| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> החכם — עיניו בראשו לבטוח נכון ־־־־ עשה היום |
| לביטוח בטוח — אין תחליף ל־״פרחי״ סוכנות לביטוח בע״מ |
| ב |
| י |
| ט |
| ו |
| * ח |
| נ |
| כ |
| ו |
| * ו |
| מ |
| ו |
| נ |
| ע |
| •י- |
| ה |
| פ |
| ת |
| ע |
| ו |
| תiinuii |
| T\ |
| 5> |
| \ (: |
| C1 |
| It |
| J\ |
| It |
| ה ־c והמשפחה |
| פרח> סוכנות לביטוח בע״כו |
| רח׳ ויצמן |
| אנו שומרים |
| על המשפחה והבית למבוטחינו היקרים! |
| בצה״ל, בשרות הבטחון באשר הם, |
| מקבלי קצבות צה״ל — אזרחים עובדי צה״ל |
| השלימו הביטוחים הקיימים למען המשפחה. |
| התאימו סכומי הביטוח לפי ערכם היום! |
| עשו למען חבריכם בשורה! |
| הכניסו אותם בסוד שרותנו: |
| נאמנות מירבית — לאלפי מבוטחינו באשר הס. |
| מקסימום ביטוח — מינימום תשלום. |
| התשלומים חודשיים — באמצעות מת״ש צה״ל. |
| בכל ענפי הביטוח * * |
| • |
| * |
| * |
| * |
| התוכניות מותאמות ומקוריות להגנת המשפחה, |
| ובתנאים המיוחדים שיועדו לכם בלבד! |
| עד8 המשרד פתוח משעה |
| מקסימום ביטוח — מינימום תשלום |
| סוכנות הביטוח הגדולה הבלעדית עבורכם |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page>Vn גליון מספר |
| אוגוסט |
| מוצא לאור על-ידי מפקדת חיל-האויר |
| קציז חינוך חיל-האויר |
| עורך משנה |
| דניאל מולד |
| עורר גראפי |
| יפתח אלון |
| המערכת: דאר צבאי |
| מזכירת המערכת: סג״מ אורלי עזת |
| תוכן |
| הערכות חדשה למניעת מלחמה |
| ראיון עם מפקד חיל-האויר, אלוף דוד עברי |
| פרסום ראשון: הוקאיי, קוברה, הוק משופר, |
| איי — יוסף בודנסקי רד־ |
| דח בספר הטיסות |
| — רון הדר כר הופצץ המטכ״ל הסורי |
| — סרן ע׳ המבחן האמיתי הראשון שלי |
| — אורי עמית ״איים״ מארץ ה״אייסים״ |
| — מירב הלפרין שתיכו־עשרה הנועזות |
| — אורי עמית דור חדש למטוסי־אימון )בי( |
| 29 — כשהאוירוניבו היו מעץ |
| 37 — שלום לאל־עריש |
| — אהרון לפידות מעבר למחיצות האיבה |
| — צבי גוטמן העיקר לנטרל את המרעום |
| — סא״ל א׳פרחים... 4 היה היו |
| שתי דקות לאחר תחילת הקרב הוריתי |
| — אהרון לפידות להפסיקו |
| צילום השער: רביעיית מטוסי |
| צילום השער האחורי: מטוס התראה מוקדמת הוקאיי |
| פוסטר צבעוני: "רביעיית מטוסי |
| צילומים: יחידת צילום אוירי, חיל־האויר |
| מחיר הגליון |
| מנוי שנתי |
| בענייני מנויים, דגמים וגליונות ישנים יש לפנות אל: |
| ההוצאה לאור, מחי ההפצה, רדו׳ ב׳ מס׳ |
| הודפס באמצעות משרד הבסחון בדפוס ״גרפוליט״ בע״מ |
| סודר במסדרת ״גד• |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> קורא יקר |
| חיל־האויר חוגג את יום השנה ה־ |
| בסימן נביטת ניצני השלום עם מצרים. עבור |
| החיל אין השלום מהווה רק משאלה שהתגשמה, |
| או עניין מופשט ומרוחק, אלא תהליך יומיומי, |
| הכולל פינוי בסיסים והקמת שדות חדשים. |
| על המשמעויות של תהליך השלום לגבי חיל־ |
| האויר עומד, בין השאר, מפקד החיל, אלוף דוד |
| עברי, בראיון מיוחד לגליון זה. |
| לרגל יום חיל־האויר אנו מפרסמים לראשונה |
| את ההוקאיי, הקוברה, טיל הוק משופר וטיל |
| הנ״מ האישי רדיאיי. |
| אנו נפרדים מאל־עריש, משדה־התעופה שעימו |
| נפגש חיל־האויר מספר פעמים מאז מלחמת |
| העצמאות. הפעם פינה חיל־האויר את אל־עריש |
| בתקווה כי את מקום ההפצצות מן האויר, |
| ההצנחות והצליפות יתפשו קולות ומראות של |
| שלום. |
| עוד בגליון זה — צילומים היסטוריים מתול- |
| דות חיל־האויר, סיפור הפצצת המטכ״ל הסורי |
| בדמשק במלחמת יום־הכיפורים וכתבות רבות |
| אחרות. |
| בצד מדורים קבועים, כגון דף בספר הטיסות |
| ופרופיל, אנו מציגים הפעם גם תריסר בנות חן |
| המשרתות בחיל בתפקידים לא־שיגרתיים. |
| קריאה נעימה, |
| סא׳׳ל אורי |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> ה״עוכות חדשה |
| למניעת מלחמה |
| ראיון עם מפקד חיל-האויר, אלור דוד עברי |
| ש.: לאחר חמש וחצי שנים של רגיעה |
| יחסית שוב התחוללו קרבות־אויר בי- |
| נינו ובין הסורים ושוב הופלו כמה מי- |
| גים. האם אתה יכול לעמוד על הסיבות |
| לכרי אלו מסקנות ניתן להסיק מן הקרב |
| ומתוצאותיו? |
| האלוף עברי: קרב־האויר הזה נכפה |
| עלינו על־ידי הסורים. למדינת־ישראל |
| לא היה עניין להיכנס איתם לקרב ואנו |
| בהחלט עמדנו במיגבלות המדיניות. |
| חיל־האויר תקף מטרות מחבלים |
| מזה תקופה ארוכה. החל מה־ ו ו באפ- |
| ריל, התחילו הסורים לטוס מעל לבנון, |
| תחילה בעיקר במגמה של הפגנת נוכ- |
| חות. כל עוד לא היו במגמת איום, |
| סבלנו זאת ועשינו כל שביכולתנו ל־ |
| המנע מקרב בלתי נשלט. כמובן שמ- |
| בחינה מקצועית טהורה היה לנו, כ- |
| חיל אויר, ענין בקרב. אני חושב ש- |
| אף אחד אינו יכול להאשים את חיל |
| האויר שיש לו ענין במקצוע שלו. היה |
| רע מאוד אילו זה לא היה כך. אך |
| למרות הענין המקצועי דאגנו לכך ש- |
| נעמוד בתוקף בהוראות המדיניות. |
| כל זמן שהסורים לא ניסו להפריע |
| לנו בתקיפות, לא נכנסנו איתם לק- |
| רבות אויר. עם הזמן, הסורים הרגישו |
| יותר בטחון. הם ראו שאנחנו לא נב־ |
| נסים אתם לקרב ואפילו נמנעים מכר, |
| והם התחילו לטוס בצורה יותר מאיימת |
| כלפינו. בשבוע שלפני הקרב הם כבר |
| תקיפות שלנו התבצעו על סף כניסה יצרו איומים די משמעותיים וחלק מה- |
| לקרב אויר. |
| בקיצור ולסיכום — המדיניות היתה |
| שאין להניח לסורים להפריע לנו כ- |
| ביצוע המשימה מחד, ומאידר, אנח- |
| נו לא חיפשנו דרכים להכנס אתם ל- |
| קרב. |
| — לא נבטל משימה , בעקרון |
| במקרה האחרון, שהסתיים בקרב, |
| היינו בשלב התקיפות, כשהם נכנסו |
| בנתיב מאיים ברור. מכיוון שהיינו ב- |
| אמצע התקיפה, לא ניתן היה להמנע |
| מקרב, אלא על־ידי ביטול המשימה. |
| זאת לא רצינו, בעקרון, לעשות. אולי |
| זה חלק מאותה ״בוגדנות״ שהם יח- |
| סו לנו. כלומר, עד אז אנחנו ״פינינו |
| להם את הדרר״ )כר לפחות חשבו( |
| והנה, פתאום, היהודים אינם מוכנים |
| לותר והם תוקפים וממשיכים לתקוף. |
| האם הכנו את עצמנו לקראת אותו |
| קרב? — בהחלט כן, שהרי מוכנות קיי- |
| מת תמיד. הכנו את עצמנו בימים |
| האחרונים לאפשרות שהאיום יהיה כ- |
| זה, שנהיה מוכרחים להכנס לקרב, או- |
| היו הכנות זהות גם בימים שלפני כן. |
| לדעתי, אסור להסיק מסקנות מן ה- |
| קרב הזה לגבי רמת הטייסים שלנו ו- |
| שלהם, אפילו אם יש פיתוי לבוא ולומר: |
| הנה, יש לנו תוצאה של חמש אפס — |
| אנו טובים יותר. זה היה קרב |
| של מטוסים. קצר מאוד והשתתפה בו כמות קטנה |
| מזה כחמש שנים לא נלחמנו נגד |
| טייסים סוריים. להסיק כעת מן הפרט |
| אל הכלל, זו תהיה מסקנה נמהרת מדי. |
| אנו נבחן כל אלמנט של הקרב ונל- |
| מד את הלקחים לאט־לאט וביסודיות, |
| בלי להתיחס במיוחד לשאלה של רמת |
| הטייסים. אני אומר זאת במלוא הכנות |
| ולא מתיר רצון להצטנע. |
| זה בהחלט היה אקט הגנתי |
| ש.: בשתי הזדמנויות בעבר רמזה |
| הפלת כמות של מטוסים סוריים, בת- |
| קופה של רגיעה יחסית, על זרמים |
| מתחת לפני השטח, שהולידו תור פרק |
| זמן קצר מלחמה כוללת. כר היה ב־ |
| 1967 |
| גזירה שווה היום׳ |
| האלוף עברי: מאחר שמאז חרב |
| בית־המקדש ניתנה הנבואה לשוטים |
| — איני מוכן להימנות בקהלם. חיל־ |
| האויר משתלב במערר מדיני מסויים, |
| השואף שלא להגיע למלחמה. אחד |
| האלמנטים שמפעיל מעיר זה הוא אל- |
| מנט ההרתעה — ובו חלקנו. נראה |
| לי, שהפלת חמשת המטוסים יכולה ל־ |
| היחשב כחלק מהמאמץ להרחיק את |
| המלחמה. מדוע? — כי אלמנט הה- |
| רתעה בנוי, קודם־כל, מיכולת ומנכו־ |
| נות לממש. יכולת מסויימת הוכחנו |
| כאן — אם כי אני חוזר ואומר — |
| הבה לא נשלה את עצמנו במסקנות |
| 3 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> חפוזות |
| נכונות לממש — הראינו בהחלטה |
| לבצע את המשימה על אף האיום. יש |
| בכך בהחלט אלמנט הרתעה מסרים, |
| שהאוייב חייב לקחת בחשבון. האם |
| יקרבו חמשת ההפלות את המלחמה |
| או ירחיקו אותה — קשה לי לומר. |
| אבל בהחלט אפשרי שהן גם ירחיקו |
| את המלחמה. |
| ש.: הנסיונות הקודמים הראו שלה־ |
| פלות לא היה ערך מרתיע... |
| האלוף! עברי: בהחלט בן. השיקולים |
| האסטראטגיים לכניסה למלחמה אינם |
| מבוססים אך ורק על מאזן ההרתעה. |
| זהו אחד האלמנטים ואחד המרכיבים |
| בשיקול. לגבי הנסיונות הקודמים — |
| אני חושב שהפלת המטוסים בספט- |
| מבר ב |
| אלמנט ההרתעה. להערכתי, במצרים |
| ובסוריה כבר היה מסוכם, אז, שתהיה |
| מלחמה, ואולי אפילו כבר היה תא- |
| ריה כך שהאלמנט הזה לא שינה ה- |
| רבה במערכת האסטראטגית. |
| ש.: האם הפעלת מטוסי ה־ |
| האוירי הפרה איזו התחייבות שלנו ל- |
| אמריקנים לגבי השימוש במטוסים אלה? |
| האלוף! עברי: קודם־כל, קרב־האויר |
| הזה היה בהחלט אקט הגנתי. אנחנו |
| הגנו על מטוסים שלנו, שביצעו תקיפה |
| נגד מחבלים בלבנון ואשר הסורים איימו |
| עליהם. ייתכן, שאחרים יכולים להסתכל |
| על הגנה באופן שונה, אבל אני רואה |
| את הפעולה הזו כאקט הגנתי. נוסף |
| לכר — אין לנו כל חוזה עם האמרי- |
| קנים לגבי אפן השימוש ב־ |
| חות לא בחוזים שאני מכיר. המטוס |
| עצמו מתוכנן למשימות אויר־אויר ו- |
| לא לתקיפה, ואומנם לא השתמשנו בו |
| לתקיפה. משימת אויר־ אויר היא מט־ |
| טבעה אקט הגנתי. |
| ההוקאיי — להסתכל מעבר להרים |
| ש.: בימים אלה נתבשכיו שחיל־האויר |
| קלט — וכבר מפעיל בשירות מבצעי — |
| כמה סוגי כלי־נשק חדשים: ההוקאיי, |
| הקוברה, טילי הרד־איי והחוק המשופר. |
| האם תוכל לעמוד על תרומתם של כלים |
| חדשים אלה לשיפור יכולתו של החיל? |
| האם יש קשר בין רכישת הכלים הללו |
| — שכולם כלים הגנתיים — ובין פינוי |
| סיני? |
| האלוף עברי: לכל כלי יש תרומה |
| במסגרת המערכת. אחד המאפיינים של |
| חיל־האויר הוא שאיננו בגוי סביב כלי |
| מסויים — ה־ |
| טום — אלא זוהי מערכת, שהמטוס |
| הוא אחד ממרכיביה. אתה יכול לה- |
| חזיק מטוסי־קרב מצויינים, כמו ה־ |
| 5 |
| מסביבו לא יהיה טוב, אזי התפוקה מן |
| המטוס הזה תהיה נמוכה. גיבוי זה כו־ |
| לל מערכת לוגיסטית של חלקי־חילוף, |
| מערכת של תחזוקה, של מודיעין, מ- |
| ערכת שליטה ותכנון ועוד. |
| כלי הנשק החדשים נותנים תשובות |
| 4 לכמה מן הבעיות. ניקח לדוגמה את |
| ההוקאיי. ההוקאיי מסוגל לתת לנו יכו- |
| לת התראה משופרת. מדינת־ישראל |
| מוקפת הרים סביבה. הרים, כגון הרי |
| הלבנון והרי מול הלבנון, הרי הבשן, |
| מואב, אדום, סיני, ואלו מפריעים ב־ |
| מידת־מה למכ״ם הקרקעי לראות ב- |
| טווחים רחוקים. משך זמן הטיסה מן |
| ההרים האלה אל שטח מדינת־ישראל |
| הוא לעתים קצר מאוד. |
| ההוקאיי נותן לנו אפשרות להסתכל |
| מעבר להרים. הוא יכול לטוס מעל ל־ |
| שטח מדינת־ישראל ולראות מה קורה |
| בצד השני. אם, למשל, דיברנו קודם על |
| ה־ |
| בזמן ולהפנות אותו בעוד מועד כנגד |
| האיומים. זה משפר את יכולת ההגנה |
| שלנו ובהחלט מתקשר עם הבעייה של |
| פינוי סיני, מאחר שבלי סיני זמן הה- |
| תראה שלנו מתקצר. |
| לגבי הקוברה — זהו נשק הגנתי |
| מטבעו; הליקופטר ללוחמה נגד טאנקים |
| במלחמת יוס־הכיפורים, למשל, היינו |
| זקוקים לנשק כזה בשלב הבלימה — |
| ולא היה לנו. |
| הרד־איי הוא טיל נ״מ אישי, אשר |
| נועד לתת תשובה, למשל, נגד מסוקי־ |
| אוייב. למשל, נגד מסוקי־אוייב. בזמן |
| האחרון רכשו כל הצבאות שמסביבנו |
| מסוקים רבים מאוד. כמו־כן הוא נועד |
| לתת הגנת נ״מ לאתרים שקשה לספק |
| להם הגנה מתוחכמת יותר, כמו עט־ |
| רות וכוחות קרביים בשדה הקרב, או |
| אזורים הרריים. |
| הוא הדין לגבי ההוק המשופר. הוא |
| משפר את כושר ההגנה להוק המשופר |
| טווח גבוה יותר בכ־ |
| תגובה מהיר יותר. משר הזמן מגי- |
| לוי׳ ועד ירי הרבה יותר קצר. הוא גם |
| עמיד הרבה יותר נגד לוחמה אלקטרו- |
| טרר להתמודד איתה במלחמות הבאות. נית, וזוהי אחת הנקודות הקשות'שנצ־ |
| כללית, הייתי אומר שנכון להגדיר את |
| כל הכלים הללו — ככלים הגנתיים, |
| אף שייתכן שנשתמש בהם גם כמשי- |
| מות שאינן הגנתיות טהורות. רכישתם |
| היא חלק מהתפישה שלנו, הרואה את |
| ההגנה על הארץ כאחת מהמשימות |
| העקריות של חיל־האויר. |
| תפעול הקוברות — בשליטה |
| מרכזית |
| ש.: האם החשיבות היחסית של הכ- |
| לים ההגנתיים עלתה בעקבות פינוי |
| סיני? |
| האלוף עברי: אנסה לנסח זאת כך. |
| אם הדרג המדיני יעריר שכושר ההגנה |
| שלנו נמוך, הוא ייסחף ביתר מהירות |
| לפתרון בדרך של מלחמת ־מנע. ככל |
| שיגבר הבטחון בכושר הגנה שלנו, כ- |
| בל שהצבא ייתן לדרג המדיני את |
| ההרגשה שביכולתנו להחזיק מעמד, |
| כר יגדל הסיכוי שלא להזדקק למלח־ |
| מת־מנע. |
| ש.: כמדומה שהקוברה, כמערכת־נשק, |
| קרוב יותר לטאנק מאשר למטוסי־קרב. |
| מהי תפיסת התפעול והשליטה של ה־ |
| מסוק הזה? למי יהיה ״שייר״ בזמן מל- |
| חמה — לחיל־האויר או לשריון? |
| האלוף עברי: חיל־האויר נותן עוד |
| שירותים רבים לכוחות היבשה — למשל |
| טיסות מטוסי הבואינג בקו רפידים־לוד |
| — ואף אחד אינו מדבר על העברתם |
| לכוחות היבשה. במדינה קטנה כשלנו |
| יש הכרח לנצל את כוח־ האדם וכלי ה- |
| נשק בצורה המיטבית ביותר. לדעתי, |
| לפחות כרגע, מי שיתפעל את הקוברות |
| בצורה היעילה ביותר זה היל־האויר, |
| עם התשתית שלו ועם הידע וכוח־ האדם |
| הקיים ומערכת ההדרכה וההכשרה שלו. |
| לכן, מבחינת התפוקה הלאומית, נכון |
| לתפעל אותם בשליטה מרכזית. מצד |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> שני, כרי לתפעל אותם כראוי בעת |
| מלחמה, יש לשלוח אותם קדימה שיחב־ |
| רו עם כוחות הקרקע. ונשאיר לנו את |
| היכולת להעביר אותם מגיזרה לגיזרה. |
| מדרוג הזמן ומדרוג המרחב |
| ש.: איך ״מעכל״ חיל־האויר את נושא |
| פינוי סיני? מהי ההשפעה של הפינוי על |
| סגוליות החיל לצה״ל, ועל יכולתו ל- |
| התאמן? |
| האלוף! עברי: סבורני, שככל שהמדי- |
| נה תלך ותקטן, יילן־ המשקל הסגולי של |
| חיל־האויר ויגדל ביחס לשאר המרכי־ |
| בים. לחיל זה יש עוצמת־אש גבוהה |
| מאוד, יחסית לכמות האנשים, וכושר |
| תגובה מהיר ביותר. וכאשר אתה נמצא |
| במרחב התראה קצר, חיל־האויר מה- |
| ״עיכול״ הפינוי מתבטא בשלשה א- ווה את התשובה היותר נכונה. |
| ספקטים עיקריים, אלךו: ההיערכות הח- |
| דשה שלנו — הקמת שדות־התעופה |
| ומסלולי־הטיסה. חלק ייבנה על־ידי |
| האמריקנים, וחלק לא־מבוטל נבנה ב־ |
| עצמנו. המרכיב העיקרי שממנו מתחיל |
| תפעול טוב של חיל־אויר הוא שדות־ |
| תעופה ומסלולי־טיסה. מבחינתנו, אלה |
| מהווים תשתית אסטראטגית. |
| התחום השני הוא תחום ההתראה |
| יההרתעה. אנחנו מנסים לרכוש את |
| הכלים המתאימים ולחדד את כל החו- |
| שים בכל התחומים. זה מתבטא גם |
| בשיטת עבודה שונה, בכוננויות שונות |
| ובסדרי עבודה שונים, המאפשרים לנו |
| כושר התראה משופר יותר. |
| התחום השלישי הוא תחום האימו־ |
| אימונים — וזו לא רק בעייה כמותית, נים. אנחנו מפסידים הרבה מאוד שטחי |
| אלא גם איכותית. אי־אפשר להתאמן |
| מעל ירושלים או לתל־אביב בכל סוגי |
| האימונים שביצענו מעל סיני — החל |
| ממהירויות על־קוליות וכלה בהפצצה |
| באש חייה. הנגב הרבה יותר קטן מ־ |
| סיני, והוא נחוץ גם לכוחות היבשה. |
| נצטרך להתחלק איתם בצורה אופטי־ |
| מאלית, באותם אזורים, כדי לאפשר |
| אימונים לגו ולהם כאחד. אנחנו עוב- |
| דים על כך עם צוותי־עבודה, המנסים |
| למצוא שיטות טובות יותר לניצול ה- |
| מרחב — כגון בדרך של מדרוג הזמן |
| ומדרוג המרחב. בדיקות ההתכנות ה- |
| ראשונות הוכיחו שזה אפשרי. ברור |
| שיהיה לנו פחות נוח להתאמן ונהיה |
| פחות חופשיים בתכנון. חלק מהדרכים |
| שאנו חושבים ללכת בהם כוללים סי־ |
| מולאטורים שונים — לאוו־דוקא ל־ |
| אימון הפרט. |
| ש.: מה דעתך על כך שחלק מהשדות |
| ייבנו על־ידי גורם זר? |
| האלוף עברי: ראשית, אין אנו שמ- |
| חים, שהם צריכים לבנות אותם בש- |
| בילנו. אני אוהב בניין עם כתובות |
| עבריות עליו. מה עוד, שבעצם, אנח- |
| נו יודעים לעשות זאת יותר טוב. ב- |
| רם, במצב הנוכחי אין בידי ישראל |
| היכולת לבצע זאת בכוחות עצמה. אני |
| מעריו״, שכיום אין אנו מסוגלים לה־ |
| קיט את כל השדות ומסלולי טיסה ב- |
| שלוש שנים בלי לפגוע בכל הפרו־ |
| ייקטים האחרים של בנייה במדינה. יש |
| לנו בארץ עוד כמה בעיות לאומיות — |
| כמו שיכון לזוגות צעירים ובנין בתי־ |
| ספר חדשים. אסור לפגוע בדברים ה- |
| אלה ולכן זהו כורח שחלק מהשדות |
| ייבנו על־ידי האמריקנים. אם זה כו- |
| רח, עלינו להשלים איתו ולעשות את |
| המיטב האפשרי. לא בשמחה אנחנו |
| הולכים על זה — אבל אין ברירה. |
| ש.: אתה חוזר ומדגיש את חשיבו־ |
| תו הגוברת של חיל־האויר לצה״ל ו־ |
| למדינת ישראל. מה צריכה להיות, ל- |
| דעתך, רמת הציפיות של צה״ל מחיל־ |
| האויר ומה רמת הציפיות של חיל־ |
| האויר מעצמו? |
| זו שאלה קשה מאוד.עברי: האלוף |
| עבור מיתארי מלחמה שונים, צריכות |
| הציפיות להיות שונות. המיתאר של |
| פתיחת מלחמת יום־הכיפורים איננו |
| המיתאר של פתיחת מלחמת ששת־ |
| הימים. חיל־האויר צריך קודם־כל ל- |
| נסות להשיג את היעדים המיוחדים לו, |
| שאין חיל אחר יכול להשיגם. ההישגים |
| והציפיות של חיל־האויר מעצמו ת־ |
| לויים מאוד במיתאר המלחמה: מי יפ־ |
| תח בה ואלו מדינות ישתתפו. לכן, |
| אי־אפשר לתת תשובה החלטית לש־ |
| אלה הזו. השאיפה העיקרית שלנו ת־ |
| היה להגיע, מהר ככל האפשר, לה- |
| שתלבות בלוחמת היבשה. אולם, לא |
| המשך בעמוד |
| 5 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page>0 |
| הוקא״ להתראה |
| מוקדמת |
| מאת יוס |
| מה המשותף לשדות־התעופה הב- |
| אים: — אבו סווייר שבמצרים, טאיף |
| שבסעודיה, מאפרק שבירדן, סייקל ש- |
| בסוריה וטריפולי שבלבנון? |
| כולם נמצאים בתחום הסריקה של |
| המב״מ של ההוקאיי — בו זמנית. |
| ההוקאיי |
| הוא מטוס ההתראה המוקדמת, אשר |
| נמצא בשירות פעיל בחיל־האויר. למ- |
| עשה — ההוקאיי הוא מערך מב״מ ו- |
| בקרה מעופף. מערכת זו מור- |
| כבת מצלחת המכ״מ, המורכבת מעל |
| לגוף! המטוס, וממערך מחשבים הנמצא |
| במרכז הגוף. ביסודו, זהו מטוס תוב- |
| לה בעל שני מנועי טורבו־פרופ מתוצ- |
| 4910shpבעלי425 רת אליסון |
| )ארבעה מנועים מסוג זה מותקנים |
| מ׳,24.56 במטוס ההרקולס( מוטת הכנף |
| אורך המטוס |
| 5.60 |
| 6 מערכות המכ״מ המחשבים |
| ק״ג, משקל ההמראה המירבי — |
| 23,540 |
| מעל המטוס סבה צלחת בקוטר |
| 7.32 |
| אחד הגורמים האובייקטיבים המגבי |
| לים את טווח המכ״מ הוא עקמומיות |
| משטח כדור הארץ ומכשולים טבעיים |
| )הרים, למשל(. מגבלות המכ״מ מש- |
| פיעות על יעילות כל המערכות התלו- |
| יות בו, כולל מערכות התראה ומע- |
| רכות בקרה ושליטה. ברגע שניתן ל- |
| העלות את המכ״מ לגובה רב — נפ- |
| תרת, למעשה הבעייה. מטוס ההוקאיי |
| עונה על הדרישות הללו. |
| תחנת־בקרה מעופפת |
| בכך מעניק ההוקאיי ממד חדש ללו־ |
| רב, בעזרת מכ״מ רב־עוצמה, מסוגל חמה האוירית. כשהוא משייט בגובה |
| המטוס לעקוב אחרי כל פעילות־אוייב |
| וידיד — במרחב השליטה שלו. הוא |
| מסוגל לעקוב בו־זמנית אחר מטוסים |
| מנמיכי טוס, מסוקים, טילים, מטוסי |
| תובלה ומיירטים מגביהי טוס של שני |
| הצדדים. טווח המכ״מ של המטוס הוא |
| כ־ |
| פני הקרקע ועד לסטראטוספירה. בתוך |
| נפח אמרי זה מסוגל המטוס לעקוב |
| אחרי כל מטרה — ובכך למלא את |
| ייעודו העיקרי — מטוס התראה מוק־ |
| דכלת. כמו־כן עוקב המכ״מ אחרי ספי- |
| נות וכוחות קרקע עקריים. כתחנת־בקרה |
| מעופפת מסוגלים הבקרים המעופפים |
| לכוון מטוסי־יירוט למטרה, כך שיוכלו |
| לשגר טילים בטווחים מאקסימלים, ל- |
| הדריך מטוסי־תקיפה בעת ביצוע גי- |
| חות תקיפה נמוכות ולהגדיר מסלול |
| בין נקודות האיום, הם מכוונים מסו־ |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> קים בגובה נמוך. כמו־כן יש להם תפ |
| קידים רבים נוספים. |
| ההוקאיי מוטס על־ידי שני טייסים. |
| שלושה בקרים מוטסים מפעילים את |
| מערכות הציוד המתוחכם שבמטוס. |
| ״הבקרים הם מבצעי הפונקציה שלשמה |
| נועד המטוס,״ מדגיש מפקד הטייסת. |
| הבקרים יושבים מול שלושה צגי מכ״מ, |
| שעליהם מופיעות נקודות המיקום של |
| הפריטים הנמצאים במעקב. באמצעות |
| עט־אור ומערכות לחצנים ניתן להזמין |
| פריטי מידע נוספים ממערך הזכרון |
| והניתוח של המחשב. מעיר ממסר מ- |
| אפשר העברת המידע המופיע על ה־ |
| צגים לעמדה קרקעית, שבה נמצא ה- |
| ציוד המתאים — למשל עמדת־פיקוד |
| מרכזית, |
| ההוקאיי הוא מטוס ההתראה המוק- |
| דמת החדיש מסוגו הנמצא בשירות |
| מבצעי. מאז טס את טיסת הבכורה |
| באפריל ו |
| סידרה מרשימה של עדכונים והחלפות |
| מכשור. כל טכנולוגית המכשור האלק- |
| טרוני יושמה באחת ממערכות המטוס. |
| כיום מתבססת המערכת המוטסת על |
| מערכות מחשבים דיגיטאליים, מערכים |
| משולבים וזכרון פעיל רב־ נתונים. |
| עיבוד הנתונים מתבצע אוטומאטית |
| לפי מיגוון תכניות המקיפות את כל |
| הדרישות האפשריות. |
| לענות על כל דרישה |
| כיום מופעל המטוס מבצעית רק על־ |
| ידי ישראל וצי ארה״ב. מדינות כגון |
| יפן, צרפת ואוסטרליה מגלות רק עתה |
| עניין במטוס וביכולתו. כניסתו של ה־ |
| פיכה ביכולת ההתראה המוקדמת של מטוס לשירות בחיל־אויר הוותה מה־ |
| ישראל. לראשונה השתחררה ישראל |
| מ״מגבלות״ גבולותיה כאשר יכולת |
| ההתראה שלה שופרה עוד יותר כתו- |
| צאה מאיכות המכשור שבמטוס. |
| המעיר הטכני של הטייסת נאלץ ל־ |
| התמודד בעת ובעונה אחת עם תחזו- |
| קה שוטפת של מטוס מודרני ושמירה |
| על שמישות תמידית ועם הטיפול ב־ |
| מערך האלקטרוני העדין והמתוחכם. |
| לשם כר קיים בטייסת גף טכני, הכו- |
| לל מיגוון נרחב של בעלי מקצוע בת- |
| חומי האלקטרוניקה. בטייסת מעבדות |
| שירות משוכללות ביותר, הכוללות מ- |
| חשבים אלקטרוניים ומכשור בדיקה מ- |
| תוחכם נוסף. אנשי המערך מתמוד- |
| דים כאן עם הטכנולוגיות החדשניות |
| ביותר, טכנולוגיות שעד לפני שנים מו- |
| עטות נכללו בתחום המדע הבדיוני. |
| האתגרים העצומים העומדים בפני ה- |
| אנשים דורשים את המיומנות המתאי־ |
| מה. |
| הישגיה של הטייסת בתחום הטכני |
| גדולים עוד יותר, אם זוכרים שהיא |
| חייבת לתפקד במיגבלות של כוח־ |
| האדם. |
| הבקרים — לב המערכת |
| הבקרים הם לב המערכת. הבקרים |
| מגיעים לטייסת מתיר מעיר הבקרה |
| החיילי. אלה, בקרים מצטיינים ועתי- |
| רי־נסיון, המוכנים להחליף את הנו- |
| חות היחסית של המעיר הקרקעי ב- |
| ישיבה בתא הצפוף, חבושי קסדה, כ- |
| שהם מתמודדים עם הציוד המתוחכם |
| ועם האחריות הכבדה. |
| על טייסי המטוס רובצת האחריות |
| כונה מאפשרת לבקרים למצות את הכבדה לשלומו של המטוס, הטסה נ- |
| יכולת המטוס. הבקרים רשאים להורות |
| לטייס לשנות כיוון וגובה. הטייס, עם |
| זאת, בוחן וקובע, אם שינוי כזה אפשרי |
| מבחינת הטסה ובטיחות טיסה. |
| משימות המטוס אינן פאסיביות בל- |
| בד. הוא לא רק מתריע על איום מת- |
| קרב אלא גם מכוון ומדייר אליו מטו־ |
| סי־קרב או מטוסי־תקיפה. פעילות כזו |
| לא זו בלבד שהיא הופכת את המטוס |
| למרכיב במערר המבצעי של החיל, |
| אלא גם מחייבת אותו להמצא ״במר- |
| כז העניינים״. |
| עם היכנסו של ההוקאיי לשירות פ- |
| עיל בחיל־האויר נוסף נדבר למערר ה- |
| התראה המוקדמת של ישראל. התרחבו |
| גבולות השליטה האוירית הישראלית. |
| אר יותר מכר מאפשר המטוס גמישות |
| המערר. |
| עקרון יסוד של תורת הלחימה היש- |
| ראלית הוא הגמישות והדינאמיות. ב- |
| מלחמות המוצלחות ביותר של ישראל |
| ביצע צה״ל מסעות ותמרונים נרחבים |
| וגילה מקוריות וגמישות בתפעול כו- |
| חותיו. חיל־האויר היה תמיד הגמיש |
| בזרועות צה״ל והמרחבים שבהם פעל |
| היו גדולים מהמרחב בו פעלו כוחות |
| היבשה. |
| השתלבותו של ההוקאיי במעו־ר ה- |
| בקרה מקנה למעו־ר גמישות וגיוון ב- |
| אמצעים וביכולת. ההוקאיי לא נכנם |
| לשירות כמושיע או כתחליף למערר |
| הבקרה הקרקעי — הוא בא כתוספת |
| ובמרכיב במערר, המבטיח כי שמי ה- |
| מדינה יישארו נקיים וכי המבצעים ה- |
| עתידיים של חיל־האויר יהיו יעילים |
| עוד יותר. |
| 7 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> קוברה-משמיד |
| השריון |
| אחד הלקחים הראשונים של שלבי |
| הפתיחה שבמלחמת יום־ הכיפורים היה |
| ההכרה בהשפעתה של הכמות כגורם |
| מכריע. בעצם קיומן — תרמו המאסות |
| הגדולות של השריון המצרי להצלחת |
| הצליחה. המסקנה שבאה בהמשך היתה |
| הצורך במערכת־נשק, שתהיה מסוגלת |
| להשמיד כמויות גדולות של טאנקים |
| בקו החזית תוך הפגנת ניידות מאקסי־ |
| מלית וגמישות תפעול. מסוק הנ״ט — |
| הקוברה — הוא מערבת־הנשק העונה |
| לדרישות אלו. |
| ראשיתה של הקוברה במלחמת המ- |
| סוקים ברמות המרכזיות של וייטנאם, |
| בשנות הששים המוקדמות. כוח ההכ- |
| רעה האמריקני התבסס על ניידות גדו- |
| לה. כוחות העוברו מנקודה לנקודה ו- |
| רוכזו במהירות גדולה בנקודות שבהן |
| סברו שנמצאים כוחות ווייטקונג. מהי- |
| רות וגמישות התפעול התאפשרה על־ |
| ידי שימוש נרחב במסוקים קלים וכב- |
| דים להעברת הגייסות. אף־כי לפני ה־ |
| הנחתות בוצע ריכוך מאסיבי על־ידי |
| חיל־האויר האמרייקני, הסתבר כי לו- |
| חמי ווייטקונג לא־מעטים נותרו ב- |
| חיים. בעזרת נשק קל הצליחו הללו ל- |
| גרום אבידות למסוקים. בחינת הנושא |
| הוכיחה את הצורך במסוק חמוש, ש- |
| יהיה מסוגל לתת סיוע, חיפוי וריכוך |
| לכוחות הרגלים המוטסים לקרב ב- |
| מסוקים. מעטפת הביצועים של המסוך |
| אמורה להשאר בסביבה זו של מסוקי |
| התובלה הבינוניים. |
| ששה חודשים לאחר קבלת חוזה ה־ |
| 8 פיתוח, ב־ |
| של המסוק החדש ממפעלי ״בל״ ב- |
| טקסס. חברת ״בל״ הצליחה בפיתוח ה- |
| מהיר כיוון שהסתמכה על מערכות ה- |
| רוטור, המנוע והזנב של המסוק המו- |
| צלח שלה |
| 204/205 |
| ביחס למסוקי התובלה בשל שיפור ב |
| צורה האוירודינמית של הכלי החדש. |
| כושר הנשיאה של מסוק התובלה בא |
| עתה לידי ביטוי ביכולת נשיאת חימוש. |
| תכנון מעולה של המסוק איפשר שי- |
| נויים וגיוונים ביכולת נשיאת החימוש. |
| מייד עם כניסתו לשימוש מבצעי ב- |
| ווייטנאם הוכיח המסוק את יעילותו. |
| עקומת האבירות של המסוקים האמרי- |
| קנים ירדה בבת אחת. הקוברות עצמן, |
| כמעט שלא נפגעו למרות השימוש ה- |
| אינטנסיבי והחשיפה התמידית לאש |
| אוייב. |
| במאי |
| נאם לדרום בכוח מאסיבי, שכלל טנ- |
| קים. אחד הקרבות המכריעים התחו- |
| לל מסביב לעיר אן־לוק ובתוכה. כנגד |
| הטאנקים הפולשים הציגו האמריקניים |
| מערכת נשק חדישה — מסוק חמוש |
| בטילי טאו נגד טאנקים ובראקטות. |
| כשהם מרחפים מעל לעיר איתרו מ- |
| סוקי היואי את הטאנקים הצפוניים ה־ |
| מתמרנים בין סימטאות העיר, רדפו |
| אחריהם ופגעו בהם בטילי טאו, גם |
| טאנקים שניסו להסתתר מתחת לסכ- |
| כות לא נמלטו מאישם המדוייקת של המסוקים. |
| מסוק הקוברה, בל |
| הוא מסוק קרבי דו־מושבי. בתא ה- |
| קדמי יושב מפעיל המערכות האחראי |
| על שיגור החימוש. בתא האחורי יושב |
| הטיס האחראי על הטסת במסוק. מט- |
| עמי בטיחות מסוגל כל איש צוות ל- |
| מלא גם חלק מתפקידי איש הצוות |
| השני. |
| המסוק מונע על־ידי מנוע טורבוש־ |
| אפט |
| בן |
| 13.40 |
| טת הכנפיים |
| ק״ג, ומשקל ההמראה ה־2,940 הריק |
| מירבי |
| חימוש המסוק מגוון, בחרטום המסוק |
| צריח המכיל מקלע רב־קני בקוטר |
| מ״מ ורומה רימונים בקוטר |
| הצירוף של שני כלי הנשק מאפשר |
| כיסוי שטח באש נגד מטרות רכות. |
| מתחת לכנפי המסוק ארבע נקודות־ |
| תלייה. מתחת לשתי הנקודות הפנימ- |
| יות ניתן לתלות כוורות ראקטות, מא- |
| רזי מקלעים ופריטי חימוש נוספים. |
| שמונה משגרים של טילי טאו, ארבעה |
| מתחת לכל מנשא חיצוני, מהווים את |
| חימושו העיקרי של המסוק. הכוונת, |
| שבעזרתה עוקבים אחרי מעוף הטיל |
| נמצאת הצריחון העליון שבחרטום ה- |
| מסוק. בלי טילי ה־טאו מהירותו המי־ |
| רבית של המסוק |
| מוש מלא הוא מגיע למהירות של |
| קמי׳ש. הטווח המאקסימלי שלו |
| ק״ מ. |
| אף כי המסוק תוכנן תחילה ככלי |
| לחימה בכוחות גרילה, וניצולו ללוחמת |
| נ״ט היה שימוש משני, באה מלחמת |
| יומ־הכיפורים בצד ההתעצמות המא־ |
| סיבית של כוחות השריון של בריה״מ |
| וברית ורשה באירופה, והפכו את תפ- |
| קידי הנ״ט לתפקוד העיקרי של המ- |
| סוק. בעזרת מערך מחשבים וחקר בי- |
| צועים, משחקי מלחמה ותרגילים )פרו- |
| ייקט |
| תפקודו המאקסימלי של המסוק החמוש. |
| הוכח מעל לכל ספק, כי בנחיתות ה- |
| מספרית החמורה של כוחות נאט״ ו רק |
| שילוב של כוח מסוקי נ״ט, הפועל כ- |
| חלק מכוח היבשה בשילוב עם מטוסי |
| תקיפה, יכול לעצור את שטף השריון |
| הסוביטי, גם אם האחרונים יפתחו ב־ |
| מתקפת־פתע. |
| במזרח־התיכון, לאור פער הכמויות |
| בין ישראל ושכנותיה חמור עוד יותר, |
| יש חשיבות יתר לפער האיכותי. מסוק |
| הנ״ט הוא מערכת נשק איכותית. יעי- |
| לותו היא פונקציה ישירה של רמת |
| הטסה וניצול נכון. הכנסת הקוברה ל- |
| מערך הצה״לי מבטיחה שגם אם תח- |
| זור התקפת־פתע כמו ביום־הכיפורים |
| יימצא בידי צה״ל כוח נייד, גמיש, בעל |
| יכולת קטל עצומה, אשר יתרום רבות |
| לנטרולה של התקפת פתע ולחיסול ה- |
| הישגים הראשוניים, של התוקף. |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> הוק משופד |
| פיתוח הטיל הוק החל בלקחי הפעלתו |
| של הכוח האוירי במלחמת קוריאה. |
| ב־ |
| לפתח טיל נ״מ חצי־אקטיבי, שיוכל לה- |
| שיב על כל איום אפשרי. ב־ |
| ההוק הבסיסי לשימוש מבצעי, ותוך זמן |
| קצר, הוכיח עצמו כטיל אמין ויעיל. |
| רכשו אותו רוב מדינות העולם המערבי |
| לרבות ישראל. בעת מלחמת וייטנאם, |
| ובעקבות הכנסתו לשימוש של הדור |
| השני של ציוד סובייטי )בסוף שנות |
| הששים(, הורגש צורך בעדכון משמעו- |
| תי של המערכת. ההתפתחות הטכנולו- |
| גית והאלקטרונית של עידן החלל, איפ־ |
| שרה את פיתוחו של טיל חדש מהמער- |
| כת הקיימת. ב־ |
| דגם ההמשך וב־ |
| לשימוש מבצעי. |
| כמערכת מבצעית, מסוגל הטיל הוק |
| המשופר לענות על כל איום בכל גובה |
| ובכל מהירות. בעיקר הוא מיועד נגר |
| מטרות בגובה נמוך בכל מהירות. ניהוג |
| הטיל מתבסס על מערכת ביות, וניהוג |
| על הארה של מב״מ־גל־רצוף. ההתפת- |
| חות בשטח הלוחמה האלקטרונית הוב־ |
| אה בחשבון בכל שלב של פיתוח הטיל |
| ומערכותיו. אמינותו גדלה. כן הוכנסה |
| לתוכו יחידת־ בדיקה פנימית, המבטלת |
| את הצורך בבדיקות חיצוניות של הטיל |
| בשדה. |
| בטיל הוכנסו טכנולוגית חצאי־מולי־ |
| כים, עיבוד נתונים דיגיטאלי ושיפורים |
| בניהוג ובניתוח אותות, לרבות אמצעים |
| נגד לוחמה אלקטרונית |
| רו גם המנוע הראקטי וראש הנפץ. בשל |
| הצלחת התצורה האוירודינאמית של |
| הטיל הבסיסי הושארה התצורה המקו- |
| רית גם בהוק המשופר וכל השינויים |
| נעשו במסגרת החללים שבתצורה המ- |
| קורית. |
| עיבוד הנתונים הדיגיטאלי מאפשר |
| הפעלה אוטומאטית של המערכת ובי- |
| צוע אמין ואחיד של פעולות. התכנון |
| המתקדם של המנוע, המתבסס על אזורי |
| בעירה מבוקרים מעניק לטיל כושר תימ־ |
| רון מוגבר, מהירות רבה יותר, זמן טי- |
| סה קצר יותר וכן תחומי ירוט מוגדלים. |
| לראש הנפץ הוספו רסיסים ועוצמת ה- |
| פיצוץ גברה, כך שהשמדת המטרה אפ- |
| שרית גם אם מופעל |
| טכנולוגית אמינות היצור, אחידות של |
| מערכות, בדיקות תוך־מערכתיות |
| BITE) |
| ומפשטים תהליכי תחזוקה מורכבים. אמינות הטיל, את עמידותו בתנאי שדה |
| כוננות הסוללה גדלה גם היא בהתאם. |
| מבנה הסוללה |
| קיימים שלושה מבני סוללה בסיסיים, |
| המיועדים לענות על אתגרים מערכתיים |
| שונים. היחידה הבסיסית היא יחידת |
| ההתקפה |
| באופן עצמאי והיא בעלת ניידות גבוהה |
| במיוחד. בדרו־כלל היא מהווה חלק |
| ממבנה סוללתי. סוללה בסיסית מיועדת |
| לענות על מרבית היעדים שנגדם מוצ- |
| בים הטילים. סוללה מתוגברת־משולשת שימושי המערכת |
| בשנים האחרונות התעצם האיום בת- |
| חומים הבאים: מהירות, כושר תמרון, |
| טיסה נמוכה ביותר בצמוד לתוואי הקר- |
| קע ולוחמה אלקטרונית. המטוסים מסו- |
| גלים לתקוף בגבהים נמוכים מ־ |
| כשהם משמשים בתוואי קרקע להסתר־ |
| תם מפני מגע עין, או בהסתתרות בין |
| החזרי המב׳ימ מהסביבה — לוחמה |
| אלקטרונית המיועדת לשבש את יכולת |
| ההבחנה של המכ״מים הקרקעיים. |
| \ |
| מטרה בין פני הקרקע ועד לגובה רב |
| ביותר. טווח המהירות שבו הוא מסוגל |
| לעקוב אחר המטרה, גדול מטווח המהי- |
| רויות של המטוסים הנמצאים בשימוש. |
| כן הוא מסוגל לעקוב אחרי מטרות המ־ |
| תמרנות בכל גובה. בשל הביות הפעיל |
| למחצה על מכ״מ גל רצוף, יעילותו |
| רבה במיוחד נגד מטרות בגובה נמוך. ן |
| בנסיונות ירי, כבר הוכיח ההוק המשופר י |
| אחוז אמינות גדול אף מזה של ההוק |
| הבסיסי. |
| היא יחידה גדולה יותר ובעלת יכולת |
| פריסה וכוח אש גדולים יותר. מבני־ |
| הסוללות השתים מופיעים בשרטוטים. |
| MIM-23B הוק |
| ההוק המשופר הוא טיל חדש לחלוטין, |
| שתוכנן כך שיתאים לתצורה האוירודי־ |
| נאמית של הטיל הישן. כהוק הבסיסי, כן |
| גם הוא, מתביית על החזרי מכ׳׳מ |
| בעל יכולת ניווט פרופורציונאלי. השי־ |
| פורים הבסיסיים של דגם זה בהשוואה |
| לקודמו הם השחרור המוחלט מבדיקות |
| או תיקונים בשדה, עוצמת ראש־ נפץ |
| גדולה יותר עם ריכוז רסיסים גדול ומ- |
| נוע ראקטי־מוצק טוב יותר. נוסף לכך |
| השימוש בטכנולוגיית חצאי־מוליכים, |
| זינוק מהיר ומרחב פעילות גדול יותר. |
| לטיל ארבע תת־מערכות עיקריות: |
| מנוע וחוליית; חוליית ניווט; ראש נפץ |
| הפעלה ובקרה. |
| אורך הטיל |
| המוטה המאקסימלית |
| אמנם תפקירו המוצהר של ההוק ה- טיל |
| משופר הוא הגנה על מיתקנים ועל |
| נקודות חשובות, אר הטיל הוא רב־גוני, |
| כר שניתן לפרוס אותו גם להגנה על |
| אזורים רחבים. פריסת |
| להגן על נקודות־מפתח כגשרים ושדות־ |
| תעופה, ובו־בזמן להוות חלק מסוללה |
| רגילה או משולשת, האחראית על בט- |
| חונה של גיזרה גדולה. בצבאות המש- |
| תמשים בטיל, מבנה הסוללות קשיח |
| ואחיד. לסוללה רגילה |
| לשת |
| לירות בקצב מהיר לתוך מבנה מאסיבי |
| של מטוסים. בעת הירי ניתן לטעון־ |
| מחדש, במהירות רבה, טילים ובכך |
| להגביר את עוצמת האש של הסוללה.(. |
| המותקנות בכל שלבECCM מערכות |
| של מערכת הסוללה מבטיחות עמידות |
| מאקסימלית של המערכת בפני נסיונות |
| שיבוש. התיחכום והוורסאטיליות של ה- |
| מערכת מאפשרים תיאום ושיתוף־פעו־ |
| לה ביו־סוללתי להגברת אפקט הרתעה |
| והגדלת כוח האש בהגנה אזורית. |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page>, טיל נ״מ איעו |
| רד־א״ |
| רד־איי הוא טיל נ״מ הנישא בידי |
| אדם ומיועד להגנה צמודה לכוחות ה- |
| קרקע. בשנים האחרונות חל גידול מת־ |
| מיד בחשיבות הכוח האוירי בשדה הקרב |
| היבשתי. המטוסים והמסוקים המשחת־ |
| פים בלחימה החלו טסים בגובה נמוך |
| ביותר, כדי להתחמק ממערכות נ״מ |
| קונוונציונאליות. הגידול במורכבות מע- |
| רכות הנ״מ המערביות, גרם לצמצום |
| במספר קני הנ״מ ליחידת כוחות קרקע. |
| הדינאמיות והמרחבים הגדולים המא- |
| פיינים מלחמת תנועה מודרנית, חייבו |
| מערכות חימוש בעלות יכולת ניידות |
| גבוהה. |
| רד־איי, כטיל נ״מ אישי, בא למלא |
| את החלל שבין נשק נ״מ מוללתי נייד |
| )בחיל־האויר — טילי הוק וצ׳אפארל |
| ותותחי וולקן( ובין נ״מ מיידי )כלומר |
| שימוש מישני בנשק קל ובינוני של כו- |
| חות הקרקע(. רד איי מקנה, יכולת נ״מ |
| משופרת ומקצועית לכל חייל. |
| בסוף שנות החמישים הגדיר צוות ל־ |
| חקר־ביצועים בצבא ארה״ב את מעט- |
| פות הביצועים של אותם כלי טייס המ- |
| הווים סיכון מידי לכוחות היבשה הנמ- |
| צאים בקרב. הדרישה היתה למערכת |
| נשק, שבעזרתה יוכל חייל להפיל כלי |
| טיס המסכנים אותו או את יחידתו ה- |
| מיידית. דרישות נוספות היו פשטות ה- |
| מערכת ואמינותה, כך שכל חייל יוכל |
| להפעיל את הטיל, גם בלעדי הכשרה |
| ממושכת. |
| ב־ |
| קם״ בחוזה הפיתוח, וכעבור חמש |
| שנים, ב־ |
| הצלחה והטיל נכנס לשימוש מבצעי ב- |
| צבא ארה״ב. ב־ |
| אמינותו המבצעית של הטיל, התעצם |
| הייצור עד כדי |
| וקצב זה נמשך עד סיום פרוייקט הייצור |
| ב־ |
| רר־איי בא באריזת משגר תד־פעמי. |
| משקל הטיל, כולל המשגר |
| משקל הטיל עצמו, בעת השיגור |
| ק״ג. אורך המשגר |
| 1.20 |
| ידי מנוע ראקטי דו־שלבי. השלב ה |
| ראשון מרחיק את הטיל לטווח של |
| מ׳ מהיורה, כך שכאשר המנוע הראשי |
| ניצת ומאיץ את הטיל, נמצא היורה |
| מחוץ לטווח הסכנה. הטיל מונחה על־ידי |
| 10 גלאי אינפרא־ אדום הנמשך למקור ה־ |
| חום של מנוע המטוס. |
| הכינון הראשוני של הטיל געשה ב־ |
| עזרת כוונת־עין, אשר באמצעותה מפנה |
| החייל את הטיל לכיוון הכללי של המט- |
| רה. הטיל פאסיבי לחלוטין, ולכן, אינו |
| מתגלה על־ידי המטרה הפוטנציאלית. |
| ההנחייה העצמית עושה אותו לטיל |
| ״ירה־ושכח״ מובהק. |
| הטיל מאוכסן בתוך משגר גלילי. על |
| המשגר מורכבים דרך קבע מערכות ה־ |
| כוונת ובית־החדקים. מרכב זה, על הטיל |
| שבו, מאוכסן בתוך מיכל עמיד. מיכל |
| זה ניתן להצניח ולהסיע בכל רכב קרבי. |
| קור קיצוניים ועד תנאי חום ולחות הטיל עצמו פועל בכל מזג־אויר, מתנאי |
| מאקסימליים. משך הזמן הדרוש להוצאת |
| הטיל והמשגר מהמיכל — שניות ספו- |
| רות. |
| הטיל אינו זקוק לאחזקה שוטפת ב- |
| היותו בשדה. יחד גם המשגר, מהווה |
| הטיל יחידה סגורה ומושלמת. הפעולה |
| היחידה שיש לבצע כדי להביא את |
| הטיל ליכולת ירי, היא להבריג יחידת |
| מצבר ובקבוק גז פרון לקירור ראש הג- |
| לאי האינפרה־אדום. )אם אין טיל נורה, |
| ניתן לפרק את היחידה בלא לפגוע ב- |
| טיל(. |
| משנקבע כי קיים איום תקיפת מטו- |
| סים, מסוקים או מטוסים ללא טייס, |
| מוציאים את הטיל מן חמיכל. כאשר |
| נודע על כיוון המטרה, וכי היא אכן |
| מטרה פוטנציאלית, מבריגים את יחידת |
| המצבר והמיכל, ומכוונים את הטיל ל- |
| מטרה באמצעות כוונת אופטית. מערך |
| שרטוטים המצוי על הכוונת, מאפשר |
| הערכת המרחק, המיקום והמהירות של |
| המטרה. הכוונת האופטית מותאמת ל־ |
| תיפעול בכל תנאי הראות. בלחיצת |
| כפתור מופעלת יחידת הסריקה. |
| כאשר המטרה מתגלה על־ידי הראש |
| והיא בטווח שיגור, מופעל זמזם ומרעד, |
| הצמודים ללחי החייל, וניתן לירות את |
| הטיל. עתה על המפעיל לכוון את הטיל |
| לנקודה הנמצאת לפני המטוס. לפי הסי- |
| מונים על הכוונת ובהתאם להערכת ה- |
| מפעיל, עליו ללחוץ על ההדק והטיל |
| מזנק למטרתו. לאחר השיגור משליכים |
| את כל המשגר. |
| בהגיח הטיל מהמשגר, נפתחות שתי |
| רביעיות של לוחוני היגוי. הרביעייה |
| הקדמית היא בעלת כושר תנועה, ומש- |
| משת להיגוי הטיל. הרביעיה האחורית |
| משמשת ליצובו. לטיל גילגול שמאלי |
| ליצוב. |
| בחרטום הטיל גלאי אינפרה־אדום, |
| בעל זווית ריקה של |
| 15° |
| והוא עומד בעומס תימרת של |
| הגלאי והטיל מיוצבים על־ידי מערכת |
| ג׳יירו שגם היא נמצאת בחרטום. מא- |
| חורי הלוחונים הקדמיים נמצאת מערכת |
| ההנחיה ומתחתידז מנגנון המרעום; מא- |
| חוריו נמצא מטען מתוחכם בעל עוצ- |
| מה של ו טון |
| דיוק הטיל כה מעולה, עד שאין צורך |
| במרעום קירבה. בתחתית הטיל )בכל |
| חציו התחתון(, מנועי הדלק המוצק |
| המניעים אותו. |
| הטיל רד־איי הוא מערבת אמינה, |
| פשוטה ויעילה. העובדה שאיננו טעון |
| טיפול או תחזוקה בשדה, ויכולתו לעמוד |
| בכל דרך תובלה או הצנחה עושות |
| אותו לכלי קרבי יעיל ביותר. פשטות |
| התגובה ומהירותה, הופכים כל חייל |
| בשדה הקרב למקור של אש נ״מ יעי- |
| לה וקטלנית. |
| הכנסת רד־איי למערך הצה׳׳לי, מר- |
| חיבה בהרבה את היקף הכוחות המ- |
| הווים איום לכלי טיס עויינים. |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> ׳ |
| raU |
| חמש דקות שנמשכו כנצח |
| מאת אהרון לפידות |
| המוסקיטו היה מטוס מיוחד במינו. |
| לא רק בגלל שהיה בנוי כולו מעץ. |
| המוסקיטו ייצג תפיסה חדשה לגמרי |
| של מטוס: לא מפציץ כבד כמו ה־ |
| ולא מטוס קרב קל כמו הספיטפייר — |
| אלא משהו באמצע. אבי התפיסה של |
| מטוס קרב הפצצה בינוני, תפיסה של- |
| אורה פותחו לאחר־מכן מטוסים כגון |
| הקאנברה הבריטי, הווטור הצרפתי ו- |
| במידה מסויימת גם הפאנטום האמרי- |
| קני. |
| גם היום, כאשר חלפו יותר מ־ |
| שנה מאז היה נווט מוסקיטו, מדבר |
| אל״מ )מיל.( אריה רביב על המום־ |
| קיטו באהבה רבה. |
| ״בזמן שירותי כנספח צה״ל בלוג־ |
| דון,״ הוא מספר, ״נתגלגל לידי ספר |
| על תולדותיו של המוסקיטו. מתוך |
| קריאה בספר למדתי להפתעתי כי ב- |
| יסוד הרעיון של בנית המוסקיטו עמדה |
| יזמת... ארגון הנגרים הבריטי! |
| ״בימי מלחמת העולם השנייה מצאו |
| עצמם נגרי בריטניה מחוסרי עבודה. |
| לא היה דורש לתוצרתם. הם פנו ל- |
| משרד ההגנה והציעו פוטנציאל תעשיי- |
| תי גדול ולא מנוצל. פקיד בעל חוש |
| הומור מפותח )הומור אנגלי, כמובן( |
| הציע לנגרים לתכנן ולבנות מטוס מעץ. |
| הם לקחו את דבריו ברצינות — וכך |
| היה המוסקיטו לעובדה קיימת.״ |
| המוסקיטו היה מטוס מעולה בזמנו. |
| הכוונה המקורית היתה שהוא יהיה מ- |
| עין ״מטוס חד־פעמי״, יבצע שלוש־ |
| ארבע משימות — וזהו. אולם, חיל־ |
| האויר שלנו, שהיה אז בראשית דרכו, |
| חשב אחרת. כיוון שחיפש נואשות |
| מטוסים מכל סוג ומכל מקור אפשרי |
| — החליט לרכוש מטוסי מוסקיטו מעוד- |
| פי המלחמה במחיר זול ביותר — ול- |
| בסס עליהם את הכוח האוירי. |
| נרכשו ארבעה דגמי מוסקיטו: |
| MARK 3 |
| דו־מושבי ומיועד לאמונים |
| שהיה מיועד למשימות קרב הפצצה, |
| 6 |
| קיטו השחור, שהיה מצוייד במכ״מ מו |
| טס ומיועד לקרבות לילה. |
| סיפר אריה רביב: |
| מאוד. זהו מטוס, שאינו מוכן לסלוח ״המוסקיטו הוא מטוס קאפריסי |
| בשום אופן לטעויות. נצרף לתכונה הזו |
| גם את בעיות המבנה שהחריפו עם |
| הגיל — ונקבל מטוס לא בטוח ומסוכן |
| לטיסה. |
| מארבעת הדגמים של המטוס — |
| היה המוסקיטו השחור המסוכן מכולם. |
| בגלל המכ״מ — נפגם המבנה האוירו־ |
| דינאמי של החרטום והדבר הכביד |
| מאוד על תמרון המטוס בשלבים הקרי- |
| טיים של הטיסה. הוא היה גם כבד |
| ומסורבל מהדגמים האחרים — אבל |
| הוא היה גם המטוס הראשון שבא ל- |
| ענות על הבעייה של קרבות לילה. |
| אימוני הלילה היו אז ממש בצע- |
| דיהם הראשונים ולא ידענו בדיוק איך |
| ״לאכול״ את זה. אחר צהרים אחד, |
| בשלהי שנת |
| מון לילה במוסקיטו השחור עם הטייס |
| אלישע שמואל ז״ל. |
| המראנו בשעה |
| מייד עם ההמראה, ברגע בו עזבנו את |
| המסלול והתחלנו לטפס לאויר — כבה |
| אחד המנועים ונשארנו תלויים בחסדי |
| מנוע אחד — בגובה |
| נו להכניס פנימה את הגלגלים — אבל |
| לא יכולנו לטפס אפילו סנטימטר נוסף |
| אחד לגובה. המוסקיטו השחור, שגם |
| בימים כתיקונם החזיק בקושי רב מ- |
| עמד באויר — היה במצב נואש. התל- |
| בטנו אם להמשיר לטוס בקו ישר ו- |
| לנחות בחולות אשדוד — או לעשות |
| הקפה מעל המסלול ולנסות לנחות |
| עליו נחיתת־אונס, בחרנו באפשרות ה- |
| מנוע הבודד שפעל. תור כדי הקפה שנייה והתחלנו לעשות הקפה על ה- |
| הבחנו במחוג הטמפרטורה, שטיפס ב- |
| מהירות ובהתמדה לעבר הקו האדום. |
| תור זמן קצר ביותר הגיע לקצה הסקא- |
| לה — טמפרטורה של |
| היה, כמובן, קירור מים — אליהם נו־ |
| סף נוזל בשם גלייקול, שתפקידו היה |
| למנוע קפיאת המים בגובה רב. נוזל |
| הקירור הירוק החל לצאת מכל החרי- |
| צים והסדקים. המנוע רתח — והנוזל |
| הותז על השמשה והפר אותה לירוקה. |
| ההרגשה שלנו היתה נוראה. ההקפה |
| נמשכה — לפי הרגשתי אז — שנה |
| והצי, ונדמה היה, שלעולם לא נגיע |
| אל תחילת המסלול. סוף־סוף, לאחר |
| מה שנראה כנצח, גמרנו את ההקפה. |
| ניסינו להוריד גלגלים — אבל זה |
| לא הלר. לא היה מספיק כוח וזמן. |
| צפנו לאודר המסלול כאשר גם המנוע |
| השני שלנו שבק חיים לכל חי — ו- |
| נתקענו בשדה התירם שהיה בסוף ה- |
| מסלול. הנחיתה היתה מושלמת. מלבד |
| הפרופלרים שהתעקמו — לא נגרם |
| למטוס שום נזק. ממש לא ייאמן. |
| מייד עם הנחיתה פתחנו חופות ו- |
| נמלטנו, כל עוד נפשנו בנו, מחשש ל- |
| דליקה )המטוס מעץ!(, אשר למזלנו |
| לא פרצה. שנינו יצאנו ללא סריטה! |
| מאוחר יותר פתחו את גלגלי המטוס |
| וגררו אותו חזרה לליין. אי־אפשר היה |
| להבדיל בינו לבין שאר המטוסים, מל- |
| בד הפרופלרים המעוקמים. |
| כשהצצתי בשעון הסתבר לי, שעב- |
| רו חמש דקות בלבד מאז ההמראה. |
| לפעמים גם חמש דקות הן נצח. |
| 11 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> להנחית־ ויהי מה |
| מאת רוך הדר |
| ״שנת |
| האויר קטן עוד יותר ומעטים בו ה- |
| טייסים. אחת מטייסות הקרב המעטות |
| שעמדו לרשות חיל־האויר באותן שנים |
| היתה טייסת ספיטפיירים בבסיס צפוני, |
| שעליו פיקד עייזר וייצמן. |
| המספר, רס״ן )מיל( שלמה הגני, |
| טייס הקרב הקשיש ביותר של חיל־ |
| האויר. עד לפני כמה חודשים ניתן |
| היה עדיין למצוא אותו בטייסת הסקיי־ |
| הוקים שלו. מדי שבוע התיצב בטייסת |
| והמריא. עד שבאו ואמרו לו: ״חביבי, |
| צר לנו. תראה, אתה כבר בן |
| שנה באויר, תן ציאנס לצעירים.״ |
| כ־ |
| סה ושני אותות מופת נזקפים לזכותו. |
| העיטור הראשון — על טיסה שביצע |
| בשנות החמישים. את השני קיבל ב־ |
| זכות פעילותו כטייס־קרב בטייסת סקיי־ |
| חוקים במלחמת יוס־הכיפורים. |
| בקיבוצו, גן־שמואל, מצאנו את |
| שלמה עסוק באחת מעבודותיו, כחבר |
| בצוות תכנון ובנייה של המשק. |
| ״אתה שואל אותי על הטיסה המר- |
| תקת ביותר שלי? טוב. צריך לחשוב,״ |
| הוא אומר בחיוך רחב. ״בסופו־של־ |
| דבר יש לי כבר כמה שנים באויר ו־ |
| גרתיות בהחלט. בדרר־כלל, רע לך, הטיסות הן שי־ |
| ״נחזור לשנת |
| תקת בספיטפייר, שכבר אז היה מטוס |
| לא־צעיר, אם ניתן לומר כך עליו ב- |
| עדינות. בשלהי אותה שנה, בצפון ה- |
| ארץ, שימשתי כטייס־מדריך של הטיי- |
| סת. מדי בוקר נהגתי לקחת את החב- |
| ריה הצעירים שהגיעו מקורס הטיס, |
| המתקדמים יותר, ועלינו לאויר לחת־ |
| אמן. אותו בוקר נראה בהיר מאוד, |
| אויר נקי ללא רוחות מיוחדות. חשבתי |
| לעצמי, עוד יום־אימונים יעבור עלי. |
| אבל, להפתעתי, לא כך היה. כרבע־ |
| שעה לאחר שעלינו לאויר, אני מרגיש |
| לפתע, שהגה הגובה שלי נתקע. הייתי |
| כבר בגובה של |
| כוח רב להזיז את הגה הגובה, אולם |
| הוא לא נענה. היבטתי בלוח־השעונים, |
| השעונים הראו שהכל כשורה. החלטתי |
| להתקשר לבסיס ולהתייעץ. הייתי עדיין |
| בגובה רב והמקזז, שבאמצעותו מייצ־ |
| בים את המטוס, עזר לי לשמור על |
| האיזון. |
| ״בינתיים, בבסיס החלה להתעורר ב- |
| הלה. מפקד הבסיס, עייזר וייצמן, סגנו, |
| מוטי הוד, ועוזריהם, רצו למגדל הפי- |
| קוח והתחילו לעוץ לי עצות. כל משך |
| אותו הזמן אני יושב בתא הטייס ולא |
| שוב את קולו של עייזר קורא לי: יודע מה לעשות. פתאום, אני שומע |
| ׳הגיג, קפוץ, עזוב את המטוס. חבל |
| עליך. .אתה שומע?׳ אמרתי לו, שאנ- |
| סה לנחות. תוך כדי כר הנמכתי לעבר |
| הבסיס. הודעתי בראדיו, שאנסה לה־ |
| ביא את המטוס לבסיס. המטוס הנמיך |
| ואני אומר לעצמי, הניג, אתה הולך |
| להנחית את הספיט, ויהי מה. החלטתי, |
| שיש אפשרות לקחת סיכון ולנסות ל־ |
| הנחית אותו. מטוס באותם ימים, אפי- |
| לו גרוטאה, היה עניין יקר מאוד ולא |
| רציתי לאבד אותו. לקראת הנגיעה, |
| כשאני כבר מיושר בציר המסלול, ני- |
| סיתי להרים קצת את האף, ופתאום |
| נעשה לי שחור בעיניים: חרטום המ- |
| טוס ירד והמטוס קיבל זווית צלילה |
| חדה. |
| ״שוב נשמע קולו של עייזר: ׳הניג, |
| בפקודה, קפוץ, עזוב את המטוס!׳ אבל |
| כבר לא נותר לי זמן לקפוץ. כי הגו- |
| בה כבר לא היה מספיק. המטוס ה- |
| נמיך, עם האף לתוך מסלול ההולך |
| ומתקרב. עצמתי את עיני, ואמרתי ל- |
| עצמי — זה הסוף. לפתע, חבטה עזה, |
| הספיטפייר נחבט במסלול, התאזן עליו |
| והחל לרוץ קדימה. אני פותח את העי־ |
| ניים והנה אני על הקרקע והמטוס רץ |
| על המסלול בזיגזגים. יישרתי אותו וע- |
| צרתי. לא יאומן, מילמלתי לעצמי, כולם |
| רצו אלי, כל מי שהיה בשטח — לח- |
| זות בפלא. ניצלתי, נשמתי לרווחה. |
| ״היתה זו הפעם הראשונה, לפחות |
| בארץ ובחיל ־האויר שלנו, שמטוס |
| ספיטפייר נחת בשלום עם הגה־גובה |
| תקוע, וללא פגיעה בטייס. עייזר אמר |
| לי: ׳הניג, אתה הולך לקבל אצלי |
| צל״ש.׳ לא האמנתי, ושכחתי את ה- |
| דבר. אחר כך התברר שבגלל טעות של |
| הטכנאי לא הוכנסו פינים כלשהם ב־ |
| מערכת הגה הגובה )בספיטפייר הגה |
| גובה מיכני( ולכן ההגאים נתקעו. |
| ״כעבור כמה חודשים אני מתייצב |
| בלשכת הרמטב״ל, רב־אלוף! משה דיין, |
| ומקבל מידיו את צל״ ש הרמטכ״ל, |
| ששונה לאחר |
| הראשון שלי.״ |
| בעיטור המופת השני שלו זכה, כ- |
| אמור, שלמה הגני )הניג( לקבל בעק־ |
| בות פעילותו והתנהגותו, שצויינה ל- |
| מופת, במלחמת יום־הכיפורים, שבה |
| לחם כטייס הקרבי הוותיק ביותר. |
| 12 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> כן ה ומיץ |
| המסכ׳׳ל הסורי |
| סיפור אות המופת של ל׳ |
| מאת רון הדר |
| כאשר יוצא טייס לגיחת הפצצה בעת |
| מלחמה, לעתים רחוקות בלבד ניתן לו |
| לדעת מראש את ערכה הסגולי של |
| משימתו במסגרת הכוללת. בדרך־כלל |
| הוא יוצא לתקוף את היעד בהתאם |
| לפקודת המבצע שקיבל, מבלי שיידע |
| כיצד משתלבת תקיפתו בתמונה ה־ |
| כלליית. לאחר שפגע ביעד, אין הוא |
| יודע, על־ פי רוב, את תוצאות הפגיעה |
| והשלכותיה. |
| אבל ישנם מקרים בודדים, שבהם |
| יוצא טייס לגיחה בעלת חשיבות מיוח- |
| דת, כאשר ברור לו שלהצלחתו או ל־ |
| כשלונו תהיה השפעה ממשית וישירה |
| על כל שדה המלחמה. לנוכח אחריות |
| אחד, מתגמדים רגשות כמו פחד או כזו, המוטלת על כתפי לוחם בודד |
| יצר הקיום, והנכונות להסתכן כדי ל- |
| עמוד במשימה בכל מחיר מגיעה לשי- |
| אים עליונים. |
| גיחה כזאת בדיוק זומנה לל׳ בבוקר |
| ה־ |
| השלישי של מלחמת יום־הכיפורים: |
| תקיפת המטכ״ל הסורי בלב דמשק. |
| על הביצוע המעולה, נחישות ההחלטה |
| ויכולת ההובלה שהפגין בטיסה זו קיבל |
| ל׳ לאחר המלחמה את אות המופת. |
| ״סיפור המעשה: |
| ב־ |
| מטוסים לתקיפת המטה הכללי הסורי |
| בדמשק. במהלן־ הטיסה, נקלע המבנה |
| את הטיסה לבלתי־אפשרית כמעט. ל׳ לתנאי מזג־אויר קשים ביותר, שהפכו |
| החליט להמשיך, ולהוביל על אף שהדבר |
| היה בריר בסיבון ובגילוי מוקדם על־ |
| ידי האויב. המשימה בוצעה ביעילות |
| והמטרה הותקפה.״ |
| היומיים הראשונים של המערכה ב- |
| חזית הצפון היו מהקשים ביותר שידע |
| צה״ל מעודו. לנוכח צבא סורי עצום |
| ומאורגן, שתיפקד כמכונה מותאמת ו־ |
| משומנת עמדו כוחות ישראלים קטנים |
| בהרבה, שכבר נחלשו אחרי יומיים רצו־ |
| פים של לחץ והתשה. כמו־כן עמד |
| הצבא הירדני ליד גבולותיו והמתין ל־ |
| הכרעה בחזית בטרם יצטרף אף הוא. |
| חיל־האויר עסק מזה יומיים בהקזת |
| דם הדדית עם כוחות השריון הסוריים |
| 13 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> פגיעה ישירה במטכ״ל הסורי בהפצצת הפאנטומים של חיל-האויר במלחמת יום-הכלפורים |
| הפורצים. אבל כעת הוברר, שכדי |
| לעצור את התמנון לא די להכות ולח- |
| תוך את זרועותיו: יש לפגוע בראש |
| עצמו, קרי־במטכ״ל הסורי. היה ברור, |
| שפגיעה מוצלחת תשבש את יכולת |
| הפיקוד הסורית, תפגע בתיאום בין |
| יחידותיו ותגדיל בקרבם את האנדרל- |
| מוסיה וערפל הקרב. לא פחות חשוב |
| — יהיה בכר משום איתות חד לירד־ |
| נים: היכבדו ושבו במקומכם, כי הנה |
| הולר הגלגל בחזית הצפון ומתהפך. |
| המלחמה מצאה את ל׳ — משרת |
| באחת מטייסות הפאנטומים. כר אירע |
| שהמשימה של הובלת המבנה לתקיפת |
| המטכ״ל הסורי הוטלה עליו. לא היתה |
| זו גיחה פשוטה. המטכ״ל הסורי ישב |
| במחנה בלב דמשק, במרכזו של אזור |
| מלא וצפוף של תותחי נ״מ לסוגיהם |
| וטילי קרקע־אויר. כאילו כדי להוסיף |
| על הקושי, היה מזג־האויר באותם ימים |
| עויין במיוחד — עננים, סערות ורוחות |
| עזות. |
| לטוס ככה... זה שגעון |
| נזכר לי: ״בשעות בוקר מוקדמות |
| של אותו יום, התשיעי באוקטובר, הת- |
| כנסנו בחדר־התדריכים, כל הטייסים |
| והנווטים. עברנו על המפות וסיכמנו |
| כל מה שצריר. אני איישתי את הצוו- |
| תים למטוסים וידעתי שאני יכול לב־ |
| טוח בכל אחד ואחד מהם. היכרתי או- |
| אחד. כל הזמן רצה מחשבה אחת תם אישית וידעתי למה מסוגל כל |
| בראש שלי, שלטוס ככה, מלא בפצצות, |
| ללב סוריה, לדמשק, זה שגעון. |
| לקראת סיום התדריר קם מפקד ה- |
| בסיס דאז, ונתן תדריך קצר משלו. בסי- |
| כום דבריו אמר, ואני זוכר את הדב- |
| רים כאילו נאמרו רק אתמול: ׳זיכרו |
| שהצלחת המשימה פירושה שבירת מר- |
| כז העצבים של הפיקוד הסורי. כשלון |
| עלול לגרום להוספת שמן למדורת ה- |
| מלחמה׳, כשסיים את דבריו ראיתי שמ־ |
| אחוריו עמדו כמה מפקדים מהדרג |
| הגבוה ביותר בצה״ל. לא היה ספק שה- |
| משימה הזו היא בעלת חשיבות עליונה. |
| כשיצאנו מהדר־התדריכים הרגיש כל |
| אחד את כובד האחריות על כתפיו. |
| בדקתי את המטוס בקפדנות לפגי ה- |
| טיסה. שוב ושוב שאלתי את עצמי מה |
| שכחתי. היה לי קצת חשש מחגורת |
| הטילים המקיפה את דמשק. מהנ״מ לא |
| חששתי כלל, אבל עם הטילים הייתי |
| ׳מיודד׳ אחרי הנסיון של היומיים האח- |
| רונים. היה גם קצת חשש מהבלתי־ |
| צפוי, מהקושי של המשימה העומדת |
| להתבצע. אתה יודע, שכל טעות בני- |
| ווט, אפילו בקילומטר יאחד, עלולה לי- |
| צור בעיות.״ |
| המבנה שיצא לתקיפה כלל, אומנם, |
| כמה מטוסים, אבל היה ברור שעיקר |
| הקושי והלחץ הם נחלת מספר אחד: |
| הוא המוביל אחריו את הכוח ועליו |
| שטח. עליו האחריות להביא את כל לקחת החלטות בהתאם לנתונים ב־ |
| המבנה ליעד. לנוכח הסיכונים הגבוהים |
| לאורך הנתיב ובאזור המטרה, היה לו |
| ברור, שכל החלטה מוטעית שלו עלולה |
| לעלות בחייו של מישהו מבני המבנה. |
| אל המטרה ויהי־מה |
| ״עלינו למטוסים והמראנו. עכשיו |
| צריך לדעת להתרכז במשימה עצמה, |
| לחשוב מה אני עושה במהלר הבא. |
| אני מתפקד כמו מכונה: יד על הסטיק, |
| העיניים בשעונים, מרוכז במה שקורה |
| עכשיו. בקלות ניתן להגיע למצב של |
| חוסר ריכוז, כשאתה מתחיל להרהר |
| לך. קצת קשה לעשות תרגילי יוגה |
| והרפייה באויר. פשוט צריך להתגבר |
| על הפחד, להדחיק את המחשבות, ו- |
| להשקיע את כל השכל והנסיון שלך |
| בביצוע חלק של המשימה. |
| ״נכנסנו לשטח האוייב. בתחילת ה- |
| דרך היה מזג־האויר סביר וניתן היה |
| להמשיך אבל מזג־האויר הלך ונעשה |
| גרוע — רוחות עזות ועננים שיצרו |
| תנאי טיסה בלתי נסבלים והגבירו מאוד |
| את הסיבון להתגלות על־ידי האוייב. |
| הגענו לאזור מכוסה כולו עננים ואי־ |
| אפשר היה לנווט מכאן והלאה. היה |
| לי ספק רב אם נגיע לנקודה שתיכננו |
| ואם נמצא את המטרה. היתה הרגשה |
| ש־ |
| עם הראש בקיר. נזכרתי בדבריו של |
| מפקד הבסיס על חשיבות המשימה לגבי |
| 14 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> המצב בחזית כולה. החלטתי לקחת סי |
| כון ופסקתי בקשר שאנו ממשיכים ל- |
| טוס אל המטרה ויהי־מה. |
| במקום לצאת במקום שתוכנן, יצא־ |
| אנו מהעננים במקום אחר. התברר לי |
| שהיתה סטייה בנתיב. למרבה המזל ה- |
| כנתי לי אלטרנטיבה להזדהות ומצאתי |
| אותה, כי אחרת המשימה היתה אבו- |
| דה. התקרבנו וגילינו את דמשק — |
| מין עיר־כפר ערבי גדול. חשתי את |
| השקט באויר. קשה להסביר את האוי־ |
| רה הזאת. הכוונה היתה ליפול בהפת־ |
| עה עד כמה שניתן על בנייני המטכ״ל |
| בדמשק. ובאמת היתה הפתעה. חלפנו |
| על־פני עמדת נ״מ, שסובבה את ה- |
| קנים ולא הספיקה לירות. טיל כתף |
| סטרלה חלף באויר סמוך למטוס שלי |
| ועבר הלאה. הגענו ליעד. נכנסתי רא- |
| שון ליעף ואחרי שאר המבנה. ההפ- |
| תעה היתה מלאה והסירנות הסוריות |
| לא פעלו עד שפגעה הפצצה הרא- |
| שונה בתוך המחנה. כל אחד מאיתנו |
| זרק כמות נכבדה של פצצות וניכרו |
| פגיעות טובות. ויתרתי על יצר הקיום שלי |
| כעת המשימה היתה להתרהק הכי־ |
| מהר. ההפתעה היתה מאחורינו. לפתע |
| התחילו עשרות כלי נ״מ צפופים לי- |
| רות עלינו בלי כל כיוונון. פטריות אש |
| עלו לשמיים. ביציאה נפגע מטוס אחד |
| שלנו פגיעה ישירה ונפל בשטח ה־ |
| סורי. מטוס שני החל להעלות עשן |
| אחרי שנפגע בכנף, מאחור, ובמנוע. |
| דהרנו יחד עם המטוס הפגוע חזרה |
| הביתה. הלב נצבט לי כששמענו אותו |
| בקשר לאורך כל הדרך. אני לידו, ב- |
| מרחק כמה מאות מטר, ולא יכול ל- |
| עזור לו. מלבד ייעוץ בקשר. חשבתי |
| כל הזמן רק איך מגיעים לגבול שלנו. |
| ידעתי מה זה כלא, שבי סורי. שמעתי |
| סיפורים מעוררי פחד. אתה לא יושב |
| בשקט בקוקפיט כשאתה מעל שטח סו- |
| רי. לבסוף הצלחנו כולנו לצאת ב- |
| שלום, כולל המטוס הפגוע. |
| על מה חשבתי בזמן הגיחה? קצת |
| קשה לחשוב כיום על אותם רגעים. |
| למעשה, ויתרתי על יצר הקיום שלי. |
| עצמך. מתערבבים אצלך עוד דברים: באותה שעה אתה לא חושב רק על |
| החשיבות הגדולה של המשימה הזאת, |
| ההשפעה של ההצלחה על צה״ל כולו. |
| כן, גם על זה אתה חושב, אפילו אם |
| זה נשמע קצת מליצי וקצת פאטריוטי. |
| גיחתו זו של ל׳ השיגה את מטרו- |
| תיה. כבר באותו יום החלו להי- |
| ראות תוצאותיה בשטח: הפיקוד הסורי |
| החל לגלות חוסר אירגון ומבוכה. |
| צה״ל כולו, עם חיל־האויר, עבר למי־ |
| תקפת־נגד ובתוך כמה ימים זכה לנצי |
| חון מוחץ על כוחות האוייב הסורי. |
| ״אחרי המלחמה באו אלי ואמרו לי. |
| ׳אתה תקבל אות המופת.׳ למען ה- |
| אמת, כשקראו לי, שאלתי מה פתאום |
| אני. למה לא מישהו אחר? הטיסה |
| היתה החרדה של כולנו, טייסים ונוו־ |
| טים כאחד. כשנקראתי לקבל את ה־ |
| עיטור עמדו לי דמעות בעיניים, אף |
| שאגי לא סנטימנטלי בכלל. היו שם |
| הרבה לובשי מדים ואזרחים בני המש- |
| פחות וחסרו לי כמה בחורים, שלא זכו |
| לגמור את המלחמה הזאת.״ |
| את המבחן האמיתי |
| הראשון עבות• מאת סרן ע׳ |
| ״שתיים זה עשרים וחמש מטר ב- |
| שעה חמש.״ |
| נבון, גם אני ראיתי את הפגיעה |
| ומספר אחד דייק בדיווח. זוהי התוצ- |
| אה השלישית שלי ביעפי ההפצצה. אני |
| משלים את היציאה מהיעף, האף מעל |
| האופק, בפנייה שמאלית קלה. איפה |
| שני המטוסים האחרים מהמבנה שלי? |
| הנה ״אחד״ בצלע עם הרוח... רגע... |
| והנה שלוש נכנם ליעף. אגקיי. כולם |
| במקום. |
| ג׳אבל מערה נמצא כעת מאחורי, |
| מימין זה ג׳אבל הילל, ועל האף, קצת |
| בצד שמאל ולמטה, נראה גם ג׳אבל |
| ליבני — יותר יקטן מהאחרים, אבל |
| בולט מאוד בצבעו הכהה על רקע החו- |
| לות הצהובים של סיני. |
| אני בצלע עם הרוח. צריך לדווח ב־ |
| ראדיו ולהעביר מפסקים ליעפי הריקוט. |
| ״שתיים — עם הרוח.״ |
| כעת מפסקים: להוריד השפלה ב- |
| כוונת... בסדר. מפסקי חימוש מופעלים... |
| עכשיו כולם בסדר. זהו, אני מוכן לה־ |
| כנם. מזמן כבר לא ריקטתי, מעניין איך |
| אפגע. אני משהה עוד רגע את הורדת |
| האף, כדי שהיעף יהיה תלול יותר... |
| 15 |
| ; - - ^ ״ |
| 15 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> נורית לחץ השמן נדלקה. זה לא |
| יכול להיות, אני בטח טועה. אבל, לא, |
| הנורית ממשיכה לדלוק. אני מיישר |
| כנפיים ומושך למעלה. תקלת לחץ |
| שמן זו תקלה חמורה מאוד ואני עדיין |
| משתעשע בתקווה שזה סתם קצר חש־ |
| מלי בחוטים, כלומר, שזו אזהרת־ שווא |
| ולא תקלה אמיתית.אם התקלה אצלי |
| אמיתית אז עוד מעט המנוע יתקע ומה |
| שישאר לי זה רק לנסות לבצע נחיתת־ |
| אונס בשדה הקרוב, בתנאי שאצליח |
| להגיע אליו. |
| אני חייב לרווח שעזבתי את המבנה. |
| ״לשתיים נדלקה נורית לחץ שמן. |
| משכתי לגובה, כיוון צפון.״ |
| ״שתיים מאחד״ — זה המוביל. |
| ״שומע חמש״. |
| ״מקום שלך״. |
| ״מעל הכביש. כיוון צפון.״ |
| ״קשר עין.״ |
| זהו. עכשיו המוביל יצטרף אלי, ל- |
| מקרה שאצטרך עזרה. השדה הקרוב |
| ביותר זה שדה אל־עריש, הנמצא הרבה |
| צפונה ממני. אפשר להטיס את המטוס |
| הזה כשהמנוע תקוע, אבל אז איבוד |
| הגובה מהיר מאוד ואני לא בטוח שאצ- |
| ליח להגיע עד השדה. בינתיים הכל |
| עדיין בסדר. הגובה |
| רות |
| בצפון אפשר לראות את אל־עריש |
| ככתם כהה על החול. |
| המנוע מתחיל לחרחר. זהו זה — זוהי |
| תקלה אמיתית. ננסה לזכור את כל |
| נתוני המנוע. בדרר־כלל שוכחים להס- |
| תכל על המחוונים בדקות האלו, ואחר־ |
| כך יש בעיות לתחקר את התקלה. אני |
| אזכור את כל הנתונים: הסל׳׳ ד עדיין |
| גבוה, הטמפרטורה בסדר, יש קצת עשן |
| בתא. רק שלא תפרוץ לי כאן אש. והנה |
| זה בא: הסל״ד יורד ויורד ואיתו נופלת |
| הטמפרטורה. כעת מד הסל״ד מורה |
| אפס. המנוע עומד לגמרי. |
| ״לשתיים כבה...״ |
| אני לא שומע את עצמי באוזניות. |
| כלומר, אין גם שידור החוצה. אהה, זה |
| ברור, בלי מנוע אין מתח. אוציא את |
| גנראטור החירום. אסור להתבלבל בי־ |
| דיות. הנה ידית הגנראטור — משיכה — |
| זהו, הוא בחוץ. נוריות האזהרה נדלקות |
| מחדש והראדיו עובד שוב. |
| ״אחד משתיים — חטפתי קאט. אני |
| ממשיך לאל־עריש.״ |
| ״רות, אני מעט אחריך.״ |
| הגובה כעת |
| 230 |
| כבר מתחילים לראות את המסלול |
| נראה אם אגיע. |
| מה זהי! הסטיק תקוע. המטוס מגלגל |
| שמאלה ואני לא מצליח ליישר אותו. |
| אהה, ברור — אין לי גם לחץ היד־ |
| ראולי. אני מחפש את ידית ההגאים |
| בחירום. משיכה, זהו — הסטיק מגיב |
| ואני מיישר את המטוס. |
| בעת אני רואה את המסלול בבירור, |
| לא השלכתי את כל הגרר התלוי מתחת אבל עדיין לא בטוח שאגיע, רגע, עוד |
| לכנפיים. אני מושך בידית ההשלכה — |
| חבטה קלה, ועכשיו המטוס נקי לגמרי. |
| ״אחד משתיים — השלכתי את |
| כוורת הראקטות.״ |
| שיסמן לעצמו את המקום כדי שייד- |
| עו אחר־כך איפה לחפש אותה. |
| ״רות, אתה חושב שתגיע?״ |
| ״חיובי, בינתיים.״ |
| כנך ימין כבדה מאוד עכשיו והמ- |
| טוס נוטה לגלגל ימינה. קודם הוא היה |
| מקוזז למצב מאוזן. עכשיו, לאחר |
| שהשלכתי את הכוורת מכנף שמאל, |
| המטוס לא מאוזן וכנף ימין כבדה יותר. |
| צריך לקזז שמאלה כדי לאזן אותו מחדש |
| אבל המקזז לא עובד על גנראטור ה- |
| חירום. הכנף ממש כבדה וקשה לאזן |
| את המטוס על־ידי לחץ רצוף על הס־ |
| טיק לצד שמאל. |
| בעצם עוד לא דיווחתי לשדה אל־ |
| עריש שאני מתקרב אליו לתהליך חי- |
| רום. אני עובר לערוץ החירום: |
| ״אל־עריש מ... נחיתת־אונס מדרום.״ |
| ״רות, קיבלתי״. |
| המגדל הגיב מיד. כנראה שהמוביל |
| כבר דיבר אתו. רק שירחיק בשבילי את |
| כל המטוסים מן ההקפה ומן המסלול |
| כי לתמרן בלי מנוע אני בטח לא יכול. |
| יש כל מיני דיבורים בראדיו. אני מתעלם |
| מהם, כי הם רק מפריעים להתרכז, ומש־ |
| איר למוביל לנהל בשבילי את הרדיו. |
| הגובה |
| בטוח שאצליח להגיע. ייתכן שאצטרך |
| לנטוש. אם לנטוש, אז מספיק מוקדם |
| כדי שאוכל להיחלץ מהמטוס אפילו אם |
| משהו בתהליך הנטישה יסתבך. לא, אני |
| לא אנטוש. איך אספר אחר־כך בבית |
| שזרקתי מטוס? אני מוכרח להגיע. אוריד |
| את הגלגלים מאוחר ככל האפשר כדי |
| לטוס בינתיים עם גרר מינימלי. מה |
| שהכי־חשוב זה להמשיך לעבוד מסודר. |
| הגובה |
| פיד על מהירות גלישה נכונה כי ככה |
| מרוויחים הכי־הרבה טווח. |
| ״שתיים מאחד״, — זה המוביל. |
| ״חמש.״ |
| ״איך זה נראה לך?״ |
| ״אני חושב שאגיע.״ |
| בעצם אני כבר כמעט בטוח שאצליח |
| להגיע. צריך לבדוק רוח. |
| ״אל־עריש משתיים.״ |
| ״חמש.״ |
| ״מה הרוח?״ |
| ״חמש־עשרה קשר צולבת משמאל.״ |
| זה לא טוב. רוח שמאל מחריפה את |
| הנטייה של המטוס לגלגל ימינה בשעת |
| הנחיתה וכבר עכשיו יש לי בעייה של |
| נטייה לגלגול ימינה. |
| אני עדיין נמוך מעט. המהירות בסדר |
| ואני על המשך ציר המסלול. אגיע בסדר. |
| אגקיי. זה הזמן להוריד גלגלים. הנה |
| ידית החירום — רגע, קודם צריו להו- |
| ריד את ידית ההורדה הרגילה. משיכה |
| בידית החירום ואני מרגיש שהגלגלים |
| שני הגלגלים הראשיים ננעלו. הגובה יוצאים. המחוונים שלהם זזים — הופ, |
| 2,000 |
| עדיין לא נעול. צריך להגדיל מהירות |
| כדי שיינעל, אבל אז אפסיד גובה ולא |
| אגיע. אפשר לגרום לנעילה גם על־ |
| ידי ביצוע ״ |
| פה בסטיק, נשמעה חבטה קלה, והמ־ |
| חוון• מראה שהגלגל נגעל. |
| הגובה כעת |
| גבוה. אני מוריד את האף לתחילת |
| מסלול ומגדיל מהירות. אני נסחף ימי- |
| נה וצריך להוריד את כנף שמאל. זה |
| קשה בגלל שכנף ימין כבדה כל כך. |
| השקיעה גדולה. אשבור את הגלישה |
| בגובה |
| אני על הציר ודוחף רגל ימין כדי ליישר |
| את המטוס עם ציר המסלול. הלחץ על |
| הסטיק לכיוון ימינה עצום. המסלול מת־ |
| קרב די מהר. זהו, זה הגובה לשבור את |
| הגלישה. למשיכה בסטיק אני צריך את |
| שתי הידיים. האף עולה אבל קשה להר- |
| גיש אם השקיעה נעצרה. כן, זה בסדר. |
| כעת אני כמעט מיצב את המטוס מעל |
| המסלול. טראח! פגעתי במסלול עם |
| גלגל שמאל, כמו שרציתי, אבל עכשיו |
| אני נסחף במהירות ימינה. כנף שמאל |
| עולה, אני כבר קרוב לשפת המסלול |
| הימנית ורואה את פנסי תאורת המסלול |
| חולפים במהירות. אני מוכרח לאזן את |
| המטוס מיד. אני דוחף בשתי הידיים את |
| הסטיק שמאלה וקדימה כשאני נעזר |
| בברך ימין כדי לדחוף אותו. רגל שמאל |
| דוחפת את הדוושה עד לסוף המהלך |
| שלה. |
| זהו, המטוס מתחיל להתיישר. עברתי |
| כבר חצי מסלול והמהירות עדיין נור- |
| אית. אני מוכרח לעצור. כבר אין מתח |
| במטוס ואי־אפשר להוציא את מצנח |
| העצירה. עד עכשיו לחצתי רק על בלם |
| שמאל. כעת אפשר ללחוץ גם על הימני. |
| סוף המסלול מתקרב והמהירות עדיין |
| גבוהה. מצד שמאל נשמעות דפיקות |
| ומורגשות רעידות: כנראה שגלגל שמאל |
| התפוצץ. עכשיו המטוס מתחיל לסחוב |
| שמאלה ואני לוחץ בכוח על בלם ימין. |
| המטוס מאט וכעת הבלמים כבר לא |
| משפיעים. קצה המסלול מגיע. המטוס |
| ממשיך להתגלגל לאיטו, עובר את קצה |
| המסלול ונעצר בבוץ .שאחריו. |
| מסביב כבר מתרוצצות מכוניות כיבוי |
| האש ואני מסמן להם להרגע ולהתרחק |
| ממני. רק זה חסר לי עכשיו — שיתחי- |
| לו להתיז עלי קצף או יפעילו בטעות |
| את כסא המפלט. אני פותח את החופה. |
| הנה השקית עם סיכות האבטחה של |
| הכסא... בסדר, הנה החורים... אני מקווה |
| שהכסא מאובטח עכשיו בסדר. הכבאים |
| מביאים סולם ואני יורד לאט־לאט מן |
| המטוס. אוף, כמה שרועדות לי הרגליים. |
| אני על האדמה. גחון המטוס מרוח |
| בשמן והוא נראה די מצחיק, ככה, תקוע |
| בבוץ, אבל העיקר שהוא שלם. זהו זה. |
| אני חושב שאת המבחן האמיתי הראשון |
| שלי עברתי. |
| 16 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> מאת אורי עמית |
| כאשר יוצר אלוהים אדם חדש, הוא נוטל את המרקחת |
| ומוזג לתוכה מעט מכל דבר: קצת יופי וקצת חכמה, קצת |
| תמימות וקצת רשעות, קורטוב כשרון ציור וקורטוב כשרון |
| שירה — פחות או יותר מידה שווה לכל בני האדם. לעתים |
| הוא טועה ומוזג מאחד הסוגים הללו מנה גדושה מדי או |
| פחותה מדי. במקרה זה מוצאים אנו בקצה האחד את |
| הגאונים בתחום מסרים ובקצה השני — את המפגרים. |
| כר, כנראה, קרה גם במקרהו של סגן ס׳יי. בעת שמזג |
| לו אלוהים מצלוחית כשרון הטיסה, הוסחה דעתו לרגע |
| והמנה יצאה גדולה מעל ומעבר. אפשר שהשעה היתה קצת |
| מאוחרת ואפשר שרוח נדיבות נחה פתאום על אלוהים — |
| כך או כר, הבחור שלנו זכה בנתח גדול בהרבה מזה שזכו |
| בו האחרים. |
| לומר את האמת, ההסבר הזה נראה גם לנו קצת דחוק |
| להצטרף למשפחה המובחרת של טייסי חיל־האויר. אחר־ וקצת צולע. אבל מה לעשות — רק כר יכולים אנו להסביר |
| כר באו מבחנים נוספים, ובסופם התייצב בשערי ביה־ |
| הספר לטיסה. מכאן היתה דרכו סלולה. כחניר, היה טיפוס |
| שקט ורציני והצטיין בהקשבה ובשקדנות, ובכר שלעיתים |
| רחוקות הוציא ציון פחות מ״טוב״. בדיר כלל נטה להיות |
| שתקן ומסוגר, צוחק לעתים קרובות, אר אינו ממהר להת- |
| רועע. בלטה מאוד הרצינות, שבה התייחס ללמודיו. והיו |
| שאמרו: אילו כל חניר המגיע לבית־הספר הטיסה היד, |
| לוקח את הדברים כפי שס׳ עושה, היה מספר הבוגרים |
| כפול. |
| כטייס סקייהוק צעיר, הראה מייד שיש לו הרבה מה |
| להציע באויר, אבל מעט מאוד על הקרקע — אם נתעלם |
| ממאבקיו העזים לקבל עוד גיחה ועוד גיחה. זאת היתה |
| ממש תופעה. כל עוד נתנו לו לטוס את מנת הגיחות |
| היומית — לא התאונן וכמעט שלא עשה גלים. צריר |
| לשרוף את פחי־האשפה? — תטילו עליו והוא כבר ישרוף. |
| 0 |
| •׳, יאיים׳ מארץ ה׳א״ס |
| את התופעה הזו: בחור שתקן ומופנם, הופעה די מוזנחת |
| ולא מרשימה, בלי כשרונות מי־יודע־מה, אבל באויר — |
| אשף קרבות־אויר ו׳׳אייס״ אמיתי, מהסוג שכמעט לא |
| פוגשים בחיל שלנו. |
| זהו סי. בחור צעיר הנמצא כבר כשנה בטייסת |
| לפני שהגיע לטייסת זו הספיק לטוס על כפיר ועל סקייהוק. |
| קצת לפני זה עוד היה גימנזיסט, שסחב כל בוקר תיק עם |
| מחברות לבית־הספר המקצועי ״אורט״ באשקלון. לר תדע |
| על בני־אדם. מי היה מאמין רק לפני כמה שנים ספורות, |
| שהבחור הזה יהפור להיות אחד הטייסים המעולים בארץ |
| ויטיס את המטוס הטוב ביותר בעולם — פאר חיל־האויר |
| הישראלי — אף אחד. כגימנזיסט, לא נתן מעולם שום |
| רמז בכיוון הזה. היה נער ככל הנערים. כולם השתוללו |
| ועשו רעש — גם הוא לא היה צדיק גדול. הלכו לשחק |
| כדורסל או כדורגל — הלר ושיחק. אפילו הצליח להוכיח, |
| שבתחום הזה של משחקי הכדור לא קיבל אף טיפה עודפת |
| של כשרון. בסר־הכל היה בחור רגיל, די מוצלח, אבל לא |
| כוכב בשום תחום. |
| בעצם בתכונה אחת ניתן היה להבחין כבר אז: הנטייה |
| של ס׳ והיכולת שלו להתמקד בנושא מסויים וללמוד אותו |
| לעומק. הרצינות ומידת ההקדשה העצמית שלו כלפי הנושא |
| שבחר היו בהרבה מעל המקובל בקרב בני גילו. בשמינית, |
| למשל, כשפרצה מגיפת ה״הונדות״ ולכל נער שלישי |
| בכיתתו היה אופנוע קטן כזה, נהגו כולם ואף הוא לתקן |
| את האופנועים בעצמם. לא היה לו, לסי שלנו. אף מתחרה |
| ביכולת לפרק ולפשפש בקרביה הפנימיים ביותר של המ- |
| כונה הוא קרא ספרות מקצועית, הלר וישב בבתי־מלאכה, |
| שאל חברים ועשה נסיונות משלו. פניו, כרגיל, היתה עליהם |
| הבעה של פיזור נפש וחוסר התרכזות בשיחה ועיניו שוטטו |
| תמיד לצדדים כאילו בחוסר עניין. אבל רק היה מישהו |
| נוגע בנושא ״שלו״ והוא היה נדלק כולו, מתעורר ולובש |
| חזות אחרת. |
| ״ילד טוב ירושלים״ |
| לקורס הטיס הגיע כדיר שהגיעו רבים אחרים. מכתב |
| מחניף המודיע לר כי עמדת במבדקים ונמצאת מתאים |
| אם זה לשטוף את חדר־התדריכים? — אין בעיות. אבל שמישהו |
| רק העלה את האפשרות, שאולי לג׳ או לע׳ מגיע לטוס |
| לפניו: הבחור שלנו היה נלחם על שלו בקטנוניות של |
| זקנה קמצנית, שמצאה בסופרמארקט בקבוק שמן עם תווית |
| מחיר ישנה... היתה אותה תקופה קצרה שרגלו נשברה |
| וגובסה והרופאים אסרו עליו לטוס. האגדות טוענות שה- |
| רגל נתרפאה במידה שהתירה לו לטוס, בתור שעות ספו- |
| רות בלבד, וזה היה הרבה יותר מסתם נס רפואי. אבל |
| כנראה שהאגדה הזו קצת מוגזמת. |
| תקופה קצרה אחרי שהגיע לטייסת כפירים כבר היה |
| ברור שכאן הולר וצומח ״אייס״ חדש. קרה פעם, זמן קצר |
| אחרי שהגיע, שמילואימניק וותיק אחד ביקש בסוד שיאר- |
| גנו לו קרב נגד סי, כי הוא ״לא בא הרבה לטוס וקשה |
| לו למלא את לוח ההפלות.״ ההנחה שלו היתה ש״הילד |
| לא יתנגד יותר מדי להצטלם קצת...״ לאחר הקרב ראו |
| את שני המטוסים חוזרים לנחיתה, כשאצל המילואימניק |
| מקופל הזנב בין הגלגלים, ובמצלמה של ״הילד״ היו צי- |
| לומי שתי הפלות תותחים... זהו הסיפור, אבל־אולי גם |
| זה קצת אגדה. אי־אפשר אף פעם לדעת בוודאות, כשקיי- |
| מים מיתוסים. דבר אחד בטוח: כשנשלח ס לטייסת |
| כבר היה אלוף ההפלות בקרבות אויר אימונים בטייסת שלו. |
| מי שטבע את המונח ״ילד טוב ירושלים״ וודאי ראה |
| בדמיונו טיפוס בעל הופעה כשל ס: פני נער חלקים ויפים, |
| סנטר מחודד, שיער שחור, בקושי מתגלח. הופעתו אינה |
| גברית והוא נוהג תמיד להתלבש ברישול בחולצות גדו- |
| לות ממידתו. למראהו היית אומר: זהו הטיפוס שנערות — |
| להבדיל מנשים — עשויות להתאהב בו. אתה מחפש |
| בפניו איזה תו של קשיחות, איזה רמז של כוח — שום |
| דבר. פנים של תום, עם צחוק של ילד חמוד. קרה לא |
| פעם שאנשים אשר לא הכירו אותו גילו לפתע שהוא טייס |
| ונדהמו בקול: הוא? הנער־חמד הזה מטים |
| אתה שומע שמץ של יראת כבוד בקולם. |
| מאז השמינית עברו על ס׳ שלנו כמה שנים טובות. |
| אבל מסתבר שאלו לא שינו את אופיו, אלא רק כיוונו את |
| מעייניו לתחום חרש: הטיסה. כשאתה פוגש בו, אתה |
| מגלה את אותו מבט של פיזור־נפש ואותן עיניים משוטטות |
| של פעם. נדמה כאילו שום דבר אינו חשוב בעיניו באמת |
| ואינו מעניין אותו. ספר לו שברוסיה נולד תינוק בעל שני |
| 17 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> זוג מטוסי |
| ראשים. סוב — יענה לך — אז נולה אז מה. ספר לו |
| שהתינוק כבר בן |
| מטיס מיג־ |
| להסתכל קדימה ואחורה בו־זמנית? והוא חושב במהירות |
| כפולה?... זהו, השגת שפה משותפת איתו. אבל דע לך כי |
| זה רק בנושאי טיסה, קצת בנושאי בנות, וטיפ־טיפה בנו- |
| שאי רכילות חיל־האוירית. ככה זה איתו. ארבע מחמש |
| פעמים שס׳ נוטל חלק בשיחה, הנושא הוא מטוסים, קר־ |
| בות־אויר, טייסים. אין זה משגה אם הוא המכוון את השי- |
| חה לכך, או בן שיחו המבקש לעצור את השיטוט של |
| עיניו. ובאמת — תן לו צ׳אנס להיכנס לתחום שהוא אוהב |
| ותראה את המשועמם הזה מתעורר מייד והופך לשוקק |
| חיים ותאב דיבור. עוד שתי דקות שיחה, וכבר ידיו מק- |
| בלות חיים משלהן והן מתפתלות באויר זו בעקבות זו, |
| סוגרות מעלות ומבצעות לופים וברל־רולים, יורות ומצל- |
| מות, ועיניו בורקות והוא בעולם אחר. |
| מאוהב במטוסים אהבת־אמת |
| כשפוגשים בו במסיבה או על שפת־הים או באירוע |
| חברתי כלשהו והבחור מתחיל מייד בנושא החביב עליו |
| — אפשר שתגלה מישהי מבנות הלוויה, שלא השגיחה |
| בו קודם, והנה היא מגניבה אליו כעת מבט שני ושלישי. |
| אהה! — אתה אומר לעצמך — הנה הבחור משחק על |
| הקלפים החזקים שלו והנה זה באמת עובד. אחרי־הכל — |
| טייס זה בהחלט פירמה וטייס של |
| טוב, אז במקרה הזה טעית: ס׳ שלנו לא משחק ואתה |
| נכנעת לסטריאוטיפים. נכון, שהוא מסוגל להתייצב במרכז |
| החדר ולשוחח בקולי־קולות על קרב האויר האחרון שלו, |
| מסוגל להתפרץ באמצע מסיבת ריקודים בוויכוח אדיר |
| על ביצועי |
| אבל הוא לא פוזל לכיוון של עשיית רושם. אנו; דברים |
| מכירים אותו: הוא אינו שחצן ואינו קולני, ובכלל אינו |
| אוהב הרבה אגשים סביבו. הוא פשוט חי את הטיסה ואת |
| המטוסים בכל רגע ורגע, לכל אורך היום. |
| קצת קשה להסביר זאת. זה כמו להיות מאוהב עד טי- |
| רוף באיזו נערה, כאשר דמותה משתלטת וממלאת את |
| כל עולמך וכל יישותך, והיא אורבת בפאתי מחשבותיך |
| ודוחפת עצמה החוצה ושוב ושוב אתה מוצא את עצמך |
| שר את תהילתה. ס׳ מאוהב בטיסה ובמטוסים אהבת־אמת. |
| j / הם ממלאים אותו לבלי הכיל ודוחפים עצמם לפיו. אין |
| הוא מנסה להרשים איש. כך נוהגו אף עם חבריו הקרובים |
| ואולי — אנו מעיזים לחשוד — אף עם חברותיו. |
| ככלל, אין הוא טיפוס קל להתחבר עימו. למרות שהוא |
| נוטה לצחוק בנקל, אין הוא חברותי במיוחד. מרוכז בעו- |
| למו שלו, אינו נלהב לשתף בו אחרים ואינו מתעניין כמעט |
| בעולמם שלהם. כשמישהו ממכריו מוצא אותו במצב־רוח |
| קודר הוא יודע שיש לעזבו במנוחה ולא להטרידו. כאשר |
| השני בעצמו שפוף — סביר בהחלט שם׳ בכלל לא יחוש |
| בכך. אבל לא כך עם חבריו הקרובים. מרגע שמחליט ם׳ |
| להגדיר מישהו כחברו, ימצא בו עמיתו חבר חם ופתוח, |
| הנוטה לשיחות שקטות ואינטימיות. לעיתים הוא עלול |
| לצאת מגדרו בניסיונותיו להשפיע חום ואהדה על חברו |
| זה, עד כדי גרימת אי־נוחות. למי שמצליח לחדור אליו |
| פנימה, הוא מתגלה כבחור רגיש ואפילו מעט פגיע. מצד |
| שני, הוא עלול להתגלות לא פעם לסובבים אותו בקאפ־ |
| ריסי, עקשן ואנוכי שקשה להסתדר עימו. |
| אין עוררין על כך שבאויר הוא מלך אמיתי. הבנת הקרב |
| שלו, כושרו לתפעל את המטוס עד קצות מיגבלותיו, השקט |
| שלו בראדיו ויכולתו לממש הפלות גם בנתונים כמעט |
| בלתי־אפשריים — זה כבר הפך למיתוס כמעט. אומרים |
| עליו, למשל, שבלתי־אפשרי להפיל אותו בקרב־אויר. פשוט |
| בלתי־אפשרי. בעת שטס על הכפיר היה מי שהגדירו נ־ |
| ״אימת הפאנטומים״ וכאחד שחוזר כמעט מכל קרב אימו- |
| נים עם צילומי הפלה. הנכון הוא כמו שכבר אמרנו: אתם |
| יודעים איך זה עם מיתוסים... |
| כחייה שבל חושיה בקרב |
| אפשר שביסוד הצלחתו של ם׳ עומדות אותן טיפות |
| כשרון עודפות שנמסכו לדמו, אבל חלק נכבד שמור גם |
| לזכות הרצינות והלהט שהוא השקיע ומשקיע בלימוד סו- |
| דות הטיסה: בכל פעם שעלה על מטוס חדש, היה עסוק |
| כל הזמן בנסיונות לתהות על קנקנו. בעת שטייסים אחרים |
| בעלי וותק כשלו נזהרו בהטסה עדינה של המטוס והמנעות |
| מפינות קשות — הוא חיפש דווקא את הפינות האלו. כל |
| הזמן ניסה דברים חדשים: מה יקרה אם יגלגל עכשיו דרך |
| הצד הארוך דווקא? אם ייכנס עכשיו לספליט־אס — האם |
| יצליח להשלים אותו עם פוטנציאל מספיק ללופי מה יקרה |
| אם... בקרבות הראשונים שלו שגה, כמובן, בהערכותיו |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> ... ועל המסלול בבסיס חיל־האויר |
| ו״נדפק״ פעם אחר פעם. אבל בשעה שהאחרים ירדו |
| מן הקרב בלב מלא גאווה על שלא הופלו, הוא ירד עם |
| לקח חדש, מסקנה חדשה וידיעה חדשה, שאותם היה |
| מנתח לעצמו מאוחר יותר, במשך שעות. |
| קרב־אויר הוא סיפור קצר מאוד. אתה פונה אל היריב, |
| מבצע שלוש פניות, שתי משיכות, עוד טאקט וחצי של |
| קרב, וכבר הדלק נגמר וצייר לחזור הביתה. בקרב עצמו |
| לא לומדים הרבה, אלא מיישמים ידע קיים ואוספים נתו- |
| נים חדשים לתחקור ולימוד. לאחר שירדת, יש לשבת |
| ולתחקר את הקרב לפרטי פרטיו: מה היו השגיאות? מה |
| ו ניתן היה לבצע טוב יותר? היכן שגה היריב או היכן ביצע |
| איזה ״טריק״ לא מוכר לך, שכדאי ללמדו ולחקותו. אתה |
| פוסע במחשבתה צעד צעד, אחר כל שניה משניות הקרב, |
| משחזר כל תמונה שראית, כל נתון מן המחוונים, כל תגו- |
| בה של האוירון, ואתה לומד את לקחיר לקרב הבא. זו |
| הדיר שבה מתחקר ס׳ את כל קרבותיו, ואולי כאן סודו. |
| אופייני לו לגשת באמצע היום לאחד הטייסים ולשאול |
| אותו: ׳אתה זוכר את הקרב שלנו מלפני שלושה ימים, |
| שבמשיכה אתה הפכת ימינה ואני שמאלה — אני לא |
| מבין איר הצלחת בסוף להגיע יותר גבוה ממני ולמה נפלת |
| דווקא לצד ההוא ולא לצד השני.׳ וודאי שהוא יתמה ולא |
| יאמין, כשהטייס השני יענה לו שהוא כבר מזמן שכח את |
| הקרב ההוא, וחוץ מזה, ככה זה פשוט יצא לו. |
| אצל ס׳ לא קיים המושג ״כבה זה יצא״. עבורו, הטיסה |
| היא פעולה ברמת דיוק מתימאטית כמעט. אם התחיל |
| פנייה עם אוירון שני באותם נתונים, ובמשיכה הגיע לגו- ן |
| בה נמיר יותר — סימן שבאיזה מקום חידד את הפנייה |
| יותר מדי או שלא שיחרר במקום שהיה צייר לשחרר. עליו |
| להזכר, איפוא, היכן היה אותו מקום ולמה עשה מה שעשה. |
| טעות זו כבר לא תחזור בקרב הבא שלו. |
| הדברים נשמעים כמו משחק שחמט והטיסה הלא איננה |
| שחמט. לעתים נדרש בה כוח פיסי, סבילות ואומץ לב. |
| לעתים עולים אפילו רגשות כמו זעם ושנאה רגעית, ולע- |
| תים יש לתפעל את המטוס בברוטאליות ובאכזריות הימה. |
| ס׳ השקט והמופנם מתנהג באויר כחייה שכל חושיה משת- |
| תפים בקרב. נדמה כאילו נצחונו או תבוסתו בקרב הזה, |
| הספציפי, הם אבן־פינה בבניין העולם והתוצאה חשובה |
| מכל דבר אחר התפעול שלו במצבי חסרון, למשל, הוא |
| כזה, שאתה בטוח שבכל רגע המטוס שלו יתפרק או שייכנס |
| לסחרור. אין הוא יודע להפסיד בכבוד. כשמישהו מפיל |
| אותו, הוא רודף אחריו עוד זמן רב בטענות והאשמות |
| שרימה פה או רימה שם, ולא פעם הוא מאשים את בן |
| זוגו בכשלונו. |
| בעת שטס על הכפיר אהב ס׳ מאוד את המטוס הזה. |
| עולם אחר. מדהים לגלות מה אפשר להפיק ממנו. היה למי שיודע לטוס עליו — נהג לומר — הכפיר הוא ממש |
| זמן שהכריז שלא יהיה מוכן להמיר את הכפיר בשום מטוס |
| אחר, אפילו לא ב־ |
| F-15- שלימות — קומבינאציה של ם׳ |
| בסופו־של־דבר הגיע בכל זאת לטייסת |
| עולם־ פלאים חדש של טיסה ושל ביצועים. יכולתו של |
| הכלי הזה הינה אגדית ממש, הן בטיסה והן כמערכת נשק. |
| במטוסים הנחותים יותר, קרה לו לא־ פעם במהלר הקרב |
| ש״נתקע״ במצב מסויים והתחנן בליבו אל המטוס: ״אנא, |
| פנה קצת יותר חזק,׳׳ או ״בחייך, תתחיל להאיץ כבר לפני |
| שהוא סוגר עלי,״ וכוי. התחנן והתחנן, אבל המטוס לא |
| שמע. אין מה לעשות — היכולת שלו היתה מוגבלת, |
| ואולי הוא דווקא כן שמע אבל לא יכול היה לעזור... אבל |
| 15^ |
| מיגבלות. ס׳ נלחם בו נגד מטוסים אחרים ומרגיש כמבוגר |
| המתעלל בילד קטן. נלחם בבני מינו, ומרגיש שרק מיגב־ |
| לותיו שלו עוצרות בעדו מלבצע בל מה שהלב חפץ. |
| לדעתו, המטוס הזה הוא שלימות מוחלטת. יש אחרים |
| הטוענים, שהשלימות המוחלטת היא הקומבינאציה הזו של |
| סגן ם׳ בתיר תא ה־ |
| בינתיים, הוא לא החליט עדיין אם יחתום לשירות ארור |
| בחיל־האויר או ישתחרר ההחלטה אינה קלה עבורו. מצד |
| אחד עומדת הצלחתו עד כאן, אמונתם של מפקדיו בו |
| ואמונתו שלו בכוחותיו. מן הצד השני עומדת הוודאות |
| ששירות ארור ייאלצו להיפרד ביום מן הימים מהסטאטוס |
| של טייס צעיר ולחפור למפקד — קרי, לאדם העוסק בניי- |
| רת ובמגע עם אנשים, במקום לעסוק בטיסה. אין הוא חו- |
| שש להצלחתו כמפקד, אלא שהפיקוד אינו קוסם לו. הוא |
| רוצה לטוס. זהו חבל הטבור שממנו הוא יונק כיום את |
| האנרגיה שלו. נוסף לכר, ברווקים צעירים אחרים, מאמין |
| גם הוא כי ״בחוץ״ קיימת חירות ואילו ״בפנים״ יש מסג- |
| רת. גם הוא אוהב לדבר על ״להשתחרר ולהזרק שנה |
| בחוץ־ לארץ.״ |
| ם׳ הינו אחד הטייסים הטובים ביותר כיום בטייסת |
| 1S |
| כיום מתמקד כל עולמו סביב הטיסה: זהו הציר וזוהי נקו |
| דת המשען וזהו מעיין החיים. יום אחד יהיה עליו מן הסתם |
| לשנות ביוון, להתפתח, ללכת הלאה. רק אז נראה אם |
| אומנם היה זה רגע חולף של היסח הדעת שבו נמסכה |
| לדמו אותה כמות עודפת שהפכה אותו למלר האויר, או |
| שהבחור נמנה על אותם בני המזל שנבחרו על־ידי אלהים |
| להראות לכולנו כיצד אפשר לבצע דברים טוב יותר ומו- |
| שלם יותר. |
| 19 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> ע |
| לקראת יום חיל־האויר ריכזה כתבת בטאוך חיל־האויר |
| מירב הלפרין אלבום של תצלומים וכיתובים של תריסר |
| בנות המשרתות בחיל־האויר בתפקידים לא־שיגרתיים. אנו |
| סבורים, כי נוסף לכר שאינן ״סתם פקידות״ יש כין הקצי- |
| נות והחיילות המוצגות להא לפחות עוד דבר משותף |
| אחד — החן. |
| אל תקרא לה ״מותק״ |
| אתה נכנם בצעד נמרץ למשרד שליש הבסיס. חיכית |
| שעה עד שהוא התפנה. אתה פותח את הדלת ותוהה |
| למראה הבחורה מולך: ״מה? עוד פקידה?״ מנסה להתבדח |
| איתה, אך שום חיור לא עולה על שפתיה. אחרי רבע־שעה |
| של אי־הבנה מוחלט אתה תופש, כי מילר יושבת שלישת |
| הבסיס בכבודה ובעצמה... |
| סרן מרגלית אזולאי פרצה פריצת־דרר משמעותית: |
| לראשונה בתולדות חיל־האויר משמשת אשה בתפקיד |
| שלישת בסיס. למראה הטמפראמנט, הקסם האישי והנשיות |
| הפורצים ושופעים מדמותה הקטנה והנמרצת, קשה להאמין |
| שלישת בסים סרן מרגלית אזולאי |
| שניתנות בידח כל־כר הרבה סמכויות בעלות השפעה על |
| אופי החיים בבסיס. |
| ״נו, טוב, מרגלית — גבר״ מתבדחים מפקדי הטייסות |
| בבסיס. אה מרגלית סבורה אחרת: ״הניגוד הפסיכולוגי |
| בין האשה ודמות המפקד משפיע על החיילים בבסיס. את |
| כל ההצלחות הם תולים בעובדת היותי אשה. ׳זה לא חכמה,׳ |
| הם אומרים, ׳מרגלית נותנת חייר והכל מסתדר׳.״ ובאמת, |
| קשה להשאר קשוח כשמרגלית מחייכת... |
| ״התפקיד מחייב גם אחרי שעות העבודה. אני לא יכולה |
| להרשות לעצמי לבוש נשי מחמיא, כי תמיד קיים המחסום |
| של: מה יגידו החיילים? אסור לי, שחייל יקרא אחרי ׳מותקי, |
| אוי לי אם זה יקרה, אבל, בעיקר אוי לו...״ אישית־לוחצת על סדר היום |
| מלת הקסמים: מזכירת המפקד. בידה נתון הכל — לשבט |
| או לחסד. לעיתים, נדמה שגם המפקד בעצמו שוקל פעמיים |
| כל מלה אליה ותלוי במצבי הרוח שלה. |
| ״זה לא כל״כר זוהר כמו שזה נראה,״ אומרת רותי |
| אטיאס, מזכירת מפקד בסים. ״זו עבודה קשה, מחייבת |
| ומעייפת. יום־העבודה נמשר אי־שם אל תור הלילה והרבה |
| פעמים מסתיים בשינה בלישכה.״ |
| תפקידה של רותי הוא שמירה, אישית־לוחצת, על סדר־ |
| היום של המפקד. ולהתלוות לפגישות וישיבות. ״האח- |
| ריות כבדה מאד. גם החיים הפרטיים שלי מעוצבים לפי |
| מזכירת מפקד בסיס, סמ״ר רותי אטיאס |
| קצב העבודה. אין אצלי הפרדה בין העבודה והחיים האי- |
| שיים. ברור, שזה מגביל, אר שום דבר אינו משתווה לענין |
| שאני מוצאת בעבודה,״ דברי רותי. |
| את יום הולדתה ה־ |
| הבסיס, מפקדי הטייסות ובכירי הקצינים. בבסיס עדיין חלו- |
| קות הדיעות: בחלקו של מי נפל כבוד רב יותר? מפקד |
| טייסת שהוזמן למסיבה, או רותי, שקיבלה בטבעיות גמורה |
| את מערר הקצונה הבכירה, שהרים כוסית ליום הולדתה... |
| שיעור משאיר מזכרת לשבוע... |
| גם הליברל ביותר יעווה פניו בםימן־שאלה גדול כשיראה |
| את ״החתיכה״ במכנסיים הקצרים הניצבת בלב המגרש |
| ומפקחת נאמנה על יום ספורט כושר קרבי. |
| ״עוד מד״סית,״ יפטירו מהירי התפישה. |
| לבית־הספר לטיסה יש הפתעה עבורכם: רחל רוזן היא לא |
| ״עוד מד״סית.״ קודם־כל היא סגן רחל רוזן, והיא קצינת |
| הספורט של בית־הספר. |
| כיום, היא האשה היחידה המאיישת תפקיד של קצין |
| ספורט בחיל. כשהיא מסתובבת בבגדי ספורט קיציים, |
| שזופה וחיננית — איש לא יתרשם מיכולתה הפיקודית. אר, |
| 20 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> קצינת ספורט, סגן רחל רוזן |
| עובדה ידועה היא, ששיחת משמעת עם רוהליה היא לא |
| בדיוק התענוג הגדול ביותר... ושיעור שהיא מעבירה משאיד |
| בחניכים מזכרות לשבוע שלם... |
| ״בהתחלה הם צוחקים וקוראים לי ׳המפקדת,״׳ מחייכת |
| רחל, ״אך, מהר מאוד לומדים החניכים, שאין שום הבדל |
| ביני ובין גבר בתפקיד. עם הרבה חניכים אני שומרת קשר |
| גם אחרי שעזבו את הקורס. אז הם מרשים לעצמם להראות |
| יחס חם ולבבי. קיבלתי מאחד החניכים לשעבר מכתב עם |
| ארבע מילים: ׳המורה, אני אוהב אותך...׳ — דברים כאלה |
| נותנים את החשק להמשיך!״ |
| דבורית מנגנת חליל ראשון |
| ״בשעות הצורך אני מזכירה. זה נעים ומרענן; זו גם |
| צורה של שבירת שיגרה׳.״ כמה פקידות היו משתוקקות |
| להשמיע הצהרה כזו! |
| אך, דבורית סגיב שכל קשר בינה ובין פקידות הוא מקרי |
| לחלוטין, יכולה לומר זאת בלב שלם. דבורית היא הדמות |
| הנשית היחידה בתזמורת חיל־האויר. היא חלילנית זה |
| חמש שנים וטבעי היה שאת השירות הצבאי תעשה במסגרת |
| מוסיקלית. |
| ״קיימת אוירה משפחתית בין חברי התזמורת. נוצר הווי |
| יצירתי כתוצאה מהנסיעות הממושכות, האימונים והתרגולים |
| המשותפים. מובן, שגם ההתרגשות הרבה לפני כל הופעה |
| תורמת להרגשת השותפות,״ מספרת דבורית. |
| האם היא חשה בנוח בתור בת יחידה בין שאר הנגנים? |
| ״כיום, הבנים רואים בי חלק אינטגראלי מהתזמורת,״ |
| מודה דבורית, ״ואפילו הפסיקו לצנזר את סגנון הדיבור |
| המחוספס ולהסוות את כל אותן התחכמויות, שנוכחות |
| חיילת בדרך־כלל מונעת אותן...״ חלילנית, דבורית סגיב |
| ״שכולן יהיו כמוה״ |
| כששואלים בטייסת מסוקים על אביגיל, התשובה היא |
| אחת: ״שרק כולן יהיו כמוה!״ |
| אביגיל קופולד היא עובדת מבצעים בטייסת מסוקים. |
| היא רק חצי־שנה בתפקיד, אך כבר הספיקה לפתח נסיון |
| ומיומנות מקצועית בעבודה. |
| ״אני אומנם לא עושה קפה,״ מציינת אביגיל, ״אבל, חלק |
| ניכר מהעבודה המבצעית ברוך בעבודה פקידותית. ההילה |
| סביב התפקיד לא תמיד מייצגת את המציאות. לפעמים, |
| כשיש יום עבודה רגוע, הזמן בקושי עובר ואני מרגישה |
| כמו מרכזנית, כי טלפונים זה כל מה שיש לי לעשות.״ |
| עם זאת, מציינת אביגיל, כי בדרך כלל עומס העבודה |
| גדול, האחריות המוטלת עליה רבה מאוד ואין יום דומה |
| למשנהו. |
| ״אני עובדת תחת לחץ מיוחד במינו. אני מודעת לחשי- |
| בותו של התפקיד שאני מבצעת, והדבר מחזיק אותי במתח |
| עצום כל שעות היום. בתחילה, קשה היה להתרגל לעובדה, |
| שאגי מלווה את הטייסת בכל פעולותיה ושותפה לכל העובר |
| עליה. זה היה גדול עלי בכמה מספרים...״ מחייכת אביגיל. |
| כיום, לאחר שהשתלבה בתפקיד ולמדה לחיות עם לחץ |
| העבודה המתמיד, היא סבורה שעבודתה היא חווייה מרתקת |
| ובלתי־שגרתית. |
| פקידת מבצעים, אביגיל קופולד |
| 21 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> ״אני פשוט עוצמת עיניים״ |
| אנו נמצאים אי־שם בגבהי ה־ |
| על אנטנה שסופה כלל אינו נראה, ניצבת סמלת ראשונה |
| אילנה מאמאן, שהיא החיילת היחידה הזכאית לתואר: |
| מטפסת אנטנות. |
| במאי מקצועי היה משהה את מצלמתו על סצינת הטיפוס. |
| מצלם את אילנה המעפילה גבוה־גבוה בזריזות מדהימה. |
| מתעכבת על הצבע האוזל מפניהם של שאר אנשי צוות |
| ההתקנה. מבליט את חרדת הבחורים המלווים ומסיים באנחת |
| הרווחה הבוקעת מלב כולם, כשאילנה ניצבת על הקרקע. |
| ״עבור הבחורים שעובדים איתי נוצר כעת אתגר גדול. |
| הם חייבים להוכיח לי )ובעיקר לעצמם(, שאת העבודה |
| מטפסת אנטנות, סמ״ר אילנה מאמאן |
| שאני עושה — הם יכולים לעשות הרבה יותר טוב...״, |
| צוחקת אילנה, ״קצת נפגע להם האגו הגברי, כשחדרתי |
| לתחום ׳שלהם׳, אבל, כיום הם כבר מתגאים בי וסומכים |
| עלי כמו על כל גבר אחר.״ |
| והגובה לא מפחיד? ״תמיד כשהיו שואלים אותי את |
| השאלה הזו, הייתי עונה בחיוך: אני פשוט עוצמת עיניים...״, |
| מספרת אילנה, ״עד שפעם אחת תפסתי שזו לא בדיחה. |
| זה באמת מה שאני עושה...״ |
| ג׳וב עם שיניים |
| אצל איזו חיילת כל הגברים הכי־קשוחים הופכים פתאום |
| לשיות תמימות חסרות־אונים? כל מי שמכיר את הבסיס |
| באיתם יענה לך חד־משמעית — אצל צביה שופן! |
| צביה משמשת כאסיסטנטית לרופא שיניים. בתוקף תפ- |
| קידה היא גם אחראית על כל פעילותה של מרפאת השי- |
| ניים. |
| ״אלא רק על העובדה שמולי יושב חייל, שכואב לו והוא ״אני לא חושבת במושגים של שיניים ופה,״ אומרת צביה, |
| זקוק לעזרה.״ |
| ״בימים הראשונים של העבודה לא היה לי שום מושג |
| אודות טיפול מעשי־ממשי בשיניים,״ היא מודה. |
| ״אם תשאלי אותי״, מתבדח חייל עם לחי נפוחה, ״גם |
| היום אין לה...״ |
| ״זו לא עבודה הנמשכת שמונה שעות בלבד. כל היום אני |
| עסוקה במחשבות: מה חסר במרפאה, מה לא סודר ומה לא |
| הספקתי לעשות. זה לא כמו ניירת במשרד, שאם לא הספקתי |
| היום, ניתן לדחות את ההמשך למחר. אני עובדת עם אנשים |
| — לא עם דואר! זה מחייב אותי לגישה אנושית וסובלנית, |
| כי אם חייל רגוע ולא חושש מהטיפול — מחצית הדרך כבר |
| סלולה.״ |
| אסיסטנטית לרופא שיניים, צביה שופז |
| רוצים טרמפ עם נחמה |
| 50 |
| הקילומטרים שאותם היא עוברת בנסיעה אחת |
| נחמה נחום היא נהגת, שהתנדבה לתפקיד מרצונה החופ- |
| שי. ״לא רציתי להיות סתם פקידה״, אומרת נחמה, ״החלטתי |
| נהגת, נחמה נחום |
| 22 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> לעשות משהו יוצא־דופן בזמן הצבא.״ |
| על הכביש, טוענת נחמה, אפשר ללמוד הרבה דברים. |
| ״אדם מנומס ותרבותי ייתן לי זכות־קדימה ולא יצפור אם |
| התעכבתי קצת ברמזור. אדם גס־רוח יצעק לי יאשה — |
| למטבח!׳ |
| בבסיס עצמו, החל ממפקד הבסיס וכלה באחרון הרס״רים, |
| כולם כאחד מחכים לטרמפ... |
| נעים יותר לשמוע בחורה |
| ״על אף הבטחון המופרז של הטייסים, אני משכנעת את |
| עצמי, שרק הריכוז והעירנות שלי שומרים על המראת |
| המטוס,״ צוחקת פקחית הטיסה, סמלת רזלי בו־דוד. |
| כיום, רזלי היא הוותיקה ביותר בצוות מגדל־הפיקוח. |
| עד עכשיו גם היתה החיילת היחידה בין כל הצוות. לאחרו- |
| נה, הצטרפה בת נוספת. |
| ״פקח־טיסה הוא כמו שוטר תנועה אוירי — מכוון את |
| התנועה במסלולים ואחראי על ההמראות והנחיתות בשדה,״ |
| אומרת היא. |
| הבעייה היחידה המטרידה אותה כיום, היא שהטייסים |
| עדיין לא סומכים במלוא מובן המלה על הבנות בתפקיד. |
| ״קיימת בהם עדיין רתיעת־מה מהטלת כל כובד האחריות |
| באויר על בחורה.״ |
| אך, נחמה פורתא; הטייסים מאשרים בהתלהבות: ״הרבה |
| יותר נעים לשמוע קול של בחורה במכשיר הקשר...״ |
| פקחית טיסה, סמלת רזלי בן-דוד |
| דיסקרטית, אמינה והסויה |
| לריקי יש בעייה מיוחדת: אסור לה לרכל. פשוטו כמשמעו: |
| אסור לה להחליף רשמים עם הבנות בבסיס על התנהגותו |
| סמלת ריקי בסון היא פקידת סוציולוג. דרכה עוברים כל של הטייס ד׳ או על דמותו של מפקד טייסת זה או אחר. |
| הנתונים הסוציומטריים המתקבלים אודות אנשי הבסיס. |
| ״אני לא יכולה לשבת עם הבנות ולשרבב שם של חייל |
| מהבסיס. מיד כולן חושבות, שאני מדברת על סמך היבט |
| מקצועי. לכן, הריעות שלי בקשר לחיילים בבסיס חייבות |
| להיות חסויות ושמורות.״ |
| עבודתה של ריקי מסווגת מבחינת יחסי אנוש ולאו דווקא |
| מבחינה בטחונית טהורה. נפרש לפניה רקע מלא על כל |
| חייל בבסיס. מובן מאליו, שהעבודה חייבת להיות דיסקרטית, |
| אמינה והסויה. |
| האם אין הנתונים שבידה קובעים את יחסה לאנשי |
| פקידה סוציולוגית, סמלת ריקי בסון |
| הבסיס? ״בהחלט לא,״ עונה ריקי, ״כלל ראשון בתפקיד שלי |
| הוא, שאדם הוא קודם־כל אדם, ללא כל קשר עם החומר |
| שקיים אצלי אודותיו.״ |
| הבעייה — ציפורניים ארובות |
| ״לא האמנתי, שאני אצליח לבצע עבודה כזו״, מודה |
| רונית טולדנו, חמשית מטוסים. ״בתחילת דרכי הייתי ממש |
| אטראקציה בנוף הגברי־מיכאני של הגף הטכני. לא האמנתי |
| שיסמכו עלי, שאעמוד בנטל האחריות, שאוכל לבצע משהו |
| ממשי.״ |
| כיום לאחר שרכשה נסיון וידע רב, גאה רונית בעובדה, |
| שהיא עושה הכל — כשאר העובדים. |
| ״אין לי שום פריבילגיות בזכות היותי בחורה. אני לא |
| מרשה לעצמי לנצל את העובדה ולהתפנק,״ אומרת רונית. |
| הבעייה היחידה היא, מסבירה רונית, שאי־ אפשר לגדל |
| 23 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> ציפורניים ארוכות ומטופחות. מלבד זאת, כיום, בעידן |
| הפמיניזם, אפשר לשמור על כל שאר גינוני הנשיות |
| ההכרחיים... |
| חמשית, רונית טולדנו הטבע עושה את שלו |
| ״הטבע עושה את שלו — אנחנו רק מנסות ללמוד אותו,״ |
| אומרת סמלת יעל ספיר, מטאורולוגית. |
| ״זו הרגשה נפלאה — את קמה בבוקר ויודעת איזה מזג־ |
| אויר יהיה במשך היום. את מביטה לשמיים ומזהה את |
| העננים שממעל, יכולה לצפות אם הם ענני גשם או לא. |
| את לומדת לאהוב ולדעת את הטבע.״ |
| ומה עם הטעויות הרבות שקורות לחזאים? מדוע תחזית |
| מזג־האויר אינה תמיד מדוייקת? |
| זה לא אצלנו. אבל, בכלל זה הכל עניין של משא־ומתן, |
| מתבדחת יעל, ״המטאורולוג מנסה לשכנע את העננים, |
| שהאינטרסים שלהם זהים לשלו. אם זה הולך — הציבור |
| יוצא נשכר. אם פעולת השכנוע לא מוצלחת — אפשר |
| להאשים אותו בגישה לקריה, אר לא בליקוי מקצועי...״ מטאורולוגית, סמלת יעל ספיר |
| 24 לכבוד דואר צבאי |
| השכלה מס׳ שנות לימוד1 ן ברצוני לקבל פרטים כוספים על |
| י בית־הספר הטכני של חיל האויר. אצלנו |
| יש עלמה |
| לדבר... |
| חיל האייר פיתח |
| אופקים חדשים לבנות ולבנים |
| במקצועות טכניים תעופתיים. |
| בוגרי כיתה ט׳ ומעלה |
| הרשמו ללימודים בבית |
| הספר הטכני של חיל האויר בחיפה, |
| ובשלוחת באר־שבע. |
| :..ו • ר.םוסום הנ׳חשלחיו( למדו אחד ממקצועות העתיד: |
| •מכונאות מטוסים |
| •מכשירנות מטוסים |
| •אלקטרוניקה תעופתית |
| •חשמל מערכות |
| • ללומדים במסלול טכנאות |
| תוענק תעודת בגרות |
| פרטים והרשמה: בכל לשנות הגיוס |
| בארץ ובלשכות המודיעין העירונית |
| ובדאי צבאי |
| טלפונים |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> רח׳מודיעיתו,ר״ג |
| םא>תמ־מ ח |
| שטיחי כרמלבע׳ימ פתוח רצוף |
| עד |
| אמינות ואיכות בשטיחים. בית שט |
| רח׳ מודיעין |
| תליאביב, רח׳ גרוזגברג |
| טלפון |
| רח׳ בן יהודה |
| טלפון |
| ביו! שטיחי בדגול |
| 200 |
| שטיחים מרהיבים של |
| לבתי מלון/מוסדות ציבוהבנקים, חברות בטוח, |
| פאר, וילות ובניני יוקרה. מחללןה מיוחדת לשטיחים |
| עבודת יד לפי הזמנה. הכל תחת שרת גג אחת. |
| מרכז שירות מיוחד לאדריכלים ומעצבי פנים. |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> דור חדש |
| לנוסוסי־אינוון |
| מאת אורי עמית |
| בחלקו הראשון של מאמר זה, שפור- |
| סם בבטאון הקודם, סקרנו את נושא |
| מטוסי האימון באופן כללי: מהן דרי- |
| שותינו ממטוס־אימון אידיאלי, כיצד |
| משתלב מטוס ההדרכה במהלך־ קורם |
| הטיס. ציינו, שבמה מן הדרישות ממטוס |
| בזה סותרות את האחרות ועמדנו על |
| הדגשים בתכנון ובפתוח של מטוסי |
| ההדרכה החדישים המכונים ״הדור השני |
| של מטוסי ההדרכה״. |
| בשלב הבא יכולנו להתרכז בתאורם |
| של המטוסים החדשים, בזה אחר זה. |
| אלא, שסברנו שלקורא הבלתי־מקצועי |
| לא תינתן בכר תשובה לכמה שאלות |
| כבדות־משקל המתעוררות למראה ה- |
| כתוב: מדוע מטוסי־הדרכה מסויימים |
| הינם בוכנתיים ואילו האחרים סילוניים? |
| מה ההבדל בין ישיבה בתא ״מדריד |
| בצד החניר״ ובין ישיבה ״זה מאחורי |
| זה״? ועוד. בחרנו, איפוא, להתרכז בב- |
| חינת כמה ניגודי קונספציה מהותיים, |
| הקיימים בין המטוסים, כאשר שמות |
| מטוסי האימון, השתייכותם הקונספטוא־ |
| לית וביצועיהם, מועלים בדוגמות ל־ |
| צורר הדיון. הקורא המעוניין יוכל להי- |
| עזר בטבלה המופיעה בסוף המאמר. |
| בוכנה או סילון? |
| מטוסי האימון הראשונים היו, כמובן, |
| מטוסי־בוכנה — כמוהם במטוסי הקרב. |
| עם הופעת מטוסי הקרב הסילוניים הרא- |
| שונים הופיעו גם דגמי־הסבה דו־מוש־ |
| ביים שלהם. שניים מחלוצים אלה, המ- |
| שמשים כמטוסי־הדרכה גם כיום — |
| הרבה אחרי שאבותיהם החד־מושביים |
| פרשו מן השירות — הם המיג־ |
| המשמש להדרכה מתקדמת בברית־ |
| המועצות |
| שוטינג סטאר( המשמש בכמה מדינות |
| בעולם. ההאנטר בבריטניה, המיסטר־ |
| בצרפת, הסקייהוק בצי ארה״ב וביש- |
| ראל, משמשים גם הם במטוסי הדרכה |
| מתקדמים. מטוסי־הדרכה סילוניים יעו־ |
| דיים הופיעו החל משנות החמישים |
| הראשונות בראשותם של הפוגה־מא־ |
| גיסטר הצרפתי, הג׳ט־פרובוסט הבריטי, |
| 326^ |
| הציבי וה־דג־ז האמריקני. המטוסים |
| הללו, שבזמנו הספיקו הן להדרכה בסי- |
| סית והן להדרכה מתקדמת, טסים גםFANTRAINER ATI-2 |
| כיום, בעיקר כמטוסי־הדרבה בסיסית |
| התקדמותם של מטוסי הקרב אילצה את |
| רוב המדינות להכניס שלב הדרכתי |
| נוסף אחרי שלב ההדרכה הבסיסית, תור |
| שימוש במטוס־הדרכח מתקדם יותר. |
| בשנות השישים רווחו גישות, שציד־ |
| דו במסלול כל־ סילוני של קורס הטיס |
| ובמידת האפשר תור התבססות על דגם |
| מטוס יחיד. גישה זו נזנחה לבסוף, הן |
| מטעמים כלכליים והן מטעמים הדרכ־ |
| תיים. ראשית, לא נמצא המטוס הסילו- |
| ני, שישלב את הפשטות הדרושה בשלב |
| טיסות המיון עם המורכבות הדרושה |
| לטיסות בשלב המתקדם. שנית, נסתבר, |
| שבשלב המיון והאימון הראשוני — |
| כאשר עשרות אחוזים מן החניכים מוד- |
| חים לבסוף עקב אי־התאמה — כלכלי |
| וזול יותר להשתמש במטוס קל וזול |
| ככל האפשר, כלומר במטוס־בוכנה. |
| כתוצאה מכר הופיעו מטוסי־בוכנה |
| קטנים, זולים, ודלי־ביצועים, ששימשו |
| למשר |
| פיתוח קו המחשבה הזה הוליד את |
| מטוסי הבוכנה עתירי הביצועים כגון |
| ה־ |
| ואחרים. אלה זכוS1A1 MARCHETT1 |
| כבר לנתח רציני בסר הטיסות של הח־ |
| ניר. לדוגמה: לעומת |
| חניר בצי האמריקני על ה־ |
| לפני שהם עוברים לטוס על מטוס סילון. חניכי הצי כ־ |
| לטענת אנשי הצי, חוסר סידור כזה |
| מיליונים רבים של דולרים. |
| קיימות כמה בעיות עקרוניות כנגד |
| השילוב בוכנה־סילון, ובעיקר כנגד השי- |
| מוש במטוסי־בוכנה מעבר לשלב המיון. |
| מטוסי הבוכנה איטיים יחסית, בעלי שי- |
| עור נסיקה נמור ואופי טיסה המיוחד |
| להם )שינוי פסיעה, הצורר בתיאום |
| המטוס לכל שינוי מנוע, למשל(. מטוסי |
| הסילון הינם בעלי מבנה אוירודינמי |
| ומהירות גבוהה יותר. הם מחייבים |
| הטסה עדינה יותר, תגובות טייס מהי- |
| רות, שיפוט מדוייק ותכנון קדימה |
| מדוקדק יותר. גם תגובת המטוס לשינויי |
| מנוע ולתזוזות הסטיק שונות בהם. ה- |
| תרגלות של החניר להטסת מטוס בוכנה |
| עלולה להקשות עליו את ההשתלטות |
| על מטוס הסילון, בשלב האימון הבא. |
| רוב חילות האויר משתמשים כיום |
| במטוסי בוכנה לשלב המיון והאימון ה- |
| ראשוני, כאשר מספר השעות משתנה |
| מארץ לארץ, בהתאם לשוני בביצועי |
| מטוס הבוכנה וסוג הסילון שמחליפו |
| בשלב הבא. יוצאי־דופן הם, למשל, ה־ |
| בריטים, המתחילים ישר על הג׳ט פרו־ |
| בוסט |
| ליטו לוותר על מטוס־בוכנה ולהסתפק |
| בשני סוגי מטוסים: ה־ |
| שוני והבסיסי |
| 26 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> קדם. בעתיד מתכוונים הצ׳כים להשת |
| מש ב־ |
| הדרך! המטוסים המובילים בין מטוסי |
| ההדרכה הבוכנתיים הם ה־ |
| גיע ל־ |
| נסיקה מירבי של |
| SF-260 |
| לדקה |
| השווייצרית, עם |
| רגל לדקה. על רמת ביצועיהם יכולה |
| להצביע העובדה שהבלגים מתכוונים |
| להשתמש |
| מטיסות ההדרכה ולעבור ממנו ישר אל |
| האלפא ג׳ט הנמצא בפיסגת סילוני ה- |
| אימון! |
| המטוס המעניין והמבטיח ביותר בין |
| מטוסי ההדרכה הבוכנתיים החדישים |
| הוא |
| RFB |
| האויר המערב־גרמני. מטוס זה, המגיע |
| לכ־ |
| בכר שבמקום פרופלר בקדמת המטוס |
| יש לו מניפה בחלק האחורי, לפני יחידת |
| הזנב )ראה צילום(. המטוס משלב תחו- |
| שת טיסה והיגוי כשל מטוס סילון קל |
| עם הפשטות והחיסכון של מטוס־ בוכנה |
| ונחשב למהפכני ביותר בשטח המטו- |
| סים הקלים מאז המצאת כני־הנסע ה־ |
| מתקפלים. |
| בשטח מטוסי הסילון להדרכה בסיסית, |
| המטוסים הקלים ביותר הם ה־ |
| של |
| נים כי יהיה מטוס הסילון הקל והכלכלי |
| ביותר( והפוגה |
| בכים יותר, הן ברכישה והן באחזקה, |
| מאשר מטוסי הבוכנה שהוזכרו לעיל. |
| עקרונית, מעבר לשלב המיון, אין חו- |
| לקים על כך שמטוסי האימון הסילו־ |
| ניים, מסוג זה או אחר, עולים על |
| מטוסי הבוכנה לצרכי הדרכה. רק שי- |
| קולים כלכליים מאפשרים למטוסי הבו- |
| כנה החדישים זכות קיום בשלבים |
| מאוחרים יותר בקורם הטיס. |
| SIDE BY SIDE |
| היכן עדיף למקם את המדריך במטוס |
| האימון — לצד החניך |
| או מאחוריו |
| לכל תפיסה יתרונות וחסרונות משלה. |
| על הסוג הראשון נמנים |
| בולדוג הבוכנתיים, וה־ |
| גיט פרובוסט וה־ |
| המילוניים. על הסוג השני נמנים ה־ |
| C ,FANTRAINER |
| נתיים |
| 101 |
| מקובל להניח, שישיבה זה בצד זה |
| נוחה יותר להדרכה, מאחר שהיא מאפ- |
| שרת למדריך לראות מה רואה החניך |
| וכיצד הוא עובד בתא. המגע עם החניך |
| ניגוח 'יותר ופחות לוחץ וההסברה קלה |
| יותר. חשיבות מיוחדת יש לצורת ישיבה |
| זו בשלב המיון. מגרעתה הגדולה של |
| צורת ישיבה זו שהיא מקטינה את ״תחו- |
| שת מטוס הקרב״ עבור החניך, ומרגילהCASA C.101 |
| אותו להסתכל לצד אחד בלבד. הגישה |
| המקובלת כיום הינה שבשלב המיון וה- |
| אימון הראשוני עדיין יש מקום לשקול |
| הושבת החניך והמדריך זה בצד זה, אך |
| בשלבים מתקדמים יותר של האימון |
| חיונית הישיבה ב־ |
| ההדרכה המילוניים מן הדור השני נבנו |
| עם צורת ישיבה זו. |
| מספר מטוסים לאודר הקורס |
| כבר ציינו, שהאידיאל הוא מטוס |
| יחיד, שיגדל יחד עם החניך. הסיבה לכך |
| היא שמשך ההסבה ממטוס אחד למשנהו |
| נמשך, בדרך־כלל, כ־ |
| ובפרק־זמן זה התקדמות החניך נמוכה |
| מאוד יחסית. בפועל, גם באותם מערכי |
| הדרכה, המנצלים כמה מטוסים לאורך |
| הקורם, יש לכל מטוס משך מסויים של |
| התאמה טובה, כאשר לפני־כן הוא קשה |
| מדי לחניך ולבסוף הוא קל מדי. כבר |
| ציינו, שמטוס קשה או קל מדי מקטין |
| את קצב ההתקדמות של החניך ומקשה |
| על המיון. |
| סכימאטית, דרושים שלושה טיפוסי |
| מטוסים לאורך הקורס: מטוס־בוכנה קל |
| וזול לשלב המיון והטיסות הראשונות. |
| מטוס סילון בעל ביצועים צנועים לשלב |
| האימון הבסיסי ומטוס סילון עתיר בי- |
| צועים לשלב המתקדם. ברמת ההדרכה |
| כיום, מטוסים המתאימים לשלב הבסיסי |
| הם, למשל, הפוגה־מאגימטר או הפוגה |
| N ,90 |
| שלב המתקדם הם הוק, האלפא ג׳ט |
| N |
| מטוסים כמו למשל ה־ |
| 339 |
| AERO |
| של האימון הבסיסי והמתקדם. מטוסים |
| אלה נופלים, כמובן, ברמת תחכומם |
| ובביצועיהם מן האלפא ג׳ט ודומיו. זי והמתקדם |
| מה עדיך! — מטוס-אימון |
| עתיר־ביצועים או ממוצעי |
| שאלה זו היא המשך ישיר לנקודה |
| שהועלתה לעיל. יש לנתח אותה משתי |
| בחינות. תחילה מבחינת העלות. ככל |
| שביצועי המטוס אמורים להיות גבוהים |
| יותר כך גם מחירו גבוה יותר. מצד שני, |
| בכל שביצועיו גבוהים, כך עולה ערכו |
| של מטוס ההדרכה בתפקודו המשני נ־ |
| מטוס־תקיפה קל. הרבה תלוי גם בתנאי |
| הזירה ובסוג מטוסי הקרב שמתפעלת |
| הרוכשת הפוטנציאלית. בתנאי הזירה |
| האירופית נחשבת מהירות |
| במהירות הנמוכה ביותר שבה עדיין |
| נסבל הסיכון מנ״מ ומטילי |
| אם לכך, מוערך ערכו המבצעי של מטוס |
| האימון. )עם זאת, כשרכשה שבדיה את |
| הבולדוג |
| נה קטן ואיטי, ״שיחקה״ יכולתו לשאת |
| כ־ |
| אויר־קרקע וראקטות — תפקיד נכבד |
| בגיבוש החלטתה(. כשמדובר בשוקי |
| ייצוא באזורים המתפעלים חילות־אויר |
| עניים ונחותים כמו אפריקה או דרום־ |
| אמריקה, יש לכושרו ההתקפי של מטוס |
| האימון משקל רב, אף אם רמת ביצועיו |
| נחותה יחסית. |
| מבחינה הדרכתית טהורה מסוגל ה־ |
| 339 |
| לרמת ״כנפיים״, אלא שאותו חניך |
| יזדקק לצורך השלמת הדרכתו לאימון |
| הרבה יותר יקר )לכל שעת טיסה( על |
| המטוס המבצעי, מאשר טייס בוגר ה־ |
| אלפא גיט או ההוק. )שיקולי חיסכון |
| בשעות טיסה על |
| לקבל, היו בין הגורמים שהנחו את |
| חיל־האויר הבלגי לרכוש דווקא את |
| האלפא גיט היקר והמתוחכם.( |
| כל מטוסי האימון, הבוכנתיים והסי־ |
| לוגיים כאחד, הינם בעלי כושר־תקיפה |
| 27 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> מרשים למדי. גורמים לכר המבנה הק |
| שיח, בושר התמרון הגבוה, משר הש- |
| הייה הארור ופשטות התפעול שלהם, |
| שהם פועל־יוצא מתכנונם במטוסי הד- |
| רכה, וכן מספר נקודות התלייה והמכ- |
| שור לתקיפה, שבהם צויידו, כדי למשור |
| יותר קונים פוטנציאליים. למטוסים אלה |
| יש יתרון נוסף שבגלל פשטותם היח- |
| סית, התמקדותם בסוג מסויים אחד של |
| לוחמת אויר ומחירם הנמוך/ ניתן לה- |
| טילם לשדה הקרב במאסות גדולות, |
| כשהם מוטסים על־ידי טייסים סוג בי. |
| להשוואה: ה־נ |
| רות חימוש על ארבע נקודות־תלייה. |
| ה־ |
| נקודות־תלייה. ה־ |
| ליברות וה־ |
| שני האחרונים מגיעים למהירויות של |
| כ־ |
| ל־ |
| חימוש לכל סוגיו — כולל טילי אויר־ |
| אויר ונשק חכם — יכולים להחשב כבר |
| כמטוסי־תקיפה אמיתיים בקנה־מידה |
| אירופי ועולמי. עם זאת, ראוי לציין, |
| שיכולתם ההתקפית )מבחינת מכשור( |
| של מטוסי האימון אינה גבוהה במיוחד. |
| האלפא ג׳ט הגרמני, שנרכש כמטוס־ |
| תקיפה, מורכב מהצרפתי — המשמש |
| להדרכה — ויקר ממנו בכ־ |
| ההוק |
| פשוט בהרבה מהדגם ״ |
| ידי חברת ״הוקר סידלי״ כדגם ייצוא |
| להדרכה ולתקיפה. |
| מטוס מיוחד במינו בקלאסת מטוסי |
| האימון הוא |
| עדיין בשלב תכנון. מטוס זה ייוצר בראש |
| וראשונה כמטוס־ תקיפה כשייעודו המש- |
| ני בימי שלום הינו לשמש כמטוס־הדרכה |
| מתקדם. הוא מצטיין בשילוב טכנולוגיות |
| ברמת |
| 199 |
| רכות כמו |
| והפצצה מתוחכמים ועזרי לחימה אלק- |
| טרונית. |
| ובכן, כפי שמסתבר, אי־אפשר לנתק |
| את השאלה ׳מטוס מורכב או פשוט, |
| יקר או זול׳ מן המבחינה הכוללת, שבה |
| מתחשבים הן בהשתלבותו של המטוס |
| במערר ההדרכה והן בהשתלבותו במע- |
| דר התקיפה. דין שונה לפוגה |
| רופה מאשר בדרוס־אמריקה ודין שונה |
| B3LA^ |
| הדרכה מתקדמים |
| לייצר או לייבא? |
| בתחום מטוסי האימון, השאלה הרא־ |
| שונה הנשאלת על ידי חיל־אויר הזקוק |
| למטוס הדרכה חדש אינה ״איזה מטוס |
| נקנה?״, אלא: ״האם נייצר בעצמנו |
| מטוס־אימון, ואם כן — איזה?״. רשימה |
| חלקית של יצרניות מטוסי־אימון כוללת |
| את המדינות הבאות: בריה״מ, ארה״ב, |
| בריטניה, צרפת, גרמניה, איטליה, ספרד, |
| שבדיה, פולין, צ׳כוסלובקיה, שווייץ, |
| יוגוסלביה, בראזיל, ניו־זילנד, אוסטרליה, |
| דרום־אפריקה, יפן והודו. |
| ייצור מטוסי־אימון — בעיקר ברמת |
| מטוס לאימון ראשוני ובסיסי — הינו |
| פרוייקט פשוט יחסית, מאחר שאלה |
| אמורים להיות תת־קוליים, פשוטים ולא |
| מתוחכמים. דומה, שהדיר להקמת תע- |
| שיה אוירית מקומית עוברת דיר ייצור |
| מטוסי־אימון ברמה זו או אחרת, לעתים |
| אפילו ללא הצדקה כלכלית או הדרכ־ |
| תית. יפן מהווה דוגמה טובה לכר. מטוס |
| האימון מיטסובישי |
| העל־קולי הראשון מתוצרת יפן. בעק- |
| בותיו ייצרה יפן את מטוס הקרב העל־ |
| ציון העובדה, שיפן השקיעה בפיתוח קולי שלה, מיטסובישי |
| מטוס־אימון על־קולי יקר |
| לה לאותו תפקיד באחד משלבי התכנון |
| של ה־ |
| האחרון( למרות שקונספציית המטוס |
| העל־קולי לאימון נחשבת למיושנת ובל־ |
| תי־נכונה ברוב חלקי העולם. )חיל־ |
| האויר האמריקני מנצל את יכולתו העל־ |
| קולית של ה־ |
| בלבד, וגם זאת רק כדי להראות לחניר |
| שאין שום קסם במעבר המאר!( |
| התחרות העזה בין יצרניות המטוסים |
| גרמה לכר שהן מוכנות בהרבה מקרים |
| להעניק זכויות ייצור או הרכבה של |
| מטוסיהן לחלק מהקונים. כך עשתה |
| AERMACCHI |
| גם בבראזיל, דרום־אפריקה ואוסטרליה |
| כר במקרה של פינלנד, שתרכיב בעצמה |
| את החוקים שרכשה מבריטניה, וכר ב־ |
| מקרה של בלגיה ומצרים, שישתתפו |
| בייצור האלפא ג׳ט. אחת הסיבות העיק- |
| ריות שבגללן יצרה |
| ה־ |
| B3LA^ |
| המטוסים הללו |
| שוק מטוסי האימון הינו, כאמור, גדול |
| ביותר וכל יצרניות המטוסים לוטשות |
| אליו את עיניהן. נוח ביותר מצבו של |
| ה־ |
| בכורה ב־ |
| השני(, אשר מובטח לו השוק המזרח־ |
| אירופי בן ה־ |
| מו של מטוס זה — ה־ |
| נמכר בלמעלה מ־ |
| לפיכר, למטוס האימון המצליח ביותר. |
| ישראל, אגב, אינה מהווה יעד רציני |
| עבור יצרניות המטוסים האירופיות הן |
| בגלל החשש מתגובת החרם הערבית |
| והן בגלל כושרה של התעשיה האוירית |
| הישראלית. |
| שם היצרן טיסת משקל ריק מטען מועיל מהירות שעור טווח מירבי מחיר |
| המטוס בכורה )לברות( )לברות( מירבית נסיקה )מייל ימי( ליחידה |
| )קשר( )רגל לדקה( )מליוני דולר( |
| 2 1140 6600 485 4000 6883 12.8.76 ־ |
| 0.77M אטליה |
| 1—1. S 1000 4330 378 7350 4.1 1.68 ־ |
| 0.8M צ׳כוסלובקיה |
| 1080 3900 360 1320 3130 Si Ai ־ |
| 1979 MARCHETTI |
| אטליה |
| 1.4 4034 350 1760 5733 20.8.78 Aerospatiale 90 פוגה |
| צרפת |
| 1.66 2160 3660 364 4770 6570 27.7.77 CASA ־ |
| ספרד |
| 4 1670 4918 570 5660 8040 21.8.74 British הוק |
| 1.1M Aerospace |
| בריטניה |
| 4.5—5 1450 4285 540 4960 7375 26.10.73 Dasault אלפא ג׳ט |
| 0.85M Breguet- |
| Dornier |
| צרפת־גרמניה |
| 5 35000 1.6M 6000 13890 20.7.71 Mitsubishi ־ |
| בגבה יפז |
| 28 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> כשהאו רוב ם ה ו מעץ |
| ערב יום חיל־האויר ה־ |
| שנות השמונים, מצאנו לנכון להעיף גם מבט — נוסטאלגי בחלקו — לאחור. |
| בעמודים הבאים אנו מציגים אלבום־זושא של תצלומי כלים ואנשים מן השנים |
| הראשונות של חיל־האויר כאשר ״האוירונים היו היו מעץ והאנשים - מברזל.״ |
| ״מארב״ ליד מסרשמיט של טייסת |
| הקרב הראשונה של היל־האויר. תצ- |
| לום זה נעשה באשר הטייסת היתה |
| בשדה הרצליה. הטייס הסימפאטי |
| והחייכני — עזר וייצמן |
| ג׳יפ של טייסת הקרב הראשונה בכל |
| זוהרו על רקע של מסרשמיט. היום |
| זה נשמע כאגדה; אך גייפ זה סימל, |
| בין השאר, עובדה שהטייסת זכתה |
| לעדיפות ב״ציוד מודרני ומשוכלל״ |
| 29 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> ן |
| מטוסי מוסקיטו, במיוחד מדגם |
| KB.6 |
| ההתקפה הארוכה״ של חיל-האויר |
| בשנות החמישים. מטוסי מוסקיטו |
| מדגמים שונים ומעודפי מלחמת |
| העולם השנייה נרכשו ברחבי תבל, |
| ובמיוחד מצרפת, והובאו לישראל |
| לאחר שיפוצים |
| מבנה של מטוסי מוסקיטו באויר. |
| עם שרותם של מטוסי המוסקיטו |
| נכנס חיל-האויר לעידן שבו היה |
| מסוגל להעלות לאויר בו-זמנית |
| מבנים גדולים אחדים |
| מוסקיטו |
| הנדירים. רגם זה, שהיה מצוייד |
| במכ״מ חרטום, נועד לסיור ימי |
| וללוחמת לילה. זה היה המטוס |
| הראשון בחיל-האויר שצוייד במכ״מ |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> מטוס סיור — מוסקיטו |
| היה אף הוא מטוס ייעודי ראשון |
| מסוגו בחיל-האויר. ביצועיו המעו- |
| לים, יחד עם אמינות ותחכום בציוד, |
| איפשרו ביצוע גיחות בסדרי-גודל |
| שלא נודעו קודט־לכן |
| טייסת מוסקיטו בשמי ישראל. מבנה |
| כזה, בן |
| את מי שהרים עיגיו למרום שמי |
| ישראל בשנות החמישים |
| •ו |
| ־־**י ־*י ־*!!י |
| ..v |
| כל המראה — סיפור. הוותק של |
| המטוסים והשפעות החום עליהם |
| תרמו לתכונות וביצועים ייחודיים |
| לכל מוסקיטו ומוסקיטו. הטייסים |
| נאלצו להתמודד עם הבעיות |
| ear mm |
| 31 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> מטוס ההאדווארד הישן והטוב שירת |
| נאמנה את בית-ה |
| ימיו הראשונים. המטוס, מעודפי |
| מלחמת העולם השנייה, היה מקובל |
| על כל הטייסים |
| שתי שררות של מטוסי-אימון — |
| פוגה מאגיסטר מול הארווארד בטקס |
| החלפת מישמרות בבית-הספר לטי- |
| סה ב |
| במטוס־אימוך סילוני הרבה לפני |
| חילות־אויר מתקדמים אחרים בעולם |
| עוד לא נס ליחו. ההארווארד, המשו- |
| כלל והמודרני, יחסית למטוסי הקרב |
| הראשונים של חיל-האויר, המשיר |
| לטוס גם כשעבר החיל למטוסי |
| סילון מבצעיים |
| 32 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> דגל מעופף מעל מטוס סטירמן דו |
| כנפי. חשופים לשריקות הרוח, עברו |
| פרחי-טיים את החווייה האוירית |
| הראשונה שלהם במטוס-הדרכה |
| ראשוני זה. אן( שהיה כבן |
| עמד הסטירמן בכבוד בתחרות עם |
| מטוסים חדישים ממנו בבית-הספר |
| לטיסה |
| בכלואים ב״ חממה״ )״כלוב״ בפי |
| המשמיצים( של ההארווארד ביצעו |
| צוותי האויר טיסות מבנה וניווטים |
| בשמי ישראל |
| הצוות האוירובאטי הראשון הלהיב |
| את הצופים ביום העצמאות |
| הוא כלל את שלושת מטוסי ההאר- |
| ווארד הנראים בתצלום. הטייסים |
| נמנו עם צוות מדריכי בית-הספר |
| לטיסה |
| 33 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> על מדרגות הטייסת. חברי טייסת |
| קרב ברגע של שלווה ב |
| כלב המאסקוט שלהם |
| בנות החיל של |
| מבנות החך של חיל-הא |
| השנים היו למקור קנאה בחילות |
| רבים וכן שונים בארץ ובעולם |
| טיפול במנוע של מטוס אוסטר |
| בקיבוץ ניר-עם במלחמת העצמאות, |
| 1948 |
| מדי הייצוג הראשונים של חיל |
| האויר היו מרשימים. בתצלום זה |
| נראים חברי משלחת של היל-האויר |
| במדי ייצוג ברומא, שבה עשו |
| להעלאת עצמותיו של טייס המח״ל |
| ג׳ורג׳ ברלינג, שגפל בדרכו לארץ |
| 34 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> המפציץ הכבד של חיל-האויר |
| המבצר המעופף |
| לראשונה ביום החיל ב־ |
| טוס, שהגיע לארץ מארה״ב בדרך |
| דראמטית, היה מדגם |
| צריחים. בישראל הורכבו בו צריחי |
| הדגם |
| מרשימה הוסיפו לו עוד מתלים |
| לפצצות מתחת לכנפיים. המפציץ |
| נשא חימוש רב יותר מכל מטוס אחר |
| בחיל וידע לתפעל אותו בדייקנות |
| רבה |
| פצצות כבדות |
| ארץ, התבססו על בלוני-גז בני גד- |
| לים שונים |
| פצצה מתוחכמת |
| מתוצרת הארץ. במלחמת העצמאות |
| יצרו בארץ פצצות-אויר כחול-לבן |
| פצצת-ייבוא. פצצת-רסק להשלכה |
| מהמטוס ביר, מתוצרת ציבוסלובקיה, |
| התבססה על רימון ולבנת-חבלה |
| מקלעי־הצד של ה-ד |
| המפציץ מפגי מטוסי ״יירוט עדינים. |
| בטיסה שיגרתית ארובה היו המקל- |
| ענים )כמו בתצלום( מנסים לתפוש |
| רעש מנועי הבוכנהעל-אן< תנומה |
| האדירים ורעידות הזנב |
| 35 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> בדי לשמש במטוס סיור ימי הוסב |
| דגם הסיור של מפציץ ה-דו |
| שהיה לחיל-האויר. בחרטומו הותקן |
| מכ״מ התראה יבשתי מעודפי מלח- |
| מת העולם השנייה ועמדת צופה |
| )על בל צרה(, שכללה משקפת |
| פושקין. הפצצה המפורסמת ביותר רבת-עוצמה |
| במלחמת העצמאות זכתה בשמה מך |
| המקור האנגלי ״פוש״ — לדחוף! |
| בשמהMK פצצה זו, בת |
| הרשמי, הושלכה מהמטוס ביד )שים |
| לב לידית שעל הפצצה( |
| לאחר שהוכנסו לשימוש המסוקים |
| הראשונים בתיל-האויר )בשנות הח- |
| מישים( נוסו גם שיטות חדשות |
| ומהירות להעברת דואר מהחזית |
| לעורף. אחת מהן — בלבד קיבל |
| תיק מסמכים על גג רכב בנקודה |
| מוסכמת |
| תצלום למזכרת עם ״המסוק העברי |
| הראשון לאחר שנות אלפיים״ — |
| ההילר |
| 36 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> שלום לאל־ער״עו |
| סיס וחייליו, עובדיו האזרחיים, אנשי |
| הנ״מ, אפילו מקומה של הדודה לאה |
| לא נפקד. |
| קייץ, ובאחר־צהריים נפלא של טרם |
| כשהשמש צובעת בארגמן כהה את הרי |
| סיני שברקע — מסיימים כאן פרק ב- |
| חיים. נועלים בסים. |
| הטקס צבאי לכל פרטיו ודקדוקיו — |
| עם מחלקות חיילים במסדר, תזמורת |
| צבאית והרבה דגלי לאום וחיל־האויר |
| ברקע. בשולי מגרש המסדרים — כלי |
| הנשק של כוחות הנ״מ — צ׳אפרלים |
| ותותחים. |
| אבל החזות הצבאית והרשמית מס- |
| תירה מאחוריה מועקה. הרגשה קשה |
| של נטישת מקום אהוב, עמום זכרונוח |
| וחוויות — בית. |
| הטקס נמשך זמן קצר. לאחריו — |
| מוזמנים כל האורחים לטעום מכיבוד |
| קל, שהוכן מבעוד יום. האורחים לא |
| כל־כך אוכלים — אך מסתובבים בין |
| השולחנות, מחליפים כמה מלים, מע- |
| לים זכרונות משותפים. |
| תור כמה דקות — גם זה מסתיים. |
| החיילים עולים על האוטובוסים, האו- |
| רחים — על ההרקולס חזרה הביתה. |
| מעיפים מבט אחרון — והמטוס באויר. |
| תוך יומיים בסיס חיל־האויר אל־ |
| עריש הוא בסים מצרי לכל דבר. |
| שלום לך, אל עריש, הפעם — שלום |
| תרועת החצוצרה להורדת הדגל היא עם תקווה ותקווה של שלום! |
| תרועה שקטה, עצובה. הדגל הישראלי |
| יורד אט־אט ומקופל בקפדנות. הקהל |
| הלא־גדול, שנאסף בשדה־התעופה של |
| אל־עריש בטקס הפינוי צופה בדממה |
| בדגל המורד. |
| המפקדים — מצדיעים, החיילים — |
| בדום. כולם נמצאים כאן. כל אלה אשר |
| הקימו את הבסיס וליוו אותו מאז |
| במשך יום רביעי ב״ו באייר תשל״ט |
| 23.5.79 |
| דגל הלאום מורד בפעם האחרונה מהתורן בשדה התעופה איל-עריש בטקס הפינוי, שנערך |
| בנוכחות מפקד חיל־האויר, אלו פקודת־יום לפינוי שדה־תעופה |
| אל־עריש |
| חיילי חיל-האויר ובסיס אל-עריש! |
| עומדים אנו במסדר, המציין אבו־דרר |
| בתהליך היסטורי. |
| זו לנו הפעם השלישית ב |
| האחרונות, שאנחנו עושים בפינוי שדה- |
| תעופה זה. והפעם לאחר כ־ |
| פות בהן חיינו ושירתנו כאן. |
| כאן זכו חיילינו למלא חובת שירותם |
| הצבאי. |
| כאן זכינו לראות המראות למולו רא- |
| שון. |
| ולהבדיל, נחיתות בחירום. |
| כאן חנכנו דור של לוחמי נ״מ, אשר |
| נציגיהם עומדים לפנינו זקופים וגאים. |
| כל אחד ואחד מאיתנו שותו• לתחושה |
| ולתקווה, שמסירת שדה-תעופה אל-עריש |
| היא תחילת הדרך לשלום עם שכנינו ה- |
| צופים בנו מעברו השני של השדה. |
| עוזבים אנו מתוך תחושה של עוצמה |
| ולא מתוך חולשה. ודגל ישראל המורד |
| באל-עריש, תוך הרגשת מועקה, יינשא על־ |
| ידי חיילי חיל-האויר בגאון והערצה בבסי- |
| סינו העתידיים בנגב. |
| וכולנו, כתמיד, נהיה נכונים ומוכנים בבל |
| עת, בכל אתר ולכל משימה. |
| דוד עברי, אלון! |
| מפקד חיל-האויר |
| 37 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page>• )ודוחק , בס |
| ו!וה*ה לבית |
| מאת אהרון לפידות |
| ״היתה הטלפוניסטית החדשה הזאת, |
| שולה או מירי, אני כבר לא זוכר איך• |
| בדיוק קראו לה, שכל הזמן בלבלה לנו |
| את המוח שהיא רוצה לטוס בפוגה. יום |
| אחד באנו אליה ואמרנו לה: ׳היום |
| את טסה!׳ לקחנו אותה לליין, הלבשנו |
| אותה בסרבל, קסדה — הכל. אחד |
| המכונאים היה ה׳טייס׳ והוא הראה |
| לה איר לקשור את החגורות, איר ל־ |
| דבר בראדיו ונתן את האות: ׳ממרי- |
| אים׳. |
| ״כמה חבר׳ה, שעמדו בחוץ, הרימו |
| את המטוס בידים באויר ורצו איתו |
| על המסלול. גם טלטלו אותו קצת, כדי |
| שזה ייראה ׳על באמת׳. אחר־כר ה- |
| מטוס ינחת׳ והבחורה המאושרת זכתה |
| אפילו למקלחת המסורתית״. |
| המספר רס״ר אהר׳לה, קצין הרכב |
| של בסים חיל־האויר באל־עריש. הוא |
| שירת באל־עריש מ־ |
| כל ההיסטוריה של הבסיס על בוריה. |
| בעיקר הוא מתמצא בצ׳יזבאטים, שאו- |
| תם הוא מספר בקול רם, בהתלהבות, |
| תור נפנוף ידיים לכל הכיוונים. האוצר |
| שלו ממש בלתי־גדלה. |
| 38 רוצים עוד דוגמה? בבקשה |
| ״יום אחד החליטו להוציא את כל |
| אנשי הבסיס לים. כל הבסיס לבש |
| בגדי־ים, עלה על האוטובוס — וקדימה |
| לחוף. רק הש.ג. נשאר לשמור על ה- |
| מחנה. לא עוברת שעה — והנה גם |
| הש.ג. בים. הקיפו אותו החבריה: ימה |
| עשית? נטשת את הבסיס?׳ ׳תסמכו עלי׳ |
| מחייר הש.ג., ׳תפסתי ערבי והעמדתי |
| אותו בשער. הראיתי לו. ככה פותחים, |
| כבה סוגרים, ואמרתי לו לא להכניס |
| אף אחד לבסיס.׳ מסתבר, שהשומר |
| הערבי לקח את תפקידו ברצינות. כש- |
| חזרו החבריה מהים — לא היה מוכן |
| לפתוח את השער לאף אחד. רק לש.ג...״ |
| גן־הפםלים של יוסי |
| אבל, לא רק לאהר׳לה יש סיפורים. |
| אספנו כמה מוותיקי אל־עריש, אגשים |
| ביוסי לנדסברג, החשמלאי בן ה־ |
| שהגיע לאל־עריש חמישה ימים לאחר |
| שנפתח הבסיס ב־ |
| עד לפינויו. רם״ ן ל׳, קצין המינהלה |
| רס״ר המטבח, שנמצא בבסיס מאז הראשון של הבסי״. שדמה מלכה, |
| אוגוסט |
| אל־עריש כטוראי באפסנאות ב־ |
| וסיים כמפקד. |
| כולם קשרו את גורלם בבסיס חיל־ |
| האויר אל־עריש — ושירתו רבות מעבר |
| לשירות החובה שלהם. הם מדברים, |
| עולים האחד על קול רעהו, מציירים |
| תמונה של בסיס יוצא־דופן. בסיס |
| רחוק ומבודד, כה שונה — עד שה- |
| חיים בו התנהלו אחרת לגמרי מאשר |
| בכל מקום אחר. בלחץ הנסיבות הבלתי־ |
| רגילות נוצרה בו מקבוצת חיילים — |
| משפחה ומהבסים — בית. |
| ההתחלה לא היתה וורודה ביותר. |
| מספר רס׳׳ן ל׳: ״כשהגעתי לראשונה |
| לאל־עריש, ב־ |
| כמו המערב הפרוע. מאות כלבים הס- |
| תובבו בשדה. היה מאולתר, לא היו |
| מבני קבע. החיילים המצרים גרו, למע- |
| שה, בבורות חפורים באדמה. המבנים |
| המעטים בשטח היו מחסני מזון וציוד. |
| מבנה אחר שימש למגורי קצינים והיה |
| מצוייר בשולחן ביליארד, אולם סקווש, |
| מועדון משוכלל וריהוט מעולה. ניגוד |
| משווע לבורות שבהם גרו החיילים. עיקר |
| העבודה היה פינוי הגוויות וניקוי ה- |
| שטח.״ |
| מספר יוסי לנדסברג: ״לא היה לגו |
| צינור מים ונאלצנו להשתמש במכלים |
| גדולים שהשאירו אחריהם המצרים. חי־ |
| טאנו את המכלים בכלור — והש- |
| תמשנו במים לשתייה ולכל הצרכים |
| האחרים. לאחר כשנה הציץ מישהו |
| פנימה וכמעט התעלף. בתור מיכל מי |
| השתייה שלנו צפה גווייה! שנה שלמה |
| שתינו את המים האלה...״ |
| יוסי, המדבר במבטא הונגרי בולט, |
| הוא טיפוס יוצא־דופן. מכל מיני גרוט- |
| אות שאסף בנה לעצמו גן־פסלים ל- |
| תפארת — וכל מבקר שהגיע לבסיס |
| סחבו אותו ל״ גן של יוסי״. |
| המטוסים שינו את התמונה |
| בתקופה הראשונה הבסיס נחשב ל־ |
| ״סיביר של חיל־האויר״. מין מקום נידח, |
| שאליו מגלים את כל הבלתי־רצויים ב- |
| מקומות אחרים. הגיעו לבסיס אנשים |
| בעייתיים והמצב החברתי היה די גרוע. |
| אולם הכל השתנה עם בואם של המ- |
| טוסים. |
| מטוסים! ...העיניים נדלקות והראש |
| מורם בגאווה. ״אתה מבין,״ הם אומ- |
| רים, בהתלהבות, ״זה די מתסכל להח- |
| זיק בסיס שלם כזה, עם שדה־תעופה |
| והכל — ואין מטוסים.״ |
| ב־ |
| בית־ הספר לטיסה החליט להשתמש ב־ |
| אל־עריש כבסיס־אימונים ושדה־התעו־ |
| פה אירח את הפוגות וזכה לחיים חד- |
| שים. |
| ״מטוסים — זה משנה את כל הת- |
| מונה,״ מספר סגן ישראל שיינפלד, זז־ |
| קמב״ץ. ״מטוסים זה אומר פעילות, |
| צוותי אויר, תנאים. בקיצור, חיים אחרים מפרקים את הבית שלנו. |
| M - 4 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> יוסי החשמלאי, הוותיק שבוותיקים |
| לגמרי.״ |
| לא שזה לא הביא גמ בעיות חדשות. |
| ״מפקד הבסיס היה מסייר בפייפר מע- |
| לינו,״ מספר שלמה, ״וכל מי שהיה |
| מתבטל או מסתובב סתם — היה נרשם |
| אצלו וזכה אחר־כר למקלחת קרה ולא |
| כל־בר נעימה...״ |
| על אותו מפקד מספרים גם שהיה |
| אוסף את בל החבריה בליין, תופס מטא- |
| טא, מנקה את כל השטח ואומר: ״אתם |
| רואים, ככה מנקים ליין בחיל־האויר.״ |
| וכולם עומדים ומסתכלים עליו, ולא |
| מזיזים אצבע... |
| מי בכל זאת עבד? |
| עבדו תושבי המקום הערביים. מסת- |
| בר, שחיים בצוותא בין יהודים וערבים |
| התקיימו הלכה למעשה. את כל עבודות |
| הבינוי בבסיס, כולל מיגונים ותעלות — |
| ביצעו ערבים. גם במטבח וברכב לא |
| נפקד מקומם. למעשה, נאדר מהמטבח |
| טען שבגלל הוותק שלו מגיעה לו אפילו |
| דרגת רס״ר... |
| גם כאן לא היה המצב אידיאלי בל־ |
| כר בהתחלה. היתה תקופה קשה למדי |
| בשנים |
| מוקשים בצידי הדרכים. כמה מאנשי |
| הבסיס נהרגו והיתה סכנת נפשות בירי- |
| דה לצידי הדרר. עם הזמן למדו לחיות |
| אלה לצד אלה — והעניינים הסתדרו. |
| המטוסים הכניסו, כאמור, חיים לב- |
| סיס ו... רעיונות לראשי חייליו. יום אחד |
| הגיעה ןחיילת חדשה למבצעים. מייד |
| הרימו אליה טלפון מהמרכזת והודיעו |
| כי מדברים ממפקדת היל־האויר ועליה |
| להכין את הבסיס לנחיתת־אונס של |
| גוזניק )משואת מסלול(. החיילת נכנסה |
| להיסטריה, דיווחה למפקד התורן והור- |
| תה על נקיטת כל אמצעי החירום לק- |
| ראת בואו הצפוי של הגוזניק... |
| אנריקו מסיאם בשוחה |
| בהזדמנות אחרת גילה קצין המינהלה |
| של הבסיס תושיה. ״לשדה הגיע סקיי־ |
| הוק שהיה צריר לנחות נחיתת אונס, |
| ״מספר אהר׳לה.״ קצין המינהלה, בלי |
| בעיות, לוקח את מכונית הכרמל שלו |
| ויוצא אל המסלול. ברגע שהוא רואה |
| את המטוס, הוא מתחיל לנסוע על המ- |
| פי ידיים רחבים ובשריקות שיעקוב אח- סלול ותור כדי כר מסמן לטייס בנפנו- |
| ריו וינחת. לקח די זמן עד שמישהו הצ- |
| ליח לשכנע את קצין המינהלה לפנות |
| את המסלול, לאפשר למטוס לנחות |
| סוף־סוף.״ |
| 1973 |
| נוהרות פניהם של המספרים. כי במלח |
| מת יום הכיפורים הוכיחו את יכולתם. |
| אלפי גיחות, עשרות מטוסים שנפגעו |
| הושמשו מחדש תור זמן קצר. מאות |
| מטוסים ומסוקים איישו את הבסיס. הם |
| גם העניקו טיפול מיוחד לטייסים. כל |
| טייס ששב מגיחה — נתכבד בבקבוק |
| קולה מידי חיילת מהבסים. |
| גם הופעות של אמנים רבים היו כאן |
| בזמן המלחמה. אנריקו מסיאס, למשל, |
| שוכ |
| שלושה חיילים בשוחה, בזמן אזעקה. |
| בכלל, האמנים אהבו מאוד להתארח |
| בבסיס — ויעידו הכתובות בספר התפ- |
| ריטים המיוחד שלהם: |
| לאנשי בסיס אל־עריש — |
| זה בסים, מהמסד ועד הטפחות |
| לא יותר ולא פחות |
| מאשר קהל נהדר, שטוב אתו לעבוד |
| — כל הכבוד |
| או: אילי גורליצקי |
| 28.10.73 |
| חציתם ת׳תעלה |
| כשעליתם שוב בהר |
| לא חשבתם על מחר |
| לבסיס, |
| באהבה, להתראות במהרה בימי שלום |
| — מוטי גלעדי |
| מייק ברנט רשם ב־ |
| ההופעה וקבלת־הפנים הנפלאה באל־ |
| עריש. מקווה לבקר שוב. |
| התקשרויות שהיו לקבע |
| גם ״קרבות אמיתיים״ היו במקום. |
| ״למקום הגיעה יחידת נ״מ מילואים,״ |
| מספר סגן לודביק. ״מפקד היחידה היה |
| טיפוס עצבני, שש לקרב. בלילה, השו- |
| מרים שלו מדווחים לו על קולות חשו- |
| דים מצד מערב. ללא היסוס הוא יוצא |
| איתם כדי לבדוק במה דברים אמורים. |
| ואכן, נשמעים קולות מוזרים ונראים |
| כתמים לבנים בכיוון אליו הצביעו ה- |
| שומרים. הוא נותן את פקודת האש — |
| והמילואימניקים יורים מכל הכלים ללא |
| כל מענה מצד הפולשים המיסתוריים. |
| רק עם שחר התברר כי הם נקבו ככב- |
| רה... את הכביסה שהיתה תלוייה על סגן לודביק — יריות לכיוון הכביסה... אהרליה, אלוף הצייזבאטים |
| גן-הפםלים של יוסי |
| 39 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> זה יוצא... וזה בא. הרקולס מצרי והרקולס ישראלי על המסלול באל-עריש |
| 1967 |
| ״מגדל הפיקוח׳ ב־ |
| ...ומגדל הפקוח ב |
| חבל! |
| ב־ |
| אל־עריש. הבסיס נותק כליל לכמה |
| ימים והאספקה הוטסה בעזרת מסוק |
| ומטוס תובלה מדגם נורד. בבסיס עצמו |
| קרסו כל עמודי הטלפון, בונקר הבנות |
| ועמדות האבטחה. |
| תופעה אופיינית נוספת לבסיס המ- |
| רוחק: זוגות נשואים רבים חברו מבין |
| חיילי הבסיס וחיילותיו. |
| ״בוקר אחד הגיעו לבסיס שלוש |
| בנות,״ מספר זאב. ״שלושה חיילים, |
| שבמקרה ראו אותן, עשו ׳חלוקת שלל.׳ |
| כל אחד הצביע על חיילת ואמר — |
| זאת שלי. וכך היה. כיום שלושת החיי- |
| לים נשואים כל אחד לחיילת שאותה |
| בחר!״ |
| בסיס אל־עריש החל לרדת מגדולתו |
| באשר חדל להיות בסיס תעופה. נסתלק |
| הזוהר של המטוסים, הפעילות הקדח- |
| תנית בסככות, המולת העבודה במוס- |
| כים. מגדל הפיקוח — שומם, ריק, |
| מנופץ חלונות. למרות זאת, כאב הפ- |
| רידה היה גדול. |
| ״אני חייתי כאן,״ הסביר יוסי בפש- |
| טות. ״כאן — ובאף! מקום אחר.״ כמוהו |
| חשו רבים, שנתמזל מזלם לשרת בבסיס |
| שהיה להם לבית, בסיס חיל־האויר אל־ |
| עריש. |
| 40 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> בופ״סו־״ם על |
| בירת סע• |
| מאת עבי גוטמן |
| בופייטר דרוס-אפריקני מעל חופי צפון סיני |
| אל־עריש על שדה־התעופה שלה ו־ |
| מתקניה הצבאיים, נחשבה ל״ בירת סיני״ |
| בהיותה בשלטון מצרים. במלחמת השח- |
| רור שימשה בסיס קדמי לכוחות המצ- |
| ריים שנעו לעבר תל־ אביב עד שנהדפו |
| באשדוד. |
| שדה־התעופה אל־עריש ומיתקניו |
| היו, איפוא, מטרה נכבדה למטוסי חיל־ |
| האויר הישראלי הצעיר. את ההפצצות |
| ביצעו ״מבצרים מעופפים״, בי־ |
| טייסת ה״פטישים״, ומטוסי הטייסת ל־ |
| הפצצה ותובלה — דאקוטות ובופייט־ |
| ריס, ואחר־כך גם אנסונים. על מעלליה |
| של הטייסת האחרונה יסופר כאן. |
| לעורר את האוייב |
| ראלף פוטרמן היה טייס בחיל־האויר |
| של דרום־אפריקה במלחמת העולם |
| השנייה. בתחילת מלחמת השחרור הת־ |
| קשרו איתו שליחים ישראליים והציעו |
| לו להשתתף בהקמת הכוח האוירי ה־ |
| עברי — בשכר של |
| ו־דו סיגריות מטוסיאן ביום. כעבור זמן |
| קצר בא ארצה וקיבל שכר חודשי של |
| 25 |
| בטייסת החל מטיס דאקוטות בקצב |
| נמרץ למשימות הפצצה ותובלה. לגי- |
| חות הפצצה נטלה הדאקוטה שישה |
| אנשי־צוות: שני טייסים, נווט, אלחוטן |
| ושני מטילנים. פצצות — תחילה מתו־ |
| צרת בית ואחר־בר מיובאות מציכו־ |
| טוס. לימים הותקנו שישה נושאים ל- סלובקיה — הוטלו מבעד לדלת המ- |
| פצצות בנות |
| כנף, ובתא הטייס הורכבה בוונת־הפ־ |
| צצה פרימיטיבית. לפני כל גיחה נערך |
| תדריך־ ואחריו — תחקיר. הנתונים ה- |
| מודיעיניים היו מדוייקים למדי. הטיי- |
| סים סימנו את המטרות על־גבי מפות |
| של האזור בקנה־מידה קטן. |
| ההפצצות בוצעו בגובה בטוח מאש |
| הנ״נל — בין |
| בגובה |
| יותר. בין המטרות היו מסלולים, מוסכי |
| מטוסים, מיתקני מב״ם, מבנים ורי- |
| כוזי- רכב. |
| לעיתים סיפקו מטוסי טייסת הקרב |
| ״מטריה אוירית״ למפציצים, כנגד מ־ |
| טוסי־קרב מצריים צפויים. חלק גדול |
| מההפצצות בוצע בלילה. המטוסים עשו |
| דרכם למטרה מרמת־דוד בנווטות פ- |
| שוטה, ״לפי כיוון וזמן״. את המטרה |
| היו מזהים לפי האש שבקעה ממנה. |
| כאשר לא נתקלו באש, היתה הדאקוטה |
| סובבת בשמים, בתקווה לעורר את ה־ |
| אוייב. |
| מפלצת מעופפת |
| מדי פעם ניסו לפתח חימוש מקורי |
| בחיל־האויר. יום אחד המריאה דא־ |
| קוטה להמטיר על מסלולי אל־עריש |
| מסמרים רבי־חודים, שנועדו לנקב את |
| צמיגי המטוסים הממריאים. את המס־ |
| תח. לפני ההגעה למטרה, ניתנה ל- מרים עמדו להטיל מחביות מבעד לפ- |
| מטוס הוראה באלחוט לחזור. הדאקו־ |
| טה נחתה — והמסמרים התפזרו על |
| המסלול ברמת־דוד, כאשר התהפכה |
| החבית ליד הפתח. גם כעבור ימים לו- |
| קטו מסמרים בצדי המסלול. |
| בטייסת היו שמועות, כי ביחידה ל- |
| פיתוח אמצעי לחימה שקדו על מפ- |
| לצת מעופפת ענקית, שנועדה להיגרר |
| מאחורי דאקוטה ולפלוט הבזקים ממל־ |
| תעותיה, עיניה וגופה. |
| בתקופת ספטמבר־אוקטובר |
| שיאה; היתה הפעילות בטייסת רבה |
| היה חמישה ימים של הפצצה בלתי־ |
| פוסקת ביום ובלילה. הטייסים שמרו |
| על עירנות בעזרת כמויות גרולות של |
| קפה. ראדיו קאהיר טען כי |
| סים ישראליים מפציצים את הכוחות |
| המצריים. למעשה עשו זאת כ־ |
| סים: שני בי־ |
| — דאקוטות. |
| כל גיחה הונצחה בתיקרת מועדון |
| הטייסת, שם נכתבו בפיח של נר מקו- |
| מה ותאריכה. הטייסים היו ערב־רב, |
| יהודים ושאינם יהודים. ״סחיבת״ בלי־ |
| רכב )מאוטובוס ועד סוס( כדי לחזור |
| לבסיס — היו מעשה של יום־יום. בין |
| הטייסים היה שיכור מועד, שלפני בל |
| טיסה צריך היה לגררו בבגדיו למקלחת |
| הקרה. הוא היה טייס מנוסה, ובהגיעו |
| ל־ |
| בספר. |
| במקביל להפצצות, המשיכו הדאקו־ |
| טות בטיסות תובלה. באחד הימים ה- |
| מריא ראלף בדאקוטה ובה |
| ומטען. המטוס כמעט גמר מסלול ו- |
| טיפס בעצלתיים. גם הנחיתה במסלול |
| הפרימיטיבי בסדום היתה כבדה מהר- |
| גיל, ותבעה כוח־מנוע רב בגישה. מש־ |
| נפרק המטוס גילה ראלף כי היה לו |
| כטונה וחצי משקל עודף. |
| עקב הנחיתה הכבדה התקלקלה ה- |
| מערכת ההידראולית לקיפול כן־הנסע, |
| ולאחר המראה מסדום לא הצליח רא־ |
| לף לנעול את הגלגלים. לפי עצת ה־ |
| אלחוטן שהיה בעל ידע טכני, פתח |
| ראלף את מכסה מילוי משאבת־החי־ |
| רום שליד מושבו, ובהיעדר נוזלים ב- |
| מטוס השתינו אנשי הצווח לתוך המש- |
| אבה לאחר הפעלת משאבת־החירום |
| נוצר הלחץ הדרוש והגלגלים ננעלו |
| לנחיתה בטוחה. |
| מפציצים שנלקחו מ״סרט״ |
| הבופייטרים הובאו לארץ במבצע |
| מקיף ששלוחותיו הגיעו לארצות כד־ |
| רום־אפריקה, אנגליה, יוגוסלביה וני- |
| גריה והיו מעורבים בו אישים שונים. |
| לצורך המבצע הוקמה בדרום אנג- |
| ליה חברה להפקת ״סרט־תעופה מלח- |
| מתי״. החברה רכשה שישה מפציצים |
| קלים מסוג בופייטר. בעוד צוות ההס- |
| רטה מכוון מצלמותיו, המריאו ששת |
| המטוסים מדרום אנגליה. הצלמים המ- |
| תינו עד בוש, שעה שהבופייטרים עשו |
| 41 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> דרכם מעל אירופה לעבר ישראל |
| ביוגוסלביה ערכו נחיתת תדלוק |
| אחת. ארבעה מטוסים הצליחו להגיע |
| בשלום לארץ, ואילו השניים הנותרים |
| ביצעו נחיתות־חירום באירופה ונותרו |
| שם. הטייסים היו אנגלים שכירים יוצאי |
| הר.א.פ. ובהגיעם ארצה הוסעו לשדה־ |
| התעופה לוד וטסו לדרום־אפריקה, |
| משם — דרך ניירובי — חזרו לאנג- |
| ליה תוך |
| שירות ״צוות ההסרטה״. |
| אנטישמי אנגלי ידוע גילה את ה־ |
| פרשה והשלטונות הבריטיים פתחו ב- |
| חקירה. צעירות יהודיות סיפקו לטיי- |
| סים ״אליבי״ לשעות היעדרותם. אר־ |
| בעת הבופייטרים צורפו לטייסת הדא־ |
| קוטות, שהפעילה גם מטוסים נוספים, |
| כראפיד, ויותר מאוחר — אנסון. |
| ארבעת הבופייטרים ביצעו גיחות |
| רבות, בעיקר בדרום, ומה שאש הנ״מ |
| של האוייב לא יכלה לעולל להם, ה- |
| צליח לעשות בדואי בנגב, הוא ירה |
| ברובה לעבר חרטום בופייטר כאשר ה- |
| מטוס היה בצלילה ופגע קטלנית בחזה |
| הטייס, איש מח״ל. באורח־פלא נחת |
| המטוס, ושני אנשי הצוות הנותרים נח- |
| לצו ממנו בשלום. אבל הבדואים בא- |
| זור מיהרו אליהם — ורצחום בעינויים |
| קשים. |
| זינוק לאויר |
| הבופייטר היה בנוי לטייס יחיד וה- |
| רחק מאחור, בצריח עלי, היה נווט/מק־ |
| לען. טייס מתלמד, שרצה ללמוד את |
| פעולת ההטסה, נאלץ להצטופף בעמי- |
| דה מאחורי מושב הטייס. דווקא שם |
| עברה הקורה הראשית של הכנף, שיצ- |
| רה מעין גבעה עשויית פח גלי. המת- |
| למד נאלץ להטעין עליה את ברכיו. |
| במהלך הטיסה היו מסמרות הקורה |
| מטביעות את חותמן על הברכיים. ה- |
| מתלמד הקדיש מירב זמנו לשיפור |
| תנוחת הברכיים. |
| לאחר טיסת־היכרות נתנו למתלמד |
| להריץ את המטוס על הקרקע, בלא ל- |
| המריא. אם חש בטחון, יכול היה לה- |
| מריא בפעם הבאה. ראלף, שהיה מור- |
| גל בכוחם הצנוע של מנועי הדאקוטה, |
| דחף כדבעי קדימה את מצערות הבו־ |
| פייטר ובלי שהיה סיפק בידו לבלום, |
| מצא עצמו באויר מעל רמת־דוד. עד |
| מהרה טיפס המטוס לגובה |
| ראלף ביצע הקפה, ובבואו לנחיתה היה |
| כה נמוך, עד כי הקפיץ מכסאותיהם |
| חבורת טייסים ששיחקו קלפים. הוא |
| נחת בשלום. |
| הבופייטר היה מגיב בתנועת עלרוד |
| חריפה — הרמת החרטום והורדתו — |
| בעת הורדת כן־הנסע. תאונות רבות |
| אירעו בשל כך — בעיקר לחניכי טיס |
| — בחילות האויר שהפעילו מטוס ברי- |
| טי זה. לנטישה היה על הטייס למשוך |
| שתי ידיות בתקרה, להפוך מושבו אחו- |
| רה )תנועת ״טאלטה״( — ואז נפל |
| החוצה מבעד לפתח־החירום, שדלתו |
| 42 נפתחה עם משיכת הידיות. מובן, כי |
| לפני־כן צריך היה לייצב את המטוס, |
| כדי למנוע היפגעות בעת הנטישה. |
| מעשה בפרופסור |
| באוקטובר |
| תובלה אנסון עבור חיל־האויר הישר- |
| אלי. בטוסם לישראל נחתו, מחוסרי |
| דלק, בשטח יווני. ממשלת יוון החליטה |
| להחרים את המטוסים ושלחה טייסים |
| להביאם לאתונה. בנחיתה באתונה |
| התרסקו שניים מהמטוסים. את האח- |
| רים פרקו היוונים והורידו מהם מנו- |
| עים וחלקים חיוניים. קבוצת טייסים — |
| בתוכם ראלף פוטרמן — ואנשי תחזו- |
| קה ישראליים, מצויירים בניירות מזו־ |
| ייפים של חברות־תעופה מאוסטרליה |
| וונצואלה נשלחו לאתונה. בו בזמן פעלו |
| טונות אתונה, לעצום עין. שליחים מישראל לשכנע אישים בשל- |
| הישראלים הצליחו לקבל מוסר, שבו |
| הרכיבו, לאחר שלושה חודשי עבודה |
| את ארבעת האנסונים. הם התקינו בהם |
| מיכל רזרבי, אר הטווח היה מוגבל, |
| והצייר נחיתת־ביניים ברודוס, בדרר |
| לישראל. בפברואר |
| לבדו את ארבעת האנסונים, אחד אחד, |
| מאתונה לרודוס. ליוונים סיפר בכל |
| פעם, שהוא מטיס חלקים עבור המטו- |
| סים שכבר הועברו לרודוס ונתקעו, |
| משום־מה. |
| במקביל יצא ראלף לכרתים, לאתר |
| שדה־ תעופה אלטרנטיבי למקרה הצו- |
| רר. לשם הסוואה אמור היה להציג |
| עצמו כפרופסור להיסטוריה החוקר את |
| תולדות האי. האתר שנבחר היה שרה־ |
| תעופה עזוב, שבנו הגרמנים בעת פלי- |
| שת רומל לאפריקה. ראלף מיפה את |
| רולח פוטרמן )משמאל( עם סיד צילמרס ז״ל, שהיה מהנדס טייס בטייסת. נהרג במטוס |
| הקונסטליישן של ׳אל-על״, שהופל בבולגריה ב |
| פקד תעופה רולף פוטרמן, מאנשי המה״ ל של מילטון רויס בוטגר, הידוע גם בבוץ׳ בן יורק |
| טייסת ההפצצה ותובלה שהפעילה בופייטרים, |
| דאקוטות ואנסונים |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> קטעי המסלול הראויים לשימוש |
| בהביטו במשקפת, הבחין באדם אחד |
| העוקב אחריו מרחוק במשקפת. היה |
| זה איש מודיעין יווני. ראלף סיפר ליווני |
| את סיפורו הבדוי והוסיף! עליו פרט |
| דמיוני, בי בהיותו טייס בר.א.פ. הפיל |
| בדיוק באותו מקום מטוס גרמני. כיוון |
| שהוא מחבר ספר, ישמח לספק ליווני |
| עותק לאחר הוצאתו לאור, וכן הבטיח |
| להזכירו בספר. לצורר כר אף ביקש |
| מהיווני לאיית את שמו. |
| קשר־ההברחה |
| ארבעת האנסונים המריאו יחד מרו- |
| דוס, נהוגים בידי אנשי הטייסת של |
| ראלף. הוא עצמו יצא לאתונה, משם |
| הגיש בקשת נחיתה בברינדיזי לשם ה- |
| סוואה. כשהתאחרו המטוסים להגיע |
| ליעדם, שאל אותו מנהל שדה־התעופה |
| באתונה — שהחל חושד בו — מה |
| קרה למטוסים. ראלף אמר: ״אולי יש |
| דחייה בטיסה.״ מנהל השדה השיב: |
| ״מוטב שהדחייה לא תהיה ארוכה |
| מדי,״ ודיווח למשטרה. כיוון שבניירו־ |
| תיו של ראלף לא היה זכר לישראל, |
| יהודי. הוא הכחיש. את עובדת היותו נחקר על־ ידי משטרת יוון שמא הוא |
| נימול הסביר בנימוקים רפואיים. למזלו |
| לא נשאה אמו שם יהודי. |
| מזלו הטוב המשיר לשחק לו. בחו- |
| דשי שהייתו באתונה יצר קשר רומאנ- |
| טי עם קרובת משפחה של מנהל |
| שדה־התעופה. הבחורה הזהירה אותו |
| כי עומדים לעצרו, לאחר שנצטבר או- |
| דותיו תיק שמן. לבקשתו הבריחה אותו |
| בדרר צדדית אל מחוץ לשדה־התעו- |
| פה. הם מצאו נקיק־סלעים על חוף |
| הים, שסיפק מסתור מפני הרוח החו- |
| רפית הקרה. כעבור כמה שעות הו- |
| פיעה הבחורה, הביאה מזון ובישרה |
| לראלף כי למחרת בבוקר עומד להמ- |
| ריא מהשדה מפציץ ליברייטור לטיסת |
| ניסוי וכי שיכנעה את הטייס לקחת |
| את ראלף. |
| באור ראשון התגנב לשדה־התעופה |
| מבעד לגדר וטיפס למטוס. הליבריי־ |
| טור היה ברישום בריטי והסתבר כי |
| טייסו סקוטי אדוק, המאמין בזכותם של |
| היהודים לארץ־ישראל. הוא המריא ו־ |
| ניתב לישראל. בקרבת חופי הארץ הו- |
| דיע באלחוט, כי מצוי עימו הנוסע |
| בירור קצר עם מיפקדת חיל־האויר ראלף פוטרמן, הנתון בצרות. לאחר |
| ניתן לו כיוון לשדה עקרון. הליבריי־ |
| טור נחת, תודלק ומייד המריא חזרה. |
| נותר לטייסת של ראלף לפרוע |
| ״חוב״ קטן, שנוצר בפרשת אתונה: |
| בהיותם באתונה, נחתו בשדה שלושה |
| מטוםי־קרב ימיים מדגם סי־פיורי. ל- |
| ישראלים נודע, שיעדם הסופי הוא |
| קאהיר. ראלף וחבריו תיכננו להתגנב |
| בלילה ולשכור למאיידי המטוסים חו- |
| מר מזיק. בלילה גיששו לעבר המטו- |
| סים, אר נתקלו בשומרים לא־צפויים. |
| בתירוץ כלשהו חמקו משם. בבוקר ה- |
| מריאו שלושת המטוסים, מוטסים על־ |
| ידי שני טייסים וסיימת אחת, בבצעם |
| תרגיל מרהיב של הצטרפות למבנה. |
| מבצע החבלה נכשל. |
| לא ארכו הימים ואחד מאותם מטו־ |
| סי סי־פיורי נקלע לקרב־אויר עם בו־ |
| פייטר מהטייסת של ראלף, מעל הים. |
| הבופייטר המגושם הידק פנייתו הלור |
| והדק. הסי־פיורי מוטס, כנראה, על־ |
| ידי טייס מצרי, ניסה להצמד אליו — |
| ולפתע התהפר והסתחרר הימה. |
| המרד•• ענודו |
| באש הנ״נו |
| מאת אהרון לפידות |
| ה־ |
| ששת הימים. טורי השריון של צה״ל |
| התקדמו לעומק סיני במהירות כה רבה |
| ובלתי־צפויה — עד שנוצר מחסור ב- |
| דלק לטאנקים ולנגמ״שים, המאיים ל- |
| עצור את כל הטור. לא היתה כל אפ- |
| שרות טכנית לספק את המחסור הזה |
| דלק. על רקע זה קיבלה טייסת הנו־ בדרכים המקובלות, בעזרת מכליות |
| רדים משימה: להצניח מהאויר את ה- |
| דלק החיוני לכוחות המסתערים. |
| רביעיית מטוסים נבחרת למשימה — |
| והצוותים עבדו כמטורפים כדי להעמיס |
| במהירות האפשרית את הנוזל היקר |
| על המטוסים. אולם אז בא עיכוב וה- |
| עצבים. צוותי המטוסים, אשר טסו יחד משימה נדחתה. החלה ציפייה מורטת־ |
| במשר כל המלחמה, ניצלו כל דקה |
| אפשרית למנוחה והתארגנו לשינה על |
| הרצפה, בין ארונות ההלבשה בטייסת. |
| ב־ |
| הפקודה — לצאת לדרר. תדריר קצר |
| — ורביעיית הנודדים המריאה, כשהיא |
| נושאת איתה את מטען הדלק היקר־ |
| מפז. הם טסו דרומה לאורר החוף. |
| באזור עזה העמיקו ללב ים, מאחר |
| שכיבושה של הרצועה עדיין לא הו- |
| שלם. לאחר כמה דקות טיסה חזרו ה- |
| מטוסים ופנו לעבר היבשה, אמורים ל־ |
| חצות את קו החוף- לתור סיני באזור |
| ביר אל מצדה. |
| אבל הרביעייה המשיכה לטוס לאודר |
| החוף בדקה נוספת ורק אז פנתה דרו- |
| מה. אומנם רק דקה אחת. אבל — |
| גם מטוס תובלה איטי כנורד מספיק |
| לעבור מרחק ניכר בדקה. מרחק זה |
| הספיק להביא את המטוסים ממש מעל |
| המסלולים של שדה־התעופה של אל־ |
| עריש, שהיה עדיין בידיים מצריות. ה- |
| שחר זה עתה הפציע, ולאור הזריחה |
| ראו הטייסים את אל־עריש פרוסה ל- |
| פניהם — אבל גם המצרים ראו את |
| המטוסים המתקרבים. |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> אש תופת י נפתחה על המטוסים |
| סיפר סא״ל מ/ טייס אחד המטוסים: |
| ״טסנו בגובה נמיר של כאלף רגל, |
| או פחות מכר, במהירות נמוכה, ללא |
| דלתות אחוריות ועם כארבעה טונות |
| דלק בתא המטען של כל מטוס. פתאום |
| פערה התופת את לועה. המצרים ירו |
| לעברנו מכל הכלים — נשק קל, תו- |
| תחים — ומה לא. ירדנו לגובה נמוך |
| מאוד. ראיתי את המטוס שלפני נפגע |
| — ומתחיל מיד להשליר את מטען |
| הדלק.״ |
| למרות היותם כבדים ומסורבלים, |
| ביצעו הנורדים כמה תרגילי התחמקות |
| זריזים והצליחו לחמוק מהאש — כמעט |
| ללא פגע. |
| הם המשיכו לשוטט באזור כדי למ- |
| צוא את הכוח שבשבילו עמדו להצניח |
| את הדלק. אולם כל הנסיונות לאתרו |
| נכשלו והמטוסים נאלצו לחזור הביתה |
| כלעומת שבאו. |
| מזכרת אחת בכל זאת השאירו המ- |
| טוסים בשטח: מקום הנקרא על שם |
| הנווט ש״פיספס״. |
| המפקד |
| מאת יעקב בן־אמיר |
| רס״ן אלון נתן את דעתו, אותו |
| בוקר־שבת, על מסוק חונה ברחבה, |
| שהמכונאים סיימו הכנותיהם לתדלקו |
| לקראת המראה. ואז קרה משהו, שעד |
| היום לא הוברר. אלון נזכר שהמסוק |
| התלקח באש, להבות אפפוהו והמכו־ |
| נאים שהיו סביבו נמלטו. אלון נזכר, |
| שפעל על־פי תגובה טבעית של רגעי |
| סכנה, החייל, שעמד סמור למסוק |
| ניסה להפעיל את מכשיר־הכיבוי, אר |
| נראה שהמכשיר לא פעל. חלפו רגעים |
| בודדים של חוסר־אונים. ״נשאתי מב־ |
| שיר לכיבוי־אש, שהיה סמור על קיר |
| חדרי, והגחתי לעבר המסוק,״ נזכר |
| אלון. זאת היתה התערבות מכרעת, |
| שגרפה גם אחרים. המסוק ניצל, ונז- |
| קיו הקלים תוקנו מאוחר יותר. |
| האירוע התרחש באותה שבת, שבה |
| הוטבעה המשחתת ״אילת״ מול חופי |
| סיני. רס״ן אלון היה אז מפקדו |
| של בסיס חיל־האויר באל־עריש. מס- |
| תבר, כי אל־עריש היתה בסים ה- |
| קדמי, שריכז את כל פעולות צוות |
| ההצלה ל״אילת״. בתוככי הבסיס הו- |
| קם בית־חולים שדה, שממנו זינקו יחי־ |
| רם״ ן אלון הגיע לשדה אל־עריש דות ההצלה. |
| כשבוע לאחר שנכבש על־ידי כוחות |
| צה״ל במלחמת ששת־הימים. שירותו |
| בחיל־האויר החל ב־ |
| לחיל ונשלח לקורס־טיס, שאותו סיים |
| ב־ |
| ל־ |
| צנוע, אינו מייחס חשיבות יתירה למ- |
| עשיו בעבר, רואה בפועלו משהי, ה־ |
| מובן מאליו, וטוען שרבים עשו כמוהו. |
| במלחמת ״קדש״ עשה אלון עם כו- |
| חות הצנחנים שצנחו במיתלה. הוא |
| היה קצין סיוע לכוחות הקרקע. כסרן, |
| הוצמד לכוחות הצנחנים, עליהם הוטל |
| לפרוץ לעבר התעלה. הוא צויין לשבח |
| על הכוונתו היעילה את מטוסי חיל־ |
| האויר במהלר מלחמת ״קדש״. |
| בתום אותה מלחמה שב לבית־הספר |
| לתיאום בין־זרועי, עד מלחמת ״ששת |
| הימים״, שאחריה נשלח מטעם מיפקדת |
| חיל־האויר לאל־עריש, כדי להקים את |
| הבסיס מהריסותיו. ״זה היה בשבוע |
| לאחר שכוחותינו כבשו את הבסיס,״ |
| סיפר אלון. ״הייתי קצין צעיר, וקסם |
| לי הרעיון לפקד על בסיס של חיל־ |
| אל־עריש יחידת מסלול ולא ידענו איר האויר. עד לבואי, הפעילה את הבסיס |
| לסווגו. בבואי נתקלנו בתילי־תילים של |
| בעיות.״ |
| חילוץ מטוסים |
| ״באל־עריש קידמו אותנו עזובה, |
| הרס, לכלור ומסלולים פגומים. המשי- |
| מה הראשונה שהושלמה — הכשרת |
| המסלולים לקליטת מטוסים ומטוסי ה- |
| תובלה הראשונה נחתו והמריאו.״ |
| הבסיס הצחין ממצבורי אשפה, מ- |
| הרס ומגורות, שהיו פזורות בשטח ו- |
| ציפו לקבורה בשמש הקופחת. היתה |
| גם בעייה מיידית ביותר — להבטיח |
| תאורה למסלולים, כדי לאפשר נחיתות |
| והמראות בלילה. חשמל לא היה, אבל |
| ״צווארוני־אווד׳ היו. אלון נזקק ל־ |
| מהם, לפזרם לאודר המסלול, לפטמם |
| בנפט ולהבעירם בלילות. |
| היה צורר לעדור סקר יסודי: לבדוק |
| מה יש ומה חסר, לטפל במצבורי ה- |
| דלק העצומים שהמצרים הותירו במנו- |
| סתם, במערכות התחזוקה, החימוש, |
| הדלק והמים. ״היה ברור״, סיפר אלון, |
| ״שבשל משימות דחופות ומיידיות |
| יותר, לא נוכל לסמור אלא על עצמנו, |
| 44 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> וכך עשינו: בנינו ויצרנו יש מאין. ה |
| צוות המצומצם, שאותו הבאתי לבסיס, |
| הבין שעל כתפיו מוטלת משימה כמעט |
| בלתי־אפשרית. הם נאחזו התלהבות, |
| עבדו בעוז, במרץ וברצון. התנאים ב- |
| שטח היו קשים ביותר. סמכנו בעיקר |
| רוסי, ניצלנו חלפים שמצאנו במחסנים. על מה שמצאנו: הפעלנו רכב שלל |
| לא היו חלפים — ׳תפרנו׳ ו׳השחלנר. |
| הבטחנו לעצמנו חשמל משני גנרטורים |
| מתוצרת מזרח־גרמניה, שהמצרים הש- |
| אירו במצב טוב, במהרה למדנו להפ- |
| עילם, וכך היה לנו חשמל. |
| הבארות במקום היו מזוהמות ולא חמורה יותר היתה בעיית המים. |
| היתה ברירה, אלא להשתמש בהן תור |
| הקפדה על אמצעים סאניטריים חמורים |
| ביותר, עד שהתחברנו לשלוחת הקו של |
| ׳מקורות׳. דלק היה, כאמור, בשפע, |
| והיה צויר לוודא שהמכלים נקיים.״ |
| עד מהרה קיבל בסיס אל־עריש פנים |
| חדשות. הוא נעשה מטופח ונעים, |
| ונקלט במערר הבסיסים המבצעיים של |
| חיל־האויר. ״כשמונה חדשים לאחר ש- |
| הגענו כבר היו פני אל־עריש שונים,״ |
| סיפר אלון, ״לא נותר זכר לאותה גרו- |
| טאה, עזובה וליכלור, הבסיס התחיל ל- |
| קלוט מטוסים, שעברו בדרכם למשי- |
| מות שונות. פקדו אותנו גם מטוסי |
| בית־הספר לטיס, שחניכיו התאמנו |
| אצלנו. המשימות שהטילו עלינו בו- |
| צעו מיד, וזכינו במחמאות על ההתאר- |
| גנות המהירה )הבסיס זכה בפרס המ- |
| שק ליחידות סיני(. קיימנו תחזוקה שו- |
| טפת למטוסים שהגיעו. כבסיס עורפי |
| של היל־האויר, היו המשימות שהוטלו |
| עליו רבות ומגוונות — בין היתר, גם ל- |
| פנות מטוסים פגועים, שנתקעו בחו- |
| לות סיני.״ |
| משימות מיוחדות |
| מייד עם קבלת הוראת החילוץ, הו־ |
| פעלה מערכת שלימה. הגוררת, ״קווין |
| מרי״, שהיתה בכוננות מתמדת, הותנ־ |
| עה ויצאה לדרר. זו היתה פלאטפורמה |
| ענקית לפינוי מטוסים. ״יצאנו עימה |
| לשטח שסומן, והעמסנו את המטוס ה־ |
| פגוע, או את שרידיו,״ סיפר אלון, |
| ״לעיתים עסקנו בתיקון המטוס. ניסינו, |
| אפילו, לשפץ מטוסים מצריים שנפגעו |
| בסיני, בעזרת מחסני חלפים שמצאנו |
| בבסיס.״ |
| בתום |
| סיס מבצעי לכל דבר, שפעולתו זכתה |
| לשבחים במיפקדה. |
| אלון מנסה לדמות לאל־עריש תד־ |
| מית צנועה, אולי משום שהיה זה ב- |
| סיס עורפי מיוחד לחיל־האויר, שהוטלו |
| עליו משימות מיוחדות של סיוע לוגי- |
| סטי לכוחות הפרוסים במרחבי סיני. |
| אחרי |
| חזר למיפקדת חיל־האויר, כדי לשמש |
| בתפקידי מטה שונים, עד לפרישתו! מ- |
| החיל ב־ |
| אלון, הרואה את שיא הקאריירה שלו |
| בתקופת הפיקוד על אל־עריש, איננו |
| מצטער על החזרת אל־עריש למצרים |
| במסגרת חוזה־השלום — ״ולו רק כדי |
| לבחון מה יביא העתיד.״ |
| במבט לאחור סבור אלון, שהאיזון |
| שבין חיוניותו וצרכיו של בסים אל־ |
| עריש, והעדיפות שהוא קיבל במעדר |
| העדיפויות של מיפקדת חיל־האויר היו |
| סבירים בהחלט. גם התקציבים שהוענ- |
| קו לו לשיקומו היו סבירים, לדעתו. |
| בכל המשימות שהוטלו עליו, מילא |
| בסיס אל־עריש את ייעודו באופן ה- |
| טוב ביותר, במהירות וביעילות רבה. |
| הנפת דגל חיל־האויר בשדה-התעופה אל-עריש עם כיבושה במלחמת ששת הימים |
| 45 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> בלחץ ה |
| מאת רזי גוגזרמן |
| תריסר שנים לאחר שהתמקם בו |
| במלחמת ששת הימים, פינה חיל־האויר |
| את בסיסו באל־עריש במסגרת הסכם |
| השלום עם מצרים. מבצעים, זכרונות |
| וחוויות לרוב נוטלים עימם אנשי חיל־ |
| האויר מבסיס אל־עריש, אך בעיקר הם |
| נושאים את זכר הימים הקשים של |
| מלחמת יום־הכיפורים ואחריתה. |
| סא״ל ל׳, מפקד בסים אל־עריש ב־ |
| מלחמת יום־הכיפורים איננו מתקשה, |
| אפילו חמש שנים וחצי לאחר המלחמה, |
| לשחזר את הרגעים הדראמטיים שעברו |
| על הבסיס ואת התפקיד המיוחד שמילא |
| הבסיס, בעיקר בשל ההפתעה שהיתה |
| בפרוץ המלחמה. ביום ו׳ שלפני המל- |
| חמה אומנם היו כבר רמזים בבסיס על |
| אפשרות של מלחמה וגוייסו גם כו- |
| חות. אולם את הידיעה על כך שהמל- |
| חמה אכן פרצה קיבל מפקד הבסיס |
| בצורה מפתיעה למדי. |
| הבסיס החל להתארגן במהירות. בימי |
| רגיעה היה המקוים מיועד לקלוט רק |
| מספר קטן של מטוסים ועתה היה צו- |
| רך להיערך גם לקליטת מטוסים רבים |
| יותר ובעיקר מטוסים ״בלתי־קרואים׳/ |
| שהגיעו לנחיתות־חירום. ואומנם, תוך |
| שעות ספורות החל המסלול לשקוק |
| חיים, ועד לשעות הלילה המאוחרות |
| נחתו עליו |
| 4 |
| כשרו מייד לטיסה חדשה — אפילו |
| כאלה שנחתו עם פגיעות. בשעות ה- |
| ערב הגיעה לבסיס גם תגבורת של |
| כוח־אדם נוסח. |
| מלחמת־ המזרונים |
| על האירועים בבסיס בשעות הלילה |
| ניתן ללמוד מתוך ספר המבצעים של |
| הבסיס, שבו נרשמו )במגדל הפיקוח( |
| מעל ההתרחשויות, — מדי פעם על־ |
| ידי מתנדב אחר: ״תנועת מטוסים מו- |
| גברת. מגיעים כבדים, למיניהם, עם |
| ציוד ואנשים. הכל מתבצע בעלטה מו- |
| חלטת. מהטייסים של המיראזיים שנח- |
| תו אצלנו אנחנו שומעים על הפלות |
| רבות ועל תקיפת בסיס חיל־האויר |
| ברפידים. המפקד מזהיר אותנו מהת- |
| קפת אויר על אל־עריש. יש לציין שה־ |
| פופיק די רועד.״ |
| סא״ל ל׳ סיפר, כי בוהות המילואים |
| הרבים שהגיעו לאל־עריש יצרו בעייה |
| של מקומות לינה להם. הוחלט להפוך את |
| המוסר הגדול של הבסיס ל״מלון מרכ- |
| זי״. מלחמת יום־הביפורים זכורה היתה |
| באל־עריש ב״מלחמת המזרונים״, משום |
| 46 יsv»y :jig; ־י-׳- ־ |
| מגורים מאולתרים בסככות |
| תדלוק מסוק במלחמה |
| שלא היו מספיק מזרונים ומיטות לחיי- |
| לים וכל ערב נערכו פשיטות על אותם |
| מאושרים שזכו במזרון. בעייה אחרת |
| שהתעוררה עם איכלוס הבסיס |
| לחץ על מערכת הביוב והצפתה. הב- |
| סיס, שבימי רגיעה היו בו כמה מאות |
| איש, כרע לפתע תחת עומד אלפי אנשי |
| המילואים. |
| חדר־ האוכל היה צר מלהכיל את |
| כל הסועדים והוא עבד בשיטת הסרט־ |
| הנע כמעט כל שעות היום. אולם ה- |
| בעיות הללו לא פגמו בכושר תפקודו |
| וברמת הביצוע המעולה, שגילו במהלר |
| המלחמה חיילי הבסיס ומפקדיו. |
| כיוון שלא היו הכלים הדרושים לכל |
| המשימות, נדרשו מפעם לפעם יוזמות |
| כאשר במהלר המלחמה נחת בבסיס מיוחדות ואילתורים. כר, למשל, היה |
| באל־עריש מטוס־קרב שנפגע בזנבו |
| מטיל־כתף שנורה לעברו בחזית המצ- |
| רית. בבסיס לא היה זנב להרכבה, ואז |
| החליט מי שהחליט לפרק זנב ממטוס |
| אחר, שנפגע במיכל המרכזי שלו. תוך |
| שעות אחדות הושלם מעשה־המרבבה |
| והמטוס יצא שוב לחזית. |
| לחץ דם למילואימניק |
| על האוירה בבסיס אל־עריש בימי |
| המלחמה ועל מחשבותיהם של החיי- |
| לים ניתן ללמוד מקריאה בספר המב- |
| צעי שלו. רשימה אחת מספרת על |
| נסיון הנפל שעשו מטוסי מיג מצריים |
| להפציץ את הבסיס: ״ב־ |
| מסוק כבד לנחיתה ופתאום הוא צועק |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> — ׳מיג! מיג!׳ באל־מירן, בכיוון הים |
| וגם בג׳אבל מערה. מיד אנחנו מודי- |
| עים לבסיס להתכונן לספיגה ואנחנו |
| עצמנו קצת משתופפים. לפתע, לאחר |
| נחיתת ההליקופטר, שומעים שני בו- |
| מים חזקים ורעש מטוסים. אנחנו די |
| נבהלים ומתכופפים. ואחר־כן־ ניתן אי- |
| שור לרגיעה, והתברר שזה היה מיג |
| שהופל. זו היתה הפעם הראשונה, ש- |
| באמת נבהלנו במלחמה זו.״ |
| וכעבור יומיים: בבוקר בא ל־ |
| מאזינים בערוצים של הבקר וזה נותן בסיס סקייהוק ׳קצר׳ בדלק. כל היום |
| לנו אינפורמציה ממקור ראשון וגם |
| תיאור חי של קרבות־אויר. בערב היתה |
| הופעה של ׳בני הדוקטור׳. זו קומדיה |
| ברמה בינונית מינוס, אבל היא עזרה |
| רבות להרמת המוראל של החיילים |
| בבסיס. במיוחד תרמה לכל השחקנים |
| האמריקנית היפהפיה. היא הסתובבה |
| ערומה לגמרי על הבמה חלק גדול של |
| ההצגה, והתקבלה בקריאות צהלה. נו- |
| דע לי, שמילואימניק אחד בעל לחץ־ |
| ב־ |
| בספר המבצעים: ״השעה |
| קיבלנו התראה על התקפה אוירית. יש |
| אומרים שזה באמת מסוכן. טש׳ח... אין |
| גברים במגדל־הפיקוח. אף־אחד לא |
| מתנדב להביא אותי למבצעים, כי יש |
| אזעקות וסירנות בבסיס וכולם נסוגים |
| לכיוון המקלטים והעמדות. ומאוחר |
| יותר: ״הכל בא על מקומו בשלום, |
| והחיים חזרו למסלולם.״ |
| מוקד שלל |
| אבל השקט לא חזר לבסיס כל־כך |
| מהר. גם לאחר שנכנסה הפסקת־האש |
| לתוקפה עדיין נכונו לו משימות רבות |
| ומגוונות. ב־ |
| בספר הבסיס: ״הפסקת־האש היתה |
| כבר מזמן, אבל זה לא נגמר. יש ברדק |
| ולא משתחררים. בקושי יוצאים הביתה. |
| זה לא קל ולא נראה סוף.״ |
| סא״ל ל׳ אמר: ״אלפי המראות ונ- |
| חיתות בוצעו על המסלול באל־עריש |
| במרוצת מלחמת יום־הכיפורים. עש- |
| רות מטוסי־קרב והליקופטרים תוקנו |
| בבסיס והוכשרו מייר לטיסה — למרות |
| שהבסיס לא תוכנן לתת שירותי תי- |
| קון. מאות מטוסים תודלקו בבסיס ב- |
| כמות כוללת של מיליוני ליטרים. ״היום |
| העמוס ביותר״ במלחמה היה ב־ |
| אוקטובר |
| צעו מאות גיחות. עבודה רבה הוטלה |
| עלינו גם לאחר תום ימי הקרבות כאשר |
| הבסיס נעשה מרכז לריכוז שלל. |
| זמן רב חלף עד שחזר הבסיס למת- |
| כונת החיים של ״טרום המלחמה״ ו- |
| התאים עצמו למציאות החדשה שנו- |
| צרה בסיני בעקבות תוצאות המלחמה |
| והסכמי־הביניים. |
| ייתכן מאוד, שהסכם השלום מבטיח |
| שהחברה נפרדו מבסיס אל־עריש נ־ |
| ׳שלום ולא להתראות׳.״ |
| * •* |
| 47 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> ית שיפר מקצועי |
| תופל להתקדם עם ״סטופד׳גיד. |
| מכונה בצי. |
| א |
| בלוח זמנים קבוע, |
| סיימת את שירותך בצה״ל, בריאותך תקינח |
| ואתה בוגד בי״ס מקצועי |
| אס רצונך גם להרוויח חרבח |
| ולראות את חעולם תוך כדי עבודה- |
| בוא להיות קצין מכונה באוניה חדישה. |
| בשום מקום עבודה אחר |
| לא תמצא עוד מסלול קידום |
| לפרטים מלאים נא פנה למשרדי חדשות לחינוך כה מחיר לפסגת קריירה. בדוק בעצמך ותוונח. |
| וחכשרח ימיים: |
| חיפח-רח׳ נתן)קייזרמן |
| בימים א׳-ו׳ בשעות |
| תל־אביב-מגדל שלום, רח׳ אחד העם |
| בימי ב׳ בשעות |
| לנוחותך תוכל גם לשלוח חתלוש חרצ׳׳ב. |
| למהנדסים ולחנדסאים- מסלול קידום מקוצר. |
| בשבע שנים וחצי לדרגת קצין מכונה ואשי! |
| שמי. לכבוד הרשות לחינוך והכשרה ימיים, ת.ד |
| כתובתיC Z |
| השכלתי הכללית והמקצועית . גיל. |
| אני מעוניין לקבל פרטים בקשר לקורס קציני מכונח שיפתח בחודש אוגוסט |
| 48 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> ביקורו של הנשיא סאדאת בבאר-שבע ובבסיס חיל־האויר חצרים |
| ב־ד |
| הישראליים שלא ררר כוונות הירי של מטוסיהם. טפח מעולמם, אורח |
| חייהם ומחשבתם חשפו הטייסים המצריים בשיחה גלוייה, בלעדית |
| וראשונה מסוגה עם כתב בטאון חיל־האויר, אהרון לפידות |
| מעבר למחיצות האיבו |
| מסוק קומאנרד באל-עריש — בדרך לארץ |
| ...טרטור המנועים נשמע עתה בבירור. |
| הצוואר מתוח קדימה והעיניים מתאמ- |
| צות לראות מעבר לאופק. והנה, מעל |
| הגבעות שבקצה המסלול מתגלה נקודה |
| שחורה. ואחריה עוד אחת ועוד אחת... |
| ארבע נקודות בסר־הבל. |
| בראש מוביל מסוק בל־ |
| האויר. אחריו שלושה הליקופטרים גדו- |
| לים, בצבע צהוב חולי. שלושה ״מסוקי |
| קומאנדו מצריים. בזה אחר זה הם |
| נוחתים על המסלול של בסיס חיל־ |
| האויר חצרים. |
| האוטובוס, עם קבוצת מקבלי הפנים |
| הקטנה, מתקרב לאזור החנייה. הקצי- |
| נות המלוות משננות בעצבנות משפט־ |
| מפתח באנגלית וגיל, הצלם שלנו, דו- |
| הר על המסלול כדי ״לתפוס זוויות״. |
| בקושי הספקנו לעצור — וכבר הם |
| היו בינינו |
| ״ |
| הם נראים סימפאטיים ומחייכים לכל חיוכים רחבים: ״ |
| עבר. גם אנחנו מחייכים והאוירה |
| מפשירה במהירות. |
| האוטובוס מביא אותנו אל מועדון |
| הקצינים של הבסיס, שם זוכים האור- |
| חים לכיבוד כיד המלך ולמנוחה ארו- |
| כה. התכונה סביבם רבה — והם נר- |
| אים מרוצים למדי מתשומת הלב המו־ |
| ענקת להם, בייחוד מצד הקצינות ה- |
| מלוות. |
| לא חלף זמן רב — והמזנון המצויין |
| והאוירה הנינוחה עשו את שלהם. בין |
| הנוכחים התפתחה שיחה גלוייה וקו־ |
| לחת. |
| קולונל חאלד — טייס מסוק |
| קולונל )אל״מ( חאלד הוא טייס |
| מסוק. סרבל הטיסה שלו אינו שונה |
| הרבה מסרבלי הטייסים בחיל־האויר. |
| גם האנגלית שבפיו אינה טובה ואינה |
| כתפיו מסגירות את העובדה שזהו גרועה מזו שבפינו. רק הדרגות שעל |
| טייס, אשר לפני זמן לא רב נחשב |
| לאוייב. |
| היום הוא אורח חיל־האויר בבסיס |
| חצרים, אורח נכבד מפמליית הנשיא |
| סאדאת, שהתכונה סביבו רבה. קצי- |
| נות מארחות מנעימות את זמנו וזמן |
| חבריו הטייסים, למלא את מבוקשם. |
| שולחנות עמוסי כל טוב מזמינים אותו |
| להתכבד. הוא כבן |
| חבריו ובכיר מהם בדרגה. לפיכך אינו |
| נוטל חלק ב״חינגת החלפת המזכרות״, |
| המתנהלת במרץ רב מסביב לשולחנות |
| הסמוכים. |
| ״אתה שואל מה דעתי על השלום? |
| — יוצא־מן־הכלל. מי לא רוצה שלום? |
| אשאל אותך: מדוע ישראל לא עשתה |
| איתנו שלום כל השנים? אנחנו, מצי־ |
| דנו, שנאנו כל־כך את המלחמה...״ |
| קולונל חאלד מרצין: ״אני איבדתי אח |
| במלחמת ששת הימים. הוא היה אחי |
| 49 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> הבכור — ובגללו הגעתי להיות טייס |
| תמיד שימש לי דוגמה. ב־ |
| חמת ששת הימיים, היה טייס מיג־ו |
| הוא הופל ונהרג.״ הוא מדבר בטון |
| שטוח, בארשת חתומה, ידיו נחות ללא |
| תנועה על ברכיו. |
| ״לא, אינני נוטר איבה לטייסי חיל־ |
| האויר״, הוא מוסיף. ״במלחמה — כמו |
| במלחמה. אנחנו יודעים בדיוק מי הטיס |
| את המטוסים נגדנו. אך כל זה הוא |
| כבר נחלת העבר. היום המצב שונה.״ |
| בנרת־כתבניות בחיל |
| ״גם אני נלחמתי,״ הוא מכריז בגאוה |
| וכתפיו מזדקפות. ״במלחמת ששת ה- |
| ימים הייתי טייס מסוק באל־עריש. |
| הספקתי לצאת משם לפני נפילתה בידי |
| ישראל. במלחמת אוקטובר |
| תי לסיני. שלוש פעמים חדרתי עם |
| המסוק שלי, מי־ |
| אני הטסתי את המסוק החמוש הרא- |
| שון, והפגזתי עמדות ישראליות ביום |
| הראשון למלחמה,״ הוא מחייך בהגני־ |
| בו מבט לעברי. ״היום המשימות שלי |
| שונות לגמרי,״ הוא ממהר להוסיף. |
| ״יחד עם הקולונל עאדל, הנמצא גם |
| הוא כאן, אנחנו מטיסים את המסוק |
| של הנשיא סאדאת, כשיש צורך בכך. |
| כשראש הממשלה בגין ביקר בקאהיר |
| — הטסנו אותו לפיראמידות ולמצבת |
| החייל האלמוני. |
| ״יש לי שתי בנות, אחת בת שלוש |
| ואחת בת חמש, ואני בהחלט שמח |
| להסתגל למצב החדש של שלום. איזו |
| הזדמנות* אחרת היתה יכולה להיות לנו |
| לראות את כל הבנות היפות שלכם, |
| חיילות חיל־האויר? |
| ״אני התאמנתי בבית־ספר לטיסה ב־ |
| ברית־המועצות, וגם שם היו לנו מד- |
| ריכות רוסיות יפות תואר...״ |
| ״הן בודאי היו קשוחות — כמו גב- |
| רים לכל דבר...״ |
| קולונל חאלד צוחק בפה מלא: ״רק |
| בשעת השיעור, חביבי, רק בשעת ה- |
| שיעור... הקומאנדו המצרי על המסלול בבסיס חיל־האויר |
| אורחי הבסיס: הטייסים המצריים בצילום למז- |
| כרת |
| ״אצלנו המצב שונה לגמרי. בנות |
| משרתות רק כאחיות רחמניות בבתי־ |
| חולים. רק לאחרונה הנהיג חיל־האויר |
| המצרי חידוש — אנחנו מגייסים בנות |
| לשרת ככתבניות בחיל־האויר. אצלכם |
| זו לא חוכמה. אתם גדלים יחד מגיל |
| צעיר, הולכים לבתי־ ספר מעורבים וכך |
| טבעי שבנים ובנות ישרתו יחד בצבא. |
| אצלנו — הדת והמסורת חזקים מאי־ |
| תנו.״ |
| ״אצלנו היתה רווחת אמונה, שטיי־ |
| סים בורכו בבנות יותר מבנים. לך יש |
| שתי בנות...״ |
| קולונל חאלד צוחק: ״באמת? לא |
| שמעתי על כך אף פעם...״ הוא מה- |
| רהר רגע. '״לא נראה לי שזה ככה. |
| לקולונל עאדל — שני בנים דווקא. |
| לטייסים אחרים שאני מכיר — גם |
| בנים וגם בנות. לא, אצלנו זה לא תו- |
| פס״, הוא פוסק. |
| מה על הטייסים הישראלים, מה |
| דעתך עליהם? מבטו של קולונל חאלד |
| מתחדד: ״הם מטיסים מטוסים טובים |
| מאוד. תראה, במלחמת ששת הימים, חצרים |
| אלמלא השקרים שהאכילו אותנו ירדן |
| וסעודיה — כל תוצאות המלחמה יכו- |
| לות היו להיות שונות. אבל קרה מה |
| שקרה — וזהו. היום צירפנו אלינו |
| טייסים ישראלים לטיסה מאל־עריש |
| לכאן. היחסים בינינו היו מצויינים מן |
| ההתחלה. ראינו אותם מייד כחלק מח- |
| צות.״ |
| ״האם תבוא לבקר בישראל כתייר, |
| כשיתאפשר?״ |
| ״בטח,״ הוא מנופף בידיו, ״אני רוצה |
| לבקר בכל הארץ. ממה שהספקתי ל- |
| ראות — ישראל מעניינת מאוד.״ |
| מסוק רוסי דורש שרירים |
| ״מה ההבדל בין הטסת המסוקים |
| הרוסיים ומסוקי הקומאנדו והגאזל, |
| שאותם אתה מטים כיום?״ |
| ״הקומאנדו הוא מסוק מצרין. חזק, |
| מרגישים שיש לו כוח רב. המי־ |
| מתו, הוא סוס־עבודה. נועד בפירוש |
| לעבודה מאומצת מאוד. היתה לי ה- |
| זכות לטוס על כל סוגי המסוקים ששי- |
| רתו בחיל־האויר המצרי,״ הוא מציין |
| בסיפוק. ״אני כבר |
| להטיס מסוק רוסי — זו עבודה פיסית |
| ממש. אתה מתאמץ ומפעיל כל שריר. |
| אבל טייס של מסוק רוסי יכול, בלי |
| בעיות, להטים כל מסוק מערבי. לעו- |
| מת ה־מי־ |
| משחק ילדים. כל־כך קל ונוח להפעיל |
| אותו!״ |
| קולונל עאדל, הבכיר כטייסים המצ- |
| ריים האורחים, מצטרף לשיחה. גם |
| הוא כבן |
| מתי עוד בשנת |
| מ־ |
| לזקן מאוד,״ הוא מציין בחיוך. ״התח- |
| לתי את דרכי בחיל־האויר בטייס |
| מיג־ |
| עברתי הסבה למסוקים. במלחמת הה- |
| תשה, ב־ |
| וביצעתי כמה חדירות לעומק סיני.״ |
| גם קולונל עאדל נראה גאה מאוד ב- |
| עברו הקרבי. ״זכורה לי במיוחד חדי־ חאליל, בורג וואגס יורדים מהסופר-פרלוז |
| 50 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> רה אחת, ליד ראם מעלה, בדרום מפ |
| רץ סואץ. זה היה בשעות החשיכה, |
| והמון מטוסים ישראליים הסתובבו ב- |
| אזור. היה לנו מזל שלא התגלינו וה־ |
| צלחנו לחזור הביתה בשלום.״ |
| קולונל חאלד מוסיף: ״באחת החדי- |
| רות שלי לסיני, כמעט שהתגליתי על־ |
| ידי מטוס ישראלי. רק העובדה שטסתי |
| בתוך השמש של הטייס הישראלי ה- |
| צילה אותי. הוא לא הבחין בי.״ |
| בחיוך הוא מודה: ״ההרגשה לא |
| היתה נעימה במיוחד... |
| השיחה קולחת, וסיפורי הקרבות |
| נשזרים בזה אחר זה. קשה להאמין כי |
| כל הקרבות האלה, שהטייסים המצריים |
| כל־כך גאים בהם, לא התרחשו על |
| פלאנטה אחרת, או לפחות ביבשת |
| אחרת — אלא היו הצד השני של ה- |
| מלחמות שלנו. הם גלויי־לב, ואינם מ- |
| הססים לגלות כי כמה מהם היו שבויי |
| מלחמה בישראל. |
| אחד מהשבויים לשעבר הוא קפטיין |
| )סרן( אחמד שסיפר לנו: ״הופלתי ב־ |
| באוקטובר |
| מה, בדרום מפרץ סואץ. מכל האנ- |
| שים שהיו איתי במסוק אני היחיד ש- |
| נותרתי בחיים. כל השאר נהרגו. גם |
| המצב שלי לא היה מזהיר ביותר. גי- |
| ליתי, כי שברתי יד ורגל, נוסף לכמה |
| חבורות במקומות אחרים. כשהצצתי |
| מסביב ראיתי רק דיונות חול ולא |
| ידעתי בדיוק איפה אני נמצא. בסבי- |
| בתי הקרובה לא ראיתי אנשים. החל- |
| טתי לזחול מערבה, לכיוון המפרץ, ב- |
| תקווה שאתקל בכוחותינו. |
| ארבעה ימים הייתי בודד במדבר. |
| יכולת ההתקדמות שלי היתה זעומה. |
| היד והרגל השבורים הכאיבו לי. כ- |
| עבור ארבעה ימים נתקלתי כחולייה |
| ישראלית. לא חשבתי הרבה. דבר רא- |
| שון רציתי להגיע לבית־חולים. החו־ |
| לייה הישראלית פינתה אותי למרפ־ |
| את־שדה ואחר־כך הועברתי לבית־ |
| החולים ״תל־השומר.״ |
| חמישים ושניים יום שכבתי ב״תל־ |
| השומר״. ראיינו אותי בטלביזיה וברא־ |
| דיו, זכיתי לביקורים רבים מאוד של |
| אנשי ״הצלב האדום״. היחס אלי במשך |
| כל התקופה היה נהדר. לראשונה הת- |
| חלתי להסתכל על הישראלים כעל בני־ |
| אדם. יחד איתי שכבו בחדר גם פצו- |
| עים ישראלים. ההבדל היחיד בינינו |
| היה שליד המיטה שלי הציבו שומר |
| חמוש. התחלנו לדבר ואני חושב שאז |
| נשברו אצלי כל מחיצות האיבה. |
| בתום התקופה לקחו אותנו לנמל־ |
| התעופה בן־גוריון והטיסו אותנו למצ- |
| רים. מאז ועד היום רציתי לחזור ול- |
| בקר בישראל. כאורח — לא כשבוי. |
| האמן לי, שהטיסה היום היתה משאת |
| נפשם של כל הטייסים בטייסת. זו היא |
| זכות שכולם נלחמו כדי לקבל אותה. |
| אני לא רוצה להגיד לך בדיוק איך, |
| אבל הצלחתי לסדר לעצמי מקום — |
| ואני המאושר באדם.״ תן טרמפ |
| לחייל!PANACOL |
| ELOSOL מדביק הכלבכל |
| אין בנמצא חומר או מטרה של |
| PANACOL-ELOSOL |
| מגוון עשיר של דבקים טכניים: - מתוחכמים, אמינים, יעילים וכלכליים ביותר אשר |
| ברובם הגדול אף נושאים את תו התקן הצבאי האמריקאי. |
| אין פלא איפוא, שגדולי התעשיינים בעולם כולו, משתמשים במוצרי |
| ELOSOL |
| כל מוצרי |
| דבק און בע־מ, מבטיחה לך: * מלאי עדכני בכל עת * ייעוץ מקצועי שוטף |
| * שרות מסור ומהימן. |
| אם ברצונך להדביק, כל דבר העולה על דעתך, בכל ספציפיקציה שהיא, |
| ביעילות ואמינות מירביים, פנה עוד היום אל דבק און בע״מ. |
| דבק און בע״מ - בוגרשוב |
| דבקים טכניים, חוסרי בידוד ואטימה, *ישויים מוליכים |
| כריסים כימיים, מעתות הלחמה ומכונות פניאומטיוח למינון אוטומטי. המדע בשרות רסכנולוגיה |
| 51 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> מסלקי הפצצות |
| העיקר־ לנטרל |
| את המרעום |
| פירוק מרעום. מתחת לפצצה מוכנס מצע רר מאת צבי גוטמן |
| בחיל־האויר משרתים אנשי חימוש |
| רבים, שתפקידם לדאוג כי הפצצות |
| המוטלות על־ידי מטוסי התקיפה ית- |
| פוצצו על היעד בעת הצורך. אך יש |
| בחיל גם קומץ אנשים, שתפקידו ה- |
| פוך: למנוע התפוצצות חימוש שעלולה |
| לגרום אבידות ונזקים באתרים ידידו- |
| תיים. הראשונים מלאכתם אולי מפר־ |
| האחרונים משימתם, לכל הדיעות,; כת |
| מסוכנת יותר. |
| בצה״ל כפופים, כידוע, כל העוסקים |
| בחבלה ובפירוק חומרי נפץ לחיל־הה־ |
| נדסה. גם בחיל־האויר ההשתייכות דו־ |
| מה — ליחידות הבינוי של החיל. את |
| ההגיון שבכך מסביר א׳, אזרח עובד |
| צה״ל, המשמש כמפקד אחת מיחידות |
| הבינוי: ״במלחמה אנו מעוניינים במירב |
| השמישות של המסלולים ומיתקני הב- |
| סיסים. במקרה של פגיעה מצד האוייב |
| יצטרכו אנשי הבינוי, המתקנים את ה- |
| נזקים, לפעול יחד עם מסלקי הפצצות, |
| שינקו תחילה את השטח.״ |
| אך כל הסבור, כי מסלקי הפצצות |
| פעילים רק בעיתות לחימה, טועה חמו- |
| רות: גם בשעת רגיעה קשה למצאם |
| בבסיס־האם, מרוב קריאות־פתע לפי- |
| רוק סוגי חימוש שונים. המדובר הוא |
| בחימוש חי שלא התפוצץ במטווחי ה- |
| אימונים, בניסויים של סוגי חימוש חד- |
| שים, בהשמדת חימוש ישן שעבר זמנו, |
| או, לעתים, בתאונות של מטוסים חמו- |
| שים. יש שנשמטת פצצה ארצה בעת |
| הרכבתה על המטוס ואם נחבט המר- |
| עום, הרי הפצצה כולה נחשבת ״חפץ |
| חשוד״, שרק מסלקי הפצצות מותרים |
| בפינוי שלה. |
| הסוד: קור־רוח ושמירת הכללים |
| אכן: המצב הפיסי של מרעום הפ- |
| צצה הוא ״הנעלם הגדול״. בייחוד חמור |
| הסיכון כשמדובר במטוסים שהתרסקו |
| על חימושם. פצצה כזו עברה שלבי |
| דריכה, חבטה עזה, טלטול, אש ושאר |
| מדורי גירוי. |
| אם הפצצה — או כל חימוש אחר |
| יתר על המידה; מניחים חומר נפץ — — מוטלים בשטח פתוח, אין מסתכנים |
| ומפוצצים. גם הזמן אינו דוחק במקרה |
| זה. הסיבוך גדל כאשר המקום אינו |
| מאפשר פיצוץ; כאן צריך לנקוט פעו־ |
| לות נטרול, היינו הפרדת המרעום מה־ |
| פצצה, או שיתוק פעולתו בעודו מחו־ |
| בר אליה. |
| הבדל עקרוני קיים בעיתות מלחמה |
| לעומת רגיעה: כל עוד צריכים אנשי |
| סילוק פצצות לטפל בחימוש ״ידידותי״, |
| עומד לרשותם מירב המידע האפשרי. |
| לבל סוג חימוש קיימות הוראות מת־ |
| אימות לסילוק פצצות. אך כשמדובר |
| בחימוש אוייב, עלולה אי־ הידיעה ל- |
| ערום מכשול. |
| מסביר דב, מפקד יחידת סילוק פצ- |
| צות: ״כל הפצצות דומות בדרר־כלל; |
| השוני הוא במרעומים. טבעי שהאוייב |
| יחפש דרכים לתחכם את המרעום ו־ |
| למלכדו.״ אך הוא מרגיע: ״אם עושים |
| את העבודה בקור־רוח, בשקט ולפי |
| הכללים — סיכויי ההצלה גדולים מאוד. |
| הנסיון והידע המקצועי המצטברים עם |
| הזמן, חיוניים כאן מאוד.״ |
| זר כי ישמע דברים אלה, מיד מוגיע |
| מוחו כיצד ״לעזור״ לאנשים אלה, וצצים |
| בו רעיונות על אודות רובוטים רבי־ |
| זאת על ה |
| דות באמצעות רובוטים, שהם מתאי- |
| מים להרחקת מטענים קטנים. |
| פירוק המרעום או שאיבת |
| חומר־הנפץ |
| אכן — ציודם של מסלקי הפצצות |
| אינו בולט במיוחד בתחכומו, להוציא |
| אולי פריטים בודדים. אולם בולט לבו־ |
| שם האיטי: קסדה, איפוד מגן ומשקפי |
| חבלן — בדיוק כמו חבלן המשטרה |
| ב״משדר השירות״ בטלוויזיה על עי־ |
| רנות מפני מעשי חבלה עויינים. |
| כדי לאתר פצצות שחדרו לאדמה ו- |
| כוסו בעפר, מצויירים האנשים במגלי |
| מוקשים משוכללים. סטאטוסקופ )כמו |
| שפופרת האזנה לדופק החולה שמצויי־ |
| דים בה הרופאים( אלקטרוני עשוי ל- |
| האזין לפעולת מנגנוני שעון. |
| שיא פעולת הסילוק — פירוק המר- |
| עום — מבוצע באמצעות חולצים ה- |
| מתאימים לסוגי המרעומים השונים. |
| קיימת שיטת סילוק אחרת, ותיקה |
| למדי ובריטית במקורה, העוקפת את |
| המרעום: קודחים חור בגוף הפצצה ב- |
| אמצעות מקדחת־אויר, הניזונה מצינור |
| ארוך המחובר למדחס נייד. משנפרץ |
| החור, מזרימה מערכת מיוחדת קיטור |
| 52 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> לתור חלל הפצצה, חומר הנפץ ניתך |
| — ונשאב החוצה. |
| לפי הצורך מבצעת היחידה גם ״עבו- |
| דה שחורה״ — כלומר סילוק מוקשי |
| קרקע. |
| משפחה קטנה של מתנדבים |
| מיהם האנשים העושים במלאכה |
| מסוכנת זו? אנשי יחידת סילוק פצצות |
| מתנדבים. את הכשרתם הבסיסית הם |
| עוברים בחיל־ההנדסה: טירונות, קורם |
| פלסים )חבלנים(, קורם מש״קי חבלה. |
| הם עוברים לחיל־האויר והופכים בני |
| ״משפחה״ קטנה, אך מגובשת. בהמשך |
| הדרך עוברים חלק מהאנשים קורם |
| קצינים כללי וחילי־מקצועי. |
| מפקד יחידת סילוק הפצצות, דב, |
| הוא דוגמה אופיינית למי שעבר נתיב |
| זה. הוא מתייחם לעיסוקו כאל כל מק- |
| צוע אחר, ולפי עדותו משפחתו כבר |
| רגילה לכך. הופעתו מעידה על בטחון |
| בעצמו ובאנשיו, המתבסס על אירועים |
| יומיומיים כמעט, בהם נדרשת התער- |
| בותם. הוא שבע־רצון מהיענותם הגדו- |
| לה לביצוע המשימות ואהבתם את עי- |
| סוקם, עד כדי צורך לארגן סבב של |
| ״צדק״ לחלוקת העבודה. וכל זאת — |
| בכוננות מתמדת לאורך היממה. |
| סמל דוד עירון מירושלים משמש כ- |
| מש״ ק ביחידה כשנתיים. קורם סילוק |
| פצצות זכור לו כמעמיק יותר מקורס |
| החבלה הבסיסי. משך ימים ארוכים |
| נלמדו מבני פצצות, טילים ומרעומים. |
| הלומדים נדרשו לזכור את אופני ה- |
| פעולה ואת שיטות הדריכה. ״אנחנו או- |
| כלים את הפאשלות של אנשי החימוש |
| והטייסים במטווחים״ — מגדיר דוד |
| חלק ממשימות יחידתו. |
| רב״ט שמואל טרשצינסקי מבת־ים |
| מתאר את נוהל העבודה. חולייה מיני- |
| מלית לסילוק פצצות כוללת קצין, |
| מש״ק, חובש ונהג ומצויירים במכשיר |
| להזעקת עזרה במקרה הצורך. מכאן |
| יובן, כי הקצין והמש״ק הם הצוות ה- |
| עוסק בפועל במלאכת הפירוק. לפני |
| הפעולה עושים תדריך, בו משננים את |
| הפרטים הידועים אודות החימוש המי |
| סויים ודרכי פירוקו. |
| דוד ושמואל נתקלים אומנם ביחס של |
| דאגה אצל משפחותיהם, ורחמים מצד |
| חבריהם ומכריהם, המכנים אותם ״מת- |
| אבדים״ או משמיעים ביטויים דומים. |
| אך משך כל שנות קיומה אירעה ביחידה |
| תאונה אחת ויחידה שבה קיפחו חייהם |
| שניים מאנשיה. המכה במשפחה המצו־ |
| מצמת של מסלקי הפצצות היתה גדולה, |
| אך בידעם את סיבות התאונה הם בטו- |
| חים כי הפיקו את הלקחים כדי שלא |
| יישנה מקרה דומה. |
| כך, בעוד חיל־האויר כולו עסוק בה־ |
| טסת הכלים המעופפים שלו, עמל בשקט |
| קומץ אנשי סילוק הפצצות למנוע |
| ״התעופפות״ באויר כתוצאה מחימוש |
| נפל בלתי־נשלט. מסלק פצצות בלבושו המלא, אוחז בידו זנב-פצצה |
| 53 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page>14 |
| ״המסדר יעבור לדום, עמוד דום |
| המפקד, קורס הטיס הראשון מובן |
| לקבלת כגפיים!״ |
| רס״ר פרוילה התמתח בגאוה. הגבר |
| בריא־הבשר, וותיק הצבא הבריטי, סקר |
| בחיבה את ארבעת הבחורים, שעמדו |
| להפין־ בעבור דקות ספורות לבוגרי |
| קורס הטיס הראשון של חיל־האויר. |
| אלו מאמצים הושקעו בארבעת אלה |
| ובחבריהם, שלא זכו להגיע למעמד זה! |
| הקורס באיטליה ולאחר־מכן בציכיה, |
| הבאת הספיטפיירים, האימונים בטייסת־ |
| הקרב הראשונה במהלך מלחמת העצ- |
| מאות, טיסות הסולו וטיסות ההדרכה |
| כשבתא האחורי יושבים אנשי מח״ל, |
| כרודי אוגרטין וציזר זנגוט ושופכים |
| את חמתם )באנגלית כמובן( על פרחי |
| קרב הראשונה באותו יום, ה־ |
| 1949 |
| בשורה הראשונה ישב גבר צנום וחייך |
| — רודי אוגרטין, האיש שעשה מהם |
| טייסים של ממש. |
| 14 |
| לטיסה |
| אולם האירועים של בית־הספר לטי- |
| סה מלא מפה אל פה. פרחי־טייס ומד- |
| ריכיהם, וותיקי חיל־האויר וקצינים בכי- |
| רים, מעלעלים בעיתון מיוחד שיצא לכ- |
| בוד האירוע. האוירה חגיגית, ויש תחו- |
| שה של חג |
| שון. קצין החינוך של חיל האויר, המנחה |
| את הערב, מזמין את ארבעת הבוגרים |
| והללו מטפסים בקלילות אל הבמה ל- |
| קול תשואות הקהל. השיער אומנם כסוף, |
| אך הרוח, ללא ספק, צעירה. |
| מכובדות ואמהות )ואולי גם סבתות(. האוירה החמה מתחממת עוד יותר |
| כששמעו על האירוע התרגשו עד דמ- |
| עות. שלושים שנה כאילו לא היו. לא, |
| הן לא שכחו איש ולא שכחו דבר מאותה |
| תקופה סוערת. כשהן יוצאות מאחורי |
| הקלעים מזנקים אליהן ארבעת הבוגרים. |
| חיבוקים ונשיקות ושוב חיבוקים ושוב |
| נשיקות: ״מוטי!״ ״חוה!״ ״שעיה!״ תיז- |
| הר, בעלי כאן!״ ״אין דבר אשתי יודעת״. |
| הקהל צוהל והצעירים לומדים שעור |
| מהיר: ואין חדש תחת השמש. |
| גם על הבמה חם. |
| פרויקה גיבור הערב |
| פנסי התאורה מקרינים חום מרוכז. |
| הרביעייה מזיעה ולוגמת מהבקבוק |
| המתרוקן במהירות. הלשון נעשית קלה |
| יותר ויותר והפקידות של אז מסמיקות |
| גם היום. לפתע מרעים קול: ״המסדר |
| יעבור לדום! המפקד, קורס הטיס חרא־ |
| 30 |
| היה היו |
| ארבעת פרחי הטים הראשונים של חיל-האויר על הבמה מתחת למסרשמיט מאת סא״ל אורי |
| על הבמה מפקד חיל־האויר, אלוף־ |
| אויר אהרון רמז. איש קר־רוח ומאופק |
| זה אינו מסתיר את התרגשותו. חודשים |
| של מאמץ, וויכוחים עם הרמטכ״ל על |
| הקצאת שעות־טיסה לאימוני החניכים, |
| הגיעו לסיומם. לידו, מפקד־כנף סיד |
| כהן, איש המח״ל מדרום־אפריקה, שב- |
| שקט נפשי ובהומור אנגלוסקסי הצליח |
| לנווט את הבסיס ואת טייסת־הקרב |
| הראשונה דרך מלחמת העצמאות, כשב־ |
| פיקודו קומץ טייסים ואנשי תחזוקה |
| משוגעיים לדבר. היה זה סיד, שנתן את |
| הדחיפה היומיומית לקורס. |
| על הבמה מאחור, יושבים הרמטב״ל, |
| רב־אלוף יעקב דורי, ותת־השר לענייני |
| אויר, חי יששכר, משני צידי הבמה ה־ |
| בוגרים המאושרים: מרדכי פיין )הוד(, |
| בן דגניה, שעבר דרך ארוכה בבריגאדה, |
| במצרים ובאיטליה, דניאל שפירא, שה־ |
| תעופה והטיסה זרמו כדם בעורקיו, מגיל |
| רך, ישעיהו שוורצמן )גזית(, מוותיקי |
| קלוב התעופה, וישראל )טיבי( שטרן |
| )בן־שחר(, חניך ״גורדוניה״ וחבר ה־ |
| הגנה. |
| ארבעה בחורים מארץ־ישראל, שה־ |
| טיסה קסמה להם והמאורעות הביאו |
| אותם למגרש המיסדרים של טייסת ה- |
| ״ בסיס חצור, שנקרא בזמנו על-שם שמואל |
| )סם( פומרנץ, טייס ומהנדס איש מחייל, |
| שאירגן את מבצע ״וולווטה״ — הבאת מטוסי |
| הספיטפייר מציכוסלובקיה לארץ — ונפל |
| במהלר המבצע. עם בקבוק משקה, שנשלף מאי־שם. מי |
| יתחיל לדבר? ״שעיה״ גזית מתנדב. הוא |
| פותח ומספר כיצד התגלגל לקורס ומה |
| אירע בקלוב התעופה באמצע שנות |
| הארבעים, טיבי מחליף קריצות עם |
| דני שפירא )״הוא תמיד אהב לנאום״(. |
| בדיחה ראשונה והקרח נשבר. הקהל |
| צוחק ונהנה ושותה את הדברים בצמא. |
| הנה כך נראה קורס הטיס לפני |
| שנה! |
| מאחורי הקלעים מצפות הפתעות, |
| פרי מחקר ועבודת נמלים של חודשים. |
| הפקידות הראשונות של הטייסת, אז |
| שון ערוך ומוכן לקבל את הכנפיים.״ נערות חמד בשנות העשרה והיום נשים |
| שקט של תדהמה משתרר לשמע הקול |
| העולה במו מאור וכאן מזדעק מישהו |
| ״פרויקה!״ אל הבמה מגיח זקן ובידו |
| מקל הליכה. |
| ״פרויקה, בחיי, הוא ולא אחר! לא |
| להאמין!״ ומיהו פרויקה זה, אם לא |
| הרס״ר הראשון של טייסת־הקרב הרא- |
| שונה של חיל־האויר הראשון וגר. זהו |
| פרויקה, שגופו הכביר עדיין מרשים למ- |
| רות שיני הזמן שלא פסחו עליו. פרוי־ |
| קה, שבחדרו בבית־האבות הוא מת- |
| בודד עם הזכרונות וכועס על כי שכחו |
| אותו. שכחו את פרויקה, שהיה בא ויוצא |
| 54 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page>m •mm 7m |
| לפגי |
| אתם מספר לי? — רס״ר פרויקה בשיא הכושר |
| אצל הבריטים, שהקים את הטייסת, |
| שאהרונצייק רמז, אמר לו, לשים עין |
| על עזר... |
| אבל היום זה היום שלו. היום הוא |
| זורח במו פעם, גוער ב״צוציק״ )מנב׳׳ל |
| ״אל־על״( ומהבדח עם הקהל. ״מי זה |
| שם, אתה יודע?״ שואל אותו מוטי הוד, |
| ומצביע אל בני פלד, היושב בשורה |
| הראשונה ומחייך. פרויקה יורה ללא |
| היסוס. ״זה היה מכונאי אצלנו בטייסת״ |
| )מה שנכון נכון(. הקהל שואג ופרויקה |
| הופך כהרף עין לגיבור הערב. הוא מת- |
| עלם מן המנחה ועושה על הבמה כב- |
| תוך שלו. |
| הטלפון מצלצל ועל הקו נמצא אהרון |
| רמז, המפקד הראשון של חיל־האויר. |
| אינו מוותר ורוצה לברך שנית את בשל מחלתו נבצר ממנו לבוא, אך הוא |
| ארבעת הבוגרים הראשונים. פרויקה |
| חוטף את השפופרת וצועק ״אהרונצייק, |
| אחרי שתגמור את העניינים איתם תק- |
| פוץ אלי לחדר ונשתה משהו כמו אז, |
| אתה זוכר?״ |
| ״איים״ ושמו אוגרטין |
| אבל השיא עוד לא הגיע. מאחורי |
| הקלעים יושב וממתין בסבלנות גבר |
| צנום ושתקן. |
| זהו רודי אוגרטין. טייס קשוח שלחם |
| בגרמנים במלחמת העולם השנייה ונקב |
| אותם ככברה. ביום הפלישה לנורמנדיה, |
| ב־ |
| תתר ביערות מפני הגרמנים. לאחר כ- |
| חודש של תלאות רעב ותשישות נתפס |
| על־ידי רודפיו, שהחזיקוהו במאסר ב- |
| חווה מבודדת. לילה אחד ניסר את |
| התקרה וברח. הוא הצטרף למחתרת |
| הצרפתית והוברח לאנגליה. שם לבש |
| סרבל טיסה נקי, עלה על מטוס הטנ־ |
| דרבולט והמריא פעם נוספת מול הלופ־ |
| טוואפה הגרמני המתמוטט. |
| אחרי המלחמה חזר רודי אוגרטין ל- |
| אמריקה, אך גאוותו היהודית לא הני- |
| חה לו לעמוד מנגד כאשר קמה מדינת |
| ישראל וקראה לו. רודי היה ה״איים״ |
| של חיל־האויר במלחמת העצמאות, על |
| קיר ההפלות שבטייסת הקרב הראשו- |
| נה מופיע שמו יותר מכל שם אחר |
| באותה תקופה, |
| פעם יצא אוגרטין עם בן זוגו לפגוש |
| את האוייב ומשלא מצא את את המ- |
| טוסים המצרים כילה חמתו וכדוריו |
| ברכבת על־יד אל עריש )״הרכבת |
| תקפה אותי,״ הסביר אחר־כך בחיוך |
| ארבעה ״ילידים״ צעירים, שטענו כי מבוייש(. במהלך הקרבות קיבל לידיו |
| הם טייסים... לאחר מספר חודשים |
| מפרכים תחת ידם הקשה של רודי ושל |
| טייס הצי ציזר דנגוט, היה כבר בסים |
| לטענתם של הארבעה... |
| רודי נקשר לארץ ובדרכו שלו אהב |
| אותה. עם שוך הקרבות שימש כמפקד |
| בסיס רמת־דוד, אולם לא לאורך ימים. |
| בסופו־של־דבר חזר לאמריקה מולדתו, |
| ושם ישב עד שהשיג אותו צלצול הטל- |
| פון מתל־אביב, בתחילת חודש מארס |
| 1979 |
| שבוע ירד מכבש המטוס בנמל בן־ |
| גוריון. |
| עד לאירוע בבית־הספר לטיסה הסכים |
| להסתתר בבית־מלון תל־אביבי ברחוב |
| הירקון, שללא ספק שינה פניו ללא הכר |
| מאז שכנה בו מיפקדת חיל־האויר ב- |
| ימיה הראשונה. והנה הוא כאן מתחבק |
| עם חניכיו שבגרו וצמחו איש בדרכו: |
| זה מפקד בסים ונספח אוירי לשעבר•, |
| שלישי טייס ניסוי; זה מדריך שבמדריכים |
| ברמ״ח אבריו; ורביעי מוביל את חיל־ |
| האויר אל התהילה. בכל אחד מהארבעה |
| משהו מרודי אוגרטין, האיש שעיצב את |
| דמותם כטייסים בתקופה המכריעה ב- |
| חייהם. |
| ¥ |
| הסתיימה פרשת חיים של קורם טיס |
| עם מרבית הנפשות הפועלות. עוד שעה |
| ארוכה מתגודדת קבוצת אנשים ונשים |
| ליד היציאה מהאולם. במרכז — ארב- |
| עת הבוגרים ולידם המדריך הנוקשה — |
| רודי, שהכל תולים בו מבטי הערצה. |
| מסביב פקידות לשעבר, מפקדים וחב- |
| רים, ובריחוק־מה כמה פרחי־טים צעי- |
| רים, העומדים ומביטים באנשים שעשו |
| היסטוריה. |
| 55 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> שתי דקות לאחר תחילת |
| הקרב הוריתי להפסיקו |
| וכפיר מספרים כיצד הפילו מטוסי מיג־ו F טייסי |
| מאת אהרון לפידות |
| חמישה מטוסי מיג־ |
| לים — זוהי תוצאת קרב־האויר הרא- |
| שון בהיסטוריה בו לקחו חלק מטוסים |
| מדגם |
| מטוסינו חזרו בשלום לבסיסם. |
| בקרב, שהתחולל בדרום־לבנון ביום |
| די, ה־ |
| ביעיות של מטוסי מיג־ |
| כלל של חיל־האויר הסורי ומטוסי חיל־ |
| האויר מדגמים שונים, |
| 15 |
| הפלות אנו מביאים בפרסום ראשון את |
| ספוריהם של טייסי |
| זכו להיות הראשונים בהסטוריה לה- |
| פיל במטוסים אלה. |
| בי, על מהלר הקרב סיפר סא״ל |
| מפקד טייסת |
| נו היתה להגן על מטוסי חיל־האויר |
| התוקפים את בסיסי המחבלים בדרום־ |
| לבנון מפני מטוסים תוקפים ולהפיל |
| את התוקפים אם יסכנו את מטוסינו. |
| הגענו לאזור התקיפה, בין אגם אל־ |
| ברט נקש )על הפלג הצפוני של ה- |
| ליטאני( ובין עיר הנמל צידון והס- |
| פקנו לבצע שני פטרולים מעל למטוסים |
| התוקפים. |
| בדיוק |
| שעה |
| מטוסים סוריים נמצאים באויר כשנ־ |
| תיב הטיסה וצורת הטיסה שלהם היא |
| אגרסיבית — אל תור אזור התקיפה |
| שלנו. |
| ״המתנתי עד שהתקרבתי יותר |
| אל המיגים — ושיגרתי אחרון״ |
| היינו בגובה של כ־ |
| מהירות של |
| מאר |
| תוקפים ומייד זיהינו אותם על מס- |
| כי המכ״מ שלנו: שתי רביעיות צמו- |
| דות בשורה עורפית בגובה של כ־ |
| 15,000 |
| הראשון שלנו. ראיתי את המטוסים ה |
| אחרים במבנה שלי משגרים טילים ב- |
| רגע שבו הגיעו לטווח שיגור. אני ה- |
| מתנתי קצת עד שהתקרבתי יותר אל |
| המיגים — ושיגרתי אחרון. ראיתי את |
| הטיל שלי מתפוצץ ומיד שברתי. סרן |
| 56 ג׳. שהיה במטוס סמור אישר, שאכן ה |
| טיל פגע והמטוס נפל. תור |
| )!( כבר היו חמישה מיגים מופלים. |
| מיג נוסף נפגע וכנראה נפל גם הוא. |
| שני הנותרים ברחו. בדיוק שתי דקות |
| לאחר תחילת הקרב הוריתי להפסיק |
| אותו — כי כבר לא היה לנו במי |
| להלחם ודאגתי, כמפקד הטייסת, שאף |
| מטוס שלגו לא ייפגע. |
| משימת התקיפה, שהופסקה עקב |
| קרב־האויר, חודשה, והמשכנו לפטרל |
| באזור עוד כ־ |
| המשימה, |
| חזרנו לבסיס במבנה ראש־חץ, כש- |
| אנחנו עושים את גלגול הנצחון המסו- |
| פיק־ברכיים״, הוא מודה, ״אבל כש- רתי באויר. |
| אתה בפנים — הכל מסתדר.״ |
| על חלקו בקרב סיפר סרן ש׳: |
| ״היינו בגובה של כ־ |
| הירות של |
| מעל מטוסי חיל־האויר התוקפים מט- |
| רות בלבנון, כשקיבלנו בקשר שהסו- |
| רים מגיעים במגמה מאיימת. מיד ה־ |
| שלכנו כידונים ולקחנו כיוון אליהם. |
| מטוסי |
| ראשונים את הסורים. כשאני נכנסתי |
| לקרב ראיתי מיג אחד נופל |
| יושב על זנב מיג שגי. מצאתי את עצ- |
| מי מאחורי זוג מיגים. שיגרתי טיל |
| אחד והוא התפוצץ קרוב מאוד למ- |
| ספר אחד בזוג. הם המשיכו לטוס בזוג, |
| «6.» |
| כפיר |
| המכונאים ושאר אנשי צוות הקרקע |
| כבר שמעו שהצלחנו להפיל מיגים ו- |
| הם המתינו לנו על המסלול. הם היו |
| נרגשים מאוד. סוף־סוף, לאחר שלוש |
| שנים של הכנות, אימונים ועבודה קשה |
| זכו לראות שכר לפעולתם. קשה לתאר |
| את ההרגשה שלהם, ולמעשה, של |
| עברתי אותם, שברתי ופניתי אליהם כולנו.״ |
| שוב. כשהייתי כבר קרוב מאוד, ראיתי |
| שהמטוס אליו שיגרתי קודם את הטיל |
| גורר אחריו שובל עשן לבן והטייס שלו |
| מעיף את החופה ונוטש את המטוס. |
| ניסיתי לירות עוד טיל על מספר שניים, |
| אר הוא נכנס לתוך העננים — ואי- |
| בדתי אותו.״ |
| אין ספק כי הפלתו של סרן ש׳ צו- |
| פנת בחובה שמחה כפולה ומכופלת: |
| ההפלה הראשונה של הכפיר, היא גם |
| לסרן ש/ טייס כפיר, היה זה קרב ההפלה הראשונה של מטוס תוצרת |
| האויר הראשון. ״נכנסתי קצת עם ישראל. מטוס הכפיר המעולה הצדיק ״ניסיתי לירות עוד טיל |
| על מספר שניים״ |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page>F-15 |
| קריקטורה של זאב, ״הארץ״ |
| לחלוטין את כל התקוות שתלו בו ו- |
| הוכיח מעל ומעבר את יכולתו. |
| ״לחצתי על ההדק, ראיתי את |
| הטיל רץ — והמיג התפוצץ״ |
| רס״ן מ׳ זכה גם הוא להיות בין ה־ |
| מפילים. למעשה, הוא טוען לבתר הה- |
| פלה המבצעית הראשונה של |
| בעולם. |
| במגוריו שבבסיס, תור כדי מענה ל- |
| זרם בלתי־פוסק של ברכות טלפוניות, |
| סיפר רס״ן מ׳: ״אני שייר לצוות המקי- |
| הספקנו לעשות הכל: בנינו טייסת, ה־ מים של הטייסת. במשר שלוש שנים |
| כשרנו טייסים, מיסדנו דפוסי עבודה |
| — הכל בכל־מכל־כל. רק דבר אחד |
| לא עשינו — הפלה! היתה הרגשה, ש- |
| חסר הפלפל, חסרה הצדקת הקיום ה- |
| אמיתית שלנו — הפלה מבצעית. אני |
| אמרתי לכולם: ׳אתם תראו אני אהיה |
| הראשון שיפיל ב־ |
| את זה כבדיחה — חוץ ממני. עבורי |
| זו היתה מעין שליחות. הבטחתי אפילו |
| ליצרן המטוס, מפעל ״מקדונל דאגלס״ |
| בארה״ב, שאני אהיה המפיל הראשון. |
| במבנה, כשראינו על מסכי המכ״מ את וסוף־סוף זה הגיע. אני הייתי מס׳ |
| המיגים מתקרבים. תור שניות כבר |
| היינו מעורבים עמוק בתור הקרב. |
| בשניות הראשונות הרגשתי כמו ב- |
| סרט ״מלחמת הכוכבים״. היו המון |
| שיגורים באויר והשמיים היו מלאים |
| בפסי התעבות של טילים מכל הצדדים. |
| מהרגע שזיהינו את המטרה ועד ש- |
| היה לי מיג בכוונת עברו חמש שניות. |
| לחצתי על ההדק, ראיתי את הטיל רץ |
| — והמיג התפוצץ. |
| תור פחות מדקה — היו עוד ארבעה |
| מיגים שתולים באדמה — והשאר ב- |
| רחו לנו מבין האצבעות. כאן הפסיקו |
| לנו את הקרב. התאכזבנו קצת — ע- |
| דיין נותר דלק במיכלים ורצינו לחפש |
| את אלה שברחו — אבל נאלצנו ל- |
| וותר. |
| כשחזרנו הביתה במבנה מכונם, ממש |
| עשינו צל על הבסיס. כל אחר עשה |
| גלגול נצחון. אני לא התאפקתי וע- |
| שיתי שלושה גלגולים. |
| כל הצוות הטכני המתין על המסלול |
| והתנפל עלינו בחיבוקים ובנשיקות. כל |
| הכבוד להם! גם הם, כמוני, המתינו |
| שלוש שנים לרגע הזה. |
| חשוב לציין שכל המכשירים והמער- |
| כות עבדו באופן יוצא־מן־הכלל. הכל |
| ׳דפק׳ כמו שצריר. ממש אפס ליקויים. |
| זהו המיג השביעי שאני מפיל, אבל |
| התרגשתי יותר מאשר בהפלה הרא- |
| שונה. פעם ראשונה בעולם |
| להלחם |
| לחם בכל מטוס אחר. בכל המטוסים |
| האחרים צריר להביא לידי ביטוי את |
| יכולת ההטסה של הטייס — עד המאכ־ |
| סימום |
| זריזות בהפעלת מערכות המטוס. האפ- |
| שרויות הטמונות בהן אדירות — וה- |
| מערכת של המטוס — היא שעשתה |
| כאן את העבודה. גם הבטחון שלר כ- |
| שאתה יושב |
| אתה מרגיש ממש כמו מלר השמיים!״ |
| 57 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> ראיון עם מפקד חיל־האויר, אלון* דוד עברי סון• מעמוד |
| מתוך כוונה שחיל־האויר יכריע את |
| המלחמה על הקרקע. |
| חילות־האויר במזרח |
| גדלו כמעט כפליים |
| ש.: מהו, לדעתר, האיום על חיל־ |
| האויר מצד החזית המזרחית? |
| האלוף! עברי: מהו האיום? מדינות |
| העימות אשר בחזית המזרחית רוכ- |
| שות בשפע מטוסים ונשק נ״מ והאיום |
| מצידן בהחלט הולר וגובר. יש לזכור |
| שחיל־האויר הסורי גדול היום יותר מ־ |
| חיל־האויר המצרי וכר גם חיל־האויר |
| העיראקי. שניהם גדלו כמעט כפליים |
| מסדרי הכוחות שהיו להם במלחמת |
| יום־הכיפורים. |
| הלקחים המרכזיים שהוציאו מדינות |
| אלו מהמלחמה היו בעיקר בתחום ה־ |
| אוירי. הלקח שלהם היה שחיל־האויר |
| הישראלי היווה גורם מכריע, או ל- |
| פחות גורם חשוב מאוד, במלחמה. ל־ |
| כן שמו דגש על הגברת כוחם של חי־ |
| לות־האויר שלהם. כר הסורים וכר גם |
| העיראקים והירדנים. ההשקעות הכ- |
| ספיות של ירדן בתחום האוירי הן ע- |
| קרוב ל־ |
| רק לאחרונה הם בנו כמה שדות ת- |
| עופה חדשים. מערך השליטה והבקרה |
| שלהם חדיש ביותר, והותקן רק לא- |
| חרונה. בין היתר, הם רכשו גם |
| ללות טילי הוק משופר. |
| המצב דומה גם בסוריה. אחת הה- |
| אשמות של גורמים בצבא הסורי נגד |
| השליטים, היא שהנשיא אסאד ורוב |
| הצמרת שלו הם יוצאי חיל־האויר ו- |
| לכן הם משקיעים בו יותר מהזרועות |
| האחרות. |
| ש.: אחרי מלחמת יום־הכיפורים ר־ |
| ווחו משפטים כמו ״הטיל כפף את כ־ |
| נף המטוס.״ האם חיל־האויר סבור, |
| כיום, שיש לו תשובה לבעיית הטי- |
| לים? |
| להלחם להיות חצי־עעד קדימה |
| האלוף עברי: ראשית, אינני סבור |
| שבמלחמת יום־הכיפורים כפף הטיל את |
| כנף המטוס. |
| היו תקיפות אויריות, וגם בת- |
| חום מטריית־הטילים תקפנו הרבה. נ- |
| כון, שגם נפגענו. מטבע המלחמה ש- |
| וגם אנחנו השתפרנו בתחומים רבים, נפגעים בה. כל אחד למד את לקחיו |
| בשיטות ובאמצעי הלחימה. אני חו- |
| שב, שיש לצה״ל תשובות סבירות למל־ |
| מה נגד הטילים. אר אם סבור מישהו, |
| שהיום אנו יכולים לכופף בהבל פה |
| את כנף הטיל הרי שגם זאת שטות. |
| המלחמה של חיל־האויר הולכת ונ- |
| עשית קשה יותר ויותר. מי שמקדים |
| בחצי־צעד קדימה — ולא בנושא ה- |
| מטוס בלבד, אלא גם בנושאי השלי־ |
| טה והבקרה, המודיעין וכלל המערבת |
| — הוא שינצח במלחמה העתידית. |
| אנחנו עושים מאמצים להתקדם כל |
| הזמן. אין זה נכון לחשוב שאם נתת |
| פתרון לפני שנה, אתה פטור. עליר |
| להלחם יום־יום כדי להיות חצי־צעד |
| קדימה לפני זה שאתה נלחם נגדו. ח- |
| לק מהתשובות שהיו לנו לפני שלוש־ |
| ארבע שנים כבר אינן רלוואנטיות היום |
| וצריר לחפש תשובות אחרות. זוהי מל- |
| חמה של שיפורים אצלם כנגד שיפו־ |
| רים אצלנו. יום אחד אנחנו במצב |
| קצת יותר טוב, יום שני אנו נסוגים |
| קצת. החוכמה היא לא לעצור בשום |
| שלב, לא להתפשר עם הקיים ולומר ש- |
| כבר יש לנו תשובה. בכלל, אין במל־ |
| חמה תשובות חד־משמעיות. במלחמה |
| נגד הטילים, כמו במלחמת האויר כו- |
| לה, צריר לדעת שיהיו לנו גם היפ־ |
| געויות. |
| ש.: בעיתונות זרה נכתב שישראל |
| עשוייה לקבל את מטוסי ה־ |
| מינה מארה׳יב מוקדם יותר מהמתוכנן. |
| האם תוכל לעמוד על המיוחד במטוס |
| הזה עבורנו? |
| האלוף עברי: ה־ |
| דיש ומודרני. מבחינת הטכנולוגיות ש- |
| בו הוא המטוס המתקדם ביותר הטס |
| כיום — מתקדם בדור אחד יותר מה־ |
| 15 |
| אויר־קרקע, זריז מאוד וכן זול מאוד |
| הוא משלים מצויין ל־ |
| לאויר־אויר בלבד. אסור לחיל־האויר |
| להתבסס על סוג מטוס יחיד, אלא עליו |
| ליצור תערובת של כמה וכמה סוגים, |
| החל בפייפר וכלה ב־ |
| שה־ |
| טובים ביותר שיכולנו למצוא כדי לי- |
| צור תערובת נכונה ומודרנית. |
| ש.: מה מקומו של הכפיר בתערובת |
| הזאת? |
| האלוף עברי: אנו מעריכים את ה- |
| כפיר כאחד המטוסים הטובים וחיעי־ |
| לים ביותר שיש לנו כיום. בנינו את |
| מערכת הנשק שלו לפי תפישה יש- |
| ראלית והיא בהחלט נותנת לנו את |
| התשובות שבהן רצינו. הכפיר איננו |
| 15 |
| ערר שלושה או ארבעה כנגד אחד |
| הכפירים הם כלים מדוייקים, עם מע- |
| רכות כינון חימוש וניווט טובות מאוד. |
| זהו מטוס נעים להטסה, עם כתובות |
| בעברית בתא — וכל הטייסים נה- |
| נים לטוס בו. הכפיר נטל חלק בקרב־ |
| האויר האחרון והוכיח עצמו ללא רבב. שר ההגנה של ארה״ב, הארולר בראוו, מקבל תררור באויר מפי מפקד חיל-האויר |
| 58 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page>KRHRHE |
| 1935 J STOTZ R-ScftwttwMftw |
| WW] מכשיר נגד התחשמלות DU |
| חיווי לכל בית |
| BBC |
| שלמה כהנא סוכנוץת |
| רוד נחלת בנימין *נבדק ואושר ע״י מכון התקנים הישראלי והגרמני |
| הידועה בעולם בטיב מוצריה.BBC חידוש נוסף של חברת |
| המפסק הבלעדי בעל |
| ב. מאפשר לך לבצע את כל עבודות החשמל בביתך בבטחון מוחלט. |
| יויס יצחקי שרותי פרסום המפסק מצוייד בכפתור לנעילה מכנית בטיחותית המופעלת ע״י |
| סבוב ב־ |
| המעגל החשמלי בלא חשש מהפעלה מקרית. |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> מדרגות מתכת וההעמסה באמצעות פתרונות |
| שינוע מקוריים. |
| מתאים לשטח החסנה נוסף, משטחי עבודה, |
| קומות.4 משרדים, ארכיונים וניתן להקמה עד |
| בני בדק: דדו׳ מתתיהו |
| חיפה: רח׳ הגפן |
| טל |
| ירושלים: טל |
| חיוורת תפעל׳ מתכת אעוקלו כל שעליך לעשות הוא להרים את המבט, לגלות את |
| הנפח העצום והבלתי מנוצל במחסן שלך. ולהקים |
| רצפת ביניים )גלריה( מאלמנטים מודולריים של |
| אקרומית |
| * ניצול נפח מירבי |
| אפשרות פירוק וביצוע שינויים |
| * חוזק ויציבות |
| * יכולת התאמה לכל גודל ושטח |
| על מסגרוח וקורות המתכת של אקרומית |
| רצפת עץ המטופלת בצבע מיוחד להגנה מפני |
| אש. העליה למפלס העליון היא באמצעות־ |
| ltlllllllllllli|<l|l<llllll|llllllllllllllllilli|llllll>llll|llllillilll|li|ll|1llllll!|lllnllllll|ll|ll|li|ii|ii |
| ברבות לחיליהאויר ביום חגו |
| Astronautics C.A. Ltd. |
| בני-ברק, רח׳ הירקון |
| טל |
| תצוגות ו מ י ב ש ו ר |
| תכנון וייצור של מיכשור דיגיטלי ואנלמי |
| מתקדם לתא הטייס, מחשבי נתוני אויר, |
| תצוגות אלקטרוניות מתוחכמות ומחוללי |
| סימבולים למטוסים ולמסוקים.® = Hj©GT!m |
| \ .0 m |
| <y ן |
| שיטת |
| הדרך הטובה יותר |
| *יי יוויבוד חלקיה |
| הבטחה אסימה הדבקה וקבוע 0 |
| 1 |
| בבבד |
| י |
| X ם ״ |
| ; י ״:י ־ . .:.;ע ־נ־ |
| \ 1nin.ai p-iimn M-n ^^^ 62 |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> הובלות שונות במיוחד העברת |
| רהיטים, הובלת פסנתרים, |
| מקררים וכר |
| מחסנאות — אריזה ליפטים לחו״ל |
| אחריות מלאה לכל העברה |
| המשרד: המלך ג׳ורג׳ |
| טל |
| המעון: בוטרמילק עקיבא |
| אמנון ישראל : חבות דרשן בע׳ימ |
| Lewison Co. Ltd. I |
| )נוסדה |
| • נציגי סחר חוץ |
| • עצים |
| • תאית |
| • קרטון |
| • נייר |
| • חמרי גלם |
| המשרד |
| תל־אביב, שדרות רוטשילד |
| טלפונים |
| 974 |
| QUANTITY ONE! U.S.A, INTERTEC's |
| mmiBE m |
| בסיס המצג מיקרו |
| * יציאה למדפסת )בכל מהירות תיקשורת(. |
| + בקרת עריכה מושלמת. |
| * הגנת שדות הבהוב וחצי עוצמה. |
| * סימנים גרפים מיוחדים. |
| * אפשרות לעברית אנגלית. |
| פעולות אלה הם חלק קטן |
| מנתונים סטנדרטים של המצג הכלולים במחיר |
| ציוד היקפי מתקדם |
| תל אביב-רח׳ תוצרח עם־ שרזתים טכניים בע״נז |
| TTBDJKKMM• |
| TECHNICAL SERVICES LTD. |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page>a |
| M) on |
| ES זזED |
| קניית רהיטים רהיטים |
| היא ״כאב ראש״ גדול... |
| ההוצאה גדולה, החיפוש מייגע. לא בכל |
| ואתה רוצה להיות בטוח שקנית את הטוב ביותר" |
| אחרי שעברת את כל חנויות הרהיטים בעיר, |
| הגעת לשקם וגילית שכל מה שהוא טוב באמת |
| ומצא חן בעיניך, נמצא כבר אצלינו. |
| בשקם תמצא רק את הטובים ביותר ובתנאי |
| הרכישה הטובים ביותר: הנחות, מבצעים, תנאי |
| אשראי מיוחדים וההנחה הרגילה של |
| בבולים - כל אלה סיבות טובות שבגללן |
| קניית רהיטים בשקם היא הקנייה הכדאית ביותר. • ביותר 1 דק הטוב |
| J |
| אזור• חולון, ״רהיט להיט״, יהודה חנויות הרהיטים של שקם: תל־אביב, בן |
| • פתח־תקוהפרץ״שקם לילד״, הרצליה• חיפה, התעשיה - רח׳ הלהב |
| הרא״ה• רמת־גן, הרצל• נתניה, שטמפפר |
| באר־שבע, רחובות, אילת, אבן גבירול ת״א. |
| )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> )112( 11 'מס1979 אוגוסט האויר חיל בטאון<next_page> |
