. והכונה כי מה שאנו אומרים שהם נחלקות לעשר, אין הכונה שהם נחלקות מצד המאציל. שבבחינתם אל המאציל הם שוים מיוחדים תכלית היחוד. וחלוקם ורדתם זו מזו מעילה לעלול, הוא מצד עצמם מצד אצילותם. שהעילה למעלה מעלול, והעלול למטה מהעילה.", + "והנה כיון לחלק הספי', ג' ראשונות לבד וז' אחרונות לבד, מפני מעלת השלש על הז', כמבואר בשע' מהות וההנהגה. ואמר שענין החלוק הזה הוא מצד אצילותן, אלו קרובות למאציל ואלו יורדות יותר מאת פניו. האחד אור מופלא אור שאינו מושג רק הוא מיוחס ונערך למחשבה הטהורה. פי' כ\"ע נקרא אור, כי אין לנו דקות יותר בעולם הגשמי כדקות האור להמשיל בו הרוחניות. ומפני דקות והעלם הכתר על שאר הספירות קראוה מופלא, פירוש נעלם מלשון (שופטים יג יח) והוא פלאי. וזהו שבאר עוד ואמר אור שאינו מושג. כי עם היות שנאמר שהוא אור מופלא. אין כונתינו לומר שאנו משיגים הפלאתו עד שנאמר בו שהוא אור מופלא. אלא שהוא אור שאינו מושג בשום השגה בעולם כלל. עד שכאשר נבא ליחס הספי' אל אברי הגוף נייחסהו ונעריכהו אל המחשבה הדקה תכלית הדקות שאינה אבר מאברי הגוף ולא עצם מעצמיו אלא היא פעולה גוברת על הגוף והיא הפעולה היותה דקה ורוחניות שבכל פעולת הגוף. וקראה מחשבה טהורה, כלומר לא כאשר תהיה המחשבה ההיא באדם בדברים הגשמיים שהיא מחשבה עבה ודאי, אלא הכונה מחשבה טהורה דהיינו בחשבו בדברים הטהורים ודקים ורוחניים שאז תתעלה המחשבה ההיא על השכל והמדע בלי ספק כי היא מחשבה בדברים דקים יותר משכל האנושי. ונערכים אליה מאורות המדע והשכל. הם ב' כחות רוחניות בגוף האדם, ובהם נמשלות חכמה ובינה. והמחשבה היא יותר דקה ורוחניות מהמדע והשכל. כי המדע והשכל הם ב' כחות בגוף יותר מתגלות, אמנם המחשבה היא יותר רוחניות מעולה בלי ניכרת. כי כן משפט הכתר שהוא יותר דק מחכמה ומבינה. ונקיט לשון ונערכים אליה וכו', לרמוז ששלשתם חשובות כאחד. וכמו שהמדע והשכל הם א' עם המחשבה שרוכבת עליהם, כן הדבר בספירות. והחכמה והבינה נטפלים אל הכתר ונכללים בו. ואומר מאורות, כלומר רוחניות המתפשט מן הכתר בחכמה ובינה. ואמרו שהמחשבה תדין בשתיהם, היינו בערך שמן הכתר נמשך ההכרעה לבין החכמה והבינה בסוד הדעת כדפי' בשער המכריעין פ\"ו. הג' מהם כף זכות וכו'. היינו גדולה כף זכות, גבורה כף חובה. ולשון וכו' הוא התפארת נקרא לשון הסליחה, מפני שהוא נק' לשון בבחינתו עם הבינה כדפי' בשער עשר ולא תשע בפ\"ב, ולכן אז הוא לשון הסליחה, כי הבינה היא יום הכיפורים כנודע, והוא לשון הסליחה מצדה. והמאור הד' הוא המחדש כו'. הוא היסוד והקדימו לנצח והוד מן הטעם שאמרנו בשער סדר האצילות פ\"ד. ומלכות נק' עולם הנשמות כי על ידה היסוד מוליד הנשמות כנודע. וחכמי התלמוד וכו'. כענין אז\"ל (חגיגה י\"ב) על מה העולם עומד על עמוד א' וצדיק שמו שנא' וצדיק יסוד עולם. והורו בזה עמידתה וקיומה של המלכות הוא ע\"י היסוד וע\"י חדושה והוא הנדרש לעיל.", + "ועוד יש אור חיצון וכו'. ויחד [ויחס] המלכות אל היסוד כדי שיהיה כסדר תפארת יסוד ומלכות. ועכ\"ז פי' אור חיצון וכו', דהיינו הנגלה שבכלם. והעד על זה (שמות כד יז) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני ב\"י, ולכן מכנה אותה בשם אש אוכלת. והטעם שנק' כך להורות על הדין. וזרועותיו צפון וימין פי' זרועותיה של המלכות הם נצח והוד. והיא סוף המאורות והתחלת כל המעשים פי' המלכות היא סוף אל המאורות שהם הספירות והיא התחלת כל המעשים כענין (תהלים קד) כלם בחכמה עשית שהיא האדריכ\"ל שעל ידה נעשה כל מעשה בראשית. להורות שהיא סוף לכל האצילות. והאריך בזה להורות שעם היות שהקדים המלכות אל נצח והוד לא מפני זה הוכרח שתהיה היא שמינית לאצילות אלא לעולם היא עשירית וטעם הקדימה כדפי'. ועתה ארמוז וכו' אין להם התחלה. פי' כי השגת וידיעת הספירות הוא אל הנביאים מעילה לעלול. המשל בזה כי כאשר ישיג הנביא העלול, יעלה עד העילה. ומן העלה הזאת יעלה משם אל עילתה. המשל בזה כאשר ישיג המלכות שהיא עלולה מן היסוד, יעלה בהשכלתו ובהשגתו וישיג כי סוף המלכות ממטה למעלה היא התחלת עילתה שהיא היסוד. וכן מן היסוד ישכיל וידע כי סופו הוא תחלת עלתו שהוא ההוד. וכן עד\"ז יעלה בראיית נבואתו עד הכתר. אמנם בכתר עצמו ומכתר ומעלה אין השגה לשום נביא וחוזה. וכן נתבאר ענין זה ביחזקאל אמרו לשון מראה עד עשר, ובעשירית אמר ואראה ואפול ע\"פ, כי לא עצר עוד כח להשיג, כי הוא מן הנמנע. וכן פי' הרשב\"י בס' התיקונים (בהקדמה ד\"ו וז\"ל) וכד מטא לדמות כתר דאיהו דרגא עשיראה חזי מה כתיב ביה ואראה ואפול על פני דלא יכיל למסבל עכ\"ל.", + "ואל זה כיון הגאון באמרו אין להם התחלה, כי אפי' בכתר אפס קצהו יראה וכלו לא יראה, ואיך ישיג אפי' התחלה ממה שלמעלה מהכתר. כי הם שם ועצם ושרש וכו'. הוקשה לו א\"כ שכבר יש למעלה מהכתר ג' עולמות עד שיהיו נעלמות לסבה ידועה, סוף סוף הם י\"ג ספירות, א\"כ קשה למה שאמר בעל ס\"י שהם י' ולא ט' ולא י\"א ואדון יחיד וכו' והלא י\"ג הם ע\"פ דרכו. לזה אמר כי אינם במנין הספי' ח\"ו אלא הם ש\"ם ועצמו\"ת ושר\"ש כל השרשים. ואמר שם ועצם ושרש, שהם ג' דברים והכל אחד והכל א\"ס. כי השם הוא העצם והעצם הוא השרש והוא ושמו אחד מיוחד. ולכן אין לו שם כלל. כי כמו שמציאות עצמותו אינו נגבל, כן אין שמו נגבל, ואין לו שם כלל, אלא מחויב המציאות, והשם נודע אל עצמותו ולא לזולתו. ולהיות שהג' נעלמות הם בו, לכן אינם ספי' אלא עצם הא\"ס. ואין המחשבה יכולה להשיג וכו'. כדפי' שאין מחשבה נתפסת בא\"ס מן הטעם הנזכר. אור קדמון אור מצוחצח אור צח. ג' שמות אלה בשם אור וקדמות וצחות הכל מורה על העלם, כמו האור הצח והבהיר שאין העין יכול לשלוט בו, כן הג' נעלמות אין השגה בהם אל ראות השכל והנביא וזולתם. והראשון נקרא קדמון להורות אל קדמותו על הכל בשרש. ובענין צח מצוחצח נבאר לפני' בע\"ה איזו מהם קודמת. ופי' הגאון כי ג' שמות אלו נמצאו לאלה המאורות. וטעם חלוקם לשלשה אלה מפני התפשטותן בעצמותן לא מפני גלויין לחוץ אל זולתן אלא התפשטותן וגילויין הוא בעצמותן. וז\"ש והוא מתפשט בשרש הנעלם וכו'. ולהורות שעם היות שבפינו נקראם ונכנם בדמות ג' אורות בעצמותן הן אחד, אמר כולו אור אחד ועצם אחד ושרש אחד. ומפני שהמחשבה והחקירה בהם סבת הסכנה, אמר וחכמי התלמוד וכו'. ואמר שאין להם שם ידוע כמו שאין לא\"ס שם ידוע לרוב העלמו כדפי'.", + "וענין השמות והכנויים ואפי' שם בן ד' הכל רמז אל הספירות כדמפרש ואזיל.", + "וענין ד' המערכות הנז' בלשונו באותיות השם יתבאר אל המעיין כאשר יזכור מה שכתבנו בשער סדר האצילות פ\"ה, וכן יתבאר עוד ענין זה בשער שם בן ד' בפ\"ד:" + ], + [ + "ראינו בפרק זה לבאר בענין ג' נעלמות אלה באור יפה יתיישב בשכל המשכיל. והענין כי לא מחשבותיו מחשבותינו ולא דרכיו דרכינו כי כאשר ידמה האדם בשכלו להוות איזו מציאות שיהיה, הנה מחשבתו לא תפעיל. ואף אם ידמה ויצייר בשכלו צורת המציאות אשר ברצונו להוות, עכ\"ז והיה כלא היה עד יפעל ויצא לפועל. ונמצא הפועל שלם מהכח. כי הכח חסר המציאות ואין לו מציאות ושלימות כלל, והפועל הוא העיקר והמציאות וזולתו אין דבר. ואין כן פעולותיו והוייתיו של ממ\"ה הקב\"ה. כי כאשר עלה ברצונו להוות ולהאציל אצילות הטהור והקדוש הנה אז נאצל ונצטייר כלו בעצמותו בלי שנוי בו ח\"ו אלא מציאות מתייחד עמו עד שאין בין המאציל והמציאות ההוא הבדל כלל אלא הוא והם הכל אחד ועצם אחד ושרש אחד. ואף אם נייחס האצילות ההוא אל הג' בחינות כאשר נבאר שהם אור קדמון וצח ומצוחצח. אין בחינת חלוקם בערך עצמותם אלא בערך בחי' ענפיהם המתפשטות ומתאצלות. והענין בזה, כי כבר בארנו בשער סדר האצילות כי האצילות נכלל בכתר וחכמה ובינה מפני היותן שרש החסד ושרש הדין ושרש הרחמים, וכן בסדר אצילותן היו נצח בחסד חסד בחכמה נכללין זה בזה והכל א', וכן הוד בגבורה וגבורה בבינה נכללים זב\"ז, וכן המלכות ביסוד ויסוד בת\"ת, והכל בכתר. ולכן בעלות הרצון להאציל האצילות נצטיירו בעצם השרש ג' נקודות שהם כתר חכמה בינה ובהם נכלל כל האצילות. וטעם היותם מתחלקים אל ג' עם היות שהם מיוחדים תכלית היחוד, מציאות החילוק הזה א\"א אם לא ע\"ד השאלה. כי כמו שהעצם השרש אחד כן הג' נקודות אחד וכן הנקודה והשרש הכל דבר אחד, אמנם נייחסם אל השלשה מפני שהם שורש ומקור אל ג' ענפים שהם כתר חכמה ובינה. ולא כתר חכמה בינה ממש אלא כתר חכמה בינה המצטיירים בכתר מצד מציאות התחלת התפשטותם מעצם השרש אל הכתר.", + "והנה נמצא שכתר חכמה בינה הם שואבים שפע ממקוריה' המיוחד בכתר חכמה בינה שבכתר. וכח\"ב שבכתר שואבים ממקור הנעלם בעצם השרש שהוא אור קדמון וצח ומצוחצח המיוחדים תכלית היחוד. וכאשר יעלה בדעתנו עוצם ייחוד כתר חכמה בינה המתגלים בספירות, ר\"ל הספירות בעצמם כפי אשר חוייבנו בייחודם בפרט יחוד מתעלה על יחוד שאר הספירות כדפי' בשער מהות והנהגה. ונעלה על יחודם עלוי והפלגת היחוד. עאכ\"ו יחוד הכתר וחכמ' ובינה שבכתר, עד שנאמר שאין בכתר אלא מקור אחד ועצם אחד ושרש אחד. ואם נייחסהו לג', הוא מפני יניקת הג' ספירות משם שהם כתר חכמה בינה. ואח\"כ עוד נפליג ונעלה על יחוד הג' שרשי' שבכתר יחוד הג' [נקודות] הנעלמות, הנה לא ירחק ממנו יחודם בהפלגה מרובה, ואינם מתייחסים בג' אורות אלא בערך שמהם שואבים שלשה שרשים שהם אחד ומתייחסים בשלשה מפני שהם מריקים שפע וברכה לג' הספי' מיוחדות תכלית היחוד. ומכאן יפליג המעיין בייחוד הספירות בעצם השרש שהם כולם מתייחדים יחוד אמיץ. נצח בתוך חסד וחסד בתוך חכמה כזה: על הדרך שפירשנו בשער עמידתן בע\"ה. ", + "וכן הוד בתוך גבורה וגבורה בתוך בינה כזה: ", + "וכן המלכות בתוך הצדיק והצדיק בתוך התפארת ותפארת בתוך כתר כזה: וכל זה בהיותן בתוך הכתר. ומה יתייחדו עוד בהיותן בתוך השרש המיוחד בלתי מתחלק לחלקים כלל. ואם ניחסהו מספר השלשה הוא מפני שהם מקורות לג' מקורות של ג' ענפים כדפי'. אבל בערך עצמם בהתפשטותם הם מיוחדים תכלית היחוד.", + "והנה המציאות והיחוד והמקור הזה נתגלה במציאותו הפשוט מצד בחינת רצונו אל האצילות. ואמרנו נתגלה הכונה מציאות ההווייה שלא הי' משפעת [מושפעת] להעלם האצילות בעצמותו ועתה מצד התפשטותו באצילות משפיע במקורות ההם. והיינו גלויים, ולא שהם גלוי אל הנאצלי\"ם כ\"ש אל הנבראי\"ם כ\"ש אל הנוצרי\"ם כ\"ש אל הנעשי\"ם. כי אין מציאותם מתגלה אל זולתו כדפי'. אלא בערך המשכת השגחתו באצילות יתייחס ענין זה אליו אל התפשטות וגלוי ולא שיהיה נגלה אל זולת עצמותו, וכמו שנבאר בפרקים הבאים. וגילה הענין הזה יותר האלקי רב חמאי גאון ונעתיק אותו בפרק בפ\"ע כפי אשר מצאנוהו שהעתיקו רבי דוד בס' מגן דוד עם היות שלא כוון אל הדרוש הזה כלל עם פי' רבי אהרן על דבריו כי הוא מורה צדק בדרוש הנחמד הזה בס\"ד:" + ], + [ + "כתב רב חמאי גאון בספר היחוד ג' ההוויות ראשונות שהניח למעלה מן הכתר, כמו שבארנו בפ' ראשון בתשובת רבינו האיי. כי אלו השלשה שמות כלם ענין אחד הם ועצם אחד דביקים דבוק אמיץ מבלי פרוד ובלי חבור בשרש כל השרשים. כדמיון משל גשמי הלב והריאה והטחול שרש אחד לכלם, ולשאר האברים שבכל החלל. ואור קדמון נמשכה ממנו המחשבה הטהורה כהמשך מחשבות הלב, ומן האור המצוחצח והצח כשתי מעיינות נמשכה מהן המדע והשכל. ובאמצעית השכל והמדע נתעצמו כל השלהביות הרוחניות זה בזה וזה עם זה כענין הלהבות הנאחזות בתוקף הגחלים ומה שיהיה (נ\"א שהיה) כנוס ונסתר זה בתוך זה וזה בתוך זה עד שהגיע זמן רצון הפועל הקדמון ויצאו מן הכח אל הפעולה הרוחניות ונאצל אצילות העולם העליון עד יסוד אבן העשירית הנקרא בלשון חכמי הרזים או\"ר ע\"ב. ומרוב העובי קראוהו גם כן חשך מעורב, כי כל כחות השלהביות מתערבות בה ומשתנות בתוכה והוא יסוד כל העולמות רוחניים וגשמיים. וכמה מיני גוונים מתעצמים בהן ומצטיירים בכחה מהם צורות רוחניות ומהם צורות גשמיות. כי היא חותם האחרון לכל החותמות. עכ\"ל הרב רבינו חמאי גאון בספר היחוד. וזה פרישת רבינו אהרן ע\"ה.", + "הנה כוונת הרב לבאר שג' שמות אלה ענין א' ועצם א' דבקים דבוק אמיץ בלי פרוד. ואחשוב שאמר זה לא להבדילם מהמלאכים והמורכבים אבל להבדילם הבדל מה מהי' ספירות שהם א'. ר\"ל הי\"ס עם שלא יצוייר בהם חבור ופרוד לענין המשכת השפע אבל אלה השלשה הכל עצם אחד וענין א' בשרש כל השרשים והן הן עצמותו, והבן. כי לא אמר משרש כל השרשים אלא בשרש כל השרשים, להורות על רוב היחוד שהם בעצמותו ית' ועצמותו בהם. ולמה שהדבר קשה להצטייר שתהיינה ג' והכל ענין א', הביא משל גשמי ואמר שזה כדמיון משל גשמי. אמר הלב והריאה והטחול שורש א' לכלם, וראינו שהם אברים נפרדים, ונתחייב לומר שקודם שיצטיירו בפועל באלו הצורות היו גנוזות ומעורבות באותו הגולם שיתהוו ממנו בתחלת הווייתן מהטיפה זרעיית עם היות שעדיין לא נתפשט פעל ההויה להבדיל כל דבר ודבר לעצמו. אבל היו אותן כחות האברים גנוזות ומעורבות בגולם ההוא בלתי נפרד זה מזה וזה מזה עד שתגזור על שלשתן ועל שאר כחות האברים הגנוזות שם שהם היו אז ענין א' ועצם א', עם היותנו אומרים ששם גנוזות כח הלב וכח הריאה וכח הטחול. וכן יש להמשיל בקצת דמיון אע\"פ שאינו משל אמת. ונאמר אנחנו ידענו מפי השמועה שהתפשטות היותר רוחני והיותר דק ונעלם מכל האצילות היו הג' ספי' העליונות הרוחניות הם כתר חכמה ובינה. וא\"כ נתחייב שאלה הג' ספירות עם היותן מתייחדות באחדות נפלא ודקות נעלם יותר נפלאות ונעלמות עד מאד שכבר יצטיירו בשרש השרשים והוא הא\"ס באחדות ודקות והעלם יותר נפלא ממה שהם אחר התפשטותן כי כל מה שהדבר מתקרב אצל השרש הוא יותר מתאחד כדמיון ענפי האילן. שאל\"כ ילך הדבר אל בלתי תכלית. ולא נאמר שהמשל דומה לנמשל מכל צדדיו. וזהו כי האברים אחר שיצאו אל הפועל לא נשאר מהם שום מציאות מאותו המציאות שהי' להם קודם צאתם, משא\"כ בכאן כי בעבור שהאין סוף לא יקבל שינוי נשארו שם גנוזות אחר שנאצלו כח\"ב כמו שהיו קודם התפשט אצילותן. כי האצילות אינו אלא כמדליק נר מנר לענין העדר השינוי במאציל. ובעבור היות הגנוזות יותר נעלמות יובדלו. וכן נוכל לומר בכל שאר הספי' שהבינה היא הו' קצוות וכן הו' קצוות הם הם הבינה אחר שנשארו שם השש קצוות נעלמות ואין הבדל ביניהם כ\"א מצד העלם וההתגלות. וז\"ש שאין בין הספירות שום פירוד לומר שהם עצמים נבדלים בעצמם. אבל הם הכל אחד כי כל א' כלולה מכלם. ואמר אור קדמון נמשכת ממנו המחשבה הטהורה, שהוא הכתר נמשך ממנו כהמשך מחשבת הלב. ומן האור המצוחצח וצח שהם כשתי מעיינות נמשכות מהם המדע, שהיא החכמה. והשכל, שהיא הבינה. ובאמצעות השכל והמדע נתעצמו כל השלהביות הרוחניות זה בזה וזה עם זה, עד שלא תמצא האחת בלתי האחרת ולא האחרת בלתה. עד שאם תצייר שאתה רומז באצבעך לאחת מהם אתה רומז לכלם כי כלם בה.", + "וענין התפשטות מן השכל והמדע כענייני הלהבות הנאחזות בתוקף הגחלים. ומה שהיו גנוזים ונסתרים זה בתוך זה וזבת\"ז, היו לעולם באותו אופן מן הגנוזה. עד הגיע זמן רצון הפועל הקדמון ויצא מן הכח אל הפעולה הרוחניות ונאצל אצילות עולם העליון עד יסוד אבן העשירית היא המלכות היא הנקרא בלשון חכמים אור עב. ומרוב עביו בהקש אל מה שלמעלה ממנה קראוהו ג\"כ חשך מעורב, כי כל השלהביות מעורבות בה והיא יסוד כל העולמות הרוחניים שהם כל הספי'. כי על ידה פועלות, ובלעדה לא יפעלו. והיא יסוד העולמות הגשמים, כי היא משפעת להם מציאותם. וכמה מיני גוונים מתעצמים בה ומצטיירים בתוכה, כפי כח כל אחת מהספי' המשפיעות בה מהן צורות רוחניות ומהם צורות גשמיות, כפי הצריך לפעול, כי היא חותם אחרון לכל הצורות עכ\"ל.", + "הנה בפי' פה קדוש ימלא תהלת ה' ברוך הוא מדבר בענין הג' נעלמות איך הם מציאות ג' ראשונות שנשארו שם בעצם השרש מציאות דק ונעלם יפה ושלם יותר ויותר ממציאותם המתגלה והם מיוחדים תכלית יחוד ולא יצויר בהם מנין השלש אלא בערך מציאותם המתגלה אחר ההתפשטות.", + "והנה ע\"י הגאון רב חמאי ופרישת רבי אהרן עליו לא חסרנו מכל מבוקשנו כלל. והם לנו מעיר לעזור אל כל הנדרש בענין הזה בפ' הקודם בלי שנעורר בדבריהם וביאורם כלל לאהבת הקצור.", + "והנה עתה לא יקשה לנו שהם י\"ג מדות אחר שהם מציאות ג' ראשונות הנעלם במקורם, כמו שלא יקשה עלינו ממציאות ו' קצוות הנעלמות בבינה כדפי' הרב. והם הם י' צחצחות, מפני שכל אחד משלשה ראשונות כולל באמצעיתו ובמציאותו מיוחד בעצמותו כל הקוים קו החסד בחכמה קו הדין בבינה קו הרחמים בכתר כפי אשר הארכנו לעיל. ובזה יתבאר מה שפירש הרב רבינו האי גאון בתשובתו, שאמר שהמערכת הראשונה שהיא בציור היוד שיש לה שלשה נקודות עוקץ למעלה ועוקץ למטה ונקודה באמצע להורות על הכתר והחכמה והבינה שהם מתפשטות מש\"ם ועצ\"ם ושר\"ש דהיינו השלשה הנעלמות. ואמרו נתגלמו ונצטיירו. הכונה הגולם שהם הכלים. והצורה שהוא העצמות. דהיינו צורת ונשמת האצילות כמבואר בשער עצמות וכלים בפ\"ד. ואמר כי הם בכח השלשה נעלמות כי על ידם נאצלו. והכונה כי בעת עלות רצון לפניו להאציל היו\"ד שהם נכללות בשלשה נקודות דהיינו שלשה יודי\"ן שלשה נקודות אשר ביו\"ד כדפי' לעיל, הנה אז קנו מציאות השלשה בעצם השרש כדפי' בפרק הקודם. ומכח המציאות ההוא שנתפשט בשרש עצמו, נאצלו שלשה ראשונות עם השלשה נכללות בשלשה. כי בחכמה נכללים שתים ונעלמים בלתי נראים שהם חסד נצח, ובבינה נעלמים שנים שהם גבורה הוד, ובכתר נעלמים שלשה שהם תפארת יסוד ומלכות כדפי'. ושאר התשובה מבוארת.", + "הנה נתבאר מתוך דברי הגאונים ענין הצחצחות הנעלמות בהאין סוף:" + ], + [ + "וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' פקודי (דף רל\"ט.) וז\"ל אין סוף לא קיימא לאודעא ולא למעבד סוף ולא למעבד דבר כמה דאי\"ן קדמאה אפיק ראש וסוף מאן ראש דא נקודה עלאה דאיהו רישא דכלא סתימאה דקיימא גו מחשבה ועביד סוף דאקרי סוף דבר. אבל להתם אין סוף, לא לרעותין ולא לנהורין, לאו בוצינין בההוא אין סוף. כל אלין נהורין ובוצינין תליין לאתקיימא בהו, ולא קיימי לאתדבקא, מאן דידעי ולא ידעי, לאו איהו אלא רעו עלאה סתימאה דכל סתימין אי\"ן. וכד נקודה עלאה ועלמא דאתי אסתלק (נ\"א אסתלקו) לא ידעין בר ריחא כמאן דארח בריחין ואתבסס עכ\"ל.", + "ופי' דבריו, כי שרש השרשים הנקרא אין סוף אינו עומד להתגלות מפני רוב העלמו שאין בו ידיעה כלל. וז\"ש לא קיימא לאודעא. ואמר כי בזולת שא\"א לדעתו ולהשיגו בערך בחינתו כפי מציאות העלמו. ג\"כ אינו עומד להתגלות ולהתפשט כדי שיכירהו וישיגהו. כי אינו מושג עצמותו בשום אופן אם לא השגת פעולותיו דהיינו ספירותיו. ונודע כי הגילוי וההתפשטות הוא ע\"י התהוות הדבר בתחלה וסוף שזהו גדר ההויה שיש לה ראש וסוף. לזה אמר שאין הא\"ס עומד למעבד תחלה וסוף שזהו סוף ודבר. והכוונה סוף היינו קצהו האחד ודבר היינו קצהו השני, וזהו סו\"ף ודב\"ר, כי ממעלה למטה תחלת דבר הוא סוף. ואמר שאין הא\"ס עומד לגלות מציאותו בסוף ודבר כדי שיושג כמו הכתר הנק' אי\"ן. ואמר אי\"ן קדמאה. להורות כי אפי' בבחינתו הנעלמת הנקרא קדמאה דהיינו בחינתו בערך המאציל אינו דומה לא\"ס כלל מפני רוב העלמו. מפני שאי\"ן קדמאה אפיק ראש וסוף. פי' הכתר הוא מתגלה, וגלויו הוא ע\"י הראש והסוף דהיינו חכמה ומלכות כדמפרש ואזיל. ועל ידו הוא גלוי הכתר מפני שבכתר בחי' החכמה שהוא הראש ובחינת הבינה שהיא בחינת הסוף, וגלויו הוא ע\"י חכמה ומלכות שהם הראש והסוף עם כלל האמצעי ודאי. מאן ראש דא נקודה וכו'. פי' הכוונה על החכמה כי הוא ראש וראשית לאצילות ע\"ד שפי' בשער ג' בפ\"ג וז'. ואמר שעם היות שהוא תחלת הגלוי לא שיתגלה גילוי עצמי אלא תחלת הגלוי קצת. ולכן הפליג ואמר סתימאה דקיימא כו' ואינה מושגת אלא במחשבה לבד. ובערך ששם תחלת המחשבה לכן הוא ראשית לגילוי הכתר. ועביד סוף וכו' פי' כי תחלת המחשבה הוא סוף המעשה כי חכמה בראש וחכמה בסוף וזהו יו\"ד בראש וי' בסוף. ואצילות המלכות משם כענין שפי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ג) אני ישנה אני שניה לחכמה, וכמו שנבאר בשער המציאות. ולכן החכמה עביד סוף שהיא המלכות סוף האצילות. אבל להתם וכו'. פי' כל ענין הראש והסוף הוא באצילות ובספירות, אבל להתם בא\"ס הנז'. א\"ס לא לרעותין וכו'. הכוונה כי הרצון בבורא ר\"ל בהא\"ס א\"א מפני שאם נאמר שהוא רוצה נמצא משתנה מרצון לרצון וזה נמנע בחק הא\"ס מחוייב המציאות שאינו בעל שנויים. אמנם ענין הרצון הוא האצילות ראשון המשתלשל ממנו, וע\"י הרצון ההוא הוא פועל רצונו כדמיון העצמות והכלים. שהכלים בעלי השינוי, והעצמות פועל השינוי על ידם. ולכן תחלת התפשטות האצילות הוא הרצון להאציל. אמנם הרצון הזה נעלם שאינו אצי' מתגלה ממש אמנם הוא רצון שע\"י מתרצה להאציל.", + "והנה הרצון הזה אינו הרוצה, אמנם עצמות הא\"ס הוא הרוצה והוא נקרא רוצה ע\"י הרצון כדרך שפי' בענין הדין והגבול בשער עצמות וכלים בפ\"ד. ועד\"ז נמצא היות הרצון הקרוב אל המאציל עד שאינו אצילות אמנם הוא עצמות ולא עצמות ממש. אמנם הוא מציאות עלות רצונו להאציל הנאצלים ולכן הרצון הוא הנאצלים עצמם שנתהוו ונמצאו במציאות עצמותו מצד עלות רצונו להאציל הנאצלים כדפי' בפ\"ג.", + "והנה לפ\"ז כבר יהיה רצון להמציא רצון כי יעלה רצון להמציא רצון עד שיהיה נקודה משתווה אל המאציל. והרצונות האלה בסוד יחודם העצמי בעצם המאציל נקרא רעותין. ומפני התעלמות הא\"ס שבו הרעותין אמר א\"ס לא לרעותין ולא לנהורין שכן מכונים בשם נהורין. כענין אור קדמון אור צח אור מצוחצח. ואמנם הרצון שעל ידו יפעל שינוי בעוה\"ז הוא הכתר שהוא הנקרא רצון. וע\"י הא\"ס רוצה כמו שע\"י החכמה נקרא חכם. לאו בוסינין בההוא אין סוף. פי' אפי' בעת היות הספירות מאירות מכונים בשם מאורות אינם דומות לאין סוף. ולאו דווקא לאין סוף אלא אפי' למאורות הנעלמות המיוחדות בעצמותו כדפי'. כל אלין נהורין וכו'. פי' כל הספירות הם תלוים בשרשים הנעלמים ההם מפני שהם מקורות אל הספי' שע\"י המאורות הנעלמות ישאבו הספי' שפע מהאין סוף. כמו האילן שהוא שואב הלחות משרשיו ועקר ההשקאה אל השרשים. נמצאו הספי' תלויים בשרשים ומתקיימים על ידם. ולא קיימי לאתדבקא. פי' עם היות שהמקורות והשרשים הנעלמים שהם הצחצחות המיוחדות בעצם השרש הם חיותם וקיומם של הספי', עכ\"ז אין השרשים מתגלות לספירות ואין הספי' משיגים אותם מפני רוב העלמם. וז\"ש ולא קיימי לאתדבקא, פי' אינם עומדות בענין שיושגו כלל. מאן דידעי ולא ידעי וכו'. פי' אותם שיצדק בהם שיודעים ושאינם יודעים אינם אלא כתר חכמה ובינה. כי שאר הספי' לעולם אינם יודעים ומעולם לא ידעו ולא נתגלו להם השרשים עד שנאמר שיש עת שאינם יודעים. אמנם יצדק ענין ידעי ולא ידעי, בכתר חכמה בינה כדמסיק. ועכ\"ז ג' אלה אינם שוים בהשגתם. כי הכתר בבחינתו הנעלמת שהוא הנקרא רעו עלאה שהוא כנוי לשון רצון כמו רעותין הנז' בא\"ס. והוא סתימאה דכל סתימין, הנקרא אי\"ן. שלא יצדק עליו הישות כלל ועיקר. הבחינה הזאת לעולם מתייחדת בשרשים הנעלמים שהם סבתו וסבת השרשים הנעלמים בו כדפי' לעיל. אבל חכמה ובינה השגתם הוא לעתים. דהיינו דווקא בעת עלותם אל בחינת הנעלמת בכתר שהוא המקור. שבו ג\"כ ג' שרשים כדפי' בפ\"ג. וז\"ש וכד נקודה עלאה שהוא החכמה ועלמא דאתי שהוא הבינה, אסתלק, שהוא בעת התייחדות שתיהם תכלית היחוד עד שלא יצדק עליהם אסתלקו לשון רבים אלא אסתלק לשון יחיד, ואז בעת עלייתם ביחוד בשרש העליון כתר. עכ\"ז אינם משיגות בשרשים, אלא כריח המריח בריח הטוב בלתי פגעו בבושם, אלא מריח בו, וע\"י מתבסס ומתמתק. כך הספי' האלה אחר עלייתם הם [משיגות] בשרשים ויונקים מהם ע\"י שרשם הנעלה בכתר. ולא שינקו וישאבו הם עצמם וישיגו בעצם השרש הנעלם. ולזה יקרא יניקתם מא\"ס וכן עלייתם לא\"ס.", + "הנה מתוך המאמר הזה בפי' נראה שבענין השגת השרשים נחלק כל האצילות לשלש מחלוקת. הא' הם ז' ימי הבנין, שאינם משיגות בנעלמות כלל אלא עלייתם עד הבינה בסוד היובל ומשם ולמעלה אינם משיגות אלא משם ינקו מהכתר ומהחכמה, בזולת הת\"ת והמלכות כי בסוד יחודם יעלו עד הכתר ששם מקורם העצמות כמו שנתבאר הענין וטעמו בשער ה' בפ\"ו. והב' הם חכמה ובינה, שלא ישיגו בשרשים הנעלמות אם לא לפרקים בעת עלותם. וההשגה ההיא אינה בעצם המאציל, אמנם כמאן דארח וכו' כדפי' לעיל. ואין ספק שעכ\"ז לא יהיה שוה השגת החכמה עם השגת הבינה אלא בעלוי זו על זו ודאי. עם היותם עולות יחד מפני שהם זכר ונקבה והא בלא הא לא סגייא. הג' הוא הכתר, שזה בבחינתו הנעלמת השגתו שוה לעולם לא יפרד משרשו והוא והשרש הכל דבר א' מתאחד בבחינתו העליונה כדפי'.", + "ועוד האריך הרשב\"י בביאור הצחצחות האלה והשרשים שהם באין סוף:" + ], + [ + "בספר הזהר פ' נח (דס\"ה.) בקצת נסחאות בספרי'. וז\"ל אר\"ש ארימת ידא בצלותין לעילא, כד רעותא עלאה לעילא ועילא, קיימא על ההוא רעותא דלא אתידע ולא אתפס כלל לעלמין. רישא דסתים יתיר לעילא. וההוא רישא אפיק מה דאפיק דלא ידיע, ונהיר מה דנהיר כלא בסתימו. רעו דמחשבה עלאה למרדף אבתריה ולאתנהרא מיניה. חד פריסו אתפריס ומגו ההוא פריסא ברדיפו דההוא מחשבה עלאה מטי ולא מטי כו'. כדין בטש האי נהירו דמחשבה דלא אתידע בנהירו דפרסא דקיימא דנהיר ממה דלא ידיע כו'. וכדין דא נהירו דמחשבה דלא אתידע בטש בנהירו דפריסא ונהרין כחדא ואתעבידו ט' היכלין, להיכלין דלאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין ולאו אית מאן דקיימא בהו רעותא. דכל תשע נהורין דקיימי כלהו במחשבה דאיהו חד מנייהו בחושבנא כלהו למרדף אבתרייהו בשעתא דקיימי במחשבה ולא מתדבקן ולא אתיידיעו. ואלין לא קיימי לא ברעותא ולא במחשבה עלאה, תפסין בהו ולא תפסין. באילין קיימין כל רזי דמהימנותא וכל אינון נהורין מרזא דמחשבה עלאה דלתתא כלהו אקרון א\"ס. עד הכא מטון נהורין ולא מטון ולא אתידעו. לאו הכא רעותא ולאו מחשבה. כד נהיר מחשבה ולא ידע ממה נהיר. כדין אתלבש ואסתים גו בינה ונהיר מאן דנהיר ואעיל דא בדא עד דאתכלילו כלהו כחדא. וברזא דקרבנא כד סליק, כלא אתקשר דא בדא ונהיר דא בדא. כדין קיימי כלהו בסליקו, ומחשבה אתעטף בא\"ס. ההוא נהירו דנהיר מיניה מחשבה עלאה דלא ידע איהי בה כלל אקרי א\"ס, דמניה אשתכח וקיימא ונהיר למאן דנהיר. ועל דא כולא קאים. זכאה חולקהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי עכ\"ל.", + "ודרכו נעלם ונשגב, ועכ\"ז לא נאסוף ידינו מלשאת ולתת בו בכל האפשר. מפני שהעתיקוהו המפרשים בספריהם, בפרט רבי יהודה חייט, ולא פי' בו כל עקר. לכן נבאר בו בחזקת היד. אר\"ש ארימת ידא כו' טעם הנשיאות ידים אל התפלה נתבאר בזהר פ' יתרו (דף ס\"ז.) ואין מקומו הנה. ומפני היות כונת הרשב\"י במאמר הזה לגלות ענינים נסתרים בא\"ס לכן התקדש עצמו ויהיו ידיו אמונה עד תומו לדבר. וכה אמר כד רעותא עלאה לעילא ועילא. פי' החכמה נק' רעותא כמבואר במקומות רבים, והטעם שהיא דקה מן הדקה ולכן נתייחס אליה לשון רצון כדפי' כי הרצון מורה על הדקות והקדמות. וכן כ\"ע נק' רעותא כי הוא הרצון האמיתי בספי'. והרצון העליון על כלם הוא הא\"ס על הדרך שפי' בפרק הקודם.", + "והנה אמר רעותא עלאה. ולא מחכמה אלא לעילא שהוא למעלה מרצון החכמה. ולא הכתר שהוא הרצון שהוא למעלה מחכמה. אלא ועילא שהוא הרצון שהוא למעלה מהרצון שהוא האין סוף. שהוא למעלה מהכתר שהוא הרצון שעומד על החכמה שנקרא רצון כדפי' לעיל. ולא הספיק באמרו רעותא עלאה, מפני שהחכמה ג\"כ נקרא רעותא עלאה כדמוכח בזהר פעמי' הרבה. קיימא. פי' שורה וחונה על ההוא רעותא, פי' על הכתר. דלא אתידע. פי' בערך בחינתו הנעלמת שאינה מושגת. ולא אתפס כלל לעלמין. פי' לא בלבד בחינתו הנעלמת שהיא מתעלמת עד לעתים רחוקות כמו בעת עלות אליו החכמה והבינה כדפי' בפ\"ה. אלא אותה הבחינה הנעלמת תכלית ההעלם שמעולם לא נתגלה ולא הושגה לזולתו מן הנאצלים ולא יושג. ובאותו בחינה הוא כסא אל המאציל בחינה מתקרבת אליו. רישא דסתים יתיר לעילא. פי' א\"ס שהוא הראש העומד ומתאבק ושורה בבחינה הזו והיא נעלם יותר מהבחינה הזו עם היותה נעלמת תכלית ההעלם כמבואר. וההוא רישא. פי' בחינת הכתר הנעלמת שהוא ראש אל שאר בחינות הכתר, וכ\"ש אל שאר האצילות. אפיק מה דאפיק. פי' האציל מה שהאציל. והיינו הספירות הנעלמות שהם כלים אל העצמות הנעלם. ועם היות שהם כלבוש אל העצמות עכ\"ז לא ידיע. וז\"ש דלא ידיע. ונהיר מה דנהיר. היינו העצמות המתפשט בתוך הלבוש, ולכן הוא מכונה בלשון אור שהוא אור העששית. ומפני שהעלם העצמות מופלג על העלם הלבוש, אמר כלא בסתימו. שהוא הפלגת ההעלם יותר מאמרו דלא ידיע. כי לא ידיע מורה שהוא נגלה אבל לא ידיע, אבל כלא בסתימו מורה על היותו סתים מעצמו מכל וכל. ועם זה יובן למה הוצרך להאציל ע\"י רישא. ורישא, שהוא הא\"ס והנאצל הראשון. מפני שע\"י הא\"ס נאצל העצמות המתפשט, וע\"י הכתר הסובל העצמות ומתמלא ממנו והכל ברצון המאציל נאצלו הכלים. ומי יתן ויעמיק המעיין בזה שאין מדרכנו להגזים הסודות. והענין, כי אחר שהשרשים המתאחדים בעצם השרש, לפי האמת הם שרשי הכלים, לא שרש העצמות. כי העצמות הכל אחד, ואין צריך לא לשרש ולא למקור. א\"כ כמו שבכלים הספי' החצונית ר\"ל ספירות האצילות העצם מתפשט בהם, כן בשרשם העצם מתפשט בהם עם היות שיתגלה בהם יותר ויותר עד שהם עצמותו ממש והם עצם השרש. והענין הזה הוא מהענינים שהעיון בו ביותר אסור והוא ברצוא ושוב. רעו דמחשבה עלאה. פי' חכמה. וקראה עלאה בבחינתה העליונה היותר נעלמת המתאחדת עם הכתר. ועם היות דקותה והעלמה כ\"כ, עכ\"ז חשקה ותאוותה להדבק בשרשים הנעלמים האלה והיותה מתנהרת מהם ולכן היא רודפת אחריהם. וז\"ש למרדף אבתריה ולאתנהרא מיניה. פי' להיות מקבלת ומאירה מן השרש המיוחד הנעלם הזה המתאצל משני הראשים הנז' לעיל ואין לה השגה כלל ואפי' קבלה מהם. חד פריסו אתפריס. היינו הכתר בעצמו הנאצל ומתגלה שהוא מסך בין הנאצלים והמקורות המתאחדים בעצם השרש. ומגו ההוא פריסו ברדיפו דההוא מחשבה עלאה. פי' מתוך הכתר הנקרא פריסא כדפי' בסבת החשך. וההתעוררות, דהיינו הרדיפה הנז'. שמעוררות החכמה הנקרא מחשבה עלאה בבחינתה העליונה כדפי'.", + "וענין הרדיפה וההתעוררות, היינו גלוי פניה ואורה כלפי האור המסך המבדיל בינה ובין השרש והעצם. מטי ולא מטי עד ההוא פריסא. פי' השרשים הנעלמים הנז' לעיל מטי ולא מטי לכת\"ר שהוא הפריסא.", + "וענין מטי ולא מטי, פי' גילוי ולא גלוי בערך החכמה וכ\"ש שאר הנאצלים, אלא הוא מטי בערך הפריסא.", + "וענין מטי ולא מטי, שהיא פעולה מתיחסת אל הלבוש שהוא המכונה לעיל בלשון אפיק. ואח\"כ אמר נהיר מה דנהיר, שהוא כנוי אל העצם המתאחד בשרש שהוא המכונה לעיל בלשון אור כדפי'. ואמר נהיר מה דנהיר, פי' להורות על ההעלם ושאינו מושג כראוי אל שרש הנעלם. וכדין איהו מחשבה עלאה. פי' אז כאשר האיר האור הנעלם אל הפרסא שהוא הכתר, אז מתנהר ממנו המחשבה שהיא החכמה. נמצא האור משתלשל ג' בחינות. בחינת הא\"ס דהיינו בשרש הנעלם, ובחינת הארתו בפרסא שהוא הכתר, ובחינת הארת מה שבפרסא במחשבה שהיא חכמה. ועכ\"ז האור והשרש המתגלה בחכמה הוא נעלם ואינו מתגלה כלל עם היות שכבר נתגלה מדרגה שלישית כדפי'. והענין שאין המחשבה הזאת ממש עצם החכמה המתגלית. אמנם היא בחינת הכתר אל החכמה דהיינו החכמה בבחינתה בכתר. לכן הכל נעלם שהכל הוא באמון המופלא ומכוסה שהוא הכתר כדפי'. וז\"ש וכדין איהו מחשבה עלאה נהיר בנהירו סתים דלא ידיע וההיא מחשבה לא ידיע. כדין בטש כו' ממה דלא ידיע ולא אתידע ולא אתגליא. פי' כי אפי' עתה אחר שנתגלה האור בהשתלשלות אל המחשבה שהיא בחינת החכמה, עכ\"ז לא השיגה המחשבה ההיא מפני כך באמצעות האור המאיר הנעלם כלל מה שהיה נעלם מתחלה. אלא כהעלמו אז כן העלמו עתה. ולא הוסיפה השגה בנעלם אלא האור שמאיר בה ומושג אליה שהיא בחינה שלישית אל האור לבד. ואמר דלא ידיע ולא אתידע ולא אתגליא. כי הם ג' בחינות, ר\"ל ג' עניינים. שהענין הראשון הוא לא ידיע, דהיינו שאינו נודע אל החכמה בבחינת המחשבה הנז' לעיל. הענין הב' שלא אל המחשבה לבד לא נודע, אלא אפי' למעלה ממנה דהיינו הפריסא לא אתידע. פי' לא הוסיף להשיג מפני הגלוי הזה כלל והיינו פועל בודד באור. ולא אתיידע, פי' לזולתו, לא לחכמה ולא לזולת החכמה. הענין הג' ולא אתגליא, שלא לבד לא נודע, אלא האור בעצמו לא מפני כך נתגלה ונתפשט מעצמו אל עצמו יותר ממה שהיה מפני הגילוי הזה. והפליג בזה להרחיק השנוי בעצם המאציל, אלא כמדליק נר מנר ואין המאציל חסר ולא נודע ולא נשתנה ח\"ו כפי' רבי אהרן שכתבנו בפ\"ד. וכדין דא נהירו דמחשבה דלא אתידע כו'. פי' גלוי האור שהאיר במחשבה באמצעית אור שהאיר בפריסא שהוא אור נעלם דלא אתידע. ולפיכך יש לו כח לבטשא בנהירו דפרסא שהוא האור השני המאיר בכתר מכח האור הראשון המתייחד בעצם השרש. ונהירן כחדא. פי' כאשר מכה אור המחשבה באור הפרסא אז מאירים שני האורות יחד. ואתעבידו ט' היכלין להיכלין. פי' מתוך הארתם יחד נעשים מהארתם ט' היכלות ט' ספי' נעלמות והם היכלות וכלים ולבושים לאותם היכלות הנעלמות שהם האורות העליונות הנאצלות מא\"ס בבחינה ראשונה כמבואר לעיל. דלאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין. פי' הם היכלות לאותם ההיכלות שאינם לא במדרגת מאורות ולא במדרגת רוחות ולא במדרגת נשמות.", + "והנה הזכיר בזה ג' דברים נהורין רוחין נשמתין. ואין ספק כי נהורין כמו נפשין, והעד על זה רוחין ונשמתין. והכונה כי ר\"ש פירש במ\"א כי כתר שהוא סוד הטעמים הוא נשמה, וחכמה שהוא סוד הנקודות הוא רוחא, ובינה שהוא סוד האותיות הוא נפש. ואמר שאלו המאורות אינם לא בינה ולא חכמה ולא כתר, אפי' בסוד שרשיהם העליונים שבכתר. אלא הם עצם שהשרש מתאחד עמהם והוא והם הכל דבר אחד. או ירצה דלאו אינון נהורין, שאינם מקורות הספירות אלא אדרבה הם מתלבשות במקורי הספי' שהם הנהורין באמיתות. ולאו אינון רוחין, שאינם הספירות בעצמם שהם כעין הרוח אל הנשמה שהוא העצמות המתפשט. ואמר שג\"כ אינם עצם המתפשט בתוך הספירות שהם נשמות הספירות, אמנם הם מאורות ושרשים מתאחדים בעצם השורש שהוא והם הכל דבר אחד. ולאו אית מאן דקיימא בהו. פי' אפי' עתה בהתלבשם באורות המתאצלים מאור הפריסה ואור המחשבה עכ\"ז אינם מושגים ולא אית מאן דקיימא בהו לרוב העלמם ולרוב אדיקתם בסבתם שהם עצם השרש כדפי'. רעותא דכל ט' נהורין דקיימי כלהו במחשבה דאיהי חד מינייהו בחושבנא כלהו למרדף אבתרייהו בשעתא דקיימי במחשבה ולא אתדבקן ולא אתידעו. פי' חשק הספירות הנעלמות במציאות החכמה בעצמה אינו כ\"א להשיג ולידע האורות והמקורות הנעלמות האלה. דאיהי חד מנייהו, פי' אין הכונה באמרו נהורין דקיימי כלהו במחשבה באורות המתהוים מתוך נהירו דפריסא כי על אותם המאורות כבר אמרנו שהם מתיחדים באור הכתר שהוא הפרסא ונעשים היכלות למאורות הנעלמות והרי הם היכלות אליהם והיאך אינם יודעים אותם. אלא ודאי אלו הם מאורות זולתם שהם מעצמות המחשבה שהם הספי' שמתאצלות מבחינת החכמה בבחינת הכתר למטה עד עשר. ועל אותם אמר שעם היות שנתלבשו המאורות האלה ונתגלו עכ\"ז חשק המאורות האחרים שהם מעצם המחשבה להשיגם וליודעם אחר התפשטם במחשבה ועכ\"ז אינם משיגים דבר מהכתר, וז\"ש כי החכמה בעצמה בסוד בחינתה עם הכתר הוא הכתר שבהם והוא אחד מהם מאותם ט' ספירות במנין משא\"כ המאורות העליונים שאין המחשבה מהן אלא האור המאיר במחשבה מגוף הפריסה שהוא אור נעלם ומשובח ומתוכו ומתוך אור הפריסה מתהוים האורות ההם, אלא ודאי הני לחוד והני לחוד. כלהו למרדף אבתרייהו, אחר אותם המאורות העליונים המתלבשים ואחר אותם המתהוים הנוספים על המחשבה אפי' בעת הארתם במחשבה והתלבשם באור ההוא, וז\"ש בשעתא דקיימי במחשבה. ועכ\"ז לא מתדבקן, פי' אינם משיגין אותם השגה כלל. ואצ\"ל שאינם מתדבקן שהוא השגה להשיג אותם אלא אפי' מציאות ידיעה כלל אין להם. וז\"ש ולא אתידעו, פי' אין למאורות המחשבה עצמה ידיעה בהם כלל כדפי'. ואילין לא קיימי לא ברעותא ולא במחשבה. פי' הטעם שאין אורות הללו מושגים כלל אפי' למאורות המחשבה מפני שאין עמידתן לא בכתר עצמו שהוא רעותא ולא במציאות המחשבה שהיא החכמה בעצמה אלא עמידתם הוא שהם מתלבשים ומתפשטים באור המאיר מעצמם בכתר ובחכמה ר\"ל שתי הבחינות כדפי' לעיל. נמצא שהכתר והחכמה הוא עצם לטוש שמכה בהם האור ומתהוה מהם נצוצות אור שאינם ממש החכמה והכתר אלא דק מכתר ומחכמה ובהם מתלבשים המאורות הנעלמים ולכן א\"א להשיגם. עלאי תפסי בהו ולא תפסי. פי' אפי' אותם האורות העליונים שהם מתלבשים בהם שהם המתהוים מאור כתר עליון וחכמה הם משיגים אותם ואינם משיגים עם היות שהם היכלות להם כמבואר לעיל, ועכ\"ז השגתם מועטת לרוב העלמם ודקותם שהם מתאחדים בעצם השורש. באלין קיימי כל רזי דמהימנותא. פי' באלו אורות הנעלמים הדקים תלוים כל הספירות וכל האצילות כלו בכלל ופרט מטעם שהם הצחצחות הנעלמות שהם דבקים בסבתם למעלה למעלה והם והשרש הכל דבר אחד ועצם אחד כמו שהפלגנו ביחודם לעיל ובפרקים הקודמים. וכל אינון נהורין מרזא דמחשבה עלאה ולתתא כולהו אקרון א\"ס. כ\"ה הגירסא בקצת הספרים. ואית דגרסי דלתתא. ולהספרים דגרסי ולתתא ירצה כי השרשים העליונים הנז' לעיל כלם הם מציאיות הספי' אשר נצטיירו בעצם השרש מצד עלות הרצון להאציל האצילות כדפי' לעיל ובפ\"ג. ולכן נמצא כי כל אותם המאורות שהם סוד והעלם מהמחשבה ולמטה דהיינו ע\"ס האצילות כי מחשבה היא חכמה בבחינת הכתר הרי שממנה ולמטה הם ע\"ס. ואמר שכל אלו המאורות שהם למעלה נקראים אין סוף והכונה שעם היות שאמר שהם עשר מתלבשות בעשר וכו' כמבואר לעיל לא יחייב המספר הזה להם גבול וחשבון ויורה על השגת מה אלא עכ\"ז נקראו א\"ס ואמנם טעם המספר בעשר ובשלש היינו מפני שהם מתפשטים ומתאצלים לחוץ ואחר אצילותם יתכנו במספר העשר כדפי' בשערים הקודמים. ולהספרים דגרסי דלתתא ירצה כי אפי' אותם המאורות שהם מאירים מכח המחשבה כדפי' שהמחשבה מאירה מכח הפרסא, ואמר שאפי' אותם המאורות המאירות מכח המחשבה העליונה, ואמר דלתתא מפני שהמחשבה היא למטה מאותם המאורות המאירות ממנה, ולכן היא נתפסת במחשבה. והמאורות לא ידיען כדפי' לעיל. וזה כי המאורות מאירות ממנה כלפי מעלה כעין המראה השקוע בקרקע ומכח השמש מאיר נצוצות כלפי מעלה. ואמר שכל אותם המאורות הם נק' אין סוף לרוב העלמם עם היות שהם מתאצלות מכח המחשבה. אחר שהענין הוא שאור הפרסא שהוא מאור המאורות הנעלמות מכה באור המחשבה והיא מאירה כלפי מעלה ולכן הם מכונים בא\"ס יען שהם והשרש הכל דבר אחד. עד הכא מטון נהורין ולא מטון ולא אתידעו. פי' עד כאן הם המאורות הנעלמים שאינם ידועים ולא מושגים כדפי', ואמר מטון ולא מטון, כאמרו עד כאן הגיעו המאורות, ולא ממש שהגיעו שהרי אין להם גבול ולא מקום כי בכל מקום הוא נמצא למעלה מהספי' ובין הספי' ולמטה מהספי' כראוי אל קדושת הא\"ס. לאו הכא רעותא ולא מחשבה. פי' המאורות שזכר עד עתה אינם לא ספירת הכתר הנקרא רצון ולא ספירת החכמה הנקרא מחשבה. אלא הם מאורות מתאחדים בעצם השרש המחויב במציאותו והוא והם הכל דבר אחד. ועם היות שאמר שהם מאור הפרסא ומאור המחשבה, היינו דוקא מאורה המתפשט למעלה. וטעם אל ענין ב' מיני המאורות האלה בא\"ס שהם האורות הנעלמים.", + "ועוד היכלות אליהם מכח האור המאיר מפרסא ומחשבה שהם כתר וחכמה כמבואר לעיל. הענין הוא כי הנמצא הקודם לכל הנמצאים מלך מלכי המלכים הוא יודע כל הנמצאות ולא מצד ידיעות הנמצאות וזה נמנע בחק שלימותו. כי כמו שאלקותו לא יתחלק לחלקים כן ידיעתו לא תתחלק לחלקים מפני שהוא וידיעתו אחד מיוחד. אמנם ידע הענינים וישכיל בהם מצד השכלת עצמו כי בהשגת עצמותו ישיג כל נמצא זולתו והוא והם הכל דבר אחד מיוחד. ולכן חוייב שמציאות הספי' הם נעלמים בעצמותו מפני שהספי' הם דפוס וסבה אל כל המציאות. וע\"י השרשים הנעלמים בעצמותו ישכיל וידע כל המשתלשל מהם הן רב הן מעט הן קטן הן גדול איש מהם לא נעדר. ומפני שציור הצורות בדעת המצייר הם בשני מינים האחת כשיצייר האדם הצורה קודם היותה ואז היא דקה מן הדקה, כי עדיין לא נהיתה במציאות המתגלה. השנית כשיצייר האדם הצורה אחר היותה שאז היא דקה בשכלו אבל לא כראשונה מטעם שכבר היתה ויוצאה אל מציאות הגוף. ומפני שהידיעה השלימה הוא בהיות הידיעה בעניינים קודם היותם במציאות ההעדר הקודם אל ההויה וכן בידיעתם אחר הויותם ואם תחסר אחד מהם לא תהיה הידיעה שלימה, א\"כ הוכרח היות במציאות הנמצא הנעלם שתי מיני ידיעות. הא' בהעדר הקודם אל ההויה שהיא מציאות השרשים הנעלמים המאורות הראשונים הקודמים כדפי' לעיל. והשנית אחר הוייתם והיינו מציאות האור החוזר כלפי מעלה מן החכמה והכתר כמבואר שזהו חזרת הדברים אל השרש אחר גלויים. ולכן אינם בדקות הראשונים אבל אדרבה הם לבוש אל הקודמים כמו ההויה המלבשת ההעדר. כדרך שאמרו (בס' הבהיר) מאי בהו דבר המלבש את התהו. ולכן [קרא] אותן היכלין להיכלין כמבואר לעיל. ומי יתן ויתבונן המעיין בזה וישים ידו לפיו ויהיה העיון בדרוש הזה אליו ברצוא ושוב ומהאל נשאל המחילה. כד נהיר מחשבה ולא ידע ממה נהיר. אחר שנשלם ונכלל הדרוש במחוייב המציאות והשרשים המתאחדים בו, התחיל לעסוק בעניני הנאצלים. וגם אם לא הוזכר בעצם הכתר כבר נרמז לעיל. ואמר כי כאשר מאיר המחשבה שבה נכלל הכתר בבחינתה אל הכתר דהיינו הכתר אל הגלוי שהוא אחד משלשה מוחין כי ג' בחינות החכמה הם ג' ראשונות כסדרן כתר חכמה בינה כדפי' בשער ג' פ\"ז. ולא ידע ממה נהיר, כדפי' לעיל שאין השגה לה אל המקורות הנעלמים. כדין אתלבש גו בינה כבר נתבאר בשער מהות וההנהגה כי יחס הבינה אל החכמה כיחס המלכות אל התפארת. וכמו שהמלכות היכל אל הת\"ת כענין שנאמר (חבקוק ב) ויי' בהיכל קדשו ה\"ס כו', שהוא כמנין אדנ\"י וכמנין היכ\"ל. כן הבינה היכל וגניזה אל החכמה. ולכן בהיותה מאירה אז היא נגנזת בבינה וכן בסוד יחודם זכר ונקבה ולכן נתוסף עליהם ברכה, כאמרו ונהיר מאן דנהיר. דהיינו תוספות אורה אל היחוד. עאיל דא בדא עד דאתכלילו כלהו כחדא. פי' כל האצילות ר\"ל הספירות נכללים יחד. וברזא דקרבנא כו', פי' וזהו סוד הקרבן דכתיב קרבן לי\"י ופי' בזוהר (ויקרא ד\"ה) לא אמר קירוב או קריבות שהיה נראה ענין אחד הנקרב ליי' אלא אמר קרבן שהוא פועל בודד מקור עומד בשם עצמו. והיינו שהשם בן ד' עצמו מתקרב עצם אל עצמו ומתחבר ומתקרב יו\"ד בה\"א וא\"ו בה\"א. וז\"ש כד סליק כלא, פי' כל האצילות. ואתקשר דא בדא, פי' מתאחד ה' בו' ה' ביו\"ד ממטה למעלה. ונהיר דא בדא בסוד האור החוזר. כדין קיימי כלהו בסליקו, כי אחר שהם מתאחדים ונקשרים יחד, אז המחשבה שהיא ראש לכלם היא מתעטפת בסיבתה למעלה. וז\"ש ומחשבה אתעטף פי' נכלל בתוך הא\"ס כדרך המתעטף בטלית שהוא נגנז ונכלל בתוכו. ההוא נהירו דנהיר וכו'. פי' ולא באין סוף ממש אלא דוקא באותו האור שהיא מאירה ממנו שהוא שופע עליה. ואגב אורחין למדנו שענין העטיפה הזאת הוא שתהי' היא מאירה מכחו. דמיניה אשתכח וקיימא ונהיר למאן דנהיר. כוון אל ג' דברים. א' אשתכח מציאות אצילות. ב' וקיימא, דהיינו שפע קיומה שהוא מזונה. ג' שפע שהיא משפעת לאחרות, וזהו ונהיר למאן דנהיר. ומאחר שג' בחינות האלה הם מאותו האור שאינו מושג לבד לא מעצם הנעלם א\"כ גם כי יתיחדו לא תעלה אלא עד אותו האור לבד ולא להשיג אלא לינק ממנו והיינו עטיפתה בו. ע\"כ ביאור המאמר הזה, ומתוכו נתבאר אלינו כמה וכמה עניינים נוראים בצחצחות, וכן מוכרח כי עיקר השרשים שהם הצחצחות הן נעלמות באין סוף:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים נתבאר ענין הצחצחות בהא\"ס כפי דברי הרשב\"י והגאונים. יש לדקדק כי נמצא הפך זה להרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ע' דף ק\"ל.) כי שם ביאר שג' אלה הנעלמות הם בכתר וז\"ל כתר עלאה אע\"ג דאיהו אור קדמון ואור צח ואור מצוחצח איהו אוכם קדם עלת העלות. נראה בברור שג' הנעלמות הם בכתר.", + "ועוד נדקדק בלשונו שלא אמרם כדרך הגאון כי הגאון סדרם אור קדמון ואח\"כ אור מצוחצח ואח\"כ אור צח. והשכל נוטה לכאורה לענין זה כי מצוחצח מורה צחות ולובן גדול עד שנכפלו בו האותיות להורות על חוזק הפעולה ולכן ראוי להיות מתעלה בצחותו על צח שאינו אלא צחות אחד. ואפשר לומר כי הענין הוא כמה שכבר הקדמנו בפרקים הקודמים, כמו שנשארו נעלם מציאות ג' ראשונות בכללות העשר בהא\"ס, כן בעת אצילתם נצטיירו בכתר ונשאר שם מציאותם. אלא שאינם כסדר שהם בהא\"ס. כי בהא\"ס הם אור קדמון ואח\"כ אור מצוחצח ואח\"כ צח וסימנם קמ\"ץ, אבל בכתר קדם הצח אל המצוחצח, והטעם כדמות החותם המתהפך ולא כחותם ממש אלא מפני שאצילות החכמה קדמה אל אצילות הבינה לכן קדם גלויה והיא אחרונה קרובה אל הגלוי והאצילות ולכן הם אור קדמון ואה\"כ אור צח ואח\"כ אור מצוחצח. ובזה נתבאר דברי הרשב\"י בכל אופניו. אמנם מצאנו בס' מעיין החכמה המכונה למרע\"ה רבן של הנביאים ענין באלו הצחצחות שחולק על דעת הגאונים ודברי הרשב\"י. וז\"ל ואלו היו נובעים מהחשך. והם אור מאור, וזוהר מזוהר, זיו מזיו, וזהר מאור, אור מזוהר, זיו מאור, ואור מזיו, וזיו מזוהר, וזוהר מזיו, ויקוד מיקוד. הרי י'. הראשון אור מופלא וזהו אור מאור, והב' אור נסתר וזהו זוהר מזוהר, הג' אור מתנוצץ וזהו זיו מזיו, הרביעי אור צח וזהו זוהר מאור, הה' אור מצוחצח וזהו אור מזוהר, הו' והוא אור מזהיר וזהו זיו מאור, הז' אור מזוקק וזהו אור מזיו, הח' אור צח ומצוחצח וזהו זיו מזוהר, הט' אור בהיר וזהו זוהר מזיו, הי' אור נוגה וזהו יקוד מיקוד עכ\"ל.", + "ואם היות דברים סתומים ונעלמים בלתי מודיע מתוכו אם בצחצחות אם בספי' עסקו. עכ\"ז לכלהו פירושים קשיא אם בספי' הרי שיחס שם הנעלמות אל הספי'. ואם בנעלמות ג\"כ קשיא ראשונה שהוא מנה עשרה והגאונים שלש. ועם היות שזו איננה קושיא שכבר אמר למעלה שעשר ושלש הכל ענין אחד להם כדפי' בפרקים הקודמים. אבל קשה כי הוא ייחס אור צח בחסד ואור מצוחצח בגבורה. וקשה שהרי בין להרשב\"י ע\"ה בין לגאונים כלם הסכימו שהם חכמה ובינה. וזה נוכל לתרץ בדוחק ונאמר שאחר שהחכמה קו החסד והבינה קו הדין והקוים היו נכללים בצח ומצוחצח, א\"כ כבר יתייחס הצח אל החסד והמצוחצח אל הגבורה על שם שרשיהם. אבל קשה טובא שהרי הגאונים אמרו שאור מצוחצח עדיף מצח, והכא משמע שצח עדיף כמה שאמר שהרביעי שהוא חסד הוא צח והה' שהיא גבורה הוא מצוחצח. וכן משמע נמי דברי הרשב\"י בתקונים עם היות שישבנו אותו בדוחק לעיל. לכן נראה לומר שהסדר הנכון הוא כן אור קדמון אור צח אור מצוחצח. והענין הוא, כי הא' נקרא קדמון המורה על קדמותו והפלאתו והעלמו אפי' אחר אצילותו יתייחס בשם זה שהכתר נקרא אויר קדמון, וכן נקרא אמון מופלא והכל ענין אחד. ולכן יחס בספר מעיין החכמה הראשון בשם אור מופלא. הב' הוא צח. ויקרא צח להראות על הלובן והצחות כראוי אל החסד ואף גם אל החכמה שהיא קו החסד והלובן והצחות. הג' מצוחצח ולכן יחס בספר מעיין החכמה השם הזה אל הגבורה מפני שהגבורה הוא קו הדין בפועל, ופי' מצוחצח ירצה אור העשוי בהרת בהרת ככתמים מל' צחצוחי חלב הבא בלשון רז\"ל (במס' ע\"ז דל\"ה) והכוונה נקודות ככתמים. ולפי שאור הגבורה יש בו כח הדין לכך נקרא אור מצוחצח שהם כתמי החשך והדין המערבבים האור. או נרצה כי החכמה היא נעלמת ואינה מתגלית אלא בבינה שהיא היכלה כמבואר בפרק הקודם ולכן בחכמה הוא צח אחת לבד אבל בבינה הם שני צחות שהוא מצוחצח צחות הבינה בעצמה וצחוח החכמה המתראה בבינה. וקרוב לענין זה ביאר הרשב\"י בזהר פ' ויחי (דף רכ\"ד) בפסוק והשביע בצחצחות נפשך בכפל צחצחות לגבי הנשמה כמבואר שם. וכן עד\"ז נאמר שהוא דעת הרשב\"י ע\"ה בתקונים שקדם הצח אל המצוחצח, והגאונים לא דקדקו בסדרן.", + "והנה אל מציאות צחצחות האלה שבכתר פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים שם יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י והם ג' יודין סגולתא ג' נקודות אלו הנעלמות בכתר. ולא שיהיה שם זה בכתר בבחי' עצמו ממש שאין שם נתפס בו כאשר נבאר בשער שם בן ד' פ\"ב. אמנם הכונה על החכמה קדומה שמא דכתרא עלאה כדפי' בתקונים (בתז\"ח דף קי\"ז.) וכמו שפי' בספר אור יקר. וסוד א' אמצעית שבוא\"ו קרקפתא דחפי על מוחא דהיינו ועולה הכל כמנין א\"ל אמנם יתמלא לפעמים בד' יודין כזה יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י וזה ירצה ג' יודין [האחרונות רומז על] ג' נקודות הנעלמות שבכתר וי' ראשונה תהיה רומז לג' ראשי ראשים שהם בעצם השרש. והיינו י' ראשונה שהיא ג\"כ ג' יודין כזה עוקץ לעילא ועוקץ לתתא וגוף באמצעיתא להורות עלוי ג' הנעלמות שבא\"ס על הג' שבכתר שהם מצויירים בג' אותיות ואלו הג' בצורת י' אחת לבד להורות על עצם אחד ומציאות א'. וכל שמות אלו אינם אלא בחכמה, והמספר יעיד על זה כי השם הזה עולה ע\"ב ועם השם הוא ע\"ג והחכמה ע\"ג להורות על יחודם. וכן שם ס\"ג וי' אותיותיו הם ע\"ג וכ\"פ הרשב\"י ע\"ה. ובענין הצתצחות הנעלמות בכתר יחסו המפורשים להם שמות וז\"ל. יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה. באלו השמות כתבו וז\"ל עשר צחצחות הם למעלה מכתר עליון והם הם ע\"ס עליונות ונקראים ענפים לכ\"ע וז\"ש בשיעור קומה והוא נקרא לובן של הראש. והצחצחות הם ענפים למעלה מכתר עליון והם המיחס שעומדים ע\"י עלת העלות, עכ\"ל אות באות. ועם היות שהגאון רבינו האי גאון כתב שאין להם שם משמות הקדש עכ\"ז כבר אפשר לומר שאלו שהם בכתר שיהיו להם שמות. או אפשר שנאמר שבהיותם למעלה אין להם שמות כלל אמנם אחר התפשטם יתיחס אליהם השמות הקדושים האלה מתחלקים לפי נקודתם בחילוק שמות הספי' כמו שנבאר בשער שם בן ד'. וכמו שיחסו עשר צחצחות בכתר כן יחסום בת\"ת. וז\"ל בפי' הספי' בספירת תפארת, הספירה השישית היא תפארת היא ספירה נותנת כח ופאר לכל הספי' וכלם מתפארים בה והוא תכשיט לכלם וכלם משתוים בה והיא השואת הכל. ויש בה השלמת עשרה מאמרות. האחד נקרא אור צח, לפי שנותן צחצוח לצחצח כל הספי' בכח. הב' נקרא אור מצוחצח, לפי שנותן צחצוח לעצמו ומעצמו לעשר האחרות. הג' נקרא אור צח ומצוחצח, לפי שנותן שפע צחצוח שפע בפנימית הספי' מבית ומחוץ. הד' נקרא אור בהיר, לפי שאור הזה עומד במקום אחד ואין לו נענוע כלל שנאמר (איוב לז כא) ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים.", + "ועוד שהוא כמו בהרת מתחקקות בליבונה במקום הקדושה העליונה הה' נקרא אור מזהיר, הטעם הנכון שבו הוא מפני שמתגלגלת הזהר בתוכו ונעשה ענין אחד דבוק עומד במקומו ואינו מתפצל לשום צד כלל וזוהרו מתגלה ומתרבה באמצעיות שלם עי\"ז נקרא אור מזהיר. הו' נקרא אור היקוד, מפני שמשיג להם מיקוד הכח צד מתרבה ומתעלה בכל צדדיו. הז' נקרא אור מתנוצץ, מפני שמתנוצצים ממנו כמה כחות וכמה עניינים וכלם קשורים זו בזו כענפי האילן הנשרשים בעצם האילן ומתרבים ומתעלים ממנו ומהענפים ענפים עד א\"ס. הח' נקרא אור מתחזק, מפני שהוא מתחזק מרבוי לרבוי ומרבוי לעילוי ומהשלמת קיום הכח עד תכליתו. הט' נקרא אור מושכל, מפני שממנו מתאצל השכל בעליונים ובתחתונים עד א\"ס, והכח הזה אין לו תנועה כלל אלא מצד עצמו. הי' נקרא אור מפעל, מפני שהוא המפעל הקדמון ואין אדם יכול לידע עקר זה המפעל כלל וזה המפעל מכ\"ע שהם נקראים בזו המדה עכ\"ל.", + "והנה שינה הרבה בשמות אלו כי אמרנו שצח ומצוחצח בראשונות ועוד שנוים ואין בנו כח לישבם. ועכ\"ז מתוכו למדנו היות עשר צחצחות ג\"כ בת\"ת. ואפשר הטעם לזה מפני שראשו מגיע ללובן העליון בסוד הדעת הנעלם כמבואר בשערים הקודמים. א\"נ אפשר מפני שהת\"ת כולל ג' ראשונות כמו שנתבאר בשער כ\"ג בער' איש. וכיון שכן ראוי שיתייחס אליו כל יחס הג\"ר.", + "והנה נכלל השער הזה בס\"ד:" + ] + ], + [ + [ + "שער יב הוא שער הנתיבות:", + "הנרצה בשער זה לבאר ענין ל\"ב נתיבות כפי אשר הסכימו חכמי הקבלה קדמונים ואחרונים. ובשער זה נתבאר ענינם ומוצאם ופעולתם אחד לאחד כפי אשר ימצא אלינו. וקודם שנכנס בביאורם נקדים להמעיין שאל ישתומם במה שימצא בהם מבואר בס' הקנה כי הוא מועתק מספר רבי יוסף הארוך בעל ביאור ספר יצירה כמו שנכתוב קצת דבריו:", + " פרק ראשון:", + "כל המקובלים הקדמונים ואחרונים הסכימו על ל\"ב נתיבות שבחכמה. והמגלה הראשון אל הדרוש הזה הוא בס\"י. וז\"ל במשנה ראשונה בפ\"א. בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק י\"ה ה' צבאות את עולמו בג' ספרים בספר ספר ספור עכ\"ל.", + "ואית דגרסי חקק י\"ה יהו\"ה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים אל שדי רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו את עולמו כו' עכ\"ל.", + "והם יו\"ד בין הכנויים והשמות, ופירשו שהוא רמז לי\"ס. ואין זה מספיק. שאין לשמות האלה יחס וסדר עם ספר הספי' כמפורסם לכל משכיל. וכן יש גורסים בג' דברים במקום בג' ספרים. והיותר נכונה היא ספרים כי דברים הם ממש ספרים. וספרים הוא מתיחס אל ספר וספור שהוא לשון נופל על הלשון כאשר נבאר. ובשם י\"ה יהו\"ה צבאות ג\"כ נכללים י\"ס כמו שנבאר. לכן הגרסא היותר נכונה ומתישבת אצלנו במשנה זו כמו שהעתקנו למעלה. ועתה נבא בביאורה. בל\"ב נתיבות כו'. ענין הנתיבות האלה הם בחכמה. ואמנם מציאות חילוקם ודאי על דרך עלה ועלול. כאלו נאמר הנתיב הא' עילה אל הב' והב' אל הג' והג' אל הד'. וזהו מניינם וחלוקם ע\"ד שבארנו בשער ח' פ\"ג בענין תר\"ך עמודי אור שבכתר. ואין ספק שהנתיבות האלה הם דרכים וצנורות אל השפע והם מקורות הבאים מחכמה אל הבינה. כי שם אשד הנתיבות. כמבואר בתקונים במקומות רבים. ולכן היא נקרא כבוד שעולה כמנין הנתיבות השופעים, וכן נקרא ל\"ב על שמם. ועל דרך הנתיבות האלה נפעלו כל מעשה בראשית כדמוכח במנין אלקים שהם ל\"ב כאשר נבאר. והענין כי דפוס כל הנבראים הם בחכמה כדכתיב (תהלים קד) כלם בחכמה עשית, ומשם נמשכים בדקות עד המלכות מל\"ב אל ל\"ב עד המלכות שהיא חכמה תתאה והם ל\"ב תתאין. וע\"י יוצאים המעשים אל הבריאה והוא האדריכל הנז' במעשה בראשית כדפי' רז\"ל (בב\"ר פ' כ\"ז). ולכן הוכרח היות דפוס כל הנבראים בל\"ב נתיבות והל\"ב נתיבות הם מעבה האדמה אשר בם יצקם המלך. ולכן יש קוראים לחכמה גול\"ם לפי שהוא חומר נושא כל הצורות שבעולם. וכן עולה ע\"ג חכמ\"ה גל\"ם. פי' היולי נושא כל הצורות שבעולם. וזהו כונת המשנה באמרה בל\"ב נתיבות חכמה חקק וכו' את עולמו.", + "הנה כי חקק העולם היה בל\"ב. ונמצא הל\"ב נתיבות אל העולם כקלף אל הכתיבה. או ירצה כי הל\"ב נתיבות ממש היו פועלות העולם והם היו המדפיסים את העולם והכל עולה אל מקום אחד כי הא בלא הא לא סגיא שאם לא קדם אליהם צורתם מלמעלה מעמקי החכמה לא היו פועלים כלל. א\"כ קודם נתצייר העולם בהם, ואח\"כ ציירו הם העולם. נתיבות. סתם נתיבות ודאי הם נעלמות ואינם כדברים שהם נגלים כאמרו (ירמיה ו') עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתיבות עולם. הנה שבדרכים אמר ראו. אבל בנתיבות אמר ושאלו. ואעפ\"כ, השבילים נעלמים מהשכלה יותר מהנתיבות. וכן פירש בספר מעיין חכמה למרע\"ה. וז\"ל השבילים צרים וקצרים, והנתיבות יתרות, והדרכים רחבות. והשבילים הם כבנים, והנתיבות כאמות עכ\"ל.", + "ואפשר היות השבילים הם הנתיבות הנכללות בכל נתיב ונתיב. שודאי הוא שהנתיבות כלולים כל אחד מחבירו וכל נתיב ונתיב כלול מל\"ב נתיבות קצרים וצרים שהם הנקראים שבילים. ולכן הנתיבות הם אמות אל השבילים. והדרכים הם גלוי הנתיבות יותר. כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בערך דרכים. ומפני היות הנתיבות נעלמות לכן אמר פליאות. שפירושו מלשון (דברים יז ח) כי יפלא, ותרגום אונקלוס ארי יתכסי. וכן מלשון פלא. ואמרו את עולמו. היינו הבינה שהיא נקראת עולם. ואמר בספר ספר וספור. בג' מצות אלו רבו הפירושים בין המפרשים. ואנא לא חילק ידענא ולא בילק ידענא, אלא מתניתא ידענא. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בזהר בפ' תרומה (דקל\"ז ע\"ב) בפסוק השמים מספרים כבוד אל. שמים נטלי ממקורא דחיי בקדמיתא, ואינון מנהרי ומתקני לכבוד עלאה מרזא דספר עלאה אבא דכלא, ומרזא דספר אימא עלאה, ואיהו מרזא דספור. ובג\"כ מספרים כדקאמרן ברזא דתלת שמהן אילין דשלטין ביומא דשבתא על כל שאר יומין עכ\"ל.", + "ופי' כי משאה\"כ השמים הוא התפארת הנקרא שמים ואלו השמים משפיעין ומנהרין למלכות שהיא נקרא כבוד אל. ורצה לדקדק לשון מספרים שהוא מגזרת לשון ספרים שהם הספרים הנזכרים במשנה זו שהם ספר ספר ספור. ומפני שפי' הספרים הם שלש אותיות שהם יה\"ו שהם חכמה ובינה ודעת שבהם נברא העולם. וא\"כ איך אפשר שנאמר שהשמים מספרים הוא לשון ספרים שהם ספר ספר וספור שהם יה\"ו דהיינו חכמה ובינה ודעת, שהרי אינם שמים. לזה אמר שמים נטלי ממקורא דחיי בקדמיתא. פי' השמים שהוא התפארת הם מקבלים האור וההתנוצצות ממקום החיים שהם חכמה ובינה. כי החיים הם בחכמה כדכתיב החכמה תחיה בעליה (קהלת ז') ומקור של החיים היא הבינה שעל ידה נשפעים החיים. והתפארת מקבל מחכמה ובינה החיים וההשפעה קודם לכל האצילות והם אחר כך משפיעים לכבוד עלאה שהוא המלכות. ונמצא לפ\"ז שבצדק כל אמרי פיו באמרו השמים שהוא התפארת. ואעפ\"י שההתנוצצות הוא ממקום גבוה. כיון שעל ידו נשפע, לכן נתייחס אליו. וקרא למלכות כבוד עלאה. לדקדק לשון המקרא שאמר כבוד אל. ופי' כמו (תהלים לו ז) הררי אל. והוא מגזרת (יחזקאל יז יג) ואת אילי הארץ לקח. ואין דוחק. כי הלא אל שבכבוד אל הוא קדש, כי כל עצמו של שם זה פירושו כן כדפי' בשער השמות. וקראה למלכות כבוד אל מטעם שעמה נטפלים כל שאר ימי הבניין מתפארת ולמטה כדמוכח התם בריש דבריו. מרזא דספר עלאה אבא דכלא. פי' יש ספר ויש ספר וכ\"פ הרשב\"י ונבארהו בערכו. ולכן אמר כי הספר הנרצה הכא הוא ספר עלאה שהוא חכמה. ואמר אבא דכלא, מפני שהחכמה נקרא ספר. מטעם שבו כל המקורות הדקים אשר לפרטי הדברים נאצלים ונבראים ונוצרים ונעשים כלם נכללים בדקות בחכמה בסוד ל\"ב נתיבות שבהם נבראו ונחקקו כל הדברים גדולים וקטנים שממנה ולמטה. ולכן נקרא ספר ששם כל הדברים כתובים ומסודרים כספר. ולהורות אל הטעם הזה אמר ספר עלאה אבא דכלא, פי' שנקרא ספר מפני שהוא אב לכל אשר ממנו ולמטה בסוד הל\"ב נתיבות כדפי' ויתבאר בארוכה. ומרזא דספר אימא עלאה פירוש ספר מלשון ספירות דברים. וחבירו (דה\"ב ב טז) אחרי הספר אשר ספרם דוד. וכן ע\"י הבינה נפרטים הדברים העומדים בספר. כי כל הדברים שהם בחכמה בדקות יוצאים לפועל מתגלה על ידי הבינה. כי החכמה אל הבינה כערך הזכר אל הנקבה כדמיון ערך המלכות אל הת\"ת. וכמה שהנקבה מוציאה לפועל מה שבכח הזכר, כן הבינה מוציאה לפועל ובפרטי' מה שבתוך החכמה. כי המספר מורה על היות הדברים נפרטים בפרטים אחד לאחד. ולכן קראה אימא עלאה, כי היא אם כל הדברים היוצאים מחכמה שהוא אב כדפי'. ואיהו מרזא דספור. פי' התפארת שהוא השמים הנזכר למעלה הוא בסוד ספור. כי הוא עצמות הדברים הנספרים כי על ידו יצאו השש קצוות מהבינה והוא הכולל אותם. והם ששת ימי בראשית והם כלל הדברים הנספרים מהספר והספר. ולכן נקרא ספור כי הוא הספור עצמו דהיינו הדבר הפעול ע\"י הספר ונקראים ספר ספר ספור ג\"כ מלשון ספירות. ולהיות שהשפע בא מהתפארת אל המלכות מכלל הג' ספרים לכן אמר מספרים לשון ספור. וזה רצה ובג\"כ מספרים וכו'. פי' נקט לשון מספרים כדי שיהיה נגזר מלשון ספר ולשון ספר ולשון ספור בסוד ג' שמות, שהם חכמה ובינה ותפארת שהם יה\"ו. וזהו פי' ספר סספור הנדרש במשנתינו. ושיעור לשון המשנה כי הספר והספר והספור היו נכללים בהם הי' ספי' שהם חותם כל הנמצאים. והטעם שלא נזכרו ד' ספרים שהם ד' (אותיות) יהו\"ה אלא ג' שהם יה\"ו. מפני שהצלע עדיין לא לוקח מן האדם. והאצילות כלו נכלל בחכמה בתבונה ובדעת. והצלע שהיא הה\"א, עדיין לא היתה אצילותה.", + "והנה החריט הרצון הנמצאות כלם בגולם הל\"ב קודם צאתם למציאות היש העצמי והאציל אותם מהאין העליון אל היש הדק שהוא בחכמה בחומר הל\"ב ומשם אל מציאות הספיריי מציאות היש המתגלה גלוי השש קצוות והיינו ל\"ב אלהים הנזכר במעשה בראשית כאשר נבאר בעזרת הצור וישועתו:" + ], + [ + "הכלל העולה מהפרק הקודם הוא היות הל\"ב נתיבות כלל כל הנמצאות מעלה ומטה ומטעם זה בבריאת עולם נזכר ל\"ב פעמים שם אלקים להורות כי כל אחד מל\"ב נתיבות היה מגלה מה שהיה מצויר בו מענין הבריאה. ובאו ל\"ב פעמים אלקים ולא ל\"ב פעמים י\"ה כפי הראוי אל החכמה. מפני שגילוי הדברים הנמצאות מחכמה הוא ע\"י הבינה ששם אשד הנתיבות כדפי', ולכן באו בשם אלקים, שהרמז אל הבינה. והטעם שנכתב בשם אלקים באותיותיו ולא בשם בן ד' בנקוד אלקים, כי הוא השם הנרמז בבינה. עם היות ששם אלקים ג\"כ הרמז אלי', כאשר נבאר בשער השמות פ\"ד ז' ח' ט', וכאשר ביארנו ג\"כ בשער ח' פ\"ז ח'. אבל נכתב בשם אלקים באותיות אלקים לרמוז אל תוקף דין הגבורה כי היא עולם הטבע. וכן עולה שם אלקים במנין הטב\"ע שהוא בו. והטעם כי השמיטה היתה בגבורה כפי המוסכם בין רוב המפרשים. והשמיטה הטביעה בעולמה כפי טבעה ורצונה כי הטבע רצון אלקי הוא. ולכן בריאת העולם היה בדין גמור עד שראה שלא יכול לעמוד ושתף עמה מדת הרחמים כדפי' רז\"ל:", + "ולפי היות השמיטה הזאת מדת הגבורה בראש התורה וסופה ל\"ב ב' בראשית ל' של ישראל. ובאה בראשיתה שם מ\"ב היוצא מבראשית וכן בסופה ולכל היד החזקה וכו' כמו שנבאר בשער פרטי השמות. וכ\"ז להורות שהל\"ב ששם אותיות התורה חתומים בשם הגבורה והדין שהוא שם מ\"ב. וכן שם בן מ\"ב הם ל\"ב נתיבות וי' מאמרות ובו היה בריאת העולם כמו שהוכיח פסוק של בראשית. ואחר שהקדמנו הענין הזה נבא לבאר הל\"ב נתיבות בשמם ופעולתם כפי אשר בארו הקדמונים. וקודם כל דבר נעתיק הנה ל\"ב אלקים שבמעשה בראשית אשר באורם נראה אור:", + "א. בראשית ברא אלקים את:", + "ב. ורוח אלקים מרחפת:", + "ג. ויאמר אלקי' יהי אור:", + "ד. וירא אלקים את האור:", + "ה. ויבדל אלקים בין האור:", + "ו. ויקרא אלקים לאור יום:", + "ז. ויאמר אלקים יהי רקיע:", + "ח. ויעש אלקים את הרקיע:", + "ט. ויקרא אלקים לרקיע שמים:", + "י. ויאמר אלקים יקוו המים:", + "יא. ויקרא אלקים ליבשה ארץ:", + "יב. וירא אלקים כי טוב:", + "יג. ויאמר אלקים תדשא הארץ:", + "יד. וירא אלקים כי טוב:", + "טו. ויאמר אלקים יהי מאורות:", + "טז. ויעש אלקים את שני המאורות יז. ויתן אותם אלקים ברקיע השמים:", + "יח. וירא אלקים כי טוב:", + "יט. ויאמר אלקים ישרצו המים:", + "כ. ויברא אלקים את התנינים:", + "כא. וירא אלקים כי טוב:", + "כב. ויברך אותם אלקים:", + "כג. ויאמר אלקים תוצא הארץ:", + "כד. ויעש אלקים את חית הארץ:", + "כה. וירא אלקים כי טוב:", + "כו. ויאמר אלקים נעשה אדם:", + "כז. ויברא אלקים את האדם:", + "כח. בצלם אלקים ברא אותו:", + "כט. ויברך אותם אלקים:", + "ל. ויאמר להם אלקים פרו ורבו:", + "לא. ויאמר אלקים הנה נתתי:", + "לב. וירא אלקים את כל אשר עשה:", + "הנה אלו הם ל\"ב נתיבות שבפ' בראשית וכן מנה אותם הרשב\"י בתיקונים (תקוני ז\"ח דף ק\"ל.). שוב הגאונים, שמו להם שמות כפי אשר קבלו בפעולתם. והעתיקם רבי יוסף הארוך בספר פי' ס\"י שחבר. וכן העתיקם בעל ספר הקנה עם שנתחכם לכותבם בשם מגידים והם נמצאים לגאונים בבירור. ואלה שמותם איש על דגלו באותות:", + "נתיב א נקרא שכל מופלא. והוא אור מושכל קדמון, והוא כבוד ראשון אשר אין כל בריה יכולה לעמוד על מציאותו:", + "נתיב ב נקרא שכל מזהיר. והוא כתר הבריאה וזוהר האחדות השוה המתנשא לכל לראש, והוא נקרא בפי בעלי הקבלה כבוד שני:", + "נתיב ג נקרא שכל מקודש. והוא יסוד החכמה הקדומה הנקרא אמונה אומן ושרשיה אמן, והוא אב האמונה שמכחו האמונה נאצלת:", + "נתיב ד נקרא שכל קבוע. ונקרא כן שממנו מתאצלים כל הכוחות הרוחניות בדקות האצילות שמתאצלות אלו ואלו בכח המאציל הקדמון:", + "נתיב ה נקרא שכל נשרש ונקרא כן מפני שהוא עצם האחדות השוה והוא המיוחד בעצם הבינה מגדר החכמה הקדושה:", + "נתיב ו נקרא שכל נבדל. ונקרא כן לפי שבו מתרבה שפע האצילות, והוא משפיע השפע ההוא על כל (הבריאות) [הבריכות] המתאחדות בעצמו:", + "נתיב ז נקרא שכל נסתר. ונקרא כן מפני שהוא זוהר מזהיר לכל הכחות השכליים הנראים בעין השכל וברעיון האמונות:", + "נתיב ח נקרא שכל שלם. ונקרא כן מפני שהוא תכונת הקדמות אשר אין לו שרש להתיישב בו כי אם בחדרי גדולה הנאצלים מעצם קיומו:", + "נתיב ט נקרא שכל טהור. ונקרא כן מפני שהוא מטהר את הספירות ומבחין ומבהיק גזרת תכניתם ותוכן אחדותם שהם מיוחדות מבלי קצוץ ופרוד:", + "נתיב י נקרא שכל מתנוצץ. ונקרא כן מפני שהוא מתעלה ויושב על כסא הבינה ומאיר בזהר המאורות כלם ומשפיע שפע הרבוי לשר הפנים:", + "נתיב יא נקרא שכל מצוחצח. ונקרא כן מפני שהוא עצם הפרגוד המסודר בסדר המערכה, והוא ייחס (הנתנת) [הנתיבות] לעמוד בפני עלת העלות:", + "נתיב יב נקרא שכל בהיר. ונקרא כן מפני שהוא עצם האופן הגדולה הנקרא חזחזית פי' מקום מוצא החזיון החוזים במראה:", + "נתיב יג נקרא שכל מנהיג האחדות. ונקרא כן מפני שהוא עצם כסא הכבוד, והוא תשלום אמיתת הרוחנים האחדים:", + "נתיב יד נקרא שכל מאיר. ונקרא כן מפני שהוא עצם החשמל והמורה על רזי הסודות הקדש ותכונתם:", + "נתיב טו נקרא שכל מעמיד. ונקרא כן מפני שהוא מעמיד עצם הבריאה בערפלי טוהר. ובעלי העיון אמרו כי הוא הערפל, וזהו (איוב לח ט) וערפל חתולתו:", + "נתיב טז נקרא שכל נצחי. ונקרא כן מפני שהוא עידון הכבוד שאין כבוד למטה הימנו כמו שהוא, והוא נקרא גן עדן המוכן לצדיקים ולישרים:", + "נתיב יז נקרא שכל ההרגש. והוא מוכן לחסידי האמונה להתלבש בו ברוח הקדושה, והוא נקרא יסוד הת\"ת במעמד העליונים:", + "נתיב יח נקרא שכל בית השפע. ומתוך חקירתו מושכים רז וחידה המתלוננים בצלו והדבקים בחקירת (ממשותו) [עצמותו] מעלת העלות:", + "נתיב יט נקרא שכל סוד הפעולות הרוחניות כלם. ונקרא כן מפני השפע המתפשט בו ממקום הבריכה העליונה והכבוד המעולה:", + "נתיב כ נקרא שכל הרצון. ונק' כן מפני שבו תכונת כל היצורים כלם ובזה השכל יודע כל מציאות החכמה הקדומה:", + "נתיב כא נקרא שכל החפץ המבוקש. ונק' כן מפני שהוא מקבל שפע האלקות כדי להשפיע מברכתו לכל הנמצאים כלם:", + "נתיב כב נק' שכל נאמן. ונקרא כן מפני שבו מתרבים כחות רוחניים כדי להיותם קרובים לכל המתלוננים בצילם:", + "נתיב כג נקרא שכל קיים. ונקרא כן מפני שהוא כח קיום כל הספירות. (נ\"א קיום לכל המחזיקים בו להלבישם מרוח קדשו):", + "נתיב כד נקרא שכל דמיוני. ונקרא כן מפני שהוא נותן דמות לכל הדמיונים אשר נבראו בדמיונם הראוי לצביונם:", + "נתיב כה נקרא שכל נסיוני. ונקרא כן מפני שהוא הנסיון הקדמון שבו מנסה השם לכל החסידים:", + "נתיב כו נקרא שכל המחודש. ונקרא כן מפני שבו מחדש הקב\"ה לכל (החסידים) [החדשים] שהם מתחדשים מבריאת העולם:", + "נתיב כז נקרא שכל מורגש. ונקרא כן מפני שממנו נברא שכל כל נברא מתחת גלגל העליון והרגשותם:", + "נתיב כח נקרא שכל מוטבע. ונקרא כן מפני שבו נשלם טבע כל נמצא תחת גלגל החמה בשלימות הגלגלים:", + "נתיב כט נקרא שכל מוגשם. ונקרא כן מפני שהוא מתאר כל גשם אשר יתגשם תחת תכונת הגלגלים (בגבולם) [בגידולם]:", + "נתיב ל נקרא שכל כללי. ונקרא כן מפני שבו כלולים הוברי שמים במשפטי הכוכבים והמזלות עיונם ותשלום ידיעתם באופני גלגולם:", + "נתיב לא נקרא שכל תמידי. ונקרא כן מפני שבו מתמיד מהלך השמש והלבנה דרך תכונתם כל א' וא' הראוי לו:", + "נתיב לב נקרא שכל נעבד. מפני שהוא מתוקן לכל המשתמשים בעבודת ז' כוכבי לכת לגבולם:", + "עד הנה הגיע מה שנמצא בביאור הנתיבות בדברי הגאונים ודבריהם נעלמים ונסתרים וצריכים ביאור. ונבאר בפרקים הבאים. וראינו לחלקם לד' חלקים ח' ח' בכל פרק ופרק כדי ליתן ריוח בין פרשה לפרשה:" + ], + [ + "כל הנתיבות האלה נקראים שכליים. והכונה כי ההשכלה הוא בחכמה. וזהו שאנו אומרים בתפלה דעה בינה והשכל שהם דעת ותבונה וחכמה ממטה למעלה. ולפי שאלו הנתיבות נמשכים מחכמה לכן נקראים על שם מקורם שכליים כי כל השכלה היא בחכמה כמו שנבאר בשער ערכי הכנוים בערך משכיל:", + "נתיב הא' נקרא שכל מופלא. פי' רבי יוסף מלשון (דברים טז ח) כי יפלא כתרגומו ארי יתכסי. ופי' שכל נעלם ונסתר ואינו מושג לזולתו כמו עלות העלות. ואמר שכל הנתיבות כלם כלולים בו בדרך כלל, וזה טעם פל\"א אל\"ף כמו שצורת הא' כולל כל האותיות כן הנתיב הזה כולל כל הנתיבות כלם, ונקרא קדמון כי הוא קודם לכל הנמצאות. והרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ל' דע\"ג ע\"ב) וז\"ל נתיב קדמאה עליה אתמר נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה. מאי עין איה, אלא מאינון מלאכים דאמרינן איה מקום כבודו להעריצו. כד איהי בהאי נתיב לית לון ידיעא בה דאיהי סתימא מחיוון דמרכבתא עכ\"ל.", + "והכונה כי כאשר תעלה האבן הראשה אל בית אביה בסוד החכמ' אל הנתיב הזה, אז היא הסתלקות שפעם והעלם שכינתא מהם מכל וכל עד ששואלים איה מקום כבודו להעריצו. שהיא השכינה הנקרא כבו\"ד על שם הל\"ב. ומטעם הזה נקרא נתיב הזה מופלא לרוב העלמו כנדרש. עוד נקרא מופלא, פי' מוכתר בכתר הנקרא מופלא ומכוסה. ובזה הנתיב הנעלם הוא בחינת יחוד החכמה בכתר ולפיכך נק' מופלא. ואין ספק שהנתיב הזה הוא עצם החכמה בעצמה. ר\"ל עצמותה של חכמה משא\"כ בשאר הנתיבות שהם ענפים המתפשטים מחכמה. ולכן הנתיב הזה הוא כולל כל הנתיבות והוא נקודה שכלם שואבים ממנה מפני שהוא עילה לכל הנתיבות. ולכן הוא סבת קיומם. וע\"י הנתיב הזה הוא יחוד החכמה עם הבינה ולא יחוד אלא זווג ממש. וכן בארו בזהר פ' אחרי (דס\"א ע\"ב) וז\"ל ת\"ח כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. האי נהרא אתפשט בסטרוי בשעתא דאזדווג עמיה בזווגא שלים האי עדן זווגא בההוא נתיב דלא אתידע לעילא ותתא. כמה דכתיב נתיב לא ידעו עיט וכו' עכ\"ל.", + "והעתקנוהו בארוכה בשער ח' פי\"ז. ולעניננו מתבאר מתוכו היות יחוד העדן שהוא חכמה עם הנהר שהוא בינה ע\"י הנתיב הנעלם. ואין להקשות ממה שפי' בשער הנז' שייחוד החכמה והבינה ע\"י הדעת. מפני שהדעת והנתיב הזה הכל ענין אחד, כי הדעת עיקר המשכתו היא מבחינת החכמה עם הכתר שהוא הנתיב הנזכר כדפי' בשער ג' פ\"ח שאמר שם בענין המוח השלישי הנמשך מלמעלה לרישא דזעיר אנפין יעו\"ש. וכן אפשר לומר כי בעלות הדעת אל הבחינה הזו שהוא הנתיב הזה הוא מייחד אותם. וע\"י הנתיב הזה היה אצילת כל האצילות שהוא נכלל בשם בן ד' יהו\"ה שהם חכמ\"ה בינ\"ה ת\"ת מלכו\"ת. וכן נרמז בפסוק בראשית אשר הרמז בו חכמה מכתר בכתר ברא אלקים זו בינה, את השמים זו היא תפארת, ואת הארץ זו היא מלכות. עוד אמר והוא אור מושכל קדמון. פי' אור מורכב מב' בחינות של ב' ספירות שהם כתר וחכמה, ולכן נקרא מושכל מצד החכמה כדפי' לעיל וקדמון מצד הכתר שהוא הנקרא קדמון. והוא כבוד ראשון פי' כל הנקרא כבוד הוא מצד כללות הל\"ב כדפי' לכן הנתיב הזה מפני שהוא כולל כל הנתיבות נקרא כבוד. אמנם הוא הראשון והסבה לכל הבא בשם כבוד כי ממנו מקור הל\"ב כדפי'. ויש חילוק בין כבוד ול\"ב כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים בערך כבוד ובערך לב:", + "נתיב הב' (בזהר) [בתקונים הנ\"ל] פי' הרשב\"י בנתיב זה וז\"ל נתיב תניינא ורוח אלקים מרחפת על פני המים. מאי ורוח, אלא בזמנא דשכינתא בגלותא, האי רוח נשיב על אלין דמתעסקין באורייתא בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו. והאי רוח אתעביד קלא וכו' עכ\"ל.", + "כוונתו לומר כי הרוח הזה הוא המשפיע על השכינה והמאיר אותה ומלחלח אותה ממימי החסד וע\"י כך מושפעים בעלי תורה שהשכינה שרויה ביניהם. וע\"כ קראו לנתיב הזה שכל מזהיר שפירושו מזהיר השכינה מזוהר החכמה. ורבי יוסף אמר כי מטעם שהנתיב הא' נקרא אי\"ן ואין להויה ולבריאה התגלות בו אלא מנתיב השני שהוא י\"ש, לכן נקרא הנתיב הזה כתר הבריאה. ונראה שנקרא כן, מטעם שבנתיב הראשון ענין האצילות כדפי' למעלה, והנתיב הזה להאיר המלכות כדפי' ויתבאר, לכן נקרא כתר הבריאה כי המלכות היא כתר לבריאה והיא ראש לכל הנבראים. כי כל עצם הבריאה לא נבראת אלא ממנה, כמו שיתבאר בשער אבי\"ע. וזהר אחדות השוה. כמו שפי' שהוא זוהר אל המלכות הנקרא אחדות השוה, מפני שהיא משוה המדות ומייחדם וקושר אותם. ויש אומרים אחדות השוה כ\"ע, כי הוא אחד שוה מכל צדדיו והוא האחד שאין במה שלמעלה ממנו אפי' מנין האחד כדפי' בשערים הקודמים. והנתיב הזה השני הוא זוהר הנמשך ממנו והמתנשא לכל לראש. אם בכתר פירושו שהכתר שהוא אור האמיתי השוה והזהר הזה נמשך ממנו והוא לכל לראש כמבואר. אם במלכות ג\"כ יתבאר שעליה נאמר לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש. ופי' כי ע\"י נתיב הזה מתנשא על כל לראש. מפני שהנתיב הזה הוא יש מאין. ועל ידי הנתיב הזה הוא השבתת הקליפות והכנעתם והעברת גילולים מן הארץ. וזה ביאר הכתוב באמרו והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך. הם ג' קליפות קשות שהם כנגד ג' גווני הקשת, כאשר נבאר בשער התמורות פ\"ו. ואמר שהארץ שהיא המלכות היתה מתלבשת בקליפות האלה. אלא שהנתיב השני שהוא רוח אלקים הוא מרחף על פני המים מימי החסד להיות חוט של חסד משוך על אסתר להעביר ירקרוקת הדין מעל פניה ועל ידה מתבערים הקליפות. אלו הן קצור דברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים הנ\"ל. וקרא הרשב\"י ע\"ה הנתיב הזה רוח הקודש מפני שהמלכות מצד החכמה נקרא רוח הקדש כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים. והוא ע\"י הנתיב הזה הנמשך מחכמה עליה. וכן אמר שם כי הנתיב הזה הוא רוח ה' הנמשך על משיח רוח חו\"ב רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה':", + "נתיב הג' נקרא שכל מקודש. כבר בארנו בשני הנתיבות הקודמים כי האחד מהם הוא שכל מופלא נדמה למאציל, והב' שכל מזהיר דומה אל הכתר, כמבואר בשני הנתיבות הקודמים. וזה הג' דומה אל החכמה ולכן נקרא שכל מקודש כי כל קדש הוא בחכמה. כי סדר הנתיבות י' ראשונים כנגד י\"ס. וכ\"ב כנגד כ\"ב אותיות כאשר נבאר. ומפני שכל אחד מהספירה שלמטה היא מראה למה שלמעלה הימנה, לכן הנתיב הראשון מודיע גדולת המאציל ולכן בו ענין האצילות כמבואר, והנתיב השני מודיע כח הכתר, והג' מודיע כח החכמה. וכן על זה הסדר עד תומם. עוד אמר והוא יסוד החכמה הקדומה להורות על הנדרש. כי הנתיב הראשון היא הבחינה המתייחדת עם הכתר שהוא בכתר. והנתיב השני בחינת עצמותה מודיע ומראה גדולת הכתר. והג' בחינתה המשפיע כנגד בינה, מודיע עצמות ופנימיות ויסוד החכמה. עוד אמר הנקרא אמונה אומן. פירוש אמונה נקרא הבינה והיא אמונה ומגודלת מהחכמה. והחכמה אומן ומגדל שלה. או אפשר שיתיחס אמונה במלכות שגם היא אמונה ומגודלת מהחכמה, כאשר נבאר בשער המציאות. ובדברי הרשב\"י (שם) ויאמר אלקים יהי אור. יהי אויר, אור י'. וכד האי נקודה אתעטפת בהאי אור ואתעבידת אויר, מהכא אתמשכו כל ההויות עכ\"ל.", + "ופי' כי בריאת העולם היה ע\"י החכמה ומקרא מלא הוא (תהלים קד) כלם בחכמה עשית. אמנם הכל היה ע\"י הבינה כמבואר בפרק הקודם. והענין שהיתה החכמה מתלבשת בבינה. ועל ידי הבינה היו ההויות נמשכות והם ה' אורות בפסוק זה הרמז אל הבינה שהיא ה' ראשונה של שם. וכן ביאר הרשב\"י בדרוש הזה שם. ולבישת ועטיפת החכמה בבינה, ירמוז אויר שהוא י' שהיא חכמה מתעטפת באור שהוא הבינה. ומטעם שהכתר מתייחד עמהם ומאיר בהם בשעת יחודם והוא כולל את שתיהם יחד לכן ירמוז בו אויר. ונקרא ג\"כ מגדל הפורח באויר שהוא פורח ושוחה על שתיהם. עם היות שג\"כ יתיחס שם זה אל הבינה, מפני שהתפארת ג\"כ נקרא אויר כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים. והכונה כי ע\"י הנתיב הזה ימשכו ההויות בעת יחוד הבינה והחכמה:", + "נתיב הד' נקרא שכל קבוע וכו'. ופי' ר' יוסף ז\"ל כל הכחות בו הם נתאצלו ממנו בדקות האצילות. כדרך שצורת הבנין בדקות ציורו במחשבת הבנאי והצורה הדקה ההיא הוא סבת הבנין, כן הדבר בנתיב זה דקות האצילות אשר בו הוא סבת המשכת האצילות המתגלה בכח המאציל הקדמון. פי' כי הנתיב הזה בכח הנתיב הראשון הנקרא קדמון. וכבר נתבאר שהנתיב הזה הוא מגלה מה שבתוך הבינה. והנה בבינה הם הספי' בדקות ר\"ל ו' קצוות. ובכתוב וירא אלקים את האור.", + "הנה האור הזה הוא תפארת. כי שני המאורות הקודמים, הם גדולה וגבורה. ואמר שהנתיב הזה הראה ותקן טעם האור הזה שהוא הכולל ו' קצוות כנודע. ועם זה הנתיב היה נגנז האור לצדיקים לעתיד לבא, ונודע כי אור הצדיק הוא התפארת ונגנז לעתיד לבא שהוא הבינה. כל זה הוראה גמורה על כונתינו:", + "נתיב הה' נקרא שכל נשרש. הכונה שהנתיב הזה שרשי המלכות קבועים בו מפני שעקר המלכות הוא מהחכמה כי שם ביתה ושם שרשיה ומשם מציאותה הנרמז ביו\"ד כאשר יתבאר בשער המציאות. ולפיכך תחלת לקיחתה מן האדם במציאות הצלע הוא מן הנתיב הזה.", + "והנה לפי דרך הנתיבות הנתיב הזה מגלה מה שבחסד. ונודע כי ע\"י החסד היתה ענין לקיחת הצלע כמו שפי' הרשב\"י ע\"ה ונבאר אותה בשער המיעוט פ\"ד. ונקרא נשרש מפני ששרשי המלכות לקיחתה היתה ממנו כמבואר. והמלכות היא נקרא אחדות השוה כדפי' לעיל בנתיב ב'. ונקרא נשרש לשון נפעל מפני שהוא פעול משרשי המלכות והוא המיוחד בעצם הבינה. וכבר נתבאר כי הנתיב הקודם הוא מגלה כח הבינה, והנתיב הזה מגלה כח החסד.", + "הנה נמצא מיוחד בעצם הבינה ביחוד החסד עם הבינה. ובזולת זה הנתיב הזה רמז במלכות והנתיב הקודם רומז בתפארת. א\"כ נמצאו מיוחדים שניהם ביחוד תפארת ומלכות. ובכתוב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך, כי האור הוא תפארת והחשך היא מלכות, ובו היתה הבדלתם כדפי'. ולהרשב\"י בו דרך אחרת. הנתיב הזה מבדיל בין האור החסד, והחשך אשר בגבורה. כי מצד החשך [שבגבורה] אין הכרעה כלל אלא נבדל מן הקדושה כדפי' בשער הגוונים פ\"ג. והוא המבדיל בין טומאה לטהרה בכל מקום ומקרא מלא הוא ויבדל אלקים בין וכו', בין האור דימינא לחשך דרשיעייא. ואין ספק שענין זה הוא בכח התפארת והמלכות, כי בפירוש פי' הרשב\"י בתיקונים (בתז\"ח דף קט\"ז ע\"ב) כי כמו דעמודא דאמצעיתא מייחד בקצוות הקדושה כן מבדיל בין החיצונים. והנה היחוד בימין והקדושה הוא ע\"י תפארת והמלכות כדפי' בשער ט' פ\"ג, א\"כ נמצא שניהם מבדילים בין האור דהיינו הקדושה ובין השמאלי החצוני ובזה יצדק דברינו עם דברי הרשב\"י ע\"ה וע' פנים לתורה:", + "הנתיב הו' שכל נבדל. ואית דגרסי שפע נבדל, ופי' שהוא המשפיע לכל המדרגות רבוי זה השפע המתרבה בו. ובפסוק ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה וכו'. ואין החשך הזה כחשך הנזכר לעיל כי יש חשך טמא וחשך טהור. ופי' הענין הזה בשער הגוונים. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקו' (תקונא ל') וז\"ל ואית חשך מסטרא דדכיו כו' הה\"ד גם חשך לא יחשיך ממך כו', וחשך איהו נוקבא דמקבל מנהורא דאיהו אור דכר כגוונא דסיהרא דמקבלא משמשא. ותרווייהו אינון אספקלריא דנהרא ואספקלריא דלא נהרא. ואית חשך דסט\"א דאית בה הבדלה ולאו חבורא עכ\"ל.", + "הורה בפירוש שהם שני מיני חשך אחד טמא ואחד טהור אחד טמא הוא אשר נאמר בו הבדלה. וכפל באמרו דאית בה הבדלה ולאו חבורא מפני שכבר נמצא בקדושה עצמה הבדלה בענין המיעוט אבל הוא הבדלה שיש אחריה חיבור ויחוד. אבל הטומאה והקליפה אין בה חיבור לעולם. וחשך הטהרה נקרא לילה והוא המלכות שנקרא מדת הלילה והיא מקבלת מהיום. ומה גם שנקרא לילה שפי' ליל ה' שהיא מקושטת אל היחוד כמו שפי' בשער סדר האצילות פ\"ב. ושיעור הכ' ויקרא אלקים לאור יום הוא הת\"ת שהוא אור, וקראו ותקנו יום דהיינו בחינתו להשפיע בלילה. ולחשך קרא לילה כלומר למלכות שהיא חשוכה תיקנה וקישטה בבחינתה הנקרא לילה כדי שתוכל להתיחד מדת יום במדת לילה ומדת לילה במדת יום.", + "והנה היום והלילה הם ארבע ועשרים שעות י\"ב י\"ב ז\"ה מקבל מז\"ה י\"ב מי\"ב. והיינו שלעתים מתגדלת הלילה ולעתים מתגדל היום כי לפעמים גובר הזכר ולפעמים גוברת הנקבה וזהו (ישעיה ו) וקרא ז\"ה אל ז\"ה, ות\"י ומקבלין דין מדין. ונמצא שתיקון המדות האלה וקישוטם הוא ע\"י נתיב הזה. ולכן נקרא נבדל להיות שפעו לתקן התפארת והמלכות הנבדלים זה מזה. ונודע כי ביחוד התפארת והמלכות וקבולם מקבלים כל הספירות, ולכן הנתיב הזה הוא המשפיע השפע ההוא על כל הבריכות המתאחדות בעצמו פי' המתיחדות על ידם דהיינו הספירות שהם מתייחדות ע\"י התפארת והמלכות:", + "נתיב הז' נקרא שכל נסתר. לא יתייחס שם נסתר אלא לענין היה גלוי ואח\"כ נסתר. ר\"ל הדבר שפעמים יתגלה ופעמים יסתר נקרא נסתר, והדבר שלא יתגלה כלל לא יקרא נסתר אלא נעלם או נפלא וכיוצא בו, וברור הוא. והנתיב הזה יקרא נסתר שלפעמים יתגלה להשפיע אל השכליים והכחות המתאחדות בשרשיהם אשר במלכות והיא הנקראת אמונה כמבואר לעיל בנתיב ג' ויתבאר בשער ערכי הכינויים. ובפסוק ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים.", + "והנה הרקיע הזה הוא מט\"ט שהוא שליח הת\"ת ועל ידו יחוד התפארת והמלכות בו' ימי החול כאשר יתבאר בשער אבי\"ע פ\"ו ז' ח'. והוא מבדיל בין מים טהורים ובין מים זרים מפני שרגליה [שהוא מט\"ט] יורדות מות (משלי ה ה) כנודע, ויתבאר בשער התמורות פ\"ו. ולכך ההבדל הוא ע\"י הנתיב הזה כי הוא המגדירו לפני פריצי חיות:", + "נתיב הח' נקרא שכל שלם. כדי להבין ענין הנתיב הזה צריך להקדים כי הת\"ת והיסוד הם מושפעים מהבינה ושניהם עלייתם שמה. המשל כמו אבר ההולדה שהוא יונק הכח מדרך חוט השדרה. ובדרך נעלם תהיה עלייתו עד המוח. וכל זה להורות כי יהיה תמים על ראשו אל הטבעת האחת שהיא הבינה. והעד על זה שני קני הזרוע שהם זה למעלה מזה וכאשר יכפול אדם זרועו ימצא ב' הקנים מתייחדים אל הטבעת האחת שהוא הפרק העליון להורות ששני הווי\"ם ראשם אל הבינה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה כל זה בתיקונים שם. וכן ביאר הזוהר (בפ' בלק דף ר\"ד ע\"ש) שת\"ת ויסוד ומלכות אצילותם מהבינה. ונמצא לפ\"ז שאין האדם יכול לעמוד על עצם אצילות היסוד כי אם בבינה שהיא חדרי הגדולה שאין חדרים אלא בבינה והיא על הגדולה וחדריה הם שם ובעלותו אל חדרי הגדולה שם בעצם יבינו בשרש היסוד ושם יראה שהנתיב הזה משפיע עליו ומקיימו. וזהו ויעש אלקים את הרקיע, שהוא הצדיק שהוא רקיע מבדיל בין מים זכרים ובין מים נקבות כי אלו עליו ואלו תחתיו. וזהו תחלת המיעוט ביום ב' שבו נבראו המאורות ועכ\"ז לא נתלו עד יום ד'. ובענין הזה שביארנו יתפשרו דברי הרשב\"י ע\"ה ודברי המפרשים יחד. ונקרא שלם שהוא משלים ומכין היסוד הנקרא שלום והיסוד הוא תכונת הקדמות שאין אדם יכול לעמוד עליו במציאותו כי אם בחדרי הגדולה שהם בבינה שאותם החדרים הם נאצלים מעצמות קיום היסוד שהוא הנתיב הזה שהוא המאצילו והמקיימו. עד הנה פי' ח' נתיבות בפ\"א:" + ], + [ + "(בפרק זה יתבארו ח' נתיבות אחרים):", + " נתיב הט' נקרא שכל טהור. מפני שע\"י הנתיב הזה יש כח הת\"ת להחיות השש קצוות ולכוללם בעצמו וליחדם כענין שכתוב לך ה' הגדולה וכו' והשם ההוא רמז בתפארת לאמן הפי'. ואין שאלה איך ימנה שני פעמים, כי כן לו ב' בחינות, בחינה כוללת כל הו' קצוות והיינו שנקרא שמים שהוא כולל כל האצילות [הקצוות], ובחינת עצמו והוא נקרא רקיע וזהו ויקרא אלקים לרקיע שמים, כמו שבארנו בשער א' פ\"ב בשם רשב\"י יעו\"ש. וכל ענייני הרקיעים האלה בפי' פירשם הרשב\"י ע\"ה בתיקונים. ונקרא מטהר כי הוא מטהרם מחלודת העברות. ועז\"נ ויגולו רחמיך על מדותיך כי הוא המקבל רוב רחמים מכ\"ע:", + "נתיב הי' נקרא שכל מצוחצח. ע\"י הנתיב הזה יתקבץ כל השפע אל הת\"ת והוא מתעלה (לקבלו) עד הבינה ומשם הוא נכלל עם הספי' כלם ואינו משפיע אל המלכות כדפי' בשער ערכי הכנויים בערך הוי. וכן פי' הפסוק ע\"ד הרשב\"י ע\"ה ויאמר אלקים יקוו המים, ר\"ל יקוו המים שהוא השפע, מתחת השמים פי' המלכות שהיא תחת הת\"ת הנקרא שמים, וענין יקוו פי' יתעלה ויתקבץ השפע ממנה, אל מקו\"ם שהוא התפארת. וכן עולה שם בן ד' מקום. כיצד י\"פ י' הם מאה, ה' פעמים ה' הם כ\"ה, ו\"פ ו' הם ל\"ו, ה\"פ ה' הם כ\"ה, עולה הכל קפ\"ו כמנין מקום. ונקרא אחד ביחוד עשר ספי'. כיצד, כתר א', ח' שמונה ספירות, ד' מלכות. וכלם נכללות בו ביחד. וענין ההסתלקות השפע מהמלכות בתוקף הדין הנתיב הזה הנקרא מצוחצח שפירושו דין כמו שפי' בשער הצחצחות. או ירצה מצוחצח כולל כל המדות והצחצחות בערך הסתלקות כדפי' שם. והנה הנתיב הזה נעשה פרגוד ומחיצה לעכב השפע בסבת תוקף דינו והשפע מתעלה והיבשה נראית ונעשית למעלה מקוה מים לבלתי ירד השפע ח\"ו ונמצא תוקף הדין והעולם אבד והחרב נוקמת נקם ברית התורה ח\"ו עד ישקיף וירא ה' משמים:", + "נתיב הי\"א נקרא שכל מתנוצץ. והוא התנוצצות הת\"ת אל המלכות ע\"י יניקתו חלב האם. ומה שהיתה יבשה בסוד חמימות ויובש האש והדין נעשה אר\"ץ לשון רצון. וזהו פי' הפסוק ויקרא אלקים ליבשה ארץ וגו' ולמקוה המים קרא ימים, פי' לת\"ת שהוא מקוה המים קרא ויחדו והשפיעו אל הימים התחתונים שבמלכות. וכל התיקון והרצוי הזה הוא ע\"י התשובה והיינו ע\"י הנתיב הי\"ב כאשר נבאר. ושר הפנים היא המלכות כי היא שר פני הספי' כי כלם מאירות בה וכל הטוב והרחמים האלו הם ע\"י השפע ששופע הנתיב הזה ממעון קדשו. והוא פותח הצנורות ומעלה התפארת לקבל רחמים פשוטים ויתפשטו בכל הספי' והנה שני הנתיבות האלה הפכנום הי\"א לי' והי' לי\"א כדי לישבם עם סדר הפסוקים ודברי הרשב\"י ע\"ה בנתיבות כדפי':", + "נתיב הי\"ב נקרא שכל בהיר וכו'. ונקרא כן, כי מרוב בהירותו ישפיע בהירות במלכות. ויסתכלו בה הנביאים להשיג המדרגות העליונות הנראים בה. ומשם ישכילו ויבינו על מה אבדה הארץ וישיבו העם מדרכם הרעה. וע\"י הנתיב הזה מתקבלים בתשובה כענין (יחזקאל א ח) וידי אדם מתחת כנפיהם. וכן ימינו פשוטה לקבל שבים. וזהו וירא אלקים כי טוב. שם טוב הזה, הוא להשלים חסרון הטובה שביום שני מפני תוקף גבורותו, וילחלח יובש הארץ. וקרוב לענין זה נתבאר בתיקונים תקון מ\"ג (דפ\"ב.) וז\"ל. ויאמר אלקים תדשא הארץ כו'. אמר רבי אלעזר אבא והא קרא ליה יבשה מאן תדשא הארץ. א\"ל ברי הכא אוליף תיובתא לבני עלמא. דאם בר נש יחזור בתיובתא נחית לה נביעו דאסתלק, ומה דהוה יבשה קרא לה ארץ. ונהר דהוה חרב ויבש, קרא ליה מקוה המים וימים, הה\"ד ויקרא אלקים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים. בההוא זמנא דאתקרי ארץ, מה כתיב ביה, ויאמר אלקים תדשא הארץ עכ\"ל לענייננו. הנה מהמאמר זה הוא הכרח אל סדר הנתיבות, עשירי וי\"א וי\"ב, ואין בהם פקפוק. והמלכות נקרא חזחזית כי שם גי החזיון:", + "נתיב הי\"ג נקרא שכל מנהיג האחדות וכו'. אחרי שע\"י הנתיב הנק' שכל מתנוצץ הוא הי\"א יושפעו הרחמים ותתעבר הנקבה. ועוד צריך כח מהנתיב הזה הנקרא מנהיג האחדות שהיא המלכות כי היא המייחדת כל הספירות כדפי'. וע\"י הנתיב הזה תוציא הדברים הדקים והרוחניים והנשמות אשר בה אל הפועל. ובכחו משלמת המלכות כל הדברים שהוא המצמיח דשא מארץ. והיינו דכתיב ויאמר אלקים תדשא הארץ שהיא המלכות. דשא שהוא הויות הכחות אשר בה. עשב וגו' הת\"ת נקרא כן, כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים. עץ פרי יסוד. וע\"י הנתיב הזה, הוא ותוצא הארץ כו':", + "נתיב הי\"ד נקרא שכל מאיר. והוא הנתיב אשר על ידה נתהוה החשמל שהוא חומר הנושא צורות (הנאמרות) [והמראות]. ובו נטבעו הצורות כלם מכח המלכות אל מציאות יותר מתגלה והם חיות המרכבה. וכן אחז\"ל (חגיגה דף י\"ג) מאי חשמל חיות אש ממללות, והם תחת הכסא ובם יתבארו הסודות ויתגלו המראות. וזהו וירא אלקים כי טוב ופי' הוראת הדברים והארתם מלשון (שמות ל ז) בהטיבו את הנרות:", + "הנתיב הט\"ו נקרא שכל מעמיד וכו'. הכונה שהשכינה נקראת ערפל מצד יניקתה מן השמאל שהוא תוקף הדין. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה וכאשר נבאר בשער ערכי הכנויים. והוא נקרא עצם הבריאה כי היא סבת הבריאה ובעצמותה נבראו הנבראים. ועל ידי הנתיב הזה תכנס היא אל יניקתה מן הדין. והנבראים בתוקף הדין הם נאספים. ומטעם זה בא בפסוק ויאמר אלקים יהי מארות חסר ו', להורות על המארה והמהומה והמגערת והאסכרה בתינוקות כאמרם ז\"ל. והבדל היום והלילה כי היא חסרת האור. והיא מרה כענייה נבדלת מבעלה. וזה סבת המועדים, כי בזמן שהשמחה הווה יהיה על ידה. וכאשר תחסר האור, יהיה חול ולילה וחסרון לבנה עד שירחם ה' ויחזור עטרה ליושנה:", + "נתיב הט\"ז נקרא שכל נצחי וכו'. הענין כי כמו שחסרון הלבנה הוא ביום ד' כן מלואה ותקונה בו ביום. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בשה\"ש (בז\"ח דף פ\"ב) כי בתולה נשאת ליום ד', להראות שבתולת ישראל קימתה ביום הרביעי. ובת קול מכרזת בפמליא של מעלה, (מיכה ז ח) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, קימה ביום נפילה. וכן בנתיב [בכתוב] הזה שני המאורות, הוא נפילה מאור קטן, הוא קימה מאור גדול. ובמקום שנפל, בו יקום ע\"י הנתיב עצמו. וזהו אמרו עידון הכבוד שאין כבוד למטה ממנו. פי' כי הנתיב הזה סבת העדון כי העידון תלוי במילוי הלבנה. והחסרון סבת הגהינם. ועדון הכבוד שאין וכו' הוא המלכות ועידונה יהיה בסבת הנתיב עצמו. ונקרא נצחי מלשון נציחה כי ינצח צד הרחמים לשתעלה הרמתה כי שם ביתה ולא תרד עוד. והוא הנקרא ג\"ע פי' כי המלכות נקרא ג\"ע לחסידים וכו', והעדן האמיתי אינו אלא במלוי הלבנה. עד הנה פי' ח' נתיבות:" + ], + [ + "גם בפרק זה יתבאר ח' נתיבות אחרות:", + " ויש שרצו לומר שי\"ו נתיבות הם להנהגת העליונים וי\"ו הנשארים הם להנהגת התחתונים. ואין הדבר מתישב כלל לא בספי' ולא בנתיבות כי כלם בעליונים וכלם בתחתונים כדמוכח במעשה בראשית שמתבאר כלו באצילות וכן כלו ביצירה וכן כלו בעשיה ואין מקום לחלק:", + "נתיב י\"ז נקרא שכל ההרגש. וכן הענין כי בג\"ע מתלבשות נשמות הצדיקים לבוש כדמות הגוף שהיו בעולם הזה. ויש מתלבשת בעלייתה, ויש מתעכב זמן מה עד התלבשה. הכל לפי זכות הנשמה ומעשיה. והלבוש ההוא, מתהוה מאור הגן שהיא המלכות. וכן נאמר (שם ה א) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות. וכן (שם ה א) ותלבש אסתר מלכות. הכונה לרמוז שזכו להתלבש בלבוש זך אשר הצדיקים מתלבשים בג\"ע וראו עולמם בחייהם. ואל זה רמז הש\"י למשה (שמות ג ה) של נעלך שהוא הפשט הגוף.", + "והנה האויר שהצדיקים מתלבשים ממנו בג\"ע, הוא ע\"י הנתיב הזה. ונקרא הרגש על שם שהוא המלביש לצדיקים דבר מורגש דמות הגוף. והוא נקרא יסוד התפארת. כי יסוד הת\"ת הוא (הבינה) [היסוד], והגן הוא המלכות, והעולם הבא הוא הבינה. והענין שריח הבינה מושפע למלכות, וממנה מתלבשות הנשמות, ועיקר ההשפעה היא ע\"י היסוד, ושם מעמד הנשמות. וז\"ש ויתן אותם אלקים ברקיע השמים. ופי' רז\"ל כי פסוק זה נאמר על הצדיקים, וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים שהצדיקים הם ביסוד שהוא רקיע השמים. להאיר על הארץ, הכונה להשפיע למלכות. כי נשמת הצדיקים הם צנורות אל השפע כאשר נבאר בשער הנשמה פ\"ה. ולמשול ביום וכו', הצדיקים הם מושלים בשמש שהוא היום והירח שהוא הלילה. כדמיון יהושע (י יב) שמש בגבעון דום וכו'. וכן פי' רז\"ל (בב\"ר פ\"ו). והכל בכח נתיב זה, שהוא הממשילם על הנבראים מכחו:", + "נתיב י\"ח נקרא שכל בית השפע. פי' כי בהבטת העלולים כלם אל עילתם ימשך להם רוב שפע וברכה מן הנתיב הזה. וא\"כ יוכרח כי כל הדבקים אליו והחוקרים אל עצמותו יקבלו רב טוב. וז\"ש וירא אלקים כי טוב, כמו (שמות ל ז) בהטיבו את הנרות, כי הוא המטיב והמאיר לכל המתלוננים בצלו. ולכן נקרא בית השפע, כי הוא עיקר השפע כדפירשנו:", + "נתיב י\"ט נקרא שכל סוד הפעולות רוחניות וכו'. פי' שעל ידי הנתיב הזה יתהפך השפע הנשפע מן הנתיב שאמרנו למעלה אל טבע הנשפע. והמשל בזה כמו הכבד המבשל כל המאכל אל טבע הגוף ומשם ע\"י העורקים יתהפך הדם ההוא לכל אחד כפי טבעו. כן ע\"י הנתיב הקודם יושפע שפע כולל אל כל המצטרך אליו. אמנם ע\"י הנתיב הזה השני יתהפך אל טבע הנשפע כאו\"א כפי כחו. וזה נרמז בפסוק ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה.", + "והנה המים השריצו כל א' וא' למינו ואפילו העוף שהוא מן הרקק. כן הנתיב הזה השריץ כל דבר ודבר לפי טבעו. ולפעמים ג\"כ שפע הנשמות. וע\"י הנתיב הזה ישרוץ בים העליון נשמות ומיני נאצלים כל אחד ואחד לפי טבעו ושרשו כמו בענין הנשמות לפי הפרדם בספירות כל אחד לשרשה, יש חכם בחכמה ונבון בבינה וחסיד בחסד וכן לשאר המדות. וכן המלאכים כגון חסדיא\"ל מיכא\"ל מחסד, גבריאל דניאל מגבורה, אוריא\"ל רחמיא\"ל מתפארת, וע\"ד זו לכל ספירה וספירה. וכ\"פ הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא מ\"ה דף פ\"ב ע\"ב) (ובהקדמת הזהר ד\"יב) בפסוק זה:", + "נתיב כ' נקרא שכל הרצון וכו'. הענין הוא כי בהתהווה בעוה\"ז איזו הווייה כמו שאמרנו בנשמות העליונות הוכרח היות מקור ברכתו בעולם העליון כי משם יתזן כל בשרא.", + "והנה תליית כל הדברים ר\"ל ההוויות והנשמות המתאצלות יוכרח תליית העלמתם בנתיב הזה. ובנתיב הזה הם נמצאים דמיון דק תכלית הדקות כמשל הבנאי שפי' בנתיב רביעי. ויש חלוק בין נתיב זה לנתיב ד'. כי נתיב ד' הוא שרש הכחות הנאצלות בתחלת ו' ימי בראשית, וזה הוא תליית הדברים העלולים ברצון מאצילם מן המים האלה הנאמרים למעלה שהם דברים בפ\"ע וזהו ויברא אלקים כו' הדברים אשר שרצו המים:", + "נתיב כ\"א נקרא שכל החפץ המבוקש. פי' שעל ידו יושפעו כל הדברים הנבראים בשכל הרצון אשר אמרנו ועל ידו יושפע [גדילתם] למטה במקומם ע\"ד אין לך כל עשב ועשב מלמטה וכו' שדרשו רז\"ל (בב\"ר פ\"כ) בפסוק אם תשים משטרו בארץ.", + "והנה הנתיב הזה יקבל ממקורם שהם באלקות וישפיע לכל אותם הנבראים שהם למטה וזהו וירא אלקים כי טוב ע\"ד שפי':", + "נתיב כ\"ב נקרא שכל נאמן. פי' שע\"י הנתיב הזה יתרבו הדברים העליונים לשמור אמונתם לתחתונים לכל אשר יולידו אחריהם. כמו שנתבאר שדברי הקדושה הם מתרבים מעת לעת לבלי שעור ותכלית וזשאה\"כ ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו:", + "נתיב כ\"ג נקרא שכל קיים וכו'. דע כי כל הדברים הנבראים בעולם הוא דפוס וצל העולם העליון ואפי' ממין הבהמה והחיה וכל דבר. וזה טעם האסור והמותר, כי האסור צלם בצד הטומאה, והמותר צלם בצד הטהרה ועד\"ז ג\"כ הכשר והפסול והטהור והטמא. וכמו שיש ספי' עליונות כן יש ספירות תחתונות בעול\"ם שנ\"ה נפ\"ש, וסימנ' עש\"ן.", + "והנה קודם בריאת התחתונים הוכרח להיות הוויות הכח המקיים. וכחם הוא ע\"י הנתיב הזה והוא כח קיום הספי' התחתונות כאשר נבאר עניינם בשער אבי\"ע. ובפסוק ויאמר אלקים תוצא הארץ הארץ, הוא המלכות. וענין ההוצאה הוא הוצאת כח הדברים. כי הדברים עצמם הם ע\"י הנתיב האחר:", + "נתיב כ\"ד נקרא שכל דמיוני וכו'. פי' שהוא עושה הדברים אשר ראוי אל כחם אשר נאצל מן הארץ העליונה הנאמר למעלה בנתיב כ\"ג. וזה כי בנתיב הזה אמר ויעש אלקים, כי העשייה הוא התגשמות הדברים. וכחם הם כמו נשמה לרוח הנעשה. עד כאן פי' ח' נתיבות:" + ], + [ + "בפרק זה יתבאר ח' נתיבות אחרות:", + "נתיב כ\"ה נקרא שכל נסיוני וכו'. הענין כי הנתיב הזה מחייב נסיון הצדיקים והחסידים כאאע\"ה. וכל מיני הנבראים, כמו המלאכים והשרפים לפעמים נענשים כמשאחז\"ל (חגיגה ט\"ו) בענין אלישע אחר דמחיוהו למטטרו\"ן שתין פולסי דנורא, וכן גבי ר' חייא דמחיוהו לאליהו (ב\"מ פ\"ה), וכן נמצא בברייתא דרבי ישמעאל ע\"ה שהמלאכים נענשו כאשר אינם מיישרים נעימתן בקדושה. ונסיונם נשפע מהנתיב הזה. וז\"ש וירא אלקים כי טוב. הכונה ניסה אותם וראה אותם טובים וחזקים זריזים וטובים בעבודתם ועומדים בנסיונם:", + "נתיב כ\"ו נקרא שכל מורגש וכו'. הענין הוא כי שכל האדם נברא ממקור החכמה. וכן פי' במדרש רות (מהזוהר חדש דף צ\"ב) וז\"ל פתח ואמר מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית וגו'. כל עלמא לא איתון אלא בחכמה וב\"נ אתמלי בכלא. שאר בריין בטופסא (נ\"א בתוספתא) דחכמה דאשתאר בבר נש. ואע\"ג דכלהו בריין הכי לא הוה בריה קליל למרדף בתר עובדי דבני נשא כעופא וכו', ע\"ש עכ\"ל.", + "הנה בפירוש ששכל האדם מושפע מחכמה וממותר האדם נשפע על שאר הבריות, וזה כוון בכתוב זה ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו וכו' הכונה אל הדעת. וכן נאמר כאשר חטא (בראשית ג כב) הן האדם היה כאחד ממנו לדע\"ת. והכונה כי הצלם והדמות של אדם נשפע מחכמה מן הנתיב הזה שהוא השכל ומטעם זה נקרא מורגש פי' הורגש בעולם הזה:", + "נתיב כ\"ז נקרא שכל מוגשם כו'. נודע היות גוף האדם במדה ובמשקל וכל אבריו בתכונה עליונה להיותו צל העליונים איש איש על עבודתו ועל משאו להיות צל על ראשו דמות עולם העליון כמו שנבאר בשער הנשמה פ\"ח. והנה תארו מתואר במחוגה באצבעות יד בוראו ע\"י הנתיב הזה. והנה על ידו האברים שומרים מתכונתם ותכונתם לבל יתארך ויתקצר מהיחס אשר תאר להם הקונה. וזהו ויברא אלקים את האדם בצלמו. ואין ספק שע\"י נתיב זה הוא צורת העובר במעי אמו:", + "נתיב כ\"ח נקרא שכל מוטבע וכו'. השלמת הטבע הוא ע\"י הנקבה כי כן בארו רז\"ל (יבמות ס\"ג) במשאה\"כ זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, שניהם יחד הם אדם שלם.", + "והנה האשה היא לקיום הטבע במין האנושי כנודע, וכן כל הדברים העליונים הם זכר ונקבה כדמיון השמש והירח וז\"ש הכתוב בצלם אלקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם. ואין ספק כי על ידי הנתיב הזה הם הזווגים של אדם בין ראשונים בין שניים:", + "נתיב כ\"ט נקרא שכל כללי וכו'. הכונה כי הקב\"ה ברחמיו השפיע אל האדם שכל בידיעות הנעלמות בענין תנועת השמים וגלגלים וכוחותם המניעים אותם. וכן מלאכי התקופות והחדשים והימים והמזלות כי לכל אחד מהם כח ומלאך המניעו. ועל זה נאמר (דברים ד ו) כי היא חכמתכם ובינתכם ופי' רז\"ל (שבת דף ע\"ה) אלו תקופות וכו'. ולא על התכונה הכוזבת שהמציא אקלידס בפתיותו. אלא התכונה האמיתית שהיתה נודעת לחכמים ז\"ל כענין שנדרש קצת בפרקי רבי אלעזר ובפרקי מעשה בראשית כי זאת היתה חכמה לעיני גוים ודאי ועל ידו ידע האדם הנהגת העולם לעתיד. וזהו ויברך אותם אלקים. פי' השפיע להם ידיעות התקופות ושאר הדברים והידיעות הנעלמות:", + "נתיב ל' נקרא שכל תמידי וכו'. הכונה כי תנועת הגלגלים ומרוצתם הוא ע\"י הנתיב הזה כי הוא הנותן כח וחיל להמניע אותם. והוא התנה עמהם להיותם משעובדים ליראי ה' ולחושבי שמו. וזהו ויאמר להם אלקים וגו' ורדו בדגת הים וכו', הכונה השליט אותו אפי' במלאכים הנאצלים מן הארץ העליונה כי הם המניעים הגלגלים:", + "נתיב ל\"א נקרא שכל נעבד וכו'. הכונה מפני שידיעת הדברים הנעלמים הוא ע\"י הדברים הנגלים בעה\"ז. והמשל בזה כי כאשר נרצה לדעת תכונת הירח נבחין הפעולות התחתונות הנמשכות ממנה וכאשר נראה שהדברים הקרים גדלים בכחה נדע שהיא קרה בטבעה וכן הנסיון אל השמש וכן אפילו לדברים הנאצלים. וזה רצה הכתוב באמרו ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל וכו' לאכל\"ה. הכונה באכיל\"ה, ידיעת הדברים הנסתרים בנגלים מהם. והכל על ידי הנתיב הזה:", + "נתיב ל\"ב נקרא שכל מחודש וכו'. הכונה שעל ידו הקב\"ה שולח שפע לכל הנאצלים כדי שיתחדשו כאשר בתחלת בריאתם. כמו שאמרו רז\"ל (ברכות דף נ\"ט ע\"ב) בענין השמש כי מכ\"ח שנה לכ\"ח שנה חוזר בתקופתו כבתחלת מעשה בראשית ומברכין עליו. וכן הדברים בנאצלים ונבראים ונוצרים ונעשים, כלם מתחדשים מזמן לזמן. והכל על ידי הנתיב הזה. וזשאה\"כ וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. ואמר מאד, להורות על החדוש שהם מתחדשים והוא הטובה היתירה על טובת הבריאה. ובזהר פ' יתרו (דף ס\"ח ע\"ב) פי' רבי אלעזר בפסוק וירא אלקים את כל אשר עשה, דאסתכל כו' כלא בכללא חדא עילא ותתא כו' עכ\"ל. הורה על כל מה שפירשנו. ", + "עד הנה הגיע פרישת הנתיבות כלם. ובזה נשלם ונכלל השער הזה והשבח לאל האמיתי:" + ] + ], + [ + [ + "שער יג הוא הנקרא שערים:", + "הנרצה בשער זה לבאר ענין חמשים שערים המתיחסים אל הבינה, כדפירשו כל המקובלים הקדמונים והאחרונים. וטעם אל מספרם ועניינם:", + "פרק ראשון:", + "פי' הרשב\"י במקומות רבים כי כנגד חמשים שערי בינה נזכר בתורה חמשים פעמים יציאת מצרים וז\"ל (בתקונא ל\"ט דף ע\"ז) אנכי ה' אלקיך כו', אמר ר' אלעזר, אבא, וכי מאן דאיהו תחות שעבודא דרבוניה ורבוניה אבטח ליה לאפקא ליה לחירו ואפיק ליה, אית לשבחא גרמיה דאפיק ליה מגו שעבודא. והא קב\"ה אמר לאברהם כי גר יהיה זרעך וכו' והא הוא אבטח לאפקא לבנוי מן גלותא הה\"ד ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ואיהו משבח גרמיה כמה זמנין אשר הוצאתיך מארץ מצרים. א\"ל, ברי, שפיר קאמרת, אבל לאו איהו דא לשבחא גרמיה. אלא כל ספירה וספירה אתקריאת ראש לחברתה. ובגין לאשתמודעא לון מאן אתר אפיק לון מגו שעבודא, פתח באנכי ואדכר ביה אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו'. חמשין זימנין לקבל חמשים תרעין דבינה עכ\"ל.", + "והנה בבירור שהוקשה לר\"א על רוב הזכרת יציאת מצרים בתורה. והשיבו ר\"ש אביו שאין הכונה להשתבח ח\"ו, אבל הכונה להודיעם מאיזה מקום היתה גאולתם. ולכן נכתבו חמשים פעמים י\"מ בתורה כנגד חמשים שערים שבבינה. והכונה כי כל פסוק ופסוק שבתורה מורה לנו שער אחד מה שלא גילה חברו. ולכן הוכרח להיות נכתב בתורה נ' פעמים כדי להראות לנו כח החמשים שערי בינה ורוחניותם. ויש להקשות כיון שלא היתה כוונת הנ' פעמים אלא להראות לנו שמכח הבינה הוציאם, ראוי שיזכור הענין בתיבה מן התיבות הרומזת בבינה ויורה לנו שיציאתם היתה מכח הבינה. ואין לומר שגילה לנו בכל פסוק ופסוק שנזכר בו שער א' שלא גילה חברו, ולכן הוכרח שיהיה נזכר חמשים פעמים. מפני שלא יספיק זה לשאלת רבי אלעזר, שסוף סוף היה ראוי שיורה בתיבה או בכנוי אחד שיציאת מצרים היתה מכח הבינה, ולענין השערים יגלה אותם בענין אחר ולא באופן שיקשה עלינו שמשבח עצמו. אלא ודאי הכונה בתשובת רבי שמעון הוא שהוצרך להשפיע מכל השערים כדי להוציאם ממצרים ואם לא היה משפיע מכלם לא היה באפשר להם לצאת בשום אופן בעולם. ולכן הוכרח להיות נזכר י\"מ נ' פעמים להראות השפעת נ' שערי בינה אל הגאולה, ומה שהשפיע שער א' לא השפיע חברו. וכן נוכל לדקדק קצת מתוך דברי רשב\"י ע\"ה שאמר ובגין לאשתמודעא לון מאן אתר אפיק לון מגו שעבודא, פתח באנכי. פי' להודיעם שגאולתם היתה מבינה אמר אנכי שהרמז בו אל הבינה. ואולם אדכר ביה אשר הוצאתיך מארץ מצרים. חמשים זמנין לקבל וכו'. פי' עוד הוצרך להזכיר חמשים פעמים כנגד נ' שערים להודיעם כי מכל החמשים שערים היתה גאולתם (וכ\"ה בזהר ואתחנן דף ס\"ב. בד\"ה ביתא תניינא). והטעם כי ישראל בהיותן במצרים נכנסו בתוך הקליפה והפקירו עצמן עד ששלטה הקליפה בהם מחמשים שערי קליפות, וכדי לשבר הקליפות האלה הוצרך להיות נשפע שפע מכל שער ושער כדי לשבר כל שערי הטומאה. כי כמו שיש מ\"ט פנים טהור כן יש מ\"ט פנים טמא. וכלם נשתעבדו בישראל ולכן הוכרח השבתת כלם אחת לאחת בכח נ' שערי בינה. וז\"ש אלא כל ספי' וספי' אתקריאת ראש לחברתה, ושולט עליה. ומה שבכח זה אין בכח זה. ולכן כיון ששערי הטומאה הם נגד שערי הטהרה לא היתה בכח הספירה התחתונה לבטל מה שנגד העליונה ולכן הוכרח להיות מהבינה ומחמשים שעריה. וכאשר באנו למנות פסוקי התורה בענין יציאת מצרים מצאנום יותר על נ' חשבון אחד עשר. ואלו הן החמשים שערים ואחד עשר היתרים:", + "א. וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים, דפ' בשלח:", + "ב. למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים, שם:", + "ג. כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, בפסוק וישמע יתרו:", + "ד. אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שם:", + "ה. את חג המצות תשמור וגו' כי בו יצאת ממצרים, משפטים:", + "ו. וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים וגו', תצוה:", + "ז. לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים, תשא:", + "ח. למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים וגו', שם:", + "ט. לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים, שם:", + "י. את חג המצות תשמור וגו' כי בחודש האביב יצאת ממצרים, שם:", + "יא. כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים, שמיני:", + "יב. מאזני צדק וגו' אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מא\"מ, קדושים:", + "יג. המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים כו', אמור:", + "יד. למען ידעו דורותיכם וגו' בהוציאי אותם מארץ מצרים, שם:", + "טו. את כספך לא תתן כו' אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאר\"מ, בהר:", + "טז. כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד, שם:", + "יז. כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מא\"מ כו', שם:", + "יח. אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מא\"מ מהיות להם עבדים, בחקותי:", + "יט. ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים, בהעלותך:", + "כ. ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו, שלח:", + "כא. אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים כו', שם:", + "כב. וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, חקת:", + "כג. ולמה העלתינו ממצרים, שם:", + "כד. אל מוציאם ממצרים כו', בלק כג:", + "כה. אל מוציאו ממצרים כו', בלק כד:", + "כו. אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים, שם:", + "כח. ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים, ואתחנן:", + "כט. ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים, שם:", + "ל. אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שם:", + "לא. השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים כו', שם:", + "לב. ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים כו', שם:", + "לג. ויתן ה' אותות ומופתים וגו' ואתנו הוציא משם, שם:", + "לד. כי מאהבת ה' וגו' הוציא ה' אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים, שם:", + "לה. זכור תזכור וגו' המסות הגדולות וגו' אשר הוציאך ה' אלקיך, עקב:", + "לו. ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך המוציאך מארץ מצרים כו', שם:", + "לז. ויאמר ה' אלי קום רד מהר מזה כי שחת עמך אשר הוצאת ממצרים, שם:", + "לח. אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים כו', שם:", + "לט. פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכולת ה' כו', שם:", + "מא. והנביא ההוא וגו' המוציא אתכם מארץ מצרים והפודך כו', ראה:", + "מב. וסקלתו באבנים ומת וגו' המוציאך מארץ מצרים כו', שם:", + "מג. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלקיך וגו', שם:", + "מד. כי בחדש האביב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה, שם:", + "מה. לא תאכל עליו חמץ וגו' כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, שם:", + "מו. למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, שם:", + "מז. כבוא השמש מועד צאתך ממצרים, שם:", + "מח. וזכרת כי עבד היית במצרים, שם:", + "מט. ויוצאנו ה' ממצרים ביד חזקה, תבא:", + "נ. וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, דפרשת בחקותי:", + "אלו הם חמישים שערי בינה הנרמזים בתורה בנ' פעמים יציאת מצרים (א\"ה: חסר השער הכ\"ז והמ') אבל מצאנום יותר מחמשים והם אלו אשר נזכיר עתה והם אחד עשר היתרים:", + "א. בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, יתרו:", + "ב. בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, במדבר:", + "ג. במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים וגו', בהעלותך:", + "ד. הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ, בלק:", + "ה. הנה העם היוצא ממצרים, שם:", + "ו. ויעל אהרן הכהן וגו' בשנת הארבעים לצאת בני ישראל וגו', מסעי:", + "ז. אלה העדות וגו' אשר דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים, ואתחנן:", + "ח. בעבר הירדן וגו' ובני ישראל בצאתם ממצרים, שם:", + "ט. למן היום אשר יצאת מארץ מצרים עד בואכם עד המקום הזה, עקב:", + "י. זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, תצא:", + "יא. ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלקי אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים, נצבים:", + "וראינו מפרש אחד שהעתיק הפסוקים האלה וחלקם כמו שהעתקנום למעלה, ותרץ אל י\"א היתרים וז\"ל נראה כי הנו\"ן פעמים הן העיקר אל היסוד מוסד לזכור יציאת מצרים בעבור הנס הגדול, אבל הנשארים אין עיקר הכונה בהם אלא לזכור המאורע שאירע באותו הזמן ביום פלוני מי\"מ או בשנה פלונית מציאת מצרים או לזכור העם שיצא ממצרים שאין הכונה בהם לזכור את הנס. אבל בהחמשים הכונה בהם ועקרם לזכור הנס וזהו וידעתם וגו', למען ידעו דורותיכם וגומר, זכור תזכור, וכן כלם:" + ], + [ + "עם היות שבחילוק המפרש שכתבנו בפרק הקודם יש לדחות קצת מהחמשים הנ\"ל ולהניח אחרים תחתיהם [כה] ועכ\"ז הסכים החכם יפה בתרוצו. ומצאנו לתירוץ זה סמך בס' הזהר פ' יתרו (דף פ\"ג ע\"ב) וז\"ל א\"ר יהודא מיומא דנפקו ישראל מארץ מצרים עד יומא דאתיהיבת אורייתא חמשין יומין הוו. מ\"ט אר\"י משום אינון שני דיובלא דכתיב וקדשתם את שנת החמשים שנה. תאנא א\"ר שמעון ההוא יובלא אפיק להו לישראל ממצרים. ואי תימא דיובלא ממש. אלא מסטרא דיובלא. ומסטרא דיובלא אתער דינא על מצראי. ובג\"כ חמשין יומין אלין דיובלא הוו. תאנא לקבל דא חמשין זמנין אתמר ואדכר באורייתא נמוסין דמצרים, וכלהו שבחי, אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ויוציאך ה' אלקיך משם ביד חזקה, כי ביד חזקה הוציאך. וכלהו זמנין חמשין אינון ולא יתיר. משום דכולא ביובלא אתעטר ומסטרא דיובלא אתא כלא. ובג\"כ אורייתא דאתי מגבורה אתעטרת בימינא דכתיב מימינו אש דת למו. ותניא חמשא קלין הוו וכלהו אתחזיאו בהו ואתכלילו בהו ואתעטרו בדא עכ\"ל.", + "ויש לספק במאמר הזה. א' אמרו שנ' יומין שהם בין יצ\"מ לקבלת התורה הם כנגד שני יובל. א\"כ היה ראוי שיהיו ימים ביובל, או שנים בין נתינת התורה ליציאת מצרים. וכיון שאין הענין כן, נימא דלאו לקבל שני יובלא אינון ונחפש להם טעם אחר יותר צודק. ב' מה שהביא ראייה מפסוק וקדשתם את שנת החמשים. כי שנת החמשים, שנה אחת לבד היא יובל. כי השנה האחרונה שהיא תשלום חשבון החמשים היא יובל. א\"כ מה קמייתי ראייה דאינון שני דיובלא. ג' אעיקרא דדינא פרכא. גם כי נאמר ששני היובל הם נ' שהם בינה מה ענין מ\"ט יום לקבלת התורה שלא קבלוהו כשיצאו תיכף. ומה גם לדברי ר\"ש שכבר נתעוררו עליהם כל הנ' כדמפרש ואזיל, א\"כ מה צורך אל העכוב הזה. ועדיין הקושיא במקומה עומדת. ד' תאנא אמר ר\"ש מאי בעי הכא, דאי משום דעסיק ביובלא אי הכי ליתי כל מילי דר\"ש דעסיק ביה ויתירן אינון. ה' אמרו ההוא יובלא, מאי ההוא. לימא יובלא אפיק וכו' דהכי אורחא. ו' אמרו ההוא יובלא, לא היה לו לומר אלא סטרא דיובלא אפיק, דהכי מסיק דלאו יובלא אלא סטרא דיובלא, ומה לי לומר יובלא כדי שיצטרך ואי תימא. ז' אמרו ומסטרא דיובלא אתער וכו', מאי בעי הכי. ח' אמרו אתער, דמחזי דאתער אבל לא דהוא ממש אלא ההתעוררות. ואם בסטרא דיובלא אתער במאי הוה. ט' אמרו ובג\"כ חמשין יומין וגו', מאי ובגין כן. בשלמא אי הוה יובלא ממש היינו ובג\"כ דיובלא ן' שנין אינון. אלא דאיהו סטרא דיובלא א\"כ מאי חמשין. ואי נימא דארישא קאי דקאמר יובלא א\"כ היה ראוי שיקדים ובג\"כ אל ואי תימא, ועוד שהוא דוחק. י' אמרו חמשין יומין אילין דיובלא הוו, והא ביובלא שנין אינון לא יומין. ובשלמא לר\"י דקאמר לקבל ולא ממש ל\"ק טובא. אבל לר\"ש דקאמר חמשים יומין אילין דיובלא הוו, דמשמע דהוו ממש, קשה. י\"א אמרו וכלהו שבחי, מאי קאמר. י\"ב אמרו וכלהו זמני חמשין אינון ולא יתיר, מאי ולא יתיר דמחזי לישנא יתירה. י\"ג אמרו ולא יתיר, ויש י\"א יתירן כדלעיל בפ\"א. ואי תימא דלא יתירן כדתירץ האי צורבא מרבנן דלעיל, הו\"ל לפרושי ולתרץ כדתריצנא לעיל דלאו מלה זעירא איהו. י\"ד אמרו משום דכלא ביובלא אתעטר, מאי בעי הכא. דהא מלה ברירא איהו, דבה קא עסיק, ומאי צריכא למימר. ט\"ו אמרו אתעטר, ולעילא אמר אתער, מאי בינייהו. י\"ו אמרו כלא ביובלא אתעטר, מאן כלא ביובלא אתעטר. מאן אינון ובמאן אינון. י\"ז אמרו ומסטרא דיובלא וכו', דאיהו פליג דידיה אדידיה, דאיהו קאמר לעיל דיובלא [וסטרא דיובלא] לא חדא מלתא איהו, והשתא משוה לון שוין דקאמר כלא ביובלא אתעטר ומסטרא דיובלא אתא וכו'. י\"ח ובגין כן וכו', מה ענין זה אצל זה דקאמר ובג\"כ אורייתא דאתי מגבורה אתעטרת בימינא. דלכאורה אין להם יחס כלל. י\"ט אמרו ותניא כו', דמחזי דאתי לראייה, ולכאורה אין משם ראייה כלל. כ' אמרו וכלהו אתחזיאו ואתכלילו ואתעטרו, נראה כפל ללא צריך. כ\"א אמרו ואתעטרו בדא, במאן, אי תימא בקלין, בהו הול\"ל דה\"ק אתחזיאו בהו ואתכלילו בהו. ע\"כ מה שראינו להתעורר במאמר הזה. וקודם שנכנס בביאורו צריכים אנו להקדים קצת הקדמות וניחד להם פרק בפ\"ע:" + ], + [ + "כדי להבין המאמר הזה על מתכונתו צריכים אנו להקדים ה' הקדמות ואלו הן. א' החלוק שיש בין ימים לשנים. והענין כי סתם שנה היא בבינה וסתם ימים היא במלכות. כנודע כי המלכות היא מצוה שהיא יום אחד. והענין מבואר כי בשנה שס\"ה ימים והם נקראים שס\"ה ימי החמה. ונודע כי תהלוכות החמה וענייניו הם בכח הבינה ועליו נאמר (קהלת א ה) וזרח השמש. ובארו בזהר פ' ויצא (דף קמ\"ו) היות זריחתה מבאר שבע שהיא הבינה ומשם שואב כוחו ושפעו עד שמתיחס כינוי החמה אל הבינה ברוב המקומות בזוהר. וטעם היות ימיה של בינה שס\"ה מפני שהיא נקבה ונטייתה אל השמאל ובה הם שס\"ה מצות לא תעשה. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רמ\"ח). ואף אם נמצא שנה בת\"ת לפעמים. הכל ע\"י הבינה כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בס\"ד. ובה הם רומזים י\"ב חדשים כמו שבארנו בשער ד' בפ\"ז. והענין כי שם מציאות שש קצוות הנעלמות מפני שעל ידה נאצל כל האצילות כמבואר שם.", + "והנה שש קצוות לפעמים נוטים אל הדין לפעמים אל הרחמים לכן הם י\"ב ובה התחלת י\"ב גבולים כאשר נבאר בשער פרטי השמות פ\"ו. ולכן לעולם שנה היא בבינה. ולכן ימים במנין שנה הם מיה\"כ עד ר\"ה. ויהכ\"פ הוא קבוץ כל הימים והוא יום המסויים בשנה שהוא כנגד כל השנה (וכן) [ובו] שובתים כל ימי השנה כמו אחר ו' ימים שבת, אחר ל' יום ר\"ח, אחר שנה יום א' שהוא יה\"כ שבת עולם הבא. וכל שנה יש בה שס\"ה ימים וי' היתרים על השנה הם י' ימי תשובה שהוא חותם השנה חותם השביתה שהם ימי תשובה תשובה ממש שהיא בינה ששם ישובו כל הימים. ולכן הם הימים שיוכל האדם לתקן הימים שעיוות בהם קודם שיבא לראות את פני האדון ה' ולכן הם ימי תשובה כדפי'. ועם היות שימצא שנה שאין בה ימים כי אם שנ\"ג ימים וכן שנ\"ד וכן שנ\"ה לפי שנות המחזור, אין זה דבר כי זהו שהשנה לווה מחברתה ופורעת ולעולם ימי החמה שס\"ה והרמז בהם לבינה כדפי'. ואחר שענין הימים והשנים היותם אלו בבינה ואלו במלכות שהיא יום א'. נבא לבאר הקדמה שנייה והיא הקדמת חלק הזמנים ברמיזתא:", + "הב' היא חלוק הזמנים ברמיזתם. ונאמר שהזמן יתחלק לז' חלקים, והם. א' יובלים, ב' שמיטות, ג' שנים, ד' חדשים, ה' שבתות, ו' ימים, ז' שעות. ונבאר עניינם. היובל הוא קבוץ ז' שמטות, שמיטה הוא קבוץ ז' שנים, השנה הוא קבוץ י\"ב חדשים, החדש הוא קבוץ ד' שבתות, השבת הוא קבוץ ז' ימים, היום קבוץ כ\"ד שעות. והענין הוא כי סתם שעה היא במלכות והיא פועלת פעולת ושנוי הזמן בכח סדר הזמן השופע עליה. וסדר הזמן הם ז' ספירות מחסד ולמטה וסדר הזמן פועל בכח הבינה השופעת עליהם כאם על הבנים. ונמצא עיקר האילן הוא בינה והיא שרש האילן ששרשיה מתפשטים לאין תכלית. וכן כינוה בתיקונים בלשון שורש האילן וכמו שנבאר לשונו בשער ט\"ו פ\"ב. והיא יובל ולה ז' ענפים. וז' ענפיה הם ז' שמיטות שהם ז' ספירות. ולז' ענפים אלו לכל אחד מהם ז' ענפים והם ז' שנים. ולא נכחיש כי עם שיתייחס שם שמיטה בכל הספי' ואף כי במלכות (על) [עם] כל זה לא יעלו הם לעניין השמיטין אם לא בכח הבינה השופעת עליהם. וכן בארו בפי' בתיקונים. כי מצד החכמה הספי' כלולות מי' ומצד הבינה כלולות מז'.", + "והנה נמצא שאין להם כללות השבע להיותם שמיטות אם לא בכח הבינה המאירה בשרשים הנעלמים ומשם יונק כל האילן. ולכל ענף וענף מז' ענפים עוד י\"ב ענפים והם י\"ב חדשים שבכל שנה ושנה, והם י\"ב הוויות, שהם י\"ב גבולין, שהם י\"ב עלין שבשושנה ששה אדומים וששה לבנים, לפי שנטייתם לעתים לדין ולעתים לרחמים. ויש בענין החדשים וההויות כמה וכמה עניינים שאם היינו נכנסים בביאורם היינו יוצאים מהמכוון ואין לנו אלא לקצר ולעלות.", + "והנה הי\"ב הויות הם צירופים שמצטרפים משם בן ד' כזה יהו\"ה יהה\"ו יוה\"ה, הרי שלשה ביו\"ד. וכן ג' אחרים באות ה' ההי\"ו ההו\"י היו\"ה, הרי ג' בה'. וכן ג' אחרים באות ו' והי\"ה והה\"י ויה\"ה, הרי ג' בו'. וכן ג' אחרים באות ה' הוי\"ה היה\"ו הוה\"י, הרי ג' בה'. ובראשי תיבותם שם בן ד'. וכן בכל חדש וחדש שלשים ימים וכאשר נחלקם יבואו ג' לכל שבוע ושבוע ויעלו כ\"ד ימים. כי יום שבת אין לו כלל כי הוא קבוץ ההויות ר\"ל כל ההויות הוא ביום שבת שהם שלשה הוויות. וכן אמרו שמשם נזונים כל ימי השבוע לכן הם שובתות כל שלשה ההויות שבשבוע ביום שבת. אח\"כ מתחלקות שני אותיות בכל יום. אחד ביום וא' בלילה זו זכר וזו נקבה. שכן בהוי\"ה שתי אותיות שהם י\"ו זכרים ה\"ה נקבות ולעתים שניהם זכרים ושניהם נקבות ולפעמים הלילה זכר והיום נקבה הכל בסוד האור המתהפך. וכן יש ימים שיש בהם דין יותר מחברתה כמו שביארנו ענין זה בס' אור יקר בפרשת החדש הזה לכם שהתחלנו בחבורו (ע' בעסיס רמונים). ואיך שיהיה נמצאו הימים ענפים אל השבת, והשבת ענף אל החדש.", + "והנה בשבת ז' ימים נגד ז\"ס, עוד בכל יום כ\"ד שעות י\"ב יום זכר רחמים וי\"ב לילה נקבה דין. הכל לפי התחלקות הוייות כמו שנאריך בביאור ענין זה בס' הנזכר וכן לפנים בספר הזה. ועתה לא יקשה עלינו אם מזל יום גורם ואם מזל שעה גורם הנזכר בשבת (דף קנ\"ו). או אם מזל שנה או מזל חדש או שמטה או יובל. ופתח עיניך. ועתה לא יבצר ממנו כי השעות הם צנורות של אור נשפעים מהימים, והימים צנורות של אור נשפעים מהשבועות, והשבועות צנורות של אור נשפעים מהחדשים, והחדשים צנורות של אור נשפעים מהשנים, והשנים צנורות של אור נשפעים מהשמטות, והשמטות צנורות של אור נשפעים מהיובלות.", + "והנה אין ספק לפ\"ז כי לעולם יחזרו הענפים אל מקורם, כי השעות יחזרו אל הימים. וע\"כ אמרו בס' הזהר שיתודה האדם על עונותיו קודם שוכבו לתקן את אשר עותו. וכן הנשמה עולה ומודה על עונותיה. וכן הימים יחזרו אל מקורם שהוא השבוע. ולכן יש שכתבו כי השבת מכפרת, ונכון הוא שהוא שביתת הימים. ואל ישתומם נפש המעיין ויתבהל להשיב, הלא מהשבת נזונים הימים הבאים. וא\"ז קושיא כלל [כו]. שהרי כהנים במשמרותם יוכיחו שהיו עובדים ביום השבת שתי משמרות העוברת והבאה. וזה ודאי יורה על הקשר והיחוד. וכן השבועות יחזרו אל החדש ונאמר בו כפרה, כמו שאנו מתפללין ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל וכו'. וכן החדשים אל השנה. ומשם אל התשובה שהוא יוה\"כ שהיו מתפללין ט' ברכות [כז] הכל להורות על המקור. ועתה בהקדמה זו לא ידחק שיהיה היום מגלה לעתים כח השנה כאשר ירצה המקור להגביר בו האור והשפע. ועכ\"ז לא ישתוה אל השנה ממש. ואחר שנתבאר העקר הזה נודע ענין הזמן שמה שהוא היום הזה אינו מחרתו ומה שהוא מחרתו אינו היום שעבר. וכן בשנים וכן בשמיטות וכן ביובלות מה שהוא יובל זה אינו זה כי השרשים מתפשטים למעלה עד לאין תכלית במה שאין ראוי לעיין בו. ואחר שהקדמנו מה שהספיק לענין חלוק הזמנים ורמיזתם נבא לבאר גלות מצרים בהקדמה בקצרה:", + "הג' ענין גלות מצרים להיות שעד שזרח אור אברהם היה הקב\"ה משפיע שפע נשמותיו בהמובחרים שבין האנשים כי כן היה ראוי. כ\"א לא חטא אדה\"ר היה לו כתנות אור באלף שהוא רומז לאחדות השם ויחודו. אבל כשחטא וערבב קדש בחול וחול בקדש ובא נחש על חוה והטיל בה זוהמא, נתערב הקדש והוליד לקין קינא דמסאבותא והיה העולם הולך ומתקלקל והפת מתעפש ולכן נתלבש בכתנות עו\"ר שהוא שבעים אומות [כמניין ע' שבעור]. ולא חלקם הקב\"ה לכבוד שמים שעדיין לא זרח אור אברהם עד דור הפלגה וחלקם הקב\"ה כאו\"א לפי מקומו הראוי לו. ונטיל לחלקו אברהם שהוא אור ונתקן כתנות אור באלף ולא תיקון גמור כי עדין היו סיגים מעורבים בכסף וכסף בסיגים, שבין האומות היו נשמות קדושות ובין הקדושה היתה עדיין זוהמא.", + "והנה בראשונה נתחכם הבורא לטהר הקדושים ויצא מאברהם ישמעאל ומיצחק עשו. ויעקב מטתו שלימה טהורה ונקיה. אח\"כ רצה לטהר ולקבץ ניצוצות הנדחות כי רצונו לבלתי ידח ממנו נדח. והכניס הכסף הנקי בתוך הכור הברזל עבדות מצרים בתוקף הקליפה. ושם נתקבצו כל הניצוצות אל רוב הכסף הנקי ולכן שם נתגלגלו כל הדורות דור המבול שעליהם נאמר (שמות א כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. ודור הפלגה שעליהם נאמר (בראשית יא ג) נלבנה לבנים, וכן במצרים נאמר (שמות ה יח) תוכן לבנים תתנו. עד שיצא הכסף צרוף נקי מנוקה מכל סיג שש מאות אלף. ומן הראוי היה שלא לקבל עוד גרים. ועל זה נאמר ראה ויתר גוים. ופי' רז\"ל (ב\"ק דף ל\"ח) כשעמדו ישראל וכו' התיר להם ז' מצות, כי כבר לא היו ניצוצות כמו שלא יהיו בזמן המשיח כענין שאחז\"ל (יבמות כ\"ד) אין מקבלים גרים לימות המשיח. וכד\"א (דברים לב) ה' בדד ינחנו וכו'. אבל קלקלנו בעגל נעשה להם כהתר והוכרחו להתגלגל [כח] במותר ולעבדה ולבא בתוך כור שאר הגליות. ונחזור להענין שהיו ישראל ביציאת מצרים נקיים שש מאות אלף אבל במצרים גברה עליהם הקליפה והסיגים עם היותו כסף צרוף שבטי יה עדות לישראל עכ\"ז נכנסו בתוך הקליפה וירדו פלאים והסיגים והעופרת שלט עליהם עד שנכנסו בשער מ\"ט פנים טמא. ואלו לא נתעורר מ\"ט פנים טהור ן' שערי בינה עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו כו', ולכן הוכרח להיות החרדה הזאת לחזק לב פרעה [ולהכותו מכת בכורות] ולשבר מתלעות עול ומשיניו ישליך טרף. וקם פרעה לילה והכריז בני חורין אתם לעקור את הקליפה ולשבר אותה מכל וכל. והנה בצאת ישראל ממצרים עדיין לא היו נקיים לגמרי כאשר נבאר בהקדמה הרביעית:", + "הד' הוא שאין ראוי לחשוב שבצאת ישראל ממצרים כבר נתעוררו עליהם ן' שערי בינה ונטהרו מהקליפה מכל וכל, כי זה טעות שא\"כ היו מקבלים התורה תכף ליציאתם. אלא שהוצרכו למנות ימי הלבון וביציאתם פסקו הדמים הטמאים. ואח\"כ מנו ז' שבועות כענין (ויקרא טו כח) וספרה לה שבעת ימים. וכן בארו בזוהר פ' אמור (דף צ\"ז.) ז\"ל רבי אבא ורבי חייא הוו אזלי באורחא. אמר רבי חייא כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' מאי קא מיירי. א\"ל הא אוקמוה חברייא. אבל ת\"ח ישראל כד הוו במצרים הוו ברשותא אחרא והוו אחידן במסאבותא כאתתא דא כד איהי יתבא ביומי דמסאבותא. בתר דאתגזרו עאלו בחולקא קדישא דאקרי ברית כיון דאחידו ביה פסק מסאבו מנייהו כאתתא דא כד פסקו דמי מסאבו מינה בתר דאתפסקו מינה מאי כתיב וספרה לה שבעת ימים. אוף הכא כיון דעאלו בחולקא קדישא פסק מסאבו מנייהו ואמר קב\"ה מכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא. וספרתם לכם. לכם דייקא, כד\"א וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה אוף הכא לכם לעצמיכם ולמה בגין לאתדכאה במיין עלאין קדישין ולבתר למיתי לאתחברא ביה במלכא ולקבלא אורייתא. התם וספרה לה שבעת ימים הכא שבע שבתות. אמאי שבע שבתות, בגין למזכי ולאתדכאה במיין דההוא נהר דנגיד ונפיק ואקרי מים חיים וההוא נהר ז' שבתות נפקו מיניה. ועל דא ז' שבתות ודאי בגין למזכי ביה. כמה דאתתא דכיא דילה בלילא לאשתמשא בבעלה כך כתיב וברדת הטל על המחנה לילה. על המחנה כתיב ולא כתיב וברדת הטל לילה. ואימתי נחת האי טלא, כד קריבו ישראל על טורא דסיני כדין נחת ההוא טלא מההוא נהרא על אינון יומין דאתקרי מחנה בשלימו ואדכו ופסק זוהמתן מנייהו ואתחברו ביה במלכא קדישא וקבילו אורייתא וכנסת ישראל אתחברת במלכא קדישא והא אוקמוה [כט]. ובההוא זמנא ודאי כל הנחלים הולכים אל הים לאתדכאה ולאסתחאה וכלא אתקשרו ואתחברו ביה במלכא קדישא. ת\"ח כל בר נש דלא מני חושבנא דא מאינון שבע שבתות תמימות ולמזכי לדכיותא דא לא אקרי טהור ולא בכללא דטהור הוא ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא. ומאן דמטי טהור להאי יומא וחושבנא לא אתאביד מניה כד מטי להאי ליליא ליבעי לי' וכו' עכ\"ל.", + "ועם היות שכוונתנו מבוארת מתוכו עכ\"ז נבארהו כיון שהוא מענייננו. ופי' שהוקשה לו הכתוב שאמר וספרתם לכם ממחרת השבת. למה תלה הספירה במחרת השבת שהיה ראוי שיאמר וספרתם לכם מיום י\"ו בחדש, מחרת השבת מאי אכפת ליה. ולזה תירץ כי בהיות ישראל במצרים הוו ברשותא אחרא והוו אחידן במסאבותא. והכונה שהיו בתוך הקליפות שהכניסן הקב\"ה בכור לצרפם ככסף כדפירשנו בהקדמה הג'. ואם לא היה כ\"א זה לא היה כ\"כ. אבל הוו אחידן במסאבותא שהפקירו עצמן לטומאה ואחזו מעשה מצרים בידיהם. וזהו והוו אחידן. כדכתיב (שמות יב כא) משכו וקחו לכם צאן. ופירשו רז\"ל משכו ידיכם מן עבודה זרה. כאתתא דא וכו'. הם נמשלים אל האשה שהיא שופעת בימי זובה. ופסק זיבתן היתה ביום ראשון של פסח. שכן פי' רז\"ל במ\"ר (בא פ\"יט) וז\"ל והרבה מהם לא היו מקבלין עליהם למול. אמר הקב\"ה למשה שיעשה הפסח. וכיון שעשה משה את הפסח גזר הקדוש ברוך הוא לארבע רוחות העולם ונושבות בג\"ע. ומן הרוחות שבגן עדן הלכו ונדבקו באותו הפסח שנאמר עורי צפון ובואי תימן. והיה ריחו הולך מהלך ארבעים יום. נתכנסו כל ישראל אמרו לו בבקשה ממך האכילנו מפסחך ומפני שהיו עייפים מן הריח. היה אומר הקב\"ה אם אין אתם נמולים אין אתם אוכלים שנאמר ויאמר ה' אל משה כו' זאת חקת הפסח וגומר. מיד נתנו עצמן ומלו, ונתערב דם הפסח בדם המילה. ועם היות שיש לדקדק במאמר זה עכ\"ז יצא לנו מכללו שמילתן היתה בלילה סמוך לשעת אכילתן כיון שהיו שואלין למשה האכילנו מפסחך. ולכן כתיב ממחרת השב\"ת פי' ממחרת יום השבתה וההפסקה מדם טמא. וזהו שכוון באמרו כיון דאחידו ביה פסק מסאבו וכו' עד אוף הכא לכם לעצמכם.", + "ועוד לא פסקה זוהמתן דהיינו יציאתן מתחת שעבוד הקליפות ויד מצרים עד אחר חצות לילה שאמר להם הללויה הללו עבדי ה' ופי' רז\"ל (מגילה דף י\"ד) עד השתא עבדי פרעה, מכאן ולהלאה עבדי ה'. וכן לא נכנעו ונשברו הקליפות אלא בחצות הלילה במכת בכורות כדכתיב (שמות יב כט) מבכור פרעה וגו' והם הד' קליפות [ל]. ולמה בגין לאתדכאה במיין עלאין קדישין. הוקשה לו כי כיון שכבר נכנסו במדרגות הקדושה במה שמלו עצמן, מה ענין הספירה אח\"כ, כבר הם טהורים וקדושים דבקים בקדושה. ואם אמת הוא שעדיין צריכים טהרה, א\"כ היה ראוי שימנו ימי הספירה קודם המילה. ולתרץ זה שאמרנו שראוי שימנו הספירה קודם כניסתן לקדושה קודם המילה. אמר [ולמה] בגין לאתדכאה במיין עלאין קדישין. פי' תדע למה קדמה המילה, לפי שאם לא היו נכנסים כלל בקדושה וקודם כניסתם היו סופרים, נמצא שלעולם לא היו נטהרים. מפני שהטהרה היא במימי הקדושה מים עליונים פנימים שאינם במדרגת הקדושה הראשונה אלא הם עלאין קדישין. ואם לא היו נכנסין במצות המילה קצת במדרגות הקדושה, לעולם לא היו יכולין לטבול במים עליונים שהם פנימיים הרבה כדמפורש מפני שהן עדין מבחוץ. לכן הוצרכו קצת ליכנס בקדושה כדי שאחר ספירתם יזכו למים העליונים ליטהר. ועם זה יובן טעם שמילת הגר קודמת אל הטבילה ואם טבל ואח\"כ מל לא עלתה לו טבילה. ולמה ששאלנו כי כיון שכבר נטהרו למה להם עוד ספירה וטבילה, תירץ לאתחברא ביה במלכא פי' להתיחד עם התפארת דהיינו קבלת התורה כנודע. והענין כי ישראל במילה עלו מתוך הקליפ' וזכו להיות השכינה עמהם. אמנם במדרגות הזכר שהם מיסוד ולמעלה לא נכנסו עד אחר ספירת המ\"ט ימים ימי ליבון, ואז נתיחד הזכר עם הנקבה. והשתא ניחא למה מלו ישראל ולא פרעו דהיינו מלו הקליפ' ולא פרעו דהיינו גלוי היו\"ד שהוא יסוד [לא] מטעם כי אסור להם לטמא אות ברית ח\"ו בימי ליבון כדפי'. התם וספרה לה שבעת ימים הכא וכו' אמאי וכו'. הוקשה לו כמו שטהרת האשה היא בז' ימים גם טהרתן של ישראל לסגי להו בשבעת ימים ולמה היה ז' שבועות. ותירץ בגין למזכי לאתדכאה וכו'. פי' כדי שיהיו ראוים לקבל שפע הבינה הנקרא נהר דנגיד וכו' והוא הנקרא מים חיים והטבילה צריך להיות במים חיים לא במים שאובין. ולכן גם אם ישאבו מהם בכלי שהיא המלכות לא נטהרו עד שיזכו לגלות ן' יום כמו שנבאר. וההוא נהר שבע שבתות נפקו מיניה. הוקשה לו סוף סוף הם ששת ימי בראשית הימים שבין הבינה למלכות, וא\"כ הדרא קשיא לדוכתא לסגי בשבעת ימים כזבה. ותירץ כי בעת אצילות הימים העליונים הם ז' שבתות כל אחד כלול משבעה מצד הבינה כדפי' בהקדמה א', ולכן הוכרחו למנות שבעה שבועות שהם ז\"פ שבעה. וזה שאמר ועל דא שבע שבתות ודאי וכו'. כמה דאיתתא וכו'. הוקשה לו א\"כ מה צורך אל יום החמישים, ביום מ\"ט היה להם לקבל התורה. לזה אמר שכמו שטהרת אשה בליל שמיני לספירתה כן ישראל ליל יום חמשים צריכין אל טהרתן. וברדת הטל על המחנה לילה ולא כתיב וברדת הטל וכו'. פי' אי הוה בעי למימר שהיה הטל היורד עם המן כפשטן של דברים היה ראוי שיאמר וברדת הטל לילה מאי על המחנה שהרי סביב למחנה היה יורד, אלא מדקאמר על המחנה משמע על המחנה ממש והיינו הטל היורד לטהר את ישראל. ואימתי נחת האי טלא וכו'. פי' לפי פירוש זה צריכים אנו לומר כי ענין ירידת הטל לא היה אלא דוקא בליל יום חמשים כד קריבו ישראל לטורא דסיני. והענין הוא ט\"ל עולה במספר יו\"ד ה\"א וא\"ו, והכונה כי החכמ\"ה משפיע אל הבינ\"ה והבינ\"ה בת\"ת והתפארת יורד ומשקה חלב האם אל הבנים. והקליפות מתבערות מכל הנטיעות שאינם יונקים מהקדושה. כדין נחת ההוא טלא וכו'. הענין הוא כי נשמתין של ישראל הם צנורות משפיעים מבינה עד המלכות וכן משם ולמטה כאשר נבאר בשער הנשמה ובשער הכונה.", + "והנה כאשר האדם פוגם נשמתו יחייב הפגם ההוא קצת פגם למעלה על הדרך אשר נבאר שם. ולכן בעוד שישראל לא היו טהורים לא היה יורד השפע על המחנה העליונה שהוא קבוץ הספירות וכאשר נטהרו ישראל אז מיד נחת ההוא טלא מההוא נהרא שהוא הבינה על אינון יומין שהם ז' שבועות עליונים שקבוצם נקרא מחנה. ואז ע\"י יחוד התפארת והמלכות נשפעים כל הימים העליונים. ושאר דברי המאמר מבוארים.", + "והנה אנו מברכין על ספירת העומר. עומר נקראת השכינה, וספירת מלשון ספיר. והכוונה שאנו מקשטים המלכות בימים [לב]. ולהיות שיש בה שערים כמנין שערים העליונים צריכים להאיר התחתונים שישפיעו בהם העליונים. ובכל יום ויום אנו מתקנים ומקשטים [ומספרים] שער אחד. ולכן צריכין אנו לומר היום יום פלוני שהוא השער המתגלה ולצרף אותו בימים הקודמים כדי שיהיה הארתם כלם יחד. ולמנות שבועות שהם כך שערים לכל ספירה וספירה כדי ליחד הענף בשרשו. ואחר שביארנו כל הצורך בהקדמה זו הרביעית נבא לבאר ההקדמה החמישית:", + "הה' היא שיש חלוק גדול בין יובלא ובין סטרא דיובלא. והקדמה זו היא מועילה לדברי לשון הזוהר וכן קבלנוהו ממורינו. כי כשאומר יובלא הוא יובלא ממש פי' עצם הבינה, אבל כשאומר מסטרא ירצה הנמשך ממנה לא היא. וכן פי' בזוהר בפי' בפ' לך (ד\"צ ע\"ב) וז\"ל כה ההוא סטרא דאתיא מסטרא דגבורה. דהא מסטרא דגבורה קא אתא יצחק. וההוא סטרא דגבורה כה אתקרי, דמתמן אתיין איבין ופירין לעלמא עכ\"ל. הורה שהמלכות נק' כ\"ה מסטרא דגבורה, והטעם שהיא נמשכת מגבורה. וזהו שבין יובלא לסטרא דיובלא. ובכל מקום שנזכר בזהר כן משפטו. ואחר שכללנו ההקדמות האלה נבא בביאור מאמר הזהר מפ' יתרו בפרק בפני עצמו בעה\"ו:" + ], + [ + "אמר ר\"י מיומא דנפקו וכו'. הוקשה לו למה נתעכבו ישראל נ' יום לקבלת התורה ולא קבלוהו תיכף ליציאתם ממצרים. ולזה תירץ משום אינון שני דיובלא. דקדק שלא אמר לקביל שני דיובלא מפני שהם נ' ימים ואחר שהם ימים הם במלכות כדפי' בהקדמה הא'. ועוד שהיו ימי לבון והם במלכות כדפי' בהקדמה ד'. לכן אמר משום אנון שני דיובלא, פירוש בעבור שני היובל שהם חמשים הוצרכו להיות הימים נ' כדי לספר המלכות ולהאירה מנו\"ן. וכדי לעטר אותה ולקשטה בהם צריך להאיר בהם נ' פנים כדי שיהיה האור נשפע כמים הפנים לפנים כדרך שפי' בשער הצנורות פ\"א. ומפני שהוקשה לו כי שני היובל אינו לכאורה אלא שנה אחת, לזה הכריח שהיובל הם ממש כל החמשים שנה כדפירשנו בההקדמות, דאל\"כ יאמר וקדשתם את שנת החמשים, ומשמע שנה שהיא אחר מ\"ט שנים שמספרם חמשים ולשתוק. ומדקאמר שנה החמשים שנה, ש\"מ שנה שהיא בעצמה נ' שנה קאמר כדפי' בהקדמ' ב'. ונתישבו קושיות אב\"ג. והביא ראיה אל דבריו מדברי הרשב\"י שאמר ההוא יובלא וכו', ואין הכונה על הבינה שא\"כ לימא יובלא סתם מאי ההוא. אלא כלומר ההוא יובלא, פי' היובל התחתון שהוא היובל המתגלה במלכות כדפי' בהקדמה השנית שהוא יובל ימים לא שנים. ונקרא ההו\"א, פי' היובל שהיו עומדים בו שהוא אשר נכנסו בו כשמלו ולא היובל הגדול. והקשה ואי תימא כו', דמאן לימא לן שהיובל תחתון היה נימא יובל עליון היה. ועוד שהוא מוכרח שהחירות הוא משם. ועוד שהיו ישראל בתוך מ\"ט קליפות ואם לא היו נכנעים לא היה אפשר להם להיות נגאלים. א\"כ נאמר יובלא ממש שהוא יובל העליון יובל השנים. לזה השיב אלא מסטרא דיובלא. כי לעולם אלא קא עקר הס\"ד דמעיקרא, והשתא קאמר דיובל תחתון היה כדפי', ומאי דקשיא לך מענין החירות וכן שבירת הקליפות יתיישב כי היובל הזה התחתון היא נשפע מן היובל העליון. וזהו הימים התחתונים מאירים בסוד השנים העליונים והשניה מתלבשים בימי' כדפי' בהקדמ' ב'. ולכן היה להם חירות. שאין לומר שהיה ביובל העליון, שא\"כ היה חירות שאין אחריו שעבוד כאשר אנו מקוים שתהיה גאולתינו בשופר גדול ולא יעננו עוד. וכיון שאנו רואים שחזרו ונשתעבדו משמע שלא היה בעצם היובל אלא מסטרא דיובלא שהוא הנמשך ונשפע ממנו כדפי' בהקדמה ה'. והכונה כי מן הנ' שערי בינה נמשך ונתפשט ממנו ונתלבש במלכות בנ' ימים שלה כדפי'. והכריח הענין ומסטרא דיובלא אתער דינא וכו'. פי' בשלמא אם נאמר שהיה מסטרא דיובלא, היינו דאתער דינא מתמן דהכי אמרי' דמסטרא דיובלא מתערין דינין על הגבורה כדפי' בשער ח' בפ\"ו ז'. אבל אם נאמר דמיובלא ממש מהיכא אתערו, דדינין ביובלא לאו אינון. וזהו ומסטרא דיובלא אתער דינא על מצראי. ובג\"כ חמשין יומין אילין וכו'. הוקשה לו א\"כ שא\"א לומר דיובלא ממש הוה משום שהיה אחר חירותם שעבוד ואחר גלותם גלות, א\"כ נימא דלאו יובלא הוה ולא מסטרא דיובלא הוה אלא מלכות בעצמה הוה ולכן לא הי' גאולה שלימה כלל. לז\"א ובגין כך כו', פי' זה מכריח הענין מכל פאותיו, מדחזינן דהוו יומין משמע דלאו יובלא עלאה הוה ומדחזינן דהוה חמשין משמע דמסטרא דיובלא הוה. ומפני שאין הכונה עליו אלא להכריח שאין יציאת מצרים אלא מצד הבינה, לכן לא הביא ראיה אלא ממנין הימים שהם חמשים. ובזה ניתרצו קושיא ד' ה' ו' ז' ח' ט' י'. תאנא לקבל (דא כו') זהו להכריח היות יציאת מצרים מכח היובל ממה שנזכר בתורה נ' פעמים היציאה ממצרים. ומפני שזכירת יציאת מצרים הם יותר מנ' כוון להכריח שאין כלם במנין יצ\"מ באמרו נימוסין דמצרים וכלהו שבחי כו'. פי' מקומות שמשתבח הקב\"ה או שנזכרו יציאת מצרים לשבח. שכבר יש מקומות שנזכר בהם יציאת מצרים ואינם לשבח ואין ראוי שיהיו במנין, כדתריץ ההוא צורבא מרבנן שכתבנו בפ\"א. ולהוראת הדרך הזכיר מהם קצתם כי כדומה להם הם אותם שראוי למנות, אבל אותם שבאו להורות על המנין כמו בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים וכיוצא בהם אין ראוי למנותם. וכלהו זמנין חמשין אינון ולא יתיר. הוקשה לו דמאי ראיה משום שהזכיר במעשה המצות יציאת מצרים. דנימא דהקב\"ה הכי קאמר בכל מצוה ומצוה עם היות שאני מטריח אתכם במעשה המצות עכ\"ז אתם חייבים לקיימם לפי שאתם חייבים בכבודי שהוצאתי אתכם מעבדות מצרים, וא\"כ אין מכאן ראיה. לזה אמר וכלהו זמנין חמשין אינון ולא יתיר. פי' אם הי' הכונה להראות לנו החיוב במעשה המצות היה ראוי שיהיו ההזכרות כמנין המצות, אבל מדחזינן דאינון חמשין ולא יתיר ודאי משמע שבכונה מכוונת היו כמנין השערים, ולהודיענו כי ע\"י השפעת כלם היתה יציאתנו ממצרים. או ירצה שהיה קשה לו מה שהקשה ר\"א לר\"ש (בתקונים) כדפי' בפ\"ק. ותירץ דאינון נ' ולא יתיר, להראות תוקף וחוזק הגאולה שהוצרכו להשפיע כל החמשים שערים כדפי' התם. וניתרצו הקושיא י\"א י\"ב י\"ג. משום דכלא ביובלא אתעטר. פי' הוקשה לו שכיון שלא היא יובל ממש אלא סטרא דיובלא כדקאמר לעיל א\"כ למה היו חמשים שמורה שהיה ביובל ממש. לזה אמר שהיו חמשים מפני שכלם היו מתעטרים בסוד היובל הגדול כדפי' שהיו השנים מתלבשים בימים והימים מתעטרים עמהם. ומסטרא דיובלא אתא כלא. פי' אבל לפעול לא היתה פעולה נמשכת מהשנים ממש אלא [מסטרא דיובלא] אתא כלא. פי' מצדם היה נשפע לימים והימים היו פועלים כפי כחם. ודקדק שבדין אמר אתער היינו שמתעורר משם הדין אבל בחמשים שערים אמר אתעטר שהם מתעטרים בעליונים כדפירשנו. ובזה ניתרצו שאלה י\"ד ט\"ו י\"ו י\"ז. ובג\"כ אורייתא וכו'. הכריח היות כל ענייני הגאולה בכח היובל, ממה שראינו שנתינת התורה היתה בהיות הגדולה נכללת בגבור\"ה והיות הגבור\"ה בגדול\"ה. וזה א\"א אם לא בכח הבינה המיחדם והמזווגם שמכחה יצאו הימין והשמאל.", + "ועוד הביא ראיה מההיא ברייתא דקאמר דבנתינת התורה הוה חמשא קלין וכל אחד מהן היה כלול מכל העשר הרי שהיו חמשים שערים כמו שנאמר בטעם החמשים בפנים. וז\"ש חמשה קלין הוו בנתינת התורה, שנא' (שמות יט) ויהי קולות וברקים וגו'. וכלהו אתחזיאו בהו. פי' כל הספירות היו נראים בכל אחד מחמשה קולות ולא שהיו נראות בהם כפרצוף הנראה במראה שא\"כ לעולם לא היו אלא חמשה, אלא שהיו נכללות ממש כלם בהם. ולכן חמשה פעמים עשרה שהם חמשים והם גדול\"ה גבור\"ה תפאר\"ת נצ\"ח הו\"ד. וכל אחד כלולה מי' הן חמשים כאשר נבאר. וזה שאמר וכלהו אתחזיאו בהו, דהיינו היות כל העשר נראים בכל אחד מהחמשה קולות. ומשום דלישנא דאתחזיאו משמע דנראין בהם אבל לא שהיו כלולות מהם ממש, לכן חזר ואמר ואתכלילו בהו. ואי הוה אמר אתכלילו לבד הוה משמע כללות שם אבל לא בכללות מתראה אלא מתעלם ככללות שאר המדות סתם. לכן אמר אתחזיאו, דהיינו נראות וכלולות ממש. ואתעטרו בדא. פי' כיון שלא היו ממש הן הפועלות אלא שהיו מעוטרות התחתונים בעליונים. ואמרו בדא, פי' במלכות שהיא היתה הקול הכולל כל הקולות. ע\"כ פי' המאמר, ונתתרצו כל הקושיות הנשארות. ומתוכו מתבאר התרוץ אל היותם חמשים פעמים יצ\"מ הנזכר בתורה כדפי'. והארכנו בענין הזה מפני היותו מתייחס אל ענייני השערים איך מתגלים העליונים בתחתונים כמו שנתבאר מתוך הפרקים הקודמים. ועתה נבא בביאור השערים וטעם אל עניינם ומניינם:" + ], + [ + "אחר שלמעלה בפרקים הקודמים נתעסקנו במציאות השערים ותלייתם במקרא, נבא בפרק זה לתת טעם במניינם. ובזה יש שפירש שהם נגד שבעה ספירות שהם ג\"ג תנהי\"מ וכל אחת כלולה מהשבעה הם זפ\"ז הם ארבעים ותשעה, והבינה היא עצמה היא שער החמשים הרי חמשים. וז\"ל בינה נקרא שבת הגדול, הטעם כי השביעי הוא כולל כל הימים והוא השבת. ואל תחשוב כי השם ברא יום ראשון ואח\"כ יום שני וכן עד הששי חלילה. אמנם האל יתברך ויתברך יחיד בעולמו וכמו שהוא יחיד כך ברא פעולה יחידה והיא השבת כי היא מלאכה נכבדת ועמה יתהווה שש קצוות שהם ו' ספירות והיא נקודה האמצעית הפנימית ומדרך כל נקודה יש לה שש קצוות והנקודה קיום הקצוות והם חלל הנקודה והם זוגות א\"כ לשבת אין זוג א\"כ הוא יחיד. לכן כל העושה מן הנקודה קצוות שהוא חלל הוא הורס כל הקצוות לכן אמר (שמות לא יד) מחלליה מות יומת כי הוא עושה מן הנקודה שהיא יחידה והיא קודש והיא קיום הקצוות הנקראים חלל והעושה חלל ממנה כשאר החלל מות יומת. לכן השבת שהוא נקודה עם הקצוות כי אי אפשר לנקודה בלי קצוות הם נאצלות מן הבינ\"ה, א\"כ השבת הוא עומד בכח הבינה כי לא היה מפורסם כל זמן שלא יצא לפועל. ר\"ל הנקודה עם הקצוות נקרא שבת שלם. אבל בהיותו בכח נקרא שבת הגדול, וכל הדברים היו עומדים בכח באמצע הבינה ונק' חמשים שערי בינה. והטעם כי זאת הנקודה שאמרנו נגד הקצוות היה כנגד הבנין אינם יכולות להיות הנקודה בלתי הקצוות ולא הקצוות בלתי הנקודה א\"כ כל אחד מהספירות יש לה כח כלם א\"כ יאיר שבעה פעמים שבעה והם ארבעים ותשעה וכלם נאצלים מהבינה כמו שאמרנו ועמה שהוא השער הגדול יהיו נ' שערים כי המלך הוא יחיד ואין דרך להתיחס עם הדברים הנאצלים ממנו כמו השביעי שהוא מקום לקצוות, כן הבינה מקום לכלם. וכמו שאין ראוי להתיחס עם הענפים, כן אין דרך להתייחס הנקודה שהוא שביעי עם הקצוות. לכן ספירות העומר תשעה וארבעים והם שבעה שבועות שהם כנגד שבעה ספירות והיה ראוי להיות נ' יום אמנם אין אנו מונים אלא מתשעה וארבעים יום בעבור הטעם שאמרנו שאין ראוי לנו ליחס הבינ\"ה עם תשעה וארבעים שערים בעבור שהיא נעלמת מהן. וכן אין לייחס השביעי שהוא נעלם עם הקצוות. וע\"כ מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי א\"כ הם חמשים שערי בינה לכן נאמר גבי משה (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלקים, כי הבינ\"ה נקרא אלקים חסר לו שער אחד שהיא הבינה ולא השיג אלא ארבעים ותשעה שהוא הבנין עכ\"ל. והנה הכונה מבוארת כי חמשים שערים הם שבעה כלולות משבעה שהם ארבעים ותשעה.", + "והנה הארבעים ותשעה הם בשבעת ימי הבנין ושער החמשים היא בינה בעצמה שממנה נאצלו כל השבעה וממנה יונקות ולכן הם שערים מראים כחה ופעולותיה. ועצמותה נעלמת אפי' ממרע\"ה. וכן זו היא דעת הרשב\"י ע\"ה כמו שהוכחנו לעיל בענין תשעה וארבעים ימים שבין פסח לעצרת. ובתקונים (תז\"ח דף קי\"ב) קרוב לזה ויוצא לכאורה קצת מהדעת הזה וז\"ל ושבע שבתות לכל שבע יומין סלקין תשעה וארבעים והאי איהו וספרת לך שבע שבתות שנים אינון תשעה וארבעים שנים. ותשעה וארבעים ימים שבע שבתות לקבל שבע שמהן אלין דאינון אבגית\"ץ כו'. אינון שבע שמהן לכל חד שיתא אתוון לקבל שית יומי שבוע לכל שבת ושבת ואלין אינון דאתמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד וכלהו מ\"ט [שבע שבתות וארבעין ותרין יומין דחול] ושבע שבתות שבע ספירין ולכל חד שית דרגין וסלקין תשעה וארבעים פנים טהור דאורייתא. אמא עלאה נ' יום דספירות העומר ה' עלאה מן מט\"ה עכ\"ל לענייננו. ולכאורה משמע שדעתו במאמר הזה כי שבעה ספירות כלולות משש קצוות שהם ארבעים ושנים. ושבע שבתות עצמם שהם מציאות הספירות הכולל הכללות הם תשעה וארבעים והבינה עצמה היא שער הן'. וכאשר נרצה לדקדק דבריו בטוב העיון נמצאהו מסכים עם המפרשים. והוא שבכל שבת ושבת יש שש קצוות שהם גדולה גבורה תפארת נצח הוד יסוד ונקודת החלל הוא השבת שהוא המלכות שהיא רביעאה לכל תלת כמבואר בתיקונים (בהקדמה ד\"ג ע\"ב) כזה גדולה גבורה ות\"ת למעלה ממנה והיא למטה משלשתן שכן היא רגל רביעית למרכבה וכן מקומה אצל בעלה קודם המיעוט. ולמטה ממנה נצ\"ח הו\"ד יסו\"ד והיא רביעית לשלשה אחרונות נמצאת מקומה הנקודה האמצעית משש קצוות והיא ג\"כ השבת של כל שבוע ושבוע שהם ששה ימים ושבת קבוץ כל הימים כדפי' בפרק ג' בהקדמה שניה. ונמצא לפ\"ז שבע שבתות באמיתות הם שבעה מציאות של המלכות. הא' מציאותה מחס\"ד, והב' מציאותה מגבורה, והג' מציאותה מת\"ת, והד' מציאותה מן נצח, והח' מציאותה מהוד, והו' מציאותה מיסוד, והז' מציאותה מעצמה והיא נקודה המוקפת משש קצוות והיא שבת קבוץ שש קצוות שהם ימי השבוע. נמצאת אומר כי לעולם שבעה ספירות כלולות משבעה קאמר. ומאי דקאמר לון הכי, לאשמועינן שהם ארבעים ותשעה בספי' ובשערים.", + "וענין השרפים שהם בבינה ואין להם כ\"א שש כנפים, הטעם מפני שהשרפים עצמן הם במנין. וכן הספי' כלולות משש קצוות ושבע שבתות במנין ושבע שבתות הם עצם המלכות הכוללת הספי' כדפי' שהיא הנקודת האמצעית בין תחומיה והיא נקודה בחלל דילה. וגם אינה מהא' מהקצוות שהקצוות הם עדיה לבד. ואינה שום אחד מהקצוות כדפי' אלא היא נקודה אמצעית. ובזה נתפשרו דברי הרשב\"י ודברי המפרשים בזולת מה שנתבאר בזה בס' אור יקר ב\"ה:" + ], + [ + "בזולת הדעת הזה עוד מצאנו להרשב\"י בתיקונים (בהקדמה ד\"ו ע\"ב) מנגד לזה וז\"ל ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה אינון תרין שוקין תרין נביאי קשוט ואינון רביעאה וחמישאה לחסד דמתמן בניינא דעלמא הה\"ד עולם חסד יבנה ה\"א עלאה בינה אתפשטת עד הוד נו\"ן תרעין. ובג\"ד קא רמיז עלה ראיתי כמראה אש בית לה ובה שית מראות עכ\"ל.", + "ופי' שהרשב\"י ע\"ה ביאר שם כל מראות יחזקאל והם עשר מראות ואחר שפירש שלשה מראות אמר כי הרביעי והחמישי שהם ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה הם נצח והוד וקראם שוקים מפני שכיון שהם שוקים יתייחס בהם כנוי מתנים. ואח\"כ אמר תרין נביאי קשוט לרמוז כי מאחר ששתי מראות אלו יחדם הכתוב כאחד אין מקום שיתיחסו אם לא בנצח והוד שהם תרי פלגי דגופא שהם תרין שוקין שלעולם מיוחדים. וכן הם תרי נביאי קשוט שהם לעולם אחים ולא יתפרדו שהם מקום מראות הנביאים כי שניהם יחד עולים עשר ספירות. כי אדנ\"י בהו\"ד ויהו\"ה בנצ\"ח ושניהם מיוחדים עולים יאהדונה\"י שהוא שמנה אותיות ועצם שני השמות הם עשר מראות עשר ספירות הנראות לנביאים. א\"כ נמצאו שניהם מציאות א' ועצם א' משא\"כ שאר הספי' ולכן לא יתייחסו שני מראות אלה אלא לנצח והוד. וכן ביאר הרשב\"י זה הענין בהם בתקונים (בהקדמה ד\"ב.) וז\"ל חוזים נביאים מסטרא דנצח והוד דבהון כלילן תרין שמהן דאינון י\"אהד\"ונה\"י דבהון תמניא אתוון לקבל תמניא ספרי נביאים ונביאים (תרין הא עשר) לקבל עשר ספירן לקבליה חזא יחזקאל עשר מראות עכ\"ל.", + "ומבואר הוא לעניננו. ואל היותר יתבאר בס' אור יקר חלק שני. וכן קראם נביאי קשוט שפי' אמת שהוא הת\"ת ומצד התפארת שהוא הגוף יתיחס בהם מתנים ושוקים. ולהכריח שהמראות הללו בהם, אמר ואינון רביעאה וחמישא' לחסד דמתמן וכו'. הכוונה כי תחלת מראות יחזקאל הי' מחסד וכן תחילת בריאת העולם מחסד כדמסיק ואלו הם רביעי וחמישי לחסד וא\"כ מראה ד' וה' ראוי שיתייחס אליהם ולא לזולתם. וכל ההכרחיות הוצרכו לבלבול הספי' במראות כדפי' התם. ה' עילאה בינ\"ה וכו'. הוא רוצה לבאר שמראה שלישית שהוא כמראה אש בית לה סביב היא הבינה. ומפני שאין זה יחס הסדר כי מה ענין הוד ונצח עם הבינה, הקדים ואמר שיש לה יחס והיחס הוא דבינה אתפשטת עד הוד חמשין תרעין. והענין כי הבינה וחמשים שעריה הם עד הוד. כיצד גדול\"ה גבור\"ה תפאר\"ת נצ\"ח הו\"ד שהם חמשה ספי' עשרה פעמים חמש כי כל אחת כלולה מעשר והם חמשים. ולכן להיות ששעריה מתפשטים עד הוד ראוי למנות הבינה סמוכה לנצח והוד. וזה שאמר בג\"ד קא רמיז כו' פי' מפני כן רמז עליה המראה הזאת סמוכה למראה ההוד. ומפני כן קראו בינה ה' עילאה וכו', כי היא נקראת ה' לרמוז אל חמשה ספירות אלה המתפשטות ממנה כדפי'.", + "הנה הורה בפי' היות שערי בינה המתפשטים ממנה עד הוד לבד שהם חמשה ספירות וכל אחת כלולה מעשר. וכן ביאר בפי' עוד (שם ע\"ב) גבי ביאור הגדה דרבב\"ח דחזא האי צפרא דימא מטא עד קרסולוי, ופירש שם כי הים הוא בינה וקרסולוי אלין נצח והוד. דאימא עילאה איהי ימא דאתפשטת לחמשין תרעין עד קרסולי דההוא עופא. כג\"ד י' איהי עשר ה' חמש. עשר זמנין חמש הא אינון נ' תרעין עשר בכל ספירה מאילין חמש מחסד עד הוד. יסוד נטיל לון כולהו ואיקרי כ\"ל, כליל מאילין חמשין עכ\"ל.", + "הנה ראייה שבפי' ביאר שהחמשים שערים הם מהחסד עד הוד. ואגב אורחין שמענא כי היסוד נקרא כ\"ל שעולה חמשים לפי שמקבל חמשים שערים מהבינה ומשפיעם למלכות הנקרא כלה פי' כל ה' כ\"ל העולה נ'. וכן בפסוק לך ה' הגדולה והגבורה כו' ל\"ך עולה חמשים והוא הבינה על שם חמשים שערים המתפשטים בגדולה ובגבורה ובתפארת והנצח וההוד, ואח\"כ היסוד נקרא כ\"ל שהוא מקבל החמשים, והוא כדמות החותם המתהפך כ\"ל ל\"ך. ועתה ראוי לחקור הזה יכשר או זה, אם שניהם כאחד טובים. וממה שראוי להאמין שאין דברי הרשב\"י סותרים אלו לאלו ח\"ו, ולכן נבא בפרק בפ\"ע בביאורם בס\"ד:" + ], + [ + "כדי להכנס בפשר דברי הרשב\"י צריך לדעת ענין השערים האלה אל הבינה מה ענינם. ונאמר כי יחס הבינה אל האצילות כלו ר\"ל ז' ספירות אחרונות, כיחס האם עם הבנים. וכן בסבת הענין הזה היא נקראת אם הבנים והספי' התחתונות בנים אליה כמבואר הענין הזה בתיקונים ויתבאר בשער ערכי הכנויים. אמנם היחס הזה אינה לבד על היותה חופפת עליהם באשר היא האם אלא גם ירמוז שכמו שהאם מתעברת מהטיפה ההיא והולידה והצמיחה והמציאה מתחלת הישות עד גבול הטבעי לצאת לאויר העולם, כן הבינה קבלה הספי' והולידם והצמיחם והמציאם מציאות מתגלה להאצילם אל מקומם. אמנם תשתנה המשל מהנמשל בקצת. כי בהמשל האם הטבעית אחר לידתה ההויה המתהוית בבטנה תשאר היא ריקנית מן המציאיות ההוא, משא\"כ באם המאצלת הרוחניות שאחר לידתה את הבנים ישארו שם מציאותם הדק כקודם לידתה. והענין הזה מוכרח מעצמו והוא מעלה באצילות האלקיית כאשר יתבאר בשער הבא.", + "והנה יצא לנו מהקדמה הזאת היות שרשי האצילות כלו בבינה במציאות דק. עוד נתבאר בדברי הרשב\"י שאין מציאות האצילות הנעלם בה כמציאותו עתה המתגלה אלא בפנים אחרות. כי המציאות כאן הגיע עד המלכות שהיא השביעית לקצוות. אמנם בבטן האם הם נכללות בה' לבד והם גדולה גבורה תפארת נצח הוד לבד, כי היסוד והמלכות הם מיוחדות בת\"ת בספירה אחת. וכן באר הרשב\"י בזהר מקומות רבים.", + "והנה נמצא כי אין למעלה בבינה כי אם חמשה ספירות. ומלכות ויסוד הוא התפשטות הת\"ת שנתפשט אחר אצילותו. ולכן האותיות הפשוטות שהם ך' ם' ן' ף' ץ' הם נעלמות בבינה. ואין ספק שהם רמז אל הספירות החמשה הנעלמות שם, כי הם חוץ למנין הכ\"ב כפופות. שתחלת האותיות הם מחסד כי כן נתבאר בזהר פ' תרומה (דף קנ\"ט.) וחמשה אותיות אלה הם מהכפופות אלא שהם פשוטות בעבור היותם רומזות במקום גבוה אל מציאות הנעלם. ואין יחס הדרוש הזה הנה.", + "והנה נמצא כי לשערי הבינה שהם מקורות אל הספי' המתגלות הם שתי בחינות. בחינה ראשונה הוא בבחינת היותן מיוחדות יחוד גמור ואז נכללות בחמש והיינו שנתייחד המלכות עם הת\"ת ע\"י היסוד. ואז ודאי המקורות נפתחים ברחמים גמורים ומשפיעים שפעם בסוד קבלתם מכל שלש ראשונות מתוך עמקי האי\"ן. וכאשר אין יחוד אלא הם שבעה אז ישפיעו ולא השפעה נעלמת אלא מכח השפע שבהם. ולזה נמצאו שערי הבינה בשני בחינות. בחינה ראשונה הוא בהיות הקצוות נכללים ואז שעריה הם נכללים שכל אחד כלול מעשר. יען שהיות הספי' כלולות משבע היא מהבינה לבדה. והיותן כלולות מעשר הוא מצד החכמה ולמעלה. וכאשר הם בסוד היחוד מתגלה הכתר והחכמה עליהם להשפיע והם נכללות מעשר והם נ' חמשה פעמים עשר. תפארת ומלכות ויסוד הם אחדות מיוחד והם נכללו כלם בעשר לבד וזהו מעלתן ביחודן לעצם אחד. וכאשר אין יחוד אז לא ישפיעו השרשים שפעם אלא מפאת עצמם דהיינו שפע הבינה א\"כ אינם נכללות אלא בשבעה והם ז' פעמים ז' הם תשעה וארבעים. ובזה יצא לנו אור גדול במה שראוי לשאול למה כשהם שבעה הם תשעה וארבעים ונעלם שער החמשים וכשהם חמש הם חמשים שלמים ולא נעלם שער הנ'. והענין שפי' הרשב\"י בתקונים ששער החמשים היא הבינה כדכתבנו בפ\"ה כי ה' מן מט\"ה הוא ה' עילאה שער החמשים. ובמ\"א בתיקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ז) פי' שכ\"ע הוא שער החמשים. וז\"ל כ\"ע דא איהו שלימא דחמשין שערי בינה, ודא איהו דלא אתייהב למשה דעליה אתמר נתיב לא ידעו עיט עכ\"ל. הורה בפי' כי שער החמשים הוא כתר. ולא פליגי כי שלשה ראשונות הם מיוחדות ובפרט שאמר שהוא נתיב לא ידעו עיט, ופירש בשער הנתיבות היות הנתיב הזה מקום שיתיחד בו החכמה עם הכתר ובו יחוד החכמה עם הבינה כאשר הוכחנו שם פ\"ג בנתיב א' מדברי הרשב\"י ע\"ה. וא\"כ נמצא שזה מורה דוקא על היותן מיוחדות. וכאשר הספי' למטה הם מיוחדות ישפיע המקור משפע עמקי האי\"ן. שבהיות היחוד ומלכות בתפארת הוא יחוד החכמ\"ה והבינ\"ה כמבואר בשער מהות והנהגה. לכן ישפיעו מסוד יחודם ויתגלה שער הנעלם, ואז הוא חמשים שערים שלמים מתגלים בספי'. אמנם כאשר אין יחוד למטה אז אין יחוד למעלה ולא יתגלה שער החמשים ואינם נכללים אלא בשבעה מפאת הבינה לבדה מפני שאינה מתיחדת למעלה בחכמה ובכתר. ובזה נתפשרו דברי הרשב\"י והם מסכימות אל ענין אחד. ואגב אורחין נתבאר ענין שער החמשים והעלמו וגילויו. ועתה רצוננו לגלות ענין מתמיה נמצא בתיקונים [לג] ז\"ל תשעה וארבעים אתוון דיחודא דאינון כ\"ה אתוון דשית תיבין דאינון שמע ישראל וגו'. דאיהו עמודא דאמצעיתא. וכ\"ד אתוון דצדיק דאיהו וא\"ו זעירא כליל שית תיבין דברוך שם כבוד וכו' דבהון כ\"ד אתוון וכו' עכ\"ל.", + "והנה קשה הרבה למה יגרע הצדיק אות אחת שהוא שער אחד. ואין לומר שמה שחסר שער אחד הוא שער החמשים שאינו מתגלה אלא לעיתים כדפי'. מפני שהענין לעיל הזה הוא פסוקי היחוד וא\"כ היה ראוי שיהיו חמשים שערים שלמים כדפי'.", + "ועוד שאחר שמה שחסר הוא שער החמשים היה ראוי שיחסר בתפארת שהוא העליון על היסוד ששער חמשים מעולה מכל השערים הוא. לכן נאמר שהענין הוא שהחמשים שערים הם בה' ספי' שהם גדולה גבורה תפארת נצח הוד ושער החמשים מתגלה מפני היחוד כי בפסוקי היחוד עסקינן. אבל הת\"ת מקבל י' מהגדולה וי' מהגבורה וה' מכתר חכמה בינה גדולה גבורה שבתפארת הרי כ\"ה בתפארת ומקבל אותם התפארת להשפיעם ליסוד שהוא כ\"ל שישפיעם להכלה שהיא המלכות בסוד היחוד. ויסוד מקבל י' מנצח וי' מהו\"ד וד' מהת\"ת. כיצד נצח הוד יסוד מלכות כי תפארת שבת\"ת מקבל כ\"ה עליונים. ואינו במנין העליונים כי הוא המקבל אותם ואינו במנין התחתונים כי אין יסוד מקבל אותו אלא ביחוד הקב\"ה להשפיע לכלה כדפי'. לכן הם כ\"ה בתפארת וכ\"ד ביסוד ולעולם שער החמשים מתגלה ואין חסר דבר מהחמשים כדפי'.", + "והנה בזה נשלם הפרק הזה ונשלם השער הזה.", + "ועוד הוסיפו המפרשים לבאר החמשים שערים במענה אליהו. ומפני שאין מתישב אצלינו לא רצינו להעתיקו ודי לנו בזה עד יבא מורה צדק. בריך רחמנא דסייען:" + ] + ], + [ + [ + "שער ארבעה עשר הוא שער המציאות:", + "הנרצה בשער הזה הוא לבאר ענין מציאיות הספירות כי עם היותן עשר לבד להם מציאיות לפנים ממציאיות. ועוד לבאר מציאיות ידועים לספירות כאשר נתבאר בזהר ובתיקונים בעזרת ה':", + "פרק ראשון:", + "ענין המציאיות בחכמה הזאת הוא מפתח שמשתמשים בו בכמה משערי החכמה הזאת. והענין שאין דברי הקדושה והאצילות והרוחניות הדק כענייני העולם השפל הזה הגשמי כי ענייני הגוף להיותם מוגשמים פחותי הערך כאשר ירצה האדם לפעול פעולה באיזה דבר מזולתו מהגשמיים א\"א לאדם לפעול הפעולה ההיא הנרצת אליו אם לא שיתבטלו קודם כל המציאות הגוף הקודמים אל הגשמיים ההם כדי שיתהפכו אל הדבר הנרצה בו. המשל בזה ברצות האדם להמציא אליו בגד ללבוש הנה יגזוז הצמר או השער מהבעל חי ההוא. והנה לפי האמת הצמר נקנה לו פעולה משונה מכשהיתה והבעל חי נשאר משולל וערום ובחוסר כל.", + "הנה שנתבטלה מציאות ראשון כאשר בא להתפעל אל מציאות זולתו. אח\"כ עוד ילבן הצמר ההוא והנה אחר ליבונה לא ישאר מציאות הראשון אשר היה לה בהיותה בגיזה כי הגשם הראשון חלף הלך לו ונקנה אליה מציאות יפה ונבחר מהראשון והוא מציאות הצמר הזך המלובן. וכאשר יטוו הצמר ההוא לא ישאר בה מציאותה הראשון כי כבר נהפך אל דבר יותר משובח והוא המטווה. וכאשר יארוגו הבגד הנה לא ישאר מציאות המטווה כי ע\"י המלאכה פשט צורתו הראשונה ולבש צורה יותר מתוקנת. ועל הדרך הזה כפי שיתרבו המלאכות יתפשטו הצורות ויתבטלו ויעברו והיו כלא היו וצורותיו הראשונות לא תזכרנה.", + "והנה הענין הזה במקרה הגופים. אבל דברי הקדושה והרוחניות והאצילות הפך לענין הזה שאין אלו מקריו ואע\"פ שיתפשטו מיני הנאצלים והרוחניים וילבשו צורה יותר מתגלות מכמו שהיו קודם התפשטותם, לא מפני זה יתבטלו מציאותם הראשונים ח\"ו אלא אדרבה יתרבו הדברים עד לאין תכלית מתעלות עד לאין קץ. ואף אם יתחלף הדק הרוחני אל מציאות יותר מתגלה עכ\"ז מציאותו הראשון לא יזוז ממקומו ולא יפקד מושבו. עוד נשתנתה הרוחניות בענין זה מן הגופני כי הגופני וכל מציאותיו המתחדשים הם בעלוי אל הקודמות בפרט בפעולות המתכוננות בבני אדם, כי כל עוד שיתפעל יתקרב אל הנרצה וזהו שבחו. ואין כן הרוחני אלא אדרבא כל עוד שיתגלה, המציאות הקודם הוא עיקר ושרש אל מציאיותיו המתחדש והמתאצל. והשרש שואב משרשו ושרשו משרשו לפי רבוי המציאיות עד שזה תלוי בזה וזה תלוי בזה עד הקודם אל כלם. וכל עוד שיעלו הם משובחים קרובים אל המקור והשורש האמיתי שהיא שרש כל השרשים ומקור כל המציאיות מלך מלכי המלכים. וראייה אל ענין המציאות הוא מכלי המקדש ותשמישי קדושה כי אם יחליפום בחדשים הראשונים נגנזים כי עדיין קדושתם בהם עומדים כי נשאר בהם קדושה דקה ורוחניות ומציאותו במקומו עומד וענין הקדושה הנשארת בהם דקה מן הדקה עד שאין העין יכולה לשפוט בהם כלל. ואף אם לא יהיה הראיה דומה אל הנמשל מכל וכל מפני ששם הקודם עקר אל המתאצל כדפריש' ואין זה במשל, כי ודאי יותר משובחים הם תשמישי קדושה העומדים לשרת מאותם שכבר נתבטלו. (על) [עם] כל זה הדין דין אמת ואף אם לא ידמו בכל והטעם שתשמישי קדושה הם גופניים וברוחני אין לנו השגה להמשילו. ומן הטעם הזה דרשו רז\"ל (מגילה דף כ\"ח) והשימותי את מקדשיכם, אע\"פ שהם שוממים בקדושתם הם עומדים. לפי ששרתה שכינה שם נשאר בהם דבר קדושה שאין העין יכולה להשיגו אלא בעין השכל על פי תורתינו הקדושה. וע\"פ הדברים האלה היה הענין בספירות כי כאשר עלה הרצון לפניו להאצילם הנה נצטיירו מציאיות הצחצחות הדקות הנעלמות כפי שביארנו בארוכה בשער הצחצחות. וממציאות הדק ההוא נשתלשלו המדרגות עד הגילוי מחשביי ושם ג\"כ נצטיירו מציאיות שני. ואמרנו שני, מפני שאין לחקור מה שבין אין סוף לכתר כלל אלא שהם בדקות באין סוף והם מתאצלות בכתר הוא שקראנו מציאות גלוי מחשביי. והדקות שבאין סוף ממשיך שפע אל השרשים הדקים שבכתר. וכן נתאצלו מציאיות ממדרגה למדרגה. וכל עוד שיתקרבו אל המאציל הם נקראים פנים וכל עוד שיתרחקו נקראים אחוריים ולכן כמה פנים לפנים הנוראים וכמה אחוריים לאחוריים [דלאו] נראים כי אין הספירה עצם אחד שלא ישפוט בו כי אם ענין אחד. אמנם בכל ספירה וספירה כמה מציאיות כמה עולמות כמה עניינים שאין השכל יכול להשיגם. נתגלה עניינם בתורה ואין שכל אדם יכול להקיפם כי איך אפשר שעלול מעלול קטן שבקטנים יוכל להקיף סבת סבתו ולא סבת סבתו לבד אלא יורד מסבה למסובב עד לאין תכלית. אלא שרצה הקב\"ה לזכות את ישראל והרגילם בתורתו כו'. ועכ\"ז אין מי שיורד לעומק א' מסודותיה לרוב העלמ' אם לא מעט האור הזה היוצא מבין בדקי וסדקי השער כעובי המחט והם דברי האלדיי הקדוש רשב\"י ע\"ה, והוא הורה לנו הענין הזה בתיקונים (תז\"ח דף קי\"ט ע\"ב) וז\"ל וכמה אינון ספירן פנימיים וכמה ספירן אחוריים ואינון דא על גב דא הה\"ד כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם ובגינייהו אתמר כמה פנים לפנים הנוראים וכמה אחוריים לאחוריים דלאו נראין. ואינון פנימים אלין יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א. אחוריים אינון י' י\"ה יה\"ו יהו\"ה, א' א\"ה אה\"י אהי\"ה וכו' עכ\"ל.", + "עם היות שנתבאר המאמר הזה במקומו ביאור אורך בס' אור יקר חלק ב', עכ\"ז מתוכו יצא לנו אור גדול אל המכוון היות לספירות כמה בחינות ועניינים ומציאיות אשר אין הדעת יכול לכוללם לסבה הנזכר. ובזולת זה יש עוד בחינות בספירות לפי הבחי' אשר נרצה להבחינן והיא נקראת כך ובחינה זו תקרא כך והיינו מציאיות השמות המתיחסים לכל ספי' וספי' כי רבים הם כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים. וביאר אותה רשב\"י במקומות רבים. וז\"ל בתיקונים (תקונא נו דף פ\"ז) ה\"ה אינון אשה ובתה כלה וחמותה כפום ענפין [דאילנא הכי אתקריאו] עכ\"ל.", + "והכונה שהבינה שהיא ה' ראשונה של שם והמלכות שהיא ה' אחרונה של שם לפעמים יקראו אשה ובתה ולפעמים כלה וחמותה. והוקשה לו למה ישתנו שמותם להיותם נקראים לפעמים כך ולפעמים כך. ותירץ שאין זה מן הדוחק כי לפי ענפיהם כן ישתנו שמותם. והכונה לפי שנוי בחינתם כמו שיתבאר בשער הנז'. וזהו פתח ומבוא גדול בחכמה הזאת. ויש כמה חילוקים אחרים יתבארו בפרקים בפ\"ע:" + ], + [ + "בזולת המציאות והבחינות הנזכרות למעלה, עוד יש ויש בחינות אחרות. והיא כי כאשר נרצה להבחין האצילות בסוד הרכבתה מדין ורחמים, זו יהיה בחינה אחת. וכאשר נראה להבחינו מפאת שכולם רחמים, יהיה בחינה אחרת. וכן כאשר נבחינה מפאת כל ספירה מצד פעולתה בפ\"ע בזולת שיצטרף אליה חברותיה, יהיה ענין אחר. וכאשר נרצה לצרף אחד מהם לפי אות שנצטרפה, תשתנה פעולתם ובחינתם ויעלו הבחינות אל עשר. וכן כשנרצה אל שתים, תתחלף לפי חלוף שתיהם. המשל כשנצטרף מלכות אל יסוד והוד היא בחינה אחת במלכות, ואם נצטרפה אל יסוד ונצח היא בחינה אחרת, ואם נצטרפה אל הוד ונצח היא בחינה אחרת. כך יעלו הבחינות לאין תכלית ולאין מספר על דרך שפי' בשער הצינורות בפ\"ה. ובזולת זה כאשר נבחין כל האצילות המשל לז' ספירות לבדן או על י' ביחד או ג' ראשונות לבדן, ודאי הם בחינות שלא ישתוו ואין הכל ענין א'. ובזה יובן משנה אחת בס\"י וז\"ל י\"ס בלימה וכ\"ב אותיות יסוד ג' אמות וז' כפולות וי\"ב פשוטות עכ\"ל. והיא משנה שניה והקודמת אליה בארנוה בשער הנתיבות, ושם במשנה ההיא אמר שהם ל\"ב נתיבות. ועתה במשנה זו בא לבאר חילוקם ומספרם אחר שהספירות אינם כ\"א עשר איך הנתיבות הם ל\"ב, ואמר שהם י\"ס וכ\"ב אותיות וכו'. והענין כי אין יחס כלם ביחד שוה אל כאשר יהיו ז' לבד כי אין הארתם של אלו כהארתם של אלו, וזה יובחן על כמה דרכים אם בדרך הדמיון אם בדרך החשבון. והמשל בזה הספי' הם י' וכל א' כלולה מי' כנודע. הנה יעלו לק'. וזה יעלה חשבונם לאין תכלית בחשבון העשריות והמאות כי כל חלק ג\"כ כלול מי' עד אין תכלית. כי אין חלק שנאמר זה כתר לבדו וזה חכמה לבדה כדפי' בשער מהות וההנהגה פ\"ב. ואין זה כשנבחינם בערך השבעה כי נאמר ז' פעמים ז' או ז' פעמים י', וזה יעלה חשבונם על דרך אחרת שהוא על דרך השביעיות עם היות שג\"כ יעלה לאין תכלית.", + "והנה לא ידמה חשבון הי' עם חשבון הז'. עוד על פי הדמיון כאשר נרצה לדמות הי' גוונים שבספירות הנה יצטרפו ויעלו הגוונים באופן יותר נאה ומשובח ברבוי גווניו ממה שיעלה אם לא היו כ\"א ז', שלא יעלה הצטרפות הגוונים גוון משובח כמו בהיותן עשר. עוד נוכל להמשיל המשל הזה באופן יותר מכוון אל הנמשל אם יעשה התריאק\"ה הגדולה אשר יש בה כמה מיני סמים יהיה מעלתה יותר גדולה מה שלא יהיה בהתריאק\"ה של ארבעה מינים, כי זו תועיל לסם המות הארסי הממית והקטנה תועיל אבל לא כ\"כ וזה מבואר. ועד\"ז נקיש בספירות אחרי שידענו חלוקם בדין ורחמים כמו שקדם לנו בשער מהות והנהגה.", + "והנה בהיות רחמי ג' ראשונות עם הז' יהיה המזג נוטה יותר אל רחמים, והטעם מפני היות הרחמים פשוטים במזג. וכאשר יהיו ג' ראשונות לבדם יתפשטו הרחמים יותר ויותר ויהיה המזג כלו נוטה אל הרחמים מה שלא יהיה כן בהתחברם אל ז' ספירות אחרונות. וכאשר יהיו הז' לבדם אז המזג נוטה יותר אל הדין מב' המערכות הקודמות. ובהקדמה זו תובן המשנה הזו. כי הם ד' מערכות בל\"ב נתיבות והכל בעצם הספי'. מערכה ראשונה מזג כלם העשרה ביחד, והיינו י\"ס הנזכרות במשנתינו. עוד מערכ' ב' והם ג' אמות שהן אמ\"ש שהם כתר חכמה בינה שהם אמות אל החסד והדין והרחמים כמבואר בשער המכריעין פ\"ג. עוד מערכת ג' והם מזג הז' ספירות לבדם אשר הרמז אליהם אותיות כפולות שהם בג\"ד כפר\"ת. ונקרא כפולות שהם מקבלות דגש ורפה וישמשו לשתים. ודגש ורפה הוא רמז אל הדין והרחמים, ורמז אל ז' ספירות הבנין שהם לפעמים פועלים בדין ולפעמים ברחמים. וי\"ב פשוטות הם מערכה ד' שהם הי\"ב גבולים שהם י\"ב הוויות והם ו' קצוות פועלים דין ורחמים כאשר יתבאר בארוכה בשער פרטי השמות בשם בן ע\"ב בפ\"ז ח' ט' י'.", + "והנה אינם הז' ספירות אלא הם ו' קצוות שבמקומות ידועים ענפים פרטיים כאשר יתבאר בשער הנז'. ושוב מצאנו מאמר בזהר קרוב למשנה זו בהקדמה זו והוא בפ' פקודי (דף רכ\"ז ע\"ב) וז\"ל בפסוק ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים וגו'. כל אינון ווי\"ן עבד בצלאל למיהב לון לאשראה על נוקבי. ונפקי מרזא דאלף דאיהו חושבן שלים, ושבע המאות דאיהו רזא שלים, וחמשה הכי נמי, ושבעים כלא רזא חדא. וע\"ד מרזא דא וחושבן דא עשה ווים. וכלא ברזא דוא\"ו ודיוקנא דוא\"ו אתעבידו וכלא ברזא עילאה עכ\"ל.", + "ופי' בא לבאר ענין הווי\"ן במנינם שאין ראוי להאמין שבא משקלם כך על צד המקרה וההזדמן. אבל היה הענין בכונה מכוונת. וזה רצה באמרו כל אינון ווי\"ן דעבד בצלאל, פי' מאחר שבצלאל עשה אותם, וכבר דרז\"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ, וכן העיד עליו הכתוב (שמות לא ג) ואמלא אותו רוח אלדים כו', וביארו כי כמו שבריאת שמים וארץ הי' בחכמה ובתבונה ובדעת כך היה מעשה המשכן. ומקום שכינת החכמה והתבונה והדעת היה על בצלאל ומטעם זה הוכרח שהיה יודע לצרף אותיות שבהם נברא העולם מאחר שרוחניות האותיות שהם נכללות בחכמה ובתבונה ובדעת היו נכללים בו. למיהב לון לאשראה על נוקבי וכו' הכונה כי אותם הווי\"ם היו רומזים בזכר שהוא הת\"ת הנקרא וא\"ו. ואע\"פ שהיו על העמודים והעמודים עצמם זכרים כמפורסם עכ\"ז העיקר היו הווי\"ם שהיו מצד הת\"ת שהוא עיקר הוא\"ו ומהם היה נמשכת השפעת הארץ התחתונה הנרמזת במלכות והעמוד היה ביניהם להורות על העמוד המייחד שמים וארץ כנודע עמוד א' יש לו להקב\"ה וצדיק שמו וכו'. ונפיק מרזא דאל\"ף דאיהו חושבן שלים. פי' נודע כי כל הספירות כלולות מעשר, והנה לפי זה הם י' פעמים י' עולים למאה וכל אחד מהמאה כלולה מי' יעלו לאלף. ומפני היות המנין הזה כולל כל הי\"ס עם כללות כללותם קראו חושבן שלים, עניינו מספר שלם. משא\"כ שאר מספרי' שאינם כוללים כל הענפים כמספר אלף. ואין לפרש שפי' מספר שלם יהיה, כי האלף מספר שלם מפני שכולל אחדי\"ם עשרו\"ת מאו\"ת אלפי\"ם, שכבר כתבו החכמים בחכמת המספר כי שלימות המספר הוא עשרה מטעם כי מי' ולמעלה הוא כפל האחדים והעשרות, ובחבור החלקים האלה יעלה ויכפל המספר לאין תכלית, וא\"כ המספר השלם הוא העשר וזה דבר ברור.", + "ועוד נוכל לפרשו על דרך זה כי האלפא ביתא ימצא בה המספר עד ט' מאות, ומשם יחזיר האלפים לאחדים. נמצא לפי זה האלף הוא מספר השלם הנועץ סוף המספר בתחלתו ונצייר הנה צורה יפה שבה יתבאר כונתינו בקוצר כזו: והנה בהשלים המאות ישוה מספר האלפים אל האחדים והאל\"ף הוא הנועץ סופו בתחלתו כי אל\"ף הוא אלף הוא פלא והוא כ\"ע הנועץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו בסוד אי\"ן אנ\"י שפי' בשער ג' וכן נבארו בשער ממטה למעלה. ולסבה זו נקרא האל\"ף מספר שלם והוא המשכת הת\"ת מהכתר כי כללות הספירות מי' הוא ע\"י חכמה ומה גם בעלותה מי' לי' כדפי'. ושבע המאות דאיהו רזא שלים דקדק שלא אמר מספר שלם כדקאמר לעיל, מפני שאינו שלם לכלהו, פי' אבל אמר רזא שלים כי הז' ספירות הם מלאות ושלימות בכל כללות העשר (חסרה מלה) מעשר ע\"ד העשר הקודמות אלא שהקודמות יסודן עשר ולכן עלו לאל\"ף ואלו יסודן שבע ולכן לא עלו כ\"א לשבע מאות. ולכן לא אמר מספר שלם מפני שלא נשלם מספר העשר. ונקרא שלם מטעם שלימות כל אחד מספירותיה במאה שערים ולזה אמר רזא שלים. וחמשה הכי נמי. פי' כי ה' ג\"כ הם בסוד הוא\"ו כמנין הספירות בסוד כללות השבעה בה' כדפי' בשערי'. וכן כשנסיר ממנין השבעה העמו\"ד והאד\"ן נשארו ה'. וע' כלא רזא חדא. פי' כי הע' ג\"כ בסוד שבע מאות אלא שאלו כלולים בכללות גדול ואלו נכללים בכללות א' לבד דהיינו כל אחד מז' כלולה מעשר נמצאו הז' עולים ע'. ועל דא מרזא דא וחושבן דא עשה ווים. פי' לרמוז הסוד הגדול הזה שיהיה הת\"ת כלול מכל הבחי' הללו. וכלא ברזא דוא\"ו כו'. הוקשה לו כי האל\"ף הוא רמז בכל העשר וז' מאות ושבעים הם בשבעה וה' ג\"כ, וא\"כ מה ייחס מספר זה לת\"ת. ועל זה השיב וכלא ברזא דוא\"ו, וראיה על זה צורתם שהיו עשוין כמין וא\"ו אלא שהוא הת\"ת בהיותו כלול מכל המציאיות האלה. ונמצאו הוויית האלה בצורת\"ם ורמיזת\"ם ומקומ\"ם וחשבונ\"ם בסוד העליונים. בצורת\"ם שהיו בצורת ו', ברמיזת\"ם שכן היו רומזים לת\"ת, במקומ\"ם שהיו עומדים על העמודים בסוד הוא\"ו על משך הוא\"ו שהוא ת\"ת על צדיק. וחשבונ\"ם בסוד האל\"ף ושבע המא\"ות וחמש\"ה ושבעי\"ם. ועתה אין להמלט שלא נאמר שאין הז' מאות מכלל האל\"ף. אבל הוא מציאות בפ\"ע שמציאות האל\"ף נבחר ממציאות הז' מאות וכן לע' וכן לחמשה כל א' היא מציאות בפ\"ע. והוכרח לענין המשכן להיות הוא\"ו כלול מכל המציאיות מטעם שתהיה ג\"כ המלכות כלולה מכל המציאות. והמשל בזה כשנקח אבן מהאבנים או עץ מהעצים ונחלקנו לשנים הנה בהכרח ימצאו אותם החלקים מפאת יחודם שוים בחוטיהם וציורהם ולא ישתנו ציור זה מציור זה כי חתיכה אחת היו שניהם ויוכרח להם מציאות א'. וכן הדבר באצילות הת\"ת והמלכות אחר שהיו ד\"ו פרצופין כאשר נבאר בשער המעוט.", + "והנה עם היות שנסרם הקב\"ה עכ\"ז הם שוים כדמיון המשל שהמשלנו, ולכן בהיות הזכר מתיחד עם הנקבה בכל אבריו יחוד גמור ושלם יוכרח היותן משתווים שווי גמור מקבל הנקבה לזכר והזכר לנקבה שהם כדמות מקבל ומשפיע. ומה גם ראותינו ענין הצנורות שפי' בפ\"א מהשער שיחדנו להם. ולכן במשכן לרמוז אל כל חלוקי חלוקם להיות היחוד שלם הוכרח להיותם על צד המספר ההוא כדי שתהיה הוא\"ו כלולה מכל החלקים והבחינות שאפשר שתבחן כדי שהנקבה ג\"כ תבחן בכל הבחינות ההם לקבל ממנו. ומזה הטעם יובן הכרח למה כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף (ב\"ר פד ו), מפני שיסוד הוא מיחד הת\"ת והמלכות בכל החלקים והבחינות של שניהם וא\"כ יוכרח לפי זה היות בו בחינה שוה אל בחינת המלכות והת\"ת כדי שיהיו מקבילות הלולאות ויחדיו יהיו תמים על ראשו:" + ], + [ + "כונתינו בפרק זה לבאר מציאיות מתבארים בקצת ממאמרי הזהר והם צריכין אל העיון בחכמה הזאת ביותר. והוא במציאות הבינה ובמציאות הת\"ת ובמציאות המלכות. במציאות הבינה, בה שני מציאות. ראשונה מציאות שאין לו יחס עם האצילות כלל, ונרמזת במציאיות יו\"ד נקודה דקה שבבינה. והשניה מציאות המתייחס עם האצי' מצד המציאות אשר לה. ואין לומר שאין מציאות היו\"ד אלא בחכמה, ושאות הבינה היא ה\"א. שגם אות הבינה היא יו\"ד. וכן מבואר בדברי הרשב\"י שג' יודין הם ג' ראשונות והיינו בחינת הבינה עם ב' העליונות והיא נרמזת ביו\"ד ככל אחת משאר העליונות. אבל כאשר תאציל האצילות במקומם, אז יש לה בחינת הה\"א.", + "והנה בחינת היו\"ד נקרא מ\"י שהוא שאלה בלא תשובה מרוב העלמה. ובחינת ה\"א הוא נרמזת באלה שהם ג' אבות דהיינו ג' ווי\"ן שבצורת הה\"א כזה ה', והוא\"ו הימיני הוא חסד, והגג שלה הוא גבורה, והרגל התלוי הוא ת\"ת. והם נקראים אלה. ולעמוד על ענין זה היטיב, צריך לעיין במה שנכתוב בשער השמות פ\"ח ט' ובשער ממטה למעלה פ\"ה בשם אלדי\"ם שהוא צרוף מ\"י אל\"ה, ה' על י' כמבואר בתקונים פעמים הרבה. ירצה ה' שהוא לבוש אל היו\"ד כזה ולכן היא נקבה כי בחינת הגילוי גרמה לה היותה נקבה. אבל קודם היא י' לבד בסוד נקודה שוה אל שתי הנקודות. אבל בסבת אצילותה להאציל האצילות נצטייר בה מציאות ג' קווים. כי בהיותה משגחת בחסד להשפיעם יוכרח היות בה בחינת החסד, ובהיותה משגחת ברחמים יוכרח היות בה בחינת הרחמים, ובהיותה משגחת בדין יוכרח היות בה בחינת הדין. וג' בחינות האלה שנצטייר בה זה ודאי מציאות מקור ג' קווין שנשארו שם בדקות שהם שרש ומקור אל המתגלים. ואין שאלה לומר שהאבות אינם ווין אלא הת\"ת לבד. כי כן פי' בתיקונים בזולת הדרוש ואמרו שג' פסוקים ו\"יסע ו\"יבא ו\"יט הם ג' ווי\"ם בג' אבות. ואחר שבארנו שני המציאות האלה בבינה נאמר כי גם שתיהם במלכות. והם נרמזים בשתי אותיות אלה ממש בה' וי' כי עיקרה היא יו\"ד ומציאותה המתאצל אליה מקבלת הג' קווים [שהם נה\"י] ונעשית ה'. וקרוב לענין זה נתבאר בזהר (שלח דף קע\"א.) וז\"ל פתח ההוא ינוקא ואמר, והיה ביום ההוא, לא ידיע מאן הוא. אלא בכל אתר ביום ההוא יומא בתראה איהו. אמאי איקרי יום ההוא. אלא רזא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא. שירותא אקרי הוא כמה דכתיב ועבד הלוי הוא. פולחנא דלוי לדרגא דאקרי הוא טמיר וגניז ואקרי ההוא לאחזאה סופא דכל דרגין דאיהו שירותא וכלא חד ובגין דאיהו סופא איתוסף ביה ה'. זמינא ירושלם לאפקא מיין ולנבעא נביעי. הכא אית למימר סופא דכל דרגין לאו איהו ירושלם אלא ודאי ירושלם ויומא ההוא כלא חד. מה בין האי להאי, אלא ירושלם כל דרגין קדישין דילה כד אסתחרן אקרון ירושלים והכי אתתחמן אית דרגין דסחרן ואקרון עזרות אילין פנימאן ואילין לבר ואית דרגין דאקרון כד אסתחרן לשכות ואית דרגין דאיקרון כד אסתתחרן היכל ודביר. לגו מכל אינון דרגין, אית נקודה חדא כבודה בת מלך פנימה. נקודה דא אקרי יום ההוא וסימנך ההוא יקרא ארץ רפאים. וכד יקום יומא דא מגו (כיפין) (שבכין) דעזרה יקום נביעו דמיין והאי נביעו מן הים הקדמוני ליהוו כגוונא דאמא דברה בין דרועהא ומסגיאו חלבא דיניק אתמלי פומיה ואתרבי ביה אריק חלבא לפומא דאימיה. כך חציים אל הים הקדמוני וכו' עכ\"ל.", + "והנה המאמר הזה רב במקומו ואנו קצרנוהו והעתקנוהו ממנו הצורך אלינו. והענין בקצרה, זה הינוקא היה תנוק א' שנסתלק מן העולם לסבה ידועה אליו יתברך וכאשר עלתה נשמתו אל פתח שערי ג\"ע אחזו בו הכרובים שומרי הגן לבלתי תתו להכנס לסבה שנאמרה שם ובין כך ובין כך היה ראש ישיבת הצדיקים דורש בפסוק זה והיה ביום ההוא והתינוק מבחוץ הקשה וז\"ל מיין דאינון מלרע היך סלקין לעילא מיניה לאתר עילאה יתיר מיניה בכמה דרגין ומה איצטרך לון לאינון מיין. ומה אתר דכל מבועין ונחלין נפקין מיניה ולית פסיקו למבועי ונחלוי אשתקייא מאתר נגוב מאן חמא חפירא דבירא יהיב מייא למבועא דנביע. וכי ירושלם יהיב מים אל הים הקדמוני אתר דכל מימין דעלמא נפקי מתמן עכ\"ל.", + "והיא קושיא חזקה, כי ירושלם היא המלכות והים הקדמוני היא בינה ולפיכך נקרא קדמוני וכיצד אפשר שישוקה הבינה מהמלכות. ולהשיב על הקושיא הזאת אחר שהכניסוהו לישיבה פתח ואמר והיה ביום ההוא לא ידיע וכו' כי מלת הוא מורה על הנסתר והיא כנוי אל ההעלם כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים וה\"א הידיעה מורה על הנגלה כמפורסם. והנה הם ב' הפכים במלה אחת. וזה כיוון באמרו ההוא לא ידיע מאן הוא. פי' הוא מורה העלם, וההוא מורה התגלות, והם ב' הפכים. והשיב אלא בכל אתר ביום ההוא, הוא המלכות, שהוא יום האחרון. ואע\"פ שהיא מדת לילה ג\"כ הוא יום, שהרי ז' ימים הם, וכבר יתייחס אליה שם יום. ומאחר שהיא המלכות ראוי לבא בה' הידיעה מפני שהיא גלויה וידועה. אבל תיבת הוא לא יצדק שהוא מורה על ההעלם כדפי'. והשיב אלא רזא דא הוא יומא כו'. פי' להורות על מציאות היו\"ד שהוא מציאות נעלם שיש בה. כי המלכות היא שירותא וסיומא שהוא תחלה וסוף כדאמרי' תחלת המחשבה סוף המעשה שהיא למעלה בחכמה במציאות יו\"ד והיא סוף המעשה במלכות במציאות ה'. ואמר שהמציאות הנעלם שהוא התחלה נקרא הוא, שמורה על התחלה. וראייה ממאי דכתיב ועבד הלוי הוא, ועבודת הלוי היא אל הבינה כדפי' בשער מהות והנהגה בפ\"י.", + "והנה הוא, מורה על שירותא שהוא תחלה וראשון כי הבינה נקרא שירותא דקיימא לשאלתא כדפי' שם בפט\"ו. ובחי' המציאות המתגלה שהוא סוף כל דרגין נקרא ההוא בה' הידיעה. נמצא תיבת ההוא מורה על שני המציאיות יחד. והנה ביאר הינוקא ב' המציאיות שלה בה' שסביב לי' בענין ההוא.", + "והנה הנקודה האמצעית נקרא כבודה בת מלך פנימה. וכן נקרא בת עין שהוא כבבת עין נקודה זעירא דקיקא וסביבה ג' גוונים שהם גווני הקשת הם ג' אבות.", + "והנה בעלות הנקודה הזאת אל מקומה הרמתה אל בית אביה חכמה באמצעות שפע הבינה שהיא האם המניק לה החלב וע\"י תתעלה עד שהיא עולה והיא משפעת אפי' בבינה עצמה כדקאמר כגוונא דאימא דברה וכו', וכן תשפיע אל מציאותה התחתון שבה ממש (שהיא הה' לזון בו התחתונים) וזהו וחצים אל הים האחרון. וכלל הדברים, כי הבינה לה ה' ומציאותה ג' אבות. ולמלכות ה' ומציאותה נצח והוד ויסוד. ושתי הקדמות אלו נתבארו ברעיא מהימנא (תרומה דקנ\"ח) וז\"ל מאנא דקב\"ה איהי שכינתא דאיהו מאנא לשמשא לבעלה איהי מנרתא דיליה דאתמר בה שבע ביום הללתיך דאינון הגדולה והגבורה והת\"ת והנצח וההוד יסוד ומלכות. ז' כלילן. מז' דרגין אלין ג' קני מנורה מצדה האחד, גופא ותרין דרועי דמלכא איהו נר מצוה לאנהרא בהון. וג' קני מנורה מצדה השני, אינון תרין שוקין וברית ואיהו נר מערבית לאנהרא בהון. מנרתא דמלכא אתקריאת ואיהי נר לאנהרא ביה נר מצוה דאתמר ביה מצות ה' ברה מאירת עינים ומאן רישא דמנרתא בינה ה' עילאה דאית לה תלת קנים בדיוקנא דא ה' תלת ווי\"ן דאינון תלת אבהן. ה' תניינא ג' קנים תניינין בדיוקנא דא ה' תלת ווי\"ן דאינון נצח הוד יסוד. ו' מנרתא דאמצעיתא ב\"ן י\"ה על שמיה אתקרי בינה איהו כליל שית קנים לתתא בחשבון ו' בו' קנים דיליה. י אשת חיל עטרת בעלה תגא דס\"ת בצורת זיין. מסטרא דעלמא דאתי לאו איהי מאנא לגביה ולאו משמשא לגביה אלא עטרה על רישיה אבל בעלמא דין איהי כגוונא דא הוה\"י איהי מאנא תחותיה שמושא דיליה וכו' עכ\"ל. ובו בפירוש כי ב' ההי\"ן הם ג' ווי\"ן כל אחד מהם. וגם מציאות המלכות שהיא לפעמים יו\"ד בעלותה למעלה ואז היא נקראת אשת חיל עטרת בעלה שהיא י' עטרה על ו' ונעשית ז' ואיהי עטרת תפארת וזו כאשר היא עולה לבינה להתייחד עם החכמה שמשם מציאותה כדפי' לעיל. ועתה נבא בפ' זה לבאר עוד ענין מציאיות היו\"ד אל המלכות בה\"א עם היות שיתבאר בשער המיעוט:" + ], + [ + "אחר שלמעלה אמרנו אגב גררא היות מציאות המלכות מהחכמה, נבא בפרק זה להכריע בקצת מאמרי התקונים וז\"ל (בתקונא ס\"ט דף ק\"ג) ועוד אני ישנה שניה ודאי לחכמה דאיהו י' כד אתרחק מיני רחימאי דאיהו ו', ורזא דמלה ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, חכמה דאיהו אבא י', יסד ברתא דאיהי ארץ ה' זעירא הארץ ודאי. כונן שמים דא וא\"ו. בתבונה דא אימא עלאה. דבינה אתקריאת לעילא כד איהי עם בעלה. תבונה אתקריאת לתתא כד איהי עם ו' לתתא ואיהו ב\"ן ו', ות' דאיהו ת\"ת אשתארת איהי ה' עמיה. ובההוא זמנא דאת ו' איהו עם אימא ואיהו מרחק מינה, אתמר בה אני ישנה בגלותא, ואיהי שניה ליה. והכוונה כי בהיות המלכות למעלה היא שניה לחכמה ואיהי יו\"ד ממש כמותה כמו שביאר במקומות רבים. וזה דקדק באמרו שניה ודאי לחכמה דאיהו יו\"ד. בסוד מציאות היו\"ד אשר בה משתוים שניהם. זו י' של שם בן ד', וזו י' של אדני. (ובספרא דצניעותא פ' תרומה דף קע\"ו) בכלל ההויות מביא הוי\"ה כזו יהו\"י והוא המורה על סוד הענין הנזכר. וז\"ל יהו\"י. י' בתראה שכינתא (לתתא) כמה דה\"א שכינתא אשתכח. ובחד מתקלא אתקלו עכ\"ל.", + "ואמרו כד אתרחק מני רחימאי וכו' פי' המלכות אומרת שהיא שנייה לחכמה בעת שנתרחקה מבעלה. והענין כי בשם בן ד' אותיות והם ידו\"ד כסדרן לפעמים יצטרפו אל ידד\"ו, וירצה שהמלכות עלתה אל החכמה לבית אביה והת\"ת מתיחד עם הבינה. וזה שביאר ורזא דמלה ה' בחכמה יסד ארץ וכו'. פי' בחכמה שהוא יו\"ד היה יסוד הארץ כי הארץ היא המלכות במציאות ה' ויסוד הה\"א הוא יו\"ד שהוא מציאות הצלע אשר נלקח מן האדם. ופי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא י\"ב דף כ\"ז.) וז\"ל ואתמר התם לגבי אדם ויבן ה' אלדים את הצלע אשר לקח מן האדם, דא חכמה. ויביאה אל האדם, דא עמודא דאמצעיתא כו'. הורה כי מציאות היו\"ד הוא מציאות הצלע ונלקחה מהחכמה שהוא אדם העליון, ונבנתה בבנין הה\"א כאשר נבאר ואז ייחדה עם התפארת.", + "והנה יסוד הבנין שהוא ה\"א הוא כזה וז\"ש חכמה דאיהו אבא י', יסד ברתא דאיהי ארץ ה' זעירא הארץ ודאי. פי' כי מציאות הנקרא ארץ דהיינו בחינתה התחתונה ענין הארץ שהיא למטה מן הכל ויסוד הארץ הזאת היתה בחכמה כדפי'. כונן שמים בתבונה, וכן התכוננות ובנין השמים היה בתבונה. כי עקרם הם מחכמה כמו שפי' בשער י' ולא ט' בפ\"ב. כי מציאות רקיע הוא מחכמה אמנם כוננותו דהיינו בניינו ובחי' הסובבת ומלבשת הרקיע דהיינו בחינה הנקרא שמים זה היה בתבונה שהוא הבינה בהיותה מתייחדת עם הת\"ת כדמסיק. עוד נתבאר הענין הזה בתיקונים (תקונא כ\"ט דף ע\"ג.) ז\"ל ושכינתא תתאה מצוה כלילא מארבע אתוון איהי אתקריאת י' מסטרא דחכמה ה' מסטרא דאימא עילאה וכו' עכ\"ל.", + "הרי בפי' כי מציאות יו\"ד מצד החכמה וכן אז נקראת ע\"ש החכמה וכן פי' במ\"א (בהקדמה ד\"י) כד אתנטילת מחכמה אתקריאת ראשית על שמה ע\"כ. וכן היא ה' מצד הבינה דהיינו הבנין דכתיב (בראשית ב) ויבן ה' אלדים את הצלע. ושני שמות האלו מורים על הבינה. וכן ביאר הרשב\"י בפי' שה\"ש (בז\"ח דף פ\"ג) בפסוק כיריעות שלמה, ושם פירש כי לפעמים יהיה בניינה מן הבינה במציאות ט' דחפי על י'. כי הבינה למ\"ד וכאשר יבנה בנין סביב הי' של מלכות יצטייר בצורת ט' דהיינו למ\"ד בעגול כזה וכן נתבאר ענין המציאות הזה בעובדא דינוקא. ולאהבה הקצור לא נאריך בהבאת לשונם הנה. וכן ביארו הענין בזהר (פ' ויחי דף רמ\"ו) וז\"ל מלכותא קדישא לא קביל מלכותא שלימתא עד דאתחבר באבהן, וכד אתחבר בהו אתבני בניינא שלים מעלמא עילאה עכ\"ל. (וכ\"ה בזהר וארא דף ל\"א).", + "הנה בפי' כי עיקר בנין שלה דהיינו ה' היא ע\"י הג' אבות שהם ג' ווי\"ן כמבואר בפרק הקודם. וכן מכחם נבנית היא בג' ווי\"ן דהיינו ה' ועקר הבנין מעלמא עילאה דהיינו סוד הבינה כדפי'. וכן נתבאר הדרוש הזה ג\"כ בספר הבהיר ז\"ל א\"ר ינאי הארץ נבראת קודם השמים שנאמר ארץ ושמים. א\"ל והא כתיב את השמים ואת הארץ. א\"ל משל לה\"ד למלך שקנה חפץ נאה לא היה שלם ולא קרא עליו שם ואמר אשלימנו ואתקן לו כנו וחבורו ואז אקרא לו שם. הה\"ד לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים, ואומר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה המקרה במים עליותיו, ואומר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט ואח\"כ יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד. כשתיקן לה מקום אז תאמץ בה שנאמר בל תמוט, ומה שמה, ועד, ומכונה עולם והיינו עולם ועד עכ\"ל.", + "ופי' הארץ נבראת, הכוונה כי המלכות קדמה לת\"ת במציאות גילוי אצילותה כאשר יתבאר בשער המיעוט בפ\"ג. והביא ראיה לזה מפסוק ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, כנראה שהארץ קדמה לשמים. והקשו לו מפסוק את השמים ואת הארץ כי שמים נבראו תחלה כדמוכח מפשט הפסוק. והשיב להם בדרך משל נאה למלך שקנה חפץ נאה שהיא המלכות וענין הקנין הזה הוא תחילת אצילותה בחכמה והוא ג\"כ נקרא מלך ומפני שלא היה שלם כי היתה במציאות צלע חסרת הבנין. ואמרו ולא קרא עליו שם. הכוונה לא האצילוהו ולא גילהו להיות נגבל ומכונה בשם אלא העמידו עד הכנותו ועד הכנת מקומו שהוא המרכבה שעליה עומדת כבוד המלכות הוא המכון שלה. וההשלמה הוא הבנין בנין הצלע שהוא מציאות הה\"א שבה כדפי'. והביא ראיה לזה מפסוק לפנים הארץ יסדת פי' קודם השמים הארץ שהיא המלכות יסדת.", + "וענין יסדת הוא היסוד המוסד בחכמה כאמרו אבא יסד ברתא כדפי'. ומזה הכתוב ראייה על ענין יסוד הארץ שהוא קודם למעשה שמים דהיינו כוננות השמים. כי מעשהו הוא על ידי הבינה כמו שיתבאר בשער ערכי הכנויים. וזהו ואמר אשלימנו שכוון אל הבנין הנזכר לעיל. ולענין המכון הכריח מפסוק עוטה אור כשלמה. ולהבין ענין ראייה זו צריך שנעתיק הנה מה שביאר בזה הסבא (בפ' משפטים דף צ\"ח) וז\"ל עוטה אור כשלמה, דא שירותא דיומא קדמאה. נוטה שמים, הכא אתכליל שמאלא ולא אמר מאד אתכליל שמאלא בימינא למהוי נהיר בכללא דשמים. המקרה במים עליותיו, הכא נפיק בחדווה ההוא אילנא דחיי נהר דנפיק מעדן ואשתרשו ביה במימוי אינון תרין בדי ערבות דאינון גדלין במימוי הה\"ד המקרה במים עליותיו. מאן עליותיו, אלין בדי ערבות. ודא איהו דכתיב ועל יובל ישלח שרשיו. ודא הוא רזא דכתיב נהר פלגיו ישמחו עיר אלקים. מאן פלגיו, אינון אלין שרשיו, והכי אקרון עליותיו, שרשיו, פלגיו. כלהו אשתרשו באינון מים דההוא נהר. השם עבים רכובו, דא מיכאל וגבריאל אלין הם עבים. המהלך על כנפי רוח, למיהב אסוותא לעלמא, ודא איהו רפאל. מכאן ולהלאה עושה מלאכיו רוחות וכו' עכ\"ל.", + "ועם היות שהמאמר הזה צריך ביאור עכ\"ז אל כוונתינו למדנו שנזכר בפסוק זה סדר האצילות גדולה גבורה כלולה בת\"ת ושתי הנצחים שהם נצח והוד וכן משך הנהר. אמנם המלכות לא נזכרה עדיין. ולכן הזכיר המרכבה התחתונה שהוא מיכא\"ל וגבריא\"ל ורפא\"ל. ואין ספק ששם נזכר אוריא\"ל שזהו כוונת כנפי רוח לשון רבים וכן נזכרו שאר המלאכים הרי בפי' שנזכרו המרכבות שהם המכון שלה ואז אמר יסד ארץ על מכוניה. וזה רצה באמרו כשתיקן לה מקום אז תאמץ בה פי' אחר שברא המרכבות אז היא מאומצת וחזקה ואז בל תמוט. ודקדק באמרו ומה שמה ועד. פי' שם המלכות שהוא היסוד (שלה) מציאות הי' הנקרא ועד. ואפשר הטעם מפני שעדיה הגיע האצילות, ונבאר בערכי הכנויים (בע' עד). ומכונה עולם כי המכון הוא מצד הבינה כי הבנין נבנה בבינה והוא מציאות הה\"א שהם מצד החסד והגבורה והת\"ת ומשם מיכאל גבריאל רפאל או אוריאל כמו שנבאר בשער ההיכלות פ\"ז. ומטעם שעיקר המכון על שם הבינה אמר ומכונה עולם, ע\"ש הבינה הנקרא עולם. וזהו בל תמוט עולם ועד. וענין בל תמוט, ע\"י שתשפיע ותקבל תתקיים ע\"ד שכינה בתחתונים שבארנו בשער מהות וההנהגה.", + "והנה נשלם ביאור המאמר. ומתוכו נתבאר עקר ההקדמה שאנו בביאורם. ועם ענין הקדמות המציאיות הנזכר בשער הזה יתבאר ענין קשה מאד בענין הכוונה בק\"ש בפרק א' של ק\"ש במלת אחד. שאנו מעלים הספי' אל הבינה ומשם ולמעלה. כי הלא זהו ענין היובל שישובו הענפים אל שרשם ויחזור הכל אל הבינה והעולם חרב ואבד, וא\"כ מהו התיקון שאנו מתקנין בכוונה זו. ועם ההקדמה הזאת יובן הענין כשנעלה (כשתעלה) מדה או מדות למעלה עכ\"ז מציאותם נשאר במקומן. ואין זה ענין היובל כי ביובל יחזרו גם המציאיות והענפים אל מקורם. וכן ביאר הרשב\"י בפקודא דקדושה (בזהר אמור דף צ\"ג) וז\"ל וכיון דישראל קא מקדשי סלקא מתתא לעילא יקרא עילאה עד דאסתלק וא\"ו רזא דשמים עלאין לעילא. כיון דאינון שמים אסתלקו לעילא נהיר ההוא קדש בהו וכדין אקרי לעילא קדוש. ולבתר נהיר ההוא נהירו עילאה על כורסייא דאיהו שמים. ואינון שמים תייבין לדוכתייהו ומתיישבן ביה בההוא נהירו וכדין אקרי קדוש. לבתר נחית ההוא נהירו עד דנטיל כלא חד צדיק עלאה דרגא יקירא עלאה לקדשא כלא לתתא. כיון דאיהו נטיל כלא כדין אקרי קדוש וכו' עכ\"ל.", + "ונבאר אותו בקיצור. למעלה מזה פי' הרשב\"י כי ג' קדוש אחד בכתר אחד בת\"ת אחד ביסוד, וכל ג' מדרגות האלה מקבלים קדושה מהקדש העליון שהוא הכתר. והוקשה להרשב\"י כי בכתר אין קדוש בוא\"ו אלא קדש. ותירץ לזה דשמים שהוא ת\"ת הנקרא וא\"ו מסתלק לעילא ובעלות הוא\"ו אל הכתר הנקרא קדש מה שהיה קדש נעשה קדוש. וחזר ואמר לבתר נהיר ההיא נהירו עילאה על כורסיי\"א דאיהו שמים פי' מציאות הת\"ת הנשאר במקומו שהוא כסא אל מציאות הדק שהוא סוד הרקיע כמבואר בשער י' ולא ט' פ\"ב. ומציאות המתגלה נקרא כסא אל מציאות העולה וכמקרה הזה אל הת\"ת, כן מדבריו נלמד אל מציאות שאר הספי' שמציאותם נשאר במקומם. ומשם מתפשט קדוש שני וג' ביסוד שהוא משך וא\"ו. ואגב אורחין למדנו ענין הג' ווי\"ן. א' הכתר ע\"י הדעת הדק העולה שם כמבואר, ושני בת\"ת ממש, ושלישי ביסוד. ע\"כ.", + "והנה נשלם הפ' הזה ונכלל השער הזה:" + ] + ], + [ + [ + "שער ט\"ו הוא שער ממטה למעלה:", + "הנרצה בשער זה לבאר ענין הנזכר בספירות בתיקונים ובזוהר ממטה למעלה וממעלה למטה, כי לכאורה הדבר קשה כי מה שהם ממטה למעלה היינו ממעלה למטה והוא מונה אותם ב\"פ כאשר יתבאר:", + "פרק ראשון:", + "הענין כי הספירות כמו שהם ממעלה למטה כסדרן כתר חכמה בינה גדולה גבורה תפארת נצח הוד יסוד ומלכות כך הם ממטה למעלה כתר חכמה וכו' כיצד כתר במלכות וחכמה ביסוד ובינה בהוד וגדולה בנצח וגבורה בת\"ת ות\"ת בגבורה ונצח בגדולה והוד בבינה ויסוד בחכמה ומלכות בכתר. וכדי שלא יקשה ענין זה בעיני המשכיל נמשיל לו משל נאה והוא כדמיון נצוץ השמש המתפשט ממקורו ומכה במראה הלטושה אז אורו מתהפך וחוזר אל מקורו וזהו הנקרא בין החוקרים אור המתהפך. וכן אנחנו כאשר רצינו לרמוז בשערינו אלה אל הסוד הזה קראנוהו בשם אור המתהפך או אור החוזר שהכל ענין אחד. ונחזור אל הכוונה שממש כדמיון האור הנז' כן דמיון האצילות כי הספי' שהם האצילות ומתפשטות ממעלה למטה כסדר הישר בספי' זהו שקראנוהו לפעמים בשערים אלה אור הישר והוא שהם מתפשטות כסדר הזה. וכן האור עושה, מצבו במלכות וחוזר אל מקורו עד הכתר ושם מצבו. וזהו נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן כי כתר שורה במלכות ומלכות בכתר ולא זה בלבד אלא אף המלכות שבכתר חוזר ויורד למטה. ומנהגה כדרך האור הראשון עד שנעשה אור לאור ואור לאור עד אין תכלית והכל נעוץ סוף בראש וראש בסוף וזהו סוד ההויה ביושר וסוד ההויה בהפוך זה בסוד האור הישר וזה בסוד האור המתהפך כזה:", + "הענין נרמז בסוד א' שהוא יו\"ד בראש ויוד בסוף כזה: והסוד הוא יוד בראש ויו\"ד בסוף כי מקור האור לעולם הוא יו\"ד. ומשם האור נשפע פעמים היו\"ד למעלה והוא אור ישר ומקור וראש. ופעמים היו\"ד למטה והוא אור מתהפך ומקור אל האור החוזר. ונמצא נעוץ סופן בתחלתן ותתלתן בסופן. וכן פירש הרשב\"י בפי' משנת ס\"י זו וז\"ל בתיקונים (תקונא כ\"א ד\"ס.) והאי אבנא איהו י' בריש א' ואיהו י' בסופה, עלה אתמר מגיד מראשית אחרית, ואיהי יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י כליל עשר ספירן דאיהו נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן עכ\"ל.", + "כיון בשם הנזכר היות האותיות השם ביושר יהו\"ה והשם בהפוך הוה\"י והכל נכלל בעשר אותיות שבמלוי השם והיינו ענין א' שהוא יו\"ד בראש ויו\"ד בסוף. והוא מגיד מראשית, שהוא יו\"ד בסוד החכמה וקוצה שהוא הכתר. אחרית, שהיא יו\"ד ג\"כ. והוא חכמה בראש וחכמה בסוף. ואחר שנתבאר הענין בכלל ובקיצור נבא להכריע בדברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים [בהקדמה ד\"ו.] אין קדוש כה' עלת על כלא טמיר וגניז בכתר ומניה אתפשט נהורא על יהו\"ה דאיהו י' חכמה ה' בינה ו' כליל שית ספירן ה' מלכות. והאי איהו אתפשטותא מעילא לתתא ואוף הכי אתפשט נהוריה על [י' מן אדני] מתתא לעילא עד אין סוף דאתרמז באדנ\"י אי\"ן אנ\"י. ובג\"ד י\"י מן יאהדונה\"י עשרה עשרה הכ\"ף דא כ' מן כתר עכ\"ל. הורה בפי' על כוונתינו כי האור הישר יוצא ומתפשט מן המקור שהוא יו\"ד עד הסוף שהוא ה'. וחוזר מי' של אדנ\"י שהיא המלכות כי אדנ\"י לבוש אל יהו\"ה כזה יאהדונה\"י כמו שנבאר בשער השמות בפ' י\"ג ושם אדנ\"י הוא סוד אור המתהפך כי שם אדנ\"י ושם הוה\"י הכל ענין אחד ורמז א'. וזהו סוד אנ\"י אי\"ן שהוא אני אדנ\"י במלכות ואי\"ן בכתר והכל רומז נעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו. וכמו שבסוד הכתר הי' על ה', כן באי\"ן הי' על הן' כי הכל רמז אחד וענין א'. וכמו שבמלכות י' תחת ה', כן באנ\"י נ' על היו\"ד. והכל אחד זו בחכמה שהיא י' נ' בבינה שהיא ה'. ולהיות ששתי אורות מתייחדים בכתר ב' מדות שבספיר' י' מלמעלה למטה וי' ממטה למעלה לכן נקרא כ' כתר והיינו אין קדוש כה' שפירושו כ\"ף כת\"ר שהוא התפשטות האור ממעלה למטה וממטה למעלה כדפי'.", + "והנה בזה נכלל המרובה במיעוט, שהספי' הם עשר ממעלה למטה בסוד האור הישר וכן עשר ממטה למעלה בסוד האור המתהפך אור החוזר. ועתה נבא בפרק זה לבאר ענין זה אפי' בקצת הספי':" + ], + [ + "הכונה בפרק זה לבאר כי לא יהיה ענין סדר זה אל הספירות כל העשר בכללם לבד אלא גם אל קצתם. כיצד אם נרצה לומר תשע מכתר עד היסוד ותשע מיסוד עד הכתר וכן ח' מהוד עד כתר וח' מכתר עד הוד וכן ז' מחסד עד מלכות וז' ממלכות עד חסד ולא זו בלבד אלא אפי' בספירה אחת כאשר נבאר. וכל הבחינות האלה נתבארו בתקונים כאשר נבאר. והטעם אליהם הוא כי כמו שיש הארת חזרת האור מהמלכות, כן חזרת האור מהיסוד וכן מההוד וכן לכלם. וכמו שיש אור ישר מכתר כן מחכמה כן מבינה כן מחסד כי כל ספירה מקור לכל אשר תחתיה וכל ספירה היא מראה שבה מכה אור העליונה והאור חוזר עד שבדרך זה יעלו המאורות ישרים וחוזרים עד אין מספר כאשר יבין המעיין בשכלו כאשר יתן אל לבו אל הנרמז. ועתה נבא לבאר הענין הזה מתוך דברי הרשב\"י בתיקו' (תקונא י\"ח דף ל\"א ע\"ב) וז\"ל אילין נפקין. וסגרו\"ן סגר תרעא אבתרייהו הא מארי דאותות קא דפקין לפתחא ואמרין אדנ\"י שפתי תפתח תפתח דא פתחו\"ן ואלין אינון מארי דח\"י ברכאן דצלותא מסטרא דח\"י עלמין דמייחדין לקב\"ה ושכינתיה תמן דצדיק תשיעאה איהו מעילא לתתא ומתתא לעילא ט' נקודין ט' טעמי. ועלייהו אתמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים ודא צדיק דביה כל נקודין, להאיר על הארץ דא שכינתא דאיהי כלילא מכל אתוון עכ\"ל.", + "ופי' כי יש צדיקים תלויים כל א' וא' לפי מעשיו לפי אצילת נשמתו מהספירות. כיצד, מי שתורתן אומנתן קרוין מארי תורה והם בת\"ת, והשומר בריתו קרוי צדיק, והעומדים בתפלה בעמידה קרוין מארי דרגלין. והם תלויין למעלה כל א' לפי מקומו וסדר עבודתו בעוה\"ז כאמרו למעלה מן הענין כי הצדיקים נכנסים למעלה בתפילתם לפי מעשיהם. ואמר שביציאתן המלאך הממונה על סגירת ונעילת שערי היכל סוגר הדלתות עד אשר באים להתפלל מארי דאותות השם הזה הוא בצדיק הנקרא אות. וקראם מארי דאותות כי הצדיק נקרא אות ועתה הכונה לבאר בענין היסוד לכן קראם מארי דאותות. ומלאך הממונה על הפתיחה הנקרא פתחו\"ן פותח להם היכל מלך. ואמר שהם בעלי ח\"י ברכות שהם בצדיק הנקרא ח\"י העולמים ע\"ש ח\"י [החיים] התלוים בו. ואמר כי בעמידה מייחדים קב\"ה ושכינתיה ע\"י הצדיק המיחד אותן וקושר אותם כנודע. דצדיק ט' איהו. פי' כיצד בצדיק הם ח\"י, ואומר כי הם ט' ממטה למעלה וט' ממעלה למטה. ואין לומר שהענין הוא כשנחשוב ונמנה הספירה ממעלה למטה יהיו ט' וכשנמנה ממטה למעלה יהיו ט' שא\"כ לעולם אינם עולים יותר מתשע וכיצד מונה י\"ח. אלא ודאי היסוד הוא בסוד אור היש\"ר ואור החוזר. וכענין המלכות למנין עשר כן היסוד למנין ט', וכן ההוד למנין ח'. ואינם דומים אלה לאלה כי כל מספר ומספר הוא סוד בפני עצמו ובחינה בפ\"ע. כמו שאין האור הישר ואור החוזר ענין א'. והטעם כי האור הישר הוא סוד האור העיקר יסוד מוסד באצילות אמנם סוד אור המתהפך אינו מאיר בסוד אור הישר. כדמיון נצוץ השמש שלא ידמה החוזר מכחו אל עצמותו, כי החוזר תולדה אחת מתולדותיו בסבת אחד מהמקבלים, וניצוץ הישר הוא עצם הנצוץ בעצמו, ועד\"ז נקיש באצילות. וכמו שלא ידמה האור בחזרתו מתוך העששיות והמראה שאינה מאירה אל חזרתו מתוך מראה בהירה ספיר גזרתה, כן הענין בסוד חזרת האור מהמלכות או מהיסוד וכיוצא בו. וכן שנוי האור לפי שנוי הגוונים במראה המקבלת הניצוץ וחוזרת אורה אל מקורה הקדמון. ואלה הם חלוקים בבחינות האורות בזולת חילוק אחר שיש בין הישר והחוזר כאשר נבאר.", + "ועוד ראיה אל הענין בתקונים (תקונא י\"ח דף ל\"ד) וז\"ל, ושית מזלות אינון מעילא לתתא מחסד עד יסוד, ושית מתתא לעילא מיסוד ועד חסד. מסטרא דמלכות אתקריאו ז' כוכבי לכת וכו' עכ\"ל.", + "והנה במאמר הזה מנה רשב\"י שש מחסד עד יסוד ושש מיסוד עד חסד. ואם אינו כמו שאמרנו, כיצד הם י\"ב אינם אלא שית. א\"ו כדפרישית, והיינו בסוד אור הישר ואור החוזר שאין עניינם אחד כדפי'. ועד\"ז ג\"כ מנה עוד ז' מחסד עד מלכות ואם לא על דרך שפי' דמסטרא דמלכות היינו אור החוזר ממלכות עד החסד א\"כ נמצאו כי ז' כוכבי לכת הם שש מזלות והכל אחד א\"ו כדפי'. ולהיות כי האור החוזר ממלכות אינו כמעלת האור החוזר מהיסוד לכן הם ז' ככבי לכת שהם מקבלים מי\"ב מזלות כנודע. וכן היסוד משפיע במלכות והמלכות מקבלת ממנו. ובהקדמה זו יובן מה שנתבאר בתיקונים (תקונא י\"ח דף ל\"ג) בענין היחוד וז\"ל ת\"ח יהו\"ה אדנ\"י אינון קב\"ה ושכינתיה בתרין שוקין יהו\"ה לימינא אדנ\"י לשמאלא ואינון אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאי' בצדיק תרווייהו חד יאהדונה\"י [והכי בתרין דרועין. הוי\"ה לימינא אד' לשמאלא בעמודא דאמצעיתא יאהדונה\"י] תרווייהו ביחודא חדא בסוד אמ\"ן, ובג\"ד גדול העונה אמ\"ן יותר מן המברך. הא איהו מתתא לעילא. מעילא לתתא, יהו\"ה אהי\"ה תרווייהו כחדא בכ\"ע כגוונא דא יאההויה\"ה בחכמה ובינה יהו\"ה אהי\"ה. בתרין דרועין יהו\"ה אהי\"ה בעמודא דאמצעיתא תרווייהו כחדא. בנצח והוד יהו'ה אהי\"ה דא לימינא ודא לשמאלא. בצדיק תרוייהו ביחודא כחדא וכן במלכות וכו' עכ\"ל. וכיוצא בזה האריך שם הרבה. והכונה כמו שבארנו בשער מהות והנהגה פכ\"ג כי ענין הזווג כמו שהוא בת\"ת ומלכות כן הוא בחכמה ובינה כמבואר שם. ומצד זווג החכמה ובינה שופע השפע אל תפארת ומלכות. והניצוץ עולה עד למעלה ולפיכך ממעלה למטה אל הימין שם בן ד' שהוא חכמה ושם אהיה שהוא בינה אל השמאל ודרך קו האמצעי מתיחדים כי הבינה משפעת דרך השמאל והחכמה דרך הימין והאמצע היא המשוה שני קצוות כמבואר. אמנם בעליה דרך הקו החוזר יעלה מת\"ת ומלכות ניצוץ דרך המדרגות, הת\"ת אל הימין והמלכות אל השמאל כי זה דרך עלייתם. ואל האמצעי מתיחדים כלם ביחוד. וכבר הארכנו שם בביאור המאמר הזה בקצרה. ועם הקדמת האור החוזר שביארנו יובנו עוד דברי הרשב\"י בתקונים שהם לכאורה סותרים אלו לאלו, במקום אחד (בתקונא מ\"ט דף פ\"ג) אמר כי ש' הוא בבינה שרש האילן, ובמ\"א אמר (בתקונא ס\"ט דף ק\"ז) כי ש' לתתא שורש האילן במלכות וכן ה' תתאה. ועתה קשה אם ש' שרש האילן למעלה בבינה אינו למטה במלכות ואם הוא למטה במלכות אינו למעלה בבינה. א\"ו עם היות שכל האצילות אחד מיוחד עכ\"ז בבחינת שתי האורות הנזכר הם שנים. יש אילן ששרשיו למעלה במקור העליון והיינו אור ישר שענפיו שית מתפרדין למטה, ויש אילן ששרשו למטה בסוד אור המתהפך החוזר וענפיו שית מתפרדין לעילא.", + "וענין אמרו ש' שרש האילן, שכן ש' בה ג' ענפים בסוד ג' קווים קו הדין קו הרחמים קו החסד, והיינו ממש ה' שהיא ג' ווים כדפי' בשער הקודם. ואחר שכללנו המרובה במעט בפ\"ז, נבא לבאר ענין אור החוזר בעצמו והצורך אליו:" + ], + [ + "עתה זה כונתנו לבאר סוד האור החוזר מצד מהותו וסבתו. והענין הוא כי לעולם הזכר עליון משפיע רחמים והנקבה תחתון מושפעת דין. וד' דברים אלה הם אחוזים זה בזה. ר\"ל א' זכר או נקבה, ב' דין או רחמים, ג' עליון או תחתון, ד' משפיע או מושפע. והדבר הזה יובן בסוד שפי' בשער הצינורות פ\"א היות אור העולה וכו' כדמיון האור היוצא מן העין כמבואר שם בארוכה. ולכן בהיות המלכות מקבלת מהעשר הנה פניה מועדות לקבל מכלם בסוד אורם הישר והיא הופכת פניה כלפי מעלה ונעשה שם ההו\"י. והזכר העליון משפיע בסדר וביושר הוא שם יהו\"ה. וזה טעם שהשם ביושר רחמים מפני שהוא זכר משפיע בסדר המדרגות כהלכתן זו משפעת לזו. והמלכות השם בהפוך האותיות כזה הוה\"י נקבה מקבלת. ולכן אמר הרשב\"י ע\"ה (בהקדמה דף ג'.) כל הוי\"ה דשלטא ה' על ו' ה' על י' נוקבא איהי ודינא איהי. מפני שהזכרים למטה מהנקיבות כי ה\"ה הם נקבות ו\"י הם זכרים.", + "והנה בהיות הנקבה חוזרת פניה לקבל אינה משפעת ודאי ובהיות הזכר משפיע אינו מקבל. וכן אמרו בספר הזהר ובספר הבהיר שאסור אדם להתעכב בנשיאות ידיו בתפלה יותר מג' שעות. והטעם כי נשיאות הידים מורה על ההשפעה כענין וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם כמבואר בזוהר פ' יתרו (ד\"סז). ומפני שהמלכות נקרא שעה והיא מקבלת מג' קוים [בג' שעות] הנה השפעתה ג' שעות בלבד ואם ירים אדם ידיו יותר יסתכן. מפני שבעוד שעשר ספי' משפיעות אינם מקבלות וא\"כ צריך להתעכב עד שיקבלו כדי שישפיעו וזהו סבה (שמות יז יא) וכאשר יניח ידו וגבר עמלק [לד].", + "הנה ראיה מבוררת כי בעוד שהספירות משפיעות אינם מקבלות ובעוד שהספירות מקבלות אינם משפיעות. ואף אם ימצא מנגד לזה קצת בזהר באמרו שכינה בתחתונים וכל פרטי הדרוש הזה הנמצא בזהר, אפשר לומר כי זה דוקא סמוך להשפעתו לא בעוד שהיא משפעת. איך שיהיה מפני שסוד ההויה בהפוך הוא סוד חזרת הפנים ממטה למעלה לקבל ואינה משפעת זו היא סבה שהיא דין והיא נקבה וכן הזכר המשפיע הוא רחמים. ואולם בשם בן ד' בהפוך נמצא קרוב לזה לאחד מכותבי סודות ז\"ל דע כי כמו שיש ע\"ס פנימיות אשר הטוב בא מהם לישראל ג\"כ יש י\"ס חיצונות שעומדין כנגדם וכשישראל עושין עברות הם פועלות כפי הרע שישראל עושין ח\"ו. ואתה בן אדם ראה גם בעין שכלך כבר ידעת כי בד' ספירות עומד השם המיוחד כי הי' עומדת בספי' חכמה וה' בבינה ו' בת\"ת ה' במלכות. וכשישראל עושין רצונו של מקום ומצותיו אז מתלבשת מדת רחמים על מדת הדין כי היו\"ד שבחכמה מורה על הרחמים ומתלבש על הה' שבבינה שמורה על מדת הדין וכן ו' שבת\"ת מורה על מדת הרחמים מתלבש על ה' שבמלכות ואז העולם כלו בשלום ומרחם על בניו כרחם אב על בנים. ואם ח\"ו ישראל עושין להיפך אז מתהפך מדת רחמים למדת הדין כי ה' שבמלכות מתלבשת על הו' של הת\"ת וכן ה' שבבינה מתלבש על היוד שבחכמה שמורה על מדת הדין. ודע לך כי כשהיו\"ד מתחלת השם ואח\"כ ה\"ה אז מורה מדת רחמים וכן הו' כשמתחלת ואחר כך ה\"ה הוא מורה על רחמים, וכשמתחלת אחת מן הב' ההין אז מורות על הדין עכ\"ל.", + "ואין ספק שמה שאמר בתחלת דבריו באמרו כמו שיש ספי' פנימיות וכו' כן יש ספירות חיצוניות, שאין כונתו בקליפות משום דמסיק בהשם בהפוך אתוון. אלא ודאי הכונה על האור החוזר המעלים הרחמים בסוד הקבלה וזהו הסוד ההפוך באותיות. ואין צריך לומר באותיות השם כלו שיהיה הענין הזה כמבואר לעיל, אלא אפי' בב' אותיות כגון י\"ה או ה\"י וכן ו\"ה או ה\"ו כמו שפי' האי צורבא מרבנן. וכן מבואר בתקונים כמו שנבאר בפ\"ה. וכן נתבאר העיקר הזה בס\"י משנה אחרונה שבפ\"ג וז\"ל המליך א' ברוח וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר מהן אויר בעולם רויה בשנה וגוייה בנפש זכר באמש ונקבה באש\"ם. המליך מ' במים וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן ארץ בעולם קור בשנה ובטן בנפש זכר ונקבה זכר במא\"ש נקבה במש\"א. המליך ש' באש וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה וצר וחתם בהם שמים בעולם חום בשנה וראש בנפש זכר ונקבה זכר בשמ\"א ונקבה בשא\"ם עכ\"ל.", + "והנה במשנה זו מבוארת כל כונתינו. וזה פירושו. וקודם כל דבר ראוי אל המעיין להשכיל במה שנכתוב בשער פרטי השמות מענין יצירת האדם על ידי גלגול האותיות וצירופם ושם נבאר בארוכה ענין המליך אות פלונית וקשר לו כתר. ועכ\"ז לא נשיב ידינו מלבאר הנה מה שיספיק אל הבנת המשנה. והענין כי אותיות הם ענפים מסתעפים מהשמות ר\"ל כחות אצולים מעצמות הספירות כשוכנים בחגוי סלע מרום שבתם כמו שנאריך בשער האותיות. ולהיות כי הכחות אינם פועלים פעולתם אלא ע\"י צירופם אל מקוריהם ובחזרתם והתקשרם אל מקורם יושפע עליהם רב שפע לפעול פעולתם בחוזק כאשר נאריך ביאורם בשער פרטי השמות. לפיכך הוצרך אל היצירה שיהיה על ידי הענפים המתיחדים אל מקוריהם דהיינו הספירות. והאותיות שהם ענפים המסתעפים מהם בהתיחדם עם השרש וחזרת הכחות אל מקורם אז פעולתם שלימה וטובה. ולהיות מקורי האותיות כוללים י\"ס כאשר נאריך בשער האותיות, לזה לחזק כחם אל הבריאה נתיחד כל ענף וענף אל מקורו. וזה רצה באמרו המליך אות א' או מ' או ש', וכן לז' כפולים בג\"ד כפר\"ת, וכן לי\"ב פשוטות הו\"ז חט\"י לנ\"ס עצ\"ק. ופי' המליך, ייחד אותה האות ואותה הענף הרוחני אל המלכות ואח\"כ וקשר לו כתר. וקשר פי' תקיעה שברים תרועה שהם ג' אבות חג\"ת עם ענפיהם נצח הוד יסוד ועם אבותיהם שהם חכמה בינה כתר. והיינו כתר הנזכר בפי' במשנה כי ג\"ר כלולות בשם כתר כענין שכלולות בשם אי\"ן וכן שלשתם כתר לג' קוין חסד דין ורחמים. ולכולהו פי' הכונה ליחד האות בשרשו שהם הספי'. ואמר א' ברוח וש' באש ומ' במים, הכונה כי אמ\"ש רמיזת' יה\"ו כי היוד הוא חכמה כי החכמה שורש למימי חסד. וכן ה' היא בבינה וכן ש' הוא בבינה שרש האש שהוא שורש הדין ע\"ד שפי' בשער מהות והנהגה פכ\"ה. והוא\"ו הוא בכתר בסוד הדעת כדפי' בשער המציאות פ\"ו. וכן האל\"ף, כי הכתר שרש לאויר המכריע בין הקצוות כמו שפי' בשער המכריעין. ולכן כאשר נרצה ליחד הענף נייחד אותו בשרשו המיוחד בעשר ספירותיו. וזה רצה באמרו המליך א' ברוח מ' במים וש' באש, כי היחוד והקשר הוא לייחד הענף בשרשו המיוחד לו אם חסד אם דין אם רחמים ובעשר ספירותיו הנמצאים לו לפי טבעו. ואחר היחוד בענפים צריך עוד לקבל משאר המקורות עצמן להיותו כלול מחסד דין ורחמים ולזה אמר וצרפן זה בזה שהוא חוזר אל האותיות אמ\"ש הנז' מראש הפרק עד כאן. וע\"י הצירוף יתייחדו הכחות יחוד אמיתי ושלם ויתגלגל ויעלה התחתון וירד העליון עד ישוב הדבר הוייה כוללת. ולזה אחר היחוד של הענף בשרשו עם עשר ספירותיו הוצרך להיות מתיחד בג' כחות שהם אמ\"ש הכוללים כל האצילות וזהו צרפן זה בזה, ואז היה נוצר ומתאצל ומתהווה המציאות ההוא בג' מקומות שהם עש\"ן כאשר נבארם בארוכה בשער פרטי השמות בשם ע\"ב. וע\"י ציורם ברוחניות היו מצטיירים בגשמות העולמים הזה. ומפני שהא' הוא ראש להויה ועיקר לצורה המצטיירית, כי עיקר המציאות הוא מהרוח, והאש והמים סיוע בעלמא כדמות הרכבה, אבל התגבורת הוא מהרוח, לכן בין בזכר בין בנקבה בא הא' בראש הצרוף והמים והאש תחתונים. ומטעם היות הזכר ממעלה למטה באה המ' שהם המים על הש' שהוא האש כדרכם כי הימין לעולם על השמאל וזהו אמ\"ש שהוא וי\"ה ו\"י על ה'. וכשבאה הנקבה באה ממטה למעלה שהוא אש\"ם, הש' שהיא האש על המ\"ם שהוא המים וזהו אש\"ם אש על המים השמאל על הימין כדרך הנקבה שהוא וה\"י שהוא ה' למעלה מי'. לעולם הנקבה הפך הזכר כי הזכר משפיע והנקבה מקבלת ולכן הנקבה דין. וכאשר המליך אות מ' שהוא עיקר המים לכן בין בזכר בין בנקבה המ' קודמת והיא הגוברת בהרכבה כי לעולם מדת (היום) [המים] גורמת ולכן גוברת עיקר המדה ושתי המדות שהם האויר והאש או זה יגבר או זה הזכר במא\"ש שהיא הא' שהוא האויר על הש' שהוא האש והגביר הרחמים על הדין כדרך הזכר לנטותו אל הימין ברחמים א' על ש' שהוא ו' על ה\"א זכר על נקבה. והנקבה באה ממטה למעלה הנקבה במש\"א הגבירה האש על האויר. הדין על הרחמים ה\"א על וא\"ו מגברת הדין על הרחמים ופונה למעלה כי הזכר משפיע והנקבה מקבלת. וכאשר המליך אות ש' שהוא האש בתוקף הדין בא הזכר בשמ\"א שלעולם גוברת העיקר כפי מה שהוא עקר היסוד בין בזכר בין בנקבה. ולכן הש' גובר בין בזכר בין בנקבה אבל שאר אותיות ההרכבה נחלקו למחלוקת כי הזכר הגביר יסוד המים שהיא המ' על יסוד האויר שהוא הא' דהיינו הי\"ו כי הה' גוברת מפני שהוא יסוד האש כמבואר אבל הוא י' על ו'. והטעם שעם היות שהוא\"ו שהוא האויר שהוא האל\"ף הוא רחמים, עכ\"ז הם רחמים ממוצעים ורחמי החסד הן רחמים גמורים, ולכן בחר לו הימין והגבירו על המיצוע כדרך היו\"ד שהיא לעולם על ו'. אבל הנקבה באה בשא\"ם שהגבירה יסוד האויר על המים. והטה אותו כלפי האש ונמצאו בה האותיות ממטה למעלה כדרכה הפך הזכר כי הנקבה מגברת האויר על המים ופונה למעלה והזכר משפיע ופונה למטה ולכן באה הנקבה בשא\"ם שהוא הו\"י האותיות מהופכות פונות למעלה לקבל. ע\"כ הגיע ביאור המשנה, ומתוכה נתבאר ענין ההפוך אפי' בשתי אותיות כמבואר לעיל:" + ], + [ + "עוד נתבאר הדרוש הזה באור יפה בספר הבהיר. ז\"ל אמרו לו תלמידיו רבינו מלמעלה למטה ידעינן מלמטה למעלה לא ידעינן והשיב ולאו חד הוי ממטה למעלה ומלמעלה למטה. רבינו אינו דומה העולה ליורד. שהיורד יורד במרוצה והעולה אינו כן. ולא עוד אלא העולה אפשר לו לעלות דרך אחרת שלא ירד. אמר להם צאו וראו. ישב ודרש להם שכינה למטה כשם ששכינה למעלה ומאי שכינה זה האור הנאצל מן האור הראשון שהוא חכמה גם כן הוא מסבב את הכל שנא' מלא כל הארץ כבודו מאי עבידתיה הכא. מלה\"ד למלך שהיו לו ז' בנים ושם לכל אחד מקומו ואמר להם שבו זה על גב זה. ואמר התחתון אני למטה לא אתרחק ממך. אמר להם הריני מסבב ורואה אתכם היינו מלא כל הארץ כבודו. ולמה הוא ביניהם כדי להעמידם ולקיימם. ומה הם הבנים כבר אמרתי לכם ז' צורות קדושות יש לו להקב\"ה וכו' עכ\"ל.", + "והפי', למעלה מן הענין ביאר הרב לתלמידיו הי' מאמרות א' לא' למצוא חשבון ממעלה למטה. ובהשלימו לבארם שאלו תלמידיו הנעימים רבינו ממעלה למטה ידעינן כמו שביארת לנו, ממטה למעלה לא ידעינן. והטעם לפי שכבר פעמים רבות שמעו התלמידים מפי הרב ממטה למעלה ומפני רוב ענותנותן לא ראו לדחוק השעה ולא שאלו את פי רבם עד אשר ראו כי העת עת רצון שהרב ביאר להם ממעלה למטה ביאור רחב ולזה שאלו שג\"כ יבאר להם ממטה למעלה. והרב כדי לחדדם ולראות אם עמדו בסוד ה' וירדו לסוף דעתו שאל להם ולאו חד הוי ממעלה למטה וממטה למעלה כי הכל אחד ואין חילוק ביניהם וכיון שביאר להם ממעלה למטה כבר הם יודעים ממטה למעלה כי הכל אחד. והם להיותם בנים לימודי ה' השיבו רבינו אינו דומה העולה להיורד שהיורד יורד במרוצה והעולה אינו כן. פי' ממעלה למטה שהוא המשפיע הוא משפיע בתוקף הרחמים ואין השפע מתעכב אלא בא במרוצה. אבל העולה אינו כן, שהוא דין שהוא צד הנקבה ואינו רחמים כדרך הזכר כמו שפי'. ואמרו עוד חלוק אחר. כי העולה אפשר לו לעלות על דרך שלא ירד כי הירידה הוא דרך הימין כי יגבר הימין על השמאל מפני שיקדים הימין לבא ואח\"כ יבא אל השמאל כי קודם יורד השפע אל החסד ואח\"כ בא אל הגבורה וכן על זה הדרך, אבל העולה עולה מהשמאל אל הימין כי תחלה מקדים השמאל ומן השמאל יעלה אל הימין.", + "והנה העלייה על דרך אחרת שאין כן הירידה. ואמרו אפשריות, כי כבר אפשר שיהיה העליה דרך ימין כלו כי אפשר שיעלה דרך היסוד אל הנצח אל החסד אל החכמה, והנה על דרך זה יהיה כל העלייה דרך ימין כלו. אמנם [אפשר] שיהיה העלייה דרך המדרגות מן היסוד אל ההוד ומן ההוד אל הנצח ומן הנצח אל התפארת ומן הת\"ת אל הגבורה ומן הגבורה אל החסד ומן החסד אל הבינה ומן הבינה אל החכמה, והנה לעולם יקדים השמאל אל הימין כי מגביר הדין על הרחמים. ובראות הרב הגדול מענה תלמידיו דרך קצרה וירדו לעומק המחשבה וידעו החילוק שבין ממטה למעלה ובין מלמעלה למטה ולא נסתפק להם אלא דרך הכחות ואופן הסוד. השיב להם בטוב מענה צאו וראו ישב ודרש שכינה למטה כשם ששכינה למעלה ומאי שכינה זה האור הנאצל מהאור הישר ואור החוזר ושני האורות הם שני היודי\"ן כמבואר לעיל. וזהו האור הנאצל מהאור ראשון שהוא חכמה הנאצלת מהכתר שממנה אורה מתפשטת ממעלה למטה בסוד שהיא יו\"ד של שם. ואין תימה על לשון שכינה, כי הוא לשון מושאל להעלם המליצה. ועוד כי כל האצילות וכל גילוי מלכו של עולם נק' שכינה.", + "ועוד כי עיקר גלוי והתפשטות החכמה ע\"י הבינה שנקראת שכינה, וכן שם יאהדונה\"י בו שמונה אותיות שהיא מבינה ולמטה. ויש לזה סמך בדברי הרשב\"י בתקונים בפסוק שלח תשלח, והתם נאמר כי שם זה הוא תמניא ספי' דהיינו מבינה ולמטה. והענין כי היו\"ד היא נקודה בהיכליה. ג\"כ הוא מסבב את הכל שנאמר מלא כל הארץ כבודו. פי' כי העיקר ממטה למעלה וממעלה למטה הוא מראש אצילות כ\"ע ולמטה עד שיעלה למספר עשר ועשר ממטה למעלה שהם עשרים שהם עשרה עשרה הכ\"ף מן כתר כמבואר בפ\"ק. ועכ\"ז עפ\"י הדרך שהוא בכתר הוא בכל הספירות כי בכל ספירה וספירה יש אור ישר וחוזר כדפי' בפ\"ג, ולכן כאן לבלתי עלות בכתר ונגוע הדיבור בו אמר אור הנאצל מאור ראשון. הכתר הוא בדרך העל' ואמר בחכמה ג\"כ הוא מסבב הכל. ר\"ל כי כדרך הכתר שמתפשט אורו וחוזר אליו למעלה פניו דרך מקורו, כן דרך החכמה. נמצא עפ\"י דבריו מבואר ענין הכתר בדרך נעלם והחכמה בגלוי. ואמרו מסבב את הכל, הוא האור היורד למטה דרך המדרגות וחוזר ומתעלה. ונמצא לפ\"ז מלא כל הארץ כבודו כל האצילות בשוה כי הכתר במלכות ומלכות בכתר אי\"ן אנ\"י והחכמה למטה ביסוד והיסוד בחכמה וכל המדרגות אחוזות זו בזו. וזה רצה באמרו מלא כל הארץ כבודו כי שוה לפ\"ז קצת גילוי המתגלה למטה כדרך המתגלה למעלה. ולבאר הענין הטיב אמר משל למלך שהיו לו ז' בנים וכו' ודקדק כי נתרעמו התחתונים שהיו למטה עד שהוצרך מפני זה להשוותם בסוד האור החוזר על דרך המדרגות ממטה למעלה וממעלה למטה ונמצא נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן ואמצעותן נעוץ בכל אחד משני קצוות, וכל הענין מבואר. ע\"כ הגיע כוונתנו בביאור המאמר. ולא כל זה הענין בלבד אלא אפי' בספירה אחת ימצא בה שיהיה אורה ממטה למעלה וממעלה למטה. המשל בזה היסוד שבין הת\"ת והמלכות שיהיו שנים א' יסוד היוצא מהת\"ת אל המ' וא' יסוד היוצא מהמלכות אל הת\"ת. והענין הזה בארו בזהר פ' ויצא (דף קנ\"ה.) וז\"ל ר' חזקיה אמר אי הכי הא אתמר כל מה דאוליד עלמא תתאה איהו בפרודא דהא כתיב ומשם יפרד. מה תימא ביוסף ובנימין, אי תימא דעלמא חד בהני, לאו איהו דהא לא נפקו מעלמא עלאה, ועלמא תתאה מה דאולידת אולידת לתתא ולא לעילא, ואי הכי פרודא איהו. אתא ר' אבא ונשקיה. א\"ל מלה דא סתים איהו, דהא עלמא עילאה אתתקן בתריסר דאינון מדיליה. אבל ת\"ח רזא דמלה, חזינא בכל זמנא צדיק מעלמא תתאה נפיק ועייל ביה עייל ומיניה נפיק. ובג\"כ אתבני באתר דא ועקרא הוא לעילא ועקרא הוא לתתא ובעלמא תתאה איהו תדיר לעלם. כתיב ויהי בצאת נפשה כי מתה (נ\"א ת\"ח, בהאי עלמא תתאה צדיק ביה עייל ומניה נפיק. כד עייל איהו ברזא דיוסף הצדיק כד נפיק ברזא דבנימין, הה\"ד ויהי בצאת נפשה כי מתה). מאן נפשה, דא צדיק דנפיק מנה, ודא בנימין. ותקרא שמו בן אוני דחשיבת דאולידת לתתא בעלמא דפרודא ואשתארת תריסר (נ\"א חד סרי) באינון לעילא. מה כתיב ואביו קרא לו בנימין, בן ימין, דהא אסתלק לעילא בעלמא עלאה. דכד אתאביד יוסף בנימין אשלים אתריה. ועל דא צדיק בעלמא תתאה עייל ונפיק. ובג\"כ יוסף ובנימין וכלהו תריסר כגוונא דלעילא ביחודא חד עכ\"ל.", + "ופי' כי למעלה מן המאמר הזה פי' רבי אבא ענין בני לאה כמו שמפורסם היות לאה רמז אל הבינה, ורחל אל המלכות. וכלל דבריו אמר בענין ותעמוד מלדת, בגין דהכא אתכלילו ארבעה סמכין. הכונה כי עד עתה היו ד' בנים רמז לד' רגלי המרכבה הם ראובן חס\"ד שמעו\"ן דין לוי ת\"ת יהודה מלכות. עוד אמר אח\"כ ותעמוד דעד הכא ביחודא חד, מכאן ולתתא עלמא דפירודא איהו. הורה כי כל מה שממלכות דהיינו יהודה ולמטה הוא עולם הפירוד כי משם יפרד. והוקשה לו לזה כי א\"כ נמצא שהנולדים אחר יהודה מעולם הפירוד ח\"ו. ותירץ לא, דהא אינון תרין בנין דאולידת לבתר באילין אתחברו פי' נתייחדו עם הד' בסוד ב' שוקים מיוחדים עם ד' רגלי המרכבה. והוקשה לו אח\"כ בבני השפחות, ותירץ שהם ד' קשרים וכו' כמבואר שם. ועתה במאמר שלפנינו הקשה לו ר' חזקיה אי הכי הא אתמר וכו' פי' מאחר שתקנת כל השבטים וביוסף ובנימין לא דברת, כנראה דלא קשה לך מידי בהו, וקשיא טובא. בפרט במה שפירשת כי ממלכות ולמטה היא עולם הפירוד, א\"כ מאחר דיוסף ובנימין הם בני רחל שהיא המלכות נמצאו בני' למטה ממנה בעולם הפירוד, וקשה לפ\"ז היות יוסף ובנימין מעולם הפירוד למטה מבני השפחות. כי שנאמר שיהיו בעולם העליון א\"א שהרי אמם היא למטה בסוד המלכות ולידתם בעולם הפירוד כדפי'. והשיבו מלה דא סתים איהו דהא עלמא וכו' פי' אין לומר שיהיו כלם תקוני הבינה שהיא לאה והיא צריכה י\"ב בנין דכל חד כליל בחבריה וכו' כמפורסם, מפני שא\"כ היה ראוי שיהיו כלם יוצאים מהבינה. וזה שאמר בתריסר דאינון מדילה, א\"כ אין זו תשובה. אבל עיקר התשובה הוא בכל זמנא צדיק מעלמא תתאה נפיק ועייל. ביה כו'. פי' כל אל היסוד ב' בחינות. הבחינה הא' והיא הקודמת אל היחוד, הוא שהמלכות שופעת מיין תתאין דרך בו בסוד אור החוזר דרך התעוררות, כמבואר בשער מהות והנהגה פי\"ז י\"ח י\"ט.", + "והנה לפ\"ז מינה נפיק מתוך המלכות יוצא האור הזה. ועייל פי' ואח\"כ נכנס בו בסוד האור הישר שדרך בו נשפע שפע הזווג אל המלכות. והיינו שהקדים נפיק לעייל, מפני שכן דרך הבחינות אל הזווג כדפי'. ומפני שאינו כן סדר דרך הבחינות אל האצילות שתחלה הוא בחינת האור הישר ומכחו מתאצל האור החוזר, חזר ואמר ביה עייל דהיינו אור הישר. ומניה נפיק דהיינו אור המתהפך. ונמצא לפי האמת שתי הבחינות האלה מצד המלכות. הא' מצד ההתעוררות ובכח ההתעוררות הוא כח השפעה, ואם אין ההתעוררות אין השפעה. נמצאת המלכות סבה אל שתי הבחינות א\"כ ראוי שיתיחס היסוד אל המלכות לבדה לא אל זולתה. וז\"ש ובג\"כ אתבני באתר דא. פי' מצד ב' בחינות האלה הנזכרות מפני כך נבנה במלכות דהיינו יוסף ובנימין שנולדו מרחל ולא מלאה, מפני שלה נאות לסבות הנזכר. ואמר ועקרא הוא לעילא, ועקרא הוא לתתא. פי' היסוד יש לו שרש למעלה דהיינו בחינתו בסוד אור הישר, ויש לו שרש למטה דהיינו בחינתו בסוד אור החוזר. ויוסף היה סוד אור ישר, ובנימין סוד אור החוזר, ושניהם ביסוד. וז\"ש ובעלמא תתאה איהו [תדיר לעלם] כי לעולם היסוד מתייחס אל המלכות שכן הוא לעולם מתייחד עמה. כתיב ויהי בצאת נפשה. על דרך (תהלים כה א) אליך ה' נפשי אשא. ותקרא שמו בן אוני דחשיבת וכו'. פי' מפני היותו בסוד אור המתחדש ומתאצל ממנה חשבה היותו בעולם הפירוד, מה שלא חשבה כן ביוסף אלא אדרבה קותה לבן אחר. והטעם מפני שהיה בצאת נפשה והיה מכחה (לכן חשבה כנ\"ל), מה שלא היה כן יוסף אלא מכח יעקב בא, כדכתיב (בראשית לז ב) אלה תולדות יעקב יוסף. ואביו קרא לו בנימין בן ימין דהא אסתלק וכו'. הוקשה לו למה קראו יעקב בן ימין שאינו כן אלא בן שמאל כי סוד אור החוזר הוא בסוד השמאל וא\"כ מאי בנימין. ותירץ דהא אסתלק פי' כי ג\"כ שמש בנימין בסוד אור ישר דהיינו היותו מסתלק בשרש העליון וחוזר ומתפשט משם ולמטה. וזה היה כד אתאביד יוסף, הוכרח שהיה בסוד היסוד באור הישר ששמש במקום יוסף בסוד היסוד. ועל דא צדיק בעלמא תתאה עייל ונפיק בסוד אור ישר ואור מתהפך. וכלהו תריסר וגו' שכולם למעלה כדפי'.", + "והנה נתבאר היות ענין אור המתהפך אפי' במדה אחת כעין זה הנזכר, ויתרחב ביאור המאמר בס' אור יקר בפ' זו:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים ביארנו ענין ממטה למעלה בארוכה כפי אשר הורונו משמים, עד שבאנו לומר כי אפי' במדה אחת מן המדות יצדק היות בה בחינת ממטה למעלה וממעלה למטה. נבא בפ' זה לבאר יותר ויותר מזה כי גם במדה א' בעצמה יצדק היות קצתה ממעלה למטה וקצתה ממטה למעלה מינה ובה בלתי שתבחן אל זולתה. והענין שיש להקשות לדברי הרשב\"י בתיקונים דקשה מדידיה אדידיה, כי במקום א' אמר ששם בן ד' במילוי יודין כזה יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י שהוא נקבה דין. וז\"ל בתיקונים (תקונא נ\"ו דף פ\"ט ע\"ב) בראשית ברא אלקים. אלקים הא אוקמוה דתמן דחילו מסטרא דאת ה\"י דאיהי לשמאלא דאע\"ג דאת י' איהי רחמי באתר דשלטא ה' עלה נוקבא אתקריאת כגוונא דא ה\"י והאי רזא מתגליא ביו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י דלית בריה בלא דכר ונוקבא דתרין שותפין אינון ברא וברתא אבא ואימא חד יהיב טפה דכורא וחד יהיב נוקבא וכד שליט דכורא על נוקבא איהו דכר וכד שליט נוק' על דכורא איהי נוקבא והא אוקמוה ברזא דאשה כי תזריע וילדה זכר עכ\"ל.", + "ואיך נחריש ונתאפק בראותנו כי אמר שהשם במלוי יודין שיהיה נקבה ודין ולא נזעק חמס אהה כי אין מנוסה כי הרשב\"י ע\"ה פי' להפך בס' ר\"מ (פינחס דף רמ\"ו) בהיותו משבח למרע\"ה א\"ל [מה ל' אסתלק על כל אתוון הכי] אתה עתיד לאסתלקא על כל בריין בגין דאסתלק לשמא דיו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י דביה ייי דחושבניה ל'. דבקדמיתא הוית בשם יו\"ד הא וא\"ו ה\"א דאיהו יאא\"א י\"ג מכילאן דרחמי דאינון אח\"ד, כען תסתלק בשם אל דאיהו ייא\"י דתרין שמהן סהדין כו' הלא אב אח\"ד לכלנו הלא א\"ל אחד בראנו.", + "והנה כונת המאמר מבוארת, כי מילוי יודין הוא למעלה ממילוי אלפין.", + "והנה נודע ומפורסם מלוי אלפין בדברי הרשב\"י במקומות אין מספר כי מלוי אלפין הוא בחכמה והוא כ\"ח מ\"ה שהוא חשבון מלוי אלפין. והנה ע\"ד זה ימצא היות מלוי יודין לכל הפחות בכ\"ע ואיך נתאפק לומר שיהיה נוקבא. ועוד כי השם במלוי יודין הוא מוחא ובמלוי אלפין הוא אוירא והיודין מתלבשין ומתעלמים בתוך האוירין, כל זה ביאר הרשב\"י בתיקונים (תקונא ע' דף קי\"ח). וקשה כי אחר שהשם במלוי האלפין היא בחכמה שהוא אבא דכורא רחמי ודאי, איך נאמר שהשם במלוי יודין שהוא למעלה שיהיה נוקבא הא ודאי קשיא. והענין הוא שאחר שאמרנו כי הענין הבחינות בסוד אור ישר ואור מתהפך הוא סוד משפיע ומושפע א\"כ יוכרח היות שכל ספירה משפעת בפני עצמה מכתר שבה למלכות שבה והאור חוזר בעצמותה ומתהפך ממלכות שבה אל הכתר שבה.", + "והנה על הדרך זה יהי' בכ\"ע בחי' אחת שהיא אותה הבחי' המתקרבת אל השרש העליון והיא משפעת ולא מושפעת ר\"ל מעולם לא תחסר בה השפע אלא לעולם נשפע ובא. והבחי' הזאת אינה עולה בשם כלל ביען קורבתה אל מקורה, כמו שבמקורה לא יתייחס שם ונקודה כדפירשנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר, כן בו לא יתייחס שם מפני העלם סבתו בו כאומרו ע\"ה (בהקדמת ת\"ז דף ו'.) עלת העלות טמיר וגניז בכתר כו'. ולכן לא יתייחס בו לא שם ולא נקודה אמנם בו בחינה אחרת המקבלת מבחינה זו שהיא מקבלת והיא מושפעת בחי' נוקבא. וכן באר הרשב\"י בפי' (בתיקונא נ\"ו דף צ ע\"ב) וז\"ל גוון אוכמא דעינא ושערוי אוכמין וכל גוונין אוכמין שפירין אתייהיבן ביה מסטרא דאימא. חוורי דעינא וחוורו דאנפין וכו' אתייהיבת בי' מסטרא דאבא וכו'. וחוורו ואוכמו תרווייהו אשתכחו מכתרא עילאה. אוכמא מלבר וחוורו מלגאו. ועליה אתמר ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים כו', ישת חשך סתרו. והא אוקמוה חברייא, אוכמא נוקבא לחוורא. הנה בפי' כוון הרשב\"י שבכ\"ע עצמו משפיע ומושפע כאשר נאמר.", + "והנה בהיות הבחי' המושפעת נקבה הוכרח להיות חזרת פניה לקבל מהמשפיע ולכן הוא ה' על יו\"ד להורות סוד האור החוזר ושרשה למטה וענפיה מתפרדין כלפי מעלה שהוא ה' כדפי'. ועתה בזה יתבאר לשון הרשב\"י שהקדמנו ביאור יפה. וזה פי', דתמן דחילו מסטרא וכו' פי' בשם אלהים שהוא ה' על יוד. שלא נכתב אליה\"ם שמורה זכר ורחמים ואהבה אלא אלהים שהוא ה' על י' שמורה נקבה ודין ויראה. דאע\"ג דאת י' וכו'. פי' הוקשה לו אדרבה מפני שיש י' בשם אלהים יורה היות בו קצת רחמים כי היו\"ד אות של רחמים היא. לזה השיב כי עם היות שיש בו י' כיון שהה' שולטת על הי' יחוייב היותו דין, ואמר שסוד זה יגלה בשם מלוי יודי\"ן שההי\"ן שולטין על יודי\"ן. דלית בריה וכו'. הוקשה לו כיון שהשם במילוי יודין הוא בכתר א\"כ איך יצדק אמרנו שהוא נוקב' ומושפע. לזה השיב דלית בריה בלא דכר וכו' פי' כיון שתחלת האצילות הוא הכתר, וחכמה בינה נאצלים ממנה והם אב ואם לכל אשר תחתם. תינח הם, כי מאחר שהם זכר ונקבה יכולים להאציל כל אשר תחתם. אלא הכתר שהוא אחד לבדו האיך אפשר לו להאציל חו\"ב הלא לית בריה בלא דכר ונוקבא. והטעם לזה פי' בשער מהות והנהג' פ' י\"ז ביאור ארוך וטעם יפה. אלא ודאי הוכרח שבכתר עצמו הם כח דכר וכח נוק', פי' משפיע ומושפע כדפי'. ונתבאר ענין המאמר ונכלל השער בע\"ה. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:" + ] + ], + [ + [ + "שער ט\"ז הוא שער אבי\"ע:", + "הנרצה בשער זה הוא לבאר דרוש נחמד נמצא בדברי הרשב\"י ע\"ה פעמים רבות אמרו י\"ס דאצילות וי\"ס דבריאה וי\"ס דיצירה וי\"ס דעשיה וסימנם אבי\"ע. ולכאורה הדבר הדבר מבהיל הלבבות בהיות שקדם לנו י' ולא ט' י' ולא י\"א, כ\"ש שנאמר שיהיו ארבעים וענין זה יתבאר בפרקים אלו בע\"ה:", + "פרק ראשון:", + "הנרצה בפרק זה לבאר הכונה במלות אצילות בריאה יצירה עשייה. ", + "אצילות הוא נגזר מלשון (במדבר יא יז) ואצלתי מן הרוח וגו'. ופי' הענין הוא כי כח המאציל בנאצל ואין המאציל חסר דבר אלא כמדליק נר מנר ואין הראשונה חסרה דבר בהדלקת חברתה כן בהא\"ס אין חסרון בו אחר אצילות ואין יתרון בו קודם האצילות ולא אחר האצילות. אמנם כחו מתפשט בתוכו כמבואר בשערים הקודמים. ולשון אצילות נגזר מלשון אצל המזבח שפירושו ענין קורבה. והכונה להורות על רוב אדיקות השרשים בסבתם.", + "והנה הספי' לרוב אדיקתם במקורם וסיבתם יקראו י\"ס דאצילות. ולכן כל הדברים הדקים הרבה המתרבים מדקות סבתם בקרבתם עם סבתם יקראו בשם אצילות. ולכן נתייחס נבואת ע' זקנים בלשון אצילות להיות כי כלם היו שואבים רוח הקדש ממרע\"ה והיו אדוקים בו כאדיקות אור הלבנה עם נצוץ השמש עד שהכל אחד כנודע. ולכן כתיב ואצלתי מן הרוח:", + "בריאה: הנה בריאה נגזר מלשון (במדבר טז ל) אם בריאה יברא ה' וגו', אשר הכונה בו הויית הדבר בהוייה נגלית יותר מן האצילות. ולהיות כי הועביות הדברים א\"א כ\"א ע\"י הרחקם והבדלם מן הדקות והרוחניות. לכן כאשר יתפשט ענין ההוייה להבראות, יוכרח שיבדלו ויתרחקו ההויות מעילת העלות הנעלם תכלית ההעלם ומרוחק מהעביות. ואע\"פ שההויות ההם לא יהיו עבות כעביות גשמי ח\"ו, עכ\"ז הם רחוקות מגדרי האלהות, שהם בעלי הפרוד והחבור והשנוי והגבול. לכן יוכרח הרחקם והבדלם מן השרש. ויקראו בשם בריאה מלשון ברא בנקודת פתח כי כונתו חוץ. או מלשון כריתה [כמו כי יער הוא ובראתו] (יהושע יז) והכונה להורות על הבדל הדבר מהמקור ואע\"פ שלא יהיה הבדל ח\"ו:", + "יצירה היא מלשון יצר סמוך תצור (ישעי' כו), שהוא יותר עב ומתגלה מבריאה. וכמו (בראשית ב ז) וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, הנה בעפר לקח לשון יצירה. וכן (ישעיה מג כא) עם זו יצרתי לי, כי הכונה על הועביות הדברים יותר:", + "עשיה הוא דבר יותר מתגלה מן הג' הקודמים. והשם מעיד עליו, כי לשון עשיה הוא עביות הדברים ביותר. וראייה אל סדר שלשתן בפסוק א' (שם שם ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו:", + "ואחר שבארנו ביאור המלות בהקדמה זו, נבא עוד בביאור הענין במציאותו העליון. והענין הוא כי הספירות הם בעצמותם הם הראשונים המתקרבים אל סיבת כל הסיבות אשר נתעסקנו בהם מריש ספרא עד כאן. והוא האצילות הדק שהיה נעלם במקורו ואחר עלות הרצון לפניו נתגלה. והם מתייחדים בשרשם תכלית היחוד ויתייחסו בשם אצילות. ואחר האצילות הטהור והקדוש רצה ית' לברוא הויה שנית לאצילות והיא הבריאה והיא נקראת כסא הכבוד מכונה אצל חכמי הזוהר כורסייא והיא בת י\"ס. והטעם כי כל העניינים אשר תחת הספירות מדרגתם עשר עשר כספירות עצמן. כי עשר שבבריאה הם כסא ולבוש לי' דאצילות המתלבשות בבריאה ואותם הענפים המתאצלים מי\"ס ומאירים בכסא הזאת יקרא י\"ס דבריאה. ואל יחשדנו שומע שכונתינו לומר שהבריאה דהיינו הכסא הם י\"ס דבריאה. שאין זה כונתינו, אלא י' ענפי הספי' המתפשטות בה הם מאירים בה והם י\"ס דבריאה. ולפי האמת הם הם י' דאצילות אלא התפשטותם עד הבריאה שהיא הכסא גרמה להם שהם י' דבריאה. ואחר הכסא הזאת יצר עשר כתות מלאכים והם מתייחסים בשם מטטרו\"ן יען היות מטטרון מלאך שר הפנים ממונה עליהם לתת לאיש לחם חקו ושפעו וחיותו וכלם שואבים ממנו. והוא על המלאכים כדמות הלב בגוף שהוא משכן החיות ומשם שואבים חיות כל האיברים לכן נייחס כל המלאכים בשם מטטרו\"ן. והוא הנקרא עולם היצירה והענפים המתפשטים מי' מדרגות דבריאה הנזכר לעיל מאירים בו ומתלבשים בו וי' מדרגות שבו לבוש אליהם והם הנקראים י\"ס דיצירה. ואחר היצירה הזאת עשה עוד עשייה והם כל הדברים הנעשים מתחלת נקודת העשייה דהיינו כל הנזכר בפרטי מעשה בראשית עד נקודת התהום. ובו נכללים הקליפות, והכל נקרא בשם עשייה כאשר נתפשט האור הנעלם המתפשט מעולם היצירה עולם המלאכים אל עולם העשייה הם המתיחסים בעשר קליפות ולא בהם ממש אלא ע\"י כחות הקדושים כאשר נבאר. וטעם התפשטות הקדושה בהם הוא להכניעם ולהשפילם כאשר נבאר וזה יקרא י\"ס דעשייה. ואין כונתינו לומר שתהיה העשיה י\"ס דעשיה ולא היצירה י\"ס דיצירה ולא הבריאה י\"ס דבריאה ולא דאצילות, שא\"כ יקשה עלינו מ' ספי' ובפי' נאמר בספר יצירה י' ולא ט' י' ולא י\"א כדפי' בשער הראשון. אלא הכונה כי מציאות הבריאה הוא הכסא והיצירה הוא המלאכים והעשייה הוא כל אשר תחתיה הרקיעים והמזלות והקליפות והאור המתפשט מעצם הספירות להשגיח בעליונים ובתחתונים מתפשט מרום העולמות עד הנקודה האחרונה, והנה ניצוץ אורם המתפשט בבריאה נקרא י\"ס דבריאה וניצוץ אורם המתפשט ביצירה נקראו י\"ס דיצירה וניצוץ אורם המתפשט בעשייה נקרא י\"ס דעשייה. ולעולם הענפים הם מאור העליון המתפשט והם הם עצמם הספי'. ואין ספק כי בבריאה כח היוד וביצירה כח הי' ובעשייה כח הי', ואין ספק שלא תתלבש הי\"ס דאצילות בי' דיצירה אם לא ע\"י י' דבריאה האמצעיים, וכן לא יתלבשו י' דבריאה בי' דעשייה אם לא ע\"י י' דיצירה. הא למדנו שאין עשר דעשייה אם לא על ידי ג' מדרגות העליונות אצילות בריאה יצירה, ואין י' דיצירה אם לא על ידי ב' מדרגות העליונות שהם אצילות בריאה, ואין י' דבריאה אם לא על ידי מדרגת האצילות. ועתה נאמר שאין כן באצילות כמו שיש בבריאה ואין בבריאה כמו שהוא ביצירה ואין ביצירה כמו שהוא בעשייה. כי כבר אפשר להתגלות ולהתנהג העולם ביצירה זולת העשייה. עד שאל העשייה פירש הרשב\"י הטעם לאכפייא לאינון קליפין לקיים מה שנאמר ומלכותו בכל משלה. הורה שאין חפץ בה להנהגת העולם הזה כ\"א לאכפייא וכו' כאשר יתבאר. וי' דיצירה הוא הנהגת העולם על ידי שר העולם שהוא הנקרא שר מטטרו\"ן.", + "והנה ההנהגה בעולם על ידו לא חוייבה אם לא ביומין דחול או בימי הגלות כאשר יתבאר. אמנם בבריאה הוכרח עד שהרשב\"י ע\"ה אמר עליה לבושין דשבתות וי\"ט. והענין כי בשבתות או בי\"ט יתגלה האור העליון בלי לבוש בלי אמצעי אלא הוא הוא בעצמו ע\"י הבריאה, ואז נאמר על זה הענין שהקב\"ה לבוש בגדי מלכות בגדי שבתות וי\"ט. אבל כאשר עוד יצטרך האור של בריאה להתלבש באור של יצירה אז נאמר שהמלך לבוש לבושי חול. ולא לשלול ממנו שאינו לבוש לבושים דשבת מבפנים אלא כל עוד שאין ההארה ע\"י לבושים הפנימים אלא ע\"י לבושים החצוניים יקרא שהוא לבוש בגדי חול. המשל בזה למלך שלבוש בגדי חופש ורקמה וממעל למדיו לבש מדו בד, הנה אז יאמר על המלך שהוא לבוש בגדי חול שהתראותו לפני עבדיו הוא בלבוש בד כא' הגולים. אבל כאשר האצילות אורו זך בלי אמצעיות היצירה אלא ע\"י הבריאה שהוא הכרח לעצמות האור וחולשת הנשמות בעולם השפל, אז נאמר שהמלך לבוש לבושי שבת וי\"ט ובגדי חופש וחירות. וכאשר תתלבש הבריאה ביצירה שהוא מטטרו\"ן וי' כתות המלאכים אז נאמר שלבש בגדי גלות ועבדות אחר שהאור הנמשך אלינו הוא ע\"י הגלות והעבד. וזהו הקיצור להמאמרים שנבאר עוד. ועתה נאמר כי יחס הבריאה אל האצילות כיחס האצילות אל העצמות המתפשט אשר נתעסקנו בביאורו בשער עצמות וכלים, ויחס היצירה אל הבריאה כיחס הבריאה אל האצילות, ויחס העשייה אל היצירה כיחס היצירה אל הבריאה. והענין כי השנויים והעונשים והגשמות הוא רחוקה מהעצמות כמבואר שם. אמנם יפעלו השינוים ע\"י הכלים שהם ספי' האצילות, ועכ\"ז לקרבתם אל מקורם הם רחוקים מהשנוים עד שנצטרכו אל כלים להתלבש בהם והם הבריאה, והבריאה עדין רחוקה מהגשמות והשנויים עד שנצטרכו אל כלים להתלבש והם היצירה, והיצירה עדיין רחוקה מהשנוים עד שנצטרכו אל העשייה שהם המזיקים הפועלים רע בפועל. ולפחותי הנפש (ע' בעסיס רמונים פ\"ז ובפלח פ\"ג)לפעמים הם מלאכיהם לטוב. וזה בחוצה לארץ. כי בארץ ישראל אין עשייה שולטת כלל כי אין קליפות ואפי' מלאך המות אין שם, וכל השנויים הם נפעלים ע\"י י' דיצירה, כגון המיתה הוא ע\"י מלאך [מענפי היצירה] המתלבש בדין ובאכזריות חמה לא ע\"י מלאך המות הטמא ח\"ו. וכאשר ישראל הם בגלות או בימות החול אז הם מוכים בעונותינו מפני דין המתוח והעולם מתנהג ביצירה בעלי השנויים יותר. ובימות השבת וי\"ט שאין דין אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם בתוספות נשמתם אז העולם מתנהג בבריאה הנקרא כסא. ולפחות מזה א\"א מפני שלא יחשבו כ\"כ. כי אין סיפוק בידם בעולם הזה להנות אלא מאור הבריאה שהוא הכסא. עד שתתפשט הנשמה מהגוף כי אז תהנה מהאצילות שהם הספירות. ואחר שבארנו זה הענין בכללות אבי\"ע, נבא עתה בפרקים הבאים לבאר כל חלק וחלק מאלו כל א' לעצמו:" + ], + [ + "בחלק האצילות:", + "הנה האצילות הוא עצם הספי' אצילות מהאין סוף. ויחודם בהא\"ס הוא ע\"י העצמות המתפשט בהם. ויחודם בעצמות פי' בשער ד' פט\"ו.", + "הנה נמצא בעצם האצילות ג' בחי'. א' בחי' אין סוף, ב' בחינת העצמות, ג' בחינת הספי' עצמם. וזה מיוחד בזה וזה בזה כמו שפי' בשער הנזכר. והנה אל רמז ג' בחינות אלה כיון הרשב\"י בתיקונים [בהקדמה ד\"ג:] וז\"ל די\"ס דאצילות מלכא איהו וגרמיה חד בהון, איהו וחייוי חד בהון, מה דלאו הכי בי\"ס דבריאה דלאו אינון וחייהון חד, לאו אינון וגרמיהון חד עכ\"ל. הרי בפי' דקדק בלשונו באמרו באצילות איהו וגרמיה חד בהון להורות אל ג' בחינות הנזכר. מלכא איהו, היינו הא\"ס בבחינתו הקדומה. וגרמיה, היינו בבחינת התפשטות העצמות בספי', וקראו גרמיה כאמרו עצמותו. חד בהון, פי' בהספי' שהם הבחינה השלישית. ומפני שיחוד הא\"ס בספי' הוא ע\"י עצמות המתפשט אמר איהו וגרמיה חד בהון. ומלת אחדות בין גרמיה אל בהון, להורות שיחוד הא\"ס בספי' עם היות שאינם עצמותו הוא ע\"י עצמות המתפשט והעצמות המתפשט מתייחד עם הספירות כדפי' בשער הנזכר. ואין תימא במה שקרא לא\"ס מלך, שהוא המלך האמיתי מלך מלכי המלכים. איהו וחייו חד בהון. פי' איהו שהוא א\"ס, וחייוי היינו העצמות שהוא החיות שלו שהוא שולח אל הספי'. ומלת וחייוי פי' חיים המתפשט ממנו והם חיי הספירות. וזה מוכרח לפי שאינו בעל חיים עד שנאמר חייוי חיים שהוא חי בהם ח\"ו. אלא הוא חייו והוא עצמותו. מה דלאו הכי. פי' בבריאה וכ\"ש ביצירה אינו כן, לפי שאין האור המתפשט והבריאה חד שאין חייהם שהוא האור המתפשט והבריאה עצמה אחד. שאין יחודם האמיתי אלא למעלה בספי' האצילות. וזה כח המאציל בנאצל שהוא העצם המתפשט להכלים בלתי מתפרד לעולם אפי' רגע אחד, אבל בבריאה יצירה ועשייה יחודם לפרקים כמבואר בפרק הקודם. ואמנם אל המלך המתייחד בנאצליו עבודתנו ותפילתינו וברכתינו ושבחנו וקיום מצוותינו ועסק תורתנו ויחודנו וזמירותינו אליו. אליו ודאי ולא למדותיו אלא בהצטרפות עצמותו. וזהו שיקובלו תפלתינו ושנוכל להגבילו בשמות ומלות ודברים. כי הא\"ס בבחינת עצמו לא יוגבל בשם ולא יתכנה לא בכנוי ולא בשם, וע\"י מדותיו הנאצלות נוכל לכנותו בשמות כפי יחס כל שם ושם אל כל ספירה וספירה. וכל שמות הקדש וכל כנוייהם ושם בן ד' ומלואיו כלם כנויים לעצמותו ע\"י ספירותיו הנאצלות. אבל בבריאה יצירה ועשיה אין שם משמות בן ד' ומלואיו ולא שם משמות שאינם נמחקים ולא כינוי מכינויו יתב' ולא יתייחסו אליהם שאין באלו לא יכולת ולא גבורה אך בהתפשט האור בתוך הבריאה אז יתכנו בשמות שאינו נמחקים בשם אדנ\"י ובשם הנתבאר במס' ברכות (ד\"ז) א\"ר ישמעאל פעם אחת נכנסתי לבית קדשי קדשים וראיתי את אכתריא\"ל י\"ה יהו\"ה צבאות כו'. ואין ספק שאכתריא\"ל הוא שם שר הבריאה ועכ\"ז נתייחס אליו ג' שמות י\"ה ידו\"ד צבאות על כח אור הספי' המתפשט בתוכן, ולכן א\"ל ישמעאל בני ברכני לפי שהיתה שעת רצון, ולכך אמר יהי רצון כו' ויגולו רחמיך על מדותיך דהיינו פשיטות הרחמים על המדות בהיותו תוך הבריאה שהוא אכתריא\"ל.", + "והנה קראו י\"ה יהו\"ה צבאות כי בי\"ה נכלל ג' ראשונות וביהו\"ה נכלל ג' אבות, כדפי' בשם הרשב\"י בשער השמות פ\"א. כי י\"ה בחסד ו\"ה בגבורה ובאמצע ת\"ת יהו\"ה מיחד הימין והשמאל. ובצבאות נכלל נצח והוד שהם נקראים צבאות וכן היסוד שהוא אות בצבא שלו, והיא עצמה נכללת במלכות שהיא שם אדנ\"י לפעמים כאשר יתבאר. ולסבה זו לעתים יתייחס שם משמות הקודש אל הבריאה. וזהו סבה כי ימצא רמז בדברי הרשב\"י היות קצת מדברי הספי' מתייחס אל הבריאה. ואחר שדברנו בענין האצילות דבר מספיק, נבא בפרק זה לבאר ענין הבריאה:" + ], + [ + "בחלק הבריאה:", + "הבריאה הוא הכסא, ונקרא בלשון הזוהר כורסיא. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה [בר\"מ פ' בא ד\"מג.] ולית עליה אלהא אחרא דאוסיף וגרע ביה. לבתר עבד משמשין לאילין מאנין כורסייא בד' סמכין ושית דרגין לכורסייא הא עשר וכולא איהו כורסייא וכו'. ומ\"ש ולית עליה אלהא וכו' פי' בשער עצמות וכלים פ\"ח. והיתה כוונתינו בהעתקתו הנה להורות על קשר מאמר עם המאמר שהעתקנו שם ונתעסקנו בביאור ע\"ס הנאצלות. ואמר לבתר עבד פי' לאחר שהשלים אצילות י' ספי' עוד רצה לברוא כסא שהיא משמשא בי' מדרגותיה לי' ספירות דאצילות שהם המאנין כדפי' שם, ובאר שהמשמשים הם הכסא שיש לה ד' סמכין ושש מדרגות שהם י'. ומפני שהוקשה לו שא\"כ יהיו י\"א, העשר והכסא הנסמך על העמודים והמדרגות נמצאו י\"א, לכן אמר וכולא כורסייא פירוש קיבוץ הכל הוא הכסא. שאין הכסא זולת ענין המדרגות והעמודים, אלא קבוץ המדרגות והעמודים הוא הכסא.", + "וענין ד' סמכין ושש מעלות, הוא מפני שכן נחלקות הספירות כמו שנאמר בספר יצירה אחת שתים שלש ארבע ואח\"כ שש קצוות כדפי' בשער ג' בפ\"ד. ונקראים משמשים לי' ספירות, מן הטעם שפי' בפ\"ק כי היא פועלת השנויים בהתלבש אור הי' ספירות בי' משמשין. עוד בתיקונים (בהקדמה דף ד') בענין הכסא, וז\"ל ודמות החיות מראיהן כגחלי אש. אילין אינון נקודין דאורייתא דאינון תשעה דבהון אתבריאו ט' גלגלים דכורסייא. כורסייא איהו עשיראה לט' גלגלים ונהרין בהון י' אתוון דיו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א ובהון אתבריאו עכ\"ל לענייננו.", + "והנה ביאר כי הט' נקודין הם ט' ספי' כנודע וכמו שנבאר בשע' שם בן ד' פ\"ד. ואמר שעל ידיהם נבראו תשע גלגלים של הכסא שהם עצמם עצם הכסא כדפי' לעיל בענין העמודים. ואמר כורסייא איהו עשיראה נתכווין לתרץ למה הם ט' גלגלין ולא י' כמשפטם, ואמר שהטעם מפני שהכסא עצמו משלים המנין כי הכסא הוא על הגלגלים. ונהרין בהון י' אתוון כיון על נצוצות הספי' המתפשטות ומאירות אורם בכסא. וי' אתוון הם עשר ספי' עצמם כמו שנבאר בשער הנז'. ודקדק עוד באמרו ובהון אתבריאו פי' בכח י' אותיות המתלבשות בהן נבראת כהדין קמצא דלבושי' מיניה כי הכסא וגלגליו לבוש אל האותיות שהם הספי'. והאותיות סבה אל הלבושי' נמצאו הכל אחד. וכן ראוי לעולם שלא להפריד בריאה מאצי' שהם לבושי י\"ט. ואמר הרשב\"י בתיקונים (שם דף ג) וזכאה איהו מאן דלביש מלכא ומטרוניתא בי' ספירן דבריאה כו', והכוונה על האור המתפשט בהם שהספירות הם האותיות. וסוף המאמר הזה באר הרשב\"י עוד (שם דף ד') כי בראשית ברא אלדים, פירושו בשכינה שהיא תורת אמת תורתו של אמת דהיינו שכינה הנקראת ג\"כ ראשית והוא המורה מה שנעלם בת\"ת ולכן נקרא תורת אמת ולשון תורה הוא לשון הוראה, ואמר שבמלכות הנקראת ראשית ברא דהיינו בריאה. אלדי\"ם שעול\"ה בחשבון הכסא שעולה למנין פ\"ו. והאריך שם בענין והכלל כי הכסא נבראת מכח המלכות והיא עולם הבריאה לבוש אל האצילות. עוד בתיקונים (שם ד\"ו) וז\"ל הכא שם ידו\"ד איהו וכנוייה חד בגין דמיניה אשתכח כנוייה אבל מסטרא די\"ס דבריאה לאו שם יהו\"ה וכנוייה חד הה\"ד כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו' הרי ספירות אתקריאו בשם ידו\"ד ובשם אדנ\"י ואינון דאדנ\"י אתבריאו וכו' עכ\"ל.", + "ופי', למעלה מן הענין ביאר שם בן ד' במלואיו איש על דגלו באותיותיו ואח\"כ אמר הכא שם הוי\"ה איהו וכו'. הכוונה בשמות הנזכר שהם באצילות. שם ידו\"ד הנרמז בכל האצילות בכלל כדפי' בשער עצמות וכלים וכמו שנבאר בשער שם בן ד'.", + "הנה האצילות איהו וכנוייה חד, כמו שפי' בפ\"ב שבאצילות הוא יחוד גמור יחוד האמיתי אבל בבריאה אין העצמות והספירות מתיחדות יחוד גמור ואמיתי כדפי' למעלה. כל הנקרא בשמי וכו' פי' נקרא בשמי אבל אינו שמי ממש, והיינו בראתיו פי' בריאה מלשון הבדל כדפי'.", + "הנה שאין היחוד הגמור אלא אדרבא נבדל מהשורש. הרי ספי' אתקריאו בשם ידו\"ד. פי' האצילות נקרא בשם בן ד'. אמנם הבריאה נקרא בשם אדנ\"י. וכמו ששם ידו\"ד כולל כל העשר כן שם אדנ\"י כולל כל עשר כי הם ד' אותיות נגד ד' כמו שנבאר בשער השמות שאלו הד' הם היכל לד' האלו, וכן הבריאה היכל אל האצילות.", + "והנה ענין הבריאה וענין הכסא הוא, שכאשר נטרדה שכינת עוזו ונתמעט הירח הרבה את חייליה להפיס את דעתה.", + "וענין רבוי חייליה הוא, כי כל ספירה וספירה נתנה ובראה מכחה ענף אחד, ונתייחדו י' ענפים למטה מהמלכות ונעשו לה כסא והוא הכסא שאמרנו לעיל. ואלו הי' ענפים הם היכל לי' עליונים והם משפיעים איש איש על עבודתו ואל ענפו התחתון, ולפי שהם למטה מהמלכות הם נקראים על שמה אדנ\"י וז\"ש ואלין דאדנ\"י אתבריאו. ובענין זה יובן כי במקום א' חלק הרשב\"י ע\"ה י' ענפים לד' סמכין ושית דרגין, ובמ\"א (הנ\"ל) לט' גלגלין וכורסייא. והטעם, כי מאחר שהם ענפים נבראו מי\"ס לכן נחלקים בחלקי הספירות ושני החלקים הנזכר הם חלקים מורגלים בספי'. וקרוב אל ענין זה מצאנו עוד בס' הזהר פ' משפטים (דף קכ\"ו.) וז\"ל היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל כו'. מאן חיה דא. אמר רבי יוסי א\"ר חייא חיה זוטרתי. וכי אית חיה זוטרתי. אין. חיה זוטרתי, וחיה עלאה, וחיה זוטרתי דזוטרתי. ויראו את אלהי ישראל דייקא כמה דאמינא עכ\"ל. וכונתו כי חיה שתחת אלהי ישראל היא הבריאה, וקראה זוטרתי מפני החיה עלאה שהיא המלכות.", + "והנה המלכות נק' אלהי ישראל, פי' שכינתא של הת\"ת. והקשה וכי אית חיה זוטרתי, כי עד עתה לא שמענו אלא המלכות הנקרא חיה. והשיב אין, חיה זוטרתי שהיא הבריאה, וחיה עלאה שהיא המלכות, וחיה זוטרתי דזוטרתי שהיא היצירה. או ירצה כי קרא חיה זוטרתי למלכות. ומה ששאל וכי אית, מפני שלא נדמה אלינו לעולם היות חיה למעלה ממלכות עד שנקרא המלכות בערכה חיה זוטרתי. ותירץ אין, חיה זוטרתי שהיא המלכות, וחיה עלאה שהוא הת\"ת עד שבערכו נקרא המלכות זוטרתי, וחיה זוטרתי דזוטרתי היינו הבריאה שהיא למטה מהמלכות. ואצלנו הראשון עקר ומוכרח מתוך המאמר במקומו. וכן עוד קרוב לכונתינו מצאנו לר' יצחק הכהן בר יעקב ז\"ל, וז\"ל כבר עמדתם על שרשי אצילות המעלות מראש כ\"ע עד הברכה חיים עד העולם. עכשיו יש להתעורר סוד האצילות הנאצל מהם אצילות מעלות כדמות גויות לנשמות נקובים בשמות כאשר קבלנום מחכמי קדם ומספרים דרב חמאי, לא ראיתיו בכל פרינציאה כ\"א לג' חסידים. הא' היה בנרבונה חכם מופלג מקובל מפי זקן ורב וגם רבו הזקן הקדוש ההוא היו מעידים עליו כי אליהו היה נגלה אליו מיום הכפורים ליוה\"כ, והשנים באדלי היא העיר הגדולה. האצילות הראשון שהוא כדמות גוף רוחני לאצילות הקדמון שמו סביא\"ל וקוראים אותו שר רום המעלות. השני לו היא אצילות חכמה ששמו פליא\"ל הוא שר פלאות החכמה וקבלנו ששמו אשר בו נגלה אצילותו הוא זקוניא\"ל ושמו סגסגא\"ל בחשבון והדרת פני זק\"ן (ויקרא יט) והוא מטע החכמה מטע ה' להתפאר והסימן ביום נטעך תשגשגי (ישעיה יז יא) כי הסמך והשין מתחלפים זה לזה ומוצא אחד להם. השר השלישי הוא השר הנאצל מאצילות התשובה שהוא אוצר לכל יודעי בינה ובעלי יראה גדולה ושמו ירואיא\"ל. ושלשתם רמזם הכתוב בתורה בפסוק א' מפני שיב\"ה תקום והדרת פני זק\"ן וירא\"ת מאלהיך. אלה השלשה נקראים גויות לנשמות קשורים זה בזה כדמות השלהבת הקשורה בגחלת פנימות לפנימיות עזרי מעם ה' וכו'. הז' מעלות, עוד מהם ג\"כ ז' מעלות נאצלות בדמות גויות לנשמות ואם הנה רוחניות. שם המעלה הראשונה מיהרו\"ן שר החסד המיוחד למים, השני לו גבירורו\"ן הוא שר של גבורה החזקה והנוראה, הג' שמו ידידרירו\"ן הוא שר הרחמים שהוא ידיד ה', הד' שמו סתירירו\"ן הוא שר יסוד עולם הגנוז והנסתר בקו האמצעי הנקרא סתר עליון וזהו יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן (תהלים צא א) ודי למשכיל, הה' שמו נצחירירו\"ן הוא שר הנצחון הוא נצח ישראל. הו' הודירירו\"ן הוא שר נאצל מאצילות ההוד. הז' שמו ספירירו\"ן הוא שר נאצל מאצילות סוף כל המעלות. ואלה שמות הגבורים אשר מעולם. וקבלנו בזה כי הג' ראשונות נחתמים בסוף בשם א\"ל, והז' רו\"ן בסופם. כי הג' הם כחות מכחות הנאצלות בכח החפץ הגדול האדיר העליון על כלם עלות על כל העלות וסיבת כל הסבות. והז' כדמות נרות דולקים ומאירים כל אחד ואחד נר\"ו מהשבעה פנימיים, שהם כדמיון נשמות פנימיות והם כדמיון גויות רוחנית. עכ\"ל החכם מנוחתו כבוד. ואמר שי' כתרים אלה הם לבוש אל י' כתרי הספי' ושהם לבוש אל הרוחניות כדמיון גויות לנשמות, ואין ספק היות הענין הזה הכסא הנזכר לעילא הוא הבריאה. ואח\"כ הוסיף הרב בביאור ג' עמודים נאצלים ממדת המלכות. ושמם מלכיא\"ל על שם מדת המלכות, והשני עטוריא\"ל ע\"ש עטרת זהב הבינה, והג' נשריאל ע\"ש הת\"ת. ואמר כי כלם נאצלים מהמלכות והם נושאים אותה ועובדים עבודתה ומעלים הכסא מאצילות לאצילות עד ידיד ה' המחבק אותה ומנשקה באמצעות יסוד עולם. ואמר כי י\"ג ענפים אלו הם י\"ג מדות. ושם סימן אל שלשה עמודים אלה נע\"מ חרו\"ן, ופי' בשם זה הכולל שלשתן, כי רו\"ן רמז בת\"ת דכתיב (ירמיה לא) רנו ליעקב שמחה וע\"מ (מ\"ב יב ל) עטרת מלכם, שהם ג' מקורותם שכלם במלכות, וג' מדות אחרונות הם אלו. ונוטריקון נע\"מ חרו\"ן, נוש\"א עו\"ן מר\"ד חט\"א, למען ישוב מחרון אפו ויחמול וירחם. ע\"כ כלל דבריו בקיצור נמרץ. ומפני שאינו מתיחס אל עניננו קצרנו בו בכל האפשר. ואחר שנתבאר בפ\"ז ענין הבריאה, נבא לבאר בפרקים אחרים ענין היצירה:" + ], + [ + "בחלק היצירה:", + "כבר בארנו כי היצירה הוא מטטרו\"ן. ולא מטטרו\"ן ממש אלא על דרך אשר נבאר. והענין הוא כי המלאך הזה נקרא בשני שמות פעמים נקרא מטטרו\"ן ופעמים נקרא מיטטרו\"ן בי'. והכונה כאשר המלאך הזה לבוש השכינה והשכינה מתעלמת בתוכו והיא מראה פעולתיה על ידו אז נקרא מיטטרו\"ן ביו\"ד רמז אל השכינ' הכלולה מעשר היורדת ומתעלמת ומסתתרת בתוכו, ולא השכינה ממש אלא ניצוץ והאור המתאצל מהשכינה והוא ניצוץ ואור כלול מי' נציצות. וכביכול הדבר הזה נקרא גלות השכינה וזה נתבאר בתיקונים [תקונא כ\"א דף סא.] וז\"ל ועוד שלף איש נעלו, דא גופא דאיהו אתתא כלי דיליה ודא מטטרו\"ן. ונתן לרעהו, דלזמנין אשתכח ביה עמודא דאמצעיתא ולזמנין צדיק. ולזמנין שכינתא עלאה איהי תעודה ביה, ולזמנין שכינתא תתאה איהי תמורה ביה. ודא איהו גל נעול וביה מעיין חתום דאיהי שכינתא י' כלילא מי\"ס י' מן מיטטרו\"ן כל ספירן פועלין ביה בהאי עלמא שפלה וביה יבום וחליצה וגט פטורין. וכל אתוון ביה אינון תמורות כגון מצפ\"ץ ואיהו נעילת חגין וזמנין וי\"ט נעילת דלת בפני לווין. ביום הכפורים דאיהו עלמא דאתי לא איתקרי ידו\"ד באדנ\"י דאיהו דין [ואיהו נעל נעילת דלת] ואינו נועל הדלת אלא איהי פתיחא לקבל שבים. ובג\"ד יום הכפורים אסור בנעילת הסנדל, דלית יחודא ביה לקב\"ה ושכינתא דלזמנין איהי שכינתא ואסתלק קב\"ה ולזמנין קב\"ה ואסתלק שכינתא. ובג\"ד עונת ת\"ח בשבת, דביומין דחול דשליט מטטרו\"ן אתמר ביה יהיה סגור ששת ימי המעשה, ביה איהי סגירא תרעא. וביום השבת יפתח, יפתח תרעא ותיפוק מיניה שכינתא לאתייחדא עם בעלה עכ\"ל. וזה פירושו שלף איש נעלו דא גופא פי' ת\"ת הנקרא גוף ונק' איש כנודע.", + "והנה ת\"ת שולף הנעל שהיא המלכות בהיותה במטטרון הנק' ג\"כ נעל כדפי' לעיל. וכבר נודע כי נעל הוא כלי כי כן הכריעו במסכת מציעא (דמ\"ז.) בענין הקנין שצריך כלי, ולכן מלכות שנקראת כלי נרמז במלת נעלו. וזהו שכפל אתתא כלי דיליה. פי' היא אשתו ולכן נק' כלי וזה היחס שלה במלת נעל. ונתן לרעהו. כבר נתבאר בשערים הקודמים כי ת\"ת ויסוד הם ב' רעים בבחינת המלכות ששניהם משמשים עמה כי פעמים תתייחד המלכות עם הת\"ת עצמו וע\"י צדיק ופעמים בצדיק לבדו. ומה שקרא עתה לת\"ת גוף מטעם שקורא למלכות אתתא כלי וכו'.", + "וענין שליפה אינה אלא ברגל, לכן קורא לת\"ת גוף כדי שתתיחס אליו לשון שליפה. ולזמנין שכינתא עילאה כו'. הכונה לבאר לשון הכתוב (רות ד) וזאת לפנים בישראל על [הגאולה ועל התמורה כו' וזאת התעודה בישראל], והאריך בזה להכריח שהמלכות היא בתוך מטטרו\"ן כדמפרש ואזיל. ובינה נקרא תעודה והמלכות תמורה. ואמר ולזמנין שכינתא תתאה איהי תמורה פי' נקראת תמורה ביה, פי' במטטרו\"ן, וזה יהיה לפי היות הנהגת העולם על ידה פעמי' ע\"י הבינה פעמי' ע\"י המלכות כאשר נבאר. וכל זה יהיה ביחוד תפארת ויסוד עם שתיהם כדפי'. והטעם שנק' הבינה תעודה, מפני שבה מתוועדים כל המדות ר\"ל שש קצוות, או בסוד היובל. והמלכות נקרא תמורה, מפני שבה תמורות כל מה שבעליונים דוגמתו ותמורתו בה, כעין הים שיש בה כל שיש ביבשה (ע' זהר בשלח מ\"ח ב'). ודא איהו גן נעול. לפי הנראה לכאורה דגן היינו בינה דאיהי נעולה ביה ומעין היא מלכות דאיהי חתומה ביה. ודוחק לפרש כן. אלא תרווייהו אמלכות קא מהדר דאיהי גן ומעיין. ושתי בחינות הם בה. גן בערך בחינתה הנקראת שכינה תתאה דהיינו מציאות ה. ובערך הנקראת יו\"ד היינו מעיין פי' נקודת המעיין והמקור היינו ו. והיינו דקאמר דאיהי שכינתא י' כלולה מי\"ס, והיא חתומה בתוך מטטרו\"ן, ולזה רמז באמרו י' מן מיטטרו\"ן שהיא השכינה הגנוזה בתוכו, ונקרא השכינה י' לרמוז שהיא כלולה מי' כאשר היא גנוזה בתוך מט\"ט. ולזה אמר בהכרח, כל ספירן פועלין בי' בהאי עלמא שפלה. פי' כל הספי' מתלבשות במטטרו\"ן לפעול ע\"י מטטרו\"ן בעה\"ז, ולזה הוכרח היות השכינה כלולה בתוכו כמו שנבאר עוד. וביה יבום וחליצה. פי' בו ענין חליצת סנדל שרומז שם להפשטת הנעל כדפי', או יבום שהוא ונתן לרעהו, דהיינו הצדיק שהוא ריע אל הת\"ת ומיבם אשתו, והכל ע\"י מטטרו\"ן כמו שאמר למעלה ולזמנין צדיק וכו'. וכן גט פטורין שהוא ענין גרושין וגרושי השכינה מבעלה הוא בהיותה בגלות במטטרו\"ן כמו שנבאר. וכל אתוון ביה אינון תמורות. פי' כל שנוי שמות ברל\"א שערים הם ע\"י מטטרו\"ן כאשר יתבאר שם, ותמורות יהו\"ה באדנ\"י הוא במלכות. וכל תמורה הוא במטטרו\"ן הא כיצד, אלא שהמלכות היא בתוך מטטרו\"ן.", + "וענין התמורה יתבאר בשער הצירוף.", + "וענין נעילת חגין וכו', נודע כי סתם חג וי\"ט הוא במלכות ולא תקבל בהיותה נעולה בתוך מטטרו\"ן נמצא מטטרו\"ן הוא נעילת חגין וכו'. נעילת דלת בפני לווין. כי הוא נועל דלת השפע בפני המלכות שלא תקבל מבעלה, כי לא יתיחדו בימות החול אלא על ידה.", + "וענין לווין, פי' כי הירח לווה מן השמש כענין שנאמר (משלי יט יז) מלוה ה' חונן דל. פי' כי הת\"ת מלוה ומשפיע אורו ושפעו למלכות וחייליה כדמיון השמש עם הירח ושאר הכוכבים. ומטטרו\"ן נועל הדלת, כי בהיות ימות החול אז היא נעולה ולא תקבל כי אם ע\"י. ולא ע\"י ממש אלא כמו שפי' כי שכינה בתחתונים צורך גבוה, כי בהיות האם מניקה חלב לילדיה יתרבה החלב בדדיה וכן בהיות המלכות מנהגת העולם היא בעצמה מחלקת מזון בשופע לכל חייליה והתחתונים ואז יתרבה בה השפע והטוב. ובהיות ימות החול והגלות אז לא תשפיע כ\"א בצמצום ואז אינה מקבלת שפע בשופע. וזה מה שפעמים נמצא בדברי הרשב\"י בתיקונים ובשאר ספריו שמלכות מקבלת מזון ע\"י שליח מטטרו\"ן, וזה א\"א דברים כפשוטן כי מי נתן מלאך נוצר בתוך האצילות, אלא כדפי', ועוד נוסיף לקח בענין בפרק הבא. ובימות החול והגלות הדלת סגור ונעול מתנהג ע\"י השר הזה. ובימות השבתות וי\"ה אז הוא חירות ויובל. ועם הענין הזה נתבאר שאר המאמר. אמנם לרמוז אל שהגלות היא העלם שכינה בתוך מטטרון נרמז עוד בתיקונים (תקונא נו דף צ.) וז\"ל כד גלת שכינתא כל ספירן נחתו עמה ולית פרודא בה ובין י' ספירן וכד נחתו אתלבשו בשית יומין דחול שית ענפין. חסד ביומא קדמאה גבורה ביומא תניינא עמודא דאמצעיתא ביומא תליתאה תלת ספירן תניינין בתלת יומין אחרנין דאינון יומא רביעאה חמישאה שתיתאה וכו' עכ\"ל.", + "הנה בפי' שהשכינה גלתה ביומין דחול שהוא מטטרון. וכדפי' הרשב\"י במ\"א (בהקדמה ד\"ב ע\"ב) וז\"ל והכי סליק מלאך כחושבן תרין שמהן כחדא, ובג\"ד אתקרי מלאך שר הפנים דע\"י שליח דא מתייחדים בשית יומי דחול עכ\"ל. וזהו ענין הזוג בימי החול שהוא ע\"י מטטרו\"ן כאשר נמצא בדברי הרשב\"י. ועוד כענין הזה פי' הרשב\"י בר\"מ (בפ' תצא דף רפ\"א.) וז\"ל ועל התמורה, שכינתא תתאה באן אתר אתטמרת בעולימא דילה מטטרון עכ\"ל.", + "ועוד בתיקוני' (תז\"ח דף קי\"ט.) ויונה קדישא כל שית יומין דחול אזלא מנדדא מדוך לדוך. ואם אשכחת צדיק בעלמא אתדבקת ביה ואם לאו אתחזרת לקינהא בההוא אתר דאקרי ק\"ן צפור. ומאי ניהו קן דילה מטטרו\"ן די שמיה שדי דאיהו נטיר תרעא דאתמר ביה זה השער לה' כו' עכ\"ל לעניינו. ולמעלה מהמאמר הזה ספר בשבחי המלכות ביום השבת וי\"ט ביחודה עם בעלה למעלה, ועתה בא לבאר כי בימי החול אין הדבר כן.", + "וענין ימי החול האלה לפי האמת קשה להולמם כי לכאורה ישתומם המשכיל. כי ח\"ו נראה סלוק השגחה קצת כי מסר השגחתו לתחתונים, וכן קשה שנאמר כי גם בהיות ישראל על ממשלתם בהיות ימי החול שיהיו מונהגים על פי המלאך הזה שזכרנו והרי הוזהרנו בו (שמות כג כא) אל תמר בו ודרז\"ל אל תמירני בו. וביאור התר ספקות אלו יתבאר בפ' זה:" + ], + [ + "בענין התר ספקות שנסתפקנו בפ' הקודם נתבארו במאמר מזהר פ' נח (דף ע\"ה), ז\"ל ר' שמעון פתח כה אמר ה' אלקים שער החצר הפנימית הפונ' קדים יהי' סגור ששת ימי המעש' וביום השביעי יפתח וביום החדש יפתח. האי קרא אית לאסתכלא ביה דאיהו רזא כמה דאתמר יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח וגו' אמאי יהיה סגור כל אינון יומין דששת ימי המעשה. אלא אילין ימי חול דתרעא דא יהיה סגור דלא לאשתמשא חול בקדושה. וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח דהא כדין שמושא דקב\"ה וכדין אתנהיר סיהרא לאתחברא בשמשא. ת\"ח, תרעא דא לא אתפתח באינון שית יומי דחול בגין דהא באינון יומי דחול עלמא תתאה אתזן ושלטין כל אינון שית יומין דחול על עלמא בר בארעא דישראל. ואינון דשלטי [לא שלטי בארעא קדישא] בגין דהשער הזה יהיה סגור אבל ביום השבת וביום החדש כולהו מתעברן ולא שלטין בגין דהשער הזה איהו פתוח ועלמא איהו בחדוה ואתזן מתמן ולא אתיהיב עלמא לרשו אחרא. ואי תימא דכל אינון שיתא יומין אינון שלטין בלחודייהו. ת\"ח, הפונה קדים, עד לא יקומון לשלטאה איהו אסתכל תדיר בעלמא אבל לא אתפתח לאתזנא עלמא מקודשא בר ביומא דשבתא וביומא דחדשא. וכלהו יומין כלהו מתדבקין ביומא דשבתא ואתזנו מתמן דהא כדין ביומא דשבתא כולהון תרעין פתיחן ונייחא אשתכח לכלא לעילאי ותתאי. ת\"ח, וירד ה' לראות, נחת מקודשא לחול ורדיד פרישא לאשגחא במה דבנו וקיימו קיומא לאתערא על עלמא לדחלא להון עכ\"ל. והנה בפי' ביאר הרשב\"י במאמר הזה שאין ההנהגה ע\"י המלאך הזה בא\"י באמרו ושלטין כל אינון שית יומין דחול על עלמא בר בארעא דישראל.", + "הנה בפי' שאינם שולטים בא\"י לפי שחלק ה' עמו. והועד בתורה (דברים יא יד) תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. וענין זה יהיה בהיות ישראל על ממשלתם. ועתה יתבאר עם הענין הזה ספק אשר בו יתקשה כל מעיין בקראו במאמר הזה כי בא\"י אין שליטא לימי החול, ובשאר המקומות אשר שולטים בפי' נראה מתוכו שאין יחוד ופתיחת השער אלא בשבת ור\"ח. וקשה דקיימינן דע\"י שליחא מתייחדים ביומי דחול כמבואר בפ' הקודם, ונראה משם בביאור דבימי החול הפתח הזה פתוח אל ימי החול שהרי ע\"י מתיחדים כמבואר שם בפירוש. א\"ו היינו בימי החול דא\"י דאז ודאי בא\"י מתייחדים. וא\"א שג\"כ בא\"י לא יהיה יחודא אלא ע\"י הצדיק, שא\"כ היה ראוי שיהיו כל ימי החול קדש בא\"י ואין הדבר כן. א\"ו שהדבר ממוצע. והיינו שיתייחדו והיחוד הוא ע\"י המלאך הזה ולא יהיה לו שליטה לזון א\"י אלא המזון הוא ע\"י השכינה, אבל בח\"ל יהיה מזונותם על ידו. עוד נוכל לומר להתר הספק הזה כי מה שנדרש בתיקונים שהיחוד ע\"י מטטרון, הוא אחר הגלות שהשכינה גלתה על ידו כדפי' בפ' הקודם. אבל בזמן ב\"ה אין היחוד על ידו כלל. וזה בעינינו דוחק. ואחר שהגיענו הקב\"ה אל הדרוש הזה ראוי שנבאר ענין היחוד הזה שהוא ע\"י המלאך הזה מה טיבו. שאין לומר שיכנס המלאך הזה בתוך האצילות לייחד הספירות שעם היות שקודם הסתלקו מן העולם היה בשר ודם ומצד זה הוכרח היות לו נשמה אצולה מלמעלה כמונו, עכ\"ז סוף סוף מפני מה תשתנה נשמה זו שיתייחדו על ידה הספירות משאר נשמת הצדיקים והנביאים הטובים והנעימים שלא יעלו במדרגה הזאת בנשמתם אחר אשר היחוד הזה הוא ע\"י נשמה עד שלפי האמת היא מתייחדת בבעלה על ידי נשמת הצדיקים כאשר נבאר ולא מפני זה נאמר שיהיו הם המיחדים. וג\"כ זו הנשמה עם היות שזכתה ליחד ב' הספירות האלה למה יתבטל מעלתה ביום השבת, כי אדרבא היה ראוי שיגדל כחה בשבת לייחדם, ואעפ\"כ לא מפני זה נאמר שיתייחס היחוד אליה כדפי'.", + "ועוד כי לא מפני שהנשמה אצולה יזכה המלאך הזה ליכנס אל האצילות, שסוף סוף מציאות המלאך הזה הוא גוף חנוך ממש כמו שדרשו בפרקי מרכבה גופו נהפך ללפידי אש וכו'. וכיון שכן אין ראוי שיכנס גופו ביותר זך שיהיה אל הקודש פנימה ליחד לב' הספירות. ואם נאמר שיהיה היחוד ע\"י הנשמה שהיתה לו. הנה לפ\"ז נשמתו אינו ממש המלאך שהרי המלאך הוא הגוף כדפירשנא, וא\"כ איך אמר הרשב\"י שהם מתיחדים על ידי שליחא.", + "ועוד נוסף על כל זה איך אפשר שיתיחדו איש ואשתו שלא ע\"י אבר ברית הקדש, והרי היסוד הוא ברית הקודש אל היחוד העליון ואם לא יתיחדו על ידו איך אפשר שיתיחדו.", + "ועוד בעוד שמתיחדים ע\"י המלאך, יסוד האמצעי ביניהם להיכן הלך ומה עניינו אז. לכן ראוי לחקור קודם על ענין יחוד היסוד וממנו נבא אל יחוד המלאך. ונאמר כי בזולת שהיסוד מעבר אל השפע כדרך שהאבר מעבר אל הזרע, עוד לו פעולה אל היחוד והוא בחינות אורו ממטה למעלה וכדפי' בשער ממטה למעלה. ובאותו בחינה מקבל היסוד תפילתן של ישראל ומעלה אותם למעלה וכן עשיית מצותם. והם הם המיין נוקבין דאושידת נוקבא לקבלא מיין עילאין כדפי' בשער מהות והנהגה פי\"ט. והם רוחניות התפלות שמזדככים אותיותיהם ואורם מבהיק וכן אור המצוה ורוחניותיה וחיותם הוא מציאות אור היפה ונעים המתעלה עד היסוד. וזהו הנדרש בתיקונים אצל היחוד הנז' שאמר שם שקבלת התפלות בשבת הוא ע\"י היסוד. והטעם כי בהיות הבל פיו של אדם כח מתאצל מנשמתו, כפי שעור נשמתו תהיה שיעור תפילתו.", + "והנה ביום השבת שיש באדם תוספות נשמה ממקום גבוה כאשר נבאר בשער הנשמה הוכרח היות רוחניות האותיות הקדושות עולות עד היסוד. ומפני זה קבלת התפלה בשבת ע\"י היסוד, כי יש כח ברוחניות האותיות במציאותם א' על א' לעלות דרך עליית הנשמה עד הצדיק ששם מאיר הנשמה, כמבואר בתקונים בפסוק (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, דנהרין ברקיע וכו' ע\"ש. ועם היות שהתפלות שהתפלל אדם בימי החול לא יהיה בהם הכח ההוא, עכ\"ז הם מתעכבים עד יום השבת שבדרך עליית תפלות השבת יעלו עמהם שאר התפילות. ויש סמך לזה בזהר פ' פקודי בהיכלות בהיכל ראשון ע\"ש. וכאשר רוחניות המצוות ורוחניות התפלה עולין עד למעלה בסוד רוחניות היסוד, היות השפע הנשפע בעבורו כנגד שיעור דקות המצות והתפלה. ולכן היחוד ביסוד, פי' כפי דקות היסוד שכן הוא המראה ושופע ההתעוררות. וזהו ביום השבת. ולאשר בימות החול אין קבלת תפלתן של ישראל ע\"י היסוד אלא ע\"י מלאך. יען שאין כח בנשמה להעלות רוחניות האותיות עד למעלה מפני שאין התפלה עולה ברוחניות אלא לפי שעור הנשמה וכחה כדפי'. וכאשר התפלה לא תעלה אלא עד המלאך הזה הנה התעוררות יהיה כפי שעור דקות המלאך הזה. שבהיות המלכות לוקטת המעשים כפי דקות שיעור של המלאך לא ישפיע לה בעלה שפע אלא כפי דקות ורוחניות המלאך הזה, שפע שאינו שלם ואינו כל כך רוחני אלא שפע שאינו נשלם אלא כעביות המלאך. וזהו ענין היחוד בימי חול, ולא שיכנס המלאך הזה באצילות. ויש לנו ראיות אל כל העניינים וההקדמות הצריכות אל הדרוש הזה אלא לאהבת הקיצור לא רצינו להאריך בהם. ועכ\"ז כאשר יעיין המעיין בשער מהות והנהגה פ' י\"ט כ' וכן בשער הנשמה יתיישבו דברינו יותר ויותר עאכ\"ו. ונחזור אל מאמר הזה שאנו בביאורו, כי מפני היות נראה לכאורה שענין ימי החול והשער הסגור הוא סלוק ההשגחה, נמלט ממנו הרשב\"י באומרו ואי תימא דכל אינון שיתא יומין אינון שלטין בלחודייהו. ת\"ח הפונה קדים עד לא יקומין לשלטאה איהו אסתכל תדיר בעלמא אבל לא וכו'. פי' שאין הכוונה באמרנו ושלטין כל וכו' שההנהגה הוא על ידם ח\"ו. כי עם היות שאמר שער החצר הוא סגור אין הכונה להשגחה כי בההשגחה לעולם הוא משגיח בעולמו אלא הכונה אל המזון שאינו נשפע אלא מלמטה במאמר העליון. ואמר ת\"ח הפונה קדים וכו' פי' כי מזה רצה להמלט הנביא באמרו הפונה קדים, פי' המשגיח כמקודם אל ימות החול כי אותה ההשגחה שהיתה קודם הוא עצם ההשגחה המשגיח עתה ואין לחלק בענין ההשגחה. והמשל אל המלך העומד לדון את הארץ ולפנים בביתו יש לו אוצרות מליאים כסף זהב ובימים ידועים זן בני ביתו בכסף ובזהב הפנימים ובימים אחרים זן אותם בכסף ובזהב המעט אשר לפניו ולעולם הוא הדיין הוא המשגיח והזן אלא הפרעון וההוצאה יש בה חלוק בין הימים, וכן הדבר למעלה ממש. ומה שאמר לעיל וכדין אתנהיר סיהרא לאתחברא בשמשא. דקדק במ\"ש בענין היחוד כי ענין החילוק שבין חול לקדש הוא ההתעוררות וההארה מלמטה. וז\"ש וכדין, פי' בעת יום השבת אתנהיר סיהרא לאתחברא, ולא אמר וכדין אתחברא וכו' אלא אתנהיר לאתחברא, דהיינו ההתעוררות העליון בסוד דקות היסוד כדפי'. ומה שאמר ת\"ח וירד ה' נחת וכו' הוא לבאר ענין וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל וגו', ואמר שהירידה הזאת היתה שירדה השכינה ונתגלתה בחול דהיינו מטטרו\"ן. ורדיד פרישא פי' כי הי' פרוכת בינו ובין העיר והמגדל אשר בנו שהיא הקליפה שהחזיקו וקיימו להם לאלוה. ונחזור עתה בפ\"ז לבאר מאמר התקונים (תז\"ח) שהיינו בו שאמר שם:" + ], + [ + "ויונה קדישא כל אינון ו' יומין אזלא מנדדא מדוך לדוך כו' פי' שכינתא נודדת ממקום למקום להשגיח בבעלי העבודה ואנשי מעשה להשכין שכינתה בהם מפני שעל ידיהם יתייחד עמה בעלה שהם עוסקים בתורה שהוא הת\"ת השורה עליהם נמצאת מתיחדת עם בעלה ולכן היא מתדבקת עם הצדיק. וכענין זה נדרש בזהר פ' נח (דף ס\"ו) ע\"פ והקימותי את בריתי. אמר רבי שמעון מלה סתים איהו באתערותא דדכורא לגבי נוקביה כד איהו מקני לה. ת\"ח רזא דמלה כד צדיקא איהו בעלמא מיד שכינתא לא אתעדיעת מיניה ותיאובתא דילה ביה. כדין תיאובתא דלעילא לגבה ברחימו כתיאובתא דדכורא לגבי נוקביה כד איהו מקני לה, וע\"ד והקימותי את בריתי אתך, אתער תיאובתא בגינך. כגוונא דא ואת בריתי אקים את יצחק. והקימותי את בריתי אתך, למהוי את בריתי בעלמא עכ\"ל.", + "והענין הוא כי בהיות שהשכינה רודפת אחר מעשה המצות כדי שעל ידיהם יהי' לה יחוד בבעלה ובהיות האדם צדיק בעולם רודפת אחריו ומתייחדת עמו כדי שע\"י מעשיו הטובים תעורר היחוד לבעלה ולכן היא קודמת. ובהיות הענין כן מקדים הצדיק ומתייחד עמה ע\"י המעשים ההם נמצא התעוררות הצדיק ההוא גורם לצדיק העליון להתייחד עם השכינה. והמשל בזה אל האשה הרודפת אחר איש זר ומרוב אהבת בעלה אליה מתעורר ומקנא אותה ומתייחד עמה שלא לזוז ידו מתוך ידה רגע. כן הצדיק העליון כיון שבזכות הצדיק התחתון שכינה שורה עליו לסבת מעשיו מהר ימהר הצדיק העליון להתייחד עמה. וזה ענין נקבה בין ב' צדיקים הנזכר בזוהר במקומות רבים וז\"ש וע\"ד והקימותי כו'. וכבר נודע בחכמה הזאת כי מבשרי אחזה אלוה ואין יחוד בלי קישוי, וזהו והקימותי קימה ממש מורה על התעוררות הצדיק אל השכינה, וזה ענין ראייתו מפסוק ואת בריתי אקים את יצחק, וזהו אתער תיאובתא תאוה ממש כדפי'. והענין כי ע\"י מעשה הצדיק הם המים נוקבין שהיא צריכה אל הזיווג כדפי' בשער מהות והנהגה בפי\"ט. ואחר שיש מיין נוקבין הכרח הוא שיהיו מיין דכורין כי לא יעצור כח אחר שיש זכות והוכרח לזכור ברית עולם כנדרש במקומות רבים מהזוהר. ולהיות הענין הזה בו' ימי חול שאין לה זווג היא רודפת ומבקשת לה מנוחה עם הצדיק. וח\"ו כשלא מצאה מנוח לכף רגלה אמר דאתחזרת לקינא דילה ואתטמרת תמן פי' היא מתעלמת ומסתתרת בסתר ההוא. והענין כי בהיות הצדיק בעולם יהיה מכון ובסיס לשכינה והשכינה משכנה בתחתונים לסבות שאמרנו ויתגלה אור השכינה ע\"י הצדיק אור השכינה ממש בלי אמצעי. ואחר שאין צדיק בארץ שיהיה ראוי לענין הזה הנה האור ההוא מתעלם ובא דרך המלאך שהוא ימי החול ואם תתייחד תתייחד על ידו על הדרך שפי' בפרק הקודם. ואל יתבהל המעיין להשיב שאחר שאין מעשה הצדיקים במה יתייחד, שאין כוונתינו לומר שאין מעשים טובים כלל ח\"ו שא\"א לומר בלי צדיקים [לה], אלא כונתינו שאין צדיק שיזכך עצמו כ\"כ כדי שיהיה הוא מכון וצפוי [לו] לאור השכינה כנדרש לעיל. ואז היא חוזרת ומתעלמת בקינה. ואמר שבזמן ההוא נקרא המלאך הזה ק\"ן צפו\"ר לפי שהוא קן אל הצפור הנודדת מקינה שהיא השכינה כנודע. מט\"ט די שמיה שדי כו'. נודע כי השם הזה מיוחס אל יחוד ת\"ת ומלכות בין ביסו\"ד בין במלאך ואז נקרא שמו שד\"י כשם רבו וכן עולה מטטרו\"ן שד\"י. והביא עוד ראייה דאיהו נטיר תרעא פי' שומר הפתח העליון והיא פרכת המסך לפני השכינה הנק' שער ה'.", + "הנה כל מה שסבבנו בכל זה להורות ענין העלם השכינה במטטרון בגלות ובחול. ויש עוד כמה ראיות בדברי הרשב\"י ומפני שדי לנו בהקודמות ולאהבת הקצור לא נאריך עוד בזה. ונאמר כי ענין הזה נקרא יציר\"ה. וראיה מהתקונים (בהקדמה דף ג) וז\"ל ואי תימא דרזא דא חזא יחזקאל, לא חזא אלא דמות דאלין חיון ולא דחזא חיון אלא כמלכא דשלח שטר בחותמיה ודיוקנא דמלכא רשימא על שעוה מחותמיה. דבספירן [דאצילות] איהו דיוקנא דמלכא ממש ובספירן דבריאה חותמא דמלכא ובספירן דיצירה ובמלאכין דאינון חיון ציורא דחותמא בשעוה וכו'.", + "והנה גילה לנו בפי' כי יציר\"ה הוא חותם דשעוה והם אותם שראה יחזקאל. ואמר ובספי' דיצירה ובמלאכין. הורה שהיצירה הוא המלאכין שכלם נכללים במטטרון. ובזולת זה לפנים מן הענין אמר (שם ד\"ו ע\"א) ומסטרא דציורין דשעוה חזא יחזקאל [אילן מראות דחמא].", + "הנה בפי' כי המראות היו ביציר\"ה ולא בבריא\"ה ולא באצילות. ולפנים מן הענין אמר (שם ד\"ו ע\"ב) שביעאה כמראה הקשת. הקשת דא צדיק יסוד עלמא, כמראה דיליה לתתא מטטרון דא חזא יחזקאל דאיהו כליל כל מראות עכ\"ל. הלא תראה כי כל המראות שראה יחזקאל שאמרנו שהיו ביצירה היינו מטטרון. עוד בתקונים במ\"א (בתז\"ח דף קי\"ב) בהיותו מתעסק במראות יחזקאל, וז\"ל חיזו תניינא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, הכא חזא עמודא דאמצעיתא סמיך לשכינתא וחזא ליה מגו מטטרו\"ן דאיהו שד\"י עכ\"ל.", + "ודקדק ביתור לשונו באמרו דאיהי שדי הכונה כי המלאך הזה הוא המייחד הספירות האלה שהם ת\"ת ומלכות ומפאת בחינה זו יתייחס אליו שם שדי כדפי' לעיל ולכן ראוי ליחס בו שבו ראה יחזקאל ב' המדות יחד כדפי' בתחלת דבריו. והיינו דקאמר קרא ועל דמות הכסא דהיינו המלכות, דמות כמראה אדם וכו' דהיינו תפארת, מיוחדים יחד בלתי שנעריך שזה חמישי וזו אחרונה אלא ראם מיוחדים זו אחרונה וזה שני לה מפני שמדרך המלאך שבו נראו המראות לייחד ב' מדות אלו. הנה בפי' מתוך המאמר הזה כי המראות שראה יחזקאל שאמר במ\"א שהיו ביצירה היו במטטרון שהם ציורין דשעוה כדפי'.", + "ועוד שם (בתז\"ח) וז\"ל וצדיק איהו חשמל כללא דתרין שמהן אילין דאינון יאהדונה\"י וחזא ליה מגו שר הפנים עכ\"ל. ולא נטריח עצמנו בבאורו הנה מפני שנבארהו בערך הכנויים, ועכ\"פ מתוכו למדנו שראה יחזקאל לצדיק יסוד עולם מתוך שר הפנים דהיינו מטטרון כמפורסם שמו מטטרו\"ן שר הפנים. וקראו הנה שר הפנים, להראות שכמו שצדיק שר ב' פנים שהם ידו\"ד אדנ\"י דהיינו חשמ\"ל כן המלאך הזה שר הפנים האלו, ולכן ראה שר הפנים מתוך שר הפנים.", + "ועוד בס' רעיא מהימנא (פ' בא דף מ\"ג) וז\"ל ותקין לכורסייא כתות לשמשא ליה, דאינון מלאכים אראלים שרפים חיות אופנים חשמלים אלים אלהים בני אלהים אישים עכ\"ל. והנה הורה בפי' עשר כחות המלאכים הם המשמשים לעשר דבריאה דהיינו כורסייא כדפי' בפ\"ג. ואין ספק היות הם היצירה כי היצירה לבוש אל הבריאה כדפירשנו בפ\"א ואחר שהכרחנו החלק הזה נבא בפרק זה לבאר חלק העשיי\"ה:" + ], + [ + "מה שראוי לדעת כי שבירת הקליפות והשבתתם הוא בהכנסתם בתוך הקדושה ר\"ל בהתקרבם אל הקדושה. וזו היא תפלתינו שאנו אומרים יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא האלדים לבדך. כי בהתקרבם אל עבודת השם זו היא הכנעתם. וזהו ג\"כ ויאמר כל אשר נשמה באפו ידוד אלהי ישראל מלך. שאותם אשר נשמה באפם הם מצד הקליפה כדפי' בזוהר (תצוה דף קפ\"ב) ע\"פ חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו. וזה הענין ויראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים וכו'. וכן זה הוא סבת הכנעתם והשבתתם כי ינקו מצד הקדושה ויטהרו ויתבטלו כל צד טומאתם וכאשר יתצרפו הסיגים נשרפים באש. וזו היתה סבה אל פרי החג שהיו ע' למספר השרים המשפיעים לחוץ ועליהם נדרש בס' הזוהר (בפ' פינחס דרנ\"ט) ע\"פ והמים היו הלוך וחסור כי הם מתמעטים בסבת קורבתם אל הקדושה. ויש גילוי להענין הזה שם ולא נאריך בהעתקתו הנה. ומטעם זה כאשר ברצון הקדושה להכניע הקליפות תתלבש בהם כדי להכניעם. והענין כי על כזה נאמר עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. ודרשו בזוהר (משפטים דף צ\"ה ע\"ב) כי עת אשר שלט האדם, דא אדם בליעל איש און. באדם, דא אדם דקדושה. לרע לו, דאדם בליעל. כי עם היות שהוא שולט בקדושה דהיינו היות השפע נשפע בו ויראה מזה אליו איזה ריוח, לרע לו הוא כי יתבטל ויוכנע. וראייה מהגרים שהם נשמות חטופות אליהם מצד הקדושה, ועל ידם הקב\"ה מתקדש כענין יתרו שהיה כהן און ונתקדש הקב\"ה על ידו באמרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלדים כנדרש שם בזוהר (יתרו דס\"ז). וכן השכינה בי' ניצוצות של הי\"ס מתפשטת להתלבש בי' קליפות להכניעם ולהשפילם לקיים מה שנאמר (תהלים קג יט) ומלכותו בכל משלה. והענין שאם היו הקליפות נמצאות בזולת הקדושה בתוכם א\"כ חוייב שכבר ימצא מקום שנאמר עליו אין זה במציאות האלהות ח\"ו וזה א\"א מפני שהוא מחייה את כולם ואין לכל המציאות שבעולם מציאות וקיום זולתו כדפירשנו בשער סדר עמידתן פ\"ח ולכן חוייב התלבשות הקדושה בהקליפות ולא שיומשך מזה תועלת אל הקליפה אלא אדרבה לרע לו כדפי'. וגילה לנו הרשב\"י הדרוש הזה בתיקונים [תקונא ס\"ט דף ק\"ה.) אחר שבאר הי' קליפות בשמם אמר ואינון כתרין תתאין אינון קליפין לי\"ס, וי\"ס מוחא בגווייהו. ואינון קליפין אינון מחיצה בין ישראל לאביהם שבשמים. באילין קליפין מתלבש קב\"ה ושכינתיה לקיים בשכינתא ומלכותו בכל משלה ולקיימא ביה כי מלך כל הארץ אלדים. אבל לעילא באתריה אתמר לא יגורך רע כו' עכ\"ל. הרי בפי' שהעשר ספירות מתלבשות בעשר קליפות. וביאר כי ההתלבשות בהם יהיה על ב' פנים. הא' על דרך (איכה ג מד) סכות בענן לך מעבור תפלה ולפעול הדין על ידו בשעת חירום. והב' להכניעם. והיינו דהדר ואמר באלין קליפין מתלבש קב\"ה ושכינתיה וכו'.", + "ועוד בתקונים (תקונא י' דף כ\"ד) וז\"ל דהא דא לקבל דא ברא קב\"ה. אבל כתרין תתאין אינון קליפין לגבי כתרין עלאין דמתלבשין בהון י' אתוון בגלותא למהוי כפוין תחותוי כו' עכ\"ל. והנה באר כי להיות שישראל בגלות והקליפות שולטים על ישראל ואפשר שיאבדו בגלותם ח\"ו לכן הקב\"ה מתלבש בי' נצוצות ומתלבש בהן כדי להכניעם. ואין להאמין שיהיה הקדושה מתלבשת ממש בקליפה ח\"ו דלא יגורך רע אתמר. אלא הכונה ע\"י כחות האמצעיים בינה ובין הקדושה כמו שנבאר בשער התמורות פ\"ו ז'.", + "וענין התלבשות השכינה הוא ע\"י כחות הידועים שנקרא אופנים כאשר נתבאר. איך שיהיה למדנו היות נצוצות הקדושה מתלבשים בי' קלפות. וענין זה נקרא י\"ס דעשיה וכן ביאר בתיקונים (תקונא ס\"ט דף קי\"ב ע\"ב) והא דאתמר אדה\"ר מושך בערלתו הוה, דא אדם דעשיה, ומאי ניהו דא קליפה דאתלבשת בה לשלטאה על כלא הה\"ד ומלכותו בכל משלה עכ\"ל. הורה בפי' היות ענין העשייה שהיא י' נצוצות המתלבשות בי' קליפות, שעליהם נאמר ומלכותו בכל משלה כדלעיל.", + "ועוד פי' הענין הזה בר\"מ (פ' בא) וז\"ל ותקון לכרסייא כתות כו' מלאכים אראלים שרפים חיות אופנים חשמלים אלים אלדים בני אלדים אישים. ולאילין עבוד שמשין סמאל וכל כתות דיליה, דאינון כעננין למרכב בהון לנחתא בארעא ואינון כסוסוון לון וכו' עכ\"ל. הורה היות י' קליפות משמשין ולבושים לי' כתות המלאכים, שהם משמשין ולבושים לי' דרגין דכורסייא, שהם שמשין ולבושים לי\"ס ממש כמבואר בפרקים הקודמים. ואחר שהכרחנו ד' חלקים אלה כאו\"א לבדו נבא בפרק זה להכריחם יחד כפי מה שנמצא בדברי הרשב\"י בס\"ד:" + ], + [ + "הכונה בפרק זה להביא בו ראיות שלא נכתבו בפרקים הקודמים לסבת עסקם בד' חלוקות יחד או שלשתן ועסקנו היה בכל א' לבדה. ולכן נביאם הנה להכריע הד' בחי' שאמרנו שהם בחי' האצי' בחי' הבריאה בחי' היצירה בחינת העשייה. וז\"ל בתקונים [תקונא ו' דף כ\"א) לא תקח האם על הבנים ביצים אינון מסטרא דאופנים אפרוחים מסטרא דנער מטטרו\"ן בנים מסטרא דכורסייא ואיהי סכת שלום דאיהי קינא דשכינתא. דאימא עלאה מקננא בכורסייא בתלת ספירן עלאין. עמודא דאמצעיתא כליל שית ספירן מקננן במטטרו\"ן. אימא תתאה מקננא באופן דאתמר ביה והנה אופן אחד בארץ.", + "ועוד שכינתא מסטרא דכורסייא אתקריאת נשר ומסטרא דנער יונה ומסטרא דאופן צפור, ושכינתא דמות אדם להנה.", + "ועוד שלח תשלח. ת\"ח, מלאכא אית דממונא על עופין מאינון נשמתין דאתקריאו צפרין וסנדלפו\"ן שמיה, ובזמנא דישראל מקיימין האי פקודא ואזלת אימא מתתרכא ובנין צווחין איהו אוליף זכו על עופין דיליה ויימא לקב\"ה והא כתיב בך ורחמיו על כל מעשיו אמאי גזרת על האי עופא דאיהי מתתרכא מקינהא וכן מטטרו\"ן אוליף זכו על עופין דיליה דאינון רוחין [דפרחין בבני נשא דמכרסייא] אינון נשמתין ומהאי חיה אינון רוחין ומאופן נפשין ואינון בבריא\"ה יציר\"ה עשי\"ה. בשבתות וי\"ט נחתין עלייהו נשמתין ורוחין ונפשין באורח אצילות דאינון רוחא דקודשא מי\"ס וכל ממנא אוליף זכו על עופין דיליה וכו' עכ\"ל.", + "ועם היות אמת שהמאמר הזה צריך ביאור רחב עכ\"ז לענייננו למדנו בביאור החפץ המבוקש. כי נודע כי נשמה ורו\"ח ונפש הם מבינ\"ה ות\"ת ומלכו\"ת. ונרחיב בו הביאור בשער הנשמה. ואמר כי בינ\"ה מקננת בכורסייא הוא הכסא שפירשנו בפ\"ג, ות\"ת מקנן במטטרון, ומלכות מקננת באופן הוא הענין שפי' בפרק הקודם שהקב\"ה מושל על הקליפות ע\"י המלאכים הנקראים אופנים הם המשפיעים בגלגלים. עד שיש מי שאמר על פי מגיד שאם יזכיר האדם שם אופנים על איזה ענין יעלה הדבר ההוא בין השמים והארץ באויר העולם ויתגלגל עד כדי כך וכך שעות.", + "הנה נראה היות האופנים הם השופעים בגלגלים ונותנים בהם כח גילגולם. עד שעתה לא יתרחק מה שאמר יהושע (י יב) שמש בגבעון דום ועמדו הגלגלים מגילגולם, מפני שצוה להכחות המשפיעים עליהם לבלתי יפעלו בגלגלים. והטעם כי אל האופנים ב' פעולות. הא' שמסבבים ומגלגלים הגלגלים כמבואר לעיל. שנית היות מכניעים הקליפות ע\"י השכינה השורה עליהם כדפי'. ומפני היות אז צורך הכנעת הקליפות בחוזק ובמהירות, צוה לבלתי יפעלו פעולתם האחרת שהיא סבוב הגלגלים אלא יהיה פעולתם בהכנעת הקליפות וז\"ש שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון עד יקום גוי אויביו. ונחזור אל ענייננו כי הגלגלים והאופנים הכל ענין אחד אלא שזה משפיע וזה מושפע.", + "וענין השכינה בהם הוא להכניע הקליפות שהשמים והגלגלים האלה מיוחסים אליהם כדמוכח בדברי הרשב\"י (בתקונא ח') בענין כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, וכן במאמר א' שנעתיקהו בשער התמורות פ\"ב, כאשר אמר שאין ארץ ישראל מתנהג ע\"י השרים אלא ע\"י הקב\"ה אמר ואי תימא היך שריא למגנא רקיעא בארעא דישראל וכו' יעו\"ש. וכן בספר ר\"מ (פנחס דף רנ\"א) וז\"ל אר\"מ, אמאי מני דלא למיכל חמץ שבעה יומין ולמיכל בהון מצה ואמאי לא יאכל ואמאי לא תאכלו. אלא שבעה כוכבי לכת אינון שצ\"ם חנכ\"ל. ואינון מסטרא דטוב ורע. נהורא דלגו מצה, קליפה דלבר חמץ וכו' עכ\"ל לעניננו. ומתוכו מתבאר היות שצ\"ם חנכ\"ל כחות החמץ והקליפה, ובתוכם מתלבש האור שהוא מצה. והיינו דכתיב (ירמיה י') ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה. איך שיהיה נמצאת אומר כי הכורסייא קן לבינה. ואמר שמשם הוא בריא\"ה יצירה עשייה. אבל בשבת הנשמה והרוח והנפש הם באים מן האצילות עצם הספירות.", + "והנה זה הכרח גמור אל כוונתנו בדרוש הזה כנדרש בפרקים הקודמים. עוד ביארם הרשב\"י בתיקונים (בהקדמה ד\"ג) וז\"ל וזכאה איהו מאן דלביש מלכא ומטרוניתא בי\"ס דבריאה דכלילן בשם יאהדונה\"י כשמיה כן לבושוהי, ומאן דתקין ליה סוסיא דאתמר ביה לסוסתי ברכבי פרעה וכו' דאיהו מרכבה דיליה. דביומי שבתות וי\"ט איהו לביש לבושי מלכותא דאינון י\"ס דבריאה, ובימי דחול לביש עשר כתות דמלאכיא דמשמשין לון לי\"ס דבריאה. די\"ס דאצילות מלכא בהון איהו וגרמיה חד בהון איהו וחייוי חד בהון. מה דלאו הכי בי\"ס דבריאה דלאו אינון וחייהון חד, לאו אינון וגרמיהון חד. ועלת על כלא הוא נהיר בי\"ס דאצילות ובי\"ס דבריאה ונהיר בעשר כתות דמלאכיא ובי' גלגלי דרקיעא. ולא אשתני בכל אתר עכ\"ל.", + "וזהו פי' המאמר בקיצור עם היות שכונתנו מבוארת. אמר שי\"ס דבריאה כלולות בשם יאהדונה\"י שהם ח' אותיות וב' שמות הם י'. ומפני שהוקשה לו כי שם זה הוא ממש באצילות ועתה הוא מייחס אותו בבריאה שהוא הכסא הנזכר. לז\"א כשמיה כן לבושוהי. פי' כשם המתלבש בהן, כן שם הלבושים. כי יתייחס אל הלבושים שם האצילות בהיות האצילות מתלבש בהם. ולכן בהיות שהנצוצות המתלבשות הם ניצוצות מיחוד הקב\"ה ושכינתיה שהם ת\"ת ומלכות, לכן יתייחס אליהם שם היחוד ג\"כ. ומפני שיש בבריאה אל האצילות ב' בחינות. א' היותה מרכבה אליה והיות האצילות שוכן עליו. והשנית היותה מתפשטת בתוכה כדמות לבוש. לכן המשילם בשתי דברים הא' במשל הלבושים, והב' במשל הסוס שהוא היותה מרכבה אל האצילות לבד. ומפני שהוקשה לו כי מה מעלתו בזה כי אחר שהבריאה אינה מעצם האצי' מה לנו אם יתלבש בה או בזולתה כי לא חוייבנו בענין היחוד אלא באצילות לבד. ותירץ כי הם לבושין אל האצילות בימי שבתות וימים טובים. הכונה כי בימים קדושים כאלה הקב\"ה מגלה אורו בעולם על ידם כדפי'. והם נקראים לבושי מלכות, מפני שאינם המלכות ממש אבל הם לבושי מלכות לבושים שמתלבש המלכות בהם. ומה שמתחדש ביום השבת הוא היות האור (בת זכר ונקבה) (אולי צ\"ל בחי' יחוד זו\"נ על ידה), משא\"כ בשאר הימים שאין אור היחוד מתגלה אלא ע\"י מטטרון שהם ימי החול וז\"ש וביומי דחול לביש עשר כתות דמלאכייא שכלם נכללים במטטרון כדפי' לעיל בפרק ד' ה\"ו. ואמר דמשמשי לי\"ס דבריאה כדי שלא נאמין שיהיה אור האצילות מתלבש ממש ביצירה שהוא מטטרון י' כתות דמלאכים אלא הוא מתלבש בהם ע\"י י' דבריאה וי' דבריאה מתלבשים בי' כתות דמלאכים. ונאמר בהם שהם לבושי חול מפני היות גלוי האור לעולם השפל על ידו. והוקשה לו א\"כ נמצא שאין התחתונים שואבים מאור עצם האצילות לעולם. לזה אמר כי כן הוא שא\"א לעולם להיות הנהגתו על ידו כמו שא\"א להיות הנהגתו ע\"י המאציל אלא אחר התלבש האור המאציל בנאצלים והנאצלים בנבראים מפני צורך השנויים הדין הרחמים וז\"ש די\"ס דאצילות מלכא וכו' כמבואר לעיל בפ\"ב, ואחר שי\"ס דבריאה לא אינון וחייהון חד נמצא שכבר אפשר לשנויים להיות נפעלים על ידם. ועלת על כלא נהיר בי' דאצילות ובי' דבריאה שהיא הכסא, ובי' כתות דמלאכיא שהיא היצירה, ובי' גלגלים היינו העשייה כמבואר לעיל. וסוף המאמר הזה מתבאר באור ארוך בשער סדר עמידתן פ\"ח. ולא אשתני בכל אתר כי השנוי הוא בכלים ולא בנשמתן כאשר הארכנו בשער עצמות וכלים. ע\"כ פי' המאמר. ומתוכו הכרח אל ד' בחינות הנזכר אבי\"ע. וכן ארבעתן נמצאו (בר\"מ בפ' בא דף מ\"ג) וז\"ל לבתר עבד משמשין לאילין מאנין, כורסייא בד' סמכין ושית דרגין לכורסייא הא עשר, וכלא איהו כורסייא. כגון כוס דברכה דתקינו ביה י' דברים. כגון תורה דאתייהיבת בי' דברים. כגון עלמא דאיהו מעשה בראשית דאתברי בי' מאמרות. ותקין לכרסייא כתות לשמשא ליה דאינון מלאכים אראלים שרפים חיות אופנים חשמלים אלים אלדים בני אלדים אישים. ולאילין עביד שמשין סמא\"ל וכל כתות דיליה, דאינון כעננים למרכב בהון לנחתא בארעא, ואינון כסוסוון להון. ומנלן דעננים אתקרי מרכב הה\"ד הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים, ודא ממנא דמצרים, ומיד דחזו דממנא דאיהו אלהא דילהון חזו ליה כסוסיא תחות מרכבתיה דקב\"ה, מיד ונעו אלילי מצרים מפניו וגו' עכ\"ל.", + "ועם שכבר העתקנוהו בפרקים הקודמים חזרנו להביאו הנה, להורות הכרח גמור להיות זה תחת זה זה לבוש לזה והיות הקליפה מרכבת לרוחניות לרדת לעולם הגשמי הזה. והיינו בח\"ל כענין מצרים. והיות זה להם הכנעה כדכתיב ונעו אלילי מצרים. ואחר שבפרקים הקודמים פי' הדרוש בבחינות אלה ואשרנוהו וקיימנוהו כדחזי. ראוי עתה לבאר בפרק בפ\"ע מה שנמצא לכאורה מנגד לזה בדברי הרשב\"י ע\"ה:" + ], + [ + "בזולת המאמרים האלה נמצאו עוד מאמרים חולקים קצתם על קצתם. במקום א' אמרו שגדול\"ה גבור\"ה ת\"ת הם בריאה יצירה עשיה, ובמקום אחר אמר שהם כת\"ר חכמ\"ה ובינ\"ה. ולפ\"ז לא נמצא אצילות בכל הספירות אחר שכתר ג\"כ הוא בריאה. ובמ\"א אמר שנצ\"ח הו\"ד יסו\"ד הם בריאה יצירה עשיה, ובמ\"א אמר שת\"ת יסו\"ד ומלכו\"ת הם בריא\"ה יצירה עשיה. וחוייבנו להשלימם ולבארם על נכון. ולכן נקדים ונאמר כי כל ענין האצילו\"ת בריא\"ה יציר\"ה עשיי\"ה הם כטעם הד' דברים הנקראים רשימ\"ה חקיקה חציבה עשי\"ה. וכשנרד לעומק ד' האלו נדע אלו. והענין שהרשימה הוא כדבר הנרשם שאין בו תפיסת דבר מה זולת שהיא רשימה בעלמא, שאין בו כי אם הבדל אשר בין אינו לישנו. ר\"ל כהבדל שבין האי\"ן הגמור לי\"ש הדק תחלת הישות, שהישות אז בתכלית הדקות והקורבה אל האין עד שאין הבדל בין הי\"ש והאי\"ן כלל. וזה הדקות נקרא רשימה בעלמא. אמנם הבחינה הזאת היא בחינת האצילות עצמות הספירות במקומם שאינם גבוליי ולא רשימה עצמי אמנם הם בין היש והאין בין הגבול לבלי גבול כאשר מבואר עניינם בשערים הקודמים. והחקיקה הוא דבר הנתפש קצת יותר מהרושם, כי הרושם אינו נרגש והחקיקה נרגשת כחגירת הצפורן. וכן הבריאה היא הויה נגלית יותר מהויות האצילות ומפני שעדין היא דקה מן הדקות היא מכונה בשם חקיקה לבד. והחציבה הוא גילוי הדבר יותר מחקיקה עד שיקרא בלשון חציבה שהוא משל אל החוצב דבר ממקורו שהוא דבר הנרגש יותר מחקיקה בעלמא. והוא דמיון אל היצירה שהיא הויה נגלית יותר ויותר מבריאה. והעשיה הוא גלוי הדברים בעצם עד הגיעם אל מדרגת הגשמיות. ושמה מעיד עליה עשיה שלא נתייחס שם זה אלא על מקרי הגוף והגשמות.", + "והנה בד' גדרים אלו נשתמש בס\"י בענין אבי\"ע והכל ענין א' כדפי'. ונודע כי העולם מנקודתו הראשונה עד נקודת התהום בראו הקב\"ה מדרגה אחר מדרגה, ותחלת המציאות הוא מעצמותו מלך מלכי המלכים ותרד המציאות פלאים מעלה לעלול ומסבה למסובב. ונכלל העולם כלו מתחלתו ועד סופו בד' חלקים אלה. והחלק הראשון הוא חלק הספירות והעצמות המחוייב כמבואר בשערים הקודמים והוא הנקרא רשימ\"ה ואצילות. ואחר החלק הזה חלק שני והם המרכבות והכסאות הם היותר דקים ונעלמים ורוחניים מהמלאכים ונקרא' בשם כסא. וידוע שיש כסא לכסא כי כמה פנים לפנים הניראים וכמה אחוריים לאחוריים דלאו נראים, וכן פי' הרשב\"י כורסיין ז' בז' כאשר נעתיק בשער ההיכלות פ\"ט. וכענין הספי' כן ענין הכסאות. והכסא הזה נקרא בשם חקיקה ובשם בריא\"ה. ואחר החלק הזה נמשך עולם מט\"ט הוא עולם המלאכים שהם י' כתות וחייליהון לאין תכלית והם יותר עבים ומתגלים מהכסא. ולכן המלאכים הם נושאי הכסא. והכסא הוא נושא את נושאיו. שהיא המשפעת למלאכים כלם. והיא השואבת ראשונה השפע מהאצילות ומשפיע אל המלאכים אשר תחתיה שהם מטטרון וי' כתות המלאכים וחייליהם והם נקראים חציבה ויציר\"ה. ואחר החלק הזה נמשך עולם הגלגלים וכמה ענינים הנכללים בהם הנקרא מעשה בראשית כי עם היות כי הגלגלים נכללים בי', פרטיהם רבים כמו שביארו רז\"ל בפרק מעשה בראשית. והם נקראים עשי\"ה. וכל מדרגה ומדרגה חלק וחלק מד' חלקים אלה נחלקים לי' חלקים זה למעלה מזה. כמו חלק האצילות שהם עשר, וכן בריא\"ה וכן יציר\"ה וכן עשי\"ה. אמנם העשירית שבאצילות קרובה אל הראשונה שבבריאה, והעשירית שבבריאת קרובה אל הראשונה שביצירה, והעשירית ביצירה קרובה אל הראשונה שבעשיה. אבל יש חלוק גדול ביניהם כאשר יש בין גלגל הירח לנקודת הארץ כן יש חלוק בין מדרגה למדרגה שבעשר מדרגות העשיה ומעשיה ליצירה ובין מדרגה למדרגה שביצירה וכן בין יצירה לבריאה ובין מדרגה למדרגה שבעשרה מדרגות הבריאה והאצילות וכו', כי כאו\"א מה שלמטה ממנו חשוב לפניו כגרגיר חרדל בתוך הים הגדול. כמו שחילקו התוכנים בין הט' גלגלים לגלגל העשירי כי הט' גלגלים חשובים בתוכו כגרגיר חרדל ולזה הערך נעריך ממנו ולמעלה, וממנו ולמטה. וכונתנו באמרנו ממנו ולמעלה, לא מעלת מקום חלילה. אלא מעלת מעלה וקדימת סבה כדפי' בשער סדר עמידתן. ואחרי שנחקקה הקדמה זו בדעת המעיין לא ירחק ממנו שכבר ימצא באצילות, אצילו\"ת בריא\"ה יציר\"ה עשי\"ה. כי מאחר שפי' אבי\"ע הוא הכונה אל סדר מדרגות הגילוי, א\"כ כ\"ע יקרא בריאה בערך דקות המאציל, וחכמה יצירה בערך כ\"ע, ובינה עשיה בערך החכמה. ולא שיהיה ממש בריאה יצירה עשייה אלא בריאה יצירה עשייה דאצילות ר\"ל והכל באצילות. וכן ג\"כ ת\"ת יקרא בריאה ויסוד יצירה ומלכות עשיה, לא שיהיו ממש בי\"ע אלא להורות על גילוי הדברים מדרגה אחר מדרגה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ע' דף קט\"ז.) דכמה דאיהו אדם דבריאה אדם דיצירה אדם דעשייה בדיוקנא דכתר עליון חכמה ובינה הכי איהו בדיוקנא דעמודא דאמצעיתא וצדיק ושכינתא תתאה דבספירן כולא איהו אצילות עכ\"ל.", + "הנה בפי' הורה כדפי' ולכן דקדק בלשונו בדיוקנא כו' ולא בי\"ע ממש אלא בריאה יצירה עשיה בדיוקנא דכח\"ב. ופי' כי כמו שכתר חכמה בינה הם זו למעלה מזו כן בדמותם הם למטה בריאה יצירה עשיה ג' מדרגות וכן הם בדמות ת\"ת צדיק מלכות ג' מדרגות זו למעלה מזו על בי\"ע. וז\"ש דבספי' כלא איהו אצילות כי אין הכונה בי\"ע ממש אלא כלא הוא אצילות אלא שהוא נחלק לד' חלקים האלה כדפי'. וע\"ד זו ג\"כ לא יסתפק לנו כשנראה להרשב\"י ע\"ה שאמר כח\"ב בי\"ע, וכן גג\"ת וכן נה\"י, כי הם ג' נגד ג' ובכל ג' בי\"ע על הדרך שפי'. וז\"ל הרשב\"י בתיקונים (תקונא ע' דף קכ\"ח) וברי אשכחנת במתניתין ברזא דשרטוטין וציורין וגוונין בסתרא דרזין טמירא דטמירין, דאדם דבריאה דאיהו קדמון לכל קדומים רכיב באריה סטא לימינא ועביד שרטוטין דאינון אורחין ושבילין דימא דאורייתא ועלייהו אתמר הנותן בים דרך. אדם דיצירה רכיב בשור וסטא לשמאלא ונטיל אשא בפומיה וצייר ציורין. אדם דעשייה רכיב בנשר [ונטיל רוחא בפומוי] וסטא למזרח ועביד גוונין בעיינין באנפין. א\"ל מאן אדם דבי\"ע הכא. א\"ל ברי האי דאתמר ביה ואדם אי\"ן, ומותר האדם מן הבהמה אי\"ן. ואיהו אדם דבריאה, דבהאי ברא עלת העלות כל בריין. אדם דיצירה חכמה עליה אתמר והחכמה מאי\"ן תמצא, דאיהו י' מאי\"ן וכו'. אדם דעשי\"ה דא ן' מאי\"ן, בינה, איהי אם כל חי, מעשה בראשית וכו'. אריה דביה עביד שרטוטין דא חסד ימינא. ושור דביה צייר ציורין דא גבורה. נשר באמצעיתא דביה אשתמודעין כל גוונין ודא ת\"ת שפירו דכלא דכל גוונין נהירין ביה. ונצח והוד ויסוד לקביל תלת אבהן וכו' עכ\"ל.", + "הרי בפי' ששאל רבי אלעזר מאן אדם דבי\"ע הכא. לרמוז כי כאן היתה שאלתו כי ענין בי\"ע באצילות הכל לפי המקום. והשיב לו כי בי\"ע הם כח\"ב. ובי\"ע גג\"ת. ובי\"ע נצח הוד ויסוד. ובמ\"א (תז\"ח ד\"קלד) אמר ועוד בראשי\"ת ברא שית. ואינון אדם דבי\"ע עלאין ואדם דבי\"ע תתאין ע\"כ. לרמוז אל חג\"ת עלאין ונה\"י תתאין, והכל ע\"ד שפי'. ויש דרך אחרת והוא בהיות הספירה נכנסת בעשיה תקרא עשיה, וכן יצירה וכן בריאה. ע\"ד מה שפי' הרשב\"י ע\"ה בינה נשמה, ת\"ת רוח, מלכות נפש. בריאה יצירה עשיה. והעתקנוהו למעלה בפרק הקודם. ועד כאן הגיע שכלנו הדל והחלש בבאור הדרש בסייעתא דשמייא:" + ] + ], + [ + [ + "שער י\"ז הוא שער ירך יעקב:", + "הנרצה בשער הזה לבאר ענין זר הנמצא בזהר בענין הנצח שהיה אל השמאל וכאשר נגע בכף ירך יעקב נפגם הנצח ואח\"כ נהפך אל הימין. והדברים זרים תכלית הזרות וצריכים ביאור יפה וזה יהיה העסק בשער הזה:", + "פרק ראשון:", + "בפרק זה נערוך דברי הרשב\"י בדרוש הזה ונעורר עליו מה שיאות להבנת דבריו וז\"ל (בפ' בראשית דכ\"א ע\"ב) והוא צולע על ירכו, דא איהו נצח ישראל. על ירכו כתיב ולא ירכיו, דא דרגא רביעאה דלא אתנבי מתמן ב\"נ עד דאתא שמואל ועליה כתיב וגם נצח ישראל לא ישקר, כדין אתתקן דרגא דא דהוה חלשא מכד אסתכן יעקב בממנא דעשו ונגע בכף ירכו. כד אתא לגבי דיעקב נטיל תוקפא מההוא פנות ערב בדינא תקיפא, ויעקב הוה אתכליל ביה ולא יכיל ליה. וירא כי כו' ויגע בכף ירכו, ונטיל תוקפא דדינא מתמן, בגין דירכא איהו לבר מגופא. דיעקב גופא הוה וגופיה הוה כליל ברזא דתרין דרגין ברזא דאתקרי אדם. דכיון דנטיל תוקפא לבר מגופא מיד ותקע כף ירך יעקב. ולא אתנבי בר נש מתמן עד דאתא שמואל ועל דא נצח ישראל כתיב ביה כי לא אדם הוא. יהושע אתנבי מהודו של משה שנאמר ונתת מהודך עליו, הוד דא דרגא חמשאה, נצח ירכא שמאלא דיעקב. ובג\"כ אתא דוד וכליל ליה בימינא דכתיב נעימות בימינך נצח, ימינך נצח לא כתיב אלא בימינך. מ\"ט אתחלש ירכא דיעקב, בגין דאתקרב ביה סטר מסאבא ונקיט תוקפא מניה ואתעכב עד שמואל. ועל דא אתא [לאדכרא דדא הוא ירכא דישראל דכתיב וגם נצח ישראל). וע\"ד כל מלוי הוה בדינא בשירותא ובסופא. ותו קב\"ה הוה כליל ליה לבתר בהוד. אימתי, לבתר דמשח מלכין. וע\"ד הוה שקיל שמואל כמשה ואהרן, מה משה ואהרן בתרין סטרין דלעילא אוף איהו לתתא כגוונא דאינון תרין סטרי. ומאן אינון נצח והוד, כגוונא דמשה ואהרן דלעילא. וכלהו דרגין אחידן דא בדא דכתיב משה ואהרן בכהניו וכו'. דהא שית סטרין אתכלילו ונהירין דא בדא עכ\"ל.", + "ויש לדקדק במאמר הזה: א' כי הכריח כי הירך הזה הוא הנצח לפי שכתיב ירכו ולא ירכיו, ואין זה הכרח אלא שלא נוכל לומר שיהיו שניהם נצח והוד אבל להכריח שיהיה נצח ולא הוד אין כאן ראייה דאדרבה עליו נאמר שיהיה הוד שגם בו יצדק ירכו. ", + "ב' אמרו דרגא רביעאה ללא צורך, כי מאחר שאמר הירך הוא נצח מה צורך להודיענו שהוא רביעאה לחסד ומי לא ידע בכל אלה. ", + "ג' אעיקרא דדינא פירכא, דאינה אלא חמשית מאחר שהיא ירכא שמאלא כדמסיק א\"כ היא חמישית ולא רביעית. ", + "ד' אריכות לשונו דלא אתנבי מתמן וכו' וע\"ד כתיב וגם נצח ישראל. מאי ראיה, דאדרבה איפכא משמע. ", + "ה' מה שאמר יהושע אתנבי מהודו של משה וכו'. ומה הכרח מיהושע דלמא אע\"ג דיהושע לא אתנבי מתמן אחרים נתנבאו. ועוד יתור לשונו באמרו מהודו של משה לימא מהוד סתם. ", + "ו' אמרו ודא דרגא חמישאה כו'. וכי עד עתה לא ידענא שהוד חמישית, ומה גם אחר שכבר אמר למעלה שנצח רביעית ודאי שהוד חמישית.", + " ז' אומרו מ\"ט אתחלש כבר ביארו למעלה במה שאמר ונטיל תוקפא דדינא מתמן וכו', ונמצא לפ\"ז שאין מקום לא לשאלה ולא לתשובה. ", + "ח' אמרו ותו קב\"ה הוה כליל ליה לבתר בהוד. אמאן קא מהדר. אי למאי דקאמר וע\"ד כל מלוי הוו בדינא וכו', קשייא כי לשון ותו הוא להוסיף מאי ותו היינו הא. ", + "ט' אומרו משה ואהרן לעילא שמואל לתתא. מאי לעילא ומאי לתתא. כי נבואת שמואל מנצח והוד והיינו דרגא דמשה ואהרן כדמשמע לפום ריהטא דשמעתא. זה מה שראינו להתעורר בלשון המאמר. בזולת שהענין הזה בעצמו קשה משתי סבות. הא' כי מי נתן סמאל למעלה בקדושה עד שפגם בספירה, וכי סמאל אינו שרו של עשו והשרים למטה ממט\"ט הם כי שר כל צבאות מעלה הוא מט\"ט. ועוד בספי' אין לו שייכות, כי הספירות אינם מושגים אפי' למלאכים הקדושים כל שכן לבלתי קדושים לשנוכל לומר שפגם סמאל בספי' ודבר זה ודאי בלתי מתקבל. ועל הכל מאחר שאלו הספירות נאצלו על הסדר שכתבנו למעלה ונודע היות סדרן כי החסד ענף החכמה ונצח ענף החסד, א\"כ מאי ס\"ד למימר דנצח הוה לשמאלא וכי אפשר לומר כך, הא ודאי תימא.", + "ועוד דאיפכא פי' הרשב\"י בספר ר\"מ (פינחס דף רמ\"ג.) וז\"ל וישכם אברהם בבקר בריש שעתא קדמאה בסוף השחר נצח יעקב, דתמן למנצח על אילת השחר, לנטלא נוקמא מסמאל דנגע בירך שמאלא דיעקב דאיהו הוד, דביה אתמר נתנני שוממה כל היום דו\"ה, הו\"ד כו' עכ\"ל.", + "ועוד בתיקונים (בתז\"ח דף קט\"ו) וז\"ל חק\"ב טנ\"ע דא הוד, ביה שם שם לו חק ומשפט וגו', דהוד אתקשר בגבורה ונצח בחסד, ואתמר בהוד נתנני שוממה כל היום דוה. ביה אסתכל בחורבנא דמקדשא וכמה קטולין דאתקטלו לנטלא נוקמי מאומין דעלמא, וביה אתמר והוא צולע על ירכו עכ\"ל.", + "והנה מכל אלו המאמרים נראה בפי' שעיקר הפגם היה בהוד שנעשה דו\"ה, ועליו נאמר והוא צולע על ירכו ולא על הנצח. וכדי לבאר הדרוש הזה היטיב נייחד לו פרק בפ\"ע:" + ], + [ + "לבאר המאמר הטיב צריך שנקדים ב' הקדמות.", + " הא' שלא יחשוב המעיין שיהיו הקליפות נכנסות תוך האצילות כאשר חשבו רבים מהמקובלים בדורנו. ואם היות שפשוטי הדברים יחייבו הענין צריך להבינם ולכוננם. והענין הוא כי בהכנס צעקת הצוררים הנקראים אחרים שהם חוץ (לישיבה) [ליצירה] ואינם נכנסים לחזות בנועם ה' ויצעקו בחוץ בחובותם ועונותם של ישראל ואומרים הללו עובדי ע\"ז והללו כו' הללו מגלי עריות וכו'. והנה אז יעשן אף ה' וקנאתו ובמקום אשר יאמר עמי אתם יאמר להם לא עמי ח\"ו וחרה אף ה'. ובמקום שהיה ראוי שישפע שפע רב ורחמים במדות, ח\"ו מתעורר כח הדין וסיגי הזהב יושפעו אל החצונים והדין נגמר. וזהו כניסתם אל תוך הקדושה ולא ממש שיכנסו, אלא תביעתם ולימודם חובות על שונאיהם של ישראל וכניסת צעקתם שם להעלות חמה ולעורר דין לנקום נקם ענין זה נקרא כניסתם אל תוך הקדושה. ולא לבד השפעת הדין, אלא שאז במקום שהדין מתעורר פני הרחמים מסתלקים, והחשך והדין גובר, והמדה ההיא [אשר עונות התחתונים תלוין בה. מעסיס רמונים] נפגמת עד נטילת נקמה מהענין ההיא. ואז יתגלו הרחמים ויאירו מקום החשך וברבוי המים יכבה האש ואין העולם נתון בדין. ובזולת זה המקום ההוא פגום, והוא חשך בהסתר פני הרחמים ממנו, והוא פועל הדין. והנה בפעולת הדין אין ספק שתהיה המדה ההיא ראש לשועלים כי היא מוכרחת להשפיעם הדין לחבל כרם ה' צבאות בית ישראל ח\"ו והדין הנשפע להם הוא מזונם שהוא סיגי זהב. והוא סוד דם הנדות [וזוהמא שהטיל נחש בחוה] וזהו הפגם שנפגמת המדה ע\"י העונות וזהו כח הקליפה לפגום בשרשים העליונים, ולא שיהיה להם כניסה לשם. וכמו שעוד נאריך בביאור הענין הזה בשער התמורות:", + "הקדמה ב'. כבר בארנו בשער המכריעים גודל שלימות ההכרעה ומעלתה. והנה לסבה זו כאשר גזרה חכמתו שיהיה הת\"ת מכריע בין החסד והגבורה. עוד הוסיף להרבות השלום שיהיה הנצח עם היותו ענף החסד יונק מצד הגבורה, וההוד עם היותו ענף הגבורה יהיה יונק מצד החסד. ובזה נמזגו הדין והחסד המזגה חזקה, עד היות הדין והחסד ענין א' להם. כיצד, באה הגבורה להשפיע דין משפעת בנצח והנצח ענף החסד ובטבעו החסד מוזג הדין ההוא מזיגה יפה עד שנמתק הדין. בא ההוד לפעול הדין משפיע עליה החסד שפעו עד שנמתק דינה ונעתק אל צד החסד. וכאשר נרצה להעריך גודל ההמזגה הזאת נדענה מתוך דברי דהמע\"ה באמרו (תהלים קלב ט) כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו כמבואר בשער י' ולא ט' בפ\"ג.", + "והנה נודע כי ענין הנטיה אל הימין או אל השמאל הוא ע\"י ההשפעה הנשפע בהמדות. המשל בזה בהיות השפעת הדין גוברת ביסוד יקרא שמאלי ודאי וכאשר יגבר עליו השפעת הרחמים נקרא ימיני. כי עיקר ימין ושמאל הוא הפעולה, שאין ימין ושמאל ממש בעליונים כמבואר בשער מהות והנהגה. ולכן כאשר היה הנצח יונק מן הגבורה בסוד ההמזגה הנז' לעיל היה ודאי שמאלי. מפני שעם היותו ענף החסד, השפע הנשפע בו הוא היה דין, והוא היה ממתיק הדין ומחלשו כדי שלא יפעול בכח. וכן כאשר היתה ההוד יונקת מן הימין היתה ימינית, כיון שפעולתה בסוד החסד. ועם היות שהיא ענף הגבורה עכ\"ז היה בידה לפעול החסד ההוא בהמזגה יפה בינונית. וכאשר גברה ההשפעה בהוד בכח הדין חזרה אל יסודה להיותה דין. ולכן קודם היתה נקראת הוד שעניינה ה' בינה ו' ת\"ת ד' מלכות, הנה הורה על סדר המדרגות על היחוד בסוד ההויה ביושר סוד הזכר והרחמים לפי שהיתה נטייתה אל החסד. אמנם כאשר באה ה' כדמות ד' להורות על מציאותה מצד הדין שהיא ענף הגבורה כדפי'. וכאשר נטתה אל צד הגבורה מכל וכל, נעשתה דו\"ה. שהוא סוד אור החוזר אור המתהפך שהוא דין. ד' על ו' ושתיהם על ה' להפך להורות על תוקף הדין ומה גם בהיותה ד' דלה ועניה. ובשתי הקדמות האלה אין ספק שנתתרצו הספקות שנסתפקנו שלהי פ\"ק. כי ענין מה שאמר נצח שמאלי והוד ימיני הוא בסוד המזגה כדפי'. ומה שנאמר והוא צולע על ירכו בהו\"ד מפני שאח\"כ נשפע הדין אליה כדרכה. עתה נמצאת לפי האמת הצליעה בהוד. שהנצח נתקן במה שחזר להיות יונק מן הימין, אבל ההוד נהפך למשחית מאחר שנשפעת מהדין עתה אחר הצליעה. ואחר שבארנו הקדמות האלה בפרק זה נבא לבאר לשון המאמר הנזכר:" + ], + [ + "והוא צולע על ירכו דא איהו נצח ישראל. פי' יעקב הוא בחי' הת\"ת והוא נמשל אל הגוף וכמו שהגוף יש לו מעמידים והם השוקים, כן השוקים העליונים נקראים מעמידי הגוף העליון כמבואר ברוב דברי הרשב\"י.", + "והנה מצד הפגם אשר נבאר כביכול הת\"ת צולע על ירכו. כמו שכאשר יפגם הירך בגוף האדם התחתון יקרה לו מקרה הצליעה כן כביכול אל פגם העליון מתייחס לו הצליעה. ועם היות שנצח והוד הנז' תרי פלגי דגופא פי' שוים לכאורה, עכ\"ז לעולם הנצח למעלה מהוד. ועם היות שלא יתיישב הענין זה בירכים ממש כן נאמר ממראה מתניו ולמעלה ופי' הרשב\"י בתקונים (בהקדמה דף ו') שהוא נצח. וממראה מתניו ולמטה הוא הוד. [לז] ולעולם ניחס הנצח על ההוד. ולכן מאחר שאה\"כ והוא צולע על ירכו משמע על ירכו ממש ואיזו היא הירך שהת\"ת עליו ממש הוי אומר זה הנצח. שאין לומר שיהיה ההוד מאחר שאמר על ירכו על ממש כדפי'. ומפני שהיה באפשרות לומר שיהיו שתיהם, ירכו הוד, על ירכו הנצח. לזה אמר ירכו ולא ירכיו. כאומר שאם היה כן היה ראוי שיאמר ירכיו שהוא מבואר ואין בו אריכות. ומדלא קאמר הכי משמע דירך חד הוי. ולדקדק ענין אמרו על, אמר דא דרגא רביעאה. או אפשר שנדקדק כן מאמרו ירכו בכנוי אליו ואיזו היא שיתיחס יותר הוי אומר זה נצח מפני שהיא דרגא רביעאה נאצלת מן השלישית שהיא הת\"ת ולכן זה יתייחס אליו ולא ההוד. עוד אפשר שכוון באמרו דרגא רביעא, שלא נחשוב עם היות שנאמר שהיה אל השמאל שמא אז היתה חמשית וההוד עליה מדרגה ד', לזה אמר דא דרגא רביעאה כי עם היות שהיתה שמאלית לא סרה מהיות רביעית לעולם כדפי'. ולהכריח מציאות הפגם בשרשים הנכבדים אמר דלא אתנבי מתמן בר נש עד דאתא שמואל. והמגלה אל הענין הזה היא שלא נזכר זה בכל ספרי נביאים עד הנה. ועליה כתיב וגם נצח ישראל כו' וזהו ראיה שהנצח היה נפגם כאשר נבאר. כדין אתתקן. פי' כאשר בא שמואל אז נתקן הנצח שהיה חלוש ע\"י הפגם וענין הפגם יתבאר. כד אתא לגבי דיעקב נטל תוקפא וכו'.", + "הנה שרו של עשו רצה לקנטר על יעקב ולהשפיע דין מהגבורה לעורר כחות הדין מפני כמה סבות אם בטול תורה אם מנשואי ב' אחיות, ורצה להשפיע הדין מפנות ערב שהם הדין והחושך שביצחק היא הגבורה ששם אחוזתו כי משם יניקת אש של גיהנם כדפי' בשער הגוונים ונקראים הכחות ההם שבגבורה פנות ערב בסוד גוון חושך. ויעקב הוה אתכליל ביה כו'. פי' כי הת\"ת הוא המכריע הגבורה לצד החסד ולכן לא עלה בידו להשפיע דין מן הגבורה אל הת\"ת. ולכן לא יכול ל\"ו לת\"ת לוא\"ו שביעקב. וזהו ויעקב הוה אתכליל בסוד שנקרא שמים אש ומים והוא מטה האש לצד המים כדפי' בשער המכריעין. ויגע בכף ירכו נטיל תוקפא דדינא מתמן פי' מצד הנצח השפיע כח הדין החזק. והטעם שעלה בידו הוא מפני שעם היות שהם ג\"כ מעמידי הגוף עכ\"ז הוא נגע בהם בבחי' שאינם נכללים בגוף וז\"ש דהא ירכא לבר מגופא.", + "ועוד בבחינת הירכיים שיש שם יניקה אל החצונים משם וזהו רמז הקשר היוצא לחוץ. ועם היות שנאמר בכיוצא בזה בזהר פ' ויצא (דף קנ\"ד.) וכל אחוריהם ביתה, סוף סוף אחור הוי וליה ביה חולקא קצת ומה גם כשגורם העון ולכן ביה נטיל ומשם נשפע. ומפני שקשה שסוף סוף הרי הת\"ת נכלל בשש קצוות וא\"כ כמו שלא יכול לו בצד הזרוע היה ראוי שלא יוכל בצד הירך. לזה אמר שאין יעקב מרכבה בסוד כללות הששה קצוות, שזהו סוד המרכבה בסוד הדעת שהוא ו' כולל ו' קצוות. אבל לענין זה מרע\"ה הוא מרכבה כמבואר בשער י' ולא ט', אבל יעקב אינו מרכבה כ\"א בבחי' הת\"ת שנק' אדם שהוא ימין ושמאל כלולים בקו האמצעי. וזהו אד\"ם, כאמרו (יחזקאל א) ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין ופני שור מהשמאל כו' ופני נשר כו' [לח]. נמצא שפני אדם אינם כוללים אלא ימין ושמאל. ושעור הלשון דיעקב גופא הוה. פי' שהיה מרכבה אל הת\"ת בבחינת הגוף והיא הבחינה הראשונה החצונה, כי משה מלגאו יעקב מלבר דא מגופא ודא מנשמת' כמבואר בשע' הנז'. והגוף אינו כולל אלא תרין דרגין ברזא דאקרי אדם כדפי' שהיא כללות ימין ושמאל. כיון דנטל תוקפא כו' מיד ותקע כו' פי' השפיע דין ונפגם המקום ההוא כדפי'. ולא אתנבי ב\"נ. פי' בסבת הפגם לא היתה נתקנת להתראות מראותיה אל הנביאים עד שבא שמואל. ולא ששמואל תקן כל הענין כי עדיין הפגם במקומו היה עומד כי לא נתקן עד כמה כאשר נבאר. אמנם נתקן קצת לנבואה. ועכ\"ז אמר וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם פי' אינו חוזר בדינו מפני הפגם הנזכר אלא שכיון שדן את שאול להעבירו ממלך בתוקף הדין שוב אינו מתנחם דהיינו שישפע עליו רחמים כדי לתקן הדין. והטעם כי לא אדם הוא פי' שאינו ענף מתגלה מהת\"ת הנקרא אדם כדי שיתנחם ויגולו הרחמים על הדין. יהושע אתנבא מהודו של משה. רצה להכריח מכאן שהנצח היא שנפגמה, ואמר הלא תראה שיהושע היה תחת משה במדרגה וא\"כ אחר שמשה היה בת\"ת יהושע שהוא למטה ממנו היה [ראוי שתהיה] נבואתו מנצח מדרגה ד' מאחר שמדרגת מרע\"ה בת\"ת מדרגה ג' אלא שהיתה פגומה כדפי'. נצח ירכא שמאלא כו'. הוקשה לו מהפסוק שאמר נעימות בימינך נצח נראה שהנצח אל הימין הפך דעתו. לזה אמר שאדרבא משם ראיה שהיה אל השמאל אלא שדוד תקנו והפכו אל הימין. והכריח כן ממה שאמר הכתוב נעימות בימינך ולא אמר ימינך נראה שהוא תפלה שיהיה נצח אל הימין. מ\"ט אתחלש וכו'. אינה שאלה שכבר פירש למעלה, אלא הרדפת לשון. מ\"ט אתחלש משום דאתקרב ביה וכו' כדפי' בהקדמה הא', וזו היא סבה שנפגם א\"כ בא לתקן עצמו ולטהר דינו ולכן א\"א להנחם. וע\"ד כל מלוי הוי בדינא כו'. פי' בשירותא בעובדא דעלי ובניו, ובסופו בענין שאול. ותו קב\"ה וכו'. פי' בזולת שהיה נטהר ע\"י הדין שהיה משפיע על הצדיקים האלה (היינו בני עלי ושאול וביתו) במקום יעקב, גם קב\"ה שהוא בינה היה כולל אותו בהוד כדי שיטהר ויתבטל הדין ההוא. ועל דא שקול שמואל וכו' פי' להיות שכלל נצח בהוד נמצא שמואל אוחז בימין ושמאל דהיינו ב' בחינות נצח והוד והוא שקול כמשה שהיה לוי בגבורה ואהרן כהן איש החסד והיינו לעילא פי' למעלה מנצח והוד. ושמואל לתתא בנצח והוד עצמם. דהא שית סטרין כו' נהירין דא בדא וכו'. הוקשה לו שזה אינו שקול אלא אדרבא תחתיהם מקבל משניהם כי הוא בהוד כלול בנצח ומרע\"ה ואהרן בחסד וגבורה. לז\"א דהא שית סטרין כו', ואחר שאלו מאירות באלו אם כן מה לי נצח ומה לי חסד ומה לי גבורה ומה לי הוד הכל אחד מיוחד. ושמואל שהיה אחוז בנצח והוד נמצא שקול כמשה ואהרן. ע\"כ פי' המאמר, ונתתרץ הענין הזה על מתכונותו. ואחר שפי' המאמר הזה נבא עתה לבאר מאמר א' שלכאורה מנגד לזה:" + ], + [ + "הנראה בפרק זה לבאר מאמר אחד הנמצא בזהר פ' תרומה (דף קס\"ח ע\"ב) שלכאורה מנגד לזה. וז\"ל אתפשטותא דטוב איהו הודאה דאקרי חסד. וע\"ד איהו אומר נודה לך על כך ועל כך נסין ואתין דאתעבידו מסטרא דטוב. ואי תימא והא כתיב נעימות בימינך נצח, הא איהו מסטרא דימין. לאו הכי אלא כל חד וחד אחזי על ההוא אתר דנפיק מניה. ואי תימא נצח בימין. הא כתיב נעימות וכתיב נעים זמירות ישראל ודאב שמאלא וכל שמאלא אתכליל בימינא ואודאה אודי על ימינא לאחזאה דהא מניה נפיק ודא פשיטו דטוב דאתפשט בארץ החיים. מ\"ט לית הכא שמאלא, בגין דלית חולקא לסטרא אחרא במזונא דישראל. ואי אתער שמאלא סטרא אחרא אתער עמיה והא איהו זבין בכרותיה וחולקיה ליעקב אבונא. ואנן יהבינין ליה חולקא לההוא מקטרגא בזוהמא דמיין בתראין וכו' עכ\"ל לעניננו. ועם שהמאמר ארוך במקומו. ולכאורה נראה חולק על מה שקדם אלינו בפרקים הקודמים במה שהקשה ואי תימא והא כתיב נעימות בימינך נצח והשיב לאו הכי וכו', ולפום ריהטא משמע שאין נצח אל הימין. וקודם שנכנס בביאורו נעורר עליו קצת. א' כפל שאלתו ואי תימא והא כתיב כו' והשיב לאו הכי, ושוב חזר ואמר ואי תימא נצח בימין, מעיקרא מאי קאמר ולבסוף מאי קאמר. ב' קשה דידיה אדידיה, בתחלת דבריו נראה דס\"ל דנצח אל השמאל כמו שדקדקנו ובסוף דבריו אמר ודא שמאלא וכל שמאלא אתכליל בימינא ואודאה אודי, כנראה שהו\"ד שהוא הודאה הוא אל השמאל ולא הנצח. ג' ששאל מ\"ט לית הכא שמאלא כנראה שאין נזכר שמאל בברכת המזון והוא פירש לעיל שהודאה אל השמאל והא איכא שמאלא. ועתה נבא לבאר המאמר. למעלה מן הענין אמר כי ובטובו חיינו וכן בברכת הזן את העולם כלו בטובו הוא במדת החסד שהוא מדת טוב ואקרי טוב כד כלא כליל בגווה כמו שהעתקנו ראש המאמר בשער המכריעין פ\"א. ועתה פירש כי ברכת נודה הוא פשיטות החסד והיינו הוד. הודאה דאקרי חסד פי' כי ההוד נקרא חסד. ועם היות שבעצם אינו חסד, אלא שהוא נקרא כן על דרך השאלה. ועל שהוא זר תכלית הזרות. לזה חזר להכריח הענין בנוסח הברכה עצמה שהוא אומר נודה לך על כך ועל כך כו' פי' על הטובות הנשפעות מאתו בירושת הארץ לישראל ונתינת התורה והמצות והחיים והמזון כנזכר בברכה עצמה. ואלו הן נסין ואתין דאתעבידו מסטרא דטוב. וידוע כי עיקר הנסים הם מצד החסד, כי מצד הדין והגבורה הכל הוא בדרך הטבע וכן עולה שם אלהים בחשבון הטבע שהוא פ\"ו. והטעם לפי שבריאת שמים וארץ הי' במדת הדין וכן כל מעשה בראשית. והעד על זה שבאו ל\"ב נתיבות שבהם נבראו כל הבריאה בשם אלהים והוא ענין הטבע. אמנם אח\"כ לקיום הבריאה שתף עמו הרחמים כמו שדרשו רז\"ל ולכן שנויי סדרי בראשית שהוא ענין הנס הוא הפך הטבע ונגד מדת הדין לכן הנס בחסד שהוא טוב, וזהו אמרו נסין ואתין דאתעבידו מסטרא דטוב, ולא טוב ממש מפני שידוע שהנסים ע\"י היסוד הנקרא נס. וכן פי' הרשב\"י בתקונים (בתז\"ח דקי\"א.). ועם היות שגם היסוד יקרא טוב. השתא בחסד הנקרא טוב עסקינן ולכן מסטרא דטוב ולא טוב ממש שפירושו מצד החסד הנשפע אל היסוד לפעולת הנסים. או ירצה מטעם שהוא ביאר למעלה מן הענין כי טוב הוא חסד כד כליל כלא בגויה ולא מתפשט ואז נקרא הוא טוב כדפי' בארוכה בשער המכריעין, ולכן אמר מסטרא דטוב ולא טוב דטוב אינו משפיע לא נסים ולא חילוף הנסים, אמנם הוא מצד הטוב שהוא הטוב הנשפע דהיינו חסד גמור ולכן מצד הטוב ולא הטוב עצמו. וא\"ת והא כתיב וכו'. פי' שהוא אמר כי ההודאה שהוא הוד הוא התפשטות החסד והיה נראה שדעתו שהוד אל הימין ענף החסד וימשך מזה שנצח ענף השמאל. לזה אמר ואי תימא והא כתיב. פי' אם תיסק אדעתך שכוונתנו לומר שהוד אל הימין ותקשה לך מפסוק נעימות בימינך נצח דמשמע שנצח אל הימין והוד אל השמאל. לאו הכי פי' לא יעלה על דעתך שכונתנו שהוד אל הימין ח\"ו כי ודאי נצח הוא אל הימין. אלא כל חד וחד אחזי כו'. פי' וא\"כ שאינו נמשך מהימין ואיהו בימין כדקא ס\"ד א\"כ מאי קאמרת שהוא נמשך מחסד. לז\"א אלא כל חד אחזי. פי' אמת הוא שהוד אל השמאל נמשך מהגבורה כמפורסם, אמנם נודע שהמים הרו וילדו אפילה וכך אברהם הוליד את יצחק א\"כ נמצא שהוד שהוא ענף הגבורה נמשך מחסד ולכן ההודאה בהוד להגיד שאצילותו מהימין וממנו נמשך כדפי'. ואי תימא נצח בימין. פי' וא\"א שנאמין שנצח והוד נמשכים מהימין כדקא אמרת שהרי הכתוב אומר נעימות בימינך נצח משמע נצח אל הימין ולא ההוד נמצא כי לעולם אין אחיזה להוד בחסד, לזה השיב הא כתיב נעימות וכו'. פי' אדרבה ממקום שבאת דקאמר נעימות תרין והוד נעים אקרי [לט]. וראיה לדבר שדוד נקרא נעים זמירות ונודע שדוד עם המלה עולה הוד וכן מרכבתו בהוד שכן נתבאר בר\"מ (ויקרא דף ד' ע\"א). והענין כי בהיות האצילות כלולים השבעה בחמש כדפי' בשער השערים נמצא המלכות בהוד. וכן בעלותה להתייחד היא בהוד ותפארת בנצח. ופי' הענין הזה בשער מהות והנהגה פכ\"ג.", + "ועוד שכנור שהיה מזמר בו דוד שהיה מנגן מאליו היה ברוח צפונית שהוא בהוד. וכן מלחמות דוד היו מצד ההוד. וז\"ש וכתיב ונעים זמירות ישראל ודא שמאלא. כדפי' שהוא אל השמאל. וכל שמאלא אתכליל וכו'. הוקשה לו כי למעלה מן הענין אמר כי בענין ברכת המזון לא נזכר שמאל כלל, ואמר כי אפי' בנקיטת הכוס שיתיישב בימין שמאל לא תסייע תמן מפני שאין ראוי לכלול שמאל בענין זה. וקשה שעתה פי' שברכת נודה הוא שמאל והוא הו\"ד, א\"כ כבר נמצא שנז' שמאל בברכת המזון. ולזה השיב כי שמאלא אתכלל ברזא דימינא כי אם נזכר הוד שהוא שמאל לא נזכר אלא בסוד כללותו בימין והביא ראייה לזה ואודאה אודי על ימינא לאחזאה דמיניה נפיק הכוונה כי עיקר ההוד בזה הוא בהיותו כלול בימין ונמשך ממנו להמשיך אל המלכות וזהו כמו ימין ממש וההודאה על זה הוא מציאות הברכה כדפי' לעיל. ודא איהו פשיטו דטוב דאתפשט. פי' המשכה המתפשטת מבחינת החסד הנעלמת ומתפשטת שהיא נקרא טוב כדפי' לעיל והוא להשפיע אל המלכות הנקרא ארץ החיים ונקראת ארץ החיים בסוד קבלתה מן החיים העליונים ע\"י הימין כענין כוס ברכת המזון שאחד מעשר תנאיו הוא ח\"י ולכן היא נקרא ארץ החיים שכבר קבלה החיים. מ\"ט לית הכא שמאלא. כיון לתרץ על ענין השמאל וההוד הנזכר, ואמר מ\"ט וכו'. והענין שבשמאל ג' בחינות. בחינה אחת יניקת אשו של גיהנם והוא גוון שחור. שנית בחי' הדין גוון תכלת. ג' גוון אדום והוא הדין הנכרע לכף החסד. ואמר אם היה הטעם שלא נזכר השמאל בברכת המזון מפני פחד הדין מן הראוי היה שלא להזכירו כלל לא כלול בימין ולא זולתו. אבל אין הטעם אלא מפני פחד הקליפות כדמפ' ואזיל וא\"כ גם אם יזכר בחינת הדין המתיחד עם החסד לית לן בה, שאין להם אחיזה בו כלל ואין בו פחד.", + "ועוד כיון באמרו דלית חולקא לסטרא אחרא במזונא דישראל להורות שכל עיקר המזון מצד הגבורה כענין אז\"ל קשין מזונותיו של אדם, רומז על הדין ושממנו נשפע ולכן ראוי להזכירו. אלא שלא נבוא לידי היזק הא כיצד נזכיר אותו, בהיותו כלול בימין כדפי'.", + "והנה נתבאר המאמר ביאור יפה ואין מתוכו הריסה אל הנדרש בשער זה כלל. כי לעולם הנצח אחר שבא דוד כללו בימין. וכן מוכח מתוך לשון התקונים שהעתקנו בפ\"א שאמר הוד אתקשר בגבורה ונצח בחסד. ומלת אתקשר מורה על שנתקשר אח\"כ משום מעשה שהיה מה דלא הוה הכי מקדמת דנא. וכן דקדק עוד בתקונים במ\"א (תקונא ל' דף ע\"ב.) וז\"ל איהו שוקא ימינא כהנא דאתמר ביה נעימות בימינך נצח, וכמה דנצח אתקשר בימינא הכי הוד אתקשר בשמאלא [מ] עכ\"ל.", + "והנה זה מורה באצבע על הענין. ואמר שלא נטעה לומר שהנצח היה בימין והוד במקומו עומד, אלא כמו שזה נקשר בימין זה נקשר בשמאל ובזה נמצאת הנגיעה והפגם. והדין נשפע אל ההוד והיינו הנרצה במקצת המקומות כי ותקע כף ירך יעקב הוא הוד וראיה לזה מפסוק (דניאל י ח) והודי נהפך כו' דהיינו נהפך ממש שהיה אל הימין ונהפך אל השמאל [מא]:" + ] + ], + [ + [ + "שער יח הוא שער מיעוט הירח:", + " הנרצה בשער הזה הוא בביאור ענין ת\"ת ומלכות הנרמזים בשמש וירח וענין הירח והמעטתו כפי הנמצא בדברי הרשב\"י ושאר המפרשים:", + "פרק ראשון:", + "יען ראינו שהמאמר הזה הוא נקודת מרכז הדרוש כפי דעת הרשב\"י ושאר המפרשים ראינו להעתיקו הנה שהוא יסוד מוסד אל השער הזה בעסק ביאורו וז\"ל במס' חולין (ד\"ס ע\"ב) ר' שמעון בן פזי רמי כתיב ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן. אמרה ירח לפני הקב\"ה רבש\"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. אמר לה לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו רבש\"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי. אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה. אמרה ליה מאי רבותא דשרגא בטיהרא מאי אהני. אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים. אמרה ליה יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. א\"ל זיל ליקרו צדיקים על שמך יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן. חזייה דלא מיתבא דעתה, אמר הקב\"ה הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח והיינו דאמר ר\"ל מה נשתנה שעיר של ר\"ח שנאמר בו לה', אמר הקב\"ה שעיר זה יהא כפרה על שמעטתי את הירח עכ\"ל.", + "ובבאור המאמר הזה מצאנו בעל ספר מאירת עינים בהקדמתו. וז\"ל דע כי התשובה [שהיא הבינה] הוא מלך מלכי המלכים. מלכי זרועות עולם, המלכים ד\"ו פרצופין שהם שני המלכים המשרתים ומשתמשים בכתר א' כי כבר ידעת כי ד\"ו פרצופין שוין היו אור זה כאור זה. וכאשר קטרגה שלא ישתמשו שני מלכים בכתר א' היתה דורשה לעצמה ונתמעט אורה שנעשית אספקלריא שאינה מאירה. כי התשובה שהוא הקב\"ה אמר לה לכי ומעטי את עצמך. ואמר הקב\"ה שהוא הת\"ת כי גם הוא נקרא הקב\"ה, הביאו עלי כפרה, לתשובה שהוא עלי. לפי שמעטתי את הירח, כלומר בסבתי נתמעטה, שעל ידי אמרה התשובה לעטרה, לכי ומעטי את עצמך. ואולי כוונת קרבן הזה כמו שאר הקרבנות לקרב אותה אל הת\"ת למען תתברך עלינו. וטעם שעיר שהוא הצד השמאל ולא כבש שהוא מצד הרחמים, אולי מפני שהיא עיקר קבלתה משם והיה הענין ע\"ד קטרוג ומשם הוא בא. ולשון עלי, פי' רבינו מרדכי אשכנזי עד\"ז הביאו עלי כפרה כמו לפני, שהקב\"ה אומר לישראל עליכם להביא כפרה על נפשכם לפני לפי שמעטתי את הירח המשיל על סלוק אור העטרה. ובסבת זה נתחזק המקטרג שהוא יצה\"ר חשך בכם ולא זכיתם לאותו אור הראשון הזך והבהיר. שאלו זכיתם בו הייתם כאלהים בני עליון. ומצאתי כתוב בדברי המקובלים כי התשובה היא אמרה הביאו עלי כפרה למי שעלי. אמנם פירושו לשון חוב והלואה הראשונה. וא\"כ לא יקשה אמרו על שמעטתי כי הוא האומר לכי ומעטי את עצמך. ובקבלת ספורטא דע כי היו ד\"ו פרצופין והיותם פועלים שווים הי' מתיירא אחר שממשלתה שוה שמא יטעו העולם לומר שיש ב' רשויות ח\"ו, ע\"כ. אבל דעת החכם אפשר לומר ד\"ו פרצופין מצד שהיה בחמה כח הלבנה כלולה וגם שאותו כח הלבנה המותאמת באותה שעה בחמה לא היה מעורב בכח החמה אלא שהיה ניכר, כאלו תאמר דרך משל שחלב ויין היו בכלי אחד והיין לבדו ניכר אלא שנוגעין זה בזה. ומ\"מ אפשר לומר שכח הלבנה המותאמת בחמה באותה שעה היתה ג\"כ פועלת פעולת הרחמים כמו שנראה מדברי ספורטא. כי איך אפשר לומר שמדה א' פועלת רחמים ודין כאחד, אלא ודאי החמה היתה פועלת ברחמים והלבנה היתה מסייעת אותה בפעולת הרחמים ולכן אמרה הלבנה אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד ושיקבלו בשוה ממקום אחד ושלא יפעלו שניהם כי אם פעולה אחת כי מה צריך הלבנה כי די בחמה שהוא מלך אחד לפעולה זו, אחר שכל הפעולה ממין אחד לא ישתנה בעבור היותה מותאמת מן הלבנה. ואמר לה לכי ומעטי את עצמך, זהו מיעוט כי מתחלתה היתה פועלת ומסייעת למדת הרחמים ועתה נתמעטה ממדת הרחמים ונעשה דין, וז\"ש הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח דעו כי אתם צריכים להביא כפרה למי שעלי על מיעוט הירח שנתמעטה מן הרחמים לדין, ומחמת אותו המיעוט שחזרה לדין אתם צריכים כפרה להיות תמיד כלולה משפיע עליה שפע הרחמים עכ\"ל.", + "והנה מתוך דבריו נראה פוסח על שתי הסעיפים אם נאמר שהיתה כלולה ממש הלבנה בחמה ושתיהם כח אחד, ומצאנו לר' בחיי (בראשית לח ל) היות דעתו נוטה קצת לזה כפי מה שביאר בענין פרץ וזרח. או אם נאמר שהיו ב' כחות מותאמות אבל היה כל א' וא' לבדו כדמות היין והחלב בכלי אחד כדמפ' ואזיל.", + "והנה ב' הדעות האלה אין לנו נחת רוח בהם. ראשונה אם נאמר שהיתה ממש כלולה נשאל במה היו נחלקות י\"ס, הא ט' הוו שהרי תפארת ומלכות הם כאחד מיוחד אם בכחם אם בפעולתם. ואם נשיב מפני שהי' כלול מכח הזכרות וכח נקבות כפי מה שביאר רבינו בחיי. זה אינו מספיק כי סוף סוף כח אחד היה ופעולה אחת היתה. ואף אם הוא כלול משתי כחות, כן גם כל הספי' כלולות מכמה מיני כחות לפי בחינותיהם ומציאותם כמבואר בשערים הקודמים ועכ\"ז לא ניחס אלא לספי' א' כל כח וכח הכלול בכל כלליו ופרטיו. וכן אלה עם היות הכח הזה כולל זכר ונקבה סוף סוף אור אחד וכח אחד היו ונמצאו הספי' ט' ולא עשרה הפך הקדמת הקבלה. ועוד אחר שהיה עניינם כח אור שוה אחדיי א\"כ איך אמר הכתוב את שני המאורות הגדולים כנראה שהיו שני מאורות אלא שהיו גדולים דהיינו שוים. וזה לפי דעתנו לא יקשה לרבינו בחיי אם נאמר שלא היה כוונתו שהיו כח אחד אלא בהיותם למעלה נעלמים קודם אצילותם אל מקום הראוי להם דהיינו ביום ד' ששם מקום הלבנה והחמה, אבל כאשר נאצלו אל מקומם היו שנים. וכבר אפשר לדקדק כן מתוך לשונו בפ' וישב וז\"ל ידוע כי שם אלהים הנז' בבראשית הוא מלך העולם והוא התשובה וכו'. ואמר הכתוב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור לבאר כי מכח מלכות שמים הנקרא אלקים נאצלו ב' אורים הללו וע\"כ אמר ויהי אור ולא אמר ויהי כן כבשאר מעשה בראשית. ויש לך להתבונן שאין הכונה שהיו שני אורים ממש רק ב' כחות היו בו הא' כח זכרות והב' כח נקבות אבל האור הראשון לא היה אלא אחד. והוא א' כולל כח זכרות וכח נקבות ומן האור הזה נאצלו חמה ולבנה ביום הרביעי וכמו שביארתי שם בסדר בראשית ונאצל כח הזכרות על החמה וכח הנקבות על הלבנה עכ\"ל.", + "ולפי האמת אין מקום להשיג על רבינו בחיי כי אפשר היות כוונתו כי בהיותם למעלה בבינה היו אור א' וכח א' כדכתיב יהי אור ויהי אור הורה שהם אור אחד אבל כשנאצלו אל מקומם היו ב' כל אחד לעצמה לבנה לעצמה חמה לעצמה כמו שאמר ומן האור הזה נאצלו חמה ולבנה ביום ד' ונאצל כח וכו'. אבל לדעת בעל ספר מאירת עינים דסבירא ליה שאפשר היות כח ופעולה אחת קשיא לן במה היו נבדלים להיותן ב' ספי' כי בדרך עלה ועלול א\"א שזה הבדל שאר הספי', ושתים אלו היו מיוחדות באור א' וכח א'. ואחר שאין להם הבדל בעלה ועלול במה נבדלות להיותה נחשבות ועולות למנין ב' ספירות. כי במה שכלל ב' כחות אין ראיה כי כל עצם הכלל הוא בדרך עלה ועלול ודאי, ועוד שאין זה הבדל לפירושו כדפי' לעיל. וגם לומר שהיו שתיהם ניכרות כל א' וא' לבדה קשה ענין פעולתם באמרה א\"א לשני מלכים להשתמש בכתר א' מאי קאמר שהרי ב' כתרים היו כאו\"א לבדו. וכבר הוקשה זה אל בעל ס' מאירת עינים לדעת ספורטא וכיון לדחוק וליישב הענין ולא עלה בידו.", + "ועוד ראינו כי להקת החכמים שהביא בעל ס' מ\"ע כלם אמרו כי ענין ד\"ו פרצופין וב' המאורות הגדולים הכל ענין א' ומה שנסרה הקב\"ה וכן מיעוט הירח הכל ענין א'. וזה הפך הסברא כי ענין ד\"ו פרצופין כאדם וחוה היה פחיתות וחסרון ולא היה היחוד כראוי עד שהוצרך הרשב\"י ע\"ה בזהר (אולי ר\"ל בראשית דף ל\"ה. וע' זהר פקודי רנ\"ח ע\"ב) לתת טעם לדבר מפני שהיה מזווג העליון מאחורא ולא נתקן פנים אל פנים עד שנתקן בזווג התחתון שנסרה הקב\"ה לחוה, והנה בזווג התחתון היה לטוב ובזווג העליון לרע ח\"ו, הא ודאי קושיא. ובזולת זה קשה לי עלייהו כי ד\"ו פרצופין שנדרש בגמרא (ברכות ס\"א) היינו שהיו ב' גופים ממש אלא שהיו דבוקים מגביהם עד שנסרה הקב\"ה, וא\"כ איך יעלה על דעתם לומר שאור א' היו שהרי לשון ד\"ו פרצופין איפכא הוי כדפי'. והם רצו לומר שהיו אור א' עד שלא ישפט בו השניות, ואין כן ענין ד\"ו פרצופין. וכבר ימשך מזה קושיא אל דעת רבינו בחיי. זהו מה שקשה לנו אל דעת הרבנים בזולת מאי דק\"ל בענין הדרוש בעצמו כמו שנבאר בפי'. ומלבד כל זה קשה לן כמה מאמרים מנגדים לזה המאמר שבריש פרקין כמו שנבאר:" + ], + [ + "ראינו בפרק זה להביא שני מאמרים מהזהר חולקים זע\"ז בדרוש ועוד חולקים עם מאמר הגמ' הנ\"ל. מאמר א' הוא בשה\"ש מהזהר (ז\"ח דף פ\"ד ע\"ב) וז\"ל ויברא אלהים את שני המאורות הגדולים וכו'. בקדמיתא תרין נהורין הוו [שקולין דא לקבל דא כמה דאוקמוה חברין, ואוקימנא דאינון תרין נהורין הוו ברזא חדא] דבוקים כחדא והוה בשקולא חדא לאתקריא תרוייהו גדולים כמה דאוקימנא. לאו דהוה סיהרא בקדמיתא רב ועלאה אלא דבכל זמנא דסיהרא קיימת בשמשא ברזא חדא בגיניה אתקרי איהו בהדיה גדולים, זנבא דאריה אריה איהו ואריה אתקרי. אמרה סיהרא קמיה קב\"ה אפשר למלכא חד לאשתמשא בתרין כתרין כחדא אלא דא בלחודוי ודא בלחודוי. א\"ל חמינא בך דרעותא דילך למהוי רישא לשועלים זילי ואזעירי גרמך דהא אע\"ג דאת תהוי רישא להון אזערו אית לך מכמה דהוית. ודא איהו דאמרת סיהרא הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה, איכדין אפשר לך לאנהגא עלמא בתרין כתרין כחדא. איכה תרביץ בצהרים, דהא סיהרא לית היא כדאי לאנהרא וא\"א לך לאנהגא בתרין כתרין כחדא בשמשא ובסיהרא דהא סיהרא מה נהורא אית לה בצהרים בג\"כ א\"א לך לאשתמשא בתרין כתרין כחדא. שלמה אהיה כעוטיה, איכדין אהא אנא מתעטפא בצהרים כד נהירו ותוקפא דשמשא למהוי אזיל ואתקיף הא אנא מתעטפא בכסופא קמיה ולא איכול לשמשא קמך ואנת איך תיכול לאנהגא ולאשתמשא בתרין כתרין כחדא. אמר לה הקב\"ה הא ידענא ביך זילי ואזעירי גרמך אם לא תדעי לך היפה בנשים דאמרת קמאי דא\"א לי לאנהגא עלמא בתרין כתרין כחדא זילי ואזעירי גרמך ותהוי רישא לשועלים. צאי לך בעקבי הצאן, פוקי והוי רישא לכל אינון אוכלוסין וחיילין זעירין דלתתא ורעי לון ואנהיגי לון והוי מלכא דכלהו תתאי ואנהיגי לכל חד כדקא חזי ליה והוי שליטא בליליא ודאי פוקי ואזעירי גרמך והכי אתחזי לך עכ\"ל.", + "ויש לדקדק במאמר הזה. א' אמרו שקולין כו' לאתקרי תרווייהו גדולים. כי מהו השיקול בענין השם לבד, והנה הגדולה והכבוד הזה אינו כ\"כ עד שמפני זה לבד נאמר לכי ומעטי, ומהו המיעוט בהעדר השם. ב' בשלמא אם נאמר שהיו שוים ממש נוכל לומר שהיתה כונת הירח שירד השמש ממקומו ותשאר היא במקומה כדפי' בפסוק (שופטים ה) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, אלא שחזר הדין וירדה היא ממקום מעלתה ועל זה נתרעמה ולא נתפייסה עד שאמר הביאו עלי וכו'. אלא לפי מה שפי' הרשב\"י ע\"ה במאמר הזה כי לעולם השמש היה גדול יותר ויותר א\"כ ודאי שלא היתה כוונת הלבנה שתרד השמש שהיה גדול ותשאר היא גדול אלא ודאי כוונתה הי' שתרד היא [למהוי רישא לשועלים], וא\"כ איך אמרה לפי שאמרתי לפניך וכו' וכן הביאו עלי וכו' מה היתה מתרעמת כי זאת היתה כונתה מקודם. ג' שהרשב\"י ע\"ה פי' א\"א למלך אחד להשתמש בשני כתרים כנראה שהיתה מגמגמת בקוצר יד ה' מהושיע, ובמאמר הגמרא הנ\"ל אפשר לשני מלכים וכו' משמע שהיתה מגמגמת על קוצר יכולת ב' המלכים שהם השמש והירח שלא יהיה להם כח להשתמש בכתר אחד שהוא הכח אשר למעלה מהם. ועם היות שהכל עולה אל מקום א' עכ\"ז אין הענין א'. ואין לומר דפליג הרשב\"י אגמרא, שזה דוחק כי מאמר זה נכתב בגמ' בסתם.", + "ועוד כי הרשב\"י במקומות הרבה מפרש ענין הביאו עלי כפרה כמו שנבאר. ד' שמתוך שני המאמרים האלה נראה כי השמש והירח הם שני מלכים או ב' כתרים והמלך או הכתר האחד הוא הכח העליון אשר א\"א להיות שמושו על ידיהם או שמושם על ידו והמתרעם היתה הירח שהיא א' מהשני הכתרים או משני המלכים לפי חילוק הפירושים. וברעיא מהימנא (פנחס דף רמ\"ז ע\"ב) פי' הרשב\"י פי' שלישי חולק על שתיהם וז\"ל ובראשי חדשיכם. וכי כמה רישין אית לה לסיהרא, אלא אינון תרין נקודין כגוונא דא [] נקודא תתאה סיהרא. תרין ראשין דילה תרין נקודין דאינון עלה סגול, בקדמיתא הוא כתר על תרין מלכין כגונא דא והות סגולתא. ולבתר דאמרת א\"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה הקב\"ה לכי ומעטי את עצמך ונחיתת לרגלוי דתרין מלכין כגוונא דא והיינו סגול, מה דהוה סגולתא אתחזר סגול. ורזא דמלה, לקבל תרין נקודין דאינון תרין מלכין קא רמיז פרים בני בקר שנים, ולקבל נקודה עטרה על רישייהו אמר ואיל אחד כגון כתר א'. בתר דאמרה א\"א לשני מלכים שישתמשו בכתר א' אזעירת גרמה אוף הכי ושעיר עזים א' לחטאת, איל דיצחק אתהדר שעיר אתהפך מרחמי' לדינא ואתזעיר. ובג\"ד שעיר עזים אחד לחטאת ולא אמר לעולה למהוי כתר. ומנא לן דאית ירידה בחטאת, הה\"ד וירד מעשות החטאת. ואמאי שתף עולה עם החטאת בירידה, אלא לאולפא דעולה הוי בקדמיתא מדת הרחמים ולבתר אתהפכת לדינא בירידה ואתקריאת חטאת וכלא חד. ובג\"ד הביאו עלי כפרה, עלי הות סיהרא כתר ודאי כגוונא דא וֹ ולבתר אתמעיטת ונחתת לרגלין דיליה כגונא דא וּ (בנוסחתינו איתא כגונא דא כו' כגונא דא ), ובזמנא דא הביאו עלי כפרה, אתמר בה היא העולה, סליקת מרגלוי דאתמר בה והארץ הדום רגלי למימר בה השמים כסאי, והאי איהו רזא צדיק מושל יראת אלדים, דמהפך דינא לרחמי. ורזא דמלא אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, כגונא דא הו\"הי יהו\"ה עכ\"ל.", + "והנה מתוכו מתבאר בפי' היות כוונת הרשב\"י בענין א\"א לשני מלכים, פי' א\"א להנצח וההוד שהם ראשי סיהרא כדקא אמרינן שישתמשו במלכות שהיא כתר על גבייהו. וזה הפירוש חולק [ודאי כי לפירושו] אין לה קטרוג עם השמש, וזה דוחק. ורז\"ל [בחולין ובז\"ח) פירשו שקיטרגה הלבנה עם החמה. וקודם שנבאר בישוב ג' מאמרים האלה צריכים אנו לבאר אצילות ב' מדות אלה מתחלתם שלא נתבאר ענינם בשער סדר האצילות מפני שיעדנוהו אל השער הזה:" + ], + [ + "המכוון בפרק הזה לבאר ענין אצילות התפארת והמלכות מתחלה ועד סוף. והענין שכאשר עלה ברצונו הקדום יתעלה להאציל אצילותו הטהור והקדוש היה סבה מאתו להוות הדברים בסדר שאינם עתה במציאותם. כי להיות כוונת האצילות היה כדי שעל ידו יתגלה גדולתו ויוכלו בני העולם הכלה ההווה ונפסד להיות מונהגים על ידו, ועוד לסבה אחרת. וזה בלי אפשר לכמה סבות. אם לרוב העלם קדושתו, או לקוצר השגת הנבראים והיותם בעלי תכלית כמבואר בשער טעם האצילות. ולפ\"ז נמצא כי עיקר עלות הרצון היה המלכות המנהגת העולם.", + "והנה להיות גדולתו של יוצרנו הפך מחשבת בני אדם שהם תהו ומחשבותיהם הבל. ולא כשיחשוב אדם בדבר מהדברים [שלא] יתהווה [הדבר] עד שיטרח במציאותו במעשה ואז יהיה הוייה נגליית כמבואר בשער הצחצחות פ\"ג. ולא כן בוראינו ית' מחשבותיו עמקו ועצמו למאד מאד, ובחשבו בהויות הנה ההויות קודם בואם להויה קנו מציאות מבחר ומעולה ממציאות המעשה. וכבר נתבאר כי תפארת ומלכות הם עיקר האצילות ובהם נכלל הכל כמו שנודע כי אותיות ו\"ה הם כללות האצילות מבינה ולמטה והם עיקר ההנהגה והם סדר הזמן כי הזמן מתהוה ע\"י ההקף שהוא ו' שש קצות, ומלכות ה'. שניהם מדת יום ומדת לילה. ולכן במחשבה (ר\"ל החכמה) הקודמת אל האצי' היו הת\"ת והמלכות. ומפני היות המלכות הויה יותר מתגלית נתהוה גלויה קודם הת\"ת והת\"ת היה נעלם מפני שהמלכות היכל אליו והיא מגלה כבוד המלך והיא מראה נגלית שבה מתגלה הת\"ת. ולכן ההויה הנגלית ראשונה במחשבה שהוא החכמה היה הת\"ת והמלכות, וזהו אמרם ז\"ל (בב\"ר פ\"ג ויהי ערב ויהי בוקר) מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן. וסדר הזמנים הם ת\"ת ומלכות. והיו לפניו בסוד החריטה שהיה מחריט העולם. ומפני שאין הויה נתפסת בחכמה מפני שהיא תחלת הישות כדפי' בשער הנזכר, לכן הוצרך להאציל הבינה וממנה יתאצלו ההויות שהם תפארת ומלכות. ועם הדבר הזה נבין ענין ד\"ו פרצופין נבראו. ר\"ל בחכמה שהיא הי'. והי' צירופה י' שבחכמה ומילואה ו\"ד. יען כי הוא\"ו שהוא הת\"ת והד' שהיא המלכות הם היו מילוי החכמה ובה היתה מעוברת כאשה עוברה וזהו מציאות הי' של מלכות ומציאות הדעת של ת\"ת. ומטעם שהת\"ת על המלכות היתה המלכות בבחינת החכמה עצמה. והדעת שהוא הת\"ת בבחי' כ\"ע כי היה בבחי' החכמה הקרובה אל מקורה בחינת החכמה המתדבק בכתר. וכאשר עלה הרצון לגלות יותר וראה שאין ההויות מתגלות ע\"י החכמה האציל הבינה והניח הדעת בתוכה וקדם אצילות הדעת אל המלכות מפני שסבת האצילות היה ההעלם, כי מפני שהיו ההויות נעלמות נאצלו. לכן קדם הת\"ת הנעלם להתגלות בבינה ולכן קדם בריאת האדם משל חוה אשתו ואזי נחלקו הד\"ו פרצופין ויצא הת\"ת לבדו. ואין בענין הזה מוקדם ומאוחר כי הכל היא ברגע אחד. והכל משל אל קדימת המעלה והעלם המציאות ורבוים, לא קדימת זמן ח\"ו שאין האלהות תחת הזמן. וכל זה משל לשבר את האזן כדפירשנו בשערים הקודמים. וכאשר נתאצל הת\"ת בבינה האציל הקב\"ה המלכות ממקומה שבחכמה ולקחה מאדם שהיא חכמ\"ה אד\"ם מ\"ה שם בן ד' במלוי יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א שעולה מ\"ה ואז היתה בבחי' צלע מצד יו\"ד פשוטה ונבנתה ע\"י הבינה. וזהו (בראשית ב) ויבן ה' אלדים את הצלע אשר לקח וגו'. ושם זה רומז בבינה כנודע, ויביאה אל האדם זה הת\"ת במקומו [המיוחד והמתגלה]. ושם יחדם יחוד איש ואשתו פנים כנגד פנים ביחוד שלם כאשר אנו מקוים שיהיה במהרה בימינו, כדכתיב (ישעיה ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה. ושם היה זכר עליון מהנקבה והנקבה משמשת תחתיו כאשר נבאר עוד. ומשם נטרדה וירדה להיותה הדום רגליו עד ישוב אפו וינחמנו. ועתה נמצא לפ\"ז המלכות קודמת אל הת\"ת, והת\"ת אל המלכות. כי בחכמה במציאותו הראשון הי' הת\"ת נעלם הרבה עד שלא היה ניכר כלל וקדמה אליו גלוי המלכות מפני שהיא עיקר הנהגת העולם ולכן קדמה גלויה. והת\"ת היה נעלם למעלה קרוב אל הכתר מפני התעלמותו יותר מהמלכות כדפי', לכן לא נתפרסם גלויו עד מקומו הנגלה. ובמקומו הנגלה קדם אצילות הת\"ת כי הוא יצא ראשונה כי הוא היה סבת ההתגלות כדפי'. ובזה צדקו דברי ב\"ה וב\"ש בחגיגה (דף י\"ב) בש\"א שמים נבראו תחלה ובה\"א ארץ נבראת תחלה וחכ\"א שמים וארץ כאחד נבראו. כי הכל א' ודברי כלם אמת ודברי אלדים חיים. כי בחכמה קדמה גילוי המלכות הרי ארץ נבראת תחלה, ובאצילותם [בבינה] קדם הת\"ת הרי שמים נבראו תחלה, ועל האמת כאחד נבראו [כדברי חכמים] אלא שזה נגלה קודם לזה [מב]. ועם הקדמה הזאת יתבאר מאמר אחד בספר הבהיר וז\"ל א\"ר רחומאי האורה קדמה לעולם שענן וערפל סביביו שנאמר ויאמר אלדים יהי אור ויהי אור. אמרו לו קודם יצירת בנך תעשה עטרה. אמר להם הן, מלה\"ד למלך שהתאוה לבן ומצא עטרה נאה וקלסה ושבחה ואמר שמרו זה לבני לראשו כי לו נאה. אמרו לו יודע הוא שבנו ראוי לה. אמר להם שתוק כך עלה במחשבה, ונודע. שנאמר וחושבי מחשבות עכ\"ל.", + "ועם היות שלכאורה דבריו קשי ההבנה, עם הקדמתינו זאת יקל ויתבאר. וזה פי'. ר' רחומאי אומר שהאורה שהוא המלכות כמו שנתבאר בשער ממטה למעלה פ\"ד בפי' מאמר א' מספר הבהיר ע\"ש. וקראה אורה ולא אור לרמוז אל אור המלכות הנקרא אור ה'. והכריח הענין מפסוק יהיה אור וכו' כי הפסוק אמר לנו מציאות האור קודם מציאות הרקיע. כי האור הזה במלכות, והרקיע בת\"ת, והאור קודם אל הרקיע. ולזה כוון באמרו האורה שהיא המלכות קדמה לעול\"ם שענן וערפל סביביו שהוא הת\"ת. ופי' שנודע כי ההקף כלו נקרא עולם, ומטעם זה נקרא הבינה עולם שבו כללו של היקף כמו שנבאר בערכי הכנויים. ועקר ההקף הוא הת\"ת כולל ו' קצוות שהם ימי ההקף. ולזה אמר שהאורה קדמה לעול\"ם. ומפני שלא נטעה לומר שהכונה שהיתה אצילותה במחשבה קודם לאצילתו בסוד הדעת, שזה אינו כדפי'. ולז\"א שענן וערפל סביבי\"ו. פי' למציאות הת\"ת המתגלה, שהוא בין החסד והגבורה שהם ענן וערפל והם הבחינות שיש להת\"ת עם החסד והגבורה והם לבוש שמתלבש בהם הת\"ת. ותלמידי רבי רחומאי מטעם שהיה קבוע בלבם קבלה אמיתית שאצילות הת\"ת קודם למלכות הקשו בתוקף המליצה כי איך אפשר שתקדם המלכות לת\"ת שהרי המלכות כלי לת\"ת והת\"ת אדון וקצין עליה ועם היות שפעמים תתעלה עליו לכל הפחות תהיה עטרה על ראשו, וא\"כ סוף סוף שאלו לו האם יעשה אדם עטרה לבנו קודם יצירת הבן. וזה ששאלו קודם יצירת בנך תעשה לו עטרה. ור' רחומאי לפי שקבלת התלמידים היא נכונה ואמיתית כי אצילות הת\"ת קודם לאצילות המל' לא מיחה בידם, אלא השיב להם ע\"פ דרכם במשל נאות ומתקבל למלך שהתאוה לבן. ודקדק באמרו לשון התאוה. כי התאוה היא יותר דקה ממחשבת המעשה, וכן הת\"ת מציאותו דק ונעלם יותר ממחשבת המעשה והוא בסוד הדעת כדפי'. ומצא עטרה נאה כי העטרה היא יותר מתגלית, וזהו הטעם ומצ\"א כי יצדק עליה כבר לשון מציאה קצת. ואמר שמרו זה לבני, הכוונה אל לשון שמור, שעוד תהיה נעלמת ושמורה במציאותה הנעלם הנקרא י' עטרת תפארת לראשו כי לו נאה מה שלא נמצא בתפארת שיהיה מציאותו מתגלה למטה כ\"כ כמו המלכות מטעם העלמו עדין. והתלמידים הצנועים לפי שעדין היה קשה להם לפי שלא קבלו מציאות התפארת הנעלם אשר למעלה מהעטרה, שאלו כמסתפקים בענין כדי שיבאר להם הרבה ואמרו לו יודע שבנו ראוי לה. וכונו לשאול כמסתפקים בקבלת הדעת הנעלם. והרב הנחמד השיב שתוק כך עלה במחשבה. והכונה כי כבר היה במחשבה בסוד הדעת וזהו ונודע לשון דעת. והכונה כי מציאות הת\"ת הנעלם עלה במחשבה ונצטייר בסוד הדעת וזהו ונוד\"ע. שנאמר וחושבי מחשבות אית דגרסי וחשב מחשבות. והכונה לכלהו פי' להכריח שהכתר ג\"כ נקרא מחשבה הגם שאין לנו לכאורה מחשבה אלא בחכמה. והכריח שיש מחשבה בכתר ממה שאמר מחשבות, תרין, מחשבה לפנים ממחשבה. ולכן במחשבה עליונה היה הת\"ת כדפי' לעיל. ואחר שבארנו בפרק זה ענין אצילות המלכות מתחלת האצי' ועד סוף. נבא לבאר שאין המיעוט ענין נסירת חוה מאדם כאשר דימו המפרשים:" + ], + [ + "בפרק זה נבאר שאין נסירת חוה מאדם ענין המיעוט כי הנסירה היתה לטוב אל הזווג ואל ההולדה משא\"כ המיעוט. ואין מקום לשאול כיון שכן, איך היה ההולדה קודם הנסירה או למה נבראו כך כדי שיצטרכו אל הנסירה. כי ענין זה נתבאר בזהר והעתקנוהו בשער מהות והנהגה בפי\"ח. ושמא ידמה המעיין לנגד לזה מכח דברי הרשב\"י בפ' אחרי (דע\"ז ע\"ב) וז\"ל תאנא, אתעברת ה' עלאה ברחימותא בחביבותא דלא אתפרש מינה יו\"ד לעלמין, אתעברת ואפיקת ו', לבתר קאים קמה וינקא ליה, ודא וא\"ו כד נפקא בת זוגו נפקת עמיה. אתיא חסד אתער גביה ופריש לון ונפקו גזעין מתחות לעילא ואתפשטו ענפין ואסגיאו ואתעבידת ה\"א תתאה. ואתרביאת בענפהא לעילא לעילא עד דאזדווגת באילנא עילאה ואתחברו ו' עם ה', מאן גרים לון, חסד הוא, חסד הוא ודאי דחבר לון כחדא. י' עם ה' עילאה לא תלייא חבורא דלהון בחסד, אלא במזלא תלייא חבורא דילהון וחביבותא דלהון דלא מתפרשין לעלמין. יו\"ד אתקשר בה' ה' אתקשר בוא\"ו ו' אתקשר בה' וה' אתקשר בכלא וכלא חד קשורא הוא וחד מלה. לא אתפרשו דא מן דא לעלמין עכ\"ל.", + "ולכאורה משמע כי הת\"ת יצא ד\"ו פרצופין ונתחלק למטה במקומו ולא היה יכול להוליד אלא ע\"י חלוקה דהיינו מיעוט הירח. ונמצא המאמר הזה חולק עם כל מה שפי' בכמה ענינים. ראשונה נראה שאחר שיצא אח\"כ היה ענין החילוק ונסירת הצלע באמרו ו' כד נפקא וכו' כנראה שנאצלו ואח\"כ נסרן.", + "ועוד כי פירשנו למעלה כי חילוק הת\"ת מן המלכות היה ע\"י הבינה וכאן נראה שהיה ע\"י החסד. עוד נראה כי היינו המיעוט באמרו ואתעבידת ה\"א תתאה שפי' המיעוט שהורידוה, וכן משמע מתוך לשון המאמר. לכ\"נ לבאר המאמר הזה, וקודם שנכנס בביאורו נעורר בו קצת הערות באופן שבהם יובן כונת המאמר. ומה שיש להתעורר. א' אמרו אתעברת ואפיקת ו' לבתר קאים וכו', מאי לבתר ומאי אפיקת דכלא חד. אפיקת ולבתר קאים היכן אפקיה דאצטריך לבתר לאוקמיה. ב' אמרו אתיא חסד כו' ופריש לון, וכי ס\"ד דמעוטא בחסד אתעביד, והרי בסטר המיעוט אחיד אסכרא ברביי כדאמרי' בזהר פ' תרומה (דף קס\"ז) וז\"ל כיון דנפק מקטרגא כדין כתיב יהי מארת חסר ו', ואתמשכא אסכרא ברביי וחסר נהורא דסהרא עכ\"ל.", + "הרי בפי' משמע דבסטרא דמקטרג אתזעיר סיהרא. עוד דמי איכא למימר דסיהרא אתזעיר בחסד, והרי מובן מתמן דזעירו דילה לאו לטיבו אתעביד כמה דאמרה בשביל שאמרתי לפניך דבר הגון, וענין הביאו עלי כפרה וכל מאי דקאמרי רבנן התם כדפי' בפ\"ק.", + "ועוד דא\"כ דיחודא דסיהרא וזווגא לא אשתכח אלא ע\"י זעירו דסיהרא, א\"כ לעתיד שיהיה אור הלבנה כאור החמה איך אפשר והרי לא יהיה היחוד והזווג. ג' מה דקאמר י' עם ה' עלאה לא תליא כו', מאי בעי הכא דלאו בהכי עסקינן.", + "ועוד דהא קאמר ליה בריש שמעתתא ברחימותא בחביבותא דלא אתפרש כו', ותרוייהו למה צריכי הכא. ועתה נבא בתיקון המאמר מעיקרו. כבר בארנו למעלה כי ה' אלדים הוא הבינה, והצלע מלכות, והאדם חכמה. וכן באר הרשב\"י (בתקונא י\"ב דף כ\"ז.) בפסוק ויבן ה' אלדים את הצלע אשר לקח מן האדם, דא חכמה. ויביאה אל האדם, דא עמודא דאמצעיתא, דרגא דמשה. והאי צלע איהי ודאי כלת משה עכ\"ל.", + "וידוע כי ה' אלדים הוא בינה כנודע. ואחר שנתבאר הענין הזה ראוי לדעת עוד כי אין בנין אלא בחסד שנאמר (תהלים פט ג) כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכל בנין בו תלוי. ועתה הוכרח כי בנין הצלע היה בחסד. עוד ראוי לדעת כי הבינה הנרמזת בצורת ה' ראשונה שבשם אין צורתה ממש ה' אמנם עיקר צורתה הוא י' כמבואר בשער המציאות וצורת ה' הנרמזת אליה הוא על רמז הנאצלים ממנה, ופירוש הרשב\"י ע\"ה כי הו' שבתוך הה' היינו צורת תפארת הנאצל. ועתה לפ\"ז קשה כי היכי דאצטייר בגווה צורת ו' שהוא הת\"ת אמאי לא אצטייר בגווה צורת המלכות ולהוו בגווה ו\"ד שתים. ד' דהיינו צורת המלכות במציאות הצלע, וא\"ו דהיינו הת\"ת. אלא מאי אית לך למימר דתרוייהו בבת אחת נאצלו. [מג] (והכי מוכח התם אדם וחוה ד\"ו פרצופין הוו אחר הבריאה. ואי תימא דד\"ו היו בחכמה לא אית תמן הויה נגלית כמו שהיה אדם וחוה כי הוו ד\"ו פרצופין אחר בריאתם). והרשב\"י ע\"ה בשמעתין באר הענין הזה בפשרה נכונה, והיא זו, כי החכמה בשעת אצילות של אלו מתוך יחודה והעלמה בתוך הבינה היו מיוחדים באהבה באופן שהיו שתיהם אחד ביחוד גמור. וז\"ש תאנא אתעברת וכו' כי לא היו מתפרשות ויחודם בתוקף אהבה שאין ביניהם פירוד ח\"ו.", + "וענין דלא מתפרשין ביארנו עניינו בשער מהות והנהגה בפ' י\"ד. והטעם שקראה כאן לבינה ה' עלאה מפני שהוא רומז לעיבורה.", + "וענין ואפיקת ו' אינו ממש ו' שבשם אלא הכוונה ו' שבתוך הה' עצמה כדפי' הרשב\"י ע\"ה במאמר ה' ד' הות מדאתחברת כו' והעתקנוהו בשער השמות פי\"א י\"ג יעו\"ש. ומ\"ש ואפיקת ו', היינו ההוראה שבעיבור שהוציאה מחכמה והאצילה בעצמה הוא\"ו והיינו הת\"ת והמלכות יחד אמנם נוקבא לא אדכר דצלע הות. ומ\"ש לבתר קאים וכו' פי' לבתר דאפיקת האי בן מגווה כדפי' ונלקח ממנו הצלע שם כמו שנבאר אח\"כ. קאים קמה. פי' האצילו במקומו המיוחד לו דהיינו אצילתו למטה בוא\"ו שבשם עצמה. ואחר שהשלים אצילות הת\"ת מכל וכל בכל מציאותיו חזר לבאר החילוק שבין ת\"ת למלכות באצי', ואמר כד נפקא בת זוגו כו' דהיינו העבור והוראתו דהיינו ואפיקת ו' דקאמר לעיל כדפי'. ואותו ההתגלות בתוך הבינה היו נכללים שניהם יחד בסוד ד\"ו פרצופין, והנה בה' צורת ד\"ו למינו אלא שעדין היו שם ד\"ו פרצופין. וזו א' מפירושי ה' של בינה. אתיא חסד וכו'. הענין הוא כמו שפי' שהבינה והחכמה היו מיוחדים והחכמה בתוך הבינה והיא היא הכל א', א\"כ כבר יתיישב היותם עדין ד\"ו פרצופין בתוך הבינה והיות הצלע נלקח מאדם דהיינו חכמה. ועם זה יובן שם י\"ה בחכמה שהוא י' חכמה בחבור הבינה שהיא ה' וצורתה ד\"ו והיינו ד\"ו פרצופין בחכמה ובינה. ובזה יתישב עתה שלקחה הבינה הצלע שהיא המלכות לבדה מחכמה ולקחה גם מת\"ת, כי בהיותם שתיהם יחד בתוך הבינה ועדין החכמה בתוכה היתה הלקיחה, באופן שנאצל למטה הת\"ת לבדו ונשארה הצלע בבחי' י' למעלה נבנית והולכת. ומטעם כי החסד פתח הבינה והפירוד והחלוק הזה היה שם לפתח תקוה, הנה נחלקו ע\"י החסד. ולהיות כי כל בנין הוא בחסד כדפי' הנה בניינה דהיינו צורת ה' כדפי' בשער המציאות הי' ע\"י החסד. וז\"ש הרשב\"י בשמועתנו אתיא חסד כו' ופריש לון. ועתה נתתרץ הכל ונתקן לשון התיקונים כי הלקיחה הי' מחכמה. ונתתרץ כי ד\"ו פרצופין היו בבריאתן דהיינו אחר העבור. ונתתרץ מה שלא נשארו שניהם בבינה צורות נחלקות. ונתתרץ ענין ד\"ו פרצופין בבינה ג\"כ. ונתתרץ ענין הבנין בחסד. ונתתרץ על הכל קושיה גדולה שקשה במה שאמר בתיקונים [מד] (כי האדם שנלקחה ואליו ממש הובאה). ובזה יתישב כי האדם עצמו היה שם בעת לקיחתה בתוך הבינה כשהבינה האצילה הת\"ת אז לקחה הצלע מחכמה נמצאת לקיחתה מחכמה ולקיחתה מת\"ת בבת אחת. ונחזור לענין המאמר ונפקו גזעין מתחות לעילא. פי' כי קודם היו ד\"ו דהיינו מלכות למעלה מת\"ת ולפיכך לא היו מולידים. וטעם היותם שם כן, כבר פי' למעלה מפני שקדם הת\"ת באצילות אל המלכות ונשארת המלכות למעלה ממנה. וזהו ג\"כ צורתם כחותם. כי בכתר היו ו\"ד ת\"ת למעלה וזהו בבחינת הכתר. ומלכות בחכמה. ובעת התגלות הת\"ת נעשו ד\"ו כחותם המתהפך. וזהו ו\"ד בחכמה כי החכמה היא י' ומילואו ו\"ד ובבינה ד\"ו דהיינו ה' ד' קודם על הו'.", + "והנה נחלקו ונתפרשו ע\"י הבינה וכדי ליחדה עם בעלה נבנית המלכות בצורת ה' דע\"י כך הוא היחוד בהיותה מקושטת ופושטת ענפיה וקשוטיה כלפי מעלה כדי שיזכור ברית עולם ויתיחד עמה בעלה מה שלא היה אפשר להתייחד עמה עד עתה. והטעם שלא נחלקו עד צאתם למטה מהבינה מפני שעיקר יחודם הוא לפעול פעולת ההווייה כי ע\"י שניהם ההויות מתגלות גלוי עצמי. ומפני שאין הויה עצמיית עד למטה מהבינה כדפי' בשער סדר האצילות לכן היו בענין שלא היה להם יחוד וזווג עד בוא אל מקום צורך הזווג שע\"י יצאו הפעולות בהוויות נגליות כדפי' בשער הנזכר. וז\"ש בשמעתין ואתעבידת ה' תתאה פי' ע\"י החסד שנתפרשו ונבנית [בצורת ה'] כדקאמר ואתפשטו ענפין וכו' שע\"י כן נעשית ה' למטה מהת\"ת דהיינו ה' תתאה. ואתרביאת וכו'. היינו הענפים המתעלים למעלה המעוררים ביופיים את הזכר להתיחד. ואתחברו ו' עם ה'. פי' היחוד שנתייחדו פא\"פ היו מיוחדים דהיינו קודם המיעוט דאז היתה ביחוד עם בעלה תמיד. מאן גרים לון וכו'. פי' רצה להכריח כי פרישתם זו מזו ובנינה היתה ע\"י החסד שהוא דוחק קצת. לז\"א מי גרם להתייחד הוא החסד, אע\"פ שהמיחד האמיתי אינו אלא היסוד אמנם עכ\"ז עיקר הסבה היה החסד. וראייה לזה אמרם בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא. ופירושו אע\"פ שכל ההויות הם ע\"י הת\"ת והמלכות המתיחדים ע\"י הזכות דהיינו חסד כמו שנבאר בערכי הכנויים, עכ\"ז בני חיי ומזוני הם תלויים במזל שהוא הדעת המתעלה בכתר המייחד החכמה והבינה בו תלוי בני חיי ומזוני, כי ע\"י יחוד וזווג חכמה ובינה יושפעו שלשתן. וז\"ש יו\"ד בה\"א עלאה לא תליא חבורא דלהון בחסד כיחוד ת\"ת ומלכות. אמנם יחודם תלוי בכתר, והענין ע\"י הדעת כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר.", + "והנה בדרך העלם פירש המאמר בני וחיי ומזוני כו' כי הוא עיקר ההכרח, כי כיון שאנו אומרים דלאו בזכותא דהיינו חסד, כנראה ששאר הדברים הנשפעים מיחוד תפארת ומלכות הם ע\"י החסד. הרי הכרח שסבת יחודם היתה ע\"י החסד כדפי'. וכל זה גלגל הרשב\"י ע\"ה לישב פי' (ויקרא כ יז) ואיש אשר יקח את אחותו וגומר חסד הוא, חסד ודאי. כי יחוד אח ואחות הוא ע\"י החסד. חבורא דילהון וכו'. הכונה לבאר היות זה בחסד, מפני כי היחוד למטה הוא לפרקים, ומפני כן הוא לפרקים, כי בהיות חסד יש יחוד, ובהסתלקו אין יחוד. אמנם היחוד העליון הוא תמידי ע\"י המזל הנוזל לעולם ואינו פוסק, ויחודם הוא יו\"ד בה\"א חכמה בבינה, ובינה שהוא ה' בו' שהוא הת\"ת, והו' בה' שהיא המלכות, והמלכות מתיחדת בכלם כי יש בה מציאות החכמה בצלע שהיא הי' ומציאות הבינה בה'. ובת\"ת אין צריך לבאר. וטעם האריכות הזה הוצרך אל ענין העריות הנדרש שם (מעל\"ד) כי המפריד גדול ענשו. ולא העתקנוהו מפני שאינו לענייננו.", + "והנה נתבאר המאמר הזה ביאור יפה. ומתוכה למדנו סדר אצילות הת\"ת והמלכות מראש המדרגות עד סוף וענין הנסירה. ואחר שנתבאר הענין ביאור מספיק מה שיאות אל כונת הדרוש, נבא עתה בביאור ענין המיעוט ותקון המאמרים הקודמים:" + ], + [ + "הכונה בפרק זה הוא להשיב ידינו על ג' המאמרים הנ\"ל ולבארם בחזקת יד. ובראשונה נבאר מאמר הרע\"מ משום דהוא כמאן דעקץ לון עקיצת עקרב. ", + "ראשונה אמר תרין רישין דסהרא הם נצח והוד כאשר ביאר בתוך דבריו והם ב' נקודות שוים אשר היתה המלכות נקודה עליהם והיתה סגולתא והיתה עליהם ומשפיעם. וכאשר קיטרגה הלבנה מן הטעם אשר נבאר, ירדה אל תחת רגליהם. וקיטרוגה היה שאמרה א\"א לשני מלכים הם נו\"ה להשתמש עמה שהיא כתר א'. והענין כי הת\"ת הוא זכר ובטבעו ומהותו לנטות אחר הרחמים לצד ימין, ומלכות נקבה וטבעה ומהותה לנטות לצד שמאל לצד הדין, כמבואר בזוהר פ' בא (דף ל\"ז) וז\"ל בראשית ברא אלדים וגו'. את דא ימינא דקב\"ה ואת דא שמאלא. אוליפנא שסטא הקב\"ה ימיניה וברא ית שמיא וסטא שמאלא וברא ית ארעא, הה\"ד אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים עכ\"ל.", + "הורה בפי' היות אצילות השמים ומהותם אל הרחמים עד שמפני זה הוכרח להרבות במלת את החסד ובמלת ואת הגבורה מפני שזה נסמך לשמים וזה נסמך לארץ. עוד ביארו הענין הזה בזהר פ' ויקרא (דף י\"ד.) ז\"ל אמר ר' שמעון, תנינן, תרין כתרין אתאחדן כחדא ואינון פתחא דכל שאר כתרין. ותאנא, חד דינא וחד רחמי ומתבסמין דא בדא דכר ונוקבא. בסטרא דדכורא שריא חסד, בסטרא דנוקבא שריא דינא. [חד חוורא וחד סומקא כו']. ובג\"כ מתקשרין דא בדא. והאי ברית אחיד בהו ביומם ולילה בדינא וחסד. בקדמיתא בדינא ולבתר שריא ביה בחסד ואתבסם בכלא, ודא הוא ברית דאקרי יומם ולילה דאחיד בתרווייהו עכ\"ל.", + "ואמר שהם פתח לכל אותם הכתרים, פי' בהשגת השנים אלה יושג הכל שכלם נכללים באלה. חד דינא וחד רחמי. כדפי' כי הזכר נוטה לצד הרחמים והחסד, והמלכות דין נוטה לצד הדין והגבורה והם בגוונם הא' אדום והא' לבן, ומתמתקים אדום בלבן דין ברחמים כי ע\"י יחוד הזכר והנקבה מתייחדים הדין והרחמים. וז\"ש ובג\"כ מתקשרין כו'. ואמנם קשורם ויחודם הוא ע\"י היסוד הברית המיחד מדת יום ומדת לילה ועי\"ז אמר הכתוב (ירמיה לג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ כו' פי' ברית המיחד יום ולילה. וז\"ש והאי ברית אחיד בהו ביום ולילה בדינא ובחסד. פי' יחוד הדין והרחמים הוא ע\"י יחוד מדת יום ומדת לילה. בקדמיתא בדינא פי' כי היסוד הוא ח\"י והוא נוטה לצד השמאל וזהו יצחק ק\"ץ ח\"י כמו שבארתי בשער א' פ\"ב. ולכן בקדמיתא בדינא נוטה אל השמאל מטבעו שיחודו תמידי בנקבה, ואח\"כ חזר ואוחז בזכר ונוטה אל החסד ומתיחדים על ידו הדין והרחמים ואתבסם בכלא. ומפני כן חוייב היות היסוד כלול מדין ורחמים. וזהו שברית יסוד נקרא יומם ולילה, מדת יום ומדת לילה בעצמו נכללים בו. כדי שעי\"כ יוכל ליחד ב' המדות. וז\"ש דאחיד בתרווייהו פי' עי\"כ אוחז בשתי מדות שהוא כלול משתיהם כדי שיוכל להכריע כמו שבארנו בשער המכריעים.", + "והנה מתוך דברי המאמרים האלה מתבאר היות התפארת עקרו רחמים וחסד, והמלכות עקרה דין וגבורה.", + "והנה כאשר קודם הקטרוג היתה מתיחדת עם בעלה ייחוד עצמי. ולא שהיו ב' כוחות נכללים בכח א' אלא לעולם היו ב' ספירות מתייחדות בפעולתם, שעם היות שנטיית הזכר אל הרחמים ונטיית הנקבה אל הדין היו פעולות הדין והרחמים נפעלים על ידיהם יחד. אם דין היה נשפע ע\"י ת\"ת והמלכות אלא שהיה בתגבורת המלכות שהיא פעולתה הפך פעולת הזכר, ואם רחמים נשפע ע\"י שניהם אלא שהיה בתגבורת הת\"ת שפעולתו רחמים. ונמשיל משל נאה גשמי אל הענין הזה כדי לשבר את האזן והוא משל אל שני חצאי הכדור כזה שהם שניהם מתאימות ודרך בהם ב' נקבים האחד אל הימין וא' אל השמאל, ובהם מעבר השפע, הימיני אל הרחמים והשמאלי אל הדין. ואין ספק כי מטבע העליון להגביר וכיון שהתפארת למעלה היה גובר בפעולתו על החסד. לכן בכוונתה היה שיהיו שניהם במקומם כל אחד ואחד מהם פועל פעולתו כזה המלכות שהיא הנקבה ומטבעה הדין תפעל ותשפיע שפע הגבורה ודין. ות\"ת שהוא זכר רחמים יפעול וישפיע החסד, והנה יהיה בטבעו פעולת הרחמים. ועם היות שהיתה היא קטנה אז וגם עתה, כי לעולם הימין גובר על השמאל. לא כוונה בשאלתה שירד הת\"ת אלא להיותם שוים, לא להיות פועלים פעולה א' אלא כאו\"א יפעול פעולתו. ומפני שמענין הזה נמצא לפי הנראה תועלת אל ג' בחי' או היזק להם. והם בערך מה שמקבלים, או בערך עצמם, או בערך מה שמשפיעים. בחינה א' בערך מה שמשפיעים הוא היות הנצח וההוד בלתי פועלות כראוי כי מטבע הנצח הוא החסד ומטבע ההוד הוא הדין מהראוי להם לקבל כאו\"א מהם כפי פעולתו וטבעו, וז\"ש א\"א לשני מלכים שהם נצח והוד שהאחד ימיני והשני שמאלי להשתמש בכתר א' שלא יקבלו אלא מפעולה אחת או דין או רחמים. אבל אם היו הת\"ת והמלכות שוים היתה המלכות משפעת בהוד והת\"ת בנצח וזהו מה שיאות להם ויוכלון שאת, כי אותה הפעולה השוה א\"א. זהו בחינה אחת והיא אותה שפי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ שאנו בביאורו. והבחינה השניה בערך עצמם כי אחר שהת\"ת רחמים יאות לו פעולת הרחמים ואחר שהמלכות דין יאות לה פעולת הדין ואם יתחלפו פעולתם עליהם יכבד עבודתם. ולאו אורח ארעא לשנוי מדות הכי, ולכן אמר א\"א לשני מלכים שהם תפארת ומלכות שמש רחמים וירח דין להשתמש בכתר אחד. וזה גילה לנו ר\"ש בן פזי במסכת חולין. והשלישית בערך המקום שהם מקבלים ממנו שהוא הבינה. והנה הפירוש א\"א למלך א' שהוא הבינה להשתמש בשני כתרים כי יכבד עבודתו וכמעט מן הנמנע להשפיע הדין אל מקום הרחמים והרחמים אל מקום הדין. והנה הוכרחה הבינה קודם ההשפעה להטביע הטבע ההוא אל השפע כדי שהמדה המקבלת תוכל שאתו.", + "והנה הב' טענות הקודמות אמרה הירח בתוקף מליצתה באמרה א\"א לשני מלכים להשתמש בכתר א', אבל זאת הטענה השלישית לא רצתה לבאר כ\"כ מפני כבוד הבינה החופף עליהם [לכן אמרה אפשר למלכא חד לאשתמשא בתרין כתרין כו']. ובחינה הזאת הג' גילה לנו הרשב\"י בשה\"ש הנ\"ל. ולטעם זה נאמר לה ממקום גבוה מאת הכבוד החופף עליהם שהיא הבינה הנק' קב\"ה לכי ומעטי וכו' הכונה כיון שאין ברצונה כך והיתה מטחת דברים כלפי מעלה תרד למטה מב' המלכים שהם נצח והוד ולא למטה מהם אלא תחת רגליהם, דהיינו המלכים נו\"ה ורגליהם יסוד ותחת רגליהם היינו למטה מהיסוד, ושם היא פועלת פעולת הדין שכן נקראת חרב נוקמת נקם ברית ועוד כנויים אחרים המורים על הדין כאשר נבאר בשער ערכי הכנוים. וזהו שנתהפכה מרחמים לדינא, כי במקומה היתה לפעמים פועלת פעולת הרחמים או רובם בהכרעת הת\"ת ועתה רובה דין. (חוזר לבאר לשון הרע\"מ שבפ\"ב) איל דיצחק אתהדר שעיר וכו' פי' כי למעלה היתה היא נטייתה מעט אל השמאל עם היות עקר פעולתה רחמים וחסד מפני הכרח הת\"ת המכריעה לימין ולפיכך הי' נקראת למעלה איל דיצחק. אבל כשירדה למטה ינקה כח תוקף הדין ונקראת שעיר ששם הזה הרמז לדין. וזהו החילוק שבין עולה לחטאת, עולה רומז לעלייתה למקומה ואל אישה ואז היא איל רחמים כדפי', והשעיר לחטאת הרמז אל ירידתה אל תחת רגלי המלכים פועלת הדין ראש אל השועלים המחבלים את הכרמים. שעיר ודאי ע\"ש שהיא מיינקת את השעירים בתוקף הדין. ובג\"ד הביאו עלי כפרה עלי הות סיהרא כתר וכו'. קודם שנבאר לשון הזה צריכין אנו לזכור הקדמה קטנה רמזנוה בשער המציאות. והיא זו. כי המלכות בהיותה בת מלך נשואה לבעלה ומתיחדת עמו לרוב הפעמים תהיה למעלה ממנו והיא בשופע הרחמים אשת חיל עטרת בעלה ולא זז מחבבה עד שקראה אמי. וכאשר בעונותינו ירדה ממדרגתה אבדה המדרגה הזאת הנכבדת בכלל שאר הדברים אשר נאבדו. וכאשר נבא ונקריב השעיר לחטאת אז נזכור צערה אל בעלה ויעלה אותה אל מקומה הראשון כי טוב לה אז מעתה. וזהו הביאו עלי כפרה, פי' השעיר אשר הוא בא לכפר תוקף הדין, בשחיטתו ובקשירתו נעקד הדין ונשרף על המזבח כי אבוד הקליפה הוא בקורבתה אל הטהרה. וכדי שלא יטמאו אשה תטוהר לבעלה הקריבו השעיר כעין קרבן ע' פרי החג כדפי' בשער אבי\"ע בפ\"ז. והענין הזה מתבאר בארוכה בזהר (פ' נח) (פנחס רנ\"ו ע\"ש) וזולתו מהמקומות בהזהר. וזהו הביאו עלי כפרה לכפר הדין ולטהר אותו ולהעלותה אל מקומה להיותה עטרת בעלה בהשפעת הרחמים וקבלתה מהשמש כקודם רדתה. ומה שאמר על שמעטתי את הירח הכוונה שבעבורי ובסבתי ר\"ל בסבת הת\"ת נתמעטה הירח כי הוא היה הסבה שקטרגה ואמרה א\"א לשני מלכים כו'. ובזהר פ' אחרי (דף ע\"ט ע\"ב) פי' הרשב\"י בענין עלי, כי הוא לרמוז כי בר\"ח מתגלה הבינה בשפעה כענין השפע בשבת, ולכן אמר הביאו עלי, פי' הביאו כפרה שיטהר הדין מפני שעלי שופע אור הבינה ותקבל גם השכינה אור ממנה ומפני שהבינה מתגלית היא שעת הרצון לשתטהר ותקבל השפע ממנה ויתייחדו. והפי' שמעטתי את הירח פי' שם כדפי'. סליקת מרגלוי כו'. פי' עולה מתחת היסוד שהוא עליה. דאתמר בה והארץ שהיא המלכות הדום ומושב לרגלי ת\"ת שהוא היסוד. למימר בה השמים כסאי. פי' היא כסאי, שר\"ל שהמלכות שהיא כסא עלתה השמים שהוא הת\"ת. או ירצה השמים שהוא ת\"ת הוא כסא למלכות בסוד עטרת בעלה, ושעור הכתוב השמים הם כסאי אע\"פ שאתם רואים שהארץ הדום רגלי. ולפי הפי' שפירשנו למעלה שעלייתה או ירידתה הוא על ידי היסוד. ז\"ש והאי איהו רזא צדיק מושל וכו'. צדיק יסוד הוא מושל במלכות מצד הדין הנקרא אלדים ועל ידי עלייתה למעלה נהפכה לרחמים ובידו להעמידה במקומה להפך דין לרחמים על ידי הזווג. ורזא דמלה אבן מאסו הבונים וכו' בבחינת היותה עטרת בעלה היא י' למעלה שניה לחכמה. והארכתי בענין זה בשער המציאיות בפ' ג' ד'.", + "והנה נשלם פי' המאמר הזה. ועתה נבא בפרק בפ\"ע בביאור שני המאמרים הנשארים:" + ], + [ + "עם היות שכבר נתבאר עיקר המאמרים האלה מתוך הקדמת הפרק הקודם עכ\"ז לא נשיב ידינו מהם בע\"ה. המאמר השני מהזהר בשיר השירים. שאמר בקדמיתא כו' דבוקין כחדא כו'. פי' כמו שבארנו בפרק הקודם כי שניהם יחד היו פועלים הדין והרחמים ביחד והיא היתה תחתיו טפלה אליו ולעולם פלגא דגופא הוה. אלא שלא היתה שוה אליו כי הת\"ת ששי לאצילות והמלכות שביעית עלולה ממנו והוא עילתה וכן הת\"ת רחמים ימיני והמלכות דין וגבורה שמאלית ולעולם הימין כובש אל השמאל. ולעולם היתה מעלתה משובחת ודאי אז מעתה כמה וכמה פעמים כי היתה לעולם במלואה ואורה מבהקת עם היות שאינה שוה אליו. אפשר למלכא חד לאשתמשא וכו'. גילה לנו הרשב\"י הטעם הזה היותר נעלם והוא מתייחס אל פסוק אם לא תדעי וכו', חמינא בך דרעותיך למהוי ראש לשועלים. נודע כי השועלים רמז אל מלאכי דין וחמה כענין (שה\"ש ב טו) אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים שהרמז אל מלאכי החבלה. והיא שאלה להיותה נוטה במקומה אל צד הגבורה כדפי' בפרק הקודם, והכונה להיות מלאכי הדין נשפעים ממנה, לכן נאמר לה זילי ואזעירי גרמך הכונה שתרד ממעלתה וממקומה ותהיה ראש להם ושם תעשה פעולתה וזהו המיעוט שירדה ממעלתה עוד ונתמעטה יותר ממה שהיתה. שלמה אהיה כעוטיה, אכדין אהא אנא וכו' הכונה כי בהיות הת\"ת פועל בכח הרחמים ויכריח אותה לצד הרחמים הנה אז עכ\"פ תתבטל פעולתה והדין לא תפעול ולא תוכל לשמש ותהיה מתעטפת כח הדין בהיות כח הרחמים גובר. ודקדק הרשב\"י ע\"ה באמרו והוי שליטא בליליא כו' שאז שולט הדין והוא ממשלות השועלים הנרמזים לעיל וזהו ורעי את גדיותיך שהם השעירים שהם תוקף הדין כנודע. ואחר שכבר בארנו שני המאמרים הקודמים רצוננו לבאר המאמר הראשון מהגמרא שבו היה יסוד השער. אמרה ירח כו' רשב\"ע הוא הבינה שהוא רבון ואדון לשבעת ימי ההקף שהם נקראים עולם והיא האם הרובצת על הבנים. אפשר לשני מלכים וכו' נתבאר בפ' הקודם. והיא הבחינה האמצעית שהיא מצד ערך עצמם שלא היה אפשר להם לפעול פעולה א' אלא שכל אחד יפעל כפי טבעו הת\"ת רחמים והעטרת דין. לפי שאמרתי לפניך דבר הגון. פי' כי כן דרך הדין לחפש אחר תוקף הדין והגבורה. אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה. פי' שיהיה שפע הרחמים שהוא היום ושפע הדין שהוא הלילה נשפע אל העוה\"ז על ידה, וזהו קצת מעלה אליה שתהיה מעלתה למטה במיעוט כמעלתה למעלה בסוד מקומה הראשון. והיא השיבה מאי רבותא כו' הכונה כי אין הדבר הזה תועלת אליה כי זה היתה הסבה שקטרגה מקודם כי לא היתה רצונה במזיגה הזאת. וזהו שאמרה שרגא בטיהרא מאי אהני. כי בהיותה למטה פועלת הרחמים הנשפעים לה מלמעלה אז ג\"כ תתבטל פעולתה. ואז השיב לה לימנו בך ישראל וכו' הכונה כי לא יוכל ת\"ת שהוא ישראל לפעול פעולותיו למטה אלא על ידה ונמצא לפי זה כל טוב אדוניה בידה. והיא השיבה לזה. יומא נמי א\"א וכו'. הכונה כי לא יהיה תקון אל האבדה אשר אבדה. כי בשלמא אם היה הפעולה כולה על ידה ניחא. אמנם היא ג\"כ א\"א לה לפעול אם לא ע\"י הת\"ת. וזו אינה רבותא. שכבר היה הת\"ת גובר עליה בזה. וזה היה לה מקודם ג\"כ. וזה שאמרה א\"א דלא מנו ביה תקופותא פי' גזרת הדברים והפעולות הנפעלות ע\"י התקופות וסבוב הי\"ב גבולים שהם י\"ב הויות אשר בו, שכל ג' מהם תקופה אחת כאשר יתבאר בשער פרטי השמות. ולזה השיב לה, ליקרו צדיקיא על שמך כו' והכונה כי ע\"י דבקות הצדיקים תמיד יתיחד עמה בעלה. ולא היה עכ\"ז מתישבת דעת\"ה. פי' יחודה, כמו (בראשית ד א) והאדם ידע וכו'. כי הכונה שעם זה אינה חוזרת בעצם למקומה הראשון שהיתה. לפעמים עולה על בעלה להיות לו עטרת תפארת. ולזה השיב לה הביאו עלי כפרה וכו' כמבואר בפ' הקודם.", + "והנה נתבארו ג' המאמרים האלה ביאור שלם. ומה שנשאר לנו לבאר הוא שאלה עצומה הנופלת בדרוש הזה עד שכמעט ישתומם המשכיל, והוא זה, כי איך אפשר כי במקום הרוחניות הקודש האצילות הטהור והקדוש יפול בו ענין הקטרוג והקנטור ודבר זה הוא מהמדות המגונות בב\"א כ\"ש וק\"ו בן בנו של ק\"ו באצילות הטהור והקדוש כי מי שלח ידו לדבר אפי' דבור הקל ונקה.", + "ועוד שנית שאחר שהיא אמרה מפני שאמרתי לפניך דבר הגון, ורצה להפיס דעתה. כנראה שהיו דבריה טובים ונכוחים. א\"כ איך נתמעטה על כך ח\"ו והיה ראוי שלא תתמעט.", + "והנה ספקות אלה קשות וכמעט ישתומם המשכיל בחשבו בהם. ונשיב כי בענין הדין הם ג' בחינות ובארנום בשער הגוונים בפ\"ג. הא' הוא הדין הרע ר\"ל תוקף הקליפה אשר הוא דין שאינו מקבל הכרעה אשו של גיהנם שנאמר בו הבדלה (בראשית א) ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, והחשך הוא אשו של גיהנם שנבדל מאור הקדושה כי לא מקבל הכרעת הרחמים מפני קשיותו ותוקפו וכדפי' בשער המכריעים. ויש בחינה שנית והיא החפץ בהכרעה הנוטה אל החסד. ויש דין ג' והוא ממוצע בין הדין המוכרע לצד החסד ובין הדין הנבדל.", + "והנה המלכות נשפעת ונאצלת מצד הדין החזק שהוא תכלת המכלה הכל כדפי' בשער הגוונים לכן מצד תוקף הדין [רצתה] לפעול פעולת הדין החזק ולהיות נוטה לצד שרשה שהוא הדין ולבלתי היותה פועלת הרחמים כדפי' בפ' הקודם. ולזה קטרגה ורצתה לצאת מתחת יד תפארת ולהיות פועלת הדין בעצמה מפני שהתפארת מבטל פעולתה ומכריעה לצד הרחמים כדרכו אל הגבורה. ולהיות שהיא לא רצתה בהכרעה וזה נדמה קצת אל ענין אשו של גהינם ותוקף הדין החזק ע\"כ ירדה ממעלתה והושמה (בגוון ירוק כמבואר בשער הגוונין פ\"ד. וע' בשער הנתיבות דס\"ז בסוף נתיב הב') בירקות הקדושה בתוך האצילות להיותה ראש לשועלים המושלים באשו של גהינם שהם אותם שאינם רוצים בהכרעה. ומפני שתביעתה הי' דבר הגון מצד יניקתה בדין החזק. אמנם פעלו לה מצד הרחמים להיותה רגליה יורדות מות עד יתבטל הקליפה ובלע המות לנצח יתקרב הקליפה אל המוח ויהיו יודעים כל הברואים כי הוא אלהים לבדו. ונמצא החזיר נטהר (היינו קליפת עשו שנמשל לחזיר מיער) ואשו של גיהנם מתבטל. ותשוב המלכות לאיתנה הראשון של בית בעלה כקדמיתא ואז יתקיים בה (ישעיה ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה כו'. ומה שראוי לחקור הוא כי אחרי שקודם מיעוטה היתה אצילותה למעלה במקום התפארת והצדיק היה מדה אחרונה א\"כ ראוי לדעת איך היה הזווג לתפארת ומלכות וע\"י מי היו מזדווגים ומי היה השושבין האמצעי. שאם נאמר שיזדווגו שלא ע\"י אמצעי זה אי אפשר, כי לא ישתנה מבריאת אדם, ומבשרי אחזה אלוה ובריאת האדם יחודו ע\"י יסוד ברית עולם. ועוד כמה צדיקים שהיו משמשים ליחד ולזווג כמו יוסף הצדיק וכן בועז ופלטי בן ליש הנה יתבטלו אז מעלתם, וזה אין ראוי שנאמר.", + "ועוד כי כמה דברים הם בתורה ובמעשה המצות המורים יחוד התפארת עם המלכות ע\"י היסוד, א\"כ נאמר ח\"ו שיתבטל קיום המצוה ההיא או הפסוק ההוא. ולזה נשיב כי מעולם לא נשתנה היחוד ולא ישתנה לעולם ועד. כי קודם המיעוט יחודם היה ע\"י יסוד וגם בזמן מיעוט כן יחודם וכן יהיה יחודם אחר שתעלה אל מקומה הרמתה אל אישה כימי קדם קדמתה. ואין תימה לזה היות היסוד מדרגה עשירית כי כבר ביארנו כי בעת אצילות הת\"ת היסוד נאצל עמו כי גוף וברית חשבינן חד. ולו ב' בחינות ר\"ל ב' מציאיות מציאות דק ונעלם שהוא משך הוא\"ו הקודמת אל הנצח וההוד, ומציאות מתגלה שהוא אחר הנצח וההוד כדפי' בשער סדר האצילות פ\"ח. וכמו שיחוד חכמה ובינה ע\"י הת\"ת שהוא מציאותו הנעלם דהיינו הדעת כדפי' בשער מהות והנהגה בפי\"ז וכן בשער ג' פ\"א. וכן ג\"כ יחוד התפארת והמלכות הוא ע\"י היסוד במציאות דק אשר לו שהוא למעלה מתייחד עמהם. והדבר הזה מוכרח בעצמו שהרי כאשר יעלו הת\"ת והמלכות מעלה מעלה מיוחדים יעלה ג\"כ יסוד עמהם וזה ודאי במציאות הדק אשר לו ולעולם יחודם ע\"י היסוד. ומאמר אמרה שבת לפני הקב\"ה בארנוה בשער המכריעים פ\"ד.", + "והנה נשלם הפרק הזה ונכלל השער הזה בעזרת הצור העוזר האמיתי:" + ] + ], + [ + [ + "שער י\"ט הוא שער שם בן ד':", + "הנרצה בשער הזה הוא לבאר קצת מפירוש שם בן ד', להיות קדושתו מתבארת והיותו נבדל משאר השמות הקדושים כאשר נבאר:", + "פרק ראשון:", + "אחרי שעזרנו קוננו וכללנו בשערים הקודמים כל הצורך אל המעיין בענין הדרושים במציאות האצילות. נבא עתה בשער הזה לבאר השם המתייחס אל כללות האצילות כלו בפי' הנמצא בדברי הרשב\"י. ואל יקוה ממנו המעיין שנכלול הנה בשער זה כל מציאות הפירושים הנמצאים בענין השם בדברי הרשב\"י כי זה בלתי אפשר. ועוד יכבד הענין אלינו מאד והמעיין לא יקל עליו קריאתו. אבל נכתוב בו הנה די הצורך לבא בו אל שערי הזהר. כדי שיקל עיונו אל המשכיל והננו נכנסים בביאורו. כל דורשי רשומות מתורתינו הקדושה אם מבעלי הקבלה ואם מבעלי הפשט אם מחוקרי שרשי תורתינו כלם הסכימו פה אחד היות שם זה שם העצם ולא זולתו. ויחדוהו בין שאר השמות הקדושים שאינם נמחקין. עד שאמרו כי אפי' שם אהיה עם היותו שם נורא מאד לא ישתוה אל השם הזה. ובהשם הזה יש סבות רבות. והיותר מכרחת שבכלם הוא. להיות שכל השמות שאינם נמחקים יגזור מהם פעל קצת, זולתו שם בן ד' שאין אותיותיו מחייבות בשום הגיון פעל כלל. וזה כי שם אלדי\"ם אלו\"ה א\"ל הוא נגזר מלשון גדולה וחוזק ותוקף, וכן (יחזקאל יז יט) ואת אילי הארץ לקח, וכן (תהלים לו ז) צדקתך כהררי אל, שהם לשון גדולה וחוזק. ושם שד\"י מורה על שהוא שודד המערכות. ושם צבאו\"ת מורה על היותו בעל צבאות מעלה, והוא נגזר מלשון צב\"א השמים. ושם אדנ\"י מורה לשון אדנות על היותו אדון כל הארץ, והוא נגזר מלשון אדנות. ואהיה מורה על ענין הויה בלשון עתיד המדבר בעדו מבנין הקל, וכן דרז\"ל (ברכות ד\"ט) אני הייתי עמהם בגלות מצרים אהיה עמהם בגליות אחרות וכו'. אמנם שם בן ד' נורא מאד מי יכילנו ביאור כי אין לו ביאור כלל. סבה השניה כי כל השמות האלה נשמש בהם לשון חול אם נרצה, משא\"כ באותיות שם בן ד'. כיצד. אל, נשתמש בו הכתוב בלשון חול אל אחר, וכן כהררי אל וכיוצא בו רבים. וכן אלדים, כמו ראה נתתיך אלהים לפרעה, וכן אלדים לא תקלל וכיוצא בו הרבה. ושדי, כמו וזיז שדי עמדי, בין שדי ילין, הרי אותיוו ואינם אלא חול. ושם צבאות, כמו יצאו כל צבאות ה' וכיוצא בו. אדנ\"י, כמו (בראשית יח ג) ויאמר אדני אל נא תעבור מעל וכו' ויש מרבותינו אומרים לגדול שבהם אמר, ועם היות שיש חולקים בזה ואומרים שהוא קדש עכ\"ז נ\"מ דאליבא דכלהו אם ירצה לדבר לאדונו אדני ר\"ל אדון שלי מותר להשתמש בו בלשון חול. אהי\"ה, כמו שלמה אהיה כעוטיה, לא אהיה חובש וכיוצא בהם הרבה. משא\"כ בד' אותיות קדושות האלה ידו\"ד. כי עם היות ששלשה מהם ימצא. ארבעתם לא ימצאו בענין אחר חול. כמה דכתיב (קהלת יא ג) במקום שיפול העץ שם יה\"ו. אבל שם בן ד' כלו לא נמצא. וסבה זו קרובה אל סבה הראשונה בקצת. עוד סבה הג' כי כל השמות נהגין ככתבן. זולת השם הקדוש הזה כי לא היה נהגה באותיותיו זולתי במקדש בברכת כהנים, וכן כ\"ג ביה\"כ. והטעם הוא כי שאר השמות הם המנהיגים העולם כדמוכח מתוך ביאורם, ושם בן ד' אין לו ביאור ופעולה אליו מתפשטת בעולם הזה זולתי בהתלבשו בשאר השמות כמו שנבאר. ולכן שאר השמות מותר להזכירם כי כאשר אותם האותיות יתהוה רוחניותם בנשמת האדם [המזכירם בחיתוך אותיותיהם] ויתלבשו באויר העולם הזה לפעול פעולתם [מה], אבל שם בן ד' מרוב קדושתו אינו מתלבש באויר העוה\"ז זולתי בבית המקדש בפרט בברכת כהנים שנאמר (שמות כ כא) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך והאויר טהור וזך ויכול להתלבש כי הוא מתלבש באויר בית המקדש דהיינו השכינה שם אדנ\"י. והיינו (חבקוק ב) וה' בהיכל קדשו. ואל יקל בעיני המעיין הקדמה זו כי היא יקרת הערך. ועמה יתבאר הטעם למה אסור לדבר בתורה במקום המטונף ובמרחץ ובבית הכסא, כי הוא מקום אויר הקליפה והטנופת. ודברי תורה הם רוחניות הקדושה ואם יזכירם במקום אויר מטונף נמצא מרכיב טהור בטמא, וקדושה מתלבשת באויר הקליפה. ועכ\"ז לאפרושי מאסורא מותר, כי אז הדברי תורה הם להכריע הקליפה לקיים (תהלים קג יט) ומלכותו בכל משלה כדפי' בשער אבי\"ע פ\"ז.", + "והנה כינו שם בן ד' בלשון שם המפורש וזה אפשר בו פי' שונים. אם לשון פירוש, או מלשון הפרשה והבדלה. מלשון פי' ירצה כי הוא היה מתפרש ונהגה באותיותיו ביה\"כ או בברכת כהנים במקדש, או ירצה מפורש ידוע. ומלשון הפרשה ירצה מופרש מרעיוני ההבנה, או מופרש מההזכרה וההגיון. כל זה יוצדק בו. ואל יעלה בדעת המעיין לומר כי מה שאנו אומרים שם העצם ר\"ל עצמות המאציל א\"ס חלילה, כי זה דבר בלתי הגון כמו שבארנו והארכנו בשער ג' פ\"א. אלא הכוונה באמרנו שם העצם, שהוא עצם הספירות פי' שם הכולל כל עצמות הספירות. ונודע שענין האצילות כולו הוא שמו של הא\"ס פי' מורה על עצמותו. המשל בזה כמו ששם יצחק הוא בית יד אל האיש ההוא שבו תהיה תפיסת הדיבור, ואם לא נייחסהו בשם לא נוכל לדבר בו כי לא נדעהו. כן הא\"ס ע\"י האצילות יהיה בית יד ושם המורה על עצמותו כדי שנוכל לדבר בו. ולכן שם בן ד' הוא שם כולל כל האצילות בכללם ופרטם כו' ולכן נייחס אותו [שם העצם אליו] ושמו פי' האצילות. ואין שם בן ד' או שאר השמות אליו ית' כשמות העצם אל האנשים. כי שמם הסכמיים אבל לא שיורה השם על תכונת האיש כלל, ולא שיורה שמו על עצמותו. ואין כן שמותיו יתברך כי כלם מורים על תכונת הדבר הנקרא בו. ולפיכך אמרנו כי אין שם העצם מורה על עצמות המאציל כי אין דבר שיגביל עצמותו ואחדותו ומציאותו חלילה. ולהיות זה אמת הסכימו חכמי ישראל ונביאיהם לכנותו בשמות מורים על ההעלם קדושתו מרעיוני הלבבות. וזה שמו אשר יקראו לו בשמי מרום כל צבאי מעלה מערכה מול מערכה אי\"ה מקום כבודו להעריצו כי לא ידעו לו מקום ולא יבינו לו תבונה. אמנם המגלה לנו אלהותו וקצת מרוממתו הם נאצליו. וע\"ד האמת יצדק לפ\"ז כי האצילות הוא שמו המורה קצת מהסתרו והעלמו ושם העצם שהוא שם בן ד' הוא המורה על עצמות נאצליו כללם ופרטם, כפי אשר נגלה ברצון רחמיו לזכותנו [בתורתו הנתונה] למרע\"ה. ומציאות כוללת כל הנאצלים רבו בו הפירושים כמו שנבאר בפרק בפ\"ע בע\"ה:" + ], + [ + "בענין קדושת שם בן ד' היותו כולל כל האצילות רבו בו הפירושים יש שפי' יו\"ד איהו דיוקנא דרישא דקב\"ה. ה' איהו דרועא ימינא וסטר גופא. ו' איהו כל גופא, ושוקין ורגלים וברכים וברית קדישא. ה' דרועא שמאלא ושכינת אל. והכי סדרוי יהו\"ה. וכען אית לפרשא בכל את ואת כמה ספירן נפקין מנוי בחיזו עינא, והכין סדרוי, וכלא פתגם חד הוא וכען אית לון למללא היכא נפיק מהני דיוקני דהני ד' אתוון קדישין נפיק תיקון גופא וכו' עכ\"ל לעניינו.", + "והנה לו דרך אחר בשם בן ד'. כי י' כוללת ד' ספירות כתר חכמה בינה חסד, ה' גבורה, ו' ת\"ת נצח הוד יסוד, ה' מלכות. ורצה לבאר כי הו' שבתוך הה' שהוא מטטרון, ובעיננו ראינו שאין ראוי לומר זה. ויש שרוצים לומר כי ביו\"ד ב' ספירות ואין סוף. זהו דעת קצת מפרשים בתשובת רבינו האי גאון שכתבנו בשער הצחצחות פ\"א ב', ולא כן דעת כל המקובלים כי כלם הסכימו פה אחד היות שם בן ד' בספירות לא למעלה מהם ח\"ו. ומה שרובם פירשו והסכימו הוא כי הי' היא בחכמה, וקוצו העליון בכתר. ה' ראשונה בינה. ו' הוא ו' קצוות כשמה, שהם חסד גבורה ת\"ת נצח הוד יסוד. ה' אחרונה מלכות. וקרוב לענין זה באר הרשב\"י במקומות רבים וז\"ל (בהקדמת ת\"ז ד\"ה) ידו\"ד איהו, י' חכמה ה' בינה ו' כליל שית סטרין ה' מלכות עכ\"ל.", + "ולא מצינו להרשב\"י שיאמר שקוצו של יו\"ד רמוז בכתר, אבל במ\"א (תקונא ה' דף י\"ט ע\"ב) יש גילוי קצת שפירש יו\"ד קוצא דלעילא קוצא דלתתא וגיו באמצעיתא אינון ברזא דאתוון נקודי וטעמי. ופי', כי האותיות הם בבינה וקוצו התחתון בבינה, ונקודין בגיו האמצעי בחכמה, וקוצו העליון בכתר שהם הטעמים. וכן בפ' אחרי (דס\"ה ע\"ב) וז\"ל קוצא דיו\"ד לעילא רמיזא לאי\"ן עכ\"ל (וכן בפ' ויקרא ד\"י ע\"ב דקוצא דלעילא מרמז לכתרא עילאה ע\"ש) ואי\"ן הוא הכתר כנודע. אבל ראוי שנדקדק לשונו דאמר קוצא דלעיל' וכו' פי' הקוץ העליון הרמז לכתר בבחינתו התחתונה שהיא הבחי' המתיחד עם החכמה והבינה, שזהו פי' אי\"ן א' כתר י' חכמה ן' בינה כמו שנבאר בערכי הכנויים. והטעם מפני שבבחינת עצמו למעלה בערך בחינתו המתייחד בשרשו הפשוט אין לו שם ונקודה כדפי' בשער ממטה למעלה פ\"ה, ושם קוצו של יו\"ד הוא בבחינתו המתייחד עם החכמה והבינה כדפי'. וזהו הנמצא בזוהר בפרישת השם בלי שיפרטהו (במילואיו) בכל הספירות. ולטעם זה קראוהו שם המיוחד שהוא שם המתייחדים בו כל הי\"ס מיוחדים כאחד. זהו דרך א' בשם בן ד' בספירות. עוד כתב הרשב\"י בתיקונים (בהקדמה ד\"ג.) דרך אחרת בזה. י' כתר, י\"ה חכמה ובינה, יה\"ו חסד גבורה תפארת, יהו\"ה נצח הוד יסוד מלכות. וז\"ל ואשמע את קול כנפיהם, בעשר מיני תהלים. בשיר פשוט דאיהו י' כתר, שיר כפול דאיהו י\"ה חכמה ובינה, משולש יה\"ו דאיהו חסד גבורה תפארת, מרובע ביהו\"ה דאיהו נצח הוד יסוד מלכות ע\"כ. והיחס אל האותיות האלה בספירות הוא כמו שבארנו בשער ח' שהספירות הם מתחלקות לאלו הג' קוים. א' קו החסד, ב' קו הדין, ג' אמצעי קו הרחמים. ולג' קוים אלו ג' אותיות שהם יה\"ו. י' שרש לקו החסד ו' שרש לקו הרחמים ה' שרש לקו הדין.", + "והנה הכתר עם היות שג\"כ יצדק בו ו' כמבואר בשלהי שער המציאיות, עכ\"ז הוא\"ו הוא בהשאלה, לפי ששורש הרחמים הוא מהדעת, כמבואר בשער ח' פכ\"ה. והי' נרמזת בו מפני קטנותה ודקותה והעלמה להורות על העלם הכתר ומעט ההשגה בו כמו שמתייחס אליו קוצו של יו\"ד היינו יו\"ד קטנה. אח\"כ הוא יו\"ד בחכמה שהוא שורש החסד. ה' בבינה שהוא שורש הדין. אח\"כ הוא יו\"ד בחסד מפני שהיא ענף מהחכמה, ועוד שלעיתים החכמה שוכנת עליו כנודע בסוד הרוצה להחכים ידרים. וה' בגבורה מהטעם שהיו\"ד בחסד. והוא\"ו בתפארת. אח\"כ י' בנצח מן הטעם שהיא בחסד. ה' בהוד מן הטעם שהיא בגבורה. וא\"ו ביסוד כנודע שהוא משך הוא\"ו וכן ו' זעירא מן הטעם שהוא בת\"ת. ה' במלכות כי שם עיקרה שהיא ה' האחרונה של שם וזהו יחס בי' אותיותיו י' י\"ה יה\"ו יהו\"ה אל הי\"ס. עוד פי' הרשב\"י כי שם בן ד' במלוי אלפין בחכמה הם י\"ס שהם יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א. ופי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים שכולל השם בי\"ס כללות נגלה מזה שהוא כלל הנמצאות נגלה בד' מערכות כמו שנבאר בפ\"ג. אבל מצד הבינה אינם נכללות אלא בד' אותיות יהו\"ה לבד. והטעם כי כאשר יגביר ויאיר אור החכמה בספי' הנה יאיר כ\"ח מ\"ה שעולה אדם ושם זה העולה אד\"ם הורה היות האור אור בהיר וזך ומתנוצץ בי' נצוצות. אבל כשהאור מבינה לבד אין הספי' מתגלות אלא בכללות לא בפרט. כיצד י\"ה בבינה (שהיא כלל הג' ראשונות) וכן נקרא הת\"ת בן י\"ה בינה אותיות דדין כאותיות דדין. ו' כולל שש ספירות. ה' במלכות. נמצאו שאין הספירות מתגלות מעצמן אלא אור הספי' נכללות בכלל הבינה והתפארת והמלכות וזה יהו\"ה בכללות אבל יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א הוא מצד אור החכמה ומגלה כל י\"ס יחד בלא כללות כלל אלא הם מתראות כלם. וכ\"ז ביאר הרשב\"י בתקונים ושלא להאריך בהעתק לשונו שהוא מפוזר ומפורד לא נאריך. עוד ביאר הרשב\"י בשם בן ד' במלוי יודי\"ן יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י, והוא מורה העלם יותר ממלואו באלפין כמו שנבאר בפ\"ג. והטעם כי זהו אור המתגלה מכתר והוא מראה הספי' כלם אך לא גילוי עצמי כאשר נבאר. ועם היותם סתומות ונעלמות לא באו נכללות שלא להראות עניות במקום עשירות. והשם הזה ודאי בכתר ולא בבחינת עצמו אלא בבחינתו עם החכמה והבינה, ולכן בשם זה ג' יודין שהם סגולתא בכתר ג' ראשונות. והיינו בבחינת החכמה שבו יו\"ד ימינית, ובבחינת הבינה שבו י' שמאלית, ובחינה למעלה מהם היינו היו\"ד הראשונה. ואלף שבאמצע וא\"ו היא קרקפתא המכסה על ג' מוחות כזה י. וזהו סוד שם א\"ל המעתיקים אותו כך, וכבר פי' הרשב\"י שעולה כמנין א\"ל. שבכתר ג\"כ אית שם א\"ל שהוא חסד עליון. ע\"כ הגיע מה שראינו לדבר בשם בן ד' הכולל י\"ס. ואולם בשם בן ד' עצמו בביאור ד' אותיותיו נבאר בשער השמות:" + ], + [ + "בשם בן ד' במלואו שפי' בפ' הקודם ביאר הרשב\"י פ' אמור (דף צ\"ב) ולא נעתיק לשונו לבל תכבד עלינו העבודה אבל נכתוב מהותם בתוספות מקום שהניח לנו להתגדר בו. והענין כי בזולת ששם בן ד' מורה כל כללות האצילות כלו כדפי'. עוד מורה בד' אותיות, כל אות ואות מהם מורה על כללות השם כלו ר\"ל כולל ג\"כ כל האצילות. והיינו שיו\"ד במלואה הוא יו\"ד וא\"ו דל\"ת. היו\"ד הוא בחכמה והוא\"ו בת\"ת והד' במלכות הנה כללות האצילות כלו מראש ועד סוף. כי ביו\"ד נכללות ג' ראשונות כמו שפי' בפ\"ב, והוא\"ו בת\"ת כולל שש קצוות, והד' במלכות הם עשר ספירות נכללות ביו\"ד במלואה. ולהורות ענין היחוד האמיתי יו\"ד במלואה הוא צורת א. כיצד היו\"ד שלמעלה מהקו האלכסוני, והקו האלכסוני הוא ו', והיו\"ד התחתונה בצורת ד'. הרי י' במלואה ואלף הכל א'. ועתה אין תימה בשם אהי\"ה כי תחלתו א' ושם בן ד' ראשו יו\"ד, כי יו\"ד ואלף הכל אחד, כמו שנבאר בשער השמות בשם אהי\"ה בע\"ה. וההי\"ן ג\"כ הכל אחד, ובהם נכלל האצילות כמציאות היו\"ד בעצמה. כיצד העוקץ האמצעי שבין שני צדי הד' דהיינו קוצו של ד' היא י', וכן פי' הרשב\"י בזהר במאמר שנעתיקהו בשער השמות פי\"א יעויין שם. והד' עצמה הרי ד'. והו' שבתוך הד' הרי יו\"ד. ובדרך זה לה' אחרונה. ולפעמים מתגלה פרטיות הה\"א בעצם במלואה שהיא במלוי אלף, כזה ה\"א. מורה על גילוי הכללות בעצם. והוא\"ו הוא ג\"כ מתמלא באל\"ף הרי כללות האצילות. נמצאו הד' אותיות מגלים ד' מערכות ד' כלליות. להיות החלק בכל והכל בחלק לרבוי [הוראת] האחדות. וטעם ד' כללים אלו שהם בפרטיותיהם י' חכמה ה' בינה ו' תפארת ה' מלכות, לרמוז אל ד' מערכות שנעריך האצילות כדפי' בשער סדר האצילות פ\"ה בס\"ד. ושם ביארנו שהאצי' ד' מערכות, מערכה ראשונה חכמה מערכה שניה בינה מערכת שלישית תפארת מערכה רביעית מלכות. ולכן ד' אותיות אלו נרשמות ומסומנות בד' מערכות אלו בפרט. ועיקרן בכל האצי'. והעלמם שהוא מילואם מורה על כללות האצילות הנעלם בתוכם. ומה שנדע עוד הוא שהאותיות האלה במערכותם אינו שוה כי האלף מורה על האצי' הנעלם גילוי יותר מתגלה מהיו\"ד כי היו\"ד מורה עליו במלואו וזה מורה עליו בפשיטתו כי יו\"ד במלואה הוא א' פשוטה כדפי'. ולהיות כי החכמה נעלמה יותר משאר המערכות בא גילוי המערכת שבה בהעלם גדול דהיינו העלם מלוי היו\"ד. אמנם ה' מורה עיקר המערכת בעצמה בגילוי עצמותה כדפי'. כי ה' פשוטה בלי מלוי כלל מורה על המערכת שבה ובהיותה מתמלאת מתגלה המערכת יותר להעטיר הבן הנחמד שהוא וא\"ו.", + "ועוד ה\"א וא\"ו מתמלאים על שני פנים אם באלף אם ביו\"ד. מטעם כי כאשר יתגלה המערכת בבינה גילוי עצמי באל\"ף אז יתגלה התפארת הבן הנחמד גילוי המערכת במציאות אל\"ף כפי יניקתו מאמו. אמנם כאשר הה\"א תתמלא ביו\"ד כזה ה\"י אז מורה העלם כמו שבארנו שיו\"ד היא נעלמת יותר מאלף ואז תתמלא הוא\"ו ביו\"ד כזה וי\"ו מורה על העלם המערכת שלא נתגלה אליו יותר מהאם. ולפי היות מלוי ו' שבתפארת כן תתמלא ה' שבמלכות לפי שקבלתה ממנו לבד. ולפעמים אע\"פ שמלוי הוא\"ו באל\"ף, מלוי הה' ביו\"ד מורה על שנתגלה ונתעלם כי כן דרך המלכות שהיא פרוכת מסך מעלים ומסתיר האצילות כולו. ובהקדמה זו יובן כי לפעמים תתמלא הה' בה' כזה ה\"ה. ולפי מה שפי' נמצא שבאו גלוי המערכות בג' מינים אם ביו\"ד אם בא' אם בה' וכל א' נעלם יותר מחבירו. י' נעלמת מכלם שלא יתגלה בה כללות האצילות אלא ע\"ד המלוי. וכשיתמלא הוא\"ו ביו\"ד אז נמצאו הענין נעלם מנעלם כי יו\"ד פשוטה נעלמת בוי\"ו ויו\"ד עצמה צריכה אל מלוי. והטעם לפי שהמערכה המתגלית במלוי היו\"ד הוא מערכת האצילות הנעלם בחכמה והוא נעלם תכלית ההעלם. וכאשר יתגלה בבינה שהוא ה' או בתפארת שהוא ו' או במלכות שהיא ה' אחרונה לא יתגלה בעצם אלא בדוחק גדול, לפי עומק המדרגות מכח שפע אור הכתר כמו שראוי אל הדקות שהוא בחכמה. ולהיות שהחכמה נעלמת ואין ראוי שיתגלה המערכה אלא בעצם ההעלם ר\"ל בצורת י' ולא בשאר האותיות. ולכן אין ליו\"ד מלוי בלתי היו\"ד ולא תתמלא לא באל\"ף ולא בה', בלתי אם תהיה תיבה שלימה דהיינו י\"ה שהה' הוא שם והיכל אל הי' שבתוכה וכמו כנוי אליו ואל השם שבתוך הספירה כאשר יתבאר בשער הבא בע\"ה. אמנם הה\"א תתמלא באלף ויו\"ד, ולדעת קצת גם בה\"א אחרת. וכן ה' אחרונה וכן הוא\"ו. אמנם נגלה המערכת בעצם גוף ההי\"ן בלי (גילוי) [מילוי] כדפי'. ויצאו מכלל שאר האותיות כי יו\"ד וא\"ו אין בעצמותם גלוי מערכת כלל אלא במילואם. משא\"כ בההי\"ן שההי\"ן עצמה מתגלים בצורת המערכות כדפי'. שבצורת ה\"א עצמה יש צורת יו\"ד דהיינו צורת א'. והטעם כי היו\"ד והוא\"ו שהם חכמה ותפארת הם זכרים שכן נקראים אב בן, והבינה והמלכות הם נקבות שכן נקראים אם בת. וידוע כי התולדות וההויות הם בזכר בהעלם גדול כי במוח הזכר תלוים הבנים. כנודע משל הזרע הנעלם בזכר ומתגלה בבטן המלאה ע\"י יחוד הזכר והנקבה והיא מגלה הפעולות בעצם. ולכן החכמה והתפארת נעלמות בהם ההויות דהיינו המערכות הכוללות האצילות ואין מתגלה בהם בלתי בהעלם גדול ע\"י המילואים היינו אחרי צאת הפעולות מאתם ויוצאין מהם כדמיון מלוי האות שהוא יוצא מן האות וחוץ מן האות כנודע. אמנם הנקבות שהם ההי\"ן מראים הפעולות בעיבור בתוכם דהיינו מציאות צורת ה' עצמה ומראים יותר בצאתם מאת פניהם דהיינו המילואים. ואין שאלה שהרי הבינה היא נעלמת יותר מהת\"ת, וא\"כ למה באו בגילוי המערכת בבינה יותר מהת\"ת. זו אינה שאלה, כי הבינה בערך החכמה הוא נקבה והתפארת בערך המלכות זכר ולכן נדון כל א' לפי ערכו. ואחר שנתבאר ענין החילוק שבין א' ליו\"ד כי אלף מגלה יותר מיו\"ד וא' נקבה בערך יו\"ד לא ירחק ממנו הטעם של שם בן ד' מלוי יודי\"ן בכתר ומלוי אלפי\"ן בחכמה כי זה מגלה יותר מזה. ע\"כ הגיע מילוי האותיות שם בן ד' כפי המושג אלינו מתוך דברי הרשב\"י פ' אמור הנ\"ל:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים ביארנו דעת הרשב\"י ע\"ה ששם בן ד' כולל כל האצילות. נבאר עתה ענין אחר שביאר לנו בזה ששם בן ד' הוא בכל ספירה וספירה. וז\"ל בתיקונים (תקונא מ\"ב דפ\"ב.) לאו ספי' דלית תמן ידו\"ד יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א.", + "והנה כפל השם בפשיטותו ובמילואו לגלות לנו כי כמו שיתיחס השם בפשיטות בכל ספי' וספירה כן השם במלוי בכל ספירה וספירה הכל לפי הבחינות שפי' בפרקים הקודמים. אבל ראוי לחקור אם אמת ששם בן ד' בכל ספירה וספירה. א\"כ במה יתחלקו הספירות בשמותם. והענין הזה בארו הרשב\"י ע\"ה בתיקונים במ\"א (תקונא ע' דקכ\"ד) וז\"ל ת\"ח תשע זמנין איהו יהו\"ה בכל ספירה וספירה נקודה דיליה ואיהו יהו\"ה במלכות בלא נקודה. ואילין אינון נקודין דמחייבין כל ספירה וספירה. ט' נקודין אינון. חד יהוה, תנינא יהוה, תליתאה יהוה, רביעאה יהוה, חמישאה יהוה שתיתאה יהוה, שביעאה יהוה, תמינאה יהוה, תשיעאה יהוה [בשורק (דהוא מלופים). מלכות יהו\"ה כלילא מכלהו]. קמץ אתקריאת בנקודה דא יהוה מסטרא דכתרא עלאה דאיהו סתים כקומץ דאיהו סתים במחשבה דלא ידע ב\"נ מה דאית לגו. ומאן דאיהו לגו איהו סתים במחשבה עלת העילת קרינן ליה. ואתקריאת פתח כנקודה דא יהוה מסטרא דחכמה דבה אתפתחת ואתגליא מחשבה סתימא כגוונא דא לעילא כדיוקנא דא א לתתא כדיוקנא דא א. ותרין נקודין אלין אתגליאו באימא. [בכתרא עלאה סתימין אינון] ואתעבידו צירי יהוה עלייהו אתמר וייצר ה' אלדים, כי ביה ה' צור עולמים. צייר תרין עלמין עלמא דין ועלמא דאתי. סגו\"ל דא חס\"ד דביה שכינתא איהי סגולתא לעילא סגול לתתא יהוה סגולתא ורחימא מסטרא דימינא. שבא כגוונא דא יהוה מסטרא דשמאלא. כי באש ה' נשפט, ותפול שב\"א ותקחם. טוב תתי וגו' שבה עמדי. דאיהי שכינתא דאתקריאת שבא מסטרא דשמאלא. ואתקריאת חולם כג\"ד יהוה מסטרא דעמודא דאמצעיתא. משם רועה אבן ישראל, אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. כל מרגליתא יקירא היא בחולם הה\"ד לשם שבו ואחלמה וביה ונחלמה חלום. חיריק אתקרי' מסטרא דשוקא ימינא כגוונא דא יהוה ביה חקירה. החקר אלוה תמצא. ואיהו הקרח הנורא קרח מההוא נורא דאיהו עמודא דאמצעיתא. שרק הוד אתקרי כג\"ד יהוה מתמן אתקריאת שכינתא שרק קשר המרכבה ואיהו הוד דמשה דביה אשתלימו. וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית. כחושבן ה' דילה אשתאר ו\"ד ד\"ו פרצופין עליה אתמר י' אמות אורך הקרש, קרש קשר. שרק יההיווהו דא צדיק דאיהו קושר המרכבה דאיהו שכינתא עם קב\"ה הדא דכתיב כי כל בשמים ובארץ ודא דמתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא. ועליה אתמר ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת, זרע אמת הוא ודאי דאתמר ביה תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. איהו זרע ושכינתא עזר הה\"ד אעשה לו עזר כנגדו. כל אלין נקודין אתחייבו בשמא קדישא מסטרא דתשע ספירן. ומלכות כללא דכלהו, אהבת כלולותיך עכ\"ל.", + "וכוונתינו בו מבוארת היות הספי' נחלקות בנקודתן כמו שסדר הרשב\"י ע\"ה. ועכ\"ז לא נאסוף ידינו מלבאר בו קצת. אמר ואיהו יהו\"ה במלכות בלא נקודה כבר פי' בשער מהות והנהגה ובשער הגוונים, שכל הספי' משפיעים במלכות ועל ידה הם מראות פעולותיהן, וכן הענין בנקודות שהיא מקבלת כל הנקודות מהספירות להראות פעולותיהן. וכפי קבלתה מלמעלה כן פעולתה (לשוב) [לטוב] או למוטב. ואלין אינון נקודין דמחייבין. אין ענין הנקודות בספירות נקודות ממש, אלא הכוונה שאין רוחניות הספי' נגבלת אם לא בנקודות האלה, וז\"ש ואלין אינון נקודין דמחייבין וכו'. מסטרא דכתרא עילאה. כבר ביארנו מעט המאמר הזה בשער ח' פ\"ב בס\"ד ועכ\"ז נבאר אותו הנה בקצרה. קמץ מלשון העלם מלשון (ויקרא היב) וקמץ הכהן והכוונה כי כמו הקומץ שהאדם סותמו אין מי שידע מה שבתוכו כן כ\"ע הוא קמוץ וסתום ואין מי שמשיג מה שבתוכו. ומאן דאיהו לגו. פי' אין המשל דומה לנמשל, כי הקומץ הסתום פעמים שלא יהיה בתוכו דבר כי השכל לא ישפוט אם יש בו או אין בו כלל. לז\"א שאין כן בנמשל דהיינו הכתר. כי לא מפני העלם האין סוף שבתוכו יכחיש האדם מציאותו ח\"ו, וז\"ש ומאן דאיהו לגו סתום במחשבה. פי' מציאותו לא יוכחש כלל ועיקר. אלא מי שהוא בתוך הכתר הוא סתום בכתר שנקרא מחשבה. עלת העלות כו' פי' שהוא עילה לכל הספי' שהם עילות לכל העלולים מהם, והכוונה מאציל הספירות. ואמר קרינן ליה. פי' כי אין השם הזה מורה על עצמותו ח\"ו כי אין שם שיגבילהו כדפי', אבל הוא שם מושאל שאנו מכנים אותו כן להבחין כשאנו מדברים בעילה או בעלולים. ואתקריא פתח וכו' הכוונה כי חכמה פותח ומגלה הקומץ. ולא שיתגלה בחכמה ח\"ו כי שם ג\"כ אין השגה, אבל הכוונה שהחכמה מגלה הכתר במה שהאציל הבינה. וזה כיון בצורת א' וקוץ עליון כתר וקו האמצעי חכמה וקוץ תחתון בינה ובבינה הם מתגלים. ותרין נקודין אלין וכו' פי' קמץ ופתח נעשו צירי בבינה, כי היא המגלה את כל העליון ולכן נקראת שכינה כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים. והכריח כי הציר\"י בכח כתר וחכמה מן הפסוקים כאשר נבאר. שבפסוק א' אמר וייצר שהוא ציר\"י. ירצה כי באותו הציר\"י היה אצילות ה' אלדים שהוא בינה שנקרא ה' בנקודות אלדים. ויורה ג\"כ אל הצירי שתי יודי\"ן שבוייצר. ומפני שפסוק זה אינו הכרח גמור כי אדרבה משם נראה שהבינה יצר כפשוטו. וגם נפרש צירי בבינה ונאמר וייצר ה' אלדים כי ציר\"י שבבינה יצר. ואין הכרח כי כבר פירשו באדרא בסוד וייצר דהיינו צר צורה גו צורה כמבואר בספר אור יקר בס\"ד. לכן הכריח הענין מן הפסוק כי ביה ה' צור עולמים. והכוונה כי בי\"ה שהוא חכמה צייר ה' שבהכרח הוא כתר. ופי' עולמים, לרמוז עלמא דין מלכות היא המקבלת הנקודות כדפי', ועלמא דאתי בינה כי היא קבלה שני נקודות עליונות ואתעבידו ציר\"י. ומזה יוכרח כי פסוק וייצר כוונתו כדפי' היות ציר\"י שתי נקודות עליונות כתר וחכמה. ומענין האידרא אין קושיא כלל כי יו\"ד של שם בן ד' שבכתר יו\"ד אחת ויו\"ד שניה של זעיר היא יו\"ד של חכמה דהיינו רישא דזעיר, ויעויין שם. ובכל השמות האלו כוונת הרשב\"י גם להכריח היות המלכות ג\"כ נקראת כן על שם אותה המדה וז\"ש עלמא דין דהיינו מלכות, ועלמא דאתי דהיינו בינה.", + "הנה יוכרח מזה היות המלכות מצד הבינה נקראת בנקודת ציר\"י. וציר\"י היינו קמץ ופתח וממנו יוכרחו השתים כנודע כי היא מקבלת ג' ראשונות ע\"י הבינה ולכן ע\"י הציר\"י מקבלת הקמץ והפתח. וזה כוונתו בכל הנקודות לבאר המלכות, כענין אמרו בסגול סגולתא לעילא סגול לתתא, וכן בשבא וכן בכולם כאשר נבאר. סגול דא חסד כו' סגול הוא מלשון סגולה כדכתיב (שמות יט) והייתם לי סגולה וכו'. והסגולה מורה על האהבה כמו האדם שהדבר החשוק לו מסגלו ומעלימו להיות לו סגולה. ואהבה הוא בחסד. סגולתא לעילא כו', מבואר כי המלכות יש לה מציאות למעלה כתר על שני ראשים, או למטה משני ראשים שהם גדולה וגבורה. שבא כג\"ד כו' כי בא\"ש אותיות שבא ואש מורה דין, וכן ותפול שבא ותקחם מורה על תוקף הדין. ופי' טוב תתי וכו' ושם היה בענין רחל לרמוז כי הם ג\"כ במלכות. חולם מסטרא דעמודא דאמצעיתא. כבר נתבאר כי לפעמים המלכות הוא עטרה על הת\"ת ואז נק' עטרת תפארת ואז היא חולם על וא\"ו ואז נאמר עליה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. וכשהיא עטרה על ראשו משם רועה אבן ישראל פי' זן אבהן ובנין (ת\"א בראשית מ\"ט כד). כי אפילו יעקב יונק ממנה כדפי' בשער המציאיות. ואז היא מרגליתא יקירא. והביא ראייה מפסוק לשם שבו ואחלמה. כבר בארנו בשער הגוונים כי כל האבנים הם משולשות במלכות מחיבורא דאבהן. והנה לפ\"ז לשם מצד החסד, שבו מצד הגבורה, ואחלמה מצד הת\"ת.", + "ועוד הביא ראייה מונחלמה כו', והחלום מצד המלכות כדפי' בשער המכריעים פ\"ה. חירק כו' ביה חקירה כו' פירושו בנצח לא מצאנוהו והוא זר אצלנו ואין מזה המאמר הכרח כי אפשר לומר בו הכונה על המלכות והיא בעצם חקירה כי שם נחקרים כל הדברים וכן קרח הנורא שהיא קרח מנורא שהוא הת\"ת. ואם יתפרש בנצח יהיה מטעם שבו העצה ודרך העצה לחקור הדברים. שרק כו' ה' בריחים מהי' בריחים שהם גדולה גבורה ת\"ת נצח הוד [ויסוד נכלל עם הת\"ת]. והם נחלקים ה' לצלע הימין, וה' לצלע השמאל. כיצד גבורה ובה כח גדולה, הוד ובה כח הנצח נכלל עמה הרי ד'. ות\"ת לפעמים מטה לדין או לפחות קצתו שהוא היסוד הרי ה' לצלע המשכן השנית.", + "והנה נשלמו ע\"י ההו\"ד כי הוא האחרון מחמשה בריחים שהם לקרשי וכו' וכן עולה ה' של הוד, נשאר מהוד ו\"ד שהם ד\"ו פרצופין והם ת\"ת ומלכות. והוד בעצמו בה' שהיא חמישית לבריחים והיינו שלשה נקודות זו על גב זו מקושרות. עליה אתמר י' אמות אורך הקרש שהוא ד\"ו עשר. הקרש הקשר שהוא ההוד קשר וסוף הבריחים כדפי'. ונקראת השכינה קשר המרכבה על שמה שהמלכות קושרת המרכבה ומייחדת אותה א\"כ נמצא בזה קש\"ר קר\"ש שרק הכל א'. שורק בוא\"ו והוא בצדיק כי הראשון בלא וא\"ו עולה קשר וזה עם וא\"ו עולה קושר והוא הקושר מלכות עם ת\"ת והיינו דאחיד וכו'. וכן נקרא זרע כי הוא מעבר הזרע להכלה וכן נקראת הכלה עזר כנגדו. וכ\"ז ע\"י הקוש\"ר שהוא השור\"ק. אהבת כלולותיך פי' הכללות הנעשה במלכות ע\"י הספירות כי נכללת מכלם כדפי'. ע\"כ פי' המאמר הזה.", + "והנה נתבאר מתוך דבריו היות שם בן ד' בכל ספירה וספירה ויבחנו השמות לפי נקודתם כמבואר. ועתה נתיישב הענין הזה אל השכל לאמר שכל הספירות הם נכללות בשם בן ד' והוא שם העצם כדפי'. ולפי שכל ספירה כלולה מי' לכן בכל ספי' וספי' הם י' ספירות. והאמת שלא ישתוו י' ספירות שבכתר עם י' שבחכמה וכן לכל שאר הספירות אלא ישתנו לפי בחינת פעולתם וכן המלכות כמו שפעולותיה היולית לפי קבלתה כן י' ספירותיה יהיו פעולותם בלתי מסומנות. וכן לכל ספירה וספירה נקודה המורה שנוי י' ספירותיה מחברתה כדמוכח לעיל. ואל ידמה המעיין היות ממש אותיות בספי' ח\"ו כי החושב כן מגשים חלילה וחלילה. אבל הכונה כי אין כלי שיגביל רוחניות הספירות אם לא שם זה. ולא שהספי' נגבלות ח\"ו שאינם דברים נגבלים כאשר הארכנו בשערים הקודמין, אבל הכונה כי אין לנו מקום ושם לכנותם שיתייחס השם ההוא אל רוחניותם אלא השמות האלה שם אחד כולל לכלם. ושם זה וגילה לנו רוח הקדש שאין דבר שיגביל אלינו הרותניות ההוא אם לא בעשר שמות שם בן ד' הנחלקים לפי נקודתם. ואין ספק ששמות אלו הם היכל וכלי מקבל ושואב רוחניות הספירות כמו שהיה ב\"ה היכל אל השכינה. וכאשר נזכיר כנוי מהכנוים המתייחסים אל הספי' ונכוין אל שם נקודתם דהיינו הוייה הנז' מעורר הכת העליון, אם לא יהיה איזו סבה מונעת כאשר יתבאר בשער הכונה בס\"ד. ובזה ניצול האדם מעון ונכון לבו בטוח בה'.", + "והנה נשלם הפרק ונכלל השער הזה בס\"ד בילא\"ו:" + ] + ], + [ + [ + "שער עשרים הוא שער השמות:", + "הנרצה בשער זה הוא לבאר י' שמות שאינם נמחקים שייחסנום בי\"ס בשער א' פ\"י. ויחדנו להם שער בפ\"ע מפני שהדרוש הוה אינו מתיחס עם הקודם, שבשער הקודם היה עסקנו בשם העצם ועתה יהיה עסקנו בשאר השמות שאינם נמחקים:", + "פרק ראשון:", + "העשר שמות המיוחדים לי\"ס הם אהי\"ה לכתר. י\"ה לחכמה. שם בן ד' בנקודת אלדים כזה יֱהֹוִה לבינה. אל לחסד. אלדים לגבורה. יהו\"ה לת\"ת. ולדעת המפרשים ידו\"ד צבאות בנצח, אלדים צבאות בהוד. ולדעת הרשב\"י ע\"ה צבאות בנצח והוד כמו שנבאר. א\"ל ח\"י ביסוד לדעת קצת. והמוסכם בזהר ששם היסו\"ד שד\"י כדפי' בשער א' פ\"ו. אדנ\"י במלכות.", + "והנה השמות האלה הם היכלות אל שמות בן ד' שהם בכל ספי' וספירה כדפי' בשער הקודם כאלו נאמר כי הרוחניות הנגבל או הנרשם בשם אהי\"ה הוא היכל אל רוחניות הנרשם בשם ידו\"ד בנקודת קמץ ושניהם בכתר. וכן בכל שם ושם הם כדמות הגוף אל הנשמה בערך שמות בן ד' שבכל ספי' וספי'. כי השמות שאינם נמחקים האלה הם לבוש אל שמות בן ד'. ואין לתמוה על הדבר הזה שהרי בספר ברית מנוחה ביאר י' שמות שם בן ד' בנקודות ידועות ופירש לכל נקודה ונקודה אורות ידועים מבוארים ומפורטים בשם ידוע כאו\"א, ובודאי כל דברי הספר הנחמד ההוא דברי אלדים חיים נאמרים ברה\"ק או מקובלים מפי אנשים גדולים.", + "והנה אותם המאורות המבוארים בכל שם ושם מהשמות הם לבוש אל המקור ההוא. וכן הענין כי עצם הספי' הדקה הוא חלק שם בן ד' המיוחד בעשר הספירות כלם.", + "ועוד מסתעפים י' ספי' אל ק' ענפים י' ענפים לכאו\"א מהספי', ואותם הענפים המסתעפים הם לבוש א' שמתלבש הספירה העקרית הרוחניות. ומה שמסתעפים עוד העשרה ענפים הם לבוש אל העצם העשרה ענפים.", + "והנה העשרה ענפים מכונים בשם בן ד' בנקודה ידועה. והענפים המסתעפים עוד הם היכל אל מקורם והם מכונים בשם שאינו נמחק. ומפני הרחקו מן המקור נגבל בגיזרת פעולה כי כל הקרוב מחבירו מקודש ממנו. ולכן שם בן ד' העצמי אין לו נקודה כלל אלא הוא פשוט שאין בו גיזרה. וכאשר יתמלא יהיה נקודתו כזה יוד הא ואו הא והם ט' נקודות ט' ספי' ד' מצד הוא\"ו מפה וד' מצד הוא\"ו מפה. שהם כתר חכמה בינה חס\"ד, ת\"ת רקיע וא\"ו המבדיל בין מים למים בין דין לרחמים. ותחתיו גבורה נצח הוד יסוד. והאותיות בעצמם [בלי הנקודות] נרמזים במלכות שהיא המקבלת הנקודות כדפי' בשער הקודם. נמצאת שגיזרת הנקודות האלה אינה גיזרה, אלא אדרבה הוסיף העלם על העלם והורה בנקודתו שהם נעלמות יותר מהאותיות שהאותיות ישפטו בצורתם לא כן הנקודות אלא נעלמות והם כמציאות יודי\"ן.", + "והנה כשנקדנו שם העצם הורה על העלם יותר אבל למדנו מתוך כך נקודת שם העצם כזה יהוה להורות על סוד נעלם אבל בשעור נתפשט ומתוך פשיטותו המציא לעצמו היכל בהסתעפו אל ענפיו ונתייחסו ענפיו בשמות מורים פעולות שהם הנקודות כדפי'. ועכ\"ז אינם נקודות מורכבות שיורו על הגיון המלה לרוב העלמם עדין אלא הם שמות מנוקדים בנקודות שות (ר\"ל היוד שמות שבשער הקודם) להורות על אחדות המשתוה ורחוק מהשנוי, אבל לא כמקור הקודם. וכאשר עוד נסתעף אל ענפים שלישים ונתלבש בהם כהדין קמצא דלבושיה מיניה אז נהגה באותיות שהם אהי\"ה י\"ה וכו'. אמנם יצא מכלל זה שם התפארת שבכל לבושיו נתלבש בשם בן ארבע הרומז בתפארת בשמות שאנו בביאורם בשער זה השם הנזכר במאמר הרשב\"י מהתקונים בשער הקודם. כי אותו השם הוא היכל לעצם השם והוא נשמה לשם זה שנבאר. ולכן לא בא בתורה שם בן ד' בנקודות חולם כולו כי זה מורה על דקות והעלם גדול אבל בא בנקודת צבאות כזה יהוה שהשם הזה רומז בת\"ת שהוא היכל אל שם נקוד כולו חולם, ומתוך הרכבתו (ר\"ל בנקודות שאינם שוות) מורה על שהוא מסתעף ממקורו. ועם היות שביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים ששם זה נקרא חש\"ק חול\"ם שב\"א קמ\"ץ. הרמז אל המלכות המקבלת מג' אבות. וז\"ל בתיקונים (תקונא י\"ט דמ\"א) כד איהי נקודה מסטרא דקמץ, נטלא מחסד. וכד נקודה מסטרא דשבא, נטלא מגבורה. וכד נקודה מחולם, איהי מסטרא דעמודא דאמצעיתא. עכ\"ל.", + "אין זה תימא כי מוכרחים אנו לומר שפי' התפארת במלכות. כי זה דרכו בכל הזהר ששם בן ד' הנכתב בכל התורה שהרמז שלו בתפארת, ולא קשיא מדידיה אדידיה. אלא מאי אית לך למימר דהיינו דנקרא במלכות ביחוד התפארת וה' בהיכל קדשו. והרמז לזה כי המלכות מקבל מבעלה אם מצד הגדולה אם מצד הגבורה אם מצד עצמו. והעד על זה כי שם אדנ\"י זהו ממש נקודתו. ושם בן ד' ג\"כ נקרא בשם אדנ\"י. ועם היות שהוסיף בשם אדנ\"י כי במקום שב\"א בא שב\"א פת\"ח. אדרבה משם ראייה כי בתוספת הפתח שהוא כמו ו' נרמז בו ו' שהוא תפארת במקום שם בן ד' עצמו וזה אמת ונכון ואין בו פקפוק. וטעם קדימת השב\"א בנקודת השם אל הקמ\"ץ אחר שהשב\"א הוא בגבורה והקמץ בחסד. ביאר הרשב\"י ע\"ה במ\"א בתיקונים (בהקדמה דף ד') בענין כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וז\"ל ואוף הכי אקדים שב\"א דאיהי יראה בשם יהוה לאהבה דאיהי קמץ רחמי שב\"א מסטרא דגבורה כי באש ה' נשפט. קמץ מימינא וקמץ הכהן בגין דמעלין בקדש ולא מורידין ובגין דא אקדימו שס\"ה לא תעשה דאינון דחילו לרמ\"ח פקודין דאינון רחימו הדא הוא דכתיב זה שמי לעולם שמי עם י\"ה שס\"ה זכרי עם ו\"ה רמ\"ח עכ\"ל.", + "ופי' כי הדין בכל מקום מושפע ומקבל מן הרחמים כי הנקבה דין והזכר רחמים כמבואר בשער ממטה למעלה. ומפני זה צריך להקדים יראה שהוא מצד הנקבה דין לאהבה שהיא רחמים. וכן יו\"ד מאדנ\"י קודם לי' מיהו\"ה כי זה בסוף תיבה למטה בתחלת הכניסה וזה למעלה בסוף העלייה והטעם כי מעלין בקודש ולא מורידין. ולפיכך צריך להקדים יראה שהוא לא תעשה למצות עשה, שנא' (תהלים לד טו) סור מרע ועשה טוב. כי שס\"ה לא תעשה מצד הנקבה, ורמ\"ח מ\"ע מצד הזכר. וזה שאמרה התורה זה שמי לעלם וכו' ושם מדבר בשם המיוחד ושמי עם י\"ה שהם אותיות הזכר עולה שס\"ה.", + "והנה שמי הוא במלכות ולהזכיר מדת יום בלילה צריך לערב עמה י\"ה. וזכרי שהוא הזכר עם ו\"ה שהם אותיות הנקבה עולה רמ\"ח. ואנו מיחדים זכרי עם ו\"ה להזכיר מדת לילה ביום. ושם בן ד' מתחלק אל שני חלקים י\"ה ו\"ה זה זכר וזה נקבה. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקו' [תקונא נ\"א דף פ\"ו ע\"ב) וז\"ל דכלא אתברי ואתתקן בשמא דיהו\"ה דאינון את השמים. ורזא דמלה י\"ה בשמי\"ם, הה\"ד \"ישמחו \"השמים. ו\"ה בארץ, \"ותגל \"הארץ עכ\"ל.", + "פי' את השמים הם תפארת הנקרא שמים. ומלכות הנקראת את. כאשר נבאר בשער ערכי הכנוים בע\"ה. ואין תימא על היות ו\"ה בארץ י\"ה בשמים, כי הכונה היא כי בשמים הוא שפע חכמה ובינה שהם י\"ה והוא מקבל מהם ומשפיע בארץ שפעו ושפע המקבל הראוי לה והם ו\"ה. וקרוב לענין זה בקבלת הגאונים בסוד כתיבת שם בן ד' וחקיקתו וז\"ל הוראת הגאון לתלמידיו כי כתיבת כל אות ואות בצורת שלשה נקודות ומחלקו לשלש ראשים וחלק כל ראש וראש לשלשה נקודות עד אשר יעלה כל מספר הנקודות לכ\"ד במספר כ\"ד צוריות פנימיות למספר כ\"ד ספרי הנבואה י\"ב משפיעים וי\"ב מושפעים י\"ב נותנים י\"ב מקבלים והם בסוד שבטי יה עדות לישראל וזה ציורו וכל נקודה ונקודה יש לה שלשה ראשים. ושלש אותיות הקדש בכתריהם עולה למס' השם הנסתר שהוא מ\"ה ועם האות האחרון עולים כלם למס' השם הנכבד הנקוב ע\"ב עכ\"ל.", + "הנה מתוך דבריהם משמע ודאי שחצי השם מקבל שפע מחציו כדרך זכר ונקבה. ושאר דבריהם יתבארו מתוך מה שנבאר בשער פרטי השמות בשם ע\"ב בס\"ד. ונחזור אל ענייננו כי שם הכתוב בתורה הוא הת\"ת אך לא עצם השם בן ד' הנז' בשער הקודם בפ\"ד. כי אותו השם נקוד בחולם ושם הלבוש שלו הוא שם בן ד' הנז' בתורה ונקודתו חש\"ק והשם הזה לבוש אליו כמו ששאר השמות לבושים אל שם בן ד'. ונמצא ראיה לזה בתיקונים (תקונא מ\"ב דף ע\"ט) וז\"ל לית ספירה דלא אית תמן יהו\"ה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א. והכי צריך לאתכנשא כלא ביה בכל אתר, דכל שמהן אינון כנויין ליה עכ\"ל.", + "ופי' שאין ספירה שאין בה שם בן ד' וגם במילואו לרמוז אל הכלל ואל הפרט כמו שביארנו בשער הקודם בפ\"ד. ולפיכך חוייב המכוין להביא כוונתו בכל מלות התפלה אל שם בן ד' כאשר נבאר בשער הכונה בס\"ד. וזה רצה באמרו והכי צריך לאתכנשא וכו' ונתן טעם לדבר כי אפילו שאר השמות הם כנויים אל שם בן ד'. וכן שם בן ד' שבתפארת מתלבש בשם בן ד' בנקודת חש\"ק והוא כנוי אליו. ואין תימה איך אפשר שיהיה שם בן ד' כנוי אל שם בן ד' בהיות אותיותיהם שוות. המשל כמו שלא נתמה על שני ב\"א שווים בנוי ובכח ובהדר ובתפארת היות הא' חכמתו מרובה מחבירו, כי הכל לפי המשכת הרוחניות שהמשיך אביו עליו בעת הזווג יותר מחבירו. כן האותיות זה חוייב עליה רוחניות יותר מחברתה מאת בעל הרצון יתברך וכמו שצריך כונה להמשיך הנשמה להוולד בשעת הזווג, כן צריך הכותב כוונה בכתיבות האותיות. וכן ארז\"ל במס' גיטין (דף נ\"ד) שכל ס\"ת שאין האזכרות שבו כתובין לשמן אינו שוה כלום. וכן אחז\"ל (במס' כלה פ\"ה) בשעה שכותב את השם אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. וכל זה שלא לקצץ צנורות הקדושות והרוחניות הנמשך בדרך כתיבת האותיות. והכל לפי המשכה הראויה אליו. וכל זה יתבאר בשער הכונה. ולכן כבר אפשר ולא ירחק היות אותיות דומות שוות והיות אלו קדושות ואלו אינם קדושות. וכבר אחז\"ל (שם) שאם היה צריך לכתוב את השם ונתכוון וכתב יהודא ולא נתן בו ד' מוחקו, ואף אם היה ראוי לכתוב שם השם כיון שהכוונה היתה לכתוב יהודא לא נתקדש. וכ\"ש שנאמר שיהיו אותיות שקדושתן עולות על אותיות כהם, וכ\"ש כשיתחלקו בנקודתן שנקודות שם הפנימי חולם ושם הלבוש חש\"ק. והפירוש שהוא כנגד ג' אבות גדול\"ה גבורה ת\"ת, שהיא בחינה בת\"ת שכולל ג' אבות בעצמו. וכן הרמז בנקדותיו היה הוה ויהיה והיינו מלך מלך ימלוך שהם הג' אבות כמבואר בתיקונים פעמים רבות. וכל זה בשם בן ד' שהוא היכל אל הפנימי כדפי'.", + "והנה נמצא בספי' זולת שם העצם שפי', עוד ג' חלוקות והם הוויו\"ת שמות כנויים. וההויות הם י' ההוויו\"ת הנזכר בשער שם בן ד'. והמגלה הראשון אליו הוא בעל ספר האורה בהקדמתו וז\"ל דע כי כל שמותיו הקדושים הנזכר בתורה כלם תלוים בשם בן ד' שהוא יהו\"ה ית'. וא\"ת והלא שם אהיה הוא העיקר והמקור. דע כי שם בן ד' אותיות הוא כדמיון נוף האילן, ושם אהיה הוא עיקר האילן הזה וממנו ישתרשו שרשים ויתפשטו ענפים לכל צד, ושאר כל השמות הקדש כולם כדמיון ענפים וסנסנים נמשכים מנוף האילן וכל אחד מהענפים עושה פרי למינהו עכ\"ל.", + "ופי' דבריו כי כל שמות שאינם נמחקים הם תלוים בשם בן ד', וממנו מתפשטים וממנו יונקים. והקשה לפי דבריו כי למה לא יהיו תלוים בשם אהיה שהיא בכתר שהוא העיקר והשרש כמו שהם תלוים בשם בן ד' שאינו כ\"כ שהוא בת\"ת. ועל פי שאלתו זאת תירץ תירוץ נאה. כי שם אהיה הוא עיקר האילן ושרשו, ושם יהו\"ה הוא נוף האילן.", + "והנה לפד\"ז הענפים מתפשטים מן הנוף לא מן העיקר כנודע, כי הכתר הוא העיקר ומרוב העלמו אין הענפים מתפשטים ממנו והת\"ת הוא הנוף אשר משם מתפשטים הענפים, וכן תפאר\"ת מלשון פארות פי' ענפים. וכן השש קצוות מסתעפים ממנו. והן אמת דבריו דברי אלהים חיים. ולנו עדיין הקושיא במקומה עומדת שננקטה באופן אחר והוא זה שאפילו לפי דבריו לא יבצר היות שם אהי\"ה גדול ומשובח משם בן ד' אלא שאין הענפים מסתעפים ממנו ושם בן ד' הוא בת\"ת ואע\"פ ששבחו גדול אך לא כשם אהי\"ה שהוא עיקר האילן, וא\"כ למה שם בן ד' שהוא בת\"ת אינו נהגה באותיותיו. ורחמנא ליצלן מדעת האומרים שכתר ענף לת\"ת, כי אין זה בעינינו כ\"א מהנוגעים בעצם האצילות שהם מהפכין הקערה על פיה וקוצצין בנטיעות ח\"ו. אבל כאשר נזכור מה שהקדמנו בשער שם בן ד' בריש פ\"א יתיישב אלינו הדבר מאוד. כי גם בכתר שם בן ד' נעלם תכלית ההעלם. והשמות האלה עם היות קדושתן גדולה ואינם נמחקים, עכ\"ז הם היכלות להויו\"ת כדפי'. ומטעם העלם הכתר אינו מתגלה בו שם כלל המגביל ומגדיר רוחניותו בהגיונו כשם בן ד' ושאר השמות. אבל שם אהיה הגיונו מורה העלם שפירושו הא אנא קאים למהוי [ולהתגלות]. והכונה כי עם היות שנאמר ספירת כתר אינו מפני שיש בו השגה כלל אלא מפני שעתיד להתגלות למטה בחכמה ובבינה, וכן פירשו הגאונים כי פי' כתר לשון המתן, מלשון (איוב לו ב) כתר לי זעיר ואחוך. והכונה אל תעמיק בו שאין בו השגה, והשגתו הוא בשאר הספי'. וא\"כ נמצא כי הגיונו הוא סבת רוממותו והעלמו כדפי'. אבל אם היה שם בן ד' נהגה באותיותיו היה מראה כי האצילות מושג, וזה אין ראוי לרוב העלמו. ולכן אנו הוגים אותו בהיכלו, כי השגת הת\"ת הוא במלכות כעניין (חבקוק ב) וה' בהיכל קדשו ה\"ס כמנין היכל כמנין אדנ\"י (ע' בעסיס רמונים ובפלח).", + "ועוד יתבאר הקדמה זו בפ\"ב בעזרת הצור. ואחר שהקדמנו הענין הזה במהות השמות, נבא עתה בביאור כל שם ושם בפ\"ע בע\"ה:" + ], + [ + "בשם אהי\"ה. השם הזה יחסו אותו לספירת הכתר. וביאר פירושו רבי משה בספר השם, וז\"ל מלת אהיה מורה על ראש וסוף. האל\"ף מורה על קדמותו, ואין א' בלא ה' הנעלם, וי\"ה מורה על חכמת שלמה. עוד אמר [שעיקר השם) הוא א\"ה והוא נעלם, ולכן אין מזכירין אותו בשום ברכה כי לא גילהו משה לזקנים. עכ\"ל (ע' בפלח).", + "והנה דבריו מבוארים כי שם אהי\"ה מורה אני ראשון ואני אחרון, כי א' בכ\"ע מורה על קדמותו והיותו ראשון לאצילות. וה' ראשונה הוא נעלם באל\"ף, כי אין הזכרות אל\"ף בלא ה', אמנם י\"ה מורה על המלכות כי היא אחרונה לכל הספי' והיא תכלית האצילות.", + "והנה עיקר השם שמורה על הכתר הוא א\"ה והוא נעלם וכו'. עוד כתב המדבר על פי מגיד כי ד' אותיותיו הם נגד ד' אותיות של שם בן ד'. כי הא' נגד י'. כיצד, קוצו של יו\"ד של האל\"ף הוא בכתר מורה על דקותו והעלמו, וגוף היו\"ד מורה על עצמותו והמחשבה הטהורה המתפשטות. והוא\"ו האמצעי של הא' מורה על ההפשטות הצנורות מחכמה אל הבינה. והיו\"ד התחתונה של האל\"ף הוא מציאות הבינה המתדבק בחכמה. והה' רומזת בבינה במקומה, כי היא פתוחה מלמטה להשפיע אל שאר האצילות אשר תחתיה והיא פתוחה מלמעלה פתיחה דקה לקבל מהכתר ורחבה מלמטה להשפיע להתפשטות כלו. והיו\"ד באמצע נגד הוא\"ו בשם בן ד', והנה היא התחלת שם בן ד' אשר בתפארת כנודע. והה' אחרונה נגד המלכות כי היא פתוחה מלמטה להשפיע ופתוחה מלמעלה לקבל הדקות העליון ורחבה למטה ג\"כ לקבל התפלות כלם ולהעלות בצד הדק למעלה בדקות. ע\"כ דברי המגיד וקצרנו לשונו. ובשם זה מצאנו בס' הזוהר פ' אחרי (דף ס\"ה.) וז\"ל א\"ל, אי ניחא קמיה דאבא הא שמענא בהאי דכתיב אהיה אשר אהיה ולא קאימנא ביה. א\"ל אלעזר ברי הא אוקמוה חברייא, והשתא בחד מלה אתקשר כלא. ורזא דמלה הכי הוא. אהיה דא כללא דכלא. דכד שבילין סתימין ולא מתפרשן וכלילן בחד אתר, כדין אקרי אהי\"ה כללא, דכלא סתים בגוויה ולא אתגלייא. בתר דנפיק מיניה שירותא וההוא נהר אתעבר לאמשכא כלא, כדין אקרי אשר אהיה, כלומר על כן אהיה, אהיה זמין לאמשכא ולאולדא כלא. אהיה, כלומר השתא אנא הוא כלל כלא כללא דכל פרטיא. אשר אהיה, דאתעברת אימא וזמינא לאפקא פרטין כלהו ולאתגלייא שמא עילאה. לבתר בעא משה למנדע פרטא דמלה מאן הוא, עד דפריש ואמר אהיה דא הוא פרטא והכא לא כתיב אשר אהיה. ואשכחנא בספרא דשלמה מלכא, אשר בקיטורא דעדונא קסטירא עילאה חברותא אשתכח כד\"א באשרי כי אשרוני בנות, אהיה דזמינא לאולדא. ת\"ח היך נחית מדרגא לדרגא כו' לאחזאה קב\"ה למשה קשרא דמהימנותא. בקדמיתא אהיה כללא דכלא סתים ולא אתגלייא כלל כמה דאמינא, וסימנך ואהיה אצלו אמון וגו' וכתיב לא ידע אנוש ערכה וגו' לבתר אפיק וכו' וההוא נהרא דאיהו אימא עלאה אתעברת וזמינא לאולדא. ואמר אשר אהיה, זמינא לאולדא ולתקנא כלא. לבתר שארי לאולדא ולא כתיב אשר, אלא אהיה, כלומר השתא יפוק ויתתקן כלא. בתר דנפיק כלא ואתתקן כל חד וחד באתריה, שבק כלא ואמר יהו\"ה. דא פרטא ודא קיומא. ובההיא שעתא ידע משה רזא דשמא קדישא סתים וגלייא ואתדבק ביה במה דלא אתדבקו שאר בני עלמא. זכאה חולקיה. אתא רבי אלעזר ונשיק ידוי עכ\"ל.", + "ופי' כי ר\"א שמע דברי החברים הנחמדים בפי' שם אהיה אשר אהיה היותו בכתר חכמה בינה. פי' אהיה הראשון בכתר, אש\"ר בחכמה, אהיה בבינה. ולא היה מתישב אצלו. שדוחק הוא לומר ששם אהיה יהיה שוה לבינה ולכתר. ובזולת זה מלת אש\"ר היותו בחכמה. ולזה שאל את אביו ואמר לא קאימנא ביה פי' שלא היה מתישב אצלו. והשיבו אביו הרשב\"י ע\"ה בחד מלה אתקשר כלא. ופי' אל תתמה היות שם אהיה מתייחס גם בבינה כי הכל ענין א' ודרך א' כמו שיתבאר. אהיה דא כללא דכלא. פי' בתחלת האצילות קודם ההתפשטות הספי' היה האצי' נכלל בכתר ושם במציאות הכתר מתגלים החכמה והבינה דהיינו נקודה דכליל ג' טיפין כמבואר בזוהר ובארנו בשער סדר האצילות. ואמנם אמרנו שהיו הג' ראשונות מתגלות, אין הכונה גילוי עצמי. אבל הכוונה קצת גילוי, פי' נתהוו שם במציאות נעלם.", + "והנה בהיות הכתר נכלל בכללות הזה נקרא אהי' הראשון שבפסוק. וז\"ש אהיה דא כללא דכלא, פי' כללות האצילות קודם ההתפשטות בהעלם ג' ראשונות ומתגלות קצת ביחוד גמור. וזהו אמרו דכד שבילין סתימין. שזהו העלם החכמה בכתר ושם הנתיבות הם נעלמות, וקראם שבילין לפי ששבילין הם צרים ודקים מן הנתיבות ובהיותם בכתר לא די שלא היו בכלל נתיבות אלא שבילין ואפי' בהיותם שבילים היו נעלמים וסתומים. ולא מתפרשן נודע כי הנתיבות הם נקראים פליאות חכמה. ואחד מן הפירושים שבמלת פליאות הוא מלשון (דברים יז ח) כי יפלא שענינו הבדלה והפרשה. והטעם שהנתיבות הם נבדלות כל אחת מחברתה ומתחלקים אל ל\"ב בחכמה. ולפיכך אמר כי לפי שהחכמה נעלמת בכתר הנתיבות לא היו נבדלות א' מחבירו, וזהו ולא מתפרשן. וכבר נתבאר כי גלוי הנתיבות שבחכמה הוא ע\"י הבינה ומפני העלם הבינה בכתר שעדין לא נאצלה לפיכך לא היו מתפשטים אל הבינה אבל היו כלולים במקום א' דהיינו בחכמה שבתוך הכתר, וז\"ש וכלילן בחד אתר. ואפשר לפרש ולא אתפרשן, מלשון פי'. והכוונה שלא היו מתבארים, דהיינו התפשטותם אל הבינה כי הבינה היא פירוש וביאור אל החכמה כנודע. וכל הכללות הזה שהיא כללות האצילות כלו בהיותו נכלל בכתר נקרא בשם אהי\"ה. ושם אהיה לפ\"ז הוא בכתר בהיותו רומז אל האצי' כלו נכלל בתוכו קודם התפשטותו אנה ואנה, וז\"ש כדין אקרי אהיה כללא, דכלא סתים בגוויה ולא אתגלייא. פי' כדין איקרי אהיה ר\"ל הכתר שהוא כלל כדפי' שבו נכלל כל האצילות והכלל הזה כלא סתים ולא אתגלייא. פי' סתים ונעלם בערך הכתר שלעולם הוא סתום אפי' אחר האצילות. ובערך שאר האצילות הנעלם בו אמרו ולא אתגלייא, פי' לא נתגלה מציאותה כלל. בתר דנפק מיניה שירותא פי' אחר אצילות החכמה והתפשטותה. והחכמה נקרא שירותא כדפי' בשער ג' פ\"ז בס\"ד. וההוא נהר אתעבר פי' הבינה הנקרא נהר. והרי אחר אצילות החכמה, הבינה. והבינה מעוברת בכל הספי' של ההקף בתוכה כי בה היה הסדר האצילות. כי הכתר האציל החכמה ובתוכה כל ח' ספירות הנשארות, והחכמה האציל הבינה ובתוכה כל ז' ספירות הנשארות כדפי' בשער סדר האצילות. וז' ספי' שבתוך הבינה נקראים עיבורה ועתה אצילות' ועיבורה הכל א'. ולפיכך אמר וההוא נהר אתעבר לאמשכא. פירוש נתמלא מהספירות להאצילם ולהמשיכם אל מקומם. וקרא לבינה נהר להורות על רצון ההמשכה כדפי'. כדין אקרי אשר אהי\"ה. נודע כי עיבור הבינה ומילואה הוא ע\"י החכמה והחכמה והבינה נכללים באש\"ר אהי\"ה כדמפרש ואזיל. כלומר על כן וכו' הוקשה לו כי לפי דבריו אהי\"ה הראשון מורה על כללות והעלם כדפי', ואהיה השני מורה גלוי והמשכה, ואיך אפשר שתיבות שוות יורו עניינים הפכיים. לזה בא ליישב כל תיבה ותיבה לפי ענינה ומתכונתה. וז\"ש כלומר ע\"כ אהי\"ה. פי' אהי\"ה הא' ע\"כ אהי\"ה פי' אהיה זמין לאמשכא ולאולדא כלא. הכונה כי פי' אהי\"ה הא' כמו אפעל. והכונה אני אגלה ואמשיך הענין באצילות אבל עדין איני מתחיל לימשך. ואע\"פ שמלת אהיה מורה על ההויה העתידה אין הכונה שהוא מעותד להגלות, אמנם כוונת המלה להורות לנו כי הוא מלא ומוכלל בכל האצי' המעותד להגלות. וזהו שא\"א לומר הענין הזה אם לא בתיבת אהיה המורה אני נכלל בכל האצילות המעותד להגלות. ואין הכונה שהוא מעותד להגלות ממש אמנם הכונה אני מלא בכל האצילות העתיד [להתגלות] וזהו תיבת אהיה. וזהו שחזר ואמר אהי\"ה כלומר השתא אנא הוא כלל כלא כללא דכל פרטא. פי' כלל כל האצילות שהוא פרטי הספירות.", + "והנה כיון בלשונו שני פעמים, כלומר האחד ביאור המלה שכונתו לומר שהוא עתיד להגלות, וז\"ש אהיה זמין לאמשכא ולאולדא כלא. ולפי שאין הכונה שרוצה הוא להמשיכו אלא הכונה בתיבה זו לומר לנו שבו נכלל האצילות העתיד להתגלות ואין מלה שתכלול זה אלא תיבה זו, וז\"ש השתא אנא הוא כלל כולא כללא דכל פרטא, פי' אין הכונה אלא להודיעו שהוא כללות האצילות העתיד להגלות ע\"י הבינה לא על ידו. אמנם אש\"ר אהי\"ה שהוא התפשטות החכמה והבינה להאציל, ופי' דאתעברת אימא וזמינא לאפקא פרטין כלהו לאתגליא שמא עילאה. פי' אשר הוא לשון הכנה והזמנה, וכ\"פ רז\"ל. והכונה הוא שאהיה העליון נזדמן והוכן להתגלות, וז\"ש וזמינא לאפקא פרטין כלהו דהיינו פרטות הספירות עולם ההיקף המתגלים ע\"י הבינה כנודע. ולאתגליא שמא עילאה פירוש אהיה הנעלם. וזהו אשר אהיה, פי' אהיה הנעלם מזומן להגלות.", + "והנה אשר אהיה הוא חכמה ובינה כי שתיהם נכללות במלת אשר כמו שנבאר ב\"ה. לבתר בעא משה וכו'. פי' רצה לדעת האצילות בעצמו במקומו למטה במקום פרטיותו, ונאמר לו אהיה פעם ג' המורה על האצילות במקומו. וזהו שאמר פרטא דמלה מאן הוא. פי' האצילות בעצמו, ונאמר לו אהיה פעם ג', וזהו עד דפריש ואמר אהיה. ומשום דקשיא ליה דאהיה לאו איהו פרטא אלא אדרבה הוא כללות האצילות כדפי' לעיל. לכן השיב ואמר כי כיון שלא נאמר כאן אשר אהיה דהוה חזי למימר אהיה אשר אהיה שלחני ולא קאמר אלא אהיה ש\"מ מלה חדתא אמר. והיינו התפשטות האצילות ופרטיותו, דאי לא תימא הכי לבעי ליה למימר אהיה אשר אהיה שלחני אליכם אלא ש\"מ כדאמרן. ואשכחנא בספרא דשלמה מלכא וכו'. הביא ראיה לפי' אש\"ר אהי\"ה דהיינו חכמה ובינה, משלמה שפירש המלות בלשון ארמי. וקיטורא, פי' קשר ויחוד. וקסטירא, פי' היכל, וכן תרגומו בירושלמי (בראשית כה טו) אלה הם בני ישמעאל וגו' בחצריהם ובטירותם, ובקסטרותהון. ועתה בא לבאר תיבת אשר, ואמר בקשורא דעדונא, פי' ביחוד וקשר העדן שהוא החכמה עם הבינה שהיא ההיכל העליון דהיינו קסטירא עילאה. חברותא, פי' יחוד גמור אשתכח. נמצא תיבת אשר ועניינו הוא שהבחינה אשר לחכמה להשפיע לבינה נקרא אשר. והבינה ג\"כ נקרא אשר בבחינתה הראשונה המתדבקת בחכמה. וזה שאמרה לאה שהיא הבינה באשרי כי אשרוני בנות פי' השפע הנשפע אליה מהחכמה שבה היא מתאשרת בין הבנות ר\"ל בין שאר הספירות. ואהיה היא בחינה של בינה העתידה להתגלות וללדת הספירות. ת\"ח היך נחית מדרגא לדרגא וכו'. בא עתה להכריח ענין אהיה כי עם היות שהם שלשה שמות שוות יורו על עניינים מחולפים. וזה הכריח מהפסוקים שכיון השם ית' להודיע למרע\"ה להבין ולהסתכל בסדר האצילות מדרגה אחר מדרגה ולכן מוכרח שאין ג' אהי\"ה שוים אלא כל אחד מדרגה למטה מחבירו. בקדמיתא אהי\"ה וכו' פי' אהי\"ה הראשון כונתו בכתר, והטעם שהוא כלל הכל כמו שפי' למעלה. וסימן ואהי\"ה אצלו אמון וכו'. פי' אהי\"ה הוא אצלו כלומר אצל הכתר, שם הכל אמון ומתגדל ומתברך ומתרווה ומתעלה. וכן כתיב לא ידע אנוש ערכה. פי' אין מי שידע ערך החכמה ואינה מושגת אפילו בארץ החיים שהיא הבינה, והטעם מפני שעדין לא היה אצילות הבינה כי הכל היה כלול בכתר הנעלם כדפי' לעיל. לבתר אפיק כו' פי' לאחר אצילות. החכמה האציל הבינה, והיינו פי' לבתר. אפיק ההוא נהרא דאיהי אימא עילאה כו' קראה נהר ואם. הוכרח לומר נהר לרמוז אל ההמשכה הנמשכת כנהר, וקרא אם לרמוז שהיא מליאה ומתעברת כאם המתעברת ומלאה בעוברין. ואמר אשר אהי\"ה זמינא לאולדא כו' כדפי' אשר. הכונה שמזומנת להוליד האצילות הנעלם והיינו אהי\"ה. וכבר נמצא האית\"ן משמשת פעולת המקור והצווי. וכן אהי\"ה עם היות אית\"ן עתיד משמש במקור שהוא תחלת ההויות ועדיין לא נשלמו. וזהו לבתר שארי לאולדא פי' תחלת ההתגלות וקודם הגלוי מכל וכל נקרא ג\"כ אהי\"ה. ומפני שזה דוחק גדול כי עקר אהי\"ה פירושו זמין לאולדא כדפי' לעיל. לזה הכריח הענין שאמר אהי\"ה, ולא אמר אהי\"ה אשר אהי\"ה. ומ\"ש כלומר השתא יפוק וכו'. פי' קצת ההתגלות כאומר על קצתו עתה יושלם הענין מכל וכל. וז\"ש ויתתקן כלא פי' יתתקן מכל וכל. כי כבר התחיל לצאת ועדין לא נשלם ולפיכך לא נתתקן ובתשלומו יהיה נתקן הכל גם הפנימי. ופי' יפוק, ר\"ל יפוק קצת הנעלם. בתר דנפיק כלא ואתתקן כל חד וחד באתריה. כלומר בעוד שלא נשלם האצילות וסדר המדרגות היה נכלל בשם אהיה. ואחר השתלם התיקון מכל המדרגות אז נכלל בשם בן ד'. וז\"ש בתר דנפק כלא ואתתקן כל חד וחד באתריה שבק כלא. פי' הניח שמות אהי\"ה ואמר יהו\"ה. ולפיכך לא נזכר עוד בתורה שם אהיה כי מורה על חוסר שלימות ותיקון ואצילות המדרגות ולכן אין ראוי שיזכר שם אהי\"ה עוד אלא שם בן ד' כי לא הוזכר בתורה שם אהיה אלא ללמוד סדר המדרגות וסדר אצילותן. אמנם אח\"כ אמר (שמות ג טז) לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם כה אמר יהו\"ה. כי אין ראוי שיזכר אלא שם בן ד' המורה על קשר העולמות ואצילותם ממעלה למטה מראש ועד סוף, כמו שפי' בשער הקודם בביאור שם בן ד' שהוא כולל כל המדרגות בד' אותיותיו. ואעפ\"י ששם אהיה מורה על י\"ס כדפי' לעיל, עכ\"ז אינו אלא בהיותם כלולות למעלה קודם אצילותן כדפי'. ושם בן ד' מורה על התפשטות הענפים והסנסנים כדמוכח. ולכן יתייחס שם אהיה בכתר ולא להראות גילוי דבר מה אלא להורות על ההעלם. ולא יתייחס אליו שם בן ד' מפני שהוא מורה על התפשטות הענפים והסנסנים. ולכן שם בן ד' אינו נהגה מפני שבהגיונו מורה גלוי והעושה כן חוץ מהיכל מלך הכרת תכרת הנפש ההיא. אבל שם אהי\"ה אדרבה בהגיונו מורה העלם. וכבר הארכנו בענין הזה בפרק הקודם. ואמר יהו\"ה דא פרטא כו' כדפי'. ידע משה רז\"א דשמא קדישא סתים וגליא. פי' קודם האצילות בהיותו נעלם וגם אחר האצילות אחר ההתגלות. והשיג המדרגות הנעלמות והנגלות מה שלא השיג ילוד אשה. ע\"כ פי' המאמר. ומתוכו נתבאר לנו פי' שם אהיה כל א' לפי מקומו ועניינו. ועם היות שעלה מתוך המאמר הזה ושאר דברי המפרשים היות שם אהיה בכתר, וכן פי' לעיל בשער הקודם כי בו שם בן ד' נעלם. זהו לפי דברי הרשב\"י ע\"ה באידרא דנשא. אמנם בשעת פטירתו הסכים כי אין בכתר שם כלל ועיקר. ושם בן ד' הוא מחכמה ולמטה. ובתיקונים פי' הענין ואמר שהכתר לא יצדק בו שם כלל. אמנם נקרא בשם בן ד' מצד החכמה ובשם אהי\"ה מצד הבינה. והדבר בעצמו מתבאר מתוך דבריו כי החכמה מציאותה למעלה בכתר וכן הבינה וזהו חלק המתגלה מהכתר לא הכתר עצמו. ולכן אם יכונה בו שם היינו מה שיתגלה ממנו. והטעם שהחכמה בשם יהו\"ה שהוא פרטא והבינה בשם אהיה שהוא כללא, והיה ראוי להיות בהפך. הענין ההוא מתבאר במה שפירש באדרא כי החכמה מוחא והבינה קרומא דחפי על מוחא. נמצא היות הבינה מעלמת ומסתרת החכמה ולכן החכמה בגלוי והבינה בהעלם (ר\"ל בשם אהיה המעלים אור החכמה. ע' עסיס רמונים). ואגב אורחין הרווחנו כי ב' שמות אהיה הם בבינה אלא שזה מציאותה בכתר וזה מציאותה בבינה עצמה, ושם ג' הוא מציאותה אחר תחלת האצי'. וידענו כי לא יוכל המעיין לעמוד על דברינו באמתות אם לא מתוך מה שפי' בס' אור יקר בשער ה' באידרא בענין מוחא וקרומא:" + ], + [ + "השם המתייחס לחכמה הוא שם י\"ה. השם הזה פירושו לשון חוזק. כמו (שה\"ש ח ו) שלהבת י\"ה, שפי' חזקה. והרמז בשם זה אל החכמה, וירצה לחוזק ההעלם של המדה הזו. והיא נרמזת בי' של שם זה. וה' שבו רמז אל הבינה. וכן פי' בזוהר (ויקרא דף י\"א.) וז\"ל תניינא י\"ה, בגין דחכמה אפיק ה' וסתים ביה ולא אתפרשא מיניה לעלמין והא אוקמוה דכתיב ונהר יוצא מעדן כו'. ופי' כי משתי סבות יתיחס הה' בשם החכמה עם היות שאין רומז בה' אל החכמה כי אם הי' לבד. הא' מפני שאצילות הה' שהיא הבינה הוא מחכמה. ומפני שזה לא יספיק כי גם בהיותה בתוך החכמה לא היתה מתיחדת עמה באות ה' מפני העלמה אלא בי', ולפי טעם זה היה ראוי שיהיה שם החכמה שני יודי\"ן הא' של החכמה והשני של הבינה הנעלמת בה. לז\"א כי אפילו אחר אצילותה אינה נבדלת ממנה לעולם כי לעולם חכמה ובינה מיוחדות ואינם מתפרשות, והראיה מהפסוק ונהר יוצא מעדן ועדן היינו חכמה ונהר הוא בינה. ואמר הכתוב יוצא ולא יצא, הכונה שלעולם יוצא ולעולם הוא עמה. וכן פי' ג\"כ שם (דף י' ע\"ב) וז\"ל קדמאה י\"ה, בגין דיו\"ד כליל ה\"א וה\"א נפקא מיו\"ד, בגין כן חכמה י\"ה אקרי עכ\"ל.", + "ומבואר הוא. וכמו שבינה כלולה בחכמה מטעם זה, כן חכמה נעלמת בבינה. אלא שבחכמה הוא י\"ה דהיינו י' על ה' פירוש יו\"ד ובתוכה נכללת ה', אבל בבינה הם ה\"י מלמטה למעלה פי' ה' שהיא הבינה הוא העיקר ובתוכה נכללת החכמה שהיא י', ומבואר.", + "והנה לפ\"ז ימצא כי כאשר נייחד החכמה בשם י\"ה מורה על היותה מתייחדת עם הבינה כדפי' והבינה נכללת עמה. ואין ספק שאחר ששם זה יורה על היחוד שגם בו נכלל הכתר דהיינו המיחד האמיתי כדפי' בשערים הקודמים נמצא שם זה כולל שלשה ראשונות. ורצוננו להעתיק שאלה ששאל הרב בספר האורה שער ט' בשם זה, וז\"ל ועתה צריכים אנו להודיעך מ\"ט שתי האותיות הראשונות של שם נקראות בפ\"ע ואין שתי אותיות אחרונות נקראות בפ\"ע. כבר ידעת מה שפי' בסוד יחוד שני ההי\"ן של שם. ה\"א ראשונה שהיא הבינה מתיחדת עם שבע תחתונות, וה' אחרונה שהיא מלכות היא מתייחדת עם ט' ספירות עליונות ע\"י היסוד. סוף דבר עיקר כל הע\"ס הוא ג' ראשונות אשר מהם נשפעות כל שבע התחתונות ואם ח\"ו יפסקו המשכות הג' אז נמצא חורבן הבית ושריפת ההיכל וגלות הבנים בין האומות. ולפיכך חצי השם שהוא י\"ה אפשר לו להקראות בפ\"ע, וחצי השם שהוא ו\"ה א\"א לו להקרא בפ\"ע שהוא קציצה בנטיעות כו'. וכשאת' קורא י\"ה גם חצי השם האחרון נכלל בו ואין שם קציצה. וכן סוד י\"ה יו\"ד ה\"א במילואו עולה ככלו וחציו ככולו. וזה בחצי השם הא', אבל חצי השם האחרון עמידתו וקיומו בסוד י\"ה הוא עכ\"ל.", + "והוא טעם נכון ודבריו מבוארים. ומה שכתב וכשאתה קורא י\"ה חצי השם האחרון נכלל בו פי' כי ה' דמות ד\"ו והוא ד\"ו פרצופין שהם ו\"ה. וכן נכללים ביו\"ד ה\"א במילואם שעולים כ\"ו נמצא הכל נכלל בהעלם י\"ה. ע\"כ. ועם ההקדמה הנעימה הזאת תבין ענין (אז\"ל שבועות דף ל\"ה) כתב א\"ל מאלקים וי\"ה מיהו\"ה הם משמות שאינם נמחקים, וש\"ד משד\"י וצ\"ב מצבאות נמחקים. מטעם שהאותיות הם רומזין פרקי המרכבה כמו ד' אותיות שם בן ד' שהוא רומז אל הפרקים הידועים ועד\"ז כל השמות באותיותיהם.", + "והנה כשכתב י\"ה וא\"ל, אין שם קצוץ ויכול הרוחניות להשכין שכינתו כי היא כלי המקבל הרוחניות בלי קיצוץ לפיכך נתקדש ואינו נמחק. אבל כתב קצת משאר השמות אינו מתקדש כי אינו כלי שלם שישרה בו הרוחניות מפני הקיצוץ כיון שהכלי אינו מחזיק כולו אינו שורה בו הרוחניות ולפיכך נמחקים:" + ], + [ + "השם הג' המתייחס אל הבינה הוא יהו\"ה בנקודה אלהים. ויש מי שפי' הטעם לשם זה ונקודתו מפני כי מהבינה נאצלו ד\"ו פרצופין ת\"ת ומלכות והת\"ת נקרא יהו\"ה ומלכות נקרא אלהים ולהורות על אצילות שניהם נכתב בזה ונקרא בזה. אבל בזהר במקומות רבים נמצא בו פי' אחר וז\"ל (ויקרא ד\"י) תניינא יהו\"ה דאקרי אלהים. בגין דההוא נהר רחמי ובגין דדינין מתערין מינה אתוון דרחמי כתיב ונקוד אלהים. ופירושו מבואר כי עיקרה רחמים אבל עכ\"ז ממנה מתערין דיני הגבורה כמבואר בשער מהות וההנהגה פ\"ח ט' בס\"ד. ומפני כך נכתב יהו\"ה שהוא שם הרחמים, ומפני שע\"י השפעתה דינין מתערין נקרא בנקודת אלהים בגבורה. ואצלינו ב' הפירושים האלה אינם חולקים והכל ענין א'. כי ידוע שהמלכות שהיא נקבה ועיקרה דין ונטייתה אל הדין, והת\"ת זכר עיקרו רחמים ונטייתו אל צד הרחמים. ודין ורחמים היינו ממש זכר ונקבה והיינו ימין ושמאל. וכאשר נבא לדקדק בענין שם בן ד' נמצא לו בתורה שני נקודות ושני כנויים. הא' נקודת צבאות וכינויו אדני [וכ\"ה נקודתו כנקו' אדני] ועם היות שנוסף בשם אדני פתח עם השבא כבר תרצנוה בפ\"ק. והב' הוא נקודת אלהים וכן הוא כנוייו. ובתקונים אמר חרבא בנרתקא דיליה. כי יהו\"ה הוא חרבא כדפי' בתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ג) י' רישא דחרבא, ה\"ה תרין פיפיות דחרבא, ו' גופא דחרבא, אלהים נרתיקא דחרבא [מו]. ומה שיש לדקדק הוא כי בהיות נרתק שלו בבינה שהוא אלקים אז הוא דין ובהיות נרתק שלו במלכות אז הוא רחמים כדמסיק שם, וזה ודאי תימה דאיפכא מסתברא. וכן יש להקשות עוד כי ראינו הרשב\"י ע\"ה מייחס אל המדה הזאת ברוב המקומות שם אהי\"ה ולא שם יהו\"ה בנקודת אלהים, ובמ\"א נראה להיפך. ונראה לתרץ כי ענין זה יובן כי בהיות ששם יהו\"ה מתייחד עם המלכות בסוד (חבקוק ב) וה' בהיכל קדשו הס. אז ודאי הוא רחמים גמורים ונקודתו ונקודת היכלו הכל ענין א'. ויורה על קבלתו מן הגבורה ומן הגדולה בסוד החיבוק שפי' בשער מהות והנהגה (פ\"כא) ואח\"כ יורה על השפעתו. וזהו שב\"א מצד הגבורה, וקמ\"ץ מצד החסד, וחול\"ם היינו השפעתו סוד היחוד הגמור. ומפני שיחוד זה הוא ע\"י נצח והוד כי שם יחוד הת\"ת והמלכות כמבואר בשער הנזכר לכן נקודותו ג\"כ בסוד צבאו\"ת להורות על יחוד א' וקשר א' ואז היא רחמים גמורים. אבל כאשר הוא מסתלק אל הבינה בסוד הו\"י המבואר בערכי הכנויים ע\"ש ואז הדין נפעל והעולם חרב והדין הווה, אז נרתיקו המלכות הנקרא אלהים בסוד הדין החזק הנשפע אליה לנקום נקם, ולכן אינו בסוד היחוד אלא בסוד ההסתלקות, ומפני הסתלקותו אל הבינה בסוד הו\"י כדפי' יתייחס השם אהיה אל הבינה להורות על הת\"ת המסתלק ומתלבש בסוד ההיכל הזה ומתלהב בסוד הדין. ובנקוד שם יהו\"ה מצאנו לא' מן החסידים המדברים ע\"פ מגיד פי' בשם כי נקודו הוא שב\"א סגו\"ל חול\"ם חירק. והטעם כי השב\"א כבר נודע שהוא סוד הדין כאשר נבאר בשער הנקוד, והיו\"ד הוא סוד כתר חכמה. ומטעם כי ע\"י רחמי שניהם יכנע הדין לכן היו\"ד בשב\"א וסגו\"ל לרמוז אל ג' ראשונות בסוד הרחמים. והה\"א שהיא הבינה בחול\"ם לרמוז אל יניקתה מהמקור העליון שהוא הכתר. והוא\"ו בחירק אעפ\"י שהוא דין רמז אל השפעת השפע למטה על פי הדין בסוד הוא\"ו. ע\"כ דבריו, ואם אינו לשונו ממש מפני אהבת הקיצור. ומה שנמצא בזהר על כיוצא בזה כי הטעם שהה\"א אחרונה אין לה נקודה מפני שאין לה פעולה ידועה אלא הכל לפי קבלתה כן תשתנה פעולתה, ונמצא זה טעם יפה אל רוב ההויות שאין להם נקודה בה' אחרונה כלל. ובענין היות הקריאה בשם אלהים והכתיבה בשם בן ד' ולא בהיפוך. בזולת שנתבאר מתוך דבריו שהוא חרבא בנרתקא ומעולם לא ראינו נרתקא בתוך חרבא. עכ\"ז להרשב\"י ע\"ה טעם נכבד מאד נתבאר בשער מהות והנהגה בפ\"ח ט' כי שם הארכנו בפי' שם זה בס\"ד כי שם נפל לגורלינו:" + ], + [ + "השם הד' הוא מתיחס אל החסד והוא א\"ל. ורצוננו להעתיק הנה דברי ס' האורה בשער ז' בשם זה להורות שדבריו בזה ודאי דברי קבלה הוא. וז\"ל כי שלש מאות ועשר מחנות של מדת הדין מתפשטות בעולם כלם יונקים מצד הדין הגדול מלאים עושר ונכסים להשכיר לכל אשר יהיה ראוי. ומלאים שכר טוב להשכיר לצדיקים. ועל זה נאמר (משלי ח כא) להנחיל אוהב\"י י\"ש, שהם שלש מאות ועשר. וכל אלו המחנות מתפשטים בעולם לגמור הדין בחוטאים. מהם שוללים ומהם בוזזים מהם פוצעין מהם עוקרין מהם מנגעין ומהם מחליאים, והם הגומרים דין על כל בריה ובריה כפי מה שנפסק בב\"ד של מעלה לא פחות ולא יותר. ולמעלה מאלו ממדת הדין וגבורה, יש מדת רחמים וחסד א\"ל והוא מעשר של המחנות הנקראים י\"ש. ואם יש צדיק בעולם שידע לכוין אל המדה הזאת הנקראת א\"ל אז היא יוצאת ממקומה וכל י\"ש מחנות בורחים ומתפזרין וכל העולם ברחמים ואין בכח הדין לפעול. ומטעם זה אומרים א\"ל מלך יושב וכו' להשקיט כח הדין וכו'. עד כאן קצור דבריו.", + "והנה נמצא הטעם שנקרא א\"ל נגד שלשים ואחד מחנות של רחמים. ובזהר פ' תרומה (דף קס\"ו) מבואר שם כי ש\"י מיני אורות הם שעליהם נאמר להנחיל אוהב\"י י\"ש. מאתים ושבע מהם בחסד והם כמנין או\"ר, ומאה ושלשה הם בגבורה. ולשון המאמר ופירושו נבאר בשער ערכי הכנויים בערך אור. ואפשר היותו חולק על דברי ספר האורה. ואפשר דדא ודא איתנהו כי אין מספר לגדודיו. ולמה שפי' שהחסד זועם וגוער במחנות הגבורה, כן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' צו (דף ל\"א.) וז\"ל א\"ל בכל אתר נהירו דחכמתא עילאה הוא וקיימא בקיומיה כו'. ואלמלא דהאי אל אתער בעלמא לא יכיל עלמא למיקם שעתא חדא קמי דינין תקיפין דמתערין בעלמא בכל יומא. הה\"ד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא באברהם, באתערותא דאברהם קיימי, וכד אתער אברהם בעלמא כל אינון דינין דמשתכחין בכל יומא ויומא דחי להו לבר ולא קיימין קמיה. הה\"ד ואל זועם בכל יום, נזעם או זעום בכל יום לא כתיב אלא זועם. בכל יומא ויומא דדינא אשתכח דחי לון לבר וקיימא הוא ומבסם עלמא הה\"ד יומם יצוה ה' חסדו, ואלמלא האי לא יכיל עלמא למיקם אפי' רגעא חדא. וע\"ד כלא קיימין בגניניה דאברהם כו' עכ\"ל.", + "ומה שאמר א\"ל בכל אתר נהירו דחכמתא פי' כי אפי' במקום שכתוב (ישעיה ט) אל גבור, אין הפי' אל שהוא גבור, כי מאחר שא\"ל הוא חסד אין גבורה וזעם בחסד שהוא אל. אבל הכונה אל שהוא חסד, וכן גבור שהוא מדה בפ\"ע. וכן ביאר שם הרשב\"י ע\"ה בפירוש ואני קצרנו המאמר שלא להאריך. ועד\"ז יובן מה שאנו אומרים בתפלת העמידה האל הגדול הגבור שאין הכונה אל שהוא גדול ואל שהוא גבור. אלא הכונה האל הגדול וכן גבור וחוזר לשון גבור על מאי דפתח אלקינו ואלקי אבותינו. ועתה יובן לשון שנמצא בזוהר (שם ד\"ל ע\"ב) ומקומות רבים בתקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ה ס\"ו) כשהוא מבאר שם אל שהוא בחסד מכריח הענין ממאי דקאמר האל הגדול לראייה. ואם פי' הענין הוא האל הגדול וכן הוא אל גבור מאי קא מכריח מאל הגדול שהוא החסד הרי הוא ג\"כ בגבורה שהרי אומר הגבור, אלא ודאי כדפי'. ונמצא לפ\"ז נדחו דברי ר' משה שכתב שאל גבור בגבורה כמו שנכתוב בע\"ה. ובפי' אמר הרשב\"י ע\"ה שם באל גבור שהם שתי מדות כדפי'. אמנם בשם אל ראוי שנבאר כי לא נקרא חסד אל אלא בסוד בחי' הראשונה המתנהיר ומקבל מחכמה. וז\"ש אל נהירו דחכמתא, פי' בחינה הראשונה המאיר מחכמה. וכן פי' בפ' אחרי (דף ס\"ה ע\"ב) וז\"ל אל דא נהירו דחכמתא עילאה ואקרי חסד עכ\"ל.", + "עוד בפ' לך (דף צ\"ד) ומאן חסד, חס\"ד א\"ל דאתי ונפיק מחכמה כו', אל נהירו דחכמתא כו'. [הוא מבואר. ועתה ממילא משמע שא\"א שיקרא אל גבור הגבורה. עם היות שבמקומות אחרים נקרא החסד בשם הדין והדין בשם הרחמים, בשם אל לא יתייחס דין כלל. כי החסד נקרא אל בסוד הבחינה המתדבקת בחכמה כדפי', ובבחינה הזאת לא שייך אלא חסד גמור. וז\"ש במאמר הנ\"ל אל נהירו דחכמתא עילאה. ולמה קראה עילאה וכי לא ידענו שהיא חכמה העליונה. אלא לרמוז שבבחינה המתדבקה בחכמה לא שייך דין מפני שהחכמה היא עליונה והיא א' מהג' עליונות שאין שם שפיטת הדין כלל כדפי' בשער מהות וההנהגה פ\"ח ט' י\"ו בס\"ד. ובשם זה כתב ר' משה בספר השם וז\"ל השם הזה הוא סמוך לכנויים רבים ותארים רבים לפי שכוונתי בספר הזה לעורר לבנו. השם הזה נקרא אל עליון והוא לכתר וגם לחכמה ולבינה שהם עליונים. ויקרא אל מלך יושב והוא רומז לבינה שהוא מלך הבנין כלו. ולכן אנו אומרים בתפילתינו בעת בקשת סליחות ורחמים אל מלך יושב על כסא רחמים ופי' שיושב על הת\"ת שהוא מדת רחמים, ומתנהג בחסידות שמטה כלפי חסד אע\"פ שאין אנו ראוין לרחמים. וכשפועל במדת החסד יקרא אל גדול, במדת הגבורה יקרא אל גבור, וכשפועל נוראות יקרא אל נורא, ויקרא אל עולם שהוא בעל המדות הקרויות עולם. ואל רומז ליסוד ולמלכות כאשר יתבאר. וכשהוא אומר אל סתם הוא רומז למדה זו פי' תקיף, כמו (יחזקאל יז יג) ואת אילי הארץ לקח. ואמר הכתוב (תהלים כב כ) אילותי לעזרתי חושה. והוא תקיף בחסדיו ומגביר חסדיו על הדין והפורעניות והוא תקיף ומושל על גובה מדת הדין ותוקף ומאריך אפו ומרחם. ונקרא אל עליון שהוא עליון על כל הבנין בחסדיו וברחמיו והבינה נקרא עליון, ואמר הכתוב (בראשית יד יט) ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ ופי' ברוך אברם אל החסד לאל עליון הגומל חסדים טובים הגדולים וקונה שמים וארץ ת\"ת ומלכות. אל גדול במחילה וסליחה מצד גודל חסדיו עכ\"ל.", + "והנה החכם לפי שראה פעמים אל גבור ופעמים אל עולם וכן אל מלך וכו' הוקשה לו להיות הכנויים האלה בחסד, ואמר כי מלת אל כשהוא בכנויים הוא רומז פעמים הרבה אל הבינה. ודבריו תמוהים. ואין דוחקיו דוחקים כלל לשבסבת זה יהפך לנו את המקראות. אלא נאמר כי החסד הוא הנקרא אל בכל מקום הן לבדו הן כשיתחבר אל כנויים אחרים, כענין אל גבור שאין הכונה אל שהוא גבור אלא הענין כדפי' למעלה בשם הזוהר. ודע כי באל שד\"י (כתב בזוהר) פ' וארא שהוא במלכות. ונק' שד\"י פי' שמספיק לעולם די ספוקם. וכ\"ז בכח החסד המזדווג אל המלכות להשפיעה ובהיות החסד נזקק אל המלכות צודק לשון אל זועם בפשוט כי כן ביאורו סתם. עוד אפשר לבאר הפסוקים והכנויים על דרך אחרת, כי חסד ממש נקרא אל גבור בהיות כח הגבורה [מז] גובר וכובש אל החסד ומכריע כף חובה לכף זכות. או לפעמים יהיה דין והדין ההוא סבת הרחמים כמו מכות מצרים שהיו דין למצרים ורחמים לישראל, ואז אל גבור יקרא אל מצד א' וגבור מצד א'. ויקרא אל עולם בהיותו נכנס בבינה ירצה אל מעולם העליון. ואל מלך יושב, בזוהר פי' כי אל מלך יושב וכו' הכוונה אל הבינה שהיא יושבת ושוכנת על כסא רחמים, ומשם ראיה כי להיות פעולתה ברחמים וכוחה ייוחס אליה שם החסד מפני התחברות החסד. ושאר בחי' שם א\"ל המתלוה אל זולתו מהכנויים והשמות יתבאר בשער ערכי הכנויים בס\"ד:" + ], + [ + "ובשם זה פי' הרשב\"י בשה\"ש (בז\"ח דף ע\"ח) וז\"ל חדרא תניינא א\"ל, דא חדרא ואדרא דימינא דאית ביה חיזו דאתטמר ואתגנז. כיון דנפיק ונהיר לפום שעתא מיד אתגניז. אל אמאי אקרי הכי. א' איהו רזא דנהורא קדמאה דכליל בתרין נהורין. ועל דא א' איהו חד. מתמן שירותא לאתנהרא ולאתפשטא נהורין לכל סטר וע\"ד איהו קדמאה לכל אתוון שירותא דכלהו כללא דתלת דאינון חד. תלת נהורין אינון כלילין באת א' דרועא חד בחד סטרא ודרועא חד בחד סטרא ו' באמצעיתא דכליל תרין דרועין דתרין סטרין ואצטרך שיעורא דאמצעיתא בתרין דרועין דתרין סטרין בגין דאיהו נטיל לון ואיהו בלחודוי בתרווייהו א' אש מסטרא דא מים מסטרא דא רוח פסיק באמצעיתא ונטיל בתרין סטרין וכולהו איהו חד. ותו א' דא אתפשט ואתכליל בכללא דכלהו. וכיון דאיהו כליל בשלימו דתרין סטרין באתערו דלתתא אתער לגביה נוקביה ואתהפך א' ברזא אוחרא ונטיל נוקביה לתתא מיניה ומתחברן כחדא וכדין נקודה עילאה שריא עליה לאחזאה דנהורא עילאה נקודה קמייתא ברזא דשכינתא עילאה לא שריא אלא באתר דאיהו דכר ונוקבא מתחבראן כחדא. ת\"ח בראשית ברא אלהים את הא הכא ד' אלפין מתחברן כחדא דכר ונוקבא בד' תיבין, בכל תיבה ותיבה א' דאיהו דכר ובכל תיבה ותיבה את חד דאיהו נוקבא. ובספרא דרב הממונא סבא, בראשית אדם ואתתיה, ברא אברהם ונוקביה, אלקים יצחק ונוקביה, את יעקב ונוקביה. ואי תימא את הא נוקבא בכל אתר. ת\"ח א' דכר ת' נוקבא. כלילין תרוייהו כחדא ונוקבא אתחזי בשלימו כלילא ברזא דכל אתוון. ובגין כן א\"ת אע\"ג דנוקבא איהי, אבל ברזא דכללא דדכורא. ועל דא ארבע זווגין אינון הכא, ובכל אתר א' דכר דמתחברא בנוקבא באת אחרא. קרית ארבע על דאתקברו [דאתחברו] ארבע רברבן ממנן דעלמא תמן. ל' דא מגדל דפרח באוירא דאיהו מלך גדול ובג\"כ איקרי אל. עילא ואמצעיתא כחדא עילא ורישא דאשגחותא רישא דכל אתוון כחדא. א\"ל נטיל אל\"ף סיוע דההוא מגדלא דפרח באוירא לגביה ועליה סליק בשמא. תלתין ותרין שבילין אינון דנפקי מאורייתא אינון רזא דעשר אמירן ועשרין ותרין אתוון דאורייתא וכלהו נפקי מרזא דנקודה עילאה. עשר אמירן כולהו כלילן ברזי דאורייתא דאיהי מלך עילאה רזא דתורה שבכתב עלמא דאתי. ועשרין ותרין אתוון מתפשטן ושריין לאתנהרא מרישא דנהורא קדמאה ברזא דיחודא דמתמן אתוון לאתגלייא, ומתמן נהרן אתוון וסלקא א' רזא דכל אתוון ברזא דאחד עכ\"ל.", + "א\"ל דא חדרא ואדרא דימינא. פי' שהוא כנגד החסד שהוא אל הימין כנודע. דאית ביה חיזו. פי' לפי שאין השכלה והשגה אלא מחסד ולמטה. ומחסד ולמעלה דהיינו בג' ראשונות אין השגה כלל כדכתיב (דברים ד לב) כי שאל נא לימים ראשונים, וכתיב (שם כב ז) שלח תשלח את האם וכדפי' בזהר (יתרו דצ\"ג) ופי' בשער ח' פט\"ו בס\"ד. ומפני שלמעלה אמר אידרא קדמאה שהיא נגד ג' ראשונות שאין שם השגה כלל, אמר עתה באידרא זו שהיא נגד החסד דאית ביה חיזו. פי' יש בו השכלה והשגה. דאתטמר וכו'. פי' השכלה הנגנזת כי אין ההשגה בו עומדת אלא מתגלה וחוזר ומתעלם, וז\"ש כיון דנפק וכו'. פי' ההשגה בו כענין הברק מאיר לפי שעה וחוזר ונגנז ברצוא ושוב כדפי'. א\"ל אמאי אקרי הכי. הכוונה לבאר ייחס השם הזה באותיותיו אל החסד. א' איהו רזא וכו'. פי' עיקר הא' בחסד ומורה יחודו עם שני ספירות וכללותיה מהם גבורה ות\"ת. וע\"ד א' איהו חד. הוקשה לו דנימא דאלף איהו תלת אבהן בתר דהכי רמז דיליה. לז\"א כי מפני שעיקר הא' הוא בחסד לבדו אלא שהחסד הוא כלול מהב' כדפי'. ולכן יתייחס היות הא' עניינו אחד ולא יצדק שם זה על הג'. מתמן שרותא וכו'. הוקשה שכיון שהא' בפי' יחייב שיהיה א' ולא שלש מן הראוי היה שנבאר שהא' הוא בת\"ת כי הוא בעצ' כולל הג' אבות ואין זה הענין מתייחס היטב בחסד. ולזה הכריח ואמר מתמן שירותא, כי החסד נקרא ראשית וכמו שנבאר בשער ערכי הכנויים. והטעם כי משם תחלת ההתפשטות וההתגלות. לא אל האצי' כי האצי' תחלתו מכתר. אלא תחלת הסתעף הענפים וההתפשטות דליותיו לכל עיבר כנודע שג\"ר אינם מתפשטות ולא מתגלות. ואם נאמר שיהיה הא' בת\"ת נמצא שהתפשטות האותיות תחלתן מהת\"ת לא מהחסד וזה אינו צודק. לכן הוכרח היות הא' בחסד. ועתה יצדק ראש האותיות שהם הענפים העליונים המתפשטים וראש התפשטות הענפים הכל אחד ומיוחד. וז\"ש וע\"ד איהו קדמאה וכו' כללא דתלת. היינו חג\"ת. דאינון חד. פי' בהיותם אחד דהיינו דוקא קודם התפשטותם בהיותם נכללים בא'. וכוונת הרשב\"י ע\"ה במאמר זה כי הכ\"ב אותיות הם כלם ענפים משבע ספירות, וכאשר נבא לחלקם נמצא ג' פעמים ז' הם כ\"א, וא' יותר זהו המורה על יחוד ג' קוים שהם גדולה קו החסד גבורה קו הדין תפארת קו הרחמים, ובכל אחד מהם ז' ענפים הם כ\"א אותיות, והא' שהיא ראש להם הוא המורה על יחודם באחדות שלימה בחסד שהוא תחלה להתפשטות.", + "וענין האותיות והענפים נבאר בסוף המאמר ב\"ה. תלת נהורין אינון כו' שב לבאר מציאות הג' קוין מיוחדים בצורת א' כי יו\"ד שמצד ימין הוא חסד וי' שמצד שמאל הוא גבורה והקו האלכסוני הוא הת\"ת. ואצטריך שיעורא דאמצעיתא וכו'. הוקשה לו בשלמא למאי דפריש להלן כי י' עלאה בבינה י' תתאה במלכות ו' ממש בת\"ת ניחא שיתייחסו ב' יודי\"ן ב' נקודות והת\"ת ו' המיחדם. אבל לפי פי' זה שהי' הא' בגדולה והב' בגבורה אינו מתייחס אל הת\"ת בערכם אלא י' שלישית. כי כן דרכם או שלשתם ג' ווי\"ם או שלשתן ג' יודי\"ן. לזה השיב כי כן הוצרך כי החסד היא לבדו ולכן שיעורו י' והגבורה לבדה ולכן שיעורה י' אבל התפארת שהוא המייחדם צריך בשניהם ולכן הוא נרמז בקו האלכסוני שבו שיעור שני יודי\"ן לרמוז שהוא כלול משניהם ובמציאותו יש מציאת החסד ומציאות הגבורה כדי שיוכל להשלים ביניהם. ולהכריח הענין הזה ביאר עניינם שהם נמשלים אל אש מים רוח. והענין כי המים קרים ולחים והאש חם ויבש [ורוח הוא אויר חם ולח לכך הוא מכריע] כדפי' בשער המכריעים פ\"ג. ואמר וכלא הוא חד פי' בצורת א' להורות על אחדותו מציאות אחדיי בזולת הכרעתם. או ירצה כי שני המציאיות שפי' עד עתה באות א' שתיהם אחד עם היות שפי' במלות שונות וכדפי'. ותו א' דא אתפשט וכו'. כבר פי' לעיל היות הא' כולל כל האותיות והענפים ולכן חוזר לבארו בענין יכלול בו כל האצילות ועוד שירמוז אל הזווג כדי שיתבאר ענין הל' שבשם א\"ל. והיינו, ותו א' דא אתפשט ואתכליל בכללא דכלהו. כי עד עתה אמרנו שהא' הוא כולל שלשתן בסוד החסד. אחר כך מתפשט עוד וכולל אותם במציאות' ממש. וכיון דאיהו כליל בשלימו דתרין סטרין. פי' מאחר שהזכר שהוא גוף הא' הוא כלול בשלימות בעצם יונק מחסד ואח\"כ מגבורה, ולכן תחלת התפשטותו מחסד ותו אתפשט ואתכליל ג\"כ בגבורה כי כן דרך הזכר מתחיל מימין ומסיים בשמאל כדפי' בשער מהות וההנהג' פכ\"א בס\"ד. ואז באתערו דלתתא כו' היינו התעוררות המלכות אל הזיווג והיחוד כדפי' שם בפי\"ח בס\"ד. ואתהפך א' ברזא אחרא כו'. וזהו מציאות ג' אל הא' דהיינו ו' אמצעית תפארת, י' עלאה בינה, יו\"ד תתאה מלכות. ונטיל נוקביה לתתא מניה דהיינו המלכות המתרפקת על דודה. וכדין נקודה עלאה שריא. פי' מאחר שמתייחד עם המלכות אז שורה עליו נקודה עלאה. ופי' נקודה עלאה היינו הבינה. לאחזאה דנהור\"א עלאה כו' היינו חכמה. נקודה קמייתא בכתר. והענין כי ביו\"ד כלולות שלש ראשונות כי יש לה עוקץ למעלה עוקץ למטה וגיו באמצעיתה כדפי', ואמר כי גלוי כל ג\"ר הוא על ידי הבינה שהיא נקראת שכינה על שם שמשכנת כל מציאות ג\"ר על הבנין. ואמר כי אינה שורה אלא אם נתייחדו תפארת ומלכות, ולכן צריך להקדים היחוד ואח\"כ נקודה עלאה שריא. ת\"ח בראשית ברא וכו' כל האריכות הזה הוא מפני שכוונתו לומר שהל' של א\"ל הוא בינה ולזה קשה שהרי הבינה נכללת ביו\"ד עליונה של א' א\"כ מה צורך עוד אל למ\"ד. לזה הכריח שהרי א' עם היות שהנקבה שהיא נקודה תחתונה נכללת עמו עכ\"ז הוצרכו אל אות אחרת שירמוז אל הנקבה כענין א\"ת וכו' כאשר נבאר, א\"כ גם לענין הבינה צריך לאות אחרת שירמוז עליה. והענין הוא שהא' במציאותו מראה כל היחודים האלה בסוד החסד והוא סוד הזכר אח\"כ צריכה להתייחד מציאות הנקבה בזולת היחוד הנכלל בענפיו. וקרוב לזה בענין א\"ת שיתבאר לפנים ב\"ה. ועד\"ז נתרץ ג\"כ לענין הל' ומבואר הוא. הא הכא ד' אלפין וכו'. כי בכל אחד מהד' תיבות יש אות א' שהרמז אל הזכר ואות א' שהיא נקבה. כיצד בראשית יש בו א' זכר, ונקבה ת'. ברא יש בו א' זכר ב' נקבה. אלהים יש בו א' זכר ה' נקבה. א\"ת א' זכר ת' נקבה. ובספרא דרב המנונא סבא בראשית אדם ואתתיה. אדם חכמה שהוא מתייחד עם המלכות בסוד (ישעיה מד ו) אני ראשון ואני אחרון חכמה בראש וחכמה בסוף. י' של יהו\"ה זכר י' של אדנ\"י נקבה. ואין לומר ואתתיה בינה שאינו מתיישב קריית ארבע שיתבאר לפנים שהוא במלכות. אברהם ונוקביה בסוד ה' שנתוסף לשרה. ויצחק ונוקביה בסוד (בראשית כד סז) ויביאה יצחק האהלה שרה אמו. א\"ת יעקב ורחל כנודע. ואי תימא את הא נוקבא בכל אתר וכו'. פי' כי א\"ת הוא מיוחס אל המלכות בכל מקום כאשר נודע ויתבאר בערכי הכנוים. וא\"כ איך אנו מייחסים אותו אל הזכר והנקבה יחד. ולזה תירץ ת\"ח א' דכר ת' נוקבא וכו'. פי' לעולם אימא לך כי ת' לבד הנקבה בתיבת את והא' הוא דכורא, ומה שתאמר מתיבת את, הכוונה אל הנקבה בשלימות דהיינו בסוד הזכר הנכלל עמה, וע\"י היא מראה כל האותיות, והיינו דמפרש במקום אחר, א\"ת אורייתא כלולה מא' ועד ת', פי' המלכות נכללת בכל אותיות התורה דהיינו כחות הזכר כי ע\"י הזכר היא מגלה כל האותיות. ולעולם א\"ת הרמז א' זכר ת' נקבה. וע\"ד ארבע זוגין אינון הכא. פי' לפיכך נמצא ד' זוגות שאל\"כ לא יהיו אלא ג'. ובספרא דרב המנונא סבא אמר שהם ד'.", + "ועוד כי מג' הראשונים נלמד שהרי הזכרים הם א'. א\"כ מה גרע א' של א\"ת מא' של בראשית וכן של בר\"א. א\"ו מאי אית לך למימר כדקאמינא וכו'. וז\"ש ובכל אתר א' דכד כו'. קרית ארבע על דאתקברו [דאתחברו] כו'. פי' המלכות נקרא קרית ארבע על שם שהיא מתיחדת בד' מקומות אלה. ואין הכונה שמזדווג המלכות אל זולת התפארת, אלא הכל לפי המקום שהיא מזדווגת עם בעלה. לפעמים מזדווגת עמו בסוד יחוד זיווג אדם ואשתו שהיא הרמז שלו בסוד חכמה, ולפעמים בצד החסד וכו', ומבואר. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתקונים [מח].", + "הנה נמצא לפ\"ז שמציאות הא' הוא בחסד. ולה ג' מציאות. ראשון כללות ג' אבות בחסד ביחוד גמור, אח\"כ מציאות שני בסוד קבלתה מימין ושמאל, אח\"כ מציאות ג' דהיינו יחוד עם נקבתו שהיא המלכות נקודה התחתונה והבינה השורה עליו שהיא יו\"ד העליונה בסוד ג' ראשונות כדפי'. ואגב אורחין למדנו כי אברהם ונוקביה הם א' ואות אחת נקבה. הרי שיתיחס א' בחסד והיינו א' של א\"ל. ועתה שב לבאר ל' של א\"ל. וז\"ש ל' דא מגדל דפרח באוירא. היינו הבינה שהיא פורחת וחופפת על התפארת שנקרא אויר כאשר יתבאר בערכי הכנויים. וקראו מלך גדול פי' מלך שהוא בינה והוא חופף על החסד שהיא גדולה ובסיבתו נקרא הוא מלך גדול. והיינו ל' חופפת על א' שהוא באויר ובמציאות חסד. ולכן נק' המדה הזאת א\"ל להורות על סוד העמוק הזה. עילא ואמצעיתא כחדא פי' בינה שהיא עילא [כמבואר] למעלה בענין הבינה [השוכנת] על היחוד והיא ל' כדפי'. ואמצעיתא היינו התפארת שהוא אמצעית הבנין כדפי'. ואין לפרש עילא היינו א' ואמצעיתא ל' שהיא אמצעות האותיות. שאינו מתישב לפד\"ז מאי דקאמר בתר הכי עילא ורישא דאשגחותא רישא דכל אתוון כחדא. דעל כרחין עילא דקאמר היינו בינה. אלא ודאי כדפי'. והאי דהדר קאמר עילא ורישא דאשגחותא להורות כי גם היות שאמר עילא בינה ואמצעיתא שהוא הת\"ת, עכ\"ז לא נכחיש היות הענין של הא' דוקא בחסד מפני שהיתה תחלת ההשכלה תחלה לכל האותיות. א\"ל נטיל אל\"ף סיוע וכו'. פי' כי מפני שהא' שהוא היחוד כדפי' צריך אל עזרת הבינה שהיא הל' לכן החסד נקרא בשם אל. ל\"ב שבילין אינון דנפקין וכו'. הכונה לבאר ב' דברים. הא' מה שפי' למעלה כי תחלת גלוי האותיות הוא מחסד. ב' מה שאמר כי הא' נוטל סיוע מהבינה כדפי' לז\"א הנה ל\"ב נתיבות נודע היותם בחכמה וממנה ולחוץ הם מתפשטות והיא נקרא אורייתא וכמו שנבאר בערכי הכנויים.", + "והנה נודע היות הנתיבות האלה ל\"ב ופרטם י' ספי' וכ\"ב אותיות כמבואר בס\"י וביארנו בשער הנתיבות פ\"א והעתקנו המשנה בשער המציאיות פ\"ב בס\"ד. וז\"ש דאינון רזא די' אמירן דהיינו ע\"ס וכ\"ב אותיות דאורייתא. וכולהו נפקי כו' פי' אין עניינם בחכמה אלא הם מתפשטות מחכמה שהיא נקודה עילאה נמצא עיקרם מחכמה ולחוץ. א\"כ נמצא שכאשר נבא לחלקם הנה תחלתם בבינה ושם י' נתיבות שאין להוסיף בה יותר מעשר והם עשר מאמרות. וז\"ש ברזא דאורייתא דאיהי מלך עילאה היינו הבינה והיא ג\"כ נקראת תורה כדכתיב (משלי א ח) ואל תטוש תורת אמך, כי אם לבינה תקרא (שם ב ב). ומפני שהוא דוחק שנאמר שעשר מאמרות הם בה שהיא נקר' תורה שאדרבא חכמה בה י' מאמרות והיא נקראת תורה כדפי' לעיל. לכן אמר רזא דתורה שבכתב פי' אין התורה הת\"ת אלא הבינה והיא נעלמת בכתב שהוא הת\"ת כמו שנבאר בערכי הכנויים פכ\"ב. וז\"ש רזא דתורה שבכתב, ובבחינה זאת היא נקראת עלמא דאתי דהיינו שהוא נשפע ובא אל הת\"ת דהיינו כתב. ואחר שהכרחנו היות י' מאמרות שהם עשר נתיבות הקודמים היותם בבינה, א\"כ כ\"ב אותיות תחלת התפשטותם מהחסד והיינו א' בחסד. וז\"ש וכ\"ב אתוון מתפשטין ושריין לאתנהרא מרישא דנהורא קדמאה. שהוא חסד יום ראשון יהי אור א' כנודע. ועתה אחר שראש הנתיבות ועיקרם הם בבינה א\"כ שאר הנתיבות צריכים לקבל שפע מעילתם. והיינו דא' נטיל סיועא וכו' דקאמר לעיל. ברזא דיחודא דמתמן אתוון לאתגלייא. השתא כוון לבאר סוד חילוק הכ\"ב אותיות בספי'. כי בשלמא עשר אמירן הם בבינה ניחא דכלילא מי' אבל כ\"ב איך יתחלקו לז' ספירות ואין להם ייחס ועניין. לזה אמר כי הא' הוא סוד היחוד וראש אל הגלוי כמבואר לעיל בראש המאמר, שאינה בכלל האותיות שהיא המתייחדת וממנה מאירות האותיות, נמצא הא' סוד אחדות כל האותיות וז\"ש ברזא דיחודא דמתמן אתוון לאתגלייא, פי' מא' ולמטה הוא תחלת גלוי האותיות. ומתמן נהרן אתוון פי' ממנה שופעת שפע ואור להאיר מפני שבא' נעלמות מציאות כל הכ\"א אותיות והאלף מקור לשאר האותיות כענין הספירות כמבואר בשערים הקודמים. וסלקא א' רזא דכל אתוון כו' פי' א' עולה סוד יחוד כל האותיות, כאלו נאמר שהאותיות אינם אלא כ\"א ויחודם ומציאותם העליון הוא הא' דהיינו קבוץ מקורם, וז\"ש ברזא דאחד פי' הא' מעיד על עצמה שהיא המייחדת כל האותיות. וזהו פי' א' דהיינו אחד מיוחד. וז\"ש למעלה ושריין לאתנהרא מרישא דנהורא קדמאה, ורישא דנהורא היינו הא' ומשם מאירות. והם מתחלקות ז' אותיות לחסד, וז' לגבורה, וז' לתפארת. וא' ג\"כ בחסד בראש כלם מאירה לכלם קיבוץ כל מקורי האותיות כדפי'. ואין ספק שג' הם בחסד וג' בנצח ואחד במלכות מצד החסד, וכן ג' בגבורה וג' בהוד וא' במלכות מצד הגבורה, וכן ג' בת\"ת וג' ביסוד וא' במלכות מצד הת\"ת. וטעם ג' בכל ספירה וספירה מפני שבה ג' קוים סוד יניקתה מן החסד וסוד יניקתה מן הדין וסוד יניקתה מן הרחמים. ולכן הם גם כן במלכות בסוד ג' קוים הנזכר. ונמצא בזה כי הם ז' בחסד וז' בגבורה וז' בתפארת והכל ענין אחד. ונשלם פי' המאמר הזה, ומתוכו מתבאר פי' שם א\"ל:" + ], + [ + "השם החמישי מתייחס אל הגבורה. הוא שם אלקים. וביאר בו רבי משה בספר השם וז\"ל אלקים על שם הדין כי שם זה יקרא לכל שופט ומנהיג ודיין לכן משותף בו האל יתברך, והמלאכים והדיינים ומנהיגי העמים והשלוחים להשלים הדין לכל דין ולכל הנברא ונעשה בדין להמית ולהחיות ולהוריש ולהעשיר להרים ולהשפיל וכו' עכ\"ל.", + "ופי' כי אלדים לשון דיינים כמו (שמות כב כז) אלדים לא תקלל. וכן (שם שם ח) עד האלדים יבא דבר שניהם. ובשם זה ביאר הרשב\"י ע\"ה בשה\"ש מהזוהר (חדש דף ע\"ח) וז\"ל חדרא תליתאה אלדים דא איהו זוהרא סומקא נציץ כדהבא זהרא דלזימנין (תאיב) [נהיר] וטב ולזמנין אתחשך בחשוכא דלית לה נציצו כמה (דהוה) [דהבא]. אלדים רזא דאתערו' לגבי נוקבא בההוא סטרא. שמא דא איהו ברזא דרזין לידעי חכמתא, דשמא דא איהו דכר ואתערו לגבי נוקבא. בשמא דא כלא אתער ואלמלא אתערו דשמא דא צדי\"ק לא אתער. ואע\"ג דכלא איהו דינא, וצדיק מסטרא דימינא איהו. אבל אתערו דיליה לאו איהו אלא מסטרא דשמאלא. אדם שבק ההוא סטרא ואתער בההוא טופסרא דדהבא מה דנפק מלכלוכא דהיתוכא דיליה. אלדים א' דכר להי\"ם אתערותא דצדיק ואיהו מיל\"ה בפריעה בלא סטר ערלה כלל ודא איהו כד אדכר שמא דא לטב כגון ויזכור אלקים את בריתו דאתער ברית ברזא דא ואלדים פקוד יפקוד. בסטרא אחרא אורייתא אסהידת על דינוי דהא מתמן ערלה נפקת. לזמנין שמא דא נוקבא ירתא ליה בגין לאתדנא עלמא בההוא שמא רזא דערלה כד אתתקף האי אלדים לעילא ואתקשי ההוא ערלה ופריעה לא אשתכח. וע\"ד לטב בפריעו דערלה איהו, דהא אתפרע ערלה ואתעבר, ואתגלייא רזא דברית קדישא. וכלא ברזא דאלדים הוא, דהא גוון דא אההפך לכמה גוונין לזמנין הכי ולזמנין הכי ודא איהו ברזא דאלדים. אלדים תלת שמהן אינון. חדא אלדים חיים דאיהו מלך עולם, אלדים דפחד יצחק, אלדים בתראה ומתמן מתפשטין. אלדים דפחד יצחק אשגחותא דיליה חציו אל הי\"ם הקדמוני וחציו אל הי\"ם האחרון. אל הים האחרון דייקא לאתקרי בשמא דא. ובג\"כ מה דנטיל מלעילא אית ליה רשו לאכללא ימינא בגויה. וכד אתכליל ימינא בגויה כדין איהו בחדוה ואחיד בגו ימא תתאה תחות רישא דכתיב שמאלו תחת לראשי וכדין אתקרי אלדים דהא אזיל אל הים האחרון. ודא איהו חדרא תליתאי מההוא מלך עילאה עכ\"ל.", + "ופירושו, כבר פי' בשער הגוונים פ\"ג שבגבורה הם ג' גוונים האחד אדום, או כזהב שהוא יותר טוב מהאדום כמבואר שם. והדין הזה הוא יפה כיין המשמח ולא המשכר. ויש יין המשכר בסוד הדין החזק ובזה יש בו שחרות. ולזה אמר זוהרא סומקא נציץ כדהבא. היינו הב' גווני הדין שהוא היפה שהוא המוכרע לכף החסד. זהרא דלזמנין נהיר בסוד החסד והרחמים והוא טוב. ולזמנין אתחשך היינו סוד הדין החשוך שאין בו התנוצצות יפה אלא הוא מתלהט בסוד הדין. ולא ממש שחור ח\"ו דהיינו הקליפה. אלא שאין אורו בריא כמה דהבא פי' כזהב, או כסומקא. אלא משחיר קצת בסוד קירוב הדין אל הקליפה. אלהי\"ם רזא דאתערותא לגבי וכו'. פי' שם אלדי\"ם הוא בסוד היין המשמח בסוד הדין המעורר הנקבה אל הזווג כדפי' בשער מהות וההנהגה בפכ\"א בס\"ד.", + "והנה הזכר ג\"כ צריך אליו כי גם הזכר מקבל מהימין והשמאל אל החיבוק והתאוה אלא שהזכר מקדים אל הימין. משא\"כ הנקבה שמקדמת קבלתה אל החיבוק מצד השמאל לכן יתייחס אליה התעוררותה מן הגבורה שם אלדים. ולז\"א רזא דאתערותא לגבי נוקבא בההוא סטרא. ר\"ל בצד בחינת השם הזה. שמא דא הוא ברזא דרזין ליודעי חכמתא. פי' עם היות דלכאורה משמע שאין בשם זה ענין רחמים אלא דין, עכ\"ז יש בו סודות נוראים ליודעי חכמה כמו שיתבאר. שמא דא איהו דכר כדמסיק א' ודאי שהוא זכר עכ\"ז הוא התעוררות אל הנקבה כדפי'. כי מכח שם זה התעוררות הנקבה. בשמא דא כלא אתער. פי' בין הת\"ת, בין המלכות כדפי', בין היסוד כדמסיק. ואלמלא אתערו דשמא דא צדיק וכו'. פי' התעוררות הת\"ת עם היותו בגבורה עכ\"ז הוא ג\"כ בחסד המעוררו, וכן המלכות מתעוררת בכח החסד. אבל הצדיק אינו כן כי אם לא הוי שם זה לא היה מתעורר כלל כי כל התעוררותו בזה. ונמצאו עתה שהמתעוררים הם ג', תפארת מלכות יסוד. והם בהדרגה. הא' ת\"ת אבל עיקר התעוררתו מהחסד. והמלכות עיקר התעוררותה מהגבורה ועכ\"ז מתערב עמה התעוררות החסד. אבל היסוד כל התעוררותו הוא בגבורה וזהו סדר הדרגותיו. ואע\"ג דכלא איהו דינא וכו' פי' עם היות שאמר שהתעוררתו הוא בגבורה ואין לו התעוררות מחסד. ולזה יקשה כי אדרבה עקרו הוא אל הימין יותר ממלכות, ולזה חוייב כי כמו שגם התעוררות מלכות מחסד כן יהיה ההתעוררות היסוד בסיוע החסד. עכ\"ז לענין התעוררות אין לו אלא התעוררות הגבורה לבד. ויש חלוק בין ענין מהותו להתעוררותו. ואין להקשות מכאן למה שפי' בשער א' פ\"ב בשם הרשב\"י ע\"ה שהיסוד אל השמאל. שהרי דקדק הרשב\"י ע\"ה התם ואמר צדיק נטיל לשמאלא ולא קאמר צדיק איהו שמאלא אלא נטיל. דהיינו התעוררותו. עוד אפשר לומר דהא והא איתנהו. ומה דקאמר הכא דאיהו ימינא היינו בערך המלכות וכדפירשנא. ומ\"ש אבל אתערו דיליה לאו איהו וכו' שב לבאר ענין ב' הגוונים הנזכר לעיל. ואמר שאדם הראשון בעת שבא על חוה לא נוד\"ע אל הידיעה ההוא מצד הגוון היפה גוון הזהב והאדמימות אלא מצד המשחיר דהיינו סיגי הזהב כדמסיק. אלקים א' דכר פי' זכר מצד הגבורה כדפי' בפרק הקודם כי גם א' זכר מצד יצחק ונוקביה. להי\"ם אתערותא דצדיק. הכונה כי א' הוא סוד הזכר דהיינו מציאות הגוף, ולהי\"ם פי' מיל\"ה דהיינו ברית הנמשך מהגוף דהיינו התעוררות הנמשך משם זה אל הצדיק. ואיהו מילה בפריעו בלא סטר ערלה. דהנה הקליפות והערלות הם שלשה וכשחותכים א' שהוא כפול לשנים והג' נכפל כלפי פנים והיא קליפה ג' של האגוז שהיא כמעט נאכלת וזה נקרא חזיר על שם שעתיד להחזירו כמו שנבאר בשער התמורות. ואמר בפריעו בלא סטר ערלה, כלומר אפי' הערלה הדקה הזאת לא יתערב בשמחת השם הזה אלא אדרבא היא נגרעת מכוחו. והוצרך אל האריכות הזה, מפני שאמר להי\"ם שפי' מיל\"ה ומשמע בלא פריעה, לזה אמר בפריעו בלא סטר ערלה אפי' הקליפה הדקה כדפי'. ודא איהו כד וכו' פי' בהיות האדמימות ויין המשמח ואז הוא ויזכור וכו', וכן ואלדים פקוד וכו'. כי כל זה מורה על הרחמים. אבל כאשר שם זה הוא בסוד הדין המשחיר אז התורה העידה בפי' על דינו כמו ואף אלדים חרה בהם [מט] וכיוצא בהם. דהא מתמן ערלה נפקת פי' מצד בחינה זו הוא מוצא הויות הקליפות. לזמנין שמא דא נוקבא ירתא ליה פי' המלכות לעתים נקראת אלדים, ואמר כי כאשר המלכות נקראת אלדים אז מורה על הדין החזק לדון את העולם. כי בהיות השם הזה הזכר הוא רחמים רוב הפעמים, אבל בהיותו נקבה אז הוא דין. ולא יחוייב שיהיה השם בנקבה לעולם דין אלא רוב פעמים שגם לפעמים בהיותו בנקבה הוא רחמים כאשר יתבאר. דהא גוון דא אתהפך לכמה גוונים. פי' או אלדים פי' דיינים דהיינו דין קשה, או פי' אלהים א' מיל\"ה שהתעוררות אל הרחמים כדפי'. והכל תלוי בענין הקליפה אם יש קליפה הוא דין ואין מילה מפני שהדין נפעל ע\"י המלאכים המחבלים, וכשאין ערלה וקליפה אז אלקים שהוא א' מיל\"ה הוא רחמים. תלתא שמהן אינון רצה לבאר סוד ענין הדין והרחמים בקצרה. והוא כי המקור הוא בינה והוא אלדים חיים ומלך עולם. בסוד שהוא חופפת ומולכת על העולם שהם ימי ההקף כו'. אלדים בתראה פי' מלכות. ומתמן מתפשטן פי' משם התפשטות הדינים והכוחות השולטים על הדין טובים ורעים. ובג\"כ מה דנטיל מלעילא. פי' כאשר חציו אל הים הקדמוני שהוא הבינה ע\"י השפעתה בו הוא נעשה אלדים שם שלם כי כאשר הגבורה יונק מבינה נכלל עמו החסד שהוא א\"ל ומשפיע אל המלכות דהיינו הי\"ם וע\"י כך קונה הגבורה שם אלדים אל מחסד והי\"ם ממלכות. דכתיב שמאלו תחת לראשי היינו התעוררות המלכות כמבואר לעיל. והארכנו בשער מהות והנהגה בפ' כ\"א.", + "והנה נשלם פירוש המאמר, ומתוכו נתבאר פי' שם אלדים בגבורה:" + ], + [ + "מפני שראינו שם זה רומז בבינה כענין ל\"ב אלקי\"ם שבמעשה בראשית ועוד כמבואר בפרק הקודם ראינו להעתיק הנה מאמר מהזהר (בהקדמת בראשית ד\"ב.) שבו ביאר אליהו ז\"ל להרשב\"י ע\"ה ענין השם הזה בבינה והוא ביארו אל החברים. וז\"ל בשעתא דסתימו דכל סתימין בעא לאתגלייא עבד ברישא נקודה חדא ודא סליק למהוי מחשבה. צייר בה כל ציורין חקק בה כל גליפין. ואגליף גו בוצינא קדישא סתימא גליפו דחד ציורא סתימאה קדש קדשים בניינא עמיקא דנפיק מגו מחשבה ואקרי מ\"י שירותא לבניינא. קיימא ולא קיימא עמיק וסתים בשמא. לא אקרי אלא מ\"י. בעי לאתגליא ולאתקרי בשמא ואתלבש בלבוש דיקר דנהיר וברא אלה וסליק אל\"ה בשמא. אתחברו אתוון אילין באילין ואשתלים וסליק בשמא אלקים. ועד דלא ברא אלה, לא סליק בשמא אלדים. ואינון דחבו בעגלא על רזא דנא אמרו אלה אלדיך ישראל (וכו'). וכמה דאשתתף מ\"י באל\"ה הכי הוא שמא דאשתתף תדיר. וברזא דא אתקיים עלמא עכ\"ל.", + "ודברי המאמר הזה נעלמים רב האיכות ומיעוט הכמות כפי האומרם וכפי שיעור השומע. וזה פירושו. בשעתא דסתימא דכל סתימין. אין סוף נקרא סתימא דכל סתימין ונעלם בתכלית ההעלם. כי הספי' הם סתומים ונעלמים אבל הם נגלות כל אחת למדה שתחתיה כאלו נאמר שהחכמה משגת את הכתר ומכ\"ש שהכתר משיג את החכמה ועם היות ששתיהם נעלמות תכלית ההעלם וכן אל שאר הספי'. נמצא לפ\"ז כי עם היות הספי' סתומות ונעלמות הם מושגות אל הנעלמות שכמותם. מש\"כ בא\"ס כי הוא נעלם תכלית ההעלם עד שהוא נעלם גם אל הנעלמים, ר\"ל כי אפי' בערך הדקים והנעלמים הקרובים אליו הוא נעלם. וזהו פי' סתימא דכל סתימין, פי' סתום ונעלם מהשגה אפי' לדקים הסתומים והנעלמים. וזה הכלל יהיה מסור ביד המשכיל גם במקום שימצא טמירא דטמירין, כי סתימא דסתימין וטמירא דטמירין הכל ענין א'. ועם היות שבקצת מקומות ימצא שמכנה כנויים אלה אל הכתר אין זה מן התימה מפני שלפעמים מתעלם בתוכו הא\"ס, ירצה שהוא מתאחד לעיתים בשרשו עד שראוי להעלמו להתייחס אליו כנויים אלה. ומאשר שבא לידינו נבאר אותו בס\"ד. בעא לאתגלייא, פי' בעת שעלה הרצון לפניו להאציל אצילותו, כי האצילות היא גילוי המאציל כדפי' בשערים הקודמים. עבד ברישא נקודה חדא פי' י'. הראש הוא הכתר כי הוא ראש לכל האצילות ובתוך הכתר היה ענין אצילות החכמה. וזהו עבד ברישא, שהוא הכתר. נקודה חדא, שהיא חכמה. ואף אם נפרש לישנא דרישא כפשוטו דהיינו בתחילה מוכרחים אנו בפי' זה, כי לעולם התחלה קודם הנקודה היא הכתר, דלעילא מכתר לא שייך תחילה מטעם כי תחלה יש לה סוף. ודא סליק למהוי מחשבה. כבר נתבאר בשערים הקודמים כי טבע לשון מחשבה בדברים האלקיים היא המציאות שבו יצטיירו הנאצלים כלם. ר\"ל כי כמו שהמחשבה בה ישפוט האדם העניינים והפעולות אשר ירצה לפעול. כן באלקות, המקום אשר בו נצטיירו ההוויות אשר יצאו אל הפועל מציאות מתגלה, קודם אצילותם נקרא מחשבה.", + "והנה בכ\"ע לא יתייחס הענין הזה לרוב העלמו כי לא יצדק בו ציור הויה כלל עם היות שבו הם כלולים, אמנם הם נעלמים תכלית ההעלם שלא נוכל לכנות בענין ההוא לשון מחשבה כלל. אמנם בחכמה יצדק לשון מחשבה עד\"ז מטעם כי היא מערכה הראשונה מהד' מערכות שערכנו בסדר האצילות בפ\"ה בס\"ד. וזהו אומרו הנה במאמר הזה ודא סליק למהוי מחשבה, פי' זו ולא הכתר, כי בכתר לא יצדק מן הטעם שפי'. ואעפ\"י שנמצא כי הכתר לפעמים נקרא מחשבה זהו מן הטעם שיצדק בו קוצו של יו\"ד שהוא י' קטנה להורות אל הדקות הנעלם נכללות בשם מערכת שהוא יותר דקה ממערכת הי' שהיא בחכמה כדפי' ענין המערכות באותיות השם בשער שם בן ד'. או מפני מציאות החכמה שבו כי היא כוללות האצילות בדקות הגדול, כי בכתר עצמו לא יצדק כדפי' הרשב\"י ע\"ה באידרא וכדפי' בס' אור יקר בשער ה' בס\"ד. ולמעלה מהכתר נקרא ברחוק מחשבה דכל מחשבתין, מפני ששם המחשבות הם בערך מחשבה כאשר נודע העלמם שם, כדפי' בשער הצחצחות. ועתה יצדק לנו ענין היות הכתר הראש, והחכמה המוח והמחשבה, מן הטעם הזה כי המוח בו יצטיירו צורות מחשבות אבל בראש לא יצטיירו בתוכה דבר כי שם לא יתגלה האצילות כלל אפי' כעין מחשבה אבל הכתר סובב וכולל החכמה כעין הגלגלת הסובב וכותר המוח. ואמר ודא סליק למהוי מחשבה, כי היה ראוי שיאמר ודא היא מחשבה, הטעם כי קודם נאצלה החכמה בלי שיתגלה בה האצילות ואחר כך הוצרך שתתעלה למעלה לקבל כח מהנותן כח לכל כדי שיתגלו בתוכה כל היצורים והאצילות. וזהו ודא סליק, פי' נתעלה למעלה בבחינת הכתר עצמו אל בחינתו המתייחדת במאציל להיותה מתייחסת במחשבה דהיינו ציור האצילות בעצמותה. צייר בה כל ציורין חקק בה כל גליפין. פי' כבר הארכנו בשער עצמות וכלים בענין הספירות והעצם המתפשט בתוכן כי נאצלו ב' דברים הספירה והנשמה שבתוך הספירה כמבואר שם. ולכן בערך הנשמה נקט לישנא דצייר, דהיינו ציור לשון צורה מתייחסת אל נשמת הספירות ואורם ועצמותם המתפשט. ולשון חקיקה שהוא העבות הדברים וגלויים יותר נקט בערך הכלים שהם כענין גוף אל עצם הספי'. ודבר זה א\"א לעמוד עליו אם לא בעיון רב ודק בשער הנזכר. ואגליף גו בוצינא קדישא וכו'. פי' לשון גליפו וחקיקה אל הכלים, וציורא אל הצורה והנשמה כדפי'. והתכת הלשון כך הוא, וחקק חקיקה אשר הוא לבוש אל הנשמה והצורה הנעלמת. והענין הוא כי בוצינא קדישא הוא כתר עליון. ובו נחקקת הבינה והיא הנקראת קדש קדשים מטעם שהיא קדש אפי' בערך הז' ספירות שהם קדשים, פי' אפי' לקדשים היא בערך קדש ע\"ד שפי' בסתימו דסתימין. והטעם שקראה כאן קדש קדשים הכוונה כי היא מלאה מן הקדשים התחתונים, פי' כי היא כוללת כל הקדשים והספי' התחתונים כנודע כי בה הוא כלול כל האצילות כי היא מערכה שנייה אל האצילות כי היא מעולה ונעלמת מכלם ומקפת את כלם והיא סיבתם. בניינא עמיקא וכו'. פי' עם היות שאמרנו ואגליף גו בוצינא וכו'. אין הכונה שהיא ממש בכתר. אלא הכונה בתוך המחשבה שבכתר. ולפי שלא נטעה לומר כי היה ציור בינה בתוך החכמה לבד, לז\"א גו בוצינא קדישא. הכונה בתוך הכתר, פי' בתוך המחשבה שבכתר. וכדי שלא נטעה שהיא בכתר ממש אמר בניינא דנפיק מגו מחשבה, הא כיצד בתוך החכמה שבתוך הכתר. וקראה בניינא עמיקא וכו', מטעם כי הבינה היא מערכה שנייה המגלה מערכה הראשונה. לזה אמר בניינא עמיקא. כי בה כלול כל הבנין, אמנם אעפ\"כ היא בעומק ובהעלם. דנפק מגו מחשבה. פי' כי לא יצדק שם מ\"י בבינה בעת היותה עדיין נעלמת בחכמה. כי מי הוא השכלת דבר מה שיפול בו השאלה לומר מי הוא זה וזהו ענין מ\"י. ואעפ\"י שלא יהיה תשובה לשאלה זו. וז\"ש כי לא יצדק שם מ\"י אלא בבינה בהיותה יוצאות מהבחינה הפנימיות שבמחשבה. וזהו לשון דנפיק מגו מחשבה. ופי' מגו, הכונה שיוצא מהבחינה הפנימית העצמית של המחשבה אל הבחי' הקיצונה במחברת של חכמה עם הבינה, ושם נקרא מ\"י כי כאשר יתגלה בעצם אל עצמותה לא יצדק אליה שם מ\"י. וז\"ש שירותא לבניינא קיימא ולא קיימא וכו'. הכונה קיימא, כי הוא תחלה לבנין שהוא ההקף מחסד ולמטה. ולא בעצם כאשר היא תחלה לבנין אלא כאשר עדיין אינה מתגלית, וז\"ש ולא קיימא. פי' גלוי ולא בעצם כענין שכבר היא קרובה להאציל הבנין אמנם מתעלמת, וז\"ש עמיק וסתים כי כבר נתהווה. אמנם ההויה היא עמוקה בבחי' החכמה הנקרא עמקים שאז היא סתומה אין ראוי שיקרא בשם המחייב בענין חיוב כלל המגביל הדבר בגדר ענין מה. אלא מ\"י שפי' אע\"פ שכבר נאצל ויצא מעמקי המחשבה אל בחינה מתגלית עדיין לא יוצדק בו חיוב שם אלא מ\"י שאלה בלא תשובה. בעא לאתגלייא. פי' רצה להתגלות ע\"י אצילות ימי ההקף כי הם גלוי הבינה כנודע כי ז' הימים הם המגלים הדברים הנעלמים בבינה. ולאתקרי בשמא. פי' כי כבר אמר כי בהיותה נעלמת אין לה שם כלל ומ\"י אינו שם אלא העלם. אמנם כאשר יתגלה יצדק בו שם מגדיר הדבר בגדר קצת. אתלביש בלבוש יקר דנהיר. פי' זהו מציאות הה\"א העליונה וצורתה כאשר נבאר בשער זה והיא לבושה בערך החסד והדין והרחמים. והלבוש הזה נתלבשה להאציל החסד והדין והרחמים שהם כלל כל ההיקף. ואמר דנהיר, מפני שזו היא הבחינה המתגלה המשפעת לשש קצוות. וזהו לישנא דנהיר, פי' מאיר לשבעת הנרות אשר תחתיה. ובחינה זו נקרא אימא, פי' אם לכל התחתונים. לכן עתה שבא לבאר בענין בחינתה אצל האצילות, אמר דנהיר וברא אל\"ה. פי' ההקף הנכלל בחסד ודין ורחמים. ונקראות אלה מטעם כי הם מתגלים יותר מבחינתה הנקרא מ\"י שהוא שאלה בלא תשובה. אבל עתה באלה הם גלוי עצמי כאדם המורה באצבע ואומר אלה. וסליק בשמא אלדים פי' כי לא בבחינות רישא ונקודה האמורות למעלה היא בחינת מ\"י. כי למעלה אע\"פ שמתגלה יותר אינה מתגלית הבחינה הנעלמת. אמנם יתעבה ויתגלה מציאות אחר יותר עב ומתגלה מהקודם. משא\"כ בבחי' מ\"י, כי בחי' מ\"י עצמה היא מתגלית ע\"י אלה. וזהו ואשתלים וסליק בשמא אלהים. וכיצד הוא זה השם. כי ע\"י שיתייחד תיבת מ\"י עם אלה ועמם נשתלם השם ועלה בשם אלהים. וזהו וסליק בשמא אלדים. ודקדק באמרו וסליק בשמא, פי' עלה בשם. והכריח הענין שעד עתה לא היה שם. כי בחי' מ\"י עצמה עלה בשם אלדים ומתגלה היינו שנתחברו אותיות מ\"י עם אלה בשם אלדים. שאל\"כ היה ראוי שיקרא אלה לבד אלא כי נתחברו אותיות מ\"י עם אלה בשם אלדים מ\"י עצמה נתגלה ע\"י אלה ועי\"ז נשתלם שם אלדים מ\"י באלה. ועד לא ברא אלה לא סליק בשמא. הוקשה לו בשלמא אם נאמר שבחי' מ\"י לא נתגלה לעולם כדרך שאר הבחינות אשר לאצילות קודם גלויו כי לעולם הם נעלמות ניחא, כי בערך הבחינה הנעלמת אשכחן בקרא מ\"י בכל אורייתא. אמנם לפום מאי דפי' דבחינת מ\"י עצמה נתגלה ע\"י אלה נמצא כי עתה לפי האמת בחינת מ\"י היא קודם האצילות ואינה עתה אחר האצי', וקשה דאשכחן באורייתא. ודוחק לומר מאי דהוה ואינו עתה במציאות מה דהוה הוה דומיא דשם אהיה שלא נזכר כ\"א ג' פעמים משום מאי דהוה הוה כדפי' בפ\"ב. ולזה השיב ועד לא ברא אלה וכו', פי' כי כבר תבחן עתה ג\"כ לעיתים בחינת מ\"י בערך מה שהיה אל קודם היות אל\"ה במציאות. וזה היה עון בעלי העגל כי הפרידו בין מ\"י לאל\"ה ולא רצו לחברם ולייחדם ולהגלות מ\"י על אל\"ה אם כן בערך זו תבחן מ\"י לבדה ואל\"ה לבדה. וזה עון פלילי כי אחר שנתייחדו מעולם לא נפרדו כי לעולם מ\"י בחינתו מיוחד ומתגלה ע\"י אלה ואין זמן לעולם שיפרדו. וכמה דאשתתף מ\"י באלה וכו'. פי' שהוקשה לו כי הראייה מעון העגל אינה ראייה כי אפשר שימצא מ\"י בלא אלה, והשתא ניחא לישנא דקראי טובא דאשכחן בהו מ\"י. ועון בעלי העגל היה שהפרידו בין אלה למי כי אלה בלא מ\"י לא ימצא לעולם בשום אופן וזה היה עונם שהפרידו אל\"ה ממ\"י. אמנם מ\"י בלא אל\"ה כבר יבחן שימצא. לזה הכריח להפך ואמר כי כמו שא\"א לאל\"ה בלא מי כן א\"א למי בלא אלה. וזהו כמה דאשתתף מי באלה הכי הוא שמא כו'. פי' כמו שבעת עלות הרצון היה שישתתף מי עם אלה, כן הוא ההכרח שיהיה לעולם. וברזא דא אתקיים עלמא כוון אל מתק צוף דבש אמרי נועם, כי אם היה שאל\"ה יוכרח היות עם מ\"י ומ\"י לא יוכרח היות עם אלה נמצא העולם חרב כי יסתלק מ\"י למעלה ונמצאו לפעמים אלה בלא מי והעולם חרב כי אין ביכולת אלה לעלות אל מי יותר ממדתה. לכן הטביע המאציל כי מי יצטרף לאלה באופן שלא יתעלה כי אלה יאבד מעלתו ולכן בסוד מי המתייחד עם אלה העולם מתקיים. וטעם הענין הזה, כי שכינה בתחתונים צורך גבוה כדמפרש במקומות רבים בשערים הקודמים. ע\"כ פי' המאמר. והכלל העולה מן המאמר היות שם אלדים בבינה רומז אל ב' בחינות מתיחדות מתגלות האחת ע\"י האחרת. בחינה ראשונה היא נקראת מי, והיא בחינתה בערך עמידתה בבחינה אחרונה שבחכמה בעת שעלה רצונו הפשוט להאצילה. ובחינה שני' והיא בחינתה בעת שעלה לפניו שתאציל הבינה החסד והדין והרחמים (ע' עסיס רמונים), והבחינה הזאת נקראת אלה כדפי'.", + "והנה בהתייחד הבנין שהם ז' ימי ההקף עם הבינה דהיינו יחוד ב' הבחינות נקרא הבינה אלדים שפירשו מי אלה ביחוד. זהו אשר העלינו בפי' שם אלדים בבינה מתוך המאמר הנחמד הזה. אבל לענין שם אלדים במלכות נרמז עוד שם במאמר הנז' ונעתיקהו הנה בה\"ו:" + ], + [ + "עוד בשם אלדים שם (בהקדמה ד\"ב.) מאמר א' וז\"ל א\"ר שמעון על דא שמייא וחיליהון במ\"ה אתבריאו דכתיב כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו' וכתיב מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים על השמים איהו לסלקא בשמא. בגין דברא נהורא לנהוריה ואתלבש דא בדא וסליק בשמא קדישא ה' עילאה. וע\"ד בראשית ברא אלהים דא אלהים עילאה. דהא מ\"ה לא הוי הכי ולא אתבני. אלא בשעתא דאתמשכן אתוון אילין אל\"ה מעילא לתתא ואימה אוזיפת לברתא מאנהא וקשיטת לה בקישוטהא. ואימתי קשיט לה בקישוטהא כדקא יאות, בשעתא דאתחזן קמה כל דכורא דכתיב אל פני האדון ה'. ודא אקרי אדון כד\"א הנה ארון הברית אדון כל הארץ. כדין נפקת ה' ואעילת יו\"ד ואתקשטת במאני דכורא לקבליהון דכל דכר בישראל. ואתוון אחרנין משכין לון ישראל מלעילא לגבי אתר דא. אלה אזכרה. אדכרנא בפומאי ושפיכנא דמעאי ברעות נפשא בגין לאמשכא אתוון אלין וכדין אדדם מעילא עד בית אלהים למהוי אלהים כגוונא דיליה. ובמה, בקול רינה ותודה המון חוגג עכ\"ל.", + "ופי' ע\"ד שמייא וכו' למאי דהוה סליק אדעתין בזהר בביאור ענין מי אלה שנתבאר בפרק הקודם היה קשה למה נבראו שמים וחיליהון במ\"ה כדכתיב כי אראה וכו'. כי מה יחס כינוי מ\"ה אל המלכות לענין בריאת שמים וחיליהון. אמנם לפי מה שפירש אליהו להרשב\"י ע\"ה בשם אלהים שפי' מי אלה כמו שבארנו בפ' הקודם מענין מ\"י ואל\"ה, יתישב טעם מ\"ה לבריאת שמים וחיליהון כאשר יתבאר בע\"ה. וזה המאמר הוא סוף מאמר הקודם בפרק הקודם. וקודם נתינת טעם למלת מ\"ה לבריאה הכריח הענין מהפסוק. כי הפסוק אמר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וזה חוזר אל שם מ\"ה הנז'. ואמר שהם מעשה אצבעותיך מה. וז\"ש קודם לזה מה אדיר שמך. ר\"ל מ\"ה הוא שמך האדיר במלכות הנקרא ארץ. וזה כוון באמרו דכתיב כי אראה שמיך וכו' וכתיב מה אדיר וכו'. ומפני כי סוף הפסוק אשר תנה הודך קשה לכאורה לפי' זה. ולפי האמת הוא הכרח אל העניין. לזה סיים פי' הפסוק ואמר על השמים איהו לסלקא בשמא. פי' הוד שמך השלם אינו במלכות כי מלכות הוא מ\"ה לבד. אמנם הודך הוא על השמים שכוונתו על תפארת הנקרא שמים, והיא הבינה שהיא על השמים ת\"ת. בגין דברא נהורא לנהוריה הכונה שהאציל אל\"ה שבהם מתלבש מ\"י כדפי' בפרק הקודם. והם מאורות שבהם נתלבש אור הבינה הנעלמת הנקראת מי. וסליק בשמא קדישא כו' פי' אז נשתלם השם ונתעלה האצילות של הבינה בשם אלהים. וע\"ד בראשית וכו'. פי' הכריח הענין כמוסכם בפי הכל כי אלהים זהי בינה, דאל\"כ מאן לימא לן שהוא בבינה נימא שהוא במלכות. אלא ודאי מן הטעם שפי' דלא שייך שם אלהים במלכות אלא ע\"י עליית רגלים כדמפרש ואזיל. וז\"ש דהא מה לאו הכי שהרי מדת המלכות לא שייך בה מ\"י אלא מה. וכיון שכן אע\"פ שתתייחד עם אלה לא תעלה בשם אלהים מלא אלא (ה\"ם שהם היא מה) [אלה\"ם שהמלכות היא מ\"ה] בה' ולא בי'. וז\"ש דהא מ\"ה לאו הכי, פי' אינה בי' אלא בה'.", + "ועוד דלא אתבני להיותה נקראת (בהם אלה) [בשם אלהים] אלא ע\"י המשכת אל\"ה אלה וזה א\"א אלא ע\"י כח בני אדם כאשר יתבאר. וזה שחזר לבאר על ראשון ראשון. ראשונה למה נקראת מ\"ה. אמר ואימא אוזיפת לברתא וכו' פי' להבין הענין הזה צריך אל מה שבארנו בשער המציאיות מענין המלכות שיש לה שני מציאיות. הא' מציאות שבו נקראת י' והיא דקה ביותר וזהו מצד החכמה זכר, לכן אז היא בצורת זכר והיא אות ברית מילה בסוד היו\"ד שבה. ומצד הבינה יש לה מציאות הה\"א שהיא הבנין אשר נבנתה בלקיחתה מן האדם דכתיב (בראשית ב) ויבן ה' אלדים את הצלע. הבינה (הבינה) [בנה] את הצלע שהיא המלכות בסוד היו\"ד ונבנתה הה\"א. וטעם שנבנתה הה' בה מצד הבינה, הוא כי לבינה ג\"כ צורת הה\"א. והה\"א ג' ווי\"ן בסוד חסד דין ורחמים כאשר ביארנו בשער הנזכר.", + "והנה המלכות אינה נבנית מהבינה בקישוטיה הנחמדים שהם מציאות היו\"ד אשר בבינה הנרמזת ביו\"ד של מ\"י. אמנם אוזיפת לה מבניין הה\"א שהיא בחינת ה\"א שבה כי היא בחינה קרובה אל מלת אלה הנזכר והנה המ\"ם של מ\"י והמ\"ם של מה הם שוים מטעם שהוא רומז אל כללותם מד' סטרין שהם ד' יסודות. הבינה מצד היותה משפעת בהם, והמלכות מצד קבלתה מהם. ובזה לפי שהיא בחינה מתגלית יצאו שוים. אמנם קשוטי הבינה שבהם היא מתקשטת שהיא מציאות היו\"ד אין לה מצד הבינה בכל הזמן בלתי בהראות כל זכר אל פני האדון ה' שהיא המלכות בבחינת היו\"ד כמו שהכריח מפסוק ארון הברית אדון כל הארץ.", + "הנה כי המלכות נקרא אדון בבחינת היו\"ד ולפניה נראין הזכרים כדכתיב אל פני האדון. כדין נפקת ה\"א וכו'. פי' כי לפי שאז מתראים לפניה הזכרים ולאו דווקא הזכרים אלא הזכרות ממש אות ברית היה מתראה לכל א' אם היה שומרו בטהרה. וזהו לשון זכורך ולא כתיב זכרך שנראה הזכר עצמו אלא זכורך שהוא האבר הקדוש אות ברית יו\"ד וכן דקדק בזוהר במ\"א (משפטים דף קכ\"ד. ובפ' שלח דף קס\"ה ע\"ב). ומפני שהיו מתראים הזכרים. לכן היא היתה מתקשטת בקשוטי הבינה עצמה שהם מצד החכמה דהיינו יו\"ד. וז\"ש אתקשטת במאני דכורא וכו' פי' בכלי הזכר דהיינו מצד החכמה והיא אות ברית כדפי'.", + "והנה אז ע\"י הזכרים היתה בחי' מ\"י. ואתוון אחרנין כו' פי' אותיות אל\"ה הצריכים להשלים שם אלדים היו מושכים אותם ישראל מלמעלה למטה, הכוונה היו מייחדים את המלכות הנקראת מי עם האבות שהם החסד והדין והרחמים הנקראים אלה. ולהורות כי ענין היחוד וההמשכה הזאת היתה טורח ודוחק גדול. הכריח הענין מפסוק אלה אזכרה. ופי' כי אין הכוונה אזכרה כפשוטו שהוא זכרון אחר הגלות אלא הזכרון ממש בזמן הרגלים כי היו ישראל מתפללים על יחודם באותיות אלה בדמע הלב ובתפלה ובתחנונים וזהו שהיו זוכרים אל\"ה בתפלתם והיו שופכים דמעות כדי להמשיך ולייחד אותיות אל\"ה אל מ\"י. וזהו אדדם [אדדם עם הכולל בגי' מ\"י], הכוונה אורידם ואניעם ואשפיעם אל המלכות כדי שיהיה שם אלדים שלם. ובמאי בקול רינה ותודה וכו' פי' צעקה. או יהיה פי' רנת הלוים כדכתיב (במדבר יח כג) ועבד הלוי הוא וכו', והמון חוגג הם ישראל העולים לרגלים. ונשלם ביאור המאמר הזה שבח לאל. והכלל העולה הוא כי אלדים שבמלכות הכוונה אל מ\"י, פי' מ\"ם של מ\"ה והיא עצמה מ' של מי הנזכר בבינה, וי' הוא מציאות היו\"ד שלה והיא נשפעת מצד מ\"י שהוא י' של בינה מצד החכמה בסוד קוצו של ה' ראשונה, כאשר נבאר בפ' י\"א בע\"ה, ואלה הוא ג\"כ אל\"ה הנזכר בבינה. כלל זה הענין (בבינה המ' רומזת) בסוד שהוא משפעת בד' קצוות הם ד' יסודות והיו\"ד על הסוד הנרמז. ובמלכות המ' הוא בסוד שהיא מקבלת מד' יסודות שהם ד' רגלי המרכבה. ואין לתמוה שאחר שהמלכות היא א' מד' רגלי המרכבה שאינה מקבלת אלא מג' שהיא עצמה הד'. כי כבר ביארנו בזה בכמה מקומות היות כח בחינה מקבלת מעצמה ומשאר הספירות שלמעלה ממנה. ואלה בבינה בסוד שהיא משפעת באלה. ובמלכות בסוד שהיא מקבלת מאל\"ה. ואחר שנתעוררנו בפי' השם הקדוש הזה בכל ענייניו ומציאותיו מצאנום ג'. העקרי הוא בגבורה והוא מקומו המיוחד, הב' הבינה, הג' המלכות. וראוי שנחקור האיך השם הזה מורה דין, שהרי לפי מה שפי', אדרבה עקרו רחמים וכן מורה מה שפי' בכל א' משלשת המאמרים הנז' בפ\"ז ח' ט'. ולזה נשיב בהקדמה מה שפי' בשער ט\"ו פ\"ג שבכל מקום שהמדרגות ממטה למעלה מורה דין והם דין, ולכן להיות כי בשם זה הם המדרגות ממטה למעלה הם דין. כיצד כי לפי מה שפי' בענין מ\"י ואל\"ה מן הראוי היה שיהיה סדר השם מי\"אלה. כי מ\"י הוא בסוד הנעלם בבחינה הנעלמת כדפי'. ואל\"ה הוא בבחינה המתגלית. ולכן בא בהיפוך ממטה למעלה בג' פנים. ראשונה היות אלה קודם למי כמפורסם.", + "ועוד קדם יו\"ד למ\"ם עם היות כי במ\"י קודם מ' לי' נתהפכה המדה וקדם בהשם י' למ'. ואע\"פ שאפשר לדחות כי אדרבה זו היא עקר סדרו שהיו\"ד תקדם למ'. זו אינה ראייה, כי העקר שבשם הוא משמעות מ\"י המורה על העלם הדבר ואם היה לשון ים היה מורה גלוי ובחינה מתגלית כמו שנבאר בערכי הכנויים בפ\"ד. והטעם כי בהיות המלה י\"ם מור\"ה גלוי כי יו\"ד שהיא נעלמת מתפשטת אל ד' סטרין שהיא מ' ונמצאת היו\"ד שהוא נקודה בלי הרחבה מתרחבת אל מ' ומתפשטת אל ד' קצוות כי\"ם המתרחב והולך. אמנם בהיות מ' קודמת אל י' מורה אדרבה העלם כי ד' סטרין אע\"פ שהם רחבים ונמתחים בסוד החכמה עכ\"ז הם נעלמים ומתקבצים בסוד היו\"ד. שהיו\"ד נקודה נעלמת וזהו מ\"י המורה העלם. ולכן במלכות מ' קודם ה' המורה אדרבה יותר גלוי, שהמ\"ם היא פתוחה קצת ואינה מתפתחת לכל הצדדים וה\"א בחינה יותר מתגלית. אבל בהיותה מ\"י מורה על כי היא מתעלמת בסוד הבחינות הנעלמות. ונחזור אל הענין כי מ\"י ג\"כ בא בהיפוך י\"ם. עוד בא בהיפוך ג' והוא מפורסם בדברי הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים בתיקונים ה' של שם הקודם לי' וגובר עליו ובארנוהו בשערים הקודמים. והרי בבחינות אלה עם היות שענין האותיות מורות רחמים ישפוט בהם הדין מפני הפוכים האלה. ע\"כ הגיע מה שראינו לבאר בשם זה:" + ], + [ + "השם הששי יהו\"ה והוא מיוחס אל הת\"ת. וכלם הסכימו בו שהוא רחמים גמורים. אמנם נמצא בתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ד ע\"ב) הפך זה. וז\"ל דרישא דחרבא איהו י', גופא דחרבא ו', תרין פיפיות דחרבא תרין ההי\"ן, נרתקא דילה אדנ\"י [וחרבא הוי\"ה]. וכד איהי יהו\"ה בר משכינתיה איהו דין דחתך מכל סטרא. כד עאל בנרתקא אתעביד רחמי ולא חתוך דינין. ורזא דא דחרבא בנרתקא יאהדונה\"י הכי הוא ודאי. ובזמנא דיהו\"ה בר משכינתיה אתמר ביה כי יהו\"ה אלהיך אש אכלה הוא, דנטיל מגבורה לאוקדא עלמא עכ\"ל.", + "הרי בביאור כי השם בן ד' הוא דין אש אכלה. וכשנדקדק היטב בלשון המאמר הזה נמצא איש שלומינו ואינו חולק כלל עם הסכמת המפרשים, ודקדק שאמר י' רישא דחרבא להיות שהיא חכמה בראש ולהיותה רחמים אין לה חלק בגוף הדין אלא כלאחר יד בהסתר פנים והוא ראש החרב. וגוף החרב שהוא הוא\"ו תפארת. אבל החותכים הם הב' פיות שלה שהם הבינה המשפעת דין אל הגבורה ומשם יונק הת\"ת להיותו דין חוץ מטבעו ומדתו. וז\"ש דנטיל מגבורה וכו' כי בלי יניקתו משם הוא רחמים מכל צד ובחי'. והפה האחרת היא המלכות שהיא חותכת ופועלת בדין, אמנם כאשר הוא ביחוד עם המלכות הוא רחמים. והשם המורה על היחוד הוא שם בן ח' אותיות והוא שם נפלא וקדוש. והרשב\"י אמר ג\"כ בפי' שהוא רחמים בתקונים (תקונא ע' דף קי\"ח) וז\"ל ואית אבר דאתקרי ביה יהו\"ה רחמי וכו'. אלא ודאי כדפי' והוא נכון וברור. וברמז שם זה בזהר שה\"ש (ז\"ח דף ע\"ט) פי' הרשב\"י ע\"ה. חדרא רביעאה דיוקנא דיעקב סבא ברזא יה\"ו דנטיל ירותא דאבא ואמא ואיהו אתרבי בגווייהו ואזל לקמייהו בארח דצניעו דכל עלמא הכי אתחזי כגוונא דסדורא דאתוון דמארי כלא כמה דאינון מסודרן יהו\"ה אורחי דדכורא לשוואה תדיר נוקביה לקמיה לאשגחא בה ולאסתלקא מינה חשדא וקנאה ולא יהיב עינוי באנתו אחרא. י' דכר ה' נוקבא י\"ה הא נוקבא לקמי דדכורא ולאסתכלא בה תדיר. ברא אזיל לקמי אמיה לחפיא לה מעינא בגין יקרא דילה ויקרא דאבוי כו' [יעקב] נטיל (ס\"א נטיר) נוקביה (ושוי לה לקמיה) לאשגחא בה תדיר ולא באחרא הה\"ד תמיד עיני ה' אלהיך בה דלא תסתלק מעינא רגעא חדא ודא איהו סדורא דאתוון קדישין למהוי סדורא דא עילא ותתא עכ\"ל.", + "ולכאורה מציאות המאמר הזה בכללו רחוק מאד כי אין קנאה ושנאה למעלה וכן נתינת עיניו באשה אחרת. אלא כדי לתת טעם ע\"י כן אל סדר האותיות השם הקדוש.", + "ועוד יש לדקדק בדבריו באמרו ברזא יה\"ו דנטיל ירותא וכו', נראה מתוך דבריו כי טעם היות בת\"ת אותיות י\"ה הוא מפני שמקבל מהם ירושת אב ואם והוא טעם נכון. ואח\"כ בתוך כדי דבור אמר כי הטעם הוא ואיהו אתרבי בגווייהו, וזהו טעם שני. אח\"כ בתכ\"ד אמר ואזל לקמייהו ארח דצניעותא א\"כ נראה שהרשב\"י ע\"ה ח\"ו אינו מתיישב בענין כראוי כי הוא מתהפך מענין לענין. עוד צריך לדקדק מהו ירותא דאבא ואמא ועניינו, וכן אמרו אתרבי בגווייהו. (והענין הוא) שהרשב\"י ע\"ה פי' חדרא רביעאה ואמר שהוא ת\"ת ברזא יה\"ו. ר\"ל כי עיקר האותיות של השם בת\"ת הם אותיות יה\"ו. ולזה הוקשה לו כי בשלמא אם נאמר שיהיה עיקר השם כל ד' האותיות כפשוטו ניחא שמפרש הטעם מפני שהוא נוף האילן כולל כל הענפים וממנו מתפשטים לכן נתייחס לו שם כולל כל האצילות שהוא שם בן ד'. אלא לפי מה שפי' עתה שעיקר השם בו הוא יה\"ו ג' אותיות לבד, קשה מה טעם אל האותיות האלה או יכלול הכל או לא יכלול אלא הוא\"ו הרומז בו לבד. לזה תירץ כי הטעם הוא דנטיל ירותא דאבא ואמא. ופירושו ביאר הרשב\"י ע\"ה בשעת פטירתו כדפי' בספר אור יקר בס\"ד. וזהו כלל דבריו. כי כאשר נאצל חסד מחכמה מציאות החסד נשאר שם, וכאשר נאצלה הגבורה מהבינה מציאות הגבורה נשאר שם. ובהיות שהתפארת מתעלה בסוד הדעת. כמו שהת\"ת דרכו להכריע בין הגדולה וגבורה וכולל אותם במקומם כנודע, כן בהיותו מתעלה יורש שתי מציאיות אלו וכולל אותם. וכמו שגובר התפארת על החסד וגבורה הנאצלים במקומם בסוד הכרעתו, כן הוא מכריע בין אותם המציאיות וגובר עליהם. וז\"ש הנה דנטיל ירותא דאבא ואמא, דהיינו שתי המציאיות הנעלמים וע\"י הוא נקרא בשם י\"ה. ומפני שהוא אתרבי בגווייהו, דהיינו מציאות שלישי המכריע, לכן יצוייר בו ו'. והיינו סוד יה\"ו שהם סוד ג' קווין קו הימין חסד קו שמאל גבורה קו האמצעי רחמים ת\"ת וזהו סוד יה\"ו אשר בו. והם מציאיות נכללים בעצם הת\"ת כדפי'. ואזל לקמיהו וכו'. הוקשה לו כי לפי המציאיות האלה היה ראוי שיהיה סדר השם יו\"ה דהיינו מציאות קו הרחמים בין הימין והשמאל כדפי' ואמר ואתרבי בגווייהו. ולזה תירץ כי טעם סדר האותיות הוא כי אחר שאותיות שם בן ד' כולל כל האצילות והוא שם הנעלם שפי' בשער הקודם יוכרח היותם סידורם כזה יהו\"ה. גם בכל מקום אשר ימצאו אותיות אלה אין ראוי שיהיו אלא כסדר הזה. וז\"ש ואזל לקמייהו. פי' טעם היות אות ו' הקצונה ולא האמצעית, הוא מפני אורח דצניעו כאשר יתבאר. דכל עלמא הכי אתחזי כגוונא וכו'. פי' בכל מקום שיהיו האותיות האלו ראוי שיהיו מסודרות כסדר האותיות השם הנעלם הכולל כל האצי'. ולכן אמר דמארי כולא, דהיינו מציאות עצם השם כדפי'. ואח\"כ נתן טעם אל האותיות וסידורם, ואמר אורחיה דדכורא היינו חכמה שהוא יו\"ד והוא משפיע בבינה וזהו נוקביה לקמיה. כי מצד הזכר שהוא צד הרחמים מגביר הרחמים על הדין לעולם. ולכן מצדו הוא יו\"ד על ה\"א רחמים על הדין, לעולם ימין גובר על השמאל. וז\"ש ארחיה דדכורא, פי' ענין זה וסדר זה אל האותיות הוא מצד הזכר, כי מצד הנקבה לעולם מגברת ה' על י' דין על הרחמים כדפי' בשער ממטה למעלה. וז\"ש לאשגחא בה כדפי', להשפיע בה שיהיה האור ישר זכר משפיע ונקבה מקבלת, ולא בהפך בסוד אור החוזר שיש בו דין וקנאה. וז\"ש לאסתלקא מינה חשדא כו', פי' הקליפות. ואע\"פ שאין הקליפות למעלה הנה בהסתלק השפע בסוד אור החוזר ודאי קליפות מתפשטות למטה מפני רבוי הדין הנשפע. וקנאה הוא כינוי אל הדין כדפי'. ואמרו ולא יהיב עינוי וכו' אפשר לומר כי בהסתלק השפע והיותו אור חוזר, נמצא הזכר מסלק שפעו ומשפיע כלפי מעלה במקום אשר למעלה ממנו. ונמצא יהיב עינוי באנתו אחרא. או אפשר לפרש בהסתלק השפע אל החיצונים ואף אם לא שייך זה למעלה ח\"ו, עכ\"ז בהסתלק שפעו יחוייב הענין הזה כנודע. ולסדר האותיות זכר על נקבה משפיע על המושפע, רחמים גוברים על הדין, אמר י' דכר ה' נוקבא י\"ה הא כו' כדפי'. ברא אזיל לקמי אמיה. פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים כי השם יוה\"ה שהוא ו' עם י' שני משפיעים יחד. ושתי ההי\"ן הוא סוד ותלכן שתיהם (רות א יט) כי שתיהן הולכות בגלות אמא עלאה ואמא תתאה. ופי' הענין בשער מהות והנהגה בפי\"ג. וא\"כ נמצא כי צריך היות הבן לפני האם לחפייא לה מעינא שלא ישלוט בה עין הרע. והטעם איך יצדק ענין זה בבינה, נתבאר בשער הנזכר. בגין יקרא דילה ויקרא דאבוי. כי דבר זה נוגע עיקר אל הבינה שמסתלק ממנה השפע ולכן הקדימה. ויקרא דאבוי, כי גם למעלה יש בזה נדנוד שכינה בתחתונים צורך גבוה. יעקב נטיל נוקביה היינו המלכות שהיא ה' אחרונה. ולהיות האור ישר רחמים ולא יאחזו סרכי הקליפות בכנפי המשכן, צריך להיות ו' על ה' רחמים גוברים על הדין. דלא תסתלק מעינא רגעא חדא. כי המלכות צריכה יותר שמירה מפני קורבתה אל הקליפות. למהוי סדורא דא עילא וכו' פי' בכל מקום שיהיו אותיות השם גם אם לא יהיו רומזים במקומות אלו, עכ\"ז ראוי שלעולם יהיו הרחמים גוברים על הדין כדפי'. ע\"כ פי' המאמר.", + "והנה נתבאר מתוכו שאין שם בן ד' אשר בת\"ת רומז אל עשר ספירות באותיות אלו כדרכו ברוב המקומות, מפני כי אין שם הזה שם העצם כדפי' בפ\"א. אבל כיון לפרש סדר האותיות בו להיות שהוא כולל אותם העטרות שהם סוד אב ואם ולכן נכללות בו ג' אותיות בסוד יה\"ו. וה\"א היינו שכינה המתייחדת עמו. ואל השם הזה מציאיות רבים בתקונים. כמו י' רישא דלויתן, ה\"ה סנפיריו, ו' גופא דלויתן. וכן י' רישא דעופא, ו' גופא דעופא, ה\"ה הם כנפיו (בתקונא מ\"ה ע\"ב). וכן ו' שרביטא דשושנה, ה\"ה תרין זמנין, ה' עלין מלגאו ה' עלין מלבר, י' תפוח דילה (תקונא ל\"ח ע\"ב). וכן ו' גופא דאילנא, ה' ענפין דאילנא, ה' שורשא דאילנא, י' איבא דאילנא. וכיוצא באלו עניינים רבים בביאורם יאריך הענין לנו לבלי צורך מצטרך לכן לא נאריך. והרוצה לעניינם ימצאם בתיקונים במפוזר:" + ], + [ + "בצורת אותיות השם והתיחסו במדות אלו בזולת מה שנתבאר בפרקים אלו, מצאנו בזוהר פ' משפטים (דקכ\"ג ע\"ב) וז\"ל ת\"ח, אנא חזינא ליה בחלמאי ושאילנא קמיה דר' שמעון, י' הא אוליפנא קמיה דמר דאיהו חכמה והכי הוא ודאי. ה' אמאי איהי בינה. אמר לי ת\"ח הא כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, מאן הוא נהר דיוצא מעדן דא בינה. ובג\"כ ההוא נהר יו\"ד סתים בגויה, ויו\"ד פשיט נהרא דא מכל סטרוי ואפיקת בן תחותה דהוא ו'. כגוונא דא ה. לבתר אולידת ואפיקת האי בן ושויה לקמה. ובג\"כ יה\"ו, דהא וא\"ו לקמה יתיב לינקא ליה. וע\"ד תנינן במתניתא דילן, ה' ד' הות. מדאתחבר דכורא עמה אתעברת מחד בן ואיקרי ה'. לבתר אולידת ואפיקת ו' ההוא בן וקאים לקמה. ועל האי כתיב ונהר יוצא מעדן, מיניה נפק ודאי, להשקות את הגן, לינקא ליה עכ\"ל.", + "ודברים האלה הם דברי ר' אבא לר' אלעזר בן ר' שמעון. והיה מספר לו ענין הזה שראה להרשב\"י ע\"ה בחלום ושאלו השאלה הזאת והשיב לו הדברים הנז' למעלה. וראוי לדקדק בדברי המאמר הזה למה נסתפק רבי אבא בה' למה היא בינה ולא נסתפק בי' למה היא חכמה עד שאמר י' הא אוליפנא וכו', והכי הוא ודאי כנראה שאין שם שאלה, ועקר השאלה הוא בה', וראוי לדעת זה. עוד למה לא שאל כן בוא\"ו למה בת\"ת, וה' אחרונה למה במלכות. ונאמר בביאור זה כי הספירות להיותם נעלמות, לפי קרבתם אל סבתם כן העלמם והסתרם. ומטעם זה אמרו כי הכתר לרוב העלמו לא נתגלה כי אם בקוצו של יו\"ד, לרמוז אל דקותו והעלמו והסתרתו כמו שהקוץ הזה דק ואין בו שפיטת אות וציור כלל. וי\"א שאין בו אות ולא קוץ כלל כדפי' בשער הקודם. והחכמה להיות שהיא עלול שני, נתרחקה מדרגה שנית מסבתה, לא הרחק מקום ח\"ו, אלא ר\"ל היא מדרגה שנית מהעלולים והנאצלים. ולכן הרמז אליה ביו\"ד. להיותה גדולה מהקוץ הנרמז בכתר. ולהיות כי היא נעלמת עדיין, האות הזה אין בה מציאות כ\"א בגוף שחור כענין גולם בלי צורה והיא דקה ג\"כ להורות שלסבת דקותה נמנע לנו ההשגה בה. וז\"ש ר\"א בשאלתו להרשב\"י ע\"ה י' הא אוליפנא קמיה דמר דאיהי חכמה והכי הוא ודאי שכן מורה צורת האות במציאותה ודאי שהיא בחכמה להיות צורתה דק ואין לה כמעט צורה אלא גולם פשוט כנקודה שאין לה גוף כדפי'. וא\"כ ה' אמאי בינה. ודייק כיון שבחכמה לא תצדק צורת אות כלל אלא נקודה פשוטה כדפי', א\"כ בינה שהיא עלולה ממנה והיא ג\"כ נעלמת כמו שביארנו בשער מהות והנהגה בפרק ו' ז\"ח בס\"ד, ג\"כ ראוי להיות האות הרומזת בה צורה בינונית בין י' שבחכמה ובין ו' שבת\"ת, כי ו' שבת\"ת מתיישב וכן הה' שבמלכות היא מתיחסת לו' שבת\"ת ומטעם זה לא שאל בה להיותה מדרגה התחתונה, אמנם עיקר שאלה בה' שבבינה שאינה מתייחסת אל י' שבחכמה ואל ערך ו' שבת\"ת. והרשב\"י ע\"ה הופיע עליו משפעו הטוב והשיב לו. ונהר יוצא מעדן וכו' מאן הוא נהר דיוצא מעדן דא בינה. פי' בפסוק זה רבו הפירושים בזוהר במקומת רבים ובכללם פי' כי הנהר הוא הת\"ת והעדן הוא הבינה וכן העתקנו לשונו בשער המכריעים פ\"ה בס\"ד. ואם נפרש הפי' הזה בפסוק זה נמצא שאין הכרח לפי' הרשב\"י ע\"ה במאמר הזה כלל, מפני שעיקר כוונתו תלוי בפי' הפסוק כאשר נבאר. לז\"א מאן הוא נהר דיוצא מעדן דא הוא בינה, פי' עיקר עדן הוא בכתר. ואף אם ימצא פעמים בחכמה ופעמים בבינה הוא ע\"ד השאלה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה דף י\"א ע\"ב) וז\"ל ולית עדן אלא כתר עליון דאיהו מופלא ומכוסה. ובג\"ד אתמר בעדן עין לא ראתה אלדים זולתך ע\"כ. הרי בפי' דעת הרשב\"י ע\"ה שעדן עיקרו בכתר, וכן הכריח מן הפסוק. וא\"כ לא יצדק עדן בבינה אלא בריחוק. ויותר יצדק בחכמה לקורבתה אל הכתר. ואם נפרש שהנהר הוא הת\"ת ויוצא מהכתר שהוא העדן האמתי. לא יצדק מלת יוצא ממש מהכתר. כי אינו יוצא אלא מהבינה כנודע. ומתבאר מתוך המאמר לפנים. ואם נרצה לבאר נהר חכמה ועדן כתר כמו שפי' הרשב\"י ע\"ה במקומות אחרים, הנה לא יצדק נהר בחכמה. לזה אמר מאן הוא נהר, שיהיה מדוקדק לשון יוצא ולשון עדן אלא בבינה כמו שהכרחנו לעיל. ועתה יצדק יוצא שהוא ממש יוצא מחכמה, ויצדק לשון נהר שהיא נקראת נהר, ויצדק לשון עדן בחכמה על צד ההשאלה. ובג\"ד ההוא נהר י' סתים בגוויה. פי' לרמוז אל מקום מוצאו ומקום אצילותו הוכרח היות מצוייר בעצמותה מציאות מקורה שהיא החכמה. ולכן נמצא בצורת ה' בדל\"ת שלה בקוצה האמצעית (עב) [תג] בצורת יו\"ד לרמוז אל מקורה שהיא חכמה כדפי'. ויו\"ד פשיט נהרא דא מכל סטרוי. ידוע שאצילות חסד דין ורחמים הוא מהבינה. ועם היות שאין הבינה עיקרם, עכ\"ז נאצלו על ידה ודרך בה נאצלו, כדפי' בשער סדר האצי' פ\"ו בס\"ד. א\"כ נמצא לפ\"ז יוכרח היות מקורי החסד והדין והרחמים נעלמים בתוכה והיא מפותחת בסוד ג' קוים אלה. והיינו דקאמר י' פשיט נהרא כו', דהיינו שנתפשטה במציאות ראשונה לשתי רוחות, א' אל הימין וא' אל השמאל, זה דין וזה חסד. והפשיטות הזה ואצילותו, הוא ע\"י החכמה. כי הבינה מחכמה נאצלת. וזה פשיט נהרא מכל סטרוי דהיינו צורת הד' שבה', ואפיקת בן תחותה, הוא צורת ו' שבתוך הד' ע\"י זווג וחיבור שני כמו שיתבאר לפנים [במש\"כ] ה' ד' הות. אמנם ראוי לדעת למה לא נאצלו ג' הפשיטות יחד החסד והדי\"ן והרחמי\"ם, ולמה נתעכב הרחמים בחיבור שני חכמה בבינה כמו שיתבאר. אלא הענין הוא כי היו השני הקצוות שהם הדין והחסד, ואח\"כ הוצרכו למכריע ביניהם. וקודם ראוי שיקדמו החולקים ואח\"כ המכריע. ואין הכוונה באמרנו קדימה קדימת זמן ח\"ו, אבל כוונתינו קדימת מעלה. ואמר בן תחותה דאיהו ו'. להורות על מציאותו הנעלם בסוד הדעת ששם מציאותו רקיע פשוט בצורת ו' כמו שפי' בשער א' פ\"ב. וכוון באמרו תחותה. הכונה שהוא למטה ממנה בלבד ועדין אינו בין גדולה וגבורה. שהוא בסוד הדעת הפשוט בלי בחינת הדין והחסד. אלא למטה מבינה שני לה. שכאשר הוא בין גדולה לגבורה הוא למטה משניהם או ביניהם לכל הפחות. ולא תחת הבינה ממש כמו עתה במציאות ראשון בהיותו רקיע לבד. ואפיקת האי בן וכו' פי' זה אצילות שהאצילו והוציאו בין חסד וגבורה. ואמרו ושויה לקמה כי כלם הם לפניה אבל לא תחתיה בעצם. או יהיה הכונה על סדר עמידת האותיות, כי כאשר יתאצל ממנה ולחוץ ויעשה תפארת בסוד הפארות והגוונים שהם החסד והדין והרחמים, אז הוא לפני אמו לכסות עליה כמו שביאר הרשב\"י ע\"ה במאמר שבפרק הקודם. וזהו לקמה פי' לפניה להעלימה מעיני המביטים. כי ההעלם סבת ההתגלות והגילוי סבת ההעלם. ומבואר הוא כי ע\"י גילוי הת\"ת נעלמה הבינה. וע\"ד תנינן וכו' ה' ד' הות וכו'. כי נודע היות יחוד י' בה' כדרך יחוד ו' בה' כדפי' בשער ח' פי\"ג בס\"ד. ולהיות מציאות הת\"ת רקיע מתפשט מצד החכמה בסוד הדעת כדפי' בשער א' ובשערים אחרים. לכן היתה הבינה ד' כי לא הי' עדיין אצילות הקו האמצעי הממוצע עד שהאצילו החכמה בבינה ומשם יצא למקומו. וזהו ד' הות, שהוא כח הדין והחסד בבינה לבד עד שיצא התפארת במציאות הדק שבתוך החכמה וע\"י נעשה ה' בבינה ומשם נאצל למטה אל בין הקצוות ונעשה ג\"ן כי הוא בעל שש נטיעות כנודע. ועל האי כתיב ונהר יוצא וכו'. מבואר כמו שפי' למעלה וזהו אמרו מיניה נפיק ודאי. הכונה בעצם יוצא מעדן מיניה נפיק תכף כדפי' לעיל. נמצא נהר יוצא ועדן שהוא מדוקדק. אך לפ\"ז להשקות את הגן קצת דוחק. כי בשלמא לפי' עדן כתר נהר חכמה גן בינה, וכן לפי' עדן בינה נהר תפארת גן מלכות, ניחא, דלשון גן צודק כי עיקר נטיעות הם בבינה או במלכות. אבל לפי הפי' הזה כי גן הוא הת\"ת אינו צודק בו לשון גן. לזה אמר כנדחק בענין זה. לינקא לי'. פי' לת\"ת. כי כבר יצדק בו לשון גן. כי הוא בעל ו' נטיעות וכו'. ומטעם הדוחק הזה הקדים ואמר מיניה נפיק ודאי. כי אע\"פ שלא יצדק לשון גן, יותר טוב שנדקדק ראש הפסוק שהוא ונהר יוצא מעדן ועוד שהם ג' תיבות משנדקדק תיבה אחת. ולזה אמר מיניה נפיק, דהיינו ונהר יוצא מעדן. וגם יתיישב קצת להשקות את הגן לינקא ליה, שגם בו יש נטיעות. ע\"כ מה שראינו לבאר המאמר הזה בפי' שם בן ד'. ובמה שפי' הרשב\"י במאמר הזה מענין ה' שהוא ג' קוים הקו הימיני המשוך למטה חסד והגג המשוך למעלה קו השמאלי גבורה והוא\"ו האמצעי הת\"ת, יתיישב מה שפי' בשער המציאיות בפ\"ג שכל ה' היא ג' ווים, שהם ג' אבות, יעויין במקומו:" + ], + [ + "השם השביעי והשמיני צבאות.", + "והנה הוא מיוחס אל הנצח וההוד ואולם נמצא השם הזה מצטרף אל שם יהו\"ה ואל שם אלדים כגון ידו\"ד צבאות אלדים צבאות. ופירשו בו כי הנצח נקרא ידו\"ד צבאות, והטעם כי הנצח הוא ענף הרחמים. וההוד נקרא אלדים צבאות, והטעם כי ההוד הוא ענף הדין. ונקראו צבאות מטעם כי צבאות עליונים ותחתונים נמשכים ונשפעים משם. כ\"פ כל המפרשים. וקשה טובא, כי כמו שהוד מטעם שהוא ענף הגבורה נקרא אלדים צבאות על שם הגבורה שנקרא כן, היה ראוי שנצח מטעם שהוא ענף החסד יקרא א\"ל צבאות. ואין לומר לפי שאינו רחמים גמורים כמו החסד אין ראוי לקרותו א\"ל, אמנם נקרא ידו\"ד כי הוא בינוני כמו הקו האמצעי. זו אינה תשובה, כי ג\"כ הו\"ד אינו דין גמור ונקרא אלדים על צד השאלה, כן הנצח היה ראוי שיקרא א\"ל על צד השאלה. ואין להמלט ולומר כי א\"ל לעולם רחמים גמורים, משא\"כ בשם אלדים כי לפעמים המלכות נקרא בשם אלדים וכן הבינה נקרא בשם אלדים. מב' טעמים א' שכבר נאמר (תהלים ז יב) ואל זועם בכל יום ופשוטו שיש לו זעם קצת. ב' שהרי מלאך הגבורה גבריאל והוא שר האש כנודע, ועכ\"ז נקבע בשמו שם א\"ל. וא\"כ נחזור לשאלתנו כי היה ראוי שיקרא נצח א\"ל צבאות. ואין להשיב שנקרא יהו\"ה צבאות מטעם שהוא שני לת\"ת. כי זה ו' לאצילות, וזה ז' כנודע. ומטעם זה קנה לו שם הת\"ת. שהרי הת\"ת והנצח מפסיקין בין הוד לגבורה. ועכ\"ז נקרא בשם אלדים בשם הגבורה ולא נקרא בשם יהו\"ה שהוא תפארת שהוא קרוב לו יותר מאלדים שהוא בגבורה כי זה ב' וזה ג'.", + "ועוד כי אע\"פ שהנצח שני לת\"ת, עקרו החסד כדפי' בסדר האצילות בפ\"ו בס\"ד. לכן נראה להשיב כי נצח והוד הם שני מדות מיוחדות בכל פעולותיהם אחים ולא יתפרדו ולכן רוב כינוייהם הם להם ביחד כמו אפיקי מים, שקתות המים, וכיוצא בהם, כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים. והטעם ביארנו בשער ח' פכ\"ד. ולכן השם הכולל אל שניהם יחד הוא שם צבאות. וזולת שם זה השוה אל שניהם אין להם שם אחר בשמות שאינם נמחקים ולא יצדק שם זה אלא אל שניהם יחד. כמו שלא יצדק שם צבא אלא על קבוץ עם. וכן שניהם יחד נקראו צבאות. וכן פי' הרשב\"י בתיקונים נצח והוד צבאות. וכן בזהר פ' ויקרא (די\"א) וז\"ל שביעאה ותמינאה צבאות איקרון. וכן במקומות רבים. אמנם שם יהו\"ה ואלהים הוא מושאל אליהם לסבה אשר נבאר. והענין כי שני מדות אלו זו ימין וזו שמאל שניהם משכן ומושב לת\"ת ומלכות. ושם ע\"י היסוד מתיחדים. כי הנצח כסא לת\"ת וההוד כסא למלכות. וזהו ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא י\"ח דף ל\"ג) וז\"ל ת\"ח יהו\"ה אדנ\"י אינון קב\"ה ושכינת' בתרין שוקין. יהו\"ה לימינא, אדנ\"י לשמאלא. ואינון אספקלריא המאירה, ואספקלריא שאינה מאירה. בצדיק תרווייהו חד יאהדונה\"י עכ\"ל.", + "והכריח הענין הרשב\"י ע\"ה בלשונו במה שהאריך ואמר ואינון אספקלריא וכו'. כי כבר נודע כי אספקלריא המאירה הוא תפארת והוא מדרגת מרע\"ה. ושאר הנביאים במלכות שהיא כאספקלריא שאינה מאירה. וכן אמרו (חז\"ל ב\"ב ע\"ה) פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. והכונה מרע\"ה היה מתנבא בכח התפארת והוא פני חמה, אבל יהושע פני לבנה שהוא המלכות. ואחר שכן איך אומרים במקום אחר שהנבואה הוא ע\"י נצח והוד שהם תרי נביאי קשוט כמורגל בדברי הרשב\"י ע\"ה מקומות רבים אין מספר. אלא ע\"כ מאי אית לך למימר שהת\"ת הוא אל הנצח שכן דרך הת\"ת אל הימין וזו היא מדתו של משה, והמלכות אל ההוד שכן דרכה אל השמאל כאשר ביארנו בשערים הקודמים, וביסוד הם מתיחדים כנודע. ואחר הקדמה זו כבר נודע היות הת\"ת שמו יהו\"ה ושם המלכות אלהים. וברוב המקומות שבא ה' אלהים הוא ת\"ת ומלכות. או ברחוק על החכמה והבינה שנקראו ע\"ש הת\"ת והמלכות. וכן הבינה לבדה נקראת בניקוד אלהים ונכתב יהו\"ה להורות עליהם כדפי' בפ\"ד בס\"ד. א\"כ ראוי שיקראו הנצח וההו\"ד על שמם יהו\"ה אלהי\"ם. ואין להקשות כי לפ\"ז היה ראוי שיקרא ההוד בשם אדנ\"י ולא בשם אלהים כדברי הרשב\"י ע\"ה. זו אינו שאלה, כי המלכות כשהיא נוטה אל השמאל כ\"ש בהיותה בהוד נקראת אלדים כדפי' לעיל בפ\"ז ח\"ט. והרשב\"י ע\"ה במאמר הזה נקט אדני לרמוז על היחוד דרך מעלות הסולם עד המעלה העליונה כדמפרש ואזיל בחסד וגבורה וכו' באמצעית וכו' כמו שהעתקנו לשונו בשער ט\"ו פ\"ב. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' ויקרא (דף י\"א ע\"ב) ז\"ל שביעאה ותמינאה דא צבאות. וע\"ד יהו\"ה קריבא בכלא אחיד לכל סטרין. לזמנין יהו\"ה אלהים דהא קריבין אינון ת\"ת לגבי גבורה. ולזמנין יהו\"ה צבאות דהא קריבין אינון ת\"ת לגבי נצח והוד דאקרון צבאות. והא אתמר דאשתמודעין מילי נביאי מהימני מפומיהו כד אמרי כה אמר יהו\"ה אלהים וכד אמרי כה אמר יהו\"ה צבאות, והוו ידעי מאן אתר קא אתיין מילין עכ\"ל.", + "והנה הורה בפירוש כי בסבת שהת\"ת קרוב אל הגבורה שהיא חמישי והת\"ת ששי. וכן הוא קרוב אל נצח והוד ולכן ראוי שיהיה שם יהו\"ה מתיחד או עם שם אלדים שעליו, או עם צבאות שתחתיו. ולכן נמצא יהו\"ה אלדים, ויהו\"ה צבאות. ומתוכו מתבאר בפי' כי יהו\"ה צבאות היינו ת\"ת מתיחד עם הנצח והוד. ומזה נקיש אל אלדים צבאות שהוא המלכות בהיותה למעלה עליהם נקרא אלדים צבאות. וכן מתוכו מתבאר כי נצח והוד אינם נקראים אלא צבאות.", + "ועוד יש הכרח לענין זה מהזהר (האזינו דף רצ\"ו) והעתקנוהו בשער ח' פכ\"ד. ואין להרוס מתוך המאמר הזה קצת מהבנין אשר בנינו ולומר כי אלדים צבאות יהיה בגבורה על נצח והוד. כי זה אין לו טעם דלא שייך לומר דהא קריבין אינון וכו' ויותר קרובה היא המלכות כדפי' בס\"ד. ונמצא שם זה לפעמים בהשאלה אל הת\"ת, ופי' בזהר (שם) הטעם כי הנשמות וההשפעות הם יוצאים מהת\"ת אל נצח והוד הנקרא צבאות שמם העצמי. וכן היסוד נקרא בהשאלה צבאות, מטעם כי הנשמות והצבאות הנשפעים מהנצח וההוד יוצאים דרך היסוד. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזהר שה\"ש (בתחלתו) ועל דאפיק זהרין נציצין ועביד איבין לזיניה, אקרי האי זהר צבאות. ושם העסק על היחוד, ופי' הטעם שמשפיע נשמות של צדיקים דהיינו פרי למינהו, ג\"כ נקרא צבאות. ודקדק בלשונו, ואמר דאפיק ולא אמר דעביד כלישנא דקרא דאמר עושה פרי למינו. להיות כי אין הנשמות והצבאות בידו אלא מלמעלה ממנו הם נשפעים על ידו והוא המוציא בלבד כמו אבר הזרע שאין הזרע בידו ואין בידו לעכב ולא להרבות אלא הוא מעבר בלבד. משא\"כ הנצח והוד שהם ביעין דדכורא והם המבשלים הזרע הנשפע להם מהת\"ת. וזהו שחקים ששוחקין מן לצדיקים, והמן הוא מן השמים כדכתיב (שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. והמן הוא השפע הנשפע מן השמים תפארת. והנצח וההוד הם השחקים הביצים המבשלים הזרע השוחקים מן לצדיקים שהם צדיק וצדק:" + ], + [ + "השם התשיעי א\"ל ח\"י ושד\"י, שהשמות הללו מיוחסים אל היסוד. וכתב בעל ספר האורה הטעם שנקרא יסוד א\"ל ח\"י לפי שהוא סוף תשע ספי' הנקראים ט' אספקלריאות והוא המושך מכל הספירות מדת החסד והחיים למדת אדנ\"י כמו שהודעתיך. לפי שמושך מדת החסד נקרא אל, ולפי שמושך מדת חיים נקרא ח\"י, וכאשר נתחברו יחד החסד והחיים נקרא אל ח\"י עכ\"ל.", + "ופי' מדת החיים היא מן הבינה. וקרוב לענין זה נתבאר בשער א' פ\"י ושם הארכנו כי עיקר שם היסוד הוא שד\"י משני מאמרים מהזהר. [ג]. וכן מצאנו עוד להרשב\"י ע\"ה מקומות רבים שם שד\"י אל היסוד. וז\"ל ברעיא מהימנא (תצא דף רפ\"ג) [אבל] מסטרא דאילנא דחיי שדי איהו יסוד עכ\"ל.", + "ואמר מסטרא, מטעם כי שם פי' כי שדי הוא מטטרון והוא משמש למטה כיסוד כדפי' בשער אבי\"ע בפ\"ד, ועתה אמר כי למעלה מצד הספירות דאילנא דחיי השם הזה הוא ביסוד. עוד נמצא שם זה במלכות אבל מצד הצדיק. וז\"ל (ברע\"מ פינחס דף רנ\"ז) שכינתא אתקריאת מזוזה מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאתוון דיהו\"ה. ומסטרא דצדיק רזא דברית אתקריאת שדי. שדי חותמא דמלכא דאיהו יהו\"ה עכ\"ל.", + "ופי' מצד שם בן ד' נקראת מזוזה, פי' שער, כי המזוזה והשער להכנס לשם בן ד' היא המלכות. ומצד הצדיק, פי' יסוד צדיק שהוא ברית מילה, נקראת שד\"י, פי' חותם הנחתם מצדיק אל המלכות בסוד היחוד הוא שד\"י.", + "והנה צדיק מושך עליה כח הת\"ת ונקרא שד\"י חות\"ם יהו\"ה. עוד מצאנו בתקונים (בז\"ח דף קי\"ט) שיחס הרשב\"י ע\"ה שם זה ג\"כ למטטרו\"ן. כי מאחר שאומנותו ליחד בימות החול כדרך היסוד בימים טובים כמו שבארנו בשער אבי\"ע בפרק ד\"ה, לכן יתיחס אליו השם הזה שהוא מתיחס אל היחוד כמבואר לעיל:", + "השם העשירי אדנ\"י. שם זה מתיחס אל המלכות והיא נקראת מפתחות החצוניות בדברי הרשב\"י ע\"ה פעמים רבות. והטעם כי שם הזה הוא פתח הכניסה אל שאר הספירות. ובשם זה ביאר בספר האורה מלשון אדנ\"י המשכן לשון [בית] קבול כי שם אוצר (ובית) קבול לשם בן ד' ולכל הספי' כנודע. עוד כתב שם וז\"ל ששם אדנ\"י אותיותיו מורות על ממשלתו ועניינו. כיצד, א' שבו שהוא סוד אהי\"ה שהוא למעלה. יו\"ד שבו הוא סוד יהו\"ה שהוא שוכן בו. ד\"נ שבו הוא סוד נ\"ד שמות ההוי\"ה שהם סוד כל מיני שפע ואצילות וקיום לכל הנבראים שבעולם. נמצאת למד, כי כל הממשלה והשלטנות ביד אדנ\"י. ולפיכך הוא מורה לשון אדנות שזה השם אדון כל הארץ בכח יהו\"ה השוכן בו עכ\"ל.", + "וענין נ\"ד הויות שאמר נבאר אותם בשער פרטי השמות פי\"א בס\"ד. ור' משה בספר השם פי' בענין אחר וז\"ל השם הזה הוא ראשון ובית שער ליחוד ליכנס בו ממטה למעלה. והוא סוף היחוד מלמעלה למטה. לכן נחשב ראשון ועשירי. ולכן תחלתו א' וסופו י', ונעוץ סופו בתחלתו. והוא ראשון והוא אחרון. והאותיות הדין כלולות בו. לומר שהכל בו. ולפיכך נקרא אדני עכ\"ל.", + "ובתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ג) ענין נא\"ה בשם זה וז\"ל. כד סליקת סליקת [באימא דאיהי א' מן אדנ\"י אהיה, ועל מאן סליקת) על עמודא דאמצעיתא דאיהו ו'. כריכא ביה כעזקתא באצבעא. וסליקת בד' מאדנ\"י דאינון תרין דרועין ותרין שוקין. עד דסליקת לאת יו\"ד דאיהו אבא חכמה י' עלאה. בגין דמתמן אתנטילת. הה\"ד יהו\"ה בחכמה יסד ארץ עכ\"ל.", + "וכוונתו כי המדה הזאת מתייחס אליה י' בסופה, והוא המורה על עצמותה. אמנם תעלה דרך המעלות עד למעלה לקבל שפע. ומעלתה שם עליונה עד אין תכלית וסוף. ודרך עלייתה הוא דרך בית אימא. ולפי היות כללי עלייתה עיקר הבינה שהיא אמא ומכחה הוא תחלת התעוררותה לעלות, לכן בא בשמה בראשונה א' להורות על אלף מאהיה שבבינה, כי כן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזהר שה\"ש והעתקנהו בפ\"ב. ועל מאן סליקת. פי' דרך עלייתה באיזו דרך הוא. דרך האמצעי. וזה רצה באמרו על עמודא דאמצעיתא דאיהו ו'. דאיהו כריכא וכו'. כי עלייתה לבית אביה בסוד (משלי יב ד) אשת חיל עטרת בעלה. והיינו שהיא כטבעת בראש האצבע י' על ו'. וכן רמז שלה עליו בהיותה עולה כמבואר בתקונים שם. וסליקא בד'. דהיינו שהיא עולה על נצח והוד דרך בעלה, ועל חסד וגבורה דרך בעלה. עד עלותה אל הי' שהוא אבא. זהו (חילוק) [סילוק] אותיות השם אדני. עוד מצאנו [נא] בשם זה, ובשם בן ד'. היות זה היכל לזה. כדמיון ת\"ת ומלכות. כי השמות הם הספי', והספי' הם השמות, ואין חלוק ביניהם כלל. ונודע כי המלכות היכל ומעון לת\"ת, שבה מתראה ומראה חייליו כנודע. ואותיותיו של זה כאותיוו של זה. ד' כנגד ד'. ד' פנים וד' כנפים. ודבר זה נתבאר בזהר פ' פקודי (דף רל\"ה ע\"ב) וז\"ל. אדנ\"י האי איהו רזא דמשכנא גוונא דרזא עלאה רזא דארונא כמה דכתיב הנה ארון הברית אדון כל הארץ. אדון כל הארץ, דא איהו רזא קדישא דשמא דאל\"ף דל\"ת נו\"ן יו\"ד, ודא איהו כגוונא דרזא דשמא קדישא עלאה יהו\"ה, ואתוון אלין כגוונא דאלין. א' איהו רזא דיו\"ד כגוונא דא א' הא אוקמוה. ד' איהו רזא ודא כגוונא דדא. וכלא רזא חדא וגוונא חדא. נ' איהו רזא דאת ו'. ואע\"ג דדא דכר ודא נוקבא, אבל דא אתכליל בדא והא אוקמוה. נ' ו' איהו באמצעיתא, בגין דאיהו כללא חדא. ה' איהו רזא דאת יו\"ד, בגין דהכא יו\"ד דא איהו רזא דחכמה זעירא דאקרי חכמת שלמה. ואתכלילו אתוון אלין באלין כו'. וכלא חד. וכלא איהו רזא חדא באתוון קדישין עכ\"ל.", + "וכוון הרשב\"י ע\"ה בזה, ליחס ד' אותיות הלבוש אל ד' אותיות המתלבש בהם. כיצד א' לבוש אל היוד כי כלם ענין א', כי א' (מתחיל) [מתייחס] ביו\"ד. דהיינו עוקץ העליון של הי' הוא י', ואח\"כ מתרחב גוף היוד שהוא כמו ו' שבאמצע האלף, ואח\"כ עוקץ התחתון של הי' שהוא י' כמו י' תחתונה שבאלף. וכמו ששלשה עניינים האלה בי' רומזים אל ג' ראשונות כדפי' בשער שם בן ד' פ\"א, כן הא' רומזת לג\"ר כדפי' שם בפ\"ד בס\"ד.", + "הנה מתייחס י' בא'. עוד מתלבש ה בד'. ידוע כי ד' וה' הכל אחד, אלא שזה מורה הוא\"ו קטנה שבתוכה וזה מורה עצם הבינה. כאמרו ה' ד' הות כדפי' בפי\"א. עוד מתלבש ו' בנ'. והוקשה לו כי נ' במלכות והוא\"ו בת\"ת, ותירץ כי הנו\"ן אותו הקצת הפשוט שבה הוא רמז אל הוא\"ו. עוד מתלבש יו\"ד בה'. וזה מבואר כי ה' וי' במלכות הכל א', ולכן אמר איהו חכמה זעירא וכו' כי י' מתלבשת בה' והיא נקראת חכמה זעירא. ועם היות שדרך היו\"ד להתלבש בה', וכאן ה' מתלבשת בי'. אין בזה דבר כי כמה פנים לפנים [הנוראים] וכמה אחוריים לאחוריים דלאו נראין. ולכן מה שהוא אחור לענין זה הוא פנים לזה, ומה שהוא לבוש לזה הוא מוח לזה. ע\"כ הגיע הנרצה בשער זה בענין פי' השמות שאינם נמחקים. אמנם מה שנמצא התחברות ב' או ג' שמות יחד כגון אל אלהים יהו\"ה, וכגון אלהים אל חי, וכן א\"ל שד\"י, וכן אלהים אדנ\"י, וכיוצא בהן, הוא להורות על חבור המדות לפי פעולתם וההזדווגות והשפעות המדות אל הדבר הנרצה שם. וקצת מהם יתבאר בערכי הכנויים ב\"ה.", + "והנה נשלם הפרק ונכלל השער הזה תלו\"ל:" + ] + ], + [ + [ + "שער כא הוא שער פרטי השמות:", + "הנרצה בשער הזה הוא לבאר ענין גדול ונפלא שנמצא ברוב דברי המפרשים ובפרט בתפלת ר' נחוניא בן הקנה ייחס שם שמות מיוחדים ומפורשים אל הספירות כמו שם ע\"ב ושם מ\"ב ושם י\"ב וכיוצא בהן. ורצוננו לבאר אותם כל אחד ואחד מוצאיו ותכונתו לכל אשר תשיג ידינו למצוא בהן מי שידבר בהם בין רב למעט, כי דברים אלו הם מסורים בקבלה ולא ניתן להוסיף בהם ולא לגרוע:", + "פרק ראשון:", + "קודם שנכנס בביאור פרטי השמות נקדים בפרקים אלו בלתי מושגת הבנתם. וכאשר יראה המשכיל ענין זה יחשוב הקדמה יקרת הערך בכלל השמות האלה כי בהשכיל בדעתו היות השמות אלה רתוקים מהמדע והתבונה וכמעט בהם ימצא תיבות בלתי מובנות בלתי מוגבלים בהוצאת הפה שידמה אותם היות מעשה נערות או דברי הבאי ת\"ו. חוייבנו להזהיר לבל יהיה כחושב רע וידע באמיתות כי אדרבה מעלתם גדולה ועליונה וחקוקים כלם במקום העליון. ומקורם עולה דרך מעלות הסולם מעלה מעלה עד הגיע אל המקור המורה על עצמות הספי' ורוחניותם. ונשמת האותיות האלה הם עצמות הספי' בפנימיותם ושמות המונחים אליהם המבוארים בשער הקודם שהם לבוש אליהם כמבואר שם פ\"א. ולפיכך הם קדושים שאינם נמחקים. אמנם שמות האלה וכיוצא אשר יש שיהיו גלויים אל הקדושים משרתי עליון והנביאים המדברים ברוח הקודש ומהם קבלוה התנאים והאמוראים וקבלת איש מפי איש עד למרע\"ה מסיני מפי הגבורה. והנביאים ע\"ה היו משיגים דרך אותם האותיות בהתבודדות גדול וזכות הנשמה הטהורה אותו הרוחניות המתלבש באותיות וסדר יחוד המדרגות אחת אל אחת מקבילות הלולאות משולבות אשה אל אחותה ואיש באחיהו ידובקו ובם מכירים קשר העולמות ומוסיפים ידיעה על ידיעתם והיו יודעים כחם ושמושם, לא להשתמש בהם ח\"ו אלא לדעת יכולת קונם. ומרוב הצרות נסתמו עיני חכמים ונתמעטו הלבבות ודורשי התורה נחלש כחם מהשיג פשטי הדברים, כ\"ש בידיעת הקבלה העיונית הספי', כ\"ש קבלה המעשית, עד שלא נשאר בהם עוצר כח נגד הצרות כ\"א הרשב\"י ע\"ה וחביריו שעמדו וגילו כבשונו של עולם. וגם דבריו אין אנו משיגים מקוצר רוח ומעבודה קשה כי יודעים אנו בבירור כי אין שכלנו הדל מגיע לקצת מן הקצת בעמקי מאמריו בחכמה הזאת, וכל דבריו נעלמים תכלית ההבדל וההעלם. אכן ע\"י הכאת פטיש השכל בקושיות וקליפות שעל ההלכות יצא לנו אור מארובות דקות כסדקי המחט. עוד היתה סבה אל קבלה המעשיית אשר היתה גלויה בימי הרמב\"ן ע\"ה והרב ר' אלעזר מגרמיזא רבו והרב ר' יוסף גיקאטלייא ועמודי עולם כמותם וכן בימי הגאונים שהיו משתמשים בשימושא רבא ושימושא זוטא. וכל זה (גרמו) [אבדנו] בעונותינו, כי הם בעצמם לא רצו לגלותם לפי שראו אנשי חסד נאספים ונתמעטו אנשי מעשה וחששו שמא ישתמש בהם אדם שאינו הגון, כמו שראינו באותם שהיו אחריהם הרבה וקרובים אלינו כמו יוסף דיליריינא וכיוצא בו המחריבים בית אלהינו ומרבים את פרצותינו. ולטעם זה לא נחקור אחר שמושי השמות עם היותם נמצאים בספרי הקדמונים זולת בביאורם ממה שיועיל אל העיון. וממה שראוי לדעת כי כל האותיות הם תלוים בשם בן ד' עד שכמעט קצת האותיות קונה מציאות דומה לו כמו הא' שצורתה שני יודי\"ן וא\"ו שעולה כ\"ו כמספר השם. וכן ל' רומז כ\"ו וכן ט' וכן ק'. ואל זה הענין ירמוז צרוף האלפא ביתות עם שם בן ד' וצרוף הנקוד להחזיר הדברים אל מקורם ולהשפיע עליהם מהמקור העליון. ולהיות כי הדברים הרוחניים והחוטים השלהביות יתחלקו לפי מקורם. וזה יורה הנקוד כנרמז לעיל בשער שם בן ד' פ\"ד. לכן יוכרח שיצטרף אות השם עם אות האלפא ביתא ושתיהם עם כל הנקודים אשר יוכלון שאת להיות רומזים אל כל המקורות פרטיים וכללים להיותם נשפעים מהמקור העליון. ובדרך צרופם נחלקו המקובלים. קצתם לא רצו לגלגל צירופו אלא ע\"י ה' תנועות המבטא שהם נטיריקון וא\"כ יעלה צרופו בכל אות ואות כ\"ה תיבות פנים וכ\"ה תיבות אחור. ובעל הסברא הזאת הוא מחבר ספר הניקוד כשהזכיר סדר הזכרת שם בן ד'. וראינו להעתיק לשונו הנה ואף אם הוא ארוך להיות כי הוא מועיל לידיעת אזכרתו בידיעת גדולת יוצרנו. וז\"ל ידוע שהאותיות אין להם תנועה בעצמם וע\"כ נתן השי\"ת בהטבע ע\"פ השכל כוחות בכלל הפה להוציא האותיות במבטא כדמות מציאותם הנמצא בספר. והושמו להאותיות נקודות מורות על תנועת המבטא בהעתקתם מן הספר אל הפה. וא\"כ המתנועעים בעצם הם אותיות הפה ובמקרה הם אותיות הספר. והשתתף אל זה הכרח ממקום התנועות החלקיות כי לא יתנועע שום מתנועע בלתי מקום ובלתי זמן. וחלקי המקום הם הרחוקים. וחלקי הזמן הסובבים הנחשבים בפקודים בשנים ובחדשים ובימים והדומים להם. ומפני הרחוקים צריך אדם לדעת כמה יאריך במבטא כל אות ואות. וזהו סוד ההזכרה. בשעה שתרצה להזכיר את השם הנכבד הזה קשט את עצמך והתבודד במקום מיוחד שלא ישמע קולך לזולתיך וטהר לבבך ונפשך מכל מחשבות העולם הזה וחשוב שבאותה שעה תפרד נפשך מגופך ותפטר מן העוה\"ז ותחיה לעולם הבא אשר הוא מקור החיים הנמצאים המפוזרים בכל חי והוא השכל שהוא מקור כל חכמה ובינה ודעת (אינו כדמות) ממ\"ה הקב\"ה אשר הכל יראים ממנו יראה גדולה והיא יראת המשיג היא יראה כפולה יראת אהבה ויראת מעלה. וכשבאה דעתך להדבק בדעתו הנותנת בך דעת, צריכה דעתך להסיר מעליה כל הדעות הזרות זולת דעתו המשותפת בינך ובינו על פי שמו הנכבד והנורא ועל כן צריך אתה לדעת דמות מבטאו וזה ציורו הנה כ\"ה פנים.", + "ועוד כ\"ה אחור והם אלו ועד\"ז בה' וכן בו' וכן בה' אחרונה. ואנחנו קצרנוהו ועוד תקננו אותו על מתכונתו כי בעל הספר הניקוד בילבלם בדרך שירה להעלים וגילהו בסוף דבריו ואנחנו ישבנו אותו כראוי וכשורה. ונחזור לדבריו זהו ציורו כשתתחיל להזכיר א' באיזה ציור שתזכירהו מפני שהוא מורה על סוד היחוד אל תאריך בו כי אם לפי שיעור נשימה אחת ולא תפסיק בנשימה ההיא שום הפסק בעולם עד שתשלים כנויו. ותאריך בנשימה ההיא המיוחדת כפי שיעור כח אריכות נשימתך כאחת בכל מה שתוכל להאריך בה ונגן בא' ובכל אות ואות שתהיה בדמות הניקוד והוא החולם למעלה וכשתתחיל בהזכרתו תכוין פניך אל פני המזרח לא למעלה ולא למטה ואתה שב מעוטף בבגדים לבנים מכובסים טהורים על כל בגדיך או טליתך לראשך מוכתר בתפילין לפני המזרח שמשם האור יוצא לעולם ולך\"ה קצוות להניע בם ראשך. ובחולם תתחיל מאמצע המזרח וזכך רעיונך ותעלה ראשך עם הנשימה מעט מעט עד שתשלים וראשך למעלה ואחר שתשלים תשתחוה עד הארץ פעם אחת ולא תבדיל (בין) נשימת האלף לנשימת האות הדבק בו כי אם נשימה אחת קצרה או ארוכה או בין אות של שם בישרים או בהפוכים יש לך יכולת להנשים ב' נשימות בלי מבטא ולא יותר אבל פחות הרשות בידך. וכשתשלים כל טור וטור יש לך רשות להנשים ה' נשימות לבד ולא יותר אבל פחות הרשות בידך ואם שנית או טעית בטור מזה הסדר שוב אל ראש הטור ההוא עד שתאמרהו כראוי וכדמות החולם הנמשך למעלה נגן בחיר\"ק הנמשך למטה ומושך כח העליון להדבקו בך. ובשורק לא תעלה ראשך לא למעלה ולא למטה אלא משיכה אמצעית כנגד הפנים האמצעיים ובציר\"י תמשיך ראשך מהשמאל אל הימין, ובקמץ מהימין אל השמאל. ובכולם אחר שתשלים אם תראה צורה לפניך תשתחוה מיד כנגדה ואם תשמע קול קטן או גדול ותרצה להבין מה שאומר ענהו מיד ואמר דבר אדוני כי שומע עבדך ואתה לא תדבר כלל אלא הט אזניך לשמוע מה שיאמר לך. ואם תפחד פחד גדול שלא תוכל לסובלו ואפי' באמצע האזכרה תשתחוה מיד. ואם לא תראה ולא תשמע עזוב הדבר בכל אותו השבוע. וטוב עוד להזכיר פעם אחת בשבוע כדמות רצוא ושוב שעל דבר זה נכרת ברית. ומה אוסיף עוד להודיעך שכבר ידוע הוא שאם חכם אתה מן הרמוז תבין הסדר כלו ואם תרגיש ששכלך חלוש בחכמה או בקבלה או רעיונך חזקה בהבלי זמן לא תזכיר (אם) [את] השם פן תוסיף אז לחטוא. ודע שבין דף של יו\"ד לדף של ה\"א תוכל להנשים כ\"ה נשימות ולא יותר ובלבד שלא תפסיק בנתיים לא בדיבור ולא במחשבה וכן בין ה\"א לו' ובין ו' לה' רק פחות מכ\"ה תוכל להנשים. עכ\"ל דברי הרב בעל הספר הניקוד. ודבריו דברי קבלה מפה אל פה או דברי מגיד. והארכנו בהם להיותם רבי התועלת בידיעת גדולת כבודו של יוצרנו ב\"ה. ומ\"מ יצא לנו ראייה לגלגול השם באותיות האלפא ביתא עם ה' נקודות לבד ע\"ד הצירוף בתיבות ובנקודות כאשר נאריך ונבאר עניינם עוד בשער הצרוף בעה\"י. ואמנם המקובלים האחרים בראותם השב\"א כי היא תנועה בפני עצמה זולת ה' תנועות כי היא בינונית בין הפתח והסגול כאשר ביארו המדקדקים ואם תנועתה נעלמת אצלינו, הוסיפו בצירוף השם תנועתה ונמצאו שש תנועות ועלו אל ל\"ו שהם ששה פעמים ששה ע\"ד הצירוף כנודע. ויצא מהתנועות וחשבונם פרפראות וגימטריאות לחכמה. ולהיות שהם האריכו בענין הרבה ראינו ליחד לדבריהם פרק בפני עצמו:" + ], + [ + "האריך בביאור הדעת הנז' בעל ס' מערכות אלדים חיים וז\"ל ולדבקה בו דבוק נפלא נקרא אחדות. ראוי להעלותו על לב בכל חלק וחלק מן השעה שהיא תתר\"ף חלקים כאשר גלגול שמו יתברך עם כל אות ואות עם הניקוד שסימנו נטריקון ועם האות בלתי נקוד יהי' קמ\"ד וסימנך מעונה אלדי קד\"ם תראה לפנים בע\"ה ונחשבה לדעת זאת שהוא אלדי קדם יוצ\"ר ובור\"א ועוש\"ה ומאצי\"ל כל והוא מהאותיות אשר הוא דבר ה' יוצא ממקומו אשר כל הדיבור יוצא מהם ובכלל הדיבור הוא כל שם של כל מין ומין ממיני הנמצאות וכל היצור יוצא משם א' ר\"ל השם יהו\"ה המצטרף עם כל אות ואות שיש ברל\"א שערים ל\"ו פעמים ונצרף אות אחת והוא הדין יהיה עם כל שאר הכ\"ב אותיות זהו צרוף א' עם י' ועם ה' ועם ו' ועם ה' והבן זה. וטעם יציאת כל דבר וכל לשון מהרל\"א שערים בגלגול אלפא ביתא לפי שאם תעשה על דרך משל כ\"ב עגולים זה בתוך זה ויהיה בכל א' מהם כ\"ב אותיות אז תראה בעיניך איך כל הדברים והלשונות יצטרפו מתוך גילגולם ברל\"א שערים וחוזרת חלילה וחוזר הגלגל פנים ואחור רל\"א שערים ר\"ל רל\"א שערים של פנים ורל\"א שערים של אחור. והרי שמצטרף כל אות ואות מרל\"א שערים עם ד' אותיות של שם ידו\"ד קמ\"ד פעמים כיצד האל\"ף מצטרפת עם היו\"ד ועם הנקודים ששה ל\"ו פעמים וכן עם הה\"א באותם נקודות עצמם ל\"ו פעמים וכן עם הוא\"ו באותם הנקודות עצמם ל\"ו פעמים וכן עם ה\"א אחרונה באותם הנקודות עצמם ל\"ו פעמים הרי קמ\"ד פעמים עם הא'. וכן עם כל אחת ואחת מכ\"ב אותיות נמצא קמ\"ד פעמים כ\"ב יעלו ג' אלפים וקס\"ח תיבות בכ\"ב אותיות בלבד.", + "ועוד חשוב ג' אלפים וקס\"ח פעמים ברל\"א שערים יעלו מספרם תשל\"א אלפים ותת\"ח. וכל אלו שמותיו ממש ר\"ל ממשית היצירה כי הלביש הצורה לדבר תהו ועשה את אשר אינו ישנו ואצילות הנמשך מאי\"ן שאין לו צורה ודמיון והשכל אלא שכל חכמת הבריות נאספות מלידע מהן והנה ע\"י אלה ההויית הוציא מאין ליש כל הנמצאות:", + "", + "עיניך לנוכח יביטו איך גלגול אותיות השם יהוה עם כל אות ואות עם הנקודים ידועים הששה עולים אלף ושמונים לכך תתר\"ף חלקים לשעה. וכן גלגול השם יהוה עם האלף והנקודים תתר\"ף. וכן עם בי\"ת וכן עם גימל וכן עם כולם:", + "ראה והבן פלא עצות איך בכל חלק וחלק מהשעה ראוי לנו לחשוב על מוראו. וזהו אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט ד) אל תפנו אל מדעתכם (שבת קמ\"ג.) שכל היום תחשוב באהבת שמים ע\"כ אסור לדבר דברים בטלים כי שמו ית' בגלגול תתר\"ף וראוי לחשוב כבוד שמו בשבת\"ך ובלכת\"ך ובשכב\"ך ובקומ\"ך בארבע אותיות של השם הנכבד והנורא ידו\"ד שהוא עם הכל וע\"כ שמו ידו\"ד והם גלגול יו\"ד עם א' הם ל\"ו תיבות וכן גלגול א' עם ה' הם ל\"ו תיבות וכן גלגול ו' עם א' הם ל\"ו תיבות וכן גלגול א' עם ה' שניה הרי קד\"ם פעמים עם א' כמו שאמרנו למעלה פעם אחת והם בגי' תתר\"ף למביני הצירוף לכן תתר\"ף חלקים לכל שעה כי תתר\"ף חלקים לכל אות ואות בגלגול ידו\"ד. בגלגול א\"י הם ל\"ו תיבות בגי' שצ\"ו, וגלגול א\"ה והם ל\"ו תיבות בגי' רי\"ו, וגלגול א\"ו הם ל\"ו תיבות בגי' רנ\"ב, וגלגול א\"ה הם ל\"ו תיבות בגי' רי\"ו. סך הכל שצ\"ו רי\"ו רנ\"ב רי\"ו הם תתר\"ף חלקים. והבן סוד אחר והוא זה אם תצרף ותגלגל כל הי\"ב גבולי אלכסון של שם יוד\"ד וא' עם כלם יהיו תתר\"ף לכך היום י\"ב שעות.", + "ועוד פקח עיני שכלך לראות אם שם ידו\"ד בראש גלגל והא' בסוף כי הגלגל חוזר פנים ואחור יהיה ג\"כ תתר\"ף והרי ב' תתרפי\"ם ב' שעות לכל מזל ר\"ל לכל אחד מהי\"ב גבולי אלכסון של שם ידו\"ד אשר המזלות האלהיות להם משפט [הבכורה] על המזלות שבגלגלים ועל פיהם יחנו ועל פיהם יסעו ונמצאו כ\"ד שעות וכ\"ד תתרפי\"ם למזלות האלהיית הנזכר בין הפנים והאחור י\"ב תתרפ\"ים לאחור י\"ב תתרפי\"ם לפנים וכן כ\"ד שעות ליום א' בין היום והלילה י\"ב שעות ליום וי\"ב שעות ללילה על כן בכל חלק לשעה יש לחשוב במוראו וליטע אהבתו ויראתו בלבבנו אחרי שהוא היוה כל דבר ובתוך הלב נאצל פיו של כל איש ואיש. וממנו הכ\"ח העתים הנזכר בספר קהלת (ג) י\"ד מהם דבר אחד וי\"ד אחרות תמורתם כנגד כ\"ח מחנות ללבנה הם כ\"ח מחנות שכינה. בי\"ב מזלות אלהיית שאמרנו מחליף את הזמנים ולכל זמן ועת לכל חפץ מיכולתו והוייתו עכ\"ל.", + "ופריו מתוקים מדבש ונופת צופים. האמנם אחרי אשר ברור ומפורסם כי כחות הנקודות הם עשר ואם פעולתם חמש א\"כ כמו שנכנס השבא בחשבון התנועות כן ראוי שיכנסו כל שאר התנועות כי לפי האמת יש חלוק גדול בין המלכים ובין העבדים אם בתנועתם ר\"ל בהברתם ואם בפעולתם ר\"ל בכחם ורמיזתם כאשר יתבאר בע\"ה בשער הנקודות. וא\"כ ראוי שנצרף שם ידו\"ד בכל הנקודות עם האותיות ואז יוכרח צרוף כל הכחות אל מקורם כדפי' בריש פ\"ק והנה יהיה צרופו עד\"ז וכאשר נחפש אחר כלל התנועות נמצאות י\"ב והם קמ\"ץ פת\"ח ציר\"י סגו\"ל שור\"ק שר\"ק חול\"ם חיר\"ק שב\"א חטף קמץ וחטף פתח וחטף סגול, ולכל א' מהם רמז בפני עצמו ואם לא נמנו בנקודת הספירות אשר בארנו למעלה יתבארו בשער הנקודות בע\"ה. נמצא היות צרוף השם בנקודות עם האותיות קד\"ם תיבו\"ת כי הם י\"ב פעמים י\"ב הם קמ\"ד והם מעונה אלדי קדם כמבואר לעיל. וזה סדר צרופם בס\"ד:", + "", + "וכן לכל אות ואות משם בן ד' פנים ואחור וכן לכל אותיות אלפ\"א בית\"א עד שנצטרפו כלם אל מקורם ויקבלו שפע רב טוב מהמקור העליון כאשר נאריך בענין האותיות בשער האותיות בס\"ד. אבל ראינו קצת המקובלים מסכימים אל דעת בעל ספר הנקוד וכן כתבו שם כ\"ה היוצא מפסוק (שמות ב יב) ויפן כה וכה והוא שהם מצרפים תיבת כ\"ה חמשה ועשרים פעמים פנים וחמשה ועשרים פעמים אחור כגון כ\"ה ה\"כ על דרך שכתב בעל ס' הנקוד בשם י\"א לעיל. וכן כל כותבי צרוף הנקוד לא כתבו כ\"א צרוף ה' נקודות לבד. וכן הרשב\"י ע\"ה בענין הנקודות נתן הסימן פתוחי חותם. והורה היותם ה' ספירות נאצלות שהם גדולה גבורה תפארת ובו נכלל יסוד ומלכות כדפי' בשערים הקודמים ונצח והוד. אבל בפי' ספר יצירה בענין [בריאת] האדם כתבו כדברי בעל מערכות אלדים חיים שהם ששה פעמים ששה שעולים ל\"ו וכתבו כלשונו מלה במלה ונראה היות הדבר מוכרח כי שם דברו לענין מעשה בראשית בהזכרת האלפא ביתות בהמלכת האותיות בבריאת כל אבר ואבר. וכן כתב בעל ספר אור זרוע בענין תנועות הלולב שכתב שהם ל\"ו. ואמר למה ששה ושלשים כדי לרמוז לך לאותיות הקדושות המתחברות ומצטרפות בתנועותיהן ובגלגוליהון ל\"ו תנועות וזה סדר תנועותיהם על פי נוטריקון א\"י וכו' וכן א' יתגלגל עם ה' וכן אח\"כ עם וא\"ו ואח\"כ עם ה' עכ\"ל.", + "ואחר שענין הזה מחלוקת הגדולים ואין לנו בו גלוי כלל מהרשב\"י ע\"ה הדבר תלוי ועומד עד יבא מורה צדק. איך שיהיה מתוכו מתבאר כי ענין הצורך הזה אל בריאת האדם בצרוף האלפא ביתא בהמלכת האות שבה יברא האבר ויחודה אל שם בן ד' והצטרפה עמו. הסיבה היא להיות כי תכונת האדם ר\"ל גופו ועורקיו וגידיו ושרטוטי אבריו ושעורי אבריו ושיעורי האברים הכל במדה ובמשקל כלם נרמזים אל האברים העליונים, יוכרח בריאותו היותה כוללת כל הדברים הרוחניים כולם כי כן הוא דפוס כל הנמצאים כולם כאשר נבאר בשער הנשמה בפ\"ח. ולהיות שהשכל והדיבור הוא כח נתון בו לרמוז אל הא\"ס עילת העילות המחייה ומנהיג כל הדברים גשמים ורוחניים ועולות עד הגיעם אל עצמותו, כן השכל והדיבור מנהיג כל הדברים אשר נכללים בגוף כמו כחות הנפש ועניינה. והכרח לזה הלא אמרו ז\"ל שהנפש נמצאת בגוף האדם אחר פטירתו והכריחו כן מפסוק (איוב יד כב) ונפשו עליו תאבל. ועכ\"ז שהיא בתוך הגוף אינה פועלת פעולותיה לפי שנמנע ממנה שפע השכל ולפי שאין מלה ולשון ואות ודיבור כולל אותו. לכן אותם החכמים שהיו עוסקים במעשה יצירה בסדר האלפא ביתא עם היות שהיו בוראים אנשים. לא היו מדברים להעדר הכח הנדמה לא\"ס כמו שאמרנו שלא היה מושפע עליו לפי סדר האלפ\"א ביתו\"ת. וע\"ד זה יובן מה שיש כותבים שם מ\"ב ושם ע\"ב ושאר השמות מצורפים אל מקוריהם כזה יאהבוג\"ה והוא שם אב\"ג מצורף עם מקורו ידו\"ד וכן כולו. ויש שכותבין אותו בפנים אחרות כזה אב\"גיהוהית\"ץ וכן כולו. וכן יש שכותבין שם בן ע\"ב כזה יו\"ה הוו\"ה ייה\"ל וי\"ה וכן כולו. שם וה\"ו עם מקורו ידו\"ד, ושם יל\"י עם מקורו ידו\"ד עד כולו. ויש מצרפים אותו אל שם אהי\"ה כי ג\"כ הוא מקורו ולא עליון כראשון כאשר נבאר בשם מ\"ב. וטעם כל זה כי בחזרת הדבר אל מקורו או בהתחברו אליו ישפיע אל פרטיו שפע רב טוב כדמות הצטרף שם יאהדונה\"י ושם יאההוי\"הה כאשר בארנו בשער מהות והנהגה בפכ\"ד. ובזה יתבאר המשניות שבס\"י המליך אות פלונית וקשר לה כתר כו'. והכונה כי המליך רומז אל המלכות. וקש\"ר ר\"ל תקיע\"ה שברי\"ם תרוע\"ה, שהם גדולה גבורה תפארת כמבואר בדברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים ור\"מ מקומות רבו מספר. ובשלשתם כלולים ענפיהם נצ\"ח הו\"ד ויסו\"ד וכן ראשיהם כתר חכמ\"ה ובינה. כת\"ר רומז אל כת\"ר עליון או ירמוז לג' ראשונות שהם כתר אל האבות ואז היה נשפע שפע רב על האות ההיא והיה בה כח לברוא אותו אבר ואותו מזל ואותו דבר הנרצה בו. ואחר שהקדמנו הענין הזה בפרקים האלה, נבא עתה בביאור השמות אחד לאחד בעה\"ו:" + ], + [ + "הנה בתפלת רבי נחוניא בן הקנה ע\"ה יחס בכתר זה השם שהוא ארארית\"א ושם לו סימן בר\"ת \"אחד \"ראש \"אחדותו \"ראש \"יחודו \"תמורתו \"אחד. ע\"כ. ובשם זה כתב רב חמאי גאון בספר העיון, והביא בפירושו ברייתא אחת וז\"ל תנן א\"ר ישמעאל אותו היום היינו מסיים אני ועקיבא בן יוסף אצל רבי נחוניא בן הקנה והיה שם רבי חנינא בן תרדיון ושאלתי לרבי נחוניא ואמרתי לו הראני כבוד מלכו של עולם כדי שיתבאר ידיעתו בלבי בשאר פעליו. אמר לי בן גאים תא ונעסוק בעזקתא רבתא דחתימין ביה שמיא וארארירת\"א שמיה ובעזקתא דארעא דאיהי אהו\"י שמי\"ה ואראה לך הכל. נכנסתי לפני לפנים בהיכל הקדש החיצון והוצאתי משם ספרו של ר' נחוניא בן הקנה הנקרא ספר היכלות ומצאתי כתוב בתחלת הספר כך אדיר בחדרי גדולה היושב על גלגלי מרכבתו בחתימות אהי\"ה אשר אהי\"ה ובעזקתא רבתא דחתימין ביה שמייא ארארית\"א שמיה. סי' אחד ראש אחדותו ראש יחודו תמורתו אחד יחיד ומיוחד אחד. ובעזקתא דארעא דאהו\"י שמיה סי' \"אחד \"היה' \"ויהי' \"יחוד והמתמצע בין שניהם הוה עכ\"ל הברייתא. וע\"פ הפירושים אשר נבאר בשער ערכי הכנויים אנו רוצים לבאר.", + "והנה הכתר אדיר עליהם כי אפי' בחדרים ההם אין השגה שלימה ונכונה להשיג כי מן החדרים ההם הוא אדיר ונעלם אמנם יושב בגלגלי המרכבה שהם השבכות אשר על הכותרות שהם על ראש העמודים שהם חכמה ובינה שהם על גדולה וגבורה שהם על ב' עמודים נצח והוד יכין ובועז. וחכמה ובינה מרכבה אל הכתר ולהם הוא גלוייו יותר במה שהם נעלמים מצד עצמם לא מצד הגדולה והגבורה שנמשכים מחכמה ובינה. ואפשר עוד לפרש כי בזוהר פי' הרשב\"י ע\"ה כי בכתר אין מציאות האצילות מתגלה בעצמותו מרוב העלמו וכל מציאות הענפים המסתעפים מעצמותו אינם אלא חו\"ב והם המתפשטות בעצם הכתר לגלות ולהאציל בו בעצמו האצילות ועכ\"ז אין שם אצילות אלא ע\"י החסד הנעלם שם וענפיו מתפשטים בעצם הכתר. וכן הכתר נקרא חסד עילאה ונתבאר ענין זה בארוכה אצלינו בספר אור יקר בחלק ראשון בפירושנו להאדרא בס\"ד. איך שיהיה משם נלמד כי החסד הפנימי הוא הבינה ומסתעף הכתר בעצם מחכמה אל הבינה ולא יותר. ואפשר כי על זה אמר אדיר ונעלם ומתגלה מציאות אדירותו בחדרי גדולה דהיינו בינה וחכמה הנעלמים בו והגדולה מסתעפת ובונה בין שתי אלו החדרים הנעלמים. ואמר היושב על גלגלי מרכבתו ירצה שהוא יושב על זעיר אנפין כמו שאמר הרשב\"י ע\"ה באדרא כי הוא יושב על כורסייא דשביבין דנור לאכפיא לון וכדפי' בספר הנז' בס\"ד. ולישנא דקרא נקט גלגלוהי נור דלק (דניאל ז'). ואמר כי חתימת אהי\"ה אשר אהי\"ה הם ג' ראשונות כדפי' בשער הקודם כי שתי שמות אלו מורים על העלם האצילות בכתר ומיעוט ההשגה בו וכן בחכמה ובינה וזהו לשון אדיר, וכן לשון בחתימת פי' בהעלם כי החותם הוא המעלים הדבר החתום. ובעזקתא רבתא וכו' בשם זה ראינו למפרשים שפי' אותו מלשון ארי. והכונה על רוב הגבורה והחוזק והאדירות ולזה נקרא בשם הגבור שבעולם אריה וכו'. ואפשר שמפני ששם זה חותם השמים שפי' קיום העולם חזקו ברחמיו הגדולים לבלתי יתמוטט נקרא בשם אריה המורה על הרחמים כדכתיב (יחזקאל א) ופני אריה אל הימין וכו'. וידוע כי למעלה בכתר תגבורת הרחמים הפשוטים ולכן נכפל השם לחוזק הפעולה. ואפשר היותו לשון אריתא דדלאי הנז' בגמ' (חולין דק\"ז.) שעניינו השוקת שממנו משקין הנטיעות. ומפני שהכתר מקור להשקות כל הנטיעות העליונות לכן נקרא בשם זה. ונכפלו בו אותיות א\"ר להורות שהוא מקור המקורות. עוד אפשר היות פירושו מלשון אור כי הוא אור לכל האורות. ועכ\"ז קשיא לן טובא כי שם זה הוא לשון נקבה ומן הראוי להרחיק ענין הנקביות מן הכתר. אלא שמתוך כך נוכל לומר כי הוא כינוי אל הבינה שבכתר כדפי' ענין זה בארוכה בשער ממטה למעלה בפ\"ה. ועתה בזה יצדק אומרו ובעזקתא רבתא, דלא קאמר רבא אלא רבתא לישנא דנוקבא. ופי' דבריו עזקתא היא בינה ובה נחתם ונמצא ונאצל הת\"ת הנק' שמים. או ירצה דחתומין ביה שמייא פי' הטבעת היא הבינה בסוד אויר אור י' יהי אור שפי' בספר אור יקר בשער ג'.", + "והנה השמים שהוא הת\"ת עם השש קצוות חתומים בעצם הטבעת.", + "והנה הטבעת הוא הבינה בכללות כתר וחכמה. והחותם הוא הת\"ת שהוא מציאות הדעת הנעלם בה. ואפשר על דרך זה לבאר כי א\"ר הוא ארי זכר ואריתא נקבה להורות על יחוד החכמה והבינה יחד בתוך הכתר. זהו כשנבאר אותו לשון אריה רחמים כדפי' לעיל. וכן נוכל ג\"כ לבארו בלשון אור שהם שתי אורות יחד כדפי'. אחד ראש וכו' פי' ידוע כי אחד הוא מציאות האחדות בעצמו, אמנם מלת מיוחד הוא התחברות הדבר שנתחבר יחוד מיוחד. ועתה נודע היות יחוד חכמה ובינה בב' פנים אם מציאות יחודם בסוד אויר דהיינו י' חכמה אור בינה מיוחדים אויר. וזהו מציאותם קודם אצילותם בהיותם בכתר עצמו חכמה בתוך הבינה ושתיהם בכתר וזה היחוד יקרא בשם אחדות כי אינם נפרדים שנתייחדו אלא לעולם היו אחדים מתחלתם. אמנם יחוד שני אשר לחכמה ולבינה והוא יחודם אחר אצילותם במקומם אבא ואימא, יחוד זה יקרא בשם יחוד כי אחר שלא היו מיוחדים נתייחדו. נמצא לפ\"ז אל החכמה ואל הבינה עם הכתר ג' בחינות, או יחודם קודם אצילותם או מציאות אצילותם בלי יחוד או יחודם אחר אצילותם. ולהיות כי אין ביניהם פירוד לעולם כי לעולם ג\"ר חשובות כאחד אמר \"אחד \"ראש \"אחדותו. פי' אחד הוא כינויים האמתי בתחלת אחדותם יחד דהיינו קודם אצילותם. וכן הוא אחד ג\"כ \"ראש \"יחודו דהיינו יחודם אחר אצילותם. וגם בהיות חלוף זה דהיינו בהיותם נפרדות ח\"ו הם אחד וז\"ש \"תמורתו \"אחד פי' גם בהיות תמורות הייחוד כינויים האמתי הוא אחד כי לעולם לא ישתנה לא יחסר ולא יעדיף. ואחר [שאמר] שיחוד ג' ראשונות בכל פאותיהם וגם יחוד מציאות הכתר בכל האצילות, אמר יחיד ומיוחד אחד. וגם בס' הבהיר נמצא כענין הזה בכתר. וז\"ל אל\"ף כ\"ע ברוך ומבורך שמו ועמו ומי עמו ישראל דכתיב כי ה' הוא האלהים הוא עשנו ולא אנחנו עמו ולאלף אנחנו להכיר ולידע אחד אחדות ומיוחד כו' כי הוא א' ומיוחד בכל שמותיו ע\"כ. כ\"ע ברוך ומבורך שמו הכונה כ\"ע הוא נשפע ממקור ההויות כלם וזהו ברוך. או ירצה מקור הברכות כדפי' בשער כ\"ג. וכן מבורך שמ\"ו, פי' שאר הספירות שהם לבוש אליו דהיינו ענין ש\"ם כדפי' בשער ערכי הכנויים בערך שם. ומי עמו. הוקשה לו דלא שייך ענין עם אצל הכתר לשיתייחסו אליו העם או כיוצא בו. ולזה השיב ישראל. כי בהיות נשמת ישראל אחיזתם בכתר שכן הת\"ת עולה אליו דרך קו האמצעי. ולזה הביא ראיה מפסוק ולא אנחנו כתיב בא' וקרי בוא\"ו ופירושו ולאל\"ף אנחנו דהיינו כתר, וכן פי' בזהר (וירא דף ק\"כ ע\"ב). ועתה יש אם למקרא ויש אם למסורת כי בסבת ולו\"א אנחנו לאלף אנחנו.", + "וענין אחד אחדות ומיוחד. פי' אחד בערך עצמו שאין לו שניות, ועוד שהוא הראשון הנכנס בגדר המספר כי לפניו אין מספר ולפני אחד מה אתה סופר דלא שייך אחד בעצם במחוייב [המציאות] מטעם כי האחד מושג אחדותו מוגבל מכל צדדיו וזה א\"א במאציל שאין בו השגה זולת שהוא מחוייב המציאות כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר בפ\"א. לזה אמר שהוא אחד ולפניו אין מספר. אחדות, פי' מתייחד בענפיו ובחינותיו שאין בו פרוד כלל אלא אחד המתייחד בעצמותו. ופי' ומיוחד ירצה מיוחד בספי' התחתונות והוא מתייחד עמהם. וע\"ד זה נבאר אחד יחיד ומיוחד. אחד כדפרי'. ויחיד, פי' מתייחד בענפיו. ומיוחד, פי' מיוחד בספי' כלם בייחוד גמור. ואמר יחיד ומיוחד אחד ולא סדרם על הסדר שהוא אחד יחיד ומיוחד, הכונה כי גם בהיות הכתר יחיד דהיינו מציאות ייחוד ענפיו אל עצמותו כדפי' וכן בהיותו מיוחד דהיינו יחידו בספי' הנאצלים, לעולם הוא אחד, ונמצא כי בכל בחינותיו לעולם הוא אחד. ויש שפירשו אח\"ד יחי\"ד ומיוח\"ד כתר חכמה ובינה. כי כתר נקרא אחד וחכמה יחיד, ובינה מיוחד. וזר להם למצוא להם ייחס:", + "ובעזקתא דארעא דאהו\"י שמי\"ה. בשם זה אמרו קצת המפרשים כי זה עיקר שמו של הקב\"ה והוא אהו\"י, והקב\"ה הסתיר שמו למשכילים בשם אהי\"ה ובשם יהו\"ה כי מבין שניהם יוצא שם אהו\"י והוא עקר השם והשמות האלה שבהם נכפלו האותיות נתנו להמון העם וכו', ובזה האריכו בפיהם להעמיק בקבלותיהם. ורחמנא ליצלן מהאי דעתא לא נאבה לו ולא נשמע אליו כי עיקר השמות הם אותם אשר באו בפי התורה. ועם היות ששם זה יהיה קדוש כשאר השמות בזולת שמות שאינם נמחקים שהם ודאי יותר קדושים ממנו בלי ספק.", + "ועוד מתוך דברי רבי נחוניא אנו יכולין להשיג עליהם שאמר שחותם השמים הוא ארארית\"א ושם חותם הארץ אמר שהוא אהו\"י, נמצא שיותר נעלם ומתעלה שם ארארית\"א משם אהו\"י ואין ספק בזה. והארכנו בזה להועיל למשכילים שלא יתפתו אחר אותו הדעת. ודקדק ר' נחוניא כי בר\"ת של ארארית\"א חותם השמים, אמר אחד ראש אחדותו ראש יחודו תמורתו אחד. מפני היות שם זה בכתר עליון העלול הראשון המתקרב אל מקורו והנוגע בו כנוגע בכבוד מלכו של עולם לא רצה לגזור בו מאמר כלל אלא לשון מורה על אחדות. ואמר תמורתו א', הכונה כי לעולם אינו מתחלף בא' לזולתו ח\"ו בין קודם הויה ואצילות בין אחר הויה ואצילות כדפי'. אולם בשם אהו\"י שהוא למטה מספירת הכתר שהוא ההתפשטות עד המלכות, אמר הי\"ה הו\"ה ויהי\"ה, למען נדע כי אין נגזר לשון הויה מכת\"ר ולמעלה כלל ואפי' בכתר לפי שכל הויה יש לה ראשית שמקודם לא הי'. ואפי' נאמר הי\"ה והו\"ה ויהי\"ה פי' הי\"ה שקודם אותה הויה היה ג\"כ. עכ\"ז אינו דבר, כי כל הנכנס תחת הויה יש לו סוף ויש לו ראש ואין נגזר לשון היה והוה ויהיה אלא מבינה ולמטה ואין הבינה בכלל מפני שהחכמה והבינה הם גדר ההוייה דהיינו ראשית ואחרית כדפי' בשער סדר האצילות.", + "והנה ר' ישמעאל שאל לר' נחוניא בן הקנה הראני כבוד מלכו של עולם שכוונתו שיורהו מציאות האצילות, והנה בשתי חותמות אלו הורה לו מציאות האצילות קודם אצילותו ומציאותו אחר אצילותו, כי בשם ארארית\"א שהוא חותם השמים הורה לו מציאות הכתר ארך אנפין המתגלה ע\"י הבינה וכמו שהארכנו לעיל, ובחותם אהו\"י מורה על ההתפשטות.", + "והנה שם זה נבדל משם אהי\"ה בשתי פנים, כי שם אהי\"ה מורה על העלם כדפי' לעיל וזה מורה התגלות קצת. וכן יו\"ד באהי\"ה וא\"ו באהו\"י על סוד הוא\"ו שש קצוות המתפשטות ומפני שאינו התפשטות גמור באה הה\"א אחרונה בסוד י' להורות על ההעלם כי אין המלכות עדיין נבנית בסוד ה\"א כדי שיתגלה למטה. וזהו סוד אהו\"י שפי' אחד היה ויהיה והמתמצע בין שניהם הוה. וג' אלה הם מלך מלך ימלוך שהכל בת\"ת. והוא. היה בגדולה, הוה בגבורה, ויהיה בת\"ת.", + "וענין זה אחוז בסוד השמיטות שהקודמת חסד, והעתידה ת\"ת, וההו\"ה גבורה. ובספי' חכמה יחס עוד שם כזה איה ביה גיה דיה וכו' עד תום כל האותיות. והטעם כי האותיות וע\"ס הם ל\"ב נתיבות. המקור שם י\"ה חכמה. וכ\"ב אותיות רמז לכ\"ב נתיבות והמקור עצמו עשר מאמרות הם ל\"ב נתיבות כדפי' בספר יצירה וניקודו שב\"א קמ\"ץ לרמוז על (ויקרא ה יב) וקמץ הכהן בחסד. (ישעיה סו טז) בא\"ש ה' נשפט, (איוב א) ותפול שב\"א ותקחם בגבורה. לרמוז אל התפשטות הנתיבות בסוד הדין והרחמים בספירות למטה ובסופו עוד הויות אחרות כאלו:" + ], + [ + "עוד מיחס רבי נחוניא בן הקנה להג\"ר, אלו השמות כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו. וז\"ל בתפלתו אחר שהזכיר ג' ספירות בסוף ספירה הג' אמר ונעשו הכל ראש אחד ואלו הם השמות המשווה לכלם כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו ומיוחדים יהו\"ה אלהינו יהו\"ה אחד עכ\"ל. (ובספר אחר מצאנו לשם זה נקודות אחרות). ", + "ויש שפי' בשם זה וז\"ל אלו הג' שמות יהו\"ה אלהינו יהו\"ה הם בחשבון האחוריים. כלומר לקחת האותיות השניות להם באלפ\"א ביתא י\"כ ה\"ו ו\"ז ה\"ו, א\"ב ל\"מ ה\"ו י\"כ נ\"ס ו\"ז, י\"כ ה\"ו ו\"ז ה\"ו. ונקודו כנקוד הכתוב. ומיוחדים וכו', פי' עם היות שאלו השמות באו בחשבון האחוריים ולכן לא יורו כ\"כ על האחדות הזה, לז\"א עכ\"ז הם מיוחדים ה' אלהינו ה' אחד עכ\"ל.", + "ורצוננו לבאר מה שהעלינו מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נ\"ה דפ\"ו) זעיר שם זעיר שם ולשונו לא נוכל להעתיק מפני האריכות. והענין כי שתי הידות האלה שהם י\"ד אותיות י\"ד ימין י\"ד הגדולה והם ה' אלהינו ה' והם ימיניות ועוד י\"ד שמאל י\"ד החזקה והם כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו והם שמאליות י\"ד אותיות והם כ\"ח. ויש כנגד אלו הידות עוד י\"ד רמ\"ה והוא יהו\"ה יוד ה\"א וא\"ו ה\"א והיא י\"ד רמה. ויש כנגד' י\"ד אחרות והיא אהיה אל\"ף ה\"א יו\"ד ה\"א. ושתי הידות האלה הם כ\"ח שהם מתלבשות בכ\"ח אותיות של מעשה בראשית. וע\"ז נאמר (איכה א ו) וילכו בלא כ\"ח לפני רודף. להיות שנמנע הכח ההוא בעונות. וע\"ז אמר מרע\"ה (במדבר יד יז) ועתה יגדל נא כ\"ח אדנ\"י. שהם כ\"ח עתים של לבנה שהם כ\"ח ימים, י\"ד מלאים וי\"ד חסרים, י\"ד ימיניים וי\"ד שמאליים, ולכן אמר יגדל נא כ\"ח אדנ\"י שהם כ\"ח. ושתי הידות הגדולה והחזקה הם חסד וגבורה ומושפעים מחכמה ובינה. ונודע שפותחין בזכות תחלה לפיכך י\"ד הגדולה קודמת באותיותיה לי\"ד החזקה והכח הזה הוא בבינה וזהו חכמה כ\"ח מ\"ה, מה הוא בחכמה. וכן עולה שם בן ד' במילוי. וכח הוא בבינה. וע\"ז נאמר (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו מעשה הוא בבינה ושם הכ\"ח. והגיד ר\"ל המשיך. ונודע ששם בן ד' הוא ג\"כ כ\"ח במילוי דמילוי. והיינו חכמ\"ה כ\"ח מ\"ה כי כללותם מ\"ה שהם בחכמה ופרטם כ\"ח שהם בבינה. ואלו הם יו\"ד ה\"א הוא רחמים עולם הזכר וא\"ו ה\"א הוא דין עולם הנקבה כדפי' בשער השמות בפ\"א. והנקבה לעולם אל השמאל והזכר אל הימין ועם היות שאמרנו שי\"ה הוא רחמים ו\"ה הוא דין. עכ\"ז לא נכחיש שהיו\"ד יותר רחמים מהה\"א והוא\"ו יותר רחמים מה\"א שנייה.", + "והנה עתה יו\"ד ה\"א הם ה' אצבעות שביד ימין, וא\"ו ה\"א חמש אצבעות שביד שמאל. ונודע שבהאצבעות כ\"ח פרקים י\"ד לכל יד. וכן החמש אותיות יו\"ד ה\"א, להם י\"ד אותיות אל מילוי מלואם, יו\"ד וא\"ו דל\"ת ה\"א אל\"ף, הרי י\"ד. בד' אותיות שהם ד' אצבעות יש ג' פרקים בכל אצבע, ג' אותיות בכל אות ואות, ובאות החמישי שהוא האגודל יש ב' פרקים ב' אותיות כנודע. וכן בוא\"ו ה\"א שהם ה' אצבעות שביד שמאל ובחמשה אותיות האלה י\"ד פרקים. כזה וא\"ו אל\"ף וא\"ו ה\"א אל\"ף, הרי י\"ד. בד' אותיות שהם ד' אצבעות יש ג' פרקים בכל אצבע, ג' אותיות בכל אות ואות, ובאות החמישית שהוא האגודל יש בו ב' אותיות ב' פרקים כנודע. וכבר בארנו שהה\"א לעולם יש בה דין. לכן אומרים בעלי הגורל המפיסים באצבעות כי אין להפיס באגודל מפני שבו תלויין שרי הדין [נב]. הנה האותיות האלה רמוזים בי\"ד רמ\"ה הנז' לעיל שהוא בת\"ת כנודע. והוא כולל ב' ידות כדפי' לעיל.", + "והנה הי\"ד הנשפע בת\"ת הוא נמשכת מהכתר שהוא למעלה ממנו. ושורש כל זה הוא ידו\"ד אלדינ\"ו ידו\"ד. והם יהו\"ה בכתר ידו\"ד בחכמה אלדינ\"ו בבינה והיא באמצע, כמו שהדין שהוא יצחק בין אברהם ויעקב שהם שתי תקיעות כדפי' הרשב\"י ע\"ה בס' הזהר. ועם היות שבפרק ב' פירשנו בענין אחר בשם הרשב\"י ע\"ה עכ\"ז אלו ואלו דברי אלדים חיים. ונחזור לענייננו כי בין הכתר והחכמה היא הבינה להיותה נמתקת אל הרחמים להשפיע רחמים אל הגבורה וכל הידות מתיחדות בה' אלדינו ה'. וזהו שפי' ר' נחוניא בתפלתו ומיוחדים בה' אלהינ\"ו ה' ע\"כ. עוד מצאנו בקבלת רז\"ל כי מן השם הזה משתלשלים ענפים והם במנין אותיותיו וז\"ל \"כרוביא\"ל רבא \"וכריא\"ל רבא \"זעניא\"ל רבא (חסר). \"בערניא\"ל רבא \"מאליא\"ל רבא \"ועניא\"ל רבא \"כוכביא\"ל רבא \"סוריא\"ל רבא ז\"כ רבא. \"כספיא\"ל רבא \"וליליא\"ל רבא \"זוטריא\"ל רבא \"ומליא\"ל רבא ע\"כ. ואין ספק היות אלו נציצות מתאצלות משם הזה ודאי כל אות ואות מאציל כח א' כענין אשר קרה לשם בן מ\"ב כאשר נבאר בפרק י\"ב:" + ], + [ + "בשם בן ע\"ב והוא מיוחס אל החסד, כי כן ביאר הקדוש רבי נחוניא כאשר נבאר בע\"ה. וזה כללו:", + "והו ילי סיט עלם מהש ללה אכא כהת הזי אלד לאו ההע יזל מבה הרי הקם לאו כלי לוו פהל נלך ייי מלה חהו נתה האא ירת שאה ריי אום לכב ושר יחו להח כוק מנד אני חעם רהע ייז ההה מיב וול ילה סאל ערי עשל מיה והו דני החש עמם ננא נית מבה פוי נמם ייל הרח מצר ומב יהה ענו מחי דמב מנק איע חבו ראה יבם היי מום:", + "ונקרא בשם ע\"ב מפני שבו ע\"ב תיבות. ויש שקוראים אותו אריה מפני שאותיותיו בחשבון ארי\"ה שעולה רי\"ו. ויחס ר' נחוניא שם זה אל החסד וניקד אותו כמסוים (כמסומן). אמנם בספר מדבר על פי מגיד אמר שנקודו בשם אהי\"ה על הדרך הזה סגו\"ל שב\"א סגו\"ל. והה' אחרונה אין לה נקודה. ועם הנקודות השם הגדול הזה פועל בחזקה. וסוד הסגול הוא סוד הרוחניות כלו סוד האש הלבן והוא בג' נקודות לרמוז אל זה הסוד. וסוד השבא הוא סוד מדת הדין וכדי לפעול בחזקה נתערב עם הסגול כי כלו חתיך דין והסגול הוא רחמים גמורים וזהו סוד אהיה בנקודו ובצירופו ובפשוטו עכ\"ל.", + "עוד כתב רבי נחוניא שהוא שם לחסד המתחלקת לע\"ב גשרים וכל גשר וגשר יש לו שם א' מאלו. וקראם גשרים משל אל מעבר מימי החסד ושם זה יוצא מפסוק ויס\"ע ויב\"א וי\"ט שני הפסוקים כסדרן והשני ממטה למעלה. כיצד ויס\"ע הוא סוד החס\"ד ביושר, ויב\"א להפך בסוד הגבורה, וי\"ט ביושר אל הת\"ת. וכן ביארו בזהר מלתא וטעמא. וז\"ל בפ' בשלח (דף נ\"א ע\"ב) צרופא דאתוון אילין, אתוון קדמאי רשימין כסדרן באורח מישר. בגין דכלהו אתוון קדמאי אשתכחו בחסד למהך באורח מישר בסדורא מתתקן. אתוון תניינין רשימין בגלגולא למפרע. בגין דכלהו אתוון תניינין משתכחי בגבורה לגלאה דינין וזינין דאתיין מסטרא דשמאלא. אתוון תליתאי אינון אתוון רשימין כסדרן לאחזאה גוונא לאתעטרא במלכא קדישא. וכלא ביה מתחברן ומתקשרן והוא מתעטר בעטרוי באורח מישר ורשים להאי סיטרא ולהאי סיטרא כמלכא דמתעטר בכלא. הכא אתרשים שמא קדישא גליפא בע\"ב תיבין דמתעטרי באבהתא רתיכא קדישא עילאה. ואי תימא הני אתוון תליתאי מ\"ט לאו אינון כתיבין מנהון לאורח מישר כסדרן, ומנהון למפרע, לישרא להאי סטרא ולהאי סטרא, דהא תנינן אתה כוננת מישרים קב\"ה עביד מישרים לתרי סטרי, וכתיב והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה וגו' דא קב\"ה. רבי יצחק אמר דא יעקב וכלא חד. אלא למלכא דאיהו שלים מכלא דעתיה שלים מכלא. מאי אורחיה דההוא מלכא, אנפוי נהירין כשמשא תדיר בגין דאיהו שלים. וכד דאין, דאין לטב ודאין לביש. ועל דא בעי לאסתמרא מניה. מאן דאיהו טפשא חמי אנפי מלכא נהירין וחייכן ולא אסתמר מיניה. ומאן דאיהו חכימא חמי אנפוי דמלכא נהירין אמר מלכא ודאי שלים הוא, שלים הוא בכלא, דעתיה שלים, אנא חמי דבההוא נהירו דינא יתיב ואתכסייא, אע\"ג דלא אתחזייא, דאל\"ה לא יהא מלכא שלים, וע\"ד בעי לאסתמרא. כך קב\"ה הוא שלים תדיר בהאי גוונא ובהאי גוונא אבל לא אתחזייא אלא בנהירו דאנפין. ובג\"כ אינון טפשין חייבין לא אסתמרן מניה. אינון חכימין זכאין אמרין מלכא שלים הוא אע\"ג דאנפוי אתחזיין נהירין דינא אתכסייא בגויה בג\"כ בעי לאסתמרא מיניה. א\"ר יהודא מהכא אני ה' לא שניתי לא דליגנא לאתר אחרא. בי אתכליל כלא. הני תרי גווני בי אתכלילן, בג\"כ כלא באורח מישר אתחזייא. ואע\"ג דאתוון אחידן להאי סטרא ולהאי סטרא כסדרן כתיבין. עכ\"ל.", + "ודבריו מתוקים מדבש ונופת צופים ומבוארים ומבוררים. ומתוכו מתבאר היות פסוק וי\"ט בתפארת וכן מוכח מתוך המאמר שם. וצרוף השם מפסוק ויבא הוא בגבורה. ובתקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ב ע\"ב) הוא להפך וז\"ל ויט משה את ידו על הים וגו' וישם את הים לחרבה בתוקפא דגבריאל שליחא דגבורה דממנא על חרבה, ובג\"כ אתמר ביה וישם את הים לחרבה. מסטרא דאוריאל שליחא דעמודא דאמצעיתא אפריש בין מייא ואשא, הה\"ד ויבא בין מחנה מצרים דאיהו אשא נוכראה, ובין מחנה ישראל וכו' עכ\"ל.", + "הורה בפי' כי פסוק וי\"ט הוא בגבורה, ופסוק ויבא בת\"ת הפך צרוף השם כי פסוק ויבא הוא מהופך דהיינו דין הגבורה, ופסוק וי\"ט ביושר מצד רחמי הת\"ת. וקשה. ואפ\"ל כי כשנדקדק לשונו היטב שאמר מסטרא דאוריאל וכן אמר בתוקפא דגבריאל משמע כי וישם את הים לחרבה לעולם היה בת\"ת וע\"י אוריאל מלאכו. אמנם היה בתוקפא דגבריאל מפני כי החרבה (ר\"ל הכח ליבש) הוא מצד הגבורה, לכן נפעל בכח מלאכו עם היות שהיא פעולה נפעלת מצד הת\"ת. וכן אמר מסטרא דאוריאל אפריש וכו'. היינו עם היות שהיה הפעולה ההיא בכח הגבורה. כי העומד בין המים והאש הוא הת\"ת לכן הוכרח היותה בגבורה מצד בחינתה עם הת\"ת, וז\"ש מסטרא דאוריאל וכו'. וכן דקדק באמרו עמודא דאמצעיתא כי הוא האיש הבינים זה נראה לתרץ לעת כזו. ובפרושנו אור יקר יתארך הענין בס\"ד. ועם היות ששלשה הפסוקים אלה רומזים בג' אבות עכ\"ז כלל השם הזה הוא בחסד כאשר נרמז בתפלת רבי נחוניא, וכן עולה חס\"ד ע\"ב וכן דברי הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים לאין חקר. ואין תימה בדבר, כנודע שאין מהות הפרט ככללו, כי כל אחד מציאות בפני עצמו כאשר הארכנו בשער המציאיות.", + "והנה פרטיו בג' אבות שהם גדול\"ה גבור\"ה ת\"ת וכלו יחד הוא בחסד. ולפי הדרך בצירוף השם המסומן לעיל נמצא ויבא שהוא גבורה בין ויס\"ע לוי\"ט שהם גדול\"ה ת\"ת, לרמז על הכרעת הדין אל הרחמים בסוד התקיעות כאשר רמזנו שלהי הפרק הקודם. ובסבת זו כללו חסד. אמנם פרטיו גבורה, וכן עולים אותיות כמנין גבורה רי\"ו. וכן מפורסם בדברי הרשב\"י ע\"ה מקומות רבים. וכענין זה נמצא בזוהר (בהקדמה ד\"ז ע\"ב) בענין חבקוק בן השונמית שהחיה אלישע. נתבאר שם, כי ע\"י האותיות מהע\"ב שמות שהם רי\"ו נתקיים גופו ועי\"ז נקרא שמו חבקו\"ק שעולה רי\"ו כמנין האותיות שבשם ע\"ב. וע\"י הע\"ב תיבות נתלבש אלישע להחזיר רוחו אליו. וממה שאמר שקיום הגוף היה ע\"י אותיות והשבת הרוח היתה על ידי התיבות, כנראה מכאן בפי' שהע\"ב תיבות הם כדמות רוח ונשמה להאותיות. והענין הוא כי התיבות הם קיבוץ האותיות כדמות הענפים הגדולים שהם קיבוץ היניקות הענפים הקטנים והאמירים והעלים.", + "והנה לפ\"ז השם כלו בכללו שהוא קבוץ הפסוקים הוא כדמות האילן כלו. והפסוק שהוא קבוץ התיבות הוא כדמות הענף הגדול המתפשט מתוך עצם האילן. ומהענף הגדול הזה יתפשטו כך וכך ענפים שהם תיבות ומתיבה זו יתפשטו עוד ענפים דקים ועלים שהם כך וכך אותיות. ונמצא לפ\"ז כי הפרשה שהוא קיבוץ הפסוקים נשמה לענפים שהם הפסוקים והפסוקים יונקים ושואבים שפע ממקוריהם שהוא הפרשה וכן התיבות יונקים מהפסוקים והאותיות מהתיבות וזה נשמה לזה וזה נשמה לזה וזה לבוש לזה. והענין כי הרוחניות העליון הוא עד\"ז כי מן המקור העליון מחוייב המציאות יתפשטו י' ענפים צורות רוחניות שואבים שפע ממנו. והוא להם עיקר ושרש ובו תלוי הכל כענבים באשכול.", + "והנה הוא פועל על ידם השינוי והדין והרחמים כדפי'. והוצרך לזה האצילות שיסתעפו מהם עוד ענפים הרבה שבהם יפעלו הם השנויים היותר פרטיים וכן מן הענפים עוד ענפים קטנים עד יתרבו לאין מספר ולאין חשבון. וטעם כל זה מפני כי כל עוד שיתקרב הדבר אל המקור הפשוט יחוייב היותו משולל ומופשט מהשנויים כי הפשוט לא ישתנה. לכן יתלבש בנצוצות המתפשטים ממנו ויפעל בהם השינוי כרצונו כאשר נתבאר עוד בשערים הקודמים. ולכן חוייב מזה היות התיבות נשמה ומקור להאותיות. ונמצא לפ\"ז כי כבר אפשר היות התיבות מורות רחמים והאותיות דין, מפני שהתפשטות החסד עילה להגבורה והגבורה עלולה ממנו, כי החסד רביעי לאצילות והגבורה ה' לאצילות, ודא קליפה לדא ודא מוחא לדא. עוד בענין השם הזה למחבר א' בספירה הזאת וז\"ל הנה הוריתיך שבחסד הוא בנין העולם, וא\"כ יש לך להתבונן שהוא קיומו והוא המעמידו. והעולם מתחלק לד' חלקים שהם צפון ודרום ומזרח ומערב, והם כנגד ד' אותיות שם בן ד' שהוא ידו\"ד. ובכל חלק יש לך להתבונן כי יש בו רום ושפל ומיצוע, א\"כ יהיו כל הקצוות י\"ב. וצריך לך להתבונן שבכל קנה יש כח אחד מחזיקו, והכחות ההם יקראו עמודי עולם. וכל עמוד בהכרח יש לו ו' קצוות שהם ד' צדדים ורום ותחת ובכל אותם הקצוות יש להם כח מחזיקו. ובחשבך קצוי עולם שהם ו' פעמים י\"ב יהיו ע\"ב, ואם כן יהיו ע\"ב כוחות יקראו שמות, וזה שם של ע\"ב שמות היוצאים מן הפסוקים בפר' ויהי בשלח. בזולת שהאריך בחלוק השמות אל העמודים, ואין צורך להאריך בו. אמנם שורש ענין זה הוא בספר הבהיר:" + ], + [ + "רצוננו בפרק זה להעתיק דברי הספר הבהיר בשם הזה ולבארו בחזקת היד. דאיתא התם ישב רבי אמוראי ודרש מאי דכתיב השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, מלמד שע\"ב שמות יש לו להקב\"ה וכלם קבועים בשבטים דכתיב ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית וכתיב ושתים עשרה אבנים הקים וגו' (נ\"א והאבנים תהיין על שמות בנ\"י) הקישן מה אלה אבני זכרון אף אלה אבני זכרון לשתים עשרה אבנים הם ע\"ב כנגד ע\"ב שמות של הקב\"ה. ומ\"ט התחיל בי\"ב, ללמדך שי\"ב מנהיגים יש לו להקב\"ה ובכל א' וא' ששה כוחות ומאי הם ע\"ב שמות. אילן א' יש לו להקב\"ה ובו י\"ב גבולי אלכסון, גבול מזרחית צפונית, גבול מזרחית דרומית, גבול מזרחית רומית, גבול מזרחית תחתית, גבול מערבית צפונית, גבול מערבית דרומית, גבול מערבית רומית, גבול מערבית תחתית, גבול צפונית רומית, גבול צפונית תחתית, גבול דרומית רומית, גבול דרומית תחתית. ומרחיבין והולכין עד עדי עד והם זרועות עולם ומבפנים בהם הוא האילן. ובכל אלה האלכסונין יש כנגדן פקידים והם י\"ב וגם בפנים בגלגל י\"ב פקידים וכן בלב י\"ב פקידים אלה ל\"ו פקידים עם האלכסונין ולכ\"א יש כח א' כדכתיב כי גבוה מעל גבוה שומר. נמצא לרוח מזרחית ט', ולרוח מערבית ט', ולרוח צפונית ט', ולרוח דרומית ט', והיינו י\"ב וי\"ב וי\"ב שהם פקידים בתלי וגלג\"ל ול\"ב והם ל\"ו וכללם ל\"ו מל\"ו שכח אחד כלול מחבירו. ואע\"פ שי\"ב בכאו\"א מן השלשה. כלם אדוקים זה בזה, וכל הל\"ו כוחות הנמצאות בראשון שהוא תלי אם תדרשם בגלגל תמצאם הם עצמם וכן אם תדרשם בל\"ב תמצאם בעצמם. הלכך לכאו\"א י\"ב. נמצא לשלשה הם ל\"ו, וחוזרים חלילה, נמצא כל כח א' בחבירו. הלכך לכל אחד ל\"ו. וכלם אינם יותר מל\"ו צורות. וכולם נשלמות בלב מסור לל\"ב ונשארו ס\"ד. והם ס\"ד צורות. ומנלן דנמסר לב ללב דכתיב כי גבוה מעל גבוה שומר. וא\"כ היינו ס\"ד חסר שמנה לע\"ב שמותיו של הקב\"ה, והיינו דכתיב וגבוהים עליהם. והם (ז') ימי השבוע וחסר א' והיינו ויתרון ארץ בכל היא. ומאי יתרון, מקום שמשם נחצבה הארץ והוא יתרון ממה שהיה ומאי ניהו יתרון כל דבר שבעולם. כשאנשי העולם ראויים לקחת מזיוו אז הוא יתרון ומאי ניהו ארץ (אבן) דנחצב ממנו שמים והוא כסאו של הקב\"ה הוא אבן יקרה הוא ים חכמה וכנגדה תכלת טלית בציצית. דאמר ר' מאיר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר ויראו את אלדי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר. ואומר כמראה אבן ספיר דמות כסא עכ\"ל.", + "והנה דברי הספר הזה בהירים ומבהיקים ומרוב בהירותם ובהיקותם מעצמין עיני המעיין. כי כוונתם בכל עניינם לגלות אצבע ולכסות אלפיים אמה סביב. האמנם נגלה ממנו מאשר תשיג ידינו והאל יחשכנו משגיאות. התחיל השמים ושמי השמים, לכמה סבות. אם לפי שהוא רוצה לדרוש מגדולת יוצרנו כדמפרש ואזיל ולכן התחיל בשבח וכבוד השמים ושמי השמים וכו'. או אפשר הטעם כי בפסוק הזה שלשה מדרגות של שמים השמים א', ושמי ב', השמים ג'. והם נגד ג' מדרגות שהם תל\"י גלג\"ל ל\"ב וסימנם תג\"ל נפשי וכו' כאשר נבאר ב\"ה. ואמר שע\"ב שמות יש לו להקב\"ה כאשר בארנו למעלה בפרק הקודם וכלם קבועים בשבטים הכוונה כי י\"ב שבטי ישראל הם מרכבה אל י\"ב צורות עליונות אשר הם בספירות עצמם ע\"י המציאיות כאשר נבאר. ואל אותם הי\"ב צורות עליונות נעלמות אמר כאן שהם שבטים. ולשון שבטים פי' בספר הבהיר עצמו כאשר נבאר. וכנגד אלו הצורות העליונות היו י\"ב בקר תחת הים שעשה שלמה. וכן יעקב נטל י\"ב אבנים תחת מראשותיו ונעשו אחד שנתייחדו יחוד א' להיותם רומזים אל מקום היחוד. כי אע\"פ שהם י\"ב הכל א'. וכנגדן י\"ב אותיות פשוטות. וכן י\"ב מזלות בעולם, וכן י\"ב חדשים בשנה, וכן י\"ב כוחות בנפש. והם עול\"ם שנ\"ה נפ\"ש. וסימנך עש\"ן, והר סיני עשן כולו. והם מפורשים בספר יצירה. ונחזור אל ביאור המאמר כי ע\"ב שמות הם קבועים בי\"ב צורות שהם הנקראים שבטים והביא ראייה לזה מן הכתוב שאמר ששה משמותם על האבן האחת.", + "הנה ראיה כי ששה היו על אבן אחת. ובחושן אמר הכתוב והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל.", + "הנה י\"ב שהם י\"ב אבנים. וששה שמות על כל אבן ואבן הם ששה פעמים י\"ב הם ע\"ב. והראייה הזאת היא בדרך היקש. כי כיון שהקישן הכתוב כנראה כמו שבאבנים האלה בכ\"א יש ששה שמות, כן בי\"ב אבני השבטים בכ\"א ששה שמות כי הם ע\"ב שמותיו של הקב\"ה. ומאי טעמא התחיל בי\"ב, הוקשה לו שאם הכוונה לומר לנו סוד ע\"ב שמות שיש לו להקב\"ה, מהו לומר שהם י\"ב אבנים ואלה החלוקים. לזה השיב שהוא ללמדנו שהם ששה צורות בכל אחד מהי\"ב צורות, כי הם י\"ב ראשים, ותחת כל א' מהם ששה אחרים. וכן ראייה מבעלי הקבלה המעשיית מחלקים שם זה לששה ששה שמות. ובכל ששה פעולה בפ\"ע. וחותם הששה, בראשם אגל\"א וכן בסופם. ומצאתי להם סמך אל חותם שם זה כי שם אגל\"א עולה חמשה ושלשים, ועם המלה עצמה עולה ל\"ו, והיינו ל\"ו שהזכיר במאמר. ויש נסחאות מוסיפין בשם זה יו\"ד והוא אגיל\"א ואז עולה מ\"ה כמנין שם בן ד'. ואפשר היות זה שם אחר כי שם אגל\"א הוא מוכרח היותו חסר י' כי הוא יוצא מן \"אתה \"גבור \"לעולם \"אדני. אם לא שנאמר כי שם זה אל מלאך מטטרו\"ן וכמו שפעמים נקרא מיטטרון ופעמים מטטרון כן בשם אגל\"א. ואפשר היות צרוף השם הזה אגא\"ל והוא לשון גאולה והוא בחסד כענין (תהלים ס ז) הושיעה ימינך וכו' וכן (שם צח א) הושיעה לו ימינו. ולפ\"ז יהיה עולה עד הבינה כמו שאמר הכתוב (רות ד ד) אנכ\"י אגאל והוא הבינה הנקרא אנכי. ועתה בזה לא ירחק היותו חותם שם ע\"ב. ומפני היות שפעמים הימין בגלות בעונות כדכתיב הושיעה ימינך. לכן שם זה מצורף אל לשון גלות אגל\"א. ועכ\"ז אנו מקוים אל גבורותיו וישועתו של הקב\"ה. ולכן אנו אומרים ע\"י שם זה את\"ה גבו\"ר לעול\"ם אדנ\"י וכו' בהיותו כובש מדותיו נגד המכעיסים. וכן יש שם חשוב ועניינו בשם הזה והוא שם אל\"ד ג' אותיות. ואפשר כי א\"ל בשם אל\"ד הוא שם אל שבחסד והכל ענין אחד ושם זה הוא עשירי שבשם ע\"ב, ופעולותיו נוראות. ועתה נכנס בביאור הענין הזה והגבולים כפי חזקת היד. וקודם כל דבר כבר ביארנו בשער ג' פ\"ד ה', שהקצוות הם ששה, והם אותם שמנה בעל ספר יצירה באותה המשנה פנה למעלה וכו' כמבואר שם, והם גדולה גבורה תפארת נצח הוד יסוד.", + "והנה התפארת הוא כלול לעולם מהשש קצוות כי הוא כח הבינה והחותם כי הוא כלול מיה\"ו כנודע, ואין זה מקום להאריך בעניינו.", + "הנה יהיה הוא האילן בין השש קצוות. וכן נקרא תפארת לשון פארות ופי' ענפים. והכוונה כי הוא אוחז ומתפאר ומסתעף ומסתבך בספירות אלו. ולכן יוכרח מציאותם היות התפארת בתוכם כחתן בתוך חופתו, וזהו לשכך את האוזן. ואין לשאול כי איך אפשר לומר שהוא האילן בתוך הקצוות, והוא עצמו אחד מהקצוות. כי זו אינה שאלה כי הכל יתיישב על דרך המציאות והבחינות כדפי' במקומות רבים מהשערים הקודמים. ונחזור אל ענייננו. כי רום החופה הוא נצח, ותחתית החופה הוד, ומזרח החופה תפארת, ומערב החופה יסוד, ודרום החופה גדולה, וצפון החופה גבורה. וסדר זה מוכרח ובארנו בשער ג' בס\"ד. וקרוב הדבר כי שש ספירות אלה הם ג' נגד ג' בדרך הקצוות שהם שלשה נגד ג'. כיצד מזרח נגד מערב, כן ת\"ת נגד היסוד. והתפארת נקרא מזרח כי בו זריחת השמש והוא זורח אור לכל הקצוות. ומערב יסוד שבו יתערבו כל הכחות. וכמו שאור יוצא מן המזרח ונכנס במערב כן שפע יוצא מן התפארת ונכנס ביסוד. וכמו שצפין נגד הדרום כן הגבורה נגד החסד. ולהם יחוסים אחרים ביארנום בשער מהות והנהגה פי\"ו בס\"ד. ורום ותחת הם נצח והוד, כן ביאר הרשב\"י ע\"ה, ממראה מתניו ולמעלה נצח, וממראה מתניו ולמטה הוד. ואחר שנכללו ענין הקצוות הרוחניות, נבאר עתה לבאר הגבולים בגשמי ומשם נכנס אל הרוחני:" + ], + [ + "כל דבר גשמי שיהיה לו שש קצוות יחוייב היות לו י\"ב גבולים באלכסון. הא כיצד, נצייר בדעתינו בית אחד בד' כתלים וקרקעית ותקרה שהם שש קצות.", + "הנה יחוייב י\"ב גבולים באלכסון שהם י\"ב הוויות. הא כיצד, גבול שבו יתדבק כותל מזרח עם התקרה שהוא גבול מזרחית רומית. וכן לד' כתלים, גבול צפונית רומית, גבול מערבית רומית, גבול דרומית רומית. הם ד' גבולים. וד' גבולים אחרים למטה. גבול מזרחית תחתית, גבול צפונית תחתית, גבול מערבית תחתית, גבול דרומית תחתית. הם ד' גבולים אחרים למטה. והם ח'. וד' זוויות מקום דבוק הכתלים זו בזו. כיצד, גבול מזרחית צפונית והיינו צפונית מזרחית הרי א', וכן גבול מזרחית דרומית והיינו דרומית מזרחית הם ב', וכן גבול מערבית דרומית והיינו דרומית מערבית הם ג', וכן גבול מערבית צפונית והיינו צפונית מערבית הם ד'. ונקראים גבולי אלכסון מפני שהם באלכסון. ואינם כסדר הו' קצוות שהם ביושר מזרח נגד מערב צפון נגד דרום מעלה נגד מטה. אבל אלה הם נגדיים זה לזה באלכסון. גבול מזרחית רומית נגד מערבית תחתית, וגבול מערבית רומית נגד מזרחית תחתית, וגבול צפונית רומית נגד דרומית תחתית, וגבול דרומית רומית נגד צפונית תחתית, וגבול מזרחית צפונית נגד מערבית דרומית, וגבול מזרחית דרומית נגד מערבית צפונית. וכלם נגדיים באלכסון. ובישוב דברים האלה הם קרובים אל השכל בציור נקל מאד כדפי'. וכענין הזה אל הספירות להבדיל כמה הבדלות. כי הכל ע\"ד משל ולשכך את האזן. כיצד ת\"ת שהוא המזרח יתיחד עם הצפון שהוא הגבורה ועם הדרום שהוא החסד ועם הנצח שהוא המעלה ועם ההוד שהוא המטה. וכמו שלא ישתוה הדרום עם הצפון דהיינו החסד עם הגבורה, שהרי הם שתי ספירות, לכל אחד מהם פעולה בפני עצמה. כן לא ישתוה יחוד הת\"ת עם החסד עם יחודו עם הגבורה. וכן לא ישתוה בחינת יחודו עם הנצח עם בחינת יחודו עם ההוד. נמצא לפי זה יתהוה בחינה אחת מיחוד התפארת עם החסד והיא תקרא גבול מזרחית דרומית. ובודאי שהיה מתהווה מיחוד שתי מדות בחינה של רחמים. הרי גבול אחד. ונגד הגבול זה שהוא מזרחית דרומית היא גבול מערבית צפונית. והיינו יחוד יסוד עם הגבורה.", + "והנה היחוד הזה הוא דין, כי היסוד בעצמו דין והגבורה דין, ויחודם יתהוה ממנו דין. והיינו גבול ב'. עוד יתייחד הת\"ת עם הגבורה, וזה יהיה בהכרח נוטה אל הדין כי הגבורה דין, וזה נקרא גבול מזרחית צפונית. הרי גבול ג'. ונגד הגבול הזה שהוא מזרחית צפונית הוא גבול מערבית דרומית, והיינו יחוד היסוד עם החסד. וזהו ודאי רחמים הפך הגבול הקודם. הרי גבול ד'. והם שנים נגד שנים תפארת נגד היסוד. עוד יתייחד הדרום עם המעלה. והיינו יחוד החסד עם הנצח. ואז ודאי היא בחינת רחמים, שכן שניהם רחמים. והיינו גבול דרומית רומית. הרי גבול ה'. ונגד זה הגבול גבול צפונית תחתית והיינו יחוד הגבורה בהוד, וזה ודאי דין גמור, שכן שניהם דין, וזהו יחוד הצפון עם התחת. והרי גבול ששי. עוד יתיחד הדרום עם התחת, והיינו יחוד החסד עם ההוד, והיא בחינת רחמים, והיינו גבול דרומית תחתית. הרי גבול ז'. ונגד הגבול הזה הוא גבול צפונית רומית, והיינו יחוד הנצח עם הגבורה, והוא הפך הגבול הקודם. הרי גבול ח', הם שנים נגד שנים. עוד יתייחד הרום עם המזרח, והיינו יחוד הנצח בת\"ת, והיא בחינת רחמים, והיינו גבול מזרחית רומית. הרי גבול ט'. ונגד גבול זה גבול מערבית תחתית, והיינו יחוד הוד ביסוד, והיא בחינת דין. הרי גבול י'. עוד יתיחד הנצח עם היסוד, והיינו גבול מערבית רומית, והיא בחינת רחמים. והיינו גבול אחד עשר. ונגד גבול זה גבול מזרחית תחתית, והיינו יחוד התפארת עם ההוד, והיא בחינת דין. והיינו גבול י\"ב. הרי שנים נגד שנים נצח נגד הוד. נמצא כלל הגבולים האלה ששה לדין וששה לרחמים ולכן בחינתם י\"ב כדפי'. וכאשר נבחינם בערך ד' קצוות שהם מזרח ומערב צפון ודרום שהם עיקר ועולים ג\"כ ברוחניות אל ד' רגלי המרכבה ואין מעלה ומטה נחשבים לעצמם אלא נטפלים אל הד' הנזכר כנודע ומפורסם בדברי הרשב\"י ע\"ה בענין ד' רגלי המרכבה אברהם יצחק יעקב דוד כי יסוד ומלכות הכל אחד לענין מערב כמפורסם הם י\"ב נחלקים אל ד'. כיצד, ג' לכל אחד מהד' רוחות והם ד' פעמים ג' יעלו י\"ב.", + "הנה גבול מזרחית צפונית משוך כל פני המזרח וגבול מזרחית רומית וגבול מזרחית תחתית הם ג' גבולים למזרח ומתמתח והולך עד גבול דרומית מזרחית ומשם תחלת גבולי דרום. כיצד גבול דרומית מזרחית וגבול דרומית רומית וגבול דרומית תחתית הרי ג' גבולים לדרום ומתמתח והולך עד גבול מערבית דרומית ומשם תחלת גבולי המערב כיצד גבול מערבית דרומית וגבול מערבית רומית וגבול מערבית תחתית. הרי ג' גבולים למערב ומתמתח והולך עד גבול מערבית צפונית ומשם תחלת גבולי הצפון כיצד גבול מערבית צפונית וגבול צפונית רומית וגבול צפונית תחתית הרי ג' גבולים לצפון ומתמתח והולך עד גבול צפונית מזרחית שהוא מכלל גבולי המזרח כדפי'. נמצאו לפ\"ז שלשה גבולים למזרח שלשה גבולים למערב שלשה גבולים לדרום שלשה גבולים לצפון וכלם גבולים לאילן האמצעי שהוא הת\"ת כדפירשנו בפ' הקודם. וזהו אילן אחד יש לו להקב\"ה ובו י\"ב גבולים והאילן באמצע. וראוי עתה ליחד פרק בפ\"ע לענין תלי גלגל ול\"ב כדי ליתן ריוח בין הדבקים לתת מקום אל השכל להבין:" + ], + [ + "והנה בעל ספר יצירה כלל ענין הבריאה בעול\"ם שנ\"ה נפ\"ש. וז\"ל בפ\"ו תלי בעולם כמלך על כסאו. גלגל בשנה כמלך במדינה, לב בנפש כמלך במלחמה עכ\"ל לעניינו. ועם היות דבריו אל הפשט באמרו תלי בעולם כמלך על כסאו ופי' מלך על הכוכבים ומזלות. ותל\"י הוא גשם מאש ואויר ומים ואינו נראה לעין. ולפי האמת הוא הקו הישר שעליו תסובנה הגלגלים כי אותה הנקודה לא תזוז לעולם ממקומה כאלו נאמר שהוא היה גשם מאש אויר וכו'. ע\"ד משל הקו שמצפון לדרום עובר בין האש הסובב העולם ובין המים והאויר ויסוד הארץ שעל אותה נקודה סיבוב כל הגלגלים ולא יחטיאו השערה לא יעלה ולא ירד זה יקרא תל\"י, ולקצת התוכניים נקרא תנין. והוא כמלך על כסאו ע\"י הנהגת הגלגלים כדפי'. גלגל בשנה פי' גלגל השמש שבו יתסדרו ענייני השנה בתקופות וכל העניינים והוא מלך בענייני השנה. לב בנפש הכוונה כי בחלל הלב עקר משכן הנפש החיונית ומשם מתפשטת בשאר איברי הגוף, נמצא עיקר הנפש בלב והוא מולך על שאר הכוחות המתפשטים ממנו והוא מנהיג הגוף ומתקוטט עם אויבי החיות כנודע לבעלי הרפואה והיינו כמלך במלחמה. זהו דרך פשוטו. ועם היות פשוטן של דברים אמת רמיזתן במרומי ערץ. שכן דרך הספר מדבר בעולם הזה ודבריו עומדים ברומו של עולם. והענין הוא כי עולם ר\"ל בינה הנקרא עולם ע\"ש ימי ההקף שהיא העולם באמיתות. ונקרא עולם על שם שהם נעלמים בה, כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים ב\"ה. והאריכות עתה בהכרח שששת ימי ההקף הם בתוכה אין צריך, כי נודע היותה מערכה שניה אל האצילות כדפי' בשערים הקודמי'. ואמר תל\"י בעול\"ם מלשון (שה\"ש ה יא) קווצותיו תלתלים דהיינו מציאות הת\"ת הגנוז בבינה בסוד הדעת. והיינו התל המקבץ השש קצוות הנעלמות בבינה כנודע. והוא כמלך על כסאו. שבמקום הבינה נקרא מלך. וכסאו הוא פארותיו שהם ששת קצוותיו. הנעלמים ומפני שבהיותן שם אינו חסר שפע וברכה לכן נקרא מלך על כסאו בהשקט ובבטחה. והוא על כסאו מיוחד במלכות מלך תפארת על כסא מלכות כי במציאותה הנעלם אין מיעוט כדפי' בשער המיעוט בפ\"ד. גלג\"ל בשנ\"ה. שנה היינו תקופות הששה ימים במקומם בתפארת. ר\"ל מקום אצילותם וקיבוצם ומציאותם שם יקרא שנה והתפארת בתקפו עמהם יקרא גלגל. ומפני שאין שם שקט ובטחון הדין, לכן אמר כמלך במדינה לשון דין, דדין ודאי איכא, אבל מולך עליו, והיינו שהוא מלך במדינה. והיינו יחודו נמי עם בת זוגו שהיא עיר ומדינה. ונקראת כן כשהיא מתלבשת בדין מפני היניקה מהגבורה והמיעוט. ל\"ב בנפ\"ש שני כנויים אלה הם במלכות. אמנם ירצה בלב בתוכיות מציאות עצמות הנקודה האמצעית. ונפש היא בחינת עצמה אל בחינות הו' קצוות שבה והיא נקודה באמצע מציאות נקודת ציון נגד הת\"ת. ואחר שקודם אלינו מציאות ששה קצות בשלשה מערכות אלה והם נקראים עולם שנה נפש. והנקודה האמצעית היינו האילן האמצעי הנזכר במאמר נקרא תלי גלגל ולב וסי' עש\"ן תג\"ל.", + "הנה ע\"י תהיה ההנהגה בגלגול הקצוות במערכות שהם מערכה מול מערכה זו שואבת מזו וזו משפעת לזו ומכחה נברא עולם שנה נפש הגשמיות דרך המערכות שהם אצילות בריאה יצירה עשיה. ובכולם עולם שנה נפש כסדר אצילות כן סדר הבריאה כן סדר היצירה כן סדר העשייה. ואחר שנודע כי י\"ב גבולים הם מכח ו' קצוות הנה נמצא היות י\"ב גבולים בבינה וי\"ב בת\"ת וי\"ב במלכות. וביארנום כי הם נחלקים לד' ג' גבולים לכל רוח כזה: ", + "", + "הרי י\"ב לבינה וי\"ב לתפארת. ", + "עתה נכתב כ\"ד צירופים למלכות:", + "אדני אדיג אניד אנדי אינד אידג דרום:", + "דאני דאיג דינא דיאג דנאי דניא צפון:", + "נאדי נאיד ניאד נידא נדיא נדאי מזרח:", + "יאדג יאנד ינדא ינאד ידאג ידנא מערב:", + "והנה שלשה פעמים לדרום שהוא הי' בחכמה שהוא בחסד דרום והיינו ג\"כ א' של אהי\"ה וא' של אדנ\"י כי הכל א' כמבואר בהרשב\"י ע\"ה באמרו ענין יחוד ג' שמות אלו כזה יאהדונה\"י יאההויה\"ה והם ג' פעמים לצפון שהוא הה\"א שהיא בבינה שהיא בגבורה צפון והם ג\"פ למזרח שהוא הוא\"ו שהוא בת\"ת (והם ג\"פ למערב כו' כנודע) אמנם ביחס ההויות וכן השמות אל הגבולים זה אין בנו כח עד יבא מורה צדק.", + "והנה תל\"י הוא שם אהי\"ה, וגלג\"ל הוא שם יהו\"ה, ול\"ב הוא שם אדנ\"י. והד' רוחות הם ד' אותיות השם, אות אחת לכל רוח. והגבול הוא צרוף שם אחד כמו שציירנו.", + "והנה לכל שם מהי\"ב ששה שמות מהע\"ב שמות והיינו דקאמר ששה משמותם על האבן האחת. והטעם כי כל גבול יהיה כלול מששה קצוות. כי כח כלם בכל אחד. ע\"ד שבארנו בענין כללות הספירות בשערים הקודמים. וכל שם הוא מג' אותיות שהם נגד חסד דין רחמים. שבזה נכלל כל האצילות כדפי' בשער מהות וההנהגה פכ\"ה בס\"ד. וכן הם ג' אותיות אות א' בכל פסוק שהרמז בהם אל ג' קוים כדפי' לעיל.", + "והנה כל אחד כלול מחבירו והכל להורות על היחוד ועל ההנהגה. כי כשם שטבע המזלות מתחלפים כן הדבר בהויות ובצירופים איש על עבודתו ועל משאו, ואיש במלאכתו אשר המה עושים. וכבר נתבאר כי הג' מדות האלה הוא הנהגת העולם עליונים ותחתונים והם נכללים בסוד יהו\"ה כנודע ומהם נתפשטו ההויות כלם בכל העולמות בעולם שנ\"ה נפ\"ש (ע\"ד הפשט) שהם י\"ב י\"ב בסוד י\"ב גבולים כאשר נתבאר בספר יצירה. ונתפשטו הצורות העליונות עד היותם במלכות כ\"ד. לסבה כי המלכות היא י' והת\"ת ו' ושיעור ו' שני יודי\"ן כדפי' הרשב\"י ע\"ה והעתקנוה לעיל בשער השמות בפ\"ו בע\"ה וכן שיעור המלכות זרת כמו שנבאר בערכי הכנויים ושיעור הת\"ת אמה כאשר יתבאר שם ושיעור האמה ב' זרתות כנודע. וכן הת\"ת החוצה השקל עשר הוא. ומלכות היא ה' מחצית העשר כדפירשנו בשער א' פ\"ב בס\"ד (כצ\"ל ע\"פ הפלח) וכן המלכות ה' והיינו שהיא ג' ווי\"ם שהם נצח הוד יסוד כדפי' בשער המציאיות. ושיעור הת\"ת כפלים שהוא ו' קצוות. הוכרח מכל זה ששיעור הת\"ת כפל לשיעור המלכות, א\"כ הוכרח לזה שמה שנכללו ו' שמות של הע\"ב בצרוף הא' של אהי\"ה או הי' של יהו\"ה צריך שנים בשם אדנ\"י מפני שאינה כוללת מהקצוות כ\"א ג' כדפי' ולכן באו צרופי אדנ\"י כ\"ד שהם ג\"פ כ\"ד הם ע\"ב, וכן פי' בספר הבהיר במ\"א.", + "ועוד פירש שם כי אפי' בשם בן ד' הם כ\"ד צורות כ\"ד צירופים. ואין לתמוה על זה, כי אם היותו שישתוו ההוויות באותיותיהם לא ישתוו ברמיזתם. וראייה מאותיות ה\"ה שבשם ששוים בצורתם ומשונות ברמיזתם כמו שביארנו בשער השמות בפ\"א בס\"ד. ולכן נחשוב כאלו ה' שניה הי' צורתה משונה מחברתה, ויצא לנו כ\"ד צירופים כ\"ד צורות. ועם היות שידמו הי\"ב אל הי\"ב הם כדמות זכר ונקבה מקבל ומשפיע וכן הם י\"ב שעות ביום וי\"ב שעות בלילה, של הלילה מקבלות מהיום ושל יום משפיעות בלילה בסוד מדת יום ומדת לילה.", + "ועוד ראוי שנקדים כי תפארת ומלכות מתייחדים ומתדבקים בכל הספירות ובכל האברים העליונים פעמים כלם יחד ופעמים במקום מיוחד כאשר מתבאר מסוד התפילות. כי תפלת השחר מכונה לאברהם ושם מתרפקת על דודה ע\"י החסד, ותפלת המנחה יצחק ושם יחודה עמו ע\"י גבורה, ותפלת ערבית יעקב וכו'. וכסדר התפלות כן סדר המועדים כי פסח הוא חסד ושבועות ת\"ת ור\"ה גבורה וסוכות יסוד וש\"ע מלכות וחנוכה ופורים נצח והוד כי כן ביאר הרשב\"י בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"א). והכונה על יחודה עם בעלה, בעוד הענפים האלה ואין זה מקום הדרוש הזה כי נבאר אותו בס' אור יקר בס\"ד. אמנם תשתנה הבחינה לפי השתנות המקום ויתגלה הדבר הזה בסוד צרוף הניקוד כי יעלה המספר לאין תכלית כאשר נבאר בשער הצירוף פ\"ד בס\"ד.", + "הנה נמצא עתה היות אמת שהם כ\"ד צורות כ\"ד צירופים והם הם י\"ב צורות י\"ב צרופים שהכל א' והכל עולה אל מקום א'. ובזה יתוקן דברי ספר הבהיר במקום אחר, כי כן ביאר הוא בפי' כאשר נבאר כי י\"ב זכרים וי\"ב נקבות דומים אלו לאלו והם עולים כ\"ד.", + "והנה נודע היות הזכר הפך הנקבה כמו שנתבאר בספר יצירה זכר באמ\"ש נקבה באש\"ם. ולנו בזה שני דרכים. או אם נאמר שיהיו תיקון הזכרים והנקבות כמו אמ\"ש ואש\"ם ונמליך לעולם אות אחת בראש הזכר והנקבה דהיינו אות מהרוח שבו הזכר ובו הנקבה. כגון אם אנו ברוח מזרחי שהוא י' משם אהיה כמבואר לעיל הנה יהיה הזכר יאה\"ה ונקבתו יהה\"א. וכן אם יהיה הזכר יהא\"ה יהיה הנקבה כמוהו יהא\"ה אלא שהוא המליך אות ה\"א ראשונה והנקבה הפכה והמליכה אות ה' השניה. וכן באדנ\"י המשל אות רוח דרומי הוא א' ויהיה הזכר אדנ\"י והנקבה אינ\"ד, ואם יהיה הזכר אדי\"נ יהיה הנקבה אני\"ד, ואם יהיה הזכר אנד\"י יהיה הנקבה איד\"נ. זהו דרך א'. או אם נאמר י\"ב צרופים ממש נקבות כי\"ב הזכרים ולעולם הזכר והנקבה שוים כזה הזכר יהו\"ה והנקבה יהו\"ה, הזכר הוה\"י והנקבה הוה\"י, זה משפיע וזה מקבל. והב' דרכים שקולים אצלנו עד יבא מורה צדק. וראינו לחלק העניין הזה עוד לפרק בפ\"ע לתת ריוח בין פרשה לפרשה:" + ], + [ + "והנה בענין כ\"ד צרופים י\"ב וי\"ב שהקדמנו, יתבאר מה שכתב בספר הבהיר (סי' מו) וז\"ל השם היוצא מג' פסוקים ויס\"ע ויב\"א וי\"ט אותיות פסוק ראשון כסדר וכו' נמצא שבכל שם ושם מע\"ב שמות היוצאים מאלו הג' פסוקים כו' ומתחלקים לשלשה חלקים כ\"ד לכל חלק ועל כל חלק מג' חלקים שר גבוה עליהם ועל כל חלק יש לו ד' רוחות לשמור מזרח ומערב וצפון ודרום ומתחלקים ששה לכל רוח נמצאו לד' רוחות כ\"ד צורות. וכן לשני וכן לג' וכלם חתומים ביהו\"ה אלהי ישראל אלהים חיים שדי רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו יהו\"ה בשכמל\"ו עכ\"ל.", + "וכוונתו כי שם בן ע\"ב חותם בע\"ב שמות של הוי\"ה. וביאר זה שם למעלה וז\"ל מאי דכתיב יברכך ה' ישא ה' וגו' יאר ה' פניו וגו' זה שמו של הקב\"ה המפורש והוא שם של י\"ב אותיות דכתיב יהו\"ה יהו\"ה יהו\"ה מלמד ששמותיו של הקב\"ה שלשה חיילים וכל שם מחיל וחיל דומה לחבירו ושמו כשמו וכולם חתומים ביו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א והיאך תצרף יהו\"ה כ\"ד פעמים היינו חיל אחד יברכך ה' וכן השני והם כ\"ד שמותיו של הקב\"ה וגם הג' והם כ\"ד מלמד שכל חיל ראשיהם ושריהם הם כ\"ד ועתה תצרף כ\"ד ג' פעמים ויהי וע\"ב שמותיו של הקב\"ה והיינו ע\"ב שמות היוצאים מן ויס\"ע ויב\"א וי\"ט עכ\"ל.", + "והנה הוכרח מתוך המאמר הזה ששם בן ד' מצטרף כ\"ד צרופים ויתבאר על שדרך שפי' למעלה. וכך פירושו, כי עם היות כל חיל וחיל דומה לחבירו עכ\"ז הוא חיל בפ\"ע. ועתה נכנס בביאור כל המאמרים האלה על נכון ומתוכו יתבאר שם בן ע\"ב על מתכונתו. כבר נתבאר בשערים הקודמים כי כל האצילות נכלל באמ\"ש שהם אוי\"ר מי\"ם א\"ש והיינו חס\"ד די\"ן רחמים והם עיקרם בגדול\"ה גבורה ת\"ת. ולג' אלה רומזים ג' שמות שבברכת כהנים שהם ג\"כ מלך מלך ימלוך. ובניקוד ג' שמות אלה רבו בו הפרושים יש שרצו לנקדם יפעל יפועל יפעול והוא הראשון כלו פתח, והשני פתח חולם צירי, והשלישי חיריק שבא חולם. ויש שכתבו שנקודו יפעל יפעל יפעול והוא שראשון כלו קמץ, והשני כלו סגול, והג' חירק שוא חולם. ובתיקונים (בהקדמה ד\"י. ותקונא ע' דקל\"ד ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה שנקודו כתיבות שלאחריו שהיא מלך מלך ימלוך שהם יפעל יפעל יפעול והוא הראשון כלו סגול, והשני קמץ פתח, והשלישי חיריק שבא חולם. וכן פי' בר\"מ (פינחס דרי\"ז.) וז\"ל מיכא\"ל ארי\"ה ד' אנפין דיליה יהוה. ד' אנפי דשור ואיהו גבריאל ואינון יהוה. ד' אנפין דנשר ואיהו נוריאל ואינון יהוה. ואינון ממנן תחות חס\"ד פח\"ד אמ\"ת דרגין דג' אבהן, ואוקמוה רבנן האבות הן הן המרכבה, וסלקין נהורין לחושבן יב\"ק. ואינון מלך מלך ימלוך הנה ג' שמות נקראים שם בן י\"ב ועליו אמרו כל היודעו והזהיר בו וכו' והוא טוב לכוין בו בחתימת כל ברכה וברכה בסוד היה הוה ויהיה דהיינו מלך ימלוך. ונחזור לענייננו כמו שג' שמות אלה בג' אבות כן שם בן ע\"ב מהג' פסוקים בג' אבות כדפירש בזהר (בשלח דף נ\"א). נמצא שאחר שנצרף השם ע\"ב ונחלקהו לג' חלקים חלק לכל שם ושם מאלו הג' שמות הנזכרים יעלה כ\"ד שמות לכל שם. עוד נצרף שם בן ד' לכ\"ד צרופים הנה יהיו כ\"ד שמות נגד כ\"ד אשר לו משם ע\"ב. ויהיו כ\"ד הויות מקורות לכ\"ד שמות משם ע\"ב. וג' הויות אלו שמהם יצטרפו הע\"ב צרופים הנה יהיה כל א' מהם שר לכ\"ד המצטרפים ממנו. והיינו דקאמר לעיל ג' חיילים וכל שם מחיל וחיל וכו' וכן במאמר הקודם ועל כל כ\"ד שר גבוה וכו'. וכשנחלק כ\"ד לד' רוחות שהם ד' גבולים מי\"ב הנזכר לעיל הנה יהיו ששה תחת א'. כי יהיו ד' גבולים ולכל כ\"ד שמות יהיו ו' שמות משם ע\"ב תחת ו' שמות משם בן ד' אלו תחת שם א' שבי\"ב גבולין. וי\"ב גבולים מצטרפים משם בן ד' כדפי'. ורצוננו לצייר צורה נכונה יתישבו כל אלה הדברים בלב המשכיל על ידה. והצורה תמצא בעמוד תפ\"ו:
", + "עד הנה הגיע כח הציור בדברים האלה וכצורה הזאת לשם יהו\"ה כן הצורה לשם אהי\"ה וכן לשם אדנ\"י. והכלל העולה היות הי\"ב גבולין צירוף שם בן ד' אשר בתפארת והנה התפארת כולל חסד וגבורה ורחמים כי הוא איש תם יושב אוהלים ומזה חוייב ג' שמות בשם בן ד' ושם בן ד' א' כלול שלשתם והא' נחלק לי\"ב צרופים שהם י\"ב גבולים כדפי'. והי\"ב צרופים נחלקים כאו\"א לשנים שנים זכר ונקבה הם כ\"ד. והג' כל אחד מהם לכ\"ד הם ע\"ב הם ו' שמות מהם לכל א' מהם י\"ב ולכל א' מהם כ\"ד זהו מקורם הנעלם. אמנם יתלבשו הכחות האלה הע\"ב בע\"ב שמות של ויס\"ע ויב\"א וי\"ט שהם כל א' מג' אותיות רמז אל חסד וגבורה ת\"ת שכן רמז הפסוקים וראשי אותיות של י\"ב צרופים של שם בן ד' אשר בת\"ת הוא יי\"י הה\"ה וו\"ו הה\"ה שהם ג' שמות הנזכר והכל ממקום א' והכל שב אל מקור א'. וע\"ד זה נקיש לשם אהיה כי הכל אחד זה כזה ולרמוז אל שלשה (שהם) [שמות) אהיה שהם חסד דין ורחמים לא נזכר בתורה כולה כי אם ג' פעמים דהיינו ג' ראשונות. ואדני ג\"כ עד\"ז כי ה' בהיכל קדשו אין בין זה לזה אלא שאין אנו צריכין (לפעל) (לכפול) השמות. וע\"פ דרכנו למדנו כי מקור שם של ע\"ב הוא על הדרך שאמרנו וכן אהי\"ה וכן אדנ\"י. אמנם בס' האורה פי' בענין אחר וכן בתיקונים ונבארהו ב\"ה. שוב מצאנו שם הי\"ב גבולים זולת שם בן ד' ושם אהי\"ה ושם אדנ\"י אלא שם אחד. וז\"ל בס' הבהיר ואלו הם השמות המפורשות היקרות והמפוארות שם י\"ב לי\"ב שבטי ישראל:", + "אהציצהרון אכליתהרון טמקתון רמוהטרון וצפצפשיתרון יהורמרון ברחיה גאון עדשגדראון כסאות הוהויהה ויהאהאהיה והדמתתיהון בשכמל\"ו [נג]. וכלם נכללים בלב נתיבות השמים ומתחלקים לכ\"ד שמות ובהם כלול זכר ונקבה ופקדיו בתל\"י גלג\"ל ולב והם מעיינות החכמה עכ\"ל.", + "ודקדק בדבריו שאמר זכר ונקבה והם הכרח אל מה שכתבנו למעלה בענין י\"ב הנחלקים לכ\"ד זכר ונקבה. ואין ספק שהשמות הללו לבוש אל י\"ב הויות ואל י\"ב אהי\"ה ואל כ\"ד אדני ע\"ד שפי' למעלה בע\"ב עצמם. ואחר שנתבאר ענין הי\"ב גבולים כפי השפעת השם בחסדו עלינו, ניחד פרק זה בתשלום ביאור המאמר:" + ], + [ + "אמר שהם י\"ב פקידים בתל\"י גלגל ול\"ב, כמבואר לעיל כי י\"ב גבולים הם בתל\"י שהיא הבינה וי\"ב בגלג\"ל שהוא התפארת וי\"ב בל\"ב שהוא המלכות. והם ל\"ו, ג' פעמים י\"ב יעלו ל\"ו. ירצה שכל אחד מתל\"י גלגל ול\"ב יעלה מספר י\"ב שבו אל ל\"ו. מפני שהמלכות כלולה מבינה ות\"ת, והתפארת כלול מבינה ומלכות, והבינה כלולה מת\"ת ומלכות. לכן חוייב שיהיו כל אחד מהי\"ב כלול משתים זולתו שהם ג', וג' פעמים י\"ב הם ל\"ו. אם תדרשם בגלגל תמצאם וכו'. ומ\"ש וכללן ל\"ו מל\"ו שכח אחד כלול מחבירו פי' שכל אחד מהל\"ו צורות היא כלול מל\"ו צורות. והטעם לזה שכח אחד כלול מחבירו, פי' שכלם שואבים זה מזה ומקבלין דין מן דין, א\"כ יוכרח היות בכל א' בחינת כלם כדי שיוכלו לקבל מכולן. ואמר עוד וכלם אינם יותר מל\"ו צורות כי אע\"פ שאמר שהם ג\"פ ל\"ו וכל אחד מל\"ו כלול מל\"ו צורות עכ\"ז שרשם האמיתי העקרי אינם אלא ל\"ו מהג' מערכות שהם ג\"פ י\"ב, ולכן אינם נכנסים לחשבון אלא י\"ב והשאר הוא הכללות שנכללו כדפי'. וכולן נשלמות בל\"ב הם שלשים ושנים. ואפשר הטעם כי צריך להסיר ד' מל\"ו מפני שהד' אותיות הם יסוד הל\"ו ולכן כאשר נחסר הד' מל\"ו יושלמו ויוכללו בל\"ב. אח\"כ אמר מסור בל\"ב ול\"ב נשארו ס\"ד. פי' כאשר נמסור ונכלול ל\"ב עליונים בל\"ב תחתונים יהיו ששים וארבעה. והכריח דנמסר ל\"ב לל\"ב משום דכתיב כי גבוה כו' הרי של\"ב הם על ל\"ב ולכן הם נכללים בס\"ד. חסרו ח' להשלים ע\"ב והיינו וגבוהים עליהם שהם כח שבע ספירות למעלה מהמלכות שהיא הל\"ב כמבואר לעיל.", + "והנה ז' ימי בראשית הם והבינה הוא יום השבת א' מהז' ימי בראשית ולכן קראם ז' ימי השבוע כי שבוע היא הבינה. וחסר אחת. והמלכות אינה משלמת שהיא עצמה הלב כדפי'. ואמר כי המנין נשלם ביתרון ארץ בכל היא. ושאל על עניינו ואמר מקום שמשם נחצבה הארץ. פי' מציאות המלכות הנעלם בסוד מקורה למעלה שהוא מציאות יתרונה ומעלתה ומשם נשפע אור חדוש הלבנה כמבואר בר\"מ כי מן הנקודה האמצעית מאירה הלבנה והיינו כזה (. והנקודה האמצעית היא מקור האור ומשם חדושה והיינו מציאות הי' שבמלכות נקודה האמצעית וז\"ש ויתרון ארץ יתרון ממה שהיה בה כי היתה חסרה והיא מתמלאה מתוכה בת עין המאירה את כל העין ומתוך יתרון זה שופעת חיות לכל העולם וזהו ויתרון ארץ שהיא הנקודה בכל הוא. פי' בכל בני העולם שופע שפעה. כשאנשי העולם ראויים לקחת מזיוו וכו'. פי' כשיש כשרון מעשים בעוה\"ז אז היא לבנה במילואה והאור נשפע. ומאי ניהו ארץ שנחצבה ממנה שמים. דקדק שלא אמר ארץ דנחצבה משמים דהיינו המיעוט אלא ארץ שנחצבה ממנה השמים דהיינו ענין הצלע שהתפארת שהוא השמים נחצב ממנה והיא נשארה בחכמה כמבואר בשער המיעוט פרק ד' בס\"ד. והיא כסאו. פי' אח\"כ הוא כסא לתפארת והיא אבן יקרה שהיא סגולת מלכים בסוד היו\"ד העליונה בחכמה ובסוד המציאות ההוא היא ים החכמה, וכנגדה תכלת שגוונו ספיר. והביא ראיה מדברי רבי מאיר לג' מציאיות שבמלכות והיא מציאותה למטה אחר המיעוט ומציאותה עם התפארת קודם המיעוט ומציאותה בחכמה. וז\"ש תכלת דומה לים דהיינו מציאות המלכות בסוד בחינתה התחתונה והיא נקראת ים ושם תחתיה מצולת ים בסוד (משלי ה ה) רגליה יורדות מות. וים דומה לרקיע דהיינו מציאתה עם הת\"ת הנקרא רקיע. ורקיע לכסא הכבוד דהיינו החכמה שהיא כסא לכבוד החופף עליו והוא (רחוק) (הכתר). והכריח שלשה מציאות אלו מן הפסוק ויראו א\"ת אלהי ישראל. ותחת רגליו היא המלכות שהיא תחת רגלי אלהי ישראל שהוא תחת נצח והוד שהם רגליו לתפארת. כמעשה לבנת הספיר פי' ענין מציאותה בחכמה ששם הוא הספיר. וכעצם השמים דהיינו מציאותה בתפארת. וכן עליה נאמר כמראה אבן ספיר והיינו שהשכינה כמראה אבן ספיר שהיא החכמה. דמות כסא פי' דמתכסה ומתעלם, וכן פי' הרשב\"י ע\"ה. ודי בזה הערה בסוף המאמר הזה כיון שאינו מענייננו. ומתוכו נתבאר ענין הי\"ב הגבולים וע\"ב שמות לכלם יחד כדפי' שלהי המאמר בפרק הזה כי הם שש קצוות וראשם וסופם כנ\"ל. ודי לנו העסק במאמר הזה ובענין הזה. ונבא לבאר בפרק בפ\"ע ענין מקורות השם הזה בס\"ד:" + ], + [ + "בענין מקורי השם הזה כתב ס' האורה וז\"ל צריך אתה לדעת כי השם ית' יש לו נ\"ד שמות מרובעים בצרוף יהו\"ה והם עולים לחשבון רי\"ו אותיות. ואלו הנ\"ד שמות הם בסוד המשכת כח בכל הנמצאים אשר בעולם בהויות כל הוה, והם כדמיון נשמה אל רי\"ו אותיות שהם ויס\"ע ויב\"א וי\"ט. ובתוך אלו הנ\"ד נכללו כל הדברים אשר בעולם ואלו הן המספיקים צורך כל הנבראים ע\"י האדנות עכ\"ל.", + "ומה שאמר שבשם ההוי\"ה יש נ\"ד שמות קבלנו צרופו כזה. יהו\"ה יוה\"ה יהה\"ו יוה\"ו יהו\"ו יוו\"ה יוה\"י יהו\"י יוי\"ה. והי\"ה ויה\"ה והה\"י הוי\"ו היו\"ו הוו\"י יוי\"ה ויה\"ו יהי\"ו ההו\"י ההי\"ו היו\"ה ווה\"י ויה\"ו ויו\"ה ויי\"ה והי\"י ויה\"י היו\"ה היה\"ו הוה\"י היו\"ו הוי\"ו ווי\"ה הוי\"י היו\"י היי\"ו ויו\"ו יוי\"ו יוו\"י ייה\"ה יהי\"ה יהה\"י ווה\"ה והו\"ה והה\"ו ווי\"י ויי\"ו ויו\"י ההי\"י היי\"ה היה\"י ההו\"ו הוה\"ו הוו\"ה. אלו הם נ\"ד צרופים שבשם הוי\"ה כפי אשר קבלנום מאנשי לבב. ועד\"ז נצרף שם אהי\"ה כי הכל ענין א' (לחקור) (למקור) השם הזה כדפי':", + "אהי\"ה איה\"ה אהה\"י אאי\"ה אאה\"י איא\"ה ייא\"ה ייה\"א יאי\"ה יאה\"ה יהא\"ה יהה\"א איה\"א אהי\"א אהא\"י יאה\"י יהא\"י יהי\"א האי\"ה האה\"י ההי\"א האא\"י היא\"א האי\"א איי\"ה איה\"י אה\"יי ההא\"י היא\"ה היה\"א יאא\"ה יאה\"א יהא\"א האי\"י היי\"א היא\"י ההי\"י היה\"י היי\"ה אאה\"ה אהא\"ה אהה\"א ייא\"א יאי\"א יאא\"י ייה\"ה יהי\"ה יהה\"י ההא\"א האה\"א האא\"ה אאי\"י איא\"י איי\"א. הרי נ\"ד צרופים בשם אהי\"ה כפי אשר קבלנום והם מקור לשם ע\"ב לדעת הרב:", + "ויש מחלקים שם ע\"ב לד' אותיות כל שם ושם ואין לנו עסק בעני הזה כלל. ויש מהמקובלים במעשים שכתבו שמקור השם הזה הוא א\"ל כמו המשל יליא\"ל סיטא\"ל וכן עד תומו, ונכון הוא שכן הוא בחסד ושם אל בחסד. וכבר היינו יכולים לומר שיהיה מקור א\"ל כלול עמו בדרך אחרת כזה יאלל\"י וכן סאיל\"ט אלא שראינו לעולם א\"ל בסוף שמות כל המלאכים וכן בשם זה לא נשתנה. ולהרשב\"י ע\"ה במקור השם הזה דרך אחרת וז\"ל בתיקונים (בהקדמה ד\"ח.) ומקור דאילין הוויין בחשבן חסד דבהון צריך למבני בניינא דא אינון מחסד דמקור ההווייות איהו יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י דסלקין לע\"ב הוויין כחושבן חס\"ד כולהו אבן וקורה ובניינא דאתבני בתרווייהו. ואילין אינון ע\"ב הויין דנפקין מן יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א עכ\"ל.", + "וכתב ההויות ובכל הספרים נפל בהם הבלבול והטעות לכן היותר נכון לצרפם מתוך שם יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י.", + "והנה בשם זה שהוא יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י הם ד' יודי\"ן ושלשה ווי\"ן ושני ההי\"ן, כשנרצה לצרף אותיות אלה אל תיבות יעלה מהם ראשונה יה\"ו יה\"ו וי\"י הם ג' הויות מכלל אותיות ההוי\"ה שבשם זה.", + "והנה עוד נוכל לצרף שם יה\"ו כזה יה\"ו יו\"ה הי\"ו הו\"י וי\"ה וה\"י הרי ו' הוויות, וכן מיה\"ו השני הם י\"ב. ושם וי\"י יסבול ג' צרופים כזה וי\"י יו\"י וי\"י. נמצא כלל הצירופים עד עתה ט\"ו. עוד נעשה מאותיות השם שהם ד' יודי\"ן ונצרף כל י' מהם אל ב' ההי\"ן ויהיו יה\"ה יהה\"ה יה\"ה ויעלה מספרם י\"ב צרופים, כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה יה\"ה הי\"ה הה\"י והם ג' פעמים ד' הם י\"ב וט\"ו הם כ\"ז. עוד נצרף ג' ווי\"ן אל שני ההי\"ן ויעלה וה\"ה וה\"ה וה\"ה ויעלה מספרם ט' צרופים, כי נצרף כל ההוי\"ה מאלו אל ג' כזה וה\"ה הו\"ה הה\"ו והם שלשה פעמים ג' הם ט' וכ\"ז הם ל\"ו. עוד נצרף ד' יודין אל שני ווי\"ן ויהיו יו\"ו יו\"ו יו\"ו יו\"ו ויעלה מספרם י\"ב צרופים, כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה יו\"ו וי\"ו וו\"י והם ד' פעמים הם י\"ב ול\"ו הם מ\"ח. עוד נצרף ג' ווי\"ן אל ב' יודי\"ן ויהיו וי\"י וי\"י וי\"י ויעלה מספר ט' צרופים, כי נצרף כל הויה מהם אל ג' כזה וי\"י יו\"י וי\"ו שהם ג' פעמים ג' ט' ומ\"ח הם נ\"ז. עוד נצרף שני ההי\"ן אל שני יודין ויהיו הי\"י הי\"י ויעלה מספר ו' צרופים, כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה הי\"י יה\"י יי\"ה הם ששה ונ\"ז הם ס\"ג. עוד נצרף ב' ההין אל ב' ווין ויהיו הו\"ו הו\"ו ויעלה מספר' ו' צרופים, כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה הו\"ו וה\"ו וו\"ה הם ששה, וס\"ג הם ס\"ט. וכלל האותיות יסוד הצרוף שבשם הם ד' יודין וג' ווי\"ן ושני ההי\"ן נעשה מהם ג' תיבות כזה וו\"ו יי\"י יה\"ה הם ג' וס\"ט הם ע\"ב. זה דרך מוצא ע\"ב ההויות שבשם ע\"ב לדעת הרשב\"י ע\"ה ויסודם יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י שעולה ע\"ב. ואחר שכללנו סדר צרופו נצייר עתה בלוח זה סדר ההויות. יה\"ו יו\"ה הי\"ו הו\"י וי\"ה וה\"י יה\"ו יו\"ה הי\"ו הו\"י וי\"ה וה\"י יי\"ו יו\"י וי\"י יה\"ה הי\"ה הה\"י יה\"ה הי\"ה הה\"י יה\"ה הי\"ה הה\"י יה\"ה הי\"ה הה\"י וה\"ה הו\"ה הה\"ו וה\"ה הו\"ה הה\"ו וה\"ה הו\"ה הה\"ו. וי\"י יו\"י יי\"ו וי\"י יו\"י יי\"ו וי\"י יו\"י וי\"י יו\"ו וי\"ו וו\"י יו\"ו וי\"ו וו\"י יו\"ו וי\"ו וו\"י יו\"ו וי\"ו וו\"י הי\"י יה\"י יי\"ה הי\"י יי\"ה הו\"ו וה\"ו וו\"ה הו\"ו וה\"ו וו\"ה וו\"ו יי\"י יה\"ה הרי ע\"ב והם כל א' וא' מאלו ההויות של ג' אותיות כעין שם ע\"ב שכל א' מהם ג' אותיות. ואין לתמוה על כפל ההויות אחר שאין אותיות הכפל שוות כדפירשנו. וכן ההויה של שלשה יודי\"ן או שלשה ווי\"ן אין לתמוה עליה שהרי אין היודין ברוחניותיהם שוות וכן הווי\"ן.", + "וענין זה בההי\"ן וביודי\"ן ובווין שבשם כל אחד ואחד רמז אל ענין בפ\"ע כמבואר בשערים הקודמים.", + "והנה נשלם ונכלל המובן אלינו בפירוש שם בן ע\"ב לעת כזו ואין להאריך עוד. ונסע אל ביאור שם בן מ\"ב הקדוש בעה\"ו:" + ], + [ + "הכוונה עתה לבאר שם מ\"ב ונקרא כן לפי שבו מ\"ב אותיות כאשר נבאר וזהו השם בנקודו:", + "אבגיתץ. קרע שטן. נגדיכש. בטרצתג. חקבטנע. יגלפזק. שקוצית:", + "ע\"כ. כמו שנקדנו אותו מצאנוהו בתפלת ר' נחוניא. ובדברי מקובל ע\"פ מגיד כתוב וז\"ל. אבגיתץ תנקדהו בפת\"ח ובשב\"א, האל\"ף והבי\"ת והגימ\"ל בפת\"ח והיו\"ד בשב\"א והתי\"ו בפתח ובדגש. קרע שטן הקוף בשב\"א והרי\"ש בפת\"ח והשי\"ן בשב\"א והט' בקמץ. נגד יכש על הדרך הזה הנו\"ן בשב\"א הג' בפתח והד' בשב\"א היו\"ד בפתח והכ\"ף ג\"כ. בטר צתג הבי\"ת בשב\"א הטי\"ת בפת\"ח הצד\"י בשב\"א התי\"ו בפתח. חקבטנע החי\"ת בפתח הקוף בשב\"א הבי\"ת בפת\"ח ובדגש הטי\"ת בשב\"א ובדגש הנו\"ן בפתח ועי\"ן בלי נקודה. יגל פזק היו\"ד בשב\"א ובדגש הגימ\"ל בפת\"ח בלי דגש הפ\"א דגושה ובשב\"א הזי\"ן בפתח הקוף בלי שום נקודה. שקוצית תנקדהו על הדרך הזה השי\"ן בקמ\"ץ והקו\"ף בשב\"א והוא\"ו בקמץ ג\"כ הצד\"י בחיר\"ק. זהו צירוף נקודו. ידוע כי סוד הפת\"ח הוא סוד גדול לפתוח מלמעלה על פתחי הרחמים הגמורים יען כי הוא רחמים גמורים. וקמץ סודו (תהלים פז י) קפץ באף רחמיו. ר\"ל אם תנקדהו בקמץ הוא קופץ באף והשמר לך שלא תנקדהו בקמץ אלא לנקום נקם. ובמקום השב\"א חירי\"ק ועמו תעשה ותשיג פלאי פלאות. ובפת\"ח תשיג פעולות הרחמים ויפתח ברכות עד בלי די וזש\"ה (מלאכי ג') אם לא אפת\"ח לכם את ארובות השמים והריקותי וגו' עכ\"ל לענייננו. ונחזור לענין פירוש השם והוא נרמז בספי' הגבורה ומקום מוצאו מפסוק בראשית עד ב' ובה\"ו וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים בתקון ד' וז\"ל קם ר' שמעון על רגלוי ואמר רבון עלמין אפתח עיני לאסתכלא בהון לעילא אבא ב\"ם במ\"ב אתוון דשמא מפרש למנדע כל את ואת על תקוניה ואינון בראשית ברא אלדים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובוהו. בראשית ברא אלה ימאת הש מימואת הארצוה ארצהית התהווב. ואינון אבגיתץ קרע שטן נגדיכש בטרצתג חקבטנע יגלפזק שקוצית. כל את ואת אית ליה מאמר ואית ליה נתיב י' אמירן אינון ול\"ב שבילין וכולהו תליין מן אי\"ה ודא איהו אבא ב\"ם אודה י\"ה אי\"ה בחשבן אודה י\"ה (י\"ה חכמה ובינה א' כתר עלאה). ואינון ז' ספירן כלילן בז' שמהן וכולהו כלילת לון בת שבע עכ\"ל.", + "ושיעור הכתוב הוא פתחו לי שערי צדק והיא השכינה כשהיא נקרא בת שבע על שהיא כלולה משבע שמות אלו שהם שבע הספירות ואז היא נקראת צדק מעבר הנתיבות והמאמרים. אח\"כ אבוא ב\"ם שהם שבע שמות שבע ספירות ובהם נכללות מ\"ב אותיות שהם י' מאמרים ול\"ב נתיבות וכל אות ואות יש לה כח א' מהמאמרים או ההנתיבות. אודה י\"ה הם ג' ראשונות הנשארות.", + "הנה בפירוש שמוצא השם הזה הוא מפסוק בראשית עד ב' של ובה\"ו, ויש בזה קצת בלבול כאשר נכתוב. ויש מי שחלק האותיות האלה לג' חלקים שהם ג' ידות יד ימין יד רמה ויד החזקה וזה סדורו עם נקודו בראשית ברא אלה ימ. ע\"כ יד הגדולה ימין. אתהש. מימואתהא. רצ. ע\"כ יד רמה הרחמים. והארצה יתהתהו. וב. ע\"כ יד החזקה:", + "וכתב עוד כי מ\"ב אותיות אלה בסוף התורה בפסוק ולכל היד החזקה ולכל המורא וגו'. ושם ג\"כ ג' ידות והם אלו ולכלהי דהחזקה ול ע\"כ היד האחת. כל המוראה גדול אש ע\"כ היד השנית. רעשה משה לעיני כל. ע\"כ היד הג'. כן מצאתי. ואפשר היות נקודות אלו כנקודות האותיות שבו נקוד האותיות שמבראשית כאשר רמזנום לעיל ושמענו אומרים שדברים אלו הם דברי החסיד החכם ר' שלמה מלכו ז\"ל. ובשם זה מצאנו בס' הקנה שמות שראשי תיבותם הוא שם בן מ\"ב נראה משם שהם לבוש אל זה השם ואלו הן השמות כאשר כתב הוא בספרו:", + "אדירירוץ בהירירוץ גבירירון יגבהיה תלמיה צתניא קדמיה רגריה עריריה שנעיה טלטיה נהריה נשמריה געריה דהריה יעליה כסיה שניוניה בועליה טורריה רמיה צצציה תחבהיה גלגליה חנניה קתקיה בהבחביה טוהויה נתניה עממיה יהלשריה גורריה לממריה פקורקריה זהרזהר זהריה קמליה שתהודדיה קדושיה והאלאליה צעדיה יתהרריה תמתליה. ע\"כ:", + "והכוונה כי מ\"ב אותיות השם הם מ\"ב מאורות מאירות צורות רוחניות ושם כל א' כפי הנזכר לעיל ולרמוז אל אות השם שהוא מקורו בא בראש שמו סימן האות לרמוז כי הענף נעוץ בשרש והשרש בענף ולהורות שהוא אצילות נאצל מן המקור ההוא. עוד מצאתי באמתחת החכמים דרך שני מ\"ב שמות ראשי שמותם השם הקדוש ואלו הם. ארפניא\"ל בוא\"ל גבריא\"ל יופיא\"ל תומיא\"ל צדקיא\"ל. השם השני קבציא\"ל רבחיא\"ל עזוזיא\"ל שמשיא\"ל טופיא\"ל נגדיא\"ל. השם הג' נחליא\"ל גבוריא\"ל דניא\"ל יהודיא\"ל כבשיא\"ל שפריא\"ל. השם הד' ברכיא\"ל טפטיא\"ל רחמיא\"ל צפוניא\"ל תרומיא\"ל גרודא\"ל. השם הה' חזא\"ל קומיא\"ל ברקיא\"ל טהריא\"ל נוריא\"ל עמיא\"ל. השם הששי ישרא\"ל גדיא\"ל להביא\"ל פנוא\"ל זכריא\"ל קדושיא\"ל. השם השביעי שלגיא\"ל קרביא\"ל וויא\"ל צוריא\"ל ילפיא\"ל תבריא\"ל ע\"כ. ואין ספק היות שמות הקדומים מתעלמים ומתעלים על אלו חלק רב. ויש עוד דרך ג' בזה כפי הנמצא בספרי הקדמונים:" + ], + [ + "אחר שכתבנו זה השם בפרק הקודם נבאר עתה בפרק זה לכתוב אופן מוצאו מהפסוקים:", + "ב תמורתה א מאבג\"ד א ר תמורתה ט מאלב\"ם ותחת ט' ב' מאח\"ס בט\"ע ב א תמורתה י מאי\"ק ותחת י' ג' מאח\"ס בט\"ע ג תמורתה י מאלב\"ם י י תמורתה א מאי\"ק ותחת א' ת' בא\"ת ב\"ש ת תתמורתה כ מאלב\"ם ותחת כ' צ' מאחס בטע ץ (זהו השם הראשון):", + "ב תמורתה ח בא\"ט ב\"ח ותחת ח' ק' באלב\"ם ק ר תמורתה ט בא\"ל ב\"ם ותחת ט' נ' מא\"ת ב\"ש ותחת נ' ר' [נד] מאלב\"ם ר א תמורתה ל באלב\"ם ותחת ל' ע' באטבח ע א תמורתה ת בא\"ת ב\"ש ותחת ת' ש' מאבג\"ד ש ל תמורתה ע באטב\"ח ותחת ע' ט' באח\"ס בטע ט ה תמורתה נ מאטב\"ח ן (זהו השם השני):", + "י תמורתה ט מאבג\"ד ותחת ט' נ' בא\"ת ב\"ש נ מ תמורתה ב מאלב\"ם ותחת ב' ג' באבג\"ד ג א תמורתה ת בא\"ת ב\"ש ותחת ת' ק' באטב\"ח ותחת ק' ד' באתב\"ש ד ת תמורתה א באתב\"ש ותחת א' י' מאי\"ק י ה תמורתה ל מאח\"ס בט\"ע ותחת ל' כ' באתב\"ש כ ש תמורתה ר מאטב\"ח ותחת ר' ש' מאבג\"ד ש (זהו השם השלישי):", + "מ תמורתה ב מאלב\"ם ב י תמורתה ט מאבג\"ד ט מ תמורתה ר מאחס בטע ר ו תמורתה פ באתב\"ש ותחת פ' צ' באבג\"ד צ א תמורתה ת באתב\"ש ת ת תמורתה ק באטב\"ח ותחת ק' ר' באבג\"ד ותחת ר' ג' באתב\"ש ג (זהו השם הרביעי):", + "נד. ואולי חסר וצ\"ל ותחת נ' ט' באתב\"ש ותחת ט' ר' וכו':", + "ה תמורתה ע באלב\"ם ותחת ע' ט' באחס בטע ותחת ט באבג\"ד א תמורתה ת באתב\"ש ותחת ת' ק' באטב\"ח ר תמורתה ג באתב\"ש ותחת ג' ב' באבג\"ד צ תמורתה י באטב\"ח ותחת י' ט' באבג\"ד ו תמורתה ד כאסכ\"ח ומחת ו\" נ' כאכג\"ד ומחח נ' נ' כאלכ\"ס ה תמורתה ע באלב\"ם (זהו השם החמישי):", + "א תמורתה י באי\"ק ר תמורתה ג באתב\"ש ץ תמורתה כ באחס בטע ותחת כ' ל' באתב\"ש ה תמורתה ץ באתב\"ש ותחת צ' פ' באבג\"ד י תמורתה צ באטב\"ח ותחת צ' ז' באלב\"ם ת תמורתה ק באטב\"ח (זהו השם הששי):", + "ה תמורתה ל באחס בטע ותחת ל' א' באלב\"ם ותחת א' ת' באתב\"ש ותחת ת' ש' באבג\"ד ש ת תמורתה ק באטב\"ח ק ה תמורתה ו באבג\"ד ו ו תמורתה ה באבג\"ד ותחת ה' צ' באתב\"ש צ ב תמורתה כ באי\"ק בכר ותחת כ' י' באבג\"ד י ה תמורתה ל באח\"ס בט\"ע ותחת ל' א' באלב\"ם ותחת א' ת' באתב\"ש ת (זהו השם השביעי):", + "זהו מוצא שם מ\"ב ע\"פ אלפא ביתות רשומות כי לא הותר להמציאו אם לא ע\"י א\"ת ב\"ש ואח\"ס בט\"ע ואלב\"ם ואבג\"ד אי\"ק ואטב\"ח, שאל\"כ בקל היה מצטרף ע\"י כ\"ב אלפא ביתות. ומה שנמצא כי פעמים אות השם הוא אות הפסוק כגון ר' של ברא שהיא בעצמה ר' של קר\"ע וכן ש' של השמים היא ג\"כ ש' של יכ\"ש, ועכ\"ז אנו מוציאין אותה ע\"י תמורות אלפא ביתות. לא על חנם הוא, כי הוצרך השם להצטרף ולעבור דרך האלפא ביתות פעם אחר פעם ואם ירד ויעבור דרך האלפא ביתות היורד יחזור ויעלה דרך האלפא ביתות העולה כי כל זה רמז לעליית מדרגות העולה. והצרוף שנצטרף ונתלבש השם עד בואו בפסוק בראשית וכל הדברים האלה מקובלים אל הקדמונים קבלה אמיתית אין בה פקפוק. אמנם מה שדלגו על ו' של ובהו וצירוף ה' של ובה\"ו הוא הפך דעת הרשב\"י ע\"ה כמבואר לעיל והם עצמם אמרו שספק הוא להם ונשתכח קבלת הענין ובצירוף זה העתיקו כל המעתיקים. ובענין מקור השם הזה יש לו מקור ומקור על גבי מקור וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בתקונים [תקונא ס\"ט דק\"ג ע\"ב] (ואית שם בן מ\"ב בצורת חותמא דשעוה נכתב). ואית שם מ\"ב בציור דיוקנא דמלכא חקוק על חותמא. ואית שם מ\"ב דאיהו דיוקנא (ממש. שם מ\"ב דאיהו דיוקנא) איהו יהו\"ה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א. יו\"ד וא\"ו דל\"ת ה\"א אל\"ף וא\"ו אלף וא\"ו ה\"א אלף. שם מ\"ב דאיהו חותמא איהי אהי\"ה אשר אהי\"ה. ציור מ\"ב בשעוה דא אבגית\"ץ עכ\"ל.", + "הנה צירוף שם מ\"ב עם שם בן ד' והוא מקור העליון וממנה נובע אהיה וכן שני פעמים אהיה עולה מ\"ב וכן ג\"כ יצטרף שם אהיה כשם יהו\"ה אלא שחסר א'. ואפשר שהשם עצמו משלים כזה אהי\"ה אל\"ף ה\"א יו\"ד ה\"א. אל\"ף למ\"ד פ\"ה ה\"א אל\"ף. יו\"ד וא\"ו דל\"ת. ה\"א אל\"ף. הרי מ\"א, והשם עצמו משלים המנין. וממנו נובע ויונק שם מ\"ב היוצא מבראשית אשר אנו עוסקים בו. עוד להרשב\"י ע\"ה בשם זה עניינים גדולים ונוראים והרוצה להבין ביאורם יעיין בתיקונים במקומו. עוד (בתקונא ע' דקל\"ה.) בשם זה ז' שמות מנוקדים כשמות האלו והז' ימים הם כנגד ז' ספירות ושם אחד מאלו בכל יום מששת ימי בראשית. אבגית\"ץ ביום א' ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק בראשית ברא אלקים את. שם השני נגד יום ב' והוא קר\"ע שט\"ן ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים יהי רקיע. שם הג' נגד יום ג' והוא נג\"ד יכ\"ש ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים יקוו המים. שם הד' נגד יום ד' והוא בט\"ר צת\"ג ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים יהי מאורות. שם ה' נגד יום ה' והוא חק\"ב טנ\"ע ושמו יהוה ונקודתו יוצא ויאמר אלהים ישרצו המים. שם הששי נגד יום ששי והוא יג\"ל פז\"ק ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים תוצא הארץ. שם השביעי נגד יום שביעי והוא שקוצי\"ת ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים הנה נתתי. ע\"כ מה שראינו להעתיק מדברי האלהי רשב\"י ע\"ה. עוד ביאר קצתם ולפי שלא נמצא כלו לא ראינו לכתבו. וכאשר נדקדק בנקודים שניקד אותם הקדוש נמצא נקוד ג' שהוא נגד ת\"ת וניקוד שביעי שהוא נגד המלכות נקודתם שוים לרמוז כי החמה מאירה בלבנה. ואין תימה היות השם הזה כלו בגבורה ופרטיותיו בספירות כי כבר קדם לנו התשובה על זה בפ\"ה. עוד כתב הרשב\"י ע\"ה (תקונא סט דק\"ג ע\"ב) שבכל שם יש בו ו' אותיות נגד שש כנפים שבשרפים וע\"ז נאמר (ישעיה ו) שש כנפים שש כנפים לאחד. ואמר ששם זה טוב להזכירו קודם שינתו וכן האדם סמוך לעת פטירתו כי ע\"י כנפים האלה בשתים אתוון מכל שם הנשמה תכסה אנפהא כו' ובשתים תעופף הנשמה למעלה ותזכה להנצל ממלאכי חבלה ומכל מזיקין ותזכה לחיי עה\"ב.", + "והנה נשלם ביאור מאמר שם בן מ\"ב:" + ], + [ + "בשם בן כ\"ב ונקרא כן מפני שיש בו כ\"ב אותיות ויחסו רבי נחוניא אל התפארת וכן הסכימו המפרשים וזהו:", + "אנקתם פסתם פספסים דיונסים והוא יוצא מברכת כהנים וזהו סדורו:", + "י תמורתה א באי\"ק א ב תמורתה ט באחס בטע ותחת ט' נ' באתב\"ש נ ר תמורתה ק באבג\"ד ק כ תמורתה ת באלב\"ם ת ך תמורתה ת באלב\"ם ותחת ת' מ' באי\"ק (השם השני) י תמורתה פ באח\"ס בט\"ע ה תמורתה ו באבג\"ד ותחת ו' ס' באי\"ק ו תמורתה מ באחס בטע ותחת מ' ת' באי\"ק ה תמורתה ו באבג\"ד ותחת ו' מ' באחס בטע (השם השלישי) ו תמורתה פ באלב\"ם י תמורתה מ באתב\"ש ותחת מ' ס' באי\"ק ש תמורתה י באלב\"ם ותחת י' פ' באח\"ס בט\"ע מ תמורתה ס באי\"ק ר תמורתה מ באחס בטע ותחת מ' י' באתב\"ש ך תמורתה ת באלב\"ם ותחת ת' מ' באי\"ק (השם הרביעי) י תמורתה מ באתב\"ש ותחת מ' ד' באי\"ק א תמורתה י באי\"ק ר תמורתה ו באח\"ס בט\"ע:", + "י תמורתה ט באבג\"ד ותחת ט' נ' באתב\"ש ה תמורתה ו באבג\"ד ותחת ו' ס' באי\"ק ו תמורתה פ באתב\"ש ותחת פ' י' באחס בטע ה תמורתה ו באבג\"ד ותחת ו' מ' באחס בטע ופי' המפרשים בשם זה כי לכל א' מהד' שמות הנזכר לו סגולה בפ\"ע. הא' אנקת\"ם הוא טוב להשמיע תפלה ופירושו שומע אנקת תמים. הב' פסת\"ם הוא נותן פסת בר לצריכים מזון. הג' פספסי\"ם מלשון (בראשית לז ג) ועשה לו כתונת פסים והוא נותן בגד ללבוש. הד' דיונסי\"ם והוא עושה ניסים ונפלאות. ובהם נשתמש יעאע\"ה באמרו (שם כח כ) אם יהיה אלקים עמדי ושמרני כו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. זהו צרוף מוצא השם מברכת כהנים ולא מצאנו מי שידבר בזה השם יותר:", + "טוטרוסיא תרכוסיה וצליציה ואית דגרסי (וצליציה) בכולם בשם י\"ה באחרונה. וכן נראה כי שלשה שמות הכי ולא גריס בשם ראשון טוט\"ו אלא חסר ו' שניה טוטר וכו' כדי שיהי' השם בן כ\"ב כי זה השם הוא ג\"כ של כ\"ב אותיות ויחדו רבי נחוניא לספירת נצח ומוצאו ומקורו נעלם ממנו עד יבא מורה צדק:", + "אדע תבב לוש העת יבו כתם תוש יוב רתו אתק אדב יהוהא זה השם יחסו רבי נחוניא לספירת הוד ומוצאו מפסוק (דברים י כ) את ה' אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע. ועתה נסדר אותיותיו אות ראשון מתיבה ראשונה ושניה היא את. ומדלג שם יהו\"ה וא' מאלהיך והוא השם האחרון. ואותיות ראשונות משאר התיבות הוא להי\"ך תיר\"א א' [ואח\"כ בהיפוך בדילוג תיבה וקריאת תיבה ר\"ל ת' מתיבה י' ו' מתיבה ח' הרי תו. ת' מתיבה ו', ע' מתיבה ד', ב' מתיבה ב', ד' מתיבה א', הרי תעבד]. ואח\"כ ביושר בדילוג תיבה וקריאת תיבה הוא וב\"ו ת\"ד. ואח\"כ הוא בהיפוך בסוף התיבות ב\"ק ובשמ\"ו תשב\"ע. והטעם על זה הענין הוא כי שם זה רמז לג' ענפים שהם נצח הוד יסוד ע\"ד שם ע\"ב. והא' הוא ביושר והוא נצח רחמים. והאמצע חציו ביושר וחציו מהופך ביסוד היונק מב' צדדים חציו דין וחציו רחמים. וטעם דילוג תיבה וכו', הוא למזג הדין ברחמים שלא יהיה פירוד בינו לבין עצמו בדין וברחמים, וסופי תיבות הוא דין ולפיכך הוא בהיפוך. וזהו על דרך מה שפי' הרשב\"י ע\"ה בשם ע\"ב כדפי' בפ\"ה. וכלל השם הוא רומז בהוד. ולכן היסוד בא חציו בהפוך ולא ביושר כתפארת. מפני ששם ע\"ב בחסד ורחמים והוא נוטה אל הרחמים כשמו (ורב חסד) מטה כלפי חסד. והוד הוא דין וע\"כ יסוד הוא בינוני:", + "השם הזה ייחס אותו ר' נחוניא לספירת היסוד. ויש נוסחאות שהוא כתובה בהן ט' הויות בלבד אמנם ג' הויות שבראש השם אינו כתוב בהם. ואין נראה לנו עיקר לפי שידוע שי\"ב הויות הם נגד י\"ב גבולי אלכסון והם בת\"ת והם ג\"כ ביסוד. כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף ויסוד דפוס התפארת. והיה באפשר לפרש הטעם מפני כי י\"ב גבולים הם י\"ג תקוני דיקנא עלאה דיקנא דאריך. ודיקנא דזעיר אינו אלא ט' ולכן אין ראוי ליחס אל היסוד דאיהו דיקנא דזעיר אלא ט' הויות. אלא שלזה קשה קצת יחס ג' הויות אחרונות ובי\"ה (נ\"א בשם הוי\"ה). ולעמוד על תוכן ענין זה צריך לעיין בספר אור יקר שחברנו. ובענין נקוד ההויות האלה יש חלוקים הרבה אבל הרשב\"י נקדם בתקונים [בהקדמה ד\"ט ע\"ב) ולעולם דבריו לנו לעיקר לכן נכתוב נקודו בהם:", + "וז\"ל \"ישמחו \"השמים \"ותגל \"הארץ. \"יתהלל \"המתהלל \"השכל \"וידוע. \"ידותיו \"ולצלע \"המשכן \"השנית. וכל זה\" איננו\" שוה\" לי\". ולמפרשים ארצ\"ה וישליכה\"ו ארצ\"ה ויה\"י לנח\"ש. לענין נקוד הכל אחד. \"הסכת \"ושמע \"ישראל \"היום. עיר\"ה ולשרק\"ה בנ\"י אתונ\"ו. וירא\"ו אות\"ה שר\"י פרע\"ה. \"ודבש \"היום \"הזה \"יהוה. \"וירא \"יושב \"הארץ \"הכנעני. ליהו\"ה את\"י ונרוממ\"ה שמ\"ו. \"המר ימיר \"והיה \"הוא. וצדק\"ה תהי\"ה לנ\"ו כ\"י:", + "ועוד כתבו המפרשים כי יהו\"ה הוה\"י והי\"ה היה\"ו ההי\"ו ההו\"י ששה הם נסתרים. יהו\"ה הוי\"ה היו\"ה יוה\"ה ויה\"ה והה\"י ששה הם נגלים. ולא ירדנו לסוף דעתם.", + "ועוד אמרו שאין בפסוקים האלה סוד לשמות האלה אלא ששמו אותה לסימן בעלמא. וגם בזה אנו מסתפקים שהרי הפסוק הוא סודו בנקודות ההויו\"ת. אמנם בנקודתם אפשר על שני פנים הויה מראשי התיבות ונקודתה מסופי התיבות או הויה מסוף התיבות ונקודתה מראש התיבות או הויה ונקודתה מראשי תיבות או מסופי התיבות. ועתה ניחד פרק בפני עצמו בביאור ההויות אלו על פי הסוד על דרך שפי' הרשב\"י ע\"ה קצתם:" + ], + [ + "בפי' ההויו\"ת וחילוק אותיותיו יש לנו גלוי קצת בדברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים במקומות מפוזרים ולא נעתיק לשונו הנה שלא להאריך ועוד שכמעט הוא נמנע ובלתי אפשר להיות הענין מפוזר אחד הנה ואחד הנה. ועכ\"ז כאשר בא לידינו נרמז בו בלשון קצר כפי אשר נוכל:", + "יחוס הוא הויה הא' שם בן ד' כתיקונו וכהלכתו. והשם הזה מורה על היחוד השלם והרחמים הגמורים וזהו סוד קרבן ליי' ולא אמר לאלהי' ופי' קרב\"ן קירוב ויחוד שמתייחדים ד' אותיות האלה שהם ב' זכרים וב' נקבות זכר ונקבה זכר ונקבה והיינו י' עם ה' ו' עם ה' כמו שפי' בזוהר ויקרא (ד\"ה) ובתיקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ג ע\"ב) וזהו השלמות שבשם הזה המורה על סדר ההשפעה כהוגן וכשורה. ויש עוד בו רמזים רבים רמזנום בשער שם בן ד' וכן בשער השמות ואין להאריך:", + "יההו היא הוי\"ה הב'. וביאר אותה הרשב\"י ע\"ה בתיקונים והעתקנו לשונו בשער ח' פרק י\"ג. ופי' כי לפעמים תעלה המלכות ותתייחד עם החכמה. והבינה תרד ותתייחד עם הת\"ת. כענין (משלי ג יט) יהו\"ה בחכמה יסד ארץ הנה שהמלכות היא בסוד החכמה, וכן כונן שמים בתבונה כי הת\"ת מתכונן ע\"י הבינה. וזהו סוד יהה\"ו שהה\"א המתיחדת עם היו\"ד היא המלכות, והה\"א שעל הוא\"ו היא הבינה. וזה מוכרח משני טעמים, הא' מפני שא\"א להיות ה' הא' בינה שא\"כ נמצאו חו\"ב מתייחדים ות\"ת ומלכות אין להם יחוד וזה א\"א כדפי' בשער הנזכר, א\"כ מוכרח שה\"א ראשונה היא ברתא מלכות דאיהי לגבי אבא וכן ה' שנייה אמא לגבי ברא. והטעם הב' כי מסטרא דברא שהוא הת\"ת לעולם המלכות למטה ממנו ולכן ה\"א שהיא למעלה מהו' הוא הבינה ולא המלכות. והארכנו בשער הנזכר יעו\"ש:", + "יוהה היא הויה הג'. ובזה ג\"כ נתבאר בתקונים מפני שדרך הזכר לנטות אל הימין ומדרך הנקבה לנטות אל השמאל הנה הוכרח מזה שהת\"ת עלה דרך החסד עד החכמה והמלכות דרך הגבורה עד הבינה ונמצא שהת\"ת שהוא הוא\"ו מתייחד עם היו\"ד שהיא החכמה וה' אחרונה שהיא המלכות מתיחדת עם ה' ראשונה שהיא הבינה וזהו יוה\"ה. ואמר כי על ענין החכמה והתפארת אתמר הבן דאתמשך ממוח האב. עוד פ\"א מורה על ענין שפי' בשער ח' פי\"ג מענין גלות שכינתא עילאה ושכינתא תתאה דתרווייהו אתתרכו מאתרייהו ונשאר חכמה ותפארת לבדם וזהו יוה\"ה שני ההי\"ן מתגרשות והת\"ת מסתלק אל החכמה בסוד (תהלים י א) למה ה' תעמוד ברחוק ובסוד תבא לפני\"ך תפלתינ\"ו מלכות שהוא לפני הת\"ת ואל תתעלם מתחינתנו ר\"ל בינה דהיינו העלמה בעולם הנעלם:", + "היוה היא הוי\"ה הד'. נראה שהוא אבא נחית לגבי ברא כי כאשר ההוי\"ה הוא יוה\"ה מורה שנסתלק ברא ת\"ת לגבי אבא חכמה אבל כאשר ההויה היו\"ה מורה על האב שהוא חכמה דנחית לגבי ברא. עוד פ\"א כי ו\"ה איהו בסטרא דימינא וזהו ענין שם אלו\"ה א\"ל ו\"ה ובסטרא דשמאלא אלהים דתמן ה\"י דה\"א דאיהי נוקבא שלטא על י' דאיהי דכורא מורה על הדין והנה בהיות השמאל שולט על הימין נמצאת ההויה שהיא היו\"ה ה\"י הוא דין שולט על ו\"ה שהוא מצד הימין.", + "וענין ה\"י בשמאל ו\"ה בימין הארכנו בביאורו בספר אור יקר בחלק שני:", + "הויה היא ההוי\"ה הה'. מורה על ברא דסליק לגבי אימא ת\"ת עם הבינה שהוא ה' על ו' המורה על האם הסוככת על הבן ואבא נחית לגבי ברתא שזהו י' על ה' והנה ההוי\"ה הזאת הוא הפך ההוי\"ה הב' שפירשנו. כי שם היא ברתא לגבי אבא ואימא לגבי ברא, ובהוי\"ה הזאת אבא לגבי ברתא וברא לגבי אימא כדפי' וזהו הוי\"ה. עוד נוכל לפרשו בסוד הו\"י שפי' הרשב\"י ע\"ה בפ' אחרי (דף ע\"ה) וביארנוה בשער ערכי הכנויים כי ה' היא בינה ו' מורה על הת\"ת שנסתלק אל הבינה ונסתלק עמו ראש הצדיק שהוא ענין משך הברכות וזהו י' והיינו הוי\"ה ופירושו הו\"י שנסתלק מה'. ומטעם זה כאשר רצה על תוקף הדין אמר (שמות ט ג) הנה יד יהו\"ה הוי\"ה. וכן פי' הרשב\"י (בתיקונים בהקדמה ד\"ט.) בענין סוד התפילין כי ההוי\"ה הזאת מורה על תוקף הדין. וי' שהיא ראש הצדיק היא מציאות הנחמד המתהוה שם והוא רמז אל מציאות היו\"ד של היסוד שהוא כנגד העטרה ראש הצדיק והוא כנגד החכמה. והוכרחנו לגלל הענין שלא לצאת מהמנהג שהד' אותיות אלה מורות על ד' ספירות ידועות שהם י' חכמה ה' בינה ו' ת\"ת וכו':", + "היהו היא ההוי\"ה הו'. והיא מורה על י' אבא דנחית לגבי ה' ברתא מלכות וברתא סלקא לקדמותיה והיינו ה\"י ה\"ו כי י\"ה האמצעים הם חכמה ומלכות כדפי'. וגם היא מורה על הדין ושאין ייחוד. או נוכל לומר כי היא מורה דשמאלא שליט על ימינא ומכריעה אל צד הדין. פי' כי היו\"ד הוא אל השמאל וה' אל הימין ובהיות כי השמאל שולט על הימין הוכרחו להיות ה\"י קודם ו\"ה ומפני תוקף כחה הופך ו\"ה אל ה\"ו וזהו ה\"י ה\"ו. והויה זו קרובה אל הוה\"י שהוא מורה דין גמור כמו שנבאר. ועכ\"ז אינה ממש כהוה\"י כי הוה\"י מהופך מראשו לסופו וזה מהופך קצתו בפני עצמו שמה שהיה י\"ה נעשה ה\"י ומה שהי' ו\"ה נעשה ה\"ו ועכ\"ז עדיין ה\"י שהוא עליון עולה על ה\"ו שהוא למטה ממנו. לפיכך הוא מורה על הדין ולא על דין מכל וכל אלא מורה על האור החוזר מבינה כלפי חכמה ועל האור החוזר ממלכות לת\"ת. אבל הוה\"י מורה על הדין החוזר ממלכות עד ראש המעלות כמו שנבאר:", + "והיה היא ההויה הז' וההויה הזאת היא הפך הקודמת בכל פרטיה והיא מורה על ימין שולט על שמאל ומהפך השמאל להיות רחמים ביושר. פי' בימין ו\"ה כהלכתו והנה הו' קודם להורות שמשליט הימין על השמאל ומהפך השמאל כי מה שהי' ה\"ו נעשה ו\"ה. ולפי האמת נמצא ימין בשמאל ושמאל בימין לטוב כי ו\"ה עניינו מקבל וי\"ה עניינו משפיע.", + "והנה י\"ה הם רחמים ו\"ה הם דין בסוד משפיע ומושפע, והנה עתה להיות שהימין נמזג בשמאל והשמאל בימין נרמז בסוד והי\"ה. עוד נוכל לפרש אותו בדרך אחרת כי בימין הם ו\"ה [בשמאל ה\"י ובאמצע הוא יהו\"ה כי ת\"ת אמצעי כולל ימין ושמאל ונמצא צירופם והיהוהה\"י. וכאשר נצרף ימין הת\"ת בימין החסד יעלה סוד ההוי\"ה הזאת והי\"ה. ובהתייחס שמאל הת\"ת אל הגבורה יעלה והה\"י שהיא ההויה הט' ועוד נוסיף במקומה בע\"ה:", + "ויהה היא ההוי\"ה הח'. בהויה הזאת פירוש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא י\"ט דמ\"ב.) שהוא מורה על גלות השכינה עילאה ושכינתא תתאה ותרוייהו אתתרכו מאתריהון ואבא וברא אסתלקו. והוקשה לו שמן הראוי שיהיה יוה\"ה אבא על ברא ותירץ שם הענין, ושלא להאריך לא נעתיקהו. עוד נוכל לפרש כי שתיהם נתגרשו ואבא נחית לגבייהו לנטרא להו בגלותא. וקרוב לענין זה פי' הרשב\"י ע\"ה בס' ר\"מ (תצא דף רע\"ח ע\"ב) דאבא נחית בצדיק לנטרא לשכינתא בגלותא כו'. וא\"כ נמצא ברא על אבא וזהו ויה\"ה:", + "והה\"י כבר פי' בה בהוי\"ה הז'.", + "ועוד נפרש בה פ\"א כי הוא מורה על הימין השולט על השמאל ו\"ה שבימין שולט על ה\"י שבשמאל. ועכ\"ז אינו רחמים גמורים כמו והי\"ה כי שם ימין שולט על השמאל ומהפך אותו ג\"כ לרחמים אבל וההי מורה על ימין שולט על השמאל ועדיין השמאל כמנהגה נוהגת שהיא ה' על י' ויש בה קצת דין:", + "ההוי היא ההוי\"ה הי'. זה מורה על גלות שכינה עלאה ושכינה תתאה וברא דאסתלק לגבי אבא והיינו ה\"ה (רות א) ותלכנה שתיהם ואשתאר ו\"י כדפי' הרשב\"י ע\"ה בהויה ח' ויה\"ה. אלא שהויית ויה\"ה מורה על קצת ההשפעה והרחמים בגלות דהיינו שני זכרים על שתי נקבות אלא שאין היחוד מפני שעדיין ה' ראשונה על ה' אחרונה. עוד נוכל לפרש כי נסתלק הת\"ת שהוא ו' עם ראש הצדיק שהוא יו\"ד אל הבינה דהיינו פי' הו\"י כדפי' לעיל וכמו שנבאר בערכי הכנויים והכוונה כי ה' נשארה לבדה ובעלה נסתלק למעלה ונעשה הו\"י והיינו ה' הו\"י:", + "ההיו היא ההוי\"ה הי\"א. זו ג\"כ מורה על גלות ב' האחיות בסוד ותלכנה שתיהם כלה וחמותה ואבא וברא אסתלקו. אבל לא ו\"י כאשר בהויה הקודמות אמנם נסתלק בסוד קצת הבטה והיינו י\"ו כסדרן ועכ\"ז עדיין השתי ההי\"ן לעילא להורות על מעוט ההשפעה:", + "הוהי הויה הזאת מורה על תוקף הדין החזק הנוקבין שלטין על דכורין בסוד אור החוזר כדפי' בשער ממטה למעלה והנה ע\"י ההויה הזאת יובן ענין הכתוב (עמוס ה') ובכל חוצות יאמרו הוו, ועניין הכתוב (יחזקאל ב') קנים והגה והי, להורות על תוקף הדין והשבר ההווה להם מה\"ו וה\"י, דהיינו זאת ההוי\"ה הוה\"י. וכאשר יתהפך הגלגל בסוד הרחמים נאמר (תהלים קיח) אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, ומה שהיה הוה\"י חוזר להיות יהו\"ה. ובכלל ההויות האלה נמצא בראש צרופם שהם ג' הוויות ג' יודין וג' ההי\"ן וג' ווי\"ן וג' ההי\"ן כזה יי\"י הה\"ה וו\"ו הה\"ה. ומבואר בתקונא (תקוני ז\"ח דף ק\"כ) כי ג' יודין הם ג' ימיניים בסוד קו החסד והם חכמה חסד נצח, וג' ההין הם ג' שמאליים בסוד קו הדין והם בינה גבורה הוד, וג' ווי\"ן הם ג' אמצעיים בסוד הקו הרחמים והם כתר ת\"ת יסוד, וג' ההין הם סוד נטיית ה' אחרונה מלכות אל א' מהג' קוים האלה. והענין ההוא יומתק לחיך בעיון מה שכתבנו קרוב לזה בשער שם בן ד' בפ\"ד בס\"ד. ודי לנו הערה בפי' ההויו\"ת באותיותיהם:" + ], + [ + "אחר שקדם לנו בפרקים הקודמים כי י\"ב ההויו\"ת האלה הם י\"ב גבולי אלכסון והם נגד י\"ב שעות ביום וי\"ב שעות בלילה ונגד י\"ב חדשים ג' חדשים בכל תקופה מד' תקופות שהם ד' אותיות. י' תקופת ניסן, ה' תקופת תמוז, ו' תקופת תשרי, ה' תקופת טבת. וג' חדשים בכל תקופה. ר\"ל שי\"ב צרופים אלה הראשי תיבות מג' צרופים הראשונים הם י' והם תקופת ניסן, ור\"ת של ג' צרופים השניים הם ה' והם תקופת תמוז, ור\"ת של ג' צרופים שלישיים הם ו' והם תקופת תשרי, ור\"ת של ג' צרופים רביעיים הם ה' והם תקופת טבת. וכן ג\"כ הם נגד י\"ב מזלות וי\"ב פשוטות שהם ה\"ו ז\"ח ט\"י ל\"נ ס\"ע צ\"ק. והכונה כי י\"ב אותיות האלו נקראים פשוטות מטעם שאינם מקבלות דגש ורפה כז' הכפולות. ואין לומר שנקראים פשוטות מטעם שאין בהם הרכבת דין ורחמים כאשר פי' המפרשים (עי' בשער האותיות פ\"ג). לפי שכבר נתבאר כי כל הויה דשלטא ה' על י' ה' על ו' נוקבא איהי ודינא איהי כדפי' בשערים הקודמים, וכן ג\"כ כל ההויות הם מורכבים מדין ורחמים כדפי' בפרק הקודם, וכן ג\"כ הי\"ב גבולי הם בת\"ת בהרכבת ו' קצוות ואין ספק שיש בו דין ורחמים אלא ודאי כדפי'. עוד נוכל לומר שהם מקבלות ג\"כ דגש חזק כדפי' המדקדקים. ומה שנקראו פשוטות מפני שהם ענפים מתפשטות מהספי' ואינם עצם הספירות כמו שהם אמ\"ש וכן בג\"ד כפר\"ת שהם י' נגד י' ספירות.", + "והנה בהי\"ב אותיות נבראו י\"ב חדשים וי\"ב מזלות וי\"ב אברים. וז\"ל בס\"י ה\"ו ז\"ח ט\"י לנ\"ס עצ\"ק חקקן וצרפן שקלן המירם וצר בהם מזלות בעולם וכו':", + "עוד שם המליך אות ה' וקשר לו כתר וצר בו טלה בעולם וניסן בשנה וכבד בנפש. המליך אות ו' וקשר לו כתר וצר בו שור בעולם אייר בשנה ומרה בנפש. המליך אות ז' וקשר לו כתר וצר בו תאומים בעולם סיון בשנה וטחול בנפש. המליך אות ח' וקשר לו כתר וצר בו סרטן בעולם תמוז בשנה והמסס בנפש. המליך אות ט' וקשר לו כתר וצר בו אריה בעולם אב בשנה וכוליא ימינית בנפש. המליך אות י' וקשר לו קשר וצר בו בתולה בעולם אלול בשנה כוליא שמאלית בנפש. המליך אות ל' וקשר לו כתר וצר בו מאזנים בעולם תשרי בשנה וקרקבן בנפש. המליך אות נ' וקשר בו כתר וצר בו עקרב בעולם מרחשוון בשנה וקיבה בנפש. המליך אות ס' וקשר לו כתר וצר בו קשת בעולם כסליו בשנה ויד ימין בנפש. המליך אות ע' וקשר לו כתר וצר בו גדי בעולם וטבת בשנה ויד שמאל בנפש. המליך אות צ' וקשר לו כתר וצר בו דלי בעולם ושבט בשנה ורגל ימין בנפש. המליך אות ק' וקשר לו כתר וצר בו דגים בעולם ואדר בשנה ורגל שמאל בנפש. וראינו לציירם הנה בציור יפה יקבע בשכל המעיין זהו לפי הנוסחא אשר לפנינו. אמנם רבו חילוקי הגרסאות בענין הזה. בספר הזה. ואיך שיהיה למדנו שי\"ב פשוטות הם י\"ב חדשים וי\"ב מזלות והם י\"ב אברים והכל בעולם שנה נפש הם רמז אל עניינים גדולים כדפי' בשערים הקודמים. ועתה נדע כי מהפעולות יוודעו הכחות.", + "והנה הבקיאים בחכמת הטבע אמרו כי הי\"ב מזלות כסדרן שהם טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים הם נחלקים למחלקות בפעולתם איש על דגלו באותות פעולתו. וזה סדרן דגל מחנה טלה אש, והחונים עליו אריה קשת. דגל מחנה שור עפר, והחונים עליו בתולה גדי. דגל מחנה תאומים אויר, והחונים עליו מאזנים ודלי. דגל מחנה סרטן מים, והחונים עליו עקרב דגים. וסדרן הוא לפי סדרן ברקיע, הראשון אש והשני אחריו עפר והג' אחריו אויר והד' אחריו מים. והטעם על הסדר זה נכון הוא במה שפירשנו שהי\"ב מזלות נבראו ע\"י הי\"ב גבולים והם הי\"ב פשוטות. ונודע היות האצילות בגבולים נחלקים אל מזרח מערב צפון דרום והם ד' נגד אויר עפר אש מים והם ד' אותיות השם כדפי' בפרקים הקודמים.", + "והנה המים והדרום הם כח החסד, והאש והצפון הם כח הגבורה, והאויר והמזרח הם כח התפארת, והעפר והמערב הם כח המלכות.", + "והנה מבחינת קשר ויחוד המזלות יבחן יחוד וקשר הגבולים העליונים. כי האש חם ויבש והנה החום בו טבע היובש מרוב חמימותו, והעפר יבש וקר, והמים קרים ולחים, והאויר חם ולח.", + "והנה בעלי הקצות מתקשרים ומתיחדים ע\"י בעלי המצוע. כיצד הרי האש ומים הפכיים נגדיים מב' בחינות המים קרים והאש חם המים לחים והאש יבש, נקשרים מפאה אחת ע\"י האויר וע\"י העפר מפאה אחרת. וכן האויר והעפר הפכיים נגדיים מב' בחינות האויר חם והעפר קר האויר לח והעפר יבש, והם נקשרים מפאה אחת ע\"י המים ומפאה אחרת ע\"י האש. כיצד האויר משלים וקושר המים הלחים והאש החם שכן הוא חם ולח הרי שהוא שוה אל האש מצד חמימותו ואל המים מצד לחותו והעפר משלים וקושר המים הקרים והאש היבש שהוא קר ויבש הרי שהוא שוה אל האש מצד יבשותו ואל המים מצד קרירותו הרי אש והמים מקושרים ומיוחדים קשר שלם מכל פאותיהם ואין ביניהם מחלוקת. וכן המים והאש משלימים בין האויר והעפר. כיצד המים שוים אל האויר מצד לחותם ואל העפר מצד קרירותם הרי העפר הקר והאויר הלח מיוחדים ע\"י המים, וכן האש שוה אל האויר מצד חמימותו ואל העפר מצד יבשותו הרי העפר היבש והאויר הם מיוחדים ע\"י האש. וזהו קשר היסודות וכן קשר המזלות וכן קשר הגבולים. וכן קשר היסודות העליונים הם הספי'. כיצד החסד יסוד המים והגבורה יסוד האש והם נקשרים ע\"י הת\"ת יסוד האויר וע\"י המלכות יסוד העפר. ע\"י ת\"ת מבחינה אחת, וע\"י המלכות מבחינת האחרת. ואין תימה באמרנו כי המלכות מכרעת בין הגדולה וגבורה, שהרי בתחלה קודם הקטרוג היתה משמשת לבעלה ומכרעת ביניהם ועתה בהיותה למטה על האמת אין ההכרעה שלימה עד עלות הרצון מאתו יתב' ותהיה האשה בחיק בעלה במהרה בימינו.", + "ועוד שיחוד ת\"ת ומלכות יחודם הוא ע\"י קבלתם מהאבות כדפירשנו בסוד עלה בכבש בשער מהות והנהגה פכ\"א. ועתה נצייר צורה נכונה הנה אל הענין הזה.", + "והנה כאשר נתבונן בענין התקופות ביסודות וסדר החדשים נמצאם מנגדים קצת בעניינם. שהרי תקופת ניסן והם ג' חדשים ניסן אייר סיון, והם י' שבשם והיינו חסד יסוד המים. ותקופת תמוז אב אלול הם ג' חדשים, והם ה' שבשם ביסודות שהרי תקופת ניסן שהוא יסוד המים היא י' והמזלות והחדשים הם ניסן טלה אש, אייר שור עפר סיון תאומים אויר. ע\"כ תקופה אחת. ובתקופת תמוז יסוד האויר הוא ה'. המזלות והחדשים הם תמוז סרטן מים, אב אריה אש, אלול בתולה עפר. ע\"כ תקופה אחת. ובתקופת תשרי יסוד העפר היא ו'. המזלות והחדשים הם תשרי מאזנים אויר, מרחשון עקרב מים, כסליו קשת אש. ע\"כ תקופה א'. ובתקופת טבת יסוד האש היא ה'. המזלות והחדשים הם טבת גדי עפר, שבט דלי אויר, אדר דגים מים. ע\"כ תקופה א'. ובאו הבלבולים בסוד הזה ובענין הזה להורות על ההמזגה שהעפר כלול במים ואש ואויר וכן כל אחד וא' מהם כלול משלשתן. ודי בזה הערות כאלה:", + "מטטרון. זה השם יחסו ר' נחוניא בתפילתו למלכות, והדברים עתיקים ונתבארו בשער אבי\"ע בפרק דה\"ו בס\"ד. ולפעמים נקרא מיטטרון. ושם הארכנו. ודי לנו הערה בזה אל השמות האלה.", + "והנה נשלם הפרק הזה, ונכלל השער הזה בס\"ד:" + ] + ], + [ + [ + "שער כב הוא שער הכינויים", + "הנרצה בשער הזה הוא לכלול ענין הכנויים מה עניינם ומהותם. ובו יתבאר הענין שהוא מפורסם שהאדם הוא מרכבה אל הספירות בע\"ה:", + "פרק ראשון:", + "מן הדברים המתמיהים בדברי תורתינו הוא מה שכתוב בתורה ותחת רגליו כו', כתובים באצבע אלדים כו', י\"ד ה' עיני ה' אזני ה', וכיוצא בדברים האלה אשר הם כנויים אל הגוף. ודבר זה לא יתייחס בו יתברך כי אינו גוף ולא כח בגוף. ולכן לא יתייחסו הענינים האלה גם בספירותיו כי הם ג\"כ רחוקים מכל גדרי הגוף. שאל\"כ הלא נודע שהוא נשמה אל ספירותיו והוא הכח בהם. נמצא שח\"ו יהיה כח בגוף חלילה וחלילה. לכן ראוי להרחיק גדרי הגוף מהספירות וחוייבנו בזה כמו שחוייבנו בהרחקתם מעצם הא\"ס. וא\"כ באמרו הגדרים מגדרי הגוף כגון וירא ה' וישמע ה' ויאמר ה' וידבר ה' שהם גדרים שלא ישוערו כ\"א באברים הגשמיים, ראוי שנאמין שהם תואר אל ענין נסתר לא ממש ראיה שמיעה דבור. ואין ספק כי לא נקרא העין עין והאזן אזן והפה פה בלשוננו הקודש ע\"ד מקרה והזדמן או ע\"ד הסכמה כשאר הלשונות. והראיה לזה היות לשוננו זה נקרא לשון הקדש ירצה ודאי היותו המצאה אלהיית ולא כשאר הלשונות. ואין ספק שהוא הלשון שהמציא הקב\"ה כשהמציא עולמו אז ודאי הלשון קדם אל העולם. והענין הוא כי כאשר ברא הקב\"ה את אדה\"ר בראו גוף קדוש ונשמה קדושה שאין לערכה גבול כמו שיסופר משבחיו בספר התקונים. עד שהיה אורה מבהיק בגוף והגוף המשובח מכהה גלגל חמה עד שלא היה ודאי נהנה מאור חצון אור השמשים חמה ולבנה אלא מאור יפה וזך אור זיו השכינה בג\"ע. ובהיות אדה\"ר גוף קדוש כזה מסר לו הקב\"ה גנזי חכמה ומפתחות התורה נתונים בידו והוא היה עוסק בה, ואז נתן לו לשון הקדוש לשון המשובח ואותיות קדושות קבועות בפיו. וכאשר חטא מה שהיה כתנות אור בא' שהוא קדושת יחודו של עולם, כשהפקיר עצמו לקליפה נעשה עו\"ר שהוא ע' ענפים המתפשטים מהפנימי לחוץ. ולאשר לא היה עדיין חלק מיוחד להקב\"ה מפני שעדיין לא זרח אור אברהם עד אחר דור הפלגה כדפי' בשער השערים בפ\"ג. וכאשר זרח אור אאע\"ה חלק הקב\"ה ע' אומות לע' שרים לע' לשון. ובחר בנו ונתן הדיבור לנו בחלקנו שהוא גורלנו גורל הקודש ולשון הקודש הסכמה אלהיית על האזן שיקרא אזן ועל הפה שיקרא פה. להורות על הכחות שהם צל על ראשו של אדם ונאצל האבר מכוחו העליון המאציל ושופע עליו. ועתה לפי האמת אין המכוון באזן אל האזן הגופני אלא על הפעולה הנפעלת ע\"י האזן מכח השופע עליו. ועל כזה נאמר (תהלים צד) הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט. פי' אחר שבריאת אברי האדם הוא ע\"י גלגול האלפ\"א ביתו\"ת קדושות שואבות שפע מהכוחות העליונים השרשים המתאחדים בשרש השרשים, הוא בהכרח היות באות ההוא כח הפעולה שנפעל על ידו האבר הנברא וכן בהשרש השופע באות. וכן מעילה לעלול עד למטה. כי מהפעולות נודעו הכוחות ואחר שכחם הראיה והשמיעה חוייב היות בשרש ההוא כח השמיעה וכן הראיה. ולא ראיה ושמיעה גופניית אמנם יהיה דבר רוחני. המשל כמו האנשים שכאשר ישמעו קול דבור באזניהם יבחנו הענין הנשמע אליהם, כן הכח העליון המקבל הקול ההוא ובוחן אותו אם ראוי שיקבל אם לא. זה יקרא אזן. ועל זה נאמר (איוב ל\"ד) כי אזן מלין תבחן. וכן הענין במלאכים שאין להם כח גופני כמו פה שלנו שבו ידברו הדבור הזה שהוא גופני. אמנם בהביט מלאך אל מלאך יבין זה את זה. כי שפע שם ידו\"ד בעצמיות וברוחניות האותיות הנרצות אל הענין הנרצה אליו, ועי\"ז יבין חברו הדבר הנרצה אליו, וזהו דבורם. ואין להם עינים כעיני בני אדם שבהם הם רואים. אמנם יש להם רוחניות הפעולה שהיא פועלת הראות ובה ישכיל ויביט עד למרחוק. והוא משובח מראייותנו כשבח ראיית השכל על העין. כי העין לא יראה אלא מה שכנגדו ולא כל שכנגדו אלא דבר מוגבל שיוכל כלי העין הגשמי להגבילו. אבל השכל יראה אפי' מה שאינו כנגד העין. כמו שיראה האדם בשכלו עתה כמה דברים שראה אותם מכמה שנים או אפי' דברים שלא ראה אותם מעולם ימציא בדעתו שהוא רואה ענין כך עד שתהיה ראות השכל דקה שיראה מעניינים הדקים שאין העין יכולה להביט. ויגדל על זה ראות הנביאים שהנביא בשכלו ישיג הרוחניים ולפי רוחב השכל כן רוחב ההשגה. וכן אמר שלמה ע\"ה (משלי כ\"ז) כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. כי לב האדם לאדם יובנו מעצמ' אל עצמ' והוא אבר גופני ויש לו הכח הזה מפני שפעת הנפש וכן השכל השוכנת עליו. ועכ\"ז לפי שהוא דבר נגבל תהיה השגתו נגבלת, וכפי שיעור הנביא כך תהיה מדרגת נבואתו. ומן הענין הזה נעלה להשכלת המלאכים אלו לאלו ומשם כמה וכמה מעלות נשיג לדעת מציאות הראות והפעולות הגשמיות ברוחניים. וכמו שאמר הנביא (זכריה ד') ראיתי והנה מנורת זהב, וכן (שמואל א' ט') כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה. לא יהיה הענין ראיית אברים ולא יהיה ג\"כ לשון ראיה ע\"ד משל אלא שממש הוא ראיית השגה. כן הענין למעלה ראייה במלאכים הוא כח ההשגה ההיא שבה משיגים העניינים. וזה ענין ר\"א בר\"ש דאזיל למחמי לר' יוסי בן לקוניא חמוי (הובא בתוספות הזהר ח\"ג דף ד\"ש) ואגב אורחייהו ראו ענין ההוא של הנחש שדבר ר' אלעזר הדברים ההם ותמהו החברים והוא אמר להם שלא השיג הענין ההוא בחכמה אלא בראייה שהיה רואה. וכי אפשר לומר שראה ר' אלעזר בעיני בשר העניינים ההם. אלא ודאי זו היא ראיית ההתבודדות שישיג האדם העניינים העתידים ועניינים שעברו ומכח דקות השכל ישמע הענינים.", + "הנה ע\"ד זה יהיה הראות בעליונים ובעליונים מן העליונים עד גבוה מעל גבוה שומר. ואין זה מן התימה כי אפי' בכלים הגופנים אשר בנו לא יקרא העין עין מפני העין ממש אלא מפני כח הראות הנקרא עין באמת, וכן לא תקרא היד יד מפני היד בעצמה אלא הפעולה הנמשכת מהיד היא תקרא יד באמת. וראיה לזה אמרם ז\"ל בגיטין (דף פ\"ה) ידים שאינן מוכיחות הווין ידים או לא הווין ידים. ר\"ל ענין לקיחה, וכן פירש\"י ז\"ל ידים בית יד ואחיזה לדבר לאחוז בו ולומר שע\"י וכו'. וכן לענין קדושין וגרושין קטנה אין לה יד או יש לה יד. ואין הכוונה אין לה יד שהיא גדמת, אלא הכונה כח קבלה לקבל קדושין או גרושין. וכן מורגל בלשון חז\"ל רגלים לדבר או אין לו רגלים, ואין הכוונה על שיש לו רגלים או על שאין לו רגלים אלא הוא משל כמו שהרגלים הם עמידת האדם וסמיכות שלו כן כשיש לדבר ישיבה ומציאות מתיישב בשכל יקרא שיש לו רגלים לדבר, וכשאין הדבר מתיישב יקרא שאין לו רגלים. וכן מה שכתוב בתורה (שמות כא) עין תחת עין יד תחת יד רגל תחת רגל דגמרינן הכאה הכאה ממכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש, ובאה הקבלה שאין הכוונה לומר שאם חתך ידו שיחתכו לו ידו וכן שאר האברים אלא הכוונה שישלם לו כל דמי היד וכן שאר האיברים, והוא הנקרא עין יד ורגל להיות שהוא שווי כח העין והיד והרגל. וכן הם הדברים הם ברוחניים הכח אשר יתפשט מהספירות להשגיח על העולם מכח הא\"ס הוא יקרא עינים. וכן (זכרי' ד') שבעה אלה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. ופירשו המקובלים כי הם ז' כוחות ונקראים אורפניא\"ל תגריא\"ל דנרא\"ל פלמיא\"ל אסימו\"ן ספיא\"ל בוא\"ל, והם המשגיחים בענייני בני אדם. ולהיות שלהם כח ההשגחה נקראו עינים ולא שהם עינים אלא שיש בהם השגחה רוחניות כדפי' למעלה ובהם נרשמים כל המעשים מטוב ועד רע ועל ידם מעידים הב' מאורות על עלילות מצעדי גבר מחשבות איש ותחבולותיו ויצרי מעללי איש לפני הע' דיינים כאשר נתבאר בשער היכלות בהיכל זכות בפ\"ד. ועל העינים האלה עוד עינים אחרים כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. (וע\"ד זה ג\"כ בפסוק (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה'. להיות כי כמו שההרים מחזיקים את העולם ומעמידים אותו על כף מאזנים כדפי' רז\"ל והם גבוהים ברומו של עולם כן האבות הם מחזיקים אותנו בזכותם ומעמידים את העולם על עמדו והם עומדים ברומו של עולם). וכן מה שאמר מרע\"ה ליתרו (במדבר י לא) והיית לנו לעינים ופי' רש\"י ז\"ל כל דבר ודבר שיתעלם מעינינו תהיה מאיר עינינו עכ\"ל.", + "ולהיות כי כמו שהעינים מורים להגוף הדרך הישר אשר ילך בה כן המורה צדק יקרא עינים. ועד\"ז נקיש לכל שאר הדברים אשר נאמר בכנוי הספי'. כמו למשל אב ואם. אין הכוונה ח\"ו שיהי' שם אב ואם כי זהו כפירה ח\"ו. אלא הכוונה כי כמו שמציאות ההולדה באין ע\"י חבור זכר ונקבה וע\"י החיבור ההוא נתהווה הולד ההוא, כן הדבר בספי' ע\"י חבור חכמה ובינה והשפעת החכמה בבינה היה סיבת כל האצילות כי בחכמה היו ההויות דקים בתכלית כמו שהוא העלם הבן במוח האב. ואחר שנתפשטו בבינה נתגלמו ונצטיירו ציור יותר נגלה. ולפיכך יקרא חכמה אב. כי כמו שהאב בניו הם בעצמותו ובמוחו דקים תכלית הדקות כטפה, ובאמצעות התחברות הזכר אל הנקבה תתעורר הטפה ההיא ותתהווה טפה זרעיית וישפיעה אל הנקבה ומצד שפעו בה יתהוה הולד ההוא במעיה. כן החכמה הוא האב והבינה היא הנקבה אשר תקבל כל הציורים הנשפעים מהחכמה ויצויר בה ציור יותר מתגלה ותאציל אותו האצילות ולזה תקרא נקבה ואם אל האצילות. והאצילות יקרא בשם בנים אליהם מן הטעם הנזכר. והכל משל מן הגשמי אל הרוחני. וכן מה שנקראים ת\"ת ומלכות חתן וכלה, והבינה אם או חמות, והחכמה אב או חמיה.", + "והנה לפעמים יקראו שתיהם חתן וכלה וחכמה ובינה אב ואם, ולפעמים בן ובת, ולפעמים המלכות בת לחכמה וכלה לבינה, ולפעמים כלה לחכמה ובת לבינה וכיוצא. וראוי להרחיב הביאור בעניינים האלו.", + "והנה הת\"ת והמלכות נאצלים מן החכמה והבינה, ובמציאות אצילותם הפשוט אין להם זווג יחד כדפי' לעיל בשער המיעוט. והיחוד אין להם אלא אחר תיקונם וזיונם וקישוטם. ולפיכך מאותה הבחינה יקראו התפארת והמלכות בן ובת והחכמה והבינה אב ואם. ותקרא החכמה אב לת\"ת מצד בחינת הדעת הנעלם. ונקרא הבינה אם לת\"ת מצד הכוננת שמכוננת אותו (מלשון (משלי כד ג) ובתבונה יתכונן) שהוא מציאות נוסף על הנאצל מהחכמה כדפי' לעיל, כי מהחכמה להם מציאות דק ומפאת הבינה מציאות יותר מתגלה. ומצד מציאות הדק שיש להם שהוא מציאות י' למלכות ומציאות רקיע לת\"ת כדפי' בשער א' פ\"ב ובשער המציאות פ\"ד, יקראו בנים לחכמה. וממציאות המתגלה שיש להם מהבינה יקראו בנים לה. ובהיותם אח\"כ מתייחדים בסוד העטרות שמתעטרים כדכתיב (שה\"ש ג יא) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו', יקראו חתן וכלה, איש ואשתו. ויש חילוק ביניהם כי קודם יחודם והם מוכנים ומזומנים ליחוד יקראו חתן וכלה ויש להם קישוטים כמו החתן והכלה, ואחר שהם ביחוד יקראו איש ואשתו. ויש ביחוד כמה חלוקים ובחינות יתבארו במקומות רבים בספר אור יקר בעה\"ו. וכאשר יתייחדו מציאות המתגלה במציאות המתגלה או מציאות נסתר במציאות נסתר אז הם סתם בנים לחכמה ולבינה מיוחדים יחד יחוד גמור והם בן ובת אח ואחות מותרים זה לזה. אמנם לא יתייחס בהם חתן וכלה לחכמה ובינה ובן ובת, כי אם הוא בן לחכמה הוא חתן לבינה. ונקרא אז חמותו הבינה או חמיו החכמה אם הוא בן לבינה. וכיוצא בזה אם יתייחד מציאות מתגלה שבת\"ת עם מציאות נעלם שבמלכות, אז אב המלכות הוא חכמה ואם הת\"ת בינה, וכלה המלכות לבינה ובינה חמותה למלכות והת\"ת חתן לחכמה והחכמה חמיו. ואם יהיה מציאות נעלם שבת\"ת מזדווג במציאות מתגלה שבמלכות, אז הוא בן לחכמה והיא בת לבינה והמלכות כלה לחכמה והחכמה חמיה והת\"ת חתן לבינה והבינה חמותו. ועד\"ז יקיש המעיין לכל הבחי'. ועד\"ז כל שאר הדברים המתמיהים שבספרי החכמים בחכמה הזאת, כי ניתן רשות להמשיל בהם משלים ככל אשר יצטרך האדם להבין ולהשכיל ולדון בהם ועל כזה נאמר (איוב יט כו) ומבשרי אחזה אלוה. ובשכמל\"ו:" + ], + [ + "הרב בעל ספר האורה (בשער א' ד\"ב) האריך בכנויים ובעניינם קרוב למה שהתעסקנו בו ולכן נעתיק לשונו הנה. וז\"ל דע כי אמיתת עצם הבורא יתברך איננו מושגת לזולתו. ואין בכל המוני מעלה יודעים מקומו כ\"ש עצם אמיתתו. הלא תראה מלאכי מעלה מה הם אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל א) בכל מקום שהוא. ואם בעליונים כן בתחתונים עאכ\"ו. ואותם העניינים שאנו קוראים בתורה כגון יד או רגל אזן עין וכל כיוצא בהם מהו. דע והאמן כי כל אותם הענינים אע\"פ שהם מורים ומעידים על גדולתו ואמיתתו אין כל בריה יכולה לדעת ולהתבונן מהות אותו הדבר הנקרא יד או רגל או עין או אוזן וכיוצא. ואם אנו עשויים בצלם ובדמות אל יעלה בדעתך כי עין כצורת עין ממש או יד כצורת יד ממש או רגל כצורת רגל ממש אבל הם עניינים פנימיים ופנימים לפנימיים באמיתות מציאות השם אשר מהם המקור והשפע יוצא לכל הנמצאים (בגזירת השי\"ת). אבל אין מהות יד כמהות יד ולא תבנית כתבנית יד כשה\"כ (ישעיה מ כה) ואל מי תדמיוני ואשוה. ודע והבן שאין בינו ובינינו דמיון מצד העצם והתבנית, אלא על כוונת צורת האברים אשר בנו שהן עשוים בדמיון סימנים לעניינים פנימיים סתומים עליונים שאין הדעת יכולה לדעתם אלא כדמיון זכרון. כמו שכותב ראובן בן יעקב שהרי אין אלו האותיות וזו הצורה עצמותו של ראובן בן יעקב וצורתו ותבניתו ומהותו, אלא זכרון שזה ראובן בן יעקב הכתוב הוא סימן כנגד אותו עצם והתבנית הידוע הנקרא ראובן בן יעקב. ולפי שהשי\"ת רצה לזכותנו ברא בגוף האדם כמה אברים נסתרים ונגלים בדמיון סימן למעשה מרכבה, ואלו יזכה האדם לטהר אבר מאבריו יהיה אותו האבר כדמיון כסא לאותו דבר העליון הפנימי הנקרא בשם זה אם עין עין אם יד יד אם רגל רגל וכן בשאר. כיצד כגון שנשמר ונזהר במראה עיניו שלא יביט בעריות ולא בשאר דבר של גנאי אלא בכל דבר שהוא קדושת השם ועבודתו אז אותו עין נעשית כמו כסא לאותו דבר הנקרא למעלה עין וכן היד וכן הרגל ושאר הדברים.", + "ועוד אז\"ל האבות הן הן המרכבה. ולא אמרו כל אחד מהאבות הוא המרכבה אלא האבות הן הן המרכבה. כיצד אברהם אבינו לקח בטהרה צד הימין וירש ימין של מעלה שהוא מדת החסד וע\"ז נאמר (בראשית יב ט) ויסע אברהם הלוך ונסוע הנגבה. ויצחק לקח בטהרה מדת צד השמאל שהוא הפחד וע\"ז נאמר (שם לא נג) וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. ויעקב לקח בטהרה קו האמצעי וע\"ז נאמר (שם כה כז) ויעקב איש תם יושב אהלים כו'. נמצאו השלשה אבות כסא למרכבה. ודברי פי חכם חן, ועם היות שיש חילוק קצת בין דרכו לדרכנו. ועתה רצוננו להקדים בענין הכנויים עוד הקדמה אחת:", + "והיא שלכאורה ישתומם המשכיל בראותו לי' ספירות כנויים שונים עד אין מספר. אם בכתובים אם בדברי רז\"ל, עד שמפני זה כתב ר' משה דילאון בהקדמת ספר השם כי טעם רבוי הכנויים הוא שהחכמים כוונו להסתיר החכמה הזאת וכל אחד העלה לעצמו שמות נסתרים להכחיד החכמה תחת לשונו. הן אלה קצות דרכיו. ואנחנו לא נראה כן ח\"ו. אבל עוד נוסיף ונשאל כי נמצא בזהר ובתקונים בענין המשכן כמה פעמים נרמזים הספירות. שהרי המשכן עצמו היא השכינה עשר יריעות ע\"ס, היריעות של הקלעים הנקראת בלשון התורה חצר היא השכינה, היכל הפנימי היא השכינה, א' מן הכרובים שכינה, א' מן הלוחות שכינה, הארון שכינה השלחן שכינה המנורה שכינה המזבח החיצון שכינה לבונה שכינה האדנים שכינה, ועוד כמוהם הלחם שעל השלחן שכינה ונרות שעל המנורה שכינה, וכמה עניינים זולתן. ועתה מהו הענין הזה וכי לא יספיק לנו ברמז א' מהדברים אל השכינה ולא כל אלו העניינים. אלא ודאי אמיתת הענין הוא כי אין ענין הספירות עצם א' בלתי מתבחן אל בחינות שונות עד שיקרא בשם א' לבד. אמנם הספירות יבחנו אל כמה בחינות ואל כמה עניינים וכמה מציאיות. ולכל בחינה ובחינה שם וכנוי. ומה שיורה הכנוי הזה לא יורה הכנוי הזה. ועתה עם היות שכבר קדם לנו הענין הזה בשערים הקודמים כמו שער הצינורות ושער המציאיות וזולתם, עכ\"ז לא נאסוף ידינו מלעסוק בו די צורך להשכיל הדרוש הזה היטב. והענין הזה נמשיל במלכות ומשם נקיש אל שאר הספירות.", + "הנה נתבאר בשער מהות והנהגה היות הספירות כח שוה לכל דבר ותמורתו, והנה לפ\"ז תשתנה המדה מבחינה לבחינה לפי מציאות קבלתה מא' מהספירות העליונות לפעול ברצון המאציל. ועתה כאשר נבחין שהמלכות מקבלת מהיסוד תתבחן לפחות בי' בחינות אל המלכות המקבלת וי' אל היסוד המשפיע. כיצד היסוד ישפיע אליה מה שהוא מקבל מהת\"ת ומעצמותו הרי שנים או ישפיע מה שמקבל מהוד הרי ב', כי המלכות תשתנה לפי שפע הנשפע והמשפיע ג\"כ. וכן אם ישפיע לה מנצח וע\"ד זה לשאר הספירות. ועם היות שאנו אומרים תשתנה, אין הכונה שנוי ממש ח\"ו אלא הבחינה היא בה לעולם קיימת אלא הכוונה שתאיר בבחינה ההיא. וכן תתבחן בי' בחינות אל כל ספירה וספי'. ולפעמים תהיה הבחינה בענין אחר, כי תתבחן בבחינה זו בעת שתקבל מהת\"ת בהיותו מקבל מהגבורה והת\"ת ישפיע לה חסד (בסוד ההמזגה) או תתבחן בבחינת שהתפארת מקבל מהחסד וישפיע חסד. כי בחינות אלה אינם שוות ולכל אחד מהם כנוי לעצמו. וזה הטעם שהסכימו חכמי ישראל שאין לנו כעת כוונה. מפני שצריך המתפלל להיות בקי בענין הכנויים לומר בחינה זו שוה אל בחינה זו ותקרא בשם זה וע\"ד זה ישפיע השפע דרך הבחינות השוות ויקובל התפלה. ועכשיו שאין לנו ידיעה בעניינים האלה נאמר שאין אנו מכוונים. וזהו ענין שנוי הבחינות בכל מדה ומדה. ולכל כנוי וכנוי בחינה שיורה זה מה שלא יורה חבירו ומציאות זולת מציאות חבירו. והקדמה זו מתבארת מכמה מקומות מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה. וז\"ל בתקונים (תקונא נ\"ו דף פ\"ט ע\"ב) ה\"ה אשה ובתה כלה וחמותה, כפום ענפין דאילנא הכי אתקריאו עכ\"ל.", + "והנה ביאר ששני ההי\"ן הם אשה ובתה מצד היות המלכות בת אל הבינה ואח\"כ אמר שהם כלה וחמותה ירצה היות המלכות כלה אל הבינה והם דברים כמעט הפכיים. ותירץ שאין זה מן התימה כי לפום ענפין דאילנא הכי אתקריאו ר\"ל לפי ענפיה ובחינותיה היא נקראת בערך בחינה זו וענף זה הנקרא כך. נמצא שיורה כנוי זה מה שלא יורה חבירו. ואין ענין הכנויים ע\"ד מקרה כאשר חשבו המפרשים.", + "וענין הכנויים בעניינם הם התפשטות ענפי הספירות כאלו נאמר שם בן ד' שבכל ספירה וספירה הוא עצם הספירה. ואמנם נתלבש כל שם ושם מי' שמות האלה בי' שמות שאינם נמחקים, ולא נכחיש היות שם בן ד' כולל כל עצם הספירה ועיקרה. ואין השם הקדוש שאינו נמחק שהוא ענף מענפים כולל כל עצם הספירה כדמוכח מתוך ביאורנו בשער השמות פ\"א. ואולם עוד לענפים האלה ענפים והם הכנויים שהם יותר פרטיים מהשמות שהם ענפים קטנים מתפשטים מהענפים הגדולים. נמצא לפי זה הכנויים לבוש אל השמות שאינם נמחקים, ושמות שאינם נמחקים לבוש אל ההויו\"ת, וההויו\"ת לבוש אל שם בן ד' העצמי המבואר בשער שם בן ד'. כענפי האילן שעליו חופים את עציו הדקים, ועציו הדקים חופין את ענפיו הגדולים, והענפים הם חופין את עיקרו. וכן ממש הענין למעלה. וזה שנמצא בתקונים פעמים רבות מזכיר הוויו\"ת ושמות וכנויים, והכוונה אל הבחינות האלה. ועתה לא יתרחק שיהיה כנוי א' פנימי יותר מחבירו לפי שנוי הבחינות. ויתבארו כל פרטי העניינים האלה בשער ערכי הכנויים בס\"ד:" + ], + [ + "הכונה בפ' זה לבאר ענייני האדם להמרכבה, מפני היותו ענין מתייחס אל הדרוש הזה. וקודם כל דבר נאמר כי כל אדם שיהיה מרכבה לאיזו ספירה שתהיה, צריך שני תנאים. ראשונה טהרת אותו האבר ביותר משאר כל גופו עד שיהיה כזכוכית לבנה. ואין לחשוב כי בטהרת אותו האבר די אע\"פ שיחטא בשאר האברים ח\"ו. חלילה להאמין כזאת שאם הוא פגום באיזו אבר שיהיה אין השכינה שורה עליו, כי אין השכינה שורה על נשמה פגומה ח\"ו. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"ג ע\"ב) וז\"ל דאיהו לא שרייא באתר פגום הה\"ד כל אשר בו מום לא יקרב. אוף הכי בנשמתא פגימא לא שריא. זכאה איהו מאן דאשלים נשמתיה לשרייא ביה שם יהו\"ה ועביד ליה כורסיא לגביה עכ\"ל.", + "וכן כתיב לא יגורך רע, (ודרז\"ל שבת קמ\"ט) לא יגור במגורך העושה רע, והוא בעל העבירה. אלא הענין הוא שיטהר כל גופו מכל מום ואח\"כ ידקדק באיזו מצוה ויאחז בה ביותר. כמו מי שתורתו אומנתו שנעשה מרכבה לת\"ת. וכן נאמר ביעקב (בראשית כה כז) איש תם יושב אוהלים, ופשוטו איש שלם שלא היה פגום באבר מאבריו ח\"ו אלא שלם בלא מום. יושב אהלים, ר\"ל אהלי התורה ועוסק בה. וכן אמרו רז\"ל בב\"ר וישכב במקום ההוא (שם כח יא). שם שכב אבל י\"ד שנה שהיה בבית מדרשו של שם ועבר לא שכב כי היה כל עסקו בתורה. ולפיכך נעשה מרכבה לת\"ת בסוד יושב אהלים. אמנם נתעלה עליו מרע\"ה להיות כי הוא עסק בתורה ביותר ועוד שלמדה לששים רבוא, ועם היות שמרע\"ה הוא ג\"כ מרכבה לת\"ת הוא נעלם יותר שהוא בסוד הדעת כמו שפי' בשער א' פ\"ב בע\"ה. וכן אברהם נעשה מרכבה לחסד להיות שאחז בעה\"ז במדת החסד לאין תכלית כאשר האריכו רז\"ל והיה גומל חסדים לנשמות ולגופים כמבואר ברז\"ל ע\"פ (שם יב) ואת הנפש אשר עשו בחרן כי היה מאכילם ומשקם ומקרבם לעבודת ה' ולכן נעשה מרכבה לחסד וזהו מדת החסד שארז\"ל וימין מקרבת. וכן יצחק נעשה מרכבה לגבורה, להיות שאחז מדת הדין לחלקו ופשט צוארו על גבי המזבח והיה מודיע לכל באי עולם כי יש לעולם שופט ואלוה ויש דין ויש דיין, וכן דרשו בזהר. וכן היה מציל עשוק מיד עשקו ולהשיב הגזילה מיד הגזלן ומשיניו ישליך טרף. וכל עניינים כאלה הם התלוים במדת הגבורה. וזהו תנאי הראשון. עוד צריך תנאי השני שתהיה נשמתו אצולה מן המדה ההיא, שעי\"כ תהיה המדה ההיא משפעת בו שפע ופועלת פעולתה ע\"י עד שהנשמה תהיה מקור להשפע הנשפע ממנה. ולכן הוכרח היות נשמת אברהם מחסד ונשמת יצחק מהגבורה וכן עד\"ז לשאר הצדיקים והנה נשמת יוסף היתה מהיסוד וכאשר זכה והשלים נשמתו במעשה הרב ההוא שלא טימא אות ברית קדש ונתגבר על יצרו נעשה מרכבה לצדיק ומשם היה זן את העולם בימי הרעב. וכן משם כלכל כל בית אביו כל ימי היותו. כי היא המדה הנותנת מזון לפרנסת ישראל. וכן דהמע\"ה זכה למלכות לו ולזרעו אחריו בזכות שתקן המדה הזו וקישטה בהיותו מתגרה עם לוחמיה סביב. וזהו שהיה קם בחצי הלילה וכן מעולם לא ישן אלא כשינת הסוס וכיוצא בעניינים האלה מקישוטי הכלה כנודע. וכאשר נחקור על מציאיות המרכבה נמצאם ג' בחינות. הבחינה האחת היא בחינת דוד והיא שקישט הכלה בבחי' מלכות. הבחינה הב' בחי' יוסף דהיינו בחי' יסוד, והיינו מעבר השפע מכל הספי' אל המלכות. הבחינה הג' היא בחינת האבות ומרע\"ה, עם שנתעלה הא' על חביריו כאשר נבאר בס\"ד.", + "והנה לא נכחיש כי כל ענין המרכבות הם תקוני השכינה ר\"ל המלכות. ואל הענין הזה ה' בחינות. הא' היא בחינת המלכות בערך קישוטיה ר\"ל להשפיע מהמדות העליונות שפע ולא שפע המזון ולא שפע צורך העולם אלא לתקן הכלה שתהיה מקושטת בקשוטיה כמבואר בשער מהות והנהגה.", + "והנה הקישוטים האלה הם תיקונים אל הזווג לא הזווג ממש.", + "והנה מזה הענין והשפע הנשפע אל התיקון הזה אין ממנו עדיין תועלת כל כך עד היות הזווג שאז תקבל השפע לזון ולפרנס עליונים ותחתונים. וזהו הטעם שהיה דוד בעניות כמו שפי' בזהר פ' נח (דף ס\"ג) בפסוק הקשיבה לישה מפני שהיו כל ענייניו תיקונים כדי שתהיה מקושטת. ובימי שלמה היה הזיווג והיתה הלבנה במילואה. וכן ביארו בזהר שיר השירים ומקומות אחרים. וזו היא בחינת דוד. וזה טעם שמאסו הבונים שהם האבות בענין זה מפני שראו היות זווגה שלם ריחוקי המציאות עד היות ישראל על אדמתם שקטים ושלוים וה' יניח להם מסביב בהשבתת הקליפות והאויבים. ולריחוק הענין תקנו בחינה אחרת כאשר נבאר. הבחינה השנית היא בחינת יוסף והוא תיקון היסוד והיא ודאי מעלה נכבדת מתעלת על הקודמת והיא ע\"י הענין הזה. אבל אין זה הזווג ממש אלא הוא תיקון אל הזווג. כי בהיות הצדיק מתוקן משפיע שפע במלכות מבחינתו ואף הוא מזומן אל יותר מההשפעה שהוא תקונו אל הזווג שהיא בחינה יותר נבחרת מהשפעת השפע, ובו נמצאו שתיהן שפע שהוא משפיע ועוד שהוא מתוקן אל הזווג שהוא האבר הקדוש כנודע. וכמו שצורך האבר אל יחוד איש ואשתו כן צורך היסוד אל ייחוד ת\"ת ומלכות כמבואר בשערים הקודמים. הבחינה הג' היא בחינת אברהם ויצחק והיא בחינה נכבדת, (עם היות שלא תתעלה בבחינת יוסף). והטעם כי היא בחינה אל השפעת השפע ממש אל המלכות. שכן נודע שיניקתה מן הימין ומן השמאל שהוא חוט של חסד המשוך עליה ביום וכן מהגבורה נשפע עליה כמה שפע ומזון, ויש עוד צורך אליהם שהם הכנה אל הזווג לענין החיבוק כמבואר בשער ח' פכ\"א בס\"ד. ועכ\"ז לא ישתוו למעלת היסוד מפני שמעלת היסוד משובחת שהוא העיקר אל הזווג כדפי'. הבחינה הד' היא בחינת יעקב שהוא בעלה דמטרוניתא, דהיינו כי מלבד שהוא משפיע בשכינה השפע עוד הוא משפיע בה שפע הזווג והיינו שע\"י יתעורר הת\"ת להזדווג ממש. והיא בחינה משובחת מבחינת היסוד, שהיסוד הוא הכלי אל הזווג כהאבר אל הזכר, ואין ספק שהעיקר הוא הגוף שהוא הת\"ת שהוא העיקר אל הזווג והיסוד הוא מעבר וצנור אל הענין הנשפע. וזה היה מדרגת יעקב אבינו שהיה מרכבה לת\"ת בשתי פנים אלה. אם בהשפעת השפע כדרך שאר המדות, אם בהתעוררת הזווג ממש שהיא בחינה משובחת עאכ\"ו כאשר מבואר בשער הנזכר בס\"ד. הבחינה הה' היא בחינת מרע\"ה, והוא במעלת יעקב בשפע ובזווג ונוסף עליו שהוא מצד בחינה הנעלמת שבת\"ת שהוא סוד הדעת והוא מציאות דק כמבואר בשער א' פ\"ב בס\"ד. ושם הארכנו במעלתו עד שלא תהיה בחי' מלכות בת זוגו אלא בבחינת הצלע שהוא הי' כמבואר בשער המציאות וזאת היא הנקראת כלת משה בת מלך ודאי כמבואר בתיקונים פעמים רבות. עוד הוסיף מרע\"ה מעלה על כל המעלות שע\"י בחינתו בחי' הדעת יהיה יחוד החכמה והבינה כמבואר בשער הנזכר. וע\"י ידיעת בחינות אלה יתבארו כמה וכמה מאמרים נעלמים שנסתמו בהם עיני המעיינים בזהר. ואחר שביארנו ענין הבחינות האלה עוד נבאר במה יהיה הענין הזה בספירות העליונות ומהו הנרצה בענין מרכבה. והענין הוא כי כבר נתבאר בשער ח' פי\"ט כי ענין ההתעוררות היותו ע\"י מעשה הצדיקים. והשכינה מקבלת הרוחניות ההוא והענין המתהווה ע\"י התורה או המצוה והיא מקבלת ע\"י אור נשפע מלמעלה כפי ענין המצוה, אם המצוה היא מחסד מקבלת מחסד וכן מגבורה וכן לשאר המדרגות. וכן ביארנו בשער אבי\"ע בפרק ג\"ד כי השכינה רודפת אחר הצדיק להתייחד עמו כדי שע\"י תקבל הכח ההוא והאור ההוא.", + "והנה בהיות הענין כן נמצא נשמת הצדיק שהיא הפועלת המצות נעשה מרכבה וכסא אל השכינה והשכינה מתלבשת ומתעלמת בתוך הנשמה ההוא. והיא כסא ומקור לכל הברכות וממנה נזונים כל העולם והיא המקור להם. והיינו שנאמר לאברהם (בראשית יב) והיה ברכה פי' תהיה בריכה לשפע הנשפע מלמעלה. וכאשר עוסק הצדיק בעה\"ז בענייני השפע מצד החסד הנה יהיה מדרגתו במדרגת המרכבה לחסד כאברהם אבינו שהיתה השכינה בלי היכל ומתלבשת בקן צפור עד שתקן לה היכל בנשמתו הקדושה. ויצחק תקן לה היכל מצד הגבורה ע\"י מעשיו להשפיע לה משם. ולא דין ממש ח\"ו, שהרי כמה מיני שפע נשפע מהגבורה לתועלת העולם לזונו כו' כמו שנתבאר בשער ח' פט\"ז וכמו שיתבאר בשער ערכי הכנויים בע\"ה. ויעקב בתורתו זכה להשפיע בה ועוד זכה לזווגה ממש, והוא נקרא בעלה דשכינתא ברוב דברי הרשב\"י ז\"ל. וזהו הטעם שאמרה המשנה (פאה פ\"א) אלו דברים וכו' ות\"ת כנגד כלם. לפי שהוא גורם הזווג והייחוד. ולכן מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה. ויוסף הצדיק זכה שבמעשיו נעשתה נשמתו היכל אליה כדי שישפיע בה היסוד הכח לזון ולפרנס לכל העולם. וגם הוסיף על זה שהוא מסייע אל הזיווג כי יעקב צריך אליו. וזהו (שם לז ב) אלה תולדות יעקב יוסף כדפי' בזהר. וכן (שמות יג יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו כמבואר שם. ומרע\"ה זכה שנעשה נשמתו היכל אליה כדי שע\"י ישפיע בה שפע רב כענין (שם טז) הנני ממטיר ושאר ענייני הנסים.", + "ועוד הוסיף שיחדה עם הדעת העליון והיינו בסוד בחינתה הנעלמת. ודוד נעשתה נשמתו היכל אליה לקשטה ולתקנה, ועל ידי תשבחות והודאות ומעשיו הטובים היו נשפעים קשוטיה מלמעלה (ע' זהר תרומה קמ\"ה.) והנה נמצא כי האור הנשפע אל השכינה משפעת אל הצדיק. והאור ההוא המאיר בשכינה מכח הספירה ההיא מתעלם בנשמת הצדיק ההוא שהוא היכל להשכינה נמצא שהוא היכל אל האור העליון המתגלה בשכינה. והיינו אמרם ז\"ל אברהם מרכבה לחסד, ירצה לאור החסד המתגלה בשכינה, כי הצדיק אינו מרכבה לעולם אלא להשכינה ועכ\"ז יתייחס אליו שהוא מרכבה למדה העליונה מן הטעם שאמרנו. וכן יצחק היה מרכבה לאור הגבורה המתגלה במלכות, וכן יעקב לאור המתגלה מן הת\"ת אל המלכות, וכן יוסף אל אור היסוד המתגלה במלכות, וכן מרע\"ה לאור המתגלה מן הדעת במלכות, וכן דוד אל אור הקישוטין המתגלה במלכות. ובזה יובן כמה מאמרים מהזהר המורים כי לעולם הצדיקים אינם מרכבה אלא להשכינה כמו (בראשית יז כב) ויעל אלדים מעל אברהם כי שם הכריחו חז\"ל שהיתה השכינה מתגלה בו. ובהקדמת הפרק הזה ידענא שיפתחו כמה שערי אורה אל המעיין בספרי הזהר בעניינים אלה וצריכים להיות קבועים בלב המעיינים וקצרנום בתכלית הקצור כדי שיוכל המעיין לכוללם וישמע חכם ויוסיף לקח:" + ], + [ + "הנרצה בפרק זה הוא לבאר ענין נפלא נמצא בס' הבהיר באמרו כי אברהם לא רצה לקחת לחלקו כ\"א החסד וכן יצחק הגבורה וכן יעקב הת\"ת ומאסו ח\"ו המלכות. ולכאורה נראה שהם דברים מתמיהים וצריכים ביאור. וז\"ל דא\"ר מאיר מאי דכתיב ויאמר אלדים יהי אור ויהי אור ולא אמר ויהי כן, מלמד שהאור ההוא היה גדול מאוד ואין כל בריה יכולה להסתכל בו. גנזו הקב\"ה לצדיקים לעתיד לבא, והיא מדת כל סחורה שבעולם, והוא כח אבן יקרה שקורין סוחרת ודר. ועל מה היא מדת דר. אלא מלמד שלקח הקב\"ה מזיוה אחת מאלפים ובנה ממנה אבן יקרה נאה ומקושטת וכלל בה כל המצות. בא אברהם ובקש כחו ליתנה לו ונתנו לו אבן יקרה זו ולא רצה בה, זכה ולקח מדתו חסד שנאמר (מיכה ו) חסד לאברהם. בא יצחק ובקש כחו ונתנו לו מדה זו ולא רצה בה. זכה ונטל מדת הגבורה דהיינו הפחד שנא' (בראשית לא) וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. בא יעקב ורצה בה ולא נתנוה לו, אמרו לו הואיל ואברהם למעלה ויצחק למטה אתה תהיה אמצעי ותטול (נ\"א ותכלול) שלשתן. ומאי אמצעי דהיינו שלום. והא כתיב (מיכה ו) תתן אמת ליעקב. אמת ושלום חד הוי כד\"א (אסתר ט) דברי שלום ואמת, הלא אם שלום ואמת יהיה בימי (מ\"ב כ'). והיינו דכתיב (ישעיה נח) והאכלתיך נחלת יעקב, דהיינו נחלה גמורה דאית לה החסד והפח\"ד והאמת והשלום. ולפיכך אמר (תהלים קיח) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. אבן שמאסו אברהם ויצחק אשר בנו העולם היתה עתה לראש פנה. ולמה מאסו בה והלא נאמר (בראשית כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי וכו'. מאי משמרתי, כך אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברהם עמד שם במקומי. וישמר משמרתי, ואני זאת היא מלאכתי שאני מזכה את העולם כלו ואפי' נתחייבו אני מזכה אותם.", + "ועוד משיבם ומביא בלבם לעשות רצון אביהם שבשמים. כל זה עשה אברהם וכתיב (שם כא) ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם. סדר לחמו ומימיו לכל באי עולם והיה מזכה ומדבר על לבם למי אתם עובדים עבדו את ה' אלהי השמים והארץ, והיה דורש להם עד שהיו שבים. ומנא לן שאף החייבים היה מזכה שנאמר (שם יח) וה' אמר המכסה אני מאברהם וגו' ואברהם היו יהיה וגו', אלא אזכהו שידעתי שיבקש עליהם רחמים ויזכה. וכי אפשר לומר שלא ידע הקב\"ה שלא (יוכלו להנצל) אלא לזכותו קאמר. מכאן אמרו הבא לטהר מסייעין לו. בא לטמא פתחין לו מאי פתחין, אותם הפתוחים תמיד. מצותי חקותי ותורתי, אמר הואיל ולא חפצתי בה אשמור מצותיה. ומאי תורתי, אלא אפי' הוראות ופלפולים שמורים למעלה הוא ידעם ופלפל וקיימם. ומאי (בראשית מט) משם רועה אבן ישראל, משם נזון אבן ישראל. ומאי משם, הוי אומר זה צדק עליון. ומאי הוא, היינו האור הגדול הצפון, והיינו סוחרת. ואבן יקרה שבנה (שדרה) למטה ממנה נקרא דר עכ\"ל.", + "ועתה ניכנס בביאור המאמר הזה מראשו ועד סופו. ואגב אורחין יתבאר הכל:", + "ראשונה הוקשה לו טעם כפל הפסוק באמרו ויהי אור ולא אמר ויהי כן כדרכו בשאר העניינים. ולזה השיב כי שתי הוייות היו. ראשונה הויות האור הגדול אשר אין העולם כדאי להשתמש בו. וכאשר ראה בחכמתו שאין לבני העולם בזה תועלת כמו שנבאר, הוצרך אל הויה השנית אור השני. וזהו ויהי אור, שפירושו הוית האור השני. זהו כללות הכתוב לענין הכפל. ועתה נחזור לבאר התכת לשונו. שני האורות הללו, האור הא' הוא החכמה ראשונה, והאור השני הוא חכמה אחרונה. וראוי לדעת הקצור קצרה ח\"ו ידיעתו ית' בענין האור אם היה העולם יכול להסתכל בו אם לא, עד שהוצרך לגנוז האחד מפני חבירו, אתמהא. ויברא השני ולא הראשון. ושאלה זו כבר נתקנה בשער סדר האצילות בפ\"ד. ושם אמרנו כי קודם ההויות כלם עלה ברצונו הקדום להיות ההויות ע\"י החכמה ומפני המעטת הישות שבה שהיא קרובה אל האין ביותר עד שלא יצדק בה הויה כלל לכן הוצרך אל הויות הספירות (אצילות הבינה) כדפי' שם. ושם ביארנו כי אמרנו עלה ברצונו וכו' וכן היה מחריט וכו' הכל משל ודמיון אל גזרת חכמתו בענין סדר האצילות. ועתה לא יצדק שאלתינו שיהיה האור השני ולא הראשון. כי האור הראשון הוא חכמה שבראש, והאור השני הוא חכמה שבסוף. וכי נשאל יאציל מלכות ולא חכמה. נשיב כי אם היתה המלכות מדרגה שנייה במקום חכמה היתה המלכות מדרגת החכמה עלול שני וסוף סוף לא יכול העולם לסובלו ואין כל בריה יכולה להסתכל בו, פי' לא יוכלו הנבראים לשאוב השפע ממנו לרוב דקותו וקירבתו אל מקורו. לכן הוכרחו הדברים להיותם מדרגה אחר מדרגה. הראשונה אי\"ן ואח\"כ הי\"ש וכן ממדרגה למדרגה מרשימה לחקיקה ומחקיקה לחציבה ומחציבה לעשיה כאשר הארכנו בשערים הקודמים. כי בהיות הדברים קרובים אל מקורם הם תכלית הדקות, ובצאתם מאת פניו ירדו פלאים לשיעורים משוערים מעילה לעלול מנקודה לנקודה מנקודה עליונה עד נקודה אחרונה. ועתה נחזור ללשון המאמר אמר מלמד שהאור ההוא היה גדול מאוד. כבר נודע היות החכמה למעלה מהגדולה והוא מאציל הגדולה. לזה קראה גדול בסוד הגדולה. ואמר מאד, להורות שהיא למעלה ממנה מעל דמעל. ואין כל בריה יכולה וכו'. כבר נתבאר כי טעם האצילות להודיע מעלתו ורוממותו אל זולתו כי קודם האצילות לא הי' גדולת מחוייב המציאות נודע לזולתו לפי שאין בלתו. והאצילות היה כדי שיוכלו הבריות לדעת כחו ורוממותו כדפי' בשער טעם האצי', וכדי שישתלשל המציאות ותצא מאת פניו ותרד דרך מדרגת הסולם אשר ראשו מגיע אל אלדי האלדים וקצהו מוצב ארצה. וזה רצה באמרו אין כל בריה יכולה להסתכל בו, לרוב העלם החכמה אין לנבראים השגה בהמאציל על ידה. ולזה אמר לשון הסתכלות, שמורה על רוב העיון והתבוננות גדול. עוד אפשר לפרש כדפי' לעיל שלא היו יכולים הנבראים לשאוב שפעה מפני דקותה והיינו הסתכלות שהוא ההנאה מזיווה. גנזו הקב\"ה לצדיקים לעתיד לבא. כבר נודע כי העולם הבא הוא הבינה ונקרא עולם הבא שלעולם הוא בא שהוא נהר שאינו פוסק לעולם. ועולם הבא ולעתיד לבא הכל אחד בקרוב כמפורסם. ויש חילוק ביניהם עם היות שתיהם בבינה. כי עולם הבא נקראת הבינה בבחינתה התחתונה המשפעת כדפירשנו שהוא נהר דנגיד ונפיק ולא פסיק מימיו לעלמין. אמנם לעתיד לבא היא בחינה עליונה שעדיין לא בא אלא עתידה לבא והיינו התעלמות הבינה שהיא היכל שבו נטמן ונגנז החכמה. ומבואר בזוהר בפ' יתרו (בתוספתא דף ס\"ח ע\"ב) וז\"ל בקיצור ההוא רשימו בעיא לחפיא גרמיה ועביד ליה לגרמיה לאתטמרא ביה חד היכלא. ההוא היכלא אפיק ליה מגרמיה ומתח ליה במתיחו רב וסגיא לכל סטרין. אוקים ליה בלבושי יקר, פתח ליה חמשין תרעין לגו בגו, אתטמר ואתגניז ההוא רשימו, כיון דאתגנז ביה ועאל בגוויה אתמליא נהורא עכ\"ל.", + "והנה מן המאמר הזה נראה בפי' שהחכמה שהיא הרשימו הנז' הנקרא יש, היא נגנזת ונטמנת בבינה שהיא ההיכל שבו נ' שערים וכו'. ובזה נתבאר מה שאמר גנזו לצדיקים, היינו ת\"ת וצדיק. כי ת\"ת ג\"כ נקרא צדיק שנאמר (תהלים יא ז) כי צדיק ה'. כי הם שואבים אור ושפע מן החכמה ע\"י הבינה דהיינו לעתיד לבא כדפי'. ולא אמר לעולם הבא, מפני שאין החכמה מתעלמת בבינה אלא בבחינתה העליונה שעדיין לא נתגלה. והיא מדת כל סחורה שבעולם. פי' כי החכמה היא מדה שבה מתהוים כל ההויות וכל ההקפים, דהיינו סחורה לשון סחור תרגום של סביב. ואמרו שבעולם, כי הבינה שהיא נקרא עולם וההויות המצטיירות בתוך הבינה הם בכח החכמה המגבילם ונותן להם מדה בלי מדה כדפי'. והיא כח אבן יקרה שקורים סוחרת ודר כי חכמה הוא כ\"ח מ\"ה שפירושו בחי' החכמה המתייחדת בבינה היא נקראת כ\"ח מ\"ה כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים. והיא ג\"כ אבן יקרה דהיינו י' שהיא נקודה בתוך ההיכל. שקורין וסוחרת. פי' לשון סבוב והיקף כי היא המקפת כל הספירות ונותנת בהם כח ואור. ואפשר היות פירוש יקרה לשון מאירה כמו וירח יקר הולך (איוב ל\"א). ועל מאי היא מדת ודר. לפי שבפסוק הוזכרו שניהם יחד באמרו (אסתר א) ודר וסוחרת. ומפני שמתוך פי' דר יתבאר ענין ויהי אור, לכן שאל מאי ודר. אלא מלמד שלקח הקב\"ה מזיווה א' מאלפים. פי' ד\"ר הוא מציאות המלכות הנלקח מחכמה שהוא ענין הצלע כדפי' בשער המציאיות בפ' ג' ד' בע\"ה. וז\"ש שלקח הקב\"ה מזיווה, פי' מזיו הסוחרת שהיא החכמה דהיינו אור הראשון והצלע היא אחת מאלפים מזיווה הם אלפים שנה שקדמה תורה לעולם והיינו עשר ספירות שבחכמה ועשר שבבינה וכל עשר מהן עולה לאלף כי הם י\"פ י' שהם ק' וי\"פ מאה הם אלף. והיינו עשר כלולה מעשר ועשר מעשר והם אלף. וכן אלף שבבינה הם אלפים, ואחת מאלפים האלה היא המלכות שהיא המשלמת האלפים. וקראום אלפים להורות על שעדיין לא הי' אצילותה ואצילות שאר הנאצלים שאז חכמה ובינה מתייחסים בשם אלפים. כאמרם ז\"ל תורה קדמה לעולם אלפים שנה. ובנה ממנה אבן יקרה נאה ומקושטת. כבר נתבאר בשער הנזכר ענין ויבן ה' אלדים את הצלע (בראשית ב) דהיינו מציאות הי' שבמלכות, ואמר שהצלע הוא אבן יקרה מציאות י' אבן ספיריי כדפי' בתקונים שנייה לחכמה. והיא נאה ומקושטת בסוד מציאות בנין ה' שלה והיינו ויהי אור שהוא הויות המלכות מהחכמה שהוא אור הראשון כדפי'. ונקראת יקרה, מלשון הארה כדפי' לעיל. ופי' נאה, היינו מצד שפע תפארת שהוא בעלה שהוא וא\"ו. וזהו נאה, נו\"ן מלכות, ה\"א עולה ו' שהוא ת\"ת, ולהיות שפעו נשפע בה לקשטה ולכן הוא נעשה מוא\"ו ה\"א. ופי' מקושטת, היינו קישוטי הכלה שהוא מציאות ה\"א שהם קישוטיה כענין ג' גווני הקשת. שהם קו אדום קו ירוק וקו לבן. שהם גדולה גבורה ות\"ת. והיינו ה' ג' ווי\"ן כמבואר בשער המציאיות. וכלל בה כל המצות פי' שבמלכות כלולות בה כל מצות עשה ומצות לא תעשה. מ\"ע מצד ימין חסד, ל\"ת מצד השמאל גבורה. והיא כלולה מימין ושמאל. והטעם שהיא כלולה מכל המצות. מפני שהמצות הם תלויות בע\"ס. והיא נכללת מעשר ספירות. ולכן היא נכללת מכל ענפי הספי' שהם המצות.", + "והנה ענפי הספירות הם רמ\"ח מצד הגדולה, ושס\"ה מצד הגבורה, ונמצאת שהיא נכללת בכל ענפי הספירות מן הימין ומן השמאל. והוצרך לומר ענין זה לענין המרכבות שנבאר:", + "בא אברהם ובקש וכו'. הענין הוא כי עם היות שתהיה נשמת האדם אצולה מאיזה מדה מן המדות. עכ\"ז הוא אפשר שיעשה מרכבה למדה אחרת ע\"י מעשיו. כי כל נשמה היא כלולה מעשר. וכאשר ישתדל אדם בחסד יהיה מרכבה למדת החסד. ואף אם נשמתו אצולה ממדה אחרת מפני שיגביר על נשמתו צד החסד עד שיהיה עיקר הארתה בחסד. וכן לשאר הספירות ונאריך בענין זה בשער הנשמה בפ\"א בע\"ה. ולפיכך היה הקב\"ה רוצה שיהיה אאע\"ה מרכבה למדת המלכות שיגביר עליו חלק המלכות. ומה גם במלכות שהיא נכללת מכל הספירות כדפי', ובפרטות מצד החסד כדפי'. והטעם שהיה הקב\"ה רוצה בתיקון המדה הזאת יותר מכל שאר המדות לפי שהיא המדה הצריכה תיקון יותר משאר המדות מטעם שהיא מדה האחרונה ורגליה יורדות מות וצריכה תיקון לתקן מיעוטה. ולזה נאמר לאברהם אבינו ע\"ה לך לך מארצך וממולדתך וכו' הכונה שיסיר עצמו מהקליפות וממערכות השמים כאמרם ז\"ל צא מאצטגנינות שלך וכו' וזהו אל הארץ אשר אראך דהיינו המלכות. והכונה שישתדל לתקנה. והוא תפס למדתו בחסד במעשה החסידות כדמסיק. וזהו ולא רצה. פי' לא רצה במלכות ועשה מעשים הגונים לזכות לחסד. וז\"ש זכה ונטל מדתו. ואמר מדתו, מטעם כי עיקר התנוצצות נשמתו מחסד. ולכן נטה לעיקר נשמתו. וכן כשנאמר לו אל הארץ אשר אראך, כתיב ויסע אברהם הלוך ונסוע הנגבה לצד הדרום לצד הימין דהיינו חסד. הנה שדחה ממש בידים ורצה לידבק במדתו שהוא החסד:", + "בא יצחק וכו'. כל ענייני יצחק הוא מצד המלכות, וכן נאמר (בראשית כא א) וה' פקד את שרה ולשון פקידה הוא מצד המלכות. וכן נאמר לו (שם כו ג) גור בארץ הזאת. ועם היות שנאמר לו אחר העקדה, עכ\"ז הוא ראיה שהקב\"ה היה רוצה שיהיה מרכבה למלכות. ולא רצה בה אלא לקח מדת הפחד. ודקדק באמרו ונטל מדת הגבורה, ולא אמר מדתו כדקאמר גבי אברהם, מפני שלא היתה מדתו ממש כאברהם שמטבעו היה בעל חסד. אבל יצחק לא היתה מדתו בטבע אלא מלכות. שכן בארו בזהר כי קודם העקדה היתה מדתו המלכות ומטעם זה התחייב א\"ע למיתה כי היה מסטרא דנוקבא כמבואר בזהר דכתיב (בראשית יח יד) ולשרה בן. ולכן לא אמר ביצחק ובקש ליתנה לו כדקאמר באברהם אלא ובקש כחו דהיינו שבקש מדה אחרת זולת זה ודחה את זו. וזכה ונטל מדת הגבורה עם היות שלא היתה מדתו. ועם הקדמה זו יובן מאמר שני מספר הבהיר בענין זה וז\"ל ובזכות אברהם שזכה למדת חסד זכה יצחק למדת פחד. ולכאורה הוא הפך המאמר שלפנינו שכאן אמר שקודם היו נותנים לו המלכות עד שלא רצה בה וכו'. אלא כדפי' כי הוא דחה המלכות ואע\"פ שהיתה מדתו ולא זכה כ\"א בפחד דוקא ולא בזולתה. אלא מצד אברהם שהיה בחסד. וידוע כי המים הרו וילדו אפלה. ולכן כיון שיצחק היה בן אברהם ניתן לו הפחד בן החסד. וזכה לפחד בעקידתו שנעקד ע\"ג המזבח. והענין כי המזבח הוא המלכות, וגב המזבח היא יסוד, והעצים שעל גבי המזבח היינו ת\"ת נצח הוד. והוא נעקד ע\"ג המזבח ממעל לעצים. נמצא יצחק זכה בפחד ע\"י העקידה. ועוד נוכל לפרש שהמזבח מלכות, וגב המזבח ת\"ת, והגב הזה הוא ממעל לעצים שהעצים הם נצח הוד יסוד שהם ג' ווי\"ן ג' עצים (ע' בפלח):", + "בא יעקב. הנה יעקב רצה לידבק במלכות בכל ענייניו. ראשונה שיצא מבאר שבע הוא הבינה וילך חרנה היא המלכות, וכן פי' בזהר. ועוד כי שם פגע במקום שהוא השכינה ושם הקים מצבה. וכן אמר (בראשית כח כב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלדים, כל עניינו היה במלכות לידבק בה. ולא נתנוהו לו אלא שיהיה מרכבה לת\"ת. וזה נאמר לו בענין נשואי לאה שהיא הבינה.", + "והנה כוונתו הי' ברחל עקרת הבית ורימה אותו בלאה כי מאת ה' היתה לו שהוא איש הבינים זכר בין ב' נקבות. וכן נאמר לו (שם לב כח) לא יעקב יאמר עוד שמך כ\"א ישראל. ויעקב הוא במלכות וישראל בת\"ת כמו שיתבאר בשער ערכי הכנויים. כל זה להורות לו שיהיה מרכבה לת\"ת. והטעם מפני שהיו אברהם ויצחק ב' הפכים זה חסד וזה דין זה מים וזה אש, והוצרך השלום ביניהם לתיקון העולם. וזה אמרו הואיל ואברהם למעלה ויצחק למטה (וכו') אתה תהיה אמצעי ביניהם. וכן דרך הת\"ת שהוא אמצעי בין החסד והפחד, זה למעלה וזה למטה ות\"ת באמצע. וזהו ו' באמצע ב' יודין כצורת א' כמבואר בשער השמות פ\"ו. ותטול שלשתן. פי' כי ת\"ת בצד ההכרעה יש לו כח גדולה מצד הימין. וגבורה מצד השמאל. ות\"ת באמצע כולל כל בחינות האלה בעצמות הת\"ת כמבואר בשערים הקודמים. ומאי אמצעי שלום וכו'. הוקשה לו כי התפארת היא בחינה אמצעית בפ\"ע שהוא קו הרחמים ואינו כולל שלשתן. לזה אמר ומאי אמצעי שלום וכו', פי' צד המשלים המאחד הקצוות כמבואר בשער המכריעים. והא כתיב תתן אמת ליעקב. וא\"כ נמצא שאין יעקב מרכבה לת\"ת במציאות השלום, אלא במציאות האמת שהיא בחינה בפני עצמה בחינה אמצעית לבד. לזה השיב אמת ושלום חד הוי. פי' הבחינה הכוללת ג' בחינות הוא הנקרא שלום והוא הנקרא אמת. והכריח היות שני הכנויים אחד באמרו דברי שלום ואמת וכן הלא אם שלום ואמת כו'. ועכ\"ז החילוק בין שלום ואמת, כי האמת הוא הא' בסוד י' מכאן למעלה חסד. וי' מכאן למטה גבורה. ו' באמצע ת\"ת היינו בחי' השלום. ות' ומ' הנשאר הוא מלכות כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים בס\"ד. ועקר מלת אמת הוא הת\"ת, ולכן אמת ושלום חד הוי, כי כל אחד מהם כולל ג' בחינות. דכתיב והאכלתיך נחלת יעקב אביך דהיינו נחלה וכו'. כבר ביארנו בשער המכריעים כי לא יקרא שלום באמת אלא הת\"ת מפני היותו כלל הקצוות כלם ולכן היא נקראת נחלה גמורה ולא כן שתי הקצוות, וז\"ש דהיינו החסד והפחד והשלום והאמת שהם ג' בחינות שהם החסד והדין והרחמים שהיא נחלה גמורה שלימה, ויעקב איש תם (בראשית כה כז), גבר שלים (ת\"א שם) כמבואר בארוכה בשער הנזכר. ולפיכך אמר אבן מאסו הבונים פי' דוד שהיתה מדתו המלכות אמר כי האבן שהיא המלכות שמאסו בה הבונים, פי' כל אותם שנעשו מרכבה לאצילות ומאסו בה להיותה אחרונה לכל האצילות. והיא היתה לראש פנה, כי היא לפעמים נקראת אשת חיל עטרת בעלה דהיינו שהיא עולה למעלה עד היותה עטרה על הת\"ת ואז היא נקראת תגא דספר תורה כמבואר בשערים הקודמים. ולמה מאסו בה. פי' למה אתה אומר שמאסו בה והרי אינו כן שהרי הכתוב אומר וישמר משמרתי דהיינו המלכות, שהיא נקראת שימור מצותי שהם כלולות במלכות כדאמר לעיל וכלל בה כל המצות. והנה לפ\"ז נמצא שלא מאס בה אלא אדרבה השלימה וקיים מצותיה ותיקנה. מאי משמרתי. פי' אל תחשוב היות הדברים האלה דברי המלכות שאמרה ששמר אברהם משמרת המלכות, שאינו אלא דברי החסד שהיא מדתו. וכוונת אמרו משמרתי, היינו המלכות המקבלת אור החסד ע\"י נשמת אברהם כדפי' בפרק ג'. והכונה שהפסוק הזה הורה דאברהם אבינו היה מרכבה לחסד. כל ימי היות אברהם בארץ כו'. כבר בארנו בשערים הקודמים שענין ג' בחינות שיתבחנו כל ספירה וספירה הם הבחינה הראשונה מה שמקבלת מהמדה שלמעלה ממנה, והיא משובחת ודקה משאר בחינות המדה, כי כל עוד שתתעלה היא יותר דקה ומשובחת. הבחינה הב' בערך עצמותה והיא אמצעית בין הא' ובין הג'. והג' שהיא בערך מה שמשפעת למטה, והיא היותר מתגלית מהשתים הקודמות. וכן הם ג' בחינות אלה בחסד שלשה פעולות שונות של רחמים בערך השלשה בחינות.", + "והנה בערך בחינה ראשונה ממטה למעלה אמר ואני זאת היא מלאכתי שאני מזכה את העולם והיא רחמים. ואחר כך כנגד בחינה שנייה שהיא יותר רחמים אמר ואפי' נתחייבו אני מזכה אותם והכונה כי אפי' שהם חייבים ואינם ראוים לרחמים מצד תוקף הרחמים שגוברת בבחינה זו אני מרחם עליהם. ובערך בחינה הג' שהיא המתקרבת אל הבינה בקבלתה ממנו אמר ועוד אני משיבם ומביא בלבם כו'. וכבר נודע כי התשובה לעולם מצד בחינת הבינה עם החסד. שהבינה נקרא תשובה. וכתיב ימינך פשוטה לקבל שבים. ומביא אותם לעשות רצון קונם. פי' הבינה שהיא קונה הנשמות ומקורם שמאצלת אותם כנודע. ואל ג' הבחינות האלה ממש היה מכוין אברהם במעשיו. וזהו סדר לחמו ומימיו הרי בחינה ראשונה ממטה למעלה. והיה דורש להם עד שהיו שבים הרי בחינה שלישית שהוא התשובה. ומנין שאף החייבים היה מזכה. זהו בערך בחינה האמצעית, ונקטה באחרונה ואם היא אמצעית מפני שלמעשה בני אדם היותר קשה לזכות מי שאין לו זכות וזה כמעט אינו ביד האדם עד שלא עלה ביד אאע\"ה להציל אנשי סדום. וזהו שדקדק לשון המאמר שאמר וכי אפשר שלא ידע וכו' כי כבר היה בידיעתו יתברך שאין יכולת באדם לזכות מי שאין לו זכות. ולא נאמר המכסה אני וכו' אלא לפי שהיה אברהם משתדל בשלימות החסד והשתי בחינות הי' מקיים בעצם, רצה הקב\"ה שישתדל בשלישית כדי שמחשבתו יצרפה למעשה וישתלם בחסד בעצם. הבא ליטהר וכו' בא לטמא פתחין לו. מאי פתחים פי' למה לא אמר מסייעין כדאמר הבא לטהר מסייעין. אלא הטעם כי כשבא אדם ליטהר אז פותחין לו פתחים יותר מן הראוי כענין (בראשית כה כא) ויעתר לו ה' ויחתור לו שפתח לו פתח. (ע' בזהר תולדות דף קל\"ז.) וכן במנשה שחתר לו הקב\"ה פתח מתחת כסא הכבוד (בסהדרין דף ק\"ג). וזהו מסייעין. אבל כשבא לטמא אין פותחים לו אלא הפתחים נפתחים מעצמם שבהם יצא אם ירצה וזהו פתחים לו. ר\"ל יש לו פתחים פתוחות שבהם יצא. מצותי חקותי ותורתי. בא ג\"כ לתרץ מאי דהוה קשיא ליה מעיקרא כי המצוות הם במלכות כנראה שהשלים המלכות. ועתה תירץ שאין הכונה שהשלימה ונדבק בה להיותו ממש מרכבה אליה, אלא הכוונה כי אע\"פ שלא היה חפץ בה עכ\"ז שמר מצותיה להשפיע בה ממדתו כי זהו הנרצה בענין המרכבה כדפי' בפ\"ב. מאי תורתי אפי' הוראות ופלפולים וכו'. פי' אפילו עירובי תבשילים. ומאי משם רועה אבן ישראל כו' הוקשה לו כי משם נראה שר\"ל מידי אביר יעקב הוא היסוד כנודע, ומשם רועה היא המלכות. ואבן ישראל, ר\"ל ניזון מהיסוד כתרגומו זן אבהן ובנין. ונמצא לפ\"ז היות יעקב מרכבה אל המלכות. וקשה מדידיה לדידיה, דהוא אמר שהוא מרכבה אל התפארת. לז\"א כי משם ר\"ל צדק עליון והיינו בינה שהוא היכל שבו נגנז האור הראשון לעתיד לבא כדפי'. והיינו וסוחרת כו'. פי' כבר בארנו כי אין האור הראשון נקרא סוחרת אלא בהיותו גנוז בבינה שאז ממנה כל סחורה שבעולם כדפי'. וזה רצה באמרו והיינו וסוחרת. ואין צדק עליון אלא בבינה. כי יש צדק עליון וצדק תחתון, עליון בבינה ותחתון במלכות. ועתה יהיה פירוש משם רועה ממציאות החכמה הנעלם בבינה, משם ניזון התפארת עם השנים עשר גבולים שאליהם היה מרכבה יעקב ושנים עשר בניו. ועתה צדקו דברי המתרגם בפי' אבהן ובנין. ואבן יקרה שבנה למטה ממנה נקרא ד\"ר. וחזר על ענין הראשון שכל עצמו לא בא אלא לפרש מלת ד\"ר ומלת סוחר\"ת. ע\"כ הגיע שכלנו הדל בפי' המאמר הזה בעזר החונן לאדם דעת. והכלל העולה מדברי המאמר הוא שע\"י מעשה בני אדם יעשה האדם מרכבה לא' מן הספירות. וכן בחנו\"ך מטטרו\"ן אמרו שזכה אל המדרגה ההיא מטעם שתופר מנעלים היה ובכל נקיבה ונקיבה שהיה נוקב במרצע היה מברך לצורך גבוה וכו', כי היה מיחד למלכות הנקרא נעל עם הת\"ת ע\"י כל הצנורו\"ת אשר לו ולזה רמז הנקיבו\"ת שאמר. ומן הראוי היה שיהיה מרכבה למלכות לפי' זה. אמנם ראינו מי שפירש כי הסנדלפון נקרא סנד\"ל ומטטרו\"ן מנעל והוא היה מחבר ומשפיע למטטרו\"ן ומשם היה סיבה שיושפע אל השכינה ולפיכך זכה להיות מרכבה למטטרון מדה כנגד מדה, וז\"ש תופר מנעלים היה ובכל נקיבה ונקיבה היה מברך כי היה מיחד מטטרון עם המדה ואח\"כ היה משפיע למלכות.", + "והנה זו היא בחינה ששית להמרכבה אל חמשה הבחינות הנזכר לעיל בפ\"ג. ובענין חנוך ומטטרון נאריך הביאור בשער ההיכלות בס\"ד ושם יתבאר ענין אליהו וכן ענין המלאכים ביאור ארוך בע\"ה יתברך.", + "והנה נשלם הפרק הזה, ונכלל השער הזה בס\"ד ע\"כ:" + ] + ], + [ + [ + "שער ערכי הכנויים הוא שער כ\"ג:", + "והנרצה בשער הזה הוא לבאר כל הכנויים שנמצא ביאורם בזהר ושאר מפרשים רבים אשר קדמונו במלאכה הזאת כתבו הכנויים ע\"ד הספירות לכל ספי' וספי' הכנויים המתייחסים לה. ואנו לפי דרכנו מפני שפעמים יקרה למעיין בבקשו כנוי מהכנויים יכבד עליו מבוקשו מפני שנעלם ממנו מקומו. בזולת זה פעמים יהיה כנוי אחד מתייחס אל כמה ספי' לסבות ידועות. ולפעמים עקרו במדה זו ויתייחס אל זולתה מפני סבה ידועה ולא יתן המעיין לבו אל הדבר אלא אל הספירה המכונה אליו לבד. לכן ראינו לכתוב הכנויים בערכים לפי סדר האותיות ובו נבאר כל ענין וספירה המתייחסת אליו ובזה יקל על המעיין מבוקשו:", + "פרק ראשון:", + "אב יש שפי' בכתר כי הוא אב הרחמים וכן ממנו שואב התפארת הרחמים. ויש שפי' בחכמה כי נקרא כן מטעם כי הוא אב ומוצא כל ההויות על דרך שפי' בשער הקודם בפ\"ק ושם זה מורה על היותו משפיע כמו האב הנותן לבנים. וקרוב לומר שהוא בשתיהם יחד והאותיות יורו על זה שהם א' כתר ב' חכמה, והטעם שההויות יושפעו מהחכמה ממקור הנעלם בו שהוא הכתר כנודע:", + "אב האמונה יש שפי' בכתר מפני שהוא אב אל המלכות. ורחוק כי כיחסו עם המלכות כן יחסו עם שאר האצילות. ואפשר לומר בדוחק, כי לפעמים מתעלה המלכות עד הכתר כמבואר בשער המציאות ואז בעלותם שם יונקת מהכתר ומשפיע על הכל. ואפשר [אז] יקרא הכתר אב האמונה לרמוז אל האמונה אשר שם. אמנם באמונה יתייחסו שני פירו' אם בינה אם מלכות כאשר נבאר עוד בעה\"ו. ולשניהם ירצה כי החכמה אב אל המלכות בסוד ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג יט) כדפירשנו בשער הנזכר. וכן הוא אב אל הבינה כי ממנה נאצלה [א]. ולכולהו פי' לא יקרא הכתר או החכמה אב האמונה אלא בסוד בחי' השפעתו באמונות:", + "אב הרחמן נק' הת\"ת כי הוא אב לנשמות ונק' רחמן בכח (הכתר) השופע עליו ברחמים ובבחי' זו יקרא רחמן. נמצא לפ\"ז כי בהיותו מרחם על הנשמות בסוד רחמי הכתר יקרא אב הרחמן. וכבר יתיחס שם זה בכתר לדעת קצת המפרשים. ויש שפירשו בחכמה ועקר שהוא נקרא אב והוא רחמן בסוד רחמים גדולים מהכתר:", + "אב לשון ענף כענין עודנו באבו וכו' (איוב ח'). ודאי שהוא ענין התפשטות האצילות והכל לפי ענינו המשל בזה אבי הנחל. נחל תפארת אבי הנחל הענפים המתפשטים ממנו. או אם נפרש נחל יסוד ירצה הסתעפות היסוד. וכן אם נפרשהו במקום אחר הכל לפי עניינו. וחדש האבי\"ב ירצה החדש המתפשט ומסתעף כי ניסן הוא ראש לחדשים שהוא הויה כסדרה יהו\"ה וממנו מסתעפים י\"ב הויות י\"ב חדשים. וענין אבי\"ב קלוי באש (ויקרא ב יד) ירצה מגזרה זו ומזה יוכל המעיין לשפוט אל כיוצא בזה:", + "אבה הוא מלשון רצון ובכ\"מ שימצא ירצה אל עלות הרצון דהיינו השפעת הכתר הנקרא רצון ומזה ישפוט לפי עניינו:", + "אבד כענין הצדיק אבד (ישעיה נז) ירצה אל הסתלקות השפעתו ומזה יקיש המעיין:", + "אבחת חרב הוא לשון להט החרב והוא הקליפה כדפירשנו במקומו. וכן יש שפי' בעתה של חרב והכל ענין אחד:", + "אביר הוא תפארת וכן אביר יעקב וכן אביר ישראל. ואפשר שנק' כן בסוד אבירותו להכרעת הדין אל הרחמים כנודע. ויסוד נק' כן לעיתים כנודע שהוא משך הו\"או:", + "אבל לשון אבלות הוא משל אל הסתלקות השפע ושלטנות החצוניים להשמיד חס ושלום ובזה הוא הוא סוד האבלות שהם ז' ימים של בכי. ואפשר היותו בתוך הקדושה. אבל הוא מצד תוקף הדין והכל ענין אחד. כי השפע מסתלק מצד הדין. וכל לשון אבל כענין אבל שרה אשתך (בראשית יז יט) וכן אבל אשמים אנחנו (שם מב כא) וכיוצא אפשר היותו במלכות מצד הדין ויש גילוי לזה מן הכתובים:", + "אבן לעולם הוא בסוד יו\"ד ורובה במלכות במציאות היו\"ד שבה. וכן גולם הי' בצורת אבן. וכן המלכות היא יסוד ואבן שכל הבנין העליון עליה. ועליה נא' (זכריה ג ט) על אבן אחת שבעה עינים:", + "ולפעמים יתלווה כנוי זה, ונקראת אבן בוחן [ב] וזהו בסוד שמבחנת ומנסה לצדיקים כענין עשר נסיונות שנתנסה א\"א ע\"ה. ובבחי' זו שתי בחינות. או בחי' יניקתה מן הדין ומשם בוחנת הצדיקים, או מצד יניקתה מן הרחמים ומתעלית עד הכתר והיא צריכה טהרה כדי להתעלות ואז הדין שבה משפעת לבחון הצדיקים והיא נטהרת ומסתלקת [ג] וזה סוד יסורים של אהבה שהיא מייסרת הצדיקים:", + "עוד נקראת אבן הראשה בבחי' שהיא שניה לחכמה כמבואר בשער הנזכר:", + "עוד נקראת אבן מאסו הבונים ופירוש שאבות העולם שהם בנו המרכבה לא לקחוה לחלקם ולקחו לחלקם גדולה גבורה ת\"ת [ד]. ולפעמים היא ראש לכלם בעלותה עד אין סוף ואז נקראת כתר כהונה בראש החסד, כתר לוי\"ה בראש הגבורה, כתר תורה בראש הת\"ת. וזהו היתה לראש פינה. והמפרשים פירשו כי היא היתה לראש פינה שהכל פונים אליה. העליונים להשפיע בה, והתחתונים לשאוב ממנה:", + "עוד נקראת אבן ישראל והטעם כי משם רועה אבן ישראל. על ידה נשפע אפי' הת\"ת לפעמים ובבחי' זו נקראת עטרת תפארת. והמפרשים פירשו מפרנסן ורועה של ישראל למטה:", + "עוד נקראת אבן השתיה יש שפי' מלשון השקאה כי משם ישקו כל העדרים וזה דוחק. ועקר פירושו לשון יסוד כי היא יסוד כל העליונים כנודע [ה]:", + "עוד נקראת אבן הספיר וכולם פי' הטעם כמו שהספיר מקבל כל הגוונים כן המדה הזאת מקבלת הפעולות מלמעלה בין לטוב בין למוטב. ובתקונים (הקדמה ד\"ו) פי' שהיא נק' כן כאשר היא דומה לחכמה שהיא הנקראת ספיר כדפירשנו בשער הגוונים בפרק ב' ואז היא נקראת אבן ספיר. וכשנראה בענין הגוונים שהחכמה אין לה גוון והמלכות אין לה גוון כדפי' שם בפ\"ה. הכל עולה אל מקום אחד:", + "עוד נקראת אבן שלימה מצד הבינה. והענין כי החכמה י' והמלכו' י'. וז\"ש רבי עקיבא לתלמידיו כשתגיעו אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים. שהם שני מיני מים. שהכל יחוד אחד שנא' (ישעיה מד ו) אני ראשון ואני אחרון. כמו שאמר הכתוב (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ שיסוד המלכות שהיא י' הוא מצד החכמה ומשם נקראת אבן לבד צורת י'. אמנם מצד הבינה נקראת אבן שלימה, כי אז שלימה בבנינה ועליהן נא' (דברים כז ו) אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך. וכאשר היא שלימה בבניינה אז נאמר עליה (דניאל ב') חזה הוית עד די התגזרת אבן כו', מן החכמה. ונוטלת כח הדין מצד הבינה. ומחת לצלמא, להעביר הגלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון. ואז הות לטור רב, במקומה. ומלאת כל ארעא, כי היא מלא כל הארץ בסוד המציאיות. כל זה נלמד מתוך דברי הרשב\"י בתקונים אחת הנה ואחת הנה:", + "ויש אבן נגף וצור מכשול והם הקליפות. וכן פי' הרשב\"י עליו השלום בזהר פ' ויצא (בס\"ת ד' קנ\"א ובפקודי ד' רמ\"ט):", + "עוד יש אבן משכית והיא מסטרא דבריאה. שפחה דקדושה מצד מטטרון. ופי' בשער אבי\"ע:", + "אבנים מפולמות פי' בחסד. ואמרו כי הוא משל אל מוצא המים ולחלוחיהון. ובזהר נמצא אבנים מפולמין דמשקען גו תהומי ומנייהו נפקין מיין. עוד פי' (בר\"מ פינחס ד\"רכז) כי יש ג' קליפות:", + "הראשונה קו ירוק והיא תהו, ושניה אבנים מפולמות והוא בהו כו' ע\"ש. ולפי זה הם בקליפה. ואפשר להסכימם כי בהיות החסד מתלבשת בתוך הקליפה ההיא נקרא אבנים מפולמות כי ג' אבות מתלבשות בג' קליפות וזה יתבאר בארוכה בשער התמורות בפ\"ז בה\"ו:", + "אבני תהו הם בחסד והם כמו אבנים מפולמות לשני הפי' שפירשנו בהם לעיל. וכבר אפשר היות הקליפות שהם תה\"ו בה\"ו חש\"ך כנודע ופי' בשער התמורות פ\"ו:", + "אבק נק' הקליפה והטעם כי היא כמו האבק שהוא העפר השרוף תחת הכבשן שאינו עושה פירות וכן הקליפה אינה עושה פירות כי היא שרופה באש כסוחה כן פי' בזהר פ' וישלח (דק\"ע):", + "אבקת רוכל פי' בזהר (משפטים קי\"ז) שהיא הבינה ואפשר שהיא נקראת כן מטעם שבה כלולות ובה מצטיירות כל הצורות בסוד היום הרת עולם ובתיקונים (תקונא כ\"א ד\"מד) פי' ביסוד. ואפשר שהוא נקראת רוכל שהוא כמו הרוכל הרוקח מרקחות וכן פי' (שם ד\"נד) איהו רוכל ואיהי אבקת דיליה פירוש היסוד הוא הרוכל והמלכות היא אבקת שלו:", + "אבר פי' הרשב\"י עליו השלום בתיקונים (בסוף תקונא י\"ג ד\"כח) בפסוק באברתו יסך לך כי אבר הוא צדיק והוא נק' אבר מן החי שהוא יסוד וכן נרמז בו לשון אבר שהוא תשמיש המוצנע. ואפשר שג\"כ בו יכונה לשון התעופפות כענין יאבר נץ (איוב לט כו). והוא עוף השמים ובעל כנפים ביום השבת כדפי' בתיקונים:", + "אברהם פירושו בחסד ומטעם כי אברהם נעשה מרכבה לחסד נקרא על שמו. ואפשר שלא נקראת בשם אברהם אלא בסוד הבחינה שאברהם מרכבה אליה שהיא בחינה הנקרא נגבה כאשר יתבאר (בע' נגב) וכן באותה בחינה שהיא שופע חסדו על בני אדם באותה בחינה הי' מרכבה אליה:", + "אגודה פירוש כן נקרא כל האצילות כשהוא במלכות ונקרא כך מפני שבה מתאחדים ומתחברים כל הספירות והיא הקושרת כלם יחד [ו] ומפני זה לולב אין צריך אגד מפני שהוא מיוחד אל האתרוג ואגדו עמו. ובזוהר פ' צו (ד\"לה) פי' בפסוק ואגודתו על ארץ יסדה כי בהיות האצילות מיוחד ביחוד עמה נקראת אגודה כדפירשנו:", + "אגלי טל עניינו טיפות השפע וגלוייו הנשפעים מהתפארת ששם מקום הטל בסוד יו\"ד ה\"א וא\"ו בגימ' טל. ומזה ישפוט לפי מקומו ואפשר לפרשו מלשון גל נעול במלכות יעויין בע' גל:", + "אגוז פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא כ\"ד ד\"סז ותקוני ז\"ח ד\"קלו) שהמלכות נקרא אגוז והטעם שהיא מתלבשת בתוך הקליפות כמוח האגוז המתלבש בתוך קליפותיו כמו שנבאר בשער היכלי התמורות פרק ז' ב\"ה. והמוח נחלק לד' חלקים להראות על ד' אותיות שבשם שהם ד' רגלי המרכבה וכלם מיוחד. וזה קרוב לתפלה של י\"ד שד' פרשיות ד' אותיות והם מבפנים ד' ומבחוץ אחד. ונמצא לפי זה שנקראת כן המלכות בסוד בחינתה המתלבשת בתוך כל הקליפות כלם. ובמקום אחר בתיקונים (תקונא כ\"ו ד\"סט) פי' שהיסוד נקראת אגוז והמלכות גנת אגוז. (וע' זהר שמות ד\"טו):", + "אגם פירוש אגם מי\"ם וכיוצא היא המלכות בהיותה מקבלת מימי החסד והשדה נעשית אגם מים והענין מוכרח מעצמו:", + "אגן פי' בזהר פרשת משפטים (ד\"קכו) בפסוק וישם באגנות וז\"ל באגנת חסר כתיב כמה דכתיב שררך אגן הסהר אל יחסר המזג עכ\"ל.", + "והכונה כי אגן היא מלכות בהיותה מלאה ושלימה בכל עגוליה וזה לשון אגן ולשון עגול וזה מורה לשון קבול ככלי הזה שיש לו אוגן שמקבל הדבר הנתון בו. וזהו אל יחסר המזג הכונה שלא יחסר מליאות' ושלימותה דהיינו מזיגתה:", + "אגף הוא ענין כנפים כתרגום גפין והוא כנוי אל קבוץ החיילות המתלוים אל השכינה או אל התפארת כי לשון כנפים הוא ג\"כ ענין כנופייא וקבוץ. והוא משל אל החיילים המתקבצים אל השכינה. רצה לומר התפשטות בחינתו לחסות תחת כנפי השכינה וכענין אשר באת לחסות תחת כנפיו (רות ב יב) הנדרש בזוהר בענין הגרים נבאר בערכו:", + "אגרת לשון קבוץ כענין אגרה בקציר (משלי ו') וכו' והוא כנוי אל המלכות שהיא מקבצת השפע בתוכה. ובהיות השפע מצד החסד נקרא אגורת כסף. ומזה יקיש המעיין אל כל הנמצא כיוצא בו:", + "א\"ד פירש בתיקונים (תקונא נב ד\"פד) כי היא ה' אחרונה המלכות שעולה אד כמנין ה' והוא א\"ד מאדנ\"י. והוא רמז על התעוררות המלכות ועל בחינה זו נאמר (בראשית ב) ואד יעלה מן הארץ. והיא בחינה שבה היא שופעת ההתעוררות למעלה:", + "אדון היא המלכות ונקראת כן בבחינתה התחתונה שהיא כאדון יושבת על הכסא להנהיג העולם עליונים ותחתונים. והרשב\"י ע\"ה פירש בר\"מ (משפטים ד\"קיח) כי הת\"ת בהיותו במלכות יקרא אדון כי הוא עצם האדנות ועל שמו נקראת היא אדנ\"י והטעם שבהשגחתו בעולם נקרא אדון. אם כן נמצא כשהוא ביחוד עמה למטה במקומה נקראת על שמו. וכן נתבאר ג\"כ בזהר בראשית (דל\"ד). ובר\"מ (פינחס ד\"רמב) פי' עוד אדון בצדיק בפסוק נאם ה' לאדוני שהוא ביסוד והטעם לקושרו בימין וזהו שב לימיני ואפשר שנקרא כן מטעם שפירשנו בתפארת:", + "עוד יש אדון הנפלאות ופירש רבי משה בספר השם שהוא בנצח. ונקרא כן מפני שהוא בא מכח פליאות החכמה ימין או מפני שהוא מפליא פלאות לכוחות תחתונות להכריח ההוד שתחתיו. ודוחק הוא כי למה יקרא אדון. אם לא שנפרשהו על התפארת ונקרא אדון הנפלאות בסוד קבלתו מן הפלא העליון וכן פירש בתיקונים. ויש שפירשו במלכות. וכן נמצא בתפלת יוצר ממרום וקדוש עד אדון הנפלאות עשר מדרגות כנגד עשר ספירות, מרום כת\"ר, קדו\"ש חכמה וכו', אדון הנפלאות מלכות. ואפשר שנק' בלשון נפלאות כי ל\"ב נתיבות פליאות חכמה היא מקבלת אותם ומגלה אותם בתחתונים:", + " עוד נקראת מלכות אדון האדונים כי היא ראש לכל שרי מעלה ואפשר שנקרא כן כשהיא נותנת טרף לבית' וחק לנערותיה איש למלאכתו אשר המה עושים. למיכא\"ל חסד ולרפא\"ל רפואה הכל להשפיע ולהנהיג התחתונים. ולכן היא נקראת אדון מנהיג האדונים המנהיגים אשר תחתיה שמקבלים ממנה:", + "אדיר יש שפירשו בבינה. ולי נראה שהוא כנוי לכח הגבורה מצד הדין. וכן משמעות התיבה כי אדיר פירוש חוזק. ואפשר שמצד הגבורה נקראת המלכות אדרת ומה גם בהיותה נקראת אדרת שנער [ז] שאז מורה היותה מקבלת מן הגבורה ומשפעת אל סערה וסופה שתחתיה:", + "אדם סתם אדם הוא חכמה והוא מ\"ה שם בן ד' במלוי יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א עולה מ\"ה והוא חכמה כ\"ח מ\"ה, כ\"פ הרשב\"י ע\"ה בתקונים. עוד נקרא אדם המלכות והוא אדם התחתון. עוד נקרא כ\"ע אדם קדמון. וכן פירש הרשב\"י עליו השלום בתיקונים (תקונא ע' ד\"קטז) לית ספירה דלא אתקרי אדם אבל אדם קדמאה עלאה דכלהו כתר עליון כו'. וקראו שם אדם קדמון. ונקרא קדמון להורות כי הוא קדמון לכל האצילות. ואין ספק שלא יקרא כן אלא בהיות בתכלית ההעלם כמו האור קדמון. עוד נקרא הת\"ת אדם בעלותו אל החכמה, וז\"ל בספר ר\"מ (פנחס ד\"רנה) ובחכמה דאיהי חיי תפארת איהו סליק לאתקרי אדם הדא הוא דכתיב כתפארת אדם עכ\"ל.", + "ובמקום אחר אמר כי מסטרא דאדם עליון ואדם תחתון שהם שתי חכמות נקרא אדם כשהוא מיחד אדם עליון חכמה עם אדם תחתון מלכות והוא בסוד י' עלאה וי' תתאה ו' באמצע המייחדם וזהו סוד הא. ונקרא התפארת אדם הגנוז על שם שהוא גנוז ונטמן בסוד הדעת. ומוכח בזהר בפרשת תזריע (ד\"מח) כי אדם משובח מאיש והכריח שם הענין בארוכה כי שם אדם משובח משם איש. והטעם כי באדם נכללים המלכות עם התפארת זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם (בראשית ה ב) שלימא דדכר ונוקבא. ואיש הוא זכר לבדו כמו שיתבאר בערכו בעזרת השם. ובזוהר פרשת בראשית (דל\"ד) פירש הרשב\"י ע\"ה כי אלף של אדם רמז לכתר עליון בבחינתו העליונה הנעלמת, ומ\"ם סתומה בבינה בסוד מ' דלמרבה המשרה (ישעיה ט ו), והד' במלכות. נמצא לפ\"ז שהת\"ת כולל שלשה מדות אלה והוא תואר משובח מאיש כי תיבת אדם ג\"כ מורה על יחוד המלכות כדפירשנו. ובענין פנ\"י אדם. רבים הסכימו פנ\"י אד\"ם בת\"ת ופני נשר במלכות. ובתקונים נמצא הפך הענין הזה כי עקר פני אדם הם בחכמה והוא האדם העליון והמלכות פני אדם התחתון. ואין פני אדם בתפארת כלל אלא פני נשר וכבר אפשר שיהיה פני אדם בתפארת על דרך שפירשנו באדם שהוא על ידי חכמה וענין זה יתרחב הביאור בספר אור יקר בס\"ד:", + "אדמה היא במלכות [ח] ונקראת אדמה לרמוז כי היא תחת כל הספירות כמו האדמה שהיא תחת כל בני העולם ונקראת אדמה כשהיא יונקת מן הדין ונעשית אדומה באדמימות הגבורה. ובתיקונים (תקונא נ\"ג דפ\"ד) פירש הרשב\"י ע\"ה בפסוק וייצר ה' אלדים כו' מן האדמה שהיא הבינה [ט] ואפשר שנקרא' כן על דרך שפירשנו במלכות:", + "אדמוני הוד ונקרא אדמוני ולא אדום מפני שיש בו קצת לובן כי הוא יונק מן התפארת גם כן ולכן יש בו קצת לובן קצת רחמים:", + "אדני היא המלכות (ונקראת) כן מפני שהיא בית קיבול לשפע הנשפע אליה ואדני המשכן שהיו מאת אדנים רומזים עליה שהיא מקבלת מעשר כ\"א כלולה מי' הם מאה. והיינו מאה שערים:", + "אדריכל היא המלכות והכוונה. כי כמו שהאדריכל הוא האומן הגדול המצוה לאומנים לעשות הבנין כראוי מדעת בעל המלאכה, כן המלכות היא המצוה בבנין לכל הבונים אשר תחתיה לצייר צורת הדברים אשר בעולם בכח הת\"ת שהוא עליה ונק' כן בהיותה מציירת את אשר תצווה מהעליונים:", + "אהבה הוא בחסד ולכן נקרא אברהם אוהבי (ישעיה מא ח) כי המשיך עליו כח האהבה. וכן השכינה כשהיא יונקת מצד החסד נקראת אהבה וכן הוא בתיקונים (תקונא כט ד\"עא) ונקראת אהבה כשהיא יונקת חוט של חסד להזדווג עם בעלה. וזה שאמר רשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא לו ד\"עו) כד אתפתחת לגבי בעלה אתקריאת אהבה. וכן ביארו בזוהר פרשת מקץ (ד\"קצו) כי בהיותה יונקת חוט של חסד נקראת אהבה. ובמ\"א (בר\"מ פנחס ד\"רנז) פירש כי אהבה נקראת בהיותה כלולה מכל האבות. ונוכל לומר כי מצד החסד נקרת אהבה אמנם ראשונה יונקת מן הצפון כי כן סדר חשוקה עם בעלה כדפירשנו בשער מהות וההנהגה בפ\"כא בס\"ד ואח\"כ מקבלת מן הדרום ואח\"כ נפתחת ע\"י הדרום ונקרת אהבה מצדה והיא כלולה מכלם:", + "עוד נקראת אהבת ה' ופירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"ט) וז\"ל ואהבת ה' היא המלכות כלילא מכל ספירין. והטעם כי על ידי החיבור היא נעשית כלולה מעשר ספירות וכשהיא כלולה על ידי החתן נקראת אהבת ה'. עוד יש אהבה רבה והיא חסד ופירש הרשב\"י הטעם בפקודין (בר\"מ ואתחנן ד\"רסג). וז\"ל בימינא דקודשא בריך הוא דאיהו אהבה רבה מאי טעמא איקרי הכי בגין מאן דקאים בהאי אהבה אתקשר בעלמא עלאה עכ\"ל.", + "הנה בפירוש כי כאשר יתחבר חסד בבינה יקרא אהבה רבה כי גדולה ביותר:", + "עוד יש אהבת עולם והיא מלכות ופירש הרשב\"י ע\"ה [שם) הטעם וז\"ל אהבת עולם רזא דא בעלמא תתאה בלא פרודא דאתקשר ביה רחימו דידיה וכו'.", + "הנה בפי' שתקרא כן בסוד יחודה עם הת\"ת שהוא גם כן נקרא עולם כאשר יתבאר בערכו. ובזהר פרשת חיי (ד\"קלז) פי' כי ההתעוררות האהבה הוא מצד השמאל ולכן נאמר ביצחק ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו כו' ויאהבה. ומה שנאמר ביעקב ויאהב יעקב את רחל סטרא דיצחק דהוה ביה הוה קא עביד ליה ע\"כ. נראה בפי' היות האהבה מצד הגבורה. ופשר הענין הזה נתבאר אלינו מתוך דבריו בפרשה ויחי (ד\"רמה) בפסוק מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שתחלה הוא מצד הגבורה בסוד שמאלו תחת לראשי והוא קבלת המלכות מן הגבורה וע\"י מתעטרת האהבה והחבוק ואחר כך משפיע החסד. ומדרך החסד להשקיט כח הדין ולכן היה מן הראוי שיכבה את האהבה המתעוררת מכח הדין על ידי רחמי החסד. והכתוב באר לנו הפך זה באמרו מים רבים לא יוכלו וכו' פי' מימי חסד שקבלה ממנו אחר שקבלה מן השמאל וזהו וימינו תחבקני כמו שבארנו בשער מהות והנהגה. זהו כלל דברי הזוהר במקומו ולא ראינו להעתיקו לאהבת הקיצור והחפץ בו ימצאנו שם. איך שיהיה כלל הדברים תחלת האהבה הוא ע\"י הפחד בסוד שמאלו תחת לראשי ואח\"כ על ידי הימין ע\"י החסד דהיינו וימינו תחבקני ועם הפשרה הזאת צדקו דברי הרשב\"י ע\"ה בכל פנותיו:", + "אהה בפסוק אהה אלקים פירש הרשב\"י ע\"ה בזוהר פ' אחרי (ד\"עד) כי אהה האלף הוא בכתר ושני ההי\"ן בינה ומלכות וענין כי השכינה ה' אחרונה הושלכה משמים ונסתלקו הברכות מבינה ג\"כ שהיא ה' עילאה ונתעכבו בכתר שהוא אות א'. ולכן יאמר אהה לקונן על ג' מדרגות אלו כל אחד לפי עניינו ע\"ש:", + "אוהל מועד היא השכינה מלכות ונקר' כן מפני שהיא בית ועד לתפארת ומועד שלו וכן תרגום אהל משכן כי היא משכן ה' וכן כתוב (שמות כה כב) ונועדתי לך שם. התפארת שהי' מדבר עם משה בתוך האהל פנים אל פנים. ונקראת כן כאשר היא מקושטת בקשוטיה לקבל פני המלך החתן. וז\"ל בזהר פרשת בלק (ד\"ר ע\"ב) בפסוק ויקרא אל משה מאהל מועד מהיכלא קדישא מהיכלא מתקנא מהיכלא יקירא דעילאין ותתאין תאיבין לגביה ולא יכלין למקרב לגביה עכ\"ל.", + "עניינו בהיות הכלה מקושטת לקבל פני בעלה ואז היא נכללה בעצמה בסוד אל תראוני שאני שחרחורת הנדרש בשיר השירים מהזהר עיין שם וע\"כ נקראת משכן זמנא שפי' לעיתים שאין בו יחוד גמור. והסוד ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך וכו' ופי' בזהר פרשת תרומה (ד\"קמג) כי המשכן היה בסוד הנער. ואז נקראת משכן זמנא לזמנים [י] אבל משכן העקרי הוא בהר הקודש כי שם למעלה בסוד כסא נכון:", + "או מלה לדעתנו ירמוז אל הוא\"ו הנמשך מכתר שהוא אל\"ף. והוא קו האמצעי שהוא בין הימין והשמאל. ולכן כדי לחלק בין ענין לענין יאמר מלה זו:", + "אווז מצאנו לא' מן המפרשים שפי' כי אווז הוא בחכמה ונסתייע לזה מדברי רז\"ל (ברכות נ\"ז) הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה כו' ואין לנו טעם לרמז זה להכריחה אלא מפני שהאווז לבן וירמוז אל החכמה בלבנינותו. ונ\"ל שכוונתם ז\"ל בגמרא יצפה לחכמה הוא מפני שהאווז צועק בקולות כדרך החכם בעוסקו בתורה. לכן נאמר שהיא בחכמה תתאה שהיא בקולות, או בחכמה עלאה בסוד חכמות בחוץ תרונה וכו' שזהו אחר גלויה אל הבינה, ומהבינה ולחוץ בסוד ברחובות תתן קולה כמבואר בזוהר (תולדות ד\"קמא):", + "אוי בפסוק (ירמיה ו ד) אוי לנו כי פנה היום פירש הרשב\"י ע\"ה (בפ' אחרי ד\"עה) כי בהיות שנסתלק התפארת אל הכתר והשפע אינו אפילו בבינה ואין תשובה מועיל לבטל גזרה זו ח\"ו אז נאמר אוי. ופי' כי [ראש] היסוד [הוא י'] והוא וא\"ו זעירא וראש צדיק היינו מקום משכן הברכות שנאמר (משלי י ו) וברכות לראש צדיק היינו ו' שהוא משך הת\"ת על היסוד ובהיות שהשפע מסתלק מן היסוד אל הת\"ת נסתלק ראש ו' למעלה אל הוא\"ו שבת\"ת והיינו וי (ע' לקמן בע' אות). וכאשר מסתלק עוד הת\"ת אל הכתר שהוא א' לבלתי יושפע אפי' בבינה כמו שנודע שיחוד החכמה בבינה הוא ע\"י הוא\"ו בסוד הדעת כדפירשנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר בפ' ח'. אז נאמר אוי מורה הסתלקות היסוד והת\"ת אל הכתר והצנורות הם נשברים והרעב הווה ח\"ו כל זה נתבאר שם בארוכה והוא מאמר נפלא מבואר אצלנו באור יפה:", + "אוב בענין אוב או ידעוני הוא כנוי אל הקליפה החצוניות וכן ידעוני והם שתי קליפות ועניינם נודע. וידענו כי יתמה המעיין אל ענין אותיות הקודש שיורו על החצונים כענין שור וחמור וכיוצא בזה. ובענין אוב הארכתי בספר אור יקר בס\"ד:", + "אוד מוצל מאש וכיוצא הוא כנוי אל היוצא מכח הדין והניצול מאשו ומדינו יקרא אוד כנודע מעניינו. ואפשר היותו כנוי אל המלכות שהיא נקרא א\"ד כמבואר לעיל ובהיותה מטה מן הדין אל צד החסד על ידי הוא\"ו שבה, אוד דהיינו אד ו' תקרא אוד מוצל:", + "אוה [כמו אוה] למושב לו (תהלים קלב יג) פירש בתקונים (אולי רומז לתקונא ד' די\"ז.) כי הוא יחוד א' שהוא כתר עם הת\"ת והמלכות הנקראים ו\"ה ואין המקרא יוצא מענייננו כי ע\"י הרצון והשפע הנשפע מהכתר לקשוטי חתן וכלה הם מתאוים זה לזה ומזה יוכל המעיין להקיש אל השאר:", + "אוחים פירוש הכתוב ומלאו בתיהם אוחים (ישעי' יג) הם מיני חיות והוא מין ממיני קליפות השורה במקום חרוב כענין שאי\"ה שפי' רז\"ל (ב\"ב דכ\"א ובזהר שלח ד\"קסג) וכיוצא ואפשר היות לילית וסמאל שהם אחים באחוה:", + "אויב וכל עניינו מצד הדין ופעמים בחיצונים שהם אויבים אמיתים ולפי דברי הרשב\"י ע\"ה באדרא [יא] (המלאכים גם כן נקראים אויבים וזהו עיר וקדיש מן שמיא נחית פירוש אויב קדיש מלשון ויהי ערך):", + "אויל לשון סכלות וכיוצא והוא משל אל הקליפה וכן כל לשון שגעון וכיוצא:", + "אויר שם אויר יחסוהו בספר ר\"מ (פנחס ד\"רנה) לתפארת וז\"ל תפארת אויר ובג\"ד אוקמוה התר נדרים פורחים באויר ופי' כי הנדר הוא בבינה והיא פורחת על הת\"ת כנודע. ובמ\"א אמר שם אוריא\"ל דאיהו אויר ובמ\"א (בר\"מ צו ד\"כח) ודא עמודא דאמצעיתא דאיהו אויר.", + "הנה מכל המקומות האלה נראה היות האויר בת\"ת. ובענין זה במ\"א (פנחס ד\"רמה). [כתב] ז\"ל דאת י' מן יהו\"ה איהו אתעטף באור ואתעביד אויר והיינו אוירא דארעא דישראל מחכים בגין דאת י' דאיהי חכמה באויר והאי איהו אור דאתעטף ביה כד ברא עלמא הה\"ד עוטה אור כשלמה והאי איהו יהי או\"ר יהי אויר ואוקמוה מארי סתרי תורה בטרם נתהווה כל דבר נתהוו ההויות ובג\"ד יהי אור ויהי אור דהוה מקדמת דנא עכ\"ל.", + "ופי' עיקר האור הוא הבינה ובה נרמזו ה' אורות הנזכרים בפ' זו והם כנגד ה' עלאה וכ\"פ הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ל' ד\"עב ותקונא מ\"ז ד\"פב) והחכמה מתעטפת בבינה וזהו עוטה אור. וזהו סבת ההויות שמשם נמשכות ע\"י חבור שניהם וזהו נוטה שמים וכו' אמנם א\"א שיתחברו החכמה והבינה כ\"א ע\"י הדעת המיחדת אותם כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר ובשער מהות והנהגה. וכיון שהדעת הוא חיבור שניהם לכן נקרא על שמם אוי\"ר כדמיון חבורם ויחודם. ולא יקרא אויר אלא המציאות הדק בסוד הדעת ובזה נתבאר המאמר:", + "עוד הכתר ג\"כ נקרא אויר ויש בו ב' בחינות בחינ' ראשונה נקרא אויר שאינו נתפס והיא המתדבקת ומתאחדת במאציל. והבחינה שניה נקרא אויר הנתפס קצת. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בשיר השירים (בז\"ח ד\"פז) כיון דההוא בטישו אתיישב במוחא מגו אוירא דכיא דאתפס. בגין דאית אוירא דכיא דלא אתפס כלל. והאי דאתפס כד אתישבא בההיא מוחא ההוא בטישא עלאה כדין נפקי כל תנועי דטעמי וכו' ע\"כ. והטעמים הם מכתר והיינו אוירא דמתפס בחינתו המתיישב ורוכב על החכמה הנקרא מוחא כאשר יתבאר בע\"ה. ויש בחינה אחת שאינה נתפסת והיא נקראת לפעמים אויר קדמון כי קדמון מתיחד אל הכתר כאשר נבאר. ואמרנו שאינו נתפס אין הכונה אצלנו נתפס ממשי כי אפי' החכמה אינ' נתפסת, אמנם פי' הוא שאינו נתפס אפי' לספי' חכמה כי הוא דק מתאחד בא\"ס כאשר נתבאר בשער הצחצחות. ויקרא הכתר אויר בהיותו רוכב על החכמה והבינה בהיותם מיוחדים בסוד הדעת שסוד יחודם רומז אויר אור י'. ולכן הכתר הנותן כח בדעת לייחדם יקרא אויר וכן לפעמים יקרא מגדל הפורח באויר שהם חכמה ובינה ובתיקונ' (כב ד\"סב) קרא לבינה אוירא דכיא וז\"ל דאיהי ה' עלאה אוירא דכיא אוירא דארעא דישראל דאיהו מחכים מסטרא דחכמה דאיהי י' עכ\"ל [יב] ואין הענין רחוק כדפי' לעיל:", + "אוכל בפסוק (שופטים יד יד) מהאוכל יצא מאכל פי' בזהר פ' ויחי (ד\"רח) כי האוכל הוא צדיק מפני שהוא אוכל כל שפע עליון להשפיע למטה למלכות כדכתיב (משלי יג כה) צדיק אוכל לשובע נפשו ומאכל היוצא ממנו הוא הנשפע לתחתונים שהוא מאכל השכינה:", + "אומן פי' היסוד נקרא אומן על שם שהוא אומן את הדסה היא השכינה ומשפיע לה רב טוב מהספירות העליונות אשר למעלה ממנו:", + "און בזוהר פרשת (יתרו ד\"סז) פי' הרשב\"י ע\"ה כי און ואוני הכל כנוי הוא לצד הקליפה. וז\"ל כהן און סטרא אחרא דאיהו סטר שמאלא ודא איהו רזא דאמרה רחל כד חמת דמיתת כמה דכתיב בן אוני ובג\"ד אוחי יעקב ואמר בן ימין ולא בן אוני סטרא דימינא ולא סטרא דשמאלא עכ\"ל וכן כל לשון און כענין כי לא יצא מעפר און (איוב ה') וכן כל לשון אונאה וכיוצא. אמנם אמרו כחי וראשית אוני (בראשית מט) ירצה לשון כח והוא כח קדוש ואפשר שהוא יחוד אני שהוא מלכות עם הוא\"ו שהוא התפארת ואוני זה הוא בצד הקדושה ניג]:", + "אופל היא הגבורה ועל שם הדין נקרא כך ואין ספק כי נקראת אופל בבחינה ג' שבגבורה שהיא בחינת החשך כדפירוש בשער הגוונים:", + "אופן הגדולה נקרא כן מפני שהיא המנהיג הגדול לכל המרכבה כן פי' רבי משה בספר השם. ובתיקונים (תקונא ס\"ט ד\"קג) פי' הרשב\"י ע\"ה כי אופני המרכבה הם נצח והוד. וצדיק אופן א' ונמצא המרכבה ד' חיות שהם גדולה פני אריה, גבורה פני שור, תפארת פני נשר, מלכות פני אדם. ושני אופני המרכבה נצח והוד, ואופן א' בארץ הוא היסוד שהוא על הארץ שהיא המלכות. ובזוהר חדש שה\"ש (ד\"עה ע\"ש) כי ג' פנים למלכות. מביטים לג' אבות והם נקראים א\"ל אלדי\"ם יהו\"ה. ולמטה מהם פן אחד המקבלת מג' פנים והיא נקראת אופן א' בארץ, ירצה ששואלים עליה א\"ו פ\"ן כלומר אן פן אחד, ומשיבים בארץ:", + "אור יתייחס אל כמה מקומות. א' בת\"ת דכתיב (משלי ו כג) ותורה אור. כי הוא משפיע אור ומאיר בבת עין שהיא המלכות. עוד נקרא הבינה אור כי היא המאירה בה' ספירות שהם הגדולה גבורה ת\"ת שהם ג' גווני עינא, ותרין כרובי עינא שהם נצח והוד. וכבר בארנו כי היא המאירה בהם בסוד נ' שערי בינה. וז\"ל הרשב\"י עליו השלום בספר ר\"מ (תצא דר\"פ ע\"ש) י' איהי בת עינא. כי נר מצוה ותורה אור ו' דנהיר בה. ה' ג' גווני דעינא ותרי כנפי דעינא. אור נהיר בהו מלגאו ה' עלאה דאיהי אור וכו'. ע\"כ. אמנם הת\"ת נק' אור בהיותו מאיר במל'. והבינה נקרא אור בהיותה מנהרת בה' ספירות הנזכר באור נ' שערי בינה. ומן הראוי לדעת כי עקר האור עם היותו בשני המקומות הנז' עקרו בחסד. וכן נמצא כי ביום א' נזכרו ה' אורות לרמוז אל ה' ספירות הנזכר שהם ה' אורות והם בה מצד הבינה ולא נקראו אורות אלא מצד החסד. וכן מבואר בזוהר פרשת תרומה (ד' קסו קסז) עובדא דר' אבא ור' חייא דשרו בבי אשפזייהו וז\"ל ועל דאינון ה' דרגין דאתפרשו ואתמשכו מהאי אור קדמאה כתיב אור ה' זמנין וכלא הוי מסטרא דימינא ואתכלילו ביה עכ\"ל.", + "ועל ידו נקראו אורות כי עיקר האור בחסד וכן נתבאר שם למעל' מן הענין וז\"ל ותורה אור דקא נהיר לההוא נר ואדליקת מניה מסטרא דאור קדמאה דאיהו ימינא דהא אורייתא מההוא סטרא דימינא אור קדמאה אתיהיבת דכתיב מימינו אש דת למו מסטרא דימינא אתיהיבת. אע\"ג דאכליל ביה שמאלא דהא כדין איהי שלימא דכלהו. אור דא אתכליל במאתן ושבעה עולמות דאינון גניזין בסטרא דההוא אור ואתפשט בכולהו. תחות כורסייא עלאה טמירא שריין אינון עולמות מסטרא דההוא ימינא תלת מאה ועשר אינון. מאתן ושבע אינון בסטרא דימינא, מאה ותלת אינון בסטרא דשמאלא, ואינון שלש מאה ועשר. ואילין אינון דקב\"ה מתקן תדיר לצדיקייא ומאילין מתפשטן כמה וכמה אוצרי חמדה וכלהו גניזין לאתעדנא מנהון צדיקייא לעלמא דאתי ועל אילין כתיב להנחיל אוהבי יש וכו' ועל אילין כתיב עין לא ראתה אלדים זולתך. י\"ש אילין תלת מאה ועשר עולמות גניזין תחות עלמא דאתי. ועל אינון מאתן ושבע דאינון מסטרא דימינא איקרון אור קדמאה בגין דאפילו אור שמאלא אור איקרי אבל אור קדמאה איהו זמין למעבד תולדין לעלמא דאתי. ואי תימא לעלמא דאתי ולא יתיר, אלא אפילו בכל יומא ויומא. דאי לא הוה האי אור עלמא לא יכיל למיקם. דכתיב אמרתי עולם חס\"ד יבנה עכ\"ל.", + "ופי' כי קודם לזה פי' כי נ\"ר מצוה היא המלכות ותורה אור הוא הת\"ת שהוא מדליק ומשפיע למלכות והוא אור המאירה ומדליקה. ואמר כי אותו האור הוא מצד החסד כי משם עיקר יניקת הת\"ת והביא ראיה לזה מפסוק מימינו וכו'. וזה שאמר דהא אורייתא וכו', אף על גב דאכליל וכו', כי הוקשה לו כי מן הפסוק נראה שהתורה נתנה מן הימין ומן השמאל ולכן אמר מימינו א\"ש דת למו. לזה אמר כי ענין אש דת היינו השמאל שנכלל בימין ולעולם ימין עיקר וכללות השמאל לשלימות החסד ג\"כ כי שלימותה בהיות השמאל נכלל עמה. אור דא אתכליל וכו', הכריח ענין אור בחסד ממנין העולמות שהם בימין בחשבון או\"ר ומתוך כך יוכרח היות השמאל נכלל' בעלמא בימין ולעולם הימין גובר שהרי האורות כלם נכללים בי\"ש כדפי' תלת מאה ועשר אינון וכו' ומהם מאתים ושבע אל הימין. והטעם כי האורות האלו הם נכללים בג' קוים, שהם קו הימין חסד ובו מאה ותלת וכן בקו האמצעי רחמים ובו מאה ושלש ומפני נטייתו אל החסד כנודע לכן בהיות דת מימינו הם בימין מאתים ושבע, ובקו שמאל הם מאה וג'.", + "והנה א' המיותר הם מציאות יחודם יחד. ולכן בא א' בראש התיבה וסימנו א' א\"ו או\"ר והכל אחד.", + "והנה מתוך ענין י\"ש עולמות אלה יוכרח שם אור בחסד שנטיית הקו האמצעי אל הימין כלפי חסד ונמצאו מנין האורות בימין כמנין אור ובשמאל ק\"ג לבד. והוכרח ג\"כ כי ענין אש דת למו היינו כללות שנכלל כענין שנכללים האורות ועלים י\"ש אורות. והוכרח ג\"כ ענין האור אל הת\"ת מצד החסד כי על ידו עולה אור בסוד הימין. ומפני שהאור נמשך מהבינה לכן אמר ואילין אינון דקב\"ה, שהיא הבינה. מתקן תדיר כו', פי' משפיע בהם ומאירם והם אורות לצדיקייא לעלמא דאתי וכן עליהם נאמר עין לא ראתה אלהים זולתך שהיא הבינה. ועל אינון מאתן וז' דאינון מסטרא דימינא וכו', בא לתת טעם למה נקרא חסד אור קדמאה כי אור כבר נתבאר אבל קדמאה [למה לז\"א] כי הטעם מפני היותם פועלים ומהוים הוויות בסוד קבלתם מן הבינה מפני שהם קרובים אליה בסוד חסד שניה לבינה לכן נק' קדמאה בסוד קדמות זה. כי שם האור לבד ג\"כ יתייחס בדוחק אל ק\"ג אורות השמאליים. ואי תימא לעלמא דאתי וכו', הוקשה לו שאם כן שעקר פעולתם לעלמא דאתי ואין בעוה\"ז נמשך מהם תועלת, אם כן למה נאמר שהתורה נתנה מצד הימין וענין ותורה אור הוא מצד הימין שהרי אותם אורות אינם אלא לעלמא דאתי לבד. לזה אמר אלא אפי' בכל יומא ויומא וכו'. והכלל העולה כי ה' אורות הם ה' ספירות והם נקראים אור מצד החסד כי הוא עיקר האור. אמנם בהמשכת הבינה והחסד נק' אור רמז אל ר\"ז, והת\"ת נקרא אור בהיותו נמשך מן הימין, והמלכות נקראת אורה שפי' אור ה' בהיותה מקבלת מן התפארת מצד החסד כדפירשנו:", + "עוד נקרא התפארת אור גנוז ונקרא כן בהיותו נגנז ומתעלם ואינו נגלה אלא לצדיק ועל ידו נאמר אור גנוז לצדיקים וגניזתו לעלמא דאתי שהיא בינה כנודע. וה' אורות הנזכר נכללים עמו בסוד חמישים שערים שבבינה עלמא דאתי. ולמטה מהם אין אור אלא רקיע שהוא היסוד והוא רקיע [על] ראשי החיות שבמלכות ועליו נאמר ויתן אותם אלדים ברקיע השמים כי הוא רקיע הגונז כל מה שלמעלה הימנו. כל זה נתבאר בתיקוני' (תקונא י\"ט ד\"לח) וז\"ל הנורא איהו עמודא דאמצעיתא ושורק איהו טמיר וגניז מסטרא דצדיק דאיהו ברית אור גניז דאיהו ר\"ז כחושבן אור כמה דאוקמוה מארי מתניתא אור זרוע לצדיק ודא איהו אור הגנוז לצדיקים. דחמש אור דלעילא מיניה כולהון אינון באתגליא:", + "עוד יש אור מופלא והוא כתר עליון ונק' כן מפני שהוא מופלא ומכוסה מעין כל. ויש שפי' שהחכמה ג\"כ נקראת אור מופלא מפני שהוא מופלא ומכוסה מעין כל מה שלמטה ממנה. ונ\"ל כי בהיותם שלש ראשונות מתאחדות ומתעלמות בסוד הכתר הנקרא פל\"א אז כלם נקראים אור מופלא כל אחד וא' שהם נעלמות ומכוסות משאר הספירות. ור' משה פי' בספר השם שגם היסוד נקרא אור מופלא שהוא נעלם לפעמים מהמלכות. וכן יש אור צח אור מתנוצץ ואור מצוחצח ופי' רבי משה שהם בבינה וענין אורות אלו בארנום בשער הצחצחות. ויש שקראו לחסד אור לבן בסוד לבנינות הרחמים והחסד, ולגבורה קראו אור אדום בסוד אדמימות הדין, והבינה נקראת אור מתנוצץ וכן המלכות מפני שהם מתהפכות לדין ולרחמים. ויש שקראו להוד אור מעולה שהוא מתעלה ומתהדר ברוב ההוד לעשות דין וללחום מלחמות, וקראו לנצח אור היקוד מטעם כי גלגלו נוגה שהוא מכניס אהבה היוקדת בלב החושק. וכן אמר שנקרא הכתר אור פנימי ואור מבהיק מטעם שהוא פנימי וגנוז מאור הספירות, ומבהיק מטעם כי הוא מבהיק ומאיר לכל הספירות, ואור מתעלם מטעם כי הוא נעלם תכלית התעלם:", + "אוצר במלה זו יש אוצר חיים. ואפשר במקומות רבים וכלם מטעם אחד או בבינה והוא אוצר לחיי החכמה כדכתיב (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה. וכן אפשר בתפארת וכן ביסוד וכן במלכות. וכן יצדק בכלם אוצר הנשמות וכן אוצרו הטוב. וירצה אוצר לטוב או אוצר שנק' טוב. והיותר צודק הוא בשני ההי\"ן שהם שהם היכלות לשני זכרים:", + "אורח הוא אורח המתנהר לכמה עולמות נעלמים בכתר וממנו מתאצלים לכמה אורחות ויוצאים לת\"ת. כן מבואר בזוהר פ' נשא באדרא. ויש ארחות זרים בסטרא דשמאלא והם נקראים אורחות עקלקלות:", + "אות בכל מקום אות וכן אותו הוא ביסוד, כי הוא אות הברית. וכן נתבאר במקומות רבים בזוהר ובתקוני' (תקונא ח\"י ד\"לד). ובפרשת וירא (ד\"קיב וז\"ל מאי) ואותו דא את ברית קדישא אות לעלמין. פירוש אות לעלמין אות מסטרא דוא\"ו. וכן אותות הם ווי\"ן [יד] וכן יש אות לטובה ואות לרעה. אלא לטובה מצד החסד והרחמים, אות לרעה מצד הגבורה. ומצד התפארת נקרא אות ארוך שהוא בינוני עולם ארוך. וברעיא מהימנא [פנחס ד\"רנז) שכינתא אתתקריאת אות ברית מסטרא דיסוד צדיקא דעלמא. ושם ביאר כי האות הוא י' על ו', ושכינתא נקראת אות הי\"א, וחכמה נקראת אות הו\"א, ששניהם נקראים יודין כדפירשנו שבשער המציאות בפרק ג' וד'. ולכן אמר כי אות הוא ו', ולכן השכינה מצד הצדיק נקראת אות היא שהיא י' עטרה בראש צדיק שהוא ו':", + "(ע' בעס\"ר ע\"ב) אז פי' רבי משה שהוא בחכמה ונתן טעם כי אז בחשבונו שמנה כמו שהוא א' על ז' מן הבינה עד היסוד. והוא חיבור א' עד היחוד ועד בכלל והוא רמז לח' שבאח\"ד שבק\"ש. ועליה נאמר (איוב כח כז) אז ראה ויספרה וגו' והוא ראיית הלב. והוא המלך המרומם לבדו מא\"ז. ובתיקונים (תקונא י\"ח ד\"לב וד\"לג ע\"ש) פי' הרשב\"י ע\"ה כי אז רומז חיבור שני שמות שהם יהו\"ה אדנ\"י שהם ת\"ת ומל' וחבור יאהדונה\"י והוא שמונה אותיות. ולזה רמז א\"ז תקרא וה' יענה (ישעיה נח ט). ופי' א\"ז תקרא כשתחבר א\"ז, מיד וה' יענה הוא ובית דינו. והם חכמה הוא, ובית דינו בינה [טו]. ושניהם יענה שאינם משכינים שכינתם למטה אלא מתוך היחוד.", + "ועוד יש א\"ז א' והוא שני שמות אה\"י ידו\"ד בינה וחכמה ויחודם יאהה\"ויהה והיינו ח' אותיות כמנין א\"ז:", + "אזל פי' הילוך והוא מפני שהיא הולכת פעמים למעלה פעמים למטה ואינה במקום קבוע. ופעמים הוא לרעה כענין אזל\"ו מי\"ם מנ\"י י\"ם (איוב יד יא), שהוא משל אל הסתלקות השפע:", + "אזן פירוש אזנים הוא משל אל כחות הגבורה והם נקראים אזנים ובהם קבלת התפלה והצעקה כענין כי אזן מלין תבחן (איוב לד ג).", + "וענין זה יתבאר בארוכה בס' אור יקר בס\"ד:", + "אזור הוא משל אל המלכות המתייחדת בת\"ת למעלה מנצח והוד. כאשר ידבק האזור אל מתני איש כו' (ירמי' י\"ג). המתנים נצח והוד, איש ת\"ת, אזור מלכות:", + "אזוב פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' מצורע (דף נ\"ג) ז\"ל אזוב דא ו' זעירא דיניק לה לכנסת ישראל עכ\"ל והאריך שם בביאורו והכונה כי צדיק יסוד עולם נקרא אזו\"ב בהיותו משפיע למלכות ומתייחד עמה:", + "אח הוא הת\"ת כי הוא אח אל המלכות ונקרא אח מצד החסד. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נ\"ו ד\"פז). וז\"ל תמן אתקרי ו' אח.", + "ועוד הוא נקרא אח בהיותו כלול מט' ספירות עד המלכות [טז] וכן הוא א\"ח א' כ\"ע ח' שמונה ספירות מחכמה עד היסוד. כ\"ז נתבאר בר\"מ ובתיקונים. עוד פירוש שם (בר\"מ משפטים ד\"קטו) כי הוא א\"ח רחו\"ק בהסתלקו אל הבינה והוא רחוק מהמלכות:", + "אחד נקרא הת\"ת והמלכות בהיותם יחד כלולים מי\"ס כי א\"ח הם ט' כדפי' ודל\"ת היא שכינה וקוצה של ד' הוא היסוד המיחדם יחד. וזהו אחד ת\"ת ומלכות יחד ות\"ת בלא מלכות אינו נק' אחד. וכן בארו בזוהר פ' ויקרא (ד\"ז) וז\"ל תנינן אח\"ד מהו אח\"ד דא כ\"י דאחידת ביה בקב\"ה. דאמר ר\"ש זווגא דדכר ונוקבא אקרי אחד, באתר דנוקבא שריא אחד אקרי, מ\"ט בגין דדכר בלא נוקבא פלג גופא אקרי ופלג לאו הוא חד, וכד מתחברן כחדא תרי פלגי אתעבידו חד גופא כו'.", + "וענין זה יתבאר במה שפי' בשער מיעוט הירח בפרק ד\"ה:", + "אחור ואחוריים הכל הוא במלכות. אמנם נקראת אחורים מפני שהיא אחור לאצילות כן פי' ר' משה. אמנם פי' שאין נק' אחורים אלא המדרגות האחרונות אשר לה. וכן פי' דרגין דשכינתא ופי' המדרגות אשר למטה מן השכינה והם חייליה וכן לשון אחרי כגון ואשמע אחרי קול רעש וכו' (יחזקאל א) [יז]:", + "אחז כל לשון אחיזה הוא דבקות המתדבק הענף בהמסתעף. כענין אחזו לנו שועלים (שה\"ש ב טו) וזהו דבקות השמאליים בכנפות המשכן:", + "אחר הדברים פי' בזוהר בפ' העקידה (ד\"קיט) כי הוא רמז אל הקליפה והמקטרג. ופי' כי דברים הוא המלכות ומה שאחריה הוא הקליפה וסמאל. וכן פי' בפ' וישב (דקפ\"ט):", + " אחרית נקרא הבינה כי היא אחרית הכל בסוד היובל וזו היא אחרית הנז' בספר יצירה. ויש אחרית אחרת והוא אחרי\"ת הימי\"ם והוא המלכות בהיותה נכללת עם כל חייליה רעים וטובים. וכן פי' בתיקונים שהיא אחרית לחכמה עלאה וזהו מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו י) שהחכמה נק' ראשית. וכן בזוהר (תצא ד\"קפט וד\"קל) פי' ר' חייא ז\"ל אחרית הימים איהו אילנא כולא מראשיה ועד סופיה דאיהו אילנא דטוב ורע וכו' ושם הכונה על השכינה כמבואר שם. ובזהר פ' אחרי מות (דס\"ה) פי' הרשב\"י ע\"ה כי עת עלות השחר נק' אחרית ים פי' אחרי זמן המל' הנק' י\"ם. ותחלת זמנה הוא מחצות הלילה ואילך, ואחריתה [יח] היא בסוף הלילה כעלות השחר:", + "אחת פי' ר' משה שהוא בבינה. ונק' אחת מטעם כי היא אחת בשבע ימות הבנין והוא סוד מנין הזאות של יום הכפורים עכ\"ל.", + "ובר\"מ (בהר דק\"ח ע\"ב) פי' כי כל אחת ואחת מג' ראשונות נקרא אחת. וז\"ל ובינה איהי אחת ושכינתא תתאה שבע ולעילא מבינה אחת ואחת הא עשר וכו' ע\"כ. וכן מוכח בזוהר פ' אמור (דק\"ב). והטעם כי כל שלשתם נראות בכל אחת מהם בענין הבחינות כדפי' בשערים הקודמים. ולכן נייחס לכל א' מהם בשם אחת כלו' כל הג' הנראות בה חשובות הן כאחת וכלם מיוחדות:", + "אט כענין ואט אליו אוכיל (הושע י\"א) וכן ואני אתנהלה לאטי (בראשית לג יד) וכל כיוצא הוא כנוי אל המלכות שהוא אחת ומקבלת מתשע ספי' והיינו א\"ט:", + "אטד משמע מתוך דברי הזהר בפ' ויחי (דרמ\"ט) כי המל' מצד הגבורה והדין הקשה נקרא אט\"ד וכן אט\"ד בגי' י\"ד, והיינו יד שמאל מלכות מצד הגבורה, ידכ\"ה י\"ד כה\"ה. וכן דו\"ד עולה י\"ד והוא סילון ממאיר לאויביו וכענין (שפי' שם) לומר לך מה אט\"ד זה בכל צד ממנו כמה קוצים וכמה סלונים כן הדין הקשה מכל צד ופאה כמה קשי דין וכמה מלאכי דין וכמה משמאילים:", + "אי פירש הרשב\"י (בתקונא י\"ט ד\"מ) בפסוק אי הבל אחיך ת\"ח תרין אתוון אלין דאסתלקו מיניה דבהון חב גרמו ליה מיתה. א' אמון מופלא ומכוסה, י' מחשבה. לרמוז כי בעבור העון נסתלקו שתים אלה מלהשפיע לבינה:", + "איום ענין איום ונורא פי' המפר' איום במלכות. ואינו אלא בת\"ת מצד הגבורה. והמלכות מצד הגבורה נקראת איומ\"ה:", + "איך וכן איכ\"ה הוא כנוי אל המלכות בהיותה יונקת מצד הדין ששם השממון וענינו איכה יעיב. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה א\"י כ\"ה כמקונן עליה:", + "אילן בתיקונים (תקונא מ\"ט דפ\"ג) פי' בינה נקרא שורש האילן ופשיטא שהיא שורש אור ישר. אמנם המלכות שורש אור החוזר. וזה לך האות כי איל\"ן בגי' שם ידו\"ד אדנ\"י. עוד שם ידו\"ד מצטרף לי\"ב הויות עולין לסך שי\"ב כך אילן במלואו י\"ב אותיות אל\"ף יו\"ד למ\"ד נו\"ן ועולה שי\"ב. ואינ\"ו גו\"ף ול\"א כ\"ח בגו\"ף עולה שי\"ב לרמו\"ז הסוד האמת הזה. עוד פי' הרשב\"י בפ' פנחס אילנא עלאה בינה ותתאה מלכות [יט]:", + "אילת אהבים היא המלכות ונק' אילת בסוד חדוש הלבנה. והקרנים גבוהות והם קרני ההוד אשר לה מצד החדוש כזה [] ולפעמים הא' גבוה מן השני כזה [] כן ביאר הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דרמ\"ח) ופי' לפי חדושה אם תקבל בשוה מן הימין כבשמאל ויהיה חדושה שוה משתי המקומות אז הם הקרנים גבוהות בשוה. ואם תקבל מצד ימין יותר ויגבר הימין על השמאל, אז הקרן האחת גבוה מן השנית ואז נקראת אילת אהבים בסוד אהבת חסד הגוברת עליה. וכאשר יגביר צד השמאל יותר אז נקראת אילת השחר על שם השחרות והצער אשר לה בגלות. ופי' שם עוד הטעם למה נקראת אילת מטעם כי אילת מחלקת מזון לכל חברותיה וכן נא' ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. וכן ג\"כ נק' אי\"ל וכן פי' בזהר פ' אחרי (ד' ס\"ח) בפסוק כאיל תערוג על אפיקי מים. ובזהר פ' תרומה (ד' קלח) פי' הרשב\"י ע\"ה וז\"ל אילותי מה איל וצבי בשעתא דאזלי ומרחקי מיד אהדרן לההוא אתר דשבקו אוף הקב\"ה אף על גב דאסתלק לעילא לעילא לא\"ס מיד אתהדר לאתריה מ\"ט בגין דישראל לתתא אתאחדן ביה ולא שבקן ליה לאתנשיא מיניה ולאתרחקא מנייהו עכ\"ל לפי משמעות דבריו כנראה שאמר על הת\"ת. אלא דקשיא לן ת' דאילותי שמורה כנוי אל הנקבה ואפשר ר\"ל אילת שלו. ויהיה פירושו על המלכות כמאמר הר\"מ וכמאמר הזהר (פ' אחרי) ואין תימה על מלת קב\"ה שכבר יתייחס שם זה למלכות. גם בפ' אחרי (שם) פי' הרשב\"י ע\"ה במלת אילו' שהם כל אינון אילתא דסחרני כורסיא יקירא קדישא הה\"ד ששים גבורים סביב לה ע\"כ. מפני זה לא רצינו לבאר פי' המאמר אילותי מה איל וצבי וכו' שיהיה הכוונה על הבינה:", + "אימתה וכן אימה הכל בגבורה. ובמלת אימתה ופחד פירש בזהר פ' בשלח (ד\"נט) כי אימתה הוא הת\"ת וראיה הת' שהיא ת\"ת [ב] ואין להכחיש דהיינו הת\"ת מצד הגבורה:", + "אין כלם הסכימו היות הכנוי הזה בכתר. ונקרא כן מטעם שאין שם השגה כלל. והשואל עליו ישיבו לו ההשגה ביה היא אין. ור' משה פי' עוד טעם אחר כי בלשון ידוע קורין לראשית אין וכן הוא ראשית כל ראשית. אמנם בעל ספר האורה פי' וז\"ל א' סוד קוצו של יו\"ד עולם הרחמים אהי'. יו\"ד סוד עולם החכמה התפשטות המחשבה אות ראשונה של שם. ן' פשוטה סוד המשכת השפע הברכה והרחמים מספי' לספי' עד הגיעם לספי' המלכות עכ\"ל.", + "והנה כוון לכלול כל העשר ספירות באין. ובתקונים (תקונא מב ד\"עט) קרוב לענין זה ז\"ל אמון מופלא ומכוסה דאיהו אי\"ן כליל תלת ספירן א' כתר י' חכמה ן' בינה עכ\"ל.", + "הנה בפי' שאין הוא בכתר לבד אלא כהאומרים שזהו ג' ראשונות והאומרים שהוא בכל העשר. ויש מי שפי' כי אי\"ן א' אהי' י' ידו\"ד ן' במלכות שהוא אדנ\"י:", + "אין סוף הוא רמז לעלת העלות והכונה אין קץ וסוף לרוממותו ואין דבר שיכללהו ויתייחס שם זה בכתר לפעמים (כמש\"כ בר\"מ פנחס ד\"רנח) והטעם כי הכתר הוא כסא לא\"ס ר\"ל כסא הראשון העליון שאין כסא אחר למעלה ממנו. ולפי שא\"ס רוכב עליו ומתעלם בתוכו נקרא א\"ס ולא יקרא כן אלא מצד הבחינה העליונה המתאחדת ומדבקת בא\"ס. וכבר פי' בשם זה דבר מספיק בשער אם הא\"ס הוא הכתר:", + "איפה פי' לשון מדה דהיינו איפה היא הקליפה כענין מוליכות את האיפה (זכריה ה') ששם כנוי אל הקליפה. וכן לשון איפה כענין מי איפה (בראשית כז לג. ושם \"איפוא\") ופי' רז\"ל שנכנס עמו גהינם. ופעמים יתייחס אל המלכות אבל מצד האף והדין. וכל ענין איפה נגזר מזה מצד הדין והאש החק. ושר האופים הוא כענין סמאל שר המקטרגים:", + "אי\"ק פי' המפרשים [כא] אם אין א' אין י' ואם אין י' אין ק' וזה בסוד כהן לוי וישראל. כתר הוא כהן חכמה לוי ובינה ישראל. א\"כ ישראל חייבים להשלים בכל יום מאה ברכות ומן המאה יתן עשרה ללוי שהוא מעשר ראשון והלוי יתן א' לכהן תרומת מעשר. וא\"כ אם אינם משלימים ק' ברכות בכל יום, הכתר שהוא הכהן לא יתן שפע ללוי הוא החכמה ואם אין שפע לחכמה אין שפע לבינה שמשם יונקים ישראל. וזהו סוד אי\"ק אם אין ק' אין יו\"ד ואם אין יו\"ד אין א'. פי' אחר אם אין ק' (פי' קו\"ף במלואה עולה מקום) כי היא נקראת מקום כלומר אם אין ישראל שומרים תורה שבעל פה שהוא רמז למקום לא יבא שפע מהחכמה העליונה שנקרא י' והיא תורה שבכתב ואם אין תורה שבכתב אין א' שהוא כ\"ע. וזהו סוד אי\"ק כי א' רמז אל עצם המדה בשרשה באחדותה שהוא א' נקודה שוה שאין בה גילוי. ומתפשט מעצם אמתתו י' נקודות שהיא נכללת מעשר ועשר נקודות אלו הם לבוש אל הנקודה האמצעית כזה (חסר הציור) ועוד עשר נקודות אלה מתפשטות ונכללות כל אחת מעשר והם מאה ואותם המאה הם לבוש אל העשר נקודות בצורה המצוירת למעלה כי ערך הא' אל העשר כערך העשר אל המאה וכמו שהעשר הם ענפים מכסים על השורש כן המאה הם ענפים מכסים את שרשם שהם לבוש אל השרש וזהו סוד כהן לוי ישראל בסוד מחנה ישראל לבוש אל מחנה לויה, מחנה לויה לבוש אל מחנה כהונה דהיינו מחנה שכינה, וזהו סוד כהנים בעבודתם ולוים לשירם ולזמרם וישראל למעמדם. והיינו סוד כתר נקודה אמצעית מתגלה בחכמה וחכמה מתגלית בבינה נמצאת הבינה לבוש אל החכמה וחכמה לבוש אל הכתר. וערך זה גדולה גבורה ת\"ת. וערך זה אל נצח הוד יסוד וערך זה אל כתר תפארת ומלכות:", + "איש השם הזה הוא בת\"ת בהרגל כדכתיב ה' איש מלחמה וגו' וה' הוא בת\"ת. ובתקונים (תיקון מ\"ט ד' פ\"ה ע\"ב) וז\"ל מרוב אונים דא כתר עלאה. ואמיץ כח דא חכמה. מאי כח דיליה אמא עלאה. איש לא נעדר, איהו כללא דתלת ספירן. מאי איש, ה' איש מלחמה ה' שמו. איש, א' כתר עלאה, י' חכמה, ש' שרשא דאילנא דאיהי אמא עלאה תשובה ודאי. ולכאורה משמע שהוא חולק על מה שפי' איש בת\"ת ודעתו שהוא בג' ראשונות. ויש לדקדק כבר פי' בפסוק מקודם ג' ראשונות ומה לו לדרשם עוד בשם.", + "ועוד דקאמר מאי איש ה' איש מלחמה וכו', נראה שכוונתו לומר ה' איש מלחמה כמשמעו בת\"ת וכמו שפי' בכמה מקומות מהזהר. עוד למה כפל לשונו באמרו שרשא דאילנא ואח\"כ אמא ואח\"כ תשובה. והענין כי קודם דרש בפסוק ג' ראשונות בעצמם ואמר מרוב אונים דא כתר עלאה כי אונים ר\"ל כחות לשון חוזק והוא גדול כחות הכחות הנאצלים. ואמיץ כח דא חכמה פי' המחזק ומאמץ לכח שהיא הבינה כאשר יתבאר בערכו, וז\"ש ומאי כח דיליה פי' הכח המקבל מאומץ שלו. או ירצה שהחכמה הוא הגבור האמיץ דהיינו אומץ בכח ולא בפועל והכח שלו שהוא הפועל היוצא מהאמיץ הוא בינה, וז\"ש מאי כ\"ח דיליה וכו'. איש לא נעדר איהו כללא כו' פי' כי אינו ממש ג' ראשונות שכבר נדרשו אמנם הם מציאות הנכלל בג' ראשונות ונקרא איש כאשר נבאר. מאי איש וכו', הכונה שאחר שאיש אינו ממש ג' ראשונות שכבר נדרשו אמנם הם מציאות הנכלל בג' ראשונות ונקרא איש כאשר נבאר. מאי איש וכו', הכונה שאחר שאיש אינו ממש ג' ראשונות אלא כללות הנכלל מהם אם כן מאי איש פירוש היכן הוא באיזו מדה מן המדות. ופירש מן הכתוב שאמר ה' שמו דהיינו הת\"ת שהוא שם בן ד' כמפורסם. איש א' כ\"ע וכו', בא לבאר כיצד ג' ראשונות נכללות במלת איש. ש' שרשא דאילנא, הוקשה לו שאין שי\"ן רומזת בבינה אלא בג' אבות דהיינו ג' ווי\"ן. לזה אומר שהבינה היא שרש האילן פי' שרש ומקור אל ג' אבות שהם ענפי האילן. וא\"כ אפשר ירמוז ש' בבינה להורות אל מקום האצילות הקצוות מתוך הבינה ושרשם ומציאותם ומקורם הדק הנעלם בה כמבואר בשערים הקודמים. ומפני כי שורש האילן נמי ביסוד או במלכות כאשר בארנו בשער ממטה למעלה, לכן אמר אמא עלאה שהבינה נקראת אם בערך שבה נתהוו כל הנאצלים שממנה ולמטה והיא אם ושרשם האמיתי. ומפני שאין מלת אם מכריח הדבר הזה היטב אמר תשובה, להורות כי שרש הענפים היא ושם תשובת הדברים אל שרשם בסוד היובל וכן ג\"כ תשובה מורה שהיא שבה על הבנים להניקם ולהשפיעם כאשר נבאר בערכו:", + "כלל הדברים הוא הרמז בת\"ת בהיותו כולל ג' ראשונות וכן נתבאר הענין הזה בס' הבהיר ז\"ל א\"ר אמוראי מאי דכתיב ה' איש מלחמה א\"ר רחומאי בר ביבי לא תבעי לו מלתא פשיטא שמע לי ואמלכינך. משל למה\"ד למלך שהי' לו דירות נאות, שם לכל א' מהם שם וכו' זו טובה מזו אמר אתן לבני דירה זו ששמה א', גם זו טובה ששמה יו\"ד מה עשה אספם כלם השלשה יחד ועשה מהם שם אחד ועשה מהם בית אחד. אמר לו עד מתי תסתום דבריך אמר לו בני אל\"ף ראש. י' שני לו. ש' כולל כל העולם, מפני שכתוב בו תשובה עכ\"ל.", + "ופי' כי ר' אמוראי הוקשה לו בכל המקרא באומרו ה' איש מלחמה כי ה' הוא ת\"ת והוא כפל, ועוד טעם למה הת\"ת נקרא איש. ור' רחומאי השיב במשל נאות למלך שהי' לו דירות נאות הכוונה על האצילות שהוא דירה שבו דר מאצילם, וקר' נאות לרמוז אל עלויים שהם קודמות לכל הנאצלים ממנו יתברך, והם היוצאות מאת פניו ראשונה. ושם לכל א' מהם שם, פי' שם הוא לבוש והיכל כאשר נבאר בערכו. והכוונה כי עשה היכל לרוחניות המדה ההיא כדפי' בשער עצמות וכלים.", + "והנה העצמות יקרא דירה והכלים איקרי שם וכסא ולבוש לדירה הנזכר וכלן זו טובה מזו פי' כי השלשה ספי' הם נעלמות עכ\"ז כל א' מתעלה על חברתה, כי אין שלשתן שוות אלא עולות בדרגה כל אחת על חברתה מעילה לעלול כנודע. אמר אתן לבני, פי' הבן הוא הת\"ת הנק' ב\"ן פי' ענף ולבני פי' ענפי המסתעף מא\"ס ומתאצל ממנו כי כל הי' שמות אצולים מאתו והשמות והספי' הכל אחד כמבואר. והכוונה כי האציל ג' מציאיות מג' ספירות עליונות כתר א' וחכמה י' ובינה ש', והמציא מהם שם א' ולבוש א' כי ג' מציאיות אלה כללם יחד ועשה לבוש אל הת\"ת והיינו ש\"ם כדפי'. והיינו בית א' דקאמר. ומפני תוקף מליצת המשל הזה שאל לו שיבאר דבריו. ופי' כי א' הוא ראש שהוא כתר שהוא ראש לכל הראשים. י' הוא שני לו שהוא חכמה. והשי\"ן הוא הבינה. ואמר כולל כל העולם, כמו שנודע כי הבינה הוא סוד כל הנעלם, שבה נכללות כל הספירות שש קצוות בסוד כל ההיקף שהוא הנק' עולם כאשר יתבאר בערכו. וזהו ועבדו לעולם (שמות כא), עולמו של יובל. ושאל ולמה כולל ש' כל העולם שפי' כל ההיקף יותר משני ספירות הקודמות והשיב מפני שכתוב בו תשוב', ירצה מפני ששם שורש כל שש הקצוות ושם תשובה בסוד היובל כדפי'. וזה טעם יחס ש' אל המדה הזו כדפי' לעיל.", + "והנה למדנו מזה כי הת\"ת בהיותו כולל ג' ראשונות נקרא איש וכן נתבאר בתיקונים במקומות רבים וכן פי' בספר מאירת העינים פרשת מקץ איש הרמז כח\"ב ונקרא התפארת איש על שמם כי כל פעולותיו בכח המחשבה עכ\"ל ואין ספק כי נקרא איש בסוד יניקתו מן הדין דכתיב ה' איש מלחמה כדפי' בערך אדם. ור' משה פי' איש מלחמה בגבורה. ואפשר כי הכוונה איש בת\"ת בהיותו יונק מן הגבורה ולכן נקרא איש מלחמה וכדפי'. ובזהר פרשת נח (ד' נ\"ט) פי' כי יסוד נקרא איש האדמה שהיא המלכות. ומבואר כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף:", + "איתן הוא כנוי חוזק הגבורה כענין נחל איתן ולפי הנראה מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה כי איתן כנוי אל מרע\"ה במדתו כענין וירא את הקני ויאמר איתן מושבך (כמש\"כ בר\"מ פנחס ד' רל\"ח ע\"ב):", + "אך פי' במלכות. וצודק הוא בתנאי דהיינו כשיניקתה או מן הימין לבד או מן השמאל לבד הכל לפי העניין כי אך הוא חצי שם מ\"ב. ולכן פי' רז\"ל (פסחים ה') אך חלק. ואפשר היותה כן מצד הכתר שעולה כ\"א שם אהי\"ה ושם ך' ארוכה מצד הבינה:", + "אכתריאל ר' משה מכנה שם זה למלכות ואמר כי זהו (הנז' בברכות ד\"ז) שאמר לר' ישמעאל ישמעאל בני ברכני. ור\"ל ברכני ממקור הברכות ולכן אמר מלפניך ולא אמר לפניך. ולנו רמז אל הבריאה כדפ' בשער אבי\"ע בפ\"ב ונקרא אכתריא\"ל לשון כתר מפני שהוא קושר כתרים לרבו ע\"ד שפי' שם ע\"ש ועוד הוא כתר לכל הנוצרים ונעשים:", + " אל פי' אל שאינו קודש כמו וילך אל נפשו (מ\"א יט), ואל משה אמר (שמות כד א) וכמוהו רבים. כלם בעולם הזכר. וזה חילוק שבין אל לאת. שאל הוא בעולם הזכר, ואת הוא בעולם הנקבה. וכן מבואר בזהר פ' ויגש (דר\"ט) בפסוק וילך אל נפשו ע\"ש:", + " אל ההודאות פירשו המפרשים בהוד. וכל מקום שנמצא לשון הודאה הוא רמז למדה זו. וכן א\"ל עליון פי' ר' משה כי הכתר נק' אל עליון מפני שהוא עליון על כל האצילות. ובודאי שלא יקרא כן אלא בהיותו פועל בחסד. וכן נק' חסד עליון כאשר יתבאר בערכו. וכבר בארנו בשער השמות פ\"ה שם א\"ל עליון ואל מלך. ושם בארנו שלעולם שם אל בחסד. ובזהר פרשת לך (דפ\"ז) בפסוק ומלכי צדק מלך שלם פירש א\"ל עליו\"ן בבינה. ואפשר היות המלה מפורסמת העליון על א\"ל והיא הבינה שהיא עליונה על החסד הנקרא א\"ל. עוד יש א\"ל שדי הוא רמז חבור יסוד ומלכות. וכבר נתבאר ענין שדי במלכות בשער השמות. וא\"ל לשון תוקף ופי' משפיע בתוקף רחמיו רחמים אל המלכות עד שיבלו שפתותיהם מלומר די, כן פי' המפרשי'. ונ\"ל כי א\"ל שד\"י הוא יחוד כתר ומלכות כי כתר נקרא לפעמים א\"ל ויש לזה קצת סמך מן הזהר (לך דפ\"ח) וז\"ל א\"ר שמעון תא חזי עד לא אתגזר אברהם הוה חד דרגא ממלל עמיה ומאן איהו דא מחז\"ה דכתיב מחזה שד\"י יחזה. כיון דאתגזר הוו כולהו דרגין שראן על האי דרגא וכדין ממלל עמיה הה\"ד וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שד\"י. ועד לא אתגזר לא הוו אינון דרגין שראן עלוי למללא עכ\"ל ועוד האריך שם בענין וזה יספיק אל מבוקשנו. והכונה כי בעוד שלא נימול אברהם לא היתה מדרגת נבואתו כי אם ממלכות לבד בלי הצטרפות מדה אחרת והבחינה הזאת נקרא מחזה וז\"ש ומאן איהו דא מחזה. והכריח הענין מפסוק אשר מחזה שדי יחזה. ול\"ל דבלעם השיג בנבואתו במדרגת הקדושה ח\"ו. ועם היות שאמר מחזה שדי יחזה הכונה מחזה של שדי ולא שיתראה לו מחזה שד\"י ח\"ו. וג\"כ לגבי אברהם מחזה של העליונות ולא העליונות ממש. ויש חלוק גדול ביניהם כי אין להם הצטרפות ח\"ו. כי אברהם היתה נבואתו במלכות שהוא מחזה הספי' העליונות. אבל בבלעם הוא מחזה של שד\"י דהיינו הקליפות שהם תחת המלכות הנקראת שדי שהיא משדדתם. ואין להקשות מפסוק נאם שומע אמרי אל. שהרי פירש בזהר שהוא אל אחר. ונחזור לענייננו כי אחר שנימול השיג להביט בנבואתו מצד המלכות מבחינתה בהיות כל המדות מתראים בה ואז היא נקרא אל שד\"י. א\"ל בכתר, ושד\"י במלכות. והיינו אני ראשון ואני אחרון מראש ועד סוף. הכלל כי המלכות נק' אל שד\"י בהיותה כלולה מכל המדות העליונות. ואפשר לפרש כי ע\"י שהקשר הזה והכללות הזה הוא ע\"י היסוד נקרא המלכות שדי בשם היסוד שהוא העיקר בשם שדי כמבו' בשער השמות קי\"ג ויש סמך לפירוש זה מהזהר שם באמרו ברית קשורא דכלא אתקשר ביה ובג\"כ וכו' יעויין שם. ונתבאר בפ' ויחי (דרמ\"ז) כי א\"ת שד\"י הוא שבח ורחמים יותר מאמרו א\"ל שד\"י. מפני שא\"ת נק' מלכות בהיותה מקבלת מהת\"ת הנק' תורה שבכתב והיא כלולה מא' ועד ת'. והת\"ת מקבל מחכמה נמצאת המלכות מקבלת הל\"ב נתיבות מהחכמה ע\"י הת\"ת. וזה ודאי יותר שבח מאומרו ואל שד\"י עם היות שא\"ל הוא שם קדוש וא\"ת הוא מלה. ועם היות ששם א\"ל שד\"י הוא כולל מתחלה ועד סוף כדפירשנו. עכ\"ז ישובח את שד\"י יותר מפני שהוא בעצמו ל\"ב נתיבות שמקבלת מן הת\"ת ע\"י החכמה ואוריי' כלול' מא' ועד תי\"ו ובו נכללים ג\"כ י' ספירות:", + "עוד אל קנא ופי' שהוא ההו\"ד וכל קנאה הוא מצד תוקף הלב וגבורתו לקנא בחטאים. ואפשר שנק' כן כשהוא מתמלא מהגבורה ולכן אפשר לפרשו על הדרכים שפי' בהא\"ל הגבו\"ר בשער השמות:", + "אלה כענין כי מפני אלה אבלה הארץ (ירמי' כ\"ג) דהיינו ענין השבועה על ידי הקללה כענין אלות הברית (דברים כט כ) ואין ספק שהיא במלכות מצד הדין והגבורה. ויש אלה לשון אילן והיא ג\"כ במלכות. ואפשר שהוא מצד הדין החזק ולכן האלה אינה עושה פירות. ולזה יעקב אבינו ע\"ה טמן אלהי נכר תחת האלה אשר עם שכם (בראשית לה ד). ואלון לשון זכר [עם] האלה כאמרו כאלה וכאלון (ישעי' ו') ואפשר לפרש בו כענין אלה שהם ג' אבות (ע' לקמן בערך אלה):", + "אליל כענין אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט ד), וכן רופאי אליל (איוב יג ד), וכיוצא. הכל משל אל הקליפות שהם אל אחר כנודע. וכן יש אל שהוא כן כמו שומע אמרי אל (במדבר כד) דהיינו אל אחר, וכן לאל דברתי [כב]. וכן יש שם אלוה כן כאמרו לאשר הביא אלוה בידו (איוב יב) וכן פי' בזהר דהיינו רוח הטומאה השורה בידים:", + "[כג] אלה בזוהר פ' פקודי (ד\"רלו) פי' בפסוק (שמות לב) אלה אלהיך ישראל וז\"ל והאי רוח מסאבא איהו חויא בישא ואית מאן דרכיב עלה ואינון דכר ונוקבא ואיקרון אלה דאינון מזדמנין בעלמא בכל אינון סטרין דילהון עכ\"ל עוד האריך שם בדופיו ואנו קצרנוהו כי המעט יכיל את המרובה. ופי' דבריו כי מטעם שהם מזדמנים מעצמם לעשות רע נק' אל\"ה כי תיבות אל\"ה מורה שלעולם הם מזומנים זכר ונקבה בסיעותם וכיתותם הרעות להרע רחמנא ליצלן. וכמו שיש אלה בצד הקליפה כן יש אלה בצד הקדושה והם ג' אבות חב\"ד די\"ן רחמי\"ם, גדול\"ה גבור\"ה ת\"ת. ועליהם נאמר (ישעיה מ כו) מ\"י בר\"א אל\"ה כמבואר בשער השמות.", + "ועוד יש בקדושה אלה שניים, והם נצ\"ח הו\"ד יסו\"ד והם ענפים לחס\"ד דין ורחמים העליונים כמבואר בשערים הקודמים. וזהו הסוד אל\"ה אלהיך ישראל קליפה, אל\"ה פקודי המשכן קדושה. עם שנדרש להפך בפ' פקודי, כן פי' הרשב\"י עליו השלום במקום אחר (אולי רומז למש\"כ בפ' פקודי ד\"רכא ע\"א) וע' פנים לתורה:", + "אלוה פי' בזוהר בפ' ויקרא (דף כ\"ג וז\"ל) אלוה. א\"ל דא אברהם דכתיב ביה האל הגדול. וא\"ו דא קב\"ה. ה' דא כנס\"י. ודא הוא אלוה עכ\"ל.", + "והזה הכונה שבשם זה נכלל הגדולה והת\"ת והמלכות. ולפי\"ז השם הזה רחמים פשוטים. וכן נדרש פ' לך (דף צ\"ד וז\"ל) אלוה הכי הוא. א\"ל נהירו דחכמתא. ו' דכר. ה' נוקבא. אשתתפו כחדא אלוה אקרי. ובתיקונים (תקוני ז\"ח דף ק\"כ ע\"ב) כתב ששם אלוה בחסד והכריח הענין מפסוק אלוה מתימן יבא. והמפרשים אמרו שהוא בת\"ת. ומי ידבר אחר הארי:", + "אלי בכל מקום הוא הבינה וכן עולה א\"ם. ונק' כן בהיותה כלולה מג' ראשונות א' כתר י' חכמ' ל' בינה. וטעם אל הל' באמצע מפני שהוא נגד הבחינה אשר לה מצד הא' שהוא הכתר והי' נגד הבחי' אשר לה מצד החכמה והל' כלולה באמצע מבחינת עצמה. וכבר הארכנו בזה בשער המכריעין. ופירוש תיבה זו ביאר אותו הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נ\"ה ד\"פו ע\"ב) ואין ספק כי כאשר יהיו שני פעמים אלי אלי ירמוז על שני אמות עלאה ותתאה בסוד אי\"ן אנ\"י כך נ\"ל:", + "אלישבע פי' בזוהר פ' שמיני (דל\"ח) שהמלכות נק' אלישבע כי היא יונקת משבע מדות עליונות. ויש חלוק גדול בין ב\"ת שב\"ע לאלישבע. כי אלישבע נק' מצד החסד [כד] ובת שבע מצד הגבורה. וכן בארו שם וכן משמע אלי מצד החסד הנק' א\"ל:", + "אלוף נקרא הת\"ת לפי שהוא אלוף ובעל נעורים למלכות. ונקרא כן כשהוא ביחוד עמה לפי הנראה. ואפשר שיקרא כן שהוא נושא משאת הברכה מלשון אלופינו מסובלים (תהלים קמד יד). ואפשר שיקרא כן כשהוא יונק מצד הגבורה שנקראת בשם השור. או אפשר שיקרא כן מלשון גדולה ורבנות ונק' כן בהיותו יונק מצד הכתר שהוא אלף. וכל הפירושים האלה מתישב' בו והכל בהיותו מתייחד עם המלכות שאז יונק מן הגבורה ומן החסד רוב ברכה בסוד שמאלו תחת לראשי כו'. ומן הכתר כי משם עיקר המשכתו:", + "אלהינו שבשמים הוא הבינ\"ה ונק' כן מפני שמקומה בשמים שהם גדולה גבורה ת\"ת שהם אש ומים והרכבתם יחד. וע\"ד זה גם כן נק' אלהינו שבשמים. ותקרא בשם זה בהיותה משפעת בהם בפרטות.", + "ועוד אפשר שמים ת\"ת והכל אחד:", + "אלהים חיים יתייחס לפעמים אל הבינה מטעם שהיא משפעת חיים לכל הספירות. והחיים הם ג\"כ מכח הדין כמו שתקנו אנשי כנסת גדולה בברכת גבורות מח' המתים, ועוד בברכת אשר יצר אתכם בדין ועתיד להחיותכם בדין. ומפני כן תחיית המתים ברעש. וכן היסוד נק' בשם זה בהיותו מקבל החיים מהבינה. וכאשר תקבל המלכות החיים מהיסוד תקרא ג\"כ אלהי\"ם חיים.", + "ועוד שהיא מחיה לכל אשר תחתיה. ויש חילוק גדול אל היסוד כשהוא נק' א\"ל ח\"י, או אלדי\"ם חיי\"ם. שזה סוד החיים מצד החסד הנק' א\"ל, וזה מצד הגבורה הנק' אלדי\"ם עם ששניהם ע\"י הבינה:", + "אליך נ\"ל כי הוא ג' ראשונות. כי א' כתר כנודע. י' חכמה. לך בינה כדפי' בערך [אלי] ובערך ל\"י ובערך ל\"ך:", + "אלהיך פירוש כולם במלכות. וכבר יצדק בבינה או בגבורה הכל לפי מקומו ששלשתם נק' אלדים וודאי כדפירשנו בשער השמות. ויש שפירשו בכל האצילות ואינו כן:", + "אלהי האלהים פי' רבי משה שהוא התפארת. ונק' כן מפני שהוא שר של שבעים שרים הסובבים כסאו והוא מנהיגם. ויש שפיר' שהוא כולל כל האצילות כיצד אלד\"י חכמה ובינה האלדי\"ם שבע ימי הבנין. ויש שפירשו בג' ראשונות כתר אלהי, חכמה ובינה האלהי\"ם. ועל הכל הנ\"ל הוא כי הבינה נקר' אלדי האלדי\"ם כי ג' אלדי\"ם הם הא' בבינה, והב' בגבורה, והג' במלכות. ושנים האחרונ' תלויים מן הבינה ולכן נקרא הבינה אלדי האלדי\"ם. וכל שם אלדי יש לפרשו לפי מקומו. אלדי אברהם חסד, אלדי יצחק גבורה, אלדי יעקב תפארת. ונ\"ל כי אלדי היינו בחינת המלכות ולפעמים בחינתה מצד חסד ונקרא אלדי אברהם, וכן נא' (בראשית יז כב) ויעל אלדים מעל אברהם. וכן היתה מיוחדת עמו בגבורה מצד יצחק, וזהו אלדי יצחק. וכן כל כיוצא בזה. ויש שפי' אלדי אברהם חכמה, אלדי יצחק בינה. דהיינו שהי' אלהות ונשמה לחסד וגבורה שהם אברהם ויצחק. וכן אלדי יעקב כתר ותפארת. ונאות לענין סדר הברכה עם היות שאינו מתיישב הכנוי:", + "אלהי הצבאות ירצה ת\"ת שהוא על הצבאות שהם נצח והוד. או אפשר מלכות יונקת מן הצבאות נצח והוד. והיא לפעמים למעלה במקומה האמתי:", + "אלף דור היא המלכות ונקראת כן מפני שהיא עולה לאלף בסוד כללות העשריות כיצד היא כלולה מעשר וכל אחד מעשר הוא כלול מעשר הם ק'. וכל אחד מאותם הק' הוא כלול מעשר הם אלף כי הוא לדורות הגלגול כענין דור הולך ודור בא והארץ וכו' (קהלת א). ובאשר היא נקראת דור לבד יתבאר בערכו ב\"ה:", + "אלמנה היא המלכות כאשר אין הת\"ת עמה. והכונה כי מאה שעריה הם בחשך בגלות והיינו א\"ל מנ\"ה פירוש אין מאה שערים וכן כשנשאת כתובתה מנה דהיינו חזרת האור אל מאה שערים (ע' בע' אדני לעיל):", + "אם שני אמהות הם א\"ם עלאה וא\"ם תתאה. א\"ם עילאה היא הבינה והיא מקבלת מן האב שהוא חכמה ומשפיע למטה. וממנה נאצלות כל הספירות התחתונות ובה נתהוו כעובר המתהווה בבטן אמו כדפי' בשער הכנויים בפ\"ג. וכאשר נק' אם מורה שהיא נקבה והיא דין כי סתם נקבה היא מקבלת בסוד אור החוזר. ולפעמים יורה על הרחמים שהיא כאם המניקה חלב הרחמים לוולדיה:", + "ולפעמים נקראת אם הבנים ואפשר בו שני פירושים. אם כל הבנים כענין לאה שהוא כנגד בינה וילדה ו' בנים ובת אחת והיינו שבע ספירות היוצאים ממנה ויונק' ממנה. או אפשר שני בנים בן ובת תפארת ומלכות. והכל ענין אחד כי ת\"ת כולל שש קצוות ושתי הפירושים האלה אפשר באם הבנים. וז\"ל הזוהר פרשת ויחי (ד\"ריט) תניא אמר רבי יצחק כתיב אם הבנים שמחה הללויה. אימא ידיעא, הבנים מאן אינון. אר\"ש הא תנינן תרין בנין אית לקב\"ה חד דכר וחד נוקבא וכו'. והכריח שם כי ראוי לפרש לעיקר כי ת\"ת ומלכות הם בנים ואפשר הטעם כי בהיותם בבינה נכללים כלם בבן שהוא התפארת כולל שש קצוות ובת שהיא המלכות. והיינו ד\"ו שבצורת ה' ד\"ו. ואם נקראת המלכות ג\"כ, מפני שהיא אם לכל הדברים שתחתיה עד סוף כל התהום, כי כלם נבראו על ידה והיא אם לכלם והיא המהוה אותם על ידי הת\"ת שהוא בעל הוא הא\"ב. וג\"כ נקראת אם מצד הנשמות כי כלם אצולות ממנה על ידי הייחוד כמבואר בשער מהות והנהגה. ובתיקונים פי' שהמלכות נק' אם מצד הבינה הנק' אם. והטעם שעל ידה בנין הצלע כמבואר בשער המציאיות. ואולם הבינה נק' אם הנשמות מטעם שהיא מקור הנשמות כדכתיב (איוב לב ח) ונשמת שדי תבינ\"ם כדפי' בשער נשמה וכל א' מהם נק' אם שלמה כמבואר בפרשת ויחי (ד\"רמח):", + "אמה הוא התפארת כי כל אמה בת ששה טפחים וכן הוא ו' כולל שש קצוות. וחצי האמה היא המלכות בסוד מציאות ה שהיא ג' ווי\"ן ג' גונין דעינא ג' ספירות ג' טפחים חצי אמה. והיא ג\"כ י' ושני יודי\"ן שיעור ו'. ובזה יתיישבו שני מאמרים להרשב\"י ע\"ה בתיקונים וז\"ל (תקונא י\"ט ד\"לט ע\"ב) בכל אתר אמה הוא ו'. ובגין דא אמה בת ו' טפחים וחצי אמה דא י'. דתרין יודין אינון שיעורא דאמה. ואת י' שיעורא דיליה ג' טפחים.", + "הנה בפי' כי ה' הוא חצי האמה. ובמ\"א (בתקונא ה' ד\"יח) אמר וז\"ל, אמה ה' עילאה, וחצי האמה ה' תתאה. אורך היריעה האחת דא ו'. ואמאי אתקרי ה' תהאה חצי האמה, בגין דאתקרי מצה פרוסה וכו'. ובמה שפי' כי יו\"ד וה\"א הכל ענין א' יתישב כי י' בה ג' יודי\"ן [כה] שהם ג' טפחים וכן בה' ג' ספירות הם ג' טפחים. ולכן היא פרוסה כי היא חסרת המזג שאינה שלימה בכל הקפה כזה [] שהיא סוד ה' עליאה שהיא ששה טפחים ו' קצוות שהם ששת ימים המקיפים הנקודה האמצעית כמבואר בשערים הקודמים אמנם היא מצה פרוסה כזה [] דהיינו סוד חצי ירח וזה יובן במה שבארנו בשער המציאיות:", + "אמה וכי ימכור איש את בתו לאמה. ענין זה פי' הרשב\"י עליו השלום בתקונים (בהקדמה ד\"יג) אמה היא כסא דבריאה דאיהי אמה לגבי שכינתא דאיהי בת מלך פנימה. וכן ג\"כ פירש ענין הכתוב (שמות כב) ותשלח את אמתה וגו':", + "אמן רבו בו הפירושים והעקר דברי הרשב\"י ע\"ה בתיקוני' (תקונא ח\"י ד\"לה) כי אמן היא ביסוד הקושר והמייחד החתן עם הכלה וכן עולה ב' שמות יחד ידו\"ד אדנ\"י יאהדונהי סוד אמן. ועל ידי היסוד מתייחדים דכתיב (דה\"א כט יא) כי כל בשמים ובארץ ותרגומו דאחיד בשמיא ובארעא.", + "והנה בהיותו פועל הפעולה הזאת יקרא אמן שהוא רמז אל שלשתן יחד חתן וכלה ושושבין:", + "אמון בבראשית רבה (פ\"א) פי' בו ד' פירושים וז\"ל:", + "אמון פדגוג, אמון מכוסה, אמון מוצנע, אמון רבתי. והכריחו שם ד' פירושים אלו מהכתובים. אמון פדגוג פי' מלשון אומן והוא ביסוד כדפי' לעיל בערכו. ואמון מכוסה הוא בכתר. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים, שאמון מופלא ומכוסה הוא בכתר לפי שהוא נעלם. ואמון מוצנע הוא התפארת בסוד הנקרא או\"ר גנוז כדפי' בערכו כי הוא מתעלם בכ\"ע. אמון רבתי היא הבינה. זה נ\"ל בפי' המאמר הזה:", + "אמונה פי' כנוי הזה הוא בשני מקומות וכל אחד לפי ענינו. הא' הוא בבינה והוא מענין האמונה וכן פי' הרשב\"י עליו השלום בתקונים (בהקדמה ד\"ה) בפסוק והיה אמונת עתך וז\"ל אמונה איהי אימא עילאה מסטרא דחסד דבה ק\"ש דאיהי אמונה עכ\"ל.", + "והכוונה כי ק\"ש ר\"ל ענין יחוד הספירות והוא מצד החסד והיינו אמונה שאנו מאמינים ביחודו וזה בבינה. ויש אמונה במלכות והיא נקראת כן מצד הצדיק בהתייחדה עם החתן. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה שם. שכינתא תתאה איהי אמונה מסטרא דצדיק דביה כלילן תרין שמהן אמן דאינון יאהדונה\"י עכ\"ל.", + "ואמרו דביה כלילן, לרמוז אל היותה מקבלת עליה החתן על ידי היסוד. וז\"ל ר' חזקיה בזהר פרשת בלק (ד\"קצח ע\"ב) בשעתא דאתחבר בה אמ\"ת לחדוה וכל אנפין נהירין כדין אקרי אמונה עכ\"ל.", + "ודבריו מתבארים ומזוקקים. ובפרשת פקודי (ד\"רכג.) אמר שהשכינה נקראת אמונה מטעם שהיא מקבלת עליה כל הנחלים העליונים ומוציאה אותם במספר שהכניסם באמונה ולכן נקר' אמונה. ואמת שנקראת אמונה בהיותה כלולה מהם. ואין זה חולק עם מה שפי' בפרשת בלק, כי על ידי יחוד התפארת עמה היא מקבלת הנחלים העליונים ונכללת מהם כנודע. ובתיקונים פי' דמסטרא דעלת כל עילאין נקראת אמונה דישראל. ופירש מפאת אצילותיו בלי הצטרף יניקתה מהספי' אלא בסוד פשטיות ספירתה הנאצלת מן המאציל ב\"ה נקר' אמונתן של ישראל. ונר' הטעם כי היא אמונה ומגודלת מהחכמה בסוד הדעת העליון הנקרא ישראל והיינו הנקראת י' כדפירשנו בשער המציאיות. או אפשר לומר כי בבחינתה זו שהוא עצמיותה מציאות יו\"ד המורה על האחדות של ספירות בסוד יו\"ד קוצא לעילא וקוצא לתתא וגיו באמצע [כו] המורה אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים באמצע. וזו היא אמונתן של ישראל להאמין ביחוד הזה והאמונה הזאת וזה ע\"י התגלות הא\"ס בכל מדותיו על ידי היחוד (ואפילו על) [ת\"ת עם] המלכות וע\"י הוא משגיח אפילו בנקודת התהום כמבואר בשער סדר עמידתן והנה בסוד הענין הזה נקרא אמונה דישראל. וכן נתבאר עוד בתיקונים (תקוני ז\"ח ד\"קך ע\"ב) ז\"ל ובג\"ד קרא לה אמונה דישראל רבה אשתמודען עלאין ותתאין ועילת על כל עילאין. ומאן דמייחד ליה בה כאלו מייחד ליה ואמליך ליה על כל עילאין ותתאין עכ\"ל.", + "הנה בפי' כדפי' כי בה תלייא כל אמונתם של ישראל מפני שבה תלויה כל אמונתם ביחודה עם הא\"ס וזה אי אפשר אם לא על ידי הייחוד שאין הא\"ס מתגלה בספירות אם לא בסוד היחוד החזק וזהו אחד מסגולות היחוד. והענין כי אין האצילות שלם אלא בסוד זכר ונקבה ואז זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם שלם. ואין הא\"ס משכין שכינתו אלא במקום שלם לא במקום פגום ח\"ו ולכן העיקר על ידי היחוד כדפירשנו:", + ". אומנת פירש ר' משה כי המלכות נקראת אומנת כשהאומן בתוכה כי אז היא אומנת ומגדלת לכל. אמנם נ\"ל כי אומנת היא הבינה שכן נאמר בנעמי (רות ד טז) ותהי לו לאומנת. ומפורסם שנעמי בבינה ורות במלכות והיא אומנת הבן שהוא ו' כנודע:", + "אמוראים פי' הרשב\"י עליו השלום בתיקונים (תקונא כ\"א ד\"מב) כי ג' אבות גדולה גבורה תפארת נקראים אמוראים ונצח הוד יסוד נקראים תנאים. ולכאורה היה ראוי שיה' להפך כי תנאים גדולים מאמוראים. אלא שאפשר לומר שהוא על דרך נבון וחכם כי נבון גדול מחכם ונבון בבינה וחכם בחכמה. אלא הטעם כי כל עוד שיתעלה יתמעט הידיעה בו וכן הענין כי תנאים גדולים מאמוראים שהם יורדים לסוד עומק הענין. והאמוראים יודעים הענין כמו בקבלה בלי גילוי טעם כ\"כ כפעולות החסד גבורה ת\"ת שהידיעה בפעולתם נעלמת:", + "אמרת הוא המלכות כמו בצע אמרתו (איכה ב יז) ופי' בזהר פרשת נח (ד\"סא) בזע פורפירא דיליה פי' לבוש. וכן השכינה לבוש והיכל אל הת\"ת כי אין להזכיר שם בן ד' אלא בהיכלו דהיינו אדנ\"י. ונקראת לשון אמרא בהיותה עטרה בראש בעלה רמז להיותה בראש אמיר בהיותה יונקת משלש ראשונות. ולשון אמרתו הוא לשון גובה ועלוי מגזרת אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג י):", + "אמיץ כענין חזק ויאמץ לבך (תהלים כז יד) וכיוצא לפי הנראה מענין הכתובים שהוא מצד אומץ הגבורה החזקה אמנם מצד הבינה השופע עליה. וראיה באמרו ואמיץ כח (ישעיה מ כו. איוב ט ד) שהוא כח הבינה (ע' לעיל בערך איש):", + "אמירה בזה רבו המפרשים יש שפירש במלכות והכריחו כן מן הפסוק (תהלים סח יב) אדנ\"י יתן אומ\"ר. והדיבור למדת הגבורה והביא ראיה לזה מפסוק (שמות יב) וידבר אלדים אל משה הזכיר לשון דבור בשם אלדים שהוא גבורה ויאמר אליו אני ה' הזכיר אמירה במלת אני. ואחרים פירשו להיפך דיבור במלכות ואמירה בת\"ת. ובזהר בפרשת ויקרא (די\"ז ע\"ב) בפסוק (שמות לב יג) וכל הארץ הזא\"ת אשר אמרת\"י, פי' רציתי דהיינו לשון רצון שהיא עלותה אל מצח הרצון והכריח כן מכמה פסוקים. וכן נתבאר בזהר פרשת נח (ד\"ס) וז\"ל. לאמר, דא נוקבא. נראה בפי' כי האמירה במלכות. וכן כה אמר ה' ודאי. ובפרשת יתרו (ד\"פג) בתיבת לאמר פי' ר' יצחק לאמר דא הוא דכתיב אשת חיל עטרת בעלה דכתיב לאמר הן ישלח איש וגו'. וצריך ביאור ועם דקדוק לשונו יצא לנו פי' האמירה מהו. ויש לדקדק למה אמר דא הוא דכתיב אשת חיל וגו' הקצור קצרה ידי הכנויים אשר למלכות. ב' מה ענין ראייתו מפסוק לאמר הן ישלח איש והלא בפרשת נח לא הוצרך אל ראייה כלל, ועוד אדרבא משם נרא' הפך. ולזה נאמר כי אין כוונת ר' יצחק להכריחנו כי מלת לאמר הוא במלכות, כי זה פשיטא. אמנם הי' כוונתו לומר כי היא נקראת כן כשהיא מתעלת להיותה עטרת ולכן אמר דא הוא דכתיב אשת חיל עטרת בעלה. פי' לאמר הוא בהיותה עטרה לראש גבר. וזה פי' לאמר שהוא מלשון את ה' האמרת היום וה' האמירך היום (דברים כו יז), אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג י). וכמוהו רבים שהם מלשון עלוי. והכוונה כי הדברים האלה וגו' הי' להעלות המלכות להיותה עטרת לראש בעלה. והביא הכתוב שאמר לאמר הן ישלח וגו', מפני שהוקשה לו ממנו שהוא הפך דעתו כי בשלוחי' נאמר לאמר. ולזה אמר כי אדרבא משם ראיה כי לאמר הפי' שהיא נקראת כן בהיותה עטרת בעלה והיא נשלחת ח\"ו. כי בהיותה למעלה קודם היותה נשלחת היא נקראת אשתו. וזהו כוון בהבאת הכתוב כאמרו כשנעיין בפסוק הזה אדרבא נמצאהו מכריח כוונתנו וראיה אלינו. ועתה בזה גם צדקו דברי המפרשים באמרם שאמירה הוא בת\"ת מאחר שהיא במלכות מצד היותה עטרת בעלה. ובזהר פ' וירא (ד\"קב) וז\"ל בכל אתר דקאמר ויאמר סתם או ויקרא סתם או אמר סתם הוא מלאכא דברית ולא אחרא. ויאמר דכתיב ויאמר אם שמוע תשמע ולא קאמר מאן הוא. ויקרא דכתיב ויקרא אל משה ולא קאמר מאן הוא כו'. אוף הכי כו' מלאכא דברית הוה כו' עכ\"ל.", + "ופי' שם ג\"כ ויאמר שוב אשוב היא ג\"כ השכינה שהיא נקראת מלאך הברית. ומשמע מכאן שאין לשון אמירה במלכות אלא בהיותה סתם ולא אמר מי. ואפשר כשיאמר ויאמר ה' יה' האמירה במלכות והכוונה הת\"ת מדבר על ידי המלכות, וכאשר יה' האמירה סתם ירצה על ידי המלכות לבדה. וכן דקדק בלשונו באמרו הוא מלאכא דברית ולא אחרא. כי ודאי שאם הוא מלאך הברית אינו זולתו. אלא ודאי הכוונה, כי כאשר אמר האמירה או קריאה מפורשת הכונה היא על ידי המלכות. ובענין הדבור נאריך בערכו בעה\"ו:", + "אמש פי' אויר מים אש. ופי' בחסד דין, ורחמים מכריעים בנתיים. ובספר יצירה שי\"ן שורקת, מ' דוממת, א' רוח חק מכריע בנתיים. ופי' כי הזכרת הש' הוא בשריקה בהשפלת האות למטה והוא רומז אל כח הדין. והזכרת המ\"ם הוא בדמות מ' רומז אל כח הרחמים. והא' בינונית בנתיים רומז אל המכריע. ואית דגרסי שי\"ן שורקת מ' דוממת לשון וכו' ופי' להפך כי ש' בשריקה וכל עוד שימשך הנשימה בה ימשך השריקה אבל מ' היא דוממת שאינה נמשכת אלא נדממת. והכוונה שי\"ן בשריקה לרמוז אל הדין כענין שרקו ויחרקו שן (איכה ב טז). אבל מ\"ם בסוד החסד כענין קול דממה דקה (מ\"א יט יב) מצד הימין והטהרה. ואלף לעולם בינונית מכרעת וג' אותיות אלה נרמזות בכתר חכמה בינה שהם אמות לכל האצי'. שהם ג' ראשים חסד דין ורחמים ומשם מתפשטים ג' קוים כאשר הארכנו בזה כל הצורך בשערים הקודמים. ואמנם יאמר אמ\"ש על יום שעבר שהוא נעלם בשלש אלו שנתעלמו. כאלו נאמר היום שהוא גדולה גבורה תפארת בקר וערב וצהרים. ויום שעבר בג' הקודמות שהם כח\"ב הנעלמים:", + "אמת כל המפרשים הסכימו היות התיבה הזו רומז אל הת\"ת ופסוק מלא הוא (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב ויעקב מרכבה לת\"ת. זולתי הרמב\"ן ע\"ה שנראה מדבריו כי יסוד מדת יעקב והיא מדת אמת וזה הפך דעת הרשב\"י ע\"ה בכמה מקומות. ואחרי שחזרנו על כל המפרשים מצאנום אומרים בתיבה זו כי היא כלולה מרא\"ש וסו\"ף ואמצ\"ע. להורות כי המדה הזו כלולה כן ע\"כ. אמנם בספר הזהר (פ' שלח ד\"קסג ע\"ב) פי' כי אמת הוא רמז לת\"ת. כדפי' במקומות רבים ובפרט בשער השמות בפ\"ו במלת ת\"ם מאמת הנשאר הוא רמז ליסוד ומלכות. כי היסוד נקרא שור תם ועל שמו נק' המלכות תם. אמנם תם תרמז למציאותם העליון כאשר נבאר בערכו בעה\"ו.", + "והנה בהיותה מתייחדת בת\"ת למעלה אז נקרא מציאותה אליו בסוד שימני כחותם (שה\"ש ח ו) ונקרא הוא על שמה אמ\"ת. ומפני שהוא כחותם המתהפך מציאות הנשאר בו נעשה [אות מ' קודם לת'] הפך ת\"ם בסוד הצירוף והחתימה (ע' בשער הכנוים בד\"ה בא יעקב):", + "אנא בכנוי זה פי' המפרשים שהוא בינה כלולה בג' ראשונות. ואמרו כי עולה גם כן נ' שערי בינה וב' יתרים לרמז אל כתר והחכמה. ועיקר המלה בבינה ולכן א' מכאן שהיא כתר וא' מכאן שהיא חכמה ונו\"ן באמצע בינה כדפי':", + "אנחה יש לנו קצת גילוי מהזהר פ' שמות (די\"ט ע\"ב) כי האנחה היא בהת\"ת ופסוק ויאנחו בני ישראל מן העבודה (שמות ב כה) לא שהם נאנחו, שלא אמר ויתאנחו אלא ויאנחו כביכול למעלה כלומר שהת\"ת מתאנח עליהם שלא היה בהם כח לעלות אנחה למעלה. ואין לתמוה על ענין זה כי גדולה מזו אמרו ז\"ל ע\"פ (ישעיה סג ט) בכל צרתם לא צר לא באל\"ף וקרי בוא\"ו בזהר שלהי פ' וירא ד\"קך:", + "אני מלה זו שתופה לשתי מדות לבינה ומלכות ופי' בתקונים כי על שתיהן נאמר (דברים לב) ראו עתה כי אני אני הוא, אחד למלכות ואחד לבינה. ובספר האורה פי' המלה זו למלכות ואמר כי מורה על הדין ולכך אמר ויסרתי אתכם אף אני (ויקרא כו), וכן אני אמית ואחיה (דברים לב), וכן ויראת מאלהיך אני ה' (ויקרא יט) ע\"כ. ובספר השם פי' ר' משה כי המדה הזו מדברת ומיסרת לישראל פן יחטאו ולפעמים מבטחת ומנחמת לישראל ומלת אני כמדבר לנכח עם חברו והיא הבטחה לטובה גם לרעה ע\"כ. ומן הנכון כי מלכות תקרא אני בסוד היחוד העליון ר\"ל שמקבלת ממה של מעלה. וכן מבואר בזהר פ' נח (ד\"סה) בפסוק ואני הנני מביא וגו'. ומה שנמצא לפעמים מורה על הדין כאמרו ויסרתי אתכם אף אני, הוא על דרך ארורים הם הרשעים שמהפכים מדה\"ר למדת הדין. וז\"ש אף אני פי' אפילו במדת אני שלא מטבעה. וזהו טעם שפעמים בא לדין פעמים בא לרחמים:", + "אניה פי' ספינה. והענין כי הים היא במלכות כאשר יתבאר בערכו בע\"ה. והאניות שבתוכו הם כחותיה הנאצלים ממנה. וכן מבואר בזהר במקומות רבים.", + "והנה בהיות המלכות מקבלת דין אז הים הולך וסוער בסוד סערת הדין והאניות אין להם שקט ומנוחה כי הם יונקות ג\"כ מן הדין:", + "אנך היא במלכות מצד הדין וראיה מהכתוב (יחזקאל ז ז) והנה ה' נצב על חומת אנך. ואפשר לפרשו על החצונים קצת:", + "אנכי הוא ג\"כ מלה משותפת למלכות ולבינה והוא אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא יב) א' למלכות וא' לבינה, כן פי' בתקונים (תקונא תלתין ד\"עב ע\"ב). ובזהר [כז] פי' אנכי א' דכר תפארת נ' נוקבא דא שכינתא תתאה ודאי. והזכר מקבל מזכר ונקבה עליונים. שהם כ\"נ דהיינו כ' כתר נ' בינה נקבה כאשר יתבאר בערכו י' זכר חכמה, והם זכר ונק' מקבלים מזכר ונקב'. וכללות המלה בסוד המלכות או בינה:", + "אנף כמו פן יאנף (תהלים ב יב), גם בי התאנף ה' (דברים א לז). הוא מצד הדין החזק ביותר:", + "אנפי רברבי אנפי זוטרי לפי הנר' מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה בקצת מקומות בתקונים (בתקונא שבעין דקכ\"ה) כי אנפי רברבי בסוד וא\"ו עלאה שיש לה שתי פנים בסוד מלואה וא\"ו. ו' מן הימין פן א', ו' שני מן השמאל פן שני. והם בסוד ויס\"ע ויב\"א והיינו התפארת לפעמים יונק מן הימין ונטייתו שם ולפעמים יונק מן השמאל ונטייתו שם. ושתי הפנים מתייחדים בוא\"ו עולם ארוך ת\"ת המייחדם והיינו א' באמצע ב' ווי\"ן וזהו סוד ארך אפים. ואנפי זוטרי הם בוא\"ו שביסוד שמלואה ג\"כ וא\"ו והם ג\"כ שני פעמים שהם נצח והוד וכדרך התפארת בין גדולה וגבורה כן דרך היסוד בין נצח והוד. זהו הנראה במקום א'. ובמקום אחר משמע כי הכרובים אנפי רברבי הם נצח והוד. ועל הדרך הנדרש למעלה והם כרובים (שעליהם) שעל ידם מתייחדים חתן וכלה. ואנפי זוטרי הם מטטרו\"ן וסנדלפו\"ן שהם כרובים תחתונים ועל ידיהם גם כן היחוד. ועדיין הדבר שקול אצלינו וצ\"ע:", + "אסטומכא המלכות נקר' אסטומכא. כי כמו שהאסטומכא היא המבשלת המזון ומעכלת אותו ומבדלת המותר להשליכו, ושולחת המבחר אל המקום שבו יתבשל וישתלח אל אברי הגוף. כן המלכות היא מקבלת שפע רוחני בעצמותה מלמעלה ומתקנת אותו השפע ומגלימו ומציירו בעביות כדי שיוכלו המרכבות ונערותי' להתפרנס ממנו. שאינם בדקות האצילות לקבלת השפע כפי שיעור אצילותו. והנשאר מחלקת לצד השמאל וזה הענין יתבאר בשער התמורות בסייעתא דשמייא. וכן המזבח שהוא כנגדה בעולם הזה הוא האסטומכא ומעכלת המזון ע\"י הארי הרבוץ עליו. והמותר שהם אברים ופדרים הולכים ומתעכלים כל הלילה. ולצד צפון לצד הקליפות מתעקם עשנו כמו שנתבאר בזוהר (תרומה ד\"קל) ובשער התמורות (פ\"א) ומפני זה אמרה תורה (ויקרא ו ה) והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה שלא יעכב המזון:", + "אסם כענין יצו ה' אתך את הברכה באסמיך (דברים כח ח) ודאי שהם אוצרות שבמלכות שבם מקבלת השפע והצנעתו:", + "אסן כענין וקרהו אסון (בראשית מד כט) הוא הקליפה הקשה שהיא המקטרגת בשעת הסכנה:", + "אספקלריא הם שנים. מאירה ושאינו מאיריה. המאירה הוא הת\"ת ושאינו מאירה הוא מלכות. ופי' ר' משה בספר השם כי הת\"ת אספקלריא המאירה וצחה. ומרע\"ה היה מתנבא ורואה בתוכה והיה רואה הדברים על בוריין בלי מראה וחידה. אבל מלכות אספקלריא שאינה מאירה ומתנבא על ידה מתנבא ע\"י חידה ומשל. וזהו במראה אליו אתודע (במדבר יב ו) עכ\"ל.", + "ובתקוני' (תקוני ז\"ח דקכ\"ה ע\"ב) לכאור' מנגד ליה וז\"ל שבעה היכלין היכלא דאהבה. ב' היכלא דיראה. ג' היכלא דרחמי. ד' היכלא קדמאה היכלא דנבואה דאספקלריא דנהרא. ה' היכלא דנבואה דאספקלריא דלא נהרא וכו'.", + "והנה היכל אהבה הוא חסד היכל יראה הוא הגבורה היכל דרחמי הוא הת\"ת ונהרא ולא נהרא הם נצח והוד וזה הפך מה שפי' לעיל. והדין נותן כי עקר הנביאים הם נצח והוד וא\"כ איך נתן אספקלריא דנהרא ולא נהרא בתפארת ומלכות. ודבר זה יובן במאמר שני בתקונים (תקונא יח ד\"לג) ז\"ל ת\"ח ידו\"ד אדנ\"י אינון קב\"ה ושכינתיה בתרין שוקין ידו\"ד לימינא אדנ\"י לשמאלא ואינון אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה עכ\"ל.", + "והנה נתבאר שהמלכות היא שאינה מאירה והת\"ת מאירה. אמנם הענין הזה הוא בהיותם במקום הנבואה שהם נצח והוד תרי נביאי קשוט ששם יניקת הנביאים והיינו בסוד יחודם וכמו שהארכנו בזה בשער השמות בפ' י\"ב. ובתיקונים במקום אחר (תקונא כ\"ב ד\"סג ובתקוני ז\"ח ד\"קכט) פי' כי המלכות בהיות תפארת מתייחד עמה נקראת אספקלריא המאירה וכאשר תסתלק תפארת מעליה תקרא אספקלריא שאינה מאירה. ואין זה חולק עם מה שפי' כי עקר הצחות וההארה הוא מצד הת\"ת. והכל בסוד יחודם בנצח והוד ע\"י היסוד ידו\"ד בנצח אדנ\"י בהוד [כח] וביסוד שניהם א' יאהדונה\"י:", + "אסר יש בו ג' עניינים ענין נדר כמו ואסרה אסר (במדבר ל ד) הוא בבינה מקום הנדר. ומשמעות אסור כענין מלך אסור ברהטים (שה\"ש ז ו) היינו קשר הת\"ת עם המל' והוא בית אסורים שלהם ופי' מתיר אסורים ששניהם אסורים.", + "וענין אסור ומותר אסור הוא מצד הגבורה כי שם מעמד האסור והארכנו בס' אור יקר:", + "אף התיבה זו מיוחסת למלכות שנא' ואף גם זאת (ויקרא כו מד). אמנם נק' כן דוקא בקבלת דין חזק מן הגבורה שהיא חרי אף הגדול אמנם יש בתמורות אף וזהו והרבה להשיב אפו. ואפשר כשהיא מקבלת מהגבורה ופועלת ע\"י התמורות הנק' אף אז תקרא היא אף:", + "אפוד יש בו ב' ב' בחינות הא' מצד האחוריים המקושטים מצד הגבורה וזהו לשון קישוט כענין ואפדת לו בחשב האפד (שמות כט ה). ויש מצד הקליפות כענין אפוד ותרפים (שופטים יח כ). זה מצד יין המשמח, וזה מצד יין המשכר המתנסך לע\"ז:", + "אפיסת הרעיון נק' כ\"ע. ופי' ר' משה הטעם לפי שאין המחשבה תוספת בו כלל. ונ\"ל הטעם כי שם כלתה המחשבה כי משם ולמעלה אינו נתפס ברעיון ומחשבה ועליו נאמר בספר יצירה אם רץ לבך שוב לאחור:", + "אפיקי מים הם נצח והוד. והענין שעל פי הרוב הכנוים שלהם הם שניהם ביחד מה שאין כן בשאר הספירות. ואמר בזהר ור\"מ כי הם תואמים שני חצאים שניהם יחד אחד, ולפיכך רוב כנוייהם הם משתוים. ונקראים אפיקי מי\"ם בהיותם שואבים שניהם יחד מימי הנהר העליון מן הבינה ע\"י התפארת כי הוא המשקה אותם יחד בשוה. וכשהם חונים על היסוד אז נקראים אפיקי מים כי השפעתם עליו כמבו' בשער הצנורות וכל זה מבואר בזהר (אחרי דף ס\"ח):", + "אפלה היא הגבורה וזהו אמרם ז\"ל המים הרו וילדו אפלה והוא כנוי לדין הקרוב אל הרחמים כמו האפלה שהוא העב הדק הקרוב אל המים וזה אמרם הרו וילדו אפלה כלו' הדין היוצא מן הרחמים והוא צד הרחמים המתקרב אל הגבורה ומתחלת להתעבות והיא קרובה אל הדין יותר מן הרחמים מפי חשכו. לפיכך נקרא הגבורה אפלה:", + "אפסי ארץ פי' המלכות מצד בחינותיה האחרונות. והם בחינות נצח והוד שבה והעד על זה מי אפסים (יחזקאל מז), שהם היותר למטה שברגלים:", + "אפרוח בר\"מ (נשא ד\"קכא ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה כי האפרוח הוא התפארת כלול (שם) [שש] קצוות שהם שש כנפים פורח למעלה ולמטה. אמנם בתיקונים בריש ספרא בהגדה דרבה בב\"ח מפרש בו האפרוחים הם מצד הצדיק בסוד האור החוזר ממטה למעלה. ופי' האפרוחים הם כמו פרחים שאינם גמר פרי והם הספירות מצד האילן ההופך את פניו ממטה למעלה מצד היסוד שהוא בחינה משובחת מחזרת' מצד המלכות כמו שביארנו בשער ממטה למעלה. ואפשר שגם התפארת נקרא כן מצד הצדיק כמו שבארנו ענין זה בשער הנזכר:", + "אפעה ענין צעקה כמו כיולדה אפעה (ישעיה מב).", + "וענין תבקע אפעה (שם נ\"ט) הוא עניין כח הקליפה הקשה יותר מן הנחש כנודע ענינה:", + "אפריון פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' תרומה (ד\"קכז) כי אפריון היא המלכות בהיותה נכללת מעשר ספירות וכל אחת מהם כלולה מעשר עד שיעלו למאה. וזהו י' ומקבלת אותם ע\"י הצדיק י' אות ברית. ואפריון הוא היכל ולשון יופי. ונקר' המלכו' כן בהיותה דומה קצת לבינה וכמו שנתבאר בערך אפרסמון בע\"ה. ועקר התיבה הוא אפרין. וגם יתייחס שם זה לבינה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בפ' בראשית (ד\"כט) והוא בהיות בינה נכללת ג\"כ מעשר ע\"י החכמה שהיא י':", + "אפרסמון פי' הרשב\"י ע\"ה בפ' תרומה שם שהוא הבינה בהיותה נכללת משש קצות וכל אחד מהקצוות כלול מעשר שעולים ששים וזהו ס'. ובהיותה סובבת על ארבע קצוות וכל א' מהקצוות כלול מעשר עולה מ' ועיקר התיבה הוא אפרון ומ\"ם וסמ\"ך לרמוז אל הסוד הנדרש שהיא נק' אפרסמון ברצותה להיות סובבת על הבנים כי קודם בהיותה מסתלקת מעליהם נרמזת במ\"ם סתומה ובהיותה סובבת עליהם נק' מ\"ם פתוחה. ובהיות שהיתה מסולקת והיא שבה ועדיין לא שבה בעצם אלא רוצה לשוב נרמזת באפרסמון:", + "אצבעות היא בשתי פנים. הא' הוא י' אצבעות הם רומז' לי' ספירות כמו שפי' עניינם בשער י' ולא ט' בפ' א'.", + "ועוד יש מציאות אחר כנדרש בס' הזהר (פ' בלק ד\"קפו) כי חמשה בריחים הם ה' אצבעות והבריח התיכון הוא קו האמצעי ת\"ת הוא אצבע אמצעי הגבוה מכלם כי ראשו מבריח מן הקצה אל הקצה והה' אצבעות הם גדולה גבורה מצד א' שני בריחים או גדולה נצח. ושנים הנשארים מצד השני. ועצם כללות יד ימין הוא בחסד ויד שמאל בגבורה. האצבעות הם בידות כי כל א' כלולה מעשר כנודע. ובמלת אצבע אלהים פי' ר' משה בספר השם ז\"ל כי האצבע א' מחמשה ביד והוא האצבע הפועל בכח אלדים לפי זה ביארו במלכות:", + "ארגמן פי' בזהר פ' תרומ' (ד\"קלט) ארגמן דא כנופיא דכל גוונים כדפי' בשער הגוונים ובדרך נוטריק\"ן ארגמן א'וריאל ר'פאל ג'בריאל מ'יכאל נ'וריאל ופי' ארג\"מ הוא גדולה גבורה ת\"ת ומלכות. ואוריא\"ל ונוריא\"ל הכל דבר אחד לפי קבלתו אם מהימין אם מהשמאל אם או\"ר ואם נו\"ר ובארנוהו בשער ההיכלות פרק ו':", + "ארוך הוא התפארת והוא נק' עולם ארוך שהוא ו' ארוך כן ביאר הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים בתיקונים ובר\"מ ופי' שם כי בארכא אחרא הוא מצדו [כט] וכן כל מקום בתורה שנמצא בו אורך הוא מצדו. וכן פי' (בר\"מ פנחס דרל\"ב) שנק' ארך אפים א' ארך. ו\"ו אפים י\"ג מדות של רחמים. והם י\"ב גבולין ו' בת\"ת ו' בצדיק זה לימין זה לשמאל הם י\"ב. וא' באמצע הוא מיחד אותם דגוף וברית חשבינן חד. ופי' זה בענין אחר בערך ארך אנפין. עוד פי' שם כי מה שכתוב והארכת ימים,. לעולם שכלו ארוך, הוא בת\"ת (והוא בר\"מ פנחס ד\"רנב):", + "ארון היא השכינה ונקראת ארון לפי שהיא ארונו של תפארת והוא נגנז בתוך ארונו וזהו הברית והיא הנקראת ארון הברית. אמנם כאשר היא נקראת ארון הברית הוא ביחוד עמה הצדיק מבית ומבחוץ וכן דרש ברמז בפסוק (שמות כה יא) מבית ומחוץ תצפנו. וכן פי' בפ' נח (ד\"נט) וז\"ל ובאת אל התיבה וכדין הוא תיבה ארון הברית. ופי' כי קודם שנכנס נח שהוא נק' ברית הי' המלכות נקראת תיבה לבד אמנם כאשר נכנס בה נח שנתייחד בה אז נקראת ארון הברית. ובזוהר פ' ויקהל (ד\"ריד.) ארון דא איהו רזא למיעל בה תורה שבכתב ואתגניז ביה ואינון שית לוחין מסחרן ודא אקרי ארון. כד סחרין אינון שית למהוי כחדא כדין איהו גופא חד לעאלא ביה רזא דאורי' בשית סטרין. ואינון לוחין אינון חמש ועאלין ביה חמש ספרים ואינון חמש אינון שית בחד דרגא דעאל בה בגניזו דאקרי רזא דכלא והאי איהו רזא דברית. כד עאל דא גו אינון חמש לוחין כדין קיימא ארונא ואורי' ברזא דתשע דרגין דאינון תרין שמהן יהו\"ה אלהי\"ם. ולבתר קיימא לוחא חדא רזא חדא רזא עלאה דחפי על כלא. וההוא הוי רזא דההוא רקיעיא דסחרא וחפי על כלא וכלא קיימי בגניזו עכ\"ל.", + "והכונה בקצור כי המלכות הוא ארון בו נגנז התפארת שהוא התורה והנה כמו שהתפארת כלול משש קצוות כן מלכות כלולה משש קצוות. ושש הם היכל לשש וכן הארון היו בו שש קצוות ודאי. אחר כך אמר כי הארון היא מחמש שכן מלכות נקראת ה' שעולה חמש והם גדולה גבורה תפארת נצח הוד. וכן התפארת שהיא התורה בו חמשה ספרים שהם ה' ספירות הנ\"ל ונשלמת השכינה לששה בסוד השושבין האמצעי שהוא היסוד שהוא נכנס בה בהעלם בסוד יחוד זכר ונקבה ובו נשלמים שניהם בסוד ששה ששה ולכן נק' ארון הברית דהיינו אדון התורה. והכפורת חופף על הכלל היא הבינה ובזה מבואר המאמר וענין הכנוי:", + "ארזי לבנון הם הספירות במציאותם הדק. אשר עליהם אז\"ל (בהר בראשית ד\"לה תנן) כקרני חגבים הוו וכו' והיינו לבנון מקום הלובן וזהו ארזי לבנון אשר נטע (תהלים קד). ובפ' בלק (דר\"ג) פי' ארזי לבנון ג' אבות גדולה גבורה תפארת. ואפשר מפני שהם קרובים יונקים מן הלבנון:", + "ארז סתם, פי' בזהר פ' ויקרא שהוא הת\"ת בסוד הדעת המתעל' לינק מן הלבנון כ\"ע. וכן פי' בפ' מצורע (ד\"נג):", + "אריה חסד. בסוד ופני ארי\"ה אל הימין לארבעתם (יחזקאל א) בסוד המרכבה העליונה. וכן הרמז אל אותיות שם ע\"ב שעולים רי\"ו:", + "ארך אפים הוא התפארת ובתקונים פי' כי הוא ארך אפים מצד החסד.", + "וענין ארך אפים בארנו בע' ארוך ובע' אנפי רברבי:", + "ארמן ודאי שהיא המלכות כדכתיב (ירמיה ל יח) וארמון על משפטו ישב ואין ספק שהיא נק' כך בהיותה למעלה. כענין על משפטו דהיינו על התפארת הנק' משפט דהיינו בהיותה בבינה:", + "ארמנות פי' בזוהר פ' ויקרא (ד\"ה) בפסוק אלהים בארמנותיה (תהלים מח ד) כי נצח והוד הם ארמנות המלכות. מטעם כי בשעת הזווג מתקבץ בהם השפע כדמיון הביצים שבזכר שבהם קבוץ הזרע וע\"י הברית נשפע למעי הנקבה. כן השפע מתקבץ בנצח והוד דאינון תרין ביעין דדכורא ונפיק על ידא דצדיק. וכאשר הם מלאים ומזומנים לזאת נקראים ארמנות מלאות שפע:", + "ארץ סתם, היא השכינה שהיא ארץ מצד כל הספירות. וכן נתבאר בתקונים (תקונא נ\"א ד\"פד) את השמים תפארת ומלכות, ואת יסוד ומלכות, הארץ דא מנא דכלהו פי' כלי המקבל כל מה שלמעלה כמו הארץ שהיא מקבלת כל הנשפע מן העליונים ובארנו המאמר הזה בארוכה בשער מהות והנהגה. עוד בר\"מ (פנחס ד\"רמג ע\"ב) סבא סבא שכינתא אתקריאת ארץ דקב\"ה שנאמר והארץ הדום רגלי מסטרא דחסד אתקריאת וכו' מסטרא דגבורה כו' ואיהי ארץ קרקע לכלהו ע\"כ. והוא אותו הצד התחתון שבה שהיא הבחינה האחרונה שבעצמותה שהיא המקבלת מכלם יחד ולכן היא מנא דכלהו. אמנם נקראת ארץ מלשון רצון שכבר נתרצה מהשפע הטוב שקבלה. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' בראשית (ד\"יב) בפסוק ויקרא אלהים ליבשה ארץ וז\"ל ומה דהות יבשה אתעבידת ארץ וכו' ארעא רעוא שלים כדקא יאות עכ\"ל.", + "וכאשר יתלווה ארץ אל תיבה אחרת יש בהם פירושים האלו. ארץ עליונה היא הבינה ונקראת ארץ כי היא בערך ג' ראשונות כערך המלכות אל שלמעלה ממנה. או מפני שכמו שהארץ מוציאה כל מיני צמיחה ותולדות כן הבינה הוציאה כל ההויות והמציאם לפועל. ויתייחס טעם זה אל המלכות ג\"כ. ונקראת עליונה, לחלק בין העליונה שהיא הבינה, לתחתונה שהיא המלכות. ויש ארץ החיים וזה יתייחס על שתיהן. ובמלכות כתב בספר האורה כי בהיות המדה הזאת שואבת בריכות עליונות ומיני שפע ואצילות מעץ החיים על ידי המדה הנקראת א\"ל ח\"י, נקראת ארץ החיים עכ\"ל.", + "וזה אינו מתייחס אל הבינה. ור' משה פי' הטעם בבינה מפני שהחכמה שוכנת בתוכה והחכמה נקראת חיים כי משם חיים נמשכים כדכתיב (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה. ונ\"ל מפני שחיי הספירות ומזונם ושפעם תלוי בבינה, וכן חיי התחתונים במלכות, לכן נקראים ארץ החיים פי' בחינת' המשפעת חיים בכל השואבים חייהם ממנה ומצאנו לפי' זה סמך בזהר פ' בראשית (ד\"א ע\"ב) ז\"ל ארץ החיים שהוא העה\"ב עכ\"ל הנה בפי' כי בחי' העה\"ב דהיינו הצד המשפיע היא נקראת ארץ החיים [ל]. ובתקונים פי' הרשב\"י ע\"ה כי מפני שהמלכות כלולה מז', נקראים כלם בה ארצות החיים:", + "עוד נקרא כל אחת מהן ארץ חפץ והטעם הנכון מפני שהספירות חפצות בהם את הבינה לקבל ממנה והעליונים ממנה להשפיע בה וכלם להשפיע במלכות מטעם כי שכינה בתחתונים צורך גבוה כמבואר בשערים הקודמים וחפץ היינו לשון השפעה:", + "עוד נקראת המלכות ארץ חמדה והיינו כשהיא כלולה ממה שלמעלה. שכן פי' חמדה כלולה. ויכ\"ל אלהי\"ם תרגום ירושלמי וחמיד. הטעם כי בהיותה כלולה בכל קשוטיה היא חמודה מעליונים ותחתונים:", + "עוד נקראת ארץ טובה וזה כשהיא יונקת האור מצד הטוב דהיינו החסד ופי' מאירה כמו בהיטיבו את הנרות (שמות ל ז) והטוב יתבאר בערכו:", + "עוד נקראת ארץ רחבה בהיותה יונקת מהבינה מן הבחינה התחתונה שבה שהיא נקראת רחובות הנהר, ברחובות תתן קולה (משלי א כ). כאשר יתבאר בערכו בעה\"ו:", + "עוד יש בקליפה ארץ גזרה והיא ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזר\"ה (ויקרא טז כב) כן פי' בתקונים (תקונא כ\"א ד\"ן ע\"ב) ואפשר שגם היא ארץ מלחה ולא תשב (ירמיה יז ו). וקשיא לן לשון ארץ כי הפי' לשון רצון. אלא שנאמר שפי' כאן לשון רץ לשון ארץ כי הפי' לשון רצון. אלא שנאמר שפי' כאן לשון רץ כמו כי רגליהם לרע ירוצו (ישעיה נט ז):", + "אש בכל מקום שנמצא אש סתם הוא בגבורה והוא שם מורה על הדין כאש בחזקו. אמנם יש אישים הרבה והם ה'. וזהו שאמר וכליל לאישים שהם ה' אישים מצד הגבורה והיא נקראת אש אוכלת ומלהטת ומכלה כל:", + "ויש אש חלושה והיא הבינה ונקראת כן מפי שממנה התחיל הדין כדפי' בשער מהות והנהגה. וברע\"מ (צו דל\"ד) קרא לבינה אש יורד רחמים. ולמלכות אש עולה דין. כי מצד יניקתה מן הגבורה היא אש. וכן הגבורה נקראת אש הגדולה לאפוקי המלכות שהיא קטנה. וכן הגדולה חסד נקראת אש לבנה לרמוז אל הדין הקרוב אל הרחמים בסוד הלבנינות. ויש מיחסים שם זה לתפארת שהוא אש מצד הגבורה, לבנה מצד החסד. ונקראת הגבורה אש ממים כי היא נאצלת מחסד שהוא מים ע\"ד שפי' בשער סדר האצילות. ותפארת נק' אש מים כאשר נבאר בערך שמים.", + "ועוד יש אש נוגה ופי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (תצא ד\"רפב. וגם בהקדמת ת\"ז ד\"ו:", + "קראה אש נוגה) כי השכינה נקראת אש נוגה מצד נצח והוד. אש מצד הוד. נוגה מצד נצח:", + "אשה המלכות נקראת אשה. ויש מי שפי' הטעם כי האישים שהם למטה מקבלים ממנה. וזה דוחק כי כל אשר תחתיה מעולם הנפרדים נזונים ממנה. אמנם נקראת אשה מפני שהיא כח הנקבה המקבלת השפעה מכל האצילות ומשפעת במרכבות ועוד שהיא אשה לבעלה החתן כנודע בשערים ת\"ת בעלה. ואין ספק כי גזרת המלה הזאת היא אש יונקת מצד הגבורה והיא ה' בסוד הנקבה. מה שאין כן איש שהוא אש י' בסוד הזכר ושתיהם יחד אש י\"ה. ואין ספק שאש אחד מצד הימין אש לבנה, ואש אחד מצד שמאל אש אדומה. והיינו י\"ה י' בימין ה' בשמאל:", + "אשה היא המלכות מצד בחינתה התחתונה אשר בה ששם מתייחדים כל כחות הדין עם הרחמים ובהיות כלם מיוחדים ומקובצים אליה אותה הבחינה תקרא אשה. כן בארו הרשב\"י בשה\"ש (בז\"ח ד\"עג) בפסוק משכני אחריך נרוצה וגו':", + "אשישות פי' בתיקונא (י\"ט ד\"לח) כי אשישות הם תרי אישות אש י' ואש ה'. ופי' כי הזווג הוא ע\"י ב' הגוונים שהם אש אדום ואש לבן בסוד החיבוק ע\"י צפון ודרום, כדפי' בשער מהות והנהגה. וכאשר חונה על ב' אשות אלה אבא ואימא דהיינו י\"ה, י' אבא אל הדרום לימינא, ה' אמא לצפון לשמאלא, וזהו איש ואשה, וע\"ז אמר סמכוני באשישות (שה\"ש ב ה) בתרי אישות ורמז אל החיבוק. בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני (שם שם ו) והוא מאמר השכינה. אבל בזהר פ' שמיני (ד\"מ) פי' וז\"ל אשישות אילין אינון אבהן דאילין אתמליין בקדמיתא מן ההוא חוזר טב דמנטרא עכ\"ל.", + "ירצה כי ג' אבות נקראים אשישות בהיותם מלאים מיין המשומר דהיינו שפע הבינה. וכאשר [פי' לעיל] אפשר לומר דהיינו איש ואשה שהם נקראים כן בסוד עמידתן בגדולה וגבורה שהם מתלבשין באש דהיינו יין המשומר המשמח ומעורר תאות האהבה:", + "אשכלות הם נצח והוד שהם אשכלות לצדיק שבו הוא נמשך סוד היין המשומר בענביו והוא הדורך אותו בגת ע\"י היחוד הם נצח והוד והם נקראים כן בהיותם מלאים תירוש ויין להמשיך לצדיק בסוד היחוד. וכנגד אלו הקדושים, יש שנים מבחוץ והם נקראים אשכלות מרורות למו (דברים ל\"ב) [לא] והם לשון שכולה וגלמודה (ישעיה מט כא) שהם נמשכים מארץ משכלת. והארץ כבגד תבלה (שם נ\"א ו'). לילית הרשעה:", + "אשמורת פי' בזהר פ' בשלח (ד\"נד) בפסוק (איכה ב') קומי רוני בלילה לראש אשמורות. כי ראש הוא יסוד ואשמורות הם נצח והוד שיסוד ראש לשניהם כמבואר בשער סדר האצילות. ור' אבא פי' שם אשמורת הוא חסר, שהיא אשמורה אחת וכן הוא יסוד ח\"י עלמין [הראש לאשמורה]. ואפשר שנקראים נצח הוד יסוד לשון אשמורת להיות שהם לשון שמירה שהלילה מתחלק' אליהם כי היא יונקת משלשתם פעם מזה פעם מזה:", + "אשל פסוק (בראשית כא לג) ויטע אשל וכו' פי' במלכות. ולי נראה הת\"ת והיינו במלכות ששם נטיעתו כדכתיב ויטע אשל בבאר שבע. וכן פי' המלה אילן גדול. ונקרא אשל מצד הבינה כי ג' אותיות אלה הם רומזים בה כמבואר במקומות רבים:", + "אשר במלת אשר פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ל\"ט ד\"עז ע\"ב) שני פירושים. א' אל הבינה כד\"א (בראשית ל יג) באשרי כי אשרוני בנות וזה אמרה לאה. וכן פי' בזהר פ' ויחי (ד\"רמו) וז\"ל ת\"ח מאשר דא הוא אתר דכולא מאשרין ליה ומאי איהו עלמא דאתי דעילאי ותתאי מאשרין ליה ונכספין ליה עכ\"ל.", + "והנה פי' הלכתא וטעמא. ואח\"כ פי' בתיקונים שם פירוש אחר קרוב לזה שאשר הוא בכתר אמנם מסטרא דאימא. וז\"ל אשר איהו אשר אהי\"ה ודאי ודא כתר עלאה מסטרא דנוקבא אתקרי אשר וכו':", + "ובשה\"ש (בז\"ח דף ע\"ג ע\"ב) בפסוק אשר לשלמה פי' אשר בת\"ת ופי' כי הוא רצוא ושוב עולה אל הבינה ויורד אל המלכות וזהו אשר פי' קאים הכא והכא. ובמ\"א בתיקונים פי' כי אשר הוא בחכמה וז\"ל מסטרא דכתר עלאה אתקריאו תלת ספירן אהי\"ה אשר אהי\"ה. הרי לפי זה אשר בשלשה מקומות בבינה בחכמה בתפארת. וכן עוד בתיקונים אשר איהו רמיז במלת בראשית אשר דא אימא דאיהו אהי\"ה אשר אהי\"ה. ולתקן הענין הזה נאמר כי אשר הוא בסוד השפעת החכמה בבינה בסוד היחוד בסוד הדעת. ובזה נתבאר בזהר פ' אחרי מות (דף ס\"ה) וז\"ל אשכחנא בספרא דשלמה מלכא. אשר בקטורא דעדונא קסטירא עילאה חברותא אשתכח כד\"א באשרי כי אשרוני בנות עכ\"ל ופי' מלת קסטירא היכל וכן תרגום בירושלמי (בראשית כה טז) ואלה שמותם בחצריהם [ובטירותם] ובקסטרותהון.", + "והנה לפי זה קסטירא פי' היכל, קטורא פי' קשור ויחוד. ופי' דבריו בקיטורא דעדונא פי' ביחוד וקשר העדן שהוא החכמה עם הבינה שהוא ההיכל העליון דהיינו קסטירא עלאה, חברותא אשתכח פי' ביחוד גמור אשתכח פי' נמצא תיבת אשר. ועניינו כי הבחינה אשר לחכמה המתייחדת עם הבינה היא נקראת אשר. ונמצא אשר בחינה אחרונה של החכמה וראשונה של הבינה. וזהו שאמרה לאה באשרי כי אשרוני בנות פי' השפע נשפע אליה מהחכמה שבו היא מתאשרת בין הבנות דהיינו שאר הספירות ע\"כ פירוש המאמר. ונמצינו למדים שהחכמה בבחי' יחודה עם הבינה, וכן הבינה בבחי' יחודה עם החכמה נקרא אשר. ובזה לא יתרחק אלינו היות גם אשר בת\"ת כי הוא המייחדם ומזווגם בסוד הדעת כמבואר בשער אם הא\"ס הוא הכתר בפ' ח', וכן בשער מהות והנהגה בפ' י\"ז. ומפני היות האושר נשפע ע\"י מן החכמה לבינה לכן הוא נקרא אשר. ובז\"ח שה\"ש הנ\"ל נראה שאשר נקרא מלשון הליכה כמו לא תמעד אשוריו (תהלים לז לא) וז\"ש קאים הכא והכא פי' עומד בבינה ועומד במלכות כדמוכח התם. ואפשר לומר שהוא עולה אל הבינה בסוד הדעת להתייחד. ונמצא אגב חדא תרתי לשון הליכה ולשון אושר ממש דהיינו עולה ומייחד אבא ואימא ויורד ומתייחד עם המלכות והכל בבת אחת. עוד נמצא אשר ביסוד וכן פי' הרשב\"י בפרשת בראשית (דף מ\"ז ע\"ב) על פסוק מאשר שמנה לחמו ואפשר שנקרא כן בהיותו יונק מן הת\"ת בעת היחוד הנעלם ומה גם במה שפיר' כי עולה ומייחד או\"א ויורד ומתייחד במלכות ע\"י היסוד וע\"י השפע נשפע מחכמה אל הבינה ומשם משפיע אל היסוד ומשם אל המלכות ולכן נקראת אשרה כאשר נבאר בעזרת הצור וישועתו:", + "אשרה פי' בזהר בראשית (דף מ\"ט.) כי מלכות נקראת אשרה בהיותה יונקת מן התפארת שהוא בעלה בהיותו נק' בבחי' אשר. הוא אשר והיא אשרה. כי כן דרך רוב כינוייהם במשקל צדיק צדק עופר עפר:", + "את כל המפרשים הסכימו היות התיבה הזאת במלכות כי היא נקבה. אמנם הרשב\"י (בז\"ח דף ע\"ז) פי' א' דכר ת' נוקבא. ואמר שנקראת המלכות כן כאשר מצוייר בתוכה כח הזכר שקבלה עליה כבר. וכבר בארנו המאמר בעצמו בשער השמות בפ\"ו. וכן פי' במקום אחר אורייתא כלילא מא' עד ת' כי ע\"י קבלת הזכר נתחקקו בה האותיות כאשר יתבאר בשער האותיות. עוד בארו בזוהר פ' ויחי (דף רמ\"ז.) כי בהיות הל\"ב נתיבות נשפעות לתפארת מהתורה העליונה נובלת חכמה של מעלה תורה, והתפארת משפיע למלכות הל\"ב הנזכר. אז נקראת המלכות את. מפני כי את מורה היותה נכללת בכ\"ב אותיות. והל\"ב נתיבות הם כ\"ב אותיות וי' מאמרות. נמצא לפי זה כי את הוא במלכות ומורה על כללות הל\"ב ע\"י התפארת דהיינו יחוד א' דכר עם ת' נוקבא ע\"י החכמה המשפעת הל\"ב נתיבות בתפארת כדפי'. ובתיקונים פי' היסוד נקרא א\"ת ופי' מלשון אות דהיינו אות כדפי' לעיל בערכו:", + "את נתבאר בזהר פ' לך (דף פ\"א ע\"ב) בפסוק הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את כי המלה הזאת הרמז למלכות. עם היות שנקראת אתה כמו שנבאר, יהיה על דרך ליל לילה נער נערה כדפי' בשער סדר האצילות בפ' שני:", + "אתה בספר האורה פי' כי התפארת נקרא אתה והביא ראיה אתה נורא אתה (תהלים עו ח). נורא ודאי בת\"ת, כאשר יתבאר בערכו. והטעם שנקרא אתה מפני שהוא סוד הקו האמצעי תפארת שממנו מתפשטות כל הענפים והפארות והמרכבות בסוד בריאתם וע\"י האלפ\"א ביתות נבראו כלם בסוד ס\"י ולכן בא הא' והת' בשם זה. וה' רמז אל חמשה מוצאות הפה היוצאת מהבינה ולכן נקרא אתה. זה תורף כוונתו בקצור נמרץ. והוסיף עליו ר' משה ואמר כי מפני שנאצלה מהבינה אמר (תהלים צג ב) מעולם אתה. וכן הסכים הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ח.) כי אתה הוא בתפארת. אבל מצאנו להרשב\"י ע\"ה בפקודין פקודא לברכא (בפ' עקב דף רע\"א) הפך זה. וז\"ל אתה שרותא לאתגלייא לבר. ובג\"כ אקרי אתה ומאן איהו דא רזא דימינא.", + "הנה פי' כי החסד נק' אתה לנוכח להורות על תחלת הגלוי וההתראות מה שאין כן בשלש ראשונות שהם נעלמות כדפי' בשער מהות והנהגה וכן שם העתקנו מהזהר שפי' בזה הפסוק ה' אלדי אתה. ונוכל לתקן זה במה שבאר עוד בפקודין (שם ע\"ב) אפי' לנהורא דלא נהיר בשעתא דאתדבק בימינא איקרי אתה.", + "הנה לפי זה התפארת מפני היותו מטה אל הימין כי משם נקרא תורה שבכתב כמו שיתבאר בערכו ב\"ה לכן אז נקרא אתה וכן המלכות מפני היותה מטה אל הימין כענין כוס של ברכה שהוא בימין לכן נק' אתה. ובסבא (דמשפטים דף ק\"ד) פי' איפכא כי עקר אתה הוא המלכות ומפני שמתייחד החסד עמה נקרא החסד אתה ופליג בהדיא למאי דקאמר הרשב\"י ע\"ה. וז\"ל דהא אתה כהן לעולם וגו' הכא אתקשר כוס של ברכה בימינא כדקא יאות עכ\"ל.", + "והתם קאמר בפי' דפליג בקצת אר\"ש. ובזוהר (בלק דף קצ\"ג ע\"ב) בפסוק ה' אלדי אתה פי' אתה בחסד והכריחו הענין מפסוק אתה כהן לעולם. אמנם אמר והא אוקימנא דתלת דוכתי אינון דכל חד אקרי אתה. והכונה כי התפארת נקרא אתה. וכן המלכות נקרא אתה וכן פי' בזוהר בפ' ויצא (דף קנ\"ד) שהוא עולם הנגלה, ולפיכך נקרא אתה. ויש שפי' הטעם את ה'. ולי נראה שכיון שהיא נקראת את דהיינו אורייתא וכו' כדפי' בערכו וכן בהוסיפה טובה על טובתה נקרא אתה בסוד נער נערה ליל לילה והכל בסוד הימין כי משם תחלת התגלות האותיות ומשם נק' התפארת תורה שבכתב. ובפרשת פקודי (דף רכ\"א) וז\"ל אתה רזא דאספקלריאה דלא נהרא דאחזי ליה בגווה כל אינון דיוקנין ע\"כ. וי\"א שגם החכמה נקרא אתה. ויש שפי' שהבינה נקרא אתה והסוד לשון ואתה מרבבות קדש (דברים לג) כי כן נקרא עולם הבא. ולא מצינו לזה גילוי בזוהר:", + "אתנים פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ב.) כי נצח הוד יסוד נקראים אתנים שפי' בצירוף תנאים ובענין תנאים ואמוראים פי' בערך אמוראים עוד יש אית\"ן פי' הרשב\"י ע\"ה בצרוף תניא ונבאר בערכו בעה\"ו:", + "אתקפתא פי' בערך התקפתא יעו\"ש:", + "אתרוג היא המלכות והיא רמוזה אל הלב שהיא שכינה. ואמנם מלת אתרוג ירצה מלשון ונחמד העץ להשכיל ותרגומו ומרגג. והכוונה כי היא חמודה כנדרש למעלה, ולכן ראוי להיות בלי מום כענין אחת היא יונתי תמתי ברה היא ליולדתה (שה\"ש). אמנם נקרא' אתרוג כשהיא גדלה על כל מים שהיא קרובה אל החכמה וכ\"פ הרשב\"י ע\"ה בספר ר\"מ (משפטים דף קכ\"א). עוד פי' שם מה ששנינו (בכורים פ\"ב) אתרוג שוה לאילן בג' דרכים כי היא מקבלת מתלת סטרין שהם חסד דין ורחמים כמו האילן ת\"ת. עד הנה הגיע כחינו הכשל והחלש בביאור ערך א' בעזרת אלדים והננו נכנסים לבאר ערך ב' בע\"ה ית':" + ], + [ + "אות הב' בעצמה נבאר בשער האותיות וכן נהגנו לכל האותיות:", + "באר הוא המלכות והטעם כי הוא באר נובע מים חיים מצד המעיין והמקור אשר בתוכה. אמנם לפעמים המדה הזאת נקראת בור ולפעמים בא\"ר. והבור היא בשעה שאין לה מעיין ומקור בתוכה אלא מה שקבלה מים מכונסים והיא בעניות. וכשהיא נקראת באר היא נובעת מים ע\"י המעין והמקור אשר בתוכה. וכ\"פ בזוהר פ' נח (ד\"ס) והעתקנוהו ופרשנוהו בשער מהות והנהגה בפ' י\"ט. ושם נתבאר כי מה שהוא נובע מתוכה היינו נשמתן של צדיקים. ובזוהר פ' בהעלתך (דף ק\"ן) בפסוק באר חפרוה שרים משמע שלא נקראת באר אלא בעת שמקבלת מבינה ע\"י הגבורה. ואפשר המקור שבתוכה היינו השפעת הבינה הנשפע ע\"י נשמתן של צדיקים וצ\"ע שם במקומו כי הדבר שקול. ולפעמים הבאר נקרא בארה ופי' בזוהר פרשת חקת (דף קפ\"ג) וז\"ל ומשם בארה היא הבאר מ\"ש הכא בארה ולבתר באר. אלא בארה לבתר דמתכנשי מייא לגו ימא ונחתי לתתא. באר בשעתא דיצחק מליא ליה עכ\"ל. ובפי' אמר שנקרא באר בקבלתה מצד הגבורה ועדיין אינה משפעת אלא מקבל השפע בתוכה, ונקרא בארה בהיותה משפעת לתחתונים אחר שנתמלאה מן העליונים. והנה לפי\"ז נמצא בארה היא המלכות לבדה אחר שנסתלק ממנה הזכר המשפיע ולכן היא משפעת. כי כלל זה בידינו כי אין מדה משפעת בעוד שהיא מקבלת, אלא אחר תשלום קבלתה תשפיע כדפי' בשערים הקודמים. ואין לתמוה מענין נהר דלא פסיק. כי היא בבינה למעלה ושם הוא מקור הברכות בסוד יחודה עם העדן ולעולם אינה פוסקת. אמנם בספי' סתם אינם משפיעים בעוד שמקבלים ולכן נקרא בלשון זכר באר שבפני הזכר אין הנקבה עולה בשם. אמנם אחר קבלתה והסתלק השפע היא משפעת ונקרא בארה לבדה. ובזה יתבאר מש\"כ שם אח\"כ מ\"ש בקדמיתא בארה והשתא באר אלא בקדמיתא נוקבא בלחודהא והשתא דקאמר הוא כללא דדכר ונוקבא אקרי באר ובאתר דאשתכח דכר אפי' (מאה) מלה נוקבא דכר קרינן לכלא עכ\"ל. והכריח שבאר הוא בהיותה עם הזכר שממלא הוא הבאר. ולכאור' הנה נראה חולק עם מה שהעתקנו לעיל. ובמה שפי' נמצאו דברי הרשב\"י הכל ענין אחד וכלם עולים בקנה א'. ולפעמים נקרא' באר מים חיים בהיותו יונק בשופע מן המים העליונים, או ע\"ד שפי' באלהים חיים. ונקראת באר לחי ראי בהיותה משמרת ורואה ליסוד הנקרא ח\"י לקבל ממנו כדרכה. ונקראת באר שבע בהיותה כלולה משבע ספירות העליונות. והבינה לפעמים נקרא באר שבע מפני שהיא משפעת בשבע והיא שממנה דולים כלם שפעם. וכן פי' בזוהר פרשת ויצא. ובזוהר פ' תולדות (דף קל\"ה ע\"ב) נראה שנקרא באר מים חיים המלכות מצד הגבורה. והטעם כי משם גבורות הגשמים. ויש בור ובאר בתמורות ועל הבור הזה נאמר (בראשית לז כד) והבור רק אין בו מים, ופי' רז\"ל (שבת דכ\"ב) מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. ועליו נאמר (שמות כא לג) וכי יכרה איש בור ונפל שמה וגו', ויעלני מבור שאון וגו' (תהלים מ ג). וכן נקרא באר צרה נכריה (משלי כג כז). ועליו נא' (תהלים סט טז) ואל תאטר עלי באר פיה. והזכר שבקליפות נקרא בור. ומשם אין בור ירא חטא (אבות פ\"ב). ונקבתו נקראת בורה ועליה נאמר (בראשית לז כד) וישליכו אותו הבורה הרחמן יצילנו:", + "בגד היא השכינה והיא לבוש מלכו של עולם כדפי' בערך אמרתו. וכן עולה תשע שכן הוא כלול' מט' נקודות:", + "בהו היא הגדולה ופירשו רז\"ל (חגיגה י\"ב) אבנים מפולמות כו' שמהן יוצאין מים. והיא רמז אל מוצא האותיות מבינה ונכללות בחסד ושופעת מים בסוד אור מים רקיע שפי' האותיות. והבהו דבר שיש [בו] ממש והוא המלבש את התהו שהוא הבינה דבר שאין בו ממש שאינה נתפסת. כענין שלח תשלח את האם (דברים כב ז). והדברים יוצאים מהבינה הנקרא כ\"ח. מהכ\"ח אל הפועל חס\"ד (ע' תי' יט ד\"לט.):", + "בועז הוא הוד וכנגד המדה הזו היה העמוד השמאלי שהיה במקדש. ופי' ב\"ו ע\"ז ותעצומות מפני עקר יניקתו מן הגבורה. ויקרא בשם זה כשיחזיק כח התאוה אל הזווג:", + "בוקר שני בקרים הם זולת שחר שיתבאר במקומו ב\"ה. הא' הוא בוקר דאברהם. ואפשר הטעם כמו שהבקר תחלת האור בעולם כן חסד תחלת אור המתגלה. ועוד כי הבקר תחת ממשלת אברהם מדת החסד ולכן כתיב (בראשית יט כז. כב ג) וישכם אברהם בבקר. והבקר שני צדיק מדתו של יוסף ועליו נאמר (שם מד ג) הבוקר אור וכו'. ואפשר שנק' כן מצד החסד וב' בקרים אלו נתבארו בזוהר פ' בלק (דף ר\"ד.):", + "בטן הוא הבינה [ב] כד\"א (איוב לח כט) מבטן מי יצא הקרח. ומי הוא הבינה כאשר יתבאר בערכה בע\"ה. אמנם אינה עצם הבינה אלא בטן הבינה ובטנה היא המלכות בהיותה למעלה והיא נקראת בטן. ועליה נאמר (שה\"ש ז ג) בטנך ערמת חטים. ואין בטן בלא גוף כי הבטן מתייחד בגוף שהוא הת\"ת והכל על ידי הבינה בסוד העלמם שם. ור' משה פי' בת\"ת ואינו עקר:", + "בינה פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקוני' (תקונא ס\"ט דף ק\"ג) וז\"ל דבינה אתקריאת לעילא כד איהי עם בעלה. ובמ\"א כתב (שם ד\"קח) וז\"ל בינה תמן י\"ה אבא ואימא ובן בגווייהו עמודא דסמך לון וכו' עכ\"ל. מכל זה יראה כי כאשר תתייחד חכמה בבינה ע\"י הת\"ת בסוד הדעת כדפי' בשער מהות והנהגה אז נקראת היא בינה לרמוז אל שלשתן וצרופו בן י\"ה:", + "ביצה בענין המוציא בשעור כזית וכביצה פי' הרשב\"י ע\"ה בספר ר\"מ (פנחס ד\"רמד ב') ביצה הוא י' שבשם בן ד' שהוא בחכמה אמנם בתיקונים פירש כי כל הספי' נקראים ביצים מצד המלכות וז\"ל (בהקדמ' דף ב' ע\"ב) דהא ביצים מסטרא דאימא תתאה אינון דאיהי ביצה עכ\"ל. ונקראי' הספי' ביצים מסטרא דידה בסוד האור החוזר ממטה למעלה. ואפשר היו\"ד שהוא להמוציא י' של שם היינו י' התחתונה [יוד של אדני] מצד האור החוזר שהי' במלכות והיא ביצה ודאי (ע\"ש בר\"מ הנ\"ל):", + "בית מתיחס אל המלכות והבינה. והטעם כי שניהם בתים הבינה בית לחכמה שהוא בעלה כנודע. והם אב ואם [לכל] התחתונים ועוד בבחינה אחרת נקרא' בית מפני שהבינה בית לכל האצילות התחתונים ממנה שבה היו וממנה יצאו ובה חוזרים. והמלכות בית לת\"ת [בעלה וגם הוא בית לכל האצילות. עס\"ר] בערך שאליה שבים ללכת כנודע שכלם משפיעים בה וכלם נכנסים בתוכה. ועוד טעם ג' במלכות כי כמו שהבית כוללת ענינים רבים וכלים מכלים שונים כן המלכות כוללת ג\"כ עניינים רבים ובחינות רבות וכחות לאין תכלית. וכבר יתייחס זה קצת אל הבינה.", + "וענין שני הטעמים בבתים האלה הם שני בחינות שונות שבכל אחת ואחת. הבינה יש לה בחינה בערך החכמה שהיא היכל אליה או בערך כל האצילות הגנוז בתוכה. וכן המלכות יש לה שתי בחינות אלה. אך בחינה בערך האצילות העליון כלו המסתתר בה או בערך התפארת לבד. ויש לה בתים אחרים זולת אלה הוא בערך הכחות שלה בערך התחתונים הנבראים ונוצרים ונעשים ע\"י והוא הטעם הג' שפי' בה [ג]. ולפעמים יתלווה אל הבתים שם אחד כמו בית אל ונקראת המלכות כן בהיותה נשפעת מצד הימין הנקרא א\"ל. ולכן אברהם בעל הימין כל מסעיו היו מקד\"ם (בראשית יב ח) בסוד כתר וחכמה ששניהם קדומים כאשר יתבאר ב\"ה. לבי\"ת א\"ל בסוד המלכות וכן בית אל מים בסוד הדרום. וכן כל עניניו להשפיע ולתקן המדה הזאת בסוד חוט של חסד. וכן יצחק השפיע לשמאל וקראה בית אלהים. ובראות יעקב כך אמר אין זה כי אם בית אלהים (שם כח יז) מצד יצחק בסוד שמאלו תחת לראשי (שה\"ש ב) כן פי' בזהר פ' ויצא (דף קנ\"א.). עוד פי הרשב\"י ע\"ה שם כי נקי כך מצד הבינה הנקרא אלהים ג\"כ כנודע. ובזהר פ' וישלח (דף קע\"ג) נראה שהבינה נקראת בית אל ואפשר לומר הטעם כי משם המשכת מזון ושפע לחסד הנק' א\"ל וזהו בית אל פי' בית ואוצר שממנו מתפרנס א\"ל שהוא חסד ובבחינה זו נקראת כן:", + "עוד נקראת המלכות בית הכנסת כאשר תכנס ותקבץ ברכות ושפע מכל מדות העליונים אשר למעלה ממנה. וז\"ל בתקונים (תקונא מ\"ד דף ע\"ב.) בית הכנסת איהו כנופיא דכל ברכאן עכ\"ל:", + "עוד נקראת בית המקדש והטעם כי היא בית למקדש שהוא הת\"ת ובית המקדש הזה שיבנה בב\"י יהיה במדות בית המקדש שלמעלה שהוא המלכות השוכנת בו. אמנם כנוי בית המקדש הוא יותר פרטי מירושלים והוא כולל עזרות ולשכות וכו' כאשר בארנו בשער המציאות:", + "ונקראת עוד בית המלך ופי' ר' משה הטעם כי היא בית למלך העליון בינה. ואינו מוכרח כי אינו אלא בית המלך תפארת כי הוא ג\"כ נקרא מלך והיא ביתו [ד]:", + "עוד יש בית העולם ופי' ר' משה שהיא החכמה כי היא בית לכל הנאצל והנברא והוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו:", + "עוד נקראת המלכות בית זבול ופי' בזהר פרשת בהעלותך (דף ק\"ן) ז\"ל כד אתפקדין בידתא כל גנזי דמלכא ושלטא בהו כדין אתקרי בית זבול והטעם כי בית זבול ר\"ל בית שבו זבול לשכינה וכל פמליא של מעלה:", + "עוד יש בית דין סתם, היא המלכות. ונקראת ב\"ד של שלשה וכן פי' הרשב\"י בר\"מ (משפטים דף קי\"ז) וז\"ל בית דין שכינתא בג'. תלת חיון דמרכבתא דילה. והכונה כי היא כוללת שלשה פני' פני אריה פני שור פני נשר כי האדם הוא הרוכב וגם אדם היא עצמ' ג\"כ כדפי' בערך אדם. ואז בהיותה נכללת בשלשה פנים היא נקראת ב\"ד של ג' והיינו שתקבל מן הימין ומן השמאל ומן האמצעי. עוד יש ב\"ד זבול ב\"ד עליון וב\"ד תחתון והם מדה\"ד הרפה ומדת הדין הקשה. וכן ב\"ד גדול וב\"ד קטן אמנם נקרא ב\"ד הגדול כאשר הגבורה מלאה זכיות מצד הגדולה. וזה כאשר תרד הבינה אל הגבורה ותמלאה מצד הגדולה אז נקראת ב\"ד הגדול וכן נתבאר בדברי הרשב\"י [ה]:", + "בכן היא חסד וכן עולה במספר ופי' בתקונים כי כל לשון ובכן הוא בחסד:", + "בכור. רבי משה כתב כי בכור הוא כתר כי הוא בכור לכל האצילות כנודע. ויש שפירשו בחכמה. אמנם בפקודין (בפ' בא דף מ\"ג ע\"ב) כתב הרשב\"י ע\"ה כי בכור הוא ת\"ת כי הוא בן בכור כולל ו' קצוות. ובר\"מ (שם דף מ\"ב.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי בכור בתפארת מצד החסד ולכן פדיון בכור הוא בה' סלעים כסף. ואמנם מספר חמשה כנגד ה' שנתוסף באברהם דהיינו ה' של הבינה. ופי' רבי משה ג\"כ בכור בחכמה ומלכות. והענין מתיישב במה שפי' בתקונים (בתקונא י\"ד דף כ\"ח ע\"ב) כי בחכמה נאמר קדש לי כל בכור ולכן כל הבכורות מצד החכמה. והמלכות נקראת בכורה. והנצחים מצד החכמה נקראים בכורים למלכות כדכתיב (שמות כג יט. לד כו) בכורי אדמתך תביא וכו'. ומצד החכמה ג\"כ נקראים בכורים ליסוד ועליהם נא' (יחזקאל מ\"ד) וראשית כל בכורי כל. ולכן נאמר כי עיקר בכור היא החכמה, אבל בהיותו לשון זכר. והתפארת אם נק' בכור הוא מצד החכמה שהוא המבכרו, והמלכות אם נקראת לשון בכורה נקראת מפני מציאות היו\"ד אשר לה מצדה. ואמרם בר\"מ מצד החסד היינו לענין הכסף, אבל לענין הבכור בעצמו הוא מצד החכמה. והטעם כי הוא הבכור לכל הבא בגדר נאצל. ועם שיש הכתר קודם לחכמה יש לזה סבה כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר:", + "במות הם האבות וכ\"פ הרשב\"י ע\"ה בתקונא (נ\"ב דף פ\"ד ע\"א) וז\"ל ועל במותי ידרכני אלין אבהן. ור' משה פי' במותי ארץ בבינה שהיא גבוה מכל הארצות. ואינו מתישב כי במותי לשון רבים. אמנם נקרא הבינה ע\"ל במותי ארץ וזהו והרכבתיך על במותי ארץ (ישעיה נ\"ח) כי הארץ מלכות ובמותי הם האבות ועל הבמות הבינה [ו]:", + "ויש במות זרות ועליהם נאמר (דברים לג) ואתה על במותימו תדרוך שהם הקליפות שהם למטה מהקדושה:", + "בן סתם, בתפארת. וכן נתבאר בזהר ובתקונים במקומות רבו מספר:", + "עוד נקרא בן ישי. ופי' בן י\"ש י' כי החכמה נקרא יש והוא ג\"כ י' כנודע. והתפארת בנו והוא אביו כדפי':", + "עוד נקרא בן חורין ופי' הטעם בזהר בפרשת לך (דף צ\"ו) שהוא יונק משני חורין הבינ' והחכמ' בהיותם יחד. ונקרא בן חירות שהוא לשון יחיד בהיותו יונק מן הבינ' לבדה בסוד יובל:", + "עוד פי' שם שנקרא בן שמן והוא כמו בן חורין שהוא יונק מן השמן העליון שהוא השפע הנשפע מן הימין בתגבורות החכמה על הבינה. וזה חילוק שבין בן חורין לבין בן שמן. כי החורין הוא בהיות גוברת הבינה ולכן כלם בסוד רחמי הבינה שהיא חירות. ושמן בהיות גובר החכמה על הבינה כי מן הימין הוא סוד השמן:", + "עוד נקרא בן בית לבינה. שהיא בית לחכמה. ושם היה משה מרכבה ומסטרא דילה נקרא בן בית וזהו בחינת הדעת:", + "עוד יש בנים לשון רבים ובו שני פירושים. או ששת ימי המעשה ששה בנים ובת אחת. או התפארת ומלכות בן ובת נקראים בנים. ופי' בערך אם יעויין שם. ויש שפי' בנים נצח והוד לשני סבות. אם מפני שמי שצריך בנים יתפלל (ויבקר) [ויבקש] משם תחלה ומשם יעלה אל המזל כדפירשנו בשער מהות והנהגה. ואם מפני שהוא לשון בנין שהם בונים התחתונים ומאצילים צבאות מעלה ומטה:", + "עוד נקראו נו\"ה (בתקונא מ\"ח דף פ\"ב ע\"ב) בני ישראל כי הם בנים לתפארת ומשם יניקתם ונוכל לומר כי מן הטעם הזה נקרא בנים ונקראים כן בשעת יניקתם משם:", + "בנות ירושלים פי' בזהר פ' ויחי (דף רמ\"ב.) פי' אחד כי הם נשמתן של צדיקים והן נקראים כן מפני שהם נשפעים מירושלים העליונה שהיא המלכות. ופי' שני הוא שהם י\"ב בקר שעליהם הים מוצב והם י\"ב גבולים תחתונים אשר לה והיא רובצת עליהם והם נקראים בנות ירושלים. וקשיא לי למה לא פי' שהם שבע הנערות הראיות לתת לה וצ\"ע (ע' בס' מאורי אור):", + "בר בתקונים (תי' כא ד\"מד) פי' הרשב\"י ע\"ה בפסוק (תהלים ב) נשקו בר. כי הצדיק כשהוא גולה ויורד ממקומו נקרא בר לשון ברייתא שהוא חצון גולה ממקומו וכו'. והוא ברייתא חצוניות כי הצדיק אבד ונהר יחרב ויבש והיא בגלה הלכה:", + "ברד פי' רבי משה כי ברד הוא בחסד ועיקר טבעו מים והוא הפך לאש. אמנם נתבאר בזהר (ויצא דף קס\"א) כי ע\"י הגבורה נקפאים מימי השפע ואינם נשפעים למטה. וכן נמצא שרוח צפון טבעו לקרר ולקפות ולזה יוכרח היות כח הגדולה המתקרב אל הגבור' ברד. וזהו ואש מתלקחת בתוך הברד [ז]. וזהו ברד וגחלי אש קרובים זה לזה:", + "ברוך רבו בו הפירושים אפי' בדברי הרשב\"י ע\"ה. ויש חילוק בין ברכת הנהנין לשאר הברכות ואין מקומו הנה. אמנם בקצרה פי' הרשב\"י ע\"ה כי ברוך כולל עשר ספירות. וז\"ל בתיקונים (תקונא ע' דף קט\"ז ע\"ב) ברוך ב' אחזי תרין, שכינתא עלאה ותתאה. ר' ראשית חכמ'. ו' אחזי שית ספירן. כ' אחזי על כתר עלאה. עוד פי' שם כי ר\"ת ברוך ר'אש ו'מקור כ'ל ב'רכות. דדא איהו ראש ומקור לכל הברכות. ובג\"כ ב' איהו חכמה ומורה על הכתר דאיהו רישא ומבועא דכל ברכאן עכ\"ל. הנה רצה בפי' ברוך בחכמה ומורה על הכתר. ובפקודין (בפ' עקב דף רע\"א.) אמר כי ברוך הוא בבינה וז\"ל ברוך דא רזא דמקורא עלאה מכלא לארקא ולאמשכא ולאנהרא כל בוצינין ואיהו בריך תדיר דלא פסקין מימוי. ומתמן שרותא דאקרי עלמא דאתי. הנה בפי' אמר כי ברוך הוא בבינה. ובמ\"א אמר כל הכורע כורע בברוך וכו'. הנה בפי' אמר כי הוא במלכות. ומטעם זה כורעים בברוך. ובתקונא (תקונא י\"ח דף ל\"ה ותקונא ע' דף קי\"ט) פי' ברוך ביסוד וכן כל הכורע כורע בברוך כו' כי שם יורדים הספי' להשפיע. וכבר יעדנו ענין זה בפירוש התיקונים אם יגזר השם בחיים:", + "ברזל בזהר (וארא דף כ\"ד) פי' כי הוא במלכות. ובמקום אחר נראה שהוא בתפארת. ואפשר שעל שניהם נאמר (משלי כז יז) ברזל בברזל יחד. ועכ\"ז הוא מצד הדין והמלחמה ופשוט הוא בענין. וכן כל כלי ברזל לא נשמע בבית (מ\"א ו ז). על שבו אחוזים החיצונים. וכן פי' בזהר שיר השירים:", + "בריחים כבר פי' קצת בערך אצבעות ענין ה' בריחים ובריח התיכון שהוא רמז אל הקו האמצעי. והנה הבריחים היו ה' מימין וה' משמאל ובארנו שם כי הם גדולה גבורה תפארת נצח הוד. ולפי הנראה מדברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים שה' ספירות הנז' נקר' בריחים על שם הבריח התיכון שהוא התפארת שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה דהיינו מקצה השמים ה' עילאה ועד קצה השמים ה' תתאה:", + "ברייתא המלכות בשעה שנודדת וגולה ממקומה בסבת הגלות נקרא ברייתא ר\"ל החיצונה שהוא חוץ ממקומה. ובמקום אחר פי' בתיקונים (תקונא כ\"א דף מד ע\"ב) כי היא נקראת כן מצד הגבורה שמצד תוקף הדין היא גולה ונודדה:", + "ברית התיבה הזאת בהיותה סתם, מתייחסת אל ג' מקומות אל המלכות ואל היסוד ואל התפארת. ושלשתם נמצאים הרבה בדברי הזהר. אמנם בהתחברה אל תיבה אחרת תשתנה כאשר נבאר. ויש ברית לשו\"ן והוא בבינה והעקר בתפארת כדפי' בשער י' ולא ט'. ובספר האורה פי' כי הבינה נקרא ברית לשון, וברית הפה, וברית השפתים. וביסוד הוא ברית המעור ברית שבת. ברית הקשת והמלכות בהיותה נקשרת בין יסוד ובינה נקראת ג\"כ ברית. וזהו סוד הפריעה כי המילה רמז ליסוד ופריעה למלכות. וע\"ז נאמר מל ולא פרע כאלו לא מל לפי שהוא חסר שער הכניסה שהוא המלכות שהיא הפריעה. הן אלה קצת דרכי ספר האורה, ואם אינם דבריו ממש. עוד היסוד נקרא ברית שלום (בתקוני ז\"ח דף קל\"ב.). ועתה נתפרש כל הבריתות אשר אמרנו. ברית לשון פי' לעיל ומן הטעם שפי' בשער עשר ולא תשע יתיישב ג\"כ. ויתבאר שנקרא ברית הפה וברית השפתים וברית המעור וברית בשר וברית מילה הכל דבר אחד. וברית שלום לרמוז כי הוא המשלים בין תפארת למלכות ע\"ד כי כל בשמים ובארץ (דה\"א כט) ותרגומו דאחיד בשמיא ובארעא. וברית מילה פי' הכורת את הערלה והמבטלה מן העולם:", + "ברכה היא המלכות כי היא הבריכה המקבצת כל השפע מכל המקורות העליונים. ולפעמים הבינה ג\"כ תקרא בריכה ומקור בריכה התחתונה הוא התפארת ע\"י המעין שהוא היסוד. ומקור הבריכה העליונה הוא הכתר ע\"י המעין שהוא החכמה:", + "ברכה ג\"כ היא במלכות אמנם בשעה שהיא יונקת מצד הימין. וכן נתבאר בס' ר\"מ ובמקומות אחרים [ח] וג\"כ הבינה תקרא ברכה. וכן פי' בתקונים (תקונא נ\"ה דף פ\"ו.) ונתנו סימן ברכת ה' היא תעשיר (משלי י כב), בסוד הרוצה להעשיר יצפין. ויש חילוק בין בריכה לברכה הבריכה היא מצד היותה בית קבול לשפע הנשפע, וברכה הוא היותה שופעת הברכה למטה:", + "ברקים בספר התיקונים פי' הרשב\"י ע\"ה כי הברקים שהיו במתן תור' הם מצד היסוד כי הוא הנקרא ברק. וז\"ל ברקים מסטרא דצדיק דאתמר ביה ויצא כברק חצו. ופי' כי צדיק הוא חץ והוא קשת הזורק הזרע היורה כחץ:", + "בשמים הם ז' ספי' והג' אבות נקראים ראשי בשמים והת\"ת בסוד הדעת נקרא ראש בושם:", + "בשר על הרוב היא במלכות וזהו ובשר מבשרי (בראשית ב) שני בשרים הם [ט] (בשר בת\"ת ובמיעוט) ויסגר בשר תחתנה והיינו מציאות' בו (ובשר מציאות' למטה וזהו והיו לבשר א') וכן מרע\"ה לענין מרכבתו בשגם הוא בשר (שם ו' ג') בשגם עולה משה וכל זה נרמז בתיקונים. ויש בשר מצד הדין וזה הבשר עודנו בין שיניהם (במדבר יא לג). וזה כי בהיפוך בשר עולה שבר כי השכינה מצד הדין נקרא בשר והיא אדומה אמנם היא מלהטת להבות מצד חביבות בעלה מצד הצפון להזדווג. וכאשר אין גמר ברכה והזווג אינו נמצא לעון הדור, אז היא שבר. ובזמן הרעב שאין הזווג נאמר (בראשית מב יט) ושבר רעבון וגו' וכן שבר במצרים (שם שם א), וזהו עון המתאוים ששאלו בשר ודחו לחם מן השמים שהיא הזווג, לחם שכינה, שמים תפארת. ורצו בבשר. וזהו ואף ה' חרה בעם (במדבר יא לג). והבשר באדם הוא מצד השמאל ונרקב כנודע ונאריך בערך עצם:", + "בת סתם, היא המלכות. אמנם בבחינתה הנקרא יו\"ד כאשר בארנו בשער המציאיות והבחינה הזאת נקראת ג\"כ בת עין וכאשר נק' בת עין ירצה שסביבה ג' גוונים שהם האבות כנודע בענין העין [י] כמבואר בשער הנזכר ובשער הנשמה. וענין הי' נקראת בת לגבי חכמה. אבל לגבי בינה מציאות הה' נקרא בת עין והיינו אשה ובתה שהם שני ההי\"ן אשה בינה, ובתה מלכות. ולפעמים תתלוה ותקרא בת קול ופי' ר' משה הטעם כי קול הבינה והמלכות בת. ועם היות שדבריו צודקים הם עכ\"ז לא כן באר הרשב\"י ע\"ה (בתקוני ז\"ח דף קל\"ג ע\"ב) וז\"ל ואיהי בת קול מסטרא דעמודא דאמציעתא דאקרי קול השופר הקול קול יעקב וגו' עכ\"ל הנה בפי' כי על שם התפארת נקראת בת קול. אמנם דוקא כשהתפארת קרוב אל הבינה ויוצא ממנה שאז נקרא קול השופר ונקראת בת אליו. ע\"ד שפי' רז\"ל (מגילה דף י\"ג.) ותהי לו לבת אל תקרי לבת אלא לבית וכל אשה בת לבעלה. ונקראת בת מלך ופי' ר' משה הטעם כי היא בת מלך העליון בינה. ואפשר לפרשה בחכמה שהוא נקרא ג\"כ מלך כאשר יתבאר בערכו ומציאות היוד מצד החכמה נקראת כבודה בת מלך פנימה שהיא מתעלמת במציאות הבנין שהיא הה' כזה כמו שנתבאר בשער המציאות (פ\"ג) [יא]. ונק' בת זוג והטעם כי היא בת זוג של תפארת ואפשר שקראה כן ביותה מזדווגת עם בעלה. ונק' בת גלים ופי' בתיקונים שהיא בת י' גלגלים שהם י' ספירות הכלולות בה מורה שם זה על הכללות. ויש פי' אחר נתבאר בערך גלים. ונקראת בת שבע כשהיא כלולה משבע ואין הכוונה כלולה שהיא מקבלת משבע שאז נקראת באר שבע אמנם נקראת (בת) שבע בהיות מאירות ז' ספי' בעצמותה. ובזוהר פרשת שמיני (דף ל\"ח) פי' שהיא נק' בת שבע מצד הגבורה ופי' בערך אלישבע. וכבר אפשר שתקרא הבינה ג\"כ באר שבע כדפי' בערכו. ונקראת לפעמים בת נדיב בסוד בת היתה לאברהם אבינו ע\"ה. כי בהיותה מתיחדת ומקבלת ממנו חוט של חסד המשוך עליה אז נקראת בית נדי\"ב. כי אברהם חסד נדיב אקרי. ונקראת עוד בת רבים וכן פי' בפ' פינחס (דף רב ע\"ב) ואפשר הטעם מפני שהיא מקבלת משלשה אבות שנק' רבים [יב] כאשר נבאר בערכו. ונקראת בת גלים בהיותה יונקת מבינה או מחסד, וגלים לפי הפי' שפי':", + "בתי גוואי או בראי, הפנימיים הם ג' ספירות ראשונות הנעלמות. והחצוניים הם ז' ספירות הם ז' ימי הבנין. וענין עצבות בבתי גוואי ולא בבתי בראי נתבאר בשער מהות וההנהגה פי\"ב [יג]. עד הנה הגיע כחינו הדל בביאור הב'. בעזר אלהי השופע עלינו והננו נכנסים בביאור ערך הג' בעה\"ו:" + ], + [ + "גאולה היא הבינה כי עיקר הגאולה בסוד גאולה תהיה לו וביובל יצא (ויקרא כה לא). כי שם ר\"ל בגאולה החרות כנודע. כי אין דיני המקטרגים עולים אלא עד הבינה ולא עד בכלל. וממנו שואב היסוד הגאולה. ונקרא גואל מצד הבינה ומשפיע הגאולה אל המלכות. וזהו אם יגאלך טוב (רות ג יג). כד\"א (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב. ואם לאו שאין יכולת, וגאלתיך אנכי בינה כדפי' בערכה כן פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים. ובזוהר פרשת אמור (דף צ\"ה ע\"ב) פי' כי המלכות נקרא גואל ע\"י היסוד המשפיע בה ע\"י הנצח וההוד שהם מסייעים אל הזווג כמו שנודע שהם שני ביצי הזכר. ואמר שם כי לפיכך ארבעתם יחד נצח הוד יסוד ומלכות נקראים ארבע גאולות:", + "גאון פי' ר' משה בתפארת. וז\"ל גאון יעקב (עמוס ו ח. נחום ב ג, תהלים מז ה) אשירה לה' כי גאה גאה (שמות טו א). ואינם הכרח גמור. ואפשר היות ענין הגאון לפי מציאות שפע שעל ידו מתגאה הספי' ומתלבש בגאות ועלוי על ידו. ויש לזה דמדומי ראיה בזהר:", + "גאות הים פי' [בזהר] בפ' נח (דף ס\"ט ע\"ב) כי חוט של חסד המשוך עד המלכות נקראת גאות הים והטעם כי ע\"י הוא המתגאה הים [שהיא המלכות] ומעלה אותה למעלה להתייחד עם בעלה כענין וימינו תחבקני (שה\"ש ב):", + "גבוה סתם, גבוה הרמז לא\"ס כי הוא גבוה מהכל עד אין תכלית. אמנם לפעמים על צד המקרה תתיחס גם אל מדות אחרות כד\"א (קהלת ה ז) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם:", + "גבול פי' בתקונים כי המלכות נקרא גבול מטעם שהיא גבול לשם בן ארבע. שעדיה מגיע האצילות ולא תוסיף. והיא ה' אחרונה והיא אחרית וסוף לאצילות. והיא נקראת כן מצד הבינה והחכמה כי מצד המאציל היא עולה לבלי גבול והמאציל מתעלם ומתאחד בכתר:", + "גבורה מדת יצחק מדת הדין הקשה נקרא כך. ופי' בספר שערי צדק תוקף הדין וכח הגבורה בלתי גבורי כח החרדים וכובשים את יצרם כמה דאת אמר (אבות פ\"ד מ\"א) איזהו גבור הכובש את יצרו. ופי' כי הגבור הוא מרכבה לגבורה וראוי להכנס בהיכלה. והגשמים מטעם שהם יורדים בכח הדין נקראים גבורת גשמים כמ\"ש רז\"ל (תענית דף ח' ע\"ב) קשה יומא דמטרא כיומא דדינא. ובס' השם פי' ר' משה שנקראת גבורה מטעם שהיא גוברת ומתגברת לעשות דין ונקמה כפי הראוי לעליונים ולתחתונים. ובספר האורה (שער ו') כתב בענין זה דברים יפים וזה קיצור דבריו המדה הזאת מתגברת לעשות דין בפושעים והיא הנוקמת ממתקוממים והיא ב\"ד שלמעלה וע\"י כח הגבורה נגמרים כל הדינין והיא הגומלת לכל הראויים לגמול. וכשחטאו ישראל נחלשת כח הגבורה. וזהו שאמר הנביא (ישעיה סג טו) איה קנאתך וגבורתיך. ולמעלה מהגבורה הזאת יש כח משפיע והיא הבינה [נובעים ממנה כמה כוחות של גבורה] ונקראים גבורות כדכתיב (תהלים קו יב) מ\"י ימלל גבורות ה', ומי היא הבינה כאשר יתבאר. ובהיותם ישראל טובים וזכאים אותם הגבורות נשפעים אל הגבורה ונוקמת נקמת ה' ואז ישראל מתגברים על אומות העולם ע\"כ בס' האורה. ובס' שערי צדק בענין הגבורות פי' כי הבינה נקראת גבורות לפי שגבורותיה מבטלים כח הגבורה כד\"א (ישעיה יד כז) וידו הנטויה ומי ישיבנה עכ\"ל. ובגבורה פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים כי הפחד נק' גבור ל' זכר והמלכות גבורה ל' נקבה, כמו שנבאר בערך גדולה ב\"ה. והתפארת מצד הגבורה נק' גבור. וכן המלאך גבריא\"ל מצד יניקתו משם נקרא פועל גבורות. ופי' בזהר פ' יתרו (דף פ\"ג) וז\"ל מי ימלל כו', מי ימלל, מי ידבר מבעיא לי'. א\"ר חייא כד\"א (דברים כג) וקטפת מלילות בידך. גבורות יהו\"ה דסגיאין אינון ומגבורה חד נפקין. ותנא חד גבורה עלאה עטרא דעטרין מתעטרא ונפקין מינה נ' תרעין, מנהון ימינא ומנהון שמאלא. וכל חד וחד גבורה אקרי וכל חו\"ח מתעטרא בקרדיטי גליפין נהורין. וכלהו אקרין גבורות ה'. אמר ר' חייא גבורות ה' חסר כתיב, דהא כלהו בדא כלילן עכ\"ל. ופי' הוקשה לו כי היה ראוי שיאמר ידבר שהוא לשון דבור כי ימלל לשון תרגום ואין לו ענין ללשון הקודש. ולזה תירץ ר' חייא כי ימלל אינו לשון דבור אלא לשון קבוץ ואסיפה מלשון וקטפת מלילות שהוא ענין עימור ואסיפת השבלים. ושיעור הכתוב מי שהוא הבינה כאשר יתבאר בערכו בע\"ה, הוא המאסף וכולל לכל הגבורות. וזה רצה באמרו דסגיאין אינון גבורות ומגבורה חד שהוא מ\"י הם יוצאים ומתאצלים, וכוונתו בזה כי הבינה ג\"כ נקראת גבורה. ולזה הביא ראייה תנא חד גבורה עלאה, שהוא הבינה וקראה עטרא דעטרין לפי שיש גבורה אחרת והיא מדת הגבורה סתם והיא ג\"כ נקראת גבורה עלאה. לפי שיש גבורה תתאה שהיא המלכות לכן קראה עטרא דעטרין שהיא הבינה שהיא עטרה על ראש האצילות שהם עטרות על כל. מתעטרא ונפקין כו', פי' מתעטרא בסוד כללות הספירות בה כדי שיוכללו בה חמשים שערים שהם ה' ספי' וכל אחת כלולה מעשר כדפי' בשער השערים. מנהון ימינא ומנהון שמאלא, כדפי' שם. וכל חד וחד גבורה אקרי, כי אחר שהם תולדות הגבורה הגדולה העליונה שהיא הבינה אם לכלם, נקראו על שמה גבורות. וכל חד וחד מתעטר בקרדיטי גליפין נהורין, פי' כל גבורה וגבורה מהם יש לה כחות תחתיה עד לאין מספר שהיא מתפשטת בהם. וקבוצם יחד כלהו אתקריאו גבורות ה'. ולכן עליהם נאמר מ\"י שהוא הבינה ימלל ויקבץ גבורות ה' שהיא כוללת אותם. א\"ר חייא כו' כלהו בדא כלילן, פי' כי בתוספתא לא הוזכר שהיא עצמה נקראת גבורה, אלא היא נקראת מ\"י וכוללת כל הספירות. ור' חייא קאמר כי תיבת גבורות כתיב חסר להורות שכלם נכללים בגבורה אחת שהיא ממש הבינה ועליה נכתב גבורת ה' חסר. הנה למדנו מזה ענין הבינה נקראת ג\"כ גבורת ה' וחמש גבורות נכללים בה וכל אחת מתפשטת לכמה גבורות. ואין לפרש במאמר הזה כי ימלל לשון מל וכריתה שאין המאמר מתיישב בזה כלל. ומוכרח כדפי':", + "גבירה נקראת המלכות כי היא הגבירה. ויש שפחה כד\"א (משלי ל כג) ושפחה כי תירש גבירתה וזה מבואר בשער התמורות בע\"ה:", + "גבעות בינה ומלכות כל אחד מהם נקרא גבעה וכן מבואר בזהר (וארא דף נ\"ב.). אמנם גבעות הם בתולות אחריה רעותיה (תהלים מה טו) וכן מבואר בזהר (תשא דף קפ\"ט ע\"ב) בפסוק (ישעיה ב ב) ונשא מגבעות דגבעות הם בתולות אחריה רעותיה והיא למעלה מהם. ובזהר פ' ויחי (דף רל\"ז ע\"ב) פי' כי גבעות לשון רבים נק' הבינה ומלכות. וזה עיקר פי' גבעות. מפני שהם גבעות וגבוהות על מה שלמטה מהם. המלכות גבוה על כל חייליה התחתונים. והבינה היא גבוה על כל הבנין. ומה שפי' שם גבעות שהם בתולות אחריה רעותיה הוכרח מפני הענין כי אחר שבית ה' היא המלכות. ואמר ונשא מגבעות א\"א לפרש גבעות כדרכו שהוא בינה ומלכות. לכן פי' גבעות בתולות אחריה רעותיה שהם ז' היכלות שלה ולעולם עיקר גבעות הם בינה ומלכות. עוד המלכות נקראת גבעת הלבונה בסוד הלבנה כמו שיתבאר בערכה בע\"ה:", + "גג החופה נקרא כ\"ע ונקרא כן מפני שהוא גבוה על כל האצילות כגג והוא החופף עליו כדמיון אפריון וחופה כמו שנבאר בערך חופה:", + "גד הוא השכינה ונקרא ג\"ד שהוא מצד הימין וכן פי' בתקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ט ע\"ב). עוד שם אמאי אתקריאה ג\"ד בגין דאיהי כלילא משבע ספיראן דסלקין לחשבון גד עכ\"ל הנה בפי' כי המלכות בהיותה כלולה מז' מצד החסד נקרא ג\"ד. ובזהר פ' ויחי (דף רמ\"ד) פי' כי ג\"ד פי' גימ\"ל דלי\"ת. גימ\"ל הוא בינה משקה לדלת, שהיא מלכות שהיא דלה כנודע. ואפשר שרמז המלה שהג' רומז לג' אבות גדולה גבורה ת\"ת. וד' תחתיהם שהם נצח הוד יסוד מלכות כי דרך אלו בא השפע. וטעם שהיא נקראת גד מצד החסד מפני שהבינה נקראת גומלת חסד וזהו פי' גימ\"ל. וזהו עוקצה לצד מטה לצד הימין. ובתקונים במ\"א (תקונא כ\"א דף נ\"ב ע\"ב) גד איהי ימינא ושמאלא גמו\"ל דלי\"ם עכ\"ל. והיינו כי הימין הוא גמול, בינה הגומלת ונטייתה אל הימין. ודלים היא המלכות אתרא דמסכני ונטייתה אל השמאל בסוד העניות:", + "גדולה נקרא החסד והטעם נתבאר מן המפרשים וזה לשונם נקרא גדולה מפני כי כל הספירות והכחות כלם מתגדלים מזאת הספירה ואפילו המקטרגים. וזה שאמר הכתוב (תהלים קד) הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם. הכפירים הם המקטרגים, שואגים ר\"ל להוציא דבה ולקטרג על עולם השפל, ואע\"פ שהם נאצלים מצד שמאל הם מבקשים מאל אכלם כי אל מדת חסד ומבקשים השפעה ולכן נקרא גדולה עכ\"ל ודבריו מבוארים. ובתקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ח.) נראה שהחסד נקרא גדול ומלכות מצדו נקרא גדולה וכן גבורה הפחד נקרא גבור והמלכות מצדו גבורה כו' וז\"ל שם ומסטרא דתלת אבהן דאתקריאו אל אלקים יהו\"ה דאינון האל הגדול הגבור והנורא אתקריאת גדולה גבורה ת\"ת עכ\"ל. והנה פי' כי המלכות נקרא גדולה גבורה ת\"ת מצד ג' אבות. והאבות עצמם נקראים גדול גבור ונורא ולשון גדולה היא במלכות דהיינו גדול ה' ופי' הה' מתלבש בלבוש הגדול שהוא חסד וע\"ד זה נראה בת\"ת שהוא [מפואר] והה' נקראת תפארת לשון נקבה ויתבאר בע\"ה בערך תפארת:", + "גויה כתבו המפרשים ובפרט ר' משה שהוא ביסוד ורחוק הוא ואמת שהיסוד ברית מילה נקראת ראש הגויה בלשון המשנה. ובתקונים [יד] פי' כי הת\"ת נקרא גויה וז\"ל ושתים מכסות את גוויותיהנה (יחזקאל א יא) דא עמודא דאמצעיתא דאיהו גופא עכ\"ל. והענין מבואר:", + "גלגלת הוא כנוי לג' ראשונות בכלל. אמנם בפרטות בגלגלת יש ג' אוירים וג' מוחות. והם יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י. ג' יודי\"ן בכתר. ויו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א ג' אלפין בחכמה. האלפים נקבות ואוירים שבהם מתעלמים היודי\"ן שהם טיפי מוחין המתעלמים [טו]. וכמו שמתעלמים הטיפים באוירים שבהם כנזכר, כן הכתר מתעלם בחכמה והכל כנוי לראש. אמנם קרקפתא נקרא הכתר, כי כמו שהעצם ההוא הוא על המוח ועל הכל, כן הכתר הוא על כל הספירות וכותר אותם:", + "גלגל כנוי הוא אל השכינה שעל ידה מתגלגלים הנפשות ועיין בר\"מ (פנחס דף רט\"ז ע\"ב):", + "גולת הכותרות כבר נודע כי הם על ראש העמודים שעשה שלמה בבית המקדש. וקראם יכין ובועז והם נגד נצח והוד ועל ראשם גולת הכותרות והם נגד גדולה גבור\"ה זו לימין וזו לשמאל ולכן הגדולה נקרא גולת הימינית וגבורה גולת השמאלית. אמנם היסוד נקרא גולת הזהב היא המריקה השמן הטוב בראש המנורה. והזהב הטהור מצד הדין. כנדרש בשער פרטי השמות בשם אלדים:", + "גוף נקרא הת\"ת. והטעם כי כמו שהגוף ממנו מתפשט הידים והרגלים לד' צדדים. כן הת\"ת יש לו שתי זרועות והם גדולה וגבורה זו אל הימין וזו אל השמאל ושתי שוקים נצח והוד, והוא משך הגוף באמצע. וכמו שהגוף נמשך ממנו האבר לבין השוקים כן הת\"ת נמשך ממנו היסוד. וכמו שהגוף יש למעלה ממנו הראש כן הת\"ת למעלה ממנו ג' ראשונות. וכמו שהגוף יש לו בטן כן השכינה בטן לת\"ת. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה (בתיקונא ח\"י דף ל\"ה.) שכינ' בטן וגוף דילה עמודא דאמצעיתא. הכונה אל מציאותה בבית בעלה קודם המיעוט. ובזה יובן מה שכתב ר' משה בס' השם כי ת\"ת נקרא גוף השכינה, עם היות שהוא דרך בטעם זה דרך אחרת וזה לשונו גוף השכינה דע כי כל הבנין יחד יקרא שכינה וגם המלכות יקרא שכינה ובענין האצילות יחד הת\"ת הוא גוף וג' ראשונות היא הראש וגו' ועם העזר כנגדו הוא אדם שלם שנאמר זכר ונקבה בראם וגו' עכ\"ל. ומה שכתבתי נ\"ל עיקר שהם דברי הרשב\"י ע\"ה:", + "גזרה שוה פי' בתקונים כי הת\"ת נקרא כן מטעם שהוא גוזר ומחלק בין הקליפות שלא יתחברו ויזדווגו אלא שיהיו מופרשים. ונק' ג\"כ שוה מפני שהוא משוה בין שני (קצוות) [זרועות] שבקדושה בסוד ההכרעה:", + "גחלת החכמה נקרא גחלת כאשר היא מתלבשת בסוד הגבורה וכן המלכות נקרא גחלת בקבלתה משם להראות שהם נחלקות באש הגדולה. וכן נקרא החכמה בפ\"ע גחלת וזהו ענין כשלהבת הקשורה בגחלת [טז] ופי' כי כמו שהגחלת הוציאה מכחה השלהבת ואינו דבר מחודש בה כי בכחה היתה השלהבת מעיקרא ולא נתוסף בה כי אם הוצאת השלהבת מהעלם אל התגלות. וכן כבר נודע כי היו\"ד האצילה אותיות הו\"ה כנודע. והנה היו\"ד גחלת והוא\"ו שלהבת וה' ראשונה הם ה' אורות המאירות בה' גוונים של ה' אחרונה כנודע (מתקונא כ\"א דף מ\"ג ע\"ב) ומבואר בשער הגוונים. וכבר בארנו בשער ממטה למעלה כי כמו שהיו\"ד חכמה מלמעלה למטה גחלת ושלהבת, כן י' ממטה למעלה גחלת ושלהבת בסוד אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד ו). וצורת א יוכיח כדפירשנו בשערים הקודמים:", + "גיד הנשה פירש הרשב\"י ע\"ה (בתקונא י\"ט דף ל\"ט ובדנ\"ב ע\"ב) כי גיד הנשה הוא השכינה עם הצדיק כי שכינה נקראת ג\"ד כדפירשנו בערכו ועם י' דצדיק אתעביד גי\"ד. וכבר פי' למעל' ענין גד. ואמנם ענין ותקע כף ירך יעקב (בראשית לב כה) אין זה מקומו אלא בשער ירך יעקב:", + "גיהנם כל המפרשים הסכימו כי הוא בגבורה. והטעם פי' ר' משה כי היא מצד המקטרגים מבית ומחוץ והוא אש לא נופח והוא משל לכח הדין הקשה עכ\"ל ויפה פי' כי כנוי זה לגוון השחור כדפירשנו בשער הגוונים ונקרא ג\"י לשון עומק כי שוחה עמוקה פי זרות (משלי כב יד):", + "גי חזיון נקרא המלכות וכן פי' בזהר פ' מקץ (דף ר\"ג.) כי הוא מראה שכל הנביאים צופים בה ונקראת כן בשעת יניקתה מן החוזים הנביאים נצח והוד. ונקרא ג\"י לשון עומק כאמרם ז\"ל ירד למרכבה [יז] שהוא עומק הדברים בהסתרתם ולכן המלכות עומק הנבואה:", + "גל נעול נקרא השכינה לפי שהיא בתולה ואיש לא ידעה בסוד הצלע מציאותה הנעלם ואז ואיש לא ידעה עדיין כדפירשנו בשער המיעוט בפרק י' וכן בארו בתקונים:", + "גלגלי המרכבה פי' ר' משה שהם נצח והוד. והענין כי המרכבה עצמה הם פני אריה חסד, פני שור גבורה, פני אדם או נשר ת\"ת. פני נשר או אדם מלכות. וגלגלי המרכבה הם נצח והוד. (ע' לעיל בע' אופן):", + "גלים פי' בזוהר פ' נח (דף ס\"ג.) בפסוק (ישעיה ל י) צהלי קולך כו' בת גלים ברתיה דאברהם אבינו הכי אוקמוה בת גלים כד\"א גל נעול. גלים אינון נהרין דמתכנשי ואזלי ועאלין לגווה ומליין לה כד\"א שלחיך פרדס רמונים. ופי' בת גלים היא המלכות ונקרא בת לאברהם אבינו והטעם כי על ידה היא יונקת חוט של חסד המשוך עליה. וזה פי' גלים פי' הם הספירות בהתייחדם כלם להשפיע אל המלכות ועל שמה נקראים גלים בהכנסתם שם כי היא נקראת גל והם גלים על שמה. וכאשר היא מלאה מהם היא מגלה מציאותם כי היא המלאה מהמים והומים גליה. והביא ראייה למה שאמר ועאלין לגווה ומליין לה מפסוק שלחייך פרדס רמונים. פי' שלחייך הנהרות השלוחים אליך הם עושים אותך פרדס רמונים שאת מלאה כפרדס של רמונים כאמרם ז\"ל מלאים מצות כרמונים. ונמצא לפ\"ז ששבע הספירות שבע נהרות נקראים גלים בהיותם בגל שהיא המלכות. ובפ' ויחי (דרמ\"ט) פי' הרשב\"י ע\"ה שהבינה נקרא גלים וז\"ל עלמא דאתי אקרי גלים בגין דכלא קיימא ביה ואתכליל ביה תלי תלים ונפקא מיניה לכלא עכ\"ל. והנה פירש כי הבינה נקרא גלים מטעם כי השפע הראוי לכל הספי' כמו הראוי לגבורה לגבורה והראוי למלכות למלכות וכן לשאר הספירות הכל עומד שם תלי תלים ומשם נשפע לכלם. והנה לפי\"ז שגם כן מפאת שתקרא המלכות גלים תקרא הבינה גלים זה מצד השפעתה וזה מצד קבלתה.", + "ועוד פי' שם פי' אחר שהבינה קרא גלים והגלים הם שבע הספירות שהם יוצאים מהבינה ובאים אל המלכות כגלי הים שאינם שקטים לעולם. ולכלהו פירושים בין הבינה בין המלכות נקראו גלים על שם הספירות הנקראים גלים כדפירשנו. ובפרשת נח (דף ס\"ט ע\"ב) פירש כי גלי הים הם כחות אשר במלכות הם שואגים ותובעים לטרוף טרף והם המתגאים בתוקף הדין ועליהם נאמר (תהלים קד) הכפירים שואגים לטרף. ואפשר לומר שהם הגלים המתגלים בה מגלים העליונים והכל ענין אחד:", + "גמל פירש בזהר פ' פקודי (דף רל\"ו.) וז\"ל סיום דרוגזא קשיא איהו גמל לתתא ודא איהו רזא דמותא וכו' ת\"ח האי גמל היינו רזא דכתיב וגמולו ישלם לו דא גמול דאינון חייביא כו' והאי איהו גמל דקיימא לאכלא כלא ולשצאה כלא עכ\"ל ע\"ש:", + "גמילות חסדים המלכות נק' כן מצד החסד כן מבואר בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"ד ע\"ב וז\"ל דהא שכינתא מסטרא דחסד אתקריאת גמ\"ח):", + "גן נקרא הבינה והמלכות והטעם מבואר כי הבינה היא גן לנטיעות שהיו כקרני חגבים כדפירשנו לעיל בשערים הקודמים. ומלכות נקרא גן כי היא גן לנטיעות התחתונות לכל אשר יהיה חפץ ורצון המאציל להאציל שם הכל בא אל הגן התחתון. ובזוהר פ' שמות (דף ד') פי' וז\"ל דאמר רבי אלעזר מה הגן הזה צריך לעדור לשמור ולהשקות כו' ע\"ש עכ\"ל ופי' ענין לשמור כמו על ירושלים הפקדתי שומרים (ישעיה סב ו), וכן איש חרבו על ירכו וכו' (שה\"ש ג ח). ובתיקונים פירש הרשב\"י ע\"ה שנקראת גן שהיא כלולה מג\"ן סדרים שבתורה שבכתב. להורות כי היא יונקת ומאצלת נטיעות הגן אשר לבעלה כנודע והוא המשקה אותם להגדיל נטיעותיה כנודע. עוד יש גנים והם חמש הספירות כי כל אחד מהם מוציא פרי למינהו וכן יש להם מעין משקה אותם והוא הגן בינה. ואחר שנעשה מהגן מעין משקה את הגנים. וכן הגן התחתון מלכות מגן נעשה מעין ומשקה את הגנים אשר תחתיה בתולות אחריה רעותיה (תהלים מה טו) וכן פירש רבי פנחס בן יאיר בזוהר (פרשת בלק דף ר\"א ע\"ב). וכן בינה ומלכות כל אחת מהן נקראת גן עדן. ובזהר פ' תולדות (דף קמ\"א ע\"ב) פי' כי המלכות נקרא גן רו\"ה בהיות היסוד בתוכה וממלא אותה ומרוה אותה מים עליונים כמנהגו הטוב. עוד נקראת גינת אגוז כי היא גן נזרעת מן האגוז אשר ביסוד:", + "גפן נקראת השכינה כי היא גפן פוריה (תהלים קכח ג) והיא גפן ממצרים תסיע (שם פ ט) בצאתם מן הגלות. ועליה נאמר הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת (שם שם טו) גפן דהיא זאת ודאי. והטעם שנקראת גפן כי כמו שהגפן אינה מקבלת הרכבה ממין אחר כן המלכות אינה מקבלת אלא מבעלה כ\"פ בזוהר פ' ויחי (דף רל\"ח.). ובה ג' שריגים שהם האשכלות שפירשנו בערכם והיא יונקת מן היין המשומר בענביו הם ענבים יפים לחלום שפע הנשפע מן הבינה כאשר נבאר בערך יין:", + "ויש גפן הנקרא סורי גפן נכריה וענביה ענבי ראש אשכלות מרורות למו. והם הקליפות. ויש גפן בינונית והיא הגפן והענבים שאינם יפים לחלום שהם מצד הדין:", + "גר לפעמים הת\"ת חוץ ממקומו והוא גולה בסבת העונות כנודע. כצפור נודדת מקנה כן איש נודד וגו' (משלי כז ח). וכביכול משפיע אל החיצונים ואז נקרא ג\"ר וע\"ז אמר מרע\"ה שמדרגתו הת\"ת כי גר הייתי בארץ נכריה (שמות יח ג). ומטעם זה נקרא המתגייר גר כי הוא היה עומד עד עתה במקום הקליפ' בארץ נכריה יונק יין נסיכם השפעת סורי הגפן נכריה רחמנא ליצלן. עד הנה הגיע דלות דעתינו בביאור אות גימל. והננו נכנסנו בביאור אות ד' בעזרת הבינה השופע בינה על בריותיו:" + ], + [ + "דבור הוא השכינה מלכות ונקראת כן מטעם כי הת\"ת נקרא קול והמלכות דבור. כמו שהדבור הוא חילוק הקולות תנועות ההברה, כן המלכות גילוי התפארת ומראה בתנועותיו. ונקראת כן מצד הגבורה כי כל דיבור לשון קושי. ולא מפני זה נשלול שלא ימצא בשאר המדרגות כדפי' בזוהר פ' לך (דף פ\"ו ע\"ב) וז\"ל אמר רבי אלעזר הא אתערנא ויגד וידבר ויאמר כלהו לטעמייהו אתפרשן. וידבר איהו באתגליא דרגא דלבר דלאו איהו דרגא פנימאה כאינון דרגין עלאין ודא איהו דובר צדק. ויגד איהו רמז לדרגא פנימאה עלאה דשלטא על דבור ודא איהו מגיד משרים. מאן משרים דא דרגא עילאה דיעקב שארי ביה הה\"ד אתה כוננת מישרים ובג\"כ מגיד כתיב ולא דובר. אמר רבי יצחק והא כתיב ויגד לכם את בריתו א\"ל הכי הוא ודאי איהו דרגא דשלטא על תתאה דאיהו דובר צדק וכלא בה לאסתכלא איכא. ת\"ח דאע\"ג דדבור איהו תתאה לא תימא דלאו איהו עלאה אלא ודאי מלייא איהו מכלא ודרגא עלאה איהו וסימנך כי לא דבר רק הוא מכם עכ\"ל והכונה כי ר' אלעזר פי' כי מלת ויגד וידבר ויאמר הם מדרגות חלוקות. כי ויגד הוא מצד החכמה וכאשר יתבאר בערך הגדה. ויאמר מלכות מצד הת\"ת כדפי' בערכו. וידבר במלכות בעצמה. ומפני כך לא אמר הכתוב דובר צדק ומשרים מגיד צדק ומשרים, אלא דובר צדק מגיד מישרים כי צדק שהיא המלכות נקט לישנא דדיבור שהיא צודק בה ובמישרים שהוא הת\"ת נקט לישנא דהגדה שהוא לשון צודק במאציל המישרים ובזה נתבאר דברי רבי אלעזר. ומפני שרבי אלעזר אמר כי מגיד לא ימצא אלא לגבי מישרים ולא היה אפשר לומר מגיד צדק ומישרים שאינו צודק לשון הגדה במלכות לכן הקשה עליו מפסוק ויגד לכם את בריתו. ואין ספק שלא נעלם ממנו שברית אפשר היותו ביסוד כדפי' בערכו ועכ\"ז הוקשה שהרי אין הגדה במקום שיחס לנו רבי אלעזר ותירץ ר\"א כי מאחר שהוא למעלה ממלכות אפשר שיתייחס ביסוד. וברית זה הוא מדרגה עליונה מצדק ולכן יצדק עליו מגיד, אבל בצדק לא ימצא בשום אופן ולכן לא אמר מגיד צדק ומישרים. וכדי להשמר מקושיא אמר כי עם היות שנייחס להם המקומות האלה לא מפני זה נכחיש על דרך הרחוק שימצא בזולת מקומתם. וז\"ש וכלא בהו לאסתכלא איכא, פירוש צריך העיון בהם כי פעמים ימצא חוץ למקומותם לסבות ידועות בענין הבחינות והמציאיות. וז\"ש ת\"ח אע\"ג דדבור איהו תתאה לא תימא וגו', כי גם פעמים ימצא מתייחס במדרגות עליונות. והטעם שירצה לעולם במלכות אבל [לפעמים הכונה] במדרגה עליונה המתגלה במלכות. וזהו שאמר אלא ודאי מליא איהו מכלא, כי המדה הזאת המתייחס אל הדבור היא מדה שבה מתראות כל המדות ולכן על ידה יתייחס גם להמדות העליונות וסמניך כי לא דבר רק הוא. פי' אין מלת הדבו\"ר רק ממדת הו\"א שהוא הת\"ת. ע\"כ פי' המאמר ומתוכו מתבאר כי עקר הדבור במלכות ויתיחס גם אל המדות העליונות בריחוק ועל ידי המלכות:", + "דבר היא המלכות וזהו גבורי כח עושי דברו (תהלים קג כ) ופירוש בזהר (בלק דף קצ\"א) דמתקנין ליה להאי דבר וכו'. וכן על דברתי מלכי צדק (שם קי ד) שהיא השכינה [יח] וקראה דברתי כי היא היתה מדתו של דוד. ורבי משה פי' כי גם כן נקראת דבר כמו לפניו ילך דבר וכו' (חבקוק ג ה) כי היא יד ה' הויה (שמות ט ג) ודאי. ואמר כי יש אומרים שהדבר בא מיסוד כי הדבר ערוב האויר וכן היסוד אינו פשוט ברחמיו, כי הוא קיבוץ כל הספי' כנודע (וח\"ו לומר כן. כן כ' בס' קה\"י ערך דבר):", + "דברים פירש בזוהר (וירא דקמ\"ט) כי המלכות נקראת ג\"כ דברים [יט] ואפשר שנקרא כן בהצטרפות אליה שבעה נערותיה כי כל אחד מהם נקרא דבר ויחודם דברים. ולראיה משם כי קרא לקליפ' אחר הדברים שהוא אחר לדברים [ס] והיינו ודאי אחור לכל [כא] הנערות כמבואר בשערי היכלי התמורות ושער התמורות:", + "דבש היא מצד שמאל בכח הגבורה ולכן גוונו אדום. ואם הוא מתוק על כל זה עליו נאמר (משלי כה טז) דבש מצאת אכול דיך. וכן נתבאר בתיקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ט ע\"ב) וז\"ל וטעמו כצפיחת בדבש מסטרא דשמאלא עכ\"ל ועל כן נאמר (שמות טז לא) כי כל שאור וכל דבש כי הדבש קרוב לשאור היא אלא ששאור הוא בשמאל מכל וכל בסוד הקליפ' והדבש בסוד תוקף הדין. ובזוהר פרשת ויחי (דר\"מ) פי' שהמלכות תורה שבעל פה נקרא דבש והכל ענין אחד כי היא מצד שמאל נקרא דבש:", + "ד\"ו פרצופין הם בת\"ת ומלכות כי שניהם נאצלים כאחד כענין אדם וחוה שהיו ד\"ו פרצופין.", + "וענין זה כתבתי בארוכה בשער מיעוט הירח. אמנם נקראים כך בהיותה באותו המציאיות הנעלם שהיו קודם נסירה כאשר יתבאר שם:", + "דוד נאמן פירש בזוהר (בלק דף קפ\"ט) כי צדיק נקרא דוד נאמן וכן פירש שם בתיבת הולך לדוד\"י למישרים (שה\"ש ז י). ואפשר שנקרא כן מטעם כי הוא דוד המלכות כי הוא סוד סמיכות גאולה לתפלה. ובזוהר פרשת ויקרא (דף ד') אמר כי הת\"ת והמלכות נקראים דודים ובארנו בארוכה בשער מהות וההנהגה ולפי זה יקרא היסוד דוד שהוא המיחד שני דודים שעל ידו יחוד הת\"ת והמלכות כנודע. ובפ' שמיני (דף ל\"ט ע\"ב) פי' כי דוד סתם הוא הגבורה וכן פי' בשיר השירים. ואפשר הטעם כי החבה והאהבה מתעוררות ע\"י אש הגבורה ומטעם זה נקרא הגבורה דוד. ונמצא לפי זה כי הם ג' ענינים דוד נאמן ביסוד, ודודים ת\"ת ומלכות, ודוד הגבורה. ואפשר היותו ביסוד מצד הגבורה:", + "דוד נקראת המלכות מטעם כי דוד מצד המלכות נעשה מרכבה למדה הזאת וכן נמצא שתקן אותה בהיותו משחר אותה בשירותיו וזמירותיו כי בה תלוים כל הלוליו כנודע. ואמנם היא היתה מדתו מצד ההוד ולכן [דוד עה\"כ] עולה כמנין הוד וכן נתבאר בר\"מ (ויקרא דף ד'.) כי מדתו של דוד מדת הוד. ושם מצוקות הקליפות ולכן היה מתגרה במתקוממים. ומצד ההוד נקרא דוד:", + "דור פירוש הת\"ת והיסוד. מצד היסוד הם שש קצוות ובת\"ת שהוא נכלל יותר מפני רוב אורו עולים לששים. וזהו כל הנפש הבאה ליעקב [וגו'] ששים ושש (בראשית מו כו), כי ששים מצד התפארת ושש מצד היסוד. ובעלותו אל הא [כב] יהיה ס' אלף. ובעלותו יותר אל כתר עליון [כג] יהיה ששים רבוא. כ\"פ הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ס\"ט דף דף ל\"ז.). וכל הדורות הללו מתגלגלים במלכות כי היא גלגול הכל. וזהו דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת (קהלת א). נמצאת למד כי התפארת והיסוד כל אחד מהם נקרא דור. וזהו דור לדור ישבח מעשיך (תהלים קמה) כי מעשה הוא המלכות ומדור לדור משפיעים בה כי זה כוונת שבח בכל מקום כאשר יתבאר בעזרת השם. אמנם יש מי שפירש דור הבינה בסוד היובל שהוא דרור לכל יושביה כי היא מקום החירות, ודור שני היא המלכות בסוד שני ההי\"ן כי שתיהן שוות:", + "דיו היא הבינה ופירוש כמו שהדיו שחור ונעלם כך עולם הבא בינה נעלם ואין עולם הבא מושג אלא על ידי שמשחיר אדם עצמו בעולם הזה. והוא אחד מצרופי היו\"ד שהיא בחכמה והדברים האלה פי' הרשב\"י עליו השלום בספר ר\"מ [בפ' תרומה דף קנ\"ט]:", + "דיין כל המפרשים פי' כי דיין הוא כנוי לגבורה. אבל בר\"מ במקומות שונים פי' כי הת\"ת מצד המלכות נקרא דיין וזהו דיין אמת כי הוא נקרא אמת ומי לנו בקי בכנויים כרשב\"י ע\"ה. והטעם כי המלכות דין כאמרם ז\"ל דינא דמלכותא דינא. וכן צרוף אדני דינ\"א ומאותו הצד נק' הת\"ת דיין:", + "דין תורה ודין אמת היא השכינה והיא נקראת דין מן הטעם שפירשנו. ונק' אמת ותורה מצד הת\"ת שבו אמת ותורה כמו שנתבאר. ויתבאר כאו\"א בערכו. וענין זה נתבאר בר\"מ (משפטים דף קי\"ז):", + "דך פי' בתקונים (בהקדמה דף י\"ג) כי היסוד נקרא דך שהוא כולל כ\"ד אותיות דבשכמל\"ו. וכאשר יש בו שפע ומי ברכה נקרא כד שהוא כד מלא מים. וכאשר נהר יחרב ויבש נקרא דך ועליו נאמר (תהלים עד כא) אל ישוב דך נכלם. והמלכות נקרא דכ\"ה בסוד החסרון כמו שנקרא כד\"ה בסוד המלוי כמו שנבאר בערכו:", + "דכים פי' בתיקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ו) כי המלכות מצד היסוד נקראת דכים ופי' ד\"ך י\"ם שלה שאין לה שפע והטעם שהוא למטה ממנה ואין בידו להשפיע שובע ברכות. ועוד מפני שהיא כלולה מכ\"ד אותיות דבשכמל\"ו שהם ביסוד. והרמז שלהם פירשתי בשער נ' שערים:", + "דל נקרא הצדיק. והטעם כי הוא עני בערך אל תפארת שהוא עשיר. עוד נקרא דל מטעם דלית ליה מגרמיה כלום. וכן נתבאר בספר ר\"מ (תשא דף קפ\"ח). ואז המלכות נקרא דלה כנודע ויתבאר שם בה\"ו:", + "דם זה נתבאר בז\"ח שה\"ש (דף פ\"ו ע\"ב) כי ם' רמז על הבינה בהיותה סתומה במ\"ם סתומה שלא להשפיע ואז המלכות בצורת ד' ומטעם זה דם מורה דין כי שתים אלה סבות הדין כנודע ע\"ש:", + "דמדומי חמה פי' במלכות והטעם שלוקחה מן החמה שהוא תפארת. ואפשר לפרש טעמים אחרים ששם נעלם ודומם החמה ואינו נשמע. או אפשר שהוא זווג החמה דהיינו ביאה בחשאי:", + "דמיון הוא המלכות ונקראת כן כאשר היא יושבת בכסא הכבוד כאשר נתבאר בשער אבי\"ע. ואז כאשר היא כלולה מכל מראות ופרצופי הנביאים נקראת דמיון. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא י\"ח דף ל.) וז\"ל ע\"ש דכל פרצופין דנביאים בה אינון רשימין אתקרי דמיון. והכוונה שמתגלים בה כל העניינים המתדמים בנביאי האמת נצח והוד. ור' משה פי' מלה זו בנצח. והענין כדפי':", + "דמות אדם היא המלכות. כך פי' (בתקונא י' דף כ\"ד.) וז\"ל ה' זעירא דמות אדם בה אשתלים יהו\"ה [כד]:", + "דמעות פירש בזוהר פ' שמות (דף י\"ט.) על הענין שהקב\"ה מוריד שתי דמעות לתוך הים הגדול וכו'. וז\"ל תנן בעשרה כתרי מלכא יש שתי דמעות להקב\"ה והם שתי מדות דין שהדין בא משתיהן כד\"א שתים הנה קוראותיך. וכשהב\"ה זוכר את בניו מוריד אותם לים הגדול שהוא ים החכמה להמתיקם והופך מדת הדין למדת הרחמים ומרחם עליהם. אמר רבי יהודא שתי דמעות שמהם בא הדין שמהם באים הדמעות עכ\"ל. ופי' מבואר כי שתי מדות של דין יש בעשר ספירות. ואפשר היותם גבורה הוד ששתיהם דין כדפירשנו בשערים הקודמים. או גבורה ומלכות וראשון עקר. ובהיותם מתלבשות בדין הקב\"ה זוכר את בניו פי' הצער שסובלים ישראל על התורה בגלות. מורידן לים החכמה, פירוש מעלה אותם כמו פלוני ירד למרכבה (המובא בשם דף ט\"ו ע\"ב) שמתוך דקותן לעומקן יקרא העליה אליהם ירידה. וכן היורד לפני התיבה וכן פלוני ירד לסוף דעת וכו' שהכוונה עליה וכמוהם רבים. לים הגדול ים החכמה, ים החכמה פי' נקראת בינה כנודע. ונקראת ים הגדול בהיות' שופעת בגדולה. ונקראת ים החכמה בהיותה מתייחדת עם החכמה והחכמה משפעת בה רחמים גדולים. ואז היא מתמלאת מחלב בסוד הלובן העליון משפעת ומניקה לשתי מדות אלו מאותם הרחמים. ואז עיינין מלהטן רוחצות בחלב כדפירשנו בשער מהות וההנהגה בפרק עשירי. ובהיות עיני הגבורה רוחצות בחלב האם, נהפכת אל הרחמים והדין יתבטל כדפירשנו שם:", + "דעת סתם, הוא התפארת. ונקרא גם כן הצדיק דעת וזהו כי אל דעות ה' (ש\"א ב ג) דעות שנים. ובצירוף עדות ואין עדות פחות משנים. [כה] ונקרא דעת מלשון והאדם ידע את חוה אשתו (בראשית ד א), יודעי תרועה (תהלים פט טז) שפירושם לשון חיבור. וזהו ג\"כ הטעם כי התפארת מייחד החכמה והבינה בסוד הדעת כמבואר בשער אם האין סוף הוא הכתר. וכן היסוד מיחד ומזווג התפארת והמלכות. וכבר הארכנו בזה בשערים הקודמים. אמנם נקרא כל אחד מהם דעת איש לפי מלאכתו אשר המה עושים. וקרוב לזה דברי רבי משה ודברי בעל שערי צדק:", + "דר כל המפרשים הסכימו שהיא המלכות. ובספר שערי צדק פירש הטעם שהיא דירה לשם בן ד' שהוא הת\"ת כנודע. ועוד שהיא דרה בינינו כד\"א (ויקרא טז טז) השוכן אתם בתוך טומאותם. ורבי משה פירש כי דר הוא שם לאבן טובה. [כו] וגם מלשון קוץ ודרדר וכן המדה הזאת כי ממנה טוב ורע. ואמר כי כל דר לשון דרור ור' משה עצמו פי' דר בבינה. ויהיה גם במלכות מצדה:", + "דרום הוא החסד וכן ארז\"ל (ב\"ב דף כ\"ה) הרוצה שיחכים ידרים ופירוש ידרים יכוין אל הדרום שהוא החסד ששם המשכת החכמה לחסד כנודע. ואחרים פירשו דרום בת\"ת והכריחו הסברא הזאת וכן פי' ר' משה שני פי' האלה. ועיקרו בחסד אמנם למה הדרום נגוב ויבש והיה ראוי שיהיה להפך נבאר בערך נגבה בעזה\"ו:", + "דרור פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ו' דף י\"ט ע\"ב) בפסוק ודרור קן לה (תהלים פד ד) כי הבינה נקראת דרור בסוד היובל שהיא נקראת דרור:", + "דרכים פי' בזהר פרשת מקץ (דף קצ\"ז ע\"ב) כי דרכים הם צנורות שבהם משפיעים הגדולה והגבורה והת\"ת אל המלכות כשמקבלים מהבינה והם נקראים דרכים בערך שהם נגלים ומושגים לכל כדרך הזה שהוא מבוא לכל. מה שאין כן בנתיבות שהם נעלמות כמבואר במקומו. ובתקונים פי' כי סתם דרך הוא התפארת והכריח הענין מהכתוב (במדבר כד יז) דרך כוכב מיעקב וכן דרך הנשר בשמים (משלי ל יט). ועם היות שיש פעמים רבות שדרך הוא נקבה כמו דרך נשים לי (בראשית לא לה) וכן הני שפי' ריש מסכת קדושין כי יש דרך שהוא לשון נקבה. הכוונה שהוא נמשך מן הזכרים אל הנקבות והיינו דרך גבר בעלמה (משלי ל יט). עד הנה הגיע עניות דעתנו בביאור ערך הזה והננו נכנסים בביאור ערך אות ה' בעזרת העוזר דלים ואביונים בתורה:" + ], + [ + "באות ה' האות בעצמה פי' בשער האותיות. אמנם יש חילוק בין בואה בראש התיבה ובין בואה בסוף התיבה. כמו שמעה סלחה הקשיבה שהיא רמז למדה אחרונה וכן בארו בזהר פרשת חיי (אולי כוונתו לדף קל\"ב.) וה' בראש התיבה רמז לבינה ובסוף התיבה למלכות. ועכ\"ז לא יצדק הכלל הזה לעולם. וז\"ל בזהר בפ' תרומה (דף קס\"ח) המוציא מ\"ט המוציא ולא מוציא, דהא כתיב בורא השמים ולא הבורא שמים, עושה ארץ ולא העושה ארץ, מ\"ט הכא המוציא. אלא כל מילין דאינון מרזא דעלמא עילאה סתירא אסתתרא ה' מתמן לאחזאה דהא מעלמא גניזא וסתירא איהו וכל מילין דאינון מעלמא תתאה דאתגליא יתיר כתיב בה' דכתיב המוציא במספר צבאם הקורא למי הים כלהו מרזא דעלמא תתאה איהו. ואי איכתב בשמא איהו בה' כגון האל הגדול. והכא דאיהו באורח סתים מרזא דעלמא תתאה איהו עכ\"ל.", + "ולכאורה נראה כי המאמר הזה מנגד אל מה שפי' בשם הרשב\"י ע\"ה לעיל. וכאשר נדקדק בו נמצאהו חולק קצתו על קצתו. כי ראשונה אמר כי ה' הידיעה מורה על עלמא מתגלייא שהוא המלכות, ובסיפ' קאמר והכא דאיהו בארח סתים מרזא דעלמא תתאה. כנרא' שמפני היותו עולם תחתון צריך היותו באורח סתום. ובזולת היותו חולק דידיה אדידיה הדבר בעצמו הפך הדעת. כי בשלמא למה שאמר ברישא כי מפני היותו עולם מתגלה בא בגלוי ומפני היות הבינה עולם נסתר בא בהעלם בהסתר ניחא. אלא למאי דקאמר ואי אכתב בשמא, קשה וכי מפני שהיא הבינה יבא בה' הידיעה. לכך נאמר כי מיני הגלוי הם שנים ומיני העלם ג\"כ שנים. שני מיני גלוים הם. א' ה' גלוי הפעולה, ר\"ל היות הפעולה מורה על הידוע על גלוי פעולה כמו הקורא האומר כי ה' הידיעה שבפעולה מורה על הקדמת ידיעת פעולה וזו מורה גלוי. ויש גלוי שני והוא גלוי השם בעצמו בה' הידיעה כמו האל הגדול כי הה' מורה על גלוי האל כנודע והגדול כנודע. ולכן בגלוי א' שהוא גלוי הפעולה יש שם העלם שאינו מזכיר שם הפועל כלל כמו הקורא האומר העושה, כי אין שם גלוי מי אמר מי עשה מי קרא. והענין הזה בא לכנוי המלכות מפני שהוא עולם נגלה בא פעולתו בגלוי המורה על גלוי. ומפני כי אין ראוי לנקבה לעלות בשם כי כל כבודה בת מלך פנימה לכן היא נעלמת בבחינת שמה. ואף אם הפעולה בגלוי. מפני שיתייחס אליה גלוי והעלם. גלוי לפי שהיא נגלת, העלם לפי שאין ראוי להעלותה בשם כדפי'. והטעם הנכון והאמתי לענין היא כמו שנבאר עוד בע\"ה. אמנם בינה עולם עליון כשמזכירים פעולתה מזכירה בשם העלם בלא ה' הידיעה להראות כי היא עולם נעלם ולכן אמר בורא עושה. כי הבינה ברא השמים שהם התפארת, וכן עשה הארץ שהיא המלכות. ולכן להיותה עולם נעלם באו פעולותיה בהעלם בלא ה' הידיעה וכן פי' בזהר [כז] פ' וירא אליו בפסוק (ישעיה לח ה) הנני יוסיף על ימיך כי אמר יוסיף ולא אמר הנני אוסיף כראוי מפני שתוספת שנים מהבינה והבינה נעלמת ולכן אמר יוסיף.", + "הנה שפעולותיה ראוים להיות בהעלם כדרך שהיא נעלמת. וכן פי' בזהר פרשת פקודי (דף רל\"ה ע\"ב) וז\"ל דכתיב הוקם ולא פירש על ידא דמאן אלא דלא אתקם אלא מרזא דעלמא עילאה דאיהו סתים וגניז ע\"כ. אמנם בשם עצמו אדרבא זו היא מעלתה שתתעלה בשם שלא כדרך המלכות. ולכן כשהשם בה\"א הידיעה מורה על הבינה שכן הה' רמוזה אליה ולא במלכות שאין ראוי שתתעלה בשם וכל שכן בה\"א הידיעה בשם שמורה על גדולתה ומעלתה. ועם הקדמה זו יתיישבו דברי המאמר כי הוא הקשה למה אמר המוציא כנראה דבלא ה\"א לא סגיא. ואינו שהרי מצינו ענין פעולה שהוא הווה בלא ה' כמו עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ושם ודאי העיקר הוא על העשייה ההוה שהוא קיום העולם בכל שעה ובכל רגע. וכן בורא השמים העיקר הוא על ענין חוקם תמיד אם כן למה אמר המוציא בה' מיותרת ללא צורך. והשיב אלא כל מילין וכו', ודקדק באומרו כל מלין שפי' ענייני פעולות. ולא אמר כל שמהן וכנויין או תיבין. לפי שהכונה על הפעולות הבאות בה\"א הידיעה או בלא ה' כמו מוציא עושה או העושה ודומיהם. אבל בשמות כמו ההרה, היום, ודומיהם הוא סוג בפני עצמו כמו שיתבאר. ואמר בעלמא דאתגליא יתיר, לפי שאף על פי שהוא עולם הנגלה נעלם הוא גם כן על האמת כמו שנבאר בערך מ\"ה בעזרת השם. ואי אכתוב בשמא וכו', פי' ואם ה' הידיעה נכתב בשם הכנוי עצמו ולא בפעולה אז תהיה הגזרה להפך שיורה על הבינה כדפירשנו. אמנם הכא דאיהו בארח סתים שאמר המוציא ולא אמר מי הוא המוציא וכן הקורא וכו' הכל במלכות כמו ויקרא אל משה ולא אמר מי והוא המלכות כמבואר בזהר במקומות רבים. ונבארהו בערך וה' הוא ובית דינו בפרק ו'. ובזה נתבארו דברי המאמר. והטעם אל הענין הזה שאין המלכות עולה בשם, הוא כי אין ראוי לאשה לעלות בשם בפני בעלה ולכן אינה נודעת כל כך. ואם כן לא יצדק בה ה' הידיעה שאינה נודעת וכן כתוב באשת חיל נודע בשערים בעלה, אבל היא אינה עולה בשם. אבל פעולותיה לטובתה ולזכות ענייניה ראוי שיעלו בידיעה בשם נודע שמפורסם מעשיה בכל קצווי ארץ. או אפשר מפני כי הבינה אינה צריכה לכסוי ולהעלם מהקליפות שהיא נקראת נשר שהיא כנשר שאינה מפחדת מכל עופות שבעולם ולכן שמותיה בה' הידיעה להראות שאינה מפחדת מהקליפות. אמנם המלכות נקראת יונ\"ה וצריכה כסוי כדכתיב (תהלים סח יד) כנפי יונה נחפה בכסף. ולכן אינה ראויה להיות שמותיה בה' הידיעה לכסותה ולהעלימה שלא ישלטו הקליפות. שהיא היונה המפחדת מן העופות הרודפות. והקדמה זו נתבאר בארוכה בתיקונים (תז\"ח דקכ\"א) ולאהבת הקיצור לא העתקנו לשונו הנה. והכלל כי ה' בסוף תיבה לעולם במלכות, וה' שבראש התיבה כאשר היא רמז אל הפעולה הידועה כמו המוציא אז היא במלכות. ובהיותה הפעולה סתמיות כמו עושה בורא הם בבינה. וכל ה' הידיעה שהיא בראש השם שם ממש שאינו פעולה אז היא בבינה ולא במלכות:", + "ובענין ה' רבתי וה' זעירא פי' בזהר פ' לך (דף צ\"ג) ז\"ל כי ה' רבתי בבינה וה' זעירא במלכות. ועוד פי' בו שם פירוש אחר כי ה' רבתי הוא רמז למלכות בהיותה יונקת מן היסוד ולכן היא רבתי להורות שלימתה במילואה מתמלאת מן השמש וכאשר היא ה' זעירא רומזת בהיותה במיעוט וחסרון הלבנה ויונקת מן הדין, אבל לא כ\"כ כמו כאשר נקראת בשם ד' שהיא דלה מכל וכל. ואמרו שם כי פי' אחרון עקר:", + "הבל שבעה הבלים הם והם הנזכר בפסוק הבל הבלים וכו' (קהלת א) והם, הבל א' הבלים שנים הרי ג', הבל הבלים ג' אחרים הרי ו', הכל הבל הרי שבעה. והם שבעה ספי'. ופי' מלשון הבל פה שפי' נשמה כד\"א וברוח פיו כל צבאם. וכן יש הבל עולה והבל יורד והם בינה ומלכות. בינה עולה להתדבק בחכמה. ומלכות יורדת להתדבק בתפארת בסוד יהה\"ו כדפירשנו בשער פרטי השמות בפרק ט\"ו. ובענין הבל יש צרוף לה\"ב מלשון חוצב להבות אש (תהלים כט) ונקרא כן מצד הבינה על ידי הגבורה:", + "הגדה עקרו בחכמה וכל לשון ויגד ותגד וכדומה הוא בחכמה וכן נדרש בשיר השירים [בז\"ח דף פ\"ד.) בפ' הגידה לי (א ז) (ובזהר ויחי דף רל\"ד ע\"ב) ובמקומות רבים מהזהר. ובתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז.) פיר' כי חכמה תתאה מצד חכמה עלאה נקראת הגדה וכן כל לשון נקבה שבהגדה וכן מדרש הגדה. ובמ\"א (תקון כא דמ\"ד) פי' כי המלכות נקר' הגדה כד שרייא בה יהו\"ה שהוא בעלה. ואפשר הטעם מפני שאי אפשר הייחוד אלא כשהיא מקבלת מחכמה כדפי' בשער מהות והנהגה:", + "הדום אלה הם דברי רבי משה בכנוי זה. הדום יש מן המקובלים שקראו להוד הדום רגלי ויותר נראה לקרות שם זה למדת מלכות עכ\"ל. ודבריו האחרונים נראה ודאי שכן כתיב (ישעיה סו א) והארץ הדום רגלי ופי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים במלכות. ופי' שם כי היא נקראת הדום רגלי כאשר היא כלולה מעשר ואז היא הדום ומושב לכלם. ויתיישב פי' רגלי כענין ברגלי אעבורה (במדבר כ יט) [העם אשר ברגלי (מ\"א כ) שפי' לשון כנופיא:", + "הדס בכל דברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים ובזהר. מוכח כי ג' הדסים הם ג' אבות ומלכות מצדם נקראת הדסה כי פי' הד\"ס ה'. ואפשר שמצד זה אסתר ירקרקת היתה. וההדס ירוק ומר מצד הדין מצד התעטרות הבינה קו הירוק כמבואר בשער הגוונים:", + "הדר לפי הנראה כי הדר הוא בהוד. אבל בתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"ב ע\"ב) פי' כי הדר בתפארת. וז\"ל קול ה' בהדר הידור לישראל סבא הה\"ד והדרת פני זקן עכ\"ל הנה בפי' כי הדר בת\"ת. ובס' אור יקר פירשנוהו בנצח והארכנו בראיות על פי הפסוקים וכן בארו בזהר (בסבא דמשפטים דף צ\"ח.) בפסוק הוד והדר לבשת (תהלים קד) כי הדר הוא בנצח [כח]. ואפשר דהיינו מאי דקאמר והידור לישראל סבא כי הנצח הוא כסא ומכון לת\"ת (ע' זהר תצוה דקפ\"ו דגם היסוד נק' הדר לפעמים):", + "הוא כנוי לכתר. והכונה שהספי' הזאת נסתרת ונעלמת מעין כל ולפי' מכנים אותה בלשון נסתר ונעלם. אמנם בזהר בפרשת וירא אליו בפסוק והוא יושב פתח האהל פי' הוא בבינה. וכן בפ' ויצא (דף קנ\"ד ע\"ב) וז\"ל ועלמא עילאה דאיהו יובלא קרינן הוא דכל מלוי באתכסייא אינון. וכן לעיל בשער המציאיות פ\"ג במאמר שהעתקנו בפסוק והיה ביום ההוא. ואפשר הטעם כי הוא לפעמים מתעלמת בסוד הסתלקותה אל מציאות י' שבחכמה. ובהיות ההו\"א בה\"א הידיעה, הוא במלכות רומז לשני מציאיותיה. האחד מציאות י' הוא ונעלם. ושני מציאות ה\"א והיא מציאות מתגלה ובא בה' הידיעה בשם, הפך מה שפי' ריש פרקין. מפני כי הוא שם מתעלם בחינה נעלמת למציאות י'. ופעמים נמצא להרשב\"י ע\"ה מייחס הוא אל הת\"ת. ואין מן התימא כי לעולם הוא מורה הנעלם, והת\"ת הוא נעלם בערך מה שלמטה. ולפעמים המלכות גם כן נקרא הוא כשהיא מתעלמת כדפי'. ובמקומות הכתוב הו\"א ונקרא הי\"א פירוש בזהר שהוא כללות הזכר עם הנקבה וז\"ל בפ' חקת (דף קפ\"ג ע\"ב) ר' אבא אמר בכל אתר כתיב הוא וקרינן היא דכר ונוקבא כחדא. וכללא עלאה, ה' נוקבא, ו' דכר, א' כללא דכלא, דהא א' בשלימו שריא עכ\"ל. והכונה כי במקומות הכתוב הוא וקרינן היא הוא לרמוז אל המלך בהיכלו וכן הענין בזה הכתוב הוא וקרינן היא. ובהוא עצמו גם כן יש כללות שנכלל בו ענין גדול שהמלכות ה'. ת\"ת ו' וא' למעלה בכתר. כי אין הכתר שורה אלא במקום שלם דהיינו דכר ונוקבא כחדא שזהו אדם שלם כאמרם זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, שניהם יחד. ואמר הענין הזה מפני שהוקשה כי בשלמא שם בן ד' שנכתב בי\"ה ונהגה בא\"ד, הטעם מפני שגם בשם בן ד' כלולה המלכות בסוד ה' אחרונה ולכן אנו מזכירים הה' ושם נכלל שאר השם. אמנם בהוא והיא לא נזכר בהוא הנקבה ולכן לא היה ראוי שיכתב אלא היא ובמקום שנכתב הוא שנקרא הוא ולא היא. ולזה השיב כי גם בהוא נזכרה הנקבה וזה שאמר וכללא עלאה וגומר. ונמצא למדין פירוש מלת הוא שהיא כולל מלכות ותפארת וכתר. ועוד טעם למה נכתב הוא ונקרא היא כי הוא רומז שתיהם יחד מלך בתוך חופתו והיכלו:", + "הוד בספר שערי צדק הטעם שנקרא הוד בהיותו מתלבש במדת גבורה להשפיל אויבים ולנצח מלחמות ולהציל אוהבי עליון והסוד והודי נהפך עלי למשחית וכו' (דניאל י ח). וכל מיני ההודאות שאמר דוד בספר תהלים מדה זו וכו' עכ\"ל וכ\"פ בפרק האורה. ובפרק השם פי' רבי משה ג\"כ שנקרא הוד בהתלבשו מהגבורה והביא ראיה מהפסוק (תהלים מה ד) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך ע\"כ. ובתיקונים (תקונא י\"ג דף כ\"ז) ג\"כ פירש הרשב\"י כי כל הודו הוא בהוד:", + "הוה בפסוק הוה גביר לאחיך (בראשית כז כט) פי' בזהר פ' תולדות (דף קמ\"ג ע\"ב) וז\"ל דאלין אתוון אינון רזי דהימנותא ה' לעילא ו' באמצעיתא ה' לבתר ובגין כך אמר הוה גביר לאחיך וכו' עכ\"ל. והכונה כי במלת הו\"ה נכללים סוד הבינה והתפארת והמלכות והטעם להגביר הקדושה על הקליפה להאבידה כדפירשנו התם:", + "הוי פי' הרשב\"י עליו השלום פ' אחרי מות (דף ע\"ד ע\"ב) כי בהסתלק התפארת דהיינו ו' עם משך הו\"או דהיינו ראש ו' זעירא שביסוד דהיינו י' נעשה וי. וכאשר תסתלק עוד אל הבינה ולא יושפע ממנה שפע למטה והברכות מתעכבות שם והצינור שהיא התפארת המשפיע לכל האצילות מסתלק שם אז נאמר הוי. ויש חילוק בין אוי להוי כי במקום שנאמר אוי אין הגזירה מתבטלת בתשובה שאין שם ה' שהיא תשובה וכאשר נאמר הוי עדיין הדבר תלוי בתשובה ותשובה מבטלת. והארכנו בערך אוי:", + "היא כנוי למלכות אמנם במציאותה הנסתרת המשתווה אל החכמה כדפי' בשער המציאות (פרק ג' וד') וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בספר ר\"מ (פנחס דף רנ\"ז.).", + "וענין כתיב הוא וקרינן היא פי' לעיל בערך הוא:", + "היכל נקרא המלכות כי היא היכל אל הת\"ת שהוא גנוז בתוכה וכן עולה שם אדנ\"י בחשבון היכ\"ל. ושם אדנ\"י היכל לשם בן ד' במציאות הספירות וההברת ההזכרה כנודע. והבינה היכל לחכמה ולת\"ת שהוא גנוז בתוכה ויוצא מן ההיכל למגדל שהוא התיבה שהיא המלכות כאשר נבאר בערכו בע\"ה כן פי' בזהר (שלח דקס\"ד ע\"ב). ובפ' לך (דף צ\"ד ע\"ב) פי' כי היכל הוא הכתר ופי' היכל הכונה מקום שבו כולל הכל דהיינו כתר הכולל כל האצילות. ועכ\"פ היכל רומז אל הספירה שהדברים נגנזים בה. ולכן ייחס הכנוי הזה לכל הספירות. ובכתר מתייחס ג\"כ מפני שבו גנוז הכל בסוד הצחצחות כדפי' בשער הצחצחות (ע' בעס\"ר):", + "הלכה היא השכינה ונקראת כך במציאותה הדק הנקרא בת עין. וזהו הלכה למשה מסיני שהכונה שהיא כלת משה בסוד מציאות היו\"ד אשר לה כמבואר בשער המציאיות כן פי' בתיקונים. ובר\"מ פי' כי מצד הגבורה נקראת הלכה. כי שם ה\"י מאלהי' ה' מאברהם י' מיצחק [כט] ונקראת הלכה כרבים בהיותה מקבלת מג' אבות שהם נקראים רבים כמו שנבאר בערכו ובתיקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ה.) פי' שנקראת הלכה כאשר היא בין נצח והוד הולכת להתייחד עם בעלה. ואפשר לחלק בין הלכה סתם ובין הלכה למשה מסיני [ל]:", + "הלל גמור ושאינו גמור יש שפי' כי הגמור הוא בסוד הבינה ושאינו גמור בסוד המלכות. והנכון גמור היא בסוד לבנה במלואה, ושאינו גמור בסוד פגימתה. (וע' תקונא י\"ג דף כ\"ז דהלל גמור מורה על מצה שלימה ושאינו גמור על מצה פרוסה וע\"כ בפסח אומרים שניהם):", + "הללויה הוא א' מי' תקונים שיש למלכות מע\"ס. ומצד התפארת יש לה הללויה וכל ענין הילול. כן בארו בתיקונים (תקונא י\"ג דכ\"ז). ובזהר פ' וישלח (דף קע\"ח) פי' כי הללויה הוא שבח שהשכינה משבחת לתפארת ובאו שניהם בתיבה זו והוא הלל יה\"ו. הלל היא השכינה מלכות ונקראת הלל שהיא משבחת תדיר להקב\"ה יה\"ו הוא התפארת. וענין סדר אותיות אלה וי\"ה. ובאורו שהיא משבחת לתפארת שהוא ו' שהוא כלול מחכמה ומבינה ומקבל מהם והיינו י\"ה:", + "הנני היא המלכות בחינתה לבדה בלי הצטרף אליה בחינה אחרת מהבחינה של הספירות כלל והוא מורה על הדין ומורה על גלוי' והזמנת'. כן בארו בזהר פ' נח (דף ס\"ה ע\"ב) והמפרשים פירשו בענין אחר:", + "הר ההרים הם הרבה. אמנם הר סתם יש שפי' אותו ביסוד. והם בעל ספר האורה, ור' משה בספר השם ג\"כ פי' הר ביסוד. אמנם בזהר (תשא דף ק\"צ.) בפסוק נכון יהיה הר בית ה' (ישעיה ב) פי' רבי חייא וז\"ל הר בית ה' דא טב בלא רע. הר בית ה' ודאי דלית תמן חולקא לסטרא אחר' וכו' עכ\"ל. ושם העסק במלכות כדמוכח התם. עוד נקראת המלכות הר המוריה וכן הר המור כדכתיב (שה\"ש ד ו) אלך לי אל הר המור. ופי' רבי משה כי במוריה יש שם י\"ה אל ל\"ב נתיבות.", + "ועוד בו לשון הוראה.", + "ועוד לשון מור שהוא ענין קטרת.", + "והנה ירושלם היא המלכות ויש הרים סביב לה ומהם הר שעיר, ומהם הר עשו, ומהם הרי נשף והם כנוי לקליפות. ויש שפי' בהר ציון הר הוא ירושלים וציון הוא יסוד וכן נקרא ההר הטוב (דברים ד) מפני שהוא טוב ומטיב לכל, על דרך אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג י). וכן נקרא הר הקדש. וכן יש הררי ציון ופי' כי הם נצח והוד כי הם הרים סביב להר ציון הנזכר שהם משפיעי' ליסוד כנודע. והנראה לנו בענין ההר הוא כי סתם הר הוא במלכות וכן פי' בזהר פ' יתרו (דף ס\"ט) וז\"ל אל הר ה' דא אברהם דכתיב אשר יאמר היום בהר ה' יראה. דהא אברהם קרא לה הר מה הר הפקרא לכל מאן דבעי בעלמא אוף אתר דא קדישא הפקרא לקבלה לכל מאן דבעי בעלמא. ופי' כי המלכות מצד החסד נקרא הר שהוא הפקר מצד שבו תפיסת הגרים בהיותם נכנסים תחת כנפי השכינה ולכן בימי אברהם היה מקבל רוב הנפש כדכתיב (בראשית יב ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן. וכן ביאר עוד שם (דף ע'.) וז\"ל הר לשאר עמים כד אתיין לעאלא תחות גדפוי. ופירש שם כי לכן הגר נקרא ג\"ר צדק שנכנס תחת כנפי השכינה הנקרא צדק. ונקרא ג\"ר מפני שעוזב מקומו ובא לחסות. ובזהר פ' לך (דף פ'.) פירש בפסוק ויעתק משם ההרה וז\"ל מתמן ידע הר ה' וכלהו דרגין דנטיען בהאי אתר. נראה מדבריו כי המלכות בערך היותה כולל כל כחותיה התחתונים נקראת הר כמו ההר שבו נטיעות הרבה. וכן מורה במקומות הרבה.", + "הנה מכל זה כי מלכות נקרא הר. ואמנם כל הספירות נקראים הרים כמי שפירש בתיקונא (כ\"א דף מ\"ב) שמעו הרים אלין אבהן. כי גדולה גבורה תפארת נקראים הרים. ונקראים כן על שמה כי היא עקר אל ההרים כדפירשנו לעיל ולשון הר מורה על ענין גבוה כי הם גבוהים ועליונים:", + "הרי בשמים נקראת כל שש קצוות עליונות מטעם כי הם מתבשמים כל א' מחבירו. ובתולות אחריה רעותיה נקראים הר\"י בת\"ר מטעם כי משם ולמטה יפרד והם טורא דפירודא כן נתבאר בזהר פרשת ויצא (דף קנ\"ח.). ונקראת הר המוריה מצד החסד כן פי' הרשב\"י ע\"ה בפסוק (שה\"ש ה א) אריתי מורי. כי המור הוא באברהם ונבארהו בערכו ב\"ה. ונקרא מוריה בסוד היות החסד מיוחד בג' ראשונות הנכללות בי\"ה כנודע. וכן כתר נקרא מור. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בפסוק (שם ד ו) אלך לי אל הר המור ואפשר שנקרא מצדו הגדולה כן. וארבעתם יחד בהיותם מריקים ברכה ושפע אל ההר הזה ע\"י המעשה ההוא שעקד את יצחק בנו נקראת על שמם הר המוריה. ונקראת הר הקדש בהיותה יונקת ממקום הקדש שהוא בחכמה כאשר נבאר בערכה ב\"ה. ונקראת הר ציון במציאותה כאשר יתיחד עמה (היסוד) בנקודת ציון שהוא מציאות יו\"ד שבה משכן ליסוד כאשר נבאר בערך ציון בע\"ה. ובזה יתוקן הכל כי בתיקונים פירש הרשב\"י ע\"ה הר ציון יסוד. ובמקום אחר פירש כי המלכות נקרא הר ציון והכריח כן מן הכתוב. והא כיצד אלא כדפירשנו. ונקראת הר גריזי\"ם והר עיבל, מצד ימין ששם הברכה הר גריזים, ומצד השמאל הר עיבל ששם תוקף הדין. ונקראת הר הטוב בקבלתה מן החסד מצד בחינה הנקרא טוב כאשר יתבאר בערכו ב\"ה. ופירוש טוב מאיר בסוד אור החסד. ויש הר העברים (כמש\"כ בזהר חוקת דף קפ\"ג.) דאחיד לתרין סטרין ע\"כ. וגם מן הטעם זה יתכן ביסוד. עוד נקרא המלכות הר סתם מצד עצמותה כדפי', והר ה' מצד עצמותה לבד בלי הצטרפות הרים זרים עמה. ונקרא הרים סביב לה מצד ההרים מהם טובים ומהם רעים. הטובים נקראים, בתולות אחריה רעותיה כדפירשנו לעיל ויקראו הררי ציון. והרעים יש קצתם נקראים הררי נשף והרי חשך הפך הבקר אור. והר שעיר והר עשו כל אלו מצד הקליפה מצד שמאל. ובתיקו' (ז\"ח ד\"קלא) וז\"ל ותנח התיבה שריא בטורי לווטייא למעבד בהון דינא דאינון טורי קרדו טורי חשוכין בגלותא ארירן בגלותא כו' יראה משם בפי' כי הקליפות נקראים הרי אררט לשון קללה:", + "התקפתא פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ד) כי המלכות מצד החסד נקרא התקפתא. והכריח כן מפסוק ימינך ה' נאדרי בכח ותרגום בתוקפא. והאמת שהיא מצד הגבורה שבגדולה שכן הכריח בזהר דשמאלא אתכליל בימינא מן הפסוק הזה. ואין ספק כי כ\"ח הוא מצד הבינה בסוד הדין אל השמאל ומשם נכלל החסד בגבורה. עד הנה הגיע עיון שכלנו בביאור ערך אות ה' והננו נכנסים בביאור אות ו' בס\"ד:" + ], + [ + "אות ו' נבאר בשער האותיות ב\"ה. ואולם ו' בראש התיבה מורה על התפארת ואעפ\"י שהתיבה עצמה רומזת במלכות כמו ועת\"ה ואתה ואנ\"י וזאת. הרמז הוא לתפארת ולמלכות מיוחדים וזה כלל גדול לכל כיוצא בזה במלת ויהו\"ה שנבאר בעה\"ו:", + "ויהו\"ה הוא ובית דינו כבר נתבאר כי שם בן ד' הוא התפארת ובית דינו של שם הוא המלכות. ויש לשאול כי אין כאן רמז לבית דינו כלל כי השם הוא בתפארת והוא\"ו רמז לתפארת. ויש לפרש כי נזכר שם המלכות בשלימות מפני כי כל מקום שאומר וה' הוא ובית דינו. ואין דין כ\"א בתגבורות המלכות היא מדת הדין על התפארת שהוא מדת הרחמים. ולכן גבר ידה ונזכרה שמה בשלימות ונרמז בעלה עליה בוא\"ו להורות אל סיוע הסכמתו אל הדין והטעם כי הוא דין מעורב עם רחמים ובכל מקום שנזכר שם בן ד' בדין מעורב עמו רחמים ודאי. ולכן שם הזה מסכים וזהו שאמר וה' הוא. כי הוא\"ו שהוא התפארת נקרא הוא. כדפי' בפ' הקודם. ובית דינו כי כשאומר וא\"ו נוסף הכוונה כי הוא מוסיף על ענין ראשון. והיינו הנקבה הנעלמת לבא בהעלם כדפירשנו. ובזהר פרשת תרומה (דף קל\"ח) בפסוק מזמור שיר ליום השבת וז\"ל אשכחן בכמה אתר דעלמא תתאה לא סליק בשמא ואתיא סתים כגון האי וכגון ואל משה אמר עלה אל ה', ויקרא אל משה. כלהו סתים שמא ולא סליק ביה אלא בגין דאית ביה דרגא עלאה ולגבי דרגא עילאה איהי לא סליק בשמא עכ\"ל.", + "הנה בפירוש כי כשמלכות מתאחדת עם התפארת אינו עולה בשם אלא הזכר לבד. ולכן כאן שעיקר הוא התפארת שהוא השם באה המלכות בהעלם בתוספות הוא\"ו המורה שהוא כמוסיף הזכר על הנקבה הנעלמת. וזה רמזו באמרם הוא ובית דינו כי אין אדם יכול להזכיר שם בן ד' אם לא בבית דינו ואין דיין דן את הדין אם לא בבית ומוכרח מעצמו שם בית דינו. ובא הגלוי בתוספות וא\"ו כמוסיף כאלו כבר היתה הנקבה נזכרת כדפי':", + "וה\"ו פי' בסוד אנ\"י וה\"ו שהם תפארת ושכינת עזו בסוד אשר נקרא תפארת הוא כדפירשנו בערכו. ואין ספק שאין שם וה\"ו בלא א' חשוב כשם הוא השלם. שבשם הוא מורה היחוד הגמור והכבוד החופף. והיינו כתר הנרמז בא'. ובשם וה\"ו חסר א' כדפירשנו בערך הוא. ואין תימה שזה שם משמות ע\"ב וזה מלה וא\"כ איך נתעלה יותר מהשם. שכיוצא בזה פי' הרשב\"י ע\"ה בפסוק ואת שדי, ואל שדי (בזוהר ויחי דף רמ\"ז ע\"א) (ע' לעיל בע' אל שדי):", + "וי פירש הרשב\"י כי בהיות וא\"ו זעירא שביסוד דהיינו יו\"ד מסתלק אל התפארת והשפע מתקבץ שם בתפארת ואין משך וא\"ו של תפארת דהיינו ראש וא\"ו שהוא היסוד משפיע אז נאמר וי. והארכנו בערך אוי והוי:", + "ויהי הוא מדת הדין הוא גבורה וכן פי' חז\"ל (מגילה דף י') ויהי לשון צער והטעם מבואר שהוא וי כמבואר לעיל. והי ג\"כ לשון צער כמו קינים והגה והי (יחזקאל ב') כמו שפי' בשער פרטי השמות. וכ\"ז מורה היותו בכח הדין גבורה. וכן בארו בזהר פרשת תרומה (דף קס\"ז.) וז\"ל ומרזא דימינא נפיק שמאלא ועל דא ויהי אור דא שמאלא מכאן דויהי קדמאה דאורייתא בסטרא דשמאלא הוה. ובג\"כ לאו איהו סימן ברכה מ\"ט בגין דנפק ההוא חושך דאחשך אנפי עלמא וסימנא דא כד אתגלי רזא דעשו ועובדוי בהאי ויהי הוה דכתיב ויהי עשו איש יודע ציד אתקיים בויהי עשו איש יודע ציד לפתאה עלמא דלא יהכון בארח מישור עכ\"ל.", + "הנה בפי' כי ויהי מצד הגבורה בבחינת החשך והשחרות כדפי' בשער הגוונים:", + "וילון היא המלכות כי היא רקיע ראשון שאינו משמש כלום כ\"א כפי הנשפע אליה מלמעלה והוא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית כן פי' חז\"ל בחגיגה (דף י\"ב ע\"ב) וידוע כי היא מדת לילה וידוע שאמרה שרגא בטיהרא מאי מהני לכן עבודתה בלילה. ומחדש בכל יום פי' משפיע לכל מעשה בראשית כי כלם נשפעים על ידה כד\"א (משלי לא) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. וזהו אמרם בר\"מ (פינחס דף רל\"ו) שכינתא תתאה איהי וילון דביה מכניס ערבית ומוציא שחרית ע\"כ. וקשיא שהוא הפך גרסת הגמרא שאמרו נכנס שחרית ויוצא ערבית. ולבאר אותו כפי מה שנפרש בגמרא אם נפרש כפי' התוספות נכנס שחרית בעה\"ז להאיר, ויוצא ערבית מן העולם והעולם נחשך. נבאר כפי זה מה שאמר בר\"מ מכניס ערבית פי' מכניס האור בנרתק שלה והחשך מתפשט ומוציאה שחרית האור ומאיר העולם ולא פליגי. ולפי הנסתר ירצה הפך מה שפי' לעיל כי בלילה כשהיא יונקת מן הדין הרחמים שלה נגנזים וחשוכין וסטרא דשמאלא מתפשט בעולם ובשחרית היא מוציאה רחמים והחשכים הלכו אל הרי נשף. זהו ללשון ר\"מ. ולשון הגמרא נכנס שחרית בעולם להעביר חשכים וגילולים מן הארץ, ויוצא ערבית מן העולם והרחמים נגנזים שלא לחסום שור בדישו. זהו פי' ע\"ד התוספות. וע\"ד פי' רש\"י ז\"ל שפי' נכנס שחרית בתיקו ופי' כי וילון סבת החשך המחשיך נוכל ג\"כ לתקן הלשונות שלא יהו חולקים. ופי' כך כי הגמרא אמרה נכנס שחרית בתיק והאור מתפשט בעולם ויוצא ערבית ומחשיך העולם והאור מתאסף. ובר\"מ פי' מכניס ערבית החשך בעה\"ז ומחשיכו, ומוציא שחרית החשך מן העולם והאור מתפשט. וע\"ד הסוד באורו כמו שפי' בתחלה לעיל כי היא מדת לילה והיא חפצה באבן וצור מכשול להשכיר ולהעניש וזהו והשיבו את האבן על פי הבאר (בראשית כט ג) כדפי' בספר הזהר פ' ויצא כי על פי ר\"ל על פומא דבירא שהיא שכינה כמו על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו (במדבר ט). וירצה שברצונה ובמאמרה היו משיבין האבן נגף כמבואר שם ובסיבתה הקליפות מתפשטים בתחלת הלילה כשהיא יונקת תוקף הדין. והיא המכנסת אותן [בשחרית] לתיקן אל נקב התהום ששם תיק שלהם כמבואר [לא] בשער היכלי החמורות. והיא הנותנת להם רשות להתפשט [ערבית] כי הכל עשה יפה בעתו וגם רשע ליום רעה. וביום טובה נהיה בטוב:", + "ועד בארו בזהר פ' בראשית (דף ל\"ד) בפסוק (שמות טו) ה' ימלוך לעולם ועד כי מלת ועד הוא בבינה דתמן ויעודא וקיומא ואשלמותא דכלא. ופי' כי בבינה הוא קבוץ הקצוות כלם לקבל שפע. ומלת ועד לשון בית הוועד. והטעם שבה מתקבצים מפני ששם קיומם ושלימותם ולפי זה לא תקרא הבינה ועד אלא בבחינת קיבוץ הספירות בה להתקיים כדפי':", + "ושט הוא רמז לאותם הכחות הנקראים אישי ה' כד\"א וכליל לאישים. כי הם היו אוכלי הבשר והחלבים. והריח בלבד העולה מעלה מעלה. וזהו אשה ריח ניחח לה'. אשה הוא הושט והריח הוא ניחוח לה'. וזה האשה הוא כללות הכוחות התחתונים אשר תחת המרכבות כלם. כי בענין הקרבנות קרובים אל ה' לעמוד לשרתו ולברך בשמו. וכן ביאר הרשב\"י (בז\"ח דף ע\"ח) בשיר השירים בפסוק משכני כו' (א ד) ואל זה כיון בר\"מ (פינחס דף רל\"ה) ז\"ל ובחבורא קדמאה, ושט דבולע מיכלא ומתמן עאל לכלהו שייפין דאיהו בדרגא דאישים אשים אינון קרבין מיד ובלעי ונטלי כליל מגו אשא עלאה דכליל לאישים. ורזא דא אשי ה' ונחלתו יאכלון וגו'. עד הנה הגיע דעתינו הכשל בכח רב שפעו בביאור הוא\"ו.", + "והנה נכנסים בביאור ערך זי\"ן:" + ], + [ + "זאת היא המלכות. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה די\"א ע\"ב) ובגין דלית השגה לנביא וחוזה וחכם פחות מינה אמר הנביא אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזא\"ת וגו' ובג\"ד יעקב אוליף להו לבנוי ויהב לון קבלה מינה הה\"ד וזא\"ת אשר דבר להם אביהם. ודוד דהוה ליה קבלה מינה אמר לגבה אם תחנה עלי מחנה כו' בזא\"ת אני בוטח. רמז לה בההוא תגא וסליק מחשבתיה לגבה ואמר לא יירא לבי כו' ואהרן דהוה ליה קבלה מינה לא הוה עאל לפני ולפנים פחות מינה הה\"ד בזא\"ת יבא אהרן אל הקדש דהוה ידע דאיהי עקרא דכלא דאיהי קרבן לה' עולה לה' אשה לה'. וישראל דהוה לון קבלה מינה לא בעו מקב\"ה משכונא אחרא דיפרק לון בגינה מן גלותא אלא זאת הה\"ד ואף גם זא\"ת בהיותם בארץ אויביהם וגו'. והנביא כד חזא דוחקא דישראל תקיפא בגלותא אמר בגינה זא\"ת אשיב אל לבי וכו'. וזא\"ת ליהודה ויאמר כו' עכ\"ל. והנה המאמר הזה מבואר אל כונתנו. והטעם [שנקראת] זאת מפני שהיא נקראת את מן הטעם בארנו בערכו. וכאשר היא טובה כפולה להיות מקבלת תוספות טובה מז' נרות המנורה הטהורה אשר על ראשה אז נקראת זאת:", + "זבול פי' ר' משה בס' השם במדת הבינה וז\"ל זבול מלשון חברה ודירה וחיבור. ואמר הכתוב (בראשית ל כ) הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים, ואחר ילדה בת. ואישי חכם מאד עכ\"ל. וכונתו כי לאה הרמז אל הבינה וילדה ששה בנים שהם מחסד עד יסוד. ובת היא המל'. ואמרה הפעם יזבלני הכונה על יחוד החכמה והבינה. ואישי הוא החכמה. וא\"כ לפי זה תקרא הבינה זבול ע\"י יחוד החכמה אליה. עוד כתב במדת התפארת וז\"ל זבול מלשון הפעם יזבלני אישי והוא המחבר ומזבל עמו הבנין כולו איש וביתו והם ששה. ואמר שלמה (מ\"א ח יג) בנה בניתי בית זבול לך. והוא אחד משבעה רקיעים. ואין זבול זה כזבול הבינה עכ\"ל. והכלל העולה מדבריו כי התפארת נקרא זבול בהיותו מתחבר עם שש קצוות שהוא זבול לשון חיבור כדפירשנו:", + "זה הוא התפארת ונקרא זה כי הוא עולה י\"ב הויות י\"ב גבולים. וזה מתחבר ומזדווג בזאת. זה לזכר וזאת לנקבה וכן מבואר בזוהר פי' בא (דף ל\"ז ע\"ב) וז\"ל הכי תנינן האי כתרא דאתקרי זאת אתקרי אשה כד\"א לזאת יקרא אשה. אמאי משום דכתיב כי מאיש לוקחה זאת. מאן הוא איש ההוא דאתקרי ז\"ה ודא הוא איש דכר כד\"א כי זה האיש. האיש הזה וכו' וזאת אתנסיבת מז\"ה עכ\"ל. ודקדק כי מזה, דהיינו איש. לוקחה זאת, והיינו ענין לקיחת הצלע שהיא כלת משה. ונמצא לפי זה כי נקרא התפארת זה בסוד מדרגת מרע\"ה שהוא מלגיו בסוד הדעת כדפירשנו בשער המציאיות. וכן היסוד נקרא ג\"כ זה. כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף. וכן אמרו בזהר פי' בשלח (דף ס\"א.) וז\"ל א\"ר יהודא לא קריבו ישראל לטורא דסיני עד דעאלו לחולקא דצדיק וזכו ביה. מנ\"ל דכתיב ביום הזה באו וגו' ביום הזה ממש דייקא וכתיב ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה וגו' עכ\"ל. ובזהר פ' פקודי (דף רלו ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה כיצד הקדושה נקרא זה וזאת מפני שהיא נמצאת עם האדם לעולם בסוד ברית. וז\"ל ורוח קדשה אקרי זאת דאיהי רזא דברית רשימא קדישא דאשתכח תדיר עמיה דבר נש וכן זה ה' קוינו לו זה אלי ואנוהו עכ\"ל. ומבואר הוא ואין תימא היות זאת במלכות וזה ביסוד וזה בת\"ת כדפי', כי שלשתן נקראים ברית כדפי' בערכו. והאמת כי שלשתם אחוזים בו בסוד מילה ופריעה. וכן ברית נקרא ראש הגויה, דגוף וברית חשבינן חד. ונמצאו שלשתם מזומנים עם האדם לעולם בסוד הברית. ולכן נק' בלשון הזמנה כמורה באצבע זה:", + "זהב הוא רמז אל מדת הגבורה. כד\"א (איוב לז כב) מצפון זהב יאתה. ולפעמים יתייחס אל הבינה והארכנו בשער הגוונים פרק ג' ע\"ש:", + "זית הוא המלכות וכבר נודע כי הבציעה יש בכזית ויש בכביצה ופי' בר\"מ (פנחס רמ\"ד ע\"ב) כי כביצה י' ראשונה וכזית יו\"ד שניה שבשם יאהדונה\"י:", + "זכור כענין זכור ושמור [לב] אינון קב\"ה ושכינתיה זכאה איהו מאן דמיחד לון ביום השבת דאיהו יסוד וכו' עכ\"ל. הנה בפי' אמר כי זכור ושמור הם תפארת ומלכות וכן מוסכם בפי המקובלים באומרם זכור לזכר ושמור לנקבה. ויש שפי' זכור ליסוד ואינו עיקר. עוד פירש בזוהר חדש פרשת יתרו (דף מ\"ט ע\"ב) בפסוק אנכי ה' אלהיך אנכי כללא דדכר ונוקבא כחדא וכלא אקרי זכור מ\"ט בגין דאיהו נטיל לנוקבא ואכליל לה בגויה וע\"ד לא אדכר אלא איהו בלחודוי וכד איהי [אמשיכת] לבעלה בהדה ואתי איהי לגבה כד\"א עד שהבאתיו אל בית אמי כדין איהי נטלא שמא וכלא אקרי שמור מ\"ט בגין דאיהי אמשיכת ליה לגבה ונטלת ליה כדין כל ביתא קיימא ברשותהא ולא אדכר אלא איהי בלחודהא ולעלמין לא מתפרשין דא מן דא עכ\"ל.", + "ולהבין המאמר הזה על בוריו צריך להקשות עליו במאמר שני להרשב\"י ע\"ה בר\"מ (משפטים דף קי\"ח ע\"ב) וז\"ל וקב\"ה זכור מימינא שמור משמאלא ושכינתא זכירה מימינא שמירה משמאלא אינון תפילין דרישא דבר נש ותפילין דיליה (נ\"א דיד) והכי שכינתא תורת ה' תמימה ומצוה דיליה. והאי מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאיהו כליל דינא ורחמי זכור ושמור אתקריאת איהי זכירה שמירה. ובכל פקודין איהי שקילא לגביה במדריגה. אבל מסטרא דחסד וגבורה קב\"ה זכור ושכינתא שמור כמה דאוקמוה מארי מתניתין זכור לזכר ושמור לכלה בגין דבימינא ושמאלא ענפין מתפרדין כגוונא דכנפי ריאה דאינון פרודות מלמעלה ולקבלייהו חיוון וכו' עכ\"ל.", + "ואין כוונתינו הנה לבאר את גוף המאמרים כי יארך הדרוש למה שאינו ענייננו. אלא לבאר ענין זכור ושמור באופן שיתישבו שני המאמרים האלה על מתכונתם בערך זה לבד. כבר פי' בשער מהות והנהגה כי התעוררות הנקבה אל הזווג העליון הוא מצד השמאל והתעוררות הזכר הוא מצד ימין. והענין כי הנקבה עיקרה בשמאל והזכר בימין. ובהזדווג הזכר אל צד הנקבה אז יהיה הזכר טפל אל הנקבה והנקבה עקר והזכר אינו עולה בשם. ובהיות זווגם כך הנה יצדק אמרנו כי שניהם שמור מצד השמאל הגובר ואף אם א\"א אם לא שיתערב עמה בחי' זכור מצד ההתעוררות הימין גם אל הזווג כי הא בלא הא לא סגיא, עכ\"ז הזכר לא יעלה בשם ולא הימין מפני שהם הטפלים אל השמאל שמור היא הנקבה. ולכן גברה ידה ועיקר השם מתייחס אליה שמור ודאי ושניהם יחד שמור. ובהזדווג הנקבה אל הזכר ר\"ל אל צד הזכר אז תהיה הנקבה טפלה אל הזכר והזכר עיקר והנקבה אינה עולה בשם ובהיות זווגם כך יצדק אמרנו בו כי שניהם זכור מצד הימין הגובר. ואף אם אי אפשר אם לא שיתערב עמהם כח השמור מצד ההתעוררות השמאל גם אל הזווג כי הא בלא הא לא סגיא, עכ\"ז הנקבה לא תעלה בשם ולא השמאל מפני שהם נטפלים אל הימין זכור הוא הזכר ולכן גברה ידו ועקר השם מתייחס אליו ודאי שניהם מתייחסים יחד זכור. והענין הזה יובן היטיב במה שפירש' בשער הנז' פכ\"ג מענין ענפים מתפרדים לימינא ולשמאלא כי בחסד וגבורה הם ידו\"ד אל הימין אדנ\"י אל השמאל יאהדונה\"י בתפארת כי שם הזווג בשוה כדפי' שם. ובזה יובן ג\"כ אשה מזרעת תחלה יולדת זכר פי' כאשר תקריב היא ללכת אל מקום בעלה אז יולדת זכר כי הוא יעלה בשם ולא היא והוא זכור רחמיך [לג] אבל כאשר יקריב הוא ללכת אל מקומה אז יולדת נקבה כי היא תעלה בשם ולא הוא והיא שמור דין ונקבה. ובזה נתבארו המאמרים וענין זכור שמור בעצם:", + "זכירה כל המפרשים הסכימו היות הזכירה ביסוד כי הוא המזכיר כל הדברים למעלה במקום החיים. וזהו זכרנו לחיים בר\"ה וכן זכרון תרועה כשהוא ביום השבת יסוד. וכן היא מלשון אזכרתה לה' (ויקרא ו ח), וכמו יזכור כל מנחותיך (תהלים כ). כי הכונה על היסוד הקושר המדות כלם. כדפי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נו דף פ\"ז) וז\"ל וכל ענפין תמן מתיחדין ומתקשרין ומשלבין ומקבלין דא מן דא וכלא ע\"י דצדיק ובלא צדיק לית קורבא ויחודא אלא אחוה וכו'. הנה בפי' שאין קשר ויחוד לספירות כלל אם לא ע\"י יסוד. ולשון זכירה הוא לשון קטורת כענין אזכרתה לה'. וזה כונת דוד באומרו מזמור לדוד להזכיר שפי' לקטר ולקשר למלכות עם שאר הספירות ע\"י היסוד. וכבר אפשר היות פי' זכירה לשון זכר ממש כי ע\"י הזכרות שהוא היסוד הוא יחוד כל הספירות כדפי'. ונתבאר בזהר פרשת ויצא (דף ק\"ס.) כי כמו שיש זכירה מצד הזכר בקדושה כך יש זכירה לרעה מצד הקליפה שמאל כדכתיב (תהלים עח לט) ויזכור כי בשר המה. וכמוהם רבים:", + "זכות בעל ספר האורה כתב כי זכות הוא הגבורה והטעם לפי שבה נזכרים כל הזכיות וכל החטאים. והאמת כי כן פירשו רבים בענין בני חיי ומזוני וכו' הכוונה שאינם תלוים במדת הדין הקשה. אמנם הטעם שאמר שנקרא כן אינו מתיישב כי אדרבה בגבורה היא כף חובה שם מזכירים חובות בני אדם אמת כי הכל ביושר ובמשפט. ועכ\"ז החובה והדין בגבורה מקומה וא\"כ איך יקרא זכות. ובתיקונים (תקונא י' כ\"ד) פירש הרשב\"י ע\"ה כי החסד נקרא זכות וז\"ל וכתר ביה תלייא בני חיי ומזוני דאיהו מזלא דכלא ואיהו לא תליא במזל. ובג\"ד אוקמוהו בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא דחסד איהו זכותא עכ\"ל. וצריך לחקור כי בהיכלות כתב הרשב\"י ע\"ה כי היכל גבורה נקרא היכל זכות כדפי' בשער היכלות בפ\"ד. ופי' הטעם כי באתר דא מתהפך זכו דכל בני עלמא. ולכאורה נוטה לדברי בעל ספר האורה וקשה דידיה אדידיה. אמנם בארו הטעם בזהר בפ' שמות (דף ו'.) וז\"ל וההוא היכלא איקרי היכל זכותא בגין דכד דיינין דינא מהפכין בזכותא [דב\"נ בקדמיתא] וכענין הסנהדרין ע\"ש ולעולם זכות הוא חסד כדפי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים. בס' מאירת עינים פ' וירא בפי' המאמר לאו בזכותא תליא מלתא אמר שהת\"ת נקרא זכות וז\"ל זכותא הת\"ת שהוא רחמים. ואמר ה\"ר אבנ\"ר שלכך זכותא רומז לת\"ת שכן צדקה רומזת לו ותרגום צדקה זכותא עכ\"ל:", + "זעיר אנפין פי' ר' משה בת\"ת וז\"ל זעיר אנפין בלשון הזוהר בסוד אנפי רברבי ואנפי זוטרא דע כי כתר ראש לכל האצילות כולו ולכן קרוי ראש ועם חכמה ובינה אפי רברבי ומוח סתים. והת\"ת ראש לבנין והוא ג\"כ יקרא ראש על דמיון צורת האדם הרוחני ויקרא אנפי זוטרי והם פני יעקב החקוקים בכסא הכבוד והיודע סוד ענין נעשה אדם יבין זה היטב והם פני משה פני חמה עכ\"ל והנה כוונתו כי זעיר אנפין הוא התפארת. ולכאורה דבר זה תכלית הזרות כי הוא נקרא עולם ארוך ואיך אפשר כי יתייחס אליו זעיר אנפין. אלא היה נראה כי זעיר אנפין הוא המלכות כי היא דמות כל מה שלמעלה ממנה והיא זעירא ויש הוכחה לזה בקצת מקומות מהזוהר. אמנם קשיא לון כי בזוהר פ' נשא (דף קכ\"ט.) ארז\"ל ומן ההוא ארחא אתפרשא לתרי\"ג אורחין דאורייתא דפליג בזעיר אנפין דכתיב ביה כל אורחות ה' חסד ואמת וגו' ע\"ש עכ\"ל הרי כי בזעיר אנפין הם אורחות של חסד ואמת ומשמע בתפארת. ועדין אין ולאו ורפיא בידן עד אשר נגיע אל פי' האדרא בס' אור יקר ושם נבאר ענין זה בס\"ד:", + "זעקה היא בבינה וכן יש לנו קצת דמדומי ראייה מהזוהר פ' שמות (דף ך.) שכתב וז\"ל שצעקה היא בלב הה\"ד צעק לבם אל ה' צעקה וזעקה דבר אחד הוא עכ\"ל ואין לב אלא בינה כד\"א הלב מבין ולכן הזעקה בעה\"ז ובעה\"ב כמבואר שם ונאריך בערך צעק\"ה בעה\"ו:", + "זקיפה כל זקיפה כמו זוקף כפופים וכן כלם הוא בת\"ת וכן אמרו בגמ' (ברכות די\"ב) כל הזוקף זוקף בשם דהיינו ת\"ת. וכן פי' הרשב\"י בתיקונים בענין זה פעמים רבות:", + " זקן הוא הכתר וכן מורגל הרבה בזוהר. אמנם זקנים לשון רבים הוא מורה על הספי' [לד] וכן פי' הרשב\"י ע\"ה (בזהר בלק דף קצ\"ז ע\"ב) בפסוק (דברים כא יט) ותפשו אותו וכו' זקני עירו אלין יומין קדמאין יומין סבין דכלא עכ\"ל:", + "זרח פי' ר' משה על הת\"ת שמשו מאיר וזורח על עיר דוד הפרוצה בסוד פרץ הלבנה מתחדשת בכל חדש וחדש ודי בזה הערה למשכיל ויפה כיון:", + "זרועות עולם גדולה גבורה והם זרועות לגוף שהוא הת\"ת והוא שם מורה על הכח והגבורה (תהלים קיח) כד\"א ימין ה' עושה וגו'. ועוד (שמות טו) ימינך ה' נאדרי בכח וכו'. וההכרח על זה הוא בזרוע נטויה כי הוא שם מורה על האריכות והכח ועוד נקראים כך תכונת גוף אדם הנאצל:", + "זרת בתיקונים (בתיקונא י\"ט דף ל\"ו ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה וז\"ל ושמים בזרת תכן מאי זרת דא גבורה עכ\"ל הורה בפי' כי זרת הוא גבורה. ור' חייא פי' בס' הזוהר (תשא דף קפ\"ט ע\"ב) וז\"ל כוס של ברכה אצטריך למהוי מתקנא בימינא. ונשא מגבעות אצטריך למהוי זקיף מן פתורא שיעורא דאקרי זרת לברכא לקב\"ה. ודא הוא ונשא מגבעות. מגבעות מאי הוא, אלא בינה ובין בתולות אחריה רעותיה, שיעורא דזרת איהו. עכ\"ל. נמצא לפי זה כי זרת הוא המלכות עם בתולות אחריה רעותיה. ונוכל לומר דלא קאמר בינה ובין בתולות וכו' זרת איהו, אלא שיעורא דזרת. כנראה שזרת הוא ענין בפני עצמו, אלא שאלו שיעורם זרת. לכך נאמר דעקרא דזרת הוא הגבורה כדפי' בתיקונים:", + "זיתים הם האברים העליונים אשר למעלה מיסוד שמהם מוציא היסוד שמן זית זך וכו' שהוא משפיע שפע העליון מאברים העליונים על המלכות. כי כמו שעל ידי כתישות האבר ברית המעור אז האברים נסחטים ומזדעזעים להשפיע בנוקבתו, כן הדבר למעלה ביסוד עם שאר האברים להשפיע אל המלכות. כי השפע הוא שמן והאברים העליונים זיתים כן פי' הרשב\"י בתיקונים ובר\"מ (פנחס דף רמ\"ז ע\"א). [וזשה\"כ] ושנים זיתים עליה וכו' (זכרי' ג') ופי' כי המנורה היא מלכות כנודע, וגולה על ראשה הוא יסוד כי הוא גולת מים עליונים, ושנים זיתים עליה הם נצח והוד תרין ביעין דדכורא כי שם המשכת הזרע ושם מתבשל כדמיון השמן בזיתים ומשם נשפע ע\"י היסוד. אמנם יקראו הספי' זיתים בסוד הימין ששם השמן כאשר יתב' בערכו. אבל מצד שמאל הם ענבים ואשכלות [המושכות יין מהבינה] כדפי' בערכו ויתב' בע\"ה. ע\"כ הגיע מה שראינו לדבר בערך הזי\"ין. והננו מקוים רחמי אל יעזרנו בביאור ערך ח':" + ], + [ + "חבוש פירוש בתיקונים (תקונא ו' דף ך) שהוא תפארת אסור וחבוש עם המלכות מצד הבינה שהוא החובש אותו עם המלכות בתוך הגלות ועליו נאמר אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים:", + "חביון פי' ר' משה ז\"ל חביון לשון מחבוא והוא משל לרוב הסתר והעלמות שאין לזולתו שום ידיעה במהות, והרי הוא כאלו נחבא דרך משל עכ\"ל.", + "וחביון עוזי פי' בת\"ת ולא פי' למה. והעקר בכתר והוא מורה התעלמות. וכבר יצדק בג' ראשונות ועל הבינה קאמר עזו כאשר יתבאר בערכו:", + "חבל פי' הרשב\"י ע\"ה בס' ר\"מ (שופטים דף רע\"ד ע\"ב) כי ו' של שם נק' חבל. וז\"ל סמא\"ל ובה זוגיה עולם הנפרדים בחבל דיחנק ביה אחידן ה\"ה בחמש אצבען דימינא ובחמש דיד שמאלא ו' חבל י' חניקא דלהון. שמא דיהו\"ה מיתה לסמא\"ל וכו' עכ\"ל.", + "הנה פי' כי חבל הוא ו' וכן נראה שאמר הכתוב (דברים לב ט) יעקב חבל נחלתו. אמנם יהיה לפעמים מקבל מצד הדין ולשון חבל לשון חבלה והשחתה. ויותר מתישב במלכות כי היא המחבלת המקטרגים. ופעמים מקבל מצד הרחמים ואז יעקב חבל נחלתו [בסוד הוא\"ו שהוא חבל נחלתו]:", + "חבלה פי' בתיקונים (תקונא כ\"א דף נ\"ב) כי הקליפה הנקבה נקראת חבלה והזכר חובל. ומשם מלאכי חבלה כמו שיש מלאכי שכינה:", + "חבית היא הבינה כן פי' הרשב\"י ע\"ה בס' ר\"מ (פנחס דרמ\"ה ע\"ב) וז\"ל גבי י' דברים שאמרו בכוס של ברכה וא' מהם ח\"י. חי אוקמיה חי מן החבית. ואורח רזא שכינתא עילאה איהי תמינאה דעשר ספירן מתתא לעילא ובג\"ד אתקריאת ח' ואתמר בה בחכמה יבנה בית והיינו חבית ח' בי\"ת עכ\"ל.", + "והנה לפי זה תקרא חבי\"ת בהיותה כלולה משמונה ספירות שתחתיה כדפי' כי זהו הנרצה בחי\"ת. ותהיה בי\"ת ומכון לחכמה שהיא דרה בתוכה אז תקרא חבי\"ת כי אז היא בעלת החיים כי היא מקבלת ומשפעת. מקבלת חיים מהחכמה ומשפעת למטה בבנין ואז היין ח\"י:", + "חבצלת היא בשכינה כאמרו (שה\"ש ב א) אני חבצלת השרון וגו'. והטעם פי' בזהר פ' אמור (דף ק\"ז.) כי כמו שהחבצלת גדלה על המים ומעלה ריח טוב, כן המלכות נקרא כך בשעת יניקתה מן הבינה שמעלה ריח טוב.", + "ועוד אמר שם בזמנא דבעי לאזדווגא ביה במלכא אקרי חבצלת בתר דאתדבקא ביה במלכא באינון נשיקין אקרי שושנה. בגין דכתיב שפתותיו שושנים:", + "חג כל החגים הם במלכות אמנם ישתנה לפי המקום אשר יהיה פניה אל פני דודה. המשל כאשר הוא חג הפסח אז היא מתחברת בת\"ת במדת החסד. וכשהוא מתן תורה אז מתיחדת עם דודה במקומו הראוי לו בתפארת. ר\"ה יום הדין אז מתיחדת עם דודה בצד הגבורה (ע' בתקונא כ\"א דף מ\"ד.). ועל זה הדרך כל החגים והמועדים הם במלכות. וזה מבואר בזוהר ובתיקונים [לה] מקומות אין חקר ואין מספר. אמנם פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רכ\"ה ע\"ב) בפסוק וחגותם אותו חג וכו', וז\"ל וחגותם אותו דא אות ו' עמודא דאמצעיתא חג חסד גבורה וכו' ונוכל לישב במה שכבר קדם לנו מענין החבוק אל הזווג שהוא סוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני (שה\"ש ב) כי עם היות שתתיחד עם בעלה באיזה ספירה מן הספירות כדפי', עכ\"ז תקבל תחלה מן הימין ומן השמאל דהיינו החבוק וזהו ח\"ג שפי' חסד גבורה. ולעולם עקר חג במלכות לפי יחודה עם בעלה כדפי' בקודם. ופי' הכתוב כך וחגותם אותו פי' תחברו ותייחדו התפארת עם המלכות ויונק ראשונה מחסד וגבורה והיינו חג. ובזה נתקן הכל:", + "חדרים הם בבינה. ובארנום בשערים הקודמים כי הם מציאות שש קצות הנעלמות בבינה. ומ\"ש הכתוב (משלי כד ד) ובדעת חדרים ימלאו פי' ובדעת שהוא סוד הדעת הנעלם הוא ממלא אותם החדרים ומתלבש בהם ונעלם בהם. כי כדרך התפארת בספירות במקומם כן דרך הדעת בחדרים הנעלמים. וכן נקראת חדרי ג\"ע כי הבינה נקראת ג\"ע. ור' משה פי' חדרי הנשמות ביסוד וז\"ל חדרי הנשמות כי משם יוצאות לעולם והן הנשמות שבגוף שאין בן דוד בא עד שיכלו. ואמר חדרי לשון רבים להורות על רבוי המינין למיניהם כאשר כתבנו. ויש שקוראים למדה זו חדרי גדולה מצד החסד עכ\"ל.", + "ואין בדעתנו לבאר חדרים אלא בבינה. כי כן ביאר הרשב\"י ע\"ה בשיר השירים בפסוק הביאני המלך חדריו (א ד). ולכך נאמר כי חדרי הנשמות הם בבינה שמשם נשמות נאצלות למיניהם יש מחדר התפארת ויש מחדר הגבורה וכיוצא בו כמו שיתבאר בשער הנשמה בע\"ה. וכן חדרי גדולה הכונה על הגדולה הנעלמת שם. ונקראים חדרי לשון רבים כי כל חדר כלול מחברו. זהו דעתנו בענין החדרים בכלל ובפרט:", + "חדש כל חדש וחדוש הוא בלבנה כי היא המתחדשת בסוד לבנה בחדושה בסוד שני המאורות כו' שפי' בשער המיעוט וזהו סוד תתחדש כנשר נעורייכי (תהלים קג ה), לחדשיו יבכר (יחזקאל מז יב). והכל תלוי בחדושה של לבנה שהיא מלכות כדפירשנו:", + "חוה פי' ר' משה כי המלכות נקראת כך ע\"ש כי היא היתה אם כל חי. על האמת [לו] והיא אשתו של אדם הראשון בסוד מ\"ה עולם אדם והוא חכמה כח מה כאשר יתבאר בעה\"ו:", + "חוזה הוא התפארת וכן פי' הרשב\"י ע\"ה כאשר נתבאר בערך חזון ב\"ה. ואפשר שנקרא כן מפני שהוא משפיע החזיון והנבואה במלכות [דרך נצח והוד] וע\"י להנביאים כדפי' בערך אספקלריא המאירה. וחוזה עולה כ\"ו כמספר השם:", + "חוט השדרה פי' ר' משה שהם נצח והוד וז\"ל נצח והוד הם חוטי השדרה המעמידים צידי הגוף הנה והנה וכל הבנין והמדות שתחתיהן עכ\"ל ואינו מתישב. והנכון כי חוט השדרה הוא סוד קו האמצעי תפארת. וכן הוא נמשך מהמוח והוא משפיע שפע לכל הצדדין כנודע. עוד יש חוט השני הוא שפע הגבורה הנשפע למלכות בסוד ההתעוררות הצפון אל היחוד והוא מעורר הנשיקה והיינו כחוט השני שפתותיך (שה\"ש ד ג). עוד יש חוט של חסד הוא שפע הנשפע מחסד אל המלכות. ומצד הגבורה נקרא עוד חוט הזהב. ויש חלוק גדול בין חוט השני לחוט של זהב, מה שבין אדום לזהב כדפי' בשער הגוונים. ומצד התפארת נקראת קו ירוק. ויש חילוק בין חוט השדרה לחוט הירוק, כי הירוק מורכב מדין ורחמים אדום ולבן, וחוט השדרה לבן ככסף.", + "וענין חוט של חסד וחוט של זהב וקו הירוק נמצאים בענין בג' גווני העין והיא המלכות בת עין באמצע:", + "חוטם לפי הנראה מדברי ר' משה שחוטם הוא בגבורה ובעל החוטם שיודע להאריך האף לבל יצאו שלוחיה חוצה לה טרם שיחל הנגף. ולכן הוא בעלה וכופה אותה כי האדון הוא בעל עכ\"ל.", + "והנה משמע מתוך לשונו כי החוטם גבורה ובעלה גדולה המעכבה מלפעול בדין. אמנם הנראה לנו מלשון הזהר כי החוטם עצמו כולל ספירות רבות והוא ענין פרטי נכלל בחכמה ולכן החכמה נקרא בעל החוטם. וז\"ל רשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא שבעין דף קסה ע\"ב) ריחא לדרום ריח ניחוח לה'. ואית לחוטמא תרין נוקבין כלילן מדינא ורחמי ואינון י' י'. חוטמא ו' באמצעיתא תרין צינורות אינון דיליה ואתמר לגביה מתנה ראובן לדרום רא\"ו ב\"ן. תרין נוקבין דחוטמא, אינון לקבל לאה ורחל. חוטמא בארח מישר בינייהו, דא יעקב עכ\"ל.", + "ופי' הריח הוא בחכמה כדמוכח בכמה מקומות. וכמו שיתבאר בערכו בע\"ה. ואומר לדרום ששם החכמה, כאמרם הרוצה להחכים ידרים. וז\"ש אשה ריח ניחוח לה', כי שם זה בחכמה. וכן מוכח התם מראש הענין. ואית לה תרין נוקבין, פי' שני נקבי החוטם אשר בהם נשאב הריח כנודע. כלילן דינא ורחמי, שהם כלולים כל א' מדין ורחמים ובימיני יש ג\"כ דין ובשמאלי יש ג\"כ רחמים.", + "וענין י' י' הם בינה ומלכות, אלא שבינה נוטה אל הימין ומלכות אל הגבורה. והיותם נקראים יודי\"ן בארנו בשער המציאות ואחר ששניהם מציאותם בחכמה שהוא בעל החוטם כדפי' א\"כ מציאותם האמיתי הוא תרין יודי\"ן כדביארנו בשער הנזכר. ו' באמצעיתא הוא התפארת קו האמצעי המשתווה בין גדולה וגבורה וזהו בסוד הדעת שהוא מתעלם בחכמה. ואתמר לגביה מחנה ראובן, פי' רא\"ו ב\"ן תפארת והוא לדרום חכמה. תרין נוקבין וכו', נתבאר לעיל.", + "הנה כי החוטם הוא בכללות תפארת והבינה והמלכות עם החסד והגבורה. וכל זה הענין בחכמה כי שם עיקר הריח כדפירש. ע\"כ מה שנ\"ל בענין זה אמת. שמתוך לשון התיקונים במקומות אחרים [לז] נראה שהחוטם הוא התפארת ושני נקבי החוטם הם גדולה גבורה לכן מחד נפק תננא ואשא והכל מתיישב במה שפי' לעיל:", + "חוליא הרשב\"י ע\"ה פי' בספר ר\"מ (בהשמטות הזהר ח\"ג דף שח ע\"ב) חוליא לית לה פחות מתלת כריכין ודא שכינתא דאיהו בת יחידא קשורא בש' דשבת דאיהי אות דתפילין קשורה בש דתפילין דאיהי תלת ענפי דאבהן ודא י\"ש דשד\"י.", + "וענין זה יתבאר במה שנתבאר בשער המציאיות מענין ג' גוונים דעינא ובת עינא:", + "חום היום פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פי' ויקרא (דף י\"ד ופי' וירא דף צח.) כחום היום (בראשית יח א) הוא נהירו דחסד. נראה כי חום היום הוא אור החסד. ואפשר שיקרא אור החסד חום היום בסוד מעט האש העומד בשער בצד הגדולה כדפי' בשער מהות והנהגה:", + "חומה פסוק א' אומר והמים להם חומה (שמות יד) ופסוק א' אומר ואני אהיה לה חומת אש סביב (זכריה ב ט).", + "והנה החומה היא המלכות. וכאשר יונקת מהחסד והמים להם חומה. ומצד יניקתה מהגבורה נקראת חומת אש [לח]. ונקראת חומה כי היא הסובבת על ישראל והיא להם לחומה:", + "חומרא בתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קטז) פי' הרשב\"י ע\"ה כי המלכות נק' חומרא מצד השמאל כי משם חומר הדבר בסוד הקליפה. ולכן צריך להחמיר ולהרבות סיג לבל יפרוץ הנחש הגדר. ושם פי' דאית דיימא חומרא מצד החסד שכנגד קליפות החמור. כענין חמור מן הימין (הנזכר בזהר בלק דר\"ז. ע\"ש) וכן חומר מים רבים (חבקוק ג טו):", + "חוסן פי' בתקונים (בהקדמה ד\"ה.) כי הוא רמז אל התפארת. וראיה מפסוק (ישעיה לג ו) והי' אמונת עתך חסן והוא גדר נשים בתפארת.", + "והנה לפי זה יקרא חוסן ביחודו עם המלכות. וממשמעות המלה כי הוא נקרא חוסן לשון חוזק ותוקף:", + "חופה ציירו בעלי הקבלה, האצילות כלו לחופה. וזהו סדרו כתר גג החופה, פי' המשכת שפעו על הכל דומה לגג החופה על הכל. והחכמה כתלי החופה. והבינה פתח החופה. וחסד וגבורה ונצח והוד הם כמו זרועות העומדים בפתח החופה. והת\"ת והמלכות חתן וכלה בתוך חופתם ע\"י היסוד שהוא השושבין:", + "חוקקי ישראל פי' בזהר פ' ויקרא (דף כ\"ו.) מאן חוקקי ישראל חקוקי ישראל לא כתיב אלא לחוקקי אילין אבא ואימא דאינון מחקקי לישראל קדישא דאיהו נגיד מבינייהו עכ\"ל ופי' מבואר כ\"א [היה כתיב חקוקי] היה הפי' נצח והוד שהם חקוקים מישראל סבא. כי פי' חקוקי עניינו על החקיקה דהיינו ההתגלות בעצם. ועתה שאמר חוקקי פירושו מגלים התפארת ומהוים אותו הויה עצמות. והם החכמה והבינה שעל ידי שניהם נמשך והיינו דנגיד מבינייהו. ונמצאנו למדנו מן המאמר הזה ג' דברים. א' כי חוקקי ישראל נקראים חכמה ובינה בערך היותם מהוים התפארת. שנית כי מכאן נקיש אל שאר הספירות. כמו במחוקק במשענותם (במדבר כא יח) שיהיה פירוש מאציל היסוד כי משענת הוא היסוד והמחקקו הוא התפארת. וכל זה משל כדי שנוכל לשפוט אל שאר המקומות לפי הענין. ג' כערך חוקקי הוא ממאציל אל הנאצל, כן ערך חקוקי מהנאצל אל המאציל. כי כמו שחוקקי הם מאצילים, כן חקוקי הם נאצלים:", + "חותם בענין החתימה יש בתיקונים (תקונא נ\"ה דף פ\"ו ע\"ב) דברים סותרים קצתם אל קצתם, וכן בענין הכתיבה. ולא נאריך בהעתקת דבריו הנה להיות שיאריך לנו הענין ואין מקומו הנה. אמנם נכתב העולה אלינו אחר עבור כל דבריו על דעתנו. והוא כי אל ענין החתימה הם ד' חלוקות. א' טבעת, ב' החותם הקבוע בטבעת, ג' החותם, ד' הדבר הנחתם ומקבל החתימה.", + "והנה הטבעת הוא חכמה. והחותם הקבוע בטבעת הוא תפארת. והחותם בו הוא הבינה שהיא נקרא י\"ד אותיות ה' אלהינו ה'. שהם כ\"ח אותיות י\"ד י\"ד אלו לבוש לאלו כמבואר בשער פרטי השמות פ\"ד. והיא י\"ד חותמת. ומקבלת החתימה היא המלכות אשר בה תתישב החתימה והיא בית קבול. וכל זה הענין הוא מהשמאל אל הימין ר\"ל נמשך מן השמאל אל הימין. כי עיקר הוא החכמה, והבינה והת\"ת נמשכות אחריה אל הימין לחתום. אמנם תקבל החתימה המלכות שהיא שמאלית בצד שמאל ע\"י היסוד. וזהו ביד כל אדם יחתום (איוב לז ז), והכונה על החותם הנחתם הנתפס ביד וזה הענין ע\"י היסוד הנקרא כ\"ל והוא נקרא כל מצד הבינה כאשר יתבאר בערכו בע\"ה. זהו כלל החתימה:", + "וענין הכתיבה ג\"כ מתחלקת לחלקים. ראשונה הכותב והם חמשה אצבעות המחזיקות הקולמוס, והקולמוס בעצמו, והיד הכותבת, והמקום שבו נכתבת הכתיבה שהוא חומר נושא האותיות הנכתבות.", + "והנה הקולמוס הוא הת\"ת והוא נקרא קנה בכל מקום כאשר יתבאר בערכו בע\"ה. והאצבעות הם ג' האוחזים הקולמוס והם גדולה גבורה ת\"ת. ושתים הסוכמים למטה שהם כסא ומכון לג' האצבעות האוחזים הקולמוס הם נצח והוד. ומקבל הכתיבה ר\"ל קלף שהוא נושא הכתיבה היא המלכות. נמצאת הכתיבה ע\"י ששה ספירות. ובקצת היא משובחת מן החתימה כי הכתיבה ע\"י ת\"ת שהוא עיקר אבל החתימה היא ע\"י היסוד. וכאשר נסתכל במקורם למעלה החתימה מעולה שהוא ע\"י החכמה, והכתיבה לא כ\"כ שאינה אלא ע\"י הת\"ת כדפי'. אמנם הכתיבה הפך החתימה כי הכתיבה מן הימין אל השמאל כי עקר הכתיבה מן הבינה. כת\"ב ר\"ת, כת\"ר תור\"ה ברכ\"ה. ושלשתם בבינה. ונמשך אליה הימין ע\"י הת\"ת. ועתה יצדק היות הכתיבה ימין והחתימה שמאל או להפך. וכן יצדק היות הכתיבה מעולה מהחתימה או להפך כמבואר לעיל. זהו העולה לעניות דעתנו מפשרת דברי הרשב\"י ע\"ה כי בא הענין הזה בבלבול גדול בתיקונים:", + "חזוא די ליליא פי' בזהר פ' מקץ (דף קצ\"ו.) כי המלאך גבריאל נקרא חזוא די ליליא. פי' מראה שבו מתראה ענין המלכות הנקראת ליליא. וכדכתיב (דניאל ח טז) גבריאל הבן להלז את המראה. (ע' פ' ויצא קמ\"ט ע\"ב):", + "חזון פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בסוף תיקון ל\"ט) כי הוא יחוד התפארת עם המלכות. וז\"ל איהי חזון, וקב\"ה חוזה דאיהו ידו\"ד אדנ\"י. דהכי סליק חזו\"ן חסר ו' שתין וחמשה כחושבן אדנ\"י כו'. ובמאי איהו חזון באת ו'. ביה אתעבידת אספקלריא דנהרא אדון דילה עכ\"ל.", + "הורה בפי' שהשכינה עם התחבר אליה התפארת תקרא חזון כמבואר. ובזה יובן למה היו קוראים לשמש הכנסת חז\"ן כי כן עולה אדנ\"י והוא שמש שהיא משמשת כל הספירות:", + "חזחזיות פי' ר' משה בת\"ת. וז\"ל חזחזיות פי' חזיון החוזים. כי כל החוזים מוצאים חזיונם כל א' כפי מדרגת מקומם הבא לו מלמעלה למטה הימנו, כי מדרגות ומעלות רבות לנבואה זו למעלה מזו וסוף סוף הכל מכאן עכ\"ל.", + "ויותר נראה כנוי זה למלכות ומן הטעם עצמו:", + "חטה היא במלכות. והטעם פי' ר' משה וז\"ל ויש שקראה חטה והאמת כי סדוקה כנקבה. וגם חטה מלשון חטא (בראשית ד ז) לפתח חטאת רובץ (ע' ברכות ס\"א). ובזהר (בלק דף קפ\"ח ע\"ב) פי' חטה ברתא דמתחטאה לקמיה דאבוה ועבד לה רעותא ומאי חטה כללא דכ\"ב אתוון עכ\"ל והנה בפי' כי כאשר היא כלולה מכ\"ב אותיות נקראת חטה.", + "ועוד מלשון געגועין כי היא בת מלך חביבה. ושם פי' כי חטה מלשון מחתה בתי\"ו כמו וממחתה כי לא תקרב אליך (ישעיה נד יד), מלשון שברון ע\"ש שמשברת כל סטרא דשמאלא בסוד עד דהתגזרת אבן די לא בידין וכו' (דניאל ב). ובתיקונים (תקונא י\"ז דף כ\"ט:", + "ותקונא ע' דף קכ\"ה ע\"ב) פי' כי חטה רמז אל השכינה בתוך הקליפות וזה ענין חט ה'. המלכות נקרא ה', והקליפות שמתלבשת בהם נקראים חט שהיא מלשון ובחטא יחמתני אמי (תהלים נא ז).", + "והנה בהיותה מתלבשת בקליפות היא מכנעת אותם כדפי' בשער אבי\"ע:", + "חטאת יש לשון נקיות. ויש לשון חטא. אמנם חטא הוא הזכר נחש הקדמוני. וחטאת היא הנקבה לילית המרשעת. אבל חטאת יש לשון נקיות והיא במלכות כאשר נתמעטה וירדה להדום רגליו בסוד וירד מעשות החטא\"ת (ויקרא ט כב) לשון ירידה כן פי' בר\"מ (פנחס דף רמ\"ז ע\"ב) חי הוא יסוד וכן מפורסם בר\"מ (פנחס דף רמ\"ה ע\"ב) אמנם נקרא ג\"כ חי העולמים ובמלה זו יש חילוק בין חי לחי. ור' משה כתב חי בפתח הוא כנוי לבינה וחי בצירי הוא כנוי ליסוד. ובס' שערי צדק האריך בזה הרבה. אמנם בזוהר לא נמצא בו חלוק. וכתבו כל המפרשים כי נקרא חי בהיות מושך מן הבינה אל המלכות החיים. (ובז\"ח שה\"ש דף ע\"ג ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה כי כאשר הוא נוטל ומקבל מן העליונים לבד נקרא חי. כי הוא מקבל החיים מלמעלה. וכשישפיע החיים והשפע למטה נקרא חי העולמים לפי שהוא משפיע חיים לעולמים אשר למטה ממנו. ור' משה פי' כי התפארת גם כן נקרא חי העולמים לפי שהוא חיותה של מלכות, או של נצח הוד יסוד מלכות. כי כלם נקרא עולם עכ\"ל.", + "ואמר בזהר פ' ויצא (דף קס\"ד.) כי התפארת נקרא לפעמים חי, ואדרבה הצדיק יונק החיים ממנו. והוא קצת סיוע לדברי ר' משה. עוד כתב ר' משה כי המלכות ג\"כ נקרא חי העולמים, כי היא מחיה כל העולמים הנאצלים ממנה ע\"כ:", + "חידה פי' ר' משה, כי חידה הוא בנצח כי שם מקום הנבואה וכבר נודע הנבואה באה אל הנביא בחידה כד\"א במשה (במדבר יב ח) ומראה ולא בחידות:", + "חיה יש חיה עליונה וחיה תחתונה. העליונה היא חכמה שהיא חיה למעלה מן הרקיע שהיא י' שעל הא כזה [] ויש חיה תחתונה היא המלכות והיא נקראת חיה שתחת אלהי ישראל שהיא י' תחת ו' כזה א' כל זה נתבאר בתיקונים (תקונא ה' דף י\"ח.) ואפשר שנקראת כן מלשון חיים כי החכמה מקור החיים לכל הספירות כאשר יתבאר והמלכות ג\"כ היא חיים מצד מציאותה שהיא נקראת יוד שנייה. ובתקונים פי' הרשב\"י ע\"ה עוד כי המלכות נקראת חיה מצד חיות הקדש. ואפשר שחיות עליונות קאמר והיינו מפני שהיא מקבלת מן החיות העליונות ואפשר שחיות תחתונות קאמר והיינו בהיותה שוכנת שכינתה עליהם:", + "חיי המלך פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (יתרו דף צ\"א:", + "ומשפטים דף קט\"ו ע\"ב) כי המלך הוא הת\"ת וחיים שלו הם חכמה ובינה כי הם נקראים חיים ומשם נשפעים החיים כד\"א (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה ובינה משפיע החיים אשר תקבל מהחכמה אל הת\"ת. ובזה יתיישב מה שנמצא לפעמים אומר חיי המלך חכמה ובינה ופעמים חכמה לבד והטעם כדפי'. שהעיקר והמקור הוא החכמה ומשם יבאו אל הבינה ומשם אל הת\"ת ולזה שניהם צדקו יחדיו. עוד פי' כי החכמה נקרא חיי העולם הבא כי היא חיי הבינה הנקרא עולם הבא כאשר יתבאר בערכו ב\"ה. עוד פי' ר\"מ כי בינה נקרא חיי העולם והטעם שהיא קיום כל העולמות שלמטה ממנה. ומן הראוי לדעת שלא יקראו כל אלו בשמות אלו כ\"א בהשפיעם אל המקום המיוחד לכאו\"א להשפיעו השפע הזה שהוא חיות הספירות להשפיע אל זולתה. המשל בזה חיי המלך. מלך הוא התפארת, והחיים הנשפעים אליו הם שפע שהוא חיותו ולכן יתכנה בשם חיים. שלש ראשונות נקראות חיים כי כל אחת ואחת מהם היא חיים למה שלמטה ממנה עד המדרגה האחרונה ומהם החיים נמשכים. וע\"כ יצדק שם חיים על כל א' וא' וכן כתבו בתיקונים כי הת\"ת נקרא עץ החיים מפני שהוא עץ יונק מן החיים שהם החכמה והבינה. ונעריך בערך עץ בע\"ה. ובס' שערי צדק ענין נאה בזה וז\"ל וכמה עניים חסרי לבב הם שחושבים שיש חיים טובים או חיים רעים בכל מקראות שבתורה. דע כי בכל מקום שנקראים חיים הוא כי אין שם רע לא מעט ולא הרבה. כי הדבר שנקרא חיים הוא עקר ועצם כל הטובות וכל התענוגים וכל מיני הגמול העתידים לצדיקים ולחסידים. והמקום הנקרא מות הוא הפך החיים. ולפיכך אמרה תורה (דברים ל טו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. עם החיים יבא טוב ועם המות יבא רע. כי החיים ממש הם עצם דבר נקרא כך והיא סוד ספי' עליונות מקור לכל מיני אצילות ושפע ברכות וטובות והצלחות ובריאות וחיים. והמות ממש הוא עצם דבר והוא כחות הטומאה החיצונים אשה זרה וזונה ובאר צרה נכריה. והיודעים סוד זה יבין סוד גויעה ואסיפה (ומיתה) האמורה בצדיק', וסוד מיתה האמורה ברשעים עכ\"ל:", + " חיך הוא בחכמה כן פי' ר' משה. ואפשר שתהיה כן בסוד בחינתה התחתונה שהוא סוף. והראיה שהחיך למטה ממש מהמוח שהוא עצם החכמה כאשר נבאר בערכו. והחיך משולל מכל טעם וכן החכמה אין בה ידיעה כלל להשיגה:", + "חילי פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נ\"ב דף פ\"ד) כי חילי הוא אין סוף שהוא כח וחיל אל כל מה שלמטה ממנה והוא חיל י' שהיא כח החכמה ודא אבא תוקפא דיליה נביעו דיליה א\"ס עכ\"ל.", + "ופי' אותו בשער הצנורות פ\"ב (ע\"ש ובגרסתו):", + "חירות הוא בבינה כי משם יוצא החפשיות והחירות. וכן נזכר בתורה נ' פעמים יציאת מצרים על ידה ופירשנו בשער נ' שערים בפ' א' ב' וכן עליה נאמר (ויקרא כה לא) וביובל יצא. ובפ' לך (דף צ\"ו ע\"ב) פי' חורין היא חכמה ובינה יחד בבינה, וחירו' בינה לבדה. והארכנו בערך בן:", + "חיתו שדי פי' בזוהר (בשלח דף מ\"ח ע\"ב) ופ' פקודי (דף ר\"כ.) כי ירמוז על כוחות התחתונים שתחת המלכות ונקרא' חיתו שדי שהם חיות השדה התחתונים הקדושים:", + "חכמה היא הספירה השנייה ונק' כן מפני שהיא חכמתו של מחוייב המציאות, כמבואר בשער עצמות וכלים בפ' ד\"ה. ועליה נאמר (איוב כח) והחכמה מאין תמצא. ופי' חכמה ר\"ל כ\"ח מ\"ה הוא. מה עולה במנין אדם ובה פני אדם והוא יוד הא ואו הא שעולה מ\"ה. והרמז על שם זה בחכמה והכח רמז אל הבינה כי בה נרמזות כ\"ח אותיות כדפי' בשער פרטי השמות.", + "והנה נקראת חכמה בבחינה המתקרבת אל הבינה כדפי'. ואולם תקרא חכמה קדומה לרמוז אל קדמות בחי' המתקרבת אל הכתר הנק' קדמון כמו שית' בערכו. עוד נק' חכמת אלהים ופי' ר' משה הטעם כי היא חכמה הנתונה למדות הנק' אלדים ומחכמת אותן בל\"ב נתיבותיה לבינה ולעטרה עכ\"ל.", + "וכוונתו שהיא נק' כן בהיותה משפעת לבינה ולמלכות בהיותן נק' אלדים. וגם נקראת חכמת כל בני קדם והטעם שהיא משפעת לכל השנים קדמוניות כן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים. ויש חכמה אחרת והיא נקראת חכמה שלמה. והטעם כי היא חכמה שנתנה לשלמה. ועליה אמר הכתוב (מ\"א ה כו) וה' נתן חכמה לשלמה ועוד לפי שהיא בת זוג למלך שהשלום שלו כאשר נבאר בערכו ב\"ה. ונק' ג\"כ חכמה זעירא לפי שאינה כחכמת אלהים וזה שהחכמה השנית היא המלכות נק' בשם [חכמה היא] בסוד מציאות י' שבה היא משתווה אל החכמה כדפי' בשער המציאיות. ועל שתי חכמות אלו נא' (ישעיה מד ו) אני ראשון ואני אחרון. בסוד חכמה בראש וחכמה בסוף כדפי' שם (בתקוני ז\"ח דף קי\"ז.). וע\"כ נקראת המלכות חכמה אחרונה. עוד פירשו המפרשים שנקראת חכמה עליונה חכ\"ה מ\"ה שיבא ואל תשאל למה שקודם. פי' תמתין ותבין כי אין כאן השכלה להשיגה ע\"כ:", + "חלב פי' ר' משה ז\"ל ידוע כי הוא לבן והוא כי התחלת כל הדברים דומין לחלב וזה יראה בזרעים כשיצמחו בארץ בעת הצמיחה והגידול. ובכח תולדות הגבורה יתהפך הלבן לדם או ליין אדום. וחסד תחלת הבנין. וא' הכתוב (ישעיה נה א) ובלא מחיר יין וחלב המעורבים באיש הביניים עכ\"ל.", + "וכוונתו שהוא בחסד וטעמו מבואר.", + "והנה בפסוק רוחצות בחלב פי' הרשב\"י ע\"ה (בפ' משפטים דף קכ\"ב.) שהוא השפע מכ\"ע ע\"י החכמה אל הבינה ושם בבינה אימא עלאה נעשה חלב וינקא לבנין ופי' בשער מהות והנהגה פ\"ו:", + "חלה היא השכינה. וכן פי' בר\"מ (שלח דף קע\"ד.) כי נק' חלה כאשר היא עם ג' אבות. והטעם כי היא שיעור העיסה מ\"ג בצים וחומש שהוא מג\"ן מיכא\"ל גבריא\"ל נוריא\"ל שהם כנגד ג' אבות ובמקום שאלו שם שכינה שם ע\"ש.", + "הנה כי החלה היא השכינה עם ג' אבות וזהו בסוד י' וה' שפי' פעמים רבות. ופי' שם עוד כל ל' חלה הרמז בה בין שיהה ל' תפלה כגון ויחל משה (שמות לב יא) בין שיהיה לשון התחלה כמו אתה החלות וכו' (דברים ד). ובתיקונים (תקונא ט\"ז דף כ\"ט ע\"ב) פירש כי השכינה נקראת חלה כלולה משבעה מינין שנשתבחה בה א\"י. ולכן אפשר היות שבעה מינין אלו שבעה ימי הבנין:", + "חלום הרשב\"י ע\"ה פי' בר\"מ (תצא דף ר\"פ ע\"ב) כי השכינה נקרא מראה בהקיץ כשהיא מקבלת מה' ספי' עליונות שהם גדולה גבורה ת\"ת ו\"ה. והטעם כי היא בת עין. וג' גווני דעינא הם ג' אבות ושתי גבות עינים הם נו\"ה. וכאשר אלו משפיעים ומאירים בשכינה נקרא מראה בהקיץ בפתיחו דעיינין להשפיע. וכאשר תסתלק השפעתם ממנה אז תקרא היא מראה בחלום. ומשם נשפע הנביא ושם הבטתו כאשר הוא מתנבא בחלום ע\"כ:", + "חלון פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (בתקונא ו' דף כ' ע\"ב) שהוא התפארת ואמר שהוא חלון לבינה, ועליו נאמר (בראשית ח ו) ויפתח נח את חלון התבה ופי' כי התיבה היא בבינה וחלונה אשר בה מקבלת הוא הת\"ת בסוד הדעת שהוא המאיר בבינה בסוד התיחדה ע\"י בחכמה והיינו החלון שע\"י נכנס אליה האור. או אפשר שהוא תפארת ממש והוא חלון שבו מתגלית הבינה אמנם נקרא חלון מציאותו אשר נקרא ותורה אור כדפי' בערך אור והוא מצד הימין כי משם ע\"י החסד עלייתו אל הבינה. ובבחינה זו מתגלית הבינה על ידו והיינו חלון המאיר למטה ענייני הבינה וראשון אצלינו עיקר:", + "חלמיש יש מי שפי' בחכמה ול\"נ במלכות והכתוב מוכיח שהיא חלמיש מצד הגבורה. וזהו (תהלים קיד ח) ההופכי הצור אגם מים. חלמיש, שהיא קשה מצד הגבורה, למעיינו מים מצד החסד:", + "חלצים הוא חיבור הת\"ת עם השכינה ויחוד אשר יתיחד בין נצח והוד שהוא דיבוק הת\"ת שהוא הגוף עם הנצחים שהם הירכים הם נקראים חלצים והוא צד הרחמים. אמנם מתנים נק' למעלה יותר בסוד הגבורה והחוזק והכל במקום א' אלא זה למעלה בסוד הדין וזה למטה בסוד הרחמים. והענין לפי התגבורת אם יתגבר על נצח יהיה דין או יגבר נצח על הוד ויהיה רחמים. ונאריך בערך מתנים. (ע' בזהר בלק קצ\"ח ע\"ב):", + "חם הוא צד הגבורה והוא חם בסוד אש הגבורה. אמנם חם הוא אבי כנען שהוא סוד השחרות והחשך שבגבורה כדפי' בשער הגוונים. ושני מיני חמימות הם הא' חמימות העבירה והוא חום אשו של גיהנם שחרות הגבורה. והשני חום מצד הגבורה כמו בדוד וחם לאדוני המלך (מ\"א א ב), והוא אדמוני עם יפה עינים (ש\"א טז יב). ויש חום שפי' הארה והתנוצצות כדמיון השמש שכל עוד שיאיר יחמם וכן בארו בזוהר פ' (וירא דף צ\"ח.) וז\"ל כחום היום דהא אתנהיר ימינא. ופי' כחום היום בהארת היום מן החסד כי מצדו הוא חם (וע' לעיל בע' חום):", + "חמדת ימים היא השכינה מלכות והטעם פי' ר' משה שהיא חמודה לכל הימים המאירים בה וכלם חומדים אותה ואוהבים אותה עכ\"ל.", + "והנכון כי היא כלולה וחמודה מכל הימים העליונים כמו שפי' בערך ארץ חמדה. ויש חילוק גדול בין ארץ חמדה וחמדת הימים. והענין כי ארץ חמדה נקרא אחר שנחמדה בהיותה ארץ משפעת למטה וזהו רומז לשון אר\"ץ כד\"א (ישעיה סו א) והארץ הדום רגלי. אמנם חמדת הימים נקרא בעודה מקבלת בהיותה עליונה מקבלת מן הימים ועדין שם הימים עליה:", + "חמה הוא התפארת ונקרא כן בסוד כי שמש ומגן ה' צבאות (תהלים פד יב). ונראה לנו כי מצד הימין נקרא שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג כ). ומצד השמאל נקרא חמה בסוד חמימות האש של הגבורה. וזהו מוציא חמה מנרתיקה. כי הנרתק של התפארת הוא המלכות וכאשר הוא בתוך הנרתק ביחוד אז הוא רחמים והוא שמש צדקה תפארת ומלכות. וכאשר יוצא ממקומו אז הוא חמ\"ה בסוד האש והדין:", + "חמשה פי' בזהר פ' אמור (דף ק\"ב) כי כל מקום שנאמר חמשה וכדומה הרמז אל התפארת שהוא חמישי [לט] וכן בכל מקום שנאמר בחמשה עשר הוא יחוד תפארת ומלכות. תפארת חמשה, ומלכות עשר. כמו שנבאר בערכו. ובתיקונים (בהקדמה דף ג' ע\"ב) פי' כי בחמשה הוא המלכות שהיא ה'. והנראה מתוך לשונו שם שהיא נקראת חמשה בהיותה למעלה אצל בעלה בסוד והיה אור הלבנה וכו' (ישעיה ל כו):", + "חנון פי' ר' משה כי הוא בחסד וז\"ל חונן חנם ואעפ\"י שאין ראויין כלל מצד הדין ונאמר (שמות לג יט) וחנותי את אשר אחון עכ\"ל.", + "ונראה לנו כי המקום אשר בו נותנין מתנת חנם הוא למעלה במקום שאין דין כלל והוא לפנים משורת הדין מכל וכל:", + "חסד זו מדת הגדולה. ולשון חסד פי' בספר האורה ז\"ל דע כי לשון חסד הוא כל העושה דבר שאינו מוכרח לעשות מצד הדין אלא שעושה אותו בחפצו ורצונו מאין מכריח ועושה אותו הדבר בטובתו זה נקרא חסד. שכמו שמדת חסד הוא הפך מדת הדין כך לשון חסד הוא הפך הדבר העשוי בהכרח עכ\"ל.", + "ועקר כוונתו כי נקרא חסד מטעם כי המדה הזו פעולתו הפך הדין אע\"פ שמן הדין חייב הוא מזכה אותו. ואחרים פי' כי חסד עולה ע\"ב והוא רמז אל ע\"ב גשרים וכו'. והכונה כי היא נקראת חסד כשהיא פועלת בע\"ב גשריה. ולפי האמת כי כן בא הרמז בחסד אל ע\"ב כדפי'. וכן נקרא חסד בסוד שהיא מטיבה לרעים ולטובים נמ]. והכתר ג\"כ נקרא חסד עליון כן פי' בזהר באדרא. והטעם שהוא משפיע אל החכמה ששם יניקת החסד. ומטעם זה יקרא צד הכתר המשפיע אל החכמה חסד עילאה. ויש אומרים כי גדולה נקרא חסדיך הראשונים (תהלים פט נ). והטעם כי יש חסדים אחרים כאשר נבאר. ולי נראה כי הרמז אל הכתר וכן דקדק במלת אי\"ה חסדיך שהוא בשלשה ראשונות כדפי' בערכו. עוד יש חסד עולם הרמז אל החסד כאשר היא יונק מבינה וזהו חסד היונק מעולם שהיא הבינה כנודע. ויש חסד תחתון ופי' המפרשים כי הוא היסוד. וכן פי' שהוא חסדי דוד כי הוא משפיע למדת דוד הוא המלכות. ויותר ראוי לומר חסדי דוד נצח והוד וכן פי' בזהר פ' תרומה (דף קס\"ט.) וז\"ל ובשבת דלא אשתכח דינא, למהוי נצח והוד כלל חסדים אומרים רצה והחליצנו. למהוי תרווייהו חסדי דוד הנאמנים. וע\"ד אל תהי צרה ויגון ביום מנוחתנו דהא רצה ומודים אינון חסדי דוד עכ\"ל.", + "והכוונה כי בימות החול אינם בעצם חסדי דוד מפני שיש בה קצת דין. אמנם בשבת שאין דין ומתגלה הנצח ענף החסד להיות הנצח וההוד כלולים בשם חסדים אנו אומרים רצה והחליצנו כי על ידי התפלה הזאת אנו מזכירים הנצח שהוא הרצון ענף הרחמים המתגלה. ונכללים שניהם בסוד הימין והשמאל שבשבת שניהם רחמים. וע\"ד וכו', פי' ומטעם שההוד שהוא דין במקומו בלא רחמים בימות החול. ובשבת שמתגלה הרצון אנו אומרים ואל תהי צרה ויגון ביום מנוחתנו. כי הצרה והיגון מצד הדין ובשבת אין דין ומתגלה הרצון שהיא הימין ולכן אל תהי צרה ויגון ובשבת שניהם נקראים חסדי דוד.", + "הנה מתוך המאמר הזה בפירוש כי הנצח הוא חסדי דוד בהיותו מתגלה וכולל עמו ההוד וזהו חסדי לשון רבים. וגדולה ג\"כ נקראת חסדים טובים. ופי' טובים מאירים, כמו בהיטיבו את הנרות (שמות ל ז). והוא סוד החסד קודם התפשטות כמו שיתבאר בערך טוב ופי' חסדים שהיו טובים קודם וזה מוכרח כמו שיתבאר שם ופי' בשער המכריעין בפ\"א:", + "חסיד פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רכ\"ב ע\"ב) כי החסד בהיות החכמה בתוכו נק' כן ולזה רמז היו\"ד אשר בחסיד חסד יו\"ד ולזה אמרו (אבות פ\"ב) ולא עם הארץ חסיד כי צריך חכמה בחסד כדי שיהיה חסיד:", + "חסידה פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פרשת ויצא (דף קס\"ג.) בפסוק (תהלים קד) חסידה ברושים ביתה כי הבינה נק' כן והטעם שיוצא ממנה החסד ואז תקרא חסידה. ונ\"ל כי בהתייחד שלשתם חכמה בינה חסד תקרא הבינה חסידה ששם חסד היונק וי' שהיא חכמה המשפיע וה' שהיא הבינה המשפעת והחיבור הזה בבינה. ובזהר פ' פנחס (דף רי\"ז ע\"ב) פי' וז\"ל חסידה ודא ברתיה דאברהם אבינו דאקרי חסד ועביד חסד עם כל בני עלמא ועל דא אקרי חסידה.", + "והנה פירוש שני טעמים על שנקראת המלכות חסידה. הא' בערך מה שמקבלת וזהו ברתיה דאברהם אבינו שהוא סוד יניקתה מצד החסד. והשני בערך מה שמשפעת וזהו דעביד חסד עם בני עלמא. ואין זה חולק עם מה שפי' בפ' ויצא כי שניהם נקראים חסידה האי כדינה והאי כדינה:", + "חפץ פי' ר' משה בחכמה. והטעם וז\"ל חפץ ולא בהכרח ואין להרהר אחריו וכן אמרו במחשבה אל תתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר (קהלת ה ז) עכ\"ל.", + "והנכון שנקראת כך בהיותה יונקת מן הרצון העליון ואז נקראת חפץ לשון רצון. ואמרו אל תתמה על החפץ. הכונה אל תשתומם לומר ששם אפיסת הרעיון כי עדין גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים וגו'. והם החכמ\"ה והבי\"נה גבוה. וגבוהי\"ם עליהם כתר וא\"ס. ובתיקונים (תקוני ז\"ח דף קכ\"ד.) פירש הרשב\"י ע\"ה שהמלכות נקראת נקראת חפץ. וזהו כי אם בתורת ה' חפצו (תהלים א). פי' שכינה המתיחדת בתוכה ונקראת חפץ ודאי בסוד היחוד והחיבור שהת\"ת משפיע החפץ והרצון בה מצד החכמה והכתר:", + "חפשי הוא הבינה ששם מדרגות החירות כדפי' בערכו. ונראה לנו לחלק בין חירות וחפשי. כי חירות הוא מצד היובל וחפשי מצד השמטה בסוד קבלת' החירות מן היובל. וזהו (שמות כא) ובשביעית יצא לחפשי ואם לא יספיק אז ועבדו לעולם עולמו של יובל:", + "חצות לילה פי' בזהר פ' לך (דף צ\"ב ע\"ב) כי המלכות נקראת חצות מטעם שהיא יונקת משני צדדין. מצד הדין והגבורה נקראת לילה שאז דינין מתערין. וחצות לילה היא נקראת בשעת יניקתה מן הרחמים דהינו מחצות ומעלה שאז יונקת מן החסד וזהו חצות לילה חציה היונק מצד החסד. ולמעלה מן הענין פי' שם פי' אחר. ויש שרוצים לדקדק משם כי הת\"ת נקרא חצות לילה ולא נראה לנו הכרח. והרוצה לפרש כן צריך ראייה ממקום אחר שהכנוי זר והלשון שקול דאית לפרש הכי והכי:", + "חצי כל דבר פרוס לחצאין הוא מצד המלכות בבחי' מעוט הירח [מא] ויש חצי [שעניינו ממוצע כמו חצי ההין. עס\"ר] והוא הת\"ת שהוא ממוצע בין שני ההי\"ן שהם בינה ומלכות בסוד הו\"ה וכן מחצית השקל הוא ת\"ת. הטעם כי עשרים גרה השקל והיינו יו\"ד במילואה שהוא עשרים והוא מחלק אותם לשנים י' למעלה ויו\"ד למטה ו' באמצע בסוד א כאשר רמזנו במקומות רבים כל זה נתבאר בר\"מ והעתקנו לשונו בשער י' ולא ט' פ\"ו ושם בארנו אותו באור ארוך. עוד יש חצי האמה והוא יו\"ד שבמלכות ושעור ו' הוא שני יוד\"ין כדפי' בשערים הקודמים והארכנו בערך אמה:", + "חצים פי' בתיקונים כי החצים מצד היסוד שהוא הנקרא קש\"ת כמו שנבאר בערכו בע\"ה. וחצי\"ם הם ג' ווי\"ן שביסוד ויס\"ע ויב\"א וי\"ט, שהם ג' ווי\"ן שהם ג' אבות. אי נמי ג' ענפיהם שהם נצח הוד יסו\"ד והם החצים שבקשת והוא זורק אותם כנגד המלכות. והיינו סוד קבלת הברכות מן הימין ומן השמאל ומן האמצע ומשפיעם במלכות. וזהו סוד זרע יורה כחץ בסוד הזווג אל א' מג' בחינות אלו שיחודה עם בעלה בסוד ג' מועדים פסח שבועות סוכות שהם גדולה גבורה ת\"ת כנודע:", + "חצוצרות כסף פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ [מב] כי נצח והוד נקראים כן בהיותם מקבלים מצד החסד כי שם מוצא הכסף ונקראים חצוצרות בסוד התקיעות שהם בחסד וגבורה. ואלו ענפיהם כי מעשה אבות יעשו בנים:", + "חצרות ה' פי' בזהר פ' ויחי (דף רמ\"ח ע\"ב) כי בתי בראי שהם ז' ימי הבנין נקראים חצרות ה'. והטעם כי כמו שהחצר בית שער לבית והבית נעלם מן החצר וצנוע, כן הז' ימי הבנין נגלים והם בית שער לג' ספירות עליונות שהם נעלמות מהכל:", + "חק פי' ר' משה על שני פנים. הא' הת\"ת ואמר כי הוא לשון גדול ואינו עקר. והשני הוא אשר הסכימו בו כל המפרשים שהוא היסוד נקרא ח\"ק ופי' הטעם כי הוא מגביל כל הדברים הבאים בגבול ונתן להם חק כדמברכינן וחק בשארו שם כי מצות הברית הוא:", + "חקה הוא במלכות. ומן הטעם עצמו כי היסוד והמלכות הם המגבילים וחוקקים לכל הנגבלים וחוקקים לכל הנגבלות. וחוקות וחוקים הוא מורה על זווג שניהם. והחילוק שבין חקות וחקים הוא כי חקות עקר' מלכות ונכלל בכללה היסוד, וחוקים העיקר יסוד ונכלל המלכות. וכן נמצא שזה לשון זכר וזה לשון נקבה. אמנם קצת מן המפרשים כתבו כי חקיקת האותיות בבינה ואמר ששם רמז החקיקה הנזכר בספר יצירה. ובשער אבי\"ע פי' ענין החקיקה היטב. ובזוהר פ' אחרי (דף ע\"ג ע\"ב) [כתב] וז\"ל כל אינון נימוסין מאתר דאקרי צדק איקרון חקותי ע\"כ. פי' כל (ממצות) [המצוות] הנקראים בתורה חקותי הם תלוים במלכות בבחינתה הנקרא צדק שהיא מורה דין. ואין לשנות כמו שיתבאר בערכו. ובזוהר פ' קדושים (דף פ\"ו ע\"ב) פי' כי כחות המלכות כאשר הם מקבלים חק טרפם כדין כתיב (משלי לא) ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה הם כחותיהם הממונים על ענייני העולם. ואמר שם שנקראים חקות שמים כי החק הנתן להם ע\"י המלכות נשפע משמים דהיינו ת\"ת וזהו חקות שמים:", + "חקר פי' הרשב\"י ע\"ה (בתיקונא יט דף ל\"ז ע\"ב) בפסוק (איוב יא ז) החקר אלוה תמצא כי חקר הוא מלכות כאשר היא תחת הת\"ת הדום רגליו ונראה הטעם כי שם חקירות הת\"ת והתגלותו כי אין מי שישיגהו כי אם במלכות וזה החקר אלוה שהוא הת\"ת וכו':", + " חרב פי' ר' משה שהיא הגבורה ואמר כי לזה כיוון דוד ע\"ה באמרו (תהלים כב כא) הצילה מחרב נפשי. והנ\"ל כי החרב שאמר דוד הוא חרב בני עמון הם הקליפות. ולזה אמר הצילה מחרב נפשי. שאם הוא בגבורה כבר אמר (שם נד ג) ובגבורתך תדינני כו'. ואפשר שלזה כיוון גם החכם ר' משה ואמר כי חרב פפיות שיש לה פיות פנימי וחיצון, ונ\"ל כי פנימי צד הקדושה וחיצון הוא צד הרע. ובזוהר (פ' שופטים דף רע\"ד ובתקונא כ\"א דף מ\"ג) פי' כי חרב פפיות הוא שם בן ארבע כאשר הוא חוץ מנרתיקו שהוא אדני ואז הוא דין. וז\"ל י' רישא דחרבא ו' גופא דחרבא ה\"ה תרין פפיות כו' עכ\"ל.", + "וכבר הארכנו בזה. וכן נקרא המלכות ודאי חרב סתם וחרב נוקמת נקם ברית. והטעם כי היא התובעת על העריות שהם מפרידים בינה ובין אלוף נעוריה. נמצא שחרב רומזת בג' מקומות. א' בגבורה, וא' במלכות, וא' בקליפות:", + "חשך ג' מיני חשך הם. אחד בכתר [מג] בזולת שנים אחרים שהם א' בגבורה, וא' בקליפות. וחשכים אלה בארנום בשער הגוונים ויש שקראו למלכות חש\"ך מעורב והטעם שיש לה אור אלא שהוא מעורב בחשך. ורב חמאי גאון בס' היחוד פירש כי המלכות נקרא חשך מעורב מפני שכל כחות שלהביות מתערבות בה ומשתנות בתוכה עכ\"ל.", + "ולפ\"ז הטעם שנקרא חשך מעורב מפני שהיא מחשכת גווני האור ומשנה אותם כדי שיוכלו התחתונים לסבול:", + "חשמל פי' רז\"ל (בחגיגה דף י\"ג) שהם חיות אש ממללות.", + "ועוד אמרו פעמים חשות פעמים ממללות. ופי' ר' משה שהם ו' קצוות והם עתים חשות כשהם מקבלות שפע מלמעלה עתים ממללות כשמשפיעות. ואמר כי חשמלה היא היא המלכות בבחינתה המתייחדת עם הו' קצוות ביחוד. והחשמל לרמוז אל הבינה המשפעת על ו' קצוות עכ\"ל.", + "ובר\"מ (פנחס דף רכ\"ג:", + "ודרכ\"ח.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי חשמל הוא חש מל, חש נצח מל הוד. והם חיות אש ממללות כמו שנודע שהם השפתים המדברים בנבואה לנביאים. ובזה יתבאר מה שפי' בגמרא (ובר\"מ שם ע\"ש) בשעה שהדיבור יוצא מפי הגבורה חשות ובשעה שאין הדיבור יוצא מפי הגבורה ממללות בסוד הנבואה לנביאים. ועניינו שתי שמות ידו\"ד אדנ\"י והם חיות כו' כי ד' פנים הם שם ידו\"ד וד' כנפים הם שם אדנ\"י והם חיות [מד] פעמים חשות בסוד הזווג ובחשאי כי למעלה בשם בן ד' אין דבור אלא שתיקה כי הם מפתחות פנימים והקצור בהם הוא העקר. אמנם בשם אדנ\"י שם הוא הדבור כי הוא המגלה ושם שייך לבאר וללבן הדברים והם מפתחות חצונים. ולזה נמצא שח\"ש הוא בנצח, מטעם שמצד הנצח שהוא הימין הוא שם בן ד'. ובהוד שהוא השמאל הוא אדנ\"י, ולכן שם הוא מל שהוא הדיבור. ולכן נמצא שיסוד נקרא חשמל שהוא כולל יחוד ב' שמות אלה. וכן נתבאר בתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"ב.) וז\"ל חיזו תליתאה כמראה אש בית לה סביב (יחזקאל א) ודא צדיק חי עלמין דאחיד בין קב\"ה דאיהו ידו\"ד ובין שכינתא דאיהו אדנ\"י. וצדיק איהי חשמל כללא דתרין שמהן אילין דאינון יאהדונה\"י וחזא ליה מגו שר הפנים עכ\"ל.", + "והנה ביאר כי ענין כמראה אש בית לה סביב הוא היסוד שראה יחזקאל. והטעם שנק' כמראה אש וגו' מפני שהוא חשמל הסובב לשכינה ליחדה עם הת\"ת. ולכן יתיחד לו שם זה והוא חשמל היינו חיות אש ממללות דהיינו שש ספירות שהם שש אותיות שבין ב' יודין והם שש קצוות והיינו יאהדונה\"י והם ממללות אחר היחוד להשפיע וחשות בעת הזווג כדפי' לעיל. ושאר המאמר נתבאר בשער אבי\"ע בפ' ו'.", + "וענין חשמלה היינו יחוד שתי שמות במציאותם למטה כאשר יתבאר בערך קרית ארבע בע\"ה.", + "ועוד נדבר בענין חשמל בשער ההיכלות פ\"ו:", + "חשוקיהם פי' בתיקונים (בהקדמה די\"א ע\"ב) שנקראים חשוקיהם הנצח וההוד. ואפשר שנקראים כן מפני שהם חושקים זה לזה עד שהם נחשבים כא'. והכל בסוד זווג כדפירשנו בשער מהות וההנהגה. או אפשר מפני שהם חשוקי הבית שהבית נכון עליהם שהם יכי\"ן ובוע\"ז והוא לשון סעד וסמך [כדפירש שם]. או אפשר שהם בערך התפארת והמלכות המתייחדים בין שניהם כמו שבארנו בשער מהות וההנהגה:", + "חתן נקרא הת\"ת והסימן כחתן יכהן פאר (ישעיה סא י) ובערך חופה בארנו איך הוא חתן בתוך חופתו. ואמנם נקרא חתן בהתייחדו עם כלתו המלכות והם מתעטרים בסוד עטרות חתנים כדפי' בשער מהות והנהגה. עד הנה הגיע כחנו החלש בביאור אות ח' בעזר אלוה השופע עלינו. ועתה נבא בביאור ערך אות ט':" + ], + [ + "טבור היא השכינה והרמז ביה אל מציאותה הנעלם הנרמז באות י' ואמנם הגוף הוא התפארת. והבטן הוא המלכות מצד הבינה דהיינו מציאות ה' שהוא הבטן אשר לה מצד הבינה כנודע בסוד הה\"א. והטבור מציאות הי' בהיות' בבטן ובתפארת והיא נקודה שממנה הושתת העולם והוא טבור הארץ והיינו נקודת ציון. ויש בזה עיון שאפשר שנקודת הטבור הוא יסוד ונבאר כל הצורך בערך ציון. וכל זה נתבאר בתיקונים אחת הנה ואחת הנה מפוזר ומפורד במקומות רבים:", + "טבעת הוא בחכמה ולא החכמה בעצמה בעצם. אמנם הוא מציאות המלכות אשר למעלה בחכמה [בבחינה] אשר היא שוה לחכמה כאשר נתבאר בשער המציאות ולזה רמז טבעת של קדושין ואל זה רמז טבעת החותם. ובדרך העברה תקרא טבעת בחכמה כל זה נתבאר בתיקונים:", + "טהרה כלל אמר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים ובר\"מ ובזוהר מקומות רבים כי הטהרה מצד החסד כי משם הטהרה, והקדושה מצד הלוי [מה]. ושמענו בו טעם כל דהו כי טהרת סטרא דשמאלא והכרתתם הוא כמבואר בשער השמות. ובזוהר פ' קרח (דף קע\"ו ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה איפכא וז\"ל תרין דרגין אינון קדוש וטהור. כהן קדוש, לוי טהור. ושם מוכרח מן הענין בעצמו כי הטהרה מצד הלוי והקדושה מצד הכהן. וכן בפ' חוקת (דף ק\"פ ע\"ב) בפסוק ונתתם אותה אל אלעזר (יט ג) איתא מ\"ט ליה ולא לאהרן. וקאמר התם אהרן לא אתי מסטרא דטהור אלא מסטרא דקדוש ובגין דדא אתייא לטהרה לא אתיהיבת ליה עכ\"ל.", + "עוד שם ואסף איש טהור, ולא קדוש. והניח מחוץ למחנה במקום טהור, דהא טהור לא אקרי אלא מסטרא דמסאב בקדמיתא וכו' ועל דרך זה תירץ שם כל הענין. לכן נ\"ל לתרץ לעת כזו. עיקר הקדושה בחסד כי עליה החכמה הנקר' קדש. ומשם סוד הימין המשכת הקדושה על הכל. והטהרה הוא העיקר בסוד הגבורה כי באש של גבורה יצטרפו ויתלבנו הכל והיא סוד פרה אדומה תמימה באדמימות לתוקף הדין. ולא לבן אפי' קצת שהם שתי שערות מפני שלא יהיה רחמים כלל. ולא שחורות מפני שלא יתדבקו אליה הקליפות ובמקום ביעורם יהיה קיומם אלא אדומה.", + "ועוד שרופה בתוקף אש. וכן א\"ר יהודה (פסחים דף כ\"א) אין ביעור חמץ אלא שריפה. וחכמים פליגי עליו ואומרים אף מפרר וזורה לרוח, בסוד קו הרחמים. או מטיל לים, בסוד קו החסד. ובאש שהוא תוקף הדין כולי עלמא לא פליגי. ואף אם נמצא טהרה מצד החסד היינו האש המעט הכלול בימין כדפי' בשער מהות והנהגה. וכן אם נמצא קדושה מועטת מצד הלוי היינו בסוד המים המועטים שבצד הגבורה כדפי' בשער הנז'. ובזה יתורצו כל הלשונות החולקים בענין זה לעת כזו עד ירחם ה' מן השמים:", + "טוב כל לשון הטבה הוא מצד החסד ופי' מלשון בהיטיבו את הנרות (שמות ל ז) והוא לשון הארה. ועל הת\"ת מצד החסד נאמר טוב. וכן על צדיק. והמלכות מצדו נקרא טוב. וכן בדוד וטוב רואי (ש\"א טז יב) כי היה יונק מן הצדיק מצד החסד. פי' בהיות הצדיק יונק מן החסד. וז\"ל בז\"ח שה\"ש (דף ע\"ו.) כי טובים, לגבי אור קדמאה. ודקדק בלשונו שקראו לחסד אור קדמאה לומר לנו כי בחי' הנקרא טוב הוא בחינתה העליונה על בחי' החסד והוא נק' אור קדמאה לשון קדמות. וכן פי' בזהר פ' תרומה (דף קס\"ח ע\"ב) ז\"ל אמאי אקרי טוב ואמאי אקרי חסד. טוב איהו כד כליל כולא בגויה ולא אתפשט לנחתא לתתא. חסד כד נחתא לתתא ועביד טיבו לכל בריין עכ\"ל.", + "והעתקנוהו בשער המכריעים פ\"ק. וכן בארו בזוהר (בלק דף קפ\"ט) כי הטוב מצד החסד בפסוק (שה\"ש ז י) וחכך כיין הטוב דארמי ביה מייא. ופי' כי היין מצד הדין וטוב מצד החסד והנה בהיות הספי' מאירות מצד פנימיות אותה הבחינה שהיתה נעלמת קודם היות חסד נקרא טובים. כלם טובים ומאירים בסוד הדקות הפנימיות הנעלם. ות\"ת משם נקרא טוב שנאמר (תהלים קמה) טוב ה' לכל. וכן צדיק נקרא טוב שנאמר (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב. ומלכות טוב שנאמר (אסתר ח ה) וטובה אני בעיניו במאמר אסתר. והכל הוא מצד החסד כדפי'. ובזהר פר' ויקרא (דף כ\"א.) בפסוק (תהלים נב יא) אודך לעולם כי עשית. פי' כי צדיק נקרא טוב מצד חסדי דוד הנאמנים. וז\"ל וכד אילין חסדי דוד מתמליין מההוא טיבו כדין אקרי יסוד טוב עכ\"ל.", + "והכונה כי כאשר נו\"ה מלאים טוב שהוא מצד החסד אז היסוד מקבל מהם ונקרא טוב. ור' משה פי' כי כתר ג\"כ נקרא טוב כי הוא המטיב לכל הנרות. ואין דברי הזהר [מו] נוטים כן שאמר טוב לאו איהו כו' בלשון שלילה. ונוכל לומר על צד הדוחק כי כשמשפיע הכתר אל גדולה נקרא טוב על שמשפיע בטוב [מז]:", + "טוב ירושלים פי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר פ' ויקרא (דף י\"ג) כי הוא השפע הנשפע על המלכות מצד הת\"ת באמצעות היסוד וז\"ל מאן הוא טוב ירושלים אינון ברכאן דנפקי לה מן מלכא קדישא על ידא דההוא דרגא קדישא דצדיק וע\"ד יברכך ה' מציון כו' עכ\"ל.", + "ופי' השפע הנשפע על המלכות מן התפארת ע\"י היסוד נקרא טוב ירושלים. ואפשר שלא יקרא כן אלא בהיותם שניהם נקראים טובים כדפירשנו לעיל:", + "טחול פי' רז\"ל (ברכות סא) טחול שוחק. והוא שחוק הכסיל. כן ביאר הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רמ\"ד.) וז\"ל מארת חסר ו' ודא לילית דאיהי ממנא דההוא עושק ואיהי איקרי טחול ואיהי אזלת וחייכת בינוקא ולבתר עבדת בהו רוגזא ודמעא למבכי עלייהו. טחול לזינא דכבד אזלא דא איברי בשני ודא ברביעי עכ\"ל וכונתו ברורה:", + "טוחנות פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רל\"ה) שני פירושים. הא' שהם כחות מצד המלאכים הנקראים אישים. וז\"ל מאילין אישים נפקי דרגין דקדמי ונטלי מכבד בקדמיתא ומאן אינון אילין טוחנות וכו' עכ\"ל.", + "ואח\"כ (בדף רל\"ו.) פי' שהם נצח והוד שהם נקראים שחקים והטעם שהם טוחנים מן לצדיקים. ובארנו הענין הזה בשם צבאות בשער השמות. ופי' כי נקראו טוחנות מצד הימין ושחקים מצד השמאל והטעם כי טחינה היא יותר דקה ויותר טובה משחיקה וכאשר יגבר הצד הנצח על ההוד ויהיה שפע רחמים אז נקרא טוחנות שהיא טחינת מן יפה למדת צדיק וכאשר יגבר הצד ההוד על הנצח ויהיה גובר הדין אז יקראו שחקים שהוא מלשון שחיקה שאינה טובה כ\"כ שהיא גסה ואין המן מזומן יפה כראוי כ\"כ:", + "טל הוא כללות יו\"ד ה\"א וא\"ו שעולה טל והוא שפע הבא מכ\"ע דרך הספירות ואותיות אלה עד המלכות שהיא ה\"א והטל הוא לראש הת\"ת כענין שראשי נמלא טל (שה\"ש ה ב) פי' משפע עליון הנ\"ל ואז הוא (טל של) תחיית המתים. ויש כנגד טל מלכות ל\"ט מלאכות ול\"ט רצועות הבאים מרצועה בישא שהיא הקליפה כמו שנבאר בערך ל\"ט:", + "טלית לבנה פי' ר' משה שהוא החכמה והטעם שהיא לבנה בסוד הרחמים והיא מצוייצת בסוד ל\"ב חוטין בסוד ל\"ב נתיבות. ואפשר שתהיה הבינה גם כן. כי כן פי' עוטה אור כשלמה (תהלים קד). האור בבינה והעוטה היא החכמה והיינו י' חכמה מעוטפת באור בינה ונעשה אויר כדפי' בערכו מלשון הזוהר.", + "ועוד פי' ר' משה טלית לבנה בחסד. ובר\"מ (פנחס דף רכ\"ח.) פי' התפארת מצד החסד נקראת טלית לבנה וז\"ל שם בהיותו עוסק בת\"ת דטלית לבנה איהו לימינא מסטרא דחסד דאתמר אל מלך יושב על כסא רחמים כו' עכ\"ל.", + "וכוונתו בת\"ת. וכן מבואר שם בפי'. ובמה שפי' בענין אור נתבארו כולהו פי'. כי עיקר טלית לבנה היא אור לכן יצדק בת\"ת שכן כתיב (משלי ו כג) ותורה אור ויצדק בבינה ויצדק בחסד:", + "טנא פי' רבינו בחיי בפ' כי תבא כי המלכות ה\"א אחרונה נקראת טנא ובו מונחים הביכורים שהם ג' אותיות שהם יה\"ו שהם ביכורים וראשית לכל העולם:", + "טפה מבואר בתיקונים מקומות רבים (תקונא י\"ט דל\"ז. ותקונא כ\"א דף מ\"ג. ובדנ\"ב ע\"ב) כי המלכות נקראת טפה בבחינת יו\"ד שבה שהיא טפה אחת ומצדה נקרא החכמה והבינה ב' טיפין ממטה למעלה וממעלה למטה וכן מבואר שם (בתקוני ז\"ח דף קט\"ו. וז\"ל או\"א מסטרא דברתא דמלכא טיפין אתקריאו כו' ע\"ש). והכוונה שהם שני יודי\"ן בסוד וייצר (בראשית ב ז) המבואר בתיקונים פעמים הרבה. והקליפה היא נקראת טפה סרוחה כן בארו בתקונים (תקונא כ\"א דף נ\"ב ע\"א):", + "טפח כבר בארנו קצת במלה הזאת בערך אמה ושם העתקנו דברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים ושם מבואר כי י' הוא חצי אמה שהם ג' טפחים. אמנם מצאנו בר\"מ (פנחס דף רמ\"ה ע\"ב) שפי' כי טפח שיעורא דיו\"ד וז\"ל ומסלקו מן הקרקע טפח בגין דאות ה' איהי כוס צריך לסלקא לה באת י' דאיהו טפח דביה אתפתחת ה' בה' אצבען עכ\"ל והנה נראה מדבריו בפי' כי שיעורא דיו\"ד טפח לבד וקשו תרי מתניתין אהדרי. ונראה לנו ביישוב המאמרים האלה כי עיקר שיעור היו\"ד הוא טפח שהוא קמיצת הי\"ד וכן נקרא היו\"ד קומץ סתום כמו שנראה במקומות הרבה בתיקונים. ובהתפתחו נעשה זרת שהוא ג' טפחים. וכן בהתפתח ונעשה ה' שהוא פתיחת היו\"ד כנודע, אז שיעור' ג' טפחים שהם ג' ווי\"ן שהם בה' של יו\"ד עליונה. והם גדולה גבורה תפארת שהם כללות האצילות בסוד אמ\"ש כדפי' בשער מהות וההנהגה. וכן י' קטנה למטה כשהיא נפתחת נפתחת בה' שהוא נצח והוד ויסוד שהם על האמת ג'. והם ג' טפחים והיינו ה' שהם חמשה כי החמשה בריחים נכללים שם בזרת. ושעורו שלשה טפחים היינו אחר התפתחו אל ה' אצבעות דהיינו ה' זרת ודאי וכשאמרו שהוא טפח הוא בהיות הי\"ד קמוצה קודם שיתפתח אל הזרת. וזהו שרמז הרשב\"י ע\"ה במאמר ר\"מ באמרו דאיהו טפח דביה אתפתחת, שהוא לרמוז כי לפעמים שעורו זרת שהוא שלשה טפחים כדפי'. וגם במציאות יו\"ד עצמה הם נכללים ג' טפחים עם היותה י'. והוא כי י' אית לה קוצא לעילא וקוצא לתתא וגיו באמצעיתא הם ג' יודי\"ן נכללים ביו\"ד. והיינו פעמים היא יו\"ד אחת והיא טפח אחת ופעמים שלש יודי\"ן ג' טפחים. עד הנה הגיע שכלנו הדל בביאור אות ט' בעזרת החונן דלים. ועתה נבא לבאר ערך אות י':" + ], + [ + "יאור פי' בזוהר פ' מקץ (דף קצ\"ד.) כי היסוד נק' יאור והוא עצמו נקרא נהר. וכבר אפשר לומר כי כל המקומות שיקראו נהר יקראו יאור, ויאור ונהר הכל ענין א'. ופירושו לשון אור ונהירו. ויש חילוק בין יאור ונהר כי נהר הוא בהיותו משפיע שפע גדול ובמרוצה. והיינו נמי שפירושו מלשון ונהרו אליו כל הגוים (ישעיה ב ב) לשון מרוצה והוא משל אל רבוי השפע. והיאור בהיותו משפיע ולא כל כך כי היאור חלק הנהר ופשוט הוא. ובתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קט\"ו.) פי' כי הת\"ת נק' יאור והטעם דאיהו נהורא דאורייתא. למדנו ממנו ב' דברים. א' כי ג\"כ יקרא יאור הת\"ת כמו שיצדק עליו שם נהר ודאי. ב' כי לשונו מגזרת אור כדפרשנו:", + "יבק פירש הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ עקב דף רע\"ב ע\"ב ובר\"מ משפטים דף קט\"ז.) בשם זה כי הוא ראשי תיבות י'חוד ב'רכה ק'דושה והכוונה על ג' אבות הרומזים בג' דברים אלו. התפארת אל היחוד, והגדולה אל הברכה, והגבורה אל הקדושה. והטעם כי עקר היחו\"ד הוא בתפארת כי הוא המתייחד. ומגדולה שפע וברכה באה לעולם על ידו כד\"א (בראשית יב ב) והיה ברכה, ומגבורה קדושה כמו שיתבאר בערכו ב\"ה. וזהו יבק. ואלו הג' מדרגות כלם ע\"י היסוד. וכן אמן באותיות מאוחרות מאבג\"ד וכו' עולה יב\"ק כיצד א' בחילוף ב', מ' בחילוף נ', ן' בחילוף ס'. עולה יב\"ק. ואמן עולה צ\"א בחשבון שם יאהדונה\"י שהוא רומז אל היחוד. ויב\"ק עולה שני שמות אלה עם שם אהי\"ה שהוא היחוד ג\"כ. וזהו ויעבר את מעבר יבק (שם לב כב) בסוד ויעבר עיבו\"ר ע\"ב רי\"ו שהם ג' אבות שסודו עיבור. ויחוד קב\"ה ושכינתיה שהם יהו\"ה אדנ\"י. והחופה המחופפת אהי\"ה וע\"ז היחוד נאמר יב\"ק. וע\"ז נאמר (תהלים כ) יעננ\"ו ביו\"ם קראנ\"ו. וזהו חכם בק\"י בהלכה [מח] וזהו סוד יחוד אמ\"ש קו חסד קו רחמים וקו הדין. אלו הם דברי הרשב\"י ע\"ה בר\"מ ובתקונים מקומות רבים כמלקט שבלים. אמנם בזהר פ' לך (דע\"ח.) פי' וז\"ל ואעשך לגוי גדול מסטרא דימינא, ואברכך מסטרא דשמאלא, ואגדלה שמך מסטרא דאמצעיתא, והיה ברכה מסטרא דארעא דישראל, הא הכא כורסייא דארבע סמכין וכו' עכ\"ל. ונראה מדבריו כי ברכה מצד הגבורה. וכן בתקונים פי' קדושה מסטרא דחכמה וברכה מסטרא דבינה, והעתקנו לשונו בערך ברכה. והנה יישבנו זה בערך טהרה ועוד נבאר בערך קדושה:", + "יבשה היא המלכות. וכאשר גרם החטא ונשתברו ונתקלקלו הצנורות ואין השפע יורד והחום שורף בכח והדין גובר אז נקראת יבשה. כי נתייבש לחות מימי השפע וכל לחות מימי השפע מתיבש ומתנגב. עד שמשפיע בה התפארת ועל ידו מתלחלח היבש ומפשיר השפע הנקרש בה. וכן בארו בזהר פרשת בראשית (דף כ\"ט ע\"ב):", + "יד צריכים אנו להתבונן כי ביד ה' אצבעות והם ה' ספירות שהם גדולה גבורה ת\"ת נצח הוד. והם נכללות בשתי ידות שהם ב' ההי\"ן ה' עילאה וה' תתאה זו שמאלית וזו ימנית. והימנית רוב הפעמים הבינה, והשמאלית היא המלכות. והטעם כי זו נטייתה אל הימין וזו נטייתה אל השמאל כענין חסידה שנקרא הבינה. ואין לתמוה על אמרנו שהבינה היא ימנית עם היות עיקרה בקו שמאל כדפירשנו בשער סדר עמידתן כי בערך המלכות היא רחמים.", + "ועוד דקדקנו בלשוננו באמור נטייתה שהיא נוטה עם היותה דין מעקרא. וג' ידות הם והם ששה רצה לומר כי יתחברו אל כל אחד מג' ידות אלה שם גדול\"ה חזק\"ה רמ\"ה. והענין כי פעמים בינה משפעת בגדולה ונפתחת במקורות הגדולה ולכן תקרא י\"ד הגדולה. וכשתהיה השפעתה בגבורה דין וחוזק נקראת י\"ד החזקה. וכשיהיה השפעתה בתפארת ועל ידו הרמתה תקרא י\"ד הרמה. וכערך שלשה שמות אלה אל הבינה מצד השפעתה, כן ערך המלכות מצד קבלתה. ותקרא שלשה שמות אלה גדולה חזקה רמה וג' ידות אלה נרמזות ונכללות בשם מ\"ב. וה' אורות הנזכר בפ' יהי אור הם ה' אצבעות שביד הגדולה. וה' רקיעים שבפר' יהי רקיע הם ה' אצבעות שביד רמה. וה' פעמים מים שבפ' עצמה הם ה' אצבעות שבי\"ד חזקה. כמו שנבאר. והם פרטי הספירות רצה לומר ענפי הגדולה והגבורה. אבל ה' אצבעות שבי\"ד רמ\"ה הם עצם החמשה ספירות. ולכן היא נחלה בלי מצרים כי אין שם יכולת לקליפות כלל. אולם בפרטי הספירות גדולה גבורה יש יכולת על דרך שנבאר בשער התמורות. ויש חילוק גדול בין יד לזרוע כי ביד משגת כח המקטרגים ולכן צריך נטילת ידים ולכן הצפרנים בראשי האצבעות כי שם אחיזתם. אמנם הזרוע אין צריך נטילה כי הוא פנימיות הספי' ותוכיותיה וזהו טעם לנטילת ידים ולא הזרועות. עוד יש י\"ד ה' הוי\"ה. והוא מצד מדין הגבורה אמנם הוא פגיעת הדין והכרעתו אל הרחמים וכן פי' רשב\"י ע\"ה בתקונים (בהקדמה ד\"ח.). עוד יש יד כהה והוא כח הדין החזק במלכות מצד האש הגדולה קרוב אל החשך עד אשר כהו עיניו מכובד הדין [מט]. ולפי הנראה מתוך לשון התקונים כי הבינה עצמה היא יד ה' הוי\"ה והמל' עצמה י\"ד כה\"ה. עוד המלכות נקרא יד כותבת מצד התפארת ויד חותמת מצד היסוד והארכנו בערך חותם. עוד יש ידי אדם ונקראים חסד וגבורה מצד שהם יוצאים מהתפארת שהוא נקרא אדם. ונמצא לפי זה שהם חסד וגבורה שבתפארת ובחינתו מהם שהוא נכלל משניהם:", + "ידיעה הוא לשון חיבור. והוא בא' משני מקומות אם בת\"ת שהוא מחבר ומיחד החכמה והבינה. אם ביסוד שהוא המחבר ומייחד הת\"ת ומלכות כדפי' בשערים הקודמים:", + "יהי הוא בתפארת כן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא מ\"ד ד\"פ.) [וז\"ל בראשית תמן תר\"י תמן א\"ש ועלייהו אתמר] יהי מארת וכו' מאר\"ת חסר ו' כתיב יהי דא אורייתא דבכתב דתמן א\"ש מארת דא אורייתא דבעל פה. ואע\"ג דאוקמוה מארת חסר דא לילית, ע' ענפין אית לאורייתא עכ\"ל. ואמרו אוריי' דבכתב דתמן א\"ש [ג] כיון לבאר ענין יהי שהוא מגזרת ויהי לשון צער שהוא בגבורה כדפי' בערכו. ולזה אמר כי יהי בתפארת ששם ג\"כ אשו של גבורה כי אש דת למו. ואין ספק כי בשם זה נרמז סוד השמאל וסוד הימין. השמאל הוא ה' על יו\"ד דהיינו ה\"י מן אלדי\"ם שהיא נקבה ודאי, והימין י' על ה' וזהו י\"ה שהוא זכר רחמים. וכשנכללים הימין והשמאל הוא סוד יה\"י:", + "יובל היא הבינה. ונקראת כן מפני שהיא כלולה נ' שנה בסוד נ' שערים והיא שנת החמישים שהוא שער הנפלא ממרע\"ה כד\"א (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלדים אל תקרי מעט אלא מ\"ט וכו'. ונק' המדה הזו בשם זה כשהיא מנהרת בנ' שערים ומשפיע רב שפע וטוב. וזהו משמעות יובל כמו ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה יז ח). וכאשר יגלגל עד הגיע לשער החמשים אזי בו מתדבק בחכמה. ועליו נאמר למשה שתוק כך עלה במחשבה. כך בגי' נ'. כי שתיקה בחכמה שהיא יוד. ועלה למחשבה שהיא חכמה. ומטעם זה לא השיג בענין מיתת רבי עקיב' כי מיתתו היתה על צד הדין בסוד העלייה כמו שנבאר בשער הנשמה פ\"ה. ונחזור לענייננו כי בהתדבקות השער הזה בחכמה אז הוא יובל ואז העולם כולו רחמים ורב שפע וחירות וגאולה ואז נקרא המדה הזאת יובל:", + "יום בכל מקום יום סתם הוא ת\"ת באותו הצד אשר הוא מתדבק בגדולה וזש\"ה ויהי ערב ויהי בקר יום א' ופי' הרשב\"י עי\"ה ערב דיצחק ובקר דאברהם וכו' ונתבאר לעיל בשער י' ולא ט' פ\"ב. וכן נקרא בכל מקום מדת יום. אמנם בפ' בשלח (דמ\"ט.) בפסוק עוד היום בנוב לעמוד (ישעיה י לב) בארו כי היום הוא המלכות ואפשר לומר כי היום בה\"א הידיעה הוא המלכות שהוא ענין גלוי וידוע כמו שנבאר בערך יום ההוא. ובזהר פ' חיי שרה (דף קל\"ב ע\"ב) בפסוק כי פנה היום (ירמיה ו ד). פי' כי חסד נקרא יום ולא נקרא יום אלא עד חצות ומחצות ולמעלה נקרא ערב וכן בפ' וירא (דף צ\"ח.) פי' כי היום הוא בחסד וז\"ל כחום היום דהא אתנהיר ימינא דרגא דאברהם אתדבק ביה ופי' בערך חום.", + "ועוד פי' שם בת\"ת. ור' אבא פי' שם (ע\"ב) ביסוד. ואפשר שהוכרחו בפי' האלה מפני מלת חום כדמוכח התם. ולכלהו פי' כי עקר יום הוא בת\"ת שעליו נאמר ויהי ערב ויהי בקר וכו' כדפי'. ומפני שצדו א' יום הוא והוא צד החסד, לכן נתייחס יום במלכות. ואין ספק שלא תקרא כן אם לא בהיותה עטרה לראש גבר. כי אז נאמר (ישעיה ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה וגו' ואז היא ג\"כ יונקת מן הימין ונקראת מצדו יום. ונקרא [גם היסוד] יום, כי גוף וברית חשבינן חד כנודע [נא]. ונקראת יום ההוא המלכות במציאות הנעלם המתייחד במציאותה כמו שהארכנו בשער המציאיות מ\"ג. עוד יש יום הכיפורים ופי' ר' משה וז\"ל יום ספי' הבינה הנקרא כפורים. שהיא למטה הימנה והיא מאירה אותה בסוד נחלי ארנון ולשתיהן קורין י\"ה בסוד היחוד הזה. ובזהר פ' אמור (ד\"ק) פי' כי י\"ה מנהרת אימא עלאה במטרוניתא ואתגלייא עתיקא והיינו יום הכפורים בלשון רבים. ולכן אין בו אכילה ולא שתיה כי העה\"ב בינה אין בו בו אכילה כו':", + "יומם פי' בזהר (בלק דף קצ\"א ע\"ב) כי יומם הרמז בחסד כשהיא כלולה מכל הימים אשר תחתיו ומאיר לכלם וז\"ל בפסוק (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם יומם אבל מאן דאזיל קמייהו סבא עלאה מאריה דביתא ההוא דאומי ליה קב\"ה ומנו אברהם דכתיב יומם יצוה ה' חסדו. וכתיב אם לא בריתי יומם ולילה יומא דכל יומין כלילן ביה יומא דשאר כל יומין ודאי וע\"ד אקרי יומם ולא יום עכ\"ל. ופירוש אמרו סבא עילאה, להורות כי הוא ראש לכל הימים ולכן ראוי שיקרא יומם כדמפרש ואזיל מארי דביתא וכו'. הכונה כי בפסוק זה נתבאר ענין גאולת שכינה כמו שפי' שם כי מפני סבתה וה' בזק\"ף שהרמז לשכינה שהיתה יוצאת בקומה זקופה. ולהיות שעקר המלכות בסוד החסד כד\"א (בראשית כד א) וה' ברך את אברהם בכל וכדפי' רז\"ל (ב\"ב דף ט\"ז) בת היתה לאברהם וכו' ולכן ראוי שיהיה המאיר החסד שהוא עיקר. מארי דביתא ההוא דאומי ליה, במראה בין הבתרים. דכתיב יומם יצוה ה' חסדו, כי נראה משם שחסדו הוא יומם. ולפי שאינה ראיה כ\"כ כי לא אמר הכתוב יומם חסדו אלא יומם יצוה. לכן הביא ראיה שנייה מהכתוב אם לא בריתי יומם, והברית הזה הוא התורה והתורה ניתנה מחסד שנ' (משלי לא) ותורת חסד על לשונה. יומא דכל יומין כו', נתן טעם למה נקרא יומם ולא יום. לפי שהוא כלול מכלם מפני שכלם יצאו ממנו והוא נכלל מהם מפני שנשאר שם מציאותם. יומא דשאר כל יומין, פי' יום המאיר ומנהיר לכל שאר הימים כי הוא יום ואור שלהם. דשאר כל יומין ודאי, פי' מאחר שיש שתי סבות הא' בערך אצילותם והשנית בערך יניקתם כדפי' א\"כ ודאי יתישב בו שהוא יום שקול ככל הימים והיינו יומם שירצה יום גדול ומעובר וממולא בסוד כל הימים ע\"כ. ומתוכו נתבאר ענין יומם בחסד לשתי סבות. אם מפני שהוא כלול מציאות שאר הימים. ואם מפני שכלם שואבים אור ממנו. ולפי האמת זו סבה לזו כי מצד המקורות הם המציאיות שאמרנו מאותו הצד הם יונקים ממנו:", + "יונה יש מי שרוצה לבאר זה מלשון לא תונו, ורחמנא ליצלן מהאי דעתא כי אדרב' לשון יונה הוא במלכות בהתייחדה עם התפארת. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ב) יונתי ביומא תליתאה דתמן ו'. ופי' בשער סדר האצילות פ\"ב. ובמקומות רבים אומר הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ב) יונתי ביומא תליתאה דתמן ו'. ופי' בשער סדר האצילות פ\"ב. ובמקומות רבים אומר הרשב\"י ע\"ה דמסטרא דעופין נקראת יונה ואין כונתו שמצד העופות גופניות תקרא השכינה יונה אלא העופות האלו הם מטטרו\"ן וצדיק יסוד עולם. כי עליהם נאמר (קהלת י כ) כי עוף השמים יוליך את הקול ועל ידם הוא היחוד כמו שבארנו בשער אבי\"ע ולפי' כשהיא בת\"ת תקרא יונה. ויש יונה פותייה והיא חרב היונה מלשון לא תונו והוא הקליפה בישא:", + "[נב] יוסף הוא היסוד. וקראו בלשון יוסף להיותו מרכבה אליו. ולכן הרמז בכל ענייני' המדה הזאת. אם במה שכלכל כל בית אביו, כי כן המדה הזאת זנה את העולם כדפי'. וכן במה שמל המצרים כנודע. ועוד בענינים אחרים ואכ\"מ להאריך:", + "יועץ פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' צו (דף ל\"א.) ז\"ל יועץ דא הוא נהר עלאה דנגיד ונפיק ולא פסקא ודא יועץ לכלא ואשקי לכלא עכ\"ל. נראה מדבריו בפי' כי הבינה בערך בחינתה להשקות לכל הספירות נקרא יועץ והבינה משקה לכלם ומנהיגם:", + "יוצר בראשית כתב בספר שערי צדק כי צדיק יסוד נקרא יוצר בראשית והטעם מפני שהוא מצייר כל הצורות המצטיירות במלכות הנקרא בראשית ויהיה לפי זה בית של בראשית משמשת. ופי' באיזו מקום מצייר בראשית ר\"ל במקום הנקרא ראשית וזה דוחק. ולפי פי' יקרא היסוד כן דווקא בהיותו מתאחד עם המלכות ונותן בה כח לצייר הצורות. והמפרשים אחרים פי' כי הכתר נקרא יוצר בראשית שיצר החכמה. ויוצר יהיה פי' מאציל. ואינו דוחק כי כבר בא לשון בריאה במקום אצילות, והוא בראשית ברא ופי' האציל לפי דעת כל המפרשים. ולפי זה יקרא הכתר יוצר בראשית באותה הבחינה שנאצלה החכמה ממנה:", + "יותרת הכבד שם זה מבואר בר\"מ (פנחס דף רל\"א ע\"ב) בארוכה ונעתיק לשונו הנה וז\"ל ובחבורא קדמאה כתיב היותרת מן הכבד וכתיב ואת היותרת על הכבד. בתר דעבידת ניאופה אסתלק' עליה. יותרת מן הכבד כו' לאסטאה בני עלמא ולאסטאה עלייהו ושבקת לדכורא למעבד זנונים ובג\"ד היותרת מן הכבד. יותרת על הכבד בתר דעתידה ניאופ' אסתלקת עליה מצח אשה זונה אתגברת על בעלה כו' דאיהו כבד בכעס דמרה אשת מדינים כו'. וכעס כו'.", + "ועוד יותרת אתקריאת מסטרא אחרא, בתר דנפקת לנאפא עם כלא יהיבת שיורין לבעלה והאי איהו יותרת מן הכבד. מגו כבד ויותרת דילה נפקת מרה ואיהי חרבא דמלאך המות דנפקו מיני' טיפין מרירין לקטלא לבני נשא הה\"ד ואחריתה מרה כלענה ואיהו תליא בכבד וכל מרעין ומותא ביה תליין עכ\"ל. ודבריו מבוארים וכמו שיש בקדושה זכר ונקבה כן בצד הטומאה והם כבד זכר ויותרת נקבה. וענין זה יתבאר בשער התמורות:", + "יחוד היחוד תלויה בתפארת. והטעם כי עקר היחוד הוא התפארת עם המלכות ועל ידם יתיחדו כל הספירות ולפיכך סתם ייחוד רומז אליו התפארת עם המלכות לבד ואגביה מתייחדים הכל:", + "יין סתם יין הוא בגבורה אמנם הלבן הוא בהיות נוטה אל החסד והאדום הוא כח הגבורה. ואמנם נקרא טוב כשנמזג במים מצד מימי החסד ששם הטוב כדפירשנו בערך טוב:", + "ויש יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ופירושו כי בבינה יש יין וכשאותו יין יושפע אל ששת ימי הבנין אז נקרא יין המשומר בענביו. ופירוש משומר יש בו ב' פירושים. הא' לשון שמרים ופי' נשקט על שמריו כי שמרי היין הם סיגי הזהב שהוא סטרא דחשך דגיהנם. וכשהיין הזה למעלה בבינה עדיין לא שקט כי אפשר להיותו נשפע דרך הגבורה ואז הוא קשה וצריך מזיגה יפה. אמנם כאשר כבר נשפע למטה בענביו אז הוא יפה מעצמו כי הוא שקט. או פיר' משומר מלשון שמירה כי הוא שמור שם מבלי תערובת דין קשה. ושני פי' אלו פי' הרשב\"י ע\"ה בז\"ח בשה\"ש (דע\"ו.) וז\"ל ת\"ח ישראל נטלין לחולקהון וחדאן חדווא מחמר טב דנהיר וזכיך ושכיך וקיימא על דורדייא. הנה שפי' לשון המשומר מלשון שמרים. ובסוף דבריו אמר וע\"ד ישראל חדוא דלהון בההוא יינא דמנטרא דנפיק מעלמא דאתי ומנטרא בענבוי. הנה שפי' מלשון שמירה. ודקדק לשון דנפק מעלמא דאתי להורות מה שפי' למעלה כי לענין יין יותר טוב אחר שנתפשט לפי שכבר נמזג ונמתק. ור' משה פי' שיין המשומר מענביו הוא בחכמה ז\"ל יין המשומר בענביו הוא סוד שפע אהיה העומד בכח לצאת דרך ל\"ב נתיבות הידיעות לשמע אזן בקבלה אמיתית ליודעיהם. ויש מן המקובלים יקראו יין המשומר בענביו למלכות ואם כן היין הוא אדום ואמר הכתוב (דברים לב) ודם ענב תשתה חמר והוא משומר ביסוד ואינו אדום כ\"כ עכ\"ל. ואין לפי' אלה עיקר כלל אלא כדפירשנו וכ\"פ הרשב\"י ע\"ה:", + "עוד יש יין חי והוא מצד הבינה בהיותה מתחברת עם החכמה כדפי' בערך חבית. עוד פי' אחר חי מצד יסוד שהוא חי. ושני פי' אלה פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רמ\"ה) החכמה תחיה בעליה. ויסוד אל ח\"י היותו יונק מן הבינה בחיבור החכמה כי ע\"י שלשתם הם נמשכים למטה לחיה אשר תחת אלהי ישראל:", + "יכין שם זה לעמוד ימיני שעשה שהמע\"ה במקדש והוא כנגד נצח ונקרא נצח יכין מטעם שעל ידו מתכוננת המלכות כן פי' כל המפרשים. ואפשר היות כוונתם כי על ידו נמשך חוט של חסד המשוך על המלכות ועל ידו מתקשטת הכלה להיותה נאה וחסודה בעיני בעלה. וקשיא לן כי היה ראוי לקרותו מכין על שם ההוה לא יכין על שם העתיד להכין ועדיין לא הכין. ואפשר לתרץ בדוחק כי הכוונה יכין יוסיף על הכנתו הכנה אחרת כאמרו עם היות שהוא מכין עדיין יכין עוד יוסיף אומץ זה נראה לנו ע\"ד שיטת המפרשים. והנ\"ל כי הכונה על הגאולה כי תחלת הכנתה והוייתה מן הנצח וכ\"פ הרשב\"י ע\"ה כי התחלת הגאולה מן השחר ואח\"כ בקר. ופי' שחר נצח כאשר נבאר בערכו ע\"כ. וכן תחלת הגאולה מן הנצח. ומפני שידע שהע\"ה שעתיד הבית ליחרב הניח העמוד הזה בבית וקראו יכין פי' עתיד להכין הבית ולסעדו בגאולה. כי אשב בחשך ה' אור לי (מיכה ז ח) [נד]. ילדים הנצח וההוד נקראים ילדים כן פי' בזהר פרשת וישלח (דף קע\"ב.) והם נקראים ילדים בסוד הכרובים שהיו פניהם כפני ילדים:", + "יללה הוא במלכות מצד כחות הדין והחיצונים שהם מעוררים הבכי ומזה נגזר לשון לילית ולילין וכלם נגזרים ממלת יללה שהיא הדין ושליטתו כנודע:", + "ים שני מדות נקראות ים. א' הבינה והיא נקראת ים שהיא מאירה בחמשים שערים ולמטה והתנינים הגדולים הולכים בה ושבים והם תפארת וצדיק כי שניהם חשובין כא' ושמו לויתן הרובץ בים הזה כאשר יתבאר בערכו. ויש חילוק גדול בין יובל לים עם היות שניהם רומזים בבינה וחמשים שעריה. כי ים, י' היא חכמה, ומ' היא הבינה. וכשהבינה נקראת ים מורה על התגלות החכמה ג\"כ ע\"י חמשים שעריה. ויש חילק בין ים למי עם היות שניהם רומזין ענין אחד. כי מי הוא העלם ולכן קדם בינה לחכמה להראות כי היא מתעלמת בחכמה ואינה משפעת. וים הוא להיפך להראות כי החכמה הוא בבינה להשפיע. והמלכות נקרא ים להראות כי היא רחבה מלאה מים שקבלה. אמנם נקראת ים כשהיא מקבלת מחכמה. וכן פי' בזהר פרשת בהעלותך (דף ק\"ו ע\"ב) וז\"ל ים כד אתנהרא מנהירו דאבא כדין אקרי ים. ועם היות שכשהיא מקבלת מחכמה נקראת ים עם כל זאת אינה נקראת ים אלא במדרגה התחתונה אשר לה. וכן פירש בזהר (שלח דף קס\"ג. לפי גרסתו) דרגין קדישין תתאין דילה הם הנקראים ים. ונקראת ים סוף לפי שהיא סוף כל המדרגות [נה] והיא בחינה עוד למטה מים כנודע. ולפעמים נקראת [נו] ים המלח בסוד הדין שהוא סמוך לבחינה התחתונה. וכאשר נדקדק מלת כורסייא יראה שהיא בחינת הבריאה אשר תחתיה מצולת ים שהוא רצועה בישא לאלקאה לרשיעייא כאשר יתבאר בערכו. ובזהר פרשת ויחי (דרמ\"א) פירש הפך זה שנקרא המלכות ים המלח בהיות המלכות יונקת מהיסוד הנקרא ברית מלח ועל ידו השקט הדין כי מלח מטעים המר והתפל. ובודאי הני פי' קשו אהדדי. ואפשר לומר כי ענין המלח מיעוטו יפה ורובו קשה. ולכן כאשר יהיה המלח הנרצה במלת ים המלח מלח מועט, יורה על השקט הדין והמתקתו ע\"י ברית מלח שהוא הצדיק, כדרך המלח שמדרכו להטעים המר והתפל. אבל כאשר המלח הנרצה בים המלח יהיה מלח מרובה אז יורה על הדין ותוקפו כדרך המלח המרובה להקדיח התבשיל. והנה המכריח אל א' משני הפירושים במלת ים המלח יהיה לפי עניינו. או נוכל לומר כי לעולם ים המלח כוונתו בסוד הדין שאם לא היו המים מרים לא הוצרכו למלח ואף אם נמלאו המים עם כל זאת עדין נשאר בהם כח הדין, כי לפטרו בלא כלום א\"א. וכן מוכח מלשון הזהר ויחי הנ\"ל דקאמר וכי אמאי מלח בגין דאיהו ממתיק ומבשם מרירא לאטעמא. ואי לא הוי (בגין) מלחא לא יכיל עלמא למסבל מרירא הה\"ד כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו וגו' עכ\"ל. והנה הורה בפי' שאין כוונת המלח לבטל טעם מרירת הדין מכל וכל, אלא כדי שיוכלו בני העולם לסבלו. ולכן עם היות שיש בו מלח עם כל זאת עדיין טעמו בו דין הוא לעולם ולכן יצדק אמרנו כסא דין. עוד נקראת י\"ם האחרון שהיא אצל ים הקדמוני לפי שים הקדמוני הוא בינה ונקרא קדמוני להורות על יחוד הכתר עם החכמה והבינה הנרמזים בי\"ם כדפירשנו. ונקראת אז המלכות ים האחרון שהספירות שלמעלה ממנה הם ימים כי אז היא ים האחרון מכלל דאיכא אחריני דלאו בתראי נינהו והם ז' ימים שבעת ספי' ואז שפע וברכה בעולם. וכן נקרא המלכות ים כנרת בסוד התכלת שהוא הדין שיוצא ממנה ונקרא כן בסוד הדין גוון התכלת. והמלכות עצמה נקראת ימים לשון רבים מפני שהיא כלולה משבעה ימים כן פי' בתקונא (כא דמ\"ב וז\"ל) ימים שבעה בשבע'. ונעתיקהו בשער היכלות. ובפ' ויחי (שם) פי' כי בחינות המלכות הם רבות כפי השתנות הפעולות יש מים מתוקים ויש מים מלוחים ויש מים מרים וכלם ימים הם בחינות במלכות:", + "ימי עולם ימי קדם. פי' בזהר פרשת נשא (דף קל\"ד ע\"ב) ימי קדם דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין. וימי עולם דזעיר אנפין:", + "ויש ימי הרעה ופירש בזהר פרשת מקץ כי כמו שיש ימים בימין בקדושה כן יש ימים בשמאל שהם נקראים ימי הרעב ימי הרעה ימים שאין בהם חפץ:", + "ימים ראינו לערוך בערך זה ענין הימים ר\"ל ימי השבוע וסדרם למעלה לפי דעות הנמצאות למפרשים. יש שמנו ימים כסדרן יום א' גדולה יום ב' גבורה יום ג' תפארת יום ד' נצח יום ה' הוד יום ו' יסוד יום ז' שבת מלכות זו היא דעת הכולל הפשוט כפי' רוב המקובלים. ובספר מאירות עינים יש דעה אחרת והיא גם כן דעת ר' שם טוב ואומר שהיא ג\"כ דעת הרמב\"ן והיא זו יום א' תפארת יום ב' מלכות יום ג' גדולה יום ד' גבורה יום ה' נצח יום ו' הוד יום שבת יסוד. ודעת זו אינה מתיישבת מכמה סבות. א' כי יום ה' הוא יום דין ומשפט כנודע ולפי דעתם יום ה' נצח ונצח אינו דין אלא אדרבא רחמים. עוד לפי דעה זו יום שני מלכות ואנן קיימא לן ביום שני נבראו המאורות וזה אי אפשר לדעה זו כי תפארת שהוא חמה הוא יום ראשון והחמה נברא ביום שני. ומטעם זה גם כן אי אפשר היות מלכות יום שני כי אחר שנבראו המאורות ביום שני א\"כ כבר קדם יום ב' לבריאת המאורות אם כן יום שני אינו א' מהמאורות.", + "ועוד יומא קדמאה מוסכם בזהר שהוא החסד. ובתקונים (תקונא סט דק\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה שיום א' חסד יום ב' גבורה יום ג' תפארת יום ד' יסוד יום ה' ויום ו' נצח והוד, לילה שכינ' והיא ליל שבת והמאמר עצמו העתקנו ובארנו אותו בשער סדר האצילות בפ\"ב ע\"ש ודקדקנו שם בלשונו שאמר תרין שוקין אינון יום ה' ויום ו' ולא רצה לפרש לפי שאין מתייחס יום ה' בנצח שיום חמשי דין ונצח רחמים כמו שאמרנו לעיל. אבל קשיא לן בדברי הרשב\"י ע\"ה שאמר שיום ד' צדיק וזה א\"א שהרי בו לקו המאורות ובו נפל אסכר' לרביא. ואם היינו אומרים שהגבורה יום ד' כמו שפי' המפרשים ניחא. וזה ג\"כ יקשה לדיעה הא' שאמר שנצח יום ד' כי זה א\"א מן הטעם שאמרנו. לכן נראה לפרש כי כבר נתבאר שהת\"ת והמלכות ד\"ו פרצופין נבראו והם היו יום ג' ת\"ת ויום ד' מלכות וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזהר במקומות רבים. ובזה צודק הדרוש הזה מכל צדדיו כי ביום א' חסד, וביום ב' גבורה ולפיכך בו נברא גיהנם, ויום ג' תפארת ולפיכך נאמר בו ב' פעמים טוב א' של גבורה וא' שלו, ויום ד' היה במלכות ובאמצע תשמישה קטרגה ונתמעטה וניתנה הדום רגליו ושמש במקומה היסוד דגוף וברית חשבינן חד שזהו מציאות ראשון של היסוד, או אל מציאות שני נצח והוד רביעי וחמשי, וששי ליסוד ונכללת עמו המלכות והיינו ה' דיום ה\"ששי כדפירש בתקונים ונשאר' היא הדום רגליו מדת לילה ויום שבת נחלק בין יסוד למלכות כמו שנאריך הביאור בערך שבת בע\"ה. ובענין שני המציאות של היסוד בארנו בשער סדר האצילות בפ\"ב בע\"ה:", + "ימין סתם, מיוחד אל החסד. וג' ימינים הם כמו שבארנו בשערים הקודמים והם חכמה חסד נצח. ואין הכונה שיהיה שם ימין ושמאל ח\"ו. אמנם (כדברים) [הדברים] הטובים המתוקנים בטובה על תקונם נקראים ימיניים וכן דרז\"ל (במ\"ר שה\"ש פ\"א בפסוק לסוסתי כו') מיימינים לזכות משמאילים לחוב. הנה כל ענייני החובה וכיוצא בה יקרא שמאל וכל ענייני הזכות וכיוצא בו יקרא ימין. וכל הענין לדין או לרחמים דהיינו חובה וזכות:", + "יסוד כל המפרשים פרשו כי נקרא יסוד מפני שהוא יסוד של המלכות. כי הרוחני הוא הפך הגשמי. כי הגשמי יסודו למטה, והרוחני יסודו למעלה. והמלכות בהשתוקקותה לעלות אליו מתקיימת ועל ידו מתפרנסת ואפשר שנקרא יסוד בשעה שיושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כנים ואז הוא יסוד כל העולמות וכלם ניזונים ממנו עד נקודה האחרונה. ויש גלוי לזה בזהר בפ' נח העתקנוהו ופי' בשער הצנורות פ\"ג כי נקרא יסוד בבחינתו שאין למלכות שפע וחיות אלא ממנו. ואם ח\"ו יעלה על הדעת שיסתלק הבחינה ההיא נמנעת עמידת המלכות ח\"ו ושם הארכנו:", + "יעקב הוא ת\"ת אלא חילוק גדול יש בין יעקב ובין ישראל כי ישראל הרמז בתפארת כאשר יתבאר בערכו. אבל יעקב מלשון עקב והרמז במלכות. וכן נרמז בזהר פרשת בלק (דף ר\"י ע\"ב) בפסוק מי מנה עפר יעקב וכן בפ' ויגש (דף ר\"י ע\"ב) בפסוק ותחי רוח יעקב אביהם. אמנם כשהוא מלא בוא\"ו הרמז בתפארת שהוא מדת יעקב אבינו והוא ו' שבשם הכולל ו' קצוות. ויש חילוק בין עקב ממש ליעקב כי עקב הרמז במציאותה התחתונה לבד אבל עם היו\"ד ירמוז גם כן אל מציאותה הנעלם אל הנקודה המאירה אל העגולה כדפי' בשערים הקודמים ובפרקים הקודמים:", + "יפה נוף בזהר פרשת ויקרא (דף ה') פירש כי הת\"ת נקרא יפה נוף והטעם כי הוא יפה ע\"י הענפים ולכן נקרא תפארת ולכן נקרא יפה נוף. ובפרשת ויגש (דף ר\"ו ע\"ב) פירש כי יפה נוף נקרא היסוד וראיה ויהי יוסף יפה תואר וגו'. ואפשר הטעם כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף כי היסוד גם כן מתפאר בשש קצוות בסוד שנקרא גם כן וא\"ו כנודע. ובתיקונים גם כן פירש שהיסוד נקרא יפה נוף:", + "יפה עינים פי' רבי משה בנצח וז\"ל יפה עינים מצד החסד אבל לא בחסד אברהם שלמעלה לו עכ\"ל.", + "ולי נראה כי עינים הם נצח והוד כאשר נבאר. ומלכות מדת דוד נאמר בו (ש\"א טז יב) אדמוני מצד הדין, עם יפה עינים פי' אבל הוא יונק מהיסוד בהיותו שואב מן העינים בהיותם רוחצים בחלב. או נאמר כי עינים הם בכח הגבורה ונקראת יפה עינים בהיותה רוחצת בחלב האם כדפירשנו בשער מהות והנהגה פ\"ו והמלכות היתה מקבלת ע\"י דוד באותה בחינה:", + "יצחק מצד הגבורה נקרא יצחק והטעם כי יצחק אבינו מרכבה אליה כדפי' בשער הכנויים. אמנם נקרא יצחק באותה בחינה שיצחק מרכבה אליה ועל שמה נקרא יצחק והיא מלשון שמחה ושחוק. וכבר נודע כי השמחה והשחוק בצד הגבורה וראייה גדולה מן הלוים בשירה. וזהו דוקא בבחינת יין המשמח לא המשכר. וכן נתבאר בזוהר פרשת וירא (דף קי\"ח) ופירש שם כי יצחק הוא חדוה בסוד חלוף אש במים ומים באש ואפשר כי מטעם זה נקרא יצחק בלשון עתיד הכונה דין שיהפך לרחמים ולצחוק:", + "יקר יראה אותו ביסוד ברוב המקומות וגם יראה היות פעמים בת\"ת. ועקרו לשון אור כדכתיב וירח יקר הולך (איוב ל\"א):", + "יראה סתם יראה הוא בגבורה. כי משם עקר היראה וכן היראה נקרא יראת אלהים. והשכינה מצד הגבורה נקראת יראה. ויש עוד יראה שלישית והיא עליונה והיא אוצר החכמה וזהו הבינה. והטעם שנקראת כן מצד הגבורה בהיותה משפעת בה. ומ\"ש הכתוב (תהלים ק\"א י) ראשית חכמה וגו' כי תחלת המחשבה היא היראה מלכות עם היותה אחרונה למעשה. וזהו אמרו (משלי א ז) יראת ה' ראשית דעת. [נז] או יהי' פי' (ראשית חכמה יראת מלכות בינה ועם זה תבין עקב ענו' יראת ה' (משלי כב ד).) כי הענוה היא חכמה עליונה וחכמה שעשתה היראה עטרה היא חכמה תתאה ועשתה ליראה שהיא בינה עטרה וכתר על ראשה. וחכמה שהיא ענוה או [הדעת שעולה עד] הכתר כאשר יתבאר בערכו עשתה להיראה עקב עם היותה עם הבינה:", + "ירום פי' בזהר פרשת מקץ (דף קצח) כי הוא בבינה וכן פי' בפ' וישב (דף קפ\"א.) בפסוק (ישעיה נב יג) ירום ונשא וגבה מאד. ירום מסטרא דנהורא עלאה דכל נהורין עכ\"ל. ופי' הטעם שנקרא הבינה ירום מפני שהיא עליונה למעלה מכל ספירות הבנין. ורז\"ל (בתנחומא סוף פ' תולדות) פי' ירום מאברהם. ולא פליגי דהכי הוא דאברהם למטה מבינה שהוא חסד. והארכנו בערך רם:", + "ירושלים היא המלכות ונקראת ירושלים בסוד בחינה חיצונה שבה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזוהר (בלק דף קע\"א.) וז\"ל אלא ירושלים כל דרגין קדישין דילה כד אסתחרן איקרון ירושלים עכ\"ל. והוא ביאר שם שיש לה מדרגות יותר פנימיות והם עזרות ויש יותר פנימיות והם היכל ובהם מדרגות לפנים ממדרגות ואותם מדרגות אשר הם סובבים אות' הם נקראים ירושלים. ויש ירושלים של מטה והיא ה' אחרונה וכבר בארנו זה בשער מהות והנהגה:", + "ירח היא השכינה. והיא פעמים פרוצה פעמים מלאה בסוד הקטרוג כמו שפי' בשער המיעוט. אמנם נקרא ירח לרמוז אל התוספת ואל המגרעת ואותו חלק ומציאות נקרא ירח. ויש חילקו בין ירח ובין לבנה. כי לבנה מורה על מלואה בסוד לבונה זכה, והיא לבנה מצד קבלתה מאור השמש הלבן. אמנם ירח מורה על פרצותה לעתים, וששה ספירות נקראים ירחים מצדה וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רנ\"ג ע\"א):", + "יריעה הוא התפארת וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים והסימן נוטה שמים כיריעה (תהלים קד). ונקרא כן בהיותו נטוי מן הבינה ששם התחלתו בסוד שש קצוות עד המלכות. כי מבריח מן הקצה בינה, עד הקצה מלכות, ומתייחד עם הכלה. ובזהר פ' תרומה (דף קס\"ד) וז\"ל ות\"ח אור וחושך כו' אור מסטרא דימינא וחשך מסטרא דשמאלא מה עבד קב\"ה שתף לון כחדא וברא מנהון שמים. מאי שמים אש ומים. שתפן כחדא ועבד שלם בינייהו. וכד אתכלילו כחדא ומתח לון, כיריעה מתח לון, ועביד מנהון אות ו' ודא אקרי יריעה. יריעות דהא אות דא אתפשט מניה נהירו ואתעבידו יריעות כו':", + "ירכתי צפון פי' בתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ו.) כי נצח והוד (נקראת) [נקראים] ירכתי צפון ונקראים כן בבחינת' התחתונ' ובעבור יניקתם מן הגבורה הנקרא צפון. ויש להם בחינות עליונות יותר מירכתי שהם ירכים. והם בחינות מתנים וחלצים וכליות וביצי הזכר וכיוצא בזה:", + "יש עקרו הוא בחכמה ונכללת עמה הבינה. והרמז י' חכמה ש' בינה שרשא דאילנא כדפי' בערך איש. והרמז ששניהם נאצלו מכתר הנקרא אין והוא יש מאין. עוד הם נקראים יש על שם יש עולמות שנכללות בשתיהם ומהם נמשכים לגדולה ולגבורה והם אותם שפי' בערך אור וזהו להנחיל אוהבי יש (משלי ח כא):", + "ישועה כל לשון ישועה הושיעה ויושע וכו' כלם מצד החסד וכן פירש בזהר פרשת תרומה (דף קס\"ט.) וז\"ל מאן ישועות דא ימינא דאיהי מושיע מכל מקטרגין דעלמא דכתיב (תהלים ס) ותושע לו ימינו וכתיב הושיעה ימינך וגו' עכ\"ל. ולפי זה פי' הפסוק הושיעה אתה הימין שאתה ימינו של הקב\"ה ולך תאות הישועה ולפיכך האריך הכתוב בלשון ואמר וענני שהוא הכרח אל מה שפי' שהכונה ואתה הימין ענני. ואפשר שמפני שהיא נראה לכאורה מנגד לשון המקרא אל פירושו לכן הביאו להראות שאדרבא משם ראייה כדפי':", + "ישורון פי' בזהר פ' וישלח (דף קע\"ז ע\"ב) כי הת\"ת נקרא ישורון בערך קבלתו הימין והשמאל שהם ב' שורות שורת הימין ושורת השמאל בלי התהפך ההכרעה והמזגה אל א' הקצוות אלא עדיין הם שני שורות כמו שקבלם. וישראל נקרא אחר שהוא מהפך שני השורות אל טבע שפעו. ואפשר אל החסד והיינו א\"ל שבו:", + "ישר פי' ישר הוא בשכינה המחוברת בישר שהוא הת\"ת. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בפקודא דתפילין (פ' בא דף מ\"ג) וז\"ל ועשית הישר דא תפלה של י\"ד לאסמכא ליה בתפילין של ראש עכ\"ל. הנה בפירוש הישר רצה לומר מלכות בהיותה מיושרת וכלולה בכל מה שלמעלה כעין תפלה של י\"ד שיש בה ארבע פרשיות ארבע אותיות של יהו\"ה. ובספר הבהיר נראה כי ישר הוא בתפארת וז\"ל זכה למדת אמת יעקב שהוא מדת השלום ומדד לו הקב\"ה כמדתו שנא' ויעקב איש תם ואין תם אלא שלום שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש וכן אמת שלום שנאמר שלום ואמת יהיה בימי ואין אמת אלא תורה שנאמר תורת אמת היתה בפיהו וגומר מה כתיב בתריה בשלום ובמישור הלך אתי ואין מישור אלא שלום שנאמר תם וישר עכ\"ל. הנה בפירוש, כי ישר וכל לשון יושר הם בתפארת, שהוא מדתו של יעקב. וזה לפי שטתו כי תם הוא בתפארת. ובזהר (שלח דקס\"ג ע\"ב) פי' כי תם הוא במלכות כאשר נבאר בערכו. ולכן ישר ג\"כ במלכות ואפשר שלא תקרא המלכות בלשון יושר אלא מצד התפארת כי הוא המיישר בין שתי הקצוות כנודע:", + "ישיבה של מעלה פירש הרשב\"י ע\"ה ברעיא מהימנא כי בינה היא ישיבה של מעלה. ואפשר שנקרא כן בסוד שכל הקצוות יושבין בה. בסוד שהיא מערכת שנייה אל האצילות כדפירשנו בשער סדר האצילות [נח]:", + "ישיני עפר פי' הרשב\"י ע\"ה כי האבות הם ישיני עפר ולא פי' בו טעם. ומצאנו אומרים הטעם כי הם ישנים בין שני עפרים. עפר עליון בינה, ועפר תחתון מלכות. וזהו כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג) תשובה. והאבות יוצאים מעפר זה ונכנסים בעפר זה ועומדים בין שתיהם. ואפשר שנקראים כן בסוד קבלתם מהבינה והשפעתם במלכות:", + "ישראל הוא התפארת. אמנם נקרא ישראל כשהוא מכריע בין חכמה ובינה ומכריע כף הבינה לצד החכמה כדרכו הטוב בהיותו מטה כלפי חסד. וזהו ביאור מלת ישראל. א\"ל מצד החכמה בסוד החסד, ויש\"ר פירוש שיר מצד הבינה בסוד שיר הלוים. ויכריע שיר למלת אל. הכונה כמו שפירשנו בשמים בשער המכריעים שהכונה אש הנוטה למים וכן הכא שיר הנוטה לאל. ומזה הטעם נהפכה המלה משיר לישר ומפני שאין ההכרעה הזאת ממש בתפארת אלא בסוד הדעת הנעלם. לכן אמרו ישראל עלה במחשבה שהרמז שנקרא ישראל בסוד עלייתו אל המחשבה שהיא חכמה. וכן הוא נקרא ישראל סבא כי מלת סבא עקרו בחכמה. ויש ישראל זוטא אם ביסוד אם במלכות. ובתיקונים פירשו במטטרון שנק' ישראל זוטא. והכל עולה אל מקום אחד כי הכל בכ\"ל והכל בתפארת ומטטרון נגד הת\"ת. ובר\"מ פי' כי החכמה נקרא ישראל ועלה בבינה הנקרא מחשבה. ובערך מחשבה העתקנו לשונו. עד הנה הגיע שכלנו הדל והחלש בביאור ערך היו\"ד בעזרת האל. ועתה נכנס בביאור ערך הכף:" + ], + [ + "כבד הוא הזכר של לילית. כי מסטרא דשמאלא יש זכר ונקבה, כמו שיש בקדושה. וכבר רמזנו ענין זה בערך יותרת ובערך טחול כי כל אלו האברים הם שמאליים, ובפרט כבד כי הוא השולח המובחר והטוב שבדם לכל האברים וקולט את השמרים ובצדו המרה הלענה אשר מצודים וחרמים לבה:", + "כבוד המפרשים פירשו כי כל הספירות נקראות כבוד כי כל אחת כבוד למה שלמטה ממנה וקראו לחכמה כבוד ראשון לפי שהיא תחלה לאצילות, וכן בינה כבוד עליון וכיוצא בזה. וכל הדברים האלה הם בלי טעם. אמנם דעת הרשב\"י ע\"ה כי כבוד נקרא השכינה כאשר תתחבר אל דודה ותתמלא פגימתה ותהיה לבנה במילואה אז נקראת כבוד והטעם כי נתן לה בעלה כח הל\"ב נתיבות העליונות כי כך עולה כבוד. ובחכמה עיקר הכבוד. ולא בכל יחוד אשר תתייחד תקרא כבוד אלא דוקא בהיותה מתקשטת ומתלבנת בהיכל נחמד הנקרא כבוד. וזהו ובהיכלו כלו אומר כבוד (תהלים כט) ואז מלא כל הארץ כבודו. ודברים אלו צריכים אריכות גדול ואין ראוי להאריך הנה. ובס' רעיא מהימנא (פנחס דף רמ\"ט.) נתבאר ענין זה בארוכה אצל רבי אבא פתח כאיל תערוג, קרוב אליו קצת. וקרוב לענין זה פי' בזוהר פרשת בראשית (דף ח'.) בפסוק השמים מספרים כבוד אל. וז\"ל בכל יומי שתא אקרי אל והשתא דעאלת לחופה אקרי כבוד ואקרי אל עכ\"ל. הנה בפירוש כי מפני כניסתה לחופה נקרא בלשון כבוד ואפשר שאז מתקשטת בל\"ב נתיבות העליונות המאירים מצד החכמה כדפירשנו. עוד נקרא הבינה כבוד מטעם שהחכמה מעוררת בה נתיבותיה וכן נקרא בית נתיבות. וכבודי הרמז בבינה בסוד ל\"ב נתיבות י' עשר אמירן ובהיותה מנהרת בכל זה אז נקראת וכבודי [נט] כדפירשנו. ויש חילוק בין כבוד ובין ל\"ב עם היותם שניהם רומזים אל ל\"ב נתיבות. כי כבוד נקרא ל\"ב נתיבות עליונות שהם בחכמה ע\"י הבינה, ולב נקרא ל\"ב נתיבות שהם במלכות. וכן פירוש בר\"מ (פנחס דף רנ\"ו ע\"ב) ונפרש בערך לב. ונקרא המלכות כבוד בהיותה מקבלת אותם נתיבות העליונות בסוד היחוד. ונתבאר בזוהר פ' מקץ (דף קצ\"ז ע\"ב) כי הנתיבות נשפעים במלכות על ידי היסוד בערך בחינתו הנקרא שלום:", + "כבוש פירוש בתקונים (בהקדמה דף ח' ע\"ב) כי הת\"ת הוא כבוש עם המלכות בסוד יחודה עמו אפילו בגלות מצד החכמה. ומצדה נקרא כבוש:", + "כביר הוא אחד מכנוי הגבורה והוא מורה על חזקה. וכאשר נקרא כביר כח, מורה על הגבורה היונקת מכח שהוא הבינה בבחינה שנבאר בערכו:", + "כבר המלה זו כוללת ג' ספירות עליונות כ' כתר ב' בינה ר' ראשית חכמה. וטעם ההפוך הזה ורמזיו וענייניו הארכנו בשער המכריעים בפ\"ה, ופי' כב\"ר עניינו רכ\"ב לעילת העלות ב\"ה:", + "כבשים בר\"מ (פנחס דף רמ\"ח.) פי' הרשב\"י ע\"ה. שבעה כבשים הם כמו שבע שבתות תמימות (ויקרא כג טו) שהם כללות שבע ספירות בהיות כל אחת מנהרת בז' ימים שלהן. ונוכל לומר שהם כך מצד הבינה ונקראים כבשים שהם כובשות הדין בסוד ימי לבון כי הוא ביעור אלילים מן הארץ. ובתיקונים פי' הרשב\"י ע\"ה כי הת\"ת מצד החסד נקרא כבש. ואפשר כי מצדו גם כן נקראים כלם כבשים בסוד שהם לבנים:", + "כבשן המלכות נקרא כבשן מצד הגבורה המבערת אותה ככבשן ומדלקת אותה בכח הדין. אמנם נקרא בלשון כבשן ולא בלשון חשך או תכלת. לפי שהיא כבושה תחת בעלה ודינה כבוש תחת הרחמים. והוא מקום אפייה ובשול השפע הנשלח אליה מבעלה אל מזון החיילות כמו שנודע שהנקבה מכח החמימות מבשלת הזרע להוליד בדומה. ונמצא לפי זה כי בהיות המלכות יונקת דין ואותו דין כבוש תחת בעלה ובכח אותו הדין מבשלת השפע לתחתונים והיא אופה ומבשלת אז תקרא כבשן. וכל זה נתבאר (בר\"מ פנחס דף רנ\"ב ע\"ב):", + "כד פי' בתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ה ע\"ב) כי היסוד נקרא כד שהיא כ\"ד ספרים דאורייתא וכ\"ד אותיות בשכמל\"ו. ושכינה איתקריאת כד\"ה שפירשו כ\"ד ה'. ועל שתיהם נאמר (ישעיה נד יב) ושמתי כד כד שמשותיך שהם שתי כדים. ונקראים כדים בהיותם מלאים מי שפע ברכה מן הנהר (ע' בהקדמת ת\"ז דף י\"ג ע\"א):", + "כה מדת מלכות נקראת כה. ופירוש הרשב\"י עליו השלום בזוהר פרשת לך (דף צ' ע\"ב) בפסוק (בראשית טו ה) כה יהיה זרעך מסטרא דגבורה אתקריאת כה וכו'. כנראה שכ\"ה רמז למלכות מצד הדין. וכן בפ' נשא (דף קמ\"ה ע\"ב) בפסוק (במדבר ו כג) כה תברכו פי' כי כה נקרא המלכות מצד הדין והביא שם על ענין זה הכרחיות רבים. אמנם בזוהר (ואתחנן דרס\"ט) נמצא כי כה יש לצד ימין וכה לצד שמאל. וזה שאמר הכתוב כה תברכו מלשון ברכה מצד אברהם. ובמקום אחר לדין וזהו נלכה עד כה (בראשית כב ה) והיא בשעת העקידה. ועוד הלא כה דברי כאש (ירמיה כג כט) שהוא לצד הגבורה. ופירש עוד (בתקונים) כי אלו שני פעמים כ\"ה אותיות דקריאת שמע דבקר וקריאת שמע דערב, אלו נגד בקר דאברהם ואלו נגד ערב דיצחק. לכן נראה לנו לומר כי המלכות נקרא כ\"ה מצד כ\"ה שערים שמקבלת ע\"י הימין וכן נקראת כה מצד כ\"ה שערים שמקבלת על ידי השמאל. כיצד י' של גדולה וי' שבנצח וחמש של תפארת לצד ימין הם כ\"ה שערים לימין. וכן כה לשמאל כיצד י' בגבורה וי' בהוד וה' של התפארת שבצד השמאל הם כ\"ה בצד שמאל. והמלכות מקבלת אותם על ידי היסוד כי בינה עד הוד אתפשטת כמו שהארכנו בשער חמשים שערים. ומתוכו יכנס המעיין אל דברינו אלה. ועם היות שאמרנו שהם כ\"ה אל הימין וכ\"ה אל השמאל עם כל זאת לפי שמצד השמאל הם השערים ששם הבינה, כענין אמרם ז\"ל הרוצה להעשיר יצפין. ובינה בגבורה עקר גלויה נמצא שאפילו אותם שהם מצד החסד הם בגבורה. ובתקונים (בהקדמה דף י\"א. ותקונא כ\"א דף מ\"ה.) פי' הרשב\"י ע\"ה שבינה נקראת כ\"ה, ואינו מן התימה אחר שהיא כלולה כ\"ה וכ\"ה שהם חמשים שערים:", + "כהן גדול הוא בחסד ונקרא גדול מטעם שהוא גדול מכל ימי בראשית והוא ראש ונקרא כהן כי הכהנים מצד החסד הם כדכתיב (דברים לג) תומיך ואוריך לאיש חסידך מצד חסד. ובר\"מ (נשא דף קכ\"א ע\"ב) פירש הרשב\"י ע\"ה כי מיכאל הוא כהן הדיוט. ומן הראוי שכאשר ישמש בראש כל ההקף אז יקרא גדול [ס]:", + "כובע ישועה יש שפירשו באין סוף ויש שפי' בתפארת ויש שפירשו במלכות. וזה עיקר שהיא כובע ועטרה בראש, והיא ישועה מצד הגאולה שהיא בשתוף החסד:", + "כוס של ברכה הכוס הזה רמז במלכות אך לא בעצמותה אלא בבחינתה אל צד החיצון ולפיכך צריך הדחה ושטיפה לטהר אותה מן הקליפות. והמקום הזה נקרא כסא וכאשר הכסא הזה אינו שלם נקרא כ\"ס. אמנם בהיותה נקראת כו\"ס של ברכה רומז ענין גדול ראשונה רומז ענין הוא\"ו אשר בה ואיך ישב עליה בעל הכסא כתפארת אדם לשבת על הכסא ע\"כ הוא כוס מלא ברכת ה'. וקודם ישיבתו שם נטהר הכוס ע\"י הדחה שטיפה כמו שהוא בברכת המזון. ועוד שהיא אחוזה בימין סמוכה ותמוכה בחסד וכאשר יהיה לה כל הכבוד הזה אז נקראת כו\"ס של ברכה כי כל אלו המעלות יש לכוס של ברכה. ויש כו\"ס ישועות והיא נקראת כן בהיותה אחוזה ומיוחדת בחמשה ישועות שהם חמשה אצבעות שהם ה' בריחי המשכן שבצד ימין. ולכן כוס של ברכה ביד ימין כן פי' בזהר פ' בראשית (דף א' ע\"א ובתרומה דף קס\"ט ע\"א):", + "כותל פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (משפטים ד\"קטז.) שהרמז בו אל הת\"ת בהיותו מתייחד עם המלכות על ידי הצדיק. וזה פי' כ\"ו היא בחשבון שם בן ד' שהרמז בו אל התפארת. ות\"ל הוא תל שהכל פונים אליו שהוא המלכות עם הצדיק שע\"י מתייחדים שניהם. ובודאי שנקראת [גם] היא כותל בהיות לה כל הכבוד הזה דוקא:", + "כיור וכנו פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה דף י\"ב ע\"ב) כי כיור וכנו הם נצח והוד. ולכן יוכרח שהכיור הוא הנצח, וכנו הוא ההוד שההוד ודאי כן ומושב לנצח. כמו שפירש במ\"א (בתקוני ז\"ח דף קי\"ב.) ממראה מתניו ולמעלה נצח וממראה מתניו ולמטה הוד. והמסתפק אצלנו בענין זה הוא כי כיור וכנו היו נחשת והיה ראוי שיהיה הכיור של כסף המורה על הנצח שעקרו בקו החסד, וכיוצא בזה אנו מסופקים בעמודים יכין ובועז הרמוזים אליהם למה היה שניהם נחשת ולא היה יכין שכנגד הנצח של כסף. ואפשר הטעם בכל זה מפני כי הרמז אליהם בהיותם נוטים אל הדין, כמו ששניהם כסף בחצוצרות בהיותם נוטים אל החסד. אלא דקשיא כי כיור היה בו מים שנראה בחסד. אם לא שנאמר שהמים האלה היו מצד מי גשמים היורדים בגבורה. ולכן היו נפסלים בלינה [סא] מפני שהיה שולט בהם הדין החזק:", + "כח בפירוש מלה זו הארכנו בשער פרטי השמות בענין כ\"ח אותיות והעונה אמן בכל כוחו. אמנם כלל העולה משם כי כח היא בבינה בהצטרפות חכמה כ\"ח מ\"ה. ור' משה קרא לתפארת כח אדני ופירש הטעם כי הוא הנותן כח להמלכות. ואם כדבריו צריכין אנו לומר שנותן לה כח הבינה בדווקא ואז נקרא כח אדנ\"י. ובזוהר פ' שלח (דף קס\"א ע\"ב) פי' כי השפע הנשפע למלכות מלמעלה על ידי המדרגות מכתר אל חכמה ומחכמה אל הבינה ומהם אל המלכות אז נקרא כח אדנ\"י וכו' ע\"כ עיקר דבריו. ור' משה פירש כי הנצח נקרא כח החסד מפני שהוא ענף ממנו. ונקרא ההוד כח הגבורה ג\"כ מן הטעם הזה. ואמר שנקרא הנצח כח מגדל לפי שהוא מגדל הנפש הצומחת בכח חסד ורחמים. ונקרא ההוד כח מחליש לפי שהוא מחליש כח הנפש הצומחת בכח הגבורה. וקרא עוד לנצח כח עצם הגוף ולהוד כח בשר. ואפשר מפני [שהבשר] אדום בא מכח הוד, ועצם שהוא לבן בא מכח נצח. וקרא ליסוד כח גיד והטעם כי הוא הגיד העליון להוליד בדומה וקראו כח להמשיך הדבר ותמורתו והטעם כי מקבל התמורות וההפוכים מימין ומשמאל היורדים בו דרך הצנורות חובה וזכות ע\"כ. ויש מכנים לכל הספירות בלשון כחות ואין להאריך:", + "כי כל. פי' ביסוד וכן פי' הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ פינחס דף רכ\"ז.) בפסוק (דה\"א כט) כי כל בשמים ובארץ ואמר שהוא יסוד. ולזה כיון יונתן שאמר דאחיד בשמיא ובארעא, והכונה שהוא מייחד הת\"ת והמלכות:", + "כל כלה כל פירש הרשב\"י עליו השלום (בר\"מ פנחס דף רכ\"א: ותז\"ח דף קי\"א.) כי יסוד נקרא כל מסטרא דאימא עילאה שבה חמשים שערים וכאשר יונק ממנה ונכלל בחמשים שערים כמנין כל אז נקרא כל. וכאשר המלכות מקבלת החמשים מצד היסוד אז נקראת כלה. פירוש בהיותה מקבלת שבע ברכות ואז נקראת כלה. וכן נתבאר בזהר פ' תרומה (דף קסט.) וז\"ל. בכל חופה איצטריך תקוני שפירא לחופאה לחופה ליקרא דכלה סתם דהא דא כגונא דדא קיימא כו' כגוונא עילאה. אינון שבע ברכאן ירתא כלה מרוחא עילאה אתר דכל ברכאן נגדין מתמן עכ\"ל.", + "וכוונתו מבוארת כי צריך לתקן החופה בכל מיני יופי והטעם מפני כבוד השכינה אשר שם. ואמר כי כשם שהכלה לא נקראת כלה אלא כשמקבלת ז' ברכות כן מלכות אינה כלה אלא כשמקבלת ז' ברכות. ופי' כי ז' ברכות היא מקבלת מהבינה שהיא רוחא עילאה אתר דכל ברכאן נגדין מתמן והיא הבינה כי משם השפעת כל הברכות כנודע. והפירוש הזה מוכרח ממקומו שם. ושם פירש כי ברכת היין הוא ברכה שמקבלת מהבינה. ובזה נתבאר יותר אמרו כלה כל ה' שהוא נ' שערים. כי ידוע כי כל הוא יסוד כדפירשנו והה' הוא סוד המלכות והכל הוא סוד חמשים שערים שהם חמשה ספירות כדפירשנו בשער חמשים שערים. הרי ששה ספי' וברכת היין ששם עיקר רמז הה' הרי ז'. נמצא בזה דברי הזוהר ודברי התיקונים (והר\"מ) צדקו יחדיו. וכלה רומזת הכל כדפירשנו. כי כל הוא היסוד שעל ידו המלכות תקבל מהבינה כנודע. וכל הוא חמשים שערים שהם חמש ספירות. והחמשים עצמם רמיזתם בבינה הרי שש והה\"א רמז אל המלכות המקבלת אותם. ובזוהר (שמות דף ב') פירש כלה שלימתא כהאי סיהרא דאשתלימת מן שמשא בכל נהורא ונציצו ע\"כ. וקרוב למה שפירשנו שלא נקראת כלה אלא בהיותה שלימה בכל מיני שלימות מקבלת אותם מן היסוד ולא שהם של היסוד אלא העקר מן השמש בעלה ודאי ועל ידו עקר הקבלה מהבינה וזהו לשון כלה רצה לומר שלימה. ובפ' בא (דמ\"ג ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה וז\"ל כל, רזא דחסד בכל דוכתי בין לעילא בין לתתא. נראה משם כי כל מקום שנכנה שם כל, הכונה מצד החסד. וזהו (אמרם ז\"ל ב\"ב דף ט\"ז ע\"ב) בת היתה לאברהם אבינו ובכל שמה. והכונה שנקראת כל מצד החסד ומצדו ודאי נכללים חמשים שערים. ובתיקונים פירש כי בהיות צדיק כלול משלשה אבות נקרא בכל מכל כל שהם שלשה אבות על ידי צדיק. ועל כל זה כל לשון כל הוא על ידי חסד. וכן הכריח הרשב\"י ע\"ה (בתקונא מ\"ז דפ\"א). עוד שהיסוד נקרא ויכלו שעולה ע\"ב ולהאריך יותר אין ראוי:", + "כליות הם נצח והוד. ונראה לי כי על מציאותם הנעלם המייעצים, נקראים כליות. וכן אמרו ז\"ל (ברכות ס\"א) כליות יועצות ואין ספק שהם נקראים כן בסוד קבלתם מן החכמה על ידי הבינה. וכן נאמר (איוב ל\"ח) מי שת בטוחות חכמה. פירוש מ\"י שהיא הבינה היא מושכת ומשפעת מהחכמה אל הטוחות שהם הכליות ומטעם זה נקראים כליות לשון כל לפי שהם מצד הבינה כדפירשנו. ומן הראוי שיקראו כלות והוסיפו יו\"ד ונקראו כליות להורות שהם מקבלים ע\"י הבינה מחכמה כדפי'. ויש חילוק בין טוחות לכליות כי טוחות נגזר מלשון טח לשון הסתר והעלם בעוד שמקבלים, אבל כליות הוא אחר השפעתם. וכן דקדקנו מעצמנו שאין לכל הנדרש בכנוי זה גלוי מן המפרשים ולא מזולתם:", + "כנור הוא המלכות והיא בת עשרה נימין לפי שהיא כלולה מעשר. ורוח צפונית המנשב בה הוא התעוררות הגבורה אשר משם בא אליה בסוד צפונית גבורה. מערבי\"ת מלכות כדפירשנו בשער מהות והנהגה בסוד החבוק והיא מנגנת מאליה על ידי השפע הבא מן הצפון. והנגון והשיר מן השמאל כן פי' בזוהר. ושמענו בזה [סב] נוטריקון כ\"ו נ\"ר והכונה חבור ת\"ת שהוא כ\"ו בחשבון שם בן ד' ונ\"ר היא מלכות כדכתיב (משלי ו כג) כי נר מצוה והכוונה על הזווג:", + "כנסת ישראל שכינה מלכות נקראת כנסת ישראל. והטעם פי' בזוהר (בלק דף קצ\"ז.) ב' פירושים במ\"א. הפי' הא' הוא לשון קבוץ שהכונה אסיפת עם ונקרא כן מפני שהיא מאספת כל המחנות העליונות בתוכה. הפירוש הב' כנסת לפי שהשפע כנוס לתוכה ואינה נותנת אלא מעט מעט והטעם לפי שמרוב יופיה כלם אדוקים אליה ולמיעוט הזכיות אשר למטה אינה משפעת אלא מעט מעט וכלו כנוס בתוכה:", + "כנפים פי' הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים כי ארבע כנפים הם שם אדנ\"י וארבעה פנים שם ידו\"ד. והכונה כי כמו שהכנפים הם לכסות הפנים כן שם אדנ\"י מכסה ומסתיר לשם בן ד' כנודע. ויקרא זה פן וזה כנף בשעת החבור לרמוז אל כניסת זה בתוך זה כזה יאהדונה\"י. ומטעם זה כנפי העין הם נצח והוד מפני שהעין היא ענין ג' אבות חג\"ת. ומלכות רגל ד' למרכבה למעלה במקומם. ונקרא נצח והוד כנפי העין מפני שהם מסככים ומכסים בעד הספי' הנזכר:", + "כסא יש כסא דין וכסא רחמים. המלכות נקרא כסא דין, והתפארת כסא רחמים. והטעם כי הם הולכים זה לימין וזה לשמאל. אמנם לפעמים תמצא הבינה נקרא כסא רחמים והטעם כי הוא גם כן כסא לרחמים עליונים. ותפארת נקרא כסא הכבוד ונקרא כן כשהוא כסא לכבוד שהם ל\"ב נתיבות וכשנשפעים הל\"ב בו אז נקרא כסא הכבוד. ויש שפי' כי השכינה נקרא כסא כבוד, לפי שהיא כסא לתפארת שנקרא ה'. ובכל מקום שנמצא כסא הוא רומז לכסא או ליושב על הכסא, כל אחד לפי מקומו הראוי לו. אמנם שסתם כסא הוא במלכות, ולא במלכות אלא במקום כסאה הנקרא עולם הבריאה כסא הכבוד בסוד המרכבה כדפי' בשער אבי\"ע:", + "כסה היא השכינה כשהיא עולה אל הכתר שהוא מכוסה. כי כשהיא עולה למקום המכוסה שהוא הכתר דאתמר בי' במכוסה ממך אל תחקור נקראת היא כסה שמתכסה שם (ע' תקונא נ\"ה דף פ\"ו.):", + "כסף הוא מצד הגדולה וכן הכסף לבן בסוד הרחמים. ואמר בר\"מ (תצא דף רע\"ז.) כי בינה מצד הגדולה נקרא חמשים כסף כי הם חמשים בסוד נ' שערים וכסף בסוד הגאולה ע\"ש:", + "כף זכות וכף חובה כף זכות היא חסד, כף חובה גבורה. והטעם כי זו מלמדת זכות ומרחמת על הבריות, וזו כף חובה לדון כל העולם. ור' משה אמר כי הכף הוא החסד והזכות ת\"ת:", + "כפורים פירש רבי משה שהיא הבינה ונקראת כן מפני שמלבנת עוונותן של ישראל עכ\"ל. וכן ביוה\"כ אסור ברחיצה וסיכה ואכילה ושתיה ונעילת סנדל ותשמיש המטה. ה' עינוים כנגד ה' עלאה ועל זה אמרו העה\"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה כו'. ואולם אפשר כפורים לשון רבים שהם ה' עלאה משפעת ומאירה לה' תתאה. וכן פי' בזהר פ' אמור (דף ק\"ב):", + "כפורת הוא היסוד והוא עומד על הארון שהוא מלכות וכן פי' בתקונים ואפשר שיקרא כן דוקא כשהוא על המלכות וחופה עליה כענין בן פורת יוסף (בראשית מט) הנדרש בזהר (וישלח דף קע\"ה ע\"א):", + "כפות תמרים נקרא צדיק בהיותו אוחז בשמים ובארץ. וזהו ל' כפות שפי' כפות ל' מקושר אוחז למעלה ואוחז למטה. כמה דאת אמר כי כל בשמים ובארץ ומתרג' דאחיד בשמיא ובארעא כן ביארו בזהר פרשת ויקרא (דף כ\"ד ע\"א):", + "כרובים הלשון הזה משמש אל מקומות רבים. ראשונה והיא כפשוטה הם רומזים אל שני כרובים אשר תחת המלכות, ואפשר שהם מטטרון וסנדלפון. זהו כרובים כפשוטן. ואמנם באצילות על הרוב נקראים נצח והוד [כרובים] (ע' ר\"מ פנחס רל\"ו א') והם על הכפורת שהוא יסוד כדפי'. והם זהב מצד הגבורה כנודע. ויש שפי' כרובים בתפארת ומלכות ויש שפי' בגדולה וגבורה על דרך מקרה. ולעתים מתייחסים כרובים חכמה ובינה (בתקונא ע' דקל\"א ע\"ב). ובתקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"ב ע\"ב) מצאנו דבר שבו יתיישב הכל וז\"ל ועמודא דאמצעיתא ושכינתא עלייהו אתמר והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה מאן גדפין דלהון לעילא ימינא ושמאלא. סוככים בכנפיהם תרי סמכי קשוט. על הכפורת דא צדיק דצריך לכסאה ליה. ופניהם איש אל אחיו אינון חו\"ב דאינון אנפין דכרובים. ולמאן הוו פרשי גדפייהו ומסתכלין איש אל אחיו לההוא דעאל בכתרא עלאה דאיהו מכוסה וכו' עכ\"ל. והנה בפי' כי עיקר הכרובים הם תפארת ומלכות. וכנפיהם הפורשים למעלה הם גדולה וגבורה. וצד הכנפים שהם סוככים בכנפיהם על הכפורת הם נצח והוד. ופניהם הם חכמה ובינה. ואחר שכל המדות האלו כלולים בכרובים א\"כ כבר נתייחס שם הכרובים עליהם בריחוק. והעיקר הוא תפארת ומלכות שהם ממש עצם הכרובים. ואומרו דא צדיק דצריך לכסאה ליה, פי' הכנפים הם צריכים לכסות הצדיק מפני שהוא הברית העליון ומדרכו להיות נעלם כדרך העולם כי הוא מקום מוצנע. וטעם הכסוי למעלה כדי שלא יתעוררו החצונים ליינק מצנור השמאלי שבו כדפירשנו בשער הצנורות. ואמרו לההוא דעאל כו' הוא הכרח גדול לשאין הא\"ס הוא הכתר, כדפירשנו שם:", + "כרם הוא המלכות וקרא צווח (ישעי' ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל. ובית ישראל היא המלכות כנודע. ואפשר שנקראת כן בהיות הרמז אל השפע הזרוע לצדיק שורות שורות ככרם כדפירשנו בשער מהות והנהגה:", + "כריעה פירש רבי משה כי היא בנצח והוד. ובס' הזהר (פנחס דף רכ\"ט.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי הכריעה היא בצדיק וזהו כל הכורע כורע בברוך שהוא צדיק וכל הזוקף זוקף בשם שהוא התפארת:", + "כתב כבר הארכנו בענין הכתיבה בערך חותם:", + "כתובים סתם, במלכות כי נודע כל הכתובים ברוח הקדש נאמרו והוא למטה מן הנביאים הידועים. ושניהם למטה מן התורה הידועה. ואולם מלת כתובים בפרט יורה על חסד וגבורה שהם הכתובים והיינו מלכות מגלה אותם וכן פי' בתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ז ע\"ב וז\"ל וממלכות כתובים ואינון חו\"ג). כתית פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים כי מציאות היסוד המתייחד עם המלכות בסוד יחוד הזכר עם הנקבה ע\"י האבר הקדוש המתעלם בה נקרא כתית היינו ו' זעירא שבמציאות ה'. והיינו שפי' בר\"מ (פנחס דף רמ\"ז) ענין כתית דכתיש כתישין שבסוד הנענוע הזרע נעקר ממקומו ונשפע וזהו ענין שמן כתית כי הזרע והשמן הכל ענין אחד. ולכל זה מבשרי אחזה אלוה (איוב יט כו):", + " כתלי החופה בארנו ענין החופה בערכו ושם נתבארו כתלים שהם רומזים אל החכמה ואל היותר יעו\"ש:", + "כתנות עור פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא נ\"ט דף צ' ע\"א):", + "כתף יש כתף ימין ויש כתף שמאל והם ב' ההי\"ן עליונה בימין ותחתונה בשמאל ושניהם מציאותם בשני זרועות ימין ושמאל. וידוע כי בינה אל הימין ומלכות אל השמאל כן ביארו בתקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ט ע\"ב):", + "כתר טעמים רבים פי' בשם זה. יש שפי' מלשון המתנה כמו כתר לי זעיר (איוב ל\"ו. וע' תקונא ע' דף ק\"ל.). והכונה אל תחשוב במקום הזה כלל, אמנם המתן עד שיתפשט ואז תוכל להבין, כן פי' הגאונים. ויש שפי' כתר כמשמעו, והטעם כמו שהכתר ראש לכל לבושי הגוף כן מדה זו ראש לכל האצילות. ויש שפי' כתר מלשון מכתיר שהוא לשון סבוב שמסבב לכל האצילות בתוכו כדפי' בשער סדר עמידתן. ונקרא כן לרמוז אל תר\"ך עמודי אור המאירים ממנו ובעצמותו והם כחות נעלמות השופעים האור הנעלם אל הנאצלים התחתונים. אמנם ראוי לדעת כי כתר הוא לשון נקביות לרמוז אל צד המקבל ממנו בעצמו בסוד [אור] החוזר כאשר הארכנו בשער ממטה למעלה בפ\"ה ע\"ש. ורמז לזה מצאנו בר\"מ (פנחס דף רנ\"ו ע\"ב) ז\"ל וכתר אתקרי מסטרא דאמא עלאה עכ\"ל. ומבואר הוא כי מצד הבינה נקבה אקרי כתר. ודקדק באמרו אמא ולא בינה לרמוז אל הנקבה ממש.", + "ועוד פי' בזהר (חדש) פ' יתרו (דף מ\"ט) במלת אנכי וז\"ל ובכל אתר כי דא איהי נוקבא דאקרי כתר כו' (ע\"ש) עכ\"ל [סג] והענין כי הכתר עצמו כשהוא נקרא כתר מורה על צד המקבל שבו והיא נקבה בערך צד המשפיע כי קצתו מקבל מקצתו כמו שפי' בשער הנזכר. ובתקונים [סד] פי' כי המלכות נקרא כתר והיא כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות בהיות' על ג' אבות בסוד אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב ד) שביארנו בשער המציאיות. וסוד העטרה היא י' ובבאה מאת המלך אביה נחלקה לג' יודין על ג' אבות ג' ווי\"ן ג' כתרים ג' זיינין בסוד הש. עד הנה הגיע כחנו החלש בעזר האלהי השופע עלינו בביאור אות הכ\"ף. ואנו נכנסים בביאור הלמ\"ד בס\"ד:" + ], + [ + "לאה הרמז בבינה. וכן נמצא שילדה לאה ששה בנים ובת. וכן יצאו מבינה ו' בנים ובת ושמה דינה. ואפשר שתקרא כן כשהיא משפעת אל ששת הבנים והבת היוצאים ממנה:", + "לב הלב הוא המלכות אמנם תקרא לב בהיותה בשמאל בסוד הדין משכן לבינה שהוא לשמאל וע\"ז ארז\"ל (ברכות ס\"א) הלב מבין. וע\"י הבינה תקבל ל\"ב נתיבות חכמה עד שנקראת לב לרמוז לה הבחי' האלה. והחילוק שבין כבו\"ד הרומז אל ל\"ב נתיבות ובין לב הרומז ג\"כ אל ל\"ב נתיבות, ביאר אותו הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ פנחס דף רנ\"ו ע\"ב): כי כבוד נקרא ל\"ב נתיבות עליונות שבחכמה. וכאשר תקרא המלכות כבוד תרמוז אל זה שע\"י שנכנסה בהיכל הכבוד ונטהרה לבעלה ונתיחדה עמו קבלה מהל\"ב נתיבות עליונים. וכאשר תקרא לב תרמוז אל ל\"ב נתיבות שבה פשוטים בלי תוספות אור כלל. ובארנו בערך כבוד וכן הבינה ג\"כ נקרא כבוד ולב. ע\"ד שפי' במלכות:", + "לבונה פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (משפטים קי\"ז) בפסוק (שה\"ש ג ו) מקטרת מור ולבונה כי הלבונה היא חכמה. ואפשר כי שמא גרים. ובתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ד) פי' שהוא בהוד ואפשר כי זה בסוד גוונו וזהו בסוד טעמו [סה]:", + "לבינה הוא סטרא דמסאבותא וזהו (שאחז\"ל בע\"ז דמ\"ו) זקף לבינה והשתחוה לה כו'. וזהו ותהי להם הלבינה לאבן (בראשית יא ג) פי' היו מביאים לבינה [סו] במקום אבן בוחן. ושפחה כי תירש גבירתה (משלי ל):", + "לבנת הספיר בזולת היותו היכל כאשר יתבאר בשער ההיכלות בפ\"א עוד המלכות נקרא כמעשה לבנה הספיר ולא לבנת הספיר עצמו כן פי' בתקונים. והטעם יובן בדקדוק מה שנכתוב שם:", + "לבנה נקראת המלכות כי היא רמז אליה. והטעם כי כמו שהלבנה אין לה אור מעצמה אלא מה שמקבלת מן השמש, כן המלכות אין לה אור מעצמה אלא מה שמקבלת מן התפארת. ויש חילוק גדול בין ירח ללבנה, כי הירח מורה פעמים פרוצה פעמים שלימה, ולבנה מורה שלימה בסוד הרחמים לבנה ודאי:", + "לבנון הוא כתר עליון ונקרא כן לרמוז אל רוב לבנותו שהרמז אל הרחמים הפשוטים. ונקרא כן בהורדת השפע כדכתיב (שה\"ש ד טו) ונוזלים מן לבנון וכן פי' בזהר פ' ויקרא (דף כ\"ו):", + "להב נקרא המלכות כאשר היא מתלבשת בלהב הגבורה וזהו להב המזבח. ושפע הספירות הכלולות בגבורה נקראים להבים. ויש להבים מצד אשו של גיהנם ועליהם נאמר (ישעי' י\"ג) פני להבים פניהם. וזהו הלהב שליהב את המקדש בעונותינו:", + "להט החרב המתהפכת בשם זה חשבו רבים שהמלכות עצמה נק' להט החרב המתהפכת. אמנם בזוהר פ' ויקרא (די\"ט ב') פי' הרשב\"י ע\"ה וז\"ל נשים משלו בו ודאי, ואילין איקרון להט החרב המתהפכת לאו דאינון חרב המתהפכת אלא להט מההוא חרב דאקרי חרב נוקמת נקם ברית עכ\"ל. וז\"ש הכתוב (ישעיה ג יב) עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו שהם אלו הנשים שהם כוחות הדין החיצון של המלכות והם נקראות להט פירוש ניצוץ המתלהט ומתנוצץ מחרב שהיא המלכות [סז] והלהט הזה הוא מתהפך פעמים אנשים פעמים נשים כמו שנבאר בשער היכלות הטומאה בפרק ב'. ובתיקונים פי' כי המלכות עצמה נקרא להט החרב שהיא מתהפכת פעמים לדין פעמים לרחמים ונראה שם (בתקוני ז\"ח דקכ\"ד.) שהלהט היא שתא סדרי משנה שהם פעמים מותר כשר טהור וקדוש ופטור וזכאי בסוד הרחמים ופעמים אסור פסול טמא פיגול חייב מיתה חייב ממון בסוד הדין. ואפשר לומר כי אלו השתא סדרי הם בכוחותיה התחתונים, בסוד עץ הדעת טוב דא מטטרון, ורע דא סמאל. כי שם מצד זה מ\"ט פנים טהור והיינו מטטרו\"ן כי הנון מתחלף בה\"א [באטב\"ח והוא אותיות מ\"ט טהור]. ומ\"ט פנים טמא סמאל. ונמצא שני הפירושים קרובים אל הסכמה אחת. ומצאנו במ\"א (בתקוני ז\"ח דף קכ\"ח.) שפירש להט החרב מאי ניהו מטטרון דאתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה עכ\"ל. ושם ביאר כי תורה שבע\"פ היא לה\"ט החרב. וזכה סם חיים, לא זכה סם המות. כי המלכות פעמים דין פעמים רחמים. והכל ענין אחד כי בתיקונים (בהקדמה דף י\"ב) פי' ששתא סדרי משנה הם במטטרו\"ן פי' בסוד אור המתגלה ביצירה ומסטרא דידיה טמא וטהור פסול וכשר והשאר:", + "לוחות שני לוחות אבנים שבהם נתנה התורה הם נצח והוד. וכן הוא בתיקונים (בהקדמה ד\"י ע\"ב) והם מונחות בארון שהוא המלכות עם התפארת. מצד התורה הכתובה בהם הם מצד התפארת. ומצד הלוחות שהיא לשון נקבה, והיותם אבן ומונחים בארון, הם מצד המלכות וכל זה מבואר. אמנם עוד שם (בתקונא נ\"ה דפ\"ו.) כי שתי הלוחות הם ו\"ה של שם ב\"ד והיינו וה'לוחות. דהיינו תפארת בנצח, מלכות בהוד, כדפירשנו. ואפשר כתיבה בנצח מצד הת\"ת ועצם המקבל הכתיבה מצד ההוד במלכות:", + "לו בכל מקום רומז על התפארת שהוא ו'. בשיתוף הבינה שהיא למד מגדל הפורח באויר:", + "לוי כמו שהכהן מצד החסד כן הלוי מצד הגבורה ולכן כי איש בבנו ובאחיו (שמות לב כט). להיות שהם רומזים אל תוקף הדין. ובזוהר פרשת שלח (דף רע\"ד) פי' כי לוי הוא מלשון ייחוד וחיבור דהיינו יחוד הבינה והחכמה, והיינו בית לוי פי' יחוד שתי מדות האלה. ואין ספק שזה בסוד הדעת. ובזוהר (ויצא דף קנ\"ד ע\"ב) ובמקומות אחרים בענייני השבטים ראובן בחסד שמעון בגבורה לוי בתפארת בסוד יחוד שתי הקצוות. ולכן אמרה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה (בראשית כט לד) כי הי' ענין ההכרעה שלימ' ושלום בין שתי הקצוות. ואפשר דלא פליגי כי התעוררות חום היחוד מגבורה כנודע וכדפי' בזוהר [סח] יצה\"ר בעלמא עילאה מאן ניהו גבורה. וגם שם אלדים שבגבור' מיל\"ה א', דהיינו גוף וברית וכן פי' בז\"ח שה\"ש (דף ע\"ט):", + "לויתן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא כ\"א דמ\"ב) ור\"מ (תצא ד\"רעט) כי תפארת וצדיק שניהם יחד הוא לויתן. וכלל דבריו כי הוא התפארת. והוא בעל עינים שהם בינה וחכמה ועליו נאמר (קהלת ב יד) החכם עיניו בראשו. וגופו צדיק. וקשקשותיו הם גדולה גבורה. וסנפיריו נצח והוד. ומתרבי בשבעה ימים [סט] מים הגדול בינה שהוא על שפתה עד הים התחתון. ויורה זה על כללות השש קצוות בריבוי ההשפעה כדגים ברבוי המים. ובזה יובן מה שפי' בגמ' (חולין דף ס\"ו) כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר כי בהיותו כלול מגדולה וגבורה מכ\"ש שיהיה מנצח והוד. כי בכלל מאתים מנה. ומי שיש לו העיקר יש לו הענף. אמנם כשיהיה לו סנפירים שהם נצח והוד לא יוכרח שיהיה לו קשקשין שהם גדולה גבורה. וז\"ש ר' יהודא (שם דף נ\"ט) שני קשקשים לרמוז אל השנים. לכן אמר תחת לחייו דהיינו תחת ראשו ששם גדולה גבורה כדפי'. כל זה הוא לפי שטה זו שהסנפיר הם נצח והוד וקשקשת הם גדולה גבורה. אבל בתיקונים במ\"א פי' אפכא ששני קשקשים הם נצח והוד שני סנפירין גדולה גבורה. ועל כל זה אפשר להיות ולומר כי תחת לחייו היינו ראשו שהוא התפארת, ותחת ראשו היינו נצח והוד והיינו קשקשותיו תחת ראשו. וכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר. כי נצח והוד הם בגדולה גבורה ששם השפעתם כי גדולה משפיע בנצח גבורה משפיע בהוד ונמצא בנצח והוד נכללים גדולה גבורה אבל בגדולה וגבורה למעלה אין שפע נצח והוד שהם למטה ולכן כל שיש לו סנפיר יש לו קשקשת. ופי' לויתן היינו לשון יחוד וחיבור כן פי' בזוהר (שמות דף י\"א ע\"ב) בלו\"י ולויתן. אלא שלוי הוא ייחוד אחד דהיינו דעת המייחד החכמה והבינה. אבל לויתן ר\"ל ב' יחודים, שהם, דעת למעלה ויסוד למטה. והיינו לויתן שהם ת\"ת וצדיק כדפי' לעיל:", + "לולב רוב מקומות להרשב\"י ע\"ה מכריעים ומכריחים כי יסוד הוא לול\"ב וסימנך צדיק כתמר יפרח (תהלים צב). ואפשר מפני שראשו מגיע השמימה. ויש שפי' בתפארת וראשו מגיע עד כ\"ע. והכל ענין א' כי הכונה דרך קו האמצעי:", + "לחם המורגל בפי' המקובלים במלה הזאת הוא שהוא מלכות. ויש לזה הכרח קראן לו ויאכל לחם (שמות ב כ). אמנם בר\"מ (פנחס דף רמ\"ד ע\"ב) פי' הפך זה וז\"ל אדהכי הא סבא דסבין קא נחית לגביה ואמר רעיא מהימנא חזור בך דהא לחם איהו ו' וכו' עכ\"ל ועם היות המאמר במקומו ארוך. ועל כל זה עיקר כונתו הוא להודיע למרע\"ה שלחם הוא ו' בתפארת ולא כמו שהי' דעת ר\"מ מעיקרא. והכא ודאי לכאורה פליגי אהדדי. ובתיקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ז ע\"ב) מצאנו דבר שבו נוכל לתקנו על צד הדוחק קצת כי שם פי' הרשב\"י ע\"ה כי מלכות יש לה ג' מציאיות והם חול\"ם שור\"ק חר\"ק והוא נקראת חולם על ו' כשהיא עטרת תפארת מצד החכמה כדפי' בשער המציאיות. ואמר שם והפוך חל\"ם ותשכח לחם ודא איהו לחם אבירים אכל איש וכו'. והכונה כי המלכות נתייחד עמה התפארת בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע ויביאה וגו' (בראשית ב) כדפי' בשער הנזכר. והנה לפי זה לעולם המלכות היא לחם ובה שני מציאיות. א' לחם עוני לרמוז אל ענייה ואל פרצתה. והשני בעלותה למעלה להיותה חלם על ו' וז\"ש בר\"מ לחם ו' ופי' שהמציאות שלה סוד החלם. ובזהר פרשת תרומה (דף קי\"ד.) דעת שלישי וז\"ל ועשית וגו' שלחן דא איהי לתתא לשואה עליה לחם דאפייא. מאן עדיף דא מן דא לחם או שלחן אי תימא דכלא איהו חד דהא שלחן מסתדרא לגבי ההוא לחם ותו שלחן לתתא ולחם עליה לאו הכי אלא שלחן איהו עיקרא בסדורא דיליה לקבלא ברכאן דלעילא ומזונא לעלמא ומרזא דהאי שלחן נפקא מזונא לעלמא כמה דמתייהב ביה מלעילא וההוא לחם איהו איבא ומזונא דקא נפיק מההוא שלחן לאחזאה דהא משלחן דא נפיק פירין ואיבין ומזונין לעלמא. אי לא אשתכח כרם ענבין דאינון איבא דנפקי מניה לא יהון משתכחין אי אילנא לא יהא איבא לא אשתכח בעלמא בגין כן שלחן איהו עקרא. ומזונא דנפיק מיניה איהו ההוא לחם עכ\"ל. והנה מתוכו מתבאר בפי' כי הלחם הוא השפע הנשפע על המלכות והמלכות כלי המקבלו והשפע הזה ממנו נזונים כל בני העולם ולכן נקרא לחם. והנה זה דלא כמאן דאמר דאיהו תפארת, ולא כמ\"ד שהוא מלכות. ונוכל לומר בדוחק לתקן זה כי המלכות כאשר היא מלאה שפע וכל טוב אז היא נק' לחם להראות כי היא ריקם הלכה למעלה ומליאה השיבה ה'. וזהו חלם לחם פי' אז בקבלתה למעלה בסוד היותה עטרת בעלה היא מקבלת השפע המזוני מהת\"ת. ואז הלחם הוא לחם זכר שפי' בתגבורת הזכר על הנקבה. והלבנה מתמלאת מאור החכמה והלחם לחם זכר לחם פנים בהיותה מתעדנת מצד יניקתה מלמעלה ע\"י היסוד והשפע הזה נקרא מעדני מלך וכן מבואר בפ' בראשית (דף מ\"ז ע\"ב). ובפ' ויחי (דף רמ\"ו.) פי' כי זהו בהיות המלכות מקבלת מבינה ע\"י היסוד ע\"ש. ובארו יותר בפרשת ויצא (דף קס\"ד ע\"ב) וז\"ל לחמי דא מזונא דקא אתי מלעילא באתערותא דלתתא עכ\"ל והכונה כי השפע הנשפע למלכות מלמעלה מן הבינה בסוד זווג התפארת ע\"י יחוד היסוד בהתעוררות המלכות נקרא לחם. ועתה לפי זה כיון שהלחם הוא כנוי אל השפע הנשפע מן המדה לא יתרחק המדה עצמה להקרא לעתים על שם השפע ההוא שהיא מקבלת או שהיא משפעת וזהו לחם ו' וכו' וכיוצא בזה הנמצא בזהר ויחי. וכאשר התעוררות והזווג בסוד מלוי הלבנה השפע נשפע בסוד מלואה והוא לחם פנג. וכאשר תגבר הנקבה והתפארת יקדים לבא אל מקומ' מפני מעוט התעוררות התחתונים והיחוד בסוד מיעוט הירח אז יהיה השפע לחם עוני מצד המלכות. ובזה נתקן הכל. ועוד האריך בענין זה הזהר בפ' ויחי הנ\"ל ושם ביאר כי על שני מיני לחם הזה נאמר (שמות טז כב) לחם משנה. ושם בלבול גדול בענין זה. ובמה שהקדמנו יתוקן הכל:", + "לחם הפנים פי' היסוד ואפשר דהיינו שפע שני פנים עליונים ותחתונים בסוד שר הפנים דהיינו שם יאהדונה\"י. ולחם כדפירשנו לעיל:", + "לט היא קליפה רעה רצועא בישא שבו מלקין ל\"ט רצועות והם מ' חסר א' בסוד החסרון ומשם לוט יצה\"ר והם מצד ארור כנען שיצאו עמו קללות שזהו פי' ל\"ט לטותא. וזהו להעובר בשבת על מ' מלאכות חסר א'. ויש כנגדם בקדושה ט\"ל אורות טללי ברכה ובארנו בערך ט\"ל:", + "לי פי' הרשב\"י ע\"ה בפיקודא דתפילין (בפ' בא רמ\"ג ע\"ב) ז\"ל לי דא בינה רזא דעלמא עלאה היכלא פנימאה עכ\"ל. ופי' לי לעצמי. שאינו מושג לתחתונים ר\"ל אפילו לנאצלים ממנו [שהם] הספירות אשר למטה ממנו. והיינו בחינת הבינה המתעלמת המתאחדת בחכמה. וזה כיון באריכת לשונו עלמא עלאה שר\"ל בצד העולם העליון. וחזר אמר היכל פנימאה ר\"ל בסוד היותה היכל פנימי אל החכמה הנעלמת וזהו לי פי' היכל לי. ולזה קרא אותה היכל לפי שהחכמה גנוזה בתוכה. והנה לפי זה תקרא הבינה לי כשהיא נעלמת כשאינה מושגת שהיא היכל לחכמה והחכמה נעלמת בתוכה. ואפשר לומר כי ל' היא הבינה כנודע. י' היא החכמה. והי' נעלמת בתוך ל' בסוד שהיוד היא מוח והיא כוללת ג' יודין כנודע ושלשתן נעלמות בלמ\"ד כזה:", + "ליל לילה היא המלכות. ונקראת כן בסוד החשך בסוד הדין. אמנם לפעמים נקראת לילה ולפעמים נקראת ליל. ופי' הרשב\"י ע\"ה בזהר (פ' בא דל\"ח ע\"ב) עד לא קבילת עלה דכורא אתקריאת לי\"ל כד קבילת עלה דכורא אתקריאת לילה. והכונה כי בעוד שלא נתייחדה עם בעלה ת\"ת נקראת בלשון ליל בלא ה' לרמוז על תוקף דינה והיא עדין לא קבלה רחמים ולא נתייחד בעלה עמה ולא נעשתה כלי. וכאשר קבלה הזכר בסוד הרחמים אז נקראת לילה בה\"א. וכן פי' בתקונים וז\"ל לילה דא שכינתא תתאה כלולה מה' וכו'. ובארנו הענין הזה בארוכה בשער סדר האצילות בפ\"ב. וקרא צווח ולילה כיום יאיר (תהלים קלט יב) לרמוז לוהיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה לו כו). והמפרשים פי' ולילה ללילה יחוה דעת (תהלים יט ג) שתי לילות שהם בינה ומלכות ואינו ענין. ור' משה פי' כי הספירות השמאליות נקראות לילות ויש סמך לזה קצת מהזהר (שמות דף י\"א ע\"ב) והעתקנוהו בשער היכלות בענין גבריא\"ל:", + "לישה ליש הוא ע\"ד עופר עפרה אשר אשרה. כי זה לזכר וזה לנקבה. ופי' בזהר פ' נח (דף סג.) כי ליש או לישה הוא בסור יניקתה מן הגבורה. ופעמים יהיה הכנוי הזה הכוונה על מעוט השפע ויניקתה מן הדין. ולפעמים על שאין להם שפע כלל ועיקר כענין ליש אובד מבלי טרף (איוב ד יא), או כענין ליש גבור בבהמה (משלי ל ל). כי זהו גבור שיונק מצד הגבורה לבד, וזהו אובד שאין לו במה להשען. והשפיטה אל שני הפי' האלה ישפוט לפי עניינו או ע\"י התיבה המתלווה. ופי' זה מוכרח במאמר וזה העלינו אחר עיון ושקידה במאמר ההוא. ואל יתבהל המעיין להשיב כי אין שם המאמר כפשוטו:", + "לך פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' לך (דף ע\"ט ע\"ב) כי מלת לך היא המלכות מדרגה ראשונה מהאצילות ממטה למעלה ולכן היא נגלית ונקרא לך לנכח. ואפשר כי ג\"כ נקראת כן בהיותה כוללת חמשים שערים עליונים בעצמותה וזהו חשבון לך. והענין הזה מוכרח מצד א' שהיא נקראת כן כשהיא יונקת מן הבינה. ויש מן המפרשים שפי' שהבינה ג\"כ נקראת לך וכן דעתנו נוטה והיא נקראת כן בסוד חמשים שערי בינה ונקראת לך בסוד גלויה ובחינתה התחתונה השופעת בבנין:", + "למודי ה' נקראים נצח והוד. הטעם כי שניהם מלומדים ומושפעים הלימוד והנבואה מת\"ת הנקרא ידו\"ד. ואפשר שנקראים כן בהיות הנבואה מושפעת מת\"ת אל הנביאים דרך מדרגות הנבואה כמו שבארנו בשער היכלות:", + "למנצח הוא בנצח כמשמעו. והכונה המגביר הנצח על המדה הנז' לפניה כמו למנצח על השמינית (תהלים יב א) שפי' המגביר נצח על השמינית שהיא ההוד. וכן למנצח על אילת (שם כב א) שהיא המלכות:", + "לפידים כבר בארנו בערך ברקים כי הברקים הם מצד היסוד ובזהר פ' וישמע יתרו (דף פ\"א ע\"ב) כתב וז\"ל ואת הלפידים בקדמיתא ברקים והשתא לפידים. כלא חד. אבל מדאתתקנו בתקונוי לאתחזאה אקרון הכי עכ\"ל. הכוונה כי ברקים הם עצמותם ברוחניותם כאשר הם ביסוד. אמנם כאשר הם מתעבים ומתגלים למטה במלכות, או במציאות היסוד עצמו להתגלות ולהתראות, אז נקראים לפידים:", + "לפני וכן לְפָנָי פי' בזהר פ' תרומה (דף ק\"ע ע\"ב) שהיא השכינה שהיא לפני הקב\"ה. וז\"ל לפני ההוא דקאים לפני קמיה דקב\"ה ומשמש קמיה עכ\"ל. ופי' השכינה וכונתו מבוארת. והטעם כי לפני פי' הקודם לתפארת ממטה למעלה והוא עומד לפניו, והיינו המלכות. ושם פי' כי מלפני הוא בבינה למעלה מת\"ת ונבארהו בערכו:", + "לשון פי' ר' משה שהוא הבינה. ונקראת כן מפני שכמו שהלשון מוציאה מחשבת הלב ומגלה אותה לחוץ, כן בינה מגלה כל הדברים הפנימים הנעלמים בשלש ראשונות. וכן הוא מוסכם בפי כל המקובלים. ובר\"מ (פנחס דף רן.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי יסוד נקרא לשון למודים. וכשהוא יונק מנצח והוד בהיותם למודי ה' כדפירשנו בערכו, נקרא היסוד לשון למודים ע\"ש שהוא יונק מן הלמודים שהם השפתים. והלשון באמצע. [ע] ונקרא היסוד שבעים לשון בהשפיעו אל המלכות שהיא מדת ע' כי היא כלולה משבע וכל אחד משבע כלולה מעשר הם שבעים ויסוד לשון. הם שבעים לשון. ואפשר לומר כי שתי פיות הם פה עליון ופה תחתון. פה עליון הם גדולה גבורה השפתים. והלשון בינה באמצע. והקול היוצא מבין שניהם ת\"ת כדפי' לעיל בשער עשר ולא ט'. וכן פה תחתון הם נצח והוד השפתים והלשון יסוד והדבור מלכות. ומהפה העליון יוצא קול לבד הברה בעלמא בלא חיתוך התיבות והאותיות לרוב דקותם ורוחניות. ומהפה התחתון מתגלה הדבור בחיתוך האותיות. ויש לנו לשתי פיות אלו דמדומי ראייה ממה שכתבנו בערך חרב פיפיות הם שני פיות שני ההי\"ן. ועוד יש לנו ראיות ברורות ונבארם בערך פה בע\"ה. ובזהר פ' אחרי (דף ס\"א.) פי' המלכות נקרא לה\"ק כד נפקין ומתערין מינה רזי אוריי'. והעיקר שתהיה ג\"כ מקבלת מהקדש העליון שהיא חכמה וכן ביארו שם:", + "לשכת הגזית פי' ר' משה כי גבורה נקראת לשכת הגזית על שם שחותכין בה הדין עכ\"ל. ונ\"ל כי המלכות נקראת כן בהיות הע' סנהדרין העליונים נאספין לתוכה לחתוך דינין נקראת גזית.", + "ועוד אפשר לפרש כי המלכות נקראת כן על שם שנחצבה ממקומה ונאמר לה לכי ומעטי את עצמך. וטעם זה להדיינים להיות דנין דין אמת לאמיתו שהוא הת\"ת כדי לחבר את האהל להיות אחד. ע\"כ הגיע שכלנו הדל בביאור ערך למ\"ד. והננו נכנסים בעזר האלהי בביאור ערך אות מ\"ם:" + ], + [ + "מאד פי' בזהר פרשת לך (דף פ\"ג) בפסוק (בראשית יג ו) ואברם כבד מאד. מאד מסטרא דמזרח. פי' מצד הת\"ת שהוא הנקרא מזרח כנודע. ובזהר פ' וישמע יתרו (דף ס\"ח ע\"ב) פי' כי מאד הוא סטרא דדינא. פי' בגבורה. והכריח הענין ממה שדרשו מאד זה גהינם [עא]. ואפשר לומר כי ת\"ת מצד הגבורה נקרא מא\"ד וצרופו אד\"ם:", + "מאור שני מאורות הם מאור גדול ומאור קטן. המאור הגדול ת\"ת והוא חמה, ומאור קטן מלכות והוא לבנה. וצריך באור בענין ב' מאורות אלו ונתבאר בשער המיעוט בע\"ה. אמנם מצאנו ענין מנגד לזה בזהר פ' תרומה (דף קל\"ח ב') וז\"ל המאור הגדול דא מזבח הפנימי דאיהו מזבח הזהב. וידוע כי מזבח הזהב הוא בינה. וכן מצאנו בתקונים (תקונא ח' דף כ\"ב ע\"ב) כדברים האלה וז\"ל ובההוא זמנא דיתבני בניינא ע\"י דקב\"ה לעילא ותתא אתמר בשכינתא עילאה ותתאה והיה אור הלבנה כאור החמ' ע\"כ. ולכאורה נראה שחמה אמר על הבינה. אמנם כשנדקדק היטב בלשון התיקונים יצא לנו אור לענין זה. והענין כי חמה הוא התפארת, והלבנה הוא המלכות. ואורו של חמה הוא הבינה, ואורה של לבנה ג\"כ מהבינה. כי אור הלבנה ואור החמה הכל אור אחד. אלא שזה יונק מבינה עצמה בלתי אמצעי, ומלכות יונקת ממנה ע\"י אמצעי שהוא השמש בין הלבנה ובין האור הבא אליה. ובזה אמר הכתוב כי כשיהי' היחוד אמת ושלם ותחזור עטרה ליושנה להיותה עטרת בעלה אז ישתווה אל הת\"ת השפעת המלכות מהבינה. ונמצא הלבנה שהיא מלכות ואורה הנשפע אליה מהבינה ישפע אליה שלא ע\"י האמצעי. כמו החמה שהוא הת\"ת שמקבל אורו והשפעתו מהבינה עצמה שלא ע\"י האמצעי. וזהו כוונת הרשב\"י בתיקונים שאמר בשכינתא עילאה וכו' כי הכוונה אל האורות שהם ההשפעות שהם נמשכות מהבינה. וזהו כוונת הרשב\"י ע\"ה ג\"כ בפ' תרומה באמרו המאור הגדול דא מזבח הפנימי. פי' המאור דהיינו כנוי אל האור המאיר בת\"ת עצמו והמאור הזה הוא נשפע מבינה. וכן דקדק הפסוק שלא אמר והיה הלבנה כחמה אלא אור הלבנה כאור החמה. זהו הנראה לנו בתיקון המאמרים האלה וישובם אל ההקדמה הקודמת המוסכמת בכמה מקומות מהזהר שמאור הגדול הוא הת\"ת הנקרא חמה ודאי כדפי' לעיל:", + "מאכל פי' בזהר פ' ויחי (דף ר\"מ.) כי השפע שמשפיע היסוד למלכות נקרא מאכל. והענין הזה נתבאר בפסוק (שופטים יד יד) מהאוכל יצא מאכל כי אוכל הוא יסוד כדפי' בערכו ומאכל הוא השפע הנשפע:", + "מארת חסר בלא וא\"ו, פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא מ\"ד דף פ'.) שני פירושים. וז\"ל מאי מארת דא אורייתא דבע\"פ אע\"ג דאוקמוהו מארת חסר דא לילי\"ת ע' אנפין לאורייתא עכ\"ל. הכוונה כי מלכות היא נקבה ולכן נקראת מארת לשון אור והתי\"ו כנוי לנקבה. והיא נקראת כן כשהיא מאירה אבל אין האיש בביתו כי היא חסרת וא\"ו [עב]. וכאשר נפרש אותו על לילית פירושו מלשון מארה כמו מארת ה' בבית רשע (משלי ג לג) והיא לילי\"ת הרשעה סטרא דשמאלא. וכבר נודע דהא בהא תליא ויתבאר בשער התמורות בע\"ה:", + "מבוע היושר פי' ר' משה כי כתר נקרא כן מפני שהוא מיישר נתיבות החכמה על קו האמצעי בארח מישור עכ\"ל. ונ\"ל כי אפשר שיקרא כן בהיותו משפיע לתפארת הנקרא ישר כדפי' בערכו. ואפשר דהא והא איתנהו:", + "מגדל שם זה הוא בשני מקומות. הא' במלכות, והשני בבינה. והטעם כי היא כמו המגדל הבנוי במקום גבוה מכל הבנין. ולפעמים תקרא מגדל הפורח באויר. ופי' שהיא פורחת וסוככת בכנפיה על הת\"ת הנקרא אוי\"ר כדפי' בערכו. ובהיות כי היא משגחת באויר בפרטות ומתעלה בזה אז תקרא מגדל הפורח באויר. ובהיותה מושבה על ההרים הרמים אז תקרא מגדל סתם. ומלכות נקרא מגדל מן הטעם עצמו כי היא ראש לכל אשר ממנה ולמטה כנודע שהיא סוף האצילות וראש לכל הנבראים. לא שהיא נבראת ח\"ו, אמנם היא ראש לכלם וכלם נבראו מכחה. ותקרא המלכות מגדל עו\"ז בהיות העוז בתוך המגדל כנודע (מזהר שלח דף קס\"ד ע\"ב). וכבר נודע כי שם מגדל כנוי להורות ג\"כ על שמירת הדברים אשר בתוכו כדברי רז\"ל שידה תיבה ומגדל. וכן נקראת מגדל דוד ובארוהו בזהר בפרשת ויגש (דף ר\"ט ע\"ב). ולפעמים הכתר יקרא מגדל הפורח באויר מטעם שהוא פורח וחופף על החכמה והבינה ששתיהם יחד נקראו אויר שפי' אור י' כמו שהארכנו בערך אויר בס\"ד:", + "מגן היא המלכות ונקראת כן בהיותה יונקת מג' אבות ומשפעת לג' מחנות שראשם מ'יכא\"ל ג'בריאל נ'וריאל ר\"ת מג\"ן. זה נראה לכאור' וכן פי' המפרשים. אמנם בזהר פ' שמות (דף ג') נראה כי מגן הוא הברית והכריח הענין מן הכתוב (תהלים פד יב) כי שמש ומגן ה' אלדים:", + "מדון פי' בזהר פ' ויקרא (דף ט\"ז) בפסוק (משלי טז כח) איש תהפוכות יגרה מדון שהוא השפעת הדין המשולח בכל הספירות מכח איש תהפוכות כי הוא המעורר כח הדין:", + "מדין [כמו כהן מדין] הוא צד השמאל כמו אשת מדיינים (משלי כז טו) כן פי' בזהר פ' יתרו (דף ס\"ח ע\"א) ושם פי' כי כהן און וכהן מדין שניהם שוים והכל דבר א' [עג]:", + "מדע היא הבינה ונקרא כן בבחינתה שהיא מקור הדעת וזהו אמרם ז\"ל אם אין בינה אין דעת. והמדע עצם בפועל [עד] כי הדעת מגלה מה שבמדע ומטעם זה אם אין דעת אין בינה:", + "מדת יום ומדת לילה הם תפארת יום, ומלכות מדת לילה. והיום והלילה לכל א' י\"ב שעות זמניות ושעותם תלויות בי\"ב גבולים כדפי' בארוכה בשער חמשים שערים. ויש שפי' כי נצח מדת יום, והוד מדת לילה. ואפשר הכל אחד כי המלכות אל השמאל ותפארת אל הימין כדפי' בשער השמות:", + "מדת הדין הקשה והרפה הם גבורה קשה ומלכות רפה. ושניהם מדות של דין כי הם שני בתי דינין שבהם דנין את העולם. ואלו נוטות לצד הדין הגבורה מטבעה. והמלכות רפה [עה] כשהיא יונקת מתוקף הגבורה. ויש שחלקו המדות לשני חלקים כתר חכמה בינה גדולה גבורה להנהיג העליונים רוחניים ולכן היא גבורה קשה לפי שיעור העליונים. וחמש טבעיות להנהיג התחתונים והם ת\"ת נצח הוד יסוד מלכות. ומלכות גבורה אחרונה דין רפה להנהיג תחתונים וכמו כן גבורה היא אחרונה לחמש עליונות. ואין זה מתישב אצלינו. כי שבע ספירות כלם להנהיג עליונים ותחתונים כל א' לפי שיעורו כדפירשנו בשערים הקודמים:", + "מה שמו ומה שם בנו הכוונה החכמה נקרא מ\"ה ות\"ת ג\"כ נקרא מ\"ה. והטעם כי שם בן ד' במילואו יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א עולה מ\"ה. והרמז אל שם זה בחכמה בהיות מאירות בה י' ספירות. ולכן נכלל שמה בעשר אותיות ונקרא מ\"ה והיינו מ\"ה שבחכמה. והיינו מ\"ה שמו וכן כשהת\"ת כולל עשר ספירות כמנין י' אותיותיו אז נקרא מ\"ה כחכמה עצמה וזהו ומה שם בנו. והיינו מ\"ה שהוא החכמה נקרא אב. ובנו הוא הת\"ת. ויש לכאורה מנגד לזה בתיקונים (בתקונא ס\"ט דף ק\"ו.) וז\"ל ורזא דמלה הכא מה שמו וכו' מה שמו באימא עילאה דתמן חכמה ומה שם בנו באימא תתאה אשתמודע' עכ\"ל. וכאשר נדקדק נמצאהו כדברינו אלה. כי כיוון לבאר מלת שמ\"ו ומלת שם. והכוונה כי מ\"ה הוא בחכמה ומתגלית בבינה וזהו אמרו דתמן חכמה וא\"כ שמו הוא בינה כי היא שם לחכמה [עו] כמו שפירשנו בשערים הקודמים. וכן תפארת מתגלה על ידי המלכות וזה ומה שם בנו כי תדע. ר\"ל ידיעת שני הדברים האלה שהם חכמה ות\"ת הם בבינה ומלכות. וז\"ש באימא תתאה אשתמודע פי' ידיעת הת\"ת במלכות. ובזהר פ' תרומה (דף קכ\"ז.) פירש ר' יהודה וז\"ל דרגא תתאה דאיהו רזא דעלמא תתאה אקרי מ\"ה. ותנינן אל תקרי מה אלא מאה. בגין דכל דרגין תתאין באשלמותהון הכא אינון כו' ע\"כ. פי' כי מ\"ה הוא כנוי אל המלכות בבחינתה התחתונה וזה רצה באמרו דרגא תתאה שהיא מלכות ובחינתה התחתונה דאיהו רזא דעלמא תתאה, פי' בסוד בחינתה התחתונה. והוצרך לכל זה להיות כי מ\"ה פי' אל תקרי מה אלא מאה שהוא סוד י' פעמים י' ואם לא היה בבחינתה התחתונה לא היו כי אם תשעה פעמים י' שהם תשעים. אמנם עתה שאנו אומרים שהוא בבחינתה התחתונה נמצאת המלכות בבחינתה העליונה משלמת ג\"כ המנין. עוד אמר שם. תו אמאי איקרי מ\"ה אלא אע\"ג דמשיכו עילאה אתמשך לא אתגליא עד דאשתלים הכא דאיהו אתר סופא דכל דרגין סופא דאמשכותא דכלא וקיימא באתגלייא ואע\"ג דאתגלייא יתיר מכלא קיימא לשאלא מה חמית מה ידעת כד\"א כי לא ראיתם כל תמונה עכ\"ל. הוסיף לתת טעם למה לא באו בשלימות המאה כיון שהכוונה במ\"ה מאה כדאמר אל תקרי מה אלא מא\"ה, לזה אמר תו כו', פי' תוספות ביאור על הנדרש כי להיות המדרגה הזאת סוף כל המדרגות ולא בלבד סוף אלא סוף דסוף שהוא סוף המשך העליון שהוא בחינתה התחתונה כדפי' לעיל. וזה כוון באמרו סופא דכל דרגין. ואח\"כ אמר סופא דאמשכותא דכלא, לרמוז אל בחי' אחרונה כדפי'. וקודם לזה אמר אע\"ג דמשיכו עילאה וכו', פי' אע\"פ שנמשך המשך והשפע כלול מלמעלה אינו משתלם לחשבון המאה עד המדרגה התחתונה כדפי' לעיל. ולפי שאינו נשלם אינו מתגלה להתראות בבחינתה עד בחינה הזאת. ונתן טעם לזה דאיהו סופא וכו', כדפי' לעיל. ואז בבחינה אחרונה קיימא לאתגליא מפני שנשלמה במנין המאה. ואע\"פ שמתגלית עומדת בשאלה להראות שאין שם הבנה אפי' בבחי' הגלוי. וזה שבא ענין זה בשם מ\"ה ולא מאה כאמרו מה חמית וכו'. ובזה נתיישב כוונת מ\"ה שהוא מאה וחסר א' להראות שאפילו בבחינה מאה עדיין שייך שאלת מה. ע\"כ פי' המאמר. ובזה יצא לנו טוב טעם ודעת למה המלכות נקראת מאה שהוא בחינתה המתגלית והיא כלולה י' ימים כדפי'. ובתיקונים (תקוני ז\"ח דף כ\"ח.) פי' כי המלכות נקראת מ\"ה מצד החכמה להורות על העלם המאציל הנעלם. ולכאורה משמע דפליג אהאי. ולמאי דפרשינן בשער השמות לא פליגי. דתרי גווני מ\"ה איכא או מה כדפרשינן במלכות לעיל דהיינו מאה, או מה כדפי' בחכמה שפי' מילוי השם פני אדם. והיינו מ\"ה שבחכמה משובח כמה וכמה פעמים. ומ\"ה שבמלכות נקרא מ\"ה מצד החכמה היינו מ\"ה באותו מ\"ה שבחכמה שפי' שם בן ד' במלוי כדפי' לעיל במה שבחכמה. ותירוץ זה מוכח התם בתיקונים דבשם מ\"ה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א במלכות עסקינן:", + "מוח הוא בחכמה וכסוי המוח שהוא הקרקפתא הוא כתר שהוא על הראש ולכן השערות רומזים עולמות מתאצלים מהכתר. והמוח שהוא חכמה בכללות נחלק לג' חלקים שהם חכמה בינה דעת שהם ג' כחות במוח. והיינו ג' יודין. והמו\"ח קר מצד מי הרחמים כי החכמה משפעת רחמים אל הבינה. ולכן המוח כנוי לפעמים אל החסד. וכבר נתבאר כי מחכמה נשפעים ל\"ב נתיבות וכן מן המוח נמשכים ל\"ב עורקים לפי דעת חכמי הנתוח. והכלל העולה כי בהיות החכמה כלול בתוכה ג' כחות הללו נקרא מוח והם רחמים פשוטים. ובתיקונים (תקוני ז\"ח דף קכ\"ז.) פי' כי המוח היא החכמה כשהיא בכתר שהוא הראש וז\"ל ומאי מוחא דא חכמה עילאה סתימאה בכתר דרישא דאיהו כתר עליון עכ\"ל וכשנשפעי' ג' כוחות הללו בראש זעיר אפין נעשו שם מוח ג\"כ כדמותו ונעשו עם המלכות וכללותם שם בן ד'. כי הדעת הוא הוא\"ו והשאר מפורסמים. וכל זה פי' הרשב\"י ע\"ה. אמנם המקובלים האחרונים קראו לכתר מוח סתים. וכן הרשב\"י ע\"ה מכנה לכלם בשם מוח, באמרו דא קליפה לדא ודא מוחא לדא. והטעם כי כמו שהמוח מתכסה בראש, כן כל א' נעלמת בחברתה. וכן התחתונה קליפה לעליונה לכסות אותה ולהעלימה. ויש מי שפי' כי המוח הם נ' שערי בינה א' מג' חלקי המוח ויתישב קצת:", + " מוט פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים כי ת\"ת עם יסוד נקרא מו\"ט. וכבר נודע כי מ\"ט אותיות שבק\"ש וברוך שם וכו' הם ת\"ת ויסוד. ופי' בשער נ' שערים. והם ששה תיבות בכל פסוק שהם ו\"ו והיינו ו' במילואה שבין מ\"ט. כל זה נרמז במוט. והכלל העולה כי הוא רמז לת\"ת ויסוד בהיותם כלולים מנ' שערים ושש קצוות לכל א' וא' (וע' זהר משפטים קט\"ו ע\"א):", + "מוסדי ארץ פי' בתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ה.) מוסדי ארץ צדיק וצדק. ואפשר כי מוסדי לשון יסוד וארץ מלכות:", + "מוסף נקרא יסוד כן פי' בתקונים (תקונא ח\"י דף ל\"ב: ותקונא כ\"א דף מ\"ד ע\"ב). והטעם כי בו תלוי כל תוספת. כמו קרבן מוסף תוספת, וקבלת תוספות שבת, ותוספות נשמה. וכל העניינים האלה נקרא מוסף בסוד הקדושה הנתוספות בו דהיינו ענין היחוד שמתייחדים ע\"י ת\"ת ומלכות ואז יעלה ע\"י למעלה והיא נקראת קדושה ואז הוא מוסיף בתוספת קדושה:", + "מועד בפ' ויצא (דף קסד ע\"ב) פי' כי יחוד החסד והגבורה שהם שני מועדים מוע\"ד הבקר ומועד הערב בקר דאברהם וערב דיצחק בהיותם כלולים אש במים ומים באש שניהם יחד נק' מוע\"ד בלשון יחיד. ובתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"א.) פי' כי שש קצוות נקראים מועדים. אבל ג' ראשונים [עז] גדולה גבורה ת\"ת נקראים מועדי ה'. וג' שניים [עח] נקראים אלה הם מועדי כדכתיב (ויקרא כג ב) אלה ה\"ם מועדי שהם נצח הוד יסוד. מועדי המלכות. ונהפוך ה\"ם ונמצא מ\"ה שהיא המלכות. ובמקום אחר פי' כי מועדם היא הבינה וזהו אשר תקראו אותם במועדם (שם שם ד). מופלא הוא הכתר ונקרא מופלא מלשון העלם שהוא נשגב ונפלא מכל רעיון. וכל לשון הפלאה תלוי בזה:", + " מור במלה זו פי' הרשב\"י ע\"ה שני פירושי'. בר\"מ (משפטים דף קי\"ז) פי' בפסוק (שה\"ש ג ו) מקוטרת מור ולבונה שהוא כתר. ובפסוק (שם ה ו) אריתי מורי פי' (בר\"מ ויקרא דף ג' ע\"ב) שהוא חסד. ונ\"ל לחלק כי מקטרת מ\"ר הוא חסר בלא ו' ופי' הכתר מלשון אדון כי הוא אדון לכל האצילות. ומלת מורי וכל שאר שהם מלאים הם בחסד. והכונה כי כמו שהמור הוא ראש לכל הבשמים כן החסד ראש לכל הבנין. ובתיקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ד) פי' מור הוא בחסד או בנצח (ובז\"ח פ' חוקת פי' מור דא אברהם):", + "מושיע פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (תצא דף רע\"ט.) שהת\"ת נקרא מושיע מטעם כי הוא המושיע השכינה מהגלות ב\"ב ולכן נקרא מושיע. ואפשר שנקרא מושיע מצד החסד ששם הישועה בכח הבינה כי משם המשכת הישועה והחירות. מושל פי' הרשב\"י ע\"ה כי הת\"ת מצד היסוד נקרא מושל. וכן נאמר ביוסף הצדיק (בראשית מה כו) וכי הוא מושל, מצד היסוד:", + "מות פי' הרשב\"י בזהר פ' ויצא (במדרש הנעלם דף קמ\"ח.) כי היא הקליפה הנקבה המקבלת מן הזכר שהיא נקראת אשה זרה ונקראת מות:", + "מזבח שני מזבחות הם פנימי וחיצון. פנימי בי\"נה אשר שם הזהב ושם הקטורת כי היא הקושרות כל הספירות ומאחה אותן. וחיצון נחשת היא המלכות. והטעם איתא בזהר פ' תרומה (דף קל\"ט) וז\"ל בספרא דשלמה ע\"ה אית גו האי מזבח הנחשת דקאמרן רזין עילאין דהא מזבח אדמה כתיב מזבח אדמה תעשה לי ודא איהו רזא כדקא יאות. נחשת, כד שלטין טורין אחרנין ואיהי איצטריכא למיזן לון אצטבעא בהאי גוון למיזן לון ואינון אקרון הרי נחשת. ואינון הרי נחשת אתמשך מנייהו רוח חדא מגו האי מזבח. וכד האי מזבח אסתלק בסליקו אחרא כדין אסתליק את נו\"ן דאיהי מזבח קדישא ואשתאר רוחא דאילין הרי נחשת. וכד ההוא רוחא אסתלק בקיומיה אקרי תח\"ש דהא אסתלק מניה את נו\"ן והאי אתפריש לכמה רוחין אחרנין ואקרון אוף הכי תח\"ש. וע\"ד אקרי ההוא עמא (חד) תחש כד\"א ואת תחש ואת מעכה. עכ\"ל, ומבואר הוא. ומ\"ש ואיהי איצטריכא למיזן לון, הכוונה כי היא נותנת מזון וחיות לכל, לימין הקדושה ולסטרא דשמאלא. ולפי שאין ראוי לתת להם המזון הקדוש נותן להם משמרי היין ומהעכירות כמו הם בלחמם הטמא. ולכן נקראת היא אז נחשת להראות על ענין התחש הקרוב אליה. והנו\"ן רומז אל המלכות עצמה. ונודע כי המזבח הרומז למלכות נבוב לוחות היה והיו ממלאים אותו באדמה. ואדמה נגזר מאדם שהוא בעלה. וסביב לה הקליפה של נחש\"ת. ועד שלא בא שלמה המע\"ה היה מזבח הנחשת מטעם שהיתה לבנה בחסרונה ולא היה הזווג אמתי כנודע. וכאשר נבנה בית המקדש של מטה נבנה ב\"ה של מעלה והי' לבנה במילואה והיה המזבח מאדמה כולו [עט] להראות על לבנוניתה וכבר נפרדה ממנה קליפת התחש. והיה מלובן בסוד הלובן להראות שכבר עברו ימי לבונה ונטהרה מהדמים ועומדת לבנה בלבונה. וזה החילוק שבין מזבח אדמה למזבח נחשת. ונקרא המזבח לפעמים מזבח אלדים בסוד יניקת המלכות מהגבורה. וכאשר יונקת מהקו האמצעי בעלה נקראת מזבח ה' כן פי' בזהר פ' ויקרא (דף כ\"ד ע\"ב). ובהיות המלכות נקראת מזבח רומז אל היותה יושבת על י\"ב בקר י\"ב שבטים שהם תקוני המזבח. ומזבח דאליהו יוכיח. וכן ביארו בזהר פרשת בהעלותך (דף קנ\"א ע\"ב עניין ב' מזבחות):", + "מזוזה פי' בר\"מ (פנחס דף רנ\"ז) וז\"ל שכינתא אתקריאת מזוזה מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאתוון דידו\"ד:", + "מזוזות פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ד ע\"ב) כי הם נצח והוד שהם מזוזות למלכות שנקראת בית והיינו מזוזות ביתיך:", + "מזון בארו בזהר פרשת תרומה (דף קס\"ח ע\"ב) כי החסד נקרא מזון. וז\"ל על הארץ ועל המזון הא דביקותא בחסד. על הארץ דא איהו ארץ החיים ועל המזון דא איהו חסד כלילו דא בדא בדבקותא חדא עכ\"ל. ופי' ארץ החיים בזה הוא המלכות, כי כן ביאר בפי' למעלה מן הענין. והכוונה כי ע\"י ברכת המזון מתייחד המלכות בחסד כי כן הכוס בימין. וכן ביאר שם בפי'. ואפשר שהחסד נקרא מזון מצד שבו תלוי המזון כדפי' בערך טוב. ונקרא החסד מזון בהיותו שופע מזון למטה על דרך טוב וחסד שבארנו בערך טוב:", + "מזל הכתר נקרא מזל. והטעם כי הוא המשפיע ומזיל ומרביב לכל הספירות. וכמו שהמזל הוא עליון לכל האצילות. אמנם נקרא מזל מצד בחינתו המתגלה ומשפיע לכלם:", + "מזמור בתיבה זו פי' רשב\"י ע\"ה שני פי' האחד על המלכות והשני על החסד. ואפשר שהמלכות נקראת כן מצד החסד כי חוט של חסד משוך עליה וכן פי' הוא במ\"א. ובזהר פ' תרומה (דף ק\"מ.) מזמור דא רוחא דקודשא אמאי אקרי הכי בגין דאיהי משבחת תדיר למלכא עלאה דכלא עכ\"ל ופי' כי מזמור הוא המלכות הנקראת רוח הקדש והיא משבחת לעולם לבינה לעלות אליה ולהיות' שוה לה כדמוכח בזהר שה\"ש בפסוק ראשון. ואפשר כי השבח הזה על ידי החסד:", + "מזרח רבו בו הפי'. יש מי שפי' בחכמה וכן פי' בזהר. ובפ' ויצא פי' שנקרא כן הבינה. ויש מקומות בזהר שפי' שהוא בתפארת. וכל זה עניינו אחד כמו שנבאר בע\"ה. והמוסכם בזהר בפ' במדבר (דף ק\"כ.) כי מזרח הוא בחכמה. וכבר בארנו בשער מהות והנהגה פ\"ד כי מזרח הוא בחכמה ובת\"ת. כי הת\"ת מאיר מכח המזרח שהוא חכמה ושם הארכנו. וכן מזרח בבינה יתיישב. והטעם כי זריחת השמש שהוא הת\"ת אורו הוא מצד החכמה והבינה ולכן בסוד הזריחה שהוא אור השמש המבהיק יצדק מזרח בחכמה והבינה מאחר שהם אור וזריחת החמה:", + "מחזה פי' בזוהר פ' לך (ד\"צא.) כי המלכות לבדה בלי הצטרף שום ספי' אל הנבואה נקראת במחזה. והארכנו בערך חוזה:", + "מחצית השקל נודע כי עשרים גרה השקל שהוא שעור שני יודי\"ן ו' תפארת באמצע. ולכן נקרא מחצית השקל להראות שהוא באמצע השני יודין שהוא שקל. וסימנך א יו\"ד בראש יו\"ד בסוף ו' באמצע כן פי' הרשב\"י ע\"ה והעתקנו לשונו ופי' בשער י' ולא ט'. וברעיא מהימנא במ\"א (תרומה דף קנ\"ח.) פי' כי גם המלכות בעלותה אל התפארת בסוד וא\"ו שורק נקראת מחצית השקל:", + "מחשבה מלת מחשבה פי' במקומות רבים. האין סוף נקרא מחשבה. וכ\"ע וחכמה ובינה. ומלכות נקראת מחשבה ג\"כ. וכלם פי' הרשב\"י ע\"ה. וז\"ל בתקונים (תקונא י\"ט ד\"מ.) א\"ל ר' אלעזר אבא והא כמה מחשבות אינון שכינתא תתאה אתקריאת מחשבה וחכמה עלאה אתקרי מחשבה כו', ולעילא מכלהו מחשבה דלית לעילא מינה והיא סתימא דכל סתימין עלאה דכל עלאין עכ\"ל, הורה בפי' שהמלכות נקראת מחשבה וכן חכמה וכן כ\"ע וכן א\"ס. ובבינה נתבאר בר\"מ (פנחס דף רכ\"ט ע\"ב) וז\"ל ישראל עלה במחשבה הרהור חכמה לחכימא ברמיזא חכמה עלה במחשבה דאיהי בינה מחשבה והרהור כלא חד. חכמה דלא אשתמודע אלא בבינה ובינה בל\"ב ובג\"ד מחשבה בל\"ב הרהור בלב עכ\"ל. הנה בפי' אמר כי הרהור שאינו כ\"כ כמו מחשבה נרמז בחכמה ומחשבה נרמזת בבינה שהוא יותר מתגלה מהרהור. ועתה נבאר הטעם לאלו הכנויים. ור' משה פי' בספר השם כי מחשבה בכ\"ע ובחכמה וז\"ל בכ\"ע מחשבה אבל לא השגה כלל מצדה ומחשבה קודמת לכל חכמה ובינה בהכרח ואין לחשוב בה כלל. וגם החכמה תקרא מחשבה כי אינה מושגת כי אם במחשבה ע\"כ בכתר ובחכמה מחשבה שבו תחלת המחשבה והתבוננות אבל במיעוט. ועל שתיהן נאמר (תהלים צב) מאד עמקו מחשבותיך שע\"י שחושבים בחכמה יבא לחשוב בכ\"ע ע\"י אומד עכ\"ל. והנ\"ל כבר בארנו בשער אבי\"ע מענין המדרגות זו למעלה מזו כן הדבר בענין המחשבה כי המלכות בערך התחתונים אשר למטה ממנה נקראת מחשבה כי היא דקה תכלית הדקות כמו המחשבה הדקה ולפי זה מכ\"ש שיצדק מחשבה לכל האצילות בכללו כמו שקראו המפרשים לכל האצילות נקודה מחשביית להראות על הדקות. ואין בגשם יותר רק מהמחשבה להמשילו. בזולת שיחסהו נקודה מחשביית מפני שאין לה קצוות כלל. ולכן יצדק אמרנו בבינה מחשבה כלומר כי היא בערך השבע ספירות שלמטה ממנה מחשבה. והספי' התחתוני' הם פועל מתגלה בערכה שהיא המחשבה הדקה. והבנין הוא הבנין המתגלה בעצם בערך הבינה הנעלמת. וכן הבינה היא מגלה החכמה לכן נקרא מחשבה גסה והחכמה מחשבה דקה. וכ\"ע דקה משניהם כי זו דקה מזו וזו דקה מזו. וכל האצי' נקרא פועל בעצם אל המחשבה הרוחנית המאציל מלך מלכי המלכים. ולעמוד היטב על תוכן הענין הזה צריך לעיין בשער אבי\"ע. ובזולת זה פירשתי ענין גדול בשער השמות:", + "מחשוף הלבן פי' ה\"ר משה כי הכתר עליון נקרא כן מטעם שממנו מתגלה הלבן ומצהיל לכל הפנים. ובזהר פרשה ויצא (דף קס\"א ע\"ב) פי' כי הת\"ת בהיותו מגביר צד החסד על הדין נקרא מחשו\"ף הלבן. פי' מגלה הלבנינות ומגבירו על הדין:", + "מטה היא המלכות ונקראת מט\"ה במציאותה למטה במקומה. ונקראת כן מפני שעליה הוא תשמיש איש ואשתו תפארת ומלכות במציאות המתייחדת עם בעלה. והמטה הוא המציאות הנשאר במקומה ועליה ארז\"ל (ברכות ד\"ה ע\"ב) הנותן מטתו בין צפון לדרום שהם החסד וגבורה שע\"י הוא הזווג, כדפי' בשערים הקודמים. והנה למטה הזאת שהיא לשלמה המלך שהשלום שלו יש לה ששים גבורים שהן שתין פולסי דנורא שהם מכח הגבורה והם לשמור המטה שלא יקרב אליה פסול ח\"ו. והם מגבורי ישראל, הם שם מכח ישראל תפארת, שלמה מצד הגבורה (ע' אחרי דף ס' ע\"א):", + "מטה כלפי חסד הת\"ת נקרא כן מטעם כי הוא ו' כלול משש קצוות ואז נקרא מטה. ולהיות כי דרכו להכריע כלפי הרחמים והחסד נקרא מטה כלפי חסד. ולפעמים נקרא מטה כלפי הדין כפי מעשה בני אדם אם טוב ואם רע ח\"ו. ובתקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"ב ע\"ב) פי' כי הבינה נקרא מטה האלהים מצד הגבורה ופי' מטה הוא מ\"ט שערים וה' היא ה' ראשונה שבשם הוא שער הרחמים ונקרא אלדים מצד נטיית' אל הדין. נמצאנו אומרים כי בהיותה כליל' מנ' יום ונוטה אל הדין נקרא מטה האלהים:", + "מטרה פי' בתקונים (תקונא י\"ג דף כ\"ח.) כי המלכות נקרא מטרה שהיא מוכנת כמטרה לחץ דהיינו היסוד הזרע היורה כחץ. ופי' עוד שם שהיא נקראת מטרה בסוד בת עין שהיא מציאות היו\"ד. ואפשר שהוא ג\"כ לשון נוטרה לשון שמירה. מפני שהיא סוגרה ומסוגרת בסוד י' בתוך ה':", + "מטרוניתא הבריאה, היא הכסא שפי' בשער אבי\"ע, ונקרא מטרוניתא כי היא שומרת הגן. ולפעמים המלכות דאצילות נקרא ג\"כ מטרוניתא שפי' גיברת, והבריאה אמה שפחה. והארכנו בשער אבי\"ע:", + "מטטרון פי' ר' משה בספר השם כי המלכות נקרא מטטרון ובפי רוב המפרשים כן. ול\"נ כי השכינה נקרא מיטטרון ביו\"ד דוקא ואז מורה על העלם השכינה בקן צפור כדפי' בשער אבי\"ע ומטטרון בלא יו\"ד הוא המלאך שליח השכינה כמו שג\"כ נקרא נער. ומה שאמרו ששמו כשם רבו הכונה שעולה שד\"י ועוד פי' שיש לו שבעים שמות כמו שיש ע' שמות להקב\"ה. ובאו מבוארים בקבלה מעשיית במקומות רבים ואין רצוננו להעתיקם שאין בידיעתם תועלת אל העיונים. ומה שאמר הכתוב (שמות כג כא) כי שמי בקרבו הכונה על השכינה הנעלמת בתוכו כענין מיטטרו\"ן:", + "מי פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר (בראשית ד\"א ע\"ב) כי שם זה בבינה ומורה על שהיא נעלמת שצודק בה לשון שאלה מי היא וכו' ונקראת מ\"י בהיותה כלולה מז' שמיטות בכללות שנת היובל העולה כמנין מ\"י. ואל היותר בכנוי זה פי' בשער השמות. ור' משה פי' שלשון מ\"י נגזר מלשון מים. ואפשר שכוונתו מי בצירי עם היות תחלת דברו מי בחירק:", + "מים לפי דעת הרשב\"י ע\"ה המים הם בחסד. אמנם הם בצד המתקרב אל הגבורה הוא מים ובארו הענין הזה בזהר פ' תרומה (דף קס\"ז.) בענין או\"ר מי\"ם רקי\"ע. ולזה נמצא שנזכרו המים ביום שני. ובענין מי\"ם עליונים ומי\"ם תחתונים רבו בו הפי'. יש מי שפי' כי חסד מי\"ם תחתונים וחכמה מים עליונים והרקיע המבדיל ביניהם היא הבינה. כן פי' ר' משה בערך מ\"י בספירות בינה. וז\"ל מן הבינה תוצאות מי\"ם התחתונים הוא. ועליונים הם מים העליונים התלוים במאמר. והיא הרקיע המבדיל בין מים למים חכמה וחסד והפסוק מורה על זה כדרך המאמרות היא הטפה שהוגלדה והם המים אשר מעל השמים. ואמרו רז\"ל מים עליונים זכרים מים תחתונים נקבות. ורוב המקובלים אמרו כי ה' ספירות הראשונות הם מים העליונים וה' תחתונים הם מים תחתונים. על דרך זה תפארת נצח הוד יסוד מלכות. ואינו מתישב יפה מכמה טעמים. והמדקדק בעומק הקבלה יבין מעצמו והרי הם שבעתים מכלל הבנין. וענני כבוד הם המים התחתונים המתגברות ופותחות פיהם לקבל המים העליונים והם נקובות ככברה להריק על הארץ. ויש מי שאומר כי המלכות לבד היא המים התחתונים. ואין נראה כן כי אמר שארבעה חלקים הם זכרים והחמישי נקבה וכלל המים הם שבעה בפ' בראשית וה' פעמים מים בפ' יהי רקיע עכ\"ל של ר' משה במקום הנזכר. ולהוציא לאור הענין הנזכר רצוננו לבאר כל הדברים האלה. ה' פעמים מים הם גדולה גבורה ת\"ת נצח הוד ה' אנפי הגדולה ולכן נקראו מים על שמה. ובחמשה נכלל כל הבנין כי יסוד ומלכות נכללים עם הת\"ת. ויש אומרים ז' פעמים מים עוד ב' פעמים הנזכר אח\"כ בפרשה והוא התפשטות הת\"ת שהוא היסוד והמלכות ומשלימים המנין. ואמנם מים שעל הרקיע ומים שתחת הרקיע הוא ענין אחר והיינו דברי ר' עקיבא לתלמידיו כשתגיעו אצל אבני שיש וכו' והמאמר הזה פי' אותו הרשב\"י ע\"ה בתיקונין (תקונא מ' ד\"עח) וז\"ל קם סבא דסבין עתיקא דעתיקין ואמר ר' ר' מאי ניהו דאמר ר' עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסכנו בעצמכם הה\"ד דובר שקרים לא יכון לנגד עיני והא כתיב יהיה רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים.", + "ועוד מים עליונים ומים תחתונים אית תמן למה אמר אל תאמרו מים מים. א\"ל בוצינא קדישא סבא דסבין לך יאות לגלאה רזא דא דלית חברייא יכלין לקיימא ביה על בורייה. א\"ל סבא דסבין ר' ר' בוצינא קדישא בודאי אבני שיש טהור אינון י' י' דאינון חד י' עלאה מן א ותניינא י' תתאה מן א והכא לית טומאה אלא אבני שיש טהור ולית הפרשה בין מים למים דכלא יחודא חדא דאלין אינון מסטרא דאלנא דחיי דאיהו ו' באמצעיתא דא דאתמר ביה ולקח גם מעץ החיים וגו' אבל אילנא דעץ הדעת וכו' עכ\"ל לענייננו. ופי' כי ביאור דברי ר' עקיבא הוא שלא יאמרו שני מיני מים הם שאינו אמת ונמצאו מפרידים. וזהו אל תאמרו מי\"ם מי\"ם, עניינו שלא יאמרו שני מיני מים שמא יסכנו מפני עון הפירוד. ולזה שאל הזקן שתי שאלות שהם אמת והא כתיב יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל וכו', הרי שהם שתי מיני מים ובהם הבדלה כנראה שמותר לומר שני מיני מים. כי קשה מזו אמרה תורה ויהי מבדיל בין מים למים הבדלה ממש. עוד הקשה הזקן כי לפי האמת יש שני מינים, מים שעל השמים ומים שתחת השמים. וא\"כ למה אמר אל תאמרו מי\"ם מי\"ם שלא תסכנו וכו', אדרבא מותר לומר שני מיני מים דלא גרע מלישנא דקרא.", + "ועוד המציאיות עצמו כדפי'. והרשב\"י ע\"ה לא רצה לבאר הענין כדי שישמעו החברים הדברים מפי זקן הנעלם. ופי' הזקן אבני שיש אינון יו\"ד יו\"ד, ענינו כמו שפירש בשער המציאיות בענין יו\"ד בראש יו\"ד בסוף בסוד אני ראשון ואני אחרון. כי היו\"ד ראשונה הוא בחכמה והיו\"ד שניה היא במלכות בבחינת החכמה בסוד אור המתהפך ממטה למעלה. ויו\"ד של מעל' הוא יו\"ד של שם בן ד'. ויו\"ד תחתונה הוא יו\"ד של אדנ\"י הבא ממטה למעלה. ואלו הם מים נקבות. ואלו הם מים זכרים. ונקראים נקבות שהיא מקבלת מלמטה ממעשה המצות. וע\"י משפיע כלפי מעלה ומאיר האור ומלביש האור הבא כענין היכל והאור הבא הוא מלך בהיכלו. ואלו הם מפתחות פנימיים ומפתחות חיצוניים. שהפנימי האור הבא יהוה ודאי שהוא אור הבא דרך קו הישר. והחצוני הוא מלבו' בסוד אור החוזר. וזהו ענין הנאמר בספיר' ממטה למעלה וממעלה למטה כמו שבארנו בשער ממטה למעלה. וזהו י' על הא' וי' למטה. וזהו סוד יאהדונה\"י שהוא י' בראש וי' בסוף כמבואר בשער הנזכר בארוכ'. ואלו הם שני יודי\"ן הנקרא אבני שיש טהור. ונקרא אבני, פירו' כל י' נקרא אבן מטעם כי היא מגולגלת כאבן. ונקרא שיש, מפני שהשיש הוא לבן והלבן מורה רחמים כעין המים. ולהיות שני יודין האלה רחמים כמו שהם מים בסוד מי החסד כינה אותם בשם שיש כיון שהוכרח לקראם בשם אבן כדפי'. עוד נוכל לומר ע\"ד הצרוף כי החכמ' נקרא יש. וחכמה תתאה בהפך נקרא ש\"י. נמצאו הרכבת שניהם שיש ר\"ל י' חכמ' היא המקור ושי\"ן הוא האצילות בענפיו דהיינו ג' אבות וג' נצחים ומלכות שהיא כללות. וכללות הוא הבינה ויו\"ד בראש שהוא המקור שממנה נאצלו שתים אלה. ומלכות נקרא ש\"י בסוד אור המתהפך. וכאשר יורכבו שתי מלות אלה המורות על שתי האורות יקרא ש\"י י\"ש ושתי יודין יתיחדו ויהי' שי\"ש. וטעם אמרו טהור מפני שיש כמה מיני מים והאחד מהם מי נדה. ולכן נאמר בהם הבדלה ופרוד כמו שנבאר בע\"ה. ואלו המים שלש שיש הם טהור כלם טהרה ואצילות. י' י' דאינון חד י' עלאה מן א וכו', כבר פי' לעיל כי בשם יאהדונה\"י נכללים חכמה בראש וחכמ' בסוף וששה אותיות באמצע רמז אל וא\"ו ת\"ת בשש קצותיו. ועל היותו נתון באמצע שניהם הם מתיחדים. פי' כי על ידו יכולה הבת לעלות אל בית אביה כנעוריה. ומפני זה אמר אל תאמרו ששני האבנים האלה הם נפרדים ונבדלים זו מזו ח\"ו. שאינו אמת. אלא אדרבא הרקיע הנתון באמצע שניהם שהוא ת\"ת הוא המייחדם ועל ידו יתחברו כי אין הבדלה אלא במקום הטומא' כדכתיב להבדיל בין הטמא ובין הטהור. אמנם במקום הטהור שהם אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים. וזהו מאמר הזקן והכא לית טומאה כו' דאלין אינון מסטרא דחיי וכו', המים האלה הם באצילות ולפיכך אין בהן הבדלה ועליהם נאמר המים שעל השמים ומים שתחת השמים ושמים הוא\"ו הנתון ביניהם ואדרבה הרקיע שהוא וא\"ו מייחדם. ובזה ניתרצה הקושיא אחת שהקשה. והקושיא השנית שהיא שאמר הכתוב ויהי מבדיל. זה נאמר בצד הגבור' בין צד הטהור ובין צד הטמא בין הזהב הטהור ובין סוגי הזהב ושם נזכר הבדלה בין מים טהורים זכים וברים, ובין מים טמאים עכורים מי המרים המאררים. וזה כוון באמרו אבל אילנא דעץ הדעת טוב ורע שהוא המקום שבו טוב קדושה, ורע טומא' כאמרם ז\"ל במקום אחר טוב דא מטטרון, ורע דא סמאל שם הוא הבדל' בין מים למים. ע\"כ ביאור המאמר ונתבארו מתוכו ענין מים עליונים ומים תחתונים:", + "מים העליונים פי' ר' משה כי חסד הם מים עליונים ואע\"פ שיש עליונים מהם והם מימי החכמה וכבר פי' למעלה בזה. עוד אמר כי החסד נקרא מים מרוח ואמר הוא כי כן כתב בס\"י. אמנם פירשתי המשנה ההיא בשער אם הא\"ס הוא הכתר. עוד אמר כי החסד נקרא מים קדושים והם מים טהורים מצד החסד והם מים חיים. ובצד החיצון בקליפה מים טמאים מים זדונים מים רעים מי המרים המאררים מי המבול. והיא ההבדל' שנאמ' במים ויהי מבדיל בין מים למים והם דם טוהר ודם נדה כדפי' לעיל. עוד אמר שנק' החסד מים זכים מפני שהם נגד מים עכורים ע\"ד שפי'. עוד החסד נקרא מים רבים מפני שיש מים מועטים והם מימי נצח שהוא חסד קטן בערך חסד. וכן המים של החסד הם מים מרובים ומימי הנצח הם מים מועטים. וגם נוכל לומר שנקראו מים מועטים החסדים התחתונים הנקראים חסדי דוד כדפי' בערכו. ור' משה פי' כי מים מועטים הם בגבורה ואפשר בצד החסד שבו. ובזהר פ' טהרת מצורע (דף נ\"ד ע\"ב) פי' כי הבינה נק' ג\"כ מים רבים והטעם כי היא נהר שאינו פוסק מימיו. וז\"ל ד\"א מים רבים דא הוא נהר עילאה דמני' נפקין נהורין לכל עיבר וכלהו נגדין ואתמשכן מיניה עכ\"ל הרי בפי' שהבינ' נקראת מים רבים בסוד בחינת' שהיא משפעת מימי הרחמים לכל המקורות. עוד פי' בזהר פ' תרומה (דף קע\"א.) כי מי מנוחות הוא שפע הנשפע מן הבינה. עוד אמר ר' משה שחסד נקרא מי כיור והטעם מים הבאים מן הכיור העליון לקדש מהם אהרן ובניו כהני ה' ידיהם ורגליהם לקיום העולמות. והכונה שהם מים נמשכים ממים עליונים שרש החסד שהיא חכמ' ואין זה הכיור כמו שביארנו בערכו. ועכ\"ז מי הכיור יהי' כפירושו. עוד אמר שהבינה נקראת מים נאמנים ולא פי' בו טעם ואפשר שנקרא כן מטעם שהוא נהר דלא פסקין מימוי ולפיכך הוא מקור נאמן שאינו פוסק:", + "מילה היסוד נקרא מילה וכן מוסכם בפי כל המפרשים אמנם לא יקרא מילה אלא בקבלתו מתוקף הגבורה בהתעוררות היין המשמח. וכן בשם אלהים מיל\"ה בתוספות א' כמו שבארנו הענין הזה בשער השמות בפ\"ד. ואין תימה על הענין הזה כי עיקר ההתעוררות לאבד הקליפות הוא מצד הגבורה. וזה שאנו מתפללים יבושו ויחתו מגבורתם שאע\"פ שכח הקליפות ויניקתם הוא מהגבורה עכ\"ז יבושו ויחתו והמחיתה תהי' מצד גבורתם שהיא הגבורה שהיא המשפעת בהם שבה ביעור הקליפות. וזהו אין ביעור חמץ אלא שרפה. ועם היות שדעת חכמים אף מפרר וזורה לרוח דהיינו בכח התפארת. או מטיל לים, בכח החסד. עכ\"ז אליבא דכ\"ע שרפה עדיפא שהוא כליון חרוץ והאצילים כרות יכרתון. ולכן המילה שהיא העברת הקליפות הוא ע\"י הגבורה:", + "מכון פי' ר' משה במלה זו שני פי'. הא' בבינה וז\"ל מכון לכל העולמים כי כל העולמים מכון וכסא לשבתו והוא יושב על כלם והוא מכונם וזיום ומחברם עכ\"ל ואין אצלינו אלה הדברים עקר. ונ\"ל כי המלכות נק' מכון מפני שהיא מכון לכל האצילות והיא משכינו למטה. וכן בינה מכון לג' ראשונות ומשכינם למטה על שבעה בניה כמו שנבאר בערך שכינה:", + "מכוסה נק' כ\"ע מטע' שהוא מופלא ומכוסה ואין בו תפיס' כלל מפני שהוא אי\"ן. ונוכל לומר שנקרא מכוסה כאשר נעלם תכלית ההעלם בעוד שלא נתפשט למטה:", + "מכפלה פי' בזוהר פ' חיי (דף קכ\"ט.) כי המלכות נקר' מכפלה בערך שהיא כפולה. בחינתה עם הספירות ובחינתה עם המרכבות והעולמו' אשר תחתיה נמצאת כפולה. עוד פי' שם כי היא כפולה כי אין אות כפולה בשם כי אם היא שהיא אות ה' אחרונה ונמצאת לפי זה תקרא מכפלה במציאות הה\"א המיוחדת עם הה\"א העליונה להיותה כפול'. ונ\"ל כי גם הבינה תקרא מכפלה כי גם היא כפולה כי הכל א':", + "מכריע ראשון ושני. קראו כן המפרשים לת\"ת וצדיק. וכבר הארכנו בזה כל הצורך בשער המכריעים:", + "מכתם פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רכ\"ג ע\"ב) כי מלה זו נחלקת לשנים מ\"ך ת\"ם מך הוא צדיק וכן נק' עני. ותם הוא הת\"ת ובהיות' מיוחדים נקראים מכתם. וגוף ברית חשבינן חד:", + "מלא בפסוק לה' הארץ ומלואה פי' בזוהר פ' נח (דף ס\"ז) השכינה שהיא ארץ עליונה. והמלוי שלה הם נשמות של הצדיקים. ובכל מקום מלוי השכינה הוא השפע והאור העליון הבא מן ת\"ת אל המלכות והם הם נשמות הצדיקים:", + "מלאך המלכות נקראת מלאך בהיותה עושה שתי שליחות ומפני כך נקרא' מלאך פי' שהיא עושה שליחות' ע\"י מטטרון או סנדלפון. ולפעמים תקרא בשם לווי מלאך ה' והטעם בהיות' עושה שליחות בעלה בפרטות. וזהו ה' בעלה ת\"ת. או ירצה כאשר בעלה ג\"כ עמה בסיוע ההוא והכל א'. ונקראת מלאך הגואל בהיות שליחותה לגאול מצרה. ולכן קראה יעקב המלאך הגואל מפני שמעולם גאל אותו מכל צרה. ונקראת מלאך הברית בהיותה משכרת על הברית או בהיותה חרב נוקמ' נקם ברית ונקראת מלאך פניו בהיות' משמשת את פני המשלח כי לפעמים יהי' שליחותה בהסתר פנים עליונים ופעמים בהיותה מאיר את פניה הפנים העליונים המאירים. ולפעמים נקראת מלאך האלהים בהיותה משגחת לדין. וזהו ביציאת מצרים ויסע מלאך האלהים. מפני שהיתה פעולתה האבד למצריים בכח הדין. ולא תקרא מלאך בעת הפעולה [אלא מקודם שפועלת כדאיתא בזוהר בלק (דף קפ\"ז ע\"א) וז\"ל אלא כד איהי שליחא] מלעילא וקבילת זהרא מגו אספקלריא דלעילא דכדין מברכין לה אבא ואימא להאי אמרי לה ברתי זילי נטורי ביתיך פקידי לביתך הכי עבידי לביתך הכי זילי וזני לון. זילי דההוא עלמא דלתתא מחכאן לך בני ביתך מחכאן מזונא ממך הא לך כל מה דתצטרכי למיהב לון כדין איהי מלאך ואי תימא והא בכמה דוכתין אקרי מלאך ולא אתי למיזן עלמין. ועוד דבשמא דא לא זן עלמין אלא בשמא דיי' הכי הוא ודאי כד שליח מגו אבא ואימא אקרי מלאך וכיון דשארי על דוכתיה על תרין כרובי' ה' שמיה עכ\"ל והנה מבואר שאינה נקרא בשם מלאך אלא בעת בואה קודם התחלת הפעולה דהיינו ישיבתה על הכרובים לפעול:", + "מלאכה פי' בזוהר פ' וישלח (דף קע\"ב.) כי המלכות נקראת מלאכה מפני שעל ידה נעשה כל מלאכת העולם הזה ונקראת כן בבחינתה הפועלת בעולם. וכן פי' בתיקונים (בהקדמה דף מ\"ב.) בפסוק ואמלא אותו וגו' ובכל מלאכה דא ה' עכ\"ל: ", + "ופי' עוד (שם דף י\"ג.) שהיא נקראת מלאכה מלשון ותכל כל עבודת משכן וגו' שהיא לשון שלימות [פא]. וכן ע\"י המלכות כל העליונים שלימים כי היא המשלמת הבנין. וה' המשלמת היא ה' רביעית לאותיות יהו\"ה הוא שלימות הכל:", + "מלוכה פי' בזהר פ' ויקרא (דף ז' ע\"ב) וז\"ל והיתה לה' המלוכה מאי מלוכ' דא כ\"י דמלכא בה אתקשר עכ\"ל ומבואר כי השכינה נקרא מלוכה בהיותה מתייחדת במלך שהוא הת\"ת כמבואר:", + "מלון היא השכינה וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה דף א' ע\"ב) ונקראת כן מפני שהיא מלון ואכסניא להקב\"ה ת\"ת. ונקראת כן בעת שאינה מתייחדת עמו בעצמות אלא אכסניא והיינו מלון לינה א'. ובמ\"א (בתקוני ז\"ח דף קי\"ח ע\"א) פי' כי היא נקראת מלון אורחים בסוד היסוד האורח המתאכסן אצלה ע\"ש:", + "מלח כפי הנראה מתוך דברי הזוהר בפי' ויחי (דף רמ\"א ע\"ב) כי מלח הוא יסוד כי הוא הנותן טעם בתבשיל ואם לא מפני שפעו ומלחו אין אדם יכול לעמוד מפני מרירות הדין שבמלכות ועל שמו נקרא המלכות ים המלח שיונק' מברית [מלח כדפי' בערך ים המלח]:", + "מלך בשם זה רבו הפי'. ומתוך דברי הרשב\"י ע\"ה ברוב המקומות נראה כי מלך סתם הוא הת\"ת. אמנם לא יקרא מלך אלא בעמדו על המלכות וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (תצא דף רע\"ו) וז\"ל לאו אתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה כנסת ישראל. קב\"ה כד איהו לבר מאתריה לאו איהו מלך וכד אתחזר לאתריה והי' ה' למלך וגו' והכי ישראל אתמר בהון כל ישראל בני מלכים. כגוונא דאבא אינון בנוי לאו אינון בני מלכים עד דיתובון לארעא דישראל עכ\"ל הרי מבואר שלא נקרא מלך אלא בהיותו על המלכות. וזהו דווקא במדת מלך סתם. אמנם כאשר יתלווה אליו מלה אחרת אז יהי' באופן אחר לפי הלווי. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה במ\"א בר\"מ (בהר דף ק\"ט.) וז\"ל ובכל אתר המלך סתם דא קב\"ה. ופי' הת\"ת כדמוכח התם. ובזוהר פרשת תרומה (דף קכ\"ז ע\"ב) בפסו' אפריון עשה לו המלך שלמה וגו' פי' כי מלך סתם היא המלכות שהוא מלך המשיח כמו שנבאר בודאי פליגא על דא. אם לא שנאמר כי כמו שהוא נק' מלך סתם כן היא על שמו נקרא מלך סתם וזה דוחק. ויש מל\"ך שלמ\"ה ובו ג' פרושים אחת בת\"ת ונק' מלך שהשלום שהוא יסוד הוא שלו כנודע כן פי' בפרשת תרומה שם.", + "ועוד פי' בשיר השירים כי מלך שלמה הוא בבינה שהשלום שהוא הת\"ת הוא שלו כנודע. ובסבא (דמשפטים דף ק.) פי' כי מלך שלמה הוא חכמה והשלום שהוא הת\"ת הוא שלו בסוד שנק' בן ישי בן י\"ש י' שהיא חכמה כדפירשנו בערכו וע' פנים לתורה. ולכולהו פי' לא תקרא מלך שלמה אלא בסוד השפעתה בשלימות ובהיות הת\"ת או היסוד עמה תתייחס בשם שלמה שהוא ההכרעה כמבואר בערך שלמים. ויש המלך הגדול והוא הבינה כשמשפיע בחסד. ולפעמים תקרא הבינה המלך הקדוש. ופי' רבי משה שנקרא כן מצד הת\"ת שנקרא קדוש. ואפשר שנקרא קדוש מצד הגבורה כי גם מצדה הקדושה כמו שנבאר בערכו וכמו שבארנו בערך יב\"ק. וכן הענין הזה בסוד הדין הוא נקרא המלך הקדוש וכבר אפשר שיקרא הת\"ת מלך הקדוש ומלך טהור. א' מצד הגדולה וא' מצד הגבורה שמצדה הקדושה והטהרה כמו שבארנו בערך טהרה. ומלך גדול מצד הגדול'. וכדי שנוכל להבחין אימת יהי' המלך בת\"ת או בבינה והיה כאשר בראש המלה ובראש השם תתלווה ה' הידיעה כמו המלך הקדוש המלך המשפט כי שניהם בבינה בהיותם שוכנת בת\"ת. אז ה' הידיעה עד נאמן שהכנוי הזה בבינה כדפי' בערך ה'. אבל בלא ה' אז יהי' בת\"ת וזה הכלל נראה אצלינו עיקר. עוד נשפוט הלווי לפי עניינו בפני עצמו. ומלת מלך לפי שפיטתו בה' הידיעה בא' משני מקומות הנזכר [פב] (ובזוהר פרשת ויצא (דף קנ\"א) כי הבינה נקראת אלף רבתי והבינה קרית מלך רב הכריח כפי' הראשון. ואפשר שיקרא כן מצד החכמה ששם ענין רבות, כי הגדולה גדול בחכמה ר\"ב. ואפשר מצד הגדולה). ובתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קכ\"ז) החכמה נקרא מלך רב והבינה קרית מלך רב הכריע כפירוש הראשון בענין רב. עוד מלך העולם ורמז זה בבינה ודאי. והטעם כי הוא מלך העולם שהוא רמז אל ההקף ואין זה מתייחס אלא בבינה, ובהיותה מלך על כל העולם שהוא רמז אל ששת ימי בראשית שאז משפעת בהם כמו שהמלך זן ומפרנס לכל עבדיו. ור' משה פי' בתפארת ואינון מתיישב והוא הפך דעת הזהר. עוד יש מלך מלכי המלכים ורבי משה פי' מלך בינה. מלכי שהם ג' אבות שהם מלכי על המלכים שהם ג' ענפים הנמשכים מהם זו היא כוונתו בקיצור. והיותר מתיישב אצלינו. כי מלך הוא כ\"ע והוא מלך המולך על מלכי שהם שני מלכים חכמה ובינ' שהם מלכים המולכים על שבע' מלכים שהם שבע' ימי הבנין. ונמצא בג' מלות אלה כלול כל העשר. ולפי דרכנו בחיבור הזה בהזכירנו א\"ס אנו אומרים אח\"כ מלך מלכי המלכים, ליחדו בעשר ספירותיו ולהמליכו בהם. עוד יש מלך נורא הוא התפארת והוא עצמו נקרא נורא כמו שיתבאר בערכו. עוד יש מלך שלם והיא הבינה כ\"פ בזוהר פרשת לך (דף פ\"ז ע\"א) ואפשר שנקראת כן בעת שהיא שולטת על התפארת שהוא השלם. עוד פי' שם כי המלכות נקראת מלך שלם בהיותה מתיחדת עם התפארת שאז היא שלימה. עוד פי' בזוהר פרשת ויחי (דף רל\"ח.) כי המלכות בערך בחינת' שאין לה אלא מה שמקבלת מהת\"ת נקראת היא מלך המשיח. ואפשר לפרש מלך שאין לה אלא משיחת השמן העליון:", + "מלכות המדה העשירית נקראת המלכות. והטעם כי היא מלכותו של מלך. ושם מלכות כולל כל פמליא של מעלה. כי כמה פנים לפנים הנוראים. וכמה אחוריים לאחוריים דלאו נראין ובהיות הכל כלול נקרא מלכות. כי שם זה כולל כל המלכות קטנים וגדולים. אמנם בהיות המד' הזאת ובתולות אחריה רעותי' מתייחדות במלך התפארת. אז נק' מלכות שמים ושמים הוא הת\"ת כמבואר בערכו. ובהיותה נכללת ביחוד בעלה עם כל מה שלמעל' אז נקראת מלכות שמים שלימ' המור' על שלימות' ולא על פרצות'. שהיא מצה שלימ' לא פרוס'. ולפעמים נק' מלכות בית דוד. והטעם כי כל מלכות בית דוד תלוים בה וכן יש לה כ\"ח עתים כמנין מלכי בית דוד. וכמו שיש מלכות שמים כן יש מל' זדון הרשע' שתעקר ב\"ב וזהו היא לילית הרשע' ופמליא שלה כמו שנבאר בשער התמורות ושער היכלי התמורות:", + "מלכי צדק בארו בזוהר (בלק דף קצ\"ג ע\"ב) שהיא המלכות וז\"ל אתה כהן לעולם כו' מאן על דברתי מלכי צדק, אלא כהן עלאה דא איהו דקיימא על דבר בגין דההוא דבר לא קיימא אלא בימינא. וההוא דבר מאן איהו, מלכי צדק כך שמיה עכ\"ל:", + "מלפני ה' פי' בזהר פרשת תרומה (קע\"א.) כי מלפני הוא הבינ' שהוא על הת\"ת ושם פי' ג\"כ בנצח והוד וצ\"ע שם (וע\"ש בד\"א):", + " ממלכת כהנים פי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר פרשת צו (דף ל\"ד ע\"ב) כי כשמתייחדת מלכות עם הת\"ת ומתעלת על ידי החסד המשפיע ע\"י הכהנים. נקראת ממלכת כהנים:", + "מנוחה פי' ר' משה כי יסוד הוא מנוחה מטעם כי הוא לשון נופש ומנוחה כי הוא נח בביתו. או מלשון ירידה כי תרגום וירד ונחת כי הוא יורד למלכות. ונראה לי כי הבינ' נקרא מנוחה מטעם וישבות ותרגומו ונח. מנוחת הדברים בסוד היובל הגדול ושם מנוחת הגילגול בשמיטות כלם. והיא נקראת שבת הגדול כאשר יתבאר בערכו:", + "מנורה היא השכינ' בהיות' מנהרת בסוד שבעת הנרות בהיותן ז' ספירות עליונות מוצקות לשבע נרות שבה ויש מנור' עליונ' והם שבע הספי' עצמן. והמורגל היא השכינ' ונקראת כן בקבלת' מן החכמ' ע\"י החסד. והוא פירוש מנו' בדרום והרוצ' להחכים ידרים כן פי' בתיקונים (בהקדמה דף י\"ב ע\"ב) עוד שם במ\"א (בדף י\"ג ע\"ב) כי מטטרון הוא מנור' פי' כלי המנור'. הפתיל' היא השכינ' השמן הוא שפע היסוד. האור הוא הת\"ת:", + "מנחה פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רמ\"ז) שהיא המלכות. כאשר היא בין שתי הזרועות אז נקראת מנחה חדשה. [פג] אמנם תפלת המנח' היא מצד הגבור' כדפירשו רז\"ל יצחק תקן תפלת המנחה:", + "מסגרת לעמת המסגרת תהיינ' וכו' פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר בראשית (דף ל\"א ע\"א) שהוא בינה עלמא דאתי ע\"ש:", + "מספר הימים פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא מ\"ט דף פ\"ג ע\"ב) כי המלכות נקראת מספר הימים והטעם כי היא חשבון ומספר לימים עליונים ופי' כי הימים העליונים מתגלים על ידי המדה הזאת והיא המגלה אותם. כמו החשבון שהוא הגבלת הדבר הנמנה ומצד הגבול והחשבון מתגלה:", + "מעון פי' רבי משה כי החסד נקרא מעון. מפני שנאצלת מחכמה עליונה הנק' מעונה שנאמר (דברים לג) מעונה אלהי קדם. ולשון קדם מורה על החכמה. ואמר שלפעמים נקרא ג\"כ החכמה מעון. ואמר שג\"כ המלכות נקראת מעון שהוא מעון לעליונים ולתחתונים. ויש שפי' בכתר:", + "מעיין במלה זו רבו הפי' בין בדברי המפרשים בין בדברי הרשב\"י. וזה ישוב הדברים על מתכונתם. הבינה נקרא מעיין גנים. והגנים הם הספי' אשר תחתיה ובתוך המעיין מקור שבו יוצאים המים והיא החכמה שממנה יוצאים מים אל הבינה והבינה משפעת למטה. והכתר נקרא מעיין חתום לפי שהוא נקודה פנימי שממנו ואילך מוצא המים. פי' הוא הויות המים ונמצא לפי זה כי מעיין צודק בג' ספירות ראשונות. ועל האמת שלשתם יחד הם המעיין. כיצד המוצא שממנו מתהוים המים הוא הנקודה שממנו ואילך הוויות המים היא הכתר. והמעיין שע\"י נשפע המים היינו סילון המעיין המקלח המים היא החכמה. והמעיין עצמו היינו קילוח המים אל ההוץ היא הבינה. ונמצא לפי זה כי כשנאמר מעיין, הכוונה ע\"ד ההשפעה הזאת מכתר אל החכמה, והחכמה אל הבינה, והבינה משפעת ומשקה הגנים. ואח\"כ כשתקבל השפע ומתמלאת ממנו נעשית מעיין לגנים התחתונים. ובהם ג\"כ ג' מדרגות אלה ואין צורך להאריך כי משלש ראשונות נקיש אל ג' אלה. ועתה כשנאמר מעיין במלכות יהיה ברבוי השפע שישפיע בה הת\"ת שהוא נקודת מוצא המים, ויסוד סילון המים, ומלכות מעיין. כי היסוד הוא הסילון המקלח המים אל המעיין כדפי' לעיל:", + "מעייני הישועה פי' בזוהר פ' בלק (דף רי\"ב) כי חכמה ובינה נקרא כן מטעם כי מהם נשפע הישועה והחירות. וג\"כ פי' כי נצח והוד נקרא כן. ואפשר שנקראים כן בהיותם שואבים הישועה מחסד שבו עיקר הישועה כדפי' בערכו. והחסד מקבל הישועה מהבינה והם משפיעים הישועה לששון שהוא היסוד. וזהו ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה (ישעיה יב ג) כן פי' התם:", + "מעל שמים פי' בזוהר פ' ויקרא (דף ט\"ז.) וז\"ל על שמים משמע ההוא אתר דקיימא על שמים ולא יתיר כיון דאמר מעל שמים משמע ההוא אתר דקיימא על השמים לעילא לעילא ומאי איהי איהי אימא עכ\"ל. ופי' אם היה אומר על שמים פי' הוא גדולה וגבורה שהם על הת\"ת הנקרא שמים. אבל עתה שאמר מעל שמים פי' העליון על אותם שהם על השמים דהיינו בינה שהיא על מעל מגדולה וגבורה שהם למעלה משמים שהוא ת\"ת כדפי':", + "מעמקים פי' ר' משה כי החכמה והכתר נקראים מעמקים ועליהם נאמר (תהלים קל) ממעמקים קראתיך ה'. ובזוהר (בשלח דף ס\"ג ע\"ב) ובמקומות רבים נראה כי החכמה נקרא מעמקים:", + "מערב המלכות נקראת מערב מכמה טעמים. הא' מפני שבו הערב שמש כי שם ביתו. ועוד כי מזרח הוא הת\"ת וכנגד מזרח הוא מערב שהיא האשה שהיא עזר כנגדו.", + "ועוד נקרא מערב מפני שבה מתערב ומתבלל כל השפע העליון ושם נעשה בו מזיגה יפה. ומפני טעם זה קראוה (הגאון בצחצחות פ\"ד) מעורב בוא\"ו. ועוד כי שם הערב שמש והחשך כמו שנודע ששם העדר האור:", + "מערכה פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ כי הבינה נקרא מערכה. ואפשר הטעם מפני שבה נערכים כל ההויות המתהוים כמו שנבאר בשער השערים. והיא הנקבה המתעברת מן הויות הדקות והולידם והצמיחם. ולפי טעם זה כבר יצדק שם מערכה גם במלכות שהיא ג\"כ נקבה המגלה ומעבה ההויות היוצאים מן הת\"ת:", + "מעשה הרשב\"י ע\"ה קורא בתמידות אל הבינה מעשה והחכמה מחשבה. והטעם כי כמו שהמעשה גלוי המחשבה ועל ידי המעשה היא גמר המחשבה, כן ע\"י הבינה הוא גמר ההויות המתהוות ע\"י החכמה כדפי' בערך מערכה. ובזהר פ' פקודי (דף רל\"ו.) פי' בפסוק (שמות לו ד) ויבאו כל החכמים העושים. ימינא ושמאלא. והיינו חכמה ימין ושמאל מעשה והיינו שהמלכות [פד] נקרא חכמה ומעשה בינה כדפי' בערך חכמה וכמו שנבאר:", + "מעשה מרכבה פירוש בתקונים (בהקדמה דף י\"ג ע\"ב) כי מטטרון נקרא מעשה מרכבה שהוא רכב מה פי' רכב למ\"ה שהיא המלכות שהיא נקראת מה, ומטטרון מרכבה לה:", + "מעשה בראשית היא המלכות. ואפשר הטעם מפני שהיא פועלת כל פעולות בראשית או שהיא מרכבה לחכמה הנקרא בראשית:", + "מעשר המלכות נקרא כן וכן בארו בזהר פ' לך (דפ\"ז ע\"ב) בפסוק (בראשית יד כ) ויתן לו מעשר מכל. ופי' הטעם כי היא מעשר האצילות העליון והיא העשירית ממש מעשר. וכן אמרו בתקונים. ויש מעשר מן המעשר ופי' בתקונים (תקונא י\"ז דף לא.) כי מעשר נקרא סוד יחודה עם הלוי גבורה. ומעשר מן המעשר הוא יחודה בכהן בסוד הימין. ויש בענין הזה סוד כדפי' בערך אי\"ק כי א' הוא סוד מעשר מן המעשר והיא נקודה אמצעית והיא חסד ומתפשטת אל הגבורה כי ידוע כי חסד הוא מוח לגבי גבורה, וגבורה קליפה. וגבורה מתפשטת בת\"ת, ות\"ת קליפה לגבורה בסוד מציאותו למטה מגבורה. ולכן ת\"ת הוא במאה ענפים שנתפשטו מעשר מהגבורה והיא הלוי. וגבורה היא י' ענפים שנתפשטו מהחסד שהוא נקודה א' והיינו א' מעשר מן המעשר:", + "מפתחות החצוניות במלכות בסוד שם אד' כפי' הרשב\"י (בהקדמה ד\"ד: וד\"י ע\"ב) והטעם כי שם פתח הכניסה אל שאר הספי': (מעס\"ר)", + " מצבה פי' בזהר פרשת נח (דע\"ב ע\"ב) כי המלכות בהיותה מיוחדת עם הת\"ת נקראת מצבה. וז\"ל והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, מאי מצבה דהות נפולה ואוקים לה עכ\"ל:", + "מצה פרוסה בסוד המלכות ונקראת מצה שאין בה תערובת חמץ שכבר נטהרה לבעלה. ונקראת פרוסה שעדיין לא נזדוגה כדי שתושלם פרצתה. ולה רמז מצה פרוסה בפסח. ואפי' שלא נאמר פרוסה אלא מצה סתם מסתמא הוא לחם עוני. וכן מבואר בזוהר פרשת ויצא (דף קנ\"ז.). ובתקונים (תקונא יג דכ\"ח ע\"ב) פי' כי מצה היא ה', והיותה פרוסה הוא ד'. ואפשר היות מצה גם כן בבינה ששם ג\"כ ה\"א. ויש לזה קצת הוכחה מהלשון ע\"ש. ובתקונים (תקונא ט\"ו דף כ\"ט ע\"ב) פי' דבת זוגיה דצדיק איהי מצה שמורה לגבי מצה שלימה עשירה. על כן נראה היותה נקראת עשירה ושלימה ושמורה הכל לפי הבחינות עשיר' מצד העושר ולכן אין יוצאין בפסח במצה עשירה מפני כי עיקר מצותה מצד החסד שהוא מצד הדרום ולא בעושר שהוא מן הצפון כאמרם הרוצה להעשיר יצפין. שלימה שנשלמה פרצתה. שמורה ר\"ל מקושטת וממתנת לבעלה לשון שומרת יבם:", + "מצוה היא המלכות ונקראת מצוה (כמש\"כ פ' ויצא דף קנ\"ז.) שהוסיף ו' על המצה לרמוז שנתיחדה עם בעלה ולכן עקרה מצוה בתורה לייחדה עם בעלה ושלא להפרידה.", + "ועוד במצוה גלוי שם בן ד' בשלימות כי מ\"ץ הוא י\"ה באתב\"ש. וכן נקראת מצות המלך מצות מלכו של עולם שהוא הת\"ת כנודע:", + "מצווה פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ל' דף ע\"ב: וז\"ל ועוד מצווה) דא עמודא דאמצעיתא דאיהו מצווה מסטרא דאבא דאיהו רא\"ש ומסטרא דאימא דאיהו אש\"ר. והכי צדיק מצווה ועושה מתרווייהו. ובג\"ד אתמר על תרווייהו אשר קדשנו במצותיו אימא קדשנו ואבא צוונו. על מאן על שכינתא תתאה דיאהו פטר כל רחם פתיחו דרחם דאיהו רמ\"ח פיקודין איהי מצות ה' וכו' עכ\"ל לענייננו. ונאמר בפי' כי כוונתו בזה הוא לבאר ברכת אשר קדשנו במצותיו וצוונו. ואמר כי לשון מצוה פי' מיחוד המצוה דהיינו יחודו עם המלכות הנקרא מצוה כמו שמבואר. דא עמודא דאמצעיתא כו', קראו הנה עמודא וכו' לרמוז אל היותו עולה על דרך הקו האמצעי עד לבין חכמה והבינה ומכחם שהם מחזיקים אותו מתייחד עם המלכות הנקרא מצוה ע\"י החכמה הנקרא אבא. וקרא לחכמה ולבינה אבא ואימא להורות שכמו שהאב והאם נותנין כח וסדר להבן לישא אשה ע\"י ממונם, כן הדבר באב ואם העליונים. ואמר ראש ואשר, הכונה לבאר מלת אשר שבברכה ופי' כי במלת אשר נרמזים חכמה ובינה. כי החכמה נקרא ראש והוא צרוף תיבת אשר ואשר כמשמעו הוא בינה. והכי צדיק מסטרא דתרווייהו וכו', כי יחוד המלכות עם שניהם כנודע שהוא האבר הקדוש אל היחוד. והוכרח לזה כדי לתקן לשון קדשנו וצונו שהוא לשון רבים ואם היה הת\"ת לבדו המצווה היה ראוי שיאמר קדשנו וצוני לשון יחיד לכן אמר שהם ת\"ת ויסוד גוף וברית. והיסוד ג\"כ הוא מצוה מיוחד עם המלכות מצד שניהם החכמה והבינה. וז\"ש ובג\"ד אתמר על תרווייהו וכו', לשון רבים, הכונה שנתקדשו שניהם ונצטוו. ואימא קדשנו ואבא צוונו, הכונה הקדושה היא הכנה אל היחוד. וכן מצד הבינה הם מכינים עצמם אל היחוד כענין הקדושין הקודמין אל הזווג. וכן ההתעוררות בצפון בסוד שמאלו תחת לראשי (שה\"ש ב) והיחוד הוא בימין וימינו תחבקני. וכן הייחוד שהוא הצווי כדפי' הוא ע\"י אבא היינו וצונו אבא צוונו. וכן מוכח שאין יחוד המלכות בת\"ת אלא בסוד קבלתם מחכמה, כדפירשנו בשער מהות והנהגה. על מאן על שכינתא וכו', כל זה הכונה לבאר שהשכינה בערך הזווג נקרא מצוה. והביא ראייה כי רחם שהוא קיום הזווג עולה רמ\"ח ופטר רחם ר\"ל פתיחת המצות. ולכן כשהיא נפתחת השער הסגור כל ששת ימי המעשה על ידי הזווג ראוי שיכונה בשם מצוה דהיינו רח\"ם. וזהו שאמר איהי מצות ה'. שפירושו כשהיא מתיחדת ב\"יהוה אז נקראת מצות ה' דהיינו יהו\"ה אדנ\"י מיוחדים כזה יאהדונ\"הי המורה על היחוד. ועתה למדנו מתוך דברי המאמר הזה כי תפארת ויסוד נקראים כל א' וא' מצווה בסוד יחודם עם המצוה שהיא המלכות. ואגב אורחין הרוחנו פי' המאמר:", + "מצולות ים פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים ובזהר (שלח דף קס\"ג ע\"ב) כי סמא\"ל ובת זוגו נקראים מצולות ים כי הם תחת הים העליון תחת המלכות. וכללות הקליפות כלם כאשר הם תחתיה נקראים מצולות ים:", + "מקדש אפשר שיקרא התפארת. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בתקו' (תקוני ז\"ח דקל\"ז.) בפסוק (ויקרא יט ל. כו ב) ומקדשי תיראו. וכן על היסוד:", + "מקוה שם זה יתייחס אל המלכות מפני שבה מתקווים ומתכנסים כל מימי השפע העליון. ונקראת מקוה כשהיא מלאה שפע. ותפארת גם כן לפעמים נקרא מקוה שעליו נאמר (ירמיה כז יג) מקוה ישראל ה'. הרי בפירוש כי שם יהו\"ה שהוא בתפארת הוא מקוה. ובזהר פ' בראשית (דף ל\"ג.) נחלקו רבי חייא ורבי יוסי חד אמר בתפארת וחד אמר ביסוד ואית דאמר התם במלכות (היינו ר' יצחק):", + "מקום נקרא התפארת. והטעם כי שם בן ד' עולה מקום בחשבון המרובע. כיצד עשר פעמים עשר הם מאה, חמשה פעמים חמשה עולה עשרים וחמש, ששה פעמים ששה עולה שלשים וששה, חמשה פעמים חמשה עולה חמשה ועשרים, סך הכל קפ\"ו כמנין מקום והתפארת נקרא מקום. וכן נתבאר בתקונים (תקונא כ\"ו ד\"ע.) בפירוש. והכוונה כי הוא מקומו של עולם, פירוש הוא הסובל כל העולם דהיינו שש קצוות והוא סבה לכלם כי כלם מסתעפים ממנו. ואין העולם מקומו, פירוש אין השש קצוות סבה אליו כדפירשנו כי הוא המשפיע והוא באמצעות כמלך בתוך שריו ובבחינה זו נקרא מקום. ורבי משה פירש מקום בכתר כי הוא מקומו של עולם:", + "מקור הכתר נקרא מקור. ופעמים שנקרא מקור מים חיים שהוא השפע הנשפע מהחיים העליונים. ומקור הברכות כי משם כל הברכות נשפעות. ולפעמים נקרא מקור חיים שממנו נובעים חיים עליונים. ושמות אלו כשם שמתיחסים בכתר גם מתיחסים לפעמים בחכמה. ולפעמים בבינה. כי שלשתם מתיחס בהם ענין המקור על דרך המעיין שפי' בערכו. וכן יסוד נקרא לפעמים בכנויים אלו מן הטעם הזה גם כן כי בו צודק כל הדברים האלה שפירשנו. ובזהר פרשת צו (דף ל\"ד.) קורא מקור חיים לבינה כי היא מקור לחיי חכמה שעל ידי החכמה נשפעים. ובתקונים פירש כי המלכות מצד הכתר נקרא מקור מים חיים. ואפשר הטעם שהכתר הוא בעצם מקור מים חיים כדפירשנו. ולכן בהיותה יונקת ממנו ומשפעת אותם החיים תקרא מקור מים חיים:", + "מקל לבנה נקרא הת\"ת מצד החסד כן פי' בזהר פ' ויצא (דף קס\"א ע\"ב). והטעם כי הוא מקל בצורת ו' והוא לבנה מצד לבנינות החסד ולא מצד מימי החסד. ואפשר לומר כי הוא נקרא כך בערך בחינות מציאות חסד הנעלם בחכמה הנקרא לבנה שהוא אור לבן דלא שייך ביה מים. ומצד מציאת החסד המתגלה הנקרא מים משם הוא לח:", + "מקלות פי' בזהר (שם ע\"א.) מאן מקלות אילין דרגין דאינון בי דינא ע\"ש. והענין כי כחות הדין נקרא מקלות והטעם שהם לרדות האדם אל הדרך הישר:", + "מקנה פי' בזהר פ' לך (דף פ\"ג ע\"ב) בפסוק (בראשית יג ב) ואברם כבד מאוד במקנה. במקנה מסטרא דמערב. פי' מצד המלכות. ואפשר הטעם כי שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות (תהלים קד):", + "מקראי קדש פי' בתקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"א.) שלא נקראו מקראי קדש אלא החסד והגבורה והת\"ת. ובפרשת אמור בזהר (דף צ\"ג ע\"ב) פי' שנקראים מקראי קדש מצד שמושפעים מחכמה ששם עיקר הקדש:", + "מראה במלה זו עניינים שונים וצריכים ביאור כאו\"א. המלכות נקרא מראה. והבינה נקראת מראה. והטעם כי כמו שהמראה מראה כל הדברים, כן הבינה מראה לחוץ כל הספירות הנעלמות למעלה ממנה והיא מראה אותם למטה. והמלכות גם כן נקראת מראה כי כל הספירות מתראים בה ג\"כ אבל אין ההתראות שמתראים בבינה כהתראות שבמלכות. כי בבינה נראים דקים תכלית הדקות יותר מכדי שעורם במקומם בפרט הז' אחרונות. אמנם למטה במלכות מתראות בגלוי והעבות יותר. ומה שאינו מושג במקומו יושג במלכות כי על ידה יושגו הדברים הנעלמים. והמשל בזה כמו הרואה עצמו במראה כפי שיעור המראה כן יהיה שעור הנראה. ולכן בבינה שהיא מראה דקה, הספירות נראות בדקות בהעלם. ובמלכות שהיא מראה גסה ועבה נראים בה בעביות ובגילוי.", + "ועוד ראוי לדעת כי כל הספירות כלם נקראים מראות. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה (בהקדמה דף ו' ע\"א ובז\"ח דף קי\"ב) במראות יחזקאל. כי מה שנזכר שם י' פעמים [פה] לשון מראה המראה במראה וכו' הם ע\"ס ולא יקראו מראות כי אם בהתראותם בא' מן המראות ועל שם זה יתכנו בשם מראה. וביאר הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (תצא דף רפ ע\"ב) בענין זה וז\"ל האי מראה לזמנין איהו באת ה' המראה הגדול לזמנין באת ב' במראה אליו אתודע כו'. האי מראה איהי כלילא מעשר ספירן וכל את אחזי ספירה דיליה כגון כמראה באת כ' אחזי על כתר והכי שאר אתוון אחזי על ספירה דילה ולא צריך לארכא הכא ולחכימא ברמיזא עכ\"ל.", + "ומה שהקשה דלא הוה ליה למהוי תוס' אות כלל הוא מפני שפי' למעלה שמראה בינה נוטה לצד החסד והכריח הענין מן במראה שעולה רמ\"ח כמנין אברהם. ומפני כך הקשה שלא היה ראוי שיבא מראה בתוספות אות אחר כי אם באות ב' המורה על הגימטרי' שהיא אברהם. לכן השיב כי התוספות לעולם מראה על הספירות הנוספות בהתראותם במראה כדמפ' ואזיל. עוד יש מראה בחלום ומראה בהקיץ. ופירוש הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ שם) ובתקונים (תקונא ח\"י ד\"ל.) בסתימו דעיינין אתקריאת מראה בחלום ובפתיחו דעיינין איהו מראה בהקיץ. והכוונה כי העינים וגווניו בארנו בשערים הקודמים. כי בת עין היא המלכות במציאות יוד. וג' גווני העין שהם סביבות בת עין לבן ואדום וירוק הם ג' אבות. ושתי גביני עינים הם נצח והוד. וכאשר נתייחדה המלכות עם הת\"ת אז מאירים בה הגוונים האלה ונקראת מראה בהקיץ בפתיחו דעיינין. וכאשר אין היחוד שלם אז נקרא מראה בחלום בסתימו דעיינין שאין הגוונים מאירים. ונצח והוד הם מסכים מבדילים סוגרים העינים מבדילים בינה ובין בעלה. וזהו שנמצא במקום א' מסטרא דתפארת מראה בהקיץ ומסטרא דצדיק מראה בחלום כמו שהעתקנו למעלה בשער המכריעים פ\"ה. עוד יש מראה סתים שהיא הבינה שהיא נעלמת שאין בה דמיון. ומראה גלוי שהיא המלכות שבה יש גלוי ודמיון.", + "והנה זה הסתום, הפך סתימו דעיינין. כי סתימו דעיינין הכונה שאין האורות מתגלות במלכות והיא חשוכה. אמנם מראה סתום הכונה להעלם המראה במיעוט ההשגה בה לרוב הבהירות. ורבי משה פי' ג\"כ ביסוד ואינו ענין. והבינה מצד החסד נקראת מראה הנוגה כי כל לשון נוגה הוא בימין. כן פי' בתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קיב ע\"ב) ונבאר בערכו. והמלכות מצד הנצח וההוד נקרא מראה הנבואה מראה המקבלת הנבואה מן הנביאים. ויש מראות הצובאות ופירש רבי משה נצח והוד וז\"ל ופירוש מראות לכל הבא לצבא צבא להגיע לצבאות הנבואה זולת מרע\"ה ואף על פי כן הוא תחלת נבואתו עכ\"ל.", + "ולי נראה שנקראו כן בהיותם משפיעים ביסוד ח\"י העולמים שחיילותיו נקראים צבאות. עוד נוכל לפרש כי תפארת ומלכות נקראים מראות בסוד אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינו מאירה וכאשר הם בצבאות שהם נצח והוד נקראים מראות הצובאות והארכנו בענין זה בשער השמות בע\"ה:", + "מרה היא גיהנם והיא מסטרא בישא חרבא דמלאך המות מותא דרברבי שנברא ביום שני ותליא בכבד זרזיר אצל עורב מפני שהוא מינו ר\"מ פנחס (דף רל\"ד א' ב'):", + "מרכבה פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רמז ע\"ב) כי גדולה גבורה ת\"ת נקראים מרכבה עליונה. ונצח והוד ויסוד נקראים מרכבת המשנה. ובתקונים [פו] פי' כי חכמה ובינה וגדולה וגבורה הם מרכבה עליונה. כיצד גדולה אריה, וגבורה שור, בינה נשר, חכמה פני אדם והיא האדם העליון. והנשר הגדול בעל הכנפים הם שש כנפים ו' ספירות והאדם העליון רוכב על פני נשר ואריה ושור. והמרכבה התחתונה הם נצח הוד יסוד אריה שור נשר. ותפארת פני אדם רוכב עליהם מלמעלה. והמלכות כוללת הפנים כלם. ויש דרך אחרת כי גדולה גבורה ת\"ת מלכות נקראים מרכבה עליונה שהם פני אריה וכו', ותחתיהן בסוד הבריאה כסא בד' סמכין הם נקראים מרכבת המשנה שהם משנה לספירות עליונות. עוד יש בתקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ח ע\"ב) שהמלכות נקראת מרכבה בהיותה מתלבשת במרכבה ופועלת ע\"י החיות. וכן עד\"ז אז נקר' פני נשר וכן פני אריה פני שור פני אדם לפי הפעולה. ע\"ש וזהו סוד לענין המלאכים שנרחיב ביאור ב\"ה בשער ההיכלות:", + "משה כמו שיעקב מרכבה לת\"ת כן מרע\"ה מרכבה לת\"ת. ויש חילוק גדול ביניהם. כי מרע\"ה מרכבה לת\"ת בסוד הדעת הנעלם בחינת הת\"ת מצד החכמה. והנה הדעת הזה הוא מציאות דק אשר לת\"ת והוא כולל שש קצוות בדקות והוא נשמה למציאות הת\"ת המתגלה ומתעלם בתוכו. ומרע\"ה מרכבה לדעת הנעלם הזה. ויעקב לתפארת. וזהו שנמצא בתקונים (תקונא ס\"ט דף צ\"ח) דא בגופא ודא בנשמתא, פי' יעקב בגוף שהיא הת\"ת ומשה בנשמה שהוא הדעת. וזהו שאמר ג\"כ במקום אחר (תקונא י\"ג דף כ\"ז) דא מלגאו ודא מלבר, פי' מרע\"ה מבפנים בסוד הדעת הנעלם, ויעקב מבחוץ בסוד הת\"ת. ומפני היות הדעת הנעלם כלל שש קצוות נאמר בתקונים [פז] במשה בלחודוי מה דהוה באדם ותלת אבהן:", + "משבצות זהב פי' בתקונים (תקונא כ\"ד דף ס\"ח.) כי נצח והוד נקראים משבצות ונק' זהב מצד הגבורה:", + "משוש כל הארץ בתקונים (תקוני ז\"ח דף קכ\"ז.) פי' כי תפארת נק' משוש כל הארץ מפני שהוא משוש לכ\"ל שהוא יסוד, ולארץ שהיא מלכות. וקצת נוטה לזה לשון הזהר בפ' ויקרא (דף ה'.):", + "משחית הוא כח מד' כוחות הקליפה הנזכר בפסוק והוא רחום והם משחית ועון אף וחמה:", + "משכון פי' בתקונים (תקונא כ\"א דף נ\"ד.) המלכות נקרא משכון שהוא המשכון שיש לישראל שעל ידה שורה הת\"ת ביניהם. וכן משכן לשון משכון:", + "משכיל יש משכיל ויש משכיל. המשכיל האחד הוא היסוד כי הוא משכיל ומתרגם ומודיע ומפרש לדוד שהיא המלכות המגלה דברים העליונים. והשפע העליון והצורות העליונות מודיעם במלכות. וזהו לדוד משכיל או משכיל לדוד ממטה למעלה או ממעלה למטה. ויש משכיל דהיינו משכיל לאיתן האזרחי והיא הבינה המתעלה למעלה במוח ומתדבק בחכמה ומשכיל ומפרש ומתרגם לאזרח י' שהוא אברהם המאיר מן העולם העליון בכח החכמה. וכל משכיל הוא בכח החכמה הנקרא שכל והשכל. ולא נקרא היסוד משכיל אלא בהמשיכו משך הבינה ששם החכמה. ואין תימה מפסוק ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (ש\"א יח יד). כי הוא על ידי היסוד בהמשכה מבינה. ולעמוד על תוכן הדברים יעויין במאמר הסבא (משפטים דף ק\"י ע\"א) בפסוק שמעו הרים כו':", + "משכן שתי משכנות הם משכן עליון ומשכן תחתון. בינה משכן עליון, מלכות משכן תחתון. וכן נתבאר בתקונים ועליהם נאמר (תהלים קלב ה) משכנות לאביר יעקב כי התפארת בין ב' המשכנות האלה. והעד ענין לאה ורחל. ומשכן העדות נקרא המלכות מפני שבה ענין העדאה דכתיב (איכה ב יג) מה אעידך. והטעם מפני ששם מקום העדות שהוא יחוד תפארת ויסוד כמבואר. ופי' במקום אחר שלא תקרא המלכות משכן אלא כאשר היא משכן לתפארת אשר בתוכו:", + "משלם גמול פי' ר' משה תיבה זו בפחד. והטעם נראה לי כי מפני שהגבורה משלמת הגמול בשוה מדה כנגד מדה בלי להעביר. ועוד יש מן המפרשים קראוה משלם שכר טוב ליריאיו דוקא. ועוד לשון תשלומין מורה על שווי המדה מדה כנגד מדה. ולפי זה תקרא בשם זה בבחינה אמצעית שבגבורה. שבבחינה ראשונה יש בה חסד, ובאחרונה יש בה כח האש הרע, ובאמצעית הוא במדה שוה [לכאו\"א כפי מעשיו]:", + "משנה היא המלכות. אמנם נק' משנה כמו משנה למלכות פי' שהיא בחינת האמה של המלכה בסוד הכסא דבריאה המבוארת בשער אבי\"ע והיא משנה לגבירתה דהיינו מטרוניתא או יהיה במציאות הה\"א שהיא שניה ליו\"ד. ושניהם יצדקו בדברי הרשב\"י ע\"ה. ובמ\"א פי' שהיא נקראת כן מצד החסד והטעם הוא כי על ידו מציאות הה\"א כמו שפי' בשער המיעוט. ובמ\"א פי' שהיא נקראת משנה בסוד שהיא שניה למלך שהוא הת\"ת ולעולם בסוד הה\"א. שהוא ו' והיא ה' משנה לו:", + "משפט המפורסם במלה זו ברוב דברי הרשב\"י ע\"ה ושאר המפרשים כי הת\"ת נק' משפט. אמנם אמרו שנקרא כן כשהוא יונק מן הדין מצד הגבורה. ובתקונים (תקונא שבעין דף ק\"ל ע\"ב) וז\"ל במדה במשקל ובמשרה. במדה בחמשה תיקונין דה' עלאה, במשקל דא ו', ובשורה דא ה'. משפט דכלא דא י'. הה\"ד ויגבה ה' צבאות במשפט עכ\"ל. שהכונה שיהו\"ה שהוא הת\"ת מתעלה אל המשפט שהוא י' גבוה מעל גבוה. ונראה לנו ליישב הענין כי משפט הכונה דין בקצת רחמים. אמנם מתנהג על קו המיצוע ופי' משפט ר\"ל מכון מצומצם. ולכן אמר הוא כי החכמה היא המכוננת ומצמצמת המדות ומיישבת אותם לבלתי יתרחבו יותר ממדתן. והכונה במשפט צמצום. קרוב אל משלם גמול שפי' למעלה. ובר\"מ פי' כי הת\"ת נקרא שופט מצד הבינה יתבאר בערכו. ובזהר פרשת קדושים (דף פה ע\"ב) פירש כי משפט הוא דין בתערובות רחמים ובזה יתיישב הכל כי עקרו מצד הבינה דין, ויונק מצד החכמה רחמים. וז\"ל כד אתער משפט אית ביה רחמים. ופירוש שיש בו דין ויש בו רחמים. והטעם כי רחמי החכמה הוא מקבל אותם על ידי הבינה. ובפרשת אחרי (דף ע\"ג ע\"ב) משמע דאיהו רחמים. והטעם כי מקורו שהוא עקרו הוא רחמים והיינו החכמה:", + "משקוף פירש רבי משה ביסוד וז\"ל כשמתעלה היסוד למעלה מנצח והוד ואז הם שתי מזוזות והיא משקוף על גביהם והוא סוד פסח מצרים עכ\"ל. והכרח אל דבריו מדם ברית שעל המשקוף במצרים. ולהיות שיש לו מציאות עליהם ומציאות תחתם כדפירשנו בשער סדר האצילות לכן פעמים אומר על המשקוף ועל שתי המזוזת, ופעמים אומר על שתי המזוזות ועל המשקוף (וע' בס' קהלת יעקב):", + "מתוק נקראת המלכות מצד הגבורה בסוד הדבש כמש\"כ בזהר ויחי (דף ר\"מ ע\"א). ואפשר לומר שנקרא כן בסוד שמאלו תחת לראשי שהיא מתיקות מצד הדין כמבואר בשערים הקודמים:", + "מתן תורה פירש רבי משה כי הבינה נקראת כן מפני שבה נתנה תורה בסוד יום החמשים הנזכר ואינו מתיישב. ולפי דרך הרשב\"י ע\"ה בשביעי נתנה תורה והוא יסוד והוא הנקרא יום מתן תורה שעל ידו נתינת התורה ויחודה לכנסת ישראל. ומה שהכריח רבי משה מיום החמשים אינו הכרח כי אין מספר הימים למעלה כדפירשנו בשערים הקודמים. ובמ\"א נראה כי מתן תורה הוא הת\"ת [פח]:", + "מתנה טובה נקראת המלכות והיא נקראת כן בהיותה למעלה בסוד היו\"ד בחכמה. אמנם בהתלבשה בשלשה גוונים שהם הה\"א ג' ווי\"ן שהיא היותה מתיחדת עם ג' אבות שהם ג' גווני העין ובת עין באמצע [פט] והיינו שאמרו רז\"ל (ביצה דף ט\"ז.) מתנה טובה יש לי בבית גנז\"י שהיא חכמה בסוד הצלע. ונקראת מתנה טובה פי' מאירה. בסוד בהיטיבו את הנרות. אמנם בהתלבשה [בהם] נקראת שבת וזהו ושבת שמה. וכל לשון שם הוא לבוש והיכל כמבואר בשערים הקודמים ונבאר בערך שם:", + "מתנים הם למעלה בסוד ייחוד הת\"ת עם המלכות שהיא האזור המתייחדת אל מתני איש ונקרא מתנים יחודם למעלה בסוד הגבורה והחוזק. והחלצים למטה בסוד החלצים כדפיר' בערכו. ואין כונתינו שיהיו מתנים בגבורה אלא מתנים הם נצח והוד אמנם העקר לפי תגבורת יניקתה אם מצד הגבורה אם מצד החסד. ומתנים למטה הוא הוד ומתנים למעלה נצח. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בפסוק (יחזקאל א כז) ממראה מתניו ולמעלה.", + "הנה נכלל ביאור ערך אות מ\"ם בעזרת הצור שוכן מעונה. ונבא לבאר ערך אות נו\"ן בע\"הו:" + ], + [ + "נאמן הרשב\"י ע\"ה ושאר המפרשים הסכימו היות שם זה מכונה ליסוד. ואפשר שיקרא כן בהיותו משפיע שפע האמת מת\"ת אל המלכות הנקראת אמונה. והוא נאמן בינו ובינה לבלתי מנוע הזרע ממציאותו הדק הנשפע מלמעלה. אז יקרא נאמן בסוד אמת ואמונה:", + "נאה פי' בשער הכנויים בפ\"ד נאה במלכות. מצד קשוטיה הנמשכים לה מן הזכר דהיינו נו\"ן מלכות. א\"ה ת\"ת, שכן עולה ו'. והם קשוטין שלה נכללים בה בצורתה:", + "נבואה נקראת המלכות מצד בחינת השפעת הנביאים שבה שהם נצח והוד, הם הנביאים והיא הנבואה. ועל ידם הנביא מתנבא מתוך המלכות ומבחינה זו נקראת נבואה:", + "נביאי האמת הם נצח והוד. והרשב\"י ע\"ה קורא אותם נביאי קשוט והכל א'. וכאשר הם מתנבאים ר\"ל משפיעים נבואה לבד אז נקראים נביאים סתם אמנם כאשר הם מקבלים עליהם האמת שהוא הת\"ת אז נקראים נביאי האמת. כן פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רל\"ו ע\"א) ובתקונים (בהקדמה דף י' ע\"ב). ונביאים סתם הם נקראים ג\"כ מצד שמגלים רצון השכינה למטה וכן פי' בתקונים:", + "נגב הוא הדרום מדת החסד מדתו של אברהם וכן מבואר בזהר פרשת לך (דף מ\"ד.) בפסוק (בראשית יב ט) הלוך ונסוע הנגבה. ומה שקשה לזה היות נגב לשון נגוב והוא לשון יובש. ואדרבה אנו רואים שבחסד הוא עיקר המים ולחותם כנודע. ור' מנחם מרקנאט תירץ בפ' זו הטעם שנק' נגבה שהוא מלחלח יובש הדין שנשפע מהגבורה והדבר הנגוב הוא מלחלחו. ורחוק הוא שיקרא הוא בלשון הנגיבה מפני שהוא מלחלחה. והנכון הוא אצלנו מבואר בטעם למה הדרום הוא נגב והצפון מלוחלח והיה מן הראוי שיהיה להפך שהדרום יהיה לח מצד מימי החסד שבדרום והצפון יבש מצד הגבורה. אלא הספי' הם נקשרות זו בזו קשר אמיץ והנה הגבורה פועלת אל צד החסד באש הקשה ומכה בדינה ומשפעת בו כדי להשיבו אל טבעה עד שתתחזק חום החסד ביותר ע\"י הסבה הזו. והגבורה הוא להפך שהיא מתקררת ומתלחלחת מכח המים שבחסד המתגברים בה להשיבה אל טבע המים. ונמצא לפי זה כי פני החסד שהוא נגד פני הגבורה (הם רחמים) [נ\"א הוא חם] ביותר ולכן הדרום שהוא כנגד הצפון הוא נגוב ויבש. והגבורה הפנים שיש לה נגד החסד היא לח ביותר. ולכן צפון לח שהוא כנגד הדרום ולפי זה תקרא נגב חסד בצד המתקרב אל הגבורה שהוא מלשון נגוב. ואין תימה בזה שהרי לא זכה אברהם למדת חסד בעצם עד שעקד את יצחק בנו וכן פי' בזהר פ' העקדה. ולכן היה רודף אחר הנגב להכניעו ליצחק ולעוקדו להיות האש תחת המים. ויצדק עתה נגבה בה\"א שהיא ה' אחרונה מדת הדין הרפה שבה הי' רדיפתו עד שעקדו כדפירשנו:", + "נגון כל נגון הוא מצד הגבורה וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתקונים (בתקונא י\"ג דף כ\"ו ע\"א) כשבא לבאר י' מיני הילולים שבס' תלים אמר חמישאה בנגון ושם מונה הספי' ממעלה למטה ושם מתבאר כי הנגון מצד הגבורה. ובתיקונים (בתקונא נב דף פד ע\"ב) בפסוק (חבקוק ג יט) למנצח בנגינותי אמר אמה ותרין שוקין. ובהכרח הדין שוקין הם ל\"מנ\"צח כדפי' בערכו, ובנגינותי הוא הבינה. נראה שנגון הוא בבינה. ונוכל לומר כי הכל ענין אחד כי כן דרך הלוי מצד הגבורה היה מנגן הניגון והוא מצד הבינה כדפי' בשער מהות והנהגה:", + "נגע נקרא הקליפה הנקראת רעה והרעה היא לילית ונגע למעלה ממנה. ויש נגע שהם נגעי בני אדם שהם השדים שהוליד אדם במאה ול' שנים שפי' מאשתו והם רודפים אחר בני אדם להתעותם ולהזנותם בלילה בקרי והם נראים להם כדמות נשים ואין להם שער והוא הפך ענ\"ג. ועל זה נאמר אין למעלה מענ\"ג ואין למטה מנגע כי גם את זה לעומת זה עשה האלדים. וענג נבאר בערכו בעזרת הצור וישועתו:", + "נדיבים נקראים האבות שהם נדיבים לענ\"י ולעני\"ה צדי\"ק וצדק ונותנים להם בעין טובה רוב שפע. וכן פי' רז\"ל (חגיגה ב') בפסוק נדיבי עמים נאספו. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה [צ]. נמצאו גדולה גבורה ותפארת בהיותם משפיעים לאלו בשעת עניותם נדיבים נקראו:", + "נדר המוסכם בכל המקומות כי נדר הוא בבינה ואמר (הרשב\"י בר\"מ משפטים דף קטו קטז.) כי מפני זה תקנו בי\"ה שהוא הבינה כל נדרי. ולכן אמרו אין שבועה חלה אלא על דבר שיש בו ממש. מפני שהשבועה הוא במלכות והשבועה עצמה [נסמכת] ביסוד כדכתיב (רות ג יג) חי ה' שכבי עד הבקר ר\"ל יסוד.", + "והנה חלה על דבר שיש בו ממש דהיינו היסוד שבו נסמך המלכות. ומצדו נקר' שבועה שכל המדות נקראות בו שביעיות כמו שנבאר בערך שבועה. ונחזור לענייננו כי הנדר חל על הדבר שאינו נתלה בממש אלא אדרב' כל ימי ההקף ניזונים ממנה. ולכן אמרו נדרים על גבי שבועות עולים שכן היא [צא] עולה על כל שבע ספי' והיא רובצת עליהם וחופפת עליהם כאם על הבנים. וכן אמרו היתר נדרים פורחים באוי\"ר ובארנו בערכו כי אויר נקרא גם התפארת והבינה פורחת עליו כל זה ביאר הרשב\"י ע\"ה.", + "ועוד פירש רבי משה שמפני כן הנדר בלשון הרי עלי לרמוז על שהיא חופפת על שבעה ימים. וכן פי ר' משה כי לשון נדר מלשון דירה שהיא דרה על ההיקף. וכן גם כן לשון דרור וחפשיות. ולהיות סוככת על הבנים אמר כאלו נודר בחיי המלך. פירוש מלך תפארת. חי הבינה הסוככת עליו ומחייהו. וברעיא מהימנ' [פנחס דף רנ\"ה.) יש פירוש אחר בכל זה הדרוש ונראה משם לפי שטתו כי הנדר בחכמה וצריך ביאור. וזהו המוסכם בפי כל כי הנדר בבינה:", + "נהר בפסוק (בראשית ב) ונהר יוצא מעדן פירש הרשב\"י ע\"ה (בתקונא נה דפ\"ה) במלת נהר פירושים שונים. פירוש נהר בחכמה, ופירוש נהר בבינה, ופירוש נהר בתפארת, ופי' נהר ביסוד. וקצת פירושים אלו פי' בשערים הקודמים. ועתה נבאר בביאור ענין זה בלי גמגום. פעמים נקרא הבינה נהר ואז נקרא נהרא דלא פסיק מימוי לרמוז שלעולם נגיד ולעולם נפיק ולעולם אינו פוסק לכך נקראת דנגיד ונפיק. אמנם תקרא הבינה כן בהיותה משפעת בבחינתה אל הבנין. ולפעמים היסוד ג\"כ נקרא נהרא דנגיד ונפיק ולפי הענין צריך לדון. אמנם נהר סתם נקרא לפעמים היסוד. וכן פי' בזהר פ' מקץ (דף קצ\"ג ע\"ב) בפסוק והנה עומד על היאור. ולפעמים ג\"כ הת\"ת נקראת נהר דינור מצד יניקתו מצד הגבורה. ונהר פלגיו מצד החסד הרומז אל רבוי המים כמו פלגי מים. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה במקום אחד. ובמ\"א (בהקדמת ת\"ז דף ד' ע\"א) פי' כי יסוד יש לו שני שמות ע\"ד הת\"ת נהר דינור ונהר פלגיו והוסיף עוד (בר\"מ פנחס רמ\"ז.) כי מצד ג' ראשונות ע\"י הת\"ת המשכינם על ראשו נקרא נהר כבר. ופי' כבר כ' כתר ב' בינה ר' ראשית חכמה. ובארנו מאמר נאה על ענין זה בשער המכריעים בפ\"ה. עוד פי' שם כי ג' שמות הללו הם במטטרון נהר פלגיו ונהר דינור ונהר כבר. ואמר [צב] כי הת\"ת משני הקצוות נקרא נהרי נחלי דבש וחמאה. והכונה כי הדבש מצד הגבורה באדמימתו. והחמאה מצד הימין בלבנינותו. והוא כלול משניהם ומבחינתם נקרא כן. עוד רצונו לבאר שם כי שבע ספירות מצד החסד נקראים ז' נהרות. ובמ\"א פי' חכמה ובינה נקראים נהרות מפאת הת\"ת, ועליהם נאמר (תהלים צ ג) נשאו נהרות קולם:", + "נוגה בארנו בערך אש כי המלכות מצד נצח והוד נקראת אש נוגה. אש מצד ההוד הנוטה אל הגבורה ודינה. ונוגה מצד הנצח הנוטה אל החסד ולבנינותו והנגה הוא אש לבן כצמר נקי. ובתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"ב ע\"ב) פי' הבינה נקראת נוגה מצד החסד נמצא לעולם נוגה בימין מצד החסד ומפאת זה נקרא נצח כן:", + "נוה המלכות נקרא נוה מפני שהוא בית ונוה הת\"ת וכן פירוש הרשב\"י ע\"ה בפ' אחרי (דף ע\"ד ע\"ב) בפסוק (ירמיה כה ל) שאוג ישאג על נוהו. וכן נאמר (ישעיה לג כ) ירושלים נוה שאנן. ואפשר לומר כי אות נו\"ן ואות ה\"א הם נרמזים במלכות. ואות ו' בת\"ת היושב תוך הנוה:", + "נוזלים פי' בזהר (בלק דף ר\"א:", + "ר\"ב.) בפסוק (שה\"ש ד טו) ונוזלים מן לבנון כי החמש ספירות ר\"ל גבורה הוד ונצח וחסד וגוף וברית חשבינן חד הם חמש. ובהיות אלו החמש מקבלות מג' ראשונות הנקראים כלם בשם לבנון ומשפיעים למטה נקראים נוזלים פי' שהם נוזלים המים הזכים המושפעים ממעלה אל המלכות:", + "נועם ה' נקרא השפע הנשפע למלכות מהכתר דרך החכמה ומהחכמה אל הבינה ומבינה אל המלכות דרך מדרגות הסלם. כן בארו בזהר פ' שלח (דקס\"א:", + "ובשלח דנ\"ו). ונודע כי עקר הנעימות הוא בבינה ועכ\"ז הוא בא מלמעלה ר\"ל מהכתר. ובבינה נקרא לו שם נועם ומבינה נשפע הנעימות אל המל' כדפי'. ובזהר פ' תולדות (דף קמ\"ב ע\"ב) אמר כי נועם ה' הוא שופריה דיעקב. ופי' השפע העליון הנשפע על הת\"ת. ואפשר שהוא הוא השפע עצמו הנשפע ג\"כ על המלכות והכל מתוך הבינה ע\"י הכתר המשפיע בה כדפי'. וכן מבואר בפ' מקץ (דף קצ\"ז ע\"ב) כי הנעם הוא שפע חירות הבינה המאיר לכל הספירות ונשפע למלכות ע\"י האבות:", + "נוצר חסד לאלפים פי' ר' משה שהוא בת\"ת ואין לנו הכרח לענין זה והוא ג\"כ לא.כתב בו טעם. ויש מי שפי' כי הבינה נקרא נוצר חסד מטעם שנוצר חסד משמטה שעברה לשמטה זו ומזו לאחרת וכן עושה תמיד אלו הן דבריו ואינו מתיישב (ע' בספר מאורי אור):", + "נורא הוא הת\"ת וכן הסכימו הכל ויש הכרח מלשון התקונים [צג] שנקרא כן מצד הגבורה. ומשמעות הלשון מורה כן שפי' מלשון יראה ופחד ואין יראה אלא מצד הפחד:", + " נושא עון פי' ר' משה בת\"ת. ולא נתן בו טעם. ויש מי שפי' בגבורה. ובזהר מוכרח שהוא ביסוד והטעם כי העון פוגם עד היסוד ולכן צריך להיות נשוי [עון] משם:", + "נח היסוד נקרא כן. והטעם כי נח הוא מרכבה אליו לפיכך נכנס אל התיבה מפני שנתייחד עמה יחוד שלם ועליו נאמר (בראשית ו ט) איש צדיק תמים ופי' רז\"ל שנולד מהול. ונקרא נח לשון מנוחה כי על ידו תמצא המלכות מנוחה כמו שהארכנו בשער הצנורות בפ\"ד.", + "ועוד כי על ידו ירד השפע כתרגום וירד ונחת. ונמצא לפי' האלה כי נקרא כן בהיותו מתייחד עם המלכות בסוד הת\"ת ואז העולם במנוחה ונחמה כדכתיב (שם ה כט) נח לאמר זה ינחמנו:", + "ניחוח פי' הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ פנחס דף רכ\"ד.) כי ניחוח נקרא השפע היורד מחכמה אל החסד ומחסד נמשך אל הגבורה לכבות האש העשניי הדולק ואמר כי זהו ריח ניחוח ונתבאר בערכו:", + "נחל המפרשים פי' כי החסד נקרא נחל ראשון והגבורה נחל שני וכן כלם עד סוף האצילות. והטעם כי בינה הים הגדול עליה כתיב (ישעיה יא טו) והכהו לשבעה נחלים. ואמנם הנחלים נקראים הענפים הז' הנמשכים מחסד יסוד המים כדפי'. ואין לשון נחל ונהר אלא מצד הת\"ת הנקרא ו' משוך כנחל. ונקרא הת\"ת נחל קדומים ופי' הרשב\"י (בת\"ז תי' נ\"ה דף פ\"ה.) כי מצד הבינה והתכמה נקרא נחל קדומים. והטעם כי שם נקרא קדם כאשר יתבאר בערכו בע\"ה. ומצד הכתר ביחוד החכמה והבינה נקרא נחל עדניך, נחל מהעדנים העליונים. אמנם עקר העדן הוא הכתר כדפי' וכמו שנבאר בערכו. ויש חילוק בין נהר לנחל, כי נחל נקרא השוטף מים לעתים ואם יהיו רחוקים, אמנם נהר נקרא שלעולם שוטף ואינו פוסק. ומפני כי יניקת הת\"ת מהשלש ראשונות אינו כ\"כ בתמידות נקרא נחל שנראה שיש לו הפסק. אמנם יניקתו מהימין ומהשמאל לעולם אינו חסר לכן נקרא נהר מצדם כדפי' בערכו בע\"ה. ובתקונים (תקונא כ\"א ד\"ס ע\"ב) פי' נחל סתם הוא יסוד. בפסוק (ש\"א יז מ) ויקח דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל ע\"ש. נחלה בלי מצרים הבינה נקרא כן והטעם שעד שם מגיע צעקת הכלבים בצעקתם ה\"ב ה\"ב כמו שנבאר בשער התמורות. אמנם בבינה אין מגיע שם צעקת וקטרוג הצרים הצוררים כן פי' כל המפרשים. ולי נראה מצרים מלשון מצר והדבר המושג יש לו מצרים שהוא גדר הגבול אבל בבינה ומבינה ולמעלה אין השגה כלל ואינה נגבלת ולכן נקרא נחלה בלא מצרים שאין לה גבול. והת\"ת יקרא לפעמים נחלה וכו' והטעם בהיותו עולה למעלה בבינה ואז הנחלה הזאת נקרא נחלת יעקב אביך שפי' רז\"ל (שבת קי\"ח) נחלה בלא מצרים. ובזהר פ' חקת (דף קפב.) בפסוק (קהלת ז יא) טובה חכמה עם נחלה פי' כי נחלה הוא צדיק יסוד עולם. ונקרא נחלה [צד] כי הוא שפע היורד מן הת\"ת אל המלכות דהיינו נחלתה של המלכות ומשמע התם שהכנוי הזה מושאל בו ואינו עיקר כנוייו:", + "נימא היסוד נקרא נימא כמו שנקרא חוט השערה ועליו נאמר אין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא נימא (ע' בתקונא י\"ט דף לו לז.). ונקרא נימא מפני שהוא ו' ובו תלויין נימין דכנור כי הכנור הוא המלכות והנימין הם החוטים שהם ה' ספירות התלויים ביסוד כדמיון הת\"ת. ובהם נגון הכנור ע\"י השפעת מנין נימין כמנין הספירות וענפים שביסוד. לפי כללות הכנור פעמים בז' פעמים בח' פעמים בי' (כדאיתא בערכין ד\"יג ותנחומא פ' בהעלותך ע\"ש):", + "נס בתיקונים [צה] משמע כי היסוד בהיותו למעלה מנצח והוד נקרא נס שהוא עומד עליהם לנס:", + "נעל מטטרון בהיותו מכסה ולבוש אל השכינה נקרא נעל וענין זה בארנו בארוכה בשער אבי\"ע:", + "נער מטטרון נקרא נער. והטעם כי הוא משמש שימוש נער לפני השכינה. כי על ידו מחלקת מזון לכל כתות המלאכים ועולם השפל. ובפסוק (תהלים לז כה) נער הייתי גם זקנתי אמרו בגמ' (ביבמות דף ט\"ז) פסוק זה שר העולם אמרו. ונקרא נער בהיותו משמש שימוש נער דווקא. אמנם לפעמים משמש שימוש זקן. והוא בהיות המלכות נעולה בתוכו [צו] ולכן אליעזר בהיותו הולך לזווג את רבקה קראו עבדו זקן ביתו (בראשית כד ב). והשכינה ג\"כ נקראת נער בסוד נער נערה, ונקראת נער בעוד שלא קבלה הזכר כאשר בארנו בשער סדר האצילות. ולפעמים היסוד ג\"כ נקרא נער על שמה כי כמו שהנקבה לפעמים נקרא בשם הזכר, כן הזכר נקרא לפעמים בשם הנקבה כן נתבאר בזהר פ' וישב (דף קפ\"ב ע\"ב). ולפעמים נקראים נערים שנים, שני הכרובים התחתונים מטטרון וסנדלפון. ולפעמים הכרובים העליונים נצח והוד. כי אלו נגד אלו, כאשר השכינה עולה למעלה נקראים הנצחים נערים משמשים תחת השכינה וכאשר היא למטה הם הנערים מטטרון וסנדלפון:", + "נפש סתם היא המלכות וכן נתבאר בזהר פ' לך (דף פ\"ז) ולפעמים נקרא נפש חיה וכן פי' בתיקונים. ואפשר הטעם שנקרא נפש חיה מפני שממנה מחצב הנפשות. ונקראת חיה מפני שיונקת שפע החיים העליונים של חכמה שבה תלויים החיים. ונקראת נפש בסוד שמקבלת עליה הרוח והנשמה שהם ת\"ת ובינה. ור' משה פי' נפש חיה ביסוד ואין לו ענין. ולפעמים נקרא המלכות נפש יתירה בהיות יום השבת והיא כלולה מי' ונכללת לעלות למעלה בסוד שבת שבתון. אז נקרא יתירה כי היא יתירה בעלייה יתירה בהארה. וכן המלכות נקראת נפש דוד מפני שהיא מדתו. כן פי' בזהר פ' תרומה (דף קע\"א ע\"א):", + "ע' בעס\"ר נצב פי' בזהר פ' ויצא (דף ק\"ן.) כי יחוד וקשר הספירות אשר יתייחדו עם הת\"ת מיסוד ולמעלה ואין היסוד בכלל נקרא נצב. ר\"ל כמו [נצב מלך] (מלכים א' כ\"ב). ואפשר שהת\"ת עצמו נקרא נצב מפני הטעם הזה כאמרו (בראשית כח יג) והנה ה' דהיינו הת\"ת נצב. וקצת משמע כן מלשון הזהר שם:", + "נצח כבר נודע כי מדה שביעית ממעלה למטה נקרא נצח והטעם כי היא מדת נצחונו של עולם. ועל שם כך נקרא נצח. ולפעמים קוראים המדה הזאת נצח נצחים. והטעם כי לכל מדה ומדה גם בחינות. בחינה המקבלת, ובחינת עצמה, ובחינה המשפעת. וג' בחינות אלו בארנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר.", + "והנה הבחינה האמצעית היא עיקר הנצח והב' הקיצונות נקראים נצחים. וכן בהוד הודות. ועל כן נאמר בזהר באלו השנים שוקיו עמודי שש שהם שש פרקים שבשוקים שש בחינות אלה כדפי'. ולפעמים נקראת המדה הזו נצח ישראל כאשר דבוקה בגוף אז נקרא נצח ישראל:", + "נצנים פי' הרשב\"י ע\"ה בפ' בראשית (ד\"א) כי חסד גבורה ת\"ת בתחלת עלייתם במחשבה נקראים נצנים והטעם כי שם תחלת צמיחתם וזהו נצנים שהוא תחלת הצמיחה:", + "נקם ברית המלכות נקרא כן מן מפני שהיא נוקמת נקם המחלל בריתו. מפני שהמפריד אלוף ממנה שהם מתייחדים ע\"י הברית העליון כנודע. ולכן נקמת הברית תלויה בה:", + "נר ה'. השכינה נקראת נר מטעם כי היא נר המקבלת האור העליון ונקרא כן כשהוא כלי מוכנת לקבל האור העליון. וכאשר כבר קבלה האור ונדלקה נקראת נר ה'. שפי' שכבר קבלה עליה האור של הת\"ת. ונקראת נר מצוה והכל אחד קרוב זה אצל זה כי מצוה הוא יהו\"ה [באת בש] כדפי' בערכו. ולהב הנר יש בתיקונים שני פי'. א' מן הגבורה שהוא אש. וא' מצד החסד שהוא אור. ופי' השלישי כי הוא כלול משלש אורות כדדפירשו [בדברי] בית הלל (ברכות פ\"ח) במאורי האש. והם ג' אבות לבן ואדום וירוק ואין [צז] ספק כי ג' מאורי הנר הם מצד הגבורה שהם מאורי האש וכן פי' בתיקונים ופי' שם [בתקונא כ\"א דף נ\"ד) כי השכינה היא נר דולק לפני התפארת מצד הגבורה:", + "נרד וכן נרדי פי' בזוהר פ' אחרי דס\"א שהוא ביסוד. והעתקנו לשונו בשער מהות והנהגה פ' י\"ז:", + "נשא פי' רם ונשא יש שפי' ת\"ת. ויש שפי' כתר. ולפי הנראה מתוך דברי רז\"ל (בתנחומא ס\"פ תולדות) באמרם ירום מאברהם ונשא מיצחק ופי' בזהר פ' וישב (דף קפ\"א ע\"ב) דהיינו בינה כדפי' בערך ירום. א\"כ יהיה בבינה שהיא על הגבורה [צח]. ועיין בערך רם כי שם הארכנו:", + "נשיקה ענין נשיקות הם בהתעוררות האהבה בין ת\"ת ומלכות ואין נשיקות אלא ביחודם אבל ביחוד החכמה והבינה אין נשיקות. והנשיקות הם דביקות רוחא ברוחא כמו שנתבאר בשער מהות והנהגה:", + "נשמה יתירה בכל מקום נשמה סתם היא בינה שמשם מחצב הנשמות כמו שנבאר בשער הנשמה. ובר\"מ (פנחס דף רמ\"ג.) פי' כי נשמה יתירה היא כתר. ואין לנו לפרש אלא שנאמר שכאשר נקרא הבינה נשמה יתירה היא כשמתייחדת עם החכמה והכתר ונקראת מצד הכתר נשמה יתירה כי הוא היתרון על הנשמה (ע' תקונא כ\"ד דף ס\"ז וז\"ל דנשמה יתירה דאיהי שכינ' עלאה כו'):", + "נשר כל המפרשים וקצת ממאמרי הזהר מסכימים כי פני נשר הוא במלכות. אמנם בתיקונים מקומות רבים פי' הפך זה כי נשר הוא בת\"ת. וכן פי' בזהר פ' יתרו (ד\"פ ע\"ב) והכריח כן מן הכתוב (משלי ל יט) דרך הנשר בשמים. ולכן נראה לנו כי נשר לעולם במלכות. אמנם נקרא המלכות נשר בהיותה עומדת למעלה במקומה קודם הקטרוג. ויש דרך הנשר בשמים, ופי' מקום הנשר אעפ\"י שהיא למטה לארץ אבל מקומה בשמים. ובזה בארו בתיקונים כי מצד הת\"ת נקרא המלכות נשר והכריח מן הכתוב דרך הנשר בשמים. ובמקום אחר אמר כי היא נקראת נשר מסטרא דכורסייא שהיא הבריאה שפי' בשער אבי\"ע. ואפשר הטעם כי בשבתות וי\"ט שהיא והיסוד הם מתלבשים בבריאה כדפי' שם ואז נקראת נשר מסטרא דת\"ת. ובמ\"א (בתיקוני ז\"ח דף קי\"א ע\"ב) פי' כי הבינה נקרא הנשר הגדול בעל הכנפים ועליה נאמר (דברים לב) כנשר יעיר קנו וכו' וכנפים הם שש כנפים שש ספירות:", + "נתיבות כבר פי' בשער הנתיבות כי הנתיבות הם ל\"ב והם בחכמה. והם נקראים נתיבות פליאות לפי שהם נעלמות מלשון מופלא ומכוסה וכבר הארכנו בשער הנזכר. והנתיבות הם כנוי לצנורות נעלמות. ועצם החכמה פי' בר\"מ (פנחס דף רנ\"ו ע\"ב) שהוא הנתיב הגבוה מכלם הכולל לכלם ועליו נאמר (איוב כח ז) נתיב לא ידעו עיט, וכל הנתיבות שואבים ממנו והוא הראשון מהל\"ב כמו שבארנו שם. עד הנה נכלל ערך הנו\"ן בעזרת האל השופע עלינו משפעו הטוב. ועתה נבא בביאור ערך אות סמ\"ך בס\"ד:" + ], + [ + "סבא דסבין פי' בתיקונים (בהקדמה ד\"ג.) שהוא בחכמה ובזוהר [צט] פירש כי הכתר נקרא כן והכל מורה על העלם שהיא מורה שחכמה נעלמת בכתר ששם עקר הזקנה כדפי' בערך זקן. והבינה נקרא סבתא דסבתין. וכן מבואר בזהר פרשת נח (דף ע\"ב ע\"ב) והענין כי היא נקראת כן בסוד מציאותה ומקורה המתעלמת בכתר וחכמה כי שם מציאותה נעלמת. וכמו שהחכמה נקרא סב\"א דסבין בסוד הכתר כדפי', כן הבינה בסוד מציאותה הנעלם תקרא סבתא דסבתין. כי היא נקבה בערך החכמה:", + "סבת הסבות הכתר נקרא ג\"כ סבת הסבות. ויש חילוק בין סבת הסבות ובין סבת כל הסבות. ובארנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר ושם הארכנו:", + "סגולה פי' בזהר פ' תרומה (דף קכ\"ז.) כי המלכות נקרא סגולתו של הת\"ת. ואפשר הטעם שבה הוא מסגל וגונז כל שפעו הטוב. ואפשר שתקרא כן בסוד יניקתה ע\"י הת\"ת מן הסגול שהם ג' אבות. או לפי הפי' שפירשנו בשער הנקודות. או בסוד יניקת מן הסגולתא שהם ג' ראשונות. או לפי הפי' שפירשנו בשער הטעמים בענין סגולתא:", + "סדר זמנים הם הת\"ת והמלכות שהם מדת יום ומדת לילה ובהם נכלל כל ההקף ומפני שהם קדמו במחשבה ארז\"ל (ב\"ר פ\"ג) מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן:", + "סוד הצדיק נקרא סוד. והטעם כי סוד הוא הקבוץ. וכן הצדיק קבוץ השפע כלו. ומשם נשפע אל המלכות. ומפני היות השפע נקבץ ונסתם בו נקרא סו\"ד עולה יי\"ן יין המשומר בענביו שיש בו שמירה:", + "סוכה בסוכה רבו בו הפירושים להרשב\"י ע\"ה. במקום א' (בזהר וישלח דף קע\"ב ע\"ב) פי' כי סוכה היא המלכות והיא נקראת ג\"כ סוכתה. ובמקום אחר (בתקונא כ\"א דף נ\"ה.) פי' כ\"ו ה\"ס שפי' כ\"ו שם יהו\"ה וה\"ס שם אדני ושניהם יחד עולים סוכה. ועם היות שסכה חסר כתיב, עכ\"ז יש אם למקרא ויש אם למסורת. ובמ\"א (פנחס דף רנ\"ה ע\"ב) אמר כי סוכה היא הבינה המסככת על בנהא. ונ\"ל להטיל פשרה בדבר. כי סוכה הוא חיבור הת\"ת עם המלכות ועקרו המלכות. ר\"ל כי עם היות שלפעמים יהיה חבור הת\"ת והמלכות ע\"י התעוררות הזכר ויהיה הזכר עיקר והנקבה נעלמת בזכר. בסוכה הדבר בהפך כי עקר היחוד בנקבה והנקבה נגלית והזכר נעלם. ולכן נזכר חבורם בשם הנקבה. וזהו סוכה כ\"ו ה\"ס. שהוא יאהדונה\"י המורה על חיבורם. ומפני שכאשר יתחברו יכנסו לחופה והם נכנסים ומתעלים בבינה בסוד ו' קצוות הנעלמות בה. והיינו מציאותם סוכה מזרח מערב צפון ודרום מעלה ומטה והם סוכה למטה במקומ' ומתעלמים והם סוכה למעלה. נמצינו למדים, כי עקר סוכה בבינה דהיינו ו' קצוות הנעלמים בה. ובתיקונים (בתקונא ו' דף כ\"א. ותקוני ז\"ח דף קכ\"ז.) פי' כי הבינה נקרא סוכת שלום שהיא סוככת על שלום שהוא התפארת כאשר יתבאר בערכו:", + "סוף פי' בתיקונים כי הצדיק הוא סוף וכל מקום שבא סוף וקץ הוא בצדיק. והטעם כי אין המלכות סוף לאצילות באמת עם היותה למטה כי מפני מעוטה ירדה. אמנם סוף וקץ האצילות הוא הצדיק. ועם היות שבערך ים סוף כתבנו שנקרא המלכות כן מפני שהיא סוף לכל המדרגות. לא יקשה כלל מפני שכבר תקרא סוף בערך שהיא סוף אחר המיעוט. ולכן יש שקראוה סוף הבנין כי היא סוף לכל השש קצוות:", + "סחרת החכמה כאשר היא מתגלית בבינה נקראת סוחרת ופי' מלשון סחורה שבה נבראו כל בריאות שבעולם לכן הוא סחרת שממנה יצא הסחורה כדכתיב (תהלים קד) כלם בחכמה עשית. וג\"כ הוא מלשון סיבוב שהוא מסבב כל ההיקף שבבינה. וכבר בארנו ענין זה בארוכה בשער הכנויים בס\"ד:", + "סיהרא פי' ירח. השכינה נקראת כן בעוד שהיא פעמים מלאה פעמים חסרה כדפירשנו בערך ירח:", + "סירכא פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פ' צו דף כ\"ח ע\"ב ובר\"מ תצא דף רפ\"ב ע\"א) כי הקליפה בהיותה אוחזת בשכינה ואינה מניחה לעלות את פני המלך ה' צבאות מפני שהיא תובעת דין עונותיהם של ישראל אז נקרא הקליפה ההוא סירכא כי היא מסרכת ואוחזת פני כסא לבלתי עלות השמים ואז בעון הדור נעשית היא גבירתה כמו ושפחה כי תירש גבירתה (משלי ל) [ק] וזהו לשון סרכא מלשון סרכין תלתאה (דניאל ו')' סיעתא דשמיא פי' בתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז ע\"א) כי כל לשון סיוע הוא המלכות מצד התפארת המקבל מן הגדולה בהיות בה החכמה. ופי' שם כי עליהם נאמר (מ\"א ח. דה\"ב ו) ואתה תשמע השמים:", + "סל רבים מן המפרשים פי' במלכות ברוב המקומות וכן היא סל ובית קבול לכל האצילות. וכן נקרא סל המצות (ויקרא ח ב. במדבר ו יז) כי עשר חלות מצות נתונים בתוכה:", + "סלה פי' ר' משה במלכות ולא נתן לו טעם. ובזהר פ' ויקרא (דף ך') פי' בפ' (תהלים לב ה) ואתה נשאת עון חטאתי סלה דא לעילא לעילא אתר דעתיקא קדישא שרייא עכ\"ל.", + "ולפי ריש דבריו התם משמע דעתיקא קדישא דקאמר היינו חכמה ואתר דעתיקא היינו בינה ופי' סלה הרמז אל הבינה בהתייחדה עם החכמה:", + "סליחה פירש ר' משה כי הסליחה היא בת\"ת והוא סולח בסוד הרחמים שבו. וי\"מ הסליחה בכ\"ע לכן בי\"ה הוא יום סליחה בכח כתר השופע עליה. ואפשר שמטעם זה ג\"כ יהיה בת\"ת ענין הסליחה.", + "וענין הסליחה היא כי החטא יפגום ויחשיך אור הספי' וכאשר יגביר הסולח אורו ויתקן ויאיר המקום ההוא אז הוא ענין סליחה ונסלח לו:", + "סלם פי' בזהר פ' ויצא (קמ\"ט ע\"א) שהצדיק נקרא כן. והוא מוצב ארצה (בראשית כח יב) מלכות. וראשו מגיע השמימה ת\"ת. אמנם בר\"מ [קא] פירש הסולם הוא הת\"ת והטעם כי בו עליית המלכות והקצוות עד א\"ס. וכן הוא מוצב ארצה מלכות וראשו מגיע המשימה דהיא בינה שהיא נקראת יותר שמימה [קב] והכל ענין אחד כי ת\"ת וצדיק גוף וברית חשבינן חד. ושניהם סולם כי דרך בהם עלייתה למעלה כי אין עלייה זולתם ולכן יצדק סולם על שניהם:", + "סלע בר\"מ (תצא דף רע\"ט ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה שיש שני מיני סלע. הא' הוא סלע בת מלך הוא הצלע כלתו של מרע\"ה. ולכן נאמר (במדבר כ ח) ודברתם אל הסלע בדבור ופיוס כבת מלך. אמנם יש סלע אחר והיא מציאות הבריאה שהיא נקר' שפחה ונקראת משנה כדפי' בערכו והיא הכסא שפירשנו בשער אבי\"ע:", + "סלת נקראת המלכות כאשר היא נקייה מכל המצולות אשר תחתיה כמו סלת נקייה מסובין שהם הקליפות הסובבים המוח. ונקר' כן כאשר רוצה לעלות להתייחד למעלה בין זרועות עולם ואז נקרא בלולה בשמן הטוב ע\"י הצדיק ואז מתקשט ועולה ריח טוב להתייחד. כן נתבאר בר\"מ (פנחס דף רמ\"ז.) וכן נתבאר בזוהר פרשת ויחי (דף רמ\"ח) ע\"פ (בראשית מט) בבוקר יאכל עד. ונקרא עשירית האיפה סלת מפני שהיא עשירית כאשר נבאר בערכו:", + "סנדל הסנדל הוא סנדלפו\"ן שהוא סנדל לתפארת בהיות המלכות נעולה במנעל שהוא מטטרו\"ן. כי אז בהכרח יתלבש הת\"ת בסנדל והיחוד אינו גמור כי הוא בבגדו והיא בבגדה והדין הוא שכופין להוציא:", + "סנהדרי גדולה וקטנה הגדולה הוא בבינה מתגלים בת\"ת והטעם כי הע' סנהדרין הם ע' ענפים שבת\"ת שהם ז' ספי' כל א' כלולה מי' הרי ע' ומרע\"ה שהוא סוד הדעת הרי ע\"א והכלל הכולל הע' הם ע\"ב. וסנהדרי קטנה הם במלכות כי שם לשכת הגזית כדפי' בערכו. ויש פעמים מייחסים סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה שהם במלכות כי שם לשכתם כדפי' בערכו. ויש פעמים מייחסים גדולה בחסד וקטנה בגבורה. ואינו מן התימה כי ידוע שהבינה אל הימין בגדולה ומלכות אל השמאל בגבורה:", + "סעודה גדולה וקטנה סעודה גדולה מצד הבינה היא ה' גדולה. וסעודה קטנה היא מצד המלכות ה' קטנה. ולכן בעצרת אמרו רז\"ל שאמר הקב\"ה אני ואתם נעשה סעודה קטנה:", + "סער הוא מורה על תוקף הדין פעמים על הפנימי פעמים על החצון. פנימי כגון סערה שהוא א' מהמדות המלכות ומורה על הדין. וע\"ז נאמר (איוב לח א) ויען ה' את איוב מג הסערה בנו\"ן כפופ' שהיא נרמזת אליה. והחיצון אשר בשערה ישופני וגו' (שם ט יז) והכל מורה על תוקף הדין. וכן הים הולך וסוער (יונה א):", + "ספירת העומר פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא תשסרי דף ל\"ז ע\"א) שהמלכות נק' ספירת העומר. שבה מונה ז' ימים שהם שבע שבתות כו' שהם מ\"ט ימים. ונראה לפי זה שנקראת מנורה כאשר יאירו שבעת נרותיה כלולה כל נר ונר מז' נרות אחרות:", + "ספר ספר ספור (נ\"א) ספור כבר פי' עקר הדברים האלה בשער הנתיבות בפ\"א. וכבר היינו מאריכים בפירושים אחרים בזולת אותו שפירשנו שם. אלא שהפי' ההוא סלת נקייה ופי' אותו הרשב\"י ע\"ה בזהר כדפי' שם:", + "ויש ספר החיים ופי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא י\"ח דף ל\"א ע\"א) כי צדיק מצד הבינה נקרא ספר חיים. ופי' כי הבינה היא משפעת החיים הנשפעים לה מחכמה מלמעלה ממקור החיים והם משפיעים לצדיק ושם מתהוים הויה נגלה בדבר הנגבל בספר ע\"י כתיבה. ולכן הצדיק בקבלתו החיים מהבינה נק' ספר חיים.", + "ועוד יש ספר תורה והוא הת\"ת ונק' ס\"ת בהיותו כלול מכל תרי\"ג מצות, רמ\"ח מ\"ע מצד הגדולה, ושס\"ה מצד הגבורה ומגביל אותם וכוללם בעצמו נק' ס\"ת. ואמנם היכל שלו הוא בבינה. וכן מבואר בזוהר (שלח דף קס\"ד.) בפי' הפסוק מגדל עוז שם ה'. ומתוך היכל הפנימי הזה יוצא ומתייחד בתוכה (היינו בכנס\"י) כמו שכתוב (בראשית ב) ע\"כ יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו. ופי' ר' משה כי ההוד נק' ס' מלחמות ה' לפי שמאתו יצאו המלחמות מצד הגבורה. ונשלמה בעזרת צור ישראל ערך אות סמ\"ך. ועתה נתחיל בביאור ערך אות עי\"ן בס\"ד:" + ], + [ + "עב הוא החסד וכן עולה בגי' חס\"ד ע\"ב ועל זה רומז הנה אנכי בא אליך בעב הענן (שמות יט) והוא כח ואצילות שם בן ע\"ב. ועליו נאמר (ישעיה יט א) הנה ה' רוכב על ע\"ב ק\"ל. נמצא שע\"ב הוא החסד בהיותו בע\"ב גשרים כנודע:", + "עבד נק' המלכות וכן פי' בזהר פ' קדושים (דף פ\"ו ע\"א) כי דוד עלאה נק' עבד, בפסוק (ישעיה מג י) ועבדי אשר בחרתי. ובתיקונים פי' כי כל לשון עבדות ועבודה הוא רמז בעבד שהוא מטטרו\"ן שהוא העובד והעבד. ומצדו צריך האדם לעשות עצמו כעבד [קג]:", + "עבודת הלוים פי' בזהר פ' פקודי (דף רכ\"א ע\"ב) כי הבינה נק' עבודת הלויים בסוד השיר כד\"א ועבד הלוי הוא כדפי' בשער מהות וההנהגה. ופי' שם עוד פ\"א שהמלכות נק' עבודת הלויים בסוד שהיו נושאים המשכן בכתף ממקום למקום (ע' בז\"ח חוקת דף ס': מבואר דהמלכות נק' עבודה):", + "עגולה נקרא הבינה כי היא כעיגול שאין בה תפיסה כלל משא\"כ למטה בבנין שיש בו תפיסה כביכול. ואפילו כשהיא יושבת על בניה היא מרובעת ר\"ל רובצת תרגום רביעא. וכן פי' למעל' בערך אפרסמון כי היא עגולה סמ\"ך סתומה בהיותה עולה למעלה. אמנם למטה על בניה מ\"ם מרובעת המורה על ההשפעה ושהאם רובצת על הקן החופפת על בניה:", + " עגל נ\"ל שהוא מצד הגבורה כענין שור. ועגלה היינו המלכות מצד הדין. אמנם ירמזו אל כחות הדין קרובים לאלו:", + "עד [קד] פי' בזהר פ' ויחי (דף רמ\"ז ע\"ב) כי המלכות נקראת עד בין שתהיה מתייחדת עם הת\"ת בין שתהיה למטה במקומה ואפשר הטעם מפני שעדיה הגיע האצילות ולא עוד. והיא סוף המדרגות ובהיותה עולה למעלה ביחוד עם בעלה נקראת ג\"כ עד. וז\"ש התם והאי עד הכי נמי לעילא הכי אתקרי. והטעם כי אז עד בלשון עדה ולכן נקראת לעולם עד. וקצת משמע התם כי עד נמי בבינה. ואפשר שיהיה גם במלכות בהיותה עם הת\"ת והיינו השב' ע\"ד [קה]. ובפ' בראשית פי' כי גם היסוד הוא נקרא עד ואפשר לשני טעמים שפי' שהוא המקום שעדיו הגיע האצילות בתחלה קודם המיעוט. או מפני שעדיו הגיע אצילות עולם הזכר וממנו ולמטה עולם הנקבה. כי בינה עולם הזכר הוא כמבואר בזהר פרשת ויחי (דף רמ\"ו ע\"א) ומיסוד ולמעלה הכל דכורא או מפני שעל ידו היחוד דהיינו ע\"ד כדפירשנו:", + "עדה פירש בזהר פרשת ויצא (דף קנ\"ה ע\"ב) כי עדה היא המלכות והטעם כי מתקבצים ומתוועדים דרום וצפון ומזרח שהם חסד גבורה ת\"ת בסוד הייחוד וכן פי' שם ועדותי זו אלמדם (תהלים קלב יב) כי מלה עדותי מלשון עדה:", + "עדות הוא ענין היחוד ואל תקרי עדות אלא דעות והם ת\"ת וצדיק ששניהם דעות מלשון חיבור. צדיק עדות בין ת\"ת ומלכות ות\"ת הוא בין חכמה ובינה וכבר הארכנו בזה בשער אם הא\"ס הוא הכתר. ובזהר פרשת פקודי (דף רכ\"א ע\"ב) פי' כי אותיות י\"ה הם עדות ובהם קיום כל העולמות כענין כי ביה ה' צור עולמים. ואפשר שעל ידם הוא הויית העדות שהוא הדעת שהוא ו' אבא ואימא י\"ה יה\"ו:", + "עדן הרבה עדנים הם ופי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים אמנם הוא ביאר בפי' כי עקר העדן והיותר מתיישב הוא כ\"ע ושאר מקומות הם על דרך השאלה. וז\"ל בתיקונים (בהקדמה דף י\"א ע\"א) ולית עדן אלא כ\"ע דאיהו מופלא ומכוסה ובג\"ד אתמר ביה עין לא ראתה אלהים זולתיך ע\"כ. הנה אמר בלשון שלילה ולית עדן וכו' ואין לומר כי ולית עדן הנזכר כא\"ן. כמו כי קאמרי' שבתלמוד. ממה שהאריך בענין להכריע שלא יצדק עדן כ\"א על הכתר שהרי על העדן נאמר עין לא ראתה אלהים זולתיך וכיון שכן לא יצדק שם עדן אלא בכ\"ע שהוא מופלא ומכוסה ואין בו השגה כלל. ופי' עין לא ראתה אלהים הכוונה כי אלהים הוא הבינה ואין מי שיוכל להביט בעין זולת הבינה. ועל דרך השאלה יקראו החכמה והבינה עדן ויותר יצדק בחכמה מבבינה. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תיקון נ\"ה דף פ\"ה.) ונהר יוצא מעדן אית עדן ואית עדן הה\"ד ונחל עדניך תשקם. עדניך ודאי עדן עלאה כתר עילאה. עדן דלתתא דא י'. ואית עדן לתתא ודא אימא עלאה. איהי עדן לגבי נהר דלתתא מינה הה\"ד ונהר יוצא מעדן להשקות עכ\"ל לעניינו. ודקדק בלשונו באמרו אית עדן ואית עדן. לפי שאמר הכתוב ונחל עדניך לשון רבים ולפי המוסכם אין עדן כי אם בכ\"ע כדפי' לעיל לזה אמר אית עדן ואית עדן. כלומר יש עדנים ואין כולם שוין. ודקדק בזה שאמר הה\"ד, ולא אמר דכתיב כמנהגו. אלא הכוונה לומר הה\"ד. פי' עם הקדמה זו יתיישב ונחל עדניך לשון רבים. ודאי עדן עלאה וכו', פי' בכ\"ע שהוא עדן אין ספק כי זהו העדן האמתי. וכיוון לקראו כתר עלאה, פי' ודאי כי הכתר לא נקרא עדן סתם כיון שאנו רואים שנקרא כתר עלאה, וכיון שכן ראוי שיקרא עדן עלאה. וא\"כ לפי זה יש עדן למטה ממנו שלא נקרא עליון. וזה שאמר עדן דלתתא דא י'. פי' כיון שיש עדן עליון העדן התחתון יהיה חכמה. ומפני שהוקשה לו כי עדן מורה על היותו נעלם כדמוכח מפסוק עין לא ראתה אלדים זולתיך. לכן אמר ודא י', כאמרו גם החכמה נעלמת שאין האות הנרמזת בה מושגת אלא נעלמת דהיינו י'. ואית עדן, פי' עדן שלישי יש וזה אינו עדן בעצם אפילו בעצמותו אמנם הוא עדן בערך הנהר המתעדן ויוצא ממנה. וז\"ש אית עדן לתתא ודא אימא עילאה, ואינה עדן בערכה אמנם היא עדן בערך הנהר המתעדן ויוצא ממנה. ופי' ונהר יוצא מעדן, ירצה לפי זה תפארת הוא הנהר היוצא מהבינה. ועם היות לשון עדן אינו מדוקדק, עם כל זאת ידוקדק לשון נהר יוצא דהיינו דנפיק מבינה שאינו יוצא אלא מבינה. הכלל העולה מהמאמרים האלה כי העדן העקרי הוא בכתר עליון ובחכמה יתייחס קצת והבינה אחר דוחק גדול ונקראת עדן בערך שהנהר מתעדן בה. ובפרשת ויחי (דף רמ\"ז ע\"ב) בפ' ברכות אביך וגו' פי' עדן בענין אחר וז\"ל מאי מעדן אלא בכל שעתא דכל שייפין יתבין בקשורא חדא ואינון בעידונא דתיאובתא מרישא לעילא ולתתא וכלהו מעידונא ותיאובתא דלהון מריקין ביה ואתעביד נהר דנגיד ונפיק מעדן ודאי עכ\"ל. והכל ענין אחד כי לעולם עדן הוא למעלה ואם נאמר עדן למטה אין ספירה למטה שנקרא עדן אלא בהתייחד הספירות כלם איש באחיהו מהראש העליון דהיינו בינה עד למטה אז יקרא ענין זה עדן והכוונה כי אינם בערך שהם עדן אלא בערך שהם מתעדנים מעצמם על ידי יניקתם מן הראש שהיא הבינה ואדרבא מתוך הלשון משמע כן:", + "עדנה היא המלכות כאשר היא מתמלאת שפע ורצון מעדן עליון ופי' עדן ה'. ושרה מטעם שנמשך עליה עדנה מעדנ\"ה אמר אחרי בלותי היתה לי עדנה (בראשית יח יב). ודקדק לשון היתה לשון נקבה. וכן דקדק בזהר (שלח דף ק\"ע: ע\"ש) וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בהר פרשת חקת (דף קפ\"ב ע\"ב) בפסוק (קהלת ד ב) ושבח אני וגו' אשר הם חיים עדנה שהיא המלכות עדן ה' נקבה:", + "עובר על פשע פי' ר' משה שהוא בתפארת ופי' הטעם כי הוא עובר על פשע בכח הרחמים כאב רחמן על הבנים:", + "ויש עובר על הפקודים ופי' בתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"א ע\"א) כי נצח והוד נקראים פקודים ויסוד עובר עליהן וכמבואר בשער האצילות פ\"ד. נמצא היסוד נקרא כן בבחינתו שהוא למעלה מהם:", + "עולה נקראת המלכות בהיותה מקבלת ממקומה דרך מדרגות הסולם מדרגה אחר מדרגה עד עלותה עד התפארת להיות עם בעלה ומשם יתעלו שניהם אל הבינה כי שם ביתם. ובהיותם עושין המסעות האלה תקרא עולה. ולכן עולה כולה כליל לה' ואין לאחרים חלק בה כלל ועקר. ולכן נאמר בעולת הבוקר שהיא עולת התמיד היא העולה (ויקרא ו) כיון שעלתה לא תרד בשום אופן בעולם. מה שאין כן בחטאת שיש בה ירידה שנאמר (שם ט) וירד מעשות החטאת. והעולה לעולם עולה. אלו הם דברי הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רמ\"ז ודף רנ\"ו ע\"ב). ובזהר פ' נח (דף ע' ע\"א) נראה שעולה הוא בתפארת דהכי קאמר התם עולה סלקא דכר ולא סלקא נוקבא דכתיב זכר תמים יקריבנו. אמאי כתיב אשה דהא אש בעי לאשתכחא תמן. אלא אף על גב דעולה אתקריב דכר ולאתריה אתקריב, נוקבא לא בעיא לאתפרשא מיניה אלא בה אתקרי בגין לחברא דא בדא דסלקא נוקבא לגבי דכורא לאתחברא כחדא וכו' עכ\"ל. האי לא קשיא ולא מידי דהתם נמי קאמר כי עולה היא המלכות כדפי' לעיל בר\"מ. והכי פירוש ואי סלקא דעתך דעולה איהי רמיזא בתפארת ולא במלכות משם דכתיב זכר תמים יקריבנו, קשיא אמאי כתיב אשה דהיינו לישנא דנוקבא, לימא אש דאיהו לישנא דדכורא אלא ודאי דעולה אתקריב דכר ודאי לאתריה אתקריב דהיינו התפארת. ועם כל זאת עיקר הרמז אל המלכות העולה במקום הזכר ופירש עולה מלכות דסלקא לגבי דכר ולפיכך אתיא דכר לאחזאה מלכות דסלקא לגבי דכורא ולא אדכר בשמא אלא דכורא דאיהו עיקר ועתה צדקו דבריו יחד:", + "עולם כמה עולמות הם ומתחלקים לפי מניינם. המלכות נק' עולם ופי' בר\"מ (פנחס דף רמב.) כי פירוש מלת עולם פי' נער. והטעם או היא משמשת שימוש נער. או פי' מלשון עלמה פירוש נערה מפני שהיא נערה יפה בתולה מקווה להיותה נבעלת מבעלה אחר הגאולה. ובזהר פרשת בראשית (דף נ\"ח) כתב כי עלם חסר ו' הוא במלכות. ואפשר כמו שפירשנו. ויש עולם ביסוד אך לא נקרא עולם סתם אלא עולם הנשמות והטעם מפני שהוא אילן שממנו פורחות הנשמות כי על ידו הנשמות פורחות לשכינה פי' על ידי היחוד. ויש שקראוהו עולם תיכון והטעם כי הוא עולם תיכון והאמצעי בין תפארת ומלכות ואינו ענין. והתפארת יש שקראוהו עולם הבנין והטעם שההיקף שהוא הנגדר בשם עולם כאשר נבאר הת\"ת כולל אותו כנודע. שהוא בעל שש קצוות לכן ראוי שיקרא בשם עולם. ועתה שני עולמות הם עולם הזה ועולם הבא והוא בינה. וכן אמרו רז\"ל (קדושין דף ט\"ו.) ועבדו לעולם זה עולמו של יובל. והיינו בינה. ולא תקרא בינה העולם אלא בסוד בחינת השש קצוות הנעלמות בה:", + "ונקראת עולם הבא פירוש שלעולם בא שאינו מתעכב שפעו לעולם אלא בא ולפיכך אמר הבא ולא אמר שיבא. ומלכות ג\"כ נקראת עולם כולל שבעה נרות שבעה ספירות בסוד היותה כוללת כל ההיקף. ועל ב' עולמות אלו נאמר מן העולם ועד העולם [קו] ובין שתי עולמות אלו אוחז עולם אמצעי והוא סוד ששה קצוות עצמם. אמנם לא ייחסהו בשם עולם. ונקראת המלכות עולם הזה לפי שלפעמים פוסק השפע ממנה בעונותינו. ומטעם ההפסק אין אנו יכולין לומר בה עולם הבא כי עולם הבא מורה על שלילת ההפסק. והמלכות בעלת ההפסק לכן נקראת עולם הזה שפי' שאין בה אלא מה שלפנינו לבד עד ירחם ה' ויושפע עליה עוד שפע. ובתיקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ב.) פי' הרשב\"י ע\"ה שהתפארת נקרא עולם הבא וז\"ל ו\"ה אינון תרין בנין ואינון עלמא דין ועלמא דאתי. ו' עלמא דאתי דאיהו עלמא אריכא, ה' עלמא דין דלאו איהו אריך עכ\"ל. ונוכל לומר כי עיקר עולם הבא הוא הבינה ונקראת עולם הבא מצד בחינתה המשכת הנהר להשקות הנטיעות אשר בגן.", + "והנהר הוא ו' והיינו עולם ארוך והוא בערך בחינתו עם הבינה ויוצא ממנה. ויש שקראו לבינה עולם החיים מפני שהיא מקבלת החיים העליונים שבחכמה ומשפיעם למטה דרך החיי\"ם. ולפ\"ז לא תקרא בשם זה אלא כשתשפיע כח החיים מחכמה. ואחרים קראוהו עולם השכל כי היא נקראת עולם השכל בקבלתה כח השכל מהשכל העליון שהיא החכמה קרובה אל הכתר כאשר נבאר. ואחרים קראו לחכמה עולם ההעלם מפני שבה הקצוות הוויות דקות ביותר לכן קראוה עולם ההעלם. ולפ\"ז לא תקרא החכמה עולם ההעלם אלא בהתגלות אותם ההויות הדקות שבה בהעלם. ועם כל זה תקרא עולם ההעלם:", + "עומק כל הספירות קראם בעל ספר יצירה עמקים כדפירשנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר ושם בארנו הטעם:", + "עומר הרשב\"י ע\"ה קרא בתיקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ז.) להבינה עומר. וז\"ל וימודו בעומר דא שכינתא עילאה דאיהי עומר לגלגולת דאיהי גולגולתא דרישא עכ\"ל.", + "ופי' מלת עומר מלשון עימור שפירוש ענין קבוץ ואגודה. והנה הבינה הוא העומרת ואוגדת ג' ראשונות בתוכה. והיינו גולגולת כי ג' ראשונות נקראים גולגולת. ונמצא לפ\"ז כי הבינה נקרא עומר בהיות עומרת ג' ראשונות:", + "עוף פירש בתיקונים כי היסוד נקרא עוף השמים כי הוא עוף לת\"ת (הנקרא שמים) והכוונה עוף המעופף ומשמש לת\"ת. ומטטרו\"ן עוף למלכות משמש תחתיה. כערך המלכות אל הת\"ת כן ערך מטטרו\"ן אל המלכות:", + "עופר נקרא התפארת. כן ביארו בזהר פ' בראשית (ד\"מט.) ונראה שנקרא עופר בהיותו יונק משני האיילים העליונים שהם גדולה וגבורה ומגביר כח הדין שכן המלכות נקראת עפר מצדו כמבואר שם שנקראת עפר בסוד [בחינתה התחתונה] כמו שנבאר בערכו:", + " עושה פלא נקרא התפארת מצד הכתר הנקרא פל\"א אל\"ף. כמבואר בערכם. כן פי' בתיקונים. וכל עשיית פלא על ידו:", + "עז נקרא הגבורה מדת הדין העזה כן פירש בזהר פ' ויחי (דר\"מ.) ע\"פ (שופטים יד יד) ומעז יצא מתוק:", + "עוז הוא תפארת. וכן פירשו רז\"ל (זבחים דף קט\"ז.) ואין עוז אלא תורה. היא תורה שבכתב תפארת. ונראה שנקרא עו\"ז בהיותו כלול מע' ענפים ושבע ספירות. ובתיקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ט.) פי' עז\"ו היא השכינה אימא עילאה בינה ועליה נאמר (ישעיה סב ח) ובזרוע עזו. כי גבורה היא זרוע שלה והיא נקראת ושכינת עזו בגבהי מרומים ע\"ש:", + "עטרה המלכות נקראת עטרה ולא נקראת כן אלא בהיותה עולה עד הכתר ושם הוא עטרה בראש בעלה עטרת תפארת וכן היא עטרת בראש כל צדיק וכן היא תגא דס\"ת ונאריך בשער האותיות בפירושו בביאור אות זי\"ן (ע' בהקדמת ת\"ז ד\"י ע\"ב) עין הוא כללות קצת הספירות יחד (ע' כ\"ז בתקונא ד' דף י\"ח ע\"ב). כיצד גביגין דעינא שהם פותחין וסוגרין הם נצח והוד. והעין עצמו גדולה גבורה תפארת הם ג' גוונין דסחרין לבת עין לבן ואדם וירוק. ובת עין היא המלכות. ובת עין גדולה היא הבינה. אור בת עין דא י' מחכמה ע\"י כ\"ע. אמנם הקיבוץ הזה יהיה כאן מן הספירות. ובר\"מ (פנחס דף רנ\"ו ע\"ב) פי' כי נקראת עין מסטרא דימינא. ואפשר לומר כי הוא כוללת בחינות אלו מצד הגדולה. והטעם ששם הראיה כאשר יתבאר. ולכן על המלכות נאמר (ירמיה ב ב) אהבת כלולותיך שהוא הכללות הזה מן הימין ומצדו האהבה מתעוררת. ולכן נאמר (שה\"ש ד ט) לבבתני באחת מעיניך. ורבי משה פירש כי עין בעין (ישעיה נב ח) הם ת\"ת והמלכות שניהם נקראים עין. ואפשר להיות כן על ידי כללות המדות האלה בהם. ומתוך הזהר בפ' משפטים (דף קכ\"ב ע\"ב) משמע כי העינים הם בגבורה שאמר דכד גבורה מתפשטא ועיינין מלהטין וכו' כמו שהעתקנוהו בשער מהות והנהגה. ויש שפי' כי עינים הם חכמה ובינה ויש שפי' בגדולה וגבורה. ויש קצת מקומות בזהר שנראה מהם שהם נצח והוד. ואין לנו לפרש [קז]. ועל כל העינים יש עין אחת שאין לה גבות עינים שמעולם אינו נסגר והוא הכתר ונקרא באידרא אשגחותא דכלא והוא משפיע הרחמים בכל עינים התחתונים. ובתיקונים המלכות בהיותה כלולה מהגוונים הנזכרים היא נקראת עין המים שאין בו הפסק:", + "עיפתה פירש רבי משה כי המלכות נקראת לפעמים ארץ עיפתה מצד הגבורה. והענין בעצמו מורה כן [קח]:", + "עיר שני עיירות יש. עיר עליון והיא בינה ירושלים של מעלה. ויש עיר תחתון והיא עיר דוד ירושלים של מטה מלכות. ונראה שנקראת עיר בכל מציאותיה שיש לה בחומותיה כדפי' בשער המציאיות כי יש נקודה אמצעית והוא נקודת בית המקדש וסביב נקודה זו כמה לשכות עזרות בתים וחומות כדפירשנו שם:", + "עירוב פירש בתיקונים (תקונא כ\"ד דף ס\"ז.) כי תפארת נקרא עירוב מפני שעל ידו מערבין ומטלטלין מבית לבית שהם בית עליון בינה, ובית תחתון מלכות. ותפארת מערבן ומייחדן יחד וזהו עירוב:", + "על יהוה פי' בזהר פ' אחרי (דף ע\"ט ע\"ב) כי ג' ראשונות נקראים על יהו\"ד מפני שהם למעלה מן הת\"ת. ומפני כן חנה שידעה כי הבנים במזלא תלייא התפללה על יהו\"ה. וזש\"ה (ש\"א א י) ותתתפלל על ה' ונתנה אח\"כ שבח למקום שממנה נשפע לה בן:", + "על שמים הם גדולה גבורה שהם למעלה משמים שהוא ת\"ת. כן נתבאר בזהר פרשה ויקרא (דף ע\"ז.) והעתקנו לשונו בערך מעל שמים ובארנוהו:", + "על כל מים היא הבינה. כן פירש בזהר שמות (ד\"ו.). ונקראת כן מפני שהיא על כל מים שהיא עומדת למעלה מכל הבנין ואפי' למעלה מחסד:", + "עלת העלות בארנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר. ויש חילוק בין עלת העלות ובין עלת על כל העלות:", + "עמוד האש והענן היא השכינה. ובהיותה יונקת מחסד בסוד מדת יום אז נקראת עמו\"ד הענ\"ן כי ענן מצד החסד. וכאשר יונקת מגבורה הנקרא מדת לילה אז נקראת עמוד האש. ונצח והוד נקראים עמודי שש והטעם כי בם נכללים שש. נצח נצחים, הוד הודות. כדפירשנו ערך נצח. וכן הם היו העמודים שעשה שהע\"ה בבית המקדש ושניהם יכין ובועז נצח והוד. וכן נקראים גם כן סתם עמודים:", + "עמר נקי נקרא חסד בסוד הלבנונית:", + "ענבים הענבים הם ו' ספירות ושש קצוות ובהם היין משומר מששת ימי בראשית והם הששת ימים. ואמנם יש ענבים לבנים, ויש ענבים אדומים, ויש ענבים שחורים. כשיונקים מחסד אז הם לבנים והם יפים לחלום מורים על חסד. וכשהם יונקים מגבורה הם אדומים. ואם אכלן יפה הוא לו שהכניע הדין ונצחו ובטלו. והשחורים מורים תוקף הדין בסוד השחרות שבגבורה. כ\"פ בז\"ח שה\"ש. ובפ' נשא (דף קכ\"ז.) פי' כי הענבים הם במלכות [קט]. ואפשר לפרש הענין כי ענבים לשון רבים הם שש קצוות שבמלכות ומקבלת בהם היין העליון הנשפע לה. ויש דין יפה ודין חזק והיינו החילוק שיש בין אדומים ללבנים (כמ\"ש בזהר תרומה דף קמ\"ד ע\"א):", + "ענג פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נ\"ה דף פ\"ה ע\"ב) שהוא כללות ג' שבתות שהם בינה תפארת ומלכות. והמלה הזאת ראשי תיבות \"עדן \"נהר \"גן. פירש עד\"ן בינה עם חכמה וכתר הנכלל בהם. נהר תפארת שהוא הנהר היוצא מעדן ומשקה הגן שהיא המלכות. וכל זה נרמז בתיבת ענ\"ג. ובזהר פ' אמור (דף צ\"ד.) פי' כי הענג והתענוג הוא בבינה וזהו והתענג על ה' (תהלים לז ד) דייקא דהיינו בינה ואפשר לומר כי הבינה נקרא ענג בהיות מתעלם בתוכה הת\"ת והמלכות:", + "ענוה פי' ת\"ת בסוד הדעת המתעלם שהוא מרכבתו של מרע\"ה ועליו נאמר (במדבר יב) והאיש משה עניו מאד. ומה שפי' רז\"ל (בשה\"ש רבה פ\"א) מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה כו', פי' כי המלכות נקראת יראה מצד השמאל ונקראת חכמה מצד הימין ולהיותה מגברת השמאל על הימין מצדה לכן ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא י) כי לעולם היראה גובר מצד המדה זו. ועכ\"ז היא עקב וכסא לבעלה הנקרא עניו בסוד הדעת. ולהיות שהיא לפעמים עטרת בעלה לכן אמרו שבבחינת ענוה הוא עטרה לעולם עליה והיינו בסוד הדעת שהוא עולה עד הכתר (ע' בתקוני ז\"ח דף קל\"ז וז\"ל ובג\"ד עקב ענוה יראת ה' כו'. ע\"ש ובהקדמה ד\"ח ע\"א):", + "עני יש עני ועניה. עני הוא היסוד ועניה המלכות. ועל צדיק אמר הרשב\"י ע\"ה דלית ליה מדליה כלום [קי] ושניהם נקראים עניים. ויש מתמיהים על ענין דלית לה מגרמה כלום. ואנא גברא חזינא תיובתא לא חזינא. כי כמו שהירח הוא עצם לטוש אין בו אור כלל אלא מה שמקבלת מהשמש כן המלכות אין לה אור מעצמה אלא מה שמקבלת מהת\"ת והיא לווה ממנו האור ומשפעת למטה. ואם יקשה המקשה אם כן שאין לה אור אין לה פעולה, ואם כן היאך שאר הספירות כלולות מעשר כיון שהמלכות אין לה אור אינם אלא תשעה. לזה נשיב כי כמו שבהעדר אור הלבנה לא נאמר שנתבטל כוכב לבנה מן העולם שאינו כן ודאי. אלא כאשר היא במלואה פעולותיה בחוזק, ובימי חסרונה יש לה פעולה אבל לא כל כך כמו קודם בהיות האור נובעת ממנה. כן הענין במלכות כי לא תבטל הספירה מפני מיעוט אורה ושפעה, אלא יעדר אורה וימעט ותשאר כמו האבן ספיר שיהיה נצוץ השמש מכה בו ויהיה מאיר אור חזק בעצם. ובהעדר האור וניצוץ השמש המכה בו לא מפני זה יתבטל ויתחשך מכל וכל. ואם נאמר בו חשך יהיה על העדר האור הרב ההוא לא מפני שאין לה אור כלל. ואפילו אם נאמר דלית לה מגרמה כלל, פי' שאין לה אור כלל מאותו האור שהיה נשפע אליה קודם שבסבתו היה מאיר האור החזק ההוא. ועכ\"ז פעולותיה לא יתבטלו כדמיון הלבנה שפי' שאינה מתבטלת מכל וכל. אמנם יתמעט ויתרבה אורה לפי המקום ולפי הזמן. וכמו שבארנו במלכות שהוא עניה דלית לה מגרמה כלום כן נבאר ביסוד שאמר עליו עני דלית ליה מדיליה כלום:", + "ענן הוא החסד ופי' הרשב\"י ע\"ה (בזהר אמור דק\"ג. ובתיקונא ל' דף ע\"ב ע\"ב) כי המלכות מצד החסד נקראת ענן. ושבעה ענני כבוד היו ז' ספירות שבשכינה ולכן נקרא ענני כבוד וכבוד היא המלכות כדפי' בערכו:", + "ענף עץ אבות. ג' אבות שהם גדולה גבורה ת\"ת נקראים ענף עת אבות. ולכן ההדס משולש לרמוז אל שלשתם. וראוי לדעת כי כאשר הם נקראים ענף עץ אבות הם נכללים כל א' בחבירו עד שכל שלשתם בכל אחד ולכן צריך ג' בדי הדס ושלשה שלשה בחד קינא. לרמוז אל האחדות השוה ואל המזיגה היקרה. ועיקר הענף הוא בת\"ת הכולל אותם ומעובה בהם וכן פירשו בזהר פרשה ויקרא (דף כ\"ד.) וכן משמע מלשון עץ וענף:", + "עפר היא מדת המלכות ונקראת עפר כי כן הוא סוד יסוד העפר בד' יסודות עליונים כדפי' בשערים הקודמים וכן היא עושה פירות כמו העפר העושה פירות. וכן בארו בזהר פ' (וישלח דף ק\"ע ע\"ב). ויש מי שפי' עפר ג\"כ בבינה. ובזהר פ' נשא דף קכ\"ה ובפ' בלק (דף ר\"י ע\"ב) פירוש כי עפר הם כחות הדין אשר במלכות בסוד הדין שהיא הבחינה התחתונה אשר לה בסוד התכלת וזה עפר שהוא תחתון. וכן אותם כחות הדין הם למטה בבחינה התחתונה כן נתבאר שם. וא\"כ בסוד בחינה זו תקרא המלכות עפר. ובפרשת בראשית (דף מ\"ט.) פירש כי המלכות נקראת עפר בשעת יניקתה מן הת\"ת בהיותו נקרא עופר. כנראה שדווקא בעת תגבורת צד הגבורה:", + "עץ הרבה עצים יש כמו שנבאר אמנם עץ סתם הוא הת\"ת כי האדם עץ השדה (דברים כ יט). אמנם לפעמים נקרא עץ החיים. והטעם כי העץ הזה שהוא עץ האצילות בכלל יונק החיים מהחכמה וכן פי' בזהר במקומות רבים (ע' בזהר שמיני דף מ'. ובדמ\"א ע\"א) ובפרט בר\"מ (משפטים דף קי\"ז.) וז\"ל עץ החיים ת\"ת חיים דיליה חכמה ובינה כו'. וכן פירש בתקונים. ועליו נאמר שהוא מהלך ת\"ק שנה שהוא ה' ספירות כל א' כלול מעשר ועשר מעשר הם ת\"ק. ויסוד נקרא עץ נחמד לפי שבו יופי המראות וכן נקרא ת\"ת לשון פאר. ולפי הפירושים האלה לא יקראו נחמד למראה אלא בבחינת היותם כלולים גווני הספירות ומתגלים בהם ומתראים בהם אם ביסוד אם בת\"ת. ויש עץ פרי והיא המלכות. ונקראת עץ פרי מפני שהיא האילן ששם פירות ונשמות הנשפעים בתוכה ממעלה וכן נתבאר בזהר פ' ויחי (דף רל\"ח.). ויש עץ הדעת טוב ורע ולפעמים קורא הרשב\"י ע\"ה בספריו למלכות עץ הדעת טוב ורע. ואין להתפתות ולומר שבמלכות יש בה רע ח\"ו כי שם זה מושאל בה מפני שתחתיה הטוב ורע. אמנם עץ הדעת הוא המלכות שהוא עץ מתייחדה עם הדעת העליון. ותחתיה טוב ורע. טוב היינו מטטרו\"ן, ורע זה סמא\"ל. כן פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נג דף פה. ובתקוני ז\"ח דף קכ\"ד.). עוד פי' שם (בז\"ח הנ\"ל) כי ג\"כ הבריאה נקרא עץ הדעת טוב ורע. ואין ספק שאין בה רע כלל כמו שבארנו בשער אבי\"ע ויתייחס בה על דרך שיתייחס במלכות. ולפעמים יושאל שם זה במלכות לסבה אחרת שהיא יונקת מעומק טוב ועומק רע שהם גדולה וגבורה וכן נתבאר בזהר פרשת בראשית (דף ל\"ה.). ויש עץ שתול ועץ נטוע שתול הוא מסטרא דמטטרון דאית ביה עקירה והנחה לפעמים נפרד ועקור מן הקדושה, לפעמים מונח ומיוחד בקדושה. הכונ' לפעמים יש לו אור מלמעלה לפעמים אין לו אור מלמעלה. לעיתים מיוחד עם השכינה ולפעמים לא כמו שבארנו בשער אבי\"ע. אבל עץ נטוע הוא הת\"ת בסוד תמידות היחוד כענין אני ה' וכבודי לאחר לא אתן וגו' (ישעיה מב ח). ולכן לעולם הוא נטוע ואין לו שתילה כמטטרו\"ן:", + "עצב ועצבון בארו בזוהר פרשת נח (דף ע\"א) וז\"ל עצבון עציבו ורוגזא בלא נהירו דאנפין כד אתחשכא סיהרא וברכאן לא משתכחין. בעצבון סטרא דרוחא אחרא דמנע ברכאן מעלמא עכ\"ל. והכוונה כי בהיות חסר האור והשפע העליון והדין הווה והקליפות יונקים, אז נקרא עצבון [קיא]:", + "עצה פירשו רז\"ל (ברכות ס\"א) כליות יועצות והכוונה כי נצח והוד שהם הכליות כדפירשנו בערכם הם המשפיעים עצה למלכות וכן ביארו בזהר (בלק דף קצ\"ג ע\"ב) הנצח וההוד נקראים עצות מרחוק. והטעם שהם מיעצות הנביאים ואין הנבואה באה אלא [על] ידי מלכות. לכן אנו אומרים שכמו שאלו נקראים נביאים והנבואה היא המלכות כן הם נקראים עצות יועצים והמלכות עצה:", + "עצי שטים פירש רבי משה כי נצח והוד נקרא עצי שטים שהם עומדים ומקיימים הבנין ומעמידים המשכן. ואינו הכרח:", + "עצם העצם יש לו בחינה שרומז אל הרחמים ובחינה שרומז אל הדין וכן הבשר. העצם לבנוניתו רומז אל הרחמים, וקשותו רומז אל הדין. והבשר האודם רומז אל הדין, ורך במישושו רומז אל הרחמים. ולכך פעמים מייחס הרשב\"י ע\"ה זה אל הדין פעמים בחברו. וז\"ל בתקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ה.) עצם מעצמי דא י' עם ה', ובשר מבשרי ו' עם ה' עכ\"ל. הרי בפי' כי חכמה ובינה שהם י' עם ה' נקראים עצם מעצמי בודאי, לרמוז אל ששניהם רחמים יותר מהת\"ת ומלכות, ולכן יחסם אל העצם בלבנוניתו. ות\"ת עם המלכות שהם ו' ה', בשר מבשרי שהם דין כאדמימות הבשר. ואפשר ג\"כ לומר כי כמו שמדרך הבשר לכסות על העצם והעצם מתלבש בבשר כן חכמה ובינה מתלבשים בת\"ת ומלכות ות\"ת ומלכות מגלים סוד חכמה ובינה. ובמ\"א בתקונים (תקונא ס\"ה דף צ\"ג.) ז\"ל חד דיצר טוב, וחד דיצר הרע. חדא מסטרא דעצם תקיפא דינא קשיא, וחדא מסטרא דבשרא מתמן אינון רכיכא ליבא. ואינון דגרמא, אינון קשי קדל. ועל איתתא דאתנטלא מגרמא אמר בן סירא, גרמא דנפל בחולקך כו' גררה עכ\"ל. הרי בפירוש שהפך המדות. שאמר כי מצד העצם הוה דינא תקיפא, ומצד הבשר רחמים. ובר\"מ (תצא דף רפ\"א ע\"א) וז\"ל איהו א\"ח, אסור וחבוש דלית ליה רשו למפרק ית גרמיה דאיהי ד' עצמו דאח. עצם מעצמי קרא לה לגביה בקרקפתא תפילין דרישא, ובשר מבשרי קרא לה מסטרא דלבא עכ\"ל. ופי' מבואר כי מצד קרקפתא דתפילין דאיהו כתר המוח, קרא לה עצם. ומצד הלב שהוא בינה, נקרא בשר. ובמ\"א (בר\"מ פנחס ד\"רנה ע\"ב) אמר כי המלכות מצד החסד נקרא עצם מעצמי ומצד הגבורה נקרא בשר מבשרי. והענין כדפי' שהם בחינות מתחלפות בנמשל. ואין לנו בזה לעת פשרה ממוצעת [קיב]:", + "עצם השמים בר\"מ שם פי' הרשב\"י ע\"ה כי המלכות נקרא עצם השמים מטעם שהיא נטלת מן הת\"ת שהוא נקרא שמים. והיינו עצם משמים [קיג]. ורבי משה פי' כי נצח והוד נקראים עצם השמים על שם העצמה הבא להם משמים עד שהם נותנים עצם לכל עצם שתחתיהם. והעיקר כדפי' הרשב\"י ע\"ה. ובהיכלות היכל הב' נקרא עצם השמים כמו שנבאר בשער ההיכלות בפ\"ב:", + "עצרת המלכות נקרא עצרת ופירש בזהר (בלק דף קצ\"ז ע\"א) שנק' כן מפני שע\"י יופיה ונעימותה לפני בעלה יושפע עליה שפע רב בלי דקדוק כלל לפי שהיא ראויה אליו ואחרי בוא השפע אליה מעכבת אותו מפני רוע מעללי אדם שאינם ראוים אל הטוב ההוא. וכאשר יתעכב השפע שם אז נקראת עצרת. פי' שהיא עוצרת השפע בידה ואינה משלחת אותו למטה [אלא מעט מעט] כדפי' בערך כנס\"י:", + "עקב נקראת המלכות וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (בתוס' זהר דף ש\"ו: והובא ג\"כ בהשמטות בראשית דף ט\"ז) והטעם כי כמו שהעקב סוף הגוף כן השכינה סוף המדרגות שבאצילות. וכן יעקב הוא שכינה ופי' אותו בערכו. ורבי משה פי' עקב בחכמה והטעם שהיא עקב לכתר. ואינו ענין לא בעקב ולא בענוה כמו שביארנו (בע' יראה וענוה):", + "עקדה בתקונים פי' הרשב\"י ע\"ה כי המלכות מצד הגבורה נקראת עקדה. ואפשר היות זה בסוד קשר הדין ועקידתו. וגבורה נקרא עקוד והיא עקדה:", + "עיקר הוא היסוד. והטעם כי הוא יסוד ועיקר ושורש לעולם כדכתיב (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם ופי' יסוד למלכות כן נתבאר בתקונים:", + "עקרה נקראת המלכות והטעם כי היא רחל עקרה עד ישקיף וירא ה' משמים. או ירצה עקרת הבית ופי' זה נתבאר בזהר בחילוף המקומות פעמים רבות:", + "ערב יש ערב גדול ויש ערב קטן בסוד מנחה גדולה ומנחה קטנה. ערב רב הוא משש שעות ולמעלה ואז כח הדין מתגבר והוא מצד הדין הרפה הוד. ומצידיה שולטים קליפות בערב רב קליפות קשים. ובערב קטן קליפה קשה לא כראשונה ובזה אין תימה אי יש ערב בקדושה וערב בקליפה כי הכל צודק ודא בדא אחידן כדפי': (ע' זהר תשא דף קצ\"א. ובקהלת יעקב בע' ערב):", + "ערבות בת\"ת. בשם זה נחלקו בזהר (תרומה דף קס\"ה.). ור' משה פי' כי רקיע ערבות ביסוד וכן פירוש בזהר ג\"כ במ\"א. ואפשר הטעם כי כמו שהת\"ת נקרא ערבות מפני שבו מתערבים הכחות שהם גדולה גבורה, כן ביסוד בו מתערבים נצח והוד שהם כח גדולה גבורה. ובתיקונים (תקוני ז\"ח דף קכ\"א ע\"ב) פי' כי הת\"ת בעצמו נקרא ערבות והיסוד קרקע ערבות כי הוא משך ו' והוא סוף המכריע לכן יצדק בו ערבות:", + "ערבי נחל הם נצח והוד בהיותם יושבים על שפת הנחל (יסוד ושפתים) [קיד] על כל מים הבאים דרך הנחל. ובזהר פירש כי נחל סטרין דגבורה. ואפ\"ל כי על נצח והוד בהיותם יונקים מגבורה קאמר. ואפ\"ל דחמש גבורין דמתפשטין מגבורה קאמר והוא שמועה בפרשת אמור (הנדפס בפרשת ויחי דף ר\"כ ע\"ב) והיא כתובה אצלנו. ונטייתנו אחר הפי' השני מכח השמועה דהתם:", + "ערבית היא המלכות ולכן אמרו תפלה ערבית רשות לפי שרשות בעלה עליה. וזהו וילן שם כי בא השמש (בראשית כח יא) והיא רשות שמורה לבעלה:", + "ערוגה פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים כי המלכות נקראת ערוגה כי היא גן וערוגה לתורה. שבה נטועים ג\"ן סדרי אורייתא. ואפשר שחלק מהגן נקרא ערוגה כי היא היא הכולל כל הערוגות:", + "ערפל פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ל' דף ע\"ב ע\"ב) כי השכינה מצד הגבורה נקראת ערפל ונתן סימן ומשה נגש אל הערפל אשר אשר שם האלדים (שמות כ כא) כי אלדים הוא מצד הגבורה. ובתקונים במ\"א פי' כי ערפל מצד הת\"ת ואפשר בהיותו יונק מן הגבורה: (וע' ר\"מ פנחס דף רכ\"ה. דחו\"ב נק' ענן וערפל סביביו):", + "ערש פי' המלכות שהיא השכינה. ובצרוף עשר שהיא כלולה מעשר. ועליה נאמר (תהלים מא ד) ה' יסעדנו על ערש דוי. דהיינו שכינה שהוא למעלה מראשותיו של חולה:", + "עשב במלה זו פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא כ\"א דף ס\"א ע\"ב) ז\"ל מאי עשב ע\"ב ש' ואינון ע\"ב שמהן דאינון לבושין דע\"ב שמהן עלאין כגוונא דעשב דאיהו לבושא דחטה עכ\"ל וכונתו מבוארת. ובמ\"א (בתקונא נ\"א דף פ\"ד.) פי' עשב ע\"ב ש' דא יעקב כליל תלת אבהן דאינון ענפי אילנא וסלקין לע\"ב שמהן ויס\"ע ויב\"א וי\"ט דבהאי שמא אתבריאו עשבין ואילנין דאינון נשמתין דצדיקיא עכ\"ל. ושתי לשונות האלה יחדו יהיו תמים וכל א' מגלה על חברו כי ע\"ב שמהן דאינון לבושין כבר נודע כי גבוה מעל גבוה שומר. וע\"ב שמות יש להם ע\"ב הויות שהם מקורות לשם ע\"ב כדפי' בשער פרטי השמות. והכונה כי הע\"ב האלה הם לבוש אל הע\"ב שמות הנעלמות שרשם אדנות כנזכר שם. והיינו העשב הלבוש אל החטה שהיא השכינה. ואמנם הע\"ב עצמם הם בת\"ת ששם הוא ע\"ב שהוא כללות רי\"ו אותיות שהם ג' פעמים ע\"ב לג' אבות ובשם ע\"ב נבראו הנשמות הפורחות מצדיק והנשמות עצמם הם לבושי השכינה כדפי' הרשב\"י ע\"ה (בהקדמה דף ו' ע\"ב) בפסוק כמראה אש כו' (וז\"ל ודא שכינתא דהכי אוקמוהו רבנן דנשמתין דומין קדם שכינתא כנרות לפני האבוקה) שהם נשמות הצדיקים הסובבים אותה ונעשים לבוש אליה להתקשט בהם להראות לפני בעלה כנודע. וכן היא מתלבשת בהם בעה\"ז כדפירשנו בשער אבי\"ע בפ\"ד. כל זה דחקנו לישב שתי הלשונות האלו אל ענין אחד. והכונה במלת עשב בת\"ת בהיותו כלול מג' אבות:", + "עושה פרי נקרא הת\"ת. והטעם כי הוא העושה ומאציל הפירות והנשמות למלכות. ועיקר העשייה בזכר תלוי כן פירש בזהר פרשת ויחי (דף רל\"ח.):", + "עשן יש עשן שאינו טוב כמו כי אז יעשן אף י\"י וקנאתו וכו' (דברים כט יט) והוא עשן היוצא ממעלה למטה והוא בכח הגבורה המתעוררת בכמה כחות אשר לה מדין קשה ורצועה רעה לאבד ח\"ו. ויש עשן טוב והוא עשן המערכה והוא התפארת העולה בכח ההתעוררות בינה אל החכמה ועולה אל החכמה ושם מתייחדים החכמה והבינה על ידו בסוד הדעת ואז ירד שפע וברכה ועיקר התעוררותו מצד הבינה הנקבה. ולכן היא עשן דין.", + "ועוד הארכנו בשתי העשנים בשער מהות והנהגה בפרק י\"ב:", + "עשיר נקרא התפארת. ונקרא כן בערך הצדיק והצדק שהם עניים שאין להם כל. וזה יתעדן על רוב שלום, לכן נקרא עשיר. ואפשר שלא יקרא עשיר אלא בהיותו כלול מכל העשיריות וזהו ממש עושר שאינו דומה מי שיש לו עשר למי שיש לו מאה או אלף. וכן בארנו בשער עשר ולא תשע בפ\"ו. ואפשר שיקרא עשיר מצד יניקתו מן הבינה בסוד הרוצה להעשיר יצפין:", + "עשר ועשור נקרא השכינה והטעם מפני שהיא כלולה מעשר ספירות. ואין לתמוה איך כל הספירות כלולות מעשר שכבר בארנו ענין זה בשער מהות והנהגה בפ\"ב. והכונה היותם מתגלים בה ומתקשטת היא ממש בעשר. ולא תקרא המלכות עשר או עשור אלא בבחינה זו בסוד הכללות הזה. ובזהר פרשת אמור (דף ק\"ב) פי' כי כל מלת עשור נרמז בה והטעם כי ממעלה למטה הם עשר עד המלכות ופי' עשור מדרגה עשירית כאומר העשירית. (ע' זהר תצוה דף קפ\"ה ע\"ב). ובתקונים פי' כל הספירות בה נקראים עשר מפני שעל ידה סלקין לעשר שהם מאה:", + "עשרון כל הספירות נקראים עשרונים במלכות. והטעם שע\"י נעשות כולן כלולות מעשר שהיא משלמת המנין כמו שפי' לעיל מהתקונים בעשר. וג' אבות הם שלשה עשרונים על ידה. ועשרון עשרון הם נצח והוד שהם שני עשרונים. כ\"פ בתקונים (תקונא י\"ז דף ל\"א):", + "עת המלכות נקראת עת ועליה נאמר (תהלים קיט קכו) עת לעשות לה'. ומפני כי היא כלולה מכ\"ח עתי\"ם, י\"ד בהיותה מלאה מיוחדת בשמש והם טובים, וי\"ד רעים בהיותה חסרה והולכת. וע\"ז נאמר (ויקרא טז ב) ואל יבא בכל עת. ויש עת רעה והיא הקליפה. ובזה יובן ענין השלום שנוהגים להקדים שלום ולומר שעה טובה דהיינו המלכות בהיותה במלואה. וח\"ו שעה רעה היא חסרונה ושולטנות הקליפות. ולפיכך צריך לזהר שלא יאמר בשעה רעה יהיה ח\"ו שנראה כמקלל עצמו ורחמנא ליצלן. ומבואר בזהר פרשת וירא (דף קט\"ז) כי עת רצון, ועתה, כמו בעתה אחישנה (ישעיה ס כב), הכל דבר אחד ופי' עת ה'. ובתקונים פי' כי הבינה נקרא עת מצד הגבורה. ולכן אל יבא בכל עת מפני שלפעמים משפעת דין. וכמו שכ\"ח עיתים אלו במלכות כן בבינה. כי אין דין למטה, אם לא שיהיה מלמעלה:", + "עתיקא הרשב\"י קורא לכתר כן לפעמים בזהר: ופעמים עתיקא דעתיקין טמירא וכו' [ופעמים] לאין סוף. ובדבר הזה עיקר ההבחנה והשפיעה הוא לפי מקומו. ועם כל זאת כשקורא לכתר עתיקא דעתיקין מורה העלם ביותר. וכשמכנהו בשם עתיקא מורה העלם, ולא כל כך. וכשקורא עתיקא לחכמה מורה על שהיא נעלמת. הכל לפי הבחינות. ואולם פי' המלות באמרו עתיקא דעתיקין וכו' פי' בשער השמות:", + "עתר פי' מלשון ויעתר וגומר (בראשית כה כא) ונתבאר בזהר פרשת תולדות (דף קל\"ז.) כי התפלה הגיעה עד כתר עליון. וענין ויעתר מלשון חתירה כדפי' רז\"ל (שם ובסנהדרין ק\"ג) והכונה חתירת הספירות עד הגיע התפלה עד המזל העליון כי שם תלוי ענין הבנים. כאמרם ז\"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא וכו'. ואפשר כי כל מקום שנאמר ויעתר הוא הסתלקות התפלה עד הכתר. ע\"כ הגיע פי' ערך אות עיי\"ן בס\"ד השופע עלינו ברחמים. ועתה נכנס בביאור אות הפ\"א בעזרת הצור וישועתו:" + ], + [ + "פאר כבר נודע מה שארז\"ל (מ\"ק דף ט\"ו) שהתפילין נקראים פאר ופי' הרשב\"י ע\"ה (בהקדמת ת\"ז דף ח'.) כי תפילין על רישא דקב\"ה בינה על התפארת וחופפת עליו נקרא פאר ע\"ש שהוא מפאר התפארת. ועוד שאז הוא כולל ששה ענפים על ידה. ולכן נקרא פאר מלשון פארי המגבעות (שמות לט כח) פי' שמסעף אותו ומפארו. וקרוב לזה פי' ר' משה:", + "פה בענין הפה פי' בערך לשון. ועכ\"ז נרחיב הביאור.", + "הנה פיות הם שתים. הפה האחת היא המלכות ונקראת פה מצד המילה יסוד. וחושבניה דדין כחושבניה דדין. והעיקר הוא מה שאנו אומרים שהמלכות פה אין הכונה שהיא כל הפה. אלא הכונה פתיחת הפה לבד היא המלכות. כאלו נאמר כשיפתח אדם שפתיו אותו האויר והפתיחה המתהווה בין השפתים הוא הפה אמנם השפתים הוא נצח והוד. והלשון המסבב בין השפתים משוכה כלפי פנים הוא היסוד ולכן נקרא לשון. ובפעולות הדבור מתייחד הפה עם הגרון על ידי הלשון שראשו א' בין השפתים מגיע לפה ממש וראשו א' מגיע לגרון שבו הקנה שהוא הת\"ת כאשר יתבאר בערכו ב\"ה. ולמעלה מכללות הפה הזאת יש פה אחרת והיא גדולה גבורה הם השפתים ולפנים מהם הלשון הוא הבינה שנקרא לשון. ולא בינה בעצמה אמנם בת\"ת הנעלם בבינה בסוד הדעת. ופתיחת הפה בעצמה הוא הבינה כי היא הנקבה העליונה. והגרון שממנו יוצא הדבור הוא חכמה:", + "ועתה נבאר מה הפיות האלה משמשות. והענין כי הדבור הוא המשל אל ההויות בעולמות העליונים. וכמו שבעולם התחתון יתהוה הדבור ע\"י יחוד האברים האלה שהם פה שפתים לשון גרון, כן בעולם הנאצל יתהוו ההויות ויתאצלו על ידי הכלים האלה. והנה ההויות נעלמות בחכמה תכלית ההעלם עד שלא ישפוט שם מציאות הויות אלא בבינה. והנה ההעלם ההוא שבחכמה יצא אל הבינה ושם יתגלה מציאות דק ונעלם ביותר. וקראנוהו גלוי עם היותו נעלם, בערך ההעלם וההסתר הגדול שבחכמה עד שאין ביניהם ובין האפס והאין אלא כמלא נימא כדפי' בשער סדר האצילות. וכאשר יתגלו בבינה יתהוו במציאות י\"ש, שישפטו ביש ולא באי\"ן. ונתבאר כי כערך החכמה אל הבינה כן ערך הת\"ת אל המלכות. כי ת\"ת ומלכות נקראת בן ובת, וחכמה ובינה אב ואם. והנה אב ואם יתייחדו כמו שיתייחדו הבן והבת כמפורסם. והנה יחוד האב והאם על ידי הלשון הנחמד הנקרא דעת כדפי' בשער מהות והנהגה ועל ידי הדעת יצאו ההויות לחוץ בבינה. ובענין דדבורא דהאי דעת אינון גדולה גבורה. והיינו דעת לשון, וגדולה וגבורה שפתים, והבינה פה המוציאה האותיות והדבור מהכח הנבחר אל הפועל המתגלה. ואין [תימא] בהיות בינה הפה למעלה מהשפתים גדולה וגבורה, שכן דרך המלכות כי ע\"י הזווג תעלה למעלה מנצח והוד. ומי שעיני שכל לו, מבשר קדש אשר עליו בעת זווגו יכול להכריח דבר זה. וכאשר ההויות נתגלו בבינה לא נתגלו בדבור וחתיכת שפתים ופרטי האותיות אלא בקול, וזה מורה על רוב ההעלם שהם עדיין כדמיון אור האותיות בבינה כאשר יתבאר בשער האותיות פ\"ב. וע\"י הקול שהם בבינה קול דלא אשתמע נתגלו ההויות והם שם נטועים נטיעה לבד, כדפי' בשער סדר האצילות. והוכרחו אל שתילה לשיתגלו ההויות היטב והוצרכו אל פה, והיא פה המלכות שהוא ע\"י השפתים והלשון.", + "והנה הת\"ת יתייחד עם המלכות על ידי היסוד שהוא הלשון ויצאו האותיות וההויות מבינה על ידי אור מים רקיע כדמיון הזרע ממש. ומשם יושפעו על התפארת רקיע ודאי כאשר יתבאר בערכו. וכאשר הם שם משפיעם ע\"י היסוד במלכות והמלכות מתעברת מהם ומולידם ומצמיחם ומוציאם לכח הדבור שהוא חתוך התיבות על ידי היחוד הגמור.", + "והנה לפי זה הפיות הם שנים פה עלאה פה תתאה, והלשונות הם שנים לשון עלאה ולשון תתאה. ויצדק לשון בבינה ועיקרו בסוד הדעת המתעלם בה בתוך חדריה, כמבואר בשער אם הא\"ס הוא הכתר. והדבור יוצא על ידי שניהם. והשפתים הם שני עליונים ושני תחתונים. ופה אל פה אדבר בו (במדבר יב ח) פי' רבי משה שהוא ת\"ת ומלכות ואין צורך לפי דרכנו לזה. אלא נבואתו של מרע\"ה היתה ע\"י שני הפיות כדפירשנו ולפיכך היתה מבוארת ומבוררת. אמנם שאר הנביאים היא על ידי פה אחת. כי נבואתם מלמטה ולכן היתה עבה בדמיונות. אמנם נבואת משה רבינו עליו השלום הי' מלמעלה והי' באה אליו מתוך שתי פיות ולכן היו הדברים בחתיכת הדבור ברור ויפה. וכבר נודע כי תורה שבכתב היא נשפעת מחכמה כמו שנבאר בערכו בפרק, ומפני היותה מחכמה היתה מוכרחת הנבואה להיות על ידי שתי פיות כדפי'. ונקרא השכינה פי ה' בהיותה מתחברת עם דודה חבור הזווג לא דרך דבור ואז נק' פי י\"י. ורבי משה פי' בענין אחר כי נק' פי ה' לרמוז אל הרחמים. ונקראת פי הגבורה לרמוז אל יניקתה מצד הגבורה ואז משפעת כח הדין וזהו פי שפי' מקום בית שער לכניסה וליציאה. ומלת פה בחולם פירש הרשב\"י ע\"ה בזהר (תשא דף ק\"צ ע\"א) שהיא ג\"כ במלכות. ובמ\"א נראה מדבריו כי הוא ביסוד והכל אחד כי המלכות [ע\"י] נקראת פה. (ובר\"מ פנחס דף רנ\"ו ע\"ב) מצינו לכאורה הפך הנדרש למעלה משמו וכאשר נדקדק בלשונו שם נמצא שאינה קושיא. וז\"ל ואתקריאת אז\"ן מסטרא דשמאלא הטה ה' אזניך ושמע, ואתקריאת רי\"ח מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ואתקריאת פה מגרמה וכו' עכ\"ל.", + "והנה בערך אותם (התיבות) [הבחינות] שהם אז\"ן ורי\"ח שהם מצד התפארת ומצד הגבורה, אמר שהפה מצד עצמה שאינה מצדם. אבל לא שלא יהיה בה מצד איזו מדה שתהיה. או נאמר כי שניהם צודקות כאשר היא בכל כליה שהם הלשון והשפתים אז לא תקרא פה אלא מצד היסוד כי ע\"י מתייחדת עם הכלים האלה. אבל כשנתייחס הפה בערך הפה לבדה בלי התחבר אליה שם אחד מהכלים האלה, אז תקרא פה מצדה:", + "פקד עון פירש רבי משה כי הגבורה נקרא פוקד עון ולא פירש בו טעם כלל. ונראה לי שלא תקרא כן אלא בהיותה פועלת על ידי המלכות, שבה הפקידה לכל הבחינות כאשר נבאר:", + "פחד פי' הגבורה נקרא פחד מפני שמכח הדין פוחדים ממנה כל הנבראים עליונים ותחתונים. ונקראת כן בהתלבשה בכח הדין החזק. ונקרא פחד יצחק מפני שיצחק מרכבה אליה וראייה וישבע יעקב בפחד אביו יצחק (בראשית לא נג):", + "פטר רחם פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ל' דף ע\"ב ע\"ב) כי השכינה נקראת פטר רחם מפני שהיא פתיחת רמ\"ח מצות עשה. ונראה שנקראת כן כאשר היא למטה בבחינתה התחתונה, שבה משפעת המצות ועניינם ושכרם. ובבחינה זו היא כוללת רמ\"ח:", + "פלא הוא מלשון היפלא מה' דבר (בראשית יח יד), שפירושו בת\"א היתכסי. ועיקרו בכתר לרמוז אל רוב העלם. וגם החכמה נקרא לפעמים כן. וכן פי' בזהר פרשת צו (דף ל\"א.) פלא דא חכמתא עלאה דהיא פליאה ואתכסייא מכולא עכ\"ל. והטעם מפני שהיא מתדבקת בכתר ומתעלמת עמו וזה שאמר דהיא פליאה פירוש נעלמת בכתר. והנתיבות שבחכמה נקראים פלאות. ויש שפירש מלשון כי יפליא (ויקרא כז ב. במדבר ו ב) שפירושו ענין הבדלה והפרשה. ונקראים הנתיבות כן מפני שהן מופרשים זה מזה ומובדלים זה מזה. והעקר אצלינו שנקראים כן מפני שהם נעלמים. ובזוהר (בלק דף קצ\"ג ע\"ב) פירש פלא דא נתיב לא ידעו עיט כו' ע\"ש. הנה מפני העלמו נקרא פלא. ולפי זה אין לתמוה אם ימצא מי שיקרא למלכות פלא. ויש שקוראים לת\"ת פלא, מפני שעולה עד הכתר בסוד הדעת. והכלל בעניינים האלה כי אין פלא אלא מצד הכתר הנקרא אלף:", + "פלג פירוש רבי משה כי הבינה נקראת כן מפני שהיא פלג אלדים מלא מים (תהלים סה י). ונראה לי כי המלכות נקראת כן מפני שהיא ברכה מלאה מים ונקראת בלשון פלג מפני שנפלגה הארץ [קטו] ונטרדה למטה:", + "פנים המאירים פירש ר' משה כי הוא הת\"ת שהם מאירים למלכות. ואפשר לומר שפנים המאירים הם פני חמה שהם פני הת\"ת או הבינה. וששאינם מאירים הם במלכות. ועם היות שאנו אומרים מאירים ת\"ת או בינה, ושאינם מאירים מלכות. כבר אפשר לומר פנים מאירים נצח, שאינם מאירים הוד. על דרך אספקלריאה המאירה, ושאינה מאירה, שפירשנו בערכו. ויש פנים בפנים, והם פני הת\"ת ופני המלכות. וכן פני יעקב הוא הלבנה עם היות שבארו המפרשים בענין אחר זהו עיקר. כי צורתו של יעקב חקוקה בלבנה. ולפעמים יש פנים של זעם, כמו פני ה' חלקם (איכה ד טז). ויש פנים של רצון, כמו האירה פניך על עבדך (תהלים לא יז). והכל לפי היניקה. כשיונקת מחסד, אז פני הרצון והרחמים. וכשיונקת מגבורה, אז ח\"ו פנים של זעם. ועד\"ז פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (תצא דף רפב עא) פני חמה, שהם גדולה גבורה. פני לבנה, נצח והוד. ימיניים של רחמים, ושמאליים של זעם. הכל לפי היניקה, אל החמה או אל הלבנה:", + "פסק נקראת המלכות מצד הת\"ת ובהיותו נוטה אל הדין. מטעם שבו תלוי כל פסקי הלכות ופסקי דינין וזהו סוף [פסוק סוף] ופסק לכל המדרגות הקדושות. וכאשר התפארת שהוא ו' יתייחד עמה תקרא פסוק. שהוא התפארת עם המלכות מיוחדים ועולה התפארת בשם המלכות. נמצאנו אומרים המלכות מצד התפארת נקראת פסק והתפארת פסוק וכן בארו בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קט\"ז ע\"א.):", + "פקודה פי' בזהר פרשת פנחס (דף רכ\"ב ע\"ב) בפסוק (איוב י יב) ופקודתך שמרה רוחי כי המלכות נקראת פקודה. והטעם כי הת\"ת לחדשיו יבקר אותה להכינה ולסעדה ולכן היא פקודה ממנו בשפעו הטוב:", + "פקודים נקרא הנצח וההוד וכן אלה פקודי (שמות לח כא). הם תרין פקודין כן נתבאר בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"א.) עוד בארו שם כי לשון פקד פקדתי הם עצמם ב' פקודין נצח והוד. וקשה למה שנתבאר כי פקודה היא המלכות. אמנם מתעוררת מצד הנצחים שעליה לפקוד. ובזהר פרשת פקודי (דף ר\"כ.) פי' שכל כחות הקדושים התחתונים שבמלכות למטה נקראים פקודי המשכן שהם חיתו שדי כדפי' בערכו:", + "פקידה פי' ר' משה פקידה היא ביסוד. ובזהר (ויצא קנ\"ט ע\"ב) פירש כי היא במלכות וראייה פקוד יפקוד אלהים וגו' אלהים במלכות. וכן בארו ג\"כ בפרשת וירא (דף קט\"ו) פקידה לנוקבא זכירה לדכורא. ובזהר (פרשת ויצא דף ק\"ס ע\"ב) פי' כמו שיש זכירה ופקידה בצד הקדושה כן יש זכירה ופקידה בצד ס\"ם ולילית:", + "פרה אדומה פי' בתקינים (תקונא כ\"א דף מז.) כי הבינה מסטרא דגבורה נקרא אדומה, ומסטרא דחסד אברהם נקרא תמימה. ובר\"מ (פנחס דף רמג ע\"ב) פי' שגם המלכות נקראת פרה אדומה מצד הגבורה ותמימה מצד החסד. והכל אחד, הבינה מצד השפעתה בהם והמלכות מצד יניקתה:", + "פרט לכאורה נראה כי המלכות תקרא פרט. אבל בתקונים (תקונא ע' דף קכג ע\"ב) פי' הכתר כלל, והתפארת פרט, והמלכות כלל. ולפי דרך זה ר\"ל כי הכתר נכלל בו חסד דין ורחמים. ונפרטים בתפארת בחסד וגבורה ות\"ת. ונכללים במלכות כנודע. ופירשנו בשער מהות והנהגה:", + "פרי עץ הוא השכינה שהוא אתרוג. ונקראת פרי עץ הדר, בהיותה בארץ החיים משנה לשנה, מראשית השנה ועד אחרית שנה. והוא פרי הנלקח מעץ הדר. בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע (בראשית ב). כי ד\"ו פרצופין נבראו. והתפארת הוא הדר מפואר. כן בארו בזהר פרשת ויקרא (דף כ\"ד ע\"א):", + "פריעה פירש רבי משה שהיא ביסוד. ורבים מהמפרשים פי' במלכות. והענין כי מילה ופריעה הם שני מדרגות. מילה הוא הכרתת הערלה והעברתה מן העולם. ופי' בפרקים הקודמים כי אין ביעור חמץ אלא שריפה וכו'. אמנם פריעה הוא קירוב הערלה אל הקדושה [קטז] ואנו [מקרעים] את הקליפה באופן שיתגלה הקדושה עליהם. והוא כדמיון פרי החג, שהם שבעים שרים שהם נקרבים על גב המזבח ובקרבתם אל הקדושה הם חוזרים אל הקדושה. ואין אנו מבערים אותה מכל וכל, כדמיון המילה. ואמנם הפריעה הזאת הוא מצד החסד שהוא מקרב הכל, כדמיון לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. והארכנו בדרוש הזה בשער אבי\"ע:", + "פרכת נקראת המלכות כי היא פרכת ומסך בין האצילות לכל הדברים אשר תחתיה. ותקרא פרכת בחינה התחתונה אשר לה שהיא המבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים:", + "פרנס הבינה נקרא כן לפי שהיא זנה ומפרנסת לכל החיילים העליונים והם ז\"י הבנין שתחתיה. וכן המלכות נקראת פרנס לפי שהיא זנה ומפרנסת לכל החיילים התחתונים אשר תחתיה. כדכתיב (משלי לא) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה כו' ונקראים כן בהיותם מפרנסים התחתונים אשר תחתיהם:", + "פשוטה נקרא החסד וכן פי' בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קט\"ז.) והכריחו בפסוק כי ימינך פשוטה וכן ארז\"ל פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה והוא תקיעה והיינו חסד:", + "פתח המלכות נקראת פתח כי היא הכניסה אל האצילות. ולא תקרא כן אלא בבחינתה התחתונה שבערכת היא הכניסה אל האצילות. ונקראת ג\"כ פתח עינים ומפני שהיא פתח לעינים נצח והוד העומדים עליה ואין מי שיוכל להתנבאות ולהציץ בעינים אלו אלא מפתח זו. ובזוהר פרשת אחרי (דף ע\"א: עב ע\"ב) פירש כי נקראת פתח עינים משום דכל עיינין דעלמא להאי פתחא מצפאן ע\"כ. וכן נתבאר ג\"כ בפרשת בראשית (דף א' ע\"ב). ונקראת ג\"כ פתח האהל כן מתבאר בזוהר פרשת וירא. ואפשר שנקראת כן בבחינה התחתונה שהיא פתח לשאר האהל שהוא עצם פנימיותה. ויש פתחי עולם פי' היסוד נקרא פתחי עולם מפני שהוא פתח לעולם ההיקף. ונקרא פתחי לשון רבים מפני שבו דרך הימין חסד, ודרך שמאל גבורה. ויש שפירש פתחי עולם גבורה וחסד והם פתחי הבינה הנקרא עולם. ויש פתחי חופה והיא הבינה ופירשנו בערך חופה. ע\"כ נשלם אות הפ\"א. והננו מתחילים לבאר אות צדי\"ק בעזרת העוזר השופע עלינו:" + ], + [ + "צבא פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים כי נצח והוד עליהם נאמר ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וכן כל לשון צבא. וכן הם הרומזים בשם צבאות כדפירשנו בשער השמות. ונראה מתוך לשון התיקונים שהם נקראים צבאות מסטרא דיסוד. וכן האבות גדולה וגבורה ת\"ת נקראים צביונות מצדו [קיז]. ובתיקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ו וכ\"ה בתקונא מ\"ז דף פ\"א וע\"ש בכס\"מ פירושו) בהיותו מדבר ביסוד וז\"ל ועליה אתמר וכל צבאם מאי צבאם תרי סמכי קשוט וביה אתקריאו תלת אבהן צביונות כד\"א ויכל אלקים ביום השביעי וישבות ביום השביעי ויברך אלקים את יום השביעי עכ\"ל. והכל כנגד היסוד. ומוכרח התם. וקרוב לענין זה פי' במקומות רבים (בתקונא נ\"א דף פד) באמרו צבאות אות הוא בצבא שלו. והענין כי מלת אות של צבאות רומז אל היסוד הנקרא אות. וצבא הוא נצח והוד ועליו נאמר אות הוא בצבא שלו כנראה שנקראו צבא מצד היסוד:", + "צבי נקרא היסוד וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר בפרשת אחרי (דף סח) בפסוק כאיל תערוג ורמוזו מן הכתוב צבי לצדיק ומשמע התם שנקרא צבי כשהוא אצל המלכות בהיות המלכות נקרא איל. ובפ' בראשית (דף מ\"ט.) פירש כי המלכות נקראת צביה. והת\"ת נק' צבי והיא צביה. והכל אחד כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף:", + "צדיק היסוד נקרא צדיק. ולא נקרא כן אלא בהיותו עושה צדקה עם צדק שהיא המלכות וי' שבתוך הצדיק יסוד הרי צדיק. ובזוהר פ' אמור (דף צ\"א) פי' כי יסוד ומלכות נקראים צדיקים בלשון רבים וז\"ל מאן צדיקים דא צדיק וכנסת ישראל. ואפשר שנקראים כן מפני ששניהם אות ברית. זו מילה, וזה פריעה. שניהם אות ברית צדיקים. ולא נקרא הצדיק יסוד אלא בבחינה שאין למלכות קיום זולת שפעו כדפי' בשער המכריעים:", + "צדק היא המלכות ונקראת כן כשהיא יונקת מצד הגבורה כן פי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר (בלק קצ\"ח ע\"ב) והכריח מפסוק (ישעיה כו ט) כי כאשר משפטיך לארץ צדק וכו' ר\"ל צדק ויושר בשורת הדין. ובפ' בראשית (דף מ\"ט פי') כי הת\"ת נקרא צדיק והיא נקרא צדק. ויש צדק עליון והיא הבינה ונקראת כן ע\"ד המלכות:", + "צדקה פי' הרשב\"י ע\"ה (בתקונא ע' דף קכ\"ז.) כי צדקה הוא רחמים והצדקה הוא בינה עלאה. ואפשר שגם כן המלכות תקרא צדקה בהיותה רחמים כמו שהבינה גם כן נקראת צדק. ובזוהר פ' אחרי (דף ע\"ב.) פי' בפסוק (בראשית לח כו) צדקה ממני שזהו מאמר הת\"ת על המלכות כי היא צדק ונעשת צדקה על ידו. וזהו שאמר ממני. והטעם כי הוא עושה אותה כלי וזהו צדקה בה' מורה על הנקבות כדפי' בנער נערה בשער סדר האצילות. ובזוהר פרשת אמור (דף פ\"ט.) פירש כי צדקה הוא הת\"ת עם היותו כלול בגדולה גבורה ומאיר בהם. וכן פי' בפ' מקץ [קיח] כי הת\"ת נקרא צדקה. ואפשר שנקרא כן מפני שאז הוא עושה צדקה עם המלכות [קיט]:", + "צואר הת\"ת במציאותו המתעלה להתדבק בג' ראשונות על גבורה וגדולה נקרא צואר. עכ\"ז יהיה הצואר גם כן בבינה [קס] וכן מצינו בזוהר:", + "צור המלה הזאת סובלת ג' פירושים. האחד לשון יצירה כדפי' רז\"ל (ברכות ד\"י), ואין צור כאלדינו ואין צייר כו'. וכשנפרש אותו ע\"ד זה יהיה פי' בבינה כי הבינה היא אשר ציירה והוותה ההויות כלם. ופי' שני צור לשון סלע שהוא חלמיש ומטעם שהיא הצור שפתח ויזובו מים (תהלים קה מא) והיא המלכות ולפי בחינתה הנזכר יקראו בשם צור בכל אחד ואחד. ובפסוק (ש\"ב כב מז. תהלים יח מז) חי יי' וברוך צורי פי' בזוהר פ' מקץ (דף קצ\"ג ע\"ב) כי הוא התפארת [קכא] ואפשר הטעם בעבור מלת ברוך ודוחק. ופי' שלישי צור לשון חוזק וזהו בגבורה שהיא חזקה בתוקף הדין:", + "צורך העולם נקראת המלכות מכמה טעמים אם שהיא צורך עולם העליון כדפירשנו בשערים הקודמים כי שכינה בתחתונים צורך גבוה וגם מפני שעיקר אצילותה של מדה זו היתה לצורך עולם התחתון כמו שבארנו בשער טעם האצילות:", + "צורת זכר פי' ר' משה כי התפארת נקרא צורת זכר והטעם כי הת\"ת ומלכות הם זכר ונקבה הזכר תפארת ומלכות נקבה:", + "צחצחות פי' בזהר פ' תולדות (דף קמ\"א.) וז\"ל והשביע בצחצחות נפשך דא אספקלריא דנהרא דכל נשמתין אתהנן לאסתכלא ולאתענגא בגויה עכ\"ל. והכונה ודאי על הבינה שאליה תשוקות כל הנשמות ונקראיס צחצחות מפני שיוצאין ממנה נצוצות הרבה לפי שיעור הנשמות לכל נשמה צח אחד:", + "ציון בשם זה מצאנו להרשב\"י ע\"ה שני פירושים האחד הוא במלכות שנקרא לפעמים נקודת ציון. השני הוא היסוד. ונראה לנו לומר כי כמו שביחוד הזכר והנקבה במין האנושי יש מקום מיוחד לגוף היא השדרה משפיע ומקבל, ומקום מיוחד לזרועות ולשוקים משפיע ומקבל עליון ותחתון, ומקום מיוחד לברית כמער איש ולויות. כן במלכות אחר שהיסוד אבר היחוד יש בה מקום מיוחד ליסוד פרטי שבו תלוי עיקר היחוד וזווג ומקום מיוחד וכו' כמו שפירשנו בארוכה בשער מהות והנהגה. ועתה אותה נקודה שבה יחוד יסוד ומלכות, נקראת נקודת ציון. זה ציון וזה ציון, נקודה נגד נקודה, י' נגד י'. זאת י' שביסוד וזאת י' שבמלכות. זה נ\"ל בישוב המאמרים. אמנם קשה לנו קצת מהזהר פ' צו (דף ל\"א) וז\"ל ר' חייא ור' יוסי הוו אזלי מאושא לטבריא. אמר רבי חייא כתיב כי בחר ה' בציון וגו' זאת מנוחתי וגו'. לזמנין קרו להאי חבריא כולהו דכורא, בגין דציון איהו רחמי. והאי קרא נוקבא קרא ליה. אמר ר' יוסי הכי שמיע לן מבוצינא עלאה אבל בשעתא דזווגא אזדווג כחדא לאחזאה דהא נוקבא אתכלילת ביה בכללא חדא אתקרי נוקבא בשמא (דדכורא) דהא כדין ברכאן דמטרוניתא אשתכחו ולא הוי ביה פרישותא כלל. וע\"ד אוה למושב לו כתיב וכתיב כי בחר ה' בציון בציון דייקא בההוא דאית בגויה דשריא ביה ולא כתיב לציון. וכלא חד בין דקרא להאי בשמא דדכורא ובין דקרא להאי בשמא דנוקבא כלא חד ובדרגא חד קיימין עכ\"ל.", + "והנה הקשה כי ציון לעולם הוא זכר ביסוד, וכך הוא מוסכם בין חברייא, אם כן האיך קראה הכתוב במה שאמר זאת מנוחתי כנראה שציון היא נקבה ולא זכר. ותירץ ר' יוסי כי הטעם שבא בכתוב זה בלשון נקבה אינו מפני שציון היא נקבה אלא שהמלכות נקבה נכללת עמו ומפני היותה נכללת עמו יצדק בו לשון נקבה ולא בו ממש אלא במלכות שהיא נכללת עמו. ודקדק כן ממה שאמר הכתוב כי בחר י\"י בציון ולא אמר כי בחר י\"י לציון שנראה שהבחירה הוא שבחר לציון עצמה אלא בציון שפי' באותה הנכללת בציון דהיינו המלכות.", + "והנה מתוך המאמר הזה נראה כי יסוד נקרא ציון ואין מלכות נקרא ציון ואפילו לפום האי סברא לא יקרא היסוד ציון אם לא כאשר יתייחד עם המלכות. וכן פי' שם ר' יוסי עצמו וז\"ל ולציון יאמר וכו' כד מזדווגא כחדא בזווגא חד כדין אקרי ציון. וציון בירושלים אשמודע ואשתכח ודא בדא תליא עכ\"ל. ולפי הנראה קצת משמע האי לישנא כדפרשינן מעיקרא. ועם כל זאת אין ולאו ורפיא בידן. כי אפילו הלשון במאמר הקודם אפשר לתקנו אלא שאין כונתינו להאריך:", + "ציץ פירש הרשב\"י ע\"ה בפקודא דציצית (בפ' שלח דף קע\"ד ע\"ב) כי הציץ הוא בינה. ולכן כהן גדול מעוטר בציץ כתר הבינה והוא מכפר על עזות פנים ולא ימצא אלא פני האמת פנים הנכללים בתפארת. ונראה לי כי לכן היה כתוב בו קדש לה', כי קדש הוא בג' ראשונות כמו שיתבאר בערכו, ולה' הוא הת\"ת ופי' הבינה החופפה על הת\"ת באמצעות כ\"ג איש החסד:", + "ציצית היא השכינה ובמציאותה התחתון המתקרב אל מצולת ים. ולכן היא תכלת שהתכלת במלכות הוא בחינתה התחתון בסוד הים אשר תחתיה המצולות בסוד הדין שבה. ולכן אמרו תכלת דומה לים כן פירש הרשב\"י ע\"ה (שם בר\"מ):", + "ציקי קדירה המלכות היא כדמיון קדירה שבה מתבשל כל ההויות ומתהוים הויות הראויה אליהם. אמנם הקדירה הזאת צריכה אל תבלין להמתיק הכח העשני. ולכן הריחה ציקי קדירה, הכוונה נתאוה ליחוד הזכר שהם תבלין לקדירה. והביאו לה עבדיה בחשאי. ולכן אנו מיחדים אותה בברוך שם כמל\"ו. והמפרשים פי' בענין אחר ואינו עיקר:", + "צללי ערב פי' הרשב\"י ע\"ה בזוהר פי' חיי (דף קל\"ב ע\"ב) וז\"ל צללי ערב דאינון דרגא דדינא קשיא וכדין אתחרב בי מקדשא ואתוקד היכלא. נראה כי תוקף הדין עם כנפיו החצונים הכל נכללין בלשון צללי ערב:", + "צלמות פירש בזוהר ויצא (דף ק\"ס ע\"ב) כי הקליפה הרוכבת על הנקבה נקראת צלמות והטעם כי הזכר הרוכב נקרא צל ונקבתו מות. פירוש צל וכח למות:", + "צלע הוא המלכות במציאותה הנעלם הנלקח מהאדם העליון כמו שבארנו בשער המציאיות. ויש צלע המשכן ופי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (בהקדמה די\"ב.) כי מטטרון נקרא צלע המשכן פי' צלע למלכות ועבד אליה:", + "צמר לבן בחסד וכן פי' בעמר נקי בערכו. וכן פי' רבי משה. ולנו נראה שהוא לבנינות הכתר כאמרו (דניאל ז ט) ושער רישיה כעמר נקא. וידוע כי שער הראש הוא בכתר וכמו שנבאר בשער הנשמות פ\"ח:", + "צנתרות פי' ר' משה כי החכמה והבינה נקראים כן כי הם על המנורה הטהורה מריקים השמן ועל שבעת הנרות. ויפה כיון דהכי מוכח מקרא. אמנם הם שניהם זהב, עם היות הא' אל הימין בסוד הכסף, והא' אל השמאל זהב. להיות שהיא החכמה בתוך הבינה בסוד ה' על י' כדפי' במקומות רבים:", + "צעקה היא בבינה וכן נתבאר בזהר פ' שמות (ד\"ך.) וז\"ל אמר ר' יהודא הילכך גדולה צעקה מכלם שצעקה היא בלב הה\"ד צעק לבם אל י\"י כו'. ופי' גדולה צעקה מאנחה ושועה שבארנו ונבאר בערכם. שהשועה היא במלכות, והאנחה היא בת\"ת, וצעקה היא בבינה והיא גדולה מכלם והיא הלב, והלב היא בבינה כדפי' הלב מבין. וכן אמר התם ר' יצחק אמר גדולה צעקה שמושלת על מדה הדין שלמעלה. והיא בבינה המושלת על הגבורה. וכן נאמר התם אמר רבי יהודא גדולה צעקה שקורעת גזר דינו של אדם מכל ימיו פי' הצעקה היא בבינה והיא מהפכת וקורעת הדין לרחמים מכל הימים השבעה אשר תחתיה.", + "ועוד אמר התם רבי יוסי אומר גדולה צעקה שמושלת בעולם הזה ובעולם הבא והוא הבינה דהיינו עולם הבא. ויש חילוק בין ג' תנאים האלה. כי רבי יהודא אמר בראשונה שצעקה היא בלב דהינו הבינה. ואח\"כ הוסיף רבי יצחק כי היא בינה בהיותה בעלת רחמים ויש בה כח להפך מדת הדין לרחמים דהיינו המושלת דקאמר כדפי' לעיל. ור' יהודא הוסיף עליו ואמר דלאו דוקא מהפכת מדת הגבורה לבד אלא אף מהפכת את כלם, אפילו שיהיה מדת הדין מתפשטת כבר בכל שבע ימי הבנין יש בצעקה התלבשות הרחמים להפך כלם לרחמים. ור' יוסי הוסיף עליו ואמר כי הצעקה היא בבינה בבחינתה למעלה המתדבקת בחכמה דהיינו שמושלת בעולם הבא. כי עולם הבא הוא הבינה בערך הבחינה המשפעת כדפי' בערכו. והנה למדנו היות צעקה בבינה לא' מג' בחינות לפי פירושי התנאים וזעקה וצעקה הכל דבר א' ובארנו בערכו:", + "צפון הוא הגבורה בכל מקום ולכן מצפון תפתח הרעה (ירמיה א יד) כי משם נמשך מדת הרעה בעולם רצועה להלקות החייבים. ושם גמול טוב לצדיקים דכתיב (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ולכן פעמים שם זה לרעה פעמים לטובה. ובזוהר פר' במדבר (דף קך) משמע שהוא בבינה והכל דבר אחד:", + "צפור נקראת השכינה מלכות מטעם כי כמו שהצפור נודדת מקנה כן היא נודדת מקן שלה מבחינת יחודה. ובעלה נקרא עוף והיא צפור מצדו. וכן נתבאר בתקונים (תקונא מו). ובמקום אחר ביארו כי המלכות נקראת צפור מפאת מטטרון הנקרא גם כן צפור. ואפשר לפרשו במה שנודע שהת\"ת מקנן במטטרון ובארנו בשער אבי\"ע. ובמקום אחר פי' דמסטרא דאופנים נקראת צפור. והאופנים היא העשיה שפי' בשער אבי\"ע. וירצה שהיא באופנים ובעלה במטטרון צפור. והיא אז באופנים נקראת צפור מצד בעלה שבמטטרון והיינו שהיא נקראת מסטרא דאופנים צפור והכל א':", + "צרור החיים ר' משה פי' המלה הזאת בג' מקומות בבינ' ובת\"ת ובמלכות. ונ\"ל דהלכתא כוותיה ולא מטעמיה. אלא צרור החיים היא המלכות ואין צרורא פחות משלשה דהיינו הבינ' והת\"ת המתגלים בה ומאירים ומשפיעים בה. ומתוך המלכות הצדיקים נהנים מזיו העליון. והיינו שנקראת צרור החיים הנשפעים מבינה ע\"י התפארת. זה נראה לי לפי שטת ר' משה ויש לזה קצת גלוי מהזהר. אמנם מצאנו בזהר פ' ויקרא (דף כ\"ה ע\"ב) ז\"ל רבי יצחק אמר כו' כד מתעטרא כנסת ישראל במלכא קדישא אתעטר ואקרי צרורא דחיי בגין דבה אתקשר כלא. רבי אלעזר אמר שכינה כד נטלא באבהתא נטלא הה\"ד ויסע מלאך האלהים ההולך וגו'. ר' אבא אמר כולא אתעביד חד עטרא בגין דיתעטר כחדא ושמא קדישא אתחזי בגוונוי בההיא שעתא אקרי כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים כו' עכ\"ל.", + "והנה ג' תנאים האלה רבי יצחק ורבי אלעזר ורבי אבא מודים כי אלה ג' פסוקים שלשה אבות הם. אמנם באופן קשרם עמם פליגי. רבי יצחק אמר כד מתעטרא וכו' פי' עיקר יחוד השכינה אינה כ\"א עם בעלה תפארת. וזהו עטור שלה האמיתי ובהיותה מתייחדת עמו אז נקראת צרור החיים. והטעם כי הכל מתייחד עמה. אמנם עיקר כונתה אינו אלא להתחייחד עם הת\"ת ומעצמם מתייחדים שאר האצילות עמה. ומפני כך נקראת צרור החיים כי היא צרור וקיבוץ לכל החיות העליונות דהיינו כל האצילות. ורבי אלעזר אמר מודינא לך בחדא דהיינו דלית צרורא פחות מתלת ופליגא עליך בתרתי. חדא דאת אמרת דשכינתא לא מתייחדא אלא בת\"ת לחוד.", + "ועוד אמרת דצרורא הוא על שם היחוד כל האצילות. בהני תרתי פלגינא עלך. שכינתא כד נטלא נטלא באבהתא וכו', דקדק שלא אמר כד מתעטרא דעטור הוא הייחוד בענין הזווג. אלא נטלא, פי' נסיעה כשהיא נוסעת אינה אלא בחברת האבות. ואפי' הייחוד אם לא תקבל מהאבות לא יהיה לה זווג כלל. כי עיקר התעוררות הוא מחסד וגבורה בסוד החיבוק. והכריח הענין מפסוק ויסע מלאך האלדים וכו' והענין כי מלאך האלהים הוא במלכות.", + "והנה שם נזכר ג' פסוקים זאח\"ז דהיינו ויסע ויבא ויט בנסיעת השכינה לרמוז כאשר היא נוסעת אינה נוסעת פחות מג' אבות עמה והיינו שנקראת צרורא דחיי. ור' אבא מודה ליה לר' אלעזר בקצת ופליגא עליה קצת דאיהו אמר דמקבלת מלכות מתלתא אבהן על ידא דכל חד באתריה מכל א' בפני עצמו. ולזה הוכרח להביא ראייה מויסע ואינו ראיה כל כך. לזה אמר רבי אבא כלא אתעביד חד עטרא. פי' הת\"ת מתייחד בכלם ומתפטר בכלם בגין דיתעטר כחדא, פי' הכריח הדבר ואמר הכל נעשה יחוד אחד בת\"ת. והטעם בגין דיתעטר כחדא, פי' לפי שיתיחד הכל ואם לא ע\"י הת\"ת לא היה נכלל האצילות כנודע בפירוש אחד שהוא כללות האצילות ונכלל בא' דהיינו אח ד'. ולכן כדי שיתיחד האצילות נעשה הכל בת\"ת עטרא ויחוד אחד. והכריח הענין בההיא שעתא אקרי כתפוח בעצי היער וכו', וכבר נודע כי בתפוח יש ג' גוונים לבן אדום וירוק דהיינו יחודה עם הג' אבות. ועתה בהתייחדה עם בעלה התפארת לבד תתייחד מעצמה עם ג' אבות ואז היא נקראת צרורא דחיי עכ\"ל.", + "והנה מתוכו מתבאר ג' פי' לצרור החיים. עוד הת\"ת נקרא צרור המור כי הוא צרור שבו מתקבץ השפע הנשפע ממור שהוא חסד ולכן נקרא מטה כלפי חסד:", + "צריכא פי' בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קט\"ז.) כי כל לשון הצרכה הוא במלכות ונקראת כן מצד הת\"ת בהיותו יונק מצד הגבורה כאלו נאמר שנקרא כן מצד הת\"ת מצד הגבורה שבו ופי' שם דביה ספק צרכנו במדבר. והטעם שנקרא אז צריכא מפני שהיא אז צריכה להשפעה כי הת\"ת יונק מן הדין ואין משפיע בה ככל הצורך אלא בצמצום. אבל בצד הת\"ת בעצמו נקראת אינה צריכה והיינו לא צריכא. פי' שכיון שיונקת מן הת\"ת רחמים אז אינה צריכה שהוא\"ו משפיע לה שפע מצד שפעו בחינתו בעצמו. עד הנה הגיע כח כחנו הדל והחלש בביאור ערך אות צ'. ועתה נכנס בביאור אות ק' בס\"ד:" + ], + [ + "קבלה פי' בתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז.) המלכות נק' קבלה מצד היסוד מפני שהיא מקבלת ע\"י נשמות מלמעלה. ובמ\"א (בתקונא כ\"א דף מ\"ה.) פי' שהיא נקראת קבלה כאשר קבל אותה בעלה בין שתי זרועות בין הגדולה והגבורה. והכל אחד שאז היא מקבלת נשמות בסוד הזווג:", + "קדוש הוא בכתר, ובת\"ת, וביסוד. וראוי לדעת כי אין קדוש אלא בסוד ו'. כתר הוא קדש בלא ו' וכשעולה הת\"ת בצורת ו' בכתר בסוד הדעת אז נעשה קדוש בוא\"ו כ\"פ הרשב\"י [קכב] בתקונים. ובהמשכת הקדש מלמעלה יהיה אח\"כ קדוש בת\"ת. ואח\"כ קדוש ביסוד ואח\"כ קדושה במלכות. נמצא לפ\"ז שלא יקרא הכתר קדוש אלא כאשר יעלה הדעת בתוכו. ולא יקרא הת\"ת קדוש אלא ברדתו מהכתר בסוד המשכת הקדושה מלמעלה. ולא יקרא היסוד קדוש אלא בהמשכת הקדושה מראש הכתר עד היסוד ואז נעשה קדוש. וכאשר יכנס הקדוש במלכות תקרא קדושה:", + "קדושה המלכות נקראת קדושה. פירוש כי הת\"ת נקרא קדוש. וכאשר יתחבר וישפיע קדושתו במלכות נעשית היא קדושה. פירוש קדוש ה'. ובענין קדושה אם מן הימין או מן השמאל יש בזהר מאמרים חולקים אלו על אלו. במקומות אומר שקדושה מן הימין וטהרה בשמאל ובמקומות אומר שקדושה בשמאל וטהרה בימין. וכבר תקננו הענין הזה בערך טהרה:", + "קדם פי' רבי משה שהכתר נקרא קדם מפני שקדם לכל הספירות. ובתקונים פירש הרשב\"י ע\"ה כי קדם הוא החכמה. ונראה הטעם שהיא קודמת לכל הגלוי. כדפירשנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר וכן ת\"א בראשית בקדמין. ונמצא לפ\"ז כי שני קדומים הם. קדם לתחלת האצילות וקדם לגלוי. ובמקום אחר נראה להרשב\"י ע\"ה כי קדם ג\"כ נקרא הבינה. ואפשר הטעם כי היא קדם לשאלה כי בבינה תחלת השאלה וכן נקראת מ\"י [קכג] :", + "קדש הוא בבינה ומבינה ולמעלה כי מחכמה ולמעלה נקרא קדש קדשים. ואפ\"ל כי קדש היא הכתר וקדשים הם חכמה ובינה. ויש חילוק גדול בין קדש לקדוש. כי קדש בג' ראשונות. קדוש בתפארת וממנו ולמטה כדפירשנו למעלה. ועיקר קדש סתם הוא בחכמה. וכן נתבאר בזהר פרשת ויקרא (דף י\"ג.) וז\"ל מהו קדש אתר עלאה דמבועא דנחלא עמיקא נפיק מיניה דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות ועדן הוא דאיקרי קדש עלאה עכ\"ל וכיון לומר יען כי הבינה ג\"כ נקרא קדש. ולזה האריך אתר עילאה דמבועא כו', פירוש חכמה שהוא העדן שממנו יוצא הנהר שהוא הבינה וכיון שיוצא מן הקדש ראוי שנקראת ג\"כ קדש. וכן נתבאר במקומות רבים בפ' משפטי' (דף קכ\"א) [קכד] ובפי אחרי (דף ס\"א ע\"א):", + "קו האמצעי התפארת נקרא כן מפני שהוא אמצעי, עולה ויורד מתחלת האצילות ועד סופו. עולה עד למעלה ונוקב ויורד עד למטה. בסוד הפשיטות קודם אחיזתו בקצוות. כדפירשנו בשערים הקודמים. ונקרא קו המדה בסוד הרוחניות הפנימי שהוא הנותן מדה לכל האצילות כדפירשנו בשער עצמות וכלים. ונקרא קו ירוק הסובב את העולם שהוא ו' קצוות בסוד הדעת המתפשט תוך ההקף. ונקרא ירוק בסוד גוונו שהוא ירוק כדפירשנו בשער הגוונים. ואחרים פירשו כי הבינה נקראת קו הירוק וגוונה בארנו בשער הגוונים שאינו כירוק של תפארת [קכה]. ובמ\"א בתיקונים פירש הרשב\"י ע\"ה כי התפארת קו ירוק מצד הבינה ובענין זה בארנו בערך חוט. ובמ\"א מהזוהר (בז\"ח פ' בלק דף ס\"ה: ומובא בתוס' זהר) פי' כי הקליפה החיצונה נקרא קו ירוק והוא סובב כל העולם כדפי' בשער התמורות:", + "קול אין קול אלא מצד התפארת והוא הנקרא קול בכל מקום. ויש קול פנימי שאינו נשמע והיא בבינה ועכ\"ז הכונה על הדעת הנעלם בה כי אין קול שלא יהיה בתפארת ו'. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה כי סתם קול הוא בתפארת. וכל שבע ספירות נקראים קולות והם ז' קולות שבמזמור הבו לה' (תהלים כט) וכלם מצד התפארת הנקרא קול כמו שנבאר. ואפילו במתן תורה כלם נקראים קולות מצד הת\"ת. והם ששה קולות והוא קול שביעי הכולל כלם בסוד עלייתו אל הבינה כאשר נבאר. ויש קלת חסר שהיא במלכות וכן פי' בזהר וכל העם רואים את הקלת (שמות כ) חסר. וכן כל קל חסר היא שכינה. וכן ביארו בזהר בפרשת ויגש (דף ר\"י.) בפסוק (בראשית מה טז) והקל נשמע בית פרעה ופי' שם כי היא נקראת כן קל בלא ו' כשהיא חסרת ו' שהוא בעלה וחסרת האור העליון. והסימן והקל נשמע בית פרעה פי' בית שהיא פרועה וחסרה מכל וכל. ולכן נאמר (ירמיה לא) קול ברמה נשמע בשעת החרבן. ויש קלה בלא וא\"ו והיא בה\"א והיא בבינה. אמנם קול סתם הוא בת\"ת. ולפעמים נקרא קול השופר ופי' קול היוצא מבינה והיא שופר גדול כמו שיתבאר בערכו. והקול יוצא כלול מאש ומים ורוח. וכן הקול האנושי הוא חם והוא לח והוא אויר לרמוז אל התפארת שהוא כלול מג' אבות ולכן נקרא קול. דקול השופר הזה הוא יותר דק ממציאות התפארת בעצמו כמו שפי' בזהר פ' שמיני (דף ל\"ח ע\"ב) וז\"ל א\"ר שמעון הא דתנינן דכתיב קול השופר שפיר הוא ודא הוא יעקב דאסתלק במחשבה דאבהן ונפקו כחדא מגו שופר דהא שופר אפיק מיא ואשא ורוחא כחדא ואתעביד מנייהו קלא. כך אימא עלאה אפיק לאבהן בקל חד ומגו מחשבה אסתליקו כחדא בחד קול וההוא קול אתקרי קול השופר ודא יעקב דכליל לאבהן כחדא ואקרי קול כו' עכ\"ל וכוונתו מבוארת שלא נקרא יעקב קול השופר אלא כשמסתלק בכללות האבות והאבות נכללים עמו ועולה עד המחשבה שהיא החכמה ומשם יוצאים ע\"י הבינה ונכללים בת\"ת וזהו קול השופר. עוד יש בבינה קול דמשתמע לבר וקול דלא אשתמע. וזה בסוד שתי בחינות. אחת עם החכמה והיא נקראת מ\"י וזהו קול דלא אשתמע שהיא נעלמת. ובחינה השנית היא בחינתה עם הספירות למטה והוא הנקרא קול דאשתמע לבר שהיא מתגלית [קכו]. עוד יש קול דממה דקה שבמלכות ופי' קול שהוא התפארת מתייחד בדממה דקה שהיא המלכות שהיא עמידה בחשאי כ\"ז נתבאר בענין הקול. ויש קול התור ופי' קול ת\"ת שהוא קול של התו\"ר שהיא המלכות (ע' בפ' ויקרא דף ד' ע\"ב):", + "קולא המלכות נקרא קולא מצד החסד כי קלות הענין הוא מצדה על ידי החסד. ושם פי' אית דיימא איפכא כי קולא מצד הגבורה והאריך בתקונים (בז\"ח דף קט\"ז ע\"ב) [קכז] :", + "קומה הקומה הוא משך השדרה מהצואר הרמז בבינה כדפי' בערכו עד סוף הירכים עם כל משך היסוד. ונקרא קומה בתפארת וצדיק בהקשרם למעלה בבינה ורדתם למטה עד המלכות מקצה השמים ועד קצה השמים:", + "קומץ פי' בתקונים (בהקדמה דף ד'.) קומץ הוא י' שהיא חכמה, ונפתח לה' אצבעות שהוא בינה ה', חמשים שערי בינה. נמצא החכמה נקרא קומץ בסוד הקמיצה והעלמה למעלה קודם גלויה והתפשטותה אל הבינה:", + "קוץ בכל מקום קוצי האותיות נרמזים ביסוד כי הוא נקרא קוץ האוחז בין השמים ובין הארץ דכתיב (דה\"א כט) כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא, וכל קוצי אותיות נרמזים בו. ואין תימה מקוצו של יוד שהוא בכתר (כי שם אדון יחיד מופלא ומכוסה וכו'):", + "קור וחום קיץ וחורף ד' מלות אלה הם ד' חלקי השנה ג' חדשים לכל חלק מהם ודאי לפי עניינם הם ד' חלקי גבולי אלכסון שפירשנו בשער פרטי השמות. וג' הם חסד והיינו קיץ, והם ג' גבולי דרום שהם י' של שם. וג' הם חום גבורה, והם דין חזק ואלו הם ג' גבולי צפון שהם ה' של שם. וג' גבולי מזרח מצד התפארת, והם חורף שהוא מים. ומצד היותם מצד הגבורה נקרא גבורות גשמים ומצד החסד הם מים. וג' הם גבולי מערב מצד המלכות, והם קור שהוא יסוד העפר קר ויבש כי לשלג יאמר הוא ארץ (איוב לז ו). וחורף וקור אפשר היותם גם בנצח והוד כי תפארת נטייתו בנצח ומלכות בהוד והם אותיות ו\"ה שבשם:", + "קושיא פי' בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קט\"ז.) כי המלכות נקרא כן. בסוד מדת הדין הקשה שאז הוא קושיא ומחלוקת:", + "קטב ישוד צהרים וז\"ל בזהר פ' פקודי (דף רל\"ו.) דהא מסטרא דדהבא נפקא סוספיתא כד אתבריר דהבא ומתמן מתפשטי כל אינון סטרא שמאלא דאינון היתוכא דההוא סוספיתא ומתפרשן לכמה סטרין. וכל אינון דאית לון חיזו סומקא גוון דדהבא קיימי בטוריא כד שמשא בתוקפיה בגין דתוקפא דשמשא אחזי דהבא ואוליד ליה בארעא וההוא דממנא בההוא תוקפא דשמשא חיזו דיליה כעגלא ואקרי קטב ישוד צהרים עכ\"ל. והנה כי קטב ישוד צהרים הי' כח עגל זהב שחטאו בו ישראל. והוא נקרא קטב והוא וכחו נמשך מצד התפארת בסוד הנטייה אל הגבורה. ולא מן התפארת ממש אלא בדרך השתלשלות שאר מדרגות חיצוניות. וכן נראה שהוא קטב מרירי, שפי' שהוא בין גוון חמה שהוא תפארת, לצל דהיינו כח הגבור' חשך:", + "קטורת כבר פירשנו בשער מהות והנהגה ענין הקטורת כי הוא נכנס בתוך החוטם שהוא משקיט כח הדין. ופי' בערך עשן שהוא התפארת העולה לקשר העולמות בינה וחכמה יחד. בעת עלותו נקרא עשן. אמנם אחר הגיע אל תוך החכמה המציאות ההוא נקרא קטרת. והטעם כי כאשר הגיע אל מחוז היחוד והקשר ונתייחדו על ידו חכמה ובינה נקרא קטרת מלשון קשר שפירוש קושר הספירות יחד. כי באור שני הפנים האלה חכמה ובינה כלם יראו אור ויתייחדו יחוד שלם. ולכן ראוי שיקרא קטורת לשון קשר כן נתבאר בר\"מ (פנחס דף רכ\"ד ע\"א) ומבואר בתיקונים (תקונא כ\"א דף נ\"ד.) כי המלכות קטרת של התפארת מפני שהיא קשורה בבעלה כמוזכר:", + "קיבה פירש בזהר (פנחס דף רל\"ד ע\"ב) כי היא אחת מששים במיתה ואמר כי היא מדרגה אחת ממדרג' הקליפה. ויש בקיבה בחי' טובה והוא הגורם חלום דנבואה לצדיקים ע\"ש ועם כל זאת עיקר הקיבה היא הקליפה:", + "קיים פירוש הרשב\"י בר\"מ (תצא דף רפ\"ב ע\"א) כי התפארת נקרא קיים וז\"ל בחי צדיק. וקיים עמודא דאמצעיתא. ונוכל לומר כי מצד עלותו לבינה נקרא קיים כי הוא הנותן לו קיום כמו שנותן חיים ליסוד:", + "קולמוס הוא התפארת ונקרא קולמוס בצורת וא\"ו מצד היד הכותבת כדפירשנו בערך חתימה:", + "קלע יש קלע עליון ויש קלע תחתון והם שני ההי\"ן ועל קלע עליון נאמר (ש\"א כה כט) ואת נפש אויבך יקלענה והיא השבתת הקליפה כן בארו בתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ו: ודף קכ\"ח ע\"ב). ואבני הקלע הם ה' שעליהם נאמר (שם יז מ) ויבחר לו חמשה חלוקי אבנים מן הנחל והם ה' בריחים ה' ספירות שהם גדולה גבורה תפארת גוף וברית חשבינן חד ונצח והוד הם חמשה. ובהתייחדם בבינה או במלכות נקראים קלע ויחודם אבן הקלע מציאות ה' המתעלם ונעשה י' כדפירשנו בשער המציאות. וכן פירש בתיקונים (תקונא י\"ט דף מ'. ע\"ש בכס\"מ):", + "קן המלכות נקראת קן. והאפרוחים הם ששה הבנים [קכח] הרובצים עליה באמצעות הת\"ת בעלה השוכב בתוך חיקה בין שדיה. והצפור החופפת על הבנים היא הבינה אם הבנים שמחה. וכמקרה הבינה כן מקרה המלכות. ואפרוחים הם שית עולימתן דילה והקן דילה הוא מטטרון. וע\"ז אחז\"ל (אבות פ\"ד) אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו כי המלכות שם בתוכו. כמו שאמר (שמות כג כא) כי שמי בקרבו. ולפעמים כל הבנין נקרא קן מפני שהם הבנים שבקן ואין עיקר הקן אלא הבצים או הבנים. ובמקום אחר (בתקונא ו' דף י\"ט) מטטרון נקרא קן צפור מטעם כי בימי החול הוא קן למלכות הנקראת צפור:", + "קנה בקנה יש שש טבעות והם נגד שש ספירות [קכט] והם ו' מעלות לכסא העליון בינה היא הלב מבין והיא עולה דרך הת\"ת אל המוח להתייחד עמו ועל ידו בסוד הדעת. והענין בסוד ההוי\"ה שהיא יוה\"ה. ונמצא הוא\"ו בין י' לה' ראשונה והה\"א עולה דרך בה להתייחד עם בעלה חכמה כדפירשנו בשער מהות והנהגה. והענין כי המחשבה שפועלת בחכמה הוא בתוכה ו' קצוות וממנה יצאו אל הבינה והם הויות דקות רוחניות בסוד הדעת. ובהיות כי בעלות התפארת אל הבינה יכנס דרך ממנה אל החכמה כדפירשנו בשערים הקודמים. ומבין הקנה הזה יוצא הקול הכולל האש והמים והאויר והת\"ת הפנימי בסוד הדעת כמו שפירשנו למעלה. והקול הוא כמו נשמה לקנה. והקנה הוא יחוד בין בינה וחכמה בסוד קנה חכמה קנה בינה (משלי ד ה). ויש קנה בצד הקליפה והיינו ענין נעץ קנה בים וממנו נבנה כרך גדול של רומי (שבת ד\"נו). וזהו גער חית קנה (תהלים סח לא). גם את זה לעמת זה עשה האלהים:", + "קץ כל בשר הקליפה סמאל נקרא כן. מטעם שהיא רודפת אחר כליית הבריות דהיינו קץ מלשון כריתה כן פירש בזהר פ' בראשית ופרשת נח. כי הקליפות נקראים כן מטעם שהם קץ וכריתת כל בשר. ויש קץ הימין הוא מסטרא דימינא וכן נתבאר בזהר פ' בראשית (דף נ\"ד.) ובפרשת נח (דף ס\"ג.). ולשון קץ בכל מקום הוא היסוד ופירשנו בארוכה בערך סוף יעו\"ש:", + "קפיצת הארץ פי' בתקונים כי המל' נקראת כן בסוד שהיא קופצת להזדווג עם בעלה. וכן נקראת קפיצת הדרך שהיא קפיצ' הדר\"ך שהיא הת\"ת כמו שפי' בערכו:", + "קרבים פירש בזהר פרשת לך (דף פז.) בפסוק (תהלים קג א) ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את וגו' וז\"ל מאן קרבי אלין שאר חיון ברא דאקרון קרבים כד\"א ומעי המו עליו עכ\"ל. נראה שהוא מפרש הענין הזה על חיות הקדש. וקראם חיות ברא מפני שהם חוץ לאצילות ונקראים קרבים על שם שהם קרובים לאצילות והביא ראיה מפסוק (שה\"ש ה ד) ומעי המו עליו כי מעים וקרבים הכל דבר אחד. וענין המו עליו הוא אל שאלתם איה מקום כבודו וכו' וזהו המו, פי' הומים ומשוררים. עליו, פי' בשבילו. כדרך החיות המשוררים לשכינה (וע' תקונא ו' דף י\"ט ע\"ב עניין המו מעי לו). קרבן נקראת השכינה מפני כמה טעמים. אחד מפני שבה מתקרבים כל הספיר' ומתקשרים ומתייחדים. ומפני כן נקראת אגודה כמו שבארנו בערכו. ועוד מפני שהיא קרבן המתקרב אל התפארת ולכן נקראת קרבן לה' מורה על ייחוד שניהם יחד תפארת ומלכות. ובהתקרב המלכות אל התפארת מתייחדים על ידה כל הספירות יחוד וקירוב גמור ולכן נקראת בלשון קרבן ע\"ש הקירוב. פי' מציאות קירוב ויחוד אותיות יהו\"ה שהם יחוד כל הספירות כן פירש בזהר בפר' ויקרא (דף ה'. ובפרשת צו דף ל\"א ע\"א):", + "קרוב היסוד נקרא קרוב מטעם כי הוא שכן קרוב אל השכינה והוא טוב מא\"ח רחוק שהוא התפארת בעת ריחוקו. נמצא היסוד נקרא קרוב בעת ריחוק התפארת וקרוב היסוד אליה (ע' בר\"מ משפטים קט\"ו: ובתקונא כ\"א דף מ\"ב ע\"ב):", + "קרח הנורא השכינה נקרא קרח מההוא נורא עמודא דאמצעיתא כן פירש הרשב\"י ע\"ה (בתקונא י\"ט דף ל\"ח ע\"א). וקרח וחרק הכל אחד ונקראת קרח בסוד מציאותה התחתון ויש חילוק בין קרח לחרק כי חרק הוא דין מלשון ויחרקו שן (איכה ב טז) כמו שנבאר בשער הנקודות וקרח נתהפך מן הדין אל הרחמים והיינו קרח בסוד הלבנינות והיא מציאותה התחתון שהוא הנטוי על ראשי החיות. ור' משה פירש קרח הנורא ת\"ת. ואינו ענין כי נתחלף לו קרח בנורא:", + "קרית ארבע פירש הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ח\"י דף ל\"ג.) כי השכינה נקרא קרית ארבע מפני שבה חיבור ארבע פרשיות שבתפילין והם שם בן ד' ארבע אותיות. ועוד פירש שם מפני שבה מתייחדים ארבע שמות שהם יהו\"ה אהי\"ה זכר ונקבה הרי שנים. ויהו\"ה אדנ\"י זכר ונקבה, הרי שנים אחרים. אלו בחכמה ובינה, ואלו בת\"ת ומלכות. ופירשנו בהם בשער מהות וההנהגה. ופי' בזהר פרשת ויצא (דף קנ\"א) שנקראת ג\"כ קריית מלך רב בהיותה מקבלת מהבינה הנק' מלך רב. והבינה קרייה לחכמה שהוא מלך רב עליה נקל]:", + "קרן בענין קרן וחומש פירש הרשב\"י עליו השלום (בר\"מ ויקרא דף כ\"ד) כי הת\"ת הוא קרן, ושכינה חומש. ואמר כי משאחז\"ל שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת הי' לו במצחו על הקרן הזה נאמר. וכן אמר שם שנקרא קרן היובל פי' קרן היוצא מבינה שהוא היובל. ואפשר דקרן זה מלשון אור כמו כי קרן עור פני משה (שמות לד לה) ולכן הוא בתפארת. אמנם קרן זוית וכן עלה בכבש כו' ובא לו לקרן פי' מלכות ונקראת קרן מפני שהיא קרן ופנה לכל האצילות. וכן פירש בזהר פרשת ויקרא (דף י\"ט ע\"ב) בפסוק (ש\"א ב י) וירם קרן משיחו דא כנסת ישראל דאקרי קרן (היובל) עכ\"ל. ובפרשה לך (דף צ\"ו ע\"א) פירש שהיא נקראת קרן בהיותה יונקת השמן הטוב המדליק ומאיר הספירות הנשפע ממקור השמן כמבואר בערכו. ובתיקונים (בהקדמה דף ט ע\"ב) פירש שתי קרנים הם נצח והוד והם קרני השכינה בסוד שתי רצועות של ראש וקרן אחת יסוד קרן של מלכות [קלא] כזה הי או כזה ה ואמרו בשתי קרנים והאחת גבוה מן השנית שכן נצח גבוה על הוד ע\"כ:", + "קרסולים פירש בתקונים (בהקדמה דף ב' ע\"ב) כי הם נצח והוד. ואפשר הטעם כי הם בעצמם הירכים. ופי' בערך הת\"ת שהוא הגוף נקראים יריכים. ובערך היסוד שהוא למט' באמת נקראים קרסולים. שבערכו אינם מיוחדים אליו אלא בבחינת קרסולים שהוא למטה מהירכים:", + "קרקבן הקרקבן והאצטומכא הכל דבר אחד ופירוש אחד להם וכמו שבארנו בערך אצטומכא כן הוא גזרת הקרקבן:", + "קרקע נקראת השכינה (בתקונא י\"ט דף לז: ובר\"מ פנחס רמ\"ג ע\"ב) מפני שהיא קרקע עולם לכל הט' ספירות העליונות ועליה אמרו (בסנהדרין דף עד ע\"ב) אסתר קרקע עולם היתה. ובה נטועים איש על מקומו ובמציאות זה נקראת קרקע. ובתקונים (תקוני ז\"ח דף קכ\"א ע\"ב) פירש כי יסוד נקרא קרקע ערבות כי ערבות הוא תפארת. וזהו קרקע ערבות. ואפשר הטעם מפני שהוא קרקע לתפארת כי הוא משך הוא\"ו והיינו קרקע ערבות:", + "קשר כל קשר הוא אגודה ואין אגודה פחותה מג' והם תקיעה שברים תרועה. דהיינו קשר. דהיינו ג' אבות גדולה גבורה תפארת. והת\"ת הקושר ג' אבות בסוד ההכרעה נקרא קשר. וכן יסוד בסוד הכרעתו נקרא קשר של ג' אחרות כאלו שהם נצח הוד יסוד. ג' אבות וג' בנים. ומעשה אבות יעשה בנים נמצא קשר בתוך קשר. ת\"ת בתוך יסוד. והיינו חותם בתוך חותם. וכן השכינה נקראת קשר מפני שהיא קושרת שלשה בחינות אלה בסוד ה ג' ווי\"ן. וכן שב\"ת ש' ב\"ת ג' ווי\"ן. ועל כן נקראת קשר של תפילין. ופירש רבי משה שהבינה נקראת קשר הספירות מפני שקושרת הז' ספירות עם הג' ראשונות כאשר נבאר בערך שכינה:", + "קשת פירש בתקונים כי היסוד נקרא קשת מפני שהוא ברית הקשת שעל ידו היחוד ועל יוסף נאמר (בראשית מט) ותשב באיתן קשתו. וקשת וקשר הכל דבר אחד כי קש\"ר תקיעה שברים תרועה והיינו קש\"ת. וא\"א היחוד בלי הקשר האמיץ שהם ברית ותרין ביעין דדכורא. ואז נקרא קשת והוא זורק חצים בסוד זרע היורה כחץ כדפירשנו בערך חצים. ונשלם אות ק' בעזרת הנותן למשור כל עקוב. ועתה נבא בביאור ערך אות רי\"ש:" + ], + [ + "ראייה פירש הרשב\"י ע\"ה בזהר [קלב] כי הראייה היא תלויה בבינה וסימן הלב רואה. וכן נראה מקצת המקומות כי הראייה עקרו תלוי בבינה וגבורה. וכל מקום שתמצא לשון ראיה עקרו תלוי בשמאל. ובמקומות אחרים ברעיא מהימנא (פנחס דף רל.) ובתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי ריאיה היא פני אריה והוא בחסד. וכן ראובן או\"ר ב\"ן והוא ראייה ואור שהוא בחסד וחכמה וכן פירוש ראייה אריה כי הוסיף בראייה י' על תיבת אריה והרמז אל החכמה שהיא יו\"ד. וזה הפי' עיקר ויותר מוכרח. ואמרם הל\"ב רואה היינו שבבינה יש גם כן כח הראייה עכ\"ז עקרה בחכמה וחסד וימצא בבינה על ידי החכמה. ויש ראיה לטוב, וראיה לרע. והכריח הענין מן הפסוקים בזהר פרשת וירא (דף ק\"ה ע\"ב). והטעם כי לפעמים החסד נוטה לדין ולכן ראייה לדין:", + "ראש פירש הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ל\"ט דף ע\"ז ע\"ש) כי כ\"ע מצד החכמה נקרא ראש. כי החכמה גם כן ראש וכדפי' בערך מצוה והכתר על החכמה נקרא ראש האמתי כי הוא ראש לכל ראשים. ורבי משה פירש כי לפעמים היא נקרא גם כן ראש הלבן מפני שבו הלבנינות האמתי. ונקרא כן כשהוא מלבין עונותיהם של ישראל:", + "והחסד נקרא ראש הרים מפני שהוא ראש לג' הרים שהם האבות. שמעו הרים את ריב ה' (מיכה ו ב) ומאן הרים היינו ג' אבות כן פי' בזהר (תשא דף קפ\"ט ע\"ב). ובתיקונים בפסוק (בראשית ח ה) נראו ראשי ההרים פי' שהם ג' אבות הנקראים ראשי ההרים. ואפשר הטעם מפני שהם ראשים לכל שאר הקצוות שכולם נקראים הרים כדפי':", + "וראש צדיק פירוש הרשב\"י ע\"ה בזהר פרשת ויצא [קלג] שני פי'. הא' שהת\"ת נקרא ראש צדיק מטעם כי הוא שורה על ראשו. וכן פי' בתקונים (תקונא ז' דף פ\"ב ע\"א) מאן ראש צדיק דא עמודא דאמצעיתא. והפי' השני, מקום מוצא הברכות של צדיק למלכות. פי' מקום שפך הברכות שדרך האשד ההוא הברכות נשפעות אל המלכות הוא נקרא ראש צדיק ודאי שהיא בחינ' תחתונה של היסוד בערך המתייחד עם המלכות:", + "ראש דבר יש שפי' בחסד ויש שפי' בת\"ת. וזה נראה לי עיקר כי הוא ראש למלכות הנקראת דבר. ואפשר כי מטעם זה נאמר (תהלים קיט קס) ראש דברך אמת כדכתיב (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב ועכ\"ז יצדק קצת ביסוד:", + "ראשי החיה פירש הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ה' דף ח\"י ע\"ב) כי החיה מלכות וראשיה הם נצח והוד ועליהם כתיב (יחזקאל א) ודמות על ראשי החיה רקיע. וראשי חיה עליונה יש בה פי' הרבה בתקונים:", + "ראשית החכמה נקראת ראשית מפני שהיא ראשית לגלוי כמו שהארכנו בשער אם אין סוף הוא הכתר. ומלכות במציאות היו\"ד אשר לה המשתוה אליה, נקראת ג\"כ ראשית. ואמר בתקונים שהיא ג\"כ ראשית לכל הנבראים כמו חכמה עליונה ראשית לכל המתגלה באצילות. ורבי משה אמר כי החכמה נקראת ראשית תרומה מפני שהיא ראשית וכו' ע\"כ. ומפני כך חטה אחת פוטרת כל הכרי ואין לה שיעור למיעוט ההשגה בה. וכן היא נקראת ג\"כ ראשית שמני\"ם מפני שהיא ראשית לשפע הכתר:", + "רב פירש בתקונים (תקוני ז\"ח דף קכט ע\"א) בפסוק (בראשית מח) וידגו לרוב חכמה דאתמר בה (מ\"א ה י) ותרב חכמת שלמה כו'. נראה שלשון רב הוא מצד החכמה ויש קצת סמך לדבר כי תרגום שמן המשחה שהוא בחכמה משח רבות קודשא:", + "רב חסד פירש רבי משה כי החסד נקרא רב חסד. ולא דקדק יפה כי ת\"ת נקרא רב חסד מפני שרובו חסד, ואף על פי שיש בו דין. וכן פירשו רז\"ל (ר\"ה דף י\"ז ע\"א) רב חסד מטה כלפי חסד והיינו התפארת שהוא מטה עצמו וגבורה עמו כלפי החסד. ונקרא כן בהכרעתו לצד ימין. ויש רב טוב ופירש בזהר פ' בראשית (דף ז' ע\"ב) כי הוא ענוגא דחיין דנגדין מעלמא דאתי לגבי חי עלמין עכ\"ל. והכונה כי השפע הנשפע מבינה המגדל היסוד נקרא רב טוב. ופירושו שפע המרבה ומגדל היסוד. עוד פי' שם פ\"א כי רב סתם הוא התפארת ונקרא רב מפני שהוא אילנא ר\"ב ותקיף בגין דאית אילנא זוטא מניה. ובתקונים (תקונא כ\"א דף נ\"ב ע\"ב) פי' כי בקליפה הזכר נקרא רב החובל כדפי' בערך חבלה:", + "רבוע נראה מלשון הזהר כי הרבוע והמרובע הכל בבינה ולא תקרא הבינה מרובעת אלא בהיותה רובעת על הבנים ובפרט בהיותה רובצת על ד' סטרי עלמא ויש לזה גלוי מהזהר (תרומה דף קכ\"ז.):", + "רבים מוסכם בזהר ובר\"מ (משפטים דף קי\"ז.) ובמקומות רבים, כי רבים הם ג' אבות גדולה גבורה ת\"ת ונקראים יחד רבים וכן אין רבים פחות משלשה (בת\"ז דף א'). וכן מוכרח מכמה מקומות. ונקראים רבים מפני שהם רבים לפי שקודם היחוד וההסכמה בסוד ההכרעה נקראים רבים. ר\"ל שלשה מחולקים כי לא יקרא רבים אלא בהיותם חלוקים זה על זה. אמנם בייחודם יקראו אגודה לשון יחוד. ורבים לוחמים לי (תהלים נו ג) פי' רבים מלשון ריב או כמו ויהי רובה קשת (בראשית כא כ):", + "רובע הוא היסוד שנקרא כן מלשון רביע שעל ידו שוכב אלוף עם אשת נעוריו. ופי' בזהר (בלק דף ר\"ד.) שנקרא רובע מפני דשיעורא דגופא ארבע בריתות והיינו שנקרא רובע ישראל (במדבר כג י). ובזהר (שם דף ר\"י ע\"ב) פי' במלכות מפני שני טעמים אם מפני שהיא רביעית למרכבה ואם מפני שהיא מטתו שלשלמה דהיינו לשון רביע:", + "רביעית המלכות נקראת רביעית ההין. ופירש הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רמ\"ז ע\"ב) הטעם כי היא רביעית ליה\"ו שהם ג' אותיות וה' רביעאה והיינו רביעית ההין. ופי' עוד פ\"א רביעית ההין רגל רביעי לכסא של ד' רגלים גדולה גבורה תפארת ומלכות רביעית להם. ולכל הפירושים לא תקרא רביעית ההין אלא בהיותה מתייחדת עם הג' אבות או עם הג' אותיות:", + "רבקה המלכות נקראת כן. אמנם לא תקרא כן אלא בבחינתה מצד תוקף הדין ומתייחדת עם בעלה מצד הגבורה (ע' בזהר תולדות דף קל\"ז ע\"א):", + "רגלים וכן רְגָלִים הכל הוא במלכות והיא נקראת רגלים בסוד הבחינה התחתונה המתלבשת תוך הקליפה. בסוד רחצתי את רגלי איככה אטנפם (שה\"ש ה ג) והיא פשיטת הנצוצות המתלבשת בקליפות. ובזהר פ' לך (דף פ\"ו.) פי' כי המלאכים נקאים רגלים וז\"ל מאן רגליו אלין מלאכין דאינון תחותוי דקב\"ה כד\"א ועמדו רגליו ביום ההוא וכו' עכ\"ל. וקצת צודק עם מה שפי' לעיל דהיינו רגלי השכינה בחינתה עם הכחות [שלה]. אמנם רגלים הוא המתלבשת בנעלים וסנדלים הנעימים, כדפירשנו בערכם. וזה מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב (שם ז ב). כך נ\"ל מהקדמת הזהר (וע' בתקונא ח\"י דל\"ד.):", + "רהטים לפי הנראה מתוך לשון התיקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ז ע\"ב) ירצה כי הנצח וההוד נקראים רהטים בשקתות המים. ובמ\"א (בתקונא שתיתאה דף קלח) פי' כי רהטים הוא בינה דקאמר בד' רהיטי מוחא:", + "רוב בזהר פ' תולדות (דף קמ\"ג) משמע קצת כי רוב ביסוד, בהיותו בין התפארת והמלכות. וז\"ל ורוב דגן ותירוש הא אוקמוה כו' ולא ראיתי צדיק נעזב וגו' ת\"ח נער הייתי וגו' ואוקמוה האי קרא שר העולם אמרו וכו' ובג\"כ אמר ורוב דגן ותירוש עכ\"ל. ופי' כי הוא נקרא רוב דגן ותירוש מפני שלעולם לא חסר ממנו רבוי השפע בהיותו משפיע לשכינה ומקבל ממעלה. דהיינו ולא ראיתי צדיק נעזב מלמעלה מהת\"ת. וזרעו מבקש לחם פי' מבקש במי להשפיע כי אין לחם אלא אשה. ולכן ביותר מחייב רבוי השפע וזה טעם רוב דגן ותירוש. ובתקונים רוב אונים דא כ\"ע ופירשנו בערך איש (ע' בס' קה\"י):", + "רוח רוח סתם הוא התפארת וכן הוא יסוד האויר כנודע. ונקרא רוח בסוד הבחינה המכרעת בין הגדולה והגבורה. ולפעמים נקרא רוח צפונית שהוא יונק מהגבורה ששם הצפון. וזהו רוח צפונית שהיה מנשב בכנור של דוד. וכשיונק מחסד נקרא רוח דרומית ששם הדרום ונקרא רוח חם בסוד חמימות הגבורה ורוח קר בסוד מימי החסד הקרים. והמלכות נקראת רוח הקודש כשהיא יונקת מסטרא דהוד שמשם יניקת המדברים ברוח הקדש שהם למטה מן הנביאים שהם מנצח. כ\"פ בזהר [קלד] במ\"א. ובפ' אחרי (דף ס\"א.) פי' כי המלכות נקראת רוח הקדש כאשר היא מקבלת מחכמה שהיא נק' קדש. ואפשר דהא והא איתנהו כי החכמה משפיע להוד והוד אל המלכות [קלה] ונקראת המלכות רוח גדולה כשיונקת מרוח דרומית. ונקראת רוח חזק כשיונקת מרוח צפונית. גדולה מצד החסד, וחזק מצד הגבורה. ונקראת רוח יום ומסטרא דהתפארת. וטעמי הכנויים האלו ומבוארים. ובמלת רוח אלדים בו (בראשית מא לח) שפי' [המפרשים] בחכמה אפשר הטעם שהוא רוח ונשמה לבינה הנקרא אלדים. וגם בענין זה יצדק בת\"ת שהוא רוח למלכות הנקרא אלדים. וגם שהוא יוצא מתוך פה עלאה הנקראת בינה:", + "רוחב נראה מתוך לשון הזהר בר\"מ (תרומה קנ\"ח.) כי הרוחב הוא מסטרא דמלכות. וכן ביאר שם, חמש אמות אורך מסטרא דה' עלאה וה' רוחב מסטרא דה' תתאה. נראה שהרוחב מצד המלכות:", + "רוכב שמים פי' ר' משה כי הבינה נקרא רוכב שמים והטעם כי היא רוכבת על שמים שהם אש ומים וכללם שהם גדולה גבורה ת\"ת. ונ\"ל כי הבינה נקראת רוכב שמים בבחינת הה\"א דהיא ג' ווי\"ן שהם ג' אבות:", + "רוכל פי' בתקונים שהוא היסוד כדפירשתי בערך אבקת. והטעם שבו מתערבין כל מיני השפע והוא רוכל שלהם:", + "רום או רום פירשו המפרשים כי בחולם הוא בכתר ובשורק [בת\"ת]. רום שמים פי' בתקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ו) כי החכמה נקרא רום שמים ועליה נאמר למי נושאים כפים לרום שמים:", + "רומח פי' בתקונים (בהקדמה ד\"י.) כי בעת נטות הת\"ת אל החסד שהוא אברהם רמ\"ח מצות עשה ועם ו' של ת\"ת הוא רומח ויד האוחז בה היא המלכות בסוד היחוד:", + "רועה בשושנים פי' הרשב\"י ע\"ה (בתקונא כה ד\"סט) שהוא הת\"ת שהוא רועה בשני שושנים שהם שני ההי\"ן כענין מבריח מן הקצה אל הקצה (שמות לו לח):", + "רחובות בינה נקראת רחובות מטעם שבה היא רוחב הכל שהיא נחלה בלי מצרים כדפי' בערכו. ול\"נ רחובות בצד המתפשט למטה על הבנים. וזהו ברחובות פלגי מים (משלי ה טז), דהיינו התפשטות הספי'. ויש לזה הכרח מהזהר פ' תולדות (דף קמא ע\"ב ע\"ש):", + "רחום פי' ר' משה כי החסד נקרא רחום מפני שהוא מרחם על הבריות אע\"פ שאינם ראוים מעצמם. והת\"ת יקרא רחמן. ולנו נראה כי הת\"ת נקרא רחמן בכח הרחמים שבו. ונקרא רחום החסד בכח רחמי התפארת. שהתפארת הוא בעל הרחמים, והחסד בעל החסדים. ונמצא רחום רומז רמ\"ח ו' שהוא התפארת אל צד החסד. כדרך שפי' בערך רומח:", + "רחוק הרוחק לעולם הוא בחכמה ומפני מיעוט ההשגה בו נקרא רחוק. והתפארת נקרא א\"ח רחוק אל המלכות כדפי' בערך קרוב. והטעם מפני שמתעלה אל החכמה. ועל זה נאמר (תהלים י א) למה ה' תעמוד ברחוק. פי' הת\"ת שמתעלה אל החכמה ונשארה המלכות גלמודה ח\"ו. וכן משמע בזהר פ' ויקרא (ד\"ך ע\"ב) בפסוק (ירמיה ל י. מו כז) הנני מושיעך מרחוק. וקצת משמע התם כי גם הבינה נקראת רחוק:", + "רחל נקראת המלכות בסוד הבחינה המתייחדת בכח רחמי הת\"ת יעקב. ובכח הרחמים שבה, עליה נאמר (ירמיה לא) רחל מבכה על בניה:", + "רחמים נקרא הת\"ת מפני היותו קו הרחמים כדפי' בשערים הקודמים. והכתר מפני היותו שרש הקו האמצעי נקרא רחמים גמורים כי אין בו תפיסת דין [קלו]:", + "ריב ה' נקרא השכינה מפני שהיא מתרעמת ומריבה עם בעלה על חרבן בית מקדשה וגלותה וגלות בניה עד ישקיף וירא ה'. וכן הבינה נמי עושה ריב על היסוד החרב שנאמר (ישעיה יט ה. איוב יד יא) ונהר יחרב ויבש. ושתיהם נקראים ריבות שכינתא עלאה ותתאה כדפי' (בתקונא כ\"א דף מ\"ב ע\"ב ע\"ש). ריח עניינו כי המלכות בהיותה עולה למעלה לרצון בסוד עשן [קלז] המערכה שפי' בערכו. כי עלייתה הוא ע\"י הת\"ת. ובעלותם מיוחדים אל מקורם הנעלם שבחכמה אז נקראת מלכות העולה עד אין סוף [ריח] וברדתם יורדת דרך ניחוח שבארנו בערכו.", + "וענין ריח הוא כי בהיות האש וכח הגבורה שהוא היוצא מן החוטם מתפשט לשרוף העולם ונשפע אל המלכות. אז בעלות [קלח] דרך הדין המלכות ומתדבקת בעשן שהוא כחות הגבורה הנשפעים מהגבורה העליונה ומתדבקים בשרשם שהוא הסתלקות העשן של האש ועולה דרך החוטם שהוא הגבורה ומתדבקת בבינה ששם המקור של אש הגבורה כנודע אז מתעורר אהבה ביחוד הת\"ת והמלכות ומתדבקים ביחוד הבינה והחכמה בסוד הדעת כמבואר לעיל. אז מתעורר שפע החכמה במקורות הרחמים שבבינה ונפתחים המקורות ההם (ונשפע) ומתלבש הבינה בסוד רחמים ואז העולם בנחת וזהו ריח ניחוח. זהו העולה אלינו בהסכמה אחר העיון בס' הזהר בדרוש. ובארנו בזה בשער מהות והנהגת בפ' י\"ב. ושם העתקנו קצת מלשון הזהר. ובזה יצדק גם דברי המפרשים ריח סתם בחכמה וכן דברי הרשב\"י בתקונים:", + "ריקם במקומות מהזהר נראה כי כל לשון רק הוא בקליפה כמו והבור רק אין בו מים (בראשית לז כד) ופי' (רז\"ל שבת דף כ\"ב.) מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. וכן מוכח לשון שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה. ובתקונים פי' כי ריקם הוא בשם אלהים כשהיא ריק מן ה\"י ישאר אל\"ם. והענין כי אלם הוא בחינת הת\"ת כאשר אין המלכות שהיא ה\"י עמו והיינו שהוא ריקם מן השכינה. והת\"ת [כביכול נשאר] אלם כשאין הדבור שהוא השכינה עמו [קלט] (ע' בס' קה\"י בע' ריקם):", + "רם יש שפי' בכתר ויש שפירש בת\"ת. והיותר נראה אצלינו שהוא בבינה כדפי' בערך ירום ע\"ש. ומ\"ש הכתוב (ישעיה ו א) יושב על כסא רם ונשא הכונה על המלכות העולה על חסד וגבורה. כי רם ירצה שהוא ירום מאברהם ונשא מיצחק. ולכן כל נשא ורם סתם הוא נאמר על הבינה מצד החסד או מצד גבורה. אמנם בהתייחס אל ענין אחר יתבאר בדרך זה שפירשנו. ועיין בערך ירום ובערך נשא:", + "רמונים פי' בתיקונים (תקונא כ\"ו דף ס\"ט ע\"ב) כי נצח והוד נק' שני רימונים:", + "רנה הרנה היא מצד הצדיק דכתיב רננו צדיקים וכו'. ונקרא כן הצדיק בהיותו יונק מצד השמאל כפי מנהגו. כן פי' בתיקונים (תקונא יג דף כח ע\"א ע\"ש):", + "רעה היא בקליפה שעליה רוכב הנגע כדפירשנו בערכו:", + "ריעים פי' הרשב\"י בתיקונים כי הנצח וההוד נקראים שני רעים. והטעם כי הם ריעים בפעולתם ולכן נמצא רוב כנוייהם באדם על שניהם יחד. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה במ\"א נצח והוד תרי פלגי דגופא הוי. ובזהר פ' ויקרא (ד\"ד.) אמר כי החכמה והבינה נקראים ריעים. ואפ\"ל שכאשר נצח והוד יונקים מחכמה ובינה דרך חסד וגבורה [ג\"כ] נקראים ריעים כדרך ששרשי השרשי' נקראי' ריעים:", + "רעמים הם מצד הגבורה כדכתיב (איוב כו יד) ורעם גבורותיו כו'. וכן פירוש בתיקונים. ואפשר שלכן מברכין עליהם שכחו וגבורתו מלא עולם:", + "רעש יש רעש ויש רעש. יש רעש דקדושה והוא שבו עתיד הקב\"ה להחיות את המתים ועליו נאמר (יחזקאל א) ואשמע אחרי קול רעש גדול. והמלכות נקרא רעש ובהפוך האותיות עשר [קם] כי היא כלולה מעשר ומתלבשת בתוקף הגבורה ומרעשת מלכות הרשעה מלכות זדון ומאבדת אותה (מן העולם). ובחינה זו נקרא רעש. ויש רעש אחר והיא בהיפך אותיות רשע המרשעת והמרעשת פני תבל לאבד צדיקים ברגע ח\"ו רח\"ל:", + "רצון השפע היורד מכ\"ע הוא מרצה ונותן חפץ ורצון טוב לכל הספירות. ולפיכך נקראו רצון כאדם המתלבש ברצון בעת אכילתו כן הספי' מתרצות ברצון עליון בעת יניקתם ממנו ולכן עיקר הרצון בכתר. ולשון נפעל שימצא בזה, הוא הספירה הנזכר בפסוק לפי הענין המתרצה מהרצון העליון. והמשל בזה רצית ה' ארצך (תהלים פה ב) והכוונה [ספי' מלכות הנקרא ארץ] הנשפע עליה שפע הרצון. ומזה נקיש לכל כיוצא בו:", + "רקיע הרקיעים הם הרבה. ראשונה כל הספירות נקראים יחד רקיעים כדפירשנו בשערים הקודמים. עוד נקרא החמש ספי' רקיעים מצד הגבורה. והיינו ה' רקיעים הנזכר ביום ב' כדפי' בפרקים הקודמים בשער זה. ונקראו רקיעים מפני היותם מתפשטים ונמתחים בפעולתם ודמיונם מעלה לעלול ברקיעים כמו שפי' בשער סדר עמידתן. ועיקר הרקיע ת\"ת ועל ידו הם ה' ספי' ה' רקיעים. והיסוד ג\"כ נקרא רקיע שעל ראשי החיות שבמלכות. והמלכות לפעמים נקרא רקיע שהוא הרקיע שעל ראשי החיות תחתונות. והבינה נק' רקיע מפני שהיא רקיע על ראשי החיות עליונות גדולה גבורה ת\"ת ומלכות שהם ד' חיות אצילות שבאצילות כל אלו ביארו בזהר (ויגש דף רי\"א ע\"א ויקהל דף רי\"ב י\"ג ע\"א):", + "רשות המלכות בהיותה מתייחדת לבעלה נקראת רשות היחיד שהיא רשות ליחידו של עולם ת\"ת. וכן שם בן ד' רחבו ד' שהיא יהו\"ה וגבהו עשרה שהוא יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א. ולכן מלכות המתייחדת עם הת\"ת בעלה נקראת רשות היחיד וכאשר אין האיש בביתו נקראת רשות בפני עצמה. פי' רשות לבדה שאינה עם היחוד. ע\"כ דברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים (בהקדמה דף י\"א. ובתקונא ה' דף י\"ח).", + "ועוד פי' במ\"א (בתקונא כ\"ד דף סז) כי רשות הרבים הוא נחש אשת זנונים סמא\"ל. ונקרא רשות הרבים מפני שהם רבים ע' אומות ועל ידו יונקים כלם. אמנם יחידו של עולם הוא אחד יחיד ומיוחד. ע\"כ הגיע ביאור ערך אות רי\"ש, בעזר אלהי השופע עלינו. ועתה נבא בביאור ערך אות שי\"ן:" + ], + [ + "שאלה פי' בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז.) כי המלכות מצד החסד עם החכמה נקרא שאלה ולכן נחתם במלת שאלה שם א\"ל שהוא חסד. ולכן בה נאמר לשלמה (מ\"א ג ה) שאל מה אתן לך. ושאל חכמה שהוא על החסד. והוסיפו שם הביאור:", + "שאגה פי' שאגת לביא הוא בחסד מצד הדין שבו והענין מורה כן כי הוא שואג מצד הדין והוא אריה שהוא חסד ופשוט הוא. ולכן נאמר (עמוס ג ח) אריה שאג מי לא יירא אחר שהכל מתלבשין בדין ואפי' החסד:", + "שאר כבר בארנו בערך משה החילוק שבין יעקב אבינו למרע\"ה. ומלכות נקרא שאר מצד בחינתה עם התפארת במציאותו הנעלם אשר שם מרכבת מרע\"ה. כן פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים. ולשון שאר הוא כמו שאר בשרו כד\"א (בראשית ב) ובשר מבשרי:", + "שאור יש שפירשו בגבורה. ולא יצדק כי אם בקליפה. אם לא שנאמר כי מפני שהיא נשפעת משם נקראת על שמה וזה דוחק:", + "שבועה היא במלכות וכן מבואר בר\"מ (פנחס רנה). ובמ\"א (משפט' קט\"ז) פי' כי שבועה ביסוד. ובמ\"א פירש כי היא בבינה. והענין כי לשון שבועה פירוש מלשון שביעיות והכוונה כי זאת כלולה משבע קנים ולא תקרא שום ספירה שביעית פירוש כלולה משבע אם לא ע\"י היסוד כמו שנבאר בערך שביעית. ונמצאנו למדים ששבועה הוא במלכות בעלייתה אל היסוד. וע\"כ השבועה חי ה' שהוא היסוד הנקרא חי כנודע. והכל ע\"י הבינה כי עיקר השביעיות והחיות של היסוד הוא ע\"י שפע הבינה ולכן השבועה תצדק על הבינה, ועל היסוד, ועל המלכות. ועקרה במלכות בעלותה אל היסוד ונכללת שם משבע קני מנורה על ידי הבינה:", + "שביעיות כל לשון שביעית שביעי וכיוצא בו הכל מסטרא דצדיק, ואם יהיה בספירה אחרת. וז\"ל הרשב\"י בתיקונים [קמא] כל ספירן אתקריאו שביעיות מסטרא דצדיק. אמנם לא יתכנו הספירות מצד הצדיק אם לא בקבלתו מהבינה וכן פירש בתיקונים:", + "שבע שנים היא בינה [קמב]:", + "שבע שבתות כל ספירות משבע ימי הבנין נקרא שבת א' בסוד שמיטה א'. ואמנם בינה מפני היותה יובל והיא כלולה משבע שבתות נקרא ג\"כ שבע שבתות. והכוונה שהיא נקרא כן בהיות שהבינה כלולה מז' ספי' וז' ספי' כל אחת כלולה מז' נמצאו מתראות בה מ\"ט ספי' בסוד מ\"ט שערים ובסוד מ\"ט שני היובל. ושאר הענין בדרוש זה הארכנו בשער השערים:", + "שבעה פי' בזהר פ' אמור (דף ק\"ב) שהוא הרמז לתפארת ביחוד החסד והגבורה כי הת\"ת חמשי ושניהם עמו הרי שבעה ע\"ש:", + "שבעת ימים פי' בזוהר פ' אחרי (דף פ\"ט ע\"ב) ובאמור (דף צ\"ב) כי הבינה נקראת שבעת ימים מפני שהיא כוללת בתוכה ו' ימים שתחתיה. ובפרשת מקץ (דף ר\"ד) פירש כי למעלה הם ז' ימים עליונים ולמטה ז' והם שבעת ימים ושבעת ימים י\"ד יום [קמג]:", + "שבכות פירוש השבכות שעל הכותרות שעל ראשי העמודים יכי\"ן ובוע\"ז והם נצח והוד והכותרות שעל ראשיהם הם גדולה וגבורה שהם כותרות על ראשי נצח והוד. ועל ראשי הכותרות האלו הם בינה וחכמה שבכות עליהם:", + "שבת בענין השבת יש דעות חלוקות ואנו נבאר באופן יתוקן הכל כמו שכתבנו בערך ימים. עלה בהסכמתינו כי שבת נשאר לפי חשבון הימים בין יסוד ומלכות. ועיקר השבת הוא מלכות וסימנך ש' ב\"ת. והכוונה ב\"ת היא מלכות במציאות היו\"ד במציאות הה'. ש' הם שלשה אבות הכלולים במציאות הה\"א כמו שהארכנו בשער האצילות. כן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים [קמד] ובר\"מ (פינחס דף רנ\"ד.) פירש כי ש' הם ג' כתרין כתר חכמה בינה. והכל עולה אל מקום אחד. כי ראשי הווי\"ן הם סגולתא דהיינו שלש' יודי\"ן. ואחר ששבת היא מלכות ידענו שהיא מדת לילה. נמצא ליל שבת היא לבדה ולכן אנו אומרים בתפלת ליל שבת וינוחו בה לרמוז אל הנקבה. אמנם ביום שהוא הזכר כמו שנבאר אנו אומרים וינוחו בו לרמוז אל הזכר. ושבת שהיא מלכות לא יקרא שבת אלא ע\"י היסוד שביעי כדפירשנו לעיל בערכו.", + "והנה השבת שהיא מלכות היא כלולה עם היסוד. ולכן אנו אומרים ויכולו בליל שבת כי ויכלו הוא ביסוד ולכן עולה ע' כי ע' [קמה] הוא ביסוד שהוא שביעי כדפירשנו לעיל. נמצא לפי זה שאין שבת אלא בכללות היסוד עם המלכות. וכן מלת יסו\"ד הוא כללות היסוד עם המלכות. כי היו\"ד היא בשכינה. וסוד הוא סוד ה' ליראיו (תהלים כה יד). ובהיות הבקר שהוא מדת יום הנה תהיה המלכות שהיא שבת עולה להתייחד עם שבת שני שהוא התפארת שהם שני שבתות כאחד ביחוד גמור. וזהו ישמח משה במתנת חלקו בסוד הת\"ת כמו שנודע. ובהיותם מיוחדים שניהם יעלו להתעטר במדת הבינה והיא שבת הגדול. ועליה אנו אומרים נשמת כל חי שהיא נשמה שממנה הנשמות אצולות כנודע. לכן נמצא שבת שבתון. כיצד שבת נקראת המלכות כדפי', שבתו\"ן נקרא הבינה. כיצד שבת מלכות, ו' ת\"ת, ן' בינה. נמצא שבתון כולל ג' שבתות בבינה. ובהיות היחוד הזה משלשה מדות הללו הנה יתיחדו ע\"י הבינה והחכמה וע\"י הת\"ת ו\"ק והמלכות בעצמה. ולזה נקראו כלם יחד שבתות הרבה זה הסכמתינו בעינן שבת מוכרח מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה:", + "שדה סתם היא המלכות וכן מבואר בזהר פרשת חיי שרה (דקכ\"ב ע\"א ע\"ש) ונקראת שד\"ה ובשר בשדה טרפה (שמות כב ל) וכן כי בשדה מצאה וכו' (דברים כב כז). ובשדה תפוחים יש בו פי' והנראה כי עיקר המלה הזאת בת\"ת ונקרא כן מפני שהוא כלול מג' גוונים אדום ולבן וירוק והם גווני התפוח וכזה פי' רבי משה. ובר\"מ (פנחס דף רל\"ב) הת\"ת נק' ארך אפים כדפי' בערכו. והטעם כי יש לו שני פנים, פני החסד בסוד הלובן, ופני הדין בסוד האודם הפנים הם כדמות שני תפוחים, זה מצד זה, וזה מצד זה. ומטעם זה נקרא הת\"ת שדה של תפוחים שיש בו שני תפוחים. ובזהר פרשת תולדות (דף קמב ע\"ב) פירש כי המלכות נקראת שדה של תפוחים. והטעם כי היא נקראת שדה וכל התפוחים שהם האבות משפיעים אליה. וכן בפר' ויחי (דף רמ\"ט) ז\"ל ת\"ח כד שלטא סיהרא שדה תפוחים אקרי עכ\"ל.", + "והמלכות נקראת ג\"כ שדה ענתות כאשר היא עניה כ\"פ בזוהר שם:", + "שדרת הלולב פי' רבי משה כי היסוד נקרא שדרת הלולב והלולב הוא היסוד והת\"ת יחד כדפי' בערכו ונקרא כן בסוד העלים העולין בקנה ימין ושמאל והם רומזים אל הקצוות הנכללים בשניהם. וכאשר נאמר שדרת הלולב יהיה הכונה אל היסוד ואל הת\"ת הנכללים בכלל והרמז אל פרטיותם לבד:", + "שה פירש הרשב\"י ע\"ה בר\"מ שהוא סוד החסד דהיינו שה תמים זכר (שמות יב ה) וכענין איש תמים, התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז א) (ע' בר\"מ פרשת צו דף כ\"ח ע\"א):", + "שוטר פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (משפטים ד\"קיז ע\"ב) כי הת\"ת מצד המלכות נקרא שוטר. והטעם כי השוטר הוא שליח השופט כי השופט חותך הדין והשוטר מקיים את הדין בעל כרחם של בעלי הדינים ואם צריכים להלקות השוטר מלקה אותם ומטעם כי המלכות היא הרצועה הטהורה להלקות הרשע לכן הת\"ת בהיותו מלקה ע\"י נקרא שוטר מצד המלכות (וע' בס' ק\"י):", + "שוכן עד פיר' ר' משה כי הת\"ת נקרא שוכן עד. והטעם כי היסוד נקרא עד כדפי' בערכו. ובהיות הת\"ת שופע על היסוד בהיותו נקרא עד נקרא הת\"ת שוכן עד. או אפשר לומר כי הוא שוכן בבינה הנקרא עד, או במלכות הנקראת עד כדפי' בערכו:", + "שולחן נקראת המלכות בסוד קבלתה מן הגבורה והגבורה שורה עליו. וזהו שלחן בצפון כן פי' הרשב\"י ע\"ה (בתקונים בתקונא כ\"ד דף ס\"ח. ובתקונא מ\"ז דף פ\"א ע\"ב) שולט פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ שם כי הת\"ת מצד היסוד נקרא שולט והטעם כי שולט אינו כ\"כ כמו מלך ולכן השולט תחת המלך. ובהיותו הת\"ת במדרגת שולט הוא מצד בחינת היסוד ששם הוא השולט. כדכתיב (בראשית מב ו) ויוסף הוא השליט:", + "שועה פי' במלכות. וכן נתבאר בזהר פרשת שמות (דף י\"ט ע\"ב) ז\"ל אמר רבי יצחק אין לך שועה אלא בתפלה שנא' שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה כו' הרי כי השועה היא בתפלה שהיא המלכות:", + "שופט פי' הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ משפטים קי\"ז ע\"ב) כי הספירות כלם נקראים שופטים מצד הבינה ובפרט הת\"ת שנקרא שופט. והטעם כי בינה גבורה נקרא. מפני שממנה נשפע הדין למטה. ולכן בהיותה מתפשטת בכח הדין כל הספירות כלם נקראות שופטים מצדה ובהיות התגבורת הזה על הת\"ת אז נקרא שופט:", + "שופר יש שופר גדול ושופר סתם. שופר סתם הוא הת\"ת הנקרא ג\"כ קרן כדפי' בערכו. אמנם שופר גדול הוא הבינה ולכן נקראת גדול מפני שבה תלוי החירות בסוד היובל ולכן נקראת קרן היובל. ואפשר שנקראת גדול מצד הגדולה. וזה מורה על גדולתה שאינה מושגת אלא בגדולה לבד. ובבחינת העלמתה אל שעור הזה נקראת שופר גדול:", + "שוקים הנצח וההוד נקרא שוקים בסוד כי הת\"ת שהוא הגוף נשען עליהם. ונראה שאינם נקראים שוקים אלא בהיותם כלולים מנצח נצחים הוד הודות כדפי' בערך נצח שכן כתיב (שה\"ש ה טו) שוקיו עמודי שש:", + "שור המוסכם בדברי המפרשים כי השור הוא בגבורה. אמנם בשור הזה יש שור תם ושור מועד. שור תם הוא מצד הקדושה במדרגת הקדושה. ושור מועד הוא מצד הטומאה כי הוא מועד להרע. ולהיות כי השור הזה מצד תוקף הדין מרחיקין משור תם חמשים אמה. ובתקונים פי' כי הת\"ת מצד הגבורה נקרא' שור. ובתקונים (בהקדמה דף ח' ע\"ב) נראה עוד כי הנדרש שור שהקריב אדה\"ר קרן א' הי' לו במצחו הוא המלכות. והקרן במצחו יסוד כדפי' בערך קרן:", + "שושן יש שושן אדום ושושן לבן. לפעמים האדום שולט על הלבן וגובר עליו והוא ההוד הגובר על הנצח שהוא לבן נוטה לאדום ושושן לבן גובר על האדום והוא הנצח הגובר על ההוד והוא אודם נוטה ללובן. ואלו הם שושן בלשון זכר. אמנם יש שושנה נקבה ויתבאר בערכה בע\"ה:", + "שושנה היא המלכות והיא ג\"כ כלולה מב' גוונים אדום ולבן שהוא גוון ההתעוררות הימין והשמאל. וכן בזהר פר' אמור (דף ק\"ז.) פי' כי היא נקראת שושנה. בזמנא דבעיא לאזדווגא ביה במלכא [אקרי חבצלת. בתר דאתדבקת ביה במלכא] באינון נשיקין אקרי שושנה עכ\"ל.", + "וכבר נודע כי קודם הנשיקין הוא החיבוק דהיינו ע\"י הגדולה והגבורה אודם ולובן והם גווני השושנה. ובזהר פרשת בראשית (דף א') פי' כי שושנה יש שם י\"ג עלין וכן מלכות יש לה י\"ג מכילין דרחמי, א\"כ שושנה רומזת בהיותה מאירה מי\"ג מדות עליונים. ובתקונים (תקונא ל\"ח דף ע\"ח ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה בענין השושנה בפרטיותיה וז\"ל בראשית ברא אלהי\"ם פתח ואמר כשושנה בין החוחים וכו' (שה\"ש ב ב) שושנה אית בה חמש עלין מלגאו וה' מלבר. ואינון ה' ה'. שרביט דילה ו'. תפוח דילה י'. וכלא אלדים, חמש אתוון דיליה, ה' חמש עלין מלבר, ה' חמש עלין מלגאו. י' תפוח, ו' מלא שרביט כו' עכ\"ל.", + "ופי' כי כיון לבאר שם אלהים שבבראשית ברא אלהים לכן פתח בפסוק כשושנה בין החוחים. והכוונה על השכינה שהיא בגלות בין החוחים בין הקליפות של טומאה שהם קוצים וחוחים וברקנים. וכוונתו בהתחלה בפסוק זה לבאר שם אלהים שבו ה' על י' ואין זה סדר האותיות בשם בן ד' אלא י' על ה'. ולבאר ענין זה אמר ששם אלהים בשכינה ושושנה בשכינה ושם בן ד' בשושנה ובשכינה.", + "והנה השם הזה מהופך כי ה' ה' הם חמש עלין דלגאו ולבר. והכונה על האמת במשל השושנה כי בשושנה יש חמש עלין פנימים והם עיקר השושנה. וחמש עלים חצוניים הם לבוש אל החמש פנימים שהם בפנים. וכן מלכות ה' ובינה ה' והכונה כי במלכות ה' ספי' שהם ה' בריחי המשכן שהם גדולה וגבורה ת\"ת נצח הוד. ויסוד נכלל עם הת\"ת. ואלו החמשה הם בבינה ומאירה הבינה הה' אלו בה' תחתונים שבמלכות ומאירה אלו באלו. ונמצא לפי זה ה' עליונים נשמה לחמשה תחתונים. והתחתונים לבוש אל העליונים. וזהו הנמשל אל עלין של השושנה. שרביט דילה ו', פי' השרביט שבו נאחז השושנה הוא ו' שהוא הת\"ת. והתפוח שהוא תפוח השושנה הוא י'. נמצינו למדים בשושנה אין השם כתקונו וכשורתו שההי\"ן על ו' י' וכן בשם אלדים. וז\"ש וכלא אלדים, פי' כל מציאות הזה הוא בשם אלדים. כי הה' אותיות בעצמן הם ה' עלין דלבר, והה' בפני עצמה היא ה' עלין דלגאו, והי' הוא תפוח, ושאר השם שהוא אותיות מל\"א לרמוז על וא\"ו במלואה שהוא השרביט. והרי בזה אין לתמוה על היות הה\"א על הי'. וכיון לומר מל\"א ולא אל\"ם כדרכו במקומות אחרים, מטעם שתיבת מלא רומז לת\"ת דהיינו ו' אבל אלם רומז למלכות כדמוכח בתקונים פעמים הרבה. ע\"כ פי' המאמר. ומתוכו מתבאר ענין השושנה שבה נרמז יהו\"ה בהפוך אתוון ובה נרמז שם אלהים. וכן נתבאר ענין רמז מציאות השושנה. עוד בתקונים (תקונא כ\"ה דף ס\"ט ע\"ב) שושנים הם ב' והם שכינתא עלאה ושכינתא תתאה כו' ועליהם נאמר שושנים בלשון רבים. ויש בהם י\"ג עלין שהם ששה וששה בסוד דין ורחמים מלמעלה למטה ומלמטה למעלה וכן לכל אחד ואחד ע\"ש:", + "שחקים נקראים נצח והוד ופי' הרשב\"י ע\"ה כי כאשר שוחקים מן לצדיקים דהיינו ההשפעה הבאה על ידם לצדיק כי כמו ששתי ביצי הזכר הם מבשלים הזרע שאם לא כן לא יוכל לבא אל הברית, כן הדבר בשתי ספירות אלו כי הם משפיעים שפע ת\"ת ומבשלים אותו ומהוים אותו הוי\"ה ראויה אל היסוד. ונקראים שחקים כששוחקים שפע מצד השמאל הגבורה אמנם מצד הימין נקראים טוחנות, כן באר הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פינחס דף רל\"ה ע\"א) ופי' בערכו:", + "שחר פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (משפטים דף קי\"ט: ובפינחס דף רמ\"ג.) כי שתי מדרגות הם בקר ושחר, בקר דאברהם, ושחר בנצח. כי הבקר הוא אחר ההארה הגמורה ועלות האור בעצם. ושחר הוא קודם אור היום שהוא תחלת עמוד השחר ולשונו מלשון עמוד השחר. ועל האמת פי' עמוד השחר לשון שחרות כי אע\"פ שהוא לבן, בערך החסד שחור הוא ונקרא הנצח שחר כאשר הוא בחסד כמו החסד עצמו והוא קודם אליו ממטה למעלה:", + "שטנה פי' ר' משה שהוא בגבורה ואינו מתישב אצלינו. אלא הוא בקליפות המשטינות את העולם והוא הבאר אשר רבו עליה (בראשית כו). באר נשבר שלא יכיל מימיו. אמנם הבאר מקור מים חיים לא רבך עליה. ועל האמת כי נכון היא שטנה הוא בקליפות ולא בקדושה:", + "שיבה פי' בזהר פרשת קדושים (דף פ\"ז) בפסוק (ויקרא יט לב) מפני שיבה תקום כי שיבה הוא בכתר ואפשר הטעם מפני הלבנינות שבו שיח פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נ\"א דף פ\"ד.) בפסוק (בראשית ב) וכל שיח השדה טרם יהיה וז\"ל אמר ליה ר' אלעזר, אבא, שיח מנא לן דאיהו צדיק. א\"ל ברי ביה תשכח ח\"י ש' איהו כללא דכליל תלת עדרי צאן דאינון שורשא דאילנא כו' עכ\"ל. הנה כי הצדיק נקרא שיח בהיותו ח\"י מצד חיות הבינה ובהיותו מצידה כלול מג' גוונים שהם חסד דין רחמים. ודקדק בקראם ג' עדרי צאן להכריח שהגוונים האלה ביסוד. והטעם כי ג' עדרי צאן רובצים עליה ואמר הכתוב (שם כט ב) והנה באר בשדה היא מלכות וג' עדרי צאן רובצים על הבאר ממש דהיינו ג' גוונים. וקראם שורש האילן לרמוז אל שהוא כלול מהם מצד הבינה שהיא שרש האילן מפני שבה שקועים שרשי האילן שהוא האצילות:", + "שיטה פי' בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז ע\"א) כי המלכו' נקראת שיטה מצד פשיטת החסד כי הוא [מלשון] פשוטה. פי' כמו תקיעה שהיא פשוטה והיא סוד החסד:", + "שיר פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים כי שיר הוא בחכמה וסימנך שר י'. ובמ\"א פי' המלכות נקראת שירה פי' שיר ה'. ולפעמים מפרש שי\"ר במלכות, ובפרט בשיר השירים אין ספק. והטעם כי החכמה והמלכות יש להם מציאות א' בסוד הי' שבמלכות כדפי' בשער המציאיות ובאותה בחינה יצדק שי\"ר שר י'. אמנם במציאות היו\"ד והה\"א שתיהם יחד תקרא שירה שפי' שר י' שר ה'. ובמ\"א (בהקדמה ת\"ז דף ג'.) אמר שיר הלוים משמאלא. אפשר לומר בישרא\"ל שאמר שם שי\"ר א\"ל ופי' שיר הלוים ע\"ש. אבל במ\"א שאמר שיר פי' שיר י' אין ספק שיש לו חלק בבינה בסוד השיר:", + "שכחה פי' בזוהר פרשת מקץ (דף קצ\"ג ע\"ב) כי מצד הקליפה היא השכחה שאין שם זכירה. ועם היות שיש שם זכירה בצד הקליפה כדפי' בערכו, עכ\"ז זכירתם היא לרע והוא יותר רע מן השכחה. וזהו (אז\"ל אבות פ\"ד) ב\"ה שאין לפניו לא עולה ולא שכחה וכו' כמו לא יגורך רע (תהלים ה ה):", + "שכינה יש שכינה עלאה ושכינה תתאה והם בינה ומלכות. ה\"א עלאה, וה\"א תתאה. והטעם שהמלכות נקרא שכינה מפני שמשכנת בעולם התחתון כל האצילות העליון. והבינה נקרא ג\"כ שכינה מפני שמשכנת ג' ראשונות על שבע ספי' הבנין. או אפשר לומר כי הם מקום ששוכנים בהם שש קצוות, אם בנקבה העליונה בסוד עלייתם, ואם במלכות בסוד ירידתם, ועושים שם שכינתם. והבינה נקראת שכינת עוזו פי' שכינה הנותנת עוז לגבורה כן פי' בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ט ע\"א):", + "שכל טוב פירש ר\"מ כי היסוד נקרא שכל טוב. ואמנם דעתינו כי כל מקום לשון השכלה מצד החכמה כדפי' בשער הנתיבות. וטו\"ב בארנו בערכו [קמו]. עוד אמר כי הכתר נקרא שכל קדמון מורה על קדמותו וכן שכל קבוע מורה על קביעותו ברחמים ואין להם ענין. ויש שקראו למלכות שכ\"ל הפועל הטעם שהיא חכמה תתאה שפועל הפעולות בעולם התחתון. ויש שקראו לחכמה עליונה שכל נבדל מפני שיש הבדל בינה ובין הבינה ובין הכתר, כדמיון הבדל בין היש ובין האין כנודע:", + "שכן בר\"מ (משפטים קט\"ו.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי היסוד נקרא שכן קרוב בהיותו שכן למלכות והוא שוכן עליה. וע' בערך קרוב:", + "שלג פי' ר' משה כי הת\"ת נקרא כן והכריח הדבר מאמרם ז\"ל שלג שתחת כסא כבוד. ופי' כי כסא כבוד הוא בינה שהיא כסא לחכמה שהיא כבוד. ויפה כיון. אמנם רצה ג\"כ להכריח הענין מקרח הנורא. ואין הענין כמו שכחשב כדפירשנו בערכו. ואפשר לומר שיהיה בחסד וידוקדק לשון המאמר תחת כסא הכבוד ממש והוא חסד בסוד הלבנינות כל זה הוא לפי הסברא. אבל בזהר פ' בראשית (ד\"ו) פי' השלג הוא דינא תקיפא וכן בארו שם בפסוק (משלי לא) לא תירא לביתה משלג. ולפי' זה נוכל לישב מאמר שלג שתחת כסא הכבוד דהיינו גבורה שתחת הבינה כנודע:", + "שלהבת פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים כי הגחלת הוא י' דהיינו חכמה ושלהבת המתפשטת ממנה הוא וא\"ו דהיינו הת\"ת עם כללות השש קצוות. ונקרא חכמה גחלת והת\"ת שלהבת בהיותם מלובשים בדין וכבר הארכנו בה כל הצורך בערך גחלת. ובשלהבת י\"ה פי' בזהר פ' מצורע (דף נ\"ד ע\"ב) ז\"ל ומאן שלהבת יה דא אשא דנפיק מגו שופר כליל ברוחא ומייא ומגו ההוא שלהבת כד מתלהטא בכנסת ישראל אוקיד עלמא בשלהוביה בקנאה דקב\"ה עכ\"ל. ומבואר הוא כי נקרא שלהבת בערך הגבורה ונקרא יה שהוא יוצא מגו שופר שהוא מתוך הבינה ע\"י החכמה ולכן נקרא שלהבת יה. ומטעם כי היוצא מגו שופר הוא קול הכלול במים ואש ורוח לכן אמר כליל ברוחא ומייא. ויש חילוק גדול בין שלהבת ובין קול, כי הקול העיקר הוא הרוח ונטפלים אליו המים והאש, והשלהבת העיקר הוא הרוח ונטפלים אליו המים והאש. והשלהבת הוא לעורר האהבה בסוד שמאלו תחת לראשי (שה\"ש ב):", + "שלום נקרא הכתר בסוד ג' בחינות שבו שהם גדולה גבורה ת\"ת, חד\"ר. וע\"ש השלום המתווך בין הקצוות האלה נקרא שלום. וג\"כ יתיחס השם הזה ביסוד וביארו בזהר פ' מקץ (דף קצ\"ג ע\"ב) הטעם כי בהיות הברית מקבל הל\"ב נתיבות העליונים הנשפעים מלמעלה אל המלכות כנודע ובהיות המלכות מתלהטת בכח הדין אז הוא מקבל הנתיבות ההם ומשפיעם למלכות ומשקיט כח דינה אז נקרא שלום שמשלים הדין. ובתיקונים (תקונא כ\"א דף מד ע\"ב) פירש שהם ב' שלומים, שלום מצד הבינה ה' עלאה והוא הת\"ת, ושלום מצד המלכות ה' תתאה והוא היסוד. נמצאו שניהם היסוד והת\"ת נקראים שלום. ואפשר שהת\"ת נקרא שלום מן הטעם שפי' ביסוד כי כדרך היסוד אל המלכות כן דרך הת\"ת אל הבינה בסוד הדעת (ע' בעס\"ר):", + "שלם פי' בזהר פ' אמור (ד\"צ ע\"ב) כנסת ישראל נקראת שלם שאינה חונה ושוכנת אלא במקום שלם ולכן נקראת שלם. וסימנך ומלכי צדק מלך שלם (בראשית יד יח), ויהי בשלם סכו (תהלים עו ג):", + "שלמים פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רנ\"ו) שהמלכות נקרא שלמים מטעם שהיא משלמת לחשבון ע\"ס והיא משלמת לחשבון ד' אותיות שבשם והיא משלמת את הת\"ת להיותו נק' שלום כדכתיב זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם (בראשית ה ב). אתתא פלגא דגופא הוי. ובזהר פ' ויקרא (דף י\"ב ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה וז\"ל ושלמים אחידן במצות עשה ובמל\"ת בהאי סטרא ובהאי סטרא, וע\"ד איקרי שלמים. ורזא דמלה ויעקב איש תם כתרגומו גבר שלים, שלים לעילא שלים לתתא עכ\"ל. ולפי הנראה מדבריו כי הת\"ת נק' שלמים מפני שהוא עושה שלום בין החסד והגבורה. אמנם נדקדק לשון המאמר שאמר תם כתרגומו שלים ושלים פי' שלם. ושלם לא יצדק אלא השלם מכל הצדדים, אם מצד שלא תחסר נקבתו, ואם מצד שצריך שיהיה בעל הקצוות שאל\"כ לא יקרא שלם כדפי' בשער המכריעין בפרק ז'. ונמצא שבלשון שלמים נכלל היותו כולל ההכרעה וג\"כ יחודו עם השכינה שהיא חציו כדפי'. ועוד כי עיקר ההכרעה הוא ע\"י יחודו עם המלכות. מטעם כי החסד מים קר ולח, והאש גבורה חם ויבש, והת\"ת רוח חם ולח מיחד החסד והגבורה מצד ההפוך האחד שהוא משוה החום מצד הגבורה והלחות מצד החסד. אמנם היבשות והקרירות לא יתיחדו אם לא ע\"י המלכות שהוא העפר קר ויבש, ועל ידה ישתוו הקרירות שמצד יסוד המים חסד, והיבשות שמצד יסוד האש גבורה, כדפירשנו בשער המכריעין. וע\"י כך יוכרח שאין הת\"ת מכריע בעצם אם לא ע\"י המלכות בהיותה מתיחדת עמו. ועתה לא יקרא הת\"ת שלמים לבדו, ולא המלכות לבדה, אלא בהיותם מיוחדים. ובזה יובן לשון רבים שני שלומות, שלם מצד הרוח, שלם מצד העפר. ובזה נדע חילוק שבין שלום לשון יחיד שהוא הת\"ת לבדו, ובין שלמים לשון רבים ת\"ת ומלכות:", + "שם פי' המלכות נקראת שם ואפשר כי עולה שבע במ\"ק י' שהיא כלולה מהשבע בהיותם כלולות בכללות גדול. דהיינו ש' שלש מאות שלשה אבות כנודע, ומ\"ם ארבעים דהיינו נצח הי\"מ [קמז]. וגם אם ימצא בבינה כפי כדעת קצת המפרשים, ירצה ש' ג' אבות ומם סתומה בינה על גביהן. ועכ\"ז היותר צדק במלכות ונקראת כן מפני שאין להורות באצבע ולומר שם אם לא על זאת שהיא הוראות הכל. ומלשון שימ\"ה [קמח] אפשר שהיא במלכות שהיא החונה על העולם והיא נקראת שכינה. וכבר אפשר לפרשו מטעם זה גם בבינה שהיא ג\"כ נקראת שכינה:", + "שם פי' לפי האמת לבוש כי כמו ששם ב\"ד לבוש אל הספי' כן כל הספי' כלם לבוש אל הא\"ס כמ\"ש בשערים הקודמים. ולפי זה כבר יצדק לשון שם על כל א' מהמדות כי דא קליפה לדא ודא מוחא לדא, וכן זה שם לחבירו וחבירו לחבירו. ולפי המורגל שם נקראת המלכות מטעם שהיא שם כל האצילות העליון שכלו מתלבש בה. ועולם הבריאה יקרא שם לפי שהוא שם ולבוש אל האצילות כמו שבארנו בשער אבי\"ע. ופי' הרשב\"י ע\"ה (בתיקוני ז\"ח דקכ\"ט ע\"ב) שהבינה נקרא שם בפסוק (בראשית מח) ויקרא בהם שמי דא שכינתא עלאה. ואפשר הטעם מפני שאמר שמי שפי' שם יו\"ד. לבוש והיכל אל היו\"ד היא הה\"א כנודע. ונקראת המלכות שם יהו\"ה מפני שהיא שם והיכל ליהו\"ה שהוא הת\"ת [קמט] ובמ\"א פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים שהבינה נקרא שם ה' ואפשר מפני שהיא לבוש אל יהו\"ה שבחכמה. ואמנם שם המפורש ושם המיוחד ושם העצם נתבארו בשער שם בן ד' בפרק א':", + "שמאל בגבורה. ולפעמים נקראו כן גם הבינה וההוד. ובארנו הטעם והענין בשער סדר עמידתן, ובשער מהות והנהגה. אמנם יש שמאל טמא והוא הקליפות. ופעמים בזוהר קורא סטרא דשמאלא אל הטמא, ופעמים אל הטהור. וצריך להבחין מתוך הענין:", + "שמור פי' רז\"ל (שבועות ד\"כ) זכור ושמור בדבור א' נאמרו והכונה על ד\"ו פרצופין שהם ת\"ת ומלכות והם זכור לזכר ושמור לנקיבה. והטעם שנקרא זה זכור לשון זכירה וזה שמור לשון שמירה. מפני שבמצות עשה שייך ביה זכירה כדכתיב (במדבר טו מ) למען תזכרו ועשיתם. ומצות לא תעשה שייך ביה שמירה, כמו השמר פן ואל אינו אלא ל\"ת. וכן לעבדה ולשמרה (בראשית ב טו) ופי' רז\"ל (סוף תקונא כא) לעבדה, אלו מ\"ע. ולשמרה, מצות ל\"ת. ומצות עשה הם רמ\"ח מצד החסד והזכר נוטה אל החסד. ושס\"ה ל\"ת בגבורה ולכן הנקבה נוטה אל השמאל. ולזה זכור לזכר, ושמור לנקבה. ולפי זה לא תקרא שמור אלא מצד הגבורה, ולא יקרא זכור אלא מצד החסד. ופעמים שניהם יחד נקראים שמור, ופעמים שניהם זכור. וכן פי' בזוהר (חדש פ' יתרו דף מ\"ט ע\"א). והארכנו בערך זכור:", + "שמחה היא הבינה וכל השמחות נשפעות ממנה והיא מדה הצריכה שמחה כמבואר בדברי הרשב\"י ע\"ה בזוהר שיר השירים שפי' בשער מהות וההנהגה פרק י'. וכן בזהר פ' ויקרא (דט\"ו ע\"ב) (וז\"ל דהא) אימא בחדוותא שלימתא יתבא. דכתיב אם הבנים שמחה עכ\"ל. ויש שפי' במלכות וכן נתבאר בזוהר פ' ויקרא (ד\"ח ע\"ב) וז\"ל ואית דמתני הכי שמחה דא כנסת ישראל עכ\"ל. ואפשר לומר שכאשר מקבלת השמחה מלמעלה ר\"ל מבינה נקראת שמחה (וע' בזהר במדבר דף קי\"ח ע\"א אמתי נקרא המלכות שמחה):", + "שמטה היא המלכות ונקרא שמטה בהיות שבע הנרות שבה שבע שמטות מאירות בסוד השמטה שהם שבע שנים. וחלוק גדול בין שמטה ליובל. כי היובל הוא בינה והיא כלולה משבע. וכל א' מהשבע כלולה משבע אחרות. אמנם השמטה שהיא המלכות ההארה בה היא שבע ספירות פשוטות:", + "שמים הת\"ת נקרא שמים מפני שהוא כלול מאש ומים והטעם למה אמר שמים ולא אמר מ\"י אש כדרך הסדר כי המים קודמים להאש. פירשנו בשער המכריעים (בפרק שני). ולא נקרא ת\"ת שמים אלא במציאות ההכרעה שהוא כולל הקצוות יחד ומשלימם. וכן מבואר בזוהר פ' ויגש (דף ר\"ז.) ופי' בשער הנזכר. והטעם שנקרא שמים בלשון רבים, מפני שבהיות הת\"ת כלול בכללות נחמד הזה, אז מתראים ע\"י ה' גוונים שהם ה\"ס גדולה גבורה ת\"ת נצח הוד ועל שם כלם נקרא שמים. וכבר נודע כי החסד כולל הנצח שהוא ענף ממנו, והגבורה כולל ההוד שהוא ענף ממנו. וכמו שהת\"ת כולל גדולה וגבורה כן כולל גם נצח והוד:", + "שמימה פי' בתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"ח ע\"ב. ובתקונא ס\"ט דף קי\"ג ע\"ב) שהמלכות מצד התפארת הנקרא שמים נקראת היא שמימה:", + "שמיני חג העצרת היא המלכות ונקראת שמיני מפני שהיא שמינית להחכמה. ונקראת חג מפני שהיא כלולה בחסד גבורה כדפי' בערכו. ונקרא עצרת על שם שבעת עלותה למעלה בחכמה אז היא עצרת שאינה משפעת כלל עד עת בואה אל מקומה. ובדבר הזה צדקו דעת האומרים שמיני ח\"ג עצרת בחכמה או בבינה או בכתר כי הכל היא במלכות. אמנם דווקא בעת עליותה להיותה שמינית שמה. ור' משה האריך בענין בפירושים שונים:", + "שמינית פירוש הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ פנחס דף רכ\"ג ע\"ב) כי ההוד הוא שמינית ונקרא שמינית וזהו למנצח על השמינית (תהלים יב) נצח על הוד. ובמקום אחר פירש שהבינה היא שמיני. ואפשר דלא פליגי דבינה עד הוד אתפשטת כדפי' בשער השערים. ועוד דבדרך ב' מלמעלה למטה הוד ח' וממטה למעלה בינה שמינית כדפירשנו בשער ממטה למעלה דבינה בהוד והוד בבינה:", + "שמיעה תלויה בגבורה מצד הבינה וכן שמעון הוא בגבורה והוא לשון שמיטה וכן בבינה כד\"א הלב שומע. ומה שנמצא שמיעה לדין ושמיעה לרחמים מפני שפעמים הגבורה נוטה אל צד החסד ע\"י הבינה, ולפעמים השמיעה בחכמה. ואין זה כ\"כ מן הרוחק שכל ה' חושים במוח והיא נקרא חוש המשותף שבו משתתפים ה' חושים בדרך העול' וכן אלו שם. והענין כי גבורה היא שמיעה פי' חוש השמע. גדולה ראייה פי' חוש הראות ושניהם נמצאים בבינה שכן מציאותם שם ושלשתם בחכמה שכן מציאותם שם נעלמים והיינו חוש המשותף וע\"ש היותם כלם בחכמה וכלם בבינה. עכ\"ז עיקר הראיה בחכמה כמו שעקר הגדולה בחכמה, ועיקר השמיעה בבינה כמו שעיקר הגבורה בבינה. וזה אצלינו עקר לתרץ כמה מאמרים מהזוהר החולקים בענין זה:", + "שמירה אחת פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה דף י\"א.) שהמלכות נקרא שמירה אחת לפי שכבר נודע הוא שלשון שמור במלכות כדפי' לעיל. והיא שמירה אחת לשבתות הרבה. שבה משתמרות כל הספי'. הכוונה שהיא שמירת מצות ל\"ת התלויות בכל הספי'. וכן פירש שהמלכות נקראת ג\"כ שמירת שבת כדפי'. והיא צריכה שמירה שסביבה היא הקליפה כענין סביב רשעים יתהלכון (תהלים יב ט). ולכן צריך שלא לחללה בחלול שבת:", + "שמן הרבה שמנים הם והם שמן המשחה והוא השפע הנקרא שמן כאשר נבאר. וכאשר תקבל המלכות השמן מצד החסד נקראת שמן המשחה. והטעם כי תרגומו משחא דרבותא והוא לשון גדולה שהיא חסד. וכאשר תקבל מצד הת\"ת תקרא שמן למאור מטעם שהת\"ת הוא המאור הגדול ומצדו מאירה השכינה. ונקרא שמן משחת קודש מצד הגבורה ששם הקדושה כדכתיב וקדשת את הלוים. ומפני כי כאשר יונק השפע מצד הגבורה נכלל עמה החסד לכן נקראת שמן משחת קודש. שמן שהוא השפע שהוא משתי מדרגות מיוחדות. משחת שהוא החסד. קדש שהוא הגבורה ר\"ל בצד הגבורה ולא גבורה ממש כדפי' בערך טהור. ונקראת שמן כתית מצד היסוד והטעם כי היסוד כותת הזיתים וכתשם ומעצר שמנם שהוא השפע ומורידו אל המלכות. וכבר נודע ענין הזווג האנושי שהיא על ידי כתיתה והכתישה ההיא סבה שיתעורר השפע שהוא הזרע מכל איברי הגוף כן הענין למעלה שע\"י כתישה (מתעורר השפע הזרע הנמשך מן המוח שהיא חכמה מציאות י' טפת זרע בבחי' זית י' עלאה) כתישה עליונה מתעורר השמן מהזיתים העליונים והיסוד כותתם וכותשם. וכן מצד היסוד נקרא שמן זית זך כתית כי היסוד נקרא זית רענן. ואפשר שנקרא כן בבחינת שפע מעצמו שהוא זית אחד בלשון יחיד.", + "וענין השפע בעצמו הנקרא שמן היא השפע הנשפע מן הבינה ועיקרו בחכמה והוא שפע בסוד הימין ובימין נמצא כאשר נבאר. ובא ע\"י הבינה וכן הבינה נקרא אהי\"ה והיינו שם אהי\"ה הב' שבכתוב. ואהיה ויה\"ו הכל דבר אחד. וכן יה\"ו בבינה שכן רמז תיבת בינה צרופו בן י\"ה ובן היינו ו' עם י\"ה דהיינו יה\"ו. ושמן בא\"ת ב\"ש יוצא בי\"ט והוא שם קדוש ושם זה עולה אהי\"ה ועלה יה\"ו כן שמעתי. ור' משה אמר שיסוד נקרא שמן טוב ואמר שהכתר ג\"כ נקרא כן ואינו מתיישב. ובזהר פ' ויקרא (ד\"ז ע\"ב) וז\"ל כשמן הטוב על הראש (תהלים קלג ב) מאן שמן הטוב דא משח רבות קדושא דנגיד ונפיק מעתיקא קדישא לאשתכחא בההוא נהר עלאה דינקא לבנין לאדלקא בוצינין. וההוא משח רבות נגיד ברישא דמלכא ומרישיה ליקירא דדיקנא קדישא ומתמן נגיד לכל אינון לבושי יקר דמלכא אתלבש בהו הה\"ד שיורד ע\"פ מדותיו עכ\"ל.", + "והנה ביאר בפי' כי שמן הטוב הוא השפע הבא מחכמה אל הבינה ושם מתקבץ להשפיע למטה להטיב הנרות שבמנורה. ודקדק באריכות לשונו דאמר דנגיד ונפיק מעתיקא קדישא לאשתכחא בההוא נהר, מפני שלעולם השמן נשפע מהבינה, כי ע\"י יושפעו אם חסד אם דין אם רחמים, ולכן ע\"י נשפע השמן כדפי'. ואמר הכתוב כשמן הטוב על הראש וראש בחכמה ושם השמן ומשם יורד ומתקבץ בבינה ומזומן שם להשפיע לשאר הספירות. ואמר לאדלקא בוצינין, מטעם כי לשון טוב בכל מקום הוא לשון הארה כמו בהיטיבו את הנרות (שמות ל ז) כדפי' בערך טוב. ולזה אמר כי מה שאמר הכתוב כשמן הטוב מלשון הארה מפני שהוא בבינה להאיר את הנרות נרות המנורה. וז\"ש לאדלקא בוצינין כיון לבאר ששתי בחינות שאמר מחכמה לבינה ומבינה לשאר הספירות פי' הכתוב במה שאמר כשמן הטוב על הראש היינו בחכמה שיורד על הזקן היינו בבינה ונקראת הבינה זקן אהרן מפני שממנה יונק החסד שמן הטוב שהיא ראשון לבנין. ומשם על פי מדותיו דהיינו כל שאר הספירות וז\"ש לכל אינון לבושי יקר וכו'. ועם היות שהמעבר הוא דרך הבינה ושם מתקבץ, עכ\"ז עיקרו בסוד ימין. וכן פירש בזהר פ' שמיני (דף ל\"ט.) וז\"ל שמן דאיהו בחשאי בלחישא תדיר אתי מסטרא דמחשבה דאיהו בלחישו תדירא ולא אשתמע והוא בחשאי וע\"ד הוא מימינא עכ\"ל. ומבואר בפי' כי השמן מצד הימין ומצד החכמה ובזה ידוקדק לשון זקן אהרן שהוא הבינה בבחינת החסד ימין. ודי בזה הערה אל ענין השמן:", + "שמע המלכות נקרא שמע כן ביאר הרשב\"י ע\"ה בפסוק שמע ישראל. ופי' שמע מלשון קבוץ שבה מתקבץ כל השפע העליון. ונקראת כן בבחינתה התחתונה שהיא קבוץ של השפע. ויש לדקדק בענין הזה שבזהר פי' חיי (דף קל\"ב.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי שמע בה' הרמז למלכות ושמע בלא ה' הרמז לת\"ת והכריח הענין שם מן הכתובים. וי\"ל כי כונת השמיעה היא לזכר ואם שהמלה נקבה כאלו נאמר שמע ישראל הרי ישראל הוא הת\"ת הרי שמיעה נאמרת אל הת\"ת. ואם כונתינו לומר שיקבל המלכות אליו עכ\"ז הת\"ת הוא המקבל אבל כאשר יאמר שמעה הקבלה והדבור הוא למלכות זה נ\"ל לתרץ לחלוף המקומות:", + "שמעתא נקראת המלכות מצד הגבורה ביחוד הבינה ששם השמיעה כמבואר לעיל ונתבאר בתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז.):", + "שמש וירח נקראים הת\"ת ומלכות. וכבר נודע כי הירח קטרגה על השמש כאשר נתבאר בשער המיעוט ועל שניהם נאמר (ישעיה ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה כו' ונקרא הת\"ת שמש בסוד הבחינה המקבלת מבינה שמשם זריחתו ומשפיע במלכות כמו שהשמש מאיר בירח. ובזהר פרשת שמות (דף ג' ע\"ב) משמע שהיסוד נקרא שמש. וז\"ל מה שמשא זרח ואנהיר על עלמא אוף הכי ברית קדישא זרח ואנהיר גופא דבר נש. ויש שמש וירח אחרים והם סמאל ולילית ועליהם נאמר (ישעיה כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה:", + "שנה סתם שנה היא י\"ב חדש ופי' הרשב\"י ע\"ה בפקודין בר\"מ (תצא דף רע\"ז ע\"ב) כי המלכות נקרא שנה מטעם שיש י\"ב ירחים והם י\"ב עולמתין פי' י\"ב אבנים אשר הבית נכון עליהם כדכתיב (מ\"א ז כה) עומד על י\"ב בקר. ובמ\"א (בר\"מ פנחס רמ\"ח. לפי נסחתו שם) פי' כי הת\"ת נקרא שנה מצד הבינה שכולל שס\"ה יום מצדה שהם שס\"ה מצות לא תעשה [קג] ואפשר כי משם ג\"כ נקראת המלכות שנה כי במלכות עיקר שס\"ה מצות לא תעשה. וכן ביאר ג\"כ במקום אחר כי כלם מצד הת\"ת נקראת שנים. ופי' כי השנה העיקרית הוא הת\"ת שהוא כולל י\"ב גבולים ומצדו דהיינו מצד בחי' בן י\"ה נקראים כלם שנים קדמוניות כי שלש ראשונות הם הקודמות. ובזהר פ' קדושים (דף פ\"ז ע\"ב) פי' כי המלכות בהיותה מיוחדת עם התפארת נקראת שנה רביעית כי היא רגל רביעי לכסא ולמרכבה. ובתקונים פי' שהבינה נקראת שנת החמשים:", + "שנוי מקום שם ומעשה. ביאר הרשב\"י ע\"ה (בתקונא כ\"א דף נ\"ה ע\"ב) ובמקומות רבים [קנא] שאין שנוי אלא במלכות שהיא עה\"ז ודוקא בהיות המלכות נטמנת ונתעלמת במטטרו\"ן כמ\"ש בשער אבי\"ע ושם הוא שנוי מקום שאין שם מקום אלא במלכות. ושנוי השם מבואר כי מצדו הם התמורות פי' אלפא ביתו\"ת וענין צרוף ותמורה כמ\"ש בשער הצרוף בעז\"ה. ושנוי מעשה שם מבואר כי עיקר מעשה המלכות שם במעשים במקומה:", + "שעור קומה כפי הנראה מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה כי הנשמה המתאחדת בתוך הספי' נקרא שעור מפני שהיא נותנת שעור לכל הקומה והיא האומרת לספי' די או שמגדילן כדפי' בשער עצמות וכלים. ורבי משה פי' בת\"ת ואיננו נכון [קנב]:", + "שעורה המלכות נקראת שעורה בבחי' שיש בה מאכל לבהמות וחיות. ולבני אדם המסתפקים מזון ממנה נקראת חטה. ויש צד שמסתפקין ממנה מזון פני החיות שהם אריה שור נשר. והפן הזה נק' שעורה מאכל בהמות וחיות הקודש. ונקרא שעורה בצד החצון שבה המתקרב אל מצולות ים. ונקראת שעורה לפי שיש שעור למקום ההוא עד הקליפה ושם מצמצמת ומשערת השכינה א\"ע: (ע' בס' שפת אמת):", + "שועלים פי' אחזו לנו שועלים (שה\"ש ב טו) הכונה בכחות הקליפות האוחזים בכנפי המשכן וזהו מחבלים כרמים:", + "שער פי' בתקונים המלכות נק' שער שהוא בהפוך אותיות עשר להורות שהיא כלולה מעשר ועוד תרגום שער תרע\"א ומלוי שם אדנ\"י אל\"ף דל\"ת נו\"ן יו\"ד עולה במספר תרע\"א וע\"ז נאמר (תהלים קיח) זה השער לה':", + "שערים סתם שערים הם במלכות כי היא שער לכל העליון. אמנם שערים סתם פי' בזהר פרשת ויצא (דף ק\"ס ע\"ב) כי שית סטרין נקראים שערים פי' השש ספירות נקראים שערים. ולפי זה נמצא כי יש שערים במלכות ושערים למעלה ממנה. ובקליפה יש שערי מות ושערי צלמות כדפירשנו בערכם [קנג]. ויש שערי דמעה והם בה מצד החסד שבה הדמעה בסוד נסוך המים שאין לך נסוך המים גדול מזה. ובתקונים (תקונא י\"א דף כ\"ה.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי הדמעה הוא מבת עין שהיא בת (של) עין שהוא מציאות המלכות כנסת ישראל כדפירשנו בשער המציאיות. ושערי צדק הם בהיותם השערים שבהם נשפע הצדק והיושר בתוקף הדין כמבואר בערך צדק. ושערי תפלה הם בה מצד עצמה הנקרא תפלה והוא לשון יחוד כי בשערים ההם מתיחד התפארת עם המלכות. ועם כל זאת נקיש לכל השערים לפי כנוייהם. ונקרא עוד שער בת רבים וכ\"פ בזהר פ' פנחס (דף ר\"כ ע\"ב) וכבר פי' ענין בת רבים שנקראת במקום התחתון שהוא בית שער למלכות עצמה וזהו שער בת רבים שער לבת רבים. או אפשר לפרש שער שהשער עצמו בת רבים ודוחק הוא:", + "שער השמים.לפום ריהטא נראה שהוא המלכות ובזהר פרשת ויצא (דף ק\"ן ע\"ב) פירש שיסוד הוא שער לשמים שהוא תפארת שכל השפע הנשפע משמים ת\"ת בא על ידי היסוד. וכמו שיש בקדושה שערי חיים והם כחות בקדושה כן יש בקליפות כחות הטומאה הנקראת שערי מות וכן שערי צלמות כנזכר למעלה. וחלוק צלמות ומות בארנו בערכם:", + "שעטנז היא שפחה בישא כלילא משור וחמור רצועה לאלקאה והיא הקליפה כן בארו הרשב\"י ע\"ה:", + "שפה בר\"מ (עקב דף ער\"ב) פי' הרשב\"י שהיא המלכות וכ\"פ בתקונים (תקונא כ\"א דף ס' ע\"ב) שנקראת שפ\"ה. ופי' שכן עולה במספר שכינה. ושפה היינו פתיחת הפה סביב סביב דהיינו פה. כי השפתים עצמם הם הם נצח והוד והארכנו בעניינם בערך פה. ובתקונים פירש עוד שהמלכות נקרא שפת היאור דהיינו מפני שהיא שפה לתפארת הנקרא יאור כדפרישנו בערכו:", + "שפת שקר פירש בזהר פרשת תולדות (דף קמ\"ג.) שהנחש נקרא שפת שקר כי כן מנהגו הרע וראיה מאדם הראשון שהביא הנחש בשקריו קללות על כל העולם:", + "שק הוא הקליפה ועליה נאמר (אסתר ד ב) כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק נטריקון של שק ש'נא ק'דושים ונאריך בענין זה בשער התמורות פ\"ו:", + "שקד פי' בזהר פ' שמות (דף ט\"ו ע\"ב) שכל לשון שקידה הוא דין וכן לשון שקידים. וראיה וישקוד יי' וגו' (ירמיה א יב), כי שוקד אני וגו' (דניאל ט יד):", + "שקל הקדש פי' הרשב\"י ע\"ה שהת\"ת נק' שקל הקדש:", + "שקתות המים הם נצח והוד כ\"פ הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ח ע\"ב). והתעלה שבה מתמלאים השקתות האלה הוא התפארת ומתמלאים מים מצד החסד ונקראים כן בהיותם משקים למלכות למטה. ובמ\"א בתקונים (תקוני ז\"ח דף קכ\"ט.) פירש כי השקתות הם גדולה גבורה מצד מימי הבינה שמשם עיקר קבלתם:", + "שר פי' ר' משה שהמלכות נקרא שר העולם. ואעפ\"י שהאמת כן, אינו נק' כן אלא מטטרון המלאך ועליו אמרו בגמר' (יבמות דף ט\"ז) נער הייתי גם זקנתי פסוק זה שר העולם אמרו. וכן נקרא שר הפנים מפני שיש לו ב' פנים שהם ב' שמות מיוחדים יאהדונה\"י כדפירשנו בשער אבי\"ע בפרק ו':", + "שרה המלכות נקראת שרה. ונק' כן בצד המתייחדת עם בעלה בחסד. וכבר נודע ענין אברהם בעלה של שרה ופי' שר\"ה ש\"ר ה' כדפי' בערך שיר:", + "שרון נקראת הבינה כן פי' בזהר פרשת אמור (דף קז). והטעם כי השרון הוא מקום היובל המתהפך לאגם מים כמו הבינה שהוא מקור כל השפע המשקה את הגן:", + "שרים פירש בזוהר פרשת בהעלותך (דף ק\"ן) בפסוק (במדבר כא יח) באר חפרוה שרים אילין אבא ואימא. כי החכמה והבינה נקראים שרים, והטעם אפשר מפני שהם שרי כל האצילות:", + "שרף פי' בתקונים שהמלכות נקרא שרף בהיותה פועלת ע\"י השרפים התחתונים כמו שנק' גם כן עד\"ז מלאך כדפירשנו בערכו:", + "שרפים הם נצח והוד בהיותם יונקים מצד אש הגבורה שש כנפים בהיותם נכללים הא' בחבירו כענין עמודי שש כדפירשנו בערך נצח ובערך הוד כן פירש הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רל\"ו):", + "שררך פירש הרשב\"י ע\"ה כי שררך הוא הטבור נקודת ציון והוא היו\"ד שבה כמ\"ש בערך טבור ובערך ציון:", + "שש משזר פירש בתקונים (בהקדמה דף י\"ב.) ז\"ל שש משזר דאינון שית יומי דבראשית כלילן מי' אמירן ול\"ב נתיבות דאינון ל\"ב זמנין אלדים בעובדא דבראשית עכ\"ל ואפשר לומר שפי' כי כמו המטוה השזור שהוא כפול ומכופל כן שש משזר פירושו ששה הספיר' כלולות כל אחד מז' שהם מ\"ב והיינו משזר כפול ומכופל ושזור. עוד פירש בתקונים שם שהמלכות נקרא שש משזר בהיותה כלולה משש קצוות עליונות:", + "ששון פי' בזהר פרשת בלק (דף רי\"ב ע\"ב) כי צדיק ששון אקרי ויש מי שפי' שם כי התפארת ששון אקרי. אבל המוסכם יותר שם שהצדיק נק' ששון והטעם כי ששונה של המלכות תלויה בו. ונקרא ששון בהיותו יונק השפע מהבינה דהיינו שמחה כדפי' בערך שמחה ובערך מעייני הישועה. והמפרשים פי' כי הוא נקרא ששון בערך שהוא יונק משש. ונמצא לפי זה שלא יקרא ששון אלא בהיותו נכלל מהששה:", + "ששת ימים נקרא הת\"ת והטעם כי הוא כלול ששת ימים שהם ו' קצוות. ובר\"מ (פנחס דף רנ\"ז.) פי' הרשב\"י כי הת\"ת נקרא ששת ימים מפני שעליו ו' ימים שמכתר ועד התפארת, ודוחק הוא קצת ומי יבא אחרי המלך. אמנם בזהר (בלק דף קצ\"א.) פי' שהחסד נקרא ו' ימים שכל הבנין הוא בתוכו כדפירשנו בערך יומם ע\"ש ואפשר שנקרא כן בהיות הת\"ת בתוכו. עד הנה נשלם אות השי\"ן בס\"ד. ועתה נכנס בביאור אות תי\"ו בה\"ו:" + ], + [ + "תאוה פי' בזהר פרשת מקץ (דף ר\"ב ע\"ב) שהמלכות נקרא תאוה והיא בבחינת קבלת התפלות ומכניסם למעלה ונותנת לכל אחד תאותו:", + "תאומים הנצח וההוד הם כדמות ב' תאומים כי נצח והוד תרי פלגי דגופא הוו. ויש בזה פי' אחר לרשב\"י ע\"ה (בזהר יתרו דף ע\"ח ע\"ב) כי תאומים הוא הת\"ת ונקרא תאומים שהוא מתאים ב' קצוות אל המיצוע. וכמעט הכל עולה אל מקום א' כי הנצח וההוד ג\"כ מתאימים ע\"י המכריע (שהוא היסוד):", + "תבואה פירש בזהר פרשת ויחי (דף רכ\"ו ע\"ב) שהמלכות נקר' כן והיא בערך בחינתה הראשונה בערך מדריגת הקדושה וכן מוכרח שם:", + "תבונה הבינה עצמם נק' תבונה. ויש חלוק בין בינה ותבונה כי בינה נקרא בסוד בן י\"ה על ידי הת\"ת בסוד הדעת המאחד למעלה ומחבר החכמה והבינה והוא בן י\"ה. י\"ה היינו חכמה ובינה כנודע ובן הוא התפארת בסוד הדעה בן השוכב בחיק אביו ואמו וזהו פירוש בינה. אמנם נקרא בשם בינה בהיותה בייחוד עם החכמה ומפני היות עקר הייחוד הזה בבינה ולא בחכמה לפיכך עולה היא בשם ולא החכמה כענין זכור ושמור שביארנו בערכם ע\"ש. ותבונה פירוש ה' שהוא הבינה לבדה ובן ובת שהם התפארת ומלכות. ובהיות הבינה שופעת ושוכבת עליהם כאם על הבנים נק' תבונה וזה מה שחסר שם היו\"ד שהוא האב חכמה מפני שנסתלק היחוד ההוא. כל זה נתבאר בתקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ג.) ובזוהר ובאדרא (האזינו דף ר\"ז) אות באות. ופירש בתקונים (בהקדמה דף י' ע\"ב) כי המלכות מצד הבינה נקראת ג\"כ תבונה:", + "תהו הבינה נקראת תהו והטעם כי פירש בספר הבהיר מאי בהו דבר המלביש את התהו ומאי תהו דבר המתהא את בני אדם כן נתבאר שם במקומות מחולפים. ופירש בהו הוא דבר שיש בו ממש. והבינה היא דבר שאין בו אחיזה ועל כן נקרא מי לשון שאלה. והוא כהיולי שהוא דבר שאין לו צורה והוא קודם אל מציאות הצורה ומקבל כל הצורות. וזהו הבינה הקודמות אל מציאות הגלוי ומקבל כל המציאות כן לפי התפשטותה אם דין ואם רחמים ואם חסד ואין בה השכלה אם לא ע\"י הבנין. ומפני שהיא שאלה בלא תשובה אמר בספר הבהי' דבר המתהא הכונה דבר מתמיה בני אדם שאין תשובה לשאלה כדפי':", + "תהלה בשם זה פי' פרושים רבים בספר הזוהר. ובר\"מ פי' הרשב\"י עליו השלום כי תהלה בכתר. ובמקומות אחרים תהלה בבינה. ור' משה פי' כי חכמה ובינה כל א' נקרא תהלה ושתיהן יחד תהלות. והמלכות נקראת ג\"כ תהלה וכן מוכח בספר הבהיר ובזהר בראשית (דף ל\"ו.) בפסוק ותרא האשה וגו'. ור' משה הכריח הענין מפסוק (דברים י כא) הוא תהלתך והוא אלדיך. והנראה לי לפשרת הענין כי תהלה אמיתית הוא הכתר ומשם נשפע אל החכמה ואל הבינה ושתיהם יחד תהלות מפני שנשפעות מהתהלה הגדולה. ומלכות תהלה בסוד אני ואי\"ן נעוץ סופו בתחלתו. ולא יקראו תהלות כי אם מצד המלכות ששם התהלות בסוד י' מיני תהלים שהם בעשר ספי' בסוד המלכות שהם ספר תהילים:", + "תוך מפורש בזהר פרשת נח (דף ס'.) בפסוק (משלי ה טו) ונוזלים מתוך בארך שתיבת תוך הוא בתפארת. והטעם כי הוא בתוך באמצע הגדולה והגבורה. ושם פי' ב' הפירושים שהוא בת\"ת בסוד הדעת שהוא האמצע שבאמצע כמבואר במקומות רבות בשערים הקודמים. או שהוא ת\"ת ממש שהוא אמצע בין הגדולה והגבורה ופי' המאמר בשער מהות והנהגה בפי\"ט. ונ\"ל כי לשון תוך ומרמה (תהלים נה יב) הוא קליפה בקליפות והוא האמצעי נגד הת\"ת כי גם את זה לעומת זה עשה האלדים:", + "תולעת הוא ודאי הקליפה דכתיב (דברים כח לט) כי תאכלנו התולעת, וכן רמה ותולעה. אמנם יש תולעת בצד הקדושה והיינו תולעת שני והוא במלכות דכתיב (משלי לא) כי כל ביתה לבוש שנים. ואפשר תולעת בת\"ת דכתיב (ישעיה מא יד) תולעת יעקב. ועכ\"ז יצדק גם זה במלכות כדפירשנו בערך יעקב. ולכן אמר דוד (תהלים כב ז) ואנכי תולעת, ולא איש שהיא הבחינה העליונה בת\"ת כדפי' בערך איש:", + "תוספתא פירוש בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קט\"ז ע\"ב) כי המלכות מצד היסוד נקרא תוספתא והטעם כי היסוד נקרא מוסף כמבואר בערכו וכמו שהוא נקרא מוסף ביום שבת ובשאר יום טוב כן היא נקראת אז תוספתא:", + "תור בזהר פרשת ויקרא (דף ד') בפסוק (שה\"ש ב יב) וקול התור ביאר שהוא התורה שבעל פה. דתורה שבכתב אקרי תורה סתם, ותורה שבעל פה קרי ליה תור כמה דאמרינן ויקר ויקרא. והכונה מובנת במה שכתבתי בשער סדר האצילות פ\"ב בשם הזהר מענין נערה ונער כד קבילת דכורא עלה אתקריאת נערה. ולכן תורה שבכתב נקרא תורה לרמוז אל התפארת והמלכות יחד והעיקר הוא התפארת שכן היא הדרך שפירשנו בערך שמור ובערך זכור. ולכן נקראת תור בעוד שלא קבלה הזכר. וכן ויקר היא מלכות והוא בלא א' לרמוז שעדין לא התיחד עמה האלף. ועם היות שויקרא היא ג\"כ במלכות כבר תירצו זה שם בזהר:", + "תורה תורות הרבה הם יש תורה בחכמה ומחכמה נאצלה התורה דהיינו הת\"ת כנודע וזשאחז\"ל נובלת חכמה שלמעלה תורה. וכן פירשו בזהר פרשת קדושים (דף פ\"א.) וז\"ל לאו אורייתא בלא חכמתא ולאו חכמתא בלא אורייתא וכלא בחד דרגא הוא וכלא חד, אלא אורייתא בחכמה עלאה אשתכחית ובה קיימא ובה אתנטעו שרשהא מכל סטרין עכ\"ל הרי מבואר שהתורה נאצלה מהחכמה ועיקרה תלויה בחכמה ואין מתפרדין לעולם. ואף על פי שהיא למטה במקומה בת\"ת עם כל זאת שרשיה משורשים למעלה בתוך עמקי החכמה וז\"ש לאו אורייתא בלא חכמתא וכו', ולכן נקראת תורה קדומה כמו בראשית שתרגומו בקדמין. ויש תורה שבכתב ותורה שבעל פה ובענין זה יש חלוקים רבים בזהר. במ\"א אמר תורה שבכתב חסד וסימנך ותורת חסד על לשונה (משלי לא), ותורה שבעל פה גבורה וזה שאנו אומרים מפי הגבורה. ובמ\"א אמר תורה שבכתב ת\"ת, ותורה שבעל פה מלכות. והענין כי תפארת ומלכות זכר ונקבה והזכר סוד הרחמים מטה כלפי חסד, והנקבה סוד הדין כדפי' בזכור ושמור, ובארנו בשער מיעוט הירח בפרק עשירי. ובעת עלותה להתייחד יטה זה אל הימין בסוד החסד זכר. והנקבה אל השמאל דין. ונמצאו חסד ותפארת אל הימין תורה שבכתב, וגבורה ומלכות אל השמאל תורה שבעל פה וזהו מפי הגבור' מפי שהיא מלכות. וגבורה כמשמעו. שניהם מיוחדים כדפירשנו וכן פי' בתקונים (בהקדמה דף ו' ע\"ב) כי המלכות מצד החסד נקראת תורה שבכתב, ומצד הגבורה נקראת תורה שבעל פה ע\"י הגדולה והגבורה כדפי'. א\"כ גם המלכות נקראת תורה שבכתב מצד החסד. ותורה שבכתב ע\"י השמאל והימין נתנה שכן תפארת כלול משניהם. ועם הקדמה זו יובן פסוק (דברים לג) מימינו אש דת למו. פי' מימינו חסד, אש גבורה, ד\"ת תפארת. ופי' בתקונים (בהקדמה ד\"ט ע\"ב) כי נקראת המלכות תורת ה' מסטרא דעמודא דאמצעיתא. והטעם בסוד יחוד תפארת ומלכות. ואז היא תמימה כי אתתא פלגא דגופא הוי ומלכא בלא מטרוניתא לאו מלכא איהו. ובמ\"א (בהקדמה דף ד' ע\"ב) פי' כי המלכות נקראת תורת ה' תמימה (תהלים יט ח) מסטרא דעמודא דאמצעיתא. ובמ\"א פי' כי היא נקראת תורה שבעל פה בסוד שהיא בעל פה עם בעלה בסוד הנשיקה כדכתיב (שה\"ש א ב) ישקני מנשיקות פיהו לשון זכר. ובתקונים במ\"א [קנד] פי' הרשב\"י ע\"ה כי המלכות נקראת תורת חכם במקומה למטה בסוד חכמה תתאה כדפירשנו בערכו. ובענין למה הת\"ת נקרא תורה פי' ר' יהודא בזהר פרשת מצורע (דף נ\"ג ע\"ב) ז\"ל אמאי אקרי תורה בגין דאורי וגלי מה דהיה סתים דלא אתידע. והכוונה כי הת\"ת נקרא תורה מלשון הוראה ונקרא כן כשהוא מגלה הדברים הנעלמים כי צריך גלוי אחר גלוי מחכמה אל הבינה ומבינה אל התפארת ומת\"ת אל המלכות והמלכות מגלה אותה למטה. ויש ענין מתייחס לזה בפ' (ויקהל ד\"ר) דמוכח התם שהבינה תורה שבכתב והבינה היא התורה והת\"ת כתב המגלה אותה והיא נעלמת בתורה. והיינו שהחכמה תורה ר\"ל מגלה העניינים הנעלמים בסוד מערכה ראשונה. והבינה תורה מגלה הנעלמות שבחכמה והיא תורה ועליה נאמר (משלי א ח. ו כ) ואל תטוש תורת אמך, כ\"א לבינה תקרא (שם ב ג), וכן פי' בתקונים. והת\"ת תורה [מגלה] הנעלמות שבבינה. והמלכות תורה מגלה הנעלמות שבתפארת. ושם פי' המלכות נקראת תורה שבעל פה שהיא על כל המדרגות אשר תחתיה שהיא נקרא על פה מפני שהם נקראים פה מפני שהם מגלות כל האצילות:", + "תחום שבת פירוש בתקונים (בהקדמה דף י\"א.) כי תחום שבת הוא תחום המלכות שהיא גבולה סביב שאין ראוי לחללה ולעשותה חלל ח\"ו, רק שישמור תחומה מחלל שתסתלק הנקודה חס ושלום. ובמ\"א פי' בתקונים (בהקדמה ד\"ב. ובתקונא כ\"א ד\"נג.) שתחום שבת ח' אלפים והם שמנה ימי המילה ושמנה פרשיות שבתפילין. והענין כי היחוד הוא בסוד שם יאהדונה\"י שהוא שמנה אותיות. והם שני יודין שבשם זה הם סוד הנקודה אמצעית אל הזכר ואל הנקבה. וסביבם הם ששה אותיות תחומם. וכלל האותיות הם שמנה כאשר נאמר ששני יודין שהם יו\"ד במלואה עשרים. היינו א. י' בראש וי' בסוף היא נקודה אמצעית. ו' באמצע הוא קו העגולה הסובב לנקודת המרכז שהוא יו\"ד.", + "והנה בענין ששה אותיות ושמנה נחלקו בגמרא (עירובין דף מ\"ט ע\"ב) בענין תחום שבת. זה אומר עגולות. שכן הוא כי כאשר המרובע שמנה העגולה היא ששה. והאומר עגולות משום דסבירא ליה שאין היודי\"ן בכלל שמנה אותיות שהם נקודת המרכז. ונשארו ששה אותיות שהם אהדונ\"ה סביב השני יודי\"ן שהם האמצעית. וזה שאומר מרובעות משום דהכי אורחיה ודרך האצילות שהם נמנים הכא והכא כמו שנים עשר גבולים. והנקודה שהיא שם הסובל אותם הם י\"ג וכדפירשנו בערך אי\"ק. ולכן אמר שם כדי שיהא נשכר את הזויות. כי כל זוית הוא יו\"ד בצורתו ובענינו וברמיזתו. ושני יודי\"ן במלואם יו\"ד יו\"ד הם ד' יודי\"ן לארבע זויות. ובסוד היודי\"ן עם הזויות נעשו מרובעות וזהו כדי שיהיה נשכר את הזויות ולכן חלל הנקודה ששה ימים ואמצעי שבת כדפירשנו בשער השערים בפרק י':", + "תחנה במלכות. ובזולת זה לשון תפלה הוא המלכות ונקראת תחנה מצד הבינה דהיינו מלשון חנון. ושואל אע\"פ שאינו הגון דכתיב (משלי יח כג) תחנונים ידבר רש. וכתיב (שמות לג יט) וחנותי את אשר אחון. אף ע\"פ שאינו הגון דהיינו מצד הבינה ששם מתנת חנם [קנה]:", + "תיבה המוסכם בדברי רשב\"י ע\"ה בזהר (פ' נח דף נ\"ט ובר\"מ פנחס דף רנ\"ו) שהתיבה היא במלכות. ולכן נתחבר נח אליה בסוד איש צדיק תמים היה. אמנם בתקונים אמר כי תיבת נח היא בבינה. ובתיבת בית הכנסת שהש\"צ עומד עליה לקרא בתורה פי' הרשב\"י ע\"ה (בזהר שלח דף קס\"ד.) שהיא המלכות ומתייחד ספר תורה עמה ע\"י השושבין יסוד דהיינו שליח צבור הקורא ומתפלל:", + "תיומת הלולב. פי' ר\"מ כי התפארת נקרא תיומת הלולב ופי' בו הטעם נחלקה התיומת פסול הוא. ויסוד מוסד אצלינו הלולב הוא קו האמצעי כמבואר בערכו והתיומת למעלה בסוד הדעת המיחד החכמה והבינה ולכן נחלקה תיומתו פסול. וטעם זה יפה הוא עם היות שנחלקו בו המפרשים. וזהו יותר מוסכם כי תיומת היינו השני עלים העליונים:", + " תיקו פי' בתקונים (בתקוני ז\"ח דף קט\"ז ע\"ב) שהמלכות נקראת תיקו מצד הכתר מטעם שהוא מקום השתיקה כי אין להרהר. ועל כזה נאמר שתוק כך עלה במחשבה. ובמ\"א [קנו] פירש כי המלכות נקראת כן בסוד שנסתלק בעלה אל הכתר בסוד למה ה' תעמוד ברחוק (תהלים י א). ולעולם שתיקה מצד הכתר [קנז]:", + "תכלת היא המלכות במציאותה התחתון בסוד הים המתקרב אל מצולות ים שהם הקליפות התחתונים. ולכן אחז\"ל (מנחות מ\"ג.) תכלת דומה לים. וגוון התכלת בסוד תוקף הדין בה היא מתקרבת אל הקליפה. ולכן אז\"ל כל הגוונים יפים לחלום חוץ מן התכלת. והארכנו בזה בשער הגוונים:", + "תל פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (משפטים דף קט\"ז.) יסוד נקרא תל שהכל פונים בו והטעם כי השפע והמזון מהיסוד למטה והעיקר הוא ביסוד:", + "תלג חוור (דניאל ז ט) פירש רבי משה בכתר. וקשיא לן דניחא שער רישיה דהיינו בכתר. אמנם לבושיה אינו הכתר. לכן נראה לנו לומר דהיינו טלית לבנה שנתעטף בו הקדוש ברוך הוא כדפירשנו בערכו:", + "תם פירש בזהר (בלק דף קס\"ג ע\"ב) כי תם היא השכינה עם כללות המדרגות הקדושות העליונות שבה נקרא תם. וזהו ויעקב אי\"ש תם (בראשית כה כז) פירוש בעלה דמטרוניתא:", + "תמונה במלכות. וקשו קראי אהדדי כי במקום אחד אומר (דברים ד טו) כי לא ראיתם כל תמונה ובמקום אחר (במדבר יב ח) ותמונת ה' יביט. תמונת ה' דקאמר בה יביט היינו הבינה שנקראת ג\"כ תמונה כמ\"ש. והטעם שנקראים תמונות מפני שהם תמונות הנראות בהם עליונים ותחתונים כמו שנודע שבמלכות הם ההויות בגלוי. ובבינה הם בהעלם ולכן נקראים תמונות. וכבר הארכנו בזה בשערים הקודמים ובשער זה בערך פה:", + " תמורה נפרש בשער הצרוף כי התמורות והצרופין הם במטטרון. והשכינה נקראת תמורה כשהיא במטטרון כמו שנתבאר בשער אבי\"ע בפ\"ד:", + "תמים נקרא המלכות והוסיף ים על תם כי תם הוא המלכות בסוד המדרגות הקדושות העליונות שבה. וים הוא כללות המדרגות הקדושות התחתונות עם השאינם קדושות ערלה ופריעה יחד כמו שנודע כי תחתיה מצולות ים. ובהכלל יחד חיות קטנות עם גדולות נקרא הכל תמים. כן נתבאר (בזהר בלק דף קס\"ג.). ומפני שהבחינות האלה יתיחדו ע\"י היחוד לכן נקרא היסוד תמים והמלכות תמימה זה זכר וזה נקבה. וכן נתבאר בזהר פ' ויחי. והמלכות נקראת תמימה מצד החסד. והכונה שלימה כן נתבאר בר\"מ (פנחס ד\"רמג). ופרשנו בערך פרה:", + "תמנתה פי' רבי אבא בזהר פ' אחרי (דע\"ב) וז\"ל מאי תמנתה כד\"א ותמונת ה' יביט עכ\"ל והכוונה מבוארת. כי תמנתה ותמונת, הכל א' ומבואר בערכו:", + "תמר יש תמר זכר ותמר נקבה. ולכן התפארת והעטרת נקרא כל אחד מהם תמר. ולכן אין אילן תמר עושה פירות אם לא יהיה זכר כנגדה. ושניהם מבוארים בפסוק, צדיק כתמר יפרח (תהלים צב), והיא יושבת תחת תומר דבורה (שופטים ד). הרי זכר ונקבה. וכן תמ\"ר אם פר\"ץ וזר\"ח יש בה סוד כי פרץ וזרח הם [בחי'] תפארת ומלכות. וא\"כ לפ\"ז יוכרח להיות תמר בבינה וזה דוחק גדול. ונוכל לומר כי פרץ וזרח היו קודם בעלה דתמר [קנח] וכאשר לא זכו ירדו למטה בסוד הגלגול ומאשה עשה אם. והם ירדו ממדרגותם בסוד אותיות ו\"ה. אשתו אמי\"ה, אחו\"ה אבו\"ה, הנדרש בסבא (דמשפטים ד\"ק ע\"ב) בסוד הגלגול. ולכן לעולם תמר במלכות.", + "וענין פרץ וזרח הוא מציאות העליה ממש למעלה וקרוב לענין זה נתבאר בסבא (שם דף ק\"א.) בענין ער ואונן שנעקרו מעולם הזכר מהיות למעלה מהנקבה תמר, וירדו ממדרגתם. ולהיות ע\"ר במדרגה עליונה בתפארת בא אונן שהוא ביסוד למלא מקום אחיו. ולא רצה להתקיים במקום ההוא וירדו לסוד עולם הנקבה ואשתנו כאילן הנקבה ההופך את פניו לעלות דרך ממטה למעלה. לכן קדם פרץ לזרח בסוד ה' על ו'. (ע' בס' שפת אמת להרמ\"ע מפאנו זלה\"ה):", + "תנאים פירש הרשב\"י ע\"ה (בתקונא כ\"א דמ\"ב ע\"ב) שהם בנצח הוד יסוד. ועניינם בארנו בערך אמוראים:", + "תנוק הוא התפארת ונקרא כן בהיותו יונק מהבינה. וזהו ותנוק יונק משדי אמו שהיא הבינה. והשדים הם גדולה גבורה בסוד דבש וחלב זה לבן וזה אדום. והתינוק הזה מניח תפילין וזשאחז\"ל מקום שמוחו של תנוק רופס והיינו מקום המתיחד בתפילין עליונים היא בינה תפילין על רישא דעמודא דאמצעיתא:", + "תנין הגדול פירש הרשב\"י ע\"ה (בתקונא כ\"א דף מ\"ב ע\"א) כי התפארת שהוא הבריח התיכון בתוך הקרשים והוא נקרא התנין הגדול:", + "תנינים הגדולים פירוש בזהר פ' שמיני (דף ל\"ט ע\"ב) וז\"ל את התנינים הגדולים אלין אבהן דאינון משתקיין בקדמיתא ומשתרשן על כלא. פי' כי נקראים גדולים מפני שהם ראשונים לקבל השפע מהנהר העליון בינה:", + "תעודה הבינה נקרא תעודה וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (תצא דף רפ\"א.) ובתקונים (תקונא כא דף נ\"ט) ונקרא כן בהיותה משפעת במטטרון [קנט]. ובזהר פ' אמור (ד\"צ ע\"ב) פי' שהמלכות נקרא תעודה וז\"ל צור תעדה דא תורה שבע\"פ בגין דתמן אתצר' צרורא דחיי ובתעודה אתקשר קשרא דחיי דלעילא למהוי כלא חד עכ\"ל.", + "ופי' שהיא נקראת תעודה מפי שבה מתיחדים החיים אל הבינה ומפני שמקבלת מהבינה נקראת כמוהו. ומ\"ש אתצר וכו', הוא פי' צור תעודה לשון צרור. ומ\"ש אתקשר קשרא וכו', הוא פי' של תעודה:", + "תפארת המרכבה שיעקב מרכבה אליה נקראת ת\"ת. ופי' מלשון פארות (יחזקאל יז ו). וכמו פארי המגבעות (שמות לט כח) ופי' ענפים וסעיפים והיא נקראת כן כשהיא מתלבשת בכל הספירות ובכל הגוונים. ונק' ג\"כ לשון פאר שכאשר היא מתלבשת בגוונים הוא מפואר ואז נקרא ת\"ת. ולשון תפארת מורה על הנקבה. ופי' בתיקונים כי המלכות בקבלתה מן המדה הזאת נקרא מפואר והמלכות מצדו תפארת והארכנו בערך גדולה:", + "תפוחים נצח והוד נקראים תפוחים. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה (בתקונא י\"ט דף ל\"ח) רפדוני בתפוחים (שה\"ש ב ה) אינון תרי סמכי קשוט דאינון חוור וסומק. ונקראים תפוחים ששם ריח הברית בזווג ולא יקראו תפוחים אלא בסוד נטייתם לחסד להלבין האדום ולהפיג היין המשכר. וכן פי' בזהר פ' שמיני (ד\"מ.). אלא שנראה משם כי ג' אבות ג\"כ נקראים תפוחים. והכל א' כי מעשה אבות יעשו בנים. ובזהר פ' אחרי (דף ע\"ד.) פי' שהת\"ת נקרא תפוח כאמרו (שה\"ש ב ג) כתפוח בעצי היער וז\"ל בכלא קא משבחא ליה בגוונין בריחא ובטעמא. מה תפוח הוא אסוותא לכולא אוף הקב\"ה אסוותא לכלא מה תפוח אשתכח בגוונין כמה דאוקימנא אוף קב\"ה אשתכח בגוונין עלאין. מה תפוח אית ביה ריח דקיק יתיר מכל שאר אלני אוף קב\"ה כתיב ביה וריח לו כלבנון. מה תפוח טעמיה מתיקא אוף קב\"ה כתיב חכו ממתקים עכ\"ל.", + "וכוונתו כי בהיות הת\"ת משפיע לעולם נקרא תפוח. וז\"ש מה תפוח אסוותא וכו', והכונה על הוראת ההשפעה לכל כאמרו (תהלים קמה) טוב ה' לכל. או אל המלכות והיינו נמי כ\"ל. ונקרא תפוח בהיותו כלול מג' דברים שהן גוון וריח וטעם. והגוונים הם בהיותו כלול בג' אבות ג' גוונים כנודע וזה מה תפוח אשתכח בגווניו וכו' אוף הקב\"ה. מה תפוח אית ביה ריחא דקיק, ריח דק היינו השפע הנשפע עליו דרך קו האמצעי מכ\"ע הנקרא לבנון וזהו וריח לו כלבנון. מה תפוח טעמיה וכו', הוא שפע החכמה והבינה ששם היחוד כדפי' בערכו. והיינו חכו ממתקים, ב' מיני מתיקות. ובהיותו משפיע כשהוא כלול בעניינים האלה נקרא תפוח ויש חלוק בין תפוח לשון יחיד לתפוחים רבים כדפי' (וע' זהר האזינו דף רפ\"ו ובמאמר ר' אבא שם דרפ\"ז):", + "תפלה המלכות נקרא תפלה מפני שבה מתקבצים כל הספי' והיינו תפלה של יד שבה קבוץ הפרשיות הרומזים בשם בן ד'. וכן תפלה כל התפלות רומזת בה אלא שיש חלוק בהם. כי תפלת ערבית היינו יחוד המלכות עם הת\"ת שבת\"ת, ובשחרית יחודה עם התפארת שבחסד, ובמנחה בת\"ת שבגבורה. ולעולם רומזת במלכות מתרפקת על דודה [קס] ובזהר פ' וישלח (דף קס\"ח) פי' שהת\"ת תפלה של ראש ונקרא תפלה למשה ומלכות תפלה לעני ע\"ש:", + "תקות חוט השני נקרא המלכות וסימנך כחוט השני שפתותיך (שה\"ש ד ג) כ\"פ בזהר פ' ויחי (דף רמ\"א ע\"ב). ואפשר שנקרא כן בסוד הדין המעורר נשיקה דהיינו בסוד הגבור' והיינו שחוט השני בשפתים הנושקים בסוד הצפון:", + "תקיעה תרועה שברים פי' בערך קשת ובערך קשר שהם ג' אבות. ובזהר פי' כי תרועה במלכות ותקיעה שנייה בת\"ת. ואפשר לומר שלעולם תקיעות כלם בחסד ופחד [קסא] שהוא בת\"ת היינו בסוד שהוא מטה כלפי חסד להטות הגבורה אל הרחמים בין הגדולה והת\"ת. דהיינו ב' תקיעות. ותרועה לעולם במלכות ותתיחס ג\"כ בתפארת במקומה קודם המיעוט. ובתיקונים המלכות נקרא תרועה מצד הדין תוקף יניקת הגבורה מגבורה עלאה. [קסב]:", + "תקיף פירש בתקונים שהוא בחסד והכריחו כן מפסוק (שמות טו) ימינך ה' נאדרי בכח ותרגומו בתוקפא. ופי' בערך התקפתא:", + "תרומה אמר הרשב\"י ע\"ה שהמלכות נקרא תרומה גדולה מצד החסד. ונקרא תרומת מעשר מצד הגבורה. והיינו שהיה מפריש אותה הלוי והיה נותנה לכהן להיות הישראל נכלל בימין. ובתיקונים (בתקונא י\"ז דף כ\"ט ע\"ב) פי' שהיא נקרא תרומה פירש תרי ממאה שהם ת\"ת ומלכות תרי למאה שעולים הספי' שהם י\"פ י' עולים ק' ועוד פי' שהוא רמז לשני לוחות התורה שנתנו למ' יום. והיינו תרומה, תורה מ':", + "תרשיש פי' בזהר תרי שש דהיינו ג' פרקים שבזרוע ימין וג' שבזרוע שמאל. והיינו חסד חסדים גבורה גבורות והארכנו בערך נצח נצחים:", + "תשובה הבינה נקרא תשובה. והטעם כי שם תשובת הדברים וההויות כלם בסוד היובל. ומשם חוזרים ההויות ומתפשטים ומתגלגלים השמיטות וחוזרים ומשלימים היקפם וחוזרים ונבלעים במקומם בסוד היובל. כן פירשו המפרשים. אמנם בזהר פ' ויקרא (דף טז.) פי' וז\"ל אמר ר' יהודא אימתי אתקרי תשובה כד אימא מתכסייא וקיימא בחדוא על בנין דכתיב אם הבנים שמחה ותבאת בקיומא ומה דהוה סגיר תב לאתריה וכלהו תבין חד לחד ומתברכין כל חד וחד וכדין אקרי תשובה שלימתא תשובה סתם לאכללא כלא עכ\"ל.", + "והכוונה מבוארת, כי בהיות הדין מתהווה בעולם, הבינה מסתלקת ומתבעת דין והעולם נידון. וכאשר תשוב על הבנים ותשפיע רחמים נקראת תשובה סתם. אמנם כאשר תשוב היא ותתקן שאר המדרגות לתוכה לקבל ממקומם העליון אזי נקראת תשובה שלימה ששבה היא ושבו המדרגות אחת אל אחת ואז היא שלימה בעצם כל המדרגות. ותשובה זו היא ע\"י שיתגלה כ\"ע מראש האצילות ונוקב ויורד עד המלכות וזהו תשובה וכן נתבאר שם בפי'. ובפ' נשא (דף קכ\"ב ע\"ב) פי' כי המלכות ג\"כ נקראת תשובה וז\"ל אלא דא איקרי תשובה כד מהדר רחמי לקבלהא והיא תבת על כל אינון אוכלסין וינקא לון עכ\"ל.", + "והענין כי בהיותה יונקת מן הדין אז היא משפעת לכל צדדי הטומאה והקליפות ואז העולם נידון וכאשר הרחמים נשפעים עליהם אז היא שבה להניק לכל חייליה הקדושים ובאותו הזמן נקרא תשובה פי' תשוב ה' כי שבה ה' אל מקומה על חייליה. וכן לשון תשובת שאלה נקראת המלכות מצד הבינה. וכן נתבאר בתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז.). והטעם שאין תשובה אם לא תקדם הבינה שיבין האדם ובזה ישיב לשואל. וכן פי' שם שהמלכות נק' תשובה מצד הבינה. וכן ראוי שלא תשוב להשקות חייליה אם לא תקבל מהבינה ע\"כ.", + "הנה נשלם ערך התי\"ו בעזרת הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה. ונכלל השער המפואר הזה תהלה לאל בורא עולם ועתה נתחיל שער ההיכלות בס\"ד:" + ] + ], + [ + [ + "שער כ\"ד הוא שער ההיכלות:", + "אחרי אשר עדרנו קוננו וגמרנו כל כוונתינו בעסק הספירות רצוננו לכתוב ענין ההיכלות כפי הנרצה בספר הזה. ואין בענין ההיכלות האלו ענין מחודש מחלק העיון כלל, זולת העתקות לשון ספר הזהר בקיצור מופלג כפי האפשר ביכולת:", + "פרק ראשון:", + "ההיכל הא' מלמטה למעלה הוא הנקרא היכל לבנת הספיר. ובהיכל הזה יש ממונה אחד טהריא\"ל שמו. והוא עומד על פתח ההיכל הזה עם כמה מלאכים ממונים אשר עמו וכלם אש לוהט ושרביטי אש בידם וכלם בעלי עינים. וכאשר הנשמה עולה למעלה אם זכתה והיא ראויה ליכנס פותחין לה פתח והיא נכנסת ואם היא נטמאת דוחין אותה. ומחוץ להיכל הזה יש ממונה אחד וכמה מלאכי חבלה ודוחין אותה עד שמורידין אותה לגיהנם ונידונת שם י\"ב חודש. ועל דרך זה בענין התפלה אם תפלת צבור אחר שבקעה האויר הגיעה עד פתח ההיכל מיד מקבלין אותה כדכתיב (תהלים ק\"ב י\"ח) ולא בזה את תפלתם ונמסרים ברקיע הזה הנקרא בז\"ק כאשר נבאר ושם מתעכבות תחת יד הממונה הזה עד שישלימו כל ישראל תפלתם ואז נמסרות כלם יחד ביד סנדלפו\"ן המלאך הקושר כתרים לרבו ומשם נמסרות ונעשות עטרות לראש צדיק יסוד עולם כנודע. ואם היא תפלת היחיד מביטים בה כדכתיב (שם) פנה אל תפלת הערער אם כשירה היא מכניסין אותה ואם לאו דוחין אותה. ומשם יורדת אל הרקיע התחתון ונמסרת ביד המלאך סהדיא\"ל לעשות בה כאשר נבאר בשער הכוונה בעז\"ה.", + "והנה המלאך הזה טהריא\"ל נפקד ונתמנה בפתח הזה לדחות או לקבל הנשמה או התפלה ואפשר שנקרא טהריא\"ל לפי שהוא מטהר אותה או פוסלה לפי מעשיה. למעלה מן הפתח הזה יש פתח אחר והם שערים שהקב\"ה חתר אותם לבעלי תשובה השופכים דמעות בתפלתם ונקראו שערי דמעה ומעולם לא ננעלו כאחז\"ל (ב\"מ דף נ\"ט.) כל השערים ננעלו ושערי דמעה לא ננעלו. וכאשר עולה תפלת הדמעה ליכנס בפתח זה נזדמן שם אופן אחד רחמיא\"ל שמו והוא עומד על ו' מאות חיות גדולות ולוקח תפלת הדמעות ומכניסם למעלה. באויר פנימיות ההיכל הזה הוא רוח א' ונקרא (ססטוריא) [נ\"א סטוטרי\"ה] וזהו הספיר הנזכר לעיל וגוונו כגוון הספיר מתנוצץ ומתחלק לב' מאורות המאור הא' לבן מתנוצץ לכל רוח מעלה ומטה וד' רוחות והמאור השני נעלם ומתגלה ומהמאור הזה מתפרשים ד' מאורות לד' רוחות וכלם מאור א'. ואלו הנצוצות הם מאירות כעין קלל האדום כדכתיב (יחזקאל א) ונוצצים כעין נחשת קלל כל זה אל ימין ההיכל הזה ונקרא ספיר כאשר הרקיע העליון בינה מאצלת הנשמות בתוך ההיכל השביעי הנקרא קדש קדשים כאשר נבאר ששם הם מתאצלים. וכאשר יורד התעוררות מהבינה אל היכל השביעי אז הנשמות הם זכרים מטעם שגובר הזכר על הנקבה ואז יולד זכר כי מאן דאלים גבר כי התעוררות העליון מעורר הנקבה ואז מזרעת תחלה וכשתרד הנשמה יגבר הכח העליון והוא זכר ואז הרוח הזה הספיר הימיני שהוא הזכר כדפי' לוקט אותם למטה עד שיוכללו בנקבותיהם לפזרם בעה\"ז בבני אדם והענין הזה הארכנו בו בשער מהות והנהגה בפ' י\"ז בס\"ד. ואל שמאל ההיכל אויר פנימיותו הוא רוח א' ונקרא לבנת ושמו אדירי\"א סנוני\"א [א] והמאור הזה הוא לבן ואדום כלולים יחד מפני שמוצאם ואצילותם הוא מהמאור הימיני שהוא לבן ונצוציו אדומים כדפי'. ובהגיע התנוצצות המאור השמאלי הזה בניצוצי הימיני מתעלם זה השמאלי בתוכו ונכלל בו ואינו נראה כלל כדרך הנקבה להיותה נעלמת תחת הזכר. והמאור הזה הנקרא לבנת היא נקבה ובהיותה ההתעוררות מלמטה מההיכל הזה אל הבינה אז הנשמות המושפעים שם הם נקבות. אח\"כ יורדות מההיכל הזה ומקבל אותם המאור הזה ומתיחדות ב' המאורות זה עם זה זכר בנקבה ומתיחדות הנשמות זכר בנקבה ויורדים שניהם מיוחדים לג\"ע שלמטה ושם נתפרדו. וזהו שהקב\"ה מזווג זווגים כדפי' בזהר והעתקנוהו בשער מהות והנהגה בפכ\"ב. וב' המאורות האלה יחד נק' לבנת הספיר והם סטוטרי\"ה אדירי\"ה סנונינ\"א [נ\"א סניגיה] וביחוד וזווג שתי הרוחות האלה הימין והשמאל נכללות נשמת הזכר והנקבה כדפי'. וכאשר נכללו ב' הרוחות האלה ובאים להתיחד בפגיעתן לאתכללא זה בזה ואז מתנוצצים ונבראים ומתפשטים לכל צד ומתנוצצים מן המאור השמאלי נצוצות ואותם הניצוצות הם האופנים שעליהם אמר הכתוב (יחזקאל א) מראה האופנים ומעשיהם וגו' שאינן כמין החיות. והאופנים האלה הם לוהטי אש ועומדים בשורה.", + "וענין הויות הניצוצים האלה כדמות הנצוצות המתפוצצות מתחת הפטיש בהכאה על הברזל הדולק שזורק נצוצות וכמו כן הענין בפגישת האור הימיני בשמאלי וכאשר נתחברו ב' הרוחות והמאורות האלה שהם לבנת הספיר יוצא מהם מאור שהוא חיה אחת עולה ויורדת ומתישבת על ארבע אופנים כאשר נבאר פה. ודמות החיה הזאת כאריה ושלטת על אלף ושלש מאות רבוא אופנים אחרים מלבד הד' אופנים האלה. והם מסודרות בד' שורות אלה. כנפיהם ככנפי הנשר ונקרא החיה הזאת בז\"ק. ומן הבזק הזה מתפשט רקיע א' והרקיע הזה עומד על שני עמודים א' מצד זה וא' מצד זה והרקיע עליהם וב' העמודים האלה הם ב' כרובים ועל הרקיע הזה כתיב (שם י א) ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראשי הכרובים. ואין זה הרקיע אשר על ראשי החיות. ועל הרקיע הזה ממונה הבז\"ק והוא הסוכך על הכל וברקיע הזה מתקנים התפלות עד שמתקבצים כלם עד בא סנדלפו\"ן לקבלם כדפי' לעיל. וכן כל אותם העוסקים בתורה בלילה ומתפללים מקבל אותם הבז\"ק הזה עד עלות השחר. ואחר עלות השחר והאיר היום אותם התפלות והתורה עולות ומסתלקים אל הרקיע הנקרא ספר זכרון. הבז\"ק הנזכר עומד על ד' אופנים הם הגלגלים ושמם אהניא\"ל קדומיא\"ל מלכיא\"ל יאהדונה\"י וכל א' מהם עומד על ד' עמודים הם ט\"ז עמודים לד' גלגלים ולכל א' מד' אופנים אלו ד' פנים שהם י\"ו פנים לד' אופנים והפנים האלה מביטים בד' רוחות הבז\"ק שהוא עומד עליהם ובד' אופנים האלה נכללות ד' אותיות שהם אדנ\"י שסנדלפו\"ן בעל המרכבות משתמש בהם. וד' אופנים אלה פורחים באויר הזך שהאויר ההוא כלול בד' אותיות יהו\"ד ונכללים אותיות יהו\"ה באותיות אדנ\"י והם משולבות אשה אל אחותה מקבילות הלולאות אא\"א ונכללים במציאות אור הכלול שהוא יאהדונ\"הי שהוא כללות כל ההיכל הזה ובהיותו כלו נכלל בשם זה להסתלק אז מתנוצץ בהתנוצצות כגוון השמש המתנוצץ במים ועל מציאות זה נאמר באופנים (שם א) אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו וגו' ומאמצע ההיכל הזה עמוד א' והוא נעוץ מהיכל זה הראשון להיכל שני ושם העמוד הזה אהרהניאל [אדרהניא\"ל] וכאשר יוכלל מה שבהיכל הזה זה עם זה והכל ברוח משפט אז ע\"י התפלות יתיחד מרוח הכולל שבהיכל הזה עם רוח היכל העליון שבהיכל שני ע\"י העמוד הזה ומציאות ההיכל הזה נסמוך בשני עמודים לצד המזרח. ושמם הא' קרעיא\"ל והוא ממונה על י\"ב אלף מלאכים. והשני שמעיא\"ל וממונה על י\"ב אלף מלאכים אחרים ושניהם זה אל הימין וזה אל השמאל ונקראת יתידות המשכן. ולצד דרום ב' עמודים אחרים ושמם סעד\"יאל סטר\"יאל כל א' וא' ממונה על י\"ב אלף ממונים אחרים והם ממונים על קיום העולם ואלה נקרא מאזנים שהם עומדים לשקול כל זכר ונקבה הראויים להתייחד זה עם זה ואע\"פ שלפעמים מכריע כף האיש מן האשה או להיפך עכ\"ז הם המיחדים ולפיכך הם נקראים מאזנים לעלות שעולים יחד ואף על פי שאינם שווים ואינם אותם הנקראים מאזני צדק. לצד צפון שנים אחרים ושמם פתחיא\"ל עטריא\"ל וכל א' וא' ממונה על י\"ב אלף ממונים אחרים והם ג\"כ יתידות. לצד מערב ב' אחרים ושמם פדתיא\"ל תומיהא\"ל והם ממונים כל א' וא' על י\"ב אלף ממונים אחרים והם מורידין דמעות על המגרשים נשי נעוריהם בעבור ז' ברכות שנתברכו ולא נתקיימו כשנתגרשו והדבר הזה מורה הסתלקות ז' ברכות שנתברכו מהנקבה העליונה ואז בת קול יוצאת ואומרת איזה ספר כריתות אמכם וגומר (ישעיה נ א) ואלו כלם הם יתידות כראשונים אשר אמרנו. ואלו היתידות השמנה ואז שמנה מיתרים שהם מאורות נאחזות ביתדות והם כלם חוץ להיכל וההיכל הזה נסמך עליהם וכלם נעקרים מהמקום כאשר הרוח שבהיכל רוצה להיות נכלל בהיכל השני כדפי'. וזהו מה שכללנו מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה בפרשת פקודי (דף רמ\"ו ודף רנ\"ה) ובפרשת בראשית דמ\"ב:" + ], + [ + "היכל השני הוא נקרא עצם שמים בתוך ההיכל הזה נתמנה רוח א' מאור זך הנקרא עצם וכעצם השמים לטוהר (שמות כד י) ונקרא אורפניא\"ל ובהיכל הזה ג' פתחים א' לצד דרום וא' לצד צפון וא' למזרח באמצע. ופתחי הדרום והצפון נעולים ועליהם ב' ממונים אשר הם תחת יד הממונה הזה ששמו אורפניאל והוא ממונה לפתח מזרח האמצעי' והוא שולט על ג' רוחות העולם דרום ומזרח וצפון וכל הנשמות שהם הרוגי ב\"ד או הרוגי שאר האומות כלם תחת ידי הממונים האלו והממונה שעליהם חוקק דיוקן שלהם בלבושיו שהם אש דולק ועולה למעלה ומראה אותם להקב\"ה. והקב\"ה חוקק אותן צורת הרוגי האומות בלבוש שלו בפורפיריא דיליה בגדי נקם תלבושת כדפי' רז\"ל. ואותם הרוגי ב\"ד מוריד אותם ומכניסן בשני פתחים הסגורים וב' הממונים האחרים עומדים עליהם ומשם יוצאים ורואים במעלות הצדיקים שומרי התורה ומתביישים ונכוים מחופת הצדיקים. עד שהממונה הזה ששמו אורפניאל פותח להם שער המזרח ומאיר להם ונותן להם חיים מצד המזרח שבצד הממונה הזה אור של חיים שהוא מלא מאורות. והמאור הזה נקרא כוס תנחומין כוס החיים כי מפני הכוס המר ששתו זכו לכוס הזה. ויש כוס התרעלה ויתבאר בפי' היכלות התמורות. והמאור הזה הנקרא אורפניאל הוא גוון לבן שאינו משתנה ועליו נאמר וכעצם השמים לטוהר. וזה קשה להתנוצץ מפני שהוא נעלם אבל כאשר המאורות והרוח שבהיכל הראשון הנקרא לבנת הספיר מתנוצץ ובטש בזה אז מתגלגל ומאיר כגוון העין שאינו מאיר כי אם בגלגלו. וזה המאור הנקרא אורפניאל מאיר להיכל הזה ולהיכל הראשון ובעוד שאינו מתנוצץ נקרא היכל זוהר לפני שהוא זוהר פשוט. אמנם כאשר יתגלגל להתנוצץ ההיכל התחתון אז יתנוצץ ויוכלל עם אור אחד שבצד שמאל הנקרא הדרני\"אל וכאשר יתכללו שניהם יחד וכלל הגוון השמאלי הנקרא הדרניא\"ל עם הגוון השמאלי האדום שבהיכל התחתון שזכרנו בפ' הקודם ואז יתערבו השלשה גוונים יחד. לבן שבימין הנקרא אורפניאל והתכלת עם האדום ושלשתם יחד יעשה כעין השמים וזהו וכעצם השמים אש ומים לבן ואדום ותכלת וכל ההיכל התחתון כלול בהיכל הזה הב' כי לא יתנוצץ אם לא יוכלל ואז נקרא עצם השמים כדפי' ועליו נאמר (יחזקאל א כח) כמראה הקשת אשר יהי' בענן ביום הגשם וגו' והמאור הא' לבדו הנקרא אורפניאל עליו נאמר כעין החשמל והוא לפעמים החשמל מפני שממנו יוצאים שרפים חיות אש ממללות חיות נעלמות נראות ולא נראות. וכן תמצא אור פניאל כמנין חשמל.", + "וענין אורפניאל שאמרנו הוא כח החיים והרחמים ובו נכנע כח הקליפה כמ\"ש בעזה\"י. וכאשר כח הקליפה שולט והעולם בדין, זה האור נגנז ונחשך והעולם נידון. וברוח זה עומדים לבושי הצדיקים העולים לראות את פני האדון ד' צבאות. ובעלותם שמה להראות בהגיע אצל ההיכל הזה נזדמן לה ממונה א' וצדקיא\"ל שמו ולוקח המלאך הלבוש הזה הוא הלבוש שלו שזכה בו בעשיית המצות כי כפי שהאדם משתדל כך הוא זוכה אל הלבוש והולך עמו עד שמגיע לנהר דינור שם הנשמה מתלבנה ומתרחצה ולפעמים נטבעת הנשמה ההיא בתוך הנהר ונכוית שם ואינה עולה כל היום אלא שבכל יום בבקר כאשר תתעורר רוח מצד דרום שהוא צד החסד וכן מתייחס הבקר לאברהם ומצד החסד מתחדשים ועומדים ואומרים שירה כמו שאר המלאכים העוברים משלטנותם שהם ניכוין שם ומתחדשים בכל יום. זכתה הנשמה ואינה נכוית ולא נטבעת בנהר דינור, אז המלאך צדקיאל הנזכר מלביש אותה הלבוש שאמרנו ומשם עולה להיותה נקרבת ע\"ג המזבח ע\"י מיכאל השר הגדול שבהיכל ד' להיותה עומדת לפני קונה לאור באור החיים. וכאשר באים להתייחד שלשת המאורות האלה שהם סוד עצם השמים קודם התיחדם בהתחבטם זה בזה מתנוצצת בהם ניצוצות כמו המכה בפטיש על הסדן שזורק נצוצות לכל צד כן מתנוצצים [ונבראים] מבין המאורות והרוחות האלה כמה מלאכים הממונים על ענייני עה\"ז וכמה שרפים בעלי שש כנפים והם מקדישים ג\"פ ליי' צבאות בכל יום. והם בעלי תוקף הדין המדקדקים עם הצדיקים כחוט השערה והם העומדים להעניש בעה\"ז ובעה\"ב לאותם המזלזלים באותם שלומדים מפיהם תורה ואינם נוהגים בהם כבוד כראוי, וכן לאותם המשתמשים באותם שלומדים שיתא סדרי משנה. וכאשר כבר נתיחדו ונתישבו המאורות יחד אז יוצא מביניהם חיה א' ששמה יופיא\"ל והיא שולטת על ד' חיות שאותם הד' שולטים על שאר השרפים שזכרנו למעלה מפני שהם נכללים בתוכ' ופני הד' חיות הם פני נשר. והחיה ששמה יופיאל הוא שר התורה וכל מפתחות החכמה בידו והוא היה רבו של מרע\"ה לדעת קצת מקובלים. וזאת החיה תובעת מהקב\"ה לתת שכר טוב לכל אותם הרודפים אחרי החכמים ללמוד מהם תורה ואפי' מכל אדם שנאמר (תהלים קיט צט) מכל מלמדי השכלתי ולומדים לשם שמים. והשכר שהוא משכיר לאותם שרדפו אחר התורה הוא לשומרם מסטרא דטומאה כי כאשר הנשמה עולה למעלה זאת החיה יוצאה על ד' שרפים מעופפות והולכות לפניו ואינה מניחה שום א' ממלאכי חבלה לקרב אליו וכמה מלאכי שלום הולכים סביבותיו. והשרפים אשר אמרנו למעלה כשהם בתוך ד' החיות שזכרנו, כשהם נוסעים כל אותם הנחשים השרפים היוצאים מן הנחש הקדמוני כלם נכנעים כאשר אלו יוצאים נוסעים ונראים. וכאשר הנשמה עולה ומגעת אל החיה הזאת אז היא שואלת לה בענין חכמת התורה שלמד וכפי אשר טרח בתורה ורדף אחריה במדרגה ההיא משכיר אותה ואם הי' יכול לעסוק [ולהשיג] בתורה יותר ולא עסק דוחה אותה למטה תחת ההיכל ההוא בבושה ובחרפה. וכאשר השרפים שתחת החיה נושאים כנפיהם ומשיקים אותם אשה אל אחותה שורפים אותה הנשמה והיא נשרפת ואינה נשרפת ונכוית ואינה נכוית וכן היא נידונית בכל יום אע\"פ שיהיו לה מעשים טובים כיון שלא נתעסק בתורה כראוי. וכל המאורות והחיות והאופנים כלם כלולים תחת החיה הזאת. וכלם מסתתרים תחת כנפיהם לעלות על ידה למעלה והחיה הזאת בהיותה מתאחזת בד' חיות אחרות אשר למטה ממנו כאשר אמרנו. כל א' מד' החיות יש לו ד' אופנים אופן פונה לצד המזרח ושמו חניאל ואופן א' פונה לצד צפון ושמו קרשיאל ואופן א' פונה לצד דרום ושמו עזריאל ואופן א' פונה לצד מערב ושמו עניאל ולכל אופן וגלגל ג' עמודים שעומד עליהם. נמצאו ג' עמודים לכל אופן הם י\"ב עמודים לכל חיה (וד' חיות עולות מח' עמוד') וכל העמודים פונים אל האמצעי כי סבת הליכתם הוא מן האמצעי וכלם על פיה יסעו ועל פיה יחנו. ובנסוע האופנים נשמע קול נעימתם עד רומי רקיעים וכל החיות והאופנים משוררים להקב\"ה הימניים אומרים קדוש והשמאליים אומרים ברוך והאמצעיים אומרים קדוש וברוך. והטעם כי קדושה מצד הגבורה וברכה מצד חסד והאמצעי מורכב משניהם כי הקו האמצעי מאש וממים כנודע וכאן הימניים אומרים קדוש והשמאליים אומרים ברוך להורות על רוב היחוד ימין כלול בשמאל ושמאל בימין ובהתיחד העמודים באופנים והאופנים בחיות והחיות בד' אופנים גדולים אשר להחיה הגדולה האמצעיות יופיא\"ל ומתחברות ומשולבות אשה אל אחותה להתיחד למעלה ברוח ההיכל העליון אז נק' חמודות ומטעם זה נאמר לדניאל (ט.כג) כי (איש) חמודות אתה והטעם כי ההיכל השני הוא היכל המראה והחלום ר\"ל היכל המדברים ברוח הקודש. והיכל ג' הוא היכל הנבואה מקום יניקת הנביאים:", + "ועתה ראוי לדעת שאין מקום יניקת הנביאים בספירות ממש כי אין הספי' דבר נגלה בשום אופן בעולם ואפי' למרע\"ה. אמנם החילוק שבין מרע\"ה לשאר הנביאים הוא שמרע\"ה היה מתנבא מתוך היכל הרצון שהוא ההיכל הששי כאשר נבאר ושאר הנביאים מהיכל נוגה שהוא היכל ג' ודניא\"ל וחביריו המדברים ברוח הקדש במראה וחלום הם מביטים בהיכל זה השני שאנו בו.", + "ועוד בזולת זה כי כשמרע\"ה היה מתנבא מהיכל הרצון ע\"י חבור הת\"ת והמלכות המתגלים בההיכל ההוא והיתה נבואתו מאספקלריא מצוחצח כי לא היה צריך אמצעי בינו ובין ההיכל להביט ענייני הנבואות ולפיכך (לא) היה במראה ולא בחידות (במדבר יב ח). אבל שאר הנביאים מייחדים הספי' האלה בהיכל ג'. והמדברים ברוח הקדש היו מייחד' הספי' האלה בשני. והענין כי היכל הו' הוא מורה אל היחוד העליון בבחי' שהוא אספקלריא המאי' הת\"ת. ובהיכל ג' שהוא היכל נוגה כאשר נבאר מתגלה אור היחוד שהוא יחוד ב' ספי' בתגבורת הת\"ת על המלכות ומתראה בתוך המלכות אספקלריא שאינה מאירה. והמדברים ברוח הקדש בהתגלות אור היחוד בהיכל הזה שהוא היכל עצם השמים בתגבורת המלכות על הת\"ת והיא שאינה מאירה יותר (משאר) [מלשאר] הנביאים והיינו שיחוד ת\"ת ומלכות בנצח והוד כדפי' בשער מהות והנהגה ובשערים הקודמים. ובזולת זה עוד בחינה ג' כי מרע\"ה היה משכיל נבואתו בלי אמצעיים בינו ובין היכלו וספירותיו. ושאר הנביאים היו מסכים הרבה בין הספירות וההיכלות וביניהם והיינו שהיו צריכים ביאור אל נבואותיהם כאמרו (דניאל ח טז) גבריאל הבן להלז את המראה, וכן בירמיה א' מה אתה רואה וכו', וכן בשאר הנביאים.", + "והנה בהיות הנבואה מושפעת על ידי אמצעיים כל עוד שיתרבו האמצעיים יתרבו החידות והמראות והעד מדניאל ולהיות נבואת דניאל מהיכל הזה עם חלקיו מיוחדים כאשר בארנו נק' איש חמודות:", + "וע\"י התפלות אשר אמרנו יתייחדו כל הכוחות הנזכרים השרפים בעמודים והעמודים באופנים והאופנים בחיות והחיות באופני החיה הגדולה והאופנים האלה בהחיה עצמה ויעלו ויתיחדו דרך העמוד אשר באמצע ההיכל ויתיחדו בתוך ההיכל הג' כי זה עקר תאוותם להיות ההיכלות ר\"ל המאורות והרוחות אשר בתוכם זה בתוך זה כדרך העובר במעי אמו. וההיכל הזה נסמך ג\"כ על ח' יתידות כהיכל הראשון אשר אמרנו שנים מהם לצד מזרח ושמם יהדניא\"ל גזורי\"ה וכל אחד מהם ממונה על י\"ב אלף ממונים אחרים ואלה הם ממונים על קולות וצעקות האשה היושבת על המשבר ונוטלים אותם ומכניסים אותם לממונה אשר על הפתח ואין יכולת ביד הטומאה לקטרג ולפעמים שמקדים צד השמאל לקטרג קודם ויכול להזיק ח\"ו. ושנים לצד צפון סלסליא\"ל קרספיהא\"ל שמם והם ממונים כל א' וא' ממונה על י\"ב אלף ממונים אחרים ואלה הם ממונים על דם ברית ילדים הנמולים לח' ימים וכאשר ח\"ו רוגז נמצא בעולם מביט הקב\"ה בדם ההוא ואינו נותן רשות לשטן להשטין. ודרך אלו היתידות כהיתידות אשר אמרנו בהיכל ראשון וכן לשאר ההיכלות:" + ], + [ + "היכל השלישי היא נקרא היכל נוגה. ההיכל הזה הוא יותר נעלה ומשובח משני ההיכלות הקודמים ובהיכל הזה ד' פתחים לד' רוחות העולם פתח א' לצד דרום ובו ממונה א' ושמו מלכיא\"ל והוא שולט על כל פסקי הדינין אשר נגזרו על בני אדם לדון אותם כשיוצאים מב\"ד העליון באים תחת ידי הממונה הזה ותחת ידו ב' סופרים ושמם שמשיא\"ל והם מתקנים כל הפתקים היוצאים על בני אדם לדון אותם ובעוד כך הוא מעכב אותם שלא ימסרו ביד סנגדיא\"ל המלאך הממונה בהיכל הראשון אשר בצד השמאלי בתמורות העומדים לקטרג על בני אדם ולפעמים לדון אותם ה' יצילנו. ונאריך בשער היכלות התמורות בה\"ו. ולפיכך המלאך הממונה הזה מתקן אותם ומגלגל עוד בזכותם לראות שמא יש עליהם מלאך מליץ א' מני אלף ולרכך הדין החזק עליו ואחר שנתקנו כל הפתקים וגזרי הדינין בפתח זה לוקח אותם גזריא\"ל ומביא אותם אל הפתח השני שבצד המזרח ושם ממונה א' שמו עזריא\"ל. ושם כל פתח ופתח על שם הממונה אשר עליו והממונה אשר בפתח הזה הוא לחתום הפסקים לחיים או למיתה ח\"ו ותחת ידו ב' שמשים ששמם סטרי\"ה עדיא\"ל, א' עומד מימינו וא' עומד משמאלו, העומד על הימין בידו תלוים החיים וחותם חיים והעומד על השמאל בידו תלויה המיתה וחותם מות בידו והשער הזה סגור כל ששת ימי המעשה ובשבת ור\"ח נפתח להראות החיים בחותם החיים אשר שם וביוה\"כ השער הזה סגור עד עבור שעת המנחה של י\"כ אחר תפלת המנחה מתעורר ויצא רוח מהיכל זכות שהוא היכל ד' כאשר יתבאר בע\"ה ונפתח השער הזה ועומד המלאך הממונה ושני שמשים א' מימינו וא' משמאלו וחותם חיים ומיתה בידם וכל גזרי דינין וחותמין אותו הן למיתה הן לחיים. בפתח ג' לצד צפון בפתח הזה נודע כשגוזרים על האדם במיני יסורים בין לחלאים בין לעניות כל גזר דין שאינו למיתה ועל הפתח הזה ממונה א' קפציא\"ל שמו והוא ממונה שם לסגור הפתח על גזירת האיש הנגזר שלא תקובל תשובתו בשום אופן בלתי אם תהיה שלימה וחזקה ועל זאת נאמר (איוב יב יד) יסגור על איש ולא יפתח. וכאשר נגזר דין על בני האדם הקטנים בעונות אביהם תחת יד הממונה הזה יש מלאך א' ששמו עיריא\"ל ויוצא ומכריז לצד שמאל אז מתעורר בצד הטומאה כח א' אסכרה שמו ושולט בנער ההוא ח\"ו ונותן לו רשות כמ\"ש הענין בארוכה בשער היכלות התמורות. פתח ד' עומד לצד המערב והשער הזה הוא שער הרפואה ועל השער הזה ממונה א' פדא\"ל שמו והוא מלאך הרפואה ומכניס כל תפלת בעלי חולי ומכאובות וצער להיות למליץ עליהם והמלאך הזה מעלה זכותם ותפלתם ומכניסם לפני המלך יי' צבאות. וע\"ז נאמר (איוב לג) אם יש עליו מלאך מליץ א' מיני אלף וכתיב שם ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר. בתוך ההיכל הזה מאור א' נק' נוגה וזה הרוח והמאור משובח ונעלם (משער) [משאר] מאורות שבהיכלות שאמרנו. ואין בו גוון מתגלה כלל ולכן נקרא טוהר להורות על טהרתו ואינו מתגלה כ\"א בהתעלות בתוכו שאר המאורות ואז ע\"י מתגלה אור גוון משונה משאר גווני המאורות והמאור הזה נקרא זהריא\"ל וזה המאור נברא משמן משחת הקדש היורד ושופע מהבינה עה\"ב וע\"ז נאמר (תהלים קלב יז) ערכתי נר למשיחי וע\"י כניסת שאר מאורות ההיכלות התחתונים בתוך ההיכל הזה ובהיותם נכללים בו נמשחים ונדלקים בשמן הטוב. וזה המאור הוא לכל אותם שיש להם להם חלק לעולם הבא והוא מעטרם זיו וזהר לשיכנסו בשאר ההיכלות בלי רשות ואין מוחה בידם. וכאשר ההיכל הזה מתוקן בשאר ההיכלות התחתונים אשר בתוכו אז הוא מוציא אור א' משובח אהדיא\"ל שמו וזה המאור עומד תחת המאור אשר אמרנו למשוח שמן משחת קודש לכל אותם הנשמות אשר עולות למעלה כי בעלותם דרך שאר ההיכלות שזכרנו נרשמו בכ\"ב אותיות התורה ובהגיעם אל ההיכל הזה המלאך הזה מושח אותם ועולות ונכנסות בנהר דינור ומשם עולות להיותם נקרבות על גבי המזבח. והמאור הזה אהדיא\"ל הוא כלול מג' מאורות מפני כי שמן המשחה הוא כלול מג' גוונים ובהיות המאור הזה מתנוצץ מתנוצצים ממנו כ\"ב מאורות כנגד כ\"ב אותיות הרשומות בנשמה והכ\"ב מאורות כלם ממונים ושמשים לפניו וכלם נקראים על שמו וכלם כלולים בו והמאור הזה עם הכ\"ב מאורות כלם כלולים בתוך המאור הגדול זהריא\"ל אשר אמרנו וכאשר באים להתחבר יחד מאורות ההיכלות והמאור אהדיא\"ל בכ\"ב אותיות בתוך המאור הגדול זהריא\"ל יוצאת מבין כלם חיה אחת ששמה אהיא\"ל והיא כלול בשני גוונים אריה ונשר כלול הכל בצורה אחת. וכאשר המאור הגדול מאיר בה יוצא מבין ההתנוצצות ד' אופנים כלולים בכל הגוונים ושמם הדריא\"ל יהדריא\"ל אהדורי\"א אסימו\"ן והם לד' רוחות העולם ולכל א' מאלו ח' כנפים וד' כנפים וד' פנים. והב' פנים מסתכלים לתוך אמצעיתם אל החיה הגדולה אשר עליהן והב' פנים החיצונים מכסים בכנפיהם שאינם יכולים להביט בהמאורות הגדולים שבהיכל מרוב התנוצצות והזיו והזוהר ואלה האופנים הם מראים המלחמה או עקירת מלך שאין מלחמה בעולם הזה שאינה למעלה תחלה בצבא השמים ותחלה עוקרין השר ואחר כך האומה וכאשר יסעו האופנים האלה להראות מלחמה כפי הנשפע להם מלמעלה מהיכל זכות ששם מקום הדין. מזיעה שלהם נעשה תחתם כמה מיני חיילים מחנות שאין להם חשבון ומהם קצתם בעלי שירה לשבח ליוצרם מהם שלוחים ממונים בעולם לשמור ת\"ח מאותן הכתות הטמאים היוצאים מן הקליפות כמ\"ש בשער התמורות בה\"ו. וע\"ז נאמר (תהלים צא) כי מלאכיו יצוה לך על כפים ישאונך פן תיגוף באבן וגו' כי גם את זה לעומת זה עשה אלדים כמו שיש אבן בוחן פנת פנת יקרת צור ישראל כן יש אבן נגף צור מכשול ויתבאר בשער התמורות. וכן הם עומדים לשמור הולכי דרכים של מצוה שלא ינזקו מהכתות האלה היוצאים מהיכל ג' שבקליפ' כמו שנבאר שם. באמצע ההיכל בתוך המאור אהדיא\"ל אשר אמרנו אשר באמצעיתו כאשר יהיה האופן שבתוך האופן עומד היכל א' ולו ד' פתחים לד' רוחות העולם ובכל פתח ופתח י' ממונים שהם בכללם מ' אלו המ' נוטלים ומקבלים דין מהיכל זכות שהוא היכל הדין כמ\"ש ומיסרים הנשמה הצריכה ליסרה ועומדת שם נזופה עד מלאות ימי נזיפותה וכן המ' האלה מנדים לכל מי שיוצא דברי ניבול מפיו, ומ' יום תפלתו אינה נכנסת למעלה. וכן מנדין ג\"כ לכל עובר עבירה שהוא חייב עליה נדוי. ועשרה כרוזים יוצאים בכל יום בכל הרקיעים ומכריזים ואומרים הזהרו מפלוני שהוא מנודה על עון פלוני וכל ימי נידויו תפלתו אינה נכנסת למעלה ולא נשמתו בלילה והמלאכים המלוים לאדם בדילים ממנו עד שישוב בתשובה ואחרי שובו מתקבצים אותם המ' ומתירים לו ומכריזים עליו פלוני שרא נזיפא הוא. ובהיכל זה יש מקום אחד שגוון אורו כאור הזהב הקלל ומתנוצץ לאור העינים ובאותו מקום גנוזים כמה חיילות ומחנות מלאכים ולד' רוחות ההיכל הזה עומדים כמה מגינים שורות שורות אלו על אלו סביב וגוון אורם כגוון הזהב והמקום הזה נקרא תא הרצי\"ם. והטעם כי המלאכים שבתוך המקום הזה המגינים הם נקראים חשמלים והם עומדים להגן על כל הצריך מגן מגינים על ישראל ורצים ללחום עם הרצים הרעים אשר ישנם בהיכל ג' שבקליפות כי הם רצים נגד רצים. אלו יוצאים להיטיב ואלו יוצאים להרע על אלו נאמר (אסתר ג טו) והעיר שושן נבוכה ועל אלו נאמר (שם ח טו) והעיר שושן צהלה ושמחה וזהו הרצים יצאו דחופים בדבר המלך וע\"ז נקרא המקום הזה תא הרצים לפי שהם רצים להגן על ישראל בכמה רמחים בכמה חרבות מלאים דין מכח היכל הד' היכל הזכות. וכאשר רוצה לכנס במקום הזה האופן העומד על ד' ממונים שזכרנו לעיל נכנסים לפני הד' הממוני' על ד' הפתחים ועולים כל המגינים ומתיחדים כלם ברוח א' ומאור עליון ונקרא כלם מגן א' וסימן אנכי מגן לך (בראשית טו א). בתוך ההיכל הזה י\"ב אופנים וסדורם בתוך ההיכל הזה והם שרפים בשני גוונים לבן אדום רחמים ודין. ואלו נקראים חלונות לפי שהם ממונים להשגיח על בעלי צער המצטערים על ידי בני אדם וזש\"ה (שיר ב ט) משגיח מן החלונות. והם עומדים להשגיח על אותם המתפללים המקדימים להיותם נמנים מן הי' הראשונים ועולים וכותבים אותם למעלה ונעשים להם חבירים וזהו חבירים מקשיבים לקולך השמיעני (שם ח יג). והם מעלים התפלה למעלה עד פתח היכל ד'. מאלו האופנים הי\"ב יוצאים ד' עמודים לד' רוחות העולם ושמם [ב] עניאל עזריה עזריאל יתריאל ונקראת חרכים ועליהם נאמר מציץ מן החרכים מפני שעקר ההשגחה ההשקפה השלימה. וד' אלה נקראים חרכים שהיא בהשגחה מועטת וזהו לשון מציץ. והד' חרכים האלה עומדים להשגיח על אותם העוסקים במעשים טובים וכן על אותם שחשבו מחשבות מצוה עם היות שלא עלה בידם מפני שלא יכלו. עניאל עומד לצד המזרח. עזריה עומד לצד הדרום להשגיח על אותם המנחמים העניים או המצערים עצמם עליהם אע\"פ שאינם ביכלתם לתת להם דבר, ועל כל אותם ההולכים לדבר מצוה ואתם העושים חסד עם המתים וזה מעלה אותם למעלה וחוקק צורתם שם לזכותם לחיי עה\"ב. עזריאל עומד לצד צפון והוא עומד להשגיח על כל אותם החושבים לעשות רע או עבירה וכבשו את יצרם ולא עשו. יהריא\"ל עומד לצד מערב והוא עומד להשגיח על כל העוסקים בתורה ומכניסים בניהם לת\"ת ולכל אותם מבקרים חולים ומשגיחים עליהם להשיבם בתשובה לפני קונם כדי שיתרפאו. וכל הד' האלה ביחד עומדים להשגיח על כל אותם המיעצים עצה רעה ומעלים הדבר למעלה ומבטלים אותה העצה. ותחת כל א' מאלה הד' מלאכים יש כמה מלאכים אשר אין להם חשבון וזה ההיכל בהיותו מתייחד ענף בשורש ושורש במקור ועם היותו מתיחד בהיכלות התחתונים ומתיחד ומתעלם ע\"י עמוד א' העומד באמצע ההיכל ועולה עד ההיכל הד' וזהו חשקו ותאותו וחפצו ושלימותו. וגם ההיכל הזה נסמך על ח' יתידות כהיכלות הקודמים. ושני ממונים הם לצד מזרח ושמם יהו\"דיה עזריא\"ל וכל א' מהם ממונה על י\"ב אלף ממונים אחרים ולצד הדרום ב' אחרים ושמם שכניא\"ל עזוזי\"ה וכל א' ממונה על י\"ב אלף ממונים אחרים ואלה הם ממונים על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן וכל הבל והבל עושה ממנו רוח א' ועולה להתעטר למעלה ונעשה ממנו שומר א' לקיום העולם. ולצד צפון ב' אחרים ושמם עזפיא\"ל קטטריהא\"ל וכל א' ממונה על י\"ב אלף ממונים אחרים וב' ממונים לצד מערב ושמם עססני\"ה אהדירי\"ה וכל א' מהם ממונים על י\"ב אלף ממונים אחרים ואלה הם ממונים להכריז בכל רקיעים לכל אותם שמעבירים בניהם מהתלמוד ומבטלים אותם מלמודם ומכריזים עליו ואמרים ווי לפלוני שהעביר את בנו מהתורה ווי לו שאבד חלקו מהעוה\"ב יי' הרחמן יצילנו:" + ], + [ + "היכל הרביעי נק' היכל זכות. וההיכל הזה עומד לשמור דרכי התורה ובו נדונים כל הזכיות והחובות וכל שכר ועונש לכל שומרי התורה או עובריה ח\"ו. בתוך ההיכל הזה ד' היכלות זה משונה מזה וכלם יחד היכל א' בהיכל הזה יש מאור א' הנק' זכותא\"ל ועל שמו נק' היכל זכות והוא הנק' אל וכאן נדונים כל דיני בני העולם וזהו ואל זועם בכל יום (תהלים ז יב). והד' היכלות הנ\"ל להם ד' פתחים ובהם ד' ממונים כאשר נבאר:", + "ובפתח ההיכל הזה הכולל הד' הוא הנק' היכל זכות יש ממונה א' ושמו סנסיניא [נ\"א סנסני\"ה] ועל הממונה הזה יש ממונה א' בצד שמאל שהוא נוטל ממנו ענייני הדין לעבור אותו בעולם ומפני שהוא נוטל ממנו נק' על שמו סנסיניא\"ל [נ\"א סנסני\"ה] וכאשר הדין נגמר בתוך היכל זכות הממונה הזה אשר בשער עומד ומכריז הדין לאותם י\"ב ממונים הממונים על י\"ב שערים. והם עומדים ומכריזים כל הדינים שנדונים בהיכל זה. המאור הזה שאמרנו שהוא כולל הכל הנק' זכותא\"ל ממנו יוצאים ע' מאורות וכלם עומדים כגורן עגולה להיותם נכללים זה עם זה שלא יסתר א' מחבירו כדרך הסנהדרין העומדים כחצי גורן עגולה כדפירשו רז\"ל. ויוצא מאלו בתוך אמציעותם ב' מאורות עומדים להעיד עדות תמיד. וסוד הענין כי ז' עיני ה' המשוטטת בכל הארץ אשר ייחסו להם הגאונים אלו השמות אורפניא\"ל תגריא\"ל דנריא\"ל פלמיא\"ל אסימו\"ן ספיא\"ל בוא\"ל והם המשגיחים בענייני בני אדם ובהם ובעצמותם נצטייר כל דמות ודיוקן וצורה מכל הדברים הנעשים בעה\"ז הן רע הן טוב ובהיותם עולים למעלה מביטים בהם הב' מאורות הללו ורואים המצוייר ומעידים לפני הע' ודנין את הזכאי ואת החייב לטוב או לרע לזכות או לחובה. ושנים הנזכרים הם סופרי הדיינים. הע\"ב מאורות הללו עומדים באמצע ההיכל וזהו שררך אגן הסהר (שה\"ש ז ג). ונגד אלו לצד ימין ע\"ב מאורות אחרים ומצד שמאל ע\"ב מאורות אחרים נמצאו כלם רי\"ו מאורות. וכלם נכללים במאור הגדול הנקרא זכות א\"ל ואף על פי שיש ע\"ב לימין וע\"ב לשמאל עיקר הדינים אינם כ\"א ע\"י הע\"ב האמצעים כי נודע ענין ע\"ב של ימין רמז בגדולה וע\"ב של שמאל בגבורה וע\"ב אמצעיים הפנימיים יותר בתפארת שהוא המכריע וחותך הדין ולכן עיקר הדין על ידי האמצעיים והם פנימיים מכלם. ובזהר פ' בשלח (דף נ\"א ע\"ב) בפסוק ויסע ויבא ויט וז\"ל ותנינן מסטרא דחסד ע\"ב סהדין, מסטרא דגבורה ע\"ב סופרין, מסטרא דת\"ת ע\"ב גוונין לאתפארא עכ\"ל.", + "ולנו דרך אחרת כי הנה בפ' פקודי (דף רנ\"א.) פירש כי שני מאורות הם עדים כדפירשנו. במאור הזה הנקרא זכותא\"ל רשימין בו ג' אותיות שם יה\"ו וכאשר יתחברו ג' אותיות אלה בהיכל זה אז מצטיירים בו ג' אותיות אלה ועליהם אמר דהע\"ה (תהלים צד כב) ואלהי לצור מחסי בתיבה זו רמז א\"ל שם ההיכל וג' אותיות המצטיירות בתוכו שהם יה\"ו. אח\"כ יצא מאור אחר מאיר ומתנוצץ לד' רוחות שהם ד' היכלות והמאור הזה הוציא ג' מיני מאורות שהם ג' בתי דינים המתחלקים למטה לדון בענייני העולם בעושר בעניות בחלאים וברפואה וכדומה. והד' היכלות שנים מהם לב' מיני מאורות שזכרנו למעלה שהם אל הימין והשמאל. וההיכל הג' לכל אותם בעלי העינים החושבים בענייני העולם. וההיכל הד' לסופרים אחרים שהם תחת אותם הראשונים הפנימיים. אלה הד' היכלות הם נכללים בהיכל הזה הנקרא היכל זכותא על שם המאור הגדול זכות א\"ל כדפירשנו. בכל פתח ופתח מאלו ההיכלות יש ממונה א'. בפתח א' יש ממונה א' ושמו גזריא\"ל והוא ממונה להודיע הדינים שנגזרו [ג] למלאך הממונה בהיכל א' שבצד הטומאה ועל ידי המלאך הזה מתגלים הדינים וכרוזים יוצאים ומכריזים בכל הרקיעים בטהרה ובטומאה ואופן השתלשלות הכרוז מפה אל פה ומרקיע אל רקיע עד רדת הגזרה ההיא אפילו ביד העופות ומכריזים אותו למטה ביד בני אדם וזו היא חכמת צפצוף העופות. בפתח שני יש ממונה א' ושמו דהריא\"ל והוא ממונה להכניס זכות בני אדם לפנים כדי שיהיו נדונים לכף זכות. וכאשר האדם בערש דוי והמלאך הזה מכניס זכיותיו ונמצאו מרובים מעונותיו והוכרעה הכף זכות מודיע לממונה אשר בפתח היכל ג' ששמו פדא\"ל והוא מכריז ואומר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר ומשם יורדת הגזירה ממדרגה למדרגה עד העה\"ז כדפירשנו לעיל. בפתח ג' יש ממונה אחד גדיא\"ל שמו והוא לצד שמאל ממונה על כל חובות בני אדם ועונותיהם ומביא אותם אל המשקל אשר בפתח ד' כאשר נבאר. ושם שוקלות אלו כנגד אלו זכות נגד חובה. ותחת יד הממונה הימיני שבפתח ד' אשר נבאר כמה מלאכים מזומנים להציל האדם מצד השמאל אם גברו זכיות ואם גברו החובות אז כמה מלאכים תחת הממונה הזה השמאלי מודיעים הדברים לכמה מלאכי חבלה ובאים ונוטלים הנשמה. פתח רביעי בפתח זה ממונה א' ושמו יאזני\"ה והוא המשקל אשר בו שוקלים חובה וזכות כדפירשנו ותחת ידו ב' ממונים א' לימין וא' לשמאל שבימין הריא\"ל שמו ושבשמאל גדובאל (נ\"א גדודיא\"ל] שמו וכאשר נשקלו חובה וזכות זה המכריע לזכות וזה המכריע לחובה וכל אלו הכחות והמאורות הם נכללים בהמאור הגדול הנקרא זכות א\"ל. וכאשר נכללים בו יוצאת חיה אחת לוהטת ושמה קומיאל [נ\"א תומיא\"ל] והחיה הזאת עומדת להשגיח בענייני בני אדם בעה\"ז בכלל ויש כמה אלף אלפים וריבו רבבות בעלי עינים וכלם נקראים עיני ה' המשוטטות בכל הארץ והם משגיחים על כל המעשים הנעשים בסתר וכן משגיחים באותם המעשים הנעשים בלב טוב ובכונה טובה ואע\"פ שאינם במעשה כראוי וכן החיה הזאת עומדת על כל שאלת בני אדם אשר שואלין ועל כל התפלות כי כל שאלה מתעכבת בהיכל הזה מ' יום ובבל יום יוצאה החיה הזאת ולוקחת אותה שאלה ומניחה לפני הע\"ב מאורות ודנין אותה ואז אותה המאור הנקרא זכות א\"ל מעיין בה כראוי אם ראוי לקיים השאלה אם לאו אם זכתה התפלה ההיא בשאלתו יוצאים עמה י\"ב ממונים וכל אחד קובע קיום השאלה. תחת החיה הזאת ד' שרפים מלהטים ושמם [ד] הרפיא\"ל ברק\"י קדש\"י קרומ\"א ואלו הד' עומדים תחת החיה הזאת לד' רוחות העולם והם ממונים לעיין באותם שומרי שבת ומענגים אותו כראוי כאשר נבאר בע\"ה. ואלו הד' כאשר הם נוסעים יוצאים נצוצות של אש בכפתור ופרח ומאלו הנצוצות נעשו ע\"ב אופנים מלהטים אש וכאשר אלו האופנים נוסעים נעשה תחתיהם נהר דינור אלף אלפין משמשין לההוא [נהר] אש ורבו רבבן קדמוהי יקומון מתוך האש ההוא ומשם יוצאים כמה אלפים חיילים ואופנים ואלו הד' שרפים שזכרנו שמהם יוצא הנהר של אש. בתוך הנהר ההוא שורפין כמה חיילים כמה מלאכים כמה רוחות כמה שליטים בכל ימי חול וכאשר נכנס השבת כרוז יוצא ומשכך האש והרעשותיו וכל העולם בנחת והחיה הזאת הולכת ומתעלה על ד' שרפים הנזכר ונכנסת בתוך אמצעות ההיכל הזה והוא נקרא ענג והטעם כי בשבת במקום הזה מסתדרים כל שולחנות של בני ישראל השומרים השבת ונקרא בני היכל המלך ואלף אלפים עומדים ממונים על השולחנות האלו וכאשר נכנסת החיה הזאת עם הד' שרפים ורואה כל השולחנות וכל העומדים עליהם עומדים ומברכים אותם וכל אותם אלף אלפי אלפים עונים אמן וכן כל ע' המאורות הנזכר מברכים אותם. כלל הדברים כל הדינים וכל הגזירות דנים אותם בהיכל זה, חוץ מג' שהם בני חיי מזוני שאותם אינם תלוים בהיכל זה הנקרא זכות אלא תלוים למעלה במזל ואע\"פ שאינם תלוים בזה ההיכל עכ\"ז דנים אותו בהיכל זה ואם זכה נותנים לו מלמעלה ופירוש נותנים יצוו לתת כי הנתינה אינה אלא למטה כדפי' בשערים הקודמים. וההיכל הזה עומד בשמירה יותר משאר ההיכלות הקודמים ויש לו ל\"ב יתידות עליונות ותחתיהם חמש מאות אלף ממונים אחרים ועל כלם ד' ממונים שהם על ל\"ב ושם הד' חסדיא\"ל קסירי\"ה קדומ\"יה דהריא\"ל ואלו הד' הם ממונים על כל הדינים שנדונו ולא ניתנו ליכתב וכלם באים לשאול את פי אלו הממונים והל\"ב ממונים הם ממונים על כל אותם הקובעים עתים לתורה וכלם ממונים להעניש על כל אותם שהיו יכולים לעסוק בתורה ולא עסקו:" + ], + [ + "היכל החמשי הוא נקרא היכל אהבה. והוא היכל שבו תלוי המזון והחיות ושאר ההיכלות אשר תחתיו ובהיכל הזה פתח א' ובו ממונה א' ושמו סניגורי\"ה והוא עומד ללמד סנגוריא על ישראל שלא ישלוט עליהם צד השמאל. בהיכל הזה עומד מאור אחד כלול בד' מאורות מד' גוונים לבן שחור ירוק ואדום והרוח הזה הכלול מכלם נקרא סורי\"ה שר כל החיילים אשר תחתיו וכל מפתחתות העליונים מסורים בידו והוא סוגר ופותח וכל סתרי רבו מסורים בידו ובו הם נכללים כל המאורות אשר תחתיו ג' פעמים בכל יום ונזונים ממנו ולהיות שבו גנוזים כל גנזי וסתרי רבון העולמים לכן נקרא אהבה כדכתיב (שה\"ש ז יג) שם אתן את דודי לך שהוא סוד התדבקות כל מתדבק ולכן בו כל שמירה עליונה ולכן נקרא שומר ישראל שומר הברית להיות כי כאן שמורים וגנוזים כל סודות העליונים ומכאן יוצאים נתיבות ודרכים לכל אותם למטה ממנו להאיר באורו ואלו הד' גווני מאורות אשר אמרנו כאשר יתייחד לבן באדום שחור בירוק אח\"כ שחור בלבן נעשית מהם חיה אחת מרוקמת דיוקן שלה בצורת אדם הכוללת כל הצורות והוא נקרא זהר ועליה נאמר (יחזקאל י) היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל וממנה יוצאים ד' עמודים שהם חיות גדולות על אותם אשר למטה. הא' נקרא אופן שהם שנים כי בתוך האופן נעשה אופן אחר בתוכו וכאשר היא מתנוצצת מתנוצץ האחר בתוכה וע\"ז נאמר (שם א טז. י י) כאשר יהיה האופן בתוך האופן ואחר כך שנים אחרים ג\"כ זה בתוך זה כלולים יחד כראשונים ומתנוצצים ד' יחד לד' רוחות העולם וכלם א' ועליהם נאמר כאשר יהי' האופן בתוך האופן. המאור אשר אמרנו למעלה הנכלל בארבע גוונים הוא כולל שני רוחות מאורות האחד אל הימין והוא זה אשר הוציא החיה אשר אמרנו ואחד אל השמאלי (הוא כולל) ומתנוצץ שני מאורות שהם ארבע והם מתהפכים בגוונים וזהו להט החרב המתהפכת כאשר נבאר. ומבין שני מאורות אלו יוצאים שרפים והוא אוחז אותם ולוהט אותם. בכח הלהט הזה המתהפך הוציא חיה אחת עומדת על ארבע עמודים כאשר הוציאה הימנית והארבע שתים מימין ושתים משמאל וכאשר המאור הגדול נכנס בתוך אלו ומתנוצץ בהם יוצאים מהם ב' מאורות ומתנוצצים חוץ להיכל הזה ומתהפכים לכמה עניינים לפעמים זכרים ולפעמים נקבות לפעמים רוחות לפעמים מלאכים והם שלוחי הדין בעולם וכך הם מצד שמאלי שבהיכל הזה. ומההיכל הזה יוצאים כל הנשמות שעתידים לכנס בגופות בעה\"ז וההיכל הזה לעולם לא עמד ריקן מיום שנברא העולם והוא מקבל כל הנשמות המושפעות מבינה והוא נקרא גוף וע\"ז אחז\"ל (יבמות ס\"ב) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף וכאשר יבא מלך המשיח יתעורר ההיכל הזה למעלה והיכל אחר למטה מהיכל הזה ועליהם נאמר (שה\"ש ד ה. ז ד) שני שדייך כשני עפרים כי המאור הגדול והחיה הראשונה אשר אמרנו מוציאין שני מאורות כלולים יחד מתקשרים זה בזה ונקראים א\"ל שד\"י והטעם שנקרא שדי מפני שיוצא' בין אלו השדיים ועוד כי האי א\"ל מקבל מן המקום הזה כל אותן הרחמים הראויים למזון וחיות אותם התחתונים אשר בהיכל זכות אשר הם מצד הימין וכן לכל אותם התחתונים הנקראים יתידות המשכן ומטעם שהוא מספיק להם מזון נקרא אל שדי. אל שמו כדפירשנו בהיכל ד' ושדי מפני שדיים העליונים. והטעם כי הוא מספיק חלב מהשדיים לכל אותם התחתונים. וג\"כ מהמאור הגדול הזה יוצאת חיה א' ימיניית והיא על השמאלית המתהפכת לזכר והיא ממונה על העולם בזמן שיש רעב ושוד לשמור הצדיקים והטובים שלא ימותו ברעב וסועד לבם שלא יתקלקל המזון במיעיהם ע\"י ב' כחות הטומאה הנקראים שו\"ד וכפן כמ\"ש עניינם בשער היכלות התמורות בע\"ה. וזהו לשוד ולכפן תשחק (איוב ה כב). בהיכל הזה ישנו ב' מאורות עומד כל א' וא' על אלף אלפי אלפים ורבוא רבבן הנקרא גפנים ואלף ורבוא רבבן [דאקרון רמונים] וכלם עומדים באהבה ואלה הם המכניסים אהבה בין ישראל לאביהם שבשמים והוא בהזכרתם החסידות שישראל עושים למטה וכאשר מעוררים האהבה מלמטה אז מתמלא ההיכל הזה מכמה טובות מכמה חסדים מכמה רחמים ואלה עומדים במעמד על אותה המוסרים נפשותם באהבה על ייחוד קונם והחסד שעושים בני אדם כלם עולים כאן ומשם עולין ומתעטרין לפני הקב\"ה. ולהיכל הזה שלש מאות וששים וחמשה יתידות כמנין ימות החמה ולמעלה מכלם ד' יתדות עליונים מכלם ושמם קרשיהא\"ל סרטיהא\"ל עסירי\"ה קדמיא\"ל ואלה הם ממונים לשמח העולם בערב שבת כאשר הנשמה נתוספת בישראל אלו יוצאים עמה ומעבירים מכל ישראל כל רוגז וכל דאגה וכל עצבות ומשמחין אותם בשמחה ואלו הם משמחי עולם ואותם אשר תחת הד' ממונים להעביר הדין מאותם היושבים בגיהנם ולפיכך כל היתידות שבהיכל הז' הם בעלי שמחה ע\"כ:" + ], + [ + "היכל שישי הוא הנקרא היכל רצון מטעם שבו תלוי עת רצון וטוב לב לכל דבר ולכל שאלה ולכל תפלה והטעם כי בו יחוד ת\"ת ומלכות כמ\"ש בעזרת הצור וישועתו ולפיכך בו נסתלק מרע\"ה בעת רצון כי מת בנשיקה שהוא נשיקת אשה בבעלה. ובהיכל הזה ו' פתחים לשש קצוות ד' לד' רוחות העולם ומעלה ומטה וממונה א' גדול ממונה על כלם ושמו רזיא\"ל. וכל רזי סודות התורה תחת ידו ופתחים אלו עומדים להתגלות כי כאשר הם מתגלות כל ההיכלות הם מתגלות וכל המאורות וכל הרוחות נגלים כששערי רצון נפתחים. בהיכל הזה נמסרו נשמות ר' עקיבא וחביריו וכל הנהרגים באהבת קונם שאינם נכנסים בנהר דינור מה שאין כן בשאר הנשמות כדפירשנו. והיכל הזה מוציא י\"ב מאורות מטעם שהוא כלול מששה היכלות התחתונות ומששה עליונות וכאשר י\"ב המאורות עולים ומתנוצצים מוציאים ארבע חיות וכלם נכללים בי\"ב כדרך דגלי המדבר שהם ד' ומתחלקים לי\"ב כל א' לג'. הד' הנז' כלם נכללים כא' כאגוז הזה שמתחלק לד' ראשים ונכללים כא' ומטעם זה נקרא ההיכל הזה גנת אגוז וזהו אל גנת אגוז ירדתי (שה\"ש ו יא) שהקב\"ה משתעשע עם הצדיקים ביחוד תפארת ומלכות. הד' אשר לד' רוחות. הא' לצד דרום הוא הימין והוא נקרא מיכאל השר הזה הוא אפוטרופוס של ישראל המלמד עליהם סניגורא להיותם נצולים מקטרוג הקליפות וכאשר חרב בה\"מ וגבר יד עושי רשעה נאמר על המאור הזה השיב אחור ימינו (איכה ב ג) והוא יונק מצד החסד. בצד צפון עומד מאור שני והוא עומד לקחת דין מצד היכל ד' היכל זכות ונותן הדין למלאך הממונה על הפתח כדי שיתן למלאכים העומדים בצד הטומאה כי הוא יונק מצד הגבורה ולכן נקרא גבריאל ולפעמים הוא בעצמו דן את האדם ואינו נמסר לקליפות לזה הם יסורין של אהבה והטעם כי הוא כלול מצד החסד ולכן נקרא אל ולכן כל מכה ומכה שבאת מצד זה קרוב להתרפאות כי מכה ורפואה אחוזים זה בזה. והמלאך הזה ג\"כ ממונה על ההריון ר\"ל שנוטל הטפה ומעלה אותה למעלה והקב\"ה גוזר עליה חכם או טפש וכו' וכן נתבאר בזהר פ' שמות (דף י\"א.) וז\"ל דתנינן בשעתא דאתיליד גופא דצדיק בהאי עלמא קב\"ה קרי ליה לגבריאל ונטל ההיא נשמתא די בגנתא ונחתא לה להאי גופא דצדיקא דאתייליד בהאי עלמא ואתפקיד עלה ונטיר לה. ואי תימא ההוא מלאכא דאתמנא על רוחיהון דצדיקיא לילה שמיה ואת אמרת דאיהו גבריאל. הכי הוא ודאי בגין דאתי מסטרא דשמאלא וכל מאן דאתי מסטרא דשמאלא הכי אקרי עכ\"ל.", + "ופי' כי כל הנשפע מן הדין נקרא לילה והטעם כי מדת לילה היא מדת הדין ולילה במ\"ק עולה גבריאל:", + "ובצד המזרח עומד מאור ג' והוא יונק מצד הת\"ת והוא אוחז וכולל השני המאורות האלה כדרך הספירה והוא שר הרפואה והוא מזכיר לרפואה כל אותם החולים שנשכחו בחוליים והוא מעלה זכרונם למעלה וע\"ז נקרא רפאל. והרפואה הזאת רפואות דין בדוחק כי הוא יונק רפואה מצד ימין ודוחק מצד השמאל ולכן הרפואה מצד זה אל החולה בדוחק רב ואע\"פ שלפעמים מתייחס שם רפאל אל המלכות ואל המערב אין תימא כי ג\"כ הוא שם בסוד ת\"ת במלכות ומלכות בת\"ת. ועכ\"ז רוב דברי הרשב\"י ע\"ה בס\"ה מסכימים שם זה אל הת\"ת במזרח כדפי'. בצד המערב מאור א' ושמו נוריאל והוא עצמו אוריא\"ל והוא שליח מג' המאורות שזכרנו כי הוא נגד המלכות שהוא כלול מג' העליונים. וכאשר תינק מצד הימין חסד נקרא אוריא\"ל שהוא מלשון אור שכן לשון אור אל הימין כדפי' בשער ערכי הכנויים. וכאשר תינק מן השמאל גבורה נקרא נוריא\"ל מלשון נור דלוק. ועניין המלאך הזה נדרש בזוהר פ' יתרו (דף ע\"ח.) וז\"ל בחדש השלישי דשלטא ביה אוריא\"ל רב ממנא ותלת מאה ושיתין וחמש רבוא משריין עמיה כחושבן יומי שתא. וכלהון אית להון שס\"ה מפתחן נהורין מההוא נהורא דנפקא מגו חשמל עילאה פנימאה גניז וסתים די רזין דאתוון קדישין עלאין דשמא קדישא תלייא ביה ואיהו רזא דאיש תם מריה דביתא איש האלדים. תם, דתמן סיומא וקשרא דתפילין ויעקב איש תם הוה. ובדיוקניה קיימא רזא דחשמל פנימאה עילאה טמיר וגניז וכל נהורין סתימין עילאין נקט איהו ונפקין מיניה וכל הני משריין נקטי אינון מפתחן דההוא נהורא דנפק מגו חשמל. וההוא נהורא כלול בתרין נהורין ואינון חד. נהורא קדמאה איהו נהורא חיוורא דלא שלטא ביה עינא ודא איהו נהורא דגניז לצדיקייא דכתיב אור זרוע לצדיק וגו'. נהורא תניינא איהו נהורא מנצצא מלהטא בגוון סומק. ואתכללו תרין נהורין כחדא והוו חד. והאי אוריא\"ל רב ממנא וכל אינון משריין נטלי ההוא נהורא ובגין דכליל בתרין אקרי תאומים. וע\"ד שלטא ביה ההוא מזלא דאקרי ברזא דליה תאומים וביה אתיהבת אורייתא ומכאן אתמשכן דרגין לתתא עד דסליקין בשמהן לאנהגא עלמא עכ\"ל.", + "ועי' בפ' צו (דף ל\"ב ע\"ב) וז\"ל ת\"ח כתיב ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה וגו' דא אוריאל דנחית כחיזו דאשא בשלהובא עד דנחית למדבחא לקבלא דורונא ואתחזי כאריה רברבא רביע על קורבנא עכ\"ל.", + "ובפ' (בהעלותך דף קנ\"ד) נדרש בזוהר בד' מלאכים אלו עניינים גדולים ומשם נראה בהם ג\"כ ד' חיות שביחזקאל ולאורך הענין לא נעתיקו. ונחזור לדבריו שבפ' פקודי והד' מאורות שזכרנו הם נגד ד' יסודות ומאלו נפרדו היסודות מהם מלאכי אש מצד גבריא\"ל מהם מלאכי רוח מצד רפאל מהם מלאכי עפ\"ר מצד אוריא\"ל מהם מלאכי מים מצד מי\"כאל ואל' הד' הם מתיחדים ותחתי' ח' שהם י\"ב כדפי'. ההיכל הזה כלול מכל התחתונים וכלם נכללים בו ויש להיכל הזה ק' יתידות לצד ימין ועליהם ב' ממונים עליונים ושמם מלכיא\"ל שמעיהא\"ל ואל השמאל מאה ועליהם ב' ממונים אחרים ושמם מססרני\"ה צפצני\"ה והם ממונים בזמן שיגיע עת הצדיק להפטר מן העולם הם מזדמנים שם כדי שתצא נשמתו בנשיקה ולא יהיה כפטורא בפי ושט כדפי' במס' ברכות (דף ח'.) ואל ההיכל הזה מתאוים כל ההיכלות התחתונים והם מתייחדים זה לתוך זה [בתוך] לבנת הספיר בתוך עצם השמים בתוך היכל נוגה וכן כלם וזהו כל חפצם וכל מאווים ושלימותם כי בזה מתייחדים בשרשם וענין היחוד הזה ע\"י התפלה בהיותה כראוי כדמפרש התם הרשב\"י ע\"ה:" + ], + [ + "בהיכל שביעי הוא נקרא קדש הקדשים. בהיכל הזה אין ציור ואין דבר נתפס אבל הוא דבר נעלם ומתעלה והוא המתקרב אל האצילות ובתוך ההיכל הזה פרכת פרוש להבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים ושם בתוך הפרכת ב' כרובים ועל ענין הפרגוד הפרוש אתמר בפרשת בשלח (דף נ\"ח.) וז\"ל דתאנא סנדלפון עלאה הוא על כל שאר חברוי חמש מאה שנין והוא קאים בתר פרגודא דמאריה וקשיר ליה כתרין מבעותהון דצלותא דישראל ובשעתא דמטא ההוא כתרא לרישיה דמלכא קדישא הוא מקבל צלותהון דישראל וכלהו חיילין ואוכלסין מזדעזעין ונהמין ואמרין בריך יקרא דה' מאתר בית שכינתי' עכ\"ל.", + "ולכאורה משמע כי סנדלפון הוא בהיכל הנק' קדש הקדשים והפרגוד הנז' כאן הוא הפרכת שאמרנו וכן נראה מדברי הגאונים. ולפנים מהפרכת שם בתוך קדש הקדשים שם חניית השכינה ותחלת קבלת השפע מהכסא העליון שהוא הבריאה כמ\"ש וההיכל הזה מקבל הנשמות הקדושות מהבינה אותם נשמות החדשות שהם עתידים להתחדש בעולם בזמן המשיח בה\"ו. ע\"כ הגיע העתק דברי הרשב\"י ע\"ה מפר' פקודי בעינן ההיכלות:", + "ומצאנו דברים אחרים בעינן ההיכלות להגאונים רב נוטרונאי גאון ורב נחשון עד וז\"ל גמירנא דז' היכלות ברקיע דוילון. בהיכל קדמאה כנסיא\"ל והיכליה מתקריא כנסי\"א דבתייא ותמן מצלן מלאכייא קדישין ג' זימני בכל יומא. בהיכלא תנינא קבציא\"ל דעתיד למכנש כנשיתא דישראל מגלותא. בהיכלא תליתאה יופיא\"ל דנשמתהון דינוקייא דמיתו מבר שיתא עד בר שבעה ילפין וגמרין קדמוהי והשכינה מחבקתן וסלקין נשמתהון בזיווגא דשכינתא תתאה עד אתרא דכהנא רבא ומתקרבין קורבנא ע\"ג מדבחא דשכינתא עלאה. בהיכלא ד' טהריא\"ל הוא מטהר ומזהר לנפשתא דהוו מתטנפין בגווין דרשיעיא ומתרחצן ומתטבלין במוי דאבני שיש טהור דר' עקיבא וחברוי דהן זיוון דד' חיותא קדישתא בשעתא דמתחבקן ומתקרבן דא עם דא לפולחנא דמארי עלאה, ודין הוא דמשיקות אשה אל אחותה. בהיכלא חמישאה נוריא\"ל נהר דינור נפיק מן קדמוהי מאשתא ומנהורא דמלאכיא דתמן מתחדשן זיקי נהורא דאמרין תושבחתא על מה דאתבריאו ומתעלמין. ודין רזא רזייא דאינון מתקרבן לבתר מתפרשן (חסרה תיבה) זימנין דאינון תלתין ומצפצפין מזיווא לזיווא ואוירא עד דמטיין לזיווא דמאריה כתרא דמלכותא עלאה והן נשמתא דנביאי קדישייא, וחס לנא ולחברנא לסגור במילי דאלוה שמייא ולגלויי מה דלא אפשר ולא ארשיאו לנא רבוותא דקמאי ז\"ל. בהיכלא שתיתאה חנוך דאתלבש בלבוש זיוא דנהורא ושני שמיה וגוביה, ושמיה מטטרון כשם רביה וחותמיה וגשמיה, והוא רבא בהיכלא שתיתאה והוא מטהר לכל נפשתא דסלקן מארעא לרום רקיעא ומצרפן ומתלבשן ומתפשטן מכל מיני טינוף גופתא ומתלבשן בזיווי גופי קרניתא דמטמרן ומצטיירן בזיוו דקב\"ה דהוא חיי עלמין דמתמן פרחין נפשתא מעלמא לעלמא עד עלמא רבא הוא עלמא דזיויה מבהקא לשיתא עלמין דתמן מתפנקן ומתעדנן נפשתא דגווייתא כמה דאתגזרו מתמן בההוא שעתא דאתבריאו, ואנן לית לן רשו לגלויי פתגמין ורזין דאינון כבשונו של עולם. בהיכלא שביעאה סנדלפון כריכה יציבא מלתא דעובד גבורתיה בשמייא לארעא ובין תרין רברבין גברין שליטין בצורתא דעוברין במעי אמהון והוא דיהיב לכלהון רוחא דחיי והוא דאמית לברייתא דארעא בחרבא שליפא דאשתא דלא מתנפחא וכל ברייתא דארעא וכל דשליטין באוירא דרקיעא תחות שולטניה, ובידוהי מלבושא דנהורא דמלכא דלביש לנביאייא בעידנא דמתנבאן ורוחיהון מזיווא דרוחיה וגופיהון מנהג' בגופיה והוא פומא ומליל לרוחא בשפתיהון ופיו ולישניה מסדר גבריאל מארי נבואתה כמה דאתפקיד (מארי) [ממארי] עלמא ושכינתא דישראל. עכ\"ל סדורא דשמושא רבא סדר היכלות. עכ\"ל.", + "ואין ספק כי ההיכלות האלה הם הם ההיכלות שפי' בפרקים הקודמים ועם היות שבקצת דברים או רובם משמע דפליגי ארשב\"י ע\"ה עכ\"ז כלהו מלתא חדא אמרו אלא שרשב\"י ע\"ה סיפר מענין המאורות שהם בדמות נשמה להיכלות והם פי' ענין ההיכלות בעצמם וקרוב לענין זה פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר ובפרט בפ' תרומה כמ\"ש בפרק בפני עצמו בע\"ה:" + ], + [ + "עוד סיפר לנו הרשב\"י בענין ההיכלות האלה בכלל ויחס להם שם מדורין והכל ענין א' היכל ומדור. וז\"ל בפ' תרומה [ה] שבעה מדורין אינון לעילא דרגא על דרגא ובכלהו מדורין מלאכי עלאין אלין על אלין. הכי נמי לתתא. וכלא אחיד דא בדא למהוי כלא חד. ז' מדורין אינין לעילא והאי ארץ עלאה אחידת לון וכלהו קיימין בה ובכלהו קיימא תושבחתא דקב\"ה דרגין פרישן דא מן דא ואתרין פרישן דא מן דא:", + "מדורא קדמאה הוא אתר בי חשוך בלא נהיר והוא מתתקן למדורי רוחי וקסטרי ועלעולי תקיפין דלא אתחזיין ולא אית בהו נהורא ולא חשוכא ולא דיוקנא כלל. ותמן לא ידעי ביה ידיעה כלל דלאו ביה צורה גו כלל כרסיא. ועל ההוא אתר ממנא חד מלאכא טהריא\"ל שמיה ועמיה שבעין ממנין מעופפין ואתמחן מבזיקי שביבין דעלייהו ולא קיימין ולא אתחזון ולא משתכחין. וכד אתא צפרא כלהו מתחדשין ולא קיימי. כד מטאן לגבי האי אתר אבדין ולא משתכחין ועאלין בחד נוקבא דתהומא ולא אתחזון. כד רמש ליליא אתמחון מאינון שביבין עד דימטי צפרא:", + "מדורא תניינא הוא אתר דנהיר יתיר ואיהו חשוך אבל לא חשוך כההוא קדמאה והוא מתתקן למדורי מלאכין די ממנן על עובדיהון דבני נשא ולמסטי להון בההוא אורח בישא דאינון אזלין וההוא אתר אתחזי יתיר מן קדמאה ואלין מלאכין אית לון קורבא עם בני נשא ומתהנן מריחא ובוסמא דלתתא לסלקא בתועלתא ולאנהרא יתיר. ועלייהו חד ממונה קדומיא\"ל שמיה ואלין פתחין שירתא ומשתככי ואזלי לון ולא אתחזן עד דישראל דלתתא פתחי ואמרי שירתא כדין קיימין בדוכתייהו ואתחזון ונהרין יתיר. ותלתא זימנין ביומא מקדשי קדושתא וכד ישראל עסקין באורייתא כלהון טאסין וסהדי סהדותא לעילא וקב\"ה חייס עלייהו:", + "מדורא תליתאה הוא אתר דשביבין וקטורין. ותמן נגידו דנהר דינור דנגיד ונפיק דאיהו בי מוקדא דנפשייהו דרשיעייא דמתמן נחית אשא על רישייהו דרשיעייא ותמן מלאכי חבלה דטרדי להו. ומתמן אשתכח דלטורא עלייהו דישראל לזמנין ולאסטאה לון. בר בזמנא דנסבי אסוותא לדחיה ליה. וחד ממנא עלייהו מסטרא דשמאלא כלהו מסטרא דחושך כד\"א וחושך על פני תהום וסמאל חייבא אשתכח תמן:", + "מדורא רביעאה הוא אתר דנהיר ותמן הוא נהירו למלאכי עלאה דבסטר ימינא ופתחי שירתא וסיימי. ולא אזלין לאתעברא כהני קדמאי דפתחי שירתא ואתוקדן ומתעברן בנור דליק ותבין ומתחדשין כמלקדמין. והני קיימי בדוכתייהו ולא מתעברן והני מלאכי דרחמי דלא משתניין לעלמין. ועלייהו כתיב (תהלים קד) עושה מלאכיו רוחות וגו'. ואלין עבדי שליחותא בעלמא ולא אתחזון לבני נשא בר בחזווא או בסטרא אוחרא בסוכלתנו סגי. וחד מלאכא ממונא עלייהו פדא\"ל שמיה וביה פתיחין מפתחן דרחמי לאינון דקיימין לגבי דמאריהון ופתחין תרעין לאעברא צלותהון ובעותהון:", + "מדורא חמישאה הוא מדורא נהיר בנהירו יתיר מכלהו קדמאי. ואית ביה מלאכין מנהון אשא ומנהון מיא לזימנין משתכחי ברחמי ולזמנין משתכחי בדינא. אלין בסטרא דא ואלין בסטרא דא. לזמנין נהירין אלין וחשכין אלין. אלין ממנן לזמרא למריהון. אלין בפלגות ליליא ואלין כד סליק נהורא. וחד ממנא עלייהו קדשיא\"ל שמיה. כד אתפליג ליליא ואתער רוחא דצפון וקב\"ה אתי לשתעשעא עם צדיקייא בגנתא דעדן, כדין רוח צפון אקיש ומטא לאלין דממנן בפלגות ליליא לזמרא וכלהו מזמרין ופתחין שירתא. וכד אתי צפרא ומתחבר קדרותא דצפרא בנהורא, כדין כלהו אוחרנין אמרי שירתא וכל ככבי רקיעא וכל שאר מלאכין דלתתא מסייעין לון כד\"א (איוב לח) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים עד דישראל נטלי שירתא ותושבחתא אבתרייהו:", + "מדורא שתיתאה הוא מדורא עלאה קריב למלכו שמייא. וביה ארבין ונהרין ונחלין דמתפלגין מן ימא. וכמה נונין דמרחשן לד' סטרי עלמא. ועילא מנהון סרכין ממנן. וחד ממנא עלייהו ואוריא\"ל שמיה והוא ממנא על כל אלין תתאין. וכלהו נטלי בשעתי ורגעי כד נטלי ארבי לסטרא דא ולסטרא דא. כד נטלי ארבי לסטר דרום ממנא דקאים לההוא סטרא הוא מיכאל דאתי מימינא. וכד נטלי ארבי לסטר צפון ממנא דקאים עלייהו לההוא סטרא הוא גבריאל דאתי מסטרא דשמאלא. וכד נטלי ארבי לסטר מזרח הא תמן ממנא דקיימא עלייהו להאי סטרא רפא\"ל (נ\"א אוריאל] שמיה והוא לימינא. וכד נטלי ארבי לסטר מערב ממנא דקאים עלייהו להאי סטרא אוריא\"ל (נ\"א רפאל] שמיה וההוא לבתראה:", + "מדורא שביעאה הוא מדורא עילאה על כלא. ותמן לא אשתכחו בר נשמתהון דצדיקייא דתמן מתעדנין מזוהרא עלאה ומתעדנן בתפנוקין ועדונין עלאין. ותמן לא אשתכחו בר אינון זכאין, וגנזי שלום וברכה ונדבה, כלא הוא כגוונא עלאה, והא אמרו חברייא:", + " כדין הוא לארץ דלתתא בשבעה מדורין וכלהו כגוונא עלאה. ובכלהו אית זינין בחיזו בני נשא וכלהו מודן ומשבחן לקב\"ה. ולית מאן דידעי למפלח ליה כדקא יאות כאינון דבמדורא עלאה ואינון חזאן יקריה למפלח ליה כדקא יאות ולשבחא ליה ולאשתמודעא יקריה. ועלמא דא עלאה דאיהו תבל לא קיימא בקיומיה אלא בגיניהון דצדיקייא דאינון גופין קדישין. כגוונא דלעילא לא קיימא ההוא מדורא שביעאה אלא לנשמתהון דצדיקייא הכי נמי האי מדורא שביעאה לתתא לא קיימי אלא לגופיהון דצדיקייא למהוי כלא חד דא כגוונא דדא עכ\"ל:", + "והנה כבר אמרנו לעיל כי אין תימה מה שאלו היכלות אינם דומים לאלו. שההיכלות הנז' לעיל הם פנימיות ההיכל והרוח הפנימי וזהו הוא ההיכל בעצמו. ומה שמנה ג' היכלות הראשונים ששם החצוניים כן הוא כי כבר פירשנו בפרק ג\"ד שהמלאכים עומדים ומכריזים לחיצוניים ומודיעים לבני אדם וזהו מפני קרבתם כי סביב למשכן יחנו וסביב רשעים יתהלכון ולכן הם אלה קרובים אליהם אמצעיים בין הקדושה לטומאה רצוצה. ומה שאמר שסמאל בהיכל ג' אין זה מן התימא כי כבר ספרו לנו שקודם החטא של אדם הראשון היה סמא\"ל אחד מן השרפים בעלי שש כנפים ומרד באדוניו עד בא יומו יום פקודתו כי בא יבא ולא יאחר. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה (בתקונא כ\"א דף מ\"ב.) שההיכלות הם ז' בז' אלה מוח לאלה כאשר נבאר בס\"ד:" + ], + [ + "ואחר שכבר כתבנו את כל הרשום בכתב אמת הנה ראוי לנו לחקור על ענין היכלות אלו מה עניינם אם אצילות או בריאה או יצירה או עשייה ומה עניינם ולמה בא עניינם ז' ולא עשר כמנין הספירות כי כל הדברים אשר תחת הספירות הם מי' לי'. ואחר החקירה בענין זה נאמר שא\"א שיהיו אצילות מכמה טעמים. א' מפני שאין ראוי שבאצילות יתיחס ענין המלאכים והנה בהיכלות הם מלאכים ממש כדמוכח מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה שהעתקנו בפרקים הקודמים, ומזה הטעם ג\"כ לא יתיחס בבריאה שהוא הכסא נכון כדפירשנו בשער אבי\"ע בפ\"ב בס\"ד. ב' כי הרשב\"י ע\"ה בפ' פקודי (דף רמ\"ה.) פי' בענין ההיכלות כי הקליפה סביב קרובה להיכל ראשון וז\"ל היכלא קדמאה שרותא גו מהימנותא האי איהו שרותא לרזא דמהימנותא ובדרגין דחיזו דמהימנותא. נביאי קשוט הוו חמאן מגו דא אספקלריא שאינה מאירה. ובגין דהאי איהו שרותא דמהימנותא כתיב (הושע א) תחלת דבר ה' בהושע דחמא מגו דרגא דאאיהו שרותא לכל דרגין לסלקא לעילא וסופא דכל דרגין לנחתא לתתא. ובגין דהושע חמא מגו שרותא דא סופא דכל דרגין אצטריך לנטלא האי אשת זנונים בגין דישראל אתאחדון ואתמשכו מתמן לתתא לגבי ההוא אתר דאקרי אשת זנונים בגין דשבקו ולא אתדבקו בההיא אשת חיל. וחמא מתמן כל אינון היכלין דאינון בסטרא דמסאבא. דאית לון היכלין דמסאבין, כלהו מסאבי למאן דאתדבק בהון וע\"ד כתיב קח לך אשת זנונים וילדי זנונים. וכי נביאה דקשוט אצטריך לדא. אלא בגין דאסור ליה לבר נש לאעלא באינון היכלין בגין דלא יתמשך אבתרייהו כגוונא דעבד נח דכתיב (בראשית ט) וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. והושע דחיל לאסתכלא באינון היכלין דאסתאבו בהו ישראל ואתדבקו [ו]. עד דאמר ליה קח לך אשת זנונים וילדי זנונים. וכתיב וילך ויקח את גומר בת דבלי' למנדע במה אתדבקו ואסתאבו ושבקו רזא דמיהמנותא בגין אל נכר. וע\"ד חמא מגו היכלא דא שירותא לכל דרגין. היכלא דא שרותא לכלא לסלקא בדרגין עכ\"ל.", + "הנה משמע מתוך המאמר הזה בפי' שההיכל הזה ראש ותחלה לקדושה [ממטה למעלה] וסוף הקדושה ממעלה למטה וממנו למטה היא הקליפה ולכן ירד הושע אל מקום זה להביט באיזו מקום נטמאו ישראל ואין סוף אחר לקדושה כדי שיוכל לרדת אליו להסתכל בו מדרגות הטומאה. ונודע כי הקליפה היא סביב לעולם של מטטרון וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בפי' וכמ\"ש בשער התמורות בס\"ד. וכאשר אנו אומרים שנכנסו טמאים להיכל הוא דווקא בעולם המלאכים עולם מטטרון כמ\"ש התם בעז\"ה. ובזולת זה לנו מאמר מורה בפי' שההיכלות הם תחת הכסא וז\"ל (בתקונא כ\"א דף מ\"ג ע\"ב) פתח ר' אלעזר ואמר אבא והא שבעה ימים אינון וים עלאה על כלהו ועלייהו אתמר כי שפע ימים יינקו למאן אינון יונקים. א\"ל ברי שבעה בשבעה אינון מוצקות והכי אינון רקיעין שבעה כו' והכי אינון ארעין שבעה בשבעה [ז] וראשין דלהון תרין ורזא דמלה שנים שנים שבעה שבעה וכלהו זכר ונקבה ולעילא חד טמיר וגניז והכי אינון ז' כורסיין שבעה בשבעה ז' היכלין ז' בז' והכי ממנן אינון ז' בשבעה עכ\"ל.", + "והנה ר' אלעזר התאווה תאוה לדעת סדר מציאות העולם מראשו ועד סופו בקיצור ולזה שאל כי ידוע שהספירות נקראים ימים והם ז' וים עלאה שהיא הבינה שהיא ג\"כ מתייחס בשם ים אבל ממנה ולמעלה לא יתייחס אלא מקור ומעיין שהוא דק ונעלם אבל ים שמורה התפשטות לא יתיחס, והכתוב אומר כי שפע ימים יינקו הכוונה כי הימים יונקים שפע וממי יונקים כי הם עצמם מקורי השפע ולא שייך בהו לשון יניקה. ולזה תירץ הרשב\"י ע\"ה כי הם ז' ימים עליונים וז' ימים תחתונים והתחתונים יונקים מן העליונים ואין ספק שהעליונים הם עצם הבינה שהיא ים עליונה כלולה מז' וז' ימים התחתונים יונקים ממנה. או נבאר שהספירות עצמן הם ז' ימים עליונים וז' ספירות שבמלכות הם ז' ימים התחתונים והעליונות מוצקות בתחתונות ואמר לשון שבעה בשבעה מוצקות לישנא דקרא להכריח מן הכתוב (זכריה ד) דאמר שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה וכן ג\"כ יתיחסו בשם רקיעים מצד התפארת וכן יתיחסו בשם ארעין מצד המלכות וכלם הם ז' בז' כדמפרש ואזיל. ואח\"כ אמר כמו סדר הספירות כן הם סדר הבריאה שהיא כסא הכבוד כדפירשנו בשער אבי\"ע בפ\"ג בס\"ד והם כסאות ז' מוצקות בז' ונכללות כלם בשם כסא הכבוד. וכן דרך היצירה, וזהו היכלין ז' בז' ועניינם שהם ז' בתוך ז' כדפירשנו כי אלה רוחות לאלה אלו יונקים מאלו כמבואר בפ' הקודם. ואומר עוד כי כן דרך העשיה, וזהו ממנן אינון ז' בז' כדפי' בשער אבי\"ע. עוד בפי' פי' הרשב\"י (בזהר בראשית דף מ\"א ע\"ב) בענין ההיכלות שמהם יניקת ז' כוכבי לכת וז\"ל בדברו בהיכל לבנת הספיר שהיא היכל ראשון. תחות היכלא דא מתפשטין חילין לבר לכמה סטרין דרקיעין דלתתא עד דמטו לככבא דשבתאי כלהו אסתכיין להיכלא דא. מתמן אתזנו כל אילין די בהיכלא דא. כלהו אסתכו לההוא רוחא כו'. ובהיכל עצם השמים (שם דמ\"ב ע\"ב) אמר וז\"ל וכן כמה חיילין ומשריין דנחתי לתתא ואתערבו בהדי תתאי עד דמטו לככבא דצדק. ותמן כמה ממנן על עלמא. ובהיכל נוג\"ה (שם דמ\"ג.) אמר ז\"ל בהאי דוכתא תליין בד' סטרין שית מאה אלף רבבן מגינין דדהבא לכל סטר וסטר. וכן לתתא מנייהו שורין מקפאן ואינון שורין וכל הני מגינים כלהו מגיחי קרבין סייפין ורומחין לבר בכל אינון שלוחי דינין דעלמא עד דמטו דרגין בדרגין לככבא דמאדים כו'. ובהיכל זכות (שם דמ\"ד.) אמר וז\"ל ומגו כרוזי אילין נטלין מלה כל מאריהון דגדפין עד דאודע מלה לרקיעא דחמה. ובהיכל אהבה (שם דמ\"ד ע\"ב) אמר מנהון רמונים. עד דמטו כמה חיילין לבר עד ההוא ככבא דאקרי נגה. ובהיכל הרצון ובהיכל קדש הקדשים לא גלה בהם דבר ואפשר שיהיו נמשכים מהם אל ככב לבנה וקצר בענין. ומה שאמר בהם מלמטה למעלה לפי שהם כדמות חותם המתהפך מיצירה לעשייה, או אפשר כי שבתי הוא אוכמא פתיא כנגד הקליפה הגוברת בו כמו שפי' בתיקונים ולכן יניקתו מן ההיכל הראשון ששם דיבוק הקליפה כדפי'. איך שיהיה הנה הורה שז' כוכבי לכת שצ\"ם חנכ\"ל יונקים מן ההיכלות לפי סדר המדרגות המשתלשלות אלו מאלו עד הכוכבים בגלגליהם. הורה בפי' שאין בין אלו לאלו אלא שזו היא יצירה וזו עשיה ורצה לגלות סדר יניקת היצירה מהעשיה [ח]. ומה שכתב בפ' פקודי ובפ' בראשית כי זה שלימות הקבלה ליחד ההיכלות האלו והם ז' הנערות הראויות לתת לה. אין מזה תימא כלל כי אדרב' משם ראיה לזכות המעיין מה שבארנו מענין היצירה בשער אבי\"ע ושם אמרנו שאין היצירה אלא עשר מדרגות המלאכים הכלולים בשם מטטרון בשיתא ימי חול ואמנם עשר ספי' היצירה הם ענפי הספי' המתפשטות עם השכינה הנקראים ע\"ש יצירה ולכן צריך אל היחוד ליחד הענפים אל מקוריהם ולכן אינם מתיחדות כל עצם ההיכלות אלא המאור הזך שבתוך כל א' ואחד מהם ומפני שהם ענפים מתפשטים במטטרו\"ן הנק' נע\"ר לכן הענפים האלה נקראים נערות ואלה הם ז' נערות הראויות לתת לה מבית המלך שהם מתפשטים מהספירות העליונות עם השכינה אל תוך הנער ומתלבשות שם ואז השכינה ג\"כ נקר' נערה ולפעמים נקראת חסר ה' בסוד נער וע\"ז נאמר (תהלים קג ה) תתחדש כנשר נעוריכי כמבואר עניינים אלו בזוהר במקומות רבים. ולהיות שהענפים המתפשטים הם נכללים בששת ימי החול כדמוכח בתיקונים. ולכן ביום השבת שהוא המלכות אין לה היכל כלל שהיכל לבנת הספיר הוא ביסוד ועכ\"ז לא אשתכח יסוד בלא שכינתא שלא להפריד והיינו ה' דיום הששי שהוא יסוד ומלכות מיוחדים. ולכן בהיכל לבנת הספיר כלל זכר ונקבה ספיר זכר לבנת נקבה כמבואר בפרק א'. והיכל עצם שמים נגד הוד והיכל נוג\"ה נגד נצח והיכל זכות נגד הגבורה והיכל אהבה נגד חסד והיכל הרצון נגד הת\"ת שכן הוא עליון על כלם שביעי ודאי כדפי' בשער סדר האצילות. והיכל קדש הקדשים הוא נעלם נגד ג' ראשונות. וכלם עשר ענפים מתפשטים למעלה פירוש מדרגות המלאכים הכלולות בז' היכלות הנזכרים וזה ענין הסדר והיחס שיש להיכלות בספירות. ואולם מתוך המאמרים הקודמים משמע היות מעלת הנשמות של הצדיקים משובחת ממעלת המלאכים בפרט מתוך המאמר שהעתקנו בפ\"ח ולהשכיל הענין היטב ניחד לו פרק בפני עצמו:" + ], + [ + "הנרצה בזה הפרק להתבונן בענין המלאכים היטב וטעם עלות הנשמה למעלה מהם. והענין כי כל הדברים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כלם נאצלו ממקום גבוה ולכן היו נזהרים החסידים שלא לספר בגנות שום א' מהנבראים. והענין הוא כי ד' יסודות העליונים הם גדולה יסוד המים, גבורה יסוד האש, תפארת יסוד הרוח, מלכות יסוד העפר. והם מיוחדים יחוד אמיתי חזק כמ\"ש בשערים הקודמים.", + "והנה ע\"י ד' היסודות האלה העליונים הנאצלים הדקים נתהוו הד' יסודות שבסדר האצילות והבריאה והיצירה והעשייה, מדרגה אחר מדרגה מעלה לעלול מאצילות אל בריאה ומבריאה אל יצירה ומיצירה אל עשייה.", + "והנה כל ד' מדרגות האלה הם בכל א' וא' מהמדרגות בעצמם כי באצילות בעצמו יש אבי\"ע וכלם אצילות, ובבריאה עצמה יש אבי\"ע וכלם בריאה, וכן לכל המדרגות. והענין הזה נמשל אל צורף הכסף שיבדיל לכל מין ומין בעצמו לד' מינים. הא' הוא כסף נקי שאין בו סיגים כלל, והשני כסף שיורד מדרגה אחת למטה מהכסף הנקי, והשלישי כסף שיש בו כחצי סיגים, והד' כסף שרובו סיגים. וא\"א לכסף הנקי שיהיה כלו כסף שלא יהיו בו סיגים כלל (בשוה) אלא בהכרח יש בו ג\"כ ד' חלקים מתייחסים אל שעור טהרת הכסף כשעור ד' חלקים הראשונים בעצמם המשל כסף הנקי שאין לנקותו יותר וזהו חלק מועט מחלק הכסף, וחלק שני והוא כסף נקי אבל לא כחלק הראשון כי מפני נקיון הכסף הקודם לא יתייחס לו שם נקי מכל וכל, וכן יעשה עוד חלק ג' והוא הנקי סתם ולא כשני, הד' הכסף שיש בו תערובות סיגים מעט עד שאינו נחשב למאומה. וכן נוכל לחלק ד' חלוקות בשניה, וכן בשלישית, וכן בד'. נמצא כמו כן באבי\"ע כי עשייה שבאצילות ראש לאצילות שבבריאה ועשייה שבבריאה ראש לאצילות שביצירה ועשיה שביצירה ראש לאצילות שבעשייה ומד' השתלשלות מדרגות אלו נשתלשלו כל העולמות מאצילות לבריאה מבריאה להיכלות מהיכלות לקליפות מקליפות למציאות הרקיעים הם המזלות ומהם אל היסודות האלה העבים והמורכבים כאשר הם לעיננו.", + "והנה נמצא כי האצילות שרש אל הבריאה והבריאה שרש אל היצירה והיצירה שרש אל העשייה. וכן נמצא העולם הזה שואב מצד הקליפה הם השרים ושמשיהם הטמאים כי הע' שרים אינם טהורים כל כך והשרים מהיצירה הם המלאכים וע' שרים הם אמצעיים בין המזלות לבין המרכבות. והכסאות מהספירות והספי' מעצמות הא\"ס המתפשט ומחיה אותם כדפי'. נמצא לפי זה כי ד' יסודות הרקיעים הם עצמם שביצירה וכן עד העליונים. אמנם מפני השלשלות נתעבו ונתגלו כי כפי ריחוקם ממקורם כן נתעבו ונתגלו. ולפי זה אין דבר בעולם שלא יושפע עליו מלמעלה שפע ואור אלא שהשפע ההוא כפי רדתו מהאחוריים שהם פנים לשאר המדרגות התחתונים כן יתעבו ויתגלו ויתגשמו ממדרגה למדרגה כפי הראוי אל החומר העכור ההוא עד שלא תמצא בעה\"ז דבר שלא יהיה בו רוחניות וחיות קצת כפי ערך גופו וחומרו לפי המדרגות שיתרחק מהמקור ומחצב כל הדברים.", + "והנה כשיתעלה החומר העב אל מציאות קורבת החומר הדק שעליו הנה יאיר בו שעור אור החומר המעולה ההוא. המשל אל עששית גדולה דולקת באמצע הבירה ומפני גודל הבירה לא תאיר אל מקצעות הבירה בירכתים אלא אור מועט עד שלא יראה האדם את חבירו וכל זמן שיתקרב האדם אל העששית תאיר אור היותר נאה וחזק עד שהמגיע אל תוך ד' אמותיה יכהו עיניו מרוב אורה כן הענין בכאן כי בהיות שנתרחקו הדברים ממחיצתם וממקורם יתעב ויתגשמו ונמצאו עכורים גסים תכלית הגסות כמו הארץ הזאת ר\"ל יסוד העפר שלא יתנועע וממקומו לא ימוש משא\"כ במים מפני שעפר אחרון במדרגה והמים עליה מדרגה יותר עליונה מתקרבת יותר קודם וכן עליהם יסוד הרוח אשר בו קצת יותר תנועה ותכונה מיסוד המים. ומכ\"ש יסוד האש שיש בו יותר ויותר חיות ונלמוד מיסוד האש המעט אשר לנו לא ישקוט ולא ינוח עד עלותו אל יסודו.", + "הנה אפי' היסודות שהם גולמים מתים לכאורה יש בהם מעלה כל א' על חבירו כפי שעור אור החיות העליון השופע עליו. וכן סדר עליית המורכבים זה על זה, על הדומם הוא הצומח ועל הצומח החי ועל החי המדבר. ומזה נוכל להבין ענין נפש הבהמה ושאר בע\"ח, כי כאשר יתקבץ החומר ההוא מורכב מד' יסודות ויתהווה ממנו הבהמה או הבריאה ההיא הנה לפי שנצטיירו היסודות צורה נכבדת עלו במדרגה ונתקרבו אל האור החיוני השופע ואותו האור השופע בו הוא נשמה אליהם. ועל האמת יש נפש חיונית ועל היותר אמת אין בה נפש כל עקר כי במות הבהמה והפרדה תחזור אל יסודותיה להתרחקה מן האור שאין לה נפש ולא רוח ונשמה שתעלה או שתרד ולא היתה אלא בדמיון הזבוב הפורחת באויר הנה בהיותה מתקרבת אל העששית [הדולקת] תאיר בה האור ונקרא זה חיות שלה ובהתרחקה בירכתי הבירה יכבה האור מעליה מפני ריחוקה וזהו מיתתה ואין לה במה לחזור אל מקורה ולא במה לרדת. ואין תשובה ממבחר החכמים שהע\"ה באומרו (קהלת ג') מי יודע רוח בני אדם כו' ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. כי אדרבה הוא סיוע אל הענין הזה כי בסוד הגלגול [ט] היא עולה למעלה. אמנם כאשר אין לה הענין ההוא היא יורדת למטה בהפרדה וחזרתה אל יסוד העפר והמנו שהיא יורדת למטה לארץ בהתרחקה מן המצב והמקור וחוזרת אל יסודותיה והרוח החיוני ההוא תחזור כל אחד אל יסודו האש ליסודו והרוח ליסודו. ובזה יובן מ\"ש במס' סנהדרין (ד\"סה) רבא ברא גברא שדריה לקמיה דרבי זירא הוה קא משתעי בהדיה ולא הוה קא מהדר ליה א\"ל מן חבריא את תוב לעפריך ופרש\"י שם שעשה זה רבא בהתעסקותו בספר יצירה. והדבר הזה קשה וכי יעלה על הדעת שיש בכח להוריד נשמה ונפש ורוח בגוף ההוא והנה הדבר הזה מן התמיהין שיהיה כח ביד האדם להוריד נשמה מלמעלה על בריאה חדשה אפי' שתהיה בריאתו בכח אלפ\"א ביתות כדפירשנו בשער פרטי השמות בפרק י'. ואם בריאה יברא ה' מה מעלתה ליתרונה על הבריאה ההיא אתמה'.", + "ועוד איך לא תצעק חמס העניה ההיא לפני קונה כי הכריחוה לרדת פה אשר לא תושלם בו ולא יעלה ביד הנשמה ההיא כי אם טורח ומשא כבד העה\"ז.", + "ועוד במאמר ר\"ז מן חבריא את תוב לעפריך נמצא ח\"ו כשופך דמים לחזרת הנשמה ההיא בבושת פנים עשוקה ורצוצה לפני קונה [בלי שום השלמה]. אלא בהקדמתינו זאת יובן הכל כי כאשר אותם החכמים מקבצים קבוץ העפר ההוא וע\"י חכמתם בהעסקותם בס\"י יבראו בריה חדשה הנה הבריה ההיא שהיא בצורת אדם יתקבצו חלקיה ויתעלו למעלה בהתקרבם אל מחצבם ומקורם ויאיר נגד היסודות ההם האור הראוי להם כדמיון קבוץ חלקי הבהמה ולא שיהיה בה נשמה ולא נפש ולא רוח אלא חיות בעלמא עם היות שהוא מעולה מחיות הבהמה מפני תכונת צורתו וטבעו שהוא משובח מצורת הבהמה ונתקרב יותר אל מקור האור מהבהמה.", + "והנה בחזרת הגוף ההוא אל יסודותיו אין לו כ\"א כמיתת הבהמה שיתפרדו החלקים ויחזרו אל העפר ממש כשהיה כי עפר הוא ואל עפר ישוב. ולכן לא נתן עיניו בו להמיתו כי אין לו מיתה בעצם אפילו כבהמה. אלא חזרתו אל העפר כרגע והיסודות מתפזרים ומתפרדים. והיינו דקאמר ליה תוב לעפרך. ולכן אין במיתתו והריגתו שום עונש כלל כמו שאין עונש בהריגת בהמה כמבואר. ועתה להיות שהיסודות מתקבצים ע\"י הטהרה והקדושה האור המאיר בהם הוא הקדושה והטהרה לכן התירה לנו התורה אכילת קצת מהבהמה חיה ועוף המותרים ומפני כי קצתם קבוץ חלקיהם ע\"י הקליפות כנודע והמאיר בהם היא טומאת הקליפות לכן אסרה התורה [בהמה חו\"ע האסורים]. ועם זה נבין כי כל הדברים בעה\"ז עולים ממדרגה למדרגה המים יורדים על הארץ ויונק הזרע ההוא עובי ושומן הארץ וגדוליהם שיסוד' מן העבים אלו אל חלק אבר הזרע ההוא. והזרע גדל ונעשה עשב מאיר בו אור יותר משובח מאור היסודות מפני קבוצם וקרבתם אל המקור ואז מה שהיה תחת מלאך הממונה על יסוד הארץ יצא מרשותו כי אורו השופע בו אינו אלא אור הנשפע מן המלאך הממונה על העשבים ובפרט הממונה על העשב ההוא וזהו משאחז\"ל (ב\"ר פרשה י') אין לך עשב מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה ומכה אותו ואומר לו גדל.", + "וענין ההכאה עניינו על הכאת האור והארתו בעשב ההוא ע\"י המלאך והוא הצנור האור הנעלם בסוד יצירת עולם המלאכים ולזה המלאך מאיר בעשב ע\"י הכוכב כנודע כי הכוכבים שבעשייה הם שמשים ועבדים ליצירה. ולזה נמצא בזוהר לפעמים מיחס ענין זה אל המלאכים ופעמים אל הכוכבים והכל ענין א' ואין בהם ספק. ונחזור לעניינינו כי היסודות הפשוטים עולים במדרגה ונעשים חלק אבר לעשב ומתקרבים יותר אל המקור ואח\"כ הבהמה אוכלת העשב ההוא ונעשה חלק אבר ממנה ונעשה כצורתה ומתקרב יותר אל מקורו וכפי קרבתו אל מקורו כן יתקרב אליה האור ויגדל בה ההארה כנודע. ומה שהיה תחת המלאך ההוא הממונה על העשבים יוצא מרשותו ונכנס תתחת המלאך הממונה על הבהמות ובפרט אותן המין כי אין המלאך הממונה על העשבים שופע בו אלא אור מלאך הממונה על אותם הבהמות. וכאשר האדם יאכל הבשר ההוא יעלה הבשר אל מדרגה משובחת ומעולה בקורבתה אל מציאות האדם השופע עליו אור מלך מלכי המלכים הוא הנשמה העליונה כאשר נבאר ב\"ה. ולזאת הסבה עם הארץ אסור לאכול בשר מפני שאין לו קורבה אל מקורו מפאת רוע מעשיו וטוב ממנו הבהמה שהיא בצד הקדושה וזה בצד הקליפה ברשעו. ובה יובן מה שאחז\"ל (שבת דף קח ע\"ב) מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי וכו' כי האדם שיוכל להעלות בטבעו אל מדרגת האדם הדברים הקטנים אין ראוי שישתדל בהעלות הדברים הגדולים. והמשל אל צורף אומן וחכם שיודע לעשות מהבדיל כסף נקי, ויודע ג\"כ לצרף הכסף ולנקותו, הנה לפי האמת ראוי אל האומן הזה שלא ישתדל אלא לצרף הבדיל אל הכסף כי היא מעלה משובחת ותועלתו יותר מרובה. ונחזור אל ענייננו שאל זה כיוון מבחר החכמים באומרו (קהלת ג' ע\"ש בתרגום ורש\"י) ומותר האדם מן הבהמה אין כו'. כי האדם מצד קבוץ חלקיו לבד אין לו יתרון ומעלה על הבהמה. ופי' אנשי כנסת הגדולה באמרם לבד הנשמה הטהורה כו' וכן נשמה שנתת בי טהורה כו' אתה נפחתה כו' כי האדם יש לו על קבוץ החלקים נשמה טהורה חצובה ממקום קדוש ועל זה אחז\"ל אין ישראל תחת מזל ומלאך ושרף לפי שהם מעולים ונשמתם עליונה על המלאכים כדמוכח במאמר שהעתקנו בפרק ח' אלא האור הנשפע עליהם הוא אור האדון ית' המאיר לכל העולמות ואדרבה המלאכים שואפים שפע מהצדיקים ולכן בהיות צדיק בעה\"ז אפי' המלאכים יקבלו טוב על ידו. וזהו טעם שישראל בעוד שהי' מרע\"ה חי היתה השפעתם ע\"י השכינה ממש וכשחטאו נאמר (שמות כג כ) הנה אנכי שולח מלאך וכו' לפי שירדו ממדרגתם ומעלתם אל תחת העלול מהן ולכן לא רצה מרע\"ה והשיב אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה (שם לג יד). ובזולת כל זה אפי' ביסודותיו יש בהם הכנ' כמשחז\"ל (בב\"ר פי\"ד) אדם הראשון ממקום כפרתו נברא שהוא עפר המזבח מטעם כי שם נקודת העולם ושם תוקף הארת אור מלך מלכי המלכים ית' כנודע וזהו דברי חכמים כמסמרות נטועים פי' כמו המסמר הזה שאינו נראה ממנו אלא ראשו וע\"י אדם הוא נכנס עד עמקו בתוך נטיעתו בדקותו וחודו כן מאמרי חז\"ל יש להם פנים ועומק ואין סוף לעומקן.", + "והנה על ידי הפרק הזה נתבאר שהמלאכים זכים וברים בסוד קבוץ חלקיהם וקרבתם אל היסודות העליונים ובבחינה זו האדם רחוק ממנו ודאי כי אין מעלת קבוץ חלקי האדם כמעלת קבוץ חלקי המלאך. אבל המלאך אין בפנימיותו אלא אור סתם כדרך שאר מעברי האור השופע והאדם לא כן הוא שיש בתוכו נשמה נקייה וברה עד שכאשר יגביר הנשמה על חלקי חומרו יאיר בו אור המאיר נשמתו אור עליון ומשובח מאור השופע על המלאך מפני כי נשמתו מאצילות בריאה יצירה עשייה ואינו מצטרך לקבל ע\"י שום אחת מהמדרגות אלא ע\"י עצמו כי תאיר ותקבל השפע ממקום מקור נשמתו כאשר יאריך הענין בדרוש הזה בשער הנשמה בה\"ו.", + "ועוד נוסיף לקח בענין המלאכים ועניינם בפ' זה כדי שיתבאר עניינו היטב:" + ], + [ + "הנרצה בפרק זה לבאר ענין המלאכים ובפרט מה שזכרנו בפ' א\"ב ג\"ד ה\"ו בענין הדינין שדנין בני אדם וענין העדים המעידים עליו וכל אלו העניינים שהם זרים קצת אל הדעת. ולזה נאמר כי כבר נתבאר בשער סדר האצילות שכל עצם האצילות אינו אלא להתלבש בו עצם האלהות. ונתבאר בשער עצמות וכלים כי ענין השנויים אינם בו יתב' כי הוא פשוט ואינו משתנה ח\"ו והכל הוא על ידי הספי'. ואמרנו כי מפני קירוב הספי' אל המקור עדיין אין ראוי לייחס ענין השנויים כלל אל הספירו' אבל נתלבש האצילות בבריאה וכמו ערך המאציל אל האצילות כן ערך האצילות אל הבריאה. ומפני כי השנויים מתרבים לאין תכלית עדיין הבריאה קרובה אל הנאצלים ואינה מקבלת כלל השנויים אמנם מתלבשת ביצירה. וערך הבריאה אל היצירה כערך האצילות אל הבריאה והיצירה מתלבשת בעשיה בענין פעולות החבלה וטנופי הנשמה לטהרה וללבנה ונזקי בני אדם לחבלותם להענישם להקריבם אל העבודה הוצרכה בעשיה שהיא נקראת רצועה בישא רצועה להלקות. ולכן ענייני היצירה בשנוייהם קרובים אל מעשה בני אדם זה שוקל וזה סופר זה עד וזה מליץ אלו דייני גזרות ואלו דייני גזלות ואלו דייני חבלות ואלו דייני ממונות ואלו דייני נפשות קרובים אל השנויים תכלית הקורבה ואלו בעלי העשייה ממונים לענוש נכסין לשרושי להמית לאסור לחבל כפי אשר יורו הדיינים כן יעשו שוטרי הדיינים. ועתה בהיות הצדיק מתעלה במעלות נפשו שופע עליו אור נשמתו האצילות או הבריאה כי אלו דא בדא אחדין כי לבושיהו די\"ס [דאצילות הוא] הבריאה כדפי' בשער אבי\"ע.", + "הנה נמצא הצדיק יוצא מתחת יד הדיינים האלה ואין ביכולתם לדון אותו לא ברב ולא במעט. ואדרבה הוא מקור השפע עליהם וכלם יונקים ממנו ומשפיע למשרתים ומבטל בעבודתם למי שרוצה. כענין שמש בגבעון דום וכן מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק. וכן כמה וכמה מביטולי הטבע ביצירה ובעשייה. ואפשר באצילות קצת כענין (המבואר בזהר פינחס דף רמ\"ב. ע\"פ) כהניך ילבשו צדק וחסידך ירננו. כל זה הורה על תוקף ההשגחה על הצדיק עד שהוא משנה ומבטל כחות היצירה מכל וכל ואינם דנין אותו ודינו נשפע מלמעלה. וזהו אז\"ל שתוק כך עלה במחשבה להורות שדינו במקום השתיקה במקום גבוה. אמנם כאשר יחטא ויסתלק ממנו נשמה האצילה והבריאה וישאר ביצירה אז דנין אותו בעלי היצירה וזהו והסתרתי פני מהם והיה לאכול כו' (דברים לא יז) כי נשאר ביד היצירה וביד העשיה ואז דנין אותו כפי מעשיו וכפי בחינותיו וזהו ענין שוקל וענין סופר וענין מליצים לקרבתם אל השנויים כדפי'. איך שיהיה נמצא כל מציאות העולם מן הנקודה העליונה עד הנקודה התחתונה היא כמשל אל נצוץ השמש העובר דרך החלון ולו ד' עששיות. הא' בהירה, והב' בהירה ולא כ\"כ, והג' קצת עכורה, והד' עכורה מכל וכל.", + "והנה אור הנצוץ עובר דרך העששיות.", + "והנה ד' עששיות אלה הם ד' מדרגות שהם אבי\"ע והאור השופע הוא אור א\"ס ממ\"ה הקב\"ה עצם השורש המתפשט ומאיר עד הנקודה האחרונה.", + "והנה האור לא נשתנה אלא בערך המקבלים. והחסים על כבוד קונם יודעים כי אין ראוי להעביר האור ההוא דרך העששיות העכורה היא העשיה. וזה הטעם היך שרייא למגנא רקיעא בא\"י כמ\"ש בשער התמורות (בפ\"ב על מאמר הזהר הזה) בה\"ו. והוא משל אל האויר הזך רוח צפוני מרפא לנפש העובר דרך אשפה סרוחה שאז הוא בוודאי מזיק. ומי גרם הענין הזה אותם הגורמים העברת (האור) [האויר] דרך האשפה ואין הריח ההוא קנוי ברוח ההוא באמת כי מי ששואף אותו קודם בואו דרך האשפה ריחו כריח הבשמים וכן ממש ג\"כ משל האור מי גרם עכירות האור העברתו דרך העששית העכורה ומי שהביט בהאור קודם בואו הנה הוא אור מתוק. ומה גם כמה וכמה יגדל כבוד האור מי שיביט בו קודם בואו אל העששית השלישי שהיא עכורה ג\"כ קצת שאז יכיר במעלתו. ולומר כי יביט בו קודם העברתו דרך העששית השניה א\"א כי הוא אור בהיר כ\"כ עד שיחשיך עין הרואה. ובזה יובן ענין המלאכים כי יש להם קצת גלוי מכבוד מלכו של עולם על דרך האור המתלבש בהם וזהו תועלתם וענינם וזהו ענין כחם. ומה גם המגידים האומרים פעמים רבות שמות היקרים בפסוק מצותי חקותי ותורתי ובעניינים כאלה המורים לכאורה זרות. והוא פשוט כי הן אומרים כן ע\"י השפע הנשפע ר\"ל האור המתלבש בהם והם נקרי' איברים יען שהאור מתפשט אל ניצוצות מתלבש בכל מלאך ומלאך נמצא המלאך ההוא אבר מאיברי המרכבה אחר שהוא אור מתלבש. והמשל בזה אל עששית גדולה דולקת בתוך הבירה ובה חלונות דקים וארובות והאור עובר בין החלונות ומתלבש בצנורות ההם ומאיר אל החוצה ואין ספק שהניצוצות הכל ענין א' להם ואם יתחלקו לניצוצות רבים הטעם הוא היות הארובות מרובות ולפי שעורם יתרבו המאורות עם היותם כלם מיוחדים במקור ואין הרבוי ההוא נקנה באמת באור שאם יתיחדו הארובות יתיחד האור. וזה טעם היחוד אל ההיכלות בסוד היחוד בסוד התפלה כדי שיתיחדו הניצוצות המתלבשות בהם הוא אור העליון. ואין הענין בערך ההיכלות ר\"ל המלאכים בעצמם אבל הוא בערך האור המתלבש בהם וזה כח רבוי האור שיתיחדו הארובות א' אל א' על ידו וזה כח גדולת היוצר שיתיחדו האברים הגשמיים ע\"י הנשמה המתפשטת בהם. ומבשרנו נחזה הענין הזה כי אין הנשמה עצם מתחלק לחלקים כלל אלא היא עצם א' בלתי נשפט בו חלקים כלל. אמנם נתחלקה לחלקים בערך הגוף המחולק לחלקים ועכ\"ז יתיחס אמרינו אברי הנשמה בערך התפשטות הנשמה באברים וכן ג\"כ יתיחס אברים אל המתפשט בערך התפשטותו באברים שהם המלאכים אברים עליונים אל האור המתפשט בהם. ואחר שעמדנו בזה בסוד המלאכים ועניינם מזה נדע מעלת הנשמה על המלאך כי המלאך הוא גוף מד' יסודות פשוטים מתקרבים אל המקור והאור השופע עליהם הוא העיקר.", + "והנה נשמת הצדיק היא עיקר האור המתפשט בתוך המלאך המתלבש במלאך ונמצא ערך המלאך אל הנשמה כערך הגוף אל הנשמה אלא שזה עשי\"ה וזה יציר\"ה ובודאי זה ענין גדול ומפתח גדול בענין המלאכים. ובסוד זה יובן אמרו (במדבר כג) ויקר אלדים אל בלעם ואחז\"ל (בויקרא רבה פרשה א') שלשון ויקר הוא לשון קרי וטומאה. כי ח\"ו לחשוב באמרם שיש טומאה וקרי למעלה והענין הוא על אותם הברכות המתפשטות ונשפעות מתוך הקדושה אל הקליפה והיינו סוד האור המתפשט בתוך העששית העכורה ומטמא האור ח\"ו כדי שיביט בלעם ויתנבא הברכות ההם. ולכן אה\"כ (שם כד) אשר מחזה שדי יחזה ופי' בזוהר מחזה שדי ולא שדי ר\"ל מראה שבו מתראה השכינה בסוד היותה שוררת להכניע הקליפות בסוד ומלכותו בכל משלה המבואר בשער אבי\"ע פ\"ד.", + "והנה היה אור הקדוש מתפשט ומתלבש בתוך הקליפה כדי שידע בלעם הברכות ההם ויתנבא וכביכול שהיה אור הקדושה מתלבשת בו. וגילה הכתוב סוד הזה וישם ה' דבר בפי בלעם וכו'. וכה תדבר ורז\"ל (במ\"ר בלק פ\"כ) הסתירו הסוד ואמרו כי מסמר שם לו בפיו להורות כי הוא להכניעו וכמו מסמר שאינו מניחו לדבר כרצונו והוא הכנעה אליו בסוד ומלכותו בכל משלה עת אשר שלט האדם באדם לרע לו (קהלת ח ט) וזה לרע לו לאדם בליעל כדפי' בפ' הנז'.", + "ועוד רמזו באמרם מסמר כדפי' לעיל בפרק הקודם בסוד וכמסמרות נטועים להורות על האור המתפשט ניצוצו מן המקור עד המקום הנרצה ודי בזה הערה אל ענין זה. וכשבא הקב\"ה להתווכח עם ישראל אמר עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השיטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה' (מיכה ו ה) וזה ודאי צדקת ה' צדקה גדולה עשה עם ישראל בזה כנ\"ל:" + ], + [ + "אחר שעלה בהסכמתינו שהאדם בצדקתו משובח מהמלאכים והוא מוכרח מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה. א\"כ מה מעלת אליהו וחנוך שבהיותם צדיקים מכל בני דורם לא זכו אלא למעלת המלאכים. וכן ביארו בפי' בספר ההיכלות אמר רבי ישמעאל שאלתי למטטרו\"ן מפני מה אתה נקרא בשם קונך בע' שמות ואתה גדול מכל השרים וגבוה מכל המלאכים וחביב מכל המשרתים ונכבד מכל הצבאות ורב מכל האדירים בגדולה ובמלוכה ובכבוד. השיב ואמר לי מפני שאני חנוך בן ירד וכשטעו דור המבול וקדחו במעשיהם ויאמרו לאל סור ממנו מה עשה הקב\"ה נטלני מביניהם להיות עד עליהם בשמי מרום לכל באי עולם וכיון שלקחני הקב\"ה לשמש את כסא הכבוד ואת גלגל המרכבה ואת כל צרכי השכינה מיד נהפך בשרי אל שלהבת וגידי ועצמותי לגחלי רתמים ואור עפעפי לזוהר ברקים וגלגל עינים ללפיד אש ושערות ראשי ללהט ולהבה וכל אברי לכנפי אש בוערת וגוף קומתי לאש יוקדת ומימיני חוצבי להבות אש ומשמאלי בוערי לפידי אש וסביבותי מפרחות רוח סערה וסופה וקול רעש ורעם מלפני ומלאחורי עכ\"ל.", + "הורה בזה בפי' כי הוא חנוך בן ירד הצדיק שעליו נאמר (בראשית ה) ויתהלך חנוך וכו'. וכן הענין באליהו שהוא מלאך וכן ביארו בזוהר פ' ויצא (דף קנ\"א ע\"ב) וז\"ל ואמר ר' יהודה כלהו איערעו בהאי באר. ודוד אמאי לא איערע ביה, אלא דוד מארי דבבו הוה לקבליה בההוא זימנא ובג\"כ לא איערע ביה. ליעקב ומשה בחדוה קביל לון האי באר ובעא לאתקרבא בהדייהו וע\"ד כיון דחמא לון האי באר סליקו מייא לגבייהו כאתתא דחדיאת עם בעלה. ואי תימא הא אליהו ברח ולא איערע ביה, אמאי. אלא אליהו לתתא מן באר הוא ולא לעילא כמה דהוה משה ויעקב ובג\"כ מלאך איהו ועביד שליחותא. ובגין דיעקב ומשה לעילא אינון מן הבאר באר חדי לגבייהו וסליק לקבלא לון כאתתא דחדאת לגביה בעלה ומקבלא ליה עכ\"ל.", + "ומתוכו נראה ודאי שאליהו הוא מלאך מן המלאכים העושים שליחות וא\"כ נמצא שאין להם במעלה הזאת תועלת כלל כי ירדו ממעלתם שאם היו במעלת הצדיקים היו למעלה למעלה ועתה נמצאו בגדר היצירה ובגדר המלאכים. ולהבין ולהשכיל ענין חנוך ואליהו צריכין אנו להעתיק הנה מאמר א' מזוהר שיר השירים (בז\"ח ד\"פב) ואף אם יאריך הענין יתרבה התועלת וז\"ל שחורה אני ונאוה. כתיב חנוך לנער על פי דרכו וגו' כד ברא הקב\"ה לאדם ברא ליה בדיוקנא עילאה אברוי ושייפו כלהו ברזא עלאה נחית ליה לארעא גו גינתא דעדן דברא קב\"ה בארעא באתר טמיר וגניז דאיהו בדיוקנא וציורא דלעילא דכתיב ויקח ה' אלדי' את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ויניחהו בג\"ע סתם דכלא ברזא חדא. וא\"ת בג\"ע עלאה כמה תחומין וכמה שורין מתתחמן סחור סחור ליה מכמה משריין עלאין ורוחין קדישין והכא בהאי גנתא דעדן לתתא בארעא לא מתתחמא הכי דאי תימא הואיל ואיהו בדיוקנא עלאה אתקן ליה בכמה רוחין ונשמתין דצדיקייא אי הכי עד לא הוו צדיקייא בעלמא לא הוה בדיוקנא עלאה האי ג\"ע דלתתא. אלא ודאי בדוגמא ודיוקנא עלאה איהו מיומא דאתברי עלמא. ועד לא אתברי אדם הוו כמה שורין תחומי דמלאכין עילאין סחרן ליה דלא הוה בלא נטירו בגין דבכל אינון היכלין דתמן אית שולטנין נטרין לה עד דאינון רוחין אתכללין למיתי בהאי עלמא כל רוחין ונשמתין דהוו זמינין לאעלא בהאי עלמא כלהו הוו תמן עד לא אתברי אדם ועד לא ייתון בהאי עלמא אינון רוחין ונשמתין מזדמנין לאתיהבא כלהון תמן ואילין רוחין ונשמתין סלקי ונפקי מגנתא דלעילא ונחתי בגנתא דעדן דלתתא ומתלבשין תמן בלבושין כגוונא דגופא דהאי עלמא ומתעסקין באורייתא למנדע ולאסתכלא בההוא לבושא ביקרא דמאריהון כל חד וחד כמה דאזדמנן למהוי בהאי עלמא. וההוא דתיקוניה שפיר ויאות בההוא לבושא והוה אשתדלותיה כדקא יאות סלקין ליה לעילא לקמי מלכא קדישא בההוא לבושא כגוונא דהאי עלמא וקאים קמיה וחדי ביה קב\"ה הה\"ד חי ה' אשר עמדתי לפניו אשר עמדתי עד לא נפקית להאי עלמא. אית לבושין דמתלבשין בהון רוחין כגוונא דגופא דהאי עלמא והאי גופא אזדמן למשבק רוחא קדישא ולאסטאה בתר רוחא בישא. ההוא רוחא קדישא פרחא מגו ההיא לבושא וההוא לבושא אתמשך לבר מגנתא דעדן בגין דבכל יומא תניינא ובכל יומא רביעאה רוחא בשיא מאשת זנוני\"ם אזלא סחרניה דגנתא דעדן ואית לבושין דאתמשכן אבתריה דההוא רוחא בישא ותיא בתיה דההוא רוחא בישא בהו וכיון דרוח קודשא נחית ואתלבש ביה לא מתישבא בגוויה ופרח מיניה וסליק לעילא וההוא לבושא אתמשך בתר ההוא רוחא בישא ומפקי ליה לבר ויתבא תמן עד דאתי ההוא בר נש ואתלבש ביה ונחית ליה לגיהנם [י] ואתדן ביה בכל יומא וההוא רוחא קדישא דקפרח מההוא לבושא סליק לעילא ועייל בחד אוצר עד דנפיק מההוא חייבא ברא או זרעא דייחות ההוא רוח קדישא ביה וישתלים ביה כדקא יאות. וההוא חייבא דאית ליה נייחא לבתר מצפצפא וסליק ואתלבש בלבושא אחרא וקאים אפתחא דג\"ע וחמי לההוא רוחא קדישא דאיהו [שבק] שם בכמה יקר בכמה נהירו אכסיף ביה. וכן אשגח בההוא יקר דשאר צדיקייא ובכי ואכסיף על עובדוי. וכד ברא ליה קב\"ה לאדם הראשון אעיל ליה לגנתא דעדן בחד לבושא יקרא דנהורא דג\"ע ואשתלים ביה ורוח ונשמה קדישא למהוי שלים בכלא. הוא ואיתתיה הוו מטיילין בגנתא דעדן ומלאכי עלאי בסחרנייהו מענגי לון בכמה עדונין וענוגין. פתח ליה חד אוצר ואחמי ליה כל אינון דרין בתראין כל דרא ודרא והוה חמי דיוקנין עלאין ותתאין בנהירו דאספקלריא דנהרא עלייהו. נחתה אשת זנונים וההוא דרכיב ושלט עלה ההוא חסר לב דאסטא כלא. וחמא ההוא יקר עלאה דהוה ביה אדם ואתתי אתתקפא אשת זנונים בחילא ותוקפא דההוא דשליט עלה וקריבת אצל חוה ושריאת לפתאה לה בכמה פתויין בכמה מתיקו דלישנא דאתפתיאת כדין ואתפתי לבתר אדם ופרחו אינון לבושין מיניה וסלקת נשמתא זהרא דאספקלריא דלעילא מיניה ואשתאר ערום מכלא הוא ואתתיה. כיון דעביד תשובה לבתר דאתתרך מגנתא דעדן ואתקיים לבר, חס עליה קב\"ה ועבד ליה לבושין אחרנין כגוונא דאצטריך לאשתמשא בהאי עלמא. ולבתר אשתמש לבר ואוליד בנין וההוא זיהרא דנשמתא עלאה דפרחא מיניה סלקית לעילא והוה גניזא באוצר חד דאיהו גוף עד דאוליד בנין ונפיק חנוך לעלמא. וכיון דאתא חנוך ההוא זיהרא עלאה נשמתא קדישא נחתת ביה והוה חנוך בההוא רבו עלאה דשבק מיניה אדם הה\"ד ויתהלך חנוך את האלהים וגו'. ובתר אצטריך ליה לקב\"ה לנטלא ליה מהאי עלמא ולאתכללא רוחא קדישא מלתתא ומלעילא ואתכלל כלא בההוא רוחא קדישא והוא אתכליל מתתא ומלעילא לאתמשכא כל עלמא זיניה בתר זיניה. כיון דאתכליל אתעבד ממנא בהאי עלמא ובעלמא דלעילא. בהאי עלמא מסטרא דההוא כלילו דאתכליל מהאי עלמא ובעלמא דלעילא מסטרא דההוא כלילו דאתכליל מלעילא. ובכל זימנא וזמנא דצדיקייא וחסידי אית בעלמא אתחדש ההוא כלילו דאתכליל מתתא מסטרא דחנוך כדין איהו נער ברזא דחדתותא דסיהרא. ורזא דא חנוך לנער ע\"פ דרכו וגו' מאי [יא] דחנוך למיזל בההוא דרך קשוט באורח מישר ושלים. גם כי יזקין ההוא דיוקנא דחנוך מההוא זימנא דאתכליל בההוא קודשא. לא תימא דהא סיב מכמה יומין ואתעדי מההוא אתר. לאו הכי אלא בכל זמנא דחסידי וצדיקיא אית בעלמא ההוא כלילא דההוא סטרא אתחדש ויתחזי ההוא דיוקנא ממש נער ולא יתעדי מתמן. ובגין ההוא כלילו ירתי תתאי מטלא דשקיו עלאה ונחתא ירותא דרבות קודשא לעלמא עכ\"ל.", + "ומפני אורך הענין לא נבאר מן המאמר הזה אלא הבאים לענייננו.", + "הנה סיפר בתחלת דבריו שאפשר לנשמה קודם בואה לעה\"ז אחר שירדה לג\"ע התחתון להיותה מתלבשת בלבוש דומה אל לבושו שיתלבש בעה\"ז וכאשר ייטיבו דרכיו ולא יטה אחר הקליפה הסובבת אז תעלה לפני קונה כדמות הלבוש ההוא וזה היה ענין אליהו שאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו כדפי'. ואח\"כ אמר כי אדם הראשון היו בו ג' דברים א' הנשמה ר\"ל סתם נשמה או רוח כי זה אפי' אחר חטאו לא נאבד ממנו. והשני הלבוש שמתלבש בו שהוא (ממש) [לבוש] אדם שברא הקב\"ה, אשר נטה אחרי הקליפה. ג' זיהרא דנשמתא עלאה שהיא מעלה נכבדת. ואל שלשתם כיון באמרו בחד לבושא יקרא דנהורא דג\"ע כו' זהו הלבוש המתגשם הנזכר לעיל שהוא נוטה לפעמים אחר הקליפה. שנית רוח שהוא מתלבש בלבוש ההוא. שלשי נשמה זהרא עלאה. אח\"כ אמר כדין אתפתו ופרחו אינון לבושין מיניה. אינם הלבושים שנטו אחרי הקליפה, כי אותם עצמם היו אדם וחוה שבראם הקב\"ה, אבל עליהם היה עוד לבוש אור והיינו לבושין דפרחו מיניה. וכן הנשמה שהיא זהרא עלאה וכו'.", + "והנה אותם העניינים והמעלות שאבד אדם הראשון זכה אליו חנוך הישר כמשפט הנשמות כדפי' לעיל. ואמר לבתר אצטריך לי' לקב\"ה לנטלא וכו', נודע כי הקב\"ה כשברא לאדה\"ר באותם הלבושים העליונים ואותה הנשמה המשובחת היה עיקר הכוונה כדי שיהיה אדה\"ר מקור לכל השפע לעליונים ולתחתונים לכן כלם היו משתחוים אליו כדפי' ז\"ל בפסוק בואו נשתחוה ונכרעה. והכוונה כי ההשתחויה היא המשכת השפעה כמ\"ש בשער ערכי הכנויים. והנבראים לראותם שהם היו מקבלים ממנו כל כוונתם הי' להיות נשפעים ממנו אליהם לבד. והוא אמר להם שאין לעשות כן אלא להיותם נשפעים ממקור השפע דהיינו נברכה לפני ה' עושנו. אבל אח\"כ כשחטא וראו כולם דאדם סגיד להאי אתר ואתדבק ביה אתמשכו אבתריה וגרים מותא ליה ולכל עלמא כמו שפי' בזוהר פ' אמור (ד\"קז ע\"ב ע\"ש). ועתה כאשר זכה חנוך אל מעלתו וכבודו היה חסר מעט מפני שהיה לבושו ותכונתו כבני עה\"ז ולפי זה אין ביכלתו להשפיע אלא לבעלי גשם לבד. ולכן רצה הקב\"ה שיחזור גופו הגשמי ללפידי אש כמו שפי' הוא בעצמו בס' היכלות. וז\"ש וכיון שלקחנו הב\"ה לשמש את כסא הכבוד. מפני שכסא הכבוד הוא הבריאה. והוא (פי' מט\"ט) היצירה והוא משמש לכסא שהכסא מתלבש בו כמו שפי' בשער אבי\"ע והוא מקבל השפע מהכסא ומשפיע לכל אשר ממנו ולמטה וזהו בסוד בשרו המתהפך ללפידי אש וכו'. והיינו דאתכליל מעילא ומתתא הנזכר במאמר הזה, כי מפני שהיה בן אדם ובצורתו ממש כבני אדם דמות נער לכן הוא נכלל מן התחתונים, ומפני ששב גופו לרוחני הוא נכלל מן העליונים. ודקדק הרשב\"י ע\"ה בלשונו שאמר ולאתכללא רוחא קדישא וכן בכל לשונו הוא מזכיר רוח לא נשמה כי הנשמה עלתה אל מקום הנשמות סוד ג\"ע של מעלה אבל הרוח שהוא עומד בג\"ע של מטה ואינו עולה יותר כמבואר בזהר במקומות רבים הוא שזכה להיותו נכלל בשתי כלליות מן העליונים ומן התחתונים. וזהו שהוסיף על הצדיקים כי הצדיקים אינם משמשים בגוף בעה\"ז אלא בג\"ע של מטה אבל משם ולמעלה אינם עולים אלא בסוד הנשמה שמתלבשת ברוחניות אבל חנוך זכה שעלה אל המעלה שנתהפך ללפידי אש ואין כן שאר הצדיקים אלא שהם מתפשטים מהגוף והגשמות והגשם כלה בעפר ומתרקב והם מתלבשים בלבוש זולתו. והמלאך הזה ממש גופו קיים והוא שנהפך ללפידי אש וכו' כדמוכח מתוך דבריו בספר היכלות שהעתקנו בראש הפרק ונשמתו לעולם בסוד נשמת הצדיקים והחסידים במקומה הראוי אליה:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם בארנו ענין חנוך, נבא לבאר בפ' זה ענין אליהו. ונאמר כי כמקרה חנוך כן מקרה אליהו עם היות מעלה לאחד על חבירו, כי בזה לא ניכנס עתה בחקירתו עד סוף השער בעה\"ו.", + "והנה הענין אליהו הוא כי הוא גשמי כשאר בני אדם ומפני שזכה בג\"ע אל המעלה ההיא שלא נטה אחר הקליפה ומרוב אדיקתו ושלימות נפשו זכה גופו שיהיה נהפך ללפידי אש ולא ממש כחנוך כי חנוך הוא ממש נהפך ללפיד אש אבל אליהו גוף אחר נזדמן לו. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בפ' ויקהל (דף קצ\"ז.) ד\"א מי עלה שמים וירד (משלי ל). דא אליהו דכתיב ביה ויעל אליהו בסערה השמים. וכי היך יכול אליהו לסלקא לשמים, והא כלהו שמים לא יכלין למסבל אפי' גרעינא כחרדלא מגופא דהאי עלמא ואת אמרת ויעל אליהו בסערה השמים. אלא כד\"א וירד ה' על הר סיני, וכתיב ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר. וכי קב\"ה דהוה בטורא דסיני דכתיב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר, היאך יכיל משה לסלקא לגביה. אלא משה כתיב ביה ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, דעאל בגו עננא כמאן דאתלבש בלבושא. הכי נמי אתלבש בעננא ועאל בגוויה, ובעננא אתקריב לגבי אשא ויכיל למקרב. אוף הכי אליהו דכתיב ויעל אליהו בסערה השמים, דעאל בההוא סערה ואתלביש בההוא סערה וסליק לעילא. ורזא אשכחנא בספרא דאדם קדמאה, דאמר באינון תולדת דעלמא רוחא חדא יהא דייחות לעלמא בארעא ויתלבש בגופא ואליהו שמיה. ובההוא גופא יסתלק ואשתליל מגופיה וישתאר בסערה, וגופא דנהורא אחרא יזדמן ליה למהוי גו מלאכין. וכד יחות יתלבש בההוא גופא דאשתאר בההוא עלמא, ובההוא גופא יתחזי לתתא, ובגופא אחרא יתחזי לעילא ודא איהו רזא דמי עלה שמים וירד. לא הוה ב\"נ דסליק לשמיא רוחא דיליה ונחית לבתר לתתא, בר אליהו דאיהו סליק לעילא ונחית לתתא עכ\"ל.", + "ומתוכו יתבאר שיש לו נשמה כשאר אנשים מבני ישראל הצדיקים. ומפני זכותו זכה לב' מעלות. ראשונה להתלבש בלבוש המלאך ההוא והיותו משרת עליון. עם היות נשמתו קשורה במקום שאר הנשמות. והרוח לבד הוא המתלבש כדמוכח מתוך לשון המאמר שלא הזכיר אלא רוח כנראה היות הנשמה מתעלה במעלת הנשמות. ועתה ראוי שנשאל למה לא השיגו המעלה הזאת אברהם יצחק ויעקב ומשה שהם גדולים מאליהו, כמ\"ש הזהר פ' ויצא בענין הבאר שלא עלה לקראת אליהו כשברח, ותירץ מלאכא הוא וכו' כמו שהעתקנו בפרק הקודם. ונאמר שאם היה להם כך היו חסרים ממעלותם לפי שהאבות מעלותם היא שהם מרכבה אל עצם הספירות על הדרך שפי' בשער הכנויים פ\"ג וא\"כ אם היו מתלבשים במעלות איזה מלאך ממעלת המלאכים שיהיה הנה ירדו ממעלותם כי בחייהם היו צנורות אל השפע הנשפע מהשכינה ממש ע\"י הספירות וכל עצם השפע היה נשפע ע\"י אפי' לעליונים כענין ויעל אלקים מעל אברהם (בראשית יז). והיא מעלה מובחרת ממעלת מטטרון ראש השרים שהרי בפי' פי' בזוהר ובתיקונים כי כשאין צדיק בעה\"ז אז השכינה מתלבשת במטטרון כמ\"ש בשער אבי\"ע בפ\"ד בס\"ד. ואם כן נמצאו שמעלת הצדיקים בהיותם מרכבה היא גדולה ממעלת המלאכים ולכן אם יעלו בחייהם למעלת המלאכים נמצאו אובדים מעלותם. וא\"ת כי אחר מיתתם אין לגופם מעלה כלל בענין המרכב', וא\"כ היה ראוי שיעלה גופם למעלת המלאכים. זה אינו קושיא כלל. כי אפי' אחרי מיתתם בקבורתם הם במעלתם. וראייה מדוד הע\"ה שמלך בחברון ז' שנים, ופי' בזוהר (וארא דף ל\"א.) הטעם כי נתחבר דוד כדי שתכון מלכותו במדת מלכות עם האבות שהם בחברון. נמצא שאפי' אחר מיתתם במעלתם הם עומדים. אבל אליהו וחנוך אינם במעלת המרכבה ממש כי מעולם לא עלו אלא במדרגת המעלה הזאת הנז' בלבד וזהו שתירץ [הזהר לעיל] אלא אליהו מלאכא הוא. פי' הוא במדרגת מלאך לא במדרגת מרכבה, וראיה שסופו מוכיח על תחלתו. ולעולם בין נשמת אליהו בין נשמת חנוך הם צרורות בצרור החיים כשאר נשמת הצדיקים אלא שהוסיפו שזכו להתלבש רוחם במעלת המלאכים, מה שאין כן בשאר הצדיקים שאין הרוח עולה מג\"ע התחתון כי שם מתלבש.", + "ועוד שזכו שהם איברי האלהות בסוד ההיכלות שפירשתי, והיא מעלה ניתוספת בזולתם שהם אברי האלהות בסוד החשמל המתפשטת.", + "וענין האבות מעלה גדולה מהם שאינם איברים אבל הם כל עצם האלהות המתפשט אל התחתונים. ונמצא עתה בענין זה ד' בחינות. בחינה ראשונה קטנה מכלם בחינת המלאכים, והם צנורות וארובות שהאור העליון מתלבש בהם ומאיר דרך בם אור חשוך והם נקראים אברי המרכבה. בחינת ב' גדולה מהראשונה היא בחינת הצדיקים, שהם צנורות וארובות שאור העליון עצם הת\"ת מתפשט בהם. וסוד זה נתגלה בזהר פ' ויחי (ד\"רמה) וז\"ל אמר ר' שמעון כל אתר בעיא שתיקותא בר שתיקו דאורייתא. גנזא חד אית לי גניזא ולא בעינא דאתאביד מינייכו. והיא מלה עלאה, ואשכחנא לה בספרא דרב המנונא סבא. ת\"ח בכל אתר דכורא רדיף בתר נוקבא ואתער לגבה רחימותא. והכא אשכחנא רחימותא דאיהי איתערת ורדפת אבתריה, ואורחיה דעלמא דלית שבחא לנוקבא למרדף בתריה דדכורא. אלא מלה סתימא היא ומלה עלאה דבי גנזייא דמלכ'. ת\"ח תלת נשמתין אינון וכו'. נשמתא אחרא היא נשמתא דצדיקייא [יב] אתיין מאינון נשמתין עלאין מנשמתא דדכורא ומנשמתא דנוקבא. ובג\"כ נשמתהון דצדיקייא עילאין על כל אינון חיילין ומשריין דלעילא. ואי תימא הא עלאין אינון מכל סטרין, אמאי נחתין להאי עלמא ואמאי אסתלקו מיניה. למלכא דאתייליד ליה בר וכו'. ת\"ח אלו הוו ידעין דא כלהו צדיקייא הוו חדאן ההוא יומא דמטא לון לאסתלקא מהאי עלמא. וכי לאו יקרא עלאה הוא דמטרוניתא אתת בגינייהו ולאובלא להון להיכלא דמלכא ולמחדי בהו מלכא כל יומא, דהא קב\"ה לא משתעשע אלא בנשמתהון דצדיקייא. ת\"ח אתערותא דלעילא רחימו דכנ\"י לגבי קב\"ה נשמתהון דצדיקייא לתתא מתערין לה, בגין דאינון אתיין מסטרא דמלכא מסטרא דדכורא. ואתערותא דא מטי לנוקבא מסטרא דדכורא, ואיתער רחימותא. אשתכח דדכורא אתער חביבו ורחימותא לנוקבא וכו' עכ\"ל לענייננו, ודלגנו הבלתי מצטרך אלינו שלא להאריך.", + "והנה בפי' אמר כי הנשמותהם עצם הזכר הת\"ת ובזה ניתרצ' עקר שאלתו שאיך אפשר לומר שהי' הנקבה חוזרת על הזכר הפך הנהגת העולם הזה והיינו שהשכינ' היא תובעת היחוד. ולכן תירץ כי הנשמות הם עצם הזכר, ואחר שההתעוררות הוא ע\"י הנשמות כדפי' בשער מהות והנהגה בפ' י\"ז ולכן העיקר הקודם אל ההתעוררות הם הנשמות שהם עצם הת\"ת המתפשט בהם. ולכן הם עליונים על כל שאר הנבראים אפי' על המלאכים כדפירשנו. בחינה שלישית היא בחינת הרכבת המלאכים והצדיקים והיינו בחינת מטטרון ואליהו שנשמתם צרורות בצרור החיים למעלה ורוחם מתלבשים בסוד המלאכים וזו היא עבודה כפולה בכפלים ודאי כדפי'. בחינה רביעית היא בחינת האבות וכל אותם שהם מרכבה אל הספי' שהם בחינת הצדיקים בנשמתם ונתעלו עליהם שהם צנור אל עצם הספי' ההוא אפי' בגופם כמו שפי' למעלה. ועתה נשאר לנו לבאר עוד בענין אליהו קצת ונייחד לו פרק בפני עצמו:" + ], + [ + "בענין יחס אליהו נחלקו רז\"ל (בב\"ר פ' ע\"א) מאיזה שבט היה, מהם אמרו משבט גד היה ומהם אמרו משבט בנימין ומהם אמרו פינחס זה אליהו. ולכל א' מהדעות האלו יש להם סמך מן הכתובים. ויש מהם שאמרו שהוא מזרע רחל והוא בעצמו היה מתיחס פעם בזה ופעם בזה [יג]. ויש מקובלים שרצו לפרש הכל בסוד העבור. ומצאנו בענין הזה אל המפרשים ז\"ל שאמרו שאליהו היה משותלח לפי שלא מצינו בשום מקום שם אב של אליהו אלא אליהו התשבי מתושבי גלעד והבן.", + "ועוד נא' באליהו (מ\"א יח) חי ה' אשר עמדתי לפניו, כלומר כשעמד כבר. וע\"כ אמרו שאותו מקום שהוא חנוך שהוא מטטרו\"ן, ומקום שהוא אליהו שהוא סנדלפון. וכשעלה אליהו בסערה השמימה נהפך בשרו ללפידי אש ונשאר גופו בעולם הגלגלים או בעולם המלאכים ורוחו עלתה למקומו. וכשהקב\"ה רוצה לשלחו בשליחות יורד ומתלבש ויורד לארץ ועושה שליחותו וע\"כ הי' נגלה לחכמים ולשלימים ולנביאים והיו מדברים עמו מפני שהיה בו צד חומר והוא הגוף הנזכר וכשמסתלק מניח הגוף ההוא במקומו ועולה עכ\"ל.", + "שוב מצאנו בשם ר' משה דליאון ז\"ל ועל מה ששאלת בענין אליהו שעלה למרום מה שלא עלה אדם אחר. תדע לך כי בסתרי תורה ראיתי סוד נפלא עד מאד. אליהו לא תמצא לו בכל התורה אב ואם ולא שכתוב בו בן פלוני אלא אליהו התשבי מתושבי גלעד. ואמרו כי קודם לכן ירד מן השמים ושמו ידוע בסתרי החכמה. ועוד שאח\"כ נראה אל החכמים בהרבה מקומות בהרבה דיוקנין ולזמנים בדמות טייעא לזמנים כפרש לזמנים כא' מגדולי הדור בהרבה עניינים דמותו ותוארו. על כן אל תתמה בענין הזה בהיות אליהו במדרגה עליונה על כל שאר בני אדם. וא\"ת היאך היה כל אותם השנים וכל אותו הזמן דמותו ותארו דמות אדם כי המלאך אם נראה הוא לשעה או יום, ולא יותר, אמרו שבשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לברוא את האדם אמר למלאכים נעשה אדם אמרו לפניו רבונו של עולם מה אנוש כי תזכרנו הושיט אצבעו עליהם ושרפם. קרא לכת שניה כמו כן עד שקרא לפלוני וסיעתו א\"ל נעשה אדם אמר לפניו רבש\"ע אם לפניך מוטב לפני לא כ\"ש ואם טוב בעיניך אני ארד ואהיה שמש לפניו א\"ל הקב\"ה מכאן ואילך לא יקרא עוד שמך פלוני כ\"א פלוני ואע\"פ כן לא ירד באותו הזמן אלא ירד לאחר זמן והאמין בעולם כי ה' הוא האלהים בענין אחאב. ולימים מועטים שהאמין זה בעולם העלהו המקום לשמי מרומים. ואמר לו הקב\"ה אתה אפוטרופוס טוב לבני האדם חייך תרד ותאמין אמונתי בעולם וע\"ז כתיב (מ\"א יח) ענני ה' וכו' ובדברך עשיתי וגו' ובדברך קודם שארד לעולם. וזהו אז\"ל מיכאל בא' גבריאל בשתים אליהו בג', כי הסבה על היותו במדרגה שלהם. וא\"ת והא כתיב כי לא טוב אנכי מאבותי ואם הדבר כן מפני מה אמר הדברים האל'. אלא ודאי מה שבקש על זה בהיותו נמשך אחר בני אדם מכמה שנים ואמנם כי לא היה טובתו מצד אב ואם זכות בעולם כי לא היתה טובתו ועמידתו מהם בעולם ולפיכך אמר כי אין זה דרך להתעכב בעולם מי שהוא כמוני עכ\"ל.", + "והדעת הזה בטל מעצמו מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה שדעתו הוא שאליהו היה בן אדם וכן דעת כל חכמי הגמרא דעד כאן לא פליגי אלא מאיזה שבט היה אבל לומר שהיה מלאך שנתגשם אין מי שיסכים בזה. ודברי הרשב\"י ע\"ה בענין זה הוא בפ' ויגש (דר\"ט) וז\"ל דאמר ר\"ש כל נשמתין דעלמא כלהו נפקין מההוא אתר דנגיד ונפיק וכלהו נקיט לון צרורא דחיי, וכד נוקבא אתעברת מן דכורא כלהו בתיאובתא דנוקבא לגבי דכורא וכד תאובתא דדכורא נפקא ברעותא כדין אינון נשמתין בקיומא יתיר בגין דכלא בתיאובתא ורעו דאילנא דחיי. ואליהו בגין דהוה מההוא רעותא יתיר מב\"נ אחרא אתקיים. ובג\"כ כתיב (מ\"א יט) אל נפשו ולא כתיב את נפשו דהא את נפשו דא היא נוקבא. ואי תימא אל האשה אמר. כללא דדכר ונוקבא כד איהו בגו דכורא כדין אל האשה אמר. את האשה נוקבא בלחודאה בלא כללא דדכורא. כג\"ד אל נפשו דכר בלחודוי, את נפשו נוקבא בלחודאה בלא כלילו דדכורא. ובגין דאיהו בסטרא דדכורא יתיר מכל בני עלמא אתקיים בקיומיה יתיר ולא מית כשאר בני עלמא. בגין דכולא איהו מאילנא דחיי ולא מגו עפרא ובג\"ד אסתלק לעילא ולא מית כאורח כל בני עלמא דכתיב (מ\"ב ב) ויעל אליהו בסערה השמים. ת\"ח מה כתיב והנה רכב אש וסוסי אש וגו'. דהא כדין אתפשט גופא מן רוחא ואסתלק דלא כשאר אורח בני עלמא ואשתאר מלאכא קדישא כשאר קדישי עליונין ועביד שליחותא בעלמא והא אוקמוה דניסין דעביד קב\"ה בעלמא על ידיה אתעבידן עכ\"ל.", + "והנה נראה ממנו בפי' היות נשמתו כשאר נשמות הצדיקים אלא מפני תוספת קדושתו בעת הזיווג העליון עלה אל המעלה ההיא, וכן הכריח ג\"כ במאמר שהעתקנו בפ' י\"ב בענין חי ה' אשר עמדתי לפניו שפי' [יד]. ועכ\"ז כבר יהיה אפשר היותו סנדלפו\"ן ע\"ד שפי' במטטרו\"ן היותו חנוך קודם והיה אדם ממש כמבואר בפרקים הקודמים:" + ], + [ + "הרמב\"ם ע\"ה האמין היות ענין מראה המלאכים אל אאע\"ה וכיוצא בהם שהיה במראה הנבואה. וזה מפני שהאמין שהם דקים תכלית הדקות רוחניים בלתי מתגשמים ועל זה הוקשה לו רבויים. ותירץ שהם מתרבים בדרך עלה ועלול כמו שפי' בס\"ד בשער סדר עמידתן בפרק ו'. ולזה הבאים אחריו הקשו לדעתו שאם כן חוייב שלא יהיו המלאכים כ\"א י' נאצלים מאחד לא' מאחר שאין הפרדס אלא מעילה לעלול. ומדרגתם הם י', חיו\"ת אופנים אראלים חשמלים שרפים מלאכים אלדי' בני אלדים כרובי' אישים.", + "והנה נודע היותן יותר ויותר. ונדחקו בכמה עניינים לישב ענין זה ולא עלה בידם. ואנו אין לנו אלא קבלת הרשב\"י ע\"ה שפירש שאפשר אל המלאכים להתעבות ולהתגלם באויר וז\"ל בפ' וירא (דף ק\"א.) ת\"ח (בשעתא) [בתר] דאתגזר אברהם הוה יתיב וכאיב וקב\"ה שדר לגביה תלת מלאכין באתגלייא וכו'. וכי מאן יכיל למחמי למלאכין, והא כתיב עושה מלאכיו רוחות וגו'. אלא ודאי חמא לון דנחתי לארעא כגוונא דב\"נ. ולא יקשה לך האי, דהא ודאי אינון רוחין קדישין ובשעתא דנחתין לעלמא מתלבשין באוירין וביסודי דגולמין ואתחזין לבני נשא ממש בחיזו דיוקנא דלהון. ות\"ח אברהם חזא לון כחיזו בני נשא. ואע\"ג דהוה כאיב ממילה רהיט אבתרייהו בדיל דלא למגרע מה דהוה עביד מקדמת דנא עכ\"ל.", + "והנה בפי' אמר שאפשר למלאכים להגלם ולהראות לזכי המדות והצדיקים זכי הראות. עוד למדנו שם בענין המלאכים שאינם יודעים בעה\"ז ובענייניו אלא איש על עבודתו ועל משמרתו וזולת זה אין להם ידיעה בעולם וז\"ל (שם ע\"ב) איה שרה אשתך. וכי לא היו ידעי מלאכי עלאי דשרה הנה באהל, אמאי כתיב איה. אלא לא ידעי בהאי עלמא אלא מה דאתמסר להו למנדע ומה דלא אתמסר להו למנדע לא ידעי. ת\"ח כתיב ועברתי בארץ מצרים אני ה', וכי כמה מלאכין ושליחין אית ליה לקב\"ה. אלא בגין דאינון לא ידעי בין טפה דבוכרא לההיא דלא בוכרא בר קב\"ה בלחודוי. כגוונא דא (יחזקאל ט) והתוית תיו על מצחות האנשים, ואמאי צריכין. אלא בגין דאינון לא ידעי אלא מה דאתמסר לון למנדע ידעי, כגון כל אינון מלין דזמין קב\"ה לאייתאה על עלמא. ומ\"ט, בגין דקב\"ה אעבר כרוזא בכלהו רקיעין בההוא מלה דזמין לאייתאה על עלמא, ואינוי שמעי מלה וידיע. כגוונא דא בשעתא דמחבלא אשתכח בעלמא, בעי בר נש לאתכסייא בביתיה ולא יתחזי לבר בשוקא בגין דלא יתחבל כד\"א ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. מנייהו דיכול לאסתתרא אין, אבל מקמי קב\"ה לא יכיל לאסתתרא מה כתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' עכ\"ל ומבואר הוא. עוד למדנו משם לימוד שלישי בענין המלאכים שעיקר מזונם הוא מצד החסד וז\"ל (שם דף ק\"ד) ת\"ח ויקמו משם האנשים, מההיא סעודה דאתקין להו אברהם וזכה בהו. ואע\"ג דמלאכים הוו זכה בהו וכל ההוא מיכלא לא אשתאר מניה כלום בגיניה דאברהם ולמזכי ביה דהא כתיב ויאכלו באשא דלהון איתאכיל. ואי תימא הא תלת מלאכין הוו, האי אשא והאי מיא והאי רוחא. אלא כאו\"א כליל בחבריה, ובג\"כ ויאכלו. כגוונא דא ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו, אכילה ודאית אכלו דאתזנו מן שכינתא. אוף הכי ויאכלו גרמו לאתזנא מההוא סטרא דאברהם אתדבק בי' ובג\"כ לא אשתאר ממה דיהיב לון אברהם כלום. כגוונא דא בעי ב\"נ למשתי מכוס דברכה בגין דיזכי לההוא ברכתא דלעילא. אוף אינון אכלו ממה דאתקין לון אברהם בגין דיזכון לאתזנא מסטרא דאברהם, דהא מההוא סטרא נפיק מזונא לכלהו מלאכי עילאי עכ\"ל.", + "הורה בפי' שמזונות המלאכים כלם מצד החסד. עוד מצאתי בתיקונים בענין זה כי המלאכים קצתם יונקים מצד הגבורה וקצתם מצד החסד וקצתם יונקים מצד הת\"ת וכן מכל הספי', ועכ\"ז לא פליגי כי לענין מזונם הוא מצד החסד לכלם בשוה. עוד בארו המפרשים שכל מלאך שסוף שמו אל כמו מיכאל יניקתו מצד ספי' החסד, וכל שם שסופו י\"ה יניקתו מצד הת\"ת, וכל שם שסופו ן' פשוטה יניקתו מצד הגבורה ואין לחפש אחריהם שכולם יוצאים מהפסוקים. אמנם יש להם סמך בפסוק ע\"ד המספר וכיוצא בו. ושאר שמות שאין להם סימן מאלו הג' יוצאים מהפסוקים עכ\"ל.", + "עוד למדנו בתקונים שיניקת המלאכים מספירות ידועות ופעולתם כפעולות הספירות ושמם על שם הספי' כמו גבריאל על שם הגבורה וכן חסדיאל ע\"ש החסד וכן אהביא\"ל ע\"ש החסד הנקרא אהבה. וכן ע\"ש כל שאר הפעולות. והטעם מפני שעשר מאורות מתפשטים מבריאה אל היצירה וע\"י המאורות הפעולות נפעלות כמבואר בשער אבי\"ע.", + "והנה מי' מאורות אלו מתפשטות בריאת המלאכים. לכן הם מכונים על שם הספירות ועל שם פעולת הספירות:" + ] + ], + [ + [ + "שער כ\"ה הוא שער התמורות:", + "הנרצה בזה השער הוא לבאר ענין הקליפות מה הם ומאיזה צד נאצלו וכיצד אצילותם ומה תועלתם ועניינם כאשר נבאר בעזרת הצור וישעתו:", + "פרק ראשון:", + "אחר שבפרקים הקודמים דברנו בכל הרשום בענין המלאכים הקדושים, ראוי לנו לדעת כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים כי כמו שיש צד הקדושה והטהרה והצדקה והיושר וטוב תכונת ההנהגה כדפי'. ע\"כ כן יש צד הקליפה שהיא הטומאה הרצוצה שהיא הקטרוג ומצדה המשטין ומעוות את האדם מדרך הישר אל דרך לא טוב ועולין ומקטרגין עליו ומטמאין אותו כי טמא הוא וטמא יקרא וטומאה ירדפו. ויש שואלין מאחר שהקדושה והטהרה והדקות הוא באצילות באין תכלית והוא מובדל מהמדות האלה תכלית ההבדל, אם כן מהיכן יצאו הקליפות והטומאות והיכן היו קודם יצירתן. ולכאורה היא שאלה עצומה וישתומם המשכיל עליה. וקבלנו בזה ממורינו תירוץ נאה והוא משל אל הדגן המנוקה מכל פסולת תכלית הנקיון והטהרה, הנה עכ\"פ שיאכל האדם אותו ויתעכל המזון ההוא במעיו ישאר שם פסולת הרבה ופרש.", + "והנה הנאמר שבשעת אכילתו אכל הזהמא והפרש ההיא. לא. אלא לפי מציאת המזון קודם אכילתו היה הדבר הנאכל ההוא יותר נקי שהוא יכול להיות במציאות מובדל מכל פרש ומכל זוהמא. אמנם אחר האכילה והבדלת הדבר המובחר ממנו ישאר הפרש ההוא מה שלא היה עד עתה. וכ\"ה הדבר בהאצילות האמת הוא כי למעלה במקום האצילות אין דבר רע יורד מן השמים כי למעלה הדברים דקים תכלית הדקות אמנם בהתעבות הדברים וירידתם בסדר מדרגות הנאצלות הוכרח היות הדבר נפרד אוכל מתוך אוכל ויתהווה שם פסולת. עוד משל נאה ומתיישב יותר להמשל אל זרע האדם אשר הוא מהמובחר המתהווה בגוף האדם והוא יוצא מהמוח דרך האשכים אל הגיד ומאותה הטפה בבטן המלאה יתהוה ממנו הולד ודברים אחרים מזוהמים מזולת הולד. וכי יעלה על הדעת שבמוח האדם שהוא מבחר הגוף יתהוה בו מציאות הזוהמא ההיא. לא. ודאי שאם כן יספה כרגע. אבל הזוהמא ההיא מתהווה בהמשכת הטפה זרעית ממקום למקום וממדרגה למדרגה מתהווה הזוהמות בהבדל המובחר שיתהוה ממנו הולד ומהשאר מתהוה הזוהמא. וכן הדברים באצילות למעלה במקומה אין דבר רע, אמנם בהמשכתה למטה יתהווה ממנו בהבדלת הטהרה והקדושה דבר טמא שהיא הפסול וסיגי הזהב. ואחר שרדפנו בחקירת דרושי החכמה מצאנו בענין זה סמך בזוהר פ' תרומה (דף קס\"ז.) וז\"ל בפ' יהי אור ועל דאינון ה' דרגין דאתפרשו ואתמשכו מהאי אור קדמאה כתיב אור ה' פעמים וכלהו הוו מסטרא דימינא ואתכלילו ביה. וכד אתכלילו בסטר שמאלא אתכלילו ברזא דמיא דנטיל מימינא, ובג\"כ כתיב מים ה' זימנין. וכד אשתלימו ברזא דאמצעיתא כתיב רקיע ה' זמנין. וע\"ד תלת אינון או\"ר מי\"ם רקי\"ע לקבל תלת דרגין אילין דכלהו ה' דרגין אתכלילו בהו, וע\"ד בכלהו כתיב ה' זמנין בכל חד וחד. הכא רזא דרזא באילין תלת אתצייר ואתגליף בגלופא רזא דיוקנא דאדם. דאינון אור בקדמיתא לבתר מים לבתר אתפשט בגווייהו רקיעא דאיהו גלופא דגליפו דיוקנא דאדם. כגוונא דגליפו ציורא דדיוקנא דאדם בתולדתיה. דהא בתולדותיה דאדם בקדמיתא זר\"ע דאיהו אור דהא נהירו דכל שייפי דגופא איהו ההוא זרע ובג\"כ איהו אור וההוא אור אקרי זרע דכתיב אור זרוע וגו' איהו זרע ממש. לבתר ההוא זרע דאיהו אור אתפשט ואתעביד מים בליחותא דיליה. אגליף יתיר ואתפשיט פשיטו גו אינון מים פשיטו דגופא לכל סטרין. כיון דאתצייר ואתגליף ציורא ודיוקנא דגופא אקריש ההוא פשוטו ואקרי רקיע ודא איהו רקיע בתוך המים. ובתר דאקריש כתיב ויקרא אלקים לרקיע שמים דהא אקריש ההוא ליחותא דאנגיד ואשתאר ההוא פסולת בגופא דהוו גו אינון מים. כיון דאתבריר גופא ואתנקי בנקיו ההוא לחותא דאתנגיד ואשתאר (הוה) פסולת דקא אתעביד גו היתוכא ואינון מים הרעים עכורים ומנהון אתעביד פסולת מקטרגא דכל עלמא דכר ונוקבא. לבתר כד נחתו אינון מים עכורים ואתהתכו לתתא בסטר שמאלא נפקו לקטרגא כל עלמא. זכאה איהו מאן דאשתזיב מנהון. כיון דנפיק מקטרגא כדין כתיב יהי מארת חסר ואתמשכא אסכרה ברביי וחסר נהורא דסיהרא כו' עכ\"ל.", + "ודבריו מבוארים וכוונתו אל מה שאמרנו לענין משל הזרע. וזה רצה באמרו כגוונא דגליפו ציורא דדיוקנא דאדם. ומתוכו נתבאר שעיקר הציור הוא בגבורה ושם נשארו מים עכורים כדפירשתי. אמנם נשאר לנו לבאר אחר שכן הוא שענין הקליפה נתהווה מענין התפשטות האצילות עד הגבורה איך נשפעת משם הקליפה דרך מדרגות שעדיין יש ה' מדרגות הקדושה להשלים עד י' ומה גם בהיות שנשאר עדיין בריאה ויצירה לפי מה שפי' למעלה. ולזה נראה כי נתבאר במה שפי' למעלה בשער הצנורות בפ\"ד מענין צנור השני אשר ביסוד שמצדו יניקת הקליפות כל המותר מן השפע העליון כי כל מותרות ראוי אל הקליפות שהם המותר. ועכ\"ז לא חל עליו שם טומאה עד היותו יוצא לחוץ וכן דקדקו בזה בלשון המאמר שאמר ההוא לחותא דאנגיד ואשתאר כו' ומנהון אתעביד פסולת מקטרגא כו'.", + "הנה בפי' כי המותר נעשה פסולת ולא היה לו כח לקטרג או לטמא עד רדתו למטה. וזהו שדקדק אח\"כ עוד בלשונו ואמר לבתר כד נחתו אינון מים עכורים ואתהתכו לתתא בסטר שמאלא נפקי לקטרגא כל עלמא ונראה שלמעלה במקום התוכם הראשון ומותרם במקום הקדוש לא היה עדיין שם טומאה על המותר בעצם, ועם היות שהיו המים ההם ראוים אל הטומאה ההיא. ומזה נקיש אל השפע הנשפע עליהם ומזונם הניתן להם משולחן המלך כי בעוד שהם לפני המלך אע\"פ שראוי אל הקליפה לא חלה עליהם שם טומאה עד רדתם למטה ממקום הצנור הנשפע להם בו. ואין זה מן התימא שהרי צואה [א] (באדם) פסק ההלכה הוא אם הוא יושב ואינה נראית שאינה מעכבת ק\"ש ואע\"פ שכבר חל עליה שם צואה והטעם שלא שלט עליה רוח הטומאה עד צאתה מגוף האדם מכל וכל. וכן הדין בשכבת זרע אעפ\"י שנעקר ממקומו לצאת בעוד שלא תצא לא חל עליו שום טומאה ועדיין האדם טהור הוא ואינו מטמא עד צאתו מפי האמה ולחוץ שאז תחול עליו הכח הרע ההוא. ולזה הוצרך הצנור ההוא למעלה מתחלה מפני שקודם צאתו לאויר כבר ראוי אליהם ממקום המותר ומשם מתפרד לצד השמאלי דרך אותו הצנור עד צאתו לחוץ אשר שם חטאת רובץ ומקבלים אותו ואז טמא הוא וטמא אוכלו נבל הוא ונבלה עמו:" + ], + [ + "נשאר לנו לחובה לבאר ספק גדול בענין הקליפות מאחר שכל מדרגות המציאות זו למעלה מזו עד נקודת הארץ משתלשלים מעלה לעלול וכל עלול מוקף מעילתו א\"כ ראוי לדקדק לפ\"ז כל טוב וכל שפע שישפע בעה\"ז הנה יבא דרך הקליפה והטומאה ח\"ו. וכן הנשמה בעת עלייתה אע\"פ שהיה חסיד יוכרח שיתלבש קודם בטומאה ויטמא שם קודם עלותו למעלה ח\"ו. וזה בודאי דבר חוץ מן האמת ומן הנדון.", + "ועוד המן שהיה יורד לישראל איך נאמר שהיה עובר דרך שם וכן התורה ועליית משה למרום ועליית אליהו. ויש תשובה לומר כי עלו בסערה כי ח\"ו אין הסער הזאת סער מתחולל. אמנם היא שערה שעל ידה היו מקריבים קרבן (לחה\"פ) [ב] שהיא המלכות מצד הדין כמו שהיו סוסי אש ורכב אש. אבל לא שנא' שעלו דרך הקליפות ח\"ו וזה דוחק וכן קשה התלבשות המלאכים וירידתם בעה\"ז וכמה עניינים אחרים. ובענין זה היינו מתבלבלים בהתרת הספק עד האיר ה' עיני שכלינו במאמר מספר הזהר בפרשת ויקהל (דר\"ט.) וז\"ל ובכל רקיעא ורקיעא אית ממנא ואתפקד על עלמא ועל [ארעא לאנהגא כולא. בר] ארעא דישראל דלא אנהיג לה רקיעא ולא חילא אחרא אלא קב\"ה בלחודוי והא אוקמוה. ואי תימא איך שריא למגנא רקיעא על ארעא דישראל והא מטרא וטלא מרקיעא נחית עלה כשאר כל ארעא אחרא. אלא בכל רקיעא אית ממנן שלטין על עלמא וההוא ממנא דשלטא על ההוא רקיעא יהיב מחילא דאית ליה בההוא רקיעא בגין למיהב לתתא וההוא רקיע נקיט מההוא ממנא ויהיב לתתא לארעא. וההוא ממנא לא נקיט אלא מתמציתא דלעילא. אבל ארעא קדישא לא שליט על ההוא רקיעא דעליה ממנא אחרא ולא חילא אחרא אלא קב\"ה בלחודוי ואיהו פקיד לארעא קדישא בההוא רקיעא. בכל רקיעא ורקיעא אית פתחין ידיען ושלטנו דכל ממנן מפתחא לפתחא רשימא ומההוא פתחא ולהלן לא שלטא אפי' כמלא נימא. ולא עייל דא בתחומא דפתחא דחבריה בר כד אתיהיב ליה רשו לשלטאה חד על חבריה כדין שלטין מלכין דבארעא חד על חבריה. באמצעיתא דכלהו רקיעין אית פתחא חדא דאקרי גבילו\"ן. ותחות האי פתחא אית שבעין פתחין אחרנין לתתא ושבעין ממנן נטרין מרחיק תרין אלפין אמין דלא קרבין לגביה. ומההוא פתחא אורחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עלאה ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיעא עד תרעא דפתחא דאתקרי מגדו\"ן דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל. וכל אינון ע' פתחי דרשימין גו ההוא פתחא דאיקרי גבילו\"ן כלהו רשימין בכורסייא קדישא וכלהו קרינן לון שערי צדק דלא שליט אחרא עלייהו וקב\"ה פקיד לארעא דישראל בההוא רקיעא מפתחא לפתחא בפקידו כמה דאצטריך. ומתמציתא דההוא פקידו נטלין אנון ע' ממנן ויהבי לכלהו ממנן אחרנין עכ\"ל.", + "ודבריו מבוארים וממנו יראה כדפירשנו כי על ארץ ישראל אין דבר סיבוב אפילו אמה כי אם הרקיע המתעלה למעלה לקבל מתחת כסא הכבוד. ובדבר הזה לא נשאר לנו ספק כי כל העליונים היורדים מן השמים או העולים כלם עולים ויורדים דרך ארץ ישראל. וזהו שאמר הכתוב (בראשית כח יז) וזה שער השמים והכונה שער ליכנס. מה שאין כן בשאר מקומות שיש קליפות מבדילות ומחיצות. סכות בענן לך כו' (איכה ג מד) ח\"ו. ואויר ארץ העמים מטמא. ואויר א\"י מטהר ואוירא דא\"י מחכים. כי אין הקליפות שולטות בה כלל. וכן בארו עוד הענין הזה בזהר פרשת תרומה (דקמ\"א.) וז\"ל בארעא קדישא מתתקנא כלא בגוונא אוחרא דהא קליפה תקיפא אתברת מההוא אתר דלא שלטא ביה קליפה כלל. קליפה תקיפא אתברת מההוא אתר תדיר ואתפתחת מהאי סטרא ומהאי סטרא וההוא פתיחו הוה בארעא קדישא בכל זמנא דפלחין פולחנא כדקא יאות. כיון דגרמו חובין משיכו לההוא פתיחו להאי סטרא. ולהאי סטרא עד דאתקרב קליפה כלא כחדא. כיון דאסתים קליפה למוחא כדין שלטא ההיא קליפה עליהון ודחה לון לבר מההוא דוכתא. ועם כל דא אע\"ג דדחה לון לבר לא יכילת ההיא קליפה לשלטאה בההוא דוכתא קדישא דלאו אתריה איהו. ואי תימא אי הכי הואיל ולא יכיל ההיא קליפה תקיפא לשלטאה בההוא דוכתא קדישא אמאי קיימא חרוב דהא חורבה לא הוי בעלמא אלא מסטרא דההוא קליפה תקיפא. אלא ודאי כד אתחריב לא אתחרב אלא מההוא סטרא בשעתא דאסתים למוחא. וקב\"ה עבד דלא תשלוט ההיא קליפה תקיפא על ההוא דוכתא. וכד דחה לון לישראל מינה אתהדרת ההיא קליפה ואתפתחת כמלקדמין. ובגין דעמא קדישא לא הוו תמן חפייא על ההוא פתיחו חופאה קדישא דפרוכתא קלישא לנטרא ההוא אתר דלא יסתים ליה ההיא קליפה תקיפא ואחיד בכל סטרוי. למהוי רבות קודשא על ארעא כמדקדמין לא יכיל דהא ההוא חופאה קלישא אחיד דלא יחות לתתא דהא עמא קדישא לאו תמן וע\"ד לא אתבני חורבן מיומא דאתחריבו. לשלטאה ההוא קליפה תקיפא לא יכלא דהא ההוא חופאה קלישא אחיד ביה בכל סטרוי בההוא פתיחו דלא תשלוט תמן ולא תסתים למוחא ההוא חופאה דפרוכתא קלישא איהו מגו משיכו דפרוכתא קדישא דלעילא דנטיר ההוא אתר. ובגין כך כל נשמתין דשאר עמין דדיירין בארעא כד נפקין מהאי עלמא לא מקבלא לון ודחי לון לבר ואזלין ושטאן ומתגלגלין בכמה גלגולין עד דנפקין מכל ארעא קדישא וסחרין לסטרייהו במסאבו דלהון. וכל אינון נשמתין דישראל דנפקין תמן סלקין וההוא חופאה קלישא מקבלא לון ועיילין לקודשא עילאה בגין דכל זינא אזלא לזיניה. ונשמתין דישראל דנפקי לבר מארעא קדישא ברשותא דההיא קליפה תקיפא אזלא ומסחרא ומתגלגלא עד דתבת לדוכתאה ועאלת לאתר דאתחזי לה. זכאה כו' עכ\"ל.", + "וכל דבריו מבוארים וזכים והם הכרח עצום וביאור רחב אל ענייננו שאין בא\"י קליפה כלל שלא יצטרכו לעבור דרך הקליפות ח\"ו. וכן נשמתן של רשעים ר\"ל רשעי האומות הן מתגלגלות לחוץ כדכתיב (ש\"א כה כט) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. כי שער השמים ליכנס אל הקדושה הוא א\"י ומפני זה אין נבואה שורה אלא בא\"י. ואין תשובה מנבואת יחזקאל שהיתה בחוצה לארץ שכבר תרצו רז\"ל [ג]. ואין תשובה מענין דור המדבר כי אויר א\"י היה הולך עמהם דאי לא תימא הכי איך היו אוכלין קדשים בחוץ לארץ אלא שהאויר והרקיעים והשמים והחלונות והשרים כלם היו נוסעים עם השכינה שהיתה נוסעת עמהם [ד] וזה נתבאר בזהר פ' תרומה (דף ק\"מ ע\"ב) וז\"ל הה\"ד ויהי ביום כלות משה דנחתת כלת משה לארעא. ואי תימא בכל אתר ויהי לאו איהו אלא לישנא דצערא והכא כתיב ויהי ביום. אלא בההוא יומא דשכינתא נחתת לארעא אשתכח מקטרגא לגבה וחפי ההוא חשיך קבל לגבה בגין דלא תיחות כו'. ובההוא זמנא אשתכחו כל כנופיא ממלאכי עילאי קמי קב\"ה אמרו קמיה מארי דעלמא כל זיווא וכל נהורא דילן בשכינת יקרך איהו והשתא תיחות לגבי תתאי. בההיא שעתא אתתקפת שכינתא ותברת ההוא חשוך קבל כמאן דתבר גזיזין תקיפין ונחתת לארעא. כיון דחמו כלהון כך פתחו ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אדיר ודאי דתבר כמה גזיזין וחילין תקיפין ונחתת לארעא ושליטת בכולא. וע\"ד כתיב ויהי ביום צערא דקבילו כמה חיילין ומשריין ביומא דכלת משה נחתת לארעא עכ\"ל.", + "ונודע עניין החשך והקבל. ומלבד אלה היה מקטרג ולא היה נותן מקום לפתוח שער לרדת בשום אופן אלא בדרך שבירה. ומלבד המקטרג היו החיילים הקדושים אומרים כל זיווא וכל נהורא וכו' וכאשר ירדה לא הוצרכה אלא שבירת המקטרג והחיילים הקדושים אמנם הוצרכה אל החשך והקבל לבטלו שהוא המגין שלא תרד. ואותו השער והאויר היה הולך עמם עד הכנסה לא\"י אל מקומה הראוי לה ושם מנוחת הקדושה כי שם שער השמים כדפירשנו:" + ], + [ + "עתה חוייבנו לבאר תועלת הקליפה הזאת ועניינה בעולם כי לומר שהיא להעניש וכו' לא יספיק. כי נשאל כל עצם העונש הלא סבתו הוא היצה\"ר והקליפה, לא תהיה קליפה ולא יהיה יצה\"ר. ונאמר כי הטעם אל בריאתם ברצון הבורא הוא להיות כי הוצרך העולם והנבראים להיותם מקבלים מזונתם ופרנסתם מכח הדין והצדק והיושר ואם היו כלם מלאכים בלתי בחיריים במעשיהם היה העולם בלתי נשכר על פעולתם מפני שהם מוכרחים בפעולתם כמלאכים. ולזה הוכרח להיות האדם בעל בחירה והיותו מורכב מיצה\"ר ומיצה\"ט, שאם ירצה בטבעו להטות אל הטוב יהיה יצה\"ר על שמאלו לשטנו להטותו אל הרע, וכשירצה להטות אחרי הרע יהיה יצה\"ט על ימינו ליסרהו ולהזכירו בדברי בוראו באופן שיקבל שכר על הנטייה אל א' מהקצוות אם טוב ואם רע. ולתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו הוצרך להיות הצד הטמא העבד המורד באדוניו לייסר הרשע בכדי רשעתו במספר ורע תדרוש רשעו וידבק בצד הראוי ושם יקבל עונשו. ונתבאר הענין הזה היטב בזהר פ' תרומה (דף קס\"ג.) וז\"ל כל מה דעבד קב\"ה עילא ותתא כלא איהו בגין לאחזאה יקרא דיליה וכולא איהו לפולחניה. וכי מאן חמי עבדא דמריד דלהוי מקטרגא דמאריה ובכל מה דרעותא דמאריה אתעביד איהו מקטרגא. רעותא דקב\"ה דיהון בני נשא תדיר בפולחניה בהאי עלמא ויהכין באורח קשוט בגין למזכי לון בכמה טבין. הואיל ורעותיה דקב\"ה בהאי היך אתי עבדא בישא ואשתכח מקטרגא מגו רעותיה דמאריה ואסטי לבני נשא לאורח בישא רחיק לון מאורח טב ועביד לון דלא יעבדון רעותא דמאריהון כו'. אלא ודאי רעותא דמאריה עביד. למלכא דהוה ליה בר יחידאי והוא רחים ליה יתיר ופקיד עליה ברחימו דלא יקרב גרמיה לאתתא בישא בגין דכל מאן דיקרב לגבה לאו כדאי איהו לאעלא גו פלטרין דמלכא. אודי ליה ההוא ברא למעבד רעותיה דאבוי ברחימו. בביתא דמלכא לבר הות חד זונה יאה בחיזו ושפירא בריוא. ליומין אמר מלכא בעינא למחזי רעותא דברי לגבאי. קרא לההיא זונה אמר לה זילי ותפתי לברי למחמי רעותא דברי לגבאי. ההיא זונה מה עבדת אזלת אבתריה דבריה דמלכא שריאת לחבקא ליה לנשקא ליה ולמפתי ליה בכמה פתוין. אי ההוא ברא יאות וציית ואזין לפקודא דאבוי גוער בה ולא אצית לה ודחי לה מניה. כדין אבוי חדי בבריה ואעיל ליה לגו פרגודא דהיכליה ויהיב ליה מתנן ונבזבזן ויקר סגיא. מאן גרים ליה כל האי יקר לההוא ברא הוי אימא ההיא זונה. וההיא זונה אית לה שבחא בהאי או לא. ודאי שבחא אית לה מכל סטרין. חד דעבידת פקודא דמלכא. וחד דגרמא ליה לההוא ברא לכל האי יקר לכל האי טיבו לכל האי רחימו דמלכא לגביה. וע\"ד כתיב (בראשית א) והנה טוב דא מלאך חיים. מאד דא מלאך המות, דאיהו ודאי טוב מאד למאן דאצית לפקודא דמאריה. ות\"ח אי לא יהא האי מקטרגא לא ירתון צדיקייא הני גנזייא עלאין דזמינין לירתא לעלמא דאתי. זכאין אינון דאערעו ביה בהאי מקטרגא, וזכאין אינון דלא אערעו ביה. זכאין אינון דאערעו ביה ואשתזיבו מניה דבגיניה ירתין כל אינון טבין וכל אינון עדונין וכל אינון כסופין דעלמא דאתי, עליה כתיב (ישעיה סד) עין לא ראתה אלדים זולתך יעשה למחכה לו. וזכאין אינון דלא אערעו ביה דבגיניה יירתון גיהנם ואטרדו מארץ החיים אינון דלא צייתן למאריהון ואתמשכו אבתריה. וע\"ד אית לצדיקייא למחזק ליה טבא דבגיניה יירתון כל אינון טבין ועדונין וכסופין לעלמא דאתי. תועלתא דהאי מקטרגא כד חייביא צייתין ליה מאי היא. אלא אע\"ג דלית ליה תועלתא פקודא דמאריה איהו עביד. ותו דהא אתתקף בגין האי הואיל ואיהו רע אתתקף כד עביד ביש. חייבא לא אתתקף עד דקטיל בני נשא כיון דקטיל בני נשא כדין אתתקף ואתגבר בחיליה ואית ליה נייחא. כך ההוא מקטרגא דאתקרי מה\"מ לא אתגבר בחיליה עד דאסטי בני נשא ומקטרג לון וקטיל לון. כדין אית ליה נייחא ואתתקף ואתגבר בחיליה [ה] כד חייבא צייתין ליה ושליט עלייהו רחמנא לשזבן. וזכאין אינון דזכאן לנצחא ליה ולאכפייא ליה למזכי בגיניה לעלמא דאתי ואתתקף בר נש במלכא קדישא תדיר ע\"ד אתמר (תהלים פד) אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם זכאין אינון בהאי עלמא ובעלמא דאתי עכ\"ל.", + "ודבריו מבוארים וצרופים כצרף כסף והוא טעם מבואר כי הקליפה צורך גבוה נאה לעולם נאה לצדיקים. ולנו עוד טעם יפה בענין היצה\"ר והוא כי נודע היות השרשים העליונים פעולתם נמסרים ביד האדם כענין אמרו (דברים לב) צור ילדך תשי. וכן ענין (שם לג) רוכב שמים בעזרך. וכן הענין שמהפכין מדת הדין למדת רחמים ומדת רחמים למדת הדין כמו שפי' בשער מהות והנהגה. ונפרש עניני טעמו בשער הנשמה בס\"ד. ועתה הוכרח היות האדם מורכב מן הדין ומן הרחמים כדי שעל ידי שני הענפים האלה יפעול למעלה בשרשים הנעלמים.", + "והנה יצה\"ר מצד הגבורה ויצה\"ט מצד החסד. עם היות שיצה\"ר הוא בסוד הקליפה ויצה\"ט בסוד הקדושה. וכאשר האיש הישר יגבר עליו יצרו ומבקש להטותו מדרך הישר אל דרך לא טוב יורה על הקליפה המתגברת לפעול בכח הגבורה השופעת עליה שממנה יניקתה ואז הדין גובר על הרחמים. וכאשר הישר בכח שכלו יגביר יצה\"ט על יצה\"ר אז יורה להכניע כח הקליפה והדין נמתק וכח הרחמים גובר ומה\"ד מתהפכת למה\"ר וכל זה בסוד הענפים שביד האדם הישר להכריעם ולהטותם אל א' הצדדים. וכאשר ח\"ו הרשע יגביר יצה\"ר על יצ\"ט יורה כח הגבורה שולט על כח הרחמים והדין הווה וקליפה מתגברת. וזהו אמרם ז\"ל ארורים הם הרשעים שמהפכין מדת רחמים למה\"ד. כי בפעולות התחתונות בסוד הענפים יפעלו השרשים. וזהו הטעם שברא הקב\"ה היצה\"ר כדי שיכול להיות מוכנע תחת כף היצ\"ט ואז מתהפכת מ\"ד למה\"ר והשרשים העליונים יונקים מזוהר אור העליון ומתיחדים יחוד גמור. וזה טעם גמור על ענין יצה\"ר. ויש עוד טעם אחר יותר נאה מוסמך על דברי הרשב\"י בזוהר והוא כי ענין הקליפה היתה סבתה מפני התפשטות כדפי' בפ\"ק [ו]. (והנה ההתפשטות, סבתו האדם הא') כדפי' בשער טעם האצילות פ\"ו בכלל.", + "והנה נמצא הוא המעוות והוא היה סבת הקלקול לכן הוצרך להיות מתקן אשר קלקל ובמה מכניע כח הקליפה בהיותו מגביר יצ\"ט על יצה\"ר והקליפה נכנעת ונשברת ואז הוא מתקן את אשר נתקלקל בעבורו. ובזולת זה הוא מטהר את הטמא כי בהיותו מכניעו ומכניסו בקיום המצוה יחזירהו אל הקדושה ויטהר על ידו ואז יכניסהו בקדושה כמו שהיה מקודם והקליפה נכללת בקדושה והכל טהור כדפי' בפ\"ק. ובודאי שיצה\"ר נטהר ונעשה יצ\"ט. וכך פי' הרשב\"י בר\"מ (פ' בא דף מ\"ג.) וז\"ל פקודא דא לפדות פטר חמור ולערוף פ\"ח אם לא יפדה ליה הה\"ד ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו. ורזא דא יצ\"הר יכיל לאחזרא בתיובתא ולאחזריה יצה\"ט כמה דאוקמוה אם זכה עזר אם לא זכה כנגדו בגין דאינון דיוקנא חד דשה וחד דחמור ואם זכה לאחזרא בתיובתא אע\"ג דאיהו חמור עם הארץ תפדה מן גלותא בשה וכו' עכ\"ל לעניננו. ומתוכו מתבאר היות יצ\"הר נטהר וישוב יצה\"ט וזהו תפדה בשה וכו'. והענין ע\"ד שפי' כי יפעל פעולת מצות והרי יצ\"ה נעשה יצ\"ט וכיוצא בו. וכן נדרש במ\"א בזהר [ז] שאמר יצה\"ר לעילא מאן איהו גבורה. הורה כי אפשר להיות יצה\"ר מצד הגבורה מצד היין המשמח לא מצד היין המשכר. וכן עתה יתתקן הקליפה והיין המשכר בסוד התפילין שהם התורה יתקנהו ויבשמיהו ויהיה יין המשמח שיחזירהו אל מקורו ונטהר. ובזה יובן ענין הנדרש בזהר פ' נח (דף ס\"א.) ז\"ל ת\"ח אלו אפיק אדם תולדות מגנתא דעדן לא ישתצון לדרי דרין ולא אתחשך נהורא דסיהרא לעלמין דכלהו הוו קיימין לעלמין. ואפי' מלאכין עילאין לא קיימאן קמייהו בנהורא וזיווא וחכמתא כד\"א בצלם אלהים ברא אותו. אבל כיון דגרים חטאה ונפיק איהו מגנתא ועבד תולדות לבר לא אתקיימו בעלמא ולא הוו כדחזי. א\"ר חזקיה וכי האיך יכלין למעבד תולדות תמן דהא אלמלא דאמשיך עליה יצה\"ר וחטא אתקיים איהו בעלמא בלחודוי ולא יעביד תולדות. כגוונא דא אלמלא דחבו ישראל בעגלא ואמשיכו עלייהו יצה\"ר לא עבידו תולדות לעלמין ולא ייתון דרין בתראין לעלמין. א\"ל אלמלא דחב אדם לא עביד תולדות כגוונא דא [מסטרא דיצה\"ר אבל עביד תולדות מסטרא דרוח קדישא] דהשתא לא עביד תולדות אלא מסטרא דיצה\"ר. ובגין דכל תולדות דבני נשא כלהו מסטרא דיצה\"ר בגין כך לית לון קיום דאי אפשר לון לאתקיימא דסטרא אחרא אתערב בהון. אבל אי לא חב אדם ולא אתתרך מגנתא דעדן עביד תולדות מסטר דרוח קדישא דקדישין כמלאכי עלאין קיימין לדרי דרין כגוונא דלעילא. כיון דחב ואוליד בנין לבר מגנתא ולא זכה לאפקא לון מגנתא לא אתקיימו אפי' לאשתרשא בעלמא דא עד דאתא נח וכו' עכ\"ל.", + "והנה בפי' כי עם היותו בג\"ע היה בו כח להוליד מסטר דרוח קדישא כי זה היה תחלת הכוונה. והוא המשיך עליו יצה\"ר במה שהגביר עליו כח הקליפה וגבר עליו כחו ועי\"ז יוכרח האדם לתקן ולהמתיק היצ\"ר ולהחזירו בשרשו ליין המשמח כדפי':" + ], + [ + "הנרצה עתה לבאר על ענין הקליפות שלהם ע\"ס וז' היכלות כענין הקדושה כי הם נגד הקדושה כקוף בפני אדם וכמו שצד הקדושה מושך שפע ומזון לכל נבראיו הטהורים, כן הקליפה היא מושכת ומשפעת מזון ושפע לנבראים רבים אשר בצדה. וזה טעם האסור והמותר הטמא והטהור הפסול והכשר. כי כמו שיבא צד הלובן והטהרה מצד החסד שהוא דמות הסבא מפני שיבה תקום, כן יש לובן בטומאה וקליפה והוא זקן אשמאי שהוא שומם ושרש השממה והכליון חרוץ. וכמו שיש אודם המותר ודם טוהר בצד הגבורה שהיא צד החוזר אל ההכרעה הטהורה וזהו הכובש את יצרו כדפי' לעיל, כן יש אודם ודם טמא ואסור. וכמו שיש ירוק בצד הרחמים הקו האמצעי מצד הת\"ת אשר שם הכשרות והטוב, כן יש המרה הירוקה הממיתה טפה שממנה פניו ש\"א מוריקות והפיסול והרע כי הם אלו נגד אלו. וכמו שאלו הג' הם חסד דין רחמים נכללים בי' ספירות כדפי' בשלהי שער מהות והנהגה, כן אלו הג' יש להם י' ספירות בקליפות המשטינים כאשר נבאר. אולם שמות אלו רבו בהם הפירוש' ואנו נקצר הרב במעט המספיק:", + "הא' נקרא תאומיא\"ל. פי' כי היא מלשון תאומים במדה אשר מרדה באדון ב\"ה ועושה עצמה כתאומים אליו כדמיון תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה (משלי ל). ואין תימה מה שנמצא שם אל בדמות הקליפות כי כמו שיש שם אל בצד הקדושה כן יש א\"ל אחר וזש\"ה (במדבר כד) נאם שומע אמרי אל ופירש בזהר דא אל אחר. ויש שקבלו בשם הקליפה הזאת תומיא\"ל חסר אלף ופי' כי כל כוונתם לכלות ולהתם הקדושה ח\"ו ולהמעיטה מלהשגיח. ושתי שמות אלו ייחסם הרשב\"י בתיקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ה. ע\"ש) אל הקליפות שהם נגד נצח והוד. ולקליפה הראשונה ייחס שם בשם כתריאל להורות שהיא כתר לשאר הקליפות ומן הקליפה הזאת הכרת שהיא נק' לפעמים כרתי\"אל וע\"י נכרתים הרשעים. ויש שקבלו בשם הקליפה הזאת קמטיאל. ואפשר כדפירשנו בכרתי\"אל, ועניינו קמט, מלשון אשר קומטו ולא עת (איוב כב טז). וידוקדק עתה העניין הזה אשר קומטו בלא עת דהיינו תתקע\"ד דורות שקומטו ונכרתו קודם עתם כדפירשו רז\"ל (בחגיגה דף י\"ג):", + "השנית נק' עוגיא\"ל. ופי' הטעם כי היא עוגה לחברתה כן פירש הרמב\"ן ז\"ל. ואפשר לפרש מלשון הלהן תעגנה (רות א). והכונה מעכב השפע ומונע ההשגחה כמו מסך המבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים. ואית דגרסי גועיא\"ל ופירש מלשון אם יגעה שור על בלילו (איוב ו') והכונה כי הוא גועה לבלל האצילות ולהרוס הבנין. ואפשר מלשון גויעה כי מגמת פניו להגוויע ולכלות כל הדברים הקדושים. ואית דגרסי בלא ו' געיא\"ל או עגא\"ל ואפשר לפרשו ע\"ד שפירשתי בו'. ובתיקונים (שם) קרא הרשב\"י לספירה זו אדם בליעל. כי החכמה קדושה נקראת אדם כמבואר בשער ערכי הכנויים, וזאת שהיא כנגדה נקראת אדם בליעל. והשמות האלה עוגיא\"ל כו' ייחס לכנגד התפארת. ויש שקראו לקליפה זו בלי\"אל והכונה מבוארת כי הוא מכחיש מציאות האלוה וזהו בלי אל:", + "השלישית נקראת סתריאל. כי היא מסתרת פני הרחמים כענין סכות בענן לך וגו' (איכה ג). ואחרים קוראים אותה הרסי\"אל ופי' לשון הריסה שהוא הורס והכונה כי היא הפך הבינה כי הבינה משכנת ומגלה האלהות וכן היא בונה בנין הקדושה. וזאת מעלמת האלהות והורסת הבנין. וע\"ד זה נוכל לפרש סתריאל מלשון סתירה. ובתיקונים (שם) קראה הרשב\"י שערי\"אל ומשם עשו איש שעיר ומשם שער באשה ערוה. ויש שקראו אותה עיתיאל ואפשר לפרש מלשון איש עתי (ויקרא טז) והכונה מזומן לעשות עצמו אלוה כענין העגל שנתהוה מעצמו. וכתבו המפרשים כי ג' קליפות אלו היו אפיסתן כרגע ואלו הם העניין בונה עולמות ומחריבן. ולפי דעתם אין ג' מיני טומאה אלו במציאות ואין כ\"א ז' קליפות ואין הדבר הזה צודק עם פי' הזהר. כי בפי' מבאר הרשב\"י (שם בתקונים) שהם י' מיני קליפות והוא קורא אותה י' כתרין תתאין, וכנגדן י' חמורים וי' אתונות. ואפשר לכוונתם בעינן האפיסה שנעדרת השגחתו מן העולם וגם זה לא יצדק שהרי שעריא\"ל היא קליפה שלישית והרי ממנה עשו איש שעיר וכן שער באשה ערוה:", + "הרביעית נקרא געש כלה. ופי' הרמב\"ן שהוא ממונה על כתות חיילים כתות המקנאים ובקנאתו אשר הוא מקנא בהטהרה הוא גועש ורועש ומכלה כמה נשמות ואז אפי' מלאכי השלום מר יבכיון ע\"כ. ובתקונים (שם) פי' הרשב\"י ע\"ה כי הקליפה הזאת נק' עוזיאל ומשם עזא ועזאל שהם שני כחות הטומאה וכן קראה חזריא\"ל יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ). ואחרים אמרו כי נקרא סמא\"ל ואחרים יחסו סמא\"ל במקום אחר כאשר נבאר:", + "החמישית נק' גו\"להב ופי' כמו מן ג\"ו יגורשו (איוב ל') והכוונה כי היא גוף של להב כי מזה תחלת הגופים המתכסים מבני אדם וכו' וכסאו מוקף בלהבי אש ואלמלא חפץ השם יתברך בבריותיו כתות חייליו היו מכלים כל הנבראים התחתונים כרגע. ואחרים פי' כי גו מלשון תוך לשון ארמי וענינו שהוא תוך הלהב וכו'. ואחרים פי' שנק' זעפיא\"ל והכוונה מלשון זעף שהוא שר הזעף וה' יצילנו. ובתקונים (שם) קראה אגגיא\"ל ואמר כי משם אגג מלך עמלק:", + "הששית נק' תגרי\"נון. והכוונה כי הוא מעותד לשים תגר בין המלכים בקול צעקה גדולה שהוא מבלבל. ואחרים כתבו שהוא נק' זעמיאל ואפשר שהוא שר הזעם. ובתקונים (שם) קראו עוגיאל לקבל עמודא דאמצעיתא ומתמן עוג מלך הבשן ומלת עוגיאל פי' למעלה:", + "השביעית נק' ערבזר\"ק. והכונה כי הוא כעורב אכזרי ומתכוין לזרוק ילדיו. עוד פי' כי בשעת קבלתו מן הקדושה ערב לו ואחר שהוא מקבל מהקליפה שונא אותו השפע וזורק אותו. ולנו אפשר לפרש כי בתחלה ערב לאדם בדברו וחלק משמן חכו ואח\"כ זורק לו סם המות וימצא מרורות פתנים בדבשו. ואחרים כתבו שנקרא קצפי\"אל שר הקצף:", + "השמינית סמא\"ל הרשע. והאריכות בעניינו אין צורך כי מפורסם כי הוא קטיגור של ישראל. ובתקונים שם פי' כי קליפ' ז' וח' הם תאומיאל ותומיאל ואמר כי משם תהומות יכסיומו. ואחרים כתבו שנקראת רגזיאל ואפשר שהוא שר הרוגז:", + "התשיעית גמליא\"ל. והגאונים אומרים על הקליפה הזאת כי יש מקטרג א' בהמון מעלה גמליאל שמו ובהיותו יונק מהו' (אולי צ\"ל מהוברי) שמים כל חייליו חיילי שלום וכשנראים לבני אדם יש להם רשות להראות להם בצורת אדם ומגידות להם עתידות וכאשר הוא יונק מהמקטרג אשר עליו לעתות ידועות מתהפך שמו ונקרא נחשיאל וכל חיילין חיילי בהלה דמות נחשים מבהילים בני אדם ע\"כ פי' הגאונים. ואפשר כי כאשר יונק מצד הטהרה נקרא גמליאל מטעם כי ג\"ם לו יניקה מצד הטהרה. וכאשר הוא יונק מהקליפה נקרא נחשיא\"ל לומר שנחש אלוהו וכחו. ואחרים קראו לקליפה הזאת עבריא\"ל ואפשר שהוא שר העברה ובתקונים (שם) קראה סמא\"ל הערל כי כנגד המילה היא הערלה:", + "העשירית נק' לילית. והיא מקבלת מכל הקליפות כמו הטהרה ונקראת אשת זנונים. ובזהר פ' אחרי (דף ע'.) פי' כי מדרגה עשירי שבקליפות היא נקראת דורש אל המתים. ושאר שמות הקליפות נתבארו בשער ערכי הכנויים:" + ], + [ + "פי' הקדמונים כי שתי לילית הן אחת קטנה ואחת גדולה הגדולה בת זוגו של סמאל והיא אשת זנונים והקטנה בת זוגו של אשמדאי כאשר יתבאר בשער היכלי התמורות בע\"ה. ועל הלילית הזאת כלת סמאל פי' הגאונים שיש תחת ידה ת\"פ חיילות בחשבון שמה ויוצאות ביום הכפורים אל המדבריות הולכת ומייללת כי היא שר היללה. ומחלת בת ישמעאל היא ג\"כ פלגש סמאל. ויוצאות עם תע\"ח חיילות הולכת ומשוררת בלשון הקדש שיר ושבח ובפגעם אלו עם אלו מתקוטטים ביום הכפורים שם במדבר מתגרים אלו עם אלו עד עלות קולם השמים והארץ רעשה לקולם וכל זה עושה הקב\"ה כדי שלא ילמדו קטיגורא על ישראל בתפלתם. ואחרים כתבו כי הקליפה הזאת היא נקראת משולחאל והטעם כי היא משלחת מלאכי רעים הרחמן יצילנו. ומצאנו כתוב כי סמאל הרשע ולילית האולת המה כדמות זווג א' באמצעות שושבין מקבל אצילות רשע וזדון מזה ומשפיע לזה ועל סוד זה נאמר (ישעי' כ\"ז) ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו' על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים. לויתן, פי' חיבורם וזווגם של שניהם שהם כדמיון נחשים על כן כפל נחש בריח כנגד סמאל נחש עקלתון כנגד לילית. והרג את התנין אשר בים, כשם שיש לויתן טהור בים כפשוטו ונקרא תנין כן יש תנין גדול טמא בים כפשוטו. וכן למעלה על דרך הנעלם. והתנין של מעלה הוא שר סומא שהוא כדמיון שושבין אמצעי בין סמאל ולילית ושמו תניניעור והוא כמו תנין עור. ובעלי הקבלה אמרו כי אותו התנין שבים בלי עינים וכן התנין של מעלה כדמות צורה רוחניות בלי גוונים שהם העינים על כן שמו תניניעור והוא המחבר הלוויה והזווג בין סמאל ולילית אלו נברא שלם בשלימות אצילותו היה מחריב העולם ברגע אחד וכשיגיע הרצון וימעט ויחסר האצילות הבא מצד סמאל ולילית באמצעות השר הסומא בכליון גמור אז יתקיים מאמר הנביא ביום ההוא יפקוד ה' וגו' עכ\"ל.", + "ונראה כי האמת עמהם כי במקומות רבים (בתקוני ז\"ח דף קל\"ח ובתקונא ל\"א דף ע\"ד.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי סמאל ולילית הם נגד תפארת ומלכות והם נקראים שמים וארץ ועליהם נאמר (ישעיה נא ו) כי השמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אבל על ת\"ת ומלכות נאמר ישמחו השמים ותגל הארץ וכן נאמר על ת\"ת ומלכות והיה אור הלבנה כאור החמה (שם ל כו). ועל סמאל ולילית נאמר (שם כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו'. ואין ספק שכמו שיש לויתן טהור וקדוש מזיווג הת\"ת והמלכות והוא היסוד כן יש בצד הטומאה כח המחבר הכחות הללו יחד והוא עור. שאם היה בעל עינים היה הזווג הטמא שלם חס ושלום והיו מחריבים העולם. אבל בקדושה הוא בעל עינים ועליו נאמר (קהלת ב יד) החכם עיניו בראשו כדפירשנו בשער ערכי הכנויים בערך לויתן. אמנם על לויתן זה נאמר (איוב יא כ) ועיני רשעים תכלנה. והגאונים פי' כי יש גם כן לסמאל י\"ב כחות כמו שיש י\"ב כחות לתפארת כדפירשנו בענין הגבולים ושמות הכחות הם אלו. וזה העתק לשונם סמאל הוא רביעי נאצל אחר שלש כחות המשחיתות שנמוחו מן העולם שהם קמטיא\"ל בליא\"ל עתיא\"ל. וסמא\"ל רביעי להם וממנו נאצלו י\"ב כחות מחבלים ארורים מקטרגים על י\"ב שבטי יה עליונים ותחתונים כל שר מהם רע רע. ואלה שמותם:", + "השר הראשון בערירו\"ן ונקרא כן על שם שהוא רביעי וגם מלא רע. השר השני אדמירו\"ן גווניו כדם המעורב במים. השלישי צלל דמירו\"ן גווניו כמראה הדם הצלול. הרביעי שיחרינו\"ן גווניו כלם שחורים. החמשי שלהבירון גווניו כדמות שלהבת אש. הששי עפרירו\"ן גווניו דמות העפר. השביעי עביררו\"ן גווניו דמות העבים המסבבים בעולם כל מיני נזקים. השמיני נחשתירון נ\"א נחשיכו\"ן גווניו כעין הנחשת. התשיעי נחשירו\"ן (גווניו כעין נחשים הוא וכל מחנהו. העשירי דגדגירו\"ן גווניו) דמות דגים גדולים והגוונים כדמות סימני טמאים. הי\"א בהמירו\"ן הוא וכל מחנהו גוונים דמות בהמות או חיות, והוא שר מושל על אלף שרים חזקים בהרים וכל שר ושר מהם אלף מחנהו וזהו סוד בהמות בהררי אלף (תהלים נ י). הי\"ב נשימירו\"ן הוא וכל מחנהו צורת נשים רעות ומזיקות יותר מכל הכתות המזיקים. ובעלי החכמה הזאת הבקיאים בשמוש אומרים על דרך הקבלה ומעשה ששמו גם כן חתורולרו\"ן ופעמים הוא וכל מחנהו נראים כדמות החתולים הגדולים ע\"כ. עד הנה מה שמצאנו בענין הספירות הטמאות והקליפות בדברי הגאונים עליהם השלום והמפרשים והזהר וקצרנו בהם הרבה לפי שאין הדברים האלה בכונתינו אלא הערה אל המעיין כדי שיצליח בביאור התורה וסודותיה ובזולת זה אין לנו בו חלק ולא ידיעה:" + ], + [ + "הנרצה בפרק זה להציל חסרי הדעת מן הטעות אל יחשוב החושב שהקליפות נכנסות אל תוך האצילות הטהור והקדוש חס ושלום חלילה וחלילה כי החושב זאת חייב ראשו לקונו. ומה שנמצא בקצת מקומות שיורה על שהקליפ' נכנסות תחת הקדושה אינו לא בעולם האצילות ולא בעולם הבריאה אבל הוא בעולם היצירה הוא עולם המטטרון כי סביב לו רשעים יתהלכון. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בס' ר\"מ (פנחס דרכ\"ז) וז\"ל לעילא באילנא דחיי לית קליפין כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק לתתא אית קליפה במטטרון דאיהו בדיוקנא דעמודא דאמצעיתא. דבזמנא דקב\"ה בר ממלכותיה אתכסי בגדפין ואנפין דעבד דיליה מטטרון הה\"ד (ש\"ב כב) וירכב על כרוב ויעוף. ואינון קליפון דסחרין לד' חיוון דמטטרון אינון תוהו, (מ\"א יט) והנה רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לא ברוח ה'. בה\"ו, ואחר הרוח רעש לא ברעש ה'. הא תרין קליפין ירוק וחיוור. דקליפין דאגוזא חד תה\"ו קו ירוק, תניינא בהו אבנין מפולמין קליפא תקיפא כאבנא מפולמא. לקביל תרין קליפין אלין מוץ ותבן דחטה. קליפה תליתאה דקיקא לקבל סובין דחטה דהכי איהו מתדבק בחטה ולא יכול לאתפרשא מתמן עד דטחנין ליה ברחיים דאינון לקבל טוחנות דפומא דבר נש דצריך למטחן בהון מילי דאורייתא עד דיהון כקמח סלת נקייה ובנפה דאיהי שפה אתבריר פסולת דאיהו סובין עד דישתכח הלכה סלת נקייה. בההוא זמנא נטיל לה לבא ומוחא וכל אברין דגופא דאתפשט בהון נשמתא ואתפרנסת בה נשמתא כגוונא דגופא אתפרנסת במלין דעלמא דזה לעומת זה עשה האלדים נהמא דגופא ונהמא דאורייתא הה\"ד (משלי ט) לכו לחמו בלחמי. והאי קליפה איהי כקליפא דמתדבקא במוחא דאגוזא ובזמנא דאגוזא איהי רכיכא אתפרשא ההיא קליפה ממוחא דאגוזא בלא קושיא. ובזמנא דאיהי אגוזא יבישה קשה לבר נש לאעברא לה מתמן כי עדיין הקושייא במקומה עומדת. ובג\"ד מני קב\"ה לבר נש לאחזרא בתיובתא בבחרותיה קודם דיצר הרע יזקין ביה הה\"ד (ויקרא יט) מפני שיבה תקום, קודם שיבה דילך. והאי קליפה איהי אש ואתער ביה ואחר הרעש אש לא באש ה'. רביעאה תהום, חלל דאגוזא ביה קול דממה דקה תמן קא אתא מלכא, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש (יחזקאל א) כו' עכ\"ל.", + "ולא נאסוף ידינו מלבאר המאמר הזה לרבוי תועלתו. אמר לעילא באילנא דחיי, מפני שיש עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. ועץ החיים הוא התפארת בפרט. ובכלל כל האצילות כי שם חיים ואין מיתה רק במקום הקליפות שהם סביב עולם מטטרון שהוא עץ הדעת טוב ורע. כמו שביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא נ\"א דף פ\"ה) ז\"ל ועץ הדעת טוב ורע איהו לתתא עץ הדעת טוב דא מטטרון, ורע דא סמאל עכ\"ל בקוצר מפני האריכות הגדול. ומכאן הריסה להאומר כי עץ הדעת טוב ורע הוא במלכות שטעות הוא בידם. ומה שנמצא להרשב\"י ע\"ה פעמים קורא למלכות עץ הדעת טוב ורע הוא ע\"ד השאלה כי כל מה שלמטה מהמלכות מתייחס אליה ועקרו במטטרון והושאל אל המלכות מפני שרגליה שהם מטטרו\"ן יורדות מות שהם הקליפות. וייחס הקליפות בשם סמאל כי הוא שלוחם לכל ריב ולכל נגע לכל עוון ולכל חטאת כמפורסם בדברי הרשב\"י ע\"ה בכמה מקומות ובכמה מדרשים ואגדות שבתלמוד. ונחזור אל המאמר שאמר כי באלנא דחיי לית קליפין כי הוא מוח בלא קליפה והכריח כן מן הפסוק כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק. כמ\"ש בערך שק ושק הוא הקליפה ומטעם זה השבים לובשים שק להראות כי מקבלים עליהם צער וענוי השק בעולם הזה תחת כי שנאו דעת קדושים והמליכו שק עליהם. ואפשר לומר עליו כי שק ר\"ת שונא קדושים ובצירוף הוא ק\"ש והם קש ותבן שבתבואה והם קשים כגידים. לתתא אית קליפין במטטרון, הוא עץ הדעת טוב, ורע סביבו, כדמות הקליפה ופרי. דאיהו בדיוקנא וכו', כוון לבאר לנו כי כל מה שאנו אומרים כי הקליפות נכנסים בתוך הקדושה ושולטים עליה וכדומה לזה הוא הענין במטטרון שהוא כנגד התפארת והספירות. והתפארת מתכסה ומתעלם לפעמים בתוכו כדפי' בשער אבי\"ע. ומטעם זה אנו אומרים שהם נכנסים בספי' כי הנוגע בלבוש המלך כנוגע במלך עצמו. וידענו כי יקשה לפי זה אל המעיין מהמאמרים רבים מהזוהר ובפרט בפ' אחרי (דף ע\"ט) וז\"ל (תנן) דתנינן בשעתא דחיויא תקיפא אתער בגין חובי עלמא, שארי ואתחבר עם נוקבא ואטיל בה זוהמא, אתפרש דכורא מינה בגין דהא אסתאבת ואתקריאת מסאבא ולא אתחזי לדכורא למקרב בהדה כו' בזמנא דהיא אסתאבת עכ\"ל.", + "וידמה המעיין כי מה שאמר שהטיל בה זוהמא הוא ששמש הוא עמה ח\"ו והטיל בה זוהמא כמ\"ש שבא נחש על חוה כמשמעו ח\"ו חלילה וחלילה כי מי נגע ידו בכך ונקה. ודברי הרשב\"י ע\"ה הם מים עמוקים כו' ואיש תבונה ידלנה. כבר כתבנו בשער הצנורות (פ\"ד) מענין ב' צנורות שביסוד א' אל הימין וא' אל השמאל כי מבשרי אחזה אלוה וכמו שבאדם שני נקבים א' אל הזרע הקדוש וא' אל המותר הטמא כן למעלה המותר מתהוה בגבורה כי שם צרוף הכסף והזהב כדפי' בפ\"ק.", + "והנה ברבות הזכות והיושר והאושר והצדק והכושר בעולם הזה אז המלכות מתעוררת מצד נשמות הצדיקים שהן מיין נוקבין והם סבת התעוררות כמבואר בשער מהות וההנהגה. ואז יונקת מצד השמן הטוב ועולתה קפצה פיה והרשעה כולה כעשן נמלחה. וכאשר בני העה\"ז להפך אז יונקת המלכות מצד המותר מן הצנור המשפיע סיגי הכסף וסיגי הזהב שהוא השפע הטמא הראוי אל הקליפה. והענין כי אחר שאין למלכות במה להתעורר ולתבוע השפע ואין זכות במה לתלות, אז מתעורר הנחש ומלמד קטיגורא עם העונות והעבירות הנעשים בעולם ומתחיל לקנטר ולקטרג, ואומר רבש\"ע מה ראית להשפיע ברכות וטוב על ישראל הרי בני שהם ע' אומות שנשמתם נאצלת מן הקליפה מגלי עריות וישראל מגלי עריות אלו עובדי ע\"ז ואלו עובדי ע\"ז וכיון שכן תן לי חלק בניי ואז מתעורר ח\"ו כח הדין החזק על שונאיהם של ישראל. וכן בארו בתיקונים (תקונא כ\"א ד\"ן) וז\"ל ואינון לרחקא השטן מנייהו דלא יתקרב לגבי כורסייא דאיהו לבא לתבעא דינא על איברין קדישין דאינון ישראל ולבא שכינתא בינייהו עכ\"ל.", + "ר\"ל לרחקא השטן מנייהו דלא יקרב לגבי כורסייא, דהיינו כסא הכבוד עולם הבריאה. ובהיות הקליפה נכנסת בעולם של מטטרון כדפי', היא מתקרבת אל הכסא בודאי כדפי' בשער אבי\"ע כי עולם הבריאה הוא הכסא. ודקדק לומר כי קורבתו שם הוא לתבעא דינא, דהיינו שאומר אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות וכו' ואז הדין נשפע אל השכינה על שונאיהם של ישראל, והיינו לבא ואיברין דקאמר. ובסבת צעקתה המלכות אינה יונקת מצד הצנור הקדוש אלא יונ' מצד הצנור השמאלי שבו יושפע המותר והסיגים ואז הנחש כרוך על עקיבה לקבל השפע המר הזה כי זו כחו לאלוהו. ואז השכינה טועמת מרורות השפע הרע ההוא. וזהו ענין ואטיל בה זוהמא שאין הכונה שיעלה למעלה ח\"ו אמנם הכונה כי ע\"י התעוררותו יושפע עליה מר ממות.", + "והנה השפע המר הזה הוא דם נדות וזהו כתמים המטמאין ואז האשה מטמאה את בועלה כנדה עצמה. וכבר נודע כי לא כאלה חלק יעקב כי נחלתו נחלה בלי מצרים ובשמחתו לא יתערב זר ולכן לא תבא אל המלך. שהיא נטמאת ח\"ו ואז לא יבא אליה המלך כ\"א אחר תטהר ותגלה אור פניה אשר נסתרו וחשכו מאוריה. ותספור ימים מספר שבעתים כדי שתהיה אור הלבנה כאור החמה ואז תטבול במי מקוה של מ' סאה שהוא היכל נודע שבו תקבל המלכות טהרתה וקשוטיה ומבואר בתיקונים ובר\"מ בארוכה ואח\"כ תתייחד עם בעלה. ולכן תמצא כי אחר הרוגז הגדול סופו רחמים ורצון.", + "והנה אין הקליפות לעולם נכנסים תוך הקדושה ח\"ו ודי בזה הערה אל המעיין ואזהרה לבל יכשל לעולמי עד:" + ], + [ + "נחזור לבאור המאמר שהיינו בו ואינון קליפין וכו'. עיקר כונתינו בפ' זה בביאור שאר המאמר הזה הוא על ענין שאלה עצומה נופלת בדרוש הזה. כי המובן מתוך המאמר הזה וממאמרים אחרים רבים נראה שהקליפות הם ג' מלבד אותה הדקה שהיא קול דממה דקה כמו שנבאר. ולמעלה בפ\"ד בארנו בפי בשם הרשב\"י ע\"ה ושאר המפרשים כי הקליפות הם י' כנגד י' ספירות מפורשות ידועות בשם. וקשה דידיה אדידיה, כי במ\"א אמר שהם י' ובמקום א' אמר שהם ג' או ד'. ובתירוץ שאלה זו צריך שנדע כי הקליפות הם לפני הקדושה כקוף לפני בני אדם וכמו שהקוף לפני האדם עושה כל מעשה האדם דרך לעג רוצה להדמות ואינו נדמה. כן הטומאה והקליפה עושה כמעשה הקדושה, אם בענין הנשמות אם בענין הפעולות אם בענין הגוונים. וכמו שהאצילות נכלל בג' קוים קו החסד קו הרחמים וקו הדין כמו שהארכנו בשער מהות והנהגה בסופו, כן הטומאה נכללת בחס\"ד די\"ן ורחמים. לא חסד חסד ממש אלא חסד הוא כתרגום של חרפה שהוא חסודא. והרחמים רחמי רשעים אכזרי. והדין אין צריך לביאור כי הוא רצועה בישא להלקות הרשעים, ועוד שהוא עוות הדין כדפי' בזוהר (חדש דף ק\"י ע\"ב) במדרש איכה בפסוק (קהלת יב ג) והתעוותו אנשי החיל ויתבאר ענין דינם עוד בהיכלות. וכן בענין הגוונים לבן משם לבן הארמי ומשם זקן וכסיל זקן אשמאי. וכן ירוק סימן לעביר' הדרוקן. וכן אדום מן האדום האדום הזה. ושלשה הגוונים האלה נגד שלשה גוונים קדושים שבקשת וענין זה ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ל\"ז דע\"ח.) ז\"ל ג' קליפין אינון בערלה לקבל תלת קליפין דאגוזא ועלייהו אתמר והארץ היתה תהו ובהו וחשך. תהו קו ירוק קליפה קדמאה, בהו קליפה תניינא, חשך קליפה תליתאה. ותלת אילין דא על גב דא לקבל תלת גונים דעינא דאתמר בהון ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו'. לקבלייהו תלת גוונין דקשת דבהון נהרא בת עין דאיהי נקודה אות ברית. עלה אתמר וראיתיה לזכור ברית עולם וכו' אימתי לבתר דמתעברין תלת קליפין בישין מינה. ובזמנא דאיהי מתלבשא באילין קליפין איהי אמרת אל תראוני שאני שחרחורת וכו' עכ\"ל.", + "הנה בפי' כי ג' קליפות אלה הם נגד ג' גווני העין וכבר ביארנו למעלה בשער המציאיות בשם הרשב\"י כי ג' גווני העין הם ג' אבות וכן בארנו בערך שבת בשער ערכי הכנויים. וכן אמר שהם ג' גווני הקשת וג' גווני הקשת הם נגד ג' אבות שהם אבות לחס\"ד די\"ן ורחמי\"ם, אדו\"ם לב\"ן ירו\"ק. ומטעם שהם נגד חד\"ר לכן ביטולם וגידועם [ח] הוא על ידם. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא י\"ח דף ל\"ד ע\"ב) וז\"ל וברי עד די אלין קליפין דאגוזא מתעברין ומתחברין בתקיע\"ה ושברים ותרועה. שברים דבהון שבר תשבר מצבותיהם דאינון קליפין דאגוזא, ובתרועה תרועם בשבט ברזל, ובתקיעה והוקע אותם לה' נגד השמש עכ\"ל.", + "וכבר נתבאר בשער השמות ובשערים הקודמים כי תקיעה תרועה שברים הם נגד ג' אבות חסד דין ורחמים ובארנו גם כן בשער ערכי הכנויים. ובזה ניתרצה שאלתינו כי הם עשר ונכללים בג' כדפי'. אמנם צריך לדקדק כי אחר שהם נכללים בג' שהם נגד ג' אבות למה הם הפך סדר הקדושה כי בקדושה הם לבן חסד ראשונה ואח\"כ ירוק באמצע נגד הת\"ת והאדום לשמאל נגד הגבורה, ובהערלה הם להפך כי ראשונה היא קליפה ירוקה ואחריה לבנה ואחריה חשך ואש שהכל א'. וביאר הסדר הזה הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (שם למעלה מזה) וז\"ל וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון דא קו תהו קליפה ירוקה דאגוזא דאיהו קו ירוק. ענן גדול קליפה תניינא חיוורא דאגוזא ודא בוהו. ואש מתלקחת קליפה תליתאה דאגוזא [ודא חשך. ונוגה לו סביב דא קליפה ד' דאגוזא דאיהו] אתאחדא במוחא ומתוכה כעין החשמל דא מוחא עכ\"ל.", + "והנה ביאר בפי' כי הראשונה ירוקה והשנייה לבנה והג' היא חשך ואש. ונראה לתרץ במה שביאר הרשב\"י ע\"ה בפ' ויבדל אלדים בין האור ובין החושך (בראשית א) ובפ' הבדלו מתוך העדה הזאת (במדבר טז כא) כי הטומאה והקליפה אינה רוצה בהכרעה ולפיכך נבדלו קרח ועדתו שלא רצו בהכרעתו של מרע\"ה ונפלו לגיהנם ורמזנו ענין זה בשערים הקודמים. ומטעם זה אין הקו הירוק המכריע הוא הקו האמצעי באמצע בין הקליפה הלבנה והאדומה להורות כי הם שרש התגר והקטטה ואין ביניהם שלום כלל ועקר. וקדמה הירוקה כי כיון שנדחית מבין שני הקצוות נטה כלפי החסדים והחרפות כדרך הקדושה אלא שנטה מכל וכל ולא הכריע ביניהם. כי הלבנה תכלית הקושי והאדומה רפה מציאותה ואם היא קשת ההפרדה והחילוק כי היא נדבקת עמה תכלית הדיבוק כאשר נבאר בעה\"ו ונמצאו שני הקצוות יחד והאמצעי דחוי לחוץ כדפי'. ונחזור לענין המאמר לפי שג' קליפות הם נגד ג' אבות שהם ג' חיות המרכבה ולכן הם קליפות לחיות שבמטטרון. ואמר כי הם ג' קליפות מפורשות בשמות. הראשונה תהו קו ירוק רוח סערה ביחזקאל ורוח חזק באליהו. וכבר נודע כי הרוח הוא המכריע בין האש ובין המים בצד הקדושה. ובטומאה דחו אותו לחוץ ונטה לצד החסד והחרפות כדפי'. הב' בהו אבנים מפולמות ופי' מפולמות חזקות כן פי' בערוך בע' מפולם אבנים מפולמות בריאים לחים וחזקים וכן היא קליפה קשה מכלם כי הקליפות הם הפך הקדושה והם לחים שופעות מים הם מי המרים המאררים. וכן נקרא רעש וענן גדול וכו' כן הענן מצד המים בחסד וכן הענן הזה טמא במקום טהור. והשלישית אש וחשך כי כבר מפורסם כי האש שבצד הטומאה הוא חשוך כי השחור אדום הוא אלא שלקה כדפי' בשער הגוונים. ותחת ג' קליפות אלו, היא קליפה מתקרבת אל המוח המתקרבת אל הקדושה שהוא באויר [והיא קלי' נוגה] והיא כמעט קדושה כמו שנבאר בשער היכלות הקליפות והיא חלוקה רביעית והוא מה שבין טהור לטמא שהוא בינוני וברור הוא. אמנם יש לתמוה שאין אויר באגוז בין הקליפה דקה למוח אבל הוא קודם לקליפה הדקה. ואין זה ספק כי האויר שאנו אומרים היא האויר שיש קצת כשתבדל זו מזו ר\"ל הקליפה הדקה מהמוח. או נאמר שכאשר היא לחה שנוחה להתפרק כמו שביאר המאמר אז יש הבדל קצת בין זו לזו. או גם נאמר כי באגוז נדבק הקליפה הדקה אל המוח לקרבתה ג\"כ אל הקדושה. איך שיהיה האויר שהוא התהום הוא הקליפה היותר קרובה אל הקדושה מהג' הקודמות ועל הג' נאמר לא ברוח ה' לא ברעש ה' לא באש ה' אמנם בקול דממה דקה נאמר בה ה'. וזהו ונוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל כי הקליפה הזאת הרביעית מתקרבת אל הקדושה ביותר ע\"כ לפעמים אין הרשב\"י ע\"ה מזכיר אותה עם הג' ואין נכללת בי' הטומאות כלל. ולזה בנטע האילן אמר הכתוב (ויקרא יט) שלש שנים יהיה לכם ערלים כי לעולם הקליפה קודמת לפרי אמנם בשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה'. כי כמו שפטר חמור קדוש כי אסור להשתמש בו וצריך פדיון וזהו מטעם כי בהיותו בכור נתקרב אל הקדושה ואם לא יפדהו צריך עריפה כדי שלא יגביר עליו כח הקליפה ונמצא מתפרש ממקום הקדושה כן הפרי של שנה הרביעית הוא קדוש וצריך פדיון.", + "והנה פטר החמור אע\"פ שיתן אותו הבעלים לכהן אין הכהן יכול להשתמש בו אם לא יפדה אותו בשה אבל נטע רבעי אם ירצה יאכל הפרי בעצמו בירושלים או יפדהו ואוכל דמיו בירושלים כדין כל מעשר שני. והטעם כי החמור הוא חלק הטומאה ממש וחלקו חזק לכך צריך פדיון. ואעפ\"י שיהיה ביד כהן עדין יש ספק שלא יצא לתרבות רעה, ואפי' ביד כהן שהוא הימין צריך פדיון. אבל נטע רבעי בהיותו אוכל אותו בירושלים שאין שם קליפה לא דקה ולא גסה כלל די ובזה ברור לנו שלא יצא מקדושתו אבל אם ירצה לאכול אותו בגבולין צריך פדיון שאין כח הקדושה מתחזק כל כך בגבולים כמו בירושלים ששם מקום החשמל ולכן נוגה יהיה לו סביב ולא יצא לחוץ. ע\"כ.", + "והנה נשלם הפרק הזה ונכלל השער הזה בס\"ד:" + ] + ], + [ + [ + "שער היכלות הקליפות שהוא שער כ\"ו:", + "כבר רמזנו למעלה כי הקליפות האלה הם דומים בענינם אל האצילות כקוף לפני בני האדם ולכן כמו שיש בקדושה ז' היכלות שהם משכן ולבוש אל י' ספירות כן בטומאה הם ז' היכלות שהם לבוש אל עשר מדרגות. ולא שידמו ממש כי למעלה מהיכל שביעי בקליפות אין טומאה כלל ואין כן בקדושה כי למעלה מהיכל ו' כמה וכמה מדרגות הכסא כדפי':", + "פרק ראשון", + "בהיכל ראשון יהוא הנקרא בור והבור רק וכל הבא ליכנס בו אין לו סומך שיאחז בידו שלא יפול אלא כלם דוחין אותו שיפול בתוכו. בהיכל זה ממונה א' ושמו דומה והוא עומד כאן בהיכל הזה ועומד בפתח היכל ראשון מהקדושה מבחוץ עם כמה מלאכי חבלה לאחוז בנשמות שדוחה המלאך הקדוש טהריא\"ל, כדפי' בשער היכלות הקדושה בפ\"א. ותחת הממונה הזה דומ\"ה יש ממונה אחר ושמו פתו\"ת ותחת ידו כמה אלף ורבוא מלאכי חבלה והוא עומד לפתות בני אדם מדרך טובה להביט בניאוף ובזנות, כשמו כן פעולתו. וכל מלאכי חבלה שעמו הולכים לפני בני אדם להיות עיניהם אל העבירה והממונה זה נקרא ג\"כ סרסרים (נ\"א סרסורי\"ה] כי הוא סרסור העבירה. והממונה הזה עומד על הקבר בזמן שהגוף נדון ושובר עיניו מפני שהטה אחרי עצתו. כי כן דרך הקליפה להשטין למטה ועולה ומקטרג למעלה ויורד ונוטל נשמתו וכל הנמשך אחריו נוטל הוא עצמו נקמתו ממנו. לפנים בהיכל זה כמה נחשים ועקרבים הנושכים הנשמה כשהיא נכנסת שם. ועל כל ההיכל הזה יש ממונה א' ושמו גמגימ\"א [נ\"א גמגומ\"א] והוא אדום כוורד והוא עומד להשטין כשתפלתו של אדם נדחית מהיכל א' של קדושה כדפי' בשער היכלות פ\"א. וכאשר זה מקבל התפלה ההיא הנדחית, עולה עמה עד היכל ז' של קליפה ומשם מלמד עליו חובה ומזכיר עונותיו. וזש\"ה (איוב א׳:ו׳) ויבא גם השטן בתוכם ג\"ם הוא שם השטן שהוא גמגימ\"א [נ\"א גמגומ\"א]. ממונים לאחוז בכל מיני דברי ניבול או דבר פגם שמוציא האדם בשפתיו ושומרים אותו וכאשר האדם אח\"כ מוציא מפיו דברי קדושה כמו דברי תורה או תפלה אז מטמאים את [נ\"א נטמאים אותם] הדברים הקדושים בטומאה ההיא שהוציא מפיו קודם לכן, ואז כביכול תשש כח קדושה ואז אוי לו אוי לנפשו של החוטא ההוא. עוד בהיכל הזה על כל אלו הממונים ממונה אחד ושמו (טפסריני\"א) נ\"א ספסיריט\"א ותחת ידו כמה מלאכי חבלה והם ממונים על כל אותם הדברים שאדם זורק בכעס מידו ולוקחים הדבר ההוא ומעלים אותו למעלה ואומרים זה קרבן של פלוני שהקריב אלינו ומכריזים ווי לפלוני שזנה אחרי אלהי נכר ובת קול יוצאות שנית ואומרת אוי להם כי נדדו ממנו וההיכל הזה נק' שטן בור:" + ], + [ + "בהיכל שני והוא הנקרא שח\"ת והוא טמא והוא חשך. בהיכל הזה ג' פתחים לג' צדדים. בפתח אחד עומד ממונה אחד ושמו עסטירי\"א ותחת ידו כמה אלפים ורבואות ממונים על אותם שהם מוציאים שכבת זרע לבטלה שאינם רואים פני שכינה ואלו באים ומטמאים אותם בעולם הזה ואחר כך כשנשמתו יוצאת אלו אוחזים אותו ומכניסים אותו להיות נדון בהם ואלו נקראים שכבת זרע רותחת ואלו לוקחים חימום העבירה והזרע ומעלים אותו למעלה וגורם להיות ח\"ו ברית קדש נכנע [נ\"א נכנס] תחת הקליפות. בפתח שני יש ממונה אחד ושמו טסקיפ\"ה והוא ממונה על כל אותם הבאים על הבהמות או על העריות החמורות שבתורה ותחת ידו כמה אלפים ורבואות מלאכי חבלה ודרכם עם האיש הזה כדרך אותם אשר אמרנו למעלה. בהיכל הזה יש ממונה אחד ובידו כוס [נ\"א ששמו כו\"ס] התרעלה וכל אותם הרוגי ב\"ד שנהרגו ושתו כוס התרעלה בעולם הזה נצולו מכוס תרעלת עולם הבא. ואיזהו כוס התרעלה, בצאת הנשמה מהגוף הממונה הזה [שבידו] כוס התרעלה אוחז בו ומשקהו כוס תרעלה ובכוס ג' טפות הא' חצ\"ץ והאחד מר ממות והאחד קובעת. ובהיכל הזה עומד ממונה אחד ושמו ניאציריא\"ל וממנו יוצאין הג' טפות שאמרנו ונכנסות בכוס התרעלה ומשם משקין אותו ביום המות והם הג' טפות שבחרב של מלאך המות שאמרו רז\"ל (במס' ע\"ז ד\"כ ע\"ב). בפתח ג' יש ממונה אחד ושמו סנגדיא\"ל והוא ממונה על כל אותם המכניסים ומטמאים ברית קודש בבת אל נכר. וכל אותם המטמאים עצמם בנכריות כאן הם מצטיירים צורות הנשים אשר טמאו עצמן בממונה הזה ובכמה אלף ממונים אשר תחת ידו. ובצאת נשמתו מטמאין אותה בצורה ההיא ונקשרת עצמה בהיכל הזה וז\"ש רז\"ל (במס' סוטה דף ג') ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה, לשכב אצלה בעה\"ז להיות עמה לעה\"ב. בתוך ההיכל הזה רוח א' טמא ובו תלויים כל הכשופים וכל מיני נחושים וכלם תלויים בטומאת זרע רותח וזה היה חכמת בלעם הרשע שהיה מטמא עצמו באתונו ואז היה מצליח בכשופיו. ועל זה נקרא ההיכל הזה שח\"ת טמא כי טמא הוא וטמא יקרא. תחת הרוח העליון הטמא הזה יש בהיכל הזה עוד רוח טמא ושמו סרטי\"א וכמה אלף ורבואות מלאכי חבלה תחתיו והם מזומנים בשעה שיורד החלום מצד הקדושה הרוח הזה וכל מלאכי חבלה שעמו יורדים עם החלום ההוא ומתערבים עמו ומודיעים לאיש ההוא דברי שקר דברי התול עם החלום הצודק וכן ארז\"ל (ברכות דף נ\"ה) כשם שא\"א לבר בלא תבן כך א\"א לחלום בלא דברים בטלים. ומצד ההיכל הזה יוצאים שני רוחות מתהפכים לפעמים אנשים לפעמים נשים וכאשר נוסעים רוחות טמאים עליונים מצד נסיעתן מתהוים השנים להבים ושלהובים והולכים ומתפשטים בעולם ומתראים לבני אדם בחלום כדמות נשים יפות ומטמאים אותם בקרי וכל זה הוא לנמשך אחרי דבריהם ומושך במעשיו את רוחם עליו וזהו שהזהירה התורה ונשמרת מכל דבר רע כדפירשו רז\"ל (במס' כתובות דף מ\"ו) שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה ח\"ו. וכענין הזה פי' בזוהר פרשת תרומה (דף ק\"ל.) וז\"ל חד ממנא קיימא לההוא סטרא על ההוא נוקבא דצפון בכל אינון חבילי טהירין סנוגי\"ריא שמיה. ובשעתא דההוא תננא עקים אורחיה וסליק, האי ממנא ושתין אלף רבוא משריין אחרנין כולהו מתעתדן לקבלא ליה ולאתזנא מניה וקיימן בההוא נוקבא ועאלין בחד פתחא דאקרי קר\"י ודא איהו רזא דכתיב (ויקרא כו) ואם תלכו עמי קרי וגו' וכתיב והלכתי עמכם בחמת קרי בההוא רוגזא דנפיק מפתחא דקרי. ואלין אינון דמשטטי בליליא. ובשעתא דנשמתין נפקין לסלקא לאתחזאה לעילא אלין נפקין ומקטרגין לון דלא יכלין לסלקא ולאתחזאה לעילא בר אנון חסידין קדישין דאינון בקעין רקיעין ואוירין וסלקין. ואלין חבילי טהירין נפקין ומודעין מלין כדיבין לבני נשא ואתחזיין לון בדיוקנין אחרנין וחייכאן בהו עד דאושדין זרעא ואקרון מאריהון דקרי בגין דאינון דנפקין מפתחא דקרי גרמו לון. ובשעתא דמתעכלין אמורין ופדרין ההוא תננא הוה רוי לון וזן לון כפום יקרא דלהון הכי מזונא דילהון מה דאתחזי לון ובהאי לא נפקי ולא משטטי בארעא קדישא עכ\"ל.", + "ומה שאמר ההוא תננא עקים ביאר אותו למעלה מן הענין ופי' כי בתמיד של שחר ובתמיד של בין הערבים לא נצחה הרוח את עמוד העשן אבל בלילה העשן מעצמו היה מתעקם לצד צפון להיות נזונים ממנו אלה בעלי הקרי כדי שלא ישוטטו בארץ ישראל. ובענין בעלי קריין נתבאר עוד בזוהר פרשת בראשית (דף נ\"ה.) כי נעמה היא אמן של שדים והיא מזרע של קין ואחריה טעו בני האלדים עז\"א ועזא\"ל ובני בניה הם המטעים בני האדם בענין חימום ולפעמים גם כן הנשים מתחממות ומתעברות מהן ויולדות שדין ורוחין בישין. ואפשר היות כל הרוחין נתהוין מזה ההיכל להטעות בני אדם ומתלבשין בצורת בני אדם ע\"י נעמה. עוד מפורש שם כי אדה\"ר בק\"ל שנים שפירש מאשתו קודם שהוליד שת היה מוליד רוחות ושדים שמלאכתם להתעות בני האדם בענין הקרי וצורתם כצורת בני האדם ואינם מתהפכים מצורה לצורה כדרך שאר השדים אלא שאין להם שער בראשם ואפשר הטעם להורות שאין להם שרש למעלה כי השערות מורים בסוד השרשים העליונים כמו שנבאר בשער הנשמה ואפשר שהם כחות מזה ההיכל שנתלבשו ונתהוו על ידי אדם בשנים ההם ופי' שם (דף מ\"ז ע\"ב) כי אלו הם נקראים נגעי בני אדם:" + ], + [ + "בהיכל ג' והוא נקרא היכל אופייל והוא יותר חושך ואופל מן הראשונים והוא נקרא דומה. כי אעפ\"י שאמרנו שהוא יורד בהיכל א' עיקרו בהיכל זה וכנגד זה נקרא יצה\"ר שונא. בהיכל הזה ד' פתחים ועליהם ד' ממונים כאשר נבאר. בפתח א' ממונה א' ושמו (קטריט\"יא) (נ\"א סקפורטי\"א] והוא עומד בכח הרוגז כאשר הדין מתוח בעולם והוא כשלון הרשעים על זה נאמר (משלי ד יט) דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו. הממונה הזה עומד על פרשת דרכים להכשיל במגפתו אותם ההולכים יחידים בדרכים ובשווקים ויכול להזיקם אם יפגע בהם וזה כאשר הוא שולט בעולם בתוקף הדין המתוח ח\"ו. בפתח ב' ממונה א' נגדיא\"ל (נ\"א סנגדיא\"ל] שמו ותחת ידו כמה אלפים ורבואות מלאכי חבלה וכלם עומדים לקבל פתקי הדין מחוץ להיכל ג' היכל [נ\"א מהיכלי] הקדושה וכאשר הוא מקבל פתקי הדינים יורד לשתי היכלות הקודמים שהם שחת ובור ושם יש לו כמה אלפים ורבואות מלאכי חבלה וכלם משוטטים בעולם להשלים הדין ההוא. בפתח ג' ממונה א' ושמו אנגיריהו\"ן (נ\"א אנגריו\"ן] והוא ממונה על הקדחת השורפות בתוך העצמות וכל מיני חלאים רעים המקדחין והשורפין הגוף וממנו יוצאים כמה אלפים וריבואות הממונים על הענין הזה כמותו. בפתח ד' ממונה אחד ושמו אסכ\"רה וזה ממונה על הריגת ומיתת התינוקות (עד בן י\"ג שנה) ומתראה כאשה המגדלת ומניקת אותן ומשחקת עמהם ומחנק' אותן ונשמתן [נמסרת] ביד עזריא\"ל המלאך שבהיכל ג' שבקדושה כדפי' שם. באמצע ההיכל הזה עומד רוח א' ונקרא אגירוסי\"ון [אגיריסו\"ן] וזה ממונה על מיתת הבחורים מבן י\"ג שנה ועד בן כ' שנה שעליהם נאמר (משלי יג כג) ויש נספה בלא משפט כי לפי שאינם נשמרים מן החטא כשהם קטנים מפני רוע מוסרם ורואה בהם סימן שיחטאו ויפסדו והורג אותם קודם שיבאו לידי חטא וע\"ז נאמר והנה טוב מאד זה מלאך המות. מהיכל זה מתפשטים שני רוחות ושמם אף וחימה את אלו ראה מרע\"ה ברדתו מן ההר ואמר (דברים ט יט) כי יגורתי מפני האף והחימה ותחת ידם כמה אלפים ורבואות מלאכי חבלה וכלם ממונים על כל אותם השומעים חרם או שמתא מפי בעל תורה ואינם שמים על לב וכן על כל אותם המתלוצצים בדברי תורה או בדברי חכמים. וכן כלם חונים והולכים לקנטר על כל אותם העוסקים בתורה וכן במעשה מצוה כדי שלא ישמחו בה ויעצבו עמה. תחת הרוחות האלה יש רוח א' ושמו סכסיכ\"א וכאשר האדם מלשין את חבירו או מסכסך עליו זה מתעורר עם המלשינות ההיא לרשום הענין ולהרוג במלשינות ההיא. בא וראה אע\"פ שהקב\"ה קבע לכל חיות ונחשים זמן לפשיטת עורם עכ\"ז [הכל] תלוי בלשון הרע ובמלשינות כשהאדם מלשין את חבירו נחשים תחתונות מתפשטות מעורם ונותנים קולות ואותם קולות עולים למעלה בהיכל הנקרא בור ששם כמה נחשים ועקרבים כדפי' לעיל וכלם מלמדים קטיגוריא לעורר הנחש הקדמוני הנחש הגדול והוא פושט את עורו, וכל קשקשותיו ר\"ל מחנותיו וחייליו מתפרד מהם ומורידם למטה בהיכלות והוא עולה ללמד קנטורייא במלשינות ההיא ואלמלא הפשט עורו אין אדם יכול לעמוד מפניו הרחמן יצילנו. וכל זה מפני תוקף המלשינות ולשון הרע ולא לחנם ארז\"ל (ערכין דף ט\"ו) שהיא עבירה ביותר וחמורה כע\"ז וג\"ע וש\"ד:" + ], + [ + "בהיכל ד' והוא נקרא חוב\"ה ונקרא טי\"ט היו\"ן ונקרא כנגד זה יצה\"ר אב\"ן מכשול. היכל זה נקרא חובה מטעם שהוא כנגד היכל זכות. וכל חובות בני אדם ועונותיו ישנם בהיכל זה וכמה מלאכי חבלה שמקבצים אותם ומכניסים אותם בהיכל זה. וביום הדין בר\"ה כששוקלים חובה וזכות אם כף הזכות (מכריע מכחות צד הקדושה אוחזין בו) [של צד הקדושה מכריע הוא קדוש] ודנין אותו לחיים, ואם כף חובה מכרעת כמה מבעלי חובה אוחזים בו ואומרים שלנו הוא שלנו הוא ושמחים בו ודנין אותו למיתה. בא וראה כמו שהאדם מתנהג בעולם הזה כן נמשך ונשפע עליו מלמעלה אם רודף אחר היצר הטמא והעבירות רוח הטומאה רודף אחריו ומסייעו ליטמא יותר וגורם לו לבא לידי עבירות יות חמורות וטומאות רצוצות יותר מן הראשונות ואם האדם מטהר עצמו ורודף אחר הקדושה ומקדש עצמו רוח הקדושה נמשך אחריו ונשפע עליו ומטהרתו ומקדשתו ומלבשתו ענוה ויראה ומביאתו לידי טהרה יותר גדולה כמו שארז\"ל במסכת ע\"ז (דף כ') זהירות מביא לידי זריזות וגו'. בהיכל זה הוא מקום כל אותם הנקראים אלהים אחרים והם אותם המפתים לב\"א בתענוגי עה\"ז ובניאופים ובזנות. ועל כל אלו [הנקראים] אלהים אחרים יש רוח שולט על כלם והוא נקרא א\"ל נכ\"ר והוא המפתחה הלומדים בתורה בבית המדרש במחשבות רעות זרות ובטינופים ואומרים לו מה אתה עומד כאן ומפסיד ימי בחרותך בעסק הלימוד ומתיש כחך הלא יותר טוב לך לשמוח בילדותך בנאופים ובזנות. וכאשר האדם נפתה אחריו הולכים אחריו כמה בעלי טומאה לטמא אותו בעולם הזה וכל אלו נקראים צוא\"ה רותחת שעומדים לטנף האדם כדפי'. באמצע ההיכל הזה יש רוח א' ושמו נגע וממנו מתפשט רוח א' ונקרא נגע צרעת והם עומדים לטמא לכל אותם בעלי לשון הרע יותר על כל אותם המטמאים אותו. והנגע העליון אשר אמר הוא ממונה לקלל לכל אותן שלחנות שלא נסדרו בשבת כראוי וכלם ערוכים לפניו והוא מקלל אותם קללות נמרצות שאין להאריך בהם הרחמן יצילנו. וכדרך הקדושה לטוב כך דרך הטומאה לרע. בהיכל הזה תלויים לרעה כל הדברים חוץ מבני חיי ומזוני [א] שהם תלוים למעלה בשאר ההיכלות ויורדין להיכל זה ומשם יוצאין מקטרגים לרעה אם למעט בניו של האדם (או) להמיתם או למעט מזונותם הרחמן יצילנו. מהיכל זה יוצא רוח א' טמא ונקרא ארי\"ריא ותחת ידו כמה אלפים ורבואות מלאכי חבלה וכלם נקראים אוררי יום והם ממונים על המקלל עצמו בכעס ועל שבועות האלה (והקללות) ולוקחים הקללה ההיא ומעלים אותה למעלה ומעוררים עמה נחש הקדמוני הלויתן נחש עקלתון שיעלה ומעורר קללות נמרצות ח\"ו וזהו שהיה מכוין איוב (ג ח) באמרו יקבוהו אוררי יום שהם אלו העתידים לעורר לויתן שהוא נחש עקלתון הרחמן יצילנו:" + ], + [ + "בהיכל הה' והוא נקרא שאול כנגד זה נקרא יצר הרע ער\"ל וזהו עיקר הערלה. בהיכל זה יש פתח א' ועליו ממונה א' ושמו איבה והוא מעורר מדנים ואיבות בעולם ועל שמו נקרא ההיכל הזה איבה. בהיכל זה יש רוח א' טמא שהוא שולט על הכל ושמו שוד\"ד והוא מעורר שוד ושבר והוא רובץ בהרים הרמים בין סלעים וצורים ויערות. מהיכל זה יונקים כל אותם שודדים ומשם יוצאים כל אותם הרצחנים וההורגים והולכים אחר לה\"ט החרב המתהפכת להרוג הכל [משם יוצא רוח א' ונקרא שו\"ד] וכאשר יש רעב בעולם ח\"ו הרוח הזה הנקרא שו\"ד מזדווג עם רוח אחר הנקרא כפן. זה לשודד בני העולם ולהמיתם וזהו הנקרא שוד, וזהו לקלל המזון שבמעיהם שלא ישבעו והוא הנקרא כפ\"ן. וכאשר יש בישראל גומלי חסדים בזמן הרעב גורמים לאלו שלא ישלטו בעולם על ישראל ושולטים על אומות העולם ונכנעת צד הטומאה וישראל מתברכים. וכאשר ח\"ו אין בישראל מי שיגמול חסד ואומות העולם גומלי חסדים אז ח\"ו מתגבר הקליפה, וא' מאלו משפיע לאומות ויונק כל שפע הקדוש. וע\"ז נאמר (שה\"ש א) שמוני נוטרה את הכרמים, [אלו אוה\"ע]. כרמי שלי לא נטרתי, אלו ישראל. שכל השפע יורד מקדושה אל צד אחר ח\"ו. תחת אלו שאמרנו יש רוחות טמאים ונקראים ערלה והם זמורי ערלה וענפי ערלה ועל כלם ממונה א' ונקרא גז\"ר דיני\"א והוא ממונה על כל אותם שאינם שומרים שני ערלה ועל אותם המעכבים את המילה וזה טעם חתן דמים למולות (שמות ד כו) שאמרה צפורה. והוא ממונה על האדם כאשר מטמא בריתו להכניסו בשאול ואבדון לדונו שם. באמצע היכל הזה יש רוח א' שהוא אורב על הדרכים ועל המקומות לראות אותם שעוברים על התורה להלשינם למעלה להכניס איבה בין העליונים והתחתונים וכן כלם עומדים לפתות את האדם מדרך טובה לדרך רעה ואח\"כ עולה ומקטרג עליו והורגו ונמצא מוציאים אותו מהעוה\"ז ומן העה\"ב. ואין לך אי\"בה גדולה מזו, וע\"כ נקרא היכ\"ל איב\"ה. והרוח הזה נקרא אפריר\"א והכונה עפרא דקטמא שאינו עושה פירות ואינו מגדל צמחים הפך מעפר הקדוש (שהיא המלכות) שהוא עושה פירות. והטעם כי כבר נתבאר כי כל רוח הטומאה מסורסים הם. וזהו מעפר שריפת החטאת כי הוא אחוז בחטא שהוא נחש עקלתון ועוד כי כשאדם חוטא העפר הזה מתגבר ע\"י הנחש וזהו כלול במי המרים המאררים וזהו עפר המשכן שהיה משקה ממנו הכהן לסוטה מפני שזנתה ונטתה אחרי הנחש הזונה לזה משקים אותה מעפר קרקע המשכן שהוא העפר [ב] במי המרים ושולט בה הרוח הזה ומכלה אותה ואלו הם מים אחרונים חובה. השם יצילנו:" + ], + [ + "בהיכל ששי ההיכל הזה עליון על כל ההיכלות כמו צד הקדושה כי גם את לעומת זה עשה האלהים כדפי'. בהיכל הזה ד' פתחים ובה ד' כחות טמאים א' מות וא' רע וא' צלמות וא' אופל. אלו עומדים לעולם להרע ולהשטין. וארבעתם מתיחדים כא' כמו הד' של צד הקדושה ועל היחוד הנז' נקראת בי\"ת חב\"ר כדכתיב (משלי כא ט. כה כד) מאש\"ת מדיני\"ם ובי\"ת חב\"ר. וזהו וחובר חבר (דברים יח יא). על ההיכל הזה נאמר (משלי כז ו) ונעתרות נשיקות שונא. כאן עומדים כל אותם נשיקות ופתויים ותאות גופניות דזנותא וניאוף שעל ידם מתגרש האדם מהעה\"ז והעה\"ב. וכל אותם הכתובים במשלי (פרק ז) בפרשת כי בחלון ביתי בעד אשנבי וגו' (ו)כל אותם הפתויים הם מצד רוח ההיכל הזה. ועליו נאמר בביתה לא ישכנו רגליה שהיא הולכת לפתות בני אדם ואחר שפיתה אותו תטעימהו מרורות פתנים אכזר. ומוציאה נשמתו בחרבה ובה ג' טיפות. בא' נשמתו מתבלבלת ואינה מוצאה מקום לשבת, ובשנית נפשו מתעקרת ויוצאה, בג' פניו מוריקות ויצאה נשמתו כפיטורי וכו'. כל זה תחת אשר נמשך אחריה וזהו שאמר הכתוב (שם ה ד) ואחריתה מרה כלענה וכו'. בהיכל הזה עומדים כל אותם המקטרגים המפתים לאדם במלבושיו ובבגדיו ועושים שיסלסל וימשמש בשערו וירחוץ גופו וייטיב גהה כדי שיסתכלו בו הנשים. ועל הענין הזה ממונה אחד סקטופ\"א שמו. בתוך ההיכל (נ\"א ותחת הממונה] הזה עומד ממונה אחר (ושמו מראה) אשר בו וע\"י רואה האדם א\"ע ומתייפה ומסתלסל ואח\"כ רואה במראה ומתלבש בו גאה וגאון וגסות הרוח. ואז מתעורר כח אחר אשר בהיכל ושמו עסירט\"א אשר הוא ממונה על כל החלומות להראות לאדם דמות אשר ימשך אחריו לאבד נשמתו. והממונה הזה מעורר ממונה אחר אשר תחת ידיו ויורד ומעורר בהיכל התחתון שבו אסכר\"ה ושם מעורר לנקבה [אחת] והיא לילית אמם של שדים. וכאשר מעורר האדם בגסותו הממונה עסירט\"א אז מתקשרת עמו לילית ואז בכל ראש חדש וראש חדש מתעורר המראה אשר אמרנו עמה דלילית ולפעמים ניזוק האדם מהם והוא נופל ארצה ונכפה וניזוק. וכל זה גרם לו המראה וכפי רוב גאותו שנתגאה כן רוב רעתו ונזקו וטומאתו עד יפלח חץ כבדו וכו' (משלי ז) הרחמן יצילנו:" + ], + [ + "בהיכל שביעי בהיכל הזה הוא היכל שמרי היין להשתכר ממנו כדכתיב (בראשית ט כא) וישכר ויתגל בתוך אהלה והם הענבים שסחטה חוה שבהם גרמה מיתה לבעלה ולכל אותם הבאים אחריו ענבימו ענבי רוש וכו'. בהיכל הזה עומדות כל אותם הנשמות הטמאות להשפיעם לכל אותם המטמאים עצמם בנדה ואשת איש ולבן היוצא מהם שהוא ממזר ונקרא ממזר מפני שהוא מאל זר ולפי היות העבירה וענין יצה\"ר כן מושך עליו הנשמה מההיכל הזה וכל רואיהם יכירום כי הם זרע פסול ממזר מאל זר וכל מעשיו מעידים עליו שהוא פסול כאשר קרא לאלה\"י נכר והכירוהו שהוא מאל זר. מהיכל זה יוצא רוח אחד שהוא ממונה על כל אותם הנשמות ושמו צפוני וסימן ואת הצפוני ארחיק מעליכם (יואל ב כ) וכנגד ההיכל הזה הגיהנם נקרא ארץ תחתי\"ת. בהיכל הזה נקודה דקה קרובה אל ספירות הקליפות וממנו יוצאים (כאותם) (נ\"א כל אותם] רוחות הדקים המשוטטים בעולם שהם רואים ואינם נראים ואלה עומדות לעשות נסים לבני אדם כי אלה אינם עומדות בקליפות הטנופות כ\"כ כאחרים. ועל אלו ממונה א' נסיר\"א שמו והיא מלה ארמית ופי' חתוכה שהכונה שהוא מובדל מהקליפות הטמאות ביותר וביארנו ענין זה בארוכה למעלה בשער הקודם. ואלו פורחים באויר ומזקיקין לצד (נ\"א ומזיקין מצד] טומאתן למעשה (נ\"א מלעשות] נסים בעולם לאותן העומדים בצד הקדושה. מן ההיכל הזה יוצאים אש חזק ושלג ורוח מתחזק לדון את הרשעים וזשה\"כ (תהלים סח טו) תשלג בצלמון. בהיכל זה עומדים ד' פתחים פתוחים לד' רוחות ואלו אוחזים בצד הקדושה ושם מאיר אור הקדושה והוא מקום מתוק לחסידי אומות העולם שלא הרעו לישראל. בפתח ההיכל באמצעיות מבחוץ ששה פתחים והם מכוונים כנגד הקדושה ושם מקומות מתוקנים למלכי אומות העולם שלא הרעו לישראל ולא דחקו אותם והגינו עליהם, ויש להם שם כבוד על כך ומאיר להם אור הקדושה בתוך האפילה ההיא, ועל זה נאמר (ישעיה יד יח) מלכי גוים כלם שכבו בכבוד. ואם דחקו לישראל כמה מלאכי חבלה אוחזים בהם ודנים אותם ג' פעמים בכל יום בכמה דינים משונים ובכל יום ויום מעידים על ישראל ועל אמונתם הטובה. ע\"כ בכלל ענין ההיכלות האלה אמנם העתקתיו מדברי הרשב\"י ע\"ה בפרשת פקודי דרס\"ג. ולכאורה היה נראה כי הם היכלות לספירות הקליפות אשר אמרנו בשער הקודם אמנם המסתבר כי הספיר' הם נכללות בהיכלות וההיכלות והקליפות הוא הכל דבר אחד וענין אחד. וכנגד אלו הז' הם ז' מיני יצר הרע שהוא מקבל כח מאלו השבעה ולכן נקרא יצה\"ר ז' שמות ואלו הן ר\"ע טמ\"א שק\"ץ שונ\"א אב\"ן מכשו\"ל צפו\"ני וכנגד אלו ז' מדורות בגיהנם שבהם נדון החוטא בז' מינין אלה ואלו הם בו\"ר שח\"ת דו\"מה טיט היו\"ן שאו\"ל צלמו\"ת אר\"ץ תחתי\"ת. והם זה כנגד זה. נגד טהרה טומאה, נגד כשרות פסול, נגד מותר אסור, נגד זכות חובה. כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים כדפי' בפ' הקודם:" + ], + [ + "כתבו המפרשים בשם הגאונים כי מכח הטומאה נמשכים ג' חלקים:", + "חלק א' הוא אשמדא\"י מלכא רבא דשידאי ואין לו רשות לקטרג ולא לחבל אלא ביום שני מהשבוע. ונ\"ל כי הטעם שבו לקו המאורות [ג] ובסיבה זו גברה הקליפה מצד המיעוט כמבואר בדברי הרשב\"י ע\"ה מקומות רבים ואשמדאי הוא תחת ממשלת סמאל. ודע כי סמא\"ל משתמש בלילית סבתא כלתו כדפי' בשער הקודם ואשמדאי משתמש בלילית זעירתא ושני הכוחות האלה עם בת זוגם כל אחד מהם נולד עם בת זוגו ד\"ו פרצופין כאדם וחוה. ולילית עולמיתא כלתיה דאשמדא\"י היא ברתא דמלכא דשמיה קפצפו\"ני שנבאר לפנים ואמרו החכמים הקדמונים כי סמאל השר הגדול נולד קנאה בינו ובין אשמדא\"י מלך השדים על לילית שקוראין אותה לילית עולימתא שהיא בצורת אשה יפה מראשה ועד טיבורה ומהטיבור ולמטה אש לוהט כי כאמה בתה שהיא בת מהיטבא\"ל אשת קפצפונ\"י אם לילית עולימתא ושתיהן בת ואם טרודות במלחמתם עם לילית רבתא סבתא אשת סמא\"ל ומתולדות אשמדאי ולילית אשתו נוצר שר גדול בשמים מושל על פ' אלף משחיתים ומחבלים וקוראים אותו חרב\"א דאשמדא\"י מלכא ושמיה אלפפוניא\"וש ופניו מלהטים כאש להבה.", + "ועוד קוראים גו\"ר יהודה ופי' מקטרג ומתגרה עם שרי יהודה שהם ג' שרים המלמדים זכות על יהודה מלכיא\"ל עטוריא\"ל נשריא\"ל וביארנום למעלה בשער אבי\"ע בפ\"ג ובשעה שנולד אותו המשחית נולד ג\"כ בשמים שר שורש המלכות הנקרא חרבא דמלכא משיחא ויש לו ב' שמות ואלו הם משיחיא\"ל כוכביא\"ל וכשיבא ויגיע הרצון אז תצא החרב מתערה ויתקיימו פסוקי הנבואות כי רוותה בשמים חרבי (ישעיה לד ה), דרך כוכב מיעקב (במדבר כד יז):", + "החלק הב' קפקפוני ואשתו צרעיתא שמשו בה חצי השנה וחצי השנה שמשו באשה אחרת ושמה סגרי\"ת והתולדות היוצאות מהם צורות משונות זו מזו יש להם גופות והכרת פניהם בשני דמיונות בני צרעיתא כדמות מצורעים ויש אומרים כי המצורעים בני נדה שמצטרעים לי' לכ' לל' למ' לנ' לס' לע' כדפי' במדרש תנחומא פרשת מצורע [ד] הם נולדים מכח זה התולדה המגונה. ובני סגרית אין להם הכרת פנים אלא כדמיון מנוגעים ומלחמה ארוכה ביניהם רוחות רעות מתפשטות באויר וכל הזיקים והזועות יוצאות מכח אלו התערובות וממשלת אשמדאי ואימתו מוטלת עליהם וממה שנתחדש להם הם מודיעים אל שלמטה מהם:", + "החלק הג' הם המזיקים נבראים ומלובשים בכמה מיני צורות משונות זו מזו יש מהם שצורתם צורת כלבים ואם עון האדם גורם הכלב המצוייר מזו התולדה רעה יקרה באדם ונושך אותו ורפואתו קשה עד מאד להרפא. ולפעמים שמשתנה צורתו בעונו לצורת הכלב ומתחלף באותה הצורה ונובח וצועק ונושך וחוזר ונושך הכלב ההוא ואין לו רפואה עולמית עד שימות וחוזר ומתלבש בערוב האויר ההוא בכח אותה הצורה וזהו עונשו ואפיסתו ועל זה הסוד התפלל נעים זמירות ישראל ואמר (תהלים כב כא) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ויש מהם שצורתם צורת שעירים צורת עזים ומאלה היה רכב עז\"א ועזא\"ל ושניהם לבדם צורתם דמות אדם ממש וכשנפלו ממקום הקודש נתלבשו בכח זה האויר אשר הוא עלינו ונתגשמו בגשמות בני אדם ונחלש הכח העליוני וקבלו כח תחתוני. אבל תולדות שיצאו מהם היו גבוהים בקומה יתירה ובגבורה חזקה מכל בני אדם. ויש מהם צורת נשים נראים לבני אדם ואין ביניהם רק השקר והכזב ויש להם קנאה מבני אדם וכוונתם לרמותם ולהכשילם וכמעט היו מכלין ומשחיתין כל מה שנראה להם לולי מדת המלכות המשילה מאצילותה שר ידיד וחביב לפני השכינה שמו יופיא\"ל שר הפנים ולולי השגחתו ואימתו עליהם לא היו מניחים בריה בעולם. והשר הזה מכניעם ומשפילם כאשר ביארנו בשער היכלות הקדושה בהיכל ג' פ\"ג. והשר על החלק הג' הזה שמו קפצפונ\"י ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד והתולדות היוצאות משניהם קופצים בקפיצה אחת מקצה האויר ועד קצה האויר וניתן להם רשות לפעמים להטיב ולהבריח הנזקים מבני אדם ומודיעים העתידות לבני האדם כשנראים להם בצורות בני אדם ואין להם ממשלת בשקרים ולא בכזבים והשואל מהם ימצא שאלתו כרצונו אם השואל ראוי לענות אותו ואם לאו משיבין לו בכח ההשבעה שלא ניתן להם רשות לענות על שאלתו. ולפעמים כפי הכח והממשלה הנתון לשר הזה קפצפונ\"י מתחבר ומתדבק עם בת אחת אשר לו ושמה לילית היא אשת אשמדאי כדפי' לעיל וסיבתו היא דבוקו בלילית הזה. ע\"כ דברי הגאוני' ע\"ה. שוב מצאנו בדברי המפרשים שלשה כתות של מלאכי חבלה נבראו בעולם ואלו הן. כת אחת מהם נבראת כשבא נחש על חוה בע\"ש. והכת השנית נבראו מנגעי בני אדם מהקרי שראה אדה\"ר כל אותן ק\"ל שנה שפי' מחוה וכן הם מתהוים מקרי שאר בני אדם. והכת השלישית נבראות מהם שהם פרים ורבים כדפי' רז\"ל (במס' חגיגה דף ט\"ז) ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם ואחת מהם פרים ורבים כבני אדם עכ\"ל.", + "ובזוהר (ע' בהקדמת הזהר דף י\"ז) במקומות חלוקים (ע' זהר בראשית דף מ\"ח) נראה שהשדים הם כחות הטומאות והקליפה שנתפשטה בע\"ש והיתה רוצה להתחזק בגוף והשפיעה והוציאה אותם הכחות שהם השדים וע\"י שקדש היום נשארו נשמות טמאות בלא גוף כלל כנדרש בפסוק אשר ברא אלדים לעשות. והם עמדו ונתלבשו ונתגלמו ע\"י קין קינא דמסאבותא ולא נתגלמו להם אלא לפי שעה. ועליהם אמר הכתוב (בראשית לו כד) הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר וכו', והנה ענה היה רודף אחר הטומאות האלה ומצאם במדבר כי שם מקום מושבם כראוי להם בארץ ציה וצלמות מקום שאין בו ישוב כלל ונקרא ימם חסר והטעם לפי שאינם לא מיום ששי ולא מיום שבת כי בין השמשות נבראו ולכן כתוב ימם שאינם לא לא מיום א' ולא מב' ימים. וענה בהיותו רודף אחריהם מצאם. והטעם כי צבעון בא על אמו והוליד בן ממזר כזה שהוא ענה ומפני טומאתו היה רודף אחר הממזרות ואנה לידו מציאה כזו פגע בו כיוצא בו ולמדוהו להוציא ממזרים שכמותו והיו מלמדים לו כמה מיני ניחושים וכשפים להמציא טומאות וקליפות בעולם. והרי בארקא הם בני בניו של קין ועליהם בארקא שני ממונים שרי טומאה ומענין השדים ההם ומעשיהם נדרש שם בארוכה. ע\"כ הגיע העתק הדברים האלה להואיל להבנת התורה והשכלת סודותיה ומהאל נשאל עזר להושיענו מכל טומאה וטינוף למען נדבק בקדושתו לעבדו בלב שלם אכי\"ר.", + "והנה נשלם הפרק זה ונכלל השער הזה:" + ] + ], + [ + [ + "שער האותיות הוא שער כ\"ו:", + "הנרצה בשער הזה הוא לבאר רמז האותיות הם כ\"ב חפצים ותלייתם בשרשים העליונים כפי הנדרש בדברי המפרשים ובפרט דברי הרשב\"י ע\"ה כי הם יעלו מעלה מעלה והטעם לזה להיות כי הם מבוא אל החכמה הואת כאשר יתבאר בעה\"ו:", + "פרק ראשון:", + "קודם שנכנס בביאור כל אות ואות כפי אשר יחננו קוננו רצוננו להקדים הקדמה יפה אל ענין האותיות. רבים חשבו היות האותיות האלו הסכמיות ר\"ל הסכימו החכמים לעשות סימניות מוצאות הדיבור כיצד הסכימו שתהיה התנועה הנחלקת בשפתים שהם בומף נהגות בצורת הב' ובצורת הוא\"ו ובצורת המ\"ם ובצורת הפ\"א וכן לשאר התנועות שהסכימו. וכן שאר לשונות הגוים יש להם סמניות לכל הנרצה אליהם וכמו שעשו בעלי המספר שהמציאו להם י' סימנים שבהם כללו כל המספר לפי התחלפות המעלות וכפי שיעור רבויים כמפורסם לבעלי המספר. ונמצא לפי זה כי אין בין אותיות אלה לשאר סימני הגוים ללשונם בארצותם לגוייהם. אלא שאלו הם הסכמיות אל האומה הישראל בעצת משה מפי רוח נבואיי ואלו הם הסכמת שכל הסכל שהמציא להם כך ויעלה לפי זאת ההסכמה שאין עיקר בכתב הנרשם ההוא אלא גלוי כוונת המדבר. כמו החכם הרופא הכותב חכמתו בספר הרפואה שאין הכוונה שיהיה הספר ההוא רפואה כלל אבל כוונתו בספרו לגלות דעתו או הנרצה אליו בענין הרפואה וכאשר יבין האדם עיקר החכמה הכתובה בספר לא ישאר בספר ההוא תועלת כלל. וכיוצא בזה אמר החוקר לתלמידיו בני אל תבטחו בעורות הנבלות המתות. ולפי זה יהיה הדין שאם ילמוד האדם בספר ההוא שנים אין מספר אם לא יבין למוד החכמה לא יועילנו דבר ולא ישלים נפש בלימודו כלל אחר שאינו מבין דרושי החכמה אלא אדרבא אבד זמנו במה שיזיקוהו ולא יועילהו. כי יזיקהו אבוד זמנו ואפיסת כוחתיו ולא יועילהו כיון שלא למד ממנו שום לימוד וכן דעתם בענייני התורה שהכוונה גלוי הפנימיות וההנהגה אל שלימות הנפש ומי שלא ידע ענייני דרושיה לא יגיענו תועלת בלימודה ח\"ו. וזהו מן הנמנע כי וודאי דברי תורה הם משיבת נפש וראיה ממה שחוייבנו בהשלמת התורה שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון וזה מורה על שלימות התורה ושיש לה פנימית והעלם ורוחניות וחיות וכן פירש ר' שמעון בפרשת בעלותך (דף קנ\"ב) וז\"ל רש\"א ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומילין דהדיוטא. דא הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטא ושבחא יתיר מכלהו. אי לאחזאה מילי דעלמא אפי' אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר. אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כה\"ג. אלא כל מלין דאורייתא מילן עילאין אינון ורזין עילאין. תא חזי עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקלו. ישראל לתתא מלאכי עלאי לעילא. מלאכי עילאי כתיב בהו (תהלים קד) עושה מלאכיו רוחות. (האי באתר עלאה). בשעתא דנחתין לתתא מתלבשי בלבושא דהאי עלמא, ואי לא כו' לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל להון עלמא. ואי במלאכין כך אורייתא דברא להון וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה עאכ\"ו כיון דנחתת להאי עלמא אי לאו דמתלבשא בהני לבושין דהאי עלמא לא יכיל עלמא למסבל. וע\"ד האי סיפור דאורייתא לבושא דאורייתא איהו. מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא תפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי. בגין כך אמר דוד (שם קיט) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, מה דתחות לבושא דאורייתא. ת\"ח אית לבושא דאתחזי לכולא ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא גופא חשיבותא דגופא נשמתא. כהאי גוונא אורייתא אית לה גופא ומלין דאורייתא דאיקרון גופי תורה האי גופא מתלבשא בלבושא דאינון סיפורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלין אלא בההוא לבושא דאיהו סיפור דאורייתא כו'. ודידעי יתיר לא מסתכלין בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא. חכימין עבדוי דמלכא עלאה אינון דקיימי בטורא דסיני לא מסתכלין אלא בההוא נשמתא דאיהו עיקרא דכולא, אורייתא ממש. ולעלמא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא. ת\"ח הכי נמי לעילא אית לבושא וגופא ונשמתא ונשמתא לנשמתא. שמייא וחיליהון אינון לבושא וכנסת ישראל דא גופא דמקבלא לנשמתא כו'. נשמתא דאמרן דא תפארת ישראל דאיהי אורייתא ממש. ונשמתא לנשמתא דא איהו עתיקא קדישא וכלא אחיד דא בדא. ווי לאינון חייבי עלמא דאמרין דהא אורייתא לאו איהי אלא סיפור בעלמא ואינון מסתכלין בלבושא ולא יתיר. זכאין אינון צדיקייא דאינון מסתכלין באורייתא כדקא יאות. חמרא לא יתיב אלא בקנקן כך אורייתא לא יתבא אלא בלבושא דא. וע\"ד אורייתא לא בעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא וע\"ד כל אילין מילין וכל אינון ספורין לבושין אינון עכ\"ל.", + "והנה מתוך המאמר הזה נראה בפי' כי חלוקת התורה הם ד' ותחת כל א' מאלו הד' אלף אלפי אלפים בחינות. החלוקה הראשונה היא שמכנה אותה בשם לבוש עליון שהוא ספור דברים שנתגשמה כדי שתובן אלינו. והלומד בתורה לדעת כמי שלומד בס' הזכרונות זה ודאי לא יועיל בלימוד ולא יגיעהו ממנו תועלת והלואי שלא יפסיד אבל כאשר יבא האדם ללמוד בתורה צריך שיהיה כוונתו שהוא לומד הענין ההוא במה שהם דברים אלהיים שנעלם ממנו עוצם פנימיותם ובדבר הזה ייטב הבל תורה היוצא מפיו לפני הקב\"ה משור פר. ועם היות שהוא לא ישכיל בה כי אם פשטיות הסיפור. ואין צריך לומר זה אלא אפי' מי שלא יבין כלל מפני שאינו בקי בלשון בביאורו אלא הוא מתעסק במקרא לבד גם לו יש שכר טוב בעמלו. ועל אלו וכיוצא בהן נאמר (תהלים א) ובתורתו יהגה יומם ולילה ודרשו חז\"ל (ע\"ז דף ט') ובתורה לא נאמר אלא ובתורתו. פי' כפי שיעור ידיעתו כי גם מי שלא ידע לחבר התיבות גם הוא אם יעסוק בו יומם ולילה שכרו אתו ופעולתו לפניו. ובתנאי שיוסיף לעולם דאי לא תימא הכי הא אמרו חז\"ל במתניתין (אבות פ\"א) ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף וכו'. והחלוקה השנית היא אותם העוסקים בהשכלת הפשט רצה לומר הדינים והמדרשים ופי' המצות ופי' הפוסקים כמו שתא סדרי משנה בתשובתם ושימושם שכינו אותו בלשון תלמוד ושימוש תלמידי חכמים, וכן מדרשי אגדה לרבותינו ז\"ל בפשטיות. כי הם משמחי לב מאירי עינים יזכנו בוראנו להיות חלקנו בהם וגורלנו עמהם כי הם מעמידי העולם והאריכות בענין לא יספיק הכתיבה. והחלוקה הזאת כינה הרשב\"י עליו השלום בשם גופא. ואל זה כוונו מארי מתניתין באמרם (שם פ\"ג) קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות. החלוקה השלישית היא אותם העוסקים בקבלה הנעימה כמו הסודות הנדרשים בזוהר שיכנס בהם האדם ועל ידו יוסיף עוד כהם וכהם כי מקום הניחו לנו. ובתנאי שיתמיד המעיין העסק בדרושי הספר הזה כי ילך לבטח דרכו והם נשמה ופנימיות ודאי לכל התורה. כי כל המדרשים והמשניות וכל הדינין וכל מעשה המצות יש להם פנימיות וסוד נעים. החלוקה הרביעית היא רוחניות האותיות ומציאותם וחיבורם אלו באלו והתייחסם כי מי שירד לעומק הענין הזה יוכל לברוא עולמות וזה נקרא נשמה לנשמה שהוא תלוי בבינה שהיא נקרא העולם הבא וזו היא השמחה שנקווה אחר התחייה. ותחת כל חלוקה מד' חלוקות האלה יש כמה וכמה בחי' שאדם יכול לשפוט מעצמו. ונמצא לפ\"ז ענין התורה הוא עצם הספירות כדמפרש בגוף שהיא מלכות ונשמה שהיא תפארת ונשמה לנשמה היא הבינה ונמצאת התורה עצמה לבוש אל עצם האלוה כמו שהספירות הם לבוש אל עצם השרש המתפשט כנדרש בשערים הקודמים ולסבה זו עסק התורה עולה על הכל כנודע בזולת טעמים אחרים.", + "והנה אל ג' חלוקים הקודמים כינה הרשב\"י ע\"ה בשם מארי מקרא מארי משנה מארי קבלה. החלוקה הראשונה היא נקרא מארי מקרא, והחלוקה הב' נקרא מארי משנה, והחלוקה הג' נק' מארי קבלה. והחלוקה הרביעית אינה נמצא כמעט, ולכן לא באה בשם. ותחתיה תעמוד השמות ופעולתם וצרופם מתוך הפסוקים בהשתתף אליהם ידיעתם יניקתם וסדרם במרכבה העליונה מה שאינו נמצא כמעט. ובספר ברית מנוחה נתעסק בענין זה קצת. ומבוא אליה הם ג' שערים אלה אשר נבאר זה אחר זה. והם שער האותיות, ושער הנקודות, ושער הטעמים. כאשר יתבאר בעה\"ו:" + ], + [ + "קודם שנכנס בביאור האותיות רצוננו להקדים הקדמה אחת שבה היה פתיחת דבורינו בשער זה בפרק הקודם. והיא שאין אותיות התורה הסכמיות אמנם הם רוחניות מתייחסות בצורתם אל פנימיות נשמתם. וזהו שדקדקו רז\"ל בביאור מציאות צורת האותיות וקוציהם ותגיהם וזיוניהם לפי שהם רומזים אל רוחניות ידוע אל הספירות עליונות וכל אות ואות יש להם צורה רוחניות ומאור נכבד אצול מעצם הספי' משתלשל ממדרגה למדרגה כדרך השתלשלות הספירות.", + "והנה האות היכל ומכון לרוחניות ההוא. ובהיות האדם מזכיר ומניע אות מהאותיות בהכרח יתעורר הרוחניות ההוא והבל הפה ממנו יתהוו צורות קדושות יתעלו ויתקשרו בשרשם שהם שרש האצילות. ולא זה בלבד אלא גם במציאותם רצה לומר בכתיבתם להם רוחניות שורה על האותיות ההם. וזה טעם קדושת ספר תורה. וזהו טעם מ\"ם וסמ\"ך שבלוחות בנס היו עומדים, מפני שהרוחניות מעמיד הגשם הזך ההוא. וזה טעם בענין שבירת הלוחות שפירשו רז\"ל שפרחו האותיות. וז\"ל במדרש נסתכל בלוחות וראה הכתב שבהם שפרח וכבדו על ידי משה ונפלו מידיו ונשתברו עכ\"ל.", + "עוד בירושלמי (תעניות פ\"ד) פי' הענין רבי עזריה בשם ר\"י הלוחות משאן מ' סאה והכתב היה סובלן כיון שפרח הכתב כבדו ע\"י של משה ונפלו ונשתברו. כך כל דבר שהקדוש ברוך הוא מסלק שכינתו ממנו שוב אינו מתקיים. ובמדרש (רבה במדבר פ\"ב) ודגלו עלי אהבה [בראשונה כל מי שמראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג והתינוקות הולכים אל בית הספר ומורים את האזכרה באצבע אמר הקב\"ה ודגלו עלי אהבה א\"ת ודגלו] אלא וגודלו עכ\"ל.", + "הורה כל זה על רוחניות האותיות. וזה טעם לענין ס\"ת שנשרף ח\"ו שאחז\"ל (מ\"ק ד\"כו) שקורע שתי קריעות והכריחו כן מפסוק אחרי שרוף המלך את המגלה ואת הדברים דקורע חדא אגויל וחדא אכתב דהיינו רוחניות האותיות. וכאלה רבות מורות על ענין רוחניות האותיות אפילו בכתיבתן לבד, כ\"ש בקריאתן, כ\"ש בכוונתן. והענין האותיות הנכתבות הם גוף והיכל לאותיות הקבועות בפה. המשל בזה האותיות הנכתבות הם גשמיות והנקראות על פה הם רוחניות. וזהו טעם תורה שבכתב ותורה שבעל פה כי תורה שבכתב רוחניות במקום גבוה וצריך תיק להתלבש אורה באותיות גשמיות אבל תורה שבעל פה היא עצמה תיק ואינה צריכה אל לבוש התיק כלל.", + "והנה האותיות הנכתבות הם גוף והיכל אל הנזכר בפה. ואותם הנזכ' בפה הם גשמיות בערך המחשביות שהם בלב. ואותם שהם בלב הם האצילות ידועות בלב משכילי עם בני ישראל.", + "והנה הענין בזה הוא בערך האותיות פשוטות כל אחד ואחד לבדה. אמנם כאשר יתחברו האותיות ויתקבצו ויעשה מהם תיבות לפי שיעור התיבה במספר אותיותיה כן שיעור רוחניותה. המשל בזה מ' לבדה היא בינה וי' לבדה היא חכמה, וכל אחד לבדה יורה על ענין רוחניות וכח אצול משתי המדות האלה, וכאשר יורכבו יתהוו מהם רוחניות היותר חשוב ולא שנכללו הב' כחות הקודמים בתיבת מי ואין שם אלא רוחניות מ\"י, אלא הוא שרש ורוכב על ב' כחות אצולים שהם מ' בפני עצמה וי' בפני עצמה והיינו מ\"י. אחר כך רוכב עליה רוחניות כולל אותם והוא מ\"י שמורה על בינה המתעלמת בחכמה בסוד הבחינות.", + "והנה לא מפני זה חסר כח הבינה ממקומה וגם לא חסר כח החכמה. אמנם בין שתיהם יתהווה מציאות יפה מובחר מכל אות לבדו והוא מ\"י. והמשל בזה אל שני ענפים מתפשטים מן השרש כי לא מפני ההתפשטות חסר השרש כח שתיהם חס ושלום, והיינו מ\"י שורש ליו\"ד בפני עצמה ולמ' בפני עצמה עם היות שאינו שרש בעצם אלא אדרבא מ' וי' הם שני ענפים אל ענף אחר גדול. וכן הדין אל מלה מורכבת משלשה אותיות כמו אמת שודאי א' בפני עצמה היא בכתר והמ' בבינה ות' במלכות והם ענפים דקים. וכאשר יתחברו שלשתן יעשה ענף גבוה אמ\"ת שירמוז בתפארת. ולא נאמר מפני זה שירדו הא' והמ' ממעלתם שעד הנה היו בכתר ובינה ועתה הם בתפארת. כי עתה הם מתקרבים אל השרש והעיקר. וא' אפשר שהיא כתר שבתפארת או כתר שבמלכות, וכן במ' כי כל אחת כלולה מי' וי' מי'. ויש חילוק בין הענפים הרחוקים מן השרש ואף אם הם רומזים במקום גבוה, או לענפים הקרובים אל השרש ואף אם ירמזו במקום נמוך. ומענין זה נקיש אל תיבה בת ארבע ובת חמש וכיוצא בהן והיינו טעם הצירוף שכל עוד שיתרבו האותיות יתרבה הצרוף והכחות כאשר נבא בשער הצרוף בסייעתא דשמייא.", + "והנה בהזכרת האדם התיבה ההיא הרומזת באותיות בסבת תנועת הכחות ההם והכאתם זה בזה על ידי פטיש הנשמה. בזולת שיתעוררו הם בשרשם העליון לפעול הפעולה ההיא. עוד יתהווה ממנה מהבל פיו רוחניות ומציאות יהי' כמו מלאך שיעלה ויתקשר בשורשו שימהר להפעיל פעולתו בזריזות ומהירות וזהו סוד הזכרת השמות וכוונת התפלה. ואחר קביעות הקדמה זו בלב המעין. עוד זאת צריך אליו כי עם היות שיהיו האותיות שוות בצורתם ותנועתם לא ישתוו ברוחניותם ובאצילותם. וכן התיבות עם היותם תיבות שוות וכבר בארנו זה בשער בן ד'. וראייה משם בן ארבע שבי\"ג מדות יהו\"ה יהו\"ה אל רחום וכו' ופי' הרשב\"י ע\"ה באדרא כי הראשון רומז בכתר עליון והב' במלכות עם היות האותיות שוות. והטעם כי העיקר הוא רוחניות ואצילות ונשמות התיבה או השם. וכן הענין באהי\"ה שלשה פעמים וכל אחד מורה בענין בפני עצמו כדפי' הרשב\"י ע\"ה והעתקנוהו בשער השמות פ\"ב.", + "וענין חלוקם עם היותם שוות גורם לפי סדר התיבות אם הוא שנית או ראשונה. וכן באותיות אם היא שנית בתיבה או ראשונה, כגון שני ההין שבשם. וכן לפי האות הסמוכה אליה. ופי' עניינים אלו קבל משה מפני הגבורה. וזהו שנתעכב משה רבינו ע\"ה בהר ארבעים יום וארבעים לילה בלוחות שניות, הוא בלימוד הסודות, יותר ויותר ממה שלמד בפעם הראשון. כי ענין סודות תורתינו הקדושה לא יכילם רעיון ומחשבה. וזה וכדומה לו הוא החלוקה הד' שאמרנו בפ\"א שאנו עתידין להשיג בזמן תחיית המתים. וקרוב לזה לעוה\"ב שהצדיקים בגן עדן יושבים ועוסקים בלימוד הסודות וזהו שמחתם כשמתחדש ביניהם חדושי תורה וסודותיה. ונחזור לענייננו כי האותיות הם היכלות וטירות לרוחניות והם כלים שואבים האצילות כדרך הגוף שהוא שואב הנשמה בתוכו. ולפ\"ז נמצא כי אף על פי שלא ידע האדם כי אם קריאת התורה ר\"ל הפסוק לבד בהכרח יקבל שכר על הקריאה ההיא ויהיה שכרו מרובה. ואין לומר שמפני כך יהיה שכר קריאת תורה שבכתב מרובה משכר קריאת תורה שבעל פה כי זה אינו דבר כי הקורא בתורה הוא כמו שקורא הכל בלי הבנה. וקריאת המלות העיקר צריך שיכוין בנשמתם ובמקורם וברוחניותם שהם פירושם. ואם בלא זה יתעסק בתורה הוא כמו מי שקורא בגוף בלא נשמה לזה צריך בהכרח שיתעסק בתורה שבעל פה שהוא פירוש התורה והיא נשמת התורה רצה לומר מגלה רוחניותיה שהוא פירושיה וסודותיה. וכן כתב הרשב\"י עליו השלום (בזהר תרומה קע\"ו) וז\"ל מאן צניעותא דספרא. אמר רבי שמעון חמשא פרקין אינון דכלילן בהיכל רב ומליין כל ארעא. אמר רבי יהודא אי כלילן הני מכלהו עדיפי. אמר רבי שמעון הכי הוא למאן דעאל ונפק ולמאן דלא עאל ונפק לאו הכי. מתלא לבר נש דהוה דיוריה ביני טינרין ולא ידע בדיורי דמתא זרע חטין ואכל חיטין בגופייהו יומא חד עאל למתא אקריבו ליה נהמא טבא. אמר ההוא בר נש דנא למה. אמרו ליה נהמא הוא למיכל כו'. אמר וממה אתעביד דא. אמרו מחיטין. לבתר אקריבו ליה גריצן דלישא במשחא. טעם מינייהו אמר ואילין ממה אתעבידו. אמרו מחיטין. לבתר אקריבו קדמוהי טריקי מלכין דלישין בדובשא ומשחא. אמר ואלין ממה אתעבידו. אמרו מחיטין. אמר אנא מארי כל אילין דאנא אכיל עקרא דכל אלין דאיהו הטה. ובגין ההוא דעתא מעדוני מלכא לא ידע ואתאבידו מניה. כך מאן דנקיט כללא ולא ידע בכלהו עדונין דמהניין דנפקין מההוא כללא עכ\"ל.", + "והנה רבי שמעון התחיל לשבח ספרא דצניעותא שהם חמש פרקים ובהם כלל כל חכמת הקבלה. ולכן אמר רבי יהודא שא\"כ נמצא שאין אדם צריך אלא לימוד הספר ההוא לבד. והשיבו ר\"ש שכן הוא למי שנכנס באדרא ויצא. ואמר ויצא לפי שנכנסו עשר ולא יצאו אלא שבעה כי ג' נסתלקו כמו שכתוב באדרא בסופה. אבל מי שלא נכנס ולא ידע ההקדמות שנגלו שם לא יוכל להנות מסודות הספר ההוא הנעלם. והמשיל משל אל הבן כפר וכו' וכן ודאי ישיגהו מי שילמוד בתורה שבכתב ויאמר שבו כלול הכל כי ישאר ריקן מכל, כמקרה הבן כפר גם הוא יקרהו. ולכן עיקר השלימות בהשכלת תורה שבכתב היינו התורה שבעל פה כמו שנתבאר. ואחר שבארנו ענין האותיות במציאות רוחניותם נבא לייחסם בכלל אל השרשים ואח\"כ נייחס אותם בפרט בעה\"ו:" + ], + [ + "ובאותיות בכלל אמרו המפרשים שיש קצתם דין וקצתם רחמים וקצתם בינוניים. כלל בתורה האלהית כי א\"ב ג\"ד ה\"ו הם רחמים גמורים, ז' ח' ט' י' רחמים סתם, כ\"ל מ\"ן ס\"ע הן מזוגים מדין ורחמים, פ\"צ ק\"ר ש\"ת הן דין גמור. וכשתרצה לחבר שמות ותפלות ומלות לפי הפעולה אשר תרצה תעשה הרכבה בענין השמות המורות לפעולה אם לרחמים אם לדין. לרחמים יהיו רובם מהרחמים, ואם דין יהיו רובם מהדין, וכן בשאר עכ\"ל.", + "ודבריהם נעלמים כי אין אנו רואים שיהיו הדברים צודקים לפי מציאות האותיות. כי אותיות שהם רחמים מונה אותם בסוד הדין. ובפרט ש' שהיא בבינה כאשר נבאר והיא רחמים לפי הנראה, ומונה אותה עם אותיות הדין גמור. וכן דלת שהיא דלה וענייה ואמר שהיא רחמים. ואפשר שנאמר כי מציאותה יהיה רחמים אף אם ירמזו בסוד הדין וכן נאמר שמציאותם דין אף אם ירמזו בסוד הרחמים. ועל כל פנים דבריהם דברי קבלה. שוב מצאנו בעינן זה בספר יצירה אמר כי שלש אמות אמ\"ש וביארנום בערך אמ\"ש שהם א' כתר, מ' חכמה, ש' בינה. וקראם אמות מפני שהם אמות לאצילות וכמו שפי' בשער המכריעים. ושבעה כפולות הם בג\"ד כפר\"ת. והם שבעה ימי הבנין גדול\"ה גבור\"ה תפאר\"ת נצ\"ח הו\"ד יסוד מלכו\"ת. ונקראות כפולות שהם מקבלות דין ורחמים דג\"ש ורפ\"ה. וכן הם מבעלי הדין והרחמים מה שאין בשלש ראשונות כדפי' בשער מהות וההנהגה. ובדרך זה ביארם רשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ע' דף קכ\"ד) ובר\"מ. וי\"ב פשוטות שהם ה\"ו ז\"ח ט\"ט לנ\"ס עצ\"ק הם י\"ב כנגד י\"ב גבולים. ואף על פי שנחלקם בדרך הזה לא מפני זה יקשה היותם במקומות מיוחדים בספירה פלונית, כי יהיו פרטיים בענף ספי' פלונית. כמו המשל מ' של אמ\"ש אמר כאן שהיא בחכמה, ולא מפני זה יקשה היותה בבינה, כי יהיה ענף בינה שבחכמה או להפך. וכן אותיות הויה וכו' רומזים בי\"ב גבולים שהם בתפארת כדפי' בשער פרטי השמות, לא מפני זה לא ירמוז ה' בבינה או במלכות וכן י' בחכמה. ובדברים האלה יש עוד לפרש לפי מה שפי' במאמר א' להרשב\"י ע\"ה בשער השמות פ\"ו כי סדר האותיות הם הא' כוללת כל האותיות והיא מקור להם וכלם שואבים ממנה. ואחר כך נחלקים לשבעה שבע' שהם כ\"א. כיצד בג\"ד ה\"ו ז\"ח הם סוד קו החסד, ט\"י כ\"ל מנ\"ס הם סוד קו הרחמים, ע\"פ צ\"ק רש\"ת הם קו הדין. כיצד בג\"ד הם ממש בחסד. הו\"ז הם בנצח, ח' במלכות. מצד החסד, טי\"כ הם בתפארת, למ\"נ הם ביסוד, ס' המלכות מצד קו האמצעי. עפ\"ץ הם בגבורה, קר\"ש הם בהוד, ת' במלכות מצד קו הדין. והרי ג' במלכות מצד ג' קוים כמו שג' בכל ספירה וספירה מצד ג' קוים. כיצד א' י' בראשה חסד, יו\"ד בסופה גבורה, וא\"ו באמצעיתא תפארת. והא' מקור לכל האותיות בסוד שהיא כוללת כל הג' קוים כדפי'. אחר כך נשפעים בג\"ד אל החסד בסוד שלשה קוים. מצד החסד היא בי\"ת ר\"ל בית לכל השפע להשפיע, אחר כך מצד הדין ג' שר\"ל גבורה ועכ\"ז היא גומלת חסד, ואחר כך ד' מצד התפארת כי הוא דלת כל השפע הנשפע. או להפך ג' בתפארת כי הוא שלישי להם והוא גומל חסדים טובים. וד' בגבורה כי משם דלות השפע ומעוטו. הו\"ז בנצח, ה' מצד החסד דהיינו יחוד איש ואשתו ומה שהיתה דלה מצד הדין נתקנה ונעשתה ה' בסוד החסד. ו' מצד התפארת כמשמעה. ז' מצד הדין דהיינו בסוד נר ואש שהוא מצד הגבורה וכן יו\"ד על וא\"ו הוא נר למעלה בראש קנה המנורה. ח' המלכות מצד החסד דהיינו ממש חסד או חיים כי הכל א'. טי\"כ בתפארת שכן עולה בחשבון ט\"ל שהוא יה\"ו שהוא בתפארת והוא מוריד הט\"ל. ט' מצד החסד דהיינו טוב ה' לכל והיא רחמים וחיים כדמוכח בזוהר בפירוש אות ט'. י' מצד התפארת שכן היא רחמים תפארת מתפאר בעשר ספירות דהיינו י'. וכן המלכות לגבי התפארת נקרא י' עטרת בעלה. כ' הוא מצד הגבורה שכן נאמר (יחזקאל כ\"א) הך כ\"ף אל כ\"ף. וכן נקרא כ\"ף חובה. אלא שעל ידי התפארת נעשה כ\"ף זכות. למ\"ן ביסוד צרופו נמ\"ל והוא היסוד. והמלכות ספינה לנמל.", + "ועוד מלכות נקראת נמלה ועליה נאמר (משלי ו ו) ראה דרכיה וחכם. ויסוד נמל בלא ערלה שהוא מילה וכן השכינה נקראת ברה סולת בלא סובין נקראת נמלה. ל' מצד החסד שכן ל' בבינה בסוד מגדל הפורח באויר. והוא נשפע מצד החסד. מ' בסוד התפארת שעל ידו נשפעים מימי החסד אליו. נ' מצד הגבורה בו נפילה. ס' היא המלכות שהיא סמוכה מצד קו הרחמים ובו סומך ה' לכל הנופלים. עפ\"ץ בגבורה. ע' מצד החסד שבו עינות מים והתעוררת האהבה הוא בעינים וזהו עין ימין ועליו נאמר (תהלים ג יח) עין ה' אל יריאיו. וכן עין רואה וראיה בחסד. פ\"ה מצד הת\"ת שעולה מילה. וכן מי שם פה לאדם כו' הלא אנכי ה' (שמות ד יא). בינה ע\"י התפארת. וכן קול יוצא מפ\"ה שהוא התפארת. צ' מצד הגבורה כי עם היות שהוא דין מקום המשפט שמה הצדק דין צדי\"ק. קר\"ש בהוד וכאשר מתהפכת למדת הדין האותיות מתהפכות לשק\"ר כי הוא גובר בסוד הקליפה הגוברת ע\"י הדין. ק' מצד החסד שם קרוב ה' לכל קוראיו ושם קומץ ועל כל זה הוא נחש מפני השמאל כמו שנבאר. ר' מצד התפארת שהוא ראש לאבות קושר לשלשתן. וכן פירש בספר הבהיר למה נקרא שמים שהוא עגול כראש ופירשתי בשער המכריעין. ש' מצד הגבורה כי שם הבינה שרש האילן. ת' במלכות מצד הגבורה שעליה נאמר (יחזקאל ט ד) והתוית תיו. לפעמים ת' תמות ולפעמים ת' תחיה. הכל לפי הקבלה. זהו סדר האותיות למאי דסבירא לן אליבא דרשב\"י ע\"ה. ע\"כ נצייר האותיות בכללות על דרך המנורה כזה ", + "ועתה נבא בביאור כל אות ואות לבדה כפי הנמצא בדברי הרשב\"י ע\"ה ושאר המפרשים בעזרת ה' וישועתו:" + ], + [ + " אות אלף פי' בעל ס' התמונה עקרה בכתר עם הצטרפות שתי המדות שהם חכמה ובינה וזהו ו' באמצע הוא כתר. והוא עליון על כלם ובפרט כשנקימה כזה א' ושני יודין משני צדדיה הם הב' מדות. כי לזה הרמז נמצא היו\"ד שבה שבצד ימין מביט כלפי מעלה כזה א' רמוז אל החכמה שהיא מבטת כלפי מעלה לקבל. יו\"ד שניה שהיא בינה מבטת כלפי מטה כזה א' להשפיע אל התחתונים כי היא האם הרובצת על הבנים להניקם. ולכן נקראת שכינה כי היא משכנת וקושרת הב' ראשונות עם הז' ימי הבנין. ואמר עוד כי הא' נרמזת שהוא ו' עם ב' יודי\"ן שעולה כ\"ו. והכונה לומר שהא' הם ג' ראשונות והעיקר בכתר וידוע הוא שהכתר משפיע בתפארת כי הוא מתעלה עדיו דרך קו האמצעי. ולכן גלוי האות הזה ע\"י הכתר. ואם כן נמצא רוחניות האות הזה רמז היותו כלול ממציאות ג' ראשונות בהיות הכתר עיקר וגובר. והצטייר [א] דרך הת\"ת. ואמר שם כי ממשלת הצורה והרוחניות הזה הוא בשעת נוגה. ויש שפי' כי תפארת רמז ו'. ושני יודי\"ן הם ב' זרועותיו והם פתוחות לקבל המלכות ולחבקה. או ירצה הו' הם הזרועות הפשוטות לקבל המלכות כדפי', והיו\"ד ראשונה רמז לחכמה שמשם נאצל, ויו\"ד שנייה רמז למלכות ה' אחרונה. ולפי זה נמצא כל שם בן ד' בצורת א. ויש מי שפי' כי א' רומז לכתר עליון שנקרא אל\"ף והוא פל\"א מלשון כי יפלא (דברים יז ח) שהוא נעלם ונסתר מעין כל. ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל א יש לה ג' צדדין ראש ואמצע וסוף. הראש הוא מצד העליון שהוא אדוק בו ומורה על ממשות החכמה וזכרון הכח שהיא נאצלת ממנו והאמצע מורה על ממשות השכל המתרבה מן החכמה והסוף מורה על המדע המתרבה מהשכל וזהו צורתה מזומנת להבין מעשה העליונים והיא תחלה לייסר התחתונים ע\"כ נעשה דבר אחד והם כבכור הדעת אלו הג' צדדים שפע מוחלט ויונקים כח מזה החלק שלפניו מצד השוואתם. ובזכותם ובזיוום נוקבים בית קיבול לכח הנאצל והנעדר מהם שהיא הגדולה הנראית בע\"ס שהיא כלל ענפי החכמה שהם בשרשי העליון אצל הכתר כדי למשוך כח החזוק בכל הספי'. ויש מי שפי' כ\"ע אלף גדולה והיא רוחניות בסוד האלפא ביתא העליונה הרוחניות ראש לכל אלפא ביתא ונקרא אלף לפי שהוא אמתי וראשון ובו תלוי הכל בסוד צורת א' והבריח התיכון הסובל עליונים ותחתונים. והרשב\"י ע\"ה פי' בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ז.) ז\"ל א' יו\"ד לעילא יו\"ד לתתא חכמה בראש וחכמה בסוף ו' כריכא דתרווייהו עכ\"ל.", + "ועניינו כי בצורת האלף כללות שלש ספירות שהם חכמה ומלכות והם שני יודי\"ן כי המלכות ג\"כ נקראת יו\"ד כמבואר בשער המציאות והוא\"ו שבאמצע שניהם הוא הת\"ת המיחדם יחד כי ע\"י הת\"ת תעלה המלכות אל החכמה. ובמ\"א אמר תניינא בינה כמה דאוקמוה מ\"מ אלף בינה וכו'. ונראה כי בכתר אלף מלשון פלא המורה על תכלית ההעלם.", + "ועוד כמו שאלף ראשונה לאותיות כן כ\"ע תחלת האצילות ובבינה לשון אלף הוא לשון לימוד מלשון ואאלפך חכמה (איוב לג לג) וכן נקראת בינה לשון הבנה.", + "ועוד כי בכ\"ע הוא אלף רבתי דוקא.", + "ועוד כי בכ\"ע מלשון אלוף ר\"ל גדול שכ\"ע אלוף לכל האצילות. ולכל הפי' הוא מורה בו על ההעלם. ובת\"ת הוא ג\"כ אלף רבתי כשהוא מתעלם בכתר כדפי' בשער המציאות.", + "ועוד יש אלף קטנה והיא רמוזה במלכות לרמוז שהיא ראשונה ממטה למעלה. ואחרים פי' לרמוז שהיא נעלמת מן התחתונים מלשון פלא. וכבר אפשר לפרשו בלשון אלף כי כערך הכתר אל האצילות כן ערך המלכות לכל אשר תחתיה. ואפשר להיות לשון למוד כמו ואאלפך חכמה כי היא המחכמת הנביאים ומראה להם האצילות העליון. עוד אלף היא רומזת גדולה גבורה ת\"ת. וכן רומז שלשה במציאות החסד וכלא חסד. וכן רומז בינה יו\"ד עליונה, מלכות יו\"ד תחתונה, ו' באמצע ת\"ת האוחז בשתיהן בסוד היחוד. וג' פי' האלו פירשם הרשב\"י ע\"ה וכתבנו בשער השמות בס\"ד. ובזהר פ' אחרי (דף ע\"ג.) וז\"ל ות\"ח מלה קדמאה דאורייתא דיהבין לינוקי אלף בית דא מלה דלא יכלין בני עלמא לאדבקא בסוכלתנו ולסלקא ליה ברעותא וכ\"ש למללא בפומיהון ואפילו מלאכי עילאי ועילאי דעילאי לא יכלין לאדבקא בגין דאינון סתימין דשמא קדישא. ואלף וד' מאה וחמש רבוא עלמין כולהו תליין בקוצא דאל\"ף. וע\"ב שמהן קדישין גליפין באתווי רשימין דקיימי בהו עלאי ותתאי שמיא וארעא וכרסייא יקרא דמלכא תליין מסטרא חדא לסטרא חדא. דפשיטותא דאלף קיומא דעלמין כלהו וסמכין דעלאין ותתאין ברזא דחכמתא. ושבילין סתימין ונהרין עמיקין ועשר אמירן כלהו נפקין מההוא קוצא תתאה דתחות א'. מכאן והלאה שארי לאפשטא אלף בבית. ולית חשבן לחכמתא דהכא אתגליף עכ\"ל לענייננו. וטעם העלם העולמות האלה באלף הוא מפני שהא' הרמז בכתר. וכבר נודע שהכתר בו היו נכללים כל העולמות וכל האצי' קודם ההתפשטות כמו שפי' בשערים הקודמים. ולכן נכללו בו כל הדברים הנזכר במאמר אות אלף שהיא כתר פלא אלף. או אפשר כדפי' לעיל כי אלף הוא בחסד ראש ההתגלות בז' ימים והיא אות כוללת כל האותיות כדפי' לעיל בפ' הקודם. עוד פי' (בז\"ח שה\"ש דף ע\"ז) כי אלף הוא יו\"ד בראש חכמה, ו' ת\"ת, ויו\"ד למטה מלכות, ועוקץ של יו\"ד התחתון הוא רמז לכל המחנות אשר תחתיה קטנים וגדולים חצוניים ופנימיים כלולים במלכות שהיא עצם היו\"ד:" + ], + [ + "באות בי\"ת נעתיק לשון ספר התמונה והנראה לנו בפירושו. ב' מצורתה עושים ד' ו' וזו צורתה והיא ב' נתיבות לחכמה עלאה ותתאה וציורה מורה שני מדות כי היא כוללת לת\"ת ר\"ל בית דינו של הקב\"ה [ב] וכו' עכ\"ל.", + "וכוונתו הוא לומר כי הב' רומז לחכמה. ואולם הרמז בה כי היא ד\"ו והם ד\"ו פרצופין שהם ת\"ת ומלכות שעליהם נאמר ד\"ו פרצופין נבראו. והם ד\"ו ביחד כאשר הם בחכמה כי אז תעלה היא במעלת הצלע שהיתה בחכמה צלע אל התפארת. כי אין לחשוב כי מיעוט הירח וענין ויקח אחת מצלעותיו הכל ענין אחד. אלא ויקח אחת מצלעותיו הוא באצילותם בחכמה שהיו שם נכללים כאחד מיוחד כאדם שהיה עם אשתו ד\"ו פרצופין. ושם מחכמה נתחלקו לשנים ונכנס בבינה והביאה אליו ושם היו שני מאורות גדולים. ואחר כך היה מיעוט הירח כי הוא ענין בפני עצמו. ולפי שהם ד\"ו בחכמה לכן מלוי היו\"ד ד\"ו כי מלואו ועבורו של יו\"ד היא חכמה ונתיבותיה הם ד\"ו פרצופין וכבר נתבאר כי בית שבחכמה הרמז אל הנתיבות. כדכתיב (משלי ח') בית נתיבות נצבה. ולכן ציור הב' רמז לד\"ו פרצופין שהם למטה ב' ספירות. וז\"ש וציורה שני מדות. ובארנו הענין הזה בארוכה בשער מיעוט הירח פ\"ד. ומ\"ש כי הוא בית לתפארת, הכונה כי הל\"ב נתיבות הם גם כן בתפארת כמו שנתבאר בשערים הקודמים וכן נרמז בו הל\"ב ולול\"ב כי שם בן ד' עולה כ\"ו ושש קצוות הם ל\"ב. ולכן המלכות היא גם כן בית כי היא בית לתפארת לנהג העולם אם לדין אם לרחמים. הכלל העולה כי רוחניות הב' רומז לחכמה עם ל\"ב נתיבותיה שבד\"ו פרצופין והיא כוללת המלכות היונקת מן הגבורה כי תוקף הדין סבת פגימתה, ומלואה כנודע לכן בשעת הלבנה ממשלתה ע\"כ. ויש מי שפי' כי הב' היא מלכות ומפני שנתייחדה בבעלה נצטיירו בה ב' זרועותיו שחבקה בהם והוא באמצע כזה וזהו בסוד שימני כחותם שישאר צורתו חקוק בה. ועוקץ הבית הוא יוד לרמוז שנאצלה מחכמה. וקרוב לענין זה נמצא בתקונים כי הבי\"ת היא ג' ווי\"ן ג' עמודים שהם ויס\"ע ויב\"א וי\"ט אבות סומכים לשכינה כדפירש בשער המציאיות במציאות ה' שבמלכות. ורוב המפרשים הסכימו כי הבית בחכמה וביאר רבי משה הטעם שהיא שניה. ועוקצה להורות שיש למעלה מציאות דק מכל דק. ויש מי שפירש קרוב לענין זה בענין אחר וז\"ל ב' יש שני צדדין בממשותה יוצא על הצד השני צדדים מאחריה ומלפניה והוא פתוחה כדי לקבל תוס' רוח הקודש מצד האל\"ף כמו דברים בפי תלמיד והיא הבית וצורתה מזומנת להכיל עיקר האחדות וזהו ביאור ענייניה ותבונת ראיותיה בהבחנת החכמה ובדקדוק שכל. והרשב\"י ע\"ה בר\"מ [פנחס דרנ\"ו ע\"ב) פי' ז\"ל אנכי ביה כ' כתר וביה אי\"ן, וכתר אתקרי מסטרא דאימא עילאה דאדכר לגבה חמשין זמנין יציאת מצרים באוריי', ואיהי ב\"ת מן בראשית דכלילא י' אמירן מסטרא דחכמה בת י' כו' עכ\"ל.", + "וביאורו כי הוא בא לבאר אנכי ה' אלהיך ואמר כי במלת אנכי הרמז לכתר ובאנכי יש אותיות אי\"ן שהוא הכתר ויש כ' שהוא הכתר. ופי' לנו כי נקרא כתר מצד הבינה כאשר בארנו בערכי הכנויים ומטעם זה שנזכר שם יציאת מצרים כמו שנודע שחמשים פעמים נזכר יציאת מצרים בתו' לרמוז אל נ' שערי בינה כאשר ביארנו בשער נ' שערים. ואמר כי הבינה היא בית מבראשית. כוונת האריכות הזה הוא לבאר איך נתחלקו י' דברות ה' בה' ראשונה וה' בה' אחרונה היא מצד י' דברות אשר בחכמה הנשפעות אל הבינה. ומטעם זה אמר בה י'. בחכמה יבנה בית (משלי כד ג) [ג].", + "והנה לפי המאמר הזה ב' היא הבינה.", + "ועוד בשיר השירים להרשב\"י ע\"ה א' דכר ב' נוקבא והנה נקיבה אינה בחכמה כנודע. ועל האמת כל זה הפך דבריו במקומות אחרים שפי' כי ב' לעולם היא בחכמה. ולתרץ זה נ\"ל לומר כי במה שאמר בחכמה יבנה בית וכן במקומות אחרים כי י' מעיין אל הגן שהיא הבינה יתורץ הכל כי אחר שהיו\"ד היא בונה הבית א\"כ חוייב היות שרש הבית ומציאותה הדק נעלם במקורה וא\"כ הם שני ביתים בית נעלמת בחכמה ובית בבינה. עוד יש בית זעירא היא המלכות ומקורה הוא הת\"ת והמעיין היסוד כמו שנתבאר זה בדברי הרשב\"י ע\"ה:" + ], + [ + "באות ג'. המתבאר מתוך דברי ס' בעל התמונה כי האות הזה כחה בבינה ולכן היא שלישית. ונקראת גימ\"ל מלשון גומל כי גומלת לכל ע\"י השלמת הקצוות אל המצוע. ר\"ל ישתנה הדין והרחמים וע\"י תצאנה הפעולות לפעול במהירות כי הוא ג\"כ מלשון ויגמל שקדים (במדבר יז כג). ושני הדברים האלה מבוארים כי ממנה מקבלת הגבורה רחמים ומתרחצת בחלב האם כדפי' בשער מהות והנהגה פ\"ו. ולכן כשהיא (מקבלת) [ממתיק] הדין נמצא שלום בין הדין והחסד. וכן כל ז' ספי' הבנין מקבלות ממנה ועל ידה פועלות במהירות. ובצורתם ו' ז' כי הזיין רמז בנצח והו' רמז בת\"ת כאשר יתבאר. לכן ירמוז הצורה הרוחניות הזאת עיקר יניקתה מן הבינה ומצטיירת בצורתה ע\"י הת\"ת והנצח ולפי' ממשלתה ע\"י החמה שהוא בת\"ת כנודע. ויש שפי' ראש ג' הוא יו\"ד שיש לה ד' עוקצים שהם כתר למעלה וחכמה אל הימין ובינה אל השמאל וחסד תחת שלשתם זהו צורת הראש של הג'. והו\"או שהיא זקופה הוא הת\"ת והרגל שהוא מתוח הוא הימין הפשוטה לקבל שבים והעוקץ רמז למלכות והוא גמול הצדיקים היושבים ועטרותיהם בראשיהם. ויש מי שפי' גימ\"ל רומז לחסד בשביל שגומל טוב לחייבים ומטהרם. ויש מי שפי' בענין אחר ז\"ל ג' יש לה ב' צדדים מטה ועץ המטה אחוז באמצעיתו דוגמא של זוהר עשוי לקבל שפע האותיות של מעלה למטה והיא פתוחה לפנים כדי להשפיע מאותו כח באותיות שלמטה ממנה ויש לה חלון כדוגמתה מפני שכל האותיות הם צורות עומדת בהשוואת החלונות שנבראו בתוכם והם כמו אספקליראות מאירות דומות לזכוכית צבוע במיני צבעונים מזומנים לגמור בהם מעשה. ויש שפי' בראשי תיבות בג\"ד בינה גמול דלים. והדלים הם יסוד ומלכות ונקראו עניים כמו שנתבאר בערכי הכנויים והם מקבלים מן הבינה. וכן היא ג\"כ גומלת חסדים בסוד השפעתה דרך החסד והיינו עוקצה אל הימין צנור השפע:" + ], + [ + "באות ד' אמר בספר התמונה כי היא נרמזת בחסד וכן היא רביעית במספר הפשוט. ואמר כי היא צורה פשוטה שאין לה חיבור עם זולתה והיא מבטת לתפארת שהוא הו\"או. ולא אמר שהיא מבטת לה' מפני שבה\"א ג\"כ הדל\"ת ועי\"ז מבטת לוא\"ו. ונמצא לפי זה רוחניות האות מקבלת מהחסד ומרחמים שהוא הת\"ת. ואמר כי נקרא דל\"ת מלשון ודלת ראשך כארגמן (שה\"ש ז ו) שפי' ענין הבדלה מלשון יחידות. כמו חלק הראש המובדלת מחברתה וכן האות הזאת יחידה בצורתה שאינה מצטרפת בצורה אחרת ואמר כי ממשלתה בשעת ככב. ויש מי שפי' כי הד' פי' של ג' דהיינו כמו שפי' למעלה בגימ\"ל שבראשו יש לה ד' עוקצים וכו' אלא שזאת הפוכה. לרמוז אל הרשעים המהפכים הדברים העליונים ומבלבלים יצועי אביהם ולכן נהפך להם מות מחיים ח\"ו אבל הג' שהוא גמול הצדיקים הם יושבים ועטרותיהם בראשיהם כדפי' לעיל באות גימ\"ל. ויש מי שפי' ד' רומזת לעטרת שעומדת בדלת של המלך כעניה. ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל ד' יש לה ב' צדדים צד נטוי וצד סמוך והיא דפוס להשלים חומר היסודות דבוקה באמצע הג' וחלון שלה יש בו ממשות להכיל מכל צדדיה מלמטה ולא מלמעלה ועכ\"ז נקרא מהות היצירה. ולכן ע\"פ הזהר השכינה נקראת דלת ונקרא כן כשהיא דלה במסכנות וקוצה של הדלת רומז ליסוד המחברה עם התפארת בסוד כי כל בשמים ובארץ (דה\"א כט). וזה נתבאר בר\"מ ובמקומות רבים. גם היא תרמוז בבינ\"ה כי כן באר הרשב\"י ע\"ה (בזהר משפטים דף קכ\"ג ע\"ב) וז\"ל ה' ד' הות מדאתחבר דכורא עמה אתעברת מחד בן ואקרי ה' עכ\"ל, והעתקנוהו בשער השמות בפ\"א.", + "והנה אמר כי הבינה שהיא ה' עיקרה דלת ומציאות הדלת היינו עוקצה שהיא חכמה ופשיט נהרא מכאן ומכאן דהיינו התפשטות הבינה מן הימין שהוא החסד ומן השמאל שהיא הגבורה. נמצאת אומר שמציאות הד' גם בבינה בסוד התפשטותה בחסד וגבורה, וכבר הארכנו בזה כל הצורך בשער הנזכר. ולשון דלת בבינה לא תהיה לשון דלות, אלא לשון דלו עיני למרום (ישעיה לח יד). וכן לשון משנה (פאה פ\"ד) בדלית ובדקל, שהוא לשון גובה:" + ], + [ + "באות ה' פי' בספר התמונה כי עקרה בגבורה. אמנם היא ג\"כ במלכות כנודע בענין שם בן ד'. ואמר כי הוא רמז שמדת הדין יכול לפעול בקש\"ה ורפ\"ה. ואמר כי כל זה בכח הבינה, ואמת כי על ידיה יתרפה הדין או יתחזק כמו שפי' למעלה ולכן תרמוז ג\"כ בבינה. וצורתה י\"ד ומצינו י\"ד לטובה כמו בי\"ד רמה, את הי\"ד הגדולה (שמות יד). היד ה' תקצר (במדבר יא כג). וי\"ד לדין וגם יד ה' היתה בם (דברים ב טו). וכן יש ידות הרבה כמו שבארנו בשער ערכי הכנויים. הקיצור הצורה הרוחניות של אות זה מקבלת עיקרה מגבורה אבל מקבלת גם מבינ\"ה ועל ידה יתרפה הדין ותעשה רפה למטה בקבלתה ממנה. ובשעת לבנה ממשלתה כי על כן היא נרמזת במלכות כח הלבנה. ויש מי שפי' כי אות ה' היא המלכות והד' שלה מורה על חצי גורן עגולה ובאמצע החצי גורן שהם ע' סנהדרין האב ב\"ד עומד והוא הוא\"ו קטנה שתחת הדלת. והכל נרמז במלכות כי היא מוצא הדין והיא הירח העומדת כחצי גורן כירח והנקודה באמצע מלואו. עוד פי' באופן אחר כי הדלת רמז למלכות והוא\"ו קטנה רמז למטטרון בנה של השכינה והוא יונק מבין שדי אמו. וזה צודק קצת לפי מה שכתבנו בענין פי' הה' בשער השמות בשם בן ד'. עוד אמר ענין נכון כי הה\"א היא השכינה עומדת על ד' חיות המרכבה והם א\"ב ג\"ד ויפה הוא. ויש מי שפי' בענין אחר ז\"ל ה' נצבת בדוגמתה פתוחה כדי לקבל שפע מכל צד ופתוחה כנגדה לפניה כי להיות שיונקות כל האותיות ממנה כדרך השפע שהיא יונקת. והיא סתומה מלמעלה כדי שלא יתפשט השפע לצאת חוץ ממנה. וכן כבר בארנו בשער שם בן ד' ובשער השערים כי מציאות הה' היא בשני מקומות שהם בינה ומלכות ובשתיהן על דרך א' כי מציאות צורת הה\"א ג' יסו\"ד. והם בבינה מפני שנאצלו על ידה. ובמלכות מפני שמשפיעים בה והיא מתקשטת על ידם בסוד הזיווג כדפי' בשער סדר האצילות.", + "והנה המלכות היא דלה בהיותה יונקת משתי הקצוות מן הימין ומן השמאל. ואז הנחש מבקש לינק. עד שמקבלת מן האמצע ומצטיירת בעלה בה דהיינו ו' בין שיהיה ו' של ת\"ת ממש או ו' של יסוד אז היא מלאה כל טוב והיינו ה' עשויה כלי:" + ], + [ + "באות ו אמר בספר התמונה שהיא בת\"ת ומפורסם הוא ואמר כי היא פשוטה לרמוז כי הוא עמוד לעולם. ואפשר לומר הטעם כי קודם ברא הקב\"ה העולם בדין וכשראה שאין העולם מתקיים שתף עמו רחמים הרי שהרחמים הם סבת קיום העולם ולכן הרחמים עמוד סומך העולם. ואמר כי פניו הפוכים מן הה\"א לרמוז כי הה\"א הוא דין שאין בו רחמים. וכן אפשר לומר הטעם כי הוא מטה כלפי חסד ומחזיר פניו מן הדין. או אפשר כי הוא מביט לזיי\"ן שלפניה שהוא משפיע בה כאשר נבאר. ואמר כי הוא משגיח מעלה כנגד הכתר לקבל ומשגיח מטה להשפיע למלכות כנודע. ואמר כי ממשלתה בשעת חמה כי כן הוא מכונה שנאמר כי שמש ומגן ה' אלדים (תהלים פד יב). ", + "ויש מי שפירש בענין אחר וז\"ל וא\"ו היא עומדת בזאת הצורה לרשום בה צורת הטבע ולמצוא בה דוגמא נסתרת ונכרת בזו הצורה נקרא חומר קדמון ולכן אמת שהמקום המיוחד לה הוא הת\"ת. אמנם הרמז אליו בהיותו קשור וכלול משש קצוות שהם גדולה גבורה ת\"ת נצח הוד יסוד. ולרמוז על יופיו בכללות הזה נקרא ו' שעולה שש. והיא ארוכה שהוא הנהר המשקה בדרך העלם בסוד הדעת לשאר כל נטיעות הגן כאשר נתבאר בשערים הקודמים. וכמעט שאז נקרא נשמת הת\"ת כאשר רמזנו שם. וכאשר הוא\"ו בת\"ת תקרא וא\"ו עילאה או ו' סתם אמנם לפעמים היסוד נקרא וא\"ו זעירא או וא\"ו תתאה להיות כי הוא ג\"כ כלול מו' קצוות כת\"ת עצמו כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף דגוף וברית חשבינן חד כמבואר בדברי הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים. אמנם יש וא\"ו אחרת והיא בראש הכת\"ר בארנוהו בשער המכריעין בסופו. ולפעמים תסובינה הואוי\"ן ג\"כ על גדולה גבורה ת\"ת ג' ואוי\"ן והיינו ויס\"ע ויב\"א וי\"ט ג' ואוי\"ן. וכן נצח הוד יסוד כאשר בארנו בשער המציאיות. ואלה דברי ר' משה דילאו\"ן ז\"ל בספר השם בווי העמודים. ווי העמודים בסוד וא\"ו של בי\"ה שמ\"ו שהוא מטה משה שש ספירות וכו' ואין וא\"ו בלא שני ווי\"ן והוא רמז ליסוד הנאחז בו:" + ], + [ + "באות ז פי' בספר התמונה כי צורתה בנצח והיא רמז לכלי זיין לנצח בדין. וכן היא מדתו של משה ובה היה נוצח במלחמת עמלק כי היה מרים ידו ואז וגבר ישראל והוא הרמת יד ימין שהוא נצח על השמאל שהוא הו\"ד ואז גובר כח הרחמים וכן בנשיאות כפים צריך להגביה הימין על השמאל וכאשר ירים האדם ידו יראה כזיי\"ן בפשיטות אצבעותיו והוא נרמז בנצח ששם הנצחון ע\"י הזיי\"ן. ואמר כי ממשלתה בשעת החמה מטעם שגובר עליו כח הרחמים ע\"י הת\"ת ולכן מושל בשעת ממשלת חמה שהוא ככ\"ב הת\"ת. הקצור רוחניות האות הזה רומז בצד הנצח לבד.", + " ויש מי שפירש כי הזיין הוא יסוד והא סוד הברית והוא סוד שבת וכמו ששבת עטרה על ששת ימי המעשה כן בזיי\"ן עטרה על הוא\"ו והעטרה הזאת היא עטרה שבברית. וכמו שהשבת נותן מזון לכל שאר ימי השבוע כן האות הזה נק' זיי\"ן על שם המזון הנשפע ממנו והוא הברית הנמשך מהת\"ת שהוא הגוף הנרמז בוא\"ו והזי\"ן ברית והחי\"ת נקבה העומדת לקבל ופוסקת את רגליה לקבל שפע הזכר. ", + "ויש שפי' בענין אחר זיין עומדת בזו הצורה כדי לתקן ההשוואה וחלוק לגולם הנאצל והנעשה מן החומר. ויש מי שפי' ז' רומזת למדת הגבורה שלוקח כלי זיין להלחם ברשעים ולכן זיין מפורסם בדברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים בענין האות הזה הוא היות צורתה רמז אל ו' וי'. והנה היא מתפרשת על ב' דברים כי המלכות בעלותה אל מקומה הא' אל בית אביה כנעוריה הלא תעלה דרך מדרגות הסולם ובעלותה בראש צדיק אז היא עטרה בראש כל צדיק. והכונה כי לבוש הצדיקים בעולם הבא הוא מצד המלכות וזהו ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה א) כי ראתה עולמה בחייה. אמנם זהו מצד מלכות שהוא בהיותה למטה מולכת בעה\"ז אבל בעלותה למעלה מצד הבינה כי ע\"י שהיא האם תעלה אל בית אביה היא עטרה בראש צדיק יסוד עולם וזהו עוה\"ב אין בו לא אכילה וכו' אלא צדיקים יושבים ועטרותי' בראשיהם כי עולם הבא היא הבינה כאשר נתבאר בערכו. וזהו ומרדכי יצא מלפני המלך (שם ח טו) שהיא הבינה בלבוש מלכות מצד המלכות כמבואר ועטרת זהב גדולה מצד עטרה בראש כל צדיק וצדיק. וזהו שראה עולמו בחייו. ובזה יובן למה לא נתנה עטרה לאסתר אלא כתר מלכו\"ת. ומפני שעטרה בראש הצדיק נמצא י' על ו' והוא ז' ע\"כ הוא יום הז' ואין זה מקום ביאורו. וזאת הזי\"ן זעירא כי לא נתפרסם שמה.", + "ועוד יש עטרה בראש ס\"ת והיא נקרא בלשון הרשב\"י ע\"ה (בתקונא י' דף כ\"ג.) תג\"א דס\"ת וזהו בעלותה דרך המדרגות עד החכמה למעלה וזהו עטרת בעלה ואז היא י' על ו' והיא זיי\"ן ואל הזיינין האלה הם רמז התגין וזהו שג\"כ הוא תפארת יום הז'. ולפעמים תתיישב היו\"ד הזאת בראש ג' אבות ויעשו ג' זיונין כענין ש וכן בנצח הוד יסוד. וכל זה שבלי הלקט משדה הרשב\"י עליו השלום:" + ], + [ + "באות ה פירש בספר התמונה שהוא בהוד שהיא שמינית ממעלה למטה ואמר שרומז גם כן בבינה ממטה למעלה ושתיהן דין כנודע. ואמר כי לפי שהיא בהוד מדתו של אהרן הכהן היו לו ח' בגדים כנודע. וכן אהרן היה איש חסד כאמרו (דברים לג) תומיך ואוריך לאיש חסידך לרמוז שהיא ג\"כ מקבלת מהבינה שהיא על החסד אבל עיקרה בהוד. ואמר שצורת אות זה כוללת [ב' אותיות] שהם ד\"ו לרמוז שהיא מקבלת ג\"כ שפע מחסד שהיא ד' כדפי'. והכל עשר לרמוז שהכל נכלל במלכות שהיא עשירית. ואמר שלשון חי\"ת מלשון (עובדיה א ט) וחתו גבוריך תימן לרמוז אל דין ההוד כי הוא העיקר. ואמר כי ממשלתה בשעת לבנה מטעם כי הלבנה היא (כתר) [כח] במלכות וזה נכלל הכל בי' כדפי'. ודבריו סמוכים בדברי הרשב\"י ע\"ה כמו שבארנו בשער נ' שערים שהוד עולה למנין נ' שהם ה' פעמים ו\"ד עולה הכל נ' שעד הוד מתפשטים חמשים שערים וכלם מתגלים ע\"י המלכות כדפי' שם וכלל דבריו כי הצורה הרוחניות של האות הזה מקבלת מבינה וחסד ומת\"ת ומהוד.", + "ויש מי שפי' כי החי\"ת רמז לשכינה הפתוחה למטה כדרך האשה שהיא סתומה מג' רוחות ופתוחה מרוח רביעי לקבל שפע בעלה. ועוד היא אכסדרה שבה משכן הנשמות. ולה שני צלעות, צלע ימין כנגד עדה מצלת וצלע שמאל כנגד עדה שופטת וגוף השכינה על שניהם ורוח רביעי פתוח לקבל לכל הרוצה ללמד זכות יבא וילמד והצדיק נתון בין שתי הכתות להצדיק ולהרשיע. ועוד ג' צדדין רמז לג' אבות זרוע ימין לצד ימין וזרוע שמאל לצד שמאל וגוף שהוא הת\"ת עליהם והיינו ג' ווי\"ן ויסע ויבא ויט כדפי'. ...", + "ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל כי ח' רומז לגבורה מלשון (בראשית לה ה) ויהי חתת אלדים שהיא פחד. ", + "ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל ח' נקראת כך ע\"ש שהיא דפוס לסבת' הגולם גולם רוחני וגולם גופני דמות החי\"ת שהוא צורה לכל הדברים שהם בעלי חיים הטבעיים וע\"כ נק' בלשון חיים. ורמז האות הזה פי' הרשב\"י ע\"ה (בזהר פנחס רנ\"ז.) במלת אחד כי החית נרמז בשמונה ספי' מהחכמה ולמטה עד היסוד. וז\"ל אחד א\"ח כליל ט' ספיראן דאינון א' אין כתר. ח' תמניא ספיראן מחכמה עד יסוד ד' מלכות וכו'. ובמקומות אחרים פי' כי הבינה נקראת ח' מפני שהיא שמינית ממטה למעלה וז\"ל בינה דאיהי תמינאה מי' ספי' מתתא לעילא ע\"כ. ואפשר ליישב ולומר כי כשהבינה כוללת הח' ממטה למעלה אז תקרא חית. ואפשר חי\"ת מפני שהיא השפעת החיות לכל הספי' מן החכמה שהיא מקור החיות השופעת בה. ובזה נתיישבו ונתפשרו דברי הרשב\"י ע\"ה. " + ], + [ + "באות ט' פי' בעל ס' התמונה כי האות זה ביסוד שהוא ט' ואמר שהמדה הזאת היא ז' למספר הימים ואם היא תשיעית למספר הספירות. והטעם הוא כדפי' בשער ערכי הכנויים בערך ימים. ואמר שנקרא שבת לשון מנוחה ולשון השבתה ובטול וחרבה. ונקרא כל, לשון חמדה ולשון כלייה. ולכן לטובים טובה ולרשעי' טי\"ת מלשון וטאטאתיה במטאטא השמד (ישעיה יד). ומטעם זה ממשלת האות הרוחניות הזאת בככב שבתי. ", + "ויש מי שפי' כי הטי\"ת מורה בציורה כי בהתחבק התפארת עם המלכות בזרועותיו הקדושים נשארה המלכות מעוברת מכמה נשמות וכמה מלאכים ועניינים אחרים. והנה צורתה מורה על חבוק הזרועות וקוצה הפנימי מורה על העובר היושב במעי אמו כדפי'. ולכן המעוברת יולדת לט' חדשים כמנין טי\"ת. ובראש בצד השמאל י' להראות שמשם מהיו\"ד משך הנהר והשפע סביב סביב. ואמר עוד שהאות הזה רמז למדת חכמה תשיעי' ממטה למעלה ומקבלת מהכתר כי החכמה שני לו ולכן ארז\"ל (במנחות דף ל\"ד) ט\"ט בכתפי שתים ובו נתעבר כל העולם וממנו יצא כדכתיב (תהלים קד) כלם בחכמה עשית לכן היא בצורת יו\"ד בראשה ומעוברת בהוייות העולם שנתהוו ממנה כדפי'. ויש מי שפי' ט' רומז לגבורה מלשון וטאטאתיה במטאטא השמד שהוא לשון כלייה שהוא מכלת הכל בדין. ", + "ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ש טי\"ת היא כפופה מלפניה וזקופה מכל צדדיה וממנה מתאצלים כל הדברים שהם לבוש השכל והמדעי ר\"ל הנסתר שהם נסתרים בתוכה. ובענין האות הזה בארו בזהר (תרומה דף קנ\"א) ענין גדול שהיא מקור החיים וזו היא סבה שיש מקום ידוע בעולם שאין מתים אנשים בתוכו כמבואר גם מתוך דברי רז\"ל (סוטה דף מ\"ו ע\"ב) והטעם מפני שעל אוירו תלויה אות ט' מצירוף אותיות שבהם נברא העולם. ובשיר השירים (בז\"ח דף פ\"ג ע\"א וע\"ב) ביאר הרשב\"י ע\"ה הפסוק (קהלת ט יד) עיר קטנה במציאות היו\"ד שאז אין מי שישכיל בה שהיא נעלמת וקטנה אל השגת בני אדם ולכן ואנשים בה מעט ולכן היא אומרת (שה\"ש א) אל תראוני שאני שחרחרת. פי' לא תחשבו כי תשיגוני שאני נעלמת. ובא אליה מלך גדול וגו' ובנה עליה מצודים גדולים היינו מציאות בנין הצלע בנין שור מקף סחור לקרתא. וזהו כי הבינה מציאותה ל כמו שנתבאר וכאשר יקיף סביב למלכות מהל' נעשית ט' כזה. ומצאתי אומרים כי ט' היא במלכות בסוד מציאות אור הבינה המקשטת אותה. ואין ספק כי מציאות הט' היא נבחרת ממציאות הה' והוא סוד (זכריה ב ט) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב:" + ], + [ + "באות י' פי' בספר התמונה כי היא המלכות מדה עשירית והיא מכוונת כנגד החכמה הנקרא יו\"ד כמותה. ופי' כי טעם היו\"ד כי אפילו בה אין דמיון וצורה אלא כיו\"ד קטנה נקודה פשוטה מצורה ודמיון כדכתיב (ישעיה מ יח) ואל מי תדמיון אל. והיא אות ברית כנודע. ולשון יו\"ד מלשון (תהלים קז) יודו לה' חסדו כי היא מקום ההודאה וההלול כמפורסם מדוד. וממשלתה בשעת לבנה כי היא מדתה כנודע ואמר כי עד כאן כלל הספי' כסדרן [מא' ועד י' רומז לי\"ס כסדרן] ומכאן ואילך כפי אשר נבאר הם שלא על הסדר. ", + "ויש מי שפי' היו\"ד רמוזים בה ד' ספי' כתר חכמה בינה חסד ובארתים למעלה. ואמר שקוצה העליון שהוא הכתר משפיע שפע לשתי קצוות שהם לשני צדדים זה לימין וזה לשמאל שהם חכמה ובינה ולמטה מהם החסד המשפיע לכל חוט השדרה שהוא הוא\"ו ומשם (מושתקה) [מושקה] כל גוף האצילות ואמר שזה פי' יו\"ד במלואה שהוא י' הראש המשפיע. והו' גוף התפארת וברית קדש. והד' ב' רגלין וב' דרועין והכל נכלל במלת יוד.", + "ועוד פי' עשר ספירות י', שש קצוות ו', ארבע רגלי המרכבה ד'. אשר אין מספר לגדודיו ע\"כ. ", + "ויש מי שפי' י' רומז לחכמה שנקרא י' שהוא גולם בלא צורה. ", + "ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל י' היא צורה רוחניות מקבלת שפע וברכה ונעשית השוואה לכלם וכלם יונקות ממנה והיא קובצת כלם ונעשית כמו דמות צורה זקופה דוממת ויושבת בראש ונעשית ראש לכלן והיא עם כלן וחוץ לכלן והאותיות האחרות הם נסתרות בהיפוך תכליתן עד השי\"ן שהוא קשר של תפילין כי כך אמר שכ\"ב אותיות והשוואתם והכנתם ואותיות הפוכות משתנות בהם כלם הם וא\"ו קשורות זו בזו לגמור פועל ולהכין מעשה וזהו קשר של תפילין ר\"ל שכלן הן דבקות בכח השי\"ן ומכח התי\"ו ונעשית אלף ראש לכלן והיו\"ד כלל כלן והכל מורה על קומתו של הקב\"ה וז\"ש (שמות לג כג) וראית את אחורי ופני לא יראו תרגומו ותחזי ית דבתראי. כלומר תשיג מה שידבק בי ויתחבר אלי הכל ברואי גמור (אבל מה שהיה קודם סבת מציאותי לא תוכל להשיג כדי שלא תאמר עלי כאשר (על) כל האחרים עד שנאמר פ' יצא ממקום פ' ופלוני ממקום פלוני היה ונמצא יחודי חול. ומקום הקדושה בלוע כמו החרב הבלוע בתוך נרתיקו עכ\"ל). ולנו כבר נתבאר במה שקדם שהיו\"ד היא בחכמה וכן לפי המציאות פעמים במלכות ובזרות פעמים היא בבינה. עוד פי' הרשב\"י ע\"ה כי ביו\"ד ג' קוצים וז\"ל בתקונים (תקונא ה' דף י\"ח.) יו\"ד בכל אתר קוצא דיליה לעילא וגיו דילה באמצעיתא וסופא דילה לתתא כללא דאתוון גופא לתרווייהו וקוצא דילה לתתא ברזא דנקודי עכ\"ל. וכוונתו שג' ראשונות נכללות ביו\"ד שהם טעמים בכתר ונקודות בחכמה ואותיות בבינה וזה מבואר ויתבאר בשער הזה ובשער הנקודות ובשער הטעמים בעזר הצור וישועתו. והם סוד ג' מוחות הנרמזים בחכמה שהם ג' יודי\"ן שבשם בן ד' במלוי יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י. וע\"ז נאמר (ישעיה מד ו) אני ראשון בסוד קוצא דלעילא יו\"ד קדמאה ואני אחרון בסוד קוצא דלתתא יו\"ד תליתאה. ומבלעדי אין אלהים בסוד האמצע קוצא מציעאה יו\"ד תניינא. וכל זה נרמז בסוד היו\"ד והיינו ממש סוד אלף קוצא לעילא וכו'. עוד רומזת הי' י\"ג מדות של רחמים שבתוך הכתר המתגלים באמצעות החכמה והיינו י' כללותה עשר וג' יודין הרי הם י\"ג מכילין דרחמי:" + ], + [ + "באות כ כתב בספר התמונה כי אות זה נרמזת במלכות עם היות כל כליה מוכנת לקבל מלמעלה והוא מלשון (במדבר ז) כף אחת עשרה זהב. ופי' כמו כף העשויה לקבל כן זאת עשויה לקבל מבינה שהיא הלמ\"ד כאשר נבאר. וממשלתה בשעת לבנה כי כן ראוי לה כמבואר למעלה. ", + "ויש מי שפי' כי הכ' היא השכינה בסוד הירח שהיא כחצי הגורן עגולה בסוד (שה\"ש ז ג) שררך אגן הסהר והיא לשכת הגזית מקום מושב הסנהדרין. ", + "ויש מי שפי' כף רומזים לשתי כפות מאזני צדק שהם נצח והוד הה\"ד (איכה ג) נשא לבבנו אל כפים. ", + "ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל כ' והדרכים והנתיבות מענין א' נטען הכף של כ\"ב אותיות נקראת כבוד והיא צורת שכל קבוע והוא הנתיב שלה ע\"כ. ולנו האות הזה רומזת בבינה שהיא אמא עלאה [ד] והיא כף אחת עשרה זהב כי מצפון זהב יאתה (איוב לז כב). והיא מלאה קטרת שהיא הקושרת העולמות כלם ומכחה מתייחדים. או אפשר שהם כ' דגושה בסוד כף חובה גבורה. כף רפויה בסוד כף זכות גדולה. ואפשר שתהיה במלכות כדכתיב (שמות לג כג) והסרותי את כפי. בערך בחינות התחתונות שבה והיא דגושה בעת קבלתה מן הגבורה ורפויה בעת קבלתה מן הגדולה. ובתקונים (בהקדמה ד\"ו.) ופעמים רבות פי' כ' כתר בסוד י' ממעלה למטה וי' ממטה למעלה הם שני יודין דהיינו כף שפי' כתר והיינו הכתר בבחינת הבינה וזה מוכרח מכמה מקומות והעתקנוהו בשער ממטה למעלה פ\"א:" + ], + [ + "באות ל' עי' בספר התמונה כי הוא בבינה ולשונה מוכיח עליה כי הוא לשון למוד ובינה. וצורתה מורה כי היא גבוה על כל. וצורתה שתי מדות כ\"ו שהם מלכות ותפארת מלכות תחת הת\"ת כסוס לרוכב עומדת תחתיו לקבל ועליה התפארת כרוכב על הסוס ומתעלה עד למעלה לקבל מהבינה. ונ\"ל כי לכן הוא\"ו לצד שמאל של כף לרמוז כי הוא מקבל מהבינה כי שם עיקר מקומה. והאריך המפרש שם כי ד' אותיות של שם בן ד' הם מעידים על קשר הספירות ויחודם במציאות אותיותיו כדפי' בשער שם בן ד' פ\"ג ולכן גם האותיות האלה מעידים על היחוד והעד בהם כפול. כיצד א' במילואו היא אל\"ף. א' מורה על שם בן ד' שני יודין ו' שבו. הוא ג\"כ כ\"ו הרי אות א' מעידה היחוד ועדותה כפול חותם בתוך חותם. השנית הל' ומ' שעמה. השלישית המ\"ם מ' עצמה הוא כ\"ו ומ' שעמה ג\"כ כ\"ו הרי חותם בתוך חותם. הרביעית ס' [ה] ומ' שעמה הרי חותם בתוך חותם הרי ד' עדים שהם אותיות אלמ\"ס ועדותם שמעידים על היחוד כפול ואפשר שנא' שהיחוד שמעידים עליו היינו יחוד ת\"ת ומלכות שהם כ\"ו כמבואר לעיל. ונחזור לענייננו הצורה הרוחניות הזאת עיקרה בבינה ונרמזות השפעתה במלכות ע\"י הת\"ת ואמר שממשלתה בעת שבתי ואפשר הטעם מפני שבינה שבת הגדול גם כן וביום שבת מזל שבתי כנודע. ויש מי שפי' כל הל' בצורתה למעלה יו\"ד והוא רמז לכתר חכמה ובינה חסד בסוד ד' קצוותיה כדפי' לגבי יו\"ד עצמה, ותחת הי' וא\"ו לרמוז אל התפארת, ותחת הוא\"ו ד' לרמוז אל המלכות, ותחת הד' קוץ עקום לרמוז מטטרון שר הפנים היושב ראשונה במלכות. עוד פי' בל' שהל' רמז לחסד והמ\"ם סתומה רומז לגבורה ולכן סתומה רמז אל הדין ואל עכוב השפע ומ\"ם פתוחה רומז לת\"ת באמצע בסוד הרחמים הממוצעים בין החסד והדין. ", + "ויש מי שפי' שהלמד רומז למלכות שנאמר (תהלים קמד א) המלמד ידי לקרב. ", + "ויש מי שפי' בענין אחר ז\"ל הלמ\"ד היא צורת אור מופלא עומדת כמו מראה השכל שהכל נראה מתוכה והוא הנתיב שלה. והאות הזה פי' הרשב\"י ע\"ה בשה\"ש שרומזת בבינה וכן תמצא כי האות הזה למעלה מכל האותיות לרמוז כי עם היות שכל האותיות תחלתן מחסד ולמטה כדפי' בפ\"ג עכ\"ז יש לה עלייה עליהם בסוד הבינה הגבוה על ז' ימי הבנין:" + ], + [ + "באות מ' פי' בעל ספר התמונה בין סתומה ובין פתוחה שתיהם רמז למלכות. הא' כשהיא מקבלת מן הרחמים ומשפעת למטה ולפיכך היא פתוחה למטה מורה כי שפעה הולך עד התהום וכובש אותו שלא יעלו מימיו ויהפכו הארץ. ושלא ימנעו המעיינות מלתת מים לעולם כראוי. והסתומה להורות כי הוא מאסף כח הדין ומעכבו שלא ירד. ובאו שניהם יחד להורות על תוקף העד הכפול המעיד על הייחוד כדפי' בפ' הקודם. ושניהם יחד כח הרחמים זה בעכוב הדין וזה בהשפעת הרחמים וממשלתה בצדק. ", + "ויש מי שפי' כי המ\"ם חוטמה הוא בדמות ו' הוא תפארת יעקב וגגה העליון הוא אברהם חסד וקרקעיתה התחתון הוא יצחק וכותל שהוא מאחריה הוא השכינה נמצאת המ' ד' חיות המרכבה כזה ועיקרה בשכינה מלכות (הסתומה) אלא שהפתוחה רומז אל המשכת שפע והסתומה מורה על עכוב (ח\"ו). עוד פי' במ\"ם סתומה שהוא בצורת ב' דלתי\"ן מחוברים רמז לשני ההי\"ן מקושרים זה בזה ע\"י התפארת המיחד עולם עליון ועולם תחתון. ונ\"ל לפי זה כי לכן הד' הא' פונה למעלה והא' פונה למטה העליונה פונה להשפיע בתחתונה והתחתונה פונה למעלה לקבל מן העליונה. ", + "ויש מי שפירש מ\"ם פתוחה רמז לזכר שאינו צריך שמירה מ\"ם סתומה רמז לנקבה שהיא צריכה שמירה. ", + "ויש מי שפי' מ' פתוחה אור צ\"ח והמ\"ם אחרת סתומה והכל דבר א'. והנתיב שלה נקרא אור צח ומצוחצח. ולדעת הרשב\"י [ו] ע\"ה כי מ\"ם בין פתוחה בין סתומה רמיזתם בבינה. והחילוק שביניהם הוא כי כשהיא משפעת למטה היא פתוחה וכשאור מתאסף לתוכה ואינה משפעת בספירות אז נקרא מ\"ם סתומה. אמנם היא מרובעת להורות על שהיא רביעא על בטן ד' חיות המרכבה העליונה ומזומנת להשפיע. משא\"כ בסמך כאשר נבאר. ור' משה פי' בס' השם כי מ\"ם סתומה במלכות (וע' זהר אחרי דף ס\"ו: ובמק\"מ שם שיש שם ב' אופנים):" + ], + [ + "באות נ' פי' בספר התמונה כי צורתה בבינה ורומז אל שער החמשים המשפעת ופועלת ע\"י המלכות. ולשון נו\"ן רומז כמו נינם יחד (תהלים עד ח) שהוא לשון רבוי. והכונה כי ממנה נמשך שפע אל רבוי הבריות והתולדות שבעולם והכל ע\"י המלכות המקבלת ממנה ומשפעת שפע רב לנערותיה. כדכתיב (משלי לא) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. ולכן בשעת הלבנה ממשלתה. ויש מי שפי' בנו\"ן כפופה ופשוטה כי העיקר בנו\"ן הת\"ת ולכן נרמזה בוא\"ו כי עיקרה כאשר תקבל מצד הימין הרחמים והחסד ויש זכות להשפיע. ואז היא נו\"ן פשוטה להשפיע למטה. וכאשר נתמעט הזכות והשפע מתעכב אז היא נ' כפופה לרמוז אל קיבוץ השפע לתוכו ועכובו. עוד פי' ב' הנונין במלכות. והחלוק שביניהם כאשר קבלה השפע והשלימה ענין קבלתה אז היא כפופה לרמוז כי היא יושבת בין מרכבותיה לתת טרף לביתה וכאשר היא עומדת בעמידה לקבל על עצמה עטרת ת\"ת בעלה אז היא פשוטה לרמוז על עמידתה לכבוד בעלה. ויש מי שפי' נ' מלשון נוני שהם דגים רומז ליסוד שהוא לויתן נחש בריח נ' העקום רומז למלכות ונ' הפשוט רומז ליסוד שהוא מקבל ממעלה ומשפיע למטה. ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל נו\"ן שני דברים כנגד אור הנסתר ותכונת הקדמון ונעשה הכל דבר א' וע\"ז נקרא משה נאמן והוא מגזרת אמונה שמכחו אמונה ע\"ש הכתוב (ישעיה כה א) ה' אלהי אתה ארוממך אודה וכו'. ר\"ל אב האמונה שממנו נאצלה והוא נאמן בבריותיו. ולכן ב' נונין הם. פשוטה עיקרה בבינה, כפופה עיקרה במלכות. אמנם פרטיה הם רבים כי ראש הנו\"ן הוא יוד המורה על החכמה ותחתיה ו' המורה על הת\"ת וזנבה הכפוף היא המלכות זה משפט הכפופה. והפשוטה על דרך זה אלא שהיא פשוטה ממשכת עד היסוד ועוקצה התחתון מורה על המלכות. והכל ביושר בסוד קו האמצעי לעלות דרך שם אל ביתה הרמתה מה שאין כן בכפופה כי היא כפופה נופלת תחת רגליו. ומפני כן ארז\"ל (ברכות ד' ע\"ב) שנו\"ן בה נפילה. וראש הנון כוללת ג' ראשונות בסוד היו\"ד הכוללת אותם קוץ בראש ושני קוצות בצדיו להורות על סוד סגולתא. ואין לתמוה בזה על האומרים שנון פשוטה בכתר. ובזוהר פ' אחרי מות (דף ס\"ו ע\"ב) (יסוד ו' נון כפופה עליה וא\"ו נו\"ן פשוטה עליה וא\"ו) [ז]. ויש חילוק בין וא\"ו לוא\"ו. ו' דנו\"ן כפופה היא ו' זעירתא יסוד, ו' דנון פשוטה הוא וא\"ו עלאה תפארת. וז\"ל נון כפופה דא מטרוניתא וסמיכה לה ו' זעירא דאיהי יסוד בגין לאתברכא מניה. נון פשוטה אתפשטותא דת\"ת. פירש כי בהיות התפארת משפיע במטרוניתא הן השפעתו מספיק להקימה. ובזוהר פ' בהעלותך (דף קנ\"ה ע\"ב) אמר כי נון כפופה נוק' ופשוטה כללא דדכר ונוקבא כחדא שעליה הת\"ת. וכפופה היא נקבה לבד שאין בה הת\"ת שהוא עקר הדבר [ח]:" + ], + [ + "באות ס'. ופי בס' התמונה כי האות ס' רוחניותה המלכות והרמז אליה כי היא סמוכה בגלותא והיא סתומה מכל צד להורות כי ירושלים הרים סביב לה שהם הכחות הגוערים בקליפות לבלתי יכנסו לטמא היכל מלך ולא יבא בה עוד ערל וטמא וממשלתה בשעת נוגה. ויש מי שפירשו כי הס' היא השכינה נסמכת בת\"ת כד\"א (תהלים קיא) סמוכים לעד לעולם ולכן הס' היא השכינה סמוכה לאות נון שהוא הת\"ת לא' מן הפי' שפי' למעלה והנון הופך פניו אליה להשקותה. ויש מי שפי' כי ס' רומז לגדולה שהוא סומך עליונים ותחתונים. ויש מי שפי' בע\"א וז\"ל ס' הנתיב שלה הוא אור בהיר מפני שהיא מחופפת בסתימותה בכל צד. ובזוהר (תרומה דף קכ\"ז) פי' הרשב\"י ע\"ה כי הרמז שלה בבינה בהיותה מסתלקת מעל הבנים ומסתתמת ומתעלמת בג' ספי' עליונות ואינה משפעת ומפני שמתרבה לסמוך נופלים שהם יסוד ומלכות לכן נא' בו (תהלים קמה) סומך ה' לכל הנופלים. ובפ' בראשית (דף ל\"ה.) פי' שהיא המלכות ולכן לא נזכרה סמ\"ך בענין בריאת אדם עד שנא' ויסגור. כי תפארת נסמך במלכות ומלכות נסמך בת\"ת ועל שניהם נאמר סמוכים לעד לעולם. ואפשר לומר דלא פליגי כי ע\"י שנסמכים ד\"ו פרצופין בסוד השפעת הבינה ומתעלים אל הבינה והבינה נקראת ס' שהוא שש קצוות כלול מעשר והיינו ד\"ו ומתעלים לחכמה דהיינו י' עם ו\"ד דהיינו י' במילואה:" + ], + [ + "באות ע'. ופי' בספר התמונה כי האות הזה עיקרה ביסוד שהוא נקרא עין, עין ה' אל יראיו (תהלים לג יח). והוא עין יעקב שהוא הת\"ת על המלכות וצורתה מורה נו\"ן זיי\"ן וא\"ו שפי' כי היסוד מקבל מהבינה ע\"י נצח ותפארת. וממשלתה בשעת ככ\"ב. כי הוא על לבנה כיסוד על מלכות. ויש מי שפי' העין היא ביסוד ויש לה ב' ענפים ימין ושמאל מהימין יונק צד הקדושה ומהשמאל יונק צד הטומאה בסוד ב' המקורות שבברית א' לזרע הטהור והב' למותר המטונף. [כבר פי' הענין הה בארוכה בשער הצנורות ושם העתקנו לשונו אות באות. עוד פי' כי העי\"ן רמז למלכות ותפארת. והמלכות הוא הענף היושב בתוך הענף הגדול לרמוז שהיא שוכבת בחיק דודה. ויש מי שפי' עין רומז למלכות פי' שכל העינים והמראות והגוונים נראים בה וכלן פועלות על ידה כדפי' בשער הגוונים. ויש מי שפי' בע\"א וז\"ל ע' הנתיב שלה כסא הנגה ויש לה שני ראשים והיא גוף עומד פתוחה לקבל פועל המעשה. ולפי הנשמע מהזוהר מקצת מקומות כי ע' הוא היסוד ונקרא טוב עין הוא יבורך (משלי כב ט) כענין אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג י) וכן וברכות לראש צדיק (משלי י ו) ולפיכך אין עין הרע שהוא מסטרא דשמאלא שולט בו. וזהו הנדרש (ברכות ד\"כ.) אנא מזרעא דיוסף קאתינא וכו' וראיה מעלי עין (בראשית מט כב). ויש עין אחר והוא עין פקוח שאין גבות עינים עליו כלל. והוא בסוד עליון באריך אנפין כנדרש באדרא (נשא דף קכ\"ט ודף ק\"ל ע\"א):" + ], + [ + "באות פ'. פי' בס' התמונה כי האות הזה הוא במלכות והוא מלשון לפאה האחת (שמות כז ט), לפאת צפון, (וכן פאת ים. ונקראת קרן כי היא פנת יקרת. והארמאים הערלים הם קצוצי פאה). וצורת האות מורה כ' היא השכינה ובתוכה אות ברית קדש שהוא היסוד שהוא על ראשה ונכפל כלפי פנים ונכנס לתוכה כמו שארז\"ל הקב\"ה מכניס כלי גדול בתוך כלי קטן. וממשלתה בשעת צדק. ויש מי שפי' כי פ' רמז להקב\"ה ובית דינו כי הכף רמז לוא\"ו תפארת מעוגל בסוד ע' סנהדרין ומלכות שהיא היו\"ד מסכמת עמהם בדין. ונ\"ל על פי דרכו כי היו\"ד שבתוך הכף רמז לתפארת בעלה דמטרוניתא הכף היא המלכות הבית דין בצורת לשכת הגזית כדפירשנו בערכו.", + "ועוד פי' פ' הוא יו\"ד כף יחוד תפארת ומלכות ע\"י הצדיק שהוא הברית. דהברית היא י' רישא דצדיק.", + "ועוד פי' כי היוד היא החכמה והכ\"ף מתפשטת ומתגלגלת מקוצה של י' העליון הוא הכתר הכותר וסובב החכמה מג' רוחותיה. ויש מי שפי' פ\"ף ת\"ת ומלכות וזהו סוד (במדבר יב ח) פה אל פה אדבר בו פי' בהשפעת הת\"ת במלכות ולכן היתה נבואת מרע\"ה באספקלריאה המאירה. ויש מי שפי' בע\"א וז\"ל פ\"ף הם ענין א' נקראים צורות שכל והנתיב שלהם נקרא אור הגדולה הנקרא חזחזית כלומר מקום מוצא חזיון החוזים ולכן המלכות נקראת פ' כי הוא מקום הכניסה והשער לכל האצילות. ובזולת זה היא הפ\"ה המדברת ומגלה האצילות העליון. והסוד בה' מציאות י' דהיינו מציאותה הנעלם ומציאות אגן הסהר הסובב על נקודת הטיבור והיינו י' בתוך הירח וזהו סוד ה' וכן ממש מציאות פ\"ה וזהו ה\"י ה\"י שבשם בן ד' במלוי יודין כזה יוד ה\"י וא\"ו ה\"י. וצורתו האמתי כזה. והענין כי הבינה ג\"כ פה כי היא המגלה כל סוד ג' ראשונות וזהו שנקראות שתיהן שכינתא עלאה ותתאה וכן פיו\"ת וכן ההי\"ן. ואין ספק בסוד השפעתן במהירות ולכן פתוחות ונקראות פיות שפעמים פתוחות ופעמים נעולות מושפעים ולא משפיעים ולכן כפופות נעלמות פתוחות מן הצד. ונקודות היו\"ד לצד השמאל כמשפט ה\"י ולא לימין במשפט י\"ה שהוא רחמים כמבואר בשער ממטה למעלה:" + ], + [ + "באות צ' פירש בס' התמונה כי רמוזה בצדיק יסוד עולם ובה נו\"ן י'. הנון בבינה והיוד במלכות ושתיהן ביסוד, לרמוז כי היסוד [מחבר] שתי המדות יחד. עוד פי' אחר [ט] וזה עקר. ואמר כי ממשלתה בשעת חמה. ואפשר הטעם כי החמה מכח הת\"ת וחבור אלו המדות העיקר ע\"י הת\"ת ולכן ממשלתו בשעת חמה כי שמש ומגן ה' צבאות.", + "ועוד שגם יתייחס ענין שמש אל היסוד כאשר נתבאר בערכו בס\"ד. ויש מי שפי' כי הצדי\"ק בצדיק יסוד עולם ושתי ענפיו רמז אל שני צנורותיו הימני והשמאלי כדפי' בפ' י\"ט ובשער הצנורות.", + "ועוד פי' כי צ' רמז למלכות ושני ראשיה רמז לב' התפוחים העליונים שעל שמה נקראת שדה התפוחים כדפי' בע' שדה. ויש מי שפי' צ\"ץ ת\"ת ומלכות כי צד לצד נבראו עד שהפרידם. ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל צ\"ץ הוא מושכל ומושפע והנתיב שלהם נקרא גלגל המרכבה והוא מקום הטהרה ששם משתוים כל דברי הטהרה והוא מורה עליהם. ולפי המוסכם בזוהר ובספר הבהיר כי האות הזה כמשמעו ביסוד עם התיחדו במלכות וצורתו מוכיח עליו שהוא י' יסוד ונון כפופה מלכות. וכן לא נקרא צדיק אלא בהיותו מתייחד בצדק. ובזוהר פרשת בראשית (בהקדמה דף ב' ע\"ב) פי' כי הצדיק עיקרה נ' י'. אמנם היו\"ד היא י' של יסוד עולם של זכר והנו\"ן של המלכות והנה הי' הופכת פניה מן הנון לרמוז אל ד\"ו פרצופין שהיו קודם בתחלת הבריאה כדכתיב (תהלים קלט ה) אחור וקדם צרתני ולא היו הכרובים פנים אל פנים ולכן יוד רוכב על נון והופך פניה ממנה. ועכ\"ז עיקר הצדיק ביסוד ושמה מוכיח עליה ואפשר הטעם כי הוא המייחד' ואף אם אינם פנים בפנים. ובצדיק ארוכה בארו בתקונים (בהקדמה דף ט\"ו.) כי היא רמז לצדיק יסוד עולם ביחוד הבינה וזהו הטוב הצפון לצדיקים לעתיד לבא. ובפ' כ\"ו נרחיב הביאור באותיות מנצפ\"ך בע\"ה:" + ], + [ + "באות ק' פי' בספר התמונה כי היא בת\"ת מלשון (תהלים יט) ותקופתו על קצותם. כי הוא הסובב והמקיף. ועיקרה במלכות והיא הכ' שעל הוא\"ו שהוא תפארת מקבלת מהבינה. כלל הדברים כי הו' מקבלת מהבינה ומשפיע למלכות וזה כונת האות. ועקרה במלכות ופתוחה למטה להשפיע בסוד ההקפה. וממשלתה בשעת לבנה שכן היא במלכות. ויש מי שפי' בע\"א ז\"ל ק' ענין וצורה של זוהר שמשם היו לוחות הברית שנתנו ע\"י משרע\"ה וע\"כ נקרא הקב\"ה אלהים קדושים שהוא קדוש בכל ענייני קדושות והענין הנתיב של זה האור נקרא כסא הכבוד. ובזוהר בפרט בשיר השירים נראה בפי' כי האות הזה רמז אל הנחש העקום בזנבו והוא מתקרב אל הקדושה ונראה כקוף בפני בני אדם. ואפשר שיהיה הרמז אל המלכות [דקליפה] ונקראת קוף פי' מלשון קופה שהיא מקבלת הכל:" + ], + [ + "באות ר' פי' בספר התמונה כי האות הזה היא ביסוד והיא אות פשוטה שאין לה הרכבה באחרת ומשך שלה מגיע למלכות. והיא לשון ירושה מלשון (דברים א כא) עלה רש כי היא ירושת הצדיקים לעוה\"ב כי שם מנוחת הנפשות והוא עה\"ב עולם שכולו שבת ולכן במזל שבתי ממשלתה. ויש מי שפי' כי הרמז בה במלכות שהיא ענייה ודלה מלשון (משלי ל ח) ריש ועושר אל תתן לי. וקרוב לזה פי' בזוהר בקצת מקומות. ויש מי שפי' בע\"א וז\"ל ריש הוא ענין יסוד ההויות והוא הנתיב שלה מיסודי כל ההויות. ובזוהר ג\"כ נראה שהיא חכמה ופי' ר' ראשית חכמה והנה לפי לשון רי\"ש פירושו ראש והחכמה היא ראש לגלוי האצילות כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר. ובמקום אחר פי' שהוא לשון עניות ודלות כדפי' לעיל.", + "והנה יש חילוק גדול בין ד' לרי\"ש עם היות שרמז שתי האותיות בה אל הדלות והעוני כי הדלת יש בה קוץ והעוקץ הזה רמז אל היסוד כדפי' בפ\"ז אבל רי\"ש אין בה עוקץ כלל לרמוז על העניות יותר שאפילו היסוד אינו עמה אלא היא לבדה. ובה שני ווי\"ן הא' המשוך אל הימין הוא בחסד והגג השמאלי הוא גבורה ועליו עוקץ בסוף הגג השמאל לרמוז שנתמעט היסוד ויונק מצד הגבורה בסוד יצחק שהוא קץ ח\"י יסוד נטיל לשמאלא כדפי' בשערים הקודמים. ומפני הסתלקו אל הגבורה נשארה המלכות דלה מן הדלות עד ישקיף ה' וירחם:" + ], + [ + "באות ש'. פי' בס' התמונה כי רמז האות הזה היא בבינה ושלשה יודין הם שלש ראשונות ושלשה ווי\"ן הם ג' אבות והכ' ההפוכה למעלה היא מלכות בסוד היסוד לקבל שפע מאלו הספי'. ועיקרה בנצח כי על ידו תתחבר החבור היפה הזה. והיא ג\"כ בבינה כדפי'. וממשלתה בשעת ככב. ויש מי שפי' ש' רומז למלכות מלשון (שה\"ש ו ו) שנייך כעדר הרחלים פי' שהוא שיני [ההר] שיושבי העיר יושבים שם כדי שלא יכנסו האויבים בעיר כך יושבת בשערי המלך ושומרת עצמה שלא יכנס לה זר. ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל ש' כבר אמרתי באות י' שהוא רומזת קשר של תפילין והנתיב שלה נקרא ממשות הפעולה. והמוסכם בדברי הרשב\"י ע\"ה בזוהר כי השי\"ן רומזת ג' אבות שהם גדולה גבורה ת\"ת והרמז בה ג' ווי\"ן של ויס\"ע ויב\"א וי\"ט שהם ג' אבות וירמוז ג\"כ אל נה\"י בכלל הווין בסוד שהם נכללים עם הקוים קו החסד קו הדין קו הרחמים ועכ\"ז שרש השי\"ן דהיינו נקודה שתחתיה שבנחושתה הרמז לה בבינה או במלכות בסוד ממטה למעלה או ממעלה למטה כדפי' בשער ממטה למעלה:" + ], + [ + "באות ת' פירש בס' התמונה כי רמז האות הזה בגבורה מורה דין ולכך נאמר (יחזקאל ט ד) והתוית תיו וארז\"ל (שבת דף נ\"ה.) כי ששה מלאכי חבלה נתפשטו בענין ההוא וזהו רמז הואו ההפוכה (היינו רגל של התיו) שהיתה דרך רחמים ונהפכה לדין כמו (שמות ט ג) הנה יד ה' הויה המלכות נהפך לדין מרחמים והפך השם מורה דין. ומלת תיו כמו (במדבר לד ז) תתאו לכם הר ההר פי' גבול ושיעור לדין. ויש מי שפי' ת' רומז למלכות מלשון והתוית תי\"ו וגו' שכל הרשומות והמראות נראים בה. ויש מי שפירש בענין אחר וז\"ל ת' הוא כנגד תיק של תפילין והנתיב שלה נקרא שלום. ובזוהר מקומות רבים פירש הרשב\"י ע\"ה ת' תפארת. ואפשר לומר כי לשון תיו מלשון תאוה. כמו הן תו\"י שדי יענני (איוב ל\"א) והטעם כי הוא תאוה לעינים ונחמד למראה. או יהיה מלשון אות והטעם כי התפארת מצד היסוד הוא אות. ובזוהר פרשת חקת (דף ק\"פ ע\"ב) משמע כי האות הזה נרמז במלכות והיא מורכבת משתי אותיות והם רי\"ש או דל\"ת שהכל אחד כדפי' בפכ\"ג כי שתיהם מורות על עוני המלכות ודלותה וכן יש בה אות נ' [י] ומשמע התם דהנו\"ן הרמז שלה בסטרא אחרא דקיימא בשיפולי דמשכנא ולשון נ' מלשון לא תונו כי הקליפה מאנה את האדם ומראה לו פנים מאירים יורד ומשטין עולה ומקטרג ואחריתה מרה כלענה כדפי' בשער היכלי התמורות. נמצא לפי זה כללות האות הזה רומז במלכות עם כללות אבן נגף אשר ע\"פ הבאר:" + ], + [ + "באותיות ך ם ן ף ץ בס' התמונה פי' כי אותיות מנצפך הם מרמזות בבינה ים המלח כי הוא הנותן מלח וטעם בכל העולמות וכן אלו האותיות הם בסוף התיבה והם במעלות ה' נקודות הנותנים מלח בכל התבשיל. ובז\"ח שה\"ש (דף ע\"ט) בפסוק מישרים אהבוך (שה\"ש א) פי' אליהו ז\"ל מישרים אנון שאר אתוון דאשתארו ומאן אינון מנצפ\"ך דלית בכל אתוון דאתקרון מישרין בר אילין. ואינון דאתכפלו משרים אילין באילין מ' בם' נ' בן' צ' בץ' פ' בף' כ' בך' אלין משרים אילין באילין ודא בדא דהא עשרין ותרין אתוון כלילן כך אינון דאשתארו דאינון מישרים אהבוך לאתכללא עמך באינון עשרין ותרין אתוון. אילין מישרים אינון אתוון טמירן גניזן גו עלמא עלאה. וכד אתגניז אור קדמאה אתגניזו אתוון אילין והוה ידע לון אדם. בתר דחטא אדם אתגניזו כמלקדמין. עד דאתא אברהם וידע לון ברוח קודשא דשראת עליה. לבתר אורית לון ליצחק [דכתיב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק] ויצחק אורית לון ליעקב ויעקב אורית לון ליוסף. כיון דמית יוסף ובני ישראל הוו בגלותא אתגניזו אתוון ואסתלקו כמלקדמין עד דקיימו ישראל על טורא דסיני ואתמסר אורייתא לישראל ואתגלו אתוון והוו ישראל ידעי לון על ברירו דילהון ברזא דשמהן גליפן עד דחטאו. כיון דחטאו כתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב והוה ידע לון משה ויהושע ושבעים זקנים ובהו עאלו לארעא. כיון דאתבני בי מקדשא ואתגלי שיר דא אתגליפו אלין אתוון בעשרין ותרין אתוון רזא ב\"ך והיינו מישרים אהבוך וכתיב אתה כוננת מישרים, וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים כלהו ברזא דאילין אתוון דאקרון מישרים ואילין אתוון כתרין גניזין גו עלמא דאתי אינון. וכלהו נביעו בתר נביעו גו מחשבה בגליפו דרזין דשמהן קדישין בגליפי דכר ונוקבא לאסתכמא כחדא דהא לית בכל אתוון אסתכמותא אילין באילין למהוי דא בדא בר אלין עכ\"ל.", + "ולפי האמת אין כונת אליהו במאמר הזה לומר לנו שמציאות צורת האותיות ושמותם נשתכח מהם שהרי היו לישראל ס\"ת שכתב להם מרע\"ה א' לכל שבט ושבט וא' בארון. ואין ספק כי היו הס\"ת עשוים כהלכה ובהכרח כי מנצפך שבסופי תיבות היו כהלכתן וא\"כ למה ישתכח צורת אותיות אלה מישראל יגיהו ספריהם מתוך ספרי מרע\"ה וימצאו כתוב ומפורש. אבל הכונה לאליהו ז\"ל בזה הוא כי להיות שהאותיות הם אור הספי' מחסד ולמטה כדפי' בפ\"ב ובשערים הקודמים והנה האצילות הזה שהם ז' ימי הבנין נכללים בהם. וכן באו בה האותיות בחמשה מוצאות כאשר נבאר והרחבנו הענין הזה בשער חמשים שערים.", + "והנה להיות שנאצלו מתוך הבינה בהכרח נצטיירו מציאות ה' אורות בבינה שהם ה' ספי' גדולה גבורה תפארת וכו' תפארת בו נכלל יסוד ומלכות בסוד גוף וברית חשבינן חד ובסוד פרצופין. נמצאו לפי האמת בתוך הבינה ז' ימי ההקף נכללים בה' והיינו ה' שבבינה וכאשר הספירות נתפשטו נשאר המציאיות האלה של חמשת הספירות הנעלמות בתוך הבינה והם מקורות לספי' הנאצלות וז' ימי הבנין מקבלות מהן והם מקורות אליהם. ונודע כל משפיע זכר בערך המושפע והמושפע נקבה בערך המשפיע וא\"כ נמצאו שאורות מנצפך שהם האותיות הישרות הנקראים מישרים שהם אורות החמש ספי' ביושר בדרך המשפיע ומנצפך הכפופות הם מושפעות בצרוף שאר האותיות שכללם ג\"כ בה' מוצאות הם נקבות אליהם מקבלות מהם והיינו שמתייחסים מנצפך הכפופות לנקבות אל מנצפך הפשוטות כדקאמר ואינון דאתכפלו משרים אילין באילין וכו' ואח\"כ אמר שנתייחדו עם ך\"ב אותיות כנראה שהם ג\"כ מתייחסים אליהם בסוד המושפעים אל המשפיעים לפי שהם מקור לכל כ\"ב מפני היותם כלים אל ה' אורות נעלמות בבינה בסוד האור שנתעלם לצדיקים לעתיד לבא דהיינו אור ה' אורות אלו הנעלמות בבינה והם מושפעים מתפשטות ומתאצלות מתוך עמקי החכמה שמשם יונקים המאורות ההם מאורות מתעלמים מהם אשר שם, וז\"ש כתרין גניזין גו עלמא דאתי אינון וכלהו נביעו בתר נביעו גו מחשבה וכו'.", + "והנה מה שנתעלם לאדם וכן לכלם, הענין הוא סוד הה' אורות העליונים שלא היו מאירים בהם ודרכי כחותם שלא זכו אליהם אלא אותם הראוים לזכות לעה\"ב בעודם בחיים חיותם והיינו ויתנצלו וכו' (שמות לג ו) וז\"ש ובהו עאלו לארעא פי' באור שנתגלה מהם עליהם יכלו לטהר ליכנס לא\"י ולכבוש ז' עממים ולשבר ז' קליפות השולטים בא\"י כדכתיב (בראשית יב ו) והכנעני אז בארץ סוד ארור כנען נחש הקדמוני. וזהו סוד האותיות מנצפך. וכדי לייחס כל א' במקומו הראוי לו לא נטריח את עצמנו כי יש כמה פנים לפנים ואין לנו גלוי בלתי אותן שבארו בתקונים שהוא היסוד הצדיק ועליו נא' טוב הצפון לצדיקים לעה\"ב. ואין ספק שבצדיק זה כלול ג\"כ ת\"ת כי הוא ג\"כ נקרא צדיק שנאמר (תהלים קמה) צדיק ה' בכל דרכיו וכמו שנתבאר בערכו. ובזה ידקדק המעיין ויועילנו בה\"ו:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים נתעסקנו בביאור כ\"ב חפצים כל א' ואחד לבדה כפי הנמצא בדברי המפרשים והרשב\"י ע\"ה כפי אשר הורונו מן השמים. ראוי עתה לבאר מציאות האותיות בכללן יחד. והענין הזה נתבאר בזהר פרשת תרומה (דף קס\"ז) ולא נעתיק לשונו שכבר העתקנוהו בשער התמורות. ונתבאר שם כי מציאות האותיות הם בג' בחינות שהם אור מים רקיע. אור הוא האצילות במציאות דק בעת אצילותם מבינה לחסד ועדיין בחסד היו במציאות אור מפני ששם עדין לא נתגלו הדברים בעצם ולא נתהוו בהויה מתגלית אלא כאור הזה שהוא פשוט מגשם ממשי. ואח\"כ מהמשכת הדברים מהחסד אל הגבורה מה שהיה אור בחסד בהעלם בהמשכתן והתפשטות קצת הדברים ההויות נתעבו ונתגלו במציאות מים. פי' שלגלוים ממה שהיו בחסד אל מה שהם בגבורה הם בהבדל הרבה בהגלות ההויות מאור אל מים כי המים הם ממשיים גשמים מתגלים. ואין תימה באמרנו כי בגבורה נתהוו מציא' מים עם היות שהמים הם בחסד והאש בגבורה שמציאות המים האלה הם מים בסוד הצטרפות הגדולה אל הגבורה כמדוקדק לעיל מתוך דברינו וכן ביארו במאמר הנז'. וכאשר מתפשטים עוד המים הנזכר מתהווה מהם הרקיע דהיינו מציאות הויה מתגלה ומתעבת יותר מהמים. והיינו בסוד התפשטות האותיות עד הת\"ת ששם הרקיע.", + "והנה מקרה האותיות בצורת רוחניות כמקרה הוולד במציאות הוייתו כי במוח אביו הוא בסוד אור כח דק המתפשט מהמוח עד בואו סמוך ליציאתו מכח אביו אל בטן המלאה שהם מים. ובתוך המים ההם מתגלם ומתעבה הוולד. וזהו מציאות רקיע. ומקרה זה קרה לה' ספירות שבהם נכללות כל ז' ימי ההקף כדפירשנו בפ' הקודם. ולכן במעשה בראשית ה' פעמים אור וה' פעמים מים וה' פעמים רקיע. והספירות והאותיות ענין אחד להם ולכן נתייחסו בג' מציאיות האלה שהם אור מים רקיע. והאותיות נחלקות אל ה' מוצאות שהם אחה\"ע גי\"כק דט\"לנת בו\"מף זס\"שרץ והם נרמזים בה' ספירות שהם גדולה גבורה תפארת נצח הוד כי יסוד נכלל בת\"ת גוף וברית חשבינן חד כדפי' [יא]. וחילוקם לפי הנראה אותיות אחה\"ע הם בגדולה ולהיות שהגדולה היא היותר נעלמת וקודמת לשאר הספי' כן אלו האותיות קודמות במוצאן לשאר האותיות והם נעלמות בתוך הגרון. וגי\"כק הם בחיך והם בגבורת מתגלים יותר מהראשונות ונסתרים יותר משאר האותיות. ודטלנ\"ת הם בלשון והוא בת\"ת והיא מתגלה יותר מחסד וגבורה וכן נקרא הת\"ת לשון כנודע ופי' בשער י' ולא ט'. ואותיות השיניים הם זסשר\"ץ והם בנצח אצילות רביעי והם נגלות יותר משאר האותיות והם חצוניות במוצאם משאר האותיות. ואותיות בומ\"ף הם אותיות השפתים והם בהוד שהיא מתגלה יותר משאר הספי' הנזכר ולכן הם חצוניות מכל שאר המוצאות והם הלכו דרך אצילותם בסוד אור מים רקיע כדפי' במאמר הנזכר.", + "והנה האותיות מציאות מקור הווייתם הם מהבינה כדפי' כי משם תחלת גלוי הארתם אבל בסיוע החכמה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בשה\"ש (בז\"ח דף פ\"ז ע\"ב) וז\"ל בשעתא דאתוון נפקו מגו עלמא דאתי כו'. שכינה עלאה נקרא עלמא דאתי ודקדק באמרו מגו להורות על תוכיותה דהיינו בחינתה מהחכמה. וכן אתמר שם ת\"ח בראשית, בהאי ראשית רזא דנקודה עילאה. ברא אלדים, בחילא דהאי נקודה נפקן אתוון ואתציירו בתקונייהו.", + "הנה שהאותיות הם בבינה עם היות שהם בסיוע בכח החכמה כדקאמר בחילא דהאי נקודה. ועם זה יובן שנדרש (שם ע\"א) וז\"ל אתוון אינון רשימין ברזין עילאין, דהא כלהו נפקו מרזא דחכמתא עלאה באינון ל\"ב שבילין דנפקי מחכמתא. והכונה כי ע\"י סיוע השבילין שבחכמה שנשפעו בבינה אותו השפע נתהווה בבינה הויות האותיות ולא הויה ממש אלא הוויות האור כדפי' לעיל מה שאין כן בחכמה שלא היו בה אפי' במציאות האור ולא זולתו לרוב דקותן. ואין לפרש שממש היו האותיות מחכמה שכבר באר הענין הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ע' דף קכ\"ג ע\"ב) ז\"ל וגביהם, דא אימא עלאה דאיהי ע\"ג ספיראן דאינון תחותה דמינה כל אתוון. וגובה להם, דא חכמה דמינה נקודין. הרי בפי' אמר שהאותיות הם מבינה משא\"כ נקודין שהם בחכמה כאשר נבאר בע\"ה. וכאלה הרבה בתיקונים. ועל חלקי הדרוש הזה שנתעסקנו בפרק זה כיון בעל ספר יצירה במשנה אחת ז\"ל עשרים ושתים אותיות חקוקות בקול חצובות ברוח קבועות בפה בחמשה מקומות אחה\"ע בומ\"ף גיכ\"ק דטלנ\"ת זסשר\"ץ עכ\"ל.", + "והנה כבר נתבאר בשער אבי\"ע ענין רשימ\"ה חקיק\"ה חציב\"ה עשי\"ה ובארנו כי הרשימ\"ה יותר דק מהחקיק\"ה והחקיקה יותר דק מן החציב\"ה והחציב\"ה יותר דק מן העשי\"ה כמבואר שם.", + "והנה אמרנו כי בחכמה אין מציאות הוויות אותיות כלל ותחלת הוויתן הוא מהבינה. ולהיות שבחכמה שהיא הדקות הגמור שהוא הרשימ\"ה לא הי' מציאות הויית האותיות כלל, לכן לא הזכירה משנתינו רשומות כמנהגו והתחיל מחקיקה ואילך ואמר חקוקות בקול דהיינו הווייתם בבינה שהיא נקראת קול ולכן אמר חקוקות בקול ואע\"פ שגם ז' ספירות נקראות קולות עכ\"ז עיקר הקול הוא בתפארת בתוך הבינה וע\"י מציאותו בבינה נקרא קול. והחציבה שהיא ענין רקיע גלוי אמיתי. כי המים אינם (כלל) אלא בחינה אמצעית בין אור ובין רקיע ועקרם הוא ברקיע שהוא בתפארת כי לא תקרא מערכת בעצם אם לא ברקיע או בבינה מפני ששם תחלת המערכת. ולזה אמר חצובות ברוח כי רוח הוא התפארת האויר האמצעי המכריע בין האש והמים כדפי' למלעה בשער המכריעים והוא התפארת ובו החציבה. ואח\"כ אמר קבועות בפה ענין הקביעה בפה היינו עשייה ופה היא המלכות. נמצא לפי זה בריאה בבינה דהיינו חקיקה, יצירה בת\"ת דהיינו חציבה, קביעות דהיינו עשייה במלכות. וכן נתבארו בריאה יצירה עשיה במקומות אלו בתיקונים והעתקנוהו בשער אבי\"ע.", + "וענין בה' מקומות דהיינו ה' שמות כמו ברוך המקום. ומקום עולה יהו\"ה והיינו ה' שמות ה' ספירות כדפי' לעיל. זהו הנראה לנו בפי' המשנה הזאת ע\"ד דברי הרשב\"י ע\"ה שהקדמנו. ואין לתמוה על המשנה שסדרה סדר המוצאות שלא על סדר הספירות שפי'. משום דנקט סדר האותיות דהיינו אחה\"ע דהיינו הא', בומ\"ף דהיינו ד', ואח\"כ זסשר\"ץ דהיינו ה'. ולא כיון לא סדר המוצאות ולא סדר הספירות. ואמנם המפרשים אמרו שאותיות גדולות הרמז בחכמה, ואותיות בינונים בתפארת, ואותיות קטנות רמז במלכות. ירצה כי כאשר האות גדולה ירמוז היותה מאירה באור בחכמה השופע עליה וכן בינונים מאיר באור התפארת וקטנות מאירות באור המלכות. ויש לזה הריסה מהזוהר (פ' לך צג) כי בפירוש אמר דה' דהלה' תגמלו זאת (דברים לב) שהיא רבתי שהיא בבינה לרמוז אל אורה ואח\"כ אמר כי היא לרמוז סוד לבנה במלואה ואמר שם שזה האחרון עיקר. כדפי' בערכי הכנויים בערך ה'. וכן קרוב לזה בפ' ויקרא ד\"א (באתוון זעירין או רברבין) נמצא שאין הכרח לדבריהם כלל:", + "ועתה צריכין אנו להקדים הקדמה אחת ובה יוכלל עסקנו בשער זה. והענין כי עם היות שאמר אות פלונית תרמוז בספירה פלונית. אין הכונה שממש תרמוז האות ההיא אל עצם הספירה ההיא כי אין האותיות כל עצם הספירה ממש אמנם הם צורות נבדלות מתפשטות ומתאצלות מעצמות הספירות. ואין ראוי לחשוב שיהיו הצורות האלה צורות נבדלות מהספירות וענין בפני עצמן כמלאכים וכמרכבות, אמנם הם חלק מחלקי הספירות. והענין כי בכל ספירה וספירה אלף אלפי אלפים ורבי רבבות מיני אצילות ועולמות וענפים ומציאיות אשר לא יכילם רעיון ושכל אנושי ואף לא מלאכים. ויש אות שגלה במציאותו קצת ענפים מספירה פלונית ויש אות שיגלה קצת ענפים מאותה ספירה עצמה ולא אותם הענפים אבל זולתם. ויש אות שיגלה הדבר יותר בכללות ויוכלל בה הענפים שכוללים אותם ארבע אותיות או חמשה וכיוצא ונכללים באות זה לרוב דקותה וקרבתה אל עצם השרש. ויש אות שיהיה התלוותה בת\"ת. אבל אותו הת\"ת אפשר שיהיה ת\"ת שבמלכות או ת\"ת שביסוד או ת\"ת שבגבורה וכן לשאר הספי' וחילוקם ומציאותם ובחינותם. ועם זה יתכן עתה שעם היות שאות ו' בת\"ת כמפורסם עכ\"ז היא נכללת באותיות בומ\"ף שהם בשפה כדפי' שהם בהוד וע\"ד זה לכל המוצאות ועד\"ז לכל הספירות הכל לפי הענפים והכל לפי הכללים והפרטים. ונאריך בהקדמה זו עוד קצת. והענין כי החיות והמרכבות והאופנים המשתלשלים בתוך ההיכלות כלם שואפים ושואבים רוח חן ואצילות ושפע ומזון וחיות מתוך הספי' כל א' אל ענפים הידועים ואל מציאות בחינה ידועה כפי הבחינות וכפי המציאיות כמפורסם אצל מאצילם ובוראם. ואחר שכן לפי זה ימצא האות נרמזת מדרגה אחר מדרגה לאלפים ולמאות זה אחר זה עד עלות הדבר בשרש כל המדרגות שהם נרמזות שם. ולפי זה ימצאו אותיות ו\"ה בת\"ת ומלכות. וכן יימצאו מיוחסים אל פני אדם ופני נשר שבחיות שהם שואבים מהם והם עצמם ו\"ה. אלא שאלו מקור לאלו וביניהם חלוק רב. וכן יתייחסו לאוריאל ורפאל. וכן דרך כל המדרגות אשר יתאצלו אלו מתוך אלו מדרגות אחר מדרגות. אלא פעמים בענפים ולא בשרשים, ופעמים בשרשים ולא בענפים, ופעמים בזה ובזה כפי מציאות האותיות בתכונתם. והענין עוד כי ופעמים ירמזו אל המקורות העליונים והעילות בעצמם, ובמקרה אל הענפים התחתונים. ועד\"ז ישתנו האותיות ברוחניותם ובמציאות אצילותם עד היותם אותיות שוות כענין ו' עלאה ו' זעירא שזו תרמוז בשרש שהוא הת\"ת וזו תרמוז בענף שהוא היסוד ולפעמים תרמוז במקום השרש שהוא וא\"ו עילאה בכתר. ועכ\"ז הכל אחד מיוחד מתקשר בקשר אמיץ וחזק כשלהבת הקשורה בגחלת כן העלול קשור בעילתו ואין ראוי להפריד זה מזה. ומפני חוסר ידיעות יחוד וקשר העולמות והשתלשלותם זה מזה נעלמה ידיעת פעולת השמות, ואף אם נמצא פעולתם במגילת ספר. והרודף אחר פעולת השמות ימצא מרורות פתנים בדבשו כי אפשר לו להרכיב טוב ברע או רע בטוב או לפחות לבלבל יצועי אביו ואז יחלל ויקצץ ח\"ו, ואעפ\"כ ראוי לצנועים לחפש אחר ידיעתם כי הם טובים לדעת גדולת יוצרנו ושיהיה בעולם הבא מאותם המשיבים טעם בידיעת סתרי התורה וסודותיה.", + "והנה נשלם הפרק ונכלל השער הזה בילא\"ו:" + ] + ], + [ + [ + "שער הנקודות הוא שער כ\"ח:", + "אחר שבשער הקודם בארנו ענייני האותיות הערה מספקת נבא בשער זה לבאר ענין הנקודות בכלל ופרט אחד לא' למצוא חשבון כפי הנמצא בדברי הרשב\"י ע\"ה בעה\"ו:", + "פרק ראשון:", + "המפורסם בכל חכמי ישראל קבלה מפה אל פה מעזרא הסופר והוא קבל מפה אל פה עד מרע\"ה מסיני מפי הגבורה שהנקודות למיניהם הם י\"ב ואלה הם ה' מלכים וסימנם פיתוחי חותם שהם חותמי המעלות קודש לה'. ושמם שורק בו'. חירק ביו\"ד. צירי. חולם. קמץ. וצורתם השורק נקודה בתוך הו' כזה ו והחירק נקודה תחת האות כזה פי והחולם נקודה למעלה מן האות כזה ו והצירי שני נקודות זו בצד זו תחת האות כזה חי והקמץ קו מתוח מן הימין אל השמאל ונקודה תחתיה כזה תם. עוד יש עבדים להם והם חמשה ונכללים בד' כי החירק החילוק שבבין עבד למלך הוא היותו ביו\"ד או בלא יו\"ד והם נטריקן. תחת חולם הוא שבא וקמץ ביחד ועושים תנועות החולם. ותחת קמץ הוא פתח והוא קו משוכה מן הימין אל השמאל כזה ט. ותחת צירי הוא סגול הם שלש נקודות השתים זו בצד זו כצירי וא' תחתי' כנגד החלק שביניהם כזה ר. ותחת שורק הוא שרוק שהם ג' נקודות זה תחת זה וזה תחת זה כשורש א' משוכה מעט באלכסון אל הימין כזה ק. הרי ט'. עוד יש אחד והיא עבד לעבדים וכ\"ש לאדוניהם והיא נקראת שבא והם ב' נקודות זו על גב זו כזה שבא. עוד יורכבו הפתח והסגול עם השבא כדרך הרכבתם עם הקמץ ואף אם לא תשתנה תנועתם כדרך שנשתנתה תנועות השבא קמץ וזה צורתה באמור לאמור וכן לעשות ורבים כהם. נמצאו הנקודות ט' פשוטות וג' מורכבות בין העבדים והמלכים. ואלו הם מספרם בדרך זה קמץ, פתח, צירי, סגול, שבא, שורק שרק וקוראים אותו קבוץ שפתים ויש לו טעם נכון ע\"ד האמת ויתבאר בע\"ה, חולם, חירק, הרי ט' פשוטות. וג' מורכבות, שבא קמץ, שבא פתח, שבא סגול, וקוראים אותו חטף קמץ חטף פתח חטף סגול, ויתבארו בע\"ה. וקודם שנכנס בביאור נקודות אלו צריכין אנו להקדים בהם הקדמות כענין האותיות בשער הקודם כי עם היות שישתוו הנקודות באותיות שוות עכ\"ז ישתנו בחינתם ונשמותם ורוחניותם.", + "ועוד נביא ראייה מס' ברית מנוחה והוא ספר נחמד בביאור עשר נקודות משם בן ד'. ומתוך דבריו נראה ודאי היותם דברי קבלה מפה אל פה או מפי מלאך שאינם דברים מושגים ברוב עיון או דקות שכל אלא השגה נפלאה קרוב אל רוח הקדש. והכלל הוא ביאר שם י' נקודות שבשם בן ד' ונעתיק א' הנה בקצור מופלג ומזה נקיש אל השאר כמו שיתבאר בשער הצרוף בס\"ד. אמר שנקוד שם בן ד' הוא יהוה. וסימנו קצק\"ח. ואמר שקמץ הוא מאור א' כמין רקיע מתפשט ושמו אכתריאל ונצוץ תחת הרקיע מאור א' ושמו אדירו\"ן ושניהם כללם קמץ. ותחת הה\"א צירי והם שני מאורות הא' פונה צפונה וכו' ושמו יהדריאל והשני שמו זהריאל ושני נקודות רומזים שתי המאורות. ותחת הוא\"ו קמץ והרקיע רמז אל מאור א' בן י' אותיות יצציה ציציה ותחתי' מאור א' והוא נקודה תחת הרקיע ושמו טפיהוצ\"א. ותחת הה\"א אחרונה חירק והוא מאור א' ושמו אזבוג\"ה.", + "הנה בפי' כי אין הקמץ דומה לקמץ לא ברקיע ולא בניצוץ וכל א' מהם שם בפני עצמו ומאור בפני עצמו ועולם בפני עצמו. ומזה נקיש אל שאר הנקודים שבשאר השמות שלכלם ביאר כי מה שרומז זה בנקודו לא ירמוז זה בנקודו כמו שנתבאר שם. ושם מבואר שאף אם ישתוו הנקודות באותיות השוות לא ישתוו נקודת' ברמיזת' ומפני הקצור אין ביכלתי להעתיק עניינו הנה. ובזה ודאי אין תימא שימצאו בנקודים פירושים מחולקים זה מזה כי אפשר כי הכל עולה אל מקום א' ואל ענין א'. ועתה נבא בביאור הנקודות אל מתכונתם כפי הנמצא בדברי הרשב\"י ע\"ה בספר הזהר כי דבריו עולים על הכל:" + ], + [ + "בביאור נקודת חולם שורק חירק מפני ייחוסם כאשר יתבאר. החולם הוא ראש לכל הנקודות ואם הוא קטן הכמות הוא רב האיכות וכאשר נתבאר בחכמת הדקדוק כי אותיות אהו\"י הם אותיות המשך פי' כי כל ההברות יוצאות על ידיהם כמו החולם שאחר תנועתו וא\"ו לעולם [א] אלא שלפעמים נעלמת. אמנם הנקודה הזאת עיקר הרמז שלה הוא המלכות כאשר היא עולה למעלה להיותה עטרת בעלה כדכתיב (משלי ד ט) עטרת תפארת תמגנך. שהמלכות בעלותה אל בית אביה הרמתה מקום החכמה כדפי' בשער המציאות, אז היא עטרת בעלה. וזהו חולם שהיא נקודה אחת והיא על הוא\"ו שהוא התפארת כדמיון העטרה בראש האדם ואז היא עומדת בכתר עליון כי היא עולה דרך קו האמצעי אל שלש ראשונות כנודע ואז כל העולמות יושבים על עלוי השפע והברכה. כלל הדברים חולם הוא מלכות בהיותה עטרת בעלה ולכן ירמוז לפעמים החולם אל התפארת. וכן תמצא כי החולם ירמוז אל כ\"ע ואל חכמה ואל בינה להיות כי היא עולה דרך הקו על בעלה ומתייחדת בג' ראשונות כדפירשנו.", + "ועוד נמצא כי חלם בגי' י\"ה במ\"ק לרמוז אל ג' ראשונות שהם נכללות בשם י\"ה כנודע, ולכן נמצא שהנקודה הזאת למעלה מן האותיות לרמוז אל מקום עליון וגובה כדפירשנו. ושורק אשר בתוך הוא\"ו הרמז אל מציאותה ביחוד בעלה שוכבת חיקו והוא שורק כלה זרע אמת. ולהיות זה היחוד ע\"י היסוד שהוא המיחד וקושר שתי מדות האלה כנודע נרמז השורק עם הו\"ו בו. ואם על האמת כי הוא\"ו הרמז בתפארת ושורק שהוא הנקודה באמצעיתא הרמז במלכות בעליתה אל בית בעלה. עם כל זאת ירמוז ביסוד כדרך שם יאהדונה\"י שסודו תפארת ומלכות יחדיו וירמוז ביסוד כי יחודם על ידו. והרבה ענינים אחרים כאלה. וכן שור\"ק בצירוף קוש\"ר לרמוז שהוא קושר הספירות ומייחדם. וחירק הרמז שלו אל מציאות המלכות בהיותה במקומה תחת היסוד תחת עוקצי האותיות שרמוזם ביסוד והחירק תחתם. ושלשה הבחינות האלה ביארם הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא י' דכ\"ג ע\"ב) וז\"ל ובחלם איהו תגא על רישיה, ובחירק איהי כורסייא תחותיה, ובשורק איהי יחודא לגביה כגונא דא עכ\"ל.", + "ובזה יובן מה שפי' המפרשים כי החירק הוא דין מפני שהוא מדת הדין הרפה ואל זה רמז שרקו ויחרקו שן (איכה ב טז) כי הכונה לומר כי השורק שהיא כבודה בת מלך פנימה המתרפקת על דודה חזרו אותה להיות חירק כענין הגלות ויגרשו אל המלכה ויסירוה מגבירה ח\"ו עד ישקיף וירא ה' מן השמים. ויש מי שפי' חלם בכ\"ע ואמר שנקרא חלם מלשון התחלה כדכתיב (בראשית יא ו) וזה החילם לעשות. ופי' שהוא התחלה לכל הספירות והוא על האות לרמוז שהוא ראש המשפיע לכל אשר תחתיו. ובשורק בוא\"ו פי' כי הוא התחלות הכתר המתגלה קצת ואינו מתגלה כ\"כ. ובחירק פי' שהוא המלכות בסוד תכלת שבציצית:" + ], + [ + "בביאור עבדים השלשה שהם שורק של ג' נקודות וחטף קמץ וחירק בלא יו\"ד.", + "הנה העבדים הם מצד המלכות ואם ירמזו אל מקורם העליון כאשר תראה בע\"ה. כי מצדה הוא העבדות וההשתעבדות ומצד מעלה הוא החירות כנודע.", + "והנה לפי שהמלכות היא מראות הצובאות אשר בה נראות כל המראות העליונות והיא המגלה כל הדברים הנסתרים כנודע ובה נראים כל צבאות מעלה, לכן כל החמש נקודות שרמז שלהם ה' עליונות גדולה גבורה תפארת נצח הוד יש להם מראות שבהם יתראה אותם המאורות והצבאות במלכות. ואין רצונינו לומר שהמדות יתראו בה ע\"י נקודות אלו לבד כי כבר בארנו בשער שם בן ד' כי הספי' יתראו במלכות בט' נקודות והיא כוללות כלם. אבל כונתינו כי אותם הענפים והמאורות הנראות בעליונות ע\"י החמשה מלכים יתראו בה ע\"י הה' עבדים.", + "והנה עבד החולם הוא החטף קמץ והטעם כי הוא מראה האורות העליונות בפרטות ולא בהעלם כ\"כ כמו העליונות ולהיות שנקודת חולם נרמז יסודה בג' ראשונות וע\"י בעלה נמצאו כללם ה' ספי' כתר חכמה בינה תפארת ומלכות הנה הראה הוא הענין הזה בפרטות כי הקמץ רמז אל ג' ראשונות בהתייחדם בכ\"ע כאשר נבאר בעה\"ו. והשבא רמז אל ב' המאורות תפארת ומלכות זה למעלה מזה מאור קטן ומאור גדול לכן משמש הנקודה הזאת שמוש החולם כי החטף קמץ מגלה נקוד החולם. כי למעלה נעלם ונכלל במקור דק וכאן במלכות נתגלה בב' מקורות וכללם ה'. ומה שנמצא לפעמים הקמץ לבד משמש נקודת חולם נוכל לבאר עד\"ז כי בקמץ נכללים ג\"כ החכמה והבינה והם כח\"ב כדפי'. ות\"ת ומלכות ברקיע שהוא הו' ת\"ת והנקודה אשר תחתיה שהיא המלכות כי כן ביארו קמץ כאשר נבאר בעה\"ו. והנה בקמץ נתגלו החמשה ספירות ואם נעלמו קצת:", + "ועבד השורק הוא השרק של ג' נקודות שקוראים אותו קיבוץ שפתים כאשר המלכות מגלה מציאות התנועה הזאת הגדולה שהוא יחוד אשה ובעלה כדפי' בפרק הקודם שהם חולם שורק חירק. ולהיות שכאשר היא במדרגת השרק היא מאירה בדרך ג' חלוקים אלו שהם חש\"ק כי ע\"י היחוד אשר תתיחד למעלה ולמטה ואמצע כן הרמז שלה בשורק של ג' נקודות מעלה ומטה ואמצע וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא י' דף כ\"ה.) וז\"ל וכד איהי תגא על רישיה ואיהי ברתא תחות רגלוי ואיהי ביחודא דיליה בחיקיה אתעבידת שורק קשורא דיליה עכ\"ל.", + "וכונתו כי כאשר תרצה לגלות המלכות ג' מציאות אלה יעשה שרק והוא במלכות עבד לשורק. ואין לומר שיהיה פי' כי כאשר תשיג המלכות ג' המדרגות יחד אז יהיה שרק שא\"כ נמצא שרק על ג' נקודות שהוא עבד משובח משורק בוא\"ו שהוא מלך.", + "ועוד שכמו כן פי' הרשב\"י ע\"ה בשיר השירים (בז\"ח דף פ\"ח.) וז\"ל שרק דתלת נקודין בשעתא דאות ו' אסתליק מינה אפיקת דעתא מההיא דנטלא מגו עילא כמה דאתמר ובאתריה דאת ו' נפיק שרק עכ\"ל. והרי בפי' כי כאשר יסתלק יחוד בעלה ורצונה לגלות מה שקבלה היא מגלה שורק של ג' נקודות לרמוז אל ג' המציאיות שהיא משגת על ידי מיצוע בעלה:", + "ועבד החירק הוא חירק בלא י'. והענין כי בהיותה באות המשך שהוא יו\"ד אז תתגלה עליה מקורה העליון ואז היא נמשלת לבן מלך שהיא חכמה תתאה המקבלת מהמלך שהוא חכמה עלאה כדפי' בספר הבהיר וכאשר היא בלא יו\"ד אז היא עבד מורה עצמותה בלי הצטרפות החכמה כלל. ונוכל לומר בזה פרפרת אחת כי כאשר תתחבר אל מקורה אז תרמוז ח\"י ר\"ק פי' ח\"י שהיא מקבלת החיות מהחכמה ור\"ק ר\"ל עם היות שהיא יחידה למטה שאין בעלה מתייחד עמה בסוד שורק חולם. אבל חרק בלא יו\"ד ירצה מלשון שרקו ויחרקו שן כדפי' לעיל. ויש מי שפי' בשורק ג' נקודות שהוא כתר חכמה חסד שהם כסדרן של ג' נקודות כזה. העליונה למעלה משוכה לצד האמצע כמו הכתר והשתים משוכות לצד ימין בחכמה וחסד שהם ימין:" + ], + [ + "בביאור צירי וסגול. צירי ב' נקודות הם שני המאורות הגדולים שהם תפארת ומלכות בהיותם גדולים ושוים. וזה כאשר תעלה התפארת אל החסד והמלכות אל הגבורה כי כן דרכם זכר אל הימין נקבה אל השמאל ואז הם מתייחדים ביחוד ושוים כאשר היו מקודם זה כנגד זה מתייחדים בכח הגבורה והגדולה בסוד החיבוק כמבואר בשער מהות והנהגה. והנה יחודם האמיתי בסוד הרקיע האמצעי הנקרא שמים בסוד אש ומים. אש משמאל גבורה. מים מימין גדולה והרקיע תפארת האמצעי המייחדם. וע\"י כך יתייחד ת\"ת ומל' להיותם שני המאורות הגדולים. ובזה לא יקשה אם נמצא לפעמים צירי שירמוז אל חסד וגבורה ולפעמים תפארת ומלכות כי הכל עולה אל מקום אחד. והנה נודע כי מציאות סוד יחודם להיותם שני המאורות הגדולים הוא ע\"י הבינה כי עליה נאמר אמרה ירח לפני הקב\"ה כדפירשנו בשער המיעוט. וכיון שמציאות חזרתם אל סוד צירי היינו שנתבאר בשער שם בן ד' כי נקודות שם הבינה הוא צירי. ולפי האמת מציאות יחודם היינו הנקודה האמצעית שבין הגדולה והגבורה שהוא ת\"ת כי שם מעלתה מימי קדם. והנה לפי זה ימצא עתה הנקודה זו כוללת כל ההרכבות האלה אם שיהיה בתפארת והמלכות ובהיותם שני המאורות הגדולים ואם שיהיו חסד וגבורה והיותם אש ומים. אם בתפארת נקודה אמצעית לבדו כי הוא המייחד האש והמים וכולל אותם ע\"י חברת המלכות ונעלמו שתיהן ולא נראו כ\"א שתי הקצוות לבד אבל שלום ביניהם ע\"י שלום. וגם יתייחס בבינה כי בכחה נתייחדו ד\"ו פרצופין חתן עם כלתו כדפירשנו. וכל סדרי הפי' האלה נמצאו להרשב\"י ע\"ה בתקונים א' הנה ואחד הנה ופשרנו דבריו כדפירשנו:", + "ועבד הצירי הוא הסגול. והנה הוסיף הסגול נקודה אמצעית שהיא נעלמת בצירי ובסגול נתגלית אלא שאינה ממש התפארת שהוא נעלם אלא היסוד עומד בין המים והאש. ומפני שלפעמים יחודם ע\"י נצח והוד כדפירשנו בשער מהות והנהגה ולכן יתיחס פעמים הסגול אל נצח הוד יסוד ולפעמים יתעלה היחוד באדיקות ג' שרשים שעליהם ויתייחס מטעם זה גם אל גדולה גבורה ת\"ת. עכ\"ז עיקרם בנצח הוד יסוד. וכאשר יתייחס נקודה זו אל האבות הג' יתייחס גם אל הת\"ת לבדו מפני שבו נכלל הכל כנודע. ומטעם שהמלכות מגלה הדברים והיחוד יותר מהמקורות העליונים יגלה במקום הצירי סגול לרמוז כי ענין הצירי שהם ת\"ת ומלכות ע\"י גדולה וגבורה בסוד הת\"ת והיסוד כדפי' לעיל. הוסיפה היא בגלוי היסוד המתווך השלום ביניהם. ולכן הסגול עבד הצירי כנודע. ומטעם כי היחוד הזה הוא ע\"י החסד והרחמים שהם החפצים ביחוד והרחמים מה שאין כן בצד הגבורה כי מצד תוקף דינה היא נפרדת מבעלה לחזק הדין להיותה נוקמת נקם ברית הפגום בעונות לכן הסגול המורה על היחוד יתייחס אל החסד כדפי' הרשב\"י ע\"ה והעתקנוהו בשער שם בן ד'. ואפשר לומר טעם אחר מפני שהצירי הוא בבינה כדפי', ועבד הבינה הוא החסד שהוא מרכבה אל הבינה וחסד נקרא סגול, לכן הסגול נקרא עבד הצירי. וראשון אלנו עיקר. ומטעם שהסגול מורה יחוד ת\"ת ומלכות ע\"י היסוד אמר הרשב\"י ע\"ה בשה\"ש כי השרק שבמלכות והסגול הכל ענין א' אלא שנשתנה במלכות כי מצדה בעלה למעלה והיא למטה ויסוד המייחדם באמצע. ומצד הת\"ת שתיהם שוים בסוד המאורות הגדולים והיסוד תחת שניהם. ועם היות שיורה קצת חולק עם מה שכתבנו למעלה בשרק הכל עולה אל מקום א'. אמנם יקשה כי בתקונים פי' הרשב\"י ע\"ה כי צירי בבינה וסגול בחסד ובשה\"ש כתב כי צירי בחסד וסגול בגבורה. ונ\"ל כי מה שפי' בשיר השירים הכונה על התראותם וגלויים כי גלוי הבינה היא בחסד ולכן צירי שבבינה מתגלה בחסד וגלוי החסד הוא ע\"י הגבורה כי דא קליפה לדא ודא מוחא לדא ולכן סגול שבחסד מתגלה ע\"י הגבורה. ויש מי שפי' צירי הוא רמז למטטרו\"ן ויהוא\"ל ב' מלאכים שהם עומדים כצירי וכן הם רומזים למיכא\"ל וגבריא\"ל. ובסגול פי' שהם מכיא\"ל וגבריא\"ל וסנדלפו\"ן שסדרם במרכבה כסדר הסגול ע\"כ. ודבר תימא הוא שיהיה סנדלפו\"ן למטה ממיכא\"ל וגבירא\"ל, שהרי סנדלפון למעלה בהיכל שביעי ומיכא\"ל וגבריא\"ל בהיכל ששי כמבואר בשער היכלות (וע' תקונא ע' דף קכ\"ה. דהצרי והסגול מרמזים למלאכים המבוארים שם):" + ], + [ + "בביאור קמ\"ץ ופתח. בקמץ רבו הפי' בדברי הרשב\"י ולשונות המחולפים ואנחנו נפרש דבריו כפי אשר יורנו מן השמים. במקום א' פי' כי הקמץ הוא בכתר ופי' הכוונה לרמוז על העלמו כי הוא קמוץ וכמוס כנודע. ובמ\"א פי' כי קמץ קומץ סתום תלת ספירן. ובמ\"א פי' כי קמץ הוא בחסד והכריח דבריו מפ' וקמץ הכהן (ויקרא ה יב, במדבר ה כו). ובמ\"א פי' כי קמץ הוא ת\"ת ומלכות בסוד ו' שורק המבואר בפ\"ק. כבר בארנו בשער מהות והנהגה פט\"ו בתוספת העלם ג' ראשונות על שאר הספי'. ובארו בזהר (יתרו דף צ\"ג) בפ' שלח תשלח את האם שהוא הבינה כמבואר שם בארוכה. וא\"כ ימשך לפי זה כי חסד היא המגלה כל הדברים העליונים הסתומים ונעלמים בג' ראשונות כי ממנו ולמטה תחלת ההתגלות והנה לפי זה העיקר הקמיצה וההעלם הוא בכתר עם הצטרף אליו גם החכמה והבינה שגם הם נעלמות ואם לא כהעלמו.", + "והנה כאשר נבחין הבינה והחכמה בערך בחינת הכתר הם ודאי נגלות ואדרבא הם המגלות כל הדברים הנעלמים שבכתר ולכן לא יתיחס קמץ אלא בכתר. וכאשר נבחנם בערכם אל ערך שאר הספי' התחתונות נמצאם נעלמות, ומה גם בהצטרפם אל הכתר, ולכן יתייחסו שלשתם בשם קמץ. ומפני כי גלוי ג' ראשונות הנכללות בשם קמץ הוא ע\"י החסד א\"כ ראוי שיהיה מציאות הקמץ מתייחס גם אל החסד להורות שהקמץ המתעלם למעלה מתגלה על ידו. ועוד שהחסד פרוכת מסך מעלים הדברים העליונים ושך בעדם ומוציא מציאותם לתחתונים א\"כ יתייחס בו שם קמץ מפני שהוא קומץ וסוגר בעד האצילות העליון כדפירשנו. ומפני כי כל האצילות ר\"ל ההויות הם נכללים בת\"ת ומלכות וכאשר ת\"ת ומל' יתייחדו אז הוא יחוד העליונות ואז מתייחדים כל ד' אותיות שבשם שהם הת\"ת ומלכות והחכמה עם הבינה ומתעלמים ו\"ה התחתונות עם י\"ה העליונות עד ששואלים כל הספי' איה מקום כבודו כו'. אי\"ה, הם א' כתר י' חכמה ה' בינה. שם, הוא מקום שהוא הת\"ת. כבודו, המלכות. להעריצו, פי' לחזקו בחוזק ההשפעה והזווג והיחוד שהם מתייחדים. ואז הם נקמצות ונעלמות ואין השפעה לעולמות לרוב ההעלם ואז נאמר חשמל דהיינו פעמים חשות שאין שופע אליהם עד היות שעת פותח את ידיך שהם שני יודין שבשם יאהדונה\"י שהאחת בת\"ת והשנית במלכות שהם שם יהו\"ה ושם אדני ובהתפרדם איש מעל אחיו הם משפיעים לעולמות רוב שפע וברכה ממה שקבלו. א\"כ ראוי שיתייחסו בקמץ מאחר שביחודם הם נקמצות למעלה וביחודם נקמץ הכל ועל ידם מתגלה הקמץ הכמוס לכן עיקר צורת הקמץ ו' י' תפארת ומלכות. וחסד הוא תחלת ההתגלות מכתר חכמה ובינה. והכל ענין אחד מיוחד קשר אמיץ וחזק. ובזה אין תימה לדברי המקובלים האומרים שהקמץ הוא דין מפני שהוא מורה קמיצה והעלם כדפי'. וכביכול בעוד כך, יש קצת הסתר, עם היות ע\"י ההסתר ההוא נמשך אח\"כ רוב שפע וברכה:", + "ועבד הקמץ הוא הפתח, מטעם כי הוא הת\"ת לבדו ומור' גלוי ופתיחת הדברים. והוא שהמל' בבואה מלפני המלך מספרת לנערותיה מכל מיני מאכל אשר יאכל שקבלה מבעלה ומגדנות אשר נתן לה בעלה ואז היא מראה חותם המלך החקוק' עמה כענין שימני כחותם שפירשנו בשערים הקודמים ומטעם זה בקצת המקומות פי' כי הפתח בגבורה מפני כי על ידו תתפרד מהתרפק עם דודה כדי לחלק ולתת טרף לביתה וחק לנערותיה. ולפעמים יתייחס הפתח אל החכמה לפי שג\"כ הוא מגלה ופותח את הכתר ומשפיע עניינו למטה בסוד הל\"ב נתיבות המגלות שרשם שהם תר\"ך עמודי אור ענפי הכתר שבארנו בשער מהות והנהגה. ויש מי שפי' בפתח שהיא השכינה והיא הפתח לכל האצילות העליון ואמר שהוא נגד הרקיע הנברא ביום שני. עוד פי' שהפתח הוא רמז לרקיע שהוא פרכת המשמש תחת השכינה ואפשר שכוון לסנדלפון שהוא פרכת בהיכל ז' כדפי' בשער ההיכלות. ובקמץ פי' כי הרקיע הוא רקיע הנז' לעיל והנקודה הוא מטטרון שתחת הרקיע הנז'. ובספי' הקמץ הוא הוד ויסוד ונקרא היסוד קמץ מפני שהוא מקבץ השפע וקומץ אותו לתוכו. וניקוד השבא פירש הרשב\"י שנקרא עבד עבדים כי היא עובדת לכל הנקודות. והשב\"א הגיונו בצירי והוא הפך הצירי כי הצירי הוא רמז אל שני מאורות הגדולים והשב\"א מאור גדול ומאור קטן וזה ודאי מורה שאחר ייחודם נתפרדה החבילה וירדה למטה להשפיע ולכן היא למטה מגלה ענין היחוד בהפרדם איש מעל אחיו. ולפעמים הוא עם הפתח מטעם כי הגבורה שהוא (הפתח) [השבא] בתוקף דינה חייבה המיעוט והיותה מאור קטן ומאור גדול ולפיכך תבא עמה [הפתח] להורות על הנאמר. או אפשר לרמוז כי עם היות שהם מאור קטן ומאור גדול שמורה המיעוט עכ\"ז עין בעלה עליה שהוא פתח שהוא ו' וכבודו לאחר לא יתן ח\"ו. ויש מי שפי' ענין השב\"א שהוא יסוד ומלכות ולפיכך מתחטף יותר משאר הנקודות מפני שנבלע אשו של מלכות באשו של יסוד. ובמלאכים פי' שהם ממטרו\"ן וגבריא\"ל שהם זה למעלה מזה ולכן טעם החטף כדי שלא להזכיר ענין המיעוט אלא אדרבא להעלימו משום כבוד אלהים הסתר דבר. ועוד שלא לעורר הדין כי השב\"א בהגיונו מעורר כח הדין ומפני שהוא מעורר הדין לכן בהיותו בגעי\"א שהוא ו' שהוא בעלה אז נהפך אל הרחמים מכל וכל. וחלוקי הגעי\"א יתבאר בשער הטעמים בס\"ד. וכן שב\"א הוא דין ואין צריך לראייה. ולא רצינו להאריך בביאור מלות והשמות והנקודות כי ענין זה עקרו בדברי הרשב\"י ע\"ה:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים בארנו ענין הנקודות בפרטות נבא בפ' זה לברר אותם בכלל.", + "והנה הנקודות בכללם הם ענפים דקים מתאצלים ומסתעפים באותיות. ומקור אצילותם מחכמה ומשם הוויתם והתגלותם ומשם מציאותם. וזה באר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בתקונא ע' דף קכ\"ג ע\"ב) ז\"ל וגביהם, דא אימא עלאה דאיהי על גבי ספירן דאינון תחותה דמינה כל אתוון. וגובה להם, דא חכמה דמתמן נקודין עכ\"ל.", + "הנה בפי' כי כערך מוצא האותיות מבינה כן ערך מוצא הניקוד מחכמה. ועם היות שאמרנו שמוצאם והויותם מחכמה עכ\"ז הוא ע\"י הכתר כי בכח הכתר האצילם החכמה וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בשה\"ש [בז\"ח דף פ\"ג) נקודין אינון נפקין מרזא דמוחא לקיימא אתוון על תקונייהו ובנקודה חדא אשתני תיבה ואעבר לההוא תיבה מקיומא (בקיומא) [נ\"א בגוונא] אחרא בוצינא דקרדוניתא כד בטש ההיא אוירא במוחא בטש ולא בטש מטא לגבי דההוא מוחא ומסתלק מניה מטא ולא מטא כדין ההוא בטישו נפיק לגבי אתוון מגו מוחא ואתוון אתנקידו עכ\"ל.", + "ופירושו נקודין כו' פי' הם יוצאים מסוד החכמה ולא מחכמה מצד בחינותיה החיצוניות המתפשטות אלא מצד בחינותיה הפנימיות דהיינו רזא דמוחא. ולא אמר ממוחא אלא מסודה ופנימיותה דהיינה בחינתה המתדבקת בכתר כי מכח כת\"ר נאצלו כדמפרש ואזיל. וקרא לחכמה מוחא ולא קראה בשמה הידוע, לשתי סבות. הא' להורות על העלם בחינת מוצא הניקוד דהיינו בחינת היותה מוח דהיינו מפיאותה המתקרבת אל קרום המוח אל הקרקפתא שהם כנויים מתייחסים אל הכתר כמו שנתבאר בערכי הכנויים. הב' מפני שהמוח משכן לדעת ולשכל ושכל האדם יכונה בשם מוח וכן שכל התיבות שהם הנקודות כדמפרש ואזיל ראוי שיתייחסו בשם מוח להאותיות ודעתם והבנתם. לקיימא אתוון וכו', המשל בזה תיבת יתן אין לו שכל ותקון אם נאמר יתן או יותן בשורק ויש חילוק גדול במשמעותן כדפירשו בגמרא (ב\"מ דף כ\"ב ע\"ב) יתן דומיא דיתן.", + "הנה חלוף הבנת התיבות הוא ע\"י הנקודות וע\"כ תקונם ודעתם ושכלם הם הנקודות כדפירשנו. בוצינא דקרדוניתא וכו', פירוש כתר ופירשתי בשערים הקודמים פעמים רבות. כד בטש ההוא אוירא במוחא וכו' פי' כתר נקרא אוירא דכיא ונקרא בוצינא דקרדוניתא. ויש חילוק גדול ביניהם כי בוצינא דקרדוניתא נקרא על שם פנימיותו המתעלם המתאחד בסבתו סבת כל הסבות ממ\"ה הקב\"ה ולכן נקרא בוצינא דקרדוניתא כדפירשנו בשערים הקודמים. ואוירא דכיא נקרא בחינתו המתאחד בחכמה שהיא הבחינה החצונה שבו.", + "והנה בחינת בוצינא דקרדוניתא בטש בבחי' הג' שהיא אוירא שבו מתאחד בחכמה. ושעור התכת לשון המאמר כך הוא בוצינא דקרדוניתא שהיא הבחינה ראשונה כד בטש ר\"ל הכה או חבט ופי' גלה הבחי' האחרונה שבו ההוא אוירא דכיא.", + "והנה המגלה היה בוצינא וכו' והמתגלה הי' אוירא והענין שבו נתגלה הוא האי מוחא. ואין לשון בטישה ממש כמשמעו אבל כוונתו כמו אור המתאצל מן העין ומכה בדבר הנראה ושואף הראות ואין לנו משל נאות בעולם הגשמי אלא זה שהוא יותר דק שבנו להמשיל. בטש ולא בטש הכונה להורות על דקות האצילות שהוא גלוי ולא גלוי. גלוי בערכו הנעלם ולא גלוי שאינו מושג אפי' ע\"י גלוי זה.", + "וענין השפעת הכתר בחכמה לא הי' מציאות הנקודים אלא השפע הראוי להם כדפי' בשער הקודם לענין כח החכמה באותיות ועקר הוויות הנקודים היה מהחכמה הנק' מוחא. וז\"ש נפיק לגבי אתוון מגו מוחא כדין כו' כי משם הנקודות ולכן אתוון אתנקידו.", + "והנה כענין שהחכמ\"ה נפש ורוח אל הבינה והבינה גוף בערך החכמה, כן הנקודים שהם מסתעפים מהחכמה אל האותיות שהם ענפים מסתעפים מבינה. ואין לשאול ולומר א\"כ איך אפשר שיתבאר הנעלם בסתום ממנו הפך העניינים העליונים כי התחתונים מגלים ומודיעים העליונים וכאן העליונים מודיעים התחתונים. זה אינה תמיה כי הוא משל אל העששית שהם כל א' וא' מגוון ידוע והנה בהבטתם לא יגלו גוונם ולא יאירו וע\"י ניצוץ השמש הפשוט מגוון שיאיר בהם יראה בהם גוונם. וכן ענין האותיות כי הבינה הוא בענפיה כדמות העששית שאין לה גוון אלא ע\"י ניצוץ השמש המאיר. וכענין ערך הנקוד אל האותיות כן ערך הטעמים אל הנקודות ומתבאר בשער הטעמים בעה\"ו. וכמו שמשתנה רוחניות אותיות אל בחי' מתחלפות כדפי' בשער הקודם כן הענין ממש בנקודות כי כפי מדרגת הנפש יהיה מדרגת הרוח ולפי מדרגת הרוח יהיה מדרגת הנפש כי ודאי לא ישתוה נקוד הכנויים כנקוד השמות וניקוד השמות לא ישתווה אל הניקוד ההויות כי לפי מעלת וקדושת השמות כן יהיה מעלת ניקודם בגובה ועומק אצילותם. וראייה לזה ממה שכתבנו בפ\"ק בשם ספר ברית מנוחה. וידענו שיקשה אל המעיין שא\"כ לפי זה היה ראוי שיהיה ניקוד השמות אסורים במחיקה כשמות עצמם ויותר מפני שהנקודות רוחניים יותר כדפי' ולא מצינו מי שאסר בזה. וגם היות שאסרו האותיות בביאור זרקא זו אינו שאלה כלל כי קרה אל הניקוד ואל הטעמים כמו שקרה אל שם אהיה ושם בן ד' [ב] כדפי' בשער השמות (פ\"ה) כי מפני העלם הכתר לא נתגלה בו שם בן ד' לרוב דקותו והעלמו אמנם נתגלה לבוש אל לבושו כמו שהארכנו שם בס\"ד, וכן קרה לנקודות ולטעמים כי מרוב העלמם לא נתגלו אלא לבוש לבושיהם כערך הכנויים הנמחקים אל השמות שאינם נמחקים. ואפשר היות גם כן זה טעם למה לא נכתב הניקוד בס\"ת בזולת טעמים אחרים מספיקים שיש בענין.", + "והנה בזה נשלם הפרק ונכלל השער הזה בס\"ד בילא\"ו:" + ] + ], + [ + [ + "שער הטעמים הוא שער כ\"ט:", + "אחר שבשער הקודם בארנו כפי הנמצא בדברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים נבא עתה לבאר הטעמים כפי הנמצא גם כן בדבריו. והטעמים בשמם וצורתם הם אלו:", + "זרקא, מקף, שופר הולך, סגולתא, פזר גדול, ירח בן יומו, קרני פרה, געיא, תלשא, אזלא, גרש, פסיק, רביע, שופר מהופך, קדמא, זקף קטן, זקף גדול, שלשלת, שני גרישין, תרי טעמי, דרגא, תביר, מאריך, טרחא, אתנח, רפה, דגש, יתיב, תרצא, שבולת, סבולת, מפיק בהא, שבא געיא, געיא שבא, סוף פסוק:", + "אלו הם הטעמים כשמם וצורתם ומקורם ללשונותם. ועתה נכנס בביאור כל א' וא' מאלו הטעמים כאשר נמצא להרשב\"י ע\"ה:", + "פרק ראשון:", + "בביאור זרקא מקף שופר הולך סגולתא. ראשונה זרקא הוא המלכות ונקרא זרקא בהיותה נזרקת כלפי מקורה הנעלם ועולה ומתאחדת בסוד החכמה עד הכתר כדפי' בשער הקודם פ\"ק בחולם. ולזה נמצא שהיא חוזרת מסוף התיבה לראשה להורות כי היא למטה בסוף המדרגות ולפעמים חוזרת אל בית אביה כנעוריה ומלחם אביה תאכל ותקבל שפע רב ורב טוב לבית ישראל הם מחנותיה וחיילותיה המצפים עת בואה לתת טרף לביתה וחק לנערותיה. והיא נקוד הראש שבראש החוט ההוא והחוט נרמז בתפארת כי דרך התפארת עלייתה דרך שש המעלות תעלה ושם תעשה עטרת תפארת אשת חיל עטרת בעלה. וזה הורה צורת הזרקא בציורה ורמיזתה. ומפני שעליה נאמר (דניאל ב לד) חזה הוית עד דאתגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא. כן היא אז מתעוררת בכח וחוזק עלייתה ומבטלת כל צלמי ופסילי אלהים אחרים. והיא הנותנת חנק להדבוקים בשערי המות אשר תחתיה [א] והוא סודר שבו היו חונקין הסנהדרין. ומפני היותה קודם עלייתה צורת חירק למטה קצת כזה [] כי היא מציאותה התחתון ועולה מן השמאל אל הימין כי כן כל העליה מן השמאל אל הימין והירידה מן הימין על השמאל כי הימין לעולם על השמאל ואח\"כ מתפשט ביושר כלפי מעלה להביט כלפי הכתר כי שם עיקר כוונת עלייתה בסוד אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד ו) אי\"ן בראש ואי\"ן בסוף כמו שבארנו בשער המציאות. נמצא כי זרקא בטעמים ואל\"ף באותיות הכל ענין אחד ורמז א' י' בראש וי' בסוף ו' באמצע והיינו צורת וכן הזרקא י' בראש וי' בסוף ו' באמצע:", + "מקף נ\"ל כי זה הטעם הוא בחכמה כמו הפתח הנרמזת בחכמה ואמנם הוא בסוד הדעת העומד ומקיף ומחבר ומייחד ב' המדות הם חכמה ובינה כמו שהארכנו בשערים הקודמים ול' מקף מל' חבור כמו [אין מקיפין ב' חביות] (ביצה דל\"ב ע\"ב) שעניינו לשון חבור ויחוד. ונמצא לפ\"ז פי' הטעמים האלה כך זרקא הוא עליית המלכות למעלה למעלה ותחלת חזרתה חוזרת על פי מדותיה וראשונה חוזרת לחכמה ושם מקף אחר עמידתה בכתר כי שם רמז הזרקא כדפי' ולזה נמצא הזרקא למעלה בראשה עקום לצד שמאל להורות על חזרתה וכן בנגונה יש אחרי העליה בנגון קצת השפלה ואח\"כ המקף המקיף שתי המדות השניות יחד בנגון מהירות ויחזור המקף עם השופר שהיא הבינה כמו שנבאר:", + "שופר הולך מהופך. שופר היא הבינה וכן היא שופר שעליה אנו אומרים תקע בשופר גדול לחרותינו כי בה החירות כדפי' בשער ערכי הכנויים. ולשון שפר כי היא שפרה המשפרת אל הולד שהיא מניקה חלב לת\"ת ומיפה אותו בהשפעתה. ולכן נמצא בשופר צד הרחב להראות אל רחובות הנהר ומשפעת למטה ואין תימה מענין התקיעה שהיא מצד הקצר אל הרחב [ב] כי הוא לעורר כח העליון והוא בסוד אור החוזר. וכאשר הזכות והמצות מאירים בעולם ומנהרים אז היא שופר הולך שלעולם חוזר ומשפיע כענין נהר דנגיד ונפיק. וכאשר ח\"ו גורמים העונות, השכינה העליונה מסתלקת ואז היא שופר מהופך רצה לומר טוב הפוך כענין הרשעים שמהפכים מדת הרחמים למדת הדין ח\"ו והעולם בצער עד יחזור וישקיף האם על הבנים:", + "סגולתא ידוע שמן השופר יוצא אש ומים ורוח כי הקול כלול משלשתן שהם ג' יסודות אש מים ורוח והם גדולה גבורה ת\"ת והם סגולתא שהם ג' נקודות. ואין לתמוה על הת\"ת שהוא למעלה מגדולה וגבורה, כי כבר בארנו בשער סדר האצילות כי גם לו יחס למעלה משתיהם להיות כי הוא נאצל מן הכתר ועולה עד הכתר. ומה גם עתה בענין הסגולתא שעסקינו בסוד העלייה שעלתה המלכות ועתה תחלת ירידתה אל מקומה ולפיכך הוא למעלה בסוד הדעת בסוד המקף לייחדו עם השופר כדפי'. ועם היות שימצא הטעם הזה לפעמים מייחס אותו הרשב\"י ע\"ה בג' ראשונות, העיקר הוא באבות. ומעטם שג' ראשונות נשפעים הנה בג' אלו נקרא בשמם. וכן באר הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקוני ז\"ח דף קכ\"ז ע\"ב) ז\"ל סגולתא ברזא דתלת אבהן דקיימין גו שופרא עכ\"ל. ולמעלה מזה אמר ותלת קשרין קיימין בדוכתיה. ואע\"ג דברזא אחרא קיימין. כלא הוא ברזא חדא, דהא תלת קשרין אלין דקיימין בדוכתיה תחות גדפי דההוא שופרא עכ\"ל. הנה כי הוקשה להרשב\"י ע\"ה הקושיא הקושיא עצמה. ותירץ כי אעפ\"י שבמקומות אחרים אמר שסגולתה בחכמה [בכח\"ב] עכ\"ז העיקר הוא בג' אבות אלא לפי שעומדים תחת הבינה כדרך שהם נקראים סגולתא שנקרא כן העליונות והעיקר הוא בג' אבות כדפי'. ובמ\"א בתקונים פי' הרשב\"י ע\"ה כי סגול הוא זכר מציאות הת\"ת וסגולתא היא מצד המלכות אשת חיל עטרת בעלה. והטעם כי הת\"ת מצד עמידתו הוא למטה משני אבות והם סגול. ומלכות למעלה מנצח והוד והם סגולתא וכן בסוד עלייתם יהיה בעלה בסוד סגולתא גובר מצד עלייתם על גדולה וגבורה כדפי':" + ], + [ + "בביאור פזר גדול ירח בן יומו קרני פרה געיא תלשא. פזר גדול. הטעם הזה הוא העיקר בתפארת עם כללות שש קצוות שבו ונקרא פזר גדול מלשון פזר נתן לאביונים (תהלים קיב) כי הוא הזן ומפרנס לב' אביונים שהם יסוד עני ומלכות עני\"ה ושניהם אביונים ותאבים לכל מה שישפיע ותנועתו קצת בתמיה להורות על חיותו עליון על כל הבנין וקצת מתמיה. וצורת טעם זה הוא כצורת שלש נקודות רוחב ושלש אורך כזה:", + "ונראין ג' מכאן וג' מכאן והם חמש כך הספי' הם חמש והם שש. הם חמש כי יסוד מעצמות הת\"ת ואצלו כדברי הרשב\"י ע\"ה גוף וברית חשבינן חד, והם שש כי היא ספירה בפני עצמה על האמת. וכן הנקודות האלה נראין שש והם חמש. אלו הם העתק דברי הרשב\"י במקום א'. ובמ\"א פי' כי הפזר ביסוד. ואפשר לומר כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף. כי אחר שהוא משפיע ביסוד נעשה היסוד מפזר ונוסף עוד וגו'. גם הוא יורה הזרע היורה כחץ והוא זורקו במלכות כנודע [ג]:", + "ירח בן יומו פי' הרשב\"י ע\"ה שהוא המלכות שהוא הירח אמנם כבר נתבאר בשער המציאות בענין ה' וי' שבמלכות וידוע כי מציאות היו\"ד אין בו חסרון ומיעוט לעולם אמנם המלוי והחסרון הוא במציאות הה\"א ג' גווני העי\"ן שהם נגד ג' אבות כדפירשנו שם. ובת עי\"ן היא המקור המשפיע אור אל כל הצדדים אשר סביבה וממנה יונקים שפע וברכה והיא נקודת ציון שממנו הושתת כל העולם והיא המנהרת סביבותיה שהוא הירח. ונ\"ל כי הטעם שנקרא ירח בן יומו לפי שהיא מתנהרת מהתפארת שהוא יום שלם וזהו בן יומו. ואפשר לומר כי הוא בן יומו לבד שהוא תחלת קבלת האור ואז נרמז אליה הטעם הזה. עוד אפשר לומר שהוא ירח מאיר מעצמה מיום שלה דהיינו נקודה אמצעית שהיא מאיר' ממנה כדפירשנו ובאותה בחינה נקראת היא יום מאיר [מעצמה]:", + "קרני פרה הם נצח והוד שהם שתי קרנים זה אל הימין וזה אל השמאל ונקראים קרני פרה היא המלכות שנקראת פר\"ה אדומ\"ה כשהיא מקבלת מהגבורה. וכן הבינה נקראת פרה אדומה כשהיא משפעת בגבורה ואלו הם קרניה שבהם היא מנגחת כלפי מטה ומשפעת. וכן המלכות ראשה הוא היסוד ועל ראשה הם הקרנים האלה שבה מנגחת ימה וצפונה ותימנה ומזרחה ולפיכך הם בתמיה על סוד קבלתם מן הדין ולהורות על חוזק ועלוי [ד]:", + "געיא הטעם הזה מורה על התפארת שהוא סוד וא\"ו אמנם מורה על יניקתו מן הדין שהוא גועה בו והוא דין חזק שהוא נפרד ויורד לבקש על היכלו והנה נשרף על ביתו והנה נחרב ועל שכינתו והנה היא נופלת בגלות. וזהו געי\"א לבדה ובהצטרפה אל השבא יתבאר בס\"ד:", + "תלשא תרצא פי' הרשב\"י ע\"ה כי התלשא אל השמאל ופי' בו ת\"ל א\"ש, ותרצא אל הימין. ונוכל לומר כי הרמז בשניהם אל היסוד. ונודע שהיסוד מקבל משני קוין, מהחסד אל הימין ומגבורה אל השמאל. ולפיכך כשהוא מקבל מן הימין הוא תרצא ל' רצון, ונגוניו ג' נגונים לרמוז אל קבלתו מג' מקורות שהם בימין חכמ\"ה חס\"ד נצח. וכשהוא מקבל מהשמאל נקרא תלשא ת\"ל א\"ש, ונגונו בג' נגונים שהם נגד ג' ספירות שבשמאל והם בינ\"ה גבור\"ה הו\"ד. והצורה מורה על קבלת יסוד על ידי תפארת. ומלכות ועלייתה למעלה זהו כי הוא נקודה ברה כאגן הסהר על קו האמצעי והוא נוטה עמה אל שני הצדדים:" + ], + [ + "בביאור אזלא גרש פסיק רביע קדמא זקף קטן זקף גדול. אזלא גרש פי' הרשב\"י ע\"ה שהם שתי זרועות. והנראה באלו הטעמים הוא כי הם הזרועות בעת התייחדם בת\"ת אל קו האמצעי וזהו שהא' מצד ימין והא' מצד שמאל ושתיהם תואמים מלמעלה אל הטבעת הא' שהוא התפארת והוא המייחדם בקו המיצוע ולכן נק' הא' אזלא לפי שהוא הימין כח חסד והרחמים הנשפעים מאליהם כדרכם והם הולכים בדרך הליכתם. אבל השמאל נקרא גריש שהוא כח הדין המגרש את עצמו ממקומו אל צד הרחמים:", + "פסיק הוא היסוד הפוסק ומבדיל בין העולם העליון לעולם התחתון כי הוא בין ת\"ת ומלכות. והעד הפסיק שבין שם בן ד' הא' שבי\"ג מדות לשם הב' כי האחד למעלה בכתר והשני למטה במלכות והפסיק מיחדם דרך קו האמצעי. וזהו אין בין מים העליונים זכרים למים התחתונים נקבות מלכות אלא כמלא נימא ומלא נימא הוא חוט השערה והוא יסו\"ד. ופי' הרשב\"י ע\"ה (בתקונא י\"ט דף ל\"ו ל\"ז) כי על הפסק הזה שבין שם לשם אמרו שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. והטעם כי הצדיק נשער מאד מצד מדתו שהוא חוט השערה:", + "רביע פי' הרשב\"י ע\"ה כי הרביע הרומז בו אל הבינה שהיא נקודה נעלמת ונקראת כן שהיא כאימא רביעא על בנין ותנועתו בעלייה שרומז אל התפארת העולה להתעלם באם. נמצא הרביע הרמז בו אל התפארת מתעלם בבינה בהיות הבינה רובצת על הבנים:", + "קדמא הוא התפארת המקבל מן הדין להלקות לחייבים ולזה הוא מטה שנוטה לצד השמאל הגבורה ומשפיע הדין אפי' לנצח העומד לצד חסד. ולזה נגונו כפעם בקול:", + "זקף קטן הוא החסד והדין לבד. ועם היות שאין קו המיצוע ביניהם על כל זה גובר החסד על הגבורה. ונקרא קטן בערך שאין תגבורת החסד על הגבורה כערך שהכריע קו החס\"ד את קו הדין לצד ימין אלא שהם זה על גב זה כדרך אצילותם חסד על גבורה:", + "זקף גדול פי' הרשב\"י ע\"ה כי השתי נקודות הם החס\"ד והגבור\"ה ולפיכך הא' למעלה מחבירו להורות על תגבורות החסד על הגבורה ולכן נקרא גדול מלשון גדולה וכל זה על ידי התפארת המטה הגבורה לצד הימין ולכן הוא לצד השמאל להורות שהעביר הגבורה צד עבר הנהר חסד כח רחמים ומה שהיה כזה א' ת\"ת בין שתי הקוים [הנקודות] נעשה כזה :l דהיינו שני הקוים [הנקודות] לצד ימין:", + "שלשלת פירש הרשב\"י ע\"ה כי הוא בת\"ת ואמר שתרועה גם כן בתפארת ועם היות שהיא במלכות על כל זה גם יתיישב בתפארת כי משם עקר המלכות ומשם באה ואליו תחזור כי שניהם יחד. והטעם שהוא בתפארת מפני שהוא שלשלת הקושר ב' קצוות צד הרחמים וצד הדין. ונוכל לומר כדי לחלק בין שלשלת לאזלא גרש כי השלשלת נרמז בת\"ת בעת שקושר בין חכמה ובינה ובין גדולה וגבורה ובין נצח והוד דגוף וברית חשבינן חד ומטעם זה בשלשלת ג' חטוטרות כזה [] להראות קשר שלשה מקומות הללו בסוד ההכרעה ומשפיע השפעתם עד למטה בסוד הנקודה התחתונה אשר בו שהוא סוד ההשפעה המתקבצת במלכות שבו עקר התרועה:" + ], + [ + "בבאור כל שאר הטעמים. שני גרישין פי' הרשב\"י כי הם תרין דרועין ונוכל לומר כי הם תרי הזרועות נכללות בתפארת שהוא המכריע בין האש והמים וע\"ז שני גרישין הם כשני ווי\"ן שבוא\"ו במילואה להורות שהת\"ת הוא ארך אפים. ופי' שתי פנים, פני הדין מצד הגבורה ופני רחמים מצד החסד. והוא נכלל מהם ומייחדם ועושה כלם א'. וזהו וא\"ו מיחד שתי הואוין שהם שתי פנים והוא מטה אותם מיוחדות כלפי חסד. ולכן שני גרישין הם שתי הזרועות שוים נוטה לצד הימין ומתעלם בניגונם לקבל הת\"ת מן הכתר להיות גובר עליו כח הרחמים להכריע השמאל אל הימין. ואין תימה בהיות שתי ווי\"ן בגדולה וגבורה שכבר ביארנו בשערים הקודמים ענין ג' ווי\"ן שהם ויס\"ע ויב\"א וי\"ט שהם ג' אבות. ונק' שני גרישי\"ם מפני שמצדם נתחייבו שני גרושין גרוש בית ראשון וגרוש בית שני מפני שעברו ישראל תורה שבכתב ותורה שבע\"פ וכן רמ\"ח מ\"ע ושס\"ה לא תעשה שהם בחסד וגבורה כ\"פ הרשב\"י. ולפי הסברא נקראו גירושין כי הת\"ת מגרש אותם ממקומם ומגיעם אל קו המיצוע ומטה אותם לצד החסד:", + "תרי טעמי פי' הרשב\"י ע\"ה שהם נצח והוד נוטים אל הימין להמשיך החסד והם מורים על הזכר הפוסק יריכיו להתייחד עם הנקבה שהיא אתנ\"ח כמו שנתבאר. ופי' הרשב\"י ע\"ה (בפ' בלק דף קפ\"ט) כי מטעם זה אתמר (בראשית כז כה) ויבא לו יין וישת בתרי טעמי להגביר הת\"ת שהוא מדתו של יעקב לישבו על מתכונתו. ונצח והוד להטות הגבורה לצד הרחמים. ונ\"ל שנקראים תרי טעמי, שאין טעם מן ששוחק הנצח מצד החסד, כטעם מן ששוחק ההוד:", + "דרגא נ\"ל כי הדרגא הוא יחוד נצח והוד עם היסוד המייחדם והמזוגם והוא שליש השלשלת כמו שביארנו בפרק הקודם. ואפשר כי הדרגא הוא במלכות כי הוא מדרגה אחת ונקרא דרגא בהיות היחוד הזה בא על ידי היסוד:", + "תביר טעם זה פי' הרשב\"י ע\"ה כי בתביר הוא יחוד ת\"ת ומלכות לשבר ולהכניע הקליפות ולכן בא הנקודה לצד שמאל להורות אל תוקף הדין שיניקתה מן השמאל ונוטה לצד הימין להורות כי הדין הזה הוא לטובה ולרחמים:", + "מאריך טרחא נ\"ל בזה הטעם כי המאריך הוא מצד החסד המאריך אפים אפי' לרשעים כדי שישובו, והטרחא הוא הגבורה אשר מעשה רשעים ורחמיו עליהם הוא לו לטרח והוא מטריח בני האדם ביסוריו על מעשיהם המקולקלים. או אפשר כי המאריך והטרחא הם משך החסד והתעוררות הדין אל המלכות להעירה אל הזווג כאתנח וההתעוררות בסוד עלה בכבש כו' שפי' בשער מהות והנהגה פכ\"א:", + "אתנח הטעם הזה פי' הרשב\"י ע\"ה במלכות והרמז כי היא מפשקת את רגליה לקבל זרע הזכר בעלה בשמחה ובטוב לבב כי ענין הזווג בישוב ובשתיקה לכן נקרא אתנח לשון ישוב וכן נגונו בשתיקה ר\"ל עמידת התיבה ונק' אתנח בקבלתה מן הת\"ת ע\"י הנצח וההוד ולכן נמצאו בה ציורם בהם כתואר בנ\"י המלך ונקוד' עליהם להורות על הת\"ת וכ\"ז בסוד שימני כחותם שבארנו לעיל:", + "רפה דגש כבר בארנו בשערים הקודמים מציאות הרפה שהוא סוד הרחמים ומציאות הדגש שהוא סוד הדין אבל לא רחמי החסד ממש אלא הרפה הוא סוד הת\"ת שהוא הזכר ונטייתו אל החסד והרחמים והדגש הוא סוד המלכות שהיא הנקבה שנטייתה אל הדין ולכן אותיות הגרון אינם מקבלות דגש מפני שהן בחסד כדפי' בשער האותיות בס\"ד. והנה הרפה הוא סוד ו' והוא רקיע נטוי על ראשיהם למעלה ודגש היא המלכות שעליה נאמר (יחזקאל א יג) והיא מתהלכת בין החיות ולכן הדגש בתוך האות:", + "יתיב הוא סוד עיכוב השפע בחכמה בסוד למה ה' תעמוד ברחוק והוא הרקיע ו' ת\"ת שהיה נטוי להשפיע כזה ו' ונכפל כלפי מעלה ונסתלק כזה יתיב העמדת השפע ועכובו בסוד ה' למבול ישב שפי' בזהר פ' נח (דף ס\"ד ע\"ב) ישב בלחודוי דלא אתיא עם דינא. וכן כאשר הדין מתפשט והעולם נדון הופך פניו מן השמאל אל הימין והחרב נוקם נקם ברית והוא יתיב בלחודוי והיינו יתיב הפך קצתו אל הימין מפני תוקף הדין והכל ענין אחד:", + "תרצא תמצא פי' בפ\"ב:", + "שבולת סבולת הנראה מתוך הנקודה הזו כי האות הזה הרמז שלה בבינה והיא רמז אל ג' קוים הנמשכים ממנה שהם ג' אבות. והנה הימין הוא חסד והשמאל גבורה. ובהיות הנקודה הזאת בימין מורה על החכמה שהוא בחסד שופעת עליה והוא רפה בסוד הרחמים, ובהיות הנקודה בו השמאלי מורה על הבינה דמינה מתערין דינין כדפי' בשער מהות והנהגה ולכן זו נדגשת וזו אינה נדגשת כי החכמה נעלמת והבינה מתגלה. בזולת טעם הדין שפירשנו:", + "מפיק בהא בזה הטעם מתגלה סוד ה\"י מן אלדים שהיא בבינה והיא בחכמה תתאה מלכות. כי שניהם נקראים אלהים כדפירשנו בשער השמות. והענין נתגלה בשם במלוי יודי\"ן יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י הרי שבבינה ושבמלכות באו ההי\"ן על יודי\"ן נקובי על דכורי והוא דין כמבואר בשער ממטה למעלה. והסוד העיקרי כי במלכות מציאות י' וכן הבינה. אמנם נבנו סוד בנין המכסה על היודין והיינו ה' שהיא סוד ג' ווי\"ן שבהם מתלבשת היו\"ד כדפירשנו בשער המציאות. ולכן העיקר בההי\"ן הוא כזה ולכן כאשר באה הה\"א לרמוז על שם הנקבה וכנוייה באה הה\"א בסופה במפיק כזה להורות על הדין כמו שם אלהים שבו ה\"י ולכן המפיק הוא יותר מן הדגש כדפי':", + "שבא געיא הוא ממש על דרך הזקף גדול שפי' בפרק הקודם אלא שאלו הם למטה בסוד הנקוד להורות שחזרו שתיהם לסוד הימין בסוד הרחמים ולכן תנועת השב\"א שהוא דין חזרה אל תנועת פתח שהוא רחמים שהוא סדר הזכר המתייחד שהוא הגעיא. וכאשר היא סמוכה לאותיות הגרון שהן אותיות החסד היא תנועתה בהן מפני תגבורת החסד עליהם. וכאשר היא סמוכה לאות יוד אז היא לעולם חירק מורה על הדין בסוד העלם והסתלקות ההשפעה ממנה ושהיא שחורה כאהלי קדר שהיא אות י' כנדרש בשיר השירים מהזהר. עוד אפשר לומר שהשב\"א געי\"א למטה מורה על היסוד המטה הנצח וההוד לצד ימין כדפרישנו לעיל בזקף גדול וזה יתהפך לגעיא שבא לעתים שהוא מטה הנצח וההוד לצד שמאל בסוד שהוא נוטה לצד הדין ג\"כ לפעמים מה שאין כן בת\"ת שהוא לעולם בזקף גדול לפי שאין הת\"ת נוטה לצד הדין אלא מסתלק מביניהם והדין הוה בסוד יתיב כדפירשנו לעיל:", + "סוף פסוק נ\"ל שהוא היסוד כמו הפסיק עצמו אלא שיש חלוק גדול ביניהם כי הפסיק יש אחריו מלכות מדרגה עשירית בסוד מציאותה למטה אחר מיעוט והיסוד תשיעי לאצילות. אבל סוף פסוק מורה שהוא עשירי והמלכות היא בסוד והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו) והיסוד עשירי סוף האצילות ומפסיקו ואין למטה ממנו אלא סוד הכרובים שהכסא נכון עליהם שהם מטטרון סנדלפון ואינם תלויים בכתב אלא הם ב' נקודות זו על גב זו. ע\"כ הגיע פי' הטעמים וסודם בס\"ד:" + ], + [ + "אחר שבפרקים הקודמים נתבארו הטעמים כפי הנמצא בדברי הרשב\"י ע\"ה בתוספת רב במה שלא נמצא ביאורם בספרי הזהר, נבא עתה לבאר בכללות הטעמים.", + "והנה מקורם ואצילותם מן הכתר ממש וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ע' דף קכ\"ג ע\"ב) וז\"ל וגביהם, דא אמא עלאה דאיהי ע\"ג ספירן דאינון תחותה דמינה כל אתוון. וגובה להם, דא חכמה דמתמן נקודין. ויראה להם, דא כתרא דתמן טעמי עכ\"ל.", + "וכבר כתבנו ושנינו המאמר הזה בשערים הקודמים וההכרח לא יגונה. עוד באר הרשב\"י ע\"ה בשיר השירים (בז\"ח דף פ\"ז.) וז\"ל כיון דההוא בטישו אתיישב במוחא מגו אוירא דכיא דאתפס בגין דאית אירא דכיא דלא אתפס כלל. והאי דאתפס כד אתיישב בההוא מוחא ההוא בטישו עלאה כדין נפקין כל תנועי דטעמי. והוא סוף המאמר שהעתקנו בשער הנקודות פ\"ו ושם בארנו כי הנקודות הם מחכמה ע\"י הכתר ולא שנתהוו הנקודות מהכתר אלא בשפע וכח הכתר נתהוו בחכמה ולז\"א מטא ולא מטא בטש ולא בטש שלא היה אלא דקות השפע כדפירשנו שם. ועתה אמר כיון דההוא בטישו שהוא אצילות הכתר נתיישב ונתהוה בהוויה עצמות אפי' מהכתר עצמו כי לא הוצרך אל החכמה שישלים אלא הם מיושבים בעצמ' ונאצלו מתוך הכתר. בגין דאית אוירא דכיא וכו' בחינת הכתר בעצמו שאינה מושגת לזולתו כי היא נעלם כמבואר בשער הצחצחות. ואוירא דכיא דאתפס היא בחינת הכתר [המתאחד] בבחי' החכמה. ועתה שהטעמים הם ענפים מתפשטים ממנו יחוייב שהם מבחינת הכתר הנתפס.", + "ועוד נתבאר מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה כי האותיות הם נפש והנקודות הרוח לנפש שהם האותיות. והטעמים הם נשמה לרוח שבנפש וז\"ל הרשב\"י ע\"ה (בהקדמה דף ז'.) וטעמי אינון נשמתין ונקודי רוחין ואתוון נפשין אלין מתנהגין בתר אלין ואלין בתר אלין ואתוון מתנהגין בתר נקודי ונקודי בתר טעמי כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עכ\"ל.", + "וראוי שנאמר כי כמו שלא ישתוה רוחניות האותיות ורוחניות הנקודות עם היותם שווים כמבואר בשערים הקודמים כן לא ישתוו רוחניות הטעמים [עם היותם שווים כי יתחלפו מסבת מקומם ועניינם עד לא\"ת. מעס\"ר] וברור הוא ואין צורך להאריך. ועוד כמו שמדרגת האותיות הם כמו הנפש לנקודות והנקודות רוח אליהם והטעמים נשמה לרוח כן עניינם בגשמי כי האותיות הקבועות בפה בחמשה מוצאות מתבארים בכלים הגשמיים האלה היטב והנקודות רוכבות על האותיות כרוכב על הסוס ולרוב דקותם יותר מהאותיות אינם חונים בעצם בגשמות האות אלא בהברתם שהיא אחר הזכרת האות כגון אותיות המשך המתהוים מן הנקודות ובאות אינו אלא נוגע ואינו נוגע כחוט השערה כדרך הרוח הדק בעצ' שאינו מתייחד היטב עם הנפש הזו לרוב דקותו. והטעם נמצאהו שאינו נוגע באות כלל אלא רוכב על הניקוד שהיא הברה נעלמת וצריך האדם לדקדק בזה מעצמו כי אין בכתיבה לבארו אלא מפה לפה. ובזה נשלם הפרק הזה ונכלל השער הזה ברוך ה' לעולם אמן ואמן:" + ] + ], + [ + [ + "שער שלשים נקרא שער הצירוף:", + "ידיעת סודות תורתנו הק' הוא ע\"י הצרופים והגימטריאות והתמורות וראשי תיבות וסופי תיבות ותוכי תיבות וראשי פסוקים וסופי פסוקים ודלוג אותיות וצרוף אותיות. ועניינים אלו נשגבים ונעלמים וסודם נשגבה ואין בנו כח להשיגם לרוב העלמם כי יתחלפו על פי דרכים אלו לאין סוף ולאין תכלית. ועל זה נאמר ארוכה מארץ מדה וגו'. וענינים אלו אנו מקוים שיתגלו אחר התחיה אחר העכול החומר העכור ואחר שיצרף הגוף הנגוף וישאר הצורה בחפץ יוצרה. והנה מצאנו חלקי הדרוש הזה ג' והם חלק הצרוף וחלק התמורה וחלק הגמטריא ונבא בביאורם בפרקים אלו:", + "פרק ראשון:", + "בצירוף. תנן נספר יצירה שתי אבנים בונות שתי בתים שלש בונות ששה בתים ארבע בונות עשרים וארבעה בתים חמש בונות ק\"ך בתים שש בונות שבע מאות ועשרים בתים שבע בונות חמשת אלפים וארבעים בתים מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ולא האזן יכולה לשמוע ע\"כ. כבר בארנו בשער האותיות כי האותיות הם אבני מחצב הבינה שהם כחות נעלמות רוחניות ואבן אחת לא יבנה בית כלל אמנם שתי אבנים בונות שתי בתים כי בחבור שתי אותיות יתהוו שתי תיבות כל תיבה בית אחת. ופי' כי כאשר יתחברו שתי אותיות יחד יעשו שתי תיבות כזה א\"ב ב\"א כי יתגלגל התיבה מראשה לסופה ומסופה לראשה. וכאשר יתחברו ג' אבנים יחד יבנו מהם ששה בתים כזה אב\"ג אג\"ב, הרי שני בתים בראש כל א' אל\"ף. בא\"ג בג\"א, הרי שני בתים בראש כל א' ב'. גא\"ב גב\"א, הרי שני בתים בראש כל א' ג', וכללם ששה בתים. וארבע בונות עשרים וארבעה בתים כיצד, אב\"גד אבד\"ג אגב\"ד אגד\"ב אדב\"ג אדג\"ב, הרי ששה בתים ותחלתם א'. באג\"ד באד\"ג בגא\"ד בגד\"א בדא\"ג בדג\"א, הרי ששה בתים ותחלתם ב'. גאב\"ד גאד\"ב גבא\"ד גבד\"א גדא\"ב גדב\"א, הרי ששה בתים ותחלתם ג'. דבג\"א דג\"אב דא\"גב דבא\"ג דאב\"ג דג\"בא, הרי ששה בתים ותחלתם ד'. עלו כללם עשרים וארבע. וכאשר נדקדק בצירופים הללו ונביט בהם ונחשוב בהם נמצאים מסודרים כי בכל א' מהד' חלקים יש צרוף הג' אבנים אשר קדמו וסוף העשרים וארבע הפך בכל ענייניו מהא' מהם. ונביט בסדרם ונמצאם כי כאשר יבא לידינו תיבה בת ארבע או חמש או שש צריך קודם שנעלה בדעתנו ששני האבנים האחרונים הם תיבה בלבד ונצרפם לבדם. המשל בזה שלמה. נעלה בדעתנו שהתיבה היא מ\"ה בלבד ונצרף ממנו שני בתים מ\"ה ה\"ס (ואחר כך ה\"ל ויעלה ל\"ה ה\"ל) (ואחר כך מ\"ל ויעלה בידינו שנים שהם ל\"ם מ\"ל) ואח\"כ נשים בראש כל א' מאלו התיבות האות השלישית ויהיה ששה תיבות לשלשה אותיות כיצד תיבה של ל\"מ או מ\"ל נשים בראש ה' ונעשה הל\"ם או המ\"ל וכן לכל ג' צירופים שעשינו. ועל דרך זה נוכל לצרף בנקל בלי טעות אפי' תיבה בת עשרה אותיות אם נשמור הסדר הזה שסדרנו. ועתה נסדר שלמה בד' אותיות וימצא כי הב' אותיות צירופים יחד והשלשה צירופם יחד. וזה סדרו ערוך בד' מערכות שש המערכת לבונה זכה. שלמה שלהם שמלה שמהל שהלמ שהמל, הרי ששה צרופים וצרופם ג' אותיות כי ש' בראש כלם. ועתה נשים ל' אות שנייה בראש ששה תיבות שניות כזה לשמה לשהם למשה למהש להשם להמש, הרי ששה צרופים וצרופם ג' אותיות כי ל' בראש כלם. ועתה נשים מ' אות שלישית מראש ששה תיבות שלישיות כזה משלה משהל מלשה מלהש מהשל מהלש, הרי ששה צרופים וצרופם ג' אותיות כי מ' בראש כלם. ועתה נשים ה' אות רביעית בראש ששה תיבות רביעיות כזה השלמ השמל הלשם הלמש המשל המלש, הרי ששה צרופים וצרופם ג' אותיות כי ה' בראש כלם. ועתה כאשר נתבונן בראשי תיבות של כל תיבות השניות העומדות בשורה נמצא ראשי תיבותם שלמה שלמה ששה פעמים ואין בהם נפתל ועקש. וכשנעמיק בצירופים האלה נמצאים כי כשהם שתי אבנים אינם בונות כי אם שתים אבל כשיעלה אל הג' יעשה ג' פעמים שתים הקודמים מטעם כי האבן הג' מגלגל השתים ובהתחלף הג' בג' אותיות פעם יגביר זאת ופעם יגביר חברתה ויעלה לראשי התיבות נמצא שני פעמים שלש שהם ששה, ועל דרך זה ארבעה יעשו ד' פעמים ששה שהם עשרים וארבע. וע\"ד זה יעלה להיות כשהוא בן חמשה אותיות ה' פעמים כ\"ד שמספרם מאה ועשרים בתים וששה אבנים בונים ששה פעמים מאה ועשרים שהם שבע מאות ועשרים, ושבעה אבנים בונים ז' פעמים שבע מאות ועשרים שהם חמשת אלפים וארבעים בתים. ומכאן ואילך ע\"ד זה נחשוב עד מקום שאין מספר וחשבון לפי רוב האבנים יכפלו הבתים על אחת כמה וכמה כדפי'. ואחר שפי' בפרק זה צרוף התיבות הפשוטות ר\"ל האותיות שאין בהם כפל נבאר צירוף התיבות הכפולות:" + ], + [ + "כל עניני הצרוף שפי' בפ' הקודם הוא בתנאי שלא תהיה בצירוף אות כפולה כלל ואז יעלה הצירוף במספר מדרגות הסולם אשר אמרנו. אמנם אם נמצא אות כפולה אז מיד יגרע חצי הצרוף הראוי לבא לפי מספר האבנים הן רב הן מעט. ומטעם זה שם בן ד' ושם אהי\"ה לא יעלה בצירופו כי אם י\"ב צרופים נמצא חסר חצי הצירוף הראוי להיות בו כי ארבעה אבנים בונות עשרים וארבעה בתים וד' אבנים אלה לא יבנו אלא י\"ב חצי מן הראוי. וכן אם יהיה בן ג' אותיות שמשפטו הוא ששה תיבות אם יכפל אות אחת יצטרף ג' פעמים לבד. וכן אם יהי' ג' אותיות כפולות שוות בתיבת הכפל, הא' יגרע חצי הצירוף כדפי' והכפל השני שהיא אות ג' יגרע שני שלישי הצירוף הנשארים שהותיר הכפל הראשון ומי\"ב יחזרו ד'. כיצד אגג\"ג שמן הראוי היה שיהיה בעל כ\"ד צרופים ומפני ג' האותיות השוות לא נשאר כי אם ד'. ואם יהיה תיבה בת חמשה אותיות שצירופו הפשוט מאה ועשרים צרופים אם יכפל אות אחד כמו אבדג\"ד לא ישאר כ\"א ששים צרופים כי חצי הצירוף נגרע מפני הכפל האחת. ואם יכפל אות אחרת כמו אבד\"דד אז נגרע מפני האות השלישי כפל שני שלישי הצרוף הנותרים ולא יתהוה ממנו כ\"א עשרים צרופים שהם שליש. ואם יכפל אות רביעית אז יוותר רביע הצרוף אשר הותיר הכפל השני שהוא אות שלישית. המשל אדד\"דד אין אדם יכול לצרפו כי אם ה' פעמים שהוא רביע העשרים הנותרים כדפי'. ואם יכפל ג\"כ אות אחרת חמשית אז יוותר חמישית הצירוף הנותר ולא יצטרף כי אם צירוף אחד שהוא חמישית החמשה. המשל בזה דדדד אין בו צרוף כי אם פעם אחת. הכלל העולה לפי מנין האות הכפל כך השיעור מותר הצירוף אם שנים שהוא כפל ראשון ר\"ל שאין שם כפולות כי אם שנים אז נשאר חצי הצירוף ואם הם שלשה אז נשאר שלישית הצירוף ממה שהיה ראוי אם לא היו כפולות כ\"א שנים וכן רביעית לא ישאר כ\"א רביעית הנותר וכן חמישית וכן ששית וכן שביעית וע\"ד זה נקיש כדפי'. כל זה הכלל הוא בהיות הכפל מעין כפל הראשון, המשל כי ענין הכפל השני הוא ממין הכפל הראשון. אמנם אם יהיה ממין כפל השני כמו המשל א\"א ב\"ב אז לו דין אחר כי בכפל הראשון נגרע חצי הצרוף כמו שהקדמנו כי תיבה בת ד' אותיות הי' ראוי שיהיו בה כ\"ד צרופים ונכפל הא' נגרע חצי הצירוף ונותר י\"ב צרופים ומפני הכפל השני לא יותר כ\"א ששה כי גרע חצי הצרוף הנותר אשר הותיר הכפל הראשון. המשל א\"א ב\"ב אין יכולת לצרפו כ\"א ששה פעמים שהוא חצי הי\"ב הנשארים כדפי'. ואם התיבה בת חמש אותיות שדינו היה להתגלגל ק\"כ פעמים ונכפל בו שני כפלים א\"א ב'ב'ג' אז יהיה דינו כך בכפל הא' נגרע חצי הצרוף שהוא ק\"כ ונותר ס' מהם ובכפל השני נגרע חצי הששים ונותר שלשים. ואם התיבה בת ששה אותיות וכלם זוגות שאם לא מפני הכפל היה דינו להתגלגל תש\"כ פעמים ומפני הכפל הא' נגרע חצי השיעור ונותר מהתש\"כ שלש מאות וששים. ובכפל השני נגרע חצי הצרוף הנותר משלש מאות וששים נשארו ק\"פ. ובכפל הג' נגרע ב' שלישי הצרוף שנשארו מהכפל הב' ומק\"פ נשארו ס' שהוא שליש הק\"פ. ואם יהיה בתים בת ד' זוגות יהיה דינו כך כי כפל הראשון גרע החצי והכפל השני גרע החצי מהצרוף הנותר והכפל הג' גרע ב' שלישי הצרוף הנותר ולא נותר כי אם שליש א' לבד כדפירשנו לעיל והכפל הד' יגרע ג' רביעיות מהשלישית שהותיר הכפל הג' ולא נשאר כ\"א רביע ממנו ועל דרך זה נקיש לכל הכפלים כפי שיתרבו או יתמעטו. וזה דרך צירוף הכפולים כפי אשר כתבו המפרשים וכפי הנראה בכח הנסיון. ואחר שבארנו מציאות הצירוף בחומר האותיות נבאר טעם צירופם ברוחניות בפרק בפני עצמו כי הדברים האלה צריכים פרקים קצרים כדי שיוכל השכל להקיפם ולא יתבלבל בהם:" + ], + [ + "כבר נתבאר בשער האותיות ענין רוחניות האותיות ומציאותם ולכן כאשר נבא לצרף ג' אותיות אחר שהאותיות האלה הם רוחניות צורות פשוטות בהכרח תהיינה מורכבות ונכללות כל אחד מחברתה כי כן דרך הרוחניות. כי לא לבד קרה הענין הזה לספי' אבל קרה ענין זה גם לענפים ואצילות המסתעפות מהם מאחר שהם צורות נאצלות. וראייה לזה ממה שאמרנו בשער היכלות פ\"ד מענין ע' סנהדרין היושבים באגן הסהר שהם כוללים כלם יחד בכל א' מהם. ואחר היות הענין הזה כך, נאמר אותיות אי\"ן שהם רומזות בכתר חכמה בינה כמבואר בשער ערכי הכנויים הנה ודאי הכתר כלול מחכמה ובינה והחכמה מכתר ובינה והבינה מכתר וחכמה אבל יוכלל בהם בשני פנים אם שיקבל החכמה מהכתר וישפיע בבינה. ולזה חוייב סדר האותיות כך יוד של אין שהיא חכמה גוברת מפני שכל האותיות השלשה הם בעצם החכמה ולכן בחינתה יגבר לעולם והרי לכן י' בראש הצירוף. ואח\"כ א' מפני שהרמז בו הכתר והוא מקבל מהכתר ומשפיע בבינה ולכן א' יגבר על ן' והיינו יא\"ן והוא צרוף א'. עוד יצטרף דרך אחרת שיגביר הבינה על החכמה בסוד אור החוזר ולכן יקבל אור מהבינה וישפיע בכתר ולכן יגביר נון של הבינה על א' שבכתר וזהו צרוף שני שהיא ינ\"א אל החכמה כי לעולם החכמה גוברת. וכן אל הכתר שתים לסבות אלו כיצד אות הכתר הוא א' ולכן לעולם גוברת ולפי שלפעמים יושפע מחכמה אל הבינה כסדר האור לכן צרופו אי\"ן ומפני שגם לפעמים בסוד האור החוזר יגביר הבינה על החכמה ולכן צרופו אנ\"י והם שני צרופים אל הכתר. וכן שתים אל הבינה לסבות אלו כיצד אות הבינה נון ולכן לעולם גוברת ולפי שלפעמים מקבל מהכתר ע\"י החכמה בסדר האור לכן יגביר או א' על י' ויהיה צרופו נא\"י ולפי שלפעמים יגביר החכמה על הכתר בסוד אור החוזר לכן יגביר אות י' על א' ויהיה צירופו ני\"א.", + "הנה במלת אנ\"י יש ו' צירופים מבוארים שהם אנ\"י אין בסוד הא', יא\"ן ינ\"א בסוד היו\"ד, נא\"י ני\"א בסוד הנון. וזה יהיה סוד הצירוף לד' אותיות או לחמשה. ואולם כשיוכפלו האותיות עם היות שבצרוף הגשמי לא יצטרפו כבר אפשר להם להצטרף בצרוף הרוחני שאין רוחניותן שוה כדפי' בשער פרטי השמות בענין כ\"ד צרופים שבשם בן ד' שפי' בספר הבהיר יעוין שם. ואולם יהיו כפולים אלו זכרים ואלו נקבות כמבואר שם. והקצור יפה. ומפני ענין כללות האורות והארתם אלו באלו נמצא שפי' קצת מהקדמונים כי בצרוף וגלגול שם בן ע\"ב או שאר השמות אחר התבודדות גדול יתגלה לצדיק הזכאי המשכיל בעניינם קצת מחלק הבת קול ר\"ל רוח ה' ידבר בו ומלתו על לשונו מטעם שהוא מחבר הכחות ומיחדם ומחשקם איש אל אחיו כמער איש ולויות עד שיושפע עליו רוב השפע ובתנאי שיהיה העוסק בכך כלי המוכן לקבל הרוחניות וראוי לכך שאם לא כן יהפך לאכזר ונהפכו לו סורי הגפן נכריה והקריב אש זרה אשר לא צוה ה'. ואחר שבפרקים הקודמים נתעסקנו בהשכלת צרוף האותיות נבא עתה לבאר ענין צרוף הנקודות:" + ], + [ + "בצרוף הניקוד. ואולם הנקודות בדרך הצרוף רוב המפרשים הסכימו שלא לצרף אלא בחמש נקודות לפי שסימנם פתוחי חותם. ויש שכתבו שהם עם השבא. וכל זה נראה לנו דוחק כי הנקודות הם י\"ב וכחותיהם וצורתם משונה זו מזו כדפירשנו בשער הניקוד א\"כ ראוי לצרף ולגלגל התיבות ע\"י כלם ואולם שלא לפרוץ גדר וגבול אשר גבלו ראשונים קדמונינו לא נכתוב כ\"א צרוף החמשה שהם נוֹטָרֶיִקֻוּן ומזה יקיש המעיין אל השאר ואם לא יספיק למעיין יעויין בשער פרטי השמות כי שם הארכנו בחלוקים אלה שבין המפרשים ובינינו. וראשונה יתעלה המספר אל התיבות והצירופים האלה בדרך שיתרבה ויתעלה מספר הצירוף באותיות כמבואר בפ\"ק. כיצד אות א' יבנה ה' בתים ואלו הם אֹ אִ אֻ אֵ אָ הרי חמשה ואם ששה יעלו ששה ואם י\"ב י\"ב וכאשר נוסיף אות שנייה יעלו אל חמשה פעמים חמשה וכן כשהם שש נקודות יעלו ששה פעמים ששה שהם ל\"ו וכן אם יהיו י\"ב יעלו י\"ב פעמים י\"ב שהם קמ\"ד כמו שצרפנו בשער הנזכר. וזהו צרוף שתי אותיות בה' נקודות:", + "", + "הנה הצבנו דרך כיצד שני אבנים בונים ה' פעמים ה' שהם כ\"ה וכאשר נצטרף בת ג' אותיות יעלה ה' פעמים כ\"ה שהם קכ\"ה כיצד כל אות הם ה' ונופל על הכ\"ה ה' פעמים נמצאו קכ\"ה וזו צורתו. הנה סדרנו חמשה צורות של חמשה ועשרין תיבות כל א' ואחד כי בהמלכת הקמץ כ\"ה והעניינים ישכיל האדם מעצמו בהשכלתו בצורות יותר ממה שישכיל בעיונו בעניינים בעל פה.", + "והנה אם יהיו האותיות ארבע יעלה הצרוף ו' מאות וחמשה ועשרים ואם יהיו האותיות ה' יעלה הצירוף שלשת אלפים ומאה ועשרים וחמשה כי באותיות שלש הם מאה ועשרים וחמשה שבכפל האות יגבר ה' פעמים קכ\"ה שהם שש מאות עשרים וחמשה ואם נוסיף אות אחרת יעשה ה' פעמים שש מאות וכ\"ה וע\"ד זה יעלה מספרו כי מה שהיה כלל הצירוף יעשה נתח אחד מחמשה נתחי הצירוף כמצוייר לפניך ודי בזה הערה לענין צרוף הנקוד בס\"ד והנה נגמר מה שעלה בדעתינו לחבר בענין חלק הצרוף ועתה נבא בחלק התמורה בס\"ד:" + ], + [ + "ענין התמורה להאיר אות באות ברל\"א שערים כאשר נבאר. ויש חלוק בין צרוף לתמורה כגבוה שמים על הארץ. והטעם כי הצירוף תשתפכנה אבני קדש ולא תתהפכנה מאותיות אלו לאותיות אלו זולת שהם בראש הצירוף ואותם שהם בראש הצירוף הם אותם שבסוף הצרוף אלא שהוא כמו גלגל המתגלגל מראשו לסופו ומסופו לראשו ונעשה ראש סוף וסוף ראש, ראש תוך ותוך ראש, סוף תוך ותוך סוף. והאותיות לעולם לא ישתנו ואף אם ישתנו בסדרם אבל התמורה הוא חילוף האותיות בכ\"ב אלפא ביתות כאשר נבאר כמו המשל שם ידו\"ד אלד\"ינו ידו\"ד המתחלף באבג\"ד כוז\"ו במוכס\"ו כו\"זו. ובאתב\"ש מצפ\"ץ תכצ\"מטפ מצפ\"ץ וכן בשאר אלפ\"א ביתו\"ת עד כ\"ב. ודרך זה משובחת מהגימטריא כאשר נבאר כי בגימטריא יתחלפו האותיות ואף שאין מספר אלו כמספר א' כי לפעמים משלש יעשו ארבע ומארבע שלש כאשר נבאר:", + "אלו הם כ\"ב אלפ\"א שבהם יתחלפו האותיות כאשר באו בספר יצירה וקראם רל\"א שערים מפני שהם רל\"א זוגות:", + "אל בת גש דר הק וץ זף חע טס ין כמ:", + "אב גת דש הר וק זץ חף חע יס כן למ:", + "אג דת הש ור זק חץ טף יע כס לן במ:", + "אד בג הת וש זר חק טץ יף כע לס מן:", + "אה בר ות זש חר טק ין כף לע מס גן:", + "או בה גד זת חש טג יק כץ לף מע נס:", + "אז בו גה חת טש יד כק לץ חף נע דס:", + "אח בז גו דה טת יש כר לק מץ נף סע:", + "אט בח גז דו ית כש לר מק נץ סף הע:", + "אי בט גח דז הו כת לש מר נק סץ עף:", + "אב בי גט דח הז לת מש נר סק עץ יף:", + "אל בך גי דט הח וז מת נש סר עק פץ:", + "אמ בל גס די הט זה צת סש ער פק זן:", + "אג בם גך דק הי וט זח סת עש פר צק:", + "אס בג גמ דל הס וי זט עת פש צר חק:", + "אע בס גנ דמ הל וכ זי חט פת צש קר:", + "אף בע גס דנ המ ול זכ חי צת קש טר:", + "אץ בף גע דס הג ומ זל חס טי קת רש:", + "אק בץ גף דע הס וג זם חל טב רת יש:", + "אר בק גץ דף הע וס זג חמ טל יב שת:", + "אש בר גק דן הף וע זס חג טמ יל כת:", + "את בש גר דק הץ וף זע חס טן ימ כל:", + "ע\"כ נשלמו רל\"א שערים שבספר יצירה ובהם מתחלפות האותיות כל אשר יצטרף אל החילוף השמות והכחות:", + "עוד יש אלפא ביתות אחרות מצאנו מפוזרות בין דברי הספרים הישנים ואלו הם הראשונה האלפא ביתא הישר והיא זאת:", + "אב גד הו זח טי כל מג סע פצ קר שת מנצפך:", + "אחס בטע גיף דכץ הלק ומרפנים ואחור ואלו הן: זנשת:", + "איק בנר גלש דמת הנך וסס זען חפף טצץ:", + "אל בם גן דס הע וף זץ חק טר יש כת:", + "אט בח גז דו הג סס על פך צי קת רש:", + "תשרק צפעם נמלך יטחז והדגבא: ", + "ומלבד הרל\"א האלה מצאנו עוד בפי בעלי החכמה רל\"א שערים כתובים פנים ואחור אלו הן ", + "", + "" + ], + [ + "ונמצא השערים האלה והאלפא ביתות הם ע\"ד זה כשנכתוב אלפא ביתא א' בהפך והא' ביושר אז יצא את ב\"ש. ובגלגול העגולים עוד יצא אלפא ביתא שניה שהיא א\"ש ב\"ר וכו' וכן כלם קצתה מצד פנים וקצתה מצד אחור. וכדי שיובן הענין הזה על מתכונתו ציירנו הנה העגולים כפי המצטרך.", + "הנה הצבנו ד' עגולים אלו בתוך אלו הג' אלפא ביתות ביושר אבג\"ד והרביעית תשרק. מהשנים הראשונים נוכל להמציא רל\"א שערים פנים ואחור כמו שהם כתובים בפ' הקודם ובשלשת העגולים שהם ביושר נוכל להמציא אלפא ביתות מהם של אח\"ס בט\"ע וכיוצא בהם מורכבות מג' אותיות ובשנים האחרונים שהם הא' ביושר והשנית תשרק נוכל להמציא כ\"ב אלפא ביתות שבספר יצירה שהעתקנום ג\"כ בפרק הקודם. ואחר שנתבארו מציאות האלפא ביתות וגלגול' רצוננו לבאר ענין התמורה וסבתה. והענין הוא כי האותיות בתפארת כי שם עיקר הוויות' בעצם ההויה שהיא רקיע כדפי' בשער האותיות. בתפארת הם סדר האלפא ביתא ביושר אבג\"ד וכו' ובמלכות הם להפך תשר\"ק והטעם מפני שהם זכר ונקבה זכר באמ\"ש נקב\"ה באש\"ם. כי כן דרך החותם כי הצורה החקוקה בחותם ממעלה למטה מתהפך [בנחתם מלמטה למעלה] וכן זכר יהו\"ה ביושר נוקבא הוה\"י להפך כמו שבארנו בשער ממטה למעלה. וגלה הענין הזה הרשב\"י ע\"ה בשיר השירים (בז\"ח דף ע\"ט) וז\"ל אתוון עילאין רברבין הוו בארח מישר לגבי דכר, אתוון תתאין זעירין הוו בהיפוכא למפרע לגבי נוקבא. אתוון עילאין רברבין הוו בארח מישר לגבי דכר אבג\"ד וכן כלהו כמה דאתחזין למהך אתוון בארח מישר לגבי דכורא. אתוון זעירין תתאין הוו בהיפוכא למפרע גו נוקבא תשרק וכן כלהו כמה דאתחזי גבי נוקבא דהוה מאחורא קשר של תפילין דאקרי אחור כמה דאת אמר אחור וקדם צרתני אחור לגבי נוקבא וקדם לגבי דכורא ודא איהו דכתיב וראית את אחורי דא נוקבא דהוות מאחורא עכ\"ל.", + "ובתיקונים פירש הרשב\"י ע\"ה כי אותיות אבג\"ד ביושר הם בחסד ואותיות תשר\"ק הם בגבורה. ולא פליגי כי ידוע הוא כי ענין תשר\"ק הוא בשם הוה\"י שהוא מצד הנקבה ומצד הגבורה מצד תגבורת צד שמאל על הימין כדפירשנו בשער ממעלה למטה ונבארהו הנה עוד. ואותיות אבג\"ד הם בענין שם יהו\"ה ביושר מצד הזכר מצד החסד ומצד תגבורת הימין על השמאל. והענין כי דרך הזכר לנטות אל הימין ודרך הנקבה לנטות אל השמאל. וכאשר יגבר כח הזכר על הנקבה היינו שיגבר כח הרחמים על הדין. וכאשר יגבר כח הנקבה על הזכר היינו שיגבר כח הדין על הרחמים והכל ענין א' ודרך א'.", + "הנה נמצא עתה אותיות אבג\"ד בת\"ת ואותיות תשר\"ק במלכות.", + "והנה אותיות שבזכר הם ג' אלפא ביתות שהם אור מים רקיע שהם ג' מדרגות חסד וגבורה תפארת כמבואר בשער האותיות וכלם ביושר שאין אלפא ביתא דתשר\"ק אלא מצד הנקבה בהצטרפות הדין אבל מצד הגבורה בעצמה יהיה ביושר ולפי שהם ג' מדרגות ביושר לפיכך יתהוה מהם אלפא ביתא של אח\"ס בט\"ע וכדומה להם כלם בעלי ג' אותיות מפני שהם גלגלים מתגלגלים ונשפעים אלו בתוך אלו כאשר נבאר והתפארת שהוא הרקיע תחתיו תתגלגל המלכות. וכבר נודע כי תהלוכות הלבנה יותר מהירות מתהלוכות החמה ולפיכך כשיתגלגל המלכות ותקבל מהת\"ת לפעמים תקבל התי\"ו שבמלכות מהאלף שבתפארת ועד\"ז כל האלפא ביתא של א\"ת ב\"ש. וכאשר ימהר הלבנה גלגולה ועדין החמה בעמידתה תקבל ש' שבמלכות מהא' שבת\"ת וכן כל האלפא ביתא של א\"ש ב\"ר וע\"ד זה כלם. ואין לתמוה היות אות מקבלת מחברתה עם שאינה בן זוגה מפני שכל האותיות הם כלולות מי\"ס כי כל הדברים הנשפעים ומתאצלים מעצם הספירות הם בעלי עשר מפני שלא היה בו פירוד. וא\"כ כאשר האות של מעלה יאיר עבר פניה להשפיע, האות התחתונה עומדת לקבל כפי מדתה של עליונה והעליונה כפי מדתה של תחתונה. והמשל בזה כאשר העליונה תהיה בחינת התפארת יזמין ויאיר התחתונה צד אשר לה ממלכות לקבל וכאשר התחתונה ת\"ת יזמין העליונה צד אשר לה מכתר להשפיע וע\"ד זה כל האותיות באופן שהוא מקבילות הלולאות ומקבלין דין מדין ואין אחת שיהיה ח\"ו עינו רעה בשל חבירו:", + "ואחר שאנו בהקדמה זו בין האולם ולמזבח עוד נכנס עמה מן האולם ולפנים כי לפי דרך זה יהיו האותיות כל א' כלולה מהכ\"ב כי כן דרך הדברים הרוחניים כל א' כלולה מחברתה כדפי' לעיל בשער פרטי השמות בענין תל\"י גלג\"ל ל\"ב וכן בשער היכלות בפ\"ד בענין ע' מאורות שנכללים וכו'. ודבר מבואר הוא כי אחר שכל א' כלול מי' מפני שלא יהיה פירוד ח\"ו, כן ג\"כ כל הענפים הפרטיים כלולים. וכמו שנאמר בספי' כלם ג\"כ נאמר בכל ספירה וספירה ובכל ענף. והחילוק שביניהם הוא על דרך חילוק הספירות שפי' בשער מהות והנהגה שהעיקר הוא הגובר כן בענפים כל ענף וענף כלול מחבירו אלא שכאן מתגלה ענף זה יותר מחבירו וכו'. ונחזור לענייננו שאחר שכל א' מהאותיות כלולה מהכ\"ב א\"כ לא יפלא שיתחלף כל א' מהם באיזו שתהיה כיון שבה גם כן חלק מאותו האות המתחלף בה אלא שעכ\"ז העקר הוא האות הכתובה בעקר השם ואותה המתחלפת הוא ענף ממנה. והמשל בזה שם יה\"ו יתחלף בא\"ת ב\"ש מצ\"ף.", + "והנה האותיות האלה הם ענפים ממנו לא שיהי' כל עצם השם שביה\"ו במצ\"ף ומפני זה כח התמורה לא ישובח כצירוף כי הצרוף כל עצמות האותיות הוא השם שנצטרף ולא חסר דבר אלא שנהפך בערך הבחינות כדפי' בפ\"ג. אבל התמורה יתמעט כח השם הנזכר ע\"ד שפי'. וע\"ד זה נקיש לכל התמורות ולכל השמות. ובתיקונים (תקונא כ\"א דף נ\"ט ודף ע') מוכח כי ענין התמורות האלה הם מצד מטטרו\"ן ומתפשט קב\"ה מכל כנויין ומכל מרכבות דמטטרו\"ן דאינון כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו מצפ\"ץ וכו' ואמר כי תמורות יהו\"ה אלהינ\"ו יהו\"ה בכוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו וכן יהו\"ה במצפ\"ץ הם מרכבו' ה' במטטרו\"ן והם לבושי השם שהם בזמן הגלות. ונדרש שם כי בזמן הגאולה מתפשט הקב\"ה מכל הכנויין וכו' כדמסיק. המשל בזה כאשר שם בן ד' מתלבש באותיות מצפ\"ץ מורה על שנתלבש השם במטטרו\"ן בלבוש המכונה כן וכן לשאר כל השמות ולכל התמורות:" + ], + [ + "ומה שצריך שנדענו שאין כל האלפא ביתות שוות כי האלפא ביתא שתהיה עולה בחשבונה לעולם מורה על מעלתה שהיא עולה דרך הסולם ואינה יורדת. המשל בזה אלפא ביתא של אח\"ס בט\"ע וכו' עולה לעולם ואינה יורדת. ר\"ל כי חשבון של אות ראשונה של תיבה הראשונה היא א' והראשונה שבתיבה שנייה הוא בי\"ת עולה לעולם. וכן כל שאר ה תיבות וכן כל שאר האותיות הם עולות לעולם ואינם יורדות. וזה מורה על דבקות האלפא ביתא הזאת במקורה העליון ולכן עולה כנגד מעלה בחשבון אותיותיה. ויש אלפא ביתא שתעלה ותרד המשל א\"ת ב\"ש כי עולה בחצייה ויורדת בחצייה מורה על כי אינה גדולה במעלתה כ\"כ. כי העולה עולה ומתאחדת במקורה ואינה יורדת שמורה על תוקף עלייתה עד שלא יורדת. והאחרת אמת כי עלתה אבל לא עלתה כ\"כ עד שנתייחדה במקורה אלא חזרה לרדת דרך המעלות אשר עלתה. לפעמים תעלה במקצת ותרד יותר מאותם המעלות אשר עלתה זה מורה על שאינה עולה במעלה ובדרגה כאשר האלפא ביתות השוות בעלייתם וירידתם ומכל שכן שאינם שוות עם העולה יותר מירידתה. סוף דבר לפי ענין העלייה והירידה תהיה מדרגת האלפא ביתא. ולא בלבד האלפא ביתא אלא אפי' השם המצטרף מהאלפא ביתא העולה תהיה מעלתו משובח מהשם המצטרף מאלפא ביתא היורדת שהיא תשר\"ק וכו'. וכן המצטרף על ידי האלפא ביתא העולה ויורדת משובח מאותה היורדת לעולם ולכן השם שיצטרף ע\"י אבג\"ד משובח משם המצטרף ע\"י א\"ת ב\"ש כמו מצפ\"ץ, מפני שאבג\"ד עולה ואינה יורדת וא\"ת ב\"ש עולה בחציה ויורדת בחציה. ושם מ\"ב שעיקר צרופו הוא ע\"י אלפא ביתות העולות ואינם יורדת שהם אלב\"ם, אי\"ק בכ\"ר, אח\"ס בט\"ע, ואבג\"ד והשאר כמבואר בשער פרטי השמות ע\"פ קבלת הגאונים ע\"ש.", + "הנה מעלתו ומדרגתו יותר מכלם להיות שעולה ואינו יורד. ובהקדמה זו יובן דברי הרשב\"י ע\"ה בפ' תרומה (דף קל\"ב ע\"ב) וז\"ל שמא דמ\"ב אתוון רזא דיליה אבהן דקא מתעטרן בעלמא עלאה, ועלמא עלאה במה דלעילא. וע\"ד סליק ולא נחית אתעטר גו מחשבה עלאה. זכאה חולקיה מאן דידע ביה ואזדהר ביה. שמא דע\"ב אתוון דוד דקא מתעטרא באבהן ורזא דיליה סליק ונחית. כגוונא דא מצפ\"ץ שמא דתליסר מכילין דרחמי. אינון תריסר רזא דרתיכא קדישא דנפיק מחד דשרייא עלייהו. ובג\"כ סליק ונחית וכולהו סלקין ונחתין בר האי [שמא דמ\"ב] דסליק ולא נחית וע\"ד שמא דע\"ב סליק ונחית סליק מסטרא דא ונחית מסטרא דא. [שמא די\"ג מכילן סליק מסטרא דא ונחית מסטרא דא] וההוא דנחית [בגין] לאמשכא טיבו לתתא. ועל דא א\"ת ב\"ש ג\"ר ד\"ק ה\"ץ ו\"ף ז\"ע ח\"ס ט\"ן י\"מ כ\"ל. אתוון קדמאין סלקין בחשבנא ואתוון אחרנין נחתין בחושבנא בגין לאמשכא טיבו מעילא לתתא. שמא דמ\"ב איהו מעטרא לרתיכא עלאה שמא דע\"ב איהו מעטרא לרתיכא תתאה. זכאה חולקיה מאן דאשתדל למנדע למאריה זכאה איהו בעלמא דין ובעלמא דאתי עכ\"ל.", + "וכוונתו מבוארת כי אמר כי שם בן מ\"ב הוא עולה ואינו יורד כדפי' לעיל מפני זה הוא מורה במקום גבוה כי אותיוו רומזים האבות שהם מתייחדים בבינה ובינה בחכמה וכתר נמצא עולה למעלה ואינו יורד. וזה כיוון באמרו שמא דמ\"ב רזא דיליה אבהן שהם גדולה וגבורה ת\"ת. וכבר נודע שהם אחוזים בג' ענפיהם המסתעפים מהם ולכן בהם רמז ששה משמותם ואולם השם השביעי רמוז בבינה כי ת\"ת ומלכות ובינה הכל א' והם סוד שבת. וכן ז' שמות אלו סוד ז' ימים כדפי' בשער פרטי השמות בפי\"ג ולכן עקרו באבות שהם אבות לנצח הוא יסוד והם עולים ומתעטרים בסוד יום השבת שהוא השביעי בבינה עצמה והבינה מתייחדת במה שלמעלה ממנה. נמצאנו למדים כי הוא עולה ואינו יורד כי הוא עולה גו מחשבה עלאה הוא סוד כ\"ע הנקרא מחשבה עליונה כנודע. אמנם שם בן ע\"ב דוד דקא מתעטר באבהן כי ג' פסוקים שהם ו\"יסע ו\"יבא ו\"יט הם גדולה גבורה ת\"ת ובפרטם וכלליותם ע\"ב רי\"ו דהיינו ויעב\"ר סוד העיבור כי עיבור ויעבר אותיות דדין כאותיות דדין והוא יורד למטה בסוד הזווג איש ואשתו בסוד ת\"ת ומלכות כי שם עיבור הנשמות. ולכן עולה בסוד הפסוק המהופך המורה על העלייה וההסתלקות למעלה כי הוא הופך את פניו לעלות אל מקורו. ואין לתמוה על היות העלייה ע\"י הגבורה שהיא השמאל פסוק ויבא כי אין עלייה דרך מעלות הסולם אלא בסוד השמאל והירידה בימין ומפורסם הוא ולכן הדחייה לעולם בשמאל כאז\"ל (סנהדרין קז) לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת ולכן ההסתלקות בשמאל מורה על הדחייה משא\"כ שמות הרחמים כי העקר הוא ההמשכה למטה בסוד ההשפעה הנשפעת. וזה כוון באמרו כגוונא דא מצפץ שמא דתליסר מכילן דרחמי וכו' הם חלוף י\"ג מדות בא\"ת ב\"ש כמפורסם ומצד האלפא ביתא שבה הוא מתחלף בערך זה נקרא עולה ויורד. ואמר ואינון תריסר רזא דרתיכא וכו' פי' כי הם י\"ב גבולין והכח הכולל המקור המשפיעם ומאצילם הם י\"ג. והי\"ב הם י\"ב אבנים שהם מרכבה לת\"ת כדפי' בענין י\"ב גבולין בשער פרטי השמות פ\"ו. והי\"ג הוא המקור המאצילם הסובב אותם ומקיפם הוא השוכן עליהם וחופף עליהם. ובג\"כ סליק ונחית וכו' פי' מטעם היותו רחמים הוצרך לרדת ולהשפיע. וכלהו סלקין כו' פי' כי להיות העלייה צורך אל הקבלה והירידה צורך אל ההשפעה כל השמות כלם עולים ויורדים עולים לקבל ויורדים להשפיע כדרך הכחות והשמות זולת שם בן מ\"ב שהוא עולה להתעטר למעלה ואינו יורד להראות עוצם גבורתו וכחו ושהוא מתאחד בשרשו ולכן יצדק עליו שהוא דין עם היות שאין עקר עלייתו אלא לשבח להתעלות עכ\"ז עולה להתעטר ואינו יורד להשפיע ויש בענין הזה דין כיון שהוא מסתלק ואינו משפיע. ואין כן שם ע\"ב שהוא רחמים ומשפיע עולה ויורד. וזה רצה באמרו וע\"ד שמא דע\"ב סליק ונחית וכו' שמא דתליסר וכו' כי י\"ג מדות הם של רחמים וסוד הרחמים להשפיע ולכן עולה ויורד. וע\"ב וי\"ג הכל דבר א', כי שם ע\"ב תלוי בי\"ב גבולים שהם י\"ג כמבואר בשער פרטי השמות. וכל עצמו לא הביא שם הרשב\"י ע\"ה י\"ג מדות אלא להכריח לשם ע\"ב שהוא רחמים ומשפיע. ולכן אחר עלייתו יורד. ובזה נתבאר כל שאר המאמר. ויצא לנו ענין סוד האלפא ביתות העולות והיורדות. גם נמצאנו למדים כי העולות הם בסוד העלייה ולכן הם עולות במספרם. וקשה כי לפי זה הי' ראוי שאלפא ביתא של אבג\"ד שמורה על העלייה יהיה בסוד המלכות בסוד האור החוזר בסוד הקבלה, ואלפא בית\"א של תשר\"ק תהיה בסוד הת\"ת בסוד האור ישר בסוד ההשפעה והרחמים, ולא כן דברי הרשב\"י בשיר השירים כדפי' בפרק הקודם דקאמר כי תשר\"ק היא במלכות ואבג\"ד בת\"ת. ולזה נשיב כי כשנדקדק דברי הרשב\"י התם דקאמר כי ענין תשר\"ק במלכות ואבג\"ד בת\"ת הוא בסוד אחור וקדם צרתני. פי' קודם הנסירה של חוה שבארנוה בשער המיעוט פ\"ב. ולכן היו אחוריים באחוריים מתדבקים הזכר פונה למעלה אל שרשיו והנקבה למטה נמצאו לפי זה סדר האותיות כך אבג\"ד וכו' פנים, והאחוריים הם א\"ת ב\"ש וכו', והזכר פונה למעלה בסוד האחוריים והנקבה פונה למטה הפך רדתם. ואחר הנסירה שהיה חיבורם פנים בפנים הזכר משפיע מביט כלפי מטה אל הנקבה והנקבה כלפי מעלה אל הזכר לקבל ממנו ולכן עולה אבג\"ד בזכר ותשר\"ק בנקבה וכדפי'.", + "הנה נכלל חלק הצרוף בכל הצריך. ועתה נבא לבאר חלק גימטריאות:" + ], + [ + "בחלק הגימטריא והוא ענין מספר האותיות שוה בשוה ולחלק זה חלוקים אחרים והם ראשונה חלק המשקל והוא המשובח שבכל הגימטריא ופי' כמו רזיא\"ל שעולה לחשבון אברהם ואותיותיהם שוות זה ה' אותיות וזה ה' אותיות וכן בי\"ט עולה יה\"ו שבזה ג' אותיות וזה ג' אותיות והם שקולים יחד זה כזה וזה כזה וזה המשובח שבכל הגימטריאות מפני שכל ענין הענפים והכחות שבשם זה הם בשם זה אלא שנתחלפו האותיות והכחות בכחות אחרים. וזה אפשר להיות ע\"ד שכתבנו למעלה ודרך זו קרובה בצד מה אל התמורה. ותחת החלק הזה יש חלק אחר והוא חלק החיבור והפרוד.", + "וענין החיבור הוא אם יהיו בתוכה ג' אותיות שיתחברו אל שתים כיצד הו\"ה שיתחברו שני ההי\"ן אל י' ויהי' י\"ו וכן אהי\"ה שיתחברו אל\"ף וה\"א אל וא\"ו ויעלה יה\"ו וכן חיים שיתחברו שני יודי\"ן אל כ\"ף ויהיה חכם וזה חלק משובח קצת שאינם משתנים האותיות מכל וכל בדרך החשבון כמו שנבאר אלא הם עומדות במקומם אלא שתים מהם נתחברו או נפרדו ומהיחוד והחבור יודע הפירוד ומהפירוד יודע היחוד ולכן אין צורך להאריך בו. אמנם הענין הוא כי כל אות ואות לפי מספרו יהיו כחותיו כי המספר לא על חנם הוא. כי התי\"ו יהיו לה ד' מאות ענפים מסתעפים ממנה כלם כפתור ופרח. וכן לכל הקנים היוצאים מן המנורה הטהורה שבה קבועות כ\"ב חפצים כדפי' בשער האותיות. ועם היות שנמצא שהא' הוא בכתר חשבונו א' מורה על ענף א', ות' היא במלכות או באיזה מקום שיהיה מורה על ד' מאות. ובודאי כי אלף הוא במעלה גדולה יותר מן התי\"ו. זו אינה שאלה, כי יש ענף כי עם היותו מיוחד כולל ענפים רבים מסתתמים ומתעלמים בו כמו האלף הכוללת כל הענפים ר\"ל כל האותיות כמו שפי' בשער האותיות וכלן מתיחדות בא'. ובזה יובן עתה ענין הגמטריא כי הוא ענין א' עם הדבר הנמנה בו. המשל אמ\"ן שעולה יאדהונה\"י כמפורסם בדברי הרשב\"י ע\"ה. כי כאשר יתחברו ת\"ת ומלכות יתייחדו ביחוד כ\"ו ענפים שבת\"ת כמנין שם בן ד', וס\"ה ענפים שבמלכות כמנין אדנ\"י. וכאשר נרצה לחברם נחברם בשם סוכ\"ה או בשם אמ\"ן או בשם מלאך כי בכלם נרמזים צ\"א ענפים שביחודם. אמת שלא ישתוו בעניינם כי סוכה הוא מיוחד יותר שהוא כ\"ו ה\"ס שענפיהם מתגלים על ענין הנרמז בשתי שמות וכיוצא בזה כאשר נחבר שתי אותיות אל אחד וכן שני שמות אל אחד הנה אותו האות ואותו השם לא יתייחס בעצם [א] באות הראשון או בשם הראשון שהיה עיקרי ברוחניותיה. ומזה נקיש אל כאשר תשתנה התיבה מכל וכל. ואולם סדר מנין הגימטריא קבלו בהם היותם תשעה ואלה שמותם כאשר כנו להם הקדמונים. א מספר המעוגל הכללי והוא בחזרת הגלגל ר\"ל שהאלפים אינם נחשבים אלא כאחדים כגון חמשה פעמים רי\"ו שעולים אנכ\"י. ורבים כנו מספר זה בשם מספר קטן והטעם מפני שהוא מקטין המספר כי ממאה יעשה א' ומשלש מאות ג' ומארבע מאות ארבעה. וכן על דרך זה יקטין מספר האלפים אל מדרגת האחדים. ומכנה הרשב\"י ע\"ה המספר הזה לחנוך וכן המורגל במקומות הרבה בפרט בתיקונים לחשבן זעיר דחנוך. ונראה לנו היות הענין הזה כי חנוך הוא נער מטטרו\"ן והמלאך הזה המקטין את המדות מפני שהוא מראה קטנה רצה לומר שיש בו ענפי הספירות מתפשטות ומתלבשות באורו ואינו זוכה אליהם בהיותם כלולות מעשר או יותר. כי זהו סוד המספר שבאותיות כי יתעלו האחדים אל העשירות בסוד אחד כלולה מעשר ומהעשירות אל המאות בסוד כי כל א' כלולה מי' וי' מי' כי כל אחד מי' ענפים יוכללו עוד מעשר ונמצא מא' עולה אל מאה וכן על דרך זה יעלו לאלף. ומטטרון הפך מדה זו כי אור הכללות חשך בעדו ואין לו כללות המדות לפי שהוא בעולם הפירוד (היינו עולם היצירה) ולכן אדרבה הוא מקטין מספר האותיות ומה שמאיר למעלה בספירה באלף מאיר למטה במטטרון באחד וזהו סוד מספר קטן ומזה נוכל להקיש אל המספרים המוסיפים שהם מוסיפים הכלליות והמוסיפים באותיות עצמם הם מוסיפים עצם הענף הכולל וכן המוסיף התיבה וכיוצא בזה וכן המוסיפים המילוי בסוד המילויים שפי' בשער שם בן ד' ודי בזה הערה להשכלות שאר המספרים כדי שלא נצטרך לבארם כי בשער זה יכנסו כלם מעלה מטה:", + "ב מספר הקדמי כגון ג' עולה ששה כשנמנה מתחלת האלפא ביתא ועד הג'. ד' עולה י' וה' עולה ט\"ו כשנמנה מראש האלפא ביתא. והנרצה לסיים הנה כל המספרים כלם מראש האלפא ביתא ועד סופה כדי שיקל אלינו למנות כשנצטרך אל המספר. וזו צורתה:
א ב עולה ג
א ב ג עולה ו
א ב ג ד עולה י
א ב ג ד ה עולה טו
אבגדהו עולה כא
אבגדהוז עולה כח
א ב ג ד ה ו ז ח עולה לו
אבגדהוזחט עולה מה
אבגדהוזחטי עולה נה
אבגדהוזחטיכ עולה עה
אבגדהוזחטיכל עולה קה
אבגדהוזחטיכלמ עולה קמה
אבגדהוזחטיכלמנ עולה קצה
אבגדהוזחטיכלמנס עולה רנה
אבגדהוזחטיכלמנסע עולה שכה
אבגדהוזחטיכלמנסעפ עולה תה
אבגדהוזחטיכלמנסעפצ עולה תצה
אבגדהוזחטיכלמנסעפצק עולה תרצה
אבגדהוזחטיכלמנסעפצקר עולה תשצה
אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרש עולה אלף צה
אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשת עולה אתצ\"ה
והנה בלוח זה יקל אלינו הוצאת המספר לכל המצטרך בעזר הצור וישועתו:", + "ג מספר הכרחי והוא מספר המלה לפי מה שהיא כגון חסד עולה ע\"ב גבורה רי\"ו או ארי\"ה:", + "ד מספר מוספי הוא שמוסיפין האותיות מן המלה על המספר או המלה עצמה אם יצטרך הכל לפי הצורך וכן אלה נתבאר העלמם למעלה וכן טעמם והטעם אל הקדמיי מאחר שהיא סבתה ע\"ד שפירשתי בספירות בשער סדר האצילות:", + "ה מספר המרובע הכללי כגון דוד שעולה יד צריך לצרף המלה לפי סדר האותיות. ונאמר ד' פעמים י\"ד יעלה נ\"ו. ו' פעמים י\"ד יעלה פ\"ד הרי ק\"מ. וד' פעמים י\"ד יעלה נ\"ו. סך כלם קצ\"ו. וטעם הענין כי אחר שהם י\"ד ענפים בג' כחות וודאי כל אחד מהכחות שבג' כחות כלול מכל הכחות ולכן יהי' י\"ד פעם י\"ד כי כל אחד מהכחות כלול מכלם כמו שפי' ולכן יעלו למספר גדול הזה:", + "ו מספר המרובע הפרטי כגון שני פעמים ב' עולים ד', ג' פעמים ג' הרי ט', וכן ד' פעמים ד' הרי י\"ו. והענין הזה שיוכלל האות בכלל הכחות שבה לבד לא בכל כוחות שבתיבה כמו הכללות הקודם במספר הכללי:", + "ז מספר שמיי ר\"ל לשום על המלה מלוי האותיות כגון ידוד במלוי אלפין כזה יוד ה\"א וא\"ו ה\"א שעולה מ\"ה כמספר אדם. וזה כבר נתבאר לעיל:", + "ח מספר המספריי ר\"ל י' עשרה, ועשרה עולה תקע\"ה. ה' חמשה, וחמשה עולה שנ\"ג. והענין הזה הוא כי אותם חמשה כחות נכללים במנין שמם כי שם מספרם מעיד עליהם:", + "ט מספריי הגדול ר\"ל יו\"ד במילואו עשרים ועשרים בגימט' כתר. וביאורו ע\"ד שפי' בהשמיני ויגיד עליו רעו.", + "הנה נכלל החלק הגימטריאה:", + "עוד יש קרוב לענין זה והוא נקרא נוטריקון והוא ענין ראשי תיבות וסופי תיבות ותוכי התיבות. המשל אל, מלך, נאמן, שראשי תיבות אמן וסופי תיבות לכ\"ן ותוכי תיבות מל\"א וכיוצא בזה ושאר מן השמות היוצאים מראשי תיבות או מסופם או מאמצעותם או בדילוג אות אחת ולקחת אות אחת בדילוג חברתה וכדברים האלה כמו שם הס\"ר תי\"ו אה\"ן היוצא מהנסתרות לה' אלדינו בדילוג אות ולקחת אות וכן רבים כדברים האלה. ואין צריך להאריך כי כל ענין זה מורה על כבוד התורה והעלמה שנתגשמה וקבלה כל הצרופים שיכולים להיות בעולם ונתלבשה בלבוש נכר כדפרישית בשער האותיות בפרק א' וכל זה כדי להשלים נפשותינו כי ה' חפץ למען צדקו וגו'. ובזהר פרשת בראשית (דף מ\"ו ע\"ב) נראה בפירוש כי חשבונות וגימטריאות הם כלם תלוים במלכות. כי בספירות למעלה אין הענפים מתגלים בחשבונות וגימטריאות ומה שנמצא חשבון וגימטריא שם עם כל זאת עקרן במלכות ומשם רומזים למעלה. ובזה נשלם הפרק הזה ונכלל השער הזה בס\"ד. ברוך ה' לעולם אמן ואמן ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה:" + ] + ], + [ + [ + "שער הנשמה הוא שער לא:", + "אחר שבשערים הקודמים נתעסקנו בכל חלקי החכמה הנעלמה הן רב הן מעט. כוונתנו בשער זה לבאר ענין האדם ר\"ל צורתו שהוא נשמתו ורוחו ונפשו ויהיה עסקנו בג' חלקי הדרוש הזה. האחד מקום הנשמה ועניינה בעה\"ו ותועלת בריאתה. שנית חיבורה בגוף הנגוף עם היותה הויה דקה רוחניות יותר ממלאכי השרת כדפירשנו בשער היכלות. שלישית ענין חטאה ועונשה ופגימתה למעלה בשרשים הנכבדים ופגימת עצמה וכן קיצוצה בנטיעות ח\"ו:", + "פרק ראשון:", + "בביאור חלק א' שהוא מקום הנשמה. המפורסם בדברי הרשב\"י ע\"ה כי הנשמה רצה לומר צורת האדם נחלק לשלשה חלקים והם נפש רוח ונשמה. והנפש מרכבה לרוח והרוח מרכבה לנשמה ואצילות שלשתם מהספירות העליונות שרשי כל השרשים אשר למו. אמנם נחלקים באצילותם כי הנשמה אצולה מבינה וסימן ונשמת שדי תבינם (איוב לב ח). והרוח אצולה מתפארת וכן הת\"ת כסא ומכון לבינה ולכן הרוח כסא ומכון לנשמה. והנפש אצולה מהמלכות ולכן הנפש כסא ומכון לרוח כמו שהמלכות מכון וכסא לתפארת. וכן באר הרשב\"י ע\"ה אצילותם בזהר פ' ויגש (דף ר\"ו) וז\"ל ת\"ח כלא אינון דרגין אילין על אילין נפש רוח נשמה דרגא על דרגא נפש בקדמיתא ואיהי דרגא תתאה כדקאמרן. רוח לבתר דשריא על נפש וקיימא עלה. נשמה דרגא דסלקא על כלא ואוקמוה. נפש דא נפש דוד ואיהי דקיימא לקבלא נפש מההוא נהר דנגיד ונפיק. רוח דא רוח דקיימא עליה דנפשא ולית קיומא לנפש אלא ברוח ודא הוא רוח דשריא בין אשא ומייא ומהכא אתזן האי נפש. רוח קיימא בקיומא דדרגא אחרא עילאה דאקרי נשמה, דהא מתמן נפקי נפש ורוח, מתמן אתזן רוח. וכד נטיל רוח כדין נטלא נפש וכלא חד ואתקריבו דא בדא. נפש אתקרב ברוח ורוח אתקריב בנשמה וכלא חד עכ\"ל.", + "ובפירוש פי' כי הם נשמה בינה רוח תפארת נפש מלכות. וכן נתבאר בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ד.) וז\"ל נר ה' נשמת אדם. נ\"ר, נפש רוח ואינון אצילות דשכינתא ועמודא דאמצעיתא דכליל שית ספירין. נשמת אדם, אצילותא דאימא עלאה עכ\"ל.", + "והנה בכחו יתברך מתקשרים שלשה הכחות האלה קשר אמיץ וחזק כל אחד לפי מדרגתו ועניינו איש על עבודתו ועל משאו. ויש שואלים כי אחד ששלשה החלקים נאצלים מבינה ת\"ת ומלכות אם כן איך אנו אומרים שנשמת אברהם היא מצד החסד וכן יצחק מצד הגבורה ויעקב מצד התפארת וכיוצא בזה. ושאלה זו שאל רבי יהודה חייט לרבי אלקשטלי. וזאת תשובתו אליו מה ששאלת מענין מה שארז\"ל שנפש אברהם מיוחס אל הימין ויצחק לשמאל וכן הרבה כל אחד וא' מיוחס למדתו והקשית והלא כל אדם כלול משלשה מדרגות נפש רוח ונשמה נפש ממלכות ורוח מתפארת ונשמה מבינה אם כן איך אפשר שיתיישבו הדברים. כבר ידעת אחי שכל המדרגות כלולות זו בזו כי נעוץ סופן בתחילתן ולפיכך נמצאת כל אחד ואחד כוללת כל האצילות ומאחר ששלשה צורות נמצאות מג' מדרגות מן האצילות שמהם יונקות המושכל והמורגש והמוטבע בסוד נפש רוח ונשמה הם בעצמם נמצאות בכל ספירה וספירה עכ\"ל.", + "וכלל דבריו כי שלשת המדרגות הם לאברהם מהבינה והת\"ת והמלכות שבחסד. וכן ליצחק מצד הגבורה, וכן ליעקב מצד הת\"ת. ויש שפירשו בענין אחר על דרך זה כי נשמת אברהם מצד חסד שבבינה ונשמת יצחק מצד הגבורה שבבינה ונשמת יעקב מצד התפארת שבבינה, ורוח אברהם אבינו ע\"ה מצד חסד שבתפארת ורוח יצחק מצד גבורה שבתפארת ורוח יעקב מצד תפארת שבתפארת. וכן לנפש מצד חסד שבמלכות או מצד הגבורה שבמלכות או מצד הת\"ת שבמלכות. ולנו בזה דרך אחרת כי כל נשמה ונשמה כלולה מעשר וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה והעתקנו לשונו בשער עשר ולא תשע בפ\"ה במאמר ואית אחרנין מארי ס\"ת וכו' ע\"ש.", + "והנה אחר שכל נשמה כלולה מעשר. וכמו שהאדם במעשיו הראויים יגביר מדה מן המדות לפעול ויהיו כל שאר המדות מתלבשות בענין המדה ההיא מצד תוקף ההשפעה כדפירשנו בשער מהות והנהגה, כן גם אם ירצה האדם יגביר בנשמתו מצד פעולותיו איזה חלק שירצה כגון אם יעסוק בתורה יגביר על עצמו כח התפארת ונמצא חלק התפארת שבנשמתו מאיר עד שיהיה הוא העיקר ושאר החלקים נטפלים אליו. ובזה יובן ענין אברהם אבינו שדרשו בספר הבהיר (הובא בהשמטות הזהר ח\"א דף י\"ג) בפסוק (תהלים קיח) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה שדחה אברהם אבינו מדת המלכות וכן יצחק וכו', ואם היתה נשמתם אצולה ממנה כיצד דחו אותה וכן אם היתה נשמת אברהם אצולה מצד החסד אם כן בהכרח היה מרכבה לחסד ואם כן איך אפשר לדחות או איך דחה. ובמה שביארנו נתישב עניין זה כי האדם יכול להגביר בנשמתו איזה חלק שירצה לפי מעשיו והנה האבות לא רצו לידבק כי אם במקום גבוה והגבירו בנשמתם אברהם חלק החסד יצחק חלק הגבורה כו' וכן כל האנשים וכבר בארנו זה הענין בארוכה בשער הכנויים בפ\"ד בס\"ד. ועל דרך זה אפשר להישראל להתגלגל בכהן או לוי לפי תגברות החלק שזכה להגביר במעשיו קודם גלגולו.", + "והנה בזולת שהנשמה כלולה מעשר כמבואר עוד היא כלולה מארבע יסודות עליונות כגוף שהוא כלול מארבע יסודות. ויסודות הנשמה הם המים הרוחניים מצד החסד והאש הרוחני מצד הגבורה והרוח הקדוש מצד התפארת והעפר הדק מצד המלכות וכן באר הרשב\"י ע\"ה פ' וארא (דף כ\"ד ע\"ב) וז\"ל אר\"ש הא דאמר רבי חזקיה דכר ברא קודשא בריך הוא לאדם מעפרא דמקדשא דלתתא אתברי. מעפר דמקדשא דלעילא אתיהיב ביה נשמתא. כמה דכד אתברי מעפרא דלתתא אתחברו ביה תלת סטרי יסודי דעלמא, ה\"נ כד אתברי מעפרא דלעילא אתחברי ביה ג' סטרי יסודי דעלמא ואשתלים אדם עכ\"ל.", + "כי הנשמה לעולם היא כלולה מעשר ספי' ומלבד זה גוברים בה יותר מראה הד' [יסודות הנז'] עד שיתראו הד' פנים מאירים בה יותר ויותר משאר העשר. וכענין הזה בספירות עצמם, כי עם היות שכל אחד כלולה מעשר, פעמים הם נכללות בד' פעמים בחמש פעמים בז' כדפי' בשער מהות והנהגה. והענין הוא כי מלבד כללות העשר גוברים בו השבע מדות עד יאירו יותר מהכל וכן לגבי הת\"ת כי עם היות שהוא כלול מעשר כשאר הספירות עם כל זאת נאמר בו שהוא כולל שש קצות. וכמשפט הזה לכל הספירות כדפירשנו בשער הנזכר. ובזולת הכלליות האלה שיש בנשמה עצמה יש במציאות הנשמה כמה וכמה פרטים אחרים:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם בארנו אצילות ג' חלקי צורת האדם ממקום גבוה מבי\"נה ותפארת ומלכות. יש לשאול שא\"כ היה מן הראוי שבהסתלק האדם מן העולם יסתלקו כל שלשה חלקים האלה אל מקורם ויסודם הרוחני ואין הדבר כן כי בפירוש פירש הרשב\"י ע\"ה כי משכן הנפש בקבר ומשכן הרוח בגן תחתון ומשכן הנשמה בגן העליון ויש לשאול למה. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בזוהר (ויחי דף רכ\"ד ע\"ב) תאנא אלף וחמש מאה ריחין סלקין בכל יומא מגנתא דעדן דמתבשמי בהו אינון לבושי יקר דההוא עלמא דמתעטרין מן יומין דבר נש. אמר רבי יהודה כמה לבושין אינון. אמר רבי אליעזר טורי עלמא בדא פליגו. אבל תלתא אינון, חד דמתלבש ביה רוח דבגנתא דעדן דארעא, וחד דמתלבשא ביה נשמתא בגו צרורא דחיי בין פורפירא דבי מלכא, וחד לבושא דלבר דקאים ולא קאים אתתחזי ולא אתחזי בהאי מתלבשת ביה נפשא ואזלא ושטא בעלמא ובכל ריש ירחא ושבתא אזלת ואתקשרת ברוחא דגנתא דעדן דבארעא דקיימא בין פרגודא יקירא ומיניה אוליף וידע מה דידע ושאט ואודע ליה בעלמא עכ\"ל.", + "ומתוכו מתברר כי עקר ישיבת הנפש בעולם הזה ורוח בגן עדן התחתון והנשמה למעלה. וכן מתבאר בפ' אחרי (דף ע' ע\"ב) וז\"ל תלת מדורין עבד קודשא בריך הוא לצדיקייא חד דזכו אינון צדיקייא דלא אשתציאו מהאי עלמא וכד אצטריכו בני עלמא רחמין ואינון חייא בצערא יתבין אינון מצלי צלותא עלייהו ואזלין ומודעין מלה לאינון דמיכי חברון ומתערין ואעלין לגן עדן דארעא דתמן רוחיהון דצדיקייא מתלבשין בעטרין דנהורא ואתייעטו בהו וגזרין גזירה וקודשא בריך הוא עביד רעותהון וחס על עלמא. ואינון נפשאין דצדיקייא משתכחין בהאי עלמא לאגנא על חייא. והאי איקרי נפש. ודא לא אשתצי מהאי עלמא כו' לאסתכלא ולמנדע ולאגנא על דרא והאי הוא דאמרו חברייא דמיתי ידעי בצערא דעלמא ועונשא דחייבייא די בארעא בהאי הוא דכתיב ונכרתה הנפש ההיא מעמיה. מדורא תניינא הוא ג\"ע די בארעא. דעביד ביה קב\"ה מדורין עילאין יקירין כגוונא דהאי עלמא וכגוונא דעלמא עלאה. והיכלין בתרין גוונין דלית לון חושבנא ואילנין ועשבין וריחין דסלקין בכל יומא. ובהאי אתר שארי ההוא דאקרי רוח דאינון צדיקייא ומדורא דההוא רוחא ביה שארי. וכל רוח ורוח מתלבשא בלבושא יקירא כגונא דהאי עלמא וכגוונא דההוא עלמא עלאה. מדורא תליתאי ההוא מדורא עלאה קדישא דאקרי צרורא דחיי דתמן מתעדנא ההוא דרגא עלאה קדישא דאקרי נשמה והאי אתדבק לאתענגא בעדונא עלאה עלה כתיב אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ עכ\"ל. ועוד מתבאר הענין שם וכן מתבאר בכמה מקומות מהזהר ועתה למה לא תעלה הנפש והרוח אל שרשם העליון כיון שהם נאצלות מלמעלה:", + "ולזה נאמר כי ודאי אין נשמה אצולה מתאצלת למטה בעולם התחתון אם לא שיתברא ויתייצר ויתעשה ואלו הבחינות לא יפרדו ר\"ל שאין מציאות אצילות בעולם אם לא שישתלשלו המדרגות כי לבוש האצילות הוא הבריאה ולבוש הבריאה היא היצירה ולבוש היצירה היא העשייה. ולכן הוכרח היות אל נשמת האצילות לבוש א' והוא נשמה דבריאה והיא היותר נמצאת כי מי זוכה אל האצילות. ואמנם מי שיש בו נשמת הבריאה יקרא עבד ה' ומי שיהיה בו נשמת האצילות יקרא בן. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה דף ו'.) וז\"ל מסטרא דכבוד נברא, אמרין ישראל לגבי אדון עלמא אם כעבדים. ומסטרא דכבוד נאצל, אתמר בהו אם כבנים עכ\"ל. וכן פירש בספר ר\"מ. אמנם נשמת יצירה ועשיה לא נמצא כלל מפני שהרוח הוא יצירה אל נשמת הבריאה והנפש עשיה אל הרוח הנוצר. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקוני ז\"ח דף קל\"ב ע\"ב) וז\"ל נעשה אדם, אתחברא אופן ומלאך וכסא ואמרו נעשה אדם דיהא בשותפו דילן נשמתא מכסא ורוחא ממלאך ונפשא מאופן למהוי בדיוקנא דילן וכו' עכ\"ל.", + "ועוד יותר מבואר במ\"א בתקונים (תקונא ו' דף כ\"א ע\"ב) לא תקח האם על הבנים. ביצים אינון מסטרא דאופנים, אפרוחים מסטרא דנער מטטרו\"ן, בנים מסטרא דכורסייא דאיהי סוכת שלום. דאיהו קינא דשכינתא. דאימא עלאה מקננא בכורסייא בתלת ספירן עילאין. עמודא דאמצעיתא כליל שית ספירן. מקננן במטטרו\"ן. אימא תתאה מקננא באופן דאתמר ביה (יחזקאל א) והנה אופן א' בארץ.ועוד שכינתא מסטרא דכורסייא אתקריאת נשר. מסטרא דנער יונה, ומסטרא דאופן, צפור. ושכינתא דמות אדם להנה. שלח תשלח. ת\"ח, מלאכא אית דממנא על עופין אינון נשמתין דאתקריאו צפרין וסנדלפו\"ן שמיה. ובזמנא דישראל מקיימי האי פקודא ואזלא אימא מתתרכא ובנין צווחין, איהו אוליף זכו על עופין דיליה ואמר קמי קב\"ה כתיב בך ורחמיו על כל מעשיו, אמאי גזרתא על האי עופא דאתתרכא מקינה. וכן מטטרון אוליף זכו על עופין דיליה דאינון רוחין דפרחין בבני נשא. דמכורסייא, אינון נשמתין. ומהאי חיה, אינון רוחין. ומאופן נפשין. ואינון בבריאה יצירה עשייה. בשבת ויום טוב נחתין עלייהו נשמתין ורוחין ונפשין באורח אצילות דאינון רוחא דקודשא עכ\"ל.", + "ועם שהעתקנוהו בשער אבי\"ע עכ\"ז הארכנו בהעתקתו לפי שמצטרך אלינו. והכוונה כי הכסא דהיינו הבריאה, ומטטרו\"ן דהיינו היצירה, וסנדלפו\"ן שהוא אופן שעל ידו משרה הקב\"ה שכינתו בעולם, ועליו נאמר והנה אופן אחד בארץ, הוא לבוש אל השכינה להתלבש בעשייה כמו שנתבאר בשער אבי\"ע. ואמר כי הנשמות הם מצד אור המתגלה ומתלבש ומתפשט מעצם הספי' אל הבריאה, והרוחות הם מאור המתלבש ביצירה, והנפשות מאור המתלבש בעשיה דהיינו באופן. ומפני כי סתם נשמה רוח נפש הם מבינה ת\"ת מלכות, לזה אמר שיתגלה אור הבינה בבריאה ואור הת\"ת ביצירה ואור המלכות בעשיה, דהיינו כסא ומטטרו\"ן וסנדלפו\"ן שהוא אופן. ונמצא לפי זה, הנשמה דבריאה מתלבשת ברוח דיצירה, ורוח דיצירה מתלבשת בנפש דעשייה.", + "והנה העשיה היא העולם הזה בכל בחינותיו כמבואר בזהר בכמה מקומות. ופורפירא שאמר לעיל במאמר דר' אלעזר הוא הבריאה לבוש יקר אל המלך כמבואר בשער הנזכר. ולהיות כי אלה המאורות אין עקרם אלא מהמאור המתפשט בבחינות אלה, לכן בהסתלק האדם מן העולם יסתלקו כל א' מהמדרגות ממש אל שרשם שהם בריאה יצירה עשיה. ולכן הרוח בגן כי שם היצירה בהיכלות הקדושות והנפש משוטטת בעה\"ז לארכה ולרחבה בסוד האור המתפשט בו דהיינו עשיה. אמנם ג' כחות אלה כשהם מצד האצילות. בשבתות וי\"ט [יתוסף בו] ענין הנקרא תוספת נשמה כמו תוספות אור המתוסף מצד הכתר דהיינו מה שלמעלה מהבריאה. כי הבינה מתלבשת בבריאה. ולמעלה ממנה כתר וחכמה ולפי האמת היינו ע\"ס הנאצלות בסוד אצילותם משם נשפע תוספות נשמה. ומפני כי שתים אלה לא יתלבשו בבריאה כדפי' לכן פירש הרשב\"י ע\"ה בקצת מקומות כי תוספות נשמה הוא מצד הכתר וכאשר הוא נשמה מאצילות זו היא נשמה שתתעלה עד שרשיה העליונים בסוד האצילות. ולכן בימי החול נאמר (שמות כ ט) ששת ימים תעבוד לשון עבד שהאדם אז בבחי' עבד כי נשמתו אז מסטרא דעבד מבריאה לבד אפי' לכשרים ועכ\"ז לפעמים יתעלו הנפש והרוח והנשמה ויתקשרו זה בזה ויתעלו עד השרשים. מאחר שהם ניצוצות מתפשטות מאור עליון לכן ביחוד העולמות יתקשרו הענפי' בשרשים כמו שיתקשרו ויתייחדו ההיכלות ויתעלו אל שרשם העליון בסוד התפלה כמבואר בשער ההיכלות. כן דין הנפש והרוח והנשמה. וכן בארו בזהר בפי' תרומה (דף קמ\"ב ע\"ב) וז\"ל נפש דאית לה נייחא, האי כד אזלא ומשטטא איערעת בהאי ממנא ידומיע\"ם ובאינון סרכין דיליה ונטלין לה ועאלין לה בכל פתחי דג\"ע, ואחזיין לה יקרא דצדיקייא ויקרא דההוא רוח דילה ומתדבקא ביה בנייחא גו ההוא לבושא וכדין ידעת באינון מילין דעלמא כו'. ואתנהירת מניה כסיהרא כד אתנהרא מן שמשא. ורוח מתקשרא גו ההוא נשמתא. וההוא נשמתא אתקשרת גו סוף מחשבה דאיהי רזא דנפש דלעילא. וההוא נפש אתקשרא גו ההוא רוח עילאה. וההוא רוח אתקשר גו ההוא נשמה עלאה. וההוא נשמה אתקשרת בא\"ס כו' עכ\"ל. ומתוכו מתבאר ענין ייחוד וקשר הענפי' והסתלקותם במקורם כדפי' כי עשיה מתיחד ביצירה ויצירה בבריאה ובריאה באצילות ואצילות בנקודה עליונה. ולעמוד בעומק הדרוש הזה צריך להתבונן במה שפי' בשער אבי\"ע בכללו ואח\"כ יושכלו ויובנו דברינו זה על מתכונתם בעה\"ו:" + ], + [ + "עם היות שבפרק הקודם חייבנו שלא ימצא נשמה דבריאה אם לא תתלבש ברוח דיצירה ולא ימצא רוח דיצירה אם לא תתלבש בנפש דעשייה. עכ\"ז אפשר שימצא נפש דעשיה בלא רוח דיצירה וכן רוח דיצירה בלא נשמה דבריאה מפני כי לא הכל זוכים אל הרוח ולא הכל זוכים אל הנשמה כי לפי מה שהאדם מתקרב אל קונו כן יושפע עליו רוחו. וכאשר יזדכך יותר, יושפע עליו נשמתו. וכאשר יוסיף אומץ בעבודתו, יושפע עליו נשמת האצילות כדי שיקרא בן בית להקב\"ה. ועכ\"ז אינם חונים עליו כל המדרגות האלה רק לעתים ידועות לפי שיעור טהרתו. וכן בארו בזהר פ' ויקרא (דף כ\"ד ע\"ב) וז\"ל בר נש מקדש גרמיה מלרע, מקדשין ליה מלעילא. וכד אתקדש בקדושה דמאריה, מלבישין ליה נשמתא קדישתא אחסנתא דקב\"ה ובנ\"י. וכדין ירית כלא ואלין אקרין בנין לקב\"ה כד\"א בנים אתם לה' אלהיכם והא אוקמוה עכ\"ל.וזהו דבר נגד הנשמה האצולה ולכן אמר אחסנתא דקב\"ה וכנ\"י דהיינו מיחוד הת\"ת והמלכות הם מצד האצילות שמשם נקראים בנים כדפי' לעיל בפ' הקודם. וז\"ש ואילין איקרון בנין וכו'.", + "ועוד הוסיף הביאור הרשב\"י ע\"ה בפ' זו (שם דף כ\"ה.) וז\"ל הא תנינן אית מאן דזכה בנשמתא, ואית מאן דזכה באתערותא דרוח, ואית מאן דלא זכה אלא בנפש עכ\"ל.", + "וכן בארו בפ' אחרי (דף ע' ע\"ב) וז\"ל דא\"ר יוסי בכלהו בני נשא אית נפש ואית נפש עלאה מנפש. זכה בר נש בהאי נפש, מריקין עליה עטרא חדא דאקרי רוח הה\"ד עד יערה עלינו רוח ממרום כדין אתער בר נש באתערותא אוחרא עלאה לאסתכלא בנימוסי מלכא קדישא. זכה בר נש ביה בההוא רוחא, מעטרין ליה בעטרא דכתרא קדישא עלאה דכליל כולא ואקרי נשמה דאתקריאת נשמת אלוה וכו' עכ\"ל.", + "והנה ר' יוסי במאמר הזה הכביר תוספת ביאור כי אפי' אל הנפש עצמה לא יזכה. ומפני דלכאורה משמע שאם אין לאדם נפש לא יוכל לחיות לזה אמר אית נפש ואית נפש כי יש נפש החיונית הטבעית שהיא מרכבה אל הנפש האלהית כמו שנבאר ואע\"פ שיהיה האדם חי אפשר שלא יתאצל בו נפש אלא הוא חי מצד הנפש החיונית. וכשיזכה יושפע עליו נפש האלהית. ואם יזכה עוד ישפיעו עליו רוח ונשמה כדמפרש. עוד בארו ענין זה בזהר בפ' ויגש (דף ר\"ו.) וז\"ל ואלין תלת דרגין כלילן בהו בבני נשא לאינון דזכאן לפולחנא דמאריהון. דהא בקדמיתא אית ביה נפש ואיהו תיקונא קדישא לאתתקנא בה בר נש. כיון דאתי בר נש לאתדכאה בהאי דרגא אתתקן לאתעטרא ברוח דאיהו דרגא קדישא דשריא על נפש לאתעטרא ביה בר נש ההוא דזכי. כיון דאסתלק בהו בנפש ורוח ואעל ואתתקן בפולחנא דמאריה כדקא יאות כדין שריא עליה נשמתא דרגא עלאה קדישא דשלטא על כולא בגין לאתעטרא בדרגא עלאה קדישא וכדין איהו שלימו דכולא שלים בכל סטרין למזכי בעלמא דאתי. ואיהו רחימא דקב\"ה כד\"א להנחיל אוהבי יש, מאן אינון אוהבי אלין אינון דנשמתא קדישא בהו עכ\"ל. וממנו מתבאר כוונתינו באור יפה. ", + "וכן נתבאר בזוהר (חדש דף י\"ב ע\"ב ע\"ש וינעם לך) שהרשב\"י ע\"ה עשה סעודה לכבוד ר\"א בנו שנשפע עליו נשמתו. עוד נתבאר בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קל\"ד) וז\"ל ת\"ח דבר נש מיד דאתייליד יהבין ליה נפשא דבעירא מסטרא דדכיו מאילין דאתקריאו אופני קדש. זכה יתיר יהבין ליה רוחא [מסטרא דחיוון דאינון] חיות הקדש. זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מסטרא דכרסייא. ותלת אילין אינון אמה ועבד ושפחה דברתא דמלכא. זכה יתיר יהבין ליה נפשא באורח אצילות מסטרא דבת יחידה ואתקריאת איהי בת מלך. זכה יתיר יהבין ליה רוח באורח אצילות מסטרא דעמודא דאמצעיתא ואתקרי בן לקב\"ה הה\"ד בנים אתם לה' אלהיכם. זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מסטרא דאבא ואימא וכו' ע\"ש עכ\"ל לענייננו.", + "הנה נמצא שלפי שיעור עסק האדם בעה\"ז כן יושפע עליו נשמתו או רוחו או נפשו הכל לפי שיעור עבודתו. ואופן פגימתה עם היות שאינה בגוף זה יתבאר בס\"ד. ויש פעמים שהנשמה יושפע על האדם בעת יקיים איזה מצוה או באיזה ענין עסק התורה אז ישגיח בו ה' ויושפע עליו נשמה לפי מה שהוא כדי שישתלם בה. ובזולת ג' חלקים אלה עוד יש חלקים זולתם שהם המלאכים המלוים לאדם לשומרו שעליהם נאמר (תהלים צא) כי מלאכיו יצוה לך. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בספר הזהר (בהקדמה דף י\"ג.) ונחלקו ר\"ש ור' פנחס במספרם במה שר\"ש אמר שהם שנים שנאמר כי מלאכיו יצוה לך. ור\"פ אמר ג'. דכתיב (איוב לג) אם יש עליו מלאך הרי א', מליץ תרי, אחד מני אלף, הרי ג'. ובמ\"א (במשפטים דף ק\"ו ע\"ב) פי' כי אלו המלאכים הם הנבדלים מן האדם בעת חטאו ועליהם נאמר (ישעיה נז יח) ואשלם נחומים לו ולאבליו שהם המלאכים האלה שהם מתאבלים עליו ובדלים ממנו כפי מעשיו הרעים שהם נעלמים במעשיו והם מתגלים במעשיו. והטעם מפני שהם נאצלים באצילות נשמתו כי בעת שהנשמה מתאצלת מייחוד הקב\"ה ושכינתיה המלאכים האלה נאצלים עמה. וכן ביאר הרשב\"י (בהקדמה שם דף י\"ב) וז\"ל ישרצו המים שרץ נפש חיה, דא ברית קיימא קדישא נהר דנגיד ונפיק. ומייא דיליה אתרביאו ורחשין ריחשא ורבוייא דנשמתין לההיא חיה. ובאינון נשמתין דעאלין בהאי חיה נפקין כמה עופין וחילין רברבין דטאסין כל עלמא וכד נשמתא נפקא להאי עלמא ההוא עופא דפרח ונפיק בהדי האי נשמתא מההוא אילנא נפק עמיה. כמה נפקין בכל נשמתא ונשמתא, תרין, חד מימינא וחד משמאלא. אי זכי אינון נטרין ליה דכתיב כי מלאכיו יצוה לך. ואי לא אינון מקטרגי עליה. א\"ר פנחס תלתא אינון דקיימי אפטרופסין עליה דבר נש דכתיב אם יש עליו מלאך מליץ וכו'. ומסיק התם שהודה ר\"ש לר' פנחס. ואין לומר שאין המלאכים האלה אותם שארז\"ל יצה\"ט ויצה\"ר, כי בפי' בארו בזהר (וישלח דף קס\"ה ע\"ב) שהם עצמם יצה\"ט ויצה\"ר. וז\"ל ר' יהודה פתח כי מלאכיו יצוה האי קרא אוקמוה חברייא דהא בשעתא דבר נש אתי לעלמא מיד אזדמן בהדיה יצה\"ר דאיהו מקטרגא ליה לבר נש תדיר כד\"א לפתח חטאת רובץ מאי חטאת רובץ דא יצה\"ר. ודוד נמי הכי קרייה חטאת דכתיב וחטאתי נגדי תמיד בגין דאיהו עביד ליה לבר נש למחטי קמיה מאריה. ויצה\"ר דא לא אתעדי מן בר נש מן יומא דאתיילד ולעלמין. ויצה\"ט אתי עם בר נש מיומא דאתי לאתדכאה ואימתי אתי לאתדכאה כדקא יאות כד איהו בר תליסר שנין כדין אזדווג בר נש בתרוייהו חד מימינא וחד משמאלא כו' ואלין אינון תרין מלאכין ממש ממנן ואינון משתכחי תדיר בהדיה. אתי בר נש לאתדכאה ההוא יצה\"ר אתכפייא קמיה ושליט ימינא על שמאלא ותרוויהו מזדווגין לנטרא ליה לבר נש מכל אורחוי דאיהו עביד כד\"א כי מלאכיו יצוה לך וגו' עכ\"ל.", + "וממנו מתבאר כי ענין הנדרש לעיל על שני המלאכים הם יצה\"ט ויצה\"ר. עוד שם (דף קע\"ד ע\"ב) א\"ר אבא בשעתא דבר נש אזיל באורחי דאורייתא וכל אורחוי מתתקנן כדקא יאות כמה סנגורין קיימין עליה לאדכרא ליה לטב. פתח ואמר אם יש עליו מלאך מליץ א' וגו' ויחוננו ויאמר פדעהו וגו'. וכי לא איתגלי וכו'. ת\"ח בהאי קרא תשכח ברירא דמלה כתיב אם יש עליו מלאך אי לא כתיב יתיר יאות הוא. אבל מלאך מליץ א' מני אלף כתיב. ומאן איהו, דא איהו מלאך דממנא עמיה דבר נש בסטר שמאלא דכתיב יפול מצדך אלף ודא הוא סטרא דשמאלא דכתיב בתריה ורבבה מימינך. אבל אחד מני אלף דא הוא יצה\"ר דאיהו אחד מאינון אלף דהוו לסטר שמאלא בגין דאיהו סליק לעילא ונטל רשו. וע\"ד אי בר נש אזיל באורח קשוט ההוא יצה\"ר איהו עבד לו כמה דכתיב טוב נקלה ועבד לו. כדין איהו סליק ואתעביד סניגורא ואמר קמי קב\"ה זכו עליה דב\"נ. כדין קב\"ה אמר פדעהו מרדת שחת וכו' עכ\"ל לענייננו.", + "והנה מתוכו מתבאר כי השני מלאכים הם יצה\"ר ויצה\"ט. ומ\"ש לעיל שיצה\"ר מתאצל עם הנשמה ג\"כ כמו שיצה\"ט מתאצל עמה. מפני כי יצה\"ר הוא מצד הגבורה והוא מלאך קדוש. אמנם מרכבתו הוא טמא והוא מתלבש בכח הטומאה. כי כן יש כמה מלאכים קדושים ממונים על כחות הזרים. ומרכבתו הוא כח מתפשט מד' קליפות טמאות שהם עון משחית אף וחמה והוא רוכב על ארבעתם והולך לצד שמאלו ש\"א וכן יצה\"ט רוכב במרכבה קדושה שהם כח מיכאל גבריאל אוריאל רפאל והוא רוכב על ארבעתם והולך לצד ימינו של אדם. והאדם מטה עצמו לא' מן הצדדים ויש בידו יכולת להכריע כף החובה לצד הזכות או להפך כי כן בארו ענין זה בספר ר\"מ. ושאר ענייני הנשמה מעניין אצילותה נתבאר בשער מהות והנהגה. וכן יצה\"ר נתבאר בשער היכלות הטומאה:" + ], + [ + "בבירור ענין הצלם הנדרש בזהר מקומות רבים. ומהמפורסם היות הצלם הזה ענין רביעי שאינו לא נפש ולא רוח ולא נשמה אמנם הוא מתגלה יותר מהם עד שיש מן החסידים משיגים דמותו בעולם זה. ואמנם בענין מהותו ואפן יצירתו נתבאר בפ' אמור (דף ק\"ד ע\"ב) וז\"ל בספרא דשלמה מלכא אשכחנא דבשעתא דזווגא אשתכח לתתא שדר קב\"ה חד דיוקנא בפרצופא דבר נש רשימה חקיקה בצולמא וקיימא על ההוא זווגא. ואלמלא אתיהיב רשו לעינא למחמי, חמי בר נש על רישיה חד צולמא רשימא כפרצופא דבר נש ובההוא צולמא אתברי ב\"נ. ועד דלא קיימא ההוא צולמא דשדר ליה מאריה על רישיה וישתכח תמן, לא אתברי בר נש. הה\"ד ויברא אלקים את האדם בצלמו. ההוא צלם אזדמן לקבליה עד דנפק לעלמא. כד נפק, בההוא צלם אתרבי. בההוא צלם אזיל, הה\"ד אך בצלם יתהלך איש. והאי צלם הוא מלעילא. בשעתא דאינון רוחין נפקין מאתרייהו כל רוחא ורוחא אתתקן קמי מלכא קדישא בתקוני יקר בפרצופא דקאים בהאי עלמא. ומההוא דיוקנא תקונא יקר נפק האי צלם. ודא תליתאה לרוחא. ואקדימת בהאי עלמא בשעתא דזווגא אשתכח. ולית לך זווגא בעלמא דלא אשתכח צלם בגווייהו. אבל ישראל קדישין, האי צלם קדישא ומאתר קדישא אשתכח בגווייהו. ולעכו\"ם צלם מאינון זינין בישין מסטרא דמסאבותא אשתכח בגווייהו. וע\"ד לא ליבעי ליה לאיניש לאתערבא צולמא דיליה בצולמא דעובדי כו\"ם, בגין דהאי קדישא והאי מסאבא עכ\"ל.", + "ודבריו מבוארים, שאמר שהצלם שלישי אל הרוח הטהור והקדוש, והוא שני אל הנפש, ורביעי אל הנשמה. ואולם באופן מציאות הוייתו אמר בשעתא דאינון רוחין נפקין מאתרייהו וכו', ירצה כי מציאות הנשמה הוא כמו האומן הצורף הכסף וברצונו לצייר צורה ומתיך את הכסף.", + "והנה לצייר צורת ענין הנרצה אליו צריך לצייר קודם המקום שבו יצטייר הצורה ההוא ויגלם בתוך אויר הצורה ההיא המציירת הכסף המתוקן אל הצורה והנה הנשמות הם רוחניות בין חלק הרוח בין חלק הנפש בין חלק הנשמה. והנה מאחר שע\"י הזווג נתקן השפע הראוי אל החלקים האלה צריך בחינה רביעית שבה יגלמו לצורת אדם המצויירת באויר הגן. והנה מציאות גולם האויר שבו נצטיירו צורת החלקים הנזכרים ולכן הוא שלישי לרוח ורביעי לנשמה ושני לנפש. והוא כי הנפש מצטיירת בגולם הצלם, והרוח מצטיירת באמצעות הנפש, והנשמה באמצעות הרוח. ועל הציור הזה הוא שאמר אתתקן קמי מלכא קדישא כו' בפרצופא דקאים כו' ומההוא דיוקנא תקונא יקר נפיק האי צלם. כי ממציאות הגלם החלקים הנז' בגולמם הוא הצלם. ולכן כאשר האדם מזדווג עם אשתו מקדים הצלם הזה כדי שעל ידו יגלם הוולד כגולם צורת הפרצוף כדפי' בראש המאמר:", + "הנה זהו מהות הצלם ונקרא צל לפי שהוא מצל על ראשו של אדם כדמפרש ואזיל. ואולם כמו שהוא הקודם אל היצירה כן הוא מסתלק קודם המיתה ל' יום וכן נתבאר בזוהר פ' ויחי (דף רי\"ז ע\"ב) וז\"ל א\"ר יוסי כד ההוא בר נש אתקריבו יומוי תלתין יומין מכריזי עלוי בעלמא כו'. ואי זכאה הוא תלתין יומין מכריזין עלוי בין צדיקייא בג\"ע. תנא כל אינון תלתין יומין נשמתיה נפקא מניה בכל ליליא וסלקת וחמאת דוכתה בההוא עלמא, וההוא בר נש לא ידע ולא אשגח ולא שליט בנשמתיה כל אינון ל' יומין כמה דהוה בקדמיתא דכתיב אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח וגו'. א\"ר יהודה מכד שראן אינון תלתין יומין, צולמא דבר נש אתחשך ודיוקנא דאתחזי בארעא אתמנעת עכ\"ל.", + "ועוד האריך שם בענין יותר. וכן ביאר במקום אחר בפרשה (זו דף רכ\"ז.) וז\"ל ר' חזקיה פתח ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו כו', דא יומא דדינא קשיא דאפקי ליה לבר נש מהאי עלמא. דתניא ההוא יומא דבר נש נפק מעלמא, ההוא יומא דדינא רבא דאתחשך שמשא מן סהרא כו' דא נשמתא קדישא דאתמנעת מבר נש ל' יומין עד לא יפוק מעלמא וחמא דצולמא דאתמנעת מניה ולא אתחזי. מ\"ט אתמנעת מניה בגין דנשמתא קדישא סלקא ואתעברת מניה ולא אתחזי. דלא תימא דכד בר נש מית ואתחלש האי נשמתא אתעברת מיניה, אלא כד איהו בחייוי בתוקפוי אתעברת מיניה נשמתא ולא נהרא לרוחא ורוחא לא נהיר לנפשא כדין צולמא אתעברת מניה ולא נהיר ליה. מההוא יומא כלא מכרזי עליה ואפילו צפרי שמייא. מאי טעמא בגין דנשמתא איהי סלקא מיניה ורוחא לא נהיר לנפשא כדין נפשא אתחלשת ומיכלא וכל תאובתא דגופא סלקא מניה ואתעבר עכ\"ל.", + "וממנו ג\"כ מתבאר כי הסתלקות הצלם עם שאר החלקים הוא ל' יום קודם הפטירה. ואינו כן דברי הזהר (בפ' זו דף ר\"כ.) אלא שבליל הושענא מסתלק הצלם. וז\"ל ת\"ח כד אתער דינא בעלמא דקב\"ה יתיב על כורסיא דדינא למידן עלמא, בעי ב\"נ לאתערא תשובה דיתוב מחובוי. דהא ההוא יומא פתקין כתיבו ומשתכחו כלהו באחמתא הא כתיבין. אי זכי ב\"נ דיתוב קמי מריה קרעין פתקין דעליה. לבתר זמין קב\"ה קמיה דב\"נ יומא דכפורי יומא דתשובה. אי תב מחטאוי טב. ואי לאו פקיד מלכא למחתם פתקין. ווי ליה דהא תשובה בעיא לאסתלקא מניה. אי זכי בתשובה ולאו שלימתא כדקא יאות, תליין ליה עד יומא בתראה דעצרת דהוא תמינאה לחג. ואי עביד תשובה שלימתא לקמיה מאריה פתקין אתקריעו. ואי לא זכי, אינון פתקין נפקין מבי מלכא ואתמסרן בידוי דסנטירא ודינא אתעביד ופתקין לא מתהדרין תו לגבי מלכא. כדין צולמין אתעברו מניה ולא משתכחו עמיה וכיון דמתעברן מניה הא ודאי טופסקא דמלכא יעבר עלוי ויטעום כסא דמותא. ובההוא ליליא דחגא בתראה, סנטירין זמינין ופתקין נטלין. בתר דנטלי לון, צולמין מתעברין ולא משתכחין. ואי משתכחי בהו גריע או יעבר עליה דינא או מרעין בישין בגריעותא דלהון והא אוקימנא להא עכ\"ל.", + "ומתוכו מתבאר בפי' כי הסתלקות הצלם הוא בליל הושענא ומעשים בכל יום כו'. ונראה לומר כי הם ודאי מסתלקים בליל החותם כדמפרש הכא ובשאר מקומות זולתו. אבל ענין הסתלקות הזה אינו אלא לשעתו להראות לאדם ענייני החתימה אבל אחר כך חוזר הצל על ראשו עד סמוך למיתתו ל' יום ואז מסתלק ושוב אינו חוזר. ונתבאר בזהר כי מהצלם הזה עוד מתהוה צלם אחר ושתיהם מתיחדים. וז\"ל בפ' (ויחי דף ר\"כ.) ת\"ח האי צלם קדישא כד אזיל בר נש ואתרבי ואתעביד מהאי פרצופא דיוקנא דיליה, אתעביד צולמא אחרא ומתחברן כחדא ודא נטיל לדא. בשעתא דאשתכחו תרין צולמין נטיר הוא בר נש וגופא דיליה בנטירו ורוחא שרייה בגויה. בשעתא דקריבו יומוי מתעברן מניה ודא סליק לדא ואשתאר ב\"נ בלא נטירו כדין כתיב עד שיפוח היום ונסו הצללים תרי. והנה מתוך המאמר הזה מתבאר כי נעשה צלם לצלם:", + "נמצאו כללי האדם בעולם הזה בצורתו ז' כחות ג' מהם נפש רוח נשמה ב' מהם יצה\"ר ויצה\"ט הם המלאכים הנ\"ל ולדעת רבי פנחס הם ג' ועוד ב' צללים כללם ז' או ח' לדעת ר' פנחס. ואפשר דלא פליג ר' פנחס אר\"ש ומשום הכי קאמר ר\"ש התם שפיר קאמר ולא מפני שחוזר בו הרשב\"י ע\"ה דקאמר תרי אלא משום דתרי אינון ותלת אינון כי המלאך השמאלי שהוא יצה\"ר מתהפך לשני גוונים הא' קטיגור ולפעמים הוא סניגור ונמצא שבו כללות שני כחות והוא נשפט לשנים והנה נמצא דברי הרשב\"י ודברי רבי פנחס ע\"ה צודקים כי הם שנים והם שלשה והכל אחד כדפירשנו. ואחר שנכלל בפרקים הקודמים מציאות צורת האדם בכלליו ובפרטיו נבא עתה לבאר תועלת הוייתו בעולם השפל עם היות ברמים משכנו:" + ], + [ + "בבאור תועלת הנשמה בעולם הזה. והענין הוא כי עקר הנשמה היא אחר עלותה מעולם המעשה אל עולם השכר. כי קודם רדתה היא חסרה הרבה ואף אם היא במקום גבוה ברומו של עולם והענין הוא הנשמה אין לה מציאות קודם ההולדה העליונה ואף אחר ההולדה היא כערומה. והיא מתלבשת אחר רדתה בגן עדן התחתון בלבוש טהור מאויר ג\"ע וכן כל דרך המדרגות שתתעלה אז תרד ותתלבש. וכאשר תתעסק בעולם הזה במעשה התורה אז תזכה אל לבוש יפה הנקרא חלוקא דרבנן והוא לבוש התורה והמצות שבהם נתעסק בעה\"ז ובלבוש הזה זוכה לעלות ולראות את פני המלך ה' צבאות אביה כי קודם בואה בעולם הזה היתה ערומה ובצאתה מעה\"ז לא תבא אל המלך עד היותה מתלבשת בלבושי התורה והמצות. מפני שלבוש אויר ג\"ע הוא לבוש פשוט מגוהץ בלי קישוטין והיא צריכה להיות שש וארגמן לבושה לבושי הקשוטין שהם רוחניות המצות והם דקים רוחניים שבהם תתקרב על גבי המזבח על ידי [מיכאל] הכהן הגדול. וענייני הלבושים האלה פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' ויקהל (דף ר\"י.) וז\"ל כדין אילין תרין רתיכין עאלין לגו היכלא טמירא דגנתא דאיקרי אהלות ותמן תריסר מיני בוסמין גניזין דכתיב (שה\"ש ד) נרד וכרכם קנה וקנמון וכו'. ואינון תריסר זיני בוסמין דלתתא. ותמן כל אינון לבושין דנשמתין דאתחזון לאתלבשא בהו כל חד וחד כדקא חזי ליה. בההוא לבושא אתרשימו כל אינון עובדין טבין דעבד בהאי עלמא וכלהו אתרשים ביה ומכריזי האי איהו לבושא דפלניא ונטלין לההוא לבושא ואתלבשת ביה ההיא נשמתא דצדיקייא דבגנתא כגוונא דדיוקנא דהאי עלמא וכו'. זכאה חולקיה מאן דזכי לאילין לבושין דאמרן דמתלבשן בהו צדיקיא בגנתא דעדן. אילין מעובדין טבין דעביד ב\"נ בהאי עלמא בפיקודי דאורייתא ובהון קיימא נשמתא בגנתא דעדן ואתלבשת בהני לבושין יקירין. כד סלקא נשמתא בההוא פתחא דרקיע לעילא אזדמנן לה לבושין אחרנין יקירין עלאין דאנון מרעותא וכוונא דלבא באורייתא ובצלותא. דכד סלקא ההיא רעותא לעילא מתעטר בה מאן דמתעטרא ואשתאר חולקא לההוא ב\"נ ואתעביד מניה לבושין דנהורא דמתלבשת בהו נשמתא לסלקא לעילא. ואף על גב דאוקמוה דאינון לבושין בעובדין תליין. אילין לא תליין אלא ברעותא דרוחא כמה דאתמר לקיימא גו מלאכין רוחין קדישין. ודא איהו ברירא דמלה. ובוצינא קדישא אוליף הכי מאליהו. לבושין דלתתא בגנתא דארעא בעובדין, לבושין דלעילא ברוחא ורעותא וכוונה דלבא עכ\"ל.", + "ורצוננו לבאר הענין הזה בענין שמתוכו יתבאר המאמר הזה. נודע כי מציאות הנשמה והנפש והרוח בעת אדיקתם בשרשם קודם אצילותם אינם נגבלות במציאות ההוויה אלא הווייתם היא מצד התפשטותם והשפעתם בנקבה. ע\"ד אור מים רקיע שפירשנו בשער האותיות פכ\"ז. ר\"ל שאין לה הוייה כלל אלא כדרך הזרע המתהווה מצד הכח הדק המתפשט מן המוח שאין שם מציאות זרע אלא כדמיון אור ר\"ל כח הראוי להתהוות ממנו זרע עד השפעתו אל מקום הבשול ובדרך ירידתו מתהווה אל דם ובמקום הבשול מתבשל ומתהפך אל הזרע ובהיותו בבטן המלאה מתהוה ממנו הצורה ההיא. וכן דרך הנשמה כי בבינה היא כדמיון אור וכן השפע הראוי לרוח בתפארת ושפע הראוי לנפש במלכות ועל ידי הייחוד מתהוה השפע ההוא אל צורת הנשמה ורוח ונפש וענין היחוד נתבאר בשער מהות והנהגה ועל ידי הזווג הקדוש והטהור מתהוה מאין צורה אל מציאות הצורה:", + "ועתה בהקדמה זו לא יקשה בעינינו ענין תועלת הנשמה במציאות השפעתה מהשרשים מפני שעל ידי כך מתהווה בצורת נשמה [ותצא מכח אל הפועל ע' בעס\"ר) כי הנשמות בנים לה' והאב והאם הוא תפארת ומלכות וכמו שלא יפול השאלה במציאות הבן על הווייתו מכח האב והאם בצאתו החוצה אל אויר העולם מפני העדרו הקודם, כן לא יפול השאלה בענין הנשמה כי זה כזה ומן הגשמי נבין הרוחני כי דרך שוה לשניהם. ומה שנשאר עתה לספק על זה הא תינח בענין מציאות אצילותם והווייתם מהשרשים עד אצילותם אל הגן העליון כי שם יוצאים אל מציאות הנשמה. אבל בואם מגן עדנים אל חרפות העולם הזה למה. כי טוב היותם שם ממציאותם בעולם הזה כי בעולם הזה הם קרובים אל ההפסד ורחוקים מן השכר כי כל הטוב אשר ייטיב ה' אותם הוא עלייתם אל מקום אשר חוצבו.", + "והנה לא נשכרו בזה הנשמות כלל. כי קודם רדתם היה להם הענין הזה, ועתה בקרבתם אל החומר העכור עכ\"פ תפגם כי האדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.", + "והנה השאלה הזאת תתבאר על ידי המאמר הזה שכתבנו כי בהיותה למעלה קודם רדתה אל מציאות עולם הזה עולם העשיה היא יושבת ערומה בלי לבוש כלל ולא תראה אל המלך אביה כלל עד רדתה אל העולם הזה ואז תזכה אל כתונת הפסים הנהו חלוקי דרבנן שפי' למעלה במאמר הזהר ונאמר על הכלים האלה (שמואל ב' י\"ג) כי כן תלבשן בנות המלך הבתולות מעילים, מועילים להראות אל פני המלך. ובזולת זה צריך הוא אל שני מיני לבושים לבוש לגן עדן התחתון ולבוש לגן עדן עליון מפני שני מציאיותיה ברוח ונשמה. המציאות הדק שבג\"ע עליון היא הנשמה, ומציאות שבגן עדן תחתון הוא הרוח כמבואר לעיל. ולכן צריך ב' לבושים א' לג\"ע תחתון וא' לג\"ע עליון.", + "ועוד נוסיף לקח בענין הלבושים האלה בס\"ד:", + "כבר בארנו בשער האותיות ענין רוחניות האותיות והזכרתם ועלייתם ויחודם בשרשם. ולכן בתפלה בהיות האדם מתפלל בלא כונת הלב נמצאת התפלה כמעשה בלא מחשבה ולכן כאשר תרצה לעלות אין לה יכולת לעלות מג\"ע התחתון ולמעלה מפני שאפיסת המעשה הוא שם ומשם ולמעלה צריך לפשוט א\"ע מהגוף והגשמות שהוא המעשה ולעלות בהויה רוחניות שהיא המחשבה. והכוונה הוא נשמת המעשה ולכן התפלה ההיא נדחת מגן עדן של מעלה ואין לה מקום לעלות לשם ויש תפלה שתעלה קצת ג\"כ לג\"ע אבל לא תזכה ליכנס במדרגות הפנימיות. ונמצאנו אומרים גם בענין הנשמה כי כפי מעשיה כן תעלה אם מעשיה רוחניים דקים בדקות המדרגה העליונה ודאי שתעלה כפי שעור לבושיה מדרגה אחר מדרגה עד כלות הלבושים ההם שלא הגיעה זכותה לעלות משם ולמעלה מפני כוונתו. ובזה יובן מה שפי' הרשב\"י ע\"ה בהיכלות בענין התפלה כי עם היות שקבלו אותה בהיכל הראשון עדין מדקדקים בה בהיכל שני. וקשה אחר שדנו אותה בהיכל א' וזכוה בדינה וזכתה לעלות למה לא יקבלוה בהיכל שני וכן בשאר ההיכלות ולא תצטרך לדינים אלו.", + "ועוד שפעמים שדוחים אותה בהיכל זה אחר שקבלוה בהקודם מפני שחייבוה מצד הדין. וכי נוכל לומר כי ח\"ו העוו הדין בהיכל הקודם זה ודאי לא. אלא ודאי כדקאמרי' כי אף על פי שתכשר בעניינים לפי שעור דקות ההיכל הזה עדין צריכים לדונה בהיכל שני שמא לא זכתה בענייני פעולותיה אל רוחניות היכל שני וע\"ד זה לכל המדרגות. ובהקדמה זו יובן ז' חשבונות שמחשבים לאדם מעת פטירתו עד התחיה כדפי' בזהר (ויקהל דף קצ\"ט ע\"ב). וכן בזה יתבאר ענין יום הדין הגדול למה אחר שכבר דנו אותם והשכירום לג\"ע למה יצטרכו עוד אל הדין והחשבון. והענין הוא לראות אם יש להם כח בדקות לזכות לעולם הבא האמתי שהוא אחר התחייה. וכן יתבאר בזה מה שארז\"ל (מנחות דף כ\"ט) במרע\"ה בשעה שעלה למרום מצאו להקב\"ה שהיה יושב וקושר כתרים לאותיות כו' ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש ע\"כ קוץ וקוץ כו' אמר לפניו רבש\"ע הראהו לי כו' אמר לפניו רבש\"ע הראיתני תורתו הראיני שכרו כו' ראה ששוקלין בשרו במקולין כו' א\"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני. וקשיא טובא וכי מרע\"ה שאל על מיתתו או עונשו עד שהראוהו שהיו שוקלין את בשרו, היה להקב\"ה להראות לו שכרו ומה לנו עסק במיתתו במה יהיה כי אין תשובה זו מעין שאלתו. והענין הוא כי הקב\"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה מפני כי כשיעור מעשיו הטובים כן תתעלה נשמתו במעלות הסולם ועם היות שהוא חטא חטא קטן שבעולם אם הפגם הקטן ההוא ימנעהו מלזכות אל המדרגה הגדולה והעצומה אשר שם עוצם דקות מעשיו הנה אם לא יענשוהו ויטהרוהו ממנו הוא מאבד אבוד גדול שמאבד מעשיו הטובים וזכות רוחניותם העולים מעלה מעלה דרך מעלות הסולם מפני החטא ההוא וזה אינו מהראוי. ולכן ה' חפץ למען צדקו ולמען דכאו החלי לזכותו ולנקותו ליכנס אל המדרגה ההיא מדרגת מעשיו ולכן הקב\"ה מדקדק עם הצדיקים. וזהו מעלת ר' עקיבא כי מעשיו הנכונים היו מגיעים עד המחשבה העליונה והוכרח היות עונשו גדול לעון דק כחוט השערה כי לפי מעלת המקום שהנשמה מסתלקת לשם כן גדול החטא והעונש. ולכן הראהו הקב\"ה למרע\"ה שהיו שוקלין את בשרו שמתוך כך יכיר עוצם מעלת נשמתו שעם היותו צדיק גמור וגודל תורתו על ידי זה הוצרך לתקון גדול להעלות נשמתו אל מעלת מעשיו שגברו למעלה ראש. ועם כל זאת תמה מרע\"ה תימא באמרו זו תורה וזו שכרה שהיה נראה בעיניו עונש גדול והשיב לו שתוק כך עלה במחשבה פי' כי כך עלה ר\"ע במדרגות מעשיו הטובים למדרגת המחשבה ולעלות למעלה בלי שום פגם היה צריך אל העונש הזה:", + "ונחזור לענייננו כי בעלות התפלה דרך המדרגות לפי שיעור מדררגת הדבקות והכונה אשר למתפלל או לעוסק במצוה ההיא כן תעלה במעלותיה. כי המעשה לא תעלה מגן עדן התחתון ולמעלה כי שם מעמד מעלת הגוף וממנו ולמעלה תש כח מעלת הגוף ונפסק ואינו ראוי לעלות אלא נשמת התפלה שהוא הכונה והרוחניות וכן הדין אל המצות כי כוונת התפלה והמצוה היא נשמתם כאמרם תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה. ועכ\"ז אין כל הנשמות שוות כמו שאין כל הכוונות שוות לפי שיעור הכוונה תהיה גודל הנשמה. וזהו שאמר במאמר [הזהר] שלפנינו אזדמן לה לבושין אחרנין יקירין עלאין דאינון מרעותא וכוונה דלבא באורייתא ובצלותא דכד סלקא כו' מתעטרא וכו' פי' כאשר עולה התפלה מעוטרת באותם העניינים הידועים שהיא מתעטרת כמו שבארנו בשער היכלות. ואשתאר חולקא וכו' פי' ידוע הוא כי עקר התפלה הוא להמשיך ברכות ושפע לעולם ואמר שאעפ\"י שהתפלה תועלת לכל העולם עכ\"ז מאותו השפע והאור היורד על ידי התפלה נשאר שם חלקו כדי שאותו האור יעשה לו לבוש לנשמתו בעת עלייתה אל מקומה. ועם הקדמה זו יובן עניני הלבושים כי אין הכונה שהמצות יעשו לו לבוש כי הענין הזה אין הדעת מקיפו אמנם הכונה כי אותו המתפלל או המקיים המצוה ההיא כאשר יזכה להעלות מצוותו או תפלתו דרך מעלות העליונות ומקבלים אותה ההיכלות ומשם מקבלת אותה המלכות אז מכחה מעורר הזכר ומשפיע בה מן המדרגות העליונות והנה בזכותו נשפע עליה שפע רב וברכה. ומאותו האור הנשפע נותנים גם לו חלקו ונעשה לו לבוש ואלו הם חלוקא דרבנן. ואלו הם המצוות העומדים לפני מלכו של עולם ללמד זכות עליו ואומרת אנא מפלניא דעבד לי כדפי' בזהר (קדושים דף פ\"ג ע\"ב). ולפי כח השפעתו ע\"י תפלתו כן יזכה לאור באור לבושו.", + "והנה בזה נמצא כי גם הלבושים הם מאור עליון אור הספירות אלא שיש חלוק גדול ביניהם. שהנשמה מתהווה על ידי היחוד והזווג כמער איש ולויות כדרך חבור איש ואשתו. אמנם הלבושים הם מענין יחוד המלכות עם הת\"ת המקבלת שפע רב טוב ואור גדול. ובהקדמות אלו יובן המאמר הזה היטב. ואין שאר הלשון צריך ביאור כי מבואר הוא מעצמו (ע' עס\"ר):" + ], + [ + "אחר כתבנו את כל הרשום בכתב אמת מצאנו מעיר לעזור מאמר א' מפ' פקודי (דף רכ\"ט ע\"ב) וז\"ל ת\"ח נשמתא לא סלקא לאתחזאה קמי מלכא קדישא עד דזכאת לאתלבשא בלבושא [דלעילא לאתחזאה תמן. וכן כג\"ד לא נחתא לתתא עד דאתלבשת בלבושא דהאי עלמא. כגונא דא מלאכין קדישין דלעילא כו' לא נתתין לתתא עד דמתלבשין בלבושא] דהאי עלמא וכלא איהו כגוונא דההוא אתר דאזיל תמן. והא אוקימנא דנשמתא לא סלקא אלא בההוא לבושא דנהיר. ות\"ח אדם הראשון כד הוה בג\"ע הוה מתלבש בלבושא כגוונא דלעילא ואיהו לבושא דנהורא עלאה. כיון דאתתרך מג\"ע ואצטריך לגוונין דהאי עלמא מה כתיב (בראשית ג) ויעש ה' אלדים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. בקדמיתא הוה כתנות אור אור דההוא נהורא עלאה דשימש ביה בג\"ע. בגין דהא גנתא דעדן נהורא עלאה דנהיר משמש ביה. ועל דא אדם קדמאה כד עאל לנו גנתא אלביש ליה קב\"ה בלבושא דההוא נהורא ואעיל ליה תמן. ואי לא אתלבש בקדמיתא בההוא נהורא לא ייעול לתמן. כיון דאתתרך מתמן אצטריך למלבושא אחרא כדין ויעש ה' אלדים וגו'. וכולא כמה דאצטריך. והכא כגוונא דא עשו בגדי שרד לשרת בקודש לעאלא בקודשא. והא אוקמוה דעובדין טבין דבר נש דעביד בהאי עלמא, אינון עובדין משכי מנהורא דזיווא עלאה לבושא לאתתקנא ביה לההוא עלמא לאתחזאה קמי מלכא קדישא. ובההיא לבושא דאתלבש אתהני וחמי גו אספקלריאה דנהרא כד\"א לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. וע\"ד נשמתא אתלבשת בתרי עלמין למהוי לה שלימו בכלא בהאי עלמא דלתתא ובעלמא דלעילא. ועל דא כתיב (תהלים קח) אך צדיקים כו' יודו לשמך, בהאי עלמא. ישבו ישרים את פניך, בההוא עלמא עכ\"ל.", + "והנה מתוך המאמר הזה מתבאר כל חלקי הדרוש אשר אנו בו ביאור שלם. ראשונה במה שאמר נשמתא לא סלקא וכו' והנה כיון שהנשמה היא ערומה עד עלותה מן העה\"ז בלבושיה הנכבדות והם לבושי המעשים כדפי' בס\"ד וז\"ש בלבושא דלעילא פירוש הלבוש הנעשה ע\"י המצות הנעשות בעה\"ז וזה אי אפשר להשיגם עד בואה להתלבש בעה\"ז שהוא עולם קיום המצות והמעשה. עוד באר כי האדם מתלבש מהאור העליון אשר מושך עליו ע\"י המעשים כדפי' בפ' הקודם וז\"ש אינון עובדין משכי מנהורא וכו' וכדפירשנו לעיל כי ע\"י תפלתו ומצותיו יתיחדו הספירות וישפיעו אור גדול ומקבלין דין מן דין ומהאור ההוא חלק שמור לו עד עלותו להתלבש בו. ועתה בהקדמה זו יובן ענין בריאת אדם הראשון כי הי' עבודתו בעיון ובכונה ובלמוד והשכלת הנסתרות מסודות המצוות העליונות לבד. מטעם כי לא היה צריך אל לבוש עולם המעשה דהיינו לבוש ג\"ע שלמטה כמבואר בפ' הקודם.", + "וענין זה מוכרח ואליו כוונו רז\"ל (בזהר בראשית דכ\"ז ובתקונא כ\"א דס\"א ופ\"ה) לעבדה ולשמרה (בראשית ב). לעבדה אלו מצות עשה, ולשמרה אלו מצות לא תעשה. וראוי לחקור וכי בג\"ע נצטרך אדם לחרוש עד שנצטוה לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו כו' והלא אחר גורשו מג\"ע נאמר לו בזיעת אפך תאכל לחם (שם ג). ומזה נקיש אל השאר לקט שכחה ופיאה ומעשר עני שאם אין חריש וקציר לקט שכחה ופאה מהיכי תיתא.", + "ועוד עני גר יתום ואלמנה איך שייך התם והאריכות בזה ללא צורך. אמנם הכונה על המצות העיונית ר\"ל השכלת רוחניותם. לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו פי' לא תייחד שתי הקליפות האלה יחד. וזהו בהמשכו אחריהם נותן להם כח להתייחד ח\"ו. וכן ענין עטיפת ציצית פי' שישפיע אור אל המלכות ויקשטה בקשוטים ההם שהם ד' ציצית ד' כנפים וכו' כמו שנדרש בזהר שהם פנימיות התורה. וזה היה עקר עבודתו ואין לו שם במעשיות חלק כלל. אבל כאשר גורש מגן עדן ספר רפואותיו גרשו עמו. וכמו שהנשמה נתלבשה לבוש גופני כן התורה נתלבשה לבוש גופני. ובחזירתו אל פנימיותי' ויפשוט הבגדים הגופניים גם התורה תפשוט בגדיה ויובנו כלליה ופרטיה ודקדוקיה וסדרי משניותיה בפנימיותה וזהו עסק הצדיקים בג\"ע.", + "וענין ל\"ת הוא להצילו שלא ימשך אחר הקליפה הסובבת את הגן כמבואר בשער היכלות. ומי יתן ויעמיק המשכיל בדברים האלה וישכיל מעלת העוסק בפנימיות בעה\"ז כי פעל בעה\"ז מצות העה\"ב. ומה שיש לנו לשאול בזה הוא כי מאחר שפי' רז\"ל (שבת דף קמ\"ו.) שכיון שעמדו ישראל על הר סיני פסקה זוהמתן, אם כן למה לא הכניסן אז בגן עדן של מטה ולמה נצטרכו עוד אל יישוב העולם הזה ואל א\"י ואל שאר הדברים. והאיר השם עינינו בדרוש הנעלה הזה שפי' מענין הלבושים כי אחר שגורש אדם מעדן אבד את לבושו ונשאר ערום כדכתיב (בראשית ג) וידעו כי ערומים הם כי נסתלק מהם האור ונשארו הרוחות שלהם ערומים בלי לבוש עד שהלבישם הקב\"ה כתנות עור ואויר העה\"ז ועמד בעה\"ז זמן עד שמתוך המעשה וקיום המצות התלבש בג\"ע כדפי'. ולכן עם היות שכשעמדו ישראל על הר סיני פסקה זוהמתן אמת כי זככו חומרם הרבה אבל עכ\"ז אלו היו נכנסין בגן עדן היו עומדים ערומים בלי לבוש מפני שעדיין לא קיימו את המצות ובלי קיום המצות אין להם במה להתלבש כדפי'. ולומר שיכנסו שם בלבוש הזה שהם לבושים בעולם הזה עם שנזדכך חומרם, ח\"ו לומר כן. ודבר זה לאות (ועמל) [וסמל] כי אין לחשוב בהיות האדם זך תכלית הזיכוך שיוכל מפני זה ליכנס בחומרו העכור בג\"ע בחייו אם לא יפשוט הלבוש ההוא ויכלה מאליו וילבש הבגדים אשר הם מעין העולם ההוא כדפי' במאמר ריש פירקין. כי אפילו אליהו אין עלייתו בין המלאכים בלבוש גופני שהוא מתלבש בהיותו בעה\"ז כדפי' בשער ההיכלות. וכן ריב\"ל וחביריו (במס' כתובות דף ע\"ז ע\"ב) שהם חיים בג\"ע כי גם הם מתלבשים בלבוש הגן והגוף העכור כלה מאליו ונשארו מתלבשים בלבוש מעשיהם הנכונים. וראייה גדולה שהרי פגע שם ברשב\"י ע\"ה וכי יעלה על הדעת שיעמוד חתן בין השושבינים ושושבין בין החתנים בלבוש נכרי ח\"ו. אלא ודאי כמוהו כמוהם כלם שווים לטובה לבושים בלבוש מעשיהם הטובים. וא\"ת אם כן מה ענין מעלתם באמרנו שהם חיים בג\"ע כיון שמקרה אחד להם ולצדיקים אשר בגן. לזה נשיב כי מעלתם רבה מאד כי מי שהוא טועם טעם מיתה הוא מתדבק בחלק המיתה. והקליפות שהם המיתה שולטים בו כענין שליטתם בכל העולם ועפר הוא ואל עפר ישוב ועפר יבלה גופו וגם את יהיה צדיק לא יזכה להתלבש בעדן הגן עד שתכלה גופו כי כן נתבאר בזהר (תרומה דף קנ\"א.). ועתה ודאי גדלה מעלת הצדיק שלא טעם טעם מיתה וגופו כלה ונשרף מכח האויר הטהור והקדוש ויתלבש שם בלבושו בלי טעם מיתה כי אין שם קליפה ח\"ו ואין תימה ממיתת מרע\"ה ושאר מיתת הצדיקים הנזכר בתורה כי המיתה ההיא אינה מיתה כי אם גניזה כל א' לפי שעורו ואין צריך להאריך יותר.", + "והנה נשאר לנו לבאר ענין קצר בחלק הזה ונבארנו בפרק בפני עצמו והוא ענין לבושי הצדיקים:" + ], + [ + "הנרצה בפרק זה לבאר ענין זה הנמצא בזהר פ' (אמור דף ק\"א.) וז\"ל כמה דתנינין דעובדין טבין דעביד בר נש בהאי עלמא עבדין ליה בההוא עלמא לבושא יקירא עלאה לאתלבשא בהו. וכד בר נש אתקין עובדין טבין וגברין עליה עובדין בישין ואשגח ביה קב\"ה ועובדוי בישין סגיאין ואיהו רשע דאשתכח חטאה קמי מאריה ותוהא על אינון טבוון דעבד בקדמיתא, הא אתאביד הוא מכולא מהאי עלמא ומעלמא דאתי. מה עביד קב\"ה מאינון טבוון דעבד האי חטאה בקדמיתא. אלא קב\"ה אע\"ג דההוא רשע חטאה אתאביד, אינון טבוון וזכיין לא אתאבידו. אית צדיק דאזיל בארחא דמלכא עלאה ואתקין לבושוי מעובדוי [ועד לא אשלים לבושוי אסתלק]. קב\"ה אשלים ליה מאינון עובדין דעבד ההוא רשע חטאה ואשלים לבושוי לאתתקנ' בהו בההוא עלמא הה\"ד יכין וצדיק ילבש. ההוא חטאה אתקין, וצדיק דא אתחפי ממה דהוא אתקין. הה\"ד כסוי חטאה כו' עכ\"ל.", + "וכוונת המאמר עצמו מבוארת. והכונה לפרש פי' הפסוק כסוי חטאה שפירושו שיש צדיק לובש כסוי החוטא כיצד הרי שאדם אחד שעשה קצת מצות ותוהא עליהם אבד אותם כדפי' רז\"ל (קדושין ד\"מ ע\"ב) בפסוק צדקת הצדיק לא תצילנו כו' ואמר ר\"ל בתוהא על הראשונות. ואמר הרשב\"י שאותם המצות שעשה לא נאבדו מכל וכל. דנהי שהוא בהיותו תוהא אבד אותם, אבל הם בעצם לא נאבדו. אבל הקב\"ה נותן אותם לצדיק שנסתלק בבחרותו ולא קיים ככל הצורך ומשלים לבושו על ידי פעולתו של הרשע ההוא התוהא. זהו כללות המאמר. וקשיא לי טובא וכי כמה תוהים יהיו כדי שיזכו הצדיקים ללבושים ההם הנאמר כי הלובשים הצדיקים הם כמנין התוהים שוה בשוה ומעולם לא מת צדיק שיצטרך לכך שלא יהא כנגדו רשע תוהא על מצותיו כדי שילבש הצדיק.", + "ועוד אם ימותו שני צדיקים ויצטרכו לשני לבושים ולא נמצא כי אם תוהא אחד הנאמר שיפיסו על הלבוש ההוא למי יפול בגורלו או יחדיו חלק כחלק יאכלו.", + "ועוד היקבע אלהים את האדם. תינח שהרשע ההוא ביצרו הרע תוהא על צדקותיו אשר עשה. אך הנשמה הטהורה העניה שזכתה אל קצת מהלבוש ההוא למה אחר שתקבל עונשה יפשיטוה ערומה כיום הולדה כי אין זה שורת הדין. כי כן דרך הנשמות זה משלים קצת וזה משלים קצת עד שישתלם נשמה אדם אחת גופים. וזה הי' סבת הגלגול לבלתי ידח ממנו נדח. והנשמה העשוקה הזאת טעמה מרירות וזוהמת החוטא ההוא ולא ראתה בטובה כי כל צדקותיו לא תזכרנה ותם לריק כחה ויגיעה. זה ודאי חוץ משורת הדין:", + " לכן נאמר כי ענין זה יובן בהקדמת סוד הגילגול למי שזכה אל סודו. ונודע כי הנשמה תושלם על ידי גופים רבים והגופים ההם מתנוצץ בהם נשמה כמדליק נר מנר מהנשמה העקרית ואותם הגופים יבלו בטוב ימיהם ונוחלים עולמם שזכו בחייהם.", + "הנה בעל הנשמה העיקרית לא יטעם משלימותיה או ממצוותיה אשר פעלה (קודם בואה אל גופה או) אחרי צאתה מגופה אם תבא אל גוף אחר כי אע\"פ שמצד גלגולה ימשך אליה תועלת רב עכ\"ז שכר המצות לא יקבל שכרם כי אם הפועל אותם. המשל בזה אם נשמת ראובן תתגלגל בגופו של יהודה לא יקבל ראובן שכר המצות שפעל יהודה ולא יהודה שכר המצות שפעל ראובן עם היות נשמתם אחת היא ומתפשטת לשתי נצוצות. ועם היות שנמשך אליהם תועלת רב לכל אחד מחבירו לפי שבאמצעות שניהם הנשמה משלתמת ונמצאו שניהם זוכים אל נשמות שלימות נקיות וברות. ושעליהם נאמר (דניאל יב יג) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד וכו'. ועכ\"ז עיקר המצות כל או\"א יאכל חלק כחלק מעשיו אם מעט ואם הרבה. ואחר שכללנו הרב במעט בהקדמה זו נאמר שאין במה\"ד כח לאבד נשמת התוהא כי עם היות שהיה תוהא עכ\"ז על כרחו הנשמה נשתלמה במעשיו הטובים אשר עשה והגוף הנגוף התוהא יכלה בעפר ונאבד ונכרת מכל וכל. אמנם הנשמה ההיא תתגלגל ובהיות הנשמה הענייה אח\"כ בגוף השני צדיק. הקב\"ה בחכמתו מקצר שנותיו כדי שלא ידחה גם הוא מארץ החיים כגוף הראשון התוהא ונדחה. והגוף השני הצדיק עם היות שלא פעל המ\"ט והמצוות ללבושו. הקב\"ה ישלים לבושו במצות שפעל בגוף הא' התוהא ובדין ילבש אותם כי הם משלו יכין וצדיק ילבש כי צדיק היה וצדקות אהב ונקצרו שנותיו ולא ראה בטובה ולא טעם כי אם מעט מיערת הדבש ההוא ובטבע העניין שהצדקות שתוהא הגוף הראשון עליהם הוא לובש אותם כי הנה נשמתו זכתה אל הלבוש הזה קודם בואו הנה ומה גם עתה בהיותו צדיק אלא שמת בקצרות שנים כי אז ודאי תהיה מנוחתו כבוד.", + "והנה בפרק זה כללנו המרובה במעוט והנה נשלם חלק אחד שבשער זה. ועתה נבא לבאר חיבור הנשמה בגוף הנגוף עם היותה הויה דקה רוחניות יותר ממלאכי השרת:" + ], + [ + "מפורסם הוא כי לפי הכנת הדברים התחתונים כן חשק העליונים לדבק בהם. וראיה גדולה ממעשה המשכן כי מפני היות אבריו [א] כללם ופרטם רומזים אל העניינים העליונים רצוני לומר אל המרכבות העליונות לכן היו העולמות והמרכבות ההם נמשכות ושופעות בגולמים ההם. וממה שהיו גולמים מתים, מצד רמז פעולתם נמשך עליהם החיים העליונים ולכן השכינה היתה שורה בהם וכבוד ה' מלא את המשכן. וכן הענין כי להיות הגוף דומה אל הרוחני לכן הוכרח כי אפילו שיהיה הדבר רוחני יתדבק בגשמי לרוב תשוקתו אליו. והטעם מפני שהתחתונים הם משכן לעליונים וכמו שחשק המסובב לעלות אל סבתו כן חשק הסבה שיהיה מסובבו קרוב אליו. וכחשק העלול אל עלתו כן חשק העלה שיתקרב עלולו אליו. והדברים האלה מוכרחים מעצמם כי ע\"י כך הוא קשר העולמות עם היותם מנורה של פרקים. ואם ח\"ו היה חפץ הסבה לעלות והמסובב לרדת לא הי' אל מציאות ההויות תקומה בעולם והיחוד והקשר היה נתפרק לפרקים. ואל ענין כזה נאמר בתורה קדושים תהיו כי קדוש אני. וזהו אחד מן הטעמים שהאין סוף מתייחד במדותיו בזולת מה שכתבנו בשער עצמות וכלים.", + "והנה על פי הדברים האלה לא יתרחק ממנו קשר הרוחני בגשמי. ומה גם כי המדרגות בכל הענינים משתלשלות מאצילות לבריאה ומבריאה ליצירה ומיצירה לעשייה והכל נקשר בקשר אמיץ. וכן הענין בנשמה כי משתלשלת מעלה לעלול ע\"י המדרגות הנז' כמבואר בפי'. ועל אכו\"כ טובה כפולה כי כמו שרמזנו בשער זה ובשערים הקודמים בהנשמה כן הגוף שהוא מרכבתה שברא לה הקב\"ה הוא דומה אליה בכל ענייניו:", + "ועתה נבאר קצת מהרמז אל תבנית הגוף. כבר נתבאר כי האצילות כלו נכלל בחסד דין ורחמים והרמז לשלשתם גדולה גבורה ת\"ת. ולכ\"א מאלה ע\"ב ענפים כדפירשנו בשער פרטי השמות. וכללותם רי\"ו. וכשנכלול עמהם שורש הע\"ב שהם ל\"ב נתיבות שבחכמה יעלה אל מספר רמ\"ח והם רמ\"ח אברים שבאדם רמ\"ח כחות עליונים שהם רמ\"ח מצות עשה מאורות מצד החסד.", + "ועוד יש באדם שס\"ה גידים כנגד שס\"ה מאורות שבגבורה שכנגדה נתן אלינו שס\"ה מצות לא תעשה וכללם תרי\"ג והם תרי\"ג מצות התלויים בשם יהו\"ה כענבין באתכלא כדפי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים. זהו כלל אבריו. ופרטיו הם רבים.", + "והנה בראשו הם נרמזות ג' ראשונות כיצד קרום של מוח והעצם החופה והעור שעליו הוא רמז לכ\"ע. ולכן יש בו שערות לרמוז אל שרשו העליון והם עולמות וצנורות המתפשטות מכח הא\"ס הנעלם בתוכו. ולהראות מעלתו וכחו יש לכל אחד משער הראש גומא בפני עצמו ויניקה בפני עצמה להראות עוצם וגבורת ההשפעה העליונה שממנו שואבים כל הנאצלים שפע ממקור המקורות הוא הא\"ס אשר אין לפניו צרות עין כלל. ולכן לכל או\"א תעלה בפני עצמו ואין מצטרך אל חברו כי אין עניות במקום עשירות. משא\"כ בשאר שערות הגוף. וידוע כי כל שערה ושערה הוא עולם בפני עצמו ויש לו שרש נעלם המתאחד בסבתו כמו השערה שכל מה שכינס יותר במקורו שבתוך העור מתקרב אל מציאות טבע הבשר. והמוח תחת הקרום מתחלק אל שלשה מוחות להראות שלשה מציאות שבחכמה והם חכמה תבונה ודעת כמו שבארנו בשערים הקודמים וכן העצם החופה על המוח חלול חללים רבים וחדרים רבים להראות עולמות נעלמים כענין תר\"ך עמודי אור שבכתר כדפירשנו בשער מהות והנהגה. וכן תלויים מהמוח החושים והם י' ראייה י\"ה שמיעה יה\"ו ריחא יהו\"ה דבור כמבואר בתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז.) ואמרו חכמי הנתוח כי ל\"ב נתיבות נמשכים מהמוח אל הגוף. לרמוז אל ל\"ב נתיבות שבחכמה כדפירשנו בשער הנתיבות. וכן נשפעים ל\"ב מקורות מהראש אל ל\"ב שינים שיש לאדם בפה לרמוז אל ל\"ב נתיבות ול\"ב כנגד ל\"ב. והל\"ב שינים הם נחלקים בצורה רוחניות ד' שינים עליונים וד' התחתונים ושני ניבים עליונים וב' תחתונים הם י\"ב. וה' טוחנות מצד ימין וה' מצד שמאל הם עשר למעלה בלחיים בעליונים, וכנגדם בתחתונים עשר. ובאו לרמוז ענין גדול כי הם ה' מפה וה' מפה וששה באמצע בין ניבים ושינים הרי שתי ההין ו' באמצע להראות על שם בן ד' והיו\"ד הוא המוח על הכל שמשם נשפעים כל הל\"ב והם סוד הו\"ה למעלה בשינים העליונים והו\"ה למטה בשינים התחתונים דהיינו זכר ונקבה שבעה בשבעה מוצקות כזה הוה י, הוה והם שבעה קני מנורה העליונה בסוד המשפיע וסוד ז' קני מנורה התחתונה המקבלת והם ת\"ת ומלכות והרוח אשר ביניהם קו האמצעי המייחדם היוצא בכח הדבור. ובזה יובן הטעם שבני ישראל לא ידברו כזב וגם הטעם שעונש הכזב גדול מאד כי יהפך לו מקור מים חיים לאכזב.", + "ועוד הפה רומז אל הבינה והחיך אל החכמה ומפני שאין השגה בחכמה לכן החיך משולל מכל טעם בעולם כי אין לו שום טעם.", + "ועוד בקנה שש' טבעות לרמוז אל ו' ספי' שבקו האמצעי.", + "ועוד הפנים יש בהם ב' תפוחים כעין התפוחים העליונים הנשפעים על ידי המלכות הנק' שדה תפוחים וגוונם אדום ולבן בסוד דודי צח ואדום והזקן זקן אהרן. וב' עינים הרומזים אל שני יודין והחוטם וא\"ו באמצע בסוד הא' שפי' בשערים הקודמים. ושני נקבי החוטם לרמוז אל ב' השפעות הנשפעות מהת\"ת הימיני חסד והשמאלי גבורה והם רומזים גם אל ב' ההי\"ן שהם כ\"א ג' ווין שהם ג' אבות. ובת עין לרמוז אל היוד שבתוך הה\"א. והלבן שבו רומז אל מציאות המלכות י' שנקראת ים. ושבעה גלדי עינא (כדפי' גם חכמי הנתוח) הם רמז אל ז' ספי'. אור שבהם רומז על הכתר. בת עין הפנימי הוא י' בהצטרפות הבינה ועיקרה בחכמה נמצאו עשר ספי' בעין. וכאשר נדקדק נמצא שם מלוי יודי\"ן. יו\"ד הוא סוד המוח המשפיע חוש הראות וראיה בחכמה והראיה עצמה יו\"ד ושתי עינים הי' הי'. כי הי' הם בת עין הפנימי וג' ווין הם ג' אבות שבה\"א כזה ה והחוטם האמצעי הוא הוא\"ו בין הההי\"ן והוא וא\"ו במלאוה שני ואוי\"ן שני מקורות החוטם והבחי' המיחדת הוא א' וכבר נתבארו עניינים אלה בשערים הקודמים. ושתי הכרובים [של העינים שהם גבות העינים] שהם פורשי כנפים הם נצח והוד ושערות שבהם רומזות אל עולמות מתפשטים. ומכח הדין אינן גדול' שהם נשרפות באשם כי סתם עין הוא דין והיינו נתן עיניו בו וכו' וכל מקום שנתנו חכמי' עיניהם. והגיד המקיף שתי הכרובים שעל ידו מתייחדים פותחים וסוגרים הוא יסוד עולם הנקרא גי\"ד. ומציאות העינים בכלל נרמזים אל החכמה והבינה ומציאות החוטם בכלל נרמז אל הדעת המתמצע בין שתיהם. והמצח שעל שלשתן הוא מצח הרצון כ\"ע. והזקן זקן אהרון נרמז בחסד לרמוז אל עולמות הנמשכים מהכתר בסוד י\"ג מדות של רחמים שבו והם י\"ג תקוני הזקן עם פאתי הראש כמבואר באדרא.", + "ועוד כמה שרטוטים בפנים ובמצח ובשאר אברים שנעלם אלינו סודם. והצואר הוא הבינה ועליו נאמר (שה\"ש ז ח) זאת קומתך דמתה לתמר וקומת הגוף נרמז אליה והוא נקרא קומ\"ה מקו\"ה מים אבל הגוף נרמז בת\"ת בכלל. ושתי הזרועות ימין ושמאל שהם גדולה וגבורה מפני שהכלל ג' אבות שהם ג' ווי\"ן עולים ח\"י בסוד ויס\"ע ויב\"א וי\"ט ולכן ח\"י חוליות בשדרה. והענין כי כל א' מג' אבות כלול משש קצוות והם ג\"פ ו' שהם ח\"י הנזכר והמשכתו מחכמה בסוד הדעת והיינו חוט לבן הנמשך מהמוח ונרתקו הת\"ת עצמו והדעת נשמה אליו כמבואר בשערים הקודמים.", + "והנה הזרועות נמשכות מהגוף נרמז בהם שם בן ד' כיצד ה' בכתף ו' בזרוע י' כף היד ה' ה' אצבעות הם יהו\"ה וכן פירש הרשב\"י בתקונים מקומות רבים. וקש' לן מפני מה היו\"ד למטה אצל ה' אחרונה. ואם נאמר שה' אצבעות הם ה' ראשונ', סוף סוף קשה כי היוד למטה מה' או למטה מו' אחר שהיא בין ו' שבזרוע לה' שבאצבעות. לכן נראה לומר כי סתם יד היא מלכות וכף היד יו\"ד שבמלכות שהיא נפתחת בה' שהם ה' אצבעות וי' שבחכמה הוא האחוז בזרוע המתפשט בכתף הנקר' בלע\"ז פאל\"ה.", + "ועוד בזרוע עצמו במציאות ב' קנים אצל כף היד והם ב' תאומים והם שני הנצחים המשפיעים ביסוד להשקות י' וה' שבמלכות דהיינו י\"ד והקנה העליון הוא מציאות הת\"ת המשפיע על ידם אל היסוד וכשאדם כופל זרועו למעלה עולה היד אל הכתף היינו עליית המלכות אל הבינה ע\"י יחוד הת\"ת באמצעות המלכות ואז היא ז' יוד על ואו כף היד על ואו זעירא ואם יעלוה על ראשה אז ירמז עלייתה בכתר ואז היא ז' גדולה י' על ו' גדולה והיא אשת חיל עטרת בעלה וכזה אל שתי הזרועות. וחמשה אצבעות סוד חמשה בריחי המשכן והאמצעי מבריח מן הקצה אל הקצה וכלל י' אצבעות י' ספי'. י\"ד פרקים שבאצבעות שבימין וי\"ד פרקים שבאצבעות שבשמאל לרמוז אל הידות שפי' בשער פרטי השמות. וכל זה מורה על חילוקים ומציאיות ובחינות שבכל ספירה וספירה. והמעיים המתפשטים בתוך הגוף הם רמז עליון ומה גם כי פרכת מסך מבדיל בין הקדש ובין קודש הקדשים שהוא הלב. הלב רמז אל הבינה וגם ירמוז אל הת\"ת וגם אל המלכות ובלב ב' חללים שהם שני ההי\"ן ובתוכה שתי נקודות היא היו\"ד הימינית שבבינה והיא שופעת חיים לכל האיברים והשני שבו הדם רמז אל היו\"ד השמאלית דין ודאי היא המלכות ובו שתי טבעות על שני החללים רמז אל אגן הסהר אל יחסר המזג (שה\"ש ז ג) והם רמז אל שתי מציאיות המלכות שהם בטיבור בטבעת ממש והם א' מצד החכמה וא' מצד הבינה והם בתים לבדים שהם שני יודין. ומי יוכל לספר לרום חכמה נעלמה שבהם. ושתי אומות הריאה שבהם ה' אונות שהם ז' הם ז' ספירות נושבות רוח חיוני מצד החכמה שהיא ראיה ימין ריא\"ה ראי\"ה הכל ענין אחד ונושב רוח רחמים על הלב שהוא הבינה להשקיט הדין. וחוצה לפרכ' הוושט הוא הוא\"ו והמשכתו אל מעים רחמים ומעי המו עליו (שה\"ש ה ד). אמנם אינו קדש הקדשים מצד המותר הנשפע ממנו להם לחוץ. בחוץ הטחול והכבד והמרה ויותרת הכבד הם ד' כוחות חצוניים להיותו כלול בכל. למטה הכליות והם המורים על נצח והוד היועצים ונובעות חכמה והם משפיעים אל הברית הוא יסוד. ואמר שיש לכל אחד מן הכליות י\"ב צנורות נובעים ממקורם ומשפיעים אל הברית לרמוז אל השפעת הימיני נצח שהוא ו' הרי ו' וחסד ו' הרי ו' הם י\"ב. וכן השמאלי הוד ו' וגבור' ו' הרי י\"ב. כי האבות נרמזים בשלשה ווין וכן הנצחים והכל נשפע אל היסוד שהוא הברית ובו ב' נקבים לרמוז אל ב' צנורות המבוארים בשער הצנורות א' אל הקדושה וא' אל הקליפה ושני האשכים הם נצח והוד והם שני יודין ו' באמצע והיינו מציאות א.", + "וענין הירכים והשוקים והמתנים הם נצח והוד לפי בחינותיהם וכן נקרא חלצים ובארנום בשער ערכי הכנויים. ועשר אצבעות רגלים לרמוז אל ע\"ס תחתונות שבבריאה שהם למטה ממלכות ולמיעוט יכלתם שאינם אלא כסא לכן אינם מתנועעות כמעט לא בידם טובם. ואחרי אשר נשים אל דעתנו כל העניינים האלה נבין מה שדרשו (חז\"ל בב\"ר פי\"ב) בפסוק (דברים לב) הוא עשך ויכוננך, הקב\"ה ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר והושיבוהו על כנו. כל זה להראות כי כל הב\"ד העליון כל העולמות הנעלמות כלם נרמזים באדם. ומי שהוא בקי בחכמת הניתוח על דרך האמת ישכיל ויבין כמה עניינים נעלמים כמה מיני חכמה ודעת בענין העולמות הנעלמות בשרשם וענין מעשה בראשית ומעשה מרכבה כי גוף האדם עם היותו גשם עכור כולל הכל עליונים ותחתונים כדפי':" + ], + [ + "ואחרי היות הגוף הזה בנוי בנין נחמד וחשוב כזה המבואר בפ' הקודם. עוד טובה כפולה כי באברים הנחמדים האלה יורכב רוח חיוני אשר אין הרוח ההוא ממש נאצל ממקום גבוה. אמנם יתהוה בתוך הגוף מצד זיכוך החמרים אל מדרגת הצורה והבריאה ההוא. ומצד עליות החמר והעפר אל מצב צורת האדם כמו שביארנו בשער היכלות (פ\"י). ועל הרוח החיוני הזה הוא משכן הנפש ועל הנפש הרוח ועל הרוח הנשמה ובזה נחלקו (התנאים) [המפ'] כאשר נבאר. וקודם ביאור ההקדמה הזאת ראוי לבטל דעת קצת המפרשים שאמרו שהעצמות משכן לרוח והבשר משכן לנפש ורצו להכריח ענין זה מן הכתוב שאמר (איוב יד כב) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. והם אומרים מאחר שהנפש מתאבלת מכאב הבשר הרי ודאי שהבשר מרכבה לנפש. ואין סברא זו עולה יפה מכמה טעמים. ראשונה שאם הוא כן שהבשר מרכבה לנפש והעצמות משכן לרוח א\"כ היה מן הראוי שאחר הקבורה ככלות הבשר תסתלק הנפש ותשאר הרוח שם בעוד שהעצמות קיימין ואין הדבר כן. אלא אדרבה הרוח תשוב אל האלדים אשר נתנה אל גן עדנים והנפש בקבר מעדנת את הגוף או להפך הכל לפי המעשה וכן בארו בזהר פ' תרומה (דף קמ\"א ע\"ב) וכבר כתבנו מזה קצת לעיל בפ\"ג. וכן בפרשת אחרי (דף ע' ע\"ב). ועוד כי אחר שהנפש היא למטה ממדרגת הרוח ודאי אם כן היה ראוי להיות שהרוח שחיותו גדול יהיה משכנו בבשר שחיותו גדול מהעצמות בבירור כי הבשר בה מתפשטים הוורידים הדופקים ובלתי דופקים ומרגיש ודאי בחיות יותר מהעצמות. וקשה מכלם כי הרשב\"י ע\"ה (בפ' לך) מפ' כדפי' כי יש רוח חיוני שבו משכן הנפש כאשר נבאר. ועתה נבא בביאור השתלשלות הנשמה הזאת מתחלתה ועד סופה. כבר קדם לנו בשערים הקודמים מענין האותיות ורוחניותם כי לא דבר רק הוא. וכן הענין ממש בהבל הפה מההבל מתהוה אותיות ורוחניות ונשמה שהם מסתלקים מעלול לעילה עד המקום הנרצה אליהם המיוחדים בשרשי הנשמה הזאת וזהו ענין שמים החדשים וארץ החדשה הנעשה מחידושי תורה כמו שנדרש בזהר בראשית (בהקדמה ד\"ד וד\"ה) ובפ' קדושים (דף פ\"ה) כי כאשר יחדש האדם חידושי תורה אותם האותיות המתהוות ומצטרפות בפיו יתהוה מהם רוחניות וענין נחמד. וזהו ענין התפלה שאכתריא\"ל מקבל אותה וקושר כתרים לרבו כדפי' בערכו. וההקדמה זו היא מפתח לכמה היכלי תורה. ולזה אז\"ל מצות צריכות כונה [דהיינו כוונה לצאת י\"ח] וכלם הסכימו שאם כונתו שלא לצאת י\"ח בוודאי שלא יצא (ע' ב\"י סי' תקפ\"ט). והענין כי בהיות האדם מקיים המצות הגופניות הנה הם יהיו גוף ומשכן לרוחניות כונתו הנמשך מנשמתו. והכונה מתלבשת במעשה המצוה. ולכן כאשר אין למצוה כונה הנה לפי האמת היא כגוף בלא נשמה. ומזה נקיש כי כל עוד שתגדל כונת האדם במעשה המצות הנה לפי שיעורה תגדל רוחניותיה ותעלה מעלה מעלה דרך המדרגות כדפי' לעיל בפ\"ו. ", + "ואחר היות הקדמה הזאת אמיתית ונכונה הנה בהיות האדם מתייחד עם בת זוגו בטוב ובכונה שלימה לעבודתו ית' כדי ליחד החתן והכלה ולהמציא אליו מתוך כך נשמה מהקדושה הנה אז באמת ימציא לו השי\"ת נשמה מתוך נשמות הקדושות. ומה גם אם קדם לו אל הזווג התפלה הנחמדה הידועה. הנה עאכ\"ו טובה כפולה שיתהוה מן המעשה ההוא גוף וטפה מוכנת לנשמה קדושה.", + "והנה כמו שביחוד הזכר והנקבה הגופניים כן ביחוד הנשמות הנעימות אשר גם להם זכר ונקבה ויפעלו בטוב כוונתם ברוחניות נפש רוח ונשמה להתלבש הנשמה במעלותיה העליונות. והכונה הזו הנחמדת היא הטפה שמעלה אותה המלאך הממונה על ההריון דליכא למימר דטיפה גופניות קאמר.", + "והנה כזה פירש בזהר (בראשית דף נ\"ד ע\"ש ע\"ב) בקרי ונגעי בני אדם שמתעברין הרוחות מקרי. והוקשה להם שאחר שהאדם גשמי איך אפשר שיתעבר ממנו הרוח הפשוט עם היותו טמא. ואמרו שאין העיבור מהטיפה כי הטיפה נמשכת באיבוד אמנם מתעברת מהתאוה ההיא שהאדם מתחמם בה להזריע ופי' בשער היכלות הטומאה פ\"ב. וכן הוא לענין הקדושה כדפרישית. ואז בהעלות הטפה ההיא ר\"ל כוונתו הקדושה והרוחניות לפי האדון יי' צבאות בעל המשפט ונשפט עליה. וכפי הכנתה כן גזרת האדון בחיוב הנשמה הנשפעת ונתנת בטפה ההיא. ועתה יתגלה לנו ענין המצוה שישא אדם בת ת\"ח כדי שתהיה נשמתה זכה וברה ותכוין דעתה לשם שמים. וכן הענין מה שאחז\"ל (שבועות דף י\"ח ע\"ב) המקדש עצמו בשעת התשמיש כו'. וכן ענין היתר בעילת המעוברת והמניקה ואינו נק' זרע לבטלה ח\"ו, מפני שעם היות שאינו לענין הולדה גשמית הוא לענין הולדה רוחניות כי בטוב כונתם יתייחדו חתן וכלה העליונים כמו משאר מעשה המצות. וזהו סוד אברהם ושרה שהיו מולידים נשמות לגרים כדפי' רז\"ל כי ע\"י כונתם היו מתייחדים החתן והכלה ומולידים בסוד ההולדה העליונה המבוארת בשער מהות והנהגה נשמות קדושות לגרים ההם והיינו (בראשית יב ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן. ונחזור לענייננו שאז בהיות הטפה ההיא לפני המלך נשפע עליה נשמה. וכבר נתבאר בזוהר בסבא (דמשפטים דף ק\"ב) כי בהיות האדם משתמש בבת זוגו מכניס בה נצוץ מרוחו והרוח ההוא עומד בתוך גופה מתקשקש בה כמבואר הענין הזה שם בארוכה. ומזה נקיש אל הנשמה העליונה השלוחה אל הולד תתלבש בטפה הרוחניות בתוך נשמת הנקבה ונמצאת הנקבה מעוברת היא בעצמה ומעוברת בנשמתה. ואין תימה בזה כלל כי כן הדרך אפי' בזכרים שמתעברים [בעיבור נשמה אחרת] כענין פנחס שנתעבר בנשמת נדב ואביהוא כמבואר בזוהר פרשת אחרי (דף נ\"ז ע\"ב) ופרשת פנחס (דף רי\"ז.) וכענין אדה\"ר שנצטרף באברהם יצחק ויעקב כנדרש בזהר וספר ר\"מ ובתקונים.", + "וענין בחי' העיבור הוא סוד מסודות הגלגול. ולכן אמרו (חז\"ל ערכין ד\"ז) עובר ירך אמו ואין ממתינין לאשה מלהענישה מיתה עד שתלד כי כמו שנטמאת נשמת האשה בתוך הקליפה בעבירה ההיא כן נטמאת נשמת העובר ושתיהן צריכין טהרה ולכן ימותו שניהם ואין ממתינין להם עד שתלד. ודי בהערה זו אל מעלת המשכת הנשמה ומתוכה יפתחו להמשכיל כמה מסתרי המלך:", + "עתה נבאר ענין שכינתה בתוך הגוף הנגוף. והוא כי עיקר משכן הנפש הוא כח החיוני אשר באדם אשר הכח ההוא טבע מטבע בו כדמיון החיות בבהמות ואינו דבר נאצל עליו כענין ז' חלקי האדם שבארנו בפ\"ד. ולכן יש שקראוהו נפש הבהמיות שהוא כח חיות הבהמות ואין לה ידיעה עיקרית בעולם אלא הוא אד עשניי שוכן בחלל הלב מתפשט בכל הגוף והוא חיות המתהוה מתוך העלות העפר הזה אל מדרגת צורת האדם כמו שהיו בוראים אותם האנשים המתעסקים במעשה ספר יצירה כדפי' בשער היכלות (פ\"י). ולהיות כי כח החיוני הזה הוא משכן לנפש הוצטרך להיות כדמות הנפש הנאצלת בתכונתה ואברים הפנימים הנעימים המבוארים בפ' הקודם, והוצרך אל החיות הזה להיותה מתפשטת ומסתעפת כענין הדמות אשר לגוף. ומפני שהנפש הזאת עדיין היא דקה ביותר הוצרך להיות לה ענין דק שבו תתלבש והיינו הדם הדק שבוורידי הלב והם הוורידים החיים הדופקים. ומטעם שאם מחיות הזה המתפשט בורידים ההם בלי הצטרפות עצמות וגידים לא היה יכול להתקיים כלל כי לא יהיה עומד לחולשתו והיה נפסד ודבר קל יזיקהו. לזה הוצרך לערוך מערכת עצמות שהם כדמות גשרים שעליהם מתפשטים העורקים האלה. ומפני היות העצמות קשי המשוש ומקומות בולטים ומקומות שוקעים הוצרך להשוותם בבשר בתכונתם הנבחרת עם התדמות הצורה אל הצורה העליונה כדפי'. ומפני שהבשר היא בלתי בעלי שמירה מתוך רכות טבעה כי היא רפה ומתמסמסת והולכת, לכן הוצרך לקרום עליה העור שהוא גדר וסייג לבל יפסד הבשר ולא יתקלקל. ומטעם שלא יפגם הבשר ויפסד מעצמו הוצרך להיות תעלות משקים הגידים והם וורידי הכבד שהם מתים שאין בהם כ\"א השקאת הבשר לשיגדל ויתעדן ויהיה מלוחלח וישוקה על ידם תמורת מה שניתך מחום הטבעי. זהו הקצור הצריך אלינו מחכמת טבע הבריאה אל הנשמה.", + "והנה על רוח החיוני ההוא יהיה משכן הנפש. וראיה אל הכח החיוני הזה הוא בעת שינת האדם בהסתלק הנפש לחשוב לפני קונה ישאר הרוח החיוני ההוא יושב וזן ומפרנס תכונת האדם וזהו ענין רוח החיוני הנושב בו הנשימה וכחות הגוף אשר לו, כדמיון כח העכול ושאר כחות הנפש כגון כח המושך והדוחה וכו' המבואר אצל חכמת הטבע. ונתבאר ענין זה בזהר פ' לך לך (דף פ\"ג) וז\"ל ת\"ח נפשא דבר נש כד סליק לערסיה נפקת מיניה וסלקא לעילא. ואי תימא דכלהו סלקין לאו כל חד וחד חמי אפי מלכא אלא נפשא נפקא וסלקא ולא אשתאר ביה בהדיה גופא בר חד רשימו דקוסטא דחיותא דליבא. ונפשא אזלת ובעיא לסלקא וכו' עכ\"ל.", + "והכונה מבוארת כי בעת שינת האדם נפשו מסתלקת ממנו ולא נשאר בגוף כ\"א רוח חיוני בעלמא והוא לפי האמת החיות הטבעי אשר בגוף והוא הנעשה מרכבה לנפש והנפש אל הרוח והרוח אל הנשמה וכל זה ע\"י הצלם הנכבד כמבואר לעיל בפרקים הקודמים. והנה עתה לא יפלא בעינינו היות הנשמה מתחברת אל הגוף עם היותו גשמי והנשמה הויה דקה ורוחניות.", + "והנה נכלל החלק השני. ועתה נבא בביאור חלק השלישי והוא ענין פגימתה בעצמה ופגימתה בשערים הנכבדים:" + ], + [ + "יש קצת מהמקובלים שאמרו שאין חטא בנשמה אמנם החטא הוא לנפש שהיא הנפגמת והכריחו הענין ממה שלא נמצא בכל פ' הקרבנות נשמה כי תחטא או רוח כי תחטא אלא נפש כי תחטא וכן נאמר (יחזקאל יח) הנפש החוטאת היא תמות. כי אין מיתה אלא בנפש וכן כתיב (איוב י\"ד) ונפשו עליו תאבל. כי הרוח תסתלק ג\"כ ממנו כאשר האדם בא לידי חטא. ואין הדעת הזה בקצת צודק. כי אמת הוא שהכרת והכליון והאבוד הוא בנפש ולא בשאר החלקים. וכן ביארו בזוהר בפ' אחרי (דף ע' ע\"ב) במאמר תניא א\"ר יהודה כתיב תוצא הארץ נפש חיה כו' ושם האריכו הרבה בענין הנפש ובכלל דבריו אמר ועונשא דחייבין די בארעא בהאי הוא דכתיב ונכרתה הנפש ההיא מעמיה עכ\"ל.", + "ומ\"ש עונשא דחייבין בהאי הוא פי' עונש הכרת כי שאר המדרגות אינם נכרתים מכל וכל ח\"ו. אמנם מיטמאים, ומיטהרים מזוהמתן ע\"י נהר דינור כמבואר בשער היכלות. אמנם הנפש תכרת מכל וכל והנשמה מתטמאת. וכן פי' בזוהר בפ' תצוה (דף קפ\"ב) וז\"ל דהא כד ברא קב\"ה לב\"נ עבד ליה בדמות דיוקנא עלאה ונפח ביה רוחא קדישא דכליל בתלת והא אוקמוה דאית ביה נפש רוח ונשמה ועילא מכלהו נשמה דאיהו חילא עלאה למנדע ולמטר פקודוי דקב\"ה ואי ההיא נשמתא קדישא אעיל לה בפולחנא אוחרא האי איהו מסאיב לה ונפיק מפולחנא דמאריה בגין דתלת חילין אילין כולהו חד נפש רוח נשמה משתתפי כחדא והוו חד עכ\"ל.", + "ואין דברי המאמר צריכים ביאור כי מבוארים הם, ומתוכם אנו למדים כי הנשמה מתטמאת.", + "ועוד שם לפנים מן הענין אשר נשמה באפו דההיא נשמתא קדישא טריף לה וסאיב לה בגין אפו אשר נשמה אחלף לה באפו.", + "והנה הכרח גמור שהנשמה נפגמת ונטמאת. ואמנם ענין טומאתה עם היותה מסתלקת מן הגוף יהיה כמה שפי' בשער המציאיות (בפ\"א ע\"ש) בענין הקדושה כי היא מתרבה. וכן הנשמה בהיותה מתאצלת כפי הדרכים שנתבא' כן תשאר מציאותה מצויה במקום אשר ממנה חוצבה מציאות דק ונעים ומדרגותיה יורדים מדרגה אחר מדרגה דרך מעלות הסולם עד בואה אל עולם השפל. וזה נתבאר בתיקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ד) וז\"ל שימני כחותם דא נשמתא דאיהו רשימו דילה גליפא לעילא כמה דאוקמוה ביעקב דדיוקנו חקוק בכסא הכבוד כל נשמתין דאינון גזורות מתמן גליפו דלהון איהו חקוק לעילא ורשימו דלהון [דלתתא. וההוא גליפו דלעילא] איהו חותם ורשימו דלתתא רשימו דחותם ומיד דרשימו דגלופא דנשמתא איהו לעילא ורשימו דילה לתתא אתמר בה והנה מלאכי אלדים עולים ויורדים בו סלקין לעילא ומסתכלן בדיוקנא דנשמתא דנהרא בההוא גליפו ומזדעזעין מיניה נחתין לתתא ומסתכלין ברשימו דההוא דיוקנא דלתתא וחזאן דלא אשתני מדיוקנא דלעילא ודחלין מניה עכ\"ל.", + "ומתוכו נראה בפי' כי נשאר למעלה מקום חציבת הנשמה דיוקן משובח ודק עד שהוא משובח יותר ויותר מהנשמה למטה כי בדיוקן העליון של יעקב אמר ודחלין מיניה מה שאין כן בנשמה למטה כמו שבאר. וכאשר הנשמה ההיא בדרך מדרגותיה מתייחסת אל גוף זה אע\"פ שתתעלה ותסתלק מהגוף הנה כל פעולת הגוף ימשכו אל הנשמה דרך שלשלת השתלשלותה ותתפגם בהכרח. והלא כאשר יש מדרגת השתלשלות הקדושה כן יש מדרגות הטומאה וכמו שכאשר יחטא האדם ימשיך עליו כח הטומאה כן ימשיך וישפיע על נשמתו כי בטומאה עצמה יש חלוקים ויש מציאיות. יש מציאיות דק כטינוף נעלם אצילות טמא ויש מציאות עב ולכן המטמא עצמו מטמא נשמתו כי ימשיך עליה כח הטומאה וידביקה בקליפות אם דקות אם גסות. וראיה לזה מחסיד המתדבק בקדושה ע\"י מעשיו ישפיע על נשמתו שפע רב ממקום העליון דרך מעלות ויבינהו דעת וילמדהו חכמה כדרך הנביאים ומדברים ברוה\"ק המתדבקים בקונם עד ימשיכו האור על נשמתם ונשמתם ישפיע בהם הסודות אשר קבלו ודברי החכמה הנעלמה. וכן הדבר בטומאה כי כאשר יחטא האדם ישליט על עצמו כח הטומאה לרוב. כפי שיעור הפעולה שבה חטא כן יהיה ענין הטומאה. וראייה לזה מהזוהר פ' קדושים (דף פ\"ו ע\"ב) וז\"ל ות\"ח בשעתא דבר נש אחזי לתתא עובדא באורח מישר כמה דאצטריך נגיד ונפיק ושרייא עלוי רוח קדישא עלאה (כמה דאצטריך). ובשעתא דאיהו אחזי עובדא לתתא באורח עקימא דלאו איהו אורח מישר כדין נגיד ונפיק ושריא עלוי רוח אחירא דלא אצטריך דסטי ליה לבר נש לסטר ביש מאן משיך עליה ההוא רוחא הוי אומר ההוא עובדא דאחזי בסטר אוחרא עכ\"ל.", + "והנה הוכרח כי כפי מדרגת החסיד בהמשכתו עליו רוח קודשא כן מדרגת הרשע בהמשכתו עליו רוח הטומאה לרוב. ובפ' נשא (דף קכ\"ב.) ג\"כ בארו ענין זה וז\"ל דכד ב\"נ אזיל באורחוי דאורייתא משיך עליה רוחא קדישא עלאה כד\"א עד יערה עלינו רוח ממרום וכד ב\"נ סטי אורחוי משיך עליה רוחא מסטרא אחרא דאיהו סטרא מסאבא וסטרא דמסאבא אתער מסטרא דנוקבא דתהומא רבה דתמן מדורין דרוחין בישין דנזקי לבני נשא ואקרון נזקי עלמא עכ\"ל.", + "והנה הורה בפי' כי בנטות האדם מדרך הישר ישפיע כח הטומאה לרוב עד שיושפע על נשמתו ומשם יושפע אל הגוף כי מקרה א' לצדיק ולרשע והטומאה ההיא הוא הפגם אשר בנשמה והוא הפגם אשר צריך כבוס בתשובה כי בשובו אל אלהיו ויקבל עליו תשובתו כראוי. כפי אשר נדבק בקליפה יכניע עצמו עד אשר ישבר הקליפות ההם שבהם נכנס ע\"י העון ואז תחזור נשמתו למקום הקדש ותשיג מעלה רוחנית וע\"ד זה יובן אמרם ז\"ל (ברכות דף ל\"ד) במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים וכו' כי בתשובתו ישבר הקליפות המשל אם נכנס בקליפה הז' ישבר אותה עד רדתה למטה הנה הכניע הקליפות וכחותם ושברם וזהו ודאי מעלה גדולה כי בזולת ששב בתשובה שלימה וחזרה הנשמה אל מקומה עוד נמשך מזה הכנעה ושברון לקליפות מה שלא היה כן לצדיק גמור שמעולם לא חטא. כי אמת הוא שתקן את עצמו אבל עכ\"ז לא קלקל את אחרים שלא שבר הקליפות ועדין כחם בם להזיק נגד אדוניהם. וקרוב לענין זה דרשו בזוהר פרשת ויקרא (ד\"ה). וז\"ל זבחי אלהים כתיב ולא זבחי יי' א\"ל ודאי כו' אלא זבחי אלקים וע\"ד שחיטתן בצפון דהא זביחה בגין אלדים ההוא סטר גבורה דאתבסם ואתבר רוחא דדינא ויתחלש דינא ויגברון רחמי על דינא וע\"ד זבחי אלדים לתברא חילא ותוקפא דדינא קשיא דכתיב רוח נשברה למהוי ההוא רוחא תקיפא נשברה ולא יתגבר רוחיה וחיליה ותוקפיה. ובר נש בעי כדין למיקם על מדבחא ברוח נשברה ויכסף מעובדוי בגין דיהא ההוא רוחא תקיפא תבירא וכלא בגין דדינא יתבסם ויתגברון רחמי על דינא עכ\"ל.", + "והנה בפי' כי בהכנעת האדם את יצרו הרע ובהיותו מתבייש מעונותיו יכניע כח הגבורה והדין. ואם בקדושה כן כ\"ש וק\"ו בן בנו של ק\"ו שמכניע סטרא דשמאלא שהם תלויים בצד תוקף הדין. ואין הדבר הזה קל כי היא יסוד ועמוד העולם שהרי אברהם אבינו ע\"ה הוצרך לרדת מצרים להכניע כח הקליפות ליכנס לתוכם ולצאת בשלום ולולא שנכנס שם לא היה אפשר לו להיות מרכבה לחסד וכן נתבאר בזהר פ' לך (דף פ\"ג.) בענין ירידת אברהם למצרים וז\"ל ת\"ח רזא דמלה אי דאברהם לא נחית למצרים ולא יצטרף תמן בקדמיתא לא יהא חולק עדביה דקב\"ה. כגוונא דא לבנוי כד בעא קב\"ה למעבד לון עמא חדא עמא שלים ולקרבא לון לגביה אי לא נחתו בקדמיתא למצרים ולא יצטרפו תמן לא הוו עמא יחידא דליה כגוונא דא אי לא אתיהיבת ארעא קדישא לכנען בקדמיתא וישלוט בה לא הות ארעא חולקיה ועדביה דקב\"ה וכלא רזא חדא עכ\"ל.", + "והיא ראייה גמורה אל כוונתנו. וכן בת שבע שנתנה לאוריה קודם שיקחנה דוד מפני היותה נבחרת לזרע ראוי למלוכה כמו שנתבאר בזהר פ' נח (דף ע\"ג ע\"ב) והקצור יפה:" + ], + [ + "אחר שבפ' הקודם בארנו פגימת הנשמה בעצמה. עתה נבאר מציאות פגימתה למעלה במה שהקדמנו בפ' הקודם מענין הנשמה שיש לה מציאות למעלה ממציאות.", + "והנה ע\"י פעולותיה כלם נפגמים בזה אלא שיש חלוק שכאשר יפגום האדם בנפשו בחטא שאין בו משפט מות כגון לאווי התורה לא ימשוך עליו כח הטומאה כ\"כ. אמנם ימשיך עליו קצת ואותו הקצת יהיה מדרגה אחת כי הקליפות יש מהם דקות ר\"ל רפות כי הם למטה במדרגה ר\"ל טומאה מועטת או טומאה מרובה. ואם יחטא האדם בקלות ימשיך עליו מן הקלה ולפי מה שימשיך עליו כן יפגום למעלה כי השליט הקליפה במקום העון ההוא שבו תלויה המצוה. המשל בזה אם יחטא במצוה קלה והיא תלויה במדה מן המדות ישליט הקליפה באותו מקום בקצת מן מציאות נשמתו העליון אשר במקום ההוא כי כפי שהמשיך על עצמו הקליפה למטה כן המשיך על עצמו הקליפה למעלה. ואין לחשוב שהלקיפה נכנסת במקום הקדש ח\"ו אמנם הענין הוא תביעת הדין לומר זו הנשמה מחלקה ויוכרח שתתגרש הנשמה ההיא מהמקום העליון ההוא ושולטת בה הקליפה הדקה. ואם ח\"ו יחטא עון חמור באיזו ספי' שיהיה בחינתה ג\"כ ישליט הקליפה בנשמה הדקה העליונה ותתגרש ממקומה ונמצא פגם למעלה וקצץ בנטיעות מפני שנמצא המקום ההוא פגום ונמצא הנשמה בתוך הקליפות. והכוונה באמרנו שתתגרש הנשמה העליונה ממקומה וכן שתתכנס בקליפות אין הכונה ממש על שהיא נכנסת בקליפות ח\"ו אמנם על ענין יניקתה מתוך הצנור המר הידוע בברית העליון שהוא מקום מזון הקליפות ומוצא המותרות ולפיכך הוכרח כי כמו שקודם חטאו היא יונקת מן הימין וע\"י היה נשפע מקום אחיזתו המלכות וכל מדרגות הקדושה משפע הק', כן ע\"י חטאה יושפע המדרגה הקדושה שהיא אחוזה בו ממרירות הצנור השמאלי ההוא וישפיע מהיתוך הכסף והזהב. ואין פגם גדול מזה כי יזקיק מדרגתו הקדושה להשפיע לקליפה ע\"י צנור נשמתו. ובאור הענין הזה הוא כמו שכאשר ישפיע האדם במעשיו הטובים שפע לעולם תשאר מאור השפע ההוא חלקו להתלבש בו בג\"ע כדפי' בפ\"ה וממנו מתהוה לבוש הנקי להנשמה כן ענין הלבושים הצואים שהנשמה מתלבשת משפע אי נקי וישפיע לקליפות וישאר חלקו שמור להתלבש בו. וכמו שהאדם הישר במעשיו הטובים ישפיע אל המלכות שפע טוב ונעים כי על ידו תתחבר המלכות אל הת\"ת והאיר אל עבר פניה, כן האיש הרשע במעשיו המקולקלים ישפיע ע\"י נשמתו כדפי' לעיל שפע מר ממות דרך הצנור הרע שהוא צנור המותרות ואז הכלה פירסה נדה ואומרת כדמות שושנה אדומה ראיתי וכו'. ונמצא מצדו היא נפרדת מאלוף נעוריה ויונקת מהשמאל הכיעור והמותרות ויהיה נשמת הרשע מתדבקת בצד הצינור ההוא ונותנת כח בקליפות ומעוררות אותם לינק מרורות פתנים אכזר ונמצא חלקו שמור לו ללבוש ממנו נשמתו בעת הסתלקה מן העולם. ואלו הן בגדים הצואים בגדי העונות. ודבר זה נרמז בזהר פרשת פנחס (ד\"ריד.) וז\"ל ויהושע היה לבוש בגדים צואים ואוקמוה. אבל בגדים צואים ודאי אינון לבושא דאתלבשא ביה רוחא בההוא עלמא כו' והאי אתמר כל מאן דבעיין לעאלא לגיהנם אינון לבושין דמלבשין ליה היך אינון. מה כתיב הכא ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך מאן מלאך דא מלאך דממנא על גיהנם וממנא על מאן דחמי באינון לבושין עד דאתיב קלא ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו. מהכא אית לאסתכלא דעובדין בישין דבני נשא עבדין ליה אינון בגדים צואים. ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אותך מחלצות אלבישיניה לבושין אחרנין מתתקנן דבהו אסתלק בר נש בזיו יקרא דמאריה. ות\"ח כגוונא דא פנחס דלא אסתלק מעלמא עד דאתקנו קמיה לבושין אחרנין דרוחא אתהני בהו לעלמא דאתי. בשעתא חדא אתפשט מאילין ואתלביש באילין לקיימא דכתיב הנני נותן לו את בריתי שלום עכ\"ל.", + "והנה במאמר הזה השוה המדות כי כמקרה הצדיק בלבושיו הנעימים כן מקרה הרשע בבגדיו הצואים והכל ממעשה העולם הזה ובעובדא תלייא מלתא. ומן הלבושים אתה מקיש אל הפגם הנפגם למעלה במדרגות הקדושות כי הלבוש הוא חלקו מכל עמלו שעמל ומשפעו שהשפיע.", + "והנה זה פתח להבין ענין הפגם והקיצוץ. והקיצור בזה יפה לחוש על כבוד קונה. וע\"ד זה יובן כי בהיות שהנשמה יונקת מן המותר נמצאו הנטיעות מצדה קצוצות והצנור ההוא נפגם וזהו הקצוץ. ובתשובתו ישבר הקליפה ההיא והנשמה תחזור אל מקומה הראשון והנטיעה הנטועה במקום הקדש שואבת ממקום טהור. ובזה יובן ענין הכתוב (תהלים נ טז) ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי כו' כי אחר שהרשע הוא תוך הקליפות כשהוא מברך ישפיע לקליפות בהכרח כדפירשנו כי על ידי הברכה ההיא יושפע עליו שפע מה והוא בתוך הקליפה ואם כן יוכרח שהקליפות תובעים ואומרים הנה תפלתו וברכתו של פלוני שהתפלל שלנו הוא ואז נשפע עליהם בהכרח. וזהו (משלי ל) ושפחה כי תירש גבירתה. ומטעם זה אמרו בזהר פ' שמות (דף ט\"ז ע\"ב) כי כל אומה שישראל שרוים בתוכה בגלות היא מתעלית מפני שכשישראל מתפללים הם נשפעים על כרחנו מפני שהם שולטים עלינו. וכן הקליפות מפני ששולטים על הרשע לוקחים השפע ההוא הנשפע ע\"י הברכה. ומפני זה אמר דהמע\"ה ולרשע אמר אלקים וגו'. ועפ\"י הדברים האלה אמרו במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' ומכניעם ולוקת מהם כל ברכותיו. וזהו (קהלח ח ט) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, והוא לרע של אדם בליעל כדפי' בשער אבי\"ע.", + "והנה בזה ישבר מתלעות עול ומשיניו ישליך טרף וחיל בלע ויקיאנו וזהו פי' הכתוב (איוב ח') כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך. והכונה יעיר על המצות ההם ויקבלם מצד הטומאה. ואז ושלם פי' משתלמות נות צדק שהוא השכינה כמש\"כ בערך נוה שהוא המלכות והכסא שמשם הנשמות חצובות בערך תציבה שהיא היצירה [ב] ואין לחשוב שאותם הברכות או המצות הנטמעות שם שיהיו אחר כך מאוסות בעיניו ית' ח\"ו כי אדרבה הם משובחים ע\"ד במקום שבעלי תשובה עומדין כו' וכן נרמז בזוהר. ובזה נשלם הפרק הזה ונכלל השער הזה ברוך ה' לעולם אמן ואמן:" + ] + ], + [ + [ + "שער הכוונה היא שער ל\"ב:", + "הנרצה בשער זה הוא לבאר מה התועלת בעשיית המצות ובענייני התפילה וסדר אשר בו יכוין בתפלתו ולא יהיה בו תקלה ח\"ו:", + "פרק ראשון:", + "אחר שכבר נתבאר בשער הקודם שהאדם הוא חלק אלוה ממעל אם זך ואם ישר פעלו והוא אחוז בעבותות האהבה בשרשי הקדושה בנשמתו העולה בכל העולמות ובכל המדרגות כמו שבארנו בשער הקודם. הנה בהיותו פועל הצדק והיושר ומתכוין במחשבתו הנכונה דרך המעלות לייחד המדרגות מקבילות הלולאות איש באחיהו ידובקו ותתלבש נשמתו בנשמתו חלק בחלק מנורה של חוליות. הנה חוייב שעל ידו יתייחדו הספירות ויתקשרו קשר אמיץ ויהיה הוא בנשמתו צנור שבו יושפעו הספי' מן הראשונה עד האחרונה ע\"י החבל האמיץ הקושר אותן כי בהתייחד נשמתו בנשמתו ע\"י משנתו ימשך מזה שישארו השרשים מקושרים קשר אמיץ. וע\"ד זה יובן הטעם למה מה שיפגום זה לא יוכלו לתקן שאר כל הנשמות פגימתו עד שובו בתשובה עתה או בגלגול ויקשר החבל על ידו ממש. ונמשיל משל נאה כשנעלה בדעתנו שיהיה כאן מעיין נאה גדול כעובי קורות בית הבד ושורש המעיין הזה מקורות מקורות דקים כצינורי המחט אמנם כאשר יתייחדו כלם יחד יעשה הכל נהר גדול מי שיחור. ועתה אם יבא א' ויסגור מקור א' מן המקורות הדקים הקטנים הלא עכ\"פ ימעט המעיין שיעור המקור ההוא. ובזה נתבונן כי המעיין הגדול הוא תוקף ההשפעה הנשפעות בעולם והצנורות הדקים הם מציאות הנשמות שהם חוטי שלהבות עולות ונעלמים תוך מקורם בכל הספי' ועל ידם יהיה יחודם וקשורם והשפעתם. וכאשר יחטא החוטא ויעקור מציאותו הדק מאחד מן המדרגות לפי שעור החטא אם גדול למעלה ואם קטן למטה הלא ימעט הטוב וההשפעה הנשפעת דרך צנור נשמתו כי יסגיר הצנור ההוא ויקצץ כדפי'. וכי יש בכל אותם הצנורות הדקים הנשארים מי שיוכל לתקן את אשר העוה צנור השבור ההוא. דבר גדול הוא שאין מי שיוכל לתקנו אבל אדרבה כולם קבלו פגם וקלקול כי עד עתה כל אחד מהצנורות הדקים היה כלול מס' רבוא צנורות כמנין הנשמות ועתה נשארו ס' רבוא בלא א' וכלם כלולים בס' רבוא בלא אחד והחלק הא' פגום. הרי בפי' שפגם את עצמו ואת אחרים. וזהו כל ישראל ערבים זה לזה. ואם היות שאמרנו שהם צנורות לא מפני זה נאמר שיהיו הצנורות שוים אלא יש בענין הזה חילוקים רבים. כי כאשר יעשה האדם הישר מצוה א' לפי שיעור המצוה ושכרה כן ישפיע בה ויגדל השפעת הצנור ההוא ויתעבה ויגדל אורו והשפעתו. וכאשר יהיה האדם תורתו אומנתו לא יפסק גודל ההשפעה ההיא לעולם. ולזה נמצא בזמן הרשב\"י ע\"ה שהי' תורתם אומנת' היו נענשים על ביטול תורתם אפי' רגע כממריה כמבואר בזהר פ' שמות (דף י\"ז ע\"ב) ר' יוסי נפק לאורחא והוה ר' אחא בר יעקב אזיל עמיה עד דהוו אזלי שתק ר' יוסי והרהר במלי דעלמא ור' אחא הרהר במלי דאורייתא עד דהוי אזלי חמא ר' יוסי חד חויא דרהיט אבתריה אמר ר\"י לר' אחא חזי ההיא חויא דרהיט אבתראי אמר ליה ר\"א אנא לא חמינא ליה. רהט ר' יוסי וחויא אבתריה נפל ר' יוסי ודמא שתית ונחית מחוטמוי שמע דהוו אמרין רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וכו'. א\"ר יוסי ומה על שעתא חדא כך מאן דמתייאש מינה עאכ\"ו עכ\"ל.", + "והרי מתוך המאמר הזה אנו למדים שבחם שמעולם לא היו מפסיקים מתורתם אפי' רגע. ועל כך נענש ר' יוסי והטעם כדפי' כי בהיותם עוסקים בתורה ובמצות גודל ההשפעה היה נשפע על ידם והעולם בנחת וכמו שאמר הרשב\"י ע\"ה עליו ועל חבירו אנן ז' עיני ה' אנן לרמוז שעל ידם היתה השכינה מתייחדת בשבעת הימים ומטעם זה בהפסיקם רגע יחסר השפע ההוא ח\"ו ונמצא חוסר ההשפעה למעלה ולכן נענשים ברגע. וזהו שראה הנחש העקלתון רץ אחריו ור' אחא לא ראה אותו. לרמוז שעל בטול תורתו של ר' יוסי בא וזהו ששמע רק אתכם ידעתי וכו' ע\"כ אפקוד עליכם. וזהו טעם שהקב\"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. והדרוש הזה נתבאר בקצור נמרץ בתיקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ד ע\"ב) וז\"ל שימני כחותם דא איהי נשמתא דאיהי חקוקה בכורסייא בזמנא דאיהי אתערא בצלותא לתתא כורסייא אתער לעילא כו' עכ\"ל.", + "והנה באר כי להיות דמות ודיוקן נשמתו חקוקה בכסא הוכרח שע\"י תפלותיו ומעשיו הטובים תתעורר נשמתו ותעורר הכסא בעצמו וזה ודאי הכרח גדול לכוונתנו. וכאשר האיש החסיד יחטא יגדל עונשו יותר ויותר מא' מן הרקים מפני שעלה במעשיו בשרשים במעלה גדולה והפליא לעשות בהשפעתו עד כי רוב עובי הצנור היה תלוי בו. כי לפי רוב החסידות יגדל עובי הצנור ע\"י הנשמה כדפי' וכאשר יחטא ואשם ח\"ו ימעט ההשפעה ההיא כרגע ונשאר העולם חשוך בסבתו וע\"כ יחרה אף ה' עליו עד להשמיד ח\"ו עד אשר ישוב בתשובתו ויתקן עותו:", + "ואחר שנתבאר הקדמה זו עתה יובן כמה וכמה טובה כפולה מדרגת האיש החסיד בתפילתו לפי שיעור כונתו כי אם יכוון להשפיע ממדרגה למדרגה כמדרגות הסולם וידבק בקונו בידיעותיו בעשיית מצוותיו תעלה ותתעלה נשמתו ממדרגה למדרגה ומסיבה לסיבה ומעלה לעלה עד ישפיע עליו שפע רב ויהיה הוא מקום מושב ומכון להשפעה וממנו יתחלק לכל העולם כמבואר בזהר פ' תרומה (דף קס\"ט.) וז\"ל מאן דמברך ברכת מזונא איהו נטיל ברכאן בקדמיתא מכולהו ואתברך בכלל ברכת מזונא וע\"ד אית ליה אורכא דחיין עכ\"ל [א]. ואומרו ואתברך בכלל ברכת מזונא הכוונה כי הוא מתברך בכלל המלכות דהיינו ברכת המזון ומטעם כי מציאותו הוא למעלה כדפי' לכן נטיל ברכאן בקדמיתא כי הוא קודם לכל העולם כדפי'. וכן נתבאר עוד בפ' פקודי (דף רל\"ח.) וז\"ל וע\"ד כל מאן דמצלי צלותא וקשיר יחודא, מסתכלין ביה אי איהי צלותא וקשורא כדקא יאות. ואי ההיא צלותא וההוא קשורא כדק\"י כדין מתברך איהו בקדמיתא מאתר דכל ברכאן נפקין עכ\"ל.", + "ולכן על פי הדברים האלה יהיה מכון לשכינה מאחר שהשפע בא על ידו נמצא שהצדיק הוא במקום הצנור הגדול יסוד עולם ולכן ראוי שידבק בו השכינה ונקרא שושבין למלכא ואשריו ואשרי חלקו כי זכה וזיכה וכל העולם נידון לכף זכות בעבורו. ועד\"ז נמצא כי בשעה שיש צדיק וחסיד בעולם כל העולם נזון על ידו כאמרם ז\"ל (ברכות די\"ז) כל העולם נזון בשביל חנינא בני וכו'. ובזה ודאי נדע ונשיג כמה מעלות היודע לכוין בשרשים וסם חיים שיזכהו האל יותר על מי שאינו יודע לכוין רק בפשט. ובודאי זהו עיקר החכמה הזאת ואם רבו תועלתיה מלבד אלה. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' חוקת (דף קפ\"ד) אר\"ש הכא בעינא לגלאה מלה. ת\"ח כל מאן דידע לסדרא עובדא כדקא יאות ולסדרא מלין כדק\"י כו' הא ודאי מתערי לקב\"ה לאמשכא מילין עילאין דמתכשרן כו'. אי הכי הא כל עלמא ידעי לסדרא עובדא ולסדרא מילין, מאי חשיבו דלהון דצדיקייא, דידעי עיקרא דמלה ועובדא וידעי לכוונא לבא ורעותא יתיר מאילין אחרנין דלא ידעי כ\"כ. אלא אלין דלא ידעי עיקרא דעובדא כולי האי אלא סדורא בעלמא ולא יתיר משכין עלייהו משיכו דבתר כתפוי דקב\"ה דלא טאס באוירא דשגיחו אקרי. ואלין דידעי ומכוונא לבא ורעותא מפקין ברכאן מאתר דמחשבה ונפקי בכל גזעין ושרשין בארח מישר כדקא יאות, עד דמתברכין עלאין ותתאין ושמא קדישא מתברך על ידיהון. זכאה חולקהון דהא קב\"ה קרוב לגביהון וזמין לקבליהון. בשעתא דקראן ליה הוא זמין להון, בשעתא דאינון בעאקו הוא לגבייהו. הוא אוקיר לו בעלמא דין ובעלמא דאתי, דכתיב כי בי חשק ואפלטהו וגו' עכ\"ל.", + "והנה מן המאמר הזה בפי' יובן מעלת המכוין על השאינו מכוון במינים שונים אם שזה שאינו מכוון אלא מתפלל כסדר העולם הוא נוטל מבתר כתפוי וכו', הכונה שאין המלך משיב פניו לענותו אמנם הוא נוטל מבחוץ כמלך השומע צעקתו של א' מבני העם מבחוץ להיכלו וצוה לבלי יכנס האיש ההוא בצעקתו לפנים, אמנם מבחוץ יענוהו ע\"י אחד ממשרתי המלך, וזהו ענין מבתר כתפוי וכו'. ונתן סבה לזה כי אין תפלתו עולה למעלה, מפני שאין לה כנפים לעוף באויר הטהור והקדוש ולבקוע אוירין ורקיעין וחיילין. אמנם מעלת המכוין בתפלתו עשה יעשה לו כנפים לעוף השמים ותפלתו בוקעת עד למעלה למעלה עד הכתר ומשם דרך המדרגות ישפיע שפע רב מאת פני המלך וישא משאת רב כיד המלך הטובה עליו:" + ], + [ + "אחר שבפרק הקודם הפלגנו במעלת המכוין. ראוי להתבונן כי בענין הכונה בספירות יש קצת גמגום כי איתא בספרי כה' אלדינו בכל קראנו אליו (דברים ד ז) אליו ולא למדותיו. וכן ראוי כי איך אפשר שישאל מעבד המלך ולא מהמלך ואין ראוי להתפלל אלא לבעל האוצרות ולמה נייחס כל תפילתינו אל הספי'. ובפרט שכל התיבות הם ככנויים אליהם ואם יכוין להם נמצא כל תפילותיו רומזות בספי' ולא נשאר לו כונה במקור המקורות. שנית כי איך אפשר לכוין במדות והלא כאשר ידמה האדם בדעתו ספי' מן הספי' בהכרח יגבילה ויגשימה כי מה יוכל לדמות בענין הרוחניות כי כל מה שהאדם חושב במחשבתו הוא גשמי ואין ראות שכלו יכול לדמות הרוחניות בלתי אם יגשימהו ויגבילהו א\"כ נמצא כי הכונה בספי' אי אפשר. עוד שלישית כי כאשר יחשוב האדם מדה מן המדות בהכרח הוא מפריד שהרי הוא מדמה בשכלו מדה נפרדת משאר המדות וזה ודאי אין ראוי כמו שחוייבנו על יחודם כנודע:", + "ועתה נבאר כי לתיקון העניינים האלה צריך קודם כל דבר לדעת כי הא\"ס ממ\"ה ב\"ה אין שם ומלה שיגבילהו ח\"ו ואין מדות צודקות בעצמותו מפני שאינו בעל שנויים ולא בעל תוארים ואינו משתנה מרצון אל רצון ולא מפעולה אל פעולה ולכן אין ראוי לאדם לכוין בו לומר שהוא נקרא אל או אלוה או אלדים ושאר השמות ושאר הכנויים. והשמות האלה הם בספירות. ואמרנו בספי', אין הכונה בספי' בעצמם ח\"ו שהעושה כן הוא נופל בשוחה עמוקה ועל כזה אמרו בספרי אליו ולא למדותיו. אמנם כוונתינו כדפי' בשער עצמות וכלים כי הכונה שהוא נקרא גבור במדת הגבורה כי הוא הנותן כח בגבורה לפעול ולכן צריך המכוין לכוין כשיאמר האל הגדול שהוא רומז בגדולה והתיבה עצמה הוא בגדולה אמנם כוונתו על העצמות המתפשט בגדולה וכמו כן גבורה ושאר הספירות ונמצא התיבות מכנה אותם בספי' שהם תאריו אבל כוונתו אל הא\"ס המשתמש עמהם ומתלבש בהם. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (בהקדמה ד\"ג.) וז\"ל בכל אתר ובכל ממלל צריך לכוונא דבור באדנ\"י קול ביהו\"ה וליחדא לון כחדא ביחודא דאיהו יחיד נעלם דמחבר לון ומייחד לון כחדא וביה צריך הכונה דלא תלייא למימר ביה קול ודבור אלא מחשבתא עכ\"ל.", + "והרי בפי' כי שם בן ד' הוא בתפארת וסתם כל התפלה הוא בו ולכן כל הקול היוצא מפיו הרמז בו. והדבור באדני שהיא מלכות. אבל המחשבה באין סוף שע\"י מתייחדים שתי מדות אלה ואין בכל התפלה מה שירמוז אליו אלא הכונה שיכוון האדם בו שהוא הכל והוא המיחד המדות והמשפיעם וזהו בסוד העצמות המתפשט בתוך הספי' ועי\"כ כח הספירות לפעול וע\"י כך יתייחסו אליו הפעולות כמבואר בשער עצמות וכלים. ואולם בענין הספירות אין הכונה שיכוין האדם בספירות כך שידמה ענין הספירות כי זה אי אפשר כדפי' אבל הכונה הוא שהספי' יש להם עשר שמות של שם בן ד' כדפי' בשער שם בן ד' והם מתחלקים בנקודתם ואלו הן. כתר עליון יהוה ונקודו כולו קמץ מורה על הכתר והד' אותיות שבו מורות על ע\"ס שבו כדי שלא יהיה פרוד ח\"ו. ושם החכמה יהוה וכלו פתח והוא שם שבו יתגלה החכמה. וגם הבינה יש לה שם יהוה וכולו צירי והוא שם שבו יתגלה הבינה. וגם החסד יש לו שם יהוה וכולו סגול והוא שם שבו יתגלה החסד. וגם הגבורה יש לה שם יהוה וכולו שבא והוא שם שבו יתגלה הגבורה. וגם לת\"ת יש לו שם יהוה וכולו בחולם. וגם לנצח יש לו שם יהוה והוא נקוד כלו חירק והוא שם שבו מתגלה הנצח. וגם להוד יש לו שם יהוה והוא נקוד קבוץ שפתים. וגם ליסוד יש לו שם יהוה והוא כלו בשורק. ולמלכות י\"ל שם יהוה והוא בלי נקוד כלל אלא פשוט ולפי קבלתה כן נקודתה:", + "ועתה המכוין יכוון בשמות האלה ויעלה בדעתו שאין דבר שיוכל לרמוז אל המדה הנרצה אליו אלא בהוייה המצויירת בדעתו שהם ארבע אותיות מנקודות לפי נקודתם כדפי'. ואז ילך לבטח דרכו ולא יירא ולא יפחד. וגם יכוין כי בד' אותיות אלה כלולות ע\"ס לרמוז שע\"ס הם מסכימות עם פעולות המדה ההיא הנרצה אליו. ומה טוב ומה נעים אם ירצה לצייר הויות האלה בגוונם כי אז ודאי תפלתו מועילה יותר ויותר ובתנאי שיהיה בכונתו שאין בעולם הזה דבר שיוכל להמשיל פעולת המדה ההיא אלא בגוון ידוע שהוא פלוני. ומפני שרבו הגוונים אלינו בשער הגוונים לא נבאר הנה הגוונים אלא כאשר ירצה לכוין הנה השער ההוא לפני המעיין ובזה לא נפחד מטעות בשום אחד מג' דברים שאמרנו בפ' זה.", + "ועוד בזולת זה תנאים אל הכוונה נבארם בפ' בפני עצמו. בעה\"ו:" + ], + [ + "הנרצה בפ' הזה הוא לבאר עקר הכונה. צריך המכוון להמשיך רוחניות מהמדרגות העליונות אל האותיות שהוא מזכיר כדי שיוכל להפריח האותיות ההם עד המדרגה העליונה ההיא למהר שאלתו. והכונה כי הבל פיו של אדם לא דבר רק הוא כדפי' בשערים הקודמים אמנם היא רוחניות מתהווה מהבל פיו של אדם. וצריך אל הרוחניות ההוא כח להפריח שאלותיו ולהעלות האותיות עד המדרגות הנרצות לו. וזהו עקר הכוונה להמשיך כח כדי שבכח ההוא יעלו האותיות למעלה ויתהוו במקום רומו של עולם וימהרו בקשתו. אמנם ראוי לדעת כי לא ישתווה הזכרת הכנויים כהזכרת שם בן ד' עם היות שיהיה בכונתו לעולם אל ההויות כדפי' לעיל. והענין כי כאשר יזכיר האדם שם בן ד' אז ראוי שיכון אל עצם הספירות ואל רוחניותם הפנימי הנעשה לבוש אל עצם המתפשט מהא\"ס. וכשיכוין בכנויים אז יצייר בדעתו אל ספירה בבחינה פרטיות שבספי' עם היותה כלולה מעשר ספירות הנרמזות בד' אותיות השם והם ענפי הספירה ההיא כמבואר לעיל עם היותה מתייחדת בכל העשר ע\"י עשרה הענפים כי זהו קשר ויחוד הספירות כדפי' בשער מהות והנהגה. ועם היות ששם בן ד' בארו הרשב\"י ע\"ה בספי' ידועה עכ\"ז ירמוז אל עשר השרשים בכלל עם התעוררת פרטי לספירה ההיא:", + " ועוד ראוי לדעת כי בהזכיר כנוי מהכנויים ראוי שנדע הכנוי ההוא לאיזו בחי' מהבחי' שבספי' הוא רומז כמו שביארנו בשער הכנויים ובשער ערכי הכנויים. ובזה לא יקשה כפל מלות במדה אחת כי מה שירמוז הכנוי הזה לא ירמוז זה. וראוי לכוון בכל ענין וענין כפי דרכו וקרוב אלינו הדבר מאד בפינו ובלבבנו לעשותו. ועתה נשוב לבאר כי כאשר נזכיר שם משמות שאינם נמחקים צריכין אנו לכוין בכלל הספי' ההיא הנרמזת בו בלי פנות אל בחינה מבחינותיה עם היות שיש להם פי' כדפי' בשער השמות איך הם כוללות כל המדות וכמה בחי' אחרות אמנם הם היכלות לעצם הספירות שהם השמות הנזכר לעיל שהוא שם הוי\"ה שבכל ספירה וספירה. ולכן כאשר נזכיר שם בן ד' ממש שהוא לפעמים רומז בספירה מן הספי' אז ודאי יהי' הכונה [גם] אל עצם פנימיות הספירות וזה לא ימצא אלא מעט מן המעט. וכאשר נזכיר שם משמות שאינם נמחקים אז הכוונה שהוא היכל אל העצם [הספי' הפנימיות שהן ההויות הנז'] אבל בכללות הספי' [ב]. וכאשר נזכיר כנוי מהכנוים אז ודאי הוא בבחי' המתבחנות בכל ספי' וספי' לפי מה שיהיה הכנוי. זהו בערך פרטיות המלות. אמנם בכל התפלה צריך לכוון קול בת\"ת ודבור שהוא חיתוך המלות במלכות ידו\"ד אדנ\"י ומתייחדים יחד שהרי הוא אומר קול ודבור יחד נמצא שלעולם דעתו אל שם זה יאהדונה\"י שהוא רמז אל היחוד. וכן בכל עת שירצה לרמוז אל היחוד יכוין אל שם הזה.", + "ועוד יכוון כי הקול והדבור הם כלולים מאש מים אויר שהם גדולה וגבורה ת\"ת שעל ידם היחוד כנודע שהקול יוצא מורכב מאש ומים ואויר כמבואר בערכי הכנויים. ואחר שכוונת היחוד בתפלה אל שם היחוד לא תבא לידי עון. וראוי לכויון בכל שם משמות שם בן ד' אל שם י\"ב שפי' בשער פרטי השמות. עוד ראוי שיכוין בתפלתו באיזו מדה מן התפלות הוא כעת אם שחרית אם מנחה אם ערבית ובאותה מדה יהיו כל כוונותיו לפי שעתו ר\"ל קודם תפלתו. ויש עוד כמה וכמה פרטים אשר מתבארים בענייני התפלה שאין ראוי להעלותם בכתב הנה לאריכתם ועוד שאינם מתייחסים לכאן ויבואו בספר בפני עצמו אם יגזור השם בחיים.", + "והנה נשלם הפרק הזה ונכלל השער הזה ונשתכלל הס' הזה תהלה לאל יתברך והודאות לשמו הגדול והקדוש ברוך הוא:" + ] + ] + ] + }, + "versions": [ + [ + "Pardes Rimonim", + "http://www.hebrew.grimoar.cz/kordovero/pardes_rimonim.htm" + ], + [ + "Pardes Rimonim, Koretz, 1780.", + "http://dlib.rsl.ru/01006686897" + ] + ], + "heTitle": "פרדס רמונים", + "categories": [ + "Kabbalah", + "Ramak" + ], + "schema": { + "heTitle": "פרדס רמונים", + "enTitle": "Pardes Rimonim", + "key": "Pardes Rimonim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמת המחבר", + "enTitle": "Author's Introduction" + }, + { + "heTitle": "סימני הספר", + "enTitle": "Index" + }, + { + "heTitle": "בקשה", + "enTitle": "A Prayer" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/English/BST.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/English/BST.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..2bf591921e4c419148375dcb4510b565a5927ed3 --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/English/BST.json @@ -0,0 +1,49 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Ben Sira", + "versionSource": "https://www.biblestudytools.com/rsva/ben-sira/25-24.html", + "versionTitle": "BST", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "בן סירא", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "From a woman sin had its beginning, and because of her we all die." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..27b9e5285241caa5b3168e305ffc2fd32c4fa0bc --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,454 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Ben Sira", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "בן סירא", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [ + "All wisdom is from the Lord, and is with him forever.", + "The sands of the seas, the drops of rain, and the days of eternity, who can count them?", + "The height of the sky, the breadth of the earth, and the depth of the abyss, who can estimate?", + "But exceeding the scope of these is wisdom, and truth is broader still.", + "To whom shall the root of wisdom be revealed (uncovered), and who knows her wiles (nakednesses).", + "He is uniquely awesome, God is executor of all of her treasuries.", + "He scrutinized her and examined her and counted her, and he gave her to his lovers.", + "Unto all flesh he gave her according to his desire, and he will give her to his lovers.", + "", + "", + "The fear of the Lord is glory and honor, and greatness and a crown of splendor.", + "The fear of the Lord gladdens the heart, and grants joy, and grace, and length of days.", + "Fear the Lord and do good by Him, and at the end of your days he will bless you.", + "The fear of the Lord is the beginning of wisdom, and for the faithful it gestates in the belly.", + "From eternity it has been prepared for those who have integrity, and His grace is faithful to their offspring.", + "The fear of the Lord is the beginning of wisdom, and it increases peace, life, and wellbeing.", + "All her treasuries will be filled to satisfaction, and her granaries with her satiation.", + "The fear of the Lord is the beginning of wisdom, she will intoxicate with her ample satiation.", + "She is a strong and reliable rod, praise and eternal glory unto those that follow her.", + "Her roots are eternal, and her branches are ever-reaching.", + "Happy is the person who meditates on her, and she benefits them more than any other treasury.", + "Happy is the person who draws close to her, and those in her presence enjoy themselves.", + "She will crown them with an eternal diadem, and eternal merit among holy ones.", + "They will rejoice in her and she in them, and she will never ever abandon them.", + "Angels of God will rejoice in her, and recount all the praises of the Lord.", + "And this recounting is entirely replete with her, happy is the one who attends and acts.", + "Hearken unto me fearers of God, listen and understand my words. The one who is steadfast in receiving her, has an eternal inheritance and great joy.", + "Attend to and act upon all my words, that you may be written in the book of life.", + "Love the fear of the Lord, that your heart may be happy and do not fear.", + "Draw near and do not distance yourself, that your soul may live. And in your drawing near, be like a like a hero and a warrior.", + "My child, do not fail in fearing the Lord, and do not approach God with attention divided (lit. a heart and a heart).", + "Give no weight to human regard, and be most careful with your speech.", + "Do not alter God's word and have no fear, lest you bring a curse on your soul.", + "For the Lord reveal your secrets, and bring your downfall in the midst of the community.", + "For you exalted yourself with feigned piety, but within your heart is full of shame." + ], + [ + "My child if you will draw near to the work of the Lord, prepare your soul for all manner of trials.", + "Prepare your heart and be strengthened, and do not panic on the day of destruction.", + "Cleave unto God and do not turn away, that you may have a great future.", + "Receive all who come to you, and be of open spirit with your provisions.", + "For gold is tested in fire, and humanity is matured by poverty.", + "Have faith in God and God will strengthen you, firm your path and have hope in God.", + "Let those who fear the Lord anticipate God's grace, and not incline lest you fall.", + "Let those who fear the Lord trust in God, and God will not tarry in your reward.", + "Let those who fear the Lord (wait for) goodness, and for eternal joy and grace.", + "Look to the earlier generations, was there any that trusted in the Lord and was disgraced? (10) Or any who relied on God and was abandoned, or and who called on God and was not answered?", + "For compassionate and merciful is the Lord, forgiving transgressions and granting deliverance in an hour of need.", + "Woe to the weak willed and those quick to give up, and to the wicked one with twisted ways.", + "Woe to the untrusting heart, it will surely not rise up.", + "Woe to you who lost hope, what will you do at the reckoning of the Lord?!", + "Those who fear the Lord will not change [boast] in his ways, and those who love him will preserve his paths.", + "Those who fear the Lord will seek his will, and those who love him will learn his law.", + "Those who fear the Lord will prepare their hearts, and before him humble their spirit.", + "We'll fall by the hands of the Lord and not by the hands of humanity; for as he is great, so is his kindness." + ], + [ + "Listen to a father’s commands, and act accordingly so that you may live.", + "For the Lord has glorified father over children, and he has upheld a mother’s judgment over her children.", + "He who honors father will atone his sins; like one who hides a treasure is he who honors his mother.", + "[3-4]", + "He who honors father will be happy in his sons, and his prayers will be heard & answered.", + "He who glorifies father will prolong his days, and the Lords' reward for honoring his mother.", + "And he shall serve as a servant to those who have borne him as masters. [ChatGPT Trans. from Gk.]" + ], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "Child, from your youth acquire learning, and until gray hairs reach for wisdom." + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "With all your heart, honor your father; And the Mother who birthed you, do not ?loan?", + "Remember: If they were not, you would not have come to the world. And what you are doing to them, that they are your rearers.", + "With all your heart fear God; And his priests sanctify. ", + "With all your means love your maker; And his servers do not forsake.", + "Honor God and glorify a priest; Give their portions like you were commanded.", + "Bread of heroes and gift of a hand; Meat of the righteous and gift of the holy one.", + "Also to the needy stretch out a hand; So that you blessing will be repaid.", + "Give a gift to all life; Also from a corpse do not withhold kindness.", + " Do not be late from ?criers?; And with a mourner, mourn.", + "Do not lift [your] heart from a loved one; For from him you will be loved.", + "In all your actions remember the end; And never destroy." + ], + [ + "Do not fight with a great man; Why become destitute by his hand.", + "Do not fight with one harder than you; Why fall by his hand.", + "Do not ?plow? over a man without wealth; Perhaps he will weigh your money and you will lose.", + "For gold has made many reckless, and perverted [shin] the hearts of kings. ", + "Do not quarrel with a man of tongues, and heap not wood upon his fire.", + "Be not accustomed with a foolish man, lest thy ancestors be disgraced.", + "Do not humiliate a person returning from sin; remember we are all guilty.", + "Do not be wicked to an old person; remember, we shall be reckoned old too.", + "Do not rejoice over a corpse; remember that we all gathered away.", + "Do not forsake the rules of the wise, and tread not on their proverbs,", + "[And even their mundane talk do not disparage,] for it will stand you before noblemen, and from you they will learn instruction.", + "Do not despise the discourse of the aged, of what they heard from their fathers,", + "for from them thou shalt learn prudence, and in a time of need to respond proverbially. [Interpretation: folk ideas have hidden local knowledge and social truths that can be hard to parse at first.]", + "Do not prosper in the estate of evil, lest thou be burnt with the flame of his fire.", + "Do not be amiable with the scorner, lest he turn & ambush you. [Interpretation: if he is bad-mouthing others, in short time he will do so about you.]", + "Do not lend to a person more powerful than you, and if lent, deem it lost.", + "Be not surety above thy ability; if thou be surety, set it aside as if paid.", + "Do not to litigate with a judge; for they will judge him according to his favor.", + "With a heartless person do not travel, lest you burden your companion; ", + "And so he will travel straight ahead [rashly], and by his folly you will perish. [Interpretation: someone who is careless of others, will act without regard to your needs.]", + "With a hot-tempered person do not be brazen, and do not travel with him;", + "Because bloodshed is light in his eyes, and where no rescuer, he'll waste you.", + "With a gullible one do not consult, for he cannot cover your secrets.", + "In the presence of a stranger do not do something odd [secret; council], for you do not know the consequences. [Interpretation: people may misconstrue different behavior and report as something it is not.]", + "Not with all men should one rejoice, and do not rinse [push-off] from yourself the [their] good. [Interpretation: don't be rejoiceful with everyone, for they may resent you; also, when someone does something good to you, acknowledge it gracefully, even if unwanted, so not to embarrass them.]" + ], + [ + "Do not be jealous of the wife of your bosom, lest it teach [reveal] a bad trait of yourself.", + "Do not be jealous of the wife of your soul, lest she trample upon your sanctuary. ", + "Do not meet with a foreign female, lest you fall into her snares.", + "With a harlot do not take council, lest thou be captured in her wares. ", + "Disgraced upon seeing her, and destroyed upon leaving her house.", + "With charmed women do not sleep, lest your be burned with their lips. ", + "Gaze not on a virgin maid, lest thy be snared by her punishments. ", + "Do not give your soul to a harlot, lest you lose your inheritance.", + "Hide your eyes from a graceful woman, and do not ogle beauty not yours;", + "By a woman’s beauty many have gone astray [And strong ones her victims], and from her loved ones in fire burned.", + "Wit her husband, do not dine, nor go around with him drunk;", + "Lest thine heart incline unto her, and by your blood you're pushed into destruction.", + "Do not abandon an old friend, for the recent one is not his equal.", + "New wine is like a new friend; & if it ages, maybe you will drink it.", + "Do not envy a sinner, for you do not know his day of reckoning.", + "Do not envy the success of the malicious; remember that until death he is not cleansed.", + "Keep far from a person who has authority to kill, and you will not be apprehensive of death, ", + "and if you are close, do not make a mistake, lest he take your soul.", + "Recognize that you are stepping on hot coals, and in a net you are walking.", + "With all your power, acquire friends, and consult with the wise.", + "With intelligent people should be your calculations, and all your secrets only between yourselves.", + "Let righteous men be your bread masters, and fear of the Lord your trappings.", + "With the handiwork of wisdom, will it be straight, and a leader in the midst of his people is wise. [Alternative: The work of craftsmen will be praised, and the leader of the people will be wise in his speech.]", + "Those who speak rashly sets fire to the town; a man of tongues and those that give orders are hated." + ], + [ + "The people's judge is a foundation to his people, and his dominion will understand its orders [rulings]. ", + "An wild king will destroy the city, and a city is settled by the intelligence of its rulers.", + "Like the judge of the people, so are his officers; and like the head of state, so are its inhabitants. ", + "In the Lord’s hand is a man’s success, and before the engraver [stele] will he set God's praise.", + "In the Lord’s hand is the governance of the realm, and a timely man will he raise to stand over it.", + "For every sin, do not repay evil to your neighbor, and walk not in the way of haughtiness.", + "Hateful before the Lord and humans is pride, and unjustly offending both.", + "Dominion is transferred from nation to nation on account of violence and haughtiness.", + "With what does earth and ashes behave arrogantly? because in his life he erected his back [body]?", + "The terror of the ill makes a physician shine; Today a king, and tomorrow he falls. [Alternative (1): A long illness mocks the physician (2): A little illness reveals the skill of the healer (3): A whisper of illness makes a doctor happy.]", + "When a person dies he inherits these: worms, maggots, lice and swarms.", + "The beginning of pride is to act impudently, and to those that made him he turns away his heart.", + "For the pool of passion is sin, and its spring will pour out filth.", + "Therefore the Lord brought upon him injury (leprosy), and smote him until destroyed. ", + "Thrones of the haughty did the Lord overturn, and he seated the humble in their stead.", + "Footprints of the heathens did the Lord bury, and its roots to earths core did he exterminate.", + "And he scraped them from the earth and rooted them out, and erased their memorial from earth. [Ezekiel 26:4. Alternatively: \"He rooted out their cartilage from the land\" See M. Pesachim 7:11] ", + "Pride is not becoming of humans, nor impudence & anger to those born to women.", + "What kind of offspring is honorable? A mans offspring. Offspring who fear the Lord. Honorable offspring keep the commandments. ", + "What kind of offspring is dishonorable? A mans offspring. Dishonorable offspring who transgress the commandments.", + "Amongst brothers [kin] their leader is honorable, and the fear the Lord is in his people.", + "Immigrant and stranger, foreigner and poor person— their boast is fear of the Lord.", + "Do no denigrate an intelligent poor person, and do not glorify a sinful man who has risen.", + "A noble, ruler, judge shall be glorified, but nothing is greater than fearing the Lord.", + "An intelligent servant shall rise, and a foolish servant will not complain. ", + "Do not be shrewd to perform your desires, and do not extol yourself in your hour of difficulty.", + "Superior is a person who toils and accumulates treasure, to one who is extolled but lacks allotment. ", + "Son, in humility give honor to your soul, and it will give you the taste and respect that you lost.", + "Him who errs against his own soul—who will vindicate? And who will give repute to him who devalues his own life?", + "There is a poor person respected for his intelligence, and there are those respected because of his wealth.", + "A person respected in wealth, how thus [higher]? A man despised in poverty, how thus [lower]?", + "He who is respected in poverty, in wealth he is further respected. ", + "And he who is held in disrepute in wealth, how much more also in poverty?" + ], + [ + "A poor person’s wisdom will raise up his head, and it will seat him in the midst of nobles. ", + "Do not praise a man for his appearance, and do not loathe a man ugly in look. ", + "Small among the flying is the bee, and first among all fruitage is her produce [honey]. ", + "A lost mantle do not mock, and do not decry in the bitterness of day. [Alternative: Do not scoff at the ones whose day is bitter.]", + "Because the works of the Lord are a wonder, and his works are hidden from humans. ", + "Many oppressed ones sat on the throne; and those not thought of wrapped in a [priestly] turban. ", + "Many powerful people were dishonored greatly, and lowered too, and illustrious ones were delivered into the hands of others.", + "Before investigation, do not overrule; inspect internally, and then chastise [Alternative: lend]. ", + "My Son, before listening, do not answer, and in the middle of speaking, do not interrupt. ", + "If you aren't wounded, do not kindle a dispute, and in a trial of sinners, do not stand. ", + "My son, why add to your contentions? Do not multiply them; you won't be saved.", + "My son, if you do not pursue, you will not attain, and if you do not search, you will not find. ", + "There exists one who toils and struggles and hurries, and nevertheless he is late. ", + "There're those who are crushed and in despair walk, lacking all, and moreover are poor. ", + "And the eyes of the Lord looked upon him for good, and shook off his dusty stench. ", + "Carried up by his head and lifted him, and many were perplexed. ", + "Good and bad, life and death, penury and wealth are from the Lord. ", + "Wisdom, intelligence, and perceptivity are from the Lord, sin and straight paths are from the Lord. ", + "Foolishness and darkness had been created for sinners, and along with it, evil friends.", + "The estate of righteousness shall remains with his fearful, and his wants shall eternally succeed . ", + "There exists one who becomes rich from his suffering, and this obligates this reward: ", + "In time, he will say: “I have found rest, and now I will eat of my good.” ", + "He does not know what's to come and pass, and he'll leave them to others and die. ", + "My son, stand on your principles, and walk with it, and in your work take hold strong. ", + "Do not wonder at the doings of evil, run to the Lord, and await his light.", + "Because all is in front of the Lord eyes, to suddenly and quickly, make a needy person rich. ", + "The Lord’s blessing is the righteous' lot, and in his hopeful time his good pleasure sprout. ", + "Do not say, “ill do as I wish, And if he forsakes me, what now?... ", + "Do not say, “I have enough, and what calamity can occur to me?” ", + "In a day of prosperity, you'll forget adversity, and in a day of adversity, you'll forget good, and the end of man will be on the Lord. ", + "A bad time and you'll forget pleasure, and in a person’s end he will tell of the Lord. ", + "Before inspecting man, to not praise him, for in his end man will be straightened [in a coffin]. ", + "Before death praise no strongman, for in his end he'll bad deeds will be known. ", + "Halt the multitude from your home, and not all men invite to your house, for many are ambushers and knaves. ", + "Many have been the wounded peddlers, who accustom [similar to 'pearls;] themselves to licentiousness. [Rashi Yevamot 63b: referring to men who travel to sell women’s jewelry. Their frequent dealings with women lead their husbands to harm them. Note: Talmud breaks the sentence.] ", + "[Those who accustom themselves to licentiousness] are like a spark that ignites a coal. As a cage is full of birds, so are their houses full of deceit [Jeremiah 5:27]. ", + "A as a bird seized in a cage, so is the heart of haughtiness, and like a wolf ambushing his pray. ", + "What's gained by violent sinners, like a dog they come to each house wrathfully. ", + "So the covetous comes, increasing strife to all the inhabitants. ", + "The ambush of the gossiper is like a bear to the house of scorners, and like a spy he searches for licentiousness. ", + "From good to bad will he turn your crowds, and on your precious things he will conspire. ", + "From a spark of fire coals are multiplied, and a sinful person lies in ambush for blood. ", + "Be a stranger to evil, for evil births, why an eternal blemish carry. ", + "Attach thyself not to evil, to twist your ways, your covenant overturn [sim. drop]. ", + "From a foreign neighbor, heed your way; he may tear your tranquility, and become acquainted with your valuables. " + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "A good wife, happy is her husband; and the number of his days is doubled.", + "A valiant wife is satisfying to her husband; and he will spend the years of his life in joys.", + "A good wife is a good gift, given to the lap of those who revere God." + ], + [], + [ + "Do not suffer from tomorrow’s trouble, as you do not know what a day will bring." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "I wish to praise the pious men, our ancestors in their generations.", + "Much honored portion of the Highest, and and His greatness from the days of old", + "The earth's generations in their kingdoms, and the people of renown in their might; counselors in their understanding, and seers in their prophecy.", + "Noblemen of nations in their designs, rulers in their plans; wise thinkers in their books, and proverb-tellers in their preserved works.", + "Composers of psalms by decree, princes of proverbs by writing.", + "Men of valor and steadfast power, and tranquil upon their foundations.", + "All these in their generations, in their days, were renowned.", + "From among them some left a name, that they be rested on their legacy.", + "And from among them some were not remembered, and ceased to be when they ceased to be.", + "When they were no more, they were no more, and their children after them.", + "Still, these were pious men, and their hope will not cease.", + "With their seed is their faithful goodness, and their inheritance to their children's children.", + "Forever and ever their memories stand, and their righteousness will not be forgotten", + "Their corpses are in peace gathered up, and their names live from generation to generation.", + "Their wisdom the community will repeat, and their praises the assembly will recount.", + "Ḥanokh was found pure, and walked with God, and was taken - a sign of knowledge from generation to generation....", + "Righteous Noaḥ was found pure, at a time of destruction he was substituted; for his sake there was a remnant, and in his covenant the Flood ceased.", + "Through an eternal sign the covenant was made with him, and without it all flesh would have been wiped out.", + "Avraham was a father of many [av hamon] nations, given no blemish in his glory.", + "He kept the commandments of the Highest, and came with a covenant with Him. In his flesh a law was cut, and in his test he was found faithful.", + "Thus, with an oath He held him up, to bless nations with his seed; to grant them from sea to sea, and from the River to the edge of the land.", + "And also to Yitzḥaq He brought a sun, for the sake of Avraham his father; a covenant of all given from the first, and a blessing rested on the head of Israel.", + "And He founded him with a blessing, and He gave him his inheritance; and he established him with tribes, as a portion twelvefold.", + "And he brought from him a man, finding grace in the eyes of all life. " + ], + [ + "Beloved by God and man, Moshe, remembered for good.", + "And God honored him, and strengthened him in the heights.", + "With his words, the letters He sped up, and He strengthened him before the king; and He commanded the people, and they saw His glory.", + "In his faithfulness and his humility, He chose him from all flesh.", + "And He caused him to hear his voice, and He drew him to the thick cloud; and He placed in his hand the commandment, the Torah of life and understanding; to teach Yaaqov His laws, and His statues and ordinances to Israel.", + "And He raised Aharon, he the tribe of Levi, to holiness, and He placed him as an eternal law.", + "And He put upon him splendor, and He appointed him minister in His glory; and girded him with the majesty of the aurochs, and clothed him with bells.", + "And He clothed him all in majesty, and beautifued him in glory and strength; breeches, tunic, robe, and surrounded him in bells.", + "And many pomegranates surrounding, to make music with his steps.", + "Holy clothes, gold, purple, and crimson, works of the masters; breatplate of judgement, ephod and girdle, and two scarlet threads, woven.", + "Precious stones upon the breastplate, sealed and engraved in openings; every stone called a memory, written carved for the number of the children of Israel.", + "A pure-gold crown, robe, turban, and headplate carved with a holy seal; splendrous glory and praiseworthy strength, pleasant to see and entirely beauty.", + "Before him was none like him, thus after him no stranger will wear it. He trusted in him and in his sons like this, and thus his sons to their generations.", + "Their grain-offering is entirely smoked, and on every day it is twice offered.", + "And He filled Moshe's hand, and He anointed him with holy oil; and he was to Him an eternal covenant, and to his seed as in the days of heaven.", + "To minister and to serve as priest for Him, and to bless His people with His name. And He chose him from all life, to bring the whole-offerings and the suet-offerings.", + "And to burn a sweet smell and a remembrance, and to atone for the children of Israel.", + "And He gave his people a law, and a rule to the children of Israel; and strangers were angry with him, and jealous of him in the desert.", + "The men of Datan and Aviram, and the congregation of Qoraḥ in their enraged anger; and they saw ADONAI and He was enraged, and destroyed them in his great anger.", + "And He brought a sign to them, and consumed them in blazing fire; and He added His glory to Aharon, and gave him His inheritance.", + "The holy first-part He gave him bread, and fires of ADONAI consumed them. The shewbread portiopn, and a gift to him and his seed.", + "Yet in their land he would not inherit, and in their midst he would not receive an inheritance; the fires of ADONAI are his portion and inheritance, in the midst of the children of Israel.", + "And also, Pinḥas ben El'azar, in his strength, a third portion. In his zealousness to the God of all, and he stood at the people's breach.", + "And who, in his nobility, his heart, atoned for the children of Israel; thus he also was given a law, an eternal covenant to administer the Sanctuary.", + "That would be his and his seeds, a great priesthood for all time. And also His covenant with David son of Yishai of the tribe of Judah.", + "A portion of fire before His glory, the portion of Aharon to all his seed. And now, bless, please, ADONAI the good.", + "He crowns you with glory, He gives you a wise heart; that you not forget your goodness, and your strength for all generations." + ], + [ + "A warrior, son of valor, Yehoshua son of Nun, minister to Moshe in prophecy; who was made a guardian in his days, a great salvation to His chosen ones.", + "To avenge vengeance on the enemies, and to inherit Israel. How admirable when he stretched his hand, when he waved his javelin at a city.", + "Who is it who could stand against him? For the wars of ADONAI were fought.", + "Was it not by his hand that the sun stood still, a single day as if it were two?", + "For he called to God the Highest, as his enemies surrounding forced him; and God the Highest answered him, with stones of ice and hail.", + "He threw them down on the enemy nation, and as they fled destroyed them all; so that all battling nations knew, that ADONAI guards their wars.", + "And he also was fully following God, and in the days of Moses did piety; he and Kalev son of Yefuneh, to hold fast against the wild assembly.", + "To turn anger from the congregation, and to end their evil report; thus the two of them were spared from the six hundred thousand infantry.", + "To bring them to their inheritance, a land flowing with milk and honey; and He gave to Kalev wisdom and until old age it stayed with him.", + "To guide him upon the heights of the land, and also his seed took an inheritance; that all the seed of Yaakov know that it is good to fully follow after Adonai.", + "And the judges, each man by his name, every one who didn't self-glorify; and didn't durn away from following God, may their memories be blessed.", + "[May their essences flower as a rose], and may their names pass on to their children!", + "Beloved of his people, desired of deeds, chosen from the womb of his mother; a nazirite of ADONAI in prophecy, Shmuel, the priestly judge. At the word of God he established a monarchy, and he anointed princes over hte people.", + "With the commandment of ADONAI he commanded the congregation, and the God of Yaakov took note of them.", + "In his faithful mouth he expounded a vision, and in his trusted word guidance.", + "And he also called to God, as his enemies surrounding forced him; as he offered up a lamb's suet, ADONAI thundered from heaven.", + "With a mighty crash His voice was heard, and He subdued the nobility of the enemy, and destroyed all the Philistine tyrants.", + "And when it came time for his final rest, he testified to ADONAI and His anointed.", + "Did I take bribes or secret payments from anyone? And not one person answered him. And until the the end of his time, he was found right in the eyes of ADONAI.", + "And in the eyes of all life, and also after his death he expounded.", + "And he told the king his ways and lifted from the ground his voice in prophecy." + ], + [ + "And also after him arose Natan, to stand forth against David.", + "For just as the suet is the highest of the holy offering, so too David from Israel.", + "With lions he played as with a goat, and with bears as a calf from the east.", + "In his youth he struck down the warrior, and causing him eternal pain and shame; with a flick of his hand on the sling, and he broke the majesty of Golyat.", + "For he called to God the Highest, and He gave strength in his right hand; to hold back a man knowing in war, and to raise the horn of Israel.", + "Thus the girls sang to him, and established him with \"ten thousand.\" When crowned in a turban he fought, and all around him subjugated enemies.", + "And he went against the Philistine foe, and to this day shattered their horn.", + "In all his deeds he gave thanks, to God the Highest with words of glory. In all his heart he loved his Maker, and every day he thanked him with music.", + "Melodies, songs, he established for the temple, and the sound of psalms and harps he made.", + "And he gave splendor and beauty and honor to the festivals year after year; as he blessed the Holy Name, before the morning he raised justice.", + "Also ADONAI passed over his transgression, and He raised his horn forever; and He gave him a law of monarchy, and his throne He established up to Jerusalem.", + "And on his account arose after him a wise son, dwelling in security.", + "Shlomo was king in prosperous days, and God caused him quiet all around.", + "He who built a house for His name, and he founded an eternal Sanctuary.", + "How wise were you in your youth! Your instruction flowed like the Nile!", + "Land covered in Your wisdom, and Your song praised on the heights.", + "With song, parable, riddle, and quote, all the people were amazed.", + "You were called in the Glorious Name, that which was called over Israel; and amassed gold like iron, and like lead multiplied silver.", + "And you gave your lust to women, and they ruled you in your pride.", + "And you brought a blemish on your glory, and profaned your bead, to bring anger on your descendants, and moaning upon your deathbead.", + "To a portion of the people to two tribes, and from Ephraim a kingdom of violence.", + "But God will not forsake piety, and will not let His words fall to the ground; He will not cut off from His chosen grandson or great-grandson, and the seed of His beloved He will not destroy.", + "And He gave to Yaakov a remnant, and to the house of David a root from them; and Shlomo lay down to die hopeless, and help withered from him.", + "Wide in stupidity and lacking in wisdom, Reḥov'am whose counsel made the people unruly; until one arose – may he have no memory! – Yerov'am son on Nevaṭ, who sinned and caused sin to Israel.", + "And he gave to Ephraim a stumbling-block, to force them from their land; and he increased his sin greatly, and to all evil he was addicted." + ], + [ + "Until a prophet like fire arose, whose words were like a flaming oven.", + "And he shattered their staff of bread, and in his zealousness reduced them greatly.", + "With a word of God, the heavens stopped; and rained three fires.", + "How awesome are you, Eliyahu, and who is like you in wonder?", + "Who raised a corpse from death, and from Sheol, as ADONAI willed.", + "Who brought kings down to the pit, and nobles up from their sickbeds.", + "Who anointed the one who fulfilled retribution, and the prophet who replaced you.", + "Who heard reproofs at Sinai, and at Ḥorev judgements of vengeance.", + "Who was taken up in a whirlwind, in a regiment of heaven's fire.", + "Who was written truly for the time, to stop anger before the rage of God; to return the hearts of fathers to their sons, and to establish the tribes of Israel.", + "Happy is one who sees you and dies, and happy are you for you still live.", + "Eliyahu, who in the treasuries is hidden, and whose spirit filled Elisha; for many twofold signs and wonders came from all that came from his mouth.", + "In his days he never cowered before anything, and no mortal power ruled his spirit. Not a thing was too wondrous for him, and from below him his flesh was created.", + "In his life he did wonders, and in his death powerful deeds.", + "With all this the people did not repent; and did not cease from their sins; until they were torn from their land, and scattered in all the earth.", + "And a few remained with Judah, and there still was a ruler from the house of David. And there were from among them who did right, and there were from among them who did evil.", + "Yeḥizqiyahu strengthened his city by bringing into it water; and he cut through rock with bronze, and dammed the mountains for a pool.", + "In his days Sanḥeriv arose, and sent out Ravshaqeh; and he lifted his hand against Zion, and blasphemed God in his pride.", + "Then they were appalled at his pride, and writhed like a woman in later.", + "And they called to God the Highest, and they spread out their hands.", + "And He smote the camp of Assyria, and they were devastated in a plague.", + "Thus did Yeḥizqiyahu good, and was strong in the ways of David [as Yeshayahu the prophet commanded him, praised among the prophets.]", + "[In his days the sun stood, and added to the life of the king.]", + "With a great spirit he saw the end, and comforted the mourners of Zion.", + "Eternally he told them what would be, and secrets before they occured." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/English/The Wisdom of Ben Sira, Cambridge University Press, 1899.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/English/The Wisdom of Ben Sira, Cambridge University Press, 1899.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..c51b786a282503387bdd7e7426663867e20e846d --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/English/The Wisdom of Ben Sira, Cambridge University Press, 1899.json @@ -0,0 +1,652 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Ben Sira", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001966524 ", + "versionTitle": "The Wisdom of Ben Sira, Cambridge University Press, 1899", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionNotes": "", + "digitizedBySefaria": true, + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "בן סירא", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + ". . . . . . . . that honoureth his mother.", + "", + "My son, in word and in deed honour thy father; That all blessings may overtake thee.", + "The blessing of a father settleth the root; But the curse of a mother plucketh up the plant.", + "Take not honour to thyself by the shame of thy father; For it is no honour unto thee.", + "The honour of his father is a man's honour; And he that curseth his mother doth greatly sin.", + "My son, be stedfast in honouring thy father; And forsake him not all the days of thy life.", + "Yea, and though his mind fail, bear with (or help) him; And dishonour him not all the days of his life (H).", + "Benefaction to a father shall not be blotted out; But it shall be planted instead of sin.", + "In the day of affliction it shall be remembered unto thee, As heat upon hoar frost, to do away thine iniquities.", + "For he that despiseth his father doeth presumptuously; And he that curseth his mother angereth his Creator.", + "My son, in thy wealth walk in meekness (H S); And thou shalt be more beloved than he that giveth gifts.", + "Minish thy soul from all the great things of the world; And before God thou shalt find mercy.", + "", + "For great is the mercy of God; And he revealeth his secret to the meek.", + "Search not the things that are too wonderful for thee; And seek not that which is hid from thee.", + "What thou art permitted, think thereupon; But thou hast no business with the secret things.", + "And intrude not into that which is beyond thee; For thou hast been shewed that which is too great for thee.", + "For many are the conceits of the sons of men; And the imaginations of thoughts (H) that make them to err.", + "A hard heart shall fare ill at the last; But he that loveth good things will guide himself therein.", + "Many are the sorrows of a hard heart; And he that is confident addeth iniquity to iniquity.", + "Without the apple of the eye light faileth; And without knowledge wisdom faileth.", + "Haste not to heal the stroke of the scorner; For there is no healing it: for he is a plant of evil planting.", + "A wise heart will understand parables of the wise; And the ear that hearkeneth to wisdom shall rejoice.", + "Waters quench flaming fire; So righteousness maketh atonement for sin.", + "Whoso doeth good, it shall meet him in his ways (?); And in the time that he tottereth he shall find a stay." + ], + [ + "My son, mock not at the life of the poor (or of affliction); And make not the soul of him that is poor and bitter of soul (H) to pine.", + "Vex not the spirit (?) of the soul that lacketh; And hide not thyself from one that is crushed (?) in soul.", + "Trouble not the bowels of him that is humbled; And pain not the inward part of the poor.", + "Withhold not a gift from thy needy; And thou shalt not despise the supplications of the miserable; And thou shalt not give him place to curse thee.", + "He that is bitter of spirit crieth in the anguish of his soul; And his Rock (H) shall hear the voice of his cry.", + "Make thyself (?) beloved of the congregation; And to a potentate moreover bow the head.", + "Incline thine ear to the poor; And answer him Peace with meekness.", + "Save the oppressed from his oppressors; And let not thy spirit loathe right judgement.", + "Be as a father to orphans; And instead of a husband to widows.", + "And God shall call thee Son; And shall be gracious to thee, and deliver thee from the pit.", + "Wisdom teacheth (H) her sons; And testifieth (H) to all that attend to her. ", + "They that love her love life; And they that seek her shall obtain favour from the Lord.", + "And they that retain her shall find honour from the Lord; And shall have grace shewed them by the blessing of the Lord.", + "Ministers of holiness are her ministers; And God loveth them that love her (?).", + "He that heareth me shall judge truth (G nations); And he that giveth ear to me shall dwell in my chamber within.", + "For I will go with him, making myself strange; And at the first I (H he) will try him with temptations.", + "And what time his heart is filled with me; I will turn and direct him, And reveal unto him of my secrets.", + "If he turn away and decline from me (?), I will train him with fetters (or restraints).", + "If he turn away from after me, I will cast him off, and deliver him to the spoilers.", + "My son, observe season and time (?); And fear evil, and be not shamefaced unto thyself.", + "For there is a shame (?) that ladeth with iniquity; And there is a shame that is honour and grace.", + "Have not respect of thine own person; And stumble (H) not at thine offences.", + "Withhold not a word (or to speak) in season (?); Nor ever conceal thy wisdom.", + "For by speech wisdom is made known; And understanding by the answer of the tongue.", + "Gainsay not the truth (H God); And submit thyself unto God.", + "Be not ashamed to turn from iniquity; And stand not against a stream.", + "Lay not thyself down for a fool to tread upon; And be not contrary before rulers.", + "Sit not with one that judgeth unrighteously; For according to his pleasure (?) thou shalt judge with him.", + "Unto death contend (?) for justice; And the Lord shall fight for thee.", + "Be not called a double dealer; And slander not with (?) thy tongue.", + "Be not boastful with thy tongue; And slack and negligent (?) in thy business.", + "Be not as a dog (G lion) in thine house; And strange and fearful in thy business.", + "Let not thine hand be opened to receive; And clenched in the midst of giving." + ], + [ + "Stay not upon thy strength (or wealth); And say not, It is in the power of my hand.", + "Stay not upon thy force; To go after the desire of thy soul.", + "Go not after thy heart and thine eyes; To walk in the pleasures of wickedness.", + "Say not, Who can withstand my (G S) strength? For the Lord avengeth (H seeketh) them that are persecuted.", + "Say not, I have sinned, and who (?) shall do aught unto me, For God is slow to anger?", + "Say not, The Lord is merciful; And he will blot out all mine iniquities.", + "Trust not to forgiveness; To add iniquity to iniquity.", + "Nor say, His mercy is great: He will forgive the multitude of mine iniquities.", + "For mercy and anger are with him; And his displeasure shall rest upon (?) the wicked.", + "Make no tarrying to turn unto him; And put not off (?) from day to day.", + "For suddenly shall his indignation go forth; And in the day of vengeance thou shalt perish.", + "Trust not on riches of falsehood; For they shall not profit in the day of wrath.", + "Be not winnowing with every wind, And turning the way of the stream (H).", + "Be assured in thine own mind; And let thy word be one.", + "Be swift to give ear; And with patience of spirit return answer.", + "If it be in thee, answer thy neighbour; And if not, be thy hand upon thy mouth.", + "Honour and disgrace are in the hand (?) of talk; And the tongue of a man is his fall.", + "Be not called a double dealer; And with thy tongue slander not a neighbour.", + "For for the thief was created shame; And sore reproach for (G S) the double dealer.", + "Little or much do not corruptly (H); And instead of a friend become not an enemy." + ], + [ + "Reproach shall inherit (H) an evil name and disgrace: So an evil man that is a double dealer.", + "Fall not into the hand of thine appetite; That it should consume thy strength like an ox (?).", + "It shall eat thy leaves and uproot thy fruit; And leave thee like a dry tree.", + "For fierce appetite corrupteth them that have it; And the joy of an enemy overtaketh (H) them.", + "Many a friend doth a sweet palate make; And gracious lips that greet (?) with peace.", + "Be they that are at peace with thee many; But he that hath thy secret one of a thousand.", + "Hast thou gotten a friend? get him in trial (?); And be not in haste to trust on him.", + "For there is a friend that is for a season; And that will not (?) continue in the day of affliction.", + "There is a friend that turneth to an enemy; And he will make bare the strife to thy reproach.", + "There is a friend that is a companion at the table; But he will not be found in the day of adversity.", + "In thy prosperity he is as thou art; And in thine adversity he will remove away from thee.", + "If evil overtake thee, he will turn against thee; And will hide himself from thy face.", + "Separate thyself from thine enemies; And beware of thy friends.", + "A faithful friend is a firm friend; And he that findeth him hath found a treasure.", + "There is no exchange for a faithful friend; Nor price that can be weighed for his goodness.", + "A faithful friend is a balm (G S) of life; He that feareth God shall obtain it.", + "For as he is, so is his neighbour; And as his name, so are his works.", + "", + "As one that plougheth and as one that reapeth approach unto her; And wait for the abundance of her increase. For in the tillage of her thou shalt toil a little; And on the morrow (H) thou shalt eat her fruit.", + "Rough is she to the fool; And he that is void of understanding cannot bear her.", + "As a burdensome weight shall she be upon him; And he will not tarry to cast her away.", + "For discipline is according to its (?) name; And to the more part she is not plain (or right).", + "A potter's vessel is for the furnace to bake (?); And like unto it, a man is according to his thought.", + "Upon the bough (?) of a tree will be its fruit; So the thought of a man is according to his mind (?).", + "Incline thy shoulder, and carry her; And loathe not her cords (?).", + "", + "Search and examine, seek and find; And hold her fast, and let her not go.", + "For afterward thou shalt find her rest; And she (?) shall turn to a delight unto thee.", + "And her net shall be to thee a strong defence; And her cordage robes of fine gold.", + "Her yoke (G Upon her) is an ornament (G) of gold; And her bands are thread of purple.", + "Thou shalt put her on as robes of honour; And crown thyself with her as a crown of beauty.", + "If thou be desirous, my son, thou mayest become wise; And if thou apply thy heart, thou shalt be prudent.", + "If thou art wishful to hear (H); And incline thine ear (H), thou shalt be instructed.", + "Be desirous to hear all discourse; And let no proverb of understanding escape thee.", + "See who (?) hath understanding, and seek him early; And let thy foot wear my (H) threshold.", + "And let thy mind be upon the fear of the Most High; And meditate (?) in his commandments continually.", + "And he shall make thy heart discerning (H); And make thee wise according as thou desirest." + ], + [ + "Do not evil to thyself, and evil shall not (?) overtake thee; Keep far from iniquity, and it shall turn aside from thee.", + "Sow not upon the furrows of unrighteousness (?); Lest thou reap it sevenfold.", + "Seek not of God dominion; Nor likewise of a king a seat of honour.", + "Justify not thyself before God (H a king); And before a king profess not understanding.", + "Seek not to be a ruler; If thou hast not ability to quell pride.", + "Lest thou fear the person of the noble; And suffer lucre to corrupt thine integrity (?).", + "Condemn not thyself in the congregation at the gate (?); And cast not thyself down in the assembly.", + "Conspire not to commit a second sin; For in one thou shalt not be unpunished.", + "Loathe not appointed service of laborious work; For it hath been apportioned of God (?).", + "Be not impatient (H short) in prayer; And in almsgiving hesitate not (?).", + "Despise not a man that is in bitterness of spirit; Remember that there is one that lifteth up and casteth down.", + "Devise not injury against a brother; And likewise neither against a companion nor a neighbour.", + "Love not to make any manner of (?) lie; For the consequence (H hope) thereof shall not be pleasant.", + "Prate (?) not (or Be not familiar) in a congregation of princes; And repeat (?) not a word in prayer.", + "Esteem not thyself among the men of thy (?) people; Remember that wrath will not tarry (?).", + "Abase pride very exceedingly; For the hope of man is the worm (H S).", + "Be not in haste to say, A breach (?) is upon me; Commit thyself unto God, and delight in his way.", + "Exchange not a friend at a price; Neither a brother that is attached (or doubted) for gold of Ophir.", + "Despise (or Reject) not a wise wife; Seeing she is well-favoured above rubies.", + "Evil entreat not a servant that laboureth truly (?); Nor a hireling that giveth his soul (?).", + "Love a wise servant as thyself: Withhold not liberty from him.", + "Hast thou a beast? see that thine eye be upon it (?); And if it be trusty (?), keep it.", + "Hast thou sons? instruct them; And marry wives to them in their youth.", + "Hast thou daughters? guard their flesh; And make not thy face bright unto them.", + "Give away a daughter, and away with a trouble (?); But join her to a man of understanding.", + "Hast thou a wife? abominate (H) her not; Hast thou one that is hated? trust her not.", + "With all thy heart fear . . . . . . . . . . *******" + ], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "And estrange thee to them that are dear to thee." + ], + [ + "", + "Do good to the righteous, and find recompense; If not from him, from the Lord.", + "No good cometh of bestowing upon (?) him that is wicked; And (?) that hath not done righteousness.", + "A double portion of evil shalt thou obtain in time of need By all the good thou shalt have brought him.", + "Weapons of war (H S) give not to him; Wherefore should he fight with them against thee?", + "For God also hateth them that are evil; And to the wicked he will repay vengeance.", + "Give to the good, and withhold from the evil; Honour the humble, and give not to the proud.", + "A friend will not be known in prosperity; And an enemy will not be hid in adversity.", + "In a man's prosperity even an enemy is a friend; And in his adversity even a friend separateth himself.", + "Never trust an enemy; For like as brass his wickedness cankereth.", + "And even though he hearken to thee, and go crouching; Give thy heart to fear him.", + "Be to him as one that revealeth a mystery (H S); And he shall not find opportunity to harm thee. And know thou the end of jealousy (H S).", + "Make him not to stand beside thee: Wherefore should he thrust thee away, and stand in thy place?", + "Set him not on thy right hand: Wherefore should he seek thy seat?", + "And afterwards thou shalt attain unto my words; And shalt lament at my lament.", + "Who will pity (?) a charmer that is stung; Or anyone that cometh nigh to a ravenous beast?", + "So is he that joineth himself to an impious man (G S), And walloweth in his iniquities.", + "He shall not escape, until a fire be kindled in him.", + "When he cometh with thee, he will not bewray himself unto thee; ", + "And if thou fall, thou shalt not be able (S) to deliver thyself (?).", + "So long as thou standest (?), he will not shew himself; And if thou (G) totter, he will not bear up.", + "With his lips will an adversary speak sweetly (G), While he deviseth deep pitfalls in his heart.", + "And even though an enemy weep with his eyes; When he hath found a season, he will not be satiated with blood.", + "If mischief hath befallen thee, he is found there; As a man that would help, he will seek reward (or to supplant).", + "He will shake his head, and wave his hand; And with much whispering (?) he will change his countenance." + ], + [ + "Whoso toucheth pitch, it shall cleave to his hand (?); And he that hath fellowship with a scorner will learn his way.", + "What is too heavy for thee wherefore shouldest thou lift? And wherefore have fellowship with one that is richer than thou?
What fellowship shall earthen pot have with kettle, When if this smite that, it is dashed in pieces?
What fellowship shall the rich have with the poor?", + "The rich doeth a wrong, and he boasteth himself of it (?): The poor is wronged, and he must entreat withal (?).", + "If thou be right for him, he will make thee serve him; And if thou be brought low, he will be sparing of thee.", + "If thou have substance (?), he will speak thee fair; And he will impoverish thee, and will not be sorry.", + "Hath he need of thee? then he will toy with thee (?); And he will smile upon thee, and encourage thee.", + "So long as it profiteth he will cajole thee. Twice or thrice he will shew thee reverence (?); And then he will look at thee and pass thee by (?); And will wag his head at thee.", + "Take heed that thou be not urgent (?) overmuch; And be not like to them that lack intelligence.", + "Doth a noble draw near? be thou distant; And so much the more he will approach thee.", + "Come not near, lest thou be put far off; And stand not far off, lest thou be forgotten (G).", + "Make not bold to be free (?) with him; And mistrust thou his much talk.
For with his much talk maketh he trial of thee; And he will smile upon thee, and search thee out.", + "He that is cruel will speak peace (?) and spare not; While he plotteth a plot against the life of many.", + "Take heed and beware; And go not with men of violence.", + "All flesh loveth its kind; And every man him that is like unto him.", + "The kind of all flesh consorteth therewith; And a man will have fellowship with his kind.", + "What fellowship shall wolf have with lamb? Such is the wicked to the righteous; And so is the rich unto a man that is destitute.", + "How should there be (?) peace between hyena and dog? How should there be peace between rich and poor?", + "Wild asses of the wilderness are food for the lion: So the poor are the prey of the rich.", + "Lowliness is the abomination of pride; And the needy is the abomination of the rich.", + "A rich man when he is shaken is held up (?) of a friend; But the poor when he is shaken is thrust from evil to evil (?).", + "The rich speaketh, and his helpers are many; And his unseemly words are overlaid (?).", + "A poor man speaketh (G S), and they hoot at him (?); Though he be wise that speaketh, there is no place for him.", + "When the rich speaketh, all keep silence; And (?) they extol his wisdom to the clouds.", + "When the poor speaketh, Who is this? say they; And if he stumble, they will help to overthrow him.", + "Good is wealth, if it be without iniquity; And evil is poverty in the mouth of arrogancy.", + "The heart of a man changeth his countenance; Whether for good or for evil.", + "A token of a merry heart is a bright countenance; And study and meditation is wearisome thought (?)." + ], + [ + "Happy is the man whom his own mouth hath not troubled; And whose heart hath not condemned him (?).", + "Happy is the man whose soul hath not reproached (H failed) him; And whose expectation hath not ceased.", + "Wealth is not comely for a little heart; And fine gold is not comely for one whose eye is evil.", + "He that stinteth (?) himself gathereth for another; And a stranger shall revel (?) in his goods.", + "He that is evil to himself, to whom will he be good? And he will not enjoy (?) his own goods.", + "There is none more evil than he that is evil to himself; And he hath with him the recompense of his wickedness.", + "", + "", + "In the eye of a fool (S) his portion is small; But he that taketh his neighbour's portion wasteth his own (?).", + "The eye of him that hath an evil eye (?) is grudging (G) of bread; And there is famine at his table.
An evil (S) eye lavishing bread Is as a fountain dried up that should well with water (?).", + "My son, if thou hast wherewithal, minister (S) to thine own self; And if thou hast, do good unto thyself; And according to the power of ∥ thy hand, make thyself fat.", + "Remember that there is no luxury in Sheol; And death doth not tarry; And the decree of Sheol (?) hath not been declared to thee.", + "Do good to a friend before thou die; And as thy hand attaineth (?) give unto him.", + "Refuse not the day's good cheer. But encroach not upon a brother's portion (?); And covet not the desirable things of a neighbour.", + "Shalt thou not leave thy riches to another; And thy labour to them that cast lots?", + "Give to a brother (H), and let thy soul fare delicately; For there is no seeking of luxury in Sheol.
And whatsoever thing is seemly to do; Do it before (?) God.", + "All flesh waxeth old as a garment; And the everlasting decree is, They shall surely perish.", + "As leaves grow upon a green tree, Whereof one withereth, and another springeth up;
So of the generations of flesh and blood, One perisheth, and another ripeneth (M).", + "All his works shall surely rot; And his handywork shall draw after him.", + "Happy is the man that shall meditate in wisdom; And shall have respect to understanding.", + "That setteth his heart upon her ways; And considereth her paths (S).", + "Going forth after her in search of her; And spying all her entries.", + "That prieth through her window; And will hearken at her doors.", + "He that encampeth about her house; And driveth his pegs (?) into her wall.", + "And he pitcheth his tent by her side; And dwelleth in good neighbourhood.", + "And he will set his nest on her bough; And will lodge in her branches.", + "And he sheltereth in her shade from the heat; And will dwell in her habitations." + ], + [ + "For he that feareth the Lord shall do this; And he that layeth hold on the law shall attain unto her (?).", + "And she shall meet him as mother; And receive him as wife of youth.", + "And she shall feed him with bread of wisdom; And give him water of understanding to drink.", + "And he shall be stayed upon her, and shall not be moved; And in her shall he trust, and he shall not be confounded.", + "And she shall exalt him above his neighbour; And in the midst of the congregation shall she open his mouth.", + "He shall find joy and gladness; And she shall cause him to inherit an everlasting name.", + "Men of naught shall not attain unto her; And men of arrogancy shall not see her (H S).", + "Far is she from scorners; And liars shall not remember her.", + "Praise is not comely (G S) in the mouth of the wicked; For it was not apportioned him of God.", + "By the mouth of the wise shall praise be spoken; And he that mastereth her (H S) shall learn it.", + "Say not, My transgression was of God; For that which he hateth he made not (H S).", + "Lest thou say, He it was that made me stumble; For there is no need of men of violence.", + "Wickedness and an abomination the Lord hateth; And will not let it befal them that fear him.", + "For (?) God created man from the beginning; And put him into the hand of him that would spoil him; And gave him into the hand of his inclination.", + "If thou choose, thou mayest keep the commandment; And it is understanding (H) to do his will.
If thou trust in him, thou shalt even live.", + "Fire and water are poured out before thee: Upon whichsoever thou choosest stretch forth thy hands.", + "Death and life are before a man: That which he shall choose shall be given him.", + "The wisdom of the Lord aboundeth: He is mighty in power, and beholdeth all.", + "The eyes of God see his works; And he will take knowledge of (?) all a man's doing.", + "He commanded not a man to sin; Neither did he make men of falsehood to dream.
And he hath no mercy on him that worketh vanity; And on him that discloseth a secret." + ], + [ + "Desire not the shapeliness of vain youths; And rejoice not in sons of wickedness.", + "Yea, and if they increase, delight (?) not in them; If the fear of the Lord be not with them.", + "Trust not in their life, and rely not on their issues (?);
For they shall not have a good end.
For better is one that doeth acceptably than a thousand; And he that dieth childless than he that hath many sons of wickedness (?) ; And than an ungodly posterity.", + "Of one that (?) feareth the Lord shall a city be peopled; And by a family of transgressors it shall be made desolate.", + "Many things like these hath mine eye seen; And mighty things like these (H) hath mine ear heard.", + "In the congregation of the wicked a fire burneth; And in an ungodly nation wrath is kindled.", + "Seeing that he forgave not the princes of old time, Who ruled (?) the world by their power.", + "And he spared not them that sojourned with Lot (?), Who transgressed in their pride.", + "And he spared not the people of perdition, That were dispossessed (?) in their iniquity.", + "So were the six hundred thousand footmen, That were taken away in the arrogancy of their heart.", + "And if even one stiffen (or harden) his neck; It were a marvel should he be unpunished.
For mercy and wrath are with him; And he forgiveth and pardoneth; But upon the wicked his indignation shall rest (?).", + "According to the greatness of his mercy, so is his correction; He will judge each according to his doings.", + "He will not (M) let the wrong-doer escape with plunder; Neither will he frustrate the desire of the righteous for ever.", + "Whosoever doeth righteousness, there is a reward for him; And according to his works shall every man go forth (H) before him.", + "The Lord hardened the heart of Pharaoh, who knew him not:", + "Whose works are manifest under heaven; His mercies are seen of all his creatures; And his light and his darkness (?) hath he apportioned to the sons of men.", + "Say not, I am hidden from God; And who shall remember me on high?
In the mass of people I shall not be known; And what is my soul at the end of the spirits of all the sons of men?", + "Behold, the heaven, and the heaven of heavens, And the deep, and the earth; When he descendeth upon them, they tremble (?), At his visitation (?), and when he rageth.", + "The roots also of the mountains and the foundations of the world, When he looketh upon them, quake exceedingly.", + "Surely upon me he will not set his heart; And my ways who will consider?", + "If I have sinned, no eye shall see me; Or if I deal falsely in any secret place (?), who shall know?", + "Work of right who shall declare unto him? And of what is there hope, that I should be righteous (?)…?", + "They that want understanding will think such things; And a perverse man (?) will imagine this.", + "Hearken unto me, and receive my proverbs (?); And set your heart upon my words.", + "I will pour forth my spirit by weight; And with carefulness will I declare my opinion.", + "When God created his works from the beginning; According to their parts (H life) …. **;*;*;*;*" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "Let him not have rule in his youth; And bear not with his mischiefs.", + "Beat his shoulder while it is yet tender (?); Bruise (?) his loins while he is yet a youth.
Bow down his head in his youth; And smite through his loins when he is a little one.
Wherefore should he harden himself (M), and rebel against thee; That thou shouldest have (?) faintness of spirit because of him?", + "Chastise (or Train) thy son, and make his yoke heavy; Lest in his folly he lift himself up (M) against thee.", + "Better is one that is poor, and healthy in his body; Than a rich man that is plagued in his flesh.", + "Health of flesh (?) have I desired more than fine gold; And a joyful spirit more than rubies.", + "There is no wealth above wealth of sound flesh (?); And no good above goodness of heart.", + "Better is to die than a life of vanity; And eternal rest than continual pain.
Better is to die than life that is evil; And to go down to Sheol than lasting pain.", + "Goodness poured upon a mouth that is closed Is as an offering laid before a gravestone (?).", + "What can it profit idols of the nations, Which eat not, neither do they smell? ", + "So whoso hath wealth, And enjoyeth not of his substance (?).", + "With his eye . . . . . As an eunuch (?) embraceth a maiden and groaneth.", + "So is he that doeth judgement with violence (?). So is an eunuch (?) that lieth with a virgin. And the Lord requireth at his hand.", + "Give not thy soul to sorrow; And stumble not by thine iniquity (M counsel).", + "Joy of heart, that is the life of a man; And a man's cheerfulness lengthens his days (G).", + "Rejoice thy soul, and make thine heart joyful (?); And put vexation far from thee:", + "For sorrow hath slain many; And there is no profit in vexation.", + "Envy and sorrow (G wrath) shorten days; And care maketh old untimely.", + "The sleep of a good heart is instead of dainties; And his food is agreeable unto him." + ], + [ + "The wakefulness (M) of the rich wasteth his flesh; His care (M) dissipateth slumber.", + "Care for sustenance breaketh off slumber; And sore sickness (M) dissipateth slumber.
Reproach putteth to flight a faithful friend; But he that hideth a secret is beloved (?) as one's soul.", + "The labour (M) of the rich is to gather (G S) wealth; And if he rest, it is to take pleasure.", + "The poor toileth for the lack of his house; And if he rest, he becometh needy.
The labour of the poor is for the lack of his means (?); And if he rest, it is to his lamentation (or he is distressed).", + "He that pursueth after gold shall not be innocent; And he that loveth hire shall err thereby.", + "Many are there that have been given in pledge (?) to gold; And that trusted (?) on rubies.
And they found not how to escape from evil; Neither to save themselves in the day of wrath.", + "For it is a stumblingblock to the fool; And whoso is simple is enticed thereby.", + "Blessed is the man (H) that hath been found perfect; And that hath not gone aside after mammon.", + "Who is he? and we will call him blessed: For he hath done wonderously among his people.", + "Who is he? that we may cleave (H) unto him; And he shall have peace, and he shall have glory.
For when as the peace of his life multiplieth, I will be a glory unto thee (?).", + "Who hath blessed it (?), and made his life perfect? I will be a glory unto thee (?).
Who was able to stray, and strayed not? And to do evil to a neighbour, and would not?", + "Therefore his good is sure; And the congregation shall declare his praise. *******" + ], + [ + "Be to them as one of them; Take thought for them, and afterward be seated: Supply their want, and afterward recline.", + "That thou mayest rejoice in their honour; And receive favour at the table (?).", + "Speak, O elder, for it pertaineth to thee; And be carefully wise (?), and hinder not song.", + "In a place for wine pour not forth talk; And in a place for music (?) pour not forth talk: And wherefore shouldest thou be always (S) wise?", + "As a seal upon a purse of gold, Is a hymn to God at a banquet of wine.
As a boss (?) of ruby on a circlet (M) of gold, Is a concert of music (?) at a banquet of wine.", + "As a collar of gold wherein are emerald and sapphire; So are fine words comely at a banquet of wine.
As settings of fine gold and a seal of carbuncle, Is the voice of music with the pleasance of mead.", + "Speak, O young man, if thou be wanted; With compulsion if one ask thee twice or thrice.", + "Restrain speaking, and diminish it exceedingly; And be like to one that knoweth and holdeth his tongue.", + "Among elders set not thyself up; And press not (?) much on princes.", + "Before hail (H) speedeth (?) lightning; And before one that is downcast speedeth favour.
Before hail (H) speedeth (?) lightning; And before one that is shamefast favour.", + "At the appointed time tarry not; Get thee home and do pleasure (?).
At table time multiply not words; Even though a thing hath come into thy mind.", + "..in thy heart (?), and do pleasure; In the fear of God, and not with lack of understanding (H all).", + "And for all these things (?) bless thy Maker; Which satisfieth thee with his goodness.
He that seeketh God may expect favour (?); And he that is a madman shall be snared thereby (?).", + "He that seeketh God will receive discipline; And he that seeketh him diligently shall obtain an answer.
He that seeketh things pleasing to God shall receive instruction; And he will answer him in his prayer.", + "He that seeketh the law shall obtain her; And he that is a madman shall be snared thereby.", + "He that feareth the Lord shall discern judgement; And shall bring forth counsels from twilight (H).
They that fear the Lord shall discern his judgement; And they shall bring forth much wisdom (M) from their heart.", + "A man of violence (M) will wrest reproofs; And will draw the law (?) after his need.
A wise man will not conceal wisdom (M); And a scorner will not keep his tongue.", + "A wise man will not take a bribe (H): One that is proud and a scorner will not keep the law.", + "Without counsel do not anything; And after thy doings vex not thyself.", + "Go not in a way set with snares; And stumble not at an offence twice.", + "Trust not in the way of the spoiler (?); And be watchful of thy latter end.", + "Trust not in the way of the wicked; And be ware in thy paths.
In all thy ways keep thy soul; For whoso doeth these things keepeth a commandment.", + "In all thy doings keep thy soul; For he that doeth this keepeth a commandment.", + "He that observeth the law keepeth his soul; And he that trusteth in the Lord shall not be ashamed." + ], + [ + "Evil shall not befall him that feareth the Lord; But in temptation even again he shall be delivered (?).", + "He that hateth the law shall not be wise; And he is moved as…tossed with tempest (?).", + "A man of discernment discerneth a matter; And his law....... *******" + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "In all thy works (H) shew a bright countenance; And dedicate thy tithe with gladness.", + "Give to God (?) according as he hath given to thee; With goodness of eye, and as thy hand hath found (?).", + "For he is a God that recompenseth; And sevenfold will he return unto thee.
He that giveth to the poor lendeth to the Lord; And who is a rewarder but he (M S)?", + "Bribe (S Hesitate) not, for he will not receive; And trust not upon a sacrifice of oppression.
For he is a God of judgement; And with him is no respect of persons.", + "He will not shew favour toward the poor; And he will hear the supplication of the afflicted.", + "He will not reject the cry of the fatherless; And of the widow, when she maketh much complaint (H).", + "Do not tears run down the cheek? Doth she not sigh because of her miseries?", + "Bitterness that is well-pleasing (H) is her lamentation (?): Her (G His) cry hasteth to the clouds.", + "The crying of the poor passeth through thick clouds (M); And resteth not until it come nigh.
It will not remove till God shall visit; And till he that judgeth righteously shall do judgement.", + "Yea, and God will not tarry; And as a mighty man he will not refrain himself:
Till he smite the loins of the unmerciful; And repay vengeance to the heathen:
Till he dispossess the sceptre of pride; And quite cut down the rod of the wicked:", + "Till he render to a man his due; And a man's recompense according to his devising:
Till he plead (?) the cause of his people; And make them joyful (M) with his salvation.", + "Mercy from the Lord in time (?) of affliction Is as cloud (?) of rains in season of drought." + ], + [ + "Save us, O God of all; And exalt thy fear over all the nations.", + "Shake thy hand (M) over the strange people; And let them see thy mighty acts.", + "As thou hast been sanctified in their eyes over us; So in our eyes get thee honour over them.", + "And let them know as we have known, That there is no God but thou.", + "Renew signs, and repeat wonders; Glorify thy hand, and strengthen arm and right hand.", + "Wake up indignation, and pour out wrath; And subdue the foe, and drive away (?) the enemy.", + "Hasten the end, and visit (H) the appointed time (?); For who shall say unto thee, What doest thou?", + "Make an end of the head of the princes of Moab (H); That saith, There is none but me.", + "Gather all the tribes of Jacob; And let them inherit as in the days of old.", + "Have mercy upon the people that is called by thy name; Israel, whom thou didst surname Firstborn.", + "Have mercy upon thy holy city; Jerusalem, the place of thy dwelling.", + "Fill Sion with thy majesty; And thy temple from thy glory.", + "Give testimony to the firstling of thy works; And establish the vision spoken in thy name.", + "Give their reward to them that wait for thee; And let thy prophets be true.", + "Hear the prayer of thy servants; According to thy good pleasure (?) unto thy people.", + "And let all the ends of the earth know (H), That thou art our God for ever (?).", + "The throat eateth every meat; Yet is one meat more pleasant than another (M).", + "", + "A woman will receive every man (?); Yet is one woman beautiful (M). *******" + ], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "My son, prove thy soul in thy life (M in wine); And see thou give it not that which is bad for it.", + "For not all is good for all: Not every soul chooseth every sort.", + "Be not insatiable (G) for every luxury; And be not effuse on all dainties.", + "For in much luxury (M food) nesteth sickness; And he that surfeiteth shall come nigh to loathing.", + "By intemperance many perish utterly (?); But he that taketh heed shall add to life." + ], + [ + "Honour a physician before need of him (H): Him also hath God apportioned.", + "From God a physician getteth wisdom; And from a king he shall receive gifts.", + "The skill of a physician shall lift up his head; And he shall stand before nobles.", + "God bringeth out medicines from the earth; And let a prudent man not refuse them.", + "Was not water made sweet with wood, For to acquaint every man with his (M their) power?", + "And he gave man understanding; To glory in his (M their) might.", + "By them doth the physician assuage pain; And likewise the apothecary maketh a confection:", + "That his work may not fail (?); Nor health from among the sons of men (M his earth).", + "My son, in sickness be not negligent (?): Pray unto God, for he will heal.", + "Flee from iniquity, and from respect of persons; And from all transgressions cleanse thy heart.", + "Offer a sweet savour (?) as a memorial; And fatness estimated according to thy substance (?).", + "And to the physician also give (?) a place; And he shall not remove, for there is need of him likewise.", + "For there is a time when in his hand is good success (?): For he too will supplicate unto God,", + "That he will prosper (H) to him the treatment (or draught), And the healing, for the sake of his (?) living.", + "He that sinneth against his Maker Will behave himself proudly (H) against a physician.", + "My son, let tears fall over the dead: Be in bitterness, and wail with lamentation.", + "According to the manner of each, bury his (M their) flesh; And hide not thyself when they die (?).
Weep bitterly, and make grievous wailing; And appoint mourning accordingly (?):
A day or two because of hearsay (?); And be comforted for the sake of health (?).", + "Out of sorrow (?) cometh harm; So the sad of heart buildeth up trouble (?).", + "Set not the heart upon him (M) any more; Dismiss his remembrance, and remember the end.", + "Remember his sentence, for it is thy sentence; His yesterday, and thine to day.", + "Remember him not, for there is no hope for him; What shalt thou profit him (?)? and thou shalt hurt thyself.", + "When the dead is at rest, let his remembrance rest; And be comforted when his soul departeth.", + "The wisdom of the scribe increaseth wisdom (H); And he that hath little business shall become wise.", + "How shall he get wisdom that holdeth the plough (or goad), And glorieth in the stimulant (?) spear?", + "He is busied with oxen, and leadeth about cattle (?); And his discourses are with bullocks.", + "And his wakefulness is to victual (?) the stall: He setteth his heart to plough furrows.", + "Likewise the artificer..... Which by night is busied (M)... *******" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "And they erected the holy temple; Which was prepared for everlasting glory.", + "Nehemiah, glorious is his memory; Who raised up our ruins:
And healed our breaches; And set up gates and bars.", + "Few have been created upon the earth like Enoch (?); And he also was taken within (?).", + "Like Joseph was ever a man born? And also his body was visited.", + "And Shem and Seth and Enosh were visited (H); And above every living thing was the glory of Adam." + ], + [ + "Great one of his brethren, and glory of his people, Was Simon, son of Johanan (H), the priest;
In whose generation the house was repaired (?); And in whose days the temple was fortified.", + "In whose generation a cistern was digged (H); A pit (or store) like the sea (?) in its abundance.", + "In whose days a wall was built; A bulwark of refuge (?) in the temple of the King.", + "Who took thought for his people against the spoiler; And fortified his city against the besieger.", + "How glorious was he when he looked forth from the tent; And when he went out from the house of the veil!", + "As the morning star from amid thick clouds; And as the full moon in the days of (?) the solemn feast.", + "And as the sun dawning upon (?) the temple of the King; And as rainbow seen in the cloud.", + "As budding branch (?) in the days of the solemn feast; And as the lotus by the watercourses.
As flower of Lebanon in the days of summer; And as fire of incense upon the meal-offering:", + "In (or As) a gold plated vessel, and a chalice (or weighty), That is set with pleasant stones.", + "As a green olive full of berries; And as a wild olive tree with branches full of sap.", + "When he put on robes of honour; And clothed himself with robes of beauty.
When he ascended the altar of majesty; And made glorious the precinct of the sanctuary.", + "When he received the pieces out of the hand of his brethren; While himself standing by the altar-fires:
Round him a crown of sons, Like cedar plants in Lebanon.
And they compassed him about like willows of the brook:
All the sons of Aaron in their glory:", + "With the fire-offerings of the Lord in their hand, Before all the congregation of Israel.", + "Until he finished serving the altar, And arranging the fires of the Most High.", + "Then sounded the sons of Aaron, the priests, With trumpets of turnery.", + "And they sounded, and made their glorious voice heard; To bring to remembrance (?) before the Most High.", + "All flesh together hasted, And fell down upon their faces to the earth:
To worship before the Most High; Before the Holy One of Israel.", + "And the choir uttered its voice; And over the multitude they made sweet melody (?).", + "And all the people of the land chanted, In prayer before the Merciful.
Until he finished serving the altar; And had brought its customary offerings unto it.", + "Then he came down, and lifted up his hands Over all the congregation of Israel.
And the blessing of the Lord was on his lips; And in the name of the Lord he gloried.", + "And they bowed down again a second time, The people all of them, before him.", + "Now bless ye the Lord, the God of Israel, Which doeth wonderously in the land.
That bringeth up man from the womb; And maketh him according to his will.", + "May he give you wisdom of heart; And may there be (?) peace among you.", + "May his mercy stand fast with Simon; And may he confirm to him the covenant of Phinehas,
Which he executed (?) unto him and unto his seed, As the days of heaven.", + "Two nations my soul abhorreth; And the third is no people:", + "The inhabitants of Seir and Philistia; And the foolish nation that dwelleth in Sichem.", + "The instruction of understanding and proverbs fitly spoken (?) Of Simon, son of Jesus, son of Eleazar, son of Sira.
Whose heart prophesied as with a harp (?); And who poured forth understanding.", + "Happy is the man that meditateth on these; And he that layeth them to his heart shall be wise.
For the fear of the Lord is life." + ], + [ + "I will praise thee, O God of my salvation; I will give thanks unto thee (?), my God, my Father; I will declare thy name, O stronghold of my life.
For thou hast redeemed my soul from death.", + "Thou hast kept back my flesh from corruption; And hast delivered my foot from the hand of Sheol.
Thou hast delivered me from the evil report of the people; From the scourge of (?) the tongue, and from the lip of them that go aside to lies.
Thou wast with me against them that rose up against me; Thou hast holpen me according to thy great mercy:", + "Out of the snare of them that watched for my halting (?); And from the hand of them that sought my life.
From many troubles thou hast saved me; And from chokings of flaming fire..", + "From flames of a fire not blown (?); From the womb of the deep....", + "From cunning lips, and weavers of lies; And the arrows of a deceitful tongue.", + "And my soul drew near unto death; And my life to Sheol beneath.", + "And I turned around, and there was none that helped me; And I looked for one that would succour, and there was none.", + "And I remembered the mercies of the Lord; And his lovingkindnesses which are from everlasting.
He that delivereth them that trust in him; And redeemeth them from all evil.", + "And I lifted up my voice from the earth; And from the gates of Sheol I cried.", + "And I exalted the Lord, saying, Thou art my Father; For thou art the mighty one of my salvation.
Leave me not in the day of trouble; In the day of wasteness and desolation.", + "I will praise thy name continually; And I will remember thee with prayer.
Then the Lord heard my voice; And gave ear unto my supplication.", + "And he ransomed me from all evil; And freed me in the day of trouble.
Therefore I gave thanks, and I will sing praise; And I will bless the name of the Lord.
O give thanks unto the Lord, for he is good; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto the God of praises; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto him that keepeth Israel; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto him that formeth all; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto him that redeemeth Israel; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto him that gathereth the outcasts of Israel; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto him that buildeth his city and his sanctuary; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto him that maketh the horn of the house of David to bud; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto him that chose the sons of Zadok to be priests; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto the Shield of Abraham; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto the Rock of Isaac; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto the Mighty One of Jacob; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto him that chose Zion; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto the King of the kings of kings; For his mercy endureth for ever.
And he will lift up the horn of his people: A praise for all his saints; Even for the children of Israel, a people near unto him. Praise ye the Lord.", + "I was a youth; And I delighted in her, and sought her.
My foot trod in her truth; O my Lord, from my youth I learned wisdom.", + "And I prayed a prayer in my youth; And I found knowledge abundantly.", + "", + "", + "Her yoke (?) was a glory to me; And to my teacher will I give thanks.", + "I thought to benefit; And I would not turn when I found it (?).", + "My soul longed for her; And I would not turn my face from her.", + "I gave my soul after her; And for ever and ever I will not swerve… My hand opened her gates; And I looked for her (?), and beheld her (S);
And in pureness I found her. And I gat me (?) understanding from her beginning; Therefore........", + "My inward parts were hot (?) as an oven for her, to behold her; Therefore I possessed her as a good possession.", + "The Lord gave me the reward of my lips; And with my tongue will I give him thanks.", + "Turn unto me, O foolish ones; And lodge in my house of learning.", + "How long shall ye lack these things, And your soul be very thirsty?", + "I opened my mouth and spake of her, Get ye wisdom in possession without money.", + "And (?) bring your necks into her yoke; And let your soul take up her burden.
She is nigh to them that seek her; And he that giveth his soul findeth her.", + "See with your eyes that I was a little one; And I laboured (G S) in her and found her.", + "Hear, ye many (?), my teaching in my youth; And ye shall get silver and gold by me.", + "My soul shall rejoice in my age (or his praise); And ye shall not be ashamed of my song.", + "Work your works in righteousness; And he shall give you your reward in his season.
Blessed is the Lord for ever; And praised be his name to generation and generation.", + "Hitherto are the words of Simon, son of Jesus, who is called Ben Sira.", + "The Wisdom of Simon, son of Jesus, son of Eleazar, son of Sira.", + "Be the name of the Lord blessed henceforth and for ever." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/English/merged.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..5ce25304c22c6a1912ca3c0dbc594567df144420 --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/English/merged.json @@ -0,0 +1,953 @@ +{ + "title": "Ben Sira", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ben_Sira", + "text": [ + [ + "All wisdom is from the Lord, and is with him forever.", + "The sands of the seas, the drops of rain, and the days of eternity, who can count them?", + "The height of the sky, the breadth of the earth, and the depth of the abyss, who can estimate?", + "But exceeding the scope of these is wisdom, and truth is broader still.", + "To whom shall the root of wisdom be revealed (uncovered), and who knows her wiles (nakednesses).", + "He is uniquely awesome, God is executor of all of her treasuries.", + "He scrutinized her and examined her and counted her, and he gave her to his lovers.", + "Unto all flesh he gave her according to his desire, and he will give her to his lovers.", + "", + "", + "The fear of the Lord is glory and honor, and greatness and a crown of splendor.", + "The fear of the Lord gladdens the heart, and grants joy, and grace, and length of days.", + "Fear the Lord and do good by Him, and at the end of your days he will bless you.", + "The fear of the Lord is the beginning of wisdom, and for the faithful it gestates in the belly.", + "From eternity it has been prepared for those who have integrity, and His grace is faithful to their offspring.", + "The fear of the Lord is the beginning of wisdom, and it increases peace, life, and wellbeing.", + "All her treasuries will be filled to satisfaction, and her granaries with her satiation.", + "The fear of the Lord is the beginning of wisdom, she will intoxicate with her ample satiation.", + "She is a strong and reliable rod, praise and eternal glory unto those that follow her.", + "Her roots are eternal, and her branches are ever-reaching.", + "Happy is the person who meditates on her, and she benefits them more than any other treasury.", + "Happy is the person who draws close to her, and those in her presence enjoy themselves.", + "She will crown them with an eternal diadem, and eternal merit among holy ones.", + "They will rejoice in her and she in them, and she will never ever abandon them.", + "Angels of God will rejoice in her, and recount all the praises of the Lord.", + "And this recounting is entirely replete with her, happy is the one who attends and acts.", + "Hearken unto me fearers of God, listen and understand my words. The one who is steadfast in receiving her, has an eternal inheritance and great joy.", + "Attend to and act upon all my words, that you may be written in the book of life.", + "Love the fear of the Lord, that your heart may be happy and do not fear.", + "Draw near and do not distance yourself, that your soul may live. And in your drawing near, be like a like a hero and a warrior.", + "My child, do not fail in fearing the Lord, and do not approach God with attention divided (lit. a heart and a heart).", + "Give no weight to human regard, and be most careful with your speech.", + "Do not alter God's word and have no fear, lest you bring a curse on your soul.", + "For the Lord reveal your secrets, and bring your downfall in the midst of the community.", + "For you exalted yourself with feigned piety, but within your heart is full of shame." + ], + [ + "My child if you will draw near to the work of the Lord, prepare your soul for all manner of trials.", + "Prepare your heart and be strengthened, and do not panic on the day of destruction.", + "Cleave unto God and do not turn away, that you may have a great future.", + "Receive all who come to you, and be of open spirit with your provisions.", + "For gold is tested in fire, and humanity is matured by poverty.", + "Have faith in God and God will strengthen you, firm your path and have hope in God.", + "Let those who fear the Lord anticipate God's grace, and not incline lest you fall.", + "Let those who fear the Lord trust in God, and God will not tarry in your reward.", + "Let those who fear the Lord (wait for) goodness, and for eternal joy and grace.", + "Look to the earlier generations, was there any that trusted in the Lord and was disgraced? (10) Or any who relied on God and was abandoned, or and who called on God and was not answered?", + "For compassionate and merciful is the Lord, forgiving transgressions and granting deliverance in an hour of need.", + "Woe to the weak willed and those quick to give up, and to the wicked one with twisted ways.", + "Woe to the untrusting heart, it will surely not rise up.", + "Woe to you who lost hope, what will you do at the reckoning of the Lord?!", + "Those who fear the Lord will not change [boast] in his ways, and those who love him will preserve his paths.", + "Those who fear the Lord will seek his will, and those who love him will learn his law.", + "Those who fear the Lord will prepare their hearts, and before him humble their spirit.", + "We'll fall by the hands of the Lord and not by the hands of humanity; for as he is great, so is his kindness." + ], + [ + "Listen to a father’s commands, and act accordingly so that you may live.", + "For the Lord has glorified father over children, and he has upheld a mother’s judgment over her children.", + "He who honors father will atone his sins; like one who hides a treasure is he who honors his mother.", + "[3-4]", + "He who honors father will be happy in his sons, and his prayers will be heard & answered.", + ". . . . . . . . that honoureth his mother.", + "And he shall serve as a servant to those who have borne him as masters. [ChatGPT Trans. from Gk.]", + "My son, in word and in deed honour thy father; That all blessings may overtake thee.", + "The blessing of a father settleth the root; But the curse of a mother plucketh up the plant.", + "Take not honour to thyself by the shame of thy father; For it is no honour unto thee.", + "The honour of his father is a man's honour; And he that curseth his mother doth greatly sin.", + "My son, be stedfast in honouring thy father; And forsake him not all the days of thy life.", + "Yea, and though his mind fail, bear with (or help) him; And dishonour him not all the days of his life (H).", + "Benefaction to a father shall not be blotted out; But it shall be planted instead of sin.", + "In the day of affliction it shall be remembered unto thee, As heat upon hoar frost, to do away thine iniquities.", + "For he that despiseth his father doeth presumptuously; And he that curseth his mother angereth his Creator.", + "My son, in thy wealth walk in meekness (H S); And thou shalt be more beloved than he that giveth gifts.", + "Minish thy soul from all the great things of the world; And before God thou shalt find mercy.", + "", + "For great is the mercy of God; And he revealeth his secret to the meek.", + "Search not the things that are too wonderful for thee; And seek not that which is hid from thee.", + "What thou art permitted, think thereupon; But thou hast no business with the secret things.", + "And intrude not into that which is beyond thee; For thou hast been shewed that which is too great for thee.", + "For many are the conceits of the sons of men; And the imaginations of thoughts (H) that make them to err.", + "A hard heart shall fare ill at the last; But he that loveth good things will guide himself therein.", + "Many are the sorrows of a hard heart; And he that is confident addeth iniquity to iniquity.", + "Without the apple of the eye light faileth; And without knowledge wisdom faileth.", + "Haste not to heal the stroke of the scorner; For there is no healing it: for he is a plant of evil planting.", + "A wise heart will understand parables of the wise; And the ear that hearkeneth to wisdom shall rejoice.", + "Waters quench flaming fire; So righteousness maketh atonement for sin.", + "Whoso doeth good, it shall meet him in his ways (?); And in the time that he tottereth he shall find a stay." + ], + [ + "My son, mock not at the life of the poor (or of affliction); And make not the soul of him that is poor and bitter of soul (H) to pine.", + "Vex not the spirit (?) of the soul that lacketh; And hide not thyself from one that is crushed (?) in soul.", + "Trouble not the bowels of him that is humbled; And pain not the inward part of the poor.", + "Withhold not a gift from thy needy; And thou shalt not despise the supplications of the miserable; And thou shalt not give him place to curse thee.", + "He that is bitter of spirit crieth in the anguish of his soul; And his Rock (H) shall hear the voice of his cry.", + "Make thyself (?) beloved of the congregation; And to a potentate moreover bow the head.", + "Incline thine ear to the poor; And answer him Peace with meekness.", + "Save the oppressed from his oppressors; And let not thy spirit loathe right judgement.", + "Be as a father to orphans; And instead of a husband to widows.", + "And God shall call thee Son; And shall be gracious to thee, and deliver thee from the pit.", + "Wisdom teacheth (H) her sons; And testifieth (H) to all that attend to her. ", + "They that love her love life; And they that seek her shall obtain favour from the Lord.", + "And they that retain her shall find honour from the Lord; And shall have grace shewed them by the blessing of the Lord.", + "Ministers of holiness are her ministers; And God loveth them that love her (?).", + "He that heareth me shall judge truth (G nations); And he that giveth ear to me shall dwell in my chamber within.", + "For I will go with him, making myself strange; And at the first I (H he) will try him with temptations.", + "And what time his heart is filled with me; I will turn and direct him, And reveal unto him of my secrets.", + "If he turn away and decline from me (?), I will train him with fetters (or restraints).", + "If he turn away from after me, I will cast him off, and deliver him to the spoilers.", + "My son, observe season and time (?); And fear evil, and be not shamefaced unto thyself.", + "For there is a shame (?) that ladeth with iniquity; And there is a shame that is honour and grace.", + "Have not respect of thine own person; And stumble (H) not at thine offences.", + "Withhold not a word (or to speak) in season (?); Nor ever conceal thy wisdom.", + "For by speech wisdom is made known; And understanding by the answer of the tongue.", + "Gainsay not the truth (H God); And submit thyself unto God.", + "Be not ashamed to turn from iniquity; And stand not against a stream.", + "Lay not thyself down for a fool to tread upon; And be not contrary before rulers.", + "Sit not with one that judgeth unrighteously; For according to his pleasure (?) thou shalt judge with him.", + "Unto death contend (?) for justice; And the Lord shall fight for thee.", + "Be not called a double dealer; And slander not with (?) thy tongue.", + "Be not boastful with thy tongue; And slack and negligent (?) in thy business.", + "Be not as a dog (G lion) in thine house; And strange and fearful in thy business.", + "Let not thine hand be opened to receive; And clenched in the midst of giving." + ], + [ + "Stay not upon thy strength (or wealth); And say not, It is in the power of my hand.", + "Stay not upon thy force; To go after the desire of thy soul.", + "Go not after thy heart and thine eyes; To walk in the pleasures of wickedness.", + "Say not, Who can withstand my (G S) strength? For the Lord avengeth (H seeketh) them that are persecuted.", + "Say not, I have sinned, and who (?) shall do aught unto me, For God is slow to anger?", + "Say not, The Lord is merciful; And he will blot out all mine iniquities.", + "Trust not to forgiveness; To add iniquity to iniquity.", + "Nor say, His mercy is great: He will forgive the multitude of mine iniquities.", + "For mercy and anger are with him; And his displeasure shall rest upon (?) the wicked.", + "Make no tarrying to turn unto him; And put not off (?) from day to day.", + "For suddenly shall his indignation go forth; And in the day of vengeance thou shalt perish.", + "Trust not on riches of falsehood; For they shall not profit in the day of wrath.", + "Be not winnowing with every wind, And turning the way of the stream (H).", + "Be assured in thine own mind; And let thy word be one.", + "Be swift to give ear; And with patience of spirit return answer.", + "If it be in thee, answer thy neighbour; And if not, be thy hand upon thy mouth.", + "Honour and disgrace are in the hand (?) of talk; And the tongue of a man is his fall.", + "Be not called a double dealer; And with thy tongue slander not a neighbour.", + "For for the thief was created shame; And sore reproach for (G S) the double dealer.", + "Little or much do not corruptly (H); And instead of a friend become not an enemy." + ], + [ + "Reproach shall inherit (H) an evil name and disgrace: So an evil man that is a double dealer.", + "Fall not into the hand of thine appetite; That it should consume thy strength like an ox (?).", + "It shall eat thy leaves and uproot thy fruit; And leave thee like a dry tree.", + "For fierce appetite corrupteth them that have it; And the joy of an enemy overtaketh (H) them.", + "Many a friend doth a sweet palate make; And gracious lips that greet (?) with peace.", + "Be they that are at peace with thee many; But he that hath thy secret one of a thousand.", + "Hast thou gotten a friend? get him in trial (?); And be not in haste to trust on him.", + "For there is a friend that is for a season; And that will not (?) continue in the day of affliction.", + "There is a friend that turneth to an enemy; And he will make bare the strife to thy reproach.", + "There is a friend that is a companion at the table; But he will not be found in the day of adversity.", + "In thy prosperity he is as thou art; And in thine adversity he will remove away from thee.", + "If evil overtake thee, he will turn against thee; And will hide himself from thy face.", + "Separate thyself from thine enemies; And beware of thy friends.", + "A faithful friend is a firm friend; And he that findeth him hath found a treasure.", + "There is no exchange for a faithful friend; Nor price that can be weighed for his goodness.", + "A faithful friend is a balm (G S) of life; He that feareth God shall obtain it.", + "For as he is, so is his neighbour; And as his name, so are his works.", + "Child, from your youth acquire learning, and until gray hairs reach for wisdom.", + "As one that plougheth and as one that reapeth approach unto her; And wait for the abundance of her increase. For in the tillage of her thou shalt toil a little; And on the morrow (H) thou shalt eat her fruit.", + "Rough is she to the fool; And he that is void of understanding cannot bear her.", + "As a burdensome weight shall she be upon him; And he will not tarry to cast her away.", + "For discipline is according to its (?) name; And to the more part she is not plain (or right).", + "A potter's vessel is for the furnace to bake (?); And like unto it, a man is according to his thought.", + "Upon the bough (?) of a tree will be its fruit; So the thought of a man is according to his mind (?).", + "Incline thy shoulder, and carry her; And loathe not her cords (?).", + "", + "Search and examine, seek and find; And hold her fast, and let her not go.", + "For afterward thou shalt find her rest; And she (?) shall turn to a delight unto thee.", + "And her net shall be to thee a strong defence; And her cordage robes of fine gold.", + "Her yoke (G Upon her) is an ornament (G) of gold; And her bands are thread of purple.", + "Thou shalt put her on as robes of honour; And crown thyself with her as a crown of beauty.", + "If thou be desirous, my son, thou mayest become wise; And if thou apply thy heart, thou shalt be prudent.", + "If thou art wishful to hear (H); And incline thine ear (H), thou shalt be instructed.", + "Be desirous to hear all discourse; And let no proverb of understanding escape thee.", + "See who (?) hath understanding, and seek him early; And let thy foot wear my (H) threshold.", + "And let thy mind be upon the fear of the Most High; And meditate (?) in his commandments continually.", + "And he shall make thy heart discerning (H); And make thee wise according as thou desirest." + ], + [ + "Do not evil to thyself, and evil shall not (?) overtake thee; Keep far from iniquity, and it shall turn aside from thee.", + "Sow not upon the furrows of unrighteousness (?); Lest thou reap it sevenfold.", + "Seek not of God dominion; Nor likewise of a king a seat of honour.", + "Justify not thyself before God (H a king); And before a king profess not understanding.", + "Seek not to be a ruler; If thou hast not ability to quell pride.", + "Lest thou fear the person of the noble; And suffer lucre to corrupt thine integrity (?).", + "Condemn not thyself in the congregation at the gate (?); And cast not thyself down in the assembly.", + "Conspire not to commit a second sin; For in one thou shalt not be unpunished.", + "Loathe not appointed service of laborious work; For it hath been apportioned of God (?).", + "Be not impatient (H short) in prayer; And in almsgiving hesitate not (?).", + "Despise not a man that is in bitterness of spirit; Remember that there is one that lifteth up and casteth down.", + "Devise not injury against a brother; And likewise neither against a companion nor a neighbour.", + "Love not to make any manner of (?) lie; For the consequence (H hope) thereof shall not be pleasant.", + "Prate (?) not (or Be not familiar) in a congregation of princes; And repeat (?) not a word in prayer.", + "Esteem not thyself among the men of thy (?) people; Remember that wrath will not tarry (?).", + "Abase pride very exceedingly; For the hope of man is the worm (H S).", + "Be not in haste to say, A breach (?) is upon me; Commit thyself unto God, and delight in his way.", + "Exchange not a friend at a price; Neither a brother that is attached (or doubted) for gold of Ophir.", + "Despise (or Reject) not a wise wife; Seeing she is well-favoured above rubies.", + "Evil entreat not a servant that laboureth truly (?); Nor a hireling that giveth his soul (?).", + "Love a wise servant as thyself: Withhold not liberty from him.", + "Hast thou a beast? see that thine eye be upon it (?); And if it be trusty (?), keep it.", + "Hast thou sons? instruct them; And marry wives to them in their youth.", + "Hast thou daughters? guard their flesh; And make not thy face bright unto them.", + "Give away a daughter, and away with a trouble (?); But join her to a man of understanding.", + "Hast thou a wife? abominate (H) her not; Hast thou one that is hated? trust her not.", + "With all thy heart fear . . . . . . . . . . *******", + "Remember: If they were not, you would not have come to the world. And what you are doing to them, that they are your rearers.", + "With all your heart fear God; And his priests sanctify. ", + "With all your means love your maker; And his servers do not forsake.", + "Honor God and glorify a priest; Give their portions like you were commanded.", + "Bread of heroes and gift of a hand; Meat of the righteous and gift of the holy one.", + "Also to the needy stretch out a hand; So that you blessing will be repaid.", + "Give a gift to all life; Also from a corpse do not withhold kindness.", + " Do not be late from ?criers?; And with a mourner, mourn.", + "Do not lift [your] heart from a loved one; For from him you will be loved.", + "In all your actions remember the end; And never destroy." + ], + [ + "Do not fight with a great man; Why become destitute by his hand.", + "Do not fight with one harder than you; Why fall by his hand.", + "Do not ?plow? over a man without wealth; Perhaps he will weigh your money and you will lose.", + "For gold has made many reckless, and perverted [shin] the hearts of kings. ", + "Do not quarrel with a man of tongues, and heap not wood upon his fire.", + "Be not accustomed with a foolish man, lest thy ancestors be disgraced.", + "Do not humiliate a person returning from sin; remember we are all guilty.", + "Do not be wicked to an old person; remember, we shall be reckoned old too.", + "Do not rejoice over a corpse; remember that we all gathered away.", + "Do not forsake the rules of the wise, and tread not on their proverbs,", + "[And even their mundane talk do not disparage,] for it will stand you before noblemen, and from you they will learn instruction.", + "Do not despise the discourse of the aged, of what they heard from their fathers,", + "for from them thou shalt learn prudence, and in a time of need to respond proverbially. [Interpretation: folk ideas have hidden local knowledge and social truths that can be hard to parse at first.]", + "Do not prosper in the estate of evil, lest thou be burnt with the flame of his fire.", + "Do not be amiable with the scorner, lest he turn & ambush you. [Interpretation: if he is bad-mouthing others, in short time he will do so about you.]", + "Do not lend to a person more powerful than you, and if lent, deem it lost.", + "Be not surety above thy ability; if thou be surety, set it aside as if paid.", + "Do not to litigate with a judge; for they will judge him according to his favor.", + "With a heartless person do not travel, lest you burden your companion; ", + "And so he will travel straight ahead [rashly], and by his folly you will perish. [Interpretation: someone who is careless of others, will act without regard to your needs.]", + "With a hot-tempered person do not be brazen, and do not travel with him;", + "Because bloodshed is light in his eyes, and where no rescuer, he'll waste you.", + "With a gullible one do not consult, for he cannot cover your secrets.", + "In the presence of a stranger do not do something odd [secret; council], for you do not know the consequences. [Interpretation: people may misconstrue different behavior and report as something it is not.]", + "Not with all men should one rejoice, and do not rinse [push-off] from yourself the [their] good. [Interpretation: don't be rejoiceful with everyone, for they may resent you; also, when someone does something good to you, acknowledge it gracefully, even if unwanted, so not to embarrass them.]" + ], + [ + "Do not be jealous of the wife of your bosom, lest it teach [reveal] a bad trait of yourself.", + "Do not be jealous of the wife of your soul, lest she trample upon your sanctuary. ", + "Do not meet with a foreign female, lest you fall into her snares.", + "With a harlot do not take council, lest thou be captured in her wares. ", + "Disgraced upon seeing her, and destroyed upon leaving her house.", + "With charmed women do not sleep, lest your be burned with their lips. ", + "Gaze not on a virgin maid, lest thy be snared by her punishments. ", + "Do not give your soul to a harlot, lest you lose your inheritance.", + "Hide your eyes from a graceful woman, and do not ogle beauty not yours;", + "By a woman’s beauty many have gone astray [And strong ones her victims], and from her loved ones in fire burned.", + "Wit her husband, do not dine, nor go around with him drunk;", + "Lest thine heart incline unto her, and by your blood you're pushed into destruction.", + "Do not abandon an old friend, for the recent one is not his equal.", + "New wine is like a new friend; & if it ages, maybe you will drink it.", + "Do not envy a sinner, for you do not know his day of reckoning.", + "Do not envy the success of the malicious; remember that until death he is not cleansed.", + "Keep far from a person who has authority to kill, and you will not be apprehensive of death, ", + "and if you are close, do not make a mistake, lest he take your soul.", + "Recognize that you are stepping on hot coals, and in a net you are walking.", + "With all your power, acquire friends, and consult with the wise.", + "With intelligent people should be your calculations, and all your secrets only between yourselves.", + "Let righteous men be your bread masters, and fear of the Lord your trappings.", + "With the handiwork of wisdom, will it be straight, and a leader in the midst of his people is wise. [Alternative: The work of craftsmen will be praised, and the leader of the people will be wise in his speech.]", + "Those who speak rashly sets fire to the town; a man of tongues and those that give orders are hated." + ], + [ + "The people's judge is a foundation to his people, and his dominion will understand its orders [rulings]. ", + "An wild king will destroy the city, and a city is settled by the intelligence of its rulers.", + "Like the judge of the people, so are his officers; and like the head of state, so are its inhabitants. ", + "In the Lord’s hand is a man’s success, and before the engraver [stele] will he set God's praise.", + "In the Lord’s hand is the governance of the realm, and a timely man will he raise to stand over it.", + "For every sin, do not repay evil to your neighbor, and walk not in the way of haughtiness.", + "Hateful before the Lord and humans is pride, and unjustly offending both.", + "Dominion is transferred from nation to nation on account of violence and haughtiness.", + "With what does earth and ashes behave arrogantly? because in his life he erected his back [body]?", + "The terror of the ill makes a physician shine; Today a king, and tomorrow he falls. [Alternative (1): A long illness mocks the physician (2): A little illness reveals the skill of the healer (3): A whisper of illness makes a doctor happy.]", + "When a person dies he inherits these: worms, maggots, lice and swarms.", + "The beginning of pride is to act impudently, and to those that made him he turns away his heart.", + "For the pool of passion is sin, and its spring will pour out filth.", + "Therefore the Lord brought upon him injury (leprosy), and smote him until destroyed. ", + "Thrones of the haughty did the Lord overturn, and he seated the humble in their stead.", + "Footprints of the heathens did the Lord bury, and its roots to earths core did he exterminate.", + "And he scraped them from the earth and rooted them out, and erased their memorial from earth. [Ezekiel 26:4. Alternatively: \"He rooted out their cartilage from the land\" See M. Pesachim 7:11] ", + "Pride is not becoming of humans, nor impudence & anger to those born to women.", + "What kind of offspring is honorable? A mans offspring. Offspring who fear the Lord. Honorable offspring keep the commandments. ", + "What kind of offspring is dishonorable? A mans offspring. Dishonorable offspring who transgress the commandments.", + "Amongst brothers [kin] their leader is honorable, and the fear the Lord is in his people.", + "Immigrant and stranger, foreigner and poor person— their boast is fear of the Lord.", + "Do no denigrate an intelligent poor person, and do not glorify a sinful man who has risen.", + "A noble, ruler, judge shall be glorified, but nothing is greater than fearing the Lord.", + "An intelligent servant shall rise, and a foolish servant will not complain. ", + "Do not be shrewd to perform your desires, and do not extol yourself in your hour of difficulty.", + "Superior is a person who toils and accumulates treasure, to one who is extolled but lacks allotment. ", + "Son, in humility give honor to your soul, and it will give you the taste and respect that you lost.", + "Him who errs against his own soul—who will vindicate? And who will give repute to him who devalues his own life?", + "There is a poor person respected for his intelligence, and there are those respected because of his wealth.", + "A person respected in wealth, how thus [higher]? A man despised in poverty, how thus [lower]?", + "He who is respected in poverty, in wealth he is further respected. ", + "And he who is held in disrepute in wealth, how much more also in poverty?" + ], + [ + "A poor person’s wisdom will raise up his head, and it will seat him in the midst of nobles. ", + "Do not praise a man for his appearance, and do not loathe a man ugly in look. ", + "Small among the flying is the bee, and first among all fruitage is her produce [honey]. ", + "A lost mantle do not mock, and do not decry in the bitterness of day. [Alternative: Do not scoff at the ones whose day is bitter.]", + "Because the works of the Lord are a wonder, and his works are hidden from humans. ", + "Many oppressed ones sat on the throne; and those not thought of wrapped in a [priestly] turban. ", + "Many powerful people were dishonored greatly, and lowered too, and illustrious ones were delivered into the hands of others.", + "Before investigation, do not overrule; inspect internally, and then chastise [Alternative: lend]. ", + "My Son, before listening, do not answer, and in the middle of speaking, do not interrupt. ", + "If you aren't wounded, do not kindle a dispute, and in a trial of sinners, do not stand. ", + "My son, why add to your contentions? Do not multiply them; you won't be saved.", + "My son, if you do not pursue, you will not attain, and if you do not search, you will not find. ", + "There exists one who toils and struggles and hurries, and nevertheless he is late. ", + "There're those who are crushed and in despair walk, lacking all, and moreover are poor. ", + "And the eyes of the Lord looked upon him for good, and shook off his dusty stench. ", + "Carried up by his head and lifted him, and many were perplexed. ", + "Good and bad, life and death, penury and wealth are from the Lord. ", + "Wisdom, intelligence, and perceptivity are from the Lord, sin and straight paths are from the Lord. ", + "Foolishness and darkness had been created for sinners, and along with it, evil friends.", + "The estate of righteousness shall remains with his fearful, and his wants shall eternally succeed . ", + "There exists one who becomes rich from his suffering, and this obligates this reward: ", + "In time, he will say: “I have found rest, and now I will eat of my good.” ", + "He does not know what's to come and pass, and he'll leave them to others and die. ", + "My son, stand on your principles, and walk with it, and in your work take hold strong. ", + "Do not wonder at the doings of evil, run to the Lord, and await his light.", + "Because all is in front of the Lord eyes, to suddenly and quickly, make a needy person rich. ", + "The Lord’s blessing is the righteous' lot, and in his hopeful time his good pleasure sprout. ", + "Do not say, “ill do as I wish, And if he forsakes me, what now?... ", + "Do not say, “I have enough, and what calamity can occur to me?” ", + "In a day of prosperity, you'll forget adversity, and in a day of adversity, you'll forget good, and the end of man will be on the Lord. ", + "A bad time and you'll forget pleasure, and in a person’s end he will tell of the Lord. ", + "Before inspecting man, to not praise him, for in his end man will be straightened [in a coffin]. ", + "Before death praise no strongman, for in his end he'll bad deeds will be known. ", + "And estrange thee to them that are dear to thee.", + "Many have been the wounded peddlers, who accustom [similar to 'pearls;] themselves to licentiousness. [Rashi Yevamot 63b: referring to men who travel to sell women’s jewelry. Their frequent dealings with women lead their husbands to harm them. Note: Talmud breaks the sentence.] ", + "[Those who accustom themselves to licentiousness] are like a spark that ignites a coal. As a cage is full of birds, so are their houses full of deceit [Jeremiah 5:27]. ", + "A as a bird seized in a cage, so is the heart of haughtiness, and like a wolf ambushing his pray. ", + "What's gained by violent sinners, like a dog they come to each house wrathfully. ", + "So the covetous comes, increasing strife to all the inhabitants. ", + "The ambush of the gossiper is like a bear to the house of scorners, and like a spy he searches for licentiousness. ", + "From good to bad will he turn your crowds, and on your precious things he will conspire. ", + "From a spark of fire coals are multiplied, and a sinful person lies in ambush for blood. ", + "Be a stranger to evil, for evil births, why an eternal blemish carry. ", + "Attach thyself not to evil, to twist your ways, your covenant overturn [sim. drop]. ", + "From a foreign neighbor, heed your way; he may tear your tranquility, and become acquainted with your valuables. " + ], + [ + "", + "Do good to the righteous, and find recompense; If not from him, from the Lord.", + "No good cometh of bestowing upon (?) him that is wicked; And (?) that hath not done righteousness.", + "A double portion of evil shalt thou obtain in time of need By all the good thou shalt have brought him.", + "Weapons of war (H S) give not to him; Wherefore should he fight with them against thee?", + "For God also hateth them that are evil; And to the wicked he will repay vengeance.", + "Give to the good, and withhold from the evil; Honour the humble, and give not to the proud.", + "A friend will not be known in prosperity; And an enemy will not be hid in adversity.", + "In a man's prosperity even an enemy is a friend; And in his adversity even a friend separateth himself.", + "Never trust an enemy; For like as brass his wickedness cankereth.", + "And even though he hearken to thee, and go crouching; Give thy heart to fear him.", + "Be to him as one that revealeth a mystery (H S); And he shall not find opportunity to harm thee. And know thou the end of jealousy (H S).", + "Make him not to stand beside thee: Wherefore should he thrust thee away, and stand in thy place?", + "Set him not on thy right hand: Wherefore should he seek thy seat?", + "And afterwards thou shalt attain unto my words; And shalt lament at my lament.", + "Who will pity (?) a charmer that is stung; Or anyone that cometh nigh to a ravenous beast?", + "So is he that joineth himself to an impious man (G S), And walloweth in his iniquities.", + "He shall not escape, until a fire be kindled in him.", + "When he cometh with thee, he will not bewray himself unto thee; ", + "And if thou fall, thou shalt not be able (S) to deliver thyself (?).", + "So long as thou standest (?), he will not shew himself; And if thou (G) totter, he will not bear up.", + "With his lips will an adversary speak sweetly (G), While he deviseth deep pitfalls in his heart.", + "And even though an enemy weep with his eyes; When he hath found a season, he will not be satiated with blood.", + "If mischief hath befallen thee, he is found there; As a man that would help, he will seek reward (or to supplant).", + "He will shake his head, and wave his hand; And with much whispering (?) he will change his countenance." + ], + [ + "Whoso toucheth pitch, it shall cleave to his hand (?); And he that hath fellowship with a scorner will learn his way.", + "What is too heavy for thee wherefore shouldest thou lift? And wherefore have fellowship with one that is richer than thou?
What fellowship shall earthen pot have with kettle, When if this smite that, it is dashed in pieces?
What fellowship shall the rich have with the poor?", + "The rich doeth a wrong, and he boasteth himself of it (?): The poor is wronged, and he must entreat withal (?).", + "If thou be right for him, he will make thee serve him; And if thou be brought low, he will be sparing of thee.", + "If thou have substance (?), he will speak thee fair; And he will impoverish thee, and will not be sorry.", + "Hath he need of thee? then he will toy with thee (?); And he will smile upon thee, and encourage thee.", + "So long as it profiteth he will cajole thee. Twice or thrice he will shew thee reverence (?); And then he will look at thee and pass thee by (?); And will wag his head at thee.", + "Take heed that thou be not urgent (?) overmuch; And be not like to them that lack intelligence.", + "Doth a noble draw near? be thou distant; And so much the more he will approach thee.", + "Come not near, lest thou be put far off; And stand not far off, lest thou be forgotten (G).", + "Make not bold to be free (?) with him; And mistrust thou his much talk.
For with his much talk maketh he trial of thee; And he will smile upon thee, and search thee out.", + "He that is cruel will speak peace (?) and spare not; While he plotteth a plot against the life of many.", + "Take heed and beware; And go not with men of violence.", + "All flesh loveth its kind; And every man him that is like unto him.", + "The kind of all flesh consorteth therewith; And a man will have fellowship with his kind.", + "What fellowship shall wolf have with lamb? Such is the wicked to the righteous; And so is the rich unto a man that is destitute.", + "How should there be (?) peace between hyena and dog? How should there be peace between rich and poor?", + "Wild asses of the wilderness are food for the lion: So the poor are the prey of the rich.", + "Lowliness is the abomination of pride; And the needy is the abomination of the rich.", + "A rich man when he is shaken is held up (?) of a friend; But the poor when he is shaken is thrust from evil to evil (?).", + "The rich speaketh, and his helpers are many; And his unseemly words are overlaid (?).", + "A poor man speaketh (G S), and they hoot at him (?); Though he be wise that speaketh, there is no place for him.", + "When the rich speaketh, all keep silence; And (?) they extol his wisdom to the clouds.", + "When the poor speaketh, Who is this? say they; And if he stumble, they will help to overthrow him.", + "Good is wealth, if it be without iniquity; And evil is poverty in the mouth of arrogancy.", + "The heart of a man changeth his countenance; Whether for good or for evil.", + "A token of a merry heart is a bright countenance; And study and meditation is wearisome thought (?)." + ], + [ + "Happy is the man whom his own mouth hath not troubled; And whose heart hath not condemned him (?).", + "Happy is the man whose soul hath not reproached (H failed) him; And whose expectation hath not ceased.", + "Wealth is not comely for a little heart; And fine gold is not comely for one whose eye is evil.", + "He that stinteth (?) himself gathereth for another; And a stranger shall revel (?) in his goods.", + "He that is evil to himself, to whom will he be good? And he will not enjoy (?) his own goods.", + "There is none more evil than he that is evil to himself; And he hath with him the recompense of his wickedness.", + "", + "", + "In the eye of a fool (S) his portion is small; But he that taketh his neighbour's portion wasteth his own (?).", + "The eye of him that hath an evil eye (?) is grudging (G) of bread; And there is famine at his table.
An evil (S) eye lavishing bread Is as a fountain dried up that should well with water (?).", + "My son, if thou hast wherewithal, minister (S) to thine own self; And if thou hast, do good unto thyself; And according to the power of ∥ thy hand, make thyself fat.", + "Remember that there is no luxury in Sheol; And death doth not tarry; And the decree of Sheol (?) hath not been declared to thee.", + "Do good to a friend before thou die; And as thy hand attaineth (?) give unto him.", + "Refuse not the day's good cheer. But encroach not upon a brother's portion (?); And covet not the desirable things of a neighbour.", + "Shalt thou not leave thy riches to another; And thy labour to them that cast lots?", + "Give to a brother (H), and let thy soul fare delicately; For there is no seeking of luxury in Sheol.
And whatsoever thing is seemly to do; Do it before (?) God.", + "All flesh waxeth old as a garment; And the everlasting decree is, They shall surely perish.", + "As leaves grow upon a green tree, Whereof one withereth, and another springeth up;
So of the generations of flesh and blood, One perisheth, and another ripeneth (M).", + "All his works shall surely rot; And his handywork shall draw after him.", + "Happy is the man that shall meditate in wisdom; And shall have respect to understanding.", + "That setteth his heart upon her ways; And considereth her paths (S).", + "Going forth after her in search of her; And spying all her entries.", + "That prieth through her window; And will hearken at her doors.", + "He that encampeth about her house; And driveth his pegs (?) into her wall.", + "And he pitcheth his tent by her side; And dwelleth in good neighbourhood.", + "And he will set his nest on her bough; And will lodge in her branches.", + "And he sheltereth in her shade from the heat; And will dwell in her habitations." + ], + [ + "For he that feareth the Lord shall do this; And he that layeth hold on the law shall attain unto her (?).", + "And she shall meet him as mother; And receive him as wife of youth.", + "And she shall feed him with bread of wisdom; And give him water of understanding to drink.", + "And he shall be stayed upon her, and shall not be moved; And in her shall he trust, and he shall not be confounded.", + "And she shall exalt him above his neighbour; And in the midst of the congregation shall she open his mouth.", + "He shall find joy and gladness; And she shall cause him to inherit an everlasting name.", + "Men of naught shall not attain unto her; And men of arrogancy shall not see her (H S).", + "Far is she from scorners; And liars shall not remember her.", + "Praise is not comely (G S) in the mouth of the wicked; For it was not apportioned him of God.", + "By the mouth of the wise shall praise be spoken; And he that mastereth her (H S) shall learn it.", + "Say not, My transgression was of God; For that which he hateth he made not (H S).", + "Lest thou say, He it was that made me stumble; For there is no need of men of violence.", + "Wickedness and an abomination the Lord hateth; And will not let it befal them that fear him.", + "For (?) God created man from the beginning; And put him into the hand of him that would spoil him; And gave him into the hand of his inclination.", + "If thou choose, thou mayest keep the commandment; And it is understanding (H) to do his will.
If thou trust in him, thou shalt even live.", + "Fire and water are poured out before thee: Upon whichsoever thou choosest stretch forth thy hands.", + "Death and life are before a man: That which he shall choose shall be given him.", + "The wisdom of the Lord aboundeth: He is mighty in power, and beholdeth all.", + "The eyes of God see his works; And he will take knowledge of (?) all a man's doing.", + "He commanded not a man to sin; Neither did he make men of falsehood to dream.
And he hath no mercy on him that worketh vanity; And on him that discloseth a secret." + ], + [ + "Desire not the shapeliness of vain youths; And rejoice not in sons of wickedness.", + "Yea, and if they increase, delight (?) not in them; If the fear of the Lord be not with them.", + "Trust not in their life, and rely not on their issues (?);
For they shall not have a good end.
For better is one that doeth acceptably than a thousand; And he that dieth childless than he that hath many sons of wickedness (?) ; And than an ungodly posterity.", + "Of one that (?) feareth the Lord shall a city be peopled; And by a family of transgressors it shall be made desolate.", + "Many things like these hath mine eye seen; And mighty things like these (H) hath mine ear heard.", + "In the congregation of the wicked a fire burneth; And in an ungodly nation wrath is kindled.", + "Seeing that he forgave not the princes of old time, Who ruled (?) the world by their power.", + "And he spared not them that sojourned with Lot (?), Who transgressed in their pride.", + "And he spared not the people of perdition, That were dispossessed (?) in their iniquity.", + "So were the six hundred thousand footmen, That were taken away in the arrogancy of their heart.", + "And if even one stiffen (or harden) his neck; It were a marvel should he be unpunished.
For mercy and wrath are with him; And he forgiveth and pardoneth; But upon the wicked his indignation shall rest (?).", + "According to the greatness of his mercy, so is his correction; He will judge each according to his doings.", + "He will not (M) let the wrong-doer escape with plunder; Neither will he frustrate the desire of the righteous for ever.", + "Whosoever doeth righteousness, there is a reward for him; And according to his works shall every man go forth (H) before him.", + "The Lord hardened the heart of Pharaoh, who knew him not:", + "Whose works are manifest under heaven; His mercies are seen of all his creatures; And his light and his darkness (?) hath he apportioned to the sons of men.", + "Say not, I am hidden from God; And who shall remember me on high?
In the mass of people I shall not be known; And what is my soul at the end of the spirits of all the sons of men?", + "Behold, the heaven, and the heaven of heavens, And the deep, and the earth; When he descendeth upon them, they tremble (?), At his visitation (?), and when he rageth.", + "The roots also of the mountains and the foundations of the world, When he looketh upon them, quake exceedingly.", + "Surely upon me he will not set his heart; And my ways who will consider?", + "If I have sinned, no eye shall see me; Or if I deal falsely in any secret place (?), who shall know?", + "Work of right who shall declare unto him? And of what is there hope, that I should be righteous (?)…?", + "They that want understanding will think such things; And a perverse man (?) will imagine this.", + "Hearken unto me, and receive my proverbs (?); And set your heart upon my words.", + "I will pour forth my spirit by weight; And with carefulness will I declare my opinion.", + "When God created his works from the beginning; According to their parts (H life) …. **;*;*;*;*" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "From a woman sin had its beginning, and because of her we all die." + ], + [ + "A good wife, happy is her husband; and the number of his days is doubled.", + "A valiant wife is satisfying to her husband; and he will spend the years of his life in joys.", + "A good wife is a good gift, given to the lap of those who revere God." + ], + [], + [ + "Do not suffer from tomorrow’s trouble, as you do not know what a day will bring." + ], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "Let him not have rule in his youth; And bear not with his mischiefs.", + "Beat his shoulder while it is yet tender (?); Bruise (?) his loins while he is yet a youth.
Bow down his head in his youth; And smite through his loins when he is a little one.
Wherefore should he harden himself (M), and rebel against thee; That thou shouldest have (?) faintness of spirit because of him?", + "Chastise (or Train) thy son, and make his yoke heavy; Lest in his folly he lift himself up (M) against thee.", + "Better is one that is poor, and healthy in his body; Than a rich man that is plagued in his flesh.", + "Health of flesh (?) have I desired more than fine gold; And a joyful spirit more than rubies.", + "There is no wealth above wealth of sound flesh (?); And no good above goodness of heart.", + "Better is to die than a life of vanity; And eternal rest than continual pain.
Better is to die than life that is evil; And to go down to Sheol than lasting pain.", + "Goodness poured upon a mouth that is closed Is as an offering laid before a gravestone (?).", + "What can it profit idols of the nations, Which eat not, neither do they smell? ", + "So whoso hath wealth, And enjoyeth not of his substance (?).", + "With his eye . . . . . As an eunuch (?) embraceth a maiden and groaneth.", + "So is he that doeth judgement with violence (?). So is an eunuch (?) that lieth with a virgin. And the Lord requireth at his hand.", + "Give not thy soul to sorrow; And stumble not by thine iniquity (M counsel).", + "Joy of heart, that is the life of a man; And a man's cheerfulness lengthens his days (G).", + "Rejoice thy soul, and make thine heart joyful (?); And put vexation far from thee:", + "For sorrow hath slain many; And there is no profit in vexation.", + "Envy and sorrow (G wrath) shorten days; And care maketh old untimely.", + "The sleep of a good heart is instead of dainties; And his food is agreeable unto him." + ], + [ + "The wakefulness (M) of the rich wasteth his flesh; His care (M) dissipateth slumber.", + "Care for sustenance breaketh off slumber; And sore sickness (M) dissipateth slumber.
Reproach putteth to flight a faithful friend; But he that hideth a secret is beloved (?) as one's soul.", + "The labour (M) of the rich is to gather (G S) wealth; And if he rest, it is to take pleasure.", + "The poor toileth for the lack of his house; And if he rest, he becometh needy.
The labour of the poor is for the lack of his means (?); And if he rest, it is to his lamentation (or he is distressed).", + "He that pursueth after gold shall not be innocent; And he that loveth hire shall err thereby.", + "Many are there that have been given in pledge (?) to gold; And that trusted (?) on rubies.
And they found not how to escape from evil; Neither to save themselves in the day of wrath.", + "For it is a stumblingblock to the fool; And whoso is simple is enticed thereby.", + "Blessed is the man (H) that hath been found perfect; And that hath not gone aside after mammon.", + "Who is he? and we will call him blessed: For he hath done wonderously among his people.", + "Who is he? that we may cleave (H) unto him; And he shall have peace, and he shall have glory.
For when as the peace of his life multiplieth, I will be a glory unto thee (?).", + "Who hath blessed it (?), and made his life perfect? I will be a glory unto thee (?).
Who was able to stray, and strayed not? And to do evil to a neighbour, and would not?", + "Therefore his good is sure; And the congregation shall declare his praise. *******" + ], + [ + "Be to them as one of them; Take thought for them, and afterward be seated: Supply their want, and afterward recline.", + "That thou mayest rejoice in their honour; And receive favour at the table (?).", + "Speak, O elder, for it pertaineth to thee; And be carefully wise (?), and hinder not song.", + "In a place for wine pour not forth talk; And in a place for music (?) pour not forth talk: And wherefore shouldest thou be always (S) wise?", + "As a seal upon a purse of gold, Is a hymn to God at a banquet of wine.
As a boss (?) of ruby on a circlet (M) of gold, Is a concert of music (?) at a banquet of wine.", + "As a collar of gold wherein are emerald and sapphire; So are fine words comely at a banquet of wine.
As settings of fine gold and a seal of carbuncle, Is the voice of music with the pleasance of mead.", + "Speak, O young man, if thou be wanted; With compulsion if one ask thee twice or thrice.", + "Restrain speaking, and diminish it exceedingly; And be like to one that knoweth and holdeth his tongue.", + "Among elders set not thyself up; And press not (?) much on princes.", + "Before hail (H) speedeth (?) lightning; And before one that is downcast speedeth favour.
Before hail (H) speedeth (?) lightning; And before one that is shamefast favour.", + "At the appointed time tarry not; Get thee home and do pleasure (?).
At table time multiply not words; Even though a thing hath come into thy mind.", + "..in thy heart (?), and do pleasure; In the fear of God, and not with lack of understanding (H all).", + "And for all these things (?) bless thy Maker; Which satisfieth thee with his goodness.
He that seeketh God may expect favour (?); And he that is a madman shall be snared thereby (?).", + "He that seeketh God will receive discipline; And he that seeketh him diligently shall obtain an answer.
He that seeketh things pleasing to God shall receive instruction; And he will answer him in his prayer.", + "He that seeketh the law shall obtain her; And he that is a madman shall be snared thereby.", + "He that feareth the Lord shall discern judgement; And shall bring forth counsels from twilight (H).
They that fear the Lord shall discern his judgement; And they shall bring forth much wisdom (M) from their heart.", + "A man of violence (M) will wrest reproofs; And will draw the law (?) after his need.
A wise man will not conceal wisdom (M); And a scorner will not keep his tongue.", + "A wise man will not take a bribe (H): One that is proud and a scorner will not keep the law.", + "Without counsel do not anything; And after thy doings vex not thyself.", + "Go not in a way set with snares; And stumble not at an offence twice.", + "Trust not in the way of the spoiler (?); And be watchful of thy latter end.", + "Trust not in the way of the wicked; And be ware in thy paths.
In all thy ways keep thy soul; For whoso doeth these things keepeth a commandment.", + "In all thy doings keep thy soul; For he that doeth this keepeth a commandment.", + "He that observeth the law keepeth his soul; And he that trusteth in the Lord shall not be ashamed." + ], + [ + "Evil shall not befall him that feareth the Lord; But in temptation even again he shall be delivered (?).", + "He that hateth the law shall not be wise; And he is moved as…tossed with tempest (?).", + "A man of discernment discerneth a matter; And his law....... *******" + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "In all thy works (H) shew a bright countenance; And dedicate thy tithe with gladness.", + "Give to God (?) according as he hath given to thee; With goodness of eye, and as thy hand hath found (?).", + "For he is a God that recompenseth; And sevenfold will he return unto thee.
He that giveth to the poor lendeth to the Lord; And who is a rewarder but he (M S)?", + "Bribe (S Hesitate) not, for he will not receive; And trust not upon a sacrifice of oppression.
For he is a God of judgement; And with him is no respect of persons.", + "He will not shew favour toward the poor; And he will hear the supplication of the afflicted.", + "He will not reject the cry of the fatherless; And of the widow, when she maketh much complaint (H).", + "Do not tears run down the cheek? Doth she not sigh because of her miseries?", + "Bitterness that is well-pleasing (H) is her lamentation (?): Her (G His) cry hasteth to the clouds.", + "The crying of the poor passeth through thick clouds (M); And resteth not until it come nigh.
It will not remove till God shall visit; And till he that judgeth righteously shall do judgement.", + "Yea, and God will not tarry; And as a mighty man he will not refrain himself:
Till he smite the loins of the unmerciful; And repay vengeance to the heathen:
Till he dispossess the sceptre of pride; And quite cut down the rod of the wicked:", + "Till he render to a man his due; And a man's recompense according to his devising:
Till he plead (?) the cause of his people; And make them joyful (M) with his salvation.", + "Mercy from the Lord in time (?) of affliction Is as cloud (?) of rains in season of drought." + ], + [ + "Save us, O God of all; And exalt thy fear over all the nations.", + "Shake thy hand (M) over the strange people; And let them see thy mighty acts.", + "As thou hast been sanctified in their eyes over us; So in our eyes get thee honour over them.", + "And let them know as we have known, That there is no God but thou.", + "Renew signs, and repeat wonders; Glorify thy hand, and strengthen arm and right hand.", + "Wake up indignation, and pour out wrath; And subdue the foe, and drive away (?) the enemy.", + "Hasten the end, and visit (H) the appointed time (?); For who shall say unto thee, What doest thou?", + "Make an end of the head of the princes of Moab (H); That saith, There is none but me.", + "Gather all the tribes of Jacob; And let them inherit as in the days of old.", + "Have mercy upon the people that is called by thy name; Israel, whom thou didst surname Firstborn.", + "Have mercy upon thy holy city; Jerusalem, the place of thy dwelling.", + "Fill Sion with thy majesty; And thy temple from thy glory.", + "Give testimony to the firstling of thy works; And establish the vision spoken in thy name.", + "Give their reward to them that wait for thee; And let thy prophets be true.", + "Hear the prayer of thy servants; According to thy good pleasure (?) unto thy people.", + "And let all the ends of the earth know (H), That thou art our God for ever (?).", + "The throat eateth every meat; Yet is one meat more pleasant than another (M).", + "", + "A woman will receive every man (?); Yet is one woman beautiful (M). *******" + ], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "My son, prove thy soul in thy life (M in wine); And see thou give it not that which is bad for it.", + "For not all is good for all: Not every soul chooseth every sort.", + "Be not insatiable (G) for every luxury; And be not effuse on all dainties.", + "For in much luxury (M food) nesteth sickness; And he that surfeiteth shall come nigh to loathing.", + "By intemperance many perish utterly (?); But he that taketh heed shall add to life." + ], + [ + "Honour a physician before need of him (H): Him also hath God apportioned.", + "From God a physician getteth wisdom; And from a king he shall receive gifts.", + "The skill of a physician shall lift up his head; And he shall stand before nobles.", + "God bringeth out medicines from the earth; And let a prudent man not refuse them.", + "Was not water made sweet with wood, For to acquaint every man with his (M their) power?", + "And he gave man understanding; To glory in his (M their) might.", + "By them doth the physician assuage pain; And likewise the apothecary maketh a confection:", + "That his work may not fail (?); Nor health from among the sons of men (M his earth).", + "My son, in sickness be not negligent (?): Pray unto God, for he will heal.", + "Flee from iniquity, and from respect of persons; And from all transgressions cleanse thy heart.", + "Offer a sweet savour (?) as a memorial; And fatness estimated according to thy substance (?).", + "And to the physician also give (?) a place; And he shall not remove, for there is need of him likewise.", + "For there is a time when in his hand is good success (?): For he too will supplicate unto God,", + "That he will prosper (H) to him the treatment (or draught), And the healing, for the sake of his (?) living.", + "He that sinneth against his Maker Will behave himself proudly (H) against a physician.", + "My son, let tears fall over the dead: Be in bitterness, and wail with lamentation.", + "According to the manner of each, bury his (M their) flesh; And hide not thyself when they die (?).
Weep bitterly, and make grievous wailing; And appoint mourning accordingly (?):
A day or two because of hearsay (?); And be comforted for the sake of health (?).", + "Out of sorrow (?) cometh harm; So the sad of heart buildeth up trouble (?).", + "Set not the heart upon him (M) any more; Dismiss his remembrance, and remember the end.", + "Remember his sentence, for it is thy sentence; His yesterday, and thine to day.", + "Remember him not, for there is no hope for him; What shalt thou profit him (?)? and thou shalt hurt thyself.", + "When the dead is at rest, let his remembrance rest; And be comforted when his soul departeth.", + "The wisdom of the scribe increaseth wisdom (H); And he that hath little business shall become wise.", + "How shall he get wisdom that holdeth the plough (or goad), And glorieth in the stimulant (?) spear?", + "He is busied with oxen, and leadeth about cattle (?); And his discourses are with bullocks.", + "And his wakefulness is to victual (?) the stall: He setteth his heart to plough furrows.", + "Likewise the artificer..... Which by night is busied (M)... *******" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "I wish to praise the pious men, our ancestors in their generations.", + "Much honored portion of the Highest, and and His greatness from the days of old", + "The earth's generations in their kingdoms, and the people of renown in their might; counselors in their understanding, and seers in their prophecy.", + "Noblemen of nations in their designs, rulers in their plans; wise thinkers in their books, and proverb-tellers in their preserved works.", + "Composers of psalms by decree, princes of proverbs by writing.", + "Men of valor and steadfast power, and tranquil upon their foundations.", + "All these in their generations, in their days, were renowned.", + "From among them some left a name, that they be rested on their legacy.", + "And from among them some were not remembered, and ceased to be when they ceased to be.", + "When they were no more, they were no more, and their children after them.", + "Still, these were pious men, and their hope will not cease.", + "With their seed is their faithful goodness, and their inheritance to their children's children.", + "Forever and ever their memories stand, and their righteousness will not be forgotten", + "Their corpses are in peace gathered up, and their names live from generation to generation.", + "Their wisdom the community will repeat, and their praises the assembly will recount.", + "Ḥanokh was found pure, and walked with God, and was taken - a sign of knowledge from generation to generation....", + "Righteous Noaḥ was found pure, at a time of destruction he was substituted; for his sake there was a remnant, and in his covenant the Flood ceased.", + "Through an eternal sign the covenant was made with him, and without it all flesh would have been wiped out.", + "Avraham was a father of many [av hamon] nations, given no blemish in his glory.", + "He kept the commandments of the Highest, and came with a covenant with Him. In his flesh a law was cut, and in his test he was found faithful.", + "Thus, with an oath He held him up, to bless nations with his seed; to grant them from sea to sea, and from the River to the edge of the land.", + "And also to Yitzḥaq He brought a sun, for the sake of Avraham his father; a covenant of all given from the first, and a blessing rested on the head of Israel.", + "And He founded him with a blessing, and He gave him his inheritance; and he established him with tribes, as a portion twelvefold.", + "And he brought from him a man, finding grace in the eyes of all life. " + ], + [ + "Beloved by God and man, Moshe, remembered for good.", + "And God honored him, and strengthened him in the heights.", + "With his words, the letters He sped up, and He strengthened him before the king; and He commanded the people, and they saw His glory.", + "In his faithfulness and his humility, He chose him from all flesh.", + "And He caused him to hear his voice, and He drew him to the thick cloud; and He placed in his hand the commandment, the Torah of life and understanding; to teach Yaaqov His laws, and His statues and ordinances to Israel.", + "And He raised Aharon, he the tribe of Levi, to holiness, and He placed him as an eternal law.", + "And He put upon him splendor, and He appointed him minister in His glory; and girded him with the majesty of the aurochs, and clothed him with bells.", + "And He clothed him all in majesty, and beautifued him in glory and strength; breeches, tunic, robe, and surrounded him in bells.", + "And many pomegranates surrounding, to make music with his steps.", + "Holy clothes, gold, purple, and crimson, works of the masters; breatplate of judgement, ephod and girdle, and two scarlet threads, woven.", + "Precious stones upon the breastplate, sealed and engraved in openings; every stone called a memory, written carved for the number of the children of Israel.", + "A pure-gold crown, robe, turban, and headplate carved with a holy seal; splendrous glory and praiseworthy strength, pleasant to see and entirely beauty.", + "Before him was none like him, thus after him no stranger will wear it. He trusted in him and in his sons like this, and thus his sons to their generations.", + "Their grain-offering is entirely smoked, and on every day it is twice offered.", + "And He filled Moshe's hand, and He anointed him with holy oil; and he was to Him an eternal covenant, and to his seed as in the days of heaven.", + "To minister and to serve as priest for Him, and to bless His people with His name. And He chose him from all life, to bring the whole-offerings and the suet-offerings.", + "And to burn a sweet smell and a remembrance, and to atone for the children of Israel.", + "And He gave his people a law, and a rule to the children of Israel; and strangers were angry with him, and jealous of him in the desert.", + "The men of Datan and Aviram, and the congregation of Qoraḥ in their enraged anger; and they saw ADONAI and He was enraged, and destroyed them in his great anger.", + "And He brought a sign to them, and consumed them in blazing fire; and He added His glory to Aharon, and gave him His inheritance.", + "The holy first-part He gave him bread, and fires of ADONAI consumed them. The shewbread portiopn, and a gift to him and his seed.", + "Yet in their land he would not inherit, and in their midst he would not receive an inheritance; the fires of ADONAI are his portion and inheritance, in the midst of the children of Israel.", + "And also, Pinḥas ben El'azar, in his strength, a third portion. In his zealousness to the God of all, and he stood at the people's breach.", + "And who, in his nobility, his heart, atoned for the children of Israel; thus he also was given a law, an eternal covenant to administer the Sanctuary.", + "That would be his and his seeds, a great priesthood for all time. And also His covenant with David son of Yishai of the tribe of Judah.", + "A portion of fire before His glory, the portion of Aharon to all his seed. And now, bless, please, ADONAI the good.", + "He crowns you with glory, He gives you a wise heart; that you not forget your goodness, and your strength for all generations." + ], + [ + "A warrior, son of valor, Yehoshua son of Nun, minister to Moshe in prophecy; who was made a guardian in his days, a great salvation to His chosen ones.", + "To avenge vengeance on the enemies, and to inherit Israel. How admirable when he stretched his hand, when he waved his javelin at a city.", + "Who is it who could stand against him? For the wars of ADONAI were fought.", + "Was it not by his hand that the sun stood still, a single day as if it were two?", + "For he called to God the Highest, as his enemies surrounding forced him; and God the Highest answered him, with stones of ice and hail.", + "He threw them down on the enemy nation, and as they fled destroyed them all; so that all battling nations knew, that ADONAI guards their wars.", + "And he also was fully following God, and in the days of Moses did piety; he and Kalev son of Yefuneh, to hold fast against the wild assembly.", + "To turn anger from the congregation, and to end their evil report; thus the two of them were spared from the six hundred thousand infantry.", + "To bring them to their inheritance, a land flowing with milk and honey; and He gave to Kalev wisdom and until old age it stayed with him.", + "To guide him upon the heights of the land, and also his seed took an inheritance; that all the seed of Yaakov know that it is good to fully follow after Adonai.", + "And the judges, each man by his name, every one who didn't self-glorify; and didn't durn away from following God, may their memories be blessed.", + "[May their essences flower as a rose], and may their names pass on to their children!", + "Beloved of his people, desired of deeds, chosen from the womb of his mother; a nazirite of ADONAI in prophecy, Shmuel, the priestly judge. At the word of God he established a monarchy, and he anointed princes over hte people.", + "With the commandment of ADONAI he commanded the congregation, and the God of Yaakov took note of them.", + "In his faithful mouth he expounded a vision, and in his trusted word guidance.", + "And he also called to God, as his enemies surrounding forced him; as he offered up a lamb's suet, ADONAI thundered from heaven.", + "With a mighty crash His voice was heard, and He subdued the nobility of the enemy, and destroyed all the Philistine tyrants.", + "And when it came time for his final rest, he testified to ADONAI and His anointed.", + "Did I take bribes or secret payments from anyone? And not one person answered him. And until the the end of his time, he was found right in the eyes of ADONAI.", + "And in the eyes of all life, and also after his death he expounded.", + "And he told the king his ways and lifted from the ground his voice in prophecy." + ], + [ + "And also after him arose Natan, to stand forth against David.", + "For just as the suet is the highest of the holy offering, so too David from Israel.", + "With lions he played as with a goat, and with bears as a calf from the east.", + "In his youth he struck down the warrior, and causing him eternal pain and shame; with a flick of his hand on the sling, and he broke the majesty of Golyat.", + "For he called to God the Highest, and He gave strength in his right hand; to hold back a man knowing in war, and to raise the horn of Israel.", + "Thus the girls sang to him, and established him with \"ten thousand.\" When crowned in a turban he fought, and all around him subjugated enemies.", + "And he went against the Philistine foe, and to this day shattered their horn.", + "In all his deeds he gave thanks, to God the Highest with words of glory. In all his heart he loved his Maker, and every day he thanked him with music.", + "Melodies, songs, he established for the temple, and the sound of psalms and harps he made.", + "And he gave splendor and beauty and honor to the festivals year after year; as he blessed the Holy Name, before the morning he raised justice.", + "Also ADONAI passed over his transgression, and He raised his horn forever; and He gave him a law of monarchy, and his throne He established up to Jerusalem.", + "And on his account arose after him a wise son, dwelling in security.", + "Shlomo was king in prosperous days, and God caused him quiet all around.", + "He who built a house for His name, and he founded an eternal Sanctuary.", + "How wise were you in your youth! Your instruction flowed like the Nile!", + "Land covered in Your wisdom, and Your song praised on the heights.", + "With song, parable, riddle, and quote, all the people were amazed.", + "You were called in the Glorious Name, that which was called over Israel; and amassed gold like iron, and like lead multiplied silver.", + "And you gave your lust to women, and they ruled you in your pride.", + "And you brought a blemish on your glory, and profaned your bead, to bring anger on your descendants, and moaning upon your deathbead.", + "To a portion of the people to two tribes, and from Ephraim a kingdom of violence.", + "But God will not forsake piety, and will not let His words fall to the ground; He will not cut off from His chosen grandson or great-grandson, and the seed of His beloved He will not destroy.", + "And He gave to Yaakov a remnant, and to the house of David a root from them; and Shlomo lay down to die hopeless, and help withered from him.", + "Wide in stupidity and lacking in wisdom, Reḥov'am whose counsel made the people unruly; until one arose – may he have no memory! – Yerov'am son on Nevaṭ, who sinned and caused sin to Israel.", + "And he gave to Ephraim a stumbling-block, to force them from their land; and he increased his sin greatly, and to all evil he was addicted." + ], + [ + "Until a prophet like fire arose, whose words were like a flaming oven.", + "And he shattered their staff of bread, and in his zealousness reduced them greatly.", + "With a word of God, the heavens stopped; and rained three fires.", + "How awesome are you, Eliyahu, and who is like you in wonder?", + "Who raised a corpse from death, and from Sheol, as ADONAI willed.", + "Who brought kings down to the pit, and nobles up from their sickbeds.", + "Who anointed the one who fulfilled retribution, and the prophet who replaced you.", + "Who heard reproofs at Sinai, and at Ḥorev judgements of vengeance.", + "Who was taken up in a whirlwind, in a regiment of heaven's fire.", + "Who was written truly for the time, to stop anger before the rage of God; to return the hearts of fathers to their sons, and to establish the tribes of Israel.", + "Happy is one who sees you and dies, and happy are you for you still live.", + "Eliyahu, who in the treasuries is hidden, and whose spirit filled Elisha; for many twofold signs and wonders came from all that came from his mouth.", + "In his days he never cowered before anything, and no mortal power ruled his spirit. Not a thing was too wondrous for him, and from below him his flesh was created.", + "In his life he did wonders, and in his death powerful deeds.", + "With all this the people did not repent; and did not cease from their sins; until they were torn from their land, and scattered in all the earth.", + "And a few remained with Judah, and there still was a ruler from the house of David. And there were from among them who did right, and there were from among them who did evil.", + "Yeḥizqiyahu strengthened his city by bringing into it water; and he cut through rock with bronze, and dammed the mountains for a pool.", + "In his days Sanḥeriv arose, and sent out Ravshaqeh; and he lifted his hand against Zion, and blasphemed God in his pride.", + "Then they were appalled at his pride, and writhed like a woman in later.", + "And they called to God the Highest, and they spread out their hands.", + "And He smote the camp of Assyria, and they were devastated in a plague.", + "Thus did Yeḥizqiyahu good, and was strong in the ways of David [as Yeshayahu the prophet commanded him, praised among the prophets.]", + "[In his days the sun stood, and added to the life of the king.]", + "With a great spirit he saw the end, and comforted the mourners of Zion.", + "Eternally he told them what would be, and secrets before they occured." + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "And they erected the holy temple; Which was prepared for everlasting glory.", + "Nehemiah, glorious is his memory; Who raised up our ruins:
And healed our breaches; And set up gates and bars.", + "Few have been created upon the earth like Enoch (?); And he also was taken within (?).", + "Like Joseph was ever a man born? And also his body was visited.", + "And Shem and Seth and Enosh were visited (H); And above every living thing was the glory of Adam." + ], + [ + "Great one of his brethren, and glory of his people, Was Simon, son of Johanan (H), the priest;
In whose generation the house was repaired (?); And in whose days the temple was fortified.", + "In whose generation a cistern was digged (H); A pit (or store) like the sea (?) in its abundance.", + "In whose days a wall was built; A bulwark of refuge (?) in the temple of the King.", + "Who took thought for his people against the spoiler; And fortified his city against the besieger.", + "How glorious was he when he looked forth from the tent; And when he went out from the house of the veil!", + "As the morning star from amid thick clouds; And as the full moon in the days of (?) the solemn feast.", + "And as the sun dawning upon (?) the temple of the King; And as rainbow seen in the cloud.", + "As budding branch (?) in the days of the solemn feast; And as the lotus by the watercourses.
As flower of Lebanon in the days of summer; And as fire of incense upon the meal-offering:", + "In (or As) a gold plated vessel, and a chalice (or weighty), That is set with pleasant stones.", + "As a green olive full of berries; And as a wild olive tree with branches full of sap.", + "When he put on robes of honour; And clothed himself with robes of beauty.
When he ascended the altar of majesty; And made glorious the precinct of the sanctuary.", + "When he received the pieces out of the hand of his brethren; While himself standing by the altar-fires:
Round him a crown of sons, Like cedar plants in Lebanon.
And they compassed him about like willows of the brook:
All the sons of Aaron in their glory:", + "With the fire-offerings of the Lord in their hand, Before all the congregation of Israel.", + "Until he finished serving the altar, And arranging the fires of the Most High.", + "Then sounded the sons of Aaron, the priests, With trumpets of turnery.", + "And they sounded, and made their glorious voice heard; To bring to remembrance (?) before the Most High.", + "All flesh together hasted, And fell down upon their faces to the earth:
To worship before the Most High; Before the Holy One of Israel.", + "And the choir uttered its voice; And over the multitude they made sweet melody (?).", + "And all the people of the land chanted, In prayer before the Merciful.
Until he finished serving the altar; And had brought its customary offerings unto it.", + "Then he came down, and lifted up his hands Over all the congregation of Israel.
And the blessing of the Lord was on his lips; And in the name of the Lord he gloried.", + "And they bowed down again a second time, The people all of them, before him.", + "Now bless ye the Lord, the God of Israel, Which doeth wonderously in the land.
That bringeth up man from the womb; And maketh him according to his will.", + "May he give you wisdom of heart; And may there be (?) peace among you.", + "May his mercy stand fast with Simon; And may he confirm to him the covenant of Phinehas,
Which he executed (?) unto him and unto his seed, As the days of heaven.", + "Two nations my soul abhorreth; And the third is no people:", + "The inhabitants of Seir and Philistia; And the foolish nation that dwelleth in Sichem.", + "The instruction of understanding and proverbs fitly spoken (?) Of Simon, son of Jesus, son of Eleazar, son of Sira.
Whose heart prophesied as with a harp (?); And who poured forth understanding.", + "Happy is the man that meditateth on these; And he that layeth them to his heart shall be wise.
For the fear of the Lord is life." + ], + [ + "I will praise thee, O God of my salvation; I will give thanks unto thee (?), my God, my Father; I will declare thy name, O stronghold of my life.
For thou hast redeemed my soul from death.", + "Thou hast kept back my flesh from corruption; And hast delivered my foot from the hand of Sheol.
Thou hast delivered me from the evil report of the people; From the scourge of (?) the tongue, and from the lip of them that go aside to lies.
Thou wast with me against them that rose up against me; Thou hast holpen me according to thy great mercy:", + "Out of the snare of them that watched for my halting (?); And from the hand of them that sought my life.
From many troubles thou hast saved me; And from chokings of flaming fire..", + "From flames of a fire not blown (?); From the womb of the deep....", + "From cunning lips, and weavers of lies; And the arrows of a deceitful tongue.", + "And my soul drew near unto death; And my life to Sheol beneath.", + "And I turned around, and there was none that helped me; And I looked for one that would succour, and there was none.", + "And I remembered the mercies of the Lord; And his lovingkindnesses which are from everlasting.
He that delivereth them that trust in him; And redeemeth them from all evil.", + "And I lifted up my voice from the earth; And from the gates of Sheol I cried.", + "And I exalted the Lord, saying, Thou art my Father; For thou art the mighty one of my salvation.
Leave me not in the day of trouble; In the day of wasteness and desolation.", + "I will praise thy name continually; And I will remember thee with prayer.
Then the Lord heard my voice; And gave ear unto my supplication.", + "And he ransomed me from all evil; And freed me in the day of trouble.
Therefore I gave thanks, and I will sing praise; And I will bless the name of the Lord.
O give thanks unto the Lord, for he is good; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto the God of praises; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto him that keepeth Israel; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto him that formeth all; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto him that redeemeth Israel; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto him that gathereth the outcasts of Israel; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto him that buildeth his city and his sanctuary; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto him that maketh the horn of the house of David to bud; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto him that chose the sons of Zadok to be priests; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto the Shield of Abraham; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto the Rock of Isaac; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto the Mighty One of Jacob; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto him that chose Zion; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto the King of the kings of kings; For his mercy endureth for ever.
And he will lift up the horn of his people: A praise for all his saints; Even for the children of Israel, a people near unto him. Praise ye the Lord.", + "I was a youth; And I delighted in her, and sought her.
My foot trod in her truth; O my Lord, from my youth I learned wisdom.", + "And I prayed a prayer in my youth; And I found knowledge abundantly.", + "", + "", + "Her yoke (?) was a glory to me; And to my teacher will I give thanks.", + "I thought to benefit; And I would not turn when I found it (?).", + "My soul longed for her; And I would not turn my face from her.", + "I gave my soul after her; And for ever and ever I will not swerve… My hand opened her gates; And I looked for her (?), and beheld her (S);
And in pureness I found her. And I gat me (?) understanding from her beginning; Therefore........", + "My inward parts were hot (?) as an oven for her, to behold her; Therefore I possessed her as a good possession.", + "The Lord gave me the reward of my lips; And with my tongue will I give him thanks.", + "Turn unto me, O foolish ones; And lodge in my house of learning.", + "How long shall ye lack these things, And your soul be very thirsty?", + "I opened my mouth and spake of her, Get ye wisdom in possession without money.", + "And (?) bring your necks into her yoke; And let your soul take up her burden.
She is nigh to them that seek her; And he that giveth his soul findeth her.", + "See with your eyes that I was a little one; And I laboured (G S) in her and found her.", + "Hear, ye many (?), my teaching in my youth; And ye shall get silver and gold by me.", + "My soul shall rejoice in my age (or his praise); And ye shall not be ashamed of my song.", + "Work your works in righteousness; And he shall give you your reward in his season.
Blessed is the Lord for ever; And praised be his name to generation and generation.", + "Hitherto are the words of Simon, son of Jesus, who is called Ben Sira.", + "The Wisdom of Simon, son of Jesus, son of Eleazar, son of Sira.", + "Be the name of the Lord blessed henceforth and for ever." + ] + ], + "versions": [ + [ + "BST", + "https://www.biblestudytools.com/rsva/ben-sira/25-24.html" + ], + [ + "Sefaria Community Translation", + "https://www.sefaria.org" + ], + [ + "The Wisdom of Ben Sira, Cambridge University Press, 1899", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001966524 " + ] + ], + "heTitle": "בן סירא", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/Hebrew/Ben Sira, David Kahana ed. -- Wikisource .json b/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/Hebrew/Ben Sira, David Kahana ed. -- Wikisource .json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..77c5c4ae0b785b57ef1aca1a77eecd9ec6ddb8df --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/Hebrew/Ben Sira, David Kahana ed. -- Wikisource .json @@ -0,0 +1,1255 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Ben Sira", + "versionSource": "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9F_%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%90", + "versionTitle": "Ben Sira, David Kahana ed. -- Wikisource ", + "license": "CC-BY-SA", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "בן סירא", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [ + "[כָּל חָכְמָה מֵיהֹוָה, וִעמּוֹ הִיא לְעוֹלָמִים.]", + "[חוֹל יַמִּים וְנִטְפֵי מָטָר, וִימוֹת עוֹלָם מִי יִמְנֶה.]", + "[רוּם שָׁמַיִם וְרֹחַב אָרֶץ, וְעֹמֶק תְּהוֹם מִי יַחֲקֹר.]", + "[מִכָּל אֵלֶּה רַבָּה הַחָכְמָה, וְגָבְרָה הָאֱמֶת מֵעוֹלָם.]", + "[שֹׁרֶשׁ הַחָכְמָה לְמִי נִגְלָה, וּמַעֲרֻמֶּיהָ מִי יָדַע.]", + "[אֶחָד הוּא נוֹרָא בִּלְבַדּוֹ, אֱלֹהִים מוֹשֵׁל עַל כָּל אוֹצָרֶיהָ.]", + "[הוּא בְחָנָהּ וְרָאָהּ וְסְפָרָהּ, וּנְתָנָהּ לְאֹהֲבָיו.]", + "[אֶל כָּל בָּשָׂר כִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ, וַיִּתְּנָהּ לְאֹהֲבָיו.]", + "", + "", + "[יִרְאַת יְהֹוָה כָּבוֹד וִיקָר, וּגְדֻלָּה וְעֲטֶרֶת תִּפְאָרֶת.]", + "[יִרְאַת יְהֹוָה מְשַׂמַּחַת לֵב, וְנוֹתֶנֶת שִׂמְחָה וְחֵן וְאֹרֶךְ יָמִים.]", + "[יְרֵא יְהֹוָה תִּיטַב אַחֲרִיתוֹ, וּבְאַחֲרִית יָמָיו יִתְבָּרָךְ.]", + "[רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה, וְעִם נֶאֱמָנִים נוֹצְרָה בַבָּטֶן.]", + "[עִם אַנְשֵׁי אֱמֶת מֵעוֹלָם הוּכָנָה, וְעִם זַרְעָם נֶאֱמָן חַסְדּוֹ.]", + "[רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה, וּמַרְבָּה שָׁלוֹם וְחַיִּים וּמַרְפֵּא.]", + "[כָּל אוֹצָרֶיהָ תְּמַלֵּא חֶמְדָּה, וַאֲסָמֶיהָ בִּתְבוּאָתָהּ.]", + "[רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה, וּתְרַוֵּה בְּרֹב תְּבוּאָתָהּ.]", + "[מַטּהֵ עֹז הִיא וּמַשְׁעֵנָה, תְּהִלָּה וּכְבוֹד עוֹלָם לְכָל הַהוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ.]", + "[שָׁרְשֶׁיהָ לְעוֹלָם, וַעֲנָפֶיהָ אֹרֶך יָמִים.]", + "[אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יֶהְגֶּה בָּהּ, וְטוֹבָה הִיא לוֹ מִכָּל אוֹצָר.]", + "[אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יִקְרַב אֵלֶיהָ, וּפְקוּדֶיהָ יִשְׁתַּעֲשַׁע.]", + "[עֲטֶרֶת עוֹלָם תָּשִׁית עָלָיו, וּזְכוּת עוֹלָמִים בֵּין קְדוֹשִׁים.]", + "[יִשְׂמַח בָּהּ וְתִשְׂמַח בּוֹ, וּבַל תַּעַזְבֵהוּ לְעוֹלָם וָעֶד.]", + "[מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים יִשְׂמְחוּ בָּהּ, וִיסַפְּרוּ כָּל תְּהִלַּת יְהֹוָה.]", + "[הַסֵּפֶר הַזֶּה כֻּלּוֹ מָלֵא מִמֶּנָּה, אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יִשְׁמַע וְיַעֲשֶׂה.]", + "[שְמָעוּנִי יִרְאֵי אֱלֹהִים, וְהַאֲזִינוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ לִדְבָרַי.]
[מִי הֶחָפֵץ לָרֶשֶׁת אוֹתָהּ, נַחֲלַת עוֹלָם וְשִׂמְחָה רַבָּה.]", + "[כָּל דְבָרַי שְׁמַע וַעֲשֵׂה, וְתִכָּתֵב בְּסֵפֶר הַחַיִּים.]", + "[אֱהַב יִרְאַת יְהֹוָה, וְאַשֵּׁר בָּהּ לִבְּךָ וְאַל תִּירָא.]", + "[קְרַב וְאַל תְּאַחֵר, וְתִמְצָא חַיִּים לְנַפְשְׁךָ.]
[וְכַאֲשֶר תִּהְיֶה קָרוּב, כְּגִבּוֹר וּכְאִישׁ חַיִל.]", + "[בְּנִי אַל תְּכַזֵּב בְּיִרְאַת יְהֹוָה, וְאַל תִּקְרַב אֵלָיו בְּלֵב וָלֵב.]", + "[אַל תִּתְכַּבֵּד בָּהּ לְעֵין אָדָם, וּבִשְׂפָתֶיךָ הִזָּהֵר מְאֹד.]", + "[אַל תְּשַׁנֶּה מַאֲמרוֹ וְאַל תִּירָא, וְאַל תָּבִיא קְלָלָה עַל נַפְשְׁךָ.]", + "[פֶּן יְגַלֶּה יְהֹוָה מִסְתָרֶיךָ, וּבְתוֹךְ קָהָל יַפִּילֶךָ.]", + "[כִּי הִתְגָאֵיתָ בְּיִרְאַת אֱלֹהִים, וְתוֹךְ לִבְּךָ מָלֵא נִקְלָה.]" + ], + [ + "[בְּנִי אִם תִּקְרַב לַעֲבוֹד אֶת יְהֹוָה, הָכֵן נַפְשְׁךָ לְכָל נִסָּיוֹן.]", + "[הָכֵן לִבְּךָ וְהִתְחַזֵּק, וְאַל תִּבָּהֵל בְּיוֹם אֵד.]", + "[הִדָּבֵק בּוֹ וְאַל תָּסוּר, לְמַעַן תִּגְדַּל בְּאַחֲרִיתֶךָ.]", + "[כָּל הַבָּא עָלֶיךָ קַבֵּל, וּבְשִׁבְרְךָ הַאֲרֵךְ רוּחַ.]", + "[כִּי בָאֵשׁ יִבָּחֵן זָהָב, וּבְנֵי אָדָם בְּכוּר עֹנִי.]", + "[הַאֲמֵן בּוֹ וְהוּא יַחֲזִיק בְּךָ, יַשֵּׁר אָרְחוֹתֶיךָ וְקַוֵּה אֵלָיו.]", + "[יִרְאֵי יְהֹוָה חַכּוּ לְחַסְדּוֹ, וְאַל תִּטּוּ פֶּן תִּפֹלוּ.]", + "[יִרְאֵי יְהֹוָה הַאֲמִינוּ בּוֹ, וְהוּא לֹא יָלִין שְׂכַרְכֶם.]", + "[יִרְאֵי יְהֹוָה קַוּוּ לְטוֹב, וּלְשִׁמְחַת עוֹלָם וָחֶסֶד.]", + "[הַבִּיטוּ לְדוֹרוֹת רִאשׂוֹנִים, מִי הֶאֱמִין בַּיהֹוָה וַיֵּבוֹשׁ.]
(י) [אוֹ מִי בָּטַח בּוֹ וְנֶעֱזַב, אוֹ מִי קָרָא אֵלָיו וְלֹא נֶעֱנָה.]", + "[כִּי רָחוּם וְחַנּוּן יְהֹוָה, וְסוֹלֵחַ לַעֲוֹנוֹת וּמוֹשִׁיעַ בְּעֵת צָרָה.]", + "[אוֹי לְרַכֵּי לֵב וּרְפֵה יָדָיִם, וְלָרָשָׁע עִקֵּשׁ דְּרָכַיִם.]", + "[אוֹי לְלֵב אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין, וְאַף הוּא לֹא יָקוּם.]", + "[אוֹי לָכֶם אוֹבְדֵי תִּקְוָה, וּמַה תַּעֲשׂוּ בִּפְקוֹד יְהֹוָה.]", + "[יִרְאֵי יְהֹוָה לֹא יַמְרוּ בִּדְרָכָיו, וְאוֹהֲבָיו יִצְרוּ אָרְחוֹתָיו.]", + "[יִרְאֵי יְהֹוָה יְבַקְּשׁוּ רְצוֹנוֹ, וְאֹהֲבָיו יִלְמְדוּ תוֹרָתוֹ.]", + "[יִרְאֵי יְהֹוָה יָכִינוּ לְבָבָם, וּלְפָנָיו יַכְנִיעוּ רוּחָם.]", + "[נִפֹּל בְּיַד יְהֹוָה וְלֹא בְּיַד אָדָם, כִּי כְּגָדְלוֹ כֵּן חַסְדּוֹ.]" + ], + [ + "[שִׁמְעוּ בָנִים מִשְׁפַט אָב, וַעֲשׂוּ לְמַעַן תִּחְיוּ.]", + "[כִּי יְהֹוָה כִּבֵּד הָאָב לִפְנֵי הַבָּנִים, וּמִשְׁפַּט הָאֵם קִיֵּם עַל יְלָדֶיהָ.]", + "[מְכַבֵּד אָב תְּכֻפַּר חַטָּאתוֹ, וְגוֹנֵז אוֹצָר מְכַבֵּד אִמּוֹ.]", + "", + "[מְכַבֵּד אָבִיו יִשְׂמַח בִּבְנוֹ, וּתְפִלָתוֹ יִשְׁמַע וְיַעֲנֶה.]", + "[מְכַבֵּד אָבִיו יִרְבּוּ יָמָיו, וּגְמוּל אֱלֹהִים עַל] מְכַבֵּד אִמּוֹ.", + "", + "בְּנִי בְּמַאֲמָר וּבְמַעֲשֶׂה כַּבֵּד אָבִיךָ, עֲבוּר יַשִׂיגוּךָ כֹּל בְּרָכוֹת.", + "בִּרְכַת אָב תְּיַסֵּד שֹׁרֶשׁ, וְקִלְלַת אֵם תִּנְתּשׁ נֶטַע.", + "אַל תִּתְכַּבֵּד בְּקְלוֹן אָבִיךָ, כִּי לֹא כָבוֹד הוּא לָךְ.", + "כְּבוֹד אִישׁ כִּבּוּד אָבִיו, וּמַרְבֶּה חֵטְא מְקַלֵּל אִמּוֹ.", + "בְּנִי הִתְחַזֵּק בִּכִבּוּד אָבִיךָ, וְאַל תַּעַזְבֵהוּ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ.", + "וְגַם אִישׁ יֶחְסַר מַדָּעוֹ עֲזָב לוֹ, וְאַל תַּכְלִים אוֹתוֹ כָּל יְמֵי חַיָיו.", + "צִדְקַת אָב לֹא תִּמָּחֶה, וּתְמוּר חַטָּאת הִיא תְּנַתֵּעַ.", + "בְּיוֹם צָרָה תִּזָּכֵר לָךְ, כְּחֹם עַל כְּפוֹר לְהַשְׁבִּית עֲוֹנֶיךָ.", + "כִּי מֵזִיד בּוֹזֶה אָבִיו, וּמַכְעִיס בּוֹרְאוֹ מְקַלֵּל אִמּוֹ.", + "בְּנִי בְּעָשְׁרְךָ הִתְהַלֵּךְ בַּעֲנָוָה, וְתֵאָהֵב מִנּוֹתֵן מַתָּנוֹת.", + "מַעֵט נַפְשְךָ מִכָּל גְּדוּלָה, וְלִפְנֵי אֵל תִּמְצָא רַחֲמִים.", + "", + "כִּי רַבִּים רַחֲמֵי אֱלֹהִים, וְלַעֲנָוִים יְגַלֶּה סוֹדוֹ.", + "פְּלָאוֹת מִמְּךָ אַל תִּדְרוֹשׁ, וּמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקוֹר.", + "בַּמֶּה שֶׁהוּרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן, וְאֵין לְךָ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת.", + "בְּיוֹתֵר מִמְּךָ אַל תַּמֵּר, כִּי רַב מִמְּךָ הָרְאֵיתָ.", + "כִּי רַבִּים עֶשְׁתּוֹנֵי בְּנֵי אָדָם, וְדִמְיוֹנוֹת רָעוֹת מַתְעוֹת.", + "לֵב כָּבֵד תִּבְאַשׁ אַחֲרִיתוֹ, וְאֹוהֵב טוֹבוֹת יִנְהַג בָּהֶם.", + "לֵב כָּבֵד יִרְבּוּ מַכְאֹבָיו, וּמִתְהוֹלֵל מוֹסִיף עָוֹן עַל עָוֹן.", + "בְּאֵין אִישׁוֹן יֶחְסַר אוֹר, וּבְאֵין דַעַת תֶּחְסַר חָכְמָה.", + "אַל תָּרוּץ לְרַפְּאוֹת מַכַּת לֵץ, כִּי אֵין לָהּ רְפוּאָה, כִּי מִנֶּטַע רַע נִטְעוֹ.", + "לֵב חָכָם יָבִין מִשְׁלֵי חֲכָמִים, וְאֹזֶן מַקְשֶׁבֶת לְחָכְמָה תִּשְׂמָח." + ], + [ + "בְּנִי אַל תִּלְעַג לְחַיֵּי עָנִי, וְאַל תַּדְאִיב נֶפֶשׁ עָנֵי וּמַר נָפֶשׁ.", + "דֹּוֶוה נֶפֶשׁ חֲסֵרָה אַל תָּפוּחַ, וְאַל תִּתְעַלֵּם מִמְּדֻכְדַּךְ נָפֶשׁ.", + "אַל [תַּחְמִיר] מְעֵי דָךְ, וְקֶרֶב עָנִי אַל תַּכְאִיב.", + "אַל תִּמְנַע מַתָּן מִמִּסְכֵּנֶךָ, וְלֹא תִבְזֶה שְׁאֵלוֹת דָּל, וְלֹא תִתֵּן לוֹ מָקוֹם לְקַלְלֶךָ.", + "צוֹעֵק מַר רוּחַ בִּכְאֵב נַפְשׁוֹ, וּבְקוֹל צַעֲקָתוֹ יִשְׁמַע צוּרוֹ.", + "הַאֲהֵב נַפְשְׁךָ לָעֵדָה, וּלְשִׁלְטוֹן עוֹד הַאֲכֵף רֹאשׁ.", + "הַט לֶעָנִי אָזְנֶךָ, וַהֲשִׁיבֵהוּ שָׁלוֹם בַּעֲנָוָה.", + "הוֹשַׁע מוּצָק מִמְּצִיקָיו, וְאַל תָּקוֹץ רוּחֲךָ בְּמִשְׁפַט יֹשֶׁר.", + "הֱיֵה כְאָב לִיתוֹמִים, וּתְמוּר בַּעַל לְאַלְמָנוֹת.", + "וְאֵל יִקְרָאֲךָ בֵּן, וְיָחְנְךָ וְיַצִּילְךָ מִשָׁחַת.", + "חָכְמוֹת לִמְּדָה בָנֶיהָ, וְתָעִיד לְכָל מְבִינִים בָּהּ.", + "אֹהֲבֶיהָ אָהֲבוּ חַיִּים, וּמְבַקְשֶׁיהָ יָפִיקוּ רָצוֹן מֵיהֹוָה.", + "וְתֹמְכֶיהָ יִמְצְאוּ כָבוֹד מֵיהֹוָה, וְיֻחַנּוּ בְּבִרְכַּת יְהֹוָה.", + "מְשָׁרְתֵי קֹדֶשׁ מְשָׁרְתֶיהָ, וֵאלֹהִים בֵּית [מוֹשָׁבָהּ אָהֵב].", + "שׁוֹמֵעַ לִי יִשׁפֹּט אֱמֶת, וּמַאֲזִין לִי יִיחַן בַּחֲדָרַי מִבָּיִת.", + "כִּי בְהִתְנַכֵּר אֵלֵךְ עִמּוֹ, וּלְפָנִים אֶבְחָרֶנּוּ בְנִסְיוֹנוֹת.", + "וְעַד עֵת יִמָּלֵא לִבּוֹ בִּי, אָשׁוּב אֲאַשְּׁרֶנּוֹ וְגָלִיתִי לוֹ מִסְתָּרִי.", + "אִם יָסוּר וּנְטוֹתֵיהוּ, וַאֲסַרְתִיהוּ בָאֲסוּרִים.", + "אִם יָסוּר מֵאַחֲרַי אַשׁלִיכֶנּוּ, וְאַסְגִּירֶנּוּ לַשֹׁדְדִים.", + "בְּנִי עֵת הָמוֹן שְׁמֹר וּפְחַד מִרָע, וְאֶל נַפְשְׁךָ אַל תֵּבוֹשׁ.", + "כִּי יֵשׁ בֹּשֶׁת מַשְׂאֵת עָוֹן, וְיֵשׁ בֹּשֶׁת כָּבוֹד וָחֵן.", + "אַל תִּשָּׂא פָנֶיךָ עַל נַפְשֶׁךָ, וְאַל תִּכָּשֵׁל לְמִכְשׁוֹלֶיךָ.", + "אַל תִּמְנַע דִּבֵּר בָּעוֹלָם, וְאַל תַּצְפִּין אֶת חָכְמָתֶךָ.", + "כִּי בְאֹמֶר נוֹדַעַת חָכְמָה, וּתְבוּנָה בְּמַעֲנֵה לָשׁוֹן.", + "אַל תִּסָּרֵב עִם הָאֵל, וְאֶל אֱלֹהִים הִכָּנֵעַ.", + "אַל תֵּבוֹשׁ לָשׁוּב מֵעָוֹן, וְאַל תַּעֲמוֹד לִפְנֵי שִׁבֹּלֶת.", + "אַל תַּצַּע לְנָבָל נַפְשֶׁךָ, וְאַל תַּאֲמֵן לִפְּנֵי מוֹשְׁלִים.", + "אַל תֵּשֵׁב עִם שׁוֹפֵט עַוָּל, כִּי כַאֲשֶׁר כִּרְצוֹנוֹ תִּשְׁפּוֹט עִמּוֹ.", + "עַד הַמָּוֶת הִנָּצֵה עַל הַצֶּדֶק, וַיהֹוָה נִלְחָם לָךְ.", + "אַל תִּקָּרֵא בַּעַל שְׁתַּיִם, וְאֶל לְשׁוֹנְךָ אַל תַּרְגֵּל.", + "אַל תְּהִי גַבְהָן בִּלְשׁוֹנֶךָ, וְרָפוּי וְרָשִׁישׁ בִּמְלַאכְתֶּךָ.", + "אַל תְּהִי כְּכֶלֶב בְּבֵיתֶךָ, וּמוּזָר וּמִתְיָרֵא בִמְלַאכְתֶּךָ.", + "אַל תְּהִי יָדְךָ פְתוּחָה לָקַחַת, וּקְפוּצָה בְּתִתְּךָ מַתָּן." + ], + [ + "אַל תִּשָּׁעֵן עַל חֵילֶךָ, וְאַל תֹּאמַר יֵשׁ לְאֵל יָדִי.", + "אַל תִּשָּׁעֵן עַל כֹּחֶךָ, לָלֶכֶת אַחַר תַּאֲוַת נַפְשֶׁךָ.", + "אַל תֵּלֵךְ אַחֲרֵי לִבְּךָ וְעֵינֵיךָ, לָלֶכֶת בַּחֲמוּדוֹת רָעָה.", + "אַל תֹּאמַר מִי יוּכַל כֹּחוֹ, כִּי יְהֹוָה מְבַקֵּשׁ נִרְדָּפִים.", + "אַל תֹּאמַר חָטָאתִי, וְמַה יֵעָשֶה לִי – מְאוּמָה, כִּי אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם הוּא.", + "אַל תֹּאמַר רַחוּם יהוה, וְכָל עֲוֹנוֹתַי יִמְחֶה.", + "אֶל סְלִיחָה אַל תִּבְטָח, לְהוֹסִיף עָוֹן עַל עָוֹן.", + "וְאָמַרְתָּ רַחֲמָיו רַבִּים, לְרֹב עֲוֹנוֹתַי יִסְלָח.", + "כִּי רַחֲמִים וְאַף עִמּוֹ, וְאֵל רְשָעִים יָנוּחַ רָגְזוֹ.", + "אַל תְּאַחֵר לָשׁוּב אֵלָיו, וְאַל תִּתְעַבֵּר מִיּוֹם אֶל יוֹם.", + "כִּי פִתאוֹם יֵצֵא זַעְמוֹ, וּבְעֵת נָקָם תִּסָּפֶה.", + "אַל תִּבְטַח עַל נִכְסֵי שֶׁקֶר, כִּי לֹא יוֹעִילוּ בְּיוֹם עֶבְרָה.", + "אַל תִּהְיֶה זוֹרֶה לְכָל רוּחַ, וּפוֹנֶה דֶרֶך שִׁבֹּלֶת.", + "הֱיֶה סָמוּךְ עַל דַּעְתֶּךָ, וְאֶחָד יְהִי דְבָרֶךָ.", + "הֱיֶה מְמַהֵר לְהַאֲזִין, וּבְאֶרֶךְ רוּחַ הָשֵׁב פִּתְגָּם.", + "אִם יֵשׁ אִתְּךָ עֲנֵה רֵעֶךָ, וְאִם אַיִן יָדְךָ עַל פִּיךָ.", + "כָּבוֹד וְקָלוֹן בְּיַד בּוֹטֵא, וּלְשׁוֹן אָדָם מַפַּלְתּוֹ.", + "אַל תִּקָּרֵא בַּעַל שְׁתַּיִם, וּבִלְשׁוֹנְךָ אַל תְּרַגֵּל רֵעַ.", + "כִּי עַל גַּנָּב נִבְרְאָה בֹשֶׁת חֶרְפָּה, רֵעֵהוּ – בַּעַל שְׁתַּיִם.", + "מְעַט וְהַרְבֵּה אַל תַּשְׁחֵת, וְתַחַת אוֹהֵב אַל תְּהִי שׂוֹנֵא." + ], + [ + "שֵׁם רַע וְקָלוֹן תּוֹרִישׁ חֶרְפָּה, כֵּן אִישׁ רַע בַּעַל שְׁתָּיִם.", + "אַל תִּפּוֹל בְּיַד נַפְשְׁךָ, וּתְעַבֶּה חֵילֵךָ עָלֶיךָ.", + "עָלֶיךָ תֹּאכַל וּפֶרְיְךָ תְּשָׁרֵשׁ, וְהִנִיחַתְךָ כְּעֵץ יָבֵשׁ.", + "כִּי נֶפֶש עַזָה תַּשְׁחִית בְּעָלֶיהָ, וְשִׂמְחַת שׂוֹנֵא תַּשִּׂיגֵם.", + "חֵךְ עָרֵב יַרְבֶּה אוֹהֵב, וּשִׂפְתֵי חֵן שׁוֹאֲלֵי שָׁלוֹם.", + "אַנְשֵׁי שְׁלוֹמְךָ יִהְיוּ רַבִּים, וּבַעַל סוֹדְךָ אֶחַד מֵאָלֶף.", + "קָנִיתָ אוֹהֵב בְּנִסָּיוֹן קְנֵהוּ, וְאַל תְּמַהֵר לִבְטוֹחַ עָלָיו.", + "כִּי יֵשׁ אוֹהֵב כְּפִי עֵת, וְאַל יַעֲמוֹד בְּיוֹם צָרָה.", + "יֵשׁ אוֹהֵב נֶהְפָּךְ לְשׂוֹנֵא, וְאֶת רִיב חֶרְפָּתְךָ יַחְשֹׂף.", + "יֵשׁ אוֹהֵב חָבֵר שֻׁלְחָן, וְלֹא יִמָּצֵא בְּיוֹם רָעָה.", + "בְּטוֹבָתְךָ הוּא כָמוֹךָ, וּבְרָעָתְךָ יִתְנַדֶּה מִמֶּךָּ.", + "אִם תַּשִּׂיגְךָ רָעָה, יֵהָפֵךְ בְּךָ וּמִפָּנֶיךָ יִסָּתֵר.", + "מִשֹּׂנְאֶיךָ הִבָּדֵל, וּמֵאֹהֲבֶיָך הֵשָּׁמֵר.", + "אוֹהֵב אֱמוּנָה אוֹהֵב תְּקוֹף, וּמוֹצְאוֹ מָצָא הוֹן.", + "לְאוֹהֵב אֱמוּנָה אֵין מְחִיר, וְאֵין מִשְׁקָל לְטוֹבָתוֹ.", + "צְרוֹר חַיִּים אוֹהֵב אֱמוּנָה, יְרֵא וְאַל יַשִּׂיגֵם.", + "כִּי כָמוֹהוּ כֵּן רֵעֵהוּ, וּכִשְׁמוֹ כֵּן מַעֲשָׂיו.", + "בְּנִי מִנְּעוּרֶיךָ קַח לֶקַח, וְעַד שֵׂיבָה תַּשִּׂיג חָכְמָה.", + "כְּחוֹרֵשׁ וּכְקוֹצֵר קְרַב אֵלֶיהָ, וְקַוֵּה לְרֹב תְּבוּאָתָהּ. כִּי בַעֲבֹדָתָהּ מְעַט תַּעֲבוֹד, וּלְמָחָר תֹּאכַל פִּרְיָהּ.", + "עֲקֻבָּה הִיא לָאֱוִיל, וְלֹא יְכַלְכְּלֶנָּה חֲסַר לֵב.", + "כְּאֶבֶן מַשָּׂא תִּהְיֶה עָלָיו, וְלֹא יְאַחֵר לְהַשְׁלִיכָה.", + "כִּי הַמּוּסָר בִּשְׁמָהּ כֵּן הִיא, וְלֹא לְרַבִּים הִיא נְכוֹחָה.", + "כלי יוצר לבער כבשן וכמהו איש על חשבונו:", + "על עבודת עץ יהי פרי כן חשבון על יצר אחד:", + "הַט שִׁכְמְךָ וְשָׂאֶהָ, וְאַל תָּקוֹץ בְּתַחְבּוּלוֹתֶיהָ.", + "", + "דְּרֹש וַחֲקֹר בַּקֵּש וּמְצָא, וְהֶחֱזַקְתָהּ וְאַל תַּרְפֶּהָ.", + "כִּי לְאָחוֹר תִּמְצָא מְנוּחָתָהּ, וְתֵהָפֵךְ לְךָ לְתַעֲנוּג.", + "וְהָיְתָה לְךָ רִשְׁתָּהּ מְכוֹן עֹז, וְחַבְלֹתֶיהָ בִּגְדֵי כָתֶם.", + "עֻלֵּי זָהָב עֻלָּהּ, וּמוֹסְרוֹתֶיהָ פְּתִיל תְּכֵלֶת.", + "בִּגְדֵי כָבוֹד תִלְבְּשֶׁנָּה, וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּעַטְּרֶנָּה.", + "אִם תַּחְפּוֹץ בְּנִי תִּתְחַכָּם, וְאִם תָּשִׂים לִבְּךָ תַּעֲרֹם.", + "אִם תּוֹבֵא לִשְׁמֹעַ, וְתֵט אָזְנְךָ תִּוָּסֵר.", + "כָּל שִׂיחָה חֲפוֹץ לִשְׁמֹעַ, וּמְשַׁל בִּינָה אַל יֵצְאֶךָּ.", + "רְאֵה מִי יָבִין וְשַׁחֲרֵהוּ, וְתִשְׁחוֹק בְּסִפּוֹ רַגְלְךָ.", + "וְהִתְבּוֹנַנְתָּ בְּיִרְאַת עֶלְיוֹן וּבְמִצוֹתָיו, וֶהְגֵה תָמִיד.", + "וְהוּא יָבִין לִבֶּךָ, וַאֲשֶׁר אִוִּיתָה יְחַכְּמֶךָּ." + ], + [ + "אַל תַּעַשׂ רָעָה וְאַל יַשִּׂיגְךָ רָעָה, הַרְחֵק מֵעָוֹן וְיֵט מִמְּךָ.", + "אַל תִּזְרַע חֲרוּשֵׁי עָוֶל עַל אָח, פֶּן תִּקְצְרֵהוּ שִׁבְעָתָיִם.", + "אַל תְּבַקֵּשׁ מֵאֵל מֶמְשֶׁלַת, וְכֵן מִמֶּלֶךְ מוֹשַׁב כָּבוֹד.", + "אַל תִּצְטַדֵּק לִפְנֵי מֶלֶךְ, וּמִפְּנֵי מֶלֶךְ אַל תִּתְבּוֹנֵן.", + "אַל תְּבַקֵּשׁ לִהְיוֹת מוֹשֵׁל, אִם אֵין לְךָ חַיִל לְהַשְׁבִּית זָדוֹן.", + "פֶּן תָגוּר מִפְּנֵי נָדִיב, וְנָתוּן בֶּצַע בִּתְמִימִיךָ.", + "אַל תַּרְשִׁיעֲךָ בַּעֲדַת שַׁעֲרֵי אֵל, וְאַל תַּפִּילְךָ בַּקְּהִלָּה.", + "אַל תִּקְשׁוֹר לְשָׁנוֹת חֵטְ, כִּי בְאַחַת לֹא תִנָּקֶה.", + "אַל תָּאִיץ בַּצָּבָא, מְלֶאכֶת עֲבֹדָה הִיא מֵאֵל נֶחֱלָקָה.", + "אַל תִּתְקַצֵּר בַּתְּפִלָּה וּבִצְדָקָה אַל תִּתְעַבָּר.", + "אַל תִּבֶז לֶאֱנוֹשׁ בְּמַר רוּחַ, זְכוֹר כִּי יֵשׁ מֵרִים וּמַשְׁפִּיל.", + "אַל תַּחֲרוֹשׁ חָמָס עַל אָח, וְכֵן עַל רֵעַ וְחָבֵר יַחְדָּו.", + "אַל תַּחְפֹּץ לְכַחֵש עַל כָּחַש, כִּי תִקְוָתוֹ לֹא תִנְעָם.", + "אַל תְּסַוֵּר בַּעֲדַת שָׂרִים, וְאַל תִּישֶׁן דָּבָר בַּתְּפִלָּה.", + "אַל תַּחְשׁוֹבְךָ בָּמֳתֵי עָם, זְכוֹר עִבָּרוֹן לֹא יִתְעַבָּר.", + "מְאֹד מְאֹד הַשְׁפִּיל גַּאֲוָה, כִּי תִקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה.", + "אַל תָּאִיץ לֵאמֹר לִי - פָרֶץ, גֹּל אֶל אֵל וּרְצֵה דַרְכּוֹ.", + "אַל תָּמִיר אוֹהֵב בִּמְחִיר, וְאָח תָּלוּי בִּזְהַב אוֹפִיר.", + "אַל תִּמְאַס אִשָּׁה מַשְׁכֶּלֶת, וְטוֹבַת חֵן מִפְּנִינִים.", + "אַל תָּרֵעַ עוֹבֵד אֱמֶת, וְכֵן שׁוֹמֵר נוֹחֵן נַפְשׁוֹ.", + "עֶבֶד מַשְׂכִּיל חַבֵּב כְּנֶפֶש, וְאַל תִּמְנַע מִמֶּנוּ חֹפֶשׁ.", + "בְּהֵמָה לְךָ רְאֵה עֵינֶיךָ, וְאִם אֻמָּנָה הִיא הַעֲמִידָהּ.", + "בָּנִים לְךָ יַסֵּר אוֹתָם, וְשָׂא לָהֶם נָשִׁים בִּנְעוּרֵיהֶם.", + "בָּנוֹת לְךָ נְצוֹר שְׁאֵרָם, וְאַל תָּאִיר אֲלֵיהֶם פָּנִים.", + "הוֹצֵא בַת וְיֵצֵא עֵסֶק, וְאֶל גֶּבֶר נָבוֹן חַבְּרָהּ.", + "אִשָּׁה לְךָ אַל תְּתַעֲבֶהָ, וּשְׂנוּאָה אַל תַּאֲמֵן בָּהּ.", + "[בְּכָל לִבְּךָ כַּבֵּד לְאָבִיךָ, וְאֵם יוֹלַדְתְּךָ אַל תִּשֶּׁה.", + "זְכוֹר לוּלֵי הֵם, לֹא בָאתָ לָעוֹלָם. וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם, שֶׁהֵם גּוֹמְלִים לָךְ].", + "בְּכָל לִבְּך פְּחַד אִל, וְאֶת כֹּהֲנָיו הַקְדִישׁ.", + "בְּכָל מְאֹדְךָ אֱהוֹב עוֹשֶׂךָ, וְאֶת מְשָׁרְתָיו לֹא תַעֲזֹב.", + "כַּבֵּד אֵל וַהֲדַר כֹּהֵן, וְתֵן חֶלְקָם כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתָה.", + "לֶחֶם אַבִּירִים וּתְרוּמַת יָד, זִבְחֵי צֶדֶק וּתְרוּמַת קֹדֶשׁ.", + "וְגַם לְאֶבְיוֹן הוֹשִׁיט יָד, לְמַעַן תִּשְׁלַם בִּרְכָתֶךָ.", + "תֵּן מַתָּן לִפְנֵי כָל חָי, וְגַם מִמֵּת אַל תִּמְנַע חָסֶד.", + "אַל תִּתְאַחֵר מִבּוֹכִים, וְעִם אֲבֵלִים תִּתְאַבָּל.", + "אַל תִּשָּׂא לֵב מֵאוֹהֵב, כִּי מִמֶּנוּ תֵּאָהֵב.", + "בְּכָל מַעֲשֶׂיךָ זְכוֹר אַחֲרִית, וּלְעוֹלָם לֹא תַשְׁחֵת." + ], + [ + "אַל תָּרִיב עִם אִישׁ גָּדוֹל, לָמָּה תִשּׁוֹם עַל יָדוֹ.", + "אַל תָּרִיב עִם קָשֶׁה מִמְּךָ, לָמָּה תִפּוֹל בְּיָדוֹ.", + "אַל תַּחֲרֹשׁ עַל אִישׁ לֹא הוֹן, פֶּן יִשְׁקֹל מְחִירְךָ וְאָבָדְתָּ.", + "כִּי רַבִּים הִפְחִיז זָהָב, וְהוּא יַשְׂגֶּה לֵב נְדִיבִים.", + "אַל תִּינָץ עִם אִישׁ לָשׁוֹן, וְאַל תִּתֵּן עַל אֵשׁ עֵץ.", + "אַל תְּרַגִּיל אִישׁ אֱוִיל, פֶּן יָבוּז לִנְדִיבִים", + "אַל תַּכְלִים אִישׁ שָׁב מִפֶּשֶׁע, זְכֹר כִּי כֻּלָּנוּ חַיָּבִים.", + "אַל תְּבַיֵּשׁ אֱנוֹשׁ יָשִׁיש, זְכֹר כִּי תִמָּנֶה מִזְּקֵנִים.", + "אַל תִּתְהַלֵּל עַל גֹּוֵעַ, זְכֹר כֻּלָּנוּ נֶאֱסָפִים.", + "אַל תִּטֹּשׁ שִׂיחַת חֲכָמִים, וּבְחִידֹתֵיהֶם הִתְרַפֵּשׂ.", + "[וְאַף שִׂיחוֹת חוֹל מֵהֶם לֹא, תִבְזֶה] לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי שָׂרִים, כִּי מִמֶּנּוּ תִּלְמַד לֶקַח.", + "אַל תִּמְאַס בִּשְׁמִיעַת שָׁבִים, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ מֵאֲבֹתָם.", + "כִּי מִמֶּנּוּ תִּקַּח שֶׂכֶל, בְּעֵת צֹרֶךְ לְהַשִׁיב פִּתְגָּם.", + "אַל תִּצְלַח בְּנַחֲלַת רָשָׁע, פֶּן תְּבֹעַר בִּשְׁבִיב אִשּׁוֹ.", + "אַל תָּזוּחַ מִפְּנֵי לֵץ, לְהוֹשִׁיבוֹ כְּאוֹרֵב לְפָנֶיךָ.", + "אַל תַּלְוֶה אִישׁ חָזָק מִמְּךָ, וְאִם הִלְוִיתָ כִּמְאַבֵּד.", + "אַל תַּעֲרֹב יָתֵר מִמְּךָ, וְאִם עָרַבְתָּ כִּמְשַׁלֵּם.", + "אַל תּשָּׁפֵט עִם שׁוֹפֵט, כִּי כִּרְצוֹנוֹ יִשְׁפֹּט.", + "אִם אַכְזָרִי אַל תֵּלֵךְ, פֶּן תַּכְבִּיד אֶת רָעָתֶךָ.", + "כִּי נֹכַח פָּנָיו יֵלֵךְ, וּבְאִוַּלְתּוֹ תִּסָּפֶה.", + "עִם בַּעַל אַף אַל תָּעִיז מֵצַח, וְאַל תִּרְכַּב עִמּוֹ בַּדֶרֶךְ.", + "כִּי קַל בְּעֵינָיו דָּמִים, וּבְאֵין מַצִּיל יַשְׁחִיתֶךָ.", + "עִם פּוֹתֶה אַל תִּסְתַּיֵּד, כִּי לֹא יוּכַל לְכַסּוֹת סוֹדֶךָ.", + "לִפְנֵי זָר אַל תַּעַש רָז, כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד סוֹפוֹ.", + "לְכָל בָּשָׂר אַל תְּגַל לִבֶּךָ, וְאַל תַּדִּיחַ מֵעָלֶיךָ הַטּוֹבָה." + ], + [ + "אַל תְּקַנֵּא אֶת אֵשֶׁת חֵיקֶךָ, פֶּן תִּלְמַד עָלֶיךָ רָעָה.", + "אַל תַּקְנֶא לְאִשָּׁה נַפְשְׁךָ, לְהַדְרִיכָהּ עַל בָּמוֹתֶיךָ.", + "אַל תִּקְרַב אֶל אִשָּׁה זָרָה, פֶּן תִּפּוֹל בִּמְצוּדֹתֶיהָ.", + "עִם זוֹנָה אַל תִּסְתַּיֵּד‏, פֶּן תִּלָּכֵד בְּלִקְחֹתֶיהָ.", + "לְהִתְנַבֵּל בְּמַרְאֵה עֵינֵיךָ, וּלְשׁוֹמֵם אֲחַר בֵּיתָהּ.", + "עִם מְנַגְּנוֹת אַל תִּדְמוֹךְ‏, פֶּן יִשְׂרְפֻךָ בְּפִיפִיֹתָם.", + "בִּבְתוּלָה אַל תִּתְבּוֹנֵן, פֶּן תִּוָּקֵש בַּעֲנָשֶׁיהָ.", + "אַל תִּתֵּן לְזוֹנָה נַפְשְׁךָ, פֶּן תָּסֵב נַחֲלָתֶךָ.", + "הַעֲלִים עַיִן מֵאֵשֶׁת חֵן, וְאַל תַּבִּיט אֶל יֹפִי לֹא לָךְ.", + "בְּתֹאַר אִשָּׁה הָשְׁחְתוּ רַבִּים, [וַעֲצוּמִים כָּל הֲרוּגֶיהָ,] וְכֵן אֹהֲבֶיהָ בְּאֵשׁ תְּלַהֵט.", + "עִם בַּעְלָהּ אַל תִּטְעָם, וְאַל תָּסֵב עִמּוֹ שִׁכּוֹר.", + "פֶּן תַּטֶּה אֵלֶיהָ לֵב, וּבְדָמִים תִּטֶּה אֶל שָׁחַת.", + "אַל תִּטֹּשׁ אוֹהֵב יָשָׁן, כִּי חָדָשׁ לֹא יִדְמֶה לוֹ.", + "יַיִן חָדָשׁ אוֹהֵב חָדָשׁ, וְיָשָׁן - אַחַר אוּלַי תִּשְׁתֶּינוּ.", + "אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ רָשָׁע, כִּי לֹא תֵּדֵע מַה יּוֹמוֹ.", + "אַל תְּקַנֵּא בְּזָדוֹן מַצְלִיחַ, זְכֹר כִּי עַד מַוֶת לֹא יִנָּקֶה.", + "רְחַק מֵאִישׁ שַׁלִּיט לַהֲרוֹג, וְאַל תִּפְחַד פַּחֲדֵי מַוֶת.", + "וְאִם קָרַבְתָּ לֹא תֶאְשָׁם, פֶּן תִּקַּח אֶת נִשְׁמָתֶךָ.", + "דַּע כִּי בֵין פַּחִים תִּצְעָד, וְעַד רֶשֶׁת תִּתְהַלָּךְ.", + "בְּכֹחֲךָ קְנֵה רֵעֶךָ, וְעִם חֲכָמִים תִּסְתַּיָּד.", + "עִם נָבוֹן יְהִי חֶשְׁבּוֹנֶךָ, וְכָל סוֹדְךָ בֵּינוֹתָם.", + "אַנְשֵׁי צֶדֶק בַּעֲלֵי לַחְמֶך, וּבְיִרְאַת אֱלֹהִים תִּפְאַרְתֶּךָ.", + "בְּחַכְמֵי יָדַיִם יֵחָשֵׁב יוֹשֵׁר, וּמוֹשֵׁל בְּעַמּוֹ חָכָם.", + "בּוֹטֶה נוֹרָא בָּעִיר, אִישׁ לָשׁוֹן וּמַשָּׂא עַל פִּיהוּ יְשֻׁנֶּא." + ], + [ + "שׁוֹפֵט עַם יוֹסֵד עַמּוֹ, וּמֶמְשֶׁלֶת מֵבִין סְדוּרָה.", + "מֶלֶךְ פָּרוּעַ יַשְׁחִית עִיר, וְעִיר נוֹשֶׁבֶת בְּשֶׂכֶל שָׂרֶיהָ.", + "כְּשׁוֹפֵט עַם כֵּן מְלִיצָיו, וּכְרֹאשׁ עִיר כֵּן יוֹשְׁבָיו.", + "בְּיַד אֱלֹהִים מֶמְשֶׁלֶת כָּל גֶּבֶר, וְלִפְנֵי מְחוֹקֵק יָשִׁית הוֹדוֹ.", + "בְּיַד אֱלֹהִים מֶמְשֶׁלֶת תֵּבֵל, וְאִישׁ לְעֵת יַעֲמוֹד עָלֶיהָ.", + "בְּכֵל פֶּשַע אַל תְּשַׁלֵּם רַע לְרֵע, וְאַל תִּהֲלַךְ בְּדֶרֶךְ גַּאֲוָה", + "שְׂנוּאָה לְאָדוֹן וַאֲנָשִׁים גַּאֲוָה, וּמִשְּׁנֵיהֶם מַעַל עֹשֶׁק.", + "מַלְכוּת מִגּוֹי אֶל גּוֹי תִּסֹּב, בִּגְלַל חֲמַס גַּאֲוָה.", + "מַה יִּגְאֶה עָפָר וָאֵפֶר, אֲשֶׁר בְּחַיָּיו יוּרַם גִּוְיוֹ.", + "שֶׁמֶץ מַחֲלָה יַצְהִיב רוֹפֵא, מֶלֶךְ הַיּוֹם וּמָחָר יִפּוֹל.", + "בְּמוֹת אָדָם יִנְחַל, רִמָּה וְתוֹלֵעָה כִּנִּים וָרֶמֶשׂ.", + "תְּחִלַת גְּאוֹן אָדָם מוּעָז, וּמֵעֹשֶׂהוּ יָסוּר לִבּוֹ.", + "כִּי מִקְוֵה זָדוֹן חֵטְא, וּמְקוֹרָהּ יַבִּיעַ זִמָּה.", + "עַל כֵּן מִלֵּא לִבּוֹ אֱלֹהִים נָגַע, וַיַּכֵּהוּ עַד כַּלֵּה.", + "כִּסֵּא גֵאִים הָפַך אֱלֹהִים, וַיֹּשֶׁב עֲנָוִים תַּחְתָּם.", + "עִקְבוֹת גּוֹיִם טִמְטֵם אֱלֹהִים, וְשָׁרְשָׁם עַד אֶרֶץ קִעֲקָע.", + "וְסִחָם מֵאֶרֶץ וַיִּתְּשֵׁם, וַיַּשְׁבֵּת מֵאֶרֶץ זִכְרָם.", + "לֹא נָאוֶה לֶאֱנוֹשׁ זָדוֹן, וְעַזוּת, אַף - לִילוּד אִשָּׁה.", + "זֶרַע נִכְבָּד מַה זָּרַע לֶאֱנוֹשׂ, [זֶרַע נִכְבָּד יְרֵא אֱלֹהִים, זֶרַע נִכְבָּד שׂוֹמֵר מִצְוָה.", + "זֶרַע נִקְלֶה מַה זָּרַע לֶאֱנוֹשׁ], זֶרַע נִקְלֶה עוֹבֵר מִצְוָה.", + "בֵּין אַחִים רֹאשָׁם נִכְבָּד, וִירֵא אֱלֹהִים בְּעַמּוֹ.", + "גֵּר וְזָר נָכְרִי וָרָשׁ, תִּפְאֶרֶת יִרְאַת אֱלֹהִים", + "אֵין לִבְזוֹת דַּל מַשְׁכִּיל, וְאֵין לְכַבֵּד עַוָּל אֲשֶׁר הוּרָם.", + "נָגִיד מוֹשֶׁל וְשׁוֹפֵט נִכְבָּדוּ, וְאֵין גָּדוֹל מִיְּרֵא אֱלֹהִים.", + "עֶבֶד מַשְׂכּיל הוּרָם, וְעֶבֶד סָכָל לֹא יִתְאוֹנֵן.", + "אַל תּתְחַכַּם לַעֲבוֹד חֶפְצֶךָ, וְאַל תִּתְכַּבֵּד בְּמוֹעֵד צָרְכֶּךָ.", + "טוֹב עוֹבֵד וְיוֹתֵר הוֹן, מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר מַתָּן.", + "בְּנִי בַּעֲנָוָה כַּבֵּד נַפְשֶׁךָ, וְיִתֶּן לְךָ טַעַם וְכָבוֹד אָבַדְתָּ.", + "מַרְשִׁיעַ נַפְשׁוֹ מִי יַצְדִיקֶנּוּ, וּמִי יְכַבֵּד מַקְלֶה נַפְשׁוֹ.", + "יֵשׁ דַּל נִכְבָּד בִּגְלַל שִׂכְלוֹ, וְיֵש נִכְבָּד בִּגְלַל עָשְׁרוֹ.", + "נִכְבָּד בְּעָשְׁרוֹ אֵיכָכָה, וְנִקְלֶה בְּעָנְיוֹ אֵיכָכָה.", + "הַמִּתְכַּבֵּד בְּדַלּוּתוֹ, בְּעָשְׁרוֹ מִתְכַּבִּד יֹתֵר.", + "וְהַנִּקְלֶה בְּעָשְׁרוֹ, בְּדַלּוּתוֹ נִקְלֶה יוֹתֵר." + ], + [ + "חָכְמַת דַּל תִּשָּׂא רֹאשׁוֹ, וּבֵין נְדִיבִים תּוֹשִׁיבֶנּוּ.", + "אַל תְּהַלֵּלו אָדָם בְּתָאֳרוֹ, וְאַל תְּתַעֵב אָדָם מְכוֹעָר בְּמַרְאֵהוּ.", + "אֱלִיל בְּעוֹף דְּבֹרָה וְרֹאשׁ תְּנוּבוֹת פּרִיָהּ.", + "מַעֲטֶה אֹבֵד אַל תְּהַתֵּל, וְאַל תְּקַלֵּס בִּמְרִירֵי יוֹם.", + "כִּי פְלָאוֹת מַעֲשֵׂי יי, וְנֶעְלָם מֵאָדָם פָּעֳלוֹ.", + "רַבִּים נִדְכָּאִים יָשְׁבוּ עַל כִּסֵּא, וּבַל עָלוּ עַל לֵב עָטוּ צְנִיף.", + "רַבִּים נִשָּׂאִים נִקְלוּ מְאֹד, וְהִשְׁפִּלוּ יַחַד, וְגַם נִכְבָּדִים נִתְּנוּ בְיָד.", + "בְּטֶרֶם תַּחְקוֹר אַל תְּסַלֵּף, בַּקֵּר לְפָנִים וְאַחַר תַּזִּיף.", + "בְּנִי אַל תָּשִׁיב דָּבָר טֶרֶם תִּשְׁמָע, וּבְתוֹךְ שִׂיחָה אַל תְּדַבֵּר.", + "בְּאֵין עַצָּבָה אַל תִּתְחָר, וּבְרִיב זֵדִים אַל תְּקוֹמֵם.", + "בְּנִי לָמָּה תַרְבֶּה עֶשְׁקֶךָ, וְאֵין לְהַרְבּוֹת לֹא יִנָּקֶה", + "בְּנִי אִם לֹא תָּרוּץ לֹא תגִּיעַ, וְאִם לֹא תְּבַקֵּשׁ לֹא תִמְצָא.", + "יֵשׁ עָמֵל וְיָגֵעַ וָרָץ, וּכְדֵי כֵן הוּא מִתְאַחֵר.", + "יֵשׁ רֹשֵׁשׁ וְאֹבֵד מְהַלֵּךְ, חֲסַר כֹּל וְיוֹתֵר אִישׁ עָנִי.", + "וְעֵין יי צָפַתְהוּ לְטוֹב, וַיְנַעֲרֵהוּ מֵעֲפַר צַחֲנָה.", + "נָשָׂא בְּרֹאשׁוֹ וַיְרֹמְמֵהוּ, וַיִּתְמְהוּ עָלָיו רַבִּים.", + "טוֹב וְרַע חַיִּים וָמָוֶת, רֵישׁ וְעֹשֶׁר מֵיי הוּא.", + "חָכְמָה וְשֶׂכֶל וְהָבִין דָּבָר מֵיי הוּא, חֵטְא וּדְרָכִים יְשָׁרִים מֵיי הוּא.", + "שִׂכְלוּת וְחֹשֶׁךְ לְפוֹשְׁעִים נוֹצְרָה, וּמְרֵעִים רָעָה עִמָּם.", + "מַתַּן צַדִּיק יַעֲמֹד לִירֵאָיו, וּרְצוֹנוֹ יִצְלַח לָעַד.", + "יֵשׁ מִתְעַשּׁר מֵהִתְעַנּוֹת, וְזֶה יְחַיֵּב שְׂכָרוֹ.", + "וּבְעֵת יֹאמַר מָצָאתִי נַחַת, וְעַתָּה אֹכַל מִטּוֹבָתִי.", + "לֹא יָדַע מָה כִּי בָא חֲלֹף, וַעֲזָבוֹ לְאַחֵר וּמֵת.", + "בְּנִי עֲמוֹד בְּחֻקֶּךָ וּבוֹ הִתְהַלֵּךְ, וּבִמְלָאכְתְּךָ הִתְיַשֶּׁן.", + "(כה)אַל תִּתְמַה בְּעוֹשֵׂי רָע, תָּרוּץ לַיי וְקַוֵּה לְאוֹרוֹ.", + "כִּי נֹכַח בְּעֵינֵי יי, בְּפֶתַע פִּתְאֹם לְהַעֲשִׁיר דָּל.", + "בִּרְכַּת אֵל גּוֹרָל צַדִּיק, וּבְעֵת תִּקְוָתוֹ תִּפְרָח.", + "אַל תֹּאמַר הִנֵּה כִי עָשִׂיתִי חֶפְצִי, וּמֶה עַתָּה יֵעָזֵב לִי.", + "אַל תֹּאמַר דַּיִּי לְפָנַי, מַה אָסוֹן יְהִי עָלָי.", + "טוֹב יוֹם תִּשָּכַח רָעָה, וְרָע יוֹם תִּשָׁכַח טוֹבָה, וְאַחֲרִית אָדָם תִּהְיֶה עָלָיו.", + "עֵת רָעָה תְּשַׁכֵּח תַּעֲנוּג, וְסוֹף אָדָם יַגִּיד עָלָיו.", + "בְּטֶרֶם תַּחְקֹר אָדָם אַל תְּאַשְּׁרֵהוּ, כִּי בְּאַחֲרִיתוֹ יְאֻשַּׁר אָדָם.", + "לִפְנֵי מָוֶת אַל תְּאַשֶּׁר גָּבֶר, כִּי בְּאַחֲרִיתוֹ יִנָּכֵר אִישׁ.", + "[מְנַע רַבִּים מִתּוֹךְ בֵּיתֶךָ], וְלֹא כָל אִישׁ לְהָבִיא אֶל בַּיִת, [אוֹרְבִים וְכֵן נוֹכְלִים רַבִּים הֵם].", + "וּמָה רַבּוּ פִּצְעֵי רוֹכֵל, [הַמַּרְגִּילִים לִדְבַר עֶרְוָה].", + "[כְּנִיצוֹץ מַבְעִיר גַּחֶלֶת], כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף, כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה.", + "כְּעוֹף אָחוּז בִּכְלוּב לֵב גֵּאֵה, וְכִזְאֵב אֹרֵב לַטֶּרֶף.", + "מַה יִּרְבּוּ פִּשְׁעֵי בוֹצֵעַ, כְּכֶלֶב הוּא בָא לְכָל בַּיִת וְחוֹמֵס.", + "כֵּן בּוֹצֵעַ בָּא, וּמֵשִׂים רִיב לְכָל שִׁבְתָּם.", + "אוֹרֵב הָרוֹכֵל כְּדוֹב לְבֵית לֵצִים, וְכִמְרַגֵּל יִרְאֶה עֶרְוָה.", + "טוֹב לְרָע יַהֲפֹךְ נִרְגָּן, וּבְמַחֲמַדֶּיךָ יִתֵּן קָשֶׁר.", + "מִנִּיצוֹץ יַרְבֶּה גַחֶלֶת, וְאִישׁ בְּלִיַעַל לְדָם יֶאֱרֹב.", + "גּוּר מֵרַע כִּי רַע יוֹלִיד, לָמָּה מוּם עוֹלָם תִּשָּׁא.", + "לֹא תִדְבַּק לְרָשָׁע וִיסַלֵּף דַּרְכֶּךָ, וְיַהֲפָכְךָ מִבְּרִיתֶךָ.", + "מִשָּׁכֵן זָרִיז זָהִיר דַּרְכֶּךָ, [פֶּן יַפְרִיעַ שַׁלְוָתֶךָ], וִינַכֶּרְךָ בְּמַחֲמַדֶּיךָ." + ], + [ + "אִם תֵּטִיב תֵּדַע לְמִי תֵטִיב, וִיהִי תִקְוָה לְטוֹבָתָךְ.", + "הֵיטִב לַצַּדִּיק תִּמְצָא תַשְׁלוּמַת, אִם לֹא מִמֶּנוּ מֵיְהֹוָה.", + "אֵין טוֹבָה לִמְנֹחַ רָשָׁע, וְגַם צְדָקָה לאֹ עָשָׂה.", + "פִּי שְׁנַיִם רָעָה תַּשִּׂיג בְּעֵת צֹרֶךְ, בְּכָל טוֹבָה תַּגִּיעַ אֵלָיו.", + "כְּלֵי לָחֶם אַל תִּתֵּן לוֹ, לָמָּה בָם יַקְבִּיל אֵלֶיךָ.", + "כִּי גַם אֵל שֹוֹנֵא רָעִים, וּלָרְשָׁעִים יָשִׁיב נָקָם.", + "תֵּן לַטּוֹב וּמְנַע מֵרָע, הֹקֵיר מָךְ וְאַל תִּתֵּן לְזֵר.", + "לֹא יִוָּדַע בַּטּוֹבָה אוֹהֵב, וְלֹא יְכֻסֶּה בְרָעָה שׂוֹנֵא.", + "בְּטוֹבַת אִישׁ גַּם שׂוֹנֵא רֵעַ, וּבְרָעָתוֹ גַּם רֵעַ בּוֹדֵד.", + "אַל תַּאֲמִין בְּשׂוֹנֵא לָעַד, כי כנחשת רועו יחליא.", + "וגם אם ישמע לך וִיהַלֵּךְ בְּנַחַת, תֵּן לִבְּךָ לְהִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ.", + "הֱיֵה לוֹ כִּמְגַלֶּה רָז. וְלֹא יִמְצָא לְהַשְׁחִיתְךָ, וְדַע אַחֲרִית קִנְאָה.", + "אַל תַּעֲמִידֵהוּ אֶצְלֶךָ, לָמָּה יֶהְדָּפְךָ וְיֲַעמֹד תַּחְתֶּיךָ.", + "אַל תּוֹשִׁיבֵהוּ לִימִינֶךָ, לָמָּה יְבַקֵּשׁ מוֹשָׁבֶךָ.", + "וּלְאָחוֹר תַּשִּׂיג אֲמָרַי, וּלְאַחְוָתִי תִּתְאַנָּח.", + "מִי יוּחַן חוֹבֵר נָשׁוּךְ, וְכָל הַקָּרֵב אֶל חַיַּת שֵׁן.", + "כֵּן חוֹבֵר אֶל אִישׁ זָדוֹן, וּמִתְגֹלֵל בַּעֲוֹנֹתָיו.", + "לֹא יַעֲבֹר, עַד תִּבְעַר בּוֹ אֵשׁ.", + "כַּאֲשֶׁר יָבוֹא עִמְּךָ, לֹא יִתְגַּלֶּה לָךְ.", + "וְאִם תִּפּוֹל, לֹא יִפֹּל לְהַצִּילֶךָ.", + "עַד עֵת מָעַד לֹא יוֹפִיעַ, וְאִם תִּמּוֹט לֹא יִתְכַּלְכָּל.", + "בְּשְׂפָתָיו יִתְמַהְמַהּ צָר, וּבְלִבּוֹ יַחְשׁוֹב מַהֲמֹרוֹת עֲמוּקוֹת.", + "וְגַם אִם בּעֵינָיו יַדְמִיעַ אוֹיֵב, אִם מָצָא עֵת לֹא יִשְׂבַּע דָּם.", + "אִם רַע קְרָאֲךָ נִמְצָא שָׁם, כְּאִישׁ סוֹמֵךְ יְחַפֵּש עָקֹב.", + "רֹאשׁ יָנִיעַ וְהֵנִיף יָדוֹ, וּלְרוֹבֶה לָחַשׁ יְשַׁנֶּא פָנִים." + ], + [ + "נוֹגֵעַ בְּזֶפֶת תִּדְבַּק יָדוֹ, וְחוֹבֵר אֶל לֵץ יִלְמַד דַּרְכּוֹ.", + "כָּבֵד מִמְּךָ מַה תִּשָּׂא, וְאֶל עָשִׁיר מִמְּךָ מַה תִּתְחַבָּר.
(ב) מַה יְחֻבַּר פָּרוּר אֶל סִיר, אֲשֶׁר הוּא נוֹקֵשׁ בּוֹ וְהוּא נִשְׁבָּר.
(ב) אוֹ מַה יְּחֻבַּר, עָשִׁיר אֶל דָּל.", + "עָשִׁיר יְעַוֶּה הוּא יִתְנַוֶּה, וְאִם דַּל יְעַוֶּה הוּא יִתְחַנָּן.", + "אִם תִּכְשַׁר לוֹ יַעֲבֹד בָּדְ, וְאִם תִּכְרַע לֹא יַחְמֹל עָלֶיךָ.", + "אִם שַלְּךָ יֵיטִיב דְּבָרָיו עִמָּךְ, וִירֹשֶׁשְׁךָ וְלֹא יִכְאַב לוֹ.", + "צֹרֶךְ לוֹ עִמְּךָ וְהָשִׁיעַ לָךְ, וְשׁוֹחֵק לְךָ וְהִבְטִיחֶךָ.", + "עַד אֲשֶׁר תּוֹעִיל יְהָתֵל בָּךְ, פַעֲמַיִם שָׁלֹשׁ יַעֲרִיצֶךָ.
(ז) וּבְכֵן יִרְאֲךָ לְהִתְעַבֵּר בָּךְ, וּבְרֹאשׁוֹ יָנִיעַ אֵלֶיךָ.", + "הִשָּׁמֵר אַל תִּרְהַב מְאֹד, וְאַל תִּדְמֶה בַּחֲסֵירֵי מַדָּע.", + "קָרֵב נָדִיב הֱיֶה רָחוֹק, וּכְדֵי כֵן יַגִּישֶׁךָ.", + "אַל תִּתְקָרֵב פֶּן תִּתְרַחֵק, וְאַל תִּתְרַחֵק פֶּן תִּשָּׂנֵא.", + "אַל תִּבְטַח לְחֹפֶשׁ עִמּוֹ, וְאַל תַּאֲמִין לְרֹב שִׂיחוֹ.
(יא) כִּי מַרְבִּית שִׂיחוֹ נִסּיוֹן, וְשֹׂחֵק לְךָ וַחֲקָרֶךָ.", + "אַכְזָרִי יִתֵּן כֹּשֶׂל וְלֹא יַחְמוֹל, עַל נֶפֶשׁ רַבִּים קוֹשֵׂר קָשֶר.", + "הִשָּׁמֵר וֶהְיֵה זָהִיר, וְאַל תִּתְהַלֵּךְ עִם אַנְשֵׁי חָמָס.", + "כָּל הַבָּשָׂר יֶאֱהַב מִינוֹ, וְכָל אָדָם אֶת הַדּוֹמֶה לוֹ.", + "מִין כָּל בָּשָׂר אֶצְלוֹ, וְאֶל מִינוֹ יְחֻבַּר אָדָם.", + "מַה יְּחֻבַּר זְאֵב אֶל כֶּבֶשׂ, כַּךְ רָשָׁע לַצַּדִיק, וְכֵן עָשִׁיר אֶל אִישׁ נֶאֱצָל.", + "מֵאַיִן שָׁלוֹם צָבוּעַ אֶל כָּלֶב, מֵאַיִן שְׁלוֹם עָשִׁיר אֶל רָשׁ.", + "מַאֲכַל אֲרִי פִּרְאֵי מִדְבָּר, כֵּן מַרְעִית עָשִׁיר דַּלִּים.", + "תּוֹעֲבַת גַּאֲוָה עֲנָוָה, וְתוֹעֲבַת עָשִׁיר אֶבְיוֹן.", + "עָשִׁיר מוּט נִסְמָךְ מֵרֵעַ, וְדַל נָמוֹט נִדְחָה מֵרֵעַ אֶל רֵעַ.", + "עָשִׁיר מְדַבֵּר וְעוֹזְרָיו רַבִּים, וּדְבָרָיו מְכוֹעֲרִין מְיוּפִּין.", + "דַּל נָמוֹט מְדַבֵּר גָּע גָּע יִשֶּׂא, וְדִבֶּר מַשְׂכִּיל וְאֵין לוֹ מָקוֹם.", + "עָשִׁיר דּוֹבֵר הַכֹּל נִסְכָּתוּ, וְאֶת שִׂכְלוֹ עַד עָב יַגִּיעוּ.", + "דַּל דּוֹבֵר מִי זֶה יֹאמֵרוּ, וְאִם נִתְקַל גַּם הֵם יֶהְדֳּפוּהוּ.", + "טוֹב הָעֹשֶׂר אִם אֵין עָוֹן, וְרַע הָעוֹנִי עַל פִּי זָדוֹן.", + "לֵב אֱנוֹשׁ יְשַׁנֵּא פָנָיו, אִם לְטוֹב וְאִם לְרָע.", + "עִקְבוֹת לֵב טוֹב פָּנִים אוֹרִים, וְשִׂיג וְשִׂיחַ מַחֲשֶׁבֶת עָמָל." + ], + [ + "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ לֹא עֲזָבוֹ פִיהוּ, וְלֹא אָבַח עָלָיו דִּין לִבּוֹ.", + "אַשְׁרֵי אִישׁ לֹא חִסַּדְתּוֹ נַפְשׁוֹ, וְלֹא שָׁבְתָה תּוֹחַלְתּוֹ.", + "לְלֵב קָטֹן לֹא נָאוֶה עֹשֶׁר, וּלְאִישׁ רַע עַיִן לֹא נָאוֶה חָרוּץ.", + "מוֹנֵעַ לְנַפְשׁוֹ יִקְבֹּץ לְאַחֵר, וּבְטוֹבָתוֹ יִתְבַּעְבֵּעַ זָר.", + "רַע לְנַפְשׁוֹ לְמִי יֵיטִיב, וְלֹא יִרְאֶה בְּטוֹבָתוֹ.", + "רַע לְנַפְשׁוֹ אֵין רַע מִמֶּנּוּ, וְעִמּוֹ תּשְלוּמַת רָעָתוֹ.", + "", + "", + "בְּעֵין כּוֹשֵׁל מְעַט הוּא חֶלְקוֹ, וְלוֹקֵחַ חֵלֶק רֵעֵהוּ מְאַבֵּד חֶלְקוֹ.", + "עַיִן רַע עָיִן תָּעִיט עַל לָחֶם, וּמְהוּמָה עַל שֻלְחָנוֹ.
(י) עַיִן טוֹבָה מַרְבֶּה הַלָּחֶם, וּמַעְיָן יָבֵשׁ יִזַּל מַיִם עַל הַשֻּׁלְחָן.", + "בְּנִי אִם יֵשׁ לְךָ שָׁרֵית נַפְשֶׁךָ, וְאִם יֵשׁ לְךָ הֵיטִיב לָךְ.", + "וּלְאֵל יָדְךָ הִדָּשֵׁן, זְכוֹר כִּי לֹא בִשְׁאוֹל תַּעֲנוּג.
(יב) וְלֹא מָוֶת יִתְמַהְמַהּ, וְחֹק לִשְׁאוֹל לֹא הֻגַּד לָךְ.", + "בְּטֶרֶם תָּמוּת הֵיטִב לְאוֹהֵב, וְהַשִּׂיגַת יָדְךָ תֶּן לוֹ.", + "אַל תִּמְנַע מִטּוֹבַת יוֹם, [וְאַל תִּמְנַע מִטּוֹבָה נַפְשֶׁךָ].
(יד) וּבְהִלֶּקַח אָח אַל תְּעַבֵּר, וַחֲמוּד רֵעַ אַל תַּחְמֹד.", + "הֲלֹא לְאַחֵר תַּעֲזוֹב חֵילֶךָ, וִיגִיעֲךָ לְיוֹדֵי גוֹרָל.", + "תֵּן לְאָח וְחֹנֵן וּפַנֵּק נַפְשֶׁךָ, כִּי אֵין בִּשְׁאוֹל לְבַקֵּשׁ תַּעֲנוּג.
(טז) וְכָל דָּבָר שֶׁיָּפֶה לַעֲשׂוֹת, לִפְנֵי אֱלֹהִים עֲשֶׂה.", + "כָּל הַבָּשָׂר כַּבֶּגֶד יִבְלֶה, וְחֹק עוֹלָם גֹּוֵעַ יִגְוָעוּ.", + "כְּפֶרַח עָלֶה עַל עֵץ רַעֲנָן, שֶׁזֶּה נוֹבֵל וְאַחֵר צוֹמֵחַ.
(יח) כֵּן דּוֹרוֹת בָּשָׂר וָדָם, אֶחַד גֹּוֵעַ וְאֶחַד גּוֹמֵל.", + "כָּל מַעֲשָׂיו רָקוֹב יִרְקָבוּ, וּפֹעַל יָדָיו יִמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו.", + "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ בְּחָכְמָה יֶהְגֶּה, וּבִתְבוּנָה יִשְׁעֶה.", + "הַשָּׂם עַל דְרָכֶיהַ לִבּוֹ, וּבִתְבוּנֹתֶיהַ יִתְבּוֹנָן.", + "לָצֵאת אַחֲרֶיהָ בְחֵקֶר, וְכָל מְבוֹאֶיהָ יְרַצֵּד.", + "הַמַּשְׁקִיף בְּעַד חֲלוֹנָה, וְעַל פְּתָחֶיהָ יְצוֹתֵת.", + "הַחוֹנֶה סְבִיבוֹת בֵּיתָהּ, וְהֵבִיא יְתֵדָיו בְּקִירָהּ.", + "וְנוֹטֶה אָהֳלוֹ עַל יָדָהּ, וְשָׁכַן שֹׁכֶן טוֹב.", + "וְיָשִׂים קִנּוֹ בְעָפְיָהּ, וּבַעֲנָפֶיהָ יִתְלוֹנָן.", + "וְחוֹסֶה בְּצִלָּהּ מֵחֹרֶב, וּבִמְעוֹנוֹתֶיהָ יִשְׁכֹּן." + ], + [ + "כִּי יְרֵא יְהֹוָה יַעֲשֶׂה זֹאת, וְתוֹפֵשׂ תּוֹרָה יַדְרִיכֶנָּה.", + "וְקִדְּמַתְהוּ כָאֵם, וּכְאֵשֶׁת נְעוּרִים תְּקַבְּלֶנּוּ.", + "וְהֶאֱכִילַתְהוּ לֶחֶם שָׂכֶל, וּמֵי תְבוּנָה תַּשְׁקֶנּוּ.", + "וְנִשְׁעַן עָלֶיהָ וְלֹא יִמּוֹט, וּבָהּ יִבְטַח וְלֹא יֵבוֹשׁ.", + "וְרוֹמְמַתְהוּ מֵרֵעֵהוּ, וּבְתוֹךְ קָהָל תִּפְתַּח פִּיו.", + "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמְצָא, וְשֵׂם עוֹלָם תּוֹרִישֶׁנּוּ.", + "לֹא יַדְרִיכוּהָ מְתֵי שָׁוְא, וְאַנְשֵׁי זָדוֹן לֹא יִרְאוּהָ.", + "רְחוֹקָה הִיא מִלֵּצִים, וְאַנְשֵׁי כָזָב לֹא יִזְכְּרוּהָ.", + "לֹא נָאֲתָה תְהִלָּה בְּפִי רָשָׂע, כִּי לֹא מֵאֵל נֶחְלְקָה לּוֹ.", + "בְּפֶה חָכָם תֵּאָמֵר תְּהִלָּה, וּמשֵׁל בָּהּ יִלַמְּדֶנָּה.", + "אַל תֹּאמַר מֵאֵל פִּשְׁעִי, כִּי אֶת אֲשֶׁר שָׂנֵא לֹא עָשָה.", + "פֶּן תֹּאמַר הוּא הִתְקִילָנִי, כִּי אֵין צֹרֶךְ בְּאַנְשֵׁי חָמָס.", + "רָעָה וְתוֹעֵבָה שָׂנֵא יְהֹוָה, וְלֹא יְאַנֶּנָּה לִירֵאָיו.", + "אֱלֹהִים מִבְּרֵאשִׁית בָּרָא אָדָם, וַיְשִׁיתֵהוּ בְּיַד חוֹתְפוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ בְּיַד יִצְרוֹ.", + "אִם תַּחְפֹּץ תִּשְׁמֹר מִצְוָה, וְתָבִינָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ.
(טו) אִם תַּאֲמִין בּוֹ גַּם אַתָּה, תִּחְיֶה.", + "מוּצָק לְפָנֶיךָ אֵשׁ וָמָיִם, בַּאֲשֶׁר תַּחְפֹּץ שְׁלַח יָדֶיךָ.", + "לִבְנֵי אָדָם חַיִּים וָמָוֶת, אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יִנָּתֵן לוֹ.", + "סָפְקָה חָכְמַת יְהֹוָה, אַמִּיץ גְּבוּרוֹת וְחוֹזֶה כֹל.", + "עֵינֵי אֵל יִרְאוּ מַעֲשָׂיו, וְהוּא יַכִּיר כָּל מִפְעַל אִישׁ.", + "לֹא צִוָּה אֱנוֹשׁ לַחֲטֹא, וְלֹא הֶחֱלִים אַנְשֵׁי כָזָב.
(כ) וְלֹא מְרַחֵם עַל עֹשֶׂה שָׁוְא, וְעַל מְגַלֶּה סוֹד." + ], + [ + "אַל תִּתְאַוֶּה תֹּאַר נַעֲרֵי שָׁוְא, וְאַל תִּשְׂמַח בִּבְנֵי עַוְלָה.", + "וְגַם אִם פָּרוּ אַל תָּבֻעַ בָּם, אִם אֵין אִתָּם יִרְאַת יְהֹוָה.", + "אַל תַּאֲמִין בְּחַיֵּיהֶם, וְאַל תִּבְטַח בְּעִקְבוֹתָם.
(ג) כִּי לֹא תִהְיֶה לָהֶם, אַחֲרִית טוֹבָה.
(ג) כִּי טוֹב אֶחָד עוֹשֶׂה רָצוֹן, מֵאָלֶף, וּמוֹת עֲרִירִי, מִמִּי שֶׁהָיוּ לוֹ, בָּנִים רַבִּים בְּעַוְלָה, וּמֵאַחֲרִית זָדוֹן.", + "מֵאֶחַד עֲרִירִי יְרֵא יְהֹוָה תֵּשֵׁב עִיר, וּמִמִּשְׁפַּחַת בֹּגְדִים תֶּחֱרָב.", + "רַבּוֹת כָּאֵלֶּה רַאֲתָה עֵינִי, וְעַצֻּמוֹת כָּאֵלֶּה שָׂמְעָה אָזְנִי.", + "בַּעֲדַת רְשָׁעִים יוֹקֶדֶת אֵשׁ, וּבְגוֹי חָנֵף נִצְּתָה חֵמָה.", + "אֲשֶׁר לֹא נָשָׁא לֲנְסִיכֵי קֶדֶם, הַמּוֹרִים עוֹלָם בִּגְבוּרָתָם.", + "וְלֹא חָמַל עַל מְגוּרֵי לוֹט, הַמִּתְעַבְּרִים בְּגַאֲוָתָם.", + "וְלֹא חָמַל עַל גוֹי חֶרֶם, הַנּדוֹשִׁים בַּעֲוֹנָם.", + "כֵּן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, הַנֶּאֱסָפִים בִּזְדוֹן לִבָּם.", + "וְאַף כִּי אֶחַד מַקְשֶׁה עֹרֶף, תֵּמַהּ זֶה אִם יִנָּקֶה.
(יא) כִּי רַחֲמִים וְאַף עִמּוֹ וְנוֹשֵׂא וְסוֹלֵחַ, וְעַל רְשָׁעִים יַנִּיחַ רָגְזוֹ.", + "כְּרָב רַחֲמָיו כֵּן תּוֹכַחְתּוֹ, אִישׁ כְּמִפְעָלָיו יִשְׁפֹּט.", + "לֹא יִמָּלֵט בְּגָזֵל עַוָּל, וְלֹא יַשְׁבִּית תַּאֲוַת צַדִּיק לְעוֹלָם.", + "כָּל הָעֹשֶׁה צְדָקָה, יִשׁ לוֹ שָׂכָר.", + "יְהֹוָה הִקְשָׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה, אֲשֶׁר לֹא יְדָעוֹ, שֶׁמַעֲשָׂיו מְגֻלִּין תַּחַת הַשָּׁמַיִם.", + "רַחֲמָיו יֵרָאוּ לְכָל בִּרְיוֹתָיו, וְאוֹרוֹ וְשִׁבְחוֹ חָלַק לִבְנֵי אָדָם.", + "אַל תֹּאמַר מֵאֵל נִסְתַּרְתִּי, וּבַמָּרוֹם מִי יִזְכְּרֵנִי.
(יז) בְּעַם כָּבֵד לֹא אִוָּדֵעַ, וּמַה נַפְשִׁי, כְּקַצּוֹת רוּחוֹת כּלָ בּנֵי אָדָם.", + "הֵן הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם, וּתְהוֹם וָאָרֶץ.
(יח) בְּרִדְתּוֹ עֲלֵיהֶם עוֹמְדִים, בְּפָקְדוֹ כֵּן יִרְגְּשׁוּ.", + "אַף קִצְבֵי הָרִים וִיסוֹדֵי תֵבֵל, בְּהַבִּיטוֹ אֲלֵיהֶם רַעַשׁ יִרְעָשׁוּ.", + "גַּם עָלַי לֹא יָשִׂים לֵב, וּבִדְרָכַי מִי יִתְבּוֹנָן.", + "אִם חָטָאתִי לֹא תִרְאֵנִי עָיִן, אוֹ אִם אֲכַזֵב, בְּכָל סֵתֶר מִי יוֹדֵעַ.", + "מָה מַעֲשֶׂה צֶדֶק מִי יַגִּידֶנּוּ, וְתִקְוַת מָּה כִי אָצוּק חוֹק.", + "חַסְרֵי לֵב יָבִינוּ אֵלֶּה, וְגֶבֶר פּוֹתֶה יַחְשֹׁב זֹאת.", + "שִׁמְעוּ אֵלַי וּקְחוּ שִׂכְלִי, וְעַל דְבָרַי שִׂימוּ לֵב.", + "אַבִּיעָה בְמִשְׁקָל רוּחִי, וּבְהַצְנֵעַ אֲחַוֶּה דֵעִי.", + "כִּבְרֹא אֵל מַעֲשָׂיו מֵרֹאשׁ, עַל חַיֵּיהֶם [חָלָק מִשְׁטָרָם]." + ], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "בְּטֶרֶם תִּדּוֹר הָכֵן נִדְרֶךָ, בַּל תִּהְיֶה כִּמְנַסָּה יְהֹוָה.", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "אַל תִּשְׂמַח אֶל שֶׁמֶץ תַּעֲנוּג, אֲשֶׁר פִּי שְׂנַיִם רֵישׁוֹ.", + "אַל תּהִי זוֹלֵל וְסוֹבֵא, וּמְאוּמָה אֵין בַּכִּים." + ], + [ + "פּוֹעֵל זֹאת לֹא יַעֲשִׁיר, וְבוֹזֶה מְעוּטִים יִתְעַרְעָר.", + "יַיִן וְנָשִׁים יַפְחִיזוּ לֵב, וְנֶפֶשׁ עָזָה תַשְׁחִית בְעָלֶיהָ." + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "יֵשׁ מַחֲרִישׁ וְנֶחְשָׁב חָכָם, וְיֵשׁ נִמְאָס בְּרוֹב שִׂיחַ.", + "יֵשׁ מַחֲרִישׁ מֵאֵין מַעֲנֶה, וְיֵשׁ מַחֲרִישׁ כִּי רֹאֶה עֵת.", + "חָכָם יַחֲרִישׁ עַד עֵת, וּכְסִיל לֹא יִשְׁמוֹר עֵת.", + "", + "", + "", + "", + "", + "חָכָם בִּמְעַט דִבֶּר נַפְשׁוֹ, וְטוֹבַת כְּסִילִים יִשְׁפוֹךְ חָכְמָה." + ], + [ + "שְׁלֹשָׁה שָׂנֵאתִי, וְאַרְבָּעָה לֹא אָהָבְתִּי.", + "שַׂר הַנִּרְגָל בְּבֵית הַמִּשְׁתָּאוֹת, הַמּוֹשִׁיב שֶׁבֶת בִּמְרוֹמֵי קָרֶת.", + "הָאוֹחֵז בָּאַמָה וּמַשְׁתִּין מָיִם, וְהַנִּכְנָס לְבֵית חֲבֵרוֹ פִּתְאוֹם", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "רֶגֶל נָבָל מִהֲרָה אֶל בָּיִת, וְאִישׁ מְזִימוֹת יַכְנִיעַ לָרַבִּים.", + "אֱוִיל מִפֶּתַח יַבִּיט אֶל בָּיִת, וְכָבוֹד לְאִישׁ בַּחוּץ יַעֲמוֹד וִידַבֵּר." + ], + [], + [], + [], + [ + "", + "שָׁלֹשׁ הֵנָה שָׂנְאָה נַפְשִׁי, וְצַר לִי מְאֹד בְּחַיֵּיהֶם.", + "דַּל גֵּאֶה וְעָשִׁיר מְכַחֵשׁ, וְזָקֵן מְנָאֵף וַחֲסַר דַּעַת.", + "", + "אִם בִּנְעֻרוֹתֶיךָ לֹא חֲפַצְתָּם, אֵיךְ תַּשִּׁיגֵם בְּזִקְנוֹתֶיךָ.", + "", + "", + "אַשְׁרֵי שֶׁלֹּא נִכְשַׁל בִּלְשׁוֹנוֹ, וְלֹא עֹבֵד נִקְלֶה מִמֶּנּוּ.", + "", + "", + "אַשְׁרֵי בַעַל אִשָּׁה מַשְׁכָּלֶת, וְלֹא חוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וְבַחְמוֹר יַחְדָּו.", + "", + "כָּל מַכָּה וְלֹא כְמַכַּת הַלֵּב, כָּל רָעָה וְלֹא כְרָעַת אִשָּׁה.", + "", + "", + "", + "רֹעַ אִשָּׁה יַשְׁחִיר מַרְאֶה אִישׁ, וְיַקְדִיר פָּנָיו לְדוֹב.", + "בֵּין רֵעִים יֵשֵׁב בַּעֲלָה, וּבְלֹא טַעֲמוֹ יִתְאַנָּח.", + "מְעַט רָעָה כְרָעַת אִשָּׁה, גוֹרַל חוֹטֵא יִפּוֹל עָלֶיהָ.", + "כְּמַעֲלֵה חוּץ לְרַגְלֵי יָשִׁישׁ, כֵּן אֵשֶׁת לָשׁוֹן לְאִישׁ רַךְ.", + "אַל תִּפּוֹל בְּיֹפִי אִשָּׁה, וְעַל יֵש לָהּ לֹא תַּחְמוֹד.", + "כִּי בַעֲדָהּ חֶרְפָּה וּבֹשֶׁת, אִשָּׁה מְכַלְכֶּלֶת אֶת בַּעֲלָהּ.", + "רִפְיוֹן יָדַיִם וְכִשְׁלוֹן בִּרְכַּיִם, אִשָּׁה לֹא תְאַשֵּׁר אֶת בַּעֲלָהּ.", + "מֵאִשָּׁה תְחִלַת עָוֹן, וּבִגְלָלָהּ גָוַעְנוּ יַחַד.", + "אִשָּׁה רָעָה צָרַעַת לְבַעֲלָהּ, יְגַרְשֶׁנָּה מִבֵּיתוֹ וְיִתְרַפֵּא מִצָּרַעְתּוֹ." + ], + [ + "אִשָּׁה טוֹבָה אַשְׁרֵי בַעֲלָהּ, וּמִסְפַּר יָמָיו כִּפְלַיִם.", + "אֵשֶׁת חַיִל תְּדַּשֵּׁן לְבַעֲלָהּ, [וּשְׁנֵי חַיָּיו יְבַלֶּה בַנְעִימִים].", + "אִשָּׁה טוֹבָה מַתָּנָה טוֹבָה, בְּחֵיק יֵרֵא אֱלֹהִים תִּנָּתֵן." + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "כְּלֵי יוֹצֵר לְבָעֵר כִּבְשָׁן, וְכָמֹהוּ אִישׁ עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ.", + "עַל עֲבֹדַת עֵץ יְהִי פֶרִי, כֵּן חֶשְׁבּוֹן עַל יֵצֶר אֶחָד." + ], + [ + "אַל תֵּצַר צָרַת מָחָר, כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם.", + "שֶׁמָּא מָחָר בָּא וְאֵינֶנּוּ, נִמְצָא מִצְטָעֵר עַל הָעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.", + "הַכֹּל שָׁקַלְתִּי בְכַף מֹאזְנַיִם, וְלֹא מָצָאתִי קַל מִסֻבִּין.", + "וְקַל מְסֻבִּין, חָתָן הַדָּר בְּבֵית חָמָיו.", + "וְקַל מֵחָתָן, אֹרֵחַ מַכְנִיס אֹרֵחַ.", + "וְקַל מֵאֹרֵחַ, מֵשִׁיב דָבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע.", + "", + "", + "", + "", + "", + "הָיְתָה לְפָנָיו גַחֶלֶת, נָפַח בָּה וּבָעֲרָה.", + "רָקַק בָּהּ וְכָבְתָה, [וּשְׁנֵיהֶם מִפִּיךָ הֵם]." + ], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "יסר בנך לבל תבוש, ואם תשחק עמו יכלימך.", + "", + "אל תמשילהו בנעוריו, ואל תשא לשחיתותיו.", + "כוף ראשו בנערותו, ובקע מתניו כשהוא קטן.
(יב) למה ישקה ומרה בך, ונולד ממנו מפח נפש.", + "יסר בנך והכבד עולו, פן באולתו יבלע בך.", + "טוב מסכן וחי בעצמו, מעשיר ונגע בבשרו.", + "חיי שר איביתי מפז, ורוח טובה מפנינים.", + "אין עושר על עושר שר עצם, ואין טובה על טוב לבב.", + "טוב למות מחיי שוא, ונוחת עולם מכאב נאמן.", + "טובה שפוכה על פה סתום, תנופה מצגת לפני גלול.", + "מה יעריכו לאלילי הגוים, אשר לא יאכלון ולא יריחון.", + "כן מי שיש לו עושר, ואין נהנה ממנו.", + "ראה בעיניו ומתאנח, כאשר סריס יחבק נערה.", + "כנאמן לן עם בתולה, כן עושה באונס משפט, ויהוה מבקש מידו.", + "אל תתן לדין נפשך, ואל תכשל בעונך.", + "שמחת לב הם חיי איש, וגיל אדם האריך אפו.", + "פוג נפשך ופיג לבך, וקצפון הרחק ממך.", + "כי רבים הרג דין, ואין תעלה בקצפון.", + "קנאה ודין יקצרו ימים, ובלא עת תזקין דאגה.", + "שנות לב טוב תחת מטעמים, ומאכלו יעלה עליו." + ], + [ + "שקר עשיר ימחה שארו, דאגת מחיה תפריע נומה.", + "דאגת מחיה תפריע נומה, ומחלי חזק תפריע נומה.
(ב) רע נאמן תניד חרפה, ומסתיר סוד אוהב כנפש.", + "עמלי עשיר לקבץ הון, ואם ינוח לקבל תענוג.", + "יגע עני לחסר ביתו, ואם ינוח יהיה צריך.
(ד) עמל עני לחסר כחו, ואם ינוח לא נחה לו.", + "רודף חרוץ לא ינקה, ואוהב מחיר בו ישגה.", + "רבים היו חבולי זהב, והבוטח על פנינים.
(ו) ולא מצאו להנצל מרעה, וגם להושע ביום עברה.", + "כי תקלה הוא לאויל, וכל פותה יוקש בו.", + "אשרי איש נמצא תמים, ויחר ממון לא נלוז.", + "מי הוא זה ונאשרנו, כי הפליא לעשות בעמו.", + "מי הוא זה שנדבק בו, והיה לו שלום, והיה לו תפארה.
(י) כי ברבות שלום חייו, יהיה לך לתפארת.", + "מי ברכו וישלם בחייו, הוא לך לתפארת.
(י) מי יוכל לסור ולא סר, ולהרע רעה ולא אבה.", + "על כן חזק טובו, ותהלתו יספר קהל. מוסר לחם, ויין יחדו.", + "בני אם על שלחן גדול, ישבת, אל תפתח עליו גרנך.", + "אל תאמר ספוק עליו, זכור כי רעה עין רעה.", + "רע עין שונא אל, ורע ממנו לא ברא.", + "כי זה מפני כל דבר תזוע עין, ומפנים דמעה תדמע.", + "רע מעין לא חלק אל, על כן מפני כל נם לחה
(יז) מקום יביט טל תושיט יד, ואל תחד עמו בטנא.", + "דעה רעך כנפשך, ובכל ששנאת התבונן.", + "הסב כאיש אשר נבחר, ואל תעט פן תגעל.", + "דע שרעך איש כמוך, ואכול דבר ששם לפניך.", + "חדל ראשון בעבור מוסר, ולא תהיה גרגרן פן תמאס.", + "וגם אם בין רבים ישבת, לפני רע אל תושיט יד.", + "הלא די אנוש נבון מזער, ועל יצועיו לא ישיק.", + "מכאוב ונדד ישנה, ומער ותשניק, ופני הפוכות עם איש כסיל.", + "שנות חיים על קרב תולל וקם בבקר ונפשו אתו.", + "שנות חיים עם איש נבון, ילין עד בקר ונפשו עמו.", + "[ואם יפצירו בך לאכול, סור מן הסבה] ותמצא נחת.", + "בכל מעשיך היה צנוע, וכל אסון לא יגע בך.", + "וגם אם נאנסתה, במטעמים קוה קוה וינוח לך.", + "שמע בני ואל תבוז לי, ובאחרית תשיג אמרי.", + "שמע בני וקח אמרי, ואל תלעיז עליי, ובאחרית תמצא דברי.", + "טוב על לחם תברך שפה, עדות טובו נאמנה.", + "רע על לחם ירגז בשער, רעת רועו נאמנה.", + "וגם על היין אל תתגבר, כי רבים הכשיל תירוש.", + "כור בוחן מעשה לוטש, כן היין למצות לצים.", + "נבון בוחן מעשה מעשה, כן שכר לריב לצים.", + "למי היין חיים? לאנוש אם ישתנו במכתנתו.", + "מה חיים חסר היין, שהוא מראשית לשמחה נוצר.", + "שמחת לב וששון ועדון, יין נשתה בעתו וראי.", + "חיי מה לחסר תירוש, והוא לגיל נחלק מראש.", + "כאב ראש לענה וקלון, יין נשתה בתחרה וכעס.", + "מרבה חמר לכסיל מוקש, מחסר כח ומספיק פצע.", + "", + "", + "במשתה היין אך תוכח רע, [ואל תבוזהו בשמחתו.", + "דבר חרפה אל [תאמר לו, ולא תנצח] אתו לעיני בני אדם." + ], + [ + "[ראש נבחרת אל תתרומם, ובראש גדולים אל תשב].
(א) היה להם כאחד מהם, דאג להם ואחר תסב, הכן מרכם ואחר תרבץ.", + "למען תשמח בכבודם, ועל מוסר תשא שכר.", + "מלל שב כי הוא לך, והצנא שכל ואל תמנע שיר.", + "במקום היין אל תשפוך שיח, ובלא מזמור מה תשפוך שיר, ובל עת מה תתחכם.
(ד) כחותם על כיס זהב, שיר אל על משתה היין.", + "כזמן אודם על ניב זהב, משפט שיר על משתה היין.
(ה) כרביד זהב ובו נפך וספיר, כך נאים דברים יפים, על משתה היין.", + "מלואות פז וחותם ברקת, קול מזמור על נועם תירוש.", + "דבר נער אם צריך אתה, בחזק פעמים ושלש אם ישאלך.", + "כל לאמר ומעט הרבה, ודמה ליודע ומחריש יחדו.", + "בין זקנים אל תתקומם, ושרים אל תרב לטרד.
(ט) לִפְנֵי בָרָד יִנְצַח בָּרָק, וְלִפְנֵי דַכָּא יִנְצַח חֵן.", + "לִפְנֵי בָרָד יִנְצַח בָּרָק, וְלִפְנֵי בוֹשׁ יִנְצַח חֵן.", + "בעת שלחן אל תרבה דברים, ואם עלה על לבך דבר.
(יא) בעת מפקד אל תתאחר, פטר לביתך ושלם רצון.", + "ושלם רצון ביראת אל, ולא בחסר כל.", + "ועל כל אלה ברך עושך, המרוך מטובתו.
(יג) דורש אל יקוה רצון, ומתלהלה יוקש בו.", + "דורש אל יקח מוסר, ומשחרהו ישיג מענה.
(יד) דורש חפצי אל יקח לקח, ויענהו בתפלתו.", + "דורש תורה יפיקנה, ומתלהלה יוקש בו.", + "ירא יהוה יבין משפט, ותחבולום מנשף יוציא.
(טז) יראי יהוה יבינו משפטו, ובחכמות רבות יוציאו מלבם.", + "איש חכם יטה תוכחות, ואחר צרכו ימשך נפתה.
(יז) איש חכם לא יכסה כחמה, ולץ לא ישמר לשונו.", + "איש חכם לא יקח שחד, זד ולץ לא ישמור תורה.", + "איש חמס לא יקח שכל, וזד לץ לא יקח מצוה.
(יט) בלא עצה אל תפעל דבר ואחר מעשיך אל תתקצף.", + "בדרך מוקשות אל תלך, ואל תתקל בנגף פעמים.", + "אל תבטח בדרך מחתף, ובאחריתך השמר.", + "אל תבטח בדרך רשעים, ובארחותיך הזהר.
(כב) בכל דרכיך שמור נפשך, כי כל עושה אלה שומר מצוה.", + "בכל מעשיך שמור נפשך, כי עושה זה שומר מצוה.", + "נוצר תורה שומר נפשו, ובוטח ביהוה לא יבוש." + ], + [ + "יְרֵא יְהֹוָה לֹא יִפְגַּע רָע, כִּי אִם בְּנוּסוֹ שָׁב וְנִמְלָט.", + "לֹא יֶחְכַּם שׂוֹנֵא תוֹרָה, וּמִתְמוֹטֵט בְּמִסְעָר כָּאֳנִיָּה.", + "אִישׁ נָבוֹן יָבִין דְּבַר יְהֹוָה, וְתוֹרָתוֹ כְּאוּרִים בַּחֹשֶׁן." + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "[בעין טובה תן לדל, ולא תקצף בתתך לו]", + "", + "", + "", + "בכל מעשיך האר פנים, ובששון הקדש מעשר.", + "תן לו כמתנתו לך, בטוב עין ובהשיגת יד.", + "כי אלה תשלומות הוא, ושבעתים ישיב לך.
(יא) מלוה יהוה נותן לאביון, ומי בעל גמולות כי אם הוא.", + "אל תשחד כי לא יקח, ואל תבטח על זבח מעשק.
(יב) כי אלהי משפט הוא, ואין עמו משוא פנים.", + "לא ישא פנים אל דל, ותחנוני מצוק ישמע.", + "לא יטש צעקת יתום, ואלמנה כי תרבה שיח.", + "הלא דמעה על לחי תרד, ואנחה על מרודיה.", + "תמרורי רצון הניחה, וצעקה ענן חשתה.", + "שועת דל ענן חלפה, ועד תגיע לא תנוח.
(יז) לא תמוש עד יפקוד אל, ושופט צדק יעשה משפט.", + "גם אל לא יתמהמה, וכגבור יצא לא יתאפק.
(יח) עד ימחץ מתני אכזרי, ולגוים ישיב נקם.
(יח) עד יוריש שבט זדון, ומטה רשע גדוע יגדע.", + "עד ישיב לאנוש פעלו, וגמול אדם כמזימתו.
(יט) עד יריב ריב עמו, ושמחם בישועתו.", + "נאה חסד יהוה בזמן מצוקה, כעב חזיזים בעת בצרת." + ], + [ + "הושיענו אלהי הכל, והרם פחדך על כל הגוים.", + "הרף על עם נכר, ויראו את גבורתיך.", + "כאשר נקדשת לעיניהם בנו, כי לעינינו הכבד בנו.", + "וידעו כאשר ידענו, כי אין אלוהים זולתך.", + "חדש אות ושנה מופת, האדר יד ואמץ זרוע וימין.", + "העיר אף ושפוך חמה, והכניע צר והדוף אויב.", + "החיש קץ ופקוד מועד, כי מי יאמר לך מה תעשה.", + "השבת ראש פאתי מואב, האומר אין זולתי.", + "אסוף כל שבטי יעקב, ויתנחלו כימי קדם.", + "רחם על עם נקרא בשמך, ישראל בכור כניתה.", + "רחם ע קרית קדשך, ירושלים מכון שבתך.", + "מלא ציון את הודך, ומכבודך את היכלך.", + "תן עדות למראש מעשיך, והקם חזון דברק בשמך.", + "תן את פעלת קויך, ונביאיך יאמנו.", + "תשמע תפלת עבדיך, כרצונך על עמך.", + "וידעו כל אפסי ארץ, כי אתה אלהי עולם.", + "כל מאכל אוכל גרגרת, אך יש אכל מאכל נעים.", + "כל מאכל תסגר בבטן, אך יש מאכל ממאכל תנעם.", + "כל זכר תקבל אשה, [אך איש יבחר עלמה].", + "חך בוחן מטעמי דבר, ולב מבין מטעמי כזב.", + "לב עקוב יתן עצבת, ואיש ותיק ישיבנה בו.", + "כל נכה תאכל חיה, אך יש מכה ממכה תנעם.", + "תאר אשה יחליץ פנים, ועל כל מחמד עין יגבר.", + "ועוד אם יש מרפא לשון, אין אישהּ מבני אדם.", + "קנה אשה ראשית קנין, עזר ומבצר ועמוד משען.
(כה) באין גדר יבער כרם, ובאין אשה נע ונד.", + "מי יאמין בגדוד צבא, המדלג מעיר אל עיר.", + "כן איש אשר לא קן, המרגיע כאשר יערב." + ], + [], + [ + "כל אוהב אומר אהבתי, אך יש אהב שם אהב.", + "הלא דין מגיע אל מות, רע כנפשך נהפך לצר.", + "הוי רע יאמר מדוע כן נוצרתי, למלא פני תבל תרמית.", + "מרע אוהב מביט אל שלחן, ובעת מצוקה מנגד יעמד.", + "אוהב טוב נלחם עם זר, ונגד ערים יחזיק צנה.", + "אל תשכח חבר בקרב, ואל תעזבהן בשללך.", + "כל יועץ יניף יד, אך יש יועץ דרך אל לץ.", + "כל יועץ אומר חזה, אך יש יועץ דורך עליו", + "מיועץ שמור נפשך, ודע לפנים מה צרכו.", + "כי גם הוא לנפשך יחשב, למה זה אליו יפול.", + "ואמר לך מטוב דרכך, וקם מנגד להביט רישך.", + "אל תועץ עם חמיך, וממקנא העלים סוד.", + "עם אשה על צרתה, ומרד אל מלחמתו.", + "עם סוחר אל תתגר, וממקנה על ממכר.", + "עם איש רע על תגמול חסד, ואכזרי על טוב בשר.", + "פועל שוא על מלאכתו, שומר שוא על מוציא רע.", + "אך איש מפחד תמיד, אשר תדע שומר מצוה.", + "אך עם לבבו כלבבך, אם תכשל יגיע אליו.", + "וגם עצת לבב הבין מי יאמן לך אמן ממנו.", + "לב אנוש יגיד שעיותיו, משבעה צופים על מצפה.", + "ועם כל אלה עתר אל אל, אשר יכין באמת צעדיך.", + "ראש כל מעשה דבר, וראש כל פועל היא מחשבת.", + "עקרת תחבולות לבב, ארבעה שכמים יפרחו.", + "טוב ורעה וחיים ומות, ומושלת בם כליל לשון.", + "יֵשׁ חָכָם לְרַבִּים הוּא נֶחְכָּם, וּלְנַפְשׁוֹ הוּא גוֹאָל.", + "וְיֵשׁ חָכָם בִּדְבָרוֹ נִמְאָס, וּמִכָּל מַאֲכָל תַּעֲנוּג נִבְצָר.", + "וְיֵשׁ חָכָם לְנַפְשׁוֹ יֶחְכָּם, פְּרִי דַעְתּוֹ עַל גְוִיָּתוֹ.", + "וְיֵשׁ חָכָם לְעַמּוֹ יֶחְכָּם, פְּרִי דַעְתּוֹ בִּגְוִיָתָם.", + "חַיֵּי אִישׁ מִסְפַּר יָמִים, וְחַיֵּי עַם יִשְׂרָאֵל, יְמֵי אֵין מִסְפָּר.", + "חכם לנפשו ישבע תענוג, ויאשרוהו כל רואינו.", + "חכם עם ינחל כבוד, ושמו עומד בחיי עולם.", + "בני בחייך גם נפשך, ראה מה רע לה, אל תתן לה.", + "כי לא הכל לכל טוב, לא כל נפש כל זן תבחר.", + "אל תזרע לכל תענוג, ואל תשפך על כל מטעמים.", + "כי ברב תענוג יקנן חולי, והמרבה יגיע אל זרא.", + "בלא מוסר רבים יגועו ועועו, והנשמר יוסיף חיים." + ], + [ + "רעי רופא לפני צרכו, כי עם אותו חלק אל.", + "מאת אל יחכם רופא, ומאת מלך ישא משאות.", + "דעת רופא תרים קרנו, ולפני נדיבים יתיצב.", + "אל מארץ מצוציא תרופות, וגבר מבין אל ימאס בם.", + "הלא בעץ המתיקו מים, בעבור להודיע כל אנוש כחו.", + "ויתן לאנוש בינה, להתפאר בגבורתו.", + "בהם רופא יניח מכאוב, וכן רוקח עושה מרקחת.", + "למען לא ישבות מעשהו, ותושיה מבני אדם.", + "בני בחולי על תתעבר, התפלל אל אל כי הוא ירפא.", + "נום מעול ומהכר פנים, ומכל פשעים טהר לב.", + "הגש ניחוח אזכרה, ודשן ערוך בכנפי הוניך.", + "וגם לרופא תן מקום, ולא ימוש כי גם בו צורך.", + "כי יש עתם אשר בידו מצלחת, כי גם הוא אל אל יעתיר.", + "אשר יצלח לו פשרה, ורפאות למען מחיה.", + "אשר חואט לפני עושהו, יתנכר לפני רופא.", + "בני על המת הזיב דמעה, התמרר וגהה קינה.", + "כמשפטו אסוף שארו, ואל תתעלם בגויעתו.
(יז) המר בני והתם מספד, ושית אבלו כיוצא בו.
(יז) יום ושנים בעבור דמעה, הנחם בעבור עון.", + "מדין יוצא אסון, כן רע לבב יכלה עצבה.", + "אל תשים אליו לב עוד, פרע זכרו וזכור אחרית.", + "זכור חקו כי הוא חקך, לו אתמול ולך היום.", + "אל תזכרנו כי אין לו תקוה, מה תועיל ולך תרע.", + "מושבת מתו שבת זכרו, והנחם עם צאת נפשו.", + "חכמת סופר תרבה חכמה, וחסר עסק הוא יתחכם.", + "מה יתחכם תומך מלמד, ומתפאר בחתנית מסעיר.", + "אלוף ינהג ישובב לשדד בשור, ושעיותיו עם בני בקר.", + "ושקידתו לכלות מרבק, לב ישית לשדד בתלמים.", + "אף עשה חרש וחשב, אשר לילה כיום יגיע." + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "[הרימו קולכם וברכו יחדו, והודו ליהוה על כל מעשיו].", + "בשירות נבל וכלי מינים, וכן תאמרו בתרועה.", + "מעשי אל כלם טובים, לכל צורך בעתו יספיק.", + "בדברו יעריך כנד מים, ובמוצא פיו אוצרו.", + "תאות רצונו יצליח, ואין מעצור לתשועתו.", + "מעשה כל בשר נגדו, ואין נסתר מנגד עיניו.", + "מעולם ועד עולם יביט, ואין נפלא וחזק ממנו.", + "אין לאמר זה למה זה, כי הכל בעתו יגבר.", + "ברכות כיאור הציפה, וכנהר תבל ריותה.", + "כן זעמו גוים יוריש, ויהפך למלח משקה.", + "ארחות תמים יישרו, כן לזרים יסתוללו.", + "טוב לטוב חלק מראש, כן לרעים טוב ורע.", + "ראש לחיי אדם מים, ואש וברזל ומלח.
(כו) חלב חטה חלב ודבש, דם עינב יצהר ובגד.", + "כל אלה לטובים ייטיבו, כן לרעים לרעה נהפכו.", + "יש רוחות למשפט נוצרו, ובאפם הרים יעתיקו.
(כח) [בעת זעם גבורתם יראו, וסער מן שדה יעוררו]", + "אש וברד רעב ודבר, גם אלה למשפט נוצרו.", + "חית שן עקרב ופתן, וחרב נקמות להחרים רשעים.
(ל) כל אלה לצורכם נבראו, והמה באוצר ולעת יפקדו.", + "בצותו אתם ישישו, ובחקם לא ימרו פיו.", + "על כן מראש התיצבתי, והתבוננתי ובכתב הנחתי.", + "מעשה אל כלם טובים, לכל צורך בעתו יספיק.", + "אל לאמר זה רע מה זה, כי הכל בעתו יגביר.", + "עתה בכל לב הרנינו, וברכו את שם הקדוש." + ], + [ + "עסק גדול חלק אל, ועל כבד על בני אדם.", + "מיום צאתו מרחם אמו, עד יום שובו אל אם כל חי.", + "מיושב כסא לגבה, עד לשוב עפר ואפר.", + "מעוטה צניף וציץ, ועד עוטה שמלת עור.", + "אך קנאה דאגה ופחד, אימת מות תחרה ורב.
(ה) ועת נוחו על משכבו, שינת לילה תשנה רעתו.", + "מעט לריק כרגע ישקוט, ומבין בהלות לבו נרעש.
(ו) מעט טע מחזיון נפשו, כשריד בורח מפני רודף.", + "עוד עורך מלחמה והקיץ, ואימה אין ומצא מנוח.", + "[ועם כל בשר דאגתם עמם, ועשרם מניד שנתם].", + "דבר ודם חרחר וחרב, שד ושבר רעה ומות.", + "על רשע נבראה רעה, ובעבור תמוש כלה.", + "כל מארץ אל ארץ ישוב, ואשר ממרום אל מרום.", + "", + "מחיל אל חיל כנחל איתן, ומאפיק אדיר בחזיז קולות.", + "עם עם שאתו כפים יגזלו, כי פתאם לנצח יתם.", + "נוצר מחמס לא ינקה, כי שרש חנף על שן תלע.", + "כקרדמות על מטעי נחל, מפני כל מטר נדעכו.", + "וחסד לעולם לא ימוט, וצדקה לעד תכון.", + "חיי יין ושכר ימתקו, ומשניהם מוצא אוצר.", + "ילד ועיר יעמידו שם, ומשניהם מוצא חכמה.
(יט) שגר ונטע יפריחו שם, ומשניהם אשה נחשקת.", + "יין ושכר יעליצו לב, ומשניהם אהבת דודים.", + "חליל ונבל יעריבו שיר, ומשניהם לשון ברה.", + "יפי ותאר יחמידו עין, ומשניהם צמחי שדה.", + "עמית ורע לעת ינהגו, ומשניהם אשה משכלת.", + "אח ושותף לעת צרה, ומשניהם צדק מצלת.", + "זהב וכסף יעמידו רגל, ומשניהם עצה טובה.", + "חיל וכח יגדלו לב, ומשניהם יראת אלהים.
(כו) אין ביראת אלהים מחסור, ואין לבקש עמה משען.", + "יראת אלהים כעדן ברכה, ועל כל כבוד חפתה.", + "חיי מכי מתן אל תחי, טוב נאסף כמסתולל.
[א כל ימי עני רעים, בן סירא אומר אף לילות.
ב בשפל גנים גנו, ובמרום הרים כרמו.
ג ממטר גנים לגנו, ומעפר כרמו לכרמים.]", + "איש משגיח על שלחן זר, אין חייו למנות חיים.
(כט) מעוג לנפש מטעמו, לאיש יודע סוד מעים.", + "לאיש עוז נפש תמתיק שאלה, ובקרבו תבער כמו אש." + ], + [ + "חיים למות, מה מר זכרך, לאיש שוקט על מכונתו.
(א) איש שליו ומצליח בכל, ועוד בו חיל לקבל תענוג.", + "האח למות, כי טוב חקיך, לאיש אונים וחסר עצמה.
(ב) איש כושל ינקש בכל, סורב ואובד תקוה.", + "אל תפחד ממות חקיך, זכור כי ראשנים ואחרנים עמך.", + "זה חלק כל בזר מאל, ומה תמאס בתורת עליון.
(ד) לאלף שנים מאה ועשר, איש תוכחות בשאול חיים.", + "נין נמאס דבר רעים, ונכד אויל במגור רשע.", + "מבן עול ממשלת רע, וריש עם זרעו תמיד.", + "אב רשע יקוב ילד, כי בגללו לחרפה.", + "אוי לכם אנשי רשע, אשר עזבתם תורת עליון.", + "אם תפרו על ידי אסון, ואם תולידו לאנחה.
(ט) אם תכשלו לשמחת עולם, ואם תמותו לקללה.", + "כל מאפס אל אפס ישוב, כן חנף מתהו אל תהו.", + "הבל אדם בגויתו, אך שם חסד לא יכרת.", + "פחד על שם כי הוא ילוך, מאלפי אוצרות חכמה.", + "טובת חי ימי מספר, וטובת שם ימי אין מספר.", + "חכמה טמונה ואוצר מוסתר, מה תועלה בשתיהם.", + "טוב איש מצפין אולתו, מאיש מצפין חכמתו מוסר בשת.", + "מוסר בשת שמעו בנים, והכלמו על משפטי.
(טז) לא כל בשת נאה לשמור, ולא כל הכלם נבחר.", + "בוש מאב ואם, אל זנות, מנשיא יושב אל כחש.", + "מאדון וגברת על שקר, מעדה ועם על פשע.
(יח) מחבר ורע על מעל, וממקום תגור על זר.", + "מהפר אלה וברית, ממטה אציל אל לחם.", + "ממנוע מתת שאלה, מהשב אפי רעך.", + "מהשבית מחלקת ומנה, משואל שלום מהחריש.
(כא) מהביט אל פני זרה, ומהתקרב אל שפחתה.", + "מאוהב על דברי חרפה, ומאחרי מתת אח מנאץ.", + "משנות דבר תשמע, ומחסוף כל סוד עצה.", + "והיית בוש באמת, ומצא חן בעיני כל חי.]" + ], + [ + "אך על אלה אל תבוש, ואל תשא פנים וחטא.", + "על תורת עליון וחוק, ועל מצדיק להצדיק רשע.", + "על חשבון חוכר ואדון ואורח, ועל מחלקות נחלה ויש.", + "ועל שחק מאזנים ופלס, ועל תמחות איפה ואבן.", + "על מקנה בין רב למעט, ועל ממחיר ממכר תגר.", + "על אשה רעה חותם חסם, ומקום ידים רפות תפתח.", + "על מקום תפקד יד תספור, ומתת ולקח הכל בכתב.", + "על מוסר פותה וכסיל, ושב וישיש ונוטל עצה בזנות.
(ח) והיית זהיר באמת, ואיש צנוע לפני כל חי.", + "בת לאב מטמנת שקר, דאגה תפריע שנתו.
(ט) בנעוריה פן תגור, ובבתוליה פן לא תנשא.", + "בבתוליה פן תפתה, ובבית בעלה לא תשטה.
(י) בבית אביה פן תהרה, ובבית אישה פן תעצר.", + "בני על בתולתך החזק משמר, פן תעשה לך שם סרה.
(יא) דבת עיר וקללת עם, והושיבתך בעדר שער.", + "מקום תגור אל יהי אשנב, ובית מביט מבוא סביב.
(יב) לכל זכר אל תתן תאר, ובית נשים אל תסתויד.", + "כי מבגד יצא עש, ומאשה רעת אשה.", + "מטוב רוע איש מטוב אשה, ובית מחרפת תביע באשה.", + "אזכור נא מעשי אל, וזה חזיתי ואספרה.
(טו) באומר אלהים רצונו, ופועל רצונו לקחו.", + "שמש זורחת על כל נגלתה, וכבוד ה' על כל מעשיו.", + "לא הספיקו קדושי אל, לספר נפלאות ה'.
(יז) אמץ אלהים צבאיו, להתחזק לפני כבודו.", + "תהום ולב חקר ובכל מערומיהם יתבונן.", + "מחוה חליפות נהיות, ומגלה חקר נסתרות.", + "לא נעדר ממנו כל שכל, ולא חלפו כל דבר.", + "גבורת חכמתו תכן, אחד הוא מעולם.
(כא) לא נוסף ולא נאצל, ולא צריך לכל מבין.", + "הוא חי ועומד לעד, זה על זה חלף טובו.", + "ומי ישבע להביט תואר תואר מרום רקיע על טוהר." + ], + [ + "ועצם שמים מרבים הדרו, ולכל צרך הכל ישמע.
(א) כלם שונים זה מזה, ולא עשה מהם שיסוף.", + "שמש מביע בצורתו וחמה, מה נורא מעשי ה'.", + "בהצהירו ירתיח תבל, לפני חרבו מי יתכלכל.", + "כור נפוח מחם מצוק, שולח שמש ידליק הרים.
(ד) לשאון מאור תגמר נושבת, ומנורה תכוה עין.", + "כי גדול ה' עושהו, ובדבריו ינצח אביריו.", + "וגם ירח ירח עתות שבות, ממשלת קץ ואות עולם.", + "בם מועד וזמני חוק, וחפץ עשיו בתקופתו.", + "חדש בחדשו הוא מתחדש, מה נורא בהשתנותו.
(ח) כלי צבא נבלי מרום, מרצף רקיע מזהירתו.", + "תואר שמים והדר כוכב, ואורו מזהיר במרומי אל.", + "בדבר אל יעמד חק, ולא ישח באשמרותם.", + "ראה קשת וברך עושיה, כי מאד נאדרה בהוד.", + "חוק הקיפה בכבודה, ויד אל נטתה בגבה.", + "גבורתו תתוה ברק, ותנצח זיקות במרום.", + "למען ברא אוצר, ויעף עבים כצפרים.", + "[בכחו יתן לענן עז, להשליך אבני אלגביש].", + "קול רעמו יחיל ארצו, זלעפות צפון סופה וסערה.", + "ברשף יניף שלגו, וכארבה ישכון דירתו.", + "תואר לבנה יגהה עינים, וממטרו יהמה לב.", + "אד כפור כמלח ישכון, ויציץ כתמר ציצים.", + "צינת רוח צפון ישיב, וכרקב יקפיא מקורו.
(כ) על כל מעמד מים יקרים, וכשריון ילבש מקוה.", + "יבול הרים בחרב ישיק, ונוה צמחים בלהבה.", + "מרפא כל – מערף ענן טל, פורע לדשן שרב.", + "מחשבתו משיק רבה, ויט בתהום איים.", + "יורדי הים יספרו קצהו, לשמע אזנינו נשתומם.", + "שם פלאות תמהי מעשהו, מין כל חי וגבורות רבה.", + "למענו יצלח מלאך, ובדבריו יפעל רצון.", + "עוד כאלה לא נוסף, וקץ דבר הוא הכל.", + "נגדלה עוד כי לא נחקור, והוא גדול מכל מעשיו.", + "נורא ה' מאד מאד, ונפלאות דבריו.", + "מגדלי ה' הרימו קול, בכל תוכלו כי יש עוד.", + "מרומים החליפו כח ואל תלאו, כי לא תחקרו.", + "רוב נפלאות כאלה, מעט ראיתי ממעשיו.", + "את הכל עשה ה', וליראיו נתן חכמה שבח אבות עולם." + ], + [ + "אהללה נא אנשי חסד, אבותינו בדורותם.", + "רב כבוד חלק עליון, וגדלו מימות עולם.", + "דורי ארץ במלכותם, ואנשי שם בגבורתם.
(ג) היועצים בתבונתם, וחוזי כל בנבואתם.", + "שרי גוים במזמתם, ורוזנים במחקרותם.
(ד) חכמי שיח בספרתם, ומושלים במשמרותם.", + "חוקרי מזמור על חוק, נושאי משל בכתב.", + "אנשי חיל וסמכי כח, ושוקטים על מכונתם.", + "כל אלה בדורם, ומימיהם תפארתם.", + "יש מהם הניחו שם, להשתענות בנחלתם.", + "ויש מהם אשר אין לו זכר, וישבתו כאשר שבתו.", + "כאשר לא היו היו, ובניהם מאחריהם.", + "וולם אלה אנשי חסד, ותקותם לא תשבת.", + "עם זרעם נאמן טובם, ונחלתם לבני בניהם.", + "עד עולם יעמד זכרם, וצדקתם לא תשכח.", + "גויתם בשלום נאספו, ושמם חי לדור ודור.", + "חכמתם תשנה עדה, ותהלתם יספר קהל.", + "חנוך נמצא תמים, והתהלך עם יהוה, ונלקח, אות דעת לדור ודור.", + "נח צדיק נמצא תמים, לעת כלה היה תחליף.
(יז) בעבורו היה שארית, ובבריתו חדל מבול.", + "באות עולם נכרת עמו, לבלתי השחית כל בשר.", + "אברהם אב המון גוים, לא נתן בכבודו מום.", + "אשר שמר מצות עליון, ובא בברית עמו.
(כ) בבשרו כרת לו חק, ובניסוי נמצא נאמן.", + "על כן בשבועה הקים לו, לברך בזרעו גוים.
(כא) להנחילם מים עד ים, ומנהר עד אפסי ארץ.", + "וגם ליצחק הקים בן, בעבור אברהם אביו.
(כב) ברית כל ראשון נתיו, וברכה נחה על ראש ישראל.", + "ויכוננהו בברכה, ויתן לו נחלתו.
(כג) ויציבהו לשבטים, לחלק שנים עשר.", + "ויוצא ממנו איש, מוצא חן בעיני כל חי." + ], + [ + "אהוב אלהים ואנשים, משה זכרו לטובה.", + "ויכבדהו אלהים, ויאמצהו במרומים.", + "בדבריו האותות מהרו, ויחזקהו לפני מלך.
(ג) ויצוהו אל העם, ויראו את כבודו.", + "באמונתו ובענותו, בחר בו מכל בשר.", + "וישמיעהו את קולו, ויגישהו לערפל.
(ה) וישם בידו מצוה, תורת חיים ותבונה.
(ה) ללמד ביעקב חוקיו, ועדותיו ומשפטיו לישראל.", + "וירם קדוש את אהרן / למטה לוי, וישימהו לחק עולם.", + "ויתן עליו הוד, וישרתהו בכבודו.
(ז) ויאזרהו בתועפות ראם, וילבישהו פעמונים.", + "וילבישהו כליל תפארת, ויפארהו בכבוד ועוז.
(ח) מכנסים כתנות ומעיל, ויקיפהו פעמונים.", + "ורמונים המון סביב, לתת נעינה בצעדיו.", + "בגדי קודש זהב תכלת, וארגמן מעשה חשב.
(י) חשן משפט אפוד ואזור, ושני תולעת מעשה אורג.", + "אבני חפץ על החשן, פתוחי חותם במלואים.
(יא) כל אבן יקרה לזכרון, בכתב חרות למספר בני ישראל.", + "עטרת פז מעיל ומצנפת, וציץ חרות חותם קדש.
(יב) הוד כבוד ותהלת עז, מחמד עין ומכלל יופי.", + "לפניו לא היה כן, כן לעולם לא ילבשם זר.
(יג) האמין לו ולבניו כזה, וכן בניו לדורותם.", + "מנחתו כליל תקטר, בכל יום צמיד פעמים.", + "וימלא משה את ידו, וימשחהו בשמן הקדש.
(טו) ותהי לו ברית עולם, ולזרעו כימי שמים.", + "לשרת ולכהן לו,ולברך את עמו בשמו.
(טז) ויבחר בו מכל חי, להגיש עלה וחלבים.", + "ולהקטיר ריח ניחח ואזכרה, ולכפר על בני ישראל.
(יז) ויתן לו מצותיו, וימשילהו בחוק ומשפט.", + "וילמד את עמו חק, ומשפט את בני ישראל.
(יח) ויחרו בו זרים, ויקנאו בו במדבר.", + "אנשי דתן ואבירם, ועדת קרח בעזוז אפם.
(יט) וירא יהוה ויתאנף, ויכלם בחרון אפו.", + "ויבא להם אות, ויאכלם בשביב אשו.
(כ) ויוסף לאהרן כבודו, ויתן לו נחלתו.", + "ראשית קדש נתן לו לחם, אשי יהוה יאכלון.
(כא) לחם פנים חלקו, ומתנה לו ולזרעו.", + "אך בארצם לא ינחל, ובתוכם לא יחלק נחלה.
(כב) אשי יהוה חלקו ונחלתו, בתוך בני ישראל.", + "וגם פינחס בן אלעזר, בגבורה נחל שלישי.
(כג) בקנאו לאלוה כל, ויעמוד בפרץ עמו.", + "אשר נדבו לבו, ויכפר על בני ישראל.
(כד) לכן גם לו הכין חק, ברית עולם לכלכל מקדש.", + "אשר תהיה לו ולזרעו, כהונה גדולה על עולם.
(כה) וגם בריתו עם דוד, בן ישי למטה יהודה.", + "נחלת אש לפני כבודו, נחלת אהרן לכל זרעו.
(כו) ועתה ברכו נא, את יהוה הטוב.", + "המעטר אתכם כבוד, ויתן לכם חכמת לב.
(כז) למען לא ישכח טובכם, וגבורתכם לדורות עולם." + ], + [ + "גבור בן חיל יהושע בן נון, משרת משה בנבואה.
(א) אשר נוצר להיות בימיו, תשועה גדולה לבחיריו.", + "להנקם נקמי אויב, ולהנחיל את ישראל.
(ב) מה נהדר בנטותו יד, בהניפו כידון על עיר.", + "מי הוא לפניו יתיצב, כי מלחמות יהוה נלחם.", + "הלא בידו עמד השמש, יום אחד כשנים היה.", + "כי קרא אל אל עליון, כאכפה לו אויביו מסביב.
(ה) ויענהו אל עליון, באבני ברד ואלגביש.", + "השליך על גוי אויב, ובנוסם האביד כולם.
(ו) למען דעת כל גוי חרם, כי צופה יהוה מלחמתם.", + "וגם כי מלא אחרי אל, ובימי משה עשה חסד.
(ז) הוא וכלב בן יפנה, להתיצב בפרע קהל.", + "להשיב חרון מעדה, ולהשבית דבה רעה.
(ח) לכן גם הם בשנים נאצלו, משש מאות אלף רגלי.", + "להביאם אל נחלתם, ארץ זבת חלב ודבש.
(ט) ויתן לכלב עצמה, ועד שיבה עמדה עמו.", + "להדריכו על במתי ארץ, וגם זרעו ירש נחלה.
(י) למען דעת כל זרע יעקב, כי טוב למלא אחרי יהוה.", + "והשופטים איש בשמו, כל אשר לא נשא לבו.
(יא) ולא נסוג מאחרי אל, יהי זכרם לברכה.", + "[תפרחנה עצמותם כשושנה], ושמם תחליף לבניהם.", + "אוהב עמו ורצוי עושהו, המשואל מבטן אמו.
(יג) נזיר יהוה בנבואה, שמואל שופט ומכהן.
(יג) בדבר אל הכין ממלכת, וימשח נגידים על עם.", + "במצות יהוה צוה עדה, ויפקד אלהי יעקב.", + "באמונת פיו דרוש חזה, וגם בדברו נאמן רועה.", + "וגם הוא קרא אל אל, כאפכה לו אויביו מסביב.
(טז) בעלתו טלה חלב, וירעם משמים יהוה.", + "בפרע אדיר נשמע קולו, ויכנע נציבי צר, ויאבד כל סרני פלשתים.", + "ועת נוחו על משכבו, העיד יהוה ומשיחו.", + "כפר ונעלם ממי לקחתי, וכל אדם לא ענה בו.
(יט) וגם עד עת קצו, נכון נמצא בעיני יהוה.", + "ובעיני כל חי, וגם אחרי מותו נדרש.", + "ויגד למלך דרכיו, וישא מארץ קולו בנבואה." + ], + [ + "וגם אחריו עמד נתן, להתיצב לפני דוד.", + "כי כחלב מורם מקדש, כן דוד מישראל.", + "לכפירים שחק כגדי, ולדבים כבני בשן.", + "בנעוריו הכה גבור, ויסר חרפת עולם.
(ד) בהניפו ידו על קלע, וישבר תפארת גלית.", + "כי קרא אל אל עליון, ויתן בימינו עז.
(ה) להדוף את איש יודע מלחמות, ולהרים את קרן ישראל.", + "על כן ענו לו בנות, ויכנוהו ברבבה.
(ו) בעטותו צניף נלחם, ומסביב הכניע צר.", + "ויתן בפלשתים ערים, ועד היום שבר קרנם.", + "בכל מעשהו נתן הודות, לאל עליון באמרי כבוד.
(ח) בכל לבו אוהב עשהו, וכבל יום הודה לו בזמירות.", + "בגינות שיר הכין לפני מזבח, וקול מזמור ונבלים תקן.", + "ויתן לחגים בכל שנה ושנה, הוד פאר וכבוד.
(י) בהללו את שם קדשו, לפני בקר ירן משפט.", + "גם יהוה העביר פשעו, וירם לעולם קרנו.
(יא) ויתן לו חוק ממלכת, וכסאו הכין עד ירושלים.", + "וּבַעֲבוּרוֹ עָמַד אַחֲרָיו, בֵּן מַשְׂכִּיל שׁוֹכֵן לָבֶטַח.", + "שְׁלֹמֹה מלך בימי שלוה, ואל הניח לו מסביב.", + "אשר הכין בית לשמו, ויצב לעד מקדש.", + "מה חכמת בנעוריך, ותצף כיאר מוסר.", + "ארץ כסית בחכמתך, ותקלס במרום שירה.", + "בשיר משל חידה ומליצה, עמים הסערתה.", + "נקראת בשם הנכבד, הנקרא על ישראל.
(יח) ותצבר כברזל זהב, וכעפרת הרבית כסף.", + "ותתן לנשים כסלך, ותמשילם בגויתך.", + "ותתן מום בכבודך, ותחלל את יצועיך.
(כ) להביא אף על צאצאיך, ואנחה על משכבך.", + "לחלק העם לשני שבטים, ומאפרים ממלכת חמס.", + "אבל אל לא יטוש חסד, ולא יפיל מדבריו ארצה.
(כב) לא יכרית לבחיריו נין ונכד, וזרע אובהו לא ישמיד.", + "ויתן ליעקב שארית, ולבית דוד ממנו שרש.
(כג) וישכב שלמה מיושש, ויעזב אחריו מנון.", + "רחב אולת וחסר בינה, רחבעם הפריע בעצתו עם.
(כד) עד אשר קם, אל יהי לו זכר.
(כד) ירבעם בן נבט, אשר חטא והחטיא את ישראל.", + "ויתן לאפרים מכשול, להדיחם מאדמתם.
(כה) ותגדל חטאתו מאד, ולכל רעה התמכר." + ], + [ + "עד אשר קם נביא כאש, ודבריו כתנור בוער.", + "וישבר להם מטה לחם, ובקנאתו המעיטם.", + "בדבר אל עצר שמים, ויורד שלוש אשות.", + "מה נורא אתה אליהו, ואשר כמוך יתפאר.", + "המקים גוע ממות, ומשאול כרצון יהוה.", + "המוריד מלכים על שחת, ונכבדים ממטותם.", + "המושח מלא תשלומות, ונביא תחליף תחתיך.", + "השמע בסיני תוכחות, ובחורב משפטי נקם.", + "הנלקח בסערה מעלה, ובגדודי אש שמים.", + "הכתוב נכון לעת, להשבית אף לפני חרון אל.
(י) להשיב לב אבות על בנים, ולהכין שבטי ישראל.", + "אשרי ראך ומת, ואשריך כי חיה תחיה.", + "אליהו שבאוצר נסתר, ונמלא רוחו אלישע.
(יב) פי שנים אותות הרבה, ומופתים כל מוצא פיהו.", + "מימיו לא זע מכל, ולא משל ברוחו כל בשר.
(יג) כל דבר לא נפלא ממנו, ומתחתיו נברא בשרו.", + "בחייו עשה נפלאות, ובמותו תמהי מעשה.", + "בכל זאת לא שב העם, ולא חדלו מחטאתם.
(טו) עד אשר נסחו מארצם, ויפוצו בכל הארץ.", + "וישאר ליהודה מזער, ועוד לבית דוד קצין.
(טז) ויש מהם עשו יושר, ויש מהם הפליאו מעל.", + "יחזקיהו חזק עירו, בהטות אל תוכה מים.
(יז) ויחצב כנחשת צורים, ויחסום הרים מקוה.", + "בימיו עלה סנחריב, וישלח את רבשקה.
(יח) ויט ידו על ציון, ויגדף אל בגאונו.", + "אז נמוגו בגאון לבם, ויחילו כיולדה.", + "ויקראו אל אל עליון, ויפרשו אליו כפים.", + "ויך את מחנה אשור, ויהמם במגפה.", + "כי עשה יחזקיהו את הטוב, ויחזק בדרכי דוד.
(כב) [כאשר צוהו ישעיה הנביא, המהלל בנביאים.]", + "[בימיו עמד השמש, ונוסף על חיי המלך.]", + "ברוח גבורה חזה אחרית, וינחם אבלי ציון.", + "עד עולם הגיד נהיות, ונסתרות לפני בואן." + ], + [ + "שם יאשיהו כקטורת סמים, וממלה מעשה רוקח.
(א) בחך כדבש ימתיק זכרו, וכמזמור על משתה היין.", + "כי נחל על משובתינו, וישבת תועבות הבל.", + "ויתם אל אל לבו, ובימי חמס עשה חסד.", + "לבד מדויד יחזקיהו, ויאשיהו כלם השחיטו.
(ד) ויעזבו תורת עליון / מלכי יהודה, עד תמם.", + "ויתן קרנם לאחור, וכבודם לגוי נבל נכרי.", + "ויציתו קרית קדש, וישמו ארחתיה.
(ו) ביד ירמיהו כי ענוהו, והוא מרחם נוצר נביא.", + "לנתוש ולנתוץ ולהאביד להרוס, וכן לבנות לנטע ולהשגיב.", + "וחזקאל ראה מראה, ויגד זני מרכבה.", + "וגם הזכיר את איוב, ומכלכל כל דרכי צדק.", + "וגם שנים עשר הנביאים, תהי עצמתם פרחת מתחתם.
(י) אשר החלימו את יעקב, וישגבהו באמונת תקוה.", + "[מה נהללה את זרבבל, והוא על יד ימין כחותם.]", + "[גם יהושע בן יהוצדק, אשר במצוק הקימו מזבח.]
(יב) וירימו היכל קדש, ומכונן לכבוד עולם.", + "נחמיה יאדק זכרו, המקים את חרבתינו.
(יג) וירפא את הריסתינו, ויצב דלתים ובריח.", + "מעט נוצרו על הארץ כחנוך, וגם הוא נלקח פנים.", + "כיוסף אם נולד גבר, וגם גויתו נפקדה.", + "ושם ושת ואנוש נפקדו, ועל כל חי תפארת עמם." + ], + [ + "גְּדוֹל אֶחָיו וְתִפְאֶרֶת עַמּוֹ, שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָנָן הַכֹּהֵן.
(א) אֲשֶׁר בְּדוֹרוֹ נִפְקַד הַבָּיִת, וּבְיָמָיו חֻזַּק הֵיכָל.", + "אֲשֶׁר בְּדוֹרוֹ נִכְרָה מִקְוֶה, וְשִׂיחַ כַּיָּם בַּהֲמוֹנוֹ.", + "אֲשֶׁר בְּיָמָיו נִבְנָה קִיר / פִּנּוֹת, מָעוֹן, כְּהֵיכַל מֶלֶךְ.", + "הַדּוֹאֵג לְעַמּוֹ מֵחֶתֶף, וּמְחַזֵּק עִירוֹ מִצָּר.", + "מַה נֶהְדַּר בְּהַשְׁגִּיחוֹ מֵאֹהֶל, וּבְצֵאתוֹ מִבֵּית הַפָּרֹכֶת.", + "כְּכוֹכָב אוֹר מִבֵּין עָבִים, וּכְיָרֵחַ מָלֵא בִּימֵי מוֹעֵד.", + "כְּשֶׁמֶשׁ מְשַׁקֶּרֶת אֶל הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וּכְקֶשֶׁת נִרְאֲתָה בֶעָנָן.", + "כְּנֵץ בַּעֲנָפוֹ בִּימֵי מוֹעֵד, וּכְשׁוֹשָׁן עַל יִבְלֵי מָיִם.
(ח) כְּפֶרַח לְבָנוֹן בִּימֵי קָיִץ, וּכְאֵשׁ לְבוֹנָה עַל הַמִּנְחָה.", + "כִּכְלִי זָהָב מְפֻתָּח וְאַנְטִיל, הַנֶּאֱחָז עַל אַבְנֵי חֵפֶץ.", + "כְּזַיִת רַעֲנָן מָלֵא גַרְגַּר, וּכְעֵץ שָׁמֵן מְרַוֶּה עָנָף.", + "בַּעֲטוֹתוֹ בִּגְדֵי כָבוֹד, וְהִתְלַבְּשׁוֹ בִּגְדֵי תִפְאָרֶת.
(יא) בַּעֲלוֹתוֹ עַל מִזְבַּח הוֹד, וַיֶּהְדַּר עֲזֶרֶת מִקְדָּשׁ.", + "בְּקַבְּלוֹ נְתָחִים מִיַּד אֶחָיו, וְהוּא נִצָּב עַל מַעֲרָכוֹת.
(יב) סָבִיב לוֹ עֲטֶרֶת בָּנִים, כִּשְׁתִילֵי אֲרָזִים בַּלְּבָנוֹן.
(יב) וַיַּקִּיפוּהוּ בְּעַרְבֵי נָחַל, כָּל-בְּנֵי אֲהַרֹן בִּכְבוֹדָם.", + "וְאִשֵּׁי יְהֹוָה בְּיָדָם, נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.", + "עַד כַּלּוֹתוֹ לְשָׁרֵת מִזְבֵּחַ, וּלְסַדֵּר מַעַרְכוֹת עֶלְיוֹן.", + "אָז יָרִיעוּ בְנֵי אֲהַרֹן / הַכֹּהֲנִים, בַּחֲצֹצְרוֹת מִקְשֶׁה.", + "וַיָּרִיעוּ וַיַּשְׁמִיעוּ קוֹל אַדִּיר, לְהַזְכִּיר לִפְנֵי עֶלְיוֹן.", + "כָּל בָּשָׂר יַחְדָּו נִמְהָרוּ, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה.
(יז) לְהִשְׁתַּחֲוֹת לִפְנֵי עֶלְיוֹן, לִפְנֵי קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.", + "וַיִּתֵּן הַשִּׁיר קוֹלוֹ, וְעַל הֲמּוֹן הֶעֱרִיכוּ נֵרוֹ.", + "וַיָּרֹנּוּ כָּל עַם הָאָרֶץ, בִּתְפִלָּה לִפְנֵי רַחוּם.
(יט) עַד כַּלּוֹתוֹ לְשָׁרֵת מִזְבֵּחַ, וּמִשְׁפָּטָיו הִגִּיעַ אֵלָיו.", + "אָז יָרַד וְנָשָׂא יָדָיו, עַל כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.
(כ) וּבִרְכַּת יְהֹוָה בִּשְׂפָתָיו, וּבְשֵׁם יְהֹוָה הִתְפָּאֵר.", + "וַיִּשְׁנוּ לִנְפּוֹל שֵׁנִית, בְּרָכוֹת לָקַחַת מִפָּנָיו.", + "עַתָּה בָּרְכוּ נָא, אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
(כב) הַמַּפְלִיא לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ, הַמְגַדֵּל אָדָם מֵרֶחֶם וַיַּעֲשֵׂהוּ בִּרְצוֹנוֹ.", + "יִתֵּן לָכֶם חָכְמַת לֵבָב, וִיהִי שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם.", + "יֵאָמֵן עִם שִׁמְעוֹן חַסְדּוֹ, וְיָקֶם לוֹ בְּרִית פִּינְחָס.
(כד) אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת לוֹ, וּלְזַרְעוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם.", + "בִּשְׁנֵי גוֹיִם קָצָה נַפְשִׁי, וְהַשְּׁלִישִׁית אִינֶנּוּ עָם.", + "יוֹשְׁבֵי שֵׂעִיר וּפְלֶשֶׁת, וְגוֹי נָבָל הַדָּר בִּשְׁכֶם.", + "מוּסַר שֵׂכֶל וּמוֹשֵׁל אוֹפַנִּים, לְשִׁמְעוֹן בֶּן יֵשׁוּעַ, בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן סִירָא.
(כז) אֲשֶׁר נִיבַּע בִּפְתוֹר לְבָן, וַאֲשֶׁר הִבִּיעַ בִּתְבוּנוֹת.", + "אַשְׁרֵי אִישׁ בְּאֵלֶּה יֶהְגֶּה, וְנוֹתֵן עַל לִבּוֹ יֶחְכָּם." + ], + [ + "אֲהַלְלֶךָּ אֱלֹהֵי יִשְׁעִי, אוֹדְךָ אֱלֹהֵי אָבִי.
(א) אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ מָעוֹז חַיַּי, כִּי פָדִיתָ מִמָּוֶת נַפְשִׁי.", + "חָשַׂכְתָּ בְשָׂרִי מִשַּׁחַת, וּמִיַּד שְׁאוֹל הִצַּלְתָּ רַגְלִי.
(ב) פִּצִּיתַנִי מִדִּבַּת עָם, מִשּׁוֹט דִּבַּת לָשׁוֹן וּמִשְּׂפַת שָׂטֵי כָזָב.
(ב) נֶגֶד קָמַי הָיִיתָה לִּי, עֲזַרְתַּנִי כְּרוֹב חַסְדֶּךָ.", + "מִמּוֹקֵש צוֹפֵי צַלְעִי, וּמִּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי.
(ג) מֵרַבּוֹת צָרוֹת הוֹשַׁעְתָּנִי, וּמִמְּצוּקוֹת שַׁלְהֶבֶת מִסָּבִיב.", + "מְכַבּוֹת אֵשׁ לְאֵין פֶּחָה, מֵרֶחֶם תְּהוֹם לְאִמִּי.", + "מִשִׂפְתֵי זִמָּה וְטֹפְלֵי שֶׁקֶר, וְחִצֵּי לְשוֹן מִרְמָה.", + "וַתִּגַּע לַמָּוֶת נַפְשִׁי, וְחַיָּתִי לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת.", + "וָאֶפְנֶה סָבִיב וְאֵין עוֹזֵר לִי, וַאֲצַפֶּה סוֹמֵךְ וְאָיִן.", + "וָאֶזְכְּרָה אֶת רַחֲמֵי יְהֹוָה, וַחֲסָדָיו אֲשֶׁר מֵעוֹלָם.
(ח) הַמַּצִּיל אֶת חוֹסֵי בוֹ, וַיִּגְאָלֵם מִכָּל רָע.", + "וְאָרִים מֵאֶרֶץ קוֹלִי, וּמִּשַּׁעֲרֵי שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי.", + "וַאֲרוֹמֵם: יְהֹוָה אָבִי אַתָּה! כִּי אַתָּה גִּבּוֹר יִשְׁעִי.
(י) אַל תַּרְפֵּנִי בְּיוֹם צָרָה, בּיוֹם שׁוֹאָה וּמְשׁוֹאָה.", + "אֲהַלְלָה שִׁמְךָ תָּמִיד, וְאֶזְכָּרְךָ בִּתְפִלָּה.
(יא) אָז שָׁמַע קוֹלִי יְהֹוָה, וַיַּאֲזִין אֶל תַּחֲנוּנָי.", + "וַיִּפְדֵּנִי מִכָּל רָע, וַיְמַלְּטֵנִי בְּיוֹם צָרָה.
(יב) עַל כֵּן הוֹדֵיתִי וַאֲהַלְלָה, וַאֲבָרְכָה אֶת שֵׁם יְהֹוָה.
הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְאֵל הַתִּשְׁבָּחוֹת, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְשׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְיוֹצֵר הַכֹּל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְגוֹאֵל יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לִמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְבוֹנֶה עִירוֹ וּמִקְדָּשׁוֹ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לַמַּצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית דָּוִד, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְבוֹחֵר בִּבְנֵי צָדוֹק לְכֹהֵן, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְמָגֵן אַבְרָהָם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְצוּר יִצְחָק, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְאַבִּיר יַעֲקֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְבוֹחֵר בְּצִיּוֹן, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְמֶלֶךְ מַלְכֵי מְלָכִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרוֹבוֹ, הַלְלוּ-יָהּ.", + "אֲנִי נַעַר הָיִיתִי [וָאוֹהַב חָכְמָה], וְחָפַצְתִּי בָהּ וּבִקַּשְׁתִיהָ.
(יג) בַּאֲמִתָּהּ דָּרְכָה רַגְלִי, אֲדֹנָי מִנְּעוּרַי חָכְמָה לָמַדְתִּי.", + "וָאֶתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּנְעֻרוֹתָי, וְהַרְבֵּה מָצָאתִי דֵעָה.", + "", + "", + "עֻלָּהּ הָיָה לִי לְכָבוֹד, וְלִמְלַמְּדַי אֶתֵּן הוֹדָאָה.", + "חָשַׁבְתִּי לְהִיטֶיב [דַּרְכִּי], וְלֹא אַהֲפֹךְ כִּי אֶמְצָאֶנּוּ.", + "חַשְׁקָה נַפְשִׁי בָּהּ, וּפָנַי לֹא אַהֲפֹך מִמֶּנָּה.", + "נַפְשִׁי נָתַתִּי אַחֲרֶיהָ, וּלְנֵצַח נְצָחִים לֹא אַטֶּה מִמֶּנָּה.
(כ) וּבְטָהֳרָה מְצָאתִיהָ, וְלֵב קָנִיתִי לָהּ מִתְּחִלָּתָהּ.", + "מֵעַי יֵחַמּוּ כַּתַּנּוּר לְהַבִּיט בָּהּ, בַּעֲבוּר כֵּן לֹא אֶעֶזְבֶנָּה.", + "נָתַן יְהֹוָה לִי שְׂכַר שִׂפְתוֹתָי, בַּעֲבוּר כֵּן קְנִיתִיהָ קִנְיָן טוֹב.", + "פְּנוּ אֵלַי סְכָלִים, וְלִינוּ בְּבֵית מִדְרָשִׁי.", + "עַד מָתַי תַחְסְרוּן מִן אֵלּוּ וְאֵלּוּ, וְנַפְשְׁכֶם צְמֵאָה מְאֹד תִּהְיֶה.", + "פִּי פָתַחְתִי וְדִבַּרְתִּי בָהּ, קְנוּ לָכֶם חָכְמָה בְּלֹא כָסֶף.", + "וְצַוְּארֵיכֶם בְּעֻלָּהּ הָבִיאוּ, וּמַשָּׂאָהּ תִּשָּׂא נַפְשְׁכֶם.
(כו) קְרוּבָה הִיא לִמְבַקְשֶׁיהָ, וְנוֹתֵן נַפְשׁוֹ מוֹצֵא אֹתָהּ.", + "רְאוּ בְעֵינֵיכֶם כִּי קָטֹן הָיִיתִי, וְעָמַדְתִּי בָהּ וּמְצָאתִיהָ.", + "רַבִּים שָׁמְעוּ לִמּוּדִי בִּנְעֻרוֹתָי, וְכֶסֶף וְזָהָב תִּקְנוּ בִי.", + "תִּשְׂמַח נַפְשִׁי בְּשֵׂיבָתִי, וְלֹא תֵבוֹשוּ בְּשִׁירָתִי.", + "מַעֲשֵׂיכֶם עֲשׂוּ בִצְדָקָה, וְהוּא נוֹתֵן לָכֶם שְׂכַרְכֶם בְּעִתּוֹ.
(ל) בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם, וּמְשֻׁבָּח שְׁמוֹ לְדֹר וָדֹר.", + "עַד הֵנָּה דִּבְרֵי שִׁמְעוֹן / בֶּן יֵשׁוּעַ שֶׁנִּקְרָא בֶּן סִירָא.", + "חָכְמַת שִׁמְעוֹן בֶּן יֵשׁוּעַ / בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן סִירָא.", + "יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ / מִעַתָּה וְעַד עוֹלָם." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/Hebrew/The Wisdom of Ben Sira, Cambridge University Press, 1899.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/Hebrew/The Wisdom of Ben Sira, Cambridge University Press, 1899.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..a486bf67c31ae96a54278d60711ab37bb9798bce --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/Hebrew/The Wisdom of Ben Sira, Cambridge University Press, 1899.json @@ -0,0 +1,60 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Ben Sira", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001966524 ", + "versionTitle": "The Wisdom of Ben Sira, Cambridge University Press, 1899", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": false, + "direction": "rtl", + "heTitle": "בן סירא", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "אש לוהטת יכבו מים כן צדקה תכפר חטאת.", + "פועל טוב יקראנו בדרכיו ובעת מוטו ימצא משען." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/Hebrew/merged.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..cd6c72d67ee4207c8c687432fcd192820d215a55 --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Ben Sira/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,1259 @@ +{ + "title": "Ben Sira", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ben_Sira", + "text": [ + [ + "[כָּל חָכְמָה מֵיהֹוָה, וִעמּוֹ הִיא לְעוֹלָמִים.]", + "[חוֹל יַמִּים וְנִטְפֵי מָטָר, וִימוֹת עוֹלָם מִי יִמְנֶה.]", + "[רוּם שָׁמַיִם וְרֹחַב אָרֶץ, וְעֹמֶק תְּהוֹם מִי יַחֲקֹר.]", + "[מִכָּל אֵלֶּה רַבָּה הַחָכְמָה, וְגָבְרָה הָאֱמֶת מֵעוֹלָם.]", + "[שֹׁרֶשׁ הַחָכְמָה לְמִי נִגְלָה, וּמַעֲרֻמֶּיהָ מִי יָדַע.]", + "[אֶחָד הוּא נוֹרָא בִּלְבַדּוֹ, אֱלֹהִים מוֹשֵׁל עַל כָּל אוֹצָרֶיהָ.]", + "[הוּא בְחָנָהּ וְרָאָהּ וְסְפָרָהּ, וּנְתָנָהּ לְאֹהֲבָיו.]", + "[אֶל כָּל בָּשָׂר כִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ, וַיִּתְּנָהּ לְאֹהֲבָיו.]", + "", + "", + "[יִרְאַת יְהֹוָה כָּבוֹד וִיקָר, וּגְדֻלָּה וְעֲטֶרֶת תִּפְאָרֶת.]", + "[יִרְאַת יְהֹוָה מְשַׂמַּחַת לֵב, וְנוֹתֶנֶת שִׂמְחָה וְחֵן וְאֹרֶךְ יָמִים.]", + "[יְרֵא יְהֹוָה תִּיטַב אַחֲרִיתוֹ, וּבְאַחֲרִית יָמָיו יִתְבָּרָךְ.]", + "[רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה, וְעִם נֶאֱמָנִים נוֹצְרָה בַבָּטֶן.]", + "[עִם אַנְשֵׁי אֱמֶת מֵעוֹלָם הוּכָנָה, וְעִם זַרְעָם נֶאֱמָן חַסְדּוֹ.]", + "[רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה, וּמַרְבָּה שָׁלוֹם וְחַיִּים וּמַרְפֵּא.]", + "[כָּל אוֹצָרֶיהָ תְּמַלֵּא חֶמְדָּה, וַאֲסָמֶיהָ בִּתְבוּאָתָהּ.]", + "[רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה, וּתְרַוֵּה בְּרֹב תְּבוּאָתָהּ.]", + "[מַטּהֵ עֹז הִיא וּמַשְׁעֵנָה, תְּהִלָּה וּכְבוֹד עוֹלָם לְכָל הַהוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ.]", + "[שָׁרְשֶׁיהָ לְעוֹלָם, וַעֲנָפֶיהָ אֹרֶך יָמִים.]", + "[אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יֶהְגֶּה בָּהּ, וְטוֹבָה הִיא לוֹ מִכָּל אוֹצָר.]", + "[אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יִקְרַב אֵלֶיהָ, וּפְקוּדֶיהָ יִשְׁתַּעֲשַׁע.]", + "[עֲטֶרֶת עוֹלָם תָּשִׁית עָלָיו, וּזְכוּת עוֹלָמִים בֵּין קְדוֹשִׁים.]", + "[יִשְׂמַח בָּהּ וְתִשְׂמַח בּוֹ, וּבַל תַּעַזְבֵהוּ לְעוֹלָם וָעֶד.]", + "[מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים יִשְׂמְחוּ בָּהּ, וִיסַפְּרוּ כָּל תְּהִלַּת יְהֹוָה.]", + "[הַסֵּפֶר הַזֶּה כֻּלּוֹ מָלֵא מִמֶּנָּה, אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יִשְׁמַע וְיַעֲשֶׂה.]", + "[שְמָעוּנִי יִרְאֵי אֱלֹהִים, וְהַאֲזִינוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ לִדְבָרַי.]
[מִי הֶחָפֵץ לָרֶשֶׁת אוֹתָהּ, נַחֲלַת עוֹלָם וְשִׂמְחָה רַבָּה.]", + "[כָּל דְבָרַי שְׁמַע וַעֲשֵׂה, וְתִכָּתֵב בְּסֵפֶר הַחַיִּים.]", + "[אֱהַב יִרְאַת יְהֹוָה, וְאַשֵּׁר בָּהּ לִבְּךָ וְאַל תִּירָא.]", + "[קְרַב וְאַל תְּאַחֵר, וְתִמְצָא חַיִּים לְנַפְשְׁךָ.]
[וְכַאֲשֶר תִּהְיֶה קָרוּב, כְּגִבּוֹר וּכְאִישׁ חַיִל.]", + "[בְּנִי אַל תְּכַזֵּב בְּיִרְאַת יְהֹוָה, וְאַל תִּקְרַב אֵלָיו בְּלֵב וָלֵב.]", + "[אַל תִּתְכַּבֵּד בָּהּ לְעֵין אָדָם, וּבִשְׂפָתֶיךָ הִזָּהֵר מְאֹד.]", + "[אַל תְּשַׁנֶּה מַאֲמרוֹ וְאַל תִּירָא, וְאַל תָּבִיא קְלָלָה עַל נַפְשְׁךָ.]", + "[פֶּן יְגַלֶּה יְהֹוָה מִסְתָרֶיךָ, וּבְתוֹךְ קָהָל יַפִּילֶךָ.]", + "[כִּי הִתְגָאֵיתָ בְּיִרְאַת אֱלֹהִים, וְתוֹךְ לִבְּךָ מָלֵא נִקְלָה.]" + ], + [ + "[בְּנִי אִם תִּקְרַב לַעֲבוֹד אֶת יְהֹוָה, הָכֵן נַפְשְׁךָ לְכָל נִסָּיוֹן.]", + "[הָכֵן לִבְּךָ וְהִתְחַזֵּק, וְאַל תִּבָּהֵל בְּיוֹם אֵד.]", + "[הִדָּבֵק בּוֹ וְאַל תָּסוּר, לְמַעַן תִּגְדַּל בְּאַחֲרִיתֶךָ.]", + "[כָּל הַבָּא עָלֶיךָ קַבֵּל, וּבְשִׁבְרְךָ הַאֲרֵךְ רוּחַ.]", + "[כִּי בָאֵשׁ יִבָּחֵן זָהָב, וּבְנֵי אָדָם בְּכוּר עֹנִי.]", + "[הַאֲמֵן בּוֹ וְהוּא יַחֲזִיק בְּךָ, יַשֵּׁר אָרְחוֹתֶיךָ וְקַוֵּה אֵלָיו.]", + "[יִרְאֵי יְהֹוָה חַכּוּ לְחַסְדּוֹ, וְאַל תִּטּוּ פֶּן תִּפֹלוּ.]", + "[יִרְאֵי יְהֹוָה הַאֲמִינוּ בּוֹ, וְהוּא לֹא יָלִין שְׂכַרְכֶם.]", + "[יִרְאֵי יְהֹוָה קַוּוּ לְטוֹב, וּלְשִׁמְחַת עוֹלָם וָחֶסֶד.]", + "[הַבִּיטוּ לְדוֹרוֹת רִאשׂוֹנִים, מִי הֶאֱמִין בַּיהֹוָה וַיֵּבוֹשׁ.]
(י) [אוֹ מִי בָּטַח בּוֹ וְנֶעֱזַב, אוֹ מִי קָרָא אֵלָיו וְלֹא נֶעֱנָה.]", + "[כִּי רָחוּם וְחַנּוּן יְהֹוָה, וְסוֹלֵחַ לַעֲוֹנוֹת וּמוֹשִׁיעַ בְּעֵת צָרָה.]", + "[אוֹי לְרַכֵּי לֵב וּרְפֵה יָדָיִם, וְלָרָשָׁע עִקֵּשׁ דְּרָכַיִם.]", + "[אוֹי לְלֵב אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין, וְאַף הוּא לֹא יָקוּם.]", + "[אוֹי לָכֶם אוֹבְדֵי תִּקְוָה, וּמַה תַּעֲשׂוּ בִּפְקוֹד יְהֹוָה.]", + "[יִרְאֵי יְהֹוָה לֹא יַמְרוּ בִּדְרָכָיו, וְאוֹהֲבָיו יִצְרוּ אָרְחוֹתָיו.]", + "[יִרְאֵי יְהֹוָה יְבַקְּשׁוּ רְצוֹנוֹ, וְאֹהֲבָיו יִלְמְדוּ תוֹרָתוֹ.]", + "[יִרְאֵי יְהֹוָה יָכִינוּ לְבָבָם, וּלְפָנָיו יַכְנִיעוּ רוּחָם.]", + "[נִפֹּל בְּיַד יְהֹוָה וְלֹא בְּיַד אָדָם, כִּי כְּגָדְלוֹ כֵּן חַסְדּוֹ.]" + ], + [ + "[שִׁמְעוּ בָנִים מִשְׁפַט אָב, וַעֲשׂוּ לְמַעַן תִּחְיוּ.]", + "[כִּי יְהֹוָה כִּבֵּד הָאָב לִפְנֵי הַבָּנִים, וּמִשְׁפַּט הָאֵם קִיֵּם עַל יְלָדֶיהָ.]", + "[מְכַבֵּד אָב תְּכֻפַּר חַטָּאתוֹ, וְגוֹנֵז אוֹצָר מְכַבֵּד אִמּוֹ.]", + "", + "[מְכַבֵּד אָבִיו יִשְׂמַח בִּבְנוֹ, וּתְפִלָתוֹ יִשְׁמַע וְיַעֲנֶה.]", + "[מְכַבֵּד אָבִיו יִרְבּוּ יָמָיו, וּגְמוּל אֱלֹהִים עַל] מְכַבֵּד אִמּוֹ.", + "", + "בְּנִי בְּמַאֲמָר וּבְמַעֲשֶׂה כַּבֵּד אָבִיךָ, עֲבוּר יַשִׂיגוּךָ כֹּל בְּרָכוֹת.", + "בִּרְכַת אָב תְּיַסֵּד שֹׁרֶשׁ, וְקִלְלַת אֵם תִּנְתּשׁ נֶטַע.", + "אַל תִּתְכַּבֵּד בְּקְלוֹן אָבִיךָ, כִּי לֹא כָבוֹד הוּא לָךְ.", + "כְּבוֹד אִישׁ כִּבּוּד אָבִיו, וּמַרְבֶּה חֵטְא מְקַלֵּל אִמּוֹ.", + "בְּנִי הִתְחַזֵּק בִּכִבּוּד אָבִיךָ, וְאַל תַּעַזְבֵהוּ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ.", + "וְגַם אִישׁ יֶחְסַר מַדָּעוֹ עֲזָב לוֹ, וְאַל תַּכְלִים אוֹתוֹ כָּל יְמֵי חַיָיו.", + "צִדְקַת אָב לֹא תִּמָּחֶה, וּתְמוּר חַטָּאת הִיא תְּנַתֵּעַ.", + "בְּיוֹם צָרָה תִּזָּכֵר לָךְ, כְּחֹם עַל כְּפוֹר לְהַשְׁבִּית עֲוֹנֶיךָ.", + "כִּי מֵזִיד בּוֹזֶה אָבִיו, וּמַכְעִיס בּוֹרְאוֹ מְקַלֵּל אִמּוֹ.", + "בְּנִי בְּעָשְׁרְךָ הִתְהַלֵּךְ בַּעֲנָוָה, וְתֵאָהֵב מִנּוֹתֵן מַתָּנוֹת.", + "מַעֵט נַפְשְךָ מִכָּל גְּדוּלָה, וְלִפְנֵי אֵל תִּמְצָא רַחֲמִים.", + "", + "כִּי רַבִּים רַחֲמֵי אֱלֹהִים, וְלַעֲנָוִים יְגַלֶּה סוֹדוֹ.", + "פְּלָאוֹת מִמְּךָ אַל תִּדְרוֹשׁ, וּמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקוֹר.", + "בַּמֶּה שֶׁהוּרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן, וְאֵין לְךָ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת.", + "בְּיוֹתֵר מִמְּךָ אַל תַּמֵּר, כִּי רַב מִמְּךָ הָרְאֵיתָ.", + "כִּי רַבִּים עֶשְׁתּוֹנֵי בְּנֵי אָדָם, וְדִמְיוֹנוֹת רָעוֹת מַתְעוֹת.", + "לֵב כָּבֵד תִּבְאַשׁ אַחֲרִיתוֹ, וְאֹוהֵב טוֹבוֹת יִנְהַג בָּהֶם.", + "לֵב כָּבֵד יִרְבּוּ מַכְאֹבָיו, וּמִתְהוֹלֵל מוֹסִיף עָוֹן עַל עָוֹן.", + "בְּאֵין אִישׁוֹן יֶחְסַר אוֹר, וּבְאֵין דַעַת תֶּחְסַר חָכְמָה.", + "אַל תָּרוּץ לְרַפְּאוֹת מַכַּת לֵץ, כִּי אֵין לָהּ רְפוּאָה, כִּי מִנֶּטַע רַע נִטְעוֹ.", + "לֵב חָכָם יָבִין מִשְׁלֵי חֲכָמִים, וְאֹזֶן מַקְשֶׁבֶת לְחָכְמָה תִּשְׂמָח.", + "אש לוהטת יכבו מים כן צדקה תכפר חטאת.", + "פועל טוב יקראנו בדרכיו ובעת מוטו ימצא משען." + ], + [ + "בְּנִי אַל תִּלְעַג לְחַיֵּי עָנִי, וְאַל תַּדְאִיב נֶפֶשׁ עָנֵי וּמַר נָפֶשׁ.", + "דֹּוֶוה נֶפֶשׁ חֲסֵרָה אַל תָּפוּחַ, וְאַל תִּתְעַלֵּם מִמְּדֻכְדַּךְ נָפֶשׁ.", + "אַל [תַּחְמִיר] מְעֵי דָךְ, וְקֶרֶב עָנִי אַל תַּכְאִיב.", + "אַל תִּמְנַע מַתָּן מִמִּסְכֵּנֶךָ, וְלֹא תִבְזֶה שְׁאֵלוֹת דָּל, וְלֹא תִתֵּן לוֹ מָקוֹם לְקַלְלֶךָ.", + "צוֹעֵק מַר רוּחַ בִּכְאֵב נַפְשׁוֹ, וּבְקוֹל צַעֲקָתוֹ יִשְׁמַע צוּרוֹ.", + "הַאֲהֵב נַפְשְׁךָ לָעֵדָה, וּלְשִׁלְטוֹן עוֹד הַאֲכֵף רֹאשׁ.", + "הַט לֶעָנִי אָזְנֶךָ, וַהֲשִׁיבֵהוּ שָׁלוֹם בַּעֲנָוָה.", + "הוֹשַׁע מוּצָק מִמְּצִיקָיו, וְאַל תָּקוֹץ רוּחֲךָ בְּמִשְׁפַט יֹשֶׁר.", + "הֱיֵה כְאָב לִיתוֹמִים, וּתְמוּר בַּעַל לְאַלְמָנוֹת.", + "וְאֵל יִקְרָאֲךָ בֵּן, וְיָחְנְךָ וְיַצִּילְךָ מִשָׁחַת.", + "חָכְמוֹת לִמְּדָה בָנֶיהָ, וְתָעִיד לְכָל מְבִינִים בָּהּ.", + "אֹהֲבֶיהָ אָהֲבוּ חַיִּים, וּמְבַקְשֶׁיהָ יָפִיקוּ רָצוֹן מֵיהֹוָה.", + "וְתֹמְכֶיהָ יִמְצְאוּ כָבוֹד מֵיהֹוָה, וְיֻחַנּוּ בְּבִרְכַּת יְהֹוָה.", + "מְשָׁרְתֵי קֹדֶשׁ מְשָׁרְתֶיהָ, וֵאלֹהִים בֵּית [מוֹשָׁבָהּ אָהֵב].", + "שׁוֹמֵעַ לִי יִשׁפֹּט אֱמֶת, וּמַאֲזִין לִי יִיחַן בַּחֲדָרַי מִבָּיִת.", + "כִּי בְהִתְנַכֵּר אֵלֵךְ עִמּוֹ, וּלְפָנִים אֶבְחָרֶנּוּ בְנִסְיוֹנוֹת.", + "וְעַד עֵת יִמָּלֵא לִבּוֹ בִּי, אָשׁוּב אֲאַשְּׁרֶנּוֹ וְגָלִיתִי לוֹ מִסְתָּרִי.", + "אִם יָסוּר וּנְטוֹתֵיהוּ, וַאֲסַרְתִיהוּ בָאֲסוּרִים.", + "אִם יָסוּר מֵאַחֲרַי אַשׁלִיכֶנּוּ, וְאַסְגִּירֶנּוּ לַשֹׁדְדִים.", + "בְּנִי עֵת הָמוֹן שְׁמֹר וּפְחַד מִרָע, וְאֶל נַפְשְׁךָ אַל תֵּבוֹשׁ.", + "כִּי יֵשׁ בֹּשֶׁת מַשְׂאֵת עָוֹן, וְיֵשׁ בֹּשֶׁת כָּבוֹד וָחֵן.", + "אַל תִּשָּׂא פָנֶיךָ עַל נַפְשֶׁךָ, וְאַל תִּכָּשֵׁל לְמִכְשׁוֹלֶיךָ.", + "אַל תִּמְנַע דִּבֵּר בָּעוֹלָם, וְאַל תַּצְפִּין אֶת חָכְמָתֶךָ.", + "כִּי בְאֹמֶר נוֹדַעַת חָכְמָה, וּתְבוּנָה בְּמַעֲנֵה לָשׁוֹן.", + "אַל תִּסָּרֵב עִם הָאֵל, וְאֶל אֱלֹהִים הִכָּנֵעַ.", + "אַל תֵּבוֹשׁ לָשׁוּב מֵעָוֹן, וְאַל תַּעֲמוֹד לִפְנֵי שִׁבֹּלֶת.", + "אַל תַּצַּע לְנָבָל נַפְשֶׁךָ, וְאַל תַּאֲמֵן לִפְּנֵי מוֹשְׁלִים.", + "אַל תֵּשֵׁב עִם שׁוֹפֵט עַוָּל, כִּי כַאֲשֶׁר כִּרְצוֹנוֹ תִּשְׁפּוֹט עִמּוֹ.", + "עַד הַמָּוֶת הִנָּצֵה עַל הַצֶּדֶק, וַיהֹוָה נִלְחָם לָךְ.", + "אַל תִּקָּרֵא בַּעַל שְׁתַּיִם, וְאֶל לְשׁוֹנְךָ אַל תַּרְגֵּל.", + "אַל תְּהִי גַבְהָן בִּלְשׁוֹנֶךָ, וְרָפוּי וְרָשִׁישׁ בִּמְלַאכְתֶּךָ.", + "אַל תְּהִי כְּכֶלֶב בְּבֵיתֶךָ, וּמוּזָר וּמִתְיָרֵא בִמְלַאכְתֶּךָ.", + "אַל תְּהִי יָדְךָ פְתוּחָה לָקַחַת, וּקְפוּצָה בְּתִתְּךָ מַתָּן." + ], + [ + "אַל תִּשָּׁעֵן עַל חֵילֶךָ, וְאַל תֹּאמַר יֵשׁ לְאֵל יָדִי.", + "אַל תִּשָּׁעֵן עַל כֹּחֶךָ, לָלֶכֶת אַחַר תַּאֲוַת נַפְשֶׁךָ.", + "אַל תֵּלֵךְ אַחֲרֵי לִבְּךָ וְעֵינֵיךָ, לָלֶכֶת בַּחֲמוּדוֹת רָעָה.", + "אַל תֹּאמַר מִי יוּכַל כֹּחוֹ, כִּי יְהֹוָה מְבַקֵּשׁ נִרְדָּפִים.", + "אַל תֹּאמַר חָטָאתִי, וְמַה יֵעָשֶה לִי – מְאוּמָה, כִּי אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם הוּא.", + "אַל תֹּאמַר רַחוּם יהוה, וְכָל עֲוֹנוֹתַי יִמְחֶה.", + "אֶל סְלִיחָה אַל תִּבְטָח, לְהוֹסִיף עָוֹן עַל עָוֹן.", + "וְאָמַרְתָּ רַחֲמָיו רַבִּים, לְרֹב עֲוֹנוֹתַי יִסְלָח.", + "כִּי רַחֲמִים וְאַף עִמּוֹ, וְאֵל רְשָעִים יָנוּחַ רָגְזוֹ.", + "אַל תְּאַחֵר לָשׁוּב אֵלָיו, וְאַל תִּתְעַבֵּר מִיּוֹם אֶל יוֹם.", + "כִּי פִתאוֹם יֵצֵא זַעְמוֹ, וּבְעֵת נָקָם תִּסָּפֶה.", + "אַל תִּבְטַח עַל נִכְסֵי שֶׁקֶר, כִּי לֹא יוֹעִילוּ בְּיוֹם עֶבְרָה.", + "אַל תִּהְיֶה זוֹרֶה לְכָל רוּחַ, וּפוֹנֶה דֶרֶך שִׁבֹּלֶת.", + "הֱיֶה סָמוּךְ עַל דַּעְתֶּךָ, וְאֶחָד יְהִי דְבָרֶךָ.", + "הֱיֶה מְמַהֵר לְהַאֲזִין, וּבְאֶרֶךְ רוּחַ הָשֵׁב פִּתְגָּם.", + "אִם יֵשׁ אִתְּךָ עֲנֵה רֵעֶךָ, וְאִם אַיִן יָדְךָ עַל פִּיךָ.", + "כָּבוֹד וְקָלוֹן בְּיַד בּוֹטֵא, וּלְשׁוֹן אָדָם מַפַּלְתּוֹ.", + "אַל תִּקָּרֵא בַּעַל שְׁתַּיִם, וּבִלְשׁוֹנְךָ אַל תְּרַגֵּל רֵעַ.", + "כִּי עַל גַּנָּב נִבְרְאָה בֹשֶׁת חֶרְפָּה, רֵעֵהוּ – בַּעַל שְׁתַּיִם.", + "מְעַט וְהַרְבֵּה אַל תַּשְׁחֵת, וְתַחַת אוֹהֵב אַל תְּהִי שׂוֹנֵא." + ], + [ + "שֵׁם רַע וְקָלוֹן תּוֹרִישׁ חֶרְפָּה, כֵּן אִישׁ רַע בַּעַל שְׁתָּיִם.", + "אַל תִּפּוֹל בְּיַד נַפְשְׁךָ, וּתְעַבֶּה חֵילֵךָ עָלֶיךָ.", + "עָלֶיךָ תֹּאכַל וּפֶרְיְךָ תְּשָׁרֵשׁ, וְהִנִיחַתְךָ כְּעֵץ יָבֵשׁ.", + "כִּי נֶפֶש עַזָה תַּשְׁחִית בְּעָלֶיהָ, וְשִׂמְחַת שׂוֹנֵא תַּשִּׂיגֵם.", + "חֵךְ עָרֵב יַרְבֶּה אוֹהֵב, וּשִׂפְתֵי חֵן שׁוֹאֲלֵי שָׁלוֹם.", + "אַנְשֵׁי שְׁלוֹמְךָ יִהְיוּ רַבִּים, וּבַעַל סוֹדְךָ אֶחַד מֵאָלֶף.", + "קָנִיתָ אוֹהֵב בְּנִסָּיוֹן קְנֵהוּ, וְאַל תְּמַהֵר לִבְטוֹחַ עָלָיו.", + "כִּי יֵשׁ אוֹהֵב כְּפִי עֵת, וְאַל יַעֲמוֹד בְּיוֹם צָרָה.", + "יֵשׁ אוֹהֵב נֶהְפָּךְ לְשׂוֹנֵא, וְאֶת רִיב חֶרְפָּתְךָ יַחְשֹׂף.", + "יֵשׁ אוֹהֵב חָבֵר שֻׁלְחָן, וְלֹא יִמָּצֵא בְּיוֹם רָעָה.", + "בְּטוֹבָתְךָ הוּא כָמוֹךָ, וּבְרָעָתְךָ יִתְנַדֶּה מִמֶּךָּ.", + "אִם תַּשִּׂיגְךָ רָעָה, יֵהָפֵךְ בְּךָ וּמִפָּנֶיךָ יִסָּתֵר.", + "מִשֹּׂנְאֶיךָ הִבָּדֵל, וּמֵאֹהֲבֶיָך הֵשָּׁמֵר.", + "אוֹהֵב אֱמוּנָה אוֹהֵב תְּקוֹף, וּמוֹצְאוֹ מָצָא הוֹן.", + "לְאוֹהֵב אֱמוּנָה אֵין מְחִיר, וְאֵין מִשְׁקָל לְטוֹבָתוֹ.", + "צְרוֹר חַיִּים אוֹהֵב אֱמוּנָה, יְרֵא וְאַל יַשִּׂיגֵם.", + "כִּי כָמוֹהוּ כֵּן רֵעֵהוּ, וּכִשְׁמוֹ כֵּן מַעֲשָׂיו.", + "בְּנִי מִנְּעוּרֶיךָ קַח לֶקַח, וְעַד שֵׂיבָה תַּשִּׂיג חָכְמָה.", + "כְּחוֹרֵשׁ וּכְקוֹצֵר קְרַב אֵלֶיהָ, וְקַוֵּה לְרֹב תְּבוּאָתָהּ. כִּי בַעֲבֹדָתָהּ מְעַט תַּעֲבוֹד, וּלְמָחָר תֹּאכַל פִּרְיָהּ.", + "עֲקֻבָּה הִיא לָאֱוִיל, וְלֹא יְכַלְכְּלֶנָּה חֲסַר לֵב.", + "כְּאֶבֶן מַשָּׂא תִּהְיֶה עָלָיו, וְלֹא יְאַחֵר לְהַשְׁלִיכָה.", + "כִּי הַמּוּסָר בִּשְׁמָהּ כֵּן הִיא, וְלֹא לְרַבִּים הִיא נְכוֹחָה.", + "כלי יוצר לבער כבשן וכמהו איש על חשבונו:", + "על עבודת עץ יהי פרי כן חשבון על יצר אחד:", + "הַט שִׁכְמְךָ וְשָׂאֶהָ, וְאַל תָּקוֹץ בְּתַחְבּוּלוֹתֶיהָ.", + "", + "דְּרֹש וַחֲקֹר בַּקֵּש וּמְצָא, וְהֶחֱזַקְתָהּ וְאַל תַּרְפֶּהָ.", + "כִּי לְאָחוֹר תִּמְצָא מְנוּחָתָהּ, וְתֵהָפֵךְ לְךָ לְתַעֲנוּג.", + "וְהָיְתָה לְךָ רִשְׁתָּהּ מְכוֹן עֹז, וְחַבְלֹתֶיהָ בִּגְדֵי כָתֶם.", + "עֻלֵּי זָהָב עֻלָּהּ, וּמוֹסְרוֹתֶיהָ פְּתִיל תְּכֵלֶת.", + "בִּגְדֵי כָבוֹד תִלְבְּשֶׁנָּה, וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּעַטְּרֶנָּה.", + "אִם תַּחְפּוֹץ בְּנִי תִּתְחַכָּם, וְאִם תָּשִׂים לִבְּךָ תַּעֲרֹם.", + "אִם תּוֹבֵא לִשְׁמֹעַ, וְתֵט אָזְנְךָ תִּוָּסֵר.", + "כָּל שִׂיחָה חֲפוֹץ לִשְׁמֹעַ, וּמְשַׁל בִּינָה אַל יֵצְאֶךָּ.", + "רְאֵה מִי יָבִין וְשַׁחֲרֵהוּ, וְתִשְׁחוֹק בְּסִפּוֹ רַגְלְךָ.", + "וְהִתְבּוֹנַנְתָּ בְּיִרְאַת עֶלְיוֹן וּבְמִצוֹתָיו, וֶהְגֵה תָמִיד.", + "וְהוּא יָבִין לִבֶּךָ, וַאֲשֶׁר אִוִּיתָה יְחַכְּמֶךָּ." + ], + [ + "אַל תַּעַשׂ רָעָה וְאַל יַשִּׂיגְךָ רָעָה, הַרְחֵק מֵעָוֹן וְיֵט מִמְּךָ.", + "אַל תִּזְרַע חֲרוּשֵׁי עָוֶל עַל אָח, פֶּן תִּקְצְרֵהוּ שִׁבְעָתָיִם.", + "אַל תְּבַקֵּשׁ מֵאֵל מֶמְשֶׁלַת, וְכֵן מִמֶּלֶךְ מוֹשַׁב כָּבוֹד.", + "אַל תִּצְטַדֵּק לִפְנֵי מֶלֶךְ, וּמִפְּנֵי מֶלֶךְ אַל תִּתְבּוֹנֵן.", + "אַל תְּבַקֵּשׁ לִהְיוֹת מוֹשֵׁל, אִם אֵין לְךָ חַיִל לְהַשְׁבִּית זָדוֹן.", + "פֶּן תָגוּר מִפְּנֵי נָדִיב, וְנָתוּן בֶּצַע בִּתְמִימִיךָ.", + "אַל תַּרְשִׁיעֲךָ בַּעֲדַת שַׁעֲרֵי אֵל, וְאַל תַּפִּילְךָ בַּקְּהִלָּה.", + "אַל תִּקְשׁוֹר לְשָׁנוֹת חֵטְ, כִּי בְאַחַת לֹא תִנָּקֶה.", + "אַל תָּאִיץ בַּצָּבָא, מְלֶאכֶת עֲבֹדָה הִיא מֵאֵל נֶחֱלָקָה.", + "אַל תִּתְקַצֵּר בַּתְּפִלָּה וּבִצְדָקָה אַל תִּתְעַבָּר.", + "אַל תִּבֶז לֶאֱנוֹשׁ בְּמַר רוּחַ, זְכוֹר כִּי יֵשׁ מֵרִים וּמַשְׁפִּיל.", + "אַל תַּחֲרוֹשׁ חָמָס עַל אָח, וְכֵן עַל רֵעַ וְחָבֵר יַחְדָּו.", + "אַל תַּחְפֹּץ לְכַחֵש עַל כָּחַש, כִּי תִקְוָתוֹ לֹא תִנְעָם.", + "אַל תְּסַוֵּר בַּעֲדַת שָׂרִים, וְאַל תִּישֶׁן דָּבָר בַּתְּפִלָּה.", + "אַל תַּחְשׁוֹבְךָ בָּמֳתֵי עָם, זְכוֹר עִבָּרוֹן לֹא יִתְעַבָּר.", + "מְאֹד מְאֹד הַשְׁפִּיל גַּאֲוָה, כִּי תִקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה.", + "אַל תָּאִיץ לֵאמֹר לִי - פָרֶץ, גֹּל אֶל אֵל וּרְצֵה דַרְכּוֹ.", + "אַל תָּמִיר אוֹהֵב בִּמְחִיר, וְאָח תָּלוּי בִּזְהַב אוֹפִיר.", + "אַל תִּמְאַס אִשָּׁה מַשְׁכֶּלֶת, וְטוֹבַת חֵן מִפְּנִינִים.", + "אַל תָּרֵעַ עוֹבֵד אֱמֶת, וְכֵן שׁוֹמֵר נוֹחֵן נַפְשׁוֹ.", + "עֶבֶד מַשְׂכִּיל חַבֵּב כְּנֶפֶש, וְאַל תִּמְנַע מִמֶּנוּ חֹפֶשׁ.", + "בְּהֵמָה לְךָ רְאֵה עֵינֶיךָ, וְאִם אֻמָּנָה הִיא הַעֲמִידָהּ.", + "בָּנִים לְךָ יַסֵּר אוֹתָם, וְשָׂא לָהֶם נָשִׁים בִּנְעוּרֵיהֶם.", + "בָּנוֹת לְךָ נְצוֹר שְׁאֵרָם, וְאַל תָּאִיר אֲלֵיהֶם פָּנִים.", + "הוֹצֵא בַת וְיֵצֵא עֵסֶק, וְאֶל גֶּבֶר נָבוֹן חַבְּרָהּ.", + "אִשָּׁה לְךָ אַל תְּתַעֲבֶהָ, וּשְׂנוּאָה אַל תַּאֲמֵן בָּהּ.", + "[בְּכָל לִבְּךָ כַּבֵּד לְאָבִיךָ, וְאֵם יוֹלַדְתְּךָ אַל תִּשֶּׁה.", + "זְכוֹר לוּלֵי הֵם, לֹא בָאתָ לָעוֹלָם. וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם, שֶׁהֵם גּוֹמְלִים לָךְ].", + "בְּכָל לִבְּך פְּחַד אִל, וְאֶת כֹּהֲנָיו הַקְדִישׁ.", + "בְּכָל מְאֹדְךָ אֱהוֹב עוֹשֶׂךָ, וְאֶת מְשָׁרְתָיו לֹא תַעֲזֹב.", + "כַּבֵּד אֵל וַהֲדַר כֹּהֵן, וְתֵן חֶלְקָם כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתָה.", + "לֶחֶם אַבִּירִים וּתְרוּמַת יָד, זִבְחֵי צֶדֶק וּתְרוּמַת קֹדֶשׁ.", + "וְגַם לְאֶבְיוֹן הוֹשִׁיט יָד, לְמַעַן תִּשְׁלַם בִּרְכָתֶךָ.", + "תֵּן מַתָּן לִפְנֵי כָל חָי, וְגַם מִמֵּת אַל תִּמְנַע חָסֶד.", + "אַל תִּתְאַחֵר מִבּוֹכִים, וְעִם אֲבֵלִים תִּתְאַבָּל.", + "אַל תִּשָּׂא לֵב מֵאוֹהֵב, כִּי מִמֶּנוּ תֵּאָהֵב.", + "בְּכָל מַעֲשֶׂיךָ זְכוֹר אַחֲרִית, וּלְעוֹלָם לֹא תַשְׁחֵת." + ], + [ + "אַל תָּרִיב עִם אִישׁ גָּדוֹל, לָמָּה תִשּׁוֹם עַל יָדוֹ.", + "אַל תָּרִיב עִם קָשֶׁה מִמְּךָ, לָמָּה תִפּוֹל בְּיָדוֹ.", + "אַל תַּחֲרֹשׁ עַל אִישׁ לֹא הוֹן, פֶּן יִשְׁקֹל מְחִירְךָ וְאָבָדְתָּ.", + "כִּי רַבִּים הִפְחִיז זָהָב, וְהוּא יַשְׂגֶּה לֵב נְדִיבִים.", + "אַל תִּינָץ עִם אִישׁ לָשׁוֹן, וְאַל תִּתֵּן עַל אֵשׁ עֵץ.", + "אַל תְּרַגִּיל אִישׁ אֱוִיל, פֶּן יָבוּז לִנְדִיבִים", + "אַל תַּכְלִים אִישׁ שָׁב מִפֶּשֶׁע, זְכֹר כִּי כֻּלָּנוּ חַיָּבִים.", + "אַל תְּבַיֵּשׁ אֱנוֹשׁ יָשִׁיש, זְכֹר כִּי תִמָּנֶה מִזְּקֵנִים.", + "אַל תִּתְהַלֵּל עַל גֹּוֵעַ, זְכֹר כֻּלָּנוּ נֶאֱסָפִים.", + "אַל תִּטֹּשׁ שִׂיחַת חֲכָמִים, וּבְחִידֹתֵיהֶם הִתְרַפֵּשׂ.", + "[וְאַף שִׂיחוֹת חוֹל מֵהֶם לֹא, תִבְזֶה] לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי שָׂרִים, כִּי מִמֶּנּוּ תִּלְמַד לֶקַח.", + "אַל תִּמְאַס בִּשְׁמִיעַת שָׁבִים, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ מֵאֲבֹתָם.", + "כִּי מִמֶּנּוּ תִּקַּח שֶׂכֶל, בְּעֵת צֹרֶךְ לְהַשִׁיב פִּתְגָּם.", + "אַל תִּצְלַח בְּנַחֲלַת רָשָׁע, פֶּן תְּבֹעַר בִּשְׁבִיב אִשּׁוֹ.", + "אַל תָּזוּחַ מִפְּנֵי לֵץ, לְהוֹשִׁיבוֹ כְּאוֹרֵב לְפָנֶיךָ.", + "אַל תַּלְוֶה אִישׁ חָזָק מִמְּךָ, וְאִם הִלְוִיתָ כִּמְאַבֵּד.", + "אַל תַּעֲרֹב יָתֵר מִמְּךָ, וְאִם עָרַבְתָּ כִּמְשַׁלֵּם.", + "אַל תּשָּׁפֵט עִם שׁוֹפֵט, כִּי כִּרְצוֹנוֹ יִשְׁפֹּט.", + "אִם אַכְזָרִי אַל תֵּלֵךְ, פֶּן תַּכְבִּיד אֶת רָעָתֶךָ.", + "כִּי נֹכַח פָּנָיו יֵלֵךְ, וּבְאִוַּלְתּוֹ תִּסָּפֶה.", + "עִם בַּעַל אַף אַל תָּעִיז מֵצַח, וְאַל תִּרְכַּב עִמּוֹ בַּדֶרֶךְ.", + "כִּי קַל בְּעֵינָיו דָּמִים, וּבְאֵין מַצִּיל יַשְׁחִיתֶךָ.", + "עִם פּוֹתֶה אַל תִּסְתַּיֵּד, כִּי לֹא יוּכַל לְכַסּוֹת סוֹדֶךָ.", + "לִפְנֵי זָר אַל תַּעַש רָז, כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד סוֹפוֹ.", + "לְכָל בָּשָׂר אַל תְּגַל לִבֶּךָ, וְאַל תַּדִּיחַ מֵעָלֶיךָ הַטּוֹבָה." + ], + [ + "אַל תְּקַנֵּא אֶת אֵשֶׁת חֵיקֶךָ, פֶּן תִּלְמַד עָלֶיךָ רָעָה.", + "אַל תַּקְנֶא לְאִשָּׁה נַפְשְׁךָ, לְהַדְרִיכָהּ עַל בָּמוֹתֶיךָ.", + "אַל תִּקְרַב אֶל אִשָּׁה זָרָה, פֶּן תִּפּוֹל בִּמְצוּדֹתֶיהָ.", + "עִם זוֹנָה אַל תִּסְתַּיֵּד‏, פֶּן תִּלָּכֵד בְּלִקְחֹתֶיהָ.", + "לְהִתְנַבֵּל בְּמַרְאֵה עֵינֵיךָ, וּלְשׁוֹמֵם אֲחַר בֵּיתָהּ.", + "עִם מְנַגְּנוֹת אַל תִּדְמוֹךְ‏, פֶּן יִשְׂרְפֻךָ בְּפִיפִיֹתָם.", + "בִּבְתוּלָה אַל תִּתְבּוֹנֵן, פֶּן תִּוָּקֵש בַּעֲנָשֶׁיהָ.", + "אַל תִּתֵּן לְזוֹנָה נַפְשְׁךָ, פֶּן תָּסֵב נַחֲלָתֶךָ.", + "הַעֲלִים עַיִן מֵאֵשֶׁת חֵן, וְאַל תַּבִּיט אֶל יֹפִי לֹא לָךְ.", + "בְּתֹאַר אִשָּׁה הָשְׁחְתוּ רַבִּים, [וַעֲצוּמִים כָּל הֲרוּגֶיהָ,] וְכֵן אֹהֲבֶיהָ בְּאֵשׁ תְּלַהֵט.", + "עִם בַּעְלָהּ אַל תִּטְעָם, וְאַל תָּסֵב עִמּוֹ שִׁכּוֹר.", + "פֶּן תַּטֶּה אֵלֶיהָ לֵב, וּבְדָמִים תִּטֶּה אֶל שָׁחַת.", + "אַל תִּטֹּשׁ אוֹהֵב יָשָׁן, כִּי חָדָשׁ לֹא יִדְמֶה לוֹ.", + "יַיִן חָדָשׁ אוֹהֵב חָדָשׁ, וְיָשָׁן - אַחַר אוּלַי תִּשְׁתֶּינוּ.", + "אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ רָשָׁע, כִּי לֹא תֵּדֵע מַה יּוֹמוֹ.", + "אַל תְּקַנֵּא בְּזָדוֹן מַצְלִיחַ, זְכֹר כִּי עַד מַוֶת לֹא יִנָּקֶה.", + "רְחַק מֵאִישׁ שַׁלִּיט לַהֲרוֹג, וְאַל תִּפְחַד פַּחֲדֵי מַוֶת.", + "וְאִם קָרַבְתָּ לֹא תֶאְשָׁם, פֶּן תִּקַּח אֶת נִשְׁמָתֶךָ.", + "דַּע כִּי בֵין פַּחִים תִּצְעָד, וְעַד רֶשֶׁת תִּתְהַלָּךְ.", + "בְּכֹחֲךָ קְנֵה רֵעֶךָ, וְעִם חֲכָמִים תִּסְתַּיָּד.", + "עִם נָבוֹן יְהִי חֶשְׁבּוֹנֶךָ, וְכָל סוֹדְךָ בֵּינוֹתָם.", + "אַנְשֵׁי צֶדֶק בַּעֲלֵי לַחְמֶך, וּבְיִרְאַת אֱלֹהִים תִּפְאַרְתֶּךָ.", + "בְּחַכְמֵי יָדַיִם יֵחָשֵׁב יוֹשֵׁר, וּמוֹשֵׁל בְּעַמּוֹ חָכָם.", + "בּוֹטֶה נוֹרָא בָּעִיר, אִישׁ לָשׁוֹן וּמַשָּׂא עַל פִּיהוּ יְשֻׁנֶּא." + ], + [ + "שׁוֹפֵט עַם יוֹסֵד עַמּוֹ, וּמֶמְשֶׁלֶת מֵבִין סְדוּרָה.", + "מֶלֶךְ פָּרוּעַ יַשְׁחִית עִיר, וְעִיר נוֹשֶׁבֶת בְּשֶׂכֶל שָׂרֶיהָ.", + "כְּשׁוֹפֵט עַם כֵּן מְלִיצָיו, וּכְרֹאשׁ עִיר כֵּן יוֹשְׁבָיו.", + "בְּיַד אֱלֹהִים מֶמְשֶׁלֶת כָּל גֶּבֶר, וְלִפְנֵי מְחוֹקֵק יָשִׁית הוֹדוֹ.", + "בְּיַד אֱלֹהִים מֶמְשֶׁלֶת תֵּבֵל, וְאִישׁ לְעֵת יַעֲמוֹד עָלֶיהָ.", + "בְּכֵל פֶּשַע אַל תְּשַׁלֵּם רַע לְרֵע, וְאַל תִּהֲלַךְ בְּדֶרֶךְ גַּאֲוָה", + "שְׂנוּאָה לְאָדוֹן וַאֲנָשִׁים גַּאֲוָה, וּמִשְּׁנֵיהֶם מַעַל עֹשֶׁק.", + "מַלְכוּת מִגּוֹי אֶל גּוֹי תִּסֹּב, בִּגְלַל חֲמַס גַּאֲוָה.", + "מַה יִּגְאֶה עָפָר וָאֵפֶר, אֲשֶׁר בְּחַיָּיו יוּרַם גִּוְיוֹ.", + "שֶׁמֶץ מַחֲלָה יַצְהִיב רוֹפֵא, מֶלֶךְ הַיּוֹם וּמָחָר יִפּוֹל.", + "בְּמוֹת אָדָם יִנְחַל, רִמָּה וְתוֹלֵעָה כִּנִּים וָרֶמֶשׂ.", + "תְּחִלַת גְּאוֹן אָדָם מוּעָז, וּמֵעֹשֶׂהוּ יָסוּר לִבּוֹ.", + "כִּי מִקְוֵה זָדוֹן חֵטְא, וּמְקוֹרָהּ יַבִּיעַ זִמָּה.", + "עַל כֵּן מִלֵּא לִבּוֹ אֱלֹהִים נָגַע, וַיַּכֵּהוּ עַד כַּלֵּה.", + "כִּסֵּא גֵאִים הָפַך אֱלֹהִים, וַיֹּשֶׁב עֲנָוִים תַּחְתָּם.", + "עִקְבוֹת גּוֹיִם טִמְטֵם אֱלֹהִים, וְשָׁרְשָׁם עַד אֶרֶץ קִעֲקָע.", + "וְסִחָם מֵאֶרֶץ וַיִּתְּשֵׁם, וַיַּשְׁבֵּת מֵאֶרֶץ זִכְרָם.", + "לֹא נָאוֶה לֶאֱנוֹשׁ זָדוֹן, וְעַזוּת, אַף - לִילוּד אִשָּׁה.", + "זֶרַע נִכְבָּד מַה זָּרַע לֶאֱנוֹשׂ, [זֶרַע נִכְבָּד יְרֵא אֱלֹהִים, זֶרַע נִכְבָּד שׂוֹמֵר מִצְוָה.", + "זֶרַע נִקְלֶה מַה זָּרַע לֶאֱנוֹשׁ], זֶרַע נִקְלֶה עוֹבֵר מִצְוָה.", + "בֵּין אַחִים רֹאשָׁם נִכְבָּד, וִירֵא אֱלֹהִים בְּעַמּוֹ.", + "גֵּר וְזָר נָכְרִי וָרָשׁ, תִּפְאֶרֶת יִרְאַת אֱלֹהִים", + "אֵין לִבְזוֹת דַּל מַשְׁכִּיל, וְאֵין לְכַבֵּד עַוָּל אֲשֶׁר הוּרָם.", + "נָגִיד מוֹשֶׁל וְשׁוֹפֵט נִכְבָּדוּ, וְאֵין גָּדוֹל מִיְּרֵא אֱלֹהִים.", + "עֶבֶד מַשְׂכּיל הוּרָם, וְעֶבֶד סָכָל לֹא יִתְאוֹנֵן.", + "אַל תּתְחַכַּם לַעֲבוֹד חֶפְצֶךָ, וְאַל תִּתְכַּבֵּד בְּמוֹעֵד צָרְכֶּךָ.", + "טוֹב עוֹבֵד וְיוֹתֵר הוֹן, מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר מַתָּן.", + "בְּנִי בַּעֲנָוָה כַּבֵּד נַפְשֶׁךָ, וְיִתֶּן לְךָ טַעַם וְכָבוֹד אָבַדְתָּ.", + "מַרְשִׁיעַ נַפְשׁוֹ מִי יַצְדִיקֶנּוּ, וּמִי יְכַבֵּד מַקְלֶה נַפְשׁוֹ.", + "יֵשׁ דַּל נִכְבָּד בִּגְלַל שִׂכְלוֹ, וְיֵש נִכְבָּד בִּגְלַל עָשְׁרוֹ.", + "נִכְבָּד בְּעָשְׁרוֹ אֵיכָכָה, וְנִקְלֶה בְּעָנְיוֹ אֵיכָכָה.", + "הַמִּתְכַּבֵּד בְּדַלּוּתוֹ, בְּעָשְׁרוֹ מִתְכַּבִּד יֹתֵר.", + "וְהַנִּקְלֶה בְּעָשְׁרוֹ, בְּדַלּוּתוֹ נִקְלֶה יוֹתֵר." + ], + [ + "חָכְמַת דַּל תִּשָּׂא רֹאשׁוֹ, וּבֵין נְדִיבִים תּוֹשִׁיבֶנּוּ.", + "אַל תְּהַלֵּלו אָדָם בְּתָאֳרוֹ, וְאַל תְּתַעֵב אָדָם מְכוֹעָר בְּמַרְאֵהוּ.", + "אֱלִיל בְּעוֹף דְּבֹרָה וְרֹאשׁ תְּנוּבוֹת פּרִיָהּ.", + "מַעֲטֶה אֹבֵד אַל תְּהַתֵּל, וְאַל תְּקַלֵּס בִּמְרִירֵי יוֹם.", + "כִּי פְלָאוֹת מַעֲשֵׂי יי, וְנֶעְלָם מֵאָדָם פָּעֳלוֹ.", + "רַבִּים נִדְכָּאִים יָשְׁבוּ עַל כִּסֵּא, וּבַל עָלוּ עַל לֵב עָטוּ צְנִיף.", + "רַבִּים נִשָּׂאִים נִקְלוּ מְאֹד, וְהִשְׁפִּלוּ יַחַד, וְגַם נִכְבָּדִים נִתְּנוּ בְיָד.", + "בְּטֶרֶם תַּחְקוֹר אַל תְּסַלֵּף, בַּקֵּר לְפָנִים וְאַחַר תַּזִּיף.", + "בְּנִי אַל תָּשִׁיב דָּבָר טֶרֶם תִּשְׁמָע, וּבְתוֹךְ שִׂיחָה אַל תְּדַבֵּר.", + "בְּאֵין עַצָּבָה אַל תִּתְחָר, וּבְרִיב זֵדִים אַל תְּקוֹמֵם.", + "בְּנִי לָמָּה תַרְבֶּה עֶשְׁקֶךָ, וְאֵין לְהַרְבּוֹת לֹא יִנָּקֶה", + "בְּנִי אִם לֹא תָּרוּץ לֹא תגִּיעַ, וְאִם לֹא תְּבַקֵּשׁ לֹא תִמְצָא.", + "יֵשׁ עָמֵל וְיָגֵעַ וָרָץ, וּכְדֵי כֵן הוּא מִתְאַחֵר.", + "יֵשׁ רֹשֵׁשׁ וְאֹבֵד מְהַלֵּךְ, חֲסַר כֹּל וְיוֹתֵר אִישׁ עָנִי.", + "וְעֵין יי צָפַתְהוּ לְטוֹב, וַיְנַעֲרֵהוּ מֵעֲפַר צַחֲנָה.", + "נָשָׂא בְּרֹאשׁוֹ וַיְרֹמְמֵהוּ, וַיִּתְמְהוּ עָלָיו רַבִּים.", + "טוֹב וְרַע חַיִּים וָמָוֶת, רֵישׁ וְעֹשֶׁר מֵיי הוּא.", + "חָכְמָה וְשֶׂכֶל וְהָבִין דָּבָר מֵיי הוּא, חֵטְא וּדְרָכִים יְשָׁרִים מֵיי הוּא.", + "שִׂכְלוּת וְחֹשֶׁךְ לְפוֹשְׁעִים נוֹצְרָה, וּמְרֵעִים רָעָה עִמָּם.", + "מַתַּן צַדִּיק יַעֲמֹד לִירֵאָיו, וּרְצוֹנוֹ יִצְלַח לָעַד.", + "יֵשׁ מִתְעַשּׁר מֵהִתְעַנּוֹת, וְזֶה יְחַיֵּב שְׂכָרוֹ.", + "וּבְעֵת יֹאמַר מָצָאתִי נַחַת, וְעַתָּה אֹכַל מִטּוֹבָתִי.", + "לֹא יָדַע מָה כִּי בָא חֲלֹף, וַעֲזָבוֹ לְאַחֵר וּמֵת.", + "בְּנִי עֲמוֹד בְּחֻקֶּךָ וּבוֹ הִתְהַלֵּךְ, וּבִמְלָאכְתְּךָ הִתְיַשֶּׁן.", + "(כה)אַל תִּתְמַה בְּעוֹשֵׂי רָע, תָּרוּץ לַיי וְקַוֵּה לְאוֹרוֹ.", + "כִּי נֹכַח בְּעֵינֵי יי, בְּפֶתַע פִּתְאֹם לְהַעֲשִׁיר דָּל.", + "בִּרְכַּת אֵל גּוֹרָל צַדִּיק, וּבְעֵת תִּקְוָתוֹ תִּפְרָח.", + "אַל תֹּאמַר הִנֵּה כִי עָשִׂיתִי חֶפְצִי, וּמֶה עַתָּה יֵעָזֵב לִי.", + "אַל תֹּאמַר דַּיִּי לְפָנַי, מַה אָסוֹן יְהִי עָלָי.", + "טוֹב יוֹם תִּשָּכַח רָעָה, וְרָע יוֹם תִּשָׁכַח טוֹבָה, וְאַחֲרִית אָדָם תִּהְיֶה עָלָיו.", + "עֵת רָעָה תְּשַׁכֵּח תַּעֲנוּג, וְסוֹף אָדָם יַגִּיד עָלָיו.", + "בְּטֶרֶם תַּחְקֹר אָדָם אַל תְּאַשְּׁרֵהוּ, כִּי בְּאַחֲרִיתוֹ יְאֻשַּׁר אָדָם.", + "לִפְנֵי מָוֶת אַל תְּאַשֶּׁר גָּבֶר, כִּי בְּאַחֲרִיתוֹ יִנָּכֵר אִישׁ.", + "[מְנַע רַבִּים מִתּוֹךְ בֵּיתֶךָ], וְלֹא כָל אִישׁ לְהָבִיא אֶל בַּיִת, [אוֹרְבִים וְכֵן נוֹכְלִים רַבִּים הֵם].", + "וּמָה רַבּוּ פִּצְעֵי רוֹכֵל, [הַמַּרְגִּילִים לִדְבַר עֶרְוָה].", + "[כְּנִיצוֹץ מַבְעִיר גַּחֶלֶת], כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף, כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה.", + "כְּעוֹף אָחוּז בִּכְלוּב לֵב גֵּאֵה, וְכִזְאֵב אֹרֵב לַטֶּרֶף.", + "מַה יִּרְבּוּ פִּשְׁעֵי בוֹצֵעַ, כְּכֶלֶב הוּא בָא לְכָל בַּיִת וְחוֹמֵס.", + "כֵּן בּוֹצֵעַ בָּא, וּמֵשִׂים רִיב לְכָל שִׁבְתָּם.", + "אוֹרֵב הָרוֹכֵל כְּדוֹב לְבֵית לֵצִים, וְכִמְרַגֵּל יִרְאֶה עֶרְוָה.", + "טוֹב לְרָע יַהֲפֹךְ נִרְגָּן, וּבְמַחֲמַדֶּיךָ יִתֵּן קָשֶׁר.", + "מִנִּיצוֹץ יַרְבֶּה גַחֶלֶת, וְאִישׁ בְּלִיַעַל לְדָם יֶאֱרֹב.", + "גּוּר מֵרַע כִּי רַע יוֹלִיד, לָמָּה מוּם עוֹלָם תִּשָּׁא.", + "לֹא תִדְבַּק לְרָשָׁע וִיסַלֵּף דַּרְכֶּךָ, וְיַהֲפָכְךָ מִבְּרִיתֶךָ.", + "מִשָּׁכֵן זָרִיז זָהִיר דַּרְכֶּךָ, [פֶּן יַפְרִיעַ שַׁלְוָתֶךָ], וִינַכֶּרְךָ בְּמַחֲמַדֶּיךָ." + ], + [ + "אִם תֵּטִיב תֵּדַע לְמִי תֵטִיב, וִיהִי תִקְוָה לְטוֹבָתָךְ.", + "הֵיטִב לַצַּדִּיק תִּמְצָא תַשְׁלוּמַת, אִם לֹא מִמֶּנוּ מֵיְהֹוָה.", + "אֵין טוֹבָה לִמְנֹחַ רָשָׁע, וְגַם צְדָקָה לאֹ עָשָׂה.", + "פִּי שְׁנַיִם רָעָה תַּשִּׂיג בְּעֵת צֹרֶךְ, בְּכָל טוֹבָה תַּגִּיעַ אֵלָיו.", + "כְּלֵי לָחֶם אַל תִּתֵּן לוֹ, לָמָּה בָם יַקְבִּיל אֵלֶיךָ.", + "כִּי גַם אֵל שֹוֹנֵא רָעִים, וּלָרְשָׁעִים יָשִׁיב נָקָם.", + "תֵּן לַטּוֹב וּמְנַע מֵרָע, הֹקֵיר מָךְ וְאַל תִּתֵּן לְזֵר.", + "לֹא יִוָּדַע בַּטּוֹבָה אוֹהֵב, וְלֹא יְכֻסֶּה בְרָעָה שׂוֹנֵא.", + "בְּטוֹבַת אִישׁ גַּם שׂוֹנֵא רֵעַ, וּבְרָעָתוֹ גַּם רֵעַ בּוֹדֵד.", + "אַל תַּאֲמִין בְּשׂוֹנֵא לָעַד, כי כנחשת רועו יחליא.", + "וגם אם ישמע לך וִיהַלֵּךְ בְּנַחַת, תֵּן לִבְּךָ לְהִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ.", + "הֱיֵה לוֹ כִּמְגַלֶּה רָז. וְלֹא יִמְצָא לְהַשְׁחִיתְךָ, וְדַע אַחֲרִית קִנְאָה.", + "אַל תַּעֲמִידֵהוּ אֶצְלֶךָ, לָמָּה יֶהְדָּפְךָ וְיֲַעמֹד תַּחְתֶּיךָ.", + "אַל תּוֹשִׁיבֵהוּ לִימִינֶךָ, לָמָּה יְבַקֵּשׁ מוֹשָׁבֶךָ.", + "וּלְאָחוֹר תַּשִּׂיג אֲמָרַי, וּלְאַחְוָתִי תִּתְאַנָּח.", + "מִי יוּחַן חוֹבֵר נָשׁוּךְ, וְכָל הַקָּרֵב אֶל חַיַּת שֵׁן.", + "כֵּן חוֹבֵר אֶל אִישׁ זָדוֹן, וּמִתְגֹלֵל בַּעֲוֹנֹתָיו.", + "לֹא יַעֲבֹר, עַד תִּבְעַר בּוֹ אֵשׁ.", + "כַּאֲשֶׁר יָבוֹא עִמְּךָ, לֹא יִתְגַּלֶּה לָךְ.", + "וְאִם תִּפּוֹל, לֹא יִפֹּל לְהַצִּילֶךָ.", + "עַד עֵת מָעַד לֹא יוֹפִיעַ, וְאִם תִּמּוֹט לֹא יִתְכַּלְכָּל.", + "בְּשְׂפָתָיו יִתְמַהְמַהּ צָר, וּבְלִבּוֹ יַחְשׁוֹב מַהֲמֹרוֹת עֲמוּקוֹת.", + "וְגַם אִם בּעֵינָיו יַדְמִיעַ אוֹיֵב, אִם מָצָא עֵת לֹא יִשְׂבַּע דָּם.", + "אִם רַע קְרָאֲךָ נִמְצָא שָׁם, כְּאִישׁ סוֹמֵךְ יְחַפֵּש עָקֹב.", + "רֹאשׁ יָנִיעַ וְהֵנִיף יָדוֹ, וּלְרוֹבֶה לָחַשׁ יְשַׁנֶּא פָנִים." + ], + [ + "נוֹגֵעַ בְּזֶפֶת תִּדְבַּק יָדוֹ, וְחוֹבֵר אֶל לֵץ יִלְמַד דַּרְכּוֹ.", + "כָּבֵד מִמְּךָ מַה תִּשָּׂא, וְאֶל עָשִׁיר מִמְּךָ מַה תִּתְחַבָּר.
(ב) מַה יְחֻבַּר פָּרוּר אֶל סִיר, אֲשֶׁר הוּא נוֹקֵשׁ בּוֹ וְהוּא נִשְׁבָּר.
(ב) אוֹ מַה יְּחֻבַּר, עָשִׁיר אֶל דָּל.", + "עָשִׁיר יְעַוֶּה הוּא יִתְנַוֶּה, וְאִם דַּל יְעַוֶּה הוּא יִתְחַנָּן.", + "אִם תִּכְשַׁר לוֹ יַעֲבֹד בָּדְ, וְאִם תִּכְרַע לֹא יַחְמֹל עָלֶיךָ.", + "אִם שַלְּךָ יֵיטִיב דְּבָרָיו עִמָּךְ, וִירֹשֶׁשְׁךָ וְלֹא יִכְאַב לוֹ.", + "צֹרֶךְ לוֹ עִמְּךָ וְהָשִׁיעַ לָךְ, וְשׁוֹחֵק לְךָ וְהִבְטִיחֶךָ.", + "עַד אֲשֶׁר תּוֹעִיל יְהָתֵל בָּךְ, פַעֲמַיִם שָׁלֹשׁ יַעֲרִיצֶךָ.
(ז) וּבְכֵן יִרְאֲךָ לְהִתְעַבֵּר בָּךְ, וּבְרֹאשׁוֹ יָנִיעַ אֵלֶיךָ.", + "הִשָּׁמֵר אַל תִּרְהַב מְאֹד, וְאַל תִּדְמֶה בַּחֲסֵירֵי מַדָּע.", + "קָרֵב נָדִיב הֱיֶה רָחוֹק, וּכְדֵי כֵן יַגִּישֶׁךָ.", + "אַל תִּתְקָרֵב פֶּן תִּתְרַחֵק, וְאַל תִּתְרַחֵק פֶּן תִּשָּׂנֵא.", + "אַל תִּבְטַח לְחֹפֶשׁ עִמּוֹ, וְאַל תַּאֲמִין לְרֹב שִׂיחוֹ.
(יא) כִּי מַרְבִּית שִׂיחוֹ נִסּיוֹן, וְשֹׂחֵק לְךָ וַחֲקָרֶךָ.", + "אַכְזָרִי יִתֵּן כֹּשֶׂל וְלֹא יַחְמוֹל, עַל נֶפֶשׁ רַבִּים קוֹשֵׂר קָשֶר.", + "הִשָּׁמֵר וֶהְיֵה זָהִיר, וְאַל תִּתְהַלֵּךְ עִם אַנְשֵׁי חָמָס.", + "כָּל הַבָּשָׂר יֶאֱהַב מִינוֹ, וְכָל אָדָם אֶת הַדּוֹמֶה לוֹ.", + "מִין כָּל בָּשָׂר אֶצְלוֹ, וְאֶל מִינוֹ יְחֻבַּר אָדָם.", + "מַה יְּחֻבַּר זְאֵב אֶל כֶּבֶשׂ, כַּךְ רָשָׁע לַצַּדִיק, וְכֵן עָשִׁיר אֶל אִישׁ נֶאֱצָל.", + "מֵאַיִן שָׁלוֹם צָבוּעַ אֶל כָּלֶב, מֵאַיִן שְׁלוֹם עָשִׁיר אֶל רָשׁ.", + "מַאֲכַל אֲרִי פִּרְאֵי מִדְבָּר, כֵּן מַרְעִית עָשִׁיר דַּלִּים.", + "תּוֹעֲבַת גַּאֲוָה עֲנָוָה, וְתוֹעֲבַת עָשִׁיר אֶבְיוֹן.", + "עָשִׁיר מוּט נִסְמָךְ מֵרֵעַ, וְדַל נָמוֹט נִדְחָה מֵרֵעַ אֶל רֵעַ.", + "עָשִׁיר מְדַבֵּר וְעוֹזְרָיו רַבִּים, וּדְבָרָיו מְכוֹעֲרִין מְיוּפִּין.", + "דַּל נָמוֹט מְדַבֵּר גָּע גָּע יִשֶּׂא, וְדִבֶּר מַשְׂכִּיל וְאֵין לוֹ מָקוֹם.", + "עָשִׁיר דּוֹבֵר הַכֹּל נִסְכָּתוּ, וְאֶת שִׂכְלוֹ עַד עָב יַגִּיעוּ.", + "דַּל דּוֹבֵר מִי זֶה יֹאמֵרוּ, וְאִם נִתְקַל גַּם הֵם יֶהְדֳּפוּהוּ.", + "טוֹב הָעֹשֶׂר אִם אֵין עָוֹן, וְרַע הָעוֹנִי עַל פִּי זָדוֹן.", + "לֵב אֱנוֹשׁ יְשַׁנֵּא פָנָיו, אִם לְטוֹב וְאִם לְרָע.", + "עִקְבוֹת לֵב טוֹב פָּנִים אוֹרִים, וְשִׂיג וְשִׂיחַ מַחֲשֶׁבֶת עָמָל." + ], + [ + "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ לֹא עֲזָבוֹ פִיהוּ, וְלֹא אָבַח עָלָיו דִּין לִבּוֹ.", + "אַשְׁרֵי אִישׁ לֹא חִסַּדְתּוֹ נַפְשׁוֹ, וְלֹא שָׁבְתָה תּוֹחַלְתּוֹ.", + "לְלֵב קָטֹן לֹא נָאוֶה עֹשֶׁר, וּלְאִישׁ רַע עַיִן לֹא נָאוֶה חָרוּץ.", + "מוֹנֵעַ לְנַפְשׁוֹ יִקְבֹּץ לְאַחֵר, וּבְטוֹבָתוֹ יִתְבַּעְבֵּעַ זָר.", + "רַע לְנַפְשׁוֹ לְמִי יֵיטִיב, וְלֹא יִרְאֶה בְּטוֹבָתוֹ.", + "רַע לְנַפְשׁוֹ אֵין רַע מִמֶּנּוּ, וְעִמּוֹ תּשְלוּמַת רָעָתוֹ.", + "", + "", + "בְּעֵין כּוֹשֵׁל מְעַט הוּא חֶלְקוֹ, וְלוֹקֵחַ חֵלֶק רֵעֵהוּ מְאַבֵּד חֶלְקוֹ.", + "עַיִן רַע עָיִן תָּעִיט עַל לָחֶם, וּמְהוּמָה עַל שֻלְחָנוֹ.
(י) עַיִן טוֹבָה מַרְבֶּה הַלָּחֶם, וּמַעְיָן יָבֵשׁ יִזַּל מַיִם עַל הַשֻּׁלְחָן.", + "בְּנִי אִם יֵשׁ לְךָ שָׁרֵית נַפְשֶׁךָ, וְאִם יֵשׁ לְךָ הֵיטִיב לָךְ.", + "וּלְאֵל יָדְךָ הִדָּשֵׁן, זְכוֹר כִּי לֹא בִשְׁאוֹל תַּעֲנוּג.
(יב) וְלֹא מָוֶת יִתְמַהְמַהּ, וְחֹק לִשְׁאוֹל לֹא הֻגַּד לָךְ.", + "בְּטֶרֶם תָּמוּת הֵיטִב לְאוֹהֵב, וְהַשִּׂיגַת יָדְךָ תֶּן לוֹ.", + "אַל תִּמְנַע מִטּוֹבַת יוֹם, [וְאַל תִּמְנַע מִטּוֹבָה נַפְשֶׁךָ].
(יד) וּבְהִלֶּקַח אָח אַל תְּעַבֵּר, וַחֲמוּד רֵעַ אַל תַּחְמֹד.", + "הֲלֹא לְאַחֵר תַּעֲזוֹב חֵילֶךָ, וִיגִיעֲךָ לְיוֹדֵי גוֹרָל.", + "תֵּן לְאָח וְחֹנֵן וּפַנֵּק נַפְשֶׁךָ, כִּי אֵין בִּשְׁאוֹל לְבַקֵּשׁ תַּעֲנוּג.
(טז) וְכָל דָּבָר שֶׁיָּפֶה לַעֲשׂוֹת, לִפְנֵי אֱלֹהִים עֲשֶׂה.", + "כָּל הַבָּשָׂר כַּבֶּגֶד יִבְלֶה, וְחֹק עוֹלָם גֹּוֵעַ יִגְוָעוּ.", + "כְּפֶרַח עָלֶה עַל עֵץ רַעֲנָן, שֶׁזֶּה נוֹבֵל וְאַחֵר צוֹמֵחַ.
(יח) כֵּן דּוֹרוֹת בָּשָׂר וָדָם, אֶחַד גֹּוֵעַ וְאֶחַד גּוֹמֵל.", + "כָּל מַעֲשָׂיו רָקוֹב יִרְקָבוּ, וּפֹעַל יָדָיו יִמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו.", + "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ בְּחָכְמָה יֶהְגֶּה, וּבִתְבוּנָה יִשְׁעֶה.", + "הַשָּׂם עַל דְרָכֶיהַ לִבּוֹ, וּבִתְבוּנֹתֶיהַ יִתְבּוֹנָן.", + "לָצֵאת אַחֲרֶיהָ בְחֵקֶר, וְכָל מְבוֹאֶיהָ יְרַצֵּד.", + "הַמַּשְׁקִיף בְּעַד חֲלוֹנָה, וְעַל פְּתָחֶיהָ יְצוֹתֵת.", + "הַחוֹנֶה סְבִיבוֹת בֵּיתָהּ, וְהֵבִיא יְתֵדָיו בְּקִירָהּ.", + "וְנוֹטֶה אָהֳלוֹ עַל יָדָהּ, וְשָׁכַן שֹׁכֶן טוֹב.", + "וְיָשִׂים קִנּוֹ בְעָפְיָהּ, וּבַעֲנָפֶיהָ יִתְלוֹנָן.", + "וְחוֹסֶה בְּצִלָּהּ מֵחֹרֶב, וּבִמְעוֹנוֹתֶיהָ יִשְׁכֹּן." + ], + [ + "כִּי יְרֵא יְהֹוָה יַעֲשֶׂה זֹאת, וְתוֹפֵשׂ תּוֹרָה יַדְרִיכֶנָּה.", + "וְקִדְּמַתְהוּ כָאֵם, וּכְאֵשֶׁת נְעוּרִים תְּקַבְּלֶנּוּ.", + "וְהֶאֱכִילַתְהוּ לֶחֶם שָׂכֶל, וּמֵי תְבוּנָה תַּשְׁקֶנּוּ.", + "וְנִשְׁעַן עָלֶיהָ וְלֹא יִמּוֹט, וּבָהּ יִבְטַח וְלֹא יֵבוֹשׁ.", + "וְרוֹמְמַתְהוּ מֵרֵעֵהוּ, וּבְתוֹךְ קָהָל תִּפְתַּח פִּיו.", + "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמְצָא, וְשֵׂם עוֹלָם תּוֹרִישֶׁנּוּ.", + "לֹא יַדְרִיכוּהָ מְתֵי שָׁוְא, וְאַנְשֵׁי זָדוֹן לֹא יִרְאוּהָ.", + "רְחוֹקָה הִיא מִלֵּצִים, וְאַנְשֵׁי כָזָב לֹא יִזְכְּרוּהָ.", + "לֹא נָאֲתָה תְהִלָּה בְּפִי רָשָׂע, כִּי לֹא מֵאֵל נֶחְלְקָה לּוֹ.", + "בְּפֶה חָכָם תֵּאָמֵר תְּהִלָּה, וּמשֵׁל בָּהּ יִלַמְּדֶנָּה.", + "אַל תֹּאמַר מֵאֵל פִּשְׁעִי, כִּי אֶת אֲשֶׁר שָׂנֵא לֹא עָשָה.", + "פֶּן תֹּאמַר הוּא הִתְקִילָנִי, כִּי אֵין צֹרֶךְ בְּאַנְשֵׁי חָמָס.", + "רָעָה וְתוֹעֵבָה שָׂנֵא יְהֹוָה, וְלֹא יְאַנֶּנָּה לִירֵאָיו.", + "אֱלֹהִים מִבְּרֵאשִׁית בָּרָא אָדָם, וַיְשִׁיתֵהוּ בְּיַד חוֹתְפוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ בְּיַד יִצְרוֹ.", + "אִם תַּחְפֹּץ תִּשְׁמֹר מִצְוָה, וְתָבִינָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ.
(טו) אִם תַּאֲמִין בּוֹ גַּם אַתָּה, תִּחְיֶה.", + "מוּצָק לְפָנֶיךָ אֵשׁ וָמָיִם, בַּאֲשֶׁר תַּחְפֹּץ שְׁלַח יָדֶיךָ.", + "לִבְנֵי אָדָם חַיִּים וָמָוֶת, אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יִנָּתֵן לוֹ.", + "סָפְקָה חָכְמַת יְהֹוָה, אַמִּיץ גְּבוּרוֹת וְחוֹזֶה כֹל.", + "עֵינֵי אֵל יִרְאוּ מַעֲשָׂיו, וְהוּא יַכִּיר כָּל מִפְעַל אִישׁ.", + "לֹא צִוָּה אֱנוֹשׁ לַחֲטֹא, וְלֹא הֶחֱלִים אַנְשֵׁי כָזָב.
(כ) וְלֹא מְרַחֵם עַל עֹשֶׂה שָׁוְא, וְעַל מְגַלֶּה סוֹד." + ], + [ + "אַל תִּתְאַוֶּה תֹּאַר נַעֲרֵי שָׁוְא, וְאַל תִּשְׂמַח בִּבְנֵי עַוְלָה.", + "וְגַם אִם פָּרוּ אַל תָּבֻעַ בָּם, אִם אֵין אִתָּם יִרְאַת יְהֹוָה.", + "אַל תַּאֲמִין בְּחַיֵּיהֶם, וְאַל תִּבְטַח בְּעִקְבוֹתָם.
(ג) כִּי לֹא תִהְיֶה לָהֶם, אַחֲרִית טוֹבָה.
(ג) כִּי טוֹב אֶחָד עוֹשֶׂה רָצוֹן, מֵאָלֶף, וּמוֹת עֲרִירִי, מִמִּי שֶׁהָיוּ לוֹ, בָּנִים רַבִּים בְּעַוְלָה, וּמֵאַחֲרִית זָדוֹן.", + "מֵאֶחַד עֲרִירִי יְרֵא יְהֹוָה תֵּשֵׁב עִיר, וּמִמִּשְׁפַּחַת בֹּגְדִים תֶּחֱרָב.", + "רַבּוֹת כָּאֵלֶּה רַאֲתָה עֵינִי, וְעַצֻּמוֹת כָּאֵלֶּה שָׂמְעָה אָזְנִי.", + "בַּעֲדַת רְשָׁעִים יוֹקֶדֶת אֵשׁ, וּבְגוֹי חָנֵף נִצְּתָה חֵמָה.", + "אֲשֶׁר לֹא נָשָׁא לֲנְסִיכֵי קֶדֶם, הַמּוֹרִים עוֹלָם בִּגְבוּרָתָם.", + "וְלֹא חָמַל עַל מְגוּרֵי לוֹט, הַמִּתְעַבְּרִים בְּגַאֲוָתָם.", + "וְלֹא חָמַל עַל גוֹי חֶרֶם, הַנּדוֹשִׁים בַּעֲוֹנָם.", + "כֵּן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, הַנֶּאֱסָפִים בִּזְדוֹן לִבָּם.", + "וְאַף כִּי אֶחַד מַקְשֶׁה עֹרֶף, תֵּמַהּ זֶה אִם יִנָּקֶה.
(יא) כִּי רַחֲמִים וְאַף עִמּוֹ וְנוֹשֵׂא וְסוֹלֵחַ, וְעַל רְשָׁעִים יַנִּיחַ רָגְזוֹ.", + "כְּרָב רַחֲמָיו כֵּן תּוֹכַחְתּוֹ, אִישׁ כְּמִפְעָלָיו יִשְׁפֹּט.", + "לֹא יִמָּלֵט בְּגָזֵל עַוָּל, וְלֹא יַשְׁבִּית תַּאֲוַת צַדִּיק לְעוֹלָם.", + "כָּל הָעֹשֶׁה צְדָקָה, יִשׁ לוֹ שָׂכָר.", + "יְהֹוָה הִקְשָׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה, אֲשֶׁר לֹא יְדָעוֹ, שֶׁמַעֲשָׂיו מְגֻלִּין תַּחַת הַשָּׁמַיִם.", + "רַחֲמָיו יֵרָאוּ לְכָל בִּרְיוֹתָיו, וְאוֹרוֹ וְשִׁבְחוֹ חָלַק לִבְנֵי אָדָם.", + "אַל תֹּאמַר מֵאֵל נִסְתַּרְתִּי, וּבַמָּרוֹם מִי יִזְכְּרֵנִי.
(יז) בְּעַם כָּבֵד לֹא אִוָּדֵעַ, וּמַה נַפְשִׁי, כְּקַצּוֹת רוּחוֹת כּלָ בּנֵי אָדָם.", + "הֵן הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם, וּתְהוֹם וָאָרֶץ.
(יח) בְּרִדְתּוֹ עֲלֵיהֶם עוֹמְדִים, בְּפָקְדוֹ כֵּן יִרְגְּשׁוּ.", + "אַף קִצְבֵי הָרִים וִיסוֹדֵי תֵבֵל, בְּהַבִּיטוֹ אֲלֵיהֶם רַעַשׁ יִרְעָשׁוּ.", + "גַּם עָלַי לֹא יָשִׂים לֵב, וּבִדְרָכַי מִי יִתְבּוֹנָן.", + "אִם חָטָאתִי לֹא תִרְאֵנִי עָיִן, אוֹ אִם אֲכַזֵב, בְּכָל סֵתֶר מִי יוֹדֵעַ.", + "מָה מַעֲשֶׂה צֶדֶק מִי יַגִּידֶנּוּ, וְתִקְוַת מָּה כִי אָצוּק חוֹק.", + "חַסְרֵי לֵב יָבִינוּ אֵלֶּה, וְגֶבֶר פּוֹתֶה יַחְשֹׁב זֹאת.", + "שִׁמְעוּ אֵלַי וּקְחוּ שִׂכְלִי, וְעַל דְבָרַי שִׂימוּ לֵב.", + "אַבִּיעָה בְמִשְׁקָל רוּחִי, וּבְהַצְנֵעַ אֲחַוֶּה דֵעִי.", + "כִּבְרֹא אֵל מַעֲשָׂיו מֵרֹאשׁ, עַל חַיֵּיהֶם [חָלָק מִשְׁטָרָם]." + ], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "בְּטֶרֶם תִּדּוֹר הָכֵן נִדְרֶךָ, בַּל תִּהְיֶה כִּמְנַסָּה יְהֹוָה.", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "אַל תִּשְׂמַח אֶל שֶׁמֶץ תַּעֲנוּג, אֲשֶׁר פִּי שְׂנַיִם רֵישׁוֹ.", + "אַל תּהִי זוֹלֵל וְסוֹבֵא, וּמְאוּמָה אֵין בַּכִּים." + ], + [ + "פּוֹעֵל זֹאת לֹא יַעֲשִׁיר, וְבוֹזֶה מְעוּטִים יִתְעַרְעָר.", + "יַיִן וְנָשִׁים יַפְחִיזוּ לֵב, וְנֶפֶשׁ עָזָה תַשְׁחִית בְעָלֶיהָ." + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "יֵשׁ מַחֲרִישׁ וְנֶחְשָׁב חָכָם, וְיֵשׁ נִמְאָס בְּרוֹב שִׂיחַ.", + "יֵשׁ מַחֲרִישׁ מֵאֵין מַעֲנֶה, וְיֵשׁ מַחֲרִישׁ כִּי רֹאֶה עֵת.", + "חָכָם יַחֲרִישׁ עַד עֵת, וּכְסִיל לֹא יִשְׁמוֹר עֵת.", + "", + "", + "", + "", + "", + "חָכָם בִּמְעַט דִבֶּר נַפְשׁוֹ, וְטוֹבַת כְּסִילִים יִשְׁפוֹךְ חָכְמָה." + ], + [ + "שְׁלֹשָׁה שָׂנֵאתִי, וְאַרְבָּעָה לֹא אָהָבְתִּי.", + "שַׂר הַנִּרְגָל בְּבֵית הַמִּשְׁתָּאוֹת, הַמּוֹשִׁיב שֶׁבֶת בִּמְרוֹמֵי קָרֶת.", + "הָאוֹחֵז בָּאַמָה וּמַשְׁתִּין מָיִם, וְהַנִּכְנָס לְבֵית חֲבֵרוֹ פִּתְאוֹם", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "רֶגֶל נָבָל מִהֲרָה אֶל בָּיִת, וְאִישׁ מְזִימוֹת יַכְנִיעַ לָרַבִּים.", + "אֱוִיל מִפֶּתַח יַבִּיט אֶל בָּיִת, וְכָבוֹד לְאִישׁ בַּחוּץ יַעֲמוֹד וִידַבֵּר." + ], + [], + [], + [], + [ + "", + "שָׁלֹשׁ הֵנָה שָׂנְאָה נַפְשִׁי, וְצַר לִי מְאֹד בְּחַיֵּיהֶם.", + "דַּל גֵּאֶה וְעָשִׁיר מְכַחֵשׁ, וְזָקֵן מְנָאֵף וַחֲסַר דַּעַת.", + "", + "אִם בִּנְעֻרוֹתֶיךָ לֹא חֲפַצְתָּם, אֵיךְ תַּשִּׁיגֵם בְּזִקְנוֹתֶיךָ.", + "", + "", + "אַשְׁרֵי שֶׁלֹּא נִכְשַׁל בִּלְשׁוֹנוֹ, וְלֹא עֹבֵד נִקְלֶה מִמֶּנּוּ.", + "", + "", + "אַשְׁרֵי בַעַל אִשָּׁה מַשְׁכָּלֶת, וְלֹא חוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וְבַחְמוֹר יַחְדָּו.", + "", + "כָּל מַכָּה וְלֹא כְמַכַּת הַלֵּב, כָּל רָעָה וְלֹא כְרָעַת אִשָּׁה.", + "", + "", + "", + "רֹעַ אִשָּׁה יַשְׁחִיר מַרְאֶה אִישׁ, וְיַקְדִיר פָּנָיו לְדוֹב.", + "בֵּין רֵעִים יֵשֵׁב בַּעֲלָה, וּבְלֹא טַעֲמוֹ יִתְאַנָּח.", + "מְעַט רָעָה כְרָעַת אִשָּׁה, גוֹרַל חוֹטֵא יִפּוֹל עָלֶיהָ.", + "כְּמַעֲלֵה חוּץ לְרַגְלֵי יָשִׁישׁ, כֵּן אֵשֶׁת לָשׁוֹן לְאִישׁ רַךְ.", + "אַל תִּפּוֹל בְּיֹפִי אִשָּׁה, וְעַל יֵש לָהּ לֹא תַּחְמוֹד.", + "כִּי בַעֲדָהּ חֶרְפָּה וּבֹשֶׁת, אִשָּׁה מְכַלְכֶּלֶת אֶת בַּעֲלָהּ.", + "רִפְיוֹן יָדַיִם וְכִשְׁלוֹן בִּרְכַּיִם, אִשָּׁה לֹא תְאַשֵּׁר אֶת בַּעֲלָהּ.", + "מֵאִשָּׁה תְחִלַת עָוֹן, וּבִגְלָלָהּ גָוַעְנוּ יַחַד.", + "אִשָּׁה רָעָה צָרַעַת לְבַעֲלָהּ, יְגַרְשֶׁנָּה מִבֵּיתוֹ וְיִתְרַפֵּא מִצָּרַעְתּוֹ." + ], + [ + "אִשָּׁה טוֹבָה אַשְׁרֵי בַעֲלָהּ, וּמִסְפַּר יָמָיו כִּפְלַיִם.", + "אֵשֶׁת חַיִל תְּדַּשֵּׁן לְבַעֲלָהּ, [וּשְׁנֵי חַיָּיו יְבַלֶּה בַנְעִימִים].", + "אִשָּׁה טוֹבָה מַתָּנָה טוֹבָה, בְּחֵיק יֵרֵא אֱלֹהִים תִּנָּתֵן." + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "כְּלֵי יוֹצֵר לְבָעֵר כִּבְשָׁן, וְכָמֹהוּ אִישׁ עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ.", + "עַל עֲבֹדַת עֵץ יְהִי פֶרִי, כֵּן חֶשְׁבּוֹן עַל יֵצֶר אֶחָד." + ], + [ + "אַל תֵּצַר צָרַת מָחָר, כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם.", + "שֶׁמָּא מָחָר בָּא וְאֵינֶנּוּ, נִמְצָא מִצְטָעֵר עַל הָעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.", + "הַכֹּל שָׁקַלְתִּי בְכַף מֹאזְנַיִם, וְלֹא מָצָאתִי קַל מִסֻבִּין.", + "וְקַל מְסֻבִּין, חָתָן הַדָּר בְּבֵית חָמָיו.", + "וְקַל מֵחָתָן, אֹרֵחַ מַכְנִיס אֹרֵחַ.", + "וְקַל מֵאֹרֵחַ, מֵשִׁיב דָבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע.", + "", + "", + "", + "", + "", + "הָיְתָה לְפָנָיו גַחֶלֶת, נָפַח בָּה וּבָעֲרָה.", + "רָקַק בָּהּ וְכָבְתָה, [וּשְׁנֵיהֶם מִפִּיךָ הֵם]." + ], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "יסר בנך לבל תבוש, ואם תשחק עמו יכלימך.", + "", + "אל תמשילהו בנעוריו, ואל תשא לשחיתותיו.", + "כוף ראשו בנערותו, ובקע מתניו כשהוא קטן.
(יב) למה ישקה ומרה בך, ונולד ממנו מפח נפש.", + "יסר בנך והכבד עולו, פן באולתו יבלע בך.", + "טוב מסכן וחי בעצמו, מעשיר ונגע בבשרו.", + "חיי שר איביתי מפז, ורוח טובה מפנינים.", + "אין עושר על עושר שר עצם, ואין טובה על טוב לבב.", + "טוב למות מחיי שוא, ונוחת עולם מכאב נאמן.", + "טובה שפוכה על פה סתום, תנופה מצגת לפני גלול.", + "מה יעריכו לאלילי הגוים, אשר לא יאכלון ולא יריחון.", + "כן מי שיש לו עושר, ואין נהנה ממנו.", + "ראה בעיניו ומתאנח, כאשר סריס יחבק נערה.", + "כנאמן לן עם בתולה, כן עושה באונס משפט, ויהוה מבקש מידו.", + "אל תתן לדין נפשך, ואל תכשל בעונך.", + "שמחת לב הם חיי איש, וגיל אדם האריך אפו.", + "פוג נפשך ופיג לבך, וקצפון הרחק ממך.", + "כי רבים הרג דין, ואין תעלה בקצפון.", + "קנאה ודין יקצרו ימים, ובלא עת תזקין דאגה.", + "שנות לב טוב תחת מטעמים, ומאכלו יעלה עליו." + ], + [ + "שקר עשיר ימחה שארו, דאגת מחיה תפריע נומה.", + "דאגת מחיה תפריע נומה, ומחלי חזק תפריע נומה.
(ב) רע נאמן תניד חרפה, ומסתיר סוד אוהב כנפש.", + "עמלי עשיר לקבץ הון, ואם ינוח לקבל תענוג.", + "יגע עני לחסר ביתו, ואם ינוח יהיה צריך.
(ד) עמל עני לחסר כחו, ואם ינוח לא נחה לו.", + "רודף חרוץ לא ינקה, ואוהב מחיר בו ישגה.", + "רבים היו חבולי זהב, והבוטח על פנינים.
(ו) ולא מצאו להנצל מרעה, וגם להושע ביום עברה.", + "כי תקלה הוא לאויל, וכל פותה יוקש בו.", + "אשרי איש נמצא תמים, ויחר ממון לא נלוז.", + "מי הוא זה ונאשרנו, כי הפליא לעשות בעמו.", + "מי הוא זה שנדבק בו, והיה לו שלום, והיה לו תפארה.
(י) כי ברבות שלום חייו, יהיה לך לתפארת.", + "מי ברכו וישלם בחייו, הוא לך לתפארת.
(י) מי יוכל לסור ולא סר, ולהרע רעה ולא אבה.", + "על כן חזק טובו, ותהלתו יספר קהל. מוסר לחם, ויין יחדו.", + "בני אם על שלחן גדול, ישבת, אל תפתח עליו גרנך.", + "אל תאמר ספוק עליו, זכור כי רעה עין רעה.", + "רע עין שונא אל, ורע ממנו לא ברא.", + "כי זה מפני כל דבר תזוע עין, ומפנים דמעה תדמע.", + "רע מעין לא חלק אל, על כן מפני כל נם לחה
(יז) מקום יביט טל תושיט יד, ואל תחד עמו בטנא.", + "דעה רעך כנפשך, ובכל ששנאת התבונן.", + "הסב כאיש אשר נבחר, ואל תעט פן תגעל.", + "דע שרעך איש כמוך, ואכול דבר ששם לפניך.", + "חדל ראשון בעבור מוסר, ולא תהיה גרגרן פן תמאס.", + "וגם אם בין רבים ישבת, לפני רע אל תושיט יד.", + "הלא די אנוש נבון מזער, ועל יצועיו לא ישיק.", + "מכאוב ונדד ישנה, ומער ותשניק, ופני הפוכות עם איש כסיל.", + "שנות חיים על קרב תולל וקם בבקר ונפשו אתו.", + "שנות חיים עם איש נבון, ילין עד בקר ונפשו עמו.", + "[ואם יפצירו בך לאכול, סור מן הסבה] ותמצא נחת.", + "בכל מעשיך היה צנוע, וכל אסון לא יגע בך.", + "וגם אם נאנסתה, במטעמים קוה קוה וינוח לך.", + "שמע בני ואל תבוז לי, ובאחרית תשיג אמרי.", + "שמע בני וקח אמרי, ואל תלעיז עליי, ובאחרית תמצא דברי.", + "טוב על לחם תברך שפה, עדות טובו נאמנה.", + "רע על לחם ירגז בשער, רעת רועו נאמנה.", + "וגם על היין אל תתגבר, כי רבים הכשיל תירוש.", + "כור בוחן מעשה לוטש, כן היין למצות לצים.", + "נבון בוחן מעשה מעשה, כן שכר לריב לצים.", + "למי היין חיים? לאנוש אם ישתנו במכתנתו.", + "מה חיים חסר היין, שהוא מראשית לשמחה נוצר.", + "שמחת לב וששון ועדון, יין נשתה בעתו וראי.", + "חיי מה לחסר תירוש, והוא לגיל נחלק מראש.", + "כאב ראש לענה וקלון, יין נשתה בתחרה וכעס.", + "מרבה חמר לכסיל מוקש, מחסר כח ומספיק פצע.", + "", + "", + "במשתה היין אך תוכח רע, [ואל תבוזהו בשמחתו.", + "דבר חרפה אל [תאמר לו, ולא תנצח] אתו לעיני בני אדם." + ], + [ + "[ראש נבחרת אל תתרומם, ובראש גדולים אל תשב].
(א) היה להם כאחד מהם, דאג להם ואחר תסב, הכן מרכם ואחר תרבץ.", + "למען תשמח בכבודם, ועל מוסר תשא שכר.", + "מלל שב כי הוא לך, והצנא שכל ואל תמנע שיר.", + "במקום היין אל תשפוך שיח, ובלא מזמור מה תשפוך שיר, ובל עת מה תתחכם.
(ד) כחותם על כיס זהב, שיר אל על משתה היין.", + "כזמן אודם על ניב זהב, משפט שיר על משתה היין.
(ה) כרביד זהב ובו נפך וספיר, כך נאים דברים יפים, על משתה היין.", + "מלואות פז וחותם ברקת, קול מזמור על נועם תירוש.", + "דבר נער אם צריך אתה, בחזק פעמים ושלש אם ישאלך.", + "כל לאמר ומעט הרבה, ודמה ליודע ומחריש יחדו.", + "בין זקנים אל תתקומם, ושרים אל תרב לטרד.
(ט) לִפְנֵי בָרָד יִנְצַח בָּרָק, וְלִפְנֵי דַכָּא יִנְצַח חֵן.", + "לִפְנֵי בָרָד יִנְצַח בָּרָק, וְלִפְנֵי בוֹשׁ יִנְצַח חֵן.", + "בעת שלחן אל תרבה דברים, ואם עלה על לבך דבר.
(יא) בעת מפקד אל תתאחר, פטר לביתך ושלם רצון.", + "ושלם רצון ביראת אל, ולא בחסר כל.", + "ועל כל אלה ברך עושך, המרוך מטובתו.
(יג) דורש אל יקוה רצון, ומתלהלה יוקש בו.", + "דורש אל יקח מוסר, ומשחרהו ישיג מענה.
(יד) דורש חפצי אל יקח לקח, ויענהו בתפלתו.", + "דורש תורה יפיקנה, ומתלהלה יוקש בו.", + "ירא יהוה יבין משפט, ותחבולום מנשף יוציא.
(טז) יראי יהוה יבינו משפטו, ובחכמות רבות יוציאו מלבם.", + "איש חכם יטה תוכחות, ואחר צרכו ימשך נפתה.
(יז) איש חכם לא יכסה כחמה, ולץ לא ישמר לשונו.", + "איש חכם לא יקח שחד, זד ולץ לא ישמור תורה.", + "איש חמס לא יקח שכל, וזד לץ לא יקח מצוה.
(יט) בלא עצה אל תפעל דבר ואחר מעשיך אל תתקצף.", + "בדרך מוקשות אל תלך, ואל תתקל בנגף פעמים.", + "אל תבטח בדרך מחתף, ובאחריתך השמר.", + "אל תבטח בדרך רשעים, ובארחותיך הזהר.
(כב) בכל דרכיך שמור נפשך, כי כל עושה אלה שומר מצוה.", + "בכל מעשיך שמור נפשך, כי עושה זה שומר מצוה.", + "נוצר תורה שומר נפשו, ובוטח ביהוה לא יבוש." + ], + [ + "יְרֵא יְהֹוָה לֹא יִפְגַּע רָע, כִּי אִם בְּנוּסוֹ שָׁב וְנִמְלָט.", + "לֹא יֶחְכַּם שׂוֹנֵא תוֹרָה, וּמִתְמוֹטֵט בְּמִסְעָר כָּאֳנִיָּה.", + "אִישׁ נָבוֹן יָבִין דְּבַר יְהֹוָה, וְתוֹרָתוֹ כְּאוּרִים בַּחֹשֶׁן." + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "[בעין טובה תן לדל, ולא תקצף בתתך לו]", + "", + "", + "", + "בכל מעשיך האר פנים, ובששון הקדש מעשר.", + "תן לו כמתנתו לך, בטוב עין ובהשיגת יד.", + "כי אלה תשלומות הוא, ושבעתים ישיב לך.
(יא) מלוה יהוה נותן לאביון, ומי בעל גמולות כי אם הוא.", + "אל תשחד כי לא יקח, ואל תבטח על זבח מעשק.
(יב) כי אלהי משפט הוא, ואין עמו משוא פנים.", + "לא ישא פנים אל דל, ותחנוני מצוק ישמע.", + "לא יטש צעקת יתום, ואלמנה כי תרבה שיח.", + "הלא דמעה על לחי תרד, ואנחה על מרודיה.", + "תמרורי רצון הניחה, וצעקה ענן חשתה.", + "שועת דל ענן חלפה, ועד תגיע לא תנוח.
(יז) לא תמוש עד יפקוד אל, ושופט צדק יעשה משפט.", + "גם אל לא יתמהמה, וכגבור יצא לא יתאפק.
(יח) עד ימחץ מתני אכזרי, ולגוים ישיב נקם.
(יח) עד יוריש שבט זדון, ומטה רשע גדוע יגדע.", + "עד ישיב לאנוש פעלו, וגמול אדם כמזימתו.
(יט) עד יריב ריב עמו, ושמחם בישועתו.", + "נאה חסד יהוה בזמן מצוקה, כעב חזיזים בעת בצרת." + ], + [ + "הושיענו אלהי הכל, והרם פחדך על כל הגוים.", + "הרף על עם נכר, ויראו את גבורתיך.", + "כאשר נקדשת לעיניהם בנו, כי לעינינו הכבד בנו.", + "וידעו כאשר ידענו, כי אין אלוהים זולתך.", + "חדש אות ושנה מופת, האדר יד ואמץ זרוע וימין.", + "העיר אף ושפוך חמה, והכניע צר והדוף אויב.", + "החיש קץ ופקוד מועד, כי מי יאמר לך מה תעשה.", + "השבת ראש פאתי מואב, האומר אין זולתי.", + "אסוף כל שבטי יעקב, ויתנחלו כימי קדם.", + "רחם על עם נקרא בשמך, ישראל בכור כניתה.", + "רחם ע קרית קדשך, ירושלים מכון שבתך.", + "מלא ציון את הודך, ומכבודך את היכלך.", + "תן עדות למראש מעשיך, והקם חזון דברק בשמך.", + "תן את פעלת קויך, ונביאיך יאמנו.", + "תשמע תפלת עבדיך, כרצונך על עמך.", + "וידעו כל אפסי ארץ, כי אתה אלהי עולם.", + "כל מאכל אוכל גרגרת, אך יש אכל מאכל נעים.", + "כל מאכל תסגר בבטן, אך יש מאכל ממאכל תנעם.", + "כל זכר תקבל אשה, [אך איש יבחר עלמה].", + "חך בוחן מטעמי דבר, ולב מבין מטעמי כזב.", + "לב עקוב יתן עצבת, ואיש ותיק ישיבנה בו.", + "כל נכה תאכל חיה, אך יש מכה ממכה תנעם.", + "תאר אשה יחליץ פנים, ועל כל מחמד עין יגבר.", + "ועוד אם יש מרפא לשון, אין אישהּ מבני אדם.", + "קנה אשה ראשית קנין, עזר ומבצר ועמוד משען.
(כה) באין גדר יבער כרם, ובאין אשה נע ונד.", + "מי יאמין בגדוד צבא, המדלג מעיר אל עיר.", + "כן איש אשר לא קן, המרגיע כאשר יערב." + ], + [], + [ + "כל אוהב אומר אהבתי, אך יש אהב שם אהב.", + "הלא דין מגיע אל מות, רע כנפשך נהפך לצר.", + "הוי רע יאמר מדוע כן נוצרתי, למלא פני תבל תרמית.", + "מרע אוהב מביט אל שלחן, ובעת מצוקה מנגד יעמד.", + "אוהב טוב נלחם עם זר, ונגד ערים יחזיק צנה.", + "אל תשכח חבר בקרב, ואל תעזבהן בשללך.", + "כל יועץ יניף יד, אך יש יועץ דרך אל לץ.", + "כל יועץ אומר חזה, אך יש יועץ דורך עליו", + "מיועץ שמור נפשך, ודע לפנים מה צרכו.", + "כי גם הוא לנפשך יחשב, למה זה אליו יפול.", + "ואמר לך מטוב דרכך, וקם מנגד להביט רישך.", + "אל תועץ עם חמיך, וממקנא העלים סוד.", + "עם אשה על צרתה, ומרד אל מלחמתו.", + "עם סוחר אל תתגר, וממקנה על ממכר.", + "עם איש רע על תגמול חסד, ואכזרי על טוב בשר.", + "פועל שוא על מלאכתו, שומר שוא על מוציא רע.", + "אך איש מפחד תמיד, אשר תדע שומר מצוה.", + "אך עם לבבו כלבבך, אם תכשל יגיע אליו.", + "וגם עצת לבב הבין מי יאמן לך אמן ממנו.", + "לב אנוש יגיד שעיותיו, משבעה צופים על מצפה.", + "ועם כל אלה עתר אל אל, אשר יכין באמת צעדיך.", + "ראש כל מעשה דבר, וראש כל פועל היא מחשבת.", + "עקרת תחבולות לבב, ארבעה שכמים יפרחו.", + "טוב ורעה וחיים ומות, ומושלת בם כליל לשון.", + "יֵשׁ חָכָם לְרַבִּים הוּא נֶחְכָּם, וּלְנַפְשׁוֹ הוּא גוֹאָל.", + "וְיֵשׁ חָכָם בִּדְבָרוֹ נִמְאָס, וּמִכָּל מַאֲכָל תַּעֲנוּג נִבְצָר.", + "וְיֵשׁ חָכָם לְנַפְשׁוֹ יֶחְכָּם, פְּרִי דַעְתּוֹ עַל גְוִיָּתוֹ.", + "וְיֵשׁ חָכָם לְעַמּוֹ יֶחְכָּם, פְּרִי דַעְתּוֹ בִּגְוִיָתָם.", + "חַיֵּי אִישׁ מִסְפַּר יָמִים, וְחַיֵּי עַם יִשְׂרָאֵל, יְמֵי אֵין מִסְפָּר.", + "חכם לנפשו ישבע תענוג, ויאשרוהו כל רואינו.", + "חכם עם ינחל כבוד, ושמו עומד בחיי עולם.", + "בני בחייך גם נפשך, ראה מה רע לה, אל תתן לה.", + "כי לא הכל לכל טוב, לא כל נפש כל זן תבחר.", + "אל תזרע לכל תענוג, ואל תשפך על כל מטעמים.", + "כי ברב תענוג יקנן חולי, והמרבה יגיע אל זרא.", + "בלא מוסר רבים יגועו ועועו, והנשמר יוסיף חיים." + ], + [ + "רעי רופא לפני צרכו, כי עם אותו חלק אל.", + "מאת אל יחכם רופא, ומאת מלך ישא משאות.", + "דעת רופא תרים קרנו, ולפני נדיבים יתיצב.", + "אל מארץ מצוציא תרופות, וגבר מבין אל ימאס בם.", + "הלא בעץ המתיקו מים, בעבור להודיע כל אנוש כחו.", + "ויתן לאנוש בינה, להתפאר בגבורתו.", + "בהם רופא יניח מכאוב, וכן רוקח עושה מרקחת.", + "למען לא ישבות מעשהו, ותושיה מבני אדם.", + "בני בחולי על תתעבר, התפלל אל אל כי הוא ירפא.", + "נום מעול ומהכר פנים, ומכל פשעים טהר לב.", + "הגש ניחוח אזכרה, ודשן ערוך בכנפי הוניך.", + "וגם לרופא תן מקום, ולא ימוש כי גם בו צורך.", + "כי יש עתם אשר בידו מצלחת, כי גם הוא אל אל יעתיר.", + "אשר יצלח לו פשרה, ורפאות למען מחיה.", + "אשר חואט לפני עושהו, יתנכר לפני רופא.", + "בני על המת הזיב דמעה, התמרר וגהה קינה.", + "כמשפטו אסוף שארו, ואל תתעלם בגויעתו.
(יז) המר בני והתם מספד, ושית אבלו כיוצא בו.
(יז) יום ושנים בעבור דמעה, הנחם בעבור עון.", + "מדין יוצא אסון, כן רע לבב יכלה עצבה.", + "אל תשים אליו לב עוד, פרע זכרו וזכור אחרית.", + "זכור חקו כי הוא חקך, לו אתמול ולך היום.", + "אל תזכרנו כי אין לו תקוה, מה תועיל ולך תרע.", + "מושבת מתו שבת זכרו, והנחם עם צאת נפשו.", + "חכמת סופר תרבה חכמה, וחסר עסק הוא יתחכם.", + "מה יתחכם תומך מלמד, ומתפאר בחתנית מסעיר.", + "אלוף ינהג ישובב לשדד בשור, ושעיותיו עם בני בקר.", + "ושקידתו לכלות מרבק, לב ישית לשדד בתלמים.", + "אף עשה חרש וחשב, אשר לילה כיום יגיע." + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "[הרימו קולכם וברכו יחדו, והודו ליהוה על כל מעשיו].", + "בשירות נבל וכלי מינים, וכן תאמרו בתרועה.", + "מעשי אל כלם טובים, לכל צורך בעתו יספיק.", + "בדברו יעריך כנד מים, ובמוצא פיו אוצרו.", + "תאות רצונו יצליח, ואין מעצור לתשועתו.", + "מעשה כל בשר נגדו, ואין נסתר מנגד עיניו.", + "מעולם ועד עולם יביט, ואין נפלא וחזק ממנו.", + "אין לאמר זה למה זה, כי הכל בעתו יגבר.", + "ברכות כיאור הציפה, וכנהר תבל ריותה.", + "כן זעמו גוים יוריש, ויהפך למלח משקה.", + "ארחות תמים יישרו, כן לזרים יסתוללו.", + "טוב לטוב חלק מראש, כן לרעים טוב ורע.", + "ראש לחיי אדם מים, ואש וברזל ומלח.
(כו) חלב חטה חלב ודבש, דם עינב יצהר ובגד.", + "כל אלה לטובים ייטיבו, כן לרעים לרעה נהפכו.", + "יש רוחות למשפט נוצרו, ובאפם הרים יעתיקו.
(כח) [בעת זעם גבורתם יראו, וסער מן שדה יעוררו]", + "אש וברד רעב ודבר, גם אלה למשפט נוצרו.", + "חית שן עקרב ופתן, וחרב נקמות להחרים רשעים.
(ל) כל אלה לצורכם נבראו, והמה באוצר ולעת יפקדו.", + "בצותו אתם ישישו, ובחקם לא ימרו פיו.", + "על כן מראש התיצבתי, והתבוננתי ובכתב הנחתי.", + "מעשה אל כלם טובים, לכל צורך בעתו יספיק.", + "אל לאמר זה רע מה זה, כי הכל בעתו יגביר.", + "עתה בכל לב הרנינו, וברכו את שם הקדוש." + ], + [ + "עסק גדול חלק אל, ועל כבד על בני אדם.", + "מיום צאתו מרחם אמו, עד יום שובו אל אם כל חי.", + "מיושב כסא לגבה, עד לשוב עפר ואפר.", + "מעוטה צניף וציץ, ועד עוטה שמלת עור.", + "אך קנאה דאגה ופחד, אימת מות תחרה ורב.
(ה) ועת נוחו על משכבו, שינת לילה תשנה רעתו.", + "מעט לריק כרגע ישקוט, ומבין בהלות לבו נרעש.
(ו) מעט טע מחזיון נפשו, כשריד בורח מפני רודף.", + "עוד עורך מלחמה והקיץ, ואימה אין ומצא מנוח.", + "[ועם כל בשר דאגתם עמם, ועשרם מניד שנתם].", + "דבר ודם חרחר וחרב, שד ושבר רעה ומות.", + "על רשע נבראה רעה, ובעבור תמוש כלה.", + "כל מארץ אל ארץ ישוב, ואשר ממרום אל מרום.", + "", + "מחיל אל חיל כנחל איתן, ומאפיק אדיר בחזיז קולות.", + "עם עם שאתו כפים יגזלו, כי פתאם לנצח יתם.", + "נוצר מחמס לא ינקה, כי שרש חנף על שן תלע.", + "כקרדמות על מטעי נחל, מפני כל מטר נדעכו.", + "וחסד לעולם לא ימוט, וצדקה לעד תכון.", + "חיי יין ושכר ימתקו, ומשניהם מוצא אוצר.", + "ילד ועיר יעמידו שם, ומשניהם מוצא חכמה.
(יט) שגר ונטע יפריחו שם, ומשניהם אשה נחשקת.", + "יין ושכר יעליצו לב, ומשניהם אהבת דודים.", + "חליל ונבל יעריבו שיר, ומשניהם לשון ברה.", + "יפי ותאר יחמידו עין, ומשניהם צמחי שדה.", + "עמית ורע לעת ינהגו, ומשניהם אשה משכלת.", + "אח ושותף לעת צרה, ומשניהם צדק מצלת.", + "זהב וכסף יעמידו רגל, ומשניהם עצה טובה.", + "חיל וכח יגדלו לב, ומשניהם יראת אלהים.
(כו) אין ביראת אלהים מחסור, ואין לבקש עמה משען.", + "יראת אלהים כעדן ברכה, ועל כל כבוד חפתה.", + "חיי מכי מתן אל תחי, טוב נאסף כמסתולל.
[א כל ימי עני רעים, בן סירא אומר אף לילות.
ב בשפל גנים גנו, ובמרום הרים כרמו.
ג ממטר גנים לגנו, ומעפר כרמו לכרמים.]", + "איש משגיח על שלחן זר, אין חייו למנות חיים.
(כט) מעוג לנפש מטעמו, לאיש יודע סוד מעים.", + "לאיש עוז נפש תמתיק שאלה, ובקרבו תבער כמו אש." + ], + [ + "חיים למות, מה מר זכרך, לאיש שוקט על מכונתו.
(א) איש שליו ומצליח בכל, ועוד בו חיל לקבל תענוג.", + "האח למות, כי טוב חקיך, לאיש אונים וחסר עצמה.
(ב) איש כושל ינקש בכל, סורב ואובד תקוה.", + "אל תפחד ממות חקיך, זכור כי ראשנים ואחרנים עמך.", + "זה חלק כל בזר מאל, ומה תמאס בתורת עליון.
(ד) לאלף שנים מאה ועשר, איש תוכחות בשאול חיים.", + "נין נמאס דבר רעים, ונכד אויל במגור רשע.", + "מבן עול ממשלת רע, וריש עם זרעו תמיד.", + "אב רשע יקוב ילד, כי בגללו לחרפה.", + "אוי לכם אנשי רשע, אשר עזבתם תורת עליון.", + "אם תפרו על ידי אסון, ואם תולידו לאנחה.
(ט) אם תכשלו לשמחת עולם, ואם תמותו לקללה.", + "כל מאפס אל אפס ישוב, כן חנף מתהו אל תהו.", + "הבל אדם בגויתו, אך שם חסד לא יכרת.", + "פחד על שם כי הוא ילוך, מאלפי אוצרות חכמה.", + "טובת חי ימי מספר, וטובת שם ימי אין מספר.", + "חכמה טמונה ואוצר מוסתר, מה תועלה בשתיהם.", + "טוב איש מצפין אולתו, מאיש מצפין חכמתו מוסר בשת.", + "מוסר בשת שמעו בנים, והכלמו על משפטי.
(טז) לא כל בשת נאה לשמור, ולא כל הכלם נבחר.", + "בוש מאב ואם, אל זנות, מנשיא יושב אל כחש.", + "מאדון וגברת על שקר, מעדה ועם על פשע.
(יח) מחבר ורע על מעל, וממקום תגור על זר.", + "מהפר אלה וברית, ממטה אציל אל לחם.", + "ממנוע מתת שאלה, מהשב אפי רעך.", + "מהשבית מחלקת ומנה, משואל שלום מהחריש.
(כא) מהביט אל פני זרה, ומהתקרב אל שפחתה.", + "מאוהב על דברי חרפה, ומאחרי מתת אח מנאץ.", + "משנות דבר תשמע, ומחסוף כל סוד עצה.", + "והיית בוש באמת, ומצא חן בעיני כל חי.]" + ], + [ + "אך על אלה אל תבוש, ואל תשא פנים וחטא.", + "על תורת עליון וחוק, ועל מצדיק להצדיק רשע.", + "על חשבון חוכר ואדון ואורח, ועל מחלקות נחלה ויש.", + "ועל שחק מאזנים ופלס, ועל תמחות איפה ואבן.", + "על מקנה בין רב למעט, ועל ממחיר ממכר תגר.", + "על אשה רעה חותם חסם, ומקום ידים רפות תפתח.", + "על מקום תפקד יד תספור, ומתת ולקח הכל בכתב.", + "על מוסר פותה וכסיל, ושב וישיש ונוטל עצה בזנות.
(ח) והיית זהיר באמת, ואיש צנוע לפני כל חי.", + "בת לאב מטמנת שקר, דאגה תפריע שנתו.
(ט) בנעוריה פן תגור, ובבתוליה פן לא תנשא.", + "בבתוליה פן תפתה, ובבית בעלה לא תשטה.
(י) בבית אביה פן תהרה, ובבית אישה פן תעצר.", + "בני על בתולתך החזק משמר, פן תעשה לך שם סרה.
(יא) דבת עיר וקללת עם, והושיבתך בעדר שער.", + "מקום תגור אל יהי אשנב, ובית מביט מבוא סביב.
(יב) לכל זכר אל תתן תאר, ובית נשים אל תסתויד.", + "כי מבגד יצא עש, ומאשה רעת אשה.", + "מטוב רוע איש מטוב אשה, ובית מחרפת תביע באשה.", + "אזכור נא מעשי אל, וזה חזיתי ואספרה.
(טו) באומר אלהים רצונו, ופועל רצונו לקחו.", + "שמש זורחת על כל נגלתה, וכבוד ה' על כל מעשיו.", + "לא הספיקו קדושי אל, לספר נפלאות ה'.
(יז) אמץ אלהים צבאיו, להתחזק לפני כבודו.", + "תהום ולב חקר ובכל מערומיהם יתבונן.", + "מחוה חליפות נהיות, ומגלה חקר נסתרות.", + "לא נעדר ממנו כל שכל, ולא חלפו כל דבר.", + "גבורת חכמתו תכן, אחד הוא מעולם.
(כא) לא נוסף ולא נאצל, ולא צריך לכל מבין.", + "הוא חי ועומד לעד, זה על זה חלף טובו.", + "ומי ישבע להביט תואר תואר מרום רקיע על טוהר." + ], + [ + "ועצם שמים מרבים הדרו, ולכל צרך הכל ישמע.
(א) כלם שונים זה מזה, ולא עשה מהם שיסוף.", + "שמש מביע בצורתו וחמה, מה נורא מעשי ה'.", + "בהצהירו ירתיח תבל, לפני חרבו מי יתכלכל.", + "כור נפוח מחם מצוק, שולח שמש ידליק הרים.
(ד) לשאון מאור תגמר נושבת, ומנורה תכוה עין.", + "כי גדול ה' עושהו, ובדבריו ינצח אביריו.", + "וגם ירח ירח עתות שבות, ממשלת קץ ואות עולם.", + "בם מועד וזמני חוק, וחפץ עשיו בתקופתו.", + "חדש בחדשו הוא מתחדש, מה נורא בהשתנותו.
(ח) כלי צבא נבלי מרום, מרצף רקיע מזהירתו.", + "תואר שמים והדר כוכב, ואורו מזהיר במרומי אל.", + "בדבר אל יעמד חק, ולא ישח באשמרותם.", + "ראה קשת וברך עושיה, כי מאד נאדרה בהוד.", + "חוק הקיפה בכבודה, ויד אל נטתה בגבה.", + "גבורתו תתוה ברק, ותנצח זיקות במרום.", + "למען ברא אוצר, ויעף עבים כצפרים.", + "[בכחו יתן לענן עז, להשליך אבני אלגביש].", + "קול רעמו יחיל ארצו, זלעפות צפון סופה וסערה.", + "ברשף יניף שלגו, וכארבה ישכון דירתו.", + "תואר לבנה יגהה עינים, וממטרו יהמה לב.", + "אד כפור כמלח ישכון, ויציץ כתמר ציצים.", + "צינת רוח צפון ישיב, וכרקב יקפיא מקורו.
(כ) על כל מעמד מים יקרים, וכשריון ילבש מקוה.", + "יבול הרים בחרב ישיק, ונוה צמחים בלהבה.", + "מרפא כל – מערף ענן טל, פורע לדשן שרב.", + "מחשבתו משיק רבה, ויט בתהום איים.", + "יורדי הים יספרו קצהו, לשמע אזנינו נשתומם.", + "שם פלאות תמהי מעשהו, מין כל חי וגבורות רבה.", + "למענו יצלח מלאך, ובדבריו יפעל רצון.", + "עוד כאלה לא נוסף, וקץ דבר הוא הכל.", + "נגדלה עוד כי לא נחקור, והוא גדול מכל מעשיו.", + "נורא ה' מאד מאד, ונפלאות דבריו.", + "מגדלי ה' הרימו קול, בכל תוכלו כי יש עוד.", + "מרומים החליפו כח ואל תלאו, כי לא תחקרו.", + "רוב נפלאות כאלה, מעט ראיתי ממעשיו.", + "את הכל עשה ה', וליראיו נתן חכמה שבח אבות עולם." + ], + [ + "אהללה נא אנשי חסד, אבותינו בדורותם.", + "רב כבוד חלק עליון, וגדלו מימות עולם.", + "דורי ארץ במלכותם, ואנשי שם בגבורתם.
(ג) היועצים בתבונתם, וחוזי כל בנבואתם.", + "שרי גוים במזמתם, ורוזנים במחקרותם.
(ד) חכמי שיח בספרתם, ומושלים במשמרותם.", + "חוקרי מזמור על חוק, נושאי משל בכתב.", + "אנשי חיל וסמכי כח, ושוקטים על מכונתם.", + "כל אלה בדורם, ומימיהם תפארתם.", + "יש מהם הניחו שם, להשתענות בנחלתם.", + "ויש מהם אשר אין לו זכר, וישבתו כאשר שבתו.", + "כאשר לא היו היו, ובניהם מאחריהם.", + "וולם אלה אנשי חסד, ותקותם לא תשבת.", + "עם זרעם נאמן טובם, ונחלתם לבני בניהם.", + "עד עולם יעמד זכרם, וצדקתם לא תשכח.", + "גויתם בשלום נאספו, ושמם חי לדור ודור.", + "חכמתם תשנה עדה, ותהלתם יספר קהל.", + "חנוך נמצא תמים, והתהלך עם יהוה, ונלקח, אות דעת לדור ודור.", + "נח צדיק נמצא תמים, לעת כלה היה תחליף.
(יז) בעבורו היה שארית, ובבריתו חדל מבול.", + "באות עולם נכרת עמו, לבלתי השחית כל בשר.", + "אברהם אב המון גוים, לא נתן בכבודו מום.", + "אשר שמר מצות עליון, ובא בברית עמו.
(כ) בבשרו כרת לו חק, ובניסוי נמצא נאמן.", + "על כן בשבועה הקים לו, לברך בזרעו גוים.
(כא) להנחילם מים עד ים, ומנהר עד אפסי ארץ.", + "וגם ליצחק הקים בן, בעבור אברהם אביו.
(כב) ברית כל ראשון נתיו, וברכה נחה על ראש ישראל.", + "ויכוננהו בברכה, ויתן לו נחלתו.
(כג) ויציבהו לשבטים, לחלק שנים עשר.", + "ויוצא ממנו איש, מוצא חן בעיני כל חי." + ], + [ + "אהוב אלהים ואנשים, משה זכרו לטובה.", + "ויכבדהו אלהים, ויאמצהו במרומים.", + "בדבריו האותות מהרו, ויחזקהו לפני מלך.
(ג) ויצוהו אל העם, ויראו את כבודו.", + "באמונתו ובענותו, בחר בו מכל בשר.", + "וישמיעהו את קולו, ויגישהו לערפל.
(ה) וישם בידו מצוה, תורת חיים ותבונה.
(ה) ללמד ביעקב חוקיו, ועדותיו ומשפטיו לישראל.", + "וירם קדוש את אהרן / למטה לוי, וישימהו לחק עולם.", + "ויתן עליו הוד, וישרתהו בכבודו.
(ז) ויאזרהו בתועפות ראם, וילבישהו פעמונים.", + "וילבישהו כליל תפארת, ויפארהו בכבוד ועוז.
(ח) מכנסים כתנות ומעיל, ויקיפהו פעמונים.", + "ורמונים המון סביב, לתת נעינה בצעדיו.", + "בגדי קודש זהב תכלת, וארגמן מעשה חשב.
(י) חשן משפט אפוד ואזור, ושני תולעת מעשה אורג.", + "אבני חפץ על החשן, פתוחי חותם במלואים.
(יא) כל אבן יקרה לזכרון, בכתב חרות למספר בני ישראל.", + "עטרת פז מעיל ומצנפת, וציץ חרות חותם קדש.
(יב) הוד כבוד ותהלת עז, מחמד עין ומכלל יופי.", + "לפניו לא היה כן, כן לעולם לא ילבשם זר.
(יג) האמין לו ולבניו כזה, וכן בניו לדורותם.", + "מנחתו כליל תקטר, בכל יום צמיד פעמים.", + "וימלא משה את ידו, וימשחהו בשמן הקדש.
(טו) ותהי לו ברית עולם, ולזרעו כימי שמים.", + "לשרת ולכהן לו,ולברך את עמו בשמו.
(טז) ויבחר בו מכל חי, להגיש עלה וחלבים.", + "ולהקטיר ריח ניחח ואזכרה, ולכפר על בני ישראל.
(יז) ויתן לו מצותיו, וימשילהו בחוק ומשפט.", + "וילמד את עמו חק, ומשפט את בני ישראל.
(יח) ויחרו בו זרים, ויקנאו בו במדבר.", + "אנשי דתן ואבירם, ועדת קרח בעזוז אפם.
(יט) וירא יהוה ויתאנף, ויכלם בחרון אפו.", + "ויבא להם אות, ויאכלם בשביב אשו.
(כ) ויוסף לאהרן כבודו, ויתן לו נחלתו.", + "ראשית קדש נתן לו לחם, אשי יהוה יאכלון.
(כא) לחם פנים חלקו, ומתנה לו ולזרעו.", + "אך בארצם לא ינחל, ובתוכם לא יחלק נחלה.
(כב) אשי יהוה חלקו ונחלתו, בתוך בני ישראל.", + "וגם פינחס בן אלעזר, בגבורה נחל שלישי.
(כג) בקנאו לאלוה כל, ויעמוד בפרץ עמו.", + "אשר נדבו לבו, ויכפר על בני ישראל.
(כד) לכן גם לו הכין חק, ברית עולם לכלכל מקדש.", + "אשר תהיה לו ולזרעו, כהונה גדולה על עולם.
(כה) וגם בריתו עם דוד, בן ישי למטה יהודה.", + "נחלת אש לפני כבודו, נחלת אהרן לכל זרעו.
(כו) ועתה ברכו נא, את יהוה הטוב.", + "המעטר אתכם כבוד, ויתן לכם חכמת לב.
(כז) למען לא ישכח טובכם, וגבורתכם לדורות עולם." + ], + [ + "גבור בן חיל יהושע בן נון, משרת משה בנבואה.
(א) אשר נוצר להיות בימיו, תשועה גדולה לבחיריו.", + "להנקם נקמי אויב, ולהנחיל את ישראל.
(ב) מה נהדר בנטותו יד, בהניפו כידון על עיר.", + "מי הוא לפניו יתיצב, כי מלחמות יהוה נלחם.", + "הלא בידו עמד השמש, יום אחד כשנים היה.", + "כי קרא אל אל עליון, כאכפה לו אויביו מסביב.
(ה) ויענהו אל עליון, באבני ברד ואלגביש.", + "השליך על גוי אויב, ובנוסם האביד כולם.
(ו) למען דעת כל גוי חרם, כי צופה יהוה מלחמתם.", + "וגם כי מלא אחרי אל, ובימי משה עשה חסד.
(ז) הוא וכלב בן יפנה, להתיצב בפרע קהל.", + "להשיב חרון מעדה, ולהשבית דבה רעה.
(ח) לכן גם הם בשנים נאצלו, משש מאות אלף רגלי.", + "להביאם אל נחלתם, ארץ זבת חלב ודבש.
(ט) ויתן לכלב עצמה, ועד שיבה עמדה עמו.", + "להדריכו על במתי ארץ, וגם זרעו ירש נחלה.
(י) למען דעת כל זרע יעקב, כי טוב למלא אחרי יהוה.", + "והשופטים איש בשמו, כל אשר לא נשא לבו.
(יא) ולא נסוג מאחרי אל, יהי זכרם לברכה.", + "[תפרחנה עצמותם כשושנה], ושמם תחליף לבניהם.", + "אוהב עמו ורצוי עושהו, המשואל מבטן אמו.
(יג) נזיר יהוה בנבואה, שמואל שופט ומכהן.
(יג) בדבר אל הכין ממלכת, וימשח נגידים על עם.", + "במצות יהוה צוה עדה, ויפקד אלהי יעקב.", + "באמונת פיו דרוש חזה, וגם בדברו נאמן רועה.", + "וגם הוא קרא אל אל, כאפכה לו אויביו מסביב.
(טז) בעלתו טלה חלב, וירעם משמים יהוה.", + "בפרע אדיר נשמע קולו, ויכנע נציבי צר, ויאבד כל סרני פלשתים.", + "ועת נוחו על משכבו, העיד יהוה ומשיחו.", + "כפר ונעלם ממי לקחתי, וכל אדם לא ענה בו.
(יט) וגם עד עת קצו, נכון נמצא בעיני יהוה.", + "ובעיני כל חי, וגם אחרי מותו נדרש.", + "ויגד למלך דרכיו, וישא מארץ קולו בנבואה." + ], + [ + "וגם אחריו עמד נתן, להתיצב לפני דוד.", + "כי כחלב מורם מקדש, כן דוד מישראל.", + "לכפירים שחק כגדי, ולדבים כבני בשן.", + "בנעוריו הכה גבור, ויסר חרפת עולם.
(ד) בהניפו ידו על קלע, וישבר תפארת גלית.", + "כי קרא אל אל עליון, ויתן בימינו עז.
(ה) להדוף את איש יודע מלחמות, ולהרים את קרן ישראל.", + "על כן ענו לו בנות, ויכנוהו ברבבה.
(ו) בעטותו צניף נלחם, ומסביב הכניע צר.", + "ויתן בפלשתים ערים, ועד היום שבר קרנם.", + "בכל מעשהו נתן הודות, לאל עליון באמרי כבוד.
(ח) בכל לבו אוהב עשהו, וכבל יום הודה לו בזמירות.", + "בגינות שיר הכין לפני מזבח, וקול מזמור ונבלים תקן.", + "ויתן לחגים בכל שנה ושנה, הוד פאר וכבוד.
(י) בהללו את שם קדשו, לפני בקר ירן משפט.", + "גם יהוה העביר פשעו, וירם לעולם קרנו.
(יא) ויתן לו חוק ממלכת, וכסאו הכין עד ירושלים.", + "וּבַעֲבוּרוֹ עָמַד אַחֲרָיו, בֵּן מַשְׂכִּיל שׁוֹכֵן לָבֶטַח.", + "שְׁלֹמֹה מלך בימי שלוה, ואל הניח לו מסביב.", + "אשר הכין בית לשמו, ויצב לעד מקדש.", + "מה חכמת בנעוריך, ותצף כיאר מוסר.", + "ארץ כסית בחכמתך, ותקלס במרום שירה.", + "בשיר משל חידה ומליצה, עמים הסערתה.", + "נקראת בשם הנכבד, הנקרא על ישראל.
(יח) ותצבר כברזל זהב, וכעפרת הרבית כסף.", + "ותתן לנשים כסלך, ותמשילם בגויתך.", + "ותתן מום בכבודך, ותחלל את יצועיך.
(כ) להביא אף על צאצאיך, ואנחה על משכבך.", + "לחלק העם לשני שבטים, ומאפרים ממלכת חמס.", + "אבל אל לא יטוש חסד, ולא יפיל מדבריו ארצה.
(כב) לא יכרית לבחיריו נין ונכד, וזרע אובהו לא ישמיד.", + "ויתן ליעקב שארית, ולבית דוד ממנו שרש.
(כג) וישכב שלמה מיושש, ויעזב אחריו מנון.", + "רחב אולת וחסר בינה, רחבעם הפריע בעצתו עם.
(כד) עד אשר קם, אל יהי לו זכר.
(כד) ירבעם בן נבט, אשר חטא והחטיא את ישראל.", + "ויתן לאפרים מכשול, להדיחם מאדמתם.
(כה) ותגדל חטאתו מאד, ולכל רעה התמכר." + ], + [ + "עד אשר קם נביא כאש, ודבריו כתנור בוער.", + "וישבר להם מטה לחם, ובקנאתו המעיטם.", + "בדבר אל עצר שמים, ויורד שלוש אשות.", + "מה נורא אתה אליהו, ואשר כמוך יתפאר.", + "המקים גוע ממות, ומשאול כרצון יהוה.", + "המוריד מלכים על שחת, ונכבדים ממטותם.", + "המושח מלא תשלומות, ונביא תחליף תחתיך.", + "השמע בסיני תוכחות, ובחורב משפטי נקם.", + "הנלקח בסערה מעלה, ובגדודי אש שמים.", + "הכתוב נכון לעת, להשבית אף לפני חרון אל.
(י) להשיב לב אבות על בנים, ולהכין שבטי ישראל.", + "אשרי ראך ומת, ואשריך כי חיה תחיה.", + "אליהו שבאוצר נסתר, ונמלא רוחו אלישע.
(יב) פי שנים אותות הרבה, ומופתים כל מוצא פיהו.", + "מימיו לא זע מכל, ולא משל ברוחו כל בשר.
(יג) כל דבר לא נפלא ממנו, ומתחתיו נברא בשרו.", + "בחייו עשה נפלאות, ובמותו תמהי מעשה.", + "בכל זאת לא שב העם, ולא חדלו מחטאתם.
(טו) עד אשר נסחו מארצם, ויפוצו בכל הארץ.", + "וישאר ליהודה מזער, ועוד לבית דוד קצין.
(טז) ויש מהם עשו יושר, ויש מהם הפליאו מעל.", + "יחזקיהו חזק עירו, בהטות אל תוכה מים.
(יז) ויחצב כנחשת צורים, ויחסום הרים מקוה.", + "בימיו עלה סנחריב, וישלח את רבשקה.
(יח) ויט ידו על ציון, ויגדף אל בגאונו.", + "אז נמוגו בגאון לבם, ויחילו כיולדה.", + "ויקראו אל אל עליון, ויפרשו אליו כפים.", + "ויך את מחנה אשור, ויהמם במגפה.", + "כי עשה יחזקיהו את הטוב, ויחזק בדרכי דוד.
(כב) [כאשר צוהו ישעיה הנביא, המהלל בנביאים.]", + "[בימיו עמד השמש, ונוסף על חיי המלך.]", + "ברוח גבורה חזה אחרית, וינחם אבלי ציון.", + "עד עולם הגיד נהיות, ונסתרות לפני בואן." + ], + [ + "שם יאשיהו כקטורת סמים, וממלה מעשה רוקח.
(א) בחך כדבש ימתיק זכרו, וכמזמור על משתה היין.", + "כי נחל על משובתינו, וישבת תועבות הבל.", + "ויתם אל אל לבו, ובימי חמס עשה חסד.", + "לבד מדויד יחזקיהו, ויאשיהו כלם השחיטו.
(ד) ויעזבו תורת עליון / מלכי יהודה, עד תמם.", + "ויתן קרנם לאחור, וכבודם לגוי נבל נכרי.", + "ויציתו קרית קדש, וישמו ארחתיה.
(ו) ביד ירמיהו כי ענוהו, והוא מרחם נוצר נביא.", + "לנתוש ולנתוץ ולהאביד להרוס, וכן לבנות לנטע ולהשגיב.", + "וחזקאל ראה מראה, ויגד זני מרכבה.", + "וגם הזכיר את איוב, ומכלכל כל דרכי צדק.", + "וגם שנים עשר הנביאים, תהי עצמתם פרחת מתחתם.
(י) אשר החלימו את יעקב, וישגבהו באמונת תקוה.", + "[מה נהללה את זרבבל, והוא על יד ימין כחותם.]", + "[גם יהושע בן יהוצדק, אשר במצוק הקימו מזבח.]
(יב) וירימו היכל קדש, ומכונן לכבוד עולם.", + "נחמיה יאדק זכרו, המקים את חרבתינו.
(יג) וירפא את הריסתינו, ויצב דלתים ובריח.", + "מעט נוצרו על הארץ כחנוך, וגם הוא נלקח פנים.", + "כיוסף אם נולד גבר, וגם גויתו נפקדה.", + "ושם ושת ואנוש נפקדו, ועל כל חי תפארת עמם." + ], + [ + "גְּדוֹל אֶחָיו וְתִפְאֶרֶת עַמּוֹ, שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָנָן הַכֹּהֵן.
(א) אֲשֶׁר בְּדוֹרוֹ נִפְקַד הַבָּיִת, וּבְיָמָיו חֻזַּק הֵיכָל.", + "אֲשֶׁר בְּדוֹרוֹ נִכְרָה מִקְוֶה, וְשִׂיחַ כַּיָּם בַּהֲמוֹנוֹ.", + "אֲשֶׁר בְּיָמָיו נִבְנָה קִיר / פִּנּוֹת, מָעוֹן, כְּהֵיכַל מֶלֶךְ.", + "הַדּוֹאֵג לְעַמּוֹ מֵחֶתֶף, וּמְחַזֵּק עִירוֹ מִצָּר.", + "מַה נֶהְדַּר בְּהַשְׁגִּיחוֹ מֵאֹהֶל, וּבְצֵאתוֹ מִבֵּית הַפָּרֹכֶת.", + "כְּכוֹכָב אוֹר מִבֵּין עָבִים, וּכְיָרֵחַ מָלֵא בִּימֵי מוֹעֵד.", + "כְּשֶׁמֶשׁ מְשַׁקֶּרֶת אֶל הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וּכְקֶשֶׁת נִרְאֲתָה בֶעָנָן.", + "כְּנֵץ בַּעֲנָפוֹ בִּימֵי מוֹעֵד, וּכְשׁוֹשָׁן עַל יִבְלֵי מָיִם.
(ח) כְּפֶרַח לְבָנוֹן בִּימֵי קָיִץ, וּכְאֵשׁ לְבוֹנָה עַל הַמִּנְחָה.", + "כִּכְלִי זָהָב מְפֻתָּח וְאַנְטִיל, הַנֶּאֱחָז עַל אַבְנֵי חֵפֶץ.", + "כְּזַיִת רַעֲנָן מָלֵא גַרְגַּר, וּכְעֵץ שָׁמֵן מְרַוֶּה עָנָף.", + "בַּעֲטוֹתוֹ בִּגְדֵי כָבוֹד, וְהִתְלַבְּשׁוֹ בִּגְדֵי תִפְאָרֶת.
(יא) בַּעֲלוֹתוֹ עַל מִזְבַּח הוֹד, וַיֶּהְדַּר עֲזֶרֶת מִקְדָּשׁ.", + "בְּקַבְּלוֹ נְתָחִים מִיַּד אֶחָיו, וְהוּא נִצָּב עַל מַעֲרָכוֹת.
(יב) סָבִיב לוֹ עֲטֶרֶת בָּנִים, כִּשְׁתִילֵי אֲרָזִים בַּלְּבָנוֹן.
(יב) וַיַּקִּיפוּהוּ בְּעַרְבֵי נָחַל, כָּל-בְּנֵי אֲהַרֹן בִּכְבוֹדָם.", + "וְאִשֵּׁי יְהֹוָה בְּיָדָם, נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.", + "עַד כַּלּוֹתוֹ לְשָׁרֵת מִזְבֵּחַ, וּלְסַדֵּר מַעַרְכוֹת עֶלְיוֹן.", + "אָז יָרִיעוּ בְנֵי אֲהַרֹן / הַכֹּהֲנִים, בַּחֲצֹצְרוֹת מִקְשֶׁה.", + "וַיָּרִיעוּ וַיַּשְׁמִיעוּ קוֹל אַדִּיר, לְהַזְכִּיר לִפְנֵי עֶלְיוֹן.", + "כָּל בָּשָׂר יַחְדָּו נִמְהָרוּ, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה.
(יז) לְהִשְׁתַּחֲוֹת לִפְנֵי עֶלְיוֹן, לִפְנֵי קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.", + "וַיִּתֵּן הַשִּׁיר קוֹלוֹ, וְעַל הֲמּוֹן הֶעֱרִיכוּ נֵרוֹ.", + "וַיָּרֹנּוּ כָּל עַם הָאָרֶץ, בִּתְפִלָּה לִפְנֵי רַחוּם.
(יט) עַד כַּלּוֹתוֹ לְשָׁרֵת מִזְבֵּחַ, וּמִשְׁפָּטָיו הִגִּיעַ אֵלָיו.", + "אָז יָרַד וְנָשָׂא יָדָיו, עַל כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.
(כ) וּבִרְכַּת יְהֹוָה בִּשְׂפָתָיו, וּבְשֵׁם יְהֹוָה הִתְפָּאֵר.", + "וַיִּשְׁנוּ לִנְפּוֹל שֵׁנִית, בְּרָכוֹת לָקַחַת מִפָּנָיו.", + "עַתָּה בָּרְכוּ נָא, אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
(כב) הַמַּפְלִיא לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ, הַמְגַדֵּל אָדָם מֵרֶחֶם וַיַּעֲשֵׂהוּ בִּרְצוֹנוֹ.", + "יִתֵּן לָכֶם חָכְמַת לֵבָב, וִיהִי שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם.", + "יֵאָמֵן עִם שִׁמְעוֹן חַסְדּוֹ, וְיָקֶם לוֹ בְּרִית פִּינְחָס.
(כד) אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת לוֹ, וּלְזַרְעוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם.", + "בִּשְׁנֵי גוֹיִם קָצָה נַפְשִׁי, וְהַשְּׁלִישִׁית אִינֶנּוּ עָם.", + "יוֹשְׁבֵי שֵׂעִיר וּפְלֶשֶׁת, וְגוֹי נָבָל הַדָּר בִּשְׁכֶם.", + "מוּסַר שֵׂכֶל וּמוֹשֵׁל אוֹפַנִּים, לְשִׁמְעוֹן בֶּן יֵשׁוּעַ, בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן סִירָא.
(כז) אֲשֶׁר נִיבַּע בִּפְתוֹר לְבָן, וַאֲשֶׁר הִבִּיעַ בִּתְבוּנוֹת.", + "אַשְׁרֵי אִישׁ בְּאֵלֶּה יֶהְגֶּה, וְנוֹתֵן עַל לִבּוֹ יֶחְכָּם." + ], + [ + "אֲהַלְלֶךָּ אֱלֹהֵי יִשְׁעִי, אוֹדְךָ אֱלֹהֵי אָבִי.
(א) אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ מָעוֹז חַיַּי, כִּי פָדִיתָ מִמָּוֶת נַפְשִׁי.", + "חָשַׂכְתָּ בְשָׂרִי מִשַּׁחַת, וּמִיַּד שְׁאוֹל הִצַּלְתָּ רַגְלִי.
(ב) פִּצִּיתַנִי מִדִּבַּת עָם, מִשּׁוֹט דִּבַּת לָשׁוֹן וּמִשְּׂפַת שָׂטֵי כָזָב.
(ב) נֶגֶד קָמַי הָיִיתָה לִּי, עֲזַרְתַּנִי כְּרוֹב חַסְדֶּךָ.", + "מִמּוֹקֵש צוֹפֵי צַלְעִי, וּמִּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי.
(ג) מֵרַבּוֹת צָרוֹת הוֹשַׁעְתָּנִי, וּמִמְּצוּקוֹת שַׁלְהֶבֶת מִסָּבִיב.", + "מְכַבּוֹת אֵשׁ לְאֵין פֶּחָה, מֵרֶחֶם תְּהוֹם לְאִמִּי.", + "מִשִׂפְתֵי זִמָּה וְטֹפְלֵי שֶׁקֶר, וְחִצֵּי לְשוֹן מִרְמָה.", + "וַתִּגַּע לַמָּוֶת נַפְשִׁי, וְחַיָּתִי לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת.", + "וָאֶפְנֶה סָבִיב וְאֵין עוֹזֵר לִי, וַאֲצַפֶּה סוֹמֵךְ וְאָיִן.", + "וָאֶזְכְּרָה אֶת רַחֲמֵי יְהֹוָה, וַחֲסָדָיו אֲשֶׁר מֵעוֹלָם.
(ח) הַמַּצִּיל אֶת חוֹסֵי בוֹ, וַיִּגְאָלֵם מִכָּל רָע.", + "וְאָרִים מֵאֶרֶץ קוֹלִי, וּמִּשַּׁעֲרֵי שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי.", + "וַאֲרוֹמֵם: יְהֹוָה אָבִי אַתָּה! כִּי אַתָּה גִּבּוֹר יִשְׁעִי.
(י) אַל תַּרְפֵּנִי בְּיוֹם צָרָה, בּיוֹם שׁוֹאָה וּמְשׁוֹאָה.", + "אֲהַלְלָה שִׁמְךָ תָּמִיד, וְאֶזְכָּרְךָ בִּתְפִלָּה.
(יא) אָז שָׁמַע קוֹלִי יְהֹוָה, וַיַּאֲזִין אֶל תַּחֲנוּנָי.", + "וַיִּפְדֵּנִי מִכָּל רָע, וַיְמַלְּטֵנִי בְּיוֹם צָרָה.
(יב) עַל כֵּן הוֹדֵיתִי וַאֲהַלְלָה, וַאֲבָרְכָה אֶת שֵׁם יְהֹוָה.
הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְאֵל הַתִּשְׁבָּחוֹת, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְשׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְיוֹצֵר הַכֹּל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְגוֹאֵל יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לִמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְבוֹנֶה עִירוֹ וּמִקְדָּשׁוֹ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לַמַּצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית דָּוִד, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְבוֹחֵר בִּבְנֵי צָדוֹק לְכֹהֵן, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְמָגֵן אַבְרָהָם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְצוּר יִצְחָק, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְאַבִּיר יַעֲקֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְבוֹחֵר בְּצִיּוֹן, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְמֶלֶךְ מַלְכֵי מְלָכִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרוֹבוֹ, הַלְלוּ-יָהּ.", + "אֲנִי נַעַר הָיִיתִי [וָאוֹהַב חָכְמָה], וְחָפַצְתִּי בָהּ וּבִקַּשְׁתִיהָ.
(יג) בַּאֲמִתָּהּ דָּרְכָה רַגְלִי, אֲדֹנָי מִנְּעוּרַי חָכְמָה לָמַדְתִּי.", + "וָאֶתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּנְעֻרוֹתָי, וְהַרְבֵּה מָצָאתִי דֵעָה.", + "", + "", + "עֻלָּהּ הָיָה לִי לְכָבוֹד, וְלִמְלַמְּדַי אֶתֵּן הוֹדָאָה.", + "חָשַׁבְתִּי לְהִיטֶיב [דַּרְכִּי], וְלֹא אַהֲפֹךְ כִּי אֶמְצָאֶנּוּ.", + "חַשְׁקָה נַפְשִׁי בָּהּ, וּפָנַי לֹא אַהֲפֹך מִמֶּנָּה.", + "נַפְשִׁי נָתַתִּי אַחֲרֶיהָ, וּלְנֵצַח נְצָחִים לֹא אַטֶּה מִמֶּנָּה.
(כ) וּבְטָהֳרָה מְצָאתִיהָ, וְלֵב קָנִיתִי לָהּ מִתְּחִלָּתָהּ.", + "מֵעַי יֵחַמּוּ כַּתַּנּוּר לְהַבִּיט בָּהּ, בַּעֲבוּר כֵּן לֹא אֶעֶזְבֶנָּה.", + "נָתַן יְהֹוָה לִי שְׂכַר שִׂפְתוֹתָי, בַּעֲבוּר כֵּן קְנִיתִיהָ קִנְיָן טוֹב.", + "פְּנוּ אֵלַי סְכָלִים, וְלִינוּ בְּבֵית מִדְרָשִׁי.", + "עַד מָתַי תַחְסְרוּן מִן אֵלּוּ וְאֵלּוּ, וְנַפְשְׁכֶם צְמֵאָה מְאֹד תִּהְיֶה.", + "פִּי פָתַחְתִי וְדִבַּרְתִּי בָהּ, קְנוּ לָכֶם חָכְמָה בְּלֹא כָסֶף.", + "וְצַוְּארֵיכֶם בְּעֻלָּהּ הָבִיאוּ, וּמַשָּׂאָהּ תִּשָּׂא נַפְשְׁכֶם.
(כו) קְרוּבָה הִיא לִמְבַקְשֶׁיהָ, וְנוֹתֵן נַפְשׁוֹ מוֹצֵא אֹתָהּ.", + "רְאוּ בְעֵינֵיכֶם כִּי קָטֹן הָיִיתִי, וְעָמַדְתִּי בָהּ וּמְצָאתִיהָ.", + "רַבִּים שָׁמְעוּ לִמּוּדִי בִּנְעֻרוֹתָי, וְכֶסֶף וְזָהָב תִּקְנוּ בִי.", + "תִּשְׂמַח נַפְשִׁי בְּשֵׂיבָתִי, וְלֹא תֵבוֹשוּ בְּשִׁירָתִי.", + "מַעֲשֵׂיכֶם עֲשׂוּ בִצְדָקָה, וְהוּא נוֹתֵן לָכֶם שְׂכַרְכֶם בְּעִתּוֹ.
(ל) בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם, וּמְשֻׁבָּח שְׁמוֹ לְדֹר וָדֹר.", + "עַד הֵנָּה דִּבְרֵי שִׁמְעוֹן / בֶּן יֵשׁוּעַ שֶׁנִּקְרָא בֶּן סִירָא.", + "חָכְמַת שִׁמְעוֹן בֶּן יֵשׁוּעַ / בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן סִירָא.", + "יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ / מִעַתָּה וְעַד עוֹלָם." + ] + ], + "versions": [ + [ + "Ben Sira, David Kahana ed. -- Wikisource ", + "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9F_%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%90" + ], + [ + "The Wisdom of Ben Sira, Cambridge University Press, 1899", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001966524 " + ] + ], + "heTitle": "בן סירא", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Judith/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Judith/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..2cb661cfe18af47c82702ec3864a7a5c58702f4f --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Judith/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,85 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Book of Judith", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "ספר יהודית", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [ + "And it came to pass in the twelfth year of King Nebuchadnezzar who dwelt in Nineveh the Great City of God, that Arpachshad King of Media reigned in Achmata the Capital City, which is also called Ekbatana.", + "And he surrounded the city with walls of hewn stone, three cubits wide and six cubits high.", + "And the height of the walls were seventy cubits and the thickness thereof, fifty cubits.", + "And he made towers over the gates of the city, one hundred cubits high and their foundation was sixty cubits.", + "And the height of the gates he made were seventy cubits, and their width, forty cubits, to make space for the multitude of their hosts, to go out and array the charioteers with the infantry.", + "And it came to pass in those days, that Nebuchadnezzar made war with Arpachshad in the great plain which stretches unto the border of Reu. ", + "And all of the inhabitants of the mountains and all of the people who were on the banks of the rivers Euphrates, Hidekel and Gihon and also Arioch King of Elam and many people of the Children of Gilead came to his aid.", + "And Nebuchadnezzar the King of Assyria sent emmisaries to call the inhabitants of Persia, and to all those who dwell in the west, which consisted of: Cilicia, Damascus, Lebanon, Carmel, Gilead, the Galilee and the Valley of Jezreel. ", + "And the inhabitants of Samaria and her cities, and the nations on the other side of the Jordan unto Jerusalem, and all of the inhabitants of Goshen and the Land of Egypt unto the mountains of Kedar.", + "And all of the nations of those lands refused to hearken to the voice of the King of Assyria and they did not come to his aid in battle, for they were not afraid of him. And they rebuffed his ambassadors with disgrace and scorn to their land.", + "And the wrath of Nebuchadnezzar burned throughout all of these lands, and he swore on his throne and his kingdom to take vengeance on them, and to destroy all of the borders of Cilicia, Damascus and Aram.", + "And to slay by the sword all of the inhabitants of Ammon and Moab, and all of the land of Judah and Egypt and all who are between the two seas in middle. ", + "And it came to pass in the seventeenth year of his reign, that he went forth with all of his host toward Arpachshad for battle, and his hand overcame, and he slew his people and his chariots and his horsemen by the sword.", + "And after he took all of the cities, he also came to Achmata, and he conquered the towers and made the streets of the city desolate, and all of its glory turned into waste.", + "And he was in hot pursuit of Arpachshad near the Mountains of Reu, and he shot him with his arrows and smote him.", + "And afterwards he returned with all of the soldiers of his host to Nineveh, and he dwelt there happy and of good cheer, and he made for them a feast for one hundred and twenty days. " + ], + [ + "And it came to pass in the eighteenth year of his reign, in the twenty second day of the first month, that he convened a council in the palace to take vengeance against all of these nations as he had spoken.", + "And the King called for all of his officers and his servants, and he told them his plan, and recounted to them the wickedness of all of these nations.", + "And it came to pass when they were all saying to wipe out and destroy all of the nations that did not hearken to the voice of the King, that the King called his General and Viceroy Holofernes, and he said to him:", + "So said Nebuchadnezzar the Great, King over all the land.", + "Make haste and select for yourself one hundred and twenty thousand Elite Infantry and twelve thousand Cavalry.", + "And go out to war against all of the lands that are from the sea unto my Kingdom, and who have not hearkened to my voice.", + "And you shall say to them: \"Your lands and your seas are mine\".", + "Behold I have gone forth with my anger and my wrath toward you, and have covered the appearance of your land with the multitude of my hosts, and I shall give it to them as spoil.", + "The valleys and the streams shall be full of your slain, and the rivers shall be fouled from the corpses of your dead, and I shall scatter the captives unto the outskirts of the Earth. ", + "You shall go before me and burst forth over all the borders of their land. And it shall be, they will be subdued under your hand until the day of my visitation upon them.", + "And should they take a stand against you, than you shall obliterate them by the sword. Your eye should not take pity on them, and all of the land shall become plunder.", + "And now, by myself I have sworn, and by my Kingdom, that it is in my power to do as I have spoken.", + "Therefore hasten and do as I have commanded you, fulfill my commands to the letter, and verily do not delay!", + "And Holofernes departed from the presence of the King. And he informed all of the officers of the Army and all of the commanders of the Land of Aram. And he commanded the men of his Host, all of them them valiant warriors, as the King had commanded.", + "And their command was one hundred and twenty thousand infantry and twelve thousand horsemen equipped with bows.", + "And he arrayed them as was the custom, and they passed before him. There were innumerable amounts of camels and donkeys with them, carrying their baggage. Also an exceeding amount of flocks of sheep and herds of cattle.", + "And also grain and provisions to sustain all of this great multitude, and an abundance of gold and silver from the treasury of the King.", + "And he traveled with this entire army; horse, chariot and rider before the Viceroy, and they covered the appearance of the land, and went towards the sea.", + "And also camp followers traveled with them like locusts and like sand over the face of the of the earth, which were innumerable. ", + "And he traveled from Nineveh a journey of three days, until the plains of Bectileth and he encamped under the mountains to the north of Cilicia.", + "And from there he traveled with all of his camp, and his chariots and horsemen into the highlands.", + "And he overturned Put and Lud and destroyed all of the Children of Tarshish, and the Children of Ishmael who dwell at the edge of the desert, south of Cheleon.", + "And he crossed the Euphrates River and went to Padan Aram, and destroyed all the fortified cities from the Brook of Arnon unto the Sea.", + "And he conquered all of the borders of Cilicia, and all those who stood before him he slew by the sword. And he came to the mountains of Japheth which are opposite the land of Arabia.", + "And he surrounded all of the inhabitants of Midian, and set fire to their tents, and destroyed their pastureland.", + "And it came to pass at the time of the harvest, that he went down to Damascus and burned the standing grain of the city, and eradicated all of the sheep and cattle.", + "The city, they plundered and looted, and its fields, they destroyed. And every man of fighting age, they slew by the sword.", + "And his dread fell over all the inhabitants of the coastal region, upon the inhabitants of Tyre and Sidon, Acco and Jamnia.", + "And also the inhabitants of Ashdod and Ashkelon were afraid, and trembled before him. " + ], + [ + "And they sent envoys to him to sue for peace and they said:", + "Servants are we, to the noble King Nebuchadnezzar.", + "Behold we have fallen before you to the ground, do with us as you see fit.", + "All that is ours is yours. Our farmsteads and cities, our cattle and sheep folds and our tents are before you, to do with as you please.", + "All of the cities and their inhabitants are given into your hands, please come to us and go down with us as you please.", + "And it came to pass when they spoke to him in these manner of words, that he went down with his army from the highlands towards them, toward the banks of the sea, and he placed a garrison in every fortified city, and the best of the people, he drafted as auxiliaries.", + "And all of the land all around went forth towards him with flutes and drums and dances.", + "But he destroyed all of the borders of the land and cut down their Asherah Poles. ", + "For so he set out in his heart to wipe out all of the gods of the lands, in order that all of the peoples will bow down to Nebuchadnezzar, and every tongue will call his name.", + "From there he traveled towards Jezreel near Dothan, opposite the fortified mountains of Judah.", + "And he camped his encampment between Jogbehah and Ebel-Shittim, and he dwelt there a full month until all the forage was gathered to the camps." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Judith/English/The World English Bible.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Judith/English/The World English Bible.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..53dc4ff66f258ccfc61b21dbc07e7544fcffae9a --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Judith/English/The World English Bible.json @@ -0,0 +1,439 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Book of Judith", + "versionSource": "https://en.wikisource.org/wiki/Bible_(World_English)/Judith", + "versionTitle": "The World English Bible", + "license": "CC-BY-SA", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "ספר יהודית", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [ + "In the twelfth year of the reign of Nebuchadnezzar, who reigned in Nineveh, the great city, in the days of Arphaxad, who reigned over the Medes in Ecbatane", + "and who built walls around Ecbatane out of stones hewn three cubits wide and six cubits long, and made the height of the wall seventy cubits and its width fifty cubits,", + "and set the towers of its gates a hundred cubits high and at the foundation sixty cubits wide,", + "and made its gates so that they were raised to a height of seventy cubits and a width of forty cubits, for the going forth of his mighty armies and for the setting in array of his foot soldiers,", + "in those very days, king Nebuchadnezzar made war with king Arphaxad on the great plain, which is the plain on the borders of Ragau.", + "And all those who lived in the hill country came to him there; and all who lived by the Euphrates and the Tigris and the Hydaspes, and on the plain of Arioch the king of the Elymeans, and very many nations of the sons of Chelod assembled themselves for the battle.", + "Then Nebuchadnezzar king of the Assyrians sent to all who lived in Persia, and to all who lived westward, and to those who lived in Cilicia and Damascus and Libanus and Antilibanus, and to all who lived upon the sea coast,", + "and to those among the nations who were from Carmel and Galaad and the higher Galilee and the great plain of Esdrelom,", + "and to all who were in Samaria and its cities, and beyond the Jordan to Jerusalem and Bethany and Chelus and Kadesh, and the river of Egypt, and Taphnes and Ramesse, and all the land of Gesem,", + "and even to beyond Tanis and Memphis, and to all the inhabitants of Egypt, all the way to borders of Ethiopia.", + "But all the inhabitants of the land made light of the commandment of Nebuchadnezzar king of the Assyrians; neither did they go into the battle with him, for they were not afraid of him. Yes, they considered him to be only one man; and they sent his ambassadors away from them with nothing to show except disgrace.", + "Therefore Nebuchadnezzar was very angry with all this country; and he swore by his throne and kingdom that he would surely be avenged upon all those coasts of Cilicia and Damascus and Syria, and that he would slay with the sword all the inhabitants of the land of Moab, and the children of Ammon, and all Judea, and all who were in Egypt, up to the very borders of the two seas.", + "Then he marched in battle array with his power against king Arphaxad in the seventeenth year, and he prevailed in his battle, for he overthrew all the power of Arphaxad and all his horsemen and all his chariots,", + "and became lord of his cities. And he came to Ecbatane and took the towers and pillaged its streets and turned its beauty into shame.", + "He also overpowered Arphaxad at the mountains of Ragau and struck him through with his darts, and destroyed him utterly on that day.", + "So he returned afterward to Nineveh, both he and all his company of diverse nations, who were a very great multitude of men of war; and there he took his ease and banqueted, both he and his army, for one hundred twenty days." + ], + [ + "And in the eighteenth year, on the twenty-second day of the first month, there was talk in the house of Nebuchadnezzar king of the Assyrians that he should, as he had said, avenge himself upon all the earth.", + "So he called all his officers to him, and all his nobles, and discussed with them his secret plan, and, with his own mouth, he ensured the scourging of the whole earth.", + "Then they decreed the destruction of all flesh, of all who did not obey the commandment of his mouth.", + "And when he had ended his counsel, Nebuchadnezzar king of the Assyrians called Holofernes the chief captain of his army, who was next to him, and said to him:", + "Thus says the great king, the lord of the whole earth, 'Behold, you will go forth from my presence and take with you men who trust in their own strength, one hundred twenty thousand foot soldiers; and the number of horses with their riders, twelve thousand. ", + "And you will go against all the west country, because they disobeyed my commandment.", + "And you will declare to them that they should prepare for me earth and water, for I will go forth in my wrath against them and will cover the whole face of the earth with the feet of my army, and I will give them as prey to them,", + "so that their slain will fill their valleys, and brooks and the river will be filled with their dead until it overflows,", + "and I will lead them as captives to the utmost parts of all the earth.", + "You therefore will go forth and capture for me beforehand all their coasts; and if they will yield themselves to you, you will reserve them for me until the day of their punishment.", + "But concerning those who rebel, do not allow your eyes to pity them, but slaughter them and plunder them wherever you go.", + "For as I live, and by the power of my kingdom, whatsoever I have spoken, I will do by my own hand.", + "And take heed that you transgress none of the commandments of your lord, but accomplish them fully, as I have commanded you, and do not defer to them.", + "Then Holofernes went forth from the presence of his lord, and called all the governors and captains, and the officers of the army of Assur.", + "And he mustered the chosen men for the battle, as his lord had commanded him, to a force of one hundred twenty thousand, plus twelve thousand archers on horseback; and he arrayed them just as a great army is ordered for war.", + "And he took camels and asses for their carriages, a very great number; and sheep and oxen and goats without number for their provision, ", + "and plenty of rations for every man of the army, and very much gold and silver from the king's house.", + "Then he went forth with all his power to precede king Nebuchadnezzar on the journey, and to cover all the face of the earth westward with their chariots and horsemen, and their chosen foot soldiers.", + "Also a great number of diverse countries came with them, like locusts and like the sand of the earth, for their multitude was without number.", + "And they went forth from Nineveh for three days' journey toward the plain of Bectileth, and pitched camp outside Bectileth, near the mountain which is at the left hand of upper Cilicia.", + "Then he took all his army, his foot soldiers, and horsemen and chariots, and went from there into the hill country;", + "and he destroyed Phud and Lud, and pillaged all the children of Rasses, and the children of Israel who were toward the wilderness at the south of the land of the Chellians.", + "Then he went over the Euphrates, and went through Mesopotamia, and destroyed all the high cities along the river Arbonai, all the way to the sea.", + "And he captured the borders of Cilicia, and killed all who resisted him, and came to the borders of Japheth, toward the south, opposite Arabia.", + "He also encircled all the children of Madian, and burned up their tabernacles, and plundered their sheep pens.", + "Then he went down into the plain of Damascus, at the time of the wheat harvest, and burnt up all their fields, and destroyed their flocks and herds; ", + "he also pillaged their cities, and utterly laid waste to their countries, and struck down all their young men with the edge of the sword.", + "Therefore the fear and dread of him fell upon all the inhabitants of the sea coasts, who were in Sidon and Tyrus, and those who lived in Sur and Ocina, and all who lived in Jemnaan. ", + "And those who lived in Azotus and Ascalon feared him greatly." + ], + [ + "So they sent ambassadors to him to entreat him for peace, saying,", + "Behold, we, the servants of Nebuchadnezzar the great king, lie before you; use us as it seems good in your sight. ", + "Behold, our houses and all our places, and all our fields of wheat, and flocks and herds, and all the lodges of our tents lie before your face; use them as it pleases you.", + "Behold, even our cities and their inhabitants are your servants; come and deal with them as it seems good to you.", + "So the men came to Holofernes and made declaration before him in this way.", + "Then he came down toward the sea coast, both he and his army, and set garrisons in the high cities, and took out of them chosen men to assist them.", + "So they and all the surrounding country received them with garlands, with dances, and with timbrels.", + "Yet he cast down their barriers and cut down their sacred groves;", + "for he had decreed the destruction of all the gods of the land, so that all nations should worship Nebuchadnezzar only, and so that all tongues and tribes should call upon him as god.", + "He also came across Esdraelon near Dothaim, across the great strait of Judea.", + "And he pitched camp between Geba and Scythopolis, and he delayed there a whole month, so that he could gather together all the carriages of his army." + ], + [ + "Now the children of Israel, who lived in Judea, heard all that Holofernes the chief captain of Nebuchadnezzar king of the Assyrians had done to the nations, ", + "and in what way he had pillaged all their temples and brought them to nothing.", + "Therefore they were exceedingly afraid of him, and were troubled for Jerusalem and for the temple of the Lord their God.", + "For they were newly-returned from the captivity, and all the people of Judea had only recently gathered together; and the vessels and the altar and the house had been sanctified after the profanation.", + "Therefore they sent into all the coasts of Samaria and the villages, and to Bethoron and Belmen and Jericho, and to Choba and Esora, and to the valley of Salem;", + "and they captured for themselves in advance all the tops of the high mountains, and fortified the villages which were in them, and stored up food as provisions for war, for their fields had been recently reaped.", + "Also, Joacim the high priest, who was in those days in Jerusalem, ", + "wrote to those who lived in Bethulia and Betomestham, which is opposite Esdraelon toward the open country near Dothaim,", + "charging them to hold the passages of the hill country; ", + "for through them there was an entrance into Judea, and it was easy to stop those who would come up, because the passage was narrow, for two men at the most.", + "And the children of Israel did as Joacim the high priest had commanded them, with the elders of all the people of Israel, who lived at Jerusalem.", + "Then every man cried to God with great fervor, and they humbled their souls with great vehemence,", + "and both they and their wives and their children, and their cattle, and every stranger and hired hand, and their servants bought with money, put sackcloth on their loins.", + "Thus every man, and the women and little children, and the inhabitants of Jerusalem, fell before the temple and cast ashes upon their heads and spread out their sackcloth before the face of the Lord; they also put sackcloth around the altar.", + "And they cried to the God of Israel, all with one consent earnestly, so that he would not give over their children as prey and their wives for a spoil and the cities of their inheritance to destruction and the sanctuary to profanation and reproach, for the nations to rejoice over them.", + "So God heard their prayers and looked upon their afflictions; ", + "for the people fasted many days in all Judea and Jerusalem before the sanctuary of the Lord Almighty.", + "And Joacim the high priest, and all the priests who stood before the Lord and those who ministered to the Lord, had their loins dressed with sackcloth, and offered the daily burnt offerings with the vows and free gifts of the people, and had ashes on their liturgical headdresses; and they cried to the Lord with all their power, so that he would look upon all the house of Israel graciously." + ], + [ + "Then was it declared to Holofernes, the chief captain of the army of Assur, ", + "that the children of Israel had prepared for war ", + "and had shut up the passages of the hill country and had fortified all the tops of the high hills and had laid impediments in the open plains.", + "Because of this, he was very angry, and he called all the princes of Moab and the captains of Ammon and all the governors of the sea coast,", + "and he said to them, \"Tell me now, you sons of Canaan, who is this people, who dwell in the hill country, and which cities do they inhabit, and what is the multitude of their army, and wherein is their power and strength, and what king or captain of their army is set over them,", + "and why are they resolved not to come and meet me, more so than all the inhabitants of the west?\"", + "Then Achior, the captain of all the sons of Ammon, said, ", + "\"Let my lord now hear a word from the mouth of your servant and I will declare to you the truth concerning this people, who dwell near you and inhabit the hill countries, and no lie will come out of the mouth of your servant.", + "This people is descended from the Chaldeans, and they resided temporarily and until recently in Mesopotamia, because they would not follow the gods of their fathers, who were in the land of Chaldea.", + "For they left the way of their ancestors and worshipped the God of heaven, the God they knew; so they cast them out from the face of their gods, and they fled into Mesopotamia and lodged there for many days.", + "Then their God commanded them to depart from the place where they lived and to go into the land of Canaan; there they lived and were increased with gold and silver and with very much cattle.", + "But when a famine covered all the land of Canaan, they went down into Egypt and lodged there; meanwhile they were nourished and became a great multitude there, so that one could not number their nation.", + "Therefore the king of Egypt rose up against them, and he dealt subtly with them and brought them low with labor in brick and made them slaves.", + "Then they cried to their God and he smote all the land of Egypt with incurable plagues, so the Egyptians cast them out of their sight.", + "And God dried the Red Sea before them and brought them to mount Sinai and Kadesh-Barnea, and cast out all who lived in the wilderness. So they lived in the land of the Amorites, and by their strength they destroyed all those who were of Esebon,", + "and passing over the Jordan they possessed all the hill country. And they cast out before them the Canaanite, the Pherezite, the Jebusite, and the Sychemite, and all the Gergesites, and they lived in that country for many days.", + "While they did not sin before their God, they prospered, because the God who hates iniquity was with them.", + "But when they departed from the way which he appointed for them, they were destroyed in many battles very badly and were led captive into a land which was not their own,", + "and the temple of their God was cast to the ground, and their cities were taken by the enemies.", + "But now are they returned to their God and have returned from the places where they were scattered and have possessed Jerusalem, where their sanctuary is, and are seated in the hill country, for it had been desolate. ", + "Now therefore, my lord and governor, if there is any ignorance in this people and they sin against their God, let us consider that this will be their ruin, and let us go up and we will overcome them.", + "But if there is no iniquity in their nation, let my lord now pass by, lest their Lord defend them and their God be for them, and we become a reproach before all the world." + ], + [ + "And when Achior had finished these sayings, all the people standing around the tent murmured; ", + "and the chief men of Holofernes, and all who lived by the seaside and in Moab, were saying that he should kill him.", + "For they said, \"We will not be afraid of the faces of the children of Israel, for we see that they are a people who have no strength or power for a strong battle.", + "Now therefore, lord Holofernes, we will go up and they will be a prey to be devoured by all your army.\"", + "And when the tumult of men who were around the council were quiet, Holofernes, the chief captain of the army of Assur, said to Achior and all the Moabites in front of all the company of the other nations:", + "And who are you, Achior and the hired hands of Ephraim, that you would prophesy against us as today and would say that we should not make war with the people of Israel because their God will defend them? And who is God but Nebuchadnezzar? ", + "He will send his power and will destroy them from the face of the earth and their God will not deliver them; ", + "but we, his servants, will destroy them as if they were one man; for they are not able to withstand the power of our horses.", + "For with them, we will tread them under foot, and their mountains will be drunken with their blood and their fields will be filled with their dead bodies and their footsteps will not be able to stand before us, for they will utterly perish, ", + "as king Nebuchadnezzar, lord of all the earth, has said. And he said, 'None of my words will be in vain.'", + "And you, Achior, a hired hand of Ammon, who has spoken these words on the day of your iniquity, will see my face no more from this day forward, until I take vengeance on this nation which came out of Egypt.", + "And then the sword of my army and the multitude of those who serve me will pass through your sides, and you will fall among their slain, when I return.", + "Now therefore, my servants will bring you back into the hill country and will set you in one of the cities of the passages;", + "and you will not perish, until you are destroyed with them. And if you persuade yourself in your mind that they will be taken, do not let your countenance fall;", + "I have spoken it and none of my words will be in vain.\"", + "Then Holofernes commanded his servants, who served in his tent, to take Achior and bring him to Bethulia and deliver him into the hands of the children of Israel.", + "So his servants took him and brought him out of the camp into the plain, and they went from the midst of the plain into the hill country, and they came to the fountains which were under Bethulia.", + "And when the men of the city saw them, they took up their weapons and went out of the city to the top of the hill, and every man who was armed with a sling kept them from coming up by casting stones against them.", + "Nevertheless, having gotten secretly under the hill, they bound Achior and threw him down, and they left him at the foot of the hill and returned to their lord.", + "But the Israelites descended from their city and came to him, and they freed him and brought him to Bethulia, and presented him to the governors of the city,", + "who were in those days Uzziah the son of Micah of the tribe of Simeon, and Chabris the son of Gothoniel, and Charmis the son of Melchiel.", + "And they called together all the elders of the city, and all their youth ran together, and their women, to the assembly, and they set Achior in the midst of all their people.", + "Then Uzziah asked him what had happened.", + "And he answered and declared to them the words of the council of Holofernes, and all the words which he had spoken in the midst of the princes of Assur, and whatsoever Holofernes had spoken proudly against the house of Israel.", + "Then the people fell down and worshipped God, and cried to God saying,", + "O Lord God of heaven, behold their pride and pity the low estate of our nation and look upon the face of those who are sanctified for you this day.", + "Then they comforted Achior and praised him greatly. And Uzziah took him out of the assembly to his house and made a feast for the elders.", + "And they called on the God of Israel all that night for help." + ], + [ + "The next day Holofernes commanded all his army and all his people who had arrived take his side that they should remove their camp from opposite Bethulia and capture in advance the ascents of the hill country in order to make war against the children of Israel.", + "Then their strong men removed their camps on that day; and the army of the men of war was one hundred seventy thousand foot soldiers, and twelve thousand horsemen, besides the baggage and the other men who were afoot among them, a very great multitude.", + "And they camped in the valley near Bethulia, by the spring, and they spread themselves in width across Dothaim even to Belmaim, and in length from Bethulia to Cynamon, which is opposite Esdraelon.", + "Now the children of Israel, when they saw the multitude of them, were greatly troubled, and everyone said to his neighbor,", + "\"Now these men will wipe clean the face of the earth, for neither the high mountains, nor the valleys, nor the hills, are able to bear their weight.\"", + "Then every man took up his weapons of war, and when they had kindled fires on their towers, they remained and watched all that night.", + "But on the second day, Holofernes brought forth all his horsemen in the sight of the children of Israel, who were in Bethulia, and viewed the passages up to the city; ", + "and he went to the origins of their waters and captured them, and he set garrisons of men of war over them, and he himself returned toward his people.", + "Then they came to him, all the chiefs of the children of Esau and all the governors of the people of Moab and the captains of the sea coast, and they said,", + "Let our lord now hear a word, so that there will not be a loss among your army.", + "For this people of the children of Israel do not trust in their spears, but in the height of the mountains where they dwell, for it is not easy to come up to the tops of their mountains.", + "Now therefore, my lord, do not fight against them in battle array and not so much as one man among your people will perish. Remain in your camp and keep all the men of your army there, ", + "and let us your servants take hold of the springs of water, which issue forth at the foot of the mountain.", + "For all the inhabitants of Bethulia have their water there; so thirst will kill them and they will give up their city, ", + "and we and our people will go up to the tops of the mountains nearby and will camp on them to watch so that none can go out of the city. So they and their wives and their children will be consumed with fiery thirst,", + "as if it were a sword brought against them, and so they will be overthrown in the streets where they dwell. Thus will you render them an evil reward, because they rebelled and did not meet your person peaceably.", + "And these words pleased Holofernes and all his servants, and he decided to do as they had said.", + "So the camp of the children of Ammon departed, and with them five thousand of the Assyrians, and they pitched camp in the valley and captured the waters and the origins of the waters of the children of Israel.", + "Then the children of Esau went up with the children of Ammon and camped in the hill country opposite Dothaim. And they sent some of them toward the south and toward the east opposite Ekrebel, near Chusi upon the brook Mochmur; ", + "and the rest of the army of the Assyrians camped in the plain and covered the face of the whole land; and their tents and carriages were pitched for a very great multitude.", + "Then the children of Israel cried to the Lord their God, because their heart failed, for all their enemies had surrounded them and there was no way to escape out from among them.", + "Thus all the company of Assur remained around them, both their foot soldiers, chariots, and horsemen, for thirty-four days, ", + "so that all their vessels of water ran dry for all the inhabitants of Bethulia and the cisterns were emptied. And they did not have enough water to drink their fill for even one day, for they rationed their water.", + "Therefore their young children lost heart, and their women and young men fainted for thirst and fell down in the streets of the city and by the passageways of the gates; and there was no longer any strength in them.", + "Then all the people assembled before Uzziah and the chiefs of the city, including young men and women and children, and they cried with a loud voice and said before all the elders,", + "God be judge between us and you, for you have done us great injury in that you have not made peace with the children of Assur.", + "For now we have no helper, but God has sold us into their hands, so that we should be thrown down before them with thirst and great destruction. ", + "Now therefore call them to you and deliver the whole city for a spoil to the people of Holofernes and to all his army. ", + "For it is better for us to be made a spoil for them than to die of thirst; ", + "for we will be his servants, so that our souls may live and we will not see the death of our infants before our eyes, nor the dying of our wives or our children.", + "We present as witness against you: the heaven and the earth, and our God and Lord of our fathers, who punishes us according to our sins and the sins of our fathers, so that he will not allow what we have described to happen on this day.", + "Then there was great weeping in the midst of the assembly, all with one consent; and they cried to the Lord God with a loud voice.", + "Then Uzziah said to them, \"Brethren, be courageous. Let us endure yet five days, in that period of time the Lord our God may turn his mercy toward us, for he will not forsake us utterly.", + "And if these days pass and no help comes to us, I will do according to your word.\"", + "And he dispersed the people, each to their own posts; and they went to the walls and towers of their city, and sent the women and children into their houses; and they were brought very low in the city." + ], + [ + "Now at that time Judith heard about this; she was the daughter of Merari, the son of Ox, the son of Joseph, the son of Ozel, the son of Elcia, the son of Ananiah, the son of Gedeon, the son of Raphaim, the son of Acitho, the son of Eliu, the son of Eliab, the son of Nathanael, the son of Samael, the son of Salasadal, the son of Israel.", + "And Manasseh was her husband, of her tribe and kindred, who died during the barley harvest.", + "For as he stood overseeing those who bound sheaves in the field, the heat affected his head, and he fell on his bed, and died in the city of Bethulia; and they buried him with his fathers in the field between Dothaim and Balamo.", + "So Judith was a widow in her house three years and four months.", + "And she made her a tent on the top of her house; and she put sackcloth on her loins and wore her widow's clothing. And she fasted all the days of her widowhood, except for the eves of the sabbaths and the sabbaths, and the eves of the new moons and the new moons, and the feasts and solemn days of the house of Israel.", + "She also had a graceful temperament and was very beautiful to behold. And her husband Manasseh had left her gold and silver, and menservants and maidservants, and cattle and lands, and she remained with them.", + "And there was no one who spoke an ill word about her, for she feared God greatly.", + "Now she heard the evil words of the people against the governor and that they fainted for lack of water;", + "for Judith had heard all the words that Uzziah had spoken to them and that he had sworn to deliver the city to the Assyrians after five days.", + "So then she sent her woman servant, who was in charge of everything that she had, to call Uzziah and Chabris and Charmis, the elders of the city.", + "And they came to her, and she said to them, \"Hear me now, you governors of the inhabitants of Bethulia; for your words which you spoke before the people this day are not right, concerning this oath which you made and pronounced between God and yourselves, and your promise to deliver the city to our enemies, unless within these days the Lord turns to help you.", + "And now who are you to have tempted God this day, and to stand among the children of men instead of God?", + "And now test the Lord Almighty, but you will never know anything. For you cannot find the depth of the heart of man, neither can you perceive the things which he thinks; so then how can you search out God, who has made all these things, and know his mind or comprehend his purpose? ", + "No, my brethren, do not provoke the Lord our God to anger.", + "For if he will not help us within these five days, he has power to defend us when he will, even every day, or to destroy us before our enemies. ", + "Do not bind the plans of the Lord our God; for God is not like man as if he could be threatened; neither is he like the son of man so that he would be wavering. ", + "Therefore let us wait for salvation from him and call upon him to help us, and he will hear our voice, if it pleases him. For there arose none in our age, neither is there any now in these days, neither tribe, nor family, nor people, nor city among us, who worship gods made with hands, as has happened in past times. For this reason our fathers were given to the sword and as a spoil and had a great fall before our enemies.", + "But we know no other God, therefore we trust that he will not despise us, nor any of our nation.", + "For if we are overcome, then all Judea will lie waste and our sanctuary will be pillaged; and he will place the blame for the profanation of it at our mouth;", + "and the slaughter of our brethren and the captivity of the country and the desolation of our inheritance, he will blame on our heads among the Gentiles, wherever we will be in captivity; ", + "and we will be an offence and a reproach to all those who possess us.", + "For our servitude will not be directed towards our benefit, but the Lord our God will turn it to our dishonor.", + "Now therefore, O brethren, let us show an example to our brethren, because their hearts depend on us, and the sanctuary and the house and the altar rest on us.", + "Moreover, let us give thanks to the Lord our God, who tests us, even as he did our fathers. Remember the things he did to Abraham, and how he tested Isaac, and what happened to Jacob in Mesopotamia of Syria, when he kept the sheep of Laban his mother's brother.", + "For he has not tested us in the fire, as he did them for the examination of their hearts, neither has he taken vengeance on us; but the Lord does scourge those who come near to him, to admonish them.\"", + "Then Uzziah said to her, \"All that you have spoken, you have spoken with a good heart and there is no one who can refute your words.", + "For this is not the first day that your wisdom has been manifested; but from the beginning of your days all the people have known your understanding, because the disposition of your heart has been good.", + "But the people were very thirsty; and they compelled us to do to them as we have spoken and to bring an oath on ourselves, which we will not break.", + "Now therefore pray for us, because you are a godly woman, and then the Lord will send us rain to fill our cisterns and we will faint no more.\"", + "Then Judith said to them, \"Listen to me and I will do something which will be remembered throughout all generations among the children of our nation.", + "You will watch this night at the gate, and I will go forth with my woman servant; and, within the days that you have promised to deliver the city to our enemies, the Lord will visit Israel by my hand.", + "But do not ask me what I will do, for I will not reveal it to you until the things that I do are completed.\"", + "Then Uzziah and the princes said to her, \"Go in peace, and may the Lord God go before you to take vengeance on our enemies.\"", + "So they returned from the tent and went to their posts." + ], + [ + "Judith fell upon her face and put ashes on her head and uncovered the sackcloth she was wearing; and, about the time that the incense of that evening was offered in Jerusalem in the house of the Lord, Judith cried with a loud voice, and said,", + "O Lord God of my father Simeon, to whom you gave a sword to take vengeance on the strangers, who loosened the girdle of a maid to defile her, and uncovered the thigh to her shame, and polluted her virginity to her reproach; for you said, 'It will not be so,' and yet they did so.", + "Therefore you gave their rulers to be slain, so that they dyed their bed in blood, being deceived, and you struck the servants with their lords ", + "and the lords upon their thrones; and you have given their wives for a prey and their daughters to be captives and all their spoils to be divided among your dear children, who were moved with your zeal and abhorred the pollution of their blood and called upon you for aid. ", + "O God, my God, hear me also for I am a widow.", + "And you have wrought not only those things, but also the things which happened before and which followed afterwards; you have thought about the things which are now and which are to come. Yes, the things you established were ready at hand, and they said, 'Lo, we are here,' for all your ways are prepared and your judgments are in your foreknowledge.", + "For, behold, the Assyrians are multiplied in their power; they are exalted with horse and man; they glory in the strength of their foot soldiers; ", + "they trust in shield and spear and bow and sling; and they do not know that you are the Lord who breaks the battles: the Lord is your name.", + "Throw down their strength in your power and bring down their force in your wrath; ", + "for they have resolved to defile your sanctuary and to pollute the tabernacle where your glorious name rests and to cast down with sword the horn of your altar.", + "Behold their pride and send your wrath upon their heads; give into my hand, the hand of a widow, the power that I have conceived.", + "Strike, by the deceit of my lips, the servant with the prince, and the prince with the servant; break down their stateliness by the hand of a woman.", + "For your power is not found in numbers, nor your might in strong men; ", + "for you are a God of the afflicted, a helper of the oppressed, an upholder of the weak, a protector of the forlorn, a savior of those who are without hope.", + "I pray to you, I beg you, O God of my father and God of the inheritance of Israel, Lord of the heavens and the earth, Creator of the waters, King of every creature, hear my prayer;", + "and make my speech and deceit to be their wound and stripe, who have resolved cruel things against your covenant and your hallowed house, and against the top of Zion and the house of the possession of your children;", + "and so make every nation and tribe acknowledge that you are the God of all power and might, and that there is no other who protects the people of Israel but you." + ], + [ + "Now after this, she ceased to cry to the God of Israel, and she completed all these words. She rose where she had fallen down and called her maid; and she went down into the house in which she lived on the sabbath days and on her feast days, and she pulled off the sackcloth which she had on, and put off the garments of her widowhood, ", + "and washed her body all over with water, and anointed herself with precious ointment, and braided the hair of her head ", + "and put a headdress on it, and put on her garments of gladness, which she used to wear during the life of Manasseh her husband.", + "And she put sandals on her feet, and she put on her bracelets and her chains and her rings and her earrings and all her ornaments, and she decked herself out boldly, to allure the eyes of all men who might see her.", + "Then she gave her maid a bottle of wine and a cruse of oil, and filled a bag with parched grain and lumps of figs and with fine bread; so she folded all these things together and laid them upon her. Thus they went forth to the gate of the city of Bethulia, ", + "and they found standing there Uzziah and the elders of the city, Chabris and Charmis.", + "And when they saw her, that her countenance was altered and her apparel was changed, they wondered at her beauty very greatly and said to her,", + "May God, the God of our fathers, give you favor and accomplish your endeavors to the glory of the children of Israel and to the exaltation of Jerusalem. Then they worshipped God.", + "And she said to them, \"Command the gates of the city to be opened for me, so that I may go forth to accomplish the things that you have discussed with me.\"", + "So they commanded the young men to open it for her, as she had said. And when they had done so, ", + "Judith went out, she and her maid with her; and the men of the city looked after her, until she had gone down the mountain and had passed the valley and they could see her no more.", + "Thus they went straight ahead in the valley, and the first watch of the Assyrians met her and captured her; and they asked her, \"Of what people are you? And where have you come from? And where are you going?\" ", + "And she said, \"I am a woman of the Hebrews, and I have fled from them, for they will be given over to you to be consumed.", + "And I am going before Holofernes the chief captain of your army, to declare words of truth; ", + " and I will show him a way, by which he can go and win all the hill country, without losing the body or life of any of his men.\"", + "Now when the men heard her words and beheld her countenance, they wondered greatly at her beauty and said to her,", + "You have saved your life because you have hurried to come down to the presence of our lord. Now therefore come to his tent, and some of us will conduct you, until they have delivered you to his hands.", + "And when you stand before him, do not be afraid in your heart, but reveal to him what you have said, and he will treat you well.", + "Then they chose from among them a hundred men to accompany her and her maid; and they brought her to the tent of Holofernes.", + "Then a crowd began to assemble from throughout all the camp, for the news of her arrival had spread among the tents, and they gathered around her as she stood outside the tent of Holofernes, until they had told him about her. And they wondered at her beauty and admired the children of Israel because of her, ", + "and each one said to his neighbor, \"Who could despise this people, who have such women among them? ", + "Surely it is not good for one man among them to be left, who, being set free, might deceive the whole earth.\"", + "And those who lay near Holofernes went out, and they and all his servants brought her into the tent.", + "Now Holofernes rested on his bed under a canopy, which was woven with purple and gold and emeralds and precious stones. So they informed him about her; and he came out in front of his tent with silver lamps going before him.", + "And when Judith was presented before him and his servants, they all marveled at the beauty of her countenance; and she fell down upon her face and did him reverence, and his servants lifted her up." + ], + [ + "Then Holofernes said to her, \"Woman, be of good comfort; fear not in your heart. ", + "For I have never hurt any who were willing to serve Nebuchadnezzar, the king of all the earth.", + "Now therefore, if your people who dwell in the mountains had not treated me heedlessly, I would not have lifted up my spear against them, but they have done these things to themselves.", + "But now tell me how you have fled from them and come to us; for you have reached safety, ", + "so be of good comfort; you will live this night and hereafter.", + "For none will hurt you, but they will treat you well, as they do the servants of king Nebuchadnezzar my lord.\"", + "Then Judith said to him, \"Receive the words of your servant and permit your handmaid to speak in your presence, and I will declare no lie to my lord this night. And if you will follow the words of your handmaid, God will bring something perfectly to pass by you, and my lord will not fail in his purposes.", + "As Nebuchadnezzar king of all the earth lives, and as his power lives, he has sent you for the upholding of every living thing; for not only men will serve him by you, but also the beasts of the field, and the cattle and the birds of the air, will live by your power under Nebuchadnezzar and all his house.", + "For we have heard of your wisdom and your policies, and it is reported across all the earth, that you alone are excellent in all the kingdom, and mighty in knowledge, and wonderful in feats of war.", + "Now as concerning the matter which Achior spoke about in your council, we have heard his words; for the men of Bethulia saved him, and he declared to them all that he had spoken to you.", + "Therefore, O lord and governor, respect not his word, but store it in your heart, for it is true; ", + "for our nation will not be punished, nor can sword prevail against them, unless they sin against their God. ", + "And now, so that my lord will not be defeated and frustrated in his purpose, even death has now fallen upon them and their sin has overtaken them, ", + "and therefore they will provoke their God to anger whenever they do what is not right to be done. ", + "For their food stores fail them and their water supply is scant, and they have decided to lay hands on their cattle, and have resolved to consume all those things which God has forbidden them to eat by his laws. ", + "And they are resolved to use up the first fruits and the tenths of wine and oil, which they had sanctified and which are reserved for the priests who serve in Jerusalem before the face of our God, ", + "the things it is not lawful for any of the people so much as to touch with their hands. For they have sent an envoy to Jerusalem, because those who dwell there have also done the same, to bring them a license from the senate. ", + "Now when they bring them word, they will immediately do it, and they will be given to you to be destroyed the same day.", + "Therefore I, your handmaid, knowing all this, have fled from their presence; and God has sent me to work things with you, things at which all the earth will be astonished, whosoever hears it. ", + "For your servant is religious and serves the God of heaven day and night. ", + "Therefore, my lord, I will remain with you now, and your servant will go out by night into the valley, and I will pray to God, ", + "and he will tell me when they have committed their sins. And I will return and reveal it to you. Then you will go forth with all your army, and there will be none among them who will withstand you.", + "And I will lead you through the midst of Judea, until you come against Jerusalem, and I will set your throne in the midst thereof; ", + "and you will drive them as sheep which have no shepherd, and a dog will not so much as open his mouth at you; ", + "for these things were told to me according to my foreknowledge, and they were declared to me, and I am sent to tell you.\"", + "Then her words pleased Holofernes and all his servants; and they marveled at her wisdom and said,", + "There is no other such woman from one end of the earth to the other, both for beauty of face and wisdom of words.", + "Likewise Holofernes said to her, \"God has done well to send you before the sons of your people, so that strength might be in our hands and destruction be on those who regard my lord lightly.", + "And now you are both beautiful in your countenance and clever in your words; surely if you do as you have spoken, your God will be my God, ", + "and you will dwell in the house of king Nebuchadnezzar and will be renowned throughout the whole earth.\"" + ], + [ + "Then he commanded them to bring her in to where his plate was set; and he directed them to prepare for her from his own meats and that she should drink from his own wine.", + "And Judith said, \"I will not eat of it, lest there be an offence, but provision will be made for me from the things which I have brought.\"", + "Then Holofernes said to her, \"If your provisions should fail, how should we give you the like? For there are none among us from your nation.\"", + "Then Judith said to him, \"As your soul lives, my lord, your handmaid will not use up those things which I have before the Lord works by my hand the things he has determined.\"", + "Then the servants of Holofernes brought her into the tent, and she slept until midnight, ", + "and she arose when it was toward the morning watch. And she sent to Holofernes, saying, \"Let my lord now command that your handmaid may go forth to prayer.\"", + "Then Holofernes commanded his guard not to prevent her; thus she resided in the camp for three days, ", + "and went out in the night into the valley of Bethulia and washed herself in a spring of water by the camp. And when she came out, she beseeched the Lord God of Israel to direct her way in order to accomplish the raising up of the children of her people. So she came in clean and remained in the tent until she ate her meat in the evening.", + "And on the fourth day, Holofernes made a feast for his own servants only, and he called none of the officers to the banquet. Then he said to Bagoas the eunuch, who was in charge of all that he had, ", + "\"Go now and persuade this Hebrew woman who is with you that she should come to us, and eat and drink with us.", + "For, see, it will be a shame upon our person, if we let such a woman go without having had her company; for if we do not draw her to us, she will laugh at us in scorn.\"", + "Then Bagoas went from the presence of Holofernes, and he came to her and said, ", + "\"Let not this fair gentlewoman fear to approach my lord and to be honored in his presence, and to drink wine and be merry with us, ", + " and to become this day like one of the daughters of the Assyrians, who serve in the house of Nebuchadnezzar.\"", + "Then Judith said to him, \"Who am I now, that I should contradict my lord? Surely whatever pleases him I will do without hesitation, and it will be my joy until the day of my death.\"", + "So she arose, and she decked herself out with her apparel and all her woman's attire. ", + "And her maid went and laid soft skins on the ground for her opposite Holofernes, which she had received from Bagoas for her daily use, so that she might sit and eat upon them.", + "Now when Judith came in and sat down with Holofernes, his heart was inflamed with her, and his mind was stirred up, and he greatly desired her company; for he had been waiting for sometime to deceive her, even from the day that he had first seen her. Then Holofernes said to her, \"Drink now and be merry with us.\"", + "So Judith said, \"I will drink now, my lord, because my life is exalted in me this day more than all the days since I was born.\" Then she took and ate and drank before him the things which her maid had prepared.", + "And Holofernes took great delight in her, and he drank more wine than he had drunk at any time in one day since he was born." + ], + [ + "Now when evening had arrived, his servants hurried to depart, and Bagoas shut his tent from the outside and dismissed the waiters from the presence of his lord; and they went to their beds, ", + "for they were all weary because the feast had been long.", + "And Judith was left alone in the tent with Holofernes lying by himself on his bed, for he was filled with wine.", + "Now Judith had commanded her maid to stand outside her bedroom and to wait for her to go forth, as she did daily; for she said she would go forth to her prayers, ", + "and she spoke to Bagoas towards the same purpose.", + "So everyone left and no one was left in the bedroom, neither little nor great. Then Judith, standing by his bed, said in her heart: ", + "\"O Lord God of all power, look at this time upon the works of my hands for the exaltation of Jerusalem.", + "For now is the time to help your inheritance and to execute your purposes for the destruction of the enemies who have risen against us.\"", + "Then she went to the pillar of the bed, which was at Holofernes' head, and took down his broadsword from there.", + "And she approached his bed, and took hold of the hair of his head, and said, \"Strengthen me, O Lord God of Israel, this day.\"", + "And she twice struck his neck with all her might, and she took his head away from him. And she tumbled his body down from the bed, and pulled down the canopy from the pillars; and, soon after, she went out ", + "and gave the head of Holofernes to her maid. And she put it in her bag of meat, ", + "so these two went together, according to their custom, to prayer; and when they passed the camp, they circled the valley and went up the mountain of Bethulia and came to its gates.", + "Then Judith said, from far off to the watchmen at the gate, ", + " \"Open, open the gate now! God, our God, is with us to show his power yet in Jerusalem and his forces against the enemy, as he has truly done on this day!\"", + "Now when the men of her city heard her voice, they hurried down to the gate of their city and they called the elders of the city.", + "And then they ran all together, both small and great, for it was surprising to them that she had returned. So they opened the gate and received them; ", + "and they made a fire for a light, and they stood all around them.", + "Then she said to them with a loud voice, ", + "\"Praise, praise God, praise God, I say, for he has not taken away his mercy from the house of Israel, but has destroyed our enemies by my hands this night.\"", + "So she took the head out of the bag and showed it and said to them, ", + "\"Behold the head of Holofernes, the chief captain of the army of Assur, and behold the canopy where he had lain in his drunkenness; and the Lord has struck him by the hand of a woman.", + "As the Lord lives, who has preserved me in the path that I took, my attractiveness has deceived him to his destruction, and yet he did not commit sin with me, to defile and shame me.\"", + "Then all the people were wonderfully astonished, and bowed themselves and worshipped God, ", + " and said with one accord, \"Blessed are you, O our God, who has this day brought to nothing the enemies of your people!\"", + "Then Uzziah said to her, \"O daughter, blessed are you of the most high God above all the women upon the earth; ", + "and blessed is the Lord God, who has created the heavens and the earth, who guided you in cutting off the head of the chief of our enemies.", + "Because of this, your resoluteness will not depart from the heart of men, who will remember the power of God for ever.", + "And may God turn these things to your benefit as a perpetual praise, to assist you in good things because you have not withheld your life during the affliction of our nation, but have revenged our ruin, walking a straight path before our God.\" ", + "And all the people said, \"Amen! Amen!\"" + ], + [ + "Then Judith said to them, \"Hear me now, my brethren! Take this head and hang it on the highest place of your walls!", + "And so, as soon as morning appears and the sun shines upon the earth, everyone must take his weapons and go forth, every valiant man out of the city, and with a captain set over them, as though you were going down into the field toward the watch of the Assyrians; but do not go down.", + "Then they will take their amour and go into their camp and call for the captains of the army of Assur; ", + "and they will run to the tent of Holofernes, but will not find him; then fear will fall upon them, and they will flee before your face.", + "So then you, and all who inhabit the coast of Israel, will pursue them and overthrow them as they go.", + "But before you do these things, call Achior the Ammonite to me, so that he may see and know him who despised the house of Israel and who sent him to us as if to his death.\"", + "Then they called Achior out of the house of Uzziah; and when he arrived and saw the head of Holofernes in a man's hand in the assembly of the people, he fell down on his face and fainted.", + "But when they had revived him, he fell at Judith's feet and reverenced her and said, ", + "\"Blessed are you in all the tents of Judah and in all nations, who when they hear your name will be astonished.", + "Now therefore tell me all the things which you have done in these days.\" ", + "Then Judith declared to him in the midst of the people all that she had done, from the day that she went forth until that hour when she spoke to them.", + "And when she had finished speaking, the people shouted with a loud voice and made a joyful noise in their city.", + "And when Achior had seen all that the God of Israel had done, he believed in God greatly; and he circumcised the flesh of his foreskin and was joined to the house of Israel unto this day.", + "And as soon as morning arose, they hung the head of Holofernes on the wall, and every man took his weapons, and they went forth by bands to the straits of the mountain.", + "But when the Assyrians saw them, they sent word to their leaders, who went to their captains and tribunes, and to every one of their rulers. So they came to Holofernes' tent, ", + "and said to him who had the charge of all his things, \"Awaken our lord now, for the slaves have been so bold as to come down against us in battle, so that they may be utterly destroyed.\"", + "Then Bagoas went in and knocked at the door of the tent; for he thought that he had slept with Judith.", + "But, because no one answered, he opened it and went into the bedroom; ", + " and he found him cast upon the floor dead, and his head had been taken from him. Therefore he cried with a loud voice, with weeping and sighing and a mighty cry, and he tore his garments.", + "After this, he went into the tent where Judith lodged, and when he did not find her, he dashed out to the people and cried,", + "These slaves have dealt treacherously; one woman of the Hebrews has brought shame on the house of king Nebuchadnezzar; ", + "for, behold, Holofernes lies on the ground without a head!", + "When the captains of the Assyrians' army heard these words, they tore their coats, and their minds were exceptionally troubled; ", + "and there was a cry and a very great noise throughout the camp." + ], + [ + "And when those who were in the tents heard, they were astonished at what had happened. And fear and trembling fell upon them, ", + "so that there was no man who dared to remain in the sight of his neighbor, but rushing out all together, they fled in every direction of the plain and of the hill country. Those who had camped in the mountains surrounding Bethulia also fled away. Then the children of Israel, every one who was a warrior among them, rushed out upon them.", + "Then Uzziah sent to Betomasthem and to Bebai and Chobai and Cola and to all the coasts of Israel, to declare all that had happened and to tell them that all should rush forth upon their enemies to destroy them.", + "Now when the children of Israel heard it, they all fell upon them with one consent and slew them all the way to Chobai; ", + " and those who came from Jerusalem and from all the hill country did likewise, for men had told them what had happened in the camp of their enemies, and those who were in Galaad and in Galilee chased them with a great slaughter, until they were past Damascus and its borders.", + "And the remnant who lived at Bethulia fell upon the camp of Assur and pillaged them, and they were greatly enriched.", + "And the children of Israel who had returned from the slaughter took what remained; and the villages and the cities, which were in the mountains and on the plain, obtained many spoils, for their number was very great.", + "Then Joacim the high priest and the elders of the children of Israel who lived in Jerusalem came to behold the good things that God had done for Israel, and to see Judith and greet her.", + "And when they came to her, they blessed her with one accord and said to her, ", + " \"You are the exaltation of Jerusalem, you are the great glory of Israel, you are the great rejoicing of our nation.", + "You have done all these things by your hand. You have done much good to Israel, and God is pleased with it; ", + "you will be blessed by the Almighty Lord for evermore.\" And all the people said, \"Amen!\"", + "And the people despoiled the camp for the space of thirty days. ", + "And they gave the tent of Holofernes to Judith, and all his plates and beds and vessels and all his belongings; and she took it and laid it on her mule; and she prepared her cart and laid them on it.", + "Then all the women of Israel ran together to see her, and they blessed her and made a dance among them for her; ", + "and she took branches in her hand and gave some also to the women who were with her. And they put a garland of olive upon her and on her maid who was with her; ", + "and she went before all the people in the dance, leading all the women; and all the men of Israel followed in their amour with garlands, and with songs in their mouths." + ], + [ + "Then Judith began to sing this thanksgiving for all Israel, and all the people sang after her this song of praise. And Judith said, ", + "\"Begin to my God with timbrels; sing to my Lord with cymbals; tune to him a new psalm; exalt him and call upon his name.", + "For God breaks the battles. For among the camps, in the midst of the people, he has delivered me out of the hands of those who persecuted me.", + "Assur came out of the mountains from the north, he came with ten thousands of his army, their great number stopped the torrents and their horsemen covered the hills.", + "He bragged that he would burn up my borders, and kill my young men with the sword, and dash the infants against the ground, and make my young children as a prey, and my virgins as a spoil.", + "But the Almighty Lord has disappointed them by the hand of a woman.", + "For the mighty one did not fall by the young men, neither did the sons of the Titans strike him, nor did lofty giants set upon him; but Judith the daughter of Merari weakened him with the beauty of her countenance.", + "For she put off the garment of her widowhood, for the exaltation of those who were oppressed in Israel, ", + "and anointed her face with ointment, and bound her hair in a headdress, and put on a linen garment, to deceive him.", + "Her sandals ravished his eyes; her beauty took his mind prisoner; and the broadsword passed through his neck.", + "The Persians quaked at her boldness; and the Medes were daunted by her hardiness. Then my afflicted shouted for joy and my weak ones cried aloud. But they were astonished; these lifted up their voices, but they were overthrown.", + "The sons of the gentlewomen have pierced them through and wounded them as fugitives' children; they perished by the battle of the Lord.", + "I will sing to the Lord a new song. O Lord, you are great and glorious, wonderful in strength, and invincible.", + "Let all creatures serve you. For you spoke and they were made; you sent forth your spirit and it created them; and there is none who can resist your voice.", + "For the mountains will be moved from their foundations with the waters; the rocks will melt like wax at your presence. Yet you are merciful to those who fear you.", + "For all sacrifice is too little to be a sweet fragrance for you and all the fat is not sufficient for your burnt offering, but he who fears the Lord is great at all times.", + "Woe to the nations who rise up against my kindred! The Lord Almighty will take vengeance upon them on the Day of Judgment ", + " by putting fire and worms in their flesh; and they will feel them and will weep for ever.\"", + "Now as soon as they entered into Jerusalem, they worshipped the Lord; and as soon as the people were purified, they offered their burnt offerings and their free offerings and their gifts.", + "Judith also dedicated all the belongings of Holofernes, which the people had given her, and she gave the canopy, which she had taken out of his bedroom, as a gift to the Lord.", + "So the people continued feasting in Jerusalem before the sanctuary for the space of three months; and Judith remained with them.", + "After this time, every one returned to his own inheritance. And Judith went to Bethulia and remained in her own possession; and during her time she was held in honor throughout the country.", + "And many desired her, but none knew her all the days of her life, after Manasseh her husband was dead and was gathered to his people.", + "But she increased more and more in honor; and she grew old in her husband's house, reaching the age of one hundred five years; ", + "and she made her woman servant free. So she died in Bethulia, and they buried her in the cave of her husband Manasseh.", + "And the house of Israel lamented for her seven days. And before she died, she distributed her goods to all those who were the nearest kindred of Manasseh her husband and to those who were the nearest of her kindred.", + "And there was no one who made the children of Israel afraid again during the days of Judith, nor for a long time after her death." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Judith/English/merged.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Judith/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6a20f933a39197d23f483a12ea98d12cf3adb6ee --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Judith/English/merged.json @@ -0,0 +1,442 @@ +{ + "title": "Book of Judith", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Book_of_Judith", + "text": [ + [ + "And it came to pass in the twelfth year of King Nebuchadnezzar who dwelt in Nineveh the Great City of God, that Arpachshad King of Media reigned in Achmata the Capital City, which is also called Ekbatana.", + "And he surrounded the city with walls of hewn stone, three cubits wide and six cubits high.", + "And the height of the walls were seventy cubits and the thickness thereof, fifty cubits.", + "And he made towers over the gates of the city, one hundred cubits high and their foundation was sixty cubits.", + "And the height of the gates he made were seventy cubits, and their width, forty cubits, to make space for the multitude of their hosts, to go out and array the charioteers with the infantry.", + "And it came to pass in those days, that Nebuchadnezzar made war with Arpachshad in the great plain which stretches unto the border of Reu. ", + "And all of the inhabitants of the mountains and all of the people who were on the banks of the rivers Euphrates, Hidekel and Gihon and also Arioch King of Elam and many people of the Children of Gilead came to his aid.", + "And Nebuchadnezzar the King of Assyria sent emmisaries to call the inhabitants of Persia, and to all those who dwell in the west, which consisted of: Cilicia, Damascus, Lebanon, Carmel, Gilead, the Galilee and the Valley of Jezreel. ", + "And the inhabitants of Samaria and her cities, and the nations on the other side of the Jordan unto Jerusalem, and all of the inhabitants of Goshen and the Land of Egypt unto the mountains of Kedar.", + "And all of the nations of those lands refused to hearken to the voice of the King of Assyria and they did not come to his aid in battle, for they were not afraid of him. And they rebuffed his ambassadors with disgrace and scorn to their land.", + "And the wrath of Nebuchadnezzar burned throughout all of these lands, and he swore on his throne and his kingdom to take vengeance on them, and to destroy all of the borders of Cilicia, Damascus and Aram.", + "And to slay by the sword all of the inhabitants of Ammon and Moab, and all of the land of Judah and Egypt and all who are between the two seas in middle. ", + "And it came to pass in the seventeenth year of his reign, that he went forth with all of his host toward Arpachshad for battle, and his hand overcame, and he slew his people and his chariots and his horsemen by the sword.", + "And after he took all of the cities, he also came to Achmata, and he conquered the towers and made the streets of the city desolate, and all of its glory turned into waste.", + "And he was in hot pursuit of Arpachshad near the Mountains of Reu, and he shot him with his arrows and smote him.", + "And afterwards he returned with all of the soldiers of his host to Nineveh, and he dwelt there happy and of good cheer, and he made for them a feast for one hundred and twenty days. " + ], + [ + "And it came to pass in the eighteenth year of his reign, in the twenty second day of the first month, that he convened a council in the palace to take vengeance against all of these nations as he had spoken.", + "And the King called for all of his officers and his servants, and he told them his plan, and recounted to them the wickedness of all of these nations.", + "And it came to pass when they were all saying to wipe out and destroy all of the nations that did not hearken to the voice of the King, that the King called his General and Viceroy Holofernes, and he said to him:", + "So said Nebuchadnezzar the Great, King over all the land.", + "Make haste and select for yourself one hundred and twenty thousand Elite Infantry and twelve thousand Cavalry.", + "And go out to war against all of the lands that are from the sea unto my Kingdom, and who have not hearkened to my voice.", + "And you shall say to them: \"Your lands and your seas are mine\".", + "Behold I have gone forth with my anger and my wrath toward you, and have covered the appearance of your land with the multitude of my hosts, and I shall give it to them as spoil.", + "The valleys and the streams shall be full of your slain, and the rivers shall be fouled from the corpses of your dead, and I shall scatter the captives unto the outskirts of the Earth. ", + "You shall go before me and burst forth over all the borders of their land. And it shall be, they will be subdued under your hand until the day of my visitation upon them.", + "And should they take a stand against you, than you shall obliterate them by the sword. Your eye should not take pity on them, and all of the land shall become plunder.", + "And now, by myself I have sworn, and by my Kingdom, that it is in my power to do as I have spoken.", + "Therefore hasten and do as I have commanded you, fulfill my commands to the letter, and verily do not delay!", + "And Holofernes departed from the presence of the King. And he informed all of the officers of the Army and all of the commanders of the Land of Aram. And he commanded the men of his Host, all of them them valiant warriors, as the King had commanded.", + "And their command was one hundred and twenty thousand infantry and twelve thousand horsemen equipped with bows.", + "And he arrayed them as was the custom, and they passed before him. There were innumerable amounts of camels and donkeys with them, carrying their baggage. Also an exceeding amount of flocks of sheep and herds of cattle.", + "And also grain and provisions to sustain all of this great multitude, and an abundance of gold and silver from the treasury of the King.", + "And he traveled with this entire army; horse, chariot and rider before the Viceroy, and they covered the appearance of the land, and went towards the sea.", + "And also camp followers traveled with them like locusts and like sand over the face of the of the earth, which were innumerable. ", + "And he traveled from Nineveh a journey of three days, until the plains of Bectileth and he encamped under the mountains to the north of Cilicia.", + "And from there he traveled with all of his camp, and his chariots and horsemen into the highlands.", + "And he overturned Put and Lud and destroyed all of the Children of Tarshish, and the Children of Ishmael who dwell at the edge of the desert, south of Cheleon.", + "And he crossed the Euphrates River and went to Padan Aram, and destroyed all the fortified cities from the Brook of Arnon unto the Sea.", + "And he conquered all of the borders of Cilicia, and all those who stood before him he slew by the sword. And he came to the mountains of Japheth which are opposite the land of Arabia.", + "And he surrounded all of the inhabitants of Midian, and set fire to their tents, and destroyed their pastureland.", + "And it came to pass at the time of the harvest, that he went down to Damascus and burned the standing grain of the city, and eradicated all of the sheep and cattle.", + "The city, they plundered and looted, and its fields, they destroyed. And every man of fighting age, they slew by the sword.", + "And his dread fell over all the inhabitants of the coastal region, upon the inhabitants of Tyre and Sidon, Acco and Jamnia.", + "And also the inhabitants of Ashdod and Ashkelon were afraid, and trembled before him. " + ], + [ + "And they sent envoys to him to sue for peace and they said:", + "Servants are we, to the noble King Nebuchadnezzar.", + "Behold we have fallen before you to the ground, do with us as you see fit.", + "All that is ours is yours. Our farmsteads and cities, our cattle and sheep folds and our tents are before you, to do with as you please.", + "All of the cities and their inhabitants are given into your hands, please come to us and go down with us as you please.", + "And it came to pass when they spoke to him in these manner of words, that he went down with his army from the highlands towards them, toward the banks of the sea, and he placed a garrison in every fortified city, and the best of the people, he drafted as auxiliaries.", + "And all of the land all around went forth towards him with flutes and drums and dances.", + "But he destroyed all of the borders of the land and cut down their Asherah Poles. ", + "For so he set out in his heart to wipe out all of the gods of the lands, in order that all of the peoples will bow down to Nebuchadnezzar, and every tongue will call his name.", + "From there he traveled towards Jezreel near Dothan, opposite the fortified mountains of Judah.", + "And he camped his encampment between Jogbehah and Ebel-Shittim, and he dwelt there a full month until all the forage was gathered to the camps." + ], + [ + "Now the children of Israel, who lived in Judea, heard all that Holofernes the chief captain of Nebuchadnezzar king of the Assyrians had done to the nations, ", + "and in what way he had pillaged all their temples and brought them to nothing.", + "Therefore they were exceedingly afraid of him, and were troubled for Jerusalem and for the temple of the Lord their God.", + "For they were newly-returned from the captivity, and all the people of Judea had only recently gathered together; and the vessels and the altar and the house had been sanctified after the profanation.", + "Therefore they sent into all the coasts of Samaria and the villages, and to Bethoron and Belmen and Jericho, and to Choba and Esora, and to the valley of Salem;", + "and they captured for themselves in advance all the tops of the high mountains, and fortified the villages which were in them, and stored up food as provisions for war, for their fields had been recently reaped.", + "Also, Joacim the high priest, who was in those days in Jerusalem, ", + "wrote to those who lived in Bethulia and Betomestham, which is opposite Esdraelon toward the open country near Dothaim,", + "charging them to hold the passages of the hill country; ", + "for through them there was an entrance into Judea, and it was easy to stop those who would come up, because the passage was narrow, for two men at the most.", + "And the children of Israel did as Joacim the high priest had commanded them, with the elders of all the people of Israel, who lived at Jerusalem.", + "Then every man cried to God with great fervor, and they humbled their souls with great vehemence,", + "and both they and their wives and their children, and their cattle, and every stranger and hired hand, and their servants bought with money, put sackcloth on their loins.", + "Thus every man, and the women and little children, and the inhabitants of Jerusalem, fell before the temple and cast ashes upon their heads and spread out their sackcloth before the face of the Lord; they also put sackcloth around the altar.", + "And they cried to the God of Israel, all with one consent earnestly, so that he would not give over their children as prey and their wives for a spoil and the cities of their inheritance to destruction and the sanctuary to profanation and reproach, for the nations to rejoice over them.", + "So God heard their prayers and looked upon their afflictions; ", + "for the people fasted many days in all Judea and Jerusalem before the sanctuary of the Lord Almighty.", + "And Joacim the high priest, and all the priests who stood before the Lord and those who ministered to the Lord, had their loins dressed with sackcloth, and offered the daily burnt offerings with the vows and free gifts of the people, and had ashes on their liturgical headdresses; and they cried to the Lord with all their power, so that he would look upon all the house of Israel graciously." + ], + [ + "Then was it declared to Holofernes, the chief captain of the army of Assur, ", + "that the children of Israel had prepared for war ", + "and had shut up the passages of the hill country and had fortified all the tops of the high hills and had laid impediments in the open plains.", + "Because of this, he was very angry, and he called all the princes of Moab and the captains of Ammon and all the governors of the sea coast,", + "and he said to them, \"Tell me now, you sons of Canaan, who is this people, who dwell in the hill country, and which cities do they inhabit, and what is the multitude of their army, and wherein is their power and strength, and what king or captain of their army is set over them,", + "and why are they resolved not to come and meet me, more so than all the inhabitants of the west?\"", + "Then Achior, the captain of all the sons of Ammon, said, ", + "\"Let my lord now hear a word from the mouth of your servant and I will declare to you the truth concerning this people, who dwell near you and inhabit the hill countries, and no lie will come out of the mouth of your servant.", + "This people is descended from the Chaldeans, and they resided temporarily and until recently in Mesopotamia, because they would not follow the gods of their fathers, who were in the land of Chaldea.", + "For they left the way of their ancestors and worshipped the God of heaven, the God they knew; so they cast them out from the face of their gods, and they fled into Mesopotamia and lodged there for many days.", + "Then their God commanded them to depart from the place where they lived and to go into the land of Canaan; there they lived and were increased with gold and silver and with very much cattle.", + "But when a famine covered all the land of Canaan, they went down into Egypt and lodged there; meanwhile they were nourished and became a great multitude there, so that one could not number their nation.", + "Therefore the king of Egypt rose up against them, and he dealt subtly with them and brought them low with labor in brick and made them slaves.", + "Then they cried to their God and he smote all the land of Egypt with incurable plagues, so the Egyptians cast them out of their sight.", + "And God dried the Red Sea before them and brought them to mount Sinai and Kadesh-Barnea, and cast out all who lived in the wilderness. So they lived in the land of the Amorites, and by their strength they destroyed all those who were of Esebon,", + "and passing over the Jordan they possessed all the hill country. And they cast out before them the Canaanite, the Pherezite, the Jebusite, and the Sychemite, and all the Gergesites, and they lived in that country for many days.", + "While they did not sin before their God, they prospered, because the God who hates iniquity was with them.", + "But when they departed from the way which he appointed for them, they were destroyed in many battles very badly and were led captive into a land which was not their own,", + "and the temple of their God was cast to the ground, and their cities were taken by the enemies.", + "But now are they returned to their God and have returned from the places where they were scattered and have possessed Jerusalem, where their sanctuary is, and are seated in the hill country, for it had been desolate. ", + "Now therefore, my lord and governor, if there is any ignorance in this people and they sin against their God, let us consider that this will be their ruin, and let us go up and we will overcome them.", + "But if there is no iniquity in their nation, let my lord now pass by, lest their Lord defend them and their God be for them, and we become a reproach before all the world." + ], + [ + "And when Achior had finished these sayings, all the people standing around the tent murmured; ", + "and the chief men of Holofernes, and all who lived by the seaside and in Moab, were saying that he should kill him.", + "For they said, \"We will not be afraid of the faces of the children of Israel, for we see that they are a people who have no strength or power for a strong battle.", + "Now therefore, lord Holofernes, we will go up and they will be a prey to be devoured by all your army.\"", + "And when the tumult of men who were around the council were quiet, Holofernes, the chief captain of the army of Assur, said to Achior and all the Moabites in front of all the company of the other nations:", + "And who are you, Achior and the hired hands of Ephraim, that you would prophesy against us as today and would say that we should not make war with the people of Israel because their God will defend them? And who is God but Nebuchadnezzar? ", + "He will send his power and will destroy them from the face of the earth and their God will not deliver them; ", + "but we, his servants, will destroy them as if they were one man; for they are not able to withstand the power of our horses.", + "For with them, we will tread them under foot, and their mountains will be drunken with their blood and their fields will be filled with their dead bodies and their footsteps will not be able to stand before us, for they will utterly perish, ", + "as king Nebuchadnezzar, lord of all the earth, has said. And he said, 'None of my words will be in vain.'", + "And you, Achior, a hired hand of Ammon, who has spoken these words on the day of your iniquity, will see my face no more from this day forward, until I take vengeance on this nation which came out of Egypt.", + "And then the sword of my army and the multitude of those who serve me will pass through your sides, and you will fall among their slain, when I return.", + "Now therefore, my servants will bring you back into the hill country and will set you in one of the cities of the passages;", + "and you will not perish, until you are destroyed with them. And if you persuade yourself in your mind that they will be taken, do not let your countenance fall;", + "I have spoken it and none of my words will be in vain.\"", + "Then Holofernes commanded his servants, who served in his tent, to take Achior and bring him to Bethulia and deliver him into the hands of the children of Israel.", + "So his servants took him and brought him out of the camp into the plain, and they went from the midst of the plain into the hill country, and they came to the fountains which were under Bethulia.", + "And when the men of the city saw them, they took up their weapons and went out of the city to the top of the hill, and every man who was armed with a sling kept them from coming up by casting stones against them.", + "Nevertheless, having gotten secretly under the hill, they bound Achior and threw him down, and they left him at the foot of the hill and returned to their lord.", + "But the Israelites descended from their city and came to him, and they freed him and brought him to Bethulia, and presented him to the governors of the city,", + "who were in those days Uzziah the son of Micah of the tribe of Simeon, and Chabris the son of Gothoniel, and Charmis the son of Melchiel.", + "And they called together all the elders of the city, and all their youth ran together, and their women, to the assembly, and they set Achior in the midst of all their people.", + "Then Uzziah asked him what had happened.", + "And he answered and declared to them the words of the council of Holofernes, and all the words which he had spoken in the midst of the princes of Assur, and whatsoever Holofernes had spoken proudly against the house of Israel.", + "Then the people fell down and worshipped God, and cried to God saying,", + "O Lord God of heaven, behold their pride and pity the low estate of our nation and look upon the face of those who are sanctified for you this day.", + "Then they comforted Achior and praised him greatly. And Uzziah took him out of the assembly to his house and made a feast for the elders.", + "And they called on the God of Israel all that night for help." + ], + [ + "The next day Holofernes commanded all his army and all his people who had arrived take his side that they should remove their camp from opposite Bethulia and capture in advance the ascents of the hill country in order to make war against the children of Israel.", + "Then their strong men removed their camps on that day; and the army of the men of war was one hundred seventy thousand foot soldiers, and twelve thousand horsemen, besides the baggage and the other men who were afoot among them, a very great multitude.", + "And they camped in the valley near Bethulia, by the spring, and they spread themselves in width across Dothaim even to Belmaim, and in length from Bethulia to Cynamon, which is opposite Esdraelon.", + "Now the children of Israel, when they saw the multitude of them, were greatly troubled, and everyone said to his neighbor,", + "\"Now these men will wipe clean the face of the earth, for neither the high mountains, nor the valleys, nor the hills, are able to bear their weight.\"", + "Then every man took up his weapons of war, and when they had kindled fires on their towers, they remained and watched all that night.", + "But on the second day, Holofernes brought forth all his horsemen in the sight of the children of Israel, who were in Bethulia, and viewed the passages up to the city; ", + "and he went to the origins of their waters and captured them, and he set garrisons of men of war over them, and he himself returned toward his people.", + "Then they came to him, all the chiefs of the children of Esau and all the governors of the people of Moab and the captains of the sea coast, and they said,", + "Let our lord now hear a word, so that there will not be a loss among your army.", + "For this people of the children of Israel do not trust in their spears, but in the height of the mountains where they dwell, for it is not easy to come up to the tops of their mountains.", + "Now therefore, my lord, do not fight against them in battle array and not so much as one man among your people will perish. Remain in your camp and keep all the men of your army there, ", + "and let us your servants take hold of the springs of water, which issue forth at the foot of the mountain.", + "For all the inhabitants of Bethulia have their water there; so thirst will kill them and they will give up their city, ", + "and we and our people will go up to the tops of the mountains nearby and will camp on them to watch so that none can go out of the city. So they and their wives and their children will be consumed with fiery thirst,", + "as if it were a sword brought against them, and so they will be overthrown in the streets where they dwell. Thus will you render them an evil reward, because they rebelled and did not meet your person peaceably.", + "And these words pleased Holofernes and all his servants, and he decided to do as they had said.", + "So the camp of the children of Ammon departed, and with them five thousand of the Assyrians, and they pitched camp in the valley and captured the waters and the origins of the waters of the children of Israel.", + "Then the children of Esau went up with the children of Ammon and camped in the hill country opposite Dothaim. And they sent some of them toward the south and toward the east opposite Ekrebel, near Chusi upon the brook Mochmur; ", + "and the rest of the army of the Assyrians camped in the plain and covered the face of the whole land; and their tents and carriages were pitched for a very great multitude.", + "Then the children of Israel cried to the Lord their God, because their heart failed, for all their enemies had surrounded them and there was no way to escape out from among them.", + "Thus all the company of Assur remained around them, both their foot soldiers, chariots, and horsemen, for thirty-four days, ", + "so that all their vessels of water ran dry for all the inhabitants of Bethulia and the cisterns were emptied. And they did not have enough water to drink their fill for even one day, for they rationed their water.", + "Therefore their young children lost heart, and their women and young men fainted for thirst and fell down in the streets of the city and by the passageways of the gates; and there was no longer any strength in them.", + "Then all the people assembled before Uzziah and the chiefs of the city, including young men and women and children, and they cried with a loud voice and said before all the elders,", + "God be judge between us and you, for you have done us great injury in that you have not made peace with the children of Assur.", + "For now we have no helper, but God has sold us into their hands, so that we should be thrown down before them with thirst and great destruction. ", + "Now therefore call them to you and deliver the whole city for a spoil to the people of Holofernes and to all his army. ", + "For it is better for us to be made a spoil for them than to die of thirst; ", + "for we will be his servants, so that our souls may live and we will not see the death of our infants before our eyes, nor the dying of our wives or our children.", + "We present as witness against you: the heaven and the earth, and our God and Lord of our fathers, who punishes us according to our sins and the sins of our fathers, so that he will not allow what we have described to happen on this day.", + "Then there was great weeping in the midst of the assembly, all with one consent; and they cried to the Lord God with a loud voice.", + "Then Uzziah said to them, \"Brethren, be courageous. Let us endure yet five days, in that period of time the Lord our God may turn his mercy toward us, for he will not forsake us utterly.", + "And if these days pass and no help comes to us, I will do according to your word.\"", + "And he dispersed the people, each to their own posts; and they went to the walls and towers of their city, and sent the women and children into their houses; and they were brought very low in the city." + ], + [ + "Now at that time Judith heard about this; she was the daughter of Merari, the son of Ox, the son of Joseph, the son of Ozel, the son of Elcia, the son of Ananiah, the son of Gedeon, the son of Raphaim, the son of Acitho, the son of Eliu, the son of Eliab, the son of Nathanael, the son of Samael, the son of Salasadal, the son of Israel.", + "And Manasseh was her husband, of her tribe and kindred, who died during the barley harvest.", + "For as he stood overseeing those who bound sheaves in the field, the heat affected his head, and he fell on his bed, and died in the city of Bethulia; and they buried him with his fathers in the field between Dothaim and Balamo.", + "So Judith was a widow in her house three years and four months.", + "And she made her a tent on the top of her house; and she put sackcloth on her loins and wore her widow's clothing. And she fasted all the days of her widowhood, except for the eves of the sabbaths and the sabbaths, and the eves of the new moons and the new moons, and the feasts and solemn days of the house of Israel.", + "She also had a graceful temperament and was very beautiful to behold. And her husband Manasseh had left her gold and silver, and menservants and maidservants, and cattle and lands, and she remained with them.", + "And there was no one who spoke an ill word about her, for she feared God greatly.", + "Now she heard the evil words of the people against the governor and that they fainted for lack of water;", + "for Judith had heard all the words that Uzziah had spoken to them and that he had sworn to deliver the city to the Assyrians after five days.", + "So then she sent her woman servant, who was in charge of everything that she had, to call Uzziah and Chabris and Charmis, the elders of the city.", + "And they came to her, and she said to them, \"Hear me now, you governors of the inhabitants of Bethulia; for your words which you spoke before the people this day are not right, concerning this oath which you made and pronounced between God and yourselves, and your promise to deliver the city to our enemies, unless within these days the Lord turns to help you.", + "And now who are you to have tempted God this day, and to stand among the children of men instead of God?", + "And now test the Lord Almighty, but you will never know anything. For you cannot find the depth of the heart of man, neither can you perceive the things which he thinks; so then how can you search out God, who has made all these things, and know his mind or comprehend his purpose? ", + "No, my brethren, do not provoke the Lord our God to anger.", + "For if he will not help us within these five days, he has power to defend us when he will, even every day, or to destroy us before our enemies. ", + "Do not bind the plans of the Lord our God; for God is not like man as if he could be threatened; neither is he like the son of man so that he would be wavering. ", + "Therefore let us wait for salvation from him and call upon him to help us, and he will hear our voice, if it pleases him. For there arose none in our age, neither is there any now in these days, neither tribe, nor family, nor people, nor city among us, who worship gods made with hands, as has happened in past times. For this reason our fathers were given to the sword and as a spoil and had a great fall before our enemies.", + "But we know no other God, therefore we trust that he will not despise us, nor any of our nation.", + "For if we are overcome, then all Judea will lie waste and our sanctuary will be pillaged; and he will place the blame for the profanation of it at our mouth;", + "and the slaughter of our brethren and the captivity of the country and the desolation of our inheritance, he will blame on our heads among the Gentiles, wherever we will be in captivity; ", + "and we will be an offence and a reproach to all those who possess us.", + "For our servitude will not be directed towards our benefit, but the Lord our God will turn it to our dishonor.", + "Now therefore, O brethren, let us show an example to our brethren, because their hearts depend on us, and the sanctuary and the house and the altar rest on us.", + "Moreover, let us give thanks to the Lord our God, who tests us, even as he did our fathers. Remember the things he did to Abraham, and how he tested Isaac, and what happened to Jacob in Mesopotamia of Syria, when he kept the sheep of Laban his mother's brother.", + "For he has not tested us in the fire, as he did them for the examination of their hearts, neither has he taken vengeance on us; but the Lord does scourge those who come near to him, to admonish them.\"", + "Then Uzziah said to her, \"All that you have spoken, you have spoken with a good heart and there is no one who can refute your words.", + "For this is not the first day that your wisdom has been manifested; but from the beginning of your days all the people have known your understanding, because the disposition of your heart has been good.", + "But the people were very thirsty; and they compelled us to do to them as we have spoken and to bring an oath on ourselves, which we will not break.", + "Now therefore pray for us, because you are a godly woman, and then the Lord will send us rain to fill our cisterns and we will faint no more.\"", + "Then Judith said to them, \"Listen to me and I will do something which will be remembered throughout all generations among the children of our nation.", + "You will watch this night at the gate, and I will go forth with my woman servant; and, within the days that you have promised to deliver the city to our enemies, the Lord will visit Israel by my hand.", + "But do not ask me what I will do, for I will not reveal it to you until the things that I do are completed.\"", + "Then Uzziah and the princes said to her, \"Go in peace, and may the Lord God go before you to take vengeance on our enemies.\"", + "So they returned from the tent and went to their posts." + ], + [ + "Judith fell upon her face and put ashes on her head and uncovered the sackcloth she was wearing; and, about the time that the incense of that evening was offered in Jerusalem in the house of the Lord, Judith cried with a loud voice, and said,", + "O Lord God of my father Simeon, to whom you gave a sword to take vengeance on the strangers, who loosened the girdle of a maid to defile her, and uncovered the thigh to her shame, and polluted her virginity to her reproach; for you said, 'It will not be so,' and yet they did so.", + "Therefore you gave their rulers to be slain, so that they dyed their bed in blood, being deceived, and you struck the servants with their lords ", + "and the lords upon their thrones; and you have given their wives for a prey and their daughters to be captives and all their spoils to be divided among your dear children, who were moved with your zeal and abhorred the pollution of their blood and called upon you for aid. ", + "O God, my God, hear me also for I am a widow.", + "And you have wrought not only those things, but also the things which happened before and which followed afterwards; you have thought about the things which are now and which are to come. Yes, the things you established were ready at hand, and they said, 'Lo, we are here,' for all your ways are prepared and your judgments are in your foreknowledge.", + "For, behold, the Assyrians are multiplied in their power; they are exalted with horse and man; they glory in the strength of their foot soldiers; ", + "they trust in shield and spear and bow and sling; and they do not know that you are the Lord who breaks the battles: the Lord is your name.", + "Throw down their strength in your power and bring down their force in your wrath; ", + "for they have resolved to defile your sanctuary and to pollute the tabernacle where your glorious name rests and to cast down with sword the horn of your altar.", + "Behold their pride and send your wrath upon their heads; give into my hand, the hand of a widow, the power that I have conceived.", + "Strike, by the deceit of my lips, the servant with the prince, and the prince with the servant; break down their stateliness by the hand of a woman.", + "For your power is not found in numbers, nor your might in strong men; ", + "for you are a God of the afflicted, a helper of the oppressed, an upholder of the weak, a protector of the forlorn, a savior of those who are without hope.", + "I pray to you, I beg you, O God of my father and God of the inheritance of Israel, Lord of the heavens and the earth, Creator of the waters, King of every creature, hear my prayer;", + "and make my speech and deceit to be their wound and stripe, who have resolved cruel things against your covenant and your hallowed house, and against the top of Zion and the house of the possession of your children;", + "and so make every nation and tribe acknowledge that you are the God of all power and might, and that there is no other who protects the people of Israel but you." + ], + [ + "Now after this, she ceased to cry to the God of Israel, and she completed all these words. She rose where she had fallen down and called her maid; and she went down into the house in which she lived on the sabbath days and on her feast days, and she pulled off the sackcloth which she had on, and put off the garments of her widowhood, ", + "and washed her body all over with water, and anointed herself with precious ointment, and braided the hair of her head ", + "and put a headdress on it, and put on her garments of gladness, which she used to wear during the life of Manasseh her husband.", + "And she put sandals on her feet, and she put on her bracelets and her chains and her rings and her earrings and all her ornaments, and she decked herself out boldly, to allure the eyes of all men who might see her.", + "Then she gave her maid a bottle of wine and a cruse of oil, and filled a bag with parched grain and lumps of figs and with fine bread; so she folded all these things together and laid them upon her. Thus they went forth to the gate of the city of Bethulia, ", + "and they found standing there Uzziah and the elders of the city, Chabris and Charmis.", + "And when they saw her, that her countenance was altered and her apparel was changed, they wondered at her beauty very greatly and said to her,", + "May God, the God of our fathers, give you favor and accomplish your endeavors to the glory of the children of Israel and to the exaltation of Jerusalem. Then they worshipped God.", + "And she said to them, \"Command the gates of the city to be opened for me, so that I may go forth to accomplish the things that you have discussed with me.\"", + "So they commanded the young men to open it for her, as she had said. And when they had done so, ", + "Judith went out, she and her maid with her; and the men of the city looked after her, until she had gone down the mountain and had passed the valley and they could see her no more.", + "Thus they went straight ahead in the valley, and the first watch of the Assyrians met her and captured her; and they asked her, \"Of what people are you? And where have you come from? And where are you going?\" ", + "And she said, \"I am a woman of the Hebrews, and I have fled from them, for they will be given over to you to be consumed.", + "And I am going before Holofernes the chief captain of your army, to declare words of truth; ", + " and I will show him a way, by which he can go and win all the hill country, without losing the body or life of any of his men.\"", + "Now when the men heard her words and beheld her countenance, they wondered greatly at her beauty and said to her,", + "You have saved your life because you have hurried to come down to the presence of our lord. Now therefore come to his tent, and some of us will conduct you, until they have delivered you to his hands.", + "And when you stand before him, do not be afraid in your heart, but reveal to him what you have said, and he will treat you well.", + "Then they chose from among them a hundred men to accompany her and her maid; and they brought her to the tent of Holofernes.", + "Then a crowd began to assemble from throughout all the camp, for the news of her arrival had spread among the tents, and they gathered around her as she stood outside the tent of Holofernes, until they had told him about her. And they wondered at her beauty and admired the children of Israel because of her, ", + "and each one said to his neighbor, \"Who could despise this people, who have such women among them? ", + "Surely it is not good for one man among them to be left, who, being set free, might deceive the whole earth.\"", + "And those who lay near Holofernes went out, and they and all his servants brought her into the tent.", + "Now Holofernes rested on his bed under a canopy, which was woven with purple and gold and emeralds and precious stones. So they informed him about her; and he came out in front of his tent with silver lamps going before him.", + "And when Judith was presented before him and his servants, they all marveled at the beauty of her countenance; and she fell down upon her face and did him reverence, and his servants lifted her up." + ], + [ + "Then Holofernes said to her, \"Woman, be of good comfort; fear not in your heart. ", + "For I have never hurt any who were willing to serve Nebuchadnezzar, the king of all the earth.", + "Now therefore, if your people who dwell in the mountains had not treated me heedlessly, I would not have lifted up my spear against them, but they have done these things to themselves.", + "But now tell me how you have fled from them and come to us; for you have reached safety, ", + "so be of good comfort; you will live this night and hereafter.", + "For none will hurt you, but they will treat you well, as they do the servants of king Nebuchadnezzar my lord.\"", + "Then Judith said to him, \"Receive the words of your servant and permit your handmaid to speak in your presence, and I will declare no lie to my lord this night. And if you will follow the words of your handmaid, God will bring something perfectly to pass by you, and my lord will not fail in his purposes.", + "As Nebuchadnezzar king of all the earth lives, and as his power lives, he has sent you for the upholding of every living thing; for not only men will serve him by you, but also the beasts of the field, and the cattle and the birds of the air, will live by your power under Nebuchadnezzar and all his house.", + "For we have heard of your wisdom and your policies, and it is reported across all the earth, that you alone are excellent in all the kingdom, and mighty in knowledge, and wonderful in feats of war.", + "Now as concerning the matter which Achior spoke about in your council, we have heard his words; for the men of Bethulia saved him, and he declared to them all that he had spoken to you.", + "Therefore, O lord and governor, respect not his word, but store it in your heart, for it is true; ", + "for our nation will not be punished, nor can sword prevail against them, unless they sin against their God. ", + "And now, so that my lord will not be defeated and frustrated in his purpose, even death has now fallen upon them and their sin has overtaken them, ", + "and therefore they will provoke their God to anger whenever they do what is not right to be done. ", + "For their food stores fail them and their water supply is scant, and they have decided to lay hands on their cattle, and have resolved to consume all those things which God has forbidden them to eat by his laws. ", + "And they are resolved to use up the first fruits and the tenths of wine and oil, which they had sanctified and which are reserved for the priests who serve in Jerusalem before the face of our God, ", + "the things it is not lawful for any of the people so much as to touch with their hands. For they have sent an envoy to Jerusalem, because those who dwell there have also done the same, to bring them a license from the senate. ", + "Now when they bring them word, they will immediately do it, and they will be given to you to be destroyed the same day.", + "Therefore I, your handmaid, knowing all this, have fled from their presence; and God has sent me to work things with you, things at which all the earth will be astonished, whosoever hears it. ", + "For your servant is religious and serves the God of heaven day and night. ", + "Therefore, my lord, I will remain with you now, and your servant will go out by night into the valley, and I will pray to God, ", + "and he will tell me when they have committed their sins. And I will return and reveal it to you. Then you will go forth with all your army, and there will be none among them who will withstand you.", + "And I will lead you through the midst of Judea, until you come against Jerusalem, and I will set your throne in the midst thereof; ", + "and you will drive them as sheep which have no shepherd, and a dog will not so much as open his mouth at you; ", + "for these things were told to me according to my foreknowledge, and they were declared to me, and I am sent to tell you.\"", + "Then her words pleased Holofernes and all his servants; and they marveled at her wisdom and said,", + "There is no other such woman from one end of the earth to the other, both for beauty of face and wisdom of words.", + "Likewise Holofernes said to her, \"God has done well to send you before the sons of your people, so that strength might be in our hands and destruction be on those who regard my lord lightly.", + "And now you are both beautiful in your countenance and clever in your words; surely if you do as you have spoken, your God will be my God, ", + "and you will dwell in the house of king Nebuchadnezzar and will be renowned throughout the whole earth.\"" + ], + [ + "Then he commanded them to bring her in to where his plate was set; and he directed them to prepare for her from his own meats and that she should drink from his own wine.", + "And Judith said, \"I will not eat of it, lest there be an offence, but provision will be made for me from the things which I have brought.\"", + "Then Holofernes said to her, \"If your provisions should fail, how should we give you the like? For there are none among us from your nation.\"", + "Then Judith said to him, \"As your soul lives, my lord, your handmaid will not use up those things which I have before the Lord works by my hand the things he has determined.\"", + "Then the servants of Holofernes brought her into the tent, and she slept until midnight, ", + "and she arose when it was toward the morning watch. And she sent to Holofernes, saying, \"Let my lord now command that your handmaid may go forth to prayer.\"", + "Then Holofernes commanded his guard not to prevent her; thus she resided in the camp for three days, ", + "and went out in the night into the valley of Bethulia and washed herself in a spring of water by the camp. And when she came out, she beseeched the Lord God of Israel to direct her way in order to accomplish the raising up of the children of her people. So she came in clean and remained in the tent until she ate her meat in the evening.", + "And on the fourth day, Holofernes made a feast for his own servants only, and he called none of the officers to the banquet. Then he said to Bagoas the eunuch, who was in charge of all that he had, ", + "\"Go now and persuade this Hebrew woman who is with you that she should come to us, and eat and drink with us.", + "For, see, it will be a shame upon our person, if we let such a woman go without having had her company; for if we do not draw her to us, she will laugh at us in scorn.\"", + "Then Bagoas went from the presence of Holofernes, and he came to her and said, ", + "\"Let not this fair gentlewoman fear to approach my lord and to be honored in his presence, and to drink wine and be merry with us, ", + " and to become this day like one of the daughters of the Assyrians, who serve in the house of Nebuchadnezzar.\"", + "Then Judith said to him, \"Who am I now, that I should contradict my lord? Surely whatever pleases him I will do without hesitation, and it will be my joy until the day of my death.\"", + "So she arose, and she decked herself out with her apparel and all her woman's attire. ", + "And her maid went and laid soft skins on the ground for her opposite Holofernes, which she had received from Bagoas for her daily use, so that she might sit and eat upon them.", + "Now when Judith came in and sat down with Holofernes, his heart was inflamed with her, and his mind was stirred up, and he greatly desired her company; for he had been waiting for sometime to deceive her, even from the day that he had first seen her. Then Holofernes said to her, \"Drink now and be merry with us.\"", + "So Judith said, \"I will drink now, my lord, because my life is exalted in me this day more than all the days since I was born.\" Then she took and ate and drank before him the things which her maid had prepared.", + "And Holofernes took great delight in her, and he drank more wine than he had drunk at any time in one day since he was born." + ], + [ + "Now when evening had arrived, his servants hurried to depart, and Bagoas shut his tent from the outside and dismissed the waiters from the presence of his lord; and they went to their beds, ", + "for they were all weary because the feast had been long.", + "And Judith was left alone in the tent with Holofernes lying by himself on his bed, for he was filled with wine.", + "Now Judith had commanded her maid to stand outside her bedroom and to wait for her to go forth, as she did daily; for she said she would go forth to her prayers, ", + "and she spoke to Bagoas towards the same purpose.", + "So everyone left and no one was left in the bedroom, neither little nor great. Then Judith, standing by his bed, said in her heart: ", + "\"O Lord God of all power, look at this time upon the works of my hands for the exaltation of Jerusalem.", + "For now is the time to help your inheritance and to execute your purposes for the destruction of the enemies who have risen against us.\"", + "Then she went to the pillar of the bed, which was at Holofernes' head, and took down his broadsword from there.", + "And she approached his bed, and took hold of the hair of his head, and said, \"Strengthen me, O Lord God of Israel, this day.\"", + "And she twice struck his neck with all her might, and she took his head away from him. And she tumbled his body down from the bed, and pulled down the canopy from the pillars; and, soon after, she went out ", + "and gave the head of Holofernes to her maid. And she put it in her bag of meat, ", + "so these two went together, according to their custom, to prayer; and when they passed the camp, they circled the valley and went up the mountain of Bethulia and came to its gates.", + "Then Judith said, from far off to the watchmen at the gate, ", + " \"Open, open the gate now! God, our God, is with us to show his power yet in Jerusalem and his forces against the enemy, as he has truly done on this day!\"", + "Now when the men of her city heard her voice, they hurried down to the gate of their city and they called the elders of the city.", + "And then they ran all together, both small and great, for it was surprising to them that she had returned. So they opened the gate and received them; ", + "and they made a fire for a light, and they stood all around them.", + "Then she said to them with a loud voice, ", + "\"Praise, praise God, praise God, I say, for he has not taken away his mercy from the house of Israel, but has destroyed our enemies by my hands this night.\"", + "So she took the head out of the bag and showed it and said to them, ", + "\"Behold the head of Holofernes, the chief captain of the army of Assur, and behold the canopy where he had lain in his drunkenness; and the Lord has struck him by the hand of a woman.", + "As the Lord lives, who has preserved me in the path that I took, my attractiveness has deceived him to his destruction, and yet he did not commit sin with me, to defile and shame me.\"", + "Then all the people were wonderfully astonished, and bowed themselves and worshipped God, ", + " and said with one accord, \"Blessed are you, O our God, who has this day brought to nothing the enemies of your people!\"", + "Then Uzziah said to her, \"O daughter, blessed are you of the most high God above all the women upon the earth; ", + "and blessed is the Lord God, who has created the heavens and the earth, who guided you in cutting off the head of the chief of our enemies.", + "Because of this, your resoluteness will not depart from the heart of men, who will remember the power of God for ever.", + "And may God turn these things to your benefit as a perpetual praise, to assist you in good things because you have not withheld your life during the affliction of our nation, but have revenged our ruin, walking a straight path before our God.\" ", + "And all the people said, \"Amen! Amen!\"" + ], + [ + "Then Judith said to them, \"Hear me now, my brethren! Take this head and hang it on the highest place of your walls!", + "And so, as soon as morning appears and the sun shines upon the earth, everyone must take his weapons and go forth, every valiant man out of the city, and with a captain set over them, as though you were going down into the field toward the watch of the Assyrians; but do not go down.", + "Then they will take their amour and go into their camp and call for the captains of the army of Assur; ", + "and they will run to the tent of Holofernes, but will not find him; then fear will fall upon them, and they will flee before your face.", + "So then you, and all who inhabit the coast of Israel, will pursue them and overthrow them as they go.", + "But before you do these things, call Achior the Ammonite to me, so that he may see and know him who despised the house of Israel and who sent him to us as if to his death.\"", + "Then they called Achior out of the house of Uzziah; and when he arrived and saw the head of Holofernes in a man's hand in the assembly of the people, he fell down on his face and fainted.", + "But when they had revived him, he fell at Judith's feet and reverenced her and said, ", + "\"Blessed are you in all the tents of Judah and in all nations, who when they hear your name will be astonished.", + "Now therefore tell me all the things which you have done in these days.\" ", + "Then Judith declared to him in the midst of the people all that she had done, from the day that she went forth until that hour when she spoke to them.", + "And when she had finished speaking, the people shouted with a loud voice and made a joyful noise in their city.", + "And when Achior had seen all that the God of Israel had done, he believed in God greatly; and he circumcised the flesh of his foreskin and was joined to the house of Israel unto this day.", + "And as soon as morning arose, they hung the head of Holofernes on the wall, and every man took his weapons, and they went forth by bands to the straits of the mountain.", + "But when the Assyrians saw them, they sent word to their leaders, who went to their captains and tribunes, and to every one of their rulers. So they came to Holofernes' tent, ", + "and said to him who had the charge of all his things, \"Awaken our lord now, for the slaves have been so bold as to come down against us in battle, so that they may be utterly destroyed.\"", + "Then Bagoas went in and knocked at the door of the tent; for he thought that he had slept with Judith.", + "But, because no one answered, he opened it and went into the bedroom; ", + " and he found him cast upon the floor dead, and his head had been taken from him. Therefore he cried with a loud voice, with weeping and sighing and a mighty cry, and he tore his garments.", + "After this, he went into the tent where Judith lodged, and when he did not find her, he dashed out to the people and cried,", + "These slaves have dealt treacherously; one woman of the Hebrews has brought shame on the house of king Nebuchadnezzar; ", + "for, behold, Holofernes lies on the ground without a head!", + "When the captains of the Assyrians' army heard these words, they tore their coats, and their minds were exceptionally troubled; ", + "and there was a cry and a very great noise throughout the camp." + ], + [ + "And when those who were in the tents heard, they were astonished at what had happened. And fear and trembling fell upon them, ", + "so that there was no man who dared to remain in the sight of his neighbor, but rushing out all together, they fled in every direction of the plain and of the hill country. Those who had camped in the mountains surrounding Bethulia also fled away. Then the children of Israel, every one who was a warrior among them, rushed out upon them.", + "Then Uzziah sent to Betomasthem and to Bebai and Chobai and Cola and to all the coasts of Israel, to declare all that had happened and to tell them that all should rush forth upon their enemies to destroy them.", + "Now when the children of Israel heard it, they all fell upon them with one consent and slew them all the way to Chobai; ", + " and those who came from Jerusalem and from all the hill country did likewise, for men had told them what had happened in the camp of their enemies, and those who were in Galaad and in Galilee chased them with a great slaughter, until they were past Damascus and its borders.", + "And the remnant who lived at Bethulia fell upon the camp of Assur and pillaged them, and they were greatly enriched.", + "And the children of Israel who had returned from the slaughter took what remained; and the villages and the cities, which were in the mountains and on the plain, obtained many spoils, for their number was very great.", + "Then Joacim the high priest and the elders of the children of Israel who lived in Jerusalem came to behold the good things that God had done for Israel, and to see Judith and greet her.", + "And when they came to her, they blessed her with one accord and said to her, ", + " \"You are the exaltation of Jerusalem, you are the great glory of Israel, you are the great rejoicing of our nation.", + "You have done all these things by your hand. You have done much good to Israel, and God is pleased with it; ", + "you will be blessed by the Almighty Lord for evermore.\" And all the people said, \"Amen!\"", + "And the people despoiled the camp for the space of thirty days. ", + "And they gave the tent of Holofernes to Judith, and all his plates and beds and vessels and all his belongings; and she took it and laid it on her mule; and she prepared her cart and laid them on it.", + "Then all the women of Israel ran together to see her, and they blessed her and made a dance among them for her; ", + "and she took branches in her hand and gave some also to the women who were with her. And they put a garland of olive upon her and on her maid who was with her; ", + "and she went before all the people in the dance, leading all the women; and all the men of Israel followed in their amour with garlands, and with songs in their mouths." + ], + [ + "Then Judith began to sing this thanksgiving for all Israel, and all the people sang after her this song of praise. And Judith said, ", + "\"Begin to my God with timbrels; sing to my Lord with cymbals; tune to him a new psalm; exalt him and call upon his name.", + "For God breaks the battles. For among the camps, in the midst of the people, he has delivered me out of the hands of those who persecuted me.", + "Assur came out of the mountains from the north, he came with ten thousands of his army, their great number stopped the torrents and their horsemen covered the hills.", + "He bragged that he would burn up my borders, and kill my young men with the sword, and dash the infants against the ground, and make my young children as a prey, and my virgins as a spoil.", + "But the Almighty Lord has disappointed them by the hand of a woman.", + "For the mighty one did not fall by the young men, neither did the sons of the Titans strike him, nor did lofty giants set upon him; but Judith the daughter of Merari weakened him with the beauty of her countenance.", + "For she put off the garment of her widowhood, for the exaltation of those who were oppressed in Israel, ", + "and anointed her face with ointment, and bound her hair in a headdress, and put on a linen garment, to deceive him.", + "Her sandals ravished his eyes; her beauty took his mind prisoner; and the broadsword passed through his neck.", + "The Persians quaked at her boldness; and the Medes were daunted by her hardiness. Then my afflicted shouted for joy and my weak ones cried aloud. But they were astonished; these lifted up their voices, but they were overthrown.", + "The sons of the gentlewomen have pierced them through and wounded them as fugitives' children; they perished by the battle of the Lord.", + "I will sing to the Lord a new song. O Lord, you are great and glorious, wonderful in strength, and invincible.", + "Let all creatures serve you. For you spoke and they were made; you sent forth your spirit and it created them; and there is none who can resist your voice.", + "For the mountains will be moved from their foundations with the waters; the rocks will melt like wax at your presence. Yet you are merciful to those who fear you.", + "For all sacrifice is too little to be a sweet fragrance for you and all the fat is not sufficient for your burnt offering, but he who fears the Lord is great at all times.", + "Woe to the nations who rise up against my kindred! The Lord Almighty will take vengeance upon them on the Day of Judgment ", + " by putting fire and worms in their flesh; and they will feel them and will weep for ever.\"", + "Now as soon as they entered into Jerusalem, they worshipped the Lord; and as soon as the people were purified, they offered their burnt offerings and their free offerings and their gifts.", + "Judith also dedicated all the belongings of Holofernes, which the people had given her, and she gave the canopy, which she had taken out of his bedroom, as a gift to the Lord.", + "So the people continued feasting in Jerusalem before the sanctuary for the space of three months; and Judith remained with them.", + "After this time, every one returned to his own inheritance. And Judith went to Bethulia and remained in her own possession; and during her time she was held in honor throughout the country.", + "And many desired her, but none knew her all the days of her life, after Manasseh her husband was dead and was gathered to his people.", + "But she increased more and more in honor; and she grew old in her husband's house, reaching the age of one hundred five years; ", + "and she made her woman servant free. So she died in Bethulia, and they buried her in the cave of her husband Manasseh.", + "And the house of Israel lamented for her seven days. And before she died, she distributed her goods to all those who were the nearest kindred of Manasseh her husband and to those who were the nearest of her kindred.", + "And there was no one who made the children of Israel afraid again during the days of Judith, nor for a long time after her death." + ] + ], + "versions": [ + [ + "Sefaria Community Translation", + "https://www.sefaria.org" + ], + [ + "The World English Bible", + "https://en.wikisource.org/wiki/Bible_(World_English)/Judith" + ] + ], + "heTitle": "ספר יהודית", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Judith/Hebrew/Ketuvim Achronim, Seckel Isaac Frankel. Warsaw, 1885.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Judith/Hebrew/Ketuvim Achronim, Seckel Isaac Frankel. Warsaw, 1885.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..062bf72d356b3f550479d968dd2979037c221a33 --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Judith/Hebrew/Ketuvim Achronim, Seckel Isaac Frankel. Warsaw, 1885.json @@ -0,0 +1,440 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Book of Judith", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001964863/NLI", + "versionTitle": "Ketuvim Achronim, Seckel Isaac Frankel. Warsaw, 1885", + "license": "Public Domain", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": false, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "ספר יהודית", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [ + "וַיְהִי בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר אֲשֶׁר יָשַׁב בְּנִינְוֵה עִיר הַגְּדוֹלָה לֵאלֹהִים וְיִמְלֹךְ אַרְפַּכְשַׁד מֶלֶךְ מָדַי בְּאַחְמְתָא הַבִּירָה הִיא אֶקְבַּתָּנָה:", + "וַיַּקֵּף אֶת הָעִיר חוֹמוֹת אַבְנֵי־מַחְצֵב שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת רָחְבָּן וְשֵׁשׁ אַמּוֹת קוֹמָתָן:", + "וְקוֹמַת הַחוֹמוֹת שִׁבְעִים אַמָּה וְעָבְיָן חֲמִשִּׁים:", + "וּמִגְדָּלִים עָשָׂה עַל שַׁעֲרֵי הָעִיר מְאַת אַמָּה גָּבְהָם וְשִׁשִּׁים אַמָּה יְסוֹדָם:", + "וְקוֹמַת הַשְּׁעָרִים עָשָׂה שִׁבְעִים אַמָּה וְרָחְבָּם אַרְבָּעִים לָתֵת רֶוַח לְרֹב צְבָאָיו לָצֵאת וְלַעֲרֹךְ חֵיל הָרוֹכְבִים אֶת חֵיל הָרַגְלִים:", + "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיַּעַשׂ נְבוּכַדְנֶצַּר מִלְחָמָה אֶת אַרְפַּכְשַׁד בָּעֲרָבָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עַל גְּבוּלֵי רְעוּ:", + "וְכָל יוֹשְׁבֵי הֶהָרִים וְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַהֲרֵי פְּרָת חִדֶּקֶל וְגִיחוֹן וְגַם אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ עֵילָם וְעַם רַב מִבְּנֵי גִּלְעָד בָּאוּ לְעֶזְרָתוֹ:", + "וְיִשְׁלַח נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ אֲשׁוּר מַלְאָכִים לִקְרֹא לְיוֹשְׁבֵי פָרָס וּלְכָל יוֹשְׁבֵי מַעֲרָב וְהֵם קִילִיקִיָא וְדַמֶּשֶׂק וְהַלְּבָנוֹן וְהַכַּרְמֶל וְהַגִּלְעָד וְהַגָּלִיל וּשְׂדֵה יִזְרְעֶאל:", + "וּלְיוֹשְׁבֵי שֹׁמְרוֹן וְעָרֶיהָ וְאֶל הַגּוֹיִם מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן וְעַד יְרוּשָׁלַיִם וּלְכָל יוֹשְׁבֵי גֹּשֶׁן וְאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הָרֵי קֵדָר:", + "וַיְמָאֲנוּ כָּל־גּוֹיֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא בָּאוּ לְעֶזְרָתוֹ בַּמִּלְחָמָה כִּי לֹא־יָרְאוּ מִפָּנָיו וְיָשִׁיבוּ אֶת־מַלְאָכָיו בְּחֶרְפָּה וָבוּז לְאַרְצָם:", + "וַתִּבְעַר חֲמַת נְבוּכַדְנֶצַּר בְּכָל הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה וַיִּשָּׁבַע בְּכִסְּאוֹ וּבְמַלְכוּתוֹ לְהִנָּקֵם בָּהֵן וּלְהַשְׁחִית כָּל־גְּבוּלֵי קִילִיקִיָא דַּמֶּשֶׂק וַאֲרָם:", + "וּלְהַכּוֹת לְפִי־חֶרֶב כָּל יוֹשְׁבֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב וְכָל אֶרֶץ יְהוּדָה וּמִצְרָיִם וְכֹל אֲשֶׁר בֵּין שְׁנֵי הַיַּמִּים בַּתָּוֶךְ:", + "וַיְהִי בִּשְׁנַת שְׁבַע־עֶשְׂרֵה לְמׇלְכוֹ וַיֵּצֵא עִם־כָּל־חֵילוֹ לִקְרַאת אַרְפַּכְשַׁד לַמִּלְחָמָה וַתֶּחֱזַק יָדוֹ וַיַּךְ אֶת־עַמּוֹ וְאֶת־רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו לְפִי־חָרֶב:", + "וְאַחֲרֵי קַחְתּוֹ אֶת־כָּל־הֶעָרִים בָּא גַם לְאַחְמְתָא וְיִכְבֹּשׁ אֶת־הַמִּגְדָּלִים וַיַשֵּׁם אֶת־חוּצוֹת הָעִיר וְכָל תִּפְאַרְתָּהּ הָפַךְ לְחָרְבָה:", + "וְיִרְדֹּף אַחֲרֵי אַרְפַּכְשַׁד וַיַּדְבֵּק אוֹתוֹ בְּהַר רְעוּ וְיוֹרֵהוּ בְּחִצָּיו וַיְמִיתֵהוּ:", + "וְאַחֲרֵי־כֵן שָׁב עִם כָּל חֲיָלֵי צְבָאָיו לְנִינְוֵה וַיֵּשֶׁב שָׁם שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה עֶשְׂרִים וּמְאַת יוֹם:" + ], + [ + "וַיְהִי בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה לְמָלְכוֹ בְּעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם יוֹם לַחוֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וְיַעֲרִימוּ סוֹד בְּבֵית הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בְּכָל הַגּוֹיִם הָהֵם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:", + "וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לְכָל־שָׂרָיו וַעֲבָדָיו וַיַּגֵּד לָהֶם אֶת־עֲצָתוֹ וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת־רִשְׁעַת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה:", + "וַיְהִי בְּאָמְרָם כֻּלָּם לְהַשְׁמִיד וּלְאַבֵּד אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְקוֹל הַמֶּלֶּךְ וַיִּקְרָא לְרֹאשׁ שָׂרֵי צְבָאָיו וּלְמִשְׁנֵהוּ לְהֹלוֹפֶרְנֵשׂ וַיֹּאמֶר אֵלָיו:", + "כֹּה אָמַר נְבוּכַדְנֶצַּר הַגָּדוֹל מֶלֶךְ כָּל־הָאָרֶץ:", + "מַהֵר וּבְחַר־לְךָ חֵיל רַגְלִי גִּבּוֹרֵי כֹחַ שְׁנֵים עָשָׂר רִבּוֹא וּפָרָשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף:", + "וְצֵא לַמִּלְחָמָה עַל כָּל־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר מִיָּם לְמַלְכוּתִי וַאֲשֶׁר לֹא־שָׁמְעוּ לְקוֹלִי:", + "וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אַרְצְכֶם וּמֵימֵיכֶם לִּי הֵם:", + "הִנֵּה יָצָאתִי בְּאַפִּי וּבַחֲמָּתִי לִקְרַאתְכֶם וְכִסִּיתִי אֶת־עֵין אַרְצְכֶם בַּהֲמוֹן צִבְאוֹתַי וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה לְשָׁלָל:", + "הַבְּקָעוֹת וְהַנְּחָלִים יִמְלְאוּ חַלְלֵיכֶם וְהַנְּהָרוֹת יַעַכְרוּ מִפִּגְרֵי מֵתֵיכֶם וְנִפַּצְתִּי אֶת־הַשְּׁבוּיִים עַד־כַּנְפוֹת הָאָרֶץ:", + "אַתָּה תֵלֵךְ לְפָנַי וּפָרַצְתָּ עַל כָּל־גְּבוּלֵי אַרְצוֹתָם וְהָיָה כִּי יִכָּנְעוּ וְעָמְדוּ תַחַת יָדֶיךָ עַד יוֹם פָּקְדִי עֲלֵיהֶם:", + "וְכִי יִתְיַצְּבוּ לְפָנֶיךָ וְהֶחֱרַמְתָּ אֹתָם לְפִי־חָרֶב עֵינְךָ לֹא־תָחוֹס עֲלֵיהֶם וְכָל הָאָרֶץ תְּהִי לְבָז:", + "וְעַתָּה בִּי נִשְׁבַּעְתִּי וּבְמַלְכוּתִי אִם לֹא בְּיָדִי אֶעֱשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי:", + "לָכֵן מַהֵר וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ אַל תַּפֵּל דָּבָר מִמִּצְוָתִי וְאַחֵר לֹא־תְאַחֵר:", + "וַיֵּצֵא הֹלוֹפֶרְנֵשׂ מֵאֵת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁמַּע אֶת־כָּל־שָׂרֵי הַחַיִל וְכָל־פְּקִידֵי אֶרֶץ אֲרָם וַיִּפְקֹד אֶת־אַנְשֵׁי צְבָאוֹ כֻּלָּם גִּבּוֹרֵי חַיִל כַּאֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ:", + "וַיִּהְיוּ פְקוּדֵיהֶם לְמִסְפָּרָם שְׁנֵים עָשָׂר רִבּוֹא אִישׁ רַגְלִי וּפָרָשִׁים נוֹשְׂאֵי קֶשֶּׁת שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף:", + "וְיַעֲרֹךְ אֹתָם כַּמִּשְׁפָּט וַיַּעַבְרוּ לְפָנָיו וּגְמַלִּים וַחֲמוֹרִים עִמָּהֶם עַד אֵין מִסְפָּר נֹשְׂאִים אֶת־כְּלֵיהֶם וְגַם צֹאן וּבָקָר מִקְנֶה רַב מְאֹד:", + "וְגַם בָּר וָאֹכֶל לְהַחֲיוֹת כָּל הֶהָמוֹן הַזֶּה וְכֶסֶף וְזָהָב רַב מֵאוֹצַר הַמֶּלֶךְ:", + "וַיִסַּע עִם כָּל הַחַיִל הַזֶּה וְסוּס וָרֶכֶב וּפָרָשִׁים לִפְנֵי הַמִּשְׁנֶה וַיְכַסּוּ אֶת־עֵין הָאָרֶץ וַיֵּלְכוּ יָמָּה:", + "וְגַם עֵרֶב רַב נָסַע אִתָּם כָּאַרְבֶּה וְכַחוֹל עַל פְּנֵי־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:", + "וַיִּסַּע מִנִּינְוֵה דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד עַרְבוֹת בַּקְתִּילֵשׁ וַיִּחַן תַּחַת הָהָר מִשְּׂמֹאל לְקִילִיקִיָא:", + "וּמִשָּׁם נָסַע עִם־כָּל מַחֲנֵהוּ וְרִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו עַל הֶהָרִים:", + "וְיַהֲפֹךְ אֶת פּוּט וָלוּד וַיַּשְׁחֵת כָּל בְּנֵי־תַּרְשִׁישׁ וְאֵת בְּנֵי־יִשְׁמָעֵאל הַיֹּשְׁבִים בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר מִנֶּגֶב לְחֵילוֹן:", + "וַיַּעְבֹר אֶת־נְהַר פְּרָת וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם וַיַהֲרֹס כָּל עִיר־מִבְצָר מִנַּחַל אַרְנוֹן וְעַד הַיָּם:", + "וַיִכְבֹּשׁ אֶת־כָּל־גְּבוּלֵי קִילִיקִיָא וְכָל הַמִּתְיַצְּבִים לְפָנָיו הִכָּה לְפִי־חָרֶב וַיָּבוֹא עַד הָרֵי יֶפֶת אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לְאֶרֶץ עֲרָב:", + "וַיְסוֹבֵב כֹּל יֹשְׁבֵי מִדְיָן וַיַּצֵּת אֵשׁ בְּאָהֳלֵיהֶם וַיַּשְׁחֵת אֶת־מִגְרְשֵׁיהֶם:", + "וַיְהִי בְּעֵת הַקָּצִיר וַיֵּרֶד לְדַמָּשֶׂק וַיַּבְעֵר אֵת קָמַת הָעִיר וַיַּחֲרֵם כָּל צֹאן וּבָקָר:", + "אֶת־הָעִיר שָׁלְלוּ וְיָבֹזּוּ וְאֶת־שְׂדוֹתֶיהָ הִשְׁחִיתוּ וְכָל־אִישׁ בָּחוּר הִכּוּ לְפִי־חָרֶב:", + "וַתִּפֹּל אֵימָתוֹ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם וְעַל יֹשְׁבֵי צֹר וְצִידוֹן וַעֲקָן וְיִמְנָה:", + "וְגַם יֹשְׁבֵי אַשְׁדּוֹד וְאַשְׁקְלוֹן יָרְאוּ וְחָרְדוּ מִפָּנָיו:" + ], + [ + "וְיִשְׁלְחוּ אֵלָיו מַלְאָכִים לִקְרֹא לוֹ לְשָׁלוֹם וַיֹּאמְרוּ:", + "עֲבָדִים אֲנַחְנוּ לַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר נְבוּכַדְנֶצַּר:", + "הִנֵּה נָפַלְנוּ לְפָנֶיךָ אַרְצָה עֲשֵׂה עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֶיךָ:", + "כֹּל אֲשֶׁר לָנוּ לְךָ הוּא חַוֹּתֵינוּ וְעָרֵינוּ שָׂדֵינוּ וּמִקְנֵנוּ גְּדֵרוֹתֵינוּ וְאָהֳלֵנוּ לְפָנֶיךָ הֵם לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כְּפִי אַוַּת נַפְשְׁךָ:", + "כָּל־הֶעָרִים וְיֹשְׁבֵיהֶם בְּיָדְךָ נִתָּנוּ בֹּא־נָא אֵלֵינוּ וּרְדֵה־בָנוּ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ:", + "וַיְהִי בְּדַבְּרָם אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּרֶד עִם־חֵילוֹ מִן־הָהָר אֵלֵיהֶם אֶל מוּל שְׂפַת הַיָּם וַיִּתֵּן מִשְׁמָר בְּכָל עִיר מִבְצָר וְאֵת־מֵיטַב הָעָם בָּחַר לְאַנְשֵׁי צְבָאוֹ:", + "וְכָל הָאָרֶץ מִסָּבִיב בָּאוּ לִקְרָאתוֹ וַיַאַסְפֻהוּ בַחֲלִילִים וּבְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת:", + "וְהוּא הִשְׁחִית כָּל־גְּבוּלֵי הָאָרֶץ וַיַּכְרֵת אֶת אֲשֵׁרֵיהֶם:", + "כִּי כֵן גָּמַר בְּלִבּוֹ לְהַשְׁמִיד כָּל־אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת לְבַעֲבוּר כָּל־הָעַמִּים יִשְׁתַּחֲווּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר וְכָל לָשׁוֹן תִּקְרָא בִשְׁמוֹ:", + "מִשָּׁם נָסַע לִקְרַאת יִזְרְעֶאל קָרוֹב לְדוֹתָן נֹכַח הָרֵי הַמָּצוֹר אֲשֶׁר לִיהוּדָה:", + "וַיַּחַן אֶת־מַחֲנֵהוּ בֵּין יָגְבֳּהָה וּבֵין עִיר הַשִּׁטִּים וַיֵּשֶׁב שָׁם חוֹדֶשׁ יָמִים עַד הֵאָסֵף כָּל־רְכוּשׁ הַמַּחֲנוֹת:" + ], + [ + "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה הַלוֹפֶרְנֵשׂ שַׂר־צְבָא אֲרָם לְכָל־הָעַמִּים מִסָּבִיב:", + "כִּי הֶחֱרִיב אֶת־בָּתֵּי אֱלֹהֵיהֶם וַיָּבֹז אוֹתָם וְיִּירְאוּ בִּמְאֹד מְאֹד:", + "כִּי אָמְרוּ פֶּן־יַעֲשֶׂה לִירוּשָׁלַיִם וּלְבֵית יְיָ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְכָל הַגּוֹיִם:", + "כִּי לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים אֲשֶׁר שָׁבוּ מִן־הַגּוֹלָה וְכִי הִתְאַסְּפוּ כָּל אַנְשֵׁי יְהוּדָה לְחַטֵּא אֶת־כְּלֵי הַקּוֹדֶשׁ וְאֵת הַמִּזְבֵּחַ:", + "וַיִּשְׁלְחוּ אֲנָשִׁים אֶל גְּבוּלֵי שֹׁמְרוֹן וְאֶל הֶעָרִים בֵּית־חֹרוֹן בַּלְמוֹן יְרִיחוֹ חוֹבָה וְיַעְזֵר וְאֶל עֵמֶק שָׁלֵם וְיָשִׂימוּ מַצָּב עַל כָּל־רָאשֵׁי הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים:", + "וַיִּבְנוּ חֹמוֹת לְכָל עָרֵי הַפְּרָזִי וַיִקְצְרוּ אֶת־קְצִיר הָאָרֶץ וַיִּתְּנוּ אֹכֶל בְּכָל הֶעָרִים:", + "וְאֶלְיָקִים הָיָה כֹּהֵן הַגָּדוֹל בָּעֵת הַהִיא בִּירוּשָׁלָיִם:", + "וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל יֹשְׁבֵי בְתוּל וּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יִזְרְעֶאל קָרוֹב לְעַרְבוֹת דּוֹתָיִם:", + "וַיְצַוֵּם לִשְׁמֹר אֵת מַעֲלוֹת הֶהָרִים אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ יְהוּדָה:", + "כִּי אָמַר אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּ אֶת־הֶהָרִים הָהֵם וַעֲצַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט אֶת־הָאוֹיֵב מִבְּקֹעַ בָּאָרֶץ כִּי צַר הַדֶּרֶךְ לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים עֲבוֹר יָחַד:", + "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתָם אֶלְיָקִים וְזִקְנֵי הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָיִם:", + "וְכָל־הָעָם צָעֲקוּ אֶל יְיָ בְּכָל לְבָבָם וַיַּעְנוּ אֶת־נַפְשׁוֹתָם הֵם וּנְשֵׁיהֶם וְטַפָּם וְאֶת־נֶפֶשׁ בְּהֶמְתָם:", + "מִשָּׂכִיר וְעַד בֶּן־נֵכָר וְעַד־עֶבֶד־אִישׁ מִקְנַת כֶּסֶף חָגְרוּ שַׂק עַל־מָתְנֵיהֶם:", + "כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי הֵיכַל יְיָ וַיִזְרְקוּ אֵפֶר עַל רֹאשָׁם וַיִּפְרְשׂוּ שַׂק עַל הַמִּזְבֵּחַ:", + "וְיִתְחַנְּנוּ אֶל־יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אָנָּא יְיָ אַל תִּתֵּן אֶת־נָשֵׁינוּ וְטַפֵּינוּ לְשָׁלָל אֶת־עָרֵי נַחֲלָתֵנוּ לְשַׁמָּה וְאֵת מִקְדָּשְׁךָ לְטֻמְּאָה וּלְשִׁמְצָה לְשַׂמֵּחַ בָּם גּוֹיִים:", + "וְיַרְא יְיָ אֶת־עָנְיָם וַיִשְׁמַע אֶת צַעֲקָתָם:", + "וְכָל־אַנְשֵׁי יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם לֹא אָכְלוּ וְלֹא שָׁתוּ יָמִים רַבִּים:", + "וְגַם אֶלְיָקִים הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכָל־הַכֹּהֲנִים הַמְּשָׁרְתִים אֶת־פְּנֵי יְיָ לְבוּשֵׁי־שַׂק וָאֵפֶר עַל רֹאשָׁם הִקְרִיבוּ עֹלוֹת וּזְבָחִים וְאֶת־נִדְרֵי הָעָם וְאֶת־נִדְבוֹתֵיהֶם וַיִתְפַּלְּלוּ לַיְיָ אֱלֹהִים לַעֲשׂת חֶסֶד עִם עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:" + ], + [ + "וְיֻגַּד לְהֹלוֹפֶרְנֵשׂ שַׂר צְבָא אַשּׁוּר לֵאמֹר:", + "הֵן בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אָסְפוּ חָיִל וַחֲמוּשִׁים הֵם לְהִתְיַצֵּב לְפָנֶיךָ:", + "וְגַם שָׂמוּ מַצָּב עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים לְשִׂטְנְךָ בַדָּרֶךְ וּמוֹקְשִׁים שָׁתוּ עֲלֵי־נְתִיבוֹת:", + "וַיִּחַר אַפּוֹ וַיִּקְרָא לְשָׂרֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב וּלְכָל הַפְּקִידִים אֲשֶׁר עַל חֶבֶל הַיָּם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם:", + "הַגִּידוּ־לִי אַנְשֵׁי כְנַעַן מִי־הָעָם הַזֶּה הַיּוֹשֵׁב בֶּהָרִים מֶה־עָרֵיהֶם וּמַה־כּוֹחָם מִי־מַלְכָּם וּמֶה־חֵילָם וּמִי־הֵם רָאשֵׁי צְבָאָם:", + "עַל־מֶה פָּנוּ עֹרֶף כִּי לֹא־בָאוּ לִקְרָאתִי מִכָּל־יוֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם:", + "וְיַעַן אַכְיוֹר רֹאשׁ צְבָא בְּנֵי־עַמּוֹן וַיֹּאמַר:", + "יִשְׁמַע־נָא אֲדוֹנִי אֶת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ וְהִגַּדְתִּי־לָךְ אֶת מִשְׁפַּט הָעָם הַזֶּה הַיּוֹשֵׁב בֵּין הֶהָרִים וּדְבַר־שֶׁקֶר לֹא־יֵצֵא מִפִּי־עַבְדֶּךָ:", + "הִנֵּה הָעָם הַזֶּה יָצָא מֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים וַיֵּלְכוּ לָגוּר בְּפַדַּן־אֲרָם יַעַן כִּי לֹא אָבוּ לַעֲבֹד אֶת־אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים:", + "וַיַּעַזְבוּ אֶת־חֻקּוֹת אֲבוֹתֵיהֶם לָלֶכֶת לַעֲבוֹד אֶת־יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר הִכִּירוּ וְיַעַן כִּי־גֹּרְשׁוּ מִשָּׁם נִמְלְטוּ פַּדֶּנָה־אֲרָם וַיָּגוּרוּ־שָׁם יָמִים רַבִּים:", + "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהֵיהֶם אוֹתָם לָצֵאת מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם וַיְהִי לָהֶם רְכוּשׁ רַב בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבְמִקְנֶה:", + "וַיְהִי כִּי־חָזַק הָרָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרְדוּ מִצְרָיְמָה וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ־שָׁם בִּמְאֹד מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ מֵרֹב:", + "וַיְהִי כִּי־הִכְבִּיד מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֶת־עֻלּוּ עַל הָעָם הַזֶּה וַיִתְחַכֵּם־לוֹ לַעֲשׂוֹתָם לַעֲבָדִים:", + "וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ אֱלֹהֵיהֶם וַיְנַגַּע אֶת־כָּל־אֶרֶץ מִצְרַיִם נְגָעִים גְּדוֹלִים אֲשֶׁר לֹא־יָכְלוּ לְהֵרָפֵא וַיְגָרְשׁוּ הַמִּצְרִים אֹתָם:", + "וַיְיָ הוֹבִישׁ אֶת־מֵי־יַם־סוּף לִפְנֵיהֶם וַיּוֹלִיכֵם אֶל הַר סִינַי וּלְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וַיּוֹרֶשׁ אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי הַמִּדְבָּר לִפְנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ הָאֱמוֹרִי וַיַּחֲרִימוּ כָל־בְּנֵי־חֶשְׁבּוֹן:", + "אַחֲרֵי־כֵן עָבְרוּ אֶת־הֲיַרְדֵּן וַיִּרְשׁוּ אֶת־כָּל־אֶרֶץ הָהָר וַיְגָרְשׁוּ אֶת־כָּל יוֹשְׁבֵי כְנָעַן וְאֶת־הַפְּרִיזִי וְאֶת־הַיְבוּסִי וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁי וְכָל ישְׁבֵי שְׁכֶם וַיֵּשְׁבוּ־שָׁם יָמִים רַבִּים:", + "וְכָל עֵת אֲשֶׁר לֹא־חָטְאוּ לֵאלֹהֵיהֶם הֵיטֵב הֵיטִיב עִמָּהֶם כִּי יְיָ שׂוֹנֵא כָל־עָוֶל הָיָה בְּעֶזְרָם:", + "וַיְהִי כִּי־סָרוּ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתָם לָלֶכֶת בָּהּ וַיִּמְשְׁלוּ בָהֶם אוֹיְבֵיהֶם וַייָ הִשְׁלִיךְ אוֹתָם אֶל אֶרֶץ אֲחֶרֶת וַיִּהְיוּ לַעֲבָדִים:", + "מִקְדַּשׁ אֱלֹהֵיהֶם הוּרַד לָאָרֶץ וְכָל־עָרֵיהֶם נָפְלוּ בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם:", + "אַךְ עַתָּה כִּי־שָׁבוּ אֶל יְיָ אֱלֹהֵיהֶם וְיָשׁוּבוּ גַּם מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם אֶל עִיר קָדְשֵׁיהֶם אֶל יְרוּשָׁלָיִם וַיִּרְשׁוּ אֶת־אֶרֶץ הָהָר אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה מֵאֵין יוֹשֵׁב:", + "לָכֵן יִדְרֹשׁ נָא אֲדוֹנִי לָעָם הַזֶּה לָדַעַת אִם יֵשׁ־בּוֹ עָוֹן. כִּי אִם־חָטָא לֵאלֹהָיו עָלֹה נַעֲלֶה וְנוּכַל לָהֶם:", + "אוּלָם אִם לֹא־חָטְאוּ לוֹ עָבֹר יַעֲבֹר אֲדוֹנִי כִּי־יְיָ אֱלֹהֵיהֶם יִלָּחֵם לָהֶם וְהָיִינוּ לְחֶרְפָּה לְכָל־הָאָרֶץ:" + ], + [ + "וִיהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה אַכְיוֹר לְדַבֵּר וַתִּבְעַר־בּוֹ חֲמַת כָּל־הַנִּצָּבִים מִסָּבִיב לָאֹהֶל:", + "וְשָׂרֵי נְבוּכַדְנֶצַּר וְרָאשֵׁי מוֹאָב וְיוֹשְׁבֵי הַיָּם בִּקְּשׁוּ לְשַׁלַּח יָדָם בּוֹ לַהֲמִיתוֹ וְיֹאמְרוּ:", + "הֲיָרֹא נִירָא לַעֲלוֹת אֶל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּלְהִלָּחֵם בָּם וְאִם יֵשׁ כֹּח וּגְבוּרָה בָּהֶם לַעֲרֹךְ מַעֲרָכָה לִקְרָאתֵנוּ:", + "לָכֵן עָלֹה נַעֲלֶה אֲלֵיהֶם אֲדוֹנִי הֹלוֹפֶרְנֵשׂ וְכֹל הָעָם יִהְיֶה לָנוּ לְשָׁלָל:", + "וַיְהִי כִּי שָׁקְטָה תְּלוּנַת כָּל־הַנִּצָּבִים וַיֹּאמֶר הֹלוֹפֶרְנֵשׂ רֹאשׁ צְבָא אַשּׁוּר לְעֵינֵי פְּקִידֵי מוֹאָב וּלְעֵינֵי כָל־בְּנֵי־נֵכָר לְאַכְיוֹר לֵאמֹר:", + "מִי אַתָּה אַכְיוֹר שְׂכִיר אֶפְרַיִם לְהִתְנַבֵּא לְעַם יְרוּשָׁלַיִם לֵאמֹר כִּי לֹא־נוּכַל לָהֶם וְכִי אֱלֹהֵיהֶם נִלְחָם לָמוֹ הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ בִּלְתִּי נְבוּכַדְנֶצַּר:", + "הוּא יִשְׁלַח אֶת־חֵילוֹ עֲלֵיהֶם וְיַשְׁמִידֵם מֵעַל־פְּנֵי־הָאֲדָמָה וֵאלֹהֵיהֶם לֹא יַצִּילֵם מִיָּדֵנוּ:", + "וַאֲנַחְנוּ עַבְדֵי נְבוּכַדְנֶצַּר נְכַלֵּם כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד וְלֹא־יִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי שַׁעֲטַת הַסּוּסִים אֲשֶׁר נִשְׁלַח לָבוֹא עֲלֵיהֶם:", + "כָּל־הַרְרֵיהֶם נַשְׁכִּיר מִדָּם וְכָל־שַׁדְמוֹתֵיהֶם יִמְלְאוּ פִגְרֵי מֵתֵיהֶם כִּי לֹא יַעַמְדוּ לְפָנֵינוּ וְכָל־הָעָם כָּלֹה יִכְלֶה:", + "כִּי כֹה אָמַר נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ כָּל־הָאָרֶץ אַל־יִפֹּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי:", + "וְאַתָּה אַכְיוֹר שְׂכִיר עַמּוֹנִי יַעַן כִּי הִתְנַבֵּאתָ הַיּוֹם לְבָשְׁתֶּךָ לֹא תִּרְאֶה פָּנַי עַד יוֹם הִנָּקְמִי בְּגֹרְשֵׁי מִצְרָיִם:", + "וְהָיָה בְּשׁוּבִי מֵרְדוֹף אַחֲרֵיהֶם וְנָפַלְתָּ בְּתוֹךְ חַלְלֵיהֶם בְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב צְבָאִי:", + "וְעַתָּה אֲצַוֶּה אֶת־עֲבָדַי לַהֲבִיאֲךָ אֶל אַחַד הַמְּקוֹמוֹת עַל הֶהָרִים אֲשֶׁר נַעֲלֶה שָׁמָּה:", + "וְאִם תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ כִּי לֹא־יִפְּלוּ תַחַת יָדִי גַּם פָּנֶיךָ לֹא־יִפּוֹלוּן כִּי לֹא־תָמוּת כִּי אִם עִמָּהֶם:", + "כֹּה דִּבַּרְתִּי אַף־אָנִי וּדְבָרַי לֹא יָשׁוּבוּ רֵיקָם:", + "וַיְצַו הֹלוֹפֶרְנֵשׂ אֶת־עֲבָדָיו אֲשֶׁר אִתּוֹ בָּאֹהֶל לִתְפֹּס אֶת אַכְיוֹר וְלַהֲבִיאֵהוּ אֶל־בְּתוּל לָתֵת אוֹתוֹ בְּיַד בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל:", + "וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ וְיוֹלִיכוּהוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיַּעֲלוּהוּ מִן־הָעֲרָבָה אֶל אַחַד הֶהָרִים מְקוֹם בְּאֵרוֹת מַיִם מִתַּחַת לִבְתוּל:", + "וַיְהִי כִּרְאוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר אוֹתָם מֵרֹאשׁ הָהָר וַיֵּצְאוּ מִן־הָעִיר וּקְלָעִים בְּיָדָם וַיְקַלְעוּ בַּאֲבָנִים לְעָצְרָם מֵעֲלוֹת אֲלֵיהֶם:", + "וַיִרְאוּ אַנְשֵׁי הֹלוֹפֶרְנֵשׂ וַיֵּרְדוּ מִן־הָהָר וַיֶאֶסְרוּ אֶת־אַכְיוֹר בַּחֲבָלִים וַיַּשְׁלִיכֻהוּ לְרֶגֶל הָהָר וַיָּשׁוּבוּ לַאֲדוֹנֵיהֶם:", + "וַיֵּרְדוּ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֵלָיו מִן־הָהָר וַיִּפַתְּחוּ אֶת־מוֹסְרוֹתָיו וַיְבִאֻהוּ הָעִירָה וַיַעֲמִידוּהוּ לִפְנֵי רָאשֵׁי הָעִיר:", + "וְרָאשֵׁי בְּתוּל הָיוּ בָּעֵת הַהִיא עֻזִּיָּה בֶּן־מִיכָה לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן וְכַבְּרִי בֶּן־עָתְנִיאֵל וְכַרְמִי בֶּן־מַלְכִּיאֵל:", + "וַיִּקְרְאוּ לְכֹל זִקְנֵי הָעִיר וַיִּתְקַבְּצוּ כָּל־אַנְשֵׁי הָעִיר אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף וַיַּעֲמִידוּ אֶת־אַכְיוֹר בְּקֶרֶב כָּל־הָעָם:", + "וַיִּשְׁאָלֵהוּ עֻזִּיָּה לֵאמֹר מַה־זֹּאת וְעַל־מַה־זֹּאת:", + "וַיְסַפֵּר לָהֶם אַכְיוֹר כֹּל אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי הֹלוֹפֶרְנֵשׂ וְאַנְשֵׁי סוֹדוֹ וְאֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּצַוָּאר עָתָק נֶגֶד כָּל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל:", + "וַיְהִי כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר וַיִּפְּלוּ כָל־הָעָם עַל פְּנֵיהֶם וַיִתְפַּלְּלוּ אֶל יְיָ וַיֹּאמְרוּ:", + "אָנָּא יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת־גְּאוֹן הָעָם הַלָּזֶה וְרַחֵם עַל שִׁפְלַת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לְךָ הִתְקַדָּשׁוּ:", + "וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ עַל לֵב אַכְיוֹר וַיְהַלְלוּ אוֹתוֹ וְעֻזִּיָּה אָסַף אוֹתוֹ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לוֹ וּלְזִקְנֵי הָעָם:", + "וְכָל הַלַּיְלָה הַהוּא הִתְפַּלְּלוּ אֶל יְיָ לָתֵת לָהֶם יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים:" + ], + [ + "ויהי ממחרת ויצו הלופרנש את אנשי צבאו את כל החיל אשר בא לעזרתו ללכוד את מעלות ההרים ולעלות לקראת בתול למלחמה עם ישראל:", + "ויהיו פקודיהם מאה ושבעים אלף איש רגלי ופרשים שנים עשר אלף מלבד ערב עד אין מספר:", + "ויסעו כולם ויחנו בשפלה קרוב לבתול אצל בארות המים ורוחב מחניהם מדותן ועד בלמה והאורך מבתול עד בואך כימונה מול יזרעאל:", + "ויהי כראות בני ישראל את החיל הנורא הזה וייבהלו מאוד ויאמרו איש אל אחיו:", + "הנה העם הזה יכסה את עין כל הארץ וכל ההרים והגבעות והשפלות לא יוכלו מלט משאם:", + "ויחגרו איש איש את חרבו וישימו אש על המגדלים להאיר ויהיו כצופים כל הלילה ההוא:", + "ויהי ממחרת ויוצא הלופרנש את כל פרשיו לעיני אנשי בתול וילך לתור את מבואי העיר:", + "ויפגע בבארות המים ויקחם וישם עליהם משמר מאנשי מלחמתו וישב אל המחנה:", + "ויקרבו אליו גם נציבי אדום ומואב ויושבי חבל הים ויאמרו:", + "כי ישמע אדוני את דברי עבדיו והוסר כל מכשול מאנשי צבאו:", + "לא על חנית ורומח יבטחו בני ישראל במלחמה כי אם על ההרים הגבוהים אשר הם יושבים עליהם כי מי יעלה אליהם על ראשי הצורים ההם:", + "ועתה אדוני אל תערוך מערכה לקראתם ואיש לא ייפול ממנו כי כולם יעמדו תחתיהם ולא יצאו מן המחנה:", + "רק צו את אנשיך ללכוד את מימי בארותם אשר ייזלו להם מרגלי ההרים:", + "כי הבארות ההם ישקו את כל יושבי בתול והיה כי יכלאו מימיהם אז כל העם יגווע בצמא או יתנו את העיר בידנו:", + "ואנחנו נעלה ונירש את ההרים הקרובים לחנות על העיר לבל יצא איש ממנה וכל יושביה כלה יכלו ברעב עם נשיהם וטפם:", + "כי בטרם תקרב חרב אליהם יפלו בביתם וברחובות העיר ואתה אדוני תנקם בהם על מרים ועל ערפם הקשה:", + "וייטב הדבר בעיני כל עבדיו ויעשו כן:", + "ותצא מחנה מואב וחמשת אלפים מבני אשור ויפוצו על פני השפלה לשמור את עיינות המים ואת בארות בני ישראל:", + "ואנשי אדום ומואב עלו על ההרים ויחנו מנגד לדותן ומהם נפוצו נגבה ומזרחה מול רבלה על נהר מכמור קרוב לחושי:", + "ומחנה אשור שטו בערבה ויכסו את כל הארץ ולרוב אוהליהם ומקניהם אין מספר:", + "ותצר לבני ישראל מאוד מאוד ויקראו אל יי אלוהיהם כי האויבים הקיפו את כל העיר מסביב ואין מקום להימלט על נפשותם:", + "והמוני אשור לבדם חנו מסביב דרך שלשים וארבעה יום עם חיל רגלי רכב ופרשים אשר להם:", + "והמים היו הלוך וחסור ליושבי בתול כי אזלו מכל בור וכלי ולא נותרו להם לרוות צימאונם עוד יום אחד וימודו את המים במשורה:", + "והנשים והילדים שכבו עולפי צמא בחוצות ובפתחי השערים כי לא עצרו כוח לעמוד על רגליהם:", + "ויתקבצו כל העם מנער ועד זקן אל עוזיה ראש העיר ויקראו בקול גדול באזני הזקנים ויאמרו:", + "ישפוט יי בינינו וביניכם כי הבאתם עלינו את הצרה הזאת יען כי מיאנתם לדבר אל אנשי אשור לשלום:", + "ראו כי עתה אפסה כל עזרה ממנו ויי הסגירנו בידם למות ברעב ובמגפה לעיניהם:", + "הבה קראו להם עוד עתה ותנו את העיר ביד הלופרנש ואנשיו לבוז אותה:", + "כי טוב לנו היות להם לשלל ולעבדים ונחיה ממותנו בצמא:", + "ולמה נראה ברע אשר ימצא את נשינו וטפנו כי ימקו לעינינו:", + "העידונו בכם היום את השמים ואת הארץ ואת יי אלוהי אבותינו אשר ידו קשתה עלינו על עווננו ועוונות אבותינו כי לא כדת עשיתם לנו כיום הזה:", + "וישאו כל העם את קולם ויבכו בכי גדול ויצעקו אל יי:", + "ויקם עוזיה ויאמר הירגעו אחי ועמדו עוד חמשת ימים אולי יעשה יי חסד לנו ולא לנצח יעזבנו:", + "והיה כי יעברו חמשת ימים וכל עזרה נדחה ממנו ועשיתי כאשר דברתם ועתה לכו לשלום:", + "וישובו על החומות ועל המגדלים ואת נשיהם ואת טפם שלחו הביתה ותהי צרה גדולה בקרב העיר:" + ], + [ + "ואישה אלמנה הייתה בימים ההם בעיר בתול ושמה יהודית בת מררי בן עוץ בן יוסף בן עוזיאל בן חלקיהו בן חנניה בן גדעון בן רפאל בן אחיטוב בן עלי בן אהליהב בן נתנאל בן שמואל בן שאלתיאל:", + "ושם בעלה מנשה והוא היה ממשפחתה ומבית אביה וימת בימי קציר שעורים:", + "כי בהיותו בשדה עם הקוצרים הכהו השמש וייפול למשכב ויחל וימות בבתול ויקבר בשדה בין דותן ובין בלמה:", + "ותישאר יהודית לבדה ותשב בימי אלמנותה שלוש שנים וארבעה ירחים:", + "ותעש לה חדר קטן בעליית ביתה ותשב שם חגורת שק ותצם יום יום בבגדי אלמנותה מלבד שבתות יי ומלבד ראשי החודשים ומועדי בני ישראל:", + "והיא הייתה יפת תואר ויפת מראה ובעלה השאיר לה כסף וזהב ועבדים ושפחות וצאן ובקר ועבודה רבה:", + "ותלך בדרכי יי ולא מצא בה איש ערות דבר:", + "ויהי כשמע יהודית את דברי העם מתאוננים רע באזני עוזיה על דבר המים אשר חסרו להם:", + "ואת אשר נשבע להם עוזיה לאמור כי בעוד חמשת ימים תינתן העיר ביד אשור:", + "ותשלח את אמתה המושלת בכל אשר לה לקרוא לעוזיה ולזקני העיר לכברי ולכרמי ויבאו אליה:", + "ותאמר אליהם שמענו נא ראשי בתול לא כן הדבר אשר דברתם היום אל העם וכי נשבעתם לתת את העיר ביד האויב אם יי לא יעמד לנו בעוד חמשת ימים:", + "מי אתם כי תנסו את יי התחת אלוהים אתם לשפוט בינו ובין העם:", + "הן חקרי לב האדם לא תבינו והגיונותיו לא נגלו לכם ואיך תמצאו חקר בורא כל ואת אשר יעץ עלינו:", + "אל נא אחי תרעו ואל תקציפו את יי:", + "כי אם לא יושיענו בימים חמשה היבצר ממנו להצילנו ביום יבחר או לכלותנו לעיני צרינו:", + "לכן אל תתייעצו על צפוני שדי כי לא בן אדם הוא להיבהל או לבוא במשפט אתו:", + "הלא נדע כי אין בנו שבט או משפחה או עיר אשר לבבכם פונה היום מעם יי אלוהינו ללכת אחרי אלוהים אחרים מעשה ידי אדם כאשר עשו אבותינו בימי קדם ויפלו בחרב אויבנו ויהיו לבז ולמשיסה בגוים:", + "אנחנו ידענו כולנו כי אין אלוהים זולתו לכן לו לבדו נייחל כי בוז לא יבוז לנו ולזרענו:", + "כי אם נלכדנו לא ייזכר עוד יהודה ומקדשנו יהיה לבז ויי ידרוש טומאתו מידנו:", + "צרת אחינו ושבית ארצנו והריסת נחלתנו ביד אויבינו ישיב יי על ראשנו בארץ הגוים אשר נעבד:", + "כי לבוז ולחרפה נהיה לכל אשר ירדו בנו:", + "ולא לטוב לנו תחשב שפלותנו כי אם למשל ולשנינה:", + "לכן אחי נהי נא לנס מתנוסס בקרב אחינו כי רוחם נשען עלינו על בית יי ועל המקדש ועל המזבח:", + "ונתנה תודה לאלוהים בנסותו אותנו כאשר ניסה את אבותינו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב בפדן ארם בשומרו את צאן לבן אחי אמו:", + "כי כמו באש בחנם יי לדעת חקרי לבבכם וכן ינסה אותנו לא לכלות כי אם להוכיח את אשר יאהב:", + "ויען עוזיה ויאמר כנים דבריך ואין בהם נפתל ועיקש:", + "גם לא מיום או מיומיים נודעה חכמתך כי אם מיום הולדך נפלאת בשערים ולבבך שלם עם יי:", + "אך כל העם צחה צמא נקהלו עלי ויפצרו בי לעשות כאשר דברתי וגם נשבענו להם ואת שבועתנו לא נפר:", + "ועתה יען כי אישה יראת אלוהים את העתירי אל יי בעדנו ויתן לנו מטר למלאות את בורותינו מים ולא נגווע בצמא:", + "ותאמר יהודית שמעוני אחי הנה יזמתי לעשות דבר אשר לא יסוף זכרו לדור ודור:", + "עמדו הלילה פתח שער העיר ואני אצא עם העומדת לפני ויי אלוהים פקוד יפקוד אותנו בידי בעוד מועד אשר אמרתם למסור את העיר:", + "רק אל תחקרו לדעת את אשר עם לבבי כי לא אענה אתכם דבר עד אשר אם עשיתי את אשר יעצתי לעשות:", + "ויען עוזיה וזקני העיר ויאמרו לכי לשלום ויי אלוהים ילך לפניך לעשות נקמה באויבינו:", + "ויצאו מביתה ויפנו לאנשי המלחמה:" + ], + [ + "ויהי בעת הקריב את מנחת הערב בירושלים ותשם יהודית את שקה על בשרה ותזרוק אפר על ראשה ותיפול על פניה לפני יי ותתחנן ותאמר:", + "אל אלוהי אבי שמעון אתה נתת חרב בידו להנקם בבני נכר על אשר חיללו את אחותו הבתולה:", + "ועל כן המתה שריהם מתבוססים בדם על ערשם ופקדת עוון השרים על עבדיהם:", + "ראשיהם הורדת מכיסאם ונשיהם ובניהם נתת לשבי ולבזה ביד עבדיך אשר אהבת יען כי קראו לך לנקום את נקמת חרפתם:", + "שמע נא גם עתה את אמתך האלמנה:", + "הן קדם ואחור מידך המה ועת הזאת ועת העתיד לך נגלות כל מחשבותיך יכונו וכי תגזור אומר ויקום לך:", + "ועתה השקיפה נא וראה את המוני אשור המתפארים על רכבם ועל פרשיהם ובוטחים בכוח חיל הרגלים אשר להם:", + "הנשענים על חנית וחץ על קשת ועל קלע ולא יכירו כי אתה לבדך תשבית מלחמות ויי שמך:", + "שבור נא את גאון עוזם בכוחך הגדול ונפץ עצמותם בזעם אפך:", + "כי באו לחלל את מקדשך ולטמא את משכן כבודך ולנתץ את קרנות מזבחך:", + "ראה נא את גאוותם ושפוך חמתך על קדקודם הרהב בנפשי הרוח אשר לבשתני:", + "תן מרמה בלשוני לסכל עצת עבד אל אדוניו ועצת אדון אל עבדיו ונגדעו קרנותם ביד אישה:", + "הן לא ברוב המון תגבר ולא ביד כבירים תעוז:", + "כי אתה יי פודה ענווים ועוזר דלים זוקף כפופים וסומך נופלים:", + "ועתה יי אלוהי השמים ואלוהי הארץ יוצר הימים ומלך כל היצורים שמע לקול תחינתי:", + "תהי נא מילתי להם לפוקה למוקש ולנגוע על הרע אשר יזמו לעשת לעם בריתך ועל בית קודשך ועל הר ציון נחלת בניך:", + "הראה לעיני עמך ולעיני כל משפחות האדמה כי לך יי הכוח והגבורה וכי אין צור זולתי אלוהינו:" + ], + [ + "ויהי ככלותה להתחנן ותקם ותקרא לאמתה ותרד אל ביתה אשר ישבה שם בימי שבת ומועד ותסר את שקה ואת בדי אלמנותה מעליה:", + "ותרחץ את בשרה במים ותסך נפשה בשמן ותיטב את ראשה:", + "ותשם צניפה על ראשה ותלבש בגדי חמודות כאשר עשתה בימי מנשה בעלה:", + "ותשם נעלים ברגליה וצמידים וטבעות על ידיה ונזמים באוזניה ותעד כל עדיה למען מצוא חן בעיני כל רואיה:", + "ותיקח נאד יין וכד שמן ושק קמח ולחם ותאנים ותיתן לאמתה ותלכנה מול שער העיר:", + "ותמצא את עוזיה ואת הזקנים עומדים בשער:", + "ויהי בראותם את תואר פניה ואת בגדיה החמודות וישתוממו על יופייה ויאמרו לה:", + "ייתן יי אלוהי אבותינו את חינך בעיני רואיך ויצליח את דרכך לכבוד ישראל וירושלים וישתחוו ליי:", + "ותאמר פתחו לי את שער העיר לצאת ולעשות כאשר דברתי אליכם:", + "ויצוו את השומרים לפתוח את השער ויעשו כן:", + "ותצא יהודית עם אמתה ואנשי העיר הביטו אחריה עד רדתה מן ההר אל השפלה ולא יספו עוד לראותה:", + "ויהי בלכתה בשפלה ותפגע בנציבי אשור הראשונים וישאלוה ויאמרו לה למי את אי מזה באת ואנה תלכי:", + "ותען ותאמר עברית אנכי וברחתי כי ראה אנכי את כל העם נופל תחת ידיכם:", + "ואמרתי אלכה נא אל הלופרנש שר צבא אשור לדבר אליו דברי אמת:", + "והוריתי אותו את הדרך אשר ילך בה לרשת מהר את כל ארץ ההר ולא ייפול מכל מחנהו איש אחד:", + "ויהי בשמעם את הדברים האלה וישימו את עיניהם עליה וישתוממו על יופייה ויאמרו אליה:", + "הנה הצלת את נפשך כי מהרת לבא אל אדונינו ועתה בואי נא ונשלחה אנשים אתך להביאך לפניו:", + "והיה כי תעמדי לפניו אל תיראי ואמרי לו כאשר עם לבבך וייטב לך:", + "ויבחרו מאה איש לשלוח אתה ואת אמתה ויביאוה לפני אהל הלופרנש:", + "ויהי בהוודע הדבר ויתקבצו מכל המחנה ויקיפוה לראותה בטרם תבוא האהלה וישתאו כולם על יופייה ועל בני ישראל:", + "ויאמרו איש אל אחיו לא נכון הוא לבזות את העם הזה כי נשים יפות להם:", + "אך לא יותר מהם איש כי אם יישארו והזנו את כל הארץ:", + "ויבאו מאנשי הלופרנש וסריסיו ויוליכה פתח האהל:", + "והוא סרוח על ערשו במכסה ארגמן וזהב מעולפת על אבני יקר ויקום ויבוא לקראתה ולפידים ביד הסריסים להאיר:", + "והיה בעמדה לפניו ויתפלאו כולם על יפי מראה והיא נפלה על פניה ותשתחו:" + ], + [ + "ויצו הלופרנש להקים אתה ויאמר אליה התחזקי בתי ואל תיראי:", + "כי לא הריעותי לאיש אשר נשאו לבו לעבוד את נבוכדנצר אדון כל הארץ:", + "ולולא לבוז הייתי בעיני עמך היושב בהרים כי עתה לא הרימותי את חרבי עליהם ועתה את עוון מרדם ישאו:", + "ועתה הגידי לי על מה ברחת ומדוע באת אלינו הלא לטוב לך עשית זאת:", + "לכן אל תיראי כי לא תמותי לא הלילה ולא לעולם:", + "לא ירע לך איש והיית אך שמחה ככל עבדי המלך:", + "ותען יהודית ותאמר הסכת ושמע את דברי שפחתך כי לא אכזב וכי תעשה כאשר איעצך יצליח אלוהים דרכך ולא תחטא:", + "כי חי המלך נבוכדנצר בחכמתו אשר בחר בך לעשות משפטים בעמי הארץ אם לא בידך גם הבהמות והחיות ועופות השמים יסורו למשמעתו ולמשמעת כל ביתו:", + "ידענו כי איש אתה אשר רוח בו וחכמתך נודעת בכל הארץ כי לך עצה ותושייה וגם כח וגבורה במלחמה:", + "גם שמענו את אשר הגיד לך אכיור כי אספוהו אותו אנשי בתול ויספר להם את כל אשר דבר לך:", + "לכן אדוני השר אל תשליך דבריו אחריך כי נכונים המה:", + "לא יאנה לעמנו כל רע וכל כלי יוצר עליהם לא יצלח אם לא חטאו לאלוהיהם:", + "ועתה פן יתום לריק כוחך דע כי המוות בעקבם וחבלי חטאתם יתמכו:", + "כי יכעיסו את יי אלוהיהם ומעשים אשר לא יעשו יהגו בלבבם:", + "הן אפסה להם כל צדה ומים אין להם לשתות ועתה הם חושבים לשלח יד בכל בהמה ולאכול כל דבר אשר לא יאכל:", + "גם שלחו מלאכים לזקני ירושלים ויבקשו מהם לתת למו יד לאכול את ראשית פרי האדמה ומעשרות תירוש ויצהר אשר קודש הם לכוהנים בירושלים המשרתים את פני יי:", + "ואשר צוו עליהם לבל תיגע בו יד וגם יושבי ירושלים עשו כן:", + "והיה כי יחטאו ויעברו את מצות יי ונתנו בידך לכלותם כלה ונחרצה בעצם היום ההוא:", + "ואני שפחתך כי ידעתי זאת נמלטתי ויי שלחני לעשות אתך דבר אשר תהום כל הארץ עליו:", + "אמנם אף כי באתי אליך עתה את האלוהים אני יראה ואת חוקותיו אשמור יומם ולילה:", + "ואני אבקש ממך לתת לצאת כל לילה ולילה מן המחנה אל הערבה להשתחות ליי:", + "והיה כי יגלה לי עת פשעם ובאתי והגדתי לך ויצאת עם כל המחנה ולא יתייצב איש לפניך:", + "ואנחך דרך ארץ יהודה עד בואך ירושלימה ואת כיסאך אקים בקרב העיר:", + "ולכדת את כל העם כצאן אשר אין להם רועה ולא יחרץ לך כלב לשונו:", + "אלה הדברים אשר נודעו לי ואני באתי להגיד לך:", + "וייטבו דבריה בעיני הלופרנש ובעיני עבדיו ויתמהו על שכל מליה ויאמרו:", + "אכן אין כמוה אישה מקצה הארץ ועד קצה גם בחכמה וגם ביופי:", + "ויאמר הלופרנש מאת יי הייתה זאת כי שלחך לפני העם לתת כוח בידי לאבד ולהשחית את אויבי אדוני:", + "הנה יפת תואר ואשת שכל את וכי תעשי כאשר דברת והיה יי לי לאלוהים:", + "ואת תשבי בית המלך ושמך יהולל בכל הארץ:" + ], + [ + "ויצו להביאה בחדר משמרת כלי כספו לשבת שם ולתת לה לאכול ולשתות מעל שלחנו:", + "ותאמר יהודית אל נא אדוני כי אם אוכל מלחמך וחטאתי לאלוהים הנה הבאתי את לחמי אתי:", + "ויאמר הלופרנש ואם כילית לאכול את אשר בידך מאין תיקחי כי אין איש מעמך אתנו במחנה:", + "ותען יהודית ותאמר חי נפשך אדוני אם לא יבצע יי את מעשהו בטרם כיליתי לאכול את אשר בידי:", + "ויביאו אנשי הולופרנש אותה החדרה ותשכב ותישן עד חצי הלילה:", + "ותקם ותשלח אל הולופרנש לצוות את אנשיו לתיתה לצאת עם אמתה מחוץ למחנה להשתחות ליי:", + "ויצו את עבדיו לאמור אל תעצרו אותה לצאת ותשב שלושת ימים במחנה:", + "ותצא כל לילה ולילה אל הערבה אשר לפני בתול ותרחץ ותתפלל אל יי להצליח דרכה ולפדות את עמה ואחרי כן שבה האהלה ותצום עד הערב:", + "ויהי ביום הרביעי ויעש הולופרנש משתה לאנשי ביתו ואת פקידי הצבא לא קרא ויאמר אל בגוא סריסו לאמור:", + "לך נא אל האישה העבריה אשר אתך ופתה אותה לבא אל המשתה אשר עשיתי:", + "כי חרפה היא לנו לשבת עם אישה יפה מבלי דעת איש אותה הלא נהיה לשחוק בעיניה:", + "ויצא בגוא מאת פני הולופרנש ויבוא אליה ויאמר:", + "היפה בנשים אל נא תמנעי מבוא אל אדוני לאכול ולשתות עמו ולהיטיב את לבבך:", + "כי לכבדך הוא מבקש כאחת השרות אשר בבית נבוכדנצר:", + "ותען יהודית ותאמר מי אנכי להמרות את פי אדוני את הטוב עיניו אעשה והיה לי לכבוד ולתפארת עד יום מותי:", + "ותקם ותלבש את בגדיה החמודות ותשם כל עדיה עליה ותלך:", + "ואמתה הלכה לפניה לפרוש את הכרים אשר נתן לה בגוא לשבת עליהם:", + "ויהי בשבתה ותבער בו אש התאווה ונפשו שוקקה כי חשק בה מיום בואה אל המחנה ויאמר אליה שתי נא בתי והיטיבי לבך:", + "ותאמר יהודית אשתה כדברך כי מיום היוולדי לא ניכבדתי כזאת ותאכל ותשת את אשר הכינה לה אמתה:", + "וישמח הלופרנש לקראתה והוא שותה שכור כאשר לא שתה כל ימיו:" + ], + [ + "ויהי באישון לילה ויפנו עבדיו איש איש לאוהלו ולחדר משכבו:", + "כי עייפים היו מרוב המשתה ובגוא סגר את הדלת מאחריו ויצא:", + "ותישאר יהודית לבדה באוהל עם הלופרנש והוא שכור מיין וייפול על מיטתו ויירדם:", + "ותאמר אל אמתה שבי לך פה מחוץ לאוהל עד בואי אליך לצאת ולהתפלל כאשר הסכנתי לעשות:", + "וגם לבגוא אמרה כי תצא גם הלילה:", + "ויהי כי יצאו כולם ולא נשאר איש באוהל למקטון ועד גדול ותיגש אל המיטה אשר הוא שכב עליה ותתפלל בלבה ותאמר:", + "אל אלוהים אשר בידך הכוח והגבורה הבט נא וראה את מעשה ידי שפחתך להרים קרן ירושלים:", + "הנה קרבה עת פדות עם נחלתך כי תושיעני ימינך לתת נקמה בגוים אשר קמו עלינו:", + "ותיגש אל העמוד אשר בראש המיטה ותיקח את חרב הלופרנש מעליו:", + "ותשלח את ידה ותיקחהו בציצית ראשו ותאמר יי אלוהים חזקני נא ואמצני אך הפעם:", + "ותך בחוזקה פעמים על צווארו ותכרות את ראשו ותגל נבלתו מעל המיטה ותיקח היריעה מעל העמוד ותצא:", + "ותיתן את ראש הלופרנש לאמתה ותצווה לתתו אל השק:", + "ותצאן שתיהן מן המחנה כדרכן לצאת להתפלל ותעבורנה את הערבה ותעלינה ההרה ותבאנה לפני שערי בתול:", + "ותקרא יהודית מרחוק אל שומרי השער לאמור:", + "פתחו לי את השער כי יי אלוהינו אתנו להראות לישראל את ידו ולצריו את זרועו כאשר החל לעשת ביום הזה:", + "ויהי כשמוע אנשי העיר את קולה וינהרו אל פתח השער ויקראו לזקני העיר:", + "וקטן וגדול התאספו לראותה כי כפלא הייתה בעיניהם ויפתחו את השער ויאספוה העירה:", + "וידליקו אש להאיר וכל העם הקיפו אותה מסביב:", + "ותישא יהודית את קולה ותאמר:", + "הודו ליי והללו לשמו כי לא הסיר חסדו מעל בית ישראל ומחץ פאת צרינו בידי הלילה:", + "ותיקח את ראש הלופרנש מן השק ותראהו את העם ותאמר:", + "הנה זה ראש הלופרנש שר צבא אשור וזאת היריעה אשר שכב אחריה והוא שכור וביד אישה הרגו אלוהים:", + "חי יי אשר הצליח דרכי כי רק במראי הטיתי את לבבו וידו לא נגעה בי לרעה:", + "ויחרד כל העם על המראה ויקדו וישתחוו ליי:", + "ויאמרו ברוך יי אשר מגן צרנו בידנו כיום הזה:", + "ועוזיה אמר אל יהודית ברוכה את בתי ליי אל עליון וברוך טעמך מכל בנות הארץ:", + "ברוך יי אלוהים עושה שמים וארץ אשר ידו הייתה אתך לכרות ראש שונאנו:", + "לא ישכח חסדך לנצח מלבב כל המהללים חסדי יי:", + "ויי יזכור אותך לטובה כי בנפשך פדית את עמו מיד מבקשי נפשם ולבבך תמים עם יי:", + "ויאמר כל העם אמן ואמן:" + ], + [ + "ותאמר יהודית אל זקני העיר שמעוני אחי קחו את הראש הזה והוקיעו אותו על ראש החומה:", + "והיה באור הבוקר והשמש יצא על הארץ ויצאתם כולכם חגורים מן העיר ושרי החיל בראשכם כמו לרדת מן ההר אל מחנה אשור אך ירד אל תרדו:", + "והיה כי יראו אנשי אשור יחגרו את חרבם וירוצו אל המחנה להעיר את שריהם משנתם:", + "וכי יבאו שרי הצבא אל אוהל הלופרנש וימצאהו מת ימוג לבם בקרבם וינוסו לפניכם:", + "אז תרדפו אחריהם עם כל יושבי אפיקי הארץ והכיתם אותם לפי חרב:", + "אך בטרם תעשו זאת קראו לי לאכיור העמוני למען יראה בעיניו את מחרף ישראל אשר שלחו לשחתנו:", + "ויהי כי הביאו אותו מבית עוזיה וירא את ראש הלופרנש ביד איש מן הניצבים וייפול על פניו ויתעלף:", + "ויהי כי הקימוהו ורוחו שב אליו וייפול שנית לרגלי יהודית ויאמר:", + "ברוכה את בכל אוהלי יהודה ובכל הגוים אשר ישמעון את שמעך:", + "ועתה ספרי נא לי את אשר עשית בימי שבתך עימהם:", + "ותספר לו יהודית את כל הנעשה מיום צאתה עד עתה בדברה אליו:", + "וישמע העם וישאו את קולם וירונו בקרב כל העיר:", + "וירא אכיור את אשר עשה יי לישראל ויאמן ביי וימול את בשר ערלתו ויבא בקהל ישראל הוא וזרעו אחריו עד היום הזה:", + "ויהי באשמורת הבוקר ויוקיעו את ראש הלופרנש על החומה ויחגרו איש את חרבו ויצאו מן העיר אל מורד ההר:", + "ויראו אנשי אשור ויגידו לפקידים והפקידים קראו לכל ראשי הצבא וילכו אל אוהל הלופרנש:", + "ויאמרו לבן משק ביתו מהר והער את אדונינו כי העברים האלה ערבו את לבם לרדת לקראתנו ועתה נכלם כאיש אחד:", + "ויגש בגוא אל דלת האהל וידפוק כי אמר בלבו הנה יהודית עמו בחדר:", + "וירא כי אין קול ואין קשב ויפתח הדלת ויבא החדרה:", + "ויהי כי סר לראות וימצאהו מת על קרקע האהל וראשו כרות ויזעק זעקה גדולה ומרה ויקרע את בגדיו:", + "ויבא בחדר יהודית לראות ואיננה וירץ אל העם החוצה ויקרא:", + "הנה העבדים האלה התל התלו בנו ואישה עברית אחת נתנה את כל בית נבוכדנצר לשמצה:", + "הנה הלופרנש נופל מת ארצה וראשו אין:", + "וישמעו שרי אשור ויקרעו את בגדיהם ולבם חרד:", + "ויהי קול המולה גדולה בכל המחנה ויעל עד לב השמים:" + ], + [ + "וגם האנשים אשר היו באוהליהם שמעו את הדבר ותפעם רוחם וימת לבם בקרבם:", + "וירוצו נבוכים הנה והנה בהר ובשפלה ולא ידעו איש את אחיו והחונים על ההרים מסביב לבתול נסו לנפשם כי אנשי ישראל בעורפם:", + "ועוזיה שלח מלאכים לכל ערי ישראל הקרובים להודיעם את כל אשר נעשה ולצוות עליהם לרדוף אחרי אויביהם ולכלותם:", + "ויהי כשומעם ויקומו כולם ויפלו עליהם וירדפום עד חובה:", + "וגם יושבי ירושלים וגלעד והגליל וכל יושבי הה,ר בשמעם את הדבר נקהלו ויכו בהם מכה רבה וידלקו אחריהם עד גבולי דמשק:", + "והנותרים בבתול יצאו וישוסו את מחנה אשור וימצאו שלל רב מאד:", + "ויהי כי שבו בני ישראל מן המלחמה ויקחו את יתר הפליטה ואת המלקוח אשר בכל הערים והחוות בהר ובשפלה ויאספו שלל עד אין מספר:", + "ויבא יהויקים הכהן הגדול וזקני בני ישראל מירושלים לראות את כל הטוב אשר עשה יי לישראל ולשחר את פני יהודית ולברכה:", + "ויהי בבואם אליה ויהללו ויברכו אותה פה אחד ויאמרו אליה:", + "צבית תפארת ירושלים את גברת ישראל וצפירת תפארה לכל עמנו:", + "כי גדולות פעלת בידך לטובת עמך ישראל ורוח אלוהים צלחה עליך:", + "ברוכה את ליי לדור ודור ויאמר כל העם אמן:", + "והעם מקבצים עוד את השלל ויהיו שלושים יום מאספים אותו:", + "ויתנו ליהודית את אוהל הלופרנש ואת כל כלי כספו ואת מטתו ואת כל כלי ביתו ותשם בעגלות ועל הפרדים:", + "וכל נשי בני ישראל אשר באו לראותה יצאו לקראתה בשירים ובמחולות להללה ולברכה:", + "ותיקח יהודית ענפי זיתים ותחלקם לנשים אשר אתה ותעשינו מהם עטרות לראשה ולראש רעותה:", + "ותלך במחול לפני הנשים וכל אנשי ישראל חגורי חרב ועטורי ענפים הלכו אחריהן הולכים וחוגגים בשירים ובזמירות:" + ], + [ + "ותשר יהודית את השירה הזאת לעד בבני ישראל וכל העם ענו אחריה:", + "פצחו רנה לאלוה ותנו תוף זמרו לו בנבל וכינור הודו ליי קראו בשמו:", + "יי אדנינו משבית קרבות בקרב עריו הכין תחנות ומכפימו הציל שפחת עמו:", + "מהרי צפון ירד אשור המוני חייליו עד אין מספר גיבוריו הובישו נחלי מים פרשיו כיסו הר ובקעה:", + "אמר צורר אצית ארצם מבחר בחוריהם תאכל חרבי עולל ויונק אנפץ ארצה עלמות ובתולות אקח מלקוח:", + "לא יעץ ככה קנאת שדי ביד אישה רעץ קמיו:", + "לא נפל אדיר ביד כביר לא פגעו איש רום קומה בת מררי הרגתהו ביפי מראה נפל שדוד:", + "שמלת אבל פשטה להקים אומללי ישראל:", + "סכה פניה תמרוקים שערה העטתה בשבכה ותלבש בוץ לעוקבו:", + "עיניו עוורה בנעליה ותלהט ביופייה לבבו ובשלח קצצה ראשו:", + "פרס חרד על רוחה ומדי רגז על כוחה וחלושי עמי הריעו תרועה:", + "נערים ועלמות כליותם דקרו וחרבם הפילה חללים בנוסם בחרב עם שדי נפלו כולמו:", + "אשירה ליי כי גאה גאה נאדר בכוח ונאדר בגבורה:", + "לו יכרע כל ברך הוא צווה ויעמד שלח רוחו ויהי מי נגדו יקום יתייצב:", + "הרים ונהרים מפניו ירעשון צורים וכפים כדונג ימסון וליודעיו ימשוך חסד ורחמים:", + "לא בעולות מחים וחלב מראים אך ביראת יי ירצה איש:", + "אוי לך גוי נבל כי תעשוק את עמי גמולך ישלם כי יבקע יום נקם:", + "בשרך ינגע בחרחור וכליותיך תאכל רימה ונצח עיניך ידמעון:", + "ויהי בבואם ירושלימה וישתחוו ליי ויתקדשו ויקריבו עולות וזבחים כאשר נדרו:", + "ויהודית לקחה כל כלי הלופרנש אשר נתנו לה ואת יריעת מיטתו ותחרימם ליי:", + "וישמחו כל העם לפני יי בירושלים שלושה חודשים ויהודית עימהם:", + "ואחרי כן פנה כל העם איש איש לביתו ויהודית שבה אל בתול ויגדל שמה בכל הארץ:", + "ורבים היו המבקשים אותה לאישה ותמאן ולא הייתה עוד לאיש אחרי מות מנשה בעלה:", + "ותשב בביתה עד עת זקנתה ויהיו שני חייה חמש שנים ומאת שנה:", + "ואת אמתה שלחה לחופשי ותמות בבתול ותקבר בקבר מנשה בעלה:", + "ויבכו אותה כל בית ישראל שבעת ימים ותעזוב כל אשר לה לגואליה ולגואלי אישה:", + "וחרב לא עברה עוד בארץ כל ימי חייה וגם שנים רבות אחרי מותה:" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Judith/Hebrew/merged.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Judith/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..c0832ff8cf035cccb7b81bf2baa3c23bdcc9e384 --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Judith/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,442 @@ +{ + "title": "Book of Judith", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Book_of_Judith", + "text": [ + [ + "וַיְהִי בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר אֲשֶׁר יָשַׁב בְּנִינְוֵה עִיר הַגְּדוֹלָה לֵאלֹהִים וְיִמְלֹךְ אַרְפַּכְשַׁד מֶלֶךְ מָדַי בְּאַחְמְתָא הַבִּירָה הִיא אֶקְבַּתָּנָה:", + "וַיַּקֵּף אֶת הָעִיר חוֹמוֹת אַבְנֵי־מַחְצֵב שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת רָחְבָּן וְשֵׁשׁ אַמּוֹת קוֹמָתָן:", + "וְקוֹמַת הַחוֹמוֹת שִׁבְעִים אַמָּה וְעָבְיָן חֲמִשִּׁים:", + "וּמִגְדָּלִים עָשָׂה עַל שַׁעֲרֵי הָעִיר מְאַת אַמָּה גָּבְהָם וְשִׁשִּׁים אַמָּה יְסוֹדָם:", + "וְקוֹמַת הַשְּׁעָרִים עָשָׂה שִׁבְעִים אַמָּה וְרָחְבָּם אַרְבָּעִים לָתֵת רֶוַח לְרֹב צְבָאָיו לָצֵאת וְלַעֲרֹךְ חֵיל הָרוֹכְבִים אֶת חֵיל הָרַגְלִים:", + "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיַּעַשׂ נְבוּכַדְנֶצַּר מִלְחָמָה אֶת אַרְפַּכְשַׁד בָּעֲרָבָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עַל גְּבוּלֵי רְעוּ:", + "וְכָל יוֹשְׁבֵי הֶהָרִים וְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַהֲרֵי פְּרָת חִדֶּקֶל וְגִיחוֹן וְגַם אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ עֵילָם וְעַם רַב מִבְּנֵי גִּלְעָד בָּאוּ לְעֶזְרָתוֹ:", + "וְיִשְׁלַח נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ אֲשׁוּר מַלְאָכִים לִקְרֹא לְיוֹשְׁבֵי פָרָס וּלְכָל יוֹשְׁבֵי מַעֲרָב וְהֵם קִילִיקִיָא וְדַמֶּשֶׂק וְהַלְּבָנוֹן וְהַכַּרְמֶל וְהַגִּלְעָד וְהַגָּלִיל וּשְׂדֵה יִזְרְעֶאל:", + "וּלְיוֹשְׁבֵי שֹׁמְרוֹן וְעָרֶיהָ וְאֶל הַגּוֹיִם מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן וְעַד יְרוּשָׁלַיִם וּלְכָל יוֹשְׁבֵי גֹּשֶׁן וְאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הָרֵי קֵדָר:", + "וַיְמָאֲנוּ כָּל־גּוֹיֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא בָּאוּ לְעֶזְרָתוֹ בַּמִּלְחָמָה כִּי לֹא־יָרְאוּ מִפָּנָיו וְיָשִׁיבוּ אֶת־מַלְאָכָיו בְּחֶרְפָּה וָבוּז לְאַרְצָם:", + "וַתִּבְעַר חֲמַת נְבוּכַדְנֶצַּר בְּכָל הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה וַיִּשָּׁבַע בְּכִסְּאוֹ וּבְמַלְכוּתוֹ לְהִנָּקֵם בָּהֵן וּלְהַשְׁחִית כָּל־גְּבוּלֵי קִילִיקִיָא דַּמֶּשֶׂק וַאֲרָם:", + "וּלְהַכּוֹת לְפִי־חֶרֶב כָּל יוֹשְׁבֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב וְכָל אֶרֶץ יְהוּדָה וּמִצְרָיִם וְכֹל אֲשֶׁר בֵּין שְׁנֵי הַיַּמִּים בַּתָּוֶךְ:", + "וַיְהִי בִּשְׁנַת שְׁבַע־עֶשְׂרֵה לְמׇלְכוֹ וַיֵּצֵא עִם־כָּל־חֵילוֹ לִקְרַאת אַרְפַּכְשַׁד לַמִּלְחָמָה וַתֶּחֱזַק יָדוֹ וַיַּךְ אֶת־עַמּוֹ וְאֶת־רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו לְפִי־חָרֶב:", + "וְאַחֲרֵי קַחְתּוֹ אֶת־כָּל־הֶעָרִים בָּא גַם לְאַחְמְתָא וְיִכְבֹּשׁ אֶת־הַמִּגְדָּלִים וַיַשֵּׁם אֶת־חוּצוֹת הָעִיר וְכָל תִּפְאַרְתָּהּ הָפַךְ לְחָרְבָה:", + "וְיִרְדֹּף אַחֲרֵי אַרְפַּכְשַׁד וַיַּדְבֵּק אוֹתוֹ בְּהַר רְעוּ וְיוֹרֵהוּ בְּחִצָּיו וַיְמִיתֵהוּ:", + "וְאַחֲרֵי־כֵן שָׁב עִם כָּל חֲיָלֵי צְבָאָיו לְנִינְוֵה וַיֵּשֶׁב שָׁם שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה עֶשְׂרִים וּמְאַת יוֹם:" + ], + [ + "ויהי בשנת שמונה עשרה למלכו, בעשרים ושנים יום לחודש הראשון, ויערימו סוד בבית המלך לעשות נקמה בכל הגוים ההם כאשר דיבר. ", + "ויקרא המלך לכל שריו ועבדיו, ויגד להם את עצתו, ויספר להם את רשעת כל הגוים האלה. ", + "ויהי באומרם כולם להשמיד ולאבד את כל הגויים אשר לא שמעו בקול המלך, ויקרא לראש שרי צבאיו ולמשנהו להלופרנש, ויאמר אליו.", + "כה אמר נבוכדנצר הגדול מלך כל הארץ. ", + "מהר ובחר לך חיל רגלי גיבורי כוח שנים עשר ריבוא, ופרשים שנים עשר אלף. ", + "וצא למלחמה על כל הארצות אשר מים למלכותי, ואשר לא שמעו לקולי. ", + "ואמרת אליהם: ארצכם ומימיכם לי הם.", + "הנה יצאתי באפי ובחמתי לקראתכם, וכיסיתי את עין ארצכם בהמון צבאותיי, ולהם אתננה לשלל.", + "הבקעות והנחלים ימלאו חלליכם, והנהרות יעכרו מפגרי מתיכם, וניפצתי את השבויים עד כנפות הארץ. ", + "אתה תלך לפני ופרצת על כל גבולי ארצותם. והיה כי ייכנעו ועמדו תחת ידיך עד יום פוקדי עליהם. ", + "וכי יתייצבו לפניך, והחרמת אותם לפי חרב, עינך לא תחוס עליהם, וכל הארץ תהי לבז. ", + "ועתה בי נשבעתי ובמלכותי, אם לא בידי אעשה כאשר דברתי.", + "לכן מהר ועשה כאשר צוותיך, אל תפל דבר ממצוותי, ואחֵר לא תאחֵר. ", + "ויצא הלופרנש מאת פני המלך, וישמע את כל שרי החיל וכל פקידי ארץ ארם, ויפקוד את אנשי צבאו, כולם גיבורי חיל כאשר צווה המלך.", + "ויהיו פקודיהם למספרם שנים עשר ריבוא איש רגלי, ופרשים נושאי קשת שנים עשר אלף. ", + "ויערוך אותם כמשפט, ויעברו לפניו, וגמלים וחמורים עימהם עד אין מספר נושאים את כליהם, וגם צאן ובקר מקנה רב מאד. ", + "וגם בר ואוכל להחיות כל ההמון הזה, וכסף וזהב רב מאוצר המלך. ", + "ויסע עם כל החיל הזה וסוס ורכב ופרשים לפני המשנה, ויכסו את עין הארץ, וילכו ימה.", + "וגם ערב נסע אתם כארבה וכחול על פני האדמה אשר לא יספר מרוב. ", + "וייסע מנינוה דרך שלשת ימים, עד ערבות בקתילש. ויחן תחת ההר משמאל לקיליקיא.", + "ומשם נסע עם כל מחנהו ורכבו ופרשיו על ההרים. ", + "ויהפוך את פוט ולוד ויַשחת כל בני תרשיש ואת בני ישמעאל היושבים בקצה המדבר מנגב לחילון. ", + "ויעבר את נהר פרת, וילך פדנה ארם, ויהרוס כל עיר מבצר מנחל ארנון ועד הים. ", + "ויכבוש את כל גבולי קיליקיא, וכל המתייצבים לפניו הכה לפי חרב. ויבוא עד הרי יפת אשר מנגב לארץ ערב. ", + "ויסובב כל יושבי מדין, ויצת אש באוהליהם, וישחת את מגרשיהם. ", + "ויהי בעת הקציר וירד לדמשק, ויבער את קָמַת העיר, ויחרם כל צאן ובקר.", + "את העיר שללו ויבוזו ואת שדותיה השחיתו, וכל איש בחור הכו לפי חרב. ", + " ותיפול אימתו על כל יושבי חבל הים, ועל יושבי צור וצידון ועקן וימנה. ", + " וגם יושבי אשדוד ואשקלון יראו וחרדו מפניו. " + ], + [ + "וְיִשְׁלְחוּ אֵלָיו מַלְאָכִים לִקְרֹא לוֹ לְשָׁלוֹם וַיֹּאמְרוּ:", + "עֲבָדִים אֲנַחְנוּ לַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר נְבוּכַדְנֶצַּר:", + "הִנֵּה נָפַלְנוּ לְפָנֶיךָ אַרְצָה עֲשֵׂה עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֶיךָ:", + "כֹּל אֲשֶׁר לָנוּ לְךָ הוּא חַוֹּתֵינוּ וְעָרֵינוּ שָׂדֵינוּ וּמִקְנֵנוּ גְּדֵרוֹתֵינוּ וְאָהֳלֵנוּ לְפָנֶיךָ הֵם לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כְּפִי אַוַּת נַפְשְׁךָ:", + "כָּל־הֶעָרִים וְיֹשְׁבֵיהֶם בְּיָדְךָ נִתָּנוּ בֹּא־נָא אֵלֵינוּ וּרְדֵה־בָנוּ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ:", + "וַיְהִי בְּדַבְּרָם אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּרֶד עִם־חֵילוֹ מִן־הָהָר אֵלֵיהֶם אֶל מוּל שְׂפַת הַיָּם וַיִּתֵּן מִשְׁמָר בְּכָל עִיר מִבְצָר וְאֵת־מֵיטַב הָעָם בָּחַר לְאַנְשֵׁי צְבָאוֹ:", + "וְכָל הָאָרֶץ מִסָּבִיב בָּאוּ לִקְרָאתוֹ וַיַאַסְפֻהוּ בַחֲלִילִים וּבְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת:", + "וְהוּא הִשְׁחִית כָּל־גְּבוּלֵי הָאָרֶץ וַיַּכְרֵת אֶת אֲשֵׁרֵיהֶם:", + "כִּי כֵן גָּמַר בְּלִבּוֹ לְהַשְׁמִיד כָּל־אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת לְבַעֲבוּר כָּל־הָעַמִּים יִשְׁתַּחֲווּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר וְכָל לָשׁוֹן תִּקְרָא בִשְׁמוֹ:", + "מִשָּׁם נָסַע לִקְרַאת יִזְרְעֶאל קָרוֹב לְדוֹתָן נֹכַח הָרֵי הַמָּצוֹר אֲשֶׁר לִיהוּדָה:", + "וַיַּחַן אֶת־מַחֲנֵהוּ בֵּין יָגְבֳּהָה וּבֵין עִיר הַשִּׁטִּים וַיֵּשֶׁב שָׁם חוֹדֶשׁ יָמִים עַד הֵאָסֵף כָּל־רְכוּשׁ הַמַּחֲנוֹת:" + ], + [ + "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה הַלוֹפֶרְנֵשׂ שַׂר־צְבָא אֲרָם לְכָל־הָעַמִּים מִסָּבִיב:", + "כִּי הֶחֱרִיב אֶת־בָּתֵּי אֱלֹהֵיהֶם וַיָּבֹז אוֹתָם וְיִּירְאוּ בִּמְאֹד מְאֹד:", + "כִּי אָמְרוּ פֶּן־יַעֲשֶׂה לִירוּשָׁלַיִם וּלְבֵית יְיָ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְכָל הַגּוֹיִם:", + "כִּי לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים אֲשֶׁר שָׁבוּ מִן־הַגּוֹלָה וְכִי הִתְאַסְּפוּ כָּל אַנְשֵׁי יְהוּדָה לְחַטֵּא אֶת־כְּלֵי הַקּוֹדֶשׁ וְאֵת הַמִּזְבֵּחַ:", + "וַיִּשְׁלְחוּ אֲנָשִׁים אֶל גְּבוּלֵי שֹׁמְרוֹן וְאֶל הֶעָרִים בֵּית־חֹרוֹן בַּלְמוֹן יְרִיחוֹ חוֹבָה וְיַעְזֵר וְאֶל עֵמֶק שָׁלֵם וְיָשִׂימוּ מַצָּב עַל כָּל־רָאשֵׁי הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים:", + "וַיִּבְנוּ חֹמוֹת לְכָל עָרֵי הַפְּרָזִי וַיִקְצְרוּ אֶת־קְצִיר הָאָרֶץ וַיִּתְּנוּ אֹכֶל בְּכָל הֶעָרִים:", + "וְאֶלְיָקִים הָיָה כֹּהֵן הַגָּדוֹל בָּעֵת הַהִיא בִּירוּשָׁלָיִם:", + "וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל יֹשְׁבֵי בְתוּל וּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יִזְרְעֶאל קָרוֹב לְעַרְבוֹת דּוֹתָיִם:", + "וַיְצַוֵּם לִשְׁמֹר אֵת מַעֲלוֹת הֶהָרִים אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ יְהוּדָה:", + "כִּי אָמַר אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּ אֶת־הֶהָרִים הָהֵם וַעֲצַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט אֶת־הָאוֹיֵב מִבְּקֹעַ בָּאָרֶץ כִּי צַר הַדֶּרֶךְ לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים עֲבוֹר יָחַד:", + "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתָם אֶלְיָקִים וְזִקְנֵי הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָיִם:", + "וְכָל־הָעָם צָעֲקוּ אֶל יְיָ בְּכָל לְבָבָם וַיַּעְנוּ אֶת־נַפְשׁוֹתָם הֵם וּנְשֵׁיהֶם וְטַפָּם וְאֶת־נֶפֶשׁ בְּהֶמְתָם:", + "מִשָּׂכִיר וְעַד בֶּן־נֵכָר וְעַד־עֶבֶד־אִישׁ מִקְנַת כֶּסֶף חָגְרוּ שַׂק עַל־מָתְנֵיהֶם:", + "כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי הֵיכַל יְיָ וַיִזְרְקוּ אֵפֶר עַל רֹאשָׁם וַיִּפְרְשׂוּ שַׂק עַל הַמִּזְבֵּחַ:", + "וְיִתְחַנְּנוּ אֶל־יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אָנָּא יְיָ אַל תִּתֵּן אֶת־נָשֵׁינוּ וְטַפֵּינוּ לְשָׁלָל אֶת־עָרֵי נַחֲלָתֵנוּ לְשַׁמָּה וְאֵת מִקְדָּשְׁךָ לְטֻמְּאָה וּלְשִׁמְצָה לְשַׂמֵּחַ בָּם גּוֹיִים:", + "וְיַרְא יְיָ אֶת־עָנְיָם וַיִשְׁמַע אֶת צַעֲקָתָם:", + "וְכָל־אַנְשֵׁי יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם לֹא אָכְלוּ וְלֹא שָׁתוּ יָמִים רַבִּים:", + "וְגַם אֶלְיָקִים הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכָל־הַכֹּהֲנִים הַמְּשָׁרְתִים אֶת־פְּנֵי יְיָ לְבוּשֵׁי־שַׂק וָאֵפֶר עַל רֹאשָׁם הִקְרִיבוּ עֹלוֹת וּזְבָחִים וְאֶת־נִדְרֵי הָעָם וְאֶת־נִדְבוֹתֵיהֶם וַיִתְפַּלְּלוּ לַיְיָ אֱלֹהִים לַעֲשׂת חֶסֶד עִם עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:" + ], + [ + "וְיֻגַּד לְהֹלוֹפֶרְנֵשׂ שַׂר צְבָא אַשּׁוּר לֵאמֹר:", + "הֵן בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אָסְפוּ חָיִל וַחֲמוּשִׁים הֵם לְהִתְיַצֵּב לְפָנֶיךָ:", + "וְגַם שָׂמוּ מַצָּב עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים לְשִׂטְנְךָ בַדָּרֶךְ וּמוֹקְשִׁים שָׁתוּ עֲלֵי־נְתִיבוֹת:", + "וַיִּחַר אַפּוֹ וַיִּקְרָא לְשָׂרֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב וּלְכָל הַפְּקִידִים אֲשֶׁר עַל חֶבֶל הַיָּם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם:", + "הַגִּידוּ־לִי אַנְשֵׁי כְנַעַן מִי־הָעָם הַזֶּה הַיּוֹשֵׁב בֶּהָרִים מֶה־עָרֵיהֶם וּמַה־כּוֹחָם מִי־מַלְכָּם וּמֶה־חֵילָם וּמִי־הֵם רָאשֵׁי צְבָאָם:", + "עַל־מֶה פָּנוּ עֹרֶף כִּי לֹא־בָאוּ לִקְרָאתִי מִכָּל־יוֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם:", + "וְיַעַן אַכְיוֹר רֹאשׁ צְבָא בְּנֵי־עַמּוֹן וַיֹּאמַר:", + "יִשְׁמַע־נָא אֲדוֹנִי אֶת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ וְהִגַּדְתִּי־לָךְ אֶת מִשְׁפַּט הָעָם הַזֶּה הַיּוֹשֵׁב בֵּין הֶהָרִים וּדְבַר־שֶׁקֶר לֹא־יֵצֵא מִפִּי־עַבְדֶּךָ:", + "הִנֵּה הָעָם הַזֶּה יָצָא מֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים וַיֵּלְכוּ לָגוּר בְּפַדַּן־אֲרָם יַעַן כִּי לֹא אָבוּ לַעֲבֹד אֶת־אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים:", + "וַיַּעַזְבוּ אֶת־חֻקּוֹת אֲבוֹתֵיהֶם לָלֶכֶת לַעֲבוֹד אֶת־יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר הִכִּירוּ וְיַעַן כִּי־גֹּרְשׁוּ מִשָּׁם נִמְלְטוּ פַּדֶּנָה־אֲרָם וַיָּגוּרוּ־שָׁם יָמִים רַבִּים:", + "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהֵיהֶם אוֹתָם לָצֵאת מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם וַיְהִי לָהֶם רְכוּשׁ רַב בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבְמִקְנֶה:", + "וַיְהִי כִּי־חָזַק הָרָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרְדוּ מִצְרָיְמָה וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ־שָׁם בִּמְאֹד מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ מֵרֹב:", + "וַיְהִי כִּי־הִכְבִּיד מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֶת־עֻלּוּ עַל הָעָם הַזֶּה וַיִתְחַכֵּם־לוֹ לַעֲשׂוֹתָם לַעֲבָדִים:", + "וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ אֱלֹהֵיהֶם וַיְנַגַּע אֶת־כָּל־אֶרֶץ מִצְרַיִם נְגָעִים גְּדוֹלִים אֲשֶׁר לֹא־יָכְלוּ לְהֵרָפֵא וַיְגָרְשׁוּ הַמִּצְרִים אֹתָם:", + "וַיְיָ הוֹבִישׁ אֶת־מֵי־יַם־סוּף לִפְנֵיהֶם וַיּוֹלִיכֵם אֶל הַר סִינַי וּלְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וַיּוֹרֶשׁ אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי הַמִּדְבָּר לִפְנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ הָאֱמוֹרִי וַיַּחֲרִימוּ כָל־בְּנֵי־חֶשְׁבּוֹן:", + "אַחֲרֵי־כֵן עָבְרוּ אֶת־הֲיַרְדֵּן וַיִּרְשׁוּ אֶת־כָּל־אֶרֶץ הָהָר וַיְגָרְשׁוּ אֶת־כָּל יוֹשְׁבֵי כְנָעַן וְאֶת־הַפְּרִיזִי וְאֶת־הַיְבוּסִי וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁי וְכָל ישְׁבֵי שְׁכֶם וַיֵּשְׁבוּ־שָׁם יָמִים רַבִּים:", + "וְכָל עֵת אֲשֶׁר לֹא־חָטְאוּ לֵאלֹהֵיהֶם הֵיטֵב הֵיטִיב עִמָּהֶם כִּי יְיָ שׂוֹנֵא כָל־עָוֶל הָיָה בְּעֶזְרָם:", + "וַיְהִי כִּי־סָרוּ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתָם לָלֶכֶת בָּהּ וַיִּמְשְׁלוּ בָהֶם אוֹיְבֵיהֶם וַייָ הִשְׁלִיךְ אוֹתָם אֶל אֶרֶץ אֲחֶרֶת וַיִּהְיוּ לַעֲבָדִים:", + "מִקְדַּשׁ אֱלֹהֵיהֶם הוּרַד לָאָרֶץ וְכָל־עָרֵיהֶם נָפְלוּ בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם:", + "אַךְ עַתָּה כִּי־שָׁבוּ אֶל יְיָ אֱלֹהֵיהֶם וְיָשׁוּבוּ גַּם מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם אֶל עִיר קָדְשֵׁיהֶם אֶל יְרוּשָׁלָיִם וַיִּרְשׁוּ אֶת־אֶרֶץ הָהָר אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה מֵאֵין יוֹשֵׁב:", + "לָכֵן יִדְרֹשׁ נָא אֲדוֹנִי לָעָם הַזֶּה לָדַעַת אִם יֵשׁ־בּוֹ עָוֹן. כִּי אִם־חָטָא לֵאלֹהָיו עָלֹה נַעֲלֶה וְנוּכַל לָהֶם:", + "אוּלָם אִם לֹא־חָטְאוּ לוֹ עָבֹר יַעֲבֹר אֲדוֹנִי כִּי־יְיָ אֱלֹהֵיהֶם יִלָּחֵם לָהֶם וְהָיִינוּ לְחֶרְפָּה לְכָל־הָאָרֶץ:" + ], + [ + "וִיהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה אַכְיוֹר לְדַבֵּר וַתִּבְעַר־בּוֹ חֲמַת כָּל־הַנִּצָּבִים מִסָּבִיב לָאֹהֶל:", + "וְשָׂרֵי נְבוּכַדְנֶצַּר וְרָאשֵׁי מוֹאָב וְיוֹשְׁבֵי הַיָּם בִּקְּשׁוּ לְשַׁלַּח יָדָם בּוֹ לַהֲמִיתוֹ וְיֹאמְרוּ:", + "הֲיָרֹא נִירָא לַעֲלוֹת אֶל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּלְהִלָּחֵם בָּם וְאִם יֵשׁ כֹּח וּגְבוּרָה בָּהֶם לַעֲרֹךְ מַעֲרָכָה לִקְרָאתֵנוּ:", + "לָכֵן עָלֹה נַעֲלֶה אֲלֵיהֶם אֲדוֹנִי הֹלוֹפֶרְנֵשׂ וְכֹל הָעָם יִהְיֶה לָנוּ לְשָׁלָל:", + "וַיְהִי כִּי שָׁקְטָה תְּלוּנַת כָּל־הַנִּצָּבִים וַיֹּאמֶר הֹלוֹפֶרְנֵשׂ רֹאשׁ צְבָא אַשּׁוּר לְעֵינֵי פְּקִידֵי מוֹאָב וּלְעֵינֵי כָל־בְּנֵי־נֵכָר לְאַכְיוֹר לֵאמֹר:", + "מִי אַתָּה אַכְיוֹר שְׂכִיר אֶפְרַיִם לְהִתְנַבֵּא לְעַם יְרוּשָׁלַיִם לֵאמֹר כִּי לֹא־נוּכַל לָהֶם וְכִי אֱלֹהֵיהֶם נִלְחָם לָמוֹ הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ בִּלְתִּי נְבוּכַדְנֶצַּר:", + "הוּא יִשְׁלַח אֶת־חֵילוֹ עֲלֵיהֶם וְיַשְׁמִידֵם מֵעַל־פְּנֵי־הָאֲדָמָה וֵאלֹהֵיהֶם לֹא יַצִּילֵם מִיָּדֵנוּ:", + "וַאֲנַחְנוּ עַבְדֵי נְבוּכַדְנֶצַּר נְכַלֵּם כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד וְלֹא־יִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי שַׁעֲטַת הַסּוּסִים אֲשֶׁר נִשְׁלַח לָבוֹא עֲלֵיהֶם:", + "כָּל־הַרְרֵיהֶם נַשְׁכִּיר מִדָּם וְכָל־שַׁדְמוֹתֵיהֶם יִמְלְאוּ פִגְרֵי מֵתֵיהֶם כִּי לֹא יַעַמְדוּ לְפָנֵינוּ וְכָל־הָעָם כָּלֹה יִכְלֶה:", + "כִּי כֹה אָמַר נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ כָּל־הָאָרֶץ אַל־יִפֹּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי:", + "וְאַתָּה אַכְיוֹר שְׂכִיר עַמּוֹנִי יַעַן כִּי הִתְנַבֵּאתָ הַיּוֹם לְבָשְׁתֶּךָ לֹא תִּרְאֶה פָּנַי עַד יוֹם הִנָּקְמִי בְּגֹרְשֵׁי מִצְרָיִם:", + "וְהָיָה בְּשׁוּבִי מֵרְדוֹף אַחֲרֵיהֶם וְנָפַלְתָּ בְּתוֹךְ חַלְלֵיהֶם בְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב צְבָאִי:", + "וְעַתָּה אֲצַוֶּה אֶת־עֲבָדַי לַהֲבִיאֲךָ אֶל אַחַד הַמְּקוֹמוֹת עַל הֶהָרִים אֲשֶׁר נַעֲלֶה שָׁמָּה:", + "וְאִם תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ כִּי לֹא־יִפְּלוּ תַחַת יָדִי גַּם פָּנֶיךָ לֹא־יִפּוֹלוּן כִּי לֹא־תָמוּת כִּי אִם עִמָּהֶם:", + "כֹּה דִּבַּרְתִּי אַף־אָנִי וּדְבָרַי לֹא יָשׁוּבוּ רֵיקָם:", + "וַיְצַו הֹלוֹפֶרְנֵשׂ אֶת־עֲבָדָיו אֲשֶׁר אִתּוֹ בָּאֹהֶל לִתְפֹּס אֶת אַכְיוֹר וְלַהֲבִיאֵהוּ אֶל־בְּתוּל לָתֵת אוֹתוֹ בְּיַד בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל:", + "וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ וְיוֹלִיכוּהוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיַּעֲלוּהוּ מִן־הָעֲרָבָה אֶל אַחַד הֶהָרִים מְקוֹם בְּאֵרוֹת מַיִם מִתַּחַת לִבְתוּל:", + "וַיְהִי כִּרְאוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר אוֹתָם מֵרֹאשׁ הָהָר וַיֵּצְאוּ מִן־הָעִיר וּקְלָעִים בְּיָדָם וַיְקַלְעוּ בַּאֲבָנִים לְעָצְרָם מֵעֲלוֹת אֲלֵיהֶם:", + "וַיִרְאוּ אַנְשֵׁי הֹלוֹפֶרְנֵשׂ וַיֵּרְדוּ מִן־הָהָר וַיֶאֶסְרוּ אֶת־אַכְיוֹר בַּחֲבָלִים וַיַּשְׁלִיכֻהוּ לְרֶגֶל הָהָר וַיָּשׁוּבוּ לַאֲדוֹנֵיהֶם:", + "וַיֵּרְדוּ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֵלָיו מִן־הָהָר וַיִּפַתְּחוּ אֶת־מוֹסְרוֹתָיו וַיְבִאֻהוּ הָעִירָה וַיַעֲמִידוּהוּ לִפְנֵי רָאשֵׁי הָעִיר:", + "וְרָאשֵׁי בְּתוּל הָיוּ בָּעֵת הַהִיא עֻזִּיָּה בֶּן־מִיכָה לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן וְכַבְּרִי בֶּן־עָתְנִיאֵל וְכַרְמִי בֶּן־מַלְכִּיאֵל:", + "וַיִּקְרְאוּ לְכֹל זִקְנֵי הָעִיר וַיִּתְקַבְּצוּ כָּל־אַנְשֵׁי הָעִיר אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף וַיַּעֲמִידוּ אֶת־אַכְיוֹר בְּקֶרֶב כָּל־הָעָם:", + "וַיִּשְׁאָלֵהוּ עֻזִּיָּה לֵאמֹר מַה־זֹּאת וְעַל־מַה־זֹּאת:", + "וַיְסַפֵּר לָהֶם אַכְיוֹר כֹּל אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי הֹלוֹפֶרְנֵשׂ וְאַנְשֵׁי סוֹדוֹ וְאֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּצַוָּאר עָתָק נֶגֶד כָּל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל:", + "וַיְהִי כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר וַיִּפְּלוּ כָל־הָעָם עַל פְּנֵיהֶם וַיִתְפַּלְּלוּ אֶל יְיָ וַיֹּאמְרוּ:", + "אָנָּא יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת־גְּאוֹן הָעָם הַלָּזֶה וְרַחֵם עַל שִׁפְלַת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לְךָ הִתְקַדָּשׁוּ:", + "וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ עַל לֵב אַכְיוֹר וַיְהַלְלוּ אוֹתוֹ וְעֻזִּיָּה אָסַף אוֹתוֹ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לוֹ וּלְזִקְנֵי הָעָם:", + "וְכָל הַלַּיְלָה הַהוּא הִתְפַּלְּלוּ אֶל יְיָ לָתֵת לָהֶם יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים:" + ], + [ + "ויהי ממחרת ויצו הלופרנש את אנשי צבאו את כל החיל אשר בא לעזרתו ללכוד את מעלות ההרים ולעלות לקראת בתול למלחמה עם ישראל:", + "ויהיו פקודיהם מאה ושבעים אלף איש רגלי ופרשים שנים עשר אלף מלבד ערב עד אין מספר:", + "ויסעו כולם ויחנו בשפלה קרוב לבתול אצל בארות המים ורוחב מחניהם מדותן ועד בלמה והאורך מבתול עד בואך כימונה מול יזרעאל:", + "ויהי כראות בני ישראל את החיל הנורא הזה וייבהלו מאוד ויאמרו איש אל אחיו:", + "הנה העם הזה יכסה את עין כל הארץ וכל ההרים והגבעות והשפלות לא יוכלו מלט משאם:", + "ויחגרו איש איש את חרבו וישימו אש על המגדלים להאיר ויהיו כצופים כל הלילה ההוא:", + "ויהי ממחרת ויוצא הלופרנש את כל פרשיו לעיני אנשי בתול וילך לתור את מבואי העיר:", + "ויפגע בבארות המים ויקחם וישם עליהם משמר מאנשי מלחמתו וישב אל המחנה:", + "ויקרבו אליו גם נציבי אדום ומואב ויושבי חבל הים ויאמרו:", + "כי ישמע אדוני את דברי עבדיו והוסר כל מכשול מאנשי צבאו:", + "לא על חנית ורומח יבטחו בני ישראל במלחמה כי אם על ההרים הגבוהים אשר הם יושבים עליהם כי מי יעלה אליהם על ראשי הצורים ההם:", + "ועתה אדוני אל תערוך מערכה לקראתם ואיש לא ייפול ממנו כי כולם יעמדו תחתיהם ולא יצאו מן המחנה:", + "רק צו את אנשיך ללכוד את מימי בארותם אשר ייזלו להם מרגלי ההרים:", + "כי הבארות ההם ישקו את כל יושבי בתול והיה כי יכלאו מימיהם אז כל העם יגווע בצמא או יתנו את העיר בידנו:", + "ואנחנו נעלה ונירש את ההרים הקרובים לחנות על העיר לבל יצא איש ממנה וכל יושביה כלה יכלו ברעב עם נשיהם וטפם:", + "כי בטרם תקרב חרב אליהם יפלו בביתם וברחובות העיר ואתה אדוני תנקם בהם על מרים ועל ערפם הקשה:", + "וייטב הדבר בעיני כל עבדיו ויעשו כן:", + "ותצא מחנה מואב וחמשת אלפים מבני אשור ויפוצו על פני השפלה לשמור את עיינות המים ואת בארות בני ישראל:", + "ואנשי אדום ומואב עלו על ההרים ויחנו מנגד לדותן ומהם נפוצו נגבה ומזרחה מול רבלה על נהר מכמור קרוב לחושי:", + "ומחנה אשור שטו בערבה ויכסו את כל הארץ ולרוב אוהליהם ומקניהם אין מספר:", + "ותצר לבני ישראל מאוד מאוד ויקראו אל יי אלוהיהם כי האויבים הקיפו את כל העיר מסביב ואין מקום להימלט על נפשותם:", + "והמוני אשור לבדם חנו מסביב דרך שלשים וארבעה יום עם חיל רגלי רכב ופרשים אשר להם:", + "והמים היו הלוך וחסור ליושבי בתול כי אזלו מכל בור וכלי ולא נותרו להם לרוות צימאונם עוד יום אחד וימודו את המים במשורה:", + "והנשים והילדים שכבו עולפי צמא בחוצות ובפתחי השערים כי לא עצרו כוח לעמוד על רגליהם:", + "ויתקבצו כל העם מנער ועד זקן אל עוזיה ראש העיר ויקראו בקול גדול באזני הזקנים ויאמרו:", + "ישפוט יי בינינו וביניכם כי הבאתם עלינו את הצרה הזאת יען כי מיאנתם לדבר אל אנשי אשור לשלום:", + "ראו כי עתה אפסה כל עזרה ממנו ויי הסגירנו בידם למות ברעב ובמגפה לעיניהם:", + "הבה קראו להם עוד עתה ותנו את העיר ביד הלופרנש ואנשיו לבוז אותה:", + "כי טוב לנו היות להם לשלל ולעבדים ונחיה ממותנו בצמא:", + "ולמה נראה ברע אשר ימצא את נשינו וטפנו כי ימקו לעינינו:", + "העידונו בכם היום את השמים ואת הארץ ואת יי אלוהי אבותינו אשר ידו קשתה עלינו על עווננו ועוונות אבותינו כי לא כדת עשיתם לנו כיום הזה:", + "וישאו כל העם את קולם ויבכו בכי גדול ויצעקו אל יי:", + "ויקם עוזיה ויאמר הירגעו אחי ועמדו עוד חמשת ימים אולי יעשה יי חסד לנו ולא לנצח יעזבנו:", + "והיה כי יעברו חמשת ימים וכל עזרה נדחה ממנו ועשיתי כאשר דברתם ועתה לכו לשלום:", + "וישובו על החומות ועל המגדלים ואת נשיהם ואת טפם שלחו הביתה ותהי צרה גדולה בקרב העיר:" + ], + [ + "ואישה אלמנה הייתה בימים ההם בעיר בתול ושמה יהודית בת מררי בן עוץ בן יוסף בן עוזיאל בן חלקיהו בן חנניה בן גדעון בן רפאל בן אחיטוב בן עלי בן אהליהב בן נתנאל בן שמואל בן שאלתיאל:", + "ושם בעלה מנשה והוא היה ממשפחתה ומבית אביה וימת בימי קציר שעורים:", + "כי בהיותו בשדה עם הקוצרים הכהו השמש וייפול למשכב ויחל וימות בבתול ויקבר בשדה בין דותן ובין בלמה:", + "ותישאר יהודית לבדה ותשב בימי אלמנותה שלוש שנים וארבעה ירחים:", + "ותעש לה חדר קטן בעליית ביתה ותשב שם חגורת שק ותצם יום יום בבגדי אלמנותה מלבד שבתות יי ומלבד ראשי החודשים ומועדי בני ישראל:", + "והיא הייתה יפת תואר ויפת מראה ובעלה השאיר לה כסף וזהב ועבדים ושפחות וצאן ובקר ועבודה רבה:", + "ותלך בדרכי יי ולא מצא בה איש ערות דבר:", + "ויהי כשמע יהודית את דברי העם מתאוננים רע באזני עוזיה על דבר המים אשר חסרו להם:", + "ואת אשר נשבע להם עוזיה לאמור כי בעוד חמשת ימים תינתן העיר ביד אשור:", + "ותשלח את אמתה המושלת בכל אשר לה לקרוא לעוזיה ולזקני העיר לכברי ולכרמי ויבאו אליה:", + "ותאמר אליהם שמענו נא ראשי בתול לא כן הדבר אשר דברתם היום אל העם וכי נשבעתם לתת את העיר ביד האויב אם יי לא יעמד לנו בעוד חמשת ימים:", + "מי אתם כי תנסו את יי התחת אלוהים אתם לשפוט בינו ובין העם:", + "הן חקרי לב האדם לא תבינו והגיונותיו לא נגלו לכם ואיך תמצאו חקר בורא כל ואת אשר יעץ עלינו:", + "אל נא אחי תרעו ואל תקציפו את יי:", + "כי אם לא יושיענו בימים חמשה היבצר ממנו להצילנו ביום יבחר או לכלותנו לעיני צרינו:", + "לכן אל תתייעצו על צפוני שדי כי לא בן אדם הוא להיבהל או לבוא במשפט אתו:", + "הלא נדע כי אין בנו שבט או משפחה או עיר אשר לבבכם פונה היום מעם יי אלוהינו ללכת אחרי אלוהים אחרים מעשה ידי אדם כאשר עשו אבותינו בימי קדם ויפלו בחרב אויבנו ויהיו לבז ולמשיסה בגוים:", + "אנחנו ידענו כולנו כי אין אלוהים זולתו לכן לו לבדו נייחל כי בוז לא יבוז לנו ולזרענו:", + "כי אם נלכדנו לא ייזכר עוד יהודה ומקדשנו יהיה לבז ויי ידרוש טומאתו מידנו:", + "צרת אחינו ושבית ארצנו והריסת נחלתנו ביד אויבינו ישיב יי על ראשנו בארץ הגוים אשר נעבד:", + "כי לבוז ולחרפה נהיה לכל אשר ירדו בנו:", + "ולא לטוב לנו תחשב שפלותנו כי אם למשל ולשנינה:", + "לכן אחי נהי נא לנס מתנוסס בקרב אחינו כי רוחם נשען עלינו על בית יי ועל המקדש ועל המזבח:", + "ונתנה תודה לאלוהים בנסותו אותנו כאשר ניסה את אבותינו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב בפדן ארם בשומרו את צאן לבן אחי אמו:", + "כי כמו באש בחנם יי לדעת חקרי לבבכם וכן ינסה אותנו לא לכלות כי אם להוכיח את אשר יאהב:", + "ויען עוזיה ויאמר כנים דבריך ואין בהם נפתל ועיקש:", + "גם לא מיום או מיומיים נודעה חכמתך כי אם מיום הולדך נפלאת בשערים ולבבך שלם עם יי:", + "אך כל העם צחה צמא נקהלו עלי ויפצרו בי לעשות כאשר דברתי וגם נשבענו להם ואת שבועתנו לא נפר:", + "ועתה יען כי אישה יראת אלוהים את העתירי אל יי בעדנו ויתן לנו מטר למלאות את בורותינו מים ולא נגווע בצמא:", + "ותאמר יהודית שמעוני אחי הנה יזמתי לעשות דבר אשר לא יסוף זכרו לדור ודור:", + "עמדו הלילה פתח שער העיר ואני אצא עם העומדת לפני ויי אלוהים פקוד יפקוד אותנו בידי בעוד מועד אשר אמרתם למסור את העיר:", + "רק אל תחקרו לדעת את אשר עם לבבי כי לא אענה אתכם דבר עד אשר אם עשיתי את אשר יעצתי לעשות:", + "ויען עוזיה וזקני העיר ויאמרו לכי לשלום ויי אלוהים ילך לפניך לעשות נקמה באויבינו:", + "ויצאו מביתה ויפנו לאנשי המלחמה:" + ], + [ + "ויהי בעת הקריב את מנחת הערב בירושלים ותשם יהודית את שקה על בשרה ותזרוק אפר על ראשה ותיפול על פניה לפני יי ותתחנן ותאמר:", + "אל אלוהי אבי שמעון אתה נתת חרב בידו להנקם בבני נכר על אשר חיללו את אחותו הבתולה:", + "ועל כן המתה שריהם מתבוססים בדם על ערשם ופקדת עוון השרים על עבדיהם:", + "ראשיהם הורדת מכיסאם ונשיהם ובניהם נתת לשבי ולבזה ביד עבדיך אשר אהבת יען כי קראו לך לנקום את נקמת חרפתם:", + "שמע נא גם עתה את אמתך האלמנה:", + "הן קדם ואחור מידך המה ועת הזאת ועת העתיד לך נגלות כל מחשבותיך יכונו וכי תגזור אומר ויקום לך:", + "ועתה השקיפה נא וראה את המוני אשור המתפארים על רכבם ועל פרשיהם ובוטחים בכוח חיל הרגלים אשר להם:", + "הנשענים על חנית וחץ על קשת ועל קלע ולא יכירו כי אתה לבדך תשבית מלחמות ויי שמך:", + "שבור נא את גאון עוזם בכוחך הגדול ונפץ עצמותם בזעם אפך:", + "כי באו לחלל את מקדשך ולטמא את משכן כבודך ולנתץ את קרנות מזבחך:", + "ראה נא את גאוותם ושפוך חמתך על קדקודם הרהב בנפשי הרוח אשר לבשתני:", + "תן מרמה בלשוני לסכל עצת עבד אל אדוניו ועצת אדון אל עבדיו ונגדעו קרנותם ביד אישה:", + "הן לא ברוב המון תגבר ולא ביד כבירים תעוז:", + "כי אתה יי פודה ענווים ועוזר דלים זוקף כפופים וסומך נופלים:", + "ועתה יי אלוהי השמים ואלוהי הארץ יוצר הימים ומלך כל היצורים שמע לקול תחינתי:", + "תהי נא מילתי להם לפוקה למוקש ולנגוע על הרע אשר יזמו לעשת לעם בריתך ועל בית קודשך ועל הר ציון נחלת בניך:", + "הראה לעיני עמך ולעיני כל משפחות האדמה כי לך יי הכוח והגבורה וכי אין צור זולתי אלוהינו:" + ], + [ + "ויהי ככלותה להתחנן ותקם ותקרא לאמתה ותרד אל ביתה אשר ישבה שם בימי שבת ומועד ותסר את שקה ואת בדי אלמנותה מעליה:", + "ותרחץ את בשרה במים ותסך נפשה בשמן ותיטב את ראשה:", + "ותשם צניפה על ראשה ותלבש בגדי חמודות כאשר עשתה בימי מנשה בעלה:", + "ותשם נעלים ברגליה וצמידים וטבעות על ידיה ונזמים באוזניה ותעד כל עדיה למען מצוא חן בעיני כל רואיה:", + "ותיקח נאד יין וכד שמן ושק קמח ולחם ותאנים ותיתן לאמתה ותלכנה מול שער העיר:", + "ותמצא את עוזיה ואת הזקנים עומדים בשער:", + "ויהי בראותם את תואר פניה ואת בגדיה החמודות וישתוממו על יופייה ויאמרו לה:", + "ייתן יי אלוהי אבותינו את חינך בעיני רואיך ויצליח את דרכך לכבוד ישראל וירושלים וישתחוו ליי:", + "ותאמר פתחו לי את שער העיר לצאת ולעשות כאשר דברתי אליכם:", + "ויצוו את השומרים לפתוח את השער ויעשו כן:", + "ותצא יהודית עם אמתה ואנשי העיר הביטו אחריה עד רדתה מן ההר אל השפלה ולא יספו עוד לראותה:", + "ויהי בלכתה בשפלה ותפגע בנציבי אשור הראשונים וישאלוה ויאמרו לה למי את אי מזה באת ואנה תלכי:", + "ותען ותאמר עברית אנכי וברחתי כי ראה אנכי את כל העם נופל תחת ידיכם:", + "ואמרתי אלכה נא אל הלופרנש שר צבא אשור לדבר אליו דברי אמת:", + "והוריתי אותו את הדרך אשר ילך בה לרשת מהר את כל ארץ ההר ולא ייפול מכל מחנהו איש אחד:", + "ויהי בשמעם את הדברים האלה וישימו את עיניהם עליה וישתוממו על יופייה ויאמרו אליה:", + "הנה הצלת את נפשך כי מהרת לבא אל אדונינו ועתה בואי נא ונשלחה אנשים אתך להביאך לפניו:", + "והיה כי תעמדי לפניו אל תיראי ואמרי לו כאשר עם לבבך וייטב לך:", + "ויבחרו מאה איש לשלוח אתה ואת אמתה ויביאוה לפני אהל הלופרנש:", + "ויהי בהוודע הדבר ויתקבצו מכל המחנה ויקיפוה לראותה בטרם תבוא האהלה וישתאו כולם על יופייה ועל בני ישראל:", + "ויאמרו איש אל אחיו לא נכון הוא לבזות את העם הזה כי נשים יפות להם:", + "אך לא יותר מהם איש כי אם יישארו והזנו את כל הארץ:", + "ויבאו מאנשי הלופרנש וסריסיו ויוליכה פתח האהל:", + "והוא סרוח על ערשו במכסה ארגמן וזהב מעולפת על אבני יקר ויקום ויבוא לקראתה ולפידים ביד הסריסים להאיר:", + "והיה בעמדה לפניו ויתפלאו כולם על יפי מראה והיא נפלה על פניה ותשתחו:" + ], + [ + "ויצו הלופרנש להקים אתה ויאמר אליה התחזקי בתי ואל תיראי:", + "כי לא הריעותי לאיש אשר נשאו לבו לעבוד את נבוכדנצר אדון כל הארץ:", + "ולולא לבוז הייתי בעיני עמך היושב בהרים כי עתה לא הרימותי את חרבי עליהם ועתה את עוון מרדם ישאו:", + "ועתה הגידי לי על מה ברחת ומדוע באת אלינו הלא לטוב לך עשית זאת:", + "לכן אל תיראי כי לא תמותי לא הלילה ולא לעולם:", + "לא ירע לך איש והיית אך שמחה ככל עבדי המלך:", + "ותען יהודית ותאמר הסכת ושמע את דברי שפחתך כי לא אכזב וכי תעשה כאשר איעצך יצליח אלוהים דרכך ולא תחטא:", + "כי חי המלך נבוכדנצר בחכמתו אשר בחר בך לעשות משפטים בעמי הארץ אם לא בידך גם הבהמות והחיות ועופות השמים יסורו למשמעתו ולמשמעת כל ביתו:", + "ידענו כי איש אתה אשר רוח בו וחכמתך נודעת בכל הארץ כי לך עצה ותושייה וגם כח וגבורה במלחמה:", + "גם שמענו את אשר הגיד לך אכיור כי אספוהו אותו אנשי בתול ויספר להם את כל אשר דבר לך:", + "לכן אדוני השר אל תשליך דבריו אחריך כי נכונים המה:", + "לא יאנה לעמנו כל רע וכל כלי יוצר עליהם לא יצלח אם לא חטאו לאלוהיהם:", + "ועתה פן יתום לריק כוחך דע כי המוות בעקבם וחבלי חטאתם יתמכו:", + "כי יכעיסו את יי אלוהיהם ומעשים אשר לא יעשו יהגו בלבבם:", + "הן אפסה להם כל צדה ומים אין להם לשתות ועתה הם חושבים לשלח יד בכל בהמה ולאכול כל דבר אשר לא יאכל:", + "גם שלחו מלאכים לזקני ירושלים ויבקשו מהם לתת למו יד לאכול את ראשית פרי האדמה ומעשרות תירוש ויצהר אשר קודש הם לכוהנים בירושלים המשרתים את פני יי:", + "ואשר צוו עליהם לבל תיגע בו יד וגם יושבי ירושלים עשו כן:", + "והיה כי יחטאו ויעברו את מצות יי ונתנו בידך לכלותם כלה ונחרצה בעצם היום ההוא:", + "ואני שפחתך כי ידעתי זאת נמלטתי ויי שלחני לעשות אתך דבר אשר תהום כל הארץ עליו:", + "אמנם אף כי באתי אליך עתה את האלוהים אני יראה ואת חוקותיו אשמור יומם ולילה:", + "ואני אבקש ממך לתת לצאת כל לילה ולילה מן המחנה אל הערבה להשתחות ליי:", + "והיה כי יגלה לי עת פשעם ובאתי והגדתי לך ויצאת עם כל המחנה ולא יתייצב איש לפניך:", + "ואנחך דרך ארץ יהודה עד בואך ירושלימה ואת כיסאך אקים בקרב העיר:", + "ולכדת את כל העם כצאן אשר אין להם רועה ולא יחרץ לך כלב לשונו:", + "אלה הדברים אשר נודעו לי ואני באתי להגיד לך:", + "וייטבו דבריה בעיני הלופרנש ובעיני עבדיו ויתמהו על שכל מליה ויאמרו:", + "אכן אין כמוה אישה מקצה הארץ ועד קצה גם בחכמה וגם ביופי:", + "ויאמר הלופרנש מאת יי הייתה זאת כי שלחך לפני העם לתת כוח בידי לאבד ולהשחית את אויבי אדוני:", + "הנה יפת תואר ואשת שכל את וכי תעשי כאשר דברת והיה יי לי לאלוהים:", + "ואת תשבי בית המלך ושמך יהולל בכל הארץ:" + ], + [ + "ויצו להביאה בחדר משמרת כלי כספו לשבת שם ולתת לה לאכול ולשתות מעל שלחנו:", + "ותאמר יהודית אל נא אדוני כי אם אוכל מלחמך וחטאתי לאלוהים הנה הבאתי את לחמי אתי:", + "ויאמר הלופרנש ואם כילית לאכול את אשר בידך מאין תיקחי כי אין איש מעמך אתנו במחנה:", + "ותען יהודית ותאמר חי נפשך אדוני אם לא יבצע יי את מעשהו בטרם כיליתי לאכול את אשר בידי:", + "ויביאו אנשי הולופרנש אותה החדרה ותשכב ותישן עד חצי הלילה:", + "ותקם ותשלח אל הולופרנש לצוות את אנשיו לתיתה לצאת עם אמתה מחוץ למחנה להשתחות ליי:", + "ויצו את עבדיו לאמור אל תעצרו אותה לצאת ותשב שלושת ימים במחנה:", + "ותצא כל לילה ולילה אל הערבה אשר לפני בתול ותרחץ ותתפלל אל יי להצליח דרכה ולפדות את עמה ואחרי כן שבה האהלה ותצום עד הערב:", + "ויהי ביום הרביעי ויעש הולופרנש משתה לאנשי ביתו ואת פקידי הצבא לא קרא ויאמר אל בגוא סריסו לאמור:", + "לך נא אל האישה העבריה אשר אתך ופתה אותה לבא אל המשתה אשר עשיתי:", + "כי חרפה היא לנו לשבת עם אישה יפה מבלי דעת איש אותה הלא נהיה לשחוק בעיניה:", + "ויצא בגוא מאת פני הולופרנש ויבוא אליה ויאמר:", + "היפה בנשים אל נא תמנעי מבוא אל אדוני לאכול ולשתות עמו ולהיטיב את לבבך:", + "כי לכבדך הוא מבקש כאחת השרות אשר בבית נבוכדנצר:", + "ותען יהודית ותאמר מי אנכי להמרות את פי אדוני את הטוב עיניו אעשה והיה לי לכבוד ולתפארת עד יום מותי:", + "ותקם ותלבש את בגדיה החמודות ותשם כל עדיה עליה ותלך:", + "ואמתה הלכה לפניה לפרוש את הכרים אשר נתן לה בגוא לשבת עליהם:", + "ויהי בשבתה ותבער בו אש התאווה ונפשו שוקקה כי חשק בה מיום בואה אל המחנה ויאמר אליה שתי נא בתי והיטיבי לבך:", + "ותאמר יהודית אשתה כדברך כי מיום היוולדי לא ניכבדתי כזאת ותאכל ותשת את אשר הכינה לה אמתה:", + "וישמח הלופרנש לקראתה והוא שותה שכור כאשר לא שתה כל ימיו:" + ], + [ + "ויהי באישון לילה ויפנו עבדיו איש איש לאוהלו ולחדר משכבו:", + "כי עייפים היו מרוב המשתה ובגוא סגר את הדלת מאחריו ויצא:", + "ותישאר יהודית לבדה באוהל עם הלופרנש והוא שכור מיין וייפול על מיטתו ויירדם:", + "ותאמר אל אמתה שבי לך פה מחוץ לאוהל עד בואי אליך לצאת ולהתפלל כאשר הסכנתי לעשות:", + "וגם לבגוא אמרה כי תצא גם הלילה:", + "ויהי כי יצאו כולם ולא נשאר איש באוהל למקטון ועד גדול ותיגש אל המיטה אשר הוא שכב עליה ותתפלל בלבה ותאמר:", + "אל אלוהים אשר בידך הכוח והגבורה הבט נא וראה את מעשה ידי שפחתך להרים קרן ירושלים:", + "הנה קרבה עת פדות עם נחלתך כי תושיעני ימינך לתת נקמה בגוים אשר קמו עלינו:", + "ותיגש אל העמוד אשר בראש המיטה ותיקח את חרב הלופרנש מעליו:", + "ותשלח את ידה ותיקחהו בציצית ראשו ותאמר יי אלוהים חזקני נא ואמצני אך הפעם:", + "ותך בחוזקה פעמים על צווארו ותכרות את ראשו ותגל נבלתו מעל המיטה ותיקח היריעה מעל העמוד ותצא:", + "ותיתן את ראש הלופרנש לאמתה ותצווה לתתו אל השק:", + "ותצאן שתיהן מן המחנה כדרכן לצאת להתפלל ותעבורנה את הערבה ותעלינה ההרה ותבאנה לפני שערי בתול:", + "ותקרא יהודית מרחוק אל שומרי השער לאמור:", + "פתחו לי את השער כי יי אלוהינו אתנו להראות לישראל את ידו ולצריו את זרועו כאשר החל לעשת ביום הזה:", + "ויהי כשמוע אנשי העיר את קולה וינהרו אל פתח השער ויקראו לזקני העיר:", + "וקטן וגדול התאספו לראותה כי כפלא הייתה בעיניהם ויפתחו את השער ויאספוה העירה:", + "וידליקו אש להאיר וכל העם הקיפו אותה מסביב:", + "ותישא יהודית את קולה ותאמר:", + "הודו ליי והללו לשמו כי לא הסיר חסדו מעל בית ישראל ומחץ פאת צרינו בידי הלילה:", + "ותיקח את ראש הלופרנש מן השק ותראהו את העם ותאמר:", + "הנה זה ראש הלופרנש שר צבא אשור וזאת היריעה אשר שכב אחריה והוא שכור וביד אישה הרגו אלוהים:", + "חי יי אשר הצליח דרכי כי רק במראי הטיתי את לבבו וידו לא נגעה בי לרעה:", + "ויחרד כל העם על המראה ויקדו וישתחוו ליי:", + "ויאמרו ברוך יי אשר מגן צרנו בידנו כיום הזה:", + "ועוזיה אמר אל יהודית ברוכה את בתי ליי אל עליון וברוך טעמך מכל בנות הארץ:", + "ברוך יי אלוהים עושה שמים וארץ אשר ידו הייתה אתך לכרות ראש שונאנו:", + "לא ישכח חסדך לנצח מלבב כל המהללים חסדי יי:", + "ויי יזכור אותך לטובה כי בנפשך פדית את עמו מיד מבקשי נפשם ולבבך תמים עם יי:", + "ויאמר כל העם אמן ואמן:" + ], + [ + "ותאמר יהודית אל זקני העיר שמעוני אחי קחו את הראש הזה והוקיעו אותו על ראש החומה:", + "והיה באור הבוקר והשמש יצא על הארץ ויצאתם כולכם חגורים מן העיר ושרי החיל בראשכם כמו לרדת מן ההר אל מחנה אשור אך ירד אל תרדו:", + "והיה כי יראו אנשי אשור יחגרו את חרבם וירוצו אל המחנה להעיר את שריהם משנתם:", + "וכי יבאו שרי הצבא אל אוהל הלופרנש וימצאהו מת ימוג לבם בקרבם וינוסו לפניכם:", + "אז תרדפו אחריהם עם כל יושבי אפיקי הארץ והכיתם אותם לפי חרב:", + "אך בטרם תעשו זאת קראו לי לאכיור העמוני למען יראה בעיניו את מחרף ישראל אשר שלחו לשחתנו:", + "ויהי כי הביאו אותו מבית עוזיה וירא את ראש הלופרנש ביד איש מן הניצבים וייפול על פניו ויתעלף:", + "ויהי כי הקימוהו ורוחו שב אליו וייפול שנית לרגלי יהודית ויאמר:", + "ברוכה את בכל אוהלי יהודה ובכל הגוים אשר ישמעון את שמעך:", + "ועתה ספרי נא לי את אשר עשית בימי שבתך עימהם:", + "ותספר לו יהודית את כל הנעשה מיום צאתה עד עתה בדברה אליו:", + "וישמע העם וישאו את קולם וירונו בקרב כל העיר:", + "וירא אכיור את אשר עשה יי לישראל ויאמן ביי וימול את בשר ערלתו ויבא בקהל ישראל הוא וזרעו אחריו עד היום הזה:", + "ויהי באשמורת הבוקר ויוקיעו את ראש הלופרנש על החומה ויחגרו איש את חרבו ויצאו מן העיר אל מורד ההר:", + "ויראו אנשי אשור ויגידו לפקידים והפקידים קראו לכל ראשי הצבא וילכו אל אוהל הלופרנש:", + "ויאמרו לבן משק ביתו מהר והער את אדונינו כי העברים האלה ערבו את לבם לרדת לקראתנו ועתה נכלם כאיש אחד:", + "ויגש בגוא אל דלת האהל וידפוק כי אמר בלבו הנה יהודית עמו בחדר:", + "וירא כי אין קול ואין קשב ויפתח הדלת ויבא החדרה:", + "ויהי כי סר לראות וימצאהו מת על קרקע האהל וראשו כרות ויזעק זעקה גדולה ומרה ויקרע את בגדיו:", + "ויבא בחדר יהודית לראות ואיננה וירץ אל העם החוצה ויקרא:", + "הנה העבדים האלה התל התלו בנו ואישה עברית אחת נתנה את כל בית נבוכדנצר לשמצה:", + "הנה הלופרנש נופל מת ארצה וראשו אין:", + "וישמעו שרי אשור ויקרעו את בגדיהם ולבם חרד:", + "ויהי קול המולה גדולה בכל המחנה ויעל עד לב השמים:" + ], + [ + "וגם האנשים אשר היו באוהליהם שמעו את הדבר ותפעם רוחם וימת לבם בקרבם:", + "וירוצו נבוכים הנה והנה בהר ובשפלה ולא ידעו איש את אחיו והחונים על ההרים מסביב לבתול נסו לנפשם כי אנשי ישראל בעורפם:", + "ועוזיה שלח מלאכים לכל ערי ישראל הקרובים להודיעם את כל אשר נעשה ולצוות עליהם לרדוף אחרי אויביהם ולכלותם:", + "ויהי כשומעם ויקומו כולם ויפלו עליהם וירדפום עד חובה:", + "וגם יושבי ירושלים וגלעד והגליל וכל יושבי הה,ר בשמעם את הדבר נקהלו ויכו בהם מכה רבה וידלקו אחריהם עד גבולי דמשק:", + "והנותרים בבתול יצאו וישוסו את מחנה אשור וימצאו שלל רב מאד:", + "ויהי כי שבו בני ישראל מן המלחמה ויקחו את יתר הפליטה ואת המלקוח אשר בכל הערים והחוות בהר ובשפלה ויאספו שלל עד אין מספר:", + "ויבא יהויקים הכהן הגדול וזקני בני ישראל מירושלים לראות את כל הטוב אשר עשה יי לישראל ולשחר את פני יהודית ולברכה:", + "ויהי בבואם אליה ויהללו ויברכו אותה פה אחד ויאמרו אליה:", + "צבית תפארת ירושלים את גברת ישראל וצפירת תפארה לכל עמנו:", + "כי גדולות פעלת בידך לטובת עמך ישראל ורוח אלוהים צלחה עליך:", + "ברוכה את ליי לדור ודור ויאמר כל העם אמן:", + "והעם מקבצים עוד את השלל ויהיו שלושים יום מאספים אותו:", + "ויתנו ליהודית את אוהל הלופרנש ואת כל כלי כספו ואת מטתו ואת כל כלי ביתו ותשם בעגלות ועל הפרדים:", + "וכל נשי בני ישראל אשר באו לראותה יצאו לקראתה בשירים ובמחולות להללה ולברכה:", + "ותיקח יהודית ענפי זיתים ותחלקם לנשים אשר אתה ותעשינו מהם עטרות לראשה ולראש רעותה:", + "ותלך במחול לפני הנשים וכל אנשי ישראל חגורי חרב ועטורי ענפים הלכו אחריהן הולכים וחוגגים בשירים ובזמירות:" + ], + [ + "ותשר יהודית את השירה הזאת לעד בבני ישראל וכל העם ענו אחריה:", + "פצחו רנה לאלוה ותנו תוף זמרו לו בנבל וכינור הודו ליי קראו בשמו:", + "יי אדנינו משבית קרבות בקרב עריו הכין תחנות ומכפימו הציל שפחת עמו:", + "מהרי צפון ירד אשור המוני חייליו עד אין מספר גיבוריו הובישו נחלי מים פרשיו כיסו הר ובקעה:", + "אמר צורר אצית ארצם מבחר בחוריהם תאכל חרבי עולל ויונק אנפץ ארצה עלמות ובתולות אקח מלקוח:", + "לא יעץ ככה קנאת שדי ביד אישה רעץ קמיו:", + "לא נפל אדיר ביד כביר לא פגעו איש רום קומה בת מררי הרגתהו ביפי מראה נפל שדוד:", + "שמלת אבל פשטה להקים אומללי ישראל:", + "סכה פניה תמרוקים שערה העטתה בשבכה ותלבש בוץ לעוקבו:", + "עיניו עוורה בנעליה ותלהט ביופייה לבבו ובשלח קצצה ראשו:", + "פרס חרד על רוחה ומדי רגז על כוחה וחלושי עמי הריעו תרועה:", + "נערים ועלמות כליותם דקרו וחרבם הפילה חללים בנוסם בחרב עם שדי נפלו כולמו:", + "אשירה ליי כי גאה גאה נאדר בכוח ונאדר בגבורה:", + "לו יכרע כל ברך הוא צווה ויעמד שלח רוחו ויהי מי נגדו יקום יתייצב:", + "הרים ונהרים מפניו ירעשון צורים וכפים כדונג ימסון וליודעיו ימשוך חסד ורחמים:", + "לא בעולות מחים וחלב מראים אך ביראת יי ירצה איש:", + "אוי לך גוי נבל כי תעשוק את עמי גמולך ישלם כי יבקע יום נקם:", + "בשרך ינגע בחרחור וכליותיך תאכל רימה ונצח עיניך ידמעון:", + "ויהי בבואם ירושלימה וישתחוו ליי ויתקדשו ויקריבו עולות וזבחים כאשר נדרו:", + "ויהודית לקחה כל כלי הלופרנש אשר נתנו לה ואת יריעת מיטתו ותחרימם ליי:", + "וישמחו כל העם לפני יי בירושלים שלושה חודשים ויהודית עימהם:", + "ואחרי כן פנה כל העם איש איש לביתו ויהודית שבה אל בתול ויגדל שמה בכל הארץ:", + "ורבים היו המבקשים אותה לאישה ותמאן ולא הייתה עוד לאיש אחרי מות מנשה בעלה:", + "ותשב בביתה עד עת זקנתה ויהיו שני חייה חמש שנים ומאת שנה:", + "ואת אמתה שלחה לחופשי ותמות בבתול ותקבר בקבר מנשה בעלה:", + "ויבכו אותה כל בית ישראל שבעת ימים ותעזוב כל אשר לה לגואליה ולגואלי אישה:", + "וחרב לא עברה עוד בארץ כל ימי חייה וגם שנים רבות אחרי מותה:" + ] + ], + "versions": [ + [ + "Ketuvim Achronim, Seckel Isaac Frankel. Warsaw, 1885", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001964863/NLI" + ], + [ + "תרגום מיוונית יצחק זעקיל פרענקיל, ווארשא 1885, אתר דעת ", + "http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/yehudit-2.htm#1" + ] + ], + "heTitle": "ספר יהודית", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git "a/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Judith/Hebrew/\327\252\327\250\327\222\327\225\327\235 \327\236\327\231\327\225\327\225\327\240\327\231\327\252 \327\231\327\246\327\227\327\247 \327\226\327\242\327\247\327\231\327\234 \327\244\327\250\327\242\327\240\327\247\327\231\327\234, \327\225\327\225\327\220\327\250\327\251\327\220 1885, \327\220\327\252\327\250 \327\223\327\242\327\252 .json" "b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Judith/Hebrew/\327\252\327\250\327\222\327\225\327\235 \327\236\327\231\327\225\327\225\327\240\327\231\327\252 \327\231\327\246\327\227\327\247 \327\226\327\242\327\247\327\231\327\234 \327\244\327\250\327\242\327\240\327\247\327\231\327\234, \327\225\327\225\327\220\327\250\327\251\327\220 1885, \327\220\327\252\327\250 \327\223\327\242\327\252 .json" new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..a40b5d0ba0b92944f69de44391ae64b3f4af41a8 --- /dev/null +++ "b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Judith/Hebrew/\327\252\327\250\327\222\327\225\327\235 \327\236\327\231\327\225\327\225\327\240\327\231\327\252 \327\231\327\246\327\227\327\247 \327\226\327\242\327\247\327\231\327\234 \327\244\327\250\327\242\327\240\327\247\327\231\327\234, \327\225\327\225\327\220\327\250\327\251\327\220 1885, \327\220\327\252\327\250 \327\223\327\242\327\252 .json" @@ -0,0 +1,57 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Book of Judith", + "versionSource": "http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/yehudit-2.htm#1", + "versionTitle": "תרגום מיוונית יצחק זעקיל פרענקיל, ווארשא 1885, אתר דעת ", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": false, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "ספר יהודית", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [], + [ + "ויהי בשנת שמונה עשרה למלכו, בעשרים ושנים יום לחודש הראשון, ויערימו סוד בבית המלך לעשות נקמה בכל הגוים ההם כאשר דיבר. ", + "ויקרא המלך לכל שריו ועבדיו, ויגד להם את עצתו, ויספר להם את רשעת כל הגוים האלה. ", + "ויהי באומרם כולם להשמיד ולאבד את כל הגויים אשר לא שמעו בקול המלך, ויקרא לראש שרי צבאיו ולמשנהו להלופרנש, ויאמר אליו.", + "כה אמר נבוכדנצר הגדול מלך כל הארץ. ", + "מהר ובחר לך חיל רגלי גיבורי כוח שנים עשר ריבוא, ופרשים שנים עשר אלף. ", + "וצא למלחמה על כל הארצות אשר מים למלכותי, ואשר לא שמעו לקולי. ", + "ואמרת אליהם: ארצכם ומימיכם לי הם.", + "הנה יצאתי באפי ובחמתי לקראתכם, וכיסיתי את עין ארצכם בהמון צבאותיי, ולהם אתננה לשלל.", + "הבקעות והנחלים ימלאו חלליכם, והנהרות יעכרו מפגרי מתיכם, וניפצתי את השבויים עד כנפות הארץ. ", + "אתה תלך לפני ופרצת על כל גבולי ארצותם. והיה כי ייכנעו ועמדו תחת ידיך עד יום פוקדי עליהם. ", + "וכי יתייצבו לפניך, והחרמת אותם לפי חרב, עינך לא תחוס עליהם, וכל הארץ תהי לבז. ", + "ועתה בי נשבעתי ובמלכותי, אם לא בידי אעשה כאשר דברתי.", + "לכן מהר ועשה כאשר צוותיך, אל תפל דבר ממצוותי, ואחֵר לא תאחֵר. ", + "ויצא הלופרנש מאת פני המלך, וישמע את כל שרי החיל וכל פקידי ארץ ארם, ויפקוד את אנשי צבאו, כולם גיבורי חיל כאשר צווה המלך.", + "ויהיו פקודיהם למספרם שנים עשר ריבוא איש רגלי, ופרשים נושאי קשת שנים עשר אלף. ", + "ויערוך אותם כמשפט, ויעברו לפניו, וגמלים וחמורים עימהם עד אין מספר נושאים את כליהם, וגם צאן ובקר מקנה רב מאד. ", + "וגם בר ואוכל להחיות כל ההמון הזה, וכסף וזהב רב מאוצר המלך. ", + "ויסע עם כל החיל הזה וסוס ורכב ופרשים לפני המשנה, ויכסו את עין הארץ, וילכו ימה.", + "וגם ערב נסע אתם כארבה וכחול על פני האדמה אשר לא יספר מרוב. ", + "וייסע מנינוה דרך שלשת ימים, עד ערבות בקתילש. ויחן תחת ההר משמאל לקיליקיא.", + "ומשם נסע עם כל מחנהו ורכבו ופרשיו על ההרים. ", + "ויהפוך את פוט ולוד ויַשחת כל בני תרשיש ואת בני ישמעאל היושבים בקצה המדבר מנגב לחילון. ", + "ויעבר את נהר פרת, וילך פדנה ארם, ויהרוס כל עיר מבצר מנחל ארנון ועד הים. ", + "ויכבוש את כל גבולי קיליקיא, וכל המתייצבים לפניו הכה לפי חרב. ויבוא עד הרי יפת אשר מנגב לארץ ערב. ", + "ויסובב כל יושבי מדין, ויצת אש באוהליהם, וישחת את מגרשיהם. ", + "ויהי בעת הקציר וירד לדמשק, ויבער את קָמַת העיר, ויחרם כל צאן ובקר.", + "את העיר שללו ויבוזו ואת שדותיה השחיתו, וכל איש בחור הכו לפי חרב. ", + " ותיפול אימתו על כל יושבי חבל הים, ועל יושבי צור וצידון ועקן וימנה. ", + " וגם יושבי אשדוד ואשקלון יראו וחרדו מפניו. " + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/English/Community Polish Translation .json b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/English/Community Polish Translation .json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..92e20cfa60b18bf1ac9835b6050430ac5aba39ee --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/English/Community Polish Translation .json @@ -0,0 +1,34 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Book of Tobit", + "versionSource": "sefaria", + "versionTitle": "Community Polish Translation ", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "מעשה טוביה", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [ + "1. Jest to książka Tobi BEN Tobiel BEN Kananal (Ben Ariel) Ben Gabiel BEN Asael BEN nantiel z Matta Naftali (który został wygnany z Samarii wraz z wygnańcem, który został wygnany w czasach Ozeasza Ben Elli), który został wygnany w czasach Shalmanasara, króla Asyrii i był mieszkańcem miasto Naftali, które znajduje się w Galilei na granicy z morzem.:", + "2.Mój Bóg przychylnie wspominał mnie (za to, że) szedłem przed tobą przez wszystkie dni mojego życia drogą niewinności i wielu prawych i dobrych łask, które okazałem mojemu bratu i Mojemu ludowi w diasporze w Niniwie, W Ziemi Asyrii.", + "3.Kiedy byłem chłopcem W Ziemi Izraela, wszyscy pracownicy Naftali popełnili jego zbrodnię w domu Dawida i zakończyli cnoty Jerozolimy, miasta, które Yayoi wybrał ze wszystkich plemion Izraela, i był ołtarz Yaya, który był święty dla wszystkich plemion Izraela. Izrael, a świątynia została w nim zbudowana, aby trzy razy (w roku) podnosić wzniesienia i Salomona, a wszyscy bracia Naftali składali ofiary i wznosili się do Złotych kręgów, które Jeroboam Ben nevet, król Izraela, uczynił w Beit El i Bedan. I poszedłem do Jerozolimy w czasie, jak napisano w Torze Izraela w \"pierworodnym\",\" pierworodnym \"i\" pierworodnym \" dla kapłanów, synów Aarona (i zboża, i Jerozolimy) i oleju (figi i granat) i ze wszystkich owoców ziemi dla synów Lewiego, którzy służą oblicze Boga. Tak, w Jerozolimie, i drugą dziesięcinę, i trzecią dziesięcinę sierocie i wdowie (i co roku chodziłem z nimi wszystkimi do Jerozolimy), jak nakazała mi Deborah, Matka mojego ojca. Bo Jestem osierocony (przez mojego ojca i) przez moją matkę.", + "4.A kiedy dorastałem, wziąłem kobietę z mojej rodziny i nazywała się Hannah i urodziła mi syna, i nazwałem go Tuvia, a kiedy zostałem wygnany z ziemi Naftali, siedziałem w Niniwie, wielkim mieście, a wszyscy moi bracia i krewni jedli chleb narodów, a ja nie zostałem odkupiony na ich drodze ze strachu przed Hurra, i pamiętałem Hurra całym sercem i całą duszą, a Bóg dał mi łaskę w oczach Shalmanasara, króla Asyrii, i co miał aż do dnia jego śmierci i powierzyłem mu siebie. Z ręki Gabiela, mojego brata, który również jest w tym kraju, w stanie Ragash, dziesięć Kopalni Srebra.", + "5.I stało się tak, gdy zmarł król asyryjski Shalmanasar, a Sennacherib zapanował pod nim, a moje drogi również zostały zamknięte z powodu wojen, które toczyły się w kraju, i nie mogłem udać się do kraju tu, aby odebrać moje pieniądze (a potem) zrobiłem wiele prawych czynów dla biednych, sierot i wdów mojego ludu, a kiedy zobaczyłem ciała mojego ludu wyrzucone za mur Niniwy, nie uspokoiłem się, dopóki nie zostali pochowani.", + "6.I stało się, gdy Sennacheryb, król asyryjski, wrócił z Judy do Niniwy z hańbą, bo Bóg Izraela został pokonany w ziemi Judzkiej, za hańbę, którą wyrządził i wyrzekł się Boga Izraela, i został zabity przez tak wielu z nich, i szukałem aby poznać prawdę o tym, jaki ten dekret spotkał plemiona Izraela, bo naprawdę wiedziałem, że Pan jest Bogiem wiary i nie ma żadnego ciężaru, i odkryłem, że plemiona Izraela Nie, których asyryjski Król Sennacheryb został zniszczony przez ogień, a ich ludzi zabił mieczem, a ich czyny zostały zmiażdżone, a ich serca złamane.", + "7. Zamiast opłakiwać i narzekać przed Bogiem na to, że ich bracia są cięci i że się na nich pieni, jedliby i pili oraz radowali się naczyniami pieśni, skrzypcami i złoczyńcami, i nie umarliby z powodu zmiażdżenia Judasza w czasach współczesnych i naszych przodków.. jak napisano o Judaszu: \"ci, którzy piją z dysz do wina i z tłustymi głowami, powinni ich namaścić, a nie zginą z ręki Józefa\". I sprowadził na nich króla Babilońskiego, aż wypędził ich w jego imieniu i wypędził Judasza ze swojej ziemi.", + "8. A kiedy widziałem, jak upadli Izraelici są zrzucani ze ściany, kradłem ich ciała i grzebałem ich wiele razy, a ja mówiłem: o Boże Izraela, jesteś sprawiedliwy za wszystko, co nas dopadło, ponieważ czyniłeś prawdę i potępiliśmy nas.", + "9.A kiedy Sennacheryb, król Asyrii, poprosił zmarłych o poległych ludzi i ich nie znalazł, mieszkańcy Nanwe poszli i powiedzieli królowi, mówiąc: \"twój sługa, który powierzył mu to wszystko, wysyła swoich ludzi w całej Niniwie, aby błagali o poległych ludzi z jego ludzie, a on zakopuje ich w tajemnicy i nie boi się ciebi", + "10. I było tak, że kiedy Sennacherow to usłyszał, a jego nos bardzo się na mnie wściekł, i kazał pojmać mnie i Hannę, moją żonę i Tuwię, mojego Syna, i poprosił, żebym zabił mnie swoim gniewem, a kiedy się o tym dowiedziałem, uciekłem przed jego twarzą, a on nakazał wyrzec się wszystkiego, co miałem, i ukrywałem się przed nim, aż wdowy po Izraelu i ich sieroty wołały na mnie całym sercem, i podniósł go do nieba, i sprzedał go Izraelowi z drugiej ręki. Jego synowie zabili go mieczem, ponieważ zapytał swoich doradców i starszych, czego Bóg zazdrościł w Izraelu i Jerozolimie, a Anioł zniszczył armię faraona i wszystkich pierworodnych synów Egiptu i młodych, którzy zawsze dawali im zbawienie przez nich, a jego mędrcy i doradcy powiedzieli mu, że Abraham, ojciec Izraela, poszedł zabić swojego syna. Dlatego był zazdrosny o swoich synów i zemścił się na Twoich sługach.", + "11.Wtedy król powiedział: \"zabiję dla nich moich dwóch synów, być może ucieszę ich, aby mi pomogli, a to dotknęło Adarmelecha i Scherzera, jego synów, a oni go zasadzili i zabili (kiedy wszedł, aby modlić się przed Dagonem, jego błąd). \"Powiedziano:\" a Adarmelech i Scherzer, synowie jego, uderzyli go mieczem i uciekli z ziemi Ararat, i było tak, że Sennacheryb, król Asyrii, umarł, a Asrahdun, syn jego, królował przy nim\". A Akikar BEN Kananal, mój brat, nakazał wszystko, co miał i rządził całą ziemią Asyrii, a Akikar Ali mówił królowi dobre rzeczy, dopóki nie odpowiedział mi w Niniwie, ponieważ Akikar był moim kochankiem i moim krewnym, a oni zwrócili mi Hannę, moją żonę, i Tuwię, mojego syna, ponieważ król Asyrii kazał im zabrać jego gniew, który na mnie wyładował.:" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/English/Community Translation .json b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/English/Community Translation .json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..dbcc894bd0c167681dd58bdf932bc61f5c71d9e9 --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/English/Community Translation .json @@ -0,0 +1,22 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Book of Tobit", + "versionSource": "sefaria", + "versionTitle": "Community Translation ", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "מעשה טוביה", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..f0527921b9702e6cc67f8700cb4fb657b317a4fe --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,22 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Book of Tobit", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "מעשה טוביה", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/English/The Book of Tobit, English translation by A. Neubauer, 1878.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/English/The Book of Tobit, English translation by A. Neubauer, 1878.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..fe891708be04ae1a0696300ad6bc64e79cd70720 --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/English/The Book of Tobit, English translation by A. Neubauer, 1878.json @@ -0,0 +1,128 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Book of Tobit", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL01&doc_number=001972652", + "versionTitle": "The Book of Tobit, English translation by A. Neubauer, 1878", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionNotes": "", + "shortVersionTitle": "A. Neubauer, 1878", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "מעשה טוביה", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [ + "This is the book of Tobi, the son of Tobiel, the son of Hananel, the son of Ariel, the son of Gabael, the son of Asael, the son of Nenathiel, of the tribe of Naphthali, who was led captive from Samaria with the captivity which was taken away in the days of Hoshea, the son of Elah, who was led captive in the days of Shalmaneser, king of Assyria. And he was of the inhabitants of a city of Naphthali, which is in Galilee, on the western boundary.", + "And Tobi said, Remember me, my God, for good, for as much as I have walked before thee all the days of my life in an upright way, and for the many alms deeds and great kindnesses which I have done to my brethren and my nation in the captivity at Nineveh in the land of Assyria.", + "And it came to pass when I was but young in the land of Israel, that all the tribe of Naphthali rebelled against the house of David, and refused to go to Jerusalem, the city which the Lord chose out of all the tribes of Israel, wherein was the altar of the Lord that was sanctified for all the tribes of Israel, and the temple of the Lord was built in the midst thereof for offering up the burnt-offerings and the thank-offerings to the Lord three times a year. And all the brethren of the tribe of Naphthali offered sacrifices and burnt-offerings to the golden calves, which Jeroboam, the son of Nebat, king of Israel, had made in Bethel and Dan. But I went to Jerusalem at the feasts, according as it is written in the law of the Lord for Israel, with the first fruits and the tithes and the firstlings for the priests, the sons of Aaron ; and corn and new wine and oil and figs and pomegranates and of every fruit of the land for the sons of Levi that ministered before the Lord in Jerusalem ; and the second tithe and the third tithe for the stranger, the orphan, and the widow ; and I went every year with all these things to Jerusalem, according to the commandment of the Lord, and as Deborah, my father’s mother, commanded me, for I was left an orphan by my father and my mother. ", + "And when I grew up, I took a wife of my family, whose name was Hannah, and she bare me a son, and I called his name Tobiyyah. Now when I was carried captive from the land of Naphthali, I dwelt in Nineveh the great city, and all my brethren and kinsmen did eat the bread of the Gentiles, but I defiled myself not with their dainties, because I feared the Lord, and remembered the Lord with all my heart and with all my soul. So God gave me grace and favour in the eyes of Shalmaneser, king of Assyria, and he appointed me over all that he had unto the day of his death. And I committed to the hand of my brother Gabael, who was in the land of Media, at the city Eages, ten talents of silver.", + "And it came to pass, when Shalmaneser, king of Assyria, died, that Sennacherib his son reigned in his stead, and the highways of Media were closed because of the wars which were in the land, and I could not go to the land of Media to receive my money. And after this I gave many alms to the poor of my nation, who were orphans and widows, and when I saw the slain of my nation cast forth outside the wall of Nineveh, I kept not quiet, and rested not until I had buried them.", + "Now it came to pass, when Sennacherib, king of Assyria, returned from Judah to Nineveh with confusion of face, because that the Lord God of Israel had smitten him in the land of Judah for the reproach wherewith he reproached and blasphemed the God of Israel, that therefore he was wroth with all the congregations of Israel throughout his kingdom, and he killed exceeding many of them. And I sought to know the truth of the matter, why this calamity came upon the tribe of Israel, for I know of a truth that the Holy One (blessed is he) is a God of truth and without iniquity, and I found that the tribes of Israel did not lay to heart the destruction of their brethren, which Sennacherib, king of Assyria, had brought on them ; their strongholds he set on fire, and their young men he slew with the sword, and their women with child he ripped up.", + "For instead of mourning and afflicting themselves before the Lord concerning the persecution of their brethren, and because that he was wroth with them, they were eating and drinking and making merry, delighting themselves with instruments of song and harps and psalteries, and were not grieved for the destruction of Judah for our wickedness and the wickedness of our fathers, as it is written concerning Judah, ‘ That drink wine in bowls, and anoint themselves with the chief ointments ; but they are not grieved for the affliction of Joseph.’ Even for this was wrath from the Lord upon Judah and Jerusalem, and he brought against them the king of Babylon, until he cast them out from his presence, and he carried Judah away from his land. ", + "And when I saw the slain of Israel cast forth outside the wall, I many times stole their corpses and buried them, and I said, 0 Lord God of Israel, thou art righteous in all that hath come upon us, for thou hast dealt truly, and we have done wickedly.", + "And when Sennacherib, king of Assyria, sought the slain of my nation, the corpses of the men who were killed, and found them not, then went the men of Nineveh and told the king, saying, Thy servant Tobi, whom thou hast appointed over all that thou hast, he sendeth his men over all the streets of Nineveh to seek the slain of his nation, and he burieth them privily, and feareth thee not.", + "And it came to pass when Sennacherib heard this, that his anger was greatly kindled against me, and he commanded them to seize me, and Hannah my wife, and Tobiyyah my son, and he sought to slay me in his wrath, and when this matter was known to me I fled from his presence ; and he commanded them to spoil all that I had, and I hid from his presence, until that the widows and orphans of Israel cried out for me in the bitterness of their soul with fasting and weeping, and his judgment reached unto heaven, and was lifted up even to the skies, and the God of Israel delivered him into the hand of his two sons, and they slew him with the sword. For he asked his counsellors and his elders why the Holy One (blessed is he) had been jealous for Israel and Jerusalem, and the angel of the Lord destroyed the host of Pharaoh and all the firstborn of Egypt, and the young men by whose hand the Lord always gave them salvation. And his wise men and his counsellors said to him, Abraham, the father of Israel, led forth his son to slay him, peradventure he might thereby obtain the favour of the Lord his God; therefore hath he been jealous for his children, and hath executed vengeance upon thy servants.", + "Then the king said, I will slay my two sons for the Lord’s sake, peradventure I may obtain by them God’s favour, and he will help me. And the saying came to Adrammelech and Sharezer his sons, and they laid in wait for him, and killed him with the sword, at the hour when he went in to pray before his idol Dagon, as it is said, ‘And Adrammelech and Sharezer his sons smote him with the sword, and they escaped into the land of Ararat.’ And it came to pass when Sennacherib, king of Assyria, was dead, that Esarhaddon his son reigned in his stead. And Esarhaddon appointed Akikar, the son of my brother Hananel, over all that he had, and he ruled over all the land of Assyria. And Akikar spake kind words for me to the king, so that he brought me back to Nineveh, for Akikar was my friend and kinsman. And they restored me my wife Hannah and my son Tobiyyah, for the king of Assyria had commanded them to be seized in his rage against me." + ], + [ + "Now the same year at the feast of weeks I prepared in my house a great feast, and I sat at my table to eat. Then I said to my son Tobiyyah, Go and bring one of our poor brethren to eat with us, and I and all who sit with me will not eat until thou comest.", + "So my son Tobiyyah went to seek of the poor, and he returned in bitterness of soul, and said to me, My father, one of our brethren hath been slain, and cast out in the street of the city.", + "And when I heard it I was troubled and in sore distress, and I left my table, and went, and lifted him up from the street, and took him in my keeping until the going down of the sun, that I might be able to bury him. Then I returned to my house, and ate my bread with tears and lamentation, and I remembered the word which the prophet Amos uttered in Bethel, saying, ‘And I will turn your feasts into mourning,’ etc. And I wept very sore.", + "And it came to pass when the sun went down, that I went and buried him that was slain. But my kinsmen and my family mocked me, saying, This man feareth not for his soul, and he hurieth the slain!", + "And on that night after I had buried him who was dead I washed, but was not able to purify myself in an unclean land, as it would have been meet in the land of Israel, according as the prophet Jeremiah said of us, ‘ Thou shalt not be made clean any more.’ Then I went and laid down by the wall, and my face was uncovered, and I knew not that there were birds above me on the wall. And their dung fell upon mine eyes, and there came a whiteness in mine eyes. And I went in the morning to the physicians to heal me, but they could not, and I was blind four years. And all my brethren and kindred were grieved at my blindness, and Akikar my kinsman did nourish me.", + "Now at that time my wife Hannah did work for women, and weaved curtains for others, and received her wages. And there was a day when they gave her a kid for her wages. And I heard the voice of the kid crying out. Then I said to her, Whence cometh this kid Beware lest it be stolen.", + "And she said to me, It is not so, but it hath been given to me for my wages. But I did not believe her, and exclaimed against her, saying, Go and restore it to its owner. And we quarrelled together concerning the matter of the kid.", + "And Hannah answered and said to me, Where are thy kindnesses and thine alms, which profit thee not in the day of thy trouble? but thy reproach is known to all the world." + ], + [ + "And I was grieved, and fainted, and was sick at my affliction, and prayed before the Lord, and said, Righteous art thou, O Lord, and thy judgment is upright, for all thy works are might, and all thy ways are kindness and truth, and thou art the judge of the earth, and thou art righteous in all that cometh upon me, for thou hast dealt truly, and I have done wickedly. Now therefore, O Lord, father of mercy, Lord of forgiveness, remember me, I pray, and visit me after thy mercy and kindness, and reward me not according to my sin and wickedness, and according to the wickedness of my fathers, who kept not thy commandments, but cast thy law behind their back, so that thou hast given us to be a reproach, a proverb, and a by-word among all the nations, and that the nations should mock us, amongst whom thou hast cast us out, as it is this day; and except the Lord of hosts had left unto us a very small remnant, we should have been as Sodom, and we should have been like unto Gomorrah. Now therefore, O Lord, thy judgments are many and true, reward me not after my wickedness and the wickedness of my fathers, for we have sinned before thee, and have not walked in thy ways. Now therefore deal with me according as it is good and right in thine eyes, and take my soul from me, for it is better for me to die than live, and I shall no more hear my reproach. ", + "And on that same day it happened to Sarah, the daughter of Reuel, who lived at Agbatanis, a city in the land of Media, that her father’s maidservants were reproaching her and mocking her, saying to her, It is not meet to call thee Sarah, but Zarah [trouble]. For she had been given to wife to seven husbands, and not one of them had approached her, but Asmodeus, the king of the demons, had killed them before they approached her after the way of all the earth. And the maid said to her, Why dost thou kill thine husbands, and beat us because of this evil matter It would be good for thy parents that thou shouldest die for them, and that they see not of thee either son or daughter for ever.", + "And it came to pass when Sarah heard this reproach, that she was grieved sore. And she wept, and went up to her father’s upper chamber, and cried before the Lord with a bitter voice, and said, O Lord God, thou hast given me to my parents, who are old and 'well stricken in age, and thou hast sent against my husbands that married me the king of the demons, for thou art the God of all the spirits and all the demons, and the maker of all creatures, and in thy hand are all the kinds of evil spirits which are in the world. Now therefore, O Lord, is it good in thine eyes that I should bring down the old age of my father and my mother in sorrow to the grave ? for if the sentence of judgment hath gone forth from before thee against me in this matter, destroy me utterly, I pray, and let me see no longer my exceeding trouble and my great reproach. Thou knowest, O Lord, that I am pure from all pollution with man, and that I have not polluted my name nor the name of my parents in the land of my captivity. And I am the only child of my father and my mother, neither hath he son to possess bis inheritance, nor hath he a kinsman who may possess me. And behold seven husbands are dead for my sake, and what profit have I in being any longer in the world ? But if it be not good in thine eyes to kill me, look and answer me, and have mercy on me, that I may hear my reproach no more. ", + "At that time the prayer of them both was heard before the throne of glory, the prayer of Tobi concerning his blindness, and the prayer of Sarah concerning the humiliation of her parents. And the Lord sent the angel Raphael, the prince who is appointed over healing, to heal them twain, to heal Tobi, the father of Tobiyyah, of the disease in his eyes, and to give Sarah, the daughter of Reuel, to Tobiyyah, the son of Tobi, to wife, and to take away from her Asmodeus, the king of the demons. " + ], + [ + "And when Tobi had finished his prayer he returned to his house. And Sarah, the daughter of Reuel, came down from her father’s upper chamber, when she had made an end of praying to the Lord.", + "At that time Tobi remembered the money which he had committed to the hand of Gabael in the city Rages in the land of Media. And he said in his heart, Behold I ask every day to die ; now therefore I will call my son Tobiyyah, and will signify him of the matter of the money before I die.", + "So Tobi called his son, and said to him, When I am dead, bury me with honour, and honour thy mother, and forsake her not all the days of her life, and oppose not her desire. And make not her life bitter, for remember, my son, what troubles passed over her when thou wast in her womb; and when she is dead, bury her by me with honour in one grave. And remember thy Creator all thy days, and sin not before him, and transgress not his commandments. And withhold not thy hand from giving alms of all which the Lord giveth thee, and keep not company with violent men. Hide not thine eyes from the poor of Israel, so shall the Lord not hide his eyes from thee in the time of thy trouble. And if thou art not able to make riches, cease not to give alms of that which is found in thine hand, so shalt thou acquire for thyself riches and treasures of silver and gold by almsgiving, for the treasures of the wicked shall not profit, and alms doth deliver from death ; and every one who occupieth himself in alms shall behold the face of God, as it is written, ‘ I will behold thy face by almsgiving,’ and in heaven they pay special regard to him.", + "And thou, my son, withdraw thyself from all uncleanness and from all whoredom, and take thee a wife of thy family, and not of any stranger, which is not of the seed of thy fathers, for we are of the sons of the prophets. And remember, my son, Abraham, Isaac, and Jacob, who took wives of their own family, and would not make marriages with the strangers, and they were blessed with sons and daughters.", + "And thou, my son, give thine heart to all thy work, and that which thou hatest to be done to thee, do not thou to others. And let not the wages of him that is hired abide with thee all night on the day when thou dost agree with him, and thy work God will repay thee. And withdraw thyself from drunkenness, and there shall no evil happen unto thee. And give of thy bread to the hungry, and with thy garments cover the naked, and of all which remaineth over give alms, and let it not he hard in thine eyes. ", + "Spend freely thy bread and wine on the burial of the righteous, and hearken and attend to every one who giveth thee good counsel. And at all times ask of the Lord, and he shall direct thy paths and thy counsel, for there is no counsel in the power of man, but in the hands of the Holy One (blessed is he) alone, for he doeth whatsoever pleaseth him, one he bringeth low, and another he lifteth up. And keep my words, and all that I have commanded thee, and let them not depart from thine eyes. And be strong and of good courage, for the Lord will be with thee a help and profit, if thou seek him with all thy heart and all thy soul. ", + "And now, my son, I will signify to thee the matter of the money which I have in the hand of Gabael my brother and kinsman, ten talents of silver in the city Rages in the land of Media, for I know not the day of my death. And thou, my son, if thou fear the Lord and keep thyself from all sin, he will give thee great riches." + ], + [ + "Then Tobiyyah answered his father and said, All that thou hast commanded me, my father, I will do.", + "Now therefore, my father, give me counsel how I can receive the money from the hand of Gabael, for he will not know me, and I shall not know him; and what sign shall I give him so that he may give me the money and I know not either the ways by which they go to Media.", + "Then Tobi answered and said to Tobiyyah, This is the sign that thou shalt give him. He gave me his bag, and took from my hand mine, when I put the money in his hand this day twenty years ago.", + "Now therefore go and seek thee a man who may be trusty to go with thee, and we will give him his wages ; and go, my son, while I yet live, and receive the money, and may the Lord God of Israel keep thee in all thy journey, and grant thee favour, kindness, and mercy in the man’s eyes, and in the eyes of all that see thee, and may he send thee away in honour and peace, and bring thee back to us in peace before I die.", + "So Tobiyyah went forth to seek a man to go with him to Media, and he found Raphael, an angel of the Lord, standing over against him, but Tobiyyah knew not that he was an angel of the Lord of hosts.", + "Then the angel said to Tobiyyah, From whence art thou, young man 1 And Tobiyyah answered and said, I am of the children of Israel. Then Tobiyyah said, My lord, knowest thou how to go with me to Media. And the angel said, Yea, I know all the ways, and in Media I have been a guest in the house of our brother Gabael, who dwelleth at Rages, a city of Media, and it is a two days’ journey from Agbatanis to Rages, and Rages is built on a mountain, but Agbatanis is built on the plain. Then Tobiyyah said to him, Stay of thy kindness a moment, and I will go and declare the matter to my father, for I desire greatly that thou shouldest go with me, and I will give thee the wages of the journey. And he said to him, Go in haste, for behold I wait until thou comest back to me, and tarry not.", + "Then Tobiyyah came and told his father, saying, I have found a good man of our brethren to go with me. And Tobi said, Call him to me, that I may know of what place he is, and whether he be trusty to go with thee. So Tobiyyah went forth and called him.", + "And the angel came to Tobi, and said to him, Peace be unto thee, thou man of God. But Tobi said, If it is peace to me, why then hath all this befallen me, for I see not with mine eyes, but I sit blind in darkness? Then the angel said, He who hath deprived thee of light, the same shall heal thee, for thou art a righteous man. And Tobi answered and said, Let the Lord say so. Then Tobi said to him, My brother, my son Tobiyyah seeketh to go to Media, canst thou go to Media canst thou go with him, and I will give thy wages. And the angel said, Yea, I can, for I know all the ways, and have traversed all the boundaries, and know the mountains. Then Tobi said, Of what place art thou, and of what tribe art thou, and of what city art thou. And the angel said, Dost thou still enquire, when thou hast a hired man to go with thy son according to thy wish. Then Tobi said, My brother, I wish to know thy name, and of what family thou art. And the angel said, I am Azaryah, the son of Hananel, of the family of the great Shelomith, of thy brethren. ", + "Then Tobi said, Life and peace to thee ! Mow therefore, my brother, be not provoked with me for that I enquire to know the matter of the ancestors of thy family, for, behold, my brother, thou art of a good and honourable family, and also thou knowest Hananel and Nathan, the two sons of the great Shelomith, and it was they who went with me to Jerusalem, when we dwelt in the land of Israel, and worshipped with me there, and these did not stray after the strange gods of the land, like our brethren. Now therefore, my brother, go in peace with my son, and come ye back in peace with the help of God, and I will give thy wages, a drachm every day, and thy food as for my son, and, if the Holy One (blessed is he) bring you back in peace, I will yet add to thy wages. And the angel said, Fear not, for I will go with thy son, and we shall go in peace, and we shall return in peace.", + " Then Tobi called his son, and said to him, Prepare thee what thou needest for the journey, and go with thy brother, and may God Almighty lead you in peace, and bring you back in peace, and send his angel with you, and prosper your journey.", + "And Tobiyyah kissed his father and his mother, and they said to him, Go in peace. And they set out to go. ", + "Then his mother began to weep, and said to her husband, How didst thou not fear to send away the young man, for he is the son of our old age, who goeth out and eometh in before us And without that money our God will keep us alive. And Tobi said to her, Fear not, my sister, for he will go in peace and will come back to us in peace, and thine eyes shall see him. And the Lord our God will send his angel with him, and will prosper his journey, and he will return in peace. But she wept yet more." + ], + [ + "So the young man went on his way, and the angel Raphael with him. And he came in the evening to the river Tigris, and they passed the night there. And Tobiyyah went down to the river to wash his feet.", + "And a fish came suddenly out of the river, and devoured the young man’s bread. And he cried out. Then the angel said to him, Lay hold of the fish, and do not let it go. So the youth laid hold of the fish. Then the angel said to the young man, Open the fish in the middle, and take the heart and the gall, and put them by thee, for they are good for healing. And the young man did so. And he cooked the fish, and ate, and the remainder he left.", + "And they went on till they came to Media. Then Tobiyyah said to the angel, My brother Azaryah, what healing wilt thou perform with the heart and gall of the fish. And he said to him, The heart is good to smoke thereof before a' man in whom is an evil spirit or the spirit of demons, and it will flee from him. And the gall is good for anointing therewith the eyes in which is whiteness, and they will be healed.", + "And they came to Agbatauis, and the angel said to Tobiyyah, My brother, we shall pass the night in the house of Reuel, for he is an old man, and hath an only daughter, fair of form, whose name is Sarah, and I will speak to him that he may give her to thee to wife. And she is of good understanding, and her father loveth her. Now therefore hear me, and speak for her, and when we shall return from Rages, we will celebrate the marriage. For I know that the man will not oppose thy desire, and that he will not give her to a stranger, but thou shalt marry her, according to the law of Moses, and we shall lead her to thy father. ", + "Then Tobiyyah said to the angel, I have heard, my brother, that she hath already been given to seven husbands, who died before they came in unto her, and I have heard that Asmodeus, the king of the demons, killed them. Now therefore I am greatly afraid lest Asmodeus kill me, and I bring the old age of my parents in sorrow to the grave, for they have no other son, neither daughter, to bury them when they die.", + "Then the angel said to him, Fear the Lord, and remember him, and remember the commandments of thy father which he commanded thee, that thou shouldest take a wife of the family of thy father. Now therefore hear me, and be not afraid of the demon. For I know that thou shalt take her this night to wife. And when thou shalt enter the chamber with her, take the heart of the fish, and smoke thereof under her garments, and the demon shall smell it, and flee, and return to her no more. And when thou shalt desire to approach her, rise ye from the bed, and pray, and supplicate the Lord that he would command his kindness and healing upon you, and heal her. And then thou shalt approach her, and shalt beget of her sons ; and fear not, for for thee was she meet before the world was created, and by thine hand the Lord shall save her from the hand of the demon." + ], + [ + "And it came to pass when Tobiyyah heard all these sayings, that his soul was knit to the soul of Sarah. And they came to Agbatanis to the house of Reuel, and found him by the door of his house, and they saluted him. And he saluted them again.", + "And he said to them, Go into the house in peace. And they went into the house. Then Reuel said to Ednah his wife, How like is this youth to Tobi my brother ! And Ednah asked them, My brethren, whence are ye. And they answered her, Of the captivity, which is in Nineveh, of the tribe of Naphthali. Then she said to them, Know ye our brother Tobi? And they said, Ye know him. Then she said to them, Is he well And they said, He is well. Then Tobiyyah said, Your brother Tobi, of whom ye speak, is my father. ", + "And Reuel ran to meet him, and embraced him, and kissed him, and wept with him. And Reuel said, Blessed art thou, my son, of the Lord, for thou art the son of a righteous and upright man. And Reuel and Ednah his wife and Sarah his daughter wept yet more with him. And he killed a ram, and they prepared a feast with a glad heart, and they ate and drank.", + "Then Tobiyyah said to the angel, Speak with Reuel concerning the matter of Sarah his daughter, that he give her to me to wife. And it came to pass when Reuel heard this matter, he said to Tobiyyah, I know, my son, that it is better that I give her to thee than that I give her to another husband, hut I will tell thee the truth. My son, know that I have already given her to seven husbands, who all died before they came in unto her. But now eat and drink, and leave the matter alone.", + "But Tobiyyah said, I will neither eat nor drink before thou hast given her to me to wife. Then Reuel said, Take her, for she is thy sister, and thou art her brother. Behold, I give her to thee to wife, according to the law of Moses and Israel, and may the Lord God of heaven make you dwell this night in peace, and command upon you his kindness and his peace.", + "Then Reuel took Sarah his daughter, and gave her to Tobiyyah to wife, and he blessed them, and bade Ednah his wife bring him a tablet, and he wrote thereon the deed of marriage, and he sealed it before witnesses. And they ate and drank and were merry.", + "And Reuel said to Ednah his wife, Prepare the chamber, and put them therein. And Ednah embraced Sarah her daughter, and wept with her, and said to her. My daughter, may the Lord God of Israel shew thee kindness this night, and grant thee mercy, and have pity on thee because of the sorrow which hath passed over thee unto this day." + ], + [ + "And it came to pass when they had finished preparing the chamber and the bed, that Tobiyyah and Sarah arose and went to the chamber. And Tobiyyah remembered the words of Raphael, and took the heart of the fish, and put it upon the pan, and smoked under Sarah’s garments. And Asmodeus received the smell, and went out thereat, and fled to the end of the land of Egypt, and the angel Raphael bound him there. And he went out of the chamber and they shut the door on them twain. ", + "Then Tobiyyah rose from the bed, and said to Sarah his wife, My sister, arise, and let us present our supplication before God, that he would deal with us after the abundance of his mercy and kindness. And Tobiyyah entreated the face of the Lord, and Tobiyyah said, 0 Lord God of Israel, thou art Lord alone in heaven and on earth. And thou didst create Adam, and gavest him Eve his wife for a helper like unto him. Now therefore, O Lord, it is manifest and known to thee that I take not this my sister for lust, but in uprightness of heart, according to the law of Moses and Israel. And thou, O Lord, have mercy upon us, and have compassion on us, and join us together in peace, and give us sons who may be a blessing, occupying themselves in thy law. And Sarah answered and said, Amen. ", + "And he went in unto her that night. Now Reuel arose in the night and bade his servants dig a grave by night, saying, If the youth is dead, we will bury him in the night, so that no man know it, and there will be no reproach to us. And Reuel called Ednah his wife, and said to her, Send one of the maids to the chamber, that she may see whether he be alive ; for if not, we will bury him before the light of morning, and no man shall know it.", + "So Ednah sent the maid to the chamber, and she looked, and behold they were both of them asleep together in peace and joy. And she came forth and told them, and said to them, He liveth. Then they blessed the Lord the great God; and Reuel said, Blessed art thou, O Lord God of our fathers, who hast shewn us this great kindness, for it is thou, O Lord, who smitest and healest, and killest and makest alive, who hast wrought this wonder with these twain, and thou livest and art established for ever and ever. Then Reuel said to his servants, Cover the grave before the morning, so that no man know it. And he bade them prepare a great feast with joy, for God had made them glad with the abundance of his mercy and kindness. ", + "And Reuel ran to the flocks, and brought calves and rams, and bade them prepare them. And he said to Tobiyyah, Thou shalt not depart from my house before fourteen days, but gladden my forsaken daughter. And thou shalt take half of all that I have, and shalt go to thy father with joy, and when I and my wife he dead, thou shalt take the whole." + ], + [ + "Then Tobiyyah called Raphael, and said to him, My brother Azaryah, take with thee hence four servants and two camels, and come, go to Rages, to Gabael my uncle, and give him his bag, and he will give thee the money; and invite him to come to my wedding, for I cannot go thither, because of the oath which Reuel hath sworn to me, that I shall not depart from his house before fourteen days. But my father and my mother count the days, and if one day exceed the time, I shall grieve my parents’ soul.", + "So Raphael arose, and took two camels and four servants, and went to Rages to the house of Gabael, and gave him his bag, and told him that Tobiyyah, the son of Tobi, was married to Sarah, the daughter of Reuel, and Raphael invited him to come to Tobiyyah’s wedding. Then Gabael laded the camels with the money, and came to the wedding. And he found Tobiyyah sitting at the table, and embraced him, aud kissed him, and wept with him from exceeding joy, and blessed him, saying, Blessed is the Lord God of Israel, who hath joined thee in joy to the woman, and may he in his mercy give thee sons by her, who occupy themselves in the law of the Lord. " + ], + [ + "Now Tobi and his wife were counting the days and the nights, and sorrowing that they had sent him away, and weeping and afflicting themselves for him. And Tobi comforted Hannah his wife, saying, Be silent, for he will return in peace and in joy. But she refused to be comforted, and went out every day on the roads to see whether her son would come, and she tasted nothing but tears for days and nights. And it came to pass when the fourteen days of the wedding were expired, Tobiyyah said to Reuel, Let me go, for my father and my mother are counting the days, and they look no more to see me. But Reuel said, Tarry with me yet awhile, and I will send to declare to thy father all that thou hast done. And Tobiyyah said, Detain me not, let me go, that I may go to my father.", + "Then Reuel gave Tobiyyah Sarah his daughter, and half his riches, and servants, and maidservants, and sheep, and cattle, and asses, and camels, and garments of fine linen and purple, and vessels of silver and gold, and he sent them away, and blessed them, saying, May God, the Lord God of our fathers, bless you, and let me see of you sons who occupy themselves in the law of the Lord. And he kissed them, and embraced them, and said to Sarah his daughter, Honour greatly thy father and thy mother-in-law, and go in peace, and may we hear while we live good report of thee with joy and gladness. And he kissed them, and embraced them, and let them go. And he said to Tobiyyah, My son, may the Lord God of heaven lead thee in peace, and let me see of thee and of Sarah my daughter children good in the sight of the Lord before I die. Behold now, Sarah my daughter is in thine hand, entreat her not evil all thy days ; go ye in peace. So he blessed and kissed them, and sent them away. " + ], + [ + "And Tobiyyah went away rejoicing and glad in heart. And he blessed the Lord, who had made him glad, and who had shewn him many wonders and great kindness. Then he went on, and came to the city Akris, which is over against Nineveh. And Raphael said, My. brother Tobiyyah, thou knowest how thou didst leave thy father and thy mother. Now therefore I and thou will go first, and: thy wife shall go behind us with the servants and our men. So they went on both of them. And Raphael said to Tobiyyah, Take with thee of the gall of the fish. And he took it.", + "And behold his mother was sitting on the highway to see whether her son would come. And she saw him afar off and knew him, and said to Tobi her husband, Behold, my son Tobiyyah cometh, and the man that went with him. Then Raphael said to Tobiyyah, I know that thy father is blind, but with this gall shall his eyes be opened, and he shall he healed.", + "And Hannah his mother ran to meet him, and she fell upon his neck, and said, Now will I die, now that I have seen thy face. And she wept on his neck yet more.", + "And Tobi arose, and went to meet his son, and he stumbled as he went, for he did not see. And Tobiyyah ran to his father, and put the gall on his eyes, and his eyes were cleared, and the whiteness fell from his eyes, and he was healed. And he saw his son, and fell on his neck, and said, Blessed is the Lord God of Israel, who openeth the eyes of the blind, for he hath opened mine eyes. Blessed is he, and blessed is his name for ever and ever, who hath shewn this great kindness to me, for he smiteth and healeth, and killeth and maketh alive ; and blessed, yea, blessed is he who hath prospered thy journey, and who hath brought thee back to us in peace and quietness. ", + "Then Tobi went forth, and Hannah his wife, to meet Sarah, the daughter of Reuel, their daughter-in-law. And they rejoiced with her with great joy, and it seemed an exceeding marvellous thing in the eyes of all that saw and heard that Tobi’s eyes were healed. And Tobi blessed Sarah his daughter-in-law, saying, Blessed art thou, my daughter, of the Lord, and blessed is the Lord, who hath brought thee to us with joy. And they and all the Jews who were in Nineveh rejoiced with great joy at this great kindness which the Lord had shewn to Tobi and his son. And they gave Tobiyyah many precious gifts." + ], + [ + "Then Tobi said to Tobiyyah his son, My son, let us give the man who went with thee his wages, and we will further add thereto. And Tobiyyah said, My father, let us give him the half of the silver which I have brought thence. For he led me in peace, and hath brought me back in peace, and hath healed my wife, and hath obtained the money from the hand of Gabael, and hath healed thine eyes. What now ought we to give him for all this?", + "So Tobiyyah called Raphael, and said to him, My brother Azaryah, come and take thy wages, half of the money which thou hast brought thence, for it is thy wages, and go in peace.", + "Then Raphael said to Tobi and to Tobiyyah his son, Sing to the Lord a new song, and bless him, and sing praise to his name for all the goodness which he hath done unto you. And continue before him in prayer and supplication and alms all the days of your lives, for it is better in the sight of the Lord to give alms always than to heap up treasures of silver and gold. For alms doth deliver from death. And I will not hide from you any of the truth. Know that at the time when thou and Sarah thy daughter-in-law did pray and make supplication before the Holy One (blessed is he), on account of the tribulation of your soul, I offered your prayer before the throne of glory ; and at the time when thou wast burying the dead I was with thee ; and at the feast of weeks, when thou didst leave thy table, and go to bury the dead man, I was with thee. And God hath tried thee by the blindness of thine eyes, for the Lord trieth the righteous. And at the time of thy tribulation theLord sent me to heal thee and Sarah thy daughter-in-law. Now I am the angel Raphael, one of the princes who minister before the throne of glory. And it came to pass when they heard all these sayings, they were sore afraid, and they fell on their faces. ", + "And Raphael said to them, Peace be unto you ; fear not ; bless the Lord for these great and wonderful things which he hath done unto you. Now as to myself, all the time I was with you ye saw me eat and drink, for so it appeared to your eyes, yet I did neither eat nor drink. Now therefore write you all these things in a book, and it shall be for a witness between you and your God all the days of your lives, and this thing shall be for a sign and a witness amongst all generations. And bless the Lord, and praise the remembrance of his holiness. And now let me go, and I will go to the God who sent me to you. So they sent him away, and blessed the Lord for all this. And the angel of the Lord went up to heaven, and appeared no more to Tobi and his son Tobiyyah." + ], + [ + "At that time Tobiyyah wrote down all these things with joy. And Tobi said, Blessed is the Lord the great God, who doeth marvellous things to his people and his servants. He smiteth and healeth, and killeth and maketh alive, and bringeth down to hell and lifteth up. Who hath dispersed us among the Gentiles; we are hound to publish all these marvellous works among the nations. And ye, O children of Israel, be strong, and let your heart be of good courage, and let not your hands be weak, for your work shall be rewarded, and he will wait that he may be gracious unto you, and will be exalted that he may have mercy upon you. For the Lord is a God of judgment; blessed are all they that wait for him. And ye, my children, continue in alms, prayer, and supplication before the lord of all the world, for alms and prayer drive back the decree, for it is said, ‘ And alms do deliver from death.’", + "And blessed is the Lord, who hath shewn to me and my father and my forefathers, and every one who hath trusted in him, wonders, and marvels, and great and terrible things. O lord of the world, shew us in our days salvation and redemption by the coming of the Redeemer and the building of Ariel before the eyes of all Israel, as it is said, ‘In his days Judah shall be saved and Israel shall dwell safely;’ and it is written, ‘And the ransomed of the Lord shall return;’ and again, ‘The Lord doth build up Jerusalem, be gathereth together the outcasts of Israel.’", + "Blessed is the Lord for ever, Amen and Amen." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/English/merged.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..55ee270903f6b1f27a3d5a20d8983945bf5c085b --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/English/merged.json @@ -0,0 +1,125 @@ +{ + "title": "Book of Tobit", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Book_of_Tobit", + "text": [ + [ + "This is the book of Tobi, the son of Tobiel, the son of Hananel, the son of Ariel, the son of Gabael, the son of Asael, the son of Nenathiel, of the tribe of Naphthali, who was led captive from Samaria with the captivity which was taken away in the days of Hoshea, the son of Elah, who was led captive in the days of Shalmaneser, king of Assyria. And he was of the inhabitants of a city of Naphthali, which is in Galilee, on the western boundary.", + "And Tobi said, Remember me, my God, for good, for as much as I have walked before thee all the days of my life in an upright way, and for the many alms deeds and great kindnesses which I have done to my brethren and my nation in the captivity at Nineveh in the land of Assyria.", + "And it came to pass when I was but young in the land of Israel, that all the tribe of Naphthali rebelled against the house of David, and refused to go to Jerusalem, the city which the Lord chose out of all the tribes of Israel, wherein was the altar of the Lord that was sanctified for all the tribes of Israel, and the temple of the Lord was built in the midst thereof for offering up the burnt-offerings and the thank-offerings to the Lord three times a year. And all the brethren of the tribe of Naphthali offered sacrifices and burnt-offerings to the golden calves, which Jeroboam, the son of Nebat, king of Israel, had made in Bethel and Dan. But I went to Jerusalem at the feasts, according as it is written in the law of the Lord for Israel, with the first fruits and the tithes and the firstlings for the priests, the sons of Aaron ; and corn and new wine and oil and figs and pomegranates and of every fruit of the land for the sons of Levi that ministered before the Lord in Jerusalem ; and the second tithe and the third tithe for the stranger, the orphan, and the widow ; and I went every year with all these things to Jerusalem, according to the commandment of the Lord, and as Deborah, my father’s mother, commanded me, for I was left an orphan by my father and my mother. ", + "And when I grew up, I took a wife of my family, whose name was Hannah, and she bare me a son, and I called his name Tobiyyah. Now when I was carried captive from the land of Naphthali, I dwelt in Nineveh the great city, and all my brethren and kinsmen did eat the bread of the Gentiles, but I defiled myself not with their dainties, because I feared the Lord, and remembered the Lord with all my heart and with all my soul. So God gave me grace and favour in the eyes of Shalmaneser, king of Assyria, and he appointed me over all that he had unto the day of his death. And I committed to the hand of my brother Gabael, who was in the land of Media, at the city Eages, ten talents of silver.", + "And it came to pass, when Shalmaneser, king of Assyria, died, that Sennacherib his son reigned in his stead, and the highways of Media were closed because of the wars which were in the land, and I could not go to the land of Media to receive my money. And after this I gave many alms to the poor of my nation, who were orphans and widows, and when I saw the slain of my nation cast forth outside the wall of Nineveh, I kept not quiet, and rested not until I had buried them.", + "Now it came to pass, when Sennacherib, king of Assyria, returned from Judah to Nineveh with confusion of face, because that the Lord God of Israel had smitten him in the land of Judah for the reproach wherewith he reproached and blasphemed the God of Israel, that therefore he was wroth with all the congregations of Israel throughout his kingdom, and he killed exceeding many of them. And I sought to know the truth of the matter, why this calamity came upon the tribe of Israel, for I know of a truth that the Holy One (blessed is he) is a God of truth and without iniquity, and I found that the tribes of Israel did not lay to heart the destruction of their brethren, which Sennacherib, king of Assyria, had brought on them ; their strongholds he set on fire, and their young men he slew with the sword, and their women with child he ripped up.", + "For instead of mourning and afflicting themselves before the Lord concerning the persecution of their brethren, and because that he was wroth with them, they were eating and drinking and making merry, delighting themselves with instruments of song and harps and psalteries, and were not grieved for the destruction of Judah for our wickedness and the wickedness of our fathers, as it is written concerning Judah, ‘ That drink wine in bowls, and anoint themselves with the chief ointments ; but they are not grieved for the affliction of Joseph.’ Even for this was wrath from the Lord upon Judah and Jerusalem, and he brought against them the king of Babylon, until he cast them out from his presence, and he carried Judah away from his land. ", + "And when I saw the slain of Israel cast forth outside the wall, I many times stole their corpses and buried them, and I said, 0 Lord God of Israel, thou art righteous in all that hath come upon us, for thou hast dealt truly, and we have done wickedly.", + "And when Sennacherib, king of Assyria, sought the slain of my nation, the corpses of the men who were killed, and found them not, then went the men of Nineveh and told the king, saying, Thy servant Tobi, whom thou hast appointed over all that thou hast, he sendeth his men over all the streets of Nineveh to seek the slain of his nation, and he burieth them privily, and feareth thee not.", + "And it came to pass when Sennacherib heard this, that his anger was greatly kindled against me, and he commanded them to seize me, and Hannah my wife, and Tobiyyah my son, and he sought to slay me in his wrath, and when this matter was known to me I fled from his presence ; and he commanded them to spoil all that I had, and I hid from his presence, until that the widows and orphans of Israel cried out for me in the bitterness of their soul with fasting and weeping, and his judgment reached unto heaven, and was lifted up even to the skies, and the God of Israel delivered him into the hand of his two sons, and they slew him with the sword. For he asked his counsellors and his elders why the Holy One (blessed is he) had been jealous for Israel and Jerusalem, and the angel of the Lord destroyed the host of Pharaoh and all the firstborn of Egypt, and the young men by whose hand the Lord always gave them salvation. And his wise men and his counsellors said to him, Abraham, the father of Israel, led forth his son to slay him, peradventure he might thereby obtain the favour of the Lord his God; therefore hath he been jealous for his children, and hath executed vengeance upon thy servants.", + "Then the king said, I will slay my two sons for the Lord’s sake, peradventure I may obtain by them God’s favour, and he will help me. And the saying came to Adrammelech and Sharezer his sons, and they laid in wait for him, and killed him with the sword, at the hour when he went in to pray before his idol Dagon, as it is said, ‘And Adrammelech and Sharezer his sons smote him with the sword, and they escaped into the land of Ararat.’ And it came to pass when Sennacherib, king of Assyria, was dead, that Esarhaddon his son reigned in his stead. And Esarhaddon appointed Akikar, the son of my brother Hananel, over all that he had, and he ruled over all the land of Assyria. And Akikar spake kind words for me to the king, so that he brought me back to Nineveh, for Akikar was my friend and kinsman. And they restored me my wife Hannah and my son Tobiyyah, for the king of Assyria had commanded them to be seized in his rage against me." + ], + [ + "Now the same year at the feast of weeks I prepared in my house a great feast, and I sat at my table to eat. Then I said to my son Tobiyyah, Go and bring one of our poor brethren to eat with us, and I and all who sit with me will not eat until thou comest.", + "So my son Tobiyyah went to seek of the poor, and he returned in bitterness of soul, and said to me, My father, one of our brethren hath been slain, and cast out in the street of the city.", + "And when I heard it I was troubled and in sore distress, and I left my table, and went, and lifted him up from the street, and took him in my keeping until the going down of the sun, that I might be able to bury him. Then I returned to my house, and ate my bread with tears and lamentation, and I remembered the word which the prophet Amos uttered in Bethel, saying, ‘And I will turn your feasts into mourning,’ etc. And I wept very sore.", + "And it came to pass when the sun went down, that I went and buried him that was slain. But my kinsmen and my family mocked me, saying, This man feareth not for his soul, and he hurieth the slain!", + "And on that night after I had buried him who was dead I washed, but was not able to purify myself in an unclean land, as it would have been meet in the land of Israel, according as the prophet Jeremiah said of us, ‘ Thou shalt not be made clean any more.’ Then I went and laid down by the wall, and my face was uncovered, and I knew not that there were birds above me on the wall. And their dung fell upon mine eyes, and there came a whiteness in mine eyes. And I went in the morning to the physicians to heal me, but they could not, and I was blind four years. And all my brethren and kindred were grieved at my blindness, and Akikar my kinsman did nourish me.", + "Now at that time my wife Hannah did work for women, and weaved curtains for others, and received her wages. And there was a day when they gave her a kid for her wages. And I heard the voice of the kid crying out. Then I said to her, Whence cometh this kid Beware lest it be stolen.", + "And she said to me, It is not so, but it hath been given to me for my wages. But I did not believe her, and exclaimed against her, saying, Go and restore it to its owner. And we quarrelled together concerning the matter of the kid.", + "And Hannah answered and said to me, Where are thy kindnesses and thine alms, which profit thee not in the day of thy trouble? but thy reproach is known to all the world." + ], + [ + "And I was grieved, and fainted, and was sick at my affliction, and prayed before the Lord, and said, Righteous art thou, O Lord, and thy judgment is upright, for all thy works are might, and all thy ways are kindness and truth, and thou art the judge of the earth, and thou art righteous in all that cometh upon me, for thou hast dealt truly, and I have done wickedly. Now therefore, O Lord, father of mercy, Lord of forgiveness, remember me, I pray, and visit me after thy mercy and kindness, and reward me not according to my sin and wickedness, and according to the wickedness of my fathers, who kept not thy commandments, but cast thy law behind their back, so that thou hast given us to be a reproach, a proverb, and a by-word among all the nations, and that the nations should mock us, amongst whom thou hast cast us out, as it is this day; and except the Lord of hosts had left unto us a very small remnant, we should have been as Sodom, and we should have been like unto Gomorrah. Now therefore, O Lord, thy judgments are many and true, reward me not after my wickedness and the wickedness of my fathers, for we have sinned before thee, and have not walked in thy ways. Now therefore deal with me according as it is good and right in thine eyes, and take my soul from me, for it is better for me to die than live, and I shall no more hear my reproach. ", + "And on that same day it happened to Sarah, the daughter of Reuel, who lived at Agbatanis, a city in the land of Media, that her father’s maidservants were reproaching her and mocking her, saying to her, It is not meet to call thee Sarah, but Zarah [trouble]. For she had been given to wife to seven husbands, and not one of them had approached her, but Asmodeus, the king of the demons, had killed them before they approached her after the way of all the earth. And the maid said to her, Why dost thou kill thine husbands, and beat us because of this evil matter It would be good for thy parents that thou shouldest die for them, and that they see not of thee either son or daughter for ever.", + "And it came to pass when Sarah heard this reproach, that she was grieved sore. And she wept, and went up to her father’s upper chamber, and cried before the Lord with a bitter voice, and said, O Lord God, thou hast given me to my parents, who are old and 'well stricken in age, and thou hast sent against my husbands that married me the king of the demons, for thou art the God of all the spirits and all the demons, and the maker of all creatures, and in thy hand are all the kinds of evil spirits which are in the world. Now therefore, O Lord, is it good in thine eyes that I should bring down the old age of my father and my mother in sorrow to the grave ? for if the sentence of judgment hath gone forth from before thee against me in this matter, destroy me utterly, I pray, and let me see no longer my exceeding trouble and my great reproach. Thou knowest, O Lord, that I am pure from all pollution with man, and that I have not polluted my name nor the name of my parents in the land of my captivity. And I am the only child of my father and my mother, neither hath he son to possess bis inheritance, nor hath he a kinsman who may possess me. And behold seven husbands are dead for my sake, and what profit have I in being any longer in the world ? But if it be not good in thine eyes to kill me, look and answer me, and have mercy on me, that I may hear my reproach no more. ", + "At that time the prayer of them both was heard before the throne of glory, the prayer of Tobi concerning his blindness, and the prayer of Sarah concerning the humiliation of her parents. And the Lord sent the angel Raphael, the prince who is appointed over healing, to heal them twain, to heal Tobi, the father of Tobiyyah, of the disease in his eyes, and to give Sarah, the daughter of Reuel, to Tobiyyah, the son of Tobi, to wife, and to take away from her Asmodeus, the king of the demons. " + ], + [ + "And when Tobi had finished his prayer he returned to his house. And Sarah, the daughter of Reuel, came down from her father’s upper chamber, when she had made an end of praying to the Lord.", + "At that time Tobi remembered the money which he had committed to the hand of Gabael in the city Rages in the land of Media. And he said in his heart, Behold I ask every day to die ; now therefore I will call my son Tobiyyah, and will signify him of the matter of the money before I die.", + "So Tobi called his son, and said to him, When I am dead, bury me with honour, and honour thy mother, and forsake her not all the days of her life, and oppose not her desire. And make not her life bitter, for remember, my son, what troubles passed over her when thou wast in her womb; and when she is dead, bury her by me with honour in one grave. And remember thy Creator all thy days, and sin not before him, and transgress not his commandments. And withhold not thy hand from giving alms of all which the Lord giveth thee, and keep not company with violent men. Hide not thine eyes from the poor of Israel, so shall the Lord not hide his eyes from thee in the time of thy trouble. And if thou art not able to make riches, cease not to give alms of that which is found in thine hand, so shalt thou acquire for thyself riches and treasures of silver and gold by almsgiving, for the treasures of the wicked shall not profit, and alms doth deliver from death ; and every one who occupieth himself in alms shall behold the face of God, as it is written, ‘ I will behold thy face by almsgiving,’ and in heaven they pay special regard to him.", + "And thou, my son, withdraw thyself from all uncleanness and from all whoredom, and take thee a wife of thy family, and not of any stranger, which is not of the seed of thy fathers, for we are of the sons of the prophets. And remember, my son, Abraham, Isaac, and Jacob, who took wives of their own family, and would not make marriages with the strangers, and they were blessed with sons and daughters.", + "And thou, my son, give thine heart to all thy work, and that which thou hatest to be done to thee, do not thou to others. And let not the wages of him that is hired abide with thee all night on the day when thou dost agree with him, and thy work God will repay thee. And withdraw thyself from drunkenness, and there shall no evil happen unto thee. And give of thy bread to the hungry, and with thy garments cover the naked, and of all which remaineth over give alms, and let it not he hard in thine eyes. ", + "Spend freely thy bread and wine on the burial of the righteous, and hearken and attend to every one who giveth thee good counsel. And at all times ask of the Lord, and he shall direct thy paths and thy counsel, for there is no counsel in the power of man, but in the hands of the Holy One (blessed is he) alone, for he doeth whatsoever pleaseth him, one he bringeth low, and another he lifteth up. And keep my words, and all that I have commanded thee, and let them not depart from thine eyes. And be strong and of good courage, for the Lord will be with thee a help and profit, if thou seek him with all thy heart and all thy soul. ", + "And now, my son, I will signify to thee the matter of the money which I have in the hand of Gabael my brother and kinsman, ten talents of silver in the city Rages in the land of Media, for I know not the day of my death. And thou, my son, if thou fear the Lord and keep thyself from all sin, he will give thee great riches." + ], + [ + "Then Tobiyyah answered his father and said, All that thou hast commanded me, my father, I will do.", + "Now therefore, my father, give me counsel how I can receive the money from the hand of Gabael, for he will not know me, and I shall not know him; and what sign shall I give him so that he may give me the money and I know not either the ways by which they go to Media.", + "Then Tobi answered and said to Tobiyyah, This is the sign that thou shalt give him. He gave me his bag, and took from my hand mine, when I put the money in his hand this day twenty years ago.", + "Now therefore go and seek thee a man who may be trusty to go with thee, and we will give him his wages ; and go, my son, while I yet live, and receive the money, and may the Lord God of Israel keep thee in all thy journey, and grant thee favour, kindness, and mercy in the man’s eyes, and in the eyes of all that see thee, and may he send thee away in honour and peace, and bring thee back to us in peace before I die.", + "So Tobiyyah went forth to seek a man to go with him to Media, and he found Raphael, an angel of the Lord, standing over against him, but Tobiyyah knew not that he was an angel of the Lord of hosts.", + "Then the angel said to Tobiyyah, From whence art thou, young man 1 And Tobiyyah answered and said, I am of the children of Israel. Then Tobiyyah said, My lord, knowest thou how to go with me to Media. And the angel said, Yea, I know all the ways, and in Media I have been a guest in the house of our brother Gabael, who dwelleth at Rages, a city of Media, and it is a two days’ journey from Agbatanis to Rages, and Rages is built on a mountain, but Agbatanis is built on the plain. Then Tobiyyah said to him, Stay of thy kindness a moment, and I will go and declare the matter to my father, for I desire greatly that thou shouldest go with me, and I will give thee the wages of the journey. And he said to him, Go in haste, for behold I wait until thou comest back to me, and tarry not.", + "Then Tobiyyah came and told his father, saying, I have found a good man of our brethren to go with me. And Tobi said, Call him to me, that I may know of what place he is, and whether he be trusty to go with thee. So Tobiyyah went forth and called him.", + "And the angel came to Tobi, and said to him, Peace be unto thee, thou man of God. But Tobi said, If it is peace to me, why then hath all this befallen me, for I see not with mine eyes, but I sit blind in darkness? Then the angel said, He who hath deprived thee of light, the same shall heal thee, for thou art a righteous man. And Tobi answered and said, Let the Lord say so. Then Tobi said to him, My brother, my son Tobiyyah seeketh to go to Media, canst thou go to Media canst thou go with him, and I will give thy wages. And the angel said, Yea, I can, for I know all the ways, and have traversed all the boundaries, and know the mountains. Then Tobi said, Of what place art thou, and of what tribe art thou, and of what city art thou. And the angel said, Dost thou still enquire, when thou hast a hired man to go with thy son according to thy wish. Then Tobi said, My brother, I wish to know thy name, and of what family thou art. And the angel said, I am Azaryah, the son of Hananel, of the family of the great Shelomith, of thy brethren. ", + "Then Tobi said, Life and peace to thee ! Mow therefore, my brother, be not provoked with me for that I enquire to know the matter of the ancestors of thy family, for, behold, my brother, thou art of a good and honourable family, and also thou knowest Hananel and Nathan, the two sons of the great Shelomith, and it was they who went with me to Jerusalem, when we dwelt in the land of Israel, and worshipped with me there, and these did not stray after the strange gods of the land, like our brethren. Now therefore, my brother, go in peace with my son, and come ye back in peace with the help of God, and I will give thy wages, a drachm every day, and thy food as for my son, and, if the Holy One (blessed is he) bring you back in peace, I will yet add to thy wages. And the angel said, Fear not, for I will go with thy son, and we shall go in peace, and we shall return in peace.", + " Then Tobi called his son, and said to him, Prepare thee what thou needest for the journey, and go with thy brother, and may God Almighty lead you in peace, and bring you back in peace, and send his angel with you, and prosper your journey.", + "And Tobiyyah kissed his father and his mother, and they said to him, Go in peace. And they set out to go. ", + "Then his mother began to weep, and said to her husband, How didst thou not fear to send away the young man, for he is the son of our old age, who goeth out and eometh in before us And without that money our God will keep us alive. And Tobi said to her, Fear not, my sister, for he will go in peace and will come back to us in peace, and thine eyes shall see him. And the Lord our God will send his angel with him, and will prosper his journey, and he will return in peace. But she wept yet more." + ], + [ + "So the young man went on his way, and the angel Raphael with him. And he came in the evening to the river Tigris, and they passed the night there. And Tobiyyah went down to the river to wash his feet.", + "And a fish came suddenly out of the river, and devoured the young man’s bread. And he cried out. Then the angel said to him, Lay hold of the fish, and do not let it go. So the youth laid hold of the fish. Then the angel said to the young man, Open the fish in the middle, and take the heart and the gall, and put them by thee, for they are good for healing. And the young man did so. And he cooked the fish, and ate, and the remainder he left.", + "And they went on till they came to Media. Then Tobiyyah said to the angel, My brother Azaryah, what healing wilt thou perform with the heart and gall of the fish. And he said to him, The heart is good to smoke thereof before a' man in whom is an evil spirit or the spirit of demons, and it will flee from him. And the gall is good for anointing therewith the eyes in which is whiteness, and they will be healed.", + "And they came to Agbatauis, and the angel said to Tobiyyah, My brother, we shall pass the night in the house of Reuel, for he is an old man, and hath an only daughter, fair of form, whose name is Sarah, and I will speak to him that he may give her to thee to wife. And she is of good understanding, and her father loveth her. Now therefore hear me, and speak for her, and when we shall return from Rages, we will celebrate the marriage. For I know that the man will not oppose thy desire, and that he will not give her to a stranger, but thou shalt marry her, according to the law of Moses, and we shall lead her to thy father. ", + "Then Tobiyyah said to the angel, I have heard, my brother, that she hath already been given to seven husbands, who died before they came in unto her, and I have heard that Asmodeus, the king of the demons, killed them. Now therefore I am greatly afraid lest Asmodeus kill me, and I bring the old age of my parents in sorrow to the grave, for they have no other son, neither daughter, to bury them when they die.", + "Then the angel said to him, Fear the Lord, and remember him, and remember the commandments of thy father which he commanded thee, that thou shouldest take a wife of the family of thy father. Now therefore hear me, and be not afraid of the demon. For I know that thou shalt take her this night to wife. And when thou shalt enter the chamber with her, take the heart of the fish, and smoke thereof under her garments, and the demon shall smell it, and flee, and return to her no more. And when thou shalt desire to approach her, rise ye from the bed, and pray, and supplicate the Lord that he would command his kindness and healing upon you, and heal her. And then thou shalt approach her, and shalt beget of her sons ; and fear not, for for thee was she meet before the world was created, and by thine hand the Lord shall save her from the hand of the demon." + ], + [ + "And it came to pass when Tobiyyah heard all these sayings, that his soul was knit to the soul of Sarah. And they came to Agbatanis to the house of Reuel, and found him by the door of his house, and they saluted him. And he saluted them again.", + "And he said to them, Go into the house in peace. And they went into the house. Then Reuel said to Ednah his wife, How like is this youth to Tobi my brother ! And Ednah asked them, My brethren, whence are ye. And they answered her, Of the captivity, which is in Nineveh, of the tribe of Naphthali. Then she said to them, Know ye our brother Tobi? And they said, Ye know him. Then she said to them, Is he well And they said, He is well. Then Tobiyyah said, Your brother Tobi, of whom ye speak, is my father. ", + "And Reuel ran to meet him, and embraced him, and kissed him, and wept with him. And Reuel said, Blessed art thou, my son, of the Lord, for thou art the son of a righteous and upright man. And Reuel and Ednah his wife and Sarah his daughter wept yet more with him. And he killed a ram, and they prepared a feast with a glad heart, and they ate and drank.", + "Then Tobiyyah said to the angel, Speak with Reuel concerning the matter of Sarah his daughter, that he give her to me to wife. And it came to pass when Reuel heard this matter, he said to Tobiyyah, I know, my son, that it is better that I give her to thee than that I give her to another husband, hut I will tell thee the truth. My son, know that I have already given her to seven husbands, who all died before they came in unto her. But now eat and drink, and leave the matter alone.", + "But Tobiyyah said, I will neither eat nor drink before thou hast given her to me to wife. Then Reuel said, Take her, for she is thy sister, and thou art her brother. Behold, I give her to thee to wife, according to the law of Moses and Israel, and may the Lord God of heaven make you dwell this night in peace, and command upon you his kindness and his peace.", + "Then Reuel took Sarah his daughter, and gave her to Tobiyyah to wife, and he blessed them, and bade Ednah his wife bring him a tablet, and he wrote thereon the deed of marriage, and he sealed it before witnesses. And they ate and drank and were merry.", + "And Reuel said to Ednah his wife, Prepare the chamber, and put them therein. And Ednah embraced Sarah her daughter, and wept with her, and said to her. My daughter, may the Lord God of Israel shew thee kindness this night, and grant thee mercy, and have pity on thee because of the sorrow which hath passed over thee unto this day." + ], + [ + "And it came to pass when they had finished preparing the chamber and the bed, that Tobiyyah and Sarah arose and went to the chamber. And Tobiyyah remembered the words of Raphael, and took the heart of the fish, and put it upon the pan, and smoked under Sarah’s garments. And Asmodeus received the smell, and went out thereat, and fled to the end of the land of Egypt, and the angel Raphael bound him there. And he went out of the chamber and they shut the door on them twain. ", + "Then Tobiyyah rose from the bed, and said to Sarah his wife, My sister, arise, and let us present our supplication before God, that he would deal with us after the abundance of his mercy and kindness. And Tobiyyah entreated the face of the Lord, and Tobiyyah said, 0 Lord God of Israel, thou art Lord alone in heaven and on earth. And thou didst create Adam, and gavest him Eve his wife for a helper like unto him. Now therefore, O Lord, it is manifest and known to thee that I take not this my sister for lust, but in uprightness of heart, according to the law of Moses and Israel. And thou, O Lord, have mercy upon us, and have compassion on us, and join us together in peace, and give us sons who may be a blessing, occupying themselves in thy law. And Sarah answered and said, Amen. ", + "And he went in unto her that night. Now Reuel arose in the night and bade his servants dig a grave by night, saying, If the youth is dead, we will bury him in the night, so that no man know it, and there will be no reproach to us. And Reuel called Ednah his wife, and said to her, Send one of the maids to the chamber, that she may see whether he be alive ; for if not, we will bury him before the light of morning, and no man shall know it.", + "So Ednah sent the maid to the chamber, and she looked, and behold they were both of them asleep together in peace and joy. And she came forth and told them, and said to them, He liveth. Then they blessed the Lord the great God; and Reuel said, Blessed art thou, O Lord God of our fathers, who hast shewn us this great kindness, for it is thou, O Lord, who smitest and healest, and killest and makest alive, who hast wrought this wonder with these twain, and thou livest and art established for ever and ever. Then Reuel said to his servants, Cover the grave before the morning, so that no man know it. And he bade them prepare a great feast with joy, for God had made them glad with the abundance of his mercy and kindness. ", + "And Reuel ran to the flocks, and brought calves and rams, and bade them prepare them. And he said to Tobiyyah, Thou shalt not depart from my house before fourteen days, but gladden my forsaken daughter. And thou shalt take half of all that I have, and shalt go to thy father with joy, and when I and my wife he dead, thou shalt take the whole." + ], + [ + "Then Tobiyyah called Raphael, and said to him, My brother Azaryah, take with thee hence four servants and two camels, and come, go to Rages, to Gabael my uncle, and give him his bag, and he will give thee the money; and invite him to come to my wedding, for I cannot go thither, because of the oath which Reuel hath sworn to me, that I shall not depart from his house before fourteen days. But my father and my mother count the days, and if one day exceed the time, I shall grieve my parents’ soul.", + "So Raphael arose, and took two camels and four servants, and went to Rages to the house of Gabael, and gave him his bag, and told him that Tobiyyah, the son of Tobi, was married to Sarah, the daughter of Reuel, and Raphael invited him to come to Tobiyyah’s wedding. Then Gabael laded the camels with the money, and came to the wedding. And he found Tobiyyah sitting at the table, and embraced him, aud kissed him, and wept with him from exceeding joy, and blessed him, saying, Blessed is the Lord God of Israel, who hath joined thee in joy to the woman, and may he in his mercy give thee sons by her, who occupy themselves in the law of the Lord. " + ], + [ + "Now Tobi and his wife were counting the days and the nights, and sorrowing that they had sent him away, and weeping and afflicting themselves for him. And Tobi comforted Hannah his wife, saying, Be silent, for he will return in peace and in joy. But she refused to be comforted, and went out every day on the roads to see whether her son would come, and she tasted nothing but tears for days and nights. And it came to pass when the fourteen days of the wedding were expired, Tobiyyah said to Reuel, Let me go, for my father and my mother are counting the days, and they look no more to see me. But Reuel said, Tarry with me yet awhile, and I will send to declare to thy father all that thou hast done. And Tobiyyah said, Detain me not, let me go, that I may go to my father.", + "Then Reuel gave Tobiyyah Sarah his daughter, and half his riches, and servants, and maidservants, and sheep, and cattle, and asses, and camels, and garments of fine linen and purple, and vessels of silver and gold, and he sent them away, and blessed them, saying, May God, the Lord God of our fathers, bless you, and let me see of you sons who occupy themselves in the law of the Lord. And he kissed them, and embraced them, and said to Sarah his daughter, Honour greatly thy father and thy mother-in-law, and go in peace, and may we hear while we live good report of thee with joy and gladness. And he kissed them, and embraced them, and let them go. And he said to Tobiyyah, My son, may the Lord God of heaven lead thee in peace, and let me see of thee and of Sarah my daughter children good in the sight of the Lord before I die. Behold now, Sarah my daughter is in thine hand, entreat her not evil all thy days ; go ye in peace. So he blessed and kissed them, and sent them away. " + ], + [ + "And Tobiyyah went away rejoicing and glad in heart. And he blessed the Lord, who had made him glad, and who had shewn him many wonders and great kindness. Then he went on, and came to the city Akris, which is over against Nineveh. And Raphael said, My. brother Tobiyyah, thou knowest how thou didst leave thy father and thy mother. Now therefore I and thou will go first, and: thy wife shall go behind us with the servants and our men. So they went on both of them. And Raphael said to Tobiyyah, Take with thee of the gall of the fish. And he took it.", + "And behold his mother was sitting on the highway to see whether her son would come. And she saw him afar off and knew him, and said to Tobi her husband, Behold, my son Tobiyyah cometh, and the man that went with him. Then Raphael said to Tobiyyah, I know that thy father is blind, but with this gall shall his eyes be opened, and he shall he healed.", + "And Hannah his mother ran to meet him, and she fell upon his neck, and said, Now will I die, now that I have seen thy face. And she wept on his neck yet more.", + "And Tobi arose, and went to meet his son, and he stumbled as he went, for he did not see. And Tobiyyah ran to his father, and put the gall on his eyes, and his eyes were cleared, and the whiteness fell from his eyes, and he was healed. And he saw his son, and fell on his neck, and said, Blessed is the Lord God of Israel, who openeth the eyes of the blind, for he hath opened mine eyes. Blessed is he, and blessed is his name for ever and ever, who hath shewn this great kindness to me, for he smiteth and healeth, and killeth and maketh alive ; and blessed, yea, blessed is he who hath prospered thy journey, and who hath brought thee back to us in peace and quietness. ", + "Then Tobi went forth, and Hannah his wife, to meet Sarah, the daughter of Reuel, their daughter-in-law. And they rejoiced with her with great joy, and it seemed an exceeding marvellous thing in the eyes of all that saw and heard that Tobi’s eyes were healed. And Tobi blessed Sarah his daughter-in-law, saying, Blessed art thou, my daughter, of the Lord, and blessed is the Lord, who hath brought thee to us with joy. And they and all the Jews who were in Nineveh rejoiced with great joy at this great kindness which the Lord had shewn to Tobi and his son. And they gave Tobiyyah many precious gifts." + ], + [ + "Then Tobi said to Tobiyyah his son, My son, let us give the man who went with thee his wages, and we will further add thereto. And Tobiyyah said, My father, let us give him the half of the silver which I have brought thence. For he led me in peace, and hath brought me back in peace, and hath healed my wife, and hath obtained the money from the hand of Gabael, and hath healed thine eyes. What now ought we to give him for all this?", + "So Tobiyyah called Raphael, and said to him, My brother Azaryah, come and take thy wages, half of the money which thou hast brought thence, for it is thy wages, and go in peace.", + "Then Raphael said to Tobi and to Tobiyyah his son, Sing to the Lord a new song, and bless him, and sing praise to his name for all the goodness which he hath done unto you. And continue before him in prayer and supplication and alms all the days of your lives, for it is better in the sight of the Lord to give alms always than to heap up treasures of silver and gold. For alms doth deliver from death. And I will not hide from you any of the truth. Know that at the time when thou and Sarah thy daughter-in-law did pray and make supplication before the Holy One (blessed is he), on account of the tribulation of your soul, I offered your prayer before the throne of glory ; and at the time when thou wast burying the dead I was with thee ; and at the feast of weeks, when thou didst leave thy table, and go to bury the dead man, I was with thee. And God hath tried thee by the blindness of thine eyes, for the Lord trieth the righteous. And at the time of thy tribulation theLord sent me to heal thee and Sarah thy daughter-in-law. Now I am the angel Raphael, one of the princes who minister before the throne of glory. And it came to pass when they heard all these sayings, they were sore afraid, and they fell on their faces. ", + "And Raphael said to them, Peace be unto you ; fear not ; bless the Lord for these great and wonderful things which he hath done unto you. Now as to myself, all the time I was with you ye saw me eat and drink, for so it appeared to your eyes, yet I did neither eat nor drink. Now therefore write you all these things in a book, and it shall be for a witness between you and your God all the days of your lives, and this thing shall be for a sign and a witness amongst all generations. And bless the Lord, and praise the remembrance of his holiness. And now let me go, and I will go to the God who sent me to you. So they sent him away, and blessed the Lord for all this. And the angel of the Lord went up to heaven, and appeared no more to Tobi and his son Tobiyyah." + ], + [ + "At that time Tobiyyah wrote down all these things with joy. And Tobi said, Blessed is the Lord the great God, who doeth marvellous things to his people and his servants. He smiteth and healeth, and killeth and maketh alive, and bringeth down to hell and lifteth up. Who hath dispersed us among the Gentiles; we are hound to publish all these marvellous works among the nations. And ye, O children of Israel, be strong, and let your heart be of good courage, and let not your hands be weak, for your work shall be rewarded, and he will wait that he may be gracious unto you, and will be exalted that he may have mercy upon you. For the Lord is a God of judgment; blessed are all they that wait for him. And ye, my children, continue in alms, prayer, and supplication before the lord of all the world, for alms and prayer drive back the decree, for it is said, ‘ And alms do deliver from death.’", + "And blessed is the Lord, who hath shewn to me and my father and my forefathers, and every one who hath trusted in him, wonders, and marvels, and great and terrible things. O lord of the world, shew us in our days salvation and redemption by the coming of the Redeemer and the building of Ariel before the eyes of all Israel, as it is said, ‘In his days Judah shall be saved and Israel shall dwell safely;’ and it is written, ‘And the ransomed of the Lord shall return;’ and again, ‘The Lord doth build up Jerusalem, be gathereth together the outcasts of Israel.’", + "Blessed is the Lord for ever, Amen and Amen." + ] + ], + "versions": [ + [ + "The Book of Tobit, English translation by A. Neubauer, 1878", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL01&doc_number=001972652" + ] + ], + "heTitle": "מעשה טוביה", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/Hebrew/The Book of Tobit, Hebrew translation, by A. Neubauer, 1878.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/Hebrew/The Book of Tobit, Hebrew translation, by A. Neubauer, 1878.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..eecf343cafa591ca5ee79523c56c6196e264ed97 --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/Hebrew/The Book of Tobit, Hebrew translation, by A. Neubauer, 1878.json @@ -0,0 +1,128 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Book of Tobit", + "versionSource": "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%98%D7%95%D7%91%D7%99", + "versionTitle": "The Book of Tobit, Hebrew translation, by A. Neubauer, 1878", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": false, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "מעשה טוביה", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [ + "זה ספר טובי בן טוביאל בן חננאל (בן אריאל) בן גביאל בן עשאל בן ננתיאל ממטה נפתלי (אשר הגלה משומרון עם הגולה אשר הגלתה בימי הושע בן אלה) אשר הגלה בימי שלמנאסר מלך אשור והוא היה מתושבי עיר נפתלי אשר בגליל על גבול ימה:", + "ויאמר טובי זכרה לי אלהי לטובה (על) שהלכתי לפניך כל ימי חיי בדרך תמים וצדקות רבות וחסדים טובים שעשיתי לאחי ולעמי בגולה בנינוה בארץ אשור.", + "ויהי בהיותי נער בארץ ישראל כל מטה נפתלי פשעו בבית דוד ויחדלו מעלות ירושלים העיר אשר בחר יי מכל שבטי ישראל ושם מזבח יי המקודש לכל שבטי ישראל והיכל יי בנוי בתוכה להעלות עולות ושלמים ליי שלשת פעמים (בשנה) וכל אחי מטה נפתלי זובחים זבחים ועולות לעגלי הזהב אשר עשה ירבעם בן נבט מלך ישראל בבית אל ובדן ואני הלכתי אל ירושלים במועדים ככתוב בתורת יי על ישראל בבכורים ומעשרות ובכורות לכהנים בני אהרן (ודגן ותירוש) ושמן (ותאנים ורמונים) ומכל פרי האדמה לבני לוי המשרתים את פני יי בירושלים ומעשר שני ומעשר שלישי לגר ליתום ולאלמנה (והלכתי בכל שנה ושנה עם כל אלה לירושלם) כמצות יי וכאשר צותה עלי דבורה אם אבי כי יתום נשארתי (מאבי ו)מאמי.", + "וכאשר גדלתי לקחתי אשה ממשפחתי ושמה חנה ותלד לי בן וקראתי שמו טוביה וכאשר הגליתי מארץ נפתלי ישבתי בנינוה העיר הגדולה וכל אחי וקרובי אוכלים לחם הגוים ואנכי לא נגאלתי בפתבגם מפני יראת יי וזכרתי את יי בכל לבי ובכל נפשי ויתן לי האלהים חן וחסד בעיני שלמנאסר מלך אשור ויפקד אתי על כל אשר לו עד יום מותו והפקדתי ביד גביאל אחי אשר בארץ מדי במדינת רגאש עשר ככרי כסף.", + "ויהי כאשר מת שלמנאסר מלך אשור וימלך סנחריב בנו תחתיו ויסגרו דרכי מדי מפני המלחמות אשר היו בארץ ולא יכלתי ללכת אל ארץ מדי לקחת את כספי (ואחרי כן) עשיתי צדקות רבות לעניי עמי מיתומים ואלמנות וכאשר ראיתי חללי עמי מושלכים מחוץ לחומת נינוה לא שקטתי ולא נחתי עד אשר קברתים. ", + "ויהי כאשר שב סנחריב מלך אשור מיהודה אל נינוה בבשת פנים על אשר נגפו יי אלהי ישראל בארץ יהודה על החרפה אשר חרף וגדף את אלהי ישראל [ועל זאת קצף על כל קהלות ישראל אשר בכל מלכותו] ויהרג מהם הרבה מאד ואני בקשתי לדעת דבר אמת על מה בא הגזרה הזאת על שבטי ישראל כי ידעתי באמת כי הק'ב'ה אל אמונה ואין עול ומצאתי שלא שמו שבטי ישראל על לבם השמדת אחיהם אשר השמיד סנחריב מלך אשור מבצריהם שלח באש ובחוריהם בחרב הרג ועולליהם רטש והרותיהם בקע. ", + "ובמקום שיתאבלו ושיתענו לפני יי' על גזירת אחיהם ואשר קצף עליהם היו אוכלים ושותים ושמחים מתענגים בכלי שיר ובכנורות ובנבלים ולא נחלו על שבר יהודה בעונותינו ובעונות אבותינו ככתוב על יהודה \"השותים במזרקי יין וראשי‏ שמנים ימשחו ולא נחלו על שבר יוסף\" (עמוס ו, ו) וגם על זאת היה קצף מאת יי על יהודה וירושלם ויבא עליהם את מלך בבל עד השליכם מעל פניו ויגל את יהודה מעל אדמתו. ", + "וכאשר ראיתי חללי ישראל מושלכים מחוץ לחומה הייתי גונב גויותיהם וקברתים פעמים רבות ואמרתי יי אלהי ישראל אתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו.", + "וכאשר בקש סנחריב מלך אשור את חללי עמי פגרי האנשים המומתים ולא מצאם וילכו אנשי ננוה ויגידו למלך לאמר טובי עבדך אשר הפקדת על כל אשר לו הוא שולח את אנשיו על כל חוצות נינוה לבקש את חללי עמו והוא קובר אותם בסתר ולא ירא ממך.", + "ויהי כאשר שמע סנחריב את הדבר הזה ויחר אפו עלי מאד ויצו לתפוש אותי ואת חנה אשתי וטוביה בני ויבקש להרגני בזעפו וכאשר נודע לי הדבר הזה ברחתי מפניו ויצו לשלול את כל אשר לי ונסתרתי מפניו עד אשר צעקו עלי אלמנות ישראל ויתומיו במר נפשם ובצום ובבכי ונגע אל השמים משפטו ונשא עד שחקים וימכרהו אל ישראל ביד שני בניו ויהרגוהו בחרב כי שאל את יועציו ולזקניו על מה קנא הק'ב'ה על ישראל ועל ירושלם והשמיד מלאך יי את חיל פרעה ואת כל בכורי מצרים והבחורי' אשר נתן יי להם תמיד ישועה על ידם ויאמרו לו חכמיו ויועציו כי אברהם אביהם של ישראל הוליך לשחוט את בנו אולי יתרצה בו לפני יי אלהיו על כך קנא על בניו ויעש בעבדיך נקמה.", + "אז אמר המלך אני אשחט את שני בני בעבור יי אולי אתרצה בם להם ויעזרני ויגע הדבר לאדרמלך ושראצר בניו ויארבו לו ויהרגוהו (בחרב בשעה שנכנס להתפלל לפני דגון טעותו) שנאמר \"ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב והמה נמלטו ארץ אררט ויהי כי מת סנחריב מלך אשור וימלוך אסרחדון בנו תחתיו\" (ע\"פ ישעיה לז, לח) ויפקד אסרחדון את אקיקר בן חננאל אחי על כל אשר לו ומושל בכל ארץ אשור וידבר אקיקר עלי אל המלך דברים טובים עד אשר השיבני לנינוה כי היה אקיקר אהובי וקרובי וישיבו לי את חנה אשתי ואת טוביה בני כי צוה המלך אשור לתפשם בזעפו אשר זעף עליי:" + ], + [ + "ובשנה ההיא בחג השבועות הכינותי [בביתי] סעודה גדולה וישבתי על שלחני לאכול ואמרתי לטוביה בני לך והבא לנו מאחינו העניים לאכול עמנו ואני וכל היושבים עמי לא נאכל עד בואך.", + "וילך טוביה בני לבקש מהעניים וישב מר נפש ויאמר אלי אבי אחד מאחינו נהרג והושלך ברחוב העיר.", + "וכאשר שמעתי נבהלתי ויצר לי מאד ועזבתי את שלחני והלכתי והרימותיו מן הרחוב ושמתיו ברשותי עד בא השמש שאוכל לקברו ושבתי לביתי ואכלתי לחמי בדמעה ובקינה וזכרתי את הדבר אשר דבר עמוס [הנביא] בבית אל לאמר \"והפכתי חגיכם לאבל וגו'\" (עמוס ח, י) ואבכה הרבה מאד.", + "ויהי כבוא השמש הלכתי וקברתי את החלל וקרובי ומשפחתי מלעיגים עלי לאמר אין זה ירא על נפשו והוא קובר את החללים. ", + "ובלילה ההוא אחרי קברי את המת עשיתי טבילה ולא יכלתי לטהר את עצמי בארץ טמאה כראוי בארץ ישראל וכאשר דבר עלינו ירמיה הנביא לאמר \"לא תטהרי אחרי מתי עוד\" (ירמיהו יג, כז) והלכתי ושכבתי אצל הקיר ופני מגלים ולא ידעתי כי צפרים עלי בקיר‏ ונפלה צואתם על עיני ונעשית תבלול בעיני והלכתי בבקר אל הרופאים לרפאת אותי ולא יכלו והייתי עור ארבע שנים וכל אחי וקרובי עצבים על עורות עיני ואקיקר קרובי רועה אותי.", + "ובעת ההיא חנה אשתי עושה מלאכה לנשים ואורגת יריעות לאחרים ומקבלת שכרה ויהי היום ויתנו לה גדי אחד בשכרה ואשמע קול הגדי צועק ואומר לה מאין בא הגדי הזה השמרי בנפשו שלא יהיה גנוב. ", + "ותאמר אלי לא כן הדבר כי נתון אלי על שכרי ולא האמנתי לה וצעקתי עליה לאמר לכי ושלמי אותו לבעליו והיינו מתקוטטים יתר על עסק הגדי.", + "ותען חנה ותאמר אלי איה חסדיך וצדקותיך שלא יועילו לך בעת צרתך וחרפתך מודעת לבריות:" + ], + [ + "ואני נתעצבתי ונהייתי ונחלתי על שברי והתפללתי לפני יי ואמרתי צדיק אתה יי וישר משפטך כי כל מעשיך גבורה וכל דרכיך חסד ואמת ואתה שופט הארץ ואתה צדיק על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי ועתה [יי] אב הרחמים אדון הסליחות זכרני נא [ופקדני נא] במדת רחמיך וחסדיך ואל נא תגמול עלי כחטאתי וכעונותי וכעונות אבותי אשר לא שמרו מצותיך וישליכו את תורתו אחרי גום ותתן אותנו לחרפה ולמשל ולשנינה (בכל העמים ולמשול בנו גוים אשר הדחתנו שם) כיום הזה ולולי יי צבאות שהותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו ועתה יי (רבים משפטיך ואמת ואל תגמלני כעונותי וכעונות אבותי כי חטאנו לפניך ולא הלכנו בדרכיך ועתה כטוב וכישר בעיניך עשה נא עמי ו)קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי ולא אשמע חרפתי עוד.", + "וביום ההוא נקרה לשרה בת רעואל שהיתה באגבתניס במדינת ארץ מדי בעת היו משפחות אביה מחרפים אותה (ומלעיגים בה ואומרים לה לא יש ראוי לקרא לך שרה אלא צרה) על דבר שנתנה לאשה לשבעה אנשים ולא קרב לה אחד מהם כי אם אשמדי‏ מלך השדים היה הורג אותם קודם שקרבו אליה כדרך כל הארץ ותאמר אליה השפחה למה את הורגת את אנשיך ותלקי אותנו על הדבר הרע הזה וטוב יהיה לאבותיך שתמותי תחתם ולא יראו ממך לא בן ולא בת לעולם. ", + "ויהי כאשר שמעה שרה החרפה הזאת ותתחלחל מאד ותבך ותעל אל עלית אביה ותזעק לפני יי בקול מר ותאמר יי אלהים אתה נתתני לאבי והם זקנים באים בימים ואתה השלחת על אנשי' הלוקחים אותי את מלך השדים כי אחת אלהי (כל) הרוחות וכל השדים ויוצר כל הבריות ובידך כל מיני מזיקין שבעולם ועתה יי הטוב בעיניך שאוריד את שיבת אבי ואמי ביגון שאולה ואם יצא גזר דין מלפניך עלי כזאת הרגני נא הרוג ואל אראה עוד ברעתי המרובה וחרפתי הגדולה ידעת יי כי טהורה אני מכל טמאת אדם ולא טמאתי שמי ואת שם אבותי בארץ גלותי ואני יחידה לאבי ולאמי ואין לו בן לירש את נחלתו ולא יש לו קרוב שיורשני והנה מתו בעבורי שבעה אנשים ומה יתרון לי להיות עוד בעולם ואם לא טוב בעיניך להמיתני הביטה וענני וחנני ולא אשמע חרפתי עוד.", + "בעת ההיא נשמע[ת] תפלת שניהם לפני כסא הכבוד (תפלת טובי על עורות עיניו ותפלת שרה על שפלות אבותיה) וישלח יי את המלאך רפאל השר הממונה על הרפואות לרפאת את שניהם את טובי אב טוביה לרפאתו מחלי עיניו ואת שרה בת רעואל לתתה לטוביה בן טובי לאשה ולהסיר ממנה את אשמדי מלך השדים:" + ], + [ + "וככלות טובי את תפלתו וישב אל ביתו ושרה בת רעואל ירדה מעלית אביה ככלותה להתפלל אל יי. ", + "בעת ההיא זכר טובי את הכסף אשר הפקיד ביד גביאל במדינת רגאש בארץ מדי ויאמר בלבו הנה אנכי שואל בכל יום את נפשי למות ועתה אקרא את טוביה בני ואודיע אותו את דבר הכסף בטרם אמות. ", + "ויקרא את טוביה בנו ויאמר אליו כאשר אמות קבור אותי בכבוד וכבד את אמך ואל תעזבנה כל ימי חייה ואל תמרה את פיה ואל תמרר את חייה וזכור בני כמה צרות עברו עליה בהיותך בבטנה ובמותה קבור אותה עמי בכבוד בקבר אחד וכל ימיך זכור את בוראך ולא תחטא לפניו ולא תעבור על מצוותיו ומכל אשר יתן לך יי אל תמנע ידך מעשות צדקה ואל תתחבר עם אנשי חמס אל תעלים עיניך מעניי ישראל ואל יעלים יי עיניו ממך בעת צרתך ואם לא תשיג ידך לעשות עושר אל תמנע מעשות צדקה מן הנמצא בידך ותקנה לך עושר ואוצרות כסף וזהב (בצדק) כי \"לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות\" (משלי י, ב) וכל המתעסק בצדקה יחזה פני אלהים ככתוב \"אני בצדק אחזה פניך\" (תהלים יז, טו) ועוסקים עמו מן השמים.", + "ואתה בני מנע את עצמך מכל טמאה ומכל זנות וקח לך אשה ממשפחתך ולא מכל בן נכר אשר לא מזרע אבותיך הוא כי מבני הנביאים אנחנו וזכר בני את אברהם את יצחק ואת יעקב אשר לקחו נשים ממשפחתם ולא אבו להתחתן בבני נכר ונתברכו בבנים ובנות.", + "ואתה בני שים לבך לכל מעשיך ואשר תשנא לנפשך לא תעשה לאחרים ולא תלין פעלת שכיר אתך מן היום אשר תסתכם עמו ופעולתך ישלם לך האלהים ומנע את עצמך משכרון ולא יאנה לך כל און ומלחמך תן לרעבים ומבגדיך כסה ערמים ומכל העודף עשה ממנו צדקה ואל יקשה בעיניך.", + "לחמך ויינך שפוך על קברי צדיקים ושמע וקבל לכל מי שיתן לך עצה טובה ובכל עת שאל מאת יי והוא יישר ארחותיך ועצתך כי אין ביד אדם שום עצה אלא בידי הב”ה (לבד) כי כל אשר יחפוץ יעשה וזה ישפיל וזה ירים ושמור אמרי וכל אשר צויתי עליך ואל ילוזו מעיניך וחזק ואמץ כי יי יהיה עמך לעזר ולהועיל אם תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך.", + "ועתה בני אודיעך את דבר הכסף אשר היה לי ביד גביאל אחי קרובי עשר ככרי כסף במדינת רגאש (ובארץ מדי) כי לא ידעתי את יום מותי ואתה בני אם תירא את יי ותשמור עצמך מכל חטא הוא יתן לך עושר גדול: " + ], + [ + "ויען טוביה את אביו ויאמר כל אשר צויתני אבי כן אעשה.", + "ועתה אבי תן לי עצה איך אוכל לקחת את הכסף מיד גביאל כי הוא לא יכירני ואנכי לא אכירהו ומה סימן אומר אליו לתת לי את הכסף וגם הדרכים שילכו בהם למדי לא ידעתים.", + "ויען טובי ויאמר אל טוביה בנו הסימן אשר תאמר לו אמתחתו נתן לי ואמתחתי קבל מידי כאשר שמתי את הכסף בידו היום עשרים שנה.", + "ועתה לך ובקש לך אדם שיהיה איש נאמן וילך עמך ונתן לו שכרו ולך בני בעודני חי וקח את הכסף ויי אלהי ישראל הוא ישמרך בכל דרכיך ויתנך לחן ולחסד ולרחמים בעיני האיש ובעיני כל רואיך וישלח אותך בכבוד ובשלום וישיבך אלינו בשלום (בטרם אמות).", + "ויצא טוביה לבקש אדם ללכת עמו למדי וימצא את רפאל מלאך יי עומד לקראתו ולא ידע טוביה כי מלאך יי (צבאות) הוא.", + "ויאמר המלאך אל טוביה מאין אתה בחור ויען טוביה ויאמר [מבני ישראל אנכי ויאמר טוביה] אדני התדע ללכת עמי למדי ויאמר המלאך [כן] ידעתי את הדרכים כלם ובמדי הייתי (אושפיש) בבית גביאל אחינו היושב ברגיש מדינת המדי ודרך שני ימים יש מאגבתניס עד רגאיש ורגאיש [בנויה] בהר ואגבתביס [בנויה] בשדה ויאמר לו טוביה הרף מעט בחסדך ואלך ואגיד לאבי את הדבר כי מתאוה אני מאד שתלך עמי ואתן לך שכר הדרך ויאמר לו לך מהר כי הנני עומד עד שתשוב אלי ואל תאחר.", + "ויבא טוביה ויגד לאביו לאמר מצאתי איש טוב מאחינו שילך עמי ויאמר טובי קרא אותו אלי ואדע מאיזה מקום הוא ואם נאמן ללכת עמך ויצא טוביה ויקראהו.", + "ויבא המלאך אל טובי ויאמר לו שלום אליך איש האלהים ויאמר טובי אם יש עלי שלום ולמה מצאתני כל זאת שאיני רואה בעיני ואנכי יושב עור במחשכים ויאמר המלאך מי שעור אותך ממאור עיניך הוא ירפאך כי צדיק אתה ויען טובי ויאמר כן (יאמר יי) ויאמר לו טובי אחי טוביה בני מבקש ללכת אל מדי [התוכל ללכת אל מדי] התוכל ללכת עמו ואני אתן את שכרך ויאמר המלאך כן אוכל ואני יודע (את) הדרכים כלם וכל הגבולים הלכתי וההרים ידעתי ויאמר טובי מאיזה מקום אתה ומאיזה שבט אתה ומאי זה עיר אתה ויאמר המלאך עוד תבקש ויש לך שכיר שילך עם בנך כרצונך ויאמר טובי אחי מבקש אני לידע את שמך ומאי זו משפחה אתה ויאמר המלאך אני עזריה בן חננאל מבית שלומית הגדול מאחיך.", + "ויאמר טובי לחיים ולשלום ועתה אחי אל תכעוס עלי על שאני מבקש לדעת דבר אבות ממשפחתך והנה אתה אחי ממשפחה טובה ויקרה וגם אתה ידעת את חננאל ואת נתן שני בני שלומית הגדול והם ההולכים עמי לירושלם בשבתנו בארץ ישראל ומשתחוים עמי שם ולא תעו אלה אחרי אלהי נכר הארץ כאשר תעו אחינו ועתה אחי לך לשלום עם בני ובשלום תבואו בעזרת האל ואני אתן את שכרך זוז בכל יום ומאכלך כמו לבני ואם ישיבכם הב”ה בשלום עוד אוסיף לך על שכרך ויאמר המלאך אל תירא כי אני אלך עם בנך ונלך לשלום ונשובה בשלום.", + "ויקרא טובי אל בנו (ויאמר אליו) הכן לך מה שאתה צריך לדרך וצא עם אחיך ואל שדי הוא יוליככם לשלום וי(ו)שיבכם בשלום וישלח מלאכו עמכם ויצליח דרכיכם.", + "וישק טוביה לאביו ולאמו ויאמרו לו לך לשלום ויצאו ללכת.", + "ותחל אמו לבכות ותאמר אל בעלה איך לא יראת לשלוח את הנער כי בן זקונים הוא (לנו) והוא יוצא ובא לפנינו ובלא אותו כסף יחיינו אלהינו ויאמר אליה טובי אל ת[י]ראי אחותי כי בשלום ילך ובשלום יבא אלינו ועניך תראינה אותו ויי אלהינו ישלח מלאכו עמו ויצליח דרכו וישוב בשלום ותוסף לבכות עוד:\n" + ], + [ + "וילך הנער לדרכו והמלאך רפאל עמו ויבא עד נחל תיגרין בערב וילינו שם וירד טוביה אל הנחל לרחוץ רגליו.", + "ויצא פתאום דג אחד מן הנחל ויאכל את לחם הנער ויצעק (ויאמר) לו המלאך תפוש הדג ואל תניחהו ויתפש הנער את הדג (ויאמר) המלאך אל הנער קרע את הדג בתוך וקח [את] הלב ואת המרה ושים אותם עמך כי טובים הם לרפואות ויעש כן הנער ואת הדג בשל ואכל והנותר הניח.", + "וילכו עד מדי ויאמר טוביה אל המלאך עזריה אחי מה רפואה תעשה מלב הדג והמרה ויאמר אליו הלב יועיל להקטיר ממנו לפני אדם שיש בו רוח רעה או רוח שדים וינוסו ממנו והמרה תועיל למשוח בה העינים שיש בהם לובן וירפא.", + "ויבאו לאגבתניס ויאמר המלאך אל טוביה אחי בבית רעואל נלין כי הוא איש זקן ובת יחידה יש לו יפת מראה ושמה שרה ואדבר אליו שיתננה לך לאשה והיא טובת שכל ואביה אהבה ועתה שמעני ודבר בעבורה וכאשר נשוב מן ראגיש נעשה החופה ואני ידעתי כי לא ימרה האיש את פיך ולא יתן אותה לאיש זר ותשאנה כתורת משה ונוליך אותה אל אביך.", + "ויאמר טוביה אל המלאך שמעתי אחי שכבר נתנה לשבעה אנשים ומתו טרם שיבאו אליה ושמעתי שאשמדי מלך השדים הוא הורג אותם ועתה ירא אני מאד פן יהרגני אשמדי והורדתי את שיבת אבותי ביגון שאולה כי אין להם בן אחד ולא בת לקברם במותם.", + "ויאמר אליו המלאך ירא את יי וזכר אותו וזכור מצות אביך אשר צוך שתקח אשה ממשפחת אביך ועתה שמעני ואל תירא מן השד כי יודע אני שתקח אותה הלילה הזה לאשה וכאשר תבא בחדר עמה קח את לב הדג והקטר ממנו תחת בגדיה ויריח השד ויברח ולא ישוב אליה לעולם וכשתרצה לבא אליה קומו מן המטה והתפללו והתחננו אל יי שיצוה לכם חסדו ורפואתו וירפאה ואז תבא אליה ותוליד ממנה בנים זכרים ואל תירא כי לך היא ראויה קודם שנברא העולם ועל ידך יושיענה יי מיד השד:\n" + ], + [ + "ויהי כשמוע טוביה כל הדברים האלה ונפשו נקשרה בנפש שרה ויבאו באגבתניס בבית רעואל וימצאו אותו אצל שער ביתו וישאלו לו לשלום וישב להם שלום.", + "[ויאמר להם באו בשלום אל הבית ויבאו הביתה] ויאמר רעואל אל עדנה אשתו במה דומה זה הבחור לדמות טובי אחי ותשאל להם עדנה מאין אתם אחי ויענו אליה מן השביה אשר בנינוה ממטה נפתלי ותאמר להם הידעתם את טובי אחינו ויאמרו ידענו ותאמר להם השלום לו ויאמרו שלום ויאמר טוביה טובי אחיכם אשר אמרתם אבי הוא.", + "וירץ רעואל לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויבך עמו ויאמר רעואל ברוך אתה בני ליי כי בן איש צדיק וישר אתה ויוסיפו עוד לבכות עמו רעואל ועדנה אשתו ושרה בתו וישחט איל אחד ויכינו סעודה [בלב שמח] ויאכלו וישתו.", + "ויאמר טוביה אל המלאך דבר עם רעואל על דבר שרה בתו ויתננה לי לאשה ויהי כאשר שמע רעואל הדבר הזה ויאמר אל טוביה ידעתי [בני] כי טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר אבל אומר לך האמת [בני] דע כי כבר נתתי אותה לשבעה אנשים וכלם מתו טרם שיבאו אליה ועתה אכול ושתה והנח הדבר.", + "ויאמר טוביה לא אכל ולא אשתה עד אשר תתננה לי לאשה ויאמר רעואל קח אותה כי היא אחותך ואתה אחיה הנה נתתיה לך לאשה כדת משה וישראל ויי אלהי השמים יושיבכם הלילה הזה בשלום ויצוה עליכם חסדו [ושלומו].", + "ויקח רעואל את שרה בתו ויתן אותה לטוביה לאשה ויברכם ויאמר לעדנה אשתו להביא אליו גליון אחד ויכתב עליו את הכתובה ויחתם אותה בעדים ויאכלו וישתו וישמחו.", + "ויאמר רעואל אל עדנה אשתו הכיני החדר ושימי אותם שמה ותחבק עדנה את שרה בתה ותבך עמה ותאמר לה בתי יי אלהי ישראל יעשה עמך חסדו בלילה הזה ויתן לכם רחמים וירחם אתך בשביל היגון שעבר עליך עד היום הזה:" + ], + [ + "ויהי באשר כלו לתקן את החדר ואת המטה ויקומו וילכו לחדר טוביה ושרה ויזכר טוביה את דברי רפאל ויקח את לב הדג וישם על המחתה ויקטר תחת בגדי שרה וקבל אשמדי את הריח [ויצא ממנה] ויברח (עד קצה ארץ מצרים ורפאל המלאך אסרהו שם ויצא מן החדר) ויסגרו הדלת בעד שניהם.", + "ויקם טוביה מן המטה ויאמר לשרה אשתו אחותי קומי ונפיל תחנתנו לפני המקום שיעשה עמנו כרוב רחמיו וחסדיו ויחל טוביה את פני יי ויאמר טוביה יי אלהי ישראל אתה הוא יי לבדך בשמים ובארץ ואתה בראת את אדם ונתת לו את חוה אשתו לעזר כנגדו ועתה יי גלוי וידוע לפניך שלא לקחתי את האשה הזאת בשביל זנות כי אם ביושר לבב כדת משה וישראל ואתה יי חננו ורחם עלינו והחבירנו יחד בשלום ותן לנו בנים לברכה ועוסקים בתורתך ותען שרה ותאמר אמן.", + "ויבא אליה בלילה ההוא ויקם רעואל לילה ויאמר אל עבדיו לחפר קבר לילה ויאמר אם מת הבחור נקברנו בלילה ואיש אל ידע ולא יהיה לנו חרפה ויקרא רעואל אל עדנה אשתו ויאמר אליה שלחי אחת מן השפחות אל החדר ותראה אם הוא חי ואם לא נקברהו טרם אור הבקר ואיש לא ידע.", + "ותשלח עדנה את השפחה אל החדר ותרא והנה שוכבים שניהם יחד בשלום וחדוה ותצא ותגד להם (ותאמר להם) חי הוא ויברכו את יי האלהים הגדול ויאמר רעואל ברוך אתה יי אלהי אבותינו אשר עשית עמנו החסד הגדול הזה כי אתה הוא יי [ה]מוחץ ו[ה]רופא [ה]ממית ו[ה]מחיה אשר עשית עם שני אלה הפלא הזה ואתה חי וקים לעד ולנצח נצחים ויאמר רעואל אל עבדיו כסו את הקבר בטרם הבקר שלא ידע אדם ויצו להכין סעודה טובה בשמחה כי שמחם אלהים ברוב רחמיו וחסדיו.", + "ואל העדרים רץ רעואל ויבא עגלים ואילים ויצו לעשות אותם ויאמר אל טוביה לא תצא מביתי עד ארבעה עשר ימים ושמח את בתי הענוגה ותקח חצי מכל אשר לי ותלך אל אביך בשמחה וכשאמות אני ואשתי תקח את הכל:" + ], + [ + "אז קרא טוביה אל רפאל ויאמר לו עזריה אחי קח עמך מזה ארבעה עבדים ושני גמלים ולך בא אל רגאיש אל גביאל דודי ותן לו את אמתחתו ויתן לך את הכסף וקרא אותו שיבוא לחופתי כי אני לא אוכל ללכת שם מפני השבועה שנשבע רעואל עלי שלא אצא מביתו עד ארבעה עשר ימים ואבי ואמי (י)ספרו את הימים ואם יעבר הזמן יום אחד אכאיב נפש אבותי.", + "ויקם רפאל ויקח שני גמלים וארבעה עבדים וילך אל רגאיש לבית גביאל ויתן לו את אמתחתו ויגד לו כי טוביה בן טובי לקח את שרה בת רעואל ויקראהו [רפאל] לבא לחפת טוביה ויעמס גביאל את הכסף על הגמלים ויבא לחפתו וימצא את טוביה יושב על השלחן ויחבק לו וינשק לו ויבך עמו מרוב השמחה ויברכהו ויאמר ברוך יי אלהי ישראל אשר החבירך בשמחה עם האשה והוא ברחמיו יתן לך ממנה בנים זכרים ועוסקים בתורת יי:" + ], + [ + "וטובי ואשתו מחשבים את הימים ואת הלילות וכואבים על אשר שלחוהו ובוכים ומתענים עליו וטובי מנחם את חנה אשתו לאמר החרישי כי בשלום יבא ובשמחה ותמאן להתנחם ותצא אל הדרכים בכל יום לראות אם יבא בנה ולא טעמה מאומה כי אם דמעות ימים ולילות ויהי כאשר תמו ארבעה עשר ימי החפה ויאמר טוביה אל רעואל שלחני כי אבי ואמי מחשבים את הימים ואינם חושבים [לראותי] ויאמר רעואל שבה עוד עמדי ואשלח להגיד לאביך את כל אשר עשית ויאמר טוביה אל תאחר אותי שלחני ואלכה אל אבי.", + "אז נתן רעואל את שרה בתו לטוביה וחצי ממונו ועבדים ושפחות וצאן ובקר וחמורים וגמלים ובגדי בוץ וארגמן וכלי כסף וזהב וישלחם ויברכם ויאמר (אלהים) יי אלהי אבותינו יברך אתכם ויראני מכם בנים זכרים (ו)עוסקים בתורת יי וינשק להם ויחבק להם ויאמר אל שרה בתו כבדי מאד את חותנך ואת חותנתך ולכי לשלום ונשמע ממך שמועה טובה בחיינו בששון ובשמחה (וישק להם ויחבקם) וישלחם ויאמר אל טוביה בני (יי) אלהי השמים יוליכך בשלום ויראני ממך ומשרה בתי בנים טובים לפני יי בטרם אמות והנה שרה בתי בידך אל תענה אותה כל ימיך ולכו לשלום ויברכם וישק להם וישלחם:" + ], + [ + "וילך טוביה שמח וטוב לב ויברך את יי אשר שמחהו ואשר עשה עמו נפלאות רבות וחסדים טובים וילך ויבא (אל) אקריס העיר אשר נכח נינוה ויאמר רפאל [טוביה] אחי אתה ידעת איך עזבת את אביך ואת אמך ועתה נתקדם אני ואתה ותלך אשתך אחרינו [ו]עם העבדים ועם אנשינו וילכו שניהם ויאמר רפאל אל טוביה קח עמך (מ)מרירת הדג [ויקחה].", + "והנה אמו יושבת על הדרך לראות אם יבא בנה ותרא[ה] אותו מרחוק ותכירהו ותאמר אל טובי אישה הנה בני טוביה בא ו(ה)איש אשר הלך עמו ויאמר רפאל אל טוביה ידעתי כי עור אביך ובמרירה הזאת יפתחו עיניו וירפא.", + "ותרץ חנה אמו לקראתו ותפל על צואריו ותאמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך ותבך על צואריו עוד.", + "(ויקם טובי וילך לקראת בנו ויכשל בלכתו כי לא ראה) וירץ טוביה אל אביו וישם את המרירה על עיניו ויתבררו עיניו ויפול הלובן מעיניו ונתרפא וירא את בנו ויפל על צואריו ויאמר ברוך יי אלהי ישראל אשר הוא פוקח עורים כי [הוא] פקח את עיני ברוך הוא וברוך שמו לעדי עד ולנצח נצחים אשר עשה עמי החסד הגדול הזה כי הוא מוחץ ורופא וממית ומחיה (ו)ברוך הוא ומבורך אשר הצליח דרכיך ואשר השיבך אלינו בשלום ובשלוה.", + "ויצא טובי וחנה אשתו לקראת שרה (בת רעואל) כלתם וישמחו עמה שמחה גדולה ויפלא מאד בעיני כל הרואים והשומעים כי נרפאו עיני טובי ויברך טובי את שרה כלתו ויאמר ברוכה את ליי בתי וברוך יי אשר הביאך אלינו בשמחה וישמחו שמחה גדולה הם וכל (ה)יהודים אשר בנינוה על החסד הגדול הזה אשר עשה יי עם טובי ועם בנו ויתנו לטוביה מתנות רבות ויקרות:" + ], + [ + " ויאמר טובי אל טוביה בנו בני האיש אשר הלך עמך נתן לו שכרו ועוד נוסיף עליו ויאמר טוביה אבי נתן לו [את] חצי הכסף אשר הבאתי משם כי הוא הוליכני בשלום והביאני בשלום ורפא את אשתי והוציא את הכסף מיד גביאל ורפא את עיניך ומה ראוי לתת לו על כל זאת.", + "ויקרא טוביה אל רפאל (ויאמר לו) עזריה אחי[בא ו]קח שכרך חצי הכסף שהבאת[י] משם [כי הוא שכרך] ולך לשלום.", + "ויאמר רפאל אל טובי ואל טוביה בנו שירו ליי שיר חדש וברכו(הו) וזמרו שמו על כל הטובה אשר עשה עמכם והרבו לפניו תפלה ותחנה וצדקה כל ימי חייכם כי טוב לפני יי לעשות צדקה תמיד מכנוס אוצרות כסף וזהב כי צדקה תציל ממות ואני לא אכחד מכם כל האמת דעו כי בעת אשר התפללת[ם] והתחננת[ם] לפני (הקדוש ברוך הוא) אתה ושרה כלתך על צרת נפשכם אני העליתי תפלתכם לפני כסא הכבוד ובעת אשר היית קובר את המתים אני הייתי עמך [ובחג שבועות שעזבת את שלחנך והלכת לקבור את המת אני הייתי עמך] ובחנך האלהים בעורות עיניך כי יי צדיק יבחן ובעת צרתך שלחני יי לרפא אותך ואת שרה כלתך ואני (הוא) רפאל המלאך אחד מן השרים המשרתים לפני כסא הכבוד.", + "ויהי כשמעם את כל הדברים האלה וייראו מאד ויפלו על פניהם ויאמר [להם] רפאל שלום לכם אל תיראו ברכו את יי על הגדולות והנוראות האלה אשר עשה עמכם ואני בכל אשר הייתי עמכם ראיתם אותי אוכל ושותה כי כן נדמה בעיניכם ואני לא אכלתי ולא שתיתי ועתה כתבו לכם את כל הדברים האלה בספר והיה לעד ביניכם ובין אלהיכם כל ימי חייכם והדבר הזה לאות ועד בכל דור ודור וברכו את יי והודו לזכר קדשו ועתה שלחוני ואלך אל האלהים אשר שלחני אליכם וישלחוהו ויברכו את יי על כל זאת ויעל מלאך יי השמימה ולא יסף להראה אל טובי ואל טוביה בנו:" + ], + [ + "בעת ההיא כתב טוביה את כל הדברים האלה בשמחה ויאמר טובי ברוך יי האלהים הגדול המפליא לעשות פלאיו לעמו ועכשיו והוא מוחץ ורופא וממית ומחיה ומוריד שאול ויעל אשר פזר אותנו בין הגוים חייבין אנו להודיע את כל הנפלאות האלה בין העמים ואתם בני ישראל חזקו ויאמץ לבבכם ולא ירפו ידיכם כי יש שכר לפעולתכם והוא [יחכה לחננכם ו]ירום לרחמכם כי אלהי משפט יי אשרי כל חוכי לו ואתם בני הרבו צדקה תפלה ותחנה לפני רבון [כל] העולם כי צדקה ותפלה דוחין את הגזרה שנאמר \"וצדקה תציל ממות\" (משלי י, ב).", + "[ו]ברוך יי אשר עשה עמי ועם אבי ועם אבותי ועם כל אשר בטח בו נסים ונפלאות ונוראות גדולות רבון העולמים הראנו בימינו הישועה והגאולה בביאת הגואל ובבנין אריאל לעיני כל ישראל שנאמר \"בימיו תושע יהודה וישראל\" (ירמיהו כג, ו) וכתיב \"ופדוי יי ישובון\" (ישעיהו לה, י) וכתיב \"בונה ירושלם יי נדחי ישראל יכנס\" (תהלים קמז, ב).", + "ברוך יי לעולם אמן ואמן:" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/Hebrew/merged.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..5447370513df502649fd392763bf5a3f68465b73 --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Book of Tobit/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,125 @@ +{ + "title": "Book of Tobit", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Book_of_Tobit", + "text": [ + [ + "זה ספר טובי בן טוביאל בן חננאל (בן אריאל) בן גביאל בן עשאל בן ננתיאל ממטה נפתלי (אשר הגלה משומרון עם הגולה אשר הגלתה בימי הושע בן אלה) אשר הגלה בימי שלמנאסר מלך אשור והוא היה מתושבי עיר נפתלי אשר בגליל על גבול ימה:", + "ויאמר טובי זכרה לי אלהי לטובה (על) שהלכתי לפניך כל ימי חיי בדרך תמים וצדקות רבות וחסדים טובים שעשיתי לאחי ולעמי בגולה בנינוה בארץ אשור.", + "ויהי בהיותי נער בארץ ישראל כל מטה נפתלי פשעו בבית דוד ויחדלו מעלות ירושלים העיר אשר בחר יי מכל שבטי ישראל ושם מזבח יי המקודש לכל שבטי ישראל והיכל יי בנוי בתוכה להעלות עולות ושלמים ליי שלשת פעמים (בשנה) וכל אחי מטה נפתלי זובחים זבחים ועולות לעגלי הזהב אשר עשה ירבעם בן נבט מלך ישראל בבית אל ובדן ואני הלכתי אל ירושלים במועדים ככתוב בתורת יי על ישראל בבכורים ומעשרות ובכורות לכהנים בני אהרן (ודגן ותירוש) ושמן (ותאנים ורמונים) ומכל פרי האדמה לבני לוי המשרתים את פני יי בירושלים ומעשר שני ומעשר שלישי לגר ליתום ולאלמנה (והלכתי בכל שנה ושנה עם כל אלה לירושלם) כמצות יי וכאשר צותה עלי דבורה אם אבי כי יתום נשארתי (מאבי ו)מאמי.", + "וכאשר גדלתי לקחתי אשה ממשפחתי ושמה חנה ותלד לי בן וקראתי שמו טוביה וכאשר הגליתי מארץ נפתלי ישבתי בנינוה העיר הגדולה וכל אחי וקרובי אוכלים לחם הגוים ואנכי לא נגאלתי בפתבגם מפני יראת יי וזכרתי את יי בכל לבי ובכל נפשי ויתן לי האלהים חן וחסד בעיני שלמנאסר מלך אשור ויפקד אתי על כל אשר לו עד יום מותו והפקדתי ביד גביאל אחי אשר בארץ מדי במדינת רגאש עשר ככרי כסף.", + "ויהי כאשר מת שלמנאסר מלך אשור וימלך סנחריב בנו תחתיו ויסגרו דרכי מדי מפני המלחמות אשר היו בארץ ולא יכלתי ללכת אל ארץ מדי לקחת את כספי (ואחרי כן) עשיתי צדקות רבות לעניי עמי מיתומים ואלמנות וכאשר ראיתי חללי עמי מושלכים מחוץ לחומת נינוה לא שקטתי ולא נחתי עד אשר קברתים. ", + "ויהי כאשר שב סנחריב מלך אשור מיהודה אל נינוה בבשת פנים על אשר נגפו יי אלהי ישראל בארץ יהודה על החרפה אשר חרף וגדף את אלהי ישראל [ועל זאת קצף על כל קהלות ישראל אשר בכל מלכותו] ויהרג מהם הרבה מאד ואני בקשתי לדעת דבר אמת על מה בא הגזרה הזאת על שבטי ישראל כי ידעתי באמת כי הק'ב'ה אל אמונה ואין עול ומצאתי שלא שמו שבטי ישראל על לבם השמדת אחיהם אשר השמיד סנחריב מלך אשור מבצריהם שלח באש ובחוריהם בחרב הרג ועולליהם רטש והרותיהם בקע. ", + "ובמקום שיתאבלו ושיתענו לפני יי' על גזירת אחיהם ואשר קצף עליהם היו אוכלים ושותים ושמחים מתענגים בכלי שיר ובכנורות ובנבלים ולא נחלו על שבר יהודה בעונותינו ובעונות אבותינו ככתוב על יהודה \"השותים במזרקי יין וראשי‏ שמנים ימשחו ולא נחלו על שבר יוסף\" (עמוס ו, ו) וגם על זאת היה קצף מאת יי על יהודה וירושלם ויבא עליהם את מלך בבל עד השליכם מעל פניו ויגל את יהודה מעל אדמתו. ", + "וכאשר ראיתי חללי ישראל מושלכים מחוץ לחומה הייתי גונב גויותיהם וקברתים פעמים רבות ואמרתי יי אלהי ישראל אתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו.", + "וכאשר בקש סנחריב מלך אשור את חללי עמי פגרי האנשים המומתים ולא מצאם וילכו אנשי ננוה ויגידו למלך לאמר טובי עבדך אשר הפקדת על כל אשר לו הוא שולח את אנשיו על כל חוצות נינוה לבקש את חללי עמו והוא קובר אותם בסתר ולא ירא ממך.", + "ויהי כאשר שמע סנחריב את הדבר הזה ויחר אפו עלי מאד ויצו לתפוש אותי ואת חנה אשתי וטוביה בני ויבקש להרגני בזעפו וכאשר נודע לי הדבר הזה ברחתי מפניו ויצו לשלול את כל אשר לי ונסתרתי מפניו עד אשר צעקו עלי אלמנות ישראל ויתומיו במר נפשם ובצום ובבכי ונגע אל השמים משפטו ונשא עד שחקים וימכרהו אל ישראל ביד שני בניו ויהרגוהו בחרב כי שאל את יועציו ולזקניו על מה קנא הק'ב'ה על ישראל ועל ירושלם והשמיד מלאך יי את חיל פרעה ואת כל בכורי מצרים והבחורי' אשר נתן יי להם תמיד ישועה על ידם ויאמרו לו חכמיו ויועציו כי אברהם אביהם של ישראל הוליך לשחוט את בנו אולי יתרצה בו לפני יי אלהיו על כך קנא על בניו ויעש בעבדיך נקמה.", + "אז אמר המלך אני אשחט את שני בני בעבור יי אולי אתרצה בם להם ויעזרני ויגע הדבר לאדרמלך ושראצר בניו ויארבו לו ויהרגוהו (בחרב בשעה שנכנס להתפלל לפני דגון טעותו) שנאמר \"ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב והמה נמלטו ארץ אררט ויהי כי מת סנחריב מלך אשור וימלוך אסרחדון בנו תחתיו\" (ע\"פ ישעיה לז, לח) ויפקד אסרחדון את אקיקר בן חננאל אחי על כל אשר לו ומושל בכל ארץ אשור וידבר אקיקר עלי אל המלך דברים טובים עד אשר השיבני לנינוה כי היה אקיקר אהובי וקרובי וישיבו לי את חנה אשתי ואת טוביה בני כי צוה המלך אשור לתפשם בזעפו אשר זעף עליי:" + ], + [ + "ובשנה ההיא בחג השבועות הכינותי [בביתי] סעודה גדולה וישבתי על שלחני לאכול ואמרתי לטוביה בני לך והבא לנו מאחינו העניים לאכול עמנו ואני וכל היושבים עמי לא נאכל עד בואך.", + "וילך טוביה בני לבקש מהעניים וישב מר נפש ויאמר אלי אבי אחד מאחינו נהרג והושלך ברחוב העיר.", + "וכאשר שמעתי נבהלתי ויצר לי מאד ועזבתי את שלחני והלכתי והרימותיו מן הרחוב ושמתיו ברשותי עד בא השמש שאוכל לקברו ושבתי לביתי ואכלתי לחמי בדמעה ובקינה וזכרתי את הדבר אשר דבר עמוס [הנביא] בבית אל לאמר \"והפכתי חגיכם לאבל וגו'\" (עמוס ח, י) ואבכה הרבה מאד.", + "ויהי כבוא השמש הלכתי וקברתי את החלל וקרובי ומשפחתי מלעיגים עלי לאמר אין זה ירא על נפשו והוא קובר את החללים. ", + "ובלילה ההוא אחרי קברי את המת עשיתי טבילה ולא יכלתי לטהר את עצמי בארץ טמאה כראוי בארץ ישראל וכאשר דבר עלינו ירמיה הנביא לאמר \"לא תטהרי אחרי מתי עוד\" (ירמיהו יג, כז) והלכתי ושכבתי אצל הקיר ופני מגלים ולא ידעתי כי צפרים עלי בקיר‏ ונפלה צואתם על עיני ונעשית תבלול בעיני והלכתי בבקר אל הרופאים לרפאת אותי ולא יכלו והייתי עור ארבע שנים וכל אחי וקרובי עצבים על עורות עיני ואקיקר קרובי רועה אותי.", + "ובעת ההיא חנה אשתי עושה מלאכה לנשים ואורגת יריעות לאחרים ומקבלת שכרה ויהי היום ויתנו לה גדי אחד בשכרה ואשמע קול הגדי צועק ואומר לה מאין בא הגדי הזה השמרי בנפשו שלא יהיה גנוב. ", + "ותאמר אלי לא כן הדבר כי נתון אלי על שכרי ולא האמנתי לה וצעקתי עליה לאמר לכי ושלמי אותו לבעליו והיינו מתקוטטים יתר על עסק הגדי.", + "ותען חנה ותאמר אלי איה חסדיך וצדקותיך שלא יועילו לך בעת צרתך וחרפתך מודעת לבריות:" + ], + [ + "ואני נתעצבתי ונהייתי ונחלתי על שברי והתפללתי לפני יי ואמרתי צדיק אתה יי וישר משפטך כי כל מעשיך גבורה וכל דרכיך חסד ואמת ואתה שופט הארץ ואתה צדיק על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי ועתה [יי] אב הרחמים אדון הסליחות זכרני נא [ופקדני נא] במדת רחמיך וחסדיך ואל נא תגמול עלי כחטאתי וכעונותי וכעונות אבותי אשר לא שמרו מצותיך וישליכו את תורתו אחרי גום ותתן אותנו לחרפה ולמשל ולשנינה (בכל העמים ולמשול בנו גוים אשר הדחתנו שם) כיום הזה ולולי יי צבאות שהותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו ועתה יי (רבים משפטיך ואמת ואל תגמלני כעונותי וכעונות אבותי כי חטאנו לפניך ולא הלכנו בדרכיך ועתה כטוב וכישר בעיניך עשה נא עמי ו)קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי ולא אשמע חרפתי עוד.", + "וביום ההוא נקרה לשרה בת רעואל שהיתה באגבתניס במדינת ארץ מדי בעת היו משפחות אביה מחרפים אותה (ומלעיגים בה ואומרים לה לא יש ראוי לקרא לך שרה אלא צרה) על דבר שנתנה לאשה לשבעה אנשים ולא קרב לה אחד מהם כי אם אשמדי‏ מלך השדים היה הורג אותם קודם שקרבו אליה כדרך כל הארץ ותאמר אליה השפחה למה את הורגת את אנשיך ותלקי אותנו על הדבר הרע הזה וטוב יהיה לאבותיך שתמותי תחתם ולא יראו ממך לא בן ולא בת לעולם. ", + "ויהי כאשר שמעה שרה החרפה הזאת ותתחלחל מאד ותבך ותעל אל עלית אביה ותזעק לפני יי בקול מר ותאמר יי אלהים אתה נתתני לאבי והם זקנים באים בימים ואתה השלחת על אנשי' הלוקחים אותי את מלך השדים כי אחת אלהי (כל) הרוחות וכל השדים ויוצר כל הבריות ובידך כל מיני מזיקין שבעולם ועתה יי הטוב בעיניך שאוריד את שיבת אבי ואמי ביגון שאולה ואם יצא גזר דין מלפניך עלי כזאת הרגני נא הרוג ואל אראה עוד ברעתי המרובה וחרפתי הגדולה ידעת יי כי טהורה אני מכל טמאת אדם ולא טמאתי שמי ואת שם אבותי בארץ גלותי ואני יחידה לאבי ולאמי ואין לו בן לירש את נחלתו ולא יש לו קרוב שיורשני והנה מתו בעבורי שבעה אנשים ומה יתרון לי להיות עוד בעולם ואם לא טוב בעיניך להמיתני הביטה וענני וחנני ולא אשמע חרפתי עוד.", + "בעת ההיא נשמע[ת] תפלת שניהם לפני כסא הכבוד (תפלת טובי על עורות עיניו ותפלת שרה על שפלות אבותיה) וישלח יי את המלאך רפאל השר הממונה על הרפואות לרפאת את שניהם את טובי אב טוביה לרפאתו מחלי עיניו ואת שרה בת רעואל לתתה לטוביה בן טובי לאשה ולהסיר ממנה את אשמדי מלך השדים:" + ], + [ + "וככלות טובי את תפלתו וישב אל ביתו ושרה בת רעואל ירדה מעלית אביה ככלותה להתפלל אל יי. ", + "בעת ההיא זכר טובי את הכסף אשר הפקיד ביד גביאל במדינת רגאש בארץ מדי ויאמר בלבו הנה אנכי שואל בכל יום את נפשי למות ועתה אקרא את טוביה בני ואודיע אותו את דבר הכסף בטרם אמות. ", + "ויקרא את טוביה בנו ויאמר אליו כאשר אמות קבור אותי בכבוד וכבד את אמך ואל תעזבנה כל ימי חייה ואל תמרה את פיה ואל תמרר את חייה וזכור בני כמה צרות עברו עליה בהיותך בבטנה ובמותה קבור אותה עמי בכבוד בקבר אחד וכל ימיך זכור את בוראך ולא תחטא לפניו ולא תעבור על מצוותיו ומכל אשר יתן לך יי אל תמנע ידך מעשות צדקה ואל תתחבר עם אנשי חמס אל תעלים עיניך מעניי ישראל ואל יעלים יי עיניו ממך בעת צרתך ואם לא תשיג ידך לעשות עושר אל תמנע מעשות צדקה מן הנמצא בידך ותקנה לך עושר ואוצרות כסף וזהב (בצדק) כי \"לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות\" (משלי י, ב) וכל המתעסק בצדקה יחזה פני אלהים ככתוב \"אני בצדק אחזה פניך\" (תהלים יז, טו) ועוסקים עמו מן השמים.", + "ואתה בני מנע את עצמך מכל טמאה ומכל זנות וקח לך אשה ממשפחתך ולא מכל בן נכר אשר לא מזרע אבותיך הוא כי מבני הנביאים אנחנו וזכר בני את אברהם את יצחק ואת יעקב אשר לקחו נשים ממשפחתם ולא אבו להתחתן בבני נכר ונתברכו בבנים ובנות.", + "ואתה בני שים לבך לכל מעשיך ואשר תשנא לנפשך לא תעשה לאחרים ולא תלין פעלת שכיר אתך מן היום אשר תסתכם עמו ופעולתך ישלם לך האלהים ומנע את עצמך משכרון ולא יאנה לך כל און ומלחמך תן לרעבים ומבגדיך כסה ערמים ומכל העודף עשה ממנו צדקה ואל יקשה בעיניך.", + "לחמך ויינך שפוך על קברי צדיקים ושמע וקבל לכל מי שיתן לך עצה טובה ובכל עת שאל מאת יי והוא יישר ארחותיך ועצתך כי אין ביד אדם שום עצה אלא בידי הב”ה (לבד) כי כל אשר יחפוץ יעשה וזה ישפיל וזה ירים ושמור אמרי וכל אשר צויתי עליך ואל ילוזו מעיניך וחזק ואמץ כי יי יהיה עמך לעזר ולהועיל אם תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך.", + "ועתה בני אודיעך את דבר הכסף אשר היה לי ביד גביאל אחי קרובי עשר ככרי כסף במדינת רגאש (ובארץ מדי) כי לא ידעתי את יום מותי ואתה בני אם תירא את יי ותשמור עצמך מכל חטא הוא יתן לך עושר גדול: " + ], + [ + "ויען טוביה את אביו ויאמר כל אשר צויתני אבי כן אעשה.", + "ועתה אבי תן לי עצה איך אוכל לקחת את הכסף מיד גביאל כי הוא לא יכירני ואנכי לא אכירהו ומה סימן אומר אליו לתת לי את הכסף וגם הדרכים שילכו בהם למדי לא ידעתים.", + "ויען טובי ויאמר אל טוביה בנו הסימן אשר תאמר לו אמתחתו נתן לי ואמתחתי קבל מידי כאשר שמתי את הכסף בידו היום עשרים שנה.", + "ועתה לך ובקש לך אדם שיהיה איש נאמן וילך עמך ונתן לו שכרו ולך בני בעודני חי וקח את הכסף ויי אלהי ישראל הוא ישמרך בכל דרכיך ויתנך לחן ולחסד ולרחמים בעיני האיש ובעיני כל רואיך וישלח אותך בכבוד ובשלום וישיבך אלינו בשלום (בטרם אמות).", + "ויצא טוביה לבקש אדם ללכת עמו למדי וימצא את רפאל מלאך יי עומד לקראתו ולא ידע טוביה כי מלאך יי (צבאות) הוא.", + "ויאמר המלאך אל טוביה מאין אתה בחור ויען טוביה ויאמר [מבני ישראל אנכי ויאמר טוביה] אדני התדע ללכת עמי למדי ויאמר המלאך [כן] ידעתי את הדרכים כלם ובמדי הייתי (אושפיש) בבית גביאל אחינו היושב ברגיש מדינת המדי ודרך שני ימים יש מאגבתניס עד רגאיש ורגאיש [בנויה] בהר ואגבתביס [בנויה] בשדה ויאמר לו טוביה הרף מעט בחסדך ואלך ואגיד לאבי את הדבר כי מתאוה אני מאד שתלך עמי ואתן לך שכר הדרך ויאמר לו לך מהר כי הנני עומד עד שתשוב אלי ואל תאחר.", + "ויבא טוביה ויגד לאביו לאמר מצאתי איש טוב מאחינו שילך עמי ויאמר טובי קרא אותו אלי ואדע מאיזה מקום הוא ואם נאמן ללכת עמך ויצא טוביה ויקראהו.", + "ויבא המלאך אל טובי ויאמר לו שלום אליך איש האלהים ויאמר טובי אם יש עלי שלום ולמה מצאתני כל זאת שאיני רואה בעיני ואנכי יושב עור במחשכים ויאמר המלאך מי שעור אותך ממאור עיניך הוא ירפאך כי צדיק אתה ויען טובי ויאמר כן (יאמר יי) ויאמר לו טובי אחי טוביה בני מבקש ללכת אל מדי [התוכל ללכת אל מדי] התוכל ללכת עמו ואני אתן את שכרך ויאמר המלאך כן אוכל ואני יודע (את) הדרכים כלם וכל הגבולים הלכתי וההרים ידעתי ויאמר טובי מאיזה מקום אתה ומאיזה שבט אתה ומאי זה עיר אתה ויאמר המלאך עוד תבקש ויש לך שכיר שילך עם בנך כרצונך ויאמר טובי אחי מבקש אני לידע את שמך ומאי זו משפחה אתה ויאמר המלאך אני עזריה בן חננאל מבית שלומית הגדול מאחיך.", + "ויאמר טובי לחיים ולשלום ועתה אחי אל תכעוס עלי על שאני מבקש לדעת דבר אבות ממשפחתך והנה אתה אחי ממשפחה טובה ויקרה וגם אתה ידעת את חננאל ואת נתן שני בני שלומית הגדול והם ההולכים עמי לירושלם בשבתנו בארץ ישראל ומשתחוים עמי שם ולא תעו אלה אחרי אלהי נכר הארץ כאשר תעו אחינו ועתה אחי לך לשלום עם בני ובשלום תבואו בעזרת האל ואני אתן את שכרך זוז בכל יום ומאכלך כמו לבני ואם ישיבכם הב”ה בשלום עוד אוסיף לך על שכרך ויאמר המלאך אל תירא כי אני אלך עם בנך ונלך לשלום ונשובה בשלום.", + "ויקרא טובי אל בנו (ויאמר אליו) הכן לך מה שאתה צריך לדרך וצא עם אחיך ואל שדי הוא יוליככם לשלום וי(ו)שיבכם בשלום וישלח מלאכו עמכם ויצליח דרכיכם.", + "וישק טוביה לאביו ולאמו ויאמרו לו לך לשלום ויצאו ללכת.", + "ותחל אמו לבכות ותאמר אל בעלה איך לא יראת לשלוח את הנער כי בן זקונים הוא (לנו) והוא יוצא ובא לפנינו ובלא אותו כסף יחיינו אלהינו ויאמר אליה טובי אל ת[י]ראי אחותי כי בשלום ילך ובשלום יבא אלינו ועניך תראינה אותו ויי אלהינו ישלח מלאכו עמו ויצליח דרכו וישוב בשלום ותוסף לבכות עוד:\n" + ], + [ + "וילך הנער לדרכו והמלאך רפאל עמו ויבא עד נחל תיגרין בערב וילינו שם וירד טוביה אל הנחל לרחוץ רגליו.", + "ויצא פתאום דג אחד מן הנחל ויאכל את לחם הנער ויצעק (ויאמר) לו המלאך תפוש הדג ואל תניחהו ויתפש הנער את הדג (ויאמר) המלאך אל הנער קרע את הדג בתוך וקח [את] הלב ואת המרה ושים אותם עמך כי טובים הם לרפואות ויעש כן הנער ואת הדג בשל ואכל והנותר הניח.", + "וילכו עד מדי ויאמר טוביה אל המלאך עזריה אחי מה רפואה תעשה מלב הדג והמרה ויאמר אליו הלב יועיל להקטיר ממנו לפני אדם שיש בו רוח רעה או רוח שדים וינוסו ממנו והמרה תועיל למשוח בה העינים שיש בהם לובן וירפא.", + "ויבאו לאגבתניס ויאמר המלאך אל טוביה אחי בבית רעואל נלין כי הוא איש זקן ובת יחידה יש לו יפת מראה ושמה שרה ואדבר אליו שיתננה לך לאשה והיא טובת שכל ואביה אהבה ועתה שמעני ודבר בעבורה וכאשר נשוב מן ראגיש נעשה החופה ואני ידעתי כי לא ימרה האיש את פיך ולא יתן אותה לאיש זר ותשאנה כתורת משה ונוליך אותה אל אביך.", + "ויאמר טוביה אל המלאך שמעתי אחי שכבר נתנה לשבעה אנשים ומתו טרם שיבאו אליה ושמעתי שאשמדי מלך השדים הוא הורג אותם ועתה ירא אני מאד פן יהרגני אשמדי והורדתי את שיבת אבותי ביגון שאולה כי אין להם בן אחד ולא בת לקברם במותם.", + "ויאמר אליו המלאך ירא את יי וזכר אותו וזכור מצות אביך אשר צוך שתקח אשה ממשפחת אביך ועתה שמעני ואל תירא מן השד כי יודע אני שתקח אותה הלילה הזה לאשה וכאשר תבא בחדר עמה קח את לב הדג והקטר ממנו תחת בגדיה ויריח השד ויברח ולא ישוב אליה לעולם וכשתרצה לבא אליה קומו מן המטה והתפללו והתחננו אל יי שיצוה לכם חסדו ורפואתו וירפאה ואז תבא אליה ותוליד ממנה בנים זכרים ואל תירא כי לך היא ראויה קודם שנברא העולם ועל ידך יושיענה יי מיד השד:\n" + ], + [ + "ויהי כשמוע טוביה כל הדברים האלה ונפשו נקשרה בנפש שרה ויבאו באגבתניס בבית רעואל וימצאו אותו אצל שער ביתו וישאלו לו לשלום וישב להם שלום.", + "[ויאמר להם באו בשלום אל הבית ויבאו הביתה] ויאמר רעואל אל עדנה אשתו במה דומה זה הבחור לדמות טובי אחי ותשאל להם עדנה מאין אתם אחי ויענו אליה מן השביה אשר בנינוה ממטה נפתלי ותאמר להם הידעתם את טובי אחינו ויאמרו ידענו ותאמר להם השלום לו ויאמרו שלום ויאמר טוביה טובי אחיכם אשר אמרתם אבי הוא.", + "וירץ רעואל לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויבך עמו ויאמר רעואל ברוך אתה בני ליי כי בן איש צדיק וישר אתה ויוסיפו עוד לבכות עמו רעואל ועדנה אשתו ושרה בתו וישחט איל אחד ויכינו סעודה [בלב שמח] ויאכלו וישתו.", + "ויאמר טוביה אל המלאך דבר עם רעואל על דבר שרה בתו ויתננה לי לאשה ויהי כאשר שמע רעואל הדבר הזה ויאמר אל טוביה ידעתי [בני] כי טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר אבל אומר לך האמת [בני] דע כי כבר נתתי אותה לשבעה אנשים וכלם מתו טרם שיבאו אליה ועתה אכול ושתה והנח הדבר.", + "ויאמר טוביה לא אכל ולא אשתה עד אשר תתננה לי לאשה ויאמר רעואל קח אותה כי היא אחותך ואתה אחיה הנה נתתיה לך לאשה כדת משה וישראל ויי אלהי השמים יושיבכם הלילה הזה בשלום ויצוה עליכם חסדו [ושלומו].", + "ויקח רעואל את שרה בתו ויתן אותה לטוביה לאשה ויברכם ויאמר לעדנה אשתו להביא אליו גליון אחד ויכתב עליו את הכתובה ויחתם אותה בעדים ויאכלו וישתו וישמחו.", + "ויאמר רעואל אל עדנה אשתו הכיני החדר ושימי אותם שמה ותחבק עדנה את שרה בתה ותבך עמה ותאמר לה בתי יי אלהי ישראל יעשה עמך חסדו בלילה הזה ויתן לכם רחמים וירחם אתך בשביל היגון שעבר עליך עד היום הזה:" + ], + [ + "ויהי באשר כלו לתקן את החדר ואת המטה ויקומו וילכו לחדר טוביה ושרה ויזכר טוביה את דברי רפאל ויקח את לב הדג וישם על המחתה ויקטר תחת בגדי שרה וקבל אשמדי את הריח [ויצא ממנה] ויברח (עד קצה ארץ מצרים ורפאל המלאך אסרהו שם ויצא מן החדר) ויסגרו הדלת בעד שניהם.", + "ויקם טוביה מן המטה ויאמר לשרה אשתו אחותי קומי ונפיל תחנתנו לפני המקום שיעשה עמנו כרוב רחמיו וחסדיו ויחל טוביה את פני יי ויאמר טוביה יי אלהי ישראל אתה הוא יי לבדך בשמים ובארץ ואתה בראת את אדם ונתת לו את חוה אשתו לעזר כנגדו ועתה יי גלוי וידוע לפניך שלא לקחתי את האשה הזאת בשביל זנות כי אם ביושר לבב כדת משה וישראל ואתה יי חננו ורחם עלינו והחבירנו יחד בשלום ותן לנו בנים לברכה ועוסקים בתורתך ותען שרה ותאמר אמן.", + "ויבא אליה בלילה ההוא ויקם רעואל לילה ויאמר אל עבדיו לחפר קבר לילה ויאמר אם מת הבחור נקברנו בלילה ואיש אל ידע ולא יהיה לנו חרפה ויקרא רעואל אל עדנה אשתו ויאמר אליה שלחי אחת מן השפחות אל החדר ותראה אם הוא חי ואם לא נקברהו טרם אור הבקר ואיש לא ידע.", + "ותשלח עדנה את השפחה אל החדר ותרא והנה שוכבים שניהם יחד בשלום וחדוה ותצא ותגד להם (ותאמר להם) חי הוא ויברכו את יי האלהים הגדול ויאמר רעואל ברוך אתה יי אלהי אבותינו אשר עשית עמנו החסד הגדול הזה כי אתה הוא יי [ה]מוחץ ו[ה]רופא [ה]ממית ו[ה]מחיה אשר עשית עם שני אלה הפלא הזה ואתה חי וקים לעד ולנצח נצחים ויאמר רעואל אל עבדיו כסו את הקבר בטרם הבקר שלא ידע אדם ויצו להכין סעודה טובה בשמחה כי שמחם אלהים ברוב רחמיו וחסדיו.", + "ואל העדרים רץ רעואל ויבא עגלים ואילים ויצו לעשות אותם ויאמר אל טוביה לא תצא מביתי עד ארבעה עשר ימים ושמח את בתי הענוגה ותקח חצי מכל אשר לי ותלך אל אביך בשמחה וכשאמות אני ואשתי תקח את הכל:" + ], + [ + "אז קרא טוביה אל רפאל ויאמר לו עזריה אחי קח עמך מזה ארבעה עבדים ושני גמלים ולך בא אל רגאיש אל גביאל דודי ותן לו את אמתחתו ויתן לך את הכסף וקרא אותו שיבוא לחופתי כי אני לא אוכל ללכת שם מפני השבועה שנשבע רעואל עלי שלא אצא מביתו עד ארבעה עשר ימים ואבי ואמי (י)ספרו את הימים ואם יעבר הזמן יום אחד אכאיב נפש אבותי.", + "ויקם רפאל ויקח שני גמלים וארבעה עבדים וילך אל רגאיש לבית גביאל ויתן לו את אמתחתו ויגד לו כי טוביה בן טובי לקח את שרה בת רעואל ויקראהו [רפאל] לבא לחפת טוביה ויעמס גביאל את הכסף על הגמלים ויבא לחפתו וימצא את טוביה יושב על השלחן ויחבק לו וינשק לו ויבך עמו מרוב השמחה ויברכהו ויאמר ברוך יי אלהי ישראל אשר החבירך בשמחה עם האשה והוא ברחמיו יתן לך ממנה בנים זכרים ועוסקים בתורת יי:" + ], + [ + "וטובי ואשתו מחשבים את הימים ואת הלילות וכואבים על אשר שלחוהו ובוכים ומתענים עליו וטובי מנחם את חנה אשתו לאמר החרישי כי בשלום יבא ובשמחה ותמאן להתנחם ותצא אל הדרכים בכל יום לראות אם יבא בנה ולא טעמה מאומה כי אם דמעות ימים ולילות ויהי כאשר תמו ארבעה עשר ימי החפה ויאמר טוביה אל רעואל שלחני כי אבי ואמי מחשבים את הימים ואינם חושבים [לראותי] ויאמר רעואל שבה עוד עמדי ואשלח להגיד לאביך את כל אשר עשית ויאמר טוביה אל תאחר אותי שלחני ואלכה אל אבי.", + "אז נתן רעואל את שרה בתו לטוביה וחצי ממונו ועבדים ושפחות וצאן ובקר וחמורים וגמלים ובגדי בוץ וארגמן וכלי כסף וזהב וישלחם ויברכם ויאמר (אלהים) יי אלהי אבותינו יברך אתכם ויראני מכם בנים זכרים (ו)עוסקים בתורת יי וינשק להם ויחבק להם ויאמר אל שרה בתו כבדי מאד את חותנך ואת חותנתך ולכי לשלום ונשמע ממך שמועה טובה בחיינו בששון ובשמחה (וישק להם ויחבקם) וישלחם ויאמר אל טוביה בני (יי) אלהי השמים יוליכך בשלום ויראני ממך ומשרה בתי בנים טובים לפני יי בטרם אמות והנה שרה בתי בידך אל תענה אותה כל ימיך ולכו לשלום ויברכם וישק להם וישלחם:" + ], + [ + "וילך טוביה שמח וטוב לב ויברך את יי אשר שמחהו ואשר עשה עמו נפלאות רבות וחסדים טובים וילך ויבא (אל) אקריס העיר אשר נכח נינוה ויאמר רפאל [טוביה] אחי אתה ידעת איך עזבת את אביך ואת אמך ועתה נתקדם אני ואתה ותלך אשתך אחרינו [ו]עם העבדים ועם אנשינו וילכו שניהם ויאמר רפאל אל טוביה קח עמך (מ)מרירת הדג [ויקחה].", + "והנה אמו יושבת על הדרך לראות אם יבא בנה ותרא[ה] אותו מרחוק ותכירהו ותאמר אל טובי אישה הנה בני טוביה בא ו(ה)איש אשר הלך עמו ויאמר רפאל אל טוביה ידעתי כי עור אביך ובמרירה הזאת יפתחו עיניו וירפא.", + "ותרץ חנה אמו לקראתו ותפל על צואריו ותאמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך ותבך על צואריו עוד.", + "(ויקם טובי וילך לקראת בנו ויכשל בלכתו כי לא ראה) וירץ טוביה אל אביו וישם את המרירה על עיניו ויתבררו עיניו ויפול הלובן מעיניו ונתרפא וירא את בנו ויפל על צואריו ויאמר ברוך יי אלהי ישראל אשר הוא פוקח עורים כי [הוא] פקח את עיני ברוך הוא וברוך שמו לעדי עד ולנצח נצחים אשר עשה עמי החסד הגדול הזה כי הוא מוחץ ורופא וממית ומחיה (ו)ברוך הוא ומבורך אשר הצליח דרכיך ואשר השיבך אלינו בשלום ובשלוה.", + "ויצא טובי וחנה אשתו לקראת שרה (בת רעואל) כלתם וישמחו עמה שמחה גדולה ויפלא מאד בעיני כל הרואים והשומעים כי נרפאו עיני טובי ויברך טובי את שרה כלתו ויאמר ברוכה את ליי בתי וברוך יי אשר הביאך אלינו בשמחה וישמחו שמחה גדולה הם וכל (ה)יהודים אשר בנינוה על החסד הגדול הזה אשר עשה יי עם טובי ועם בנו ויתנו לטוביה מתנות רבות ויקרות:" + ], + [ + " ויאמר טובי אל טוביה בנו בני האיש אשר הלך עמך נתן לו שכרו ועוד נוסיף עליו ויאמר טוביה אבי נתן לו [את] חצי הכסף אשר הבאתי משם כי הוא הוליכני בשלום והביאני בשלום ורפא את אשתי והוציא את הכסף מיד גביאל ורפא את עיניך ומה ראוי לתת לו על כל זאת.", + "ויקרא טוביה אל רפאל (ויאמר לו) עזריה אחי[בא ו]קח שכרך חצי הכסף שהבאת[י] משם [כי הוא שכרך] ולך לשלום.", + "ויאמר רפאל אל טובי ואל טוביה בנו שירו ליי שיר חדש וברכו(הו) וזמרו שמו על כל הטובה אשר עשה עמכם והרבו לפניו תפלה ותחנה וצדקה כל ימי חייכם כי טוב לפני יי לעשות צדקה תמיד מכנוס אוצרות כסף וזהב כי צדקה תציל ממות ואני לא אכחד מכם כל האמת דעו כי בעת אשר התפללת[ם] והתחננת[ם] לפני (הקדוש ברוך הוא) אתה ושרה כלתך על צרת נפשכם אני העליתי תפלתכם לפני כסא הכבוד ובעת אשר היית קובר את המתים אני הייתי עמך [ובחג שבועות שעזבת את שלחנך והלכת לקבור את המת אני הייתי עמך] ובחנך האלהים בעורות עיניך כי יי צדיק יבחן ובעת צרתך שלחני יי לרפא אותך ואת שרה כלתך ואני (הוא) רפאל המלאך אחד מן השרים המשרתים לפני כסא הכבוד.", + "ויהי כשמעם את כל הדברים האלה וייראו מאד ויפלו על פניהם ויאמר [להם] רפאל שלום לכם אל תיראו ברכו את יי על הגדולות והנוראות האלה אשר עשה עמכם ואני בכל אשר הייתי עמכם ראיתם אותי אוכל ושותה כי כן נדמה בעיניכם ואני לא אכלתי ולא שתיתי ועתה כתבו לכם את כל הדברים האלה בספר והיה לעד ביניכם ובין אלהיכם כל ימי חייכם והדבר הזה לאות ועד בכל דור ודור וברכו את יי והודו לזכר קדשו ועתה שלחוני ואלך אל האלהים אשר שלחני אליכם וישלחוהו ויברכו את יי על כל זאת ויעל מלאך יי השמימה ולא יסף להראה אל טובי ואל טוביה בנו:" + ], + [ + "בעת ההיא כתב טוביה את כל הדברים האלה בשמחה ויאמר טובי ברוך יי האלהים הגדול המפליא לעשות פלאיו לעמו ועכשיו והוא מוחץ ורופא וממית ומחיה ומוריד שאול ויעל אשר פזר אותנו בין הגוים חייבין אנו להודיע את כל הנפלאות האלה בין העמים ואתם בני ישראל חזקו ויאמץ לבבכם ולא ירפו ידיכם כי יש שכר לפעולתכם והוא [יחכה לחננכם ו]ירום לרחמכם כי אלהי משפט יי אשרי כל חוכי לו ואתם בני הרבו צדקה תפלה ותחנה לפני רבון [כל] העולם כי צדקה ותפלה דוחין את הגזרה שנאמר \"וצדקה תציל ממות\" (משלי י, ב).", + "[ו]ברוך יי אשר עשה עמי ועם אבי ועם אבותי ועם כל אשר בטח בו נסים ונפלאות ונוראות גדולות רבון העולמים הראנו בימינו הישועה והגאולה בביאת הגואל ובבנין אריאל לעיני כל ישראל שנאמר \"בימיו תושע יהודה וישראל\" (ירמיהו כג, ו) וכתיב \"ופדוי יי ישובון\" (ישעיהו לה, י) וכתיב \"בונה ירושלם יי נדחי ישראל יכנס\" (תהלים קמז, ב).", + "ברוך יי לעולם אמן ואמן:" + ] + ], + "versions": [ + [ + "The Book of Tobit, Hebrew translation, by A. Neubauer, 1878", + "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%98%D7%95%D7%91%D7%99" + ] + ], + "heTitle": "מעשה טוביה", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Prayer of Manasseh/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Prayer of Manasseh/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..7e39fd759986b7de8306bcf59d2d82daacbb40a0 --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Prayer of Manasseh/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,40 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Prayer of Manasseh", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "תְּפִלַּת מְנַשֶׁה", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [ + "Adonai of hosts, God Almighty, God of our ancestors Abraham, Isaac, and Jacob, and God of their righteous seed", + "Who made the heavens and the earth and their multitudes", + "Who limited the sea with Your word, and closed and sealed the depths, in Your awesome and glorious name.", + "And all wonder and quake before Your power.", + "And one cannot stand before Your majestic glory, or bear Your furious anger against the wicked.", + "Yet without measure or bound is the mercy You have bestowed.", + "For You, Adonai Most High, slow to anger and abounding in mercy, and forgiving the evils of men; You, Adonai, in Your great goodness, have bestowed forgiveness to sinners dwelling in transgressions, and in Your great compassion have placed a path of repentance for the wicked so that they may be saved.", + "You, Adonai, God of the righteous, did not grant forgiveness to the righteous Abraham, to Isaac, and to Jacob, as they had not sinned to you; but for me, I, a sinner, You have granted forgiveness, for I have sinned.", + "My iniquities are beyond number, and I should not see, or raise my eyes, or look towards on high, from the greatness of my transgressions; and now, Adonai, rightfully have You afflicted me, and have repaid me according to my hands’ work with captivity.", + "I am bent down with iron bands, I cannot even raise my head from my soul’s sins, as I moved Your spirit and was evil in your eyes – I did not do Your will and did not guard Your commandments, and I set up disgusting idols and I increased abominations.", + "And now I bend the knee of my heart, for I desire Your goodness.", + "I have sinned, Adonai, I have sinned, and of my transgressions I am well aware.", + "And thus I will plead unto you, Adonai, forgive – please! – forgive me, and do not let me die in sin, and do not forever guard and keep iniquities, and do not cast me away from You and place me in the depths of the earth, for You are Adonai, God of the repentant are You!", + "Show me – please! – Your goodness even to me and save me in Your great compassion, though I am not worthy to see it.", + "And I shall praise You always, all the days of my life, for to You praise all the host of heaven, and to You, Adonai, is the honor, for ever and ever, amen." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Prayer of Manasseh/English/merged.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Prayer of Manasseh/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..b5a825afdb31ea86651d4b00ce9d60c8a8960836 --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Prayer of Manasseh/English/merged.json @@ -0,0 +1,40 @@ +{ + "title": "Prayer of Manasseh", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Prayer_of_Manasseh", + "text": [ + [ + "Adonai of hosts, God Almighty, God of our ancestors Abraham, Isaac, and Jacob, and God of their righteous seed", + "Who made the heavens and the earth and their multitudes", + "Who limited the sea with Your word, and closed and sealed the depths, in Your awesome and glorious name.", + "And all wonder and quake before Your power.", + "And one cannot stand before Your majestic glory, or bear Your furious anger against the wicked.", + "Yet without measure or bound is the mercy You have bestowed.", + "For You, Adonai Most High, slow to anger and abounding in mercy, and forgiving the evils of men; You, Adonai, in Your great goodness, have bestowed forgiveness to sinners dwelling in transgressions, and in Your great compassion have placed a path of repentance for the wicked so that they may be saved.", + "You, Adonai, God of the righteous, did not grant forgiveness to the righteous Abraham, to Isaac, and to Jacob, as they had not sinned to you; but for me, I, a sinner, You have granted forgiveness, for I have sinned.", + "My iniquities are beyond number, and I should not see, or raise my eyes, or look towards on high, from the greatness of my transgressions; and now, Adonai, rightfully have You afflicted me, and have repaid me according to my hands’ work with captivity.", + "I am bent down with iron bands, I cannot even raise my head from my soul’s sins, as I moved Your spirit and was evil in your eyes – I did not do Your will and did not guard Your commandments, and I set up disgusting idols and I increased abominations.", + "And now I bend the knee of my heart, for I desire Your goodness.", + "I have sinned, Adonai, I have sinned, and of my transgressions I am well aware.", + "And thus I will plead unto you, Adonai, forgive – please! – forgive me, and do not let me die in sin, and do not forever guard and keep iniquities, and do not cast me away from You and place me in the depths of the earth, for You are Adonai, God of the repentant are You!", + "Show me – please! – Your goodness even to me and save me in Your great compassion, though I am not worthy to see it.", + "And I shall praise You always, all the days of my life, for to You praise all the host of heaven, and to You, Adonai, is the honor, for ever and ever, amen." + ] + ], + "versions": [ + [ + "Sefaria Community Translation", + "https://www.sefaria.org" + ] + ], + "heTitle": "תְּפִלַּת מְנַשֶׁה", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Prayer of Manasseh/Hebrew/Avraham Kahana 1937 - with ta'am added.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Prayer of Manasseh/Hebrew/Avraham Kahana 1937 - with ta'am added.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..38d4866d8f0f2de2509feea1bf75d4617c3abb6a --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Prayer of Manasseh/Hebrew/Avraham Kahana 1937 - with ta'am added.json @@ -0,0 +1,42 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Prayer of Manasseh", + "versionSource": "http://www.wikilivres.ca/wiki/File:Apocrypha_Kahana_2.pdf", + "versionTitle": "Avraham Kahana 1937 - with ta'am added", + "status": "locked", + "versionTitleInHebrew": "אברהם כהנא 1937 - בתוספת טעם", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": false, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "תְּפִלַּת מְנַשֶׁה", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [ + "יהו֤ה צְבָאוֹת֙ אֵ֣ל שַׁדַּ֔י אֱלֹהֵ֧י אֲבוֹתֵ֛ינוּ אַבְרָהָ֥ם יִצְחָ֖ק וְיַעֲקֹ֑ב וֵאלֹהֵ֖י זֶ֥רַע צִדְקָ֑ם׃", + "אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם֙ וְאֶ֣ת־הָאָ֔רֶץ עִ֖ם כׇּל־צְבָאָֽם׃", + "אֲשֶׁ֨ר אָסַ֤רְתָּ אֶת־הַיָּם֙ בִּ֣דְבָרֶ֔ךָ וְסָגַ֥רְתָּ וְחָתַ֖מְתָּ תְּהֹ֑ם בְּשִׁ֛מְךָ הַנּוֹרָ֥א וְהַנִּכְבָּ֖ד׃", + "וְהָכֹּ֛ל יִשְׂעֲר֥וּ וְיֶחֶרְד֖וּ מִפְּנֵ֥י גְבוּרָתֶֽךָ׃", + "וְאֵ֨ין לַעֲמֹ֜ד לִפְנֵ֣י ׀ הֲדַ֣ר כְּבוֹדֶ֗ךָ וְאֵ֣ין לָשֵׂאת֮ עֵבְרָ֣ת אַפְּךָ֒ עַ֕ל הָ֥רְשָעִֽים׃", + "בְּלִ֥י מִדָּ֖ה וּבְלִ֣י חֵ֑קֶר חֶ֥סֶד זֶ֖ה הִבְטַֽחְתָּ׃", + "כִּי־אַתָּ֣ה ׀ יהו֣ה עֶלְי֗וֹן אֶ֧רֶךְ־אַפַּ֛יִם וְרַב־חֶ֛סֶד וְנִחָ֥ם עַל־רָע֖וֹת בְּנֵ֥י אָדָ֑ם אַתָּ֣ה יהו֣ה בְרֹב־טוּבְךָ֡ הִבְטַ֩חְתָּ֩ סְלִיחָ֨ה לְחֹטִ֝אים שָׁבֵי־פֶ֗שַׁע וּבְרַחֲמֶ֧יךָ הָרַבִּ֛ים שַׂמְתָּ֛ דֶרֶךְ־תְּשׁוּבָ֥ה לָרְשָׁ֖עִים לְמַעַ֥ן יִוָּשֵֽׂעוּ׃", + "אַתָּ֣ה ׀ יהו֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י הַצְּדָק֗וֹת לֹ֚א שַׂמְתָּ֣ נֹּחַ֔ם לְאַבְרָהָ֣ם לְיִצְחָ֣ק וּלְיַעֲקֹ֡ב הַ֠צַּדִּיקִ֠ים שֶׁהֵ֧ם לֹ֛א חָטְ֖אוּ לָֽךְ כִּ֚י אִם־לִי־אֲנִ֣י הַחוֹטֵ֔א שַׂמְתָּ֥ נֹּחַ֖ם כִּי־חָטָֽאתִי׃", + "עֲוֹנֹתַי֮ עֶצְמ֣וּ מִסַּפֵּר֒ וְאֵינֶ֣נִּי רָא֗וּי לָשֵׂ֤את עֵינַי֙ וּלְהַבִּ֣יט לַמָּר֔וֹם מִפְּנֵ֕י רֹ֥ב־פְּשָׁעָ֑י וְעַתָּ֞ה יהו֣ה ׀ בְּצֶ֣דֶק עֻנֵּ֗יתִי וְכִגְמ֧וּל יָדַ֛י הוּשַׁ֥ב לִ֖י כִּי־הִנְנִ֥י בַשֶּֽׁבִי׃", + "שַׁחוֹתִ֞י מִכֹּבֶ֣ד ׀ כַּבְלֵ֣י הַבַּרְזֶ֗ל עַ֣ד כִּי־לֹ֣א אוּכַל֮ לָשֵׂ֣את רֹאשִׁי֒ מִפְּנֵ֨י חַטֹּאתַ֜י לְנַפְשִׁ֗י כִּ֛י עִצַּ֥בְתִּי אֶת־רוּחֲךָ֖ וְהָרַ֣ע בְּעֵינֶ֑יךָ לֹ֨א עָשִׁ֤יתִי רְצוֹנְךָ֙ וְלֹ֣א שָׁמַ֣רְתִּי אֶת־מִצְוֹתֶ֔יךָ וַהֲקִימ֗וֹתִי אֱלִילֵ֧י תוֹעַב֛וֹת וְהִרְבֵּ֖יתִי שִׁקּוּצִֽים׃", + "וְעַתָּ֣ה אַכְרִ֮יעַ֮ בֶּרֶ֣ךְ לְבָבִי֒ כִּ֕י חָפֵ֥ץ טוּבְ֖ךָ אָנִֽי׃", + "חָטָ֤אתִי יהוה֙ חָטָ֔אתִי וּפְשָׁעַ֖י אֲנִ֥י אֵדָֽע׃", + "וּבְכֵן֩ אֶתְחַנֵּ֨ן אֵלֶ֜יךָ יהו֗ה סְלַח־נָ֡א סְלַ֣ח לִ֠י וְאַל־אֶסָּפֶה֙ בְחַ֣טֹאתָ֔י וְאַל־תִּטֹּ֣ר לְעוֹלָ֗ם וְ֚אַל תִּשְׁמֹר־לִ֣י עֲוֹנֹ֔ות וְאַ֧ל תַּשְׁלִיכֵ֣נִי מִלְּפָ֗נֵיךָ בִּהְיוֹתִ֛י בְתַחְתִּ֖יּוֹת אָ֑רֶץ כִּ֚י אַתָּ֣ה יהו֔ה אֱלֹהֵ֥י הַשָּׁבִ֖ים אָֽתָּה׃", + "הַרְאֵנִי־נָא֩ אֶת־טוּבְךָ֨ גַּם־אָ֜נִי וְהוֹשִׁיעֵ֣נִי ׀ בְּרֹ֣ב רַחֲמֶ֗יךָ אַ֕ף כִּ֥י אֵינֶ֖נִּי רָאֽוּי׃", + "וַאֲנִ֣י אֲהַלֶּ֘לְךָ֮ תָמִיד֒ כׇּל־יְמֵ֨י חַיָּ֜י כִּ֧י אוֹתְךָ֛ יְהַלְל֖וּ כׇל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֑יִם וּלְךָ֙ יהו֣ה הַכָּב֔וֹד לְעוֹלָ֥ם וָעֶ֖ד אָמֵֽן׃" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Prayer of Manasseh/Hebrew/merged.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Prayer of Manasseh/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..678f835d490491c817adf0241f8cd83611cf529a --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Prayer of Manasseh/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,40 @@ +{ + "title": "Prayer of Manasseh", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Prayer_of_Manasseh", + "text": [ + [ + "יהו֤ה צְבָאוֹת֙ אֵ֣ל שַׁדַּ֔י אֱלֹהֵ֧י אֲבוֹתֵ֛ינוּ אַבְרָהָ֥ם יִצְחָ֖ק וְיַעֲקֹ֑ב וֵאלֹהֵ֖י זֶ֥רַע צִדְקָ֑ם׃", + "אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם֙ וְאֶ֣ת־הָאָ֔רֶץ עִ֖ם כׇּל־צְבָאָֽם׃", + "אֲשֶׁ֨ר אָסַ֤רְתָּ אֶת־הַיָּם֙ בִּ֣דְבָרֶ֔ךָ וְסָגַ֥רְתָּ וְחָתַ֖מְתָּ תְּהֹ֑ם בְּשִׁ֛מְךָ הַנּוֹרָ֥א וְהַנִּכְבָּ֖ד׃", + "וְהָכֹּ֛ל יִשְׂעֲר֥וּ וְיֶחֶרְד֖וּ מִפְּנֵ֥י גְבוּרָתֶֽךָ׃", + "וְאֵ֨ין לַעֲמֹ֜ד לִפְנֵ֣י ׀ הֲדַ֣ר כְּבוֹדֶ֗ךָ וְאֵ֣ין לָשֵׂאת֮ עֵבְרָ֣ת אַפְּךָ֒ עַ֕ל הָ֥רְשָעִֽים׃", + "בְּלִ֥י מִדָּ֖ה וּבְלִ֣י חֵ֑קֶר חֶ֥סֶד זֶ֖ה הִבְטַֽחְתָּ׃", + "כִּי־אַתָּ֣ה ׀ יהו֣ה עֶלְי֗וֹן אֶ֧רֶךְ־אַפַּ֛יִם וְרַב־חֶ֛סֶד וְנִחָ֥ם עַל־רָע֖וֹת בְּנֵ֥י אָדָ֑ם אַתָּ֣ה יהו֣ה בְרֹב־טוּבְךָ֡ הִבְטַ֩חְתָּ֩ סְלִיחָ֨ה לְחֹטִ֝אים שָׁבֵי־פֶ֗שַׁע וּבְרַחֲמֶ֧יךָ הָרַבִּ֛ים שַׂמְתָּ֛ דֶרֶךְ־תְּשׁוּבָ֥ה לָרְשָׁ֖עִים לְמַעַ֥ן יִוָּשֵֽׂעוּ׃", + "אַתָּ֣ה ׀ יהו֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י הַצְּדָק֗וֹת לֹ֚א שַׂמְתָּ֣ נֹּחַ֔ם לְאַבְרָהָ֣ם לְיִצְחָ֣ק וּלְיַעֲקֹ֡ב הַ֠צַּדִּיקִ֠ים שֶׁהֵ֧ם לֹ֛א חָטְ֖אוּ לָֽךְ כִּ֚י אִם־לִי־אֲנִ֣י הַחוֹטֵ֔א שַׂמְתָּ֥ נֹּחַ֖ם כִּי־חָטָֽאתִי׃", + "עֲוֹנֹתַי֮ עֶצְמ֣וּ מִסַּפֵּר֒ וְאֵינֶ֣נִּי רָא֗וּי לָשֵׂ֤את עֵינַי֙ וּלְהַבִּ֣יט לַמָּר֔וֹם מִפְּנֵ֕י רֹ֥ב־פְּשָׁעָ֑י וְעַתָּ֞ה יהו֣ה ׀ בְּצֶ֣דֶק עֻנֵּ֗יתִי וְכִגְמ֧וּל יָדַ֛י הוּשַׁ֥ב לִ֖י כִּי־הִנְנִ֥י בַשֶּֽׁבִי׃", + "שַׁחוֹתִ֞י מִכֹּבֶ֣ד ׀ כַּבְלֵ֣י הַבַּרְזֶ֗ל עַ֣ד כִּי־לֹ֣א אוּכַל֮ לָשֵׂ֣את רֹאשִׁי֒ מִפְּנֵ֨י חַטֹּאתַ֜י לְנַפְשִׁ֗י כִּ֛י עִצַּ֥בְתִּי אֶת־רוּחֲךָ֖ וְהָרַ֣ע בְּעֵינֶ֑יךָ לֹ֨א עָשִׁ֤יתִי רְצוֹנְךָ֙ וְלֹ֣א שָׁמַ֣רְתִּי אֶת־מִצְוֹתֶ֔יךָ וַהֲקִימ֗וֹתִי אֱלִילֵ֧י תוֹעַב֛וֹת וְהִרְבֵּ֖יתִי שִׁקּוּצִֽים׃", + "וְעַתָּ֣ה אַכְרִ֮יעַ֮ בֶּרֶ֣ךְ לְבָבִי֒ כִּ֕י חָפֵ֥ץ טוּבְ֖ךָ אָנִֽי׃", + "חָטָ֤אתִי יהוה֙ חָטָ֔אתִי וּפְשָׁעַ֖י אֲנִ֥י אֵדָֽע׃", + "וּבְכֵן֩ אֶתְחַנֵּ֨ן אֵלֶ֜יךָ יהו֗ה סְלַח־נָ֡א סְלַ֣ח לִ֠י וְאַל־אֶסָּפֶה֙ בְחַ֣טֹאתָ֔י וְאַל־תִּטֹּ֣ר לְעוֹלָ֗ם וְ֚אַל תִּשְׁמֹר־לִ֣י עֲוֹנֹ֔ות וְאַ֧ל תַּשְׁלִיכֵ֣נִי מִלְּפָ֗נֵיךָ בִּהְיוֹתִ֛י בְתַחְתִּ֖יּוֹת אָ֑רֶץ כִּ֚י אַתָּ֣ה יהו֔ה אֱלֹהֵ֥י הַשָּׁבִ֖ים אָֽתָּה׃", + "הַרְאֵנִי־נָא֩ אֶת־טוּבְךָ֨ גַּם־אָ֜נִי וְהוֹשִׁיעֵ֣נִי ׀ בְּרֹ֣ב רַחֲמֶ֗יךָ אַ֕ף כִּ֥י אֵינֶ֖נִּי רָאֽוּי׃", + "וַאֲנִ֣י אֲהַלֶּ֘לְךָ֮ תָמִיד֒ כׇּל־יְמֵ֨י חַיָּ֜י כִּ֧י אוֹתְךָ֛ יְהַלְל֖וּ כׇל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֑יִם וּלְךָ֙ יהו֣ה הַכָּב֔וֹד לְעוֹלָ֥ם וָעֶ֖ד אָמֵֽן׃" + ] + ], + "versions": [ + [ + "Avraham Kahana 1937 - with ta'am added", + "http://www.wikilivres.ca/wiki/File:Apocrypha_Kahana_2.pdf" + ] + ], + "heTitle": "תְּפִלַּת מְנַשֶׁה", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Psalm 151/Hebrew/Avraham Kahana 1937 - with ta'am added.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Psalm 151/Hebrew/Avraham Kahana 1937 - with ta'am added.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..a92d4c4d9d5f10b94e3867a998a36fc7cee4aeac --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Psalm 151/Hebrew/Avraham Kahana 1937 - with ta'am added.json @@ -0,0 +1,34 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Psalm 151", + "versionSource": "http://www.wikilivres.ca/wiki/File:Apocrypha_Kahana_2.pdf", + "versionTitle": "Avraham Kahana 1937 - with ta'am added", + "status": "locked", + "versionTitleInHebrew": "אברהם כהנא 1937 - בתוספת טעם", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": false, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "תהילים קנ\"א", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + "מִזְמ֣וֺר לְדָוִ֑ד אַחֲרֵ֥י הִ֝לָּחֲמ֗וֹ אֶת־גׇּלְיָֽת׃", + "צָעִ֗יר הָ֭יִֽיתִי בְת֣וֹךְ אָחָ֑י; וְ֝נַ֗עַר בְּבֵ֥ית אָבִֽי׃", + "רֺ֭עֶֽה בְּצֺ֣אן אָבִ֑י; נוֹהֵ֖ג עֶדְר֥וֹ בַמִּדְבָּֽר׃", + "יָדַ֗י עָ֭שֽׂוּ עוּגָ֑ב; אֶ֝צְבְּעוֹתַ֗י כּ֥וֹנֲנוּ נָֽבֶל׃", + "וּמִ֣י יַגּׅ֣יד לַיהו֑ה;\tי֝הו֗ה ה֥וּא יִשְׁמָֽע׃", + "ה֭וּא שָׁלַ֥ח מַלְאָכ֑וֹ; וַ֫יִּקָּחֵ֥נִי מֵאַ֣חֲרֵי צֹא֣ן אָבִֽי׃", + "וַ֭יִּמְשָׁחַֽנִי בְּשֶׁ֣מֶן מִשְׁחָת֑וֹ; וַיְּצַוַּ֖נִי נָגִ֣יד עַל־עַמּֽוֹ׃", + "אַחַ֗י טוֹבִ֣ים וּגְדוֹלִ֑ים; וְלֺ֥א בָ֝הֶ֗ם  חָפֵ֥ץ יהוֽה׃", + "יָצָ֖אְתִי לִקְרַ֣את הַפְּלִשְׁתִּ֑י; וַ֝יְּקַלֲלֵ֗נִי בָאֱלִלָֽיו׃", + "וְאָנֹכִ֤י ׀ שָׁלַ֗פְתִּי חַרְבּ֥וֺ; וָאֶכְרֺ֣ת רֹאשׁ֣וֹ מֵעָלָ֑יו; וָאָסִ֥יר חֶ֝רְפָּ֗ה מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵֽל׃" + ], + "sectionNames": [ + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/Psalm 151/Hebrew/The Apocrypha Ed. Abraham Kahana.json b/json/Second Temple/Apocrypha/Psalm 151/Hebrew/The Apocrypha Ed. Abraham Kahana.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..b87d44a721e1ea0bcbbf9b3a6e35af252e4f1817 --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/Psalm 151/Hebrew/The Apocrypha Ed. Abraham Kahana.json @@ -0,0 +1,22 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Psalm 151", + "versionSource": "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D_(%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%90)", + "versionTitle": "The Apocrypha Ed. Abraham Kahana", + "status": "locked", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": false, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "תהילים קנ\"א", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [], + "sectionNames": [ + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/English/Brenton's Septuagint -- updated.json b/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/English/Brenton's Septuagint -- updated.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..8f3ac0212f51dd8f479559deb7349a918cc7a9ce --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/English/Brenton's Septuagint -- updated.json @@ -0,0 +1,85 @@ +{ + "language": "en", + "title": "The Book of Maccabees I", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Brenton's Septuagint -- updated", + "status": "locked", + "priority": 3.0, + "license": "CC-BY-SA", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "ספר מקבים א", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "Joshua for fulfilling the word was made a judge in Israel." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/English/Brenton's Septuagint.json b/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/English/Brenton's Septuagint.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..c9ddabb9e92eb7c00165bb32d14606f4e3014c33 --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/English/Brenton's Septuagint.json @@ -0,0 +1,1012 @@ +{ + "language": "en", + "title": "The Book of Maccabees I", + "versionSource": "https://en.wikisource.org/wiki/Translation:1_Maccabees", + "versionTitle": "Brenton's Septuagint", + "status": "locked", + "priority": 2.0, + "license": "CC-BY-SA", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "ספר מקבים א", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [ + "And it came to pass, after the triumph of Alexandros the Makedonian, son ", + "of Philippos, who first reigned in Hellas, who came out of the land of Khettiim, had defeated Dareios king of the Persians and the Medes:", + "And He fought a lot of battles, and took almost all the strong holds, and slew almost all the kings of the earth,", + "And went through to the ends of the earth, and took spoils of many nations,", + "insomuch that the earth was quiet before him; whereupon he was exalted and his heart was lifted up.", + "And he gathered a mighty strong host and ruled over countries, and nations, and kings, who became tributaries unto him.", + "And after these things he fell sick, and perceived that he should die.", + "Wherefore he called his servants, such as were honourable, and had been brought up with him from his youth, and parted his kingdom among them, while he was yet alive.", + " So Alexander reigned twelve years, and then died. ", + "And his servants bare rule every one in his place. And after his death they all put crowns upon themselves;", + "so did their sons after them many years: and evils were multiplied in the earth.", + "And there came out of them a wicked root, Antiochus surnamed Epiphanes, son of Antiochus the king, who had been an hostage at Rome, ", + "and he reigned in the hundred and thirty and seventh year of the kingdom of the Greeks.", + "In those days went there out of Israel wicked men, who persuaded many, saying,", + "“Let us go and make a covenant with the heathen that are round about us: for since we departed from them we have had much sorrow.” ", + "So this device pleased them well. Then certain of the people were so forward herein, that they went to the king, who gave them a license to do after the ordinances of the heathen,", + "whereupon they built a place of exercise at Jerusalem according to the customs of the heathen and made themselves uncircumcised, and forsook the holy covenant, and joined themselves to the heathen, and were sold to do mischief.", + "Now when the kingdom was established before Antiochus, he thought to reign over Egypt that he might have the dominion of two realms.", + "Wherefore he entered into Egypt with a great multitude, with chariots, and elephants, and horsemen, and a great navy,", + "and made war against Ptolemee king of Egypt: but Ptolemee was afraid of him, and fled; and many were wounded to death.", + "Thus they got the strong cities in the land of Egypt and he took the spoils thereof.", + "And after that Antiochus had smitten Egypt, he returned again in the hundred forty and third year, and went up against Israel and Jerusalem with a great multitude,", + "And entered proudly into the sanctuary, and took away the golden altar, and the candlestick of light, and all the vessels thereof, And the table of the shewbread, and the pouring vessels, and the vials, and the censers of gold, and the veil, and the crown, and the golden ornaments that were before the temple, all which he pulled off.", + "He took also the silver and the gold, and the precious vessels: also he took the hidden treasures which he found.", + "And when he had taken all away, he went into his own land, having made a great massacre, and spoken very proudly.", + "Therefore there was a great mourning in Israel, in every place where they were,", + "so that the princes and elders mourned, the virgins and young men were made feeble, and the beauty of women was changed.", + "Every bridegroom took up lamentation, and she that sat in the marriage chamber was in heaviness,", + "and the land also was moved for the inhabitants thereof, and all the house of Jacob was covered with confusion.", + "And after two years fully expired the king sent his chief collector of tribute unto the cities of Juda, who came unto Jerusalem with a great multitude,", + "And spake peaceable words unto them, but all was deceit:", + "for when they had given him credence, he fell suddenly upon the city, and smote it very sore, and destroyed much people of Israel.", + "And when he had taken the spoils of the city, he set it on fire, and pulled down the houses and walls thereof on every side.", + "But the women and children took they captive, and possessed the cattle.", + "Then builded they the city of David with a great and strong wall, and with mighty towers, and made it a strong hold for them.", + "And they put therein a sinful nation, wicked men, and fortified themselves therein. They stored it also with armour and victuals, and when they had gathered together the spoils of Jerusalem, they laid them up there,", + "and so they became a sore snare: For it was a place to lie in wait against the sanctuary, and an evil adversary to Israel.", + "Thus they shed innocent blood on every side of the sanctuary, and defiled it: Insomuch that the inhabitants of Jerusalem fled because of them: whereupon the city was made an habitation of strangers, and became strange to those that were born in her; and her own children left her.", + "Her sanctuary was laid waste like a wilderness, her feasts were turned into mourning, her sabbaths into reproach her honour into contempt.", + "As had been her glory, so was her dishonour increased,", + "and her excellency was turned into mourning.", + "Moreover king Antiochus wrote to his whole kingdom, that all should be one people,", + "And every one should leave his laws: so all the heathen agreed according to the commandment of the king.", + "Yea, many also of the Israelites consented to his religion, and sacrificed unto idols, and profaned the sabbath.", + "For the king had sent letters by messengers unto Jerusalem and the cities of Juda that they should follow the strange laws of the land,", + "And forbid burnt offerings, and sacrifice, and drink offerings, in the temple; and that they should profane the sabbaths and festival days:", + "And pollute the sanctuary and holy people: Set up altars, and groves, and chapels of idols, and sacrifice swine’s flesh, and unclean beasts:", + "That they should also leave their children uncircumcised, and make their souls abominable with all manner of uncleanness and profanation: To the end they might forget the law, and change all the ordinances.", + "And whosoever would not do according to the commandment of the king, he said, he should die.", + "In the selfsame manner wrote he to his whole kingdom, and appointed overseers over all the people, commanding the cities of Juda to sacrifice, city by city.", + "Then many of the people were gathered unto them, to wit every one that forsook the law; and so they committed evils in the land;", + "And drove the Israelites into secret places, even wheresoever they could flee for succour.", + "Now the fifteenth day of the month Casleu, in the hundred forty and fifth year, they set up the abomination of desolation upon the altar, and builded idol altars throughout the cities of Juda on every side;", + "And burnt incense at the doors of their houses, and in the streets. And when they had rent in pieces the books of the law which they found, they burnt them with fire.", + "And whosoever was found with any the book of the testament, or if any committed to the law, the king’s commandment was, that they should put him to death.", + "Thus did they by their authority unto the Israelites every month, to as many as were found in the cities.", + "Now the five and twentieth day of the month they did sacrifice upon the idol altar, which was upon the altar of God.", + "At which time according to the commandment they put to death certain women, that had caused their children to be circumcised.", + "And they hanged the infants about their necks, and rifled their houses, and slew them that had circumcised them.", + "Howbeit many in Israel were fully resolved and confirmed in themselves not to eat any unclean thing.", + "Wherefore the rather to die, that they might not be defiled with meats, and that they might not profane the holy covenant: so then they died", + "And there was very great wrath upon Israel." + ], + [ + "In those days arose Mattathias the son of John, the son of Simeon, a priest of the sons of Joarib, from Jerusalem, and dwelt in Modin.", + " And he had five sons, Joannan, called Caddis: ", + "Simon; called Thassi: Judas, who was called Maccabeus:", + "Eleazar, called Avaran: and Jonathan, whose surname was Apphus.", + "And when he saw the blasphemies that were committed in Juda and Jerusalem,", + "He said, Woe is me! wherefore was I born to see this misery of my people, and of the holy city, and to dwell there, when it was delivered into the hand of the enemy, and the sanctuary into the hand of strangers?", + "Her temple is become as a man without glory.", + "Her glorious vessels are carried away into captivity, her infants are slain in the streets, her young men with the sword of the enemy.", + "What nation hath not had a part in her kingdom and gotten of her spoils?", + "All her ornaments are taken away; of a free woman she is become a bondslave.", + "And, behold, our sanctuary, even our beauty and our glory, is laid waste, and the Gentiles have profaned it.", + "To what end therefore shall we live any longer?", + "Then Mattathias and his sons rent their clothes, and put on sackcloth, and mourned very sore.", + "In the mean while the king’s officers, such as compelled the people to revolt, came into the city Modin, to make them sacrifice.", + "And when many of Israel came unto them, Mattathias also and his sons came together.", + "Then answered the king’s officers, and said to Mattathias on this wise, ", + "Thou art a ruler, and an honourable and great man in this city, and strengthened with sons and brethren: Now therefore come thou first, and fulfil the king’s commandment, like as all the heathen have done, yea, and the men of Juda also, and such as remain at Jerusalem:", + "so shalt thou and thy house be in the number of the king’s friends, and thou and thy children shall be honoured with silver and gold, and many rewards.", + "Then Mattathias answered and spake with a loud voice,", + "Though all the nations that are under the king’s dominion obey him, and fall away every one from the religion of their fathers, and give consent to his commandments:", + "Yet will I and my sons and my brethren walk in the covenant of our fathers.", + "God forbid that we should forsake the law and the ordinances.", + "We will not hearken to the king’s words, to go from our religion, either on the right hand, or the left.", + "Now when he had left speaking these words, there came one of the Jews in the sight of all to sacrifice on the altar which was at Modin, according to the king’s commandment.", + "Which thing when Mattathias saw, he was inflamed with zeal, and his reins trembled, neither could he forbear to shew his anger according to judgment:", + "wherefore he ran, and slew him upon the altar. Also the king’s commissioner, who compelled men to sacrifice, he killed at that time, and the altar he pulled down.", + "Thus dealt he zealously for the law of God like as Phinees did unto Zambri the son of Salom.", + "And Mattathias cried throughout the city with a loud voice, saying, Whosoever is zealous of the law, and maintaineth the covenant, let him follow me.", + "So he and his sons fled into the mountains, and left all that ever they had in the city.", + "Then many that sought after justice and judgment went down into the wilderness,", + "to dwell there: Both they, and their children, and their wives; and their cattle; because afflictions increased sore upon them.", + "Now when it was told the king’s servants, and the host that was at Jerusalem, in the city of David, that certain men, who had broken the king’s commandment,", + "were gone down into the secret places in the wilderness, They pursued after them a great number,", + "and having overtaken them, they camped against them, and made war against them on the sabbath day. And they said unto them,", + "Let that which ye have done hitherto suffice; come forth, and do according to the commandment of the king, and ye shall live.", + "But they said, We will not come forth, neither will we do the king’s commandment, to profane the sabbath day", + " So then they gave them the battle with all speed.", + "Howbeit they answered them not, neither cast they a stone at them, nor stopped the places where they lay hid;", + "But said, Let us die all in our innocency: heaven and earth will testify for us, that ye put us to death wrongfully.", + "So they rose up against them in battle on the sabbath, and they slew them, with their wives and children and their cattle,", + "to the number of a thousand people.", + "Now when Mattathias and his friends understood hereof, they mourned for them right sore.", + "And one of them said to another, If we all do as our brethren have done, and fight not for our lives and laws against the heathen, they will now quickly root us out of the earth.", + "At that time therefore they decreed, saying, Whosoever shall come to make battle with us on the sabbath day, we will fight against him; neither will we die all, as our brethren that were murdered in the secret places.", + "Then came there unto him a company of Assideans who were mighty men of Israel, even all such as were voluntarily devoted unto the law.", + "Also all they that fled for persecution joined themselves unto them, and were a stay unto them. So they joined their forces, and smote sinful men in their anger, and wicked men in their wrath: but the rest fled to the heathen for succour.", + "Then Mattathias and his friends went round about, and pulled down the altars: And what children soever they found within the coast of Israel uncircumcised, those they circumcised valiantly.", + "They pursued also after the proud men, and the work prospered in their hand.", + "So they recovered the law out of the hand of the Gentiles, and out of the hand of kings, neither suffered they the sinner to triumph.", + "Now when the time drew near that Mattathias should die, he said unto his sons,", + "Now hath pride and rebuke gotten strength, and the time of destruction, and the wrath of indignation:", + "Now therefore, my sons, be ye zealous for the law, and give your lives for the covenant of your fathers.", + "Call to remembrance what acts our fathers did in their time; so shall ye receive great honour and an everlasting name.", + "Was not Abraham found faithful in temptation, and it was imputed unto him for righteousness?", + "Joseph in the time of his distress kept the commandment and was made lord of Egypt.", + "Phinees our father in being zealous and fervent obtained the covenant of an everlasting priesthood.", + "Jesus for fulfilling the word was made a judge in Israel.", + "Caleb for bearing witness before the congregation received the heritage of the land.", + "David for being merciful possessed the throne of an everlasting kingdom", + "Elias for being zealous and fervent for the law was taken up into heaven.", + "Ananias, Azarias, and Misael, by believing were saved out of the flame.", + "Daniel for his innocency was delivered from the mouth of lions.", + "And thus consider ye throughout all ages, that none that put their trust in him shall be overcome.", + "Fear not then the words of a sinful man: for his glory shall be dung and worms.", + "To day he shall be lifted up and to morrow he shall not be found, because he is returned into his dust, and his thought is come to nothing.", + "Wherefore, ye my sons, be valiant and shew yourselves men in the behalf of the law; for by it shall ye obtain glory.", + "And behold, I know that your brother Simon is a man of counsel, give ear unto him alway: he shall be a father unto you.", + "As for Judas Maccabeus, he hath been mighty and strong, even from his youth up: let him be your captain, and fight the battle of the people.", + "Take also unto you all those that observe the law, and avenge ye the wrong of your people", + "Recompense fully the heathen, and take heed to the commandments of the law.", + "So he blessed them, and was gathered to his fathers", + "And he died in the hundred forty and sixth year, and his sons buried him in the sepulchres of his fathers at Modin,", + "and all Israel made great lamentation for him." + ], + [ + "Then his son Judas, called Maccabeus, rose up in his stead.", + "And all his brethren helped him, and so did all they that held with his father, and they fought with cheerfulness the battle of Israel. ", + "So he gat his people great honour, and put on a breastplate as a giant, and girt his warlike harness about him, and he made battles, protecting the host with his sword.", + "In his acts he was like a lion, and like a lion’s whelp roaring for his prey. ", + "For He pursued the wicked, and sought them out, and burnt up those that vexed his people.", + "Wherefore the wicked shrunk for fear of him, and all the workers of iniquity were troubled, because salvation prospered in his hand.", + "He grieved also many kings, and made Jacob glad with his acts, and his memorial is blessed for ever. ", + "Moreover he went through the cities of Juda, destroying the ungodly out of them, and turning away wrath from Israel:", + "So that he was renowned unto the utmost part of the earth, and he received unto him such as were ready to perish.", + "Then Apollonius gathered the Gentiles together, and a great host out of Samaria, to fight against Israel.", + "Which thing when Judas perceived, he went forth to meet him, and so he smote him, and slew him: many also fell down slain, but the rest fled.", + "Wherefore Judas took their spoils, and Apollonius’ sword also, and therewith he fought all his life long.", + "Now when Seron, a prince of the army of Syria, heard say that Judas had gathered unto him a multitude and company of the faithful to go out with him to war; He said,", + "I will get me a name and honour in the kingdom; for I will go fight with Judas and them that are with him, who despise the king’s commandment.", + "So he made him ready to go up, and there went with him a mighty host of the ungodly to help him, and to be avenged of the children of Israel. And when he came near to the going up of Bethhoron, ", + "Judas went forth to meet him with a small company:", + "Who, when they saw the host coming to meet them, said unto Judas, How shall we be able, being so few, to fight against so great a multitude and so strong, seeing we are ready to faint with fasting all this day?", + "Unto whom Judas answered, It is no hard matter for many to be shut up in the hands of a few; and with the God of heaven it is all one, to deliver with a great multitude, or a small company: ", + "For the victory of battle standeth not in the multitude of an host; but strength cometh from heaven.", + " They come against us in much pride and iniquity to destroy us, and our wives and children, and to spoil us: ", + "But we fight for our lives and our laws.", + "Wherefore the Lord himself will overthrow them before our face: and as for you, be ye not afraid of them.", + "Now as soon as he had left off speaking, he leapt suddenly upon them, and so Seron and his host was overthrown before him. ", + "And they pursued them from the going down of Bethhoron unto the plain, where were slain about eight hundred men of them; and the residue fled into the land of the Philistines.", + "Then began the fear of Judas and his brethren, and an exceeding great dread, to fall upon the nations round about them: Insomuch as his fame came unto the king, and all nations talked of the battles of Judas.", + "Now when king Antiochus heard these things, he was full of indignation: wherefore he sent and gathered together all the forces of his realm, even a very strong army.", + "He opened also his treasure, and gave his soldiers pay for a year, commanding them to be ready whensoever he should need them.", + "Nevertheless, when he saw that the money of his treasures failed and that the tributes in the country were small, because of the dissension and plague, which he had brought upon the land in taking away the laws which had been of old time;", + "He feared that he should not be able to bear the charges any longer, nor to have such gifts to give so liberally as he did before: for he had abounded above the kings that were before him. Wherefore, being greatly perplexed in his mind,", + "he determined to go into Persia, there to take the tributes of the countries, and to gather much money.", + "So he left Lysias, a nobleman, and one of the blood royal, to oversee the affairs of the king from the river Euphrates unto the borders of Egypt:", + "And to bring up his son Antiochus, until he came again. ", + "Moreover he delivered unto him the half of his forces, and the elephants, and gave him charge of all things that he would have done, as also concerning them that dwelt in Juda and Jerusalem: ", + "To wit, that he should send an army against them, to destroy and root out the strength of Israel, and the remnant of Jerusalem, and to take away their memorial from that place;", + "And that he should place strangers in all their quarters, and divide their land by lot. ", + "So the king took the half of the forces that remained, and departed from Antioch, his royal city, the hundred forty and seventh year; and having passed the river Euphrates, he went through the high countries.", + "Then Lysias chose Ptolemee the son of Dorymenes, Nicanor, and Gorgias, mighty men of the king’s friends: ", + "And with them he sent forty thousand footmen, and seven thousand horsemen, to go into the land of Juda, and to destroy it, as the king commanded.", + " So they went forth with all their power, and came and pitched by Emmaus in the plain country.", + "And the merchants of the country, hearing the fame of them, took silver and gold very much, with servants, and came into the camp to buy the children of Israel for slaves: a power also of Syria and of the land of the Philistines joined themselves unto them.", + "Now when Judas and his brethren saw that miseries were multiplied, and that the forces did encamp themselves in their borders: for they knew how the king had given commandment to destroy the people, and utterly abolish them; ", + "They said one to another, Let us restore the decayed fortune of our people, and let us fight for our people and the sanctuary.", + "Then was the congregation gathered together, that they might be ready for battle, and that they might pray, and ask mercy and compassion.", + "Now Jerusalem lay void as a wilderness, there was none of her children that went in or out: the sanctuary also was trodden down, ", + "and aliens kept the strong hold; the heathen had their habitation in that place; and joy was taken from Jacob, and the pipe with the harp ceased.", + "Wherefore the Israelites assembled themselves together, and came to Maspha, over against Jerusalem; for in Maspha was the place where they prayed aforetime in Israel.", + "Then they fasted that day, and put on sackcloth, and cast ashes upon their heads, and rent their clothes, ", + "And laid open the book of the law, wherein the heathen had sought to paint the likeness of their images. ", + "They brought also the priests’ garments, and the firstfruits, and the tithes: and the Nazarites they stirred up, who had accomplished their days.", + "Then cried they with a loud voice toward heaven, saying, What shall we do with these, and whither shall we carry them away?", + "For thy sanctuary is trodden down and profaned, and thy priests are in heaviness, and brought low.", + "And lo, the heathen are assembled together against us to destroy us: what things they imagine against us, thou knowest. ", + "How shall we be able to stand against them, except thou, O God, be our help?", + "Then sounded they with trumpets, and cried with a loud voice.", + "And after this Judas ordained captains over the people, even captains over thousands, and over hundreds, and over fifties, and over tens. But as for such as were building houses, or had betrothed wives, or were planting vineyards, or were fearful, those he commanded that they should return, every man to his own house, according to the law.", + "So the camp removed, and pitched upon the south side of Emmaus.", + "And Judas said, arm yourselves, and be valiant men,", + "and see that ye be in readiness against the morning, that ye may fight with these nations, that are assembled together against us to destroy us and our sanctuary: ", + "For it is better for us to die in battle, than to behold the calamities of our people and our sanctuary.", + "Nevertheless, as the will of God is in heaven, so let him do." + ], + [ + "Then took Gorgias five thousand footmen, and a thousand of the best horsemen, and removed out of the camp by night; ", + "To the end he might rush in upon the camp of the Jews, and smite them suddenly. And the men of the fortress were his guides.", + "Now when Judas heard thereof he himself removed, and the valiant men with him, that he might smite the king’s army which was at Emmaus, While as yet the forces were dispersed from the camp.", + "In the mean season came Gorgias by night into the camp of Judas: and when he found no man there, he sought them in the mountains: for said he, These fellows flee from us", + "But as soon as it was day, Judas shewed himself in the plain with three thousand men, who nevertheless had neither armour nor swords to their minds. ", + "And they saw the camp of the heathen, that it was strong and well harnessed, and compassed round about with horsemen; and these were expert of war.", + "Then said Judas to the men that were with him, Fear ye not their multitude, neither be ye afraid of their assault. ", + "Remember how our fathers were delivered in the Red sea, when Pharaoh pursued them with an army. ", + "Now therefore let us cry unto heaven, if peradventure the Lord will have mercy upon us, and remember the covenant of our fathers, and destroy this host before our face this day: ", + "That so all the heathen may know that there is one who delivereth and saveth Israel.", + "Then the strangers lifted up their eyes, and saw them coming over against them. Wherefore they went out of the camp to battle; but they that were with Judas sounded their trumpets. ", + "So they joined battle, and the heathen being discomfited fled into the plain.", + "Howbeit all the hindmost of them were slain with the sword: for they pursued them unto Gazera, and unto the plains of Idumea, and Azotus, and Jamnia, so that there were slain of them upon a three thousand men.", + "This done, Judas returned again with his host from pursuing them, And said to the people,", + "Be not greedy of the spoil inasmuch as there is a battle before us,", + "And Gorgias and his host are here by us in the mountain: but stand ye now against our enemies, and overcome them, and after this ye may boldly take the spoils.", + "As Judas was yet speaking these words, there appeared a part of them looking out of the mountain:", + "Who when they perceived that the Jews had put their host to flight and were burning the tents; for the smoke that was seen declared what was done:", + "When therefore they perceived these things, they were sore afraid, and seeing also the host of Judas in the plain ready to fight, They fled every one into the land of strangers.", + "Then Judas returned to spoil the tents, where they got much gold, and silver, and blue silk, and purple of the sea, and great riches.", + "After this they went home, and sung a song of thanksgiving, and praised the Lord in heaven: because it is good, because his mercy endureth forever. ", + "Thus Israel had a great deliverance that day.", + "Now all the strangers that had escaped came and told Lysias what had happened:", + "Who, when he heard thereof, was confounded and discouraged, because neither such things as he would were done unto Israel, nor such things as the king commanded him were come to pass.", + "The next year therefore following Lysias gathered together threescore thousand choice men of foot, and five thousand horsemen, that he might subdue them. ", + "So they came into Idumea, and pitched their tents at Bethsura,", + "and Judas met them with ten thousand men.", + "And when he saw that mighty army, he prayed and said,", + "Blessed art thou, O Saviour of Israel, who didst quell the violence of the mighty man by the hand of thy servant David, and gavest the host of strangers into the hands of Jonathan the son of Saul, and his armour bearer; ", + "Shut up this army in the hand of thy people Israel, and let them be confounded in their power and horsemen: ", + "Make them to be of no courage, and cause the boldness of their strength to fall away, and let them quake at their destruction: ", + "Cast them down with the sword of them that love thee, and let all those that know thy name praise thee with thanksgiving.", + " So they joined battle; and there were slain of the host of Lysias about five thousand men, even before them were they slain.", + "Now when Lysias saw his army put to flight, and the manliness of Judas’ soldiers, and how they were ready either to live or die valiantly, he went into Antiochia, and gathered together a company of strangers, and having made his army greater than it was, he purposed to come again into Judea.", + "Then said Judas and his brethren,", + "Behold, our enemies are discomfited: let us go up to cleanse and dedicate the sanctuary.", + "Upon this all the host assembled themselves together, and went up into mount Sion.", + "And when they saw the sanctuary desolate, and the altar profaned, and the gates burned up, and shrubs growing in the courts as in a forest, or in one of the mountains, yea, and the priests’ chambers pulled down;", + "They rent their clothes, and made great lamentation, and cast ashes upon their heads,", + "And fell down flat to the ground upon their faces, and blew an alarm with the trumpets, and cried toward heaven.", + "Then Judas appointed certain men to fight against those that were in the fortress, until he had cleansed the sanctuary.", + "So he chose priests of blameless conversation, such as had pleasure in the law: Who cleansed the sanctuary, and bare out the defiled stones into an unclean place. ", + "And when as they consulted what to do with the altar of burnt offerings, which was profaned; ", + "They thought it best to pull it down, lest it should be a reproach to them, because the heathen had defiled it: wherefore they pulled it down,", + " And laid up the stones in the mountain of the temple in a convenient place, until there should come a prophet to shew what should be done with them.", + "Then they took whole stones according to the law, and built a new altar according to the former;", + "And made up the sanctuary, and the things that were within the temple, and hallowed the courts. ", + "They made also new holy vessels, and into the temple they brought the candlestick, and the altar of burnt offerings, and of incense, and the table.", + "And upon the altar they burned incense, and the lamps that were upon the candlestick they lighted, that they might give light in the temple.", + "Furthermore they set the loaves upon the table, and spread out the veils, and finished all the works which they had begun to make.", + "Now on the five and twentieth day of the ninth month, which is called the month Casleu, in the hundred forty and eighth year, they rose up betimes in the morning, And offered sacrifice according to the law upon the new altar of burnt offerings, which they had made. ", + "Look, at what time and what day the heathen had profaned it, even in that was it dedicated with songs, and citherns, and harps, and cymbals.", + "Then all the people fell upon their faces, worshipping and praising the God of heaven, who had given them good success.", + "And so they kept the dedication of the altar eight days and offered burnt offerings with gladness, and sacrificed the sacrifice of deliverance and praise. ", + "They decked also the forefront of the temple with crowns of gold, and with shields; and the gates and the chambers they renewed, and hanged doors upon them.", + "Thus was there very great gladness among the people, for that the reproach of the heathen was put away.", + "Moreover Judas and his brethren with the whole congregation of Israel ordained, that the days of the dedication of the altar should be kept in their season from year to year by the space of eight days, from the five and twentieth day of the month Casleu, with mirth and gladness. ", + "At that time also they builded up the mount Sion with high walls and strong towers round about, lest the Gentiles should come and tread it down as they had done before. ", + "And they set there a garrison to keep it, and fortified Bethsura to preserve it; that the people might have a defence against Idumea." + ], + [ + "Now when the nations round about heard that the altar was built and the sanctuary renewed as before, it displeased them very much. ", + "Wherefore they thought to destroy the generation of Jacob that was among them, and thereupon they began to slay and destroy the people.", + "Then Judas fought against the children of Esau in Idumea at Arabattine, because they besieged Gael: and he gave them a great overthrow, and abated their courage, and took their spoils.", + "Also he remembered the injury of the children of Bean, who had been a snare and an offence unto the people, in that they lay in wait for them in the ways.", + "He shut them up therefore in the towers, and encamped against them, and destroyed them utterly, and burned the towers of that place with fire, and all that were therein.", + "Afterward he passed over to the children of Ammon, where he found a mighty power, and much people, with Timotheus their captain.", + "So he fought many battles with them, till at length they were discomfited before him; and he smote them. And when he had taken Jazar, with the towns belonging thereto, he returned into Judea.", + "Then the heathen that were at Galaad assembled themselves together against the Israelites that were in their quarters, to destroy them; but they fled to the fortress of Dathema.", + "And sent letters unto Judas and his brethren,", + "The heathen that are round about us are assembled together against us to destroy us: And they are preparing to come and take the fortress whereunto we are fled, Timotheus being captain of their host.", + "Come now therefore, and deliver us from their hands, for many of us are slain: ", + "Yea, all our brethren that were in the places of Tobie are put to death: their wives and their children also they have carried away captives, and borne away their stuff; and they have destroyed there about a thousand men.", + "While these letters were yet reading, behold, there came other messengers from Galilee with their clothes rent, who reported on this wise,", + "And said, They of Ptolemais, and of Tyrus, and Sidon, and all Galilee of the Gentiles, are assembled together against us to consume us.", + "Now when Judas and the people heard these words, there assembled a great congregation together, to consult what they should do for their brethren, that were in trouble, and assaulted of them. ", + "Then said Judas unto Simon his brother, Choose thee out men, and go and deliver thy brethren that are in Galilee, for I and Jonathan my brother will go into the country of Galaad.", + "So he left Joseph the son of Zacharias, and Azarias, captains of the people, with the remnant of the host in Judea to keep it. ", + "Unto whom he gave commandment, saying, Take ye the charge of this people, and see that ye make not war against the heathen until the time that we come again.", + "Now unto Simon were given three thousand men to go into Galilee, and unto Judas eight thousand men for the country of Galaad.", + "Then went Simon into Galilee, where he fought many battles with the heathen, so that the heathen were discomfited by him. And he pursued them unto the gate of Ptolemais; ", + "and there were slain of the heathen about three thousand men, whose spoils he took.", + "And those that were in Galilee, and in Arbattis, with their wives and their children, and all that they had, took he away with him, and brought them into Judea with great joy.", + "Judas Maccabeus also and his brother Jonathan went over Jordan, and travelled three days’ journey in the wilderness,", + "Where they met with the Nabathites, who came unto them in a peaceable manner, and told them every thing that had happened to their brethren in the land of Galaad:", + "And how that many of them were shut up in Bosora, and Bosor, and Alema, Casphor, Maked, and Carnaim; all these cities are strong and great: And that they were shut up in the rest of the cities of the country of Galaad,", + "and that against to morrow they had appointed to bring their host against the forts, and to take them, and to destroy them all in one day.", + "Hereupon Judas and his host turned suddenly by the way of the wilderness unto Bosora; and when he had won the city,", + "he slew all the males with the edge of the sword, and took all their spoils, and burned the city with fire, From whence he removed by night, and went till he came to the fortress.", + "And betimes in the morning they looked up, and, behold, there was an innumerable people bearing ladders and other engines of war, to take the fortress: for they assaulted them.", + "When Judas therefore saw that the battle was begun, and that the cry of the city went up to heaven, with trumpets, and a great sound, He said unto his host, Fight this day for your brethren.", + "So he went forth behind them in three companies, who sounded their trumpets, and cried with prayer.", + "Then the host of Timotheus, knowing that it was Maccabeus, fled from him: wherefore he smote them with a great slaughter; so that there were killed of them that day about eight thousand men.", + "This done, Judas turned aside to Maspha; and after he had assaulted it he took and slew all the males therein, and received the spoils thereof and burnt it with fire.", + "From thence went he, and took Casphon, Maged, Bosor, and the other cities of the country of Galaad.", + "After these things gathered Timotheus another host and encamped against Raphon beyond the brook. ", + "So Judas sent men to espy the host, who brought him word, saying,", + "All the heathen that be round about us are assembled unto them, even a very great host. ", + "He hath also hired the Arabians to help them and they have pitched their tents beyond the brook, ready to come and fight against thee. Upon this Judas went to meet them.", + "Then Timotheus said unto the captains of his host, When Judas and his host come near the brook,", + "if he pass over first unto us, we shall not be able to withstand him; for he will mightily prevail against us: ", + "But if he be afraid, and camp beyond the river, we shall go over unto him, and prevail against him.", + "Now when Judas came near the brook, he caused the scribes of the people to remain by the brook: unto whom he gave commandment, saying, Suffer no man to remain in the camp, but let all come to the battle.", + "So he went first over unto them, and all the people after him: then all the heathen, being discomfited before him, cast away their weapons, and fled unto the temple that was at Carnaim.", + "But they took the city, and burned the temple with all that were therein. Thus was Carnaim subdued, neither could they stand any longer before Judas.", + "Then Judas gathered together all the Israelites that were in the country of Galaad, from the least unto the greatest, even their wives, and their children, and their stuff, a very great host, to the end they might come into the land of Judea. ", + "Now when they came unto Ephron, (this was a great city in the way as they should go, very well fortified) they could not turn from it, either on the right hand or the left, but must needs pass through the midst of it.", + " Then they of the city shut them out, and stopped up the gates with stones. ", + "Whereupon Judas sent unto them in peaceable manner, saying,", + "Let us pass through your land to go into our own country, and none shall do you any hurt; we will only pass through on foot: howbeit they would not open unto him.", + "Wherefore Judas commanded a proclamation to be made throughout the host, that every man should pitch his tent in the place where he was.", + "So the soldiers pitched, and assaulted the city all that day and all that night, till at the length the city was delivered into his hands:", + "Who then slew all the males with the edge of the sword, and raised the city, and took the spoils thereof, and passed through the city over them that were slain.", + "After this went they over Jordan into the great plain before Bethsan. And Judas gathered together those that came behind, and exhorted the people all the way through, till they came into the land of Judea. ", + "So they went up to mount Sion with joy and gladness, where they offered burnt offerings, because not one of them were slain until they had returned in peace.", + "Now what time as Judas and Jonathan were in the land of Galaad, and Simon his brother in Galilee before Ptolemais,", + "Joseph the son of Zacharias, and Azarias, captains of the garrisons, heard of the valiant acts and warlike deeds which they had done. Wherefore they said,", + "Let us also get us a name, and go fight against the heathen that are round about us.", + "So when they had given charge unto the garrison that was with them, they went toward Jamnia. ", + "Then came Gorgias and his men out of the city to fight against them. And so it was, that Joseph and Azarias were put to flight, and pursued unto the borders of Judea: and there were slain that day of the people of Israel about two thousand men. ", + "Thus was there a great overthrow among the children of Israel, because they were not obedient unto Judas and his brethren, but thought to do some valiant act. Moreover these men came not of the seed of those, by whose hand deliverance was given unto Israel.", + "Howbeit the man Judas and his brethren were greatly renowned in the sight of all Israel, and of all the heathen, wheresoever their name was heard of; Insomuch as the people assembled unto them with joyful acclamations.", + "Afterward went Judas forth with his brethren, and fought against the children of Esau in the land toward the south, where he smote Hebron, and the towns thereof, and pulled down the fortress of it, and burned the towers thereof round about. ", + "From thence he removed to go into the land of the Philistines, and passed through Samaria.", + "At that time certain priests, desirous to shew their valour, were slain in battle, for that they went out to fight unadvisedly.", + "So Judas turned to Azotus in the land of the Philistines, and when he had pulled down their altars, and burned their carved images with fire, and spoiled their cities, he returned into the land of Judea." + ], + [ + "About that time king Antiochus travelling through the high countries heard say, that Elymais in the country of Persia was a city greatly renowned for riches, silver, and gold;", + "And that there was in it a very rich temple, wherein were coverings of gold, and breastplates, and shields, which Alexander, son of Philip, the Macedonian king, who reigned first among the Grecians, had left there. ", + "Wherefore he came and sought to take the city, and to spoil it; but he was not able, because they of the city, having had warning thereof,", + "Rose up against him in battle: so he fled, and departed thence with great heaviness, and returned to Babylon.", + "Moreover there came one who brought him tidings into Persia, that the armies, which went against the land of Judea, were put to flight: ", + "And that Lysias, who went forth first with a great power was driven away of the Jews; and that they were made strong by the armour, and power, and store of spoils, which they had gotten of the armies, whom they had destroyed:", + "Also that they had pulled down the abomination, which he had set up upon the altar in Jerusalem, and that they had compassed about the sanctuary with high walls, as before, and his city Bethsura.", + "Now when the king heard these words, he was astonished and sore moved: whereupon he laid him down upon his bed, and fell sick for grief, because it had not befallen him as he looked for.", + "And there he continued many days: for his grief was ever more and more, and he made account that he should die.", + "Wherefore he called for all his friends, and said unto them, The sleep is gone from mine eyes, and my heart faileth for very care. ", + "And I thought with myself, Into what tribulation am I come, and how great a flood of misery is it, wherein now I am!", + "for I was bountiful and beloved in my power. ", + "But now I remember the evils that I did at Jerusalem,", + "and that I took all the vessels of gold and silver that were therein, and sent to destroy the inhabitants of Judea without a cause.", + "I perceive therefore that for this cause these troubles are come upon me, and, behold, I perish through great grief in a strange land.", + "Then called he for Philip, one of his friends, who he made ruler over all his realm,", + "And gave him the crown, and his robe, and his signet, to the end he should bring up his son Antiochus, and nourish him up for the kingdom. ", + "So king Antiochus died there in the hundred forty and ninth year.", + "Now when Lysias knew that the king was dead, he set up Antiochus his son, whom he had brought up being young, to reign in his stead, and his name he called Eupator.", + "About this time they that were in the tower shut up the Israelites round about the sanctuary, and sought always their hurt, and the strengthening of the heathen.", + "Wherefore Judas, purposing to destroy them, called all the people together to besiege them.", + "So they came together, and besieged them in the hundred and fiftieth year, and he made mounts for shot against them, and other engines.", + "Howbeit certain of them that were besieged got forth, unto whom some ungodly men of Israel joined themselves: And they went unto the king, and said,", + "How long will it be ere thou execute judgment, and avenge our brethren? ", + "We have been willing to serve thy father, and to do as he would have us, and to obey his commandments; For which cause they of our nation besiege the tower, and are alienated from us:", + "moreover as many of us as they could light on they slew, and spoiled our inheritance.", + "Neither have they stretched out their hand against us only, but also against their borders.", + "And, behold, this day are they besieging the tower at Jerusalem, to take it: the sanctuary also and Bethsura have they fortified. ", + "Wherefore if thou dost not prevent them quickly, they will do the greater things than these, neither shalt thou be able to rule them.", + "Now when the king heard this, he was angry, and gathered together all his friends, and the captains of his army, and those that had charge of the horse. ", + "There came also unto him from other kingdoms, and from isles of the sea, bands of hired soldiers. So that the number of his army was an hundred thousand footmen, and twenty thousand horsemen, and two and thirty elephants exercised in battle.", + "These went through Idumea, and pitched against Bethsura, which they assaulted many days, making engines of war;", + "but they of Bethsura came out, and burned them with fire, and fought valiantly.", + "Upon this Judas removed from the tower, and pitched in Bathzacharias, over against the king’s camp. ", + "Then the king rising very early marched fiercely with his host toward Bathzacharias, where his armies made them ready to battle, and sounded the trumpets.", + "And to the end they might provoke the elephants to fight, they shewed them the blood of grapes and mulberries. ", + "Moreover they divided the beasts among the armies, and for every elephant they appointed a thousand men, armed with coats of mail, and with helmets of brass on their heads; and beside this, for every beast were ordained five hundred horsemen of the best.", + "These were ready at every occasion: wheresoever the beast was, and whithersoever the beast went, they went also, neither departed they from him. ", + "And upon the beasts were there strong towers of wood, which covered every one of them, and were girt fast unto them with devices: there were also upon every one two and thirty strong men, that fought upon them, beside the Indian that ruled him.", + "As for the remnant of the horsemen, they set them on this side and that side at the two parts of the host giving them signs what to do, and being harnessed all over amidst the ranks. ", + "Now when the sun shone upon the shields of gold and brass, the mountains glistered therewith, and shined like lamps of fire. ", + "So part of the king’s army being spread upon the high mountains, and part on the valleys below, they marched on safely and in order.", + "Wherefore all that heard the noise of their multitude, and the marching of the company, and the rattling of the harness, were moved: for the army was very great and mighty.", + "Then Judas and his host drew near, and entered into battle, and there were slain of the king’s army six hundred men. ", + "Eleazar also, surnamed Savaran, perceiving that one of the beasts, armed with royal harness, was higher than all the rest, and supposing that the king was upon him, ", + "Put himself in jeopardy, to the end he might deliver his people, and get him a perpetual name: ", + "Wherefore he ran upon him courageously through the midst of the battle, slaying on the right hand and on the left, so that they were divided from him on both sides. ", + "Which done, he crept under the elephant, and thrust him under, and slew him: whereupon the elephant fell down upon him, and there he died.", + "Howbeit the rest of the Jews seeing the strength of the king, and the violence of his forces, turned away from them.", + "Then the king’s army went up to Jerusalem to meet them, and the king pitched his tents against Judea, and against mount Sion. ", + "But with them that were in Bethsura he made peace: for they came out of the city, because they had no victuals there to endure the siege, it being a year of rest to the land.", + "So the king took Bethsura, and set a garrison there to keep it.", + "As for the sanctuary, he besieged it many days: and set there artillery with engines and instruments to cast fire and stones, and pieces to cast darts and slings. ", + "Whereupon they also made engines against their engines, and held them battle a long season. Yet at the last, their vessels being without victuals, ", + "(for that it was the seventh year, and they in Judea that were delivered from the Gentiles, had eaten up the residue of the store;)", + "There were but a few left in the sanctuary, because the famine did so prevail against them, that they were fain to disperse themselves, every man to his own place.", + "At that time Lysias heard say,", + "that Philip, whom Antiochus the king, whiles he lived, had appointed to bring up his son Antiochus, that he might be king,", + "Was returned out of Persia and Media, and the king’s host also that went with him, and that he sought to take unto him the ruling of the affairs.", + "Wherefore he went in all haste, and said to the king and the captains of the host and the company,", + "We decay daily, and our victuals are but small, and the place we lay siege unto is strong, and the affairs of the kingdom lie upon us:", + "Now therefore let us be friends with these men, and make peace with them, and with all their nation; And covenant with them, that they shall live after their laws, as they did before:", + "for they are therefore displeased, and have done all these things, because we abolished their laws.", + "So the king and the princes were content: wherefore he sent unto them to make peace; and they accepted thereof.", + "Also the king and the princes made an oath unto them: whereupon they went out of the strong hold. ", + "Then the king entered into mount Sion; but when he saw the strength of the place, he broke his oath that he had made, and gave commandment to pull down the wall round about.", + "Afterward departed he in all haste, and returned unto Antiochia, where he found Philip to be master of the city: so he fought against him, and took the city by force." + ], + [ + "In the hundred and one and fiftieth year Demetrius the son of Seleucus departed from Rome, and came up with a few men unto a city of the sea coast, and reigned there.", + "And as he entered into the palace of his ancestors, so it was, that his forces had taken Antiochus and Lysias, to bring them unto him.", + "Wherefore, when he knew it, he said, Let me not see their faces. 4 So his host slew them. Now when Demetrius was set upon the throne of his kingdom,", + "There came unto him all the wicked and ungodly men of Israel, having Alcimus, who was desirous to be high priest, for their captain:", + "And they accused the people to the king, saying,", + "Judas and his brethren have slain all thy friends, and driven us out of our own land.", + "Now therefore send some man whom thou trustest, and let him go and see what havock he hath made among us, and in the king’s land, and let him punish them with all them that aid them.", + "Then the king chose Bacchides, a friend of the king, who ruled beyond the flood, and was a great man in the kingdom, and faithful to the king,", + "And him he sent with that wicked Alcimus, whom he made high priest, and commanded that he should take vengeance of the children of Israel. ", + "So they departed, and came with a great power into the land of Judea, where they sent messengers to Judas and his brethren with peaceable words deceitfully.", + "But they gave no heed to their words; for they saw that they were come with a great power.", + "Then did there assemble unto Alcimus and Bacchides a company of scribes, to require justice. Now the Assideans were the first among the children of Israel that sought peace of them: ", + "For said they, One that is a priest of the seed of Aaron is come with this army, and he will do us no wrong.", + "So he spake unto them, peaceably, and sware unto them, saying, we will procure the harm neither of you nor your friends. ", + "Whereupon they believed him: howbeit he took of them threescore men, and slew them in one day,", + "according to the words which he wrote, The flesh of thy saints have they cast out, and their blood have they shed round about Jerusalem, and there was none to bury them.", + "Wherefore the fear and dread of them fell upon all the people, who said, There is neither truth nor righteousness in them; for they have broken the covenant and oath that they made.", + "After this, removed Bacchides from Jerusalem, and pitched his tents in Bezeth, where he sent and took many of the men that had forsaken him, and certain of the people also, and when he had slain them, he cast them into the great pit. ", + "Then committed he the country to Alcimus, and left with him a power to aid him: so Bacchides went to the king.", + "But Alcimus contended for the high priesthood. And unto him resorted all such as troubled the people, who, after they had gotten the land of Juda into their power, did much hurt in Israel.", + " Now when Judas saw all the mischief that Alcimus and his company had done among the Israelites, even above the heathen,", + "He went out into all the coasts of Judea round about, and took vengeance of them that had revolted from him, so that they durst no more go forth into the country.", + "On the other side, when Alcimus saw that Judas and his company had gotten the upper hand, and knew that he was not able to abide their force, he went again to the king, and said all the worst of them that he could.", + "Then the king sent Nicanor, one of his honourable princes, a man that bare deadly hate unto Israel, with commandment to destroy the people. ", + "So Nicanor came to Jerusalem with a great force; and sent unto Judas and his brethren deceitfully with friendly words, saying, ", + "Let there be no battle between me and you; I will come with a few men, that I may see you in peace.", + "He came therefore to Judas, and they saluted one another peaceably. Howbeit the enemies were prepared to take away Judas by violence.", + "Which thing after it was known to Judas, to wit, that he came unto him with deceit, he was sore afraid of him, and would see his face no more.", + "Nicanor also, when he saw that his counsel was discovered, went out to fight against Judas beside Capharsalama:", + "Where there were slain of Nicanor’s side about five thousand men, and the rest fled into the city of David.", + "After this went Nicanor up to mount Sion, and there came out of the sanctuary certain of the priests and certain of the elders of the people, to salute him peaceably, and to shew him the burnt sacrifice that was offered for the king. ", + "But he mocked them, and laughed at them, and abused them shamefully, and spake proudly, ", + "And sware in his wrath, saying, Unless Judas and his host be now delivered into my hands, if ever I come again in safety, I will burn up this house: and with that he went out in a great rage.", + "Then the priests entered in, and stood before the altar and the temple, weeping, and saying,", + "Thou, O Lord, didst choose this house to be called by thy name, and to be a house of prayer and petition for thy people: ", + "Be avenged of this man and his host, and let them fall by the sword: remember their blasphemies, and suffer them not to continue any longer.", + "So Nicanor went out of Jerusalem, and pitched his tents in Bethhoron, where an host out of Syria met him.", + "But Judas pitched in Adasa with three thousand men, and there he prayed, saying,", + "O Lord, when they that were sent from the king of the Assyrians blasphemed, thine angel went out, and smote an hundred fourscore and five thousand of them. ", + "Even so destroy thou this host before us this day, that the rest may know that he hath spoken blasphemously against thy sanctuary, and judge thou him according to his wickedness.", + "So the thirteenth day of the month Adar the hosts joined battle: but Nicanor’s host was discomfited, and he himself was first slain in the battle.", + "Now when Nicanor’s host saw that he was slain, they cast away their weapons, and fled. ", + "Then they pursued after them a day’s journey, from Adasa unto Gazera, sounding an alarm after them with their trumpets. ", + "Whereupon they came forth out of all the towns of Judea round about, and closed them in; so that they, turning back upon them that pursued them, were all slain with the sword, and not one of them was left.", + "Afterwards they took the spoils, and the prey, and smote off Nicanor’s head, and his right hand, which he stretched out so proudly, and brought them away, and hanged them up toward Jerusalem. ", + "For this cause the people rejoiced greatly, and they kept that day a day of great gladness. Moreover they ordained to keep yearly this day, being the thirteenth of Adar.", + "Thus the land of Juda was in rest a little while." + ], + [ + "Now Judas had heard of the fame of the Romans, that they were mighty and valiant men, and such as would lovingly accept all that joined themselves unto them, and make a league of amity with all that came unto them; And that they were men of great valour.", + "It was told him also of their wars and noble acts which they had done among the Galatians, and how they had conquered them, and brought them under tribute;", + "And what they had done in the country of Spain, for the winning of the mines of the silver and gold which is there;", + "And that by their policy and patience they had conquered all the place, though it were very far from them;", + "and the kings also that came against them from the uttermost part of the earth, till they had discomfited them, and given them a great overthrow, so that the rest did give them tribute every year:", + "Beside this, how they had discomfited in battle Philip, and Perseus, king of the Citims, with others that lifted up themselves against them, and had overcome them:", + "How also Antiochus the great king of Asia, that came against them in battle, having an hundred and twenty elephants, with horsemen, and chariots, and a very great army, was discomfited by them;", + "And how they took him alive, and covenanted that he and such as reigned after him should pay a great tribute, and give hostages, and that which was agreed upon,", + "And the country of India, and Media and Lydia and of the goodliest countries, which they took of him, and gave to king Eumenes:", + "Moreover how the Grecians had determined to come and destroy them;", + "And that they, having knowledge thereof sent against them a certain captain, and fighting with them slew many of them, and carried away captives their wives and their children, and spoiled them,", + "and took possession of their lands, and pulled down their strong holds, and brought them to be their servants unto this day:", + "It was told him besides, how they destroyed and brought under their dominion all other kingdoms and isles that at any time resisted them;", + "But with their friends and such as relied upon them they kept amity: and that they had conquered kingdoms both far and nigh,", + "insomuch as all that heard of their name were afraid of them:", + "Also that, whom they would help to a kingdom, those reign; and whom again they would, they displace: finally, that they were greatly exalted:", + "Yet for all this none of them wore a crown or was clothed in purple, to be magnified thereby:", + "Moreover how they had made for themselves a senate house, wherein three hundred and twenty men sat in council daily, consulting alway for the people, to the end they might be well ordered: ", + "And that they committed their government to one man every year, who ruled over all their country, and that all were obedient to that one, and that there was neither envy nor emulation among them.", + "In consideration of these things, Judas chose Eupolemus the son of John, the son of Accos, and Jason the son of Eleazar, and sent them to Rome, to make a league of amity and confederacy with them, ", + "And to intreat them that they would take the yoke from them; for they saw that the kingdom of the Grecians did oppress Israel with servitude.", + "They went therefore to Rome, which was a very great journey, and came into the senate, where they spake and said.", + "Judas Maccabeus with his brethren, and the people of the Jews, have sent us unto you, to make a confederacy and peace with you,", + "and that we might be registered your confederates and friends.", + "So that matter pleased the Romans well.", + "And this is the copy of the epistle which the senate wrote back again in tables of brass, and sent to Jerusalem, that there they might have by them a memorial of peace and confederacy:", + "Good success be to the Romans, and to the people of the Jews, by sea and by land for ever: the sword also and enemy be far from them,", + "If there come first any war upon the Romans or any of their confederates throughout all their dominion, The people of the Jews shall help them, as the time shall be appointed, with all their heart:", + "Neither shall they give any thing unto them that make war upon them, or aid them with victuals, weapons, money, or ships, as it hath seemed good unto the Romans;", + "but they shall keep their covenants without taking any thing therefore. ", + "In the same manner also, if war come first upon the nation of the Jews, the Romans shall help them with all their heart, according as the time shall be appointed them:", + "Neither shall victuals be given to them that take part against them, or weapons, or money, or ships, as it hath seemed good to the Romans; but they shall keep their covenants, and that without deceit.", + "According to these articles did the Romans make a covenant with the people of the Jews.", + "Howbeit if hereafter the one party or the other shall think to meet to add or diminish any thing, they may do it at their pleasures, and whatsoever they shall add or take away shall be ratified.", + "And as touching the evils that Demetrius doeth to the Jews, we have written unto him, saying,", + "Wherefore thou made thy yoke heavy upon our friends and confederates the Jews?", + "If therefore they complain any more against thee, we will do them justice, and fight with thee by sea and by land." + ], + [ + "Furthermore, when Demetrius heard the Nicanor and his host were slain in battle, he sent Bacchides and Alcimus into the land of Judea the second time, and with them the chief strength of his host:", + "Who went forth by the way that leadeth to Galgala, and pitched their tents before Masaloth, which is in Arbela, and after they had won it, they slew much people.", + "Also the first month of the hundred fifty and second year they encamped before Jerusalem:", + "From whence they removed, and went to Berea, with twenty thousand footmen and two thousand horsemen.", + "Now Judas had pitched his tents at Eleasa, and three thousand chosen men with him:", + "Who seeing the multitude of the other army to be so great were sore afraid; whereupon many conveyed themselves out of the host, insomuch as abode of them no more but eight hundred men.", + "When Judas therefore saw that his host slipt away, and that the battle pressed upon him, he was sore troubled in mind, and much distressed, for that he had no time to gather them together.", + "Nevertheless unto them that remained he said, Let us arise and go up against our enemies, if peradventure we may be able to fight with them.", + "But they dehorted him, saying, We shall never be able: let us now rather save our lives,", + "and hereafter we will return with our brethren, and fight against them: for we are but few.", + "Then Judas said, God forbid that I should do this thing, and flee away from them: if our time be come, let us die manfully for our brethren, and let us not stain our honour.", + "With that the host of Bacchides removed out of their tents, and stood over against them,", + "their horsemen being divided into two troops, and their slingers and archers going before the host and they that marched in the foreward were all mighty men.", + "As for Bacchides, he was in the right wing: so the host drew near on the two parts, and sounded their trumpets. ", + "They also of Judas’ side, even they sounded their trumpets also, so that the earth shook at the noise of the armies, and the battle continued from morning till night.", + "Now when Judas perceived that Bacchides and the strength of his army were on the right side, he took with him all the hardy men, Who discomfited the right wing, and pursued them unto the mount Azotus.", + "But when they of the left wing saw that they of the right wing were discomfited, they followed upon Judas and those that were with him hard at the heels from behind:", + "Whereupon there was a sore battle, insomuch as many were slain on both parts. Judas also was killed, and the remnant fled.", + "Then Jonathan and Simon took Judas their brother, and buried him in the sepulchre of his fathers in Modin. ", + "Moreover they bewailed him, and all Israel made great lamentation for him, and mourned many days, saying, ", + "How is the valiant man fallen, that delivered Israel!", + "As for the other things concerning Judas and his wars, and the noble acts which he did, and his greatness, they are not written: for they were very many.", + "Now after the death of Judas the wicked began to put forth their heads in all the coasts of Israel, and there arose up all such as wrought iniquity.", + "In those days also was there a very great famine, by reason whereof the country revolted, and went with them.", + "Then Bacchides chose the wicked men, and made them lords of the country. ", + "And they made enquiry and search for Judas’ friends, and brought them unto Bacchides, who took vengeance of them, and used them despitefully. ", + "So was there a great affliction in Israel, the like whereof was not since the time that a prophet was not seen among them.", + "For this cause all Judas’ friends came together, and said unto Jonathan, ", + "Since thy brother Judas died, we have no man like him to go forth against our enemies, and Bacchides, and against them of our nation that are adversaries to us.", + "Now therefore we have chosen thee this day to be our prince and captain in his stead, that thou mayest fight our battles.", + "Upon this Jonathan took the governance upon him at that time, and rose up instead of his brother Judas. But when Bacchides gat knowledge thereof, he sought for to slay him.", + "Then Jonathan, and Simon his brother, and all that were with him, perceiving that, fled into the wilderness of Thecoe, and pitched their tents by the water of the pool Asphar.", + "Which when Bacchides understood, he came near to Jordan with all his host upon the sabbath day.", + "Now Jonathan had sent his brother John, a captain of the people, to pray his friends the Nabathites, that they might leave with them their carriage, which was much.", + "But the children of Jambri came out of Medaba, and took John, and all that he had, and went their way with it.", + "After this came word to Jonathan and Simon his brother,", + "that the children of Jambri made a great marriage, and were bringing the bride from Nadabatha with a great train, as being the daughter of one of the great princes of Chanaan.", + "Therefore they remembered John their brother, and went up, and hid themselves under the covert of the mountain:", + "Where they lifted up their eyes, and looked, and, behold, there was much ado and great carriage: and the bridegroom came forth, and his friends and brethren, to meet them with drums, and instruments of musick, and many weapons.", + "Then Jonathan and they that were with him rose up against them from the place where they lay in ambush, and made a slaughter of them in such sort, as many fell down dead, and the remnant fled into the mountain, and they took all their spoils.", + "Thus was the marriage turned into mourning, and the noise of their melody into lamentation.", + " So when they had avenged fully the blood of their brother, they turned again to the marsh of Jordan.", + "Now when Bacchides heard hereof, he came on the sabbath day unto the banks of Jordan with a great power.", + "Then Jonathan said to his company,", + "Let us go up now and fight for our lives, for it standeth not with us to day, as in time past:", + "For, behold, the battle is before us and behind us, and the water of Jordan on this side and that side, the marsh likewise and wood, neither is there place for us to turn aside.", + "Wherefore cry ye now unto heaven, that ye may be delivered from the hand of your enemies.", + "With that they joined battle, and Jonathan stretched forth his hand to smite Bacchides, but he turned back from him.", + "Then Jonathan and they that were with him leapt into Jordan, and swam over unto the other bank: howbeit the other passed not over Jordan unto them.", + "So there were slain of Bacchides’ side that day about a thousand men.", + "Afterward returned Bacchides to Jerusalem and repaired the strong cites in Judea; the fort in Jericho, and Emmaus, and Bethhoron, and Bethel, and Thamnatha, Pharathoni, and Taphon, these did he strengthen with high walls, with gates and with bars.", + "And in them he set a garrison, that they might work malice upon Israel.", + "He fortified also the city Bethsura, and Gazera, and the tower, and put forces in them, and provision of victuals. ", + "Besides, he took the chief men’s sons in the country for hostages, and put them into the tower at Jerusalem to be kept.", + "Moreover in the hundred fifty and third year, in the second month, Alcimus commanded that the wall of the inner court of the sanctuary should be pulled down; he pulled down also the works of the prophets.", + "And as he began to pull down, even at that time was Alcimus plagued,", + "and his enterprises hindered: for his mouth was stopped, and he was taken with a palsy, so that he could no more speak any thing, nor give order concerning his house. So Alcimus died at that time with great torment.", + "Now when Bacchides saw that Alcimus was dead, he returned to the king: whereupon the land of Judea was in rest two years. ", + "Then all the ungodly men held a council, saying,", + "Behold, Jonathan and his company are at ease, and dwell without care: now therefore we will bring Bacchides hither, who shall take them all in one night.", + "So they went and consulted with him.", + "Then removed he, and came with a great host, and sent letters privily to his adherents in Judea, that they should take Jonathan and those that were with him: howbeit they could not,", + "because their counsel was known unto them.", + "Wherefore they took of the men of the country, that were authors of that mischief, about fifty persons, and slew them.", + "Afterward Jonathan, and Simon, and they that were with him, got them away to Bethbasi, which is in the wilderness, and they repaired the decays thereof, and made it strong. ", + "Which thing when Bacchides knew, he gathered together all his host, and sent word to them that were of Judea.", + "Then went he and laid siege against Bethbasi; and they fought against it a long season and made engines of war.", + "But Jonathan left his brother Simon in the city, and went forth himself into the country, and with a certain number went he forth. 66 And he smote Odonarkes and his brethren, and the children of Phasiron in their tent.", + "And when he began to smite them, and came up with his forces,", + "Simon and his company went out of the city, and burned up the engines of war, And fought against Bacchides, who was discomfited by them, and they afflicted him sore:", + "for his counsel and travail was in vain. Wherefore he was very wroth at the wicked men that gave him counsel to come into the country, inasmuch as he slew many of them, and purposed to return into his own country.", + "Whereof when Jonathan had knowledge, he sent ambassadors unto him, to the end he should make peace with him, and deliver them the prisoners. ", + "Which thing he accepted, and did according to his demands, and sware unto him that he would never do him harm all the days of his life.", + "When therefore he had restored unto him the prisoners that he had taken aforetime out of the land of Judea, he returned and went his way into his own land, neither came he any more into their borders.", + "Thus the sword ceased from Israel: but Jonathan dwelt at Machmas, and began to govern the people; and he destroyed the ungodly men out of Israel." + ], + [ + " In the hundred and sixtieth year Alexander, the son of Antiochus surnamed Epiphanes, went up and took Ptolemais: for the people had received him, by means whereof he reigned there,", + "Now when king Demetrius heard thereof, he gathered together an exceeding great host, and went forth against him to fight.", + " Moreover Demetrius sent letters unto Jonathan with loving words, so as he magnified him.", + "For said he, Let us first make peace with him, before he join with Alexander against us:", + "Else he will remember all the evils that we have done against him, and against his brethren and his people.", + "Wherefore he gave him authority to gather together an host, and to provide weapons, that he might aid him in battle: he commanded also that the hostages that were in the tower should be delivered him.", + "Then came Jonathan to Jerusalem, and read the letters in the audience of all the people, and of them that were in the tower:", + "Who were sore afraid, when they heard that the king had given him authority to gather together an host.", + "Whereupon they of the tower delivered their hostages unto Jonathan, and he delivered them unto their parents.", + "This done, Jonathan settled himself in Jerusalem, and began to build and repair the city.", + "And he commanded the workmen to build the walls and the mount Sion and about with square stones for fortification; and they did so.", + "Then the strangers, that were in the fortresses which Bacchides had built, fled away; Insomuch as every man left his place, and went into his own country.", + "Only at Bethsura certain of those that had forsaken the law and the commandments remained still: for it was their place of refuge.", + " Now when king Alexander had heard what promises Demetrius had sent unto Jonathan: when also it was told him of the battles and noble acts which he and his brethren had done, and of the pains that they had endured, He said,", + "Shall we find such another man? now therefore we will make him our friend and confederate.", + "Upon this he wrote a letter, and sent it unto him, according to these words, saying,", + "King Alexander to his brother Jonathan sendeth greeting:", + "We have heard of thee, that thou art a man of great power, and meet to be our friend.", + "Wherefore now this day we ordain thee to be the high priest of thy nation, and to be called the king’s friend;", + "(and therewithal he sent him a purple robe and a crown of gold:) and require thee to take our part, and keep friendship with us.", + "So in the seventh month of the hundred and sixtieth year, at the feast of the tabernacles, Jonathan put on the holy robe, and gathered together forces, and provided much armour.", + "Whereof when Demetrius heard, he was very sorry, and said,", + "What have we done, that Alexander hath prevented us in making amity with the Jews to strengthen himself?", + "I also will write unto them words of encouragement, and promise them dignities and gifts, that I may have their aid.", + "He sent unto them therefore to this effect:", + "King Demetrius unto the people of the Jews sendeth greeting:", + "Whereas ye have kept covenants with us, and continued in our friendship, not joining yourselves with our enemies, we have heard hereof, and are glad.", + "Wherefore now continue ye still to be faithful unto us, and we will well recompense you for the things ye do in our behalf, ", + "And will grant you many immunities, and give you rewards.", + "And now do I free you, and for your sake I release all the Jews, from tributes, and from the customs of salt, and from crown taxes,", + "And from that which appertaineth unto me to receive for the third part or the seed, and the half of the fruit of the trees,", + "I release it from this day forth, so that they shall not be taken of the land of Judea, nor of the three governments which are added thereunto out of the country of Samaria and Galilee, from this day forth for evermore.", + "Let Jerusalem also be holy and free, with the borders thereof, both from tenths and tributes.", + "And as for the tower which is at Jerusalem, I yield up authority over it, and give the high priest, that he may set in it such men as he shall choose to keep it.", + "Moreover I freely set at liberty every one of the Jews, that were carried captives out of the land of Judea into any part of my kingdom, and I will that all my officers remit the tributes even of their cattle.", + "Furthermore I will that all the feasts, and sabbaths, and new moons, and solemn days, and the three days before the feast, and the three days after the feast shall be all of immunity and freedom for all the Jews in my realm.", + "Also no man shall have authority to meddle with or to molest any of them in any matter.", + "I will further, that there be enrolled among the king’s forces about thirty thousand men of the Jews, unto whom pay shall be given, as belongeth to all king’s forces.", + "And of them some shall be placed in the king’s strong holds, of whom also some shall be set over the affairs of the kingdom, which are of trust:", + "and I will that their overseers and governors be of themselves, and that they live after their own laws, even as the king hath commanded in the land of Judea.", + "And concerning the three governments that are added to Judea from the country of Samaria, let them be joined with Judea, that they may be reckoned to be under one, nor bound to obey other authority than the high priest’s.", + "As for Ptolemais, and the land pertaining thereto, I give it as a free gift to the sanctuary at Jerusalem for the necessary expenses of the sanctuary.", + "Moreover I give every year fifteen thousand shekels of silver out of the king’s accounts from the places appertaining.", + "And all the overplus, which the officers payed not in as in former time, from henceforth shall be given toward the works of the temple.", + "And beside this, the five thousand shekels of silver, which they took from the uses of the temple out of the accounts year by year, even those things shall be released, because they appertain to the priests that minister.", + "And whosoever they be that flee unto the temple at Jerusalem, or be within the liberties hereof, being indebted unto the king, or for any other matter, let them be at liberty, and all that they have in my realm.", + "For the building also and repairing of the works of the sanctuary expenses shall be given of the king’s accounts. Yea, and for the building of the walls of Jerusalem, and the fortifying thereof round about, expenses shall be given out of the king’s accounts, as also for the building of the walls in Judea.", + "Now when Jonathan and the people heard these words, they gave no credit unto them, nor received them, because they remembered the great evil that he had done in Israel; for he had afflicted them very sore.", + "But with Alexander they were well pleased, because he was the first that entreated of true peace with them, and they were confederate with him always.", + "Then gathered king Alexander great forces, and camped over against Demetrius.", + "And after the two kings had joined battle, Demetrius’ host fled: but Alexander followed after him, and prevailed against them.", + "And he continued the battle very sore until the sun went down: and that day was Demetrius slain.", + "Afterward Alexander sent ambassadors to Ptolemee king of Egypt with a message to this effect:", + "Forasmuch as I am come again to my realm, and am set in the throne of my progenitors,", + "and have gotten the dominion, and overthrown Demetrius, and recovered our country;", + "For after I had joined battle with him, both he and his host was discomfited by us, so that we sit in the throne of his kingdom:", + "Now therefore let us make a league of amity together, and give me now thy daughter to wife:", + "and I will be thy son in law, and will give both thee and her as according to thy dignity.", + "Then Ptolemee the king gave answer, saying,", + "Happy be the day wherein thou didst return into the land of thy fathers, and satest in the throne of their kingdom. And now will I do to thee, as thou hast written:", + "meet me therefore at Ptolemais, that we may see one another; for I will marry my daughter to thee according to thy desire.", + "So Ptolemee went out of Egypt with his daughter Cleopatra, and they came unto Ptolemais in the hundred threescore and second year:", + "Where king Alexander meeting him, he gave unto him his daughter Cleopatra, and celebrated her marriage at Ptolemais with great glory, as the manner of kings is.", + "Now king Alexander had written unto Jonathan, that he should come and meet him.", + "Who thereupon went honourably to Ptolemais, where he met the two kings, and gave them and their friends silver and gold, and many presents, and found favour in their sight.", + "At that time certain pestilent fellows of Israel, men of a wicked life, assembled themselves against him, to accuse him: but the king would not hear them.", + "Yea more than that, the king commanded to take off his garments, and clothe him in purple: and they did so.", + "And he made him sit by himself, and said into his princes, Go with him into the midst of the city, and make proclamation,", + "that no man complain against him of any matter, and that no man trouble him for any manner of cause.", + "Now when his accusers saw that he was honoured according to the proclamation, and clothed in purple, they fled all away.", + "So the king honoured him, and wrote him among his chief friends, and made him a duke, and partaker of his dominion.", + "Afterward Jonathan returned to Jerusalem with peace and gladness.", + "Furthermore in the; hundred threescore and fifth year came Demetrius son of Demetrius out of Crete into the land of his fathers:", + "Whereof when king Alexander heard tell, he was right sorry, and returned into Antioch.", + "Then Demetrius made Apollonius the governor of Celosyria his general, who gathered together a great host, and camped in Jamnia,...", + "and sent unto Jonathan the high priest, saying,", + "Thou alone liftest up thyself against us, and I am laughed to scorn for thy sake, and reproached: and why dost thou vaunt thy power against us in the mountains?", + "Now therefore, if thou trustest in thine own strength, come down to us into the plain field, and there let us try the matter together: for with me is the power of the cities.", + "Ask and learn who I am, and the rest that take our part,", + "and they shall tell thee that thy foot is not able to stand before our face; for thy fathers have twice been put to flight in their own land.", + "Wherefore now thou shalt not be able to abide the horsemen and so great a power in the plain, where is neither stone nor flint, nor place to flee unto.", + " So when Jonathan heard these words of Apollonius, he was moved in his mind, and choosing ten thousand men he went out of Jerusalem, where Simon his brother met him for to help him. And he pitched his tents against Joppa:", + "but; they of Joppa shut him out of the city, because Apollonius had a garrison there.", + " Then Jonathan laid siege unto it: whereupon they of the city let him in for fear: and so Jonathan won Joppa.", + "Whereof when Apollonius heard, he took three thousand horsemen, with a great host of footmen, and went to Azotus as one that journeyed, and therewithal drew him forth into the plain. because he had a great number of horsemen, in whom he put his trust.", + "Then Jonathan followed after him to Azotus, where the armies joined battle.", + "Now Apollonius had left a thousand horsemen in ambush.", + "And Jonathan knew that there was an ambushment behind him; for they had compassed in his host, and cast darts at the people, from morning till evening.", + "But the people stood still, as Jonathan had commanded them: and so the enemies’ horses were tired.", + "Then brought Simon forth his host, and set them against the footmen, (for the horsemen were spent) who were discomfited by him, and fled.", + "The horsemen also, being scattered in the field, fled to Azotus, and went into Bethdagon, their idol’s temple, for safety.", + "But Jonathan set fire on Azotus, and the cities round about it, and took their spoils; and the temple of Dagon, with them that were fled into it, he burned with fire.", + "Thus there were burned and slain with the sword well nigh eight thousand men.", + "And from thence Jonathan removed his host, and camped against Ascalon, where the men of the city came forth, and met him with great pomp.", + "After this returned Jonathan and his host unto Jerusalem, having any spoils.", + "Now when king Alexander heard these things, he honoured Jonathan yet more. And sent him a buckle of gold, as the use is to be given to such as are of the king’s blood: he gave him also Accaron with the borders thereof in possession." + ], + [ + "And the king of Egypt gathered together a great host, like the sand that lieth upon the sea shore, and many ships, and went about through deceit to get Alexander’s kingdom, and join it to his own. ", + "Whereupon he took his journey into Syria in peaceable manner, so as they of the cities opened unto him, and met him: for king Alexander had commanded them so to do, because he was his brother in law.", + "Now as Ptolemee entered into the cities, he set in every one of them a garrison of soldiers to keep it.", + "And when he came near to Azotus, they shewed him the temple of Dagon that was burnt, and Azotus and the suburbs thereof that were destroyed, ", + "and the bodies that were cast abroad and them that he had burnt in the battle; for they had made heaps of them by the way where he should pass. ", + "Also they told the king whatsoever Jonathan had done,...", + "to the intent he might blame him: but the king held his peace.", + "Then Jonathan met the king with great pomp at Joppa, where they saluted one another, and lodged.", + "Afterward Jonathan, when he had gone with the king to the river called Eleutherus, returned again to Jerusalem.", + "King Ptolemee therefore, having gotten the dominion of the cities by the sea unto Seleucia upon the sea coast, imagined wicked counsels against Alexander.", + "Whereupon he sent ambassadors unto king Demetrius, saying,", + "Come, let us make a league betwixt us, and I will give thee my daughter whom Alexander hath, and thou shalt reign in thy father’s kingdom:", + "For I repent that I gave my daughter unto him, for he sought to slay me.", + "Thus did he slander him, because he was desirous of his kingdom.", + "Wherefore he took his daughter from him, and gave her to Demetrius,", + "and forsook Alexander, so that their hatred was openly known. Then Ptolemee entered into Antioch, where he set two crowns upon his head, the crown of Asia, and of Egypt.", + "In the mean season was king Alexander in Cilicia, because those that dwelt in those parts had revolted from him.", + "But when Alexander heard of this, he came to war against him: whereupon king Ptolemee brought forth his host, and met him with a mighty power, and put him to flight.", + "So Alexander fled into Arabia there to be defended; but king Ptolemee was exalted:", + "For Zabdiel the Arabian took off Alexander’s head, and sent it unto Ptolemee.", + "King Ptolemee also died the third day after, and they that were in the strong holds were slain one of another.", + "By this means Demetrius reigned in the hundred threescore and seventh year.", + "At the same time Jonathan gathered together them that were in Judea to take the tower that was in Jerusalem: and he made many engines of war against it.", + "Then came ungodly persons, who hated their own people, went unto the king, and told him that Jonathan besieged the tower,", + "Whereof when he heard, he was angry, and immediately removing, he came to Ptolemais, and wrote unto Jonathan,", + "that he should not lay siege to the tower, but come and speak with him at Ptolemais in great haste.", + "Nevertheless Jonathan, when he heard this, commanded to besiege it still: and he chose certain of the elders of Israel and the priests, and put himself in peril;", + "And took silver and gold, and raiment, and divers presents besides, and went to Ptolemais unto the king, where he found favour in his sight.", + "And though certain ungodly men of the people had made complaints against him, Yet the king entreated him as his predecessors had done before, and promoted him in the sight of all his friends,", + "And confirmed him in the high priesthood, and in all the honours that he had before, and gave him preeminence among his chief friends.", + "Then Jonathan desired the king, that he would make Judea free from tribute, as also the three governments, with the country of Samaria; and he promised him three hundred talents.", + "So the king consented, and wrote letters unto Jonathan of all these things after this manner:", + "King Demetrius unto his brother Jonathan, and unto the nation of the Jews, sendeth greeting:", + "We send you here a copy of the letter which we did write unto our cousin Lasthenes concerning you, that ye might see it.", + "King Demetrius unto his father Lasthenes sendeth greeting:", + "We are determined to do good to the people of the Jews, who are our friends, and keep covenants with us, because of their good will toward us.", + "Wherefore we have ratified unto them the borders of Judea, with the three governments of Apherema and Lydda and Ramathem, that are added unto Judea from the country of Samaria, and all things appertaining unto them, for all such as do sacrifice in Jerusalem,", + "instead of the payments which the king received of them yearly aforetime out of the fruits of the earth and of trees. And as for other things that belong unto us, of the tithes and customs pertaining unto us, as also the saltpits, and the crown taxes, which are due unto us, we discharge them of them all for their relief.", + "And nothing hereof shall be revoked from this time forth for ever.", + "Now therefore see that thou make a copy of these things, and let it be delivered unto Jonathan, and set upon the holy mount in a conspicuous place.", + "After this, when king Demetrius saw that the land was quiet before him, and that no resistance was made against him, he sent away all his forces, every one to his own place,", + "except certain bands of strangers, whom he had gathered from the isles of the heathen: wherefore all the forces of his fathers hated him.", + "Moreover there was one Tryphon, that had been of Alexander’s part afore, who,", + "seeing that all the host murmured against Demetrius, went to Simalcue the Arabian that brought up Antiochus the young son of Alexander,", + "And lay sore upon him to deliver him this young Antiochus, that he might reign in his father’s stead: he told him therefore all that Demetrius had done, and how his men of war were at enmity with him, and there he remained a long season.", + "In the mean time Jonathan sent unto king Demetrius,", + "that he would cast those of the tower out of Jerusalem, and those also in the fortresses: for they fought against Israel.", + "So Demetrius sent unto Jonathan, saying,", + "I will not only do this for thee and thy people, but I will greatly honour thee and thy nation, if opportunity serve.", + "Now therefore thou shalt do well, if thou send me men to help me; for all my forces are gone from me.", + "Upon this Jonathan sent him three thousand strong men unto Antioch: and when they came to the king, the king was very glad of their coming.", + "Howbeit they that were of the city gathered themselves together into the midst of the city, to the number of an hundred and twenty thousand men, and would have slain the king.", + "Wherefore the king fled into the court,", + "but they of the city kept the passages of the city, and began to fight.", + "Then the king called to the Jews for help, who came unto him all at once, and dispersing themselves through the city", + "slew that day in the city to the number of an hundred thousand. Also they set fire on the city, and gat many spoils that day, and delivered the king.", + "So when they of the city saw that the Jews had got the city as they would, their courage was abated: wherefore they made supplication to the king, and cried, saying,", + "Grant us peace, and let the Jews cease from assaulting us and the city.", + "With that they cast away their weapons, and made peace; and the Jews were honoured in the sight of the king, and in the sight of all that were in his realm; and they returned to Jerusalem, having great spoils.", + "So king Demetrius sat on the throne of his kingdom, and the land was quiet before him. Nevertheless he dissembled in all that ever he spake, and estranged himself from Jonathan,", + "neither rewarded he him according to the benefits which he had received of him, but troubled him very sore.", + "After this returned Tryphon, and with him the young child Antiochus, who reigned, and was crowned.", + "Then there gathered unto him all the men of war, whom Demetrius had put away, and they fought against Demetrius, who turned his back and fled.", + "Moreover Tryphon took the elephants, and won Antioch.", + "At that time young Antiochus wrote unto Jonathan, saying,", + "I confirm thee in the high priesthood, and appoint thee ruler over the four governments, and to be one of the king’s friends.", + "Upon this he sent him golden vessels to be served in, and gave him leave to drink in gold, and to be clothed in purple, and to wear a golden buckle. ", + "His brother Simon also he made captain from the place called The ladder of Tyrus unto the borders of Egypt.", + "Then Jonathan went forth, and passed through the cities beyond the water, and all the forces of Syria gathered themselves unto him for to help him:", + "and when he came to Ascalon, they of the city met him honourably.", + "From whence he went to Gaza, but they of Gaza shut him out; wherefore he laid siege unto it, and burned the suburbs thereof with fire, and spoiled them. ", + "Afterward, when they of Gaza made supplication unto Jonathan, he made peace with them, and took the sons of their chief men for hostages, and sent them to Jerusalem, and passed through the country unto Damascus.", + "Now when Jonathan heard that Demetrius’ princes were come to Cades, which is in Galilee, with a great power, purposing to remove him out of the country,", + "He went to meet them, and left Simon his brother in the country. Then Simon encamped against Bethsura and fought against it a long season, and shut it up:", + "But they desired to have peace with him, which he granted them, and then put them out from thence, and took the city, and set a garrison in it.", + " As for Jonathan and his host, they pitched at the water of Gennesar, from whence betimes in the morning they gat them to the plain of Nasor.", + "And, behold, the host of strangers met them in the plain, who, having laid men in ambush for him in the mountains, came themselves over against him.", + "So when they that lay in ambush rose out of their places and joined battle,", + "all that were of Jonathan’s side fled; Insomuch as there was not one of them left, except Mattathias the son of Absalom, and Judas the son of Calphi, the captains of the host.", + "Then Jonathan rent his clothes, and cast earth upon his head, and prayed. Afterwards turning again to battle, he put them to flight, and so they ran away.", + "Now when his own men that were fled saw this, they turned again unto him, and with him pursued them to Cades, even unto their own tents, and there they camped.", + "So there were slain of the heathen that day about three thousand men: but Jonathan returned to Jerusalem." + ], + [ + "Now when Jonathan saw that time served him, he chose certain men, and sent them to Rome, for to confirm and renew the friendship that they had with them.", + "He sent letters also to the Lacedemonians, and to other places, for the same purpose.", + "So they went unto Rome, and entered into the senate, and said,", + "Jonathan the high priest, and the people of the Jews, sent us unto you, to the end ye should renew the friendship, which ye had with them, and league, as in former time.", + "Upon this the Romans gave them letters unto the governors of every place that they should bring them into the land of Judea peaceably.", + "And this is the copy of the letters which Jonathan wrote to the Lacedemonians:", + "Jonathan the high priest, and the elders of the nation, and the priests, and the other of the Jews, unto the Lacedemonians their brethren send greeting:", + "There were letters sent in times past unto Onias the high priest from Darius, who reigned then among you, to signify that ye are our brethren, as the copy here underwritten doth specify.", + "At which time Onias entreated the ambassador that was sent honourably, and received the letters, wherein declaration was made of the league and friendship.", + "Therefore we also, albeit we need none of these things, that we have the holy books of scripture in our hands to comfort us, ", + "Have nevertheless attempted to send unto you for the renewing of brotherhood and friendship, lest we should become strangers unto you altogether: for there is a long time passed since ye sent unto us.", + "We therefore at all times without ceasing, both in our feasts, and other convenient days, do remember you in the sacrifices which we offer, and in our prayers, as reason is, and as it becometh us to think upon our brethren:", + "And we are right glad of your honour.", + "As for ourselves, we have had great troubles and wars on every side, forsomuch as the kings that are round about us have fought against us. ", + "Howbeit we would not be troublesome unto you, nor to others of our confederates and friends, in these wars:", + "For we have help from heaven that succoureth us, so as we are delivered from our enemies, and our enemies are brought under foot. ", + "For this cause we chose Numenius the son of Antiochus, and Antipater the son of Jason, and sent them unto the Romans, to renew the amity that we had with them, and the former league.", + "We commanded them also to go unto you, and to salute and to deliver you our letters concerning the renewing of our brotherhood.", + "Wherefore now ye shall do well to give us an answer thereto.", + "And this is the copy of the letters which Oniares sent.", + "Areus king of the Lacedemonians to Onias the high priest, greeting:", + "It is found in writing, that the Lacedemonians and Jews are brethren, and that they are of the stock of Abraham:", + "Now therefore, since this is come to our knowledge, ye shall do well to write unto us of your prosperity. We do write back again to you,", + "that your cattle and goods are our’s, and our’s are your’s We do command therefore our ambassadors to make report unto you on this wise.", + "Now when Jonathan heard that Demetrius’ princes were come to fight against him with a greater host than afore,", + "He removed from Jerusalem, and met them in the land of Amathis: for he gave them no respite to enter his country.", + "He sent spies also unto their tents, who came again, and told him that they were appointed to come upon them in the night season.", + "Wherefore so soon as the sun was down, Jonathan commanded his men to watch, and to be in arms, that all the night long they might be ready to fight: also he sent forth sentinels round about the host.", + "But when the adversaries heard that Jonathan and his men were ready for battle, they feared, and trembled in their hearts, and they kindled fires in their camp.", + "Howbeit Jonathan and his company knew it not till the morning: for they saw the lights burning.", + "Then Jonathan pursued after them, but overtook them not: for they were gone over the river Eleutherus.", + "Wherefore Jonathan turned to the Arabians, who were called Zabadeans, and smote them, and took their spoils.", + "And removing thence, he came to Damascus, and so passed through all the country,", + " Simon also went forth, and passed through the country unto Ascalon, and the holds there adjoining, from whence he turned aside to Joppa, and won it.", + "For he had heard that they would deliver the hold unto them that took Demetrius’ part; wherefore he set a garrison there to keep it.", + "After this came Jonathan home again, and calling the elders of the people together, he consulted with them about building strong holds in Judea,", + "And making the walls of Jerusalem higher, and raising a great mount between the tower and the city, for to separate it from the city, that so it might be alone, that men might neither sell nor buy in it.", + "Upon this they came together to build up the city, forasmuch as part of the wall toward the brook on the east side was fallen down, and they repaired that which was called Caphenatha.", + "Simon also set up Adida in Sephela, and made it strong with gates and bars.", + "Now Tryphon went about to get the kingdom of Asia, and to kill Antiochus the king, that he might set the crown upon his own head. ", + "Howbeit he was afraid that Jonathan would not suffer him, and that he would fight against him; wherefore he sought a way how to take Jonathan, that he might kill him. So he removed, and came to Bethsan.", + "Then Jonathan went out to meet him with forty thousand men chosen for the battle, and came to Bethsan.", + "Now when Tryphon saw Jonathan came with so great a force, he durst not stretch his hand against him; But received him honourably, and commended him unto all his friends, and gave him gifts, and commanded his men of war to be as obedient unto him, as to himself.", + "Unto Jonathan also he said, Why hast thou brought all this people to so great trouble, seeing there is no war betwixt us?", + "Therefore send them now home again, and choose a few men to wait on thee, and come thou with me to Ptolemais,", + "for I will give it thee, and the rest of the strong holds and forces, and all that have any charge: as for me, I will return and depart: for this is the cause of my coming.", + "So Jonathan believing him did as he bade him, and sent away his host, who went into the land of Judea.", + "And with himself he retained but three thousand men, of whom he sent two thousand into Galilee, and one thousand went with him.", + "Now as soon as Jonathan entered into Ptolemais, they of Ptolemais shut the gates and took him, and all them that came with him they slew with the sword.", + "Then sent Tryphon an host of footmen and horsemen into Galilee, and into the great plain, to destroy all Jonathan’s company.", + "But when they knew that Jonathan and they that were with him were taken and slain, they encouraged one another; and went close together, prepared to fight.", + "They therefore that followed upon them, perceiving that they were ready to fight for their lives, turned back again. Whereupon they all came into the land of Judea peaceably,", + "and there they bewailed Jonathan, and them that were with him, and they were sore afraid; wherefore all Israel made great lamentation.", + "Then all the heathen that were round about then sought to destroy them: ", + "for said they, They have no captain, nor any to help them: now therefore let us make war upon them, and take away their memorial from among men." + ], + [ + "Now when Simon heard that Tryphon had gathered together a great host to invade the land of Judea, and destroy it,", + "And saw that the people was in great trembling and fear, he went up to Jerusalem, and gathered the people together, And gave them exhortation, saying,", + "Ye yourselves know what great things I, and my brethren, and my father’s house, have done for the laws and the sanctuary, the battles also and troubles which we have seen.", + "By reason whereof all my brethren are slain for Israel’s sake, and I am left alone.", + "Now therefore be it far from me, that I should spare mine own life in any time of trouble: for I am no better than my brethren.", + "Doubtless I will avenge my nation, and the sanctuary, and our wives, and our children: for all the heathen are gathered to destroy us of very malice.", + "Now as soon as the people heard these words, their spirit revived. 8 And they answered with a loud voice, saying, Thou shalt be our leader instead of Judas and Jonathan thy brother.", + "Fight thou our battles, and whatsoever, thou commandest us, that will we do.", + "So then he gathered together all the men of war, and made haste to finish the walls of Jerusalem, and he fortified it round about.", + "Also he sent Jonathan the son of Absalom, and with him a great power, to Joppa: who casting out them that were therein remained there in it.", + "So Tryphon removed from Ptolemais with a great power to invade the land of Judea, and Jonathan was with him in ward.", + "But Simon pitched his tents at Adida, over against the plain.", + "Now when Tryphon knew that Simon was risen up instead of his brother Jonathan, and meant to join battle with him, he sent messengers unto him, saying,", + "Whereas we have Jonathan thy brother in hold, it is for money that he is owing unto the kings treasure, concerning the business that was committed unto him.", + "Wherefore now send an hundred talents of silver, and two of his sons for hostages, that when he is at liberty he may not revolt from us, and we will let him go.", + "Hereupon Simon, albeit he perceived that they spake deceitfully unto him yet sent he the money and the children, lest peradventure he should procure to himself great hatred of the people: Who might have said, ", + "Because I sent him not the money and the children, therefore is Jonathan dead.", + "So he sent them the children and the hundred talents: howbeit Tryphon dissembled neither would he let Jonathan go.", + "And after this came Tryphon to invade the land, and destroy it, going round about by the way that leadeth unto Adora: but Simon and his host marched against him in every place, wheresoever he went.", + "Now they that were in the tower sent messengers unto Tryphon,", + "to the end that he should hasten his coming unto them by the wilderness, and send them victuals.", + "Wherefore Tryphon made ready all his horsemen to come that night: but there fell a very great snow, by reason whereof he came not.", + "So he departed, and came into the country of Galaad.", + "And when he came near to Bascama he slew Jonathan, who was buried there. Afterward Tryphon returned and went into his own land.", + "Then sent Simon, and took the bones of Jonathan his brother, and buried them in Modin, the city of his fathers.", + "And all Israel made great lamentation for him, and bewailed him many days.", + "Simon also built a monument upon the sepulchre of his father and his brethren, and raised it aloft to the sight, with hewn stone behind and before. Moreover he set up seven pyramids, one against another, for his father, and his mother, and his four brethren.", + "And in these he made cunning devices, about the which he set great pillars, and upon the pillars he made all their armour for a perpetual memory, and by the armour ships carved, that they might be seen of all that sail on the sea.", + "This is the sepulchre which he made at Modin, and it standeth yet unto this day.", + "Now Tryphon dealt deceitfully with the young king Antiochus, and slew him. And he reigned in his stead,", + "and crowned himself king of Asia, and brought a great calamity upon the land.", + "Then Simon built up the strong holds in Judea, and fenced them about with high towers, and great walls, and gates, and bars, and laid up victuals therein. ", + "Moreover Simon chose men, and sent to king Demetrius, to the end he should give the land an immunity, because all that Tryphon did was to spoil.", + "Unto whom king Demetrius answered and wrote after this manner:", + "King Demetrius unto Simon the high priest, and friend of kings, as also unto the elders and nation of the Jews, sendeth greeting:", + "The golden crown, and the scarlet robe, which ye sent unto us, we have received: and we are ready to make a stedfast peace with you, yea,", + "and to write unto our officers, to confirm the immunities which we have granted. ", + "And whatsoever covenants we have made with you shall stand; and the strong holds, which ye have builded, shall be your own. ", + "As for any oversight or fault committed unto this day, we forgive it, and the crown tax also, which ye owe us: and if there were any other tribute paid in Jerusalem, it shall no more be paid.", + "And look who are meet among you to be in our court, let then be enrolled, and let there be peace betwixt us.", + "Thus the yoke of the heathen was taken away from Israel in the hundred and seventieth year.", + "Then the people of Israel began to write in their instruments and contracts, In the first year of Simon the high priest, the governor and leader of the Jews.", + "In those days Simon camped against Gaza and besieged it round about; he made also an engine of war, and set it by the city, and battered a certain tower, and took it.", + "And they that were in the engine leaped into the city; whereupon there was a great uproar in the city:", + "Insomuch as the people of the city rent their clothes, and climbed upon the walls with their wives and children, and cried with a loud voice, beseeching Simon to grant them peace.", + "And they said, Deal not with us according to our wickedness, but according to thy mercy.", + "So Simon was appeased toward them, and fought no more against them, but put them out of the city, and cleansed the houses wherein the idols were,", + "and so entered into it with songs and thanksgiving. Yea, he put all uncleanness out of it,", + "and placed such men there as would keep the law, and made it stronger than it was before, and built therein a dwelling place for himself.", + "They also of the tower in Jerusalem were kept so strait, that they could neither come forth, nor go into the country, nor buy, nor sell:", + "wherefore they were in great distress for want of victuals, and a great number of them perished through famine.", + "Then cried they to Simon, beseeching him to be at one with them: which thing he granted them; and when he had put them out from thence, he cleansed the tower from pollutions:", + "And entered into it the three and twentieth day of the second month in the hundred seventy and first year, with thanksgiving, and branches of palm trees, and with harps, and cymbals, and with viols, and hymns, and songs: because there was destroyed a great enemy out of Israel.", + "He ordained also that that day should be kept every year with gladness.", + "Moreover the hill of the temple that was by the tower he made stronger than it was, and there he dwelt himself with his company.", + "And when Simon saw that John his son was a valiant man, he made him captain of all the hosts; and he dwelt in Gazera." + ], + [ + "Now in the hundred threescore and twelfth year king Demetrius gathered his forces together, and went into Media to get him help to fight against Tryphon.", + "But when Arsaces, the king of Persia and Media, heard that Demetrius was entered within his borders, he sent one of his princes to take him alive: ", + "Who went and smote the host of Demetrius, and took him, and brought him to Arsaces, by whom he was put in ward.", + "As for the land of Judea, that was quiet all the days of Simon; for he sought the good of his nation in such wise, as that evermore his authority and honour pleased them well.", + "And as he was honourable in all his acts, so in this, that he took Joppa for an haven, and made an entrance to the isles of the sea,", + "And enlarged the bounds of his nation, and recovered the country,", + "And gathered together a great number of captives, and had the dominion of Gazera, and Bethsura, and the tower, out of the which he took all uncleanness, neither was there any that resisted him.", + "Then did they till their ground in peace, and the earth gave her increase, and the trees of the field their fruit.", + "The ancient men sat all in the streets, communing together of good things, and the young men put on glorious and warlike apparel.", + "He provided victuals for the cities, and set in them all manner of munition, so that his honourable name was renowned unto the end of the world.", + "He made peace in the land, and Israel rejoiced with great joy:", + "For every man sat under his vine and his fig tree, and there was none to fray them:", + "Neither was there any left in the land to fight against them: yea, the kings themselves were overthrown in those days.", + "Moreover he strengthened all those of his people that were brought low: the law he searched out; and every contemner of the law and wicked person he took away.", + "He beautified the sanctuary, and multiplied vessels of the temple.", + "Now when it was heard at Rome, and as far as Sparta, that Jonathan was dead, they were very sorry.", + "But as soon as they heard that his brother Simon was made high priest in his stead, and ruled the country, and the cities therein:", + "They wrote unto him in tables of brass, to renew the friendship and league which they had made with Judas and Jonathan his brethren: Which writings were read before the congregation at Jerusalem.", + "And this is the copy of the letters that the Lacedemonians sent;", + "The rulers of the Lacedemonians, with the city, unto Simon the high priest, and the elders, and priests, and residue of the people of the Jews, our brethren, send greeting:", + "The ambassadors that were sent unto our people certified us of your glory and honour: wherefore we were glad of their coming,", + "And did register the things that they spake in the council of the people in this manner;", + "Numenius son of Antiochus, and Antipater son of Jason, the Jews’ ambassadors, came unto us to renew the friendship they had with us.", + "And it pleased the people to entertain the men honourably, and to put the copy of their ambassage in publick records, to the end the people of the Lacedemonians might have a memorial thereof: furthermore we have written a copy thereof unto Simon the high priest.", + "After this Simon sent Numenius to Rome with a great shield of gold of a thousand pound weight to confirm the league with them.", + "Whereof when the people heard, they said, What thanks shall we give to Simon and his sons?", + "For he and his brethren and the house of his father have established Israel, and chased away in fight their enemies from them, and confirmed their liberty.", + "So then they wrote it in tables of brass, which they set upon pillars in mount Sion:", + "and this is the copy of the writing;", + "The eighteenth day of the month Elul, in the hundred threescore and twelfth year,", + "being the third year of Simon the high priest, At Saramel in the great congregation of the priests, and people, and rulers of the nation, and elders of the country, were these things notified unto us.", + "Forasmuch as oftentimes there have been wars in the country,", + "wherein for the maintenance of their sanctuary, and the law, Simon the son of Mattathias, of the posterity of Jarib, together with his brethren, put themselves in jeopardy, and resisting the enemies of their nation did their nation great honour:", + "For after that Jonathan, having gathered his nation together, and been their high priest,", + "was added to his people, Their enemies prepared to invade their country, that they might destroy it, and lay hands on the sanctuary:", + "At which time Simon rose up, and fought for his nation, and spent much of his own substance, and armed the valiant men of his nation and gave them wages, ", + "And fortified the cities of Judea, together with Bethsura, that lieth upon the borders of Judea, where the armour of the enemies had been before; but he set a garrison of Jews there:", + "Moreover he fortified Joppa, which lieth upon the sea, and Gazera, that bordereth upon Azotus, where the enemies had dwelt before: but he placed Jews there, and furnished them with all things convenient for the reparation thereof.", + "The people therefore sang the acts of Simon, and unto what glory he thought to bring his nation, made him their governor and chief priest, because he had done all these things, and for the justice and faith which he kept to his nation, and for that he sought by all means to exalt his people.", + "For in his time things prospered in his hands, so that the heathen were taken out of their country, and they also that were in the city of David in Jerusalem, who had made themselves a tower, out of which they issued, ", + "and polluted all about the sanctuary, and did much hurt in the holy place: ", + "But he placed Jews therein. and fortified it for the safety of the country and the city, and raised up the walls of Jerusalem.", + "King Demetrius also confirmed him in the high priesthood according to those things, And made him one of his friends, and honoured him with great honour.", + "For he had heard say, that the Romans had called the Jews their friends and confederates and brethren; and that they had entertained the ambassadors of Simon honourably;", + "Also that the Jews and priests were well pleased that Simon should be their governor and high priest for ever, until there should arise a faithful prophet; ", + "Moreover that he should be their captain, and should take charge of the sanctuary, to set them over their works, and over the country, and over the armour, and over the fortresses, that, I say, he should take charge of the sanctuary;", + "Beside this, that he should be obeyed of every man, and that all the writings in the country should be made in his name, and that he should be clothed in purple, and wear gold:", + "Also that it should be lawful for none of the people or priests to break any of these things, or to gainsay his words, or to gather an assembly in the country without him, or to be clothed in purple, or wear a buckle of gold; ", + "And whosoever should do otherwise, or break any of these things, he should be punished.", + "Thus it liked all the people to deal with Simon, and to do as hath been said. Then Simon accepted hereof, and was well pleased to be high priest, and captain and governor of the Jews and priests, and to defend them all.", + "So they commanded that this writing should be put in tables of brass, and that they should be set up within the compass of the sanctuary in a conspicuous place; ", + "Also that the copies thereof should be laid up in the treasury, to the end that Simon and his sons might have them." + ], + [ + "Moreover Antiochus son of Demetrius the king sent letters from the isles of the sea unto Simon the priest and prince of the Jews, and to all the people;", + "The contents whereof were these: King Antiochus to Simon the high priest and prince of his nation, and to the people of the Jews, greeting:", + "Forasmuch as certain pestilent men have usurped the kingdom of our fathers, and my purpose is to challenge it again, that I may restore it to the old estate,", + "and to that end have gathered a multitude of foreign soldiers together, and prepared ships of war; My meaning also being to go through the country, that I may be avenged of them that have destroyed it, and made many cities in the kingdom desolate: ", + "Now therefore I confirm unto thee all the oblations which the kings before me granted thee, and whatsoever gifts besides they granted. I give thee leave also to coin money for thy country with thine own stamp.", + "And as concerning Jerusalem and the sanctuary, let them be free; and all the armour that thou hast made, and fortresses that thou hast built, and keepest in thine hands, let them remain unto thee. ", + "And if anything be, or shall be, owing to the king, let it be forgiven thee from this time forth for evermore.", + "Furthermore, when we have obtained our kingdom, we will honour thee, and thy nation, and thy temple, with great honour, so that your honour shall be known throughout the world.", + "In the hundred threescore and fourteenth year went Antiochus into the land of his fathers: at which time all the forces came together unto him, so that few were left with Tryphon.", + "Wherefore being pursued by king Antiochus, he fled unto Dora, which lieth by the sea side: For he saw that troubles came upon him all at once, and that his forces had forsaken him.", + "Then camped Antiochus against Dora, having with him an hundred and twenty thousand men of war, and eight thousand horsemen.", + "And when he had compassed the city round about, and joined ships close to the town on the sea side, he vexed the city by land and by sea, neither suffered he any to go out or in.", + "In the mean season came Numenius and his company from Rome, having letters to the kings and countries; wherein were written these things:", + "Lucius, consul of the Romans unto king Ptolemee, greeting:", + "The Jews’ ambassadors, our friends and confederates, came unto us to renew the old friendship and league, being sent from Simon the high priest, and from the people of the Jews: And they brought a shield of gold of a thousand pound.", + "We thought it good therefore to write unto the kings and countries, that they should do them no harm, nor fight against them, their cities, or countries, nor yet aid their enemies against them.", + "It seemed also good to us to receive the shield of them.", + "If therefore there be any pestilent fellows, that have fled from their country unto you, deliver them unto Simon the high priest, that he may punish them according to their own law.", + "The same things wrote he likewise unto Demetrius the king, and Attalus, to Ariarathes, and Arsaces,", + "And to all the countries and to Sampsames, and the Lacedemonians, and to Delus, and Myndus, and Sicyon, and Caria, and Samos,", + "and Pamphylia, and Lycia, and Halicarnassus, and Rhodus, and Aradus, and Cos,", + "and Side, and Aradus, and Gortyna, and Cnidus, and Cyprus, and Cyrene.", + "And the copy hereof they wrote to Simon the high priest.", + "So Antiochus the king camped against Dora the second day, assaulting it continually, and making engines, by which means he shut up Tryphon, that he could neither go out nor in.", + "At that time Simon sent him two thousand chosen men to aid him; silver also, and gold, and much armour.", + "Nevertheless he would not receive them, but brake all the covenants which he had made with him afore, and became strange unto him.", + "Furthermore he sent unto him Athenobius, one of his friends, to commune with him, and say,", + "Ye withhold Joppa and Gazera; with the tower that is in Jerusalem, which are cities of my realm.", + "The borders thereof ye have wasted, and done great hurt in the land, and got the dominion of many places within my kingdom.", + "Now therefore deliver the cities which ye have taken, and the tributes of the places, whereof ye have gotten dominion without the borders of Judea:", + "Or else give me for them five hundred talents of silver; and for the harm that ye have done, and the tributes of the cities, other five hundred talents:", + "if not, we will come and fight against you", + "So Athenobius the king’s friend came to Jerusalem: and when he saw the glory of Simon, and the cupboard of gold and silver plate, and his great attendance, he was astonished, and told him the king’s message.", + "Then answered Simon, and said unto him, We have neither taken other men’s land, nor holden that which appertaineth to others, but the inheritance of our fathers, which our enemies had wrongfully in possession a certain time. ", + "Wherefore we, having opportunity, hold the inheritance of our fathers. ", + "And whereas thou demandest Joppa and Gazera, albeit they did great harm unto the people in our country,", + "yet will we give thee an hundred talents for them. Hereunto Athenobius answered him not a word;", + "But returned in a rage to the king, and made report unto him of these speeches, and of the glory of Simon, and of all that he had seen: whereupon the king was exceeding wroth.", + "In the mean time fled Tryphon by ship unto Orthosias.", + "Then the king made Cendebeus captain of the sea coast, and gave him an host of footmen and horsemen,", + "And commanded him to remove his host toward Judea; also he commanded him to build up Cedron, and to fortify the gates, and to war against the people; but as for the king himself, he pursued Tryphon.", + "So Cendebeus came to Jamnia and began to provoke the people and to invade Judea, and to take the people prisoners, and slay them.", + "And when he had built up Cedron, he set horsemen there, and an host of footmen, to the end that issuing out they might make outroads upon the ways of Judea, as the king had commanded him." + ], + [ + "Then came up John from Gazera, and told Simon his father what Cendebeus had done.", + "Wherefore Simon called his two eldest sons, Judas and John, and said unto them,", + "I, and my brethren, and my father’s house, have ever from my youth unto this day fought against the enemies of Israel; and things have prospered so well in our hands, that we have delivered Israel oftentimes.", + "But now I am old, and ye, by God’s mercy, are of a sufficient age: be ye instead of me and my brother, and go and fight for our nation, and the help from heaven be with you.", + "So he chose out of the country twenty thousand men of war with horsemen, who went out against Cendebeus, and rested that night at Modin.", + "And when as they rose in the morning, and went into the plain, behold, a mighty great host both of footmen and horsemen came against them: howbeit there was a water brook betwixt them.", + "So he and his people pitched over against them: and when he saw that the people were afraid to go over the water brook, he went first over himself, and then the men seeing him passed through after him.", + "That done, he divided his men, and set the horsemen in the midst of the footmen: for the enemies’ horsemen were very many.", + "Then sounded they with the holy trumpets: whereupon Cendebeus and his host were put to flight, so that many of them were slain, and the remnant gat them to the strong hold.", + "At that time was Judas John’s brother wounded; but John still followed after them, until he came to Cedron, which Cendebeus had built.", + "So they fled even unto the towers in the fields of Azotus; wherefore he burned it with fire: so that there were slain of them about two thousand men. Afterward he returned into the land of Judea in peace.", + "Moreover in the plain of Jericho was Ptolemeus the son of Abubus made captain, and he had abundance of silver and gold: For he was the high priest’s son in law.", + "Wherefore his heart being lifted up, he thought to get the country to himself, and thereupon consulted deceitfully against Simon and his sons to destroy them.", + "Now Simon was visiting the cities that were in the country, and taking care for the good ordering of them;", + "at which time he came down himself to Jericho with his sons, Mattathias and Judas, in the hundred threescore and seventeenth year, in the eleventh month, called Sabat:", + "Where the son of Abubus receiving them deceitfully into a little hold, called Docus, which he had built, made them a great banquet: howbeit he had hid men there.", + "So when Simon and his sons had drunk largely, Ptolemee and his men rose up, and took their weapons, and came upon Simon into the banqueting place, and slew him, and his two sons, and certain of his servants.", + "In which doing he committed a great treachery, and recompensed evil for good.", + "Then Ptolemee wrote these things, and sent to the king, that he should send him an host to aid him, and he would deliver him the country and cities.", + "He sent others also to Gazera to kill John: and unto the tribunes he sent letters to come unto him, that he might give them silver, and gold, and rewards.", + "And others he sent to take Jerusalem, and the mountain of the temple.", + "Now one had run afore to Gazera and told John", + "that his father and brethren were slain, and, quoth he, Ptolemee hath sent to slay thee also.", + "Hereof when he heard, he was sore astonished: so he laid hands on them that were come to destroy him, and slew them; for he knew that they sought to make him away.", + "As concerning the rest of the acts of John, and his wars, and worthy deeds which he did, and the building of the walls which he made, and his doings, Behold, these are written in the chronicles of his priesthood, from the time he was made high priest after his father." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.json b/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..49968bece274775bd2ed547fd4fcd5c4a649a959 --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.json @@ -0,0 +1,88 @@ +{ + "language": "en", + "title": "The Book of Maccabees I", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology", + "status": "locked", + "license": "CC-BY", + "versionTitleInHebrew": "רבי מייק פוייר, לקט ירושלים", + "shortVersionTitle": "Rabbi Mike Feuer", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "ספר מקבים א", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "Behold, the enemy is struck before us, now let us go up and purify the Sanctuary of the Lord. ", + "All them men of the army gathered, and they went together up to Mount Zion. ", + "And it was that when they saw the Holy Temple desolate, and the altar profaned, and that doors burned with fires and the courts destroyed, and grasses of the field sprouting all over it. ", + "They tore their clothes and threw dirt on their heads and made a great mourning. ", + "They blew blasts on the trumpets and fell on their faces and their cry reached the heavens. ", + "And Yehudah commanded one troop of his men to lay siege to the fortress until they had purified the Holy Temple. ", + "And he chose from among the priests who had not been defiled and who had not abandoned the covenant of their Gd, and he commanded them to purify the Holy Temple and the throw the stones which had been defiled in an unclean place. ", + "And they saw that the altar of the offering had been profaned, and they took heart counsel together in order to decide what to do. ", + "And they plan which they devised was to pull it down altogether, in order that it not be a stumbling block for them since foreigners had profaned it. And they tore it down. ", + "And they placed the stones on the Temple mount in a certain place, until a prophet would stand up among Israel and teach them what was to be done. ", + "And they took whole stones which iron had never touched, as is written in the Torah of the Lord, and they built a new altar in the likeness of the first one. ", + "And they repaired the breaches in the Holy Temple, and all that which was within the sanctuary, and they sanctified the courtyard and all that was in it. ", + "And they renewed all the sacred vessels, and placed the menorah, the incense altar and the table of the show bread back in the Temple. ", + "And they placed the incense on the altar, and lit the lamps upon the menorah in order to light the Sanctuary. ", + "And they placed the show bread on the table, and the dividing curtain before the ark, and all the work was completed as in the beginning. ", + "And it was on the twenty-fifth day of the ninth month, which is Kislev, in the one hundred and forty-eighth year that they rose early in the morning and offered the whole offering on the new altar according to its laws. ", + "And they dedicated the altar on the very day that the foreigners had defiled it, and they gave praise to the Lord with song, harps, pipes and cymbals. ", + "And they fell on their faces and prostrated themselves to the Lord because He had given them might and salvation. ", + "And they celebrated the dedication of the altar for eight days, and brought up whole offerings, and thanksgiving offerings in the joy of their hearts. ", + "And they glorified the face of the sanctuary with crowns and shields of gold and purified the gates and the courts of the priests, and replaced the doors. ", + "And there was great rejoicing among all the people, because the Lord had rolled back the disgrace of the nations from upon them. ", + "And Yehudah, his brothers and all the community of Israel commanded to celebrate the dedication of the altar on the twenty-fifth day of month of Kislev, eight days each year, with praise and thanksgiving to the Lord. " + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..b4b5aab9bedd3ac23cf75c99bced9361dee568ee --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,51 @@ +{ + "language": "en", + "title": "The Book of Maccabees I", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "license": "CC0", + "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "ספר מקבים א", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "He also took the silver, the gold, all precious vessels and every hidden treasure he found, he took them and moved them to his land", + "He struck a great wound in the people, and spoke to them with pride and contempt" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/English/merged.json b/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..f8dc103cc8952736737995174b5c7db30c3ab5f6 --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/English/merged.json @@ -0,0 +1,1013 @@ +{ + "title": "The Book of Maccabees I", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/The_Book_of_Maccabees_I", + "text": [ + [ + "And it came to pass, after the triumph of Alexandros the Makedonian, son ", + "of Philippos, who first reigned in Hellas, who came out of the land of Khettiim, had defeated Dareios king of the Persians and the Medes:", + "And He fought a lot of battles, and took almost all the strong holds, and slew almost all the kings of the earth,", + "And went through to the ends of the earth, and took spoils of many nations,", + "insomuch that the earth was quiet before him; whereupon he was exalted and his heart was lifted up.", + "And he gathered a mighty strong host and ruled over countries, and nations, and kings, who became tributaries unto him.", + "And after these things he fell sick, and perceived that he should die.", + "Wherefore he called his servants, such as were honourable, and had been brought up with him from his youth, and parted his kingdom among them, while he was yet alive.", + " So Alexander reigned twelve years, and then died. ", + "And his servants bare rule every one in his place. And after his death they all put crowns upon themselves;", + "so did their sons after them many years: and evils were multiplied in the earth.", + "And there came out of them a wicked root, Antiochus surnamed Epiphanes, son of Antiochus the king, who had been an hostage at Rome, ", + "and he reigned in the hundred and thirty and seventh year of the kingdom of the Greeks.", + "In those days went there out of Israel wicked men, who persuaded many, saying,", + "“Let us go and make a covenant with the heathen that are round about us: for since we departed from them we have had much sorrow.” ", + "So this device pleased them well. Then certain of the people were so forward herein, that they went to the king, who gave them a license to do after the ordinances of the heathen,", + "whereupon they built a place of exercise at Jerusalem according to the customs of the heathen and made themselves uncircumcised, and forsook the holy covenant, and joined themselves to the heathen, and were sold to do mischief.", + "Now when the kingdom was established before Antiochus, he thought to reign over Egypt that he might have the dominion of two realms.", + "Wherefore he entered into Egypt with a great multitude, with chariots, and elephants, and horsemen, and a great navy,", + "and made war against Ptolemee king of Egypt: but Ptolemee was afraid of him, and fled; and many were wounded to death.", + "Thus they got the strong cities in the land of Egypt and he took the spoils thereof.", + "And after that Antiochus had smitten Egypt, he returned again in the hundred forty and third year, and went up against Israel and Jerusalem with a great multitude,", + "And entered proudly into the sanctuary, and took away the golden altar, and the candlestick of light, and all the vessels thereof, And the table of the shewbread, and the pouring vessels, and the vials, and the censers of gold, and the veil, and the crown, and the golden ornaments that were before the temple, all which he pulled off.", + "He took also the silver and the gold, and the precious vessels: also he took the hidden treasures which he found.", + "And when he had taken all away, he went into his own land, having made a great massacre, and spoken very proudly.", + "Therefore there was a great mourning in Israel, in every place where they were,", + "so that the princes and elders mourned, the virgins and young men were made feeble, and the beauty of women was changed.", + "Every bridegroom took up lamentation, and she that sat in the marriage chamber was in heaviness,", + "and the land also was moved for the inhabitants thereof, and all the house of Jacob was covered with confusion.", + "And after two years fully expired the king sent his chief collector of tribute unto the cities of Juda, who came unto Jerusalem with a great multitude,", + "And spake peaceable words unto them, but all was deceit:", + "for when they had given him credence, he fell suddenly upon the city, and smote it very sore, and destroyed much people of Israel.", + "And when he had taken the spoils of the city, he set it on fire, and pulled down the houses and walls thereof on every side.", + "But the women and children took they captive, and possessed the cattle.", + "Then builded they the city of David with a great and strong wall, and with mighty towers, and made it a strong hold for them.", + "And they put therein a sinful nation, wicked men, and fortified themselves therein. They stored it also with armour and victuals, and when they had gathered together the spoils of Jerusalem, they laid them up there,", + "and so they became a sore snare: For it was a place to lie in wait against the sanctuary, and an evil adversary to Israel.", + "Thus they shed innocent blood on every side of the sanctuary, and defiled it: Insomuch that the inhabitants of Jerusalem fled because of them: whereupon the city was made an habitation of strangers, and became strange to those that were born in her; and her own children left her.", + "Her sanctuary was laid waste like a wilderness, her feasts were turned into mourning, her sabbaths into reproach her honour into contempt.", + "As had been her glory, so was her dishonour increased,", + "and her excellency was turned into mourning.", + "Moreover king Antiochus wrote to his whole kingdom, that all should be one people,", + "And every one should leave his laws: so all the heathen agreed according to the commandment of the king.", + "Yea, many also of the Israelites consented to his religion, and sacrificed unto idols, and profaned the sabbath.", + "For the king had sent letters by messengers unto Jerusalem and the cities of Juda that they should follow the strange laws of the land,", + "And forbid burnt offerings, and sacrifice, and drink offerings, in the temple; and that they should profane the sabbaths and festival days:", + "And pollute the sanctuary and holy people: Set up altars, and groves, and chapels of idols, and sacrifice swine’s flesh, and unclean beasts:", + "That they should also leave their children uncircumcised, and make their souls abominable with all manner of uncleanness and profanation: To the end they might forget the law, and change all the ordinances.", + "And whosoever would not do according to the commandment of the king, he said, he should die.", + "In the selfsame manner wrote he to his whole kingdom, and appointed overseers over all the people, commanding the cities of Juda to sacrifice, city by city.", + "Then many of the people were gathered unto them, to wit every one that forsook the law; and so they committed evils in the land;", + "And drove the Israelites into secret places, even wheresoever they could flee for succour.", + "Now the fifteenth day of the month Casleu, in the hundred forty and fifth year, they set up the abomination of desolation upon the altar, and builded idol altars throughout the cities of Juda on every side;", + "And burnt incense at the doors of their houses, and in the streets. And when they had rent in pieces the books of the law which they found, they burnt them with fire.", + "And whosoever was found with any the book of the testament, or if any committed to the law, the king’s commandment was, that they should put him to death.", + "Thus did they by their authority unto the Israelites every month, to as many as were found in the cities.", + "Now the five and twentieth day of the month they did sacrifice upon the idol altar, which was upon the altar of God.", + "At which time according to the commandment they put to death certain women, that had caused their children to be circumcised.", + "And they hanged the infants about their necks, and rifled their houses, and slew them that had circumcised them.", + "Howbeit many in Israel were fully resolved and confirmed in themselves not to eat any unclean thing.", + "Wherefore the rather to die, that they might not be defiled with meats, and that they might not profane the holy covenant: so then they died", + "And there was very great wrath upon Israel." + ], + [ + "In those days arose Mattathias the son of John, the son of Simeon, a priest of the sons of Joarib, from Jerusalem, and dwelt in Modin.", + " And he had five sons, Joannan, called Caddis: ", + "Simon; called Thassi: Judas, who was called Maccabeus:", + "Eleazar, called Avaran: and Jonathan, whose surname was Apphus.", + "And when he saw the blasphemies that were committed in Juda and Jerusalem,", + "He said, Woe is me! wherefore was I born to see this misery of my people, and of the holy city, and to dwell there, when it was delivered into the hand of the enemy, and the sanctuary into the hand of strangers?", + "Her temple is become as a man without glory.", + "Her glorious vessels are carried away into captivity, her infants are slain in the streets, her young men with the sword of the enemy.", + "What nation hath not had a part in her kingdom and gotten of her spoils?", + "All her ornaments are taken away; of a free woman she is become a bondslave.", + "And, behold, our sanctuary, even our beauty and our glory, is laid waste, and the Gentiles have profaned it.", + "To what end therefore shall we live any longer?", + "Then Mattathias and his sons rent their clothes, and put on sackcloth, and mourned very sore.", + "In the mean while the king’s officers, such as compelled the people to revolt, came into the city Modin, to make them sacrifice.", + "And when many of Israel came unto them, Mattathias also and his sons came together.", + "Then answered the king’s officers, and said to Mattathias on this wise, ", + "Thou art a ruler, and an honourable and great man in this city, and strengthened with sons and brethren: Now therefore come thou first, and fulfil the king’s commandment, like as all the heathen have done, yea, and the men of Juda also, and such as remain at Jerusalem:", + "so shalt thou and thy house be in the number of the king’s friends, and thou and thy children shall be honoured with silver and gold, and many rewards.", + "Then Mattathias answered and spake with a loud voice,", + "Though all the nations that are under the king’s dominion obey him, and fall away every one from the religion of their fathers, and give consent to his commandments:", + "Yet will I and my sons and my brethren walk in the covenant of our fathers.", + "God forbid that we should forsake the law and the ordinances.", + "We will not hearken to the king’s words, to go from our religion, either on the right hand, or the left.", + "Now when he had left speaking these words, there came one of the Jews in the sight of all to sacrifice on the altar which was at Modin, according to the king’s commandment.", + "Which thing when Mattathias saw, he was inflamed with zeal, and his reins trembled, neither could he forbear to shew his anger according to judgment:", + "wherefore he ran, and slew him upon the altar. Also the king’s commissioner, who compelled men to sacrifice, he killed at that time, and the altar he pulled down.", + "Thus dealt he zealously for the law of God like as Phinees did unto Zambri the son of Salom.", + "And Mattathias cried throughout the city with a loud voice, saying, Whosoever is zealous of the law, and maintaineth the covenant, let him follow me.", + "So he and his sons fled into the mountains, and left all that ever they had in the city.", + "Then many that sought after justice and judgment went down into the wilderness,", + "to dwell there: Both they, and their children, and their wives; and their cattle; because afflictions increased sore upon them.", + "Now when it was told the king’s servants, and the host that was at Jerusalem, in the city of David, that certain men, who had broken the king’s commandment,", + "were gone down into the secret places in the wilderness, They pursued after them a great number,", + "and having overtaken them, they camped against them, and made war against them on the sabbath day. And they said unto them,", + "Let that which ye have done hitherto suffice; come forth, and do according to the commandment of the king, and ye shall live.", + "But they said, We will not come forth, neither will we do the king’s commandment, to profane the sabbath day", + " So then they gave them the battle with all speed.", + "Howbeit they answered them not, neither cast they a stone at them, nor stopped the places where they lay hid;", + "But said, Let us die all in our innocency: heaven and earth will testify for us, that ye put us to death wrongfully.", + "So they rose up against them in battle on the sabbath, and they slew them, with their wives and children and their cattle,", + "to the number of a thousand people.", + "Now when Mattathias and his friends understood hereof, they mourned for them right sore.", + "And one of them said to another, If we all do as our brethren have done, and fight not for our lives and laws against the heathen, they will now quickly root us out of the earth.", + "At that time therefore they decreed, saying, Whosoever shall come to make battle with us on the sabbath day, we will fight against him; neither will we die all, as our brethren that were murdered in the secret places.", + "Then came there unto him a company of Assideans who were mighty men of Israel, even all such as were voluntarily devoted unto the law.", + "Also all they that fled for persecution joined themselves unto them, and were a stay unto them. So they joined their forces, and smote sinful men in their anger, and wicked men in their wrath: but the rest fled to the heathen for succour.", + "Then Mattathias and his friends went round about, and pulled down the altars: And what children soever they found within the coast of Israel uncircumcised, those they circumcised valiantly.", + "They pursued also after the proud men, and the work prospered in their hand.", + "So they recovered the law out of the hand of the Gentiles, and out of the hand of kings, neither suffered they the sinner to triumph.", + "Now when the time drew near that Mattathias should die, he said unto his sons,", + "Now hath pride and rebuke gotten strength, and the time of destruction, and the wrath of indignation:", + "Now therefore, my sons, be ye zealous for the law, and give your lives for the covenant of your fathers.", + "Call to remembrance what acts our fathers did in their time; so shall ye receive great honour and an everlasting name.", + "Was not Abraham found faithful in temptation, and it was imputed unto him for righteousness?", + "Joseph in the time of his distress kept the commandment and was made lord of Egypt.", + "Phinees our father in being zealous and fervent obtained the covenant of an everlasting priesthood.", + "Joshua for fulfilling the word was made a judge in Israel.", + "Caleb for bearing witness before the congregation received the heritage of the land.", + "David for being merciful possessed the throne of an everlasting kingdom", + "Elias for being zealous and fervent for the law was taken up into heaven.", + "Ananias, Azarias, and Misael, by believing were saved out of the flame.", + "Daniel for his innocency was delivered from the mouth of lions.", + "And thus consider ye throughout all ages, that none that put their trust in him shall be overcome.", + "Fear not then the words of a sinful man: for his glory shall be dung and worms.", + "To day he shall be lifted up and to morrow he shall not be found, because he is returned into his dust, and his thought is come to nothing.", + "Wherefore, ye my sons, be valiant and shew yourselves men in the behalf of the law; for by it shall ye obtain glory.", + "And behold, I know that your brother Simon is a man of counsel, give ear unto him alway: he shall be a father unto you.", + "As for Judas Maccabeus, he hath been mighty and strong, even from his youth up: let him be your captain, and fight the battle of the people.", + "Take also unto you all those that observe the law, and avenge ye the wrong of your people", + "Recompense fully the heathen, and take heed to the commandments of the law.", + "So he blessed them, and was gathered to his fathers", + "And he died in the hundred forty and sixth year, and his sons buried him in the sepulchres of his fathers at Modin,", + "and all Israel made great lamentation for him." + ], + [ + "Then his son Judas, called Maccabeus, rose up in his stead.", + "And all his brethren helped him, and so did all they that held with his father, and they fought with cheerfulness the battle of Israel. ", + "So he gat his people great honour, and put on a breastplate as a giant, and girt his warlike harness about him, and he made battles, protecting the host with his sword.", + "In his acts he was like a lion, and like a lion’s whelp roaring for his prey. ", + "For He pursued the wicked, and sought them out, and burnt up those that vexed his people.", + "Wherefore the wicked shrunk for fear of him, and all the workers of iniquity were troubled, because salvation prospered in his hand.", + "He grieved also many kings, and made Jacob glad with his acts, and his memorial is blessed for ever. ", + "Moreover he went through the cities of Juda, destroying the ungodly out of them, and turning away wrath from Israel:", + "So that he was renowned unto the utmost part of the earth, and he received unto him such as were ready to perish.", + "Then Apollonius gathered the Gentiles together, and a great host out of Samaria, to fight against Israel.", + "Which thing when Judas perceived, he went forth to meet him, and so he smote him, and slew him: many also fell down slain, but the rest fled.", + "Wherefore Judas took their spoils, and Apollonius’ sword also, and therewith he fought all his life long.", + "Now when Seron, a prince of the army of Syria, heard say that Judas had gathered unto him a multitude and company of the faithful to go out with him to war; He said,", + "I will get me a name and honour in the kingdom; for I will go fight with Judas and them that are with him, who despise the king’s commandment.", + "So he made him ready to go up, and there went with him a mighty host of the ungodly to help him, and to be avenged of the children of Israel. And when he came near to the going up of Bethhoron, ", + "Judas went forth to meet him with a small company:", + "Who, when they saw the host coming to meet them, said unto Judas, How shall we be able, being so few, to fight against so great a multitude and so strong, seeing we are ready to faint with fasting all this day?", + "Unto whom Judas answered, It is no hard matter for many to be shut up in the hands of a few; and with the God of heaven it is all one, to deliver with a great multitude, or a small company: ", + "For the victory of battle standeth not in the multitude of an host; but strength cometh from heaven.", + " They come against us in much pride and iniquity to destroy us, and our wives and children, and to spoil us: ", + "But we fight for our lives and our laws.", + "Wherefore the Lord himself will overthrow them before our face: and as for you, be ye not afraid of them.", + "Now as soon as he had left off speaking, he leapt suddenly upon them, and so Seron and his host was overthrown before him. ", + "And they pursued them from the going down of Bethhoron unto the plain, where were slain about eight hundred men of them; and the residue fled into the land of the Philistines.", + "Then began the fear of Judas and his brethren, and an exceeding great dread, to fall upon the nations round about them: Insomuch as his fame came unto the king, and all nations talked of the battles of Judas.", + "Now when king Antiochus heard these things, he was full of indignation: wherefore he sent and gathered together all the forces of his realm, even a very strong army.", + "He opened also his treasure, and gave his soldiers pay for a year, commanding them to be ready whensoever he should need them.", + "Nevertheless, when he saw that the money of his treasures failed and that the tributes in the country were small, because of the dissension and plague, which he had brought upon the land in taking away the laws which had been of old time;", + "He feared that he should not be able to bear the charges any longer, nor to have such gifts to give so liberally as he did before: for he had abounded above the kings that were before him. Wherefore, being greatly perplexed in his mind,", + "he determined to go into Persia, there to take the tributes of the countries, and to gather much money.", + "So he left Lysias, a nobleman, and one of the blood royal, to oversee the affairs of the king from the river Euphrates unto the borders of Egypt:", + "And to bring up his son Antiochus, until he came again. ", + "Moreover he delivered unto him the half of his forces, and the elephants, and gave him charge of all things that he would have done, as also concerning them that dwelt in Juda and Jerusalem: ", + "To wit, that he should send an army against them, to destroy and root out the strength of Israel, and the remnant of Jerusalem, and to take away their memorial from that place;", + "And that he should place strangers in all their quarters, and divide their land by lot. ", + "So the king took the half of the forces that remained, and departed from Antioch, his royal city, the hundred forty and seventh year; and having passed the river Euphrates, he went through the high countries.", + "Then Lysias chose Ptolemee the son of Dorymenes, Nicanor, and Gorgias, mighty men of the king’s friends: ", + "And with them he sent forty thousand footmen, and seven thousand horsemen, to go into the land of Juda, and to destroy it, as the king commanded.", + " So they went forth with all their power, and came and pitched by Emmaus in the plain country.", + "And the merchants of the country, hearing the fame of them, took silver and gold very much, with servants, and came into the camp to buy the children of Israel for slaves: a power also of Syria and of the land of the Philistines joined themselves unto them.", + "Now when Judas and his brethren saw that miseries were multiplied, and that the forces did encamp themselves in their borders: for they knew how the king had given commandment to destroy the people, and utterly abolish them; ", + "They said one to another, Let us restore the decayed fortune of our people, and let us fight for our people and the sanctuary.", + "Then was the congregation gathered together, that they might be ready for battle, and that they might pray, and ask mercy and compassion.", + "Now Jerusalem lay void as a wilderness, there was none of her children that went in or out: the sanctuary also was trodden down, ", + "and aliens kept the strong hold; the heathen had their habitation in that place; and joy was taken from Jacob, and the pipe with the harp ceased.", + "Wherefore the Israelites assembled themselves together, and came to Maspha, over against Jerusalem; for in Maspha was the place where they prayed aforetime in Israel.", + "Then they fasted that day, and put on sackcloth, and cast ashes upon their heads, and rent their clothes, ", + "And laid open the book of the law, wherein the heathen had sought to paint the likeness of their images. ", + "They brought also the priests’ garments, and the firstfruits, and the tithes: and the Nazarites they stirred up, who had accomplished their days.", + "Then cried they with a loud voice toward heaven, saying, What shall we do with these, and whither shall we carry them away?", + "For thy sanctuary is trodden down and profaned, and thy priests are in heaviness, and brought low.", + "And lo, the heathen are assembled together against us to destroy us: what things they imagine against us, thou knowest. ", + "How shall we be able to stand against them, except thou, O God, be our help?", + "Then sounded they with trumpets, and cried with a loud voice.", + "And after this Judas ordained captains over the people, even captains over thousands, and over hundreds, and over fifties, and over tens. But as for such as were building houses, or had betrothed wives, or were planting vineyards, or were fearful, those he commanded that they should return, every man to his own house, according to the law.", + "So the camp removed, and pitched upon the south side of Emmaus.", + "And Judas said, arm yourselves, and be valiant men,", + "and see that ye be in readiness against the morning, that ye may fight with these nations, that are assembled together against us to destroy us and our sanctuary: ", + "For it is better for us to die in battle, than to behold the calamities of our people and our sanctuary.", + "Nevertheless, as the will of God is in heaven, so let him do." + ], + [ + "Then took Gorgias five thousand footmen, and a thousand of the best horsemen, and removed out of the camp by night; ", + "To the end he might rush in upon the camp of the Jews, and smite them suddenly. And the men of the fortress were his guides.", + "Now when Judas heard thereof he himself removed, and the valiant men with him, that he might smite the king’s army which was at Emmaus, While as yet the forces were dispersed from the camp.", + "In the mean season came Gorgias by night into the camp of Judas: and when he found no man there, he sought them in the mountains: for said he, These fellows flee from us", + "But as soon as it was day, Judas shewed himself in the plain with three thousand men, who nevertheless had neither armour nor swords to their minds. ", + "And they saw the camp of the heathen, that it was strong and well harnessed, and compassed round about with horsemen; and these were expert of war.", + "Then said Judas to the men that were with him, Fear ye not their multitude, neither be ye afraid of their assault. ", + "Remember how our fathers were delivered in the Red sea, when Pharaoh pursued them with an army. ", + "Now therefore let us cry unto heaven, if peradventure the Lord will have mercy upon us, and remember the covenant of our fathers, and destroy this host before our face this day: ", + "That so all the heathen may know that there is one who delivereth and saveth Israel.", + "Then the strangers lifted up their eyes, and saw them coming over against them. Wherefore they went out of the camp to battle; but they that were with Judas sounded their trumpets. ", + "So they joined battle, and the heathen being discomfited fled into the plain.", + "Howbeit all the hindmost of them were slain with the sword: for they pursued them unto Gazera, and unto the plains of Idumea, and Azotus, and Jamnia, so that there were slain of them upon a three thousand men.", + "This done, Judas returned again with his host from pursuing them, And said to the people,", + "Be not greedy of the spoil inasmuch as there is a battle before us,", + "And Gorgias and his host are here by us in the mountain: but stand ye now against our enemies, and overcome them, and after this ye may boldly take the spoils.", + "As Judas was yet speaking these words, there appeared a part of them looking out of the mountain:", + "Who when they perceived that the Jews had put their host to flight and were burning the tents; for the smoke that was seen declared what was done:", + "When therefore they perceived these things, they were sore afraid, and seeing also the host of Judas in the plain ready to fight, They fled every one into the land of strangers.", + "Then Judas returned to spoil the tents, where they got much gold, and silver, and blue silk, and purple of the sea, and great riches.", + "After this they went home, and sung a song of thanksgiving, and praised the Lord in heaven: because it is good, because his mercy endureth forever. ", + "Thus Israel had a great deliverance that day.", + "Now all the strangers that had escaped came and told Lysias what had happened:", + "Who, when he heard thereof, was confounded and discouraged, because neither such things as he would were done unto Israel, nor such things as the king commanded him were come to pass.", + "The next year therefore following Lysias gathered together threescore thousand choice men of foot, and five thousand horsemen, that he might subdue them. ", + "So they came into Idumea, and pitched their tents at Bethsura,", + "and Judas met them with ten thousand men.", + "And when he saw that mighty army, he prayed and said,", + "Blessed art thou, O Saviour of Israel, who didst quell the violence of the mighty man by the hand of thy servant David, and gavest the host of strangers into the hands of Jonathan the son of Saul, and his armour bearer; ", + "Shut up this army in the hand of thy people Israel, and let them be confounded in their power and horsemen: ", + "Make them to be of no courage, and cause the boldness of their strength to fall away, and let them quake at their destruction: ", + "Cast them down with the sword of them that love thee, and let all those that know thy name praise thee with thanksgiving.", + " So they joined battle; and there were slain of the host of Lysias about five thousand men, even before them were they slain.", + "Now when Lysias saw his army put to flight, and the manliness of Judas’ soldiers, and how they were ready either to live or die valiantly, he went into Antiochia, and gathered together a company of strangers, and having made his army greater than it was, he purposed to come again into Judea.", + "Then said Judas and his brethren,", + "Behold, our enemies are discomfited: let us go up to cleanse and dedicate the sanctuary.", + "Upon this all the host assembled themselves together, and went up into mount Sion.", + "And when they saw the sanctuary desolate, and the altar profaned, and the gates burned up, and shrubs growing in the courts as in a forest, or in one of the mountains, yea, and the priests’ chambers pulled down;", + "They rent their clothes, and made great lamentation, and cast ashes upon their heads,", + "And fell down flat to the ground upon their faces, and blew an alarm with the trumpets, and cried toward heaven.", + "Then Judas appointed certain men to fight against those that were in the fortress, until he had cleansed the sanctuary.", + "So he chose priests of blameless conversation, such as had pleasure in the law: Who cleansed the sanctuary, and bare out the defiled stones into an unclean place. ", + "And when as they consulted what to do with the altar of burnt offerings, which was profaned; ", + "They thought it best to pull it down, lest it should be a reproach to them, because the heathen had defiled it: wherefore they pulled it down,", + " And laid up the stones in the mountain of the temple in a convenient place, until there should come a prophet to shew what should be done with them.", + "Then they took whole stones according to the law, and built a new altar according to the former;", + "And made up the sanctuary, and the things that were within the temple, and hallowed the courts. ", + "They made also new holy vessels, and into the temple they brought the candlestick, and the altar of burnt offerings, and of incense, and the table.", + "And upon the altar they burned incense, and the lamps that were upon the candlestick they lighted, that they might give light in the temple.", + "Furthermore they set the loaves upon the table, and spread out the veils, and finished all the works which they had begun to make.", + "Now on the five and twentieth day of the ninth month, which is called the month Casleu, in the hundred forty and eighth year, they rose up betimes in the morning, And offered sacrifice according to the law upon the new altar of burnt offerings, which they had made. ", + "Look, at what time and what day the heathen had profaned it, even in that was it dedicated with songs, and citherns, and harps, and cymbals.", + "Then all the people fell upon their faces, worshipping and praising the God of heaven, who had given them good success.", + "And so they kept the dedication of the altar eight days and offered burnt offerings with gladness, and sacrificed the sacrifice of deliverance and praise. ", + "They decked also the forefront of the temple with crowns of gold, and with shields; and the gates and the chambers they renewed, and hanged doors upon them.", + "Thus was there very great gladness among the people, for that the reproach of the heathen was put away.", + "Moreover Judas and his brethren with the whole congregation of Israel ordained, that the days of the dedication of the altar should be kept in their season from year to year by the space of eight days, from the five and twentieth day of the month Casleu, with mirth and gladness. ", + "At that time also they builded up the mount Sion with high walls and strong towers round about, lest the Gentiles should come and tread it down as they had done before. ", + "And they set there a garrison to keep it, and fortified Bethsura to preserve it; that the people might have a defence against Idumea." + ], + [ + "Now when the nations round about heard that the altar was built and the sanctuary renewed as before, it displeased them very much. ", + "Wherefore they thought to destroy the generation of Jacob that was among them, and thereupon they began to slay and destroy the people.", + "Then Judas fought against the children of Esau in Idumea at Arabattine, because they besieged Gael: and he gave them a great overthrow, and abated their courage, and took their spoils.", + "Also he remembered the injury of the children of Bean, who had been a snare and an offence unto the people, in that they lay in wait for them in the ways.", + "He shut them up therefore in the towers, and encamped against them, and destroyed them utterly, and burned the towers of that place with fire, and all that were therein.", + "Afterward he passed over to the children of Ammon, where he found a mighty power, and much people, with Timotheus their captain.", + "So he fought many battles with them, till at length they were discomfited before him; and he smote them. And when he had taken Jazar, with the towns belonging thereto, he returned into Judea.", + "Then the heathen that were at Galaad assembled themselves together against the Israelites that were in their quarters, to destroy them; but they fled to the fortress of Dathema.", + "And sent letters unto Judas and his brethren,", + "The heathen that are round about us are assembled together against us to destroy us: And they are preparing to come and take the fortress whereunto we are fled, Timotheus being captain of their host.", + "Come now therefore, and deliver us from their hands, for many of us are slain: ", + "Yea, all our brethren that were in the places of Tobie are put to death: their wives and their children also they have carried away captives, and borne away their stuff; and they have destroyed there about a thousand men.", + "While these letters were yet reading, behold, there came other messengers from Galilee with their clothes rent, who reported on this wise,", + "And said, They of Ptolemais, and of Tyrus, and Sidon, and all Galilee of the Gentiles, are assembled together against us to consume us.", + "Now when Judas and the people heard these words, there assembled a great congregation together, to consult what they should do for their brethren, that were in trouble, and assaulted of them. ", + "Then said Judas unto Simon his brother, Choose thee out men, and go and deliver thy brethren that are in Galilee, for I and Jonathan my brother will go into the country of Galaad.", + "So he left Joseph the son of Zacharias, and Azarias, captains of the people, with the remnant of the host in Judea to keep it. ", + "Unto whom he gave commandment, saying, Take ye the charge of this people, and see that ye make not war against the heathen until the time that we come again.", + "Now unto Simon were given three thousand men to go into Galilee, and unto Judas eight thousand men for the country of Galaad.", + "Then went Simon into Galilee, where he fought many battles with the heathen, so that the heathen were discomfited by him. And he pursued them unto the gate of Ptolemais; ", + "and there were slain of the heathen about three thousand men, whose spoils he took.", + "And those that were in Galilee, and in Arbattis, with their wives and their children, and all that they had, took he away with him, and brought them into Judea with great joy.", + "Judas Maccabeus also and his brother Jonathan went over Jordan, and travelled three days’ journey in the wilderness,", + "Where they met with the Nabathites, who came unto them in a peaceable manner, and told them every thing that had happened to their brethren in the land of Galaad:", + "And how that many of them were shut up in Bosora, and Bosor, and Alema, Casphor, Maked, and Carnaim; all these cities are strong and great: And that they were shut up in the rest of the cities of the country of Galaad,", + "and that against to morrow they had appointed to bring their host against the forts, and to take them, and to destroy them all in one day.", + "Hereupon Judas and his host turned suddenly by the way of the wilderness unto Bosora; and when he had won the city,", + "he slew all the males with the edge of the sword, and took all their spoils, and burned the city with fire, From whence he removed by night, and went till he came to the fortress.", + "And betimes in the morning they looked up, and, behold, there was an innumerable people bearing ladders and other engines of war, to take the fortress: for they assaulted them.", + "When Judas therefore saw that the battle was begun, and that the cry of the city went up to heaven, with trumpets, and a great sound, He said unto his host, Fight this day for your brethren.", + "So he went forth behind them in three companies, who sounded their trumpets, and cried with prayer.", + "Then the host of Timotheus, knowing that it was Maccabeus, fled from him: wherefore he smote them with a great slaughter; so that there were killed of them that day about eight thousand men.", + "This done, Judas turned aside to Maspha; and after he had assaulted it he took and slew all the males therein, and received the spoils thereof and burnt it with fire.", + "From thence went he, and took Casphon, Maged, Bosor, and the other cities of the country of Galaad.", + "After these things gathered Timotheus another host and encamped against Raphon beyond the brook. ", + "So Judas sent men to espy the host, who brought him word, saying,", + "All the heathen that be round about us are assembled unto them, even a very great host. ", + "He hath also hired the Arabians to help them and they have pitched their tents beyond the brook, ready to come and fight against thee. Upon this Judas went to meet them.", + "Then Timotheus said unto the captains of his host, When Judas and his host come near the brook,", + "if he pass over first unto us, we shall not be able to withstand him; for he will mightily prevail against us: ", + "But if he be afraid, and camp beyond the river, we shall go over unto him, and prevail against him.", + "Now when Judas came near the brook, he caused the scribes of the people to remain by the brook: unto whom he gave commandment, saying, Suffer no man to remain in the camp, but let all come to the battle.", + "So he went first over unto them, and all the people after him: then all the heathen, being discomfited before him, cast away their weapons, and fled unto the temple that was at Carnaim.", + "But they took the city, and burned the temple with all that were therein. Thus was Carnaim subdued, neither could they stand any longer before Judas.", + "Then Judas gathered together all the Israelites that were in the country of Galaad, from the least unto the greatest, even their wives, and their children, and their stuff, a very great host, to the end they might come into the land of Judea. ", + "Now when they came unto Ephron, (this was a great city in the way as they should go, very well fortified) they could not turn from it, either on the right hand or the left, but must needs pass through the midst of it.", + " Then they of the city shut them out, and stopped up the gates with stones. ", + "Whereupon Judas sent unto them in peaceable manner, saying,", + "Let us pass through your land to go into our own country, and none shall do you any hurt; we will only pass through on foot: howbeit they would not open unto him.", + "Wherefore Judas commanded a proclamation to be made throughout the host, that every man should pitch his tent in the place where he was.", + "So the soldiers pitched, and assaulted the city all that day and all that night, till at the length the city was delivered into his hands:", + "Who then slew all the males with the edge of the sword, and raised the city, and took the spoils thereof, and passed through the city over them that were slain.", + "After this went they over Jordan into the great plain before Bethsan. And Judas gathered together those that came behind, and exhorted the people all the way through, till they came into the land of Judea. ", + "So they went up to mount Sion with joy and gladness, where they offered burnt offerings, because not one of them were slain until they had returned in peace.", + "Now what time as Judas and Jonathan were in the land of Galaad, and Simon his brother in Galilee before Ptolemais,", + "Joseph the son of Zacharias, and Azarias, captains of the garrisons, heard of the valiant acts and warlike deeds which they had done. Wherefore they said,", + "Let us also get us a name, and go fight against the heathen that are round about us.", + "So when they had given charge unto the garrison that was with them, they went toward Jamnia. ", + "Then came Gorgias and his men out of the city to fight against them. And so it was, that Joseph and Azarias were put to flight, and pursued unto the borders of Judea: and there were slain that day of the people of Israel about two thousand men. ", + "Thus was there a great overthrow among the children of Israel, because they were not obedient unto Judas and his brethren, but thought to do some valiant act. Moreover these men came not of the seed of those, by whose hand deliverance was given unto Israel.", + "Howbeit the man Judas and his brethren were greatly renowned in the sight of all Israel, and of all the heathen, wheresoever their name was heard of; Insomuch as the people assembled unto them with joyful acclamations.", + "Afterward went Judas forth with his brethren, and fought against the children of Esau in the land toward the south, where he smote Hebron, and the towns thereof, and pulled down the fortress of it, and burned the towers thereof round about. ", + "From thence he removed to go into the land of the Philistines, and passed through Samaria.", + "At that time certain priests, desirous to shew their valour, were slain in battle, for that they went out to fight unadvisedly.", + "So Judas turned to Azotus in the land of the Philistines, and when he had pulled down their altars, and burned their carved images with fire, and spoiled their cities, he returned into the land of Judea." + ], + [ + "About that time king Antiochus travelling through the high countries heard say, that Elymais in the country of Persia was a city greatly renowned for riches, silver, and gold;", + "And that there was in it a very rich temple, wherein were coverings of gold, and breastplates, and shields, which Alexander, son of Philip, the Macedonian king, who reigned first among the Grecians, had left there. ", + "Wherefore he came and sought to take the city, and to spoil it; but he was not able, because they of the city, having had warning thereof,", + "Rose up against him in battle: so he fled, and departed thence with great heaviness, and returned to Babylon.", + "Moreover there came one who brought him tidings into Persia, that the armies, which went against the land of Judea, were put to flight: ", + "And that Lysias, who went forth first with a great power was driven away of the Jews; and that they were made strong by the armour, and power, and store of spoils, which they had gotten of the armies, whom they had destroyed:", + "Also that they had pulled down the abomination, which he had set up upon the altar in Jerusalem, and that they had compassed about the sanctuary with high walls, as before, and his city Bethsura.", + "Now when the king heard these words, he was astonished and sore moved: whereupon he laid him down upon his bed, and fell sick for grief, because it had not befallen him as he looked for.", + "And there he continued many days: for his grief was ever more and more, and he made account that he should die.", + "Wherefore he called for all his friends, and said unto them, The sleep is gone from mine eyes, and my heart faileth for very care. ", + "And I thought with myself, Into what tribulation am I come, and how great a flood of misery is it, wherein now I am!", + "for I was bountiful and beloved in my power. ", + "But now I remember the evils that I did at Jerusalem,", + "and that I took all the vessels of gold and silver that were therein, and sent to destroy the inhabitants of Judea without a cause.", + "I perceive therefore that for this cause these troubles are come upon me, and, behold, I perish through great grief in a strange land.", + "Then called he for Philip, one of his friends, who he made ruler over all his realm,", + "And gave him the crown, and his robe, and his signet, to the end he should bring up his son Antiochus, and nourish him up for the kingdom. ", + "So king Antiochus died there in the hundred forty and ninth year.", + "Now when Lysias knew that the king was dead, he set up Antiochus his son, whom he had brought up being young, to reign in his stead, and his name he called Eupator.", + "About this time they that were in the tower shut up the Israelites round about the sanctuary, and sought always their hurt, and the strengthening of the heathen.", + "Wherefore Judas, purposing to destroy them, called all the people together to besiege them.", + "So they came together, and besieged them in the hundred and fiftieth year, and he made mounts for shot against them, and other engines.", + "Howbeit certain of them that were besieged got forth, unto whom some ungodly men of Israel joined themselves: And they went unto the king, and said,", + "How long will it be ere thou execute judgment, and avenge our brethren? ", + "We have been willing to serve thy father, and to do as he would have us, and to obey his commandments; For which cause they of our nation besiege the tower, and are alienated from us:", + "moreover as many of us as they could light on they slew, and spoiled our inheritance.", + "Neither have they stretched out their hand against us only, but also against their borders.", + "And, behold, this day are they besieging the tower at Jerusalem, to take it: the sanctuary also and Bethsura have they fortified. ", + "Wherefore if thou dost not prevent them quickly, they will do the greater things than these, neither shalt thou be able to rule them.", + "Now when the king heard this, he was angry, and gathered together all his friends, and the captains of his army, and those that had charge of the horse. ", + "There came also unto him from other kingdoms, and from isles of the sea, bands of hired soldiers. So that the number of his army was an hundred thousand footmen, and twenty thousand horsemen, and two and thirty elephants exercised in battle.", + "These went through Idumea, and pitched against Bethsura, which they assaulted many days, making engines of war;", + "but they of Bethsura came out, and burned them with fire, and fought valiantly.", + "Upon this Judas removed from the tower, and pitched in Bathzacharias, over against the king’s camp. ", + "Then the king rising very early marched fiercely with his host toward Bathzacharias, where his armies made them ready to battle, and sounded the trumpets.", + "And to the end they might provoke the elephants to fight, they shewed them the blood of grapes and mulberries. ", + "Moreover they divided the beasts among the armies, and for every elephant they appointed a thousand men, armed with coats of mail, and with helmets of brass on their heads; and beside this, for every beast were ordained five hundred horsemen of the best.", + "These were ready at every occasion: wheresoever the beast was, and whithersoever the beast went, they went also, neither departed they from him. ", + "And upon the beasts were there strong towers of wood, which covered every one of them, and were girt fast unto them with devices: there were also upon every one two and thirty strong men, that fought upon them, beside the Indian that ruled him.", + "As for the remnant of the horsemen, they set them on this side and that side at the two parts of the host giving them signs what to do, and being harnessed all over amidst the ranks. ", + "Now when the sun shone upon the shields of gold and brass, the mountains glistered therewith, and shined like lamps of fire. ", + "So part of the king’s army being spread upon the high mountains, and part on the valleys below, they marched on safely and in order.", + "Wherefore all that heard the noise of their multitude, and the marching of the company, and the rattling of the harness, were moved: for the army was very great and mighty.", + "Then Judas and his host drew near, and entered into battle, and there were slain of the king’s army six hundred men. ", + "Eleazar also, surnamed Savaran, perceiving that one of the beasts, armed with royal harness, was higher than all the rest, and supposing that the king was upon him, ", + "Put himself in jeopardy, to the end he might deliver his people, and get him a perpetual name: ", + "Wherefore he ran upon him courageously through the midst of the battle, slaying on the right hand and on the left, so that they were divided from him on both sides. ", + "Which done, he crept under the elephant, and thrust him under, and slew him: whereupon the elephant fell down upon him, and there he died.", + "Howbeit the rest of the Jews seeing the strength of the king, and the violence of his forces, turned away from them.", + "Then the king’s army went up to Jerusalem to meet them, and the king pitched his tents against Judea, and against mount Sion. ", + "But with them that were in Bethsura he made peace: for they came out of the city, because they had no victuals there to endure the siege, it being a year of rest to the land.", + "So the king took Bethsura, and set a garrison there to keep it.", + "As for the sanctuary, he besieged it many days: and set there artillery with engines and instruments to cast fire and stones, and pieces to cast darts and slings. ", + "Whereupon they also made engines against their engines, and held them battle a long season. Yet at the last, their vessels being without victuals, ", + "(for that it was the seventh year, and they in Judea that were delivered from the Gentiles, had eaten up the residue of the store;)", + "There were but a few left in the sanctuary, because the famine did so prevail against them, that they were fain to disperse themselves, every man to his own place.", + "At that time Lysias heard say,", + "that Philip, whom Antiochus the king, whiles he lived, had appointed to bring up his son Antiochus, that he might be king,", + "Was returned out of Persia and Media, and the king’s host also that went with him, and that he sought to take unto him the ruling of the affairs.", + "Wherefore he went in all haste, and said to the king and the captains of the host and the company,", + "We decay daily, and our victuals are but small, and the place we lay siege unto is strong, and the affairs of the kingdom lie upon us:", + "Now therefore let us be friends with these men, and make peace with them, and with all their nation; And covenant with them, that they shall live after their laws, as they did before:", + "for they are therefore displeased, and have done all these things, because we abolished their laws.", + "So the king and the princes were content: wherefore he sent unto them to make peace; and they accepted thereof.", + "Also the king and the princes made an oath unto them: whereupon they went out of the strong hold. ", + "Then the king entered into mount Sion; but when he saw the strength of the place, he broke his oath that he had made, and gave commandment to pull down the wall round about.", + "Afterward departed he in all haste, and returned unto Antiochia, where he found Philip to be master of the city: so he fought against him, and took the city by force." + ], + [ + "In the hundred and one and fiftieth year Demetrius the son of Seleucus departed from Rome, and came up with a few men unto a city of the sea coast, and reigned there.", + "And as he entered into the palace of his ancestors, so it was, that his forces had taken Antiochus and Lysias, to bring them unto him.", + "Wherefore, when he knew it, he said, Let me not see their faces. 4 So his host slew them. Now when Demetrius was set upon the throne of his kingdom,", + "There came unto him all the wicked and ungodly men of Israel, having Alcimus, who was desirous to be high priest, for their captain:", + "And they accused the people to the king, saying,", + "Judas and his brethren have slain all thy friends, and driven us out of our own land.", + "Now therefore send some man whom thou trustest, and let him go and see what havock he hath made among us, and in the king’s land, and let him punish them with all them that aid them.", + "Then the king chose Bacchides, a friend of the king, who ruled beyond the flood, and was a great man in the kingdom, and faithful to the king,", + "And him he sent with that wicked Alcimus, whom he made high priest, and commanded that he should take vengeance of the children of Israel. ", + "So they departed, and came with a great power into the land of Judea, where they sent messengers to Judas and his brethren with peaceable words deceitfully.", + "But they gave no heed to their words; for they saw that they were come with a great power.", + "Then did there assemble unto Alcimus and Bacchides a company of scribes, to require justice. Now the Assideans were the first among the children of Israel that sought peace of them: ", + "For said they, One that is a priest of the seed of Aaron is come with this army, and he will do us no wrong.", + "So he spake unto them, peaceably, and sware unto them, saying, we will procure the harm neither of you nor your friends. ", + "Whereupon they believed him: howbeit he took of them threescore men, and slew them in one day,", + "according to the words which he wrote, The flesh of thy saints have they cast out, and their blood have they shed round about Jerusalem, and there was none to bury them.", + "Wherefore the fear and dread of them fell upon all the people, who said, There is neither truth nor righteousness in them; for they have broken the covenant and oath that they made.", + "After this, removed Bacchides from Jerusalem, and pitched his tents in Bezeth, where he sent and took many of the men that had forsaken him, and certain of the people also, and when he had slain them, he cast them into the great pit. ", + "Then committed he the country to Alcimus, and left with him a power to aid him: so Bacchides went to the king.", + "But Alcimus contended for the high priesthood. And unto him resorted all such as troubled the people, who, after they had gotten the land of Juda into their power, did much hurt in Israel.", + " Now when Judas saw all the mischief that Alcimus and his company had done among the Israelites, even above the heathen,", + "He went out into all the coasts of Judea round about, and took vengeance of them that had revolted from him, so that they durst no more go forth into the country.", + "On the other side, when Alcimus saw that Judas and his company had gotten the upper hand, and knew that he was not able to abide their force, he went again to the king, and said all the worst of them that he could.", + "Then the king sent Nicanor, one of his honourable princes, a man that bare deadly hate unto Israel, with commandment to destroy the people. ", + "So Nicanor came to Jerusalem with a great force; and sent unto Judas and his brethren deceitfully with friendly words, saying, ", + "Let there be no battle between me and you; I will come with a few men, that I may see you in peace.", + "He came therefore to Judas, and they saluted one another peaceably. Howbeit the enemies were prepared to take away Judas by violence.", + "Which thing after it was known to Judas, to wit, that he came unto him with deceit, he was sore afraid of him, and would see his face no more.", + "Nicanor also, when he saw that his counsel was discovered, went out to fight against Judas beside Capharsalama:", + "Where there were slain of Nicanor’s side about five thousand men, and the rest fled into the city of David.", + "After this went Nicanor up to mount Sion, and there came out of the sanctuary certain of the priests and certain of the elders of the people, to salute him peaceably, and to shew him the burnt sacrifice that was offered for the king. ", + "But he mocked them, and laughed at them, and abused them shamefully, and spake proudly, ", + "And sware in his wrath, saying, Unless Judas and his host be now delivered into my hands, if ever I come again in safety, I will burn up this house: and with that he went out in a great rage.", + "Then the priests entered in, and stood before the altar and the temple, weeping, and saying,", + "Thou, O Lord, didst choose this house to be called by thy name, and to be a house of prayer and petition for thy people: ", + "Be avenged of this man and his host, and let them fall by the sword: remember their blasphemies, and suffer them not to continue any longer.", + "So Nicanor went out of Jerusalem, and pitched his tents in Bethhoron, where an host out of Syria met him.", + "But Judas pitched in Adasa with three thousand men, and there he prayed, saying,", + "O Lord, when they that were sent from the king of the Assyrians blasphemed, thine angel went out, and smote an hundred fourscore and five thousand of them. ", + "Even so destroy thou this host before us this day, that the rest may know that he hath spoken blasphemously against thy sanctuary, and judge thou him according to his wickedness.", + "So the thirteenth day of the month Adar the hosts joined battle: but Nicanor’s host was discomfited, and he himself was first slain in the battle.", + "Now when Nicanor’s host saw that he was slain, they cast away their weapons, and fled. ", + "Then they pursued after them a day’s journey, from Adasa unto Gazera, sounding an alarm after them with their trumpets. ", + "Whereupon they came forth out of all the towns of Judea round about, and closed them in; so that they, turning back upon them that pursued them, were all slain with the sword, and not one of them was left.", + "Afterwards they took the spoils, and the prey, and smote off Nicanor’s head, and his right hand, which he stretched out so proudly, and brought them away, and hanged them up toward Jerusalem. ", + "For this cause the people rejoiced greatly, and they kept that day a day of great gladness. Moreover they ordained to keep yearly this day, being the thirteenth of Adar.", + "Thus the land of Juda was in rest a little while." + ], + [ + "Now Judas had heard of the fame of the Romans, that they were mighty and valiant men, and such as would lovingly accept all that joined themselves unto them, and make a league of amity with all that came unto them; And that they were men of great valour.", + "It was told him also of their wars and noble acts which they had done among the Galatians, and how they had conquered them, and brought them under tribute;", + "And what they had done in the country of Spain, for the winning of the mines of the silver and gold which is there;", + "And that by their policy and patience they had conquered all the place, though it were very far from them;", + "and the kings also that came against them from the uttermost part of the earth, till they had discomfited them, and given them a great overthrow, so that the rest did give them tribute every year:", + "Beside this, how they had discomfited in battle Philip, and Perseus, king of the Citims, with others that lifted up themselves against them, and had overcome them:", + "How also Antiochus the great king of Asia, that came against them in battle, having an hundred and twenty elephants, with horsemen, and chariots, and a very great army, was discomfited by them;", + "And how they took him alive, and covenanted that he and such as reigned after him should pay a great tribute, and give hostages, and that which was agreed upon,", + "And the country of India, and Media and Lydia and of the goodliest countries, which they took of him, and gave to king Eumenes:", + "Moreover how the Grecians had determined to come and destroy them;", + "And that they, having knowledge thereof sent against them a certain captain, and fighting with them slew many of them, and carried away captives their wives and their children, and spoiled them,", + "and took possession of their lands, and pulled down their strong holds, and brought them to be their servants unto this day:", + "It was told him besides, how they destroyed and brought under their dominion all other kingdoms and isles that at any time resisted them;", + "But with their friends and such as relied upon them they kept amity: and that they had conquered kingdoms both far and nigh,", + "insomuch as all that heard of their name were afraid of them:", + "Also that, whom they would help to a kingdom, those reign; and whom again they would, they displace: finally, that they were greatly exalted:", + "Yet for all this none of them wore a crown or was clothed in purple, to be magnified thereby:", + "Moreover how they had made for themselves a senate house, wherein three hundred and twenty men sat in council daily, consulting alway for the people, to the end they might be well ordered: ", + "And that they committed their government to one man every year, who ruled over all their country, and that all were obedient to that one, and that there was neither envy nor emulation among them.", + "In consideration of these things, Judas chose Eupolemus the son of John, the son of Accos, and Jason the son of Eleazar, and sent them to Rome, to make a league of amity and confederacy with them, ", + "And to intreat them that they would take the yoke from them; for they saw that the kingdom of the Grecians did oppress Israel with servitude.", + "They went therefore to Rome, which was a very great journey, and came into the senate, where they spake and said.", + "Judas Maccabeus with his brethren, and the people of the Jews, have sent us unto you, to make a confederacy and peace with you,", + "and that we might be registered your confederates and friends.", + "So that matter pleased the Romans well.", + "And this is the copy of the epistle which the senate wrote back again in tables of brass, and sent to Jerusalem, that there they might have by them a memorial of peace and confederacy:", + "Good success be to the Romans, and to the people of the Jews, by sea and by land for ever: the sword also and enemy be far from them,", + "If there come first any war upon the Romans or any of their confederates throughout all their dominion, The people of the Jews shall help them, as the time shall be appointed, with all their heart:", + "Neither shall they give any thing unto them that make war upon them, or aid them with victuals, weapons, money, or ships, as it hath seemed good unto the Romans;", + "but they shall keep their covenants without taking any thing therefore. ", + "In the same manner also, if war come first upon the nation of the Jews, the Romans shall help them with all their heart, according as the time shall be appointed them:", + "Neither shall victuals be given to them that take part against them, or weapons, or money, or ships, as it hath seemed good to the Romans; but they shall keep their covenants, and that without deceit.", + "According to these articles did the Romans make a covenant with the people of the Jews.", + "Howbeit if hereafter the one party or the other shall think to meet to add or diminish any thing, they may do it at their pleasures, and whatsoever they shall add or take away shall be ratified.", + "And as touching the evils that Demetrius doeth to the Jews, we have written unto him, saying,", + "Wherefore thou made thy yoke heavy upon our friends and confederates the Jews?", + "If therefore they complain any more against thee, we will do them justice, and fight with thee by sea and by land." + ], + [ + "Furthermore, when Demetrius heard the Nicanor and his host were slain in battle, he sent Bacchides and Alcimus into the land of Judea the second time, and with them the chief strength of his host:", + "Who went forth by the way that leadeth to Galgala, and pitched their tents before Masaloth, which is in Arbela, and after they had won it, they slew much people.", + "Also the first month of the hundred fifty and second year they encamped before Jerusalem:", + "From whence they removed, and went to Berea, with twenty thousand footmen and two thousand horsemen.", + "Now Judas had pitched his tents at Eleasa, and three thousand chosen men with him:", + "Who seeing the multitude of the other army to be so great were sore afraid; whereupon many conveyed themselves out of the host, insomuch as abode of them no more but eight hundred men.", + "When Judas therefore saw that his host slipt away, and that the battle pressed upon him, he was sore troubled in mind, and much distressed, for that he had no time to gather them together.", + "Nevertheless unto them that remained he said, Let us arise and go up against our enemies, if peradventure we may be able to fight with them.", + "But they dehorted him, saying, We shall never be able: let us now rather save our lives,", + "and hereafter we will return with our brethren, and fight against them: for we are but few.", + "Then Judas said, God forbid that I should do this thing, and flee away from them: if our time be come, let us die manfully for our brethren, and let us not stain our honour.", + "With that the host of Bacchides removed out of their tents, and stood over against them,", + "their horsemen being divided into two troops, and their slingers and archers going before the host and they that marched in the foreward were all mighty men.", + "As for Bacchides, he was in the right wing: so the host drew near on the two parts, and sounded their trumpets. ", + "They also of Judas’ side, even they sounded their trumpets also, so that the earth shook at the noise of the armies, and the battle continued from morning till night.", + "Now when Judas perceived that Bacchides and the strength of his army were on the right side, he took with him all the hardy men, Who discomfited the right wing, and pursued them unto the mount Azotus.", + "But when they of the left wing saw that they of the right wing were discomfited, they followed upon Judas and those that were with him hard at the heels from behind:", + "Whereupon there was a sore battle, insomuch as many were slain on both parts. Judas also was killed, and the remnant fled.", + "Then Jonathan and Simon took Judas their brother, and buried him in the sepulchre of his fathers in Modin. ", + "Moreover they bewailed him, and all Israel made great lamentation for him, and mourned many days, saying, ", + "How is the valiant man fallen, that delivered Israel!", + "As for the other things concerning Judas and his wars, and the noble acts which he did, and his greatness, they are not written: for they were very many.", + "Now after the death of Judas the wicked began to put forth their heads in all the coasts of Israel, and there arose up all such as wrought iniquity.", + "In those days also was there a very great famine, by reason whereof the country revolted, and went with them.", + "Then Bacchides chose the wicked men, and made them lords of the country. ", + "And they made enquiry and search for Judas’ friends, and brought them unto Bacchides, who took vengeance of them, and used them despitefully. ", + "So was there a great affliction in Israel, the like whereof was not since the time that a prophet was not seen among them.", + "For this cause all Judas’ friends came together, and said unto Jonathan, ", + "Since thy brother Judas died, we have no man like him to go forth against our enemies, and Bacchides, and against them of our nation that are adversaries to us.", + "Now therefore we have chosen thee this day to be our prince and captain in his stead, that thou mayest fight our battles.", + "Upon this Jonathan took the governance upon him at that time, and rose up instead of his brother Judas. But when Bacchides gat knowledge thereof, he sought for to slay him.", + "Then Jonathan, and Simon his brother, and all that were with him, perceiving that, fled into the wilderness of Thecoe, and pitched their tents by the water of the pool Asphar.", + "Which when Bacchides understood, he came near to Jordan with all his host upon the sabbath day.", + "Now Jonathan had sent his brother John, a captain of the people, to pray his friends the Nabathites, that they might leave with them their carriage, which was much.", + "But the children of Jambri came out of Medaba, and took John, and all that he had, and went their way with it.", + "After this came word to Jonathan and Simon his brother,", + "that the children of Jambri made a great marriage, and were bringing the bride from Nadabatha with a great train, as being the daughter of one of the great princes of Chanaan.", + "Therefore they remembered John their brother, and went up, and hid themselves under the covert of the mountain:", + "Where they lifted up their eyes, and looked, and, behold, there was much ado and great carriage: and the bridegroom came forth, and his friends and brethren, to meet them with drums, and instruments of musick, and many weapons.", + "Then Jonathan and they that were with him rose up against them from the place where they lay in ambush, and made a slaughter of them in such sort, as many fell down dead, and the remnant fled into the mountain, and they took all their spoils.", + "Thus was the marriage turned into mourning, and the noise of their melody into lamentation.", + " So when they had avenged fully the blood of their brother, they turned again to the marsh of Jordan.", + "Now when Bacchides heard hereof, he came on the sabbath day unto the banks of Jordan with a great power.", + "Then Jonathan said to his company,", + "Let us go up now and fight for our lives, for it standeth not with us to day, as in time past:", + "For, behold, the battle is before us and behind us, and the water of Jordan on this side and that side, the marsh likewise and wood, neither is there place for us to turn aside.", + "Wherefore cry ye now unto heaven, that ye may be delivered from the hand of your enemies.", + "With that they joined battle, and Jonathan stretched forth his hand to smite Bacchides, but he turned back from him.", + "Then Jonathan and they that were with him leapt into Jordan, and swam over unto the other bank: howbeit the other passed not over Jordan unto them.", + "So there were slain of Bacchides’ side that day about a thousand men.", + "Afterward returned Bacchides to Jerusalem and repaired the strong cites in Judea; the fort in Jericho, and Emmaus, and Bethhoron, and Bethel, and Thamnatha, Pharathoni, and Taphon, these did he strengthen with high walls, with gates and with bars.", + "And in them he set a garrison, that they might work malice upon Israel.", + "He fortified also the city Bethsura, and Gazera, and the tower, and put forces in them, and provision of victuals. ", + "Besides, he took the chief men’s sons in the country for hostages, and put them into the tower at Jerusalem to be kept.", + "Moreover in the hundred fifty and third year, in the second month, Alcimus commanded that the wall of the inner court of the sanctuary should be pulled down; he pulled down also the works of the prophets.", + "And as he began to pull down, even at that time was Alcimus plagued,", + "and his enterprises hindered: for his mouth was stopped, and he was taken with a palsy, so that he could no more speak any thing, nor give order concerning his house. So Alcimus died at that time with great torment.", + "Now when Bacchides saw that Alcimus was dead, he returned to the king: whereupon the land of Judea was in rest two years. ", + "Then all the ungodly men held a council, saying,", + "Behold, Jonathan and his company are at ease, and dwell without care: now therefore we will bring Bacchides hither, who shall take them all in one night.", + "So they went and consulted with him.", + "Then removed he, and came with a great host, and sent letters privily to his adherents in Judea, that they should take Jonathan and those that were with him: howbeit they could not,", + "because their counsel was known unto them.", + "Wherefore they took of the men of the country, that were authors of that mischief, about fifty persons, and slew them.", + "Afterward Jonathan, and Simon, and they that were with him, got them away to Bethbasi, which is in the wilderness, and they repaired the decays thereof, and made it strong. ", + "Which thing when Bacchides knew, he gathered together all his host, and sent word to them that were of Judea.", + "Then went he and laid siege against Bethbasi; and they fought against it a long season and made engines of war.", + "But Jonathan left his brother Simon in the city, and went forth himself into the country, and with a certain number went he forth. 66 And he smote Odonarkes and his brethren, and the children of Phasiron in their tent.", + "And when he began to smite them, and came up with his forces,", + "Simon and his company went out of the city, and burned up the engines of war, And fought against Bacchides, who was discomfited by them, and they afflicted him sore:", + "for his counsel and travail was in vain. Wherefore he was very wroth at the wicked men that gave him counsel to come into the country, inasmuch as he slew many of them, and purposed to return into his own country.", + "Whereof when Jonathan had knowledge, he sent ambassadors unto him, to the end he should make peace with him, and deliver them the prisoners. ", + "Which thing he accepted, and did according to his demands, and sware unto him that he would never do him harm all the days of his life.", + "When therefore he had restored unto him the prisoners that he had taken aforetime out of the land of Judea, he returned and went his way into his own land, neither came he any more into their borders.", + "Thus the sword ceased from Israel: but Jonathan dwelt at Machmas, and began to govern the people; and he destroyed the ungodly men out of Israel." + ], + [ + " In the hundred and sixtieth year Alexander, the son of Antiochus surnamed Epiphanes, went up and took Ptolemais: for the people had received him, by means whereof he reigned there,", + "Now when king Demetrius heard thereof, he gathered together an exceeding great host, and went forth against him to fight.", + " Moreover Demetrius sent letters unto Jonathan with loving words, so as he magnified him.", + "For said he, Let us first make peace with him, before he join with Alexander against us:", + "Else he will remember all the evils that we have done against him, and against his brethren and his people.", + "Wherefore he gave him authority to gather together an host, and to provide weapons, that he might aid him in battle: he commanded also that the hostages that were in the tower should be delivered him.", + "Then came Jonathan to Jerusalem, and read the letters in the audience of all the people, and of them that were in the tower:", + "Who were sore afraid, when they heard that the king had given him authority to gather together an host.", + "Whereupon they of the tower delivered their hostages unto Jonathan, and he delivered them unto their parents.", + "This done, Jonathan settled himself in Jerusalem, and began to build and repair the city.", + "And he commanded the workmen to build the walls and the mount Sion and about with square stones for fortification; and they did so.", + "Then the strangers, that were in the fortresses which Bacchides had built, fled away; Insomuch as every man left his place, and went into his own country.", + "Only at Bethsura certain of those that had forsaken the law and the commandments remained still: for it was their place of refuge.", + " Now when king Alexander had heard what promises Demetrius had sent unto Jonathan: when also it was told him of the battles and noble acts which he and his brethren had done, and of the pains that they had endured, He said,", + "Shall we find such another man? now therefore we will make him our friend and confederate.", + "Upon this he wrote a letter, and sent it unto him, according to these words, saying,", + "King Alexander to his brother Jonathan sendeth greeting:", + "We have heard of thee, that thou art a man of great power, and meet to be our friend.", + "Wherefore now this day we ordain thee to be the high priest of thy nation, and to be called the king’s friend;", + "(and therewithal he sent him a purple robe and a crown of gold:) and require thee to take our part, and keep friendship with us.", + "So in the seventh month of the hundred and sixtieth year, at the feast of the tabernacles, Jonathan put on the holy robe, and gathered together forces, and provided much armour.", + "Whereof when Demetrius heard, he was very sorry, and said,", + "What have we done, that Alexander hath prevented us in making amity with the Jews to strengthen himself?", + "I also will write unto them words of encouragement, and promise them dignities and gifts, that I may have their aid.", + "He sent unto them therefore to this effect:", + "King Demetrius unto the people of the Jews sendeth greeting:", + "Whereas ye have kept covenants with us, and continued in our friendship, not joining yourselves with our enemies, we have heard hereof, and are glad.", + "Wherefore now continue ye still to be faithful unto us, and we will well recompense you for the things ye do in our behalf, ", + "And will grant you many immunities, and give you rewards.", + "And now do I free you, and for your sake I release all the Jews, from tributes, and from the customs of salt, and from crown taxes,", + "And from that which appertaineth unto me to receive for the third part or the seed, and the half of the fruit of the trees,", + "I release it from this day forth, so that they shall not be taken of the land of Judea, nor of the three governments which are added thereunto out of the country of Samaria and Galilee, from this day forth for evermore.", + "Let Jerusalem also be holy and free, with the borders thereof, both from tenths and tributes.", + "And as for the tower which is at Jerusalem, I yield up authority over it, and give the high priest, that he may set in it such men as he shall choose to keep it.", + "Moreover I freely set at liberty every one of the Jews, that were carried captives out of the land of Judea into any part of my kingdom, and I will that all my officers remit the tributes even of their cattle.", + "Furthermore I will that all the feasts, and sabbaths, and new moons, and solemn days, and the three days before the feast, and the three days after the feast shall be all of immunity and freedom for all the Jews in my realm.", + "Also no man shall have authority to meddle with or to molest any of them in any matter.", + "I will further, that there be enrolled among the king’s forces about thirty thousand men of the Jews, unto whom pay shall be given, as belongeth to all king’s forces.", + "And of them some shall be placed in the king’s strong holds, of whom also some shall be set over the affairs of the kingdom, which are of trust:", + "and I will that their overseers and governors be of themselves, and that they live after their own laws, even as the king hath commanded in the land of Judea.", + "And concerning the three governments that are added to Judea from the country of Samaria, let them be joined with Judea, that they may be reckoned to be under one, nor bound to obey other authority than the high priest’s.", + "As for Ptolemais, and the land pertaining thereto, I give it as a free gift to the sanctuary at Jerusalem for the necessary expenses of the sanctuary.", + "Moreover I give every year fifteen thousand shekels of silver out of the king’s accounts from the places appertaining.", + "And all the overplus, which the officers payed not in as in former time, from henceforth shall be given toward the works of the temple.", + "And beside this, the five thousand shekels of silver, which they took from the uses of the temple out of the accounts year by year, even those things shall be released, because they appertain to the priests that minister.", + "And whosoever they be that flee unto the temple at Jerusalem, or be within the liberties hereof, being indebted unto the king, or for any other matter, let them be at liberty, and all that they have in my realm.", + "For the building also and repairing of the works of the sanctuary expenses shall be given of the king’s accounts. Yea, and for the building of the walls of Jerusalem, and the fortifying thereof round about, expenses shall be given out of the king’s accounts, as also for the building of the walls in Judea.", + "Now when Jonathan and the people heard these words, they gave no credit unto them, nor received them, because they remembered the great evil that he had done in Israel; for he had afflicted them very sore.", + "But with Alexander they were well pleased, because he was the first that entreated of true peace with them, and they were confederate with him always.", + "Then gathered king Alexander great forces, and camped over against Demetrius.", + "And after the two kings had joined battle, Demetrius’ host fled: but Alexander followed after him, and prevailed against them.", + "And he continued the battle very sore until the sun went down: and that day was Demetrius slain.", + "Afterward Alexander sent ambassadors to Ptolemee king of Egypt with a message to this effect:", + "Forasmuch as I am come again to my realm, and am set in the throne of my progenitors,", + "and have gotten the dominion, and overthrown Demetrius, and recovered our country;", + "For after I had joined battle with him, both he and his host was discomfited by us, so that we sit in the throne of his kingdom:", + "Now therefore let us make a league of amity together, and give me now thy daughter to wife:", + "and I will be thy son in law, and will give both thee and her as according to thy dignity.", + "Then Ptolemee the king gave answer, saying,", + "Happy be the day wherein thou didst return into the land of thy fathers, and satest in the throne of their kingdom. And now will I do to thee, as thou hast written:", + "meet me therefore at Ptolemais, that we may see one another; for I will marry my daughter to thee according to thy desire.", + "So Ptolemee went out of Egypt with his daughter Cleopatra, and they came unto Ptolemais in the hundred threescore and second year:", + "Where king Alexander meeting him, he gave unto him his daughter Cleopatra, and celebrated her marriage at Ptolemais with great glory, as the manner of kings is.", + "Now king Alexander had written unto Jonathan, that he should come and meet him.", + "Who thereupon went honourably to Ptolemais, where he met the two kings, and gave them and their friends silver and gold, and many presents, and found favour in their sight.", + "At that time certain pestilent fellows of Israel, men of a wicked life, assembled themselves against him, to accuse him: but the king would not hear them.", + "Yea more than that, the king commanded to take off his garments, and clothe him in purple: and they did so.", + "And he made him sit by himself, and said into his princes, Go with him into the midst of the city, and make proclamation,", + "that no man complain against him of any matter, and that no man trouble him for any manner of cause.", + "Now when his accusers saw that he was honoured according to the proclamation, and clothed in purple, they fled all away.", + "So the king honoured him, and wrote him among his chief friends, and made him a duke, and partaker of his dominion.", + "Afterward Jonathan returned to Jerusalem with peace and gladness.", + "Furthermore in the; hundred threescore and fifth year came Demetrius son of Demetrius out of Crete into the land of his fathers:", + "Whereof when king Alexander heard tell, he was right sorry, and returned into Antioch.", + "Then Demetrius made Apollonius the governor of Celosyria his general, who gathered together a great host, and camped in Jamnia,...", + "and sent unto Jonathan the high priest, saying,", + "Thou alone liftest up thyself against us, and I am laughed to scorn for thy sake, and reproached: and why dost thou vaunt thy power against us in the mountains?", + "Now therefore, if thou trustest in thine own strength, come down to us into the plain field, and there let us try the matter together: for with me is the power of the cities.", + "Ask and learn who I am, and the rest that take our part,", + "and they shall tell thee that thy foot is not able to stand before our face; for thy fathers have twice been put to flight in their own land.", + "Wherefore now thou shalt not be able to abide the horsemen and so great a power in the plain, where is neither stone nor flint, nor place to flee unto.", + " So when Jonathan heard these words of Apollonius, he was moved in his mind, and choosing ten thousand men he went out of Jerusalem, where Simon his brother met him for to help him. And he pitched his tents against Joppa:", + "but; they of Joppa shut him out of the city, because Apollonius had a garrison there.", + " Then Jonathan laid siege unto it: whereupon they of the city let him in for fear: and so Jonathan won Joppa.", + "Whereof when Apollonius heard, he took three thousand horsemen, with a great host of footmen, and went to Azotus as one that journeyed, and therewithal drew him forth into the plain. because he had a great number of horsemen, in whom he put his trust.", + "Then Jonathan followed after him to Azotus, where the armies joined battle.", + "Now Apollonius had left a thousand horsemen in ambush.", + "And Jonathan knew that there was an ambushment behind him; for they had compassed in his host, and cast darts at the people, from morning till evening.", + "But the people stood still, as Jonathan had commanded them: and so the enemies’ horses were tired.", + "Then brought Simon forth his host, and set them against the footmen, (for the horsemen were spent) who were discomfited by him, and fled.", + "The horsemen also, being scattered in the field, fled to Azotus, and went into Bethdagon, their idol’s temple, for safety.", + "But Jonathan set fire on Azotus, and the cities round about it, and took their spoils; and the temple of Dagon, with them that were fled into it, he burned with fire.", + "Thus there were burned and slain with the sword well nigh eight thousand men.", + "And from thence Jonathan removed his host, and camped against Ascalon, where the men of the city came forth, and met him with great pomp.", + "After this returned Jonathan and his host unto Jerusalem, having any spoils.", + "Now when king Alexander heard these things, he honoured Jonathan yet more. And sent him a buckle of gold, as the use is to be given to such as are of the king’s blood: he gave him also Accaron with the borders thereof in possession." + ], + [ + "And the king of Egypt gathered together a great host, like the sand that lieth upon the sea shore, and many ships, and went about through deceit to get Alexander’s kingdom, and join it to his own. ", + "Whereupon he took his journey into Syria in peaceable manner, so as they of the cities opened unto him, and met him: for king Alexander had commanded them so to do, because he was his brother in law.", + "Now as Ptolemee entered into the cities, he set in every one of them a garrison of soldiers to keep it.", + "And when he came near to Azotus, they shewed him the temple of Dagon that was burnt, and Azotus and the suburbs thereof that were destroyed, ", + "and the bodies that were cast abroad and them that he had burnt in the battle; for they had made heaps of them by the way where he should pass. ", + "Also they told the king whatsoever Jonathan had done,...", + "to the intent he might blame him: but the king held his peace.", + "Then Jonathan met the king with great pomp at Joppa, where they saluted one another, and lodged.", + "Afterward Jonathan, when he had gone with the king to the river called Eleutherus, returned again to Jerusalem.", + "King Ptolemee therefore, having gotten the dominion of the cities by the sea unto Seleucia upon the sea coast, imagined wicked counsels against Alexander.", + "Whereupon he sent ambassadors unto king Demetrius, saying,", + "Come, let us make a league betwixt us, and I will give thee my daughter whom Alexander hath, and thou shalt reign in thy father’s kingdom:", + "For I repent that I gave my daughter unto him, for he sought to slay me.", + "Thus did he slander him, because he was desirous of his kingdom.", + "Wherefore he took his daughter from him, and gave her to Demetrius,", + "and forsook Alexander, so that their hatred was openly known. Then Ptolemee entered into Antioch, where he set two crowns upon his head, the crown of Asia, and of Egypt.", + "In the mean season was king Alexander in Cilicia, because those that dwelt in those parts had revolted from him.", + "But when Alexander heard of this, he came to war against him: whereupon king Ptolemee brought forth his host, and met him with a mighty power, and put him to flight.", + "So Alexander fled into Arabia there to be defended; but king Ptolemee was exalted:", + "For Zabdiel the Arabian took off Alexander’s head, and sent it unto Ptolemee.", + "King Ptolemee also died the third day after, and they that were in the strong holds were slain one of another.", + "By this means Demetrius reigned in the hundred threescore and seventh year.", + "At the same time Jonathan gathered together them that were in Judea to take the tower that was in Jerusalem: and he made many engines of war against it.", + "Then came ungodly persons, who hated their own people, went unto the king, and told him that Jonathan besieged the tower,", + "Whereof when he heard, he was angry, and immediately removing, he came to Ptolemais, and wrote unto Jonathan,", + "that he should not lay siege to the tower, but come and speak with him at Ptolemais in great haste.", + "Nevertheless Jonathan, when he heard this, commanded to besiege it still: and he chose certain of the elders of Israel and the priests, and put himself in peril;", + "And took silver and gold, and raiment, and divers presents besides, and went to Ptolemais unto the king, where he found favour in his sight.", + "And though certain ungodly men of the people had made complaints against him, Yet the king entreated him as his predecessors had done before, and promoted him in the sight of all his friends,", + "And confirmed him in the high priesthood, and in all the honours that he had before, and gave him preeminence among his chief friends.", + "Then Jonathan desired the king, that he would make Judea free from tribute, as also the three governments, with the country of Samaria; and he promised him three hundred talents.", + "So the king consented, and wrote letters unto Jonathan of all these things after this manner:", + "King Demetrius unto his brother Jonathan, and unto the nation of the Jews, sendeth greeting:", + "We send you here a copy of the letter which we did write unto our cousin Lasthenes concerning you, that ye might see it.", + "King Demetrius unto his father Lasthenes sendeth greeting:", + "We are determined to do good to the people of the Jews, who are our friends, and keep covenants with us, because of their good will toward us.", + "Wherefore we have ratified unto them the borders of Judea, with the three governments of Apherema and Lydda and Ramathem, that are added unto Judea from the country of Samaria, and all things appertaining unto them, for all such as do sacrifice in Jerusalem,", + "instead of the payments which the king received of them yearly aforetime out of the fruits of the earth and of trees. And as for other things that belong unto us, of the tithes and customs pertaining unto us, as also the saltpits, and the crown taxes, which are due unto us, we discharge them of them all for their relief.", + "And nothing hereof shall be revoked from this time forth for ever.", + "Now therefore see that thou make a copy of these things, and let it be delivered unto Jonathan, and set upon the holy mount in a conspicuous place.", + "After this, when king Demetrius saw that the land was quiet before him, and that no resistance was made against him, he sent away all his forces, every one to his own place,", + "except certain bands of strangers, whom he had gathered from the isles of the heathen: wherefore all the forces of his fathers hated him.", + "Moreover there was one Tryphon, that had been of Alexander’s part afore, who,", + "seeing that all the host murmured against Demetrius, went to Simalcue the Arabian that brought up Antiochus the young son of Alexander,", + "And lay sore upon him to deliver him this young Antiochus, that he might reign in his father’s stead: he told him therefore all that Demetrius had done, and how his men of war were at enmity with him, and there he remained a long season.", + "In the mean time Jonathan sent unto king Demetrius,", + "that he would cast those of the tower out of Jerusalem, and those also in the fortresses: for they fought against Israel.", + "So Demetrius sent unto Jonathan, saying,", + "I will not only do this for thee and thy people, but I will greatly honour thee and thy nation, if opportunity serve.", + "Now therefore thou shalt do well, if thou send me men to help me; for all my forces are gone from me.", + "Upon this Jonathan sent him three thousand strong men unto Antioch: and when they came to the king, the king was very glad of their coming.", + "Howbeit they that were of the city gathered themselves together into the midst of the city, to the number of an hundred and twenty thousand men, and would have slain the king.", + "Wherefore the king fled into the court,", + "but they of the city kept the passages of the city, and began to fight.", + "Then the king called to the Jews for help, who came unto him all at once, and dispersing themselves through the city", + "slew that day in the city to the number of an hundred thousand. Also they set fire on the city, and gat many spoils that day, and delivered the king.", + "So when they of the city saw that the Jews had got the city as they would, their courage was abated: wherefore they made supplication to the king, and cried, saying,", + "Grant us peace, and let the Jews cease from assaulting us and the city.", + "With that they cast away their weapons, and made peace; and the Jews were honoured in the sight of the king, and in the sight of all that were in his realm; and they returned to Jerusalem, having great spoils.", + "So king Demetrius sat on the throne of his kingdom, and the land was quiet before him. Nevertheless he dissembled in all that ever he spake, and estranged himself from Jonathan,", + "neither rewarded he him according to the benefits which he had received of him, but troubled him very sore.", + "After this returned Tryphon, and with him the young child Antiochus, who reigned, and was crowned.", + "Then there gathered unto him all the men of war, whom Demetrius had put away, and they fought against Demetrius, who turned his back and fled.", + "Moreover Tryphon took the elephants, and won Antioch.", + "At that time young Antiochus wrote unto Jonathan, saying,", + "I confirm thee in the high priesthood, and appoint thee ruler over the four governments, and to be one of the king’s friends.", + "Upon this he sent him golden vessels to be served in, and gave him leave to drink in gold, and to be clothed in purple, and to wear a golden buckle. ", + "His brother Simon also he made captain from the place called The ladder of Tyrus unto the borders of Egypt.", + "Then Jonathan went forth, and passed through the cities beyond the water, and all the forces of Syria gathered themselves unto him for to help him:", + "and when he came to Ascalon, they of the city met him honourably.", + "From whence he went to Gaza, but they of Gaza shut him out; wherefore he laid siege unto it, and burned the suburbs thereof with fire, and spoiled them. ", + "Afterward, when they of Gaza made supplication unto Jonathan, he made peace with them, and took the sons of their chief men for hostages, and sent them to Jerusalem, and passed through the country unto Damascus.", + "Now when Jonathan heard that Demetrius’ princes were come to Cades, which is in Galilee, with a great power, purposing to remove him out of the country,", + "He went to meet them, and left Simon his brother in the country. Then Simon encamped against Bethsura and fought against it a long season, and shut it up:", + "But they desired to have peace with him, which he granted them, and then put them out from thence, and took the city, and set a garrison in it.", + " As for Jonathan and his host, they pitched at the water of Gennesar, from whence betimes in the morning they gat them to the plain of Nasor.", + "And, behold, the host of strangers met them in the plain, who, having laid men in ambush for him in the mountains, came themselves over against him.", + "So when they that lay in ambush rose out of their places and joined battle,", + "all that were of Jonathan’s side fled; Insomuch as there was not one of them left, except Mattathias the son of Absalom, and Judas the son of Calphi, the captains of the host.", + "Then Jonathan rent his clothes, and cast earth upon his head, and prayed. Afterwards turning again to battle, he put them to flight, and so they ran away.", + "Now when his own men that were fled saw this, they turned again unto him, and with him pursued them to Cades, even unto their own tents, and there they camped.", + "So there were slain of the heathen that day about three thousand men: but Jonathan returned to Jerusalem." + ], + [ + "Now when Jonathan saw that time served him, he chose certain men, and sent them to Rome, for to confirm and renew the friendship that they had with them.", + "He sent letters also to the Lacedemonians, and to other places, for the same purpose.", + "So they went unto Rome, and entered into the senate, and said,", + "Jonathan the high priest, and the people of the Jews, sent us unto you, to the end ye should renew the friendship, which ye had with them, and league, as in former time.", + "Upon this the Romans gave them letters unto the governors of every place that they should bring them into the land of Judea peaceably.", + "And this is the copy of the letters which Jonathan wrote to the Lacedemonians:", + "Jonathan the high priest, and the elders of the nation, and the priests, and the other of the Jews, unto the Lacedemonians their brethren send greeting:", + "There were letters sent in times past unto Onias the high priest from Darius, who reigned then among you, to signify that ye are our brethren, as the copy here underwritten doth specify.", + "At which time Onias entreated the ambassador that was sent honourably, and received the letters, wherein declaration was made of the league and friendship.", + "Therefore we also, albeit we need none of these things, that we have the holy books of scripture in our hands to comfort us, ", + "Have nevertheless attempted to send unto you for the renewing of brotherhood and friendship, lest we should become strangers unto you altogether: for there is a long time passed since ye sent unto us.", + "We therefore at all times without ceasing, both in our feasts, and other convenient days, do remember you in the sacrifices which we offer, and in our prayers, as reason is, and as it becometh us to think upon our brethren:", + "And we are right glad of your honour.", + "As for ourselves, we have had great troubles and wars on every side, forsomuch as the kings that are round about us have fought against us. ", + "Howbeit we would not be troublesome unto you, nor to others of our confederates and friends, in these wars:", + "For we have help from heaven that succoureth us, so as we are delivered from our enemies, and our enemies are brought under foot. ", + "For this cause we chose Numenius the son of Antiochus, and Antipater the son of Jason, and sent them unto the Romans, to renew the amity that we had with them, and the former league.", + "We commanded them also to go unto you, and to salute and to deliver you our letters concerning the renewing of our brotherhood.", + "Wherefore now ye shall do well to give us an answer thereto.", + "And this is the copy of the letters which Oniares sent.", + "Areus king of the Lacedemonians to Onias the high priest, greeting:", + "It is found in writing, that the Lacedemonians and Jews are brethren, and that they are of the stock of Abraham:", + "Now therefore, since this is come to our knowledge, ye shall do well to write unto us of your prosperity. We do write back again to you,", + "that your cattle and goods are our’s, and our’s are your’s We do command therefore our ambassadors to make report unto you on this wise.", + "Now when Jonathan heard that Demetrius’ princes were come to fight against him with a greater host than afore,", + "He removed from Jerusalem, and met them in the land of Amathis: for he gave them no respite to enter his country.", + "He sent spies also unto their tents, who came again, and told him that they were appointed to come upon them in the night season.", + "Wherefore so soon as the sun was down, Jonathan commanded his men to watch, and to be in arms, that all the night long they might be ready to fight: also he sent forth sentinels round about the host.", + "But when the adversaries heard that Jonathan and his men were ready for battle, they feared, and trembled in their hearts, and they kindled fires in their camp.", + "Howbeit Jonathan and his company knew it not till the morning: for they saw the lights burning.", + "Then Jonathan pursued after them, but overtook them not: for they were gone over the river Eleutherus.", + "Wherefore Jonathan turned to the Arabians, who were called Zabadeans, and smote them, and took their spoils.", + "And removing thence, he came to Damascus, and so passed through all the country,", + " Simon also went forth, and passed through the country unto Ascalon, and the holds there adjoining, from whence he turned aside to Joppa, and won it.", + "For he had heard that they would deliver the hold unto them that took Demetrius’ part; wherefore he set a garrison there to keep it.", + "After this came Jonathan home again, and calling the elders of the people together, he consulted with them about building strong holds in Judea,", + "And making the walls of Jerusalem higher, and raising a great mount between the tower and the city, for to separate it from the city, that so it might be alone, that men might neither sell nor buy in it.", + "Upon this they came together to build up the city, forasmuch as part of the wall toward the brook on the east side was fallen down, and they repaired that which was called Caphenatha.", + "Simon also set up Adida in Sephela, and made it strong with gates and bars.", + "Now Tryphon went about to get the kingdom of Asia, and to kill Antiochus the king, that he might set the crown upon his own head. ", + "Howbeit he was afraid that Jonathan would not suffer him, and that he would fight against him; wherefore he sought a way how to take Jonathan, that he might kill him. So he removed, and came to Bethsan.", + "Then Jonathan went out to meet him with forty thousand men chosen for the battle, and came to Bethsan.", + "Now when Tryphon saw Jonathan came with so great a force, he durst not stretch his hand against him; But received him honourably, and commended him unto all his friends, and gave him gifts, and commanded his men of war to be as obedient unto him, as to himself.", + "Unto Jonathan also he said, Why hast thou brought all this people to so great trouble, seeing there is no war betwixt us?", + "Therefore send them now home again, and choose a few men to wait on thee, and come thou with me to Ptolemais,", + "for I will give it thee, and the rest of the strong holds and forces, and all that have any charge: as for me, I will return and depart: for this is the cause of my coming.", + "So Jonathan believing him did as he bade him, and sent away his host, who went into the land of Judea.", + "And with himself he retained but three thousand men, of whom he sent two thousand into Galilee, and one thousand went with him.", + "Now as soon as Jonathan entered into Ptolemais, they of Ptolemais shut the gates and took him, and all them that came with him they slew with the sword.", + "Then sent Tryphon an host of footmen and horsemen into Galilee, and into the great plain, to destroy all Jonathan’s company.", + "But when they knew that Jonathan and they that were with him were taken and slain, they encouraged one another; and went close together, prepared to fight.", + "They therefore that followed upon them, perceiving that they were ready to fight for their lives, turned back again. Whereupon they all came into the land of Judea peaceably,", + "and there they bewailed Jonathan, and them that were with him, and they were sore afraid; wherefore all Israel made great lamentation.", + "Then all the heathen that were round about then sought to destroy them: ", + "for said they, They have no captain, nor any to help them: now therefore let us make war upon them, and take away their memorial from among men." + ], + [ + "Now when Simon heard that Tryphon had gathered together a great host to invade the land of Judea, and destroy it,", + "And saw that the people was in great trembling and fear, he went up to Jerusalem, and gathered the people together, And gave them exhortation, saying,", + "Ye yourselves know what great things I, and my brethren, and my father’s house, have done for the laws and the sanctuary, the battles also and troubles which we have seen.", + "By reason whereof all my brethren are slain for Israel’s sake, and I am left alone.", + "Now therefore be it far from me, that I should spare mine own life in any time of trouble: for I am no better than my brethren.", + "Doubtless I will avenge my nation, and the sanctuary, and our wives, and our children: for all the heathen are gathered to destroy us of very malice.", + "Now as soon as the people heard these words, their spirit revived. 8 And they answered with a loud voice, saying, Thou shalt be our leader instead of Judas and Jonathan thy brother.", + "Fight thou our battles, and whatsoever, thou commandest us, that will we do.", + "So then he gathered together all the men of war, and made haste to finish the walls of Jerusalem, and he fortified it round about.", + "Also he sent Jonathan the son of Absalom, and with him a great power, to Joppa: who casting out them that were therein remained there in it.", + "So Tryphon removed from Ptolemais with a great power to invade the land of Judea, and Jonathan was with him in ward.", + "But Simon pitched his tents at Adida, over against the plain.", + "Now when Tryphon knew that Simon was risen up instead of his brother Jonathan, and meant to join battle with him, he sent messengers unto him, saying,", + "Whereas we have Jonathan thy brother in hold, it is for money that he is owing unto the kings treasure, concerning the business that was committed unto him.", + "Wherefore now send an hundred talents of silver, and two of his sons for hostages, that when he is at liberty he may not revolt from us, and we will let him go.", + "Hereupon Simon, albeit he perceived that they spake deceitfully unto him yet sent he the money and the children, lest peradventure he should procure to himself great hatred of the people: Who might have said, ", + "Because I sent him not the money and the children, therefore is Jonathan dead.", + "So he sent them the children and the hundred talents: howbeit Tryphon dissembled neither would he let Jonathan go.", + "And after this came Tryphon to invade the land, and destroy it, going round about by the way that leadeth unto Adora: but Simon and his host marched against him in every place, wheresoever he went.", + "Now they that were in the tower sent messengers unto Tryphon,", + "to the end that he should hasten his coming unto them by the wilderness, and send them victuals.", + "Wherefore Tryphon made ready all his horsemen to come that night: but there fell a very great snow, by reason whereof he came not.", + "So he departed, and came into the country of Galaad.", + "And when he came near to Bascama he slew Jonathan, who was buried there. Afterward Tryphon returned and went into his own land.", + "Then sent Simon, and took the bones of Jonathan his brother, and buried them in Modin, the city of his fathers.", + "And all Israel made great lamentation for him, and bewailed him many days.", + "Simon also built a monument upon the sepulchre of his father and his brethren, and raised it aloft to the sight, with hewn stone behind and before. Moreover he set up seven pyramids, one against another, for his father, and his mother, and his four brethren.", + "And in these he made cunning devices, about the which he set great pillars, and upon the pillars he made all their armour for a perpetual memory, and by the armour ships carved, that they might be seen of all that sail on the sea.", + "This is the sepulchre which he made at Modin, and it standeth yet unto this day.", + "Now Tryphon dealt deceitfully with the young king Antiochus, and slew him. And he reigned in his stead,", + "and crowned himself king of Asia, and brought a great calamity upon the land.", + "Then Simon built up the strong holds in Judea, and fenced them about with high towers, and great walls, and gates, and bars, and laid up victuals therein. ", + "Moreover Simon chose men, and sent to king Demetrius, to the end he should give the land an immunity, because all that Tryphon did was to spoil.", + "Unto whom king Demetrius answered and wrote after this manner:", + "King Demetrius unto Simon the high priest, and friend of kings, as also unto the elders and nation of the Jews, sendeth greeting:", + "The golden crown, and the scarlet robe, which ye sent unto us, we have received: and we are ready to make a stedfast peace with you, yea,", + "and to write unto our officers, to confirm the immunities which we have granted. ", + "And whatsoever covenants we have made with you shall stand; and the strong holds, which ye have builded, shall be your own. ", + "As for any oversight or fault committed unto this day, we forgive it, and the crown tax also, which ye owe us: and if there were any other tribute paid in Jerusalem, it shall no more be paid.", + "And look who are meet among you to be in our court, let then be enrolled, and let there be peace betwixt us.", + "Thus the yoke of the heathen was taken away from Israel in the hundred and seventieth year.", + "Then the people of Israel began to write in their instruments and contracts, In the first year of Simon the high priest, the governor and leader of the Jews.", + "In those days Simon camped against Gaza and besieged it round about; he made also an engine of war, and set it by the city, and battered a certain tower, and took it.", + "And they that were in the engine leaped into the city; whereupon there was a great uproar in the city:", + "Insomuch as the people of the city rent their clothes, and climbed upon the walls with their wives and children, and cried with a loud voice, beseeching Simon to grant them peace.", + "And they said, Deal not with us according to our wickedness, but according to thy mercy.", + "So Simon was appeased toward them, and fought no more against them, but put them out of the city, and cleansed the houses wherein the idols were,", + "and so entered into it with songs and thanksgiving. Yea, he put all uncleanness out of it,", + "and placed such men there as would keep the law, and made it stronger than it was before, and built therein a dwelling place for himself.", + "They also of the tower in Jerusalem were kept so strait, that they could neither come forth, nor go into the country, nor buy, nor sell:", + "wherefore they were in great distress for want of victuals, and a great number of them perished through famine.", + "Then cried they to Simon, beseeching him to be at one with them: which thing he granted them; and when he had put them out from thence, he cleansed the tower from pollutions:", + "And entered into it the three and twentieth day of the second month in the hundred seventy and first year, with thanksgiving, and branches of palm trees, and with harps, and cymbals, and with viols, and hymns, and songs: because there was destroyed a great enemy out of Israel.", + "He ordained also that that day should be kept every year with gladness.", + "Moreover the hill of the temple that was by the tower he made stronger than it was, and there he dwelt himself with his company.", + "And when Simon saw that John his son was a valiant man, he made him captain of all the hosts; and he dwelt in Gazera." + ], + [ + "Now in the hundred threescore and twelfth year king Demetrius gathered his forces together, and went into Media to get him help to fight against Tryphon.", + "But when Arsaces, the king of Persia and Media, heard that Demetrius was entered within his borders, he sent one of his princes to take him alive: ", + "Who went and smote the host of Demetrius, and took him, and brought him to Arsaces, by whom he was put in ward.", + "As for the land of Judea, that was quiet all the days of Simon; for he sought the good of his nation in such wise, as that evermore his authority and honour pleased them well.", + "And as he was honourable in all his acts, so in this, that he took Joppa for an haven, and made an entrance to the isles of the sea,", + "And enlarged the bounds of his nation, and recovered the country,", + "And gathered together a great number of captives, and had the dominion of Gazera, and Bethsura, and the tower, out of the which he took all uncleanness, neither was there any that resisted him.", + "Then did they till their ground in peace, and the earth gave her increase, and the trees of the field their fruit.", + "The ancient men sat all in the streets, communing together of good things, and the young men put on glorious and warlike apparel.", + "He provided victuals for the cities, and set in them all manner of munition, so that his honourable name was renowned unto the end of the world.", + "He made peace in the land, and Israel rejoiced with great joy:", + "For every man sat under his vine and his fig tree, and there was none to fray them:", + "Neither was there any left in the land to fight against them: yea, the kings themselves were overthrown in those days.", + "Moreover he strengthened all those of his people that were brought low: the law he searched out; and every contemner of the law and wicked person he took away.", + "He beautified the sanctuary, and multiplied vessels of the temple.", + "Now when it was heard at Rome, and as far as Sparta, that Jonathan was dead, they were very sorry.", + "But as soon as they heard that his brother Simon was made high priest in his stead, and ruled the country, and the cities therein:", + "They wrote unto him in tables of brass, to renew the friendship and league which they had made with Judas and Jonathan his brethren: Which writings were read before the congregation at Jerusalem.", + "And this is the copy of the letters that the Lacedemonians sent;", + "The rulers of the Lacedemonians, with the city, unto Simon the high priest, and the elders, and priests, and residue of the people of the Jews, our brethren, send greeting:", + "The ambassadors that were sent unto our people certified us of your glory and honour: wherefore we were glad of their coming,", + "And did register the things that they spake in the council of the people in this manner;", + "Numenius son of Antiochus, and Antipater son of Jason, the Jews’ ambassadors, came unto us to renew the friendship they had with us.", + "And it pleased the people to entertain the men honourably, and to put the copy of their ambassage in publick records, to the end the people of the Lacedemonians might have a memorial thereof: furthermore we have written a copy thereof unto Simon the high priest.", + "After this Simon sent Numenius to Rome with a great shield of gold of a thousand pound weight to confirm the league with them.", + "Whereof when the people heard, they said, What thanks shall we give to Simon and his sons?", + "For he and his brethren and the house of his father have established Israel, and chased away in fight their enemies from them, and confirmed their liberty.", + "So then they wrote it in tables of brass, which they set upon pillars in mount Sion:", + "and this is the copy of the writing;", + "The eighteenth day of the month Elul, in the hundred threescore and twelfth year,", + "being the third year of Simon the high priest, At Saramel in the great congregation of the priests, and people, and rulers of the nation, and elders of the country, were these things notified unto us.", + "Forasmuch as oftentimes there have been wars in the country,", + "wherein for the maintenance of their sanctuary, and the law, Simon the son of Mattathias, of the posterity of Jarib, together with his brethren, put themselves in jeopardy, and resisting the enemies of their nation did their nation great honour:", + "For after that Jonathan, having gathered his nation together, and been their high priest,", + "was added to his people, Their enemies prepared to invade their country, that they might destroy it, and lay hands on the sanctuary:", + "At which time Simon rose up, and fought for his nation, and spent much of his own substance, and armed the valiant men of his nation and gave them wages, ", + "And fortified the cities of Judea, together with Bethsura, that lieth upon the borders of Judea, where the armour of the enemies had been before; but he set a garrison of Jews there:", + "Moreover he fortified Joppa, which lieth upon the sea, and Gazera, that bordereth upon Azotus, where the enemies had dwelt before: but he placed Jews there, and furnished them with all things convenient for the reparation thereof.", + "The people therefore sang the acts of Simon, and unto what glory he thought to bring his nation, made him their governor and chief priest, because he had done all these things, and for the justice and faith which he kept to his nation, and for that he sought by all means to exalt his people.", + "For in his time things prospered in his hands, so that the heathen were taken out of their country, and they also that were in the city of David in Jerusalem, who had made themselves a tower, out of which they issued, ", + "and polluted all about the sanctuary, and did much hurt in the holy place: ", + "But he placed Jews therein. and fortified it for the safety of the country and the city, and raised up the walls of Jerusalem.", + "King Demetrius also confirmed him in the high priesthood according to those things, And made him one of his friends, and honoured him with great honour.", + "For he had heard say, that the Romans had called the Jews their friends and confederates and brethren; and that they had entertained the ambassadors of Simon honourably;", + "Also that the Jews and priests were well pleased that Simon should be their governor and high priest for ever, until there should arise a faithful prophet; ", + "Moreover that he should be their captain, and should take charge of the sanctuary, to set them over their works, and over the country, and over the armour, and over the fortresses, that, I say, he should take charge of the sanctuary;", + "Beside this, that he should be obeyed of every man, and that all the writings in the country should be made in his name, and that he should be clothed in purple, and wear gold:", + "Also that it should be lawful for none of the people or priests to break any of these things, or to gainsay his words, or to gather an assembly in the country without him, or to be clothed in purple, or wear a buckle of gold; ", + "And whosoever should do otherwise, or break any of these things, he should be punished.", + "Thus it liked all the people to deal with Simon, and to do as hath been said. Then Simon accepted hereof, and was well pleased to be high priest, and captain and governor of the Jews and priests, and to defend them all.", + "So they commanded that this writing should be put in tables of brass, and that they should be set up within the compass of the sanctuary in a conspicuous place; ", + "Also that the copies thereof should be laid up in the treasury, to the end that Simon and his sons might have them." + ], + [ + "Moreover Antiochus son of Demetrius the king sent letters from the isles of the sea unto Simon the priest and prince of the Jews, and to all the people;", + "The contents whereof were these: King Antiochus to Simon the high priest and prince of his nation, and to the people of the Jews, greeting:", + "Forasmuch as certain pestilent men have usurped the kingdom of our fathers, and my purpose is to challenge it again, that I may restore it to the old estate,", + "and to that end have gathered a multitude of foreign soldiers together, and prepared ships of war; My meaning also being to go through the country, that I may be avenged of them that have destroyed it, and made many cities in the kingdom desolate: ", + "Now therefore I confirm unto thee all the oblations which the kings before me granted thee, and whatsoever gifts besides they granted. I give thee leave also to coin money for thy country with thine own stamp.", + "And as concerning Jerusalem and the sanctuary, let them be free; and all the armour that thou hast made, and fortresses that thou hast built, and keepest in thine hands, let them remain unto thee. ", + "And if anything be, or shall be, owing to the king, let it be forgiven thee from this time forth for evermore.", + "Furthermore, when we have obtained our kingdom, we will honour thee, and thy nation, and thy temple, with great honour, so that your honour shall be known throughout the world.", + "In the hundred threescore and fourteenth year went Antiochus into the land of his fathers: at which time all the forces came together unto him, so that few were left with Tryphon.", + "Wherefore being pursued by king Antiochus, he fled unto Dora, which lieth by the sea side: For he saw that troubles came upon him all at once, and that his forces had forsaken him.", + "Then camped Antiochus against Dora, having with him an hundred and twenty thousand men of war, and eight thousand horsemen.", + "And when he had compassed the city round about, and joined ships close to the town on the sea side, he vexed the city by land and by sea, neither suffered he any to go out or in.", + "In the mean season came Numenius and his company from Rome, having letters to the kings and countries; wherein were written these things:", + "Lucius, consul of the Romans unto king Ptolemee, greeting:", + "The Jews’ ambassadors, our friends and confederates, came unto us to renew the old friendship and league, being sent from Simon the high priest, and from the people of the Jews: And they brought a shield of gold of a thousand pound.", + "We thought it good therefore to write unto the kings and countries, that they should do them no harm, nor fight against them, their cities, or countries, nor yet aid their enemies against them.", + "It seemed also good to us to receive the shield of them.", + "If therefore there be any pestilent fellows, that have fled from their country unto you, deliver them unto Simon the high priest, that he may punish them according to their own law.", + "The same things wrote he likewise unto Demetrius the king, and Attalus, to Ariarathes, and Arsaces,", + "And to all the countries and to Sampsames, and the Lacedemonians, and to Delus, and Myndus, and Sicyon, and Caria, and Samos,", + "and Pamphylia, and Lycia, and Halicarnassus, and Rhodus, and Aradus, and Cos,", + "and Side, and Aradus, and Gortyna, and Cnidus, and Cyprus, and Cyrene.", + "And the copy hereof they wrote to Simon the high priest.", + "So Antiochus the king camped against Dora the second day, assaulting it continually, and making engines, by which means he shut up Tryphon, that he could neither go out nor in.", + "At that time Simon sent him two thousand chosen men to aid him; silver also, and gold, and much armour.", + "Nevertheless he would not receive them, but brake all the covenants which he had made with him afore, and became strange unto him.", + "Furthermore he sent unto him Athenobius, one of his friends, to commune with him, and say,", + "Ye withhold Joppa and Gazera; with the tower that is in Jerusalem, which are cities of my realm.", + "The borders thereof ye have wasted, and done great hurt in the land, and got the dominion of many places within my kingdom.", + "Now therefore deliver the cities which ye have taken, and the tributes of the places, whereof ye have gotten dominion without the borders of Judea:", + "Or else give me for them five hundred talents of silver; and for the harm that ye have done, and the tributes of the cities, other five hundred talents:", + "if not, we will come and fight against you", + "So Athenobius the king’s friend came to Jerusalem: and when he saw the glory of Simon, and the cupboard of gold and silver plate, and his great attendance, he was astonished, and told him the king’s message.", + "Then answered Simon, and said unto him, We have neither taken other men’s land, nor holden that which appertaineth to others, but the inheritance of our fathers, which our enemies had wrongfully in possession a certain time. ", + "Wherefore we, having opportunity, hold the inheritance of our fathers. ", + "And whereas thou demandest Joppa and Gazera, albeit they did great harm unto the people in our country,", + "yet will we give thee an hundred talents for them. Hereunto Athenobius answered him not a word;", + "But returned in a rage to the king, and made report unto him of these speeches, and of the glory of Simon, and of all that he had seen: whereupon the king was exceeding wroth.", + "In the mean time fled Tryphon by ship unto Orthosias.", + "Then the king made Cendebeus captain of the sea coast, and gave him an host of footmen and horsemen,", + "And commanded him to remove his host toward Judea; also he commanded him to build up Cedron, and to fortify the gates, and to war against the people; but as for the king himself, he pursued Tryphon.", + "So Cendebeus came to Jamnia and began to provoke the people and to invade Judea, and to take the people prisoners, and slay them.", + "And when he had built up Cedron, he set horsemen there, and an host of footmen, to the end that issuing out they might make outroads upon the ways of Judea, as the king had commanded him." + ], + [ + "Then came up John from Gazera, and told Simon his father what Cendebeus had done.", + "Wherefore Simon called his two eldest sons, Judas and John, and said unto them,", + "I, and my brethren, and my father’s house, have ever from my youth unto this day fought against the enemies of Israel; and things have prospered so well in our hands, that we have delivered Israel oftentimes.", + "But now I am old, and ye, by God’s mercy, are of a sufficient age: be ye instead of me and my brother, and go and fight for our nation, and the help from heaven be with you.", + "So he chose out of the country twenty thousand men of war with horsemen, who went out against Cendebeus, and rested that night at Modin.", + "And when as they rose in the morning, and went into the plain, behold, a mighty great host both of footmen and horsemen came against them: howbeit there was a water brook betwixt them.", + "So he and his people pitched over against them: and when he saw that the people were afraid to go over the water brook, he went first over himself, and then the men seeing him passed through after him.", + "That done, he divided his men, and set the horsemen in the midst of the footmen: for the enemies’ horsemen were very many.", + "Then sounded they with the holy trumpets: whereupon Cendebeus and his host were put to flight, so that many of them were slain, and the remnant gat them to the strong hold.", + "At that time was Judas John’s brother wounded; but John still followed after them, until he came to Cedron, which Cendebeus had built.", + "So they fled even unto the towers in the fields of Azotus; wherefore he burned it with fire: so that there were slain of them about two thousand men. Afterward he returned into the land of Judea in peace.", + "Moreover in the plain of Jericho was Ptolemeus the son of Abubus made captain, and he had abundance of silver and gold: For he was the high priest’s son in law.", + "Wherefore his heart being lifted up, he thought to get the country to himself, and thereupon consulted deceitfully against Simon and his sons to destroy them.", + "Now Simon was visiting the cities that were in the country, and taking care for the good ordering of them;", + "at which time he came down himself to Jericho with his sons, Mattathias and Judas, in the hundred threescore and seventeenth year, in the eleventh month, called Sabat:", + "Where the son of Abubus receiving them deceitfully into a little hold, called Docus, which he had built, made them a great banquet: howbeit he had hid men there.", + "So when Simon and his sons had drunk largely, Ptolemee and his men rose up, and took their weapons, and came upon Simon into the banqueting place, and slew him, and his two sons, and certain of his servants.", + "In which doing he committed a great treachery, and recompensed evil for good.", + "Then Ptolemee wrote these things, and sent to the king, that he should send him an host to aid him, and he would deliver him the country and cities.", + "He sent others also to Gazera to kill John: and unto the tribunes he sent letters to come unto him, that he might give them silver, and gold, and rewards.", + "And others he sent to take Jerusalem, and the mountain of the temple.", + "Now one had run afore to Gazera and told John", + "that his father and brethren were slain, and, quoth he, Ptolemee hath sent to slay thee also.", + "Hereof when he heard, he was sore astonished: so he laid hands on them that were come to destroy him, and slew them; for he knew that they sought to make him away.", + "As concerning the rest of the acts of John, and his wars, and worthy deeds which he did, and the building of the walls which he made, and his doings, Behold, these are written in the chronicles of his priesthood, from the time he was made high priest after his father." + ] + ], + "versions": [ + [ + "Brenton's Septuagint", + "https://en.wikisource.org/wiki/Translation:1_Maccabees" + ], + [ + "Brenton's Septuagint -- updated", + "https://www.sefaria.org" + ] + ], + "heTitle": "ספר מקבים א", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/Hebrew/merged.json b/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..232b7e42acfb43142e7cca27662d01909a876fb8 --- /dev/null +++ b/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,1009 @@ +{ + "title": "The Book of Maccabees I", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/The_Book_of_Maccabees_I", + "text": [ + [ + "ויהי אחרי הכות אלכסנדרוס מלך מקדוניא את דריוש מלך פרס, וימלוך תחתיו.", + "הוא אלכסנדרוס בן פוליפוס אשר יצא מארץ כיתים, וימלוך בארץ יון לראשונה.", + "ויוסף להלחם מלחמות רבות, וילכד ערים בצורות, ויך את מלכי הארץ לפי חרב.", + "וילך הלוך ונסוע עד קצווי ארץ, וייקח שלל גויים רבים.", + "ויהי כי נכבשו כל הארצות לפניו, וירום לבו ויגבה מאוד.", + "ויאסוף עוד חיל גדול, וימלוך על ממלכות רבות בארצותם לגוייהם, ויהיו לו למס עובד. ", + "ויהי אחר הדברים האלה, וייפול למשכב ויחל.", + "וירא כי קרבו ימיו למות, ויקרא לכל שריו ועבדיו אשר גדלו אתו מנעוריו, ויחלק להם את מלכותו בעודנו חי.", + "וימלוך אלכסנדרוס שתים עשרה שנה וימות.", + "ויהי אחרי מותו ויירשו שריו את כל מדינות מלכותו, וילכדו איש איש את ארצו. ", + "וישימו כתר מלכות בראשם, וימלכו הם וזרעם אחריהם ימים רבים, והרעות גברו מאוד בארץ. ", + "מהם יצא שורש רע על הארץ, הוא אנטיוכוס המפואר בן-אנטיוכוס, אשר היה בן ערובה ברומא.", + "ותהי ראשית מלכותו בשנת שבע ושלושים ומאה למלכות יון. ", + "ויהי בעת ההיא ויצאו אנשים בני-בלייעל מקרב ישראל, וידיחו את עם הארץ לאמור.", + "הבה נכרתה ברית את הגויים אשר סביבותינו, כי מאז אשר סרנו מאחריהם מצאונו צרות רבות ורעות.", + "וייטב הדבר בעיני העם, וישלחו מלאכים אל המלך, ויצווה המלך בידם ללכת בדרכי הגויים ובחוקותיהם. ", + "ויקימו בית משחק בירושלים במשפט הגויים, ולא מלו עוד את בניהם, ויעזבו את ברית הקודש ללכת בחקותם, ויתמכרו לעשות הרע בעיני ה'. ", + "ויהי כשבת אנטיוכוס בטח על כסא מלכותו, וישאהו לבו לכבוש את ארץ מצרים ולהשתרר על שתי הממלכות. ", + "ויקום וילך ארצה מצרים, ואת עמו לקח עמו, ויהי לו רכב ופרשים ושנהבים ואוניות, מחנה כבד מאוד. ", + "וילחם את תלמי מלך מצרים. ויירא תלמי מפניו וינוס, והעם נפלו חללים חללים. ", + "וילכוד כל עיר מבצר במצרים, ויבוז שלל רב מאוד. ", + "ויהי אחרי שובו מהכות את מצרים, בשנת שלוש וארבעים ומאה, ויעל על ישראל למלחמה, ויבוא בחיל כבד ועצום ירושלימה. ", + "ויבוא בעזות מצח אל הקודש פנימה, ויקח את מזבח הזהב ואת המנורה ואת כל כליה, ואת שולחן הפנים ואת קערותיו ואת כפותיו, ואת המזרקות ואת פרוכת המסך ואת הכותרות, וכל עדי הזהב אשר לפני ההיכל, ויקצץ אותם. ", + "וייקח גם את הכסף ואת הזהב וכל כלי חמדה וכל אוצר טמון אשר מצא, וייקחם ויעבירם אל ארצו. ", + "ויך מכה רבה בעם, וידבר אליהם בגאווה ובוז. ", + "ויהי אבל גדול לישראל בכל מושבותם. ", + "שרים וזקנים נאנחו, בחורים ובתולות אומללו, ופני נשים יפות חמרמרו. ", + "חתן וכלה בחופתם ספדו ויילילו ", + "אבלה נבלה הארץ על יושביה, ובכל בית יעקב תאניה ואנייה. ", + "ויהי מקץ שנתיים ימים, וישלח המלך את שר המסים על ערי יהודה, ויעל בעם כבד ירושלימה. ", + "וידבר אתם טובות, אך תוך ומרמה היו בלבבו. ", + "כי כאשר האמינו לחלקת שפתיו, ויאספוהו העירה, וייפול עליה באגרוף רשע, ויהרוג עם רב מישראל. ", + "ויבוז את העיר, ויצת אש בקרבה, ויהרוס את הבתים ואת החומות מסביב. ", + "וייקח את הנשים ואת הטף ויוליכם בשבי, וינהג את מקניהם. ", + "ויבצר את עיר דוד בחומות גבוהות ומגדלים, ותהי להם למצודה. ", + "וישכן אנשי בלייעל בקרבה, ויתחזקו בה, ויצברו בה אוכל ונשק וכל רכוש ירושלים העבירו שמה. ", + "ויארבו מעל המצודה למקדש ה', וישפכו דם נקי סביבותיו ויחללוהו, ותהי לשטן ולמוקש לישראל ימים רבים. ", + "וינוס כל אזרח בישראל מירושלים, וזרים ישבו תחתם. ותהי העיר זרה לזרעה, ותקיא את בניה. ", + "מקדשה היה לשמה, ומועדיה נהפכו לאבל. ", + "שבתו שבתותיה וכל כבודה לאין, ", + "ותרב חרפתה וקלונה מתפארתה והדריה. ", + "ויכתוב המלך אנטיוכוס אל כל מדינות מלכותו לאמור: אך תורה אחת וחוקה אחת לכל יושבי ארצנו. ", + "ויעזבו כל עמי הארץ את חוקותיהם ויעשו כאשר ציוה אותם המלך. ", + "ויאותו גם רבים מבני ישראל ויזבחו לאלילים ויחללו את השבת. ", + "וישלח המלך ספרים ביד הרצים אל ירושלים ולכל ערי יהודה, ויצוום ללכת בדרכי גויי הארץ. ", + "לבלתי הקריב עוד עולה ומנחה בקודש, ולבלתי הסך נסך לה', ולהפר את השבתות ואת המועדים. ", + "לחלל את המקדש ואת הכוהנים, ולהקים במות ובתים לאלילים, ולהקריב בשר חזיר וכל בהמה טמאה. ", + "ויצווה לבלתי המול להם כל זכר, ולשקץ את נפשותם בכל דבר פיגול, להעבירם מחוקות אלוהים ולשנות את דרכם. ", + "וכל איש אשר ימרה את פי המלך - מות יומת. ", + "אלה הדברים אשר העביר בכל מדינות מלכותו, ויפקד פקידים על הארץ לעשותם. וישלח לכל ערי יהודה, ויצוום לזבוח זבח. ", + "וייסוגו רבים ממצות ה' וייצמדו לגויים, ותשחת כל הארץ לפניהם. ", + "ויהי הם נוגשים את העם, ויתחבאו במערות ובכל מקום אשר מצאו שם מפלט.", + "ויהי בשנת מאה וארבעים וחמש, בחמשה עשר יום לחודש כסלו, ויקימו שיקוץ משומם על מזבח ה', ויבנו במות בכל ערי יהודה מסביב. ", + "ויזבחו ויקטרו בחוצות העיר ולפני פתחי ביתם, ויקרעו את ספרי תורת ה' לקרעים, וישרפו אותם באש. ", + "וכל אשר נמצא אתו ספר ברית ה', וכל השומר את פי ה', היכו לפי חרב כאשר ציוה המלך. ", + "כמשפט הזה עשו לבני ישראל מדי חודש בחודשו בהיקבץ העם אל הערים. ", + "ובחמישה ועשרים יום לחודש זבחו את זבחיהם על הבמה אשר הקימו נוכח מזבח ה'. ", + "והנשים אשר מלו את בניהן הומתו על פי המלך. ", + "את העוללים תלו בצווארם, ואת המלים אותם הרגו בחרב ויבוזו את בתיהם. ", + "ורבים מבני ישראל דבקו בתורת ה' ויישמרו מאכול כל דבר טמא. ", + "ויבחרו את המוות משקץ את נפשותם, ומחלל את ברית ה', וימותו. ", + "ויהי קצף גדול על כל ישראל." + ], + [ + "בימים ההם היה כהן בישראל ושמו מתתיהו בן יוחנן בן שמעון מבני יהויריב בירושלים והוא יושב בהר מודעית. ", + "ויהיו לו חמישה בנים ואלה שמותם. יוחנן הקדשי, ", + "שמעון התסי ויהודה המכבי. ", + "אלעזר החורני ויונתן הופסי. ", + "וירא מתתיהו את התועבות אשר ביהודה ובירושלים ויקונן ויאמר:", + "אוי לי כי נולדתי לחזות את שבר עמי וקריה הקדושה בידי בני נכר. ", + "מקדש אלוה בכף זרים, והיכלו לזרא כאיש חרם. ", + "כל מחמודיו נהלכו, עוללים בחוצות נחנקו, ומבחר בחורים לטבח הובלו. ", + "צבי תפארתנו לחבל שוסים, ורכושנו שלל גויים. ", + "חלפה כלתה כל הדרה, שרתי במדינות נהפכה לשפחה. ", + "מקדש ה' לשמה, ותפארתנו למשיסה. שדוד ושמם בכף עם לועז. ", + "ועתה איככה לא אקוץ בחיי.", + "ויקרעו מתתיהו ובניו את בגדיהם וילבשו שק ויתאבלו מאוד. ", + "ויהי כאשר באו פקידי המלך עיר מודעית להעביר את העם מתורת ה' לעבודת האלילים ולזבוח להם. ", + "וילוו אליהם רבים מבני ישראל, ומתתיהו ובניו התחזקו. ", + "ויאמרו שרי המלך אל מתתיהו לאמור. ", + "הן איש נגיד ונכבד אתה בקרב עמך, ומספר בניך רבים וגם רבה משפחתך, לכן קרב נא אתה ראשונה לעשות את מצות המלך כאשר עשו בכל מדינות מלכותו, וגם כל אנשי יהודה וירושלים. ", + "ואתה ובניך תמצאו חן בעיני המלך, וייתן לכם זהב וכסף ומתנות יקרות. ", + "וישא מתתיהו את קולו ויאמר.", + "אם אמנם יסורו כל עבדי המלך גוי גוי מאלוהיו וישמעון לקולו להמיר את חוקות אבותיהם. ", + "לא כן אנכי ומשפחתי, כי לא נסור ימין ושמאל מאחרי חוקות אבותינו. ", + "חלילה לנו לשוב ממצוות ה' אלוהינו ולהפר בריתו אתנו. ", + "לכן את דתי המלך לא נעשה, ואת חוקותינו לא נמיר בחוקות המלך.", + "ויהי ככלותו לדבר, ויגש איש מבני ישראל לעיני כל הניצבים אל הבמה אשר במודעית לזבוח זבח כאשר ציוה המלך. ", + "וירא מתתיהו, ויחם לבבו ותבער קנאתו על תורת אלוהיו. ", + "וירוץ בחמתו אל האיש, וימיתהו אצל הבמה, וגם את הפקיד המית, ויתוץ את הבמה. ", + "ויקנא לתורת אלוהיו כאשר עשה פנחס לזמרי בן סלוא. ", + "וירץ אחרי כן בתוך העיר ויקרא בקול גדול ויאמר: מי האיש החרד לתורת אלוהיו ומחזיק בבריתו - יבא אחרי.", + "ויברח הוא ובניו אל הרי המדבר, ויעזבו כל אשר להם בתוך העיר. ", + "וכל האנשים אשר נגעה תורת ה' בלבבם הלכו אחריהם וינוסו המדברה. ", + "וישבו שם הם ונשיהם וטפם ומקניהם, כי גבר הקצף מאוד מאוד. ", + "וישמעו אנשי המלך בעיר דוד אשר בירושלים כי רבים הכבידו את לבם לבלתי עשות את מצות המלך. ", + "וכי גם עזבו את הערים להסתתר במדבר ונקבצו אליהם עם רב. ", + "ויקומו פתאום להתגולל עליהם ביום השבת. ויאמר להם:", + "עד אנה מיאנתם לשמוע בקול המלך, קומו נא וצאו מזה ועשו את מצוותיו וישבתם בטח.", + "ויענו ויאמרו, לא נצא, כי את דבר המלך לא נעשה, ואת השבת לא נחלל. ", + "וייגשו אל המערה ויערכו כלי מלחמה לקראתה. ", + "והאנשים אשר בקרבה לא הרימו את ידיהם לירות אבן או לסכור את פיה. ", + "ויאמרו אליהם: נמותה הפעם בניקיון כפנו, והשמים והארץ עדים בנו כי בזדון תהרגונו. ", + "ויפלו עליהם ביום השבת, ויהרגו כל אשר במערה. וימותו הם ונשיהם וטפם ומקניהם. ", + "ויהיו המתים כאלף נפש. ", + "ומתתיהו ורעיו שמעו את הדבר וייצר להם מאוד. ", + "ויאמרו איש אל אחיו: אם עשה נעשה כאשר עשו אחינו, לבלתי התייצב לפני הגויים בעד נפשנו ותורתנו, עוד מעט והשמידונו. ", + "ויוועצו כולם ביום ההוא לאמור אם הילחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת, ויצאנו לקראתם ועמדנו על נפשנו, ולא נמות כמות אחינו במערות.", + "ויתקבצו אליהם רבים מחסידי בני ישראל אשר יראת ה' בלבבם, וכל הממלטים את נפשם מפני עוכריהם ויתחזקו בם. ", + "ויהי כי חזקו וגם גברו חיל, ויכו באפם ובחמתם כל הפושעים בישראל, והנמלטים נסו אל הגויים. ", + "ומתתיהו ורעיו עברו בכל גבולי ישראל, ויתצו את הבמות, וימולו את הילדים אשר לא נמול בשר ערלתם. ", + "ותצלח המלאכה בידם, וירדפו ביד רמה אחרי רודפיהם. ", + "ויצילו את תורת ה' מיד הגויים ומלכיהם, ולא נתנום עוד הרים את קרנם. ", + "ויהי כי זקן מתתיהו וקרבו ימיו למות ויקרא אל בניו ויאמר אליהם.", + "הנה עת רעה וזוועה עת צרה ותוכחה לישראל. ", + "לכן קומו בני וקנאו לתורת אלוהינו, שימו נפשכם בכפיכם על ברית אלוהינו. ", + "זכרו את המעשים אשר עשו אבותינו בימי קדם, והיו לכם לשם ולתפארת לדורות עולם. ", + "אברהם אבינו נוסה במסה, והאמין בה' ותחשב לו לצדקה. ", + "יוסף שמר את משמרת ה' בעת צרתו, ויהי לאדון במצרים. ", + "פינחס אבינו קנא לאלוהיו, ותהי לו ברית כהונת עולם. ", + "יהושע מלא אחרי ה', ויהי לראש ולנגיד על ישראל. ", + "כלב ענה עדות אמת בקהל עם, ותהי לו נחלת סגולה. ", + "דוד הלך בדרך תמים, ותהי לו המלוכה לירושת עולם. ", + "אליהו קנא לאלוהיו, ויעל השמיימה. ", + "חנניה מישאל ועזריה בטחו בה', וינצלו מתוך כבשן האש. ", + "וגם דניאל בתומת לבבו ניצל מגוב האריות. ", + "לכן אם תבינו שנות דור ודור, וידעתם כי כל הבוטח בה' יסובבנהו חסד. ", + "ועתה אל תגורו מפני כעס הרשע, כי כל כבודו כעש וכדומן על פני השדה. ", + "היום יעלה וישגה ומחר איננו, וכי ישוב אל עפרו אבדו עשתנותיו. ", + "לכן התאוששו בני וחזקו לבבכם בתורת ה', וירם אלוהים קרנכם. ", + "שמעו לקול שמעון אחיכם, כי איש חכם ונבון הוא ויהי לכם לאב. ", + "יהודה המכבי איש גיבור ובן חיל מנעוריו, הוא יהיה לכם לראש במלחמה. ", + "ועתה אספו לכם כל הדבקים בתורת ה', לנקום את נקמת עמנו בצריכם. ", + "השיבו להם כפועלם ושימרו את מצות ה' בכל לבבכם.", + "ויברך אותם וייאסף אל אבותיו. ", + "וימת בשנת מאה וארבעים ושש, ויקברו בניו אותו אל קבר אבותיו בעיר מודעית. ", + "ויבכו אתו כל בית ישראל, ויעשו לו אבל כבד מאוד. " + ], + [ + "ויקם יהודה המכבי תחת מתתיהו אביו. ", + "וכל אחיו וכל ההולכים אחרי אביו באו לעזרתו, ויסעו ביד רמה להלחם באויביהם. ", + "ויהי כי-שינס כגבר חלציו וייסך על עמו בחרבו ובקשתו, וינחל כבוד וגדולה ליעקב. ", + "מהיר במלאכתו כליש ביער, ודמיונו כאריה שואג לטרף. ", + "רדף בזעם את זועמי עמו, ואש נשקו נשקה בעוכרימו. ", + "פחדו ורגזו הזדים מפחדו, ופועלי עוולה יחדו נאלחו, כי תשועת עמו צלחה בימינו. ", + "מלכי לאומים שמעו וירגזון, ויעקב שמח ועלז במעשיו, על כן זיכרו לברכה עד עולם. ", + "ויעבור בכל ערי יהודה ויכרת כל רשעי ארץ, ויסר חרון אף ה' מישראל. ", + "ויגדל שמו בקרב הארץ וכל עשוק ורצוץ נקבצו אליו. ", + "ואפלוניוס הזעיק עם רב ועצום מן הגויים ומאנשי שמרון לצאת בחרב לקראת ישראל. ", + "וישמע יהודה ויסע לקראתו, ויכהו וימיתהו ויפלו חללים רבים, והשרידים ברחו לנפשם. ", + "וישלול את שללם ויחגור את חרב אפלוניוס ותהי לו לחרב נוקמת כל הימים. ", + "וישמע סירון שר צבא ארם כי נאספו כל יראי ה' אל יהודה, וכי נקבצו אליו עם רב למלחמה, ויאמר. ", + "אכבדה ביהודה ובעמו ובכל בוזי דבר המלך, לעשות לי שם בארץ ", + "ויאסור את רכבו, וחיל כבד מן הגויים עלו אתו להינקם בישראל, ויבוא עד מעלה בית חורון. ", + "ויהודה יצא אך במתי מעט לקראתם. ", + "ויהי בראותם את מחנה האויבים, ויאמרו הנה אנחנו יוצאים במתי מעט, ונפשנו יבשה מבלי אוכל, ואיך נעמוד לפני החיל הנורא הזה. ", + "ויען יהודה ויאמר: היד ה' תקצר לתת רבים ביד מעטים, ואם יש מעצור לו להושיע ברב או במעט. ", + "הן לה' התשועה, ורוב חיל לא ימלט. ", + "הם בוטחים על המונם ועל רוב חילם להשמידנו עם נשינו וטפנו ולבוז את שללינו. ", + "ואנחנו נעמוד על נפשנו להילחם בעד חיינו ותורתנו. ", + "לכן אל תיראון ואל תעצרון מפניהם, כי השמד ישמידם ה' לעינינו.", + "ויהי ככלותו לדבר ויפול בחתף עליהם, בטרם ידעו בבואו, ויך את סירון ואת עמו לפי חרב. ", + "וירדפם ממורד בית חורון עד הערבה, ויפלו מהם שמונה מאות איש, והנשארים נסו אל ארץ פלשתים. ", + "ותיפול פחד יהודה ואחיו על כל העמים מסביב, ויספרו בגויים את מעשי יהודה הגדולים ויגיעו עד אזני המלך. ", + "ויהי כשמוע אנטיוכוס את הדברים האלה ותבער כאש חמתו וישלח בכל מדינות מלכותו ויזעק חיל גדול ועצום מאוד. ", + "ויפתח את אוצרו וייתן לכל צבאו שכר שנה תמימה, ויצוום להיות נכונים יום יום. ", + "וירא כי לא מצאה ידו די כסף, וכי מעטו תרומות העם, יען כי פרוע הוא על דבר השערורייה אשר עשה בקרבו נגד דתי הארץ הקדמוניות. ", + "ויירא פן תכבד עליו העבודה מנשוא כפעם בפעם, יען כי פיזר שכר ומתן מכל המלכים לפניו, ויתעצב אל לבו. ", + "ויוועץ ללכת אל ארץ פרס להרים את התרומות, למען הרבות לו כסף. ", + "ויישאר אחריו איש מזרע המלוכה ושמו ליזיאש, וישם אותו לפקיד על כל הארץ מנהר פרת ועד קצה ארץ מצרים. ", + "ואת בנו אנטיוכוס הפקיד על ידו לגדלו ולחנכו עד שובו מארץ נכריה. ", + "ויחלק לו את מחצית החיל, ואת מחצית השנהבים, ויצווהו על כל אודותיו ועל כל ארץ יהודה וירושלים. ", + "לשלוח אנשי צבא לקראתם ולהשמיד ולהכרית את שארית יהודה וירושלים, ולמחות זכרם מתחת השמים. ", + "ויצווה להושיב גויים בקרבה, ולחלק את הארץ בגורל לכל בני הנכר. ", + "ויהי בשנת שבע וארבעים ומאה וייקח המלך את מחצית כל חילו ויסע מאנטוכיא הבירה, ויעבור את נהר פרת לעלות אל הארצות העליונות. ", + "ויבחר לו ליזיאש מנכבדי הארץ ומקרובי המלך את תלמי בן דורימון ואת נקנור ואת גורגיאש. ", + "ויחלק להם ארבעים אלף איש רגלי, ושבעת אלפים פרשים, וישלחם אל ארץ יהודה לשחתה, כאשר ציוה המלך ", + "ויהי בנוסעם עם כל המחנה הזה, ויחנו ראשונה בערבה אשר על יד אמה. ", + "ויוודע הדבר לסוחרי הארץ מסביב, ויבואו אל המחנה וכסף רב בידם, לקנות את שבויי העברים לעבדים, ויילוו אליהם עם רב מארם ומגויי הארץ מסביב. ", + "וירא יהודה ואחיו כי הקצף הולך וגדל, וכי קרב הצר אל קצה גבולי הארץ, וגם שמעו את דבר המלך אשר אמר להכריתם מגוי. ", + "ויאמרו איש אל אחיו, הבה נעמוד בפרץ עמנו ונלחמה בעד נפשנו ומקדשנו. ", + "וייקהלו קהל גדול ויחלצו למלחמה, ויתחננו אל ה' לתת להם ישועה ורחמים. ", + "והעיר ירושלים הייתה שממה מאין יושב אין יוצא ואין בא מכל בניה, ומקדש ה' מחולל. ", + "המצודה הייתה למושב זרים, וכל כבוד גלה מיעקב, קול חליל וכינור לא נשמע בכל הארץ. ", + "ויתקבץ העם במצפה מול ירושלים, כי מצפה לפנים מקום תפילה לישראל. ", + "ויצומו ביום ההוא וילבשו שק ויעלו עפר על ראשם ויקרעו את בגדיהם. ", + "ויפרשו את ספרי תורת ה' אשר חפשו אותם הגויים להתוות בם את פסילי גילוליהם, וגם את פארי הכהונה הביאו שמה. ", + "ואת המעשרות ואת הביכורים ואת הנזירים אשר מלאו את ימי נזרם.", + "ויצעקו בקול בכי אל ה' אלוהים ויאמרו: אהה אנה נפלט את אלה היום. ", + "הן מקדשך לטמאה וכוהניך נרדפו וילבשו בושת. ", + "כל העמים כולם קמו עלינו לכלותנו, ולא נכחד ממך את אשר יזמו לעשות. ", + "איככה נעמוד לפניהם אם לא תושיענו ימינך.", + "ויצווה יהודה ויתקעו בשופרות ויריעו תרועה, ויתן ראשים על העם שרי מאות ושרי חמישים ושרי עשרות. ", + "ויעבר קול במחנה לאמור: מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, או ארש אשה ולא לקחה, או נטע כרם ולא חללו, או איש אשר ירך לבבו - ילך וישוב לביתו, ככתוב בספר תורת ה'.", + "ואחרי כן נסעו ויטו את אוהליהם מנגד לאמה. ", + "וידבר יהודה אל העם לאמור.", + "התקדשו למחר והיו לבני חיל להלחם באויביכם אשר התקבצו להכריתנו ולאבד את מקדשנו. ", + "כי טוב לנו למות במלחמה, מראות ברע אשר ימצא את עמנו ואת מקדשנו. ", + "וה' אלוהים את הטוב בעיניו יעשה." + ], + [ + "ויקם גורגיאש לילה ויבחר חמשת אלפים איש רגלי ואלף פרשים. ", + "ויקרבו בלאט אל מחנה היהודים להתנפל פתאום עליהם, ואנשי המצודה היו להם לעיניים. ", + "וישמע יהודה ויקום עם אנשי צבאו לרדת אל מחנה המלך אשר באמה, ולהכותם בעודם נטושים על פני השדה. ", + "ויהי כאשר הקריב גורגיאש לבוא אל מחנה יהודה, וירא כי אין איש, וישתאה ויאמר, אך נסים הם לפנינו, וייסע אחריהם ההרה. ", + "וכמו השחר עלה, והנה יהודה בערבה, ושלושת אלפים איש בחור עמו, ושריונות וחרבות לא היו להם עוד די מחסורם. ", + "ויהי בראותם את מחנה הגויים כי עצום הוא, ואיש איש לבוש שריון קשקשים, וגם פרשים להם כולם מלומדי מלחמה, וייראו. ", + "ויאמר יהודה אליהם, אל תיראו מפני המונם, ואל תחפזו מפני רוב כוחם. ", + "זכרו את אבותינו אשר הצילם ה' על ים סוף ברדוף פרעה אחריהם ברכבו ובפרשיו. ", + "קומו נא ונצעק אל ה' אלוהינו לתת לנו חסד ורחמים, ויזכור את בריתו אשר כרת את אבותינו, וישמיד את כל החיל הזה לעינינו. ", + "למען ידעו העמים כולם כי ה' הוא האלוהים הפודה את עמו ישראל מכל צרותיו. ", + "ויהי כי ראו הגויים את מחנה היהודים נוסעים לקראתם, ויצאו גם הם מן המחנה, ויסעו במערכה לקראתם, ואנשי יהודה תוקעים בשופרות. ", + "ויפגעו באויביהם, וינגעו לפני בני ישראל, וינוסו דרך הערבה. ", + "ויזנבו את הנחשלים בהם וידלקו אחריהם עד חצרון ועד שדה אדום מול אשדוד ויבנה, ויפלו מהם כשלושת אלפים איש. ", + "ויהי כי שב יהודה מרדוף אחריהם, ויצווה את אנשיו לאמור. ", + "הישמרו לכם פן תפשטו על השלל אשר במחנה, כי לא כלתה עוד המלחמה. ", + "הנה גורגיאש ונדודיו לפנינו על ההר, לכן עמדו על נפשכם במערכה, ואחרי הכותכם אותם תפשטו על השלל ואין מחריד. ", + "עודנו מדבר, והנה גדוד האויב נראה בראש ההר. ", + "וישא גורגיאש את עיניו, וירא כי נסו אנשיו וכי הוצת אש במחנה, כי הקיטור עלה השמיימה, ויראהו את אשר נעשה. ", + "ויהי בראותם את יהודה וחילו ערוכי מלחמה עומדים במערכה, וייבהלו מאוד, ויפנו עורף וינוסו אל ארץ הגויים. ", + "וישב יהודה ואנשיו אל המחנה, ויעוטו אל השלל, ויבוזו זהב וכסף ובגדי תכלת וארגמן ורכוש עד אין מספר. ", + "ואחרי כן שבו אל ארצם, ויהללו את ה' בשירים, ויזמרו הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ", + "ויהי ביום ההוא תשועה גדולה לישראל. ", + "והגויים מן יתר הפליטה באו אל ליזיאש ויספרו לו את הקורות אותם. ", + "וישמע ליזיאש, ותפעם רוחו ויתעלף, כי ראה כי כשל כוחו בישראל וכי לא נפל הדבר כרצון המלך. ", + "ויהי לתקופת השנה וישב ליזיאש ויקהל ששים אלף איש בחור וחמשת אלפים רוכבים בסוסים לכבוש את ירושלים. ", + "ויעתק את מחנהו בארץ אדום ויחן לפני בית צור. ", + "ויצא יהודה לקראתו ועשרת אלפים איש אתו. ", + "וירא את מחנה האויב כי כבד הוא מאוד, ויתפלל אל ה' ויאמר.", + "ברוך אתה ה' אלוהי ישראל וגואלו, אתה הכית את בן הענק ביד דוד עבדך, ונתת את חיל הגויים ביד יונתן בן שאול ונושא כליו. ", + "תנה גם עתה את המחנה הלזה ביד עמך ישראל, למען יבושו וייכלמו ברב כוחם והמונם. ", + "תן מורך בלבבם, והפל עליהם אימה ופחד, שלח ידך בהם להומם ולאבדם. ", + "למען יפלו בחרב אוהביך, וכל יודעי שמך יזמרו שירי תהילתך.", + "ויתגר בם יהודה וינגף ליזיאש לפניו ויהיו המתים במגפה ההיא חמשת אלפים איש.", + "וירא ליזיאש כי נסו אנשיו, והעברים אנשים מרי נפש הם ונכונים למוות ולחיים כבני חיל, וישוב לאנטוכיא לאסוף עוד חיל גדול מבראשונה, ולצאת לקראת יהודה למלחמה. ", + "וידבר יהודה ואחיו אל העם לאמור.", + "הן האויב ניגף לפנינו, ועתה עלה נעלה וטיהרנו את מקדש ה'.", + "וייקהלו כל אנשי הצבא ויעלו יחדו על הר ציון. ", + "ויהי בראותם את המקדש כי שמם, ואת המזבח כי חולל, והדלתות שרופות באש והלשכות נהרסות, ועשב השדה צמח בכל גבולו מסביב. ", + "ויקרעו את בגדיהם ויזרקו עפר על ראשם ויתאבלו מאוד. ", + "ויריעו בחצוצרות תרועה, ויפלו על פניהם ותעל שוועתם השמיימה. ", + "ויצווה יהודה את גדוד אחד מאנשיו לצור על המצודה עד טהרם את המקדש. ", + "ויבחר מן הכוהנים אשר לא נטמאו ואשר לא עזבו את ברית אלוהיהם, ויצוום לטהר את המקדש ולהשליך את האבנים אשר נטמאו אל מקום טמא. ", + "ויראו את מזבח העולה כי חולל, ויועצו לב יחדו כדת מה לעשות. ", + "ותהי העצה היעוצה לנתוץ את המזבח עד רדתו, לבלתי היות להם למכשול, יען כי חיללוהו זרים. וייתצו אתו. ", + "ויניחו את האבנים על הר הבית אל מקום פלוני אלמוני, עד אשר יקום נביא בישראל להורותם את אשר יעשון. ", + "ויקחו אבנים שלמות אשר לא עלה עליהן ברזל, ככתוב בתורת ה' ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון. ", + "וישובו לבנות את פרצי המקדש ואת כל אשר מבית להיכל, ויחטאו את החצר ואת כל אשר בו. ", + "ויחדשו את כל כלי הקודש, וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטורת ואת שולחן הפנים. ", + "וישימו את הקטורת על המזבח, ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש. ", + "ויתנו את לחם הפנים על השולחן, ואת הפרוכת המסך על הארון, ותכל כל העבודה כאשר בתחילה. ", + "ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ", + "ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. ", + "ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה. ", + "ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם. ", + "ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. ", + "ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ", + "ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'. ", + "ויבנו גם בעת ההיא חומות בצרות ומגדלים גבוהים מסביב למקדש על הר ציון למען לא יוסיפו הגויים עוד לשחתו כבראשונה. ", + "ויתן יהודה מצב בתוכם, לשמור את המקדש, ויבצר גם את בית צור למען היות להם למבצר מנגד לאדום. " + ], + [ + "וישמעו הגויים מסביב כי הוקם המזבח, וכי טיהרו את המקדש כבראשונה, וייחר אפם במאוד מאוד. ", + "ויוועצו יחדו להכרית ולעקור את כל עדת יעקב, ויחלו לשלוח יד ביהודים אשר בגבולם וימיתום. ", + "ויהודה יצא לקראת ארץ אדום למלחמה על בני עשו, וייפול עליהם במעלה עקרבים אשר חנו שם על בני ישראל, ויך בהם מכה רבה, וייקח את שללם. ", + "וגם יושבי בית און היו למוקש ולמארב לישראל על הדרך, וימיתו רבים מהם. ", + "ויפקוד יהודה עליהם את פשעם, ויצבא על המגדלים אשר היו בם ויחרימם, וישרוף אותם וכל האנשים אשר בתוכם. ", + "ומשם פנה מול בני עמון עם גיבורי חיל למלחמה, וימצאם חמושים, ושם שר צבאם טימוטיוס. ", + "ויעש אתם מלחמות רבות ויוכל להם, וילכוד את יעזר ואת בנותיה וישב אל ארץ יהודה. ", + "ויהי בעת ההיא ויקומו גם יושבי גלעד על היהודים אשר בארצם לכלותם, וימלטו אל מבצר דימון. ", + "וישלחו ספרים אל יהודה ואל אחיו לאמור. ", + "כל הגויים אשר סביבותינו שתו עלינו לכלותנו וטימוטיוס בראשם, ועתה הם צרים על המבצר אשר נמלטנו שם להבקיעהו. ", + "לכן חושה נא לעזרתנו למען הצילנו מידם כי רבים ממנו נפלו בחרב. ", + "וגם מאחינו היושבים בארץ טוב המיתו כאלף נפש, ואת נשיהם וטפם הוליכו בשבי, ויבוזו את שללם. ", + "ויהי הם קוראים עוד את המכתב, והנה מלאכים באים מן הגליל ומדיהם קרועים, ויגידו חדשות כאלה ויאמרו. ", + "הנה הגויים מכל הערים מסביב מעכו ומצור ומצידון וכל יושבי הגליל קמו עלינו להשמידנו ותמלא הארץ אותם. ", + "ויהי כשמוע יהודה ואנשיו את הדברים האלה ויועצו לב יחדו מה לעשות להושיע את אחיהם במבוכה הזאת. ", + "ויצווה יהודה את אחיו את שמעון ויאמר בחר לך אנשים ולך אל הגליל להושיע את אחינו, ואני ויונתן אחי ניסע אל הגלעד. ", + "וישם את יוסף בן זכריה ואת עזריה לנציבים אל שארית העם ועל אנשי המלחמה, ויפקד את ארץ יהודה על ידם לשמרה. ", + "ויצווה אתם לאמור, שפטו את העם, אך הישמרו לכם ואל תצאו למלחמה על הגויים עד שובי אליכם. ", + "ויחלק שמעון שלושת אלפים איש אבירי לב ללכת אל הגליל, ויהודה שם את פעמיו הגלעד, ומספר פקודיו שמונת אלפים. ", + "ויהי בבוא שמעון אל הגליל, וילחם מלחמות רבות את הגויים, ותכבד ידו עליהם ויכם וירדפם עד פתח שערי עכו. ", + "ויפלו כשלושת אלפים נפש מן הגויים וישלול את שללם. ", + "ואת אחיו אשר בגליל ובארפד לקח וינהג אתם ואת נשיהם וטפם ואת כל רכושם אל ארץ יהודה, וילכו אתו שמחים וטובי לב. ", + "ויהודה המכבי ויונתן אחיו עברו את הירדן וילכו דרך שלושת ימים במדבר. ", + "ויפגשו את אנשי נבו ויקראו להם לשלום, ויספרו לו את הקורות את אחיהם בארץ הגלעד. ", + "כי הוליכו הגויים אותם בשבי ויכלאום בבצרה ובבצר ובעלמון ובחשבון ובמקד ובקרניים, ערים גדולות ובצורות מאוד, וגם רבים מהם אסורים בערי הגלעד. ", + "וכי נוסדו יחד להתנפל למחרתו על המבצרים האלה להבקיעם ולכלותם ביום אחד. ", + "ויפן יהודה פתאום עם כל חילו, וילך דרך מדבר בצר, וייפול על העיר וילכוד אותה. ", + "ויהרוג את כל זכורה לפי חרב ויבוז את שללה, ואת העיר הצית באש, ובעוד לילה קרב אל המבצר. ", + "הבוקר אור ויישאו את עיניהם ויראו והנה המון גדול עד אין מספר נושאים סולמות וכל כלי משחית לעלות על המבצר ולתפשו. ", + "וירא יהודה כי החלה המלחמה, ונאקת אנשי העיר וקול התרועה גדלו עד לב השמים, ויעורר את רוח אנשיו להילחם בעד נפש אחיהם. ", + "ויחץ את עמו לשלשה ראשים, ואחרי נושאם את קולם אל ה' תקעו בשופרות ויתגרו באויביהם מאחור. ", + "ויהי כי הכירו אנשי טימוטיוס את יהודה בעקבם, וינוסו מפניו, ויך בהם מכה גדולה, ויפלו מהם ביום ההוא כשמונת אלפים נפש. ", + "ויפן משם יהודה וייסע מול מצפה, ויערוך לקראתה ויתפשה, ויהרוג את כל זכורה ויבוז את שלל העיר, וייצת אש בקרבה. ", + "ואחרי כן שם פעמיו אל חשבון ובצרה ומקדה ואל יתר ערי הגלעד ויפלו בידו. ", + "ויהי אחר הדברים האלה ויאסוף טימוטיוס עוד חיל, ויחן על רבה מעבר לנחל. ", + "וישלח יהודה מרגלים לתור את מחנה האויב, וישובו ויאמרו. ", + "הנה כל הגויים מסביב נקבצו יחד ויכסו את עין הארץ. ", + "וכל חיל ערב אתם אשר שכרו בכסף, וכל העם חלוצי מלחמה חונים מעבר לנחל. ", + "וטימטיוס אמר אל שרי צבאו לאמור: זה לנו האות. ", + "אם עבור יעבור יהודה את הנחל ולא יירא מגשת אלינו, לא נוכל לו כי עצום הוא ממנו. ", + "אולם כי יירא לעבור ותחתיו יעמוד, ועברנו אנחנו כי יכול נוכל לו. ", + "ויהי כי קרב יהודה אל הנחל ויצג את שוטרי העם על שפת הנחל ויצווה אתם לאמור, האיצו בכל העם לעבור למלחמה, ולא יוותר איש במחנה. ", + "ויעבור הוא ראשונה וכל העם אחריו, ויינגפו כל הגויים לפניהם וישליכו איש איש את חרבו, ויברחו אל בית גלוליהם אשר בקרניים להימלט על נפשם. ", + "ויתפוש יהודה את העיר, וישרוף את בית העשתרות וכל אשר בתוכו, ויהרוס את קרניים עד היסוד בה, ולא יכלו להתייצב לפני יהודה. ", + "ויקבוץ אחרי כן כל איש ישראל אשר בגלעד למקטון ועד גדול, הם ונשיהם וטפם וכל רכושם, לשוב אל ארץ יהודה. ", + "ויהי בהיותם בדרך, ויפגעו בעיר גדולה ובצורה היא עפרון, ואין דרך לנטות ימין ושמאל בלתי עבור בתוכה. ", + "ויסגרו אנשי העיר בעדם, ואת מבואי העיר מלאו אבנים. ", + "וישלח להם יהודה דברי שלום לאמור. ", + "נעברה נא בעירכם לשוב אל ארצנו, לא ירע לכם איש, רק אין דבר בלתי עבור ברגלינו. ויקשו את ערפם ולא נתנום לעבור. ", + "ויצווה יהודה לכל אנשיו לערוך מערכה לקראת העיר איש איש על דגלו. ", + "ויחלצו ויסעו לקראתה וילחמו בה כל היום ההוא וכל הלילה, עד נתנה האלוהים בידם. ", + "ויך יהודה את כל זכורה לפי חרב, ויבוז את העיר ויעשה תל עולם, וילכו על פגרי מתיהם עד אשר עברו את הירדן, ויבואו בערבה מול בית שאן. ", + "ויקבץ יהודה את הנחלשים בעם, וידבר על לבם כל הדרך עד בואם אל ארץ יהודה. ", + "ויעלו כולם בשמחה על הר ציון, ויקריבו עולות לה' יען כי לא נעדר מהם איש עד שובם אל ארץ אחזתם. ", + "ויהי בהיות יהודה ויונתן בארץ הגלעד ושמעון אחיהם בגליל לצור על עכו. ", + "ויוסף בן זכריה ועזריה שמעו את כל הגדולות אשר עשו ויאמרו. ", + "למה נגרע מעשות לנו שם בארץ כאחינו, הבה נלחמה גם אנחנו את הגויים אשר סביבותינו. ", + "ויצוו את אנשי מלחמתם להיחלץ, ויצאו לקראת יבנה למלחמה. ", + "ויסע גורגיאש וחילו לקראתם ויניסם עד גבולי ארץ יהודה, ויפקדו מהם כאלפים איש, ותהי מהומה גדולה בישראל. ", + "יען אשר לא שמעו לקול יהודה ואחיו ויחשבו לעשות נפלאות, והם לא היו מזרע האנשים אשר בחר ה' בהם לתת בידם תשועה לעמו. ", + "וליהודה ולאנשיו היה יקר וגדלה נגד כל קהל ישראל ונגד כל הגויים אשר שמעו את שמעם ויבאו ויברכו אותם. ", + "ויהי אחרי כן ויצא יהודה ואחיו להלחם בבני עשו היושבים בארץ מנגב וילכדו את חברון ואת בנותיה, ויהרסו את המבצר ואת המגדלים מסביב שרפו באש. ", + "ויפנו משם ויסעו אל גלילות הגויים, ויעברו את שומרון. ", + "ביום ההוא נפלו מן הכוהנים אשר נשאם רוחם להראות את כוחם וילכו להלחם בלי דעת. ", + "ויעתק יהודה משם את מחנהו מול אשדוד בגלילי הגויים, וייתוץ את המזבחות, ואת פסילי אלוהיהם שרף באש ואחרי קחתו את שלל הערים שב אל ארץ יהודה. " + ], + [ + "ויהי בנסוע אנטיוכוס בארצות העליונות מעיר לעיר, ויאמר לו הנה עיר גדולה בארץ פרס ושמה עילם והיא מלאה כסף וזהב. ", + "ובאוצר בית אלוהיה יריעות זהב ושריונות ושליטים אשר הביאם שם אלכסנדרוס בן פוליפוס מלך מקדוניא. ", + "ויבוא אנטיוכוס ויצבא על העיר ללכדה ולבוז את שללה, אך תם לריק כוחו. ", + "כי אנשי העיר נזהרו מקודם ויצאו במערכה לקראתו וירדפוהו ויפן סר וזעף בבלה. ", + "ואיש בא ארצה פרס ויגד לו לאמור, הנה הצבא אשר שלחת אל ארץ יהודה כליל נגף. ", + "וליזיאש ראש לכל המחנות נס מפני העברים, וישוסו את מחנהו ויקחו את כל כלי הקרב אשר בתוכה, ועתה כולם חגורי מלחמה הם ויתחזקו. ", + "ואת השיקוץ אשר הקימות על הבמה בירושלים השליכו חוצה, ואת המקדש הקיפו חומות גבוהות כאשר בתחילה, ויבצרו את בית צור עירך. ", + "וישמע אנטיוכוס את הדברים האלה וייבהל, ויתעצב אל לבו, וייפול למשכב ויחל כי ראה כל תקותו מאפס. ", + "ויתמהמה ימים רבים בעיר ההיא, כי עיצבונו היה הלוך וגדול וידע כי חלה את חוליו למות. ", + "ויקרא לכל אוהביו ויאמר אליהם: הנה נדדה שנתי מעיני ותנומה מעפעפי מיגון ומעצב. ", + "ואומר בלבבי הנה כל כבודי נהפך עלי למשחית וצרות כשטף עברו על נפשי. ", + "לו הייתי מחונן ברוב כוחי ויקרתי בעיני עמי. ", + "ועתה מעי חמרמרו בזוכרי את אשר התעללתי בירושלים. ", + "את המקדש ניצלתי מכול מחמודיו זהב וכסף, ואת צבאותיי שלחתי להשמיד את יושבי יהודה על לא דבר. ", + "על אלה אחזתני הרעה לרדת ביגון שאולה על אדמת נכר. ", + "ויקרא לאחד מאוהביו לפוליפוס ויצוהו לפקיד על כל מלכותו. ", + "וימסור לו את הכתר ואת הלבוש ואת טבעת המלך להביאם אל אנטיוכוס בנו, ויפקידהו על ידו להיות לו לאומן ולהמליכהו תחתיו.", + "וימת אנטיוכוס בשנת מאה וארבעים ושמונה. ", + "וישמע ליזיאש כי מת המלך, וימלך את בנו למלך תחתיו, כי הוא היה באומנה אתו, ויקרא את שמו אאופטר. ", + " והגויים אשר ישבו עוד על המצודה הרעו לבני ישראל סביבות המקדש מאוד מאוד, ויתחזקו שמה. ", + "ויתן יהודה את לבו לצור עליהם ולהחרימם עד כלותם. ", + "ויתאספו כל העם ויגישו כל כלי מפץ ומשחית לפניה. ", + "וימלטו מקצת הגויים אשר במצודה והנלווים עליהם מן הזדים בישראל, וילכו אל המלך ויאמרו לו. ", + "עד מתי תחשוך את ידך מעשות שפטים להנקם את נקמת אחינו. ", + "כמעט הואלנו לעבוד את אביך וללכת בחוקותיו כאשר ציוונו, והנה אחינו מתעבים אותך בגלל הדבר. ", + "כל הנופל בידם יהרגו, וכל רכושנו לבז ולמשסה. ", + "ותקטן בעיניהם לשלוח את ידם בנו, כי גם בכל גבולי הארץ ירעו כזאת. ", + "כעת הם חונים על מצודה בירושלים ללוכדה ואת המקדש ואת בית צור בצרו. ", + "ועתה אם לא תעצור אותם וגבה רוחם עוד מקדם עד אשר לא תוכל להם. ", + "כשמוע המלך את הדברים האלה ויקצוף מאוד, ויקרא לכל שרי הצבא אשר על הרכב ועל הרגלי. ", + "ויאסוף עוד חיל בשכר מאת המלכים אשר בבריתו ומאיי הים ויהיו מספר פקודיו מאת אלף רגלי ופרשים עשרים אלף ופילים שלושים ושנים כולם מלומדי מלחמה. ", + "ויסעו דרך ארץ אדום ויצבאו על בית צור ימים רבים, ויקריבו כל כלי קרב ומפץ עליה להבקיעה. ", + "ויפרצו בני ישראל מן העיר, וישלחו את כלי משחיתם באש, וילחמו כגיבורי חיל. ", + "ויהודה סר מעל המצודה ויסע את חילו לקראת בית סוחרה נוכח מחנה המלך. ", + "וישכם המלך למחרתו בטרם אור היום, וימשוך את מחנהו פתאום על הדרך העולה בית סוחרה, ויערוך את מערכותיו ויתקעו בחצוצרות. ", + "ויזו על השנהבים דם ענבים ומיץ פרי בכאים לחרות אפם למלחמה. ", + "ויחלקום לפי גדודי המחנות, ויתנו לכל חיה וחיה אלף איש רגלי לבושי שריונות ברזל וכובע נחושת בראשם, וחמש מאות איש בחור רוכבים בסוסים. ", + "כל אלה עמדו על צלעי הפיל ולא סרו ממנו, ובכל מקום אשר הלכה החיה שם היו הולכים. ", + "ועל גב כל פיל רכסו צריח עץ לבל יזח למחסה, ובצריח שלושים ושנים לוחמים מלבד איש הודו המנהיג את החיה. ", + "ואת יתר הפרשים הציגו על ירכתי הצבא לבל ייפרדו. ", + "ויהי בצאת השמש, וזרח עלי מגיני הזהב והנחושת, ויאירו פני ההרים מסביב ומראיהם כיקודי אש. ", + "ויסע מקצת חיל המלך על ההר ומקצתו מתחת בשפלה, וילכו לאיטם במערכה. ", + "כל השומע צללו אוזניו מקול ענות ההמון במסעם ומקול צלצל כל כלי המלחמה במחנה הגדול והנורא הזה. ", + "ויהי בנסוע יהודה לקראתם ויך שש מאות איש ממחנה המלך לפי חרב. ", + "וירא אלעזר החורני והנה חיה אחת חגורה ביתר שאת וגדולה מן האחרות ויאמר בלבו אכן המלך עליה. ", + "וישלך את נפשו מנגד למען הציל את עמו ולעשות לו שם עולם בארץ. ", + "וירוץ כגיבור בתוך גדודי האויב וחרבו אכלה בשר ימין ושמאל. ", + "ויבוא עד הפיל ויכרע בין ברכיו וידקרהו, וייפול הפיל עליו וימות, ובנפלו המית גם אותו. ", + "והיהודים ראו את חיל המלך כי עצום הוא מאוד ויטו מפניו. ", + "וישם המלך את פניו ירושלימה וייחן עם חילו בארץ יהודה נוכח הר ציון. ", + "ואנשי בית צור לא יכלו לעמוד בעיר כי חזק עליהם הרעב, ושנה ההיא הייתה שנת השמיטה וישלם המלך אתם ויצאו בטח מן העיר. ", + "ויקח המלך את בית צור ויתן מצב בתוכה לשמרה. ", + "ויצר על המקדש ימים רבים ויערוך כל כלי משחית מסביב לו להשחיתו באש ובחיצים ובאבני קלעים. ", + "ויכוננו גם בני ישראל כלי משחית למולם, ויתייצבו ימים רבים לפני אויביהם. ", + "אך על דבר שנת השמטה אזל כל לחם מכלי והעברים הנמלטים מן הגויים אל ארץ יהודה אכלו כל יתר המחיה. ", + "ויותרו אך מתי מספר במקדש, כי כלו ברעב ובחוסר, וייפרדו איש מעל אחיו וילכו למקומם. ", + "ויהי בעת ההיא ויוגד לליזיאש לאמור. ", + "המלך אנטיוכוס הפקיד את בנו על יד פוליפוס להיות לו לאומן ולהמליכהו. ", + "והנה הוא שב מארץ פרס, וכל אנשי הצבא אתו, ועתה פן ישלח ידו והחזיק בממלכה. ", + "ויבהילו לסור מעל המצודה, ויאמרו אל המלך ואל שרי הצבא ואל כל אנשי החיל לאמור: ", + "הן חסרנו כל בארץ הזאת, והעם הולך וחסר מבלי צדה, והמקום אשר אנחנו צרים עליו חזק הוא מאוד, הלא טוב לנו לשוב ולשקוד על אודות ארצנו. ", + "לכן נתנה יד לעם הזה, ונעשה שלום להם, ונאות להם כי ילכו בחוקותם כמשפטם. ", + "כי כל מלחמתם וכל רוגזם עלינו, עקב אשר הפרענו אותם מעבודת אלוהיהם. ", + "וייטב הדבר בעיני המלך והשרים וישלח להם לשלום ויענוהו שלום. ", + "ואחר נשבעו המלך והשרים להם, ויצאו היהודים מן המבצר. ", + "ויהי כי בא המלך על הר ציון, וירא כי חזק הוא מאוד, ויפר את ברית שלומו ויצווה להרוס את החומות מסביב עד רדתן. ", + "ואחרי כן שב בחיפזון לאנטוכיה, וירא את פוליפוס כי שלח ידו בבירה וילחם בו ויקחה מידו בחזקה. " + ], + [ + "ויהי בשנת מאה וחמישים ואחת ויצא דימיטריוס בן סליקוס מרומא וילכוד במתי מעט עיר על שפת הים וימלוך שם. ", + "ויהי בבואו אל הבירה ואל בית אבותיו, ויאחזו אנשיו את אנטיוכוס ואת ליזיאש להסגירם ביד דימיטריוס. ", + "וישמע המלך ויקרא: הסירו אותם מעל פני, ויפגעו בם אנשיו וימותו. וישוב דימיטריוס על כסא מלכותו. ", + "ויקבצו אליו כל הפוחזים והבוגדים בישראל, ואליקים בראשם, והוא נכסוף נכסף אל משמרת הכהונה. ", + "ויצעקו חמס על יהודה ועל עמו, ויאמרו אל המלך. ", + "הנה יהודה ואחיו המיתו כל אוהביך, ואותנו גרשו מן הארץ. ", + "ועתה שלח נא איש אשר בטחתה בו, לראות את הרע אשר עשו לנו ולארצך, ולייסרם ואת כל עדתם. ", + "ויבחר המלך באחד מרעיו ושמו בכחידס, הרודה בעבר הנהר, כי בטח בו המלך ושמו אדיר בארץ. ", + "וישלח אתו את הבוגד אליקים, וימלא את ידיו לכהן, ויצווהו לעשות שפטים בבני ישראל. ", + "ויסעו בחיל גדול אל ארץ יהודה, וישלחו מלאכים אל יהודה ואל אחיו ודברי שלום בפיהם למען התעותם. ", + "ויהודה ראה כי חיל גדול בעקבם, ויכר כי עורמה בפיהם ולא האמין להם. ", + "ועדת סופרים התקבצו אל אליקים ואל בכחידס לדבר אתם במישרים ונלוו אליהם החסידים ראשי בני ישראל לשאול להם לשלום. ", + "כי אמרו בלבם הלא אליקים כהן הוא, מזרע אהרן אשר בא עם החיל הזה, ובגוד לא יבגוד באחיו. ", + "וידבר אליקים להם לשלום וישבע לאמור, חי ה' אם אשקר לכם לעשות עמכם כל רע. ", + "ויהי כי האמינו לשבועתו, ויאחז ששים איש מהם וישחטם ביום אחד. ", + "ככתוב בשר חסידיך לחיתו ארץ, שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר. ", + "ויחרד כל העם חרדה גדולה עד מאוד, ויילילו ויאמרו הלא אין אמון בם כי הפרו את הברית ואת השבועה אשר נשבעו לנו. ", + "ויפן בכחידס מירושלים ויחן על בית סוכו וישלח בכל הארץ מסביב לאחוז את האנשים אשר נמלטו מידו וישחטם וישליכם אל הפחת. ", + "ואחרי כן הפקיד את אליקים על הארץ ויעזוב אנשים אתו לעזור לו וישב אל המלך. ", + "ואליקים נלחם בעד הכהונה הגדולה, ויתקבצו אליו כל עוכרי ישראל ותכבד ידם על ארץ יהודה וירושלים. ", + "וירא יהודה את אליקים ועדתו כי ירעו עוד מן הגויים. ", + "ויקום ויעבור בכל גבולי יהודה, וינקם בכל הפושעים, ויעצרו משוט בארץ. ", + "ויהי כראות אליקים את יהודה ואת עמו כי שגבו ממנו, ואין לאל ידו להתייצב לפניהם, וישב וילך אל המלך ויצעק חמס עליהם.", + "וישלח המלך את ראש כל שריו את נקנור, והוא שונא את ישראל מאוד, ויצוהו להשמיד ולאבד את כל העם. ", + "וייסע נקנור בחיל כבד ירושלימה, וישלח במרמה מלאכים אל יהודה ואל אחיו ודברי שלום בפיהם לאמור.", + "אל נא תהי מריבה ביני וביניכם לכן במתי מעט אבוא אליכם ונדברה יחד.", + "ויבוא אל יהודה וישאלו איש את אחיו לשלום, והאויב ארב במארב לתפשו. ", + "ויוגד ליהודה כי בא אליו נקנור בצדיה, ויירא מפניו וימאן לראותו עוד. ", + "וירא נקנור כי נודעה עקבתו, ויצא בחרב לקראת יהודה על יד כפר שלמה. ", + "וינגף חיל נקנור לפניו ויפלו כחמשת אלפים איש במגפה ההיא והנשארים נמלטו אל עיר דוד. ", + "ויהי אחר הדברים האלה ויעל נקנור על הר (הבית?) ויצאו מן הכוהנים ומזקני העם לקראתו ויאספוהו בטוב לב הביתה ויראוהו את הקורבנות אשר הקריבו בעד שלום המלך. ", + "ויתעלל בהם נקנור ויצחק ויגאל אותם וידבר אתם קשות. ", + "וישבע שבועה לאמור: אם לא תסגירו את יהודה ואת אנשיו בידי שרוף אשרוף את הבית הזה בשובי בשלום וילך בחרי אף.", + "וישובו הכוהנים ויגשו אל מזבח ה' וישאו את קולם בבכי ויאמרו.", + "ה' אלוהים יען אשר רצית בבית הזה להיקרא בו שמך הגדול והוא בית תפלה לעמך ישראל. ", + "אנא אנא ה' נקום נקמתך באיש הזה ובחילו זכור את חרפתם אשר חרפוך והפל אותם בחרב לבל יקומון עוד.", + "ויפן נקנור מירושלים ויחן על בית חורון וחיל ארם בא לעזרתו. ", + "ויסע יהודה את מחנהו על יד חדשה ופקודיו שלושת אלפים איש ויתפלל אל ה' ויאמר:", + "ה' אלוהים עת חרפוך שלוחי סנחריב, שלחת את מלאכך ויך בחילו מאה ושמונים וחמשה אלף. ", + "שלח נא גם היום את מגפתך על החיל הזה לעינינו למען ידעו כל הגויים כי אנפת בם עקב אשר חרפו את משכן כבודך וכי שפטת אותם כפי רשעתם.", + "ויהי ביום שלושה עשר לחודש אדר ויערכו מלחמה, ויינגף חיל נקנור, והוא נפל ראשונה במערכה. ", + "וירא העם כי נפל שר צבאם, וישליכו את הנשק וינוסו. ", + "וירדוף יהודה אחריהם דרך יום אחד מחדשה ועד גזר, ויריעו בחצוצרות אחריהם לתת אות לבני ישראל. ", + "ויצאו מכל חוות ארץ יהודה מסביב ויפלו עליהם. ויהי בפנות האויב לקראתם, ויפלו כולם בחרב עד לא נשאר שריד ופליט. ", + "ויעט העם אל השלל, ויכרתו את ראש נקנור ואת ידו הימנית אשר נשא בגאון לבבו, ויוקיעום בירושלים. ", + "ותחי רוח העם ויחוגו את היום ההוא בשמחה גדולה, ויצוו לחוג את יום השלושה עשר לחודש אדר מימים ימימה. ", + "ותשקוט ארץ יהודה ימים מספר. " + ], + [ + " וישמע יהודה את שמע אנשי רומא כי אבירי לב המה, ונותנים יד לחפצי אהבתם, וכורתים ברית למבקשי שלומם וכי עצמו במאוד מאוד. ", + "וגם שמע את המלחמות ואת הגדולות אשר עשו בארץ גלתי, כי הכניעו את העם למשמעתם ויתנו אותם למס עובד. ", + "ואת המעשים אשר עשו באשפניא, ויכבשו את הרי הנחושת אשר ימצא שם זהב וכסף. ", + "ואת הארצות הרחוקות מהם אשר כבשו וירדו בהן בדעת ובחוכמה. ", + "וכל המלכים אשר יצאו מקצווי ארץ למלחמה לקראתם הוכו במגפה ויכניעום ויתנום למס. ", + "כאשר עשו לשני מלכי הכתים, לפוליפוס ולבנו פרזיוס, אשר קמו עליהם, ויכו אותם עד הישמדם. ", + "ואת אשר עשו לאנטיוכוס הגדול מלך אסיא, אשר יצא בחרב לקראתם ואתו מאה ועשרים שנהבים וסוס ורכב וחיל רב עד אין מספר ויינגף לפניהם. ", + "ויתפשו אותו חי וישימו אותו ואת זרעו אחריו למס עובד, ויצוו לשלוח להם בני תערובות. ", + "וייקחו את מיטב ארצותיו מידו, את ארץ הודו ומדי ולוד ויתנו אותם למלך אאומינס. ", + "וכאשר התייעצו יושבי יון לנפול עליהם ולהכריתם ויוודע הדבר להם. ", + "וישלחו אחד משלישיהם ויך אותם במערכה, ויפלו חללים רבים, וישבו מהם שבי וינהגו את נשיהם ואת טפם ואת רכושם. ", + "ויירשו את ארצם ויהרסו את מבצריהם ויתנום לעבדים עד היום הזה. ", + "וכן השמידו את כל הממלכות וכל איי הים המתקוממים בם הכניעו תחת ידם. ", + "הקרובים והרחוקים שמעו לקולם, כי נפל פחדם על כל העמים. ", + "אולם היטב היטיבו לכל אוהביהם ולאנשי בריתם. ", + "את אשר יושיעו נושע והוקם על ממלכתו ואת אשר לא יחפצו בו יורידו מכיסאו כי עתקו גם גברו מאוד. ", + "ובכל זאת אין בהם לא מעוטר עטרה ולא לבוש ארגמן להראות את גדלו. ", + "כי אם בית משפט להם, וזקני הארץ שלוש מאות ועשרים ישפטו בו יום יום את העם. ", + "ומדי שנה בשנה יבחרו להם איש אחד לנגיד עליהם ועל כל ארצותם ולו ישמעון וגאה וקנאה אין בינותם. ", + "ויבחר יהודה את אאופולימוס בן יוחנן בן הקוץ ואת ישוע בן אלעזר וישלחם לרומא להקים ברית אהבה ושלום אתם. ", + "למען הסיר את העול מעל שכמם, ובני ישראל לא ידוכאו עוד תחת רגלי היונים. ", + "ויישאו את רגלם וילכו מהלך רב עד בואם לרומא, ויבואו לפני זקני העם ויאמרו. ", + "יהודה המכבי ואחיו ועם היהודים שלחונו אליכם להקים ברית שלום אתכם. ", + "ועתה הואילו נא כתוב זיכרון בספר, כי אחיכם ואנשי בריתכם המה. ", + "וייטב הדבר בעיני זקני העם. ", + "וזאת משנה הספר אשר כתבו על לוחות נחושת וישלחו אותו ירושלימה להיות להם לזכר הברית.", + "יצו ה' את ברכתו שלום לעם רומא ולעם יהודה גם בים וגם ביבשה, וחרב לא תעבור בארצם עד עולם. ", + "אולם כי תקרה מלחמה ברומא או בכל ארץ ממשלתם או בארץ בעלי בריתם יעזרו אותם היהודים באמת ובתמים כפי מצב הדבר. ", + "ולא יכלכלו את אויבי רומא לא בציד ולא בנשק לא בכסף ולא באניות כרצון הרומאים. ", + "כל אלה ישמרו לעשות חנם בלי קחת דבר. ", + "וכי תקרה מלחמה בארץ היהודים יבואו חיל רומא לעזרתם באמת ובתמים כפי מצב הדבר. ", + "ונתון לא יתנו לאויבי היהודים לא אוכל ולא נשק לא כסף ולא אניות, כי זה רצון הרומאים, ואת אלה ישמרו לעשות בלי מעל ומרמה.", + "על פי הדברים האלה הוקמה הברית בין בני רומא ובין היהודים. ", + "וכי יעלה על לב שניהם להוסיף על אלה או לגרוע מהם - כחפצם יעשו, וכל אשר יוסיפו או יגרעו יקום. ", + "ועל אודות דימיטריוס אשר עשק את היהודים כתבו לו לאמור. ", + "מה לך כי תסתולל ביהודים והם אחינו ואנשי בריתנו. ", + "והיה כי ישובו אלינו לצעוק עליך בוא נבוא לעזרתם ונלחמה בך בים וביבשה." + ], + [ + "ויהי כשמוע דימיטריוס את מפלת נקנור וחילו, ויוסף לשלוח את בכחידס ואת אליקים על ארץ יהודה עם מבחר צבאו אשר עומד תמיד לימינו במערכה. ", + "ויסעו וילכו דרך הגלגל ויחנו על מסילות אשר בארבל וילכדוה, וישפכו שם דם רב. ", + "ובחודש הראשון בשנת מאה וחמישים ושתים נסעו ירושלימה ויחנו עליה. ", + "ומשם נסעו אל בארות, ופקודיהם עשרים אלף איש רגלי ופרשים אלפים. ", + "ויהודה תקע את מחנהו בליש, ושלושת אלפים איש בחור עמו. ", + "ויהי בראותם את מחנה האויב כי עצום הוא מאוד, וייראו, וינוסו רבים מן המחנה, ולא נשארו עם יהודה בלתי שמונה מאות איש. ", + "וירא יהודה כי נפוץ העם מעליו, והמלחמה נגד פניו, ויפג לבו, כי קצרה העת להשיב את הנפוצים, וייצר לו מאוד. ", + "ובכל זאת אמר אל הנשארים: קומו ונלחמה את אויבינו, אולי נוכל נכה בם. ", + "וימאן העם ויאמרו: לא נוכל להם, אך את נפשנו נציל ונסורה הפעם. ", + "כי אחרי הפרד אחינו מעלינו דל כוחנו מאוד, ואיך נוכל להלחם בם. ", + "ויען יהודה ויאמר חלילה לי מתת עורף. כי אם קרבה עתנו, ומתנו כאנשי חיל ואל יהי כבודנו לכלימה. ", + "ויצא החיל מן המחנה וייסע לקראתם. ", + "תופשי הקשת והקלעים וכל גיבורי החיל הלכו בראשם, והפרשים משני עבריהם, ושר צבאם בכחידס מימינם. ", + "כזאת נסעו משני קצותם לקראתם ויריעו בחצוצרות. ", + "ויתקעו גם אנשי יהודה לקראתם, ותרעש הארץ מקול שאון המחנות, ותהי המלחמה מן הבוקר עד הערב. ", + "וירא יהודה את בכחידס עומד מימין עם תוקף חילו, ויתקבצו אליו כל אבירי לב, ויינגף האגף הימין לפניהם, וירדפו אחריהם עד רגל הר אשדוד. ", + "ויהי בראות העם משמאל כי ניגף האגף הימין, ויפנו וירדפו אחרי יהודה ואנשיו. ", + "ותהי המלחמה חזקה, ויפלו חללים רבים משני עבריהם, וגם יהודה נפל בין החללים והנשארים נסו לנפשם. ", + "וייקח יונתן ושמעון את גופת אחיהם, ויקברו אותה בקברות אבותיו בעיר מודעית. ", + "ויבכו אותו כל בית ישראל ויתאבלו עליו ימים רבים ויקוננו ויאמרו:", + "הוי כי נפל גיבור במלחמה, חוסן ישראל ומגינו.", + "ויתר מעשי יהודה ומלחמותיו, וכל הגדולות אשר עשה, אינם בכתובים, כי עצמו מספר.", + "ויהי אחרי מות יהודה וירבו המתפרצים בכל גבולות ישראל וכל עושי עולה נשאו את ראשם. ", + "ויהי כי כבד הרעב בארץ וילכו כל העם ויתענו תחת יד בכחידס. ", + "ויבחר לו בכחידס אנשי בלייעל וייתן אותם לראשים על העם. ", + "ויחקרו ויחפשו את הדבקים ביהודה, ויביאו אותם אל בכחידס להתעלל ולהינקם בהם. ", + "ותהי שערורה גדולה בישראל אשר לא נהייתה כמוה מאז אפס נביא מארץ. ", + "ויוועדו יחדו כל אוהבי יהודה, ויבואו אל יונתן ויאמרו לו. ", + "אחרי מות יהודה אחיך אין כמוך בארץ, לצאת ולבוא לפנינו להצילנו מכף בכחידס ומכף כל דורשי רעת עמנו. ", + "לכן בחרנו בך להיות לראש ולנגיד עלינו תחת יהודה אחיך, וללחום את מלחמותינו. ", + "ויואל יונתן להיות להם לראש, ויקם תחת יהודה אחיו. וישמע בכחידס ויצווה לבקש אותו ולהמיתו. ", + "ויוגד הדבר ליונתן ולשמעון, וינוסו עם כל הנלווים אליהם אל מדבר תקוע, ויחנו על שפת ים המלח. ", + "וישמע בכחידס את הדבר ביום השביעי, ויסע עם כל חילו ויעבור את הירדן. ", + "ויונתן שלח את אחיו את יוחנן אשר היה פקיד על העם, אל אוהביו אל אנשי נבו, לבקש מהם לשמור את קניינם ואת רכושם תחת ידם, כי רכוש רב היה להם. ", + "ויוודע הדבר לבני ימברי, ויצאו ממדבא ויפלו על יוחנן ויתפשו אותו ואת כל אשר אתו וילכו. ", + "ויהי אחר הדברים האלה, ויוגד ליונתן ולשמעון אחיו לאמור. ", + "הנה יום משתה וחתונה לבני ימברי, ועתה הם מביאם את הנערה בתפארת רבה ממדבא, כי בת נשיא היא מארץ כנען. ", + "ויזכרו את יוחנן אחיהם, ויעלו ההרה ויתחבאו במערת ההר. ", + "וישאו את עיניהם ויראו והנה החתן בא עם אחיו וקרוביו ההולכים לקראתם בתופים ובנבלים ובהמון גדול, וקול המולה עולה עד לב השמים. ", + "ויפרצו מן המארב עליהם ויפגעו בם, ויפלו חללים רבים, ויבוזו את כל רכושם, והנשארים נסו ההרה. ", + "ותהפך להם התאווה לדאבה, ושיר הנבל לאבל. ", + "ויהי אחרי הנקמם את דם אחיהם וישובו ויחנו על יד הירדן. ", + "וישמע בכחידס ויסע לקראתם ויבא בחיל גדול על שפת הירדן ביום השבת. ", + "ויאמר יונתן אל אנשיו לאמור: ", + "קומו ונלחמה בעד נפשנו, כי לא כתמול שלשום היום הזה. ", + "הנה האויב מפנים ומאחור, ומי הירדן מקצה מזה ויערות וביצות מקצה מזה, ומקום לנוס אין. ", + "ועתה הרימו קולכם אל ה' להושיעכם מיד אויביכם. ", + "ויהי כי החלו להלחם, וישלח יונתן את חרבו להכות את בכחידס, ויט בכחידס מפניו. ", + "וירד יונתן ועמו אל תוך הירדן וישחו ויעבורו, ומאנשי בכחידס לא עבר איש אחריהם. ", + "ויפלו מאנשי בכחידס ביום ההוא כאלף נפש.", + "ויפן בכחידס וישב ירושלימה, ויחל לחזק את ערי יהודה, ויסב את יריחו ואת אמה ואת בית חורון ואת בית אל ואת תמנה ואת פארן ואת טפו חומות גבוהות דלתיים ובריח. ", + "וישם מצב בתוכם להצר לבני ישראל. ", + "ויחזק גם את בית צור ואת גזר ואת המצודה, וייתן משמר בתוכה, וימלא את מסכנותיה בר ואוכל. ", + "ואת בני נשיאי הארץ לקח לבני ערובה ויכלאם במצודה בירושלים. ", + "ויהי בחודש השני, בשנת שלוש וחמישים ומאה, ויצווה אליקים להרוס את החומה התיכונה לדביר הבית אשר הקימו הנביאים לפנים. ", + "ויהי בהחילם להרוס, ויד ה' נגעה באליקים - ולא יספו. ", + "ויהי כאילם לא יפתח פיו, ולא יכול לצוות את ביתו, וימת בצירים וחבלים. ", + "וירא בכחידס כי מת אליקים, וילך וישב אל המלך, ותשקוט ארץ יהודה שנתיים ימים. ", + "ויוסדו כל רשעי הארץ יחד ויאמרו. ", + "הנה יונתן ועדתו שלווים ושקטים המה ועתה לכו ונביא את בכחידס עליהם לצוד אותם בלילה אחד. ", + "וילכו אל בכחידס ויגידו לו את עצתם. ", + "ויזעק בכחידס חיל גדול, וישלח בסתר ספרים לכל הנלווים אליו לתפוש את יונתן ואת כל עדתו. ", + "ויוודע הדבר ותישאר עצתם מעל ותהי להפך. ", + "כי תפוש תפשו יונתן ושמעון חמישים איש מראשי הארץ הנועדים עליהם וישחטום. ", + "וינוסו אחרי כן עם כל ההולכים אחריהם אל בין בשן אשר במדבר, ויבנו את הריסותיה וישבו שם. ", + "וישמע בכחידס ויקהל את כל חילו וישמע גם את היהודים אשר בארץ. ", + "ויסע ויבוא לפני בית בשן וילחם עליה ימים רבים, ויערוך כל כלי משחית לקראתה. ", + "ויעזוב יונתן את העיר ביד שמעון אחיו, ויצא ממנה עם מקצת אנשיו, ויך את הדר ואת אחיו ואת בני פשרון באוהליהם. ", + "ויהי בהחילו להכות בהם, וירבו עוזריו וילך הלוך וחזק. ", + "ושמעון ואנשיו פרצו מן העיר ויציתו את כל כלי משחיתם באש, ויכו את חיל בכחידס וינגף לפניהם. ", + "וירא כי תם לריק כוחו, ותבער חמתו ביהודים אשר הסיתוהו לבוא בארץ, ויהרוג רבים מהם, וייתן את לבו לשוב אל ארצו. ", + "וישמע יונתן וישלח אליו מלאכים לקרוא לו לשלום, ולבקש מידו להשיב לו את השבויים. ", + "ויואל בכחידס לעשות ככל אשר שאל, וישבע לו לבלתי הרע לו עוד כל ימיו. ", + "וישב לו את כל השבי מארץ יהודה, ויפן וישב אל ארצו ולא יסף עוד לבוא בגבול ארץ יהודה. ", + "ותשבות המלחמה בישראל וישב יונתן במכמש וישפוט את העם, ויכרת את הפושעים מקרב ישראל. " + ], + [ + "ויהי בשנת ששים ומאה, ויעל אלכסנדרוס בן אנטיוכוס המפואר, וילכוד את עכו, ויאספוהו העירה בשלום וימלוך שם. ", + "וישמע דימיטריוס, ויזעק חיל גדול מאוד לצאת למלחמה לקראתו. ", + "וישלח דימיטריוס ספרי שלום אל יונתן, ויחניף לו בחלק לשון להטות לבבו אליו. ", + "כי אמר בלבו: טוב לי כי יקשור נפשו בנפשי, מהתקשרו עם אלכסנדרוס עלי. ", + "הלא פקוד יפקוד את כל הרע אשר עשיתי לו ולאחיו ולכל עמו. ", + "ויכתוב לו לאמור: הנני נותן לך יד לעשות חיל ולהחלץ, ונכרתה ברית יחדו, וציותי להשיב לך את בני הערובה אשר בידי. ", + "וילך יונתן ירושלימה, ויקרא את הספר באזני העם ובאזני האנשים אשר על המצודה. ", + "ויהי כשמעם כי נתן לו המלך יד לעשות חיל, וימס לבבם וייראו מפניו. ", + "וישלח את בני הערובה לחופשי, ויונתן השיבם לאבותיהם. ", + "וישוב יונתן לשבת בירושלים ולבנות את העיר ולהקים את הריסותיה. ", + "ויצווה את עושי המלאכה להקיף את הר ציון חומות אבני גזית לחזקו ויעשו כן. ", + "ויברחו כל בני הנכר מן הערים אשר בנה בכחידס, ויעזוב איש את מקומו וילך לו אל ארצו. ", + "רק בבית צור נשארו כל הנסוגים מאחרי ה' ומצוותיו ותהי להם למקלט. ", + "ויהי כשמוע אלכסנדרוס את כל הדברים אשר כתב דימיטריוס ליונתן, ואת המלחמות וכל הגדולות אשר עשה הוא ואחיו בכל התלאה אשר מצאתם, ויאמר: ", + "הנמצא כמוהו איש בארץ, לכה נכרתה ברית אתו ונבקשה את אהבתו. ", + "ויכתוב לו את הדברים האלה:", + "המלך אלכסנדרוס ליונתן אחיו שלום. ", + "הנה שמעתי את שמעך כי איש חיל אתה, וכי יקרת להיות מאנשי בריתי. ", + "לכן הנני נותן אותך כוהן הגדול לעמך ואוהב המלך יקרא לך. ", + "ועתה קח נא מידי את נזר הזהב, ואת בגד הארגמן אשר שלחתי לך, ותהי נא ידך אתי לדרוש את טובתי.", + "וילבש יונתן את בגדי הכהונה בחודש השביעי בחג הסוכות, בשנת ששים ומאה, ויאסוף חיל וכלי מלחמה. ", + "ויהי כי הגיעו הדברים האלה אל אזני דימיטריוס, ויצר לו מאוד ויאמר. ", + "מה זאת עשיתי כי הקדימני אלכסנדרוס להסב את לב העברים אליו ולהתחזק בהם. ", + "ועתה אכתוב להם גם אני, וכבד אכבדם ביקר ובמתן, למען יפנו אלי להושיעני. ", + "וישלח להם ספרים לאמור.", + "המלך דימיטריוס לעם יהודה שלום. ", + "הנה שמעתי וישמח לבי כי לא סרתם מאחרי לדבקה בפושעים בי, וכי שמרתם את בריתי אתכם. ", + "לכן שקדו ושמרו את ברית אהבה הזאת כל הימים. ", + "וגמלתי אף אני לכם ככל הטוב אשר תעשון עמדי, והסר אסיר כל עול מעל שכמכם והגדלתי חסדי עמכם. ", + "והסירותי מכם ומכל היהודים כל מכס ותרומה, את מכס המלח ואת מנת המלך. ", + "את השלישית מתבואות הארץ ואת החצי מכל פרי עץ אשר לי המה. ", + "והוסר כל משא מארץ יהודה ומשלושת הנפות החוברות לה בשומרון ובגליל למן היום ועד עולם. ", + "והעיר ירושלים עם כל גבולה תהיה קודש, וחופשית מכל תרומה ומעשר המלך. ", + "גם את המצודה אשר בירושלים אתן ביד הכהן הגדול, להיאחז בה ולתת מצב בתוכה לשמרה כאוות נפשו. ", + "וכל שבויי היהודים אשר בארץ מלכותי לחופשי אשלחם בלי קחת פדיון נפשם, וכל מכס וכל תרומה לא יורם מהם וממקניהם. ", + "וכל החגים והשבתות וראשי החודשים ומועדי השנה, וגם שלושת ימים לפני החג ושלושת ימים אחר החג, יהיו ימי חופש והרווחה לכל היהודים הדרים בארצי. ", + "לא יפריע ולא ישבית איש אותם ולא יעבור עליהם לכל דבר. ", + "ושלושים אלף איש יחלצו מהם לחילי המלך, ונתתי להם את שכרם חלף עבודתם כאשר יינתן לחיילי, ומהם ישרתו בערי מבצר מלכותי. ", + "וגם יבחרו מהם אנשים ליועצי המלך ולשקוד על כל דבר גדול להיעשות באמונה. ", + "וראשיהם ונציביהם מקרבם ייקחו, למען ישמרו כולם את חוקותם כאשר יסד עליהם המלך בארץ יהודה. ", + "ושלושת הנפות בארץ שומרון והגליל הנוספות על ארץ יהודה לכהן הגדול תהיינה למנה, ולו יעבדו, למען דעת כי הוא אדוני הארץ לבדו. ", + "והעיר עכו ומגרשיה הנני נותן אותה מתן להיכל בירושלים, לכל מלאכת עבודת הקודש. ", + "ומדי שנה בשנה אשקול חמש עשרה אלף שקל כסף מבית אוצרי ומתבואת אדמתי. ", + "ואת אשר לא שולם עוד מן הפקידים מימים אשר עברו, שלם ישלמו לעבודת ההיכל. ", + "וחמשת אלפים שקל כסף אשר לקחו פקידי שנה בשנה מתבואת ההיכל יינתנו לכוהנים אשר עבודת הקודש עליהם. ", + "וכל איש אשר יאשם למלך בכל אשר יעשה לאשמה בה, ונס אל תוך ההיכל או אל כל סביבותיו, נקה ינקה ויד לא תיגע בו ובכל אשר לו בכל מדינות מלכותי. ", + "וגם כסף יישקל מבית אוצרי לבנות ולחדש את הבית ולתקן את חומות ירושלים וכל ארץ יהודה.", + "ויהי כשמוע יונתן והעם את הדברים האלה, לא האמינו בהם, ולא פנו אליהם כי זכרו את כל הרע אשר עשה לישראל, ואת הלחץ אשר לחץ אותם. ", + "וייטבו דברי אלכסנדרוס בעיניהם, יען אשר קדם אותם באהבה ובשלום, ויהיו בעוזריו כל הימים. ", + "והמלך אלכסנדרוס אסף חיל גדול ויצא למלחמה לקראת דימיטריוס. ", + "ויהי הם נלחמים במערכה, וינוסו אנשי דימיטריוס. ויהי ברדוף אחריהם, וגבר אלכסנדרוס. ", + "ותהי המלחמה ארוכה עד בא השמש, ויפול דימיטריוס בין החללים. ", + "ויהי אחרי כן וישלח אלכסנדרוס מלאכים אל תלמי מלך מצרים לאמור.", + "אחרי שובי אל ארץ אבותי ושבתי על כסא מלכותי והממשלה נכונה בידי. ", + "ואחרי הכותי את דימיטריוס במערכה, והוא וחילו נגפו לפני, וישבתי על כסא מלכותי. ", + "הנה אנוכי יצאתי לשחר פניך ולבקש את אהבתך. ", + "ועתה אם נא מצאתי חן בעינך תנה את בתך לי לאשה. ", + "ואנוכי אהיה לך לחתן והקרבתי לך אשכר ולבתך אתן מוהר ומתן כיד המלך.", + "ויענהו המלך תלמי ויאמר.", + "ברוך היום אשר שבת בו אל ארץ אבותיך וישבת על כסא מלכותם, ועלי לעשות ככל אשר שאלת. ", + "אך בא נא לקראתי לעכו ונראה פנים והתחתנתי בך כאשר דברת.", + "ויהי בשנת מאה וששים ושתים, ויצא המלך תלמי ממצרים עם קליאופטרה בתו, ויבואו לעכו. ", + "ואלכסנדרוס בא לקראתו וייתן לו תלמי את בתו לאשה, ויעשו משתה גדול בעכו כיד המלכים. ", + "ויכתוב אלכסנדרוס ספרים ליונתן, ויבקש ממנו לבוא אליו ולהראות לפניו. ", + "ויבוא יונתן בתפארת גדולה לעכו, וימצא שם את שני המלכים וייתן להם ולאוהביהם משאות יקרות זהב וכסף וימצא חן בעיניהם. ", + "ויבואו גם מאנשי רשע בישראל שמה להוציא את דיבתם רעה על יונתן, ולא אבה המלך שמוע לקולם. ", + "ויצווה להפשיט את יונתן את בגדיו ולהלבישו בגדי ארגמן. ויעשו כן, ויושיבהו המלך אצלו. ", + "ויצווה אחרי כן את שריו להעבירו ברחובות העיר ולקרא לפניו.", + "איש איש אשר יעז פניו למרות כבוד יונתן או לעשות לו רעה גדולה או קטנה דמו בראשו.", + "ויהי כי ראו מלשיניו כי כבדהו המלך והלבישו ארגמן, וכי קראו ככה לפניו, ויברחו כולם וינוסו. ", + "ויכבדהו המלך נגד כל העם, ויפקוד אותו כמספר אוהביו, וישם אותו לראש ולנגיד. ", + "ואחרי כן שב יונתן בשלום ובשמחה ירושלימה.", + "ויהי בשנת חמש וששים ומאה, ויבוא דימיטריוס בן דימיטריוס מאי קריטה וישב אל ארץ אבותיו. ", + "וישמע אלכסנדרוס ויזעף לבו, וילך וישוב מהר לאנטוכיא. ", + "ויפקד דימיטריוס פקיד את אפולוניוס אשר היה נציב ארם תחתון ויזעק חיל גדול וייחן על יבנה. ", + "וישלח מלאכים אל יונתן הכהן לאמור.", + "לא התייצב איש לפני בלתי אתה לבדך, ורק למענך הייתי לחרפה, ועתה הגד לי הרק על ההרים כוחך. ", + "אם איש חיל אתה רדה אלי אל המישור ויבחן כוחנו, כי כוח הערים אתי. ", + "וכי תשאלך נפשך לאמור מה כוחי וכוח העם אשר לרגלי כי בטחתי בו. ", + "והגדתי לך כי לא תוכל לעמוד לפני העם אשר הכו את אבותיך פעמים בארץ מושבותם. ", + "ואיך תוכל לקום לפני החיל הנורא הזה עם סוס ורכב במישור אשר אין שם הרים וסלעים לנוס ולהסתתר בם.", + "ויהי כשמוע יונתן את דברי אפולוניוס ויתעצב אל לבו, ויקח עשרת אלפים איש בחור ויצא מירושלים, ושמעון אחיו בא לקראתו לעזור לו, ויעתק את מחנהו לפני יפו. ", + "וימאנו יושבי יפו לתיתו בוא העירה, כי אנשי אפולוניוס בקרבה. ", + "ויהי כי הרעיש את החומות, ויחרדו יושבי העיר ויפתחו את השערים, ותהי העיר ביד יונתן. ", + "וישמע אפולוניוס וייחן את פני העיר עם שלושת אלפים פרשים וחיל כבד רגלי ויתנכל ללכת אשדודה, למען התיקו מן העיר אל המישור, כי נשען על רוב סוסיו. ", + "וייסע יונתן אחריהם על דרך אשדוד, ותחל המלחמה בין שתי המחנות. ", + "ואפלוניוס השאיר בהיחבא אלף פרש במחנה מאחריו. ", + "ויהי כי הכיר יונתן כי המארב בעקבו, וכי הוא משוטט סביב למחנה לירות בחצים על העם, ויצווה יונתן את אנשי צבאו לעמוד איש תחתיו. ", + "ויורו המורים מן הבוקר עד הערב עד הלאות הסוסים. ", + "וירא שמעון כי עייפים הם, וימהר וינהג את חילו לקראתם, ויתגר בם וינוסו. ", + "וישוטו על פני השדה אנה ואנה וינוסו אשדודה, ויחפזו אל בית דגון אלוהיהם להימלט שמה. ", + "ויבוז יונתן את אשדוד ואת בנותיה וישרוף את העיר ואת בית דגון וכל הנמלטים בתוכו. ", + "ויהי מספר החללים והנשרפים כשמונת אלפים נפש. ", + "ויפן יונתן משם ויצר על אשקלון, ויצאו אנשי העיר לקראתו ויאספוהו בכבוד גדול העירה. ", + "וייקח יונתן אחרי כן את חילו ואת הרכוש אשר רכוש וישב ירושלימה. ", + "וישמע אלכסנדרוס ויוסף עוד לכבדו מקדם וישלח לו אבנט זהב כאשר יחגרו שארי המלכים וייתן לו את עקרון ואת גבולה לאחוזת עולם. " + ], + [ + "ותלמי מלך מצרים הקהיל עם רב כחול אשר על שפת הים ויאסוף אניות רבות כי מלאו לבו לרשת את ממלכת אלכסנדרוס בערמה ולהוסיפה על ממלכתו. ", + "וייסע כאוהב ארצה ארם, ויפתחו כל העם את שערי עירם ויצאו בשמחה לקראת חותן המלך ויכבדוהו, כי כן ציוה אותם המלך. ", + "אולם בכל עיר ועיר אשר דרכה בה כף רגלו השאיר מצב בקרבה. ", + "ויהי כי הקריב לבוא אשדודה, ויראוהו את בית דגון כי שורף, ואת העיר ומגרשיה מעי מפלה. ", + "ואת פגרי החללים אשר נפלו חומרים חומרים על אם הדרך מבלי נתון להם קבר. ", + "ויאמרו אליו הבט נא וראה את המהפכה אשר עשה יונתן בארץ. ", + "ויאמרו כן למען הבאישו בעיני המלך. ויחרש המלך ולא ענה אותם דבר. ", + "ויונתן יצא לקראת המלך עד יפו, וישאלו איש את אחיו לשלום וילינו שם בלילה ההוא. ", + "ויהי בבוקר וילך יונתן עם המלך עד נחל הליטרון ואחרי כן שב ירושלימה. ", + "ותלמי לכד את כל הערים עד סליקיא אשר על יד הים, כי נהפך לבבו על אלכסנדרוס. ", + "וישלח מלאכים אל דימיטריוס לאמור.", + "בוא נא לקראתי ונכרות ברית יחדו, ואת בתי אשר נתתי לאלכסנדרוס אתן לך לאשה, ועזרתיך לרשת את נחלת אביך. ", + "כי נחמתי את אשר עשיתי לתת את בתי לאיש אשר יבקש את נפשי. ", + "וישם לו עלילות דברים רק למען היאחז בארצו.", + "ותגלה שנאתו את אלכסנדרוס לעיני כל העם, כי סר ממנו וייקח את בתו ויתנה לדימיטריוס. ", + "ויהי כבוא תלמי לאנטוכיא וישם שני כותרים בראשו, את כתר אסיא ואת כתר מצרים. ", + "והמלך אלכסנדרוס היה בעת ההיא בארץ קיליקיא, יען כי מרדו בו יושבי הארץ ההיא. ", + "ויהי כשמעו את אשר עשה לו חותנו, ויפן להלחם בו, ויצא תלמי ביד חזקה לקראתו ויך אותו ויניסהו. ", + "ויברח אלכסנדרוס ארצה ערב להימלט על נפשו, ותלמי היה הלוך וגדל. ", + "ויכרות זבריאל הערבי את ראש אלכסנדרוס וישלח אותו אל תלמי. ", + "ויהי מקץ שלושת ימים וימת תלמי, ויכו כל האנשים אשר הניח בכל ערי המבצר מאנשי המלחמה אשר היו בם מקדם. ", + "ותיסוב המלוכה לדימיטריוס בשנת שבע וששים ומאה.", + " ויהי בעת ההיא ויקהל יונתן את אנשיו בארץ יהודה לכבוש את המצודה אשר בירושלים וישפוך סוללה עליה ויכן כלי מפץ לקראתה. ", + "ויקומו אנשי בלייעל ושונאי בני ישראל וילכו אל המלך לענות סרה ביונתן, ויאמרו הנה יונתן הביא את המצודה במצור. ", + "וישמע המלך ויתאנף בו ויאסור את רכבו וילך אל עכו ויכתוב לו לאמור.", + "הישמר לך פן תלחם על המצודה, אך קום מהר ואל תעמוד מבוא אלי לעכו ונדברנו יחד.", + "ויהי כשמוע יונתן את הדברים האלה ויצווה את אנשיו לבלתי סור מן הצור ויבחר לו מזקני ישראל ומכוהני העם וישם נפשו בכפו וילך. ", + "וייקח בידו כסף וזהב ושמלות ומתנות יקרות, ויבא אל המלך לעכו וימצא חן בעיניו. ", + "ואף אמנם הבאישוהו הפושעים בעם, כבדהו המלך כאשר עשו המלכים לפניו, וינשאהו לעיני שריו ועבדיו. ", + "וישב ויקם אותו על משמרת הכהונה ויושיבהו על כנו הראשון, וישם את כיסאו מעל כל השרים אשר אתו. ", + "ויבקש יונתן מידו להסיר המס מערי ארץ יהודה ומשלושת הנפות אשר בשומרון ובגליל, ויאמר לשקול במחירו שלוש מאות ככר כסף אל גנזי המלך. ", + "ויאות לו המלך ככל אשר שאל וייתן לו ספר כתוב כדברים האלה.", + "המלך דימיטריוס ליונתן אחיו ולכל עם יהודה שלום. ", + "הנה אנוכי שולח לכם את משנה הספר אשר שלחתי בגללכם ללסטינס אבי למען תדעון את הכתוב בו. ", + "המלך דימיטריוס נותן את ברכתו שלום ללסטינס אביו. ", + "הנה יש את נפשי להיטיב עם אוהבי עם עם יהודה עקב נפלאתה אהבתם לי ולבבם שלם עמי. ", + "לכן גזרתי אומר כל גבולי ארץ יהודה ושלושת הנפות אפרימה ולוד ורמה הנוספות לה מאדמת שומרון וחצריהן למקריבי קרבן בירושלים תהיינה לאחוזת עולם. ", + "והוסר מהם המכס אשר נתנו למלך מדי שנה בשנה מתבואת הארץ ומפרי העץ, ואת מכס המלח ואת מנת המלך ואת המעשר לא ישלמו עוד. ", + "את כל אלה שמוט אשמוט, והייתה זאת להם לחוק לדורות עולם ולא יעבור. ", + "ומשנה הספר הזה יינתן ביד יונתן הכהן למען הניחו לזיכרון במקום נאמן על הר הקודש.", + "וירא דימיטריוס כי שקטה הארץ ואין איש עומד לשטנו, וישלח את כל חילו את ילידי הארץ מעליו, וילכו איש איש למקומו. ", + "ויוותר עמו רק החיל מבני הנכר אשר הביא מאיי הים. וירע הדבר מאוד בעיני אנשי חיל אבותיו, וישטמו את המלך. ", + "ואיש היה בחצר המלך ושמו טריפון, והוא היה אוהב למלך אלכסנדרוס. ", + "וירא את דימיטריוס רע בעיני החיל, ויקום וילך אל אמלכיאל הערבי, והוא היה אומן לאנטיוכוס בן אלכסנדרוס. ", + "ויבקש ממנו לתת את הנער על ידו לרשת את כסא אביו ויספר לו את מעשה דימיטריוס ושנאת אנשי הצבא אותו וישב עם הערבי ימים רבים. ", + "ויונתן שלח בעת ההיא אל דימיטריוס לאמור.", + "הואל נא וצו את אנשיך לצאת מן המצודה אשר בירושלים, ומן המבצרים, כי לא חדלו עוד מהרע לבני ישראל.", + "ויען דימיטריוס את יונתן ויאמר.", + "גם בדבר אשר שאלת בעדך ובעד העם אשא פניך, וגם הרבה ארבה את חסדי עמכם לעת נכונה. ", + "אמנם כעת היטיב תיטיב אתה עמדי בשלחך לי מאנשי מלחמתך לעמוד לימיני כי כל צבאותיי סרו מעלי.", + "וישלח לו יונתן שלושת אלפים איש בחור, ויבואו אל המלך לאנטוכיא וישמח לקראתם. ", + "ואנשי העיר נקהלו ברחובות, ומספרם כעשרים ומאה אלף איש, ויבקשו להרוג את המלך. ", + "וימלט המלך אל תוך הארמון. ", + "ויהי כי כבשו אנשי העיר את מבואי העיר, ויחלו להרעיש את החומות. ", + "ויקרא המלך אל היהודים לקום לעזרתו, ויתקבצו אליו וישוטו על פני כל העיר. ", + "ויהרגו ביום ההוא כמאה אלף נפש, ויציתו אש בעיר וישללו שלל רב ויפדו את המלך. ", + "ויראו אנשי העיר כי גברה יד היהודים עליהם, וימס לבבם ויתחננו אל המלך ויבקשו רחמים ויאמרו.", + "תנה לנו ידך להצילנו, ולא ילחמו היהודים עוד בנו ובעירנו.", + "וישליכו איש איש את חרבו וישלימו, וליהודים הייתה יקר וגדולה בעיני המלך ובעיני עם הארץ וישובו ברכוש גדול ירושלימה.", + "ויהי כשבת דימיטריוס בטח על כסא מלכותו, ואין מכלים דבר בארץ, ויחל דברו כי לא שמר מאומה מכל הדברים אשר דבר ליונתן וישנאהו. ", + "ויגמול לו רעה תחת טובה, וימעל בו רוב מעל. ", + "ויהי אחר הדברים האלה וישב טריפון עם אנטיוכוס הנער, וישם את הכתר בראשו וימליכהו. ", + "ויקבצו אליו כל אנשי הצבא אשר שלח דימיטריוס מעליו וילחמו בו, וינס, ותהי לו נפשו לשלל. ", + "ויקח טריפון את הפילים וילכוד את אנטוכיא. ", + "ויכתוב אנטיוכוס הנער אל יונתן לאמור.", + "הנני מקים אותך כהן הראש לעמך, וארבע הנפות תהיינה תחת ידך למען לא תסור אהבתך ממני.", + "וישלח לו כלי זהב רבים למנחה, וישליטהו לשרת בם על שולחנו וללבוש ארגמן ולחגור אזור זהב על מותניו. ", + "ואת שמעון אחי יונתן שם לפקיד על הארץ מחבל צור ועד קצה ארץ מצרים.", + "ויצא יונתן מירושלים ויעבור בכל הערים אשר מעבר לנהר וינהרו אליו כל שולפי חרב מארץ ארם ויבואו לעזרתו. ", + "ויהי כי הקריב לבא אשקלונה, ויצאו אנשי העיר לקראתו ויביאוהו בכבוד העירה. ", + "ויעבור משם עזתה, וימאנו אנשי עזה לתתו בוא העירה, ויצר עליה ויבער אש במגרשיה וייקח את שללם. ", + "ויקראו יושבי עזה לשלום, ויען להם יונתן שלום, ויבחר מבני קציני העיר לבני ערובה, וישלחם ירושלימה, ויוסף לעבור בארץ עד לבא דמשק. ", + "וישמע שם יונתן לאמור הנה נציבי דימיטריוס באו בחיל גדול הגלילה והנם בקדש לגרשך מן הארץ. ", + "ויצא לקראתם, ויעזוב את שמעון אחיו בארץ, ויצור שמעון על בית צור ימים רבים אין יוצא ואין בא. ", + "ויקראו לו לשלום, וישלם שמעון עימהם ויוציאם מן העיר ויתן מצב בתוכה. ", + "יונתן חנה את מחנהו על יד ים כינרת, וישכימו בבוקר ויבואו לפני ערבות חצר. ", + "וישא את עיניו, וירא והנה חיל הגויים נוסעים לקראתו בערבה, ומקצתם שמו למארב בהרים. ", + "ויהי בנוסעו לקראתם, וירד המארב מן המחבואים ויתגר בם. ", + "וירא העם אשר את יונתן וינוסו, ולא נשארו אתו זולתי שרי הצבא מתתיהו בן אבשלום ויהודה בן כלבי עם אנשיהם. ", + "ויקרע יונתן את בגדיו ויזרוק עפר על ראשו ויתחנן אל ה', ואחרי כן שב להלחם באויביו ויניסם. ", + "וירא העם אשר נפוצו מעליו וישובו אליו, וידלקו כולם אחריהם עד בואם אל מקום מחניהם אשר בקדש ויחנו שם. ", + "ויפלו מן הגויים ביום ההוא כשלושת אלפים נפש ויונתן שב לירושלים. " + ], + [ + " וירא יונתן כי הייתה לו הרווחה מסביב, ויבחר לו אנשים וישלחם לרומא להקים ולחדש את הברית את יושביה. ", + "וגם לאנשי אשפרתא ולמקומות אחרים כתב ספרים דברי שלום ואמת. ", + "ויהי בבואם לרומא ויעמדו לפני זקני העם ויאמרו. ", + "יונתן הכהן ועם היהודים שלחונו אליכם, לחדש את ברית האהבה אשר הקימותם אתנו זה ימים. ", + "ויאותו להם זקני רומא, ויתנו להם ספרים לאנשי בריתם אשר בכל מדינה ומדינה על הדרך, למען השיבם בטח אל ארץ יהודה. ", + "וזה משנה הספר אשר שלח יונתן ליושבי אשפרתא.", + "יונתן כהן הגדול וזקני העם והכוהנים וכל עם היהודים לאחיהם אנשי אשפרתא שלום. ", + "הנה זה ימים רבים ואריוש מלככם שלח ספרים אל חוניו כהן הגדול לאמור כי אנשים אחים אנחנו, ככתוב במשנה הספר אשר מתחת. ", + "וחוניו שמח לקראת הציר אשר שולח, ויקח את ספר הברית והאהבה מידו. ", + "ועתה אם אמנם לא חסרנו דבר ותורת ה' אשר בידינו לתנחומים לנו. ", + "לא חדלנו משלוח לכם את מלאכינו אלה לחדש ולחזק את ברית האהבה והאחווה עמכם, פן נחשב כזרים בעיניכם כי ארכו הימים אשר שלחתם אלינו. ", + "לכן דעו נא כי כל שבת ומועד אשר נקריב בהם קרבן לאלוהים, ונזכרתם גם אתם על עולותינו ובתפילתנו, כאשר יאות להעתיר אל ה' בעד שלום האחים. ", + "כי בשלומם ובכבודם יגל וישמח לבנו. ", + "ואף כי צרות רבות ורעות עברו על נפשנו, כי נלחמנו עם כל המלכים מסביב אשר קמו עלינו להשחיתנו. ", + "לא עלה על לבנו להוגיע אתכם או את בעלי בריתנו לבקש עזרה מידם במלחמות האלה. ", + "כי ה' אלוהים היה בעזרנו, והצילנו מכף צרינו ויכניעם לפנינו. ", + "אולם בשלחנו כעת את מלאכינו את נומיניוס בן אנטיוכוס ואת אנטיפטר בן ישוע לאחינו בני רומא לחדש את ברית האהבה הנושנת עימהם. ", + "הפקדנו אותם ללכת גם אליכם לשאול בשלומכם, ולתת את הספר הזה בידכם, ולחדש את בריתנו אתכם. ", + "ואם ייטב בעיניכם תשיבו אותנו דבר.", + "וזה משנה הספר אשר שלח אריוש לחוניו.", + "אריוש מלך אשפרתא לחוניו כהן הגדול שלום. ", + "מצאנו כתוב בדברי הימים כי יושבי אשפרתא והיהודים אנשים אחים המה ואברהם אב לשניהם. ", + "ועתה כי ידענו זאת, הואילו נא וכתבו לנו השלום לכם, וגם אנחנו נכתוב לכם. ", + "גורל אחד יהיה לכולנו, מקנינו וקניינינו יהיו לכם, ומקניכם וקנייניכם יהיו לנו, אנוכי שפטתי אל נכון להודיעכם את כל אלה.", + "ויהי אחר הדברים האלה וישמע יונתן כי שבו פקידי דימיטריוס, וכי הם נוסעים לקראתו בחיל גדול מבראשונה. ", + "ויסע מירושלים, ויצא לקראתם עד לבוא חמת בטרם בואם אל ארצו. ", + "וישלח מרגלים לתור את מחניהם, וישובו ויאמרו כי נכונים הם להתנפל עליו הלילה. ", + "ויהי כבוא השמש ויצווה יונתן את אנשיו לאמור, עורו ושקדו הלילה, ושימו איש חרבו על ירכו, ויהיו נכונים להלחם. ויצב צופים סביבות המחנה. ", + "ויראו האויבים את מחנה יונתן כי כולם חגורי כלי מלחמה ועומדים במערכה, ויחרדו חרדה גדולה ויבעירו אש הנה והנה במחנה וינוסו. ", + "ולא ידע יונתן ואנשיו עד אור הבוקר כי נתעו מן האש במחנה. ", + "וירדוף יונתן אחריהם ולא השיגם, כי כבר עברו את נחל הליטרון. ", + "ויפן יונתן לקראת הערבים ממטה זבדי ויכם ויקח את שללם. ", + "ויסע משם ויפגע בדמשק ויעבור בכל הארץ ההיא. ", + "ושמעון נסע אשקלונה ואל המבצרים הקרובים אליה, ויפן ליפו וילכדה. ", + "כי שמע את מזימת יושבי יפו להסגיר את העיר בידי פקידי דימיטריוס, וישכן מצב בתוכה לשמרה. ", + "וישב יונתן אחרי כן ירושלימה, ויקרא אל זקני העם, ויועץ עימהם לחזק את מבצרי ארץ יהודה ולהגביה את חומות ירושלים. ", + "ולהקים רמה להבדיל בין העיר ובין המצודה למען תיפרד, ואנשי המצודה לא יקרבו עוד לקנות או למכור. ", + "ויהי בהתאסף העם לבנות, ויתקנו גם את פרצי החומה הישנה ושמה כפינתא אשר התרועעה מקדם לנחל. ", + "ושמעון בנה את מבצר חדידה בשפלה ויחזק את המבצר בדלתיים ובריח. ", + "וטריפון נכל נכלים להסב את ממלכת אסיא אליו, ולתת את הכתר בראשו, ולשלוח יד במלך אנטיוכוס. ", + "ויהי כי ירא את יונתן פן יהיה לו לשטן, ויערם לתפוש גם אותו ולהמיתו ויקם וילך אל בית שאן. ", + "ויבוא גם יונתן שמה, וארבעים אלף איש בחור עמו. ", + "וירא טריפון את חיל יונתן כי רב הוא, ויירא משלוח בו יד, ויתחסד ויבא בכבוד לקראתו ויהלל אותו אל כל אוהביו, ויתן לו מתנות, ויצווה על עבדיו לשמוע אל קול יונתן כאשר לקולו. ", + "ויאמר אליו מדוע תיגע את העם אשר ברגליך ואין מריבה בינינו. ", + "שלח אותם איש לאוהלו ובחר לך מתי מעט ויעמדו אתך ובא עמדי לעכו. ", + "ונתתיה בידך עם כל המבצרים וגם אנשי הצבא ועושי המלאכה אתן תחת ידך ואשובה לי, כי על כן יצאתי לקראתך.", + "ויאמן יונתן לדבריו, ויעש ככל אשר דיבר, וישלח את עמו מעליו וישובו אל ארץ יהודה. ", + "ולא נשארו אתו בלתי שלושת אלפים איש, ומהם שלח אלפים אל הגליל, ואלף נפש נסעו אתו. ", + "ויהי בבואו לעכו, ויסגרו אנשי עכו את דלתי העיר, ויתפשו את יונתן, ואת אנשיו הכו לפי חרב. ", + "וישלח טריפון חיל רגלי ופרשים דרך הגליל אל הערבה הגדולה, לרדוף אחרי אנשי יונתן ולכלותם. ", + "ויהי בשמעם כי נשבה יונתן וכל אנשיו נגפו, ויתעודדו ויתייצבו להלחם ברודפיהם. ", + "ויראו האויבים כי קמו להלחם בעד נפשם, וישובו לדרכם, והיהודים נסעו בטח אל ארצם. ", + "ויבכו העם את יונתן ואת אשר נפלו בחרב אתו, ויהי אבל כבד לכל ישראל. ", + "וכל הגויים מסביב חשבו לבער את העם מן הארץ. ", + "כי אמרו אבד ראש מיהודה ועוזר אין ועתה נקומה עליהם ונשבית מאנוש זכרם. " + ], + [ + " וישמע שמעון כי אסף טריפון חיל גדול לצבוא על ארץ יהודה ולשחתה. ", + "וכי נמוגו כל יושבי הארץ, ויקם ויעל ירושלימה ויאסוף את העם וידבר על לבם ויאמר.", + "אתם ידעתם את אשר עשיתי אני ואחי וכל בית אבי בעד תורת ה' ומקדשו, וגם ידעתם את המלחמות אשר נלחמנו, וכל התלאות אשר מצאונו. ", + "ראו כי כל אחי שכלה החרב בעבור ישראל ואותר רק אני לבדי. ", + "ועתה חלילה לי משמור את נפשי לעת צרה כי לא טוב אנוכי מאחי. ", + "כי אם קום אקום לנקום את נקמת עם ה' ומקדשו, ואת נקמת נשינו וטפנו מאת הגויים אשר התאספו מסביב למחות את שמנו בשנאתם אותנו. ", + "ויהי כשומעם את הדברים האלה, ותחי רוח העם, ויענו פה אחד ויאמרו, היה אתה לנגיד עלינו תחת יהודה ויונתן אחיך. ", + "ועתה צא ולחם את לוחמינו, ושמענו ועשינו ככל אשר תצווה עלינו.", + "וישמע שמעון כל אנשי חיל וימהר לבנות את חומות ירושלים ולחזק את העיר מסביב. ", + "וישלח את יונתן בן אבשלום בחיל כבד לצבא על יפו ויגרש את יושבי העיר ויאחז בה. ", + "וטריפון נסע בחיל גדול מעכו להתנפל על ארץ יהודה וינהג את יונתן אתו אסור בנחושתיים. ", + "ושמעון חנה נכחו בערבה אשר על פני חדידה. ", + "ויהי כשמוע טריפון כי שמו את שמעון לפקיד תחת יונתן אחיו, וכי גם קרב להלחם אתו, וישלח אליו מלאכים לאמור.", + "החזק החזקתי ביונתן אחיך, עקב אשר שלח ידו באוצר המלך בפקודת משמרתו. ", + "ועתה בשלחך לי מאת ככר כסף ושני בניו לבני ערובה, לבל יפשע בי אם אשלחנו לחופשי, השב אשיבנו לך.", + "ויצווה שמעון לשלוח לו את הכסף ואת הילדים, אף כי ידע כי בנבלה ידבר, ויעש כן לבל ילונו עליו העם לאמור: ", + "יונתן נהרג על ידו יען כי לא שלח לו את הכסף ואת הילדים לפדיון נפשו. ", + "ויהי אחרי שלחו את הילדים ואת מאת הכיכר ויחל טריפון את דברו ולא שלח את יונתן. ", + "ויסע הלוך וקרב אל ארץ יהודה לשחתה, ויתהלך מנגד לארץ דרך אדר, ושמעון הלך למולו אל כל מקום אשר פנה שם. ", + "ואנשי המצודה שלחו אל טריפון לאמור. ", + "מהר ובא בסתר דרך המדבר אלינו למען נצטייד כי אפסה כל מחיה. ", + "וימהר טריפון ויאסוף את כל פרשיו לשלחם, ויעצרו מלכת כי ירד בלילה ההוא שלג רב מן השמים. ", + "ויפן משם וישם את פניו גלעדה. ", + "ויהי בבואו לפני בית שאן, ויהרוג את יונתן ויקבר שם, ואחרי כן שב אל ארצו. ", + "וישלח שמעון לקחת את עצמות אחיו, ויקבור אותם אל קבורת אבותיו במודעית. ", + "ויספדו לו כל בית ישראל, ויבכו אותו ימים רבים. ", + "ויקם שמעון על קברות אבותיו ואחיו מצבה גדולה, אבנים מהוקצעות משני עבריהן, ויצג עליה שבעה עמודים אחד מול אחד: לאביו ולאמו ולארבעה אחיו. ", + "ויקף אותם קרנות גבוהות מעשה מקלעות, ועליהן מפותחים כל כלי מלחמה לזכר עולם, וגם תבנית אניות מחוטבות הנשקפות על פני הים. ", + "והמצבה הזאת במודעית עד היום הזה. ", + "וטריפון ארב במרמה לנפש אנטיוכוס הנער ויהי בהיותם בדרך ויקם עליו וימיתהו. ", + "וישם את כתר אסיא בראשו, וירוצץ את העם במאוד מאוד. ", + "ושמעון החזיק את מבצרי ארץ יהודה, ויסובב אותם חומות בצורות ומגדלים גבוהים דלתיים ובריח, וימלא את מסכנותיהם בר ואוכל. ", + "ויבחר שמעון אנשים, וישלח אותם אל דימיטריוס ויבקש ממנו להסיר את המשאות מעל הארץ, כי כל מעשי טריפון רק שוד וחמס. ", + "ויען דימיטריוס ויכתוב לו כדברים האלה.", + "המלך דימיטריוס לשמעון הכהן הגדול ואוהב המלך, ולזקני העם, ולכל בית יהודה שלום. ", + "הנה לקחתי את עטרת הזהב ואת אדרת הארגמן אשר שלחתם אלי, והנני נכון לתת להם את בריתי שלום. ", + "וציוויתי לכל פקידי ארצותי לנטוש כל משא אשר אסיר מעליכם. ", + "והקימותי את אשר הבטחתי לכם, והערים הבצורות אשר בניתם תהיינה לכם לצמיתות. ", + "ונשאתי לכם כל מעל אשר מעלתם בי עד היום הזה, ואת מנת המלך ואת התרומות אשר הורמו מירושלים שמוט אשמוט את ידי. ", + "וכל איש בכם אשר יכשר להסתפח אל עבודתי יספח, והיה אך שלום ורעות בינינו.", + "ויהי בשנת שבעים ומאה, וישבר עול הגויים מעל בני ישראל. ", + "ומאז החלו לכתוב בדברי הימים ובכל ספריהם, בשנה הראשונה לשמעון הכהן הגדול שר ונשיא ליהודים.", + "ויהי בימים ההם וייחן שמעון על גזר ויקף את העיר, ואחרי הגישו כלי מפץ לקראתה וילכוד המגדל. ", + "ויהי כי ירדו אנשי המגדל אל תוך העיר, ותהי מהומה גדולה בקרב העם. ", + "ויעלו כולם אנשים ונשים וטף על החומות ויקרעו את בגדיהם, ויקראו בקול גדול אל שמעון, אהה תן לנו ימינך. ", + "ויאמרו אל נא כחטאינו תעשה לנו, אך עשה עמנו חסד ורחמים. ", + "ויחמול שמעון עליהם ולא המיתם, ויגרש אותם מן העיר ויחטא את הבתים אשר שמרו בהם את אליליהם. ", + "ויסע אחרי כן אל תוך העיר, ויתן תודה והלל לה', ויבער את השיקוצים ואת הגלולים. ", + "וישכן אנשים שומרי תורת ה' בקרבה, ויחזק את העיר ויבן לו בית בתוכה. ", + "ויושבי המצודה אשר בירושלים מסוגרים בתוכה, אין יוצא ואין בא לקנות או למכור. ", + "ויהי כי נשבר להם מטה לחם וימותו רבים מרעב ומחוסר כל. ", + "ויצעקו אל שמעון לתת להם את ימינו, וייתן להם את ימינו ויגרשם מעל המצודה, ויחטא אותה ויסר כל שקוץ מקרבה. ", + "ויהי בשנת מאה ושבעים ואחת בחודש השני בשלושה ועשרים יום בו, ויבואו אל המצודה בזמירות ובכפות תמרים בכינורות ובעוגבים ובנבלים, ויהללו את ה' אשר פדם מיד הצר הצורר אותם. ", + "ויצווה שמעון לחוג את היום הזה שנה בשנה. ", + "ויקם חומות על הר הבית אשר על יד המצודה, וישב שם הוא וכל האנשים אשר אתו. ", + "וירא את יוחנן בנו כי איש חיל הוא, ויפקד אותו לפקיד על כל אנשי הצבא וישב בגזר. " + ], + [ + "ויהי בשנת שתים ושבעים ומאה ויאסוף דימיטריוס את חילו למלחמה על טריפון וילך אל ארץ מדי לבקש עזרה. ", + "וישמע ארשקה מלך פרס ומדי כי בא דימיטריוס אל גבול ארצו וישלח אחד משרי צבאו לקראתו ויצווהו לתפשו חי ולהביאו לפניו. ", + "וילך ויך את חיל דימיטריוס ויתפוש אותו חי, ויביאהו לפני ארשקה, ויצווה המלך ויאספו אותו אל המשמר. ", + "ותשקוט ארץ יהודה ממלחמה כל ימי שמעון, ויעש אך טוב לעמו ויהי רצוי ונכבד בממשלתו כל ימיו. ", + "וילכוד את יפו ביד חזקה ותהי לו לחוף אניות לעבור ממנה אל איי הים. ", + "וירחב את גבולי הארץ לעמו ויאחז בם. ", + "ויהיו לו שבויי חרב לרוב, ויצר על גזר ועל בית צור ועל המצודה ויבער כל שקוץ מתוכם, ולא עמד איש לפניו. ", + "כל איש חרש חרישו בבטחה ובשלום והארץ נתנה את יבולה וכל עץ פרי עשה את פריו. ", + "הזקנים ישבו בחוצות וישיחו בטוב הארץ, והבחורים לבשו הדר ויחגרו כלי מלחמה. ", + "שמעון נתן אוכל בערים וכלי קרב למלחמה, ושימעו הלך למרחקים. ", + "שקט ובטחה נתן בארץ ובית ישראל צהלה ושמחה. ", + "בטח ישבו כולם איש תחת גפנו ותחת תאנתו ומחריד אין. ", + "קול מלחמה לא נשמע בארץ וגאות עריצים השפל השפלה בימים ההם. ", + "נדכאי עמו גברו חיל, ואון ועול קפצו פיהם, ותורת ה' שעשועיו. ", + "וירם קרן מקדש ה' וירב את כלי השרת בקודש. ", + "וישמעו יושבי רומא ואשפרתא כי מת יונתן ויתעצבו אל לבם. ", + "ויהי בשמעם כי הוקם שמעון אחיו לכהן הגדול תחתיו וכל הארץ וכל הערים תחת ידו. ", + "ויכתבו לו ספר ברית על לוחות נחושת ברית אהבה ושלום כאשר כרתו את יהודה ואת יונתן אחיו ויקרא באזני כל קהל ישראל בירושלים. ", + "וזה פתשנן הכתב אשר שלחו אנשי אשפרתא.", + "ראשי בני אשפרתא והעיר, לשמעון הכהן הגדול ולזקנים ולכוהנים ולכל עם יהודה אחינו שלום. ", + "המלאכים אשר שלחתם אלינו ספרו לנו את כבודכם ואת גדולתכם בארץ, ושמחנו מאוד לקראתם. ", + "את אשר בקשו ממנו כתבנו על ספר דברי הימים אשר לקרייתנו לאמור. ", + "נומיניוס בן אנטיוכוס ואנטיפטר בן ישוע שלוחי היהודים באו אלינו לחדש את ברית האהבה אשר כרתנו עימהם.", + "וייטב בעיני העם לאסוף את האנשים האלה בכבוד ובתפארת, ולכתוב את דבריהם על ספר דברי הימים לזכר עם אשפרתא, ומשנה הספר שלחנו לשמעון כהן הגדול. ", + "ואחרי כן שלח שמעון את נומיניוס לרומא למען הקים את בריתו עם יושביה, ויתן בידו מנחה מגן זהב אחד אלף שקל משקלו. ", + "ויהי כשמוע העם את כל הדברים האלה, ויאמרו איש אל אחיו הכי לא נשלם גמול לשמעון ולבניו. ", + "הלא הוא ואחיו וכל בית אביו הרימו את קרן עמנו, ואחרי הכניעם את כל אויבינו לפנינו קראו דרור בארץ לכל יושביה. ", + "ויגזרו אומר לחרות את כל הקורות על לוחות נחושת, ולחברם על עמודים בהר ציון. ", + "וזה פתשגן הכתב אשר הקימו.", + "בשמונה עשר יום לחדש אלול בשנת מאה ושבעים ושתים. ", + "בשנה השלישית לשמעון הכהן הגדול, בהתאסף ראשי העם יחד והכוהנים והזקנים בירושלים. ", + "מודעת זאת בכל הארץ כי מלחמות רבות היו בארצנו. ", + "ויקם שמעון בן מתתיהו ממשפחת יהויריב ואחיו, וישליכו את נפשם מנגד, ויתייצבו בפני שונאי עמם לבל תופר תורת ה' ומקדשו, וירימו את קרן עמם. ", + "ויונתן הקהיל את העם ויהי לכוהן גדול. ", + "ויהי בהיאסף יונתן אל עמיו, וישובו האויבים להשם את ארצנו ולשלוח יד במקדש ה'. ", + "ויקם שמעון וירק את חניכיו להלחם בעד עמו, ומכספו נתן להם שכרם. ", + "ויבצר את ערי יהודה ואת בית צור בקצה הארץ, אשר הייתה עיר מסכנות לאויב, וייתן יהודים למשמר בתוכה. ", + "ויחזק את יפו על שפת הים, ואת גזר בגבול אשדוד והאויבים ישבו בה לפנים, וישכן ישראל בתוכה, ויכלכל אותה בכל אשר חסרה. ", + "וירא העם את שמעון כי כל מעשהו באמונה, ודורש אך טוב לעמו, ויגמלו לו כצדקתו וכיושר לבבו ויבחרוהו לנשיא ולכהן גדול עליהם. ", + "ויהי ה' עמו וכל אשר עשה ה' הצליח בידו, כי הוריש את הגויים מארצנו ומעיר דוד ומן המצודה אשר נאחזו בה. ", + "כי ממנה פרצו הגויים ויטמאו את כל סביבות הקודש, וישביתו את עבודת ה'. ", + "והוא לקחה בחוזק יד, וייתן יהודים בתוכה להגן על הארץ ועל הקריה, ויגביה את חומותיה. ", + "וגם המלך דימיטריוס הקימו על משמרת הכהונה, ויכבדהו ויהי לו לאוהב. ", + "כי שמע את הברית אשר כרת הרומאים את היהודים, ויקראו אותם בשם אחים ויאספו את שלוחי שמעון בכבוד ובתפארת. ", + "ויואילו כל היהודים והכוהנים להיות שמעון נשיא וכהן גדול עליהם כל ימיו, עד כי יקום נביא אמת בישראל. ", + "וישימוהו לקצין העם לשמור את מקדש ה' ולהפקיד פקידים על העבודה ועל הארץ ועל החלוץ ועל כל עיר מבצר. ", + "וכל העם ישמעו לקולו וכל הספרים יכתבו בשמו, והוא ילבש ארגמן ובגדי זהב. ", + "ולא יזיד איש מן העם או מן הכוהנים להפר את הדברים האלה או למרות את פיו או לשמוע את העם מבלעדיו או ללבוש ארגמן ולחגור אבנט זהב. ", + "ואיש איש אשר יעשה בזדון לעבור על אחת מאלה ונשא עונו.", + "וייטב הדבר בעיני העם לעשות כדבר שמעון. ושמעון הואיל להיות ראש הכוהנים ונשיא על כל קהל ישראל. ", + "ויצו העם לחרות את דברי הכתב הזה על לוחות נחושת ולחברם ביציע הבית לעיני כל העם. ", + "ולתת את משנה הכתב אל אוצר הבית והייתה לשמעון ולבניו למשמרת עולם. " + ], + [ + "והמלך אנטיוכוס בן דימיטריוס שלח ספרים מאיי הים אל שמעון הכהן נשיא ישראל ואל כל העם לאמור.", + "המלך אנטיוכוס לשמעון הכהן הגדול ולעם יהודה שלום. ", + "הנה יצאו אנשים בני בלייעל ויאחזו באחוזת אבותי, ועתה אקום לקחת אותה מידם ולהשיבה אל מכונה הראשון. ", + "לכן אספתי לי חיל, והכינותי אניות לצאת למלחמה לקראתם, ולהינקם בפשעים אשר שמו שמות בארצי וישחיתו ערים רבות בקרבה. ", + "ועתה הנה הניחותי לך כל אשר הניחו המלכים לפני, והכוח בידך לעשות מטבעות זהב וכסף בארצך כנפשך. ", + "העיר ירושלים תהיה קודש וחופשית, והערים הבצורות אשר בנית וכל כלי קרב אשר אספת יהיו תחת ידיך. ", + "ואת אשר חבתם למלך, ואת אשר יכון לתת לו, נטשתי מעתה ועד עולם. ", + "והיה בשבתי על כסא מלכותי והפלאתי עוד את חסדי עמך ואת עמך, והוספתי כבוד וגדולה להיכל ה' והייתם לשם ולתפארת בכל הארץ.", + " ויהי בשנת מאה ושבעים וארבע, וישוב אנטיוכוס אל ארץ אבותיו, וכל אנשי המלחמה הלכו אחריו, ולא נותרו עם טריפון בלתי מתי מספר. ", + "וירדוף אנטיוכוס אחריו, וינס טריפון אל דואר אשר על שפת הים, כי ראה כי כלתה אליו הרעה וכל גדודיו סרו מעליו. ", + "ויצבא אנטיוכוס על דואר, ומספר פקודיו מאה ועשרים אלף רגלי וסוסים שמונת אלפים. ", + "ויקף בחילו את העיר ואת האניות הקריב מפאת הים, ותהי העיר מסוגרת אין יוצא ואין בא. ", + "ויהי בעת ההיא וישב נומיניוס ואשר הלכו אתו מרומא וספרים בידם לכל המלכים ולכל המדינות לאמור.", + "לוקיאש זקן אנשי רומא, למלך תלמי שלום. ", + "שמעון ראש הכוהנים ועם היהודים בעלי בריתנו, שלחו מלאכים אלינו לחדש את ברית שלומם אתנו, ויגישו לנו מנחה מגן זהב אחד אלף שקל משקלו. ", + "לכן חשבנו למשפט לכתוב לכל המלכים ולכל העמים לבל ירעו עם היהודים, ולא יצאו למלחמה על ארצם ועריהם. ", + "גם לא יבואו לעזרת איש אשר יצא למלחמה עליהם, כי לקחנו את מנחתם את מגן הזהב מידם. ", + "וכי ינוכו אנשי רשע אליכם אשר העוו בארצם, והסגרתם אותם ביד שמעון הכהן ליסרם כמשפטם.", + "אלה הדברים אשר כתב למלך דימיטריוס ואתלוס אריטה וארשקה ולכל המדינות מסביב. ", + "ליושבי זמשקי ואשפרתא דילוס מנדוס שיקיאן קריאה וזמוש. ", + "גם ליושבי פמפילה ליקיא הליקרנסא רודש פזילוס וקו. ", + "ולאנשי זידוש הרדון קורתינא גנידוס קיפרי וקירני. ", + "ואת משנה הספרים האלה שלח לשמעון ראש הכוהנים. ", + "ואנטיוכוס חנה על דאר, ויערוך ביום השני כלי תותח ומפץ לקראתה וירעש אותה בלי חשך לבלתי תת יוצא ובא, וטריפון סגור בתוכה. ", + "ושמעון שלח לאנטיוכוס אלפים איש בחור לעזרו, וגם כסף וזהב לרוב. ", + "ולא שעה אליהם אנטיוכוס, ולא זכר את בריתו אתו, ויפן ממנו. ", + "וישלח לו אחד מקרוביו את אתינוביוש לאמור לו.", + "אתם לכדתם את יפו ואת גזר ואת המצודה אשר בירושלים והם ערי מלכותי. ", + "את גבולי הארץ השימותם ונחלתי שמתם לחרבה ועל ערי ממשלתי תשתררו. ", + "ועתה השיבו לי את הערים אשר לקחתם ואת כל תרומות הערים אשר הרימותם מחוץ לגבולי יהודה. ", + "ואם לא ונתתם לי את כסף מכרם חמש מאות ככר כסף בעד הערים וחמש מאות בעד השמות והתרומות. ", + "ואם תמאנו ומריתם ויצאתי בחרב לקראתכם.", + "ויהי בבוא אתינוביוש אוהב המלך ירושלימה וירא את יקר גדולת שמעון ואת כל תפארת הזהב והכסף וכלי השרת, וישתומם ויגד לשמעון את אשר ציוהו המלך. ", + "ויען שמעון ויאמר: הארץ אשר שבנו לרשתה אחוזת אבותינו היא, ואין לאיש זר חלק ונחלה בתוכה. ", + "כי אויבינו שדדו נחלתנו ויאחזו בה באון ובעוול, ועתה כי הצליח ה' את דרכנו לקחנו את נחלת אבותינו וישבנו בה. ", + "ועל אודות יפו וגזר אשר לכדנו, ידוע תדע כי הערים האלה הרעו לנו ולארצנו במאוד מאוד. ", + "אולם שקול אשקול מאת ככר כסף במחירן. ולא ענה אתינוביוש אותו דבר.", + "וילך בחרי אף וישב אל המלך ויספר לו את דברי שמעון ואת יקר תפארת גדולתו ואת כל אשר ראו עיניו ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו. ", + "וטריפון ירד באוניה וימלט דרך הים לארתושה. ", + "וישם המלך את קנדיביוש לפקיד על כל חבל הים ויתן על ידו חיל גדול רגלי ופרשים. ", + "ויפקידהו לחנות את צבאו על גבולי ארץ יהודה, ולבנות את קדרון ולחזק את שעריה, ולצאת למלחמה לקראת העם. והמלך רדף אחר טריפון לתפשו. ", + "ויהי בבוא קנדיביוש ליבנה, ויחל להציק לעם הארץ וייפול על ארץ יהודה ויהרוג עם רב, וישב מהם שבי. ", + "ויבן את קדרון וישם מצב פרשים ורגלי בתוכה, לעבור ולפשוט ממנה בכל אורחות הארץ כאשר ציוהו המלך. " + ], + [ + "ויעל יוחנן מגזר ויספר לשמעון אביו את כל אשר עשה קינדיביוש בארץ. ", + "ויקרא שמעון אל יהודה ואל יוחנן בניו הגדולים ויאמר אליהם.", + "מנעורינו ועד עתה נלחמנו בשונאי ישראל גם אני ואחי וכל בית אבי וה' הצליח דרכנו להציל את ישראל מידם. ", + "ועתה הנה זקנתי ושבתי ואתם צעירים ממני לימים, לכן התחזקו והיו לאנשים תחתינו, וצאו ללחום את מלחמותינו, ואלוהי השמים יהיה עמכם להושיעכם.", + "ויקומו ויבחרו עשרים אלף איש רגלי ופרשים ויצאו לקראת קנדיביוש למלחמה וילינו הלילה במודעית. ", + "ויהי בבוקר באתם המערכה ויישאו את עיניהם ויראו והנה חיל גדול רגלי ופרשים לקראתם, ונחל היה מבדיל בין שתי המחנות. ", + "ויהי כי הקריב יוחנן את מחנהו ללכת לקראתו, וירא והנה העם ירא לרדת אל תוך הנחל, וירד הוא ראשונה ויעבור כל העם אחריו. ", + "ויהי בערכו את העם ויצג את הפרשים בין צבא הרגלים בתוך, כי פרשי האויב היו רבים מהם. ", + "ויצווה יוחנן ויתקעו בחצוצרות, וינגף קנדיביוש וינס הוא וכל אנשיו, ויפלו מהם חללים רבים, והנשארים נסו אל תוך המבצר. ", + "וימחץ גם יהודה אחי יוחנן במלחמה ההיא, ויוחנן רדף אחריהם עד קדרון אל המבצר אשר בנו. ", + "וינוסו גם אל המגדלים אשר על דרך אשדוד, וישרוף אותם יוחנן וימותו כאלפים נפש, ויוחנן שב בשלום אל ארץ יהודה.", + "ותלמי בן אבובי היה פקיד בערבות יריחו, ויהי לו זהב וכסף לרוב, והוא היה חתן לכוהן הגדול. ", + "ויהי כי רם לבבו למשול בארץ, ויתנכל לשלוח יד בשמעון ובבניו להמיתם. ", + "ויהי בשנת שבע ושבעים ומאה, בחודש העשתי עשר הוא חדש שבט, ויעבור שמעון בכל ארץ יהודה לשום את עיניו על הארץ. ", + "ויבא גם יריחו ושני בניו מתתיהו ויהודה עמו. ", + "ויעש בן אבובי בערמה ויאספם במבצר קטן אשר בנה לו ושמו דואך, ויכן להם משתה גדול, וייחבא שם אנשים לארוב להם. ", + "ויהי כטוב לב שמעון ובניו ביין ויקום תלמי ואנשיו וייקחו את חרבם ויבואו אל חדר המשתה, ויהרגו אותו ואת שני בניו ומקצת עבדיו. ", + "זאת התועבה אשר עשה תלמי בישראל בגומלו רעה תחת טובה. ", + "ויכתוב את הדבר אל המלך, וישאל ממנו חיל לרשת את ארץ יהודה וכל עריה. ", + "ועדת מרעים שלח לגזר להכות את יוחנן נפש, וישלח לכל שרי החיל לבוא ולהתקשר אתו, ויאמר לתת להם כסף וזהב ומתנות. ", + "ואחרים שלח ירושלימה לתפוש את העיר ואת הר הבית. ", + "ויבא הפליט ויגד ליוחנן בגזר לאמור. ", + "הנה אביך ואחיך הומתו בצדיה, ואורבים שולחו לקחת גם את נפשך. ", + "וישמע יוחנן ותאחזהו פלצות, ויצווה לתפוש את האנשים אשר שולחו להמיתו, ויבוקש הדבר וימצא, ויצווה להמיתם. ", + "ויתר מעשי יוחנן ואת המלחמות ואת כל הגדולות אשר עשה, ואת החומות אשר בנה, הלא הם כתובים על ספר דברי הימים לכוהנים הגדולים, למן היום אשר הוקם לכהן תחת אביו עד יום מותו. " + ] + ], + "versions": [ + [ + "כתובים אחרונים - יצחק זעקיל פרענקיל", + "http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hashmonaim-a-2.htm" + ] + ], + "heTitle": "ספר מקבים א", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file diff --git "a/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/Hebrew/\327\233\327\252\327\225\327\221\327\231\327\235 \327\220\327\227\327\250\327\225\327\240\327\231\327\235 - \327\231\327\246\327\227\327\247 \327\226\327\242\327\247\327\231\327\234 \327\244\327\250\327\242\327\240\327\247\327\231\327\234.json" "b/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/Hebrew/\327\233\327\252\327\225\327\221\327\231\327\235 \327\220\327\227\327\250\327\225\327\240\327\231\327\235 - \327\231\327\246\327\227\327\247 \327\226\327\242\327\247\327\231\327\234 \327\244\327\250\327\242\327\240\327\247\327\231\327\234.json" new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..df1d34ae97c79e7373366dd9f14912287424b26e --- /dev/null +++ "b/json/Second Temple/Apocrypha/The Book of Maccabees I/Hebrew/\327\233\327\252\327\225\327\221\327\231\327\235 \327\220\327\227\327\250\327\225\327\240\327\231\327\235 - \327\231\327\246\327\227\327\247 \327\226\327\242\327\247\327\231\327\234 \327\244\327\250\327\242\327\240\327\247\327\231\327\234.json" @@ -0,0 +1,1012 @@ +{ + "language": "he", + "title": "The Book of Maccabees I", + "versionSource": "http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hashmonaim-a-2.htm", + "versionTitle": "כתובים אחרונים - יצחק זעקיל פרענקיל", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "כתובים אחרנים - יצחק זעקיל פרענקיל", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": false, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "ספר מקבים א", + "categories": [ + "Second Temple", + "Apocrypha" + ], + "text": [ + [ + "ויהי אחרי הכות אלכסנדרוס מלך מקדוניא את דריוש מלך פרס, וימלוך תחתיו.", + "הוא אלכסנדרוס בן פוליפוס אשר יצא מארץ כיתים, וימלוך בארץ יון לראשונה.", + "ויוסף להלחם מלחמות רבות, וילכד ערים בצורות, ויך את מלכי הארץ לפי חרב.", + "וילך הלוך ונסוע עד קצווי ארץ, וייקח שלל גויים רבים.", + "ויהי כי נכבשו כל הארצות לפניו, וירום לבו ויגבה מאוד.", + "ויאסוף עוד חיל גדול, וימלוך על ממלכות רבות בארצותם לגוייהם, ויהיו לו למס עובד. ", + "ויהי אחר הדברים האלה, וייפול למשכב ויחל.", + "וירא כי קרבו ימיו למות, ויקרא לכל שריו ועבדיו אשר גדלו אתו מנעוריו, ויחלק להם את מלכותו בעודנו חי.", + "וימלוך אלכסנדרוס שתים עשרה שנה וימות.", + "ויהי אחרי מותו ויירשו שריו את כל מדינות מלכותו, וילכדו איש איש את ארצו. ", + "וישימו כתר מלכות בראשם, וימלכו הם וזרעם אחריהם ימים רבים, והרעות גברו מאוד בארץ. ", + "מהם יצא שורש רע על הארץ, הוא אנטיוכוס המפואר בן-אנטיוכוס, אשר היה בן ערובה ברומא.", + "ותהי ראשית מלכותו בשנת שבע ושלושים ומאה למלכות יון. ", + "ויהי בעת ההיא ויצאו אנשים בני-בלייעל מקרב ישראל, וידיחו את עם הארץ לאמור.", + "הבה נכרתה ברית את הגויים אשר סביבותינו, כי מאז אשר סרנו מאחריהם מצאונו צרות רבות ורעות.", + "וייטב הדבר בעיני העם, וישלחו מלאכים אל המלך, ויצווה המלך בידם ללכת בדרכי הגויים ובחוקותיהם. ", + "ויקימו בית משחק בירושלים במשפט הגויים, ולא מלו עוד את בניהם, ויעזבו את ברית הקודש ללכת בחקותם, ויתמכרו לעשות הרע בעיני ה'. ", + "ויהי כשבת אנטיוכוס בטח על כסא מלכותו, וישאהו לבו לכבוש את ארץ מצרים ולהשתרר על שתי הממלכות. ", + "ויקום וילך ארצה מצרים, ואת עמו לקח עמו, ויהי לו רכב ופרשים ושנהבים ואוניות, מחנה כבד מאוד. ", + "וילחם את תלמי מלך מצרים. ויירא תלמי מפניו וינוס, והעם נפלו חללים חללים. ", + "וילכוד כל עיר מבצר במצרים, ויבוז שלל רב מאוד. ", + "ויהי אחרי שובו מהכות את מצרים, בשנת שלוש וארבעים ומאה, ויעל על ישראל למלחמה, ויבוא בחיל כבד ועצום ירושלימה. ", + "ויבוא בעזות מצח אל הקודש פנימה, ויקח את מזבח הזהב ואת המנורה ואת כל כליה, ואת שולחן הפנים ואת קערותיו ואת כפותיו, ואת המזרקות ואת פרוכת המסך ואת הכותרות, וכל עדי הזהב אשר לפני ההיכל, ויקצץ אותם. ", + "וייקח גם את הכסף ואת הזהב וכל כלי חמדה וכל אוצר טמון אשר מצא, וייקחם ויעבירם אל ארצו. ", + "ויך מכה רבה בעם, וידבר אליהם בגאווה ובוז. ", + "ויהי אבל גדול לישראל בכל מושבותם. ", + "שרים וזקנים נאנחו, בחורים ובתולות אומללו, ופני נשים יפות חמרמרו. ", + "חתן וכלה בחופתם ספדו ויילילו ", + "אבלה נבלה הארץ על יושביה, ובכל בית יעקב תאניה ואנייה. ", + "ויהי מקץ שנתיים ימים, וישלח המלך את שר המסים על ערי יהודה, ויעל בעם כבד ירושלימה. ", + "וידבר אתם טובות, אך תוך ומרמה היו בלבבו. ", + "כי כאשר האמינו לחלקת שפתיו, ויאספוהו העירה, וייפול עליה באגרוף רשע, ויהרוג עם רב מישראל. ", + "ויבוז את העיר, ויצת אש בקרבה, ויהרוס את הבתים ואת החומות מסביב. ", + "וייקח את הנשים ואת הטף ויוליכם בשבי, וינהג את מקניהם. ", + "ויבצר את עיר דוד בחומות גבוהות ומגדלים, ותהי להם למצודה. ", + "וישכן אנשי בלייעל בקרבה, ויתחזקו בה, ויצברו בה אוכל ונשק וכל רכוש ירושלים העבירו שמה. ", + "ויארבו מעל המצודה למקדש ה', וישפכו דם נקי סביבותיו ויחללוהו, ותהי לשטן ולמוקש לישראל ימים רבים. ", + "וינוס כל אזרח בישראל מירושלים, וזרים ישבו תחתם. ותהי העיר זרה לזרעה, ותקיא את בניה. ", + "מקדשה היה לשמה, ומועדיה נהפכו לאבל. ", + "שבתו שבתותיה וכל כבודה לאין, ", + "ותרב חרפתה וקלונה מתפארתה והדריה. ", + "ויכתוב המלך אנטיוכוס אל כל מדינות מלכותו לאמור: אך תורה אחת וחוקה אחת לכל יושבי ארצנו. ", + "ויעזבו כל עמי הארץ את חוקותיהם ויעשו כאשר ציוה אותם המלך. ", + "ויאותו גם רבים מבני ישראל ויזבחו לאלילים ויחללו את השבת. ", + "וישלח המלך ספרים ביד הרצים אל ירושלים ולכל ערי יהודה, ויצוום ללכת בדרכי גויי הארץ. ", + "לבלתי הקריב עוד עולה ומנחה בקודש, ולבלתי הסך נסך לה', ולהפר את השבתות ואת המועדים. ", + "לחלל את המקדש ואת הכוהנים, ולהקים במות ובתים לאלילים, ולהקריב בשר חזיר וכל בהמה טמאה. ", + "ויצווה לבלתי המול להם כל זכר, ולשקץ את נפשותם בכל דבר פיגול, להעבירם מחוקות אלוהים ולשנות את דרכם. ", + "וכל איש אשר ימרה את פי המלך - מות יומת. ", + "אלה הדברים אשר העביר בכל מדינות מלכותו, ויפקד פקידים על הארץ לעשותם. וישלח לכל ערי יהודה, ויצוום לזבוח זבח. ", + "וייסוגו רבים ממצות ה' וייצמדו לגויים, ותשחת כל הארץ לפניהם. ", + "ויהי הם נוגשים את העם, ויתחבאו במערות ובכל מקום אשר מצאו שם מפלט.", + "ויהי בשנת מאה וארבעים וחמש, בחמשה עשר יום לחודש כסלו, ויקימו שיקוץ משומם על מזבח ה', ויבנו במות בכל ערי יהודה מסביב. ", + "ויזבחו ויקטרו בחוצות העיר ולפני פתחי ביתם, ויקרעו את ספרי תורת ה' לקרעים, וישרפו אותם באש. ", + "וכל אשר נמצא אתו ספר ברית ה', וכל השומר את פי ה', היכו לפי חרב כאשר ציוה המלך. ", + "כמשפט הזה עשו לבני ישראל מדי חודש בחודשו בהיקבץ העם אל הערים. ", + "ובחמישה ועשרים יום לחודש זבחו את זבחיהם על הבמה אשר הקימו נוכח מזבח ה'. ", + "והנשים אשר מלו את בניהן הומתו על פי המלך. ", + "את העוללים תלו בצווארם, ואת המלים אותם הרגו בחרב ויבוזו את בתיהם. ", + "ורבים מבני ישראל דבקו בתורת ה' ויישמרו מאכול כל דבר טמא. ", + "ויבחרו את המוות משקץ את נפשותם, ומחלל את ברית ה', וימותו. ", + "ויהי קצף גדול על כל ישראל." + ], + [ + "בימים ההם היה כהן בישראל ושמו מתתיהו בן יוחנן בן שמעון מבני יהויריב בירושלים והוא יושב בהר מודעית. ", + "ויהיו לו חמישה בנים ואלה שמותם. יוחנן הקדשי, ", + "שמעון התסי ויהודה המכבי. ", + "אלעזר החורני ויונתן הופסי. ", + "וירא מתתיהו את התועבות אשר ביהודה ובירושלים ויקונן ויאמר:", + "אוי לי כי נולדתי לחזות את שבר עמי וקריה הקדושה בידי בני נכר. ", + "מקדש אלוה בכף זרים, והיכלו לזרא כאיש חרם. ", + "כל מחמודיו נהלכו, עוללים בחוצות נחנקו, ומבחר בחורים לטבח הובלו. ", + "צבי תפארתנו לחבל שוסים, ורכושנו שלל גויים. ", + "חלפה כלתה כל הדרה, שרתי במדינות נהפכה לשפחה. ", + "מקדש ה' לשמה, ותפארתנו למשיסה. שדוד ושמם בכף עם לועז. ", + "ועתה איככה לא אקוץ בחיי.", + "ויקרעו מתתיהו ובניו את בגדיהם וילבשו שק ויתאבלו מאוד. ", + "ויהי כאשר באו פקידי המלך עיר מודעית להעביר את העם מתורת ה' לעבודת האלילים ולזבוח להם. ", + "וילוו אליהם רבים מבני ישראל, ומתתיהו ובניו התחזקו. ", + "ויאמרו שרי המלך אל מתתיהו לאמור. ", + "הן איש נגיד ונכבד אתה בקרב עמך, ומספר בניך רבים וגם רבה משפחתך, לכן קרב נא אתה ראשונה לעשות את מצות המלך כאשר עשו בכל מדינות מלכותו, וגם כל אנשי יהודה וירושלים. ", + "ואתה ובניך תמצאו חן בעיני המלך, וייתן לכם זהב וכסף ומתנות יקרות. ", + "וישא מתתיהו את קולו ויאמר.", + "אם אמנם יסורו כל עבדי המלך גוי גוי מאלוהיו וישמעון לקולו להמיר את חוקות אבותיהם. ", + "לא כן אנכי ומשפחתי, כי לא נסור ימין ושמאל מאחרי חוקות אבותינו. ", + "חלילה לנו לשוב ממצוות ה' אלוהינו ולהפר בריתו אתנו. ", + "לכן את דתי המלך לא נעשה, ואת חוקותינו לא נמיר בחוקות המלך.", + "ויהי ככלותו לדבר, ויגש איש מבני ישראל לעיני כל הניצבים אל הבמה אשר במודעית לזבוח זבח כאשר ציוה המלך. ", + "וירא מתתיהו, ויחם לבבו ותבער קנאתו על תורת אלוהיו. ", + "וירוץ בחמתו אל האיש, וימיתהו אצל הבמה, וגם את הפקיד המית, ויתוץ את הבמה. ", + "ויקנא לתורת אלוהיו כאשר עשה פנחס לזמרי בן סלוא. ", + "וירץ אחרי כן בתוך העיר ויקרא בקול גדול ויאמר: מי האיש החרד לתורת אלוהיו ומחזיק בבריתו - יבא אחרי.", + "ויברח הוא ובניו אל הרי המדבר, ויעזבו כל אשר להם בתוך העיר. ", + "וכל האנשים אשר נגעה תורת ה' בלבבם הלכו אחריהם וינוסו המדברה. ", + "וישבו שם הם ונשיהם וטפם ומקניהם, כי גבר הקצף מאוד מאוד. ", + "וישמעו אנשי המלך בעיר דוד אשר בירושלים כי רבים הכבידו את לבם לבלתי עשות את מצות המלך. ", + "וכי גם עזבו את הערים להסתתר במדבר ונקבצו אליהם עם רב. ", + "ויקומו פתאום להתגולל עליהם ביום השבת. ויאמר להם:", + "עד אנה מיאנתם לשמוע בקול המלך, קומו נא וצאו מזה ועשו את מצוותיו וישבתם בטח.", + "ויענו ויאמרו, לא נצא, כי את דבר המלך לא נעשה, ואת השבת לא נחלל. ", + "וייגשו אל המערה ויערכו כלי מלחמה לקראתה. ", + "והאנשים אשר בקרבה לא הרימו את ידיהם לירות אבן או לסכור את פיה. ", + "ויאמרו אליהם: נמותה הפעם בניקיון כפנו, והשמים והארץ עדים בנו כי בזדון תהרגונו. ", + "ויפלו עליהם ביום השבת, ויהרגו כל אשר במערה. וימותו הם ונשיהם וטפם ומקניהם. ", + "ויהיו המתים כאלף נפש. ", + "ומתתיהו ורעיו שמעו את הדבר וייצר להם מאוד. ", + "ויאמרו איש אל אחיו: אם עשה נעשה כאשר עשו אחינו, לבלתי התייצב לפני הגויים בעד נפשנו ותורתנו, עוד מעט והשמידונו. ", + "ויוועצו כולם ביום ההוא לאמור אם הילחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת, ויצאנו לקראתם ועמדנו על נפשנו, ולא נמות כמות אחינו במערות.", + "ויתקבצו אליהם רבים מחסידי בני ישראל אשר יראת ה' בלבבם, וכל הממלטים את נפשם מפני עוכריהם ויתחזקו בם. ", + "ויהי כי חזקו וגם גברו חיל, ויכו באפם ובחמתם כל הפושעים בישראל, והנמלטים נסו אל הגויים. ", + "ומתתיהו ורעיו עברו בכל גבולי ישראל, ויתצו את הבמות, וימולו את הילדים אשר לא נמול בשר ערלתם. ", + "ותצלח המלאכה בידם, וירדפו ביד רמה אחרי רודפיהם. ", + "ויצילו את תורת ה' מיד הגויים ומלכיהם, ולא נתנום עוד הרים את קרנם. ", + "ויהי כי זקן מתתיהו וקרבו ימיו למות ויקרא אל בניו ויאמר אליהם.", + "הנה עת רעה וזוועה עת צרה ותוכחה לישראל. ", + "לכן קומו בני וקנאו לתורת אלוהינו, שימו נפשכם בכפיכם על ברית אלוהינו. ", + "זכרו את המעשים אשר עשו אבותינו בימי קדם, והיו לכם לשם ולתפארת לדורות עולם. ", + "אברהם אבינו נוסה במסה, והאמין בה' ותחשב לו לצדקה. ", + "יוסף שמר את משמרת ה' בעת צרתו, ויהי לאדון במצרים. ", + "פינחס אבינו קנא לאלוהיו, ותהי לו ברית כהונת עולם. ", + "יהושע מלא אחרי ה', ויהי לראש ולנגיד על ישראל. ", + "כלב ענה עדות אמת בקהל עם, ותהי לו נחלת סגולה. ", + "דוד הלך בדרך תמים, ותהי לו המלוכה לירושת עולם. ", + "אליהו קנא לאלוהיו, ויעל השמיימה. ", + "חנניה מישאל ועזריה בטחו בה', וינצלו מתוך כבשן האש. ", + "וגם דניאל בתומת לבבו ניצל מגוב האריות. ", + "לכן אם תבינו שנות דור ודור, וידעתם כי כל הבוטח בה' יסובבנהו חסד. ", + "ועתה אל תגורו מפני כעס הרשע, כי כל כבודו כעש וכדומן על פני השדה. ", + "היום יעלה וישגה ומחר איננו, וכי ישוב אל עפרו אבדו עשתנותיו. ", + "לכן התאוששו בני וחזקו לבבכם בתורת ה', וירם אלוהים קרנכם. ", + "שמעו לקול שמעון אחיכם, כי איש חכם ונבון הוא ויהי לכם לאב. ", + "יהודה המכבי איש גיבור ובן חיל מנעוריו, הוא יהיה לכם לראש במלחמה. ", + "ועתה אספו לכם כל הדבקים בתורת ה', לנקום את נקמת עמנו בצריכם. ", + "השיבו להם כפועלם ושימרו את מצות ה' בכל לבבכם.", + "ויברך אותם וייאסף אל אבותיו. ", + "וימת בשנת מאה וארבעים ושש, ויקברו בניו אותו אל קבר אבותיו בעיר מודעית. ", + "ויבכו אתו כל בית ישראל, ויעשו לו אבל כבד מאוד. " + ], + [ + "ויקם יהודה המכבי תחת מתתיהו אביו. ", + "וכל אחיו וכל ההולכים אחרי אביו באו לעזרתו, ויסעו ביד רמה להלחם באויביהם. ", + "ויהי כי-שינס כגבר חלציו וייסך על עמו בחרבו ובקשתו, וינחל כבוד וגדולה ליעקב. ", + "מהיר במלאכתו כליש ביער, ודמיונו כאריה שואג לטרף. ", + "רדף בזעם את זועמי עמו, ואש נשקו נשקה בעוכרימו. ", + "פחדו ורגזו הזדים מפחדו, ופועלי עוולה יחדו נאלחו, כי תשועת עמו צלחה בימינו. ", + "מלכי לאומים שמעו וירגזון, ויעקב שמח ועלז במעשיו, על כן זיכרו לברכה עד עולם. ", + "ויעבור בכל ערי יהודה ויכרת כל רשעי ארץ, ויסר חרון אף ה' מישראל. ", + "ויגדל שמו בקרב הארץ וכל עשוק ורצוץ נקבצו אליו. ", + "ואפלוניוס הזעיק עם רב ועצום מן הגויים ומאנשי שמרון לצאת בחרב לקראת ישראל. ", + "וישמע יהודה ויסע לקראתו, ויכהו וימיתהו ויפלו חללים רבים, והשרידים ברחו לנפשם. ", + "וישלול את שללם ויחגור את חרב אפלוניוס ותהי לו לחרב נוקמת כל הימים. ", + "וישמע סירון שר צבא ארם כי נאספו כל יראי ה' אל יהודה, וכי נקבצו אליו עם רב למלחמה, ויאמר. ", + "אכבדה ביהודה ובעמו ובכל בוזי דבר המלך, לעשות לי שם בארץ ", + "ויאסור את רכבו, וחיל כבד מן הגויים עלו אתו להינקם בישראל, ויבוא עד מעלה בית חורון. ", + "ויהודה יצא אך במתי מעט לקראתם. ", + "ויהי בראותם את מחנה האויבים, ויאמרו הנה אנחנו יוצאים במתי מעט, ונפשנו יבשה מבלי אוכל, ואיך נעמוד לפני החיל הנורא הזה. ", + "ויען יהודה ויאמר: היד ה' תקצר לתת רבים ביד מעטים, ואם יש מעצור לו להושיע ברב או במעט. ", + "הן לה' התשועה, ורוב חיל לא ימלט. ", + "הם בוטחים על המונם ועל רוב חילם להשמידנו עם נשינו וטפנו ולבוז את שללינו. ", + "ואנחנו נעמוד על נפשנו להילחם בעד חיינו ותורתנו. ", + "לכן אל תיראון ואל תעצרון מפניהם, כי השמד ישמידם ה' לעינינו.", + "ויהי ככלותו לדבר ויפול בחתף עליהם, בטרם ידעו בבואו, ויך את סירון ואת עמו לפי חרב. ", + "וירדפם ממורד בית חורון עד הערבה, ויפלו מהם שמונה מאות איש, והנשארים נסו אל ארץ פלשתים. ", + "ותיפול פחד יהודה ואחיו על כל העמים מסביב, ויספרו בגויים את מעשי יהודה הגדולים ויגיעו עד אזני המלך. ", + "ויהי כשמוע אנטיוכוס את הדברים האלה ותבער כאש חמתו וישלח בכל מדינות מלכותו ויזעק חיל גדול ועצום מאוד. ", + "ויפתח את אוצרו וייתן לכל צבאו שכר שנה תמימה, ויצוום להיות נכונים יום יום. ", + "וירא כי לא מצאה ידו די כסף, וכי מעטו תרומות העם, יען כי פרוע הוא על דבר השערורייה אשר עשה בקרבו נגד דתי הארץ הקדמוניות. ", + "ויירא פן תכבד עליו העבודה מנשוא כפעם בפעם, יען כי פיזר שכר ומתן מכל המלכים לפניו, ויתעצב אל לבו. ", + "ויוועץ ללכת אל ארץ פרס להרים את התרומות, למען הרבות לו כסף. ", + "ויישאר אחריו איש מזרע המלוכה ושמו ליזיאש, וישם אותו לפקיד על כל הארץ מנהר פרת ועד קצה ארץ מצרים. ", + "ואת בנו אנטיוכוס הפקיד על ידו לגדלו ולחנכו עד שובו מארץ נכריה. ", + "ויחלק לו את מחצית החיל, ואת מחצית השנהבים, ויצווהו על כל אודותיו ועל כל ארץ יהודה וירושלים. ", + "לשלוח אנשי צבא לקראתם ולהשמיד ולהכרית את שארית יהודה וירושלים, ולמחות זכרם מתחת השמים. ", + "ויצווה להושיב גויים בקרבה, ולחלק את הארץ בגורל לכל בני הנכר. ", + "ויהי בשנת שבע וארבעים ומאה וייקח המלך את מחצית כל חילו ויסע מאנטוכיא הבירה, ויעבור את נהר פרת לעלות אל הארצות העליונות. ", + "ויבחר לו ליזיאש מנכבדי הארץ ומקרובי המלך את תלמי בן דורימון ואת נקנור ואת גורגיאש. ", + "ויחלק להם ארבעים אלף איש רגלי, ושבעת אלפים פרשים, וישלחם אל ארץ יהודה לשחתה, כאשר ציוה המלך ", + "ויהי בנוסעם עם כל המחנה הזה, ויחנו ראשונה בערבה אשר על יד אמה. ", + "ויוודע הדבר לסוחרי הארץ מסביב, ויבואו אל המחנה וכסף רב בידם, לקנות את שבויי העברים לעבדים, ויילוו אליהם עם רב מארם ומגויי הארץ מסביב. ", + "וירא יהודה ואחיו כי הקצף הולך וגדל, וכי קרב הצר אל קצה גבולי הארץ, וגם שמעו את דבר המלך אשר אמר להכריתם מגוי. ", + "ויאמרו איש אל אחיו, הבה נעמוד בפרץ עמנו ונלחמה בעד נפשנו ומקדשנו. ", + "וייקהלו קהל גדול ויחלצו למלחמה, ויתחננו אל ה' לתת להם ישועה ורחמים. ", + "והעיר ירושלים הייתה שממה מאין יושב אין יוצא ואין בא מכל בניה, ומקדש ה' מחולל. ", + "המצודה הייתה למושב זרים, וכל כבוד גלה מיעקב, קול חליל וכינור לא נשמע בכל הארץ. ", + "ויתקבץ העם במצפה מול ירושלים, כי מצפה לפנים מקום תפילה לישראל. ", + "ויצומו ביום ההוא וילבשו שק ויעלו עפר על ראשם ויקרעו את בגדיהם. ", + "ויפרשו את ספרי תורת ה' אשר חפשו אותם הגויים להתוות בם את פסילי גילוליהם, וגם את פארי הכהונה הביאו שמה. ", + "ואת המעשרות ואת הביכורים ואת הנזירים אשר מלאו את ימי נזרם.", + "ויצעקו בקול בכי אל ה' אלוהים ויאמרו: אהה אנה נפלט את אלה היום. ", + "הן מקדשך לטמאה וכוהניך נרדפו וילבשו בושת. ", + "כל העמים כולם קמו עלינו לכלותנו, ולא נכחד ממך את אשר יזמו לעשות. ", + "איככה נעמוד לפניהם אם לא תושיענו ימינך.", + "ויצווה יהודה ויתקעו בשופרות ויריעו תרועה, ויתן ראשים על העם שרי מאות ושרי חמישים ושרי עשרות. ", + "ויעבר קול במחנה לאמור: מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, או ארש אשה ולא לקחה, או נטע כרם ולא חללו, או איש אשר ירך לבבו - ילך וישוב לביתו, ככתוב בספר תורת ה'.", + "ואחרי כן נסעו ויטו את אוהליהם מנגד לאמה. ", + "וידבר יהודה אל העם לאמור.", + "התקדשו למחר והיו לבני חיל להלחם באויביכם אשר התקבצו להכריתנו ולאבד את מקדשנו. ", + "כי טוב לנו למות במלחמה, מראות ברע אשר ימצא את עמנו ואת מקדשנו. ", + "וה' אלוהים את הטוב בעיניו יעשה." + ], + [ + "ויקם גורגיאש לילה ויבחר חמשת אלפים איש רגלי ואלף פרשים. ", + "ויקרבו בלאט אל מחנה היהודים להתנפל פתאום עליהם, ואנשי המצודה היו להם לעיניים. ", + "וישמע יהודה ויקום עם אנשי צבאו לרדת אל מחנה המלך אשר באמה, ולהכותם בעודם נטושים על פני השדה. ", + "ויהי כאשר הקריב גורגיאש לבוא אל מחנה יהודה, וירא כי אין איש, וישתאה ויאמר, אך נסים הם לפנינו, וייסע אחריהם ההרה. ", + "וכמו השחר עלה, והנה יהודה בערבה, ושלושת אלפים איש בחור עמו, ושריונות וחרבות לא היו להם עוד די מחסורם. ", + "ויהי בראותם את מחנה הגויים כי עצום הוא, ואיש איש לבוש שריון קשקשים, וגם פרשים להם כולם מלומדי מלחמה, וייראו. ", + "ויאמר יהודה אליהם, אל תיראו מפני המונם, ואל תחפזו מפני רוב כוחם. ", + "זכרו את אבותינו אשר הצילם ה' על ים סוף ברדוף פרעה אחריהם ברכבו ובפרשיו. ", + "קומו נא ונצעק אל ה' אלוהינו לתת לנו חסד ורחמים, ויזכור את בריתו אשר כרת את אבותינו, וישמיד את כל החיל הזה לעינינו. ", + "למען ידעו העמים כולם כי ה' הוא האלוהים הפודה את עמו ישראל מכל צרותיו. ", + "ויהי כי ראו הגויים את מחנה היהודים נוסעים לקראתם, ויצאו גם הם מן המחנה, ויסעו במערכה לקראתם, ואנשי יהודה תוקעים בשופרות. ", + "ויפגעו באויביהם, וינגעו לפני בני ישראל, וינוסו דרך הערבה. ", + "ויזנבו את הנחשלים בהם וידלקו אחריהם עד חצרון ועד שדה אדום מול אשדוד ויבנה, ויפלו מהם כשלושת אלפים איש. ", + "ויהי כי שב יהודה מרדוף אחריהם, ויצווה את אנשיו לאמור. ", + "הישמרו לכם פן תפשטו על השלל אשר במחנה, כי לא כלתה עוד המלחמה. ", + "הנה גורגיאש ונדודיו לפנינו על ההר, לכן עמדו על נפשכם במערכה, ואחרי הכותכם אותם תפשטו על השלל ואין מחריד. ", + "עודנו מדבר, והנה גדוד האויב נראה בראש ההר. ", + "וישא גורגיאש את עיניו, וירא כי נסו אנשיו וכי הוצת אש במחנה, כי הקיטור עלה השמיימה, ויראהו את אשר נעשה. ", + "ויהי בראותם את יהודה וחילו ערוכי מלחמה עומדים במערכה, וייבהלו מאוד, ויפנו עורף וינוסו אל ארץ הגויים. ", + "וישב יהודה ואנשיו אל המחנה, ויעוטו אל השלל, ויבוזו זהב וכסף ובגדי תכלת וארגמן ורכוש עד אין מספר. ", + "ואחרי כן שבו אל ארצם, ויהללו את ה' בשירים, ויזמרו הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ", + "ויהי ביום ההוא תשועה גדולה לישראל. ", + "והגויים מן יתר הפליטה באו אל ליזיאש ויספרו לו את הקורות אותם. ", + "וישמע ליזיאש, ותפעם רוחו ויתעלף, כי ראה כי כשל כוחו בישראל וכי לא נפל הדבר כרצון המלך. ", + "ויהי לתקופת השנה וישב ליזיאש ויקהל ששים אלף איש בחור וחמשת אלפים רוכבים בסוסים לכבוש את ירושלים. ", + "ויעתק את מחנהו בארץ אדום ויחן לפני בית צור. ", + "ויצא יהודה לקראתו ועשרת אלפים איש אתו. ", + "וירא את מחנה האויב כי כבד הוא מאוד, ויתפלל אל ה' ויאמר.", + "ברוך אתה ה' אלוהי ישראל וגואלו, אתה הכית את בן הענק ביד דוד עבדך, ונתת את חיל הגויים ביד יונתן בן שאול ונושא כליו. ", + "תנה גם עתה את המחנה הלזה ביד עמך ישראל, למען יבושו וייכלמו ברב כוחם והמונם. ", + "תן מורך בלבבם, והפל עליהם אימה ופחד, שלח ידך בהם להומם ולאבדם. ", + "למען יפלו בחרב אוהביך, וכל יודעי שמך יזמרו שירי תהילתך.", + "ויתגר בם יהודה וינגף ליזיאש לפניו ויהיו המתים במגפה ההיא חמשת אלפים איש.", + "וירא ליזיאש כי נסו אנשיו, והעברים אנשים מרי נפש הם ונכונים למוות ולחיים כבני חיל, וישוב לאנטוכיא לאסוף עוד חיל גדול מבראשונה, ולצאת לקראת יהודה למלחמה. ", + "וידבר יהודה ואחיו אל העם לאמור.", + "הן האויב ניגף לפנינו, ועתה עלה נעלה וטיהרנו את מקדש ה'.", + "וייקהלו כל אנשי הצבא ויעלו יחדו על הר ציון. ", + "ויהי בראותם את המקדש כי שמם, ואת המזבח כי חולל, והדלתות שרופות באש והלשכות נהרסות, ועשב השדה צמח בכל גבולו מסביב. ", + "ויקרעו את בגדיהם ויזרקו עפר על ראשם ויתאבלו מאוד. ", + "ויריעו בחצוצרות תרועה, ויפלו על פניהם ותעל שוועתם השמיימה. ", + "ויצווה יהודה את גדוד אחד מאנשיו לצור על המצודה עד טהרם את המקדש. ", + "ויבחר מן הכוהנים אשר לא נטמאו ואשר לא עזבו את ברית אלוהיהם, ויצוום לטהר את המקדש ולהשליך את האבנים אשר נטמאו אל מקום טמא. ", + "ויראו את מזבח העולה כי חולל, ויועצו לב יחדו כדת מה לעשות. ", + "ותהי העצה היעוצה לנתוץ את המזבח עד רדתו, לבלתי היות להם למכשול, יען כי חיללוהו זרים. וייתצו אתו. ", + "ויניחו את האבנים על הר הבית אל מקום פלוני אלמוני, עד אשר יקום נביא בישראל להורותם את אשר יעשון. ", + "ויקחו אבנים שלמות אשר לא עלה עליהן ברזל, ככתוב בתורת ה' ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון. ", + "וישובו לבנות את פרצי המקדש ואת כל אשר מבית להיכל, ויחטאו את החצר ואת כל אשר בו. ", + "ויחדשו את כל כלי הקודש, וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטורת ואת שולחן הפנים. ", + "וישימו את הקטורת על המזבח, ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש. ", + "ויתנו את לחם הפנים על השולחן, ואת הפרוכת המסך על הארון, ותכל כל העבודה כאשר בתחילה. ", + "ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ", + "ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. ", + "ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה. ", + "ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם. ", + "ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. ", + "ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ", + "ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'. ", + "ויבנו גם בעת ההיא חומות בצרות ומגדלים גבוהים מסביב למקדש על הר ציון למען לא יוסיפו הגויים עוד לשחתו כבראשונה. ", + "ויתן יהודה מצב בתוכם, לשמור את המקדש, ויבצר גם את בית צור למען היות להם למבצר מנגד לאדום. " + ], + [ + "וישמעו הגויים מסביב כי הוקם המזבח, וכי טיהרו את המקדש כבראשונה, וייחר אפם במאוד מאוד. ", + "ויוועצו יחדו להכרית ולעקור את כל עדת יעקב, ויחלו לשלוח יד ביהודים אשר בגבולם וימיתום. ", + "ויהודה יצא לקראת ארץ אדום למלחמה על בני עשו, וייפול עליהם במעלה עקרבים אשר חנו שם על בני ישראל, ויך בהם מכה רבה, וייקח את שללם. ", + "וגם יושבי בית און היו למוקש ולמארב לישראל על הדרך, וימיתו רבים מהם. ", + "ויפקוד יהודה עליהם את פשעם, ויצבא על המגדלים אשר היו בם ויחרימם, וישרוף אותם וכל האנשים אשר בתוכם. ", + "ומשם פנה מול בני עמון עם גיבורי חיל למלחמה, וימצאם חמושים, ושם שר צבאם טימוטיוס. ", + "ויעש אתם מלחמות רבות ויוכל להם, וילכוד את יעזר ואת בנותיה וישב אל ארץ יהודה. ", + "ויהי בעת ההיא ויקומו גם יושבי גלעד על היהודים אשר בארצם לכלותם, וימלטו אל מבצר דימון. ", + "וישלחו ספרים אל יהודה ואל אחיו לאמור. ", + "כל הגויים אשר סביבותינו שתו עלינו לכלותנו וטימוטיוס בראשם, ועתה הם צרים על המבצר אשר נמלטנו שם להבקיעהו. ", + "לכן חושה נא לעזרתנו למען הצילנו מידם כי רבים ממנו נפלו בחרב. ", + "וגם מאחינו היושבים בארץ טוב המיתו כאלף נפש, ואת נשיהם וטפם הוליכו בשבי, ויבוזו את שללם. ", + "ויהי הם קוראים עוד את המכתב, והנה מלאכים באים מן הגליל ומדיהם קרועים, ויגידו חדשות כאלה ויאמרו. ", + "הנה הגויים מכל הערים מסביב מעכו ומצור ומצידון וכל יושבי הגליל קמו עלינו להשמידנו ותמלא הארץ אותם. ", + "ויהי כשמוע יהודה ואנשיו את הדברים האלה ויועצו לב יחדו מה לעשות להושיע את אחיהם במבוכה הזאת. ", + "ויצווה יהודה את אחיו את שמעון ויאמר בחר לך אנשים ולך אל הגליל להושיע את אחינו, ואני ויונתן אחי ניסע אל הגלעד. ", + "וישם את יוסף בן זכריה ואת עזריה לנציבים אל שארית העם ועל אנשי המלחמה, ויפקד את ארץ יהודה על ידם לשמרה. ", + "ויצווה אתם לאמור, שפטו את העם, אך הישמרו לכם ואל תצאו למלחמה על הגויים עד שובי אליכם. ", + "ויחלק שמעון שלושת אלפים איש אבירי לב ללכת אל הגליל, ויהודה שם את פעמיו הגלעד, ומספר פקודיו שמונת אלפים. ", + "ויהי בבוא שמעון אל הגליל, וילחם מלחמות רבות את הגויים, ותכבד ידו עליהם ויכם וירדפם עד פתח שערי עכו. ", + "ויפלו כשלושת אלפים נפש מן הגויים וישלול את שללם. ", + "ואת אחיו אשר בגליל ובארפד לקח וינהג אתם ואת נשיהם וטפם ואת כל רכושם אל ארץ יהודה, וילכו אתו שמחים וטובי לב. ", + "ויהודה המכבי ויונתן אחיו עברו את הירדן וילכו דרך שלושת ימים במדבר. ", + "ויפגשו את אנשי נבו ויקראו להם לשלום, ויספרו לו את הקורות את אחיהם בארץ הגלעד. ", + "כי הוליכו הגויים אותם בשבי ויכלאום בבצרה ובבצר ובעלמון ובחשבון ובמקד ובקרניים, ערים גדולות ובצורות מאוד, וגם רבים מהם אסורים בערי הגלעד. ", + "וכי נוסדו יחד להתנפל למחרתו על המבצרים האלה להבקיעם ולכלותם ביום אחד. ", + "ויפן יהודה פתאום עם כל חילו, וילך דרך מדבר בצר, וייפול על העיר וילכוד אותה. ", + "ויהרוג את כל זכורה לפי חרב ויבוז את שללה, ואת העיר הצית באש, ובעוד לילה קרב אל המבצר. ", + "הבוקר אור ויישאו את עיניהם ויראו והנה המון גדול עד אין מספר נושאים סולמות וכל כלי משחית לעלות על המבצר ולתפשו. ", + "וירא יהודה כי החלה המלחמה, ונאקת אנשי העיר וקול התרועה גדלו עד לב השמים, ויעורר את רוח אנשיו להילחם בעד נפש אחיהם. ", + "ויחץ את עמו לשלשה ראשים, ואחרי נושאם את קולם אל ה' תקעו בשופרות ויתגרו באויביהם מאחור. ", + "ויהי כי הכירו אנשי טימוטיוס את יהודה בעקבם, וינוסו מפניו, ויך בהם מכה גדולה, ויפלו מהם ביום ההוא כשמונת אלפים נפש. ", + "ויפן משם יהודה וייסע מול מצפה, ויערוך לקראתה ויתפשה, ויהרוג את כל זכורה ויבוז את שלל העיר, וייצת אש בקרבה. ", + "ואחרי כן שם פעמיו אל חשבון ובצרה ומקדה ואל יתר ערי הגלעד ויפלו בידו. ", + "ויהי אחר הדברים האלה ויאסוף טימוטיוס עוד חיל, ויחן על רבה מעבר לנחל. ", + "וישלח יהודה מרגלים לתור את מחנה האויב, וישובו ויאמרו. ", + "הנה כל הגויים מסביב נקבצו יחד ויכסו את עין הארץ. ", + "וכל חיל ערב אתם אשר שכרו בכסף, וכל העם חלוצי מלחמה חונים מעבר לנחל. ", + "וטימטיוס אמר אל שרי צבאו לאמור: זה לנו האות. ", + "אם עבור יעבור יהודה את הנחל ולא יירא מגשת אלינו, לא נוכל לו כי עצום הוא ממנו. ", + "אולם כי יירא לעבור ותחתיו יעמוד, ועברנו אנחנו כי יכול נוכל לו. ", + "ויהי כי קרב יהודה אל הנחל ויצג את שוטרי העם על שפת הנחל ויצווה אתם לאמור, האיצו בכל העם לעבור למלחמה, ולא יוותר איש במחנה. ", + "ויעבור הוא ראשונה וכל העם אחריו, ויינגפו כל הגויים לפניהם וישליכו איש איש את חרבו, ויברחו אל בית גלוליהם אשר בקרניים להימלט על נפשם. ", + "ויתפוש יהודה את העיר, וישרוף את בית העשתרות וכל אשר בתוכו, ויהרוס את קרניים עד היסוד בה, ולא יכלו להתייצב לפני יהודה. ", + "ויקבוץ אחרי כן כל איש ישראל אשר בגלעד למקטון ועד גדול, הם ונשיהם וטפם וכל רכושם, לשוב אל ארץ יהודה. ", + "ויהי בהיותם בדרך, ויפגעו בעיר גדולה ובצורה היא עפרון, ואין דרך לנטות ימין ושמאל בלתי עבור בתוכה. ", + "ויסגרו אנשי העיר בעדם, ואת מבואי העיר מלאו אבנים. ", + "וישלח להם יהודה דברי שלום לאמור. ", + "נעברה נא בעירכם לשוב אל ארצנו, לא ירע לכם איש, רק אין דבר בלתי עבור ברגלינו. ויקשו את ערפם ולא נתנום לעבור. ", + "ויצווה יהודה לכל אנשיו לערוך מערכה לקראת העיר איש איש על דגלו. ", + "ויחלצו ויסעו לקראתה וילחמו בה כל היום ההוא וכל הלילה, עד נתנה האלוהים בידם. ", + "ויך יהודה את כל זכורה לפי חרב, ויבוז את העיר ויעשה תל עולם, וילכו על פגרי מתיהם עד אשר עברו את הירדן, ויבואו בערבה מול בית שאן. ", + "ויקבץ יהודה את הנחלשים בעם, וידבר על לבם כל הדרך עד בואם אל ארץ יהודה. ", + "ויעלו כולם בשמחה על הר ציון, ויקריבו עולות לה' יען כי לא נעדר מהם איש עד שובם אל ארץ אחזתם. ", + "ויהי בהיות יהודה ויונתן בארץ הגלעד ושמעון אחיהם בגליל לצור על עכו. ", + "ויוסף בן זכריה ועזריה שמעו את כל הגדולות אשר עשו ויאמרו. ", + "למה נגרע מעשות לנו שם בארץ כאחינו, הבה נלחמה גם אנחנו את הגויים אשר סביבותינו. ", + "ויצוו את אנשי מלחמתם להיחלץ, ויצאו לקראת יבנה למלחמה. ", + "ויסע גורגיאש וחילו לקראתם ויניסם עד גבולי ארץ יהודה, ויפקדו מהם כאלפים איש, ותהי מהומה גדולה בישראל. ", + "יען אשר לא שמעו לקול יהודה ואחיו ויחשבו לעשות נפלאות, והם לא היו מזרע האנשים אשר בחר ה' בהם לתת בידם תשועה לעמו. ", + "וליהודה ולאנשיו היה יקר וגדלה נגד כל קהל ישראל ונגד כל הגויים אשר שמעו את שמעם ויבאו ויברכו אותם. ", + "ויהי אחרי כן ויצא יהודה ואחיו להלחם בבני עשו היושבים בארץ מנגב וילכדו את חברון ואת בנותיה, ויהרסו את המבצר ואת המגדלים מסביב שרפו באש. ", + "ויפנו משם ויסעו אל גלילות הגויים, ויעברו את שומרון. ", + "ביום ההוא נפלו מן הכוהנים אשר נשאם רוחם להראות את כוחם וילכו להלחם בלי דעת. ", + "ויעתק יהודה משם את מחנהו מול אשדוד בגלילי הגויים, וייתוץ את המזבחות, ואת פסילי אלוהיהם שרף באש ואחרי קחתו את שלל הערים שב אל ארץ יהודה. " + ], + [ + "ויהי בנסוע אנטיוכוס בארצות העליונות מעיר לעיר, ויאמר לו הנה עיר גדולה בארץ פרס ושמה עילם והיא מלאה כסף וזהב. ", + "ובאוצר בית אלוהיה יריעות זהב ושריונות ושליטים אשר הביאם שם אלכסנדרוס בן פוליפוס מלך מקדוניא. ", + "ויבוא אנטיוכוס ויצבא על העיר ללכדה ולבוז את שללה, אך תם לריק כוחו. ", + "כי אנשי העיר נזהרו מקודם ויצאו במערכה לקראתו וירדפוהו ויפן סר וזעף בבלה. ", + "ואיש בא ארצה פרס ויגד לו לאמור, הנה הצבא אשר שלחת אל ארץ יהודה כליל נגף. ", + "וליזיאש ראש לכל המחנות נס מפני העברים, וישוסו את מחנהו ויקחו את כל כלי הקרב אשר בתוכה, ועתה כולם חגורי מלחמה הם ויתחזקו. ", + "ואת השיקוץ אשר הקימות על הבמה בירושלים השליכו חוצה, ואת המקדש הקיפו חומות גבוהות כאשר בתחילה, ויבצרו את בית צור עירך. ", + "וישמע אנטיוכוס את הדברים האלה וייבהל, ויתעצב אל לבו, וייפול למשכב ויחל כי ראה כל תקותו מאפס. ", + "ויתמהמה ימים רבים בעיר ההיא, כי עיצבונו היה הלוך וגדול וידע כי חלה את חוליו למות. ", + "ויקרא לכל אוהביו ויאמר אליהם: הנה נדדה שנתי מעיני ותנומה מעפעפי מיגון ומעצב. ", + "ואומר בלבבי הנה כל כבודי נהפך עלי למשחית וצרות כשטף עברו על נפשי. ", + "לו הייתי מחונן ברוב כוחי ויקרתי בעיני עמי. ", + "ועתה מעי חמרמרו בזוכרי את אשר התעללתי בירושלים. ", + "את המקדש ניצלתי מכול מחמודיו זהב וכסף, ואת צבאותיי שלחתי להשמיד את יושבי יהודה על לא דבר. ", + "על אלה אחזתני הרעה לרדת ביגון שאולה על אדמת נכר. ", + "ויקרא לאחד מאוהביו לפוליפוס ויצוהו לפקיד על כל מלכותו. ", + "וימסור לו את הכתר ואת הלבוש ואת טבעת המלך להביאם אל אנטיוכוס בנו, ויפקידהו על ידו להיות לו לאומן ולהמליכהו תחתיו.", + "וימת אנטיוכוס בשנת מאה וארבעים ושמונה. ", + "וישמע ליזיאש כי מת המלך, וימלך את בנו למלך תחתיו, כי הוא היה באומנה אתו, ויקרא את שמו אאופטר. ", + " והגויים אשר ישבו עוד על המצודה הרעו לבני ישראל סביבות המקדש מאוד מאוד, ויתחזקו שמה. ", + "ויתן יהודה את לבו לצור עליהם ולהחרימם עד כלותם. ", + "ויתאספו כל העם ויגישו כל כלי מפץ ומשחית לפניה. ", + "וימלטו מקצת הגויים אשר במצודה והנלווים עליהם מן הזדים בישראל, וילכו אל המלך ויאמרו לו. ", + "עד מתי תחשוך את ידך מעשות שפטים להנקם את נקמת אחינו. ", + "כמעט הואלנו לעבוד את אביך וללכת בחוקותיו כאשר ציוונו, והנה אחינו מתעבים אותך בגלל הדבר. ", + "כל הנופל בידם יהרגו, וכל רכושנו לבז ולמשסה. ", + "ותקטן בעיניהם לשלוח את ידם בנו, כי גם בכל גבולי הארץ ירעו כזאת. ", + "כעת הם חונים על מצודה בירושלים ללוכדה ואת המקדש ואת בית צור בצרו. ", + "ועתה אם לא תעצור אותם וגבה רוחם עוד מקדם עד אשר לא תוכל להם. ", + "כשמוע המלך את הדברים האלה ויקצוף מאוד, ויקרא לכל שרי הצבא אשר על הרכב ועל הרגלי. ", + "ויאסוף עוד חיל בשכר מאת המלכים אשר בבריתו ומאיי הים ויהיו מספר פקודיו מאת אלף רגלי ופרשים עשרים אלף ופילים שלושים ושנים כולם מלומדי מלחמה. ", + "ויסעו דרך ארץ אדום ויצבאו על בית צור ימים רבים, ויקריבו כל כלי קרב ומפץ עליה להבקיעה. ", + "ויפרצו בני ישראל מן העיר, וישלחו את כלי משחיתם באש, וילחמו כגיבורי חיל. ", + "ויהודה סר מעל המצודה ויסע את חילו לקראת בית סוחרה נוכח מחנה המלך. ", + "וישכם המלך למחרתו בטרם אור היום, וימשוך את מחנהו פתאום על הדרך העולה בית סוחרה, ויערוך את מערכותיו ויתקעו בחצוצרות. ", + "ויזו על השנהבים דם ענבים ומיץ פרי בכאים לחרות אפם למלחמה. ", + "ויחלקום לפי גדודי המחנות, ויתנו לכל חיה וחיה אלף איש רגלי לבושי שריונות ברזל וכובע נחושת בראשם, וחמש מאות איש בחור רוכבים בסוסים. ", + "כל אלה עמדו על צלעי הפיל ולא סרו ממנו, ובכל מקום אשר הלכה החיה שם היו הולכים. ", + "ועל גב כל פיל רכסו צריח עץ לבל יזח למחסה, ובצריח שלושים ושנים לוחמים מלבד איש הודו המנהיג את החיה. ", + "ואת יתר הפרשים הציגו על ירכתי הצבא לבל ייפרדו. ", + "ויהי בצאת השמש, וזרח עלי מגיני הזהב והנחושת, ויאירו פני ההרים מסביב ומראיהם כיקודי אש. ", + "ויסע מקצת חיל המלך על ההר ומקצתו מתחת בשפלה, וילכו לאיטם במערכה. ", + "כל השומע צללו אוזניו מקול ענות ההמון במסעם ומקול צלצל כל כלי המלחמה במחנה הגדול והנורא הזה. ", + "ויהי בנסוע יהודה לקראתם ויך שש מאות איש ממחנה המלך לפי חרב. ", + "וירא אלעזר החורני והנה חיה אחת חגורה ביתר שאת וגדולה מן האחרות ויאמר בלבו אכן המלך עליה. ", + "וישלך את נפשו מנגד למען הציל את עמו ולעשות לו שם עולם בארץ. ", + "וירוץ כגיבור בתוך גדודי האויב וחרבו אכלה בשר ימין ושמאל. ", + "ויבוא עד הפיל ויכרע בין ברכיו וידקרהו, וייפול הפיל עליו וימות, ובנפלו המית גם אותו. ", + "והיהודים ראו את חיל המלך כי עצום הוא מאוד ויטו מפניו. ", + "וישם המלך את פניו ירושלימה וייחן עם חילו בארץ יהודה נוכח הר ציון. ", + "ואנשי בית צור לא יכלו לעמוד בעיר כי חזק עליהם הרעב, ושנה ההיא הייתה שנת השמיטה וישלם המלך אתם ויצאו בטח מן העיר. ", + "ויקח המלך את בית צור ויתן מצב בתוכה לשמרה. ", + "ויצר על המקדש ימים רבים ויערוך כל כלי משחית מסביב לו להשחיתו באש ובחיצים ובאבני קלעים. ", + "ויכוננו גם בני ישראל כלי משחית למולם, ויתייצבו ימים רבים לפני אויביהם. ", + "אך על דבר שנת השמטה אזל כל לחם מכלי והעברים הנמלטים מן הגויים אל ארץ יהודה אכלו כל יתר המחיה. ", + "ויותרו אך מתי מספר במקדש, כי כלו ברעב ובחוסר, וייפרדו איש מעל אחיו וילכו למקומם. ", + "ויהי בעת ההיא ויוגד לליזיאש לאמור. ", + "המלך אנטיוכוס הפקיד את בנו על יד פוליפוס להיות לו לאומן ולהמליכהו. ", + "והנה הוא שב מארץ פרס, וכל אנשי הצבא אתו, ועתה פן ישלח ידו והחזיק בממלכה. ", + "ויבהילו לסור מעל המצודה, ויאמרו אל המלך ואל שרי הצבא ואל כל אנשי החיל לאמור: ", + "הן חסרנו כל בארץ הזאת, והעם הולך וחסר מבלי צדה, והמקום אשר אנחנו צרים עליו חזק הוא מאוד, הלא טוב לנו לשוב ולשקוד על אודות ארצנו. ", + "לכן נתנה יד לעם הזה, ונעשה שלום להם, ונאות להם כי ילכו בחוקותם כמשפטם. ", + "כי כל מלחמתם וכל רוגזם עלינו, עקב אשר הפרענו אותם מעבודת אלוהיהם. ", + "וייטב הדבר בעיני המלך והשרים וישלח להם לשלום ויענוהו שלום. ", + "ואחר נשבעו המלך והשרים להם, ויצאו היהודים מן המבצר. ", + "ויהי כי בא המלך על הר ציון, וירא כי חזק הוא מאוד, ויפר את ברית שלומו ויצווה להרוס את החומות מסביב עד רדתן. ", + "ואחרי כן שב בחיפזון לאנטוכיה, וירא את פוליפוס כי שלח ידו בבירה וילחם בו ויקחה מידו בחזקה. " + ], + [ + "ויהי בשנת מאה וחמישים ואחת ויצא דימיטריוס בן סליקוס מרומא וילכוד במתי מעט עיר על שפת הים וימלוך שם. ", + "ויהי בבואו אל הבירה ואל בית אבותיו, ויאחזו אנשיו את אנטיוכוס ואת ליזיאש להסגירם ביד דימיטריוס. ", + "וישמע המלך ויקרא: הסירו אותם מעל פני, ויפגעו בם אנשיו וימותו. וישוב דימיטריוס על כסא מלכותו. ", + "ויקבצו אליו כל הפוחזים והבוגדים בישראל, ואליקים בראשם, והוא נכסוף נכסף אל משמרת הכהונה. ", + "ויצעקו חמס על יהודה ועל עמו, ויאמרו אל המלך. ", + "הנה יהודה ואחיו המיתו כל אוהביך, ואותנו גרשו מן הארץ. ", + "ועתה שלח נא איש אשר בטחתה בו, לראות את הרע אשר עשו לנו ולארצך, ולייסרם ואת כל עדתם. ", + "ויבחר המלך באחד מרעיו ושמו בכחידס, הרודה בעבר הנהר, כי בטח בו המלך ושמו אדיר בארץ. ", + "וישלח אתו את הבוגד אליקים, וימלא את ידיו לכהן, ויצווהו לעשות שפטים בבני ישראל. ", + "ויסעו בחיל גדול אל ארץ יהודה, וישלחו מלאכים אל יהודה ואל אחיו ודברי שלום בפיהם למען התעותם. ", + "ויהודה ראה כי חיל גדול בעקבם, ויכר כי עורמה בפיהם ולא האמין להם. ", + "ועדת סופרים התקבצו אל אליקים ואל בכחידס לדבר אתם במישרים ונלוו אליהם החסידים ראשי בני ישראל לשאול להם לשלום. ", + "כי אמרו בלבם הלא אליקים כהן הוא, מזרע אהרן אשר בא עם החיל הזה, ובגוד לא יבגוד באחיו. ", + "וידבר אליקים להם לשלום וישבע לאמור, חי ה' אם אשקר לכם לעשות עמכם כל רע. ", + "ויהי כי האמינו לשבועתו, ויאחז ששים איש מהם וישחטם ביום אחד. ", + "ככתוב בשר חסידיך לחיתו ארץ, שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר. ", + "ויחרד כל העם חרדה גדולה עד מאוד, ויילילו ויאמרו הלא אין אמון בם כי הפרו את הברית ואת השבועה אשר נשבעו לנו. ", + "ויפן בכחידס מירושלים ויחן על בית סוכו וישלח בכל הארץ מסביב לאחוז את האנשים אשר נמלטו מידו וישחטם וישליכם אל הפחת. ", + "ואחרי כן הפקיד את אליקים על הארץ ויעזוב אנשים אתו לעזור לו וישב אל המלך. ", + "ואליקים נלחם בעד הכהונה הגדולה, ויתקבצו אליו כל עוכרי ישראל ותכבד ידם על ארץ יהודה וירושלים. ", + "וירא יהודה את אליקים ועדתו כי ירעו עוד מן הגויים. ", + "ויקום ויעבור בכל גבולי יהודה, וינקם בכל הפושעים, ויעצרו משוט בארץ. ", + "ויהי כראות אליקים את יהודה ואת עמו כי שגבו ממנו, ואין לאל ידו להתייצב לפניהם, וישב וילך אל המלך ויצעק חמס עליהם.", + "וישלח המלך את ראש כל שריו את נקנור, והוא שונא את ישראל מאוד, ויצוהו להשמיד ולאבד את כל העם. ", + "וייסע נקנור בחיל כבד ירושלימה, וישלח במרמה מלאכים אל יהודה ואל אחיו ודברי שלום בפיהם לאמור.", + "אל נא תהי מריבה ביני וביניכם לכן במתי מעט אבוא אליכם ונדברה יחד.", + "ויבוא אל יהודה וישאלו איש את אחיו לשלום, והאויב ארב במארב לתפשו. ", + "ויוגד ליהודה כי בא אליו נקנור בצדיה, ויירא מפניו וימאן לראותו עוד. ", + "וירא נקנור כי נודעה עקבתו, ויצא בחרב לקראת יהודה על יד כפר שלמה. ", + "וינגף חיל נקנור לפניו ויפלו כחמשת אלפים איש במגפה ההיא והנשארים נמלטו אל עיר דוד. ", + "ויהי אחר הדברים האלה ויעל נקנור על הר (הבית?) ויצאו מן הכוהנים ומזקני העם לקראתו ויאספוהו בטוב לב הביתה ויראוהו את הקורבנות אשר הקריבו בעד שלום המלך. ", + "ויתעלל בהם נקנור ויצחק ויגאל אותם וידבר אתם קשות. ", + "וישבע שבועה לאמור: אם לא תסגירו את יהודה ואת אנשיו בידי שרוף אשרוף את הבית הזה בשובי בשלום וילך בחרי אף.", + "וישובו הכוהנים ויגשו אל מזבח ה' וישאו את קולם בבכי ויאמרו.", + "ה' אלוהים יען אשר רצית בבית הזה להיקרא בו שמך הגדול והוא בית תפלה לעמך ישראל. ", + "אנא אנא ה' נקום נקמתך באיש הזה ובחילו זכור את חרפתם אשר חרפוך והפל אותם בחרב לבל יקומון עוד.", + "ויפן נקנור מירושלים ויחן על בית חורון וחיל ארם בא לעזרתו. ", + "ויסע יהודה את מחנהו על יד חדשה ופקודיו שלושת אלפים איש ויתפלל אל ה' ויאמר:", + "ה' אלוהים עת חרפוך שלוחי סנחריב, שלחת את מלאכך ויך בחילו מאה ושמונים וחמשה אלף. ", + "שלח נא גם היום את מגפתך על החיל הזה לעינינו למען ידעו כל הגויים כי אנפת בם עקב אשר חרפו את משכן כבודך וכי שפטת אותם כפי רשעתם.", + "ויהי ביום שלושה עשר לחודש אדר ויערכו מלחמה, ויינגף חיל נקנור, והוא נפל ראשונה במערכה. ", + "וירא העם כי נפל שר צבאם, וישליכו את הנשק וינוסו. ", + "וירדוף יהודה אחריהם דרך יום אחד מחדשה ועד גזר, ויריעו בחצוצרות אחריהם לתת אות לבני ישראל. ", + "ויצאו מכל חוות ארץ יהודה מסביב ויפלו עליהם. ויהי בפנות האויב לקראתם, ויפלו כולם בחרב עד לא נשאר שריד ופליט. ", + "ויעט העם אל השלל, ויכרתו את ראש נקנור ואת ידו הימנית אשר נשא בגאון לבבו, ויוקיעום בירושלים. ", + "ותחי רוח העם ויחוגו את היום ההוא בשמחה גדולה, ויצוו לחוג את יום השלושה עשר לחודש אדר מימים ימימה. ", + "ותשקוט ארץ יהודה ימים מספר. " + ], + [ + " וישמע יהודה את שמע אנשי רומא כי אבירי לב המה, ונותנים יד לחפצי אהבתם, וכורתים ברית למבקשי שלומם וכי עצמו במאוד מאוד. ", + "וגם שמע את המלחמות ואת הגדולות אשר עשו בארץ גלתי, כי הכניעו את העם למשמעתם ויתנו אותם למס עובד. ", + "ואת המעשים אשר עשו באשפניא, ויכבשו את הרי הנחושת אשר ימצא שם זהב וכסף. ", + "ואת הארצות הרחוקות מהם אשר כבשו וירדו בהן בדעת ובחוכמה. ", + "וכל המלכים אשר יצאו מקצווי ארץ למלחמה לקראתם הוכו במגפה ויכניעום ויתנום למס. ", + "כאשר עשו לשני מלכי הכתים, לפוליפוס ולבנו פרזיוס, אשר קמו עליהם, ויכו אותם עד הישמדם. ", + "ואת אשר עשו לאנטיוכוס הגדול מלך אסיא, אשר יצא בחרב לקראתם ואתו מאה ועשרים שנהבים וסוס ורכב וחיל רב עד אין מספר ויינגף לפניהם. ", + "ויתפשו אותו חי וישימו אותו ואת זרעו אחריו למס עובד, ויצוו לשלוח להם בני תערובות. ", + "וייקחו את מיטב ארצותיו מידו, את ארץ הודו ומדי ולוד ויתנו אותם למלך אאומינס. ", + "וכאשר התייעצו יושבי יון לנפול עליהם ולהכריתם ויוודע הדבר להם. ", + "וישלחו אחד משלישיהם ויך אותם במערכה, ויפלו חללים רבים, וישבו מהם שבי וינהגו את נשיהם ואת טפם ואת רכושם. ", + "ויירשו את ארצם ויהרסו את מבצריהם ויתנום לעבדים עד היום הזה. ", + "וכן השמידו את כל הממלכות וכל איי הים המתקוממים בם הכניעו תחת ידם. ", + "הקרובים והרחוקים שמעו לקולם, כי נפל פחדם על כל העמים. ", + "אולם היטב היטיבו לכל אוהביהם ולאנשי בריתם. ", + "את אשר יושיעו נושע והוקם על ממלכתו ואת אשר לא יחפצו בו יורידו מכיסאו כי עתקו גם גברו מאוד. ", + "ובכל זאת אין בהם לא מעוטר עטרה ולא לבוש ארגמן להראות את גדלו. ", + "כי אם בית משפט להם, וזקני הארץ שלוש מאות ועשרים ישפטו בו יום יום את העם. ", + "ומדי שנה בשנה יבחרו להם איש אחד לנגיד עליהם ועל כל ארצותם ולו ישמעון וגאה וקנאה אין בינותם. ", + "ויבחר יהודה את אאופולימוס בן יוחנן בן הקוץ ואת ישוע בן אלעזר וישלחם לרומא להקים ברית אהבה ושלום אתם. ", + "למען הסיר את העול מעל שכמם, ובני ישראל לא ידוכאו עוד תחת רגלי היונים. ", + "ויישאו את רגלם וילכו מהלך רב עד בואם לרומא, ויבואו לפני זקני העם ויאמרו. ", + "יהודה המכבי ואחיו ועם היהודים שלחונו אליכם להקים ברית שלום אתכם. ", + "ועתה הואילו נא כתוב זיכרון בספר, כי אחיכם ואנשי בריתכם המה. ", + "וייטב הדבר בעיני זקני העם. ", + "וזאת משנה הספר אשר כתבו על לוחות נחושת וישלחו אותו ירושלימה להיות להם לזכר הברית.", + "יצו ה' את ברכתו שלום לעם רומא ולעם יהודה גם בים וגם ביבשה, וחרב לא תעבור בארצם עד עולם. ", + "אולם כי תקרה מלחמה ברומא או בכל ארץ ממשלתם או בארץ בעלי בריתם יעזרו אותם היהודים באמת ובתמים כפי מצב הדבר. ", + "ולא יכלכלו את אויבי רומא לא בציד ולא בנשק לא בכסף ולא באניות כרצון הרומאים. ", + "כל אלה ישמרו לעשות חנם בלי קחת דבר. ", + "וכי תקרה מלחמה בארץ היהודים יבואו חיל רומא לעזרתם באמת ובתמים כפי מצב הדבר. ", + "ונתון לא יתנו לאויבי היהודים לא אוכל ולא נשק לא כסף ולא אניות, כי זה רצון הרומאים, ואת אלה ישמרו לעשות בלי מעל ומרמה.", + "על פי הדברים האלה הוקמה הברית בין בני רומא ובין היהודים. ", + "וכי יעלה על לב שניהם להוסיף על אלה או לגרוע מהם - כחפצם יעשו, וכל אשר יוסיפו או יגרעו יקום. ", + "ועל אודות דימיטריוס אשר עשק את היהודים כתבו לו לאמור. ", + "מה לך כי תסתולל ביהודים והם אחינו ואנשי בריתנו. ", + "והיה כי ישובו אלינו לצעוק עליך בוא נבוא לעזרתם ונלחמה בך בים וביבשה." + ], + [ + "ויהי כשמוע דימיטריוס את מפלת נקנור וחילו, ויוסף לשלוח את בכחידס ואת אליקים על ארץ יהודה עם מבחר צבאו אשר עומד תמיד לימינו במערכה. ", + "ויסעו וילכו דרך הגלגל ויחנו על מסילות אשר בארבל וילכדוה, וישפכו שם דם רב. ", + "ובחודש הראשון בשנת מאה וחמישים ושתים נסעו ירושלימה ויחנו עליה. ", + "ומשם נסעו אל בארות, ופקודיהם עשרים אלף איש רגלי ופרשים אלפים. ", + "ויהודה תקע את מחנהו בליש, ושלושת אלפים איש בחור עמו. ", + "ויהי בראותם את מחנה האויב כי עצום הוא מאוד, וייראו, וינוסו רבים מן המחנה, ולא נשארו עם יהודה בלתי שמונה מאות איש. ", + "וירא יהודה כי נפוץ העם מעליו, והמלחמה נגד פניו, ויפג לבו, כי קצרה העת להשיב את הנפוצים, וייצר לו מאוד. ", + "ובכל זאת אמר אל הנשארים: קומו ונלחמה את אויבינו, אולי נוכל נכה בם. ", + "וימאן העם ויאמרו: לא נוכל להם, אך את נפשנו נציל ונסורה הפעם. ", + "כי אחרי הפרד אחינו מעלינו דל כוחנו מאוד, ואיך נוכל להלחם בם. ", + "ויען יהודה ויאמר חלילה לי מתת עורף. כי אם קרבה עתנו, ומתנו כאנשי חיל ואל יהי כבודנו לכלימה. ", + "ויצא החיל מן המחנה וייסע לקראתם. ", + "תופשי הקשת והקלעים וכל גיבורי החיל הלכו בראשם, והפרשים משני עבריהם, ושר צבאם בכחידס מימינם. ", + "כזאת נסעו משני קצותם לקראתם ויריעו בחצוצרות. ", + "ויתקעו גם אנשי יהודה לקראתם, ותרעש הארץ מקול שאון המחנות, ותהי המלחמה מן הבוקר עד הערב. ", + "וירא יהודה את בכחידס עומד מימין עם תוקף חילו, ויתקבצו אליו כל אבירי לב, ויינגף האגף הימין לפניהם, וירדפו אחריהם עד רגל הר אשדוד. ", + "ויהי בראות העם משמאל כי ניגף האגף הימין, ויפנו וירדפו אחרי יהודה ואנשיו. ", + "ותהי המלחמה חזקה, ויפלו חללים רבים משני עבריהם, וגם יהודה נפל בין החללים והנשארים נסו לנפשם. ", + "וייקח יונתן ושמעון את גופת אחיהם, ויקברו אותה בקברות אבותיו בעיר מודעית. ", + "ויבכו אותו כל בית ישראל ויתאבלו עליו ימים רבים ויקוננו ויאמרו:", + "הוי כי נפל גיבור במלחמה, חוסן ישראל ומגינו.", + "ויתר מעשי יהודה ומלחמותיו, וכל הגדולות אשר עשה, אינם בכתובים, כי עצמו מספר.", + "ויהי אחרי מות יהודה וירבו המתפרצים בכל גבולות ישראל וכל עושי עולה נשאו את ראשם. ", + "ויהי כי כבד הרעב בארץ וילכו כל העם ויתענו תחת יד בכחידס. ", + "ויבחר לו בכחידס אנשי בלייעל וייתן אותם לראשים על העם. ", + "ויחקרו ויחפשו את הדבקים ביהודה, ויביאו אותם אל בכחידס להתעלל ולהינקם בהם. ", + "ותהי שערורה גדולה בישראל אשר לא נהייתה כמוה מאז אפס נביא מארץ. ", + "ויוועדו יחדו כל אוהבי יהודה, ויבואו אל יונתן ויאמרו לו. ", + "אחרי מות יהודה אחיך אין כמוך בארץ, לצאת ולבוא לפנינו להצילנו מכף בכחידס ומכף כל דורשי רעת עמנו. ", + "לכן בחרנו בך להיות לראש ולנגיד עלינו תחת יהודה אחיך, וללחום את מלחמותינו. ", + "ויואל יונתן להיות להם לראש, ויקם תחת יהודה אחיו. וישמע בכחידס ויצווה לבקש אותו ולהמיתו. ", + "ויוגד הדבר ליונתן ולשמעון, וינוסו עם כל הנלווים אליהם אל מדבר תקוע, ויחנו על שפת ים המלח. ", + "וישמע בכחידס את הדבר ביום השביעי, ויסע עם כל חילו ויעבור את הירדן. ", + "ויונתן שלח את אחיו את יוחנן אשר היה פקיד על העם, אל אוהביו אל אנשי נבו, לבקש מהם לשמור את קניינם ואת רכושם תחת ידם, כי רכוש רב היה להם. ", + "ויוודע הדבר לבני ימברי, ויצאו ממדבא ויפלו על יוחנן ויתפשו אותו ואת כל אשר אתו וילכו. ", + "ויהי אחר הדברים האלה, ויוגד ליונתן ולשמעון אחיו לאמור. ", + "הנה יום משתה וחתונה לבני ימברי, ועתה הם מביאם את הנערה בתפארת רבה ממדבא, כי בת נשיא היא מארץ כנען. ", + "ויזכרו את יוחנן אחיהם, ויעלו ההרה ויתחבאו במערת ההר. ", + "וישאו את עיניהם ויראו והנה החתן בא עם אחיו וקרוביו ההולכים לקראתם בתופים ובנבלים ובהמון גדול, וקול המולה עולה עד לב השמים. ", + "ויפרצו מן המארב עליהם ויפגעו בם, ויפלו חללים רבים, ויבוזו את כל רכושם, והנשארים נסו ההרה. ", + "ותהפך להם התאווה לדאבה, ושיר הנבל לאבל. ", + "ויהי אחרי הנקמם את דם אחיהם וישובו ויחנו על יד הירדן. ", + "וישמע בכחידס ויסע לקראתם ויבא בחיל גדול על שפת הירדן ביום השבת. ", + "ויאמר יונתן אל אנשיו לאמור: ", + "קומו ונלחמה בעד נפשנו, כי לא כתמול שלשום היום הזה. ", + "הנה האויב מפנים ומאחור, ומי הירדן מקצה מזה ויערות וביצות מקצה מזה, ומקום לנוס אין. ", + "ועתה הרימו קולכם אל ה' להושיעכם מיד אויביכם. ", + "ויהי כי החלו להלחם, וישלח יונתן את חרבו להכות את בכחידס, ויט בכחידס מפניו. ", + "וירד יונתן ועמו אל תוך הירדן וישחו ויעבורו, ומאנשי בכחידס לא עבר איש אחריהם. ", + "ויפלו מאנשי בכחידס ביום ההוא כאלף נפש.", + "ויפן בכחידס וישב ירושלימה, ויחל לחזק את ערי יהודה, ויסב את יריחו ואת אמה ואת בית חורון ואת בית אל ואת תמנה ואת פארן ואת טפו חומות גבוהות דלתיים ובריח. ", + "וישם מצב בתוכם להצר לבני ישראל. ", + "ויחזק גם את בית צור ואת גזר ואת המצודה, וייתן משמר בתוכה, וימלא את מסכנותיה בר ואוכל. ", + "ואת בני נשיאי הארץ לקח לבני ערובה ויכלאם במצודה בירושלים. ", + "ויהי בחודש השני, בשנת שלוש וחמישים ומאה, ויצווה אליקים להרוס את החומה התיכונה לדביר הבית אשר הקימו הנביאים לפנים. ", + "ויהי בהחילם להרוס, ויד ה' נגעה באליקים - ולא יספו. ", + "ויהי כאילם לא יפתח פיו, ולא יכול לצוות את ביתו, וימת בצירים וחבלים. ", + "וירא בכחידס כי מת אליקים, וילך וישב אל המלך, ותשקוט ארץ יהודה שנתיים ימים. ", + "ויוסדו כל רשעי הארץ יחד ויאמרו. ", + "הנה יונתן ועדתו שלווים ושקטים המה ועתה לכו ונביא את בכחידס עליהם לצוד אותם בלילה אחד. ", + "וילכו אל בכחידס ויגידו לו את עצתם. ", + "ויזעק בכחידס חיל גדול, וישלח בסתר ספרים לכל הנלווים אליו לתפוש את יונתן ואת כל עדתו. ", + "ויוודע הדבר ותישאר עצתם מעל ותהי להפך. ", + "כי תפוש תפשו יונתן ושמעון חמישים איש מראשי הארץ הנועדים עליהם וישחטום. ", + "וינוסו אחרי כן עם כל ההולכים אחריהם אל בין בשן אשר במדבר, ויבנו את הריסותיה וישבו שם. ", + "וישמע בכחידס ויקהל את כל חילו וישמע גם את היהודים אשר בארץ. ", + "ויסע ויבוא לפני בית בשן וילחם עליה ימים רבים, ויערוך כל כלי משחית לקראתה. ", + "ויעזוב יונתן את העיר ביד שמעון אחיו, ויצא ממנה עם מקצת אנשיו, ויך את הדר ואת אחיו ואת בני פשרון באוהליהם. ", + "ויהי בהחילו להכות בהם, וירבו עוזריו וילך הלוך וחזק. ", + "ושמעון ואנשיו פרצו מן העיר ויציתו את כל כלי משחיתם באש, ויכו את חיל בכחידס וינגף לפניהם. ", + "וירא כי תם לריק כוחו, ותבער חמתו ביהודים אשר הסיתוהו לבוא בארץ, ויהרוג רבים מהם, וייתן את לבו לשוב אל ארצו. ", + "וישמע יונתן וישלח אליו מלאכים לקרוא לו לשלום, ולבקש מידו להשיב לו את השבויים. ", + "ויואל בכחידס לעשות ככל אשר שאל, וישבע לו לבלתי הרע לו עוד כל ימיו. ", + "וישב לו את כל השבי מארץ יהודה, ויפן וישב אל ארצו ולא יסף עוד לבוא בגבול ארץ יהודה. ", + "ותשבות המלחמה בישראל וישב יונתן במכמש וישפוט את העם, ויכרת את הפושעים מקרב ישראל. " + ], + [ + "ויהי בשנת ששים ומאה, ויעל אלכסנדרוס בן אנטיוכוס המפואר, וילכוד את עכו, ויאספוהו העירה בשלום וימלוך שם. ", + "וישמע דימיטריוס, ויזעק חיל גדול מאוד לצאת למלחמה לקראתו. ", + "וישלח דימיטריוס ספרי שלום אל יונתן, ויחניף לו בחלק לשון להטות לבבו אליו. ", + "כי אמר בלבו: טוב לי כי יקשור נפשו בנפשי, מהתקשרו עם אלכסנדרוס עלי. ", + "הלא פקוד יפקוד את כל הרע אשר עשיתי לו ולאחיו ולכל עמו. ", + "ויכתוב לו לאמור: הנני נותן לך יד לעשות חיל ולהחלץ, ונכרתה ברית יחדו, וציותי להשיב לך את בני הערובה אשר בידי. ", + "וילך יונתן ירושלימה, ויקרא את הספר באזני העם ובאזני האנשים אשר על המצודה. ", + "ויהי כשמעם כי נתן לו המלך יד לעשות חיל, וימס לבבם וייראו מפניו. ", + "וישלח את בני הערובה לחופשי, ויונתן השיבם לאבותיהם. ", + "וישוב יונתן לשבת בירושלים ולבנות את העיר ולהקים את הריסותיה. ", + "ויצווה את עושי המלאכה להקיף את הר ציון חומות אבני גזית לחזקו ויעשו כן. ", + "ויברחו כל בני הנכר מן הערים אשר בנה בכחידס, ויעזוב איש את מקומו וילך לו אל ארצו. ", + "רק בבית צור נשארו כל הנסוגים מאחרי ה' ומצוותיו ותהי להם למקלט. ", + "ויהי כשמוע אלכסנדרוס את כל הדברים אשר כתב דימיטריוס ליונתן, ואת המלחמות וכל הגדולות אשר עשה הוא ואחיו בכל התלאה אשר מצאתם, ויאמר: ", + "הנמצא כמוהו איש בארץ, לכה נכרתה ברית אתו ונבקשה את אהבתו. ", + "ויכתוב לו את הדברים האלה:", + "המלך אלכסנדרוס ליונתן אחיו שלום. ", + "הנה שמעתי את שמעך כי איש חיל אתה, וכי יקרת להיות מאנשי בריתי. ", + "לכן הנני נותן אותך כוהן הגדול לעמך ואוהב המלך יקרא לך. ", + "ועתה קח נא מידי את נזר הזהב, ואת בגד הארגמן אשר שלחתי לך, ותהי נא ידך אתי לדרוש את טובתי.", + "וילבש יונתן את בגדי הכהונה בחודש השביעי בחג הסוכות, בשנת ששים ומאה, ויאסוף חיל וכלי מלחמה. ", + "ויהי כי הגיעו הדברים האלה אל אזני דימיטריוס, ויצר לו מאוד ויאמר. ", + "מה זאת עשיתי כי הקדימני אלכסנדרוס להסב את לב העברים אליו ולהתחזק בהם. ", + "ועתה אכתוב להם גם אני, וכבד אכבדם ביקר ובמתן, למען יפנו אלי להושיעני. ", + "וישלח להם ספרים לאמור.", + "המלך דימיטריוס לעם יהודה שלום. ", + "הנה שמעתי וישמח לבי כי לא סרתם מאחרי לדבקה בפושעים בי, וכי שמרתם את בריתי אתכם. ", + "לכן שקדו ושמרו את ברית אהבה הזאת כל הימים. ", + "וגמלתי אף אני לכם ככל הטוב אשר תעשון עמדי, והסר אסיר כל עול מעל שכמכם והגדלתי חסדי עמכם. ", + "והסירותי מכם ומכל היהודים כל מכס ותרומה, את מכס המלח ואת מנת המלך. ", + "את השלישית מתבואות הארץ ואת החצי מכל פרי עץ אשר לי המה. ", + "והוסר כל משא מארץ יהודה ומשלושת הנפות החוברות לה בשומרון ובגליל למן היום ועד עולם. ", + "והעיר ירושלים עם כל גבולה תהיה קודש, וחופשית מכל תרומה ומעשר המלך. ", + "גם את המצודה אשר בירושלים אתן ביד הכהן הגדול, להיאחז בה ולתת מצב בתוכה לשמרה כאוות נפשו. ", + "וכל שבויי היהודים אשר בארץ מלכותי לחופשי אשלחם בלי קחת פדיון נפשם, וכל מכס וכל תרומה לא יורם מהם וממקניהם. ", + "וכל החגים והשבתות וראשי החודשים ומועדי השנה, וגם שלושת ימים לפני החג ושלושת ימים אחר החג, יהיו ימי חופש והרווחה לכל היהודים הדרים בארצי. ", + "לא יפריע ולא ישבית איש אותם ולא יעבור עליהם לכל דבר. ", + "ושלושים אלף איש יחלצו מהם לחילי המלך, ונתתי להם את שכרם חלף עבודתם כאשר יינתן לחיילי, ומהם ישרתו בערי מבצר מלכותי. ", + "וגם יבחרו מהם אנשים ליועצי המלך ולשקוד על כל דבר גדול להיעשות באמונה. ", + "וראשיהם ונציביהם מקרבם ייקחו, למען ישמרו כולם את חוקותם כאשר יסד עליהם המלך בארץ יהודה. ", + "ושלושת הנפות בארץ שומרון והגליל הנוספות על ארץ יהודה לכהן הגדול תהיינה למנה, ולו יעבדו, למען דעת כי הוא אדוני הארץ לבדו. ", + "והעיר עכו ומגרשיה הנני נותן אותה מתן להיכל בירושלים, לכל מלאכת עבודת הקודש. ", + "ומדי שנה בשנה אשקול חמש עשרה אלף שקל כסף מבית אוצרי ומתבואת אדמתי. ", + "ואת אשר לא שולם עוד מן הפקידים מימים אשר עברו, שלם ישלמו לעבודת ההיכל. ", + "וחמשת אלפים שקל כסף אשר לקחו פקידי שנה בשנה מתבואת ההיכל יינתנו לכוהנים אשר עבודת הקודש עליהם. ", + "וכל איש אשר יאשם למלך בכל אשר יעשה לאשמה בה, ונס אל תוך ההיכל או אל כל סביבותיו, נקה ינקה ויד לא תיגע בו ובכל אשר לו בכל מדינות מלכותי. ", + "וגם כסף יישקל מבית אוצרי לבנות ולחדש את הבית ולתקן את חומות ירושלים וכל ארץ יהודה.", + "ויהי כשמוע יונתן והעם את הדברים האלה, לא האמינו בהם, ולא פנו אליהם כי זכרו את כל הרע אשר עשה לישראל, ואת הלחץ אשר לחץ אותם. ", + "וייטבו דברי אלכסנדרוס בעיניהם, יען אשר קדם אותם באהבה ובשלום, ויהיו בעוזריו כל הימים. ", + "והמלך אלכסנדרוס אסף חיל גדול ויצא למלחמה לקראת דימיטריוס. ", + "ויהי הם נלחמים במערכה, וינוסו אנשי דימיטריוס. ויהי ברדוף אחריהם, וגבר אלכסנדרוס. ", + "ותהי המלחמה ארוכה עד בא השמש, ויפול דימיטריוס בין החללים. ", + "ויהי אחרי כן וישלח אלכסנדרוס מלאכים אל תלמי מלך מצרים לאמור.", + "אחרי שובי אל ארץ אבותי ושבתי על כסא מלכותי והממשלה נכונה בידי. ", + "ואחרי הכותי את דימיטריוס במערכה, והוא וחילו נגפו לפני, וישבתי על כסא מלכותי. ", + "הנה אנוכי יצאתי לשחר פניך ולבקש את אהבתך. ", + "ועתה אם נא מצאתי חן בעינך תנה את בתך לי לאשה. ", + "ואנוכי אהיה לך לחתן והקרבתי לך אשכר ולבתך אתן מוהר ומתן כיד המלך.", + "ויענהו המלך תלמי ויאמר.", + "ברוך היום אשר שבת בו אל ארץ אבותיך וישבת על כסא מלכותם, ועלי לעשות ככל אשר שאלת. ", + "אך בא נא לקראתי לעכו ונראה פנים והתחתנתי בך כאשר דברת.", + "ויהי בשנת מאה וששים ושתים, ויצא המלך תלמי ממצרים עם קליאופטרה בתו, ויבואו לעכו. ", + "ואלכסנדרוס בא לקראתו וייתן לו תלמי את בתו לאשה, ויעשו משתה גדול בעכו כיד המלכים. ", + "ויכתוב אלכסנדרוס ספרים ליונתן, ויבקש ממנו לבוא אליו ולהראות לפניו. ", + "ויבוא יונתן בתפארת גדולה לעכו, וימצא שם את שני המלכים וייתן להם ולאוהביהם משאות יקרות זהב וכסף וימצא חן בעיניהם. ", + "ויבואו גם מאנשי רשע בישראל שמה להוציא את דיבתם רעה על יונתן, ולא אבה המלך שמוע לקולם. ", + "ויצווה להפשיט את יונתן את בגדיו ולהלבישו בגדי ארגמן. ויעשו כן, ויושיבהו המלך אצלו. ", + "ויצווה אחרי כן את שריו להעבירו ברחובות העיר ולקרא לפניו.", + "איש איש אשר יעז פניו למרות כבוד יונתן או לעשות לו רעה גדולה או קטנה דמו בראשו.", + "ויהי כי ראו מלשיניו כי כבדהו המלך והלבישו ארגמן, וכי קראו ככה לפניו, ויברחו כולם וינוסו. ", + "ויכבדהו המלך נגד כל העם, ויפקוד אותו כמספר אוהביו, וישם אותו לראש ולנגיד. ", + "ואחרי כן שב יונתן בשלום ובשמחה ירושלימה.", + "ויהי בשנת חמש וששים ומאה, ויבוא דימיטריוס בן דימיטריוס מאי קריטה וישב אל ארץ אבותיו. ", + "וישמע אלכסנדרוס ויזעף לבו, וילך וישוב מהר לאנטוכיא. ", + "ויפקד דימיטריוס פקיד את אפולוניוס אשר היה נציב ארם תחתון ויזעק חיל גדול וייחן על יבנה. ", + "וישלח מלאכים אל יונתן הכהן לאמור.", + "לא התייצב איש לפני בלתי אתה לבדך, ורק למענך הייתי לחרפה, ועתה הגד לי הרק על ההרים כוחך. ", + "אם איש חיל אתה רדה אלי אל המישור ויבחן כוחנו, כי כוח הערים אתי. ", + "וכי תשאלך נפשך לאמור מה כוחי וכוח העם אשר לרגלי כי בטחתי בו. ", + "והגדתי לך כי לא תוכל לעמוד לפני העם אשר הכו את אבותיך פעמים בארץ מושבותם. ", + "ואיך תוכל לקום לפני החיל הנורא הזה עם סוס ורכב במישור אשר אין שם הרים וסלעים לנוס ולהסתתר בם.", + "ויהי כשמוע יונתן את דברי אפולוניוס ויתעצב אל לבו, ויקח עשרת אלפים איש בחור ויצא מירושלים, ושמעון אחיו בא לקראתו לעזור לו, ויעתק את מחנהו לפני יפו. ", + "וימאנו יושבי יפו לתיתו בוא העירה, כי אנשי אפולוניוס בקרבה. ", + "ויהי כי הרעיש את החומות, ויחרדו יושבי העיר ויפתחו את השערים, ותהי העיר ביד יונתן. ", + "וישמע אפולוניוס וייחן את פני העיר עם שלושת אלפים פרשים וחיל כבד רגלי ויתנכל ללכת אשדודה, למען התיקו מן העיר אל המישור, כי נשען על רוב סוסיו. ", + "וייסע יונתן אחריהם על דרך אשדוד, ותחל המלחמה בין שתי המחנות. ", + "ואפלוניוס השאיר בהיחבא אלף פרש במחנה מאחריו. ", + "ויהי כי הכיר יונתן כי המארב בעקבו, וכי הוא משוטט סביב למחנה לירות בחצים על העם, ויצווה יונתן את אנשי צבאו לעמוד איש תחתיו. ", + "ויורו המורים מן הבוקר עד הערב עד הלאות הסוסים. ", + "וירא שמעון כי עייפים הם, וימהר וינהג את חילו לקראתם, ויתגר בם וינוסו. ", + "וישוטו על פני השדה אנה ואנה וינוסו אשדודה, ויחפזו אל בית דגון אלוהיהם להימלט שמה. ", + "ויבוז יונתן את אשדוד ואת בנותיה וישרוף את העיר ואת בית דגון וכל הנמלטים בתוכו. ", + "ויהי מספר החללים והנשרפים כשמונת אלפים נפש. ", + "ויפן יונתן משם ויצר על אשקלון, ויצאו אנשי העיר לקראתו ויאספוהו בכבוד גדול העירה. ", + "וייקח יונתן אחרי כן את חילו ואת הרכוש אשר רכוש וישב ירושלימה. ", + "וישמע אלכסנדרוס ויוסף עוד לכבדו מקדם וישלח לו אבנט זהב כאשר יחגרו שארי המלכים וייתן לו את עקרון ואת גבולה לאחוזת עולם. " + ], + [ + "ותלמי מלך מצרים הקהיל עם רב כחול אשר על שפת הים ויאסוף אניות רבות כי מלאו לבו לרשת את ממלכת אלכסנדרוס בערמה ולהוסיפה על ממלכתו. ", + "וייסע כאוהב ארצה ארם, ויפתחו כל העם את שערי עירם ויצאו בשמחה לקראת חותן המלך ויכבדוהו, כי כן ציוה אותם המלך. ", + "אולם בכל עיר ועיר אשר דרכה בה כף רגלו השאיר מצב בקרבה. ", + "ויהי כי הקריב לבוא אשדודה, ויראוהו את בית דגון כי שורף, ואת העיר ומגרשיה מעי מפלה. ", + "ואת פגרי החללים אשר נפלו חומרים חומרים על אם הדרך מבלי נתון להם קבר. ", + "ויאמרו אליו הבט נא וראה את המהפכה אשר עשה יונתן בארץ. ", + "ויאמרו כן למען הבאישו בעיני המלך. ויחרש המלך ולא ענה אותם דבר. ", + "ויונתן יצא לקראת המלך עד יפו, וישאלו איש את אחיו לשלום וילינו שם בלילה ההוא. ", + "ויהי בבוקר וילך יונתן עם המלך עד נחל הליטרון ואחרי כן שב ירושלימה. ", + "ותלמי לכד את כל הערים עד סליקיא אשר על יד הים, כי נהפך לבבו על אלכסנדרוס. ", + "וישלח מלאכים אל דימיטריוס לאמור.", + "בוא נא לקראתי ונכרות ברית יחדו, ואת בתי אשר נתתי לאלכסנדרוס אתן לך לאשה, ועזרתיך לרשת את נחלת אביך. ", + "כי נחמתי את אשר עשיתי לתת את בתי לאיש אשר יבקש את נפשי. ", + "וישם לו עלילות דברים רק למען היאחז בארצו.", + "ותגלה שנאתו את אלכסנדרוס לעיני כל העם, כי סר ממנו וייקח את בתו ויתנה לדימיטריוס. ", + "ויהי כבוא תלמי לאנטוכיא וישם שני כותרים בראשו, את כתר אסיא ואת כתר מצרים. ", + "והמלך אלכסנדרוס היה בעת ההיא בארץ קיליקיא, יען כי מרדו בו יושבי הארץ ההיא. ", + "ויהי כשמעו את אשר עשה לו חותנו, ויפן להלחם בו, ויצא תלמי ביד חזקה לקראתו ויך אותו ויניסהו. ", + "ויברח אלכסנדרוס ארצה ערב להימלט על נפשו, ותלמי היה הלוך וגדל. ", + "ויכרות זבריאל הערבי את ראש אלכסנדרוס וישלח אותו אל תלמי. ", + "ויהי מקץ שלושת ימים וימת תלמי, ויכו כל האנשים אשר הניח בכל ערי המבצר מאנשי המלחמה אשר היו בם מקדם. ", + "ותיסוב המלוכה לדימיטריוס בשנת שבע וששים ומאה.", + " ויהי בעת ההיא ויקהל יונתן את אנשיו בארץ יהודה לכבוש את המצודה אשר בירושלים וישפוך סוללה עליה ויכן כלי מפץ לקראתה. ", + "ויקומו אנשי בלייעל ושונאי בני ישראל וילכו אל המלך לענות סרה ביונתן, ויאמרו הנה יונתן הביא את המצודה במצור. ", + "וישמע המלך ויתאנף בו ויאסור את רכבו וילך אל עכו ויכתוב לו לאמור.", + "הישמר לך פן תלחם על המצודה, אך קום מהר ואל תעמוד מבוא אלי לעכו ונדברנו יחד.", + "ויהי כשמוע יונתן את הדברים האלה ויצווה את אנשיו לבלתי סור מן הצור ויבחר לו מזקני ישראל ומכוהני העם וישם נפשו בכפו וילך. ", + "וייקח בידו כסף וזהב ושמלות ומתנות יקרות, ויבא אל המלך לעכו וימצא חן בעיניו. ", + "ואף אמנם הבאישוהו הפושעים בעם, כבדהו המלך כאשר עשו המלכים לפניו, וינשאהו לעיני שריו ועבדיו. ", + "וישב ויקם אותו על משמרת הכהונה ויושיבהו על כנו הראשון, וישם את כיסאו מעל כל השרים אשר אתו. ", + "ויבקש יונתן מידו להסיר המס מערי ארץ יהודה ומשלושת הנפות אשר בשומרון ובגליל, ויאמר לשקול במחירו שלוש מאות ככר כסף אל גנזי המלך. ", + "ויאות לו המלך ככל אשר שאל וייתן לו ספר כתוב כדברים האלה.", + "המלך דימיטריוס ליונתן אחיו ולכל עם יהודה שלום. ", + "הנה אנוכי שולח לכם את משנה הספר אשר שלחתי בגללכם ללסטינס אבי למען תדעון את הכתוב בו. ", + "המלך דימיטריוס נותן את ברכתו שלום ללסטינס אביו. ", + "הנה יש את נפשי להיטיב עם אוהבי עם עם יהודה עקב נפלאתה אהבתם לי ולבבם שלם עמי. ", + "לכן גזרתי אומר כל גבולי ארץ יהודה ושלושת הנפות אפרימה ולוד ורמה הנוספות לה מאדמת שומרון וחצריהן למקריבי קרבן בירושלים תהיינה לאחוזת עולם. ", + "והוסר מהם המכס אשר נתנו למלך מדי שנה בשנה מתבואת הארץ ומפרי העץ, ואת מכס המלח ואת מנת המלך ואת המעשר לא ישלמו עוד. ", + "את כל אלה שמוט אשמוט, והייתה זאת להם לחוק לדורות עולם ולא יעבור. ", + "ומשנה הספר הזה יינתן ביד יונתן הכהן למען הניחו לזיכרון במקום נאמן על הר הקודש.", + "וירא דימיטריוס כי שקטה הארץ ואין איש עומד לשטנו, וישלח את כל חילו את ילידי הארץ מעליו, וילכו איש איש למקומו. ", + "ויוותר עמו רק החיל מבני הנכר אשר הביא מאיי הים. וירע הדבר מאוד בעיני אנשי חיל אבותיו, וישטמו את המלך. ", + "ואיש היה בחצר המלך ושמו טריפון, והוא היה אוהב למלך אלכסנדרוס. ", + "וירא את דימיטריוס רע בעיני החיל, ויקום וילך אל אמלכיאל הערבי, והוא היה אומן לאנטיוכוס בן אלכסנדרוס. ", + "ויבקש ממנו לתת את הנער על ידו לרשת את כסא אביו ויספר לו את מעשה דימיטריוס ושנאת אנשי הצבא אותו וישב עם הערבי ימים רבים. ", + "ויונתן שלח בעת ההיא אל דימיטריוס לאמור.", + "הואל נא וצו את אנשיך לצאת מן המצודה אשר בירושלים, ומן המבצרים, כי לא חדלו עוד מהרע לבני ישראל.", + "ויען דימיטריוס את יונתן ויאמר.", + "גם בדבר אשר שאלת בעדך ובעד העם אשא פניך, וגם הרבה ארבה את חסדי עמכם לעת נכונה. ", + "אמנם כעת היטיב תיטיב אתה עמדי בשלחך לי מאנשי מלחמתך לעמוד לימיני כי כל צבאותיי סרו מעלי.", + "וישלח לו יונתן שלושת אלפים איש בחור, ויבואו אל המלך לאנטוכיא וישמח לקראתם. ", + "ואנשי העיר נקהלו ברחובות, ומספרם כעשרים ומאה אלף איש, ויבקשו להרוג את המלך. ", + "וימלט המלך אל תוך הארמון. ", + "ויהי כי כבשו אנשי העיר את מבואי העיר, ויחלו להרעיש את החומות. ", + "ויקרא המלך אל היהודים לקום לעזרתו, ויתקבצו אליו וישוטו על פני כל העיר. ", + "ויהרגו ביום ההוא כמאה אלף נפש, ויציתו אש בעיר וישללו שלל רב ויפדו את המלך. ", + "ויראו אנשי העיר כי גברה יד היהודים עליהם, וימס לבבם ויתחננו אל המלך ויבקשו רחמים ויאמרו.", + "תנה לנו ידך להצילנו, ולא ילחמו היהודים עוד בנו ובעירנו.", + "וישליכו איש איש את חרבו וישלימו, וליהודים הייתה יקר וגדולה בעיני המלך ובעיני עם הארץ וישובו ברכוש גדול ירושלימה.", + "ויהי כשבת דימיטריוס בטח על כסא מלכותו, ואין מכלים דבר בארץ, ויחל דברו כי לא שמר מאומה מכל הדברים אשר דבר ליונתן וישנאהו. ", + "ויגמול לו רעה תחת טובה, וימעל בו רוב מעל. ", + "ויהי אחר הדברים האלה וישב טריפון עם אנטיוכוס הנער, וישם את הכתר בראשו וימליכהו. ", + "ויקבצו אליו כל אנשי הצבא אשר שלח דימיטריוס מעליו וילחמו בו, וינס, ותהי לו נפשו לשלל. ", + "ויקח טריפון את הפילים וילכוד את אנטוכיא. ", + "ויכתוב אנטיוכוס הנער אל יונתן לאמור.", + "הנני מקים אותך כהן הראש לעמך, וארבע הנפות תהיינה תחת ידך למען לא תסור אהבתך ממני.", + "וישלח לו כלי זהב רבים למנחה, וישליטהו לשרת בם על שולחנו וללבוש ארגמן ולחגור אזור זהב על מותניו. ", + "ואת שמעון אחי יונתן שם לפקיד על הארץ מחבל צור ועד קצה ארץ מצרים.", + "ויצא יונתן מירושלים ויעבור בכל הערים אשר מעבר לנהר וינהרו אליו כל שולפי חרב מארץ ארם ויבואו לעזרתו. ", + "ויהי כי הקריב לבא אשקלונה, ויצאו אנשי העיר לקראתו ויביאוהו בכבוד העירה. ", + "ויעבור משם עזתה, וימאנו אנשי עזה לתתו בוא העירה, ויצר עליה ויבער אש במגרשיה וייקח את שללם. ", + "ויקראו יושבי עזה לשלום, ויען להם יונתן שלום, ויבחר מבני קציני העיר לבני ערובה, וישלחם ירושלימה, ויוסף לעבור בארץ עד לבא דמשק. ", + "וישמע שם יונתן לאמור הנה נציבי דימיטריוס באו בחיל גדול הגלילה והנם בקדש לגרשך מן הארץ. ", + "ויצא לקראתם, ויעזוב את שמעון אחיו בארץ, ויצור שמעון על בית צור ימים רבים אין יוצא ואין בא. ", + "ויקראו לו לשלום, וישלם שמעון עימהם ויוציאם מן העיר ויתן מצב בתוכה. ", + "יונתן חנה את מחנהו על יד ים כינרת, וישכימו בבוקר ויבואו לפני ערבות חצר. ", + "וישא את עיניו, וירא והנה חיל הגויים נוסעים לקראתו בערבה, ומקצתם שמו למארב בהרים. ", + "ויהי בנוסעו לקראתם, וירד המארב מן המחבואים ויתגר בם. ", + "וירא העם אשר את יונתן וינוסו, ולא נשארו אתו זולתי שרי הצבא מתתיהו בן אבשלום ויהודה בן כלבי עם אנשיהם. ", + "ויקרע יונתן את בגדיו ויזרוק עפר על ראשו ויתחנן אל ה', ואחרי כן שב להלחם באויביו ויניסם. ", + "וירא העם אשר נפוצו מעליו וישובו אליו, וידלקו כולם אחריהם עד בואם אל מקום מחניהם אשר בקדש ויחנו שם. ", + "ויפלו מן הגויים ביום ההוא כשלושת אלפים נפש ויונתן שב לירושלים. " + ], + [ + " וירא יונתן כי הייתה לו הרווחה מסביב, ויבחר לו אנשים וישלחם לרומא להקים ולחדש את הברית את יושביה. ", + "וגם לאנשי אשפרתא ולמקומות אחרים כתב ספרים דברי שלום ואמת. ", + "ויהי בבואם לרומא ויעמדו לפני זקני העם ויאמרו. ", + "יונתן הכהן ועם היהודים שלחונו אליכם, לחדש את ברית האהבה אשר הקימותם אתנו זה ימים. ", + "ויאותו להם זקני רומא, ויתנו להם ספרים לאנשי בריתם אשר בכל מדינה ומדינה על הדרך, למען השיבם בטח אל ארץ יהודה. ", + "וזה משנה הספר אשר שלח יונתן ליושבי אשפרתא.", + "יונתן כהן הגדול וזקני העם והכוהנים וכל עם היהודים לאחיהם אנשי אשפרתא שלום. ", + "הנה זה ימים רבים ואריוש מלככם שלח ספרים אל חוניו כהן הגדול לאמור כי אנשים אחים אנחנו, ככתוב במשנה הספר אשר מתחת. ", + "וחוניו שמח לקראת הציר אשר שולח, ויקח את ספר הברית והאהבה מידו. ", + "ועתה אם אמנם לא חסרנו דבר ותורת ה' אשר בידינו לתנחומים לנו. ", + "לא חדלנו משלוח לכם את מלאכינו אלה לחדש ולחזק את ברית האהבה והאחווה עמכם, פן נחשב כזרים בעיניכם כי ארכו הימים אשר שלחתם אלינו. ", + "לכן דעו נא כי כל שבת ומועד אשר נקריב בהם קרבן לאלוהים, ונזכרתם גם אתם על עולותינו ובתפילתנו, כאשר יאות להעתיר אל ה' בעד שלום האחים. ", + "כי בשלומם ובכבודם יגל וישמח לבנו. ", + "ואף כי צרות רבות ורעות עברו על נפשנו, כי נלחמנו עם כל המלכים מסביב אשר קמו עלינו להשחיתנו. ", + "לא עלה על לבנו להוגיע אתכם או את בעלי בריתנו לבקש עזרה מידם במלחמות האלה. ", + "כי ה' אלוהים היה בעזרנו, והצילנו מכף צרינו ויכניעם לפנינו. ", + "אולם בשלחנו כעת את מלאכינו את נומיניוס בן אנטיוכוס ואת אנטיפטר בן ישוע לאחינו בני רומא לחדש את ברית האהבה הנושנת עימהם. ", + "הפקדנו אותם ללכת גם אליכם לשאול בשלומכם, ולתת את הספר הזה בידכם, ולחדש את בריתנו אתכם. ", + "ואם ייטב בעיניכם תשיבו אותנו דבר.", + "וזה משנה הספר אשר שלח אריוש לחוניו.", + "אריוש מלך אשפרתא לחוניו כהן הגדול שלום. ", + "מצאנו כתוב בדברי הימים כי יושבי אשפרתא והיהודים אנשים אחים המה ואברהם אב לשניהם. ", + "ועתה כי ידענו זאת, הואילו נא וכתבו לנו השלום לכם, וגם אנחנו נכתוב לכם. ", + "גורל אחד יהיה לכולנו, מקנינו וקניינינו יהיו לכם, ומקניכם וקנייניכם יהיו לנו, אנוכי שפטתי אל נכון להודיעכם את כל אלה.", + "ויהי אחר הדברים האלה וישמע יונתן כי שבו פקידי דימיטריוס, וכי הם נוסעים לקראתו בחיל גדול מבראשונה. ", + "ויסע מירושלים, ויצא לקראתם עד לבוא חמת בטרם בואם אל ארצו. ", + "וישלח מרגלים לתור את מחניהם, וישובו ויאמרו כי נכונים הם להתנפל עליו הלילה. ", + "ויהי כבוא השמש ויצווה יונתן את אנשיו לאמור, עורו ושקדו הלילה, ושימו איש חרבו על ירכו, ויהיו נכונים להלחם. ויצב צופים סביבות המחנה. ", + "ויראו האויבים את מחנה יונתן כי כולם חגורי כלי מלחמה ועומדים במערכה, ויחרדו חרדה גדולה ויבעירו אש הנה והנה במחנה וינוסו. ", + "ולא ידע יונתן ואנשיו עד אור הבוקר כי נתעו מן האש במחנה. ", + "וירדוף יונתן אחריהם ולא השיגם, כי כבר עברו את נחל הליטרון. ", + "ויפן יונתן לקראת הערבים ממטה זבדי ויכם ויקח את שללם. ", + "ויסע משם ויפגע בדמשק ויעבור בכל הארץ ההיא. ", + "ושמעון נסע אשקלונה ואל המבצרים הקרובים אליה, ויפן ליפו וילכדה. ", + "כי שמע את מזימת יושבי יפו להסגיר את העיר בידי פקידי דימיטריוס, וישכן מצב בתוכה לשמרה. ", + "וישב יונתן אחרי כן ירושלימה, ויקרא אל זקני העם, ויועץ עימהם לחזק את מבצרי ארץ יהודה ולהגביה את חומות ירושלים. ", + "ולהקים רמה להבדיל בין העיר ובין המצודה למען תיפרד, ואנשי המצודה לא יקרבו עוד לקנות או למכור. ", + "ויהי בהתאסף העם לבנות, ויתקנו גם את פרצי החומה הישנה ושמה כפינתא אשר התרועעה מקדם לנחל. ", + "ושמעון בנה את מבצר חדידה בשפלה ויחזק את המבצר בדלתיים ובריח. ", + "וטריפון נכל נכלים להסב את ממלכת אסיא אליו, ולתת את הכתר בראשו, ולשלוח יד במלך אנטיוכוס. ", + "ויהי כי ירא את יונתן פן יהיה לו לשטן, ויערם לתפוש גם אותו ולהמיתו ויקם וילך אל בית שאן. ", + "ויבוא גם יונתן שמה, וארבעים אלף איש בחור עמו. ", + "וירא טריפון את חיל יונתן כי רב הוא, ויירא משלוח בו יד, ויתחסד ויבא בכבוד לקראתו ויהלל אותו אל כל אוהביו, ויתן לו מתנות, ויצווה על עבדיו לשמוע אל קול יונתן כאשר לקולו. ", + "ויאמר אליו מדוע תיגע את העם אשר ברגליך ואין מריבה בינינו. ", + "שלח אותם איש לאוהלו ובחר לך מתי מעט ויעמדו אתך ובא עמדי לעכו. ", + "ונתתיה בידך עם כל המבצרים וגם אנשי הצבא ועושי המלאכה אתן תחת ידך ואשובה לי, כי על כן יצאתי לקראתך.", + "ויאמן יונתן לדבריו, ויעש ככל אשר דיבר, וישלח את עמו מעליו וישובו אל ארץ יהודה. ", + "ולא נשארו אתו בלתי שלושת אלפים איש, ומהם שלח אלפים אל הגליל, ואלף נפש נסעו אתו. ", + "ויהי בבואו לעכו, ויסגרו אנשי עכו את דלתי העיר, ויתפשו את יונתן, ואת אנשיו הכו לפי חרב. ", + "וישלח טריפון חיל רגלי ופרשים דרך הגליל אל הערבה הגדולה, לרדוף אחרי אנשי יונתן ולכלותם. ", + "ויהי בשמעם כי נשבה יונתן וכל אנשיו נגפו, ויתעודדו ויתייצבו להלחם ברודפיהם. ", + "ויראו האויבים כי קמו להלחם בעד נפשם, וישובו לדרכם, והיהודים נסעו בטח אל ארצם. ", + "ויבכו העם את יונתן ואת אשר נפלו בחרב אתו, ויהי אבל כבד לכל ישראל. ", + "וכל הגויים מסביב חשבו לבער את העם מן הארץ. ", + "כי אמרו אבד ראש מיהודה ועוזר אין ועתה נקומה עליהם ונשבית מאנוש זכרם. " + ], + [ + " וישמע שמעון כי אסף טריפון חיל גדול לצבוא על ארץ יהודה ולשחתה. ", + "וכי נמוגו כל יושבי הארץ, ויקם ויעל ירושלימה ויאסוף את העם וידבר על לבם ויאמר.", + "אתם ידעתם את אשר עשיתי אני ואחי וכל בית אבי בעד תורת ה' ומקדשו, וגם ידעתם את המלחמות אשר נלחמנו, וכל התלאות אשר מצאונו. ", + "ראו כי כל אחי שכלה החרב בעבור ישראל ואותר רק אני לבדי. ", + "ועתה חלילה לי משמור את נפשי לעת צרה כי לא טוב אנוכי מאחי. ", + "כי אם קום אקום לנקום את נקמת עם ה' ומקדשו, ואת נקמת נשינו וטפנו מאת הגויים אשר התאספו מסביב למחות את שמנו בשנאתם אותנו. ", + "ויהי כשומעם את הדברים האלה, ותחי רוח העם, ויענו פה אחד ויאמרו, היה אתה לנגיד עלינו תחת יהודה ויונתן אחיך. ", + "ועתה צא ולחם את לוחמינו, ושמענו ועשינו ככל אשר תצווה עלינו.", + "וישמע שמעון כל אנשי חיל וימהר לבנות את חומות ירושלים ולחזק את העיר מסביב. ", + "וישלח את יונתן בן אבשלום בחיל כבד לצבא על יפו ויגרש את יושבי העיר ויאחז בה. ", + "וטריפון נסע בחיל גדול מעכו להתנפל על ארץ יהודה וינהג את יונתן אתו אסור בנחושתיים. ", + "ושמעון חנה נכחו בערבה אשר על פני חדידה. ", + "ויהי כשמוע טריפון כי שמו את שמעון לפקיד תחת יונתן אחיו, וכי גם קרב להלחם אתו, וישלח אליו מלאכים לאמור.", + "החזק החזקתי ביונתן אחיך, עקב אשר שלח ידו באוצר המלך בפקודת משמרתו. ", + "ועתה בשלחך לי מאת ככר כסף ושני בניו לבני ערובה, לבל יפשע בי אם אשלחנו לחופשי, השב אשיבנו לך.", + "ויצווה שמעון לשלוח לו את הכסף ואת הילדים, אף כי ידע כי בנבלה ידבר, ויעש כן לבל ילונו עליו העם לאמור: ", + "יונתן נהרג על ידו יען כי לא שלח לו את הכסף ואת הילדים לפדיון נפשו. ", + "ויהי אחרי שלחו את הילדים ואת מאת הכיכר ויחל טריפון את דברו ולא שלח את יונתן. ", + "ויסע הלוך וקרב אל ארץ יהודה לשחתה, ויתהלך מנגד לארץ דרך אדר, ושמעון הלך למולו אל כל מקום אשר פנה שם. ", + "ואנשי המצודה שלחו אל טריפון לאמור. ", + "מהר ובא בסתר דרך המדבר אלינו למען נצטייד כי אפסה כל מחיה. ", + "וימהר טריפון ויאסוף את כל פרשיו לשלחם, ויעצרו מלכת כי ירד בלילה ההוא שלג רב מן השמים. ", + "ויפן משם וישם את פניו גלעדה. ", + "ויהי בבואו לפני בית שאן, ויהרוג את יונתן ויקבר שם, ואחרי כן שב אל ארצו. ", + "וישלח שמעון לקחת את עצמות אחיו, ויקבור אותם אל קבורת אבותיו במודעית. ", + "ויספדו לו כל בית ישראל, ויבכו אותו ימים רבים. ", + "ויקם שמעון על קברות אבותיו ואחיו מצבה גדולה, אבנים מהוקצעות משני עבריהן, ויצג עליה שבעה עמודים אחד מול אחד: לאביו ולאמו ולארבעה אחיו. ", + "ויקף אותם קרנות גבוהות מעשה מקלעות, ועליהן מפותחים כל כלי מלחמה לזכר עולם, וגם תבנית אניות מחוטבות הנשקפות על פני הים. ", + "והמצבה הזאת במודעית עד היום הזה. ", + "וטריפון ארב במרמה לנפש אנטיוכוס הנער ויהי בהיותם בדרך ויקם עליו וימיתהו. ", + "וישם את כתר אסיא בראשו, וירוצץ את העם במאוד מאוד. ", + "ושמעון החזיק את מבצרי ארץ יהודה, ויסובב אותם חומות בצורות ומגדלים גבוהים דלתיים ובריח, וימלא את מסכנותיהם בר ואוכל. ", + "ויבחר שמעון אנשים, וישלח אותם אל דימיטריוס ויבקש ממנו להסיר את המשאות מעל הארץ, כי כל מעשי טריפון רק שוד וחמס. ", + "ויען דימיטריוס ויכתוב לו כדברים האלה.", + "המלך דימיטריוס לשמעון הכהן הגדול ואוהב המלך, ולזקני העם, ולכל בית יהודה שלום. ", + "הנה לקחתי את עטרת הזהב ואת אדרת הארגמן אשר שלחתם אלי, והנני נכון לתת להם את בריתי שלום. ", + "וציוויתי לכל פקידי ארצותי לנטוש כל משא אשר אסיר מעליכם. ", + "והקימותי את אשר הבטחתי לכם, והערים הבצורות אשר בניתם תהיינה לכם לצמיתות. ", + "ונשאתי לכם כל מעל אשר מעלתם בי עד היום הזה, ואת מנת המלך ואת התרומות אשר הורמו מירושלים שמוט אשמוט את ידי. ", + "וכל איש בכם אשר יכשר להסתפח אל עבודתי יספח, והיה אך שלום ורעות בינינו.", + "ויהי בשנת שבעים ומאה, וישבר עול הגויים מעל בני ישראל. ", + "ומאז החלו לכתוב בדברי הימים ובכל ספריהם, בשנה הראשונה לשמעון הכהן הגדול שר ונשיא ליהודים.", + "ויהי בימים ההם וייחן שמעון על גזר ויקף את העיר, ואחרי הגישו כלי מפץ לקראתה וילכוד המגדל. ", + "ויהי כי ירדו אנשי המגדל אל תוך העיר, ותהי מהומה גדולה בקרב העם. ", + "ויעלו כולם אנשים ונשים וטף על החומות ויקרעו את בגדיהם, ויקראו בקול גדול אל שמעון, אהה תן לנו ימינך. ", + "ויאמרו אל נא כחטאינו תעשה לנו, אך עשה עמנו חסד ורחמים. ", + "ויחמול שמעון עליהם ולא המיתם, ויגרש אותם מן העיר ויחטא את הבתים אשר שמרו בהם את אליליהם. ", + "ויסע אחרי כן אל תוך העיר, ויתן תודה והלל לה', ויבער את השיקוצים ואת הגלולים. ", + "וישכן אנשים שומרי תורת ה' בקרבה, ויחזק את העיר ויבן לו בית בתוכה. ", + "ויושבי המצודה אשר בירושלים מסוגרים בתוכה, אין יוצא ואין בא לקנות או למכור. ", + "ויהי כי נשבר להם מטה לחם וימותו רבים מרעב ומחוסר כל. ", + "ויצעקו אל שמעון לתת להם את ימינו, וייתן להם את ימינו ויגרשם מעל המצודה, ויחטא אותה ויסר כל שקוץ מקרבה. ", + "ויהי בשנת מאה ושבעים ואחת בחודש השני בשלושה ועשרים יום בו, ויבואו אל המצודה בזמירות ובכפות תמרים בכינורות ובעוגבים ובנבלים, ויהללו את ה' אשר פדם מיד הצר הצורר אותם. ", + "ויצווה שמעון לחוג את היום הזה שנה בשנה. ", + "ויקם חומות על הר הבית אשר על יד המצודה, וישב שם הוא וכל האנשים אשר אתו. ", + "וירא את יוחנן בנו כי איש חיל הוא, ויפקד אותו לפקיד על כל אנשי הצבא וישב בגזר. " + ], + [ + "ויהי בשנת שתים ושבעים ומאה ויאסוף דימיטריוס את חילו למלחמה על טריפון וילך אל ארץ מדי לבקש עזרה. ", + "וישמע ארשקה מלך פרס ומדי כי בא דימיטריוס אל גבול ארצו וישלח אחד משרי צבאו לקראתו ויצווהו לתפשו חי ולהביאו לפניו. ", + "וילך ויך את חיל דימיטריוס ויתפוש אותו חי, ויביאהו לפני ארשקה, ויצווה המלך ויאספו אותו אל המשמר. ", + "ותשקוט ארץ יהודה ממלחמה כל ימי שמעון, ויעש אך טוב לעמו ויהי רצוי ונכבד בממשלתו כל ימיו. ", + "וילכוד את יפו ביד חזקה ותהי לו לחוף אניות לעבור ממנה אל איי הים. ", + "וירחב את גבולי הארץ לעמו ויאחז בם. ", + "ויהיו לו שבויי חרב לרוב, ויצר על גזר ועל בית צור ועל המצודה ויבער כל שקוץ מתוכם, ולא עמד איש לפניו. ", + "כל איש חרש חרישו בבטחה ובשלום והארץ נתנה את יבולה וכל עץ פרי עשה את פריו. ", + "הזקנים ישבו בחוצות וישיחו בטוב הארץ, והבחורים לבשו הדר ויחגרו כלי מלחמה. ", + "שמעון נתן אוכל בערים וכלי קרב למלחמה, ושימעו הלך למרחקים. ", + "שקט ובטחה נתן בארץ ובית ישראל צהלה ושמחה. ", + "בטח ישבו כולם איש תחת גפנו ותחת תאנתו ומחריד אין. ", + "קול מלחמה לא נשמע בארץ וגאות עריצים השפל השפלה בימים ההם. ", + "נדכאי עמו גברו חיל, ואון ועול קפצו פיהם, ותורת ה' שעשועיו. ", + "וירם קרן מקדש ה' וירב את כלי השרת בקודש. ", + "וישמעו יושבי רומא ואשפרתא כי מת יונתן ויתעצבו אל לבם. ", + "ויהי בשמעם כי הוקם שמעון אחיו לכהן הגדול תחתיו וכל הארץ וכל הערים תחת ידו. ", + "ויכתבו לו ספר ברית על לוחות נחושת ברית אהבה ושלום כאשר כרתו את יהודה ואת יונתן אחיו ויקרא באזני כל קהל ישראל בירושלים. ", + "וזה פתשנן הכתב אשר שלחו אנשי אשפרתא.", + "ראשי בני אשפרתא והעיר, לשמעון הכהן הגדול ולזקנים ולכוהנים ולכל עם יהודה אחינו שלום. ", + "המלאכים אשר שלחתם אלינו ספרו לנו את כבודכם ואת גדולתכם בארץ, ושמחנו מאוד לקראתם. ", + "את אשר בקשו ממנו כתבנו על ספר דברי הימים אשר לקרייתנו לאמור. ", + "נומיניוס בן אנטיוכוס ואנטיפטר בן ישוע שלוחי היהודים באו אלינו לחדש את ברית האהבה אשר כרתנו עימהם.", + "וייטב בעיני העם לאסוף את האנשים האלה בכבוד ובתפארת, ולכתוב את דבריהם על ספר דברי הימים לזכר עם אשפרתא, ומשנה הספר שלחנו לשמעון כהן הגדול. ", + "ואחרי כן שלח שמעון את נומיניוס לרומא למען הקים את בריתו עם יושביה, ויתן בידו מנחה מגן זהב אחד אלף שקל משקלו. ", + "ויהי כשמוע העם את כל הדברים האלה, ויאמרו איש אל אחיו הכי לא נשלם גמול לשמעון ולבניו. ", + "הלא הוא ואחיו וכל בית אביו הרימו את קרן עמנו, ואחרי הכניעם את כל אויבינו לפנינו קראו דרור בארץ לכל יושביה. ", + "ויגזרו אומר לחרות את כל הקורות על לוחות נחושת, ולחברם על עמודים בהר ציון. ", + "וזה פתשגן הכתב אשר הקימו.", + "בשמונה עשר יום לחדש אלול בשנת מאה ושבעים ושתים. ", + "בשנה השלישית לשמעון הכהן הגדול, בהתאסף ראשי העם יחד והכוהנים והזקנים בירושלים. ", + "מודעת זאת בכל הארץ כי מלחמות רבות היו בארצנו. ", + "ויקם שמעון בן מתתיהו ממשפחת יהויריב ואחיו, וישליכו את נפשם מנגד, ויתייצבו בפני שונאי עמם לבל תופר תורת ה' ומקדשו, וירימו את קרן עמם. ", + "ויונתן הקהיל את העם ויהי לכוהן גדול. ", + "ויהי בהיאסף יונתן אל עמיו, וישובו האויבים להשם את ארצנו ולשלוח יד במקדש ה'. ", + "ויקם שמעון וירק את חניכיו להלחם בעד עמו, ומכספו נתן להם שכרם. ", + "ויבצר את ערי יהודה ואת בית צור בקצה הארץ, אשר הייתה עיר מסכנות לאויב, וייתן יהודים למשמר בתוכה. ", + "ויחזק את יפו על שפת הים, ואת גזר בגבול אשדוד והאויבים ישבו בה לפנים, וישכן ישראל בתוכה, ויכלכל אותה בכל אשר חסרה. ", + "וירא העם את שמעון כי כל מעשהו באמונה, ודורש אך טוב לעמו, ויגמלו לו כצדקתו וכיושר לבבו ויבחרוהו לנשיא ולכהן גדול עליהם. ", + "ויהי ה' עמו וכל אשר עשה ה' הצליח בידו, כי הוריש את הגויים מארצנו ומעיר דוד ומן המצודה אשר נאחזו בה. ", + "כי ממנה פרצו הגויים ויטמאו את כל סביבות הקודש, וישביתו את עבודת ה'. ", + "והוא לקחה בחוזק יד, וייתן יהודים בתוכה להגן על הארץ ועל הקריה, ויגביה את חומותיה. ", + "וגם המלך דימיטריוס הקימו על משמרת הכהונה, ויכבדהו ויהי לו לאוהב. ", + "כי שמע את הברית אשר כרת הרומאים את היהודים, ויקראו אותם בשם אחים ויאספו את שלוחי שמעון בכבוד ובתפארת. ", + "ויואילו כל היהודים והכוהנים להיות שמעון נשיא וכהן גדול עליהם כל ימיו, עד כי יקום נביא אמת בישראל. ", + "וישימוהו לקצין העם לשמור את מקדש ה' ולהפקיד פקידים על העבודה ועל הארץ ועל החלוץ ועל כל עיר מבצר. ", + "וכל העם ישמעו לקולו וכל הספרים יכתבו בשמו, והוא ילבש ארגמן ובגדי זהב. ", + "ולא יזיד איש מן העם או מן הכוהנים להפר את הדברים האלה או למרות את פיו או לשמוע את העם מבלעדיו או ללבוש ארגמן ולחגור אבנט זהב. ", + "ואיש איש אשר יעשה בזדון לעבור על אחת מאלה ונשא עונו.", + "וייטב הדבר בעיני העם לעשות כדבר שמעון. ושמעון הואיל להיות ראש הכוהנים ונשיא על כל קהל ישראל. ", + "ויצו העם לחרות את דברי הכתב הזה על לוחות נחושת ולחברם ביציע הבית לעיני כל העם. ", + "ולתת את משנה הכתב אל אוצר הבית והייתה לשמעון ולבניו למשמרת עולם. " + ], + [ + "והמלך אנטיוכוס בן דימיטריוס שלח ספרים מאיי הים אל שמעון הכהן נשיא ישראל ואל כל העם לאמור.", + "המלך אנטיוכוס לשמעון הכהן הגדול ולעם יהודה שלום. ", + "הנה יצאו אנשים בני בלייעל ויאחזו באחוזת אבותי, ועתה אקום לקחת אותה מידם ולהשיבה אל מכונה הראשון. ", + "לכן אספתי לי חיל, והכינותי אניות לצאת למלחמה לקראתם, ולהינקם בפשעים אשר שמו שמות בארצי וישחיתו ערים רבות בקרבה. ", + "ועתה הנה הניחותי לך כל אשר הניחו המלכים לפני, והכוח בידך לעשות מטבעות זהב וכסף בארצך כנפשך. ", + "העיר ירושלים תהיה קודש וחופשית, והערים הבצורות אשר בנית וכל כלי קרב אשר אספת יהיו תחת ידיך. ", + "ואת אשר חבתם למלך, ואת אשר יכון לתת לו, נטשתי מעתה ועד עולם. ", + "והיה בשבתי על כסא מלכותי והפלאתי עוד את חסדי עמך ואת עמך, והוספתי כבוד וגדולה להיכל ה' והייתם לשם ולתפארת בכל הארץ.", + " ויהי בשנת מאה ושבעים וארבע, וישוב אנטיוכוס אל ארץ אבותיו, וכל אנשי המלחמה הלכו אחריו, ולא נותרו עם טריפון בלתי מתי מספר. ", + "וירדוף אנטיוכוס אחריו, וינס טריפון אל דואר אשר על שפת הים, כי ראה כי כלתה אליו הרעה וכל גדודיו סרו מעליו. ", + "ויצבא אנטיוכוס על דואר, ומספר פקודיו מאה ועשרים אלף רגלי וסוסים שמונת אלפים. ", + "ויקף בחילו את העיר ואת האניות הקריב מפאת הים, ותהי העיר מסוגרת אין יוצא ואין בא. ", + "ויהי בעת ההיא וישב נומיניוס ואשר הלכו אתו מרומא וספרים בידם לכל המלכים ולכל המדינות לאמור.", + "לוקיאש זקן אנשי רומא, למלך תלמי שלום. ", + "שמעון ראש הכוהנים ועם היהודים בעלי בריתנו, שלחו מלאכים אלינו לחדש את ברית שלומם אתנו, ויגישו לנו מנחה מגן זהב אחד אלף שקל משקלו. ", + "לכן חשבנו למשפט לכתוב לכל המלכים ולכל העמים לבל ירעו עם היהודים, ולא יצאו למלחמה על ארצם ועריהם. ", + "גם לא יבואו לעזרת איש אשר יצא למלחמה עליהם, כי לקחנו את מנחתם את מגן הזהב מידם. ", + "וכי ינוכו אנשי רשע אליכם אשר העוו בארצם, והסגרתם אותם ביד שמעון הכהן ליסרם כמשפטם.", + "אלה הדברים אשר כתב למלך דימיטריוס ואתלוס אריטה וארשקה ולכל המדינות מסביב. ", + "ליושבי זמשקי ואשפרתא דילוס מנדוס שיקיאן קריאה וזמוש. ", + "גם ליושבי פמפילה ליקיא הליקרנסא רודש פזילוס וקו. ", + "ולאנשי זידוש הרדון קורתינא גנידוס קיפרי וקירני. ", + "ואת משנה הספרים האלה שלח לשמעון ראש הכוהנים. ", + "ואנטיוכוס חנה על דאר, ויערוך ביום השני כלי תותח ומפץ לקראתה וירעש אותה בלי חשך לבלתי תת יוצא ובא, וטריפון סגור בתוכה. ", + "ושמעון שלח לאנטיוכוס אלפים איש בחור לעזרו, וגם כסף וזהב לרוב. ", + "ולא שעה אליהם אנטיוכוס, ולא זכר את בריתו אתו, ויפן ממנו. ", + "וישלח לו אחד מקרוביו את אתינוביוש לאמור לו.", + "אתם לכדתם את יפו ואת גזר ואת המצודה אשר בירושלים והם ערי מלכותי. ", + "את גבולי הארץ השימותם ונחלתי שמתם לחרבה ועל ערי ממשלתי תשתררו. ", + "ועתה השיבו לי את הערים אשר לקחתם ואת כל תרומות הערים אשר הרימותם מחוץ לגבולי יהודה. ", + "ואם לא ונתתם לי את כסף מכרם חמש מאות ככר כסף בעד הערים וחמש מאות בעד השמות והתרומות. ", + "ואם תמאנו ומריתם ויצאתי בחרב לקראתכם.", + "ויהי בבוא אתינוביוש אוהב המלך ירושלימה וירא את יקר גדולת שמעון ואת כל תפארת הזהב והכסף וכלי השרת, וישתומם ויגד לשמעון את אשר ציוהו המלך. ", + "ויען שמעון ויאמר: הארץ אשר שבנו לרשתה אחוזת אבותינו היא, ואין לאיש זר חלק ונחלה בתוכה. ", + "כי אויבינו שדדו נחלתנו ויאחזו בה באון ובעוול, ועתה כי הצליח ה' את דרכנו לקחנו את נחלת אבותינו וישבנו בה. ", + "ועל אודות יפו וגזר אשר לכדנו, ידוע תדע כי הערים האלה הרעו לנו ולארצנו במאוד מאוד. ", + "אולם שקול אשקול מאת ככר כסף במחירן. ולא ענה אתינוביוש אותו דבר.", + "וילך בחרי אף וישב אל המלך ויספר לו את דברי שמעון ואת יקר תפארת גדולתו ואת כל אשר ראו עיניו ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו. ", + "וטריפון ירד באוניה וימלט דרך הים לארתושה. ", + "וישם המלך את קנדיביוש לפקיד על כל חבל הים ויתן על ידו חיל גדול רגלי ופרשים. ", + "ויפקידהו לחנות את צבאו על גבולי ארץ יהודה, ולבנות את קדרון ולחזק את שעריה, ולצאת למלחמה לקראת העם. והמלך רדף אחר טריפון לתפשו. ", + "ויהי בבוא קנדיביוש ליבנה, ויחל להציק לעם הארץ וייפול על ארץ יהודה ויהרוג עם רב, וישב מהם שבי. ", + "ויבן את קדרון וישם מצב פרשים ורגלי בתוכה, לעבור ולפשוט ממנה בכל אורחות הארץ כאשר ציוהו המלך. " + ], + [ + "ויעל יוחנן מגזר ויספר לשמעון אביו את כל אשר עשה קינדיביוש בארץ. ", + "ויקרא שמעון אל יהודה ואל יוחנן בניו הגדולים ויאמר אליהם.", + "מנעורינו ועד עתה נלחמנו בשונאי ישראל גם אני ואחי וכל בית אבי וה' הצליח דרכנו להציל את ישראל מידם. ", + "ועתה הנה זקנתי ושבתי ואתם צעירים ממני לימים, לכן התחזקו והיו לאנשים תחתינו, וצאו ללחום את מלחמותינו, ואלוהי השמים יהיה עמכם להושיעכם.", + "ויקומו ויבחרו עשרים אלף איש רגלי ופרשים ויצאו לקראת קנדיביוש למלחמה וילינו הלילה במודעית. ", + "ויהי בבוקר באתם המערכה ויישאו את עיניהם ויראו והנה חיל גדול רגלי ופרשים לקראתם, ונחל היה מבדיל בין שתי המחנות. ", + "ויהי כי הקריב יוחנן את מחנהו ללכת לקראתו, וירא והנה העם ירא לרדת אל תוך הנחל, וירד הוא ראשונה ויעבור כל העם אחריו. ", + "ויהי בערכו את העם ויצג את הפרשים בין צבא הרגלים בתוך, כי פרשי האויב היו רבים מהם. ", + "ויצווה יוחנן ויתקעו בחצוצרות, וינגף קנדיביוש וינס הוא וכל אנשיו, ויפלו מהם חללים רבים, והנשארים נסו אל תוך המבצר. ", + "וימחץ גם יהודה אחי יוחנן במלחמה ההיא, ויוחנן רדף אחריהם עד קדרון אל המבצר אשר בנו. ", + "וינוסו גם אל המגדלים אשר על דרך אשדוד, וישרוף אותם יוחנן וימותו כאלפים נפש, ויוחנן שב בשלום אל ארץ יהודה.", + "ותלמי בן אבובי היה פקיד בערבות יריחו, ויהי לו זהב וכסף לרוב, והוא היה חתן לכוהן הגדול. ", + "ויהי כי רם לבבו למשול בארץ, ויתנכל לשלוח יד בשמעון ובבניו להמיתם. ", + "ויהי בשנת שבע ושבעים ומאה, בחודש העשתי עשר הוא חדש שבט, ויעבור שמעון בכל ארץ יהודה לשום את עיניו על הארץ. ", + "ויבא גם יריחו ושני בניו מתתיהו ויהודה עמו. ", + "ויעש בן אבובי בערמה ויאספם במבצר קטן אשר בנה לו ושמו דואך, ויכן להם משתה גדול, וייחבא שם אנשים לארוב להם. ", + "ויהי כטוב לב שמעון ובניו ביין ויקום תלמי ואנשיו וייקחו את חרבם ויבואו אל חדר המשתה, ויהרגו אותו ואת שני בניו ומקצת עבדיו. ", + "זאת התועבה אשר עשה תלמי בישראל בגומלו רעה תחת טובה. ", + "ויכתוב את הדבר אל המלך, וישאל ממנו חיל לרשת את ארץ יהודה וכל עריה. ", + "ועדת מרעים שלח לגזר להכות את יוחנן נפש, וישלח לכל שרי החיל לבוא ולהתקשר אתו, ויאמר לתת להם כסף וזהב ומתנות. ", + "ואחרים שלח ירושלימה לתפוש את העיר ואת הר הבית. ", + "ויבא הפליט ויגד ליוחנן בגזר לאמור. ", + "הנה אביך ואחיך הומתו בצדיה, ואורבים שולחו לקחת גם את נפשך. ", + "וישמע יוחנן ותאחזהו פלצות, ויצווה לתפוש את האנשים אשר שולחו להמיתו, ויבוקש הדבר וימצא, ויצווה להמיתם. ", + "ויתר מעשי יוחנן ואת המלחמות ואת כל הגדולות אשר עשה, ואת החומות אשר בנה, הלא הם כתובים על ספר דברי הימים לכוהנים הגדולים, למן היום אשר הוקם לכהן תחת אביו עד יום מותו. " + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Verse" + ] +} \ No newline at end of file