title
stringlengths 1
146
| content
stringlengths 0
337k
| timestamp
timestamp[s] |
|---|---|---|
2 בנובמבר
|
2 בנובמבר הוא היום ה-306 בשנה (307 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 59 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
שמאל|ממוזער|215px|הצהרת בלפור והלורד ארתור ג'יימס בלפור (1917)
שמאל|ממוזער|215px|יוז H-4 הרקולס (1947)
215px|ממוזער|שמאל|בול שיצא עם תחילת אולימפיאדת השחמט (1964)
215px|ממוזער|שמאל|תחנת החלל הבינלאומית, בטרם אייש אותה צוות האסטרונאוטים הראשון (2000)
676 – דונוס נעשה לאפיפיור
1389 – בוניפקיוס התשיעי, התמנה לאפיפיור ה-203, לאחר מות אורבנוס השישי
1502 – מפרץ פורטובלו בפנמה התגלה על ידי כריסטופר קולומבוס במהלך מסעו הרביעי
1675 – ייסודה הרשמי של העיר מדיין
1721 – הסנאט הרוסי מעניק לצאר פיוטר הגדול את התואר קיסר רוסיה, ובכך הופכת רוסיה הצארית לאימפריה הרוסית (לפי הלוח הגרגוריאני; לפי הלוח היוליאני שנהג אז ברוסיה היה זה ב-22 בנובמבר)
1783 – ג'ורג' וושינגטון נשא את נאום הפרידה שלו מהצבא
1792 – מתחילות הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1792, בהן זכה ג'ורג' וושינגטון לכהונה שנייה כנשיא ארצות הברית
1795 – הדירקטורט הצרפתי, ממשלה מהפכנית של חמישה אנשים, נוצר
1868 – ניו זילנד אימצה אזור זמן אחיד
1879 – מלחמת האוקיינוס השקט: צ'ילה כובשת את פיסאגואה מפרו בקרב פיסאגואה
1882 – השריפה הגדולה באואולו הרסה 27 בניינים במרכז העיר אואולו, בפינלנד
1889 – דקוטה הצפונית ודקוטה הדרומית התקבלו כמדינות בארצות הברית
1898 – מסע וילהלם השני לארץ ישראל: פגישת הרצל והקיסר בירושלים שהתקיימה ברחוב הנביאים בירושלים, ואחריה נסע הרצל לארזה ונטע את ארז הרצל
1899 – הבורים התחילו במצור בן 118 יום על העיירה הבריטית ליידיסמית'
1909 – ברזיל ואורוגוואי חותמות על הסכם להסדרת הגבול ביניהן
1914 – רוסיה הכריזה מלחמה על האימפריה העות'מאנית
1917 – ציונות – התפרסמה הצהרת בלפור, בה הצהירו הבריטים על תמיכתם בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל
1920 – תחנת הרדיו המסחרית הראשונה התחילה לשדר בארצות הברית (שידור הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1920)
1921 – באחת מפעולותיה המוצלחות הראשונות, הניסה ההגנה המון ערבי בירושלים שהתפרע לציון יום השנה להצהרת בלפור
1922 – מושב בלפוריה נוסד
1924 – אורוגוואי זוכה בקופה אמריקה 1924
1930 – היילה סילאסי הוכתר כקיסר אתיופיה
1932 – נפתחה מלחמת האמו הגדולה
1936 – בניטו מוסוליני הכריז על הקמת "ציר רומא-ברלין", שיהווה את הבסיס למדינות הציר
1938 – בוררות וינה הראשונה
1940 – רצח היהודי הראשון שביצעה המשטרה הלגיונרית במסגרת הרומניזציה, שהסתיימה בטבח ז'ילבה
1941 – קיבוץ רמת השופט נוסד
1945 – ליבריה הצטרפה לאו"ם
1945 – פרעות קהיר ואלכסנדריה (1945) החלו
1945 – קיבוץ משגב עם נוסד
1946 – קיבוץ נאות מרדכי נוסד
1947 – הווארד יוז הטיס את המטוס הימי הגדול ביותר שאי פעם נבנה, היוז H-4 הרקולס, בטיסתו היחידה
1948 – הארי טרומן ניצח בבחירות לנשיאות בארצות הברית
1948 – מושב נורדיה, על שם מקס נורדאו, נוסד ליד צומת השרון
1949 – נחנך הבניין הראשון של מכון ויצמן למדע
1955 – פעולת התגמול "מבצע הר געש" נערכה בעקבות חדירה של כוחות מצריים לאזור ניצנה
1956 – חנה יָפֶה, הצנחנית המבצעית היחידה בתולדות צה"ל, צנחה בא-טור עם כח סיירת צנחנים וטיפלה במפקד הכוח, מוטה גור, שנפצע בצניחה
1956 – נפגע מטוס מיסטר שהוטס בידי בני פלד מאש נ"מ מצרית בראס נצרני, והוא נטש בעזרת כיסא מפלט בדרום סיני, ובכך היה לטייס הראשון בחיל האוויר שעשה זאת
1956 – במהלך מבצע קדש, כבש צה"ל את ח'אן יונס
1956 – הזירה האווירית במלחמת סיני: יורט מטוס המוסטנג שהטיס יונתן אטקס על ידי אש נ"מ מצרית כבדה והוא נלקח בשבי
1961 – דוד בן-גוריון הציג את ממשלתו השמינית (העשירית במנין הממשלות) בפני הכנסת
1963 – נשיא דרום וייטנאם, נו דין דיים נרצח בהפיכה צבאית
1964 – התקיימה אולימפיאדת השחמט 1964 בתל אביב
1964 – מועצת חכמי הדת של ערב הסעודית הדיחה את המלך סעוד והמליכה תחתיו את פייסל
1965 – המערך (הראשון) בראשות לוי אשכול זכה בבחירות לכנסת השישית
1965 – הבחירות לרשויות המקומיות בישראל התקיימו בפעם הרביעית במדינת ישראל, במקביל לבחירות לכנסת השישית
1968 – לאחר יותר משלוש שנים וחצי, ארצות הברית מסיימת את מבצע רעם מתגלגל נגד צפון וייטנאם
1969 – נחתם הסכם קהיר, הסכם חשאי בין אש"ף לבין ממשלת לבנון
1975 – במאי הקולנוע והסופר האיטלקי פייר פאולו פאזוליני נרצח ברומא
1976 – ג'ימי קרטר ניצח בבחירות לנשיאות ארצות הברית את ג'רלד פורד
1977 – הסרט כל החיים לפניו, שזכה בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר, יצא לאקרנים
1981 – אנטיגואה וברבודה זוכה לעצמאות מבריטניה
1982 – ערוץ 4 בבריטניה מתחיל את שידוריו
1983 – נשיא ארצות הברית רונלד רייגן הכריז על יום מרטין לותר קינג
1984 – ארגון אונסק"ו הכריז על אל אסקוריאל ועל עמק הנופלים בספרד כאתרי מורשת עולמית
1984 – הסרט דמעות של שתיקה, שזכה בשלושה פרסי אוסקר, יצא לאקרנים
1988 – שוחררה לאינטרנט תולעת מוריס
1991 – קנת קאונדה מסיים את כהונתו כנשיאה הראשון של זמביה (מאז שנת 1964)
1992 – מטוס האיירבוס A-330 מוטס לראשונה בטיסת ניסוי
1993 – הבחירות לרשויות המקומיות בישראל (1993) התקיימו בפעם העשירית
1993 – ראש עיריית ירושלים טדי קולק הפסיד בבחירות לאהוד אולמרט
1998 – קומדיית המצבים בקר עלתה לראשונה לאוויר
2000 – צוות האסטרונאוטים הראשון אייש את תחנת החלל הבינלאומית, במסגרת משלחת מס' 1 לתחנת החלל הבין-לאומית
2000 – 2 ישראלים נרצחו בפיגוע מכונית התופת ליד שוק מחנה יהודה שבוצע על ידי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני
2001 – סרט האנימציה הממוחשבת מפלצות בע"מ, שזכה בפרס האוסקר בקטגוריית השיר המקורי, יצא לאקרנים
2002 – סיעת עבודה-מימד פרשה מממשלת ישראל העשרים ותשע
2003 – הקומדייה משפחה בהפרעה שזכתה בשישה פרסי אמי ובפרס גלובוס הזהב עלתה לראשונה לאוויר
2003 – תוכנית הבידור הישראלית ארץ נהדרת עלתה לראשונה לאוויר
2004 – בבחירות לנשיאות ארצות הברית הפסיד הסנאטור ג'ון קרי לנשיא המכהן ג'ורג' ווקר בוש
2004 – נפתח טרמינל 3 בנמל התעופה בן-גוריון
2004 – במאי הקולנוע ההולנדי תאו ואן גוך נרצח בידי מוסלמי קיצוני באמסטרדם
2007 – סרט האנימציה הממוחשבת כוורת בסרט, מועמד פרס גלובוס הזהב, יוצא לאקרנים
2014 – בפיגוע ההתאבדות בואגה לפחות 55 אנשים מצאו את מותם
2016 – קבוצת הבייסבול שיקגו קאבס ניצחה 4–3 את הקליבלנד אינדיאנס בוורלד סיריז וזכתה באליפות ה-MLB לראשונה מזה 108 שנים
2019 – בגמר גביע העולם ברוגבי, ניצחה נבחרת דרום אפריקה את נבחרת אנגליה, וזכתה בגביע השלישי שלה
2020 – פיגוע הירי בווינה, באזור בית הכנסת של וינה, גרם למותם של 4 אזרחים, ופצע רבים נוספים, ביניהם שומר בית הכנסת
2020 – הירי באוניברסיטת קאבול, שלושה מחבלים חמושים הסתערו על קמפוס אוניברסיטת קאבול בעיר קאבול, אפגניסטן, הרגו 32 בני אדם ופצעו 50 אחרים
2021 – נחשף ברמת הגולן בונקר סורי עמוס בתחמושת ממלחמת ששת הימים
2021 – נחתם הסכם שלום אתיופיה-תיגראי
2023 – הושלם הכיתור של העיר עזה במסגרת מלחמת חרבות ברזל
נולדו
שמאל|ממוזער|215px|דניאל בון, ציד, סייר וחלוץ אמריקאי (22 באוקטובר 1734 לפי הלוח היוליאני, או 2 בנובמבר 1734 לפי הלוח הגרגוריאני)
שמאל|ממוזער|215px|מארי אנטואנט, מלכת צרפת (1755)
שמאל|ממוזער|215px|ג'ורג' בּוּל, מתמטיקאי ופילוסוף אנגלי, מאבות הלוגיקה המודרנית (1815)
שמאל|ממוזער|215px|מהמט החמישי, הסולטאן ה-35 של האימפריה העות'מאנית (1844)
שמאל|ממוזער|215px|אב"א אחימאיר, ממנהיגיה הרוחניים של התנועה הרוויזיוניסטית, עיתונאי, פובליציסט, היסטוריוסוף וסופר (1897)
שמאל|ממוזער|215px|מרגוט קלאוזנר, ממקדמי התיאטרון והקולנוע בישראל (1905)
שמאל|ממוזער|215px|ישראל גוריון, זמר, מוזיקאי, שחקן, במאי, פנטומימאי ומלחין ישראלי (1935)
שמאל|ממוזער|215px|דייוויד שווימר, שחקן קולנוע וטלוויזיה יהודי אמריקאי (1966)
682 – עומר השני, הח'ליף השמיני משושלת בית אומיה והח'ליף השנים עשר באסלאם הסוני בכלל (נפטר ב-720)
971 – מחמוד מע'זנה, השליט הידוע ביותר מן השושלת הע'זנווית (נפטר ב-1030)
1154 – קונסטנצה מסיציליה, אשתו של היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, האחרונה לשושלת המלכים הנורמנים של האי סיציליה ואמו של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נפטרה ב-1198)
1470 – אדוארד החמישי, מלך אנגליה (נפטר בערך ב-1483)
1549 – אנה מאוסטריה, מלכת ספרד, בתו של מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ואשתו של פליפה השני, מלך ספרד (נפטרה ב-1580)
1692 – אוניקו וילהלם ואן וסנאר, דיפלומט ומלחין הולנדי (נפטר ב-1766)
1699 – ז'אן-בטיסט סימאון שארדן, אמן צרפתי הנחשב בעיני רבים לאמן הרוקוקו הגדול ביותר של המאה ה-18 (נפטר ב-1779)
1709 – אן, הנסיכה המלכותית, בתו של ג'ורג' השני, מלך בריטניה ורעייתו של וילם הרביעי, נסיך אורנז'-נסאו (נפטרה ב-1759)
1734 – דניאל בון, חלוץ אמריקני (נפטר ב-1820)
1739 – קרל דיטר פון דיטרסדורף, מלחין וכנר אוסטרי (נפטר ב-1799)
1755 – מארי אנטואנט, מלכת צרפת (הוצאה להורג ב-1793)
1766 – יוזף רדצקי פון רדץ, אציל צ'כי, מצביא אוסטרי מהולל (נפטר ב-1858)
1767 – הנסיך אדוארד אוגוסטוס, דוכס קנט וסטרת'רן, בנו הרביעי של ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת ואביה של המלכה ויקטוריה (נפטר ב-1820)
1795 – ג'יימס פולק, הנשיא ה-11 של ארצות הברית (נפטר ב-1849)
1808 – ז'ול ברבה ד'אורביי, סופר צרפתי (נפטר ב-1889)
1815 – ג'ורג' בול, מתמטיקאי אנגלי (נפטר ב-1864)
1821 – ג'ורג' בואן, פקיד קולוניאלי בריטי אשר כיהן כמושל קווינסלנד, ניו זילנד, ויקטוריה, מאוריציוס והונג קונג (נפטר ב-1899)
1821 – ויליאם אדמס ריצ'רדסון, מזכיר האוצר ה-29 של ארצות הברית ולאחר מכן שופט ונשיא בית המשפט לעתירות (נפטר ב-1896)
1827 – פאול דה לגארד, חוקר מקרא ומזרחן גרמני, אנטישמי (נפטר ב-1891)
1836 – אדוורד קולסטון, סוחר עבדים, נדבן וחבר פרלמנט אנגלי (נפטר ב-1721)
1843 – מרק אנטוקולסקי, פסל וצייר יהודי רוסי (נפטר ב-1902)
1844 – מהמט החמישי, סלטאן עות'מאני (נפטר ב-1918)
1847 – ז'ורז' סורל, פילוסוף וסוציולוג צרפתי, תאורטיקן חשוב בזרם הסינדיקליזם המהפכני (נפטר ב-1922)
1848 – לסלי מורטייר שו, איש עסקים, עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-1932)
1852 – ז'יגמונד באן, עורך דין יהודי-הונגרי, עיתונאי וסופר בתחום הכלכלה והמשק הלאומי ההונגרי (נפטר ב-1906)
1854 – איזידור גונסברג, שחמטאי יהודי הונגרי-בריטי (נפטר ב-1930)
1857 – אוגוסטן ז'ראר, מפקד בכיר בצבא צרפת במלחמת העולם הראשונה (נפטר ב-1926)
1858 – דימיטר פטקוב, פוליטיקאי בולגרי אשר כיהן במספר כהונות שר בממשלות בולגריה, כראש עיריית סופיה וכראש ממשלת בולגריה (נרצח ב-1907)
1861 – גאורגי לבוב, מדינאי רוסי וראש הממשלה הרוסי הראשון שלאחר הצאר (נפטר ב-1925)
1865 – וורן הרדינג, הנשיא ה-29 של ארצות הברית (נפטר ב-1923)
1868 – וילהלם קולה, רופא ומיקרוביולוג גרמני (נפטר ב-1935)
1869 – ארנולד קיש, רב ראשי הונגרי, מתרגם, משורר, סופר (נפטר ב-1940)
1878 – אנטולי קאיגורודוב, צייר (נפטר ב-1945)
1879 – מריון ג'ונס פרקוהר, שחקנית טניס אמריקאית (נפטרה ב-1965)
1880 – ג'ון פולדס, מלחין בריטי (נפטר ב-1939)
1881 – פנצ'ו זלאטב, גנרל ופוליטיקאי בולגרי (נפטר ב-1948)
1882 – ליאו פרוץ, סופר אוסטרי, אספן ומתמטיקאי (נפטר ב-1957)
1883 – סאלי לוי, הרב האחרון של הקהילה היהודית במיינץ (מגנצא) (נפטר ב-1941)
1887 – הארי אוסטרין וולפסון, פילוסוף והיסטוריון יהודי-אמריקאי (נפטר ב-1974)
1887 – וילי מוזר, מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה (נפטר ב-1946)
1891 – הלמוט ויידלינג, גנרל בוורמאכט, המפקד האחרון של ברלין במלחמת העולם השנייה (נפטר ב-1955)
1892 – נחום הורביץ, חבר בארגון השומר (נפטר ב-1989)
1892 – משה זטלנד, ממייסדי תנועת "החלוץ" וממייסדי המושב ירקונה והיה ראש המועצה האזורית הירקון (נפטר ב-1960)
1892 – פאל אברהם, מלחין, ומנצח יהודי-הונגרי (נפטר ב-1960)
1893 – בטיסטה פינינפארינה, מעצב רכב איטלקי, מייסד חברת המרכבים קרוצריה פינינפארינה (נפטר ב-1966)
1893 – אורלנד סטין לומיס, עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-1942)
1894 – טיבדאר פקטה, סופר, עיתונאי, מתרגם יהודי-הונגרי (נפטר ב-1940)
1896 – אריה קובובי, עורך דין ופעיל ציוני, ממייסדי הקונגרס היהודי העולמי ומזכירו הכללי, דיפלומט, שגריר ויו"ר הנהלת יד ושם (נפטר ב-1966)
1897 – אב"א אחימאיר, ממנהיגיה הרוחניים של התנועה הרוויזיוניסטית, עיתונאי, פובליציסט, היסטוריוסוף וסופר (נפטר ב-1962)
1897 – ריצ'רד ראסל הבן, פוליטיקאי אמריקאי מג'ורג'יה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ג'ורג'יה ה-66 (נפטר ב-1971)
1900 – קרולה נהר, שחקנית גרמנייה (נפטרה ב-1942)
1900 – ויליאם נורטון, פוליטיקאי אירי ממפלגת הלייבור של אירלנד, שכיהן כטנשטה (סגן ראש ממשלת אירלנד) (נפטר ב-1963)
1901 – ג'יימס דאן, שחקן קולנוע אמריקאי זוכה פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר לשנת 1945 על משחקו בסרט "אילן גדל בברוקלין" (נפטר ב-1967)
1901 – דמיטרי לליושנקו, מפקד של כוחות שריון במהלך מלחמת העולם השנייה (נפטר ב-1987)
1902 – מפאלדה, נסיכת סבויה, נסיכה איטלקית, בתו של מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השלישי ואשתו הנסיכה אלנה ממונטנגרו (נפטרה ב-1944)
1902 – סנטוס איריארטה, כדורגלן אורוגוואי, ששיחק בעמדת הקיצוני שמאלי (נפטר ב-1968)
1902 – דיולה אייש, משורר, סופר, מתרגם ועורך הונגרי (נפטר ב-1983)
1905 – מרגוט קלאוזנר, ממקדמי התיאטרון והקולנוע בישראל (נפטרה ב-1975)
1906 – לוקינו ויסקונטי, במאי קולנוע איטלקי (נפטר ב-1976)
1911 – אודיסאוס אליטיס, משורר יווני מודרני חתן פרס נובל לספרות לשנת 1979 (נפטר ב-1996)
1911 – ולדימיר אוסצ'בסקי, מלחין אמריקאי ממוצא רוסי, שנודע בעיקר ביצירתו בתחום המוזיקה האלקטרונית (נפטר ב-1990)
1913 – ברט לנקסטר, שחקן קולנוע אמריקני, זוכה פרס האוסקר (נפטר ב-1994)
1914 – דייל וסרמן, מחזאי ותסריטאי יהודי אמריקאי (נפטר ב-2008)
1914 – ג'רג' אילש, צלם קולנוע יהודי-הונגרי זוכה פרס קושוט פעמיים, מורה ומחנך לקולנוע (נפטר ב-2006)
1915 – שלמה זאב צווייגענהאפט, ראש השוחטים של מדינת פולין עד השואה, אחר השואה היה רב הראשי של הנובר וסקסוניה התחתונה (נפטר ב-2005)
1916 – מאיר בץ, מפקד בפלמ"ח, מהנדס, ממפתחי הנגב וממתכנני תעלת הימים (נפטר ב-1979)
1917 – גואל לויצקי, מאנשי הש"י וממפקדי "ההגנה", ממייסדי קיבוץ אלונים וה"מוכתר" של הקיבוץ (נפטר ב-2009)
1917 – יצחק ביגר, שחקן כדורמים ארץ ישראלי (נפטר ב-1948)
1917 – ז'וזה פראסיו, כדורגלן ברזילאי, ששיחק בעמדת החלוץ (נפטר ב-1977)
1918 – שמואל גינזבורג, כדורגלן ישראלי (נפטר ב-1990)
1919 – משה ברור, פרופסור לגאוגרפיה וחתן פרס ישראל (נפטר ב-2020)
1920 – יוחנן זייד, איש פלמ"ח, איש כוחות הביטחון הישראליים וחקלאי (נפטר ב-1999)
1922 – ליוויה רוטקירכן, היסטוריונית של השואה (נפטרה ב-2013)
1922 – קלרה אשכנזי, פרטיזנית יהודייה, חברת המפלגה הקומוניסטית של בולגריה (נהרגה ב-1944)
1922 – ג'רג' שבק, פסנתרן יהודי-הונגרי-אמריקאי (נפטר ב-1999)
1923 – טיבור רוזנבאום, איש עסקים יהודי ופעיל ציוני (נפטר ב-1980)
1923 – ברוך ג'מילי, לוחם פלמ"ח (נפטר ב-2004)
1925 – אריה נחמקין, חבר הכנסת מטעם המערך ושר החקלאות (נפטר ב-2021)
1925 – שאול שמאי, איש צבא ומודיעין ישראלי בדרגת סגן-אלוף, מעוטר צל"ש הרמטכ"ל וחתן פרס ביטחון ישראל (נפטר ב-1972)
1925 – בינה לנדאו, זמרת סופרן יהודייה-אמריקאית ממוצא פולני ששרה ביידיש ובעברית (נפטרה ב-1998)
1926 – אריה עצמוני, לוחם בעל אות גיבור ישראל (נפטר ב-2005)
1927 – סטיב דיטקו, אמן, מאייר, וקומיקסאי אמריקאי שעבד לרוב כשותף של סטן לי בחברה מארוול קומיקס (נפטר ב-2018)
1928 – ריי דניאל, כדורגלן ומאמן כדורגל ולשי (נפטר ב-1997)
1928 – פול ג'ונסון, עיתונאי, היסטוריון, כותב נאומים וסופר אנגלי (נפטר ב-2023)
1929 – ריצ'רד טיילור, פיזיקאי קנדי, חתן פרס נובל לפיזיקה בשנת 1990 (נפטר ב-2018)
1929 – מוחמד רפיק תאראר, פוליטיקאי ושופט פקיסטני שכיהן כנשיא פקיסטן התשיעי בין השנים 1998–2001 (נפטר ב-2022)
1932 – מלווין שוורץ, פיזיקאי אמריקאי-יהודי, חתן פרס נובל בפיזיקה בשנת 1988 (נפטר ב-2006)
1933 – יוסי גרבר, שחקן ישראלי (נפטר ב-2016)
1933 – רוברט ריטנברג, אתלט יהודי-אמריקאי, אלוף המכביות (נפטר ב-2016)
1933 – נינה יריומינה, כדורסלנית רוסייה-סובייטית (נפטרה ב-2016)
1934 – אנריקה קויאר, כדורגלן ספרדי
1934 – קן רוזוול, טניסאי אוסטרלי
1934 – ג'וזף ברנן, עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמושל ה-70 של מיין בשנים 1987-1979 מטעם המפלגה הדמוקרטית (נפטר ב-2024)
1935 – ישראל גוריון, זמר, מוזיקאי, שחקן, במאי, פנטומימאי ומלחין ישראלי
1936 – רוז בירד, שופטת אמריקאית אשר כיהנה במשך עשור בתפקיד הנשיאה ה-25 של בית המשפט העליון של מדינת קליפורניה (נפטרה ב-1999)
1938 – פט ביוקנן, פוליטיקאי אמריקאי
1938 – סופיה, מלכת ספרד
1938 – דייוויד ליין, מנהיג וסופר ניאו נאצי (נפטר ב-2007)
1938 – ריצ'רד סרה, אמן אמריקאי, שנודע בפסליו המינימליסטיים (נפטר ב-2024)
1939 – אנריקו אלברטוסי, כדורגלן איטלקי
1939 – יעל דרויאנוב, שחקנית התיאטרון הלאומי "הבימה" ופעילה חברתית (נפטרה ב-1998)
1942 – שייר הייט, מחנכת מינית ופמיניסטית (נפטרה ב-2020)
1942 – בובי גיב, האישה הראשונה שרצה את כל המסלול במרתון בוסטון
1944 – קית' אמרסון, נגן קלידים ומוזיקאי יוצר בריטי, מייסד להקת אמרסון, לייק ופאלמר (התאבד ב-2016)
1944 – דומינגו רוברטו מנדראפינה, אמן קומיקס ארגנטינאי
1944 – ג'פרי הופמן, אסטרונאוט אמריקני-יהודי אשר לקח חלק בתוכניות חלל וטס לחלל ארבע פעמים
1946 – ג'וזפה סינופולי, מלחין ומנצח איטלקי (נפטר ב-2001)
1946 – אלן ג'ונס, נהג מרוצים אוסטרלי שזכה באליפות הפורמולה 1 בשנת 1980
1946 – מישל קליף, סופרת אמריקאית ממוצא ג'מייקני (נפטרה ב-2016)
1949 – מיקי גבריאלוב, מוזיקאי, מלחין כותב וזמר ישראלי
1949 – לויס מקמסטר בוז'ולד, סופרת מדע בדיוני ופנטזיה
1949 – סו הנדריקסון, פלאונטולוגית אמריקאית, ידועה בעיקר בזכות גילוי מאובני טירנוזאורוס רקס בדרום דקוטה
1949 – נורית שילה כהן, חוקרת ואוצרת אמנות רב-תחומית (נפטרה ב-2020)
1950 – יהודה וולמן, פעיל התיישבות, פעיל חברתי ופוליטיקאי ישראלי, ראש המועצה האזורית גולן לשעבר
1952 – מישל בוז'נה, שחקן, במאי ובדרן צרפתי ממוצא תוניסאי
1952 – רון לי, כדורסלן עבר אמריקאי
1953 – סאלח סלים, חבר הכנסת
1953 – עבדולפאתח סולטאני, עורך דין זכויות אדם איראני ואחד המייסדים של ארגון זכויות האדם האיראני ״מרכז מגיני זכויות האדם״
1956 – ג'ונתן ספילמן, שחמטאי אנגלי בדרגת רב אמן. היה אלוף אנגליה בשחמט, התחרה מספר פעמים באליפות העולם בשחמט בשנת 1990 הגיע לחצי הגמר
1957 – לוסיאן פאברה, כדורגלן עבר שווייצרי ששיחק בעמדת הקשר, ומאמן בורוסיה דורטמונד
1959 – סעיד עוויטה, אתלט מרוקאי, מנצח הריצה ל-5000 מטרים באולימפיאדת 1984
1959 – פיטר מולאן, שחקן ובמאי קולנוע סקוטי
1960 – מוחמד רזא זאהדי, איש צבא איראני ואחד ממפקדיו הבכירים של כוח קודס של משמרות המהפכה (נהרג ב-2024)
1961 – קיי די לאנג, זמרת אמריקאית
1961 – סיחריד קאח, פוליטיקאית, פעילה בנושאים הומניטריים ודיפלומטית הולנדית
1963 – רון מק'גובני, הבסיסט הראשון של להקת הת'ראש מטאל הנודעת מטאליקה
1963 – עינת גלזר-זרחין, עורכת קולנוע ישראלית
1963 – בורוט פאחור, נשיא סלובניה
1963 – בריאן קמפ, פוליטיקאי ואיש עסקים אמריקאי המכהן כמושל ג'ורג'יה
1963 – טל אלכסנדר, אסטרופיזיקאי ישראלי, פרופסור במכון ויצמן למדע (נפטר ב-2018)
1964 – ברוך דרור, שחקן טלוויזיה ותיאטרון ישראלי
1964 – עלי מחמוד עבאס, שר ההגנה ה-18 של סוריה
1965 – שאהרוח' ח'אן, שחקן קולנוע הודי
1965 – פאבל אדמוביץ', פוליטיקאי ועורך דין פולני. הוא כיהן בתפקיד ראש עיריית גדנסק (נפטר ב-2019)
1965 – נטשה מיצ'יץ', הנשיאה בפועל של סרביה מ-2002 עד 2004
1966 – דייוויד שווימר, שחקן קולנוע וטלוויזיה יהודי אמריקאי
1966 – ברנד דרהר, כדורגלן גרמני
1967 – קורט אלינג, זמר ג'אז אמריקאי
1967 – זבונימיר סולדו, כדורגלן קרואטי
1967 – סקוט ווקר, פוליטיקאי אמריקאי מהמפלגה הרפובליקנית
1967 – ברברה לגואה, עורכת דין ומשפטנית אמריקאית
1968 – שרון רז, אדריכל וצלם ישראלי
1968 – ג'ייסון מרלס, שחקן אנגלי
1969 – עינת פישביין, עיתונאית ומנחת טלוויזיה ישראלית
1970 – דנה ברגר, זמרת ישראלית
1970 – קארי סייץ, שופטת כדורגל אמריקאית
1970 – שארמל סאליבן, מתאבקת עבר אמריקאית
1972 – סמנתה וומאק, שחקנית, זמרת ובמאית אנגלייה
1972 – אלפרד סחרודר, מאמן כדורגל הולנדי ושחקן עבר. עד לאחרונה אימן את קבוצת הופנהיים מהבונדסליגה
1973 – רן שריד, סופר ויוצר, מרצה לחסידות וחשיבה יהודית
1973 – אוהד מילשטיין, במאי סרטי תעודה, מרצה במחלקה לאמנויות המסך בבצלאל
1973 – ספי שקד, פרסומאי ישראלי
1974 – סופיה פולגאר, שחמטאית הונגרית-ישראלית-קנדית
1974 – נלי, ראפר, זמר-יוצר, מפיק מוזיקלי, שחקן ויזם אמריקאי
1974 – איאן קוק, מוזיקאי, מלחין ומפיק מוזיקלי סקוטי הידוע בעיקר כחבר בשלישייה מגלאזגו, Chvrches
1975 – מיכל רוזנבוים, עורכת דין ישראלית. מנהלת רשות החברות הממשלתיות
1976 – אנדראס מוגנסן, טייס חלל ומהנדס דני
1977 – רנדי הריסון, שחקן אמריקאי שנודע בשל תפקידו בסדרת הדרמה הטלוויזיונית הפופולרית "הכי גאים שיש"
1977 – רודני ביופורד, כדורסלן אמריקאי
1978 – ויליאם סוונסון, קצין אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על גבורתו במלחמת אפגניסטן
1978 – אלכס קושניר, פוליטיקאי וחבר הכנסת מטעם ישראל ביתנו, שכיהן כמנכ"ל משרד העלייה והקליטה
1978 – כריסטיאן ג'יאן, כדורגלן גנאי ששיחק בעמדת המגן הימני (נפטר ב-2021)
1979 – רותם קינן, שחקן, במאי, מחזאי ותסריטאי ישראלי
1979 – ג'ון מ. צ'ו, במאי, מפיק ותסריטאי קולנוע וטלוויזיה אמריקאי
1980 – ענת גלבר, אלופת ישראל ואלופת העולם לאוניברסיטאות בדיבייט
1980 – דייגו לוגאנו, כדורגלן אורוגוואי
1982 – שארל איטאנדז'ה, שוער כדורגל צרפתי
1982 – ג'סיקה סלואן, שחיינית קנדית
1982 – טיבור פלייס, כדורסלן גרמני, המשחק בקבוצת אנאדולו אפס אשר משתתפת בליגת העל הטורקית וביורוליג
1982 – חורחה מאחיו, שחקן ארגנטינאי
1984 – ליאור פרידמן, כתב ומגיש ישראלי
1984 – וסיל גרוונלייב, זמר ממקדוניה הצפונית. נציג מקדוניה הצפונית באירוויזיון לשנת 2020
1985 – קטיה לויצקי, כדורסלנית ישראלית
1985 – דני אמנדולה, שחקן פוטבול אמריקאי
1985 – מייב דרמודי, שחקנית אוסטרלית החיה בבריטניה
1986 – עדי זינו, מדבבת ישראלית
1986 – פאבלו ארמרו, כדורגלן קולומביאני
1986 – קארטיקי גונסאלבס, במאית קולנוע הודית, זוכת פרס האוסקר ה-95 עבור סרטה הלוחשים לפילים
1988 – יוליה גורגס, שחקנית טניס מגרמניה
1988 – תום גרציאני, שחקן ישראלי
1988 – ליאל קייזר, עיתונאית וכתבת רדיו ישראלי
1989 – ויטולו, שחקן כדורגל ספרדי
1989 – קייטלין טרוור, זמרת ושחקנית אמריקאית
1989 – הרנן קורדובה, כדורגלן קולומביאני ששיחק בעמדת החלוץ (נפטר ב-2009)
1990 – קנדל שמידט, זמר ושחקן אמריקאי
1990 – אלמר גסימוב, ג'ודוקא אזרי, זוכה מדליית כסף מריו 2016 וזוכה מדליית ארד מאליפות העולם בבודפשט מ-2017
1990 – נמניה בילביה, כדורגלן בוסני המשחק בעמדת החלוץ
1994 – K-391, מפיק מוזיקלי נורווגי
1994 – וס לי - מתאבק אמריקאי
1995 – מיילס מקנה, ולוגר, שחקן ופעיל להט"ב אמריקאי
1995 – פלמן גלבוב, כדורגלן בולגרי המשחק בעמדת הבלם בקבוצת צסק"א סופיה מליגת העל הבולגרית ובנבחרת בולגריה
1996 – שאק מור, כדורגלן אמריקאי
1998 – נדב גדג', זמר ישראלי
1999 – ליליאן בראסייה, כדורגלן צרפתי
2000 – אלפונסו דייוויס, כדורגלן קנדי
2001 – מויסס קאייסדו, כדורגלן אקוודורי
2008 – סאני סנדלר, שחקנית אמריקאית
נפטרו
ממוזער|אוליבריוס
שמאל|ממוזער|215px|ג'וזפה אוטולנגי, איש צבא ופוליטיקאי יהודי-איטלקי (1904)
טקסט=|ממוזער|293x293 פיקסלים|הברון רוטשילד (1934)
שמאל|ממוזער|215px|ג'ורג' ברנרד שו, מחזאי אירי (1950)
שמאל|ממוזער|215px|מנחם סבידור, חבר הכנסת ויושב ראש הכנסת (1988)
293 – יוסטוס הקדוש מטריאסטה, קדוש נוצרי מעונה שחי בעיר אקוויליה בזמנו של הקיסר דיוקלטיאנוס
472 – אוליבריוס, קיסר רומי
1083 – מתילדה מפלנדריה, אשתו של ויליאם הראשון, מלך אנגליה, דוכסית נורמנדי ומלכת אנגליה (נולדה ב-1031)
1148 – מלאכי הקדוש, קדוש נוצרי מאירלנד (נולד ב-1094)
1289 – ג'ובאני דאנדולו, הדוכס ה-48 של ונציה
1327 – חיימה השני, מלך אראגון, מלך אראגון בין השנים 1291–1327 (נולד ב-1267)
1483 – הנרי סטאפורד, הדוכס השני מבקינגהאם, איש מפתח בעליית ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה לשלטון (נולד ב-1455)
1552 – קלוד ד'אנבול, קצין צבא צרפתי (נולד ב-1495)
1739 – צ'ארלס ג'רבאס, צייר פורטרטים, מתרגם ואספן אמנות אירי (נולד בערך 1675)
1788 – יוהאן סמואל שרטר, פסנתרן ומלחין גרמני (נולד ב-1752)
1794 – יוהאן גוטלוב ליידנפרוסט, פיזיקאי ורפואה, גרמני. ידוע בעיקר בזכות גילוי אפקט ליידנפרוסט (נולד ב-1715)
1800 – תומאס ויילי, חבר הפרלמנט האירי ונודע כמהמר וכהרפתקן (נולד ב-1765)
1819 – אדוארד בירד, צייר ז'אנר אנגלי (נולד ב-1772)
1828 – תומאס פינקני, מדינאי אמריקאי מקרוליינה הדרומית (נולד ב-1750)
1850 – וילהלם פון קראוזנק, גנרל פרוסי אשר כיהן כראש המטה הכללי הפרוסי (נולד ב-1774)
1854 – אנטון פאן, מלחין, זמר כנסייה, מוזיקולוג, סופר ומשורר רומני יליד בולגריה (נולד ב-1790)
1856 – ג'ושוע מרטין, פוליטיקאי אמריקאי מאלבמה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן (כפוליטיקאי עצמאי) כמושל אלבמה ה-12 בשנים 1845–1847 (נולד ב-1799)
1864 – נתנאל טולמדג', עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1795)
1875 – אדא הורן, כלכלן, פוליטיקאי ומנהיג יהודי-הונגרי (נולד ב-1825)
1879 – דוד איינהורן, רב גרמני ומנהיג הקהילה הרפורמית בארצות הברית (נולד ב-1809)
1887 – ג'ני לינד, זמרת סופרן שוודית (נולדה ב-1820)
1887 – אלפרד דומט, מדינאי קולוניאלי ומשורר בריטי, כיהן כראש ממשלת ניו זילנד הרביעי (נולד ב-1811)
1897 – לאונרד זונקה, פיזיקאי גרמני שידוע כמי שהניח את היסודות לגילוי רשימת החבורות הסימטריות המרחביות (נולד ב-1842)
1897 – ג'ון בגנולד ברג'ס, אמן אנגלי הידוע בציוריו של סצינות היסטוריות וז'אנריות, בעיקר בספרד (נולד ב-1829)
1904 – ג'וזפה אוטולנגי, איש צבא ופוליטיקאי יהודי-איטלקי (נולד ב-1838)
1908 – יובאן מישקוביץ', גנרל סרבי אשר כיהן כשר המלחמה וכראש המטה הכללי הסרבי (נולד ב-1844)
1909 – ויליאם פאוול פרית', צייר אנגלי, שהתמחה בנושאי ז'אנר וציורי עלילות בתקופה הוויקטוריאנית (נולד ב-1819)
1915 – יצחק רייס, יהודי, ממציא ויזם אמריקאי ופטרון שחמט (נולד ב-1850)
1915 – ווייסלב טנקוסיץ', איש צבא סרבי. יד ימינו ואיש סודו של דרגוטין דימטרייביץ', היה ממפקדי ארגון הטרור "היד השחורה", ונודע בשל חלקו בתכנון רצח פרנץ פרדיננד (נולד ב-1880)
1919 – קרל הרבסט, עיתונאי, פובליציסט, ממייסדי התנועה הציונית בבולגריה (נולד ב-1865)
1921 – זלמן רובין, עסקן ביישוב הישן בירושלים (נולד ב-1861)
1926 – אוגוסטן ז'ראר, מפקד בכיר בצבא צרפת במלחמת העולם הראשונה (נולד ב-1857)
1928 – מור בדה, משפטן, עורך דין, פוליטיקאי עירוני הונגרי (נולד ב-1878)
1934 – הברון רוטשילד, תומך עיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה (נולד ב-1845)
1935 – תמיסטוקלס זאמיט, ארכאולוג מלטזי והיסטוריון, פרופסור לכימיה, רופא, חוקר וסופר (נולד ב-1864)
1936 – דואן צ'ירוי, מצביא ופוליטיקאי סיני, מפקד של צבא בייאנג ומנהל בפועל של הרפובליקה של סין (בבייג'ינג) מ-1924 עד 1926 (נולד ב-1865)
1936 – מרטין לאורי, כימאי פיזיקלי אנגלי (נולד ב-1874)
1937 – ולדימיר יוכלסון, אתנוגרף רוסי וחוקר ילידי הצפון הרוסי (נולד ב-1855)
1943 – קלונימוס קלמיש שפירא, רב והוגה דעות פולני, האדמו"ר מפיאסצ'נה (נולד ב-1889)
1944 – תומאס מידג'לי, מהנדס מכונות אמריקני שהפך לכימאי (נולד ב-1889)
1944 – אילש מונוש, פוליטיקאי סוציאל-דמוקרטי, ועיתונאי הונגרי-יהודי, שנרצח בשואה (נולד ב־1888)
1945 – הלן דה פורטאלה, שייטת אמריקאית-שווייצרית. האישה הראשונה שהשתתפה במשחקים האולימפיים המודרניים, והראשונה שזכתה במדליית זהב אולימפית (פריז 1900) (נולדה ב-1868)
1950 – ג'ורג' ברנרד שו, מחזאי אירי (נולד ב-1856)
1954 – אמיל וייל, רופא יהודי-הונגרי, זוכה פרס קושוט, פרופסור באוניברסיטה, חבר באספה הלאומית ההונגרית, שגריר הונגריה בארצות הברית (נולד ב-1897
1956 – ליאו בק, רב ומלומד יהודי פולני-גרמני, מנהיג הקהילה היהודית הליברלית (רפורמית) בגרמניה לפני השואה ובמהלכה (נולד ב-1873)
1956 – יעקב ויינברג, מלחין ופסנתרן יהודי-רוסי (נולד ב-1879)
1957 – נחמיה ארגוב, שלישו הצבאי של דוד בן-גוריון, התאבד (נולד ב-1914)
1957 – טד מרדית', אתלט אמריקאי, אלוף אולימפי ושיאן עולם (סטוקהולם 1912) בריצת 800 מטר ובריצת שליחים 4x400 מטר ושיאן עולם בריצת 400 מטר (נולד ב-1891)
1960 – דימיטרי מיטרופולוס, מנצח, פסנתרן ומלחין יווני (נולד ב-1896)
1961 – פרנק יוברט מקנמרה, הטייס האוסטרלי הראשון, והיחיד במלחמת העולם הראשונה, שקיבל את צלב ויקטוריה (נולד ב-1894)
1961 – ג'יימס ת'רבר, סופר הומוריסטן, מחזאי, עיתונאי, מאייר וצייר קומיקס אמריקאי (נולד ב-1891)
1963 – נו דין דיים, הנשיא הראשון של דרום וייטנאם בין השנים 1955 – 1963 (נולד ב-1901)
1966 – פטר דביי, כימאי פיזיקלי הולנדי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1936 (נולד ב-1884)
1966 – מיסיסיפי ג'ון הארט, זמר-יוצר וגיטריסט בלוז (נולד ב-1892)
1966 – סדאו אראקי, גנרל בצבא היפני הקיסרי, לפני מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1877)
1968 – אסטלה סלומונס, מהאמניות האיריות המובילות בדורה (נולדה ב-1882)
1972 – אלכסנדר בק, עיתונאי וסופר סובייטי (נולד ב-1903)
1972 – שאול שמאי, איש צבא ומודיעין ישראלי (נולד ב-1925)
1972 – פרנסס קרפנטר, פולקלוריסטית, סופרת וצלמת אמריקאית (נולדה ב-1890)
1973 – ישראל ולץ, רב, פוסק וראש ישיבה בהונגריה ובישראל, כיהן כאב"ד בבודפשט עד השואה, ולאחר מכן כמורה הוראה בירושלים (נולד ב-1886)
1974 – ריכרד קרונר, פילוסוף ותאולוג גרמני ממוצא יהודי (נולד ב-1884)
1975 – פייר פאולו פאזוליני, במאי קולנוע ואיש אשכולות איטלקי (נולד ב-1922)
1977 – יצחק בן-רובי, איש ציבור ופעיל ציוני יליד יוון, סופר, עורך, משורר, מחזאי ועיתונאי לאדינו וספרדית שפעל ביוון ובישראל (נולד ב-1903)
1977 – מיהאי שבשטין, שחקן, במאי תיאטרון. הונגרי-יהודי (נולד ב-1893)
1978 – פוקה הירש, מלך החוג הנוצץ (נולד ב-1908)
1980 – וילי סאטון, פושע אמריקאי (נולד ב-1901)
1980 – הלן זיידמן, דוקטור לביולוגיה מאוניברסיטת אילינוי, שהתגיירה בגיור רפורמי (נולדה ב-1930)
1985 – לאה דגנית, שחקנית תיאטרון וציירת ישראלית (נולדה ב-1907)
1985 – וולודימיר קוביוביץ', מדינאי לאומני ממוצא אוקראיני-פולני (נולד ב-1900)
1988 – מנחם סבידור, חבר הכנסת ויושב ראש הכנסת (נולד ב-1917)
1989 – רוני רוזין, כירורג ישראלי (נולד ב-1931)
1991 – יוסף אלמוגי, ראש עיריית חיפה, שר בממשלת ישראל ויו"ר הסוכנות היהודית (נולד ב-1910)
1991 – מיכאל אלמוג, יושב ראש ההתאחדות לכדורגל בישראל, כמנכ״ל מרכז השלטון המקומי בישראל וסגן ראש עיריית כפר סבא
1994 – גרישה פיליפוב, פוליטיקאי בולגרי, כיהן כראש ממשלת בולגריה מ-1981 עד ל-1986 (נולד ב-1919)
1996 – איווה קסידי, זמרת אמריקאית (נולדה ב-1963)
1997 – אדמונד אדולף דה רוטשילד, אספן אמנות, בנקאי, עורך דין (נולד ב-1926)
2000 – סמיון סמיונוב, שוער בולגרי (נולד ב-1946)
2000 – רוברט קורמייר, סופר, עיתונאי ובעל טור אמריקאי (נולד ב-1935)
2001 – אלעזר מנחם מן שך, רב, ראש ישיבת פוניבז' ומראשי הקהילה החרדית-ליטאית בישראל (נולד ב-1894)
2001 – מונה פאנדי, זמרת פופ, רופאת אליל, ורוצחת מלזית (נולדה ב-1956)
2002 – אריה באומינגר, מתעד של השואה (נולד ב-1913)
2004 – תאו ואן גוך, קולנוען הולנדי (נולד ב-1957)
2004 – ה זאיד בן סולטאן אאל נהיאן, שליט אבו דאבי והנשיא הראשון של איחוד האמירויות הערביות (נולד ב-1918)
2004 – שאלתיאל קבילי, רופא פנימאי, מומחה לנפרולוגיה ומנהל מחלקה במרכז הרפואי תל אביב (נולד ב-1939)
2007 – איגור מויסייב, כוריאוגרף ורקדן בלט רוסי וסובייטי (נולד ב-1906)
2009 – אמיר פנואלי, מדען ישראלי, בתחומים מתמטיקה ומדעי המחשב, חתן פרס ישראל ופרס טיורינג (נולד ב-1941)
2009 – שבתאי קלמנוביץ', מרגל שפעל בישראל למען ברית המועצות ואיש עסקים (נולד ב-1947)
2009 – יעל לוטן, סופרת, עורכת ומתרגמת (נולדה ב-1935)
2010 – שרה דורון, אשת ציבור ישראלית שכיהנה כשרה וחברת הכנסת מטעם מפלגת הליכוד (נולדה ב-1922)
2010 – רודולף ברשאי, מנצח, מעבד וויולן סובייטי-רוסי (נולד ב-1924)
2012 – שאול אברון, עיתונאי, סופר ומסעדן ישראלי (נולד ב-1944)
2012 – מילט קמפבל, אתלט אמריקאי (נולד ב-1933)
2013 – וולט בלאמי, כדורסלן אמריקאי ששיחק במשך 14 עונות בליגת ה-NBA (נולד ב-1939)
2014 – ולקו קאדייביץ', גנרל בצבא העממי היוגוסלבי (JNA) (נולד ב-1925)
2014 – שי קיפניס, איש הפלמ"ח וצה"ל ועסקן ציבור ברמת השרון (נולד ב-1925)
2014 – שבתי טבת, עיתונאי, ביוגרף וסופר ישראלי. חתן פרס ישראל לשנת תשס"ה (2005). (נולד ב-1925)
2015 – יצחק ירון, ראש העיר השלישי של גבעתיים, בין השנים 1978–1993 (נולד ב-1935)
2015 – זרח גהל, איש עסקים ומנהל ישראלי (נולד ב-1946)
2017 – ישראל רוזן, רב ופוסק דתי-לאומי, ראש ומייסד מכון צומת (נולד ב-1941)
2017 – ויליאם לנדאו, פרופסור לנוירולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון (נולד ב-1924)
2017 – מרגלית זוננפלד, מאמנת שחייה, מחלוצות ספורט נכים בישראל (נולדה ב-1925)
2017 – נחמן מנדל, כדורגלן במכבי פתח תקווה ויו"ר המועדון (נולד ב-1941)
2018 – אליהו שמרלר, ראש ישיבת צאנז (נולד ב-1930)
2018 – רוי הרגרוב, חצוצרן ג'אז ומוביל הרכב (נולד ב-1969)
2018 – ריימונד צ'או, מפיק סרטים הונג קונגי, ומנחה, שהיה אחראי לגל סרטי אמנויות הלחימה בקולנוע ההונג קונגי והעלאתו למעמד בינלאומי (נולד ב-1929)
2019 – מארי לאפורה, זמרת ושחקנית קולנוע ותיאטרון צרפתייה (נולדה ב-1939)
2019 – נורברט אדר, כדורגלן גרמני (נולד ב-1955)
2019 – מקס לאונס, לוחם התנגדות יהודי-הולנדי בתקופת השואה (נולד ב-1921)
2019 – פיליפ אי ג'ונסון, חוקר משפטי אמריקאי (נולד ב-1940)
2020 – יוסי אמינוף, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1940)
2020 – ג'ון סשנס, שחקן וקומיקאי בריטי (נולד ב-1953)
2021 – סבאח פח'רי, זמר סורי (נולד ב-1933)
2022 – אלה בהאט, מארגנת קואופרטיב בהודו ופעילה חברתית שייסדה את ארגון סיווה ב-1972 (נולדה ב-1933)
2023 – וולטר דייוויס, כדורסלן אמריקאי ששיחק במשך 15 עונות בליגת ה-NBA בעמדות הקלע והסמול פורוורד (נולד ב-1954)
2023 – יורי טמירקאנוב, מנצח רוסי ממוצא צ'רקסי (קברדיני) (נולד ב-1938)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ממוזער|215px|גולגולת עשויה סוכר – ממתק הניתן כמתנה ביום המתים
נצרות אורתודוקסית – יום אאוסטתיוס הקדוש (בכנסיות המזרחיות)
מאוריציוס – יום לציון הגעת ההודים שעבדו בהתחייבות (קולים)
נצרות קתולית – יום כל הקדושים
מקסיקו ואקוודור – יום המתים
ברזיל ופורטוגל – חגיגות "דיה דה פינאדוס (Dia de Finados)" ביום כל הנשמות
יום המאבק בדלקת הריאות מצוין ברחבי העולם (גם ב-12 בנובמבר)
ראו גם
2 בנובמבר בספורט
2 בנובמבר ביישוב
2 בנובמבר במזרח התיכון
2 בנובמבר באומנות
2 בנובמבר באישים
2 בנובמבר במלחמת העולם השנייה
1 בנובמבר – 3 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
לקריאה נוספת
this day trivia
קישורים חיצוניים
כ ב
קטגוריה:נובמבר
| 2024-10-16T02:51:55
|
7 בנובמבר
|
7 בנובמבר הוא היום ה-311 בשנה (312 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 54 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
680 – נפתחת ועידת קונסטנטינופול השלישית
1520 – החל מרחץ הדמים של סטוקהולם
1659 – ספרד נאלצת לחתום על שלום הפירנאים עם צרפת
1798 – רב החובל אדמונד פאנינג מגלה את אטול פאלמירה באוקיינוס השקט
1893 – נשות קולורדו מקבלות את זכות ההצבעה
1913 – הוקמה אחוות הסטודנטים היהודית האמריקאית אלפא אפסילון פאי
1914 – העיתון ניו רפובליק יוצא לאור בפעם הראשונה
1917 – מהפכת אוקטובר פורצת באימפריה הרוסית
1917 – כוחותיו של הגנרל אלנבי כובשים את עזה בתום קרב עזה השלישי
1918 – קורט אייזנר (עיתונאי, פובליציסט, מבקר תיאטרון ומדינאי יהודי-גרמני), מתחיל את מהפכת נובמבר במינכן מכריז על הקמת הרפובליקה החופשית של בוואריה, והופך לראש ממשלתה
1920 – מלחמת טורקיה–ארמניה: מוסה קזם קראבקיר כובש את אלכסנדרופול ומביא לכניעת הארמנים
1929 – המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק נפתח לציבור
1937 – קיבוץ אושה של הנוער הציוני עולה לקרקע במסגרת מבצע חומה ומגדל
1938 – הרשל גרינשפן מתנקש בחיי דיפלומט גרמני בפריז, אירוע המשמש אמתלה לליל הבדולח כעבור יומיים
1940 – גשר מצר טקומה שכונה גם "גרטי הדוהרת" קורס עקב התנדנדות ברוח
1942 – מלחמת העולם השנייה: צבאות בעלות הברית פולשים לאלג'יר במסגרת מבצע לפיד
1944 – חנה סנש מוצאת להורג בהונגריה
1948 – דוד בן-גוריון מורה על הפסקת פעולתו של מטה הפלמ"ח
1949 – עליית "מרבד הקסמים", כ-50 אלף עולים מתימן מגיעים לישראל
1990 – מרי רובינסון נהיית לאישה הראשונה להיבחר כנשיאת אירלנד
1978 – בקליפורניה נכשלת יוזמת בריגס שמטרתה הייתה למנוע מלהט"בים מלעסוק בהוראה בבתי הספר הציבוריים במדינה
2003 – חשיפת "פרשת רמדיה": משרד הבריאות מודיע כי הגורם לתחלואה הקשה והמסתורית של תינוקות ברחבי הארץ הוא מחסור בתיאמין (ויטמין B1) בתחליף החלב הצמחי של חברת רמדיה
2005 – ניסיונו של ראש הממשלה אריאל שרון לצרף לממשלה כשרים את רוני בר-און וזאב בוים נכשל בכנסת בגלל התנגדות מורדי הליכוד
2007 – פינלנד: נער בן 18 רצח 8 תלמידים מבית ספרו והתאבד, לפני הרצח השאיר רמזים באתר "יוטיוב"
נולדו
ממוזער|221x221 פיקסלים|אגרפינה הצעירה
ממוזער|213x213 פיקסלים|ג'יימס קוק
ממוזער|220x220px|מארי קירי
ממוזער|231x231 פיקסלים|לאון טרוצקי
ממוזער|204x204 פיקסלים|אלבר קאמי
15 – אגריפינה הצעירה, אצילה רומאית (נרצחה ב-59)
630 – קונסטנס השני, קיסר ביזנטי (נפטר ב-668)
994 – אבן חזם אל-אנדלוסי, מלומד מספרד המוסלמית, היסטוריון, גנאלוג, תאולוג, הוגה דעות, סופר משורר ופולמוסן (נפטר ב-1064)
1456 – מרגרטה מבוואריה, נסיכת הבוחר מפפאלץ (נפטרה ב-1501)
1598 – פרנסיסקו דה סורבראן, צייר ספרדי (נפטר ב-1664)
1612 – פייר מיניאר, צייר צרפתי (נפטר ב-1695)
1706 – קרלו צ'צ'רה, מלחין איטלקי (נפטר ב-1761)
1713 – יחזקאל לנדא, "הנודע ביהודה", רב העיר פראג (נפטר ב-1793)
1728 – ג'יימס קוק, קצין בצי המלכותי הבריטי, מגלה ארצות ומגדולי חוקרי האוקיינוסים בהיסטוריה (נפטר ב-1779)
1787 – ווק סטפנוביץ' קראג'יץ', בלשן, משורר, מתרגם ודיפלומט סרבי (נפטר ב-1864)
1839 – הרמן לוי, מנצח יהודי גרמני (נפטר ב-1900)
1861 – לסר אורי, צייר יהודי גרמני (נפטר ב-1931)
1867 – מארי קירי, מדענית, כלת פרס נובל לפיזיקה 1903 ופרס נובל לכימיה 1911 (נפטרה ב-1937)
1877 – נולד אלחנן חפץ, כורך ספרים ארצישראלי (נפטר ב-1935)
1878 – ליזה מייטנר, פיזיקאית אוסטרית (נפטרה ב-1968)
1878 – אברהם ישעיהו קרליץ, רב, מגדולי הדור של היהדות החרדית ומפוסקי ההלכה הבולטים במאה ה-20 (נפטר ב-1953)
1879 – לאון טרוצקי, מהפכן רוסי (נרצח ב-1940)
1884 – מרדכי נורוק, רב ופוליטיקאי, שר הדואר בממשלת ישראל השנייה (נפטר ב-1962)
1886 – אהרון נימצוביץ', רב אמן יהודי לטבי בשחמט (נפטר ב-1935)
1899 – יצחק למדן, משורר עברי, מתרגם עורך ופובליציסט (נפטר ב-1954)
1900 – רוברט סובלן, יהודי אמריקאי שהואשם בריגול למען ברית המועצות (התאבד ב-1962)
1903 – קונראד לורנץ, חוקר טבע אוסטרי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-1989)
1908 – עזריאל קרליבך, עיתונאי ופובליציסט ישראלי, מייסד העיתון "מעריב" (נפטר ב-1956)
1911 – מיכאיל יאנגל, מהנדס טילים סובייטי (נפטר ב-1971)
1911 – משה בליטנטל, מראשי תנועת פועלי אגודת ישראל, כיהן כראש החזית הדתית בחיפה וכחבר מועצת עיריית חיפה וסגן יושב ראש המועצה הדתית בעיר (נפטר ב-1989)
1913 – אלבר קאמי, סופר ופילוסוף צרפתי, מהידועים בפילוסופים של האקזיסטנציאליזם (נפטר ב-1960)
1916 – מינה זיסלמן, ציירת, מורה לציור, מבקרת אמנות ופסלת סביבתית ישראלית (נפטרה ב-2010)
1920 – מריון פריצ'רד, חסידת אומות העולם הולנדית-אמריקאית (נפטרה ב-2016)
1922 – שמואל איל, אלוף בצה"ל, ראש הג"א, מפקד פיקוד הנח"ל וראש אגף כוח אדם (נפטר ב-2008)
1926 – ג'ואן סאתרלנד, זמרת אופרה אוסטרלית (נפטרה ב-2010)
1926 – יצחק שמעוני, עורך, שדרן רדיו ומנחה טלוויזיה ישראלי (נפטר ב-2013)
1929 – אריק קנדל, נוירופסיכיאטר יהודי אמריקני, זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1930 – רודי בושוויץ, פוליטיקאי יהודי-אמריקאי שכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת מינסוטה
1934 – יצחק ויץ, אימונולוג וחוקר סרטן ישראלי
1943 – ג'וני מיטשל, זמרת, משוררת וציירת קנדית
1944 – לואיג'י ריבה, כדורגלן איטלקי (נפטר ב-2024)
1945 – רוביק רוזנטל, בלשן, עיתונאי וסופר ישראלי
1947 – ספי ריבלין, שחקן ובדרן ישראלי (נפטר ב-2013)
1947 – יצחק בריק, אלוף, מפקד המכללות הצבאיות, נציב קבילות החיילים
1949 – מאיר ברד, כדורגלן ישראלי אשר שיחק בעמדת הקשר בהפועל באר שבע ונבחרת ישראל
1950 – ולדיסלאב בוגיצ'ביץ', כדורגלן סרבי
1952 – שלומית ניר, שחיינית ישראלית
1952 – אשר ביטנסקי, מפיק מוזיקה ישראלי, מנהל אישי, מלחין ואמרגן
1954 – אילן פפה, היסטוריון ואיש מדע המדינה
1954 – גאי גבריאל קיי, סופר פנטזיה קנדי
1955 – נורברט אדר, כדורגלן גרמני (נפטר ב-2019)
1961 – סרגיי אלייניקוב, כדורגלן סובייטי ובלארוסי
1963 – מייסון אסדי, סופרת ערבית־פלסטינית אזרחית ישראל (נפטרה ב-2023)
1963 – ג'ון בארנס, כדורגלן אנגלי
1964 – דיינה פלטו, שחקנית אמריקאית שהתפרסמה בתפקיד קימברלי דראמונד בקומדיית המצבים "על טעם ועל ריח" (נפטרה ב-1999)
1966 – גלעד טוקטלי, במאי ומפיק סרטי טלוויזיה ותוכניות טלוויזיה
1966 – אהרון קורש, מפיק טלוויזיה אמריקאי
1967 – דייוויד גטה, DJ יהודי-צרפתי
1968 – טל גורדון, זמרת, נגנית, מלחינה ומנחת רדיו וטלוויזיה ישראלית
1970 – ניל האנון, זמר בריטי
1973 – מרטין פלרמו, כדורגלן ארגנטינאי
1973 – גוצ'ה ציציאשווילי, מתאבק ישראלי
1977 – ארז כהנא, שחקן ישראלי
1978 – ריו פרדיננד, כדורגלן אנגלי
1983 – ניק קוליוחין, עיתונאי ישראלי
1984 – ירדן הראל, דוגמנית, צלמת, מנחת טלוויזיה ושחקנית ישראלית
1984 – אמליה וגה, דוגמנית דומיניקנית
1987 – פאבלו מרטינס, שחקן טלוויזיה ארגנטינאי
1988 – טייני טמפה, ראפר בריטי
1996 – לורד, זמרת ופזמונאית ניו זילנדית
נפטרו
ממוזער|233x233 פיקסלים|חנה סנש
ממוזער|206x206 פיקסלים|אלינור רוזוולט
ממוזער|251x251 פיקסלים|לאונרד כהן
1497 – פיליפו השני, דוכס סבויה (נולד ב-1438)
1573 – שלמה לוריא, המהרש"ל, מגדולי הפוסקים האחרונים (נולד ב-1510)
1823 – רפאל דל רייגו, גנרל ופוליטיקאי ספרדי (נולד ב-1784)
1913 – אלפרד ראסל וולאס, ביולוג וחוקר טבע בריטי, מהוגי תורת האבולוציה וטובע המונח "דרוויניזם" (נולד ב-1823)
1944 – חנה סנש, צנחנית בזמן מלחמת העולם השנייה ומשוררת (נולדה ב-1921)
1944 – ריכרד זורגה, מרגל סובייטי ביפן במהלך מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1895)
1962 – אלינור רוזוולט, הגברת הראשונה של ארצות הברית (נולדה ב-1884)
1965 – שושנה אשמן-שגב, סופרת ילדים, עורכת ועיתונאית ישראלית (נולדה ב-1923)
1969 – יהודה בורלא, סופר ישראלי (נולד ב-1886)
1971 – בצלאל לונדון, שחקן תיאטרון ישראלי (נולד ב-1900)
1980 – סטיב מקווין, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1930)
1982 – חנניה רייכמן, סופר ומשורר ילדים ומתרגם עברי (נולד ב-1905)
1983 – ז'רמן טאייפר, מלחינה צרפתייה (נולדה ב-1892)
1992 – אלכסנדר דובצ'ק, מנהיג צ'כוסלובקיה בתקופת האביב של פראג (נולד ב-1921)
1992 – ניורה שיין, שחקנית תיאטרון ישראלית (נולדה ב-1902)
1996 – קלוד אקה, מדען מדינה ניגרי (נולד ב-1939)
2011 – ג'ו פרייז'ר, מתאגרף אמריקאי (נולד ב-1944)
2016 – לאונרד כהן, משורר וזמר קנדי (נולד ב-1934)
2017 – הנס שפר, כדורגלן גרמני (נולד ב-1927)
2018 – פרנסיס לה, מלחין צרפתי, נודע במיוחד בתחום המוזיקה לסרטים (נולד ב-1932)
2020 – יונתן זקס, הוגה דתי בריטי, כיהן כרב הראשי של הקהילות העבריות המאוחדות בחבר העמים הבריטי בין 1991 ל-2013 (נולד ב-1948)
2021 – דין סטוקוול, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1936)
2022 – לסלי פיליפס, שחקן אנגלי (נולד ב-1924)
2022 – נחום בוך, שחיין ישראלי (נולד ב-1932)
2022 – דן זיו, סגן-אלוף בצה"ל (נולד ב-1936)
2023 – פרנק בורמן, אסטרונאוט (נולד ב-1928)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום המהפכה הבולשוויקית, שבו נערך מצעד המפלגה הקומוניסטית בכיכר האדומה במוסקבה ובשאר בירות הגוש הקומוניסטי. נחגג בעבר בברית המועצות, ונחגג עדיין בבלארוס ובקירגיזיסטן
ראו גם
6 בנובמבר – 8 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
כ ז
קטגוריה:נובמבר
| 2024-04-24T17:23:18
|
9 בנובמבר
|
9 בנובמבר הוא היום ה 313 בשנה בלוח הגרגוריאני (314 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 52 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1494 – בית מדיצ'י מאבד את השלטון בפירנצה
1541 – המלכה קתרין הווארד נאסרת במצודת לונדון
1729 – ספרד, צרפת ובריטניה חותמות על אמנת סביליה
1799 – נפוליאון בונפרטה תופס את השלטון בצרפת בהפיכת 18 בברימר ובכך למעשה מסתיימת תקופת המהפכה הצרפתית
1848 – הוצא להורג המנהיג הליברלי רוברט בלום, פעולה שנתפסה לעיתים קרובות כאירוע הסמלי לכישלון האולטימטיבי של מהפכות 1848 בנסיכויות הגרמניות
1887 – ארצות הברית מקבלת חזקה על פרל הארבור בהוואי
1888 – נרצחת מרי ג'יין קלי, הקורבן האחרון שמיוחס לג'ק המרטש
1918 – מתמוטט "הרייך השני" (אשר נוסד ב-1871) וקמה רפובליקת ויימאר
1918 – קורט אייזנר מכריז על בוואריה כעל רפובליקה
1923 – הפוטש במרתף הבירה נכשל: במינכן מדכאים כוחות משטרה וצבא את הניסיון הראשון של המפלגה הנאצית לתפוס את השלטון בגרמניה
1937 – חמישה חברי גרעין "במעלה" נרצחים על ידי ערבים סמוך לקריית ענבים. לזכרם מוקם שם היישוב מעלה החמישה
1938 – מת מפצעיו ארנסט פום ראט שנורה בידי הרשל גרינשפן יומיים קודם לכן ומותו מהווה אמתלה לאירועי ליל הבדולח באותו לילה
1948 – נפתחת התערוכה הראשונה של קבוצת "אופקים חדשים"
1949 – יגאל ידין מתמנה לרמטכ"ל השני של צה"ל
1953 – קמבודיה זוכה בעצמאות מצרפת
1965 – רוג'ר אלן לפורט מצית עצמו מול בניין האומות המאוחדות במחאה על מלחמת וייטנאם
1965 – הפסקת החשמל הגדולה בצפון מזרח אמריקה שנמשכה 12 שעות על פני 207,000 קמ"ר
1967 – תוכנית אפולו: נאס"א משגרת את החללית הנסיונית (לא-מאוישת) אפולו 4 מקייפ קנדי
1975 – מרד על הפריגטה סטורוז'בוי של הצי הסובייטי
1987 – הוקם היישוב נופית
1989 – איחוד גרמניה: נפילת חומת ברלין
1993 – בעיר מוסטר שבבוסניה מתמוטט הגשר הישן, "סטארי מוסט" שנבנה בשנת 1566, לאחר כמה ימי הפצצה
2005 – עמיר פרץ נבחר ליושב ראש מפלגת העבודה, לאחר מערכת בחירות בה התמודד כנגד שמעון פרס ובנימין בן אליעזר
2005 – אל-קאעידה מבצע פיגועים בשלושה בתי מלון אמריקאים בעיר עמאן בירת ירדן. בפיגועים אלו נהרגו כ-60 בני אדם ונפצעו יותר מ-100 אנשים
2020 – הסכם שביתת נשק נחתם בין אזרבייג'ן, ארמניה ורוסיה, בכך תמה מלחמת נגורנו קרבאך השנייה
נולדו
ממוזער|170x170px|הדי לאמאר
ממוזער|231x231 פיקסלים|קרל סייגן
1414 – אלברכט השלישי, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (נפטר ב-1486)
1455 – יוהאן החמישי, רוזן נסאו-דילנבורג (נפטר ב-1516)
1719 – דומניקו לורנצו פונציאני, משפטן, כומר ושחמטאי איטלקי (נפטר ב-1796)
1841 – אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת (נפטר ב-1910)
1871 – פלורנס סאבין, מדענית רפואית אמריקאית (נפטרה ב-1953)
1914 – צביה לובטקין, מלוחמות מרד גטו ורשה (נפטרה ב-1978)
1914 – הדי לאמאר, שחקנית וממציאה אוסטרית (נפטרה ב-2000)
1922 – דורותי דנדרידג', שחקנית וזמרת אפרו-אמריקאית (נפטרה ב-1965)
1918 – ספירו אגניו, סגן נשיא ארצות הברית (נפטר ב-1996)
1924 – רוברט פרנק, צלם, צלם קולנוע ובמאי (נפטר ב-2019)
1927 – שלמה "צ'יץ'" להט, ראש העיר השמיני של תל אביב-יפו (נפטר ב-2014)
1928 – אן סקסטון, משוררת אמריקאית (התאבדה ב-1974)
1929 – אריק תומפסון, שחקן, מנחה טלוויזיה ומפיק אנגלי (נפטר ב-1982)
1929 – אימרה קרטס, סופר הונגרי-יהודי, זוכה פרס נובל לספרות (נפטר ב-2016)
1930 – אפרים דובק, דיפלומט ישראלי וראש המועצה המקומית בית שאן
1932 – פרנק סלבי, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2024)
1934 – קרל סייגן, אסטרונום אמריקאי (נפטר ב-1996)
1934 – תנגיז סיגואה, פוליטיקאי גאורגי שכיהן כראש ממשלת גאורגיה (נפטר ב-2020)
1934 – רונלד הארווד, מחזאי, שחקן, תסריטאי ומפיק בריטי (נפטר ב-2020)
1934 – שולמית לפיד, סופרת ומחזאית ישראלית
1936 – מיכאל טל, שחמטאי ואלוף עולם בשחמט (נפטר ב-1992)
1940 – רודני פוקס, מפיק סרטי תעודה אוסטרלי ששרד תקיפה של כריש לבן
1944 – הרברט וימר, כדורגלן גרמני
1945 – זבולון אורלב, חבר הכנסת
1948 – שרון סטודר, שחיינית אמריקאית, אלופה אולימפית ושיאנית עולם (נפטרה ב-2013)
1952 – ג'ק שוסטק, ביולוג מולקולרי קנדי אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1960 – אנדראס ברמה, כדורגלן גרמני (נפטר ב-2024)
1961 – ג'יל דנדו, עיתונאית, קריינית ומגישת טלוויזיה בריטית ברשת BBC (נפטרה ב-1999)
1962 – ירון אילתי, שחיין ישראלי
1962 – סרחיו בטיסטה, כדורגלן ומאמן כדורגל ארגנטינאי
1965 – דוד קיגלר, שחקן וקומיקאי ישראלי
1967 – אלון בן דוד, פרשן צבאי, עיתונאי וכתב בטלוויזיה
1970 – כריס ג'ריקו, מתאבק קנדי
1971 – נדב אסולין, שחקן ישראלי
1972 – אריק דיין, שחקן אמריקאי
1973 – אליסון קורט, שחקנית ומדבבת קנדית
1974 – אלסנדרו דל פיירו, כדורגלן איטלקי
1977 – מאיה בוסקילה, זמרת ושחקנית ישראלית
1977 – ארז קו-אל, תסריטאי ויוצר טלוויזיה וקולנוע
1982 – מיכל ויצמן, שחקנית וסופרת ילדים ישראלית
1984 – פרנץ' מונטנה, ראפר, זמר ופזמונאי מרוקאי-אמריקאי
1993 – פיט דאן, מתאבק ב-WWE
1994 – עדי קונסטנטינוס, כדורגלן ישראלי
1999 – קרול סבייה, שחקנית, זמרת ויוטיוברית מקסיקנית
נפטרו
ממוזער|190x190px|קונסטנטינוס השביעי
ממוזער|209x209px|חיים ויצמן
ממוזער|205x205px|שארל דה גול
959 – קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-905)
1312 – אוטו השלישי, דוכס בוואריה (נולד ב-1261)
1918 – אלברט באלין, יזם גרמני ממוצא יהודי (נולד ב-1857)
1937 – רמזי מקדונלד, ראש ממשלת בריטניה (נולד ב-1866)
1940 – ארתור נוויל צ'מברלין, ראש ממשלת בריטניה (נולד ב-1869)
1952 – חיים ויצמן, נשיא מדינת ישראל הראשון (נולד ב-1874)
1953 – עבד אל עזיז אבן סעוד, מלכה הראשון של ערב הסעודית (נולד ב-1880)
1953 – דילן תומאס, משורר וולשי (נולד ב-1914)
1962 – איתן פרויד, שחיין ישראלי (נולד ב-1931)
1970 – שארל דה גול, נשיא צרפת (נולד ב-1890)
1991 – איב מונטאן, שחקן וזמר צרפתי (נולד ב-1921)
1997 – קרל המפל, פילוסוף של המדע (נולד ב-1905)
2000 – רפאל בשן, עיתונאי ומראיין ב"מעריב" ואחר כך ב"ידיעות אחרונות" (נולד ב-1930)
2001 – יגאל לב, סופר ועיתונאי ישראלי (נולד ב-1933)
2004 – סטיג לרסון, סופר, עיתונאי ופעיל פוליטי שוודי (נולד ב-1954)
2006 – מרקוס וולף, "האיש ללא פנים" – ראש השטאזי (נולד ב-1923)
2010 – עמוס לביא, שחקן קולנוע ישראלי (נולד ב-1953)
2011 – משה זילברמן, מחנך, אשר כיהן כראש העירייה הרביעי של באר שבע (נולד ב-1927)
2013 – דני ליטאי, במאי ופזמונאי ישראלי (נולד ב-1940)
2017 – ג'ון הילרמן, שחקן אמריקאי זוכה פרס גלובוס הזהב ופרס אמי (נולד ב-1932)
2019 – אדה טרבאי, סופר, משורר, מתרגם ומחזאי יהודי-הונגרי (נולד ב-1932)
2021 – ג'רי דאגלס, שחקן יהודי-אמריקני (נולד ב-1932)
2022 – יואב רענן, קופץ למים ישראלי (נולד ב-1928)
2022 – גל קוסטה, זמרת ברזילאית (נולדה ב-1945)
2023 – רעננה מרידור, פרופסור חבר בחוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית (נולדה ב-1923)
חגים ואירועים החלים ביום זה
קמבודיה – יום העצמאות (1953)
ארצות הברית – יום החירות העולמית
ראו גם
9 בנובמבר בגרמניה
סיגליות – שיר בביצוע דויד ברוזה, ובו השורה "מי בתשיעי בכל נובמבר..."
8 בנובמבר – 10 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
כ ט
קטגוריה:נובמבר
| 2024-10-03T08:08:01
|
1 בדצמבר
|
1 בדצמבר הוא היום ה-335 בשנה (336 בשנה מעוברת), בשבוע ה-49 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 30 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
שמאל|ממוזער|120px|הכתרת דום פדרו הראשון לקיסר ברזיל
800 – קרל הגדול פוסק בעניינו של האפיפיור לאו השלישי
1420 – הנרי החמישי, מלך אנגליה נכנס לפריז
1640 – מהפכה שאורגנה על ידי האצולה והבורגנות מביאה קץ לאיחוד האיברי – ז'ואאו השני, דוכס ברגנסה, מוכרז כמלך פורטוגל וריבון מושבות האימפריה הפורטוגזית ופורטוגל שבה להיות מדינה עצמאית, לאחר 60 שנות שלטון ספרדי
1640 – פרידריך וילהלם הראשון, הנסיך הבוחר מברנדנבורג עולה לשלטון
1807 – כוחותיו של נפוליאון פולשים לליסבון, בירת האימפריה הפורטוגזית (הבירה הועברה לריו דה ז'ניירו)
1822 – דום פדרו הראשון מוכתר רשמית לקיסר האימפריה הברזילאית
1834 – העבדות מבוטלת במושבת הכף בהתאם לפקודת ביטול העבדות של שנת 1833
1913 – כרתים שקיבלה שלטון עצמי בעקבות מלחמת הבלקן הראשונה מסופחת ליוון
1918 – נוצרת ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים
1918 – איסלנד מקבלת מעמד אוטונומי מדנמרק
1918 – טרנסילבניה מסתפחת לרומניה
1925 – חתימת הסכמי לוקרנו להסדרת הגבולות באירופה בכלל ובגרמניה בפרט אחרי מלחמת העולם הראשונה
1932 – העיתון "פלסטיין פוסט" (היום נקרא ג'רוזלם פוסט) יוצא לאור לראשונה
1934 – ההתנקשות בסרגיי קירוב בלנינגרד
1953 – החלה לפעול הבורסה לניירות ערך בתל אביב
1955 – רוזה פארקס נעצרת במונטגומרי לאחר שהיא מסרבת לפנות את מקומה באוטובוס לאדם לבן
1958 – הרפובליקה המרכז אפריקאית מקבלת עצמאות מצרפת
1959 – הברית האנטארקטית המסדירה את מעמדה של אנטארקטיקה נפתחת להצטרפות לכלל המדינות
1963 – נאגאלנד הופכת למדינה ה-16 של הודו
1971 – הצבא ההודי משתלט על חלק מקשמיר שנכבש מוקדם יותר על ידי פקיסטן
1973 – פפואה גינאה החדשה מקבלת שלטון עצמאי מאוסטרליה (עצמאות מלאה ב-16 בספטמבר 1975)
1982 – יוצא לאור האלבום "Thriller", מאת מייקל ג'קסון, האלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים
1988 – בנזיר בהוטו מתמנית לראש ממשלת פקיסטן
1990 – חופרי מנהרת התעלה המחברת את צרפת ואנגליה תחת תעלת למאנש נפגשים
1991 – אזרחי אוקראינה מצביעים במשאל עם בעד היפרדות מברית המועצות
2000 – ויסנטה פוקס (Vicente Fox) נבחר לנשיא מקסיקו, לאחר 71 שנים של שלטון מפלגת ה-PRI
2000 – שיגור משימת מעבורת החלל אנדוור STS-97 לתחנת החלל הבינלאומית
2001 – פיגוע התאבדות כפול במדרחוב בן-יהודה בירושלים – גורם למותם של 11 איש
2013 – שיגור הגשושית צ'אנג-אה 3 הסינית, משימה לחקר הירח הכוללת נחתת רובוטית ורובר. משימה זו מהווה את השלב השני בתוכנית החלל הסינית לחקר הירח והפעם הראשונה שסין הנחיתה נחתת על גוף שמימי והיא המדינה השלישית בעולם שמבצעת צעד כזה, לאחר ברית המועצות וארצות הברית
2019 – המקרה הידוע הראשון של חולה שנדבק בווירוס SARS-CoV-2 בעיר ווהאן בסין – תחילת מגפת הקורונה
נולדו
ממוזער|211x211 פיקסלים|ז'וקוב
ממוזער|228x228 פיקסלים|וודי אלן
ממוזער|243x243 פיקסלים|פבלו אסקובר
846 – חסן אל-עסכרי, אימאם השיעי ה-11 (נפטר ב-874)
1081 – לואי השישי, מלך צרפת (נפטר ב-1137)
1083 – אנה קומננה, נסיכה ביזנטית, ההיסטוריונית האישה הראשונה (נפטרה ב-1153)
1415 – יאן דלוגוש, היסטוריון וכרוניקן פולני, כומר קתולי (נפטר ב-1480)
1521 – טקדה שינגן, דאימיו ואסטרטג יפני (נפטר ב-1573)
1761 – מארי טוסו, פסלת, צרפתייה-אנגלייה, יסדה את מוזיאון השעווה מאדאם טוסו (נפטרה ב-1850)
1792 – ניקולאי איוונוביץ' לובצ'בסקי, מתמטיקאי רוסי (נפטר ב-1856)
1844 – אלכסנדרה, נסיכת דנמרק, רעייתו של אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת (נפטרה ב-1925)
1882 – אברהם צפרוני, פילולוג, חוקר יהדות וספרות עתיקה, מתרגם, איש חינוך והעורך הראשון של כתב העת לשוננו לחקר הלשון העברית (נפטר ב-1933)
1896 – גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וקוב, מצביא סובייטי (נפטר ב-1974)
1896 – יופ קולקמן, דיפלומט וחסיד אומות העולם הולנדי (נפטר ב-1944)
1906 – רות לוביץ', פעילה חברתית בארץ ישראל ומראשי המפלגה הקומוניסטית הישראלית, רק"ח וחד"ש (נפטרה ב-2010)
1911 – פרנץ בינדר, כדורגלן אוסטרי (נפטר ב-1989)
1919 – אייק אייזקס, גיטריסט, מבצע, מלחין ומורה בתחום מוזיקת ג'אז (נפטר ב-1996)
1923 – זאב איבינסקי, היסטוריון, מורה ומחנך, איש לח"י, לוחם בשורות גדוד "מוריה" במהלך מלחמת השחרור (נפטר ב-2022)
1925 – דב לוין, שופט בית המשפט העליון (נפטר ב-2001)
1925 – ישראל יצחקי, זמר ישראלי (נפטר ב-2019)
1926 – קיטי הארט מוקסון, ניצולת שואה פולניה-אנגליה
1928 – זלמן עינב, אדריכל ישראלי
1929 – שמואל שילה, שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי (נפטר ב-2011)
1933 – ג'יימס וולפנזון, עורך דין, בנקאי השקעות וכלכלן יהודי-אוסטרלי (נפטר ב-2020)
1935 – ויקטור בריוחאנוב, מנהל הבנייה של תחנת הכוח הגרעינית צ'רנוביל ומנהל תחנת הכוח בשנים 1970–1986 (נפטר ב-2021)
1940 – ריצ'רד פריור, סטנדאפיסט, שחקן ותסריטאי אפרו-אמריקני (נפטר ב-2005)
1945 – מילי יוז-פולפורד, חוקרת רפואית אמריקאית בתחום של ביולוגיה מולקולרית ואסטרונאוטית נאס"א (נפטרה ב-2021)
1945 – בט מידלר, שחקנית וזמרת אמריקאית
1948 – אמנון בירמן, מחבר תשבצי היגיון ישראלי
1949 – פבלו אסקובר, סוחר סמים קולומביאני (נהרג ב-1993)
1950 – פיליפוס פטסאלניקוס, פוליטיקאי יווני ששימש כדובר הפרלמנט היווני (נפטר ב-2020)
1951 – ראובן גבירץ, זמר ומלחין ישראלי
1951 – טריט ויליאמס, זמר, שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אמריקאי (נפטר ב-2023)
1956 – עמוס פיאט, מדען מחשב ישראלי ופרופסור באוניברסיטת תל אביב
1960 – יוסי היימן, תת-אלוף בצה"ל
1964 – סלבטורה סקילאצ'י, כדורגלן איטלקי (נפטר ב-2024)
1968 – אלון שרביט, כתב טלוויזיה, תסריטאי ובמאי טלוויזיה ישראלי
1970 – שרה סילברמן, קומיקאית ושחקנית אמריקאית יהודייה
1971 – מלאני פרס, דוגמנית ושחקנית ישראלית
1973 – יוסי ארצי, במאי ותסריטאי ישראלי
1976 – מת'יו שפרד, סטודנט אמריקאי (נרצח ב-1998)
1979 – יעל בדש, זמרת ושחקנית ישראלית
1985 – ג'אנל מונה, שחקנית וזמרת אמריקאית
1988 – טיילר ג'וזף, זמר וחבר בלהקת טוונטי וואן פיילוטס
1988 – זואי קרביץ, שחקנית אמריקאית-יהודייה
נפטרו
ממוזער|226x226 פיקסלים|קבר רבי יהודה הנשיא
ממוזער|203x203 פיקסלים|אלכסנדר הראשון
ממוזער|231x231 פיקסלים|דוד בן-גוריון
219 – רבי יהודה הנשיא, תנא בדור החמישי, נשיא הסנהדרין ועורך המשנה (נולד ב-135)
660 – אליגיוס הקדוש, קדוש נוצרי (נולד ב-588)
1018 – תיטמר ממרסבורג, בישוף והיסטוריון גרמני (נולד ב-975)
1135 – הנרי הראשון, מלך אנגליה (נולד ב-1068)
1241 – איזבל מאנגליה, קיסרית האימפריה הרומית הקדושה (נולדה ב-1214)
1374 – מגנוס הרביעי, מלך שוודיה (נולד ב-1316)
1455 – לורנצו גיברטי, פסל, צייר וצורף איטלקי (נולד ב-1378)
1521 – האפיפיור לאו העשירי (נולד ב-1475)
1530 – מרגרטה לבית הבסבורג, מושלת הולנד (נולדה ב-1480)
1707 – ג'רמיה קלארק, מלחין אנגלי (נולד ב-1674)
1759 – אן, הנסיכה המלכותית, בתו של ג'ורג' השני, מלך בריטניה ורעייתו של וילם הרביעי, נסיך אורנז'-נסאו (נפטרה ב-1709)
1825 – אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה (נפטר ב-1777)
1866 – ג'ורג' אוורסט, גאוגרף וולשי (נולד ב-1790)
1934 – סרגיי קירוב, מבכירי השלטון הסובייטי וממקורביו של הרודן יוסיף סטלין (נולד ב-1886)
1947 – גודפרי הרולד הארדי, מתמטיקאי בריטי (נולד ב-1877)
1973 – דוד בן-גוריון, ראש ממשלתה הראשון של ישראל (נולד ב-1886)
1980 – אברהם בן-יוסף, שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי, ממקימי התיאטרון הקאמרי (נולד ב-1907)
1989 – אלווין איילי, רקדן וכוריאוגרף אמריקאי (נולד ב-1931)
2002 – אנטול קרקובסקי, רופא עור ופרופסור לדרמטולוגיה (נולד ב-1924)
2003 – קלארק קאר, סוציולוג וכלכלן אמריקני (נולד ב-1911)
2006 – קלוד ז'אד, שחקנית קולנוע ותיאטרון צרפתייה (נולדה ב-1948)
2016 – ז'אק כהן, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי (נולד ב-1930)
2018 – סקוט סטירני, קצין בדרגת תת-אדמירל בצי ארצות הברית (נולד ב-1960)
2019 – שלי מוריסון, שחקנית יהודייה-אמריקאית (נולדה ב-1936)
2020 – מריה איטקינה, אתלטית יהודייה-סובייטית (נולדה ב-1932)
2021 – זיסי סתוי, עורך ספרותי ומנחה מפגשי ספרות ומוזיקה ישראלי (נולד ב-1939)
2022 – עמנואל גוטמן, חוקר בתחום מדע המדינה ופרופסור במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית (נולד ב-1924)
2023 – סנדרה דיי או'קונור, עורכת דין ושופטת אמריקאית, האישה הראשונה שהתמנתה כשופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית (נולדה ב-1930)
2023 – אמירה הס, משוררת, ציירת ושחקנית ישראלית (נולדה ב-1943)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום האיידס הבינלאומי – החל משנת 1988
קוסטה ריקה – יום ביטול הצבא
אנגולה – יום החלוצים
רומניה – החג הלאומי, "יום האיחוד", המציין את צירוף טרנסילבניה לרומניה
היום הראשון של "הציפייה" על פי המסורת הנוצרית
30 בנובמבר – 2 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ל א
קטגוריה:דצמבר
| 2024-09-29T20:56:30
|
8 בדצמבר
|
8 בדצמבר הוא היום ה-342 בשנה בלוח הגרגוריאני (343 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 23 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
ממוזער|250px|8 בדצמבר 1980 - ג'ון לנון נורה למוות על ידי מארק צ'פמן. בתמונה נראה ג'ון לנון חותם על עותק של Double Fantasy של צ'פמן העומד מימינו. התמונה צולמה כמה שעות לפני שצ'פמן חזר וירה בלנון למוות
1812 – רעידת אדמה חזקה בדרום קליפורניה
1914 – קרב איי פוקלנד, במלחמת העולם הראשונה. שייטת בריטית בפיקוד סר סטורדי דובטון מביסה שייטת גרמנית בפיקוד גראף מקסימיליאן פון שפיי
1941 – הנאצים הפעילו את מחנה ההשמדה המבוסס על גז הראשון בחלמנו שבפולין
1941 – טבח יער רומבולה, הנאצים ומשתפי פעולה רוצחים 12,000 יהודים ביום זה ביער סמוך לריגה
1941 – בעקבות ההתקפה על פרל הארבור, ארצות הברית מכריזה מלחמה על יפן
1947 – לוחמיו של חסן סלמה מתקיפים את שכונת התקווה, התקיפה הסתיימה בניצחונם של הלוחמים היהודים בפיקודו של זאב שחם ומכונה קרב שכונת התקווה
1952 – יצחק בן-צבי נבחר לנשיא השני של מדינת ישראל
1954 – מבצע צרצר – פעולה של צה"ל להחזרת מתקן ציתות לקו טלפון בשטח סוריה, 5 חיילים נפלו בשבי בהם אורי אילן
1963 – אסון התעופה הגדול בהיסטוריה שנגרם כתוצאה ממכת ברק: התרסקות טיסה 214 של פאן אם, טיסת פנים בארצות הברית
1980 – ג'ון לנון נרצח בניו יורק (ראו רצח ג'ון לנון)
1991 – מנהיגי רוסיה, אוקראינה ובלארוס חותמים על הסכם לפירוק ברית המועצות והקמת חבר המדינות
1993 – ביל קלינטון חותם על הסכם NAFTA לסחר חופשי בין ארצות הברית, קנדה ומקסיקו
2007 – תוקפים חמושים פורצים ללשכתה של בנזיר בהוטו, ראש הממשלה של פקיסטן לשעבר, במשרדי מפלגת העם הפקיסטנית, ורוצחים שלושה מתומכיה
2010 – שיגור הראשון של חללית דרגון, חללית מטען הניתנת לשימוש חוזר אשר פותחה על ידי חברת SpaceX. הייתה לחללית המסחרית הראשונה ששוגרה למסלול וחזרה לכדור הארץ
2021 – אולף שולץ מושבע כקנצלר גרמניה, ובכך מסתיימת כהונת אנגלה מרקל כקנצלרית גרמניה לאחר כ-16 שנים
נולדו
ממוזער|214x214 פיקסלים|הורטיוס
ממוזער|219x219 פיקסלים|מרי מלכת הסקוטים
65 לפנה"ס – הורטיוס, משורר רומי (נפטר ב-8 לפנה"ס)
1542 – מרי מלכת הסקוטים (הוצאה להורג ב-1587)
1765 – איליי ויטני, ממציא ותעשיין אמריקאי (נפטר ב-1825)
1832 – ביירנסטרנה ביירנסון, סופר נורווגי (נפטר ב-1910)
1865 – ז'אן סיבליוס, מלחין פיני (נפטר ב-1957)
1885 – יוסף שפרינצק, פעיל ציוני, פוליטיקאי ישראלי, יושב ראש הכנסת הראשון (נפטר ב-1959)
1886 – דייגו ריברה, צייר מקסיקני (נפטר ב-1957)
1905 – שמעון פינקל, שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי, מגדולי שחקני תיאטרון "הבימה" (נפטר ב-1999)
1924 – גירמה וולדה גיורגיס לוצ'ה, פוליטיקאי אתיופי (נפטר ב-2018)
1925 – סמי דייוויס ג'וניור, בדרן, שחקן וזמר אמריקאי (נפטר ב-1990)
1925 – ארנלדו פורלאני, פוליטיקאי ומדינאי איטלקי שכיהן כראש הממשלה ה-43 של איטליה (נפטר ב-2023)
1926 – רוואז צ'חיידזה, במאי קולנוע, סופר ושחקן גאורגי (נפטר ב-2015)
1927 – ולדימיר שטאלוב, קוסמונאוט סובייטי (נפטר ב-2021)
1930 – מקסימיליאן של, שחקן אוסטרי-אמריקאי, זוכה פרס האוסקר (נפטר ב-2014)
1932 – אוביראטן ד'אמברוזיו, מתמטיקאי ברזילאי (נפטר ב-2021)
1933 – ג'וני גרין, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2023)
1935 – טטיאנה זטולובסקיה, שחמטאית ישראלית ילידת ברית המועצות (נפטרה ב-2000)
1936 – דייוויד קאראדין, שחקן קולנוע וטלוויזיה ואמן לחימה אמריקאי (נפטר ב-2009)
1937 – ג'וליאן קארי, שחקן אנגלי (נפטר ב-2020)
1938 – ישראל נבון, ראש עיריית דימונה בשנים 1969–1971 (נפטר ב-2022)
1939 – ג'יימס גולוויי, חלילן אירי
1941 – ג'ף הרסט, כדורגלן אנגלי
1943 – ג'ים מוריסון, זמר, סולן להקת הדלתות (נפטר ב-1971)
1946 – חוה אלברשטיין, זמרת-יוצרת, פזמונאית, ומלחינה ישראלית
1950 – עמירם ניר, איש צבא, עיתונאי, יועץ ראש הממשלה לענייני טרור בינלאומי, מהמעורבים העיקריים בפרשת איראן-קונטראס (נהרג ב-1988)
1953 – קים בייסינגר, שחקנית אמריקאית
1955 – ג'וזף דנפורד, יושב ראש המטות המשולבים ה-19
1957 – מיכאיל קסיאנוב, ראש ממשלת רוסיה מינואר 2000 עד פברואר 2004
1959 – חנוך רוזן, פנטומימאי ישראלי
1961 – אן קולטר, פרשנית פוליטית שמרנית ועורכת דין אמריקאית
1962 – ברי ואן ארלה, כדורגלן הולנדי
1962 – מרטי פרידמן, גיטריסט אמריקאי
1964 – אסף אשתר, שחקן וקומיקאי ישראלי
1964 – טרי האטצ'ר, שחקנית אמריקאית
1966 – שינייד או'קונור, זמרת אירית (נפטרה ב-2023)
1966 – דובר קוסאשווילי, במאי קולנוע, תסריטאי ושחקן ישראלי
1973 – קורי טיילור, זמר אמריקאי, סולן להקת סליפנוט
1976 – דומיניק מונאהן, שחקן קולנוע וטלוויזיה בריטי
1978 – איאן סומרהולדר, שחקן אמריקאי
1981 – דניאלה ספקטור, זמרת-יוצרת ישראלית
1981 – אורטל אופק, זמרת ויוצרת ישראלית
1982 – ניקי מינאז', זמרת היפ הופ
1982 – חמיט אלטינטופ, שחקן כדורגל טורקי
1984 – ליאור כהן, קומיקאי, זמר, דיג'יי, שחקן תיאטרון וטלוויזיה ישראלי
1985 – דווייט הווארד, שחקן כדורסל אמריקאי
1986 – שרן ייני, כדורגלן ישראלי
1990 – סטטיק, זמר ישראלי
1992 – אלמוג בוזגלו, כדורגלן ישראלי
1994 – ראהים סטרלינג, כדורגלן אנגלי
1994 – ליאנה עיון, מדבבת ושחקנית ישראלית
1997 – דניאל קופרברג, כדורסלן ישראלי
2000 – יותם חנוכי, כדורסלן ישראלי
2003 – אגם בוחבוט, זמרת ישראלית ומדבבת
נפטרו
ממוזער|178x178 פיקסלים|ארנולף מקרינתיה
ממוזער|224x224 פיקסלים|גולדה מאיר
ממוזער|235x235 פיקסלים|ג'ון לנון
899 – ארנולף, מלך פרנקיה המזרחית (נולד ב-850)
1864 – ג'ורג' בול, מתמטיקאי ופילוסוף אנגלי (נולד ב-1815)
1917 – שלום יעקב אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים), מחשובי סופרי היידיש והעברית בעת החדשה (נולד ב-1836)
1941 – שמעון דובנוב, סופר והיסטוריון יהודי (נולד ב-1860)
1944 – לואיז קאוטסקי, פוליטיקאית יהודייה-גרמניה, (נרצחה באוושויץ (נולדה ב-1864)
1947 – יהושע גלוברמן, בכיר ב"הגנה", מפקד החי"ש. נהרג במארב ערבי והועלה לדרגת אלוף לאחר מותו (נולד ב-1905)
1978 – גולדה מאיר, ראש הממשלה הרביעית של מדינת ישראל (נולדה ב-1898)
1980 – ג'ון לנון, זמר וחבר בלהקת הביטלס שנרצח על ידי מרק דייוויד צ'פמן (נולד ב-1940)
1982 – חיים לסקוב, ראש המטה הכללי החמישי של צבא ההגנה לישראל ונציב קבילות החיילים הראשון (נולד ב-1919)
1994 – אנטוניו קרלוס ז'ובים, מוזיקאי ברזילאי (נולד ב-1927)
2004 – דיימבאג דארל, גיטריסט אמריקאי (נולד ב-1966)
2006 – משה ברנשטיין, צייר ישראלי (נולד ב-1920)
2011 – נקדימון רוגל, סופר עברי, עיתונאי, מתרגם, שדרן וחוקר תולדות היישוב בארץ (נולד ב-1925)
2016 – ג'ון גלן, אסטרונאוט ופוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1921)
2018 – ליודמילה אלכסייבה, דיסידנטית סובייטיית (נולדה ב-1927)
2019 – פול וולקר, כלכלן אמריקני (נולד ב-1927)
2019 – נחום פונדק, עיתונאי ישראלי-דני (נולד ב-1927)
2019 – הירוקזו קנאזאווה, מאמן קראטה יפני בשיטת שוטוקאן (נולד ב-1931)
2019 – רנה אוברז'ונואה, שחקן טלוויזיה, קולנוע ותיאטרון אמריקאי (נולד ב-1940)
2019 – ג'וס וורלד, ראפר, זמר ופזמונאי אמריקאי (נולד ב-1998)
2020 – אלחנדרו סאבלה, כדורגלן ומאמן כדורגל ארגנטינאי (נולד ב-1954)
2021 – בארי האריס, פסנתרן ג'אז (נולד ב-1929)
2021 – ביפין רוואט, המפקד ה-27 של הצבא ההודי (נולד ב-1958)
2021 – איגור גאמולה, כדורגלן סובייטי ואוקראיני ומאמן (נולד ב-1960)
2022 – יצחק קלפטר, מוזיקאי, זמר, מלחין וגיטריסט ישראלי (נולד ב-1950)
2023 – ראיין אוניל, שחקן קולנוע יהודי-אמריקאי (נולד ב-1941)
חגים ואירועים החלים ביום זה
בולגריה – יום הסטודנט
רומניה – יום החוקה
פנמה – יום האם
הכנסייה הקתולית – חג העיבור ללא חטא
הכנסייה הקתולית, מילאנו – יום הקדוש אמברוזיוס
7 בדצמבר – 9 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ל ח
קטגוריה:דצמבר
| 2024-04-24T17:27:40
|
14 בדצמבר
|
14 בדצמבר הוא היום ה-348 בשנה בלוח הגרגוריאני (349 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 17 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1287 – הצפה בהולנד שנגרמה מקריסת סכר הרגה למעלה מ-50,000 נפש
1542 – הנסיכה מרי מוכתרת כמרי מלכת הסקוטים
1751 – מריה תרזה חונכת באוסטריה את האקדמיה הצבאית הראשונה בעולם, אקדמיה הנקראת על שמה
1782 – האחים מונגולפייה מפריחים את הכדור פורח הראשון שלהם
1819 – אלבמה מצטרפת לארצות הברית
1900 – מקס פלאנק מפרסם את מאמרו ההיסטורי על השפעת קרינה על גוף שחור, ומניח את היסוד לתורת הקוואנטים
1903 – האחים רייט עורכים את ניסיונם הראשון בתעופה
1911 – הנורווגי רואלד אמונדסן הוא האדם הראשון המגיע אל הקוטב הדרומי, יחד עם ארבעה מאנשיו
1919 – נערכת הקרנת הבכורה של סרט האנימציה "הרפתקאותיו של פליקס"
1921 – הקיבוץ תל יוסף מוקם על ידי גדוד העבודה
1924 – השיעורים הראשונים מתקיימים בטכניון
1939 – ברית המועצות הושעתה מחבר הלאומים ובכך למעשה החבר משותק
1941 – הנאצים מתחילים ברציחתם של 15,000 יהודי חרקוב
1950 – נוסדה נציבות האו"ם לפליטים, מתוקף החלטה של עצרת האו"ם
1955 – אוסטריה, איטליה, אירלנד, אלבניה, בולגריה, הונגריה, ירדן, לאוס, לוב, נפאל, ספרד, פורטוגל, פינלנד, ציילון, קמבודיה ורומניה מתקבלות לאו"ם מתוקף החלטה 109 של מועצת הביטחון של האו"ם
1962 – מארינר 2 מבצעת יעף ליד נוגה, הגשושית הרובוטית הראשונה שביצעה בהצלחה מפגש עם כוכב לכת
1977 – ועידת קהיר למשא ומתן לשלום התכנסה במלון 'מינה האוס' עם נציגי ישראל, מצרים וארצות הברית ומשקיף מהאו"ם
1972 – אפולו 17 ממריאה מהירח. נכון ל-2021, יוג'ין סרנן, האדם האחרון שחזר אל רכב הנחיתה הירחי, והאדם האחרון לצעוד על הירח
1981 – הכנסת מקבלת בשלוש קריאות את "חוק רמת הגולן" המחיל את החוק הישראלי על רמת הגולן
1984 – נערכת הקרנת הבכורה של סרט הקולנוע "חולית"
1989 – פטריסיו איילווין נבחר לנשיא צ'ילה בבחירות הדמוקרטיות הראשונות אחרי סיום שלטון פינושה
1995 – חתימת הסכם דייטון
2012 – הטבח בבית הספר היסודי סנדי הוק
2013 – צ'אנג-אה 3 הסינית נוחתת על הירח. זו הפעם הראשונה שסין הנחיתה נחתת על גוף שמימי והיא המדינה השלישית בעולם שמבצעת צעד כזה, לאחר ברית המועצות וארצות הברית
נולדו
ממוזער|208x208 פיקסלים|נוסטרדמוס
ממוזער|209x209 פיקסלים|טיכו ברהה
ממוזער|221x221 פיקסלים|ג'ורג' השישי
1332 – פרידריך השלישי, רוזן תורינגיה (נפטר ב-1381)
1503 – נוסטרדמוס, אסטרולוג ורופא צרפתי (נפטר ב-1566)
1546 – טיכו ברהה, אסטרונום דני (נפטר ב-1601)
1895 – ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת (נפטר ב-1952)
1883 – מוריהי אואשיבה, מייסד האייקידו (נפטר ב-1969)
1895 – מרים ברנשטיין-כהן, שחקנית תיאטרון הקאמרי (נפטרה ב-1991)
1910 – מרדכי טביב, סופר עברי (נפטר ב-1979)
1918 – ראדו בליגן, שחקן תיאטרון וקולנוע רומני (נפטר ב-2016)
1921 – שלמה ניצן, סופר עברי, מתרגם ועורך (נפטר ב-2006)
1922 – איזדור יכמן, חייל אמריקאי יהודי, עוטר במדליית הכבוד (נהרג ב-1945)
1922 – סנדו דוד, פעיל פוליטי, משורר ומתרגם ישראלי (נפטר ב-2003)
1924 – ראג' קאפור, שחקן ובמאי קולנוע הודי (נפטר ב-1988)
1924 – שמואל סגל, שחקן (נפטר ב-1997)
1926 – בצלאל נרקיס, חוקר תולדות האמנות ישראלי (נפטר ב-2008)
1929 – שלמה ארגוב, דיפלומט, פקיד בכיר במשרד החוץ של ישראל ושגריר ישראל בבריטניה ובארצות נוספות (נפטר ב-2003)
1931 – פרי גרף, זמר אוסטרי (נפטר ב-2017)
1938 – לאונרדו בוף, תאולוג, פילוסוף, הוגה דעות, לוחם לזכויות האדם ונזיר פרנציסקני ברזילאי
1945 – ג'וואד טבאטבאי, פרופסור וסגן דיקן הפקולטה למשפטים ומדעי המדינה באוניברסיטת טהראן (נפטר ב-2023)
1946 – פיטר לורימר, כדורגלן סקוטי (נפטר ב-2021)
1946 – סטן סמית', טניסאי אמריקאי
1946 – רות פוקס, פוליטיקאית גרמניה ואתלטית מזרח גרמניה (נפטרה ב-2023)
1946 – ג'יין בירקין, שחקנית קולנוע, במאית, דוגמנית וזמרת אנגלייה (נפטרה ב-2023)
1947 – דילמה רוסף, נשיאת ברזיל ה-36
1949 – לויד פיליפס, מפיק קולנוע ניו זילנדי (נפטר ב-2013)
1949 – ביל באקנר, שחקן בייסבול (נפטר ב-2019)
1949 – אלברט גזל, כדורגלן ישראלי
1951 – יאן טימן, שחמטאי הולנדי בדרגת רב אמן
1952 – אבי דיכטר, ראש השב"כ והשר להגנת העורף
1960 – אבראהים ראיסי, נשיא איראן (נהרג ב-2024)
1966 – אנתוני מייסון, כדורסלן אמריקאי ששיחק במשך 13 עונות בליגת ה-NBA מעמדות הפאוור פורוורד והסמול פורוורד (נפטר ב-2015)
1969 – גדי לוי, במאי דיבוב, שחקן ומדבב ישראלי
1976 – יוני זיכהולץ, במאי, תסריטאי, שחקן, מפיק, מחזאי וכותב פזמונים ישראלי
1979 – מייקל אואן, כדורגלן עבר אנגלי
1988 – ונסה הדג'נס, שחקנית וזמרת אמריקאית
1996 – ענבל שמש, ג'ודוקא ישראלית
נפטרו
ממוזער|170x170 פיקסלים|האראלד גילה
ממוזער|206x206 פיקסלים|ג'ורג' וושינגטון
ממוזער|237x237 פיקסלים|סטנלי בולדווין
704 או 705 – אלדפירת', מלך נורת'מבריה
765 – ג'עפר א-צאדק, אימאם השיעי השישי (נולד ב-702)
872 – האפיפיור אדריאנוס השני (נולד ב-792)
1136 – האראלד גילה, מלך נורווגיה מ-1130 ועד מותו (נולד ב-1102)
1293 – ח'ליל בן קלאוון, סולטאן מצרי ממלוכי (נולד ב-1262)
1503 – סטן סטור הזקן, מדינאי שוודי ועוצר שוודיה (נולד ב-1440)
1542 – ג'יימס החמישי, מלך סקוטלנד (נולד ב-1512)
1591 – יוחנן מהצלב, כומר קתולי ספרדי (נולד ב-1542)
1788 – קרל פיליפ עמנואל באך, מלחין גרמני (נולד ב-1714)
1788 – קרלוס השלישי, מלך ספרד (נולד ב-1716)
1799 – ג'ורג' וושינגטון, הנשיא הראשון של ארצות הברית (נולד ב-1732)
1806 – ג'ון ברקינרידג', סנאטור מטעם קנטקי והתובע הכללי של ארצות הברית (נולד ב-1760)
1861 – הנסיך אלברט סאקסה-קובורג-גותה, בעלה של ויקטוריה מלכת בריטניה (נולד ב-1819)
1935 – סטנלי ויינבאום, סופר מדע בדיוני אמריקאי (נולד ב-1902)
1943 – ג'ון הארווי קלוג, רופא אמריקאי, תזונאי וממציא הקורנפלקס (נולד ב-1852)
1947 – סטנלי בולדווין, ראש ממשלת בריטניה (נולד ב-1867)
1960 – אנטוניו ברלוצי, אדריכל איטלקי שפעל בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי (נולד ב-1884)
1963 – דיינה וושינגטון, זמרת אמריקאית (נולדה ב-1924)
1989 – אנדריי סחרוב, פיזיקאי זוכה פרס נובל ופעיל זכויות אדם רוסי (נולד ב-1921)
1990 – פרידריך דירנמאט, מחזאי וסופר שווייצרי (נולד ב-1921)
1993 – מירנה לוי, שחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1905)
2000 – שלמה ווארזאגער, סופר ומשורר יידי (נולד ב-1917)
2001 – רובי שפירא, איש עסקים ישראלי והנשיא והבעלים של מועדון הכדורגל הפועל חיפה (נולד ב-1950)
2006 – חיה ארבל, מלחינה ישראלית וממייסדי קיבוץ המעפיל (נולדה ב-1921)
2006 – עוזר שילד, פרופסור מן המניין באוניברסיטת חיפה ונשיאה, הנשיא הראשון של המרכז האוניברסיטאי אריאל ומדען ראשי במשרד החינוך (נולד ב-1930)
2013 – פיטר או'טול, שחקן קולנוע ותיאטרון אנגלי (נולד ב-1932)
2015 – ואדים טישנקו, כדורגלן ומאמן כדורגל סובייטי-אוקראיני ששיחק בעמדת הקשר בקבוצות דניפרו דנפרופטרובסק והפועל חיפה (נולד ב-1963)
2016 – אהרון דורון, אלוף בצה"ל, מנכ"ל בית התפוצות ומנכ"ל אוניברסיטת תל אביב, יו"ר הוועד למען החייל ויו"ר ההתאחדות לספורט בישראל (נולד ב-1922)
2019 – אנה קארינה, שחקנית קולנוע, במאית ותסריטאית דנית, אשר פעלה במהלך מרבית הקריירה הקולנועית שלה בצרפת (נולדה ב-1940)
2020 – משה מנדלבאום, כלכלן ישראלי, שכיהן כנגיד בנק ישראל בין השנים 1982–1986 (נולד ב-1933)
2020 – ז'ראר הוייה, מאמן כדורגל (נולד ב-1947)
2021 – הנרי אורנשטיין, ניצול שואה, ממציא ומפתח עסקים, שחקן פוקר מקצועי אמריקאי ממוצא יהודי פולני (נולד ב-1923)
2021 – מוסטפא מוראר, סופר פלסטיני, ערבי-ישראלי (נולד ב-1930)
2022 – סלים א-זענון, פוליטיקאי פלסטיני, יושב ראש המועצה הלאומית הפלסטינית (נולד ב-1933)
חגים ואירועים החלים ביום זה
בכל שנה, שיאו של מטר המטאורים ג'מינידים
מדינת אלבמה שבארצות הברית – יום אלבמה
13 בדצמבר – 15 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ל יד
קטגוריה:דצמבר
| 2024-05-24T13:06:55
|
21 בדצמבר
|
21 בדצמבר הוא היום ה־355 בשנה (356 בשנה
מעוברת) בשבוע ה-51 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 10 ימים. ברוב השנים זהו יום נקודת ההיפוך – היום הקצר בשנה בחצי הכדור הצפוני; כלומר היממה בעלת שעות האור המועטות ביותר, והלילה הארוך ביותר בשנה.
אירועים היסטוריים ביום זה
1866 – הטורפדו הראשון בעל הנעה עצמית הוצג לצי הקיסרי האוסטרו-הונגרי
1879 – סימנס הציגה בברלין, לראשונה, את הרכבת החשמלית
1891 – ג'יימס נייסמית' ממציא את משחק הכדורסל
1891 – נרשם הפטנט על נייר הטואלט
1907 – אלפי פועלים שובתים נהרגים כאשר חיילים פותחים עליהם באש, בבית הספר סנטה מריה באיקיקה, צ'ילה
1913 – מתפרסם התשבץ הראשון בכתב-העת New York World
1917 – קרב צליחת מעברות הירקון
1937 – הוצג לראשונה סרטו של וולט דיסני שלגיה ושבעת הגמדים
1958 – שארל דה גול נבחר לנשיא הראשון של הרפובליקה הצרפתית החמישית בצרפת
1968 – החללית אפולו 8 משוגרת לירח
1973 – נפתחה בז'נבה ועידת שלום בהשתתפות ישראל, מצרים וירדן, ובעקבותיה נחתמו הסכמי הפרדת כוחות בין ישראל למצרים ובין ישראל לסוריה
1975 – איליץ' רמירס סאנצ'ס, המכונה "קרלוס התן", מבצע התקפה על כינוס אופ"ק בווינה
1976 – יממה לאחר שפיטר את שרי המפד"ל, מחליט יצחק רבין להתפטר מתפקידו כראש הממשלה ולהקדים את הבחירות לכנסת התשיעית
1978 – במסגרת תוכנית ונרה הסובייטית, החללית ונרה 12 נוחתת על פני נוגה
1984 – במסגרת תוכנית וגה הסובייטית, שיגור וגה 2 גשושית הביאה נחתת לנוגה ובלון לחקר האטמוספירה. לאחר מכן הגשושית המשיכה למפגש עם שביט האלי
1986 – תצלום מרדכי ואנונו חושף את פרטי חטיפתו על ידי המוסד
1988 – 270 הרוגים בפיצוץ טיסת פאן אם 103 מעל לוקרבי שבסקוטלנד
1988 – טיסת הבכורה של האנטונוב AN-225 המטוס הכבד והגדול ביותר שנבנה אי פעם
1988 – נחיתת החללית סויוז TM-6 לאחר שהות ועגינה בתחנת החלל מיר, הקוסמונאוטים ולדימיר טיטוב ומוסה מנארוב חזרו לאחר שהות של שנה בתחנת החלל מיר, שיא לאותה תקופה
2012 – החששות לגבי סוף העולם, עקב סיום לוח השנה של המאיה – הוכחו כלא נכונים
נולדו
ממוזער|237x237 פיקסלים|בנג'מין דיזראלי
ממוזער|237x237 פיקסלים|הנרייטה סאלד
ממוזער|236x236 פיקסלים|יליזבטה סקובצובה
ממוזער|233x233 פיקסלים|פרנק זאפה
1117 – תומאס בקט, קדוש נוצרי אנגלי (נפטר ב-1170)
1401 – מזאצ'ו, צייר פלורנטיני (נפטר ב-1428 בערך)
1596 – פטרו מוהילה, כומר ותאולוג אוקראיני (נפטר ב-1647)
1804 – בנג'מין דיזראלי, סופר וראש ממשלת בריטניה (נפטר ב-1881)
1860 – הנרייטה סאלד, מחנכת, סופרת ופעילה ציונית (נפטרה ב-1945)
1866 – מוד גון, מהפכנית אירית ילידת אנגליה (נפטרה ב-1953)
1890 – הרמן מולר, גנטיקן ומחנך אמריקאי (נפטר ב-1967)
1891 – יליזבטה סקובצובה, משוררת, נזירה רוסיה וחסידת אומות העולם (נרצחה ב-1945)
1892 – רבקה וסט, פמיניסטית וסופרת ממוצא בריטי-אירי (נפטרה ב-1983)
1895 – סוזן לנגר, מחלוצות הנשים בפילוסופיה באקדמיה (נפטרה ב-1985)
1903 – ירחמיאל בלקין, חבר מטכ"ל "ההגנה", קצין הכנסת הראשון וסמנכ"ל משרד מבקר המדינה (נפטר ב-1965)
1912 – אלישע נתניהו, מתמטיקאי ישראלי, מומחה לאנליזה מרוכבת ופרופסור בפקולטה למתמטיקה בטכניון (נפטר ב-1986)
1917 – היינריך בל, אחד מחשובי הסופרים בגרמניה של אחרי מלחמת העולם השנייה (נפטר ב-1985)
1918 – קורט ולדהיים, מזכ"ל האו"ם, נשיא אוסטריה ואיש אס אס במלחמת העולם השנייה (נפטר ב-2007)
1921 – יוסיף קאופמן, מתמטיקאי יהודי רומני (נפטר ב-2016)
1922 – חיים שחל, מהנדס כלי שיט (נפטר ב-2022)
1923 – פלורי יאגודה, זמרת-יוצרת, מלחינה, וגיטריסטית יהודייה (נפטרה ב-2021)
1937 – דוד לוי, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל, חתן פרס ישראל על מפעל חיים (נפטר ב-2024)
1937 – ג'יין פונדה, שחקנית קולנוע אמריקאית
1940 – פרנק זאפה, זמר, גיטריסט ומלחין אמריקאי (נפטר ב-1993)
1942 – חו ג'ינטאו, נשיא הרפובליקה העממית של סין
1947 – חיים כץ, חבר הכנסת מטעם הליכוד
1947 – פאקו דה לוסיה, יוצר וגיטריסט ספרדי (נפטר ב-2014)
1948 – טיירי מוגלר, מעצב אופנה צרפתי (נפטר ב-2022)
1948 – סמואל ל. ג'קסון, שחקן קולנוע אמריקאי
1949 – ברי פריגת, סופר ותשבצאי ישראלי
1950 – מקס מייבן, קוסם ומנטליסט אמריקאי יהודי (נפטר ב-2022)
1953 – רפי קדישזון, מנצח ומוזיקאי ישראלי
1953 – ינעם ליף, מלחין ישראלי, נשיא האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים
1955 – אריאלה גולדמינץ, סופרת ישראלית
1957 – טוני לואיס, זמר, יוצר, ומוזיקאי בריטי (נפטר ב-2020)
1957 – ריי רומנו, שחקן וקומיקאי אמריקאי
1958 – עמינדב דיקמן, מתרגם וחוקר ספרות ישראלי (נפטר ב-2022)
1959 – פלורנס גריפית' ג'וינר, אצנית אולימפית (נפטרה ב-1998)
1959 – עמית ליאור, תסריטאי ושחקן ישראלי
1960 – שי יניב, נשיא בית הדין הצבאי לערעורים
1962 – זוהר וייס, שחיין ישראלי
1965 – אסנת טרבלסי, מפיקת קולנוע ישראלית
1965 – אנדי דיק, שחקן אמריקאי
1966 – קיפר סאת'רלנד, שחקן קולנוע וטלוויזיה
1967 – מיכאיל סאקשווילי, נשיא גאורגיה
1967 – אילן מלכא, תת-אלוף, מפקד חטיבת גבעתי
1968 – אסף גברון, סופר, מתרגם ויוצר מוזיקלי ישראלי
1969 – בן שני, עיתונאי ובמאי טלוויזיה ישראלי זוכה פרס סוקולוב
1970 – דב אלבוים, סופר, עורך, עיתונאי, מנחה טלוויזיה ומרצה לפילוסופיה יהודית
1971 – דנה רון, מנחת טלוויזיה ישראלית
1973 – הדס פדה, שחיינית ישראלית
1974 – יואב היימן, שחקן ישראלי
1986 – דון לני-גבאי, שחקנית ומדבבת ישראלית
1987 – מייקל לואיס, דוגמן, כדורסלן ושחקן ישראלי
1988 – אתי ביטון, זמרת ישראלית
1991 – דה-בייבי, ראפר, זמר ופזמונאי אמריקאי
נפטרו
ממוזער|171x171 פיקסלים|תומאס הקדוש
ממוזער|230x230 פיקסלים|ספרמורט ניאזוב
72 – תומאס הקדוש, אחד משנים עשר שליחיו של ישו בברית החדשה
975 – אבו תמים מעד אל-מועיז, ח'ליף האימפריה הפאטִמית (נולד ב-931)
1308 – היינריך הראשון, רוזן הסן (נולד ב-1244)
1375 – ג'ובאני בוקאצ'ו, סופר איטלקי, נודע בעיקר בזכות יצירתו הגדולה, הדקאמרון (נולד ב-1313)
1549 – מרגריט מנווארה, מלכת נווארה וסופרת צרפתייה (נולד ב-1492)
1912 – דוד צבי מילר, בלשן, חוקר המקרא וחוקר המזרח הקדום (נולד ב-1846)
1935 – קורט טוכולסקי, עיתונאי, סאטיריקן וסופר יהודי-גרמני (נולד ב-1890)
1945 – ג'ורג' פטון, גנרל בצבא ארצות הברית (נולד ב-1885)
1954 – מאיר מקס בינט, איש מודיעין ישראלי (נולד ב-1917)
1958 – ליון פויכטוונגר, סופר יהודי יליד גרמניה (נולד ב-1884)
1960 – אריק טמפל בל, מתמטיקאי והיסטוריון של המתמטיקה (נולד ב-1883)
1964 – קארל ואן וכטן, סופר וצלם אמריקני (נולד ב-1880)
1967 – יעקב כ"ץ, חבר הכנסת מטעם פועלי אגודת ישראל (נולד ב-1906)
2006 – ספרמורט "טורקמנבאשי" ניאזוב, שליט טורקמניסטן הראשון (נולד ב-1940)
2007 – סעדיה מרציאנו, חבר הכנסת מהפנתרים השחורים (נולד ב-1950)
2011 – יובל זמיר, שחקן תיאטרון, קולנוע, מדבב, במאי וזמר אופרה ישראלי (נולד ב-1963)
2012 – יצחק אלמוג, קצין קשר ראשי השני (נולד ב-1922)
2012 – אווה שבק, משוררת וסופרת ילדים יהודייה-הונגרייה זוכת פרס אטילה יוז'ף (נולדה ב-1927)
2015 – אודו יורגנס, מלחין וזמר אוסטרי, זוכה אירוויזיון 1966 כנציג אוסטריה (נולד ב-1934)
2018 – יהודה שביב, ר"מ בישיבת הר עציון, עורך כתב העת "תחומין", מעורכי כתב העת "מעלין בקודש", עורך ומחבר ספרים רבים (נולד ב-1941)
2018 – יורם הסל, איש מערכת הביטחון הישראלית, אשר שירת כראש אגף במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (נולד ב-1946)
2019 – עמנואל אונגרו, מעצב אופנה צרפתי (נולד ב-1933)
2019 – מרטין פיטרס, כדורגלן אנגלי (נולד ב-1943)
2019 – איתן ליפשיץ, עיתונאי ישראלי (נולד ב-1944)
2023 – רוברט סולו, כלכלן אמריקאי יהודי זוכה פרס נובל לכלכלה (נולד ב-1924)
2023 – דורותיאה ליביו, זמרת אופרטה, מוזיקה קלה ומיוזיק-הול שהייתה פופולרית בישראל בשנות ה-50 של המאה ה-20 (נולדה ב-1926)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום ההיפוך הדרומי – "היום הארוך ביותר" בחצי הכדור הדרומי המהווה את תחילת הקיץ, ולעומת זאת "היום הקצר ביותר" ותחילת החורף בחצי הכדור הצפוני. תאריכים אלה מציינים את אמצע היום הקיצי בקוטב הדרומי ואת אמצע הלילה החורפי בקוטב הצפוני
20 בדצמבר – 22 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
ל כא
קטגוריה:דצמבר
| 2024-06-02T17:10:49
|
27 בדצמבר
|
27 בדצמבר הוא היום ה־361 בשנה (362 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 4 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
ממוזער|178x178 פיקסלים|27 בדצמבר 537 - חניכת האיה סופיה
שמאל|ממוזער|137x137px|אה"מ "ביגל", בה הפליג דרווין למסעו הנודע
537 – יוסטיניאנוס הראשון חונך את כנסיית איה סופיה בקונסטנטינופול
1831 – צ'ארלס דרווין מתחיל את מסעו ההיסטורי באוניית הצי המלכותי "ביגל"
1875 – העיתון המצרי אל-אהראם יוצא לאור לראשונה
1904 – הצגת הבכורה של המחזה פיטר פן בלונדון
1913 – אווירון מסוג בְּלֶרְיוֹ XI, מוטס בידי הטייס הצרפתי ז'וּל וֶדְרִין נוחת לראשונה בהיסטוריה בארץ ישראל
1927 – לאון טרוצקי מגורש מהמפלגה הקומוניסטית
1939 – קרוב ל-8,000 הרוגים ברעידת אדמה חזקה במיוחד במחוז אזריקן שבטורקיה, במגניטודה 8.2
1945 – נוסד הבנק העולמי
1948 – צה"ל פותח במבצע חורב לשחרור הנגב
1949 – הולנד מכירה בעצמאות אינדונזיה
1968 – אפולו 8, החללית הראשונה בתוכנית אפולו, שבה לכדור הארץ
1978 – בספרד מוכרזת דמוקרטיה אחרי 40 שנים של שלטון דיקטטורי
1984 – קבוצת ציידי מטאוריטים אמריקנית מגלה בגבעות הלן שבאנטארקטיקה את המטאוריט ALH 84001, שהגיע ממאדים
1985 – 18 הרוגים ו-40 פצועים בפיגוע שמבצעים מחבלים מארגונו של אבו נידאל בירי על דלפקי אל על בנמלי התעופה של רומא ווינה
2002 – 4 הרוגים בהתקפת מחבלים על ישיבת עתניאל
2002 – 72 הרוגים ו-200 פצועים בפיגוע בעזרת מכונית תופת נגד הממשל הפרו-רוסי בגרוזני, בירת צ'צ'ניה
2003 – לוויין התקשורת עמוס 2 מתוצרת התעשייה האווירית משוגר מקוסמודרום בייקונור שבקזחסטן על גבי טיל מדגם סויוז-פריגאט
2007 – רצח ראש ממשלת פקיסטן לשעבר, בנזיר בוטו, על ידי מתנקש. לאחר מכן המתנקש פוצץ את עצמו והרג עוד 20 אנשים
2008 – בתקיפה נרחבת של חיל האוויר הישראלי מתחיל מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה
נולדו
ממוזער|233x233 פיקסלים|קפלר
שמאל|ממוזער|195x195px|לואי פסטר במעבדתו
ממוזער|216x216 פיקסלים|נפתלי הרץ אימבר
1350 – חואן הראשון, מלך אראגון (נפטר ב-1396)
1459 – יאן הראשון אולברכט, מלך פולין (נפטר ב-1501)
1571 – יוהאנס קפלר, אסטרונום (נפטר ב-1630)
1654 – יאקוב ברנולי, מתמטיקאי שווייצרי (נפטר ב-1705)
1717 – ה פיוס השישי (נפטר ב-1799)
1822 – לואי פסטר, איש מדע צרפתי (נפטר ב-1895)
1856 – נפתלי הרץ אימבר, מחבר ההמנון העברי "התקווה" (נפטר ב-1909)
1879 – סידני גרינסטריט, שחקן קולנוע בריטי (נפטר ב-1954)
1901 – מרלן דיטריך, שחקנית וזמרת (נפטרה ב-1992)
1902 – זאב דומניץ, מחנך, סופר ומשורר לילדים ישראלי (נפטר ב-1976)
1906 – אוסקר לבנט, שחקן קולנוע, פסנתרן, מלחין וקומיקאי יהודי-אמריקאי (נפטר ב-1972)
1907 – סבסטיאן הפנר, היסטוריון, עיתונאי וסופר גרמני (נפטר ב-1999)
1916 – נעמי סמילנסקי, ציירת ואמנית הדפס ישראלית (נפטרה ב-2016)
1921 – מנדל סטבורובסקי, פרופסור לכירורגיה, מראשוני העוסקים בתחום כירורגיית כלי דם בישראל (נפטר ב-1983)
1925 – משה ארנס, שר הביטחון, שר החוץ וחבר הכנסת מטעם הליכוד (נפטר ב-2019)
1925 – מישל פיקולי, שחקן תיאטרון וקולנוע צרפתי (נפטר ב-2020)
1926 – אהרון בן-יוסף, מפקד שייטת 13 (נפטר ב-1977)
1926 – אליקום שפירא, מנצח ישראלי בינלאומי (נפטר ב-2014)
1927 – שולמית אלוני, חברת הכנסת ושרה בממשלות ישראל, כלת פרס ישראל לשנת תש"ס על תרומה מיוחדת למדינה ולחברה (נפטרה ב-2014)
1930 – מרשל סהלינס, אנתרופולוג יהודי אמריקאי (נפטר ב-2021)
1931 – יוסף לפיד, עיתונאי, ראש מפלגת שינוי, שר המשפטים וסגן ראש הממשלה בממשלתו השנייה של אריאל שרון (נפטר ב-2008)
1931 – הנרי אטלן, ביופיזיקאי ופילוסוף, פרופסור ומנהל המחלקה לביופיזיקה רפואית באוניברסיטה העברית בירושלים ופרופסור באוניברסיטת פריז
1932 – פריץ קליין, חוקר מין, פסיכיאטר ופעיל זכויות ביסקסואליות אוסטרי-אמריקאי יהודי (נפטר ב-2006)
1934 – ניקולאי סליצ'נקו, שחקן תיאטרון סובייטי ורוסי, שחקן קולנוע, במאי תיאטרון וזמר (נפטר ב-2021)
1934 – לאריסה לטינינה, מתעמלת סובייטית
1935 – ויקטור בריילובסקי, חבר הכנסת מטעם "שינוי"
1936 – סנדרה גילברט, פרופסור לאנגלית, משוררת, חוקרת ומבקרת ספרות פמיניסטית
1937 – אמציה לבקוביץ', כדורגלן ומאמן ישראלי (נפטר ב-2021)
1940 – מולרה אוגונדיפה, משוררת, מבקרת, עורכת, פמיניסטית ואקטיביסטית ניגרית (נפטרה ב-2019)
1941 – אהרן איפלה, שחקן ישראלי (נפטר ב-2016)
1941 – יצחק גורמזאנו גורן, סופר, מחזאי ואיש תיאטרון וקולנוע
1943 – סם הינדס, ראש ממשלת גיאנה
1947 – חיים חובה, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי (נפטר ב-2012)
1948 – ז'ראר דפארדיה, שחקן קולנוע צרפתי
1949 – קלאוס פישר, כדורגלן גרמני
1950 – יוסי מלמן, עיתונאי ישראלי
1952 – דוד אפלבום, רופא ישראלי (נפטר ב-2003)
1956 – ירוחם שרובסקי, מנצח ישראלי
1960 – בועז עופרי, זמר, שחקן וצלם ישראלי
1960 – מרים ד'אבו, דוגמנית ושחקנית קולנוע וטלוויזיה אנגלית
1961 – גידו וסטרוולה, פוליטיקאי גרמני (נפטר ב-2016)
1961 – לאה נס, חברת הכנסת מטעם הליכוד
1965 – אמיר בן-דוד, עיתונאי, תסריטאי ומוזיקאי ישראלי
1965 – סלמאן ח'אן, שחקן קולנוע הודי
1966 – ביל גולדברג, מתאבק יהודי-אמריקאי
1968 – ניב גלבוע, עורך, מגיש וכתב בערוץ 10
1974 – שילה פרבר, זמרת ישראלית
1977 – בקי גריפין, מנחת טלוויזיה, עיתונאית, שחקנית ודוגמנית ישראלית
1979 – האנה סורוואג, זמרת-יוצרת, מלחינה ומפיקה נורווגית
1980 – דניאל סבג, שחקן טלוויזיה ותיאטרון ישראלי
1981 – אמילי דה רייבין, שחקנית אוסטרלית
1982 – מושיקו שטרן, שדר רדיו, קריין פרסומות, מנחה ותקליטן ישראלי
1988 – היילי ויליאמס, זמרת, סולנית להקת פאראמור
1989 – קיי נישיקורי, טניסאי יפני
1990 – מילוש ראוניץ', טניסאי קנדי
1993 – אוליביה קוק, שחקנית אנגלייה
1995 – טימותי שאלאמה, שחקן קולנוע אמריקאי
נפטרו
ממוזער|299x299 פיקסלים|גוסטב אייפל
1076 – סוויאטוסלאב השני, נסיך קייב (נולד ב-1027)
1585 – פייר דה רונסאר, משורר צרפתי (נולד ב-1524)
1918 – קרל שלכטר, אמן שחמט אוסטרי (נולד ב-1874)
1923 – גוסטב אייפל, מהנדס ואדריכל צרפתי שנודע כאדריכל מגדל אייפל (נולד ב-1832)
1938 – אוסיפ מנדלשטם, משורר, מסאי ומבקר ספרות רוסי (נולד ב-1891)
1981 – הוגי קרמייקל, מוזיקאי ג'אז ושחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1899)
1990 – הנדריקה חריטסן, חסידת אומות עולם הולנדית (נולדה ב-1912)
1991 – איתן לבני, פעיל אצ"ל וחבר הכנסת מטעם הליכוד (נולד ב-1919)
2000 – תרצה יובל אלחנתי, עורכת האוניברסיטה המשודרת בגלי צה"ל (נולדה ב-1943)
2003 – אלן בייטס, שחקן קולנוע ותיאטרון בריטי (נולד ב-1934)
2007 – בנזיר בהוטו, ראש ממשלת פקיסטן (נולדה ב-1953)
2008 – צפריר רונן, פעיל פוליטי ואיש תקשורת ישראלי, איש ארץ ישראל השלמה (נולד ב-1955)
2014 – אילונה אהרון, אמנית ישראלית (נולדה ב-1936)
2016 – קארי פישר, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1956)
2018 – חואן אגוארו, כדורגלן פרגוואי ששיחק בעמדת החלוץ (נולד ב-1935)
2020 – דוד שומרון, איש מערכת הביטחון, חבר במטה המבצעים של הלח"י וכן שירת במוסד (נולד ב-1924)
2021 – אפריל אשלי, דוגמנית ומארחת אנגלייה (נולדה ב-1935)
2021 – חיים ולדר, סופר ילדים, נוער ומבוגרים חרדי־ישראלי, פובליציסט, מרצה ופעיל לרווחת הילד בחברה החרדית (נולד ב-1968)
2022 – מיכאל אשכול, פעיל ציוני ששימש כאיש חינוך, פעיל עלייה ומדריך קליטה (נולד ב-1924)
2023 – ז'אק דלור, נשיא האיחוד האירופי (נולד ב-1925)
2023 – יצחק לבנון, דיפלומט ישראלי (נולד ב-1944)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הקדוש סטפן על פי הכנסייה האורתודוקסית – נחוג כחג לאומי ברומניה
26 בדצמבר – 28 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ל כז
קטגוריה:דצמבר
| 2024-04-24T17:02:03
|
28 בדצמבר
|
28 בדצמבר הוא היום ה־362 בשנה (363 בשנה מעוברת), בשבוע ה־52 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 3 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1612 – גלילאו גליליי מבחין לראשונה בכוכב הלכת נפטון
1836 – ספרד מכירה בעצמאות מקסיקו
1836 – אוסטרליה הדרומית מיושבת לראשונה כמושבה בריטית
1846 – איווה מתקבלת כמדינה ה-29 של ארצות הברית
1869 – ויליאם סמפל רושם פטנט על המסטיק
1895 – האחים לומייר מבצעים את הקרנת הקולנוע הראשונה בתשלום
1908 – רעידת אדמה במסינה, סיציליה גורמת למותם של 75,000 איש
1920 – אמיליה ארהרט טסה בטיסה שבה החליטה שהיא חייבת ללמוד לטוס
1948 – מבצע חיסול לשחרור כיס פלוג'ה נכשל
1953 – הקמת אגף המודיעין בצה"ל
1968 – מבצע תשורה: צה"ל תוקף בשדה התעופה של ביירות ומשמיד 14 מטוסים של חברות תעופה ערביות
1972 – מחבלים מארגון ספטמבר השחור משתלטים על שגרירות ישראל בבנגקוק
1989 – מהפכת הקטיפה: אלכסנדר דובצ'ק נבחר ליושב ראש הפרלמנט הצ'כוסלובקי
2005 – רשויות ההגירה בארצות הברית מגרשות את ג'ון דמיאניוק לאוקראינה
2017 – החלו ההפגנות באיראן (2017–2018)
נולדו
ממוזער|227x227 פיקסלים|וודרו וילסון
שמאל|ממוזער|221x221px|ג'ון פון נוימן
ממוזער|223x223px|סטן לי
ממוזער|133x133px|מילטון אובוטה
1856 – וודרו וילסון, נשיא ארצות הברית (נפטר ב-1924)
1879 – בילי מיטשל, גנרל בשירות האוויר של צבא ארצות הברית, מהוגי רעיון הכוח האווירי (נפטר ב-1936)
1881 – אהרן אברהם קבק, סופר עברי (נפטר ב־1944)
1882 – ארתור אדינגטון, אסטרונום ופיזיקאי (נפטר ב-1944)
1888 – פרידריך וילהלם מורנאו, במאי קולנוע גרמני (נפטר ב-1931)
1903 – ג'ון פון נוימן, מתמטיקאי אמריקני (נפטר ב-1957)
1906 – יעקב כ"ץ, חבר הכנסת מטעם פועלי אגודת ישראל (נפטר ב-1967)
1907 – אריך מילקה, ראש השטאזי בשנים 1989-1957 (נפטר ב-2000)
1907 – זאב בן-חיים, בלשן עברי וחתן פרס ישראל (נפטר ב-2013)
1919 – גדעון שוקן, אלוף בצה"ל, ראש אגף כוח האדם (נפטר ב-1981)
1921 – מרדכי פירון, הרב הצבאי הראשי השני של צה"ל ולאחר מכן רב בציריך (נפטר ב-2014)
1921 – פיליפ דה גול, אדמירל ופוליטיקאי צרפתי (נפטר ב-2024)
1922 – סטן לי, יוצר קומיקס (נפטר ב-2018)
1925 – מילטון אובוטה, נשיא אוגנדה בין שנים 1966 ל-1971 ושוב בין 1980 ל-1985 (נפטר ב-2005)
1925 – יהודה קידר, ביוגאוגרף ישראלי
1927 – בן-עמי גוב, מנהל ישראלי
1928 – אהרון וייס, היסטוריון וחוקר שואה ישראלי
1931 – משה גנן, סופר, משורר, מסאי וחוקר טקסטים ישראלי (נפטר ב-2021)
1931 – אמנון כרמי, פרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה, נשיא הארגון העולמי למשפט רפואי ושופט
1932 – נישל ניקולס, שחקנית אמריקאית, זמרת ואמנית קול (נפטרה ב-2022)
1933 – צ'ארלס פורטיס, סופר אמריקאי (נפטר ב-2020)
1933 – ג'ון י. בראון, פוליטיקאי ואיש עסקים אמריקאי חבר המפלגה הדמוקרטית (נפטר ב-2022)
1933 – סלים א-זענון, פוליטיקאי פלסטיני, יושב ראש המועצה הלאומית הפלסטינית (נפטר ב-2022)
1934 – מגי סמית', שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון בריטית (נפטרה ב-2024)
1939 – יהורם גאון, זמר ושחקן ישראלי
1941 – עליזה עזיקרי, זמרת, שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית (נפטרה ב-2009)
1944 – קארי מוליס, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1993 על המצאת ה-PCR (נפטר ב-2019)
1944 – ג'וני אייזקסון, פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמייצגה של מדינת ג'ורג'יה בסנאט של ארצות הברית (נפטר ב-2021)
1945 – ציון חצרוני, אתלט ישראלי (נפטר ב-2019)
1946 – טים ג'ונסון, פוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-2024)
1948 – ויליאם וקי, כדורגלן איטלקי ששיחק בעמדת השוער (נפטר ב-2022)
1949 – רחל אליאור, חוקרת המחשבה המיסטית היהודית
1949 – דליה מזור, קריינית, מגישת חדשות ומנחת טלוויזיה ישראלית
1951 – רוני סומק, משורר, סופר ואמן ישראלי
1952 – נפתלי תשבי, פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית בירושלים (נפטר ב-2021)
1953 – ריצ'רד קליידרמן, פסנתרן צרפתי
1954 – דנזל וושינגטון, שחקן קולנוע אמריקאי
1955 – ליו שיאובו, אינטלקטואל, פעיל זכויות האדם סיני וחתן פרס נובל לשלום לשנת 2010 (נפטר ב-2017)
1957 – תמר דיין, זואולוגית ישראלית, פרופסור במחלקה לזואולוגיה אוניברסיטת תל אביב, מנהלת מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, מנהלת אוספי הטבע של אוניברסיטת תל אביב ופעילת איכות סביבה
1958 – טרי בוצ'ר, כדורגלן ומאמן כדורגל אנגלי
1959 – אנדי מקנב, חייל בריטי וסופר
1968 – ליאור אשכנזי, שחקן, במאי, מדבב, קריין ומנחה טלוויזיה ישראלי
1969 – לינוס טורבאלדס, מתכנת, יוצרה של מערכת ההפעלה לינוקס
1976 – ג'ו מנגנלו, שחקן אמריקאי
1994 – יובל דיין, זמרת ישראלית
1994 – אדם פיטי, שחיין בריטי, אלוף עולם
נפטרו
ממוזער|205x205 פיקסלים|מרי השנייה
ממוזער|169x169 פיקסלים|ז'אן-בטיסט דה לאמארק
ממוזער|261x261 פיקסלים|עמוס עוז
1446 – האנטי-אפיפיור קלמנס השמיני (נולד ב-1370)
1491 – ברטולדו די ג'ובאני, פסל איטלקי
1538 – אנדראה גריטי, הדוכס ה-77 של ונציה (נולד ב-1455)
1694 – מרי השנייה מלכת אנגליה (נולדה ב-1662)
1706 – פייר בל, פילוסוף וסופר צרפתי (נולד ב-1647)
1829 – ז'אן-בטיסט דה לאמארק, ביולוג צרפתי (נולד ב-1744)
1937 – מוריס ראוול, מלחין צרפתי (נולד ב-1875)
1963 – פאול הינדמית, מלחין גרמני (נולד ב-1885)
1965 – אברהם שפירא, ראש השומרים בפתח תקווה (נולד ב-1870)
1971 – מקס שטיינר, מלחין יהודי-אמריקאי ממוצא אוסטרי (נולד ב-1888)
1984 – סם פקינפה, במאי קולנוע אמריקאי (נולד ב-1925)
1986 – אנדריי טרקובסקי, במאי קולנוע רוסי (נולד ב-1932)
1993 – ויליאם שיירר, בעל הספר הנודע ביותר על תולדות הרייך השלישי (נולד ב-1904)
1993 – יעקב בנאי, שחקן וקומיקאי ישראלי (נולד ב-1919)
1994 – אבא בנדויד, חוקר הלשון העברית והיועץ הלשוני של קול ישראל (נולד ב-1911)
2003 – יוסל בירשטיין, סופר ישראלי (נולד ב-1920)
2004 – צבי צור, הרמטכ"ל השישי של צה"ל (נולד ב-1923)
2004 – סוזן סונטג, סופרת, במאית קולנוע, פילוסופית ופעילה פוליטית אמריקאית (נולדה ב-1933)
2005 – בן ציון שהם, מורה ומחנך, כיהן כמנהל הגימנסיה העברית "הרצליה" (נולד ב-1930)
2006 – גרשון שקד, חוקר ספרות עברית וחתן פרס ישראל (נולד ב-1929)
2006 – ז'אן ז'אק גולדברג, מתופף רוק ישראלי (נולד ב-1955)
2009 – ג'יימס אואן סאליבן, מתופף הלהקה Avenged sevenfold (נולד ב-1981)
2012 – עמנואל שפר, שחקן ומאמן כדורגל ישראלי, הוביל את נבחרת ישראל למונדיאל 1970 (נולד ב-1924)
2015 – למי קילמיסטר, מוזיקאי בריטי, מייסד להקת המטאל מוטורהד (נולד ב-1945)
2016 – דבי ריינולדס, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1932)
2017 – רונית מטלון, סופרת ישראלית (נולדה ב-1959)
2018 – ז'ורז' לואנז'ה, לוחם מחתרת יהודי-צרפתי במלחמת העולם השנייה (נולד ב-1910)
2018 – ג'ון ויטפילד, שחקנית אנגלייה (נולדה ב-1925)
2018 – פיטר היל-ווד, איש עסקים בריטי ששימש כיושב-ראש מועדון הכדורגל ארסנל (נולד ב-1936)
2018 – עמוס עוז, סופר ישראלי, זוכה פרס ישראל ופרס גתה (נולד ב-1939)
2020 – משה ברור, פרופסור לגאוגרפיה וחתן פרס ישראל (נולד ב-1919)
2020 – יצחק שושן (אבו סחיק), מראשוני המחלקה הערבית בפלמ"ח ומסתערב ישראלי (נולד ב-1924)
2020 – פו צונג, פסנתרן סיני (נולד ב-1934)
2020 – ארמנדו מנסנרו, מוזיקאי ומלחין לטינו-אמריקאי (נולד ב-1935)
2021 – מאיר כהן, עיתונאי ופרשן שפעל בקול ישראל, ברשות השידור ברדיו ובטלוויזיה ובגלי צה"ל (נולד ב-1936)
2021 – הארי ריד, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1939)
חגים ואירועים החלים ביום זה
מתחיל מטר קואדראנטידים
יום טבח החפים מפשע בכנסייה הקתולית, האנגליקנית והלותרנית
27 בדצמבר – 29 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ל כח
קטגוריה:דצמבר
| 2024-10-09T16:43:56
|
נהר
|
ממוזער|נהר באירלנד
ממוזער|שמאל|280px|היאנגצה בסין
ממוזער|שמאל|280px|גשר על נהר קולומביה
ממוזער|שמאל|280px|נהר הדנובה, הנהר השני באורכו באירופה
נהר הוא מוביל מים מתוקים ממקור יבשתי, כגון מעיינות ושלגים, אל אגם או אל ים, והוא גדול מנחל. זרימתם של הנהרות היא באפיק טבעי, מן המקום הגבוה אל הנמוך.
הנהרות ממלאים תפקיד חשוב בתולדות התרבות, וכבר בימי קדם התיישב האדם והקים את עריו לאורך גדותיהם. התרבויות הגדולות הראשונות צמחו בעמקי הנהרות: עמק הפרת והחידקל, עמק האינדוס, עמק הנהר הצהוב ועמק הנילוס.
הנהר מספק לתושבים מים לשתייה ולהשקיה, דגים לאכילה, אתר לרחיצה ולכביסה, חול וחלוקי נחל לבנייה, מישורי סחף פוריים, כוח להניע טחנות מים, דרך נוחה לתחבורה ולתובלה ואמצעי הגנה טבעי נגד אויבים. בימינו מספקים נהרות מהירי זרימה גם אנרגיה הידרואלקטרית וכן נתיב לסילוק מי שופכין ופסולת תעשייתית (דבר המזהם את הנהרות וגורם נזק לחי ולצומח בהם). פעמים רבות נקבע גבול בין מדינות לאורך נהרות (גבול כזה קרוי גבול טבעי). הגבול בין ישראל לירדן, למשל, עובר לאורך נהר הירדן. מעלה הנהר ריו אורוגוואי משמש גבול בין ארגנטינה לברזיל ומורד הנהר משמש גבול בין ארגנטינה לאורוגוואי.
זרימת הנהר
שמאל|ממוזער|250px|זרימה ערה בנהר הירדן שמסלול זרימתו מתחיל באזור הכנרת ובסופו הוא נשפך אל ים המלח. בארץ ישראל נחלים רבים שבהם זרימה חזקה אך ורק בזמן החורף, עם בוא הגשם, אולם זרימת נהר הירדן, שמקור רוב מימיו ממעיינות, היא חזקה כל ימות השנה.
המים הזורמים בנהר מגיעים משני מקורות עיקריים:
נגר עילי הנקרא גם נגר ישיר, הכולל את מי הגשמים והשלגים היורדים באזור אגן הניקוז אחרי שחלקם התאדה או חלחל לקרקע, וגורמיו הם בעיקר האקלים וסוג הקרקע.
נגר בסיס הוא מי מעיינות.
זרימתו של הנהר נמדדת בשני מדדים חשובים: מהירות וספיקה.
המהירות של המים נובעת ממספר גורמים, בהם שיפוע הנהר, כמות הסחף והחיכוך עם גדות הנהר והקרקעית. מהירותו הרגילה של נהר גדול נעה בין 0.5 ל-2 מטר לשנייה, כשישנם נהרות שמהירותם מגיעה ל-4 מטר לשנייה ואף יותר.
תאורטית, נמדדת המהירות המרבית באמצע האפיק, מעט מתחת לפני המים. במקום זה, חיכוך המים בדפנות הנהר ובקרקעיתו מזערי. למעשה, כיוון שצורתם של רוב הנהרות אינה סימטרית, נמדדת המהירות המרבית בקו הנקרא קו זרימה. קו הזרימה, הוא הקו האמצעי בקטע ישר בנהר, אך במקומות שבהם קיים פיתול בנהר, עובר קו הזרימה לצד החיצון של הפיתול, הצד הארוך יותר. במקומות שבהם הגדות לא סימטריות, עובר קו הזרימה מעל המקום העמוק יותר באפיק, קרוב לגדה התלולה יותר. אנכית לקו הזרימה, מתחתיו, עובר התאלוויג (מגרמנית: Talweg, שביל העמק) - הקו המחבר בין הנקודות העמוקות ביותר באפיק.
הספיקה היא כמות המים הזורמת בנהר בזמן נתון. מקובל למדוד את הספיקה בקוב (מטר מעוקב) לשנייה. נהר האמזונאס, שספיקתו היא הגדולה בעולם, מזרים כ-220 אלף קוב מים בשנייה בזמן שהוא גואה, ואילו הירדן, שהוא נהר קטן, מזרים כ-16 קוב מים בשנייה בלבד.
ספיקתו של הנהר משתנה לפי עונות השנה וגורמים אחרים, ורמתה מתחלקת לארבעה מצבים:
זרימה נורמלית - ספיקה ממוצעת, בחישוב רב שנתי.
שפל - מצב בו הספיקה פחותה בצורה משמעותית מהממוצעת, בדרך כלל בקיץ ובתחילת הסתיו.
גאות - מצב בו הנהר מכסה את כל אפיקו, אך לא גולש ממנו.
שיטפון - או הצפה, מצב בו עולה הנהר על גדותיו, ומציף גם את המקומות שמחוץ לערוץ.
מדידת מהירותם וספיקתם של נהרות היא בתחום המדע הנקרא הידרוגרפיה. מדידה זו חשובה ביותר לצורכי חישוב של כמות המים באזור מסוים, ולצרכים הנדסיים שונים כגון בניית מבנים על גדות הנהר, תחנות כוח הידרואלקטריות (המופעלות בכוח המים), ועוד.
סחיפת הנהר
במהלכו, סוחף הנהר עם המים מוצקים רבים, אותם הוא משקיע במקומות אחרים בנהר או במקום הנמוך ביותר של הנהר, מקום הנקרא בסיס סחיפה. פעולה זו של סחיפת חומר מוצק, נקראת סחיפה או ארוזיה, והחומר הנסחף נקרא טעונת או סחופת.
הטעונת מתחלקת לשלושה סוגים:
תֶּמֶס - חומר המומס במי הנהר.
רְחוֹפֶת - חלקיקים מוצקים שאינם מומסים במים, אלא "מרחפים" בתוכם. גודלם של חלקיקים אלו עד כ-0.2 מ"מ. הרחופת היא הגורם העיקרי לעכירות המים בנהרות.
גְּרוֹפֶת - חלקיקים הגדולים בדרך כלל מ-2 מ"מ, והגדולים שבהם הם סלעים במשקל של כמה טונות. הגרופת אינה צפה במים אלא שוקעת בהם בכל עת שמהירותם יורדת. הגרופת נסחפת בנהר בארבע דרכים עיקריות, על פי גודלה:
סחיפה - הסעת החלקיקים בתוך הזרם, גבוה מעל קרקעית הנהר.
הקפצה - הסעת אבנים קטנות על ידי הקפצתן מעל הקרקעית למרחקים קטנים.
גלגול - הסעה של אבנים גדולות וסלעים על ידי גלגולם, דבר הקורה עקב מהירות המים, הגבוהה יותר במקומות הרחוקים יותר מן הקרקעית.
זחילה - הסעת אבנים או סלעים על פני הקרקעית מבלי להרימם כלל. בצורה זו מוסעים אבנים או סלעים שטוחים יחסית, שאין ההפרש במהירות המים בין אזור תחתית האבן לראשה מספיק כדי לגלגלה.
מקורו של החומר הנסחף במי הנהר הוא משני מקורות: בלית ומוצקים. הבלית היא בעיקר חומר הבלה מן הסלעים באזור הנהר בהשפעת רוח או גורמים אחרים, ומובא לנהר על ידי מי גשמים או רוחות. המוצקים אותם סוחפים מי הנהר מקורם בארוזיה של הנהר עצמו, והיא מתבצעת אם על ידי פגיעה ישירה של המים בגדות ובקרקעית - פעולה הנקראת שבירה, קריעה או גזירה (בהתאם לצורת הפעלת הכוח על הסלע), ואם על ידי החיכוך של התמס והרחופת שבמים בסלעים - פעולה הנקראת שחיקה. למעשה, מהווה הבלית את הגורם העיקרי בתהליך סחיפת המוצקים.
כמות הסחף בנהר נובעת מכמה גורמים, החשובים שבהם הם האקלים, המסלע והצומח המחזק את הגדות. למעשה מגיעה הסחיפה לרמתה המרבית באזור קו המשקעים (קו שווה גשם, איזוהיטה) 350 מ"מ, שבו יש כמות משמעותית של גשמים, אך אין בכמות זו כדי להצמיח די צמחים המחזקים את הגדות ומאיטים את הסחיפה.
מידת סחיפתו של הנהר נמדדת בשני מדדים:
כושר הסעה - הגודל המרבי של אבנים אותם יכול הנהר לסחוף. גודל זה הוא תוצאה ישירה של מהירות הנהר.
תפוסת הסעה - כמות הסחף המרבית אותה יכול הנהר לסחוף בזמן נתון. גודל זה נובע מספיקתו של הנהר ולא ממהירותו.
עיצוב הנהר על ידי שחיקה וסחיפה
מלבד יצירת האפיק עצמו, על צדודיתו, נפתוליו ומדרגותיו, גורמת סחיפתו של הנהר לעיצוב צורות שונות בתוך אפיק הנהר, להלן העיקריות שבהן:
מכתשות הן שקעים בקרקעית הנהר הנוצרות בדרך כלל למרגלות מפלים. המכתשת מאורכת בדרך כלל, ובתוכה נוצרות מערבולות. מכיוון שהשחיקה העיקרית היא באמצע המערבולת ולא בחלקה העליון, בדרך כלל רחבה המכתשת בחלקה הפנימי יותר מבשפתה. לעיתים, מתרחבות שתי מכתשות סמוכות בחלקן הפנימי יותר מבעליון, ומתחברות. במקום זה, נותר לאחר זמן גשרון אבן על פני האפיק.
אמבטות הן שקעים הנוצרים ממערבולות רוחב באמצע האפיק, צורתן בדרך כלל מעוגלת יותר מזו של המכתשות, הן רדודות יותר, ושפתן רחבה יותר מקרקעיתן. גודלן של אמבטות בנהרות גדולים עשוי להגיע עד ל-50 מטר.
צנירים הם מקומות בהם שחקו המים את גדות הנהר בחלקן התחתון, והותירו את חלקן העליון בולט כעין מדף. הצנירים נוצרים תמיד במקומות שבהם זורם הנהר בזמן גאות בלבד, ולא באפיק עצמו.
עלמות הן מעין עמודים הנוצרים לרוחב הנהר, בדרך כלל על מדרון הגדה, כשבראשם יש לעיתים קרובות גוש אבן קשה, הרחב מעט יותר מהעלמה עצמה. גובהן של העלמות עשוי להגיע עד כ-20 מטרים, וזווית הצד שלהן בין 70 ל-90 מעלות. העלמות מופיעות תמיד בקבוצות, ובדרך כלל בשורות. סבורים, כי העלמות נוצרות מערוצים מקבילים היורדים במדרון גדת הנהר, ולאחר זמן מתחברים במספר מקומות, והמים שוחקים אותן והופכים אותן לעגולות.
השקעה
הטעונת הנסחפת עם מי הנהר שוקעת במורדו, בתהליך הנקרא השקעה. סחיפתה והשקעתה של הטעונת לאורך הנהר היא תמידית, אלא שהיחס ביניהן תלוי במהירות ועוצמת הזרימה; בזרימה קלה, ההשקעה רבה על הסחיפה, וכשגוברת המהירות חוזרת הסחיפה ועולה על ההשקעה. צבירי הטעונת המושקעת באפיק או בצדדיו נקראת אלוביום או סחף אלוביאלי (בשונה מחומר הנסחף על ידי הרוח, הנקרא סחף איאולי).
השקעת הטעונת מהווה אחד מהגורמים העיקריים בעיצוב צורתו של הנהר. לפעמים שוקעת טעונת באמצע הנהר, במקום שבו מהירות המים נמוכה מעט, ובייחוד בזמן שפל של הנהר, ומצטברת במקום זה ערמה. ערמה זו מאטה עוד יותר את מהירות המים המתחככים בה וקצב ההשקעה עולה. לעיתים עשוי קצה הערמה לצוץ מעל המים, וצמחים שונים יתפתחו עליה ויחזקו אותה. לאחר שהערמה התייצבה, תמשיך הטעונת לשקוע עליה, בעיקר בצידה הפונה אל מורד הנהר, שכן בצד זה נמוכה מהירות המים מהצד הפונה אל המעלה. לאחר זמן מה, תהפוך הערמה לאי, שצורתו מוארכת, וצדו התחתון מחודד מעט יותר מהעליון. ישנם נהרות בהם מצויים איים רבים, והנהר זורם סביבם בזרועות נפרדות. נהר כזה, נקרא נהר פזרות.
החומר הנסחף בנהר שוקע בהדרגה באפיק, כשהחלקיקים הגדולים יותר שוקעים במעלה הנהר והקטנים יותר מגיעים למקום נמוך יותר ולעיתים עד לבסיס הסחיפה. כמו כן, משתנה צורתם של האבנים על ידי זרם המים; הם נעשים חלקים יותר, ועגולים יותר. היחס בין אורכה של האבן המושקעת לבין רוחבה ועובייה נקרא מקדם סגלגלות. חקירתם של צורת וגודל חלקיקי הסחף האלוביאלי נקראת גראנולומטריה, והיא נותנת מידע רב על זרימת הנהר ועל צורת התפתחותו.
אגן הניקוז
אגן הניקוז (או אגן ההיקוות) של הנהר הוא כל האזור שמימיו מנוקזים על ידי הנהר, כלומר זורמים אל הנהר. הקו המפריד בין שני אגני ניקוז נקרא קו פרשת המים. אגני ניקוז רבים מחולקים לאגני ניקוז קטנים יותר, שכל אחד מהם מזין יובל אחר בנהר, או שני פלגים הנשפכים לאותו הנהר. קו פרשת מים המחלק בין שני נהרות הנשפכים למקום אחד, נקרא קו פרשת מים מקומית. לעיתים קורה שנהר סוחף ומפרק את קו פרשת המים, ומים שהיו זורמים לנהר אחד, מתחילים לזרום בנהר אחר. תהליך זה, נקרא כיבוש נהר. אפשר להבחין בקלות בנהרות שנכבשו על ידי מקום הכיבוש בו נוצרת בדרך כלל "ברך" - זווית חדה. צורה אחרת המרמזת על כך שנהר זה נכבש, היא אפיק עמוק ומפותח, המנקז אגן קטן במיוחד, שלא סביר שמימיו יכלו ליצור אגן כזה. במקרים אלו, סביר שהיה לנהר אגן גדול יותר, אלא שהוא נכבש לאחר עיצוב האפיק.
ניקוזו של אגן ההיקוות נעשה על ידי חרצים, ערוצים או בתרונות. החרצים, הם תעלות רדודות בקרקע, נוצרות בדרך כלל מיד אחרי הגשמים ומפסיקות להוליך מים עם תומם. הערוצים, עמוקים יותר, ארוכים יותר, ומוליכים מים זמן רב, ביניהם מים שחלחלו מעט, ויוצאים חזרה אל פני הקרקע בערוץ. הבתרונות הם ערוצים עמוקים וצפופים, וביניהם גבעות קטנות, שמדרונותיהן תלולים לרוב.
צורתו הכללית של אגן הניקוז, על חרציו, ערוציו ויובליו, קרויה דגם הניקוז. דגם הניקוז מושפע רבות מטקטוניקה, ליתולוגיה, ומגורמים נוספים.
סיעוף
שמאל|ממוזער|250px|הנהר סנייק זורם לרגלי הרי טיטון המושלגים בפארק הלאומי גרנד טיטון, במדינת ויומינג שבארצות הברית
ראשו של הנהר מסתעף לכיוונים שונים, וסעיפיו, הנקראים יובלים, מנקזים אגני ניקוז משניים שונים. מקובל לדרג את יובלי הנהר בסדר יורד; שיטה למיון הנחלים הציע ההידרולוג האמריקני רוברט הורטון (Robert Elmer Horton; 1945-1875). ארתור סטראלר (Arthur Newell Strahler; 2002-1918), פרופסור למדעי כדור הארץ באוניברסיטת קולומביה שיכלל את השיטה והיא נקראת על שמו שיטת סטראלר (Strahler stream order). על פי השיטה ממיינים את הנחלים עם כיוון זרימת המים דהיינו ממעלה בנחל לכיוון בסיס הסחיפה. לפי מיון זה יקבע שנחל שאין לו אף יובל, דהיינו כל הנגר הזורם בו מגיע מזרימה מדרונית, או כפי שהיא נקראת גם זרימה משטחית, יקרא יובל מסדר 1. מהנקודה בה שני יובלים מסדר אחד מתאחדים, היובל כבר אינו מקבל רק זרימה מהמדרונות שבצידיו אלא משני היובלים. יובל כזה ייקרא יובל מסדר 2. כך ימשיך המיון ומאותו מקום ששני יובלים מסדר 2 מתאחדים ייקרא היובל, יובל מסדר 3. כך ממשיך המיון עד לשפך הנחל לבסיס הסחיפה שלו. בדוגמה שלפנינו סדר הנחל בשפך הוא סדר 4. לצורך השוואה, נחל הירקון הוא נחל מסדר 9 ואילו המיסיסיפי 27.
יש להבהיר שכל עוד לא מתחברים שני אפיקים מסדר 2 לא ישתנה הסדר ל-3, דהיינו לערוץ מסדר 2 יכולים להישפך ערוצים נוספים מסדר 1 אך הסדר לא ישתנה. כמו כן אין מקום בעולם בו יתחברו בנקודה מסוימת יותר משני יובלים, תמיד יהיה מרחק מה בין ההתחברויות. כפי שראינו, יש לכל יובל אגן הניקוז שלו, מכאן שמקובל לכנות את אגני הניקוז על פי סדר הנחל שלהם.
עמק הנהר
לעמק הנהר צורות מגוונות, הנוצרות על ידי הסחיפה. הסחיפה מתחלקת לשני כיווני פעולה: התחתרות לעומק (אנכית), המעצבת את עומקו של עמק הנהר, וארוזיה לטרלית (אופקית), המעצבת את רוחבו של העמק. ישנם עמקים שחתכם צר, וקרקעיתם היא בעצם קרקעיתו של הנהר - האפיק עצמו. גדות האפיק, הם בעצם מדרונות העמק. לעומתם, קיימים נהרות בהם העמק רחב, ונקרא כיכר עמק. בתוך כיכר העמק, נמצא האפיק עצמו, ומשני צידיו - פֶשֶט, מקום המתכסה מים לעיתים קרובות, כאשר הנהר גואה.
שיפוע הנהר
ממוזער|שמאל|250px|מבט על נהר קולומביה מקולומביה הבריטית שבקנדה
שיפועו של הנהר נמדד על ידי חילוק הפרש הגובה בין ראשו של הנהר לבסיס הסחיפה שלו, באורך הנהר. שיפועם של נהרות נמדד בדרך כלל באלפיות. אורך חלקו התחתון של המיסיסיפי, למשל הוא כ-800 ק"מ, והפרש הגבהים כ-15 מטרים; שיפועו אם כן, כ-0.000018 או 0.18 פרומיל.
מבחינים במספר סוגים של בסיסי סחיפה. בסיס סחיפה ראשי, הוא ים או אוקיינוס, אליו זורמים בסופו של דבר כל מי הנהר. ישנם גם בסיסי סחיפה משניים או מקומיים, כגון אגמים, בהם נעצרים המים, והנהר לא סוחף עוד, אך ממנו נשפכים המים עם המשך הנהר למקווה מים אחר. נהר הירדן, למשל, נשפך בסוף דרכו אל ים המלח, אך הוא נעצר בבסיס הסחיפה המשני שלו - הכנרת. את שיפועו של כל קטע בנהר, מחשבים על פי בסיס הסחיפה הקרוב אליו ביותר.
צדודית האורך
ממוזער|שמאל|250px|אשד
ממוזער|שמאל|250px|התעצבות צורתו של המפל
צדודית האורך של הנהר היא צורתו הכללית של המורד. בנהרות רגילים מקבלת צדודית האורך צורה קעורה, הדומה לעקומה היפרבולית. הדבר נובע מכך שמי הנהר המנמיכים את האפיק יוצרים את הנקודה הנמוכה ביותר בנהר לקראת שפכו אל בסיס הסחיפה שלו. לאחר זמן, מתחילים מי הנהר לסחוף עוד את קרקעית הנהר ולהסיגו במעלה האפיק. אך ככל שהנקודה הנסחפת נמצאת קרוב יותר למעלה האפיק, נמוכה בה יותר האנרגיה של המים, והקרקעית נסחפת פחות. הדבר יוצר, כאמור, צורה שבה חלקו העליון של הנהר נסחף פחות מחלקו התחתון.
לעומת זאת, בנהרות שבהם יורדת כמות המים בצורה משמעותית לקראת סופו של הנהר, דבר המצוי במדבריות בהם הנהרות מוזנים ממים שיורדים ממעלה הנהר, כשסופו של הנהר לא מוסיף מים, ואילו חלק ניכר מן המים כבר חלחל, עשויה להיווצר צדודית אורך קמורה, שבה סופו של הנהר יורד בתלילות רבה אל עבר בסיס הסחיפה, ואפיק הנהר כמעט שאינו סחוף.
מבחינה תאורטית, אמורה צדודיתו של נהר תקין להגיע בסופו של דבר לצדודית היפרבולית מושלמת, שבה קיים שיווי משקל מדויק בין סחיפת הנהר לבין ההשקעה שלו, ובה העברת המים והסחף מתבצעת בצורה היעילה ביותר מבחינת שימור האנרגיה.
למעשה, נהר בעל תכונות כאלו נדיר ביותר, וכמעט כל נהרות העולם הם בעלי צדודית דינמית. הצדודית הדינמית משתנה כל העת לפי גאותו ושיפלו של הנהר, לפי כמות הטעונת המשתנה ולפי גורמים אחרים. עם זאת, צורת צדודיתו של נהר זה אחידה פחות או יותר, אם מסתכלים על הנהר בטווח גדול של זמן. צורתה הממוצעת של הצדודית היא הצורה המתאימה ביותר להעברה יעילה של המים והסחופת לתנאיו של נהר זה. צורה כזו, בה צדודיתו של הנהר אחידה יחסית, על אף שינוייה הקטנים, נחשבת כצורה האידיאלית, ונקראת צדודית מותאמת.
לעומתה, קיימת צדודית מופרעת. הצדודית המופרעת אינה מתאימה להעברה יעילה של המים בנהר עקב מפלים ואשדות. המפלים הם מקומות שבהם נופלים המים על פני קיר זקוף, והם נוצרים בנחל עקב אי אחידות באפיק. לעיתים נובע הדבר משינויים טקטוניים - שברים ונקעים של קווי העתק, אך רוב המפלים נוצרים עקב שינויים ליתולוגים - שינויים באופי המסלע. בדרך כלל נגרם הדבר במקום שבו עובר הנהר ממסלע קשה למקום בעל מסלע רך יותר, שובר אותו, וצונח ממקומו לשכבת הסלע הבאה. מפל נוצר גם במקומות שבהם אפיק גבוה נשפך לתוך נהר בעל אפיק נמוך יותר בצורה משמעותית. אפיק כזה, הגבוה מן הנהר אליו הוא נשפך, נקרא אפיק תלוי. אפיקים תלויים נוצרים כאשר בנהר הגדול עוברת כמות מים הגדולה בהרבה מזו שבאפיק העליון. חלק מאפיקים תלויים אלו, נוצרו על ידי הקרחונים הגדולים שנעו בנהרות בתקופת הפליסטוקן. האשדות נוצרים בנסיבות דומות, ההבדל בינם לבין המפלים הוא בכך שהמפלים זקופים, ומים נופלים בהם נפילה חופשית, ואילו האשדות בעלי שיפוע, לעיתים מתון, המתמשך על פני מרחק אופקי רב - לעיתים עד מספר קילומטרים.
נסיגת מפלים
גם נהרות בעלי צדודית מופרעת נוטים לשנות לאט לאט את צדודיתם על ידי סחיפת קיר המפל והסגתו במעלה הנהר, עד שאפיקם יגיע לצורה של היפרבולה אחידה, אם כי תהליך זה איטי מאוד, בעיקר במקרים בהם נובע הנקע בנהר עקב שינויים ליתולוגים.
התהליך מתחיל כאשר מי הנהר הנופלים בכוח רב מהמפל מתחילים לחתור מכתשת בקרקעית הנהר למרגלות המפל. המכתשת הופכת למלכודת עבור הסחף, אך נוצרות בה גם מערבולות המוציאות ממנה את הסחף הנעצר בה. כאשר גדלה מעט המכתשת, נעשות המערבולות הנוצרות בה חזקות דיין, כדי להתחיל לפורר את קיר המפל העשוי בדרך כלל שכבת סלע רכה יותר מזו הבונה את קרקעית האפיק העליון, ובמקום נוצר כוך. עם הזמן גדל הכוך גם כלפי מעלה, ומדף הסלע שנשאר מעליו קורס. בשלב זה, מתחילים מי המפל להרחיב את המכתשת ולקרב אותה אל קיר המפל, והתהליך חוזר על עצמו. עם נסיגת המפל אל מעלה הנהר, נחלשת עוצמת הזרימה, והמפל מתחיל לאבד מגובהו, עד שנשאר במקום רק מדרון שיהפוך עם הזמן למורד מתון.
נפתולים
ממוזער|שמאל|250px|נפתולים חופשיים בנהר באלסקה. אפשר לראות מספר ימות נפתול, וימות נפתול שיבשו.
ממוזער|250px|נפתולי נהר הירדן בקרבת ים המלח (זולטן קלוגר, 1937)
קטעי נהר ישרים נדירים מאוד, ומקובל לקבוע כי אורכו של קטע נהר ישר, לא יעלה על רוחב הנהר כפול עשר. בנהרות רבים, בעלי שיפוע מתאים, נוצרים נפתולים. הנפתול השלם הוא שני פיתולים צמודים, היוצרים את צורת האות S. פיתול הנהרות נמדד במקדם פיתול, או מקדם התעקמות, שהוא אורך הנהר למעשה מחולק במרחק בין ראש הנהר לבסיס הסחיפה שלו. אורכו של הירדן בין הכנרת לים המלח, למשל, כ-210 ק"מ, על פני מרחק אופקי (קו אווירי) של כ-105 ק"מ, כלומר מקדם ההתעקמות שלו שווה בערך ל-2. מקדם ההתעקמות הממוצע לנהרות העולם הוא 1.94.
מבחינים בשלושה סוגים עיקריים של נפתולים:
נפתולים חופשיים הם נפתולים הזורמים במקום שטוח, כשרק האפיק עצמו נמוך מפני השטח. צורתם של נפתולים אלו משתנה תדיר.
נפתולים חתורים הנקראים גם עמקי נפתול הם נפתולים הזורמים בשטח הררי, כשפיתולו של האפיק מקביל לפיתולי ההרים. צורתו של נפתול כזה, לא יכולה מטבע הדברים להשתנות במהירות.
נפתולים מעומקים הם נפתולים הזורמים בעמק הררי, אך אינם מקבילים לפיתולי המדרונות. צורה זו היא בעצם צורת ביניים בין שני הסוגים הקודמים, וקצב השינויים החלים בה ממוצע אף הוא.
הנפתולים נוצרים תחילה על ידי מערבולות הקיימות בכל מים זורמים, ואף בזרמי הים. מערבולות אלו סוחפות מעט את גדות הנהר, וכך מתחיל להיווצר פיתול. לאחר שהנהר מפותל מעט, נוצר מצב שבו מהירות הזרימה סמוך לגדתו החיצונה של הפיתול גדולה יותר ממהירותה סמוך לגדה הפנימית, מצב הגורם לסחיפה יתרה בצדו הקעור של הפיתול הצעיר, הנקרא גדת נסיגה, ולהשקעת סחופת בצדו הקמור של הפיתול, הנקרא גדת צבירה או גדת החלק, במקום בו המהירות היחסית של הזרימה נמוכה יותר. כל זמן זה, אף כי הנחל משנה את נתיבו, לא משתנה רוחבו של הנהר, שכן הרחבת הנהר פירושה ירידה במהירות, והאטת קצב הסחיפה. תהליך זה נמשך ואף מתגבר עם הזמן עקב גדילת קוטרו של הפיתול ועמו הכוח הצנטריפוגלי הפועל על המים. סופו של תהליך זה בנקודה שבה שיפועו של הנהר יורד עקב התארכות נתיבו, עד שאין בכוח המים לסחוף יותר את הגדות, ושיקוע הטעונת עולה על הסחיפה.
במקביל לתהליך התארכותו של הפיתול, נסחפת במיוחד גדתו התחתונה של הנפתול (הפונה לכיוון מורד הנהר), דבר הגורם לנפתול להתעקל, ולשני צדדיו של הנפתול, הנקראים רגלי הנפתול, להתקרב זה לזה. המקום הנותר בין רגלי הנפתול, נקרא צוואר הנפתול. עם התקדמות הנפתול, ויצירתו של צוואר צר במיוחד, עשוי צוואר הנפתול להיפרץ על ידי המים, בדרך כלל בשעת גאות הנהר, ולנהר תישארנה בנקודה זו שתי זרועות שביניהן אי. כיוון שדרכו של הנהר בנפתול הארוך ארוכה יותר, ולכן שיפועה קטן יותר, נמוכה בה מהירות הזרימה ביחס לנפתול הקצר, ותחל השקעת סחף בפתחי הנפתול - דבר שיביא בסופו של דבר להתנתקות הנפתול מהנהר עצמו, וליצירת ימת נפתול, שתאגור מים עומדים עוד זמן רב עד להתייבשותה המלאה. במקרים אחרים, עשוי הנהר להישאר כשהוא זורם בשתי זרועות, ולעיתים אף בצורת נהר פרזות שבו איים רבים.
היווצרותם של נפתולים חתורים דומה ככל הנראה לתהליך זה, אלא שבהם הייתה הרמה של הגדות לאחר עיצוב הנפתולים. הנפתולים החתורים לא יכולים להתקדם ולשנות את צורתם במהירות, אם כי אף בהם מתקיים תהליך זה באיטיות רבה.
כל השטח של הנפתולים הפעילים, הנפתולים שנעזבו על ידי הנהר, וימות הנפתול, נקרא רצועת הנפתולים. רוחבה של רצועת הנפתולים כפול בדרך כלל מרוחב הנהר עם הנפתולים הפעילים, ובערך פי 10 - 32 מרוחבו של הנהר עצמו.
מדרגות וסוללות
ממוזער|שמאל|250px|סוללת גדה בערוץ קטן
לעיתים נוצרות על גדות הנהר סוללות גדה. הסוללה היא מעין ערמה מוגבהת של סחף, שצידה הפונה אל הנהר תלול, וצידה השני, הרחוק מן הנהר בעל מדרון מתון. הסוללה נוצרת כאשר הנהר עולה על גדותיו בשעת הגאות, ומציף את הפֶּשֶט שלו. עקב הירידה החדה במהירות זרימת הנהר, הנובעת מהגדלת העומק ושינוי הכיוון של הזרימה המקומית מאורך הנהר לכיוון רוחבו, שוקע הסחף הנישא על ידי הנהר על הגדה, כשצדו הפונה אל הנהר נסחף חזרה ויוצר מדרון תלול. גובהה המקסימלי של הסוללה, מציין בעצם את הגובה המקסימלי אליו מגיע הנהר בעת הגאות.
צורה דומה, הנובעת מסיבות שונות לגמרי היא המדרגות. המדרגות נוצרות כאשר יש עלייה משמעותית בזרימת הנהר, והנהר נאלץ להעמיק את אפיקו. שינוי כזה יכול לנבוע מכמה סיבות:
הרמה של הגדות על ידי שינויים אקלימיים המוסיפים מים לאפיק.
שינויים באגן הניקוז של הנהר, בעיקר כיבוש אגני ניקוז.
הרמה טקטונית (עקב תנודות לוחות הקרקע) של גדות הנהר.
הורדה של בסיס הסחיפה של הנהר - גם היא עקב פעילות טקטונית.
במקרה כזה, מונמך אפיק הנהר רק במקום בו זורמים המים, ומפלס האפיק הקודם נשאר בצורת מדרגה. כאשר מגיע האפיק לעומקו הנדרש, מתחיל הנהר לסחוף את הגדות, והמדרגה מתחילה להיעלם.
סוג אחר של מדרגות נהר הוא מדרגת עצירה. מדרגת עצירה נוצרת כאשר יש בנהר נקודה קשה - סלע קשה או שפך של לבה הסותם חלק מן הנהר. כאשר נפרץ מחסום זה, הוא נפרץ בנקודה צרה יחסית, דבר היוצר מדרגה באפיק. מדרגות כאלה קיימות ביציאה של אגם החולה לירדן, בנקודה שבה פורץ האפיק את פקק הבזלת שלו.
המדרגות יכולות להיווצר בסלע או בקרקע אלוביאלית - קרקע של סחף. מטבע הדברים, המדרגות האלוביאליות גדולות יותר, אך אינן עמידות לאורך זמן.
בהקשר זה, מקובל חלק את המדרגות למדרגות מחזוריות הנוצרות ונמחקות חליפות, ומצויות בעיקר בקרקע העשויה סחף, לבין מדרגות לא מחזוריות הנותרות קבועות, בדרך כלל בשל קשיות המצע.
המדרגות מופיעות בשתי צורות: מדרגות תואמות, בהם שני צדי האפיק בעלי מדרגה בגובה דומה, הנוצרות בעיקר בסחף אלוביאלי, ומדרגות בלתי תואמות, בהן יש הבדל בגובה שבין שתי הגדות, הנובע בעיקר משינויים במסלע או עקב פיתול בנהר.
לעיתים אין ההפרש בין שתי מדרגות סמוכות אחיד, והוא נהיה רחב או צר יותר לקראת מורד הנהר, ולעיתים המדרגות אף מתלכדות. שינויים כאלה בגובה המדרגה נוצרים בדרך כלל עקב שינוי בעוצמת ההעמקה במורד הנהר או שינוי במשך הזמן של ההעמקה. שינויים כאלה נובעים בדרך כלל מתוספת משמעותית במי הנהר מפני שינויי אקלים או יובלים הנשפכים אליו, או בגלל חלחול משמעותי של מי הנהר.
שפך הנהר
ממוזער|שמאל|250px|מפל מים באסטוניה.
ממוזער|שמאל|250px|הדלתה של הנילוס
שפך נהר, הוא המקום שבו נשפך הנהר ליעדו; אם זה לים או לאגם, שפך הנקרא שפך ראשי, ואם זה לנהר אחר, שפך הנקרא שפך משני. לעיתים רבות, זורם הנהר משך קילומטרים אחדים במקביל לקו החוף או הנהר אליו הוא מתחבר, ורק אחר כך הוא מגיע לשפכו. מקום כזה, נקרא שפך דחוי.
במקום שפכו של הנהר, נוצרת עם הזמן ערמה של סחף. צורתה של הערמה, הנקראת מניפת סחף נראית בדרך כלל כמשולש או כחלק של קונוס רדוד. שיפועה של המניפה נע בין 5 ל-10 מעלות. כאשר ממשיכה מניפת הסחף של הנהר ומתארכת גם תחת מי הים אליו נשפך הנהר, נוצרת במקום דלתה. הדלתה יכולה להיות מוצפת כולה, או שיהיו בה מספר ערוצים המגיעים לים כל אחד בדרכו. כאשר נוצרת דלתה בעלת מספר ערוצים, מפתח לעיתים כל ערוץ מניפת סחף משלו, עליה עשויה להתפתח אחר כך דלתה, והדלתה הראשית תהפוך לדלתה בעלת זרועות. במקומות שבהם עובר בים זרם תת-ימי סמוך לשפך, עשוי הזרם למשוך חלק מהסחף, להאריך את הדלתה למניפה צרה ומארכת, כשבינה ובין החוף נותרת לגונה צרה וארוכה. לעיתים נסגרת הלגונה סופית על ידי מניפת הסחף, ומימיה הופכים עם הזמן להיות מתוקים, עקב ניתוק הקשר עם הים ושקיעת המלחים.
עם המשך השקעת הסחף במניפה, גדלה הדלתה לשני הכיוונים. מחד, תוספת הסחף מאריכה את הנהר לכיוון הים, אך הארכת הנהר גורמת לירידת השיפוע שלו, דבר הגורר ירידה במהירות המים, והשקעת סחף במקומות יותר קרובים למעלה הנהר. עם נסיגתו של שפך הנהר לעבר המעלה שלו, עולה חזרה המהירות, והסחף חוזר להיות מושקע בסופה של הדלתה, בצד הפונה אל הים.
פלורה
הנהרות מספקים מים רבים וזמינים לצמחים הצומחים בסביבתם, לפיכך עשירים אזורי הנהרות בצמחים רבים ומגוונים. צמחי הנהרות צומחים בחגורות - כל טיפוס של צומח גדל בנפרד, במרחק קבוע מהנהר. חלוקה כזו לחגורות, קיימת בכל מקום שבו יש חלוקה מסודרת של התנאים האקולוגיים סביב מקום מסוים - מלחות (אדמות העשירות במלח), חופי ים והרים. בחגורות החיצוניות, צומחים צמחים הזקוקים לכמויות מים רבות, אך אינם מתאימים לתנאי הצפה, בחגורות הבאות צמחים המתאימים להצפות מפעם לפעם, בפנימיות יותר צמחי מים מזדקרים, והלאה - צמחי מים צפים וצמחי מים טבולים.
צמחי מים מזדקרים, הם צמחים שאבריהם התחתונים צומחים בתוך המים, ואבריהם העליונים מזדקרים מעליהם.
צמחי מים צפים, הם צמחים שגופם או עליהם צפים על פני המים.
צמחי מים טבולים הם צמחים שכל גופם במים או שרק פרחיהם צפים מעליהם.
קיומם של צמחי המים, תלוי הרבה בטיב מי הנהר; בכמות החמצן המומסת בהם, בשיעור חומרי המזון במים, ומהירות זרימתו של הנהר. צמחי המים והצמחים המתאימים להצפה מתאפיינים ברקמות אוורור בצמח, המאפשרות לו לנשום תחת המים, ריבוי של כלורופלסטים ברקמות הצמח החיצוניות, מערכות הובלת מים חלשות יותר, מערכת שורשים חלשה יותר, ולעיתים חסרה לחלוטין. כמו כן, מתאפיינים צמחי המים בתקופות צמיחה מאוחרות יותר ובכושר רבייה וגטטיבי (ריבוי באמצעות התפתחות מניצני רבייה בענפים או בשורשים).
בצמחים הצומחים בחגורות החיצוניות של צומח הנהר חסרות תכונות אלו, והם למעשה צמחי יבשה "מפונקים" - הזקוקים לכמויות מים גדולות מהרגיל. צמחי נהרות אחדים, מתאפיינים בכושר אידוי מים גבוה ביותר. כזה הוא למשל האשל הזקוק לתכונה זו כדי להיפטר מכמויות מלח גדולות הנמצאות בקרקע באזורי צמיחתו. תכונה זו גורמת לבזבוז מים רב, ואקולוגים מחפשים דרכים להגבלת צמיחתם או לעקירתם של צמחים אלו, כדי לחסוך במימיהם של נהרות במקומות שבהם מהווים המים גורם מגביל.
פאונה
חסרי חוליות
רוב חסרי החוליות בנהר הם חרקים. מגוון מיני החרקים בנהר הוא עצום, והם מאכלסים כמעט כל בית גידול, כולל שטח הפנים של אבנים, בתוך קרקע הנהר, זרם המים עצמו, ושטח פני המים. החרקים פיתחו לעצמם מגוון אסטרטגיות להתמודדות עם זרימת הנהר. חלקם תופסים מחסה מהזרם על ידי הסתתרות בין אבנים או מתחת לפני הקרקע. כאשר הזרימה חזקה במיוחד, ישנן מגוון אדפטציות מורפולוגיות, כמו טפרים מיוחדים המשמשים לאחיזה, אמצעים לשאיבת מים, ומבני גוף שטוחים.
חסרי חוליות נוספים המצויים בנהר הם רכיכות וסרטנאים שונים. כמו רוב היצרנים, לעיתים קרובות גם חסרי החוליות בנהר תלויים בזרם, לצורך אספקת חמצן ומזון. חשיבותם של יצורים אלה בשרשרת המזון היא רבה, הן כצרכנים והן כטרף.
בעלי חוליות
דגים הם ככל הנראה בעלי-החיים הידועים ביותר בנהר. היכולת של מין מסוים של דג לחיות במים זורמים, תלויה במהירות בה הוא יכול לשחות, ובפרק הזמן בו הוא יכול להמשיך לשחות באותה מהירות מקסימלית. יכולת זו משתנה מאוד בין מינים שונים, וקשורה לבית הגידול בו הדג יכול לשרוד. שחייה רצופה צורכת כמויות אדירות של אנרגיה, ולכן דגים מבלים רק זמן מועט בתוך זרם המים. רוב הזמן הם נשארים בקרבת הקרקעית או הגדה, מאחורי מעצורי זרימה, כשהם מוגנים מפני הזרם; הם שוחים בזרם רק לצורך אכילה או החלפת מיקום. מינים מסוימים הסתגלו למחיה על הקרקעית בלבד, ולעולם אינם חוברים אל זרם המים. דגים אלה בעלי צורה שטוחה, ולעיתים קרובות עיניהם נמצאות מעל הראש, כדי לסקור את השטח שמעליהם. לחלקם יש גם איברי חישה מתחת לראש, המסייעים לחוש את הקרקעית.
מערכות אקוואטיות על-פי רוב מובילות מאחת לשנייה, ומתחברות לבסוף אל האוקיינוס (מעיין-נחל-נהר-אוקיינוס); בהתאם, לדגים רבים יש מחזור חיים הכולל שלבים מסוימים במים מתוקים, ואחרים במים מלוחים. הסלמון, למשל, נולד ומתפתח במים מתוקים, ועובר למים מלוחים בתור בוגר. צלופחים נולדים ומתפתחים במים מלוחים, ועוברים למים מתוקים כבוגרים.
בעלי-חוליות נוספים החיים בנהר כוללים דו-חיים (כגון סלמנדרות), זוחלים (כגון נחשים, צבים ותנינים), מגוון מיני ציפורים, ויונקים (כגון לוטרות, ביברים, היפופוטמים, ודולפיני נהר). למעט מספר קטן של מינים, יצורים אלה אינם צמודים אל המים כמו הדגים, אלא מבלים חלק מזמנם בבתי גידול יבשתיים. מינים רבים של דגים הם חשובים בתור צרכנים ובתור טרף עבור בעלי החוליות הגדולים יותר, המוזכרים לעיל.
הנהר והאדם
שמאל|ממוזער|230px|אנשים שותים את מי הגנגס במהלך טקס הינדי בוואראנסי
ממוזער|230px|שלושה ילדים רוחצים בנהר
ממוזער|230px|כביסה בנהר
הנהר מספק לאדם רבים מצרכיו החשובים. החל ממים לשתייה ולהשקיית השדות, דרך מים לרחיצה ולכביסה, דגים ואדמת סחף פורייה, וכלה בנתיבי הובלה, ואנרגיה להנעת טחנות מים ותחנות כוח הידרואלקטריות. תכונותיהם המועילות של הנהרות, כמו גם הנזקים העלולים להגרם מהם (שיטפונות) עודדו את תושבי אזור הנהר לפתח את תרבותם, כישוריהם וידיעותיהם.
התרבויות הקדומות ביותר, קמו על גדותיהם של נהרות גדולים. התרבות המצרית העתיקה התפתחה על גדתו של נהר הנילוס. ההיסטוריון היווני הרודוטוס, קורא למצרים "מתנת הנילוס", והיא אכן כזו. הנילוס עולה על גדותיו כל שנה, לקראת סוף חודש יוני, לקראת סוף ספטמבר מתמלא בסחף כהה, ובסוף אוקטובר, משאיר בכל שטח התפשטותו שכבה של אדמת סחף עשירה ופורייה. כל החקלאות המצרית הייתה תלויה באדמת הנילוס ובמימיו, והיישובים המצריים התרכזו סמוך לגדותיו. התרבות המצרית נתנה לעולם את לוח השנה בן 365 הימים, אותו למדה מהתנהגותו העקבית של הנילוס. גם שיטות בנייה חדשות התפתחו על גדות הנילוס - הסכר הראשון בעולם, נבנה במצרים בערך במאה השישית לפני הספירה.
תרבויות אחרות, חשובות לא פחות, הן התרבויות האכדית והשומרית, שהתפתחו במסופוטמיה על גדותיהם של הפרת והחידקל. נהרות אלה לא היו עקביים וצפויים כמו הנילוס, ואף שיטפונותיהם היו קשים יותר. תנאי המקום אלצו את תושבי המקום לפתח כ-5,000 שנה לפני זמננו דרכים מיוחדות למניעת הצפות ושיטפונות, להשקיה, ואף לאספקת מים בתוך הערים ובניית תעלות לסירות. השימוש הרב בנהר, ויחסי האנוש הכרוכים בכך, הביאו את הבבלים, ראשוני המחוקקים בעולם העתיק, לצרף לקובצי החוקים שלהם תקנות מיוחדות המסדירות את השימוש בנהר ובמימיו.
גם על גדותיו של נהר האינדוס בהודו ובפקיסטן התפתחה אחת התרבויות החשובות בעולם - תרבות עמק האינדוס. בתרבות זו, שהתפתחה לפני כ-8,500 שנה, היו למעלה מחמישים ערים, חיים חקלאיים מפותחים ומדע מתקדם. בערים הגדולות, האראפה ומואנג'ודארו היו בתים בני שתי קומות, תכנון ערים מפותח, ומערכות סניטציה עירונית מהראשונות בעולם.
גם על הנהר הצהוב, בסין, פרחה תרבות עתיקה, אחת התרבויות העתיקות ביותר בעולם. הנהר, ששיטפונותיו קשים ביותר, והוא אף כונה "יגונה של סין", אילץ את התושבים לפתח שיטות התגוננות נגד זרמי המים העזים, ושם הייתה תרבות מפותחת כבר לפני כ-7,000 שנה.
לא רק על התרבות החומרית השפיעו הנהרות, אלא גם על תרבות הרוח של תושביהם. ידוע בעיקר נהר הגנגס בהודו - מי הנהר נחשבים קדושים להינדואיזם, ואנשים רבים עולים אליו לרגל, שותים את מימיו ורוחצים בו, או עולים לרגל למקורות הנהר בהרי ההימלאיה.
הנהר והעיר
ממוזער|נהר הדנובה חוצה את העיר ברטיסלבה, בירת סלובקיה
שמאל|ממוזער|250px|נהר הדנובה חוצה את העיר אולם שבגרמניה
כאמור, היווה הנהר מנוף להתפתחות וצמיחה של תרבויות. במהלך כל ההיסטוריה האנושית, עד העידן התעשייתי, התפתחו ערים רבות לאורך נהרות, ועל שפכי נהרות לים. העובדה שנהר היה יכול לספק צרכים רבים של האדם גרם לכך שההתיישבות לאורכו הייתה נוחה יותר. כפרים קטנים שהוקמו ליד נהרות שגשגו והפכו לאורך השנים לערים גדולות ומצליחות. עם התפתחות של עיר גדולה על גדות נהר מסוים, הפך הנהר לעורק תחבורה ראשי המקשר בין העיר לערים אחרות או לכפרים והעיירות שמסביב לה, בדומה לכבישים המהירים המודרניים. נהרות ראשיים רבים מקשרים בין ערים גדולות וחשובות מסיבה זו בדיוק. נהר הדנובה לדוגמה, מקשר בין ארבע ערי בירה אירופאיות ועוד ערים רבות אחרות בכמה מדינות שונות. נהר הנילוס מקשר בין רוב הערים הגדולות במצרים וערים רבות נוספות גם במדינות אפריקאיות דרומיות יותר.
התפתחות העיר עצמה ליד הנהר נעשה בדרך כלל בהדרגתיות לאורך מאות שנים. מודל ההתפתחות של ערים כאלו דומה מאוד גם במקומות שונים בעולם ובעיקר ביבשת אירופה. רוב הערים צמחו מתוך גרעין כפרי קטן שהוקם על אחת מגדות הנהר. ככל שהעיר התרחבה ואוכלוסייתה גדלה, התפשט השטח הבנוי סביב הגרעין ונעצר על שפת הנהר. בנקודת זמן כלשהי בחייה, הגיעה העיר למצב בו הייתה מספיק גדולה ועשירה כדי לחצות את הנהר. כאשר בתים חדשים שנבנו בשולי העיר היו רחוקים מדי ממרכזה עד כדי כך שהיה נוח יותר עבור תושבי העיר לחצות את הנהר מול מרכז העיר, החלה להתפתח העיר לכל הכיוונים ומשתי גדות הנהר סביב גרעינה. במסגרת תהליך זה נבנו גשרים שקישרו בין גדות הנהר ויצרו רציפות עירונית למרות הנהר שחוצה את העיר במרכזה. ערים רבות שגדלו באופן זה אף הרחיבו את חומות העיר מדי כמה דורות כדי להגן על שטח גדול ככל האפשר של העיר ולכדו את הנהר בשטח שבין החומות.
מהמצאת הרכבת השתנה השימוש העירוני בנהר וערים חדשות התפתחו דווקא סביב מסילות ברזל או כבישים מודרניים. עם זאת, מרכזי ערים מסורתיים של ערים שהתפתחו סביב נהרות נשארו פחות או יותר המרכז גם בעידן המודרני.
הנהרות הארוכים בעולם
זוהי רשימה של הנהרות הארוכים ביותר בעולם הנשפכים לים (ולא לנהר אחר), באורך יורד. לרשימה מורחבת יותר ראו .
שם הנהר מיקום הנהר אורך הנהר (ק"מ) אגן הניקוז (קמ"ר) ספיקה ממוצעת (מטר מעוקב / שנייה) נשפך אל מדינות באגן הניקוז1 נילוס אפריקה 6,670 3,349,000 5,100 הים התיכון אוגנדה, קניה, טנזניה, רואנדה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אתיופיה, דרום סודאן, סודאן, מצרים2 אמזונאס דרום אמריקה 6,448 6,915,000 219,000 האוקיינוס האטלנטי ברזיל, פרו, קולומביה, בוליביה, סורינאם, גיאנה, ונצואלה, אקוודור, גיאנה הצרפתית3 יאנגצה אסיה 6,380 1,800,000 31,900 ים סין המזרחי סין 4 מיסיסיפי-מיזורי צפון אמריקה 5,971 2,980,000 16,200 מפרץ מקסיקו ארצות הברית (98.5%), קנדה (1.5%) 5 יניסיי-אנגרה אסיה 5,540 2,580,000 19,600 האוקיינוס הארקטי רוסיה, מונגוליה 6 הנהר הצהוב אסיה 5,464 745,000 2,110 ים בוהאי סין 7 אוב-אירטיש אסיה 5,410 2,990,000 12,800 האוקיינוס הארקטי רוסיה, סין, קזחסטן 8 אמור אסיה 4,416 1,855,000 11,400 ים אוחוצק רוסיה, סין, מונגוליה 9 לנה אסיה 4,400 2,490,000 17,100 האוקיינוס הארקטי רוסיה 10 קונגו אפריקה 4,371 3,680,000 41,800 האוקיינוס האטלנטי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה של קונגו, אנגולה, טנזניה, קמרון, זמביה, בורונדי, רואנדה, הרפובליקה המרכז אפריקאית 11 מקונג אסיה 4,350 810,000 16,000 ים סין הדרומי סין, מיאנמר (בורמה), לאוס, תאילנד, קמבודיה, וייטנאם 12 מקנזי צפון אמריקה 4,241 1,805,200 9,700 האוקיינוס הארקטי קנדה 13 ניז'ר אפריקה 4,167 2,090,000 9,570 האוקיינוס האטלנטי ניגריה, מאלי, ניז'ר, אלג'יריה, גינאה, קמרון, בנין, צ'אד, בורקינה פאסו, חוף השנהב 14 פרנה דרום אמריקה 3,998 3,100,000 25,700 האוקיינוס האטלנטי ברזיל, פרגוואי, ארגנטינה, בוליביה, אורוגוואי 15 מארי-דארלינג אוסטרליה 3,750 1,061,469 767 האוקיינוס ההודי אוסטרליה 16 וולגה אירופה 3,700 1,380,000 8,080 הים הכספי רוסיה
ראו גם
רשימת נהרות
לקריאה נוספת
יצחק שטנר, גאומורפולוגיה: העיצוב החיצון של התבליט, ירושלים: קריית ספר, תש"ל.
קישורים חיצוניים
על פיתולי נהרות והמודל המתמטי של תופעה זו
נחלים -נחל אַכְזָב ונחל אֵיתָן
הערות שוליים
*
קטגוריה:גופי מים
| 2024-10-13T19:23:08
|
אימות תוכנה
|
אימות תוכנה הוא תחום במדעי המחשב העוסק בהוכחה שתוכנה מסוימת נכונה (כלומר מבצעת בדיוק את מה שהוגדר במפרט שלה) או בעלת תכונות מסוימות.
מרבית העוסקים בפיתוח תוכנה בודקים את התוכנה ולא מאמתים אותה. הבדיקה נעשית באמצעות בחירת מקרים ספציפיים ובדיקה שהתוכנה מתנהגת כנדרש במקרים אלו. שיטה זו כרוכה בעבודה רבה ורמת האמינות של תוכנה הנבדקת כך נמוכה יחסית, משום שאין ביטחון כיצד תתנהג התוכנה במקרים שלא נבדקו. לעומת זאת, כאשר מוכיחים את אמינות התוכנה, ידוע מכך שהיא תתנהג נכון בכל המקרים.
שיטות
ישנן שתי שיטות עיקריות לאימות תוכנה.
הראשונה היא שיטת בדיקות מודל - תהליך האימות מתבצע על מודל מתמטי המתאר את מערכת התוכנה, תוך הוכחת נכונות של תכונות הנדרשות על בסיס המודל הזה, תוך ניתוח המצבים והמעברים ביניהם. על מנת להצליח בשיטה הזאת, המודל חייב להיות סופי (בעל מספר סופי של מצבים). השיטה הזאת מאוד מוגבלת מהבחינה המעשית, בגלל בעיית התפוצצות מצבים שמאפיינת מערכות מעשיות רבות.
השיטה השנייה היא שיטת ההוכחה - בשיטה הזאת מתארים תכונות מסוימות של התכונה בתחשיב פסוקים לוגי (בעזרת לוגיקה טמפורלית, כדוגמת *CTL), ומוכיחים שהתוכנה (יותר נכון המודל שלה) מספקת את התכונות הנדרשות, בעזרת כלים מתמטיים אוטומטיים או אוטומטיים למחצה (Theorem Provers). גם השיטה הזאת מוגבלת בגלל בעיית התפוצצות מצבים, זאת למרות שניתן לבטא בעזרת תחשיב לוגי גם תכונות עבור מודלים אינסופיים.
שיטות של אימות תוכנה משמשות גם לאימות מעגלים לוגיים הכלולים ברכיבי חומרה, שם בעיית התפוצצות המצבים חריפה פחות. כל מעגל לוגי כזה הוא למעשה סוג של תוכנית מחשב שכן הוא מקבל קלט ומוציא פלט בהתאם.
מגבלות
ישנן שתי בעיות עיקריות באימות תוכנה. המעשית שבהן היא שאימות תוכנה דורש מיומנות רבה ורקע מתמטי ברמה גבוהה מהמקובל. הבעיה החמורה יותר היא שלא ניתן להוכיח קיום או שלילה של תכונה כלשהי על כל תוכנית שרירותית. דוגמה לכך היא ההוכחה כי אי אפשר לפתח תוכנית שיכולה לוודא האם תוכנית כלשהי תעצור כאשר תקבל קלט מסוים (בעיה זו ידועה כבעיית העצירה). משפט רייס מוכיח כי לא ניתן לכתוב תוכנית שתוכל להכריע לגבי כל תוכנית שהיא האם היא מקיימת תכונה לא טריוויאלית (תכונה שלא כל תוכנית בהכרח מקיימת) כלשהי.
למרות שמגבלה תאורטית זו נראית חמורה עדיין אימות תוכנה תורם רבות מבחינה מעשית. למשל, לגבי תכונות מסוימות ניתן לבצע בדיקה שאומנם עשויה לעיתים לטעות ולומר על תוכנית תקינה שהיא אינה תקינה, אך לעולם אינה אומרת על תוכנית שאינה תקינה שהיא תקינה. גישה כזאת נקראת "שמרנית", ודוגמה אליה היא מערכות טיפוסים של שפות תכנות, המוכיחות היעדר שגיאות טיפוסים.
אמיר פנואלי ממכון ויצמן למדע היה למומחה ברמה בינלאומית בתחום זה ואף זכה על מחקריו בתחום בפרס טיורינג, הפרס החשוב ביותר במדעי המחשב, על מחקרו ופיתוחיו בתחום הלוגיקה הטמפורלית.
ראו גם
מונחים בתוכנה
הבטחת איכות תוכנה
בדיקות תוכנה
קטגוריה:הוכחה
קטגוריה:תוכנה
קטגוריה:מונחים בתוכנה
קטגוריה:הבטחת איכות
| 2024-08-01T00:51:02
|
חישוביות
|
תורת החישוביות היא הבסיס למדעי המחשב, והיא עוסקת במודלים לחישוב ובפונקציות הניתנות לחישוב במסגרתם. השאלה הבסיסית בתורת החישוביות היא: מה מחשבים יכולים לחשב, ומה לא? בניגוד להנחה נפוצה, ישנן פונקציות שאי אפשר לחשב. בעיית העצירה מהווה דוגמה לפונקציה שכזו: ניתן להוכיח כי אין תוכנית היכולה לקבל כקלט תוכנית כלשהי וקלט לאותה התוכנית, ולהכריע האם התוכנית תעצור.
למעשה, מספר הפונקציות שניתן לחשב הוא (קרי: אָלֶף אֶפֶס), מאחר שלכל בעיה חשיבה ניתן לכתוב תוכנית מחשב, ומספר תוכניות מחשב שאנחנו יכולים לכתוב הוא . מאידך, מספר הבעיות החישוביות כולן הוא (ז"א, מעוצמת הרצף). לכן, רק מהשוואת עוצמות, ניתן להסיק שבהכרח קיימות בעיות חישוביות אשר לא ניתנות לפתרון תחת מודלים חישוביים מסוימים, כדוגמת מכונת טיורינג.
היסטוריה
תורת החישוביות החלה להתפתח בתחילת המאה ה-20, במחקרים מתמטיים שעסקו בשאלה אילו בעיות מתמטיות ניתן לפתור בדרכים פשוטות. ראשית היה צריך לקבוע מהי "דרך פשוטה", ולשם כך היה צורך במודל של חישוב. אחד המודלים הראשונים שנוצרו הוא מכונת טיורינג, שנקראת על שם ממציאה אלן טיורינג, אשר מהווה אבן דרך בתורת החישוביות כולה, בשל פשטותו ודמיונו למחשב (שטרם הומצא בעת יצירת מודל זה). מודל אחר הוא זה של תחשיב למדא. הוכח ששני מודלים אלה, ומודלים רבים נוספים אחרים שהוצעו (כגון דקדוקים בלתי מוגבלים), שקולים זה לזה בכוחם החישובי – חישוב שניתן לבצע באחד מהמודלים ניתן לבצע גם באחרים. מודלים אלה שקולים גם למחשב, אם נניח קיומו של זיכרון בלתי מוגבל בגודלו. תזת צ'רץ'-טיורינג משערת שכל פורמליזציה סבירה של מושג האלגוריתם תהיה שקולה למכונת טיורינג.
הנושא של חישוביות עלול להיראות זר, כי אכן יש הנחה שגויה שכל פונקציה ניתן לחשב, אך למעשה, פונקציה היא מונח מתמטי שמתאר התאמה בין ערכים (גם אם לא ניתן להביע התאמה זו בדרך קומפקטית כלשהי או בתהליך חישובי אלא רק בטבלה אינסופית) ואילו אלגוריתם הוא תהליך שעבור כל קלט תקין, מניב את ערך התמונה של הפונקציה.
הגילויים אודות הפער בין פונקציות לפונקציות חשיבות, מצטרפים לגילויים דומים (למעשה אותו גילוי ממש) כמו משפטי האי-שלמות של גדל.
גם כיום נחשבת תורת החישוביות לנושא מחקר עיקרי בפקולטות למדעי המחשב. קורסי מבוא על תורת החישוביות ניתנים כקורסים מתקדמים לתואר ראשון במדעי המחשב ומתמטיקה.
תחומי המחקר ומונחי יסוד
את מחלקת השפות (בעיות) שניתנות להכרעה למחצה, דהיינו, שניתן לבנות מכונת טיורינג שתמיד מקבלת קלט שהוא בשפה (גם אם אינה עוצרת על קלט שאינו בשפה), מסמנים ב-RE (Recursivley enumerable). באופן שקול, מגדירים את המחלקה coRE, כמחלקת השפות שניתן לחשב את דחייתן – כלומר, שעבור כל קלט ניתן לודא שהוא אינו בשפה. אם כן, כל שפה שהיא חשיבה נמצאת בחיתוך של RE ו-coRE.
במסגרת תורת החישוביות נבחנות תכונותיהם של מודלים חישוביים שונים, על ידי בדיקת מחלקת הפונקציות שניתן לחשב במודל, ושקילותה למחלקת הפונקציות של מודל אחר. ההיררכיה של חומסקי מתארת היררכיית מחלקות הניתנות לחישוב במודלים שונים, כך שלכל מחלקת פונקציות בהיררכיה מתאימים מודלים רבים, השקולים זה לזה. למשל, דקדוקים חופשיי הקשר שקולים לאוטומטי מחסנית, מבחינה זו, והאוטומטים הסופיים שקולים לדקדוקים ליניאריים ימניים. במסגרת היררכיה זו מתקיימים גם השוויונות שתוארו לעיל, בין תחשיב למדא, מכונת טיורינג, והדקדוקים הבלתי מוגבלים.
בנוסף, ניתן לחקור תכונות כלליות של מחלקות של פונקציות. למשל, מחלקות פונקציות שהן פונקציות פרימיטיביות רקורסיביות, והקשר בינן לבין מחלקות אחרות.
תחומי מחקר משיקים
גם כאשר בעיות ניתנות לחישוב, ייתכן שהן דורשות זמן כה רב להשגת הפתרון עד שהפתרון חדל להיות מעשי – בסוגיה זו עוסקת תורת הסיבוכיות.
ראו גם
פונקציה בת-חישוב
מספר חשיב
בעיית העצירה
הבונה העסוק
תורת הסיבוכיות
לקריאה נוספת
M. Sipser, Introduction to the Theory of Computation, PWS Publishing Co., 1997.
J. Hopcroft and J. Ullman, Introduction to Automata Theory, Languages, and Computation, Addison-Wesley Publishing Co., 1979
קישורים חיצוניים
קורס בחישוביות ב־ArsDigita (הרצאות מוקלטות וחומרים)
קורס בחישוביות באוניברסיטה העברית 2008 (סיכומי הרצאות חלקיים)
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
| 2024-06-17T08:14:42
|
FBI
|
ממוזער|280px|ניידת "FBI"
F.B.I (באנגלית: Federal Bureau of Investigation – לשכת החקירות הפדרלית; ידועה בעברית גם כבולשת הפדרלית בארצות הברית) היא גוף המסונף למחלקת המשפטים של ארצות הברית, הפועל לחקירת פשעים פדרליים וכן מהווה סוכנות ריגול הפועלת לאיסוף מידע על פעולות חתרנות, טרור וריגול המתרחשות בתוך ארצות הברית בניסיון לערער את קיומה. ל-FBI יש סמכות לפעול ביותר מ-2,000 עבירות על החוק הפדרלי. המוטו של ה-FBI הוא: "אמינות אומץ ויושרה" שמהווה פירוש נוסף לראשי התיבות המרכיבים את שמו (Fidelity, Bravery, Integrity).
בניין המפקדה הראשית, בניין ג'יי אדגר הובר, ממוקם בוושינגטון די. סי. ובו גם מעבדת זיהוי פלילי מן המתוחכמות בעולם. 56 מפקדות נוספות פזורות בערים ראשיות רבות ברחבי ארצות הברית, ועוד מעל 400 נציגויות בערים קטנות יותר. ללשכה יותר מ-50 משרדים בין-לאומיים הממוקמים בשגרירויות ארצות הברית ברחבי העולם.
פעילות הלשכה
בשנת 2014 תקציב הלשכה היה 8.3 מיליארד דולר לכל הפחות, הכוללים גם 618 מיליון דולר שנועדו לפעילויות של מלחמה בטרור, פשעי אינטרנט, מעקבים, נשק להשמדה המונית, פשעי צווארון לבן ותוכניות הכשרה.
ה-FBI נוסד בשנת 1908 בשם BOI (הלשכה לחקירות, Bureau of Investigation). שמו שונה ל-FBI בשנת 1935. מטרתו העיקרית של ה-FBI היא להגן על ארצות הברית מפני טרור ואיומים זרים, לקיים ולאכוף את החוקים הפליליים של ארצות הברית ולספק הנהגה וצדק מוסרי לפדרציה האמריקנית, למדינות, לערים ולסוכנויות בין-לאומיות.
נכון להיום פעילותו העיקרית של ה-FBI היא:
הגנה על ארצות הברית מפני מתקפת טרור
הגנה על ארצות הברית מפני גורמי מודיעין זרים וסוכני ריגול
הגנה על ארצות הברית מפני לוחמה קיברנטית
מלחמה בשחיתות הציבורית
הגנה על זכויות האזרח
מלחמה בארגוני פשיעה
מלחמה בפשעים גדולים של צווארון לבן
מלחמה בפשעים אלימים בצורה משמעותית
תמיכה בפדרציה האמריקנית, במדינות, בערים ובשותפים הבין-לאומיים
שדרוג הטכנולוגיה למען הצלחת פעילותה של הלשכה כולה
באוגוסט 2010 חקירת ה-FBI טיפלה בנושאים אלה בעיקר:
שוד בנקים
סמים
ניסיונות לקשירת קשר
ניצול מיני של קטינים
הונאות
מעילה בנקאית
הימורים בלתי חוקיים
הונאה תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים
שוד או סחיטה המשפיעים על הסחר הבין-לאומי
חברות בארגוני פשע
השמורות האינדיאניות
בסמכות הממשל הפדרלי בארצות הברית לחקור ולתבוע במקרים של פשעים חמורים המתרחשים בשמורות האינדיאניות.
היסטוריה
הלשכה לחקירות – .B.O.I
בשנת 1908 הוקמה "הלשכה לחקירות" (BOI – Bureau of Investigations), גוף פדרלי שטיפל בנושאים שונים של אכיפת חוק.
בשנת 1921 מונה ג'. אדגר הובר כסגן המנהל של "הלשכה לחקירות". באותה עת הייתה הלשכה לחקירות גוף קטן, וסמכויותיה היו מועטות. 650 אנשיה (מתוכם 441 סוכנים הפזורים ברחבי ארצות הברית) לא נשאו נשק ולא היו להם סמכויות מעצר. בשנת 1924 מונה הובר לעמוד בראש הלשכה.
בשנת 1929 הכה בארצות הברית השפל הגדול, משבר כלכלי עולמי, אשר הביא את רמת הפשיעה לגבהים שטרם נודעו. האיסור על מכירת משקאות חריפים (The prohibition) גרם אף הוא לאווירה כללית של פריעת החוק. היו אלו ימיהם של הגנגסטרים הגדולים מסוגו של אל קאפון, ואף של השודדים והרוצחים בדרכים מסוג ג'ון דילינג'ר, בוני טיילור וקלייד דארו.
הובר הדגיש בתחילת כהונתו את הרצון למקצוענות ולכשירות של עובדיו. הוא פיטר באופן מיידי עובדים שנראו כבלתי כשירים, ויצר סטנדרטים חדשים של קידום שלא לפי ותק אלא לפי כישורים. הוא ביקש לגייס סוכנים בעלי כישורים באכיפת החוק, ובמיוחד ביקש למצוא עורכי דין ורואי חשבון. בינואר 1928 יצר הובר תוכנית אימונים להכשרת סוכנים חדשים, וקבע מגבלת גיל לגיוס הסוכנים, בין גיל 25 לגיל 35. ה-BOI החל לפעול בשיטות מדעיות מודרניות, ונוצרה מערכת לזיהוי פושעים, ובמיוחד כרטסת ארצית של טביעות אצבעות.
הובר היה מומחה בתחום יחסי הציבור, וידע לתת באותן שנים נופך הירואי למאבקם של אנשי ה-BOI בפשיעה. למאבק בפושעים מסוימים ניתן כיסוי עיתונאי נרחב, ואדם כג'ון דילינג'ר, שנהג להתחמק ממעצר בעת שחצה את גבולות המדינות בארצות הברית, הוכרז כ"אויב הציבור מס' 1" ולאחר מכן נרדף בכל רחבי ארצות הברית, על ידי הלשכה לחקירות, שלה סמכות בכל המדינות, עד שהומת ביריות בפתח קולנוע, לאחר שמקום הימצאו הוסגר על ידי מודיע. פעולות אלו הגבירו את המוניטין של הלשכה לחקירות, ותרמו לקידומו.
הלשכה הפדרלית לחקירות – FBI
בשנת 1935 הכריז הקונגרס של ארצות הברית על "הלשכה לחקירות" כ"לשכה הפדרלית לחקירות". היה זה לאחר שבשנת 1932 הפכה "הלשכה לחקירות" ל"לשכה לחקירות של ארצות הברית", אך שם זה היה דומה לשמה של סוכנות שעסקה באכיפת חוקי המשקאות. השם החדש Federal Beaureu of Investigations הפך לשמה של הסוכנות, ונתן לה את ראשי התיבות שבהם היא ידועה – FBI.
הצורך בחקירת ארגונים בעלי נטייה פוליטית קיצונית אך התחזק בשנות השלושים של המאה העשרים. עוד בשנת 1936 שכנע הובר את הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט להעניק לו סמכויות לחקירת ארגונים מסוג זה, שכן מלחמת האזרחים בספרד הביאה לגל של תמיכה במטרות הרפובליקנים הספרדים, ולהקמת ארגונים כ"בריגדת אברהם לינקולן" אשר יצאו לסייע לרפובליקנים במלחמתם בפשיסטים. הובר ראה באנשים אלו שמאלנים מסוכנים וחתרנים, ורצה לחדור לארגונים אלו, כמו גם לארגונים פרו-פאשיסטיים ופרו-נאציים אשר החלו להתארגן בתקופה זו. צעדים חוקיים נוספים בכיוון זה ננקטו בשנית 1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ובשנת 1940.
עם פרוץ המלחמה עסק ה-FBI בחיפושם ובאיתורם של סוכנים נאצים, אשר חדרו לארצות הברית למטרות חבלה וריגול, אך לא זנח את המעקב אחרי אנשים בעלי נטיות שמאלניות קיצוניות.
לאחר מלחמת העולם השנייה הפכה המלחמה הקרה את הקומוניסטים, אויביו של הובר מאז ומעולם, לאויביה של ארצות הברית. ה-FBI המשיך במעקב אחר הקומוניסטים, ובהעמדתם לדין. כן נחשפו פרשיות ריגול הקשורות לפצצת האטום, כגון חשיפת המרגלים יוליוס ואתל רוזנברג, ואחרים.
הובר תמך במאמצי אנשים כסנטור ג'וזף מקארתי לחשוף "קומוניסטים", ושגשג באווירת "ציד המכשפות" ששררה באותן השנים, ואכן "ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית" בראשה עמד מקארתי, ניזונה ממידע שהועבר אליה על ידי ה-FBI.
במהלך שנות השישים הפנה הובר את תשומת לבו אל מתנגדי מלחמת וייטנאם, ופעילי זכויות האזרח. ידוע כי ה-FBI עקב אחר מרטין לותר קינג וניסה להשתמש במידע אישי אודותיו על מנת להכפישו, כדי שהציבור האפרו-אמריקני, הרואה בו מנהיג, ימאס בו.
ראשי הסוכנות
מנהלי ה-.B.O.I (השם הקודם של ה־FBI)
מספר שם תחילת כהונה סיום כהונה הערות 1 סטנלי פינץ' 26 ביולי 1908 30 באפריל 1912 ראש הלשכה לחקירות, BOI 2 אלכסנדר ברוס בילאסקי 30 באפריל 1912 10 בפברואר 1919 3 ויליאם אלן פברואר 1919 יוני 1919 ממלא מקום ראש ה-BOI 4 ויליאם פלין 30 ביוני 1919 21 באוגוסט 1921 5 ויליאם ברנס 22 באוגוסט 1921 10 במאי 1924 6 ג'ון אדגר הובר 10 במאי 1924 30 ביוני 1935
מנהלי ה-FBI
מספר שם תחילת כהונה סיום כהונה הערות 1 ג'ון אדגר הובר 30 ביוני 1935 2 במאי 1972 מנהל ה-FBI - פאט גריי 3 במאי 1972 27 באפריל 1973 ממלא מקום מנהל ה-FBI - ויליאם ראקלסהאוס אפריל 1973 יולי 1973 ממלא מקום מנהל ה-FBI 2 קלרנס קלי 9 ביולי 1973 15 בפברואר 1978 - ג'יימס אדמס פברואר 1978 פברואר 1978 ממלא מקום מנהל ה-FBI 3 ויליאם ובסטר 23 בפברואר 1978 25 במאי 1987 - ג'ון אוטו מאי 1987נובמבר 1987 ממלא מקום מנהל ה-FBI 4 ויליאם סשיינס 2 בנובמבר 1987 19 ביולי 1993 - פלויד קלארק יולי 1993 ספטמבר 1993 ממלא מקום מנהל ה-FBI 5 לואיס פרי 1 בספטמבר 1993 25 ביוני 2001 - תומאס פיקארד יוני 2001 ספטמבר 2001 ממלא מקום מנהל ה-FBI 6 רוברט מולר 4 בספטמבר 2001 4 בספטמבר 2013 7 ג'יימס קומי 4 בספטמבר 2013 9 במאי 2017 - אנדרו מקייב 9 במאי 2017 2 באוגוסט 2017 ממלא מקום מנהל ה-FBI 8 כריסטופר ריי 2 באוגוסט 2017 מכהן
ראו גם
עשרת הנמלטים המבוקשים ביותר על ידי ה-FBI
סיפורה של בולשת
לקריאה נוספת
רודרי ג'פריס-ג'ונס, FBI - היסטוריה של הבולשת הפדרלית בארצות הברית, רסלינג, 2009.
קישורים חיצוניים
אתר ה-FBI
רשימת טרוריסטים מבוקשים, אתר ה-FBI
שימוש שעושה הארגון באינטרנט על מנת לקבל מידע מהציבור, אתר ה-FBI
הערות שוליים
*
קטגוריה:קהילת המודיעין האמריקאית
קטגוריה:ארצות הברית: ארגונים משטרתיים פדרליים
קטגוריה:מחלקת המשפטים של ארצות הברית
| 2024-09-30T10:51:35
|
ראש ממשלה
|
ראש ממשלה הוא הדמות הבכירה בממשלה, שהיא הרשות המבצעת במדינות דמוקרטיות.
במערכות פרלמנטריות הפועלות על פי שיטת וסטמינסטר שמקורה בבריטניה, ראש הממשלה הוא ראש הממשלה הנבחרת, בעוד תפקיד ראש המדינה (לדוגמה, המלך או הנשיא) הוא בעיקר טקסי. במערכת זו ראש הממשלה הוא לרוב חבר הפרלמנט, ומצפים ממנו להעביר חוקים והחלטות ממשלה בפרלמנט.
מלבד תפקידם העיקרי, ראשי הממשלה מכהנים מדי פעם בתפקידים נוספים. כך, לדוגמה, ראשי ממשלת ישראל דוד בן-גוריון, לוי אשכול, אהוד ברק, יצחק רבין ובנימין נתניהו שהיו גם שר הביטחון בזמן כהונתם.
היסטוריה
במהלך ההיסטוריה של אנגליה והממלכה המאוחדת, עוד מתקופת ימי הביניים, שימשו מספר שרים כיועצים ואנשי אמונם של מלכים. ביניהם ניתן למנות את תומאס קרומוול, שייעץ להנרי השמיני מלך אנגליה וויליאם ססיל שייעץ לאליזבת הראשונה מלכת אנגליה. כוחם של השרים האלו היה נתון לגחמותיהם של המלכים והמלכות אותם שירתו. על אף שניהול הפרלמנט היה חלק מתפקידם של חלק מאותם שרים, הם לא היו זקוקים לרוב פרלמנטרי כדי לפעול בצורה זו אחרת. על אף שהיה קבינט מדיני, חבריו מונו על ידי המונרך והוא זה שעמד בראשו. כאשר המונרך לא רצה עוד באחד השרים חברי הקבינט הוא פשוט יכול היה לשחררו מתפקידו או אף יותר גרוע, להוציאו להורג (כפי שאכן נעשה לקורנוול, למשל). המלכים מדי פעם חילקו את הכוח באופן שווה בין מספר שרים כדי למנוע התחזקות רבה מדי של אחד מהם.
250px|ממוזער|שמאל|רוברט וולפול, ראש הממשלה-בפועל הראשון
נקודת המפנה בהתפתחות של ראשי הממשלה היה במותה של אן מלכת בריטניה בשנת 1714, אותה ירש ג'ורג' הראשון. ג'ורג' לא דיבר אנגלית, בילה את רוב זמנו בביתו שבהנובר ולא ידע דבר ואף לא רצה לדעת דבר בכל הקשור לממשל הבריטי. בנסיבות אלה היה זה בלתי נמנע שאחד משרי המלך יהפוך, הלכה למעשה, לראש הממשלה. וכך בשנת 1721 כיהן לראשונה ראש ממשלה לא-רשמי בבריטניה, רוברט וולפול, אשר החזיק במשרה במשך 21 שנים. וולפול כיהן כראש ישיבות הקבינט, מינה את כל השרים ואף הצליח לזכות באהדת הבית התחתון (בית הנבחרים) בפרלמנט הבריטי. תחת וולפול התפתחה שיטת הקבינט הסולידארי. וולפול דרש שאף שר מלבדו לא ינהל שיחות פרטיות עם המלך וכן תבע תמיכה מוחלטת של השרים בהחלטות הקבינט.
וולפול הכחיש שהוא ראש הממשלה ובמהלך כל המאה ה-18 אנשי פרלמנט ומלומדים רבים המשיכו להכחיש כי משרה כזו קיימת בכלל (שכן היא לא נקבעה רשמית, אלא נוצרה למעשה). עד שנת 1905, אז עוגן התפקיד בחוק לראשונה, החזיקו אותם "ראשי ממשלה למעשה" בתואר "הלורד הראשון של האוצר". מספר מלכים ניסו להחזיר לעצמם את סמכויותיהם העליונות אבל כיוון שניהול הממשלה הפך למסובך יותר ויותר ודרש את אהדת הבית התחתון, הדבר לא צלח. הייתה זו כהונתו הארוכה של ויליאם פיט הבן (1783–1801), ביחד עם מחלתו הנפשית של המלך ג'ורג' השלישי, שמיסדה את התפקיד ואת הכוח שבו. ראש הממשלה הפך לשולט הבלתי מעורער במדינה תחת המלכה ויקטוריה.
יוקרתו של הממסד הבריטי במהלך המאה ה-19 וגדילתה של האימפריה הבריטית גרמו להעתקת המודל הבריטי של קבינט מדיני ובראשו ראש ממשלה על ידי מדינות רבות, הן באירופה והן במושבות בריטיות, כאשר אלו זכו בעצמאות. במקרים מסוימים שונה התואר, אך לקראת סוף המאה ה-20 לרוב המדינות הדמוקרטיות בעולם היה ראש ממשלה או מקביל לו, ומעליו מונארך או נשיא בעל תפקיד טקסי. מדינות אחרות דגלו בשיטה האמריקאית, של ארצות הברית, הדוגלת ברפובליקה ובראשה נשיא - המהווה בעצמו את הרשות.
האישה הראשונה בהיסטוריה שנבחרה לראש ממשלה הייתה סירימאבו בנדרנאיקה מסרי לנקה, בשנת 1960.
ראשי ממשלה ברפובליקות ובמונרכיות
משרת ראש הממשלה מתקיימת בצורות ממשל שונות:
במונרכיות, בהן ראש המדינה הרשמי הוא המונרך, אשר לרוב נושא בתואר מלך. לדוגמה: אוסטרליה, בלגיה, דנמרק, הולנד, הממלכה המאוחדת, יפן, נורווגיה, ספרד וקנדה.
ברפובליקות, בהן ראש המדינה הרשמי נושא בדרך כלל בתואר נשיא, אך אינו נבחר על ידי הציבור (אלא לרוב על ידי הפרלמנט), כמו בגרמניה וישראל.
ברפובליקות ופדרציות נשיאותיות-למחצה, כמו צרפת, רוסיה ורומניה, ראש הממשלה נבחר על ידי הנשיא אך עליו לזכות לתמיכת הרשות המחוקקת. במערכות אלה ראש הממשלה הוא האחראי על ביצוע הוראות הנשיא ועל ניהול השירות הציבורי. במצב שכזה אף עלול להתרחש מקרה בו הנשיא וראש הממשלה הם ממפלגות שונות.
משרת ראש הממשלה אינה קיימת בחלק מהמשטרים הנשיאותיים, בהם הנשיא הוא גם ראש המדינה וגם הרשות המבצעת, כמו בארצות הברית. עם זאת, יש מדינות, כגון אזרבייג'ן וקוריאה הדרומית, שבהן מכהן ראש ממשלה למרות היותן בעלות משטר נשיאותי מלא, וחלק מנשיאי ארצות הברית אימצו גישה לפיה ראש הסגל שלהם הוא האחראי על ביצוע מדיניות הממשל מטעמם (כלומר, אחראי על מזכירי הממשל), כך שתפקידו במקרים אלה דמה מאוד לתפקיד ראש הממשלה בשיטות הנשיאותיות-למחצה.
כניסה לתפקיד
במערכות פרלמנטריות ראש ממשלה נכנס לתפקיד במספר דרכים:
במינוי ראש המדינה ללא צורך באישור הרשות המחוקקת: ברוב המדינות הפועלות לפי שיטת וסטמינסטר, מינוי ראש הממשלה הוא פעולה של ראש המדינה, ואין צורך בהצבעה פרלמנטרית על זהותו. על חבר הפרלמנט אותו בחר ראש המדינה להקים ממשלה, אך אם זו שיקים לא תצליח לתפקד ותתפזר, יהיה על ראש המדינה לבחור בחבר פרלמנט אחר כדי שיקים ממשלה. אם אין חבר שכזה בנמצא, יש צורך בבחירות חדשות. למרות האמור לעיל, ומכיוון שראש המדינה נדרש לבחור בחבר פרלמנט שהממשלה שיקים תזכה בתמיכת הפרלמנט, הרי שלרוב יבחר ראש המדינה בראש הסיעה הגדולה ביותר.
במינוי ראש המדינה לאחר שהרשות המחוקקת ממנה מועמד: לדוגמה, אירלנד, בה הנשיא ממנה את ראש הממשלה לפי הצעת המועמדות של הפרלמנט.
במינוי ראש המדינה ובכפוף לאישור הרשות המחוקקת: לדוגמה, ספרד, בה המלך שולח את המועמד שלו לאישור הפרלמנט. במקרה זה הפרלמנט יכול להתנגד למועמד ובכך לכפות על ראש המדינה לבחור מועמד אחר.
במינוי ראש המדינה ובתנאי שהפרלמנט יצביע הצבעת אמון בתוך זמן נקוב: לדוגמה, איטליה.
בחירות ישירות: לדוגמה, מערכת הבחירות בשנים 1996 עד 2001 בישראל, בה נבחרו בנימין נתניהו, אהוד ברק ואריאל שרון. במערכת בחירות זו בוחרים ישירות במועמד ולא במפלגה. יש להעיר כי מבחינת הסיווג הקלאסי של מדעי המדינה, זה היה משטר נשיאותי ולא משטר פרלמנטרי. העובדה שנתניהו, ברק ושרון נשאו להלכה בתואר "ראש הממשלה" ולא בתואר "הנשיא" אינה רלוונטית, שכן מבחינה מעשית, באותן שנים לא היה בישראל משטר פרלמנטרי, שמאפייניו הוא יכולת הפרלמנט לקבוע את זהות ראש הממשלה.
בחירות ישירות בתוך הפרלמנט: בשונה מבחירות ישירות כלליות, בבחירות אלה מצביעים רק חברי הפרלמנט. כך נהוג בגרמניה.
במינוי בעל משרה ציבורית בכירה שאיננו ראש המדינה: בשוודיה, החל משנת 1974, הסמכות למנות ראש הממשלה הועברה מהמונרך לנשיא הפרלמנט.
עזיבת התפקיד
בניגוד לתפיסה המוטעית, רבים מראשי הממשלות במערכות הפרלמנטריות אינם נבחרים לכהונות קצובות אלא יכולים לכהן במשך מספר שנים רב. לדוגמה, מרגרט תאצ'ר מונתה לראשות ממשלת בריטניה רק פעם אחת, בשנת 1979, אך היא כיהנה בתפקיד עד 1990, על אף שההרכב עצמו של ממשלתה שונה.
ישנן מספר מדינות בהן ראש הממשלה כן נבחר לכהונה קצובה, אך אלה בדרך כלל קשורות ישירות למשך כהונת הרשות המחוקקת. זאת כיוון שראש הממשלה ממונה או נבחר לרוב מבין המפלגה השלטת ברשות המחוקקת. לדוגמה, בנימין נתניהו כיהן בתפקיד בשנים 2009–2021, אך מונה לראשות ממשלת ישראל לאחר מספר הליכי הרכבת ממשלה ב-2009, ב-2013, ב-2015 וב-2020.
ברוב המערכות הפרלמנטריות על הממשלה לזכות באמון הרשות המחוקקת. אם זו מצביעה ומעבירה הצעת אי אמון בממשלה רוב המערכות החוקתיות דורשות אחד מהבאים: התפטרות ראש הממשלה או פיזור הפרלמנט.
ראו גם
וזיר גדול
נשיא
קישורים חיצוניים
ראש הממשלה - מהפיוט לפוליטיקה ובחזרה, יעקב עציון, גיליון "אקדם", מבית האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
*
קטגוריה:משרות פוליטיות
| 2024-09-10T10:10:28
|
4 ביולי
|
4 ביולי הוא היום ה-185 בשנה (186 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 180 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
250px|ממוזער|לוחמי סיירת מטכ"ל עם שובם ממבצע יונתן באחד ממטוסי ההרקולס שהשתתפו במבצע עם המרצדס ששימש אותם בפשיטה, 1976
414 – תאודוסיוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית, מוותר על כס המלכות לטובת אחותו אאליה פולכריה, המולכת כעוצרת עד מותו ב-450, ואז מכריזה על עצמה כקיסרית
1054 – הסינים מתעדים את הסופרנובה סופרנובה 1054 ליד הכוכב ζ (זטא) בקבוצת הכוכבים שור
1187 – סלאח א-דין מנצח את הצלבנים בקרב קרני חיטין
1776 – הכרזת העצמאות של ארצות הברית
1817 – רעידת אדמה חזקה בארגנטינה – כ-7 בסולם ריכטר
1837 – מסילת הברזל Grand Junction , המסילה הראשונה למרחק גדול בעולם, המקשרת בין ברמינגהאם לליברפול נפתחת
1840 – ספינת הקיטור RMS Britannia עוזבת את ליברפול בדרכה להליפקס בקו הנוסעים הטרנס-אטלנטי הראשון
1863 – מלחמת האזרחים האמריקאית – הסתיים המצור על ויקסבורג. כוחות הברית השתלטו על כל נהר המיסיסיפי וחצו את שטח הקונפדרציה לשניים
1865 – "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול יוצא לאור
1879 – מלחמת הזולו מסתיימת בניצחון האימפריה הבריטית
1943 – מלחמת העולם השנייה: מתחיל קרב קורסק – קרב השריון הגדול בהיסטוריה
1946 – פוגרום קיילצה, ביהודים ניצולי שואה, מתרחש בפולין
1947 – תקרית רוזוול – ליד העיר רוזוול בניו מקסיקו, ארצות הברית, התגלו שרידים לא ברורים, שיש המייחסים אותם לעב"מ שהתרסק במקום
1950 – השידור הראשון של רדיו אירופה החופשית
1954 – מנצחת את בתוצאה 3 – 2 במשחק הגמר של מונדיאל 1954
1975 – מקרר תופת מתפוצץ בכיכר ציון בירושלים, 13 הרוגים
1976 – מבצע יונתן: חיילי צה"ל משחררים את חטופי מטוס אייר פראנס מנמל התעופה של אנטבה
2012 – מדענים ממרכז מחקר החלקיקים CERN מכריזים על גילויו של החלקיק האלמנטרי בוזון היגס
2016 – הגשושית ג'ונו ששוגרה על ידי נאס"א הגיעה למסלולו של כוכב הלכת צדק
נולדו
1546 – מוראט השלישי, סולטאן ה-12 של האימפריה העות'מאנית (נפטר ב-1595)
1776 – אית'ן אלן בראון, מושל אוהיו השביעי (נפטר ב-1852)
1790 – ג'ורג' איוורסט, גאוגרף וולשי (נפטר ב-1866)
1804 – נתניאל הות'ורן, סופר אמריקאי (נפטר ב-1864)
1807 – ג'וזפה גריבלדי, פטריוט איטלקי (נפטר ב-1882)
1868 – הנרייטה ליוויט, אסטרונומית אמריקאית (נפטרה ב-1921)
1872 – ג'ון קלווין קולידג', הנשיא ה-30 של ארצות הברית (נפטר ב-1933)
1875 – לירוי ווטרמן, ארכאולוג של המזרח התיכון, חוקר התנ"ך ופרופסור לספרות המזרח התיכון ולשפות שמיות (נפטר ב-1972)
1902 – מאיר לנסקי, מאפיונר יהודי (נפטר ב-1983)
1920 – ליאונה הלמסלי, אשת עסקים אמריקאית (נפטרה ב-2007)
1920 – לסלו רוט, מנצח תזמורות ומקהלות, מוזיקאי, פסנתרן, מלחין, מתזמר ומעבד מוזיקלי ישראלי
1922 – אמיל צוקרקנדל, ביולוג מולקולרי יהודי אמריקאי (נפטר ב-2013)
1923 – אברהם כרמל, חזן שכיהן בתפקיד החזן הצבאי הראשי (נפטר ב-1999)
1923 – ג'ורג' מוסטוב, מתמטיקאי יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2017)
1924 – אווה מארי סיינט, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית
1926 – אלפרדו די סטפאנו, כדורגלן ארגנטינאי (נפטר ב-2014)
1927 – ניל סיימון, מחזאי יהודי אמריקני (נפטר ב-2018)
1927 – דוד גולן, היסטוריון ישראלי (נפטר ב-2019)
1927 – ג'ינה לולובריג'ידה, שחקנית איטלקייה (נפטרה ב-2023)
1928 – ג'מפיירו בוניפרטי, כדורגלן איטלקי ששיחק בעמדת החלוץ בקבוצת יובנטוס ובנבחרת איטליה (נפטר ב-2021)
1930 – ג'ורג' סטיינברנר, הבעלים של קבוצת הבייסבול ניו יורק יאנקיז (נפטר ב-2010)
1938 – ביל וית'רס, זמר-יוצר ומוזיקאי אמריקאי (נפטר ב-2020)
1942 – מיכה רם, מפקד חיל הים (נפטר ב-2018)
1942 – אוריאל רייכמן, משפטן ישראלי, מייסד המרכז הבינתחומי הרצליה
1943 – הרלדו ריברה, איש תקשורת אמריקאי
1943 – אלן וילסון, מוזיקאי אמריקאי, מייסד קנד היט (נפטר ב-1970)
1945 – אנדרי שפיצר, מאמן סיף וחבר משלחת ישראל באולימפיאדת מינכן (נפטר ב-1972)
1946 – אבינועם ערמוני, מנהל ופעיל ציבור ישראלי (נפטר ב-2023)
1946 – מייקל מילקן, איש עסקים ובעל הון אמריקאי
1951 – עופרה עופר, סופרת, בלוגרית, מתרגמת ועורכת ישראלית
1954 – שמואל מאיר, סגן ראש עיריית ירושלים מטעם המפד"ל (נפטר ב-1996)
1960 – רולנד רצנברגר, נהג מרוצים אוסטרי (נפטר ב-1994)
1962 – פם שרייבר, טניסאית אמריקאית
1964 – משה גאון, יועץ אסטרטגי פוליטי, אסטרטג שיווק ופרסום, יזם ומשקיע, איש עסקים ומבעלי חברת גאון אחזקות
1965 – הוראס גרנט, כדורסלן אמריקאי
1969 – אורי בנאי, זמר ישראלי
1969 – שירה פרבר, שחקנית, במאית ותסריטאית ישראלית
1972 – שירה ארד, עורכת סרטים ישראלית
1981 – אנה דוברוביצקי, שחקנית תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע ישראלית
1983 – שורטי, זמרת ומנחת טלוויזיה ישראלית
1990 – דויד קרוס, שחקן קולנוע גרמני
נפטרו
1780 – קרל אלכסנדר, נסיך לורן, נסיך וגנרל-פלדמרשל אוסטרי ששימש כמפקד הצבאות האוסטריים בתחילת מלחמת שבע השנים וכמושל ארצות השפלה האוסטריות (נולד ב-1712)
1826 – ג'ון אדמס, הנשיא השני של ארצות הברית (נולד ב-1735)
1826 – תומאס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארצות הברית (נולד ב-1743)
1831 – ג'יימס מונרו, הנשיא החמישי של ארצות הברית (נולד ב-1758)
1857 – ויליאם מרסי, פוליטיקאי אמריקני (נולד ב-1786)
1934 – מארי קירי, חלוצה בחקר הרדיואקטיביות, כלת פרס נובל לפיזיקה 1903 ופרס נובל לכימיה 1911 (נולדה ב-1867)
1934 – חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי (נולד ב-1873)
1938 – סוזן לנגלן, טניסאית צרפתייה, שש פעמים אלופת וימבלדון (נולדה ב-1899)
1943 – ולדיסלב שיקורסקי, מנהיג צבאי ופוליטי פולני (נולד ב-1881)
1974 – אמין אל-חוסייני, מנהיג פלסטיני (נולד ב-1895)
1976 – יוני נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל שנפל במבצע אנטבה (נולד ב-1946)
1979 – נחמיה בן אברהם, מבכירי כתבי הספורט והשדרנים שפעלו בישראל, וממייסדי היומון "חדשות הספורט" (נולד ב-1921)
1981 – ולטר לנגר, פסיכואנליטיקן אמריקאי שחזה את התאבדותו של אדולף היטלר (נולד ב-1899)
1990 – אוליב אן ברנס, סופרת אמריקאית (נולדה ב-1924)
1992 – אסטור פיאצולה, מלחין ארגנטינאי (נולד ב-1921)
1995 – בוב רוס, צייר ומנחה טלוויזיה אמריקאי (נולד ב-1942)
2003 – בארי וייט, זמר נשמה (נולד ב-1944)
2003 – אנדרה קלאבו, זמר צרפתי, זוכה אירוויזיון 1958 כנציג צרפת (נולד ב-1911)
2008 – תומאס מ. דיש, משורר וסופר מדע בדיוני אמריקאי (נולד ב-1940)
2012 – יהודה פאלק, בלשן ישראלי (נולד ב-1958)
2017 – אורי גורן (גרינבלט), איש הפלי"ם ומפקד היחידה הטכנולוגית של אגף המודיעין (נולד ב-1926)
2018 – דונובן ובסטר, עיתונאי, פעיל הומניטרי, סופר והיסטוריון אמריקני (נולד ב-1959)
2019 – אווה מוזס קור, שורדת שואה שהייתה קורבן לניסויים האכזריים שביצע דוקטור מנגלה בה ובאחותה התאומה מרים במחנה אושוויץ (נולדה ב-1934)
2020 – יוחנן אליחי, בלשן, מילונאי ומורה ישראלי (נולד ב-1926)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ארצות הברית – יום העצמאות
הפיליפינים – יום הרפובליקה
3 ביולי – 5 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז ד
קטגוריה:יולי
| 2024-10-09T19:02:09
|
7 ביולי
|
7 ביולי הוא היום ה-188 בשנה (189 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 177 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1033 – נחתם חוזה מרסבורג: קונראד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה חותם על הסכם עם מיישקו השני, לפיו זה האחרון מחזיר לעצמו טריטוריות אך אינו נושא בתואר "מלך" פולין וחולק את השלטון עם קרובי משפחתו דיטריק ואוטו
1124 – מסע הצלב הראשון: צור נופלת בידי הצלבנים
1294 – סלסטינוס החמישי מתמנה לאפיפיור
1456 – ז'אן ד'ארק מזוכה מאשמת כפירה במשפט חוזר הנערך 25 שנה לאחר מותה
1543 – חיילים צרפתים פולשים ללוקסמבורג
1753 – הפרלמנט הבריטי מעניק ליהודים אזרחות
1798 – בעקבות פרשת XYZ, הקונגרס של ארצות הברית מחליט על ביטול האמנות עם צרפת ומתחילה המלחמה הבלתי רשמית בין ארצות הברית לצרפת
1807 – נחתם חוזה טילזיט בין נפוליאון בונפרטה, קיסר צרפת, לבין שליטי פרוסיה ורוסיה
1898 – הוואי הופכת להיות טריטוריה של ארצות הברית
1930 – מתחילה בנייתו של סכר הובר בארצות הברית
1937 – פורצת מלחמת סין–יפן השנייה
1941 – מלחמת העולם השנייה: כוחות אמריקאים נוחתים באיסלנד כדי למנוע פלישה גרמנית
1941 – ביירות נכבשת על ידי כוחות צרפת החופשית והצבא הבריטי
1950 – מועצת הביטחון של האו"ם מייסדת את "פיקוד האומות המאוחדות" כדי להילחם נגד צפון קוריאה
1974 – מנצחת את בתוצאה 2 : 1 במשחק הגמר של מונדיאל 1974
1978 – איי שלמה זוכים לעצמאות מבריטניה
1980 – מלחמת האזרחים בלבנון: כוחות הפלנגות הנוצריות הנאמנים לבשיר ג'ומייל הורגים עשרות מלוחמי מיליציה נוצרית מתחרה בשם "הנמרים", באירוע שכונה יום הסכינים הארוכות
1980 – השלטת חוק השריעה באיראן
1981 – סנדרה דיי או'קונור ממונה לשופטת בבית המשפט העליון של ארצות הברית, האישה הראשונה בתפקיד זה
1989 – מוצג לראשונה המחזה "הג'יגולו מקונגו" מאת חנוך לוין
1996 – נשיא דרום אפריקה נלסון מנדלה פורש מתפקידו
2003 – מחבל מתאבד מתפוצץ בפתח בית במושב כפר יעבץ בשרון והורג קשישה תושבת המושב
2005 – אל-קאעידה מבצע סדרת פיגועים בלונדון בירתה של בריטניה ברכבות תחתית ובאוטובוס קומתיים. בפיגוע נהרגו 52 בני אדם ונפצעו כ-700
2007 – ההכרזה על שבעת פלאי תבל החדשים בליסבון, מופע הלייב ארת' בכל העולם
2021 – נרצח ז'ובנל מואיז, נשיא האיטי, ובמקומו נתמנה קלוד ז'וזף כנשיא זמני
2021 – יצחק הרצוג הושבע לנשיא ה-11 של מדינת ישראל
2022 – ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון מודיע על התפטרותו
נולדו
1119 – סוטוקו, הקיסר ה-75 של יפן (נפטר ב-1164)
1207 – אליזבת מתורינגיה, נסיכה בממלכת הונגריה שהוכרזה כקדושה בנצרות הקתולית (נפטרה ב-1231)
1528 – אנה, ארכידוכסית אוסטריה (נפטרה ב-1590)
1752 – ז'וזף מארי ז'אקאר, ממציא צרפתי (נפטר ב-1834)
1843 – קמילו גולג'י, פתולוג ופיזיולוג איטלקי (נפטר ב-1926)
1848 – רודריגס אלווס, פוליטיקאי ברזילאי (נפטר ב-1919)
1860 – גוסטב מאהלר, מלחין (נפטר ב-1911)
1861 – נטי סטיבנס, גנטיקאית אמריקאית, תיארה את מערכת כרומוזומי המין (נפטרה ב-1912)
1879 – יעקב ויינברג, מלחין ופסנתרן יהודי-רוסי (נפטר ב-1956)
1882 – ינקה קופלה, סופר בלארוסי (נפטר ב-1942)
1887 – מארק שאגאל, צייר יהודי (נפטר ב-1985)
1893 – מירוסלב קרלז'ה, סופר קרואטי (נפטר ב-1981)
1899 – ג'ורג' קיוקור, במאי קולנוע ותיאטרון אמריקאי (נפטר ב-1983)
1901 – ויטוריו דה סיקה, במאי סרטים איטלקי (נפטר ב-1974)
1904 – אנרי קרטן, מתמטיקאי צרפתי (נפטר ב-2008)
1907 – רוברט היינליין, סופר מדע בדיוני (נפטר ב-1988)
1916 – משה אלון, שגריר ומשנה למנכ"ל משרד החוץ (נפטר ב-1996)
1921 – עמוס לוין, משורר, מחזאי וסופר ישראלי (נפטר ב-1991)
1928 – אברהם שלום, ראש שירות הביטחון הכללי בשנים 1986-1980 (נפטר ב-2014)
1931 – דייוויד אדינגס, סופר פנטזיה אמריקאי (נפטר ב-2009)
1935 – דוד ינאי, אדריכל ישראלי, לימד בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון (נפטר ב-2006)
1939 – שמעון שרביט, בלשן וחוקר של לשון חכמים
1940 – רינגו סטאר, מתופף להקת "הביטלס"
1941 – ישראל (פולי) פוליאקוב, זמר, בדרן ושחקן ישראלי חתן פרס ישראל, שאת עיקר פרסומו קנה כחלק משלישיית "הגשש החיוור" (נפטר ב-2007)
1941 – כריסטופר ביני, שחקן אנגלי (נפטר ב-2020)
1943 – טוטו קוטוניו, זמר ויוצר איטלקי, זוכה אירוויזיון 1990 כנציג איטליה (נפטר ב-2023)
1944 – יורגן גרבובסקי, כדורגלן גרמני (נפטר ב-2022)
1946 – מיכאל ברקן, קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה (נפטר ב-2020)
1946 – עמירם לוין, אלוף במילואים בצה"ל שהיה מפקד פיקוד הצפון ומשנה לראש המוסד
1947 – מייקל גרינספן, במאי ומפיק טלוויזיה ישראלי
1947 – טובה חסין, מעצבת אופנה ישראלית
1948 – אביגדור פלדמן, עורך דין ופובליציסט ישראלי
1948 – יצחק תשובה, איש עסקים ישראלי
1949 – שלי דובאל, שחקנית, במאית ומפיקה אמריקאית (נפטרה ב-2024)
1950 – ריקי גל, זמרת ושחקנית ישראלית
1954 – רמי פורטיס, זמר ומלחין
1957 – דוד פסיג, עתידן, מתמחה בחיזוי מגמות טכנולוגיות, חברתיות וחינוכיות
1957 – ברי סחרוף, זמר ומלחין
1960 – רלף סמפסון, שחקן כדורסל אמריקאי
1970 – אריק צאבל, רוכב אופני כביש גרמני בעבר
1976 – וסילי פטרנקו, מנצח רוסי
1976 – ברניס בז'ו, שחקנית צרפתייה
1978 – כריס אנדרסן, שחקן כדורסל אמריקאי
1979 – יעל דקלבאום, זמרת, מוזיקאית ומלחינה ישראלית
1980 – אליהו גפני, ראש המועצה המקומית עמנואל
1980 – ערן מור, שחקן ומדבב ישראלי
1980 – מישל קוואן, מחליקה אומנותית אמריקאית
1981 – סיניסטר גייטס, גיטריסט וחבר בלהקת Avenged Sevenfold
1982 – אילנית לוי, דוגמנית, שחקנית ומנחת טלוויזיה ישראלית
1984 – אלברטו אקווילני, כדורגלן איטלקי
1991 – אלסו, הוא DJ שוודי
1993 − אלי ברוק, זמרת-יוצרת אמריקאית
נפטרו
1743 – חיים בן עטר, מגדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים (נולד ב-1696)
1868 – אדוארד קולס, מושל אילינוי השני (נולד ב-1786)
1890 – אנרי נסטלה, מקים חברת נסטלה (נולד ב-1814)
1901 – יוהנה ספירי, סופרת שווייצרית, ידועה בשל ספרה היידי בת ההרים (נולדה ב-1827)
1930 – ארתור קונאן דויל, סופר, מחבר ספרי "שרלוק הולמס" (נולד ב-1859)
1941 – אלתר קציזנה, סופר, משורר ומחזאי יידי, וצלם, מתעד החיים היהודיים במזרח אירופה שלפני מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1885)
1944 – ז'ורז' מנדל, מדינאי צרפתי יהודי, נרצח על ידי אנשי המיליציה הצרפתית של ז'וזף דארנן (נולד ב-1885)
1965 – משה שרת, ראש הממשלה השני של מדינת ישראל (נולד ב-1894)
1966 – ז'אן ארפ, צייר, פסל ומשורר שווייצרי (נולד ב-1886)
1972 – טלאל, מלך ירדן (נולד ב-1909)
1973 – ורוניקה לייק, שחקנית קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה אמריקאית (נולדה ב-1919)
1973 – מקס הורקהיימר, פילוסוף וסוציולוג גרמני (נולד ב-1895)
1989 – משה קול, שר וחבר הכנסת מטעם המפלגה הפרוגרסיבית והמפלגה הליברלית העצמאית, מחותמי מגילת העצמאות (נולד ב-1911)
1989 – שמואל גודר, מפקד חטיבה 7, ראש הג"א, נשיא בית הדין הצבאי לערעורים וכן מזכיר צבאי לנשיא המדינה אפרים קציר בעת מלחמת יום הכיפורים (נולד ב-1917)
2003 – יצחק גרציאני, מנצח ומעבד מוזיקלי ישראלי (נולד ב-1924)
2006 – סיד בארט, מוזיקאי מייסד הפינק פלויד (נולד ב-1946)
2007 – אן לאורה דורינת'י מק'לארן - מובילה בתחום הביולוגיה ההתפתחותית (נולדה ב-1927)
2014 – אדוארד שוורדנדזה, פוליטיקאי גאורגי-סובייטי (נולד ב-1928)
2014 – אלפרדו די סטפנו, כדורגלן ארגנטינאי-ספרדי (נולד ב-1926)
2017 – מרינה ראטנר, מתמטיקאית יהודייה אמריקאית (נולדה ב-1938)
2018 – טיילר האניקט, כדורסלן בחימקי מוסקבה (נולד ב-1990)
2019 – אורה נמיר, שרה וחברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה (נולדה ב-1930)
2021 – אחמד ג'יבריל, טרוריסט פלסטיני, המנהיג והמייסד של ארגון הטרור "החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית" (נולד ב-1938)
2021 – קרלוס ראוטמן, נהג מרוצים ארגנטינאי (נולד ב-1942)
2021 – ז'ובנל מואיז, נשיא האיטי (נולד ב-1968)
2022 – חיים גדליה צימבליסט, רב ליטאי ישראלי ודיין בבית הדין הרבני הגדול (נולד ב-1930)
2024 – בנט סמואלסון, ביוכימאי שוודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נולד ב-1934)
חגים ואירועים החלים ביום זה
סין – צ'י נו (Chih Nu) – חגיגת שביל החלב
יפן – טנבטה (Tanabata)
האימפריה הרומית – נונאה קפרוטינאה (Nonae Caprotinae) – פסטיבל לכבוד האלה יונו
איי שלמה – יום העצמאות (1978)
יום השוקולד העולמי
6 ביולי – 8 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז ז
קטגוריה:יולי
| 2024-10-09T10:50:58
|
14 ביולי
|
14 ביולי הוא היום ה-195 בשנה (196 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 170 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1471 – קרב שלון – צבא נובגורוד מובס על ידי נסיכות מוסקבה. תחילתה של נפילה הדרגתית של נובגורוד
1789 – המהפכה הצרפתית: פריזאים מסתערים על כלא הבסטיליה בפריז ומשחררים שבעה אסירים פוליטיים
1916 – באולם ואג (Waag Hall) בציריך נערך הראשון מבין נשפי "דאדא"
1933 – בגרמניה מוצאות מחוץ לחוק כל המפלגות חוץ מהמפלגה הנאצית
1941 – ב"מחנה סידני סמית" ששכן מחוץ לחומות העיר עכו, נחתם הסכם כניעה של כוחות וישי בסוריה ולבנון לבריטים, הסכם המכונה גם בשם Armistice of Saint Jean d'Acre
1943 – הקמת תנועת "צעירי ציון" בתוניסיה
1958 – מהפכה בעיראק: המלוכה בעיראק מודחת על ידי לאומנים ערביים ועבד אל-כרים קאסם הופך למנהיג המדינה. פייסל השני, מלך עיראק נתלה בכיכר העיר בבגדאד
1960 – ג'יין גודול מתחילה את מחקר השימפנזות המפורסם שלה בטנזניה
1988 – ההוצאה להורג האחרונה בהונגריה באמצעות תלייה
1997 – אסון המכביה בו נהרגו ארבעה ספורטאים ו-69 נפצעו
2002 – במהלך חגיגות יום הבסטיליה ניצל נשיא צרפת ז'אק שיראק מניסיון התנקשות
2011 – תחילתה של מחאת האוהלים בשדרות רוטשילד
2012 – במהלך ציון שנה למחאת האוהלים וחידוש המחאה הצית עצמו למוות משה סילמן
2015 – הגשושית ניו הורייזונס חלפה סמוך לכוכב הלכת הננסי פלוטו וירחיו
2015 – נחתם בווינה (אוסטריה) הסכם המעצמות עם איראן על תוכנית הגרעין האירנית
2016 – פיגוע הדריסה בניס – כ־84 בני אדם נרצחו ומעל 100 אנשים נפצעו, בניס שבצרפת בידי מחבל צרפתי ממוצא תוניסאי
2017 – פיגוע בהר הבית בו נרצחים שני שוטרים בידי שלושה מחבלים
נולדו
ממוזער|265x265 פיקסלים|גוסטב קלימט
ממוזער|246x246 פיקסלים|ג'רלד פורד
1602 – הקרדינל מזראן, מדינאי צרפתי (נפטר ב-1661)
1804 – ג'ון פרדריק לואיס, צייר בריטי (נפטר ב-1876)
1861 – וז'ה פשבלה, משורר גאורגי (נפטר ב-1915)
1862 – גוסטב קלימט, צייר ומעצב גרפי (נפטר ב-1918)
1868 – גרטרוד בל, ארכאולוגית, סופרת, מרגלת ומנהלנית, ידועה כ"המלכה הלא-מוכתרת של עיראק" (נפטרה ב-1926)
1888 – ככוצה צ'ולוקאשווילי, גיבור לאומי גאורגי (נפטר ב-1930)
1912 – וודי גאת'רי, מוזיקאי פולק (נפטר ב-1967)
1913 – ג'רלד פורד, הנשיא ה-38 של ארצות הברית (נפטר ב-2006)
1913 – שניאור זלמן פלר, פרופסור למשפטים, חתן פרס ישראל (נפטר ב-2016)
1914 – יעקב אורלנד, משורר, מתרגם, מחזאי ועורך ישראלי, חתן פרס ישראל לזמר עברי (נפטר ב-2002)
1917 – מארק גפן, עיתונאי ישראלי, זוכה פרס סוקולוב (נפטר ב-1989)
1917 – שלמה תנשמת, שחיין ישראלי (נפטר ב-2008)
1918 – ישעיהו וינברג, מנהל ישראלי שעמד בראש התיאטרון הקאמרי, בית התפוצות ומוזיאון השואה האמריקאי (נפטר ב-2000)
1918 – אינגמר ברגמן, במאי קולנוע, תיאטרון ושחקן שוודי (נפטר ב-2007)
1922 – מרדכי הגר, האדמו"ר מוויז'ניץ במונסי (נפטר ב-2018)
1926 – הארי דין סטנטון, שחקן וזמר אמריקאי (נפטר ב-2017)
1928 – פאל בנקו, שחמטאי הונגרי ואמריקאי (נפטר ב-2019)
1928 – ננסי אולסון, שחקנית אמריקאית
1931 – נורה פרנקל, ציירת, רשמת ואמנית טקסטיל בישראל (נפטרה ב-1996)
1934 – יצחק איני עבאדי, קצין בצה"ל, שליח המוסד בעיראק, מושל רצועת עזה בדרגת אל"ם
1935 – אי איצ'י נגישי, כימאי מנצ'ורי-יפני, חתן פרס נובל לכימיה (נפטר ב-2021)
1935 – אילי גורליצקי, שחקן וזמר ישראלי
1938 – ג'רי רובין, פעיל חברתי בשנות ה-60 (נפטר ב-1994)
1938 – משה ספדיה, אדריכל ישראלי-קנדי
1939 – ציונה שמשי, אמנית ישראלית (נפטרה ב-2018)
1942 – חאבייר סולאנה, הנציג הגבוה של האיחוד האירופי למדיניות חוץ וביטחון והמזכיר הכללי של מועצת האיחוד האירופי
1944 – אבי בן-בסט, פרופסור בחוג לכלכלה של האוניברסיטה העברית בירושלים, מנכ"ל משרד האוצר ומנהל בכיר בבנק ישראל
1944 – מרדכי אלגרבלי, חבר הכנסת מטעם התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש) בכנסת התשיעית
1948 – גודוויל זווליתיני, מלך הזולו (נפטר ב-2021)
1949 – אהרון אחיעז, טייס חיל האוויר ואיש עסקים ישראלי (נפטר ב-1998)
1950 – עמליה ארגמן ברנע, עיתונאית וסופרת ישראלית
1954 – יצחק פוקס, זמר, מלחין ופזמונאי
1955 – יגאל צור, סופר, עיתונאי, מגיש תוכניות טלוויזיה ומדריך טיולים
1963 – יהודה נוריאל, עיתונאי ישראלי (נפטר ב-2020)
1965 – דורית ניתאי נאמן, שחקנית ובמאית תיאטרון
1965 – רוני שריג, סופרת, חוקרת ומרצה לתרבות יפן וללימודי מזרח אסיה
1966 – מת'יו פוקס, שחקן אמריקני
1968 – אסף בן דב, מנכ"ל מועדון הכדורגל מכבי חיפה
1971 – דנה ספקטור, עיתונאית ומנחת טלוויזיה ורדיו ישראלית
1986 – דן סמית', זמר-יוצר וסולן להקת באסטיל
1987 – אביגיל קובארי, זמרת, מוזיקאית ושחקנית קולנוע וטלוויזיה ישראלית
1987 – דן ריינולדס, זמר-יוצר וסולן הלהקה Imagine Dragons
1988 – קונור מקגרגור, לוחם אירי של אמנות לחימה משולבת ולוחם מקצועי ב-UFC
1999 – גיא פודוליץ', יוטיובר ישראלי
נפטרו
ממוזער|פיליפ השני
ממוזער|בילי הנער
937 – ארנולף, דוכס בוואריה (נולד ב-885)
1223 – פיליפ השני "פיליפ אוגוסט", מלך צרפת (נולד ב-1165)
1486 – מרגרט מדנמרק, מלכת סקוטלנד (נולדה ב-1456)
1704 – סופיה אלכסייבנה רומנובה, עוצרת רוסיה הצארית (נולדה ב-1657)
1742 – ריצ'רד בנטלי, תאולוג, מלומד קלאסי ומבקר ספרות אנגלי (נולד ב-1662)
1881 – בילי הנער, אחד הפושעים הגדולים בהיסטוריה של המערב הפרוע (נולד ב-1859)
1900 – ג'ון גיר, מושל אינדיאנה ה-11 (נולד ב-1825)
1904 – פאול קרוגר, מדינאי דרום אפריקאי (נולד ב-1825)
1944 – אוג'ניו קאלו, פרטיזן יהודי וגיבור איטליה, נרצח (נולד ב-1906)
1947 – ישראל דושמן, משורר עברי, פזמונאי, סופר, מתרגם ומורה (נולד ב-1884)
1958 – פייסל השני, מלך עיראק האחרון (נולד ב-1935)
1965 – עדלי סטיבנסון, מועמד לנשיאות ארצות הברית (נולד ב-1900)
1968 – קונסטנטין פאוסטובסקי, סופר, מחזאי ועיתונאי רוסי (נולד ב-1892)
1987 – משה איש כסית, איש בוהמה, מסעדן ושחקן קולנוע ישראלי (נולד ב-1947)
2014 – אליס קוצ'מן, אתלטית אמריקאית (נולדה ב-1923)
2014 – משה בר-יודא, השליח השלישי של הסוכנות היהודית לקהילת ביתא ישראל שבאתיופיה והראשון שנשלח אליהם באופן רשמי מטעם מדינת ישראל (נולד ב-1934)
2016 – פטר אסטרהאזי, סופר ומסאי הונגרי (נולד ב-1950)
2018 – שריה דבליצקי, רב חרדי ליטאי, פוסק, מקובל, מדקדק, פילולוג וסופר תורני פורה (נולד ב-1926)
2020 – אלתר ולנר, עורך, סופר ועיתונאי ישראלי (נולד ב-1923)
2020 – מרים בן-פרץ, פרופסור לחינוך באוניברסיטת חיפה ונשיאת מכללת תל-חי (נולדה ב-1927)
2020 – אדאלט אאולו, סופרת ומחזאית טורקית (נולדה ב-1929)
2020 – מגן ברושי, ארכאולוג והיסטוריון ישראלי (נולד ב-1929)
2020 – נואל מרטין, בריטי שנפל קורבן לפשע שנאה של תקיפה על ידי ניאו נאצים (נולד ב-1959)
2021 – קורט וסטרגארד, קריקטוריסט דני (נולד ב-1935)
2021 – ממנון חוסיין, נשיא פקיסטן ה-12 (נולד ב-1940)
2021 – יקותיאל גרשוני, היסטוריון, פרופסור להיסטוריה של אפריקה באוניברסיטת תל אביב ומדליסט פאראלימפי ישראלי (נולד ב-1943)
2021 – כריסטיאן בולטנסקי, אמן מיצב, צלם וצייר צרפתי (נולד ב-1944)
2022 – תמר מטל-שומכר, אתלטית וכדורסלנית ישראלית (נולדה ב-1933)
2022 – איוונה טראמפ, אשת עסקים צ'כית-אמריקאית, סופרת ודוגמנית ואשתו הראשונה של דונלד טראמפ (נולדה ב-1949)
חגים ואירועים החלים ביום זה
צרפת – יום הבסטיליה
עיראק – יום לאומי
קיריבטי – יום העצמאות (היום השלישי, לא יום חופש)
יום (המודעות) הכריש הבינלאומי
13 ביולי – 15 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
ז יד
קטגוריה:יולי
| 2024-08-03T22:20:18
|
22 ביולי
|
22 ביולי הוא היום ה-203 בשנה (204 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 162 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1376 – פרסום החלילן מהמלין
1805 – קרב כף פיניסטרה
1812 – מלחמת חצי האי: כוחות בריטיים בראשות ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון מביסים את הצבא הצרפתי ליד סלמנקה, ספרד
1894 – נערך מרוץ המכונית הראשון, מפריז לרואן
1933 – וילי פוסט הופך לאדם הראשון לטוס טיסת סולו מסביב לעולם, כשהוא טס 25,100 ק"מ ב-7 ימים, 18 שעות ו-45 דקות
1934 – מחוץ לתיאטרון הביוגרף בשיקגו אילינוי נורה ג'ון דילינג'ר "אויב הציבור מספר 1" על ידי סוכני ה-FBI ונפצע אנושות
1937 – ניו דיל: הסנאט דוחה את הצעתו של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט להוסיף שופטים לבית המשפט העליון
1942 – מתחיל גירוש יהודי גטו ורשה למחנה ההשמדה טרבלינקה
1946 – פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים על ידי האצ"ל
1948 – הוקם בית המשפט העליון. חמשת השופטים הראשונים שכיהנו בו היו: זמורה, אולשן, אסף, דונקלבלום וש"ז חשין
1962 – תוכנית מארינר: החללית מארינר 1 יוצאת משליטה וטסה במסלול לא יציב דקות לאחר שיגורה, ומושמדת
1977 – מנהיג סין דנג שיאופינג נוטל את מושכות השלטון בחזרה
1991 – הרוצח הסדרתי ג'פרי דאהמר נעצר לאחר ששרידים של 11 אנשים נמצאים בדירתו במילווקי ויסקונסין
1992 – ברון הסמים הקולומביאני פבלו אסקובר נמלט מכלאו (בתנאים משופרים) במדיין מפחד הסגרה לארצות הברית
2003 – כוחות ארצות הברית בעיראק הורגים את עודאי וקוסאי, שני בניו של סדאם חוסיין
2009 – ליקוי חמה מלא וממושך בן 6:39 דקות בהודו, סין, והאוקיינוס השקט
2011 – מתקפת טרור מתרחשת בנורווגיה בה נהרגים 77 איש
2016 – פיגוע ירי במינכן בו נרצחו 9 אנשים, 16 אנשים נפצעו ומבצע הפיגוע שם קץ לחייו
2018 – מחאת הלהט"ב נערכת בישראל כנגד אפליה במסגרת חוק הפונדקאות
נולדו
ממוזער|220x220 פיקסלים|יאנוש קורצ'אק
1210 – ג'ואן מאנגליה, המלכה הרעיה של סקוטלנד (נפטרה ב-1238)
1478 – פליפה הראשון, מלך קסטיליה (נפטר ב-1506)
1596 – מיכאיל הראשון, צאר רוסיה, הצאר הראשון ממשפחת רומנוב (נפטר ב-1645)
1849 – אמה לזרוס, משוררת אמריקאית (נפטרה ב-1887)
1865 – הרב אהרון הפנר, רבם של הקהילות קוזמין (אנ') וירוצין (אנ'), ד"ר לתאולוגיה והיסטוריון יהודי גרמני (נפטר ב-1938)
1878 – (או ) יאנוש קורצ'אק, סופר, רופא ומחנך יהודי (נספה ב-1942)
1887 – גוסטב לודוויג הרץ, פיזיקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה 1925 (נפטר ב-1975)
1888 – זלמן אברהם וקסמן, ביוכימאי ומיקרוביולוג אמריקאי יהודי (נפטר ב-1973)
1892 – ארתור זייס-אינקווארט, פושע מלחמה נאצי, האחראי לפשעים רבים בפולין ובהולנד (הוצא להורג ב-1946)
1903 – עמי אסף, חבר הכנסת וסגן שר מטעם מפא"י (נפטר ב-1963)
1916 – מרסל סרדן, מתאגרף צרפתי (נפטר ב-1949)
1923 – בוב דול, סנטור, מועמד לנשיאות ארצות הברית (נפטר ב-2021)
1932 – טום רובינס, סופר אמריקאי
1934 – לואיז פלטשר, שחקנית אמריקאית זוכת אוסקר, גלובוס הזהב, באפט"א וסאטורן (נפטרה ב-2022)
1934 – לאון רוטמן, חותר קאנו ומאמן יהודי-רומני
1939 – גילה אלמגור, שחקנית ישראלית
1945 – אדל גולדברג, מדענית מחשב אמריקאית
1947 – יוסף בנימין לסינג, ראש האגף למיילדות וגינקולוגיה במרכז הרפואי מעייני הישועה, פרופסור מן המניין בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב (נפטר ב-2021)
1949 – אברהם יוסף, רב ופוסק הלכה ספרדי
1949 – דורון אוליפנט, כדורסלן ישראלי
1953 – אבנר אברהמי, עיתונאי, עורך ומעצב
1953 – ציפי שחרור, משוררת, סופרת ועורכת ישראלית
1954 – אל דימיולה, מוזיקאי ג'אז
1954 – דב ניסמן, שחיין ישראלי
1955 – וילם דפו, שחקן קולנוע אמריקאי
1963 – אמיליו בוטרגניו, כדורגלן ספרדי
1965 – שון מייקלס, מתאבק אמריקאי
1975 – שי פרדו, שחקן ומנהל אמנותי ישראלי
1979 – עידן מור, סטנדאפיסט, שחקן ותסריטאי ישראלי
1980 – דירק קאוט, כדורגלן הולנדי
1982 – אנה צ'יצ'רובה, אתלטית רוסיה, אלופה אולימפית בקפיצה לגובה
1982 – שחר ישי, שחקן, זמר ומדבב ישראלי
1989 – יון תומרקין, שחקן ישראלי
1992 – סלינה גומז, שחקנית, זמרת ודוגמנית אמריקאית
1995 – מריליה מנדונסה, זמרת-יוצרת ברזילאית (נפטרה ב-2021)
2013 – הנסיך ג'ורג' מוויילס, השני בסדר הירושה לכתר הבריטי
נפטרו
ממוזער|241x241 פיקסלים|שארל השביעי
1461 – שארל השביעי, מלך צרפת (נולד ב-1403)
1540 – יאנוש הראשון זאפויה, אציל הונגרי (נולד ב-1487)
1832 – נפוליאון השני, קיסר צרפת, בנו של נפוליאון בונפרטה (נולד ב-1811)
1932 – פלורנץ זיגפלד, אמרגן של מחזות ומופעים בברודוויי (נולד ב-1867)
1934 – ג'ון דילינג'ר, שודד בנקים (נולד ב-1903)
1944 – אריאדנה סקריאבינה (לאחר שהתגיירה שינתה שמה לשרה קנוט), משוררת רוסייה ופעילה בתנועת ההתנגדות הצרפתית (נולדה ב-1905)
1992 – יעקב חזן, פוליטיקאי ישראלי, חבר הכנסת, חבר קיבוץ ומחנך (נולד ב-1899)
1995 – תמי בן עמי, דוגמנית ישראלית (נולדה ב-1955)
2003 – עודאי חוסיין, בנו של סדאם חוסיין נשיא עיראק (נולד ב-1964)
2003 – קוסאי חוסיין, בנו של סדאם חוסיין נשיא עיראק (נולד ב-1966)
2008 – מיכאל פסויג, איש ציבור ומנהל ישראלי, מנהיג פועלים, ראש המועצה השני והרביעי של רעננה ומנכ"ל חברת יכין-חק"ל ויו"ר מועצת המנהלים שלה (נולד ב-1916)
2008 – עמוס בן-גוריון, איש משטרה ותעשיין, בנו של דוד בן-גוריון (נולד ב-1920)
2008 – אסטל גטי, שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אמריקאית, זוכת פרס אמי ופרס גלובוס הזהב (נולדה ב-1923)
2014 – ניצן שירזי, מאמן כדורגל ישראלי (נולד ב-1971)
2019 – בסאם א-שכעה, ראש עיריית שכם בשנים 1976–1982 (נולד ב-1930)
2019 – נינה פינטו אבקסיס, חוקרת פולקלור והומור ועמיתת הוראה במרכז לחקר הלאדינו באוניברסיטת בר-אילן (נולדה ב-1971)
2022 – אלי ניסן, עיתונאי ואיש טלוויזיה ישראלי (נולד ב-1934)
2023 – טלילה לוי בן-זכאי, שחקנית תיאטרון, עיתונאית ותסריטאית ישראלית (נולדה ב-1930)
2024 – ג'ון מאייל, מוזיקאי בלוז בריטי, זמר, נגן גיטרה חשמלית, פסנתר, תופים ומפוחית פה (נולד ב-1933)
חגים ואירועים החלים ביום זה
חגיגת מריה מגדלנה
סוואזילנד – יום הולדתו של המלך לשעבר סובהוזה השני
יום קירוב פאי
יום לוכדי העכברושים (ראו: החלילן מהמלין)
21 ביולי – 23 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז כב
קטגוריה:יולי
| 2024-07-24T04:48:08
|
29 ביולי
|
29 ביולי הוא היום ה-210 בשנה (211 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 155 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1014 – קרב בלאסיצה: הקיסר הביזנטי בסיליוס השני מביס את צבא האימפריה הבולגרית הראשונה
1030 – קרב שטיקלשטד, המלך אולף השני נהרג בקרב מול עמיתיו הפגאנים. מאוחר יותר יוכתר כקדוש מגן של נורווגיה. קאנוט הגדול מומלך במקומו
1108 – לואי השישי ("השמן") מוכתר למלך צרפת
1567 – ג'יימס השישי מוכתר למלך סקוטלנד בסטירלינג
1588 – קרב גרבלינס: הארמדה הספרדית נוחלת תבוסה מהצי הבריטי תחת פיקודם של לורד צ'ארלס האוורד וסר פרנסיס דרייק מול חוף גרבלינס בצרפת
1693 – מלחמת הברית הגדולה: קרב לנדן – צרפת זוכה בניצחון פירוס על כוחות הברית בהולנד
1848 – רעב תפוחי האדמה: מרד טיפררי באירלנד – במחוז טיפררי, המשטרה הבריטית מדכאת מרד של לאומנים אירים
1900 – באיטליה, מתנקש אנרכיסט ירה למוות במלך אומברטו הראשון
1907 – סר רוברט באדן פאוול מיסד את תנועת הצופים
1921 – אדולף היטלר ממונה ליו"ר המפלגה הנאצית
1947 – האצ"ל תולה שני סרג'נטים (סמלים) שחטף כבני ערובה כתגובה לתליית שלושה מאנשיו. המאורע נודע כפרשת הסרג'נטים
1947 – לאחר שכובה ב-9 בנובמבר 1946 לצורך שיפוצים, ENIAC, המחשב האלקטרוני הראשון מופעל שוב לאחר שדרוג זיכרון. המחשב המשיך לפעול ברציפות עד 2 באוקטובר 1955
1948 – האולימפיאדה ה-14 נפתחת בלונדון
1954 – הטיפוס הראשון לפסגת ה-K2
1954 – החלק הראשון של הספר "שר הטבעות", אחוות הטבעת, יוצא לאור בבריטניה
1954 – אסון מעגן
1958 – הקונגרס האמריקאי מקים את נאס"א
1976 – בניו יורק שולף "בנו של סאם" אקדח מתוך שקית נייר ויורה באדם אחד למוות ופוצע קשה אדם אחר בראשונה מתוך סדרת התקפות שהשליטו טרור בעיר באותה שנה
1981 – ליידי דיאנה ספנסר מתחתנת עם צ'ארלס, נסיך ויילס
1993 – בית המשפט העליון מזכה את ג'ון דמיאניוק, שהואשם שהיה שומר במחנה ההשמדה טרבלינקה
2010 – גשמי מונסון כבדים גרמו לשיטפונות נרחבים במחוז הספר הצפון-מערבי בפקיסטן; למעלה מ-1,600 בני אדם נהרגו ואלפים נותרו חסרי בית
2015 – הושקה מערכת ההפעלה Windows 10
2019 – פטריס אברה פורש מכדורגל
2024 – אירוע הדקירה בסאות'פורט, שהוביל למהומות ברחבי הממלכה המאוחדת
נולדו
ממוזער|261x261 פיקסלים|בניטו מוסוליני
869 – מהדי, אימאם השיעי ה-12 (שנת מותו לא ידועה)
1166 – אנרי השני, רוזן שמפאן (נהרג ב-1197)
1805 – אלכסיס דה טוקוויל, היסטוריון, איש מדע המדינה (נפטר ב-1859)
1846 – הנסיכה איזבל, הנסיכה הקיסרית האחרונה של ברזיל ומי שחתמה על חוק הזהב, שהביא לביטול העבדות בברזיל (נפטרה ב-1921)
1849 – מקס נורדאו, סופר, פילוסוף ומנהיג ציוני (נפטר ב-1923)
1883 – בניטו מוסוליני, שליט איטליה (הוצא להורג ב-1945)
1885 – תידה בארה, שחקנית הקולנוע האילם (נפטרה ב-1955)
1891 – ברנרד צונדק, אנדוקרינולוג ומפתח הערכה לבדיקת היריון (נפטר ב-1966)
1903 – דיאנה פרילנד, עיתונאית, עורכת ויועצת אופנה של המטרופוליטן (נפטרה ב-1989)
1905 – דאג המרשלד, מזכ"ל האו"ם (נפטר ב-1961)
1913 – אריך פריבקה, סרן (האופט-שטורמפיהרר) בוואפן אס אס (נפטר ב-2013)
1916 – צ'ארלי כריסטיאן, גיטריסט ג'אז (נפטר ב-1942)
1922 – אליהו גילון, איש פלמ"ח, רופא וקצין רפואה ראשי, מיוזמי ומקימי בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ומנהל מחלקה פנימית במרכז הרפואי שיבא (נפטר ב-2014)
1923 – ג'ורג' לבנטון, רופא, מומחה למחלות אף אוזן גרון וכירורגיה של ראש וצוואר (נפטר ב-2021)
1924 – אליזבת שורט, נודעה בכינוי "הדליה השחורה", לאחר שהייתה קורבן לאחד ממקרי הרצח הידועים לשמצה והמפורסמים ביותר בארצות הברית (נרצחה ב-1947)
1925 – מיקיס תאודוראקיס, מוזיקאי יווני (נפטר ב-2021)
1926 – נסים קרליץ, מבכירי פוסקי ההלכה החרדים ליטאים (נפטר ב-2019)
1929 – אוריאל סימון, חוקר ופרשן מקרא ישראלי, פרופסור במחלקה לתנ"ך של אוניברסיטת בר-אילן
1930 – פול טיילור, רקדן וכוריאוגרף אמריקאי (נפטר ב-2018)
1932 – ברוך חפץ, עורך ספרותי ישראלי, מייסדו ועורכו הראשון של כתב העת הספרותי "עכשיו" (נפטר ב-2019)
1932 – ננסי קאסבאום, פוליטיקאית אמריקאית
1934 – סטנטון פרידמן, פיזיקאי גרעין אמריקני יהודי, סופר ומרצה (נפטר ב-2019)
1935 – פטר שרייר, זמר טנור ומנצח גרמני (נפטר ב-2019)
1936 – אליזבת דול, פוליטיקאית וסופרת אמריקאית
1936 – שלמה נקדימון, עיתונאי ישראלי ופרשן פוליטי
1941 – דייוויד וורנר, שחקן בריטי (נפטר ב-2022)
1942 – טוני סיריקו, שחקן אמריקאי (נפטר ב-2022)
1947 – שולה חן, שחקנית וזמרת ישראלית
1948 – מאיר שלו, סופר ופובליציסט ישראלי (נפטר ב-2023)
1950 – ג'ני הולצר, אמנית נאו-מושגית אמריקאית
1953 – גדי לי, מוזיקאי קנדי
1955 – דב מורן, יזם, ממציא, משקיע הון סיכון, סופר ומרצה ישראלי, ממציא הדיסק און קי
1964 – אבי מאיר וענונו, זמר, שחקן ומדבב ישראלי
1974 – עדי אייזנמן, שחקן ישראלי
1978 – רננה רז, רקדנית, כוריאוגרפית, שחקנית וזמרת ישראלית
1980 – עודד פז, מנחה בערוץ הילדים, שחקן ישראלי
1983 – ולדימיר סטויקוביץ', כדורגלן סרבי
1989 – עומרי סגל, ראפר, פזמונאי, מלחין ומפיק מוזיקלי ישראלי
1990 – קאט דליה, זמרת-יוצרת וראפרית אמריקאית ממוצא קובני-לבנוני
1993 – עידן מורדל, שחיין ישראלי
1998 – נוי והדר קרקו, שחקניות, זמרות
2002 – מאיה קיי, דוגמנית ישראלית
נפטרו
ממוזער|262x262 פיקסלים|אורבנוס השני
ממוזער|226x226 פיקסלים|ואן גוך
238 – בלבינוס, קיסר רומי (נולד ב-178)
238 – פופיאנוס, קיסר רומי (נולד ב-168)
796 – אופה, מלך מרסיה (נולד בתאריך לא ידוע)
1030 – אולף השני, מלך נורווגיה (בקרב שטיקלשטד) (נולד ב-995)
1095 – לאסלו הראשון, מלך הונגריה (נולד ב-1040)
1099 – ה אורבנוס השני, יוזם רעיון מסעות הצלב (נולד ב-1042)
1108 – פיליפ הראשון, מלך צרפת (נולד ב-1052)
1856 – רוברט שומאן, מלחין (נולד ב-1810)
1875 – פסקל בוורלי רנדולף, רופא, מיסטיקן, סופר ומדיום אמריקאי (נולד ב-1825)
1890 – וינסנט ואן-גוך, צייר הולנדי (נולד ב-1853)
1900 – המלך אומברטו הראשון מאיטליה (נולד ב-1844)
1947 – יעקב וייס, לוחם האצ"ל (נולד ב-1924)
1947 – אבשלום חביב, לוחם האצ"ל (נולד ב-1926)
1947 – מאיר נקר, לוחם האצ"ל (נולד ב-1926)
1974 – קאס אליוט, זמרת אמריקאית, חברת ההרכב The Mamas & the Papas (נולדה ב-1941)
1974 – אריך קסטנר, סופר גרמני (נולד ב-1899)
1979 – הרברט מרקוזה, סוציולוג (נולד ב-1898)
1982 – יוסף מישן, רופא, קרדיולוג, ייסד את הקתדרה להיסטוריה ולפילוסופיה של הרפואה, בבית ספר לרפואה, אוניברסיטת תל אביב, ייסד את המכון להשתלמות רופאים ועמד בראשו (נולד ב-1899)
1983 – דייוויד ניבן, שחקן (נולד ב-1910)
1983 – לואיס בוניואל, במאי קולנוע (נולד ב-1900)
1990 – ברונו קרייסקי, קנצלר אוסטריה (נולד ב-1911)
1992 – יהודה חזני, מראשי גוש אמונים (נולד ב-1945)
1994 – דורותי קרופוט הודג'קין, כימאית בריטית כלת בפרס נובל לכימיה לשנת 1964 (נולדה ב-1910)
2005 – שלמה יעקבסון, אסיר ארגון ההגנה בכלא עכו, מראשוני המסתערבים, מתנדב לצי הבריטי במלחמת העולם השנייה, ומראשוני חיל הים (נולד ב-1916)
2011 – אלעזר אבוחצירא, רב ומקובל (נולד ב-1948)
2011 – שולמית שמיר, אשת ראש ממשלת ישראל השביעי, יצחק שמיר (נולדה ב-1923)
2017 – אברהם הלפרין, איש עסקים ופילנתרופ יהודי-אמריקאי (נולד ב-1936)
2019 – טוביה ריבנר, משורר ישראלי, חתן פרס ישראל לשירה עברית (נולד ב-1924)
2020 – משה אורון, קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, אשר שירת בחיל הים (נולד ב-1937)
2021 – קארל לוין, פוליטיקאי יהודי אמריקאי מהמפלגה הדמוקרטית (נולד ב-1934)
2021 – עמוס לויטוב, נווט קרב בחיל האוויר הישראלי (נולד ב-1948)
2022 – אורי קליין, מבקר קולנוע ישראלי, זוכה פרס סוקולוב לעיתונאות (נולד ב-1946)
2024 – עליזה גרינברג, משוררת ישראלית (נולדה ב-1926)
חגים ואירועים החלים ביום זה
פרו – יום העצמאות (נערך בפועל)
נורווגיה – יום סנט אולף על שם אולף השני, מלך נורווגיה
איי פארו – אולפסוקה
28 ביולי – 30 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז כט
קטגוריה:יולי
| 2024-08-09T04:54:50
|
חסידות שטפנשט
|
חסידות שטפנשט היא חצר חסידית מבית רוז'ין שפעלה בעיר שטפנשט ברומניה בין השנים 1852–1933 תחת הנהגת רבי מנחם נחום פרידמן (בנו של רבי ישראל מרוז'ין) ובנו, רבי אברהם מתתיהו פרידמן. בשנת תשכ"ט (1969) הועבר קברו של רבי אברהם מתתיהו מרומניה לבית העלמין נחלת יצחק, ומאז הוא משמש מוקד עלייה לרגל למתפללים רבים.
רבי מנחם נחום פרידמן
רבי מנחם נחום פרידמן היה בנו הרביעי של רבי ישראל פרידמן מרוז'ין. הוא נולד בשנת תקפ"ג (1823) ונקרא על שם אבי סבתו, רבי מנחם נחום טברסקי ("המאור עיניים"). בשנת תרי"ב (1852), לאחר פטירת אביו, הוא הוזמן לכהן ברבנות בעיירה שטפנשט, שם הקים חצר חסידית. הוא לא הרבה באמירת דברי תורה, אך נהג בפאר והדר כמנהג אביו וזכה להערצת חסידיו. בביתו המפואר נבנה חדר שכונה "חדר המשיח" והונחו בו כתר זהב וכלים יקרים נוספים. הוא נפטר בי"ד בכסלו תרכ"ט (1868) בגיל 46 ונקבר ביאשי. את מקומו מילא בנו, רבי אברהם מתתיהו.
אשתו פרל הייתה בתו של רבי אלעזר קושאנסקי, נכד רבי גדליה מליניץ. בנותיו נישאו לקרובי משפחתם מבית רוז'ין, האדמו"רים רבי אברהם יהושע השיל פרידמן ורבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה (בזיווג שני).
250px|ממוזער|דיוקן של רבי אברהם מתתיהו פרידמן
250px|ממוזער|קבר רבי אברהם מתתיהו פרידמן משטפנשט בבית הקברות נחלת יצחק, גבעתיים
רבי אברהם מתתיהו פרידמן
רבי אברהם מתתיהו פרידמן נולד בכ"ה בכסלו תר"ז (21 בדצמבר 1846). הוא נקרא על שם סב סבו, רבי אברהם המלאך, ועל שם מתתיהו החשמונאי. נישא לראשונה לבתו של רבי יצחק רייך חתנו של רבי אשר ישעיהו מרופשיץ. לאחר מכן נישא לבתו של דודו רבי יוסף מונזון.
כשהיה בן 22 נפטר אביו והוא הוכתר כאדמו"ר והנהיג את החסידות במשך 64 שנים עד לפטירתו. היה ידוע בתואר "הצדיק משטפנשט", או בכינוי הרומני: "הרב הגדול משטפנשט" (Marele Rabin din Stefanesti). נחשב על ידי רבים מיהודי רומניה כצדיק וקדוש. יהודים וגויים באו להתייעץ איתו ולקבל את ברכתו ועצתו. בשמו נקשרו אגדות על ריפוי חולים, פקידת עקרות, והצלת אנשים מירידה מנכסיהם - ניסים למעלה מדרך הטבע. מחסידיו היה רבי חיים זנוויל אברהמוביץ, האדמו"ר מריבניץ.
נפטר בכ"א בתמוז תרצ"ג (15 ביולי 1933) ללא שהשאיר אחריו ילדים. אחיינו רבי מנחם נחום פרידמן מאיצקן היה אמור לרשת את מקומו באדמו"רות אך נפטר חודש לפניו. לאחר פטירתו, הקים הרב יוסף ברייאר, רב העיר, את "ישיבת בית אברהם" לזכרו. הישיבה פעלה עד השואה. קברו ברומניה שימש מוקד עלייה לרגל לאנשי המקום עד שבשנת תשכ"ט, 1969 הועלה קברו מרומניה לישראל ונקבר מחדש בבית הקברות נחלת יצחק בגבעתיים.
רבי מנחם נחום מרגליות
רבי מנחם נחום מרגליות, חתנו של רבי מרדכי זוסיא טברסקי מטריסק-הוצלס, התפלל ולמד ב"שטפנשטר קלויז" ביאשי. בפטירת רבי אברהם מתתיהו משטפנשט, הכתירוהו מתפללי הקלויז לרבם, ועל שם זה נקרא "שטפנשטר רבי". התפלל בחדר מיוחד כדרך אדמו"רי בית רוז'ין.
250px|ממוזער|שמאל|מרכז שטפנשט בגבעתיים
מוסדות שטפנשט
ביוזמת ועד חסידי שטפנשט בראשות רבי שמואל שור, ראש ועד חסידי שטפנשט, והרב אברהם יעקב סלומון, ראש מוסדות שטפנשט, החלו להנציח את זכרו בהקמת מפעל הנצחה. המרכזי שבהם הוא קבר רבי אברהם מתתיהו פרידמן משטפנשט בגבעתיים, אשר הפך למוקד עלייה לרגל.
בבני ברק ואלעד נמצאים "מוסדות שטפנשט" הקרויים על שמו. בתי כנסת על שמו נבנו בעתלית, בקריית גת ובגדרה, בית הכנסת הוקם ביוזמתו של יצחק רבינוביץ ונקרא בפי הגדרתיים בית הכנסת של הרומנים. כמו כן נמצאו שרידים של "קלויז" בעיר העתיקה בצפת ששימש את חסידיו. בשנת תשע"ה הוקם 'ישיבה על קברו' בגבעתיים סמוך לבית הקברות נחלת יצחק. מוסדות שטפנשט גם מוציאים לאור ספרות, עלונים ותמונות בתפוצה רחבה לפרסום משנתו ברחבי הארץ והעולם, ובהם: הספר "מחולל הפלאות משטפנשט" (2 חלקים), עלון פרשת השבוע "בית שטפנשט", "קובץ תורת אמת" על ענייני הכנסת ספר תורה לרגל הכנסת ס"ת הראשון על שם הצדיק משטפנשט, "עשור למוסדות שטפנשט - עשרה שערים נפתחים" שבט תשס"ח ועוד. בשכונת רמת שלמה בירושלים זכרו מונצח ברחוב "הצדיק משטפנשט".
בחודש אוקטובר 2024 פורסם כי בערוץ 14 התקיים משדר המארח ישראלים שחולקים סיפורי ניסים על סגולותיו יוצאות הדופן של הצדיק משטפנשט. מארגני המשדר ביקשו לגייס נשים שיספרו שנכנסו להריון לאחר שהתפללו ל"צדיק משטפנשט", תמורת 1000 שקל במזומן. הערוץ טען שאין לו קשר למשדר וכן שהמשדר פורסם באישור הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו .
לקריאה נוספת
יצחק אלפסי, "אנציקלופדיה לחסידות- אישים" כרכים א-ג, הוצאת מוסד הרב קוק, 1986, 2000, 2004.
יצחק אלפסי, "החסידות ברומניה", הוצאת "סגולה".
קישורים חיצוניים
מורשת שטפנשט - עיון מחודש, צחי הרשקוביץ
רשמי ההילולה מתוך אתר קברי צדיקים
האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמן משטפנשט
אתר מוסדות שטפנשט
הערות שוליים
*
שטפנשט
שטפנשט
שטפנשט
| 2024-10-07T01:51:23
|
העת החדשה
|
ממוזער|350 פיקסלים|קו הרקיע של העיר ניו יורק, שעברה ההתפתחות תעשייתית וטכנולוגית משמעותית במהלך העת החדשה.
העת החדשה (או העידן המודרני) היא התקופה השלישית והנוכחית בתיקוף ההיסטוריה, על פי המקובל בהיסטוריוגרפיה המערבית. ראשיתה של העת החדשה נקבעה בחלק ניכר מההיסטוריוגרפיה המערבית בשנת 1492, השנה בה גילה כריסטופר קולומבוס את יבשת אמריקה.
העת החדשה מחולקת בהיסטוריוגרפיה לתקופות משנה; למשל, העת החדשה המוקדמת (משלהי המאה ה-15 עד לשלהי המאה ה-18), והעת החדשה המאוחרת (החל מהמאה ה-19).
הגדרות
תיחום על ציר הזמן
שמאל|ממוזער|250px|1492 - קולומבוס תובע בעלות על העולם החדש (הדפס משנת 1893). יש הרואים בגילוי אמריקה את תחילת העת החדשה.
מחלוקת על תחילת התקופה
ישנה מחלוקת בדבר סיומה המדויק של תקופת ימי הביניים ותחילתה של העת החדשה, מאחר שהיסטוריון החוקר את איטליה במאה ה-15, לדוגמה, ימצא עצמו חוקר את הרנסאנס, בעוד אחר החוקר את אנגליה בתחילת המאה ה-15, ימצא עצמו בלב ימי הביניים. היסטוריונים מסמנים גם שנים שונות כסוף ימי הביניים. יש הסוברים שימי הביניים הסתיימו בשנת 1492 עם נפילת מעוז המוסלמים האחרון בספרד והמסע של כריסטופר קולומבוס לאמריקה שהתרחשו באותה שנה, אחרים סוברים שהתקופה הסתיימה בשנת 1453 עם נפילת קונסטנטינופול לידי האימפריה העות'מאנית ועם סיום מלחמת מאה השנים בין ממלכת אנגליה לצרפת שהתרחשו באותה שנה, בניגוד לכך יש היסטוריונים הסוברים שימי הביניים הסתיימו בשנת 1456 עם המצאת הדפוס. אחרים סוברים שהתקופה הסתיימה רק בשנת 1517 עם תחילת המהפכה הפרוטסטנטית.
את סיום תקופת ימי הביניים ואת תחילתה של תקופת העת החדשה מאפיינים שינויים רבים. ביניהם, תחילת הרפורמציה הפרוטסטנטית בשנת 1517, עליית דגם המדינה המונרכית, תחילת מסעות החקר הימיים, תחילת השינוי הכלכלי-דמוגרפי ותחיית האמנות הקלאסית שהתרחשו לקראת סוף המאה ה-15 באיטליה, ובתחילת המאה ה-16 בצפון אירופה כחלק מהרנסאנס.
הצעות לתיארוך סיום ימי־הביניים
בין התאריכים שהוצעו כמועד סיום ימי הביניים היו:
29 במאי 1453, מועד כיבושה של קונסטנטינופול על ידי הטורקים ונפילת האימפריה המזרחית. מהווה תאריך מקביל לתחילת ימי הביניים לפי תיארוך נפילת האימפריה המערבית (תחילת העת החדשה לפי חלק מן ההיסטוריונים הצבאיים).
23 בפברואר 1455, תאריך הדפסת הוולגטה על ידי יוהאן גוטנברג והתחלת מהפכת הדפוס (חלק מן ההיסטוריונים של התרבות).
שנת 1492, יציאת קולומבוס וגילוי אמריקה (היסטוריונים פוליטיים).
שנת 1517, תחילתה של הרפורמציה הפרוטסטנטית (היסטוריונים של הדת).
24 בפברואר 1525 - קרב פאביה הפעם הראשונה ששימוש בנשק חם הוביל לניצחון בקרב, ובכך מסיים את תקופת האבירים שאפיינה את ימי הביניים (חלק מן ההיסטוריונים הצבאיים).
1543, השנה בה פרסם קופרניקוס את התאוריה ההליוצנטרית בספר "על תנועתם של גרמי השמים" ובכך נעשה שינוי מחשבתי בדרך בה נתפש העולם (חלק נוסף מן ההיסטוריונים של התרבות).
המחצית השנייה של המאה ה-18: המהפכה התעשייתית, המצאת מנוע הקיטור, פיתוחים בחקלאות, בדת, בפילוסופיה ובפוליטיקה (המהפכה הצרפתית).
חלוקה לתקופות משנה
העת החדשה המוקדמת
נהוג לתארך את העת החדשה המוקדמת החל מתחילת המאה ה-16 ועד סוף המאה ה-18 (1500-1800 בקירוב). תקופה זו מאופיינת בצמיחה תרבותית, מדעית ופוליטית באירופה הכוללת את קץ הפאודליזם והתפתחותן של ממשלות ריכוזיות ומדינות הלאום הראשונות.
העת החדשה המאוחרת
נהוג לתארך תקופה זו למתחילת המאה ה-19 ועד ימינו אלו (החל מ-1800 בקירוב). את תקופה זו, יש המחלקים לשתי תת-תקופות עיקריות:
1789–1914: עד אמצע המאה ה-19, המצב היה דומה לזה של העת החדשה המוקדמת, בעיקר באירופה בה השלטון המונרכי, זה המלכותי, וזה הקיסרי, נשאר כמו שהיה, והתרבות כמעט ולא השתנתה כאשר המוזיקה הקלאסית ויתר ענפי התרבות האירופאית נשארו כפי שהיו במאה שלפני, בעיקר במרכז ובמזרח אירופה. לקראת שנת 1900, התרבות המערבית השתנתה, תקופה זו מאופיינת בראשית האימפריאליזם האירופאי, המהפכה התעשייתית באירופה, הלאומיות המודרנית וראשית הדמוקרטיה המודרנית (המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקנית, שרק בתחילת המאה ה-20 גרמו לשינוי שיטת השלטון באירופה). בתקופה זו נשארת אירופה הכוח החזק בעולם, כאשר לקראת סופה מתחילים לאתגר את ההגמוניה שלה מדינות כגון ארצות הברית ויפן.
1914 עד ימינו: בתקופה זו העולם ידע שתי מלחמות עולם (מלחמת העולם הראשונה והשנייה), אשר בסופן ובמהלכן האימפריאליזם האירופאי קרס (דה-קולוניזציה), ובעולם עלו שני כוחות מרכזיים - ארצות הברית וברית המועצות. שתי מעצמות על אלו, התחרו ביניהן על ההגמוניה בעולם במסגרת המלחמה הקרה, כאשר בסופה קרסה ברית המועצות, וארצות הברית הפכה למעצמת העל היחידה בעולם. בנוסף, בשנים אלו החלו לצמוח כוחות חדשים בעולם באסיה (יפן, סין והודו) ובאמריקה הלטינית (ברזיל) ואירופה התאחדה במידת מה תחת האיחוד האירופי, אולי בניסיון להחזיר מכוחה.
מאפיינים בולטים
תמורות במגוון תחומים
במהלך התקופה המודרנית, שינויים מרחיקי לכת התרחשו בכל תחומי החיים של בני האדם: דת, פוליטיקה, תעשייה, חברה, כלכלה, מסחר, תחבורה, תקשורת, מיכון, מדע, רפואה, טכנולוגיה ותרבות. תמורות אלה שינו את "העולם הישן" למה שמכונה "העולם המודרני" או "העולם החדש".
משטרים ואידאולוגיות
ייסוד המדינה המודרנית
המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקאית החלו את התהליך של חיסול המלוכה האבסולוטית באירופה. צורות השלטון החדשות שנוצרו במקומה הובילו ליצירת מושגים ומודלים חדשים של שלטון "מודרני" שמתאפיין במשטר דמוקרטי, וכלל ערכים של שוויון חברתי וחירות האדם.
ההסדר הישן של ימי הביניים התמוטט כאשר אישים כדוגמת הקיסר נפוליאון הכינו קודקסים חדשים של חוק, כמו קוד נפוליאון. החוקים החדשים קידמו אנשים על סמך כישרונותיהם ואופיים, ולא רק על סמך מערכת המעמדות, ששורשיה נבעו בין השאר ממערכת הפאודליזם. המערכת הפוליטית המודרנית של ליברליזם נוצרה, והעניקה כוח למעמדות הנמוכים של החברה. כוח שהתבטא ביצירת גופים נבחרים ופוליטיקה פרלמנטרית. השפעתם של הגופים הנבחרים מוטטה את השלטון המסורתי שנשלט על ידי צווים מלכותיים.
בארצות הברית התפתחה שיטת השלטון של הרפובליקה, שבתחילתה העניקה את זכות הבחירה לכל אזרח לבן וזכר. שיטה זו העניקה את מושכות השלטון לממשלה שמרוסנת על ידי חוקה, וכוחה מורכב ממערכת של איזונים ובלמים בין שלוש הרשויות השונות של הממשל: הרשות השופטת, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. שיטה זו של ממשל שימשה נר לרגליהן של ממשלות בכל רחבי העולם המערבי.
אידאולוגיות חדשות
בעת החדשה, נוסח חיבור חדש בין אדם למולדתו, תרבותו ושפתו, תהליך שהפיק בסופו של דבר את היווצרות הלאומיות. הלאומיות הביאה להתפתחותן של אידאולוגיות חדשות של פשיזם, סוציאליזם, מרקסיזם וקומוניזם. הרצון ליצור עולם חדש ומנותק מהעולם הישן הוביל ליצירת אידאולוגיות חדשות וקיצוניות. באימפריה הרוסית התפתחה תנועת הקומוניזם לבולשביזם ששיאה היה במהפכת אוקטובר שהובילה לחיסול משפחת המלוכה הרוסית של הצארים יצירת ברית המועצות, חיסול משטר הצמיתים והפיכת רוסיה ל"מדינה מודרנית". בגרמניה, לאחר התפטרותו של הקייזר ב-1918 החלה תקופת אי-סדר פוליטי שסללה את הדרך לעליית הנאציזם - תנועה פשיסטית ולאומנית.
התפתחות טכנולוגית ומדעית
המהפכה המדעית של המאה ה-17 הובילו להתפתחות המדע ופיתוח שיטות מחשבה "מודרניות" של הסקת מסקנות והבנה של היקום הפיזי והביולוגי שמסביב לאדם. כתוצאה מתהליך זה תגליות מדעיות רבות פרצו לעולם ושינו אותו. תגליות והמצאות כגון הטלפון, רדיו, קרני רנטגן, מיקרוסקופ, חשמל ומחשב תרמו בצורה ניכרת לשינוי מהיר ועצום בצורת החיים של האדם, ובחברה האנושית. חיי האדם הוארכו ושופרו בצורה ניכרת הודות לגילויים רפואיים. גילויים כגון אנטיביוטיקה וחיסון הביאו ליצירת דרכים חדשות להיאבק במחלות. פיתוח ענפי הכירורגיה, תרופות, אתיקה רפואית וגנטיקה הובילו לשינוי רדיקלי בטיפול הרפואי, בניהול בתי החולים ובמניעת מחלות ומגפות.
מדע המלחמה שונה לגמרי עם יצירתם של כלי נשק חדשים "חמים", כגון הרובה, התותח, האקדח ומקלע. פיתוח חומר נפץ שינה את מגבלות המלחמה. המצאת כלי נשק מתוחכמים וממונעים כגון הטנק, המטוס, מטוס סילון והטיל שינו את שדה הלחימה מקרב פנים מול פנים, ללחימה בסדר כוחות גדול והרסני. המצאת כלי נשק להשמדה המונית כגון פצצה גרעינית, פצצת מימן נשק כימי ונשק ביולוגי יצרה את האפשרות של השמדתה של האנושות כולה.
תאוריות מדעיות חדשות כגון אבולוציה ופסיכולוגיה ופסיכואנליזה שינו את הגישה המסורתית של האנושות לעצמה ולמוצאה.
התפתחות התעשייה בעת החדשה שינתה באופן דרסטי את עיסוקיו של האדם.
חברה ותרבות
גישה חדשה אל הדת החלה להופיע בעת החדשה, כאשר ברחבי העולם הכוחות המסורתיים של הדתות ומוסדותיהן איבדו את כוחם. תהליך זה נראה בבירור בעולם הנוצרי עם היחלשות כוחה של הכנסייה. רצון חדש לחופש אישי ממה שכונה, על ידי האנשים שרצו בכך, "מגבלות דתיות", הוביל להתפתחות מתירנות מינית, שנתקבלה על ידי חלקים נרחבים מהעולם המערבי. תופעות של קיצוניות דתית התפתחו אף הן, ויצרו בדתות שונות את הפונדמנטליזם. תהליך של יצירת שוויון בין המינים בפוליטיקה ובכלכלה הוליד את התנועה לשחרור האשה, ואת הפמיניזם.
השילוב, וההשפעה המשותפת של כל השינויים הקיצונים ומרחיקי הלכת שקרו בפוליטיקה, כלכלה, תעשייה, מדע, רפואה, טכנולוגיה, ותרבות בעולם שינו, וממשיכים לשנות את העולם, למה שמכונה המודרנה.
פילוסופיה והגות
יחד עם השינויים הטכנולוגיים והחברתיים התפתחו זרמים חדשים בפילוסופיה. דקארט (1596-1650), "אבי הפילוסופיה החדשה", חידש את המסורת הפילוסופית בכך שבדומה לסוקרטס, התעקש שנקודת המוצא של הפילוסוף היא ספקנית. בניגוד לפילוסופיה של ימי הביניים שנקשרה קשרים הדוקים עם הדת, הפילוסופיה החדשה שאפה לבנות שיטה פילוסופית שבה שכלו של הסובייקט הוא מקור הלגיטימציה של הידע ולא דבר-האל (דקארט ביקש להוכיח את קיום האל באמצעות מחשבתו בלבד).
בפילוסופיה של המאות ה-17 וה-18 מקובל לחלק את הפילוסופים לשני זרמים מרכזיים. דקארט חידש את המסורת הרציונליסטית, שמקורה עוד באפלטון. מולם התחדש הזרם האמפיריציסטי (הנסמך על אריסטו). קאנט איחד בין הזרמים ואז התחיל עידן הנאורות.
העת החדשה הייתה גם נקודת ציון משמעותית בתולדות הפילוסופיה הפוליטית. נהגו בה חלק ניכר מן הרעיונות שמהווים את התשתית למדינה המערבית המודרנית, כגון זכויות האדם (סוף המאה ה-17), והפרדת הרשויות (אמצע המאה ה-18).
בעת החדשה המאוחרת (סוף המאה התשע-עשרה), קמו שני זרמים חדשים עיקריים. הפילוסופיה האנליטית, אשר עוסקת בלוגיקה ובשפה כאמצעים המרכזיים למימוש העשייה הפילוסופית. אבות הפילוסופיה האנליטית הם פרגה אשר היווה השראה עבור הזרם כולו וראסל אשר הביא לפרסום וההכרה של הזרם. המסורת השנייה מכונה פילוסופיה קונטיננטלית וצורת הכתיבה בה "חופשית" יותר ו"קפדנית" פחות. אסכולות קונטיננטליות חשובות הן האקזיסטנציאליזם, הפנומנולוגיה, התיאוריה הביקורתית, הפוסט-סטרוקטורליזם והפוסטמודרניזם.
אמנות ואדריכלות
היהדות בעת החדשה
קיים דיון בין ההיסטוריונים כיצד לתקף את ראשית העת החדשה בתולדות עם ישראל:
ישנם הטוענים שגירוש ספרד ב-1492, ויצירת הקהילות החדשות מסביב לים התיכון וברחבי האימפריה העות'מאנית מסמנים את תחילתו של עידן זה.
ההיסטוריון בן-ציון דינור, ראה בהתעוררות הלאומית של עם ישראל כמסמנת את תחילת העת החדשה ביהדות. הוא מציין את שנת 1700, השנה בה הגיעה שיירת רבי יהודה החסיד לירושלים, כאירוע הפתיחה לעת החדשה בתולדות ישראל.
ההיסטוריון שמעון דובנוב רואה במהפכה הצרפתית ובמתן שוויון זכויות ליהודים בצרפת את תחילתה של העת החדשה.
שמואל אטינגר מסמן את הסופות בנגב ב-1881 ושגשוגה של האנטישמיות המודרנית במערב אירופה, בשלהי המאה ה-19 את ראשיתה של התקופה.
במאות ה-18 וה-19, היהודים שבו למערב אירופה, ולקחו חלק בתמורות הכלכלה ועליית הקפיטליזם. יהודים רבים רכשו השכלה כללית, בעיקר לצורך השתלבות בחברה שסביבם, מהלכים שהשפיעו על תהליכי חילון. במקביל, התגוונה התרבות היהודית במזרח אירופה עם היווצרות תנועת החסידות של הבעש"ט. בשלהי המאה ה-18 נוצר המרכז היהודי החשוב באמריקה והחל להתפתח פלורליזם דתי ויצירת הזרמים האורתודוקסי, הרפורמי והקונסרבטיבי. במקביל התפתחה במזרח אירופה התנועה הלאומית היהודית – הציונות. תנועה זו הקימה יישוב יהודי מודרני בארץ ישראל שהחיה את השפה העברית.
במלחמת העולם השנייה אירעה השואה כתוצאה של האנטישמיות המודרנית. מתוך הקיבוץ היהודי בעולם שמנה כ-16 מיליון נפש, הנאצים רצחו כשישה מיליון יהודים. בעקבות השואה הנהיגה הציונות מאבק פוליטי להקמת מדינה ליהודים. בשנת 1948 בעקבות החלטת האו"ם, ועם סיום המנדט הבריטי הכריזו מנהיגי היישוב על הקמת מדינה ריבונית לעם היהודי בארץ ישראל ושמה מדינת ישראל. במחצית השנייה של המאה ה-20 הפכה מדינת ישראל להיות המרכז החשוב ביותר של העם היהודי, שבו כשבעה מיליון יהודים. ברחבי העולם מתקיימות קהילות יהודיות רבות שהגדולה בהם היא יהדות ארצות הברית.
ראו גם
ימי הביניים
רנסאנס
מודרניזם
פוסטמודרניות
לקריאה נוספת
פרד ברונר, אילן רחום, המעצמה העולמית הראשונה: ספרד, אירופה ואמריקה בראשית העת החדשה, ירושלים: הוצאת כרמל, תשס"ז 2007
חיים ברקוביץ, מסורת ומהפכה: תרבות יהודית בצרפת בראשית העת החדשה, (תרגום: מאנגלית - איילת סקסטין ; עריכה לשונית - יהושע גרינברג), ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר, תשס"ז 2007
שמואל אטינגר, תולדות עם ישראל, (עורך: חיים הלל בן-ששון), ג: העת החדשה, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ט-1969
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:היסטוריה לפי תקופה
| 2024-07-29T13:02:40
|
אנטישמיות ונצרות
|
הפניה אנטישמיות נוצרית
| 2015-03-11T10:01:02
|
אנאקונדה
|
REDIRECT אנקונדה
| 2006-03-13T13:28:49
|
18 במאי
|
18 במאי הוא היום ה־138 בשנה (139 בשנה מעוברת), בשבוע ה-21 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 227 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1035 – בבמברג מביע ברטיסלב הראשון, מלך בוהמיה את נאמנותו לקונרד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה; פולין הופכת לחלק מהאימפריה הרומית הקדושה
1096 – הטבח בוורמס בו נרצחו מעל 800 יהודים על ידי הצלבנים
1152 – הנרי השני מלך אנגליה ואלינור מאקוויטניה נישאים
1565 – מתחיל המצור הגדול על מלטה
1652 – רוד איילנד היא המושבה הבריטית הראשונה בצפון אמריקה המאשרת חוק האוסר על עבדות
1725 – המלך ג'ורג' הראשון מייסד את מסדר האמבט
1803 – בריטניה מכריזה מלחמה על צרפת לאחר שזו סרבה לסגת מאדמת הולנד
1848 – בפרנקפורט נפתחת האספה הלאומית הגרמנית הראשונה, שמטרתה ליצור מדינה לאומית גרמנית מאוחדת
1896 – בית המשפט העליון של ארצות הברית פוסק בעניין פלסי נגד פרגוסון וקובע שמדיניות "נפרד אך שווה" אינה עומדת בניגוד לחוקה
1897 – הספר דרקולה מאת ברם סטוקר יוצא לאור
1909 – נערך מופע הבכורה של ה-"בלט רוס" של סרגיי דיאגילב
1933 – פרנקלין דלאנו רוזוולט חותם על חוק רשות עמק טנסי, מן המפעלים הגדולים בניו דיל לחילוץ ארצות הברית מן השפל הגדול
1934 – נחנך הפסל "לורד מלצ'ט" מאת בתיה לישנסקי
1940 – מלחמת העולם השנייה: הוורמאכט כובש את אנטוורפן
1941 – מלחמת העולם השנייה: כ"ג יורדי הסירה יוצאים בסירה למשימת חבלה בטריפולי, אך מעולם לא נראו שוב
1944 – מלחמת העולם השנייה: לאחר שהשתלטה מחדש על חצי האי קרים, ברית המועצות מתחילה בגירוש כל הטטרים כעונש קולקטיבי על סיועם לכובש הנאצי
1944 – מלחמת העולם השנייה: הקרב על מונטה קאסינו מסתיים בניצחון בעלות הברית
1948 – מלחמת העצמאות: מפציצים מצרים תוקפים את התחנה המרכזית הישנה של תל אביב וגורמים למותם של 42 תושבים
1965 – המרגל הישראלי אלי כהן נתלה בדמשק
1969 – במסגרת תוכנית אפולו האמריקאית, שיגור משימת אפולו 10 שהייתה אמורה לבחון את כל שלבי ההתקרבות והנחיתה לקראת נחיתה על הירח באפולו 11
1971 – מאבקם של הפנתרים השחורים מגיע לשיאו בהפגנה אלימה בכיכר ציון
1973 – אייבי נתן מתחיל לשדר מספינתו את תחנת הרדיו הפיראטית "קול השלום"
1975 – האמן גדעון גכטמן מפרסם מודעת אבל עצמית
1991 – סומלילנד מכריזה על עצמאותה מסומליה, אך הקהיליה הבינלאומית אינה מכירה בעצמאותה
1991 – שיגור החללית סויוז TM-12 עם הקוסמונאוטים אנטולי ארצברסקי, סרגיי קריקאליוב והלן שרמן (בריטית ראשונה בחלל), לתחנת החלל מיר
1996 – האסון באוורסט. 8 מטפסים נהרגים ביום אחד עקב סופה בלתי צפויה בפסגה, ביניהם שני המדריכים הנחשבים ביותר בעולם, רוב הול וסקוט פישר
2001 – 5 הרוגים בפיגוע התאבדות בקניון השרון בנתניה
2003 – ארגון הטרור אל-קאעידה מבצע 4 פיגועים בקזבלנקה שבמרוקו במטרות יהודיות ומערביות. בפיגוע נהרגו 41 אנשים
2003 – 7 הרוגים בפיגוע התאבדות באוטובוס בירושלים
2004 – האינתיפאדה השנייה – החל מבצע קשת בענן באזור רצועת עזה
2014 – מכבי תל אביב זכתה בגביע היורוליג, בפעם השישית בתולדותיה
2018 – התרסקות טיסה 972 של קובאנה, 111 נוסעים נהרגו
2019 – גמר אירוויזיון 2019
נולדו
1048 – עומר ח'יאם, מתמטיקאי, אסטרונום ומשורר פרסי (נפטר ב-1131)
1845 – וילהלם גריקה, מנצח אוסטרי (נפטר ב-1925)
1868 – ניקולאי השני, צאר האימפריה הרוסית (נפטר ב-1918)
1872 – ברטראנד ראסל, פילוסוף בריטי, זוכה פרס נובל לספרות (נפטר ב-1970)
1883 – ולטר גרופיוס, ארכיטקט גרמני, מייסד זרם הבאוהאוס באדריכלות (נפטר ב-1969)
1883 – גספאר דוטרה, נשיא ברזיל (נפטר ב-1974)
1888 – ג'ים ת'ורפ, אתלט אמריקאי ממוצא אינדיאני, מגדולי הספורטאים במאה ה-20 (נפטר ב-1953)
1891 – רודולף קרנפ, פילוסוף גרמני (נפטר ב-1970)
1895 – אוגוסטו ססאר סנדינו, מנהיג המרד בניקרגואה נגד הנוכחות האמריקאית (מוצא להורג ב-1934)
1897 – פרנק קפרה, במאי קולנוע, מפיק ותסריטאי איטלקי-אמריקאי (נפטר ב-1991)
1912 – פרי קומו, זמר אמריקאי (נפטר ב-2001)
1917 – גאולה בת-יהודה, סופרת ישראלית והיסטוריוגרפית של הציונות הדתית (נפטרה ב-2017)
1920 – יוחנן פאולוס השני, אפיפיור פולני (נפטר ב-2005)
1922 – איבון קוקריין, פילנתרופית, אספנית אמנות, בעלת אזרחות לבנונית, בריטית ואירית (נפטרה ב-2020)
1924 – פריסילה פוינטר, שחקנית אמריקאית
1928 – יוסף הדס, דיפלומט ישראלי ואיש שירות החוץ (נפטר ב-2021)
1928 – מישל פרו, היסטוריונית צרפתית ופרופסור להיסטוריה בת זמננו באוניברסיטת פריז דידרו
1931 – מאיר ניצן, תת-אלוף בצה"ל, ראש עיריית ראשון לציון
1933 – ה. ד. דווה גאודה, ראש ממשלת הודו האחד עשר
1942 – נובי סטיילס, כדורגלן ומאמן אנגלי (נפטר ב-2020)
1943 – גרשון שפע, שחיין ישראלי
1951 – דורון אלמוג, אלוף בצה"ל, שירת כמפקד פיקוד הדרום
1952 – שלמה ינאי, אלוף צה"ל בדימוס ויושב ראש חברת הביוטכנולוגיה, פרוטליקס, מנכ"ל חברת טבע תעשיות פרמצבטיות ומנכ"ל מכתשים אגן
1952 – שלמה ישראלי, מוזיקולוג, מוזיקאי, איש רדיו ומרצה ישראלי
1953 – דן ברנר, שחיין ואיש עסקים ישראלי
1954 – יואב קוטנר, שדרן רדיו ואיש טלוויזיה ישראלי
1957 – אמיר הר-גיל, במאי ישראלי
1960 – יאניק נואה, טניסאי צרפתי
1962 – סנדרה אן לאור, זמרת גרמניה
1970 – טינה פיי, תסריטאית וקומיקאית אמריקאית, זוכת פרס אמי
1970 – ענת הראל, מגישת טלוויזיה ומאמנת כושר ישראלית
1971 – עודד רסקין, במאי טלוויזיה ישראלי
1974 – יאנה קלמן, מלכת היופי של ישראל לשנת 1995
1976 – יובל בן-עמי, סופר, עיתונאי ומוזיקאי ישראלי
1982 – מוריה קור, חוקרת ספרות, עיתונאית ואשת תקשורת ישראלית
1984 – ניקי טרפסטרה, רוכב אופני כביש הולנדי
1987 – לואיסנה לופילטו, שחקנית וזמרת ארגנטינאית, ידועה בתפקידיה בסדרות קטנטנות והמורדים וכן בפרסומות
2000 – קרלי הנסון, זמרת-יוצרת אמריקאית
2001 – מאי לווי, שחיינית ישראלית
נפטרו
שמאל|ממוזער|100px|אלכסנדר סובורוב
1799 – פייר בומרשה, מחזאי ומהפכן צרפתי (נולד ב-1732)
1800 – אלכסנדר סובורוב, גנרל רוסי (נולד ב-1729)
1911 – גוסטב מאהלר, מלחין אוסטרי ממוצא יהודי (נולד ב-1860)
1928 – ביל הייווד, מנהיג פועלים ואחד ממייסדי איגוד פועלי התעשייה של העולם (נולד ב-1869)
1945 – ויליאם ג'וזף סימונס, מייסדו האמריקאי של הארגון הגזעני הקו קלוקס קלאן השני (נולד ב-1880)
1954 – זליג ברודצקי, מתמטיקאי, פעיל ציוני ונשיא האוניברסיטה העברית (נולד ב-1888)
1965 – אלי כהן, מרגל ישראלי שפעל בסוריה (נולד ב-1924)
1973 – אברהם שלונסקי, משורר ומתרגם ישראלי (נולד ב-1900)
1980 – איאן קרטיס, סולן, כותב, גיטריסט וקלידן להקת ג'וי דיוויז'ן (נולד ב-1956)
1981 – ויליאם סארויאן, סופר ומחזאי אמריקאי-ארמני, זוכה פרס פוליצר (נולד ב-1908)
1984 – ברוך ברוכין, תת-אלוף בצה"ל, כיהן כקצין תותחנים ראשי (נולד ב-1921)
2006 – מקסים כהן, מפקד בכיר בצה"ל ובמשטרת ישראל (נולד ב-1918)
2006 – חנה יפה, הצנחנית המבצעית היחידה בתולדות צה"ל (נולדה ב-1928)
2007 – פייר ז'יל דה-ז'ן, פיזיקאי צרפתי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1932)
2017 – ז'ק פרסקו, סופר, מרצה, עתידן וממציא אמריקאי, שנודע בשל ייסוד פרויקט ונוס (נולד ב-1916)
2019 – מנפרד בורגסמולר, כדורגלן גרמני ששיחק בעמדת החלוץ (נולד ב-1949)
2020 – מרדכי דרורי, דיפלומט ישראלי (נולד ב-1931)
2021 – צ'ארלס גרודין, שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון, קומיקאי, מחזאי, תסריטאי, במאי, מפיק וסופר יהודי אמריקאי (נולד ב-1935)
2021 – יצחק קרונזון, רופא אמריקאי ישראלי (נולד ב-1939)
2022 – ורנר ישראל, פיזיקאי קנדי (נולד ב-1931)
2022 – דני קרפן, שחיין ישראלי (נולד ב-1946)
2024 – ג'ימי לויד, זמר ג'אז יליד טרינידד (נולד ב-1925)
2024 – יעל דיין, חברת כנסת מטעם העבודה וסגנית ראש עיריית תל אביב-יפו (נולדה ב-1939)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום המוזיאונים הבינלאומי
יום הדגל של האיטי
17 במאי – 19 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ה יח
קטגוריה:מאי
| 2024-09-08T23:29:22
|
לווייתנאים
|
לִוְויְיתָנָאִים (שם מדעי: Cetacea) היא תת-סדרה של יונקים ימיים, שכמה מהמינים המשתייכים אליה הם מבעלי-החיים הגדולים בעולם. במשך מיליוני שנים הסתגלו הלווייתנאים יותר מכל יונק אחר לחיים במים. על-סמך ממצאים רבים, מקובל שהלווייתנאים התפתחו מיונקים יבשתיים ועברו בהדרגה לחיים באוקיינוסים. גופם דמוי-הפלך מאפשר תנועה קלה במים; רגליהם הקדמיות השתנו לסנפירים; רגליהם האחוריות נעלמו ונותר להן זכר רק בדמות עצמות שרידיות מנוונות – הן לא מחוברות לעמוד השדרה וחבויות בתוך הגוף; הזנב התחלף בסנפיר זנב מאוזן, המחולק לשתי אוּנוֹת ומאפשר ניווט קל במים; חוש הריח שלהם אבד או שהוא אינו מפותח היות שאין בו צורך במים; כמעט כל שער גופם נעלם; שכבת שומן עבה מפרידה בין גופם לבין המים הקרים; והתאמות פיזיולוגיות והתנהגותיות נוספות הקיימות אצלם מקלות על החיים בסביבה ימית.
תת-סדרת הלווייתנאים כוללת כ-90 מינים, שכולם חיים באוקיינוסים מלבד חמישה מיני דולפינים החיים במים מתוקים. הלווייתנאים החיים מחולקים לשתי תת-סדרות: לווייתני מזיפות (Mysticeti) ולווייתני שיניים (Odontoceti; ובהם גם דולפינים); בעבר התקיימה תת-סדרה נוספת: לווייתנים קדומים (Archaeoceti), שנכחדה. במרבית המקרים לווייתני המזיפות גדולים באופן משמעותי מלווייתני השיניים, הקטנים והמהירים יותר, וכמה מלווייתני המזיפות הם מבעלי החיים הגדולים ביותר בכדור הארץ. לווייתני השיניים מתאפיינים בשיניים חדות, והם ציידים מהירים שניזונים מדגים ומיצורים ימיים אחרים. לעומתם לווייתני המזיפות הם חסרי שיניים ובמקום זאת יש להם מזיפות ארוכות דמויות מסננת, שבעזרתן הם מסננים פלנקטון מהמים.
באופן מסורתי, מחולקים הלווייתנאים לשתי קבוצות: דולפינים ולווייתנים, אף על פי שאינן קבוצות טקסונומיות נפרדות. הן הלווייתנים והן הדולפינים ידועים באינטליגנציה הגבוהה שלהם (שמנוצלת לעיתים על ידי האדם למופעי ראווה). בערך זה, כאשר מדובר על לווייתנאים הכוונה היא לסדרה Cetacea כולה, לרבות הדולפינים והפוקנות; וכאשר מדובר על לווייתנים, הכוונה היא לכל הלווייתנאים שאינם דולפינים או פוקנות, כלומר למיני הלווייתנאים הגדולים.
אנטומיה ומראה
שמאל|ממוזער|250px|דולפינן מזנק מהמים
הלווייתנאים, לצד התחשאים, הם היונקים היחידים המותאמים לחיים בסביבה ימית לחלוטין למשך כל חייהם. הלווייתנאים מבלים את כל חייהם בגופי מים, ואינם מסוגלים לשרוד לאורך זמן ביבשה (על אף שהם נושמים אוויר). לווייתנאים העולים ליבשה מתים תוך זמן-מה כתוצאה מחנק, עקב תמט הריאות, שאינן יכולות לעמוד במשקל הגוף כשאינו נתמך במים, מהתייבשות ומסיבות אחרות. כל המבנה האנטומי והפיזיולוגי של הלווייתנאים מותאם לחיים במים, אף על פי שיש להם את כל המאפיינים הבסיסיים של שלייניים:
נשימת אוויר - הלווייתנאים נושמים אוויר כשאר היונקים והם בעלי ריאות. אף על פי שהלווייתנאים מסוגלים לצלול בעצירת נשימה לפרקי זמן שבין דקות ספורות למספר שעות – בהתאם למין הספציפי, כל הלווייתנאים חייבים לעלות לפני המים על-מנת לנשום אוויר אחת לזמן מסוים.
לב - לבם של הלווייתנאים בעל ארבעה מדורים, והוא מסייע לחלוקת הדם בצורה יעילה לאזורי הגוף השונים.
הומיאותרמיות - הלווייתנאים הם הומיאותרמיים (בעלי "דם חם"), כלומר טמפרטורת הגוף שלהם קבועה פחות או יותר ואיננה מושפעת באופן ניכר מטמפרטורת הסביבה. ללווייתנאים שכבת שומן עבה, המפחיתה במידה ניכרת את איבוד חום גופם במים.
יניקת חלב - נקבות הלווייתנאים ממליטות גורים מפותחים, הניזונים למשך תקופה ארוכה יחסית מחלב אם עשיר בשומן ובחומרים מזינים שאותו הם יונקים מבלוטות החלב של אימם. העובר מתפתח בבטן אמו, ובמהלך ההיריון הוא ניזון באמצעות חבל הטבור.
גודל
ממוזער|250px|האדם לעומת הלווייתן הגדול ביותר (לווייתן כחול) והלווייתנאי הקטן ביותר (דולפין לבן-ראש).
נציגי הלווייתנאים הם הגדולים שבבעלי החיים בכדור הארץ. הלווייתן הכחול, העשוי להגיע לאורך של כ-27–33 מטר ולמשקל של למעלה מ-170 טונות, איננו רק בעל החיים הגדול ביותר החי כיום, אלא הגדול בבעלי החיים שחיו אי פעם בכדור הארץ. לשונו של הלווייתן הכחול גדולה כל-כך עד שפיל וכ-50 בני אדם יכולים לעמוד עליה בתוך פיו. לבו קרוב לגודלה של מכונית קטנה והוא הלב הגדול ביותר בקרב כל בעלי החיים. גם אבי העורקים גדול מאוד, וקוטרו מגיע לכ-35 סנטימטרים - גדול מספיק כדי להכיל תינוק קטן. לשם השוואה, משקלו של הדינוזאור הגדול ביותר, ארגנטינוזאורוס, זאורופוד באורך של כ-36 מטר שחי בעידן המזוזואיקון, הוערך בכ-70–100 טונות.
מין אחר של לווייתן, הראשתן גדול-הראש, הוא הגדול שבטורפים, אם לא מונים בטורפים את הניזונים מטרף מתלהק כפלנקטון. הפרט הגדול ביותר שתועד היה באורך מוערך של כ-28 מטר ומשקל מוערך של 120–150 טון, אך כיום, עקב ציד המוני, נדיר לראות ראשתן גדול-ראש שאורכו עולה על 18 מטר. בקרב הדולפיניים המין הגדול ביותר הוא הקטלן (Orcinus orca), שיכול להגיע לאורך של 10 מטר ומשקל של 10 טון. בשל גודלו, שיניו החדות, מוחו המפותח ושיתוף הפעולה בין פרטים שונים ובין להקות, הקטלן הוא טורף-על ואחד הטורפים הקטלניים ביותר באוקיינוס.
אורך גופם של הלווייתנאים הקטנים ביותר, הדולפין לבן-הראש, הדולפין לה פלטה, פוקנת ואקיטה, הדולפין הדרום אפריקני (Cephalorhynchus heavisidii) ומינים נוספים, מגיע עד ל-1.7 מטר לערך.
להלן טבלה ובה ששת הלווייתנאים הגדולים ביותר וממדיהם:
דירוג שם מדעי שם עברי משפחה אורך ממוצע אורך מרבי משקל ממוצע משקל מרבי הערות 1 Balaenoptera musculus לווייתן כחול לווייתני ענק 33 מטר 177 טוןבעל החיים הגדול ביותר בכל הזמנים 2 Balaenoptera physalus לווייתן מצוי לווייתני ענק 120 טון בממוצע, הלווייתן השני בגודלו 3 Physeter macrocephalus ראשתן גדול-ראש ראשתניים 16–18 מטר 28 מטר 50 טון באופן ממוצע קטן מלווייתן מצוי, אך הפרט הגדול ביותר שתועד גדול יותר מלווייתן מצוי 4 Balaena mysticetus בלנה גרינלנדית בלניים 16–18 מטר 21 מטר 75 טון 100 טון ידוע גם כלווייתן קשות ראש או כלווייתן ארקטי גדול פה 5 Eubalaena japonica אובלנה צפון-פסיפית בלניים 15–18 מטר 20 מטר 50–80 טון 100 טון שאר מיני האובלנה הם בעלי גודל דומה 6 Balaenoptera borealis לווייתן צפוני לווייתני ענק 12–15 מטר 20 מטר 30–40 טון 50 טון גודל הפרטים משתנה כתלות באזור המחיה
מראה חיצוני של הלווייתן
שמאל|ממוזער|250px|פלג גופו הקדמי של לווייתן מצוי
שמאל|ממוזער|250px|תרשים המתאר בכלליות את המראה החיצוני של לווייתני המזיפות (למטה) לעומת לווייתני השיניים (למעלה). להגדלת התמונה ולקריאת הכיתובים לחצו כאן.
גופם דמוי הפלך של הלווייתנאים מזכיר בצורתו החיצונית את גופם של הדגים, וזאת על אף שאין קרבה ישירה בין הלווייתנאים – יונקים הומיאותרמיים - לבין הדגים, שהם בעלי חיים הטרותרמיים. דמיון זה בצורת הגוף מקורו באבולוציה מתכנסת: כיוון שגם הדגים וגם הלווייתנאים חיים בסביבת-מחיה זהה, לחצים אבולוציוניים הקשורים בשחייה יעילה וחסכונית הביאו לכך שגופם התפתח בצורה דומה פחות או יותר. כך, רגליהם הקדמיות של הלווייתנאים השתנו בהדרגה לסנפירים; רגליהם האחוריות נעלמו ונותר להן זכר רק כאיברים שרידיים מנוונים; בזנב התפתח סנפיר זנב מאוזן המחולק לשתי אוּנוֹת, שהפך לאיבר התנועה הראשי במים; חוש הריח שלהם אבד או שאינו מפותח היות שאין בו צורך במים; שיער גופם נעלם (למעט זיפים בודדים אצל דולפין האמזונאס); עורם חסר בלוטות, למעט בלוטות חלב שמפרישות חומר המשמן את העור ומקטין את החיכוך עם המים; שכבת שומן עבה מפרידה בין גופם לבין המים הקרים; התפתחו אצלם שסתומים המאפשרים סגירה הרמטית של פתחי הנשימה בעת צלילה; אפרכסות האוזניים התנוונו והעיניים קטנות יחסית ואינן בולטות; ועוד. למרבית מיני הלווייתנאים ישנו גם סנפיר גבי, שצורתו שונה בין המינים השונים.
צורת הגוף והסנפירים של הלווייתנאים מסייעת להם לנוע במים בצורה קלה. אצל כל מיני הלווייתנאים, הרגליים האחוריות והאגן מנוונים מאוד. רגליים אחוריות, בדומה לשיער או אפרכסות אוזניים, היו מפריעות ללווייתנאים לנוע בצורה חלקה במים עקב הגדלת חיכוך וערבול. גם איברי המין של הזכר והפטמות של הנקבה חבויים בתוך כיסי עור. במרבית המקרים, הצד העליון של גופם של הלווייתנאים אפור, כחלחל או שחור ואילו הגחון בהיר יותר. ישנם גם יוצאי דופן, דוגמת הלבנתן, שזכה לשמו מפני שכל גופו לבן. ראשם של כל הלווייתנאים גדול יחסית לגופם; הראש גדול במיוחד אצל לווייתני מזיפות, שהלסת שלהם גדולה במיוחד, אולם הלווייתן בעל הראש הגדול ביותר ביחס לגופו הוא דווקא ראשתן גדול-ראש המשתייך ללווייתני השיניים, שראשו מגיע לכשליש מאורך גופו.
במקום נחיריים בקדמת החרטום יש ללווייתנאים פתח נשימה בחלק העליון של ראשם. אצל לווייתני השיניים יש פתח נשימה יחיד, ואצל לווייתני המזיפות פתח כפול. פתחי הנשימה נדדו במהלך האבולוציה לחלק העליון של הראש, וכך הלווייתנאים יכולים לעלות ולנשום אוויר תוך כדי שחייה, כאשר גופם וראשם נשארים בתוך המים. כאשר הם שבים מצלילה, הלווייתנאים מזרימים דרך פתח הנשיפה סילון אוויר דל בחמצן ועשיר בפחמן דו-חמצני (תוצר של תהליך הנשימה), אשר במינים גדולים נראה למרחוק. סילון זה מכיל גם אדי מים המתעבים במעבר מטמפרטורת הגוף החמה לאוויר הקר. מיני הלווייתנים השונים נושפים סילונים אלו בצורות שונות מעט, ולכן ניתן לעיתים להסתמך על מאפייני הסילון כדי לזהות מרחוק את מין הלווייתן. בחלק הקדמי של ראשם של לווייתני השיניים מצוי איבר אליפטי בשם מלון המכיל חומר שמנוני המסייע ללווייתנאים בריכוז אלומות גלי הקול שהם פולטים. אצל ראשתן גדול-הראש איבר זה גדול במיוחד, ומכיל חומר יקר-ערך הקרוי סְפֶּרְמָצֶטִי (מילולית "זרע הלווייתן").
מספר השיניים של לווייתני השיניים משתנה בין מין למין, החל מבני משפחת לווייתני המקור, שלזכרים שבהם שתי שיניים בלבד (לנקבות אין שיניים כלל), ועד הדולפיניים שלהם עשרות שיניים בכל חצי לסת, הדומות מאוד זו לזו. לחדשן חט מוארך העשוי להגיע לאורך של שלושה מטרים, ולעיתים מסווג אף הוא כשן. לווייתני מזיפות הם חסרי שיניים, ובמקום זאת פיהם הגדול מכיל שורה של מזיפות קרניות דמויות שיער המסננות את הפלנקטון מהמים. מתחת לעורם של הלווייתנאים רקמה עבה הספוגה בשומן; במינים מסוימים, עובייה של שכבה זו יכול להגיע לחצי מטר. לשכבה זו שלושה תפקידים: בידוד גוף הלווייתן מהמים הקרים, הענקת צורה הידרודינמית שמקלה על התנועה במים, ושימוש כמאגר אנרגטי בפרקי זמן שבהם אספקת המזון דלה. באופן טבעי, עורם של רוב הלווייתנאים חלק (כדי לאפשר תנועה חלקה במים), אולם על גופם של לווייתנאים רבים – ובייחוד לווייתני מזיפות גדולים – חיים טפילים, כגון בלוטי ים וכיני לווייתנים, הגורמים לעור להיראות מחוספס או גבשושי. יוצא דופן בעניין זה הוא ראשתן גדול-הראש, שעורו גבשושי באופן טבעי.
אנטומיה
האנטומיה של הלווייתנאים תואמת את זו של מרבית היונקים. ההבדלים באנטומיה בינם לבין יונקים יבשתיים נובעים בעיקר מהסביבה הימית בה חיים הלווייתנאים, אולם הם מושפעים גם מגורמים אחרים, כמו הקרבה האבולוציונית של הלווייתנאים למעלי הגירה. עיקרי האנטומיה:
שמאל|ממוזער|250px|שלד של לווייתן כחול באוניברסיטת קליפורניה (סן חוזה)
שמאל|ממוזער|250px|שלד של פוקנה מצויה
מערכת העיכול – אצל לווייתני השיניים, השיניים משמשות רק לתפיסת המזון, שעל-פי רוב נבלע בשלמותו. רק כאשר מדובר בטרף גדול (טרף גדול הוא מנת חלקם הכמעט בלעדית של הקטלנים) עשויות השיניים לשמש לקריעת המזון לחתיכות קטנות יותר. אצל לווייתני המזיפות חסרי השיניים, קיימות מזיפות, שצורתן דמוית שערות, ושתפקידן לסנן מהמים יצורים קטנים מהם הם ניזונים. הלשון של הלווייתנאים ספוגית, וניידותה מעטה יחסית. הוושט צר יחסית, במיוחד אצל לווייתני המזיפות. קיבתם בנויה משניים עד ארבעה מדורים: הראשון משמש לאחסון ולכתישה מכנית; השני דומה יותר לקיבתם של מרבית היונקים, ובו מופרשים חומצת מימן כלורי ואנזימי עיכול נפוצים נוספים כמו ליפאז ופפסין; והשלישי מכיל לרוב בלוטות המפרישות ריר. המעיים אינם מתחלקים למעי דק וגס, אולם הם יוצאי דופן באורכם הרב, שנובע, כנראה, מהצורך בספיגה חוזרת של מים ומזון. אין להם תוספתן. הכבד גדול מאוד, והוא חסר כיס מרה.
מערכת העצבים – המוח הקטן של הלווייתנאים מפותח למדי, אולם לא מפותח בהרבה מזה של יונק יבשתי ממוצע. אין להם פקעיות הרחה, אולם החלק במוח שאחראי על חוש הריח מפותח למדי; מקובל לחשוב שהלווייתנאים הם בעלי חוש ריח גרוע, אם בכלל. קליפת השמיעה מפותחת מאוד, בהתאמה לנחיצותה של קליטת קולות המשמשים לאיכון הד ולתקשורת. בניגוד לאדם, חוש הראייה של הלווייתנאים הוא משני לחוש השמיעה, אולם האזורים במוח האחראים על הראייה אינם מנוונים. יתר על כן, נראה שלדולפיננים יש יכולת הבחנה ויזואלית (Visual discrimination).
מערכת התנועה או מערכת השריר-שלד – הגולגולות של לווייתני השיניים והמזיפות שונות מאוד אלו מאלו: לווייתני המזיפות ניחנים בגולגולת מעוגלת יותר, בעוד שזו של לווייתני השיניים מוארכת יותר והחרטום בולט בה; היא סימטרית אצל לווייתני המזיפות, וא-סימטרית אצל לווייתני השיניים (בהקשר זה בולט מיקום הנחיריים); וכן הבדלים נוספים פעוטים יותר. יתר השלד מפגין דמיון רב יותר בין שתי הקבוצות. המאפיין הבולט ביותר בשלד של הלווייתנאים הוא היוותרותם של איברים שרידיים מנוונים בלבד מהגפיים האחוריות ומהאגן. שבע חוליות הצוואר (מאפיין של כלל היונקים) קרובות מאוד אחת לשנייה, וברוב המינים מאוחות לכדי יחידה אחת. העור והשכבות התת-עוריות של הלווייתנאים מסייעות להם לקבל צורה הידרודינמית בזמן השחייה, ומעכבות את היווצרותן של מערבולות סביבם. סנפיר הזנב מונע בכוחם של שרירים אורכיים, שמספקים את כוח ההנעה העיקרי. אונות סנפיר הזנב חסרות אלמנטים גרמיים, והן בנויות מרקמת חיבור קשה.
מערכת הפרשה – הכליות שטוחות ומוארכות, והן מחולקות ל"כליוניות" (ביחיד - reniculus; ברבים - reniculi) רבות, מבנה שמגביר את יעילותן (כל "כליונית" היא בעלת אספקת דם וצינורית שתן משלה).
ללווייתנים אין רגליים אחוריות אבל יש להם שרידים שרידים אבולוציוניים של אגן הירכיים ושל הרגליים האחוריות בצורת עצמות זעירות הטמונות עמוק במעמקי גופם, כך הדבר גם בתחשאים שהם שונים מאד מהלוויתנים והדולפינים (אוכלי עשב איטיים לעומת טורפים מהירים). בשני המקרים יש שפע של שרידים בגלל שהם חיים בסביבה שונה מאד מזו שחיו בה אבותיהם היבשתיים.
תפוצה ונדידה
שמאל|ממוזער|250px|דולפין האמזונאס במימי יערות הגשם
שמאל|ממוזער|250px|זוג סטנלות ארוכות-חרטום במימי הוואי
שמאל|ממוזער|250px|לווייתן קטלן במימי אנטארקטיקה
שמאל|ממוזער|250px|אם וגור ראשתן גדול-ראש במימי מאוריציוס. הראשתן גדול-הראש נפוץ כמעט בכל האוקיינוסים והימים.
ברחבי העולם
מיני הלווייתנאים השונים נפוצים בכל האוקיינוסים שבכדור הארץ. חלק מהמינים שוחים לעיתים גם לדלתות של נהרות, ומינים מסוימים אף חיים בנהרות עצמם. רק שלושה מינים, המשתייכים לעל-משפחת דולפיני הנהרות, חיים באופן בלעדי במים מתוקים. למינים מסוימים, דוגמת הלווייתן הכחול, הלווייתן גדול-הסנפיר והקטלן תפוצה כלל-עולמית כמעט החופפת גם עם תפוצתם של מיני לווייתנאים אחרים, בעוד שלמינים אחרים תפוצה מוגבלת יותר, דוגמת הלבנתן שנפוץ באזור הקוטב בלבד, או דולפין הנהרות הסיני שחי עד לא מזמן ביאנגצה בלבד, וכנראה נכחד. תפוצתם של חלק מהלווייתנאים מוגבלת לחצי הכדור הצפוני או הדרומי, או לאוקיינוס מסוים. גם בין הלווייתנאים החיים באוקיינוסים, ישנם כאלה המטיבים לצלול לעומקים ומתרחקים מהחופים, וישנם כאלה המעדיפים מים רדודים ואזורים חופיים או מדפי יבשת.
בחופי ישראל
בחופי ישראל נצפו כ-16 מינים שונים של לווייתנאים, רובם לווייתני שיניים ממשפחת הדולפיניים ומיעוטם לווייתני שיניים אחרים כגון ראשתן גדול-ראש וזיפיוס חלול-חרטום ו-3 לווייתני מזיפות: לווייתן אפור, לווייתן גוץ ולווייתן מצוי. שלושה מינים מצויים בחופי ישראל רק במפרץ אילת: סטנלה ברודה, דולפינן אנקולי וסטנלה ארוכת-חרטום. עמותת מחמל"י (מרכז חקר, מידע וסיוע ליונקים ימיים בישראל) מחלקת את הלווייתנאים הנראים בחופי ישראל לשלוש קטגוריות: מאכלסים - מינים שביססו אוכלוסייה יציבה באזור; פוקדים - מינים ששוהים לחופי ישראל לתקופה מסוימת, בגלל מזון או סיבות דומות; ותועים - לווייתנאים שאינם מצויים בדרך כלל באזור, והפרטים המתגלים נמצאים בדרך כלל במצב ירוד.
נדידה
מיני לווייתנאים רבים נוהגים לנדוד בדפוסים קבועים פחות או יותר. לווייתני המזיפות עוברים מרחקים עצומים מדי שנה בעודם נודדים מאזור קו המשווה, שם הם מתרבים, כדי לבלות את האביב ואת הקיץ באזורים קרים יותר, בסביבות קוטב הצפוני או הדרומי. במהלך הנדידה נוטים חלק מהלווייתנאים לשחות לצד החוף, והדבר מאפשר לבני האדם לצפות בהם בקלות. באזורי הקטבים נמצאות באביב ובקיץ כמויות גדולות של פלנקטון (פיטופלנקטון וזואופלנקטון כאחד), ובייחוד סרטנאים זעירים הנקראים קריל, מקור תזונתם העיקרי של לווייתני המזיפות. רבים מלווייתני המזיפות אוכלים רק בעונות אלו, בהיותם באזורי הקטבים, ואילו בחורף הם מתקיימים על מאגרי השומן שצברו. נראה שהלווייתנים מסתמכים, בין השאר, על השדה המגנטי של כדור הארץ כדי למצוא את דרכם במהלך הנדידה. כאמור, במהלך הנדידה יכולים הלווייתנאים לעבור מרחקים עצומים; לדוגמה, הלווייתן גדול-הסנפיר עובר עד 25,000 קילומטרים מדי שנה , והלווייתן האפור - עד 22,000 קילומטרים.
לא כל האוכלוסיות של מיני לווייתני המזיפות השונים נודדות למרחקים ארוכים, וחלקן נשארות פחות או יותר באותו אזור למשך השנה כולה. הגם שהאכילה מתבצעת באזורי הקטבים השופעים פלנקטון, הרי שלעת הסתיו נודדים לווייתני המזיפות לאזורים חמים יותר ומתרבים שם, משום שאקלים זה נוח יותר עבור הגורים הצעירים. לווייתני השיניים אינם מציגים דפוסי נדידה כלשהם, להוציא את הראשתן גדול-הראש, הנודד למרחקים גדולים מקו המשווה. אף על פי כן, חלק ממיני לווייתני השיניים נודדים בצורה לא קבועה בהתאם לעונה, לזמינות המזון, למצבם החברתי וכיוצא בזה. חלק מהלווייתנאים נודדים לבדם או נפגשים מעת לעת עם פרטים אחרים ממינם, ואילו חלקם נודדים בקבוצות או בזוגות.
רוב הלווייתנאים אינם נתונים לאיום משמעותי מצד טורפים, בשל ממדיהם, מהירות שחייתם או אופיים החברתי (השחייה בלהקות גדולות). הטורפים הטבעיים העיקריים של הלווייתנאים הם מיני כרישים שונים הנוטים לתקוף לווייתנאים קטנים, והלווייתן הקטלן (אורקה), שאינו מהסס לצוד מיני לווייתנאים אחרים. עם זאת, גם הקטלן לא יכול לצוד לווייתני מזיפות זכרים בוגרים, והוא בדרך כלל מתמקד בנקבות קטנות, בגורים או בפרטים זקנים. דובי קוטב צדים לעיתים לווייתנאים החיים באזורי מחייתם, דוגמת לבנתנים, וגם ניבתנים עשויים לתקוף לווייתנאים צעירים.
החפת ליווייתנים
החפת לווייתנים (מלשון חוף) היא תופעה במסגרתה לווייתנאים עולים אל חוף הים ומתים אם אינם מצליחים לחזור למים – כתוצאה מהתייבשות, מחנק הנגרם מכיוון שמשקל הגוף איננו נתמך במים, או מדימום. לעיתים בני אדם מסייעים ללווייתנאים העולים אל החוף בכך שהם מרטיבים את גופם ומנסים להחזירם לים בשעת הגאות. הסיבה לתופעה איננה ידועה, והועלו השערות שונות כהסבר אפשרי – ההסברים העיקריים תולים את העלייה לחוף בפגמים בכושר הניווט של הלווייתנים הנובעים משינויים בשדה המגנטי או מסונאר מעשה ידי אדם. החפות לווייתנאים התרחשו לאורך כל ההיסטוריה האנושית המתועדת, גם כאשר סונאר ומתקנים דומים לא היו בשימוש, אולם בעת העתיקה לא תועדו כלל החפות המוניות אלא רק החפות של פרטים בודדים. לכן נראה שחלק מהחפות הלווייתנאים נובעות מסיבות טבעיות, כגון טעויות ניווט, ציד קרוב מדי לחוף, מזג אוויר קשה, דלקות או חולשה כתוצאה מגיל מבוגר. בשל הלכידות החברתית, לעיתים פרט אחד או יותר הנמצאים במצוקה ועולים לחוף גוררים אחריהם גם את שאר חברי הלהקה, ומסיבה זו ההחפה ההמונית נפוצה פחות אצל לווייתנאים לא חברותיים.
ביולי 2023 נסחפו לווייתני נתב גדול-סנפיר לחוף מערב אוסטרליה, ולמרות ניסיונות ההצלה, נאלצו להרדים את חלקם ונקבע מותם של 97 לווייתנים.
התנהגות ודרך חיים
שחייה, צלילה ונשימה
הלווייתנאים מניעים עצמם בעזרת זנבם העשוי רקמת חיבור. אונות הזנב נטולות עצמות, קשיחות למדי ומונעות על ידי ארבע רצועות של שרירים חזקים הנמצאים בבסיס הזנב ובחלקו האחורי של הגוף. צורתו של הזנב (בחתך רוחב, אונות הזנב נראות ככנפי מטוס) מקטינה את החיכוך עם המים ומספקת כוח עילוי חזק עם רכיב בכיוון התנועה, בעת הנעתו לשני הכיוונים. בסיס הזנב משוטח מצד לצד, מה שמקטין גם כן את החיכוך. הזנב מוזז מעלה ומטה (ולא לצדדים, כפי שקורה אצל דגים). הנעת הזנב מערבת את כל החלק האחורי של גוף הלווייתנאי. הסנפיר הגבי, שקיים אצל חלק מהמינים, מכיל גם הוא סיבי רקמת חיבור ומספק יציבות, בדומה לסנפירים הצדיים, שמכילים עצמות. הזרימה הלמינרית (זרימה סדירה בה קווי הזרימה כמעט מקבילים אלו לאלו ובה אין כמעט מערבולות) משופרת על ידי מבנה העור והרקמות שנמצאות מתחתיו. בתגובה ללחצי המים סביבו, עורם הגמיש של הלווייתנאים יכול לפתח באופן זמני אזורים בולטים ושקועים, שימנעו במידה מסוימת את יצירתן של מערבולות בטרם תתפתחנה. בנוסף, העור מכוסה בחומרי סיכה המקטינים את החיכוך. התאים החיצוניים של העור מפרישים טיפות זעירות של שמן, ושכבת התאים החיצונית של העור מוחלפת עד ל-12 פעמים ביום.
ממוזער|שמאל|250px|לווייתן גדול-סנפיר מוציא את גופו מהמים בארבעה שלבים, בהתנהגות הקרויה Breaching.
ממוזער|שמאל|250px|לווייתן גדול-סנפיר מצליף בעזרת זנבו.
ממוזער|250px|לווייתן כחול שוחה באוקיינוס סמוך לקליפורניה.
ללווייתנאים אוסף התנהגויות מיוחדות המאפיין אותם, בסמוך לפני המים (הערה: התנהגויות אלו עשויות להופיע גם אצל בעלי חיים אחרים, ואין הכוונה שמערכת התנהגויות זו מאפיינת רק את הלווייתנאים). חלק מהמינים אינם מבצעים אף אחת מההתנהגויות הללו, בעוד שהחלק האחר מבצע את חלקן או את כולן בתדירות המשתנה ממין למין. שוני זה עשוי לסייע רבות בזיהוי המין של קבוצת לווייתנאים. להלן חלק מהתנהגויות אלו:
"Aerial activity" - תרגילים אקרובטיים מחוץ למים - כמה מיני דולפינים הם מהמינים הפעילים ביותר על פני המים: הם מבצעים מגוון תרגילים אקרובטיים מסובכים, כמו היפוכים, סיבובי "בורג" באוויר וסלטות.
"Breaching" - הוצאת חלק גדול של הגוף מהמים, ולאחר מכן נחיתה עוצמתית ורועשת על פני המים. פעולה זו דורשת כוח רב, והיא מרשימה במיוחד כאשר מבצע אותה אחד ממיני הלווייתנאים הגדולים. הסיבות להוצאת הגוף בצורה כזו אינן ידועות לאשורן, אולם הועלו מספר הסברים אפשריים לכך: משמעות חברתית, כמו פעולת ראווה להדגשת דומיננטיות; אמצעי לתקשורת, או הסרת טפילים מהעור.
"Spyhopping" - הוצאת פלג הגוף העליון מהמים בצורה אנכית כמעט לחלוטין. הסברה הרווחת היא שלווייתן שמוציא באופן כזה את גופו מהמים, צופה על פני המים ותר את סביבתו.
"Lobtailing" - פעולה זו כוללת את הוצאת הזנב מהמים והצלפתו בעוצמה על פני המים. פשרן של הצלפות זנב אלו אינו ברור. בעבר הוצע כי זוהי דרך לתקשורת לא-קולית. לפי תאוריה אחרת, מטרת הצלפות אלה היא להפחיד טרף מתלהק (להקות דגים, למשל) ולקבץ אותו במרחב, על מנת שיהיה קל יותר לאכול אותם.
"Bowriding" - מספר מיני לווייתנאים קטנים נצפים לעיתים שוחים על גל החרטום שנוצר על ידי ספינות שנעות במים. בזמן השחייה, הפרטים מחפשים את הנקודה המסוימת שבה כמעט ולא יצטרכו לשחות באופן פעיל.
מהירות השחייה של הלווייתנאים שונה ממין למין ומסוג פעילות למשנהו. הלווייתנאים הגדולים שוחים על-פי רוב במהירות נמוכה: כארבעה עד תשעה קילומטרים בשעה. ביכולתם לשחות במהירות גבוהה יותר, אולם רק למשך זמן קצר: כך לדוגמה, הלווייתן הכחול מסוגל לשחות במהירות של כ-40 קמ"ש במשך דקות ספורות. הדולפינים, לעומת זאת, משייטים במהירות ממוצעת של 15 - 22 קמ"ש. גם הם מסוגלים לשחות במהירות של 40 קמ"ש, אולם למשך זמן ארוך יותר מהלווייתנים הגדולים.
לפני שהם צוללים, הלווייתנאים עולים לפני המים, נושמים וממלאים את ריאותיהם באוויר. בתוך פתח הנשימה של לווייתני שיניים מצויים "שסתומי אף" (Nasal plugs) אטומים למים, הנפתחים ונסגרים בעזרת כיווץ שריריים רצוניים (תהליך הנשימה של הלווייתנאים אינו רפלקסיבי). הריאות יעילות מאוד בהעברת חמצן מהאוויר לדם, ובצלילות שעומקן עולה על 100 מטרים הריאות קורסות כמעט לחלוטין. רוב החמצן המיועד לצלילה מאוחסן בדם ובשרירים, שם נחיצותו גבוהה. דמם של הלווייתנאים עשיר בהמוגלובין, שנושא את החמצן לגופו ולמוחו של הלווייתן. שריריו, לעומת זאת, עשירים במיוגלובין, שהוא חלבון שנקשר לחמצן ומאחסן אותו בשרירים לצורכי חילוף חומרים מקומי במהלך הצלילה. המיוגלובין הוא שמעניק לבשר הלווייתנאים את צבעו הכהה; הראשתן גדול-הראש מסוגל לצלול לעומק רב ולמשך זמן ארוך, בין היתר בעקבות ריכוז גבוה במיוחד של מיוגלובין בשריריו, ולכן צבע שריריו כמעט שחור.
בנוסף, ללווייתנאים רשתות מיוחדות של כלי דם שנקראות "רשתות מופלאות" (Retia mirabilia). רשתות מורכבות אלו מכילות כלי דם מעוקמים ומפותלים. כלי הדם הללו יוצרים גושים צפופים של רקמות הובלה (רקמות ווסקולריות; Vascular tissue) בדופן הפנימי של חלל החזה בסמוך לעמוד השדרה, וכן באזורים אחרים. מספר תאוריות הועלו באשר לתפקידה של הרשת המופלאה: מלכודת עבור החנקן שמבעבע מחוץ לדם בזמן עלייה לפני המים מצלילות עמוקות; וסת-נפח הממתן שינויי לחץ בבית החזה כאשר לחץ המים משתנה (בזמן צלילה או חזרה לפני המים); עתודות זמניות של דם רווי בחמצן שנועדו למוח, ואף וסת של טמפרטורת הדם.
בזמן מנוחה, הלווייתנאים שואפים ונושפים אוויר כארבע פעמים בדקה לערך. לשם השוואה, בני האדם נושמים כ-15 פעמים בדקה בזמן מנוחה. ריאותיהם של הלווייתנאים קורסות בזמן צלילה, וכך האוויר נדחס לתוך קנה הנשימה הלא-חדיר לגזים, ובכך כמות החנקן שעוברת לדם קטנה משמעותית. התאמה זו חיונית, שכן רמות גבוהות של חנקן בדם עלולות לגרום למחלת האמודאים (מחלה הנגרמת כתוצאה מבועות חנקן הנוצרות בעקבות מעבר מהיר מלחץ אטמוספירי גבוה לנמוך; Decompression sickness) בזמן עלייה לפני המים. בזמן הנשיפה, אחוז החמצן באוויר הננשף יכול להגיע ל-1.5%, שהוא שיעור נמוך לעומת אחוז החמצן באוויר (כ-20%). בנשימה אחת, הלווייתן מחליף אחוז גבוה מאוד מנפח הריאות שלו באוויר חדש (אוורור), פי שלושה עד ארבעה מ-15 האחוזים אצל האדם. בכל נשיפת אוויר, כאמור, נפלט סילון של אדים.
כיוון שהלווייתנאים חיים בסביבת מחיה חשופה שבה הסכנה עשויה לבוא מכל כיוון, גם מלמעלה או מלמטה, וכיוון שהם חייבים לנשום גם בזמן השינה, הם פיתחו אדפטציה מיוחדת לצורך כך: בזמן השינה, חצי ממוחם ישן, בעוד שחציו השני ער. החצאים "מתחלפים" תוך כדי השינה על מנת שכל חלקי המוח יזכו למנוחה. אדפטציה זו נותנת מענה לצורך נוסף: אם הלווייתנאים לא היו זזים במהלך השינה, איבוד החום שלהם היה רב מדי - שכן ייצור החום יורד כשהגוף לא בתנועה. לכן, שנתם של הלווייתנאים נעשית בתנועה המנווטת על ידי אונה אחת בלבד של המוח.
אספקת הדם של הלווייתנאים מותאמת לחיסכון בצריכת חמצן בעת הצלילה, וכן לטמפרטורות הנמוכות שבימים הקרים ובמעמקים: במהלך צלילות ממושכות, קצב לבם של הלווייתנאים יורד משמעותית (ברדיקרדיה), וזרימת הדם מוגבלת לכל האיברים, למעט הלב, המוח והשלייה. בשילוב עם העובדה שאספקת הדם לשכבת השומן העבה של הלווייתנאים נמוכה מאוד, איבוד חום הגוף שלהם יורד משמעותית. כלי הדם בעור מתכווצים גם הם, וכך איבוד החום לסביבה פוחת עוד יותר.
תזונה
שמאל|ממוזער|250px|ללווייתני המזיפות אין שיניים, והם מסננים פלנקטון מהמים בעזרת מזיפות גדולות המצויות בפיהם במקום שיניים. בתמונה: זוג לווייתני מזיפות ממין לווייתן גדול-סנפיר בעת אכילה.
שמאל|ממוזער|250px|לווייתני השיניים, כשמם, הם בעלי שיניים, והם ניזונים מדגים, דיונונים ויצורים נוספים. בתמונה דולפין האמזונאס הניזון מדג.
הלווייתנאים כולם הם טורפים הניזונים מיצורים חיים, אך רובם - למעט הקטלן והראשתן גדול-הראש - מתקיימים על בעלי-חיים קטנים יחסית. קיימים הבדלים משמעותיים בין מאפייני התזונה של לווייתני השיניים ושל לווייתני המזיפות – הבדלים הנובעים מההסתגלויות (אדפטציות) ההתנהגותיות והגופניות של בעלי חיים אלה. לווייתני השיניים, שהם בעלי שיניים חדות, צדים את טרפם הכולל בדרך כלל דגים בממדים שונים וכן רכיכות דוגמת דיונונים. לווייתני המזיפות, לעומת זאת, הם חסרי שיניים, ובמקום זאת יש להם מזיפות ארוכות ומנוצות, דרכן הם מסננים יצורים קטנים. חרף ממדיהם הגדולים, לווייתנאי המזיפות ניזונים בעיקר מסרטנאים זעירים המכונים פלנקטון, אך למרות זאת הם לא יהססו לאכול גם דגים קטנים או דיונונים המתלהקים בלהקות. מרבית לווייתני השיניים משתמשים באיכון הד למציאת טרפם.
התגלה כי בפיהם של סוגים מסוימים של לווייתני מזיפות ישנו איבר מיוחד - פקק לוע - הסוגר על הקנה והוושט בשעת הסתערות אכילה והצפת הפה במים. כשהלווייתן מוכן לבלוע, הפקק נע כלפי מעלה ומגן על דרכי הנשימה העליונות. באותה עת נסגר הלוע ואוטם את הקנה. כך מתאפשר מעבר המזון רק אל הוושט.
לווייתני המזיפות שוחים אל אזורים העשירים בפלנקטון או בדגים קטנים, פוערים את פיהם ושוחים או גחים דרך מצבורי הפלנקטון. כתוצאה מכך הם גומעים לחלל הפה כמויות גדולות של מי-ים, יחד עם כמות לא קטנה של פלנקטון. לאחר מכן, הם סוגרים את פיהם ובעזרת שרירי הלוע והלשון דוחפים את המים, והמזיפות משמשות להן כמסננת שמי-הים יוצאים דרכה החוצה, ואילו הפלנקטון נשאר בפה ונבלע. ציד הפלנקטון עשוי להתבצע קרוב לפני המים, בעומק הים, ואצל מינים מסוימים – דוגמת הלווייתן האפור – אף על קרקעית הים. הודות לאינטליגנציה שלהם, פיתחו חלק ממיני הלווייתנאים שיטות ייחודיות לתפיסת טרפם, המסתמכות על כישוריהם הגופניים ועל שיתוף-פעולה בין חברי הלהקה. על הפלנקטון והדגים שאוכלים לווייתני המזיפות לענות על כמה דרישות: הם צריכים להימצא במספרים ובריכוזים גדולים מספיק כך שיספקו את רעבו של הלווייתן (פרט בוגר אוכל עד מיליונים מדי יום); הם צריכים להיות גדולים מספיק כדי לא לעבור דרך המזיפות אל הים יחד עם המים; והם צריכים להיות קטנים מספיק כך שלא תהיה להם המהירות הנדרשת לבריחה.
כך, לדוגמה, הלווייתן גדול-הסנפיר ומינים נוספים של לווייתנאים מסוגלים ללכוד כמויות גדולות של דגים בעזרת "רשת בועות" שהם יוצרים במים. קבוצת לווייתנים יורדת אל מתחת למים ונושפת אוויר שגורם להיווצרות מסך בועות, מה שיוצר מעין מחסום חזותי עבור הדגים. לאחר מכן היא שוחה לעבר הטרף, ובו-בזמן לווייתן או קבוצת לווייתנים אחרת מפיקים צלילים גבוהים שמאיצים בדגים לשחות לעבר המחסום. קולות רמים אלה מושמעים לרגעים ספורים בתדירות כמעט קבועה. כאשר מסך הבועות הגלילי נסגר סביב להקת הדגים, הלווייתנים השוחים מתחת ללהקה מזנקים יחד במאונך דרך הדגים ומחוץ למים, ובולעים כמויות גדולות של דגים או סרטנאים בפעם אחת. מיני דולפינים מסוימים, דוגמת הסוסא הגיבן (Sousa chinensis) או הדולפינן, מסתמכים אף הם על שיתוף פעולה בעת הציד: קבוצת דולפינים מאתרת קבוצת דגים באזורי מים רדודים, ואז הודפת אותם יחד עד לחוף ואוכלת אותם. בשיטת תקיפה זו יש סיכון, משום שהלווייתנאים עלולים להיתקע על גדת הנהר. גם הקטלן משתמש בשיטה דומה, והוא עולה כמעט בכל גופו על חוף הים על מנת לתפוס טורפים ימיים שונים – בייחוד כלבי ים.
לווייתני השיניים, שרובם (מלבד יוצאי דופן דוגמת הראשתן גדול-הראש או הקטלן) אינם גדולים כמו לווייתני המזיפות, ניזונים במשך כל השנה כולה. תזונתם של לווייתני המזיפות, לעומת זאת, מתבססת בעיקר על ריכוזי פלנקטון המצוי באביב ובקיץ בכמויות גדולות באזורים הקרים יותר של כדור הארץ – בעיקר סמוך לקטבים. כיוון שכך, מרבית לווייתני המזיפות מבצעים נדידה שנתית בין שדות-טרף סמוך לקוטב הצפוני או הדרומי ובין אזורי הרבייה הסמוכים יותר לקו המשווה. בעת שהותם בשדות הטרף הם בונים מאגרי שומן גדולים מתחת לעורם, ובחורף הם מסתמכים בעיקר על מאגרי-שומן אלו וכמעט שאינם אוכלים. מובן שלגורים הצעירים הנולדים באזורים החמים יותר (ולא צברו שומן באזורי הקטבים) אין הדבר מהווה בעיה, משום שכשאר היונקים הם ניזונים מחלב אמם. כיוון שלווייתני המזיפות הם בעלי-חיים גדולים מאוד, עליהם לצרוך כמויות נכבדות של פלנקטון על-מנת לשרוד. כך, לדוגמה, הלווייתן המצוי יכול לצרוך כ-1,800 קילוגרמים של מזון ביום; הלווייתן הצפוני – כ-900 קילוגרמים; והלווייתן הכחול – הגדול שבמיני הלווייתנים – כ-3,600 קילוגרמים. בהתחשב בממדיהם הזעירים של הפלנקטון, פירוש הדבר שלווייתני המזיפות אוכלים מספר פרטים עצום של פלנקטון מדי יום.
תקשורת והתמצאות
שמאל|ממוזער|280px|איכון הד הוא הדרך העיקרית בה לווייתני השיניים סורקים את סביבתם. גל הקול מופק במעלה הראש, עובר דרך ה"מֶלון" שמרכז את אלומת הגלים ופוגע בעצם. ההד החוזר ממנו נקלט בחלק השחור באיור, שהוא הגוף החרוטי השומני המוכל בלסת התחתונה. בלבן - גולגולת הדולפין
באופן עקרוני, צורת התקשורת העיקרית של הלווייתנאים היא באמצעות השמעת קולות - נקישות, שריקות או פעימות. קולות אלו משמשים הן לתקשורת בין הפרטים, הן להתמצאות בסביבה, והן לאיתור וללכידת מזון. לווייתני השיניים מסוגלים להשתמש באיכון הד (ביסודו של דבר, פליטה של אלומת גלי קול בעלת עוצמה גדולה, טווח תדרים רחב ומשך קצר, המכונה נקישה-Click) על מנת לאתר את הגודל והמרקם של העצמים שלפניהם בצורה מדויקת מאוד. בניגוד לדגים מסוימים כדוגמת הכרישים, חוש הריח של הלווייתנים אינו מפותח. יש לשער, בהתחשב בראות הגרועה של הסביבה הימית ובעובדה שגלי קול עוברים היטב במים, כי חלק מהצלילים שהאוזן האנושית יכולה לשמעם המופקים על ידי הלווייתנאים ממלאים תפקיד בניווט שלהם. כך למשל, ייתכן שגם לווייתני המזיפות מעריכים באמצעות הקולות הרמים שהם מפיקים את עומק המים או מאתרים מכשול גדול הנמצא לפניהם, אם כי אין עדות ישירה לכך שהם משתמשים באיכון הד כפי שעושים זאת לווייתני השיניים. אצל האחרונים מידת המורכבות של הצלילים ושל איכון ההד גבוהה במיוחד, וכך התפתח אצלם אבר המֶלון, המשמש לריכוז ולהכוונת אלומת גלי הקול. איכון ההד מסייע ללווייתנאים בפעילויות נוספות כמו ציד וחיזור. כך למשל, הראשתן גדול-הראש צולל לעומק רב, ושם הוא מאתר את מזונו באמצעות איכון ההד. שיטת הפעולה פשוטה ומזכירה את שיטת חיפוש הטרף של העטלף: הראשתן גדול-הראש משמיע נקישות בקצב קבוע; כשהוא מאתר פריט מזון מסוים, הוא שוחה לעברו ובמקביל מגביר את קצב הנקישות עד לאכילתו. תאוריה אחרת גורסת שנקבות הראשתן גדול-הראש מסוגלות, באמצעות ניתוח הנקישות וההדים שמשמיע זכר, להעריך מרחוק את גודל ראשו, ולהחליט אם ברצונן לפוגשו.
מבחינה אנטומית, הקולות מופקים בנחיר הפנימי, עוברים ברקמת המלון (שם אלומת גלי הקול מתרכזת), ובחזרתם הם נקלטים בגופי שומן בלסתות התחתונות (בשחור באיור), המעבירים אותם לאוזן הפנימית. בשל כך, תפקידן של תעלות השמע של האוזן התיכונה פחוּת ממקבילותיהן ביונקים היבשתיים, ואצל מיני לווייתנאים מסוימים תעלות השמע אף סתומות בחלקן.
התקשורת הקולית בין פרטי הלווייתנאים התפתחה לרמה גבוהה במיוחד בדמות שירת הלווייתן. שירה זו היא אוסף של קולות דמויי שריקה שמפיקים לווייתנאים לשם תקשורת ביניהם. המונח "שירה" נמצא בשימוש במיוחד כשהוא נועד לתאר תבנית צפויה וחוזרת על עצמה של צלילים ארוכים בתדר נמוך, שמשמיעים מינים מסוימים של לווייתנאים (במיוחד לווייתן גדול-סנפיר) בצורה המזכירה לחוקרי הלווייתנאים שירת ציפורים או אף שירה אנושית. כל הלווייתנאים תלויים בצלילים לצורך תקשורת והתמצאות במידה רבה יותר מקרוביהם היבשתיים, משום שמתחת לפני המים הראייה קשה בשל בליעת האור על ידי המים. חסרונו של חוש הראייה בולט בעיקר בנהרות, בית גידולם של דולפיני הנהרות כדוגמת הבאיג'י - העכירות הגבוהה-יחסית הביאה לכך שחוש הראייה יצא משימוש באופן כמעט מוחלט והעיניים התנוונו.
רוב לווייתני המזיפות מפיקים קולות בתחום התדרים של 10 עד 15 הרץ. עם זאת, ביולוגים ימיים מהמכון האוקיינוגרפי "וודס הול" דווחו בכתב העת "ניו סיינטיסט" בדצמבר 2004 כי עקבו במשך 12 שנה אחר לווייתן בצפון האוקיינוס השקט ש"שר" בתדר של 52 Hz. המדענים אינם מסוגלים להסביר כיום את החריגה הדרמטית מהנורמה, עם זאת הם אומרים כי הם בטוחים שהלווייתן היה לווייתן מזיפות. כיוון שהסיכויים שמדובר במין חדש הם קלושים ביותר, מתברר שלמין ידוע של לווייתנים יש תחום תדרים נרחב יותר ממה ששיערו קודם. רוב הלווייתנים האחרים והדולפינים מפיקים צלילים בדרגות משתנות של מורכבות. מקרה מיוחד הוא הלבנתן המפיק מגוון נרחב של שריקות, נקישות ופעימות ולכן יש המכנים אותו "כנרית ים".
מבנה חברתי
ממוזער|שמאל|230px|להקת דולפינים מצויים במפרץ עומאן
ממוזער|שמאל|230px|המבנה המגונן "חרצית" (Marguerite)
בעוד שחלק מהלווייתנאים, כמו דולפין האמזונאס, חיים בגפם, מינים אחרים פיתחו מבנים חברתיים, פשוטים ומורכבים כאחד. לווייתני המזיפות, למשל, נוטים לחיות בקבוצות קטנות וזמניות, שבהן הקשרים בין הפרטים רופפים: הפרטים עשויים להתקבץ לקבוצה מסוימת ברגע מסוים, וברגע אחר הם יתפזרו או שיתקבצו לקבוצות אחרות. לווייתני השיניים, לעומת זאת, נוטים להציג ארגונים חברתיים מורכבים להפליא, המתקיימים למשך פרקי זמן שונים, גם לאורך שנים. המבנים החברתיים של שלושה מינים: דולפינן מצוי, קטלן וראשתן גדול-ראש נחקרו היטב. שלושת המינים הציגו דגמים חברתיים שונים, כך שלא ניתן למצוא מבנה חברתי המשותף לכל לווייתני השיניים. למשל, בלהקות של כמה מהם עשויים להיות עשרות, מאות ואף אלפי פרטים. הקשרים החברתיים בין לווייתני השיניים הם חזקים ונמשכים זמן רב. חלק מלווייתני השיניים, כמו הקטלנים (אורקות), יוצרים מבנים בהם קיימת היררכיה ברורה. אצל הראשתנים גדולי-הראש ניתן לצפות בסוגים רבים של קבוצות: להקות של אמהות וגוריהן, להקות של זכרים "רווקים", להקות של זכרים בוגרים. הגם שקשרים אלו הם ארוכי טווח, בחיי היום-יום קשרים אלו נזילים ומראים דגם של "פיזור - ליכוד" (Fission - Fusion). לעיתים ניתן לראות לווייתנאים הנעים בקבוצות המכילות פרטים ממינים שונים. דוגמה בולטת לכך היא הקבוצות המעורבבות של המינים לווייתן דלוע-ראש ודולפין פראסר.
המבנה החברתי נוצר בין היתר בעקבות לחצי ברירה אבולוציוניים והוא מספק הגנה לפרטיו. כשאחד הראשתנים גדולי-הראש נפצע, לדוגמה, יקיפו אותו יתר חברי הלהקה במבנה מגונן הקרוי "חרצית" (Marguerite), ויהלמו בזנבותיהם החזקים לבלימת אויביהם (ראו תמונה משמאל). דוגמה נוספת לכך היא הצלילה המתוזמנת שמבצעות נקבות הראשתנים גדולי-הראש כאשר בלהקה נמצא גור: כשאין גורים, הנקבות כולן תצלולנה באותו זמן על מנת למצוא מזון; כאשר נמצא גור אחד או יותר בלהקה, ואמו חייבת לצלול על מנת לאכול, חלק מהנקבות יישאר בסמוך לגורים ולפני המים על מנת לשמור עליהם. הקשרים החברתיים עשויים להניב שיתוף פעולה מוצלח בהשגת מזון. למשל, הקטלנים (אורקות) לעיתים משתפים פעולה בצורה יוצאת דופן. הם מוציאים את פלג גופם העליון מהמים ומאתרים כלבי-ים הנחים על גושי קרח צפים. ברגע שהם מוצאים אחד, קטלן אחד הולם בזנבו וגורם להפלת כלב-הים מגוש הקרח. באותו זמן, קטלן אחר אורב לכלב-הים על מנת לתפוס אותו כשייפול. בנוסף, גם הזכרים עשויים ליצור קשרים או בריתות בינם ובין עצמם, שמטרתם שיפור סיכויי ההזדווגות והאבהות.
רבייה ומחזור חיים
שמאל|ממוזער|250px|נקבות הלווייתנאים קשורות בקשר הדוק לגוריהן. בתמונה דולפיננית וצאצאיה
שמאל|ממוזער|250px|לבנתנית עם גור היונק ממנה
חלק גדול מטיבם ומטבעם של הלווייתנאים עודנו שרוי במסתורין, בעיקר מהסיבה שאלו בעלי חיים שקשה לחקור וללמוד. מרבית המינים שנחקרו הציגו יחסים פוליאנדריים, פוליגיניים או פוליגיננדריים (ראו כאן). גודלם הרב של אשכיהם של כמה לווייתנאים (למשל הלווייתן קשות הראש) מלמד על תחרות זרע בין הזכרים (נפח השופכה הגדול שופך החוצה את תכולת הזרע מהזדווגות קודמת) ועל פעולתו של לחץ ברירה. לעיתים, כפי שקורה אצל האובלנה הצפון-אטלנטית, נוהגי החיזור ניתנים לצפייה מפני המים. אצל מין זה, מספר זכרים מתקהלים סביב נקבה אחת ונאבקים על מיקום טוב בפעילות המינית שסביבה. הנקבה עשויה להזדווג עם מספר זכרים ברציפות, ואף עם שניים בו-זמנית.
איברי המין של הזכרים ופטמות הנקבות מוצנעים על מנת לשמור על צורתו ההידרו-דינמית של הגוף. כך, הפין של הזכרים מונח על החלק התחתון של חלל הבטן, לרוב בצורה מפותלת. הוא מוחזק שם על ידי שריר מיוחד, והוא נזקף אל מחוץ לגוף על ידי גדישתו בדם. הפין נייד למדי, והוא משמש לעיתים קרובות כאיבר חישה במגוון של אינטראקציות חברתיות. באופן דומה, גם הפטמות של הנקבות מצויות בתוך שני כיסי עור. מינים מסוימים של לווייתני שיניים, דוגמת הדולפינן, מפגינים התנהגות מינית ביסקסואלית בטבע ובשבייה כאחד.
מצגי החיזור של הלווייתנאים מורכבים ומרשימים, וכוללים לרוב השמעת קולות והצגת מפגנים אקרובטיים. בחלק מהמינים, לאחר החיזור הזכר והנקבה שוחים יחדיו במשך שעות רבות ואף ימים, במהלכם הם יגעו זה בזה וילטפו זה את זה. ההזדווגות נעשית בטן אל בטן, אופקית או אנכית, והיא קצרה מאוד - לא יותר מ-20 שניות. הנקבה ממליטה גור אחד מדי שנה אחת עד שש שנים, לאחר 8 עד 17 חודשי היריון. המלטת הגורים נעשית לרוב בעונה החמה. הגורים נולדים ב"לידת עכוז" או "לידת זנב" (הזנב יוצא ראשון), כאשר חור הנשימה (Blowhole) יוצא אחרון, כנראה על מנת למנוע שאיפת מים עם היציאה למים. על הגורים לעלות אל פני המים על מנת לנשום את נשימתם הראשונה (לעיתים בסיוע האם או נקבות אחרות) ולשחות מהרגע הראשון לאחר לידתם. על פי רוב, גורי הלווייתנים גדולים יותר יחסית לאמם בהשוואה ליונקי היבשה. לעובדה זו תפקיד חשוב בשמירה על חום גופו של הגור, שכן ככל שנפח גופו של הפרט גדל, היחס בין שטח הפנים לנפח קטֵן, וכך איבוד החום לסביבה קטן.
נקבות הלווייתנאים מיניקות את גוריהן במשך שישה חודשים (לווייתני מזיפות רבים) ועד למעלה משנתיים (לווייתני שיניים רבים: מקרה שיא הוא שנמצא חלב בבטנם של מספר ראשתנים גדולי-ראש שגילם 13 שנים). יצוין כי במינים החברותיים יותר, כמו הראשתן גדול-הראש, הגור עשוי לינוק גם מנקבות אחרות חוץ מאמו, שלרוב קשורות אליו בקשר משפחתי ("סבתא" למשל). הדאגה האימהית כה חזקה במינים מסוימים, עד כי ציידי לווייתנים כינו את הראשתנים גדולי-ראש ואת הלווייתנים האפורים בשם "Devilfish" (בתרגום חופשי: "דגי שטן"), משום שהאמהות גילו תוקפנות רבה בעת שהציידים תקפו את גוריהן. הגורים, בעיקר של לווייתני המזיפות, גדלים במהירות (גור לווייתן כחול יונק מאמו כ-90 ק"ג חלב ביום), בין היתר בשל אחוז השומן הגבוה בחלב האם - בין 15 ל-50 אחוזים (בהשוואה לשלושה עד חמישה אחוזים בחלב פרה). הם מגיעים לבגרות מינית תוך מספר שנים – לווייתני המזיפות מגיעים לבגרות מינית רק לאחר גיל 10 לכל הפחות. עם זאת, גם אחרי שהגיעו לבגרות מינית, לעיתים עליהם לחכות עד שיגיעו ל"בגרות חברתית", מה שייקח מספר שנים נוסף, לפני שיחלו להתרבות. הנקבות של מרבית המינים נשארות פעילות מבחינה מינית עד למותן, אולם תדירות ההמלטה יורדת עם הגיל. יוצאי הדופן לכלל זה הם הקטלנים (האורקות), וייתכן שגם הנתבים קצרי הסנפיר, שאצלם הנקבות נכנסות לשלב פוסט-רבייתי בו הביוץ נפסק.
נקבות הלווייתנאים הן אמהות דואגות: הן עוזרות לגורים להגיע לפני המים בנשימותיו הראשונות, והן תשמורנה עליהם מפני טורפים כל עת שיהיו לצדן. אצל חלק מהמינים, כמו הלבנתן הלבן, האמהות והגורים יוצרים קשרים שנמשכים זמן רב אף לאחר שייגמלו מיניקה. דאגה הורית מצד האבות היא נדירה, אולם קיימים מספר דיווחים נקודתיים לפיהם הזכרים הראו עניין כלשהו בצאצאיהם והביאו להם מזון.
תוחלת חייהם של חלק ממיני הלווייתנאים גבוהה ביחס לרוב מיני היונקים ולחלק ממיני הזוחלים. קיימים הבדלים בולטים בין תוחלת החיים של המינים השונים: המינים הקטנים הם בעלי תוחלת חיים של 12–50 שנים, בעוד שתוחלת חייהם של המינים הגדולים נעה בין 50 ל-100 שנים ואף יותר מכך. באופן כללי, לווייתני המזיפות מאריכים חיים יותר מלווייתני השיניים, ובדרך כלל לווייתנאים גדולים מאריכים חיים יותר מלווייתנאים קטנים. כך, לדוגמה, הדולפינן, שהוא לווייתן שיניים קטן, חי בין 20 ל-35 שנים; הקטלן (אורקה), שהוא לווייתן שיניים גדול, יכול להגיע עד גיל 50 בערך, והראשתן גדול-הראש, שהוא לווייתן שיניים גדול מאוד, יכול לחיות עד 70 שנה לערך; ואילו לווייתני מזיפות רבים, ובייחוד הבלניים, יכולים להגיע לגיל מופלג. כך, לדוגמה, הלווייתנים קשותי הראש יכולים להגיע לגילאים עד ל-200 שנים, ויכולים להתרבות עד גיל מבוגר.
יכולות למידה
התפיסה הרווחת היא שהלווייתנאים בכללותם הם בעלי חיים בעלי יכולות למידה מהגבוהות בטבע. בני האדם נוטים לעיתים לקרוא ליכולות אלו בתכונה אנושית אינטליגנציה. למיני הלווייתנאים מבנה חברתי מורכב מעצם היותם חיות עדר עם הרבה זמן פנוי ויכולות למידה גבוהות. מינים מסוימים מציגים שיטות ציד מתוחכמות. מנגנון התמצאות במרחב משוכלל מאוד קרי, הסונר הביולגי המבוסס על מנגנון איכון ההד שהמקבילה שלו אצל יונקים יבשתיים הוא אצל העטלף. מערכת תקשורת בן אישית מורכבת. שפה שלא פוענחה עד היום למעט מספר קולות. יכולת לקיים יחסי גומלין עם בני-אדם גם ללא מקדם חיזוק ראשוני מזון. יכולות לימוד וחיקוי טובות – תכונות הדורשות יכולות למידה גבוהה. המחקרים על יכולות הלמידה של הלווייתנאים מתמקדים בעיקר בלווייתני השיניים המוחזקים בדולפינריומים בתנאי שבי ופחות בלווייתני המזיפות, משום שלווייתני השיניים נגישים הרבה יותר לחוקרים.
מוח הלווייתנאים
שמאל|ממוזער|250px|מוחו של הדולפינן (ששוקל כ-1.7 קילוגרמים) בהשוואה למוחותיהם של בעלי-חיים אחרים, כולל האדם
באופן כללי, ככל שאורגניזם מפותח יותר, היחס בין גודל מוחו לגודל גופו גבוה יותר – תופעה שנקראת אנצפליזציה. לכל היונקים דרגת אנצפליזציה גבוהה ולכן אין תמה שלגדולים שבהם יהיו מוחות גדולים. ואכן, למרבית הלווייתנאים מוח גדול: מוחם של לווייתנים גדולים שוקל בין שלושה לשמונה קילוגרמים לערך, ומוחם של הדולפיננים שוקל כ-1.7 קילוגרמים (יותר מאשר מוחו של אדם ממוצע). מוחו של הראשתן גדול-הראש הוא הגדול ביותר בעולם החי, ומשקלו עומד על כשמונה קילוגרמים (אצל הזכרים). עם זאת, גודלו המוחלט של המוח אינו נחשב למדד להערכת האינטליגנציה של יצור מסוים. מדד מקובל יותר הוא היחס בין משקל המוח למשקל הגוף. יחס גבוה יותר, מקובל לחשוב, מלמד על מוח מפותח יותר: כך למשל, משקלם היחסי של מוחם של הלווייתנים הגדולים נמוך יותר ממשקלם היחסי של מוחם של הדולפינים, ובמיוחד הדולפיננים. בנוסף, משקלם היחסי של מוחותיהם של הלווייתנאים המודרניים גבוה בבירור מהנתון המקביל של הלווייתנאים הקדומים (Archaeoceti), ועוד יותר מזה של מפריסי הפרסה הקרובים אליהם (הקדומים והמודרניים גם יחד). עם זאת, גם מדד ה"מוח/גוף" עצמו הוא תלוי מסה, שכן הוא נוטה לקטון ככל שהמסה גדלה - המוח לא גדל באותה מידה שהגוף גדל, ולכן הוא אינפורמטיבי פחות ממדד המכונה "יחס האנצפליזציה", שהוא היום המדד המקובל לקיום פוטנציאל לאינטליגנציה.
יחס האנצפליזציה (Encephalization Quotient; EQ) הוא היחס בין משקל המוח הנמדד לבין משקל המוח הצפוי לאותו יצור, בהתאם לקבוצה בו היצור נמצא ולמשקל גופו. ככל שיחס זה גבוה יותר, מקובל לחשוב כי מוחו של היצור מפותח יותר. כך, רמת ה-EQ של האדם היא הגבוהה ביותר (מעל 8). מרבית הפרימטים האחרים מחזיקים ברמת EQ שנעה בין 1.5 ל-4.5. לעומתם, רמת ה-EQ של הלווייתנאים משתנה באופן חד יותר: היא נמוכה מאוד אצל הראשתן גדול-הראש (0.44) וגבוהה מאוד אצל הדולפין Lagenorhynchus albirostris (6.32). יתר המינים נעים בין רמות אלו. רמת ה-EQ גם היא עלתה במרוצת האבולוציה: אצל מרבית מפריסי הפרסה הקדומים היא הייתה קטנה מ-1; אצל מפריסי הפרסה המודרניים היא נעה סביב 1; אצל הלווייתנאים הקדומים היא הייתה נמוכה מ-1. בשלב ההיפרדות לשתי תת-הסדרות המודרניות התרחשה עלייה משמעותית ברמת ה-EQ של הלווייתנאים: בעוד שהלווייתנאים הקדומים היו בעלי רמה נמוכה כאמור, הלווייתנאים בתקופת האוליגוקן כבר הגיעו לרמות של 1.5 - 4 לערך. מכאן זה עלה בהדרגה: בתקופת המיוקן ה-EQ של מרבית המינים נע בין 2 ל-5, וכיום - ה-EQ של מרבית המינים נע בין 1.5 ל-5.5. מדובר כאן רק בלווייתני השיניים. מוחם של לווייתני המזיפות מציג רמות נמוכות באופן משמעותי, כנראה בשל גודלם הרב, ורמת ה-EQ שלהם נמוכה אף מ-0.5.
פתרון בעיות, יכולת למידה ויצירתיות
שמאל|ממוזער|250px|להקה של נתבים גדולי סנפיר. לנתבים ולשאר הדולפינים מוחות גדולים המאפשרים להם התקשרות חברתית מתוחכמת.
למונח "אינטליגנציה" אין הגדרה מוסכמת. עם זאת, מקובל לטעון כי האינטליגנציה כוללת את היכולות לפתור בעיות, לתכנן, לחשוב בצורה מופשטת, להבין מערכת של רעיונות, ללמוד מהר וללמוד מן הניסיון. הגדרה זו איננה כוללת תכונות חברתיות או יכולת לבצע טריקים ותעלולים (שעשויה לבוא כתוצאה מהתניה), שרבים מבלבלים בינה לבין מידת האינטליגנציה של בעל החיים. חלק מהחוקרים טוענים שלפי הקריטריונים שהוצגו לעיל מינים מסוימים של לווייתני שיניים אינטליגנטים יותר אף מהשימפנזים, שלרוב מוצגים כבעלי החיים האינטליגנטים ביותר לאחר האדם. דולפינים בשבייה אף מפגינים יכולת מתמטית, שמעידה על חשיבה מופשטת. מדענים אחרים, לעומת זאת, גורסים שמידת האינטליגנציה של הדולפינים זהה פחות או יותר לזו של הפילים, וכי אין הם מפגינים כישרון מיוחד לפתירת בעיות, יחסית לבעלי-חיים אינטליגנטים אחרים. נטען שהתרגילים שמבצעים הדולפינים בשבייה כולם תוצאה של תרגול, ושבעלי חיים מורכבים פחות, כגון חולדות, עולים על הדולפינים במבחנים מסוימים.
חקר התנהגות הדולפינים בטבע הוא משימה קשה. חוקרים מסוימים למדו את ההתנהגות החברתית של דולפינים וניסו להגיע להבנה לגבי רמת התקשורת בין הפרטים בלהקה, שמפורשת כמדד לרמת האינטליגנציה. ככלל, חלק גדול מלווייתני השיניים הם בעלי חיים חברתיים, החיים בלהקות בממדים שונים: דולפיני הנהרות חיים בקבוצות קטנות של 6 - 12 פרטים, והחוקרים מאמינים שהדולפינים בקבוצות הללו מזהים זה את זה. מינים אחרים, דוגמת סטנלה ברודה (Stenella attenuata), הדולפין הדרום אפריקני (Cephalorhynchus heavisidii) והסטנלה ארוכת-החרטום (Stenella longirostris) חיים בקבוצות שיכולות להגיע למאות פרטים. מחקרים מראים שגם בקבוצות כאלה, בעת הפרעה פתאומית כגון התקפת כריש, הקבוצה כולה זזה בהרמוניה כדי להימלט מהסכנה. אוכלוסיות מסוימות של קטלנים יוצרות אף הן מבנה חברתי סבוך, שכולל כמה דרגות של קרבה (משפחה, להקה, קהילה וכיוצא בזה). על כל פנים, ניכר שאצל לווייתני השיניים המתלהקים בלהקות יש קשר חזק בין חברי הלהקה השונים. הדבר בא לידי ביטוי גם בשיטות ציד מורכבות, הדורשות שיתוף פעולה בין חברי הלהקה, ובסיוע לפרטים חלשים או פצועים.
הלווייתנאים מפגינים יכולת משחק מורכבת, בטבע ובשבייה כאחד. בין ההתנהגויות המורכבות הללו ניתן למנות יצירת רשת בועות יציבה מתחת למים, שמשמשת למשחק או לציד. ישנן שתי שיטות עיקריות ליצירת רשת בועות: בשיטה הראשונה הלווייתנאים נכנסים אל מתחת למים, ונושפים אוויר בפרץ מהיר בטכניקה מיוחדת, שיוצרת צורת טבעת כאשר האוויר מגיע לפני המים; ובשיטה השנייה הלווייתנאים שוחים שוב ושוב במעגל ואז עוצרים ונושפים אוויר לתוך הצורה הספירלית שזה עתה יצרו. לווייתני השיניים בדרך כלל משתמשים ברשת הבועות למשחק בלבד, אך היא איננה ייחודית רק להם, והלווייתן גדול הסנפיר משתמש בה כטכניקה לתפיסת שלל ציד רב. לווייתני השיניים יבחנו לעיתים קרובות את הרשת שיצרו באופן ויזואלי או בעזרת אקולוקציה, ונראה שהם נהנים לשחק איתן. מיני לווייתני שיניים מסוימים אף "רוכבים" על גלים מזדמנים, בין אם גלים טבעיים ובין אם גלים שהם עצמם יוצרים. דולפינים גם נצפו משחקים עם הדגים שצדו לפני שאכלו אותם.
לבד מיכולתם ללמוד פעלולים מיוחדים והתנהגויות מורכבות, לווייתני השיניים אף מסוגלים להפגין התנהגות יצירתית, שאיננה נובעת מהתניה. במחקר שנעשה בשנות ה-60 על לווייתני שיניים ממין סטנו תלום שן נבדק האם הדולפינים מבינים שהם מתוגמלים עבור התנהגות יצירתית, והתשובה, לפי המחקר, הייתה חיובית: אמנם בתחילה הדולפינים לא הבינו שעליהם להפגין התנהגות יצירתית, אך לאחר זמן מה הדולפינים הפגינו התנהגות יצירתית שלא למדו או אומנו אליה קודם לכן, כדי לקבל תגמול. תוצאות דומות נראו גם בניסוי דומה שנערך על מתנדבים אנושיים. לנבדקים לקח בערך אותו הזמן כדי להבין מה נדרש מהם. לאחר זמן מה של תסכול, הנבדקים הבינו שהם מתוגמלים תמורת התנהגות יצירתית. אצל הדולפינים, ההבנה הזו הובילה להתרגשות ועוד התנהגות יצירתית; ואילו אצל בני האדם היא הובילה בעיקר להקלה. מודעות עצמית מעידה על אינטליגנציה גבוהה וחשיבה מופשטת. אחד המבחנים המקובלים לבחינת מודעות עצמית אצל בעלי-חיים הוא מבחן המראה, במהלכו מעמידים את בעל-החיים מול מראה ובוחנים את התנהגותו שעשויה להיות סתמית, תוקפנית (כאילו כלפי פרט אחר) או מוכיחה מודעות עצמית כמו סילוק לכלוך בין השיניים אצל שימפנזים. אצל לווייתנאים קשה יותר לקיים את מבחן המראה מאשר אצל פרימטים, משום שהם אינם יכולים לגעת בגופם בעזרת ידיהם, ולכן קשה יותר להבחין אם בעל החיים מזהה את עצמו. כדי להתגבר על הבעיה, ניתן לסמן באופן זמני חלקים מהגוף שהפרט יכול לראות רק בעזרת מראה, ולבחון אם הוא יפנה אותם למראה אופן מועדף. נראה שהדולפיננים עוברים את המבחן בהצלחה אך ממצאים אלו אינם מעידים דווקא על שאר מיני לווייתני השיניים, משום שקיים הבדל ניכר בגודל המוח ובהתנהגויות שמפגינים המינים השונים.
אצל לווייתני המזיפות, שירת הלווייתן עשויה להעיד על אינטליגנציה גבוהה. הדבר נכון במיוחד עבור הלווייתן גדול-הסנפיר, שמרכיב שירים מסובכים להפליא הבנויים ממספר רב של "יחידות בסיס", "תת-משפטים" ו"משפטים". יותר מכך, שירת הלווייתן מתפתחת במשך הזמן. לדוגמה, במהלך חודש - יחידת בסיס שהתחילה כתו עולה (הגדל בתדירותו) יכולה להפוך לתו קבוע שאינו משנה את תדירותו, או שעוצמת הצליל של יחידת בסיס אחרת תהפוך בהדרגה לחזקה יותר. אותו שינוי דגם השירה משנה לשנה מודגם על ידי אוכלוסיות פזורות על פני ימי העולם.
בשנת 2018 נחשף מחקר המתעד הקלטה של לווייתנית מסוג קטלן אשר חיקתה בהצלחה צלילים חדשים שהושמעו לה.
אבולוציה ומיון
הלווייתנאים כולם התפתחו מאב קדמון שחי על היבשה. בעבר היה מקובל לחשוב שהלווייתנאים קרובים לפילים, בגלל הדמיון המסוים בין מאפייניהם הפיזיים והחברתיים של הלווייתנאים והפילים, אך השערה זו הוכחה כשגויה. בהמשך, היה מקובל בעולם המדעי שהלווייתנאים התפתחו מהמֶזוֹניכידים, סדרה נכחדת של פרסתנים אוכלי-בשר שנראו כצבועים בעלי פרסות והיו קרובים למכפילי הפרסה. אולם, שורה של מחקרים החל מאמצע שנות ה-90 הוכיחו בעזרת ניתוח של רצפי DNA וניתוחים מורפולוגיים שהלווייתנאים קרובים למכפילי הפרסה, ולא למזוֹניכידים. בעקבות גילויים אלו הגדירו החוקרים תת-קבוצה חדשה בתוך קבוצת הפרסתנים בשם Cetartiodactyla (הלחם המילים היווניות "לווייתנים" ו"מכפילי פרסה"), על-מנת שתכלול את הלווייתנאים ואת מכפילי הפרסה יחדיו, וכך תדגיש את מוצאם הביולוגי הקדום המשותף. על פי בדיקות מורפולוגיות ומולקולריות נקבע שבעל החיים הקרוב ביותר כיום ללווייתנאים הוא ההיפופוטם. מסיבה זאת, במיונים חדשים מסווגים הלווייתנאים בקבוצת אחות להיפופוטמיים הנקראת דמויי היפופוטם (Whippomorpha), שמוכלת בתוך סדרת מכפילי הפרסה.
על פי המקובל היום, לפני כ-50 מיליון שנים הסתגלו אבות הלווייתנאים שהיו טורפים יבשתיים לחיים במים. השאלה כיצד יונקים יבשתיים התפתחו ליצורים ימיים גדולי-ממדים נותרה בגדר תעלומה למשך זמן רב, בשל מחסור במאובנים ופערים ברשומות המאובנים שנמצאו. עם זאת, המחקר הגנטי, יחד עם מאובני מעבר שנמצאו באזור פקיסטן, שפכו לאחרונה אור על אופן ההתפתחות של הלווייתנאים.
לצד השינויים הפיזיולוגים שהתרחשו בגופם של הלווייתנאים עם המעבר ההדרגתי למים, חלו גם שינויים בשלד ובמבנהו: מבנה העצמות הותאם בהדרגה לחיים בסביבה מימית, ועצמות שאין בהן צורך הפכו לשריד אבולציוני או נעלמו. גם כיום נולדים לעיתים לווייתנאים בעלי איברים שרידיים בדמות סנפירים אחוריים מנוונים, שמעידים על הרגליים שהיו ללווייתנאים בראשית דרכם האבולוציונית.
אבות קדומים
ממוזער|שמאל|240px|פקיצטוס
ממוזער|שמאל|240px|אמבולוצטוס
ממוזער|שמאל|240px|רודוצסטוס (Rodhocetus)
ממוזער|שמאל|240px|בסילוזאורוס (Basilosaurus)
בגבעות צ'יטה שבפקיסטן נתגלה מאובן של בעל-חיים הנקרא פָקיצֶטוּס והוא אחד מהלווייתנאים הקדומים ביותר שהתגלו עד כה. הפָקיצטוּס, שחי על חופי ים תטיס שבאותה תקופה הפריד בין הודו לפקיסטן, חילק את זמנו בין הים ליבשה, ואוזניו התפתחו כך שיוכל לשמוע במים ובאוויר כאחד, אולם לא היו לו מאפיינים פיזיולוגים רבים שיש ללווייתנאים בני זמננו. בחינת עצמותיו של הפָקיצטוּס חיזקה את השערת המדענים בדבר מוצאם של הלווייתנאים ממכפילי הפרסה. לפי עדויות אלה, הלווייתנאים החלו לחיות במים מעט לאחר שמכפילי הפרסה נפרדו מהמזוֹניכידים, ולכן הלווייתנאים המוקדמים שמרו על מאפיינים מסוימים שהיו למזוֹניכידים ומכפילי הפרסה איבדו זה מכבר, דוגמת שיניים מבתרות בשר. נראה גם כי אבות אבותיהם של כל מכפילי הפרסה היו בעלי חיים אוכלי בשר; לעומת זאת, כל מכפילי הפרסה הם צמחוניים, ולעומתם הלווייתנאים כולם אוכלים טרף בגדלים שונים.
הפָקיצטוּס הוא בן משפחת הפקיצטיים, משפחה שמנתה שלושה סוגים של טורפים בעלי פרסות שלעיתים קרובות מתייחסים אליהם כלווייתנאים הראשונים. הם חיו בעידן האאוקן, לפני כ-52 מיליון שנים. חלקים מסוימים בשלדם של הפקיצטיים מזכירים את גופם של הלווייתנאים, אולם חלק ממאפייניהם אינם קיימים אצל הלווייתנאים המודרניים.
אמבולוצטוס, רמינגטונוצטיים ופרוטוצטיים
אמבוּלוֹצטוּס ("לווייתן-מהלך שוחה") היה בעל חיים שחי אף הוא בים תטיס ושרידיו נמצאו לאחרונה באזור פקיסטן. האמבוּלוֹצטוּס הגיע לאורך של כשלושה מטרים, ומבחינה חיצונית נראה דומה לתנין. הוא היה בעל חיים אמפיבי, ורגליו האחוריות התאימו לשחייה במים יותר מאשר להליכה על היבשה. כפי הנראה, האמבוּלוֹצטוּס שחה על ידי הנעת רגליו האחוריות בצורה אנכית, בדומה לאופן שבו שוחים לוטרות ולווייתנים (אלא שהם עושים זאת בעזרת זנבם). זנבו של האמבוּלוֹצטוּס היה ארוך יחסית, וככל הנראה לא מילא תפקיד חשוב בתנועה במים. החוקרים משערים שהאמבוּלוֹצטוּס צד את טרפו בדומה לתנינים: הוא ארב לו בשקט, ובשעת הכושר התנפל עליו והרגו.
קרובי המשפחה של הלווייתנים-המהלכים השוחים היו הרמינגטונוצטיים. לרמינגטונוצטיים היה חרטום ארוך וצר יותר מזה של האמבוּלוֹצטוּס, והם היו במידת מה מותאמים יותר לחיים מתחת לפני המים. ככל הנראה, לווייתנאי קדום זה צד דגים ובעלי חיים ימיים במים הרדודים.
הפרוטוצטיים היו קבוצה גדולה, מגוונת והטרוגנית, ושלא כקודמיהם, מאובנים שלהם נמצאו באסיה, באירופה, בצפון אמריקה ובאפריקה. הפרוטוצטיים מנו סוגים ומינים רבים, כמה מהם (דוגמת הרודוצטוּס) ידועים יותר מאחרים. הפרוֹטוֹצטיים היו דומים בהרבה ללווייתנאים בני זמננו מאשר בעלי החיים שקדמו להם. גופם התחיל לקבל צורת פלך ורגליהם הקדמיות והאחוריות הגדולות היו בעלות צורה מיוחדת שאפשרה להם לחיות ביבשה ובים כאחד. לא ברור האם לפרוטוצטיים היה זנב הדומה לזנב הלווייתנאים המודרניים (מחולק לשתי אונות) או זנב רגיל.
לווייתנאים ימיים לחלוטין
מאובן הבסילוֹזאוּר, שאורכו הגיע ל-20 מטרים, נתגלה בשנת 1840. בגלל ממדיו ומאפייניו הגופניים הוא נחשב בטעות לזוחל, ומכאן הסיומת של שמו המדעי, זאורוס. הבסילוזאור היה בעל חיים ימי לחלוטין והוא חי לפני כ-45 מיליון שנים. אף על פי שזנבו היה דומה בצורתו לזנבם של הלווייתנאים המודרניים, היו לו גם גפיים אחוריות קטנות באורך כמה עשרות סנטימטרים שיצאו מצדי פתח המין וככל הנראה שימשו להצמדת הנקבה והזכר בעת ההזדווגות. הדורודונטידים היו קרובים במידה מסוימת לבסילוזאור, אך הם היו קטנים יותר והגיעו לאורך של כחמישה מטרים בלבד. שניהם היו אוכלי בשר.
אף כי לבסילוזאוריים ולדורודונטידים היו מאפיינים רבים מאוד של לווייתנאים מודרניים, הם לא היו מסוגלים להפיק את הקולות המיוחדים המכונים "שירת הלווייתן" ולא היו מסוגלים להתמצא באמצעות איכון הד מכיוון שלא היו להם איברים מסוימים שיש ללווייתנאים מודרניים, וכן מבנה ראשם היה שונה. נוסף על כך, היו להם מוחות קטנים יחסית; המדענים הסיקו מכך שככל הנראה הם היו בעלי חיים יחידאים, ולא הייתה להם מערכת חברתית מפותחת כזו של הלווייתנאים בני זמננו.
עידן ההולוקן וטקסונומיה מודרנית
שמאל|ממוזער|300px|איורים של כל מיני הלווייתנאים הידועים, והשוואת ממדיהם ביחס לאדם וביחס זה לזה
ממוזער|שמאל|300px|עץ פילוגנטי של משפחות הלווייתנאים
בסדרת הלווייתנאים שלוש תת-סדרות: לווייתנים קדומים, לווייתני מזיפות ולווייתני שיניים. הלווייתנאים הקדומים הם האבות הקדמונים של כל מיני הלווייתנאים המצויים כיום, אך הם עצמם נכחדו כליל. הלווייתנאים הקדומים היו בעלי שיניים. לווייתנאים אלו נכחדו במחצית השנייה של עידן האוליגוקן. לפני היכחדותם, כאמור, התפצלו מהם לווייתני המזיפות ולווייתני השיניים. התפצלות זו מתוארכת לתקופה שקדמה אך במעט לגבול בין עידני האאוקן והאוליגוקן, כלומר לפני 35 מיליוני שנים לערך.
הופעתם של המינים הגדולים ביותר של הלווייתנים - מינים מתת-סדרת לווייתני המזיפת - החלה לפני כ-2–3 מיליון שנים, ייתכן שבעקבות שינוי תפוצת המזון בעולם כתוצאה מגידול כיסוי הקרח בחצי הכדור הצפוני. במקביל לצמיחתם של מיני לווייתנים שונים, החלה העלמות של מיני לווייתנים קטנים. בתקופה זו הופיעו כמה מהחולייתנים הגדולים ביותר שהתקיימו אי פעם, ביניהם הלווייתן הכחול, שהוא החולייתן הגדול ביותר אי פעם המוכר למדע.
כיום מרבית מיני הלווייתנאים הם לווייתני שיניים, ומיעוטם לווייתני מזיפות. קיימים הבדלים פיזיולוגים והתנהגותיים רבים בין לווייתני השיניים ולווייתני המזיפות, בהתאם לאדפטציות ההתנהגותיות והפיזיולוגיות שאימצו. בתחילת דרכם גם ללווייתני המזיפות היו שיניים, אולם אלו הלכו והתנוונו עם הזמן ואת תפקידן החליפו המזיפות.
לווייתני המזיפות והשיניים נבדלים גם בהיבטים הקשורים במיון המודרני. בעוד שהמיון של לווייתני המזיפות החיים יציב למדי, בעיקר בשל כך שמספר המינים קטן והחלוקה די ברורה, המיון של לווייתני השיניים בעייתי יותר. דיונים ערים באשר ליחסים בין המשפחות עדיין מתקיימים, בהסתמך על מחקרים מורפולוגיים ומולקולריים גם יחד. עם זאת, מוסכם כי הראשתניים ולווייתני המקור היו הראשונים להתפצל מהענף של לווייתני השיניים. בהקשר זה בולטת קבוצת דולפיני הנהרות, קבוצה פרפילטית - זוהי קבוצה מלאכותית המכילה מינים שהתפתחו במספר פלישות בלתי תלויות בזמן ובמרחב מהים למערכות נהר מבודדות לגמרי אחת מהשנייה.
מיון הלווייתנאים:
תת-סדרת לווייתני מזיפות (Mysticeti)
משפחת בלניים (Balaenidae)
משפחת לווייתני ענק (Balaenopteridae)
משפחת לווייתנים אפורים (Eschrichtiidae)
משפחת בלניים מפותחים (Neobalaenidae)
תת-סדרת לווייתני שיניים (Odontoceti)
משפחת ראשתניים (Physeteridae)
משפחת ראשתנים ננסיים (Kogiidae)
משפחת לווייתני מקור (Ziphiidae)
משפחת פוקניים (Phocoenidae)
משפחת דולפיניים (Delphinidae)
משפחת חדשיניים (Monodontidae)
משפחת נהרתניים (Platanistidae)
משפחת איניים (Iniidae)
משפחת ליפוטיים (Lipotidae)
משפחת פונטופוריים (Pontoporiidae)
הלווייתנאים והאדם
שמאל|ממוזער|230px|אורקה עם מאמנת בפארק מים בסן דייגו, קליפורניה
שמאל|ממוזער|230px|גופת אובלנה צפון-אטלנטית שמתה לאחר שנתקלה במדחף של אונייה
שמאל|ממוזער|230px|דולפינן שאומן בתוכנית היונקים הימיים של חיל הים האמריקני, במסגרת פעולה במפרץ הפרסי בזמן מלחמת עיראק
שמאל|ממוזער|230px|ספינת תצפית בלווייתנים
הקשרים בין בני האדם ללווייתנאים הם ותיקים ביותר ועברו שינוי מהותי מהימים בהם הם נחשבו למקור מזון ותו לא, עד המאה ה-21 בה הלווייתנאים עומדים מול בעיות חדשות. בתקופת האבן ניצודו הלווייתנאים בקנה מידה קטן, בעיקר לשם אכילת בשרם (ראו למשל המאכל מאקטאק). ציד הלווייתנאים התרחב החל ממאה ה-10 לספירה באזור מפרץ ביסקיה. בתחילת המאה ה-12 החל השימוש גם בשמן הלווייתנאים לצרכים רבים, כמו תאורה וייצור סבונים ועור. שלד הלווייתנאים שימש בבנייה וכחומר גלם לקישוטים שונים. המזיפות של לווייתני המזיפות שימשו כחומר גלם גמיש במגוון של מוצרים מסחריים, כמו חישורי מטריות ומחוכים.
ציד לווייתנים
במאות ה-17 וה-18 עברה הבכורה בעניין לאנגלים ולהולנדים, בשלושה מרכזים עיקריים: גרינלנד, שפיצברגן ואיסלנד. עם התפתחות הטכנולוגיה, אוניות הציד וכלי הציד התרחבו והיקף הציד הלך וגדל והגיע לאוקיינוס השקט ולחצי הכדור הדרומי, ותחנת ציד אף הוקמה באנטארקטיקה. ב-1928 נכנסו לשימוש אוניות החרושת שהציידים לא רק צדו מהן, אלא גם עיבדו את גוף הלווייתן הניצוד בתוכן. ב-2 בדצמבר 1946 נחתמה האמנה הבינלאומית להסדרת ציד הלווייתנאים על ידי 42 מדינות, שנועדה להסדיר את ציד הלווייתנאים בעולם. החתומים על האמנה השתייכו לשתי קבוצות שונות. האחת ביקשה להסדיר את הציד כדי לאפשר המשך קיום הלווייתנאים במקביל להמשך הציד, והשנייה ראתה באמנה צעד ראשון להפסקת ציד הלווייתנאים. לחץ מצד דעת הקהל העולמית הביא ב-1982 להחלטה על הפסקה בציד מסחרי שתחל ב-1986. עם זאת, הציד נמשך על ידי מספר קבוצות ילידים (ראו למשל ציד לווייתנאים באיי פארו) ובמידה מסוימת על ידי איסלנד, שהכריזה על הפסקת הציד ב-2007, ונורווגיה ויפן, שעדיין צדות לווייתנאים.
פגיעות נוספות בלווייתנים
במקביל למאבק להפסקת ציד הלווייתנאים, נעשו מאמצים להגן על הלווייתנאים מפני סכנות העולם המודרני. העיקרית שבהן היא לכידתם כשלל-לוואי (By-catach). נזקי הדיג השולי עצומים: בארצות הברית לבדה נהרגו כ-3,029 פרטים בממוצע לשנה בין השנים 1990–1999, רובם המכריע (84 אחוזים) כתוצאה משימוש ברשתות זימים. קשה לכמת את שלל הלוואי העולמי בשל היעדר נתונים מספיקים, אולם הערכות שחושבו בדרך של אקסטרפולציה הגיעו לממוצע של מעל 300,000 פרטים בשנה בין 1990 ל-1994. בעיות אחרות כוללות רעש ימי העלול לגרום ללווייתנאים לאבד את כושר ההתמצאות ומזהמים ימיים הנמצאים בימים ובאוקיינוסים הכוללים אריזות פלסטיק למיניהן, ביוב ושפכים ומזהמים כימיים (מתכות כבדות וקוטלי חרקים למשל). המזהמים הימיים עלולים לפגוע בלווייתנאים במגוון דרכים, כמו רמות גבוהות של חומרים כימיים בגוף, פגיעה במערכת העיכול עד כדי רעב ומוות, פגיעה ברקמות ועוד.
דוגמה להשפעה החמורה ניתן למצוא בניתוח שנעשה ב-2019 לגופה של נקבת לווייתן שנסחפה לחוף בפיליפינים. הלווייתנית במשקל 498 ק"ג ובאורך 4.5 מטרים, נמצאה כשבקיבתה פסולת מגוונת מפלסטיק במשקל של כ-40 ק"ג, כמות שנחשבת לגדולה באופן לא רגיל אפילו ביחס לכמויות שפעילי סביבה רגילים למצוא בגופות יונקים ימיים באוקיינוסים.
בליעת חלקי פלסטיק מעניקה ללווייתנים וליונקים ימיים אחרים תחושה מוטעית של שובע מבלי לספק להם את הצרכים התזונתיים שהם צריכים. זה מוביל אותם לאיבוד משקל, חולשה וירידה במהירות השחייה שלהם מה שהופך אותם לפגיעים יותר על ידי טורפיהם. ליונקים הימיים אין שום אפשרות לעכל את הפלסטיק או להפריש אותו מגופם.
שימור לווייתנים
לפי איגוד השימור העולמי (IUCN), כ-28 מיני לווייתנאים נמצאים בסיכון נמוך להכחדה (LR; אחד ממצבי השימור של סיכוך נמוך), 5 מינים נמצאים במצב פגיע, 7 מינים מאוימים בסכנת הכחדה, 2 מינים מצויים בסכנת הכחדה חמורה, ולגבי 39 מינים לא הוחלט על מצב שימור בשל היעדר מידע מספק. כל הלווייתנאים נמצאים תחת חסותם של הנספחים הראשון והשני של אמנת CITES, האוסרת על סחר בחלקים ובמוצרים ממינים מוגנים. בעקבות האיומים עליהם, מין אחד כנראה נכחד בעשור האחרון (דולפין הנהרות הסיני), ונראה שהתקווה היחידה עבור מינים מאוימים אחרים היא גידולם בשבייה בגרעיני רבייה. בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 עלתה התודעה הציבורית ללווייתנאים ולסכנה הנשקפת להם באופן משמעותי, וכך התרבו מאוד אגודות לשימור לווייתנאים. חלקן אף מציעות לקהל לתרום להן באמצעות תוכניות בסגנון "אמץ לווייתן", שבהן התורם משלם סכום מסוים ובעבורו הוא מקבל עדכון שוטף על הלווייתן ש"אימץ".
שימושים למטרות בידור, מחקר ועוד
לווייתנים חיים משמשים את האדם למטרות מחקר, שעשוע, שימושים צבאיים ותרפיה. מכיוון שהם אינטליגנטים, ידידותיים ובעלי יכולות אקרובטיות, מהווים הלווייתנאים בעלי-חיים אידיאליים עבור מופעי-ראווה. מופעים כאלה מתקיימים במתקן דולפינריום, שהוא אקווריום פתוח גדול-ממדים בו הלווייתנאים חיים, מתאמנים ומופיעים. מרביתם של הלווייתנאים המוחזקים במתקני דולפינריום משמשים להצגות למטרות שעשוע, אך מיעוטם מוחזק שם למטרות מחקר. לווייתנאים מוחזקים בשבייה באירופה ובצפון אמריקה החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19, אך המתקן הראשון שהחזיק יונקים ימיים למטרות בידוריות היה דולפינריום "מארין סטודיו" (Marine Studios) שנוסד בשנת 1938 בפלורידה. באופן כללי, לווייתני מזיפות אינם מוחזקים בשבייה כלל, בשל ממדיהם. רוב לווייתני השיניים המוחזקים בשבייה הם דולפינים, אך ישנם גם יוצאי דופן כגון פוקנת המפרץ, לבנתן או קטלן. ארגונים הפועלים למען זכויות בעלי חיים ורווחתם מתנגדים להחזקת לווייתנאים בשבייה, בטענה שאין להם מספיק חופש תנועה בבריכות, ללא קשר לגודלן (בטבע, גומאים הדולפינים עשרות קילומטרים מדי יום) ושהם אינם מקבלים מספיק גירויים אינטלקטואליים. לעיתים קרובות דולפינים החיים בשבי מפגינים התנהגות תוקפנית כלפי בני אדם ובעלי חיים אחרים כאחד. תוקפנות זו מביאה לעיתים לפציעות של ממש בקרב בעלי חיים אחרים או אנשים, ולפחות אדם אחד נהרג כתוצאה מתקיפת דולפין בדולפינריום.
לווייתני השיניים גויסו גם לשימוש צבאי על ידי ארצות הברית וברית המועצות בזמן המלחמה הקרה. שני הצדדים אימנו לווייתני שיניים למטרות ביטחוניות שונות, כגון נטרול מוקשים ופצצות, הצלת טובעים וצוללנים, צילום מודיעיני והגנה על החופים. כיום, ארצות הברית מפעילה את תוכנית היונקים הימיים של חיל הים האמריקני.
החל מסוף המאה ה-20 התפתח תחום של תיירות אקולוגית, במסגרתו יוצאים תיירים לצפות בלווייתנאים במקומות החיות שלהם (Whale watching). כמות התיירים הצופים בלווייתנאים עולה במשך הזמן, ונטען ששיקול זה השפיע על תהליך קבלת ההחלטות של מדינות בשאלה האם לצוד לווייתנאים או לא, כחלק משיקולי הכדאיות הכלכלית.
הלווייתנאים והסביבה
ללווייתנאים - ולמערכת האקולוגית הימית שהם במרכזה - תפקיד חשוב בהשפעה על איכות הסביבה.
הלווייתנים צוברים בגופם לאורך חייהם פחמן מהאטמוספירה, ובפרט פחמן דו-חמצני המשמעותי לאפקט החממה. לווייתנאים גדולים יכולים לצבור למעלה מ-33 טון פחמן דו-חמצני בשנה, כאשר לשם השוואה עץ סופג כ-25 ק"ג בשנה - פחות מאלפית לעומת הלווייתנים הגדולים ביותר. בנוסף, בניגוד לעצים שאם הם נשרפים או נופלים מחזירים את הפחמן שאגרו לאטמוספירה, הלווייתנאים שמתים בים באופן טבעי שוקעים לקרקעית האוקיינוס שם נקבר הפחמן.
הלווייתנאים מקיימים קשרי סימביוזה עם אוכלוסיית הפיטופלנקטון, שנכון לעשור השני של המאה ה-21 פולטת לאוויר העולם כ-50% מהחמצן, ולוכדת כ-37 מיליארד טון של פחמן דו-חמצני (בדומה לכ-1.7 מיליארד עצים), כמות שמוערכת בכ-40% מהפליטות. קיומם של הפיטופלנקטון בטבע תלוי בקיומם של הלווייתנאים, מכיוון שפיטופלנקטון משגשגים בסביבת ההפרשות של הלווייתנאים שמכילות את חומרי המזון של הפיטופלנקטון. נדידת הלווייתנאים מסייעת להתפתחות פיטופלנקטון ברחבי העולם.
לאחר סדרת מחקרים שבוצעו בנושא בעשור השני של המאה ה-21, קראו החוקרים להגברת שימור חיי הלווייתנאים למען הסביבה, וכזווית חשובה ונוספת להתמודדות עם ההתחממות הגלובלית.
בתרבות
שמאל|ממוזער|220px|פסל של הלווייתן שבלע את יונה הנביא
ממוזער|220px|לווייתן כחול על בול דואר של איי פארו, שם מתקיים מדי שנה ציד לווייתנים
במהלך ההיסטוריה היה ללווייתנאים מעמד מיוחד בעיקר בתרבויות שהתקיימו באזורים הסמוכים לחוף הים, לתרבויות שהתקיימו באיים או לתרבויות בעלות צי-סוחר גדול. מטבע הדברים, לווייתני השיניים הקטנים (ובהם הדולפינים), שלעיתים קרובות שוחים בסמוך לחופים, היו מוכרים יותר לרוב התרבויות מאשר לווייתני המזיפות גדולי הממדים. בעוד שלווייתני השיניים נצפו לעיתים קרובות מהחופים, הרי שעל לווייתני המזיפות ניתן היה ללמוד רק במקרה שעלו אל החוף, או מתצפיות של מלחים ויורדי-ים. מכיוון שכך, סביב הלווייתנים הגדולים התפתחו מיתוסים ואגדות שונות, וחוסר הידע אודותם גרם לכך שבמקרים רבים התייחסו אליהם כאל מפלצות ימיות מסתוריות. המפגש בין הלווייתנאים לבני האדם החל כבר בתקופת האבן – ממצאים מקוריאה הדרומית המתוארכים ל-6000 לפנה"ס עשויים להיות עדות ארכאולוגית לציד לווייתנים בידי אנשי תקופת האבן.
בין היוונים והרומאים העתיקים, התייחסויות מפורטות ללווייתנים ניתן למצוא בעיקר בכתביהם של אריסטו, פליניוס הזקן ומקרוביוס. פליניוס תיאר את עמוד האדים שמזרימים הלווייתנים דרך חור הנשיפה שלהם, ואמברוסיוס אף טען שהלווייתנים יכניסו את גוריהם הקטנים אל פיהם במטרה להגן עליהם. היוונים הקדומים אף הביעו את הערכתם לדולפינים וללווייתנים בכך שקראו על-שמם שתי קבוצות כוכבים נפרדות, לווייתן ודולפין. היוונים-הקדומים התייחסו בחיבוריהם בעיקר לדולפינים (לווייתני השיניים) ולא ללווייתנים. במיתולוגיה היוונית מוצג הדולפין כיצור אלטרואיסטי המסייע לבני-האדם, ומנגד ייתכן שהלווייתנים הגדולים היוו השראה למפלצות ימיות אחדות שמתוארות במיתולוגיה. גם בתנ"ך מוזכר הלווייתן, שהוא מפלצת מים מיתית המתואר בדרך-כלל בציורי התנ"ך כתנין עצום או כנחש ים אימתני. לפי התיאור התנ"כי המובא במספר פסוקים הלווייתן הוא יצור ימי, שבבוא היום ייהרג על ידי אלוהים: . הלווייתן המקראי זכה להתייחסות בספרות הדתית לדורותיה, ביהדות ובנצרות כאחד. בספר יונה מסופר שיונה נבלע על ידי "דג גדול" לאחר שנזרק לים: . במקרא לא מצוין שה"דג" הוא לווייתן אך מקובל לזהות אותו כלווייתן מסוג ראשתן גדול-ראש.
במדרש מתואר שהלווייתן נברא בבריאת העולם ונגנז לצדיקים לעתיד לבוא, יחד עם שור הבר (אינו קשור למה שהיה קרוי שור הבר ונכחד). זאת כנראה משמעות התפילה שאומרים בהושענא רבה ביציאה האחרונה מהסוכה:
בימי הביניים סופרו סיפורים לא מעטים על היתקלויות במפלצות ימיות שונות, שככל הנראה היו למעשה לווייתנאים. מכיוון שהמחקר הזואולוגי לא היה מפותח, בני אירופה של אותה התקופה זיהו את היצורים האימתניים שבהם פגשו כמפלצות. מראשית ימי הביניים ועד תחילת ציד הלווייתנים המסיבי במאה ה-17, עיקר המידע על לווייתני מזיפות גדולים הגיע מתצפיות אקראיות וחלקיות של מלחים או מגופות לווייתנים שנסחפו אל החוף. בני אירופה לא נתקלו לעיתים קרובות ביצורים גדולים כל כך, ולכן מטבע הדברים היסחפות לווייתנים גדולים לחוף עוררה התרגשות רבה. הדבר נכון במיוחד עבור הראשתן גדול-הראש, שבדרך כלל עלה על החוף בכמויות גדולות ולא כפרטים בודדים. הציד שהתרחש בקנה מידה גדול מאוד בין המאות ה-17 וה-19, הביא לכדי כליון אוכלוסיות רבות של לווייתנים, אך מצד שני סיפק לאדם מידע רב על אורחות חייהם, והניב תיאור בהיר וצלול יותר של הלווייתנים. באותה התקופה תוארו לווייתני הענק כיצורים אימתניים שנלחמים בעוז בציידי הלווייתנים, תיאורים שמצאו את דרכם גם לספרות של אותה התקופה. מקומם של הלווייתנים לא נפקד גם בספרות הקלאסית: אזכורם המוכר ביותר הוא ברומן הידוע מובי דיק מאת הרמן מלוויל (1851), המספר על ספינת ציד לווייתנים שקברניטה, אחאב, רודף כאחוז דיבוק אחר ראשתן גדול-ראש לבקן ענק בשם מובי-דיק, שבמסע ציד קודם כרת את רגלו. אף שהרומן הוא בעיקרו אלגוריה מורכבת, כלל בו מלוויל, שהפליג בעצמו בספינה לציד לווייתנים במשך שנה וחצי, תיאור מדויק של החיים על ספינת ציד, איתור לווייתנים, מעקב אחריהם וציד לווייתנים. הלווייתנים מוזכרים אף בספר המדע-בדיוני הקלאסי 20,000 מיל מתחת למים מאת ז'ול ורן.
במאה ה-20 חל מפנה בהתייחסות ללווייתנאים בכלל וללווייתנים בפרט. עם התפתחות המחקר המדעי לווייתני המזיפות הגדולים כבר לא הוצגו כמפלצות ימיות נוראיות, המטביעות ספינות ומתקיפות יורדי-ים, אלא כיצורים שלווים, אינטליגנטים וידידותיים שנהרגו על לא עוול בכפם על ידי בני אדם, במהלך הציד ההמוני. כפועל יוצא של שינוי זה, נחקקו חוקים ואמנות בינלאומיות האוסרות על ציד לווייתנים, ועם התפתחות הארגונים לשמירת הסביבה החלו מאבקים להגנה על לווייתנאים המצויים בסכנת הכחדה. גם מקומם של לווייתני השיניים והדולפינים לא נפקד משינוי תרבותי זה: הם החלו לככב כדמויות חביבות ומסבירות פנים בסרטי קולנוע, בספרים ובתוכניות טלוויזיה. מטבע הדברים, ההצגה החיובית של הלווייתנאים בתרבות הפופולרית, יחד עם סדרות דוקומנטריות שהציגו את אופיים האמיתי, שיפרו אף הם את מעמדם של הלווייתנאים בציבור.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
כללי
אליסון פור, Order Cetacea, אתר "ADW": מידע כללי על הלווייתנאים, בתוספת טקסונומיה ותמונות.
מיכאל מילינקוביץ' ואוליבר למברט, Cetacea: Whales, dolphins, and porpoises, מאמר מקיף הסוקר את אורח חייהם של הלווייתנאים, ובייחוד את האבולוציה והטקסונומיה
Whales: The order of Cetacea, באתר הוועידה הבינלאומית לציד לווייתנאים
דאגלס פוטוימה, Cetacea Evolution - הסבר קצר על האבולוציה של הלווייתנאים, בצירוף איורים
Evolution of Cetaceans Dolphins and Whales- מאמר מקיף יותר על התפתחות הלווייתנאים
מחמל"י - דף הבית של מחמל"י
דלפיס - דף הבית של דלפיס
הלווייתנאים ואנחנו, סדרת כתבות על יחסי האדם והלווייתן בערוץ האקדמי מיסודה של אוניברסיטת חיפה
מאמר על ראיה חדשה ליצירת דרכי תקשורת ייחודיות לשבטי לווייתנים, ארסטכניקה/מדע/יוני 2016
ידיעות עיתונאיות היסטוריות על לווייתנים וציד לווייתנים בתוך "שפת הים" - ים וספנות בעיתוני ההשכלה והתחייה, 1918-1856.
שימור
From over-Exploitation to Total Prohibition - מסמך העוסק בציד הלווייתנאים, בתנודות באוכלוסייתם ובמצבם הנוכחי
מדיה
תמונות וסרטונים של מיני לווייתנאים שונים, באתר "ARKive"
תמונות וסרטונים של לווייתנאים שונים (הטקסט בצרפתית), באתר "cetace.info"
קובצי-קול של מיני לווייתנאים שונים, באתר "sons de mar"
קבצים נוספים של "שירת הלווייתן", באתר מיזם "avant garde"
תמונות רבות של לווייתנאים, באתר Flickr
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1762
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי מטוראן ז'אק בריסון
קטגוריה:בעלי חיים בתנ"ך
קטגוריה:סדרות בעלי חיים
sq:Balena
| 2024-10-15T22:43:33
|
לווייתני מזיפות
|
ממוזער|גודל לווייתני מזיפות שונים לעומת האדם
ממוזער|אובלנה דרומית
לווייתני מזיפות (שם מדעי: Mysticeti) הם תת-סדרה בסדרת הלווייתנאים. תת-סדרה זו כוללת כמה ממיני בעלי החיים הגדולים ביותר על-פני תבל. בפרט, היא כוללת את הלווייתן הכחול, שהוא היצור הגדול ביותר שחי בכדור הארץ בעבר ובהווה גם יחד.
לווייתני המזיפות הם חסרי שיניים. במקומן יש להם בחך מזיפות, שהן לוחות קרניים שהתפתחו מקיפולים של החך. המזיפות יוצרות שני טורים הניצבים לגוף. בכל טור כמאתיים מזיפות, שאורכן יכול להגיע עד 3.5 מטר. הן מפוצלות בקצותיהן ויוצרות מערכת מורכבת של מסרקות סינון המסננות את המים מהפלנקטון, סרטנאים ודגים קטנים שמהם הם ניזונים. לווייתנים אלה בולעים כמויות גדולות של מים, אותם הם דוחסים כלפי המזיפות. המים עוברים דרכן ונשפכים אל מחוץ לפה בין השפתיים, כשבפה נותרים הדגיגים, הסרטנים ושאר יצורי הזואופלנקטון.
מן המאה ה-11 ועד לקראת סוף המאה ה-20 ניצודו לווייתני מזיפות, כשהשימוש העיקרי שנעשה הוא בשמן שהופק מגופם לייצור שמן מאכל ומרגרינה, ובמזיפותיהם ששימשו לייצור מחוכים וחישורי שמשיות.
עד לא מזמן היה מקובל לחשוב שלווייתני המזיפות התפתחו לפני כ-3 מיליון שנים בחצי הכדור הצפוני בזמן עידן הקרח. הדבר נבע מכך ששם נמצאו רוב המאובנים שלהם. ב-1921 נתגלה מאובן של לווייתן מזיפות בנהר מארי באוסטרליה אך רק ב-2013 תואר מדעית וסווג כלסת של לווייתן מזיפות באורך כ-9 מטר על ידי ד"ר אריך פיצג'רלד ממוזיאוני ויקטוריה במלבורן. גיל המאובן הוא כ-20 מיליון שנה. באמצעות מאובן זה ומאובנים נוספים, חקרו ד"ר פיצג'רלד ועמיתיו את התפתחות לווייתני המזיפות והסיקו שהם התפתחו לפני כ-20 מיליון שנה בחצי הכדור הדרומי, סביב אנטארקטיקה.
מיון
משפחה (Aetiocetidae) - נכחדה
משפחה (Aglaocetidae) - נכחדה
משפחה בלניים (Balaenidae)
משפחה לווייתני ענק (או רורקלים) (Balaenopteridae)
משפחה בלניים ננסיים (או בלניים מפותחים; Cetotheriidae)
משפחה (Cetotheriopsidae) - נכחדה
משפחה (Diorocetidae) - נכחדה
משפחה (Eomysticetidae) - נכחדה
משפחה לווייתנים אפורים (Eschrichtiidae)
משפחה Mammalodontidae - נכחדה
משפחה Pelocetidae - נכחדה
סוג Amphitera - נכחד
סוג Burtinopsis - נכחד
סוג Idiocetus - נכחד
סוג Imerocetus - נכחד
סוג Isocetus - נכחד
סוג Mesocetus - נכחד
סוג Mioceta - נכחד
סוג Otradnocetus - נכחד
סוג Peripolocetus - נכחד
סוג Piscocetus - נכחד
סוג Siphonocetus - נכחד
סוג Tiphyocetus - נכחד
סוג Tretulias - נכחד
סוג Ulias - נכחד
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1864
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ויליאם הנרי פלואר
| 2023-12-27T13:58:15
|
לווייתני שיניים
|
ממוזער|פוקנות דאלי
ממוזער|זוג ראשתנים גדולי-ראש
ממוזער|2 איניות.
ממוזער|לווייתן מקור קופץ
לווייתני שיניים (שם מדעי: Odontoceti) הם תת-סדרה בסדרת הלווייתנאים. לווייתני השיניים הם, כפי שמשתמע משמם, בעלי שיניים. מאפיין זה הוא המבדיל אותם מהפרטים בתת-הסדרה השנייה בסדרת הלווייתנאים, לווייתני המזיפות. לווייתני השיניים הם ציידים פעילים, והם ניזונים מדגים, מדיונונים ובמקרה של האורקה וקרוביה גם מיונקים ימיים ואף כרישים.
אנטומיה
ללווייתני שיניים יש חור נשימה אחד בקצה העליון של ראשם. הגולגולות של לווייתני השיניים אינן סימטריות. מוחם גדול יחסית, והקשר בין שתי אונותיו רופף יחסית. ללווייתני השיניים יש רקמה שומנית בראשם הנקראת מלון (Melon), המשמשת לריכוז אלומת גלי הקול שהם מפיקים. אין להם מיתרי קול, ובמקומם הקול מופק במערכת חור הנשיפה. לווייתני השיניים איבדו את היכולת להריח, ואין להם בלוטות רוק. הראש, לרוב, מסתיים בחרטום מוארך. בפיהם מספר שיניים משתנה, החל משתי שיניים ועד ל-200 שיניים. כל שיניהם זהות, ואין אצלם חלוקה לשיניים חותכות, טוחנות וכן הלאה.
התנהגות
רוב התקשורת בין לווייתני השיניים נעשה באמצעות קולות. הם מפיקים מגוון רחב של קולות, המשמשים לתקשורת בין פרטים, להתמצאות באמצעות איכון הד (ביסודו של דבר, פליטה של גלי קול ומיפוי הסביבה באמצעות ההד החוזר מהם) ולאיתור וללכידת מזון. לווייתני השיניים שוחים מהר יחסית. את המינים הקטנים ניתן למצוא באקראי רוכבים על גלים, בהם הגלים שיוצרים כלי-שיט. הדולפינים נצפים פעמים רבות באופן זה. כמו כן, הם ידועים בביצועים האקרובטיים שלהם. ידועה במיוחד ביכולות אלו היא הסטנלה ארוכת-החרטום (סטנלה לוליינית; Stenella longirostris). הם ניזונים מדיונונים, מפינגווינים, מדגים ומטורפים ימיים אותם הם צדים בזריזות. ככלל, לווייתני השיניים חיים בקבוצות המונות עד לתריסר פרטים. קבוצות אלו מכונות להקות. מפעם לפעם הלהקות מתמזגות ויוצרות "להקות-על", שהן התקבצויות של לווייתנים היכולות למנות אלפי פרטים. ביכולתם של לווייתני השיניים לנהל אינטראקציות חברתיות מורכבות, כמו ציד משותף. בשבייה מינים מסוימים מציגים פוטנציאל גבוה ללמידה, ומסיבה זו הם נחשבים בין בעלי החיים האינטליגנטים ביותר.
לווייתני שיניים והאדם
מינים מסוימים של לווייתני שיניים ניצודו בעבר בשביל בשרם, שומנם ומרכיבים אחרים בגופם (ראו ציד לווייתנים). כיום כל המינים מוגנים לפי אמנת CITES, וחלקם מוגנים גם באמנות נוספות. על הציד של הלווייתנאים כולם הוטל מורטוריום ב-1986, אולם מדינות אחדות עדיין צדות לווייתנאים בכמויות קטנות. עם זאת, לכל מיני לווייתני השיניים הסכנה העיקרית הנשקפת באופן ישיר מצדו של האדם היא לכידה שולית ברשתות דיג. בנוסף, מיני לווייתני שיניים קטנים מוחזקים כאטרקציה בגני חיות ובפארקים מיוחדים. החזקה זו מעוררת התנגדות עזה, וזאת בשל הדאגה ללווייתנים שדורשים בדרך-כלל מרחב גדול ורחב.
מיון
על-משפחת דולפינים (Delphinoidea)
משפחת דולפיניים (Delphinidae)
משפחת חדשיניים (Monodontidae)
משפחת פוקניים (Phocoenidae)
משפחת Kentriodontidae - נכחדה
משפחת Odobenocetopsidae - נכחדה
משפחת Albireonidae - נכחדה
סוג Delphinavus - נכחד
סוג Graamocetus - נכחד
סוג Lamprolithax - נכחד
סוג Miodelphis - נכחד
סוג Nannolithax - נכחד
סוג Oedolithax - נכחד
סוג Oligodelphis - נכחד
סוג Palaeophocaena - נכחד
סוג Platylithax - נכחד
סוג Protodelphinus - נכחד
סוג Sinanodelphis - נכחד
על-משפחת לווייתני מקור (Ziphioidea)
משפחת לווייתני מקור (Ziphiidae)
על-משפחת דמויי ראשתן (Physeteroidea)
משפחת ראשתניים (Physeteridae)
משפחת ראשתנים ננסיים (Kogiidae)
על משפחת דולפיני נהרות
משפחת איניים (Iniidae)
משפחת נהרתניים (Platanistidae)
משפחת ליפוטיים (Lipotidae)
משפחת פונטופוריים (Pontoporiidae)
משפחת Squalodontidae - נכחדה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1867
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ויליאם הנרי פלואר
| 2023-05-16T11:33:00
|
נהרתניים
|
ממוזער|נהר הגנגס בו חי נהרתן הגנגס
נהרתניים (שם מדעי: Platanistidae), משפחה בתת-סדרת לווייתני שיניים הכוללת סוג יחיד בשם נהרתן (Platanista) ובו שני מינים:
נהרתן הגנגס (Platanista gangetica)
נהרתן האינדוס (Platanista minor)
המינים במשפחה מתקיימים במים מתוקים ונחשבים לפרימיטיביים בין הלווייתנים. אלה מצויים בתת-היבשת ההודית בלבד. הם ניזונים מדגים וסרטנים. לכולם עיניים קטנות וחרטום מוארך.
קישורים חיצוניים
על נהרן הגנגס
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1830
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי יוהאן גאורג ווגלר
| 2023-10-24T17:54:36
|
חדשיניים
|
חדשיניים (שם מדעי: Monodontidae), משפחת של לווייתני שיניים הכוללת שני מינים, שניהם יחידים בסוגם:
לבנתן לבן (Delphinapterus leucas)
חדשן (Monodon monoceros)
שני המינים החיים ייחודיים במראה החיצוני שלהם: הלבנתן לבן כולו, ולזכרי החדשן יש חט מסולסל היוצא מפיהם.
גודלם של החדשיניים בינוני. אורכם נע בין שלושה לחמישה מטרים. חוטמם קטן מאוד. הם חסרי סנפיר גב, אולם במקומו יש להם גבשושית קטנה לאורך גבם. סנפירי החזה גדולים. הם מפיקים מגוון של קולות, ובדומה ללווייתנאים אחרים - הם משתמשים באקולוקציה על-מנת לנווט.
החדשיניים ניזונים מדגים, מרכיכות ומסרטנאים קטנים. ההיריון נמשך בין 14 ל-15 חודשים, ובסופו ממליטה הנקבה על-פי רוב גור יחיד. הגורים נגמלים מיניקה רק בגיל שנתיים, ומגיעים לבגרות מינית רק בגיל חמש עד שמונה שנים. הם חברתיים, ונעים בקבוצות שמונות מספר פרטים, ושעשויות להגיע לגודל של מאות פרטים.
מיון
מבין משפחות לווייתני השיניים, החדשיניים מקורבים ביותר לדולפיניים ולפוקניים. לפי מחקרים מולקולריים, נראה כי הפוקניים והחדשיניים התפצלו מהענף המרכזי לפני כ-11 עד 15 מיליוני שנים.
משפחה חדשיניים (Mondontidae)
סוג ומין יחיד Haborodelphis japonicus - נכחד
סוג ומין יחיד Denebola brachycephala - נכחד
תת-משפחה Delphinapterinae
סוג ומין יחיד לבנתן לבן (Delphinapterus leucas)
סוג ומין יחיד Casatia thermophila - נכחד
תת-משפחה Monodontinae
סוג ומין יחיד חדשן (Monodon monoceros)
סוג ומין יחיד Bohaskaia monodontoides - נכחד
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1821
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ג'ון אדוארד גריי
| 2023-11-12T02:07:47
|
לווייתני מקור
|
ממוזער|תמונות של לווייתן מקור ישר-מקור מקפץ מעל המים
לווייתני מקור או זִּיפְיוּסִיִּים (שם מדעי: Ziphiidae), משפחה בתת-סדרת לווייתני שיניים ובה לפחות 20 מינים. המשפחה כוללת שישה סוגים:
הסוג לווייתן מקור ענק (Berardius)
הסוג בקבוקף (Hyperodon)
סוג ומין יחיד לווייתן מקור טרופי (Indopacetus pacificus)
הסוג מזופלודון (Mesoplodon)
סוג ומין יחיד לווייתן מקור טסמני (Tasmacetus shepherdi)
סוג ומין יחיד זיפיוס חלול-חרטום (Ziphius cavirostris)
לווייתני המקור היא אחת המשפחות הפחות ידועות של יונקים גדולים: מינים אחדים ממשפחה זו תוארו רק בשני העשורים האחרונים. משפחת הזיפיוסיים היא השנייה בגודלה של לווייתנאים (אחרי הדולפיניים).
לבני משפחה זו ראש מעוגל, חרטום מוארך וצר. לחלקם תפיחה במצח. לווייתני המקור נעים בגודלם מכ-3.4 מטרים ועד כמעט 13 מטרים והם עשויים לשקול בין 1 עד 15 טון. הם מצויים בכל האוקיינוסים. הם קשים מאוד לזיהוי בטבע: צורת הגוף משתנה במקצת ממין אחד לאחר, והצופה חייב להסתמך על ההבדלים הדקים בדרך כלל בגודל, בצבע, בצורת המצח ואורך החרטום.
הם ניחנים ביכולת בלתי רגילה לצלול למשכי זמן ארוכים - 20 עד 30 דקות בדרך כלל, ויש תיעוד אף לצלילה של 80 דקות- ולעומקים עמוקים ביותר: 1000 מטרים וייתכן שאף יותר מכך.
זיפיוסיים נוטים להתרועע בקבוצות משפחתיות קטנות ונמנעים ממים רדודים. אזורים ידועים שבהם הם מתקהלים כוללים את המים העמוקים הלאה משפת המדפים היבשתיים וקרוב לתחתית של צורות נוף ימיות כהרים ימיים, קניונים, מדרונות ואיים אוקייניים כגון האיים האזוריים והאיים הקנריים. הם ניזונים בעיקר מדיונונים החיים במים עמוקים אך גם מדגים ומסרטנים.
בשל אזור המחיה שלהם ונטייתם לבצע צלילות ארוכות מאוד הם קשים מאוד לצפייה ומעט ידוע על מרבית המינים. אחדים טרם קיבלו שם או תיאור באופן רשמי, ואחרים ידועים רק משרידים שנמצאו אך מעולם לא נראו חיים. רק שלושה או ארבעה מתוך יותר מ-20 מינים ידועים באופן סביר. המינים לווייתן מקור ענק ביירד וזיפיוס חלול-חרטום נוצלו לצרכים מסחריים הלאה מחופי יפן והמין בקבוקף צפוני ניצוד באופן נרחב בחלקו הצפוני של האוקיינוס האטלנטי בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.
קישורים חיצוניים
ADW: Ziphiidae
ממעמקים: חוקרים גילו לווייתן מקור חדש, מתוך "הזנב הארוך" 05 בפברואר 2014
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1865
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ג'ון אדוארד גריי
קטגוריה:טקסונים קיימים שהתפתחו במיוקן
| 2023-04-02T06:56:51
|
עופות קמאים
|
ממוזער|איברומסורניס
עופות קמאים היא קבוצה פוליפילטית הכוללת את ראשוני המינים במחלקת העופות, ואשר נכחדה כולה עם הכחדת הקרטיקון לפני 66 מיליון שנה. הם התפתחו מקבוצת הקלורוזאורים השייכים מקבוצת הדינוזאורים תרופודים, ביורה העליון שבסוף היורה. הם היו בעלי נוצות, שעיקר תנועתם לא הייתה בתעופה ממשית, אלא בדאייה ובקפיצות, והתפתחה מהצורך להתגונן מהטורפים על האדמה. מתוך עופות אלה התפתחו העופות הבתראים החיים כיום.
ההכחדה של סוף היורה העליון שפגעה בעיקר בדינוזאורים הגדולים, ופינתה מקום לשגשוג מחלקה זו. במהלך 10-5 מיליון השנים הראשונות של תור הקרטיקון, חזרו עופות רבים לאדמה והתפתחו שם לטורפים ולצמחונים לא מעופפים (כמו הפטגופטריקס וההספראורניס), בעוד אחרים המשיכו לפתח את יכולת התעופה. צורות שונות אלו של עופות חיו בדו-קיום במהלך 80-70 מיליון השנים של הקרטיקון, אולם ההכחדה הגדולה של עידן המזוזואיקון (שנגרמה מפגיעת אסטרואיד) חיסלה מינים רבים של יצורים על פני כדור הארץ, ובכללם את אחרוני העופות הקמאים שנפגעו קשות והוכחדו לגמרי. סוגי עופות בתראים שרדו ושכללו את יכולת תעופתם במהלך התפתחותם. גודלם היה קטן ביחס לעופות הקמאים ויכולת הסתגלותם גבוהה יותר. הגדול שביניהם היה הגרגנטואוויס שמגיע לגודל של יען במשקל של 140 ק"ג.
מיון
בעבר היו ידועים 6 סדרות שונות של עופות שמאובניהן נשמרו, הן עדות למגוון העשיר של המחלקה: מפריטים המזכירים דינוזאורים במראם עד לפריטים בעלי מראה עופות מודרני. כיום מניחים שקבוצות אלה הם פוליפילטיות וחסרות קשר אחת לשנייה. הקבוצה המכלילה שלהם היא ענף האביאלאה, המאפיין את המעבר בין דינוזאורים אמיתיים לעופות. עם זאת הענף גם הוא פוליפלטי מאחר שהוא כולל כנראה גם את המשפחות: אנכיאורניטיים וסקנסוריופטריגיים.
הקבוצות הנוכחיות קשורות לעופות הקמאים, נוסף על סוגים רבים נוספים:
משפחה ארכיאופטריקיים (Archaeopterygidae)
משפחה Yandangithidae
קבוצה Euavialae
קבוצה Avebrevicauda
משפחה Omnivoropterygidae
קבוצה Pygostylia
משפחה Jinguofortisidae
סדרה קונפוציוסאורניים (Confuciusornithidae)
קבוצה Ornithothoraces
קבוצה Enantiornithes
קבוצה Euornithes
קבוצה Ornithuromorpha
משפחה Hongshanornithidae
משפחה Songlingornithidae
קבוצה אורניתורה (Ornithurae)
קבוצה הספראורניסאים (Hesperornithes)
קבוצה איכתיאורנאים (Ichthyornithes)
קבוצה עופות בתראים (Neornithes)
קישורים חיצוניים
The reign of the terror birds מאתר ה-BBC
*
| 2023-06-26T08:19:15
|
עופות בתראים
|
עופות בתראים (שם מדעי: Neornithes) היא תת-מחלקה במחלקת העופות הכוללת את כל העופות החיים כיום. הם התפתחו מן העופות הקמאים, שנכחדו כולם ונראה שראשוניהם התפתחו בתור הקרטיקון. הם שגשגו בעיקר לאחר הכחדת הקרטיקון לפני 66 מיליון שנים ואז גדלו מאוד והחלו לכבוש את השמיים, כשמספר מינים קדומים כמו הגסטורניס והפורוסרקוסיים שלטו על הקרקע. ואולם מרבית עופות אלה נכחדו, למעט היענים וקרוביהם.
ידועות שתי קבוצות של העופות הבתראים:
עופות קדומים חסרי שיניים, כמו היען והננדו, שמבנה גופם לא מאפשר תעופה. (אם כי כמה מהטינמיים וכמה מינים נכחדים יכלו לעוף).
עופות מפותחים חסרי שיניים, הכוללים את מרבית העופות הקיימים. קבוצה זאת מצוידת בעצם השדרית (קרין) שהיא רכס אורכי מרכזי בחזה הציפור ומחברת את שרירי התעופה ומאפשרת תעופה .
. מרבית העופות החסרות את העצם הן עופות לא מעופפים.
תת־מחלקה עופות בתראים (Neornithes)
אינפרא-מחלקה עופות קדומים חסרי שיניים (Palaeognathae)
אינפרא־מחלקה עופות מפותחים חסרי שיניים (Neognathae)
גלריה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1893
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי הנס פרידריך גדו
קטגוריה:עופות
| 2024-08-01T00:51:32
|
עופות בעלי שיניים
|
230px|ממוזער|שלד של איכתיאורניס
עופות בעלי שיניים (שם מדעי: Odontognathae), היא קבוצה לא-טקסונומית של עופות קמאים נכחדים אשר כשמם היו בעלי שיניים קצרות בקצוות מקורם. הקבוצה הוגדרה בידי החוקר אלכסנדר ווטמור אשר חיבר בין מיני עופות בעלי שיניים אשר נראו דומים יותר לעופות הבתראים מאשר לעופות קדמוניים כמו הארכאופטריקס.
קבוצה זו נחשבה לקבוצה השלישית של העופות באמצע הדרך בין העופות הקמאים (Archaeornithes) לעופות הבתראים (Neornithes), הקיימים כיום. עם זאת כיום הקבוצה חסרת תוקף מדעי, מאחר שהקבוצות הכלולות בה שייכות לקבוצה אורניתורה, בה עוד מינים רבים וגם אבות העופות הבתראים.
מינים אלה היו אוכלי דגים שחיו בקרבת הימים וחלקם חיו כמו טבלניים ופינגוויניים והסתמכו על שחייה במקום על תעופה. אחדים מהם כלל לא עפו. הגדול מביניהם היה ההספראורניס שהגיע לגובה של 1.8 מטר.
בני הקבוצה נכחדו כליל לאחר הסוף הקרטיקון עם ההכחדה הגדולה לפני 66 מיליון שנה ללא קרובים מודרניים.
מיון
קבוצה הספראורניסאים (Hesperornithes)
בפטורניס (Baptornis)
Brodavis
Enaliornis
Judinornis
Pasquiaornis
Potamornis
משפחה הספיאורניים (Hesperornithidae)
הספראורניס (Hesperornis)
Asiahesperornis
קנדגה (Canadaga)
Parahesperornis
סדרה איכתיאורנאים (Ichthyornithidae)
איכתיאורניס (Ichthyornis)
קישורים חיצוניים
קטגוריה:עופות קמאים
קטגוריה:עופות שחיו בקרטיקון עליון
קטגוריה:קבוצות עופות שהתבטלו
| 2021-10-17T02:46:29
|
עופות מפותחים חסרי שיניים
|
עופות מפותחים חסרי שיניים (שם מדעי: Neognathae) היא אינפרא מחלקה במחלקת העופות בה נמצאים כל העופות המודרניים למעט בני קבוצת עופות קדומים חסרי שיניים.
עופות אלו התפצלו מעל־סדרת עופות קדומים חסרי שיניים שאינם עפים כלל. אף על פי כן, לא כולם מסוגלים לעוף לדוגמה משפחת הפינגווינים. העוף הקטן בעל־סדרה זו הוא קוליברי הדבורה (Mellisuga helenae) שוקל רק 1.6-2 גרם ואורכו 5–6 ס"מ. העוף הגדול ביותר בעל־סדרה הוא פינגווין קיסרי (Aptenodytes forsteri) ששוקל 22–45 ק"ג וגובהו 110–130 ס"מ. המין המעופף הגדול ביותר (בכל עולם החי המודרני) הוא המין שקנאי מסולסל (Pelecanus crispus) ששוקל 11–15 ק"ג ומוטת כנפיו כ־3 מ' וקרובים אליו עופות נוספים כמו חובה גדולה, קונדור האנדים, ברבור מחצצר וברבור מצוי. העוף בעל מוטת הכנפיים הגדולה ביותר הוא אלבטרוס נודד (Diomedea exulans) שמשקלו 5.9-12.9 ק"ג ומוטת כנפיו עד 370 ס"מ.
מיון הסדרות הקיימות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1900
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי וויליאם פליין פיקרפט
קטגוריה:עופות בתראים
| 2023-04-02T10:39:52
|
נקראים
|
ממוזער|יקמרה ממין Galbula ruficauda
נַקָּרָאִים (שם מדעי: Piciformes) היא סדרה במחלקת העופות הכוללת תשע משפחות. הבולטת ממשפחות הסדרה היא הנקריים הידועה במנהגה לנקר בעצים.
מאפיינים
לנקראים מבנה רגל המותאם לטיפוס, עם שתי אצבעות הפונות קדימה ושתיים אחורה. אצל הנקראים עצם הלשון היא בעלת מבנה ייחודי. העצם מקיפה את הגולגולת ועולה לתקרתה. לעצם מחוברים שרירים חזקים הגורמים ללשון להימתח.
הגוזלים בוקעים לא מפותחים, עיוורים ובדרך כלל עירומים.
הגדול שבנקראים הוא טוקן טוקו (Ramphastos toco) ששוקל עד 870 גרם.
משפחות
משפחת אוביליים (Indicatoridae)
משפחת ליביים (Lybiidae)
משפחת פופיים (Bucconidae)
משפחת יקמראים (Galbulidae)
משפחת ברבטים אמריקאים (Capitonidae)
משפחת ברבטי טוקן (Semnornithidae) - ובה סוג אחד ברבט טוקני (Semnornis)
משפחת מגליימיים (Megalaimidae)
משפחת נקריים (Picidae)
משפחת טוקניים (Ramphastidae)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1810
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ברנהרד מאייר
| 2023-05-19T07:21:55
|
נקריים
|
ממוזער|נקבת נקר אריזונה (Leuconotopicus arizonae)
ממוזער|זוג של Picus vittatus
ממוזער|Picoides tridactylus
נקריים (שם מדעי: Picidae) היא משפחה בסדרת הנקראים. זוהי המשפחה הגדולה בסדרה, ולה שני נציגים בישראל: נקר סורי וסבראש מצוי.
הגדול במשפחה הוא נקר סלטי גדול (Mulleripicus pulverulentus) שאורכו 50 ס"מ ומשקלו 450 גרם, זאת בהנחה שנכחד המין נקר אימפריאלי שמגיע לאורך 60–65 ס"מ. הקטן במשפחה הוא נקר בר-חזה (Picumnus aurifrons) שאורכו 8 ס"מ ומשקלו 7 גרם.
לנקריים יש בלוטות רוק מיוחדות המסייעות לתפיסת חרקים על ידי הלשון.
מיון
במשפחה יש 4 תת-משפחות בהם 30 סוגים ו-200 מינים.
תת-משפחת Jynginae
סוג סבראש (Jynx) בו 2 מינים - בו המין סבראש מצוי
תת-משפחת Picumninae
סוג פיקולט אמריקאי (Picumnus) בו 27 מינים.
סוג פיקולט אסייתי (Sasia) בו 3 מינים.
תת-משפחת Nesoctitinae
מין יחיד פיקולט אנטילי (Nesoctites micromegas)
תת-משפחת נקרים (Picinae)
סוג Palaeonerpes - נכחד
סוג Pliopicus - נכחד
סוג Colaptes - בו נקר קמפו
שבט Dendropicini
סוג נקר מטפס שחור (Melanerpes) בו 22 מינים.
סוג נקר מוצץ (Sphyrapicus) בו 4 מינים - בו נקר מוצץ אדום-חזה
מין יחיד נקר קובני ירוק (Xiphidiopicus percussus).
מין יחיד נקר צהוב-כתר (Leiopicus mahrattensis).
סוג Dendrocoptes - בו 3 מינים.
סוג Yungipicus - בו 7 מינים.
סוג Leuconotopicus - בו 6 מינים.
סוג Dryobates - בו 6 מינים.
סוג Dendropicos בו 15 מינים.
סוג Mesopicos בו 3 מינים.
סוג Melanerpes - בו המין נקר בלוטים
סוג Dendrocopos בו 25 מינים - בו נקר סורי
סוג Picoides בו 12 מינים.
סוג Veniliornis בו 14 מינים.
שבט Malarpicini
סוג Campethera בו 12 מינים - בו נקר זהוב-זנב
מין יחיד נקר קרקעי (Geocolaptes olivaceus).
סוג נקר גב-אש (Dinopium) בו 5 מינים.
סוג Meiglyptes בו 3 מינים.
סוג Hemicircus בו 2 מינים.
מין יחיד נקר אדמוני (Micropternus brachyurus).
שבט Picini
סוג Chrysophlegma - בו 3 מינים.
סוג Picus בו 15 מינים - בו נקר ירוק
סוג Mulleripicus בו 3 מינים.
סוג Dryocopus בו 6 מינים - בו נקר שחור ונקר מצויץ
סוג Celeus בו 11 מינים.
סוג Piculus בו 7 מינים.
סוג נקר פליקר (Colaptes) בו 12 מינים.
שבט Megapicini
סוג Campephilus בו 11 מינים - בו נקר מגלני והמין הנכחד נקר שנהבי
סוג Chrysocolaptes בו 8 מינים.
מין יחיד נקר כתום-גב (Reinwardtipicus validus).
סוג Blythipicus בו 2 מינים.
סוג Gecinulus בו 2 מינים.
התמודדות מוח הנקר עם חבטות
ייתכן שמוח הנקר נפגע מהחבטות. לצד זה, קיימות תיאוריות אחדות המנסות להסביר התמודדות אפשרית של מוחו עם חבטות. לפי אחת מהן, יש לו מערכת של בולמי זעזועים: בראשו נמצאים מבנים ספוגיים. הוצע שגם לשונו הארוכה במיוחד מתקפלת באופן המגן על הגולגולת. מדענים אחרים טוענים שבלימת זעזועים הייתה מפחיתה מיעילות הניקור ושראש הציפור נע אף הוא במהירות. ועוד הוצע שלמוח הציפור יש פחות מקום לזוז בתוך הגולגולת ולכן הוא נחבט פחות חזק.
מדיה
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1825
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ניקולס אילוורד ויגורס
| 2023-10-06T09:29:51
|
טוקניים
|
ממוזער|טוקן צהוב-אוזן
ממוזער|טוקן הטוקו - הגדול במיני המשפחה
ממוזער|Aulacorhynchus haematopygus
ממוזער|טוקן כתום-מקור
טוּקָניים (שם מדעי: Ramphastidae) הם משפחה של עופות טרופיים, המונה 5 סוגים וכ-40 מינים.
לטוקניים מקור גדול וחד, ולחלקם מקור העולה על אורך שאר גופם.
הטוקניים חיים ביערות הטרופיים של אמריקה הדרומית והתיכונה.
הם אוכלי פירות, ומתבלים את מזונם בחרקים, זוחלים וביצי ציפורים. הם חיים בלהקות. את קִניהם הם בונים בנקרות העצים. הנקבה מטילה 2-4 ביצים, שצבען לבן.
הן הזכר והן הנקבה דוגרים על הביצים.
טוקן חי בטבע בערך עד גיל 50, ובשבי פחות.
השם הוא בשפת הטופינאמבה האינדיאנית.
תיאור
גודלם של הטוקניים נע מבין המין הקטן ביותר טוקן ארקרי ירוק גב (Pteroglossus inscriptus), אשר שוקל 130 גרם, ואורכו מגיע ל-29 ס"מ, ועד למין הגדול ביותר טוקן טוקו (Ramphastos toco), אשר שוקל 680 גרם ואורכו 63 ס"מ.
גופם קצר ומזכיר בצורתו עורב. זנבם מעוגל ואורכו נע בין חצי אורך הגוף לאורך הגוף עצמו.
הצוואר קצר ועבה. נוצותיהם שחורות, ועל הצוואר ישנו כתם בולט (לרוב בצבעים חזקים: צהוב או כתום). מקורו גדול וחזק, לרוב גם בצבעים חזקים כמו כתום, אדום, ירוק או צהוב. הכנפיים קצרות ומותאמות לתעופה למרחקים קצרים. הרגליים קצרות וחזקות.
לטוקניים אין דו צורתיות מינית.
לשונו של הטוקן אפורה, צרה, ואורכה כ-15 ס"מ.
מחקרים אחרונים שנעשו על מבנה המקור של הטוקן מגלים כי הוא קל להפליא ביחס לחוזקו, ומדענים מנסים ללמוד את מבנהו ולהעתיקו לתעשיית התעופה והרכב כדי ליצור גופים קלים וחזקים יותר.
התנהגות
טוקניים הם לרוב אוכלי פירות, אך גם יכולים לצוד לטאות קטנות וחרקים.
ידוע שהטוקניים אוכלים גם ביצים של עופות קטנים יותר.
נקבת הטוקן מטילה 2-4 ביצים לבנות, ומשתמשת בחורים שכבר קיימים בעץ.
הזכר והנקבה דוגרים על הביצים יחדיו.
מיון
משפחה טוקניים (Ramphastidae)
סוג טוקן ירוק (Aulacorhynchus) בו 7 מינים:
טוקן כחול-פס (Aulacorhynchus coeruleicinctis)
טוקן חום-מקור (Aulacorhynchus derbianus)
טוקן וייטלי (Aulacorhynchus whitelianus)
טוקן אדום-עכוז (Aulacorhynchus haematopygus)
טוקן צהוב-שת (Aulacorhynchus huallagae)
טוקן ירוק (Aulacorhynchus prasinus)
סוג טוקן דיצ'רומטיק (Selenidera) בו 6 מינים:
טוקן גיאני (Selenidera culik)
טוקן אדום-שת (Selenidera nattereri)
טוקן צהוב-גבה (Selenidera reinwardtii)
טוקן גולד (Selenidera gouldii)
טוקן נקוד-מקור (Selenidera maculirostris)
טוקן צהוב-אוזן (Selenidera spectabilis)
סוג טוקן הררי (Andigena) בו 4 מינים:
טוקן אפור-חזה (Andigena hypoglauca)
טוקן שחור-כיפה (Andigena cucullata)
טוקן כחול-חזה (Andigena laminirostris)
טוקן הררי שחור-מקור (Andigena nigrirostris)
סוג טוקן ארקרי (Pteroglossus) בו 14 מינים:
טוקן זהוב (Pteroglossus bailloni)
טוקן ירוק-כנפיים (Pteroglossus viridis)
טוקן ירוק-גב (Pteroglossus inscriptus)
טוקן מוכתם-חזה (Pteroglossus torquatus)
טוקן שחור-צוואר (Pteroglossus aracari)
טוקן חום-אוזן (Pteroglossus castanotis)
טוקן מפוספס (Pteroglossus pluricinctus)
טוקן שנהבי-מקור (Pteroglossus azara)
טוקן מצויץ (Pteroglossus beauharnaesii)
טוקן אדום-צוואר (Pteroglossus bitorquatus)
טוקן אדום-חזה (Pteroglossus mariae)
טוקן כתום-מקור (Pteroglossus frantzii)
טוקן מפוספס-מקור (Pteroglossus sanguineus)
טוקן בהיר-לסת (Pteroglossus erythropygius)
סוג טוקן (Ramphastos) בו 8 מינים:
טוקן ססגוני-מקור (Ramphastos sulfuratus)
טוקן חום (Ramphastos brevis)
טוקן שחור-מקור (Ramphastos vitellinus)
טוקן צהוב-חזה (Ramphastos dicolorus)
טוקן שחור-לסת (Ramphastos ambiguusI)
טוקן חום-סנטר (Ramphastos (ambiguus) swainsonii)
טוקן לבן-גרון (Ramphastos tucanus)
טוקן הטוקו (Ramphastos toco)
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1825
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ניקולס אילוורד ויגורס
קטגוריה:נקראים
| 2024-09-19T09:52:20
|
עופות קדומים חסרי שיניים
|
עופות קדומים חסרי שיניים (שם מדעי: Palaeognathae) היא על־סדרה בתת־מחלקת עופות בתראים המכילה את מיני העופות הגדולים ביותר כיום. הגדול מכולם הוא יען מצוי שיכול להגיע לגובה של 2.8 מטרים ולמשקל של 145 ק"ג. עם זאת כמעט כל בני הקבוצה אינם יכולים לעוף עקב משקלם ועקב כנפיהם ונוצותיהם המגושמות והפרועות.
כיום בני הקבוצה חיים בעיקר בחצי הכדור הדרומי באמריקה הדרומית, אפריקה, דרום-מזרח אסיה, אוסטרליה ובניו זילנד.
מיון
משפחה ללא מקור ארמופזיים (Eremopezidae) - נכחדה
סדרה Lithornithiformes - נכחדה
סדרה טינמאים (Tinamiformes)
משפחה טינמיים (Tinamidae)
סדרה דינורניטיים (Dinornithidae) - נכחדה
סדרה יענאים (Struthioniformes)
משפחה יעניים (Struthionidae)
סדרה ננדאים (Rheiformes)
משפחה ראיים (Rheidae)
סדרה קיוואים (Apterygiformes)
משפחה קיוויים (Apterygidae)
סדרה קזואראים (Casuariiformes)
משפחה קזואריים (Casuariidae)
משפחה אמואיים (Dromaiidae)
סדרה אפיאורנים (Aepyornithiformes) - נכחדה
משפחה אפיאורניים (Aepyornithidae)
גלריה
500px|מרכז|ממוזער|השוואה בין שלדי מיני עופות קדומים לשלד האדם
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1900
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי וויליאם פליין פיקרפט
קטגוריה:עופות בתראים
קטגוריה:על-סדרות בעלי חיים
| 2023-04-01T22:44:54
|
פרפראים
|
שמאל|ממוזער|230px|זחל רפרף החלבלוב
שמאל|ממוזער|230px|זוג הספריתיים מזדווגים
שמאל|ממוזער|230px|שבתאי השקד
שמאל|ממוזער|230px|לימונית האשחר
שמאל|ממוזער|230px|צבעוני שקוף
שמאל|ממוזער|230px|ברודן בוהק
פרפראים (שם מדעי: Lepidoptera) הם סדרה של חרקים בעלי גלגול מלא. בעולם מעל 180,000 מיני פרפראים, מתוכם כ-20,000 פרפרים והשאר עשים. כמעט 10% מכל האורגניזמים החיים על כדור הארץ הם פרפראים. נטען כי הגנום שלהם כמעט לא השתנה יותר מ–250 מיליון שנה.
הזחלים בסדרה זו הם מטיפוס זחל אמיתי, ומתקיימים על-פי רוב מאכילת חלקי צמחים. לזחלים צורה גלילית. בראשם מספר עיניות, לסתות חזקות, שלושה זוגות רגליים (בכל פרק חזה זוג רגליים) ובנוסף כחמישה זוגות רגליים מדומות, לאורך הבטן. הגולם בדרך כלל מטיפוס חנוט.
הבוגרים מתאפיינים בשני זוגות של כנפי תעופה המכוסות בקשקשים, וכן בגפי-פה מוצצים, והם ניזונים מצוף פרחים ומהפרשות שונות של בעלי חיים. צבעיהם המגוונים של הכנפיים מיועדים להסוואה, לאזהרה או למשיכת בן זוג, והם יכולים לנבוע ממספר גורמים: מבנה מיוחד של קשקשים בגדלים שונים, סידור מיוחד של הקשקשים, או חומרים כימיים שונים בקשקשים. הזכרים הבוגרים נמשכים לנקבות, בעיקר בעקבות הפרומונים המופרשים מגופן. במינים מסוימים הבוגרים נודדים למרחקים של אלפי קילומטרים.
אטימולוגיה
שמה המדעי של סדרה זו, Lepidoptera, ניתן על ידי קארולוס ליניאוס ב-1746 בספרו "Fauna Svecica" (משוודית: העולם החי בשוודיה). המילה נגזרת מיוונית, lepídos (λεπίδος) - קשקש ו-pterov (πτερόν) - כנף. לעיתים השם המדעי Rhopalocera המתאר את הענף פרפרים משמש לתיאור של כלל מיני הפרפרים, שמקורו ביוונית עתיקה, rhopalon (ῥόπαλον) - נַבּוּט ו-keras (κέρας) - קרן, שם זה מושפע מצורתן של מחושיי הפרפרים.
השם העברי פרפר היא מילה מחידושי אליעזר בן-יהודה, ע"פ הפועל פִּרְפֵּר והמילה האיטלקית 'farfalla'.
פרפרים ועשים
בתוך סדרת הפרפראים, מבחינים בין פרפרים (באנגלית butterflies) לבין עשים (באנגלית moths). קיימים הבדלים מורפולוגיים והתנהגותיים ברורים בין הפרפרים והעשים. עם זאת, לכל אחד מההבדלים קיימים מקרים יוצאים מן הכלל. הפרפרים מהווים קבוצה מונופילטית, ואילו העשים קבוצה פאראפילטית.
הבדלים מורפולוגיים
צורת המחושים - לפרפרים יש מחושים בצורת מקל המעובה בקצהו. לעשים יש מחושים מנוצים, בצורה המזכירה מסרק או נוצה, או מחושים בצורת מקל, ללא התעבות בקצה. לכלל זה קיימים יוצאים מן הכלל לשני הכיוונים.
מעטפת הגולם - לרוב הפרפרים יש גלמים חשופים, בעוד שרוב העשים מתגלמים בתוך פקעות משי.
צבע הכנפיים - לרוב הפרפרים כנפיים ססגוניות, ואילו לרוב העשים כנפיים בצבעים בלתי בולטים, עם תצורות המשמשות להסוואה. עם זאת, לעשים רבים הפעילים ביום, בייחוד הרעילים שמביניהם, יש דווקא כנפיים ססגוניות.
מבנה הגוף - גופם של הפרפרים נוטה להיות מוארך וחלק יותר, בעוד שגופם של העשים נוטה להיות מכווץ יותר ושעיר. קשקשי הכנף של העשים גדולים יותר מאלה של הפרפרים.
הבדלים התנהגותיים
זמן הפעילות - רוב העשים פעילים בלילה ("פרפרי לילה") או בשעות הדמדומים, ואילו רוב הפרפרים הם פעילי יום.
תנוחה בזמן מנוחה - העשים נחים בדרך כלל כשכנפיהם פרושות לצדדים. הפרפרים לעיתים קרובות מקפלים את כנפיהם מעל גבם בזמן מנוחה, או שפורשים אותן לפרקי זמן קצרים בלבד.
הזדווגות
רוב המינים מוכנים להזדווג זמן קצר לאחר שהגיחו מהגלמים. גינוני הטקס שונים ממין האחד למשנהו, אך שלבי התנהגות דומים מתקיימים אצל רוב המינים. את הטקס מתחיל בדרך כלל הזכר, ולו שתי טקטיקות:
המתנה באתרים שבהם עפות נקבות.
סריקת אזור המחיה בחיפוש אחר נקבה.
שתי צורות התנהגות אלו עשויות להימצא באותו מין ואף באותו פרט בזמנים שונים.
לאחר שנראתה הנקבה, החיזור תלוי מאוד בתגובתה. במינים שנחקרו עד כה מתברר כי איתותי ריח שמסר הזכר נדרשים להמשך חיזור מוצלח. לרוב מפרישים גם הפרפרים חומר כימי המכונה פרומון או אקסהורמון, הורמון חיצוני שמועבר מגוף אחד לשני ומשמש למשיכת בן הזוג מאותו המין. פרומונים מופרשים על ידי הנקבה ועל ידי הזכר. פרומונים נוצרים בתאים בולטים אקטודרמליים, הקשורים לבסיס הקשקשים, והשונים בצורתם מיתר הקשקשים- קשקשי ריח, ונקראים אנדרוקוניה (Androconia). לרוב הם נמצאים על הצד העליון של הכנפיים. ברוב המקרים הפרומון מופרש על ידי הנקבה שמושכת את הזכרים ב-Hipparchia semele (סטירית) מגרה הבושם שמופרש מהאנדרוקוניה של הזכר ונוגעת בקצה מחושיה באנדרוקוניה, המעוררת בה את תאוות החיזור וההזדווגות.
האנדרוקוניה יכולה להופיע גם אצל הזכרים, בבסיס הבטן. את ההפרשה מהבלוטה הנמצאת בכיס, בתוך כתר שחור אחורי, שבצדן העליון של הכתפיים האחוריות. על ידי התכווצות שרירי הבטן והגדלת הלחץ של ההמולימפה, מעביר הזכר, בעזרת זוג מכחולי שערות שבקצה הבטן, את ההפרשה מהבלוטה בקצה הבטן, כתוצאה מכך הפרומון מתנדף באוויר או שהזכר מרפרף סביב הנקבה בעיקר מעל ראשה ומחושיה, או שהוא עומד מהצד ומנפנף בכנפיו כדי לגרותה.
במקורות רבים יש האומרים כי הריח של הפרומון נקלט על ידי עצבי הריח שבמחושים במרחק של כעשרה מטרים אצל פרפרי יום, לעומת הזכרים של פרפרי לילה מסוימים, שהם בעלי תאים המסוגלים, בעזרת תאי חישה מרובים, הנמצאים במחושיהם המסועפים, בהשוואה לנקבות, לקלוט את הריח ממרחק של כ־3.5 – 4.5 ק"מ, כשעוצמת הרוח היא 100 ס"מ לשנייה. לכל מין ריח אופייני של הפרומון, אך לא תמיד בהשפעות הפרומון של מין מסוים אופיינית אך לאותו המין בלבד. סוגים השונים זה מזה אינם נמשכים לפרומון של מין אחד. משיכה קבוצתית קיימת גם במשפחות אחרות.
עד כמה שידוע, אין ריח הפרומון משפיע על חוש הריח של האדם, אך אחדים מהריחות די חריפים, ויש אנשים שחשים בהם. מכך ניתן לגלות ולראות כי הפרפרים משתמשים בצורת החיזור באמצעות פיזור ריח.
הנקבה מזדווגת על פי רוב פעם או פעמיים, ורק לעיתים רחוקות יותר מזה. רוב הנקבות המתגלות על ידי הזכרים כבר הזדווגו, ולפיכך תגובתן על פי רוב שלילית.
המינים נפגשים במהלך טיסתם באוויר או בעת הזנה על הפרחים. באוויר מרפרפים שני בני הזוג, אחד מסביב לשני. לאחר שהנקבה מגורה במידה מספקת על ידי הריח של הזכר, יכולה להתקיים הזדווגות, אך היא תבוצע כשהנקבה במצב של מנוחה. הזכר עף אחריה, מרחף מעליה ומשתדל להורידה. אם הנקבה "בתולה" היא תיעתר לזכר, תוך עמידה על אחד הצמחים או מסעד מסוים, מרימה את קצה בטנה, ותוך ריטוט כנפיה ופרישתן לצדדים מאפשרת גישה נוחה לזכר.
הזכר עט על הנקבה, תופס בצבתות המין את קצה בטנה ומטה את עצמו ל-180 מעלות, כך שראשיהם מופנים לכיוונים נגדיים, וחלקי גופיהם האחוריים קשורים היטב על ידי הקרסים של איבר ההזדווגות. שניהם סוגרים את כנפיהם, כך שכנפי הזכר מונחות בדרך כלל בין כנפי הנקבה. ההזדווגות נעשית בעמידה. אם הם מוטרדים בשעת ההזדווגות, יעופו ביחד מבלי להיפרד ויעצרו בקרבת מקום.
משפחות בישראל (רשימה חלקית)
משפחת הצבעוניים Papilionidae
משפחת הלבניניים Pieridae
משפחת הנימפיתיים Nymphalidae
משפחת הכחליליים Lycaenidae
משפחת ההספריתיים Hesperiidae
משפחת הרפרפיים Sphingidae
משפחת השבתאיים Saturniidae
משפחת התנשמיתיים Noctuidae
קישורים חיצוניים
מגדיר הפרפרים והעשים של ישראל - האתר של עוז ריטנר
פרפרי ארץ ישראל, באתר עמותת מן השדה
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1758
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:חרקים
| 2024-05-09T06:56:05
|
כדור פורח
|
שמאל|ממוזער|250px|חגיגת הכדורים הפורחים הבין-לאומית באלבקרקי, ניו מקסיקו, 2005
שמאל|ממוזער|250px|המראת כדור פורח ליד בית השיטה
ממוזער|250px|כדור פורח מעל בריסטול
שמאל|ממוזער|250px|כדור פורח מעוצב בדמות הקתדרלה של מנזר סנט גלן
שמאל|ממוזער|250px|פסטיבל כדורים פורחים בקולורדו ספרינגס
כדור פורח הוא כלי טיס המורכב מבלון גדול (מעטפת) מלא אוויר חם או גז שמחובר לתא לנשיאת נוסעים או מטען.
כדור פורח משמש למגוון דברים, החל מבלוני תצפית שונים המשמשים לתצלום או לחיזוי מזג האוויר וכלה בריגול, חלל וספורט. בדצמבר 2023 שיגרה נאס"א את הטלסקופ GUSTO באמצעות כדור פורח ענק ממדף הקרח רוס באנטארקטיקה.
היסטוריה
ממוזער|250px|ציור של כדור פורח
ממוזער|250px|איור מ-1798 של אנדרה-ז'אק גרנרן בטיסת הכדור הפורח המפורסמת שלו עם סלסטין אנרי.
כדורים פורחים היו כלי הטיס הראשונים, כמו גם כלי הטיס הראשונים ששימשו לטיסה מאוישת. החל מהמאה השנייה או השלישית לספירה נפוצו בסין פנסי תאורה מרחפים בשם קונגמינג (孔明灯) שהיו מורכבים מכדור חלול הבנוי מנייר אורז משומן המתוח על מסגרת במבוק, שבתחתיתו נר בוער. אבל, כמו מספר המצאות אחרות שראשיתן בסין (אבק השרפה, הרובה, הטיל ועוד) לא התפתחה ההמצאה מעבר לשעשוע ולנוי, ופנסי הקונגמינג המעופפים נשארו נפוצים בכל מזרח אסיה עד היום (בעיקר מועפים בחגים) בלא שעברו כל שינוי מהותי מאז המצאתם.
התיעוד ההיסטורי הראשון של בלון המסוגל לשאת נוסעים, הוא בלון בו נעשה שימוש באוויר חם לצורך עילוי. הוא נבנה על ידי האחים ז'וזף-מישל וז'אק-אטיין מונגולפייה מהעיר אנונה שבצרפת, בנים למשפחה של יצרני נייר. הם שמו לב לתופעת העילוי של חלקיקי אפר מעל אש, והתחילו לשחק עם שקיות נייר מרחפות מעל להבות. לאחר מכן החלו לנסות בלונים גדולים יותר, תחילה לא מאוישים ולאחר מכן עם חיות. ב-1783 הם הרגישו בטוחים דיים לנסות טיסה מאוישת. בתחילה הורה המלך לואי ה-16 שהטייסים הראשונים יהיו פושעים מורשעים, אולם פיזיקאי צעיר בשם ז'אן פרנסואה פילאטר דה רוזייר ביחד עם המרקיז פרנסואה ד'ארלנדה ביקשו לקבל את הכבוד להיות הראשונים. בעזרת כדור שנפחו כ-2,200 מטר מעוקב הם הצליחו לטוס במשך כ-25 דקות למרחק של 9 ק"מ ובגובה של כ-100 מטר מעל פריז.
הכדורים הפורחים הראשונים היו שקי בד פשוטים (לפעמים עם ביטנת נייר) עם להבה מעשנת תלויה בתחתיתם. לעיתים הם נטו לעלות באש ולהיהרס בזמן הנחיתה.
הטיסה הראשונה בכדור פורח מלא במימן נעשתה על ידי הממציא והמדען הצרפתי ז'אק שארל (Jacques Charles) ב-27 באוגוסט 1783. שארל הגיע לגובה של כשני קילומטרים (יותר מהגובה אליו הגיע הכדור הפורח של האחים מונגולפייה).
עקרון הפעולה
בתווך זורם דוגמת האטמוספירה, עצמים קלים מהתווך צפים כלפי מעלה בהשפעת כוח הציפה. ישנם שני סוגים של כדורים פורחים, כדור אוויר-חם, וכדור גז (בדרך כלל הליום). הכדורים משני הסוגים, עולים למעלה משום שמשקלם הסגולי הממוצע קטן מזה של האוויר המקיף אותם. לכדור הפורח אין מדחף (להבדיל מספינת אוויר) והוא תלוי ברוחות הקובעות את כיוון תנועתו. ניווט הכדור הפורח נעשה על ידי שינוי גובה הטיסה ומתבסס על כך שבדרך כלל בגבהים שונים נושבות רוחות בכיוונים שונים. ניתן לשלוט על גובה הטיסה על ידי ריקון גז ממעטפת הבלון, שינוי טמפרטורת האוויר שבמעטפת או שינוי העומס על הכדור הפורח בעזרת ריקון זבורית, בדרך כלל חול או מים.
שיטה זו אינה מבטיחה הצלחה בהגעה ליעד מוגדר, כך שכדורים פורחים מוגבלים לשימוש ספורט ופנאי, ואינם משמשים בדרך כלל למטרות תחבורתיות.
שימושים
ממוזער|שמאל|250px|פנס תאורה מרחף מסוג קונגמינג
כיום, רוב השימושים הם לספורט ופנאי. פסטיבלים מתקיימים ברחבי העולם, בהם ניתן לחזות בעשרות רבות של כדורים רבגוניים.
תחבורה
בעבר השתמשו בכלי תחבורה זה כדי לנוע ממקום למקום, למרות החסרון העיקרי של הכדור הפורח שהוא, כאמור, קושי בשליטה מלאה על הכדור הפורח.
שימושים צבאיים
בלון תצפית
כבר בימים עברו השתמשו במזרח הרחוק בתצפיתנים מעופפים שנישאו בעזרת עפיפונים. האירופאים, לעומתם, השתמשו בתצפיתנים מעופפים רק מאוחר יותר, עם התפתחות הכדורים הפורחים. תצפית בעזרת כדורים פורחים מתבצעת, בדרך כלל, כאשר הבלון מעוגן לקרקע על ידי כבלים. הצילום האווירי הראשון נעשה מכדור פורח. כדורים הפורחים המשמשים לתצפית ואיסוף מודיעין חזותי בצבאות שונים.
גם כיום, משמשים כדורים פורחים כאמצעי תצפית. הן לנשיאת מערכות מכ"ם, והן כפלטפורמה לנשיאת אמצעי תצפית אופטיים. בלונים אלה מעוגנים לקרקע בעזרת כבלים שמהווים גם את אמצעי התקשורת בין הבלון לבין מרכז הבקרה שעל הקרקע. בלונים כאלה נמצאים בשירות משטרת ישראל וצה"ל.
כמו כן, ישנם שימושים שאינם צבאיים בבלוני תצפית, למשל בתצלומים מגובה או בחיזוי מזג האוויר.
ריגול
בזמן המלחמה הקרה תכננו האמריקאים בלוני ריגול בלתי מאוישים. הרעיון המקורי נהגה כבר בשנת 1949, אך רק כשנה לאחר מכן הוא החל לקרום עור וגידים. פרויקט סודי בשם "GOPHER", שנערך בשנת 1952 נועד לבחון את האפשרות של הפעלת בלוני הריגול. כדי להסתיר מהאזרחים את העובדה שבלונים אלו משמשים לריגול, נערך במקביל פרויקט מחקר מטאורולוגי בשם "MOBY DICK". הפרויקט הנ"ל זכה לחשיפה תקשורתית, כך שאם אזרח ימצא בלון על הקרקע, הוא יחשוב שהבלון משתייך לפרויקט המחקר. לאחר כשבועיים של שהיה באוויר בגובה של 70,000 רגל, נאסף הבלון בעודו באוויר בעזרת קרס מיוחד שהותקן על מטוס תובלה מסוג C-119.
ב-3 ביולי 1953 החל הפרויקט המבצעי שנקרא "GRANDSON". כדי להוכיח שאכן הבלונים יכנסו לשטח ברית המועצות ויצאו, שוגרו מספר בלוני מטאורולוגיה (מפרויקט "MOBY DICK") בשנת 1954, אך הם לא טסו כלל בנתיב המתוכנן (היה זה כישלון נוסף בשרשרת התקלות בהן היה הפרויקט רצוף). חרף כך, ומכיוון שה-CIA הוכיח שניתן להפריח בלונים מעל ברית המועצות בפרויקט אחר שעסק בפיזור חומר תעמולתי, הפרויקט לא ננטש. היחידות האמונות על הפעלת הבלונים התפרסו ברחבי אירופה בשנת 1955. כדי לשכנע את נשיא ארצות הברית, דווייט אייזנהאואר, נוסף סיפור כיסוי חדש לבלונים – בלוני מזג אוויר. כדי לאשש את הטענה כי אלו בלוני מזג אוויר, פרסם חיל האוויר שהוא מפריח מאירופה כדורים פורחים מפרויקט "MOBY DICK" כחלק מפרויקט חדש שכונה "WHITE CLOUD". חמשת אתרי שיגור הבלונים החלו, מבחינתם, את הפרחת בלוני הריגול האמיתיים מדגם WS-461L. המבצע כונה "GENTRIX". קצב שיגור הבלונים הוגבר מדי פעם. חלק מהבלונים ששוגרו בתחילת הפרויקט הצליחו למלא את משימתם בהצלחה, אך בסופו של דבר, הפילו הרוסים את שאר הבלונים, והצליחו להוכיח שלא מדובר בבלוני מחקר אלא בבלוני ריגול, והפרויקט בוטל.
הצלחת הפרויקט הייתה חלקית: רק 44 בלונים מתוך 448 בלונים ששוגרו סיימו את משימתם בהצלחה (השאר התרסקו, הופלו וכדומה). רק 8 אחוזים מתוך 39 אחוזים צפויים משטח ברית המועצות וסין כוסו (8 אחוזים אלו היו למעלה ממיליון מיילים רבועים). עם זאת, הפרויקט הצליח להשיג מספר הצלחות: צילום מקומות חדשים ובהם תחנות מכ"ם סובייטיות בלתי מוכרות וכן השגת מידע על מערכות ההגנה האוויריות של ברית המועצות.
ניסיון נוסף לריגול שנעשה זמן קצר לאחר מכן בעזרת בלוני WS-461L נקרא "MELTING POT" והתבסס על זרמי אוויר חם שמגיעים לגבהים עצומים, בהם לא ניתן ליירט את הבלונים. לאחר היסוסים רבים, נתן הנשיא האמריקאי אישור למבצע. הפרויקט נחל כישלון נוסף – הפעם, בניגוד לניסיון הקודם, הדבר היחיד שנגרם בעטיו של המבצע היה תקרית מדינית ותו לא, ללא שום הצלחה מודיעינית.
תחבורה
נפוליאון תכנן לפלוש לאנגליה בעזרת צי של כדורים פורחים, אך תוכניתו זו לא יצאה אל הפועל כיוון שסופי בלנשאר, האמונה על תכנון הפלישה הניעה אותו מכך עקב הרוחות העזות מעל התעלה.
ניסיון פלישה נוסף בעזרת כדור פורח, התרחש ב-16 באפריל 1981, כאשר שני מחבלים ניסו לחדור לשטח ישראל באזור מנרה, הבלון זוהה והופל על ידי כוחות נ"מ המצוידים בתותחי וולקן. התפתח קרב עם המחבלים על הקרקע והם חוסלו.
בזמן מלחמת צרפת–פרוסיה עשו הצרפתים שימוש בכדורים פורחים כדי לקשר בין פריז הנצורה לשאר המדינה. בנוסף, נמלטו מנהיגים צרפתים בכדור פורח מהעיר הנצורה.
הפצצה
במלחמת העולם השנייה ניסו היפנים לתקוף את ארצות הברית בעזרת כדורים פורחים הנושאים חומרי נפץ. נשלחו כאלף בלונים מסוג זה, אך המבצע נכשל ורק בלון אחד הגיע ליעדו והביא לנפגעים.
הגנה מפני מפציצים
במלחמת העולם השנייה, הופצצה לונדון על ידי מפציצים גרמניים. כדי לאלץ את המפציצים להגביה לגבהים מהם לא יוכלו לפגוע במדויק, הקיפו את לונדון בבלוני נ"מ. מכיוון שטייסי המפציצים חששו להתנגש בכבלי העגינה של הכדורים הפורחים – הם נאלצו לטוס גבוה, ויכולת הדיוק שלהם נפגעה.
מחקר ומדע
לפני עידן המטוס, השתמשו גאוגרפים בכדורים פורחים כדי לחקור את כדור הארץ. נעשה ניסיון לחצות את הקוטב הצפוני בעזרת כדור פורח, אך הניסיון נכשל, והחוקרים מתו תוך כדי המסע.
מטאורולוגיה
אחד השימושים הראשונים של כדורים פורחים היה במסגרת מחקר מטאורולוגי. ד"ר ג'יימס גליישר (Glaisher) הבריטי היה פורץ דרך בתחום זה ובמסגרת טיסותיו בשנת 1862 אף שבר את שיא הגובה בטיסת כדור פורח כדי לחקור את התנאים בשכבות הגבוהות באטמוספירה. טיסות אלה נעשו ללא חליפות לחץ או אמצעי הגנה נגד הקור העז וכמעט נסתיימו באסון – אך תרמו רבות להבנת מזג האוויר.
בשל העובדה שכדורים פורחים מסוגלים להגביה עוף, בנוסף לכך שמשך השהיה שלהם רב ועלותם נמוכה יחסית, משמשים כדורים פורחים גם היום בחקירת תחומים שונים. אחד התחומים בהם נעזרים בכדורים פורחים הוא מטאורולוגיה, בו הם משמשים הן למחקר והן לחיזוי מזג האוויר. תחנות מטאורולוגיות רבות מפריחות בלונים לחיזוי מזג אוויר פעמיים ביום.
חלל
בניסיון להציע מסע תיירותי לחלל, הוכרזה תחרות בשם "X-Prize", שמטרתה לעודד פיתוח מערכת שתוכל לשגר אזרחים לחלל בעלות נמוכה יחסית. חברה ישראלית שהתמודדה בתחרות, הציעה לבנות כדור פורח גדול, שיישא חללית. במשך כשעה הכדור הפורח ממריא מהקרקע, בהגיעו לגובה 30,000 רגל החללית מתנתקת ממנו, מנועיה מותנעים – והיא ממריאה אל מחוץ לאטמוספירה במשך כמאה שניות. לאחר מכן, חוזרת החללית אל כדור הארץ. בסך הכול, המסע בחלל יימשך כארבע דקות.
ספורט ואתגר
אחד השימושים העיקריים כיום בכדורים פורחים הוא לספורט והרפתקנות. תחרויות טיסה בכדור פורח מתקיימות במקומות רבים בעולם. הקפת העולם בכדור פורח מאויש ללא נחיתות וחניות ביניים הלהיבה את דמיונם של אנשים רבים. הון רב הושקע בניסיונות לבצע טיסה כזו, אך ההרפתקנים נכשלו פעם אחר פעם. ארגון הפדרציה הבין-לאומית לאווירונאוטיקה (FAI), הגדיר חוקים וכללים לאורך המסלול, גובה הטיסה ועוד.
ב-1978 ערך הבלון דאבל איגל II חצייה מוצלחת ראשונה של האוקיינוס האטלנטי.
הראשונים שהקיפו את העולם בכדור פורח ללא חניות ביניים היו זוג ההרפתקנים – ברטראן פיקאר, פסיכיאטר בן 41 משווייץ ובריאן ג'ונס, מדריך טיסה בכדורים פורחים בן 51 מאנגליה. אורך המסלול שעברו היה 46,759 קילומטרים, תחילתו באלפים השווייצריים ב-1 במרץ 1999, וסיומו במדבריות מצרים ב-21 במרץ באותה השנה. המסע נמשך 19 יום, 21 שעות ו-55 דקות. משקלו של הכדור הפורח בתחילת המסע היה 8,164 ק"ג. הכדור התרומם מהקרקע בעזרת אוויר שחומם על ידי גז פרופאן שאוכסן במכלים רבים, וכן, בעזרת הליום. השניים נעזרו תוך כדי המסע בעדכונים מטאורולוגים. הבלון צויד באמצעים מתקדמים כדי להגן על אנשי הצוות – ציוד הצלה, חליפות מיוחדות, מזון רב, משדרי חירום ועוד. הזוג המנצח זכה במיליון דולר, תרומת חברת בירה אמריקאית (חצי מהסכום נתרם על ידי השניים). הבלון הובל אחר כבוד למוזיאון האוויר והחלל הלאומי בוושינגטון.
סטיב פוסט, מיליונר אמריקאי, הקיף בשנת 2002 את כדור הארץ בכדור פורח לבדו במסע שנמשך שלושה עשר יום וחצי, לאחר שניסיונותיו הקודמים להקיף את כדור הארץ נחלו כישלון.
בילוי ופרסום
ממוזער|כדור פורח דו שימושי (לפרסום ותצפית) מעל גני התערוכה בתל אביב
שימוש נוסף בכדורים פורחים הוא לפרסום, כאשר הכדור הפורח משמש כפרסום חוצות גבוה הנראה למרחוק. בסוג זה של כדורים פורחים יש כבר עגינה הקושר את הכדור לאדמה. שימוש נוסף הוא לתצפית כך שהבלון משמש כנקודת תצפית מוגבהת. אפשר לראות כדורים פורחים המשמשים לתצפית ולפרסומת בגני התערוכה בתל אביב, באגמון החולה ובמקומות נוספים.
ראו גם
אסון הכדור הפורח בלוקסור
קישורים חיצוניים
רועי שושה, זה אמיתי: בקרוב תוכלו לטוס לחלל – בכדור פורח, באתר של ערוץ 14
כדורים פורחים, באתר מוזיאון המדע בירושלים
פסטיבל הבלונים הפורחים באלבקרקי ניו מקסיקו
, על הקפת כדור הארץ
, על הקפת כדור הארץ
, על הקפת כדור הארץ על ידי סטיב פוסט
, על ריגול בעזרת בלונים
אורי קציר, טיסת היחיד של הגנרל פורטר , על כדורים פורחים במלחמת האזרחים האמריקנית
רן לוי, ההיסטוריה של חליפות החלל, חלק א', הפודקאסט עושים היסטוריה, דצמ' 2017 (טקסט מלא)
הערות שוליים
*
קטגוריה:כלי טיס
| 2024-10-10T15:38:56
|
דולפיניים
|
ממוזער|אורקה קופצת
ממוזער|דולפין מזנק
ממוזער|סטנו תלום שן
ממוזער|שמאל|300px|השוואה בין גודל דולפיניים לגודל אדם ממוצע
דּוֹלְפִינִיִּים (שם מדעי: Delphinidae) היא משפחה של יונקים ימיים בתת-הסדרה לווייתני שיניים. הדולפיניים נוטים להימצא במי האוקיינוסים הפתוחים, בניגוד לדולפיני הנהרות. עם זאת, מספר מינים, כדוגמת דולפין איראוואדי, חיים בסביבות חופים ונהרות.
מאפיינים
אורכם של הדולפיניים נע בין 1.2 ל-7 מטרים, ומשקלם נע בין 40 קילוגרמים לארבעה וחצי טונות. מרבית המינים שוקלים בין 50 ל-200 ק"ג. הם נפוצים בכל העולם, ובייחוד באזורים הרדודים של המדפים היבשתיים. כל הדולפיניים הם טורפים, והם ניזונים לרוב מדגים ומדיונונים. כמעט כל המשפחה כוללת לווייתנים שיש להם סנפיר גב גדול יחסית לגופם ולשאר הסדרה לווייתנאים.
הגדול במשפחה הוא הלווייתן הקטלן או אורקה (Orcinus orca) שאורכו 9 מטר ומשקלו 10 טונות. הקטן במשפחה הוא דולפין דרום-אפריקאי (Cephalorhynchus heavisidii) שאורכו 1.2 מ' ומשקלו 40 ק"ג.
חלק ממיני הדולפינים ובייחוד הסוגים דולפין מצוי ודולפינן נחשבים ליונקים אינטליגנטיים במיוחד ובעלי חיי חברה מפותחים. לעיתים הם משתעשעים ומשחקים תוך ביצוע להטוטים ותרגילים אקרובטיים כגון זינוקים מחוץ למים. תכונות אלו, בתוספת מראם, הפכו את הדולפינים ליונקים החביבים על בני האדם, שרואים בהם יצורים חמודים וידידותיים. אנשים הולכים לצפות בפעלולי דולפינים במבני דולפינריום.
מיון
משפחת דולפיניים
סוג ומין יחיד לווייתן דלוע-ראש (Peponocephala electra)
סוג ומין יחיד קטלן (Orcinus orca)
סוג ומין יחיד קטלן גמדי (Feresa attenuata)
סוג ומין יחיד עבשן (Pseudorca crassidens)
סוג נתב (Globicephala)
מין נתב גדול-סנפיר (Globicephala melas)
מין נתב קטן-סנפיר (Globicephala macrorhynchus)
סוג דולפין (Delphinus)
מין דולפין מצוי קצר-חוטם (Delphinus capensis)
מין דולפין מצוי ארוך-חוטם (Delphinus delphis)
סוג דולפין לווייתני (Lissodelphis)
מין דולפין לווייתני צפוני (Lissodelphis borealis)
מין דולפין לווייתני דרומי (Lissodelphis peronii)
סוג דולפין הנהרות (Sotalia)
מין טוקוקסי (Sotalia fluviatilis)
מין דולפין גיאנה (Sotalia guianensis)
סוג סוסא (Sousa)
מין סוסא גיבן (Sousa chinensis)
מין סוסא הודי (Sousa plumbea)
מין סוסא אטלנטי (Sousa teuszi)
מין סוסא אוסטרלי (Sousa sahulensis)
סוג סטנלה (Stenella)
מין סטנלה מפוספסת (Stenella coeruleoalba)
מין סטנלה ארוכת-חרטום (Stenella longirostris)
מין סטנלת קליימן (Stenella clymene)
מין סטנלה פאנטרופית (Stenella attenuata)
מין סטנלה אטלנטית (Stenella frontalis)
סוג ומין יחיד סטנו תלום שן (Steno bredanensis)
סוג דולפינן (Tursiops)
מין דולפינן ים תיכוני (Tursiops truncatus)
מין דולפינן אנקולי (Tursiops aduncus)
מין דולפינן אוסטרלי (Tursiops australis)
סוג דולפין קטן (Cephalorhynchus)
מין דולפין צ'ילה (Cephalorhynchus eutropia)
מין דולפין דרום-אפריקאי (Cephalorhynchus heavisidii)
מין דולפין לבן-ראש (Cephalorhynchus hectori)
מין דולפין קומרסון (Cephalorhynchus commersonii)
סוג ומין יחיד גרמפוס אפור (Grampus griseus)
סוג ומין יחיד דולפין פראסר (Lagenodelphis hosei)
סוג דולפין בקבוקי (Lagenorhynchus)
מין דולפין פסיפי לבן-צד (Lagenorhynchus obliquidens)
מין דולפין מזנק (Lagenorhynchus obscurus)
מין דולפין וילסון (Lagenorhynchus cruciger)
מין דולפין שחור-סנטר (Lagenorhynchus australis)
מין דולפין לבן-גב (Lagenorhynchus albirostris)
מין דולפין אטלנטי לבן-צד (Lagenorhynchus acutus)
סוג דולפין סלוד-סנפיר Orcaella
מין דולפין איראוואדי Orcaella brevirostris
מין דולפין סלוד-סנפיר אוסטרלי Orcaella heinsohni
לקריאה נוספת
LeDuc, R.G., Perrin, W.F., Dizon, A.E. (1999). Phylogenetic relationships among the delphinid cetaceans based on full cytochrome b sequences. Marine Mammal Science 15, 619–648.
May-Collado, L., Agnarsson, I. (2006). Cytochrome b and Bayesian inference of whale phylogeny. Molecular Phylogenetics and Evolution 38, 344-354.
קישורים חיצוניים
שי שמש וג'יימי שפירו, דולפינים מדברים, באתר מדע גדול, בקטנה, 6 באוקטובר 2018
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ג'ון אדוארד גריי
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1821
| 2023-10-12T08:36:29
|
קטלן
|
ממוזער|שמאל|250px|גולגולת של קטלן
ממוזער|שמאל|250px|גולגולת של קטלן
קטלן (שם מדעי: Orcinus orca; לעיתים אורקה) הוא יונק ימי השייך לסדרת הלווייתנאים, הגדול במשפחת הדולפיניים והיחיד בסוגו (Orcinus). אורכו של זכר בוגר נע בין 8 ל-10 מטרים, בעוד אורכה של הנקבה נע בין 7 ל-8.5 מטרים; משקלו של הקטלן עשוי להגיע עד ל-10 טונות. הקטלן ניזון מדגים, דיונונים, עופות ימיים, צבי ים ויונקים ימיים, כרישים, וגם מלווייתנים ממינים שונים. הקטלן נפוץ בכל האוקיינוסים.
אוכלוסיית הקטלנים נחלקת לקבוצות המצויות במרחבים קבועים ולקבוצות הנודדות למרחקים. שיטת הציד שלהם היא לרוב חברתית; התקשורת בין הפרטים נעשית באמצעות צלילים רבים ושונים, בהם שריקות וקריאות, כאשר לכל קבוצת קטלנים יש "מבטא" משלה. הקטלן נחשב לאחד הטורפים הקטלניים ביותר בטבע ואין לו טורפים טבעיים. את המידע אודות המתרחש בסביבתו קולט הקטלן באמצעות ההד: הוא משמיע קולות נקישה בתדר גבוה ומקבל בחזרה הד מגופים הנמצאים במים, כגון בעלי חיים.
אטימולוגיה וטקסונומיה
השם "אורקה" ניתן לראשונה ליונקים ימיים אלו על ידי הרומאים, ונגזר כנראה מהמילה היוונית "אוריקס" (ὄρυξ), שמשמעותה "לווייתן". המונח "אורק" שימש לתיאור דגים גדולים, לווייתנים או מפלצות-ים, אך כיום זהו מונח שקול לחלוטין ל"אורקה". השם "קטלן" היה נפוץ בעבר לתיאור בעל חיים זה, אולם משנות ה-60 של המאה ה-20 גובר השימוש בשם "אורקה". כיום יש שימוש בשני השמות, ועם זאת במרבית השפות האירופאיות הוא נקרא "אורקה".
מקור הכינוי "קטלן" או "רוצח" הוא בעדותם של מלחים ספרדים מהמאה ה-18 אשר צפו בלהקת קטלנים הורגת לווייתן גדול. הם כינו את היונק הימי בשם "asesina-ballenas", כלומר "רוצח לווייתנים". התרגום לשפה האנגלית, "לווייתן רוצח" (killer whale), היה מהופך ושגוי. מונח זה הפך לשגור אף בפי דוברי הספרדית, כך שהם החלו להשתמש בתרגום צולב מן המונח האנגלי המהופך - "ballena asesina". בימינו, גם בקרב קהילת החוקרים, רבים סבורים כי השם המתאים לקטלן הוא השם הקודם ("לווייתן רוצח"), בשל העובדה שהוא אכן הורג בעלי חיים, כולל לווייתנאים אחרים. התומכים בשם זה מצביעים על העובדה שמקור השם אינו קשור במסורת הספרדית בלבד. השם הלטיני של הסוג קטלן הוא Orcinus, ומשמעותו "מאורקוס" (אל מהשאול). בנוסף, הם טוענים כי השם "אורקה" אמנם אינו קשור מבחינה אטימולוגית ל-Orcinus, אולם ייתכן שהדמיון בצליל ביניהם גרם לאנשים מסוימים לכנות את הקטלן בשם שמשמעותו "לווייתן המביא מוות" או "שד מהגיהנום".
לשמו של הקטלן קונוטציה מאיימת גם בשפות אחרות. בפינית שמו הוא miekkavalas ובהולנדית - zwaardwalvis, שמות שמשמעותם "לווייתן חרב". ביפנית הוא נקרא "שאצ'י" (鯱); סימני המילה פירושם "דג" ו"טיגריס".
הקטלן הוא המין היחיד בסוגו (Orcinus). הוא הגדול מבין שלושים וחמישה מיני משפחת הדולפיניים. מנקודת מבט קלדיסטית (נקודת מבט הממיינת את עולם החי לפי התפתחות אבולוציונית ולא לפי דמיון מורפולוגי) אין לו קרובים ישירים, ולכן פליאונטולוגים מאמינים כי לקטלן היסטוריה אבולוציונית אנגנטית: הקטלן התפתח מהאבות הקדמונים שלו לצורתו הנוכחית ללא התפצלות השושלת. אם טענתם זו נכונה, משמעותה היא שהקטלן הוא אחד המינים הקדמונים של הדולפיניים. למרות זאת, לא סביר כי הוא עתיק יומין כמו משפחת הדולפיניים עצמה, שגילה המשוער הוא חמישה מיליוני שנים.
קיימים לפחות שלושה סוגי קטלנים בעלי שונות גנטית המספיקה כדי להבחין בהם כתת-מינים שונים או כגזעים שונים. מיונים אלו מבוססים בעיקרם על מחקרים שנעשו בקרבת החוף המערבי של קנדה וארצות הברית. שלושת הסוגים הם:
מקומי - הסוג הנצפה ביותר בקרב שלושת הסוגים באזור צפון-מזרח האוקיינוס השקט. הקטלן המקומי ניזון בעיקר מדגים והוא חי בקבוצות משפחתיות מורכבות ומלוכדות, הידועות כלהקות. הנקבות בעלות סנפיר גב מעוגל, המסתיים בזווית חדה. הקטלן המקומי נוהג לפקוד שוב ושוב אזורים מסוימים.
ארעי - תזונתו של הקטלן הארעי מורכבת רובה ככולה מיונקים ימיים; הוא אינו אוכל דגים. הקטלן הארעי שוחה בקבוצות קטנות, הכוללות בין שניים לשישה פרטים. בניגוד לקטלן המקומי, הקטלן הארעי אינו בהכרח שומר על המסגרת המשפחתית. הנקבות מאופיינות בסנפיר גב קטן שצורתו "משולשת" ומחודדת יותר.
רחוק מן החוף - קטלן זה שוהה באוקיינוסים הפתוחים, וניזון בעיקר מדגים, כרישאים וצבים. נצפו קבוצות הכוללות עד 60 פרטים של קטלן "רחוק מן החוף". אין מידע רב על אוכלוסיות אלו ועל מנהגיהן. ניתן להבחין בין קטלן זה לבין הקטלן המקומי והארעי על פי הבדלים גנטיים. את הנקבות מאפיין סנפיר-גב מעוגל ברציפות.
שלוש קבוצות אלו אינן מתקשרות ביניהן, ועל פי רוב פרטים מקבוצות שונות מתעלמים זה מזה, אף על פי שקבוצות הקטלן המקומי והקטלן הארעי חיות באותם אזורים. מחקרים שנערכו לאחרונה הראו כי שלוש הקבוצות לא הזדווגו זו עם זו במשך 10,000 שנים (Chadwik). לאחרונה נתגלו 2–3 קבוצות נוספות של קטלנים באזור אנטארקטיקה. סוג א' נראה כמו קטלן טיפוסי, חי במים הפתוחים וניזון בעיקר מלווייתני מינקי. סוג ב' וסוג ג' קטנים יותר מסוג א'. צבע עורם של שני סוגים אלו (ב' ו-ג') שונה - הוא בעל גוון אפרפר ולבן-צהוב, במקום צבעי השחור ולבן הטיפוסיים. ההבדלים בין שני הסוגים עצמם ניכרים בדפוסי הצבע על עורם. סוג ב' ניזון בעיקר מכלבי ים, בעוד סוג ג' ניזון בעיקר מדגים.
מאפיינים פיזיים
ממוזער|שמאל|250px|קטלן בקפיצה במבט מאחור בקליפורניה. ניתן להבחין בצבע הקטלן, בסנפירים הגדולים ובסנפיר הגבי.
250px|ממוזער|שמאל|נקבת קטלן יחד עם הוולד שלה
גבו של הקטלן שחור (אם כי לעיתים ישנו כתם אפרפר ליד החזה הגבי). החזה וצדי הגוף לבנים, וקיימים כתמים לבנים מעל ומתחת לעיניו. גופו כבד וחסון, סנפיר הגב גדול יחסית, ובצדו האחורי קיים כתם בצבע אפור כהה. הזכר יכול להגיע לאורך של 9.5 מטרים ולמשקל של 6 טונות. עם זאת, זכרים גדולים במיוחד יכולים להגיע אף למשקל של 9 טונות. הנקבות קטנות מהזכרים - אורכן מגיע לכ-8.5 מטרים, ומשקלן לכ-5 טונות. הקטלן הגדול ביותר שנצפה היה זכר מאזור מדינת וושינגטון בחוף המערבי של ארצות הברית, שאורכו הגיע ל-. הוולדות נולדים במשקל של כ-136 קילוגרם ובאורך של כ-2.4 מטרים. גודלו של הקטלן ועוצמתו הופכים אותו לאחד ממיני היונקים הימיים המהירים ביותר, ומהירותו יכולה לעלות על 45 קילומטר לשעה, אם כי הוא יכול להתמיד במהירות זו רק שניות ספורות. בדרך כלל, הלווייתן נע במים במהירויות נמוכות בהרבה של כ-13 קמ"ש. השיניים של הקטלן חרוטיות וחזקות, ומספרן 10–14 בכל מחצית לסת. השיניים שוות בגודלן, ומשמשות לאחיזת המזון בלבד. המזון אינו נלעס, אלא נבלע נתחים-נתחים לאחר שנקרע מגוף הטרף.
בשונה ממרבית הדולפיניים, סנפיר החזה של הקטלן הוא גדול ומעוגל וצורתו דומה לזו של משוט. סנפירי החזה של הזכרים גדולים באופן משמעותי מאלו של הנקבות: אורכם אצל הזכרים הוא 2 מטרים, ורוחבם - 1.2 מטרים. גם סנפירי הגב של הזכרים גדולים מאלו של הנקבות: אורך סנפיר הגב אצל הזכרים הוא 1.8 מטרים, פי שניים ומעלה מאורך סנפיר הגב אצל הנקבות. בנוסף, אצל הזכרים לסנפיר הגב צורה דמוית משולש והוא גבוה ומאורך יותר מאשר אצל הנקבות, שאצלן הוא קצר יותר ועקום יותר. את זכרי הקטלן הגדולים ניתן לזהות בקלות וקשה לבלבל בינם לבין חיות ים אחרות. עם זאת, ממרחק מה עלולים להתבלבל בין הנקבות והוולדות לבין עבשן קטלני או גרמפוס אפור.
מרבית המידע בנוגע לקטלן מקורו בסקירות ארוכות טווח של האוכלוסיות בקרבת חופי קולומביה הבריטית ומדינת וושינגטון, וכן בניטור מצבם של האורקות הנמצאים בשבי. בשנות ה-70 גילו חוקרים כי ניתן להבחין בין פרטים שונים של קטלן באמצעות סנפיר-הגב ובאמצעות הכתם שנמצא בתחתיתו. כיום מבדילים בין פרטי קטלן שונים בעזרת הבדלים בקפלים, בשריטות ובחתכים על סנפיר הגב וכן בעזרת הדפוסים של צבעי השחור והלבן על הכתם שנמצא בסופו של סנפיר זה. זיהוי זה מאפשר מנייה מדויקת של אוכלוסיות הקטלנים ולא אומדנן בלבד. בנוסף, הוא מאפשר הבנה מעמיקה יותר של מחזור החיים והמבנה החברתי של אוכלוסיית הקטלנים.
מחזור חיים ותפוצה
הקטלן הוא בעל מחזור חיים פשוט. זכרי הקטלן מגיעים לבגרות מינית בגיל 15 שנים, ולבגרות פיזית בגיל 21 שנים. ואילו נקבות הקטלן מגיעות לבגרות מינית בין הגילאים 6–10 שנים, ומתחילות להזדווג בגילאים 12-14. אחרי גיל זה יש להן מחזורי ייחום; בין תקופת ייחום אחת לזו שאחריה פרק זמן של שלושה עד שישה חודשים. לנקבה שתי פטמות המצויות בכיסים לצד איבר מינה. לפני ההזדווגות מתקיים טקס חיזור ממושך. ההזדווגות מתרחשת כאשר הזכר והנקבה נמצאים זקופים ומקרבים את בטנם זה לזה, או כשהם צפים על פני המים ונצמדים זה לזה.
לפי הערכות, אורך חייהם הממוצע של הזכרים הוא 30 שנים, ובמקרים מסוימים אף מגיעים לגילאים 50–60 שנים. לעומתם, נקבות האורקה חיות בממוצע עד גיל 50, אך במקרים יוצאי דופן הן עשויות להגיע אף לגילאי 80 ו-90. נקבות הקטלן משקיעות אנרגיה רבה בגידול הוולדות שלהן. משך ההריון הוא בין 12 ל-18 חודשים, והנקבה ממליטה ולד אחד בכל 3 עד 10 שנים. הלידה יכולה להתרחש בכל זמן בשנה, אולם החודשים הנפוצים ביותר להזדווגות הם חודשי הקיץ, בעוד החודשים בהם מתרחשות בדרך כלל הלידות הם חודשי הסתיו. שיעור התמותה בקרב הוולדות גבוה מאוד - תצפיות שנעשו העלו כי כמעט מחצית הוולדות לא מצליחים להגיע לגיל שנה. הוולדות יונקים במשך שנה עד שנתיים, אולם הם מתחילים לאכול מזון מוצק כבר החל מגיל שנה. במהלך תקופה זו, הוולד לומד מאמו כיצד לצוד, לתקשר ולהתנהל בתוך הקבוצה אליה הוא נולד. הקטלן אינו מין מונוגמי, ולזכר ככל הנראה אין התערבות הורית לאחר ההזדווגות. הוולדות נולדים באורך של כ-2 מטרים, שוקלים כ-200 ק"ג ומגיעים בשנתיים הראשונות לחייהם לאורך של כ-3.5 מטרים. הנקבות מזדווגות עד גיל 40 לערך, כלומר בממוצע כל נקבה מעניקה חיים לחמישה וולדות.250px|שמאל|ממוזער|קטלן באלסקה
לקטלן תפוצה כלל-עולמית והוא מצוי בכל האוקיינוסים ובמרבית ימי העולם, כולל הים התיכון והים הערבי, ימים בהם לא נפוצים לווייתנאים בדרך כלל. הקטלן מעדיף אקלים קריר או קוטבי. במרבית המקרים הם יימצאו באזורי החוף, אולם ניתן למצוא אותם גם במי האוקיינוסים.
ריכוזים גדולים של קטלנים נמצאים באגן הצפוני-מזרחי של האוקיינוס השקט, קרוב לחופים הצפוניים של קנדה ולחופי אלסקה, וכן באזור החופים של איסלנד, צפון נורווגיה וצפון רוסיה. הם נצפים באופן קבוע באנטארקטיקה, והסברה הרווחת היא כי הם שוחים מתחת לקרחונים ונושמים דרך כיסי אוויר, בדומה ללבנתן הלבן. עם זאת, הקטלן כמעט ולא נראה באזורים הארקטיים בעונת החורף, והוא שוהה שם בעיקר בקיץ.
המידע הנוגע לקטלן החי באזורים הרחוקים מן החופים מועט יותר. תצפיות מצביעות על העובדה כי הקטלן יכול לשרוד בטווח רחב של טמפרטורת מים. לא קיימים אומדנים מדויקים המעריכים את אוכלוסיית הקטלנים העולמית, אלא רק הערכות מקומיות. יחד עם הערכה גסה של האזורים שלא נסקרו, ניתן לאמוד את אוכלוסיית הקטלנים העולמית ב-50,000 פרטים לכל הפחות.
תזונה
ממוזער|שמאל|250px|איור של קטלן. בזמן שחייה מהירה, הקטלן קופץ לעיתים ומתרומם מעל המים
ממוזער|שמאל|250px|להקת קטלנים אנטארקטיים שוחה על הצד כדי להפיל למים כלב ים וודל.
ממוזער|שמאל|250px|קטלן בציד של גורי אריות ים בחופי פטגוניה.
הקטלן הוא טורף הנמצא בצמרת מארג המזון, והמינים אותם הוא טורף הם רבים ומגוונים. אוכלוסיות מסוימות גילו תכונות של "התמחות" לטרף מיני בעלי חיים מסוימים. כך, לדוגמה, מספר אוכלוסיות קטלנים במימי נורווגיה וגרינלנד מתמחות בטרף של מיני מליח (Clupea, "הרינג"), והן עוקבות אחר נתיב הנדידה של דגים אלו לאורך החוף הנורווגי בכל סתיו; אוכלוסיות אחרות מתמחות בטרף של כלבי ים. קטלן אוכל בממוצע כ-227 ק"ג של מזון בכל יום.
מזון
250px|ממוזער|שמאל|קטלן צעיר יוצא מהמים וסורק את האזור
קטלן הניזון מדגים צד את טרפו מקרב כ-30 מיני דגים, שהעיקריים הם דגי סלמוניים (כולל טרוטת עין-הקשת, ואלתית גמלונית), הרינג וטונה. כרישים ענקיים, כרישים ארכי גף ולפעמים גם עמלצים לבנים נטרפים בשל הערך התזונתי הרב של הכבד שלהם. סילוניות, כמו תמנונאים, מהווים גם הם מטרות לטרף, סוג מזונו גורם לו להיחשב קרניבור.
הקטלן הוא היחיד מבין מיני הלווייתנאים שניזון באופן קבוע מלווייתנאים אחרים. תזונתו של הקטלן נחקרת בשלוש שיטות עיקריות:
בדיקת תכולת הקיבה של הקטלן.
בדיקת הצלקות על גופם של נטרפים.
צפייה בהרגלי האכילה של הקטלן.
באמצעות שיטות אלו נמצאו כ-22 מינים שונים של לווייתנאים המשמשים טרף לקטלן. קבוצות של קטלן יטרפו אפילו לווייתנים גדולים מהם, כמו לווייתני גוץ, לווייתנים אפורים, נקבות וולדות של ראשתן גדול-ראש ושל לווייתן גדול-סנפיר ואף לווייתנים כחולים קטנים, במקרים נדירים.
הקטלן טורף יונקים ימיים נוספים, כמו כלבי ים ואריות ים. ניבתנים ולוטרות הים ניצודים גם הם, אולם בשכיחות נמוכה יותר. בנוסף ניזון הקטלן גם ממיני עופות, כמו פינגווינים, קורמורנים ושחפים. את אריות הים הם הורגים בנגיחה חזקה, או במכה אדירה עם הזנב. מקרה אחד של קניבליזם נצפה בקרב הקטלן - במחקר שערך V. I. Shevchenko במימיו הדרומיים של האוקיינוס השקט ב-1975, תועדו שני זכרים שבקיבותיהם נמצאו שרידים של פרטי קטלן אחרים.
טכניקות ציד
שמאל|ממוזער|250px|אלבטרוסים שחורי-גבות מלווים קטלן בעת הציד שלו, במטרה ליהנות משאריותיו. התמונה צולמה על ידי מצלמה הנישאת על גב האלבטרוס.
טכניקות הציד של הקטלן מורכבות, והן כוללות דרכים למציאת הטרף והכנעתו. על מנת למנוע פציעות, הוא ישתק את הטרף לפני הריגתו ואכילתו. בדרך-כלל כוללת טכניקה זו השלכה באוויר, חבטות עם הזנב ונגיחות חזקות. כך, למשל, ישליך הקטלן כלבי-ים באוויר על מנת להמם אותם ולהרגם. בארצות הברית למדו פרטי קטלן שחיים בשבי לאכול דג, להעלות גירה ולהקיא אותו לפני המים, וכך למשוך שחפים לאזור, שיהוו יעד נוסף לציד.
על מנת לצוד לווייתן צעיר מנהלת להקת קטלנים מרדף אחר האם והוולד במטרה להפריד ביניהם. ברגע שהוולד נפרד מהאם חברי הלהקה מונעים ממנו להגיע לפני המים כדי לנשום. גם הלווייתנים הגדולים והבוגרים ניצודים בדרך זו. להקה של נקבות ראשתן גדול-ראש יכולות להגן על וולדותיהן באמצעות הקפתם במבנה טבעתי מגונן, כאשר הזנבות שלהן מופנים החוצה. בדרך זו הן מנענעות את זנבן בחוזקה ומנצלות את כוחן הרב על מנת להדוף את להקת הקטלנים.
הקטלן פיתח אף טכניקות מסובכות יותר להשגת מזון. בפטגוניה ובאיי קרוזה ניזון הקטלן מאריות הים הדרום אמריקאים ומגורים של פילי ים (Mirounga), אפילו אם הם נמצאים במים רדודים. בנוסף, יכולים האורקות לזקוף כחצי מגופם באופן אנכי, וכך הם יכולים לסרוק את הסביבה העל-מימית. בשיטה זו, הנקראת באנגלית (Spyhopping), מאתר הקטלן כלבי ים על גושי קרח צפים, ויוצר גלים במטרה להפילם. קטלן נוסף מחכה במארב ליד גוש הקרח הצף, וברגע שהטרף נופל ממנו - הוא מזנק עליו והורגו. טכניקה זו תועדה בהזדמנויות אחדות, אך שכיחות הופעתה באופן כללי אינה ברורה. באפריל 2006 תועד שימוש בטכניקה זו, אולם בסופה החזירו פרטי הקטלן את כלב-הים לגוש הקרח, והסתבר שבפעם זו הם רק הדגימו לוולדותיהם כיצד מבצעים את הציד. בתוכנית התיעודית עולם קפוא תועדה טכניקה זו ואף הוקדש לה פרק מיוחד של "מאחורי הקלעים" המתעד את עבודת הצילום, במהלך הצילומים אף ניסתה להקת הקטלנים להשתמש בטכניקה כנגד סירת צוות הצילום.
קטלן שרוצה לצוד כריש צריך לשתק אותו, שלא יפגע משיניו החדות. הקטלן עושה זאת על ידי הפיכת הכריש על גבו, מה שמשאיר אותו חסר אונים, ומאפשר לקטלן לאכול ללא סיכון. ישנן 3 שיטות שתועדו בטבע להפיכת הכריש על גבו. השיטה הראשונה נעשית בעזרת שיתוק חלקי של הכריש, מה שמאפשר הפיכה קלה. כאשר קטלן פוגש כריש, הוא יוצר בעזרת זנבו גלי הדף במים, שמעלים את הכריש אל פני הים. הקטלן מרים את זנבו העוצמתי מעל פני המים, ומכה בגופו של הכריש. כעת, לאחר שהכריש קיבל מכה חזקה שהממה אותו במקצת, הקטלן יכול להופכו ולאוכלו בנחת. שיטה נוספת שתועדה היא התגנבות מהירה של הקטלן אל הכריש מלמטה, כך שהוא לא מספיק להגיב לפני שנהפך. דרך נוספת - כיתור כריש בודד על ידי להקה של קטלנים, כך שכאשר הכריש עסוק עם חלק מהלהקה, קטלן נוסף מגיע מצד אחר והופך אותו.
דג האלתית ניצוד לרוב על ידי פרט בודד או קבוצות קטנות של קטלנים. לעומתו, מיני המליח נתפסים בדרך-כלל במאמץ משותף של פרטים רבים, באמצעות שיטה מיוחדת הנקראת "קרוסלה": קבוצת קטלנים דוחפת את דגי המליח לכדי גוש כדורי בדרך של שחרור בועות במעגל או סינוורם בבוהק גחונם הלבן, ולאחר מכן מטיחים הקטלנים את זנבותיהם בגוש המליחים לגרימת הלם או מוות. בהכאה מוצלחת תצוד להקת קטלנים בין 10 ל-15 דגי מליח. שיטה זו תועדה רק לגבי אוכלוסיית הקטלנים בנורווגיה, והיא דומה לשיטת הציד של מיני דולפינים מסוימים החיים באוקיינוסים.
התנהגות
ממוזער|שמאל|250px|קטלנים קופצים באלסקה
סדר היום של הקטלן מורכב ככלל מארבע פעילויות: חיפוש מזון, שחייה, מנוחה ופעילות חברתית. בזמן הפעילות החברתית, הזכרים נמצאים עם פין זקוף. טיבה של זקפה זו אינו ידוע, ולא ברור אם מטרתה של זו היא חלק ממשחק או מתצוגה של דומיננטיות. פרטי קטלן "מקומיים" נצפו שוחים לצד פוקניים, דולפיניים, אריות ים, שבאופן אירוני מהווים טרף לקטלן ה"ארעי". קטלן מקומי נמצא רוב הזמן בתנועה, ולעיתים הוא גומא מרחק של 160 קילומטרים ביום. עם זאת, ניתן למצוא אותם באזור מסוים במשך זמן רב המגיע עד כדי חודש ואף יותר. גודלו של תחום יכול להיות גדול (1,300 ק"מ) או קטן (320 ק"מ). בניגוד לקטלן המקומי, הקטלן הארעי שוחה וצד בדממה.
מבנה חברתי בקהילות מקומיות
אוכלוסיית הקטלנים בצפון האוקיינוס השקט יוצרת מבנה חברתי סבוך. בשונה מכל יונק אחר שהמבנה החברתי שלו ידוע, פרטי קטלן מקומיים משני הזוויגים חיים עם אימהותיהם במשך כל חייהם. היחידה החברתית הבסיסית מושתתת על הזוויג הנקבי. נקבות הקטלן יכולות להגיע לגיל 90, ועל כן ניתן לצפות בקבוצות בנות ארבעה דורות (הממוצע עומד על שלושה). קבוצות אלו מראות יציבות רבת שנים. הגודל הממוצע של קבוצה כזו עומד על 5.5 פרטים. פרטים יעזבו את הקבוצה רק למשך שעות ספורות, וזאת על-מנת להזדווג או לחפש מזון.
משפחות מטריארכליות אלו מתאחדות עם משפחות קרובות אחרות ליצירת להקות, כלומר קבוצות גדולות יותר של פרטי קטלן, שבהן הקשרים מעט רופפים יותר מאשר בקבוצה המשפחתית. להקת קטלן כוללת בממוצע כ-18 פרטים. בשונה מהמצב בקבוצה המשפחתית, הפרטים בלהקה ייפרדו ממנה למשך ימים או שבועות אחדים, לרוב לשם חיפוש אחר מזון. להקת הקטלן הגדולה ביותר שנצפתה מנתה 49 פרטים. פרטי קטלן מאותה להקה אינם מזדווגים ביניהם, והזיווג מתרחש רק בין פרטים מלהקות שונות. בדרך-כלל, להקות של קטלן מקומי גדולות יותר מלהקות של קטלן ארעי, הרחוקות מן החוף. לעיתים ניתן לצפות בלהקות-על, שמורכבות ממספר להקות שהצטרפו יחדיו באופן זמני, ואלו יכולות למנות מעל 150 פרטים.
ממוזער|שמאל|240px|המבנה החברתי של הקטלן
בהיררכיה החברתית, "שבט" היא הדרגה הבאה בתור, ושנייה רק ל"קהילה". שבט מורכב מלהקות של קטלן שהם בעלי "ניב" דומה (ראו בהמשך: שירת הקטלן). בצורה דומה למשפחות וללהקות, גם השבטים מורכבים מלהקות קרובות יחסית באילן היוחסין, לרוב מהצד הנקבי. שבטים שונים יכולים לאכלס את אותם אזורים ופעמים רבות ניתן לצפות בפרטי קטלן משבטים שונים שוחים יחדיו. כאשר קטלן מקומי מצטרף לשבט שלו, הוא ושאר חברי השבט מברכים זה את זה לשלום בשחיה במבנה של שני קווים מקבילים.
דרגת ההתקבצות העליונה היא "קהילה". זוהי דרגה שרירותית מעט, ויש הטוענים שזו חלוקה מלאכותית של החוקרים. קהילה היא קבוצה של שבטים שמתערים זה בזה. במבנה הקהילה, בניגוד לדרגות הנמוכות יותר, אין תבניות משפחתיות או קוליות משותפות שניתן להבחין בהן.
בצפון-מזרח האוקיינוס האטלנטי זוהו שלוש קהילות של קטלן:
הקהילה הדרומית, הכוללת שבט אחד, 3 להקות, 90 פרטים (נכון ל-2006)
הקהילה הצפונית, הכוללת 3 שבטים, 16 להקות, 214 פרטים (נכון ל-2006)
הקהילה בדרום-אלסקה, הכוללת 2 שבטים, 11 להקות, 211 פרטים (נכון ל-2006)
יודגש כי ההיררכיה המצוינת לעיל תקפה לגבי הקטלן המקומי, ורק לו. קבוצות של קטלן ארעי הן לרוב קטנות יותר. הסיבה לכך היא שהצאצאים של הקטלן הארעי עוזבים בשלב מסוים את המבנה המשפחתי, למרות היותו מבוסס על הזוויג הנקבי, בדומה לקטלן המקומי. עם זאת, גם בין קבוצות הקטלן הארעי קיימים קשרים, רופפים אמנם, הנובעים לרוב מניב דומה.
שירת הקטלן
בדומה למינים רבים במשפחת הדולפיניים, הקטלן נשען במידה רבה על התקשורת הקולית. הוא מפיק מגוון רחב של קריאות ושריקות המשמשות לתקשורת ולהתמצאות. סוג הקולות תלוי בסוג הפעילות; בזמן המנוחה הוא שקט למדי ופולט קריאה מקרית, הניתנת להבחנה ברורה לעומת הקריאות בזמן פעילות ערה יותר.
קבוצות של קטלן מקומי בצפון-מזרח האוקיינוס השקט נוטות להיות קוליות הרבה יותר מהקבוצות הארעיות החיות באותם אזורים. הקטלן המקומי ניזון מדגים, במיוחד מינים של סלמון פסיפי, שיכולת שמיעתם ירודה ולכן הם אינם מזהים את התקרבות להקת הקטלן ממרחק מספיק. לעומתם, הקטלן הארעי ניזון בעיקר מיונקים ימיים וכן מעופות מים מזדמנים. מכיוון שלכל היונקים הימיים יש שמיעה תת-מימית מצוינת, הקטלן הארעי שוחה בשקט רב על מנת למנוע מטרפם לשמוע אותם. לפעמים ניתן להבחין בהם משתמשים בנקישה בודדת (המכונה גם "הנקישה הסודית"), במקום רצף הנקישות שנצפו באוכלוסיות אחרות.
ממוזער|שמאל|270px|להקת קטלן מקומי
לכל קבוצה של קטלן מקומי יש ניב ספציפי, ולכל להקה יש מערכת של קולות תת-מימיים. כל חבר בלהקה מכיר את כל סוגי הקולות של אותה הלהקה, ולכן לא ניתן לזהות פרט בלהקה לפי הקולות שהוא משמיע. עם זאת, קריאה מסוימת יכולה לשמש להקה אחת או להיות משותפת ללהקות אחדות. מספר הקולות המשותפים לשתי קבוצות של קטלן הוא כנראה פונקציה של הקשרים הגנאלוגיים ביניהן, והוא פחות מושפע מהמרחק הגאוגרפי בין שתי הקבוצות. שתי קבוצות שחולקות את אותו אב-קדמון, אך התפתחו במרחק רב אחת מן השנייה, יהיו בעלות מערכת קולות דומה.
מכיוון שלכל להקת קטלן יש ניב שונה ואף שפה שונה, ניתן להבין כי שפת הקטלן היא שפה נלמדת (נרכשת), ומכאן שהקטלן נמצא בשורה אחת עם מיני יונקים מפותחים: האדם, פרימטים גבוהים אחרים וכלבי הים. זאת להבדיל מיתר היונקים, שאצלם השפה והניב נקבעים באופן גנטי ולכן לא קיימים הבדלים בין להקות ושבטים.
שימור
הרס סביבתי, פגיעה במינים המהווים את מקור מזון הקטלן, עימותים עם פעילויות דיג, והרס בתי הגידול הם האיומים המרכזיים על אוכלוסיית הקטלנים העולמית. בשל השתייכותו של הקטלן לרמה טרופית (מיקום יחסי במארג המזון) גבוהה, הוא נמצא ברמת סיכון גבוהה של הצטברות של ביפניל פוליכלוריד (סוג של תרכובות אורגניות מהצורה ; PCB) בגופו. בסקירה של בעלי החיים הימיים בחוף מדינת וושינגטון התגלה כי ריכוז ה-PCB היה גבוה יותר אצל הקטלן מאשר אצל פוקות מפרץ באירופה שחלו בעקבות חשיפה לכימיקל. תוצאות דומות התקבלו בעת השוואה בין רמות ה-PCB בשומן של פרטי קטלן ליד נורווגיה לעומת הרמות המקבילות אצל דובי קוטב. בהשוואה זו התגלו גם רמות גבוהות יחסית של מדבירי מזיקים ושל מעכבי אש ברומיים (Brominated flame-retardant). עם זאת, לא נצפו עדויות למחלות בעקבות הריכוזים הגבוהים של החומרים הללו. ההשפעה הרווחת ביותר שנמצאה, שאף היא לא הייתה קיימת בכל הפרטים שנבדקו, הייתה ירידה בקצב הרבייה או החלשות המערכת החיסונית.
רוב להקות דג הסלמון, מקור המזון העיקרי של להקות קטלן קבועות בחצי הכדור הצפוני, הצטמצמו באופן משמעותי בשנים האחרונות. גם אוכלוסיות של כלבי-ים ושל אריות-ים בחוף המערבי של אלסקה ובחופי האיים האלאוטיים קטנו אף הן. אם המזון מתמעט אז הקטלן חייב לקבל אנרגיה על ידי דילול מאגרי השומן של גופו, דבר המעצים את השפעת המזהמים. בשנת 2005 הגדירה ממשלת ארצות הברית את האוכלוסייה המקומית הדרומית של הקטלן כאוכלוסייה הנתונה בסכנת הכחדה בשל התדרדרות במצבן של שלוש הלהקות באוכלוסייה.
בעקבות התבקעות מכלית הנפט אקסון ואלדז ב-1989 נפגעה קשות אוכלוסיית הקטלנים באזור אלסקה. להקת קטלן מקומי נלכדה באותו אזור, אולם היא הצליחה להימלט מכתם הנפט למים צלולים. עם זאת, כשנה מאוחר יותר התברר כי קרוב לחצי מחברי הלהקה, כ-11 פרטים, נעלמו. לאסון האקולוגי היו השלכות ארוכות-טווח על אוכלוסיית הקטלנים, כמו צמצום משמעותי של כמות הטרף הזמין ובעקבות כך גם הידלדלות במספרם. בדצמבר 2004 קבוצה של מדענים טענה כי אוכלוסייה של קטלנים ארעיים, שמונה כיום כ-7 פרטים, לא התרבתה מאז התבקעות האקסון ואלדז, ועל כן היא עלולה להיכחד.
הקטלן והאדם
ממוזער|240px|ליזה בלנס עם קטלן באנטארקטיקה
ממוזער|שמאל|260px|הסנפיר הגבי והכתם שבתחתיתו של קטלן (כנראה מקומי)
הקטלן, המוכר לאדם משכבר הימים, הוגדר כמין טקסונומי בשנת 1758. התיאור הכתוב הראשון של הקטלן ניתן על ידי פליניוס הזקן בספרו תולדות הטבע, אשר זמן כתיבתו המשוער הוא שנת 70 לספירה. כבר בימים אלו סבבה את הקטלן אווירה של יצור בלתי-מנוצח וטורף כל. פליניוס צפה בטבח פומבי שנערך בקטלן אשר נקלע לנמל ליד רומא, שם התנפלו בני אדם על הקטלן הנטוש והרגו אותו באמצעות דקירות. הוא כתב:
בתרגום לעברית:
הקטלן בטבע תוקף רק לעיתים נדירות את האדם. מתוך מעט מאוד התקפות שאושרו על בני אדם על ידי אורקות בר, אף אחת לא הייתה קטלנית. במקרה אחד, אורקות ניסו להטות משטחי קרח עליהם עמדו צוות כלבים וצלם של משלחת טרה נובה. משערים שנביחות כלבי המזחלות נשמעו מספיק דומות לקריאות כלבי ים כדי לעורר את סקרנות הציד של האורקה. בשנות ה-70 ננשך גולש בקליפורניה, ובשנת 2005, ילד באלסקה ששחה באזור בו פוקדים כלבי ים נחבט על ידי אורקה שככל הנראה טעה בזיהויו כטרף..
עם זאת, בשבי מתועדות כשני תריסרים מקרים בהם תקפו פרטי קטלן את מאמניהם או מבקרים מאז שנות ה-70 של המאה ה-20. חלקן של התקיפות היו קטלניות.
תקיפות הקטלן מובאות כטיעונים על ידי ארגונים התומכים בשחרורו לבתי הגידול הטבעיים. תקיפות אלו, לטענתם, מחזקות את הסברה כי השבי איננו מקומו של הקטלן בפרט ושל בעלי חיים בכלל.
החל מספטמבר 2020 ועד 2023 מספר קטלנים תקפו בצוותא כלי שיט שונים ששטו לחופי פורטוגל וספרד. ההשערה כי מדובר בפעולת נקמה בתגובת לפגיעה של סירה בקטלן.
ציד לווייתנים
תקופת הציד המסחרי המסיבי של הקטלן התרחשה באמצע המאה ה-20, לאחר שאוכלוסיות של מינים גדולים יותר ניצודו קודם לכן והידלדלו. ציד זה נעצר כמעט לחלוטין ב-1981 בשל איסור מוחלט על ציד לווייתנים.
מאז,למעשה, הקשר החזק של הקטלן עם האדם גורם למינים נוספים לזכות בשמירה על מרחב חייהם, מפני שבאזורי מחייתו ישנם חוקים, הגבלות דיג ותקנות, שמטרתם היא הגנה על הקטלן (מין מטרייה).
המדינה שאחראית לציד המספר הגדול ביותר של פרטי קטלן היא נורווגיה, בה ניצודו בממוצע 56 פרטים בשנה החל מ-1938 עד 1981. יפן אחראית לציד של 43 פרטים בממוצע שנתי בין 1941 ל-1981. ברית המועצות צדה מעט פרטים בכל שנה, ורק ב-1980 נרשמה חריגה של 916 פרטים.
כיום, ציד מסיבי של קטלן אינו קיים. יפן צדה פרטים ספורים בכל שנה, כחלק מתוכנית מחקר שנויה במחלוקת. רמות דומות של ציד מבוצעות על ידי אינדונזיה וגרינלנד. הקטלן ניצוד בעיקר לצורך שימוש בבשר שלו, אולם לעיתים הוא ניצוד גם בשל היותו מתחרה כבד של הדייגים על שלל הדיג. לבקשתה של ממשלת איסלנד בשנות ה-50 של המאה ה-20, השתמש חיל האוויר האמריקני במפציצים וברובים על מנת לטבוח בלהקות קטלן שהתחרו עם הדייגים האיסלנדים על הדגה במי איסלנד. המבצע הוכתר כ"הצלחה" על ידי איסלנד ודייגיה. עם זאת, רבים לא השתכנעו שלהקות הקטלן היו בכלל אחראיות לירידה בגודל הדגה, והאשימו דווקא את הדייגים בדיג עודף.
מוכרים מקרים שבהם הקטלן דווקא שיתף פעולה עם בני אדם בעת ציד של מיני לווייתנים שונים. דוגמה מפורסמת לכך התרחשה בקרבת נמל העיר אידן שבאוסטרליה בשנות ה-20 של המאה ה-20. להקת קטלן, שהובלה על ידי זכר דומיננטי שכונה "טום הזקן" (Old Tom; שמו נובע מגילו המופלג), עזרה לציידי לווייתנים לצוד לווייתני מזיפות. להקת הקטלן הייתה מוצאת את לווייתני המטרה, מובילה אותה למפרץ טופולד (Twofold Bay), ואז היו הציידים הורגים את לווייתן המטרה, לעיתים אף בעזרת להקת הקטלן עצמה, שקיבלה בתמורה את לשונות הלווייתנים ואת השפתיים שלהם.
הקטלן בשבי
שמאל|ממוזער|250px|זוג קטלנים בדולפינריום
האינטליגנציה של הקטלן, היכולת לאלפו, הופעתו המרשימה והמראה העליז שלו הפכו אותו למוצג פופולרי במתקני דולפינריום ובפארקי נושא מימיים. הלכידה הראשונה של קטלן למטרה זו התרחשה בוונקובר ב-1964. עד 1980 נלקחו 60–70 פרטי קטלן ממי האוקיינוס השקט למטרות אלו. בשנות ה-70 המאוחרות ובתחילת שנות ה-80 נלכדו כ-50 פרטי קטלן במימיה של איסלנד. מאז, התרבות של אוכלוסיית קטלנים בשבייה נחלה הצלחה. שביית קטלן היא מעשה שנוי במחלוקת וארגונים כמו ה-WSPA (World Society for the Protection of Animals) והאגודה לשימור לווייתנים ודולפינים (Whale and Dolphin Conservation Society) מנהלים מסעות תעמולה כנגד צעדים אלו.
קטלן החי בשבייה עלול לפתח מחלות כמו התמוטטות הסנפיר הגבי, שנצפתה ב-60 עד 90 אחוזים מן הזכרים. תוחלת החיים של הקטלן בשבי נמוכה מהציפיות, ומרבית הפרטים אינם עוברים את גיל 30. לשם השוואה, נקבות בסביבתן הטבעית יכולות להגיע לגיל 80 ויותר. סביבת השבייה אינה דומה מספיק לסביבה הטבעית. המבקרים טוענים כי חיי השבי הם לחוצים בשל מכלי מים קטנים וצפופים, קבוצות חברתיות מלאכותיות והרכב כימי שונה של המים. פרטי קטלן שחיו בשבי תקפו מדי פעם פרטים אחרים, בני אדם, ולעיתים אף פגעו בעצמם. המבקרים טוענים כי אלו הן תוצאות של דחק.
התמוטטות הסנפיר הגבי
שמאל|ממוזער|230px|קטלן שסנפירו הגבי התמוטט
קיימות תאוריות אחדות לגבי הסיבה להתמוטטות הסנפיר הגבי של רוב הזכרים החיים בשבייה. תאוריה אחת גורסת כי הסחוס שמחזיק את הסנפיר הגבי על כל גובהו נחלש כאשר זכר הקטלן חי בשבייה. ככלל, הסחוס אצל זכרי הקטלן מתקשה בסוף תקופת ההתבגרות. במרבית הזמן בתקופה זו שוחה הקטלן במים עמוקים, שם לחץ המים הוא גדול יותר. לחץ זה הוא המונע מהסנפיר הגבי להתמוטט, עד אשר יתחזק הסחוס. בשבייה לעומת זאת, מכלי המים רדודים וכתוצאה מכך לחץ המים נמוך יחסית. עובדה זו מביאה להתמוטטות הסנפיר הגבי בטרם מתחזק הסחוס המחזיק אותו. תאוריה נוספת גורסת כי גודלם הקטן של מכלי המים בהם שוהה הלווייתן השבוי מאלץ אותו לבצע פניות רבות יחסית במהלך שחייתו, ולכן הוא אינו יכול לשחות למשך זמן סביר בקו ישר. פניות רבות אלו גורמות ללחץ גבוה על הסנפיר הגבי, דבר שמביא להתמוטטותו בשלב מסוים.
הקטלן בתרבות
שמאל|ממוזער|250px|איורים דמיוניים של אורקה ובלניים סביב האי הדמיוני טולה בכרטא מרינה.
עמים ילידים בחופי האוקיינוס השקט של אמריקה הצפונית תארו את הקטלן בתרבותם באופן בולט בהיסטוריה, באמנות ובדת.
יצורים בשם אורקה או "אורק" הופיעו לאורך ההיסטוריה של הספרות המערבית. בפואמה של לודוביקו אריוסטו אורלנדו המטורף, האביר אורלנדו מחלץ את העלמה אנג'ליקה מהקטלן שמופיע כמפלצת-ים. מפלצת ים דומה לאורקה מופיעה לראשונה באנגלית בפואמה "פוליוביון" של מיכאל דריטון, שעוסקת בברוטס מטוריה, המייסד המיתולוגי של בריטניה. לאחר מכן הקטלן מופיע שוב בפואמה האפית "גן העדן האבוד" של ג'ון מילטון.
בשנים האחרונות, המחקר המדעי והעלייה בפופולריות של הקטלן בדעת הקהל הביאו למהפך דרמטי בדמותו של הקטלן, והוא נתפס בעיני רבים כטורף מכובד שכמעט ואינו מהווה איום ממשי לבני אדם.
בטרילוגיית הסרטים לשחרר את ווילי משנות ה-90 של המאה ה-20 כיכב קטלן בשם קייקו (באנגלית: Keiko, משמעות השם ביפנית: בר מזל) (1976 – 12 בדצמבר 2003). קייקו שנלכד ליד חופי איסלנד בשנת 1979 שקל 6 טונות ואורכו הגיע ל-7.3 מטרים. הסרטים התמקדו בשחרור של קטלן שהיה בשבי ולאחר שחרורו בהצלתו מציד לווייתנים לא חוקי.
ב-2013 יצא סרט תיעודי בשם "בלאקפיש" ("דג שחור") העוסק בחייהם של הקטלנים בשבי. הסרט סוקר לווייתן בשם טיליקום, שהרג את המאמנת שלו, דון בראנשו, בפארק "עולם הים" (Sea World) באורלנדו בשנת 2010. כדי להבין מה התרחש באותו אירוע טרגי עוקב הסרט אחר אותו לווייתן מאז נפל בשבי, ומגלה שהיה מעורב במותם של שני בני אדם נוספים: האחת מאמנת, ב-1991, והשני מבקר בפארק שהתגנב למיכל שלו, ב-1999. מאמנים לשעבר של קטלנים שהתראיינו בסרט טענו שהדבר נובע מהתסכול שחשים הקטלנים בשבי.
קישורים חיצוניים
מידע רב אודות הקטלן
קטלן באתר הרשימה האדומה של IUCN
תיעוד ייחודי ונדיר של לווייתן קטלן תוקף כריש עמלץ
קטלן בארכיון הסרטונים של AP | קישור תופסים נקבת קטלן לקראת העברתה מחופי איסלנד אל אקווריום בצרפת, 1900 | קישור קטלן נתקע בנהר, נגויה, 2000 | קישור נקבת קטלן ממליטה בבריכה, סן דייגו, 2013 | קישור קטלן תוקף וטורף עמלץ לבן, סן פרנסיסקו, 1997 | קישור קטלן תקף והרג את המאלפת שלו, אורלנדו, 2010 | קישור קטלן בוגר וגור נסחפו לחוף, אוסטרליה, 1997 | קישור קטלן תוקף להקת ראשתנים גדולי-ראש, חופי קליפורניה, 1997 |
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:דולפיניים
קטגוריה:לווייתני האוקיינוס הדרומי
קטגוריה:לווייתני האוקיינוס הארקטי
קטגוריה:יונקים קוסמופוליטיים
קטגוריה:יונקים יחידים בסוגם
קטגוריה:ערכים מומלצים שנבדקו
קטגוריה:יונקים: טורפי-על
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1758
| 2024-09-24T03:50:11
|
לבנתן
|
לִבְנָתָן (שם מדעי: Delphinapterus leucas) הוא מין של לווייתן בעל שיניים החי באזור הארקטי והסוב-ארקטי. הוא אחד משני המינים במשפחת החדשיניים, לצד החדשן. זהו יונק ימי שאורכו מגיע לחמישה מטרים, הבולט בצבעו הלבן ובמבנה ראשו הייחודי. שם נוסף של הלבנתן הוא בלוגה (Beluga). מקור שם זה נעוץ במילה הרוסית "белуга" ("בלוגה") או "белуха" ("בלוחה"), שנגזרות מהמילה "белый", שמשמעותה "לבן".
מיון ואבולוציה
הלבנתן תואר לראשונה על ידי פיטר סימון פאלאס ב-1776. הוא חבר במשפחת החדשיניים שבתת-הסדרה לווייתני שיניים. האב הקדמון הקדום ביותר של הלבנתן הוא ה-Denebola brachycephala שחי בתקופת המיוקן. מאובן אחד נמצא בחצי האי באחה קליפורניה, ולכן מרמז כי מיני המשפחה חיו בעבר באקלימים חמים יותר. יתר על כן, רשומות המאובנים מלמדות כי מרחבי תפוצתו של הלבנתן השתנו בהתאם לקרחונים בעולם - היא גדלה בתקופות קרות כמו עידני קרח והצטמצמה כשהקרחונים נסוגו.
תיאור
הלבנתן הוא לווייתן קטן יחסית. אורכו מגיע עד חמישה מטרים, ובכך הוא גדול יותר ממרבית הדולפינים, אך קטן יותר מרוב לווייתני השיניים האחרים. הזכרים גדולים יותר מהנקבות - משקלם של הראשונים בבגרותם הוא כ-1,360 קילוגרמים, ושל האחרונות - כ-900 קילוגרמים בלבד. אורכם של לווייתנים לבנים בלידתם הוא כמטר ומחצית, ומשקלם כ-80 קילוגרמים. הגורים נולדים אפורים בדרך-כלל. בבגרותם הם לבנים לחלוטין, מה שמקל מאוד על זיהוים בים. צורת ראשם גם היא ייחודית בקרב הלווייתנים - המלון שבראשם גמיש ודמוי פקעת. בנוסף, הוא ייחודי ביכולת לשנות את צורת ראשו, באמצעות נשיפת אוויר סביב הסינוסים. גופו של הלבנתן מעוגל, במיוחד בתקופות שבהן לא חסר מזון. הגוף צר באזורי הראש והזנב. הסנפירים רחבים וקצרים, ולכן צורתם כמעט כצורת ריבוע.
החוליות בצווארו אינן מאוחות, בשונה מדולפינים רבים, מה שמאפשר לו להפנות את ראשו אחורנית. בפיהם בין שמונה לעשר שיניים בכל צד של הלסת. היעדרו של סנפיר על גבו של הלבנתן משתקפת בשם הסוג שלו, המכיל את המילה היוונית "apterus" שמשמעותה "חסר כנפיים". במקום סנפיר גבי, על גבו של הלווייתן מצויה מעין בליטה "מרוחה". לפי ההשערות בדבר ההעדפה האבולוציונית בנושא, הבליטה התפתחה כהתאמה לתנאי מחיה מתחת לקרח, או כאמצעי לשימור חום. בדומה ללווייתנים אחרים, בלוטת התריס גדולה יחסית בהשוואה ליונקים יבשתיים.
הזכרים מגיעים לבגרות מינית בגיל שמונה שנים, והנקבות - בגיל חמש שנים. הנקבות ממליטות גור יחיד באביב, לאחר היריון ממושך בן כ-15 חודשים. צבע הגורים - אפור כהה, הופך בהיר יותר עם התבגרותם. צבעם לבן לחלוטין בגיל שבע אצל הנקבות ותשע אצל הזכרים. משך תקופת ההנקה הוא כשנתיים. משך חייהם של הלבנתנים נע בין 35 ל-50 שנים.
התנהגות ותזונה
הלבנתנים הלבנים הם בעלי חיים חברותיים מאוד. קבוצות של זכרים עשויות למנות מאות פרטים. קבוצות הנקבות עם הגורים קטנות יותר לרוב. להקות שונות עשויות להצטרף זו אל זו ב"צמתים מרכזיים", ואז ימנו יחדיו אפילו אלפי פרטים. להקות הלבנתנים אינן יציבות או קשיחות, כלומר הם נוהגים לעבור מלהקה אחת לחברתה. הקשר החברתי החזק ביותר הוא בין אם לגור. לעיתים הגורים בבגרותם חוזרים לשפכי הנהרות שבהן אימהותיהם נהגו לבקר בצעירותן, וכך לפגוש אותן. הלבנתנים הלבנים ידועים באהבתם למשחקים ובשובבותם. לעיתים הם "יורקים" על לווייתנים אחרים או על בני אדם. כך, המטפלים בלבנתנים מרוססים לעיתים קרובות על-ידם. אחת ההשערות היא כי יכולת זו התפתחה על מנת לחשוף סרטנים המתחבאים בקרקעית הים.
הלבנתנים הם שחיינים די איטיים, והם ניזונים בעיקר מדגים. חלק קטן יותר מתזונתם מורכב מדיונונים, תמנונים וסרטנים. את מזונם הם מחפשים פעמים רבות בסמוך לקרקעית הים, בעומק של כ-300 מטרים, אף שעומק הצלילה המרבי שלהם עשוי להיות כפול מכך. משך הצלילה הממוצע נע בין שלוש לחמש דקות.
קישורים חיצוניים
לבנתן לבן באתר הרשימה האדומה של IUCN
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1776
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פטר סימון פאלאס
קטגוריה:חדשיניים
קטגוריה:לווייתני האוקיינוס הארקטי
קטגוריה:יונקים יחידים בסוגם
| 2024-09-19T06:58:44
|
חדשן
|
חַדְשֵׁן (שם מדעי: Monodon monoceros; באנגלית Narwhal) הוא מין יונק מסדרת הלווייתנאים המצוי באזור הארקטי, אחד משני מינים ממשפחת החדשיניים (השני הוא לבנתן לבן) ומין יחיד בסוג חדשן.
מאפיינים
ימין|ממוזער|250px|גולגולת של נקבת חדשן בעלת שני חטים, מצב נדיר מאוד
המאפיין הבולט ביותר של הזכרים הוא החט המסולסל, אשר יוצא מצדה השמאלי של הלסת העליונה, החט עשוי להגיע לאורך של (לעומת אורך גוף של שבעה עד שמונה מטר) ולשקול עד 10 קילוגרם. בערך לאחד מתוך 500 זכרים ישנם שני חטים, הדבר קורה כאשר השן הימנית, הקטנה בדרך כלל, גדלה אף היא. לעיתים נדירות גם לנקבה יש חט, וישנו מקרה אחד מתועד של נקבה בעלת שני חטים.
ישנם חילוקי דעות באשר למטרת החט. בעבר שיערו שהחט מיועד לשבירת מעטה הקרח או שהוא חלק ממערכת האקולוקציה. לפי השערות מאוחרות יותר, החט נועד למשוך נקבות, בשל הנוהג של זכרים לשפשף את חטיהם אחד בשני. בסוף שנת 2005 העלה מחקר של צוות בפקולטה לרפואת שיניים מאוניברסיטת הרווארד בראשות מרטין נוויאה (Martin Nweeia) השערה שהחט משמש למעשה כסוג של איבר חישה. אולם בקנדה פורסם שלפי הממצאים הלווייתנים משתמשים בחט שלהם כדי לצוד - הם נותנים בעזרתם מכות מהירות ומהממים את דגי הבקלה המשמשים להם מזון.
אורך גוף החדשן הוא הזכרים שוקלים עד והנקבות בסביבות 1,000 קילוגרם. צבע הגחון בהיר עם כתמים חומים, אך הגב, הצוואר, הראש והסנפירים כהים, כמעט שחורים.
התנהגות ותזונה
ממוזער|250px|להקת לווייתני חדשן
חדשנים ניזונים בעיקר מדגי בקלה המצויים מתחת למעטה הקרח. באזורים מסוימים תזונתם יכולה לכלול דיונונים, חסילונים וסוגים אחרים של דגים. חוקרים גילו שכאשר ישנו מחסור במזון הם אפילו טורפים גורי כלבי ים. הם משתמשים בחט הארוך שלהם כדי להמם את הטרף.
הם בדרך כלל חיים בלהקות של כ-5 עד 10 פרטים, לעיתים כמה להקות מתאחדות בעיקר בקיץ כאשר הם מתקבצים ליד אותו החוף.
הזכרים לעיתים משפשפים את חטיהם זה בזה, ממצאים גילו שקיימים כ-10 מיליון עצבים זעירים אשר משמשים לחישה וייתכן שפעולת השפשוף היא למעשה דרך לנקות את התעלות הקטנות, פעולה המקבילה לצחצוח שיניים.
חדשן צולל במהירות של 2 מטר לשנייה למשך 8 עד 10 דקות עד לעומק של 1,500 מטר ושוהה בעומק זה במשך מספר דקות לפני שהוא עולה חזרה לפני המים כדי לנשום.
תפוצה
אוכלוסיית חדשן מוערכת בין 20,000 עד 50,000. הם נמצאים בעיקר בחלק הצפוני של האוקיינוס האטלנטי והצד הרוסי של האזור הארקטי. פרטים נצפים באופן תדיר במפרצים שלאורך החוף המזרחי של גרינלנד וברצועה מתמשכת בין צפון גרינלנד מזרחה לרוסיה. הנקודה הצפונית ביותר שבה נצפה חדשן הוא קו הרוחב 85° צפון. בחודשי הקיץ הם מתקרבים לחופים ובחורף כשהים מתחיל לקפוא הם מתרחקים מהחופים ושורדים בעזרת בקעים וחורים הפעורים במעטה הקרח. באביב כשהקרח מתחיל להמס הם שבים למפרצים קרוב לחוף.
הטורפים העיקריים של חדשן הם דובי הקוטב וקטלנים. לאינואיטים מותר לצוד מין זה באופן חוקי כיוון שהם מקור חשוב לוויטמינים באקלים הצפוני. בטקס מסורתי לאחר הציד, חבורת הציידים אוכלת את הכבד חי מתוך כבוד לבעל החיים. ארגוני זכויות בעלי חיים רבים (כגון PETA) מוחים מזה זמן רב-נגד הציד.
חדשן בתרבות
ימין|ממוסגר|230px|סמל נונאווט
באגדות האסקימואים חדשן נוצר כאשר אישה האוחזת צלצל נמשכה לאוקיינוס, התלפפה מסביב לצלצל והתאחדה עם לבנתן לבן וכך נוצר חדשן.
בימי הביניים באירופה האמינו שהחטים של החדשן מקורם מהחדקרן האגדי והם בעלי כוחות קסומים, הויקינגים וסוחרים צפוניים אחרים מכרו חטים אלו במחיר רב. מהחטים היו יוצרים ספלים, שלפי האמונה, היו יכולים לסתור את השפעתו של כל רעל אשר היה נמסך במשקה שבתוכם. במאה ה-16 קיבלה המלכה אליזבת הראשונה חט בשווי 10,000 לירה שטרלינג (מחירה של טירה דאז) שבו השתמשה בתור שרביט.
האמת על מקורם של החטים התגלתה כאשר חוקרי טבע ומגלי ארצות ביקרו באזור הארקטי. ב-1555 אולאס מגנוס (Olaus Magnus) פרסם איור המתאר יצור דמוי-דג עם קרן על מצחו, וב-1577 תיאר מרטין פרובישר (Martin Frobisher) את הקרן צומחת ישר. האגדות לגבי מקור החטים באו לסיומם באופן רשמי כאשר ב-1638 הזואולוג הדני אולה וורם (Ole Worm) נתן הרצאה פומבית על החט של חדשן.
בספרו של ז'ול ורן 20,000 מיל מתחת למים, מאמינים האנשים בתחילה שהצוללת של קפטן נמו, הנאוטילוס, היא סוג של חדשן.
בסרט הטלוויזיה מבוסס הסדרה פיוצ'רמה, Bender's Big Score, חלק נכבד מן העלילה מלווה את גידולה של נקבת חדשן ושחרורה לחופשי, כסמל של הקרבה למען האחר מצד הדמות הראשית פיליפ ג'יי פריי.
חדשנים מופיעים גם בסרט עידן הקרח 4: יבשת בתנועה כמלוויו של הנבל הראשי, קפטן גאס.
בנוסף חדשני מופיעים בסדרת האנימציה סטאר נגד כוחות הרשע.
גלריה
קישורים חיצוניים
אתר המוקדש לחדשן
That's One Weird Tooth - כתבה בשבועון האמריקאי Science News
מאמר באתר נשיונל גאוגרפיק המוקדש לחדשן
חדשן באתר הרשימה האדומה של IUCN
גלריית תמונות באתר Lane Photography
מידע ותמונה של להקת חדשנים שוברים את הקרח, בפליקר
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:חדשיניים
קטגוריה:לווייתני האוקיינוס הארקטי
קטגוריה:יונקים יחידים בסוגם
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1758
| 2024-08-25T04:21:09
|
זיפיוס
|
REDIRECTזיפיוס חלול-חרטום
| 2017-01-20T18:29:45
|
זיפיוס חלול-חרטום
|
זיפיוס חלול-חרטום (שם מדעי: Ziphius cavirostris) הוא מין יחיד בסוגו (Ziphius) במשפחת לווייתני המקור והנפוץ ביותר מביניהם. אורכו - עד שבעה מטרים, ומשקלו מגיע עד לחמישה טון וחצי.
מאפיינים
לסתו העליונה קצרה במעט מן התחתונה. בלסת התחתונה 2–4 שיניים ובעליונה אין שיניים כלל. הוא ניזון בעיקר מדיונונים. צבעו לא אחיד, לרוב אפור עם כתמים לבנים בגחון. שוכן באוקיינוס האטלנטי והשקט ומגיע גם לים התיכון ולחופי ישראל.
למרות העדפתו למגורים בעומק של קילומטר ויותר והימנעותו מהתקלות בספינות, הוא נצפה פעמים רבות בידי בני-אדם.
המין והסוג תואר לראשונה על ידי חוקר הטבע הצרפתי ז'ורז' קיווייה בשנת 1823, על-פי גולגולת לא שלמה מחופה הים-תיכוני של צרפת, במחוז שפך הרון.
באפריל 2008 נסחפה אל חוף הכרמל בחיפה, גופת לוויתן באורך 7 מטר. ביולי 2002 נמצא זכר צעיר בחוף סידנא-עלי בהרצליה, הניסיונות להצילו לא צלחו ובמהלך הנתיחה נמצאו שקיות פלסטיק בבטנו. ב-20 ביולי 2018 נצפו שישה לווייתנים כ-150 ק"מ מערבית לחיפה. בשנת 2019 נפלט לחוף דור פגר של נקבה ממין זה. הפגר נאסף על ידי אנשי רשות הטבע והגנים ואנשי מחמל"י, לצורך נתיחת הגופה
קישורים חיצוניים
זיפיוס חלול-חרטום, במגדיר המינים של מחמל"י
הערות שוליים
ימין|ממוזער|זיפיוס שצולם בים הליגורי
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1823
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ז'ורז' קיווייה
קטגוריה:לווייתני מקור
קטגוריה:יונקים בחופי ישראל
קטגוריה:יונקים יחידים בסוגם
קטגוריה:לווייתני האוקיינוס הדרומי
| 2023-04-08T16:28:32
|
דולפינן
|
דולפינן (שם מדעי: Tursiops) הוא סוג של דולפין המכיל שלושה מינים: דולפינן מצוי (Tursiops truncatus) ודולפינן אנקולי (Tursiops aduncus) וכן דולפינן אוסטרלי (Tursiops australis).
מאפיינים פיזיים
הדולפיננים הם יונקים ימיים אפורים, כאשר צבעו של חלקם העליון כהה יותר מצבעו של חלקם התחתון. לסתותיהם מוארכות, ויחד הן יוצרות את החרטום של הדולפינן. אפם של הדולפיננים הוא למעשה חור הנשיפה שנמצא במעלה ראשם. את מחיצת אפם ניתן לראות כאשר חור הנשיפה פתוח.
אורכם של דולפיננים בוגרים נע בין שניים לארבעה מטרים, ומשקלם נע בין 150 ל-650 קילוגרמים. עם זאת, במרבית חלקי העולם אורכם של הדולפיננים הוא שני מטרים וחצי ומשקלם בין 200 ל-300 ק"ג, כאשר הזכרים ארוכים במעט מן הנקבות, אך כבדים מהן בצורה משמעותית. גודלם של הדולפיננים משתנה באופן משמעותי בהתאם לבתי הגידול בו הם חיים. מרבית המחקרים בתחום זה נעשו בצפון האוקיינוס האטלנטי, שם חוקרים זיהו שני אקוטיפים. הדולפיננים האלו, שחיים במים חמים ורדודים יחסית, נוטים להיות בעלי גוף קטן יותר מאשר קרוביהם החיים במים קרים יותר. הסנפירים האחוריים והגביים של הדולפיננים מורכבים מרקמות חיבור, והם אינם מכילים עצמות או שרירים. הם מתקדמים במים על ידי הנעת הסנפיר האחורי מעלה ומטה. הסנפירים הצדיים משמשים להיגוי ולקביעת כיוון התנועה; הם מכילים עצמות שהן בבירור הומולוגיות לרגליים הקדמיות של יונקים יבשתיים (מהם התפתחו הלווייתנאים לפני 50 מיליוני שנים לערך).
טקסונומיה
בסוג דולפינן קיימים כיום שלושה מינים:
דולפינן מצוי (T. truncatus) - נמצא במרבית האוקיינוסים הטרופיים והחמים; צבעם הוא לעיתים כחול; קיים קו בצבע כהה החל מהחוטם ועד לחור הנשיפה. תחת מין זה מסווגים שלושה תת-מינים:
Tursiops truncatus gilli
Tursiops truncatus ponticus
Tursiops truncatus truncatus
דולפינן אנקולי (T. aduncus) - נמצא באזור שמסביב להודו, אוסטרליה ודרום סין; צבע גבו אפור כהה, ובטנו לבנה עם נקודות אפורות.
מכיוון שהמין השני התפצל מהראשון רק לאחרונה, קיים חוסר בהירות רב בנוגע להבדלים בין שני המינים. תפוצתם של שני המינים חופפת במידה ניכרת, מה שהוביל את איגוד השימור העולמי (IUCN) לקבוע את מצב שימורם של שני המינים כ'מצב לא ידוע'.
בשנת 2011 גילו החוקרים מין חדש:
דולפינן אוסטרלי (T. australis)
ראו גם
דולפין - הדולפינן נראה כגרסה ארוכה יותר שלו.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1855
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פול גרווה
קטגוריה:דולפיניים
| 2024-09-14T22:28:53
|
גרמפוס אפור
|
שמאל|ממוזער|גרמפוס אפור בהופעה
גרמפוס אפור (שם מדעי: Grampus griseus), הוא דולפין והוא מין יחיד בסוג גרמפוס (Grampus). המין תואר לראשונה על ידי ז'ורז' קיווייה ב-1812.
זהו דולפין גדול יחסית היכול להגיע לאורך 2.5-3.5 ולמשקל של 250–500 ק"ג. צבעו אפור עד לבן והוא בעל צלקות לבנות על רוב גופו. הסנפיר הגבי דומה לסנפיר הדולפינן.
תפוצה
הגרמפוס האפור נפוץ בכל העולם באזורים בעלי אקלים ממוזג או טרופי, לרוב במים עמוקים ולא קרוב לחוף. ניתן למצוא אותו באזורים הטרופיים של האוקיינוס ההודי, האוקיינוס השקט והאוקיינוס האטלנטי, כמו גם בים התיכון ובים האדום. עם זאת, הוא אינו חי בים השחור. התנאים המועדפים עליהם הם אזורים בקרבת המדף היבשתי עם שיפועים תלולים, אשר עומקם נע בין 400 ל-1,000 מטרים, ואשר טמפרטורת המים בהם היא מעל 10 (רצוי מעל 15) מעלות צלזיוס.
אוכלוסיית הגרמפוסים האפורים, שחיה בקרבת המדף היבשתי של ארצות הברית, תועדה והגיעה לגודל של כ-60,000 פרטים. תיעוד שבוצע באוקיינוס השקט הצביע על כ-175,000 פרטים באזור הטרופי המזרחי ועל כ-85,000 פרטים במערבי.
גרמפוס אפור בישראל
אוכלוסיית הגרמפוס האפור נחקרה מעט מעבר למדף היבשת הישראלי בים התיכון. בכל סקרי מחמל"י אשר בוצעו מעבר למדף היבשת, תועדו להקות ממין זה ולכן ההנחה היא שהאוכלוסייה קבועה במדרון היבשת, מערבית לחוף ישראל. בשלושה מקרים הגיעו אל החוף פרטים חולים או פצועים. בשני מקרים הם מתו במרכז האישוש של מחמל"י תוך כ-18 שעות ובמקרה השלישי הושב הגרמפוס הצעיר לים.
במפרץ אילת ישנן תצפיות רבות של מין זה, הנחשב נפוץ בים האדום.
קישורים חיצוניים
הגרמפוס האפור באתר ה-IUCN
גרמפוס אפור, במגדיר המינים של מחמל"י
הערות שוליים
קטגוריה:דולפיניים
קטגוריה:יונקים יחידים בסוגם
קטגוריה:יונקים בחופי ישראל
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ז'ורז' קיווייה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1812
| 2023-07-02T00:48:37
|
סטנלה מפוספסת
|
סטנלה מפוספסת (שם מדעי: Stenella coeruleoalba) הוא אחד מחמשת מיני דולפין בסוג סטנלה.
הדולפין מוין בשנת 1833 על ידי המדען הגרמני פרנץ יוליוס פרדיננד מֵייֶן. השם שניתן לו, מתייחס לפסים האופייניים בצבע כחול ולבן המצויים בצדי גופו. צבעו החזק, מקל על זיהויו במים. הוא חי באזורים בעלי אקלים ממוזג ואקלים טרופי בכל האוקיינוסים בעולם. המספר הכולל של מין זה בעולם, הוא כ-2 מיליון פרטים. תוחלת החיים שלהם היא 55 עד 60 שנה. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל 12 בים התיכון ובין 7 ל-9 שנים באוקיינוס השקט. ההריון נמשך כ-12 חודשים ופרק זמן של 3 עד 4 שנים חולף בין המלטה להמלטה. משקל הוולד הוא כ-10 ק"ג ואורכו מטר. משקלו של זכר בוגר הוא 160 ק"ג ואורכו 2.6 מטר. משקל הנקבה הוא 150 ק"ג ואורכה 2.4 מטר.
דפוסי התנהגות
כמו דולפינים אחרים מסוגו, הסטנלה המפוספסת נע בקבוצות גדולות, כ-100 פרטים בקבוצה. בים התיכון ובאוקיינוס האטלנטי תיתכנה קבוצות קטנות יותר. לפעמים הם מתערבים בקבוצות של הדולפין המצוי. כמו כל דולפין, גם הסטנלה מסוגלים לבצע תרגילי אקרובטיקה, כמו פריצה מהמים וקפיצה לגובה מעל פני המים. לפעמים הם מתקרבים לספינות באוקיינוס האטלנטי ובים התיכון, דבר שהוא פחות אופייני במקומות אחרים, במיוחד באוקיינוס השקט, שם הם ניצודו בעבר בכמויות גדולות. הסטנלה המפוספסת ניזון מדגים קטנים ודיונונים.מין זה ידוע ברגישותו הגבוהה לעקה (stress), דבר המקטין במידה ניכרת את סיכויי ההצלה של פרט שהוחף בעודו בחיים. לחופי ישראל הגיעו בשנים האחרונות מספר פרטים חיים ממין זה, אבל למרות ניסיונות אישוש של מתנדבי מחמל"י, אף אחד מניסיונות אלה לא צלח.
קישורים חיצוניים
סטנלה מפוספסת במגדיר המינים של מחמל"י
סטנלה מפוספסת באתר הרשימה האדומה של IUCN
תיעוד של סטנלה מפוספסת מתאבלת
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1833
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פרנץ מיין
קטגוריה:דולפיניים
| 2024-05-23T03:19:40
|
סוסא גיבן
|
סוסא גיבן (שם מדעי: Sousa chinensis), מין בסוג סוסא, במשפחת הדולפיניים. הסוסא הגיבן נפוץ באוקיינוס ההודי ובאוקיינוס השקט.
כינויו האנגלי "דולפין סיני לבן" נגזר מצבעו הלבן, הזן הסיני נבדל ביכולת הפריטים "להסמיק" לגוון ורוד עדין.
תוחלת חיים
הסוסא הגיבן יכול לחיות עד 40 שנים. הפרט המבוגר כיום חי בהונג קונג וגילו מוערך בכ-33 שנים. מדענים גילו שניתן לקבוע את גילם של דולפינים מתים מתוך מדידת שטח החתך של שיניהם.
התנהגות
הסוסא הגיבן עולה לפני המים כדי לנשום כל 20 עד 30 שניות, לאחר שאסף מספיק חמצן הוא צולל למים העמוקים לפרק זמן ממושך יותר.
"גורי דולפינים" עולים לפני המים פי 2 יותר מדולפינים בוגרים. זאת מכיוון שיש להם ריאות קטנות יותר וקיבולת האוויר בהן פחותה משל פריטים בוגרים.
דולפינים בוגרים מסוגלים לעצור את נשימתם למשך 8 דקות. ה"גורים" מסוגלים להישאר מתחת למים בין דקה לשלוש דקות. בממוצע דולפינים בוגרים נשארים מתחת למים כ-4 דקות.
לפעמים הם קופצים וחושפים את כל גופם לאוויר. התנהגות זאת הקרויה "פריצת דרך" מרשימה לעיתים קרובות את הצופים האנושיים.
מלבד הקפיצה מחוץ למים הדולפינים עולים אנכית לפני המים כשחצי מגופם חשוף. הדולפינים מסוגלים להשתמש בעיניהם גם במים וגם באוויר.
קישורים חיצוניים
DeBottis, Sousa chinensis, Animal Diversity Web
CMS: Sousa chinensis
סוסא גיבן באתר הרשימה האדומה של IUCN
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פהר אוסבק
קטגוריה:דולפיניים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1765
קטגוריה:לווייתני האוקיינוס ההודי
קטגוריה:לווייתני האוקיינוס השקט
קטגוריה:בעלי חיים ימיים במזרח הרחוק
| 2023-01-04T03:58:14
|
פוקניים
|
ממוזער|זוג פוקנות ואקיטה.
פוקניים (שם מדעי: Phocoenidae) היא משפחה של לווייתנאים קטנים הדומים בגודלם לדולפינים. קיימים שני הבדלים בולטים בין הפוקנות לדולפינים: חוטמן של הפוקנות קצר ושטוח יותר, ושיניהן אינן קוניות כשל הדולפינים (צורתן כצורת את חפירה). ככל לווייתני השיניים, הפוקנות הן טורפות, המשתמשות ביכולת איכון הד על-מנת לאתר טרף ולתאם ציד קבוצתי. הן ניזונות מדגים, מדיונונים ומסרטנאים.
משפחת הפוקניים כוללת שישה מינים החיים בכל האוקיינוסים, לרוב בסמוך לחופים. בנוסף, קיימות אוכלוסיות של אחד המינים, פוקנה הודית, החיות במים מתוקים. המין הידוע ביותר הוא ככל הנראה פוקנת המפרץ, שנפוץ בחצי הכדור הצפוני.
מיון ואבולוציה
הפוקנות, לצד הלווייתנאים והדולפינים, הן צאצאים של פרסתנים יבשתיים שנכנסו חזרה למים לפני כ-50 מיליוני שנים. במהלך תקופת המיוקן (לפני 23 עד 5 מיליוני שנים), הלווייתנאים החלו להתפצל למשפחות ולמינים שונים. לפי עדויות מאובנים, נראה כי הדולפינים והפוקנות התפצלו אלה מאלו לפני כ-15 מיליוני שנים.
הפוקניים מתחלקים לשבעה סוגים, מהם שלושה חיים כיום:
סוג פוקנה חסרת סנפיר (Neophocaena)
פוקנה הודית (Neophocaena phocaenoides)
פוקנה יאנגצה Neophocaena asiaeorientalis
פוקנה מזרח-אסייתית Neophocaena sunameri
סוג פוקנה (Phocoena)
מין פוקנת המפרץ (P. phocoena)
מין ואקיטה (P. sinus)
מין פוקנה ממושקפת (P. dioptrica)
מין פוקנת בורמייסטר (P. spinipinnis)
סוג ומין יחיד פוקנת דאלי (Phocoenoides dalli)
סוג Haborophocoena (נכחד)
סוג Numataphocoena (נכחד)
סוג Septemriocetus (נכחד)
סוג Piscolithax (נכחד)
מבנה והתנהגות
הפוקנות הן קבוצת הלווייתנאים הקטנה ביותר. אורך גופן מגיע עד ל-2.5 מטרים; הואקיטה, שהיא הפוקנה הקטנה ביותר, מגיעה לאורך של 1.5 מטרים בלבד. הפוקנה הקלה ביותר היא הפוקנה ההודית, שמשקלה נע בין 30 ל-45 קילוגרמים; הכבדה ביותר היא פוקנת דאל שמשקלה נע בין 130 ל-220 קילוגרמים. סנפירי הצד צרים ומחודדים יחסית.
בשל קוטנן, הפוקנות מאבדות חום בקצב גבוה יותר מיתר הלווייתנאים. לכן, עליהן לאכול באופן תדיר, ואין הן יכולות לסמוך על מאגרי שומן. בהיבט זה, ייתכן כי מבנה גופן החסון, המקטין את שטח פני הגוף, נועד לפצות על הגודל ולמזער את איבוד החום. בנוסף, לפוקנות שכבת שומן עבה שתפקידה לשמור על חום הגוף.
הפוקנות ניזונות בעיקר מדגים, מדיונונים ומסרטנאים. אף שהן מסוגלות לצלול עד לעומק של 200 מטרים, לרוב הן צדות במים רדודים בסמוך לחופים. הן נמצאות על-פי רוב בקבוצות קטנות המונות פחות מעשרה פרטים. לעיתים רחוקות, כמה קבוצות ייצרו להקה גדולה המונה מאות פרטים, אך באופן זמני בלבד. שחייתן מהירה; כך, פוקנת בורמייסטר היא אחת מהמהירות ביותר בכל סדרת הלווייתנאים, בהגיעה למהירות של כ-55 קילומטרים בשעה.
תוחלת חייהן של הפוקנות נעה בין שמונה לעשר שנים, אולם הן עשויות להגיע גם לגיל 20. לעומת לדולפינים, הפוקנות מציגות אסטרטגיית רבייה R, כלומר באופן גס מאוד מעדיפות כמות על איכות.
קישורים חיצוניים
מידע על הפוקנות באתר Animal Diversity Web
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1825
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ג'ון אדוארד גריי
| 2023-04-01T23:58:00
|
פוקנה מצויה
|
פוֹקֵנָה מְצוּיָה או פוקנת המפרץ (שם מדעי: Phocoena phocoena) היא מין יונק ימי המשתייך לסוג פוקנה שבמשפחת הפוקניים. כפי שמשתמע משמו, פוקנת המפרץ נוטה להישאר סמוך לחופים או לשפכי נהרות, כך שהוא אחד מהפוקנות הידועות ביותר לחובבי צפייה בלווייתנים. הפוקנה המצויה נפוצה בחצי הכדור הצפוני, במים קרים הקרובים אל החוף, בעיקר באזורים שממוצע הטמפרטורה בהם עומד על בסביבות 15°C.
פוקנה מצויה היא אחד ממיני הפוקנות הקטנים יותר. בלידה אורכה הוא בסביבות 75 ס"מ. זכרים בוגרים גדלים עד לאורך של 1.6 מטר ונקבות גדולות עד ל-1.7 מטר. הנקבות בדרך כלל שוקלות יותר מהזכרים: המשקל המרבי של נקבה הוא 76 ק"ג, לעומת משקל מרבי של 61 ק"ג בזכרים.
רוב הגוף הוא אפור כהה, כשהצדדים מנומרים באפור בהיר. החלק התחתון של הגוף בהיר, עם פסים כהים לאורכו.
לאחר היריון בן 11 חודש מולידה האם צאצאים. הצאצאים נולדים לרוב מתקופת האביב ועד אמצע הקיץ ומונקים עד הגיעם לגיל 7–8 חודשים. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל חמש או אף לפני כן. תוחלת החיים של הפוקנה המצויה היא כ־25 שנה.
מספר יונקים ימיים מתקיפים את הפוקנות מבלי לטרוף אותם, אך יכולים להרוג אותם, כמו דולפינן מצוי וכלב ים אפור.
קישורים חיצוניים
Phocoena phocoena באתר CMS
פוקנת המפרץ באתר הרשימה האדומה של IUCN
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
מפרץ
קטגוריה:לווייתני האוקיינוס הארקטי
קטגוריה:לווייתני האוקיינוס השקט
קטגוריה:בעלי חיים בים הבלטי
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1758
| 2022-08-24T12:05:41
|
נתב (דולפין)
|
נתב או גלובי שחור (שם מדעי: Globicephala) הוא סוג יונק ימי בעל גוף בינוני המשתייך למשפחת הדולפיניים שבסדרת הלווייתנאים.
בסוג נתב שני מינים הדומים מאוד מבחינה חיצונית:
נתב גדול-סנפיר (G. melaena)
נתב קטן-סנפיר (G. macrorhynchus)
מאפיינים
גופו של הגלובי השחור צבוע בצבע אפור או כחול כהה מאוד. בלידתו, משקלו הממוצע עומד על כ-60 קילוגרם כאשר משקלו של פרט בוגר נע בין טון אחד לשלושה טון, ואורכו של פרט בוגר נע בין ארבעה לשבעה מטרים. תוחלת החיים היא כ-45 שנים לזכרים ו-60 שנים לנקבות. הגלובי השחור הוא בעל חיים חברתי החי בקבוצות המונות בין 10 ל-30 פרטים. זהו בעל חיים חברתי, פעלתני ואינטליגנטי ולעיתים אף יתקרב לסירות השטות בקרבתו.
תזונת הגלובי השחור מתבססת באופן מכריע על דיונונים, ובית הגידול המועדף עליו הוא אזורי מים עמוקים. בנוסף, הדולפין מעדיף מים קרירים כאזור מחיה.
המינים בסוג גלובי הם בדרך כלל אפורים, חומים או שחורים; לעומת זאת, יש מספר חלקים בהירים בגופם.
הדולפין ממין נתב גדול-סנפיר מאכלס בדרך כלל את מימי האוקיינוס הדרומי, ונמצאים ליד חופם של דרום צ'ילה, דרום ארגנטינה, דרום אוסטרליה, ניו זילנד, טסמניה, מזרח ארצות הברית ומערב אירופה.
אוכלוסיית המין נתב קטן-סנפיר נפוצה בכל העולם, למעט צפון אלסקה, צפון אסיה, דרום אוסטרליה, דרום צ'ילה ודרום ארגנטינה.
קישורים חיצוניים
ימין|ממוזער|300px|מתנדבים שומרים על לחות הגוף של לווייתנים גלובי שחור שעלו על החוף ב-Farewell Spit באי הדרומי, ניו זילנד, 20 בדצמבר 2005
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1828
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי רנה לסון
קטגוריה:דולפיניים
| 2021-11-26T01:04:16
|
כלב ים נזירי מצוי
|
כֶּלֶב יָם נְזִירִי מָצוּי (ידוע גם בשם כֶּלֶב יָם נְזִירִי יָם תִּיכוֹנִי; שם מדעי: Monachus monachus) הוא מין בסוג היחידי "Monachus" שבעבר סווג בסוג כלב ים נזירי. זהו אחד היונקים הנדירים ביותר בעולם. מדובר במין כלב הים עם האוכלוסייה הקטנה ביותר מבין כל כלבי הים בעולם. הוא נמצא בסכנת הכחדה, ואוכלוסייתו כוללת רק כמה מאות פרטים בוגרים.
מאפיינים
כלב ים נזירי ים תיכוני הוא כלב הים היחיד שהסתגל לחיים בימים טרופיים וסובטרופיים. הוא פעיל ביום ובלילה וצד בשעות הגאות. חוש השמיעה שלו אינו מפותח, אולם חושי הראייה, ריח ומישוש מפותחים למדי. במים עכורים, נעזרים כלבי הים הנזיריים בשפמם לצורך התמצאות.
כלב ים זה נמצא בחלקים של הים התיכון, במזרח האוקיינוס האטלנטי, ובאזורים אחרים בחוג הסרטן. במהלך המאה העשרים נכחד מרוב מדינות הים התיכון. נקבת כלב הים נמנעת מלהמליט או מלטפל בגוריה בקרבת בני אדם, לכן התגברות הבנייה והתיירות בחופי הים התיכון פוגעת בהתרבותו. דייג יתר בים התיכון הוא גורם משמעותי נוסף המשפיע באופן שלילי על אוכלוסיית כלבי הים.
שרדו שלוש אוכלוסיות עיקריות: אחת בים האגאי באיי יוון וטורקיה, השנייה בארכיפלג הפורטוגלי מדיירה, והשלישית באוקיינוס האטלנטי בגבול מרוקו-מאוריטניה. הקבוצות נבדלות זו מזו ולא תועד קשר ביניהן. מספר אזורים מבודדים יחסית עם תנאים טובים להמלטות וגידול (עם נקרות באזור החוף) הוכרזו כשמורות טבע סגורות לטובת כלבי הים הנזיריים.
ביוון, כלבת הים ארגירו הפכה לאטרקציה, כשהייתה מגיחה לחופיו המתויירים של האי סאמוס, ונשכבת על מיטות החוף כאחת התיירות. הרשויות ביוון דאגו להפריד בינה לבין האוכלוסייה, כדי למנוע נזק הדדי. דווח כי ארגירו פגעה בשתי תיירות בעת שחייתן, ייתכן שתוך כדי משחק. ב-2017 היא נהרגה בירי ודקירה בידי אלמונים.
בישראל
250px|ממוזער|"יוליה", כלבת ים שהופיעה בחופי יפו במאי 2023
בישראל נצפו פרטים בודדים בצפון החוף של הים התיכון, שכנראה הגיעו מחופי לבנון. בשנת 1934 ניצודו אם וגור בחוף דור-הבונים. החוקר ישראל אהרוני מספר שנתפסו אם ושלושה גורים בחוף הכרמל, ומאז נכחדו מנוף הארץ.
בסוף 2009 התקבלו במחמל"י שני דיווחי על כלבי ים שנראו מול החוף. בשנת 2010 צולמה נקבה בשם "מאיה" ליד המרינה בהרצליה. זמן קצר לאחר מכן, נצפה כלב ים נזירי זכר באזור ראש הנקרה וב-2012 נצפה על ידי דייגים בחוף הבונים. ביוני 2014 נצפה שוב כלב ים נזירי ליד ראש הנקרה ושוב באפריל 2015. ב-4 בנובמבר 2018 נצפה כלב ים נזירי סמוך לחוף בת גלים שבחיפה.
במאי 2023 עלתה כלבת ים שכונתה "יוליה" לנוח בחוף ביפו. ככל הנראה הגיעה לאחר מסע ארוך מטורקיה. למעט גיחות קצרות לים, היא נותרה לנוח על החוף במשך כמה ימים, כדי להשיר את פרוותה. מדובר בתיעוד הראשון של כלב ים שעלה ליבשה בחוף ישראלי, ומשך סקרנים וחובבי טבע. בשל כך מיקמה רשות הטבע והגנים גדרות סביבה והציבה שמירה בנקודה, כדי למנוע הפרעה.
ב-31 במאי 2023, עלתה "יוליה" לחוף עזה אך הוברחה במהרה חזרה למים.
כלבת הים "יוליה" נעה מחוף לחוף בישראל במשך חודשיים.
בשאיפה מנסים להשיב את כלבי הים לחופי ישראל ולאפשר את התבססותם, קודמה יצירת בתי גידול חדשים. במסלול אחד, שהשיג מימון וקיבל את אישור רשות הטבע והגנים, נקבע שישוחזרו 2 מערות טבעיות בשמורת הטבע ראש הנקרה על פי מודל שנוסה בהצלחה בקפריסין. המסלול השני של הפרויקט כלל הקמת בית גידול מלאכותי באזור המרכז, שהיה בתהליך הרצה.
תיאור
נקבות כלב הים הנזירי הים-תיכוני ממליטות אחת לשנתיים בממוצע. בלידה, אורכו של כלב ים נזירי הוא בסביבות 80 ס"מ. לרוב הגורים נולדים במערות, מאורות ונקרות, רחוק מעין האדם. זאת בשל העובדה שהנקבות נמנעות מהמלטה או מטיפול בגורים באזור עם נוכחות של בני אדם. בדרך כלל הגורים נולדים בעיקר בסתיו. בגיל שבועיים הם מסוגלים לשחות ולצלול. בגיל 18 שבועות הם נגמלים מיניקה.
הם מגיעים לבגרות מינית בסביבות גיל ארבע. בבגרות הוא צומח עד לכ-230–280 ס"מ. משקלו הממוצע של זכר הוא 320 ק"ג ומשקל הנקבה 300 ק"ג. צבע פרוותם הוא חום או אפור כהה ובטנם לבנה. תוחלת חייהם הממוצעת נעה בין 20 ל-25 שנים.
פרווה
הפרווה שומרת על כלב הים מחוץ לים, אם כי רוב שעות היממה יבלה במים. בניגוד לרוב היונקים, כלבי ים משירים את פרוותם בבת אחת. תהליך ההשרה בכלב ים נזירי ים-תיכוני נמשך כשבועיים. בשלב הראשון הפרווה הופכת לחומה, ובשלב השני היא נושרת. תחילה מהראש והסנפירים ואחר כך מהגב והבטן. במהלך ההשרה כתמי הפרווה והעור המת מתקלפים, ואז צומחת פרווה חדשה. התהליך דורש אנרגיה מרובה ולכן במהלכו נוהגים כלבי הים לרבוץ על החוף, לרוב במערות, כדי לחסוך באנרגיה.
תזונה
כלבי ים הם פעילי יום וניזונים מדגים (סרדינים, דגי סולית ומולית), מרכיכות, תמנונים ודיונונים, עד ל-3 ק"ג ביום. הם מעדיפים לצוד את טרפם באזורי ים פתוחים, המאפשרים להם לנצל את מהירותם באופן יעיל יותר.
הם מקבלים מים מתוקים מהדגים שהם אוכלים, משריפת רקמות שומן () או מ"שתייה" של מי ים. הכליות שלהם מותאמות להפרדת המלח ולסילוקו דרך מערכת השתן.
שימור
בעבר נחשב כלב הים הנזירי המזרח תיכוני לאחד מ-12 היונקים הנדירים בעולם. בעקבות זאת הוגדר כב"סכנת הכחדה חמורה" . עם זאת, החל משנת 2015 הצטברו נתונים המצביעים על עלייה קלה בתת-האוכלוסיות של כלבי הים הנזיריים בים התיכון. נתונים אלו הביאו לעדכון סטטוס השימור ל"סכנת הכחדה" .
כלב הים הנזירי הים תיכוני מוגן משפטית בכל תפוצתו באמצעות חוקים לאומיים, אמנות אזוריות ובינלאומיות ובתקנות האיחוד האירופי. צעדי חקיקה ופעולות מחקר, ניהול ושימור להגנה יעילה על אוכלוסיות כלבי הים הנזיריים הים תיכוניים, קיימות בשמורת הטבע של איי דזרטש בארכיפלג מדיירה שבפורטוגל, בפארק הימי הלאומי של אלוניסוס, האיים הספורדיים הצפוניים, באזור הימי המוגן של צפון קרפטוס-סאריה ובאזור האסור לטיול בחצי האי גיארוס ביוון, באזור ללא דייג של חצי האי קאפ בלאן, וכן בשמורה שנוצרה כדי להגן על מערות גורי כלבי הים הנזיריים בקאבו בלנקו שבסהרה המערבית. בטורקיה מבוצעות פעולות דומות בחמישה אתרים בחופי במדינה.
בכל טווח המינים ננקטו פעולות נרחבות על מנת לעורר זהירות בקרב האוכלוסיות המקומיות. למשל, הגנה על מערות הרבייה, הגבלת הצייד והדייג, עצירת שיטות דייג מזיקות, פיתוח תוכניות ניטור ופרוטוקולי התערבות, וכן הגברת כושר השיקום של פרטים חולים ופצועים, בדגש על גורים. נחתמו הסכמים, אמנות והסכמים רבים (ברמה אזורית, לאומית ובינלאומית) כדי להגן על כלבי ים נזירים, וסדנאות וכנסים הפגישו מדענים כדי לדון בנושאים ובעיות של שימור כלבי הים הנזיריים. יתר על כן, גופים ופורומים בינלאומיים העלו יוזמות והצעות על מנת לשפר את האיומים הקיימים, ולהפחית לחצים מצד מגזרים רלוונטיים. במסגרת ה"אמנה בדבר שימורם של מינים נודדים של חיות בר" בוצעה רשימת פעולות, כגון הקמת מנגנונים לתיאום ומימון השימור, ניטור וחקר האוכלוסייה, הגנה על בתי גידול וחינוך סביבתי.
קישורים חיצוניים
הרצאתה של ד"ר מיה אלסר במסגרת האירוע "מחזירים את כלבי הים לישראל" במוזיאון הטבע, בעמוד הפייסבוק של דלפיס - למען היונקים הימיים, 2 במרץ 2023
פרויקט כלב הים הנזירי, באתר עמותת דלפיס
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי יואן ארמן
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1779
קטגוריה:יונקים בחופי ישראל
קטגוריה:ארץ ישראל: טורפים
קטגוריה:כלבי ים
קטגוריה:יונקים יחידים בסוגם
קטגוריה:בעלי חיים בסכנת היעלמות מארץ ישראל
קטגוריה:הים התיכון: בעלי חיים
קטגוריה:בעלי חיים בים השחור
קטגוריה:מגה-פאונה של האוקיינוס האטלנטי
| 2024-08-19T07:01:52
|
עכבישנים
|
ממוזער|קבוצות העכבישנים
ממוזער|עקרב אוכל עכשוב בבאחה קליפורניה
ממוזער|עכביש Nephila inaurata
עַכְּבִישָׁנִים (שם מדעי: Arachnida) היא מחלקה של יצורים יבשתיים ממערכת פרוקי-רגליים המונה כ-60 אלף מינים, ביניהם מיני העכבישים והעקרבים.
רוב בני המחלקה חיים על האדמה ומיעוטם במים.
מבנה
כל העכבישנים חסרי מחושים, וגופם בנוי משני חלקים עיקריים:
ראשחזה (Prosoma), עליו מצויים שישה זוגות גפיים, הכוללות (שני הראשונים נקראים יחד "גפי פה"):
גפיים קדמיים הנקראים כליצרות, משמשים כצבת ובנויים למציצה או עקיצה.
פֶּדִיפַּלפִּי (Pedipalpi), רגלי הבחנין, זוג גפיים הקבוע ליד הכליצרות. גפיים אלה משמשות כאברי חישה אשר עליהן יש שערות דקיקות ורגישות. לעיתים הן מכוסות קוצים רבים (למשל אצל העכשובאים); מפותחות לזוג צבתות (דוגמת העקרבאים ודמויי-העקרב); או כוללות כריות הצמדה (דוגמת האקריות) שלעיתים משמשות בתהליך הרבייה כאמצעי להעברת הזרע.
ארבעה זוגות רגלי הליכה כשכל רגל בנויה משבעה פרקים וציפורניים. בחלק מהמינים משמשות הרגליים גם לטוויה.
בטן (Opisthosoma). בקצה הבטן קיימת לעיתים התארכות המשמשת לעוקץ או לשוט.
סדרות
המחלקה כוללת את הסדרות:
גלריה
קישורים חיצוניים
מִלּוֹן עַכְּבִישָׁנִים, באתר האקדמיה ללשון העברית, 2019
הערות שוליים
*
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ז'ורז' קיווייה
קטגוריה:בעלי כליצרות
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1812
קטגוריה:טקסונים קיימים שהתפתחו בסילור
| 2023-09-24T06:12:55
|
בעלי כליצרות ימיים
|
בעלי כליצרות ימיים (שם מדעי: Merostomata) היא מחלקה בתת-מערכה בעלי כליצרות של יצורים פרוקי-רגליים הקרובים לעכבישנים אך חיים בים. רוב בני המחלקה התקיימו בעידן הפלאוזואיקון ורובם נכחדו, והיום נותרו רק 4 מינים תחת מחלקה זו, כולם במשפחה סרטני פרסה.
מיון
עקרבי ים (Eurypterida) - נכחדו. חיו בתקופת הפלאוזואיקון והיו טורפים גדולים שחיו בים
זנבות חרב (Xiphosura)
משפחה סרטני פרסה (Limulidae) - בה 4 מינים קיימים.
קישורים חיצוניים
ימין|ממוזער|סרטני פרסה על החוף בניו גרזי
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי הנרי וודוורד
קטגוריה:בעלי כליצרות
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1866
| 2023-04-02T01:26:34
|
עכבישנים ימיים
|
עכבישנים ימיים (שם מדעי: Pycnogonida) היא מחלקה של פרוקי-רגליים המצויים ברחבי העולם, בעיקר בים התיכון, בקריביים ובאוקיינוסי הקרח - הצפוני והדרומי.
גודלם של העכבישנים הימיים משתנה, ונע מ-1–10 מ"מ ועד ללמעלה מ-90 ס"מ. רובם של 1,000 הסוגים הידועים הם קטנים. לא קיים קשר בינם לבין עכבישנים, ובכלל, הגדרתם הטקסונומית של בעלי חיים אלו שנויה במחלוקת.
העכבישנים הימיים חסרי ארס בניגוד לעכבישנים, ורוב איברי גופם נמצאים בתוך רגליהם (למשל מערכת העיכול והלב).
אזורי המחיה שלהם משתנים. לעיתים הם נמצאים בחוף רדוד במקום שאליו מגיעה הגאות. לעיתים אפשר למצוא אותם בעומק של 7 ק"מ מתחת לפני הים.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פייר אנדרה לטריי
קטגוריה:בעלי כליצרות
קטגוריה:בעלי חיים ימיים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1810
| 2022-09-03T09:14:56
|
צדפונאים
|
צדפונאים (קרוי גם צדפוניות; שם מדעי: Ostracoda), הם מחלקה בתת-המערכה סרטנאים. המחלקה כוללת כ-65,000 מינים, מהם 13,000 מינים החיים כיום.
הצדפונאים הם סרטנאים קטנים, וגודלם עשוי לנוע בין 0.2 מ"מ ל-30 מ"מ (Gigantocypris), כשהגודל הטיפוסי שלהם הוא כ-1 מ"מ. גופם שטוח מצד אל צד ומוגן על ידי מעטפת דמוית צדפה.
בשפתם העליונה של צדפונאים מסוימים ישנו איבר שיכול לפלוט שני חומרים, שכשהם נפגשים הם פולטים אור כחול בוהק. כחלק מהחיזור, עולים הזכרים מהקרקעית לאחר שקיעת החמה ולפני זריחת הירח. אז הם צוללים בתנועה ספירלית, מתעטשים כמה פעמים ופולטים גושים של אור. התוצאה תוארה כשרשרת אורות או פנינים בוהקות. נוצר מרחק בין הזכרים לבין האור שייצרובניגוד לגחליליות יבשה, החושפות את מקומן כשאורן נדלק, אך הנקבות יודעות לאתרםניו יורק טיימס, חוקרים תיעדו מין זעיר של גחליליות ים מבצע ריקוד אורות כדי למשוך נקבות, הארץ, 30 בנובמבר 2023.
הערות שוליים
טקסונומיה
מחלקת צדפונאים (Ostracoda)
תת-מחלקת Myodocopa
סדרת Halocyprida
סדרת Myodocopida
תת-מחלקת Podocopa
סדרת Platycopida
סדרת Podocopida
סדרת Insertae sedis
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פייר אנדרה לטריי
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1802
קטגוריה:טקסונים קיימים שהתפתחו באורדוביק
| 2024-08-01T00:51:52
|
סרטנים עילאיים
|
ממוזער|Periclimenes imperator.
ממוזער|גמלן שלמה בסולאווסי
ממוזער|סרטנאי דמוי-חסילון מהמין Mysis relicta
סרטנים עילאיים (שם מדעי: Malacostraca) היא מחלקה גדולה בתת-המערכה סרטנאים, הכוללת את המינים הגדולים ביותר בה, כמו הלובסטרים וסרטן הקוקוס.
המחלקה מחולקת לשלושה תת-מחלקות: Phyllocarida, בה מצויה כיום רק הסדרה לפטוסטראכה , Hoplocarida בה מצויה כיום רק הסדרה טְרַפְיָדִים ו-Eumalacostraca, הכוללת את שאר הסדרות.
מאפיינים
לסרטנים אלה ישנו גיוון גדול במבנה גופם ותכונותיהם. רובם בעלי גוף נוקשה עשוי כיטין המשמש כשריון להגנה מטורפים. הם בעלי בית חזה בעל שמונה מקטעים ובטן בעל שישה מקטעים, לרוב מוארכים בצורתם עם קצה דמוי-זנב אך לעיתים (כמו אצל סרטנים קצרי בטן) הללו מאוחים יחדיו. לסרטנים עיניים מורכבות קטנות בעלות גבעול שגודלם משתנה אצל המינים השונים.
מרבית המינים חיים על קרקעית הים ונעים על רגליהם הרבות, בעוד מספר מינים פיתחו ריאות פרימיטיביות המאפשרות להם לחיות על היבשה או במים מתוקים. מרביתם אוכלי פלנקטון (מסננים) או אוכלי נבלות, אך ישנם גם כמה מינים טפילים ואף טורפים כמו טרפידים.
מיון
תת-מחלקה Phyllocarida
סדרה Archaeostraca - נכחדה
סדרה Hoplostraca - נכחדה
סדרה לפטוסטראכה (Leptostraca)
תת-מחלקה Hoplocarida
סדרה Aeschronectida - נכחדה
סדרה Archaeostomatopoda - נכחדה
סדרה טְרַפְיָדִים (Stomatopoda)
תת-מחלקה Eumalacostraca
על-סדרה Syncarida
סדרה Palaeocaridacea - נכחדה
סדרה Bathynellacea
סדרה Anaspidacea
על-סדרה Peracarida
סדרה Spelaeogriphacea
סדרה Thermosbaenacea
סדרה Lophogastrida
סדרה חסילוני אופוסום (Mysida)
סדרה Mictacea
סדרה שטצדאים (Amphipoda)
סדרה שווה-רגלאים (Isopoda)
סדרה Tanaidacea
סדרה Cumacea
על-סדרה Eucarida
סדרה קרילאים (Euphausiacea)
סדרה Amphionidacea
סדרה מעשירי רגל (Decapoda)
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פייר אנדרה לטריי
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1802
| 2024-05-01T15:21:51
|
Cephalocarida
|
Cephalocarida היא מחלקה בתת-המערכה סרטנאים המורכבת רק מ-9 מינים.
האנטומיה של בני מחלקה זו פשוטה יחסית, בהשוואה לזו של שאר הסרטנאים. גופם קטן (2 עד 3.7 מ"מ באורכו) ומוארך.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:סרטנאים
| 2024-04-24T17:57:31
|
סרטנים מסננים
|
סרטנים מסננים (שם מדעי: Branchiopoda), הנקראים לעיתים גם סרטנים ירודים ודפרגליים, הם מחלקה בתת-המערכה סרטנאים. אלו הם בעיקר סרטני מים, שלרוב דומים לחסילונים.
במחלקה ישנם רק 2 תת-מחלקות של סרטנים קטני ממדים ופרימיטיביים: Sarsostraca, בה מצויה רק סדרת הזימרגלאים ו-Phyllopoda, בה שאר 8 הסדרות הקיימות.
מיון
תת-מחלקה Sarsostraca
סדרה זימרגלאים (Anostraca)
תת-מחלקה Phyllopoda
על-סדרה Diplostraca
סדרה Anomopoda
סדרה Ctenopoda
סדרה Cyclestherida
סדרה Haplopoda
סדרה Laevicaudata
סדרה Onychopoda
סדרה Spinicaudata
סדרה Notostraca
סדרה Lipostraca - נכחדה
סוג Cryptocaris
סוג Dithyrocaris
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פייר אנדרה לטריי
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1817
| 2023-04-02T01:10:53
|
דגי גרם
|
ממוזער|דג שמש מגובשש, הדג הגרמי הכבד ביותר.
ממוזער|דג ריאות אפריקני.
ממוזער|Aspius aspius.
ממוזער|דקר ענקי.
ממוזער|דג-חרב כלל-ימי, מגדולי הדגים הטורפים.
ממוזער|בשוניות אלמוגים ישנם דגי גרם רבים ושונים מאוד אחד מהשני
דגי גרם (שם מדעי: Osteichthyes) היא קבוצה פרפילטית של דגים ממערכת המיתרניים בקבוצת חולייתנים לסתניים, בתוכה ישנם 2 מחלקות דגים: מקריני סנפיר ובעלי סנפירים בשרניים, שהם אבותיהם הרחוקים של קבוצת בעלי ארבע רגליים.
דגי גרם מאופיינים בעצמות ("גרמים"), המבדילים אותם מדגים ספוגיים חסרי עצמות.
לדגי הגרם מכסה זימים שמאפשר להם לנשום גם ללא תנועה. שלפוחית הציפה שבגופם מאפשרת להם שליטה נוחה בעומקם: כאשר היא מלאה במים, הם שוקעים. כאשר מרוקנים אותה ומכניסים אוויר לתוכה, הם צפים. אצל דגים אלו נמצא מערכת הזיז הזים על קשת הזים.
דגי מאכל ונוי רבים שייכים לקבוצת דגי הגרם, למשל: אמנון, קרפיון, סלמון, דניס ושפמנון.
דגי הגרם הגדולים ביותר
להלן רשימה של דגי הגרם הגדולים ביותר, כאשר רמת הטקסון היא לפי סוג המיוצג על ידי המין הגדול ביותר בו ואילו מינים נוספים בעלי גודל דומה מוזכרים בהערות, וזאת על-מנת לתת ייצוג נרחב יותר של מגוון הדגים. סדר הדירוג נקבע בדרך כלל לפי המשקל המרבי, אך גם אורך נלקח בחשבון.
דירוג שם מדעי שם עברי משפחה אורך ממוצע אורך מרבי משקל ממוצע משקל מרבי הערות 1 Mola mola דג שמש מגובשש דגי שמש 1.8 מטר 3.3–4.2 מטר 1,000 ק"ג 2,300 ק"ג הכבד בדגי הגרם. המינים הקרובים: דג שמש דרומי ודג שמש ברדסי, בעלי גודל דומה אך קטנים במקצת. 2 Masturus lanceolatus דג שמש חד-זנב דגי שמש ? 3.4 מטר 1,000 ק"ג 2,000 ק"ג כבד כמעט כמו דג שמש מגובשש. 3 Huso huso בלוגה חדקניים 3–4 מטר 7.2 מטר 1,000 ק"ג 1,571 ק"ג אחד הדגים הארוכים והכבדים ביותר. המין קלוגה קצת קטן יותר. 4 Makaira nigricans מקאירה כחולה(מפרשן כחול אטלנטי) מפרשניים 4–6 מטר 6 מטר 540–800 ק"ג 818 ק"ג הגדול בדקראים. אחד הדגים המהירים ביותר. 5 Istiompax indica מפרשן שחור מפרשניים 4 מטר 5 מטר 670 ק"ג 710 ק"ג בעבר סווג כמין של מקאירה. 6 Xiphias gladius דג-חרב כלל-ימי דגי חרב 3 מטר 4.5 מטר 150–500 ק"ג 650 ק"ג ידוע בשל ה"חרב" הארוכה שלו. אחד הדגים המהירים ביותר. 7 Epinephelus lanceolatus דקר ענקי דקריים 2.7 מטר 4.26 מטר 400 ק"ג 600 ק"ג 8 Thunnus thynnus טונה כחולת-סנפיר אטלנטית קולייסיים 2–2.5 מטר 3.5 מטר 225–250 ק"ג 670 ק"ג9 Pangasianodon gigas שפמנון המקונג שפמנוני כריש מטר 3 מטר 150–200 ק"ג 350 ק"ג דג המים המתוקים הגדול ביותר 10 Catlocarpio siamensis קרפיון סיאמי ענק קרפיוניים 1.8 מטר 3 מטר 150 ק"ג 300 ק"ג הגדול שבקרפיונאים 11 Regalecus glesne דג משוט ענק דגי משוט 3–11 מטר 11 מטר (17 מטר?) ק"ג 270 ק"ג הארוך בדגי הגרם אך קל משקל יחסית לדגים אחרים.
מיון מדעי של דגי גרם
מחלקת מקריני סנפיר (Actinopterygii)
תת-מחלקה סחוס גרמיים (Chondrostei)
סדרת רב סנפירים (Polypteriformes)
סדרת חדקנאים (Acipenseriformes)
תת-מחלקת דגי גרם עילאיים (Neopterygii)
קבוצת תמים גרמיים (Holostei)
סדרת קשת סנפירים (Amiiformes)
סדרת דגי תנין (Semionotiformes)
קבוצת כליל גרמיים (Teleostei) - כוללת את מרבית דגי הגרם של ימינו
על-סדרה Osteoglossomorpha
על-סדרה Elopomorpha
על-סדרה Clupeomorpha
סדרה סרדינאים (Clupeiformes)
על-סדרה Ostariophysi
על-סדרה Protacanthopterygii
על-סדרה Stenopterygii
על-סדרה Cyclosquamata
סדרה דגי-לטאים (Aulopiformes)
על-סדרה Scopelomorpha
סדרה פנסאים (Myctophiformes)
על-סדרה Lampridiomorpha
סדרה למפיריים (Lampriformes)
על-סדרה Polymyxiomorpha
סדרה דגים מזוקנים (Polymixiiformes)
על-סדרה Paracanthopterygii
על-סדרה Acanthopterygii
סדרה דקראים (Perciformes) - בה 40% מדגי הגרם
מחלקה בעלי סנפירים בשרניים (Sarcopterygii)
תת-מחלקת דמויי צלקנתאים (Coelacanthimorpha)
סדרת צלקנתאים (Coelacanthiformes)
תת-מחלקת דמויי דגי ריאות (Dipnomorpha)
אינפרא-מחלקת דגי ריאות (Dipnoi)
סדרה דגי ריאות אוסטרליים (Ceratodontiformes)
סדרה בעלי שתי ריאות (Lepidosireniformes)
גלריה
קישורים חיצוניים
אושרה רשימת שמות דגי הגרם בים התיכון ובים סוף אתר האקדמיה ללשון העברית.
דג קדום בעל לסת שופך אור חדש על האבולוציה של דגי הגרם, מתוך "הזנב הארוך", 26 בספטמבר 2013
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1880
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי תומאס הנרי האקסלי
קטגוריה:קבוצות חולייתנים שהתבטלו
| 2024-03-15T08:42:28
|
דגי סחוס
|
230px|ממוזער|זנבתן מנומר
ממוזער|כריש שונית אפור
ממוזער|כינורית כדת-ראש
ממוזער|כימרה מהמין Hydrolagus colliei
דגי סחוס (שם מדעי: Chondrichthyes) היא מחלקה של מיתרניים ימיים בעלי גוף העשוי מסחוס. במחלקה זו ישנן שתי קבוצות גדולות:
תת-מחלקת מחוייצי זימים (Elasmobranchii)
תת-מחלקת כסויי זימים (Holocephali)
שלדם של דגי הסחוס עשוי סחוס. עורם עבה ועליו מצויים קשקשים קשיחים. סנפיריהם מוצקים וחסרי גמישות ומספרם אינו זוגי. נחיריהם מצויים בקדמת הראש ופיהם בדרך כלל בתחתיתו. לזימים אין מכסים; המים חודרים לזימים דרך שני נקבים בצד העליון של הראש. הם חסרי שלפוחית אוויר ולכן בתוך המים הם חייבים להיות בתנועה או לרבוץ על הקרקעית (רוב דגי הסחוס הם דגים המצויים סמוך לקרקע).
רוב דגי הסחוס טורפים. חוש הריח שלהם מפותח מאוד. ראייתם מכוונת למרחק, כך שבעזרתה הם מסוגלים לזהות טורף מרחוק. אצל רובם ההפריה פנימית והם משריצים ולדות חיים.
הגדולים שבדגים שייכים למחלקה זאת. כריש לווייתני שמגיע לאורך של יותר מ-12 מטרים ומשקל של 20 טונות הוא הדג הגדול ביותר החי בימינו. הדג הטורף הגדול ביותר שחי אי-פעם הוא המגלודון (אורך של כ-15 מטרים ומשקל של 47 טונות), שקרובו הקטן ממנו – עמלץ לבן – הוא הדג הטורף הגדול ביותר כיום.
מיון דגי סחוס
תת-מחלקה כסויי זימים (Holocephali)
סדרה כימראים (Chimaeriformes)
תת-מחלקה מחוייצי זימים (Elasmobranchii)
אינפרא-מחלקה כרישים עילאיים (Neoselachii)
אולטרא-סדרה דמויי כריש (Selachimorpha)
סדרה Cladoselachiformes – נכחדה
סדרה קסנקנתידה (Xenacanthida) – נכחדה
סדרה היבודונטים (Hybodontiformes) – נכחדה
על-סדרה כרישים גלניים (Galeomorphii)
סדרה כרישאים (Carcharhiniformes)
סדרה דמויי עמלץ (Lamniformes)
סדרה זנבתנאים (Orectolobiformes)
סדרה הטרודונטאים (Heterodontiformes)
על-סדרה בעלי קוץ (Squalea)
סדרה Protospinaciformes – נכחדה
סדרה מגרנאים (Pristiophoriformes)
סדרה קוצנאים (Squaliformes)
סדרה מלאכי ים (Squatinidae)
סדרה שש זימאים (Hexanchiformes)
על-סדרה בטאים (Batoidea)
סדרה טחנאים (Myliobatiformes)
סדרה מסורנאים (Pristiformes)
סדרה Sclerorhynchiformes – נכחדה
סדרה תריסנאים (Rajiformes)
סדרה גיטרנאים (Rhiniformes)
סדרה חשמלנאים (Torpediniformes)
סדרה רינופריסטיים (Rhinopristiformes)
ראו גם
דג
דגי גרם
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1880
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי תומאס הנרי האקסלי
קטגוריה:מחלקות בעלי חיים
| 2024-04-24T10:08:30
|
דו-חיים
|
ממוזער|Boulengerula taitanus
ממוזער|Leptodactylus pentadactylus
ממוזער|דנדרובטיס כחול - צפרדע רעילה
ממוזער|Pleurodeles nebulosus
ממוזער|Pseudotriton ruber
ממוזער|סלמנדרה איטלקית (Lissotriton italicus)
ממוזער|סלמנדרה כתומה
דּוּ־חַיִּים (שם מדעי: Amphibia) היא מחלקה הכוללת כ-8,770 מינים של מיתרניים בקבוצת בעלי ארבע רגליים, בעל-מחלקת חולייתנים לסתניים. הדו-חיים הראשונים התפתחו בתור הדבון מתוך דגים בעלי סנפירים בשרניים שהיו להם ריאות וסנפירים עצמותיים, מאפיינים שהיו שימושיים לצורך התאמה לחיים ביבשה. בחלוף הזמן הם התפצלו והתגוונו. הם הפכו דומיננטיים בתורי הקרבון והפרם, אך בסופם תפסו את מקומם הזוחלים ובעלי חוליות אחרים. במקביל, גודלם הלך וקטן והמגוון פחת, כאשר לבסוף שרדה רק תת-מחלקה אחת: דו-חיים קיימים.
תיאור כללי
הדו-חיים הם חולייתנים שבצעירותם חיים במים מתוקים, ובבגרותם מסוגלים להתקיים גם מחוץ למים. למרות זאת, גם בשלב זה זקוקים הדו-חיים ללחות תמידית; את זאת הם מקיימים באמצעות הפרשת ריר על-גבי עורם, השומר על לחות העור. הריר המכסה את גופם של הדו-חיים הוא אחד מהמאפיינים העיקריים של מחלקה זו, ומשמש בעיקר לצורך נשימה עורית. לעיתים מכיל הריר חומרים רעילים המשמשים להגנה.
שמם של הדו-חיים מעיד על היותם בעלי החיים הראשונים אשר התפתחו באופן אבולוציוני מהדגים, יצאו מן המים ועברו, באופן חלקי, לחיות בסביבה יבשתית. חלק מהדו-חיים המשיכו להתקיים באופן זה, וצאצאיהם הקיימים ממשיכים בדרכם (למעט מינים מסוימים של קרפדות אשר חיות במדבר). גם שמם הלועזי של הדו-חיים, אמפיביה, מתאר מציאות זו (אמפיבי = הקשור למים וליבשה כאחד).
כאמור, הדו-חיים הצעירים, בדרך-כלל ראשנים, חיים במים בלבד. הסיבה לכך היא שליצורים אלו ישנם זימים בלבד, המאפשרים נשימה רק באמצעות סינון של חמצן מתוך המים. כאשר הדו-חיים מתבגרים הם מפתחים ריאות, ואז הם מסוגלים לקלוט חמצן מהאוויר, אם כי קיימים גם מינים חסרי ריאות שנושמים דרך עורם בלבד.
הדו-חיים הידועים ביותר הם הצפרדעים, הקרפדות והסלמנדרות. תנועתן של הסלמנדרות על-גבי הקרקע מזכירה את אופן השחייה של דגים בים (זיג-זג), דבר שתרם להבנת הקשר האבולוציוני בין שתי המחלקות.
אבולוציה
קבוצות הדו-חיים הראשונות התפתחו בתור הדבון, לפני כ-370 מיליוני שנים. הללו התפתחו מתוך דגים בעלי סנפירים בשרניים הדומים לדגי הריאות ה"מודרניים". דגים אלו פיתחו ברבות השנים סנפירים דמויי-רגליים בעלי מספר מפרקים, עם אצבעות שאיפשרו להם לזחול על קרקעית הים. חלקם פיתחו ריאות קטנות, שסייעו להם לנשום אוויר בזמן שהבריכות הביצתיות הכילו שיעורי חמצן נמוכים. הסנפירים החדשים איפשרו להם גם להגיח מהמים אל היבשה, במקרי צורך.
בסופו של דבר, הסנפירים הגרמיים התפתחו לגפיים - ויצורים אלו היו אבותיהם של כל קבוצת בעלי ארבע רגליים - הכוללת את הדו-חיים, היונקים, העופות והזוחלים. על אף יכולתם לזחול ביבשה, רבים מיצורים אלו המשיכו לבלות את מרבית זמנם במים, ולנשום בעזרת הזימים ולא בעזרת הריאות.
מאובני מעבר רבים התגלו לאורך השנים, שחושפים פרטים חשובים לגבי מעבר הדגים ליבשה. האיכתיוסטגה (Ichthyostega), אחד מראשוני הדו-חיים, היה בעל נחיריים וריאות יעילות יחסית. היו לו ארבע גפיים חסונות, צוואר, זנב עם סנפירים וגולגולת הדומה לזו של האאוסתנופטרון. עם התקדמות האבולוציה, הדו-חיים פיתחו התאמות נוספות שאיפשרו להם להישאר מחוץ למים לזמנים ממושכים יותר. יעילות הריאות השתפרה; השלד הפך כבד וחזק ויותר - וכך תמך במשקלם הגבוה על היבשה; הם פיתחו כפות-ידיים ורגליים בעלי חמש אצבעות ויותר; עורם שיפר את יכולתו לשמור על נוזלי הגוף ומניעת התייבשות. עצם ההיומנדיבולה (מצויה במעלה קשת הזימים, מאחורי הלסתות) הלכה וקטנה, והפכה לארכוף, עצם באוזן התיכונה - התאמה הכרחית לשמיעה ביבשה.
בסוף תקופת הדבון, לפני כ-360 מיליוני שנים, הימים, הנהרות והאגמים היו שוקקי חיים. ביבשה, לעומת זאת, חיו בעיקר צמחים מוקדמים, ולא היו כלל בעלי חוליות - למעט גיחות קצרות של יצורים כמו האיכתיוסטגה. בתחילת תור הקרבון (לפני 360 עד 345 מיליוני שנים), האקלים הפך חם ולח, ובעקבותיו התרבו והתרחבו הביצות וכן נפוצו מיני צמחים כגון טחבי עלים, שרכנים, קלמיטים ושבטבטיים. פרוקי-הרגליים פלשו ליבשה, ושימשו כמזון זמין לדו-חיים הטורפים, שהחלו להתאים את עצמם לסביבה היבשתית. באותה תקופה, לא חיו ביבשה בעלי ארבע רגליים אחרים, ולכן הדו-חיים היו בראש שרשרת המזון. אורכם הגיע למספר מטרים, והם ניזונו הן מחרקי-ענק והן מדגים גדולים. עם זאת, הטלת הביצים המשיכה להיות בסביבה מימית, מאחר שהביצים היו חסרות קליפה. בסופו של דבר, התפתחותה של הביצה האמניוטית, שמנעה מהעובר להתייבש ביבשה, היא זו שאפשרה לזוחלים, ואחרי-כן ליונקים, להתרבות ביבשה ולהדיח את הדו-חיים מעליונותם היבשתית.
הידלדלות אוכלוסיית הדו-חיים
מאז שנות ה-80 ניתן להבחין בהידלדלות אוכלוסיית הדו-חיים. במקומות שונים בעולם נרשמו התמוטטויות של אוכלוסיות שלמות, עד כדי הכחדה של מינים. הידלדלות זו היא חלק מתופעה כוללת יותר של הצטמצמות אוכלוסיות של בעלי חיים. אולם הצטמצמות אוכלוסיות הדו-חיים היא איום גדול במיוחד, שכן היא מסכנת באופן משמעותי את המגוון הביולוגי על פני כדור הארץ.
מספר סיבות משוערות הביאו למצב זה, בהן: הרס של בתי גידול, ניצול יתר סביבתי, זיהום, מינים פולשים, התחממות עולמית, קרינת על סגול מוגברת ומחלות. עם זאת, סיבות רבות שעל פי המשוער גרמו להידלדלות אוכלוסיית הדו-חיים עדיין אינן מובנות דיין, ומחקרים עכשוויים רבים עוסקים בנושא זה.
דו-חיים בישראל
בישראל שרדו 8 מינים בלבד של דו-חיים בשלולית חורף, בית הגידול העיקרי של המחלקה:
טריטון הפסים (Ommatotriton vittatus)
סלמנדרה מצויה (Salamandra infraimmaculata)
צפרדע הנחלים (Pelophylax ridibundus)
אילנית מצויה (Hyla savignyi)
אילנית ערבית (Hyla felixarabica)
קרפדה ירוקה (Bufotes sitibundus)
חפרית עין החתול (Pelobates syriacus)
עגולשון שחור-גחון (Latonia nigriventer)
מיון מדעי של דו-חיים
סדרת טמנוספונדילים (Temnospondyli) – נכחדה. בעבר השתייכה ללאבירנתודונטיה.
תת-מחלקת לפוספונדילים (Lepospondyli) - נכחדה
סדרת מיקרוזאוריה (Microsauria) - נכחדה
סדרת אדלוספונדילים (Adelospondyli) - נכחדה
משפחת אדלוגירניים (Adelogyrinidae) - נכחדה
סדרת נקטראים (Nectridea) - נכחדה
משפחת קרטרפטונטיים (Keraterpetontidae) - נכחדה
משפחת סקינקוזאוריים (Scincosauridae) - נכחדה
משפחת אורוקורדיליים (Urocordylidae) - נכחדה
סדרת איסטופודה (Aistopoda) - נכחדה
משפחת אוסטוספליים (Oestocephalidae) - נכחדה
משפחת פלגתונטיים (Phlegethontiidae) - נכחדה
משפחת לתיסיים (Lethiscidae) - נכחדה
משפחת פסאודו פלגתונטיים (Pseudophlegethontiidae) - נכחדה
משפחת אופידרפטונטיים (Ophiderpetontidae) - נכחדה
תת-מחלקת דו-חיים קיימים (Lissamphibia)
על-סדרת דו-חיים עילאיים (Batrachia)
סדרת חסרי זנב (Anura)
תת-סדרת ארכאובטרכיה (Archeobatrachia)
תת-סדרת מזובטרכיה (Mesobatrachia)
תת-סדרת ניאובטרכיה (Neobatrachia)
סדרת בעלי זנב (Caudata)
על-משפחת סלמנדרות ענק (Cryptobranchoidea)
משפחת סלמנדרות ענקיות (Cryptobranchidae)
משפחת הינוביים (Hynobiidae)
על-משפחת סלמנדרות (Salamandroidea)
משפחת אמביסטומיים (Ambystomatidae)
משפחת אמפיומיים (Amphiumidae)
משפחת דיכמפטודוניים (Dicamptodontidae)
משפחת פלתודוניים (Plethodontidae)
משפחת פרוטיאוסיים (Proteidae)
משפחת סלמנדרות אולימפיות (Rhyacotritonidae)
משפחת סלמנדריים (Salamandridae)
תת-סדרת סירנים (Sirenoidea)
משפחת סירניים (Sirenidae)
סדרת חסרי רגליים (Gymnophiona)
משפחת תולעניים (Caeciliidae)
משפחת תולעני זנב אסייתיים (Ichthyophiidae)
משפחת תולעני זנב ניאוטרופיים (Rhinatrematidae)
משפחת תולענים אפריקניים (Scolecomorphidae)
משפחת תולעני מים (Typhlonectidae)
משפחת תולענים הודיים (Uraeotyphlus)
גלריה
קישורים חיצוניים
גילוים של 6 מינים חדשים של דו-חיים בלאוס
דו-חיים בישראל מאת היינריך מנדלסון, באתר סנונית.
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1825
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ג'ון אדוארד גריי
קטגוריה:מחלקות בעלי חיים
| 2024-10-11T15:47:50
|
בלגיה
|
ממוזער|260 פיקסלים|עיר הבירה בריסל
בֶּלְגִיָּה (נקראת רשמית: ממלכת בלגיה, בהולנדית: België "בֶּלְחִייֶה", בצרפתית: Belgique "בֶּלְזִ'יק", בגרמנית: Belgien "בֶּלְגִין") היא מדינה באירופה, אחת מארצות השפלה ובירתה היא בריסל. המדינה היא פדרציה המורכבת משלושה אזורים: פלנדריה, ולוניה, ומחוז בריסל. במדינה שתי קהילות עיקריות המוגדרות על בסיס שפתם: דוברי הולנדית (הפלמים) ודוברי הצרפתית (ואלונים), ובנוסף קהילת דוברי גרמנית. שפות אלה הן השפות הרשמיות במדינה. בלגיה היא מונרכיה חוקתית ודמוקרטיה פרלמנטרית, וראש המדינה הוא המלך פיליפ. המדינה גובלת בהולנד בצפון, בגרמניה ובלוקסמבורג במזרח, ובצרפת בדרום, והיא שוכנת לחופי הים הצפוני במערב. בצפון־מערבהּ שוכנת הממלכה המאוחדת. בלגיה היא אחת המדינות המייסדות של האיחוד האירופי וחברה בברית נאט"ו.
הניב ההולנדי המדובר בפלנדריה נקרא "פלמית" בלשון הדיבור, אך במסמכים רשמיים השפה נקראת "הולנדית"; היא שונה מן השפה המדוברת בהולנד בעיקר במבטא ובביטויים הנפוצים. מאז החתימה על איחוד השפות ההולנדיות פותחו מילון משותף וכללי תחביר אחידים שצמצמו עוד יותר את ההבדלים המעטים שהיו בין השפות.
היסטוריה
ממוזער|260 פיקסלים|האזור העתיק בעיר ברוז'
באזור בלגיה של היום חיו לפני כאלפיים שנה שבטים קלטים וגאלים. בשנת 57 לפני הספירה הרחיב יוליוס קיסר את כיבושי האימפריה הרומית והגדיל את שטחה עד לאזור "גאליה-בלגיקה", אזור החופף לשטחי בלגיה והולנד של היום, אך במאה הרביעית מסר הקיסר יוליאנוס את גאליה-בלגיקה לפרנקים. במאה השביעית המירו בני המקום את דתם לנצרות, ובמהלך ימי הביניים שלטו ממלכות סמוכות שונות על בלגיה, יחד עם שאר ארצות השפלה.
במאה ה-14 הגיע תור הזהב של אזורים שונים בבלגיה שהיו בשליטת דוכסות בורגונדיה הצרפתית. בתקופה זו פרחו הכלכלה, התעשייה והאומנות. הערים הפלמיות איפר, ברוז' וחנט שגשגו בזכות ייצור האריגים והבגדים, ובזכות הסחר בהם. בהמשך הפכה אנטוורפן לעיר נמל חשובה שאפשרה העברת סחורות לכל אירופה מהאיים הבריטיים ואליהם. באמצע המאה ה-15 הגיעה השקיעה. ארצות השפלה עברו לידי ספרד ההבסבורגית, ותושביהן פתחו במאבק ארוך נגד שלטונם של הספרדים הקתולים.
בשנת 1568 פרצה מלחמת העצמאות של מדינות השפלה, "מרד ארצות השפלה". מלחמה זו ארכה 80 שנה, ובסופה גירשו הולנד והמחוזות בני בריתה את הספרדים מעל אדמתם, ואילו בלגיה ולוקסמבורג נותרו בשליטת ספרד הקתולית ונודעו כארצות השפלה הדרומיות או הספרדיות. במסגרת חוזה אוטרכט (1713), שסיים את מלחמת הירושה הספרדית, עברו ארצות השפלה הספרדיות לידי אוסטריה. בעקבות המהפכה הצרפתית פלשו הצרפתים לאזור. הכיבוש הצרפתי היה הזרז להתבססות התנועה הלאומית הפלמית, שהתנגדה לשלטון צרפת. ארצות השפלה לשעבר הפכו לחלק אינטגרלי מצרפת, שחילקה אותן מחדש לתשעה חבלים.
בקונגרס וינה, אחרי תבוסת נפוליון ב-1815, האזור ניתן לממלכה המאוחדת של ארצות השפלה, אבל כעבור 15 שנה, בשנת 1830, התרחשה המהפכה הבלגית: המחוזות הדרומיים (הקתולים) של ארצות השפלה מרדו בשלטון ההולנדי הפרוטסטנטי. הם זכו בעצמאות, והקימו לראשונה את ממלכתם הנפרדת תוך כדי אימוץ השם הרומי של האזור בלגיקה/בלגיה. הבלגים שאפו להקים ממלכה עצמאית ופנו למלך צרפת בבקשה להכתיר את בנו למלך בלגיה. משסירב, הוצעה הממלכה לנסיך הגרמני לאופולד לבית סאקסה-קובורג-גותה (דודה של המלכה הבריטית ויקטוריה). ב-21 ביולי 1831, יום העצמאות הבלגי, הוכתר הנסיך לאופולד כלאופולד הראשון, מלך הבלגים, ובכך החלה שושלת המלוכה הבלגית.
במשך כ-85 שנה שגשגה בלגיה כממלכה קטנה אך מבוססת. בלגיה חששה להיבלע בידי אחת משכנותיה אגב מאבקי המעצמות הגדולות שבגבולותיה - גרמניה, צרפת והולנד, ולכן שמרה על מדיניות חוץ נייטרלית. למרות מדיניותה הנייטרלית, וההכרה בה על ידי פרוסיה, פלשו אליה הגרמנים ב-1914. פלישה זו ופשעי המלחמה שנלוו אליה היוו את העילה המיידית להצטרפות בריטניה למלחמה. כמה מהקרבות העקובים ביותר מדם במלחמת העולם הראשונה התחוללו על אדמת בלגיה, דבר שבא לידי ביטוי בשיר בשדות פלנדריה. (ראו גם בלגיה במלחמת העולם הראשונה).
במלחמת העולם השנייה נכבשה בלגיה כולה תוך 18 יום במהלך מתקפת-פתע גרמנית במאי 1940, ורוב שטחה שוחרר בספטמבר 1944.
בלגיה שלאחר מלחמת העולם השנייה נהנתה משגשוג כלכלי. היא הוכרזה כמקום מושבם של מטות האיחוד האירופי ונאט"ו (האמנה הצפון-אטלנטית) והדבר העלה את קרנה בתחום העסקים הבינלאומיים ושיפר את כלכלתה.
כיום מחולקת בלגיה לשני חלקים אתניים, פלמי וואלוני. האחדות הפוליטית, הבירה בריסל והאהדה לבית המלוכה, מחזקים את קיומה של בלגיה כמדינה אחת.
פוליטיקה
הפדרציה הבלגית היא מונרכיה חוקתית ודמוקרטיה פרלמנטרית. במהלך המאות ה-19 וה-20 עברה הממלכה הבלגית שינויים רבים במבנה השלטון, והמבנה הפדרלי הנוכחי, שמסדיר מחדש את אופן הרכבת הפרלמנט הפדרלי, אושר בשנת 1993. המבנה החדש מסדיר השתתפות בשלטון של נציגים משלוש רמות ממשל: השלטון המרכזי, המחוזות וקהילות השפה (שהרכבן חוצה מחוזות).
הפרלמנט הפדרלי מורכב משני בתים: הסנאט ובית הנבחרים. הראשון מורכב מנציגים משלוש רמות הממשל, שנבחרים בשיטות שונות, והוא כולל גם נציגים סמליים, חסרי זכות הצבעה - צאצאיו הישירים של המלך. מ-2013 אלה ארבעת ילדיו של המלך פיליפ. בית המחוקקים מורכב מנציגים של 11 המחוזות, שמיוצגים באופן יחסי. המגמה הנוכחית בבלגיה היא העברת סמכויות מהשלטון המרכזי לשלטון האזורי.
שלוש רמות הממשל, שלכל אחת סמכויות נפרדות, הן:
השלטון המרכזי - רשאי לעסוק בתחומים בהם האחידות הבלגית חשובה כדי לשמור על שוויון ואחדות כמו תקציבים, אכיפת החוק, משפט, ביטחון המדינה, מדיניות בתחום המטבע, המס, התחרויות והביטוח הלאומי.
שלושה מחוזות (יחידות פדרליות):
פלנדריה, בצפון בלגיה, דוברי הולנדית.
ולוניה, דרום בלגיה, דוברי צרפתית. השפה העתיקה ולונית, הקרובה לצרפתית, מדוברת אף היא, אולם היא הולכת ונכחדת. בוולוניה קיים גם מיעוט קטן דובר גרמנית.
בריסל שבה כ-80% דוברי צרפתית, כ-10% דוברי הולנדית, והשאר דוברי שפות אחרות. נתונים אלו הם הערכות בלבד, שכן מדיניות ממשלת בלגיה היא הימנעות מעריכת משאלי שפה. באופן רשמי בריסל דו-לשונית, והשוויון בין השפות נשמר בקנאות (ראו גם: עליית השפה הצרפתית בבריסל).
שלוש קהילות שפה:
הקהילה הפלמית מורכבת מתושבי אזור פלנדריה וכן מ-10% מתושבי אזור בריסל המדברים הולנדית - בסך הכל מהווה הקהילה הפלמית כ-55% מתושבי בלגיה.
הקהילה הוולונית מורכבת מתושבי ולוניה וכן מ-80% מתושבי אזור בריסל המדברים צרפתית - בסך הכל מהווה הקהילה הוולונית כ-33% מתושבי בלגיה.
הקהילה הגרמנית קטנה יחסית (פחות מ-100,000 איש במזרח ולוניה), אך שוות זכויות לשתי הקהילות האחרות ויש לה גופים מחוקקים משלה. הקהילות אחראיות לנושאי תרבות וחינוך וכן תחומים בהם הפעילות קשורה בהכרח לשפה.
צבא וביטחון
הכוחות המזוינים של בלגיה מהווים את הצבא הלאומי של בלגיה. הכוחות המזוינים של בלגיה נוסדו לאחר קבלת עצמאותה באוקטובר 1830. מאז לחמו הכוחות במלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, המלחמה הקרה (מלחמת קוריאה וככוח כיבוש בגרמניה), קוסובו, סומליה ואפגניסטן. חיילי הקומנדו התערבו מספר פעמים במרכז אפריקה, במטרה לשמור על הסדר ולפנות אזרחים בעלי אזרחות בלגית. הכוחות המזוינים מורכבים מ-4 ענפים: יבשה, אוויר, ים ורפואה. הכוחות פעילים כיום בלבנון, אפגניסטן, מפרץ עדן ומבצעים פעולות נגד דאעש בעיראק. בלגיה נמנית עם המייסדות של ברית נאט"ו ב-1949.
כלכלה
הכלכלה של בלגיה מפותחת ביותר והיא מבוססת על מסחר בינלאומי. יותר מ-70% מהתל"ג הבלגי בא מיבוא ויצוא. בלגיה מייבאת את כל חומרי הגלם למוצרים רבים ומייצאת אותם לאחר עיבוד המעלה את שווי המוצר. יותר מ-50% מהייצור שלה מיועד לייצוא, ובתחומים מסוימים, כטקסטיל וזכוכית השיעור עולה ל-80%. בגלל המיקום של המדינה והתשתית התחבורתית המפותחת שלה היא משמשת צומת מסחרי מרכזי בשוק האירופאי.
בלגיה היא חברה מרכזית באיחוד האירופי, חברה בגוש האירו, ובריסל משמשת כבירת האיחוד האירופי. כלכלת השוק בבלגיה מפותחת ביותר, פריון העבודה גבוה (הרביעי בעולם לשעת עבודה ) והתל"ג לנפש בה הוא מהגבוהים במדינות המתועשות. סקטור השירותים הוא הדומיננטי והוא מהווה כ-75% מהתל"ג הבלגי. התעשייה מייצרת כ-24% מהתל"ג, והחקלאות רק כ-1.3%. בלגיה היא שוק קטן ופתוח עם יחס סחר חוץ לתל"ג של כ-84% ליבוא וכ-79% ליצוא.
בלגיה מייבאת בעיקר מזון, ציוד ממוכן, יהלומים גולמיים, נפט ומוצריו, בדים ועוד. ענפי הייצוא העיקריים הם כלי רכב, מזון מעובד, מתכות מעובדות ויהלומים מעובדים.
בלגיה סובלת ממספר בעיות כלכליות שמלוות אותה מזה דורות רבים, ובראשן הקושי ביצירת מקומות עבודה חדשים. באזורים אחדים שיעור הבלתי מועסקים הוא גבוה ואינו משתנה מזה עשורים רבים. המיסים במדינה גבוהים, ושוק העבודה הנוקשה נשלט על ידי חוקי עבודה בלתי גמישים. השכר בבלגיה הוא מן הגבוהים באירופה.
לבלגיה יש חוב ציבורי גדול, ובנוסף לזה היא עומדת בפני בעיית הזדקנות האוכלוסייה שתגרום להגדלה משמעותית של תשלומי ההעברה.
גאוגרפיה
בלגיה שוכנת בצפון מערב אירופה והיא גובלת בהולנד בצפון, בצרפת בדרום, ובגרמניה ובלוקסמבורג במזרח. בנוסף היא גובלת גם בים הצפוני במערב, ובממלכה המאוחדת בצפון מערב. רוב הארץ שפלה למעט הרי הארדנים בדרום מזרח. הנהר הגדול ביותר הוא נהר הסכלדה.
חלוקה לאזורים, פרובינציות וקהילות
260px|ממוזער|שמאל|חלוקת בלגיה למחוזות
260px|ממוזער|שמאל|מראה העיר נאמור
260px|ממוזער|שמאל|נוף כפרי בבלגיה
בלגיה מחולקת לשלוש קהילות עיקריות: הקהילה הפלמית, הקהילה הוולונית והקהילה דוברת הגרמנית. במקביל, בלגיה מחולקת לשלושה אזורים פדרליים שונים:
1. בריסל, מחוז הבירה, 80% מהתושבים דוברים צרפתית ובמחוז ישנה גם קהילה דוברת הולנדית. רשמית זהו מחוז דו-לשוני. אוכלוסייה: של 980,000 תושבים.
2. פלנדריה (בירה: בריסל), רוב התושבים דוברי הולנדית, אוכלוסייה: 6,000,000 תושבים. מורכבת מחמש פרובינציות:
אנטוורפן, בירה: אנטוורפן
לימבורג, בירה: הסלט
פלנדריה המזרחית, בירה: גנט
פלנדריה המערבית, בירה: ברוז'
ברבנט הפלמית, בירה: לוון
3. ולוניה (בירה: נאמור), רוב התושבים דוברי צרפתית ומיעוט קטן דובר גרמנית, אוכלוסייה: 3,360,000 תושבים. מורכבת גם היא מחמש פרובינציות:
ברבנט הוולונית, בירה: ואבר
נאמור, בירה: נאמור
לייז', בירה: לייז'
אֵנוֹ, בירה: מונס
לוקסמבורג, בירה: ארלון
מחוזות (פרובינציות)
מספר שם מחוז שם מחוז (אנגלית) אוכלוסייה שטח (קמ"ר) עיר בירה אוכלוסייה (עיר בירה) 1 אנטוורפן Antwerp 1,682,700 2,680 אנטוורפן 493,500 2 ברבנט הוולונית Walloon Brabant 370,450 1,093 וואבר 33,100 3 ברבנט הפלמית Flemish Brabant 1,037,800 2,106 לוון 96,950 4 אנו Hainaut 1,294,850 3,800 מונס 92,500 5 לוקסמבורג Luxembourg 261,200 4,443 ארלון 28,000 6 ליאז' Liege 1,047,400 3,844 לייז' 194,700 7 לימבורג Limburg 805,800 2,414 הסלט 73,8008 נמור Namur 462,000 3,664 נאמור 109,7509 פלנדריה המזרחית East Flanders 1,389,200 2,982 גנט 247,50010 פלנדריה המערבית West Flanders 1,130,050 3,151 ברוז' 116,900
דמוגרפיה
בלגיה לא הייתה ישות עצמאית ואף לא השתייכה כולה למדינה אחת במשך רוב התקופה מאז צירופה לאימפריה הרומית. כתוצאה מכך מפולגת אוכלוסייתה בין דוברי שפות שונות, בעיקר הולנדית וצרפתית. מניחים כי התושבים הראשונים היו הקלטים.
בשנת 2018 חיו בבלגיה מעל 11 מיליון תושבים. כ-59% מתוכם חיו בפלנדריה דוברת ההולנדית, כ-31% בוולוניה דוברת הצרפתית וכ-10% במחוז הבירה בריסל ובהם מעל ל-80% דוברי צרפתית.
התפלגות דתית במדינה: 60.7% נוצרים (52.9% קתולים ו-2.1% פרוטסטנטים), 32% חסרי דת (14.9% אתאיסטים ו-17.1% אגנוסטיקנים) 5.2% מוסלמים, 2.1% בני דתות אחרות.
החל משנות ה-60 המאוחרות החל גל הגירה למדינה. המהגרים פתרו את בעיית "הידיים העובדות" שהייתה במדינה ועדיין קיימת במובנים מסוימים. עם זאת, מושגים כמו בדלנות, פשיעה ומחסור בהשכלה מיוחסים לרוב למהגרים, מה שגורם למתיחות מסוימת בינם ובין הבלגים האתניים. בשנת 2012 הוקמה מפלגת "אסלאם" שלא הצליחה ברמה ארצית אך ברמה מקומית זכתה במספר קטן של מושבים בבחירות של שנת 2012. בשנת 2018 לא הצליחה לקבל אף נציג ברמה מקומית.
עיור
יהדות בלגיה
היהודים הראשונים הגיעו לבלגיה בימי הביניים, במאה ה-13, אך הקהילה הושמדה במהלך אותה המאה והמאה ה-14 בידי המגפה השחורה והפרעות שנלוו לה. במאה ה-16 הגיעו אנוסים מספרד ופורטוגל, ובמאה ה-18 הגיעו יהודים אשכנזים לתחומי המדינה.
כשהכריזה בלגיה על עצמאותה בשנת 1830 חיו בה כ-1,000 יהודים בלבד. גלי הגירה גדולים הגיעו בסוף המאה ה-19 בעיקר ממזרח אירופה.
לאחר כיבוש בלגיה על ידי גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה לא הורע מצב היהודים בבת אחת אלא בהדרגה, וכמחצית מיהודי בלגיה נשלחו למחנות עבודה והשמדה בתקופת השואה. מתוכם נרצחו כ-28,900 בני אדם, שהיוו כ-44 אחוזים מכלל הקהילה היהודית, שיעור נמוך מהולנד אך גבוה יותר מצרפת, שלושתן מדינות במערב אירופה. בלגים רבים הצילו יהודים באמצעות הסתרתם או שסייעו להם להימלט מהמדינה.
לאחר המלחמה הוקמו קהילות מחודשות בבריסל ואנטוורפן וכיום יש בבלגיה כ-30,000 יהודים.
היחסים בין פלמים לוולונים, ושאלת עתידה של בלגיה
החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 הולכים ומתחדדים ההבדלים בין הצפון הפלמי, דובר ההולנדית, לדרום הוולוני, דובר הצרפתית. תנועות בדלניות, הקוראות לפירוק הישות המדינית הבלגית, קיימות בשני האזורים, אך בעוד שבדרום הוולוני הן זוכות לתמיכה מועטה, יותר ממחצית מהצפון הפלמי הצביע עבור מפלגה בדלנית מוצהרת. על רקע זה מתקשים הבלגים להרכיב קואליציה יציבה, וממשלה אחר ממשלה מסיימת את כהונתה בטרם עת. מאז 2008 הממשלה הבלגית המכהנת מוגדרת כממשלת מעבר, שכן הרכבת קואליציה חוקית על ידי המועמד הזוכה הפכה בלתי אפשרית. ראש הממשלה שכיהן בפועל עד 2010 אף התבטא בפומבי ש"בלגיה היא ישות מלאכותית, שכל מה שמאחד אותה זה בית המלוכה וכמה סוגים של בירה".
שאלות פתוחות הן שאלת עתידה של העיר בריסל, עיר הממשל, שאמנם רוב אוכלוסייתה דוברת צרפתית אך שוכנת בלב הצפון הפלמי, ועתידן של אי-אילו עיירות שאוכלוסייתן כוללת ולונים ופלמים. מאידך, ישנו חלק נכבד באוכלסייה הבלגית המתנגד לפיצול ורוצה בהמשך קיומה של בלגיה כפי שהיא, סמל למדינה בה חיות זו לצד זו שתי קבוצות אתניות בשלום יחסי.
שוני ושיתוף פעולה בין הפלמים והוולונים
במקור בלגיה יוסדה מתוך אינטרס של המעצמות גרמניה, צרפת ואנגליה להחליש את כוחה של הולנד. האיבה בין הפלמים לוולונים מקורה כבר אז, בשלטון המאוחד (הבדלנים הפלמים טוענים - השלטון הצרפתי) שהושתת על אליטה וולונית דוברת צרפתית. אך בעוד שבמאה ה-19 ההובלה הכלכלית הייתה בידי הדרום הוולוני, הצפון פרץ במאה ה-20 בתיעוש מואץ, וכיום הצפון הפלמי מממן תשלומי רווחה גבוהים - בשיעור מיליארדי יורו - לדרום הוולוני מוכה האבטלה.
החל מפרוץ מלחמת העולם הראשונה עד לראשית שנות ה-50 ירדה אפשרות הפיצול מסדר היום: עמדתה האמיצה של בלגיה במלחמת העולם הראשונה הגבירה את האחדות הלאומית, וסייעה להחלשת העמדה הבדלנית. בנוסף, החולשה הכלכלית היחסית של הדרום הולידה אינטרס כלכלי של הוולונים בשותפות עם הצפון. אך בשנות ה-50 הלכו וגאו הקולות בצפון שקראו לאוטונומיה תרבותית לצפון הפלמי. על רקע זה הושגה פשרה ב-1963 לפיה חולקה בלגיה לשתי אוטונומיות תרבותיות, בתוספת אזור פדרלי אחד (אזור בריסל). עם זאת עדיין חלק מסוים מהאוכלוסייה הפלמית רוצה בפיצול, ובשנים האחרונות יש לרעיון גם מעט תומכים בדרום. מתקיימים ביטויים שונים של הפרדה ושונות בין שתי הקבוצות: מספרם של הנישואים המעורבים הוא קטן, רוב מקומות הבילוי משמשים את אחת האוכלוסיות וישנם האוחזים בסטראוטיפים זה כלפי זה. מאידך, ישנם תחומים רבים של שיתוף פעולה בתחום הפוליטי, הכלכלי, הספורטיבי ועוד, ומתקיימת תחושת גאווה בלגית המקרבת את שתי הקבוצות זו לזו.
ראו גם
יחסי בלגיה–ישראל
קישורים חיצוניים
יוסף ישראל, בין בריסל לקטלוניה: הפלמים מחכים ליום שאחרי פירוק בלגיה
המסחר עם בלגיה, אתר משרד התמ"ס
פרטי עיתונות היסטוריים על בלגיה באתר עיתונות יהודית היסטורית
הקהילה היהודית באנטוורפן, בלגיה. מתוך אתר בית התפוצות"
סיקור על החלוקה האתנית של בלגיה והאפשרות לפיצולה מתוך אתר "סיקור ממוקד"
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:פדרציות
קטגוריה:מדינות אירופה
קטגוריה:מדינות החברות במועצת אירופה
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות גרמנית
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות צרפתית
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות הולנדית
קטגוריה:מדינות החברות באיחוד האירופי
קטגוריה:מדינות החברות בנאט"ו
| 2024-09-01T18:01:02
|
פולוניום
|
פּוֹלוֹנְיוּם (Polonium) הוא יסוד כימי רדיואקטיבי שסמלו הכימי Po ומספרו האטומי 84. שייך למשפחת המתכות למחצה כגון טלור או ביסמוט ומצוי בעפרות אורניום. נמצא בטבע במצב מוצק וצבעו כסוף. רעיל ביותר ומסוכן מאוד לטיפול - מיליגרם או אף מיקרוגרם מהחומר מסוגלים לפלוט קרינה קטלנית. היסוד נדיר מאוד בטבע ונמצא בעפרות אורניום בכמות של 100 מיקרוגרם לטון עפרה.
היסטוריה
פולוניום זוהה על ידי מארי ופייר קירי בשנת 1898 בשעה שזיקקו את עפרת האורניום "זיו הזפת" (pitchblende). הם הכריזו על גילויו ב-18 ביולי וקראו לו על שם מולדתה של מארי קירי, פולין. בתם של בני הזוג, הכימאית אירן ז'וליו-קירי, נחשפה בטעות לפולוניום בעת עבודתה במעבדה, ומתה מסרטן כעבור כעשר שנים.
על־פי הספר "פצצה במרתף", באו פרופ' דרור שדה ומספר אנשים נוספים במגע עם פולוניום, עקב תקלה שאירעה ב-1957 במעבדה למחקר גרעיני במכון ויצמן למדע.
יישומים
סגסוגת של פולוניום ובריליום מהווה מקור לנייטרונים.
מכיוון שלאיזוטופ 210Po זמן מחצית חיים קצר של 138 יום, הוא מהווה מקור אנרגיה משמעותי והוצע כמקור לחימום לוויינים.
שימוש כרעל
אלכסנדר ליטוויננקו, סוכן רוסי בעבר ומתנגד למשטרו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, מת בעקבות הרעלת פולוניום-210 ב-23 בנובמבר 2006.
מומחים ממכון שווייצרי, שבדק שרידים מגופתו של יאסר ערפאת - יו"ר הרשות הפלסטינית בעבר, טוענים כי מת בעקבות הרעלת פולוניום-210.
ב-20 באוגוסט 2020 אושפז הפוליטיקאי והפעיל החברתי הרוסי אלכסיי נבלני, בבית חולים באומסק, ושם נטען כי הורעל באמצעות פולוניום. נבלני, הידוע בהתנגדותו למשטרו של הנשיא פוטין, הורעל באמצעות תה ששתה במהלך טיסה. אחרי כמה ימים הוא הוברח לגרמניה, שבה הוא היה מאושפז עד חזרתו לרוסיה ומאסרו.
בטבק
מסיבות שאינן ידועות עד תומן למדע, לעלי הטבק יש נטייה לספוח כמויות גדולות מהאיזוטופ 210Po וכתוצאה מכך שרידים שלו מצויים בסיגריות ובמוצרי טבק. הפולוניום הוא תוצר ביקוע רדיואקטיבי של רדון הנמצא בדשן המשמש להגברת קצב הצמיחה של הטבק.
קישורים חיצוניים
WebElements.com - Polonium
מידע על פולוניום 210 באתר הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (אנגלית).
הערות שוליים
קטגוריה:יסודות כימיים
קטגוריה:מתכות למחצה
קטגוריה:יסודות רדיואקטיביים
| 2024-02-09T17:25:51
|
אינדירה גנדי
|
אינדירה פריאדרשיני גנדי (בהינדי: इंदिरा प्रियदर्शिनी गांधी; נולדה בשם אינדירה נהרו; 19 בנובמבר 1917 – 31 באוקטובר 1984) הייתה פוליטיקאית הודית, מנהיגת מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי, וראש ממשלת הודו השלישית בין השנים 1966–1977 ובין 1980–1984.
ביוגרפיה
אינדירה גנדי נולדה ב-19 בנובמבר 1917 באללאהבאד שבהודו הבריטית. אביה ג'ווהרלל נהרו נישא לקמלה קאול במרץ 1916, כשנה ומחצה קודם לכן. באותה תקופה היה נהרו עורך דין ופעיל עצמאות הודי שולי. במהלך ימי חייה המוקדמים התבסס אביה בהנהגת הקונגרס הלאומי ההודי, וב-1929 נבחר לנשיאו, והפך לדמות השנייה המזוהה עם תנועת העצמאות ההודית (לאחר מהאטמה גנדי). ב-1945 היה לראש ממשלת המעבר ההודית, ולאחר עצמאות הודו ב-1947 היה לראש ממשלתה הראשון, כשהוא מכהן בתפקיד עד למותו במאי 1964.
למדה באוניברסיטאות ויסווה-בהרטי שבהודו ובסומרוויל קולג' אוקספורד באנגליה ב-1937.
ב-1941 שבה אינדירה להודו.
במרץ 1942 נישאה אינדירה לפירוז גנדי, ואימצה את שם משפחתו, כשמעתה נקראה אינדירה גנדי. אף שאין לה קרבה משפחתית למנהיג ההודי מהטמה גנדי, שם המשפחה הקנה לה יוקרה מסוימת בקרב העם. בצעירותה נפגשה פעמים רבות עם גנדי והושפעה מדרכו. בספטמבר אותה שנה נעצרה על מעורבותה בתנועת צאו מהודו.
ב-1955 מונתה גנדי לחברת בוועדה המבצעת של הקונגרס ובוועדת הבחירות של המפלגה, וב-1958 מונתה לחברת הוועדה הפרלמנטרית עליונה של הקונגרס, ובמ-1959 עד 1960 כיהנה כנשיאת המפלגה.
לאחר מות אביה ג'הוורל נהרו במאי 1964 מונתה לשרת התקשורת והמידע בממשלת לאל בהדור שסטרי, שהחליף אותו כראש ממשלה. במקביל היא נבחרה לרג'יה סבהה מאוטר פרדש.
בינואר 1966 נפטר שסטרי בפתאומיות בטשקנט, ברית המועצות לאחר הצהרת טשקנט בוועידת הפסגה שנערכה בינו לבין נשיא פקיסטן איוב ח'אן בעקבות מלחמת הודו–פקיסטן השנייה. גנדי נבחרה למועמד המפלגה להחליפו, כשהיא גוברת על מורארג'י דסאי בהפרש ניכר.
שירתה כראש ממשלה 3 תקופות כהונה רצופות מטעם מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי, בשנים 1966 עד 1977 ואחר כך בין השנים 1980 עד 1984.
ב-1969 הופרשה גנדי על ידי הוועד הפועל של הקונגרס הלאומי ההודי מהמפלגה, דבר שגרם למפלגה להתפצל בין תומכי המנגנון של המפלגה, שנודע כהקונגרס הלאומי ההודי (ארגון) לתומכי גנדי שנודעו כהקונגרס הלאומי ההודי (R). תומכי גנדי ניצו בבחירות ללוק סבהה ב-1971, והפלג הוכר על ידי ועדת הבחירות בהודו כמפלגת הקונגרס העיקרית.
ביוני 1975 בית המשפט הגבוה באללהאבאד הרשיע את גנדי בשימוש לרעה במנגנון הממשלתי, שימוש בשירותי משטרה לתעמולת בחירות, שימוש בשירותי ייעוץ מחבר פרלמנט מכהן במהלך הבחירות, ושימוש פרטי בתשתית החשמל הממשלתית. בית המשפט ביטל את תוצאות הבחירות במחוז בחירה של גנדי, קבע כי אינדירה גנדי צריכה לפנות את מקומה בלוק סבהה, ואסר עליה להתמודד שוב במשך שש שנים. ההחלטה בוטלה על ידי בית המשפט העליון של הודו בנובמבר, ובעקבות חוסר היציבות הפוליטי הכריזה גנדי על מצב חירום לאומי, הרחיבה מאוד את סמכויות הממשלה וכלאה את מרבית מתנגדיה. בבחירות שנערכו ב-1977 הובסה גנדי על ידי מורארג'י דסאי.
ב-5 באוקטובר 1977 נעצרה גנדי בחשד לשחיתות, אך שוחררה תוך יום לאחר שבית המשפט קבע כי אין ראיות מספיקות להחזיק אותה במעצר.
ב-22 בדצמבר 1977 הודחה גנדי מהלוק סבהה ונעצרה לשבוע ימים, לאחר שהואשמה בבזיון הפרלמנט, כשסירבה לאפשר לפקידיו לאסוף מידע על תוכניות בנה סאנג'יי לייצר מכוניות. במהומות שפרצו נהרגו 19 איש ונעצרו יותר ממאה אלף. בינואר 1978 פרשה גנדי מהמפלגה והקימה פלג עצמאי ברשותה.
מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי זכתה ב-269 מתוך 545 מושבי הלוק סבהה בבחירות ב-1980, וגנדי שבה לראשות הממשלה. גנדי הידקה את יחסי הודו-ברית המועצות, סירבה לכונן יחסים דיפלומטיים גלויים עם ישראל (אך קיימה עימה שת"פ ביטחוני) וב-1980 העניקה הכרה דיפלומטית לאש"ף.
ביוני 1984 השתלטו אנשי התנועה הלאומית הסיקית, שדרשו אוטונומיה פוליטית ודתית רבה יותר לאזור פונג'ב, על מקדש הזהב באמריטסר. אינדירה גנדי נתנה הוראה לצבאה להסתער בכח על המקדש ובמבצע, שנקרא "כוכב כחול", נהרגו 492 אזרחים ו-83 חיילים והמקדש עצמו נפגע קשות. במהומות בימים שלאחר מכן נהרגו אלפי מפגינים. בשל החשש הכבד מהתנקשות בחייה מצד קיצוניים סיקים כתגובה על ההסתערות על המקדש, ביקשו מקורביה להרחיק ממעונה את כל שומרי ראשה בני הדת הסיקית. עם זאת, שני שומרי ראש סיקים ותיקים ביקשו ממנה אישית להמשיך בתפקידם, ונענו בחיוב. ב-31 באוקטובר 1984, בגיל 66, בעת שיצאה ממעונה בניו דלהי, נרצחה אינדירה גנדי ביריות אקדח על ידי שני שומרי הראש.
רצח פוליטי זה לא שם קץ לשושלת בני נהרו בראשות הממשלה של הודו, ובנה הבכור רג'יב גנדי, נכדו של נהרו, נבחר אף הוא לראשות הממשלה (ונרצח גם הוא, בשנת 1991). במאי 2004 נבחרה סוניה גנדי, אלמנתו של רג'יב (ממוצא איטלקי), לראשות הממשלה, אך הודיעה שהחליטה לוותר על התפקיד, על אף שנותרה יושבת ראש מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי.
הנצחה
נמל התעופה של ניו דלהי, נמל התעופה הבינלאומי אינדירה גנדי, קרוי על שמה. כך גם האוניברסיטה הגדולה בעולם, האוניברסיטה הפתוחה הלאומית ע"ש אינדירה גנדי.
בספרות, ניתן לציין את ספרו של סלמאן רושדי, "ילדי חצות", בו מתוארת גנדי באופן מעורר מחלוקת. כמו כן, את ספרו של ארווינד אדיגה "בין הרציחות", המתאר את התקופה שבין רצח אינדירה לבין רצח בנה רג'יב בהודו.
גלריה
קישורים חיצוניים
אינדרה גנדי באתר iAsia
הערות שוליים
קטגוריה:ראשי ממשלת הודו
קטגוריה:פוליטיקאיות הודיות
קטגוריה:קורבנות רציחות פוליטיות בהודו
קטגוריה:ממשלות אינדירה גנדי
קטגוריה:שרי ההגנה של הודו
קטגוריה:שרי האוצר של הודו
קטגוריה:שרי החוץ של הודו
קטגוריה:שרי הפנים של הודו
קטגוריה:משפחת נהרו-גנדי
קטגוריה:נשים בראשות ממשלה
קטגוריה:הינדואים
קטגוריה:שרות הגנה
קטגוריה:שרות חוץ
קטגוריה:מנהיגים שנרצחו
קטגוריה:ילידות 1917
קטגוריה:זוכי פרס או תאנט לשלום
קטגוריה:חברי הלוק סבהה מאנדרה פרדש
קטגוריה:חברי הלוק סבהה מאוטר פרדש
קטגוריה:חברי הלוק סבהה מקרנאטקה
קטגוריה:חברי הרג'יה סבהה
קטגוריה:מנהיגים שמתו במהלך כהונתם
קטגוריה:נשיאי הקונגרס הלאומי ההודי
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ברית המועצות
קטגוריה:נפטרות ב-1984
| 2024-08-21T04:39:22
|
תוכנת שחמט
|
שמאל|ממוזער|250px|צילום מסך: תוכנת GNU Chess בגרסה 5.07
תוכנת שחמט היא תוכנה המסוגלת לשחק שחמט. כיוון ששחמט נחשב למשחק אסטרטגיה המביא לשיא את יכולתו של המוח האנושי, פיתוח תוכנת שחמט ברמה גבוהה, כזו המסוגלת לנצח כל שחקן אנושי, הוא אתגר רב-שנים. בעבר נחשב אתגר זה כדרך להתקדמות בפיתוחה של בינה מלאכותית, אך כעת אין הוא נחשב ככזה, משום שתוכנת שחמט מגיעה להישגים גבוהים בתחום ספציפי זה בלבד, ואין בה את היכולות הכלליות של המוח האנושי.
מטרות
מעבר להנאה בעצם המשחק מול המחשב, המאפשר לשחקנים להתאמן כאשר אין יריב אנושי זמין, תוכנת השחמט היא עזר בניתוח העמדה וכלי מחקרי המאפשר להגיע לתובנות לגבי החשיבה האנושית. בשני הנושאים הראשונים תוכנות השחמט הפכו להצלחה מסחררת. לאכזבתם של רבים, פיתוח תוכנות השחמט לימד רק מעט לגבי בניית תוכנות המעניקות אינטליגנציה דמוית אנוש, או למעשה כל דבר מלבד לשחק שחמט ברמה גבוהה. מסיבה זו הפסיק נושא זה לעניין את חוקרי האקדמיה בתחום האינטליגנציה המלאכותית.
עקרונותיה של תוכנת שחמט
המאמר הראשון בנושא נכתב על ידי קלוד שאנון, פורסם בשנת 1950 לפני שאיש תכנת מחשב לשחק שחמט, וחזה בהצלחה את שתי האסטרטגיות בהן ייעשה שימוש שאותן כינה סוג א' וסוג ב'.
תוכנות סוג א' אמורות להשתמש בגישת כוח גס ולבחון כל עמדה אפשרית לעומק מוגדר של מסעים תוך שימוש באלגוריתם מינימקס. שאנון סבר שגישה זו לא מעשית משתי סיבות:
ישנם (בקירוב) בממוצע 30 מסעים חוקיים אפשריים בכל עמדת שחמט וחישוב לעומק 3 מסעים (6 חצאי מסעים) יניב 700 מיליון (306) עמדות שיש לבחון. גם בגישה האופטימית של ניתוח מיליון עמדות בשנייה, נידרש ל-16 דקות לניתוח לעומק של 3 מסעים. (בפועל המחשבים הגיעו לעוצמה המאפשרת ניתוח מיליון עמדות בשנייה 40 שנים לאחר כתיבת המאמר, אך הנימוק נותר מדויק בהחלפת שלושת המסעים בארבעה).
החישוב הקודם התעלם ממסעים "שקטים" וניסה להעריך רק עמדות שבסיום החלפת כלים או לאחר סדרת מסעים משמעותית. שאנון הניח שהוספת מסעים שקטים, פרופילקטיים, תגדיל מאוד את מספר העמדות שיהיה צורך לבחון ולכן תאט את התוכנית עוד יותר.
במקום לבזבז את עוצמת המחשב לניתוח מסעים רעים או טריוויאליים, הציע שאנון שתוכנות מסוג ב' ישתמשו בגישת אינטליגנציה מלאכותית כדי לפתור את הבעיה על ידי בחינת מסעים מועטים אך חזקים בכל עמדה. כך יתפנו לתוכנה משאבי זמן להעמיק בווריאנטיים המשמעותיים יותר.
אדריאן דה גרוט ראיין מספר שחמטאים מרמות שונות והסיק שהן אמנים והן מתחילים בוחנים 40 - 50 עמדות לפני שהם מחליטים איזה מסע לשחק. מה שהופך את האמנים לשחקנים חזקים בהרבה הוא בכך שהם עושים שימוש בכישורי זיהוי תבניות שנבנו מניסיונם האישי. כך הם יכולים לבחון הסתעפויות אחדות בעומק רב יותר ולהתעלם ממסעים שהם סבורים שהם חלשים.
הבעיה בתוכנות מסוג ב' נעוצה בכך שהתוכנה אמורה להחליט איזה מסע טוב מספיק כדי שיישקל בכל עמדה נתונה. התברר שזו בעיה קשה בהרבה לפתרון מאשר האצת תוכנות מסוג א' בעזרת חומרה משופרת.
תוכנות שחמט פועלות על מחשב סטנדרטי, או על חומרה מיוחדת שנבנתה למטרה זו, כך ששילוב התוכנה והחומרה יוצר מחשב שחמט. שיאה של המגמה ליצירת מערכת מיוחדת למטרה זו הוא מערכת "כחול עמוק" (Deep Blue), שפותחה על ידי חברת יבמ ופורקה אחרי כמה משחקים עקב עלותה הגבוהה של החומרה.
בלִבה של תוכנת השחמט נמצאת פונקציית הערכת העמדה. פונקציה זו נותנת ערך מספרי לכל עמדה במשחק, המתקבלת על ידי ניתוח המסעים, על פי פרמטרים קבועים מראש כגון מספר הכלים, חוזקם היחסי ומיקומם. כך, מסוגלת התוכנה לבנות מעל עמדה נתונה "עץ מסעים " (אשר ענפיו הם כל העמדות המתקבלות מכל המסעים החוקיים), ובהינתן "עומק עץ" (מספר המסעים קדימה שהתוכנה בוחנת), לחשב את ה"עלה" או המסע האידיאלי, על פי אלגוריתם רקורסיבי, המסתייע בעיקרון פשוט של מציאת המקסימום מבין המינימום (שהרי יש לקחת בחשבון יריב שמשחק היטב).
ככל שהחומרה שעליה פועלת תוכנת השחמט תהיה חזקה יותר (כגון מעבד חזק והרבה זיכרון וירטואלי) כך יהיה באפשרותה של תוכנת השחמט לסרוק מספר רב יותר של מסעים (על כל האפשרויות הנגררות מהם) קדימה בפחות זמן.
תחרות בין מחשב לאדם
בשנות השבעים והשמונים לא היה ברור אם אי פעם תגיע תוכנת מחשב ליכולת להביס את טובי השחקנים האנושיים. בשנת 1968 התערב האמן הבינלאומי דוד לוי שאף תוכנת שחמט לא תהיה מסוגלת לנצח אותו ב-10 שנים הקרובות. הוא זכה בהתערבות בשנת 1978 בניצחון על תוכנת שח 4.7 (המחשב החזק ביותר דאז) אך הסכים שלא ייקח זמן רב עד שלא יוכל יותר לתוכנות המחשב. בשנת 1989 נוצח לוי על ידי תוכנת "מחשבה עמוקה".
תוכנת מחשבה עמוקה הייתה עדיין חלשה בהרבה מרמת אלופי העולם כפי שהוכיח אלוף העולם דאז גארי קספרוב, בשני ניצחונות מבריקים בשנת 1989.
ב-11 במאי 1997 גרסה משופרת של "כחול עמוק" של חברת יבמ ניצחה את אלוף העולם דאז, קספרוב, בתוצאה 3.5 - 2.5. ניתן לומר שמתאריך זה תוכנת המחשב הפכה לשחקן החזק ביותר בעולם. על טענה זו יש חולקים, במיוחד לאור העובדה שהמחשב נעזר בבסיסי נתונים של פתיחות ושל סיומים ולעיתים מתאימים את סגנון משחקו במיוחד לצורך התמודדות עם שחקן ספציפי.
בשנות התשעים הגיעו תוכנות השחמט לרמה גבוהה, כך שהן מסוגלות לנצח את רוב בני האדם. בתחילת הדרך נזקקו תוכנות שחמט למחשב-על, משום שרק עוצמתו אפשרה להן לבדוק מספר מסעים קדימה במידה שתאפשר להן משחק ברמה גבוהה. כיום פועלות תוכנות שחמט מעולות גם על מחשב אישי. השינוי נובע בעיקר מהשיפור באלגוריתם של תוכנות השחמט, ומעבר משימוש בעוצמת מחשוב (כוח גס) לשימוש באסטרטגיה משופרת.
דו-קרב בן שישה משחקים בין קספרוב לתוכנה "דיפ ג'וניור" מישראל שנערך בינואר 2003 הסתיים בתיקו 3 - 3.
תחרות בת ארבעה משחקים שנערכה בנובמבר 2003 בין קספרוב ובין המחשב "פריץ X3D" הסתיימה בתיקו.
עם התחזקותם של המחשבים הביתיים בעשור הראשון של המאה ה-21, ושיפור האלגוריתמים של תוכנות השחמט המובילות, כיום אין אדם המסוגל להביס את המחשב בשחמט.
תחרויות בין תוכנות השחמט השונות
בנוסף לתחרויות בין תוכנות השחמט לבין בני אדם, מתקיימות תחרויות בקרב תוכנות השחמט, כדי לקבוע מי מהן היא הטובה ביותר. באליפויות העולם למחשבי שחמט שנערכו בשנים 1997, 2001 ו-2002, זכתה התוכנה "דיפ ג'וניור", שפותחה בישראל על ידי שי בושינסקי ואמיר באן. בשנת 2003 זכתה "שרדר" במקום הראשון, "פריץ" במקום השני, ו"דיפ ג'וניור" נדחקה למקום השלישי. אליפות העולם לשנת 2004 התקיימה באוניברסיטת בר-אילן, בתחילת יולי, ובה זכתה "דיפ ג'וניור" במקום הראשון, ו"שרדר" במקום השני. בשנת 2005 זכתה "זאפה" האמריקאית במקום הראשון, ובשנת 2006 זכתה "ג'וניור" מחדש במקום הראשון, "שרדר" הגיעה למקום השני, ו"זאפה" – למקום השלישי. ביוני 2007 גברה דיפ ג'וניור על דיפ פריץ בדו-קרב שנערך מטעם הפיד"ה.
בחודש מאי 2019 גברה תוכנת השחמט Leela Chess Zero על תוכנת Stockfish בדו-קרב של 100 משחקים בהפרש 7 נקודות. המשחקים היו בני שעתיים לכל צד לכל משחק.
דירוג תוכנות שחמט
קיימים שני דירוגים עיקריים של תוכנות שחמט:
דירוג המתבצע על ידי SSDF, ובו, נכון ל-28 בפברואר 2019, נמצאת במקום הראשון תוכנת "סטוקפיש" עם 3494 נקודות, ואחריה "קומודו" עם 3456 נקודות ו"דיפ שרדר" עם 3360 נקודות.
דירוג המתבצע על ידי קבוצה גרמנית בשם CEGT, שמריצה עשרות אלפי משחקים ומדווחת מדי מספר שבועות על הדירוג המעודכן. על פי הדירוג בקצב המשחק הארוך ביותר (40/120ׂׂׂ), נכון לאפריל 2019, במקום הראשון מדורגת התוכנה "סטוקפיש" עם 3348 נקודות, במקום השני "קומודו" עם 3299 נקודות, ובמקום השלישי "הודיני" עם 3284 נקודות.
תוכנות שחמט פופולריות
Battle Chess - משחק שתחילתו בימי DOS המציג בצורה מונפשת את לוח השחמט.
Chess Titans המובנה בחלק ממערכות ההפעלה של חלונות.
Chessmaster - הכותר הנפוץ בעולם .
ראו גם
תוכנה - מונחים
רב אמן (שחמט)
לקריאה נוספת
נתן נתניהו, "שחמט ובינה מלאכותית", בתוך:, עמ' 113–129.
קישורים חיצוניים
, התוכנה "דיפ ג'וניור" שוב זכתה באליפות העולם לשנת 2004 לתוכניות שחמט
מאמר בנושא ההתמודדות של קספרוב מול דיפ ג'וניור
דירוג CEGT
דירוג ssdf
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
| 2023-09-13T11:05:28
|
אדרנלין
|
אדרנלין (Adrenaline; קרוי גם אפינפרין, Epinephrine) הוא הורמון הנוצר ומופרש על ידי ליבת בלוטת יותרת הכליה. האדרנלין הוא נגזרת של חומצות האמינו טירוזין ופנילאלנין, ומשתייך למשפחת הקטכולאמינים. הוא מכיל טבעת בנזן ארומטית ושלוש קבוצות הידרוקסיל (OH).
אפינפרין משמש גם מוליך עצבי מעורר במערכת העצבים. כמוליך עצבי הוא נקלט באותם קולטנים כמו נוראפינפרין, ממנו הוא נגזר. היות שאדרנלין מופרש (בין היתר), במצבי לחץ ומצוקה, משמש המושג אדרנלין בהשאלה לציון מצבים אלו; לדוגמה: "הוא מכור לאדרנלין", כשהכוונה היא "הוא נהנה ממצבי לחץ".
האפינפרין התגלה בפולין בשנת 1895 בידי החוקר נפוליאון ציבולסקי, והיה ההורמון הראשון שהתגלה. ב-1901 התגלה ההורמון גם ביפן (מבלי לדעת שהוא התגלה שש שנים לפני כן), שם כונה אדרנלין.
פעילות
הפרשת ההורמון למספר תופעות פיזיולוגיות הקשורות לתגובת הילחם או ברח - מנגנונים פיזיולוגיים להתמודדות עם איום או סכנה מיידית, בהם:
הגברת קצב פעימות הלב (הדופק), אשר מובילה לדפיקת לב מהירה וחזקה.
עליית לחץ הדם - בזמן פעולת האדרנלין נדחף הדם בעיקר דרך השרירים והמוח, ולא דרך העור והקרביים.
עלייה ברמת הסוכר בדם - על ידי שחרור הגליקוגן שנאצר בכבד.
הרחבת כלי דם המובילים דם אל שרירים מסוימים.
התכווצות כלי הדם של העור והמעיים.
עצירת הפעילות של הקיבה והמעיים.
התרחבות של מעברי האוויר בריאות.
הרחבת האישונים.
הסתמרות שערות.
הזעה מרובה.
דחיית עייפותם של השרירים.
המרצת מערכת העצבים הסימפתטית (פעולה זו גורמת בעקיפין לחלק מהתופעות שלעיל).
השינויים הפיזיולוגיים המתרחשים בעקבות הפרשת האדרנלין, נגרמים גם על ידי מערכת העצבים הסימפתטית. עם זאת, בעוד שהעצבים הסימפתטיים גורמים לתוצאות אלה במהירות במשך זמן קצר, האדרנלין מעורר אותן ביתר איטיות ובמשך תקופות ארוכות יותר. באופן זה הליבה של יותרת הכליות, שממנה מופרש האדרנלין לדם, מהווה תוספת לפעילותם של העצבים הסימפתטיים.
קולטנים לאדרנלין
אדרנלין ונוראדרנלין פועלים באמצעות קולטנים הקרויים "קולטנים אדרנרגיים":
קולטני אלפא (α receptors)
קולטני אלפא-1 (α1 receptors) - פועלים על שרירים חלקים. גורמים לכיווץ כלי דם בעיקר בעור ובמערכת העיכול, ולהרפיית מערכת העיכול. כיווץ כלי הדם בפריפריה מעלה את לחץ הדם בעורקים הגדולים וכך מגביר את הזרימה בכלי הדם הכליליים ובמח. לכן הפעלת קולטנים אלו משמעותית בהחייאה.
קולטני אלפא-2 (α2 receptors) - פועלים על הסינפסות במערכת העצבים הסימפתטית.
קולטני בטא (β receptors)
קולטני בטא-1 (β1 receptors) - הגברת קצב הלב ותפוקת הלב ושיפור ההולכה החשמלית בלב, הגברת שחרור האנזים דמוי-ההורמון רנין מהכליות - המעלה את לחץ הדם.
קולטני בטא-2 (β2 receptors) - הרחבת סמפונות בריאות, הרפיית שריר חלק, הרפיית הרחם, עידוד הפרשת גלוקגון.
קולטני בטא-3 (β3 receptors) - פירוק שומנים מרקמות השומן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מוליכים עצביים
קטגוריה:מונואמינים
קטגוריה:קטכולאמינים
קטגוריה:רשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי
| 2023-06-11T05:03:07
|
מחזאים
|
הפניה מחזאי
| 2006-09-24T12:29:29
|
יוון העתיקה
|
שמאל|ממוזער|250px|מקדש הפיסטוס באתונה
שמאל|ממוזער|250px|חלוקת הניבים היווניים
תולדות יוון העצמאית בעת העתיקה נמשכו כאלף שנים במהלך העת העתיקה, מתקופת המעבר בין התרבות המיקנית ועד לכיבוש יוון על ידי רומא. התרבות היוונית העתיקה ומורשתה נחשבת בעיני היסטוריונים רבים כערש תרבות המערב וזו אשר הייתה בעלת השפעה רבה על תרבות רומא העתיקה, הקיסרות הרומית, וכלל התרבויות האירופאיות עד לימינו.
__תוכן_עניינים__
התרבות היוונית לא הייתה מוגבלת לחלקו הדרומי של חבל הבלקן, אזור גאוגרפי שבו שוכנת יוון המודרנית. תנועת קולוניזציה גדולה שיזמו היוונים הביאה יוונים רבים לחלקים גדולים של הים התיכון. מלבד איי הים האיגאי, ריכוזים יווניים גדולים היו באסיה הקטנה ואילו במערב ידועה יוון הגדולה – אזור התיישבות יווני שכלל את דרום חצי האי האפניני והחלק המזרחי של סיציליה. מלבד הריכוזים האלה היו מושבות יווניות רבות מפוזרות בחלקים נרחבים של הים התיכון ומעט גם בחופי הים השחור, במיוחד באזורים שבהם השלטון המרכזי היה חלש ולא היה מסוגל להתנגד להתיישבות היוונית.
בעת העתיקה יוון לא הייתה מדינה אחת. מדינות רבות, חלקן גדולות כמו אתונה וספרטה שמספר תושביהן עלה לכמה מאות אלפים וחלקן קטנות שמספר תושביהן לא עלה על אלפים ספורים, היו המאפיין של החיים היוונים. חלק מהמדינות היו בעלות חברה עירונית מפותחת והתבססו על עיר-מדינה, הידועה בשם הפוליס. הפוליס שלטה על הסביבה הגאוגרפית המידית שלה ובדרך כלל הייתה קטנה בשטחה. חלק מהיוונים לא יצרו פולייס אלא התגוררו במסגרות שבטיות או אגרריות בלי שלטון מרכזי מסודר. כתוצאה מכך לא הייתה צורת משטר אחידה או תרבות אחידה. כל אזור היה בעל מאפיינים המיוחדים לו, אם כי היו ליוונים העתיקים גם מאפיינים משותפים רבים.
היוונים סיווגו את עצמם לכמה קבוצות אתניות: איונים, דורים, איולים ואכאים. כל קבוצה דיברה ניב משלה של השפה היוונית, מלבד האכאים שהשתמשו בניב הדורי.
גאוגרפיה
גאוגרפיה פיזית של יוון
התרבות היוונית פרחה בדרומו של חבל הבלקן. אזור זה מתאפיין באקלים ים תיכוני: קיץ חם ולח וחורף גשום וקריר. חבל הבלקן שופע במים, אך הקרקע הראויה לעיבוד חקלאי היא מעטה בגלל רכסי הרים רבים. רכסים אלה לא רק דחפו את היוונים להוציא את פרנסתם מן הים, אלא גם הגדירו הלכה למעשה את העולם היווני. בעמקים הפוריים התפתחו הפולייס שגבולותיהן היו מופרדות על ידי רכסי ההרים. הרכסים מנעו מעבר נח מעמק אחד למשנהו ותרמו בכך לפירוד הפוליטי שאפיין את יוון. יתר על כן, הקרבה לים ושפע המפרצים והנמלים הטבעיים אפשרה את פיתוח התעבורה הימית ביוון, במיוחד בתקופה שבה אמצעי התעבורה היבשתיים היו פרימיטיביים מאוד.
הגאוגרפיה השפיעה גם על הכלכלה המקומית. העמקים הקטנים לא אפשרו עדרי בקר או סוסים גדולים. לכן, מרבית המשק החקלאי היווני התרכז בצאן כמו כבשים, עזים וכו'. הייתה לכך השפעה גם על תרבות הלחימה היוונית – מיעוט הסוסים הזמינים למלחמה הקטין מאוד את חילות הפרשים היוונים ואלה הסתמכו בעיקר על חיל הרגלים.
גאוגרפיה פוליטית
שמאל|ממוזער|250px|העולם היווני
המרכז הגאוגרפי של יוון היה בחלקו הדרומי של חבל הבלקן. הגאוגרפיה היוונית התחלקה באופן גס לדרום מערב יוון בחצי האי פלופונסוס עם ספרטה כפוליס הדומיננטית באזור במשך רוב התקופה, אטיקה בדרום מזרח עם אתונה כפוליס הדומיננטית. בויוטיה עם תבאי כפוליס העיקרית, פוקיס ולוקריס היו במרכז יוון ואילו תסליה בצפון. מלבד שטחים אלה בעלי הקשר ההדוק לתרבות היוונית, מספר ישויות מדיניות נוספות חלקו את התרבות היוונית. אפירוס ומוקדון הן מייצגות בולטות לכך.
הקולוניזציה היוונית שהחלה במאה ה-8 לפנה"ס הפיצה את התרבות היוונית ברחבי המזרח התיכון. תושבות (ἀποικία) חשובות רבות הוקמו באסיה הקטנה ובאזור איטליה – בחצי האי האפניני וסיציליה עם הפוליס החשובה סירקוסאי. התיישבות נוספת, אם כי פחות חשובה מבחינת ההשפעה הפוליטית הייתה לאורך חופי הים השחור ובלוב. התושבות היווניות היו עצמאיות מפוליס האם, אם כי קשרים "משפחתיים" התקיימו בין פוליס האם לבתה בניכר. חלק מהתושבות הפיצו את הקולוניזציה הלאה עם הקמת תושבות משלהן. התושבות היווניות עזרו להפיץ את התרבות היוונית באזור.
ממוזער|371x371 פיקסלים|מקדש אורקאל העתיק, ביוון - אלון דודונה.ממוזער|415x415 פיקסלים|התיאטרון העתיק של דודנה
היסטוריה של יוון העתיקה
ההיסטוריה של יוון העתיקה נמשכת לאורך תקופה של למעלה מאלף שנים במהלך העת העתיקה עד לעליית הנצרות ביוון. אין הסכמה בין ההיסטוריונים לגבי תחילתה המדויקת של התקופה כמו גם סופה אך מקובל לחלק תקופה זו לכמה תקופות משנה ברורות ומוסכמות. הדעות חלוקות באשר להכללתה של התקופה המינואית והתקופה המיקנית כחלק מהרצף ההיסטורי הממשיך גם ליוון הקלאסית כמו גם סוף התקופה שלגביו אין הסכמה – יש המציינים את סוף תקופת יוון העתיקה עם מותו של אלכסנדר הגדול בשנת 323 לפנה"ס, יש הרואים אותו עם כניעתה הסופית של יוון בפני העצמה הצבאית של הרפובליקה הרומית בשנת 146 לפנה"ס ויש הטוענים כי התקופה ממשיכה עד המאה השלישית לספירה עם עליית הנצרות מכיוון שהתרבות הקלאסית לא השתנתה באופן מהותי עד אותה העת.
תקופת המעבר
אין שם אחיד לתקופה שבין 1200 או 1100 לפנה"ס ל-800 לפנה"ס. המקורות האנגליים נוטים להשתמש בביטוי "ימי החשיכה של יוון" (Greek Dark Ages) מקורות אחרים מדברים על "התקופה ההומרית", "התקופה הגאומטרית" ו"ימי הביניים של יוון". הסיבות לחורבן התרבות המיקנית אינן ידועות במלואן, אך ידוע שבערך שבין 1200 ל-1100 לפנה"ס היו גלי פלישה של שבטים שונים ליוון. על פי עדויות ארכאולוגיות רבות, הידרדרות כלכלית ותרבותית התרחשה בעקבות נדידות עמים גם באימפריה החתית ובארצות נוספות סביב מזרח הים התיכון בתקופה זו. גלי פלישה אלו שטפו את יוון מהצפון עד חצי האי פלופונסוס. רק שני מוקדים עיקריים נותרו מחוץ לשליטת הפולשים: אטיקה וארקאדיה.
הדורים התיישבו בעיקר בפלופונסוס והאכאים בשאר יוון (לא להתבלבל עם חבל הארץ אכאיה, שאכן נמצא בפלופונסוס, אך זהו מקרה יוצא דופן של אכאים שהתיישבו בפלופונסוס). רוב הקולוניות שנבנו מחוץ ליוון הן אכאיות. עניין השבטים השונים היה חשוב מאוד ביוון הקלאסית, היות שבני אותו עם בדרך כלל כרתו ברית בינם לבין עצמם. פרט לשבטים אלו ישבו ביוון האטים (תושבי אטיקה) והתסלים. שבטים אלו נמנים עם האוכלוסייה המקורית של יוון.
בתקופה זו, צורת השלטון היוונית עברה בהדרגה ממונרכיה לשלטון האריסטוקרטיה, למעט מקומות בודדים, שבהם המלכים שמרו על כוחם. גם הלוחמה עברה שינוי ניכר – מלוחמת מרכבות ללחימת רגלים.
בתקופה זו נזנחו האמנויות, נשכח הכתב ויוון התדרדרה למצב שהייתה בו בתקופה שקדמה לתרבות המיקנית. עם זאת, בתקופה זו התגבשה השירה בעל-פה, שהולידה מתוכה את פאר היצירה של הומרוס, ובה התהוו גם הניצנים הראשונים של הדגם היווני של עיר-מדינה, הלא הוא הפוליס – צורת ההתארגנות הפוליטית המרכזית ביוון באלף השנים לאחר מכן.
לקראת סוף תקופת המעבר היוונים קיבלו את האלפבית הפיניקי, שהיה פשוט יותר ויעיל יותר מהכתב המיקני, והחלו לשכלל אותו בהתאם לצרכיהם.
יוון הארכאית
במאה ה-8 לפנה"ס החלה ביוון מגמה של התפתחות כלכלית, חברתית, תרבותית וצבאית אשר בישרה על תחילתה של התקופה הארכאית. תקופה זו מתאפיינת בגיבוש המשטר ביוון העתיקה, בכינון הפוליס – עיר המדינה היוונית, בקולוניזציה יוונית של אגן הים התיכון, ובגיבושה ושכלולה של שיטת הלחימה ההופליטית.
המבנה המדיני בתקופת המעבר היה פשוט ולא נדרשו מנגנוני שלטון מורכבים כדי לשלוט על קהילה קטנה. עם גידול באוכלוסייה נוצר לחץ שדרש פתרונות פוליטיים לבעיות חברתיות. כתוצאה מכך, עלתה האריסטוקרטיה לשלטון בחלקים רבים ביוון. שלטון האריסטוקרטיה החזיק מעמד ללא ערעור משמעותי עד המאה ה-7 לפנה"ס. במאה ה-7 לפנה"ס עלו כוחות חדשים שהתהוו כתוצאה מהקולוניזציה ותהליכים חברתיים שונים. כוחות אלה דרשו חלק בשלטון ובמקומות רבים הגיעו מחוקקים וטיראנים שניסו לגבש כללים פוליטיים חדשים לניהול ענייני הפנים בפוליטיקה היוונית. בסופו של דבר, בחלק מהמקומות נותר השלטון האריסטוקרטי על כנו, בחלק עלו הטיראנים ובחלק התהוו משטרים דמוקרטיים שעלו לקראת סוף התקופה הארכאית.
הפוליס החלה להתגבש במאה ה-8 לפנה"ס, עת הופיעו המרכזים האורבניים הראשונים, אך עיור משמעותי החל במאה ה-6 לפנה"ס. הפוליס התגבשה באחד משתי צורות: מספר כפרים התאגדו ביחד ליצירת קהילה משותפת אחת כדי לחלוק במקומות פולחן ונטל ההגנה. האפשרות השנייה היא פיתוח של יישוב קדום שהתרחב על בסיס האזור שמסביבו. הפוליס לא הופיעה בבת אחת במהפכה חברתית, אלא התגבשה לאורך תקופה ארוכה. הפוליס לא מאפיינת את כל הקהילות היווניות. היו קהילות שהמשיכו במבנה השבטי שאפיין אותן בתקופה מוקדמת יותר.
אחד המנועים החשובים ביותר לתהליכים חברתיים מורכבים ביוון הייתה הקולוניזציה היוונית. הסיבות לתופעה זו רבות. הסיבה החשובה ביותר היא גאוגרפית: יוון היא ארץ הררית בעלת מעט קרקע פורייה. לכן, עם גידול האוכלוסייה, ביקשו חלק מהיוונים לעבור ממולדתם למקומות אחרים בחיפוש אחר פרנסה. סיבה אחרת הייתה כלכלית: אף שחקלאות תפסה את הנתח העיקרי בכלכלת יוון בתקופה זו, המסחר עלה בהתמדה ואף נוסדו בתי מלאכה גדולים שייצרו תוצרת ליצוא. יצירה יש מאין של יחידות פוליטיות חדשות הביאה לשכלול של הדגם הפוליטי, שהשפיע חזרה על ערי האם.
בתקופה זו החלו גם להתפתח תחומי התרבות של תיאטרון, שירה, אמנות ואדריכלות לצד התפתחות הפילוסופיה והמדע. נהוג לתארך את סוף התקופה לתחילת המאה ה-5 לפנה"ס, בשנה שבה החלה מלחמת פרס–יוון בה נלחמו מספר ערי מדינה יווניות מול האימפריה הפרסית בשנת 480 לפנה"ס.
יוון הקלאסית
נהוג למנות את התקופה הקלאסית בתולדות יוון החל מהניצחון הגדול של הברית היוונית במלחמה נגד הפרסים, בראשית המאה ה-5 לפנה"ס, ועד להשתלטות המקדונית על יוון והכיבושים של אלכסנדר הגדול בדרום ובמזרח (334 לפנ' ואילך). בתקופה זו הגיע לשיא התפתחותו של הפוליס, נוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה, נכתבו מחזות רבים, הוחל בכתיבת היסטוריהֿ, והוקמו מבנים מרהיבים ברחבי יוון.
בראשית התקופה הקלאסית יוון ניצבה מול האיום הפרסי. פרס כבשה את איוניה שהייתה מאוכלסת ביוונים ולאחר מכן ערכה שני מסעי כיבוש נגד יוון. הראשון והקטן יותר שנועד להעניש את אתונה על השתתפותה במרד האיוני הסתיים במפלת הפרסים בקרב מרתון (490 לפנה"ס). המסע השני (הידוע בשם מלחמת פרס - יוון) ארך שנתיים (480–479 לפנה"ס) ולקחו בו חלק כל הכוחות של האימפריה הפרסית. הפרסים הצליחו להגיע עד אטיקה ושרפו את אתונה, אך הפסידו במספר קרבות ונאלצו לוותר על כיבושה של יוון.
אחרי מלחמת פרס-יוון עלה כוח חדש ביוון העתיקה – אתונה. גם לפני המלחמה, הייתה אתונה פוליס חזק ורב השפעה, אך הבכורה הייתה נתונה לספרטה. אתונה הקימה לעצמה אימפריה באיי הים האיגאי והצליחה להדוף את הפרסים לתוך אסיה הקטנה. בסופו של דבר, הספרטנים החלו לחשוש מכוחה של אתונה ושתי המדינות התנגשו בשתי מלחמות. במלחמה השנייה הידועה בשם המלחמה הפלופונסית השנייה (431–404 לפנה"ס) נשבר כוחה של אתונה והיא נאלצה לוותר על שאיפותיה להגמוניה ביוון.
ספרטה שהייתה רגילה לבדלנות נאלצה לצאת את גבולות פלופונסוס, אבל מבנה החברה הספרטנית לא התאים למצב החדש, והמלחמות הבלתי-פוסקות דיללו את חבר האזרחים, ובעקבות כך את מאגר הגיוס. משלא השׂכילו הספרטנים להתמודד עם הנסיבות החדשות, אבדה ספרטה את הבכורה כ-30 שנה לאחר הניצחון במלחמה הפלופונסית, אחרי שהפסידה לתבאי בקרב לאוקטרה (371 לפנה"ס). סדרת פלישות תבאיות לפלופונסוס שברו סופית את הגב הספרטני והם לא חזרו לעולם למעמד הרם שהיה להם במהלך המאה ה-5.
גם תבאי לא הצליחה לשמור על ההגמוניה. מדינות נוספות עלו וירדו, גם אתונה הצליחה להשתקם ממפלתה, בעיקר בזכות המסחר המפותח שלה, אך לא חזרה למעמד שהיה לה בעת העימות עם ספרטה. סדרת מלחמות חדשה ליוותה את התפוררות הסדר הישן. מלחמת הקודש השלישית (356–346 לפנה"ס), מלחמת בעלות הברית של אתונה (357–355 לפנה"ס) החלישו מאוד את הכוחות הדומיננטיים בפוליטיקה היוונית.
החלשות הפולייס הוותיקים נתנה אפשרות לפיליפוס השני, מלך מוקדון להביא את מדינתו, שלפני כן נחשבה ספק ברברית, ספק הלנית למעמד בכורה ביוון. בסדרת מלחמות, כשבאחרונה הוא הביס את הצבא המשותף של אתונה ותבאי בקרב כירונאה (338 לפנה"ס) הוא הצליח להטיל את מרותו על יוון. פיליפוס נרצח שנתיים לאחר מכן, בעת ההכנות לקראת הפלישה לפרס. בנו, אלכסנדר, עלה לשלטון תחתיו.
התקופה ההלניסטית
ממוזער|350px|מפת האימפריה של אלכסנדר הגדול שבשטחיה הופצה התרבות ההלניסטית
ראשית התקופה ההלניסטית במסע הכיבושים של אלכסנדר, או, לפי חלק מהחוקרים, לאחר מותו ועם תחילת מלחמות הדיאדוכים. עם זאת, לאורך החופים של אסיה הקטנה זכתה תרבות יוון למידה לא-מבוטלת של הצלחה גם קודם לכן. סופה של התקופה ההלניסטית נקבע, בדרך כלל, להשתלטות הסופית של רומא על הים התיכון בימי אוגוסטוס. עם זאת, יש הרואים את המשך התקופה ההלניסטית גם במאות הארוכות עד לעליית האסלאם ולניצחונה של הערבית על היוונית באגן המזרחי של הים התיכון.
התקופה ההלניסטית מתאפיינת בהרחבתו של העולם היווני הרחק מזרחה, עד למרכז אסיה בואכה הודו. ראשית התקופה בשני דורות של מלחמת ירושה רבת-משתתפים. כעבור בשנות ה-70 של המאה ה-3 לפנ' התקבעה חלוקת כח שהציבה במרכז שלושה כוחות: מצרים התלמיית, הממלכה הסלאוקית באסיה, וממלכת מקדון של השושלת האנטיגונידית. אתונה וספרטה המשיכו להיות שׂחקניות מסדר-גודל שני. במערב אסיה הקטנה עלה כוחה של ממלכת פרגמון. במזרח נוסדה עם הזמן מלכות יוונית עצמאית בבקטריה.
צורת השלטון הבולטת בעולם ההלניסטי הייתה מלוכה, שהתבססה על שילוב בין עצמה צבאית לפולחן אישיות והאלהה של המלכים ובני-משפחותיהם. בארץ האם היוונית נותרו עדיין פולייס משמעותיות, ובמקביל עלה כוחן של "שיתופי-ערים" או "ליגות" (κοινόν), ובמיוחד הליגה האכאית, שמרכזה בצפון ומרכז פלופונסוס, והליגה האיטולית, בצפון-מערב יוון. לצד הליגות גם ספרטה שמרה על עצמאותה, אך חדלה מלהיות כח משמעותי ביוון, למעט תקופות קצרות שבהן מלכים רפורמיסטים ניסו להחזירה לימי הזוהר.
העולם ההלניסטי היה נתון במלחמה מתמדת בין הכוחות המרכזיים לבין עצמם, בין הכוחות המרכזיים למדינות בינוניות וקטנות, ובין הכוחות המשניים לבין עצמם. בארץ האם היוונית היה מאבק מתמיד בין מקדון לבין הליגות והערים העצמאיות (שנתמכו לעיתים קרובות על ידי מצרים התלמית). הלבנט היה מושׂא לריב מתמיד בין מצרים התלמית לבין הממלכה הסלאוקית. תקופת העליונות הצבאית ההלניסטית הסתיימה עם עליית כוחה של רומא, שהכניעה קודם את מקדון, אחריה את הסלאוקים, ולבסוף את מצרים התלמית.
חברה ומשטר
החברה ביוון העתיקה
בדרך כלל החברה היוונית הבדילה בין כמה שכבות אוכלוסייה: אזרחים בעלי זכויות פוליטיות מלאות, מטויקוי – תושבי קבע חסרי זכויות פוליטיות ועבדים. באזורים שונים היו אמות מידה שונות לכניסה לאחת הקטגוריות הללו. לעיתים, המדד היה רכוש ודי היה ברכוש מעל רף מסוים כדי להיות אזרח בעל זכויות פוליטיות מלאות ולעיתים היה די בלידה להורים ממוצא מסוים, בלי קשר לרכושם, כדי לקבל זכויות פוליטיות – בדומה למצב בדמוקרטיות המודרניות. נשים היו חסרות זכויות פוליטיות, בלי קשר לרכוש משפחתן.
החברה ביוון העתיקה אופיינה בהבחנה בין עבדים לבני חורין, הבחנה בין תפקידי גברים לתפקידי נשים, חוסר משמעות יחסי למוצאו של האדם ומרכזיותה של הדת. סגנון החיים האתונאי אפיין את העולם היווני העתיק, בניגוד למערכת החברתית של ספרטה, שהייתה ייחודית לה.
פוליס
פוליס (ביוונית πολις, פולייס ברבים) היא קהילה פוליטית אוטונומית כפי שהתקיימה ביוון העתיקה. לרוב הייתה הפוליס גם קשורה למיקום גאוגרפי. הפוליס הייתה מעין מדינה בזעיר אנפין (ומכאן כינויה הרווח "עיר-מדינה") אשר סיפקה את הצרכים הקהילתיים של תושביה – הגנה, שיפוט, חקיקה, תרבות ופולחן דתי, ובמקרים מסוימים גם שירותי רווחה וחינוך (אף ששירותים אלה היו נדירים בעולם העתיק כשירות הניתן על ידי הקהילה/השלטון).
ארכון (מיוונית: αρχων) הוא נושא משרה בכירה בכמה פולייס ובמיוחד באתונה העתיקה. משמעות המילה היא "שליט". תפקיד הארכונטים נוצר כתוצאה מהפלת המלוכה באתונה והצורך להחליף את המלך בתפקידיו השונים. במקורן היו משרות הארכונטים מאוישות על ידי בני האצולה האתונאית למשך עשר שנים, אולם בשנת 683 לפנה"ס קוצרה תקופת כהונתם של הארכונטים לשנה.
השלטון ביוון העתיקה
היות שיוון לא הייתה מדינה מאוחדת אחת, כל אחת מהפולייס הרבות שאכלסו את יוון התאפיינה בשלטון משלה. יתרה מכך, צורת השלטון ביוון העתיקה לא הייתה קבועה לאורך הדורות. השלטון המלוכני שאפיין את תחילת התקופה התפתח לשלטון אוליגרכי עם מרכיבים שונים של סמכות מלוכנית, בהתאם לפולייס. בחלק מהפולייס התפתחה האוליגרכיה לטיראניה וזאת בתורה התפתחה לדמוקרטיה. לא בכל הפולייס הייתה ההתפחות השלטונית הזאת. בחלקן נותר השלטון האוליגרכי או הטיראני עד סוף העצמאות של הפוליס המדוברת כאשר נכבשה על ידי כוח גדול יותר. לעיתים הייתה חזרה לצורת השלטון הישנה. כך למשל יכול היה שלטון דמוקרטי לחזור בפוליס מסוימת לטיראניה וההפך.
טעות רווחת היא החלוקה השרירותית לדמוקרטיות ולאוליגרכיות. אפילו בספרטה, שהיא המודל האוליגרכי, לא היה שלטון רודני – להפך, היו בה המון בלמים ואיזונים. למשל, היו להם שני מלכים שעמדו למשפט כל שנה. פרט למלכים היו להם חמישה אפורים שנבחרו בבחירות רגילות והיו מופקדים על הרשות המבצעת. תפקיד המלכים היה סמלי וכלל את הנהגת הצבא בקרב. גם אתונה חוותה תקופות אוליגרכיות כמו לאחר התבוסה במלחמה הפלופונסית (השלטון ה-30 בשנת 404 לפנה"ס).
מחזור המשטר
צורות המשטר העיקריות שנוצרו בתקופה הארכאית: טיראניה, אוליגרכיה ודמוקרטיה התקיימו אלה לצד אלה תוך שהם מחליפים האחד את השני. היוונים קראו לתופעה זו קיקלוס (κύκλος Kyklos – גלגל לפי אפלטון שטבע את המונח והשתמש במונח בחיבורו "המדינה") או אנאקיקלוס (ἀνακύκλωσις), לפי פוליביוס. מספר צורות המשטר שהיוונים ראו נגד עיניהם משתנה על פי המחבר. אפלטון ראה נגד עיניו 5 צורות משטר. לפי פוליביוס הקיקלוס כלל שלוש צורות משטר תקינות התדרדרו מדי פעם לשלוש צורות פגומות. כך הדמוקרטיה התדרדרה לאוכלוקרטיה, המלוכה לטיראניה ואריסטוקרטיה לאוליגרכיה.
המשטרים התחלפו לא רק באורח טבעי בהתפחות פוליטית של הפוליס, אלא גם על ידי שימוש בכוח צבאי. כך למשל תמכו בדרך כלל האתונאים במשטרים דמוקרטיים ואילו הספרטנים העדיפו משטרים אוליגרכיים. הטיראניה שרדה בעיקר בפריפריה של העולם היווני. צורת משטר זו הייתה מקובלת בעיקר ביוון הגדולה ובמזרח, שם היוונים היו תחת שלטון פרסי.
צורות משטר עיקריות
טיראניה היא סוג של משטר אוטוקרטי, אשר התקיים במספר רב של פולייס במשך תקופות מסוימות. בטיראניה, על כל העיר שלט שליט אחד, אשר נקרא "טיראן" – "שליט יחיד" ביוונית. כך, למשל, במקור היווני השם של הטרגדיה "אדיפוס המלך" מאת סופוקלס הוא "אדיפוס טיראנוס" (שליט יחיד).
דמוקרטיה צורת הדמוקרטיה שהייתה מקובלת ביוון העתיקה היא דמוקרטיה ישירה, כלומר כל אזרח השתתף בהחלטות שלטוניות ולא היה גוף ממשלתי נבחר או גוף מחוקק נבחר. כל האזרחים הם אלה שחוקקו את החוקים בהצבעה אישית באספה. כדי לנהל את המשטר נבחרו בדרך כלל קבוצות נבחרות של אזרחים לתפקידים שוטפים. פעמים רבות הבחירה הייתה בהטלת גורל.
אוליגרכיה צורת שלטון שבה רק לבעלי הממון יש אפשרות להשפיע על ההחלטות המתקבלות. צורה זו הייתה נפוצה מאוד ביוון ופעמים רבות היו מאבקים עיקשים בתוך הפוליס עצמה בין מצדדי הדמוקרטיה לבין מצדדי האוליגרכיה. מאבקים אלה לוו פעמים רבות במהפכות כוחניות שגרמו לשפיכות דמים וכליאה של מתנגדים פוליטיים.
המשטר הספרטני היה יוצא דופן ביוון העתיקה. היה זה משטר אוליגרכי, אך בניגוד למשטרים אוליגרכים רבים, בראש המדינה עמדו שני מלכים. הם הנהיגו את הפולשים בגל ההגירה הגדול שהתרחש בסוף התקופה המיקנית וראשית התקופה האפלה. עם הזמן הצטמצמו תפקידיהם לפיקוד צבאי ומספר תפקידים דתיים בלבד, ונוספו בעלי תפקידים נוספים: 5 אפורים וגרוסיה שהיו בעלי חשיבות פוליטית רבה והמלכים לא היו יכולים לפעול בלעדיהם. הגוף הבוחר הורכב מגברים ספרטנים בני 30 ומעלה.
לוחמה ביוון העתיקה
הלוחמה ביוון העתיקה התאפיינה בצבאות בגודל שלא עלה בדרך כלל על 10,000 לוחמים מכל צד. לעיתים נדירות, בקרבות גדולים במיוחד, צירפו כמה פולייס את כוחותיהם ליצירת צבא גדול יותר.
הטקטיקה המקובלת הייתה פלנקס – מערך צפוף של רגלים המשלבים את מגיניהם ליצירת גוש מונוליטי חזק. בפלנקס שירתו ההופליטים – חיל רגלים כבד שהורכב מבעלי רכוש מספיק לרכוש את כלי נשקם. מלבד הפלנקס היו מעט פרשים, בעיקר באתונה ובתבאי. קרקעות מרעה טובות בצפון יוון, בתסליה ובמוקדון אפשרו להן להקים חילות פרשים גדולים יחסית. שינויים טקטיים במהלך המאה ה-4 לפנה"ס הביאו לשיתוף פעולה גובר בין הפלנקס לחיל הפרשים. גם חיל רגלים קל, הפלטסטים התחיל לתפוס את מקומו במערך הקרבי.
הלחימה הימית התאפיינה בטקטיקת ניגוח של ספינות משוטים. הספינות המקובלות והנפוצות היו אוניית חמישים (פנטקונטורוס) שהתפתחה לאחר מכן במאה ה-6 או ה-7 לפנה"ס לבירמה – אונייה בעלת שתי שורות משוטים ואלה בתורן התפתחו לתלת-חתריות בתקופה הקלאסית, שבהן המשוטים היו מסודרות בשלוש שורות. בתקופה ההלניסטית הופיעו אוניות גדולות יותר כגון החמש-חתריות.
תרבות יוון העתיקה
דת
ביוון העתיקה, הדת הייתה פוליתאיסטית. היוונים סגדו לפנתאון עשיר של אלים, גיבורים, נימפות וכיוצא באלה. האלים נחלקו בינם לבין עצמם לפי דרגת בכורה. החשובים שבהם היו שנים עשר האלים האולימפיים ובראשם זאוס.
מלבד האלים הכלליים, שבהם האמינו כל היוונים, פעמים רבות הייתה אלוהות מסוימת שתושבי אזור מסוים סגדו לה באופן מיוחד. הם האמינו שאלוהות זו היא המגנה העיקרית של עירם ולכן הקריבו לה קרבנות נוספים, מעבר למה שמקובל בעבודת הקודש הרגילה.
סגידה לבני אדם בתור אלים לא הייתה מקובלת ביוון העתיקה, אך מייסדי ערים זכו להכרה מיוחדת ולעיתים הוקרבו קרבנות לזכרם. הדבר השתנה עם עלייתו של אלכסנדר הגדול שדרש שיסגדו לו בתור אל. חלק מהמלכים ההלניסטים שבאו בעקבותיו יישמו את העיקרון הזה גם לגביהם.
מלבד אלים רבים, התאפיינה הדת היוונית גם במאגיה. מקדשים רבים היו אורקלים שאיתם התייעצו בכל דבר החל מענייני יום יום עד לגורל הפוליס עצמה כגון יציאה למלחמה. אסטרולוגיה ופירוש סממנים שמימיים כמו מעוף ציפורים וכיוצא באלה היו מקובלים אף הם.
הדת היוונית עברה תהפוכות רבות. בשיא הפריחה של התרבות היוונית היו פילוסופים שהטילו ספק בתפיסה היוונית הקלאסית של האלים. המייצג הבולט ביותר של קבוצה זו הוא אפיקורוס שעל שמו נוצר המובן העברי של כופר. הדת היוונית מיזגה לתוכה את הדת הרומית, שנתנו שמות רומאיים לאלים יווניים, ובעזרת הכיבושים הרומים הפיצה את עצמה בכל האימפריה הרומית. סופה להתחלף על ידי הנצרות בשלהי העת העתיקה ותחילת ימי הביניים.
פילוסופיה
שמאל|ממוזער|250px|סוקרטס הוא מן הפילוסופים היוונים המשפיעים ביותר
הפילוסופיה היוונית עסקה בתפקידם של ההגיון והחקירה בבניית מאגר הידע והאמונות האנושי. המדע והפילוסופיה המערבית המודרנית נשענים על יסודות רבים שהניחה הפילוסופיה היוונית.
הנחות היסוד של הפילוסופיה היוונית הן שהעולם, האדם והחברה אינם כפי שהוא נראים. הנחת יסוד נוספת הייתה כי ניתן להבין את העולם בצורה מוחלטת, הנחה הקיימת מראשית הפילוסופיה היוונית. ביכולתנו להכיר את המציאות, ההכרה מובנת ומובטחת, והטעות היא שטעונה הסבר. הכלי המאפשר להבין את העולם הוא המחשבה הרציונלית, כלומר המחשבה האוניברסלית הפתוחה לוויכוח ודורשת הנמקה ביחס לכל דבר. כך מתחילה המסורת הפילוסופית המלאה במחלוקות. הבנת העולם שעליה מדובר כאן היא ידיעה מדעית, כלומר ידיעת ההסבר (הלמה) ולא רק ידיעה מקצועית – ידיעת העובדות (המה).
הנושאים העיקריים בתולדות הפילוסופיה היוונית כוללים את הפילוסופיה הקדם-סוקרטית, את הפילוסופיה הסוקרטית ואת משנתם של אפלטון ואריסטו.
תיאטרון
התיאטרון ביוון העתיקה (השירה הדרמטית היוונית) התפתח והגיע לשיאו בסוף המאה ה-6 ובמהלך המאה ה-5 לפנה"ס ומרכזו היה באתונה.
שירה זו השפיעה רבות על הספרות המערבית כולה והתוותה את היסודות של הספרות הדרמטית עד ימינו. התיאטרון התפתח בפסטיבלים לכבוד האל דיוניסוס ובעיקר בתחרויות הדרמה השנתיות בדיוניסיה העירונית של אתונה. השירה הדרמטית כללה שלושה סוגי מחזות: טרגדיה, מחזה סאטירים וקומדיה.
הדרמה הייתה מחוברת חיבור עמוק לחיי היוונים. הטרגדיות התבססו על סיפורי המיתוסים העתיקים שכל יווני הכיר היטב, הקומדיות תארו את חיי היומיום ועסקו בביקורת פוליטית עכשווית נוקבת, והפוליס ניהלה ומימנה את התחרויות שכל אזרחי העיר צפו בהן.
הגדולים במחזאים היוונים מתקופה זו הם הטרגיקונים איסכילוס, סופוקלס ואוריפידס וכותב הקומדיות אריסטופאנס. מחזותיהם מועלים עד היום על בימות העולם.
אמנות
אמנות יוון העתיקה היא הסגנון האמנותי שהתפתח ביוון וסביב הים האגאי באלף הראשון לפנה"ס. סגנון אמנותי זה השפיע רבות על האמנות בעולם המערבי עד המאה ה-20, בעיקר בתחום הפיסול והאדריכלות. האמנות היוונית התקיימה במשך כ־1,000 שנים באזור איי הים התיכון ומשני צדי הים האגאי. יוון קשורה לארצות שסביבה באמצעות הים, וכך נוצרו ההשפעות ההדדיות.
היוונים היו יורדי ים, הם חיו באיים והקשר ביניהם נוצר באמצעות ספינות. מסיבה זו כל אי התפתח כמדינה עצמאית, ולעיתים בתוך אותו אי התפתחו ערי מדינה קטנות יותר שהיו מופרדות בגאיות, בעמקים ובהרים.
נוהגים לחלק את תולדות האמנות היוונית לחמש תקופות:
הקדרות והפיסול
ביוון העתיקה פיסלו פסלים מרהיבים המציגים את היופי של גוף האדם. השלמות שבפסלים אלו היא כה גדולה, שתקופה שלמה בהיסטוריה מתייחסת לחזרה לערכים אלו, הלא זוהי תקופת הרנסאנס. היוונים לא ראו בעירום משהו פסול או שלילי; לכן, הפסלים מציגים את הגוף האנושי ללא בגדים. פרט לפסלי אנשים ואלים (שגם הם בצורת אדם) הם פיסלו פסלים של חיות ושל יצורים דמיוניים.
הקדרות הייתה מפותחת מאוד, וכדים רבים מעוטרים בציורים מרהיבים עם נושאים הלקוחים בדרך כלל מהמיתולוגיה היוונית. צבע החימר הוא אדום, ולכן הציור, שהוא אדום, לא צויר כפי שאנו רואים אותו. הם פשוט כיסו בצבע שחור את כל המקומות בכד שלא הופיעו בתמונה.
אדריכלות
300px|ממוזער|הפרתנון באקרופוליס
האדריכלות היוונית התרכזה בבניית מקדשי שיש והמקדש היווני התקיים לאורך כל התרבות היוונית. סביב המאה ה־5 לפנה"ס הגיע סגנון הבנייה לשלמותו בסגנון הדורי ובסגנון האיוני. בתקופה ההלניסטית התפתח הסגנון הקורינתי.
באדריכלות היוונית המוקדמת הצורות בהן נעשה שימוש היו בעיקר תוכניות אורתוגונליות (מבוססות על זוויות ישרות) וגמלונים משולשים פשוטים בחזיתות מבנים. כאשר הבשיל סגנון הבנייה לקראת המאה ה-6 לפנה"ס, התאפיינו המבנים בקווים נקיים ומדויקים ובעלי פרופורציות מתוכננות היטב. מתכנני המבנים הקפידו על סימטריה כמעט מושלמת. עם זאת, בתכנון המרחב לא הייתה סימטריה כלל – על אף שכל מבנה כשלעצמו הקפיד על סימטריה, הבניינים היו מפוזרים בהתאם לטופוגרפיה ואלמנטים נופיים שונים. הדבר בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בתכנון האקרופוליס של אתונה. האקרופוליס, שבמרכזה הפרתנון, נבנתה על הר והמבנים השונים מפוזרים עליה כאשר הם משתלבים בהרמוניה עם הטבע והסביבה. הפרתנון ומבנים אחרים שנבנו באקרופוליס תוכננו להיתפס בפרספקטיבה מכל הכיוונים תוך כדי עלייה להר ולא במבט חזיתי מסודר בו נראית החזית בסימטריה מושלמת. הרומאים, שאימצו את הסגנון היווני, בחרו להבליט את הסימטריה ונתנו לצופה בבניין לראות את המקדש מהחזית הראשית בלבד וגם לרוב בנו מבנים נוספים מצידי המקדש שחיזקו את הסימטריה הכוחנית.
ביוון העתיקה היו גם הרבה מאוד בתי מרחץ.
ספרות
ספרות יוון העתיקה הוא מונח המתייחס לספרות שנכתבה ביוונית עד המאה הרביעית לספירה. אלפרד נורת' וייטהד אמר פעם כי כל הפילוסופיה כולה אינה אלא הערת שוליים לאפלטון. תהיה זו הגזמה לטעון כי כל הספרות המערבית אינה אלא הערת שוליים לספרות יוון העתיקה, אך בה במידה נכון הוא שעולמם המחשבתי של היוונים היה כה מקיף ורב השפעה עד כי קשה למצוא היום רעיון שלא התחבטו בו כבר סופרים יוונים.
ספורט
מטבח
המטבח ביוון העתיקה התאפיין בעיקר בסגפנותו שהתפתחה על רקע הקשיים בהפקת המזון. קשיים אלה נבעו ממבנה השטח ומשיטות החקלאות של יוון העתיקה. המטבח התבסס על מה שמכונה "השלישייה המזרח תיכונית": חיטה, שמן זית ויין.
מוזיקה
מאפייני המוזיקה:
שימוש במודוסים: חשיבות לבחירת מודוס מתאים ע"פ אטוס ופאטוס.
מוזיקה חד-קולית: היצירות לא מנוגנות על ידי נגנים רבים, הם לא מלוות בזמרים רבים.
שימוש בטטרקורדים לפי אטוס/פאטוס.
אין מקצב קבוע.
התווים כתובים באותיות.
קהל היעד:
מוזיקת פולחן לאפולו ודיוניסוס.
מוזיקה לירית של זמרים נודדים.
מוזיקה עממית – מעגלי עם.
מוזיקת ליווי לתיאטרון.
תרומתו של אריסטו למוזיקה
אריסטו אמר שמוזיקה שלא מנוגנת נכון יכולה לפגוע באופיו של האדם. הוא קבע שיש באדם שני צדדים שונים, שחייב להיות איזון ביניהן כדי לקבל את האדם המושלם: אטוס – הצד השכלי, המאוזן, ההגיוני, "שימוש בחושים בריאים", צד זה אופיין לאפולו; פאטוס – הצד הרגשי, ללא מחשבה, צד זה אופיין לדיוניסוס. לגישתו של אריסטו, במוזיקה יש חשיבות רבה לבחירה של הצדדים ולהבעתם.
תרומתו של פיתגורס למוזיקה
פיתגורס קבע כללים רבים במוזיקה, כמו דיסוננס, קונסוננס, טטרקורדים ומהטטאקורדים הוא הרכיב מודוסים. קבע שלכל סוג של מוזיקה יש צורך במודוס אחר שמתאים לסוג המוזיקה, כמו מוזיקת פולחן, תיאטרון, אבל ועוד.
מורשת יוון העתיקה
התרבות היוונית, המדע היווני ותחומים נוספים של יוון העתיקה השפיעו מאוד על רומא העתיקה. הרפובליקה הרומית השתלטה על יוון באמצע המאה ה-2 לפנה"ס ויוון הייתה לפרובינקיה רומית. נהוג לתארך תקופה זו עד עליית הנצרות ביוון, שיקומה של העיר ביזנטיון והסבת שמה על ידי הקיסר הרומי קונסטנטינוס ל"קונסטנטינופול" (כיום היא נקראת איסטנבול).
בתקופת הקיסרות הרומית יוון נחשבה לשער המזרחי של האימפריה וחלק בלתי נפרד מהתרבות היוונית-רומית. השפה היוונית הייתה לינגואה פרנקה עבור תושבים רבים במזרח האימפריה והתקיימו יחסי מסחר טובים בין יוון לרומא. חיי היום-יום בערים היווניות המשיכו למעשה כסדרן, כמו בתקופה בה היו תחת הכיבוש המקדוני.
הרומאים העריכו מאוד את התרבות היוונית והיא היוותה את שורשיהם של רוב תחומי התרבות הרומיים – אמנות, פילוסופיה, אדריכלות וכו'. אינטלקטואלים רומיים רבים, כגון ורגיליוס, הורטיוס, ויטרוביוס ואחרים, למדו את הספרות, האמנות והמדע שהתפתחו ביוון העתיקה וראו עצמם כממשיכי דרכם של היוונים בתחומים אלו. קיסרים רומיים שונים השקיעו רבות בפיתוחה של יוון ובמיוחד בתרומה של מבנים מפוארים שנבנו באתונה ובערים יווניות נוספות.
ראו גם
השפה היוונית
מיתולוגיה יוונית
תרבות הגוף ביוון העתיקה
הומוסקסואליות ביוון העתיקה
עבדות ביוון העתיקה
זנות ביוון העתיקה
מאגיה בעולם היווני-רומאי
טכנולוגיה יוונית עתיקה
לקריאה נוספת
בנימין שימרון, התרבות הקלאסית – שער להכרת תרבות יוון ורומא, תל אביב, פפירוס – בית ההוצאה באוניברסיטת תל אביב, 1993.
משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1984.
דוד גולן, תולדות יוון ההלניסטית, הוצאת מאגנס, 1983.
מעין מזור, מבוא קצר לתולדות יוון העתיקה: מתקופת הברונזה עד התקופה הקלאסית, הוצאת כרמל, 2023.
קישורים חיצוניים
אורי אמיתי, העולם הקלאסי, קורס מתוקשב באוניברסיטת חיפה. הרצאות הווידאו נגישות לכל להורדה.
כלכלת יוון העתיקה באתר ECONOMIC HISTORY ASSOCIATION
הערות שוליים
*
קטגוריה:היסטוריה לפי תקופה
| 2024-09-23T10:34:54
|
מסכה
|
ממוזער|שמאל|325px|אוסף מסכות
ממוזער|שמאל|325px|מסכות פולחניות
מסכה היא פריט לבוש, המכסה חלק מן הפנים או את כולם, לעיתים גם חלק מן הראש, או אפילו את הראש כולו. למסיכות שונות ישנם שימושים שונים, כדגומת הגנה על פניו של ספורטאי או עובד בתעשייה מסוכנת, מניעת שאיפת רעלים, חימום, בידור, הסתרת פנים לצורך שיבוש זיהוי, או גילום דמות.
המסכה משמשת כסמן לאפיון דמות באירועים קהילתיים כגון טקסים דתיים בתרבויות שונות. המילה "מסכה" נשמעת דומה בשפות השמיות והרומאניות, ובלשנים שונים הציעו הצעות למקור המילה, למשל, מהמילה "Masca" הלטינית שפרושה "שד או רוח רעה", מהמילה הערבית "מסח'רה" שפרושה "אדם בתחפושת" או ממילה ארמית "סקר" שפרושה "צביעה באדום", ובקרב בלשנים אחרים מוצעת הצעה לגישור בשני התפיסות האלה הרואה את המקור במילה העברית המופיעה בתנ"ך שם המילה מסכה קיבלה את המשמעות הכפולה דבר עשית פסל זהב דמוי ראש עגל, עם זאת בעברית המודרנית התקבלה המשמעות המקובלת בשפות רומניות וזנחה את המשמעות המקורית. מסיכות משמשות אביזר חשוב במסיבת תחפושות ובקרנבלים. ביהדות נעשה שימוש במסכות כחלק מתחפושת פורים.
המסכה העתיקה ביותר בעולם, מן האלף השביעי לפני הספירה, נמצאה בארץ ישראל, בחורבת שבאזור חברון. המסכה, עשויה אבן גיר וגודלה 15X22.3 ס"מ, שימשה כנראה כחפץ פולחני. המסכה נמצאת במוזיאון ישראל והוצגה במסגרת התערוכה "בראשית – הסיפור האמיתי".
המסכה בתיאטרון
שמאל|ממוזער|100px|פסל המחזאי היווני אוריפידס מחזיק מסכת תיאטרון
ביוון הקדומה שימשה המסכה כאביזר בתיאטרון. מקורו של התיאטרון היה בטקסים דתיים והוא נשאר קשור אליהם קשר בל ינותק בעת העתיקה. הסיבות לשימוש במסכה היה להצגת רגש, לתיאור דמויות נשים (אשר לא הורשו להופיע בתיאטרון היווני), וכן העובדה שמבנה המסכה איפשר הגברה של קול השחקן בתיאטרון היווני הפתוח. המסכות נשאו אופי סאטירי או טראגי, בהתאם למחזה.
בקומדיה דלארטה במאה ה־15 שימשה המסכה לתיאור דמויות קבועות ומזוהות של טיפוסים. מסכות אלו מגדישות ומגזימות את תווי הפנים ויוצרות מעין קריקטורה של הדמות.
ברנסאנס המסכה הייתה אביזר שמשתמשים בו בחיי היום יום בנשפי מסכות וביציאות לבילויים כשהיא משמשת מסתור. גם בתיאטרון ברנסאנס (קומדיה דל'ארטה, שייקספיר, מולייר) משתמשים במסכות.
בתיאטרון השייקספירי תפקיד המסכה לגרום לכך שהדמות לא תזוהה על ידי הדמויות האחרות על הבמה. אצל מולייר המסכה ממשיכה את תפקידי הקומדיה דלארטה, המסכה הייתה לצורך הגזמת החיסרון המרכזי או הפגם של הדמות.
המסכה באמנות הפלסטית
שמאל|ממוזער|250px|פורטרט של ג'יימס אנסור ומסכות אופייניות ליצירתו
מאז העת העתיקה מופיעות מסכות ביצירות אמנות שונות. כך לדוגמה ניתן למצוא תיאורים של מסכות תיאטרון על גבי פסיפסי רצפה ברומא ובפומפי. באמנות של ימי הביניים ניתן לראות מסכות מפוסלות על גבי תבליטים בכנסיות. המסכה נתפשה בימי הביניים כייצוג שלילי כיוון שהיא מסתירה את האמת ואת העומד מאחוריה. דמות המסכה הופכת בשל כך למעין דמות שד או יצור גרוטסקי.
בציור של המאה ה-19 בולטים ציוריו של הצייר הבלגי ג'יימס אנסור, אשר צייר מסכות תיאטרון רבות. בציור המתאר את כניסת ישו לירושלים מופיע המון גדול כשפני האנשים הם פני מסכות. המסכה נתפשת כאן כאלמנט חברתי המביע צביעות.
הופעתם של פריטים אפריקנים "פרימיטיבים" באירופה, בהם מסכות פולחניות שונות, החל מן המאה ה-19, הייתה בעלת השפעה רבה על האמנות האירופית. אצל הצייר פבלו פיקאסו, לדוגמה, ניתן לראות השפעה בולטת של האמנות הפרימיטיבית בכללה ושל מסיכות בפרט, שהגיעו מהאומנות האפריקאית. בציור המפורסם "העלמות מאביניון" מופיעות חמש דמויות נשיות כשפניהן הן כפני מסיכות אפריקאיות שאותן ראה פיקאסו במוזיאון הלובר.
המסכה בספרות ובקולנוע
בספרות, כמו באמנות הפלסטית, ניתן למסכה תפקיד משמעותי. לעיתים הוא מרמז על יושרו של האדם. לעיתים, כמו בספר "הוויקונט דה בראז'לון: אחרי עשר שנים" (אודות האיש במסכת הברזל) מאת אלכסנדר דיומא האב, מצביעה המסיכה על יושרו של השבוי אל מול הצביעות של הסובבים אותו. תפקיד דומה ניתן למסכה בסיפור 'פנטום האופרה', שבו המום הפיזי של הגיבור והסתרתו במסיכה מהווים ניגוד אל טוהר לבו.
המסכה מהווה מוטיב מרכזי גם בסרטי קולנוע עלילתיים רבים. דוגמאות בולטות הן סרטי קומדיה המסכה של ג'ים קארי ואימה כדוגמת צעקה, בהם עוטה הרוצח מסכה כדי להסתיר את זהותו ולהגביר את הפחד הנובע מדמות חסרת פנים, וונדטה, בו משתמש גיבור הסרט במסכת גאי פוקס לאורך כל מהלכו, ובכך יוצר הקבלה בין פעולותיו, שמטרתן הפלת השלטון (ובין השאר, פיצוץ בניין הפרלמנט), לבין אלו של גאי פוקס, שניסה לפוצץ את הפרלמנט הבריטי.
גיבורי על רבים בקומיקסים וסרטים עוטים מסכות. המסיכות נועדו להסתיר את זהותם של הדמויות ובו בזמן ליצור אלטר אגו של גיבור.
מסכה רפואית
ממוזער|חבילה של מסכות רפואיות חד פעמיות.
מסכה רפואית (נקראת גם מסכה כירורגית או מסכת מנתחים או נשמית כירורגית) משמשת מנתחים ואנשי רפואה אחרים בעת טיפול בחולים, או לחלופין משמשת את החולים בבואם במגע קרוב עם אחרים, או ביציאה למרחב הציבורי, והיא מיועדת ללכוד חיידקים ונגיפים הנפלטים מהפה ומהאף של העוטה אותה.
השימוש במסכות מסוג זה ומסכות בד התרחב בצורה ניכרת ברחבי העולם עקב מגפת הקורונה בשנים 2019–2022.
מסיכות מגן
מסכות רבות נועדו להגן על פניו וקנה הנשימה של העונד אותן. ענפי ספורט מסוימים, דוגמת הוקי קרח כוללים קסדה עם מסכה שנועדה להגן על פני השחקן. בנוסף, מסכות שונות משמשות רבות בתעשייה כימית ובעבודות עם חומרים מסוכנים ועבודה מתחת למים. דוגמאות למסכות מגן:
מסכת פיינטבול
מסכת גז
מסכת סינון אוויר
מגן פנים
מסכת צלילה
מסכת סקי
קישורים חיצוניים
מסכה על הפנים – מאמר על עיצוב ממוחשב של מסכות
"בראשית: הסיפור האמיתי" – תערוכה במוזיאון ישראל, לרבות סיור וירטואלי בתערוכה
מסכות באתר של רשת אורט
יעקב רז, המסיכה, באתר מסע אחר
דן אוריין, המסיכה בדרמה ובתיאטרון, תל אביב : ספרית פועלים, ארנים – בית הספר לחינוך של התנועה הקיבוצית, אוניברסיטת חיפה, תשמ"ד 1983
הערות שוליים
*
קטגוריה:תיאטרון
קטגוריה:אביזרי אופנה
קטגוריה:כיסויי ראש
קטגוריה:ממצאים ארכאולוגיים
| 2024-08-01T00:52:02
|
קירי
|
קירי (בקיצור Ci) הוא יחידת מידה לרדיואקטיביות והוא שווה ערך ל- בקרל, שהוא קצב ההתפרקות של גרם 226Ra. היחידה קרויה על שמם של בני הזוג פייר ומארי קירי מגלי הרדיום.
כיום לא נהוג להשתמש ביחידת המידה זו, שהוחלפה על ידי יחידת המידה בקרל Bq.
ראו גם
יחידות מידה על שם אישים
קישורים חיצוניים
קטגוריה:יחידות מידה
קטגוריה:יחידות מידה בכימיה
קטגוריה:רדיואקטיביות
| 2020-10-08T18:10:05
|
22 בנובמבר
|
22 בנובמבר הוא היום ה-326 בשנה, (327 בשנה מעוברת), בשבוע ה-47 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 39 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
ממוזער|250px|22 בנובמבר 1963 - נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי נורה למוות על ידי מתנקש
1220 – פרידריך השני מוכתר ברומא כקיסר האימפריה הרומית הקדושה
1303 – בנדיקטוס האחד עשר מתמנה לתפקיד האפיפיור
1497 – ואסקו דה גאמה, החוקר הפורטוגזי מקיף את כף התקווה הטובה (האירופאי הראשון העושה זאת)
1675 – מלך אנגליה צ'ארלס השני מפזר את הפרלמנט
1718 – הפיראט האכזרי "הזקן השחור" נהרג בקרב
1914 – חיילים הודים כובשים את העיר בצרה שבמסופוטמיה
1918 – כוחות צבא צרפתיים נכנסים לשטרסבורג לאחר בקשת ממשלת אלזס-לורן, ולמעשה מסיימים את עצמאותו בת 11 הימים של החבל
1918 – המרשל יוזף פילסודסקי הופך לנשיא הראשון של פולין
1928 – בולרו של מוריס ראוול מושמע לראשונה בבאלט של אידה רובינשטיין
1940 – 500 סטודנטים הולנדים מפגינים בעיר דלפט כנגד הנאצים
1943 – לבנון מקבלת עצמאות מצרפת
1943 – חיל האוויר המלכותי הבריטי (RAF) מתחיל את ההפצצות על ברלין
1956 – נפתחה אולימפיאדת מלבורן
1960 – האספה הלאומית הצרפתית מחליטה לבנות כלי נשק גרעיניים
1963 – ג'ון קנדי, נשיא ארצות הברית, נרצח בדאלאס, טקסס
1963 – לינדון ג'ונסון, סגנו של קנדי, מושבע כנשיא ארצות הברית
1967 – מועצת הביטחון של האו"ם מקבלת את החלטה 242
1968 – The Beatles, אלבומם העשירי של הביטלס הידוע גם בשם "האלבום הלבן", יוצא לאור ברחבי העולם
1972 – ארצות הברית מבטלת את איסור הנסיעות בן ה-22 שנים לסין
1975 – חואן קרלוס הראשון (Juan Carlos I) מוכרז כמלך ספרד
1976 – חוקת אלג'יריה נכנסת לתוקף
1986 – מייק טייסון מוכתר כאלוף העולם באיגרוף במשקל כבד (הצעיר ביותר בהיסטוריה)
1988 – נחשף המפציץ החמקן B-2
1990 – מרגרט תאצ'ר, מתפטרת ממשרתה כראש ממשלת בריטניה
1995 – לאחר שכיהן 18 יום כראש ממשלה בפועל, שמעון פרס מציג את ממשלתו (העשרים ושש במנין הממשלות) בפני הכנסת, ומתחיל כהונה שנייה כראש ממשלת ישראל
1995 – סרט האנימציה הראשון שנוצר במלואו בעזרת המחשב על ידי אולפני פיקסאר, "צעצוע של סיפור", יוצא לאור בארצות הברית
2004 – מחאות על זיופים בבחירות באוקראינה מבשרות את תחילתה של המהפכה הכתומה
2005 – אנגלה מרקל מושבעת לקנצלרית גרמניה, ובכך הופכת לאישה הראשונה שמכהנת בתפקיד
2017 – ראטקו מלאדיץ', "הקצב של בוסניה" מורשע בבית הדין הבינלאומי בהאג בפשעים כנגד האנושות במהלך מלחמת בוסניה ונדון למאסר עולם
נולדו
ממוזער|208x208 פיקסלים|אביגייל אדמס
ממוזער|214x214 פיקסלים|ג'ורג' אליוט
ממוזער|251x251 פיקסלים|שארל דה גול
1515 – מארי דה גיז, רעייתו של ג'יימס החמישי (נפטרה ב-1560)
1710 – וילהלם פרידמן באך, מלחין ונגן עוגב גרמני (נפטר ב-1784)
1744 – אביגייל אדמס, הגברת הראשונה של ארצות הברית כרעייתו של ג'ון אדמס (נפטרה ב-1818)
1819 – מרי אן אוונס, סופרת בריטית הידועה בשם העט שלה ג'ורג' אליוט (נפטרה ב-1880)
1890 – שארל דה גול, נשיא צרפת (נפטר ב-1970)
1899 – הוגי קרמייקל, מוזיקאי ג'אז ושחקן קולנוע אמריקאי (נפטר ב-1981)
1901 – יוסף לייטס, מפיק, תסריטאי ובמאי קולנוע וטלוויזיה יהודי-פולני (נפטר ב-1983)
1902 – פיליפ לקלרק, גנרל צרפתי בתקופת מלחמת העולם השנייה (נפטר ב-1947)
1908 – נתן אקרמן, פסיכיאטר אמריקני, מחלוצי הטיפול המשפחתי (נפטר ב-1971)
1913 – בנג'מין בריטן, מלחין בריטי (נפטר ב-1976)
1922 – ישראל בן אמיתי, קצין תותחנים ראשי, המנכ"ל הראשון של אוניברסיטת באר שבע (נפטר ב-2011)
1922 – אניטה נובינסקי, היסטוריונית ברזילאית ממוצא יהודי, ילידת פולין (נפטרה ב-2021)
1922 – רוברטו אבלאי, כדורגלן ארגנטינאי ששיחק בעמדת החלוץ
1923 – חנה מרון, שחקנית תיאטרון ישראלית (נפטרה ב-2014)
1926 – אבנר חזקיהו, שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי, אחד משחקניו הבולטים של תיאטרון הקאמרי (נפטר ב-1994)
1928 – פיליפ דיסקין, במאי תיאטרון ישראלי-אמריקאי
1929 – שמואל עזר, איש מודיעין ישראלי (נפטר ב-1955)
1929 – בן הלפגוט, מרים משקולות יהודי בריטי, אלוף מספר מכביות (נפטר ב-2023)
1929 – שמואל בוגלר, ניצול שואה, משבויי גוש עציון במלחמת העצמאות, תת ניצב במשטרת ישראל ומזכ"ל המועצה הלאומית למניעת תאונות (נפטר ב-2022)
1930 – פרדיננד פון ביסמרק, פוליטיקאי גרמני, נסיך בית האצולה ביסמרק (נפטר ב-2019)
1933 – פיליפין דה רוטשילד, הבעלים של היקב הצרפתי שאטו מוטון רוטשילד (נפטרה ב-2014)
1936 – הנס צנדר, מלחין ומנצח גרמני (נפטר ב-2019)
1940 – טרי גיליאם, במאי קולנוע אמריקאי
1943 – בילי ג'ין קינג, אלופת טניס אמריקאית
1943 – נעמי בלומנטל, חברת הכנסת מטעם הליכוד בכנסות ה-13 עד ה-16
1944 – יצחק מרדכי, אלוף בצה"ל ושר בממשלות ישראל
1948 – רדומיר אנטיץ', כדורגלן ומאמן כדורגל סרבי (נפטר ב-2020)
1950 – סטיבן ואן זאנדט, מוזיקאי ושחקן אמריקאי
1952 – עודד בן-עמי, עיתונאי ואיש תקשורת ישראלי, דובר צה"ל
1955 – עדי רנרט, קלידן ומעבד מוזיקלי ישראלי
1956 – פרננדו גומש, כדורגלן פורטוגזי (נפטר ב-2022)
1958 – ג'יימי לי קרטיס, שחקנית קולנוע אמריקאית
1965 – נבו ארז, אלוף-משנה בצה"ל, מפקד שייטת 13
1965 – מאדס מיקלסן, שחקן דני
1966 – מייקל קנת' ויליאמס, שחקן אמריקאי (נפטר ב-2021)
1967 – בוריס בקר, טניסאי גרמני
1967 – מארק רופאלו, שחקן קולנוע אמריקאי
1968 – חיה סמיר, זמרת ישראלית ממוצא ערבי-מצרי
1971 – אלון מזרחי, כדורגלן ישראלי
1971 – אבי גרייניק, בדרן, שחקן ומוזיקאי ישראלי
1974 – חיים אתגר, מנחה טלוויזיה ישראלי
1973 – ישי גולן, שחקן ישראלי
1977 – הצל, ראפר ישראלי
1978 – דדי בן דיין, כדורגלן ישראלי
1980 – שון פנינג, מתכנת אמריקאי, מפתח "נאפסטר"
1981 – שרון ליפקינד, שחקנית ישראלית
1983 – יעל אודם, עיתונאית ישראלית
1984 – סקרלט ג'והנסון, שחקנית קולנוע וזמרת אמריקאית
1987 – ג'פרי שולו, מתאבק אמריקאי
1987 – מרואן פלאיני, כדורגלן בלגי ממוצא מרוקאי
1988 – ג'יימי קמפבל באוור, שחקן, זמר ודוגמן אנגלי
1992 – דנה זרמון, דוגמנית ואושיית אופנה ורשת ישראלית
1993 – מרק סולר, רוכב אופני כביש ספרדי-קטלוני
1995 – גאיה גור אריה, שחקנית ישראלית
נפטרו
ממוזער|192x192 פיקסלים|שחור הזקן
ממוזער|220x220 פיקסלים|ג'ון קנדי
365 – פליקס השני, אנטי אפיפיור
1286 – אריק החמישי, מלך דנמרק (נולד ב-1249)
1318 – מיכאיל מטבר, נסיך ולדימיר (נולד ב-1271)
1617 – אהמט הראשון, הסולטאן הארבעה-עשר של האימפריה העות'מאנית (נולד ב-1590)
1710 – ברנרדו פאסקוויני, מלחין איטלקי (נולד ב-1637)
1718 – שחור הזקן, שודד ים (נולד ב-1680)
1916 – ג'ק לונדון, סופר אמריקאי (נולד ב-1876)
1963 – ג'ון פיצג'רלד קנדי, נשיא ארצות הברית (נולד ב-1917)
1963 – אלדוס האקסלי, סופר בריטי (נולד ב-1894)
1963 – קלייב סטפלס לואיס, סופר, כתב את סדרת ספרי הפנטזיה האלגוריים דברי ימי נרניה (נולד ב-1898)
1967 – חיים בן-דוד, אלוף בצה"ל, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה דוד בן-גוריון, ראש אגף כוח האדם, שגריר באתיופיה (נולד ב-1919)
1980 – מיי וסט, שחקנית ומחזאית אמריקאית (נולדה ב-1893)
1992 – סטרלינג הולוויי, שחקן אמריקני (נולד ב-1905)
2000 – אמיל זטופק, אצן צ'כי (נולד ב-1922)
2003 – שמואל ארד, אלוף בצה"ל, מפקד חטיבת הצנחנים, מפקד עוצבת האש, קצין חי"ר וצנחנים ראשי, ראש חטיבת המבצעים ומפקד פיקוד העורף (נולד ב-1947)
2007 – מוריס בז'אר, כוריאוגרף צרפתי (נולד ב-1927)
2010 – אברהם סיוון, קצין צה"ל במילואים בדרגת אלוף-משנה, מפקד יחידת דובדבן (נולד ב-1954)
2014 – ישראל זמיר, סופר ועיתונאי ישראלי (נולד ב-1929)
2017 – דיתה פרח, לוחמת וטייסת בפלמ"ח, רקדנית וכוריאוגרפית (נולדה ב-1924)
2019 – יאיר הופמן, פרופסור בחוג למקרא באוניברסיטת תל אביב (נולד ב-1937)
2019 – שלמה כישור, פזמונאי ישראלי (נולד ב-1943)
2019 – הנרי סובל, רב רפורמי ברזילאי-אמריקאי (נולד ב-1944)
2019 – משה גבעוני, שחיין ישראלי, מושתל לב-ריאה הישראלי הראשון (נולד ב-1970)
2022 – ג'ון י. בראון, פוליטיקאי ואיש עסקים אמריקאי חבר המפלגה הדמוקרטית (נולד ב-1933)
2023 – עמנואל לה רואה לדורי, היסטוריון צרפתי (נולד ב-1929)
חגים ואירועים החלים ביום זה
לבנון: יום העצמאות
ערב הסעודית: יום הניצחון על ארגנטינה (במונדיאל 2022)
21 בנובמבר – 23 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
כ כב
קטגוריה:נובמבר
| 2024-04-24T16:58:55
|
מספר אי-רציונלי
|
ממוזער|250px|מספרים אי-רציונליים
מספר אי-רציונלי הוא מספר ממשי שאינו מספר רציונלי, כלומר שלא ניתן להציגו כמנה של שני מספרים שלמים. כל מספר ממשי הוא רציונלי או אי-רציונלי (אך לא שניהם גם יחד). לעיתים קשה לקבוע לאיזו משתי הקבוצות משתייך מספר מסוים (ראו, למשל, קבוע אוילר).
בהצגה של מספר אי-רציונלי כשבר עשרוני יש מימין לנקודה מספר אינסופי של ספרות, ללא מחזוריות כלשהי, ולכן ביכולתנו לרשום רק מספר סופי של הספרות הראשונות שמימין לנקודה (ברמת הדיוק הרצויה לנו), ואת ההמשך לסמן בשלוש נקודות (למשל: ).
גילוי המספרים האי-רציונליים
ההתייחסות למספרים לא רציונליים כגון שורש 2 הופיעה בתרבויות קדומות שונות כחלק מחקירת צורות גאומטריות, אך גילוי המספרים האי-רציונליים, כלומר זיהוי ייחודיותם, מיוחס לכת הפיתגוראים. נהוג לייחס את הגילוי הראשון של מספר אי-רציונלי, שורש 2, לתלמיד של פיתגורס, היפאסוס. קיומם של המספרים האי-רציונליים היה מכה קשה לפילוסופיה הפיתגוראית שהחזיקה באמונה ביופיים ושלמותם של המספרים ובכך שכל תופעה ניתנת לתיאור באמצעות הרמוניות בין מספרים טבעיים (כלומר, יחסים שהם מספרים רציונליים); היפאסוס נהרג בטביעה, הנחשבת כהוצאה להורג בידי חבריו לכת הפיתגוראית. ברם, בסופו של דבר הגילוי הוביל להגדרה וחקירה של מספרים אי-רציונליים. במסגרת החקירה זיהו היוונים מספר רב של מספרים שאינם רציונליים, גילו מאפיינים שונים שלהם ופיתחו שיטות שונות להתייחסות וטיפול בהם. תיאודורוס מקירנה בן המאה הרביעית לפני הספירה, הוכיח (לפי פרוקלוס) שהשורשים של המספרים השלמים מ-2 עד 17 (למעט הריבועים 4, 9 ו־16) אינם רציונליים. אחת התגליות של היוונים הייתה שכל שורש ריבועי של מספר טבעי שאינו מספר שלם הוא מספר אי-רציונלי.
ייסוד תורת המספרים האי-רציונליים מיוחסת לאאודוקסוס מקנידוס. חקירה מעמיקה של יחסים רציונליים ואי-רציונליים הוצגה על ידי אוקלידס, הנודע מבין הגאומטריקנים היוונים, בספר "יסודות", הנחשב לפסגת הישגיו. בין החוקרים המודרניים יש התופסים את "יסודות" כספר שיעדו המרכזי הוא העיסוק בתורת המספרים האי-רציונליים.
דוגמאות
הדוגמה הקלה והמפורסמת ביותר למספר אי-רציונלי היא שורש 2, שהוא מספר ממשי השווה לאורך האלכסון של ריבוע שצלעו יחידה אחת (ראו משפט פיתגורס). ההוכחה שמספר זה אינו רציונלי היא בדרך השלילה:
נניח כי הוא מספר רציונלי, כלומר קיימים שני מספרים שלמים זרים (מספרים שהמספר היחיד שמחלק את שניהם הוא 1) שמקיימים (כל מספר רציונלי ניתן להצגה בצורה זו, שהרי מספרים שאינם זרים ניתן לצמצם). כעת נעלה בריבוע את שני אגפי המשוואה ונקבל , ולכן .
צד ימין של המשוואה הוא מספר זוגי (כי הוא מתחלק ב-2), ולכן גם צד שמאל של המשוואה הוא מספר זוגי, כלומר הוא מספר זוגי. ריבוע של מספר הוא זוגי אם ורק אם המספר עצמו הוא זוגי (כי מכפלה של שני מספרים אי זוגיים היא אי זוגית, ובפרט ריבוע של מספר אי זוגי הוא אי זוגי), כלומר קיים מספר שלם כך שמתקיים . מטענה אחרונה זו נגזר כי , כלומר , הוא מספר זוגי, ומכאן שגם הוא מספר זוגי.
קיבלנו כי וגם הם מספרים זוגיים, ולכן אינם זרים (שניהם מתחלקים ב-2). ההנחה כי הוא מספר רציונלי הובילה אותנו לסתירה, ולכן אינה נכונה, כלומר הוא מספר אי-רציונלי.
הוכחה זאת עובדת לכל מספר חופשי מריבועים. כדי להוכיח עבור מספר טבעי שאינו ריבועי אך גם אינו חופשי מריבועים, יש לפרק אותו למכפלה של מספר ריבועי ומספר חופשי מריבועים. מכפלת השורשים של מספרים אלו היא השורש של המספר המקורי; זוהי מכפלה של מספר רציונלי במספר אי-רציונלי, הנותנת מספר אי-רציונלי.
דוגמה נוספת למספרים אי-רציונליים מתייחסת לפונקציית לוג (): לכל שני מספרים ראשוניים שונים, p ו-q, המספר אינו רציונלי, משום שאם היחס היה רציונלי, אפשר היה לכתוב עבור a ו-b שלמים, אבל אז , וזה בלתי אפשרי.
דוגמה אחרת למספר אי רציונלי היא המספר π (פאי), שהוא היחס בין היקף המעגל לקוטרו. ערכו הוא , קרוב ל- , אך הוכח שאין שני מספרים שלמים שחלוקתם זה בזה תיתן את ערכו המדויק של π.
מספרים אי-רציונליים מפורסמים נוספים הם e ויחס הזהב.
כל מספר טרנסצנדנטי (מספר שאינו אלגברי) הוא אי-רציונלי. ההפך אינו בהכרח נכון. למשל ויחס הזהב הם מספרים אלגבריים אי-רציונליים.
אף שמספרים אי-רציונליים נפוצים פחות בחיי היום-יום, ניתן להראות כי כמעט כל המספרים הם אי-רציונליים. זאת משום שעוצמת המספרים הרציונליים היא בעוד עוצמת המספרים האי-רציונליים היא (ראו האלכסון של קנטור).
מספר אי-רציונלי בחזקת מספר אי-רציונלי
אם a אי-רציונלי, אז גם ההפכי הוא אי-רציונלי, וכך גם השורשים (עבור n טבעי). החזקה , כאשר r רציונלי, עשויה להיות רציונלית.
מספר אי-רציונלי בחזקת מספר אי-רציונלי יכול להיות רציונלי. הוכחה לא קונסטרוקטיבית לכך ניתנת על ידי הצגת המספר והמספר . קל לראות שהראשון הוא מספר אי-רציונלי בחזקת אי-רציונלי ושהשני הוא מספר שלם ולכן רציונלי. מכאן נובע שלפחות אחד מהשניים מראה כי הטענה הנ"ל נכונה, שכן אם המספר הראשון הוא רציונלי אז סיימנו, אחרת השני הוא אי-רציונלי בחזקת אי-רציונלי שתוצאתו רציונלית ועל כן סיימנו.
לדוגמה זו בפרט ניתן להוכיח כי הוא טרנסצנדנטי תוך שימוש במשפט גלפונד-שניידר האומר כי אם הוא אלגברי שאינו או ו- הוא מספר אלגברי אי-רציונלי, אז הוא טרנסצנדנטי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:תורת המספרים
קטגוריה:הוכחות
קטגוריה:מספרים ממשיים
| 2024-08-23T05:39:21
|
IBM AIX
|
AIX היא הגרסה של חברת IBM למערכת ההפעלה UNIX. מערכת ההפעלה הוצגה לראשונה בשנת 1986. השם AIX הוא ראשי תיבות של Advanced Interactive eXecutive, אך השם המלא כמעט שאינו בשימוש. AIX היא מערכת ההפעלה העיקרית של משפחת מערכות המחשב System p של IBM, ופועלת על גבי מעבדים בארכיטקטורת IBM Power, ומעבדי PowerPC בגרסאותיה הישנות.
מערכת ההפעלה AIX ידועה בשל האינטגרציה המצוינת של מרכיבי החומרה והתוכנה, המדרגיות, מערכת הקבצים (JFS2) ויכולות הניהול הקלות-יחסית. עם זאת, ל-AIX מוניטין מפוקפק בכל הקשור לתאימות לגרסאות UNIX אחרות. מתחילת המאה העשרים ואחת ואילך, עשתה חברת IBM מאמץ להגביר את התאימות של AIX ללינוקס, ונכון לשנת 2007 השתיים נהנות מתאימות כמעט מלאה.
גרסת AIX, (אוקטובר 2015) היא 7.2.
בין התכונות הנתמכות: תמיכה ב-64 מעבדים במדרגיות כמעט-ליניארית, מחיצות לוגיות, מיקרו-מחיצות לוגיות והסמכה לתקן האבטחה CAPP/EAL4.
ראו גם
מונחים בתוכנה
מונחים בחומרה
קישורים חיצוניים
דף הבית של AIX באתר IBM
קטגוריה:מערכות הפעלה דמויות יוניקס
AIX
| 2024-04-24T18:39:23
|
סולריס
|
REDIRECT סולאריס
| 2006-03-26T21:20:59
|
אוסטרליה
|
שמאל|ממוזער|350px|התפתחות חלוקת אוסטרליה למדינות אוסטרליה
אוסטרליה (באנגלית: Australia), או הקהילייה של אוסטרליה (באנגלית: Commonwealth of Australia) היא פדרציה שמונה שש מדינות ועוד עשר טריטוריות, כששלוש מהן הן חלק מהיבשת עצמה. המדינות: ניו סאות' ויילס, ויקטוריה, קווינסלנד, אוסטרליה הדרומית, אוסטרליה המערבית וטסמניה. הטריטוריות: "הטריטוריה הצפונית", "טריטוריית מפרץ ג'רוויס" ו"טריטוריית הבירה האוסטרלית". אוסטרליה היא מונרכיה חוקתית, המשתייכת לממלכות חבר העמים הבריטי כשהמלך צ'ארלס השלישי הוא ראש המדינה.
האוכלוסייה באוסטרליה כיום כוללת ברובה אנשים ממוצא אירופאי, בפרט מהאיים הבריטיים. תושביה המקוריים של אוסטרליה וילידי המקום מכונים אבוריג'ינים, ומהווים כיום מעט יותר מ-2 אחוזים מאוכלוסיית היבשת.
היסטוריה
מניחים שאוסטרליה הייתה מיושבת לפחות 60 אלף שנה, כאשר אבות האבוריג'ינים היגרו אליה מדרום-מזרח אסיה. האירופים גילו את היבשת בראשית המאה ה-17, עת ביקרו במקום מספר משלחות מחקר הולנדיות. האנגלי הראשון שהגיע ליבשת הוא ויליאם דמפייר (William Dampier), ב-1688. ב-1770 הגיע לאוסטרליה ג'יימס קוק (James Cook). קוק תבע חזקה על שני שלישים מהיבשת, למרות הוראות מפורשות של המלך ג'ורג' השלישי, לנהל משא ומתן עם התושבים המקומיים לפני כל פעולה חד-צדדית. דיווחו של קוק, שאוסטרליה לא מיושבת, הביא לייסוד מושבת עונשין במקום, לאחר איבוד המושבות באמריקה (ב-1783).
משט האסירים הראשון יצא מנמל פורטסמות' באנגליה ב-13 במאי 1787 ב-11 אניות, הקיף את כף התקווה הטובה והגיע ליבשת אוסטרליה ב-26 בינואר 1788. באותו יום ייסד הקפטן והמושל ארתור פיליפ את מושבת ניו סאות' וולס (New South Wales) בסידני. בהפלגה הראשונה הגיעו לאוסטרליה 739 אסירים, בהם 518 גברים, 185 נשים, 14 אסירים ילדים ו-22 תינוקות שנולדו במהלך ההפלגה.
תאריך הגעת משט האסירים הראשון מבריטניה הוכרז לאחר מכן כחג לאומי - יום אוסטרליה (Australia Day).
המושבה "ארץ ואן דימן" (Van Diemen's Land) (כיום טסמניה) נוסדה בשנת 1803. יתרת השטח, המוכר כיום כמדינת אוסטרליה המערבית סופח בשנת 1829. בעקבות התפשטות היישוב הבריטי הוקמו מושבות חדשות בשטח היבשת: אוסטרליה הדרומית בשנת 1836, שבירתה אדלייד; ויקטוריה ב-1851, שבירתה מלבורן; וקווינסלנד ב-1859, שבירתה בריסביין. מדינת הטריטוריה הצפונית נוסדה בשנת 1863, כחלק מהמושבה של אוסטרליה הדרומית.
בין 1855–1890 הפכו שש המושבות בהדרגה לאוטונומיות, והשלטון המקומי דאג לרוב ענייניהן הפנימיים. הממשל הבריטי שמר לעצמו כמה זכויות, בעיקר במדיניות החוץ, הביטחון והספנות הבינלאומית. למרות הכלכלה האגררית, נשארה אוסטרליה מדינה אורבנית. הקהילות העיקריות נוצרו סביב סידני ומלבורן. ב-1880 הייתה מלבורן אחת הערים הגדולות של האימפריה הבריטית. המקום זכה גם לכינוי "גן העדן של הפועלים" ו"מעבדה לרפורמות סוציאליות", עם ההצבעה החשאית הראשונה בעולם, ותחת הממשלה הראשונה של המדינה שהורכבה על ידי מפלגת השמאל.
ב-1 בינואר 1901, בתום תהליך שנמשך עשר שנים, התאחדו המושבות למדינה פדרלית אחת כדומיניון של האימפריה הבריטית. על אף שאוסטרליה זכתה בעצמאות, שמר הממשל הבריטי לעצמו כמה תפקידים, עד שחוק וסטמינסטר ביטל אותם ב-1931.
האבוריג'ינים היו חסרי זכויות פוליטיות עד למשאל עם ב-1967, שהכיר בהם כאזרחים שווי זכויות והם קיבלו זכות הצבעה.
אוסטרליה השתתפה בשתי מלחמות העולם תחת הכתר הבריטי. הכוח הצבאי ההתנדבותי של אוסטרליה אוחד עם הכוח הצבאי של ניו זילנד ונקרא אנזא"ק – ANZAC. במלחמת העולם הראשונה, אחד הקרבות המפורסמים בהם נלחם אנזא"ק הוא קרב גליפולי בטורקיה, אשר החל ב-25 באפריל 1915 (יום שאף אותו מציינים). בנוסף, כוח אנזא"ק היה חלק מהצבא הבריטי שכבש את ארץ ישראל מידי הטורקים. כוחות אנזא"ק גילו אהדה וחביבות לבני היישוב היהודי בארץ ישראל וזכורים עקב כך לטובה בהיסטוריה הציונית. בתחילת מלחמת העולם השנייה שוב התגייס הצבא האוסטרלי לצד בריטניה, במערכה נגד גרמניה הנאצית. לאחר ההשתלטות היפנית על דרום מזרח אסיה החלו היפנים להפציץ את ערי צפון אוסטרליה ונמליה, בעיקר דרווין שבטריטוריה הצפונית. על רקע החשש מיפן, הפנתה אוסטרליה את כוחותיה בעיקר לחזית באסיה, והתבוסה היפנית לצבא ארצות הברית הפכה את אוסטרליה לבת ברית קרובה של האמריקאים. מאז 1945 השתתפה אוסטרליה בכל המלחמות שבהן השתתפה ארצות הברית, ביניהן מלחמת קוריאה, מלחמת וייטנאם, מלחמת המפרץ ומלחמת עיראק.
מאורעות מלחמת העולם השנייה הביאו את ממשלות אוסטרליה לקדם מדיניות של יישוב היבשת, אך תחת מדיניות אוסטרליה הלבנה הועדפו מהגרים אירופאים, בעיקר מבריטניה ואירלנד, ארצות האם של מרבית האוסטרלים, אך גם מיוון ואיטליה.
לאחר אירועי 11 בספטמבר התייצבה אוסטרליה לימין ארצות הברית, ותמיכתה במלחמה האמריקאית בטרור אף התחזקה לאור ה בבאלי ב-2002, שבו נהרגו אוסטרלים רבים. ב-2003 שלחה אוסטרליה כ-2000 חיילים למלחמה בעיראק וראש הממשלה מטעם המפלגה הליברלית ג'ון הווארד ניהל מדיניות פרו אמריקאית, אף יותר מזו של טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה. בימיו של ג'ון הווארד זכתה אוסטרליה לצמיחה כלכלית מרשימה ולתיירות עולמית גדלה. בבחירות נובמבר 2007, לאחר יותר מעשר שנות שלטון המפלגה הליברלית, ניצחה בפער גדול מפלגת הלייבור בראשות קווין ראד את יריבתה.
קביעת עיר הבירה
פרנסי שתי הערים הגדולות, סידני ומלבורן האמינו כי עירם היא זו שראויה להיות עיר הבירה של המדינה. המאבק בין שתי הערים נמשך זמן מה עד שב-2 בפברואר 1899 החליטה האספה הכללית כי כפשרה תיבנה עיר חדשה בשם קנברה והיא זו שתהיה עיר הבירה.
ב-1911 הופרד מחוז טריטוריית הבירה האוסטרלית (Australian Capital Territory) ממדינת ניו סאות' וולס. והעיר קנברה, שהוקמה בו, הוכרזה כעיר הבירה של אוסטרליה.
פוליטיקה
שיטת המשטר האוסטרלית
אוסטרליה היא מונרכיה חוקתית. מלך אוסטרליה (המצוי באוניה פרסונלית עם מלך הממלכה המאוחדת) הוא ראש המדינה הרשמית והוא מיוצג בידי המושל הכללי. מלך אוסטרליה הנוכחי הוא צ'ארלס השלישי. באופן רשמי תוארו של צ'ארלס השלישי הוא: 'בחסד האל, מלך אוסטרליה והממלכות והטריטוריות האחרות שבממלכתו, ראש חבר העמים'. לפי החוקה האוסטרלית, תפקידי המלך הם טקסיים. במשאל עם שנערך באוסטרליה ב-1999, נדחתה ההצעה להפוך את אוסטרליה לרפובליקה והוחלט להשאיר את המונרך כראש המדינה.
בכל מדינה משש מדינות אוסטרליה מייצג את המלך מושל, ובראש הפדרציה כולה מייצגו המושל הכללי. אף על פי שלפי החוקה יש למושל כוח לא מבוטל, הוא עשה בו שימוש רק פעם אחת, ב-1975, כאשר פיזר את הפרלמנט האוסטרלי מיד לאחר בחירתו. בדרך כלל מוענקות זכויות אלה לקבינט, שנבחר על ידי הפרלמנט ומתמנה על ידי ראש הממשלה.
הפרדת הרשויות באוסטרליה דומה לישראלית וכוללת רשות מבצעת, מחוקקת ושופטת והשיטה הפוליטית בכללותה היא פרלמנטרית על פי מודל וסטמינסטר הבריטי.
עד קבלת חוק אוסטרליה, 1986, שימש בית המשפט העליון של בריטניה הגדולה כבית המשפט העליון של אוסטרליה והיה הפוסק הסופי. אחרי קבלת החוק הפך בית המשפט העליון של אוסטרליה לפוסק הסופי בכל ענייני אוסטרליה.
ראש הממשלה הוא כמעט תמיד ראש המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט. הפרלמנט מורכב משני בתים כאשר בית הנבחרים הוא הבית התחתון עם 150 מושבים, כל חבר בבית הנבחרים מייצג באופן בלבדי אזור בחירה. מספר המצביעים בכל אזורי הבחירה שווה ככל הניתן. הבית העליון הוא הסנאט עם 76 מושבים. כל מדינה מיוצגת על ידי 12 סנאטורים, ללא קשר לגודלה. כל מחוז עצמאי מיוצג על ידי 2 סנאטורים. הבחירות לשני הבתים מתקיימות כל 3 שנים. בדרך כלל בוחרים כל פעם חצי מחברי הסנאט (שלפיכך מכהנים 6 שנים). על פי חוק, ראש הממשלה חייב להתפטר או להכריז על בחירות אם בית הנבחרים מביע אי אמון בממשלתו. כל השרים צריכים להיות גם חברי פרלמנט (תנאי שצריך להתקיים תוך 3 חודשים).
לכל מדינה גם פרלמנט משלה וכן קיים פרלמנט לטריטוריה הצפונית. בראש הקבינט של כל מדינה עומד ראש השרים (Premier) ובראש הפדרציה כולה עומד ראש הממשלה של אוסטרליה (Prime Minister). עם השנים הולך ונחלש מעמדן של המדינות, שהן שריד לתקופת היותה של אוסטרליה מושבה בריטית, לטובת הממשלה הפדרלית. הממשלה בכל מדינה אחראית על ענייני פנים, חינוך ותחבורה ואילו הממשלה הפדרלית אחראית על נושאי חוץ, ביטחון, הגירה וכדומה.
שיטת הבחירות לבית התחתון היא רובית-אזורית, בדומה לבריטניה. בניגוד לבחירות בבריטניה, על מנת לייצג אזור בחירה על המועמד לזכות ברוב מוחלט של קולות המצביעים, אולם הדבר נעשה בסיבוב אחד, כאשר המצביעים מדרגים את המועמדים השונים, והקולות של מי שהצביעו עבור המועמדים שהגיעו אחרונים מועברים למועמדים שנשארו בכל ספירה, עד שאחד המועמדים זוכה ברוב. שיטה זו מייצרת מערכת פוליטית דו מפלגתית. המפלגות הראשיות הן הלייבור משמאל, והקואליציה של המפלגה הליברלית והמפלגה הלאומית (National Party) מימין.
היסטוריה פוליטית של אוסטרליה
2010 עד היום
ביוני 2010, כשהפופולריות של קווין ראד צנחה בפתאומיות לקראת הבחירות הקרבות, החליטו ראשי הלייבור שיש להחליפו ושכנעו את גילארד להתמודד מולו. אחרי שהיא הכריזה על מועמדותה פרש ראד, וגילארד מונתה על ידי המושלת הכללית לראש ממשלה - האישה הראשונה בתפקיד ראש ממשלת אוסטרליה. שבועות ספורים אחר כך הודיעה על הקדמת הבחירות על מנת לזכות במנדט עצמאי.
בבחירות שהתקיימו ב-21 באוגוסט לא זכתה אף אחת מהמפלגות ברוב, ואחרי יותר משבועים הצליחה גילארד לגבש רוב להקמת ממשלה בעזרתם של חבר הפרלמנט ממפלגת הירוקים ושלושה מארבעת חברי הפרלמנט העצמאיים שנבחרו. בהרכבת ממשלה, שהושבעה ב-14 בספטמבר, היא קיימה את הבטחת הבחירות שלה למנות את קודמה, קווין ראד לתפקיד בכיר, ומינתה אותו לשר החוץ. גילארד הצהירה כי היא תומכת בביטול כפיפותה של אוסטרליה לכתר הבריטי, אלא שאין רוב בפרלמנט האוסטרלי לשינוי זה ובמקביל ביקור התנחומים של הנסיך ויליאם באוסטרליה לאחר השיטפון בקווינסלנד כמו גם חתונת הנסיך ויליאם וקתרין מידלטון הגבירו את הפופולריות של בית המלוכה הבריטי בקרב האוסטרלים.
ב-2013, ג'וליה גילארד הפסידה בבחירות לראשות מפלגתה לקווין ראד שמונה לראש ממשלה במקומה, אך בספטמבר 2013 מפלגת הלייבור הפסידה בבחירות הכלליות ולאחר 6 שנות שלטון הועברו מושכות השלטון לידי מפלגת האופוזיציה, שזכתה בבחירות, המפלגה הליברלית בראשותו של טוני אבוט, שהושבע לראש הממשלה. בהצבעת אי אמון חשאית שנערכה בספטמבר 2015, הודח אבוט מראשות המפלגה ואולץ להתפטר גם מראשות הממשלה. במקומו נבחר מלקולם תרנבול, שר התקשורת בממשלתו. באוגוסט 2018 לא הגיש מועמדותו לסיבוב השני לראשות מפלגתו ובמקומו נבחר סקוט מוריסון שמונה גם לראש ממשלת אוסטרליה.
ב-23 במאי 2022 הושבע ראש הממשלה מטעם מפלגת הלייבור אנתוני אלבניזי.
המנון ודגל
הדגל האוסטרלי משמש את הפדרציה מהקמתה ב-1901. זאת בנוסף לדגלים המייצגים את שש מדינות הפדרציה, שהתקיימו עוד לפני 1901. הדגל האוסטרלי מציג את הכוכב הדרומי ואת מפת הכוכבים המתגלה לעיניי השטים בחצי הכדור הדרומי, זאת במטרה לבטא את ייחודה של אוסטרליה כיבשת היחידה שנמצאת כולה מדרום לקו המשווה. בנוסף, מופיע בדגל סמל בית המלוכה הבריטי, היוניון ג'ק, כביטוי להשתייכותה של אוסטרליה לכתר הבריטי וכן ביטוי לרקע ההיסטורי והתרבותי המשותף לשתי המדינות.
יש הטוענים כי יש לנתק את אוסטרליה מבית המלוכה הבריטי, ולתת ביטוי בדגל להיסטוריה האבוריג'ינית של היבשת. עם זאת, מרבית האוסטרלים מתנגדים לשינוי בדגל, שבו מזוהה ארצם בכל העולם. כן מתנגד רוב האוסטרלים לשינויים בשיטת הממשל, והם רואים את תחילתה של ההיסטוריה האוסטרלית ביום שבו עגן קפטן קוק בחוף סידני, ומרגישים פחות מקושרים להיסטוריה הילידית של היבשת. ביטוי למורשת האבוריג'ינית מתקיים בדגל הטריטוריה הצפונית, שאף שאינה מדינה נפרדת - היא זכתה לדגל ולפרלמנט משל עצמה. כיוון שרבים מתושבי הטריטוריה הם ממוצא אבוריג'יני, הוחלט כי הדגל יבטא את מורשתם האבוריג'ינית ולא הבריטית. מתוך כוונה להטמיע את הסמלים הלאומיים האוסטרליים בעלי הזיקה הבריטית הכריזה ממשלת אוסטרליה ב-2004 על חובת הנפת הדגל הלאומי בכל מוסדות החינוך.
המנון
ב-1984 הוחלט להוסיף להמנון המלכותי של אוסטרליה, (המנון הממלכה המאוחדת, "אלוהים נצור את המלך" - God Save the King), המנון נוסף: המנון אוסטרליה, "צעדי קדימה אוסטרליה היפה" (Advance Australia Fair). עם הזמן נערכו בהמנון כמה שינויים כדי להתאימו לכמה שיותר אוכלוסיות. ההמנון הלאומי מושמע בכל האירועים הרשמיים של אוסטרליה, וכאשר המלך או נציגיו משתתפים באירוע - מנוגן גם ההמנון המלכותי.
כלכלה
שמאל|ממוזער|250px|מכרה הזהב "הבור הגדול" (סופר פיט) שבקלגורלי, המכרה הפתוח הגדול באוסטרליה
עם מערכת פיננסית חזקה וכלכלה יציבה, כלכלת אוסטרליה היא אחת הכלכלות הקפיטליסטיות הגדולות בעולם. התמ"ג עומד על כטריליון דולר אמריקני, והעושר הלאומי מסתכם בכ-6.4 טריליון דולר אוסטרלי. אוסטרליה היא ביתן של כמה מהחברות הגדולות והחזקות בעולם, ועשר החברות האוסטרליות הגדולות ביותר נמנות עם החברות הגדולות בעולם. איכות החיים באוסטרליה היא מן הגבוהות בעולם, עם אוכלוסייה בת למעלה מ-22 מיליון נפש, ותמ"ג לנפש של למעלה מ-43,000 דולר אמריקאי.
הכלכלה האוסטרלית מזוהה לעיתים קרובות עם גידולים חקלאיים, כריית מינרלים ומשאבי אנרגיה - הנתפסים כראשונים במעלה בחשיבותם. אף על פי שתיאור זה לא מדויק למאות ה-20 וה-21, התיאור תואם לחלוטין את בערך מאה השנים הראשונות בהיסטוריה של הכלכלה האוסטרלית, שהולכת אחורה לעת ההתיישבות האירופאית שהחלה בסוף המאה ה-18. כמושבת עונשין, הכלכלה החלה אט-אט להתבסס ולהתרחב כשבתחילתה הייתה מרוכזת כולה בידי השלטון הבריטי ונציגיו בדומיניון. בהדרגה המגזר הפרטי צמח, וייצוא הצמר הפך לבסיס העיקרי של הכלכלה. עם גילוי הזהב ב-1851 חל שיפור משמעותי בקצב הצמיחה הכלכלית, והחל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 ניצבת אוסטרליה בחזית הכלכלה העולמית לצד מדינות מפותחות אחרות. השפעת המשבר הכלכלי העולמי על אוסטרליה הייתה זניחה יחסית, ובשנת 2012 היא סיכמה למעלה מעשרים שנות צמיחה רצופה של 3.5% בממוצע, והיא מתאפיינת באבטלה נמוכה, אינפלציה מבוקרת, חוב ציבורי נמוך ביותר ומערכת פיננסית חזקה ויציבה.
נכון לתחילת העשור השני של המאה ה-21, מגזר השירותים הוא דומיננטי בכלכלה האוסטרלית, ומהווה כ-70% מהתמ"ג ומספק כ-75% מהתעסוקה. תעשיית המחצבים תורמת עוד כ-19% מהתמ"ג, כשכ-10% מתוכם מהווים התעשייה עצמה, וכתשעת האחוזים הנותרים הם מתחומים נלווים. אף על פי שהכלכלה האוסטרלית היא כאמור מבוססת שירותים, הצמיחה בכלכלה, עם זאת, תלויה בעיקר בחקלאות ובייצוא שמבוסס ברובו הגדול על תעשיית המחצבים. מוצרים חקלאיים ותעשייתיים מיוצאים בעיקר לשוק המזרח הרחוק, וגם כיום (נכון ל-2013) אוסטרליה היא יצואנית בשר, צמר, פחם וברזל מהגדולות בעולם.
הדולר האוסטרלי הוא ההילך החוקי של אוסטרליה ושל הטריטוריות שלה, והוא גם המטבע הרשמי בנאורו, בקיריבטי ובטובלו.
אוסטרליה חברה בארגונים הכלכליים הבינלאומיים APEC, G-20, OECD, הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, ארגון הסחר העולמי ו-ASEAN. אוסטרליה גם חתמה על הסכמי אזור סחר חופשי עם איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה, עם צ'ילה, עם ניו זילנד ועם ארצות הברית.
על פי דו"ח האושר העולמי השנתי שפורסם בסוף מרץ 2024, אוסטרליה ממוקמת במקום העשירי במדד האושר בקרב האוכלוסייה הכללית, אחרי שוויץ ולפני ניו זילנד.
צבא וביטחון
האחריות להגנתה של אוסטרליה מוטלת על כוחות ההגנה של אוסטרליה, גוף תלת-זרועי צבאי הכפוף למשרד ההגנה בממשלת אוסטרליה. נכון לשנת 2010 משרתים בכוחות ההגנה 57,994 אנשים בשירות קבע ו-22,072 אנשי מילואים. זרועות כוחות ההגנה הם:
צבא אוסטרליה
הצי המלכותי האוסטרלי
חיל האוויר המלכותי האוסטרלי
ההיסטוריה הצבאית של אוסטרליה מתחילה מימי המלחמות נגד האבוריג'ינים, ממשיכה בהשתתפותם של כוחות ההגנה במלחמת הבורים, במלחמות העולם, במלחמת קוריאה, במלחמת וייטנאם ובעשור הראשון של המאה ה-21 באפגניסטן, בעיראק ובמשימות שמירת שלום במקומות שונים בעולם. זרועות כוחות ההגנה של אוסטרליה מהווים כוח צבאי קטן בקנה מידה עולמי, אך יעיל ואיכותי.
מדינות
שמאל|ממוזער|250px|קנגורו אפור
שמאל|ממוזער|250px|קוקברה, ציפור אנדמית לאוסטרליה
אוסטרליה מחולקת ל-6 מדינות ו-2 מחוזות עיקריים. יש בה גם כמה מחוזות משניים, אך אין להם נציגות בפרלמנט.
המדינות הן:
ניו סאות' ויילס
קווינסלנד
טסמניה
ויקטוריה
אוסטרליה הדרומית
אוסטרליה המערבית
הטריטוריות הן:
הטריטוריה הצפונית (Northern Territory)
מחוז הבירה (Australian Capital Territory)
גאולוגיה
במשך מיליוני שנים הייתה אוסטרליה חלק מיבשת-על בשם פנגיאה. לאחר תחילתו של תהליך נדידת היבשות נשארה אוסטרליה חלק מהיבשת הגדולה גונדוונה. בהמשך התהליך נפרדו היבשות אמריקה הדרומית ואפריקה, ועם ניתוק הקשר בין טסמניה לאנטארקטיקה, הפכה אוסטרליה ליבשת נפרדת, שנסחפה לעבר החלק הדרום מזרחי של אסיה. אוסטרליה מכילה, מצד אחד את החומרים העתיקים ביותר שנמצאו על כדור הארץ ומצד שני היא קיימת כיבשת עצמאית "רק" כ-35 מיליון שנים והיא עדיין בתהליך של נדידה לעבר יבשת אסיה. כך שתוחלת החיים שלה כיבשת, במושגים גאולוגיים, היא קצרה.
הממצא הגאולוגי הקדום ביותר ביבשת אוסטרליה הוא גרגיר דטריטי של זירקון בתוך סלעי משקע שעברו תהליך של התמרה. גילם של הסלעים נאמד ב-3.3 - 3.7 מיליארד שנים, ואילו גילו של גרגיר הזירקון שנמצא בתוך סלעים אלה, נאמד ב-4.4 מיליארד שנים. לפי עדות זו וממצאים אחרים, גילם של סלעי המשקע האלה מתקופת הפרקמבריון, נאמד בין 3.7 מיליארד שנים עד 540 מיליון. ביבשת נמצאים גם סלעים מהתקופה הבאה היא תקופת הפלאוזואיקון שארכה בערך 250 מיליון שנה. וכן בהתאמה סלעים תקופת המזוזואיקון שנמשכה בערך 65 מיליון שנים ותקופת הקנוזואיקון.
בשני שלישים מהחלק המערבי של יבשת אוסטרליה, קרום הליתוספרה הוא בעובי של 200 קילומטר, בשליש הנוסף בחלק המזרחי של היבשת, הוא דק יותר בעובי של 100 קילומטר. שולי היבשת באזורי השבר דקים עוד יותר בין 24 ל-59 קילומטר. קרום היבשת מורכב בעיקרו מסלעי גרניט וגנייס מתקופות הארכאיקון, פרוטרוזואיקון, ועידן הפלאוזואיקון. שכבה דקה של סלעי משקע מתקופת הפנרוזואיקון מכסה בקעות נרחבות של הנוף האוסטרלי. עובייה של שכבה זו כ-7 קילומטר. פעולות שחיקה שנגרמות על ידי תנועת הרוחות ופעולות סחף הנהרות גרמו ליצירת שטחים נרחבים של דיונות .
250px|ממוזער|שמאל|גאולוגיה של אוסטרליה
גאוגרפיה
אוסטרליה היא היבשת הכי קטנה בעולם והיא האי הכי גדול בעולם. מרבית שטחה של יבשת אוסטרליה הוא מישורים ורמות גדולים. אזורים מועטים הם הרריים. ההר הגבוה ביותר ביבשת, הר קושצ'ושקו, נמצא באלפים האוסטרלים, ומגיע לגובה של 2,228 מטרים. ניתן לחלק את אוסטרליה לכמה אזורים גאוגרפיים מרכזיים:
קו החוף, שמשתרע לאורך יותר מ-25 אלף קילומטר ומקיף את אוסטרליה, מהווה ברובו מישור עצום, והוא גם האזור המאוכלס ביותר במדינה, בעיקר בחלקה המזרחי של היבשת.
חלקה המערבי של אוסטרליה הוא ברובו רמה ענקית, בגובה ממוצע של 300–450 מטר מעל פני הים, ובה משתרעים המדבריות הגדולים, מדבר ויקטוריה הגדול ומדבר גיבסון.
הרכס החוצה – רכס הרים שעובר מצפון מזרח המדינה עד דרומה. מפריד בין מישורי החוף המזרחי לבין המישורים הפנימיים הרחוקים מן הים.
פנים היבשת באזור המזרחי, שהוא ברובו מישורים עצומים ופוריים, ובו מתקיימת רוב החקלאות האוסטרלית. בדרומו של אזור זה משתרעת רמה צחיחה וכמעט בלתי מיושבת, אך בעלת עניין גאולוגי רב.
לאורך החוף המזרחי בתוך האוקיינוס – על פני יותר מ-2,000 קילומטר – משתרעת שונית המחסום הגדולה (Great Barrier Reef), שהוא רצף שוניות האלמוגים הגדול בעולם, והמבנה הגדול בעולם המורכב מיצורים חיים. הריף נחשב לאחד ממקומות הצלילה וחקר החיים בים היפים ביותר בעולם.
במרכז יבשת אוסטרליה, בפארק הלאומי אולורו-קאטה נמצא אולורו שהוא אחד המונוליתים הגדולים בעולם.
אקלים
באוסטרליה אזורי אקלים רבים עקב גודלה, אך שטחה העיקרי מדברי או צחיח למחצה.
עקב מיקומה של אוסטרליה בהמיספרה הדרומית, הקיץ בה חל בחודשי החורף של ההמיספרה הצפונית והחורף חל בחודשי הקיץ. להלן חלוקה אפשרית אחת של עונות השנה, אך באוסטרליה יש מסורות שונות בנוגע לאופן החלוקה לעונות.
דצמבר - פברואר, עונת הקיץ. הטמפרטורות נעות בין 18–30 מעלות צלזיוס.
מרץ - מאי, עונת הסתיו.
יוני - אוגוסט, עונת החורף. הטמפרטורות הממוצעות הן 10 מעלות צלזיוס.
ספטמבר-נובמבר, עונת האביב.
בצפון שורר אקלים טרופי, בפנים היבשת שורר אקלים צחיח עד צחיח-למחצה ובדרום אקלים ממוזג. באזורים המדבריים המהווים כשני שלישים מהיבשת, המשקעים מועטים כמותם נעה בין 250–500 מילימטר. הגשמים אינם סדירים, תקופות של בצורת ארוכות ופרקי זמן קצרים של גשמים עזים הן דבר נפוץ. היוצא מהכלל היחיד הוא הרמה ליד החוף המזרחי וגם שם הטמפרטורה היא גבוהה. בחורף השלגים יורדים בטסמניה ובאזור ההר קוֹשְׁצִ'וּשְׁקוֹ (Kosciuszko).
בקיץ, משום שהשמיים כמעט ואינם מעוננים קרינת השמש חזקה ביותר, לים יש מעט מאוד השפעה ממזגת, והטמפרטורות יכולות לעלות עד 38 °C. טמפרטורה גבוהה שוררת בכל היבשת למעט טסמניה. בחורף, הטמפרטורות הן מתונות למעט טסמניה ודרום מזרח אוסטרליה, ששם יורד שלג. צפון אוסטרליה מושפע מהמונסונים שבאים בקיץ האוסטרלי. חופי האוקיינוס השקט, קווינסלנד וחלקה הצפוני של דרום וולס החדשה, מושפעים מסופות ציקלון ויורדות בהם כמויות ניכרות של גשם, כ-4,050 מילימטר בשנה.
החי והצומח
ממוזער|250px|תנין הים על גדת נהר באוסטרליה
אף על פי שרוב היבשת צחיחה, נמצאים בה מינים רבים של חיות וצמחים. בגלל האופי המיוחד של היבשת, המשלב אזורים טרופיים עם אזורי מדבר והיותו מנותק משאר העולם במשך רוב קיומו התפתחה בה ממלכת צומח ייחודית. 9,000 מתוך 12,000 מיני הצומח המצויים באוסטרליה הם מינים אנדמיים, בהם הקזוארינה, האקליפטוס, הגימפי גימפי והשיטה האוסטרלית.
הניתוק משאר היבשות גם גרם לכך שהשתמרו באוסטרליה בעלי חיים שנכחדו ביבשות אחרות, ולא הגיעו אליה צורות חיים שהתפתחו ביבשות אחרות בשלב מאוחר יחסית של האבולוציה. בין בעלי החיים הייחודיים לאוסטרליה נמנים: יונקי הכיס הקנגורו, הוומבט, השד הטסמני והקואלה, וכן האמו, כלב הדינגו, והברווזן. צפון אוסטרליה מהווה בית לאוכלוסייה של כמאה אלף תניני ים שהם הזוחלים הגדולים ביותר כיום. בזכות היותם נפוצים ונגישים והיותה של אוסטרליה מדינה מפותחת, התבצע מחקר רב על הביולוגיה, הפיזיולוגיה והאקולוגיה של תנינים אלו.
האדם הלבן שהגיע ליבשת מסוף המאה ה-18 ואילך הביא עמו צמחי תרבות ובעלי חיים כמו בקר וצאן, אך גם ארנבות, חתולים ועכברושים אשר התרבו ופגעו בצמחייה ובעולם החי המקוריים של אוסטרליה. עם זאת, יש יותר מ-1,900 בעלי חיים וצמחים ברשימת המינים המאוימים של אוסטרליה, כולל יותר מ-500 בעלי חיים. ב-3 באוקטובר 2022, אוסטרליה הודיעה על תוכנית של 10 שנים למנוע ממינים נוספים למות במדינה על ידי הגנה על הצמחים ובעלי החיים המאוימים ביותר שלה. התוכנית מוסיפה את אוסטרליה לקבוצה של יותר מ-100 מדינות אחרות, כולל ארצות הברית, שהתחייבו להגן על 30% מאדמתן ו-30% מהאוקיינוס שלהן עד 2030 .
דמוגרפיה
כיום חיים באוסטרליה כ-27.4 מיליון תושבים. תוחלת החיים במדינה היא 83 שנים (80.9 שנים לגבר ו-85.3 שנים לאישה). שיעור הפריון הוא 1.63 צאצאים לאישה.
מוצא אתני ושפה
רוב אוכלוסיית המדינה הם צאצאי המתיישבים של המאה ה-19 וה-20. רובם הגיעו מאנגליה ומאירלנד. על אף שאוסטרליה הוקמה על מנת לשמש מושבת עונשין לפושעים (על גבי האונייה הראשונה אף היו מספר יהודים), מספר האסירים הבריטים קטן בהדרגה בין 1840 ל-1868. קדחת הזהב של סוף המאה ה-19 הביאה לגידול עצום באוכלוסייה, ושינתה את פני המדינה. (לדוגמה, בין השנים 1850 - 1860 היגרו 2% מאוכלוסיית אירלנד ובריטניה לאוסטרליה).
בסוף המאה ה-20, הביאו גלי הגירה מיוון, מאיטליה ומאסיה מתיישבים חדשים. האבוריג'ינים, התושבים המקוריים של אוסטרליה, מהווים רק 2.9% מהאוכלוסייה על פי מרשם האוכלוסין של 2021.
עם התארכות תוחלת החיים וצמצום הילודה, נוצרה באוסטרליה בעיה של הזדקנות האוכלוסייה. על מנת להתגבר על כך מפעילה הממשלה האוסטרלית את אחת מתוכניות ההגירה הליברליות והמתקדמות בעולם. רוב היתרי ההגירה ניתנים על בסיס כישורים מקצועיים והשכלה, ולא על בסיס מוצא אתני, בניגוד לעבר, שבו יושמה מדיניות "אוסטרליה הלבנה" שהעדיפה מהגרים ממוצא אנגלוסקסי ולא אסייתי.
אזרחי ניו זילנד זכאים לוויזה מיוחדת, המאפשרת להם לשהות באוסטרליה לזמן בלתי מוגבל, וכן לעבוד בה.
השפה המדוברת ביותר היא אנגלית המאופיינת בכתיב ובביטויים הבריטיים של השפה, עם מספר מצומצם של אבוריג'ינים שמדברים בשפות האם ודור ראשון ושני של המהגרים שעדיין שומרים על שפת אמם.
דת
כ-52% מהאזרחים מגדירים את עצמם כנוצרים: 22.6% קתולים ו-13.3% אנגליקנים. אוסטרליה מקיימת חופש פולחן לכל, וקיימים מיעוטים בני דתות שונות: 2.6% מוסלמים, 2.4% בודהיסטים, 1.9% הינדואיסטים ו-0.4% יהודים. 30% מהאוכלוסייה מגדירים עצמם חסרי דת.
בניגוד לדימוי של אוסטרליה כיבשת רב-תרבותית, הרי ש-93% מהאוכלוסייה הם ממוצא אירופי, כאשר בסביבות 80% מהאוכלוסייה מקורם באי הבריטי והם צאצאי מהגרים מאנגליה, מאירלנד ומסקוטלנד.
יהדות אוסטרליה
יהודים הגיעו לאוסטרליה עוד במאה ה-18, בתקופת הקמת מושבת העונשין ביבשת ב-1788. ב-1844 נוסד בית כנסת ראשון בסידני, וב-1845 נוסד בית כנסת בהוברט, אשר עדיין קיים. עם זאת, הקהילה נותרה קטנה, עד הגעת גלי הגירה של יהודים מאירופה בין שתי מלחמות העולם ובעיקר לאחר 1945.
באוסטרליה חיים מעל 100,000 יהודים, בעיקר במדינות ויקטוריה וניו סאות' ויילס, רובם בערים סידני ומלבורן, בכל אחת כ-45,000 יהודים. כן יש כ-7,000 יהודים בפרת' ועוד כ-1,000 בבריזבן, בניוקאסל ובאדלייד. הקהילה במלבורן נבנתה בעיקר מניצולי שואה יוצאי פולין, ואילו הקהילה בסידני מורכבת מיהודים ששורשיהם בעיקר מבריטניה, הונגריה ולאחרונה מדרום אפריקה. הקהילה בפרת' גדלה מאוד מאז דעיכת האפרטהייד בדרום אפריקה והגירת יהודים רבים משם למערב אוסטרליה. יהדות אוסטרליה נחשבת לציונית ואוהדת ישראל. אחוז הילדים המקבלים חינוך בבתי ספר יהודיים הוא גבוה יחסית ועומד על כ-60%. שיעור ההתבוללות נמוך יחסית ועמד על 22% ב-2006.
תרבות
התרבות האוסטרלית היא בעיקרה תרבות מערבית, אך ניכרת בה השפעת הגאוגרפיה הייחודית של היבשת האוסטרלית, וכן השפעות אתניות של ילידי היבשת, כמו גם של גלי ההגירה המאוחרים יותר ממדינות אסיה. מאז התיישבות האדם הלבן באוסטרליה, תרבותה מושפעת בעיקר מהמורשת הבריטית-אירית, כפי שמעידות ההגמוניה של השפה האנגלית, שיטת הממשל הנוהגת, הדומיננטיות של הדת הנוצרית במדינה ופופולריות ענפי הספורט הבריטיים, כרוגבי וקריקט. מאמצע המאה ה-20 מושפעת אוסטרליה רבות גם מהתרבות הפופולרית האמריקאית.
ראו גם
אוסטרלים
החי של אוסטרליה
בומרנג
דידג'רידו
לקריאה נוספת
ג'ואל אקנבך, יצורי הפרא האבודים, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 149, אוקטובר 2010
רוף סמית, חולות הזמן, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 148, ספטמבר 2010
קישורים חיצוניים
תמונות מאוסטרליה
אוסטרליה - השוואה לעומת ישראל
שלטון מקומי באוסטרליה
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות איים
קטגוריה:פדרציות
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות אנגלית
קטגוריה:מדינות שבהן עיר הבירה איננה העיר עם האוכלוסייה הגדולה ביותר
קטגוריה:מקומות ששימשו כמושבת עונשין
קטגוריה:מדינות שהחזיקו בנושאת מטוסים
קטגוריה:מדינות החברות בחבר העמים הבריטי
קטגוריה:חברות ה-G20
| 2024-10-09T14:08:00
|
דולר
|
שמאל|ממוזער|250px|דולר אמריקני
ממוזער|250px|מטבע יואכימסטאלר משנת 1525|טקסט=
דולר הוא ההילך החוקי במספר מדינות. הידוע מביניהן הוא הדולר האמריקאי. מדינות נוספות המשתמשות בדולר הן קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ורבות אחרות.
מקור השם
מקור השם "דולר" אינו אמריקני, אלא גרמני, ואילו מקור השימוש בשם הוא ספרדי. המקור הגרמני לשם המטבע הוא "יואכימסטאלר" (Joachimsthaler), מטבע כסף במשקל של כ-27 גרם אשר היה בשימוש באירופה במשך מאות שנים, בין היתר באימפריה הרומית הקדושה. המטבע נקרא בשם זה היות שלצורך הטבעת המטבעות הראשונים, שהוטבעו החל מ־1518, השתמשו בכסף שנכרה במכרות הכסף של עמק יואכימסטאל בבוהמיה, כיום יאכימוב בחבל הסודטים, צ'כיה. Thal פירושו "עמק" בגרמנית; כיום נהוג הכתיב Tal.
העמק היה באותה תקופה תחת שלטון האימפריה הרומית הקדושה, והשימוש במטבע החדש התפשט לרחבי האימפריה. השם יואכימסטאלר היה ארוך מדי, ועד מהרה קוצר ל"טאלר" (Taler או Thaler). בחלקים מסוימים של גרמניה נקרא המטבע Reichsthaler (הטאלר של הרייך). השם "טאלר" היה בשימוש הן בהולנד כ"דאלדר" (rijksdaalder) והן בסקנדינביה כ"דאלר" (דנית: rigsdaler, שוודית: riksdaler).
לא ברור כיצד בדיוק הפך הטאלר לדולר. ייתכן כי בהשפעת השמות ההולנדיים והסקנדינביים נקרא המטבע באנגלית "דולר".
שמאל|ממוזער|250px|דולר ספרדי מ-1739
הסבר אפשרי אחר הוא בקשר שהיה במאה ה-16 בין האימפריה הרומית הקדושה לבין ספרד. המלך קרל החמישי עלה לשלטון בספרד בשנת 1516. בשנת 1519 קיבל לידיו גם את השלטון על האימפריה הרומית הקדושה. ייתכן כי שמו של מטבע הטאלר, שהיה בשימוש באימפריה הרומית הקדושה, התגלגל גם לספרד בשל השלטון המשותף, תוך שינוי שמו לדולר. הספרדים החלו לטבוע מטבעות בני שמונה ריאל (Real de a ocho) החל משנת 1497, אשר מאוחר יותר כונו גם בשם "דולר ספרדי". במטבעות אלו השתמשו הספרדים גם במושבותיהם אשר מעבר לים, בין היתר גם ביבשת אמריקה. בשנת 1535, תחת מלכותו של קרל החמישי, בנו הספרדים במקסיקו את המטבעה הראשונה בצפון אמריקה.
מסיבות היסטוריות, נעשה הדולר הספרדי להילך חוקי גם בארצות הברית הצעירה. הגם שבחוק המטבע משנת 1792 הוכרז הדולר האמריקני כהילך חוקי, ואף הוקמה מטבעה לשם כך, לא בוטל מעמדו החוקי של הדולר הספרדי עד לשנת 1857, אז הפך הדולר האמריקני להילך החוקי היחיד באיחוד המדינות. השם "דולר" אמנם שרד בארצות הברית, אך דווקא בספרד ובקולוניות שלה השתרש החל מהמאה התשע-עשרה השם "פסו" כשמו של ההילך החוקי, והוא נפוץ עד היום במדינות שהיו בעבר קולוניות ספרדיות (כגון ארגנטינה, צ'ילה, קולומביה ועוד).
מקור הסימן $
הסימון הבינלאומי המקובל לדולר הוא $. סימון זה משמש לדולרים של מדינות שונות, וגם למטבעות שאינם נקראים "דולר". כשרוצים להדגיש שמדובר בדולר אמריקני, משתמשים בסימון $US או בקיצור התקני USD .
מקורו של הסימן הוא מן הפסו הספרדי, שהוא כינוי אחר למטבע ה-Real de a Ocho הספרדי. לפי גרסה זו, הסימן $ התפתח מקיצור השם על ידי כתיבת שתי האותיות P ו-S ביחד. ראיות לתאוריה מראות כי הדולר הספרדי סומן בצירוף ps, וכן ישנן ראיות לכך שאף הדולר האמריקני סומן בצורה זו, אך כשה-p נכתבת "בתוך" ה-s.
גרסה זו נראית בעייתית עקב העובדה שהשם פסו ("משקל" בספרדית) הוטבע על המטבעות רק מ-1864. אולם הכינוי "פסו" קיים כבר מ-1537.
העובדה שסימן הדולר לא נובע מהאות הראשונה של שמו, בניגוד לרוב מטבעות העולם, מהווה כר פורה לתאוריות רבות.
מדינות שהמטבע הלאומי שלהן נקרא דולר
המדינה/טריטוריה המטבע דולר אוסטרלי דולר קיימן דולר איי שלמה דולר אמריקאי דולר מזרח קריבי דולר מזרח קריבי דולר אמריקאי דולר אמריקאי דולר בהאמי דולר בליזאי דולר ברבדיאני דולר ברוניי דולר ברמודה דולר גיאני דולר JMD דולר מזרח קריבי דולר מזרח קריבי דולר הונג קונגי דולר טרינידדי דולר זימבבואי דולר טאיוואני חדש דולר ליברי דולר מזרח קריבי דולר ניו זילנדי דולר נמיבי דולר סורינאמי דולר סינגפורי דולר מזרח קריבי דולר מזרח קריבי דולר מזרח קריבי דולר פיג'י דולר קנדי
שערי חליפין
ראו גם
דולר דיסני
לירה
קישורים חיצוניים
Welcome to Jáchymov: the Czech town that invented the dollar - מאתר ה-BBC
קטגוריה:מטבעות
| 2023-11-19T16:19:40
|
איזוטופ
|
ממוזער|שלושת האיזוטופים הטבעיים של אטום המימן, העובדה שלכל אחד מהאיזוטופים יש פרוטון אחד מגדירה את היותם אטומי מימן. האיזוטופ עם אפס נייטרונים הוא פרוטיום (1H), עם נייטרון אחד - דאוטריום (2H) ועם שני נייטרונים - טריטיום (3H)
אִיזוֹטוֹפּים של יסוד כימי הם אטומים בעלי אותו מספר אטומי אך בעלי מסה שונה, כלומר מספר הנייטרונים שונה. לאיזוטופים של אותו יסוד יש אותן התכונות הכימיות.
כיום מוכרים למדע מעל 1,000 איזוטופים שונים המשויכים ל-118 היסודות בטבלה המחזורית.
מקורה של המלה איזוטופ, ביוונית: Ισος (איסוֹס) = שווה, Τοπος (טוֹפּוֹס) = מקום, ופירושה "אותו מקום", מקור השם נעוץ בעובדה שאיזוטופים נמצאים באותו מקום בטבלה המחזורית של היסודות.
רקע
כל היסודות בנויים מאטומים. האטום בנוי, באופן כללי, מגרעין, המורכב מפרוטונים ונייטרונים הבונים את הגרעין, ומאלקטרונים הסובבים סביב הגרעין.
התכונה האטומית המבדילה בין חומר אחד למשנהו, היא מספר הפרוטונים שבגרעין. מספר זה - הקרוי מספר אטומי של היסוד, והמייצג גם את מספר הפרוטונים של יסוד זה - קובע את תכונותיו הכימיות של החומר, וממנו נובעים צבעו, מרקמו, ותכונותיו המכניות.
מספר הנייטרונים שבגרעין, לעומת זאת, יכול להשתנות מבלי לשנות את תכונותיו הכימיות של החומר. פעמים רבות מספרם של הנייטרונים שווה למספר הפרוטונים (בפרט ביסודות הקלים), אך הדבר אינו מחויב. מספר הפרוטונים והנייטרונים גם יחד קובע את המשקל האטומי - הנקרא גם מסה אטומית - של האטום. מסת האלקטרונים קטנה פי כ-2,000 ממסת הפרוטון או הנייטרון ולכן זניחה וניתן להתעלם ממנה.
גרעינים שונים של אותו יסוד (כלומר מספר זהה של פרוטונים, אך מספר נייטרונים שונה) נקראים איזוטופים של היסוד. לדוגמה, מימן הוא היסוד הכימי שבגרעין האטום שלו קיים פרוטון אחד בלבד. לרוב, בגרעין מימן אין נייטרונים, ולכן זהו האיזוטופ הנפוץ של מימן. עם זאת, קיימים עוד איזוטופים: גרעין שמכיל פרוטון אחד ונייטרון אחד גם הוא גרעין מימן (בגלל קיום פרוטון בודד) אך זהו איזוטופ שונה שלרוב נקרא דאוטריום או "מימן כבד". בנוסף, קיים איזוטופ נוסף של מימן המכיל שני נייטרונים בגרעין הנקרא טריטיום.
לפעמים איזוטופ מסוים של היסוד מהווה את רוב האטומים של יסוד זה. זהו לדוגמה המצב במימן בו רוב האטומים שלו הם מהאיזוטופ בלי נייטרונים. לעומת זאת, קיימים יסודות בעלי שכיחות דומה של האיזוטופים השונים. לדוגמה, הגז האציל קסנון הוא בעל גרעין עם 54 פרוטונים, וניתן למצוא אותו בטבע בשלושה איזוטופים בעלי תפוצה דומה: 75, 77 או 78 נייטרונים.
בניגוד למימן, שבה לכל איזוטופ יש שם, מרבית האיזוטופים אינם קרויים בשם, אלא קרויים בשם הבנוי משם היסוד ומספר הנוקליאונים (הפרוטונים והנייטרונים שבגרעין) הכולל שבגרעינו. אורניום-238, למשל הוא איזוטופ של אורניום שבגרעינו סך הפרוטונים והנייטרונים ביחד הוא 238. בכתיב הכימי מסומן האיזוטופ בסמל היסוד, שלפניו רשום, בספרות עיליות, מספר הפרוטונים והנייטרונים. 238U, למשל, הוא אורניום-238. עוד דוגמה היא היסוד הכימי פחמן (סימון כימי: C), בעל 6 פרוטונים. 99% מגרעיני הפחמן הם בעלי 6 נייטרונים ולכן מסמנים את האיזוטופ הנפוץ ביותר של פחמן כפחמן-12 או 12C. עם זאת, אחוז מכלל אטומי הפחמן הוא 13C ובאטמוספירה נוצרת כל הזמן כמות מזערית ביותר של 14C שדועכת עם הזמן.
קיומם של איזוטופים שונים לאותו יסוד גורם לכך שהמשקל האטומי, כפי שהוא מופיע בטבלה המחזורית של היסודות, אינו מייצג משקל אטומי של איזוטופ מסוים, אלא את המשקל האטומי המשוקלל, בהתאם לתפוצתם של האיזוטופים בטבע.
אף שלמספר הנייטרונים בגרעין אין השפעה על התכונות הכימיות של היסוד, יש לו השפעה רבה על היציבות של הגרעין - חלק מהאיזוטופים הם איזוטופים רדיואקטיביים. לניקל, למשל, יש 5 איזוטופים יציבים (הגרעין שלהם אינו מתפרק מעצמו), איזוטופ אחד (59Ni) שזמן מחצית החיים שלו הוא יותר מ-10,000 שנה, איזוטופ אחד (63Ni) שזמן מחצית חייו נמדד בשנים רבות ו-3 איזוטופים (56Ni, 57Ni ו-66Ni) שזמן מחצית חייהם הוא פחות מעשרה ימים.
משום שאין הבדלים כימיים בין האיזוטופים השונים של אותו יסוד, לא ניתן להבדיל ביניהם באמצעים כימיים. לדוגמה, כאשר יוצרים מולקולות פחמן דו-חמצני (CO2), כ-99% מהמולקולות יכללו אטום פחמן-12 וכ-1% יכללו פחמן-13, בהתאם לשכיחות שלהם בטבע. כלומר, לאטומי החמצן "לא אכפת" איזה סוג פחמן נקשר אליהם.
שימושי האיזוטופים
בין אטומים זהים של אותו יסוד אי אפשר להבדיל בתהליכים כימיים, אך ניתן להבדיל בין איזוטופים שונים בתהליכים פיזיקליים (בעיקר על פי משקלם). יצירת תרכובת מאיזוטופ מסוים מאפשרת מעקב אחר ההתנהגות של האטומים המרכיבים תרכובת זו בתערובת שבה נמצאים אטומים אלה גם בתרכובות אחרות. דוגמה: בחקר התנהגותו של הפנול (C6H5OH) במים, משתמשים במים כבדים (D2O), כלומר מים שהמימן בהם הוא האיזוטופ דאוטריום. בצורה זו ניתן להבחין בין המימן שבפנול ובין המימן שבמים, ולגלות שהפנול המומס במים מחליף אטומי מימן עם המים.
הבדל נוסף אפשרי הוא בתהודה מגנטית גרעינית, אם לאיזוטופ מסוים (כמו 31P, 1H וכו') יש ספין 1/2+ ניתן לראותו במכשיר NMR, או לפחות את האחוז היחסי שלו מתוך היסוד.
לייצורה של פצצת אטום דרושים איזוטופים מסוימים. הפעולה הקרויה "העשרת אורניום" היא בידודו של האיזוטופ הנדיר, 235U, הנחוץ לייצור הפצצה, מתוך האורניום המצוי בטבע שבו האיזוטופ הנפוץ הוא 238U. זהו אתגר טכנולוגי לא פשוט, עקב ההבדלים הפעוטים שבין האיזוטופים.
האיזוטופים 235U ו-239Pu נוחים לביקוע גרעיני, ולפיכך הם משמשים כדלק לכורים גרעיניים וכחומר בקיע בפצצות גרעיניות.
לאיזוטופים הרדיואקטיביים של יסודות רבים (הנקראים רדיו-איזוטופים) יש שימושים במדע בכלל ובביולוגיה בפרט (לרבות המחקר הרפואי) כסַמָּנִים – הודות לכך שאין כל הבדל ממשי בין הפעילות הכימית של האיזוטופים השונים של אותו החומר, ניתן להתחקות אחר התהליכים העוברים על חומר כלשהו בגוף האדם, באמצעות שימוש באיזוטופ הרדיואקטיבי שלו ומדידת הקרינה הנפלטת. לדוגמה, היסוד יוד ממלא תפקיד חשוב בגוף, ובייחוד בפעולתה של בלוטת התריס. בעזרת האיזוטופים הרדיואקטיביים שלו, למשל 135I, אפשר להתחקות אחר מהלך היוד בגוף ולעמוד על סיבותיהן של הפרעות לפעולתה של בלוטה זו.
שימוש אחר לאיזוטופים רדיואקטיביים הוא הפקת חשמל לפי העיקרון התרמו-חשמלי: האנרגיה הנפלטת בהתפרקות מומרת במישרין לזרם חשמלי. התקנים מסוג זה משמשים במקומות שיש בהם צורך בזרם, אך קשה או בלתי-אפשרי לתחזק את מקור הזרם באופן שוטף; לדוגמה, בגשושות חלל או בקוצבי לב.
זמן מחצית החיים של יסודות 83 עד 118
כל היסודות בעלי מספר אטומי מעל 82 (עופרת) אינם יציבים, וככלל, זמן מחצית החיים פוחת עם עליית המספר האטומי, החל מהיסוד היציב למדי אורניום (מספר 92) ועד היסוד הכבד ביותר 118. זמן מחצית החיים גדל בתחום היסודות 103 עד 105, יורד ביסוד 106 ועולה שוב קלות ביסודות 110 עד 114, מה שמרמז על היתכנות אי של יציבות.
בטבלה מוצג זמן מחצית החיים של האיזוטופ היציב ביותר של היסוד בטווח.
מספר אטומי שם היסוד האיזוטופ היציב ביתר מחצית חיים 83 ביסמוט 209Bi 2 × 1019 שנים 84 פולוניום 209Po 130 שנים 85 אסטטין 210At 8 שעות 86 רדון 222Rn 3.824 ימים 87 פרנציום 223Fr 22.0 דקות 88 רדיום 226Ra 1600 שנים 89 אקטיניום 227Ac 21.77 שנים 90 תוריום 232Th 1.41 × 1010 שנים 91 פרוטקטיניום 231Pa 32800 שנים 92 אורניום 238U 4.47 × 109 שנים 93 נפטוניום 237Np 2.14 × 106 שנים 94 פלוטוניום 244Pu 8.0 × 107 שנים 95 אמריציום 243Am 7400 שנים 96 קוריום 247Cm 1.6 × 107 שנים 97 ברקליום 247Bk 1000 שנים 98 קליפורניום 251Cf 900 שנים 99 איינשטייניום 252Es 470 ימים 100 פרמיום 257Fm 100.5 ימים 101 מנדלביום 258Md 51.5 ימים 102 נובליום 259No 58 דקות 103 לורנציום 266Lr ~11 שעות 104 רתרפורדיום 267Rf ~1.3 שעות 105 דובניום 268Db 1.3 ימים 106 סיבורגיום 269Sg ~3.1 דקות 107 בוהריום 270Bh 3.8 דקות 108 האסיום 277mHs ~130 שניות 109 מייטנריום 278Mt 7.6 שניות 110 דרמשטטיום 281mDs ~3.7 דקות 111 רנטגניום 282Rg 2.1 דקות 112 קופרניקיום 285mCn ~8.9 דקות 113 ניהוניום 286Nh 19.6 שניות 114 פלרוביום 289mFl ~1.1 דקות 115 מוסקוביום 289Mc 220 מילי-שניות 116 ליברמוריום 293Lv 61 מילי-שניות 117 טנסין 294Ts 78 מילי-שניות 118 אוגאנסון 294Og 890 מיקרו-שניות
ראו גם
נוקליד
פרדריק סודי
פרנסיס ויליאם אסטון
איזוטופולוג
אי של יציבות
גבישי מולקולות
קישורים חיצוניים
מידע על איזוטופים
טבלה ובה פרטים על כל האיזוטופים הקיימים
*
קטגוריה:כימיה פיזיקלית
קטגוריה:פיזיקה גרעינית
| 2024-07-23T08:53:24
|
דאוטריום
|
שמאל|ממוזער|250px|דאוטריום, מודגש מתוך טבלת האיזוטופים
דֶּאוּטֶרְיוּם (או דיטריום), הידוע גם בשם מימן כבד, הוא איזוטופ יציב (אינו רדיואקטיבי) של מימן. גרעין הדאוטריום, הנקרא דאוטרון, מכיל פרוטון אחד ונייטרון אחד (ראו תמונה), וזאת בניגוד לגרעין הנפוץ יותר של מימן המכיל רק פרוטון אחד ללא נייטרון. סמלו הכימי של הדאוטריום הוא 2H או D.
כמעט כל הדאוטריום ביקום נוצר במהלך המפץ הגדול לפני 13.8 מיליארד שנים, ביחס של 26 אטומי דאוטריום לכל מיליון אטומי מימן.
רובו של הדאוטריום קשור לאטום מימן רגיל בגז הנקרא "מימן-דאוטריום", וקיימות רק בכמויות זניחות של גז דאוטריום, שסמלו הכימי הוא 2H2 או D2.
מבחינה כימית הדאוטריום מתנהג באופן דומה למימן, והשינויים העיקריים מתבטאים באנרגיות ובאורכי קשר. מים כבדים שבהם יש אטום דאוטריום במקום אטום מימן, מתנהגים באופן דומה למים רגילים.
דאוטריום מופק בעיקר ממי ים. המדינה המובילה בהפקת דאוטריום היא קנדה, ומספקת אותו בעיקר בצורת מים כבדים. החברה לאנרגיה אטומית של קנדה (AECL) משתמשת במים הכבדים שהיא מייצרת להאטת נייטרונים בכור גרעיני מסוג קנדו.
שימושים
שמאל|ממוזער|250px|ספקטרום על-סגול של נורת דאוטריום
הדאוטריום שימושי בתהליכי היתוך גרעיני, במיוחד אם מעורב עם טריטיום. בתהליך ההתכה הגרעינית מתרכב הדאוטריום עם הטריטיום ליצירת הליום ובתהליך זה משתחררת אנרגיה רבה.
בכימיה ובמיוחד בביוכימיה משתמשים בדאוטריום כעוקב אחר איזוטופים שאינם רדיואקטיביים בתגובות כימיות, וזאת היות שמבחינה כימית, הוא מתנהג כמימן, אך עדיין ניתן לזהות את מיקומו לעומת מימן על ידי בדיקה פשוטה בספקטרומטר מסות או בספקטרומטר תת-אדום.
היסטוריה
איזוטופי יסודות קלים (כמו ניאון) נצפו עוד בשנת 1913 ואף הוכחו על ידי ספקטרומטר מסות בשנת 1920. התאוריה העיקרית באותו זמן הייתה כזו שהסבירה את קיום האיזוטופים על ידי "מספר שונה של אלקטרונים גרעיניים". התאוריה טענה, שמשום שמימן נמדד במסה אטומית ממוצעת קרובה מאוד ל- ומשום שגרעינו נחשב לבנוי מפרוטון אחד (שנתגלה זה מכבר), הוא אינו יכול להכיל "אלקטרונים גרעיניים", ולכן, הוא חסר איזוטופים.
הראשון שטען לקיום הדאוטריום היה וולטר ראסל בשנת 1926. הוא נתגלה לראשונה על ידי הרולד יורי בשנת 1931 מאוניברסיטת קולומביה. יורי מצא את הדאוטריום על ידי בדיקה ספקטרומטרית של 5 ליטרים מימן נוזלי. מתוך 5 הליטרים, מצא יורי עקבות זעירות של תוצאה ספקטרומטרית שונה שהצביעה על מיקום הדאוטריום. יורי קבע את שמו מן המלה היוונית והלטינית ל"שניים", כיוון שמסת הדאוטריום היא 2, בעוד שמסת המימן היא 1.
למידע נוסף לגבי היסטוריית הײצור ושימוש של דאוטריום ראו: מים כבדים.
מידע כללי
צפיפות: בתנאים סטנדרטיים של טמפרטורה ולחץ.
מסה אטומית: 2.01355321270 u
ספין: 1+
אחוזי המצאות ביסוד מימן: 0.015% בערך אטום דאוטריום 1 לכל 6,400 אטומי מימן.
זמן מחצית חיים: יציב
אנטי-דאוטריום
אנטי-דאוטריום הוא אנטי-חומר של איזוטופ הדאוטריום. בדומה לאנטי-פרוטון, זהו איזוטופ של אנטי-מימן המכיל בגרעינו אנטי-פרוטון ואנטינייטרון. גרעין האנטי-דאוטריום נחשב לאנטי-חומר הראשון שנוצר מלאכותית, במאיץ החלקיקים של CERN ב-1965. אטום שלם, עם פוזיטרון סביב הגרעין, לא יוצר עדיין, נכון לשנת 2008. סמלו של האנטי-דאוטריום דומה, אך יש בו סימן מינוס, כדי לזהותו כאנטי-חומר.
דאוטריום בתרבות
תגובת חומר עם אנטי-חומר (דאוטריום עם אנטי-דאוטריום) הם הבסיס לתנועה במהירות גבוהה ממהירות האור בסדרה מסע בין כוכבים (וויאג'ר, אנטרפרייז). לפי תורת היחסות הכללית, התגובה שבין חומר ואנטי-חומר מייצרת אנרגיה בנצילות תאורטית של 100% ולכן, בסדרות אלו, דאוטריום ואנטי-דאוטריום משמשים כדלק כדי להגיע למהירויות אלו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:איזוטופים של מימן
| 2024-08-01T21:52:55
|
משוואה דיפרנציאלית
|
במתמטיקה, משוואה דיפרנציאלית היא משוואה שבה הנעלם הוא פונקציה, כאשר המשוואה מתארת תלות בין הפונקציה ונגזרותיה. למשוואות דיפרנציאליות שימוש רב בתחומי המדע וההנדסה השונים.
משוואה דיפרנציאלית רגילה היא משוואה שבה הפונקציה היא פונקציה של משתנה יחיד, בניגוד למשוואה דיפרנציאלית חלקית, שבה הפונקציה היא פונקציה בכמה משתנים, והנגזרות הן נגזרות חלקיות.
למשל היא משוואה דיפרנציאלית רגילה שפתרונה הוא כל פונקציה מהצורה (אקספוננט) כאשר מספר קבוע.
סיווג משוואות דיפרנציאליות
את המשוואות הדיפרנציאליות מסווגים על פי שני קריטריונים עיקריים: סדר ומעלה.
מעלת המשוואה היא החזקה (המעריך) הגבוהה ביותר של הפונקציה הנעלמת, המופיעה בה. הסדר הוא סדר הנגזרת הגבוהה ביותר של הפונקציה.
שימוש במשוואות דיפרנציאליות
למשוואות דיפרנציאליות יש שימושים בכל תחומי המדע: פיזיקה, הנדסה, ביולוגיה, כלכלה ומטאורולוגיה. הסיבה לכך היא שלרוב אנו יודעים לכתוב משוואה המתארת את החוק שלפיו משתנה האובייקט שאותו אנחנו חוקרים: לדוגמה, מיקום או מהירות של חלקיק, טמפרטורה של נקודות שונות במרחב, ביקוש והיצע של מוצרים, וכן הלאה. משוואות כאלה הן לרוב משוואות דיפרנציאליות, ולכן הן צצות ועולות בכל תחום מדעי שבו מנסים לתאר את העולם בכלים מתמטיים.
דוגמאות למשוואות דיפרנציאליות בתחומים שונים:
משוואה המתארת את קצב התרבות חיידקים ברגע מסוים כתלות במספרם באותו רגע. ההסבר לתלות הוא שככל שמספר החיידקים גדל כך קצב הריבוי קטן, ולהפך.
משוואה המתארת תאוצה (קצב השתנות המהירות) של גוף נופל ברגע מסוים כתלות במהירות באותו רגע. ההסבר לכך הוא שהתנגדות האוויר גדלה באופן פרופורציונלי יחד עם מהירות הגוף, ולכן התאוצה קטנה.
פתרון משוואה דיפרנציאלית
ככלל, פתרון משוואה דיפרנציאלית עשוי להיות מורכב. אין שיטה כללית לפתרון של משוואה כזו, ולעיתים ניתן להגיע רק לקירוב של הפתרון ולא לפתרון עצמו.
עם זאת, לסוגים מסוימים של משוואות יש שיטות מתודיות לפתרונן. ברוב המקרים הבעיה של מציאת פתרון למשוואה דיפרנציאלית הופכת לבעיה של מציאת אינטגרל לפונקציה כלשהי, אם כי גם מציאת אינטגרל אינה שיטתית ולא תמיד ניתנת לביצוע. פתרונות הנתונים על ידי אינטגרל, גם אם לא פתור, יכולים להיות שימושיים מאוד, וניתן לחשב את ערכם המקורב לכל צורך מעשי.
כדי להקל על כתיבת המשוואה מסומנות בדרך כלל הפונקציות (ונגזרותיהן) באות בודדת בלבד.
פתרון משוואה דיפרנציאלית רגילה ליניארית מסדר ראשון
באופן כללי, משוואה דיפרנציאלית ליניארית מסדר ראשון היא משוואה מהצורה כאשר המשתנה בפונקציה שלנו הוא . אם אזי הפונקציה ידועה ואין צורך להמשיך. (אומרים ש- אם מתקיים שלכל x בתחום, )
לכן, נניח כי . לכן, מותר לחלק ב- ולקבל משוואה מהצורה .
נסמן ונקבל משוואה מהצורה: ולכן כשנרצה לפתור משוואה דיפרנציאלית ליניארית מסדר ראשון, נסתכל על הצורה הזאת.
דוגמה:
נרצה לפתור את המשוואה
נכפיל את 2 האגפים ב- ונקבל:
אך אגף שמאל הוא בדיוק שווה ל- ולכן נקבל:
ואכן, לכל שנבחר, הפונקציה שתתקבל פותרת את המשוואה.
כעת, נרצה למצוא דרך לכל המשוואות הדיפרנציאליות הליניאריות מסדר ראשון.
שיטה אחת היא, בדומה לדוגמה, למצוא פונקציה כך שכשנכפיל את כל המשוואה בה, נקבל באגף שמאל את הנגזרת של ואז רק נשאר לבצע אינטגרציה על 2 האגפים ולקבל ומשם לחלק ב- ולהגיע לפתרון. השאלה היא מהי אותה .
נראה כי אנחנו בעצם דורשים: (חיפשנו פונקציה שע"י כפל שלה במשוואה, נקבל את הנגזרת של (הפונקציה כפול y))
נראה כי ולכן בהכרח מתקיים ולכן . מכאן נגיע לתוצאות הבאות:
ואכן, כפל המשוואה בפונקציה זאת, תמיד יגרום לנו לקבל באגף שמאל נגזרת של וכל מה שנשאר לעשות זה אינטגרציה וחילוק ב- .
ראו גם
משוואה דיפרנציאלית סטוכסטית
קישורים חיצוניים
קורס מלא מוקלט "משוואות דיפרנציאליות רגילות" של פרופ אורי אליאש בטכניון, באתר YouTude
הרצאות מוקלטות של פרופ' דניאל הרשקוביץ בטכניון על משוואות דיפרנציאליות רגילות, באתר יוטיוב
הסבר על שיטות לפתרון של משוואות דיפרנציאליות רגילות, בפרויקט UnderWarrior
הסבר על שיטות לפתרון של משוואות דיפרנציאליות חלקיות, בפרויקט UnderWarrior
משוואות דיפרנציאליות רגילות - סיכום הקורס, אתר הטכניון
*
קטגוריה:אנליזה מתמטית
קטגוריה:מתמטיקה שימושית
דיפרנציאלית
| 2023-09-26T06:33:05
|
משוואות דיפרנציאליות
|
REDIRECT משוואה_דיפרנציאלית
| 2015-09-26T11:03:18
|
קרקוב
|
קְרָקוֹב (בפולנית: Kraków, , בפולנית נהגה השם: קְרָקוּף; בגרמנית: Krakau) היא העיר השנייה בגודלה בפולין ואחת מעריה העתיקות של המדינה. העיר, שהוקמה במאה ה-7, שוכנת על גדות נהר הוויסלה. קרקוב הייתה בירת פולין בשנים 1038–1596, ובירת הדוכסות הגדולה של קרקוב בשנים 1846–1918, וחלק מחבל גליציה המערבית ההיסטורי. כיום קרקוב משמשת כבירת מחוז פולין קטן.
קרקוב היא עד היום אחד ממרכזי המדע, התרבות והאמנות של פולין. לאור ההיסטוריה שלה, נחשבת קרקוב כמרכז הרוחני של פולין. קרקוב משמשת אטרקציה לתיירים מקומיים וזרים, ובשל מגוון אתרי המורשת בעיר הכריז עליה אונסק"ו בשנת 1978 כאתר מורשת עולמית.
אטימולוגיה
250px|ממוזער|בזיליקת מריה הקדושה המזוהה עם העיר
נהוג לזהות את מקור שמה של העיר במייסד האגדי שלה, הנסיך קרקוס (Karkus, Krak, Grakch), שהיה שליט של שבט פולני. עם זאת, אזכורו הראשון של הנסיך קרקוס מופיע בשנת 1190, שנים רבות לאחר ייסודה של העיר. יש המייחסים את שם העיר למילה הפרה-סלאבית "krakula", שמתייחסת למשפט, או למילה הפרה-סלאבית "krak", שמשמעותה "אלון", הנחשב לעץ קדוש.
שמה הרשמי המלא של העיר הוא עיר הבירה המלכותית קרקוב (בפולנית: Królewskie Stołeczne Miasto Kraków), אך שם זה משמש רק באירועים טקסיים.
בעברית היה נפוץ בעבר כתיב שמה של העיר בצורה קראקא.
היסטוריה
ימי הביניים
הממצאים הארכאולוגיים בגבעת ואוול מעידים על התיישבות אנושית בקרקוב כבר בתקופת האבן, אך מקובל שהעיר נוסדה במאה ה-7. לפי האגדה נוסדה העיר על ידי הנסיך קרקוס שבנה אותה מעל למערה בה התגורר הדרקון של ואוול (Smok Wawelski). האזכור הראשון של העיר בכתובים מיוחס ליהודי אברהם בן יעקב שציין ב-985 כי העיר היא מרכז מסחרי חשוב, וכי נבנו בה מבני לבנים, כולל טירת ואוול, וכנסיות רומנסקיות. משנת 1038 החלה העיר לשמש כבירת פולין.
ב-1044 הוזכרו לראשונה עתודות המלח במכרות המלח בווייליצ'קה, דרומית-מזרחית לעיר. המכרות הוזכרו בכתב זכויות של המלך קז'ימייז' הראשון המכנה אותן בשם הלטיני "Magnum Sal" ("המלח הגדול"). מסמך אחר מ-1105 מעיד כי מלח מסוגים שונים הופק במכרות כבר מתקופת המלך בולסלאב הראשון (מלך מ-992 עד 1025). העיר חרבה כמעט לחלוטין בפלישות הטטרים ב-1241, 1259 ו-1287, אך נבנתה מחדש ושוקמה. ב-1364 קרקוב עלתה שוב לגדולה כאשר המלך קז'ימייז' השלישי ("הגדול") הקים בה את אוניברסיטת קרקוב (האוניברסיטה היגלונית). העיר התפתחה ופרחה תחת השושלת היגלונית (1386-1572) ונמנתה על ברית ערי הנזה. תקופה זו ידועה כתקופת הזהב של העיר, שהפכה למרכז חשוב בתחומי התרבות, האומנות, האדריכלות, חקר המדע והמסחר.
הרנסאנס והעת החדשה
ב-1572, לאחר מות אחרון מלכי השושלת היגלונית, זיגמונט השני אוגוסט, עברה השליטה בקרקוב לשליטים זרים, והעיר החלה לאבד מחשיבותה. פלישת השוודים ומגפת דבר שגבתה את חייהם של כ-20,000 מתושבי העיר, החמירו את המצב. ב-1596 עברה בירת האיחוד הפולני-ליטאי
מקרקוב לוורשה.
עם חלוקתה השלישית של פולין ב-1795, בעקבות מרד בעיר, עברה קרקוב לשליטת אוסטריה כחלק מגליציה. ב-1809 כבש נפוליאון את קרקוב וצירף אותה לדוכסות ורשה. לאחר תבוסת נפוליאון השיב קונגרס וינה ב-1815 את המצב לקדמותו, אם כי לעיר ניתן מעמד של "עיר חופשית" (Wolne, Niepodległe i Ściśle Neutralne Miasto Kraków z Okręgiem - "העיר החופשית, העצמאית והניטראלית לחלוטין של קרקוב וסביבותיה"). ב-1846 שוב פרץ מרד בקרקוב ובעקבותיו שוב סופחה העיר ב-16 בנובמבר לאוסטריה. אזור העיר היה לדוכסות הגדולה של קרקוב (Wielkie Księstwo Krakowskie) וקרקוב נבחרה לבירתו.
בחלקה השני של המאה ה-19 שוב ידעה קרקוב מידה של עצמאות ופריחה, והייתה למרכז תרבות ואמנות שהקנה לה את השם "אתונה הפולנית" (Polskie Ateny). בסוף במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הותקנו בעיר צנרת מים ורשת קווי חשמלית, ופרבריה אוחדו החל ב-1910 לעיר אחת (Wielki Kraków - "קרקוב הגדולה").
המאה ה-20
ממוזער|רחובות הגטו לאחר חיסול אחרוני היהודים, מרץ 1943|ימין
בתחילת המאה, חומת העיר העתיקה נהרסה באופן יזום מפני שלא היה בה עוד צורך. במקום שבו הייתה החומה הוקם פארק פלנטי, שכיום מקיף את העיר העתיקה בצורת טבעת.
במלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר למשך זמן קצר על ידי האימפריה הרוסית. השלטון האוסטרי בעיר הסתיים ב-31 באוקטובר 1918 והעיר צורפה לרפובליקה הפולנית. לאחר המלחמה שרר בעיר משבר כלכלי, שהוביל למהומות קרקוב (1923).
עם תחילת מלחמת העולם השנייה נכבשה קרקוב בידי הנאצים וב־26 באוקטובר 1939 הכריזו עליה שלטונות הכיבוש כבירת הגנרלגוברנמן וקבעו את מרכזם בטירת ואוול. האוכלוסייה היהודית גורשה, הנותרים רוכזו בגטו ולבסוף נשלחו אל מותם במחנות השמדה. בניגוד לערי פולין האחרות וורשה בראשן, לא החריבו הנאצים את קרקוב, והיא שמרה על אופייה ועל מבני העבר שבמרכזה ההיסטורי. ב-1978 הכריז ארגון אונסק"ו על העיר כאתר מורשת עולמית.
בתקופה הקומוניסטית נבנה בעיר מפעל ענק לתעשיות פלדה ברובע נובה הוטה (Nowa Huta) שבצפון-מזרחה, והיא הפכה גם למרכז תעשייתי תוך שהיא שומרת על מעמדה כמרכז תרבותי, מסחרי ותיירותי.
התפתחות האוכלוסייה
חינוך
שמאל|250px|השוק בכיכר המרכזית
קרקוב היא מרכז ראשי של חינוך. ישנם 11 מוסדות אקדמיים בעיר, בהם לומדים כ-170,000 איש. בנוסף, קרקוב משמשת כבית לאחת מהאוניברסיטאות העתיקות והחשובות ביותר בפולין ובאירופה כולה - האוניברסיטה היגלונית (בפולנית: Uniwersytet Jagielloński, בר"ת: UJ).
האוניברסיטה היגלונית נוסדה בשנת 1364 ונודעה במשך ההיסטוריה כ"אקדמיית קרקוב", עד ששמה שונה ב-1817 ל"אוניברסיטה היגלונית". אוניברסיטה זו היא העתיקה והנודעת ביותר בפולין, ואף התפרסמה כאוניברסיטה הטובה במדינה. הנכס האקדמי העיקרי שלה הוא הספרייה היגלונית, בה למעלה ממיליון עותקים, כולל אוסף גדול של מסמכים מימי הביניים. באוניברסיטה, שמהווה את אחד ממוסדות המחקר המובילים בפולין, למדו ב-2005 42,325 סטודנטים. בין הסטודנטים שבאו בשעריה ניתן למצוא את קופרניקוס והאפיפיור יוחנן פאולוס השני.
האוניברסיטה למדעים וטכנולוגיה (Akademia Górniczo-Hutnicza או AGH) שנוסדה ב-1919 היא האוניברסיטה הטכנולוגית השנייה בגודלה בפולין, עם למעלה מ-15 מחלקות ו-30,000 סטודנטים.
תחבורה
ממוזער|תחנת הרכבת המרכזית בקרקוב|ימין
התחבורה הציבורית מבוססת על רשת צפופה יחסית של קווי חשמלית ואוטובוסים המופעלים על ידי חברה עירונית. בנוסף, ישנם מספר קווי מיניבוס המופעלים על ידי זכיינים פרטיים. רכבות מקומיות מחברות בין קרקוב לפרברים. האזור ההיסטורי של העיר הוכרז כאזור ללא תחבורה, אך קווי חשמלית עוברים במרחק קצר ממנו.
תחבורת הרכבות מקשרת את קרקוב עם רוב ערי פולין, כאשר רכבות לוורשה יוצאות בכל שעה. בנוסף, ישנן רכבות שיעדיהן מצויים מחוץ לפולין, כברלין, בודפשט, פראג, המבורג, לבוב, קייב ואודסה. תחנת הרכבת המרכזית בעיר צמודה לאזור ההיסטורי עם תחבורה ציבורית נוחה אליה וממנה.
נמל התעופה הבינלאומי ע"ש יוחנן פאולוס השני, ממוקם כ-11 ק"מ ממערב לעיר, ורכבות ישירות מתחנת הרכבת המרכזית של קרקוב גומאות מרחק זה ב-15 דקות. בשנת 2006 עברו בו מעל 2.3 מיליון איש, כ-15% מנפח התחבורה האווירית בפולין. כיום עובר הטרמינל הרחבה.
אתרי העיר
250px|שמאל|המרכז ההיסטורי של קרקוב
קתדרלת ואוול - מקום מושבו של הארכיבישוף של קרקוב ומקום ההכתרה והקבורה המסורתי של מלכי פולין.
ארמון מלכי פולין (הוואוול) - המצודה הסמוכה לקתדרלה נמצאת על גבעה מדרום לרובע העתיק. מצידה האחד ממוקם הרובע העתיק ומצידה השני נהר הוויסלה. ניכרים בה מספר סגנונות וזאת מאחר שהיא הוקמה לראשונה במאה התשיעית, נבנתה מחדש במאה ה-14 ושופצה במאה ה-16. היא שרדה את מלחמת העולם השנייה כיוון שהגרמנים לא הספיקו לפוצץ אותה בטרם נסוגו מפני הצבא האדום. במהלך המלחמה היא שימשה כמקום מושבו של האנס פרנק ושל מטה השלטון של הממשל המרכזי. שטיחים פלמיים מהמאות ה-16 וה-17, אוהלים טורקיים שנלקחו שלל מהקרב בשערי וינה, חרב הכתרה משוננת בשם שצ'רביץ מהמאה ה-13. בירידה לכיוון הנהר ניתן לעבור דרך מערת הדרקון.
הכיכר המרכזית של קרקוב - אחת הכיכרות המרשימות ביותר באירופה. סביבה ניתן למצוא את אולם הבדים, מגדל בית העירייה העתיק (שריד לבית העירייה שנהרס בשנת 1820), בזיליקת הבתולה מריה ומספר לא מבוטל של בתי קפה. מכאן יוצאים הסיורים בכרכרות. החיבור של רחוב FLORIANSKA עם רחוב GRODZKA יוצר את הנתיב שנקרא "הדרך המלכותית".
ברביקן קרקוב - מבנה ברביקן מבוצר שהיווה את אחד השערים שהובילו לעיר העתיקה.
תל קושצ'ושקו - נבנה על ידי התושבים בשנת 1820
בית החרושת של שינדלר - בית החרושת ששימש את אוסקר שינדלר להצלת יהודי גטו קרקוב במהלך השואה.
יהודי קרקוב
ממוזער|רובע קז'ימייז' המחודש עתיר מוטיבים יהודיים|ימין
שמאל|ממוזער|ארמון מלכי פולין על הנהר ויסלה בקצה העיר העתיקה
ממוזער|כיכר השילוחים של הגטו החדש. הכיסאות הריקים בכיכר מהווים אנדרטה ליהודים שנספו|ימין
שמאל|ממוזער|הנהר ויסלה זורם במרכז העיר
ממוזער|שמאל|כרכרת תיירים בכיכר המרכזית
מתחילת המאה ה-14 הייתה בקרקוב אחת מהקהילות היהודיות החשובות ביותר באירופה. בשנת 1495 גורשו היהודים מקרקוב לעיר החדשה שנבנתה סמוך לקרקוב ושמה קז'ימייז' (בפי היהודים קוזמיר). במרוצת הזמן הפכה קאז'ימייז' לשכונתה של קרקוב. משנת 1867 הורשו היהודים לגור בכל חלקי העיר.
יוסף קרוק שהגיע לקרקוב ב-1905 כשנאלץ לברוח מסוכני הצאר עקב פעילות פוליטית לטובת התנועה הלאומית היהודית והפולנית ביחד ובמקביל, סיפק בזכרונותיו תיאור של העיר בשנה זו:"בינתיים שוטטתי על פני קראקוב והתפעלתי מן הרְבָעים היהודיים העתיקים בקאז'מייז': בית־הכנסת העתיק בסגנון הגותי מן המאה הארבע־עשרה עם הבימה המפורסמת, יצירה אמנותית למופת; בית־כנסת אחר עם ציורי־הקיר הנפלאים. וגם עוד בתי־כנסת בסגנון הרנסאנס. התפעלתי גם מ"רחוב היהודים". המלך הגדול יכול היה להתגאות ביחסו ההומאני ובהערכתו את האמנות היהודית. מספר היהודים בקראקוב בימי לא הגיע לעשרים וחמשה אלף. הם היו גאים בכך, שהם היורשים של הימים הגדולים עוד מלפני ארבע מאות שנה... מה מיוחד במינו היה צלילה של החצוצרה אשר קול תרועתה נישא עד לכאן מצריח הקאתדראלה על שם מאריה".יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל אביב, מחברות לספרות, 1968, עמ' 215 בפולין העצמאית (1918-1939) ניהלה הקהילה היהודית חיי תרבות וחברה ערים ביותר. בשנת 1926 הוקם תיאטרון יהודי קבוע. יהודים היו כרבע מכלל הסטודנטים באוניברסיטה היגלונית. בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה סבלה הקהילה היהודים מהתגברות האנטישמיות.
בספטמבר 1939, כאשר כבשו הגרמנים את פולין, הם קבעו את קרקוב כעיר הבירה. ב־6 בספטמבר 1939, עם כיבוש העיר, פתחו הנאצים ברדיפות שיטתיות של הקהילה היהודית בת אלף השנים, שמנתה לפני המלחמה כ־60 אלף נפש, כלומר כחמישית מתושבי העיר. על מנת לממש את תוכניתם ולעשות את קרקוב "יודנריין" (נקייה מיהודים), צימצמו הגרמנים את מספר היהודים בעיר עד למינימום.
ב־26 באוקטובר 1939 הכריזו שלטונות הכיבוש על קרקוב כבירת הגנרלגוברנמן, מה שגרם להגברת הרדיפות אחר יהודים. בקרקוב הונהגו צווים אנטי-יהודיים על ידי שלטונות הגנרלגוברנמן. בימים 5-6 בדצמבר 1939 ניהלו הגרמנים טרור מקיף בשכונות היהודיות, בעיקר במטרה לגזול רכוש יהודי. באותם ימים הועלו באש גם מספר בתי כנסת. ב־1 במאי 1940 פרסמו צו האוסר על היהודים להופיע בשדרות ובכיכרות המרכזיות של העיר. ב־18 במאי הודיע ראש העיר הגרמני ליהודים, שניתנת להם הזדמנות לעזוב את העיר "מרצונם החופשי", ואלה שיעשו כן יוכלו לקחת עימם את רכושם. היום האחרון שנקבע להם היה ה־15 באוגוסט. ואמנם עד לאותו יום עזבו את העיר רבבות יהודים "מרצונם החופשי". בנובמבר 1940 החל הגירוש בכוח של יהודי קרקוב לעיירות הסביבה. עתה הורשו היהודים לשאת עימם רק מטען של 50 קילוגרמים לנפש. עד מרץ 1941 גורשו כ־40,000 יהודים, ובעיר נשארו כ־11,000 יהודים.
שמאל|ממוזער|אנדרטה לזכר בית היתומים בקרקוב, פולין ומנהלו אלתר דוד קורצמן
ב־3 במרץ 1941 הוציא מושל המחוז אוטו וכטר פקודה בדבר הקמת "אזור מגורים יהודי", לפיה חייבים היהודים שנותרו בקרקוב, כ־15 אלף נפשות, לעקור אליו עד ל־21 במרץ. הגטו הוקם בפרבר פודגוז'ה, בדרום העיר קרקוב, בגדה הימנית של נהר הוויסלה. בשטח זה, לפני המלחמה, גרו כ־3,000 יהודים וגויים יחד. בעת ריכוז היהודים בתחום זה, שלו קראו הגרמנים "הרובע היהודי", נצטוו הפולנים לפנות את המקום ונאסר עליהם לתת מחסה או עזרה ליהודים. הגטו חוסל סופית במרץ 1943, עם משלוח אחרוני היהודים בו למחנות ההשמדה.
לאחר מלחמת העולם השנייה נותר קומץ יהודים בלבד בעיר. ניצולים בודדים שבו לעיר מהמחנות לאחר השחרור, או ממקומות מסתור. בשנים 1947–1951 היגרו רוב היהודים עקב גלי האנטישמיות, שהתבטאו בין היתר בפוגרום קרקוב. אחרי שנת 1968 נשארו בקרקוב כמה עשרות יהודים בלבד.
לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי בסוף המאה ה-20 השקיעו פרנסי העיר משאבים רבים בשחזור ושימור הרובע היהודי של העיר - קז'ימייז', תוך הנצחת מורשתו היהודית. בתי הכנסת במקום שופצו ומהווים אתרי תיירות פופולריים, ובשכונה נפתחו מסעדות, בתי קפה וחנויות בעלי גוון יהודי.
כיום משמש כרב העיר הרב בועז גדקא , המשמש אף כמנהל בית הכנסת הרמ"א בעיר,
ברישומי ה-JCC נמנו נכון ל-2018 כ-700 יהודים בעיר.
ערים תאומות
ראו גם
קז'ימייז'
מכרות המלח בווייליצ'קה
לקריאה נוספת
מ. צאנין, קראקוב בתוך: תל עולם: מסע על פני מאה קהילות נחרבות, תל אביב: המנורה, 1962. עמ' 269–281 (תיאור החורבן ותיאור של המקום מיד לאחר מלחמת העולם השנייה ומבט האוכלוסייה המקומית על חיסול היהודים והשימוש בשללם)
יחזקאל פראם, "לימוד שפת המקום בקראקוב במאות ה-16 וה-17, הייתכן?", גלעד, המכון לחקר יהדות פולין ויחסי ישראל-פולין, אוניברסיטת תל אביב, כר' כ"ה, עמ' 23–38
חנה קוז'ינסקה-ויט, "האלימות האנטי-יהודית בקרקוב בין שתי מלחמות העולם ותגובות העירייה ומועצת העיר עליה", גלעד, כרך כ"ה, עמ' 131–158
יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל אביב: מחברות לספרות, 1968, עמ' 193-197
קרקוב, מטרופוליס 24, חורף 2007
קישורים חיצוניים
גיליון על קרקוב בכתב העת המקוון "זיקה", בהוצאת בית הספר המרכזי להוראת השואה, יד ושם
ריאיון עם ד"ר אדיטה גברון מהאוניברסיטה היאגלונית בקרקוב על החיים היהודיים בקרקוב לפני השואה, במהלכה ואחריה, באתר יד ושם
סרט משנת 1939 על החיים היהודיים בקרקוב
אורי זר אביב, קרקוב זורחת: שכחו מכל מה שידעתם על פולין, באתר Time Out תל אביב, 13 באוגוסט 2015
הערות שוליים
*
קטגוריה:פולין: אתרי מורשת עולמית
קטגוריה:ערי הנזה
קטגוריה:גליציה
קטגוריה:אירופה: ערי בירה לשעבר
| 2024-08-28T10:40:28
|
21 בנובמבר
|
21 בנובמבר הוא היום ה-325 בשנה, (326 בשנה מעוברת), בשבוע ה-47 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 40 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
235 – אנטרוס נבחר לאפיפיור
1783 – הטיסה המאוישת הראשונה בכדור פורח שאינו מעוגן לקרקע מתבצעת בפריז
1789 – צפון קרוליינה מאשרת את החוקה ומצטרפת כמדינה ה-12 של ארצות הברית
1920 – טבח יום ראשון העקוב מדם, יום של אלימות בדבלין במהלך מלחמת העצמאות האירית, שבסיומו מצאו את מותם 31 אנשים
1953 – הנהלת מוזיאון הטבע הבריטי מודיעות כי גולגולתו של "איש פילטדאון", אחד הממצאים המאובנים הידועים בעולם, היא מעשה זיוף
1962 – צבא השחרור העממי של סין מכריז על הפסקת אש חד-צדדית במלחמת הודו–סין
1969 – רשת הארפאנט (ARPANET), מתחילה לפעול
1973 – מוקמת ועדת אגרנט לבדיקת נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים
1974 – בפאבים בברמינגהאם שבבריטניה נהרגים 21 איש מפצצות שהטמין ה-IRA. "שישיית ברמינגהאם" נידונו למאסר עולם בעקבות האירועים, אך זוכו לאחר שנים בכלא
1975 – קווין מוציאים את האלבום "A Night At The Opera"
1984 – ראשוני העולים במבצע משה מגיעים ארצה מאתיופיה
1985 – ג'ונתן פולארד נעצר בארצות הברית על ידי ה-FBI באשמת ריגול לטובת מדינת ישראל
1995 – מדד הדאו ג'ונס חוצה לראשונה את קו ה-5,000 נקודות (5,023.55)
2002 – פיגוע התאבדות של ארגון החמאס באוטובוס בקו 20 בירושלים. 11 איש נרצחים
2002 – נאט"ו מזמינה את בולגריה, אסטוניה, לטביה, ליטא, רומניה, סלובניה, סלובקיה להצטרף כחברות בברית
2005 – ראש ממשלת ישראל אריאל שרון עוזב את הליכוד ומקים את מפלגת קדימה
2012 – הכרזה על הפסקת אש וסיום מבצע עמוד ענן
2021 – עבדאללה חמדוכ הוחזר להיות ראש ממשלת סודאן בעקבות הסכם לאחר ההפיכה הצבאית
נולדו
ממוזער|213x213 פיקסלים|וולטר
ממוזער|247x247 פיקסלים|טרומפלדור
ממוזער|170x170 פיקסלים|ביורק
1694 – וולטייר (פרנסואה מארי ארואט), סופר ופילוסוף צרפתי (נפטר ב-1778)
1768 – פרידריך שליירמאכר, תאולוג ופילוסוף גרמני (נפטר ב-1834)
1840 – ויקטוריה, הנסיכה המלכותית, רעייתו של פרידריך השלישי, קיסר גרמניה (נפטרה ב-1901)
1854 – ה בנדיקטוס החמישה עשר (נפטר ב-1922)
1880 – יוסף טרומפלדור, לוחם יהודי, מנהיג ציוני סוציאליסטי וחלוץ (נהרג ב-1920)
1898 – רנה מגריט, צייר בלגי (נפטר ב-1967)
1902 – יצחק בשביס-זינגר, סופר יידישאי (נפטר ב-1991)
1921 – אריה לובה אליאב, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2010)
1929 – מרילין פרנץ', סופרת אמריקאית (נפטרה ב-2009)
1929 – נחום אדמוני, ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים
1932 – משה טבק, קצין בכיר בחיל הים (נפטר ב-2020)
1935 – דוד פריש, כדורסלן ישראלי
1938 – נורית שני, מייסדת רשת בתי הקולנוע והפצת הסרטים "לב" וכלת פרס מפעל חיים בפסטיבל הקולנוע ירושלים
1940 – ריצ'רד מרסינקו, קומנדר בצי האמריקאי אשר הקים את צוות 6 של אריות הים של צי ארצות הברית (נפטר ב-2021)
1940 – ברוך ויסבקר, ראש ישיבת בית מתתיהו בבני ברק וחבר מועצת גדולי התורה (נפטר ב-2024)
1943 – אריאל פורמן, שחקן ישראלי (נפטר ב-2016)
1945 – גבי טייכנר, כדורסלן ישראלי
1945 – גולדי הון, שחקנית אמריקאית
1945 – משה מורג, תת-אלוף, ראש להק כוח האדם
1947 – דוד אלנסון, רב רפורמי אמריקאי, נשיא היברו יוניון קולג' וחוקר יהדות (נפטר ב-2023)
1951 – שמעון גלבץ, מלחין, מתרגם, עורך ומרצה
1962 – אברי גלעד, איש בידור ורדיו ישראלי
1965 – רג'י לואיס, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-1993)
1965 – שלמה מולה, סגן יושב ראש הכנסת וחבר הכנסת מטעם מפלגת קדימה ומפלגת התנועה
1965 – ביורק, זמרת, משוררת, ושחקנית איסלנדית
1965 – יואב כ"ץ, סופר, מתרגם ותסריטאי ישראלי
1967 – טושיהיקו קוגה, ג'ודוקא יפני (נפטר ב-2021)
1970 – עלמה זק, בדרנית ישראלית
1970 – יורם זק, במאי טלוויזיה, עורך ומפיק ישראלי
1975 – חיים סילבס, כדורגלן ומאמן ישראלי
1975 – עמי אנידג'ר, שחקן, קומיקאי ומנחה סדנאות צחוק
1983 – דניאלה פיק, זמרת ישראלית
1985 – חסוס נבאס, כדורגלן ספרדי
1986 – הילה ערן, שחקנית, דוגמנית ומפיקת קולנוע ישראלית
1987 – יעל נזרי, מלכת היופי של ישראל לשנת 2006 ודוגמנית
1992 – עקיבא ווייס, עיתונאי חרדי ישראלי
נפטרו
ממוזער|180x180 פיקסלים|פרנץ יוזף
615 – קולומבנוס, נזיר ומיסיונר נוצרי (נולד ב-543)
1325 – יורי ממוסקבה, נסיך ולדימיר (נולד ב-1281)
1555 – גאורגיוס אגריקולה, רופא מחוזי באחד מאזורי המכרות החשובים בגרמניה (נולד ב-1494)
1695 – הנרי פרסל, מלחין אנגלי (נולד ב-1659)
1781 – הרוזן ממורפה, ראש שרי צרפת בתקופת לואי השישה עשר מלך צרפת (נולד ב-1701)
1811 – היינריך פון קלייסט, סופר, מחזאי ומשורר פרוסי (נולד ב-1777)
1844 – איוואן קרילוב, סופר אגדות עם וממשיל משלים רוסי (נולד ב-1769)
1899 – גארט הוברט, סגן הנשיא ה-24 של ארצות הברית (נולד ב-1844)
1907 – פאולה מודרזון-בקר, ציירת אקספרסיוניסטית גרמנייה (נולדה ב-1876)
1916 – פרנץ יוזף, קיסר אוסטריה ומלך הונגריה (נולד ב-1830)
1924 – פלורנס הרדינג, אשת נשיא ארצות הברית וורן הרדינג (נולדה ב-1860)
1963 – רוברט פרנקלין סטראוד, אסיר עולם, נודע בכינויו "איש הציפורים מאלקטרז" (נולד ב-1890)
1993 – ברונו רוסי, פיזיקאי ניסויי יהודי-איטלקי, חלוץ במחקר של קרינה קוסמית (נולד ב-1905)
1999 – קוונטין קריספ, סופר וציניקן בריטי (נולד ב-1908)
2006 – אברהם רותם, אלוף בצה"ל, ראש מחלקת ההדרכה (נולד ב-1934)
2006 – אליעזר וולדינברג, רב, מחבר שו"ת ציץ אליעזר, מגדולי הפוסקים במאה העשרים (נולד ב-1916)
2006 – מיכאל גל, איש חינוך ישראלי, זוכה פרס החינוך (נולד ב-1932)
2011 – יוסף נוה, ארכאולוג, פרופסור אמריטוס לאפיגרפיה ולפלאוגרפיה שמית במכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים (נולד ב-1928)
2011 – אלי הורביץ, תעשיין ישראלי (נולד ב-1932)
2018 – איגור קורובוב, קולונל גנרל רוסי, ראש המודיעין הצבאי הרוסי וסגן הרמטכ"ל הרוסי (נולד ב-1956)
2019 – מייקל ג'יי פולארד, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1939)
2019 – אנאבלה יעקב, שחקנית תיאטרון ישראלית (נולדה ב-1941)
2019 – רמי רוזן, מחזאי ועיתונאי ישראלי (נולד ב-1944)
2021 – רוברט בליי, משורר, סופר ומתרגם אמריקני (נולד ב-1926)
2021 – יותם ראובני, משורר, סופר, מתרגם ומו"ל ישראלי (נולד ב-1949)
2022 – יעקב סיקא אהרוני, לוחם אצ"ל, פובליציסט, מחנך וסופר (נולד ב-1921)
2022 – נוזהת קצב, חברת הכנסת מטעם סיעת המערך ויו"ר הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות (נולדה ב-1932)
2023 – דייל ספנדר, מורה, סופרת, יועצת ואקדמאית פמיניסטית אוסטרלית (נולדה ב-1943)
חגים ואירועים החלים ביום זה
20 בנובמבר – 22 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
כ כא
קטגוריה:נובמבר
| 2024-04-24T16:58:08
|
תנועת ההשכלה היהודית
|
תנועת ההשכלה היהודית, ובקיצור ההשכלה, היא כינוי למגמה אינטלקטואלית שפעלה בקרב יהודי מרכז ומזרח אירופה, עם השפעה מועטה גם במערבה ובארצות האסלאם. ראשיתה כהשקפה מגובשת בשנות ה-70 של המאה ה-18 וסיום השלב האחרון בה היה לקראת סוף המאה ה-19, עם עליית הלאומיות היהודית סביב 1881. ההשכלה כיוונה ליעד כפול: מחד שימור היהודים כקבוצה מובדלת בעלת זכויות משלה, יחד עם פעולה לתחייה והתחדשות תרבותית ורוחנית ויצירת ספרות ועיתונות בעברית, שהתנועה הייתה אחראית לתחייתה כלשון ספרותית לצורכי חולין; ומאידך השתלבות מיטבית שלהם במדינותיהם, תוך הקניית השפה, התרבות והערכים של הסביבה. התנועה קידמה רעיונות של רציונליזם, ליברליזם, חופש המחשבה וביקורתיות, ובתוכה עצמה התקיים מנעד רחב בין מתונים שביקשו שמרנות ופשרנות מרביות לקיצונים ששאפו לתמורה מן השורש. היא נתפשת על פי רוב כענף היהודי של מגמת הנאורות הכללית.
בגלגוליה השונים, שיחקה ההשכלה תפקיד ניכר במודרניזציה של יהודי מרכז ומזרח אירופה. נציגיה קראו ופעלו לרפורמות תרבותיות, רוחניות, חינוכיות וציבוריות באורחות הקהילה והפרט. על רקע זה התנגשה התנועה הן עם האליטה הרבנית השמרנית, שניסתה להגן על עולם המסורת בשלמותו, והן עם הדוגלים בטמיעה גורפת שביקשו לצמצם או לבטל את היותם של היהודים קולקטיב מובחן.
צביון
תנועת ההשכלה הייתה תופעה רחבת היקף, שהתפרשה על פני תקופה ארוכה ואזורים גאוגרפיים מרוחקים. גם השימוש השיטתי במונח "השכלה" להגדרה עצמית לא הופיע אלא ב-1860, בכותרת 'המליץ', אם כי נגזרות שונות והתואר "משכיל" שימשו הרבה קודם במספר הקשרים. שמואל פיינר ציין כי למרות גיוונה והיעדרם של מוסדות משותפים, הייתה לחבריה מידה של תודעה עצמית נבדלת; זו נבעה מהקשר שלהם למרכז המשכילי הראשון בברלין. היצירות שחיברו מנהיגיו, כמשה מנדלסון ויצחק סטנוב, חזרו ונדפסו והוסיפו להיקרא על ידי בני הדורות המאוחרים, כשכל אחד מהם מוסיף משלו לקאנון של הבא אחריו. קשרים אלה שיקפו את אחד מנדבכיה של ההשכלה, שמפעלה הגדול היה חידוש השימוש בעברית כשפה ספרותית לצרכים חילוניים (הפיכתה ללשון דיבור התרחשה רק מאוחר הרבה יותר), התעניינות בדקדוקה וחיבור ספרות, עיתונות, שירה ומחזאות ענפה בה. היסטוריונים תיארו את המרחב המשכילי במידה רבה כרפובליקה ספרותית, שהתקיימה סביב בתי-הדפוס ומועדוני הקוראים של פרי עטה.
מבחינה לשונית, השפה המשכילית התאפיינה בסגנון גבוה ופורמלי, שנשאב מהמקרא, ממדקדקי העברית בימי הביניים ומשורריה. הם הרבו במליצות ובשיבוץ קטעים שלמים מהמקורות – כך, לדוגמה, פתח אברהם מאפו את ספרו "אהבת ציון" בקטע הגדוש במליצה מקראית: המשכילים נמנעו כמעט באופן גורף משימוש בארמית או בלשון חז"ל, מתוך הקפדה על טוהר "שפת עבר צחה" כפי שכינוה ודחיית הסגנון שרווח בכתבי הרבנים בימיהם, אותו חשבו לקלוקל ונחות. סופריה, בלשנייה משורריה ומחזאיה היוו את השלב הפותח בספרות העברית המודרנית. 'קהלת מוסר' שהוציא מנדלסון עוד ב-1755 נחשב לראשיתה של זו ולכתב-העת העברי הראשון. וייזל חיבר את "שירי תפארת", מחזור בן שמונה-עשר שירים על משה שהיה בעל השפעה רבה. יהודה ליב בן-זאב היה הראשון לכתוב ספרי דקדוק מודרני בעברית, ואלו הפכו לסמל של ההשכלה בפני עצמם ולקריאת חובה לנחשפים אל רעיונותיה. יוסף האפרתי מטרופלוביץ כתב את המחזה "מלוכת שאול", הדרמה העברית הגדולה המוקדמת ביותר של ההשכלה. שלמה לויזון היה, בין היתר, הראשון לתרגם את שייקספיר אליה ב"מליצת ישורון" מ-1816. יוסף פרל היה חלוץ הסאטירה בכתביו האנטי-חסידיים "מגלה טמירין" ו"בוחן צדיק". "שירי שפת הקודש" לאד"ם הכהן היו שלב חשוב בהתחדשות השירה בשפה, ואברהם מאפו חיבר את הרומן העברי הראשון, "אהבת ציון". יל"ג הפיק יצירה ענפה, כמו שירו "קוצו של יוד", ונחשב לגדול משוררי דורו. מנדלי מוכר ספרים החל בכתיבה בעברית משכילית אך פנה למִשְלָב מאולתר ושוטף יותר. הוא סימן את קץ ההשכלה ופתח את תקופת התחייה.
המניע העיקרי של התנועה היה השאיפה למודרניזציה של הציבור היהודי ברוח עקרונות הליברליזם והרציונליזם כפי שרווחו במחשבת המאה ה-18 וה-19. חבריה כיוונו להפיץ את ערכי התרבות האירופאית בקרב הציבור, ללמד אותו את לשון המדינה ולכוון להשתלבותו בחברה. הם התנגדו לסתגרנות היהודים ופעלו בין היתר לזניחת הלבוש המסורתי ולאימוץ ההופעה המקובלת, הטיפו לנאמנות למולדת ולשלטונות הריכוזיים החדשים ופעלו להחלשת כוחם של מוסדות הקהילה, אותם תפשו כשריד לאפליה של ימי הביניים. הם ביקרו תופעות חברתיות כעיסוק בלעדי בתלמוד, נישואי בוסר (זכרונות מרים מחתונות שנערכו מעט לאחר גיל בר-מצווה הם תמה שכיחה בספרות ההשכלה), השימוש בחרם להשלטת מרות הקהילה ועוד. במישור הכלכלי, ביקשו להפוך את היהודים ליצרניים ומועילים במשק המתארגן-מחדש של המדינות בהן חיו. בהשלמה לכך, שדה מרכזי למאמצי המשכילים היה רפורמה חינוכית. למן ייסוד "חברת חינוך נערים" ('פרייאשולע') בברלין ב-1778, המוסד הראשון ביהדות אשכנז שנכללו בו לימודי חול ולא רק קודש, עבור בקריאתו של נפתלי הרץ וייזל לאימוץ מודל דומה לכל במנשר 'דברי שלום ואמת' ב-1782 ועוד, עשו מצדדי ההשכלה להנחלת הוראה מודרנית בקרב היהודים. במזרח אירופה הם ייסדו את החדר המתוקן ומכונים להכשרת רבנים. אחיזה בתוכנית פעולה מעין זו וחתירה ליישמה – אף על פי שבגלגוליה השונים של ההשכלה היא לבשה ופשטה צורות רבות, בהתאם לתנאים המשתנים – הייתה התבחין שהבדיל בין מתעניינים סתם בדקדוק עברי ומדעים, שנפוצו במאה ה-18 ושקיומם היה רציף עם מגמה שלא חדלה במשך המאות, לבין ראשוני המשכילים ממש שהתגבשו כחוג בפרוסיה בשנות ה-70 וה-80 שלה. ייחודם היה בכך שקראו תיגר על ההנהגה הרבנית וראו עצמם אליטה מתחרה, ובפועלם הניחו את היסוד למרבית התנועות המודרניות בקרב היהודים.
במקביל לחזון ההתערות, דרשו המשכילים את שימור ייחודיותם של היהודים כקיבוץ נפרד והאמינו כי התמורות שתבעו היו הערובה היחידה לכך שישרדו את המעבר לעידן חדש. אפילו יחסם לאפשרות האמנציפציה היה דו-משמעי. שנִיוּת זו, כתב פיינר, הייתה אבן הפינה של ההשכלה; נטישת העיקרון לטובת פעילות לטמיעה מלאה של היהודים בחברה הסובבת, אליה גלשו חלק מפעיליה, הייתה גם ניתוק הקשר אל התפישה המשכילית. ביטוי חשוב לכך היה בתחום השפה, בו רצו המשכילים להמיר את הדו-לשוניות של החברה המסורתית, לשון הקודש בחיי הדת ויידיש לצורכי חולין, במערך חלופי של עברית מחודשת לצרכים פנים-יהודיים ולשון המדינה לתקשורת עם הסביבה. יחסם ליידיש היה שלילי כמעט ללא יוצא מן הכלל, אף כי לעיתים מזומנות נאלצו לכתוב בה כדי לפנות להמוני העם, כפי שעשה אהרן האלה-וולפסון שמחזהו "לייכטזין אונד פרעממעלייא" ('קלות דעת והתחסדות') מ-1796 הוא המחזה היידי המודרני הראשון. דוד סורקין הביא כדוגמה את העיתונות היהודית-גרמנית: 'המאסף', שיצא בהפסקות בין 1784 ל-1797 ושימש כבימה המרכזית של משכילי ברלין, נכתב בעברית והטיף ללימוד הגרמנית; כתב-העת הגדול הבא, 'שולמית', יצא החל מ-1806 אחרי קריסת ההשכלה שם. הוא היה כולו בגרמנית והפגין את הטמיעה הלשונית. מנגד, גם האכזבה וההתנערות מהנחות היסוד הליברליות על השתלבות במדינות בהן חיו היהודים, לטובת פיתוח לאומיות משלהם או אידאולוגיות מהפכניות כמו סוציאליזם, סימנו את קצה של ההשכלה במזרח אירופה. התנועות הלאומיות היהודיות שתפסו את מקומה ביקרו אותה קשות – כפי שתנועות לאומיות-רומנטיות אחרות תקפו את הנאורות בארצותיהם – ותיארוה כהתבוללות: היסטוריונים לאומיים כמו שמעון דובנוב הציגו את ההשכלה כאבן הראשה במערך הכוחות "המפוררים" שתלשו ובוללו את יהדות המערב והחלו להשפיע על יהדות המזרח עד להתפכחות ולאכזבה שהובילו לתחייה לאומית, לשיטתם, בשנות ה-1880. ראייה זו של ההשכלה, כתופעה של התכחשות עצמית וכניעה לחברות הסובבות, הייתה משפיעה מאוד בהיסטוריוגרפיה היהודית, בייחוד במדינת ישראל.
דפוס בסיסי שאפיין את התנועה בכל תולדותיה היה חולשתה וכפיפותה לכוחות גדולים בהרבה. המשכילים עצמם היו כמעט תמיד אינטלקטואלים עניים; מעטים ביחס, כמו דוד פרידלנדר ויהודה לייב מיזס, שילבו יצירה משמעותית עם הון אישי. הם היו תלויים באחרים שיממנו אותם ויעניקו להם שהות להגות ולכתוב, בין אם פטרונים יהודים עשירים או מוסדות המדינה שמתוכם פעלו. משולש גורמים זה, המשכילים, האליטה היהודית המשתלבת והממשל, היה מאוחד כמעט אך ורק בשאיפה לשנות מן השורש את החברה היהודית הישנה. פעילי התנועה חלמו להתמצב כהנהגה שתוביל את העם לתמורה רוחנית ופריחה תרבותית בעברית. השלטונות היו אדישים לחלוטין לשיקולים כאלו, ותבעו נתינים מועילים שיתרמו לכלכלה, ידעו את השפה המדוברת, יהיו נאמנים ולא יכבידו על הסדר הציבורי בדרישות מיוחדות. גם ליהודים העשירים היו שיקוליהם שלהם. שינוי הערכים העמוק במשפחות מעמד הפרנסים, שהחלו לדרוש תמורה בקהילות, היה חשוב לתהליכי המודרניזציה של היהודים יותר מפעילותה של ההשכלה ותנאי מקדים לה. אבל אף על פי שחלק מהעשירים חלקו את האידיאלים של התנועה, לפחות לפרקי זמן מסוימים, הם היו לרוב מעשיים. הם התעניינו פחות בחזונות הערכיים מרחיקי הלכת של נתמכיהם ויותר בריצוי השלטון ככל הניתן, מתוך כוונה להשתלב ולקבל מעמד שווה בחברה. הפטרונים והממשל נזקקו אמנם לכשרים וליכולות של המשכילים ביוזמותיהם לערוך רפורמה נרחבת בציבור היהודי, בעיקר כאנשי חינוך – ואלו ניצלו זאת כדי לקדם את רעיונותיהם ככל האפשר – אבל ייחסו חשיבות פחותה ואף התנגדו במפורש לאידאולוגיה שלהם להותירו כקולקטיב מובחן היטב בעל תרבות מפותחת. אין-אונים וחוסר תקווה אף הם מוטיב נפוץ בכתבי התנועה, כמו ב"לְמִי אֲנִי עָמֵל?" של יל"ג, בו הוא מתאונן על האדוקים הישנים והמתבוללים החדשים שכולם גם יחד היו אדישים לחזונו.
חברי התנועה עצמם הבדילו בכתביהם בינם ל"משכילי שקר" או "פסאודו-משכילים", כמו דאיסטים ומתבוללים קיצוניים לסוגיהם. למן השלב בו התפתחו בחברה היהודית מגמות ברוח זו, כגון האוניברסליסטים והנוטים להתנצר בברלין של שלהי המאה ה-18 או האינטליגנציה היהודית דוברת-הרוסית במחצית המאה ה-19, יצאה ההשכלה לגנותן, אף כי הקטגוריות היו נזילות ופעילים עברו ממחנה אחד למשנהו ולעיתים החזיקו בהשקפות ביניים. במקרה אחד, זה של המשכילים המעטים במגרב, הם היו מלכתחילה גורם שמרני שעסק יותר באיום הטמיעה בתרבות צרפת מבליקויי החברה המסורתית.
בה במידה נאבקה ההשכלה נגד הדתיים השמרנים. אף כי שיתוף פעולה ביניהם לממסד הרבני לא היה בלתי-שכיח והם החזיקו באידיאל של "רב משכיל", התקיימו עימותים קשים עמו. כמתנגדים למה שהגדירו כאמונות תפלות ומנהגים מיושנים, הם עיינו במיוחד את החסידות. לצד תופעות אנטי-דתיות כהקצנה בימי המאספים המאוחרים, מבקר התלמוד יהושע השל שור והרדיקלים ברוסיה, היו שמרנים ואדוקים דוגמת ההשכלה בבוהמיה ומוראביה, שהייתה ארוגה בתוך ההנהגה הרבנית, והחוג בווילנה שצמח מתוכה בחלקו הגדול (משכילים וילנאים רבניים אף ראו עצמם כיורשיו האמיתיים של הגר"א). מרבית המשכילים אחזו בהשקפה דתית מתונה.
מאפיין חשוב אחר של התנועה היה טיבה כאידאולוגיית מעבר, כשם שהתקופה ההיסטורית בה התקיימה הייתה זו של התמורה מהקהילה המסורתית האוטונומית, שקשריה עם סביבתה היו ממושטרים ומוגדרים, לציבור יהודי משולב. חוגי ההשכלה התבססו על חברים שגדלו בתוך החברה היהודית הישנה, לרוב למדנים צעירים, ונחשפו להשקפתה מאפס – הביאור לחומש של משה מנדלסון, "נתיבות השלום", שנכתב בגרמנית באותיות בעבריות, היה במשך דורות הכלי של יוצאי תלמודי תורה וישיבות ללמוד לראשונה שפה זרה ולצאת מהבידוד הלשוני שנבע מחינוכם. מכך נגזר גם אופייה הגברי בעיקרו, אף כי היו יוצאות-דופן כרחל מורפורגו ומרים מארקל-מוזסזון; מיעוט לימודי הדת של הנשים הביא לרוב לחוסר שליטה בעברית. שמואל ורסס הצביע על היציאה מעולמם הקודם כחלק מכריע מהחוויה המשכילית. ילדיהם כמעט ולא השתייכו לה אלא הוסיפו להתברג בחברה הכללית: בעוד שההורים צרכו תרבות בעברית מכתבי התנועה במידה גדולה או שווה למה שקראו בלשונות אחרות, אותן למדו מאוחר בדרך כלל, הצאצאים כבר נולדו מחוץ להוויה המסורתית ושלטו בשפת המדינה. ההיצע המועט בעברית, אם בכלל היו בקיאים בה בהיעדר חינוך מן הסוג הישן, לא משך אותם. כמו כן, בכל אזור בו התחוללה ולו מודרניזציה שטחית של הציבור היהודי ורובו קיבל את הצורך בהשתלבות במידה מסוימת, איבדה התנועה את משמעותה והתפוגגה.
המונח "השכלה" הפך בפי רבים, יריבים כאוהדים, לכינוי גורף לשינויים הסוחפים שהתחוללו בחברה היהודית (בעיקר בקרב האשכנזים במרכז ומזרח אירופה) משלהי המאה ה-18. היסטוריונים מן העבר כהיינריך גרץ אחזו בדעה דומה, והציגו אותה כשחקן מכריע בתהליך. המחקר המאוחר מדגיש את היותה תנועה מצומצמת ובעלת השפעה חשובה, אך מעטה למדי. מקפידים להפריד בינה לביטויים השונים של התִּרבּוּת (אקולטורציה) שעברו היהודים, עם תיווך מועט של ההשכלה או לגמרי בלעדיה – לרוב עקב פעולתם של סוכני תמורה חשובים בהרבה, כבתי-ספר ממשלתיים או אילוצים והזדמנויות כלכליים חדשים – והשפעותיו: היטמעות לשונית, חילון, רפורמה דתית לגווניה מהמתונה ועד לקיצונית, הזדהות עם הלאומיות המקומית ועוד.{{הערה|הפרק מתבסס בעיקר על: שמואל פיינר, '''Towards a Historical Definition of Haskalah, בתוך: Shmuel Feiner, David Sorkin, New Perspectives on the Haskalah, Litmann, 2001. עמ' 184–219. לתובנות דומות המייצגות את הגישה 'הרוויזיוניסטית' המתוארת כאן, ראו למשל, Arnold Eisen, Rethinking Modern Judaism, Uni. of Chicago Press, 1998. עמ' 3; Israel Bartal, The Jews of Eastern Europe, 1772-1881, University of Pennsylvania Press, 2011. עמ' 96.}}
היסטוריה
פרוטו-השכלה
ממוזער|איור מתוך ספר מעשה טוביה, 1708.|150px
במאה ה-18 החלו להופיע בקרב יהודי מרכז ומזרח אירופה בודדים שהיו בקיאים בארחות העולם, במדעים ובדקדוק עברי. בין אותם פרוטו-משכילים נמנו ישראל מזמושץ', ברוך משקלוב, שלמה מחלם ומנשה מאיליה. דוגמאות מובהקות יותר היו האסטרונום רפאל לוי ואהרון גומפרץ, שהיו כבר מעורים יחסית בחברה.
כאנשי הנאורות שפעלו אז, הפגינו מבשרים אלה התעניינות רבה במדעי הטבע, פילוסופיה וספרות. רבים מהם ביקרו את אופייה של החברה האשכנזית המסורתית שהתקיימה מאז המאה ה-16 (דוד סורקין טבע את המונח "יהדות הבארוק" כדי לתארה), שהניחה דגש בלעדי על לימוד הגמרא בשיטת הפלפול ועסקה רבות בקבלה שהפכה למערכת מבססת לחיי הדת. העניין בהגות היה מועט, והדקדוק הוזנח עד כדי בורות של דרשנים וחזנים בשפה. כמו כן הייתה מבודדת מסביבתה, הן לשונית בהיות היידיש לניביה שפת היום-יום והן בהתנכרותה למדעים ולימודים חיצוניים. הפרוטו-משכילים חידשו את העניין בדקדוק ובלימוד התנ"ך ופרשנותו, פנו לפילוסופיה היהודית של ימי הביניים כתחליף לקבלה ורצו בהרחבת התחומים הנלמדים במוסדות החינוך המסורתיים. בחתירתם לכך התבססו על התקדים של המהר"ל מפראג וממשיכיו שביקרו את צרות האופקים של החינוך האשכנזי והציעו להכליל לימודי חול. דגם בולט יותר שעמד לנגד עיניהם היה זה הנהוג בין הספרדים במערב אירופה, שבתי-ספרם הורו מקצועות כאלה ויישמו שיטות פדגוגיות שרחקו מן המלמדים המסורתיים בתלמודי התורה. ב-1749 חיבר הסוחר יצחק וצלר מנשר בשם "ליבעס בריוו" ('מכתב אהבה'), בו ביקר את ליקויי סביבתו והציע תוכנית פעולה מעין זו. הוא לא הדפיסו מעולם.
המשכילים המוקדמים סברו כי רפורמות כאלה היו חיוניות כדי לבלום את הידרדרות מעמדה של הדת; השפעות הנאורות הקיצונית זלגו מהחברה הנוצרית דרך יהודי חצר ואחרים שהיו חשופים אליה יותר, במקביל לבוקה ומבולקה שעורר המאבק בשבתאות, והובילו לשחיקה מתמשכת בסמכותם המוסרית של המסורת והרבנים. סורקין הקביל אותם לאנשי הנאורות הדתית בקרב הנוצרים, שחתרו אף הם לחולל תחייה רוחנית ולבלום סחף למגמות קיצוניות. באותה תקופה ממש ניסו הוגים קתוליים מתקדמים לאמץ מחדש יסודות מימי הביניים שנזנחו בתקופת הרפורמציה.
למרות ביקורתיותם, בני דור מוקדם זה כמעט שלא עסקו בפעולה ישירה וכל שכן נמנעו מעימות עם ההנהגה הדתית. הם חסרו מסגרת משותפת והיו ברובם בגדר של תופעות מבודדות. לרעיונותיהם הייתה תפוצה רחבה: ספרי הדקדוק של שלמה זלמן הנאו, לדוגמה, היו פופולריים למדי. בקרב האליטה הרבנית היו רבים שחלקו את תחומי העניין בהם עסקו הפרוטו-משכילים.
ברלין
ממוזער|ראשית לימודים, חיבור כמו-אנציקלופדי מאת ברוך לינדא, 1788.|150px
התגבשותה של ההשכלה כתנועה התחוללה בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-18. בברלין, קהילה חדשה ודינמית יחסית (בעדות עתיקות, כמו פרנקפורט, היו תהליכי השינוי הכלכלי והחברתי איטיים בהרבה) שיהודי החצר העשירים שלה היו נתונים בניגוד עז בין מידת השתלבותם בתרבות הסובבת – רבים מהם נהגו מזה כמה דורות להעניק לילדיהם חינוך מקיף בשפות, חשבון וכדומה מידי מורים פרטיים, אך הדבר הוגבל לאליטה צרה זו – לערכי החברה ממנה באו. האידיאלים של ההשכלה נתפשו בידי פטרונים כדניאל איציג כאמצעי לאזן זאת, וכהשקפה שיכלה לעמוד בלב תוכנית רפורמה בארחות חייהם של יהודי הארץ. זו נועדה להסב אותם כך שיתאימו לחזונו החברתי של השלטון האבסולוטי הנאור ולהביא לבסוף לאמנציפציה, כפי שהציע הפקיד הממשלתי כריסטיאן קונרד וילהלם פון דוהם בחיבורו מ-1781 "על שיפורם האזרחי של היהודים" שנכתב ברוח הנאורות.
דמויות מעבר בין ההשכלה המוקדמת לברלינאית המאורגנת היו משה מנדלסון הצעיר, שהתיישב בעיר ב-1743, ונפתלי הרץ וייזל שהגיע אליה ב-1774. מנדלסון החיה את העיסוק בפילוסופיה וטען שהדת צריכה לפעול באמצעות שכנוע והגיון ולא הסנקציה הפלילית הגלומה בכח החרם: היוקרה שזכה לה בקרב הנוצרים, כפילוסוף מוביל, הפכה אותו לסמלה של השכלת ברלין בימיו ובדורות הבאים אף על פי שלא היה הפעיל מבין חבריה; כל היתר העריצוהו עמוקות וראו בו מופת. וייזל, לעומתו, התנגד לפילוסופיה מאחר שחשש שתערער את האדיקות הדתית ועסק בחינוך. שניהם גם יחד, וייזל במיוחד, סלדו מכל התנגשות עם האליטה הרבנית מסיבות מעשיות ועקרוניות גם יחד.
ב-1778 הקימו יצחק דניאל איציג (בנו של איציג הקודם) ודניאל פרידלנדר את "חברת חינוך נערים", בית-הספר היהודי המודרני הראשון והיחיד שלימוד מקצועות חול ביהדות אשכנז, שהתקבל בהתלהבות בבירה. ב-1780 החלו מנדלסון ועמיתיו במפעלם הגדול, "נתיבות השלום" ('הביאור'), תרגום של חמשת חומשי תורה לגרמנית בכתב עברי. חיבור זה שיקף את תיעובם לניב היהודי וכמיהתם ללמד את הציבור, שהיה רחוק מלדעת את האלפבית הלטיני, גרמנית תקנית מחד ועברית מטוהרת מאידך. "נתיבות שלום" שימש בעתיד גם משכילים צעירים במזרח אירופה, שהתחנכו בתלמודי תורה, כשער לרכוש דרכו את השפה הגרמנית.
לאחר פרסום כתב הסובלנות באימפריה הרומית הקדושה ב-1782, קידם וייזל את השיפור במעמד היהודים במנשר "דברי שלום ואמת". הספרון קרא לרפורמה חינוכית מקיפה ולהשתלבות בחברה וגינה את האופי המיושן והמנוון של החברה היהודית בת-זמנו. בפרט הושפע וייזל מהפילנתרופיניזם הגרמני. הנכונות לצאת נגד הממסד סימלה בעיני פיינר את הבשלתה של תודעה אחרת, שהלכה וצמחה בקרב המשכילים: ראיית עצמם כאליטה חדשה, שאינה כפופה לרבנים, ומשימתה להוביל את הציבור היהודי ולהנהיג אותו בדרכו לשיפור עצמי. המהפך הזה – שהקביל לעלייתה, בעקבות הנאורות, של שכבת אינטלקטואלים שקראו תיגר ולבסוף החליפו את הכמורה בחברה הנוצרית – היה בעיניו תמציתה של התנועה. המסה של וייזל, שהשוותה בין לימודי חול ("תורת האדם") לקודש ("תורת ה'") ורמזה על איום למעמדם כהנהגה רוחנית, עוררה התנגדות רבתי מרבנים שמרנים ובראשם יחזקאל לנדא ודוד טעביל מליסא. במשך שלוש השנים הבאות סער פולמוס קשה בינו ואוהדיו לבינם, כשלעזרתו באים גם חלק מרבני איטליה.
1782 ציינה עוד אבן דרך בתולדות ההשכלה, כשיצחק אייכל ייסד בקניגסברג את "חברת דורשי שפת עבר" והוא וחבריו החלו בהפצת כתב-העת המרכזי של התנועה בדור זה, המאסף. זה שימש מוקד ובמה להפצת כתביהם בעברית, תוך המשך קידום התרבות הגרמנית בקרב הציבור היהודי הרחב. בעיני פיינר היה אייכל . כעבור ארבע שנים עבר לברלין, ו"דורשי שפת עבר" התאחדו עם "חברת שוחרי הטוב והתושיה" בבירה. ב'מאסף' התפרסמו דיווחים חדשותיים, ביקורות ספרות, שירים ומאמרים במדעים, מרביתם בעברית. בשיאו באמצע שנות ה-80, הוא היה מוקדו של חוג תורמים פעיל בן כמה עשרות והיו לו 272 מנויים, חלקם מפיצים שהזמינו מספר גדול של עותקים לפיזור. הם התפרשו הרחק מעבר לברלין, כרשת של בודדים וחוגי קריאה קטנים שהשפיעו על קהילותיהם. בקצה המזרח, יהושע צייטלין ונתן נטע נוטקין היו בין הנרשמים בשקלוב ועוד שלושה הזמינו עותקים בווילנה, ובמערב חיברו עבורו טורים דוד פרנקו-מנדס (מורו של וייזל בשעתו) באמסטרדם ומרדכי לעוויסאן בלונדון. רבים מהמשכילים או תומכי ההשכלה האלו התערבו בפרשת "דברי שלום ואמת."
אחרים העלו תרומה משלהם. יהודה ליב בן-זאב חיבר את ספרי הדקדוק העברי המודרניים הראשונים, שנותרו יצירות חשובות ומשפיעות עד שלהי המאה ה-19. יואל ברי"ל פרסם ביאור עברי עם התרגום של מנדלסון לספר תהלים, לאחר עשר שנות עבודה. והוסיף לכתוב פירושים משלו. ברוך לינדא הוציא ב-1788 את 'ראשית לימודים', מעין אנציקלופדיה קצרה שנותרה פופולרית דורות לאחר מכן, בה טבע חידושי מילים בעברית שעודם בשימוש. יצחק סטנוב, איש פודוליה ומנהל בית-הדפוס של "חינוך נערים", הוציא מהדורות חדשות לספרי תור הזהב בספרד והיה מחבר פורה בפני עצמו שכתב בין היתר את אסופת השירה 'דברי אסף.'
בדור שאחרי מנדלסון, שמת ב-1786, לבשו המאספים גוון רדיקלי יותר. אם קודם הייתה מגמתם מאופקת והגותית בעיקרה, מכאן והלאה לא נרתעו מפעולה ישירה. אהרן האלה-וולפסון, יואל ברי"ל ופרידלנדר ודומיהם, צעירים שרקעם והחינוך שקיבלו היו כבר מודרניים ופתוחים יחסית, תפסו את הבכורה ומונו להנהלת "המאסף"; גם המהפכה הצרפתית, על האמנציפציה שהביאה בהדרגה ליהודי צרפת והתקווה לחירות ושוויון אוניברסליים, והמשך החלת מדיניות כתב הסובלנות על ידי הקיסר באימפריה הרומית הקדושה – שכללה הקמת בתי-ספר ממשלתיים ליהודים וגיוס מכסות לצבא – כולן עודדו את החוג בברלין לציפייה שהתמורה הגדולה בפתח. ברקע ההקצנה עמד אף מאמץ ארוך של פרידלנדר וכמה פרנסים לשאת ולתת עם המלכות על מתן שוויון ונתינות קבע ליהודי פרוסיה, שנמשך מ-1787 ועד 1792 ונכשל לבסוף. אזהרותיו של וייזל מפני יזימת עימות עם ההנהגה הרבנית נזנחו בקוצר רוח, והעשור שאחרי מות מנדלסון התאפיין בשורת מתקפות חריפות עליה בתביעה להסיר כל מכשול מפני ההשתלבות המקווה בחברה הכללית.
שאול ברלין, בנו של הרב צבי הירש לוין מברלין ואולי הבקיא ביותר מבין המשכילים בספרות הרבנית, קטל ב-1789 בארסיות ספר של הרב רפאל זיסקינד בהלכות שחיטה והאשימו בהעתקה ובבורות. ב-1793 הוציא אף ספר שו"ת מזויף בשם "בשמים ראש" שייחס ברמייה לרא"ש והעניק אישור למגוון היתרים מרחיקי-לכת. חזית אחרת שנפתחה הייתה בפולמוס הלנת המת, בתקופה בה הקושי לוודא מוות העלה את הטענה שאנשים חיים עשויים להיקבר בטעות. מנדלסון הסתפק בהמלצה שרופא יבדוק את הגווייה, אך וולפסון פרסם סאטירות בוטות בנדון ופעם אף התחפש למת עטוי-תכריכים והחריד רב בברסלאו שערך הלווייה מזורזת לנפטר. הוא ניצח על הקו הטהרני והבלתי-מתפשר בדור השני של השכלת ברלין גם בסוגיות אחרות, ובין היתר תקף בבוז את יצחק סטנוב כשהפגין יחס פשרני כלפי הקבלה. וולפסון תיאר את יהדות מזרח אירופה כאספסוף אחוז אמונות תפלות שהיה צורך להתרחק מדרכיו ככל האפשר ולעג לאליטה הרבנית כמעמד מאובן וחסר תוחלת.
אחרים במחנה המשכילים אימצו כיוון רדיקלי עוד יותר ונעו לכיוון הדאיזם והפנתאיזם, מתוך ביקורת עצמית כנה כלפי היהדות כמו גם מענה על ההאשמות שהטיחו בה הוגים מובילים כקאנט ופיכטה, שתיארוה כדת מנוונת ופרימיטיבית שבניה אינם יכולים לקוות לשוויון זכויות כל עוד לא יזנחוה. שאול אשר (שהרבה להתפלמס עם פילוסופים עוינים ליהודים) ואלעזר בן-דוד קראו, ב-1792 וב-1793 בהתאמה, לצמצום או ביטול המצוות המעשיות כדי להשתית את היהדות כדת טבעית של תבונה והגיון; אשר פרסם רשימה חדשה של עיקרי אמונה שהייתה אמורה להתיישב עם רוח הנאורות, ובן-דוד תיאר את ההווייה היהודית הקיימת כ"הידרה" שנצרכה לטיהור וזיכוך. גם שלמה מימון פנה עורף להשכלה והפך לפילוסוף קנטיאני ותו לאו. פרידלנדר הרחיק מעל כולם וזנח כליל את התקווה לשילוב היהודים כיהודים, כשהוא תוהה מדוע עליהם להמשיך להתקיים כקבוצה. כישלונותיו הנמשכים בהנעת שינוי חיובי, כשצעירים מעורים הפנו את גבם כליל למורשתם בעוד שהמוני העם נותרו אדוקים ונחשלים, הניעו אותו לבקש ב-1799 להתקבל לכנסייה הפרוטסטנטית מבלי שיוצרך להאמין בישו ובעיקרי הנצרות, הצעה שנדחתה על ידי הכמורה. הפוליטיזציה וההקצנה של ההשכלה, שהתלוותה לשינוי העצום במבנה החברתי שזעזע את אדני הקהילות היהודיות, הניעו את ההנהגה הרבנית להתכנס למגננה נוקשה נגדה.
בשלב זה איבדה ההשכלה הברלינאית את שאריות תנופתה. "המאסף" נסגר כבר ב-1797. מגמת אימוץ הגרמנית כשפה עקפה בהרבה את תביעותיה של התנועה בראשיתה – הרפורמות-מגבוה שהנחיתו הרשויות על היהודים, גם הקמת בתי-ספר, נעשו בתיאום מועט עם המשכילים; רק קומץ מוסדות קיבל משהו מחזונם – והשימוש בעברית התייתר. במקביל נטשו הפטרונים העשירים את המלומדים, שגישתם נראתה עתה כאנכרוניסטית. מעגלי האינטלקטואלים ששאפו לטמיעה מלאה והיו מנותקים מהשיח המשכילי או לכל היותר בשוליו, דמויות כרחל ורנהגן, תפסו את מרכז הבמה. בדור הבא פנו רבים מבניה של האליטה היהודית המשתלבת, אותם אלו שההשכלה ניסתה להציע להם חלופה, להתנצרות. ב-1800 כתב אייכל לשלום הכהן, שביקש לחדש את "המאסף", בייאוש:
המשכיל נחמן ברלין עזב ב-1801 את ברלין בעודו מאשים את עמיתיו לשעבר בנטישת החינוך המסורתי ממנו צמחו כולם ובמתן לגיטימציה לפטרונים העשירים לעשות אותו דבר. ב-1806 חתמו דוד בן משה פרנקל ויוסף וולף את עידן ההשכלה בגרמניה כשהחלו לפרסם את כתב-העת "שולמית", הראשון בארץ שנכתב כולו באות גרמנית ונועד גם לקהל נוצרי; כפי שהעיר דייוויד סורקין, נגוזה סופית הדואליות הלשונית (ובמשתמע, החברתית) בה התנהלה הקהילה המסורתית ושאותה שימרה ההשכלה, ואף ניסתה להעצימה באמצעות תחיית העברית, בה היה מרחב אחד לצורכי פנים ואחר ונבדל לתקשורת עם הגויים. תביעת השלטונות מן הציבור היהודי לעבור רפורמה כדי להתאים עצמו לחברה הסובבת הופנמה על ידי כל אגפיו, כולל השמרנים המובהקים, שפנו אליה במשותף מתוך תקווה לקבלת אמנציפציה. בשני הדורות הבאים צמחו מתוך מגמה זו כל התנועות החדשות בקרב יהודי הארץ, כולל חכמת ישראל, הנאו-אורתודוקסיה – שמנהיגה רש"ר הירש ראה עצמו כיורשם של מנדלסון ווייזל – היהדות הרפורמית ועוד. המרכז המשכילי התפורר כבר במפנה המאה, ולאחר מלחמות נפוליאון לא נותר ממנו כמעט דבר.
השפעתה של ברלין הקרינה החוצה וזכרה נשמר, בין היתר באמצעות משכילים שעזבו אותה ונדדו באירופה כמנחם מנדל לפין. בעוד שבגרמניה, כתב פיינר, דורות לאחר מכן, הוסיפו משכילים באימפריה הרוסית ובגליציה לקרוא את היצירות שחוברו בידי כותבי 'המאסף' וגונו כ"גרמנים" או "ברלינאים" בידי יריביהם.
התנועה פעלה מעט אף במערב אירופה. ב-1815 נוסדה באמסטרדם "חברת תועלת" הקטנה בראשות שמואל ישראל מולדר, שהפיצה ספרות משכילית וטיפחה מגמה דומה. באלזס פעל חוג מצומצם סביב משה אנסהיים, מן המאספים. באנגליה היו מספר אינטלקטואלים שכתבו בעברית, כאברהם בן נפתלי טנג, אך הם הושפעו כמעט אך ורק מהתרבות המקומית ולא מהחוג המנדלסוני. בארצות אלה כולן התרחשה האקולטורציה רובה ככולה במגע ישיר עם החברה הסובבת או דרך הקהילות הספרדיות הוותיקות, שאימצו את ערכיה הרבה קודם; ההשפעות המשכיליות היו חלשות ומבודדות.
הנחלות האוסטריות
ממוזער|ספר "מגלה טמירין", סאטירה אנטי-חסידית מאת יוסף פרל, 1819.|150px
כבר בסביבות 1780 התפתח בפראג, בירת ממלכת בוהמיה, מרכז משכילי שבראשו עמד הרב ברוך ייטלש. השכלת פראג התאפיינה לאורך כל ימיה בשמרנות, מתינות והקפדה על שימור יחסים תקינים עם ההנהגה הרבנית לצד ביקורת על אורחות הקהילה ותביעה להשתלבות ומודרניזציה. ייטלש עצמו פרסם ב-1793 הספד על הנודע ביהודה ב"המאסף", וכשהאלה-וולפסון לעג לו על כך תקף את עורכי כתב-העת על גישתם האנטי-מסורתית: . לצדו בדור הראשון עמדו בין היתר אחיו, הבלשן יהודה ייטלש, שחיבר מספר יצירות ספרותיות ובמיוחד אסופת השירים והמשלים "בני הנעורים" מ-1821, וישראל בן משה לנדא, מפרנסי העיר העשירים ובעל בית-דפוס שהוציא מהדורה כוללת של "הביאור" למנדלסון ועוד כותרים רבים, וגם חיבר בעצמו הרחבה מוערת של "הערוך" ואת ספר הדקדוק "מרפא לשון". בנוסף, בניגוד לשרידי המאספים שכמהו להשתלבות בהוויה הגרמנית, ראו מקביליהם בפראג את היהודים כשווים בין העממים הרבים שאכלסו את ממלכת הבסבורג – אם כי יחסם החיובי למושגים כמו "עם" נותר במובן הטרום-מודרני, והנחות היסוד שלהם היו השתלבות ואוניברסליות מתונה ברוח הנאורות. הם אף גילו אהדה לניב היהודי-גרמני, באופן חריג למשכילים.
פראג לא הגיעה מעולם לשכלול שאפיין את פרוסיה. במשך כל שנות ה-1780 וה-1790 נותרה במידה רבה בצלה של ברלין, אם בצייתנות ואם מתוך מחאה, אך תמיד כשלוחה ולא כמרכז עצמאי של ממש. רק עם הריק שנוצר בתחילת המאה ה-19 החלו הבוהמים לפעול לבדם, וגם אז לא בהיקף שאפיין את קודמיהם. ב-1802 הקימו חוג מאורגן, "חברת העברים הצעירים" (Gesellschaft der jungen Hebräer) וזה הוציא כתב-עת, "יודיש-דייטשע מונאטשריפט", אם כי רק למשך חצי שנה. משכילי פראג נדרשו בדרך כלל לפרסם את מכתמיהם ב"שולמית" הגרמני. לצד הרוב המתון פעלו גם משכילים קיצוניים, שהבולטים מביניהם היו פרץ בר ובמידת מה הרץ הומברג. בֶּר הטיף להשתלבות ולהסרת חישוקי הדת, וראה בכך את הערובה היחידה לשימור היהדות בצורה כלשהי בטרם תתפורר לגמרי. הומברג התפרסם בשל מדיניותו הנוקשה כמפקח על החינוך היהודי בגליציה, בה ניסה לכפות בתי-ספר מודרניים בחוזק יד על המקומיים, אם כי המחקר המאוחר גילה שהיה מתון יותר מתדמיתו המקובלת. שניהם נדחו על ידי עמיתיהם בפראג, שהעדיפו לשכור מורים ומנהלים נוצרים על פני מינויים למשרות חינוך. המרכז המשכילי בעיר גווע לאטו לקראת 1830, כשרמת הטמיעה של היהודים ייתרה פעילות תרבותית עצמאית: בעשור זה ולאחריו הם פנו להשתתפות מלאה בסביבה דוברת-הגרמנית (ומאוחר יותר, גם בתרבות הצ'כית שקמה לאטה), והחינוך המסורתי כמעט ונעלם.
במוראביה השכנה הייתה ההשכלה מתונה ומשולבת באליטה הרבנית באותה מידה ואף יותר. הבולט מבין הפעילים בחבל היה יוסף פלעש, שלמד עם ייטלש בפראג וחזר לעירו נוי ראוסניץ ב-1804. ביתו הפך למועדון קריאה, והוא חיבר ספרות עברית ועמד בקשר רציף עם משכילים אחרים. את מקומו תפס אחריו גדעון ברכר. בניגוד לקודמתה שהוגבלה לפראג, חוגים משגשגים התקיימו בכל החבל, והגדול שבהם היה בפרוסניץ. משם הוקרנה השפעה מסוימת אל מערב ממלכת הונגריה, בה לא התפתח מרכז עצמאי. הדפוס המתון בבוהמיה ומוראביה, אף כי לא נעדר חיכוכים, אפשר קיום הרמוני למדי; המשכילים היוו סוכן תירבות חשוב, אבל עמדו בצלה של מערכת בתי-ספר בשפה הגרמנית שהתקבלה על ידי ההנהגה המסורתית עוד בימי יוזף השני (זו העניקה כישורים בסיסיים וידע בגרמנית, ולחזונותיה המפליגים של ההשכלה לא הייתה שום השפעה עליה). , ציין מיכאל סילבר; אפילו הנוקשים מבין הרבנים, כמרדכי בנט ונחום טרייביטש, הפגינו אהדה לאגף השמרני של ההשכלה, והישיבות היו מרכזיה. באופן טיפוסי לפלך, פעלו בפרוסניץ במקביל ישיבתו של משה כ"ץ וואהנפריד, בה נלמדו גם מקצועות כלליים, בית-ספר יהודי מודרני בפיקוח האב"דים ליב שוואב וצבי הירש פאסל, ומעגל ספרותי עברי סביב ברכר עצמו. הסניף המורבי דעך, בנסיבות דומות לאלו של פראג, סביב אביב העמים.
המוקד הגדול והמרכזי של ההשכלה בנחלות בית הבסבורג היה גליציה. בין 1787 ל-1800 ניסה הומברג לכפות על היהודים חינוך מודרני, והוביל לטראומה קשה. הכח העולה בגליציה היה החסידות. ב-1813 עשתה ההשכלה בחבל את צעדה הגדול הראשון, כשיוסף פרל הקים בטרנופול בית-ספר מודרני ובמקביל החל לפרסם את כתב-העת "ציר נאמן". פרל, שהיה אדוק שמרן, נלחם כל ימיו בחסידות. משכיל בולט אחר היה ר' נחמן קרוכמל מז'ולקווה, שהנהיג חוג משלו החל מ-1814. הסוחרים העשירים בערים הגדולות ברודי, טרנופול, למברג וקרקוב היו פטרוניהם של צעירים רבים שעזבו את החברה המסורתית והתעניינו בחינוך כללי ובהפצת תרבות בקרב ההמונים. לצד פרל ורנ"ק פעלו המשורר מאיר הלוי לטריס, הפטרון יהודה ליב מיזס, הסאטיריקן יצחק ארטר והרב שלמה יהודה רפפורט. הם, ושי"ר בפרט, עסקו גם בחכמת ישראל, המחקר המדעי של היהדות, ועמדו בקשרי התכתבות עם חוגיה בגרמניה.
משכילי גליציה היו שרויים בעימות מתמשך עם החסידים, שהיווה מכנה משותף מרכזי עבורם: כך למשל, נסיגתו של יעקב שמואל ביק מהיריבות עם החסידות והפיכתו לפופוליסט סימנה את הנתק בינו להשכלה. אחת התמות המרכזיות בספרותה שם היה הצגת החסידים כבורים שטופים באמונות תפלות, ועמנואל אטקס עמד על כך שהזיהוי הבלעדי בין חסידות למיסטיקה וכישוף, שרווחו בקרב המתנגדים לא פחות, היה פריה של זו. השכלת גליציה חבקה מנעד רחב מהרב השמרן מהר"ץ חיות, ששטם גם הוא את החסידים, ליהושע השל שור עורך 'החלוץ' שהכריז כי מטרתו לשחרר את העם מהבלי התלמוד. בחבל הנחשל היה ציבור מסתגר עצום שסיפק הן כר פורה לעימותים והן מאגר בלתי-נדלה של צעירים שנחשפו לראשונה לחכמות חיצוניות. אף כי שיא פעילותה חלף סביב 1860, התנועה הגליציאנית שגשגה במשך דורות, עד קץ ההשכלה בכלל. כפי שיתרחש ברוסיה, אם כי באופן הדרגתי ומתון יותר, נעו יהודי החבל בשנות ה-70 וה-80 ללאומיות יהודית מחד ולפולוניזציה מאידך. שכבה צרה ואמידה אימצה לגמרי את התרבות הגרמנית כבר קודם.
בבירה הכלל-קיסרית וינה לא קם חוג משכילים יוצר, אך היא הייתה למרכז חשוב להפצת כתבי התנועה. יוצאי ברלין שלום הכהן ויהודה ליב בן-זאב, איש פראג שלמה לויזון ואחרים הועסקו בעיר כמגיהים בבתי-הדפוס. בין 1820 ל-1831 הוציא הכהן לאור בווינה את 'ביכורי העתים', כתב-העת המשכילי החשוב ביותר בזמנו, שרוב כותביו היו גליציאנים. גם יורשו 'כרם חמד' נערך בה בשנותיו הראשונות, וכמוהו אף 'כוכבי יצחק'.
להשכלה האוסטרית היה אגף איטלקי קטן. זה מנה את שד"ל, נציגו הבולט, יש"ר מגוריציאה ומעט אחרים. על אף שכתבו בעברית, פרסמו בעיתונות הווינאית ועמדו בקשרים חזקים עם גליציה, ההיבט של תפקיד המשכיל כדוחף לשינוי חברתי היה שולי בפועלם. כבמערב אירופה, המודרניזציה הגיעה ליהודי איטליה קודם ובדרכים אחרות. שד"ל היה מסורתי, חליפות אנטי-רציונליסט, ולא חלק את הנחות היסוד הליברליות של התנועה – במידה רבה, השקפותיו היו הד לביקורת הרומנטיקה על הנאורות. הוא ראה בתרבות האירופאית דבר העומד בניגוד בסיסי ליהדות, הטיף ליחס דו-משמעי וזהיר כלפיה והתנגד לזרמים הביקורתיים יותר בחכמת ישראל. ה"השכלה-שכנגד" של שד"ל בישרה את ההתנערות מהמגמות אותן ביקר. זו אירעה כדור אחריו.
רוסיה
ממוזער|שער עיתון 'המליץ'.
בטריטוריות שהיו ב-1812 לפולין הקונגרסאית הייתה נוכחות משכילית עוד מימי ברלין. בראשית המאה ה-19 הייתה בה פעילות תחייה יהודית משמעותית, שהובלה בוורשה על ידי דמויות כאברהם יעקב שטרן ומאוחר יותר חתנו ועורך 'הצפירה', חיים זליג סלונימסקי. אף כי העלית התרבותית באזור נטתה יותר להשתלבות וכתבה בעיקר בפולנית (הלעז של רוב המשכילים היה גרמנית) ופחות בעברית, היו בה נימות משכיליות חזקות וחבריה הצהירו על השפעתם של מנדלסון ואחרים עליהם.
ההשכלה בתחום המושב התפתחה בראשיתה בשני מרכזים: וילנה, בה הייתה אליטה רבנית גדולה שהיוותה לה מצע נח ושמשכיליה התאפיינו בשמרנות ואף באדיקות ממש; ואודסה, עיר תוססת בה התיישבו סוחרים גליציאנים שהביאו עמם את הנופך המשכילי של מולדתם. החוג הווילנאי קם בשנות ה-30 בראשות מרדכי אהרן גינצבורג, אד"ם הכהן ועמיתיהם, והאודסאי התבסס סביב בצלאל שטרן, יליד טרנופול שניהל את בית-הספר היהודי המודרני הראשון בעיר מ-1829. אך הדמות הבולטת ביותר בכל רוסיה הייתה יצחק בר לווינזון, איש קרמניץ בחבל ווהלין, שבילה שנים בין משכילי גליציה. במקביל לפעילותו הספרותית קשר קשרים עם שלטון הצאר, וב-1828 הוציא לאור מנשר שקרא לרפורמה מקיפה בחיי היהודים, 'תעודה לישראל'.
ב-1840 החליט שר החינוך סרגיי אוברוב לנסות ליזום מהלך כזה בשיתוף המשכילים, שהיוו מיעוט זעיר בציבור היהודי. הוקמו רשת בתי-ספר ושני מוסדות להכשרת רבנים מטעם הממשלה. הרב מקס ליליינטל נקרא מגרמניה כדי לנסות לסייע במפעל. ב-1843 גם עתרו המשכילים לממשלה (שעשתה זאת קודם מספר פעמים על דעת עצמה) להחיל צו שהורה ליהודים לזנוח את הלבוש וההופעה המסורתית ולאמץ את הביגוד המקובל. פרשה זו, שנודעה כ'ההשכלה מטעם', הייתה כישלון. החינוך היהודי המשיך ברובו המוחלט להתנהל במתכונת הישנה, וגם היבטים אחרים של החברה הושפעו אך מעט. עם זאת גבר ביטחונם של המשכילים, ובד ובד החלה ההנהגה הרבנית לראותם כאויבים מסוכנים. במקביל לפעילותה הציבורית, הרימה ההשכלה הרוסית תרומה תרבותית גדולה: בין היתר, פרסם אברהם מאפו ב-1853 את "אהבת ציון", הרומן העברי הראשון, ואד"ם הכהן היה משורר מרכזי.
המדיניות הליברלית של אלכסנדר השני, קיסר רוסיה מ-1855 והלאה הובילה להשתלבות גדלה של היהודים בחיי הכלכלה. התפתחות זו, שלא כאמצעי הכפייה שהפעיל קודמו, יצרה מאליה ציבור שהיה נכון יותר לקליטת רעיונות מן החוץ. החלה להתהוות גם אינטליגנציה דוברת-רוסית שהזדהתה עם תרבות המדינה יותר ויותר. עיתון 'המליץ', שהתפרסם למן 1860, תפקד כבימה המרכזית של ההשכלה. לצדו פעלו עיתונים כ'הכרמל', 'הצפירה', 'המגיד' ועוד. בנוסף, קם דור חדש של משכילים רדיקליים דוגמת יהודה לייב גורדון, שטבע את הססמה "הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ" בשירו "הקיצה עמי", ראובן אשר ברודס ואחרים. הם ביקרו קשות את הדת ודרשו שינוי גורף בחברה היהודית. מנגד ניצב מחנה ההשכלה המתונה, שכלל וותיקים כרש"י פין ואב"ג לצד צעירים יותר כאליעזר צווייפל, שהחשש מהמגמות הקיצוניות הלך והתחזק בקרבם. אם קודם הפנו את מאמציהם לעומת הרבנים השמרנים, עתה קיוו לברית עמם כדי לקדם רפורמה מוסכמת ומרוסנת בארחות הציבור שנועדה בעיניהם לבלום את סכנת ההיסחפות לטמיעה. למגמה הזו – , כפי שכינה אותה שמואל פיינר – היו מהלכים בקרב רבנים צעירים ופתוחים, שמרדכי גימפל יפה, יצחק יעקב ריינס ויחיאל מיכל פינס נמנו על הבולטים מביניהם. ב-1863 הופיע עוד גורם, 'חברת מרבי השכלה' המתונה והבורגנית. זו שאפה לפעול בתיאום עם הממשל ועם חזונו הרפורמטורי, ונעשתה בהדרגה מזוהה עם ההשתלבות הגורפת בהוויה הרוסית. תקוות המשכילים המתונים להסכמה עם הרבנות נמוגו בלחץ המאורעות והרדיקלים: בין היתר, פרסם משה ליב ליליינבלום ב-1868 קריאה לערוך בחינה מחדש של תקנות וחומרות שונות כדי להקל על העם. ההצעה, יחד עם ויכוחים ציבוריים אחרים, עוררה חשש ומגננה שמרנית חריפה.
בשלב זה, למול ההפנמה כי סירוב השלטונות להעניק ליהודים שוויון זכויות עמד בעינו, ותחושה גוברת של אפליה, החלה מגמה של התנערות מהאידיאלים של העבר. יל"ג, מל"ל ושכמותם כתבו על תחושת ניכור, כשהם ניצבים בין ציבור מסורתי מאוד מחד, ומתבוללים ששאפו להיטמע כליל מאידך. פרץ סמולנסקין, עורך עיתון 'השחר' בווינה, החל לתאר את ההשכלה שבה דגל בצעירותו כרמייה עצמית. בסדרת המאמרים 'עת לטעת', שפרסם בשנות ה-70, תקף בשצף את מנדלסון, שלל את רעיונות ההשתלבות והחל להעלות את הקביעה שהיהודים מהווים לאום.
הזעזוע שעבר על יהודי רוסיה עם "הסופות בנגב", שורת הפוגרומים של 1881, הביא לתגובה דומה בקרב רוב המשכילים, שהתאכזבו משאיפותיהם. הם וקהל היעד שלהם פנו לחלופות אחרות: הזדהות מלאה עם היסודות הפרוגרסיביים בחברה הרוסית (בין סוציאליסטים ובין ליברלים), הגירה לארצות הברית, רומנטיזציה של השכבות העממיות והיידיש או 'חיבת ציון', שקראה לעלייה לארץ ישראל. התנועה איבדה את טעם קיומה גם בפן אחר; כל שכבות הציבור הסכימו עתה לכך שחינוך מודרני, ברמה מסוימת, נדרש להשתלבות כלכלית. גם תופעות כנישואי בוסר, וכדומה, נעלמו למעשה בלחץ חילופי העתים. אף על פי שיהדות רוסיה נותרה מבודדת יחסית מתרבות הסביבה – בשנת הפרעות, היו בכל האימפריה, כולל פולין הקונגרסאית, רק 21,308 תלמידי בית-ספר יהודיים, והרוב המוחלט התחנך עדיין בתלמודי תורה; ב-1897, 97% מ-5.2 מיליון היהודים שנרשמו הצהירו על יידיש כשפת אמם, ורק 26% היו מסוגלים לקרוא רוסית ברמה מינימלית – חלפו ימי הקהילה המסוגרת שהייתה ערב 'ההשכלה מטעם'. לקראת מפנה המאה איבדה המילה "משכיל" את הקשרה האידאולוגי, וקיבלה את משמעותה בעברית המודרנית, במובן של אדם שרכש חינוך. מבחינה ספרותית, היה זה קץ השלב האחרון של תקופת ההשכלה שהחלה במנדלסון ווייזל, ותחילתה של תקופת התחייה.
להשכלה היו השפעות מסוימות גם במזרח התיכון והבלקן: הרב יהודה נחמה מסלוניקי היה בקשרי תכתובת עם המרכז הרוסי, וכמוהו אברהם דאנון באדירנה. בירושלים צמחה ביישוב הישן תנועה קטנה (בספריות שנוסדו בעיר ב-1874 ו-1884 היו גליונות 'המאסף') שמנתה בין היתר את יחיאל מיכל פינס וישראל דוב פרומקין. עימותיהם עם היישוב החדש הניעו אותם לבסוף לחבור מחדש ליסודות השמרניים ביותר בעיר. בצפון אפריקה ניהלו דמויות כגון שלום פלאח, יצחק בן יעיש הלוי ודוד אלקיים מערכה להחייאת העברית, כתבו לעיתונים במזרח אירופה ודרשו לתקן את חליי הקהילות מהם באו; אך מאבקם העיקרי, והכושל, היה בתרבות הצרפתית שהפיצו בתי-הספר של כי"ח.
לקריאה נוספת
כללי
ראובן מיכאל, לידת היהודי המודרני - תולדות תנועת ההשכלה היהודית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.
שמואל פיינר, מהפכת הנאורות - תנועת ההשכלה היהודית במאה השמונה-עשרה. ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשס"ב.
שמואל פיינר וישראל ברטל, ההשכלה לגווניה, עיונים חדשים בתולדות ההשכלה ובספרותה, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשס"ה.
היבטים שונים של תנועת ההשכלה היהודית
אברהם הרצברג, תנועת ההשכלה והיהודים בצרפת, תרגם: אהרן אמיר, ירושלים: כתר, תשל"א-1971.
שמואל ורסס, השכלה ושבתאות: תולדותיו של מאבק, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשמ"ח-1988.
שמואל פיינר, השכלה והיסטוריה, תולדותיה של הכרת עבר יהודית מודרנית, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשנ"ה.
נתן שיפריס, שמואל פיינר, חנן גפני (עורכים), מגלי טמירין - תנועת ההשכלה היהודית בגליציה: היסטוריה, ספרות, הגות וזיכרון, אוניברסיטת חיפה, 2022.
יהושע ענבל, נאורות והשכלה, מוסד הרב קוק, ירושלים ה'תשפ"ד
ספרות ההשכלה
מנוחה גלבוע, מבנים ומשמעויות: עיונים בסיפור ההשכלה, תל אביב: עקד, 1977.
שמואל ורסס, מגמות וצורות בספרות ההשכלה, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תש"ן.
שמואל פיינר, השכלה והיסטוריה, תולדותיה של הכרת עבר יהודית מודרנית, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשנ"ה.
שמואל ורסס, 'הקיצה עמי': ספרות ההשכלה בעידן המודרניזציה, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"א.
משה פלאי, מכתבי העתים: עיתונות ההשכלה מ-1820 עד 1845, מפתחות מוערים לכתבי-העת העבריים של ההשכלה בהולנד, גליציה, גרמניה וליטא (תק"פ-תר"ו).
שמואל פיינר וטובה כהן, קול עלמה עבריה, כתבי נשים משכילות במאה התשע עשרה, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006.
שמואל פיינר, זהר שביט, טל קוגמן, נטלי ניימרק-גולדברג (עורכים), הספרייה של תנועת ההשכלה: יצירתה של רפובליקת הספרים בחברה היהודית במרחב הדובר גרמנית, עם עובד ומכון לאו בק, 2014
יהושבע סמט שינברג, יהודה ויזן, שירת ההשכלה העברית - מבחר, אנתולוגיה מקיפה הכוללת כמאה ושישים ממשוררי התקופה, בצירוף ערכים ביוגרפיים, דחק, 2020
Marcin Wodzinski, Haskalah and Hasidism in the Kingdom of Poland : a History of Conflict, Oxford Littman Library of Jewish Civilization, 2005.
קישורים חיצוניים
ספריית ההשכלה''' - מאגר מידע מוקדש לתנועת ההשכלה, בעיקר על ספרים וסופרים;
תערוכת "השכלה דיגיטלית", מאוספי הספרייה הבודליאנית, אוקספורד. (ראו תיאור ב גיליון איגוד ספרני היהדות, י,ב)
שמואל פיינר, "המכתב החדש משוטט בחוצות": ההשכלה כמהפכת תקשורת
טובה כהן, Maskilot, Nineteenth Century ב-Jewish Women's Archive.
מרדכי זלקין, החשיבה המדעית והתפשטותה בחברה היהודית במזרח אירופה במאה התשע-עשרה
– על ספרה של איריס פרוש, "נשים קוראות"
דוד אסף, שונאים – סיפור אהבה? התפתחויות במחקר יחסי הגומלין בין החסידות וההשכלה
הערות שוליים
*
| 2024-07-15T22:22:24
|
חסיד אומות העולם
|
שמאל|ממוזער|300px|לוח בכניסה לשדרת חסידי אומות העולם ביד ושם
ב, התואר "חסיד אומות העולם" ניתן למי שאינו יהודי ופעל למען הצלת יהודים במהלך השואה תוך סיכון חייו, ללא קבלת תמורה. התואר ניתן בהתאם לחוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם משנת 1953. עד כה הוענק התואר לכ-28,000 אנשים (ראו טבלה להלן). מקור המונח הוא תיאור הלכתי לאינו יהודי ששומר שבע מצוות של בני נח.
הרעיון בבסיסו של הביטוי הזכאי לכאורה להיקרא "חסיד" במשמעות הנהוגה ביהדות. זאת, על אף העובדה כי הוא נמנה עם "אומות העולם", כלומר אינו יהודי.
בהלכה משמש התואר "חסידי אומות העולם" לגויים מאמינים המקיימים את שבע מצוות בני נח, ללא קשר להצלת יהודים.
ההצלה וסיבותיה
שמאל|ממוזער|150px|מדליה עשויה מכסף אשר הוטבעה על ידי "יד ושם" ומוענקת לחסידי אומות העולם (עוצבה על ידי נתן קרפ)
שמאל|ממוזער|150px|העיצוב הישן של המדליה שהוענקה לחלק מהחסידים
חסידי אומות העולם השתייכו לכל שכבות האוכלוסייה. היו בהם נוצרים מכל הכנסיות והכתות, מוסלמים, בני דתות אחרות ואנשים חילוניים; גברים ונשים מכל הגילאים. הם הגיעו מכל השכבות החברתיות, ובהם משכילים וחסרי השכלה, אנשי ציבור לצד מנהיגים ודמויות ידועות בחברה, עירוניים ואיכרים, מכל קצוות העולם ומכל המקצועות. היו להם מניעים וסיבות שונות שבגללן סיכנו את חייהם למען הצלת יהודים:
יחסי שכנות טובים בינם לבין היהודים טרם המלחמה;
מחאה נגד הנאציזם (ראו גם התנגדות גרמנית לנאציזם);
מניעים הומניטריים של עזרה לאדם בצרה;
שליחות דתית, שמירה על ערכי המוסר והאנושיות.
סיכון החיים היה כפול: הן מצד הגרמנים והן מצד שכניהם בני עמם מהפחד שילשינו עליהם. העונשים להסתרה היו חמורים, ואיימו על חיי המסתירים. במזרח אירופה הרגו הגרמנים לא רק את המסתירים אלא גם את בני משפחותיהם. במערב אירופה העונשים היו חמורים פחות, אולם גם שם התוצאות יכלו להיות טרגיות. אחדים מחסידי אומות העולם במערב אירופה נאסרו, נשלחו למחנות ונספו שם.
אזרחים מקומיים רבים באירופה סיכנו את נפשם למען הצלת יהודים. ישנם מספר סוגים של מעשי הצלה:
הסתרת יהודים בבתי המצילים, בחוות, או במנזרים.
המצאת ניירות מזויפים וזהויות בדויות.
הברחה מעבר לגבול וסיוע לבריחת יהודים.
הצלת ילדים, על ידי משפחות, מנזרים, וארגוני מחתרת שסייעו למצוא בתים לילדים.
הענקת אות חסיד אומות העולם
שמאל|ממוזער|250px|אנדרטת זיכרון ביער יופ וסטרויל לזכר חברי המחתרת ההולנדית שנספו במלחמת העולם השנייה
ממוזער|פסל חסיד אומות העולם האלמוני ביד ושם. פסל - שלמה זלינגר
תנאים להענקת האות
חוק זיכרון השואה והגבורה - יד ושם, תשי"ג (1953) שקיבלה הכנסת, הטיל על רשות הזיכרון להקים יד זיכרון "לחסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים". כל תיק של מועמד לקבלת אות חסיד אומות העולם נידון ונבדק בקפדנות ב, שבראשה עומד שופט מבית המשפט העליון, לאחר שתחילה נאסף החומר במחלקה לחסידי אומות העולם ב"יד ושם" ונגבות עדויות מהניצולים. כאשר אין אפשרות לעשות זאת, ניתן להסתמך על הצהרות ועדויות הנמסרות בפני נציגויות קונסולריות ישראליות במדינת מושב הניצול.
החוק קבע הגדרה ברורה ומפורטת למונח חסידי אומות העולם. על פי המקובל בשפת יום יום הכוונה היא לאישיות מוסרית אשר בעת צרה ומבחן נטתה אהדה, חסד ועזרה ליהודים. בהקשר לחוק הזיכרון השואה והגבורה ברור כי לא די באהדה, בחסד ובעזרה, שהרי המחוקק הציב דרישות נשגבות יותר, באומרו: "לחסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להציל יהודים". משמע, לדרגת חסיד אומות העולם במובן החוק מגיע רק מי שביצע מעשה הצלה של יהודי, וזאת מתוך חירוף נפשו. לכאורה שני התנאים הללו חד הם שכן על-פי חוקי הנאצים כל המסתיר יהודי או מגיש לו עזרה מתחייב בנפשו. מי שהגיש עזרה מתוך בצע הכסף אינו ראוי לתואר חסיד אומות העולם במובן החוקי, אף על פי שהסתכן בהצילו יהודים.
ארבעת התנאים העיקריים להכרת מציל כחסיד אומות העולם הם:
מעורבות פעילה של המצילים בהצלת יהודי אחד או יותר מסכנת מוות או גירוש למחנות המוות.
סיכון לחייהם, חירותם או מעמדם של המצילים.
המניע הראשוני של המצילים היה לסייע ליהודים נרדפים. כלומר: ההצלה לא נעשתה עבור רווח כספי או תגמול אחר כגון המרת דתם של הניצולים, אימוץ ילדים וכו'.
קיומן של ראיות למקרה ההצלה – עדות של מי אלו שקיבלו את העזרה מהמצילים (עדות ניצול) או במקרים יוצאי דופן תיעוד ממקור ראשון המבסס את אופי ההצלה והנסיבות להצלה.
אדם זכאי לתואר "חסיד אומת העולם" גם אם בזמן המלחמה טען הניצול בפני המציל כי הוא אינו יהודי ולאחר המלחמה התברר כי הניצול הוא יהודי.
בשנת 2016 הועלתה בכנסת הצעה לתיקון החוק המבקשת להשוות את מעמדם של יהודים אשר הצילו יהודים אחרים לאלה שאינם יהודים. הצעה זו העלתה ביקורת נוקבת מצד מוסד "יד ושם", שטען כי הדבר יהווה פגיעה ברגשותיהם של שורדי שואה רבים.
אותות כבוד והטבות
שמותיהם של חסידי אומות העולם מונצחים ב"יד ושם" על קיר כבוד מיוחד ובעץ שניטע על שמם (ולעיתים על ידיהם) בשדרת חסידי אומות העולם, והם מקבלים מדליה מיוחדת עליה מוטבע שמם ותעודת כבוד. האות מוענק למצילים או שארי-בשרם בארצות מגוריהם באמצעות נציגיה הדיפלומטיים של ישראל. בטקסים אלו נוכחים נציגים של הממשל המקומי והם זוכים על פי רוב לסיקור תקשורתי רחב. לעיתים הניצולים מזמינים את מציליהם או קרוביהם לישראל ואז, לבקשתם, מתקיימים הטקסים ביד ושם. הנצחת שמם וההכרה בגבורתם מהווה הכרת תודה של העם היהודי לדורותיו על החמלה והמוסר הגבוה שהפגינו אנשים אלה בזמן השואה כלפי העם היהודי.
לפי סעיף 2 (4א) לחוק יד ושם, זכאים חסידי אומות העולם לאזרחות כבוד של מדינת ישראל לאות הוקרה על פועלם, ואחדים מהם אכן קבעו בה את מקום מושבם. לאלו מהם שהלכו לעולמם מבטיח החוק "אזרחות־זיכרון של מדינת ישראל".
לפי חוק הביטוח הלאומי, זכאים חסידי אומות העולם ובני משפחותיהם, היושבים בישראל, לתגמול חודשי השווה לשכר הממוצע במשק, למענקי הבראה ולהנחה בארנונה.
חסידי אומות העולם לפי מדינות
נכון ל-1 בינואר 2022, מקור: אתר יד ושם פולין 7,232 הולנד 5,982 צרפת 4,150 אוקראינה 2,691 בלגיה 1,774 ליטא 924 הונגריה 876 איטליה 766 בלארוס 680 גרמניה 641 סלובקיה 638 יוון 364 רוסיה 217 סרביה 139 לטביה 138קרואטיה130 צ'כיה 125 אוסטריה 115 מולדובה 79 אלבניה 75 רומניה 69 נורווגיה 68 שווייץ 49 בוסניה והרצגובינה 49 ארמניה 24 דנמרק 22 בריטניה 22 בולגריה 20 סלובניה 16 שוודיה 10 מקדוניה 10 ספרד 9ארצות הברית5אסטוניה3 פורטוגל 3אינדונזיה3 ברזיל 2 סין 2פרו2 צ'ילה 2אירלנד1 יפן 1 לוקסמבורג 1 וייטנאם 1 מונטנגרו 1 טורקיה 1 אל סלוודור 1 גאורגיה 1 אקוודור 1 קובה 1 מצרים 1 סה"כ: 28,217
חסידי אומות העולם בולטים
אליזבת איידנבנץ, מורה ואחות שווייצרית. ייסדה את בית היולדות של אלנא ובין השנים 1936–1944 הצילה כשש מאות תינוקות, פליטים יהודים וצוענים שברחו מגרמניה הנאצית וממדינות שנכבשו על ידיה.
אליס, נסיכת באטנברג - נסיכה ממשפחת המלוכה הבריטית ואמו של הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו. החביאה בביתה באתונה אלמנה יהודייה ושניים מילדיה בתקופת הכיבוש הגרמני ביוון.
אלידה בוסהרט הייתה פעילה בצבא הישע בהולנד, והצילה ילדים יהודים רבים באמסטרדם ובמערב הולנד, מצאה להם מקומות מסתור, ואספה עבורם אוכל וכסף לאחזקתם.
אוטו ויידט, היה בעלים של בית מלאכה בברלין שרוב עובדיו היו יהודים חירשים ועיוורים. וכאשר החלו רדיפות הנאצים בתקופת השואה, ניסה לשמור על עובדיו תוך סיכון עצמי. עזרתו כללה מציאת מקומות מסתור עבורם, זיוף תעודות, שוחד של מנהל לשכת התעסוקה ועוד, לאחר המלחמה הקים בית יתומים עבור ניצולי מחנות הריכוז.
אידה קוק, סופרת בריטית, שסייעה לעשרות פליטים מגרמניה להגיע לבריטניה.
אירנה סנדלר, חברת ארגון "הוועד להצלת יהודים" ז'גוטה הפולני, הצילה מספר רב של ילדים יהודים על ידי הברחתם למנזרים ולמשפחות נוצריות.
אוסקר שינדלר: שינדלר היה תעשיין גרמני שפעל בקרקוב שבפולין. בזכות קשריו ההדוקים עם ההנהגה הנאצית הצליח להציל מאות יהודים על ידי העסקתם במפעלים שהיו בבעלותו. פועלו הונצח בסרט "רשימת שינדלר". הבחירה, בו ובאשתו, ל"חסידי אומות העולם" הייתה שנויה במחלוקת והם נבחרו רק לאחר דיונים חוזרים בוועדה, בהם הוחלט .
אנדרה גלן-הרשקוביצ'י מבריסל שבבלגיה, הצילה בתקופת השואה, יחד עם אחרים, כאלף ילדים יהודיים.
אנחל סאנס בריס, דיפלומט ספרדי, וג'ורג'ו פרלסקה, איטלקי שהתחזה לדיפלומט ספרדי. הצילו יחדיו אלפי יהודים באמצעות שימוש בסמכויות השגרירות הספרדית בבודפשט, בין השאר תוך שימוש בחוק הספרדי מ-1924 המעניק אזרחות לצאצאי מגורשי ספרד. השניים השתמשו בחוק זה גם כשהיהודים האמורים לא באמת היו מצאצאי המגורשים.
ארישטידש דה סוזה מנדש, קונסול פורטוגל בבורדו, צרפת. העניק 30,000 ויזות של מדינתו ליהודים, תוך שהוא מפר את האיסור של ממשלתו - וכך הצילם מהנאצים.
גאורג פרדיננד דוקוויץ, דיפלומט גרמני בשגרירות ארצו בדנמרק, אשר איפשר את הצלת יהודי דנמרק בכך שהדליף את הידיעה על גירושם הצפוי למחתרת הדנית, והשיג בחשאי את הסכמת ממשלת שוודיה לקליטת היהודים.
גרטרודה בבילינסקה, קתולית פולנייה שהייתה מטפלת בבית משפחה יהודית. כשנפטרה אם המשפחה, המשיכה גרטרודה לטפל בילד שנרשם כאחיינה במסמכים מזויפים שהשיגה. היא סיכנה את עצמה ונדדה עם הילד במחנות עקורים, עלתה איתו לאניית המעפילים אקסודוס ובשנת 1947 הגיעה עמו לארץ ישראל.
ד"ר סימיליאן צ'קדה, בישוף סקופיה, התנגד בגלוי לנאצים והציל ילדים יהודים.
דימיטר פשב פוליטיקאי בולגרי והמטרופוליט סטפן ראש הכנסייה האורתודוקסית הבולגרית, שניהלו בנפרד מאבק עיקש ברשויות הפוליטיות ומול מלך בולגריה, אשר מנע את גירושם של יהודי בולגריה אל מחנות ההשמדה.
ד"ר היינריך קרל ארנסט גריבר שהיה כומר פרוטסטנטי בברלין שפעל למען הצלת יהודים תוך סיכון חייו.
הרמן גרבה, מהנדס גרמני שהציל עשרות יהודים ממפעלו מהאקציות ברובנו, וכן צייד קבוצת עובדים אחרת בניירות מזויפים וכך הציל את חייהם. לאחר סיום המלחמה העיד במשפטי נירנברג על פשעי הנאצים בווהלין.
ראו גם
הצלת יהודים במהלך השואה
אות גיבור השואה הבריטי
הצלה של יהודים על ידי מוסלמים בתקופת השואה
יהודים שהוצלו בשואה על ידי חסידי אומות העולם להם יש ערך בוויקיפדיה
לקריאה נוספת
רוברט סטלוף, בין צלב הקרס לסהרה, ירושלים: הוצאת יד ושם, תל אביב: הוצאת דביר
אמיר השכל, גיבורים רגילים: על חסידי אומות עולם גרמנים, יבנה: שורשים, תשע"ד 2014
יובל (וואלה) פישר, אלבניה: אלבנים ויהודים בתקופת השואה, ירושלים: הוצאת סטימצקי, 2022
קישורים חיצוניים
דף הבית של המחלקה לחסידי אומות העולם ביד ושם
רשימה מלאה של שמות חסידי אומות העולם, לפי מדינות, באתר יד ושם
חסידי אומות העולם - מבחר סיפורים, באתר יד ושם
חסידי אומות העולם בישראל – מתוך הפודקאסט של יד ושם (עם תמלול)
על חסידי אומות העולם, בפודקאסט של יד ושם (עם תמלול)
חסידי אומות העולם, באתר מט"ח
ההטבות לחסידי אומות העולם, באתר הביטוח הלאומי
יחידי סגולה- הצלת ילדים יהודיים בידי פולנים בתקופת השואה מאת אמונה נחמני גפני, באתר אימגו
נילי קרן (עורכת), לחפש בן אדם, משואה לב, 2004
כומר בלגי שהציל ילדים יהודים בא לביקור בישראל, יומני כרמל מרץ 1950 (התחלה 1:55)
מגזין נייטיים, על הצלת קונרד לאטה ומצילי יהודים גרמנים, 13 בפברואר 2000
הערות שוליים
*
קטגוריה:הצלה בשואה
| 2024-09-15T14:22:03
|
אוסקר שינדלר
|
שמאל|ממוזער|אוסקר שינדלר באחד מביקוריו בישראל
ממוזער|שמאל|250px|מבנה בית החרושת של שינדלר במחנה ברינליץ בצ'כיה כיום
שמאל|ממוזער|250px|המפעל לייצור אמייל של אוסקר שינדלר בקרקוב, 2006מפעל האמייל של שינדלר המוזיאון
שמאל|ממוזער|250px|המפעל לייצור אמייל של אוסקר שינדלר בקרקוב, 2000, לפני שינוי הכתובת שעל שער הכניסה
שמאל|ממוזער|250px|קברו של אוסקר שינדלר בבית הקברות הקתולי בהר ציון
250px|ממוזער|שמאל|תבליט זיכרון לאוסקר שינדלר בבית מגוריו במרכז פרנקפורט
250px|ממוזער|שמאל|מצבת הנצחה בעיר הולדתו צוויטאו (כיום סביטאבי)
אוסקר שינדלר (בגרמנית: Oskar Schindler; 28 באפריל 1908 – 9 באוקטובר 1974) היה תעשיין גרמני סודטי, מחסידי אומות העולם, חבר המפלגה הנאצית שהציל במלחמת העולם השנייה כ-1,200 יהודים ממוות בשואה על ידי העסקתם במפעליו בפולין ובצ'כוסלובקיה. ב-1993 סיפור חייו הפך לסרט ההוליוודי "רשימת שינדלר", שעובד מספר שיצא כעשור קודם לכן.
ביוגרפיה
שינדלר נולד בשנת 1908 בצוויטאו שבחבל מוראביה (אז בקיסרות האוסטרו-הונגרית; כיום העיר סוויטאבי בצ'כיה) כבן הבכור למשפחה קתולית-גרמנית בת שני ילדים. אביו יוהאן "האנס" שינדלר היה בעל מפעל לייצור מכונות חקלאיות, ואימו הייתה פרנציסקה "פאני" שינדלר (לבית לוזר). לו הייתה גם אחות צעירה בשם אלפרידה. בילדותו היה שכן של ד"ר פליקס קנטור ומשפחתו היהודית, ושני ילדיה, שהפכו לימים לפרופסורים, למדו עמו בבית הספר והיו חבריו הטובים. לאחר סיום לימודיו עבר הכשרה מקצועית במפעל של אביו ונשאר לעבוד שם במשך שלוש שנים. תחביבו באותה עת היה רכיבה על אופנוע ומרוצי אופנועים. ב-6 במרץ 1928 נשא לאישה את אמילי שינדלר (פלצל), בתו של בעל אחוזה וחקלאי מבוסס. לאחר הנישואים עבר הזוג להתגורר אצל הוריו של שינדלר.
בשנות ה-30 שינה את מקור פרנסתו מספר פעמים, ויזם מספר עסקים, אך במהרה פשט את הרגל עקב השפל הגדול.
הוא הצטרף למפלגה הגרמנית הפרו-נאצית בראשות קונראד הנליין בשנת 1935. באותה שנה החל לעבוד באוסטרבה ובברסלאו עבור המודיעין הגרמני (האבווהר), תחת פיקודו של וילהלם קנריס. ככיסוי נשא במשרת מנהל עסקים בחברה אלקטרוטכנית. כאשר שלטונות צ'כוסלובקיה חשפו את עבודתו במודיעין הגרמני ביולי 1938 הוא נעצר, הועמד לדין, הורשע בבגידה ונידון למוות. אולם בעקבות הסכם מינכן יצא לחופשי. בזכות פעילותו זו למען הרייך, הוענק לו עיטור הדם (Das Blutorden), מן העיטורים הנחשבים ביותר בגרמניה הנאצית. בשנת 1939 הצטרף שינדלר למפלגה הנאצית, מתוך כוונה להבטיח לעצמו מכרזים עסקיים. הוא המשיך לסייע לנאצים בריגול לקראת פלישת הנאצים לצ'כוסלובקיה במרץ 1939. בזכות נסיעות תכופות לפולין העביר מידע מודיעיני על הצבא הפולני עד סתיו 1940.
במלחמת העולם השנייה
מפעל האמייל בקרקוב
בפרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין על ידי הגרמנים בספטמבר 1939 עבר שינדלר לקרקוב שבפולין בחיפוש אחר הזדמנויות עסקיות.
באוקטובר השתלט על מפעל לייצור אמייל בזבלוצ'ה (Zablocie) הסמוכה לקרקוב. לפני הכיבוש הנאצי היה המפעל בבעלותו של יהודי בשם נתן וורצל. בנוסף, השתלט על חנות כלי בית שמכרה את תוצרתו של אותו מפעל והייתה במקור בבעלותו של יהודי אחר - יוליוס וינר. אחד מבעלי המפעל היה היהודי אברהם בנקיאר, אותו השאיר שינדלר בתפקיד ניהולי והפך אותו גם לרואה החשבון שלו.
בשל פרוץ המלחמה היה ייצור סירים ומחבתות אסור, עקב המחסור במתכות. שינדלר ייצר במפעלו, "מפעל האמייל הגרמני" (Die Deutsche Emailwarenfabrik, DEF), כלי אוכל וסכו"ם מפח מצופים אמייל ומכר אותם לוורמאכט. משאריות המתכת ייצר סירים ומחבתות ואלה נמכרו בשוק השחור. בזכות הביקוש הרב למוצריו, הצליח לעשות הון ותוך שלושה חודשים כבר העסיק 250 עובדים פולנים. שינדלר תואר על ידי מכריו כיפה תואר, שרמנטי ובעל הצלחה בקרב נשים. הוא ניהל אורח חיים ראוותני, חי בפזרנות, נהג להמר ושימש כנותן החסות לקבוצת כדורגל גרמנית בקרקוב.
ב-1 באוגוסט 1940 הוציא הנס פרנק, המושל הנאצי של פולין הכבושה, צו לפינוי היהודים מקרקוב. מתוך 60 עד 80 אלף יהודים נותרו בעיר רק כ-15 אלף בעלי אישורי עבודה. אלה נאלצו במרץ 1941 לעבור לגטו, שהוקם באזור התעשייה פודגוז'ה בעיר. עובדיו היהודים של שינדלר, 370 איש, עשו דרכם ברגל מדי יום מן הגטו למפעל וחזרה. בזכות הצלחתו הכלכלית, הרחיב שינדלר את מפעלו והקים מרפאה, חדר אוכל, משרדים וצרכניה. בשיאו, השתרע על פני 45,000 מטרים רבועים והעסיק כ-800 עובדים. ב-3 ביוני 1942 הצליח ברגע האחרון לחלץ את אברהם בנקיאר ממשלוח למחנה ההשמדה בלז'ץ.
במחנה פלאשוב
במרץ 1943 חיסלו הנאצים את גטו קרקוב - יהודים רבים נשלחו להשמדה ואילו אלה שהוכרו ככשירים לעבודה רוכזו במחנה פלאשוב. שינדלר התיידד עם אמון גת, המפקד הסדיסטי של המחנה, ובכך התאפשר לו לשכן את עובדיו במעין תת-מחנה בתוך פלאשוב, ברחוב ליפובה.
שינדלר החליט לנסות ולהציל את עובדיו, החלטה גורלית שסיכנה את מעמדו ורכושו. בעזרת קשריו וכספו הצליח להערים על הנאצים האחרים ולהשתיק אותם. הדרך היעילה ביותר להציל את עובדיו הייתה בהכרת שלטון הכיבוש הנאצי במפעלו כמפעל חימוש (Rüstungsbetrieb). הוא הצליח בכך בשנת 1943 בזכות העובדה שהמפעל החל בייצור תרמילי פגזים. בזכות ההכרה היה יכול לקבל עובדים יהודים נוספים מן האס אס. בספטמבר 1944 קיבל שינדלר כמאה עובדים ממפעלו של יוליוס מדריץ', בסיועם של מדריץ' וריימונד טיץ' (Raimund Titsch).
יהודי בשם סדלצ'אק, שליח "ועדת העזרה וההצלה בבודפשט", הגיע בקיץ 1943 ושכנע את שינדלר למסור עדות בנושא ההשמדה בפני ועדת ההצלה. באוקטובר 1943, תוך סיכון עצמי, הגיע שינדלר לבודפשט והעיד בפני ישראל קסטנר ושמואל שפרינגרמן אודות ההשמדה באושוויץ. שינדלר נעצר ונחקר מספר פעמים בידי הגסטאפו. לראשונה נעצר ונחקר ב-1941 בחשד לפעילות בשוק השחור. ב-29 באפריל 1942 נעצר שוב בעקבות הלשנה על שנישק אישה יהודיה.
בזכות קשריו עם האבווהר הצליח לרוב להשתחרר במהרה מן המעצר. מהות וטיב קשריו עם ראש האבווהר, קנריס, מעבידו לשעבר, אינם ידועים להיסטוריונים כיום.
במחנה ברינליץ
לקראת סוף 1944, נוכח התקרבות הצבא האדום לפולין, מיהרו הנאצים לחסל את מחנה פלאשוב והאס אס שילחו משם למעלה מ-20,000 יהודים למחנות השמדה. שינדלר הצליח להשיג את כל האישורים להעתיק את מפעליו החיוניים לרייך, על כל עובדיו היהודים, למחנה ברינליץ שבמוראביה (חבל הסודטים). האס אס אישר לשינדלר להעביר 1,200 עובדים. הרשימה הסופית, שהוכנה וכללה יהודים רבים מעבר לעובדיו עד אז, מנתה 297 נשים ו-801 גברים. הגברים הועברו החל מ-15 באוקטובר למחנה הריכוז גרוס-רוזן. הוראות האס אס חייבו גברים ונשים כאחד לעבור בידוק רפואי ושהות בהסגר בעת מעבר ממחנה אחד למשנהו. כיוון שבגרוס-רוזן לא ניתן היה לבצע בידוק רפואי לנשים, נשלחו עובדותיו של שינדלר למחנה הקרוב אושוויץ. שינדלר שלח את מזכירו לאושוויץ, שם דן בשחרור הנשים ונאלץ לשלם 7 רייכסמרק לאישה ליום כדי להוציאן משם. הנשים נשלחו ברכבת לברינליץ.
מעשה הצלה נוסף של שינדלר ואשתו היה קליטתם כפועלים של מעל ל-100 יהודים ששולחו ברכבת משא ממחנה גולשוב, הסמוך לאושוויץ. היהודים הגיעו בינואר 1945 בקרונות סגורים, לאחר מסע של מספר שבועות, לתחנת הרכבת של צוויטאו. בגלל מצבם הגופני הירוד סירבו מפעלים אחרים לקבלם. כדי לקבלם למפעלו שיחד שינדלר את מנהל תחנת הרכבת. קליטתם לעבודה נעשתה על אף שסבלו חרפת רעב וכוחם הדל לא הספיק כדי שיוכלו לשמש כפועלים. במהלך זה הציל אותם שינדלר מהשמדה. בברינליץ לא סבלו יותר העובדים מהכאות והשפלות, אף עובד לא גורש ולא הומת עד לסוף המלחמה. מקרה המוות היחיד שהתרחש בין קירותיו של מפעלו של שינדלר בברינליץ, הוא מותה הטבעי של גברת הופסטטר, יהודיה שהועסקה במפעלו. שינדלר לא עבר על כך בשתיקה והביא אותה לקבורה כהלכה: קנה חלקת אדמה והסב אותה לבית קברות יהודי. בנוסף, נערכה עבורה הלוויה יהודית מסורתית בעזרת רב שהועסק גם הוא במפעלו. מסופר שראה שינדלר את כל 1,200 היהודים שהציל התחיל לבכות שאל אותו שטרן מדוע הוא בוכה, שינדלר הצביע על כספו ואמר: "יכולתי להציל עוד אנשים."
לאחר המלחמה
בגלל עברו הנאצי ושירותו במודיעין הגרמני חשש שינדלר שייעצר על ידי הסובייטים ויואשם בפשעי מלחמה. על כן הכינו לו בנקיאר, שטרן ומספר עובדים נוספים מכתב המפרט את מעשיו למען הצלת יהודים. שינדלר ורעייתו נמלטו ברכבם מפני הצבא האדום בתחילת חודש מאי 1945. בעקבותיהם נסעה משאית ובה מספר פועלים יהודים, פילגשו של שינדלר וכן סחורה שנועדה למכירה בשוק השחור. רכבם של בני הזוג הוחרם בידי הצבא הסובייטי בעיר צ'סקה בודייוביצה, ששוחררה מידי הנאצים. משם המשיכו בני הזוג שינדלר ברכבת וברגל עד גבול בוואריה והגיעו לעיר פסאו, שכבר הייתה בידי הצבא האמריקאי. קצין אמריקאי ממוצא יהודי ארגן לשניים נסיעה לשווייץ, בזכות המכתב שבידיו, שהוכן לו על ידי עובדיו לשעבר. לאחר המלחמה, בנובמבר 1945, שבו בני הזוג לבוואריה, השתקעו ברגנסבורג ושהו שם עד שנת 1949. בתקופה זו נתמך כלכלית על ידי הארגון היהודי-אמריקני הג'וינט. במקביל הגיש שינדלר בקשה לאשרת הגירה לארצות הברית, אולם זו נדחתה על רקע חברותו במפלגה הנאצית.
ב-1949 היגר עם תריסר יהודים לארגנטינה. שם השתקע בסן ויסנטה הסמוכה לבואנוס איירס והקים שם חוות נוטריות, אולם העסק פשט רגל והוא שב בגפו לגרמניה בשנת 1957. בגרמניה עבד כסוכן מכירות ואף ניסה להקים מפעל למלט, אולם גם עסק זה הגיע לפשיטת רגל ב-1961.
כאשר הגיעו השמועות על מצבו הכלכלי הקשה ליהודים שהציל, הזמינו אותו אלה לירושלים. לראשונה הגיע שינדלר לישראל ב-28 באפריל 1962. מאות אנשים נכחו בקבלת הפנים שנערכה לו בנמל התעופה לוד, רובם היהודים שהציל. במהלך אותו שבוע התקיימה בבית-מלון בתל אביב קבלת-פנים לכבודו של שינדלר. במעמד זה, ראיינה אותו טובה רוזנבלום שהייתה אז כתבת צעירה בכיתה ד'. יצחק שטרן נמנה עם הדוברים. מכאן ואילך חלק שינדלר את זמנו בין ירושלים לדירת חדר צנועה בפרנקפורט. בשנת 1962 נתקבלה בקשה מקרב היהודים שהציל להכריז עליו כחסיד אומות העולם, אך התערבותו של יוליוס וינר, שהיה בנו של מנהל חנות כלי הבית עליה השתלט, טרפדה את ההחלטה. וינר גם גייס לעזרתו את נתן וורצל, כעת ניסן קידר, בעליו המקוריים של מפעל האמייל. שינדלר שהה בישראל 16 פעמים עד שמת בגרמניה ב-9 באוקטובר 1974. הוא הובא לקבורה בבית הקברות הקתולי בהר ציון בירושלים, על פי בקשתו.
הבחירה, בו ובאשתו, ל"חסידי אומות העולם" הייתה שנויה במחלוקת. ב-18 ביוני 1962 ניטע עץ לכבוד שינדלר על ידי יד ושםSchindler Oskar & Emilie (Pelzl). ב-24 ביולי 1993 אושרה ההחלטה להכיר באוסקר שינדלר כחסיד אומות העולם והוחלט להכיר גם ברעייתו אמילי שינדלר ככזו. הדבר היה לאחר דיונים חוזרים בוועדה לציון חסידי אומות העולם, בהם הוחלט "שמעשיו הטובים מכריעים את הכף לטובתו, ושאף על פי שהחל דרכו כחבר מפלגה נאצית וספקולנט, הוא ראוי לתואר חסיד אומות העולם".
סיפורו של אוסקר שינדלר התפרסם בספר "רשימת שינדלר" שכתב תומאס קנילי, ושעל-פיו הופק בשנת 1993 סרטו של סטיבן ספילברג "רשימת שינדלר". הספר והסרט עוררו הזדהות רבה עם דמותו של שינדלר.
מחלוקות לגבי דמותו
דמותו של אוסקר שינדלר מעוררת מחלוקות רבות: האם מדובר במלאך מציל או בנאצי אכזר? מספר עובדות ועדויות מעלות תימוכין לכאן ולכאן: בשלב מסוים הקים שינדלר מפעלים לייצור נשק. כך למעשה העסיק שינדלר יהודים בייצור נשק שמשרת את מכונת המלחמה הנאצית, הפועלת להשמדתם. עם זאת, מעדויות ניצולים עולה כי לא נוצר ולו פגז תקין אחד במפעל התחמושת של שינדלר. עוד קודם לכן מעידים העובדים בחנותו של יוליוס וינר כי שינדלר הזהיר אותם פעם מפני חיפוש שיערכו (ושבסופו של דבר ערכו) הגרמנים בבתי יהודים (היה זה לפני הקמת גטו קרקוב וכליאת היהודים בתוכו). גם עדותו של נתן וורצל על הדרך בה השיג שינדלר בעלות על המפעל, ועדותו של וינר התומכת בה, אינן מתאימות לדמות החסודה העולה מהספר ומהסרט. מצד שני, וורצל עצמו מעיד ששינדלר הדליף לו פעם על אקציה המתוכננת בגטו וכך הצילו.
מעבר לכול, ברור כי במפעליו של שינדלר היו היהודים מוגנים. הנאצים נשארו מחוץ לגבולות המפעל ולא הורשו להיכנס אלא עם אישור מיוחד משינדלר עצמו. בנוסף, היהודים קיבלו מזון ובגדים חמים שאפשרו להם להתקיים. כמו כן, לכל אותם יהודים היו מסמכים המעידים עליהם ככשירים לעבודה מבחינת גיל ומצב גופני. 1,200 יהודים - גברים, נשים וילדים, נשארו עובדיו של שינדלר עד תום המלחמה וכך למעשה ניצלו.
הוקרה והנצחה
בשנת 2005 רכשה עיריית קרקוב את מפעל האמייל של שינדלר והפכה אותו למוזיאון, במימון האיחוד האירופי. המוזיאון נחנך בשנת 2010
שינדלר נטע עץ חרוב על שמו בשדרת חסידי אומות העולם ביד ושם, 1962
עיטור מסדר הכבוד של גרמניה, 1965
מדליית בובר-רוזנצוויג על שם מרטין בובר, 1967
מדליית הכסף של הוותיקן, 1968
בול גרמני בשנת 2008, לרגל מאה שנים להולדתו
רחובות נקראו על שמו בערים קלן, נירנברג, פרנקפורט, אאוגסבורג, הילדסהיים, תל אביב, נס ציונה, בת ים, באר שבע וחיפה
יצירת הסרט רשימת שינדלר באנגלית Schindler's list, השחקן ששיחק אותו בסרט הוא ליאם ניסן.
ראו גם
הצלת יהודים במהלך השואה
מפעל האמייל של שינדלר המוזיאון
לקריאה נוספת
תומאס קנילי, רשימת שינדלר, ירושלים: כתר, 1994
קישורים חיצוניים
אוריאל פיינרמן, הפולמוס על אוסקר שינדלר
רשימת שינדלר , הרשימה המלאה כולל שמות האנשים ועיסוקם
אתר אינטרנט על אוסקר שינדלר
פרופ' דוד מ. קראו, Oskar schindler: The Untold Account of His Life, Wartime Activities, and the True Story Behind the List, באתר גוגל ספרים
אריק וייס, מסע בעקבות סיפורו העצוב של אוסקר שינדלר, באתר נענע10, 30 באפריל 2011 - במקור, מתוך התוכנית "המגזין עם אשרת קוטלר בנגל"
יצחק שטרן, דברי יצחק שטרן על אוסקר שינדלר במפגש עם הניצולים, יד ושם, 1962
איריס יוטבת -כולם היו בניו -מאמר מקיף על אוסקר שינדלר ממגזין "מוניטין 1983 ברשת בבלוג "המולטי יקום של אלי אשד"
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
*
קטגוריה:אישים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:מעוטרי מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
קטגוריה:גרמנים חסידי אומות העולם
קטגוריה:תעשיינים גרמנים
קטגוריה:גרמנים ממוראביה
קטגוריה:אישים הקבורים בהר ציון
קטגוריה:אישים שהועלו לקבורה בארץ ישראל
קטגוריה:מצילים בשואה: פולין
קטגוריה:מצילים בשואה: צ'כוסלובקיה
קטגוריה:פלאשוב
קטגוריה:נאצים שהוכרו כחסידי אומות העולם
קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1908
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1974
| 2024-10-15T00:21:10
|
לוויין
|
שמאל|ממוזער|250px|הלוויין הראשון בחלל ספוטניק 1
ממוזער|לווין על רקע כדור הארץ
שמאל|ממוזער|250px|הירח הוא הלוויין הטבעי היחיד שנמצא במסלול סביב כדור הארץלוויין הוא גוף שמימי המקיף גוף שמימי אחר, לרוב כוכב או כוכב לכת.
המונח לוויין בעברית בא מהשורש ל־ו־ה, שכן הלוויין "מלווה" את כוכב הלכת. מקור השם לוויין בשפה העברית הוטבע על ידי משה שרת, ראש ממשלת ישראל השני.
קיימים שני סוגי לוויינים:
לוויין טבעי – ירח נחשב ללוויין טבעי של כוכב הלכת אותו הוא מקיף.
לוויין מלאכותי – כל גוף מעשי ידי אדם שנשלח למסלול סביב גרם שמיים.
עם תחילת שיגורם לחלל של לוויינים מלאכותיים על ידי האדם בסוף שנות ה־50 של המאה ה־20, הלכה ותפסה משמעות הלוויין המלאכותי את מקומה של המשמעות הכללית, וכיום במושג "לוויין" הכוונה היא בדרך כלל ללוויין מלאכותי, ואילו ללוויין טבעי יוחד השם "ירח".
מאז העשור השני של המאה ה־21, עם הוזלת תחום הלוויינות, התפתח התחום של מערכי לוויינים, הנותנים פתרונות לשלל תחומים בפריסה עולמית.
היסטוריה
ממוזער| הניסוי המחשבתי של אייזק ניוטון, בו משגרים כדור תותח
ההתייחסות הראשונה ללוויין נמצאת בניסוי המחשבתי של אייזק ניוטון, בו משגרים כדור תותח במהירות גבוהה מספיק כדי שלא יפול בחזרה לכדור הארץ אלא ימשיך להקיף אותו. "התותח של ניוטון" והפיתוחים המתמטיים למסלול בספרו עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע משמשים בסיס להבנתנו את מסלולם של לוויינים וגופים במסלולי הקפה בחלל. בספרות, האזכור הראשון של שיגור לוויין למסלול מוזכר בסיפור קצר של אדוארד הייל "הירח מבטון" (1869). ז'ול ורן הזכיר לוויינים לראשונה בספרו הירושה הגדולה בשנת 1879.
בשנת 1903 קונסטנטין ציולקובסקי פרסם את עבודתו "חקר החלל הקוסמי באמצעים של התקני תגובה" בה מופיעה נוסחת ציולקובסקי. באמצעות נוסחה זו, הוא חישב את המהירות האופקית הנדרשת להביא טיל במסלול המעגלי הכי קרוב לכדור הארץ.
ב־1928 הרמן פוטוכניק פרסם את ספרו "בעיות טיסה בחלל – המנוע הרקטי" המתאר את הנדרש ליצירת לוויין המקיף את כדור הארץ ומבצע מדידות וניסויים מדעיים.
סופר המדע בדיוני ארתור סי קלארק פרסם ב־1945 בעיתון wireless world מאמר המתאר את האפשרות להשתמש בלווייני תקשורת הנמצאים במסלול מיוחד שבו הלוויין יוכל לחוג סביב כדור הארץ בגובה קבוע, אשר בו המהירות הזוויתית שלו תתאים למהירות הזוויתית של כדור הארץ, וכך למעשה יישאר מעל נקודה אחת. הוא חזה שמספיק שלושה לווייני תקשורת כדי לתת כיסוי סביב העולם כולו.
הלוויין המלאכותי הראשון היה "ספוטניק 1" ששוגר על ידי ברית המועצות למסלול סביב כדור הארץ ב־4 באוקטובר 1957.
במהלך השנים שוגרו לוויינים גם אל כוכבי לכת אחרים. לוויינים אלה הקיפו את כוכבי הלכת, צילמו אותם ואספו מידע נוסף, ושידרו את המידע בחזרה אל החוקרים על כדור הארץ בעזרת משדרי רדיו.
רקע פיזיקלי
ממוזער|250px|תנועה של לוויין במסלול גאוסטציונרי
לוויינים מקיפים גופים בעלי מסות גדולות (כמו כוכבים) בהתאם לחוק הכבידה שאותו גילה וניסח אייזק ניוטון: כל שני גופים מפעילים אחד על השני כוח כבידה המקיים את הביטוי הבא:
F הוא הכוח המופעל, G הוא קבוע הכבידה, M היא מסת הגוף הראשון, m היא מסת הגוף השני ו־R הוא המרחק ביניהם.
במקרה הפרטי של לוויינים m היא מסת הלוויין, M הוא מסת הכוכב שאותו מקיף הלוויין ו־R מייצג את המרחק בין מרכז הכוכב לבין הלוויין. במצב עבודה רגיל של הלוויין הוא מקיף את הכוכב באותו רדיוס ולכן גודל הכוח הפועל עליו הוא זהה וכיוונו כלפי מרכז הכוכב.
על לוויין המקיף גוף שמיימי מופעל כוח גדול אשר מצד אחד לא מאפשר לו להתרחק מהגוף, ומצד שני קטן מכדי לגרום להתנגשות בין הגופים (ללא השפעת גורם נוסף כגון התנגדות אוויר).
לוויין מלאכותי (להלן לוויין) הוא התקן המשוגר מפני כדור הארץ אל מסלול הקפה, בדרך כלל סביב כדור הארץ. הצבתו של הלוויין בחלל נעשית בדרך כלל באמצעות טיל בליסטי, שהלוויין נמצא בחרטומו ומופרד ממנו בהגיעו ליעדו. דרך נוספת היא הובלת הלוויין ליעדו באמצעות מעבורת חלל. בעבר, היה ניסיון ליצור תותח על שיוכל לשגר לוויינים לחלל (פרויקט HARP)
על מנת לשגר לוויין לחלל יש להתגבר על הכבידה של כדור הארץ, ולשם ההישארות במסלול יש להשיג מהירות מתאימה.
לעיתים קרובות ישא משגר יותר מלוויין אחד בשיגור.
ממוזער|250px|לוויין משוחרר ממעבורת חלל
שימושים בלוויינים מלאכותיים
לוויין המשמש לטיסה של אדם בחלל מכונה בדרך כלל חללית.
לווייני תקשורת, לתקשורת אלחוטית בין נקודות מרוחקות על פני כדור הארץ. שידורי טלוויזיה מועברים בדרך זו ללא צורך ברשת של תחנות ממסר קרקעיות. שיחות טלפון בינלאומיות מועברות בדרך זו ללא צורך בכבלים.
לווייני צילום, לצילום פני כדור הארץ, למטרות מדעיות, צבאיות ומסחריות.
לווייני מזג האוויר, לניתוח שינויי מזג האוויר על פני כדור הארץ ושיפור מתן התחזית.
מערכות ניווט לווייניות.
לווייני ריגול, למעקב, האזנה ותיעוד פעילות על כדור הארץ.
לווייני קרב, הגנה או התקפה על לוויינים, למטרות צבאיות.
למחקר מדעי. כדוגמת טלסקופ החלל האבל וטלסקופים למדידת קרינת גמא כמו Compton Gamma Ray Observatory ו־Gamma-ray Large Area Space Telescope .
סוגי מסלולי לוויינים
LEO
לוויינים הנמצאים במסלול לווייני נמוך (LEO – Low Earth Orbit) הם למעשה מרבית הלוויינים המקיפים את כדור הארץ, מגובה של 300 קילומטר ועד לגובה של 2,000 ק"מ. לוויינים הנמצאים במסלול LEO מקיפים את כדור הארץ כל 90–120 דקות.
תקשורת מול לווייני LEO דורשת שימוש באנטנות שמשנות את כיוונן באופן שוטף כך שהן תמיד יהיו מכוונות אל הלוויין. (חלופה אחרת היא קיום תקשורת רק בפרקי זמן מצומצמים, כאשר הלוויין נמצא בדיוק מול אנטנה קבועה).
MEO
Medium Earth Orbit ולפעמים Intermediate Circular Orbit (ICO) הוא התחום שבין ה־LEO ל־GEO, והוא בגובה 2,000 ק"מ ועד 36,000 ק"מ מכדור הארץ. זמן ההקפה של לוויינים בתחום זה הוא בין שעתיים ל־24 שעות. בתחום ה־MEO נמצאות מערכות הניווט הלווייניות כגון ה־GPS.
GEO
שמאל|ממוזער|250px|שני לוויינים גאוסטציונאריים. בצהוב – לווין גאוסטציונרי מעל אפריקה. באדום – לוויין גאוסטציונרי מעל סינגפור
לוויינים במסלול גאוסטציונרי. סופר המדע הבדיוני ארתור סי. קלארק, ששירת כקצין בחיל האוויר הבריטי במלחמת העולם השנייה העלה רעיון להציב לוויינים בגובה כ־36 אלף ק"מ מעל קו המשווה. בנקודה זו, משך זמן ההקפה שלהם שווה למשך זמן ההקפה של כדור הארץ סביב צירו, ולכן הם ייראו למתבונן מכדור הארץ כעומדים בנקודה קבועה. תכונה זו מהווה יתרון כאשר נדרש לספק שירות קבוע ורציף: האנטנות הקרקעיות שמתקשרות עם לוויינים מכוונות באופן קבוע אל לווייני ה־GEO הנמצאים בנקודה קבועה ביחס לקרקע. רוב לווייני התקשורת הם GEO, ונותנים שירות קבוע כתחנת ממסר לקליטה ושידור של אותות ונתונים, כגון שיחות טלפון בינלאומיות או שידורי טלוויזיה. לדוגמה, שידורי yes הטלוויזיה בלוויין, מועברים בלווייני התקשורת עמוס 2 ועמוס 3 מתוצרת התעשייה האווירית לישראל.
HEO
High Earth Orbit הוא התחום שמעבר ל־GEO (כלומר יותר מ־36,000 ק"מ מכדור הארץ).
מסלול קוטבי
במסלול זה הלוויין מקיף את גרם השמיים מעל או בקרוב לקטביו. באופן זה, סיבוב גרם השמיים סביב צירו מאפשר ללוויין לעבור מעל לאזור אחר בכל הקפה. מסלול זה הוא שימושי מאוד כאשר ממפים כוכב.
קבוצות סיווג
ממוזער|ננו לוויין (בגודל יחידת קיוּבְּסָאט אחת) מסוג ESTCube-1 שפותח על ידי סטודנטים מאוניברסיטת טרטו, מבצע ניסוי פריסה לקשור במסלול סביב כדור הארץ הנמוך
ממוזער|לווין בגודל יחידת קיוּבְּסָאט אחת
ממוזער|150px|פמטו־לוויין – מסוג KickSat
תחום הלוויינים מתחלק לקטגוריות לפי משקל.
גודל הלוויינים אינו קשור למשקלם. גודלם יכול לנוע מגודל של אוטובוס (טלסקופ החלל האבל למשל), ועד לגודל של כרטיס אשראי (ראו בהמשך KickSat).
מגה־לוויין
לוויין שמשקלו מעל 10 טונות. אלו משמשים בעיקר כלווייני תקשורת לאלפי ערוצי טלוויזיה.
לוויין גדול
לוויין שמשקלו 5–10 טונות. אלו משמשים כלווייני תקשורת למאות ערוצים (כמו הלוויין עמוס 6, שהתרסק לפני שיגורו ב־2016, ושקל כ־5.5 טונות).
לוויין בינוני
לוויין שמשקלו 1–5 טונות. ושימושו העיקרי הוא כלוויין תקשורת קטן ולוויין מזג אוויר (לוויין GOES 13, לוויין מזג אוויר אמריקאי, משקלו 3.1 טונות).
מיני־לוויין
לוויין שמשקלו נע בין 100 ק"ג ל־1 טונות, ושימושו העיקרי הוא לווייני תצפית חזותית ותצפית מכ"ם ברזולוציה גבוהה (אופק 10 לוויין ריגול ישראלי משקלו 330 ק"ג).
מיקרו־לוויין
מונח זה מתייחס לקטגוריית לוויינים שמשקלם נע בין 10 ל־100 ק"ג, כולל מטען הדלק שבתוכו. לפעמים משייכים קטגוריה זו גם לוויינים שמשקלם נע בין 1 ל־50 ק"ג (TacSat-1 לוויין צבאי אמריקאי, משקלו 100 ק"ג).
ננו־לוויין
מונח זה מתייחס לקטגוריית לוויינים שמשקלם נע בין 1 ל־10 ק"ג, כולל מטען הדלק שבתוכו (Dove-2 לוויין תצפית על כדור הארץ משקלו 5.5 ק"ג).
פיקו־לוויין
מונח זה מתייחס לקטגוריית לוויינים שמשקלם נע בין 0.1 ל־1 ק"ג, כולל מטען הדלק שבתוכו. לפעמים משתמשים במונח זה גם לייצג כל לוויין שמשקלו מתחת ל־1 ק"ג (לוויין Pico-Sat 2 של נאס"א, משקלו 200 גרם).
פמטו־לוויין
מונח זה מתייחס לקטגוריית לוויינים שמשקלם נע בין 10 ל־100 גרם, כולל מטען הדלק שבתוכו. במרץ 2014 שוגר לחלל לוויין מסוג ננו (KickSat), שהכיל בתוכו 104 פמטו לוויינים שנראים כמו כרטיסים קטנים.
לוויינים ישראליים
כיום פועלות בעולם כ־70 סוכנויות חלל ונבנים לוויינים במדינות רבות (למעלה מ־65 מדינות מחזיקות בבעלות על לוויינים או שותפות בבניית לוויינים), וכמעט כל מדינה בעולם משתמשת בשירותי הלוויינים, אם כי עד כה רק ל־13 מדינות, ובהן ישראל, יש יכולת לשגר בעצמן לוויינים לחלל (אמנם יכולת השיגור של ישראל מוגבלת ללוויינים קלי משקל של כחצי טונה במשקל מרבי ולמסלולים נמוכים בלבד).
ישראל החלה את פעילותה בחלל בראשית שנות ה־80, ושיגרה מאז לחלל לוויינים אחדים. הלוויינים הצבאיים (מסדרת אופק) שוגרו מישראל, (למעט הלוויין הצבאי טכסאר־פולאריס ששוגר עבור ישראל מהודו), באמצעות משגר "שביט" שפותח ויוצר בישראל (על בסיס תכנון של משגר טילים צבאי ישראלי מדגם יריחו 2), והאזרחיים שוגרו מבסיסי שיגור זרים (ברוסיה, בקזחסטן ובגיאנה הצרפתית).
סוף חייו של לוויין
חייו של לוויין עשויים להסתיים בכמה תרחישים:
כאשר אין עוד צורך כלכלי בייעוד של הלוויין
כאשר אין עוד צורך טכנולוגי בייעוד של הלוויין
כאשר ללוויין אין יותר דלק (חשמלי או גזי) להחזרה למיקום התפעולי
אם הקשר עם הלוויין התנתק
בפעמים כאלה, מנסים מבעוד מועד להעביר את הלוויין למסלול שיהיה פחות מסוכן ללוויינים אחרים שעדיין מתפקדים, זאת על מנת למנוע מצב שהלוויין, אם יישאר ללא בקרה, יתחיל, להוות סכנה ללוויינים אחרים. במצבים כאלו המטרה היא להעבירו למסלול בטוח למשל בית קברות ללוויינים, שם נמצאים לווייני תקשורת במסלול GEO שאינם עוד בשימוש, וכך אינם מהווים סכנה ללוויינים מתפקדים. עבור לוויינים במסלול נמוך העדיפות היא להביא להשמדתם באטמוספירה. בכל המסלולים הללו קיימת פסולת חלל, היינו: שברים, חלקי טילים רב שלביים, לוויינים שיצאו משימוש, בגדלים שונים, שנמצאים במסלול, אך אין כל דרך לשלוט עליהם. קיימות תוכניות שונות ומיזמים שונים כיצד להאריך את חיי הלוויין או להעבירו למסלולים יותר בטוחים.
ראו גם
חקר החלל
לוויין זעיר
קיוּבְּסָאט – שם כללי לפלטפורמה לוויינית זעירה בצורת קובייה בגודל של 10×10×10 ס"מ
לקריאה נוספת
חיים אשד, דורון שטרמן, לוויינים והחלל הקרוב, הוצאת אפי מלצר, 2014
קישורים חיצוניים
stuffin.space – מבט בזמן אמת על הלוויינים המקיפים את כדור הארץ
מה זה לוויין מאת אלי שביט באתר מט"ח
לוויינים מעל ראשינו – מאת יורם אורעד, באתר עמלנט
אתר הלוויינים הישראלי
הסבר מעמיק על עצם השגת הבריחה באתר דעמדע
מהו לוויין?, באתר סוכנות החלל הישראלית
heavens-above – זמני מעבר תחנת החלל והטלסקופ האבל ושאר לוויינים מעל שמי ישראל
הרצאות וידאו על לוויינים ומשימות חלל
– קצת על פמטו לוויינים.
ד"ר רונה אורן, מסלולים מעגליים בחלל – מה זה מסלול של לוויין?, מסלולים אליפטיים, מה זה תמרון ואיך מבצעים אותו באתר "מדע גדול, בקטנה"
- סרטון המראה עצמים שונים שניתן לראות בשמיים מיטביים.
הערות שוליים
*
| 2024-07-24T03:11:15
|
טדאוש פנקייביץ'
|
טדאוש פַּנְקְיֵיבִיץ' (בפולנית: Tadeusz Pankiewicz; 21 בנובמבר 1908 – 5 בנובמבר 1993) היה רוקח פולני וחסיד אומות העולם, שסייע ליהודים בגטו קרקוב בתקופת השואה. פנקייביץ' היה בעל בית המרקחת בשם "מתחת לעיט", שמוקם בכיכר זגודי שהייתה בתוך שטח הגטו. הוא סייע ליהודי הגטו בתרופות, בכסף ובמזון ואף זייף מסמכים על מנת לעזור ליהודי הגטו.
ביוגרפיה
שמאל|ממוזער|280px|בית המרקחת "מתחת לעיט", קרקוב
שמאל|ממוזער|280px|בית המרקחת, תשס"ז. מבט מהאומשלאגפלץ
ימין|ממוזער|העץ שניטע לכבוד טדאוש פנקייביץ' ביד ושם
פנקייביץ' נולד בסמבורזה שבפולין כבנו של רוקח, ולמד לימודי רוקחות באוניברסיטה היגלונית בקרקוב. ב-1933 הועברו לידיו הבעלות והניהול של בית המרקחת של אביו, שהוקם ב-1910 ושכן בכיכר זגודי שבלב רובע פודגוז'ה. לקוחותיו עד המלחמה היו פולנים ויהודים כאחד.
במרץ 1941, תחת שלטון הכיבוש הנאצי, הוכרז רובע פודגוז'ה כגטו היהודי של קרקוב. לפנקייביץ' הוצע, כמו ליתר בעלי העסקים הפולניים ברובע שהפך לגטו, ובכללם ארבעה בתי מרקחת, לקבל חנות חלופית באזור הארי של העיר.
פנקייביץ' היה היחיד שסירב להצעה והעדיף להישאר במקומו, בין השאר מתוך מחשבה שיצטרך להחזיר את המבנה החלופי לבעליו המקוריים לאחר הפסדם הצפוי של הגרמנים במלחמה. הוא קיבל אישור להמשיך לפעול במקום ואף להתגורר באותו בניין, ועובדות בית המרקחת קיבלו רישיונות מעבר שאיפשרו את המשך עבודתן במקום. פנקייביץ', וכן עוזרותיו, פעלו להציל את חיי היהודים באמצעים שעמדו לרשותם. פנקייביץ' היה הפולני היחיד שנותר לעבוד ולחיות בתוך גטו קרקוב עד לחיסול הגטו. מחנותו, חזה פנקייביץ' בפשעים שביצעו הגרמנים באוכלוסייה היהודית בגטו, ותיעד מעשים אלו ביומנו.
כששני חברי המחתרת הפולנית הורשו להיכנס לגטו לצורך ביצוע עבודות לכאורה הם הביאו עימם ניירות מזויפים, תעודות זהות, חותמות וכתבים של המחתרת. בית המרקחת שימש כנקודת חלוקה של החומר המחתרתי והמזויף. כמו כן, שימש בית המרקחת מקום לחלוקת אמצעים קוסמטיים ומזון, שהובאו על ידי ד"ר לודוויק ז'ורובסקי (רופא העיר הפולני שקיבל היתר כניסה לגטו). בית המרקחת שימש כמקום חלוקה בחינם לתכשירים, כגון מאות ליטרים של צבע לשערות, ששימשו זקנים ולבני-שיער על מנת להציל אותם מסיווג כבלתי כשירים לעבודה ועל כן כנידונים להשמדה.
יומנו של פנקייביץ'
יומנו של פנקייביץ', שבו תיעד את המתרחש בגטו, יצא מאוחר יותר כספר בשם "בית-מרקחת בגטו קרקוב". אחד הפשעים אותם תיעד פנקייביץ' אירע בסתיו 1941. כל היהודים שהתגוררו בסביבות העיר קרקוב הצטוו להתרכז בגטו קרקוב, כאשר יום הכיפורים היה המועד האחרון למעבר לתוך הגטו. לאחר חודשיים, ציוו הגרמנים להוציא מהגטו 1,000 איש בשל הצפיפות הרבה. הראשונים לסילוק היו הזקנים ומחוסרי העבודה. היודנראט והמשטרה היהודית, שמילאו אחר הפקודה, סחבו בלילה אנשים ממיטתם אל תחנת המשטרה, משם הוליכו אותם לכיוון מחנה פלאשוב.
הוקרה והנצחה
ב-10 בפברואר 1983 הוענק לפנקייביץ' תואר חסיד אומות העולם מטעם יד ושם על פועלו שהיה כרוך בסכנת מוות, ועץ ניטע על שמו בשדרת חסידי אומות העולם בירושלים. באפריל אותה שנה נפתח מוזיאון במקום בו שכן בית המרקחת שלו. הוא נפטר בקרקוב ב-1993 ונקבר בבית העלמין רקוביצקי שבעיר.
לקריאה נוספת
תדאוש פאנקייוויץ', בית-מרקחת בגטו קרקוב, בהוצאת יד ושם, 1985.
קישורים חיצוניים
על ספרו של פנקייביץ' באתר יד ושם
קטגוריה:פולנים חסידי אומות העולם
קטגוריה:מצילים בשואה: פולין
קטגוריה:גטו קרקוב
קטגוריה:רוקחים
קטגוריה:בוגרי האוניברסיטה היגלונית
קטגוריה:עזרה רפואית בשואה
קטגוריה:פולנים שנולדו ב-1908
קטגוריה:פולנים שנפטרו ב-1993
| 2024-03-25T00:12:52
|
תדאוש פאנקייביץ'
|
הפניה טדאוש פנקייביץ'
| 2021-08-20T10:05:37
|
גטו קרקוב
|
שמאל|ממוזער|250px|כיכר המשלוחים (ה"אומשלגפלץ") של הגטו בשנת 2011. כיום מצויה במקום כיכר מרכזית המשמשת כאנדרטה ליהודים שהיו ואינם, ובה כיסאות ריקים המביעים את האובדן
גטו קרקוב היה גטו שהוקם בתקופת מלחמת העולם השנייה ברובע פודגוז'ה – פרבר דרומי של העיר קרקוב. הגטו הוקם ואוכלס לאחר שהנס פרנק, מושל הגנרלגוברנמן (השטח הפולני שלא סופח לגרמניה או לברית המועצות), כשל בניסיונותיו להפוך את קרקוב ל"יודנריין" (מטוהרת מיהודים).
הגטו פעל כאזור מתוחם וסגור במשך שנתיים – מהקמתו במרץ 1941 ועד לחיסולו הסופי במרץ 1943, עם משלוח אחרוני היהודים בו למחנות ההשמדה בלז'ץ ואושוויץ.
הרקע להקמת הגטו
יהדות קרקוב לפני מלחמת העולם השנייה
מתחילת המאה ה-14 הייתה בקרקוב אחת מהקהילות היהודיות החשובות ביותר באירופה. בפולין העצמאית (1918–1939) ניהלה הקהילה היהודית חיי תרבות וחברה ערים ביותר. בעיר פעלו סניפים של כל הארגונים הפוליטיים היהודיים בפולין (הציונים, הבונד, החרדים והמזרחי), התלמידים למדו בבתי ספר יהודיים ממגוון הזרמים, "אוניברסיטה עממית" נוסדה בידי סטודנטים יהודים, ופעלו בה תיאטרון יהודי קבוע, ספריית השאלה, עיתונים ביידיש, אגודות ספורט יהודיות ועוד. בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה סבלה הקהילה היהודים מהתגברות האנטישמיות. הקהילה מנתה לפני המלחמה 56 אלף נפש, כחמישית מתושבי העיר.
כיבוש קרקוב
ב־1 בספטמבר 1939, פרצה מלחמת העולם השנייה, עם פלישת הוורמאכט (צבא גרמניה הנאצית) לפולין ב"בְּלִיצְקְרִיג" (מתקפת בזק). הנאצים החליטו, בהתאם לתורת הגזע ולאידאולוגיה הנאצית, להפוך את פולין ל"לֶבֶּנְסְרַאוּם" (מרחב מחיה גרמני), ועל כן ננקטה מדיניות של הרעבה כלפי האוכלוסיות ה"נחותות". בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב, פולין חולקה לשני חלקים מרכזיים: החלק המערבי, שהיווה את מרבית פולין שלפני הכיבוש, אשר סופח לגרמניה, והחלק המזרחי אשר סופח לברית המועצות.
בחלק מהשטח הנאצי בחלק המרכזי של פולין, הוקם הגנרלגוּבֶרנֶמַן, אזור שלא סופח ישירות לגרמניה הנאצית אלא הפך למדינת חסות שלה, והוא כלל את רוב האוכלוסייה ה"בעייתית" של פולין: צוענים, יהודים וכדומה. בגנרלגוברנמן היו ארבעה מחוזות עיקריים: ורשה, לובלין, ראדום וקרקוב. שטח הממשל הכיל את רוב יהדות פולין, ועל כן הוקמו שם גטאות ומחנות ריכוז רבים. למושל הגנרלגוברנמן מונה האנס פרנק.
קרקוב הופצצה כבר ביום הראשון למלחמת העולם השנייה ונכבשה ב־6 בספטמבר, ללא כל התנגדות מהצבא הפולני. כחלק מתהליך של השפלת האומה הפולנית, השייכת על פי תורת הגזע לגזע הסלאבי הנחות, הכריזו שלטונות הכיבוש ב־26 באוקטובר 1939 על קרקוב ולא על ורשה כבירת הגנרלגוברנמן, דבר שהיה לו השפעה מכרעת גם על גורלה של יהדות קרקוב.
קרקוב תחת השלטון הנאצי
כבר עם כניסת הוורמאכט לעיר, החלו החיילים הנאצים לגלות את יחסם העוין כלפי יהודים העיר. בתחילת מעשי האיבה כלפי היהודים, הופנו התקיפות במיוחד כלפי החרדים, שבלטו בשל חזותם. בנוסף, החלו יהודים להילקח לעבודות שירות שונות, כגון טאטוא רחובות וכבישים, ניקיון בתי שימוש בבניינים ציבוריים וסבלות.
יחד עם מעשי האלימות וההשפלה, החלו תהליכים כלכליים שונים ולכאורה חוקיים, אשר נועדו לשדוד באופן שיטתי את כל היהודים ובתי העסק שלהם. ב־8 בספטמבר 1939 פורסמו חוקים במסגרתם הוטלו על כל בתי העסק היהודיים חובת סימון במגן דוד, כדי להבדיל בתי עסק אלו מבתי העסק הפולנים. דבר זה היווה למעשה את תחילת השוד המאורגן על בתי העסק היהודים של קרקוב. משאיות רבות של הנאצים היו מגיעות לעיתים לבתי עסק יהודים ודורשות מילוי סחורה. בלי לדעת למה ובלי לשאול, היו היהודים מעלים את הסחורה על גבי המשאית בלי תשלום ובלא תמורה. בנוסף, החל באותו זמן חיילים נאצים לבצע מעשי ביזה בבתים פרטיים.
ב־8 בספטמבר נדרש מרק ביברשטיין להקים את היודנראט בקרקוב, וב־10 בספטמבר אכן הוקם גוף זה, וביברשטיין עמד בראשו.
ב־26 באוקטובר 1939 פורסם צו של ממשלת הגנרלגוברנמן, המטיל עבודות כפייה על כל היהודים בני 12 עד 60. ביצוע הצו הוטל על האס אס. בצו לא דובר כלל על תנאי עבודה ותעסוקה, כל שכן לא על תגמול על העבודה או על משכורת. היהודים לא זכו לשום הטבה או זכויות רווחה הקשורות בעבודה, להן זכו דווקא העובדים הפולנים. כיוון שלא היו צריכים לשלם להם כלל, מעסיקים גרמנים רבים מן השוק הפרטי היו מעוניינים בכוח העבודה של היהודים בפולין, ולכן מעבידים רבים הגיעו מגרמניה כדי להעביד יהודים. בעקבות כך אנשי אס אס החלו לחטוף יהודים ברחוב כדי להטיל עליהם עבודות כפייה שונות.
ב־1 בדצמבר 1939 פורסם צו מיוחד שקבע כי כל יהודי האזור יחויבו בלבישת סימן הכר יהודי. בקרקוב נאלצו היהודים ללבוש סרט לבן עם מגן דוד כחול שבא להפריד בין האוכלוסייה הפולנית לבין האוכלוסייה היהודית. מאביב 1940 החלו גזירות אנטישמיות נוספות: עוצר לילה על היהודים, איסור נסיעה בחשמלית, איסור לבקר בבתי קפה, בתי קולנוע ותיאטראות שאינם יהודיים, איסור החלפת מקום המגורים ללא אישור, ואיסור לנסוע ברכבת.
בראשית מאי 1940 פרסם האנס פרנק הודעה אשר הכריעה את גורל יהדות קרקוב:
לכן, בשונה מאיגרת הבזק של היידריך, שדרשה לכנס קהילות יהודית קטנות לעיר הגדולה הקרובה ביותר (כדי שבהמשך יהיה אפשר לשלוח אותם להשמדה), פרנק שאף להפוך את קרקוב ל"יוּדֶנרָיין" – נקייה מיהודים. על כן הוא החליט לפנות את כל יהודי קרקוב (שמספרם גדל ל־80,000 עד מרץ 1940, עם הגעת אלפי פליטים), שהתגוררו בעיקר במרכז העיר ברובע קז'ימייז', לכפרים שבסביבה.
רבבות יהודים עזבו את קרקוב בין ה־18 במאי ל־15 באוגוסט 1940, בעקבות הזדמנות שניתנה להם לעזוב עם רכושם "מרצונם החופשי", עליה הודיע ראש העיר הגרמני. הם עזבו לפולין המזרחית, שהייתה שטח רוסי, וגם לעיירות קטנות וכפרים סביב העיר, שם קיוו להיות הרחק מעיני הגרמנים.
הקמת גטו קרקוב
שמאל|ממוזער|250px|תוכנית הגטו
שמאל|ממוזער|250px|קטע מחומת גטו קרקוב
שמאל|ממוזער|250px|לוח הנצחה
בנובמבר 1940 החל הגירוש בכוח של יהודי קרקוב לעיירות הסביבה. עתה הורשו היהודים לשאת עמם רק מטען של 50 קילוגרמים לנפש. עד מרץ 1941 גורשו בכוח כ־40,000 יהודים (נוסף על העוזבים עצמאית), ובעיר נשארו כ־21,000 יהודים רשומים, שלפי הגרמנים היו נחוצים למאמץ המלחמתי (בלי להביא בחשבון כ־6,000 יהודים משוערים ששהו בעיר באופן בלתי חוקי). בשלב זה נוכחו הגרמנים שעוד ישנם יהודים רבים בעיר הבירה ולא יהיה אפשר לטהר אותה לחלוטין מיהודים, ועל כן, בהתאם לאיגרת הבזק של היידריך, החליטו להקים גטו בקצה העיר.
גטו קרקוב הוקם רשמית ב־20 במרץ 1941 בשכונת העוני פודגוז'ה (Podgorze) שעל הגדה הדרום-מזרחית של נהר ויסלה. המושל הנאצי אוטו וכטר הכריז על הקמתו ודרש מכל היהודים להתרכז בו עד 20 באפריל 1941. 15,000 יהודים נדחסו לאזור שיושב בעבר על ידי 3,000 אנשים שגרו במחוז, שכלל 30 רחובות, 320 מבני מגורים, ו־3,167 חדרים. כתוצאה מכך, דירה אחת הוקצתה לכל ארבע משפחות יהודיות ורבים חיו ברחוב. עקב הצפיפות הרבה פרצו בגטו מגפות רבות ושיעור התמותה גדל.
הגטו היה מוקף בחומה שנבנתה זמן קצר לפני כן והפרידה אותו משאר חלקי העיר. גובהה של החומה היה בממוצע כ-3 מטרים, והיא עוצבה בראשה בסיומת המזכירה אותה עם צורת לוחות הברית. רעיון עיצוב זה נעשה על ידי רעייתו של הנס פרנק. בראש החומה הוצבו סימנים יהודיים שהיו נפוצים בבתי קברות, מה שהוסיף עוד על התחושה הקשה לשוהים בתוכו. רק ארבע כניסות אפשרו לתנועה לעבור (חלקים קטנים של הקיר נשארו עד היום כלוח זיכרון). על שערי הגטו שמרו שומרים גרמנים ופולנים, ומבפנים שמרו שוטרים יהודים.
בתחילה נשמר הקשר בין הגטו לבין סביבת העיר. יהודים שעבדו במפעלים באזור או שבתי המלאכה שלהם היו מחוץ לגטו, כמו גם עובדי בית החולים ובית היתומים יצאו מדי יום מהגטו באישור מיוחד. גם עובדים פולנים נכנסו לבתי חרושת בתוך הגטו ואף פעל בו בית דואר. מצב זה אִפשר להבריח קצת מזון אל הגטו. הגרמנים הקצו 250 קלוריות ליחיד ליום, אך ההקצבה המעטה לא חולקה באופן סדיר.
מאוקטובר 1941 הגרמנים החלו לנתק בהדרגה את הגטו מהעולם שבחוץ, פרסמו עונשי מוות על כל יהודי שייתפס מחוץ לגטו בלי רישיון, וסניף הדואר נסגר. בסוף אותה שנה נסגרו חנויות ובתי מלאכה של יהודים שעדיין פעלו בעיר.
היודנראט במהלך הקמת הגטו
הקמת היודנראט
רוב ההנהגה היהודית של קרקוב ברחה מהעיר עם פרוץ המלחמה, בעיקר לצידה המזרחי של פולין (שסופח לברית המועצות), לכן לא נותרה ליהודים הנהגה רשמית שתסייע להם להתאקלם לכיבוש ושתייצג אותם בפני השלטונות הגרמנים. מספר יהודים ניסו להתחיל לפעול בארגון פעולות סעד, אך הנאצים לא היו מעוניינים בכך, אלא בגוף כללי שייצג את כל יהודי העיר. בעקבות התייעצות עם ראשי עיריית קרקוב, החליטו ראשי המשטרה הנאצית (הסיפ"ו) להקים יודנראט ("מועצת יהודים") בעיר, ולמנות לראש היודנראט את מרק ביברשטיין, מורה ועסקן חברתי בעיר, שהיה מוכר היטב בקרב הציבור היהודי בניקיון כפיו.
ב-8 בספטמבר 1939 (יומיים לאחר כיבוש קרקוב), התפרצו שני קציני אס אס נאצים לביתו של ביברשטיין והודיעו לו בתקיפות שהם הגיעו בשליחות ראש משטרת הביטחון ושהוא מונה לראש מועצת היהודים בעיר. ניתנו לו יומיים להרכיב את הרשימה של חברי היודנראט, שהייתה צריכה למנות שנים עשר חברים. כשניסה למחות, הובהר לו כי זו עלולה להיות מחאתו האחרונה בחיים. ביברשטיין הבין כי הוא חייב לקבל את משרת יושב ראש היודנראט על מנת לעזור לקהילה היהודית לשרוד את המלחמה. בלית ברירה החל במשימה הקשה של הרכבת המועצה. הוא השתדל למצוא מועמדים שהיו ידועים בקרב הציבור היהודי של קרקוב בניקיון כפיהם, שיוכלו לייצג את היהודים בקרב השלטונות הגרמנים. מספר מועמדים הסכימו להצטרף ליודנראט רק לאחר שכנועים ומאמצים רבים, ולאחר שהובטח להם שיקבלו תפקידים שמיועדים לסייע לציבור היהודי ולא תפקידים שכוללים הוצאה לפועל של הפקודות הנאציות. בסופו של דבר הצליח ביברשטיין להרכיב את הרשימה בזמן, והיא כללה שנים עשר חברי מועצה וארבעה סגנים.
כבר בפגישה הראשונה של המועצה בבניין היודנראט, סטר קצין אס אס לפניו של סגנו של יושב ראש היודנראט, שרצה לקבל את פניו והבהיר כי הגרמנים לא כבשו את פולין כדי לסייע ליהודים, אלא להפך. הוא אף הודיע לחברי המועצה כי רק יושב ראש המועצה ביברשטיין יהיה אחראי באופן ישיר לקהילה היהודית של קרקוב, ורק הוא ייצג אותה בפני השלטונות הנאצים. בנוסף, המועצה כפופה אך ורק למשטרת הביטחון ואסור לחברי המועצה לפנות לשום גורם שלטוני גרמני אחר. כל תקווה שהייתה למישהו מחברי היודנראט, שיוכל במסגרת תפקידו לשפר את היחסים בין הקהילה היהודית לבין השלטונות הנאצים, או שיוכל לשפר את מצבם של היהודים בקרקוב בזמן המלחמה, נגוזה.
הקמת היודנראט בקרקוב נעשתה לפני פרסום איגרת הבזק של היידריך ב-21 בספטמבר 1939, כלומר לפני שגובשה מדיניות ראשונית לגבי היהודים בפולין. בשל כך, לקהילה היהודית בעיר עדיין היה רכוש רב ומוסדות רבים, וקיוו לשרוד בעזרתו את המלחמה, חרף הפעולות האנטישמיות הראשונות. לחברי היודנראט לא היה מושג בתחילה מה תכננו הנאצים בנוגע ליהדות פולין.
תפקידי היודנראט ומבנהו
ב־17 בספטמבר 1939 פורסמה הודעה לקהילה היהודית על הקמת היודנראט ועל תפקידיו וסמכויותיו:
היודנראט אחראי להעביר ולבצע את כל הפקודות שיטיל שלטון גרמניה הנאצית על היהודים של קרקוב, והוא הגוף היחיד שיבצע את הפקודות הללו.
סמכויות היודנראט בעניין היהודים הן מוחלטות ובלתי מוגבלות. על ביצוע הפקודות הגרמניות יהיה אחראי היודנראט בלבד (ולא השלטונות הנאצים). בשיטה זו יצרו השלטונות הנאצים מצב של הפרד ומשול, בו יהודי קרקוב לא הבינו שמאחורי הפקודות ששילח בהם היודנראט עמד השלטון הכובש. נוצר מצב בו היהודים שנאו יותר את חברי היודנראט מאשר את הנאצים, אף על פי שהדבר היה אמור להיות להפך. דבר זה גרם לכך שליהודים רבים היה ספק לגבי אמינותו של היודנראט, והם חששו מלשתף פעולה עמו באופן מלא.
היודנראט ייצג את היהודים של קרקוב בפני השלטונות הנאצים. הוא יעביר לשלטונות בקשות ספציפיות של יהודים בעיר, ויבקש מן השלטונות עזרה על פי הצורך.
לרוב התעלמו השלטונות הנאצים מבקשותיהם של היודנראט ושל היהודים.
היודנראט ידאג לכל צורכי הקהילה היהודית של קרקוב בתחומים השונים: סעד, בריאות, כלכלה, עבודה, סניטריה, דיור ועוד.
השלטונות הנאצים נתנו לחברי היודנראט יד חופשית בנוגע לחלוקת התפקידים שניתנו למועצת היהודים.
בעת הקמת היודנראט ב־10 בספטמבר 1939 הוא מנה שנים עשר חברי מועצה ועוד ארבעה סגנים. עד סוף שנת 1939 גדל מספר החברים ביודנראט והגיע לעשרים וארבעה חברי מועצה. עם תחילת פעולות הגירוש והאקציות בתוך הגטו, ירד בהדרגה מספר החברים ביודנראט, עד שבזמן שדוד גוטר כיהן כיושב ראש היודנראט, מנתה המועצה שישה חברים בלבד.
עד סוף שנת 1939 נקבע מבנה היודנראט, שכלל שתים עשרה ועדות, ושבע עשרה מחלקות. תפקיד הוועדות היה פיקוח כללי על הנעשה בתחום עליו הן אחראיות והחלטת החלטות בנושא. בראש הוועדות עמדו חברי יודנראט או סגניהם, ומונו אף יועצים יהודים מחוץ ליודנראט שהתמחו בנושא עליו הייתה אחראית הוועדה. כך למשל, לצד ראש ועדת הבריאות, עמד מנהל בית החולים של קרקוב. מן הוועדות הבולטות שהפעיל היודנראט היו: ועדה לענייני משק דיור וכלכלה, ועדה לענייני סעד, ועדה לענייני בריאות, ועדה לענייני כספים ומסים, ועוד.
המחלקות היו המוציאות לפועל של החלטותיהן של הוועדות. לחלק מן המחלקות היו תת-מחלקות על פי הנושאים בהן טיפלו. מן המחלקות הבולטות ביודנראט היו: לשכת עבודה, מחלקת סעד, בריאות, דיור ותברואה, מחלקת תחזוקת בית, מחלקת מגורשים, ועוד.
פעילות היודנראט לאחר הכניסה לגטו
לאחר הקמתו היה היודנראט אחראי לכל הקשרים בין היהודים לשלטון הנאצי.
עם הגעת אלפי פליטים יהודים לקרקוב מהסביבה, הורע מאוד מצבה הכלכלי של הקהילה. הפליטים הגיעו חסרי כל וללא שום אמצעים לשיפור מצבם. בנוסף נפגעו קשות הגמלאים היהודים בעיר, שהפסיקו לקבל את תשלומי הפנסיה שלהם, ואנשי ההשכלה הגבוהה – עורכי דין, מורים, פקידים ואמנים, אשר פוטרו מעבודתם. המצב הזה הכביד מאוד על פעילות היודנראט, ומחלקות רבות היו עסוקות רק בעניין זה. במשרדי המחלקות הסעד, הדיור, העבודה, והבריאות הצטופפו תמיד יהודים רבים, בניסיון נואש להשיג עבודה ואוכל.
בעקבות המצב הקשה, הקים היודנראט מוסדות רבים שנועדו להקל על היהודים: הוקמו דירות מגורים משותפות לפליטים בבתים שעדיין היו בבעלות הקהילה היהודית, הוקמו שישה בתי תמחוי שהיו מחלקים ארוחות בוקר וצהריים גם לפליטים וגם ליהודי קרקוב שמצבם הכלכלי הידרדר, והוקם מגבית לבגדים. בנוסף הייתה ביקורת פעילה על הסניטריה באזורים היהודים במטרה להימנע ממחלות וממגפות. הכסף למימון כל הפעילות הזו של היודנראט הגיעה מכמה מקורות – קופת היודנראט, יהודי קרקוב שהייתה להם אפשרות לסייע בתמיכה כספית, והג'וינט האמריקני (הנאצים נאלצו להעביר את תרומות הג'וינט ליהודים ברחבי פולין כיוון שהיו מעוניינים שארצות הברית תישאר נייטרלית במלחמה). בנוסף, היודנראט שיתף פעולה גם עם "יס"ס" – "מוסד העזרה העצמית היהודית" שאף הוא פעל לטובת יהודי קרקוב בתחומי הסעד והבריאות, ועזר בין השאר להקים בית אבות, בית חולים, ובית יתומים (ה"צנטוס") בעיר.
ב־18 במאי 1940 הכריז מושל הגנרלגוברנמן האנס פרנק על רצונו להפוך את קרקוב ל"יודנריין" – נקייה מיהודים. בעקבות כך מתוך 80,000 היהודים שחיו בעיר באותה תקופה (56,000 שגרו בקרקוב עוד לפני המלחמה, והשאר פליטים מסביבת העיר), 65,000 היו מיועדים לגירוש, והיו מיועדים להישאר רק היהודים שהביאו תועלת ניכרת לכלכלה הפולנית, ונקראו "חיוניים לכלכלה". הנאצים הערימו על היודנראט אף את הקושי הזה - להחליט מי נשאר בקרקוב, ומי עוזב.
הקצב האיטי של העזיבה הרגיז את השלטונות הגרמנים, והם הודיעו ליודנראט כי רק 10,000 יהודים יוכלו להישאר בעיר, והמשטרה תגרש בכח את כל מי שלא יעזוב את העיר עד ה־15 באוגוסט 1940 ולא יהיה בידו אישור הולם, והוא יורשה לקחת רק מטען של 50 קילוגרם. כאשר פרסם היודנראט את ההודעה, התעוררה בהלה גדולה בקרב היהודים, גם בשל הפרסום וגם בשל השמועות שכדי להישאר בעיר יש צורך באישור מיוחד. ביולי 1940 הקים היודנראט את המשטרה היהודית בפקודת השלטון הנאצי, כדי להחיש את קצב העזיבה של היהודים אל מחוץ לתחומי העיר. בעקבות העזיבה, בביסקופיצה העיירה הסמוכה מספר היהודים הוכפל.
היודנראט הקים "ועדה מיוחדת" לטיפול באלפי הפניות לבקשת האישור המיוחד להישארות בעיר. הוועדה הייתה מורכבת מנציגי השלטון וממנהיגי היודנראט כאחד. היהודים הראשונים שנתבקשו לעזוב את העיר היו הפליטים שהגיעו אל קרקוב מכפרי הסביבה ומשטחים שסופחו לרייך. עם צאתם הם קיבלו מענק כספי קטן כדי לסייע להם בדרך. בין היהודים שגרו בקרקוב עוד לפני המלחמה היו הדעות חלוקות בנוגע לעזיבה: היו שהאמינו שיהיה קל יותר לשרוד בסביבה מוכרת לה הם רגילים, ולכן בחרו להישאר בעיר. לעומת זאת, אחרים העדיפו לעזוב כי הבינו שאם לא ילכו מרצון יגרשו אותם בכוח ולא יתאפשר להם לקחת עמם דבר, אך אם הם ילכו מרצון יוכלו לקחת עמם את רכושם.
בספטמבר 1940 הופסקו פעילויות ה"ועדה המיוחדת", כאשר כל חבריה נאסרו בחשד לקבלת שוחד, ונגזרו עליהם חודשי מאסר רבים. בין העצורים היה גם מרק ביברשטיין, יושב ראש היודנראט, אשר לא יכול היה להמשיך לכהן בתפקידו מתוך הכלא. בשל כך, ערב הקמת הגטו, מונה ד"ר ארתור רוזנצוויג, עורך דין ידוע בקרב הציבור היהודי של קרקוב, ליושב ראש היודנראט.
חיי הגטו
הגטו בהנהגת ארתור רוזנצוויג
שמאל|ממוזער|250px|בדיקת חפצים ליהודי הגטו למניעת מסחר בלתי חוקי, מאי 1941
שמאל|ממוזער|250px|גירוש יהודי גטו קרקוב למחנות ההשמדה, מרץ 1943
שמאל|ממוזער|250px|רחובות הגטו לאחר חיסול אחרוני היהודים, מרץ 1943
עם הכניסה לגטו עברו כל מוסדות היודנראט לתוך הגטו, כולל המחלקות השונות, מוסדות הסעד השונים, ומוסד העזרה העצמית היהודית. בדקה ה-90 הצליחו להחביא מעט תשמישי קדושה וחפצים אחרים יקרי ערך של הקהילה היהודית של קרקוב, ביניהם מספר ספרי תורה רבי ערך, מנורות, כלי כסף, מפות, ופרוכת. בתוך הגטו הייתה הדילמה של היודנראט קשה הרבה יותר: מצד אחד, הוא היה צריך לדאוג לכל הצרכים הבסיסיים של הקהילה, ומנגד היה צריך למלא את פקודותיהם האכזריות של השלטונות הנאצים.
מצב היהודים בקרקוב הורע באופן ניכר עם היכנסם לגטו, והיודנראט, בראש ובראשונה, היה צריך לדאוג לצרכים הבסיסיים של כל הקהילה. לשם כך, הוועדה לענייני בריאות של היודנראט פעלה בתחום הסניטריה והבריאות בתחומים שונים: הוקמו בית מרחץ גדול וארבע מרפאות, ביניהם בית חולים גדול אחד. בנוסף, הקימה הוועדה מספר "תחנות חיטוי" באזורים שונים בגטו, ואף עסקה בביקורת סניטרית בבתים שהיו בתוך תחומי הגטו.
על "גירוש יוני" היו אחראים ארתור רוזנצוויג ונציגיו, והם היו אמורים לחלק את אישורי הקנקרטה ליהודים שהוגדרו כעובדים חיוניים, או שהיו בעלי תפקידים ציבוריים. חלוקת תעודות הקנקרטה החלה ב-30 במאי 1942 ליד הבניין של מוסד העזרה העצמית היהודית, שם ישבו נציגי היודנראט, ובפועל קבעו איזה יהודי יחיה ואיזה ימות. במקביל החלו גם הגירושים המאורגנים אל מחנות העבודה ואל מחנות ההשמדה. על היהודים שלא קיבלו את הקנקרטה והיו מיועדים לגירוש, הוטל להכין מטען בן עשרים וחמישה קילוגרם ועשרים וחמש זלוטי לדרך.
הגירוש היה אמור לצמצם את אוכלוסיית הגטו בכשליש, אך בפועל רשם רוזנצוויג הרבה מדי יהודים כעובדים חיוניים, ופחות משליש מן היהודים יועדו לגירוש. כשגילה זאת מפקד המשטרה וילהלם קונדה זימן את רוזנצוויג ומשפחתו לכיכר ז'גודה, שם הכה אותו והשפיל אותו מול כל היהודים המיועדים לגירוש, והודיע לו כי הוא מפוטר לאלתר מתפקיד יושב ראש היודנראט וכי הוא ומשפחתו מיועדים לגירוש יחד עם כל שאר היהודים בכיכר. רוזנצוויג לא הרכין ראשו ולא התחנן על חייו בפני קונדה, אלא הלך אל מותו, יחד עם משפחתו, בראש מורם. עם גירושו חוסל היודנראט בקרקוב ובמקומו הוקם קומיסאריאט שבראשו עמד דוד גוטר, אשר זכה לכינוי נוסף והוא קומיסר.
הנהגת דוד גוטר וחיסול הגטו
בקרב כל שורדי הגטו, ידועה תקופת ההנהגה של הקומיסר דוד גוטר (יחד עם שמחה שפירא, ראש המשטרה היהודית), כתקופה הגרועה והקשה ביותר בתולדותיו. גוטר האמין כי גרמניה הנאצית עתידה לנצח במלחמה, ולכן בחר לסייע לנאצים לבצע את מעשי הטבח שלהם. במיוחד לאחר הגירושים הייתה זקוקה הקהילה לתמיכה מצד היודנראט, שיהווה גורם מתווך בינה לבין השלטון הנאצי, ולא קיבלה את הגורם הזה מגוטר וממועצתו שמנתה שישה חברים.
למחרת גירושו של רוזנצוויג ב-3 ביוני 1942 נמשכו הגירושים, וגוטר ושמחה שפירא שיתפו פעולה מלאה עם הנאצים. אנשי המשטרה היהודית לקחו חלק בגירוש ואף בזזו חלק מן היהודים. באמצע יוני 1942, לאחר שבוע קשה של גירושים, התעורר הגטו לעידן חדש בו כמעט ולא הייתה ליודנראט השפעה על חיי היהודים, אלא הם היו כפופים ישירות לאנשי האס אס. לאחר הגירוש, בשל צמצום שטח הגטו, עבר בניין היודנראט לשטח קטן יותר.
מתחילת מרץ 1943 הודיעו הנאצים לגוטר על רצונם לחסל את הגטו. אף על פי שניסה לבטל את הגזירה או לפחות לדחותה לא עלה בידו, והתאריך לחיסול נקבע ליום שבת, ה-13 במרץ 1943. במסגרת החיסול, נשלחו 8,000 היהודים האחרונים שנמצאו כשירים לעבודה אל מחנה פלאשוב ששכן כמה קילומטרים דרומית לקרקוב, 2,000 יהודים שנמצאו בלתי כשירים לעבודה נרצחו ברחובות הגטו ו-1000 הנותרים נשלחו אל מותם במחנה ההשמדה אושוויץ.
לאחר חיסול הגטו נותרו בחיים רק אנשי היודנראט והמשטרה היהודית ומשפחותיהם. הנאצים הרסו את חומת הגטו, פרט לחלק קטן, ונתנו לשורדים הללו בניין קטן בו התגוררו מספר חודשים. בקיץ 1943 תפס אמון גת את גוטר ואחד מעוזריו והוציאם להורג, ובכך חוסל סופית היודנראט של גטו קרקוב. ב-14 בדצמבר 1943 נלקחו כל אנשי המשטרה היהודית ומשפחותיהם לגבעת הקטל בפלאשוב, שם נרצחו.
המחתרת בגטו קרקוב
המחתרת הוקמה בגטו קרקוב באוגוסט 1942, בידי חברי התנועות עקיבא, דרור, השומר הצעיר, השומר הדתי (בני עקיבא) ופעילים נוספים. בשונה מחבריהם בגטו ורשה, בקרקוב החליטו חברי הארגון לפעול כנגד הגרמנים בעיקר מחוץ לחומות הגטו. הזרוע הלוחמת בקרקוב הורכבה ברובה מאנשי החלוץ הלוחם, אך ברוב שטחה של פולין הזרוע הלוחמת הייתה מורכבת בעיקרה מאנשי הארגון היהודי הלוחם (אי"ל). חברי מפקדת "החלוץ הלוחם" היו: אהרון ליבסקינד (דולק), ראש תנועת "עקיבא" בפולין ולכן ראש המפקדה בפועל, אברהם ליבוביץ' (לאבאן, רומק) מתנועת "דרור", גזבר ומעין קצין מבצעים, שמשון דרנגר, ראש קן עקיבא בקרקוב, מנהל "המשרד הטכני" ואחראי להנפקת תעודות מזויפות ומלאכי (מאנייק) אייזנשטיין כנציג מטעם "עקיבא ב". המפקדה הגדולה ביותר של המחתרת היהודית הלוחמת הייתה ממוקמת בוורשה, שם גם היו מפקדותיהן של כל התנועות מלבד תנועת עקיבא. משום כך, בוורשה החליטו לשלוח לכל הגטאות ברחבי פולין עזרה בדמותם של שליחים בעלי ניסיון וידע ואף חוליות אשר יעזרו בלחימה עצמה.
היה קיים קשר הדוק בין המפקדה בוורשה ובין המטה שהוקם בקרקוב, אך עם זאת היו קיימים חילוקי דעות בין ארגון ה"חלוץ הלוחם" בקרקוב לבין מפקדת אי"ל בוורשה באשר לאופן המרידה. בוורשה הדעה הרווחת הייתה שמקום המאבק בנאצים צריך להיות בעיקר בתוך תחומי הגטו - מלחמה יהודית למען עניין יהודי ובפיקוד יהודי מקומה, כך טענו, בראש ובראשונה במקום שבו סובלים היהודים - הגטו. בנוסף לכך טענו אנשי ורשה, שבגטאות לא קיים שום כוח לוחם אחר מלבד היהודים בעוד שמחוץ לגטו בצד הארי היו מחתרות פולניות.
לעומת זאת, בקרקוב בחרו בדרך הפוכה. במקום להוציא בוגדים להורג ולהתנקש במשתפי הפעולה והיודנראט בתוך הגטו, דגלה המחתרת כי יש לעזוב את הגטו ולהתמקם בצד הארי של קרקוב. מפקדות שני הארגונים הלוחמים בקרקוב היו נחושות בדעתן שהגטו אינו מתאים לשימוש כשדה קרב. הרחובות צפופים מאוד ולכן חשופים במידה רבה לפיקוח גרמני ובנוסף, הגרמנים הקפידו לשמור על ביטחונם והאקציות נערכו רק לאחר שהכניסו אל הגטו כוחות גדולים וחמושים היטב.
עצם קיום "מבצע ליל ציגאנריה" (המתואר להלן) ללא ידיעתם של אנשי אי"ל בוורשה, היווה חלק מהאוטונומיה שבקבלת ההחלטות שהמפקדה הלוחמת בקראקוב לקחה על עצמה.
בסתיו 1942 הוקמה קבוצה בשם "ארגון איסקרא" תחת הנחיית מפקדת פ.פ.ר. חלק מחבריה היו מחברי "השומר הצעיר". מפקדת הקבוצה כללה 4 חברים: השיק (צבי) באומינגר, ראש המטה ואחראי על אימון החברים, בנק היילבריך, הממונה על הדרכה ומבצעים, שלמה-סלק שיין, הממונה על השגת כספים, אפסנאות וניירות מזויפים, וגולה מירה, הממונה על קשרי החוץ עם פ.פ.ר במטרה להשיג מידע ונשק וממונה על חיבור הכרוזים. במחצית נובמבר 1942 החלו מגעים לאיחוד פעילותן של שתי קבוצות בגטו,"החלוץ הלוחם" ו"איסקרא", לטובת התקפה מאורגנת גדולת ממדים.
הפעולה המשמעותית ביותר של אנשי המחתרת בקרקוב הייתה ההתקפה על "קפה ציגנריה" ב-22 בדצמבר 1942. בית הקפה, ששכן מחוץ לגטו והיה מקום מפגש ובילוי לקצינים גרמנים, הותקף ברימון יד ובקבוקי מולוטוב שהושלכו לתוכו בשעת ערב הומה. מקורות גרמניים מסרו על כ-20 הרוגים ופצועים, ולפי מקורות פולניים נהרגו בהתקפה 11 איש ונפצעו 13. המבצע קיבל תהודה רבה בגטו ומחוץ לו. מבצעי הפעולה נתפסו עוד באותו לילה בדירת מסתור בעיר. עשרות מחברי הארגון נאסרו בידי הגסטאפו בעקבות הפעולה, ופעילות המחתרת בגטו קרקוב שותקה. 10 מבין העצורים הוצאו להורג בכלא הגסטאפו.
פעולת הצלה בגטו
שמאל|ממוזער|250px|בית המרקחת של תדאוש פאנקייוויץ', מבט מהאומשלגפלאץ|
תדאוש פנקייביץ', אזרח פולני, קיבל רשות ממשטרת הביטחון לנהל בית מרקחת בגטו. הוא ידע שהמלחמה תיגמר ולא הסכים לעזוב את בית המרקחת מתחת לנשר שבבעלותו, בטענה שאחרי המלחמה יאלץ לעזוב את החנות החדשה שתינתן לו כאשר בעליה ידרשו אותה. פאנקייוויץ' גר בגטו ובהיותו פולני לא יהודי הייתה לו רשות יציאה מן הגטו. בית המרקחת שלו מוקם מול כיכר השילוחים של גטו קרקוב ומחלונו היה רואה את השילוחים ואת כתיבת פרוטוקולי העבודה בגטו.
במהלך המלחמה הבריח פאנקיוויץ' תרופות ומזון לגטו ומכר אותם במחירי הפסד, לעיתים אף חילק חינם על מנת להציל את היהודים אשר סבלו ממחלות קשות. בנוסף, דרך בית המרקחת ברחו יהודים אל קרקוב, כשהוא מבריח להם תעודות ומסמכי שהייה. כדי להציל את הזקנים והחולים אשר שיערם הפך לבן ועורם היה חיוור, חילק תכשירים וצבעי שיער בחינם שיסיעו לאותם אנשים לעבור את הסלקציות.
הוא הוכר כחסיד אומות העולם בשנת 1983.
פרנצ'ישק בנש היה שוטר פולני שהציל מספר יהודים ועל פעולותיו קיבל הכרה כחסיד אומות העולם.
ראו גם
השואה
יהדות קרקוב
יהדות פולין
שואת יהודי פולין
גוסטה דוידזון-דרנגר
אלתר דוד קורצמן
לקריאה נוספת
שמשון דרנגר, החלוץ הלוחם: ביטאון הנוער היהודי החלוצי במחתרת קרקוב, אוגוסט - אוקטובר 1943. הוצאת בית לוחמי הגטאות, 2006.
יעל פלד (מרגולין), קרקוב היהודית 1939 - 1943: עמידה, מחתרת, מאבק. הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1993.
אלחנן ריינר (עורך), קראקא - קז'ימייז' - קרקוב: מחקרים בתולדות יהודי קרקוב. אוניברסיטת תל אביב: המרכז לחקר תולדות היהודים בפולין ומורשתם, המכון לחקר התפוצות, 1982.
פליציה קראי, פנים רבות לגבורה - תולדות קהילת קרקוב בתקופת השואה. ירושלים: יד ושם 2002.
יוסף באו, שנות תרצ"ח - זכרונות מימי מלחמת העולם השנייה. תל אביב: הוצאת "המנענע" 1982.
קישורים חיצוניים
גיליון על קרקוב בכתב העת המקוון "זיקה", בהוצאת בית הספר המרכזי להוראת השואה, יד ושם
ריאיון עם ד"ר אדיטה גברון מהאוניברסיטה היאגלונית בקרקוב על החיים היהודיים בקרקוב לפני השואה, במהלכה ואחריה, באתר יד ושם
,
על המחתרת היהודית בקרקוב באתר "יד ושם"
במלאת 60 שנה לפעולות ההתנגדות והמרי של לוחמי קרקוב בהוצאת ארגון יוצאי קרקוב
הערות שוליים
*
קטגוריה:אתרי מרידות יהודים בשואה
קרקוב
קטגוריה:קרקוב במלחמת העולם השנייה
| 2024-09-26T14:56:54
|
לווין
|
REDIRECT לוויין
| 2015-09-26T11:03:20
|
תוף
|
שמאל|ממוזער|200px|תופי בס בתהלוכה
שמאל|ממוזער|200px|צלמית חרס דמוית פעמון, מנגנת בטמבורין. כלי נגינה זה היה נפוץ בקרב הנשים ושימש לליווי שירה וריקודים. תקופת הברזל ב2 המאה ה-8 לפנה"ס. מתל שקמונה. אוסף המוזיאון הימי הלאומי
שמאל|ממוזער|200px|נגינה בתוף
שמאל|ממוזער|250px|כיכר המתופף בראש העין
תוף הוא כלי נגינה ממשפחת כלי ההקשה. תופים הם בין כלי הנגינה העתיקים ביותר שידעה האנושות, וישנם סוגים רבים של תופים. הקשה על התוף במקומות שונים (בשוליו, במרכזו וכו׳) מפיקה צלילים שונים.
מערכת התופים המודרנית, אשר מורכבת ממספר תופים ומצילות, מכונה לרוב בשם "תופים".
התוף מלווה את האנושות, ומשמש לחגיגות, לטקסים ולהעברת מסרים, להנאה וכדומה. עד היום במדינות כמו גאנה וסנגל משתמשים לטקסים בתופי הג'מבה, שהם תופי גביע עם עור של עז. גם האינדיאנים השתמשו ועדיין משתמשים בתופים באירועים וטקסים שונים. תוף האספות האינדיני מורכב בדרך כלל מעץ ועור של אייל או תאו.
בתופים משתמשים גם בתזמורות מארש כדי לתת את קצב ההליכה במארש ובכלל נותנים ברוב העולם התופים את הקצב למוזיקה.
התוף בהיסטוריה
ראיות לייצור ושימוש בתוף נקשרות בין השאר למסופוטמיה באלף ה-3 לפנה"ס. משם נפוץ התוף לאזורים גאוגרפים סמוכים. מקור המילה ״תוף״ כנראה במילה השומרית – dup/tup משם עברה המילה לשפות שמיות אחרות. באוגרית – tp, אשורית – tuppu, ארמית – tuppa, ערבית duff. השם עבר ממשפחת השפות השמיות ליוונית עתיקה – ty(m)panon והרומאים קראו לכלי בלטינית tympanum.
בחפירות ארכאולוגיות בקברים מתקופת הברזל בארץ ישראל נמצאו צלמיות בעלות גוף גלילי האוחזות בידיהן חפץ עגול שלדעת הארכאולוגים הוא תוף. המילה "תוף" המופיעה במקרא מתייחס לכלי נגינה חלול העשוי מסגרת ועליו מתוח עור של בעל חיים. הצלילים מופקים על ידי תיפוף על הכלי.
מערכת תופים מודרנית (מערבית)
במערכת תופים מודרנית יש שלושה חלקים מרכזיים:
תוף ה"בָס": ממוקם על הרצפה והמכות עליו ניתנות בעזרת דוושת רגל, לרוב על ידי רגל ימין. סגנונות מוזיקה שונים, כגון רוק כבד, משתמשים לעיתים בדוושה כפולה או "דאבל פדל" שכל דוושה נשלטת על ידי רגל אחרת. הדוושה הכפולה יוצרת מקצב מהיר יותר או מוסיפה טון שונה למלודיה המתנגנת. צלילו הוא צליל בס.
תוף ה"סְנֵר": ממוקם במרכז המערכת והוא פיתוח של תוף המצעדים. צלילו מחוספס בשל רשת של חוטי ברזל דקים הממוקמים בתחתית התוף ההפכים את צלילו לכזה. בעזרתו של מנוף הממוקם בצד התוף (לרוב) יכול המתופף להעלות ולהוריד את הרשת. בעת הורדת הרשת התוף נותן צליל אחיד וצלול.
מצילת ה"הָיי-הָאט" (High Hat): מצילה המורכבת משתי מצילות (היי-האט תחתון והיי-האט עליון). המצילה התחתונה עומדת במקומה והמצילה העליונה עולה ויורדת על ידי דוושה המונעת לרוב על ידי רגל שמאל. מצילה זו בדרך כלל נותנת את הקצב למוזיקת רוק.
בנוסף לשלושת החלקים המרכזיים יש מספר תופים פופולריים נוספים (אך לא הכרחיים):
תופי ה"טוֹם-טוֹם": ממוקמים על תוף הבס. תופי הטום-טום מגיעים במגוון רחב של גדלים וצלילים הנבחרים על ידי רצון וצורך המתופף וככל שהקוטר התוף גדול יותר צלילו עמוק או נמוך יותר. ברוב מערכות התופים הסטנדרטיות ישנם שני תופי טום-טום בשני גדלים שונים. תופים אלו משמשים בעיקר למעברים בין מקצבים בתוך שיר או לסולואים של תופים. צלילם של הטום-טומים הוא צלול.
תוף ה"דוּד" (או "פְלוֹר" (רצפה באנגלית) או "טום-טום רצפה"): ממוקם על הרצפה, לרוב בצדה של היד המובילה או החזקה של המתופף. צלילו של הדוד דומה לצלילם של הטום-טומים אך הוא יותר נמוך, מבנהו של הדוד זהה לשל הטום-טומים אך גדול יותר. תוף הדוד פופולרי יותר מאשר הטום-טומים והוא משמש למגוון רחב יותר של סוגי מוזיקה (כגון: ג'אז, בלוז, וכדומה).
מצילות
המצילות מסודרות סביב מערכת התופים ומורכבות על גבי סטנדים המיועדים לכך. ישנן דרכים מקובלות להרכבת המצילות, אך הסידור תמיד נתון להעדפת המתופף, שיקולי נוחות והתאמה לסגנון. כל המצילות באות בגדלים שונים בהתאם לסוג המצילה ולצליל אותו אמורה המצילה להפיק.
מצילת ההיי-האט (High-Hat): מורכבת למעשה משתי מצילות המונחות אחת על גבי השנייה ומופרדות בעזרת פדאל רגל. המצילה יוצרת צליל שטוח וקצר במצב סגור, או צליל ארוך ומחוספס במצב פתוח. בשל צלילה המגוון והרב-שימושי, מצילה זו היא ברירת המחדל לליווי ברוב הסגנונות. זוהי גם המצילה היחידה שמיקומה במערכת הוא קבוע והיא יושבת צמוד לתוף הסנר בצידו החיצוני מהמערכת.
מצילת הקראש (Crash): מצילה דקה בגודל בינוני המשמשת בעיקר להדגשות, בניגוד לתפקיד הליווי האופייני להיי-האט או לרייד.
מצילת הרַייד (Ride): מצילה גדולה, עבה וכבדה יותר מהקראש. תפקודה דומה לזה של ההיי-האט, אך היא בעלת צליל ממושך ועשיר יותר. על מצילה זו נהוג לנגן גם על הפעמון, להשגת צלצול אופייני המרכיב מקצבי בסיס בסגנונות שונים.
מצילת הספלאש (Splash): מצילה קטנה מאוד המשמשת להדגשות משניות וקישוטים. צלילה דומה לזה של הקראש אך הוא קצר בהרבה.
מצילת הצ'יינה (China): נקראת כך בשל דמיונה למצילת הגונג הסינית. צלילה דומה לזה של הקראש בשילוב עם צלילו של הגונג – צליל חזק וחותך.
התוף בספרות
התוף ככלי היוצר ומכתיב קצב, תפס מקום במשלים העוסקים בקצב ובאי קצב. כך למשל הפילוסוף האמריקאי, הנרי דייוויד תורו, כתב בספרו "וולדן", כי "אם אדם אינו צועד בקצב של חבריו, אולי זה משום שהוא שומע מתופף אחר".
תוף מצעדים מהווה מוטיב מרכזי בספרו של גינתר גראס ״תוף הפח״.
סוגים של תופים
ראו גם
תיפוף
מתופף
קישורים חיצוניים
״צ׳נדלר שׂם רגל״ - סיפור התפתחות מערכת התופים בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
הערות שוליים
קטגוריה:כלי הקשה
| 2024-04-27T13:50:19
|
משאבי אנוש בארגון
|
REDIRECT ניהול משאבי אנוש#משאבי אנוש בארגון
| 2012-09-05T08:05:04
|
מבנה הארגון
|
מבנה הארגון הוא שם כולל למערך מורכב ומוגדר היטב של תפקידים וקשרי הגומלין ביניהם. המבנה משמש בסיס להגדרת אופי הפריסה של הפעילות הארגונית למחלקות, לתפקידים ולתחומי סמכויות והוא מנתב ותוחם באופן רשמי ומחייב את התנועה של אנשים וחומרים בארגון. המבנה הארגוני חייב לתמוך באסטרטגיה העסקית של הארגון.
מבנים ארגוניים אמנם נועדו לתת מענה לשיקולי יעילות ותכליתיות בארגון, אולם הם מושפעים במידה לא מועטה גם משיקולים פוליטיים, תרבותיים, חברתיים ואישיים.
שמאל|ממוזער|250px|תרשים לדוגמה של מבנה ארגוני פשוט
מונחים של מבנים ארגונים
התמחות (specialization)
חלוקת משימות הארגון לתתי משימות. במקום שהעבודה תיעשה על ידי אדם אחד, היא מחולקת למספר שלבים שמבוצעים על ידי אנשים שונים.
לעבודה בצורה כזו יתרונות רבים עבור הארגון. ראשית, כל אדם נהיה מומחה בביצוע המטלה שלו ולומד לבצעה ביעילות ובצורה הטובה ביותר. כמו כן, לארגון זול יותר להכשיר את אותו עובד לבצע מטלה אחת מסוימת מאשר ללמדו מס' רב של פעולות.
בנוסף, במקרים בהם חלק מן המטלות דורשות רמה גבוהה של מיומנות ויכולות בעוד אחרות אינן דורשות כישורים רבים, אין צורך לבזבז משאבים באופן שאנשים מוכשרים יבצעו מטלות פשוטות בהרבה מרמת הכישורים שלהם. כמו כן, ישנו חיסכון של הזמן שהיה לוקח לעובדים לעבור בין המטלות השונות, במיוחד במקרים בהם כל תחנת עבודה דורשת מהעובד הכנה מסוימת.
החיסרון העיקרי הוא ההשפעה שיש לעבודה בצורה כזו על העובד. אצל עובד שאחראי על חלק קטן ומצומצם מאוד של העבודה יכולה להתפתח תחושת "בורג קטן במערכת" שמלווה בתחושת תסכול רב, בנוסף לסממנים פיזיים שיכולים לנבוע מחזרה מתמשכת על אותה פעולה- תשישות, חוסר ריכוז, מתח ועוד.
במקרים כאלה איכות העבודה שמספק העובד עשויה להיפגע. ארגונים רבים מבצעים צעדים למניעת תחושה זו אצל העובד, כגון הרחבה במעט של תחום הפעולה או ביצוע רוטציה של העובדים בין התפקידים בכל תקופת זמן מסוימת.
הקבצה (departmentalization)
לאחר חלוקת משימות הארגון להתמחויות, יש לקבצן יחדיו ליחידות או לתתי יחידות שכל אחת תהיה אחראית על נתח מסוים מן המשימות. כל אופן הקבצה של מכלול התפקידים בארגון לתתי יחידות יוצר תבנית ארגונית מסוג מסוים. להן מספר תבניות ידועות:
הקבצה על בסיס פונקציונליות (functional departmentalization)- לפי תבנית זו, יחידות המשנה מתפקדות כתת-מערכות ראשיות בארגון, לדוגמה: מחלקת כספים, שיווק, כוח אדם, ייצור, פיתוח ועוד. גם יחידות אלו מחולקות לתת יחידות קטנות יותר באותו אופן.
הקבצה על בסיס מוצרים (product departmentalization)- כל יחידת משנה אחראית על כלל הפעילות הנדרשת לפיתוח מוצר או משפחת מוצרים מסוימת בארגון - מחקר, ייצור, אבטחת איכות, שיווק ומכירות, כספים, כ"א, תחזוקה ועוד. לרוב, יחידות המשנה הראשיות הן חטיבות עצמאיות למחצה בארגון.
הקבצה על בסיס גאוגרפי (regional departmentalization) - ארגון זה פועל באמצעות יחידות משנה מקומיות המפוזרות בנקודות גאוגרפיות שונות. כל יחידת משנה אחראית על אספקת המוצרים והשירותים של הארגון לאזור בו היא פועלת. כך, ניתן להתאים את הפעילות הארגונית לסביבות השונות.
הקבצה על בסיס תהליכים (process departmentalization) - תבנית זו מתאימה בעיקר לארגונים יצרניים המפעילים תהליכים טוריים של פעילויות המתבצעות זו לאחר זו. כאן, כל יחידה ארגונית מהווה שלב בתהליך השרשרת ומוסיפה נדבך נוסף על המוצר או השירות המופק.
הקבצה על בסיס לקוחות (client departmentalization) - בתבנית זו, כל יחידת משנה מתמקדת בפלח מסוים של השוק או של הלקוחות ומספקות לאותו פלח את מגוון שירותי הארגון. בניגוד לתבניות אחרות, כאן היחידות בדרך כלל אינן מתפקדות כחטיבה עצמאית בארגון.
הקבצה על בסיס מומחיות (professional departmentalization) - יחידות המשנה בארגון מקובצות לפי תחום ההתמחות המקצועי של בעלי התפקידים ביחידה. כל יחידה תורמת לארגון ידע ומיומנות ספציפיים ייחודיים לה. גם כאן יחידות המשנה מחולקות לתתי יחידות קטנות בהתאם לתחום עיסוק צר ומעמיק יותר.
מוטת שליטה
מגדירה את מספר הכפופים שיש למנהל בארגון ולפיכך קובעת גם את מספר דרגות ההיררכיה ומספר המנהלים בארגון.
ככל שמוטת השליטה רחבה יותר, הארגון יותר יעיל (בעקבות חיסכון בשכר מנהלים). אולם, בנקודה מסוימת, מוטה רחבה מדי מורידה אפקטיביות ופוגעת בביצועי העובדים שסובלים מחוסר תמיכה ניהולית.
מוטת שליטה צרה אמנם מאפשרת למנהל לתת מענה מיטבי לכפופים לו, אולם שיטה זו יקרה ואינה משתלמת לארגון שכן נוספים עוד שלבים בהיררכיה, מצב שאף מקשה על התקשורת הרוחבית בארגון. בנוסף, פיקוח צמוד מידי על העובד עשוי לפגוע באוטונומיה שלו, דבר אשר אינו מעודד יזמות, קבלת החלטות ונטילת סיכונים אישיים.
מרכוז וביזור סמכויות
מרכוז מתייחס לדרגה בה קבלת ההחלטות מתרכזת בראשות אחת בארגון. לדוגמה, ארגון הוא מאוד ממורכז כאשר ההנהלה הבכירה מקבלת את מרבית ההחלטות ללא התייעצות עם הדרגים הנמוכים יותר.
ביזור הוא פיזור סמכויות ההחלטה בין מנהלי הביניים בדרגים השונים. זוהי מידת חופש הפעולה של תת-היחידות הארגוניות לנהל באופן עצמאי למדי את ענייניהן ולשאת באחריות לתוצאות.
עומק הביזור מגדיר את היקף הסמכויות של מנהלי הביניים להחליט על פעולות היחידות שהן עומדים בראשן.
רוחב הביזור הוא מגוון תחומי הפעולה בהם ניתנת סמכות קבלת ההחלטות למנהל. לדוגמה, למנהל סמכויות בתחומי השיווק, כ"א, רכש, ייצור ועוד. במקרה זה, הביזור יכול להיות מקבילי, כלומר היקף סמכויות זהה בכל אחד מן התחומים, או בררני- סמכויות שונות בתחומים שונים.
פורמליזציה
פורמליזציה (formalization, לפי האקדמיה ללשון העברית הַמְסָדָה) המידה בה תפקידים בארגון מוגדרים באופן סטנדרטי. אם תפקיד הוא מאוד פורמלי, אזי לממלא התפקיד אין מקום לקבל החלטות באופן עצמאי בנוגע לאיך, מה ומתי יש לבצע את הדברים. העובד מצופה לבצע את אותה הפעולה בדיוק באותו האופן ובהתאם להגדרה מראש.
בארגון פורמלי צפויים להיות תיאורי תפקיד מפורטים, חוקים ארגוניים רבים והגדרה מדויקת של תהליכים בארגון. בארגון שאינו פורמלי, לעובדים יש חופש נרחב יחסית להכניס יצירתיות במילוי התפקיד.
מונחים נוספים
יחס המנהל: היחס בין העובדים העוסקים בפעילויות פנים-ארגוניות לבין העובדים העוסקים ישירות בייצור התפוקות של הארגון.
גובה ההיררכיה: ככל שקיימים יותר שלבים בהיררכיה של ארגון (דיפרנציאציה אנכית), כך הוא נחשב גבוה (ומוטות השליטה שלו צרות), וככל שמספרם קטן כך הוא נחשב לשטוח (ומוטות השליטה שלו רחבות).
שרשרת פיקוד אחידה: שרשרת פיקוד בה לכל עובד יש רק ממונה אחד בלבד, וכל ממונה אחראי באופן בלעדי על תחום אחריותו (כדוגמת שרשרת פיקוד צבאית).
מבנים ארגוניים נפוצים
המבנה הפשוט
המבנה הארגוני הפשוט הוא בדרך כלל שטוח מבחינה היררכית וכולל לא יותר מ-2–3 רמות אנכיות. כמו כן, במבנה זה ישנה דרגה נמוכה של הקבצה, מוטת שליטה רחבה, מרכוז סמכויות - בדרך כלל בידי אדם אחד אשר מקבל את ההחלטות בארגון ופורמליזציה נמוכה.
מבנה זה מתאים בעיקר לארגונים קטנים בהם הבעלים הוא גם מנהל הארגון, אולם הוא מיושם גם בארגונים גדולים יותר.
היתרון במבנה זה הוא בעיקר במהירות ובגמישות בקבלת החלטות ובביצוע שינויים, בעלות נמוכה של תחזוקה ובשקיפות. עם זאת, כאשר מדובר בארגון גדול, עלות התחזוקה נעשית גדולה ולא משתלמת ונוצר עומס של מידע על מקבל ההחלטות. כמו כן, חיסרון נוסף הוא הסיכון שבריכוז כל סמכות קבלת ההחלטות בבן אדם, שאם לא יתפקד כראוי, הארגון עשוי להיות בסכנת קיום ממשית.
המבנה הבירוקרטי
מילת המפתח בארגון כזה היא סטנדרטיזציה. מבנה זה מאופיין במשימות מאוד שגרתיות, חלוקת משימות להתמחויות, פורמליזציה וכללים נוקשים, הקבצה על בסיס פונקציונליות, מרכוז סמכויות ומוטת שליטה צרה.
היתרון העיקרי של מבנה זה הוא היכולת לבצע פעולות סטנדרטיות ביעילות רבה. כמו כן,
הפורמליזציה הרבה מהווה תחליף לדרישות כגון הפעלת שיקול דעת, חדשנות או ניסיון עבר מצד המנהלים ומאפשרת להעסיק מנהלי ביניים בעלי כישורים נמוכים יחסית אשר אינם עולים הרבה לארגון.
אחד החסרונות במבנה זה נובע מהיותו ארגון במבנה פונקציונלי, כלומר החלוקה לתת היחידות נעשית לפי תפקודים. במצב זה למחלקות השונות יכולות להיות מטרות סותרות ועשוי להיווצר קונפליקט שיפגע במטרה הכללית של הארגון.
חיסרון נוסף של מבנה זה הוא הקושי במתן מענה לבעיות שאינן מוגדרות היטב. לפיכך, כאשר יתרחש מקרה שלא היה צפוי מראש, העובדים בדרך כלל לא יידעו כיצד להתמודד איתו ובאיזה אופן לפתור את הבעיה.
מבנה מטריציוני
מבנה זה משלב שתי צורות הקבצה: הקבצה על בסיס פונקציונליות והקבצה על בסיס מוצרים. היתרון הוא שישנו פיזור של המומחיות של העובדים בתחום מסוים (במבנה הפונקציונלי) בין המוצרים השונים. באופן זה נחסכים משאבים של כפילות מידע והכשרת מומחים נוספים עבור כל מוצר ואף נצברים הידע והניסיון עם הזמן. כמו כן, מבנה זה מאפשר גמישות והתאמה מהירה לצורכי השוק, למשל בנייה מהירה של צוות כאשר קם הצורך בפיתוח מוצר חדש ופירוק הצוות בסיומו.
החיסרון העיקרי של מבנה זה הוא הקונפליקט שעשוי להיווצר אצל העובדים, שבמצב זה כפופים לשני מנהלים: מנהל המחלקה הפונקציונלית ומנהל המוצר, שלעיתים יכולים לפעול תחת מניעים שונים ואף סותרים. מנהל בארגון מטריציוני חייב לדעת להפעיל השפעה ללא סמכות.
מבנה כוח האדם בארגון על פי מינצברג
בספרו The Structuring of Organizations שיצא לאור בשנת 1979, עסק הנרי מינצברג בהרחבה במבנה ארגוני. על-פי מינצברג ניתן לחלק את כוח האדם בכל ארגון לחמישה תפקודים:
הצמרת האסטרטגית, היא ראשי מנהלי הארגון, ודוחפת לריכוזיות בארגון.
הליבה המבצעית, היא העובדים העוסקים ישירות בייצור תפוקות הארגון, ודוחפת להתמקצעות.
הקו התיכון, הוא האחראים השונים שתפקידם לגרום לליבה המבצעית לבצע את החלטות הצמרת האסטרטגית, ולהעביר משוב מהליבה המבצעית אליה, ודוחף לחלוקת הארגון לרכיביו.
הסגל הטכני הוא האחראי על הפעולות המאפשרות את עבודת הליבה המבצעית (פעולות כגון הדרכה, תחזוקת ציוד עבודה, אחריות על פנים מקצועיים של העבודה וכו'), ודוחף לסטנדרטיזציה.
הסגל המנהלתי הוא האחראי על ביצוע פעולות, הנחוצות באופן עקיף על-מנת לאפשר את הייצור (ארוחות, ביטחון, שכר וכו'), ודוחף לתיאום הדדי.
מינצברג מתאר חמישה סוגי השפעות ושינויים תהליכיים המתרחשים בארגון:
סמכות פורמלית: התחום בו ניתנת אחריות רשמית לממונים על עובדיהם, ונקבעים הבדלי המעמדות הרשמיים בארגון. תיאור הסמכות הפורמלית נעשה באמצעות התרשים הארגוני או אורגאניגראם, בו כל עובד בארגון מתואר בריבוע, כך שככל שמעמדו הרשמי גבוה יותר כך עליון מקומו בתרשים, ובין כל ממונה לעובדיו נמתחים קווים.
פעילות מווסת: הפעילויות המרכיבות את תפקודו הפורמלי של הארגון, המחולקות לשלושה סוגים: פעילות העבודה המבצעית, פעילויות הניהול ופעילויות המטה.
תקשורת ישירה: חיבור בלתי פורמלי בין אנשים שונים בארגון, שאינה נגזרת מהיחסים הפורמליים שלהם אלא מהיכרותם האישית, אך מתייחסת אליהם (אמון רגשי בין ממונה לכפוף, פחד מכוחנות של בעל תפקיד מסוים, וכו'). לתקשורת הישירה בין העובדים השפעה רבה על תפקוד הארגון (גישת יחסי אנוש בניהול משימה דגש על תקשורת זו).
מצבי העבודה: קשרים ישירים ובלתי פורמליים הנוצרים בקבוצות עובדים כתוצר לוואי של עבודתם (קשרי ידידות, מפגשים בהפסקות וכו') קבוצות אלו נוצרות לרוב סביב העבודה המשותפת, וכן מתאפיינות בדרך-כלל בשוויון מעמדי ושונות בתחומי העיסוק.
החלטות אד הוק: קשרים פורמליים הנובעים מהצורך להחליט החלטות מסוימות על ידי מספר בעלי תפקידים שונים, ומחולקות לשלושה סוגי החלטות: תפעוליות, מנהלתיות ואסטרטגיות.
ראו גם
מבנה ארגוני - מונחים
לקריאה נוספת
S. Robbins, "Organizational Behavior". 9th ed., 2001, Ch. 14. Foundations of Organizational Structure, pp.412-443.
סמואל, י. (1996) "ארגונים". פרק 4, מבנים ארגוניים, עמודים: 106-73, פרק 5, סמכות ושליטה, עמודים 107–132.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:סוציולוגיה ארגונית
*
| 2024-04-27T16:07:11
|
מינצברג
|
קטגוריה:שמות משפחה
| 2024-08-01T00:52:22
|
רדיואקטיביות
|
שמאל|ממוזער|250px|סמל אזהרה לחומר רדיואקטיבי
רדיואקטיביות היא פליטה של חלקיקים מגרעין אטום. רדיואקטיביות היא פליטה ספונטנית הגורמת לגרעין בלתי יציב להיות יציב יותר, על ידי הנמכת האנרגיה שלו. החלקיקים הנפלטים הם קרינה מייננת, כלומר קרינה באנרגיה גבוהה. סוגי הקרינה הראשונים שנתגלו הם קרינת אלפא, קרינת בטא וקרינת גמא, ונקראו כך על סמך הפיצול של אלומות הקרינה בשדה חשמלי או מגנטי ומחוסר במידע אחר עליהן. מאוחר יותר נתגלו גם סוגי קרינה נוספים.
כיום ידוע שקרינה מייננת מסוכנת ביותר לרקמות חיות, אולם דבר זה לא היה ידוע לחוקרים הראשונים אשר זכו בפרסי נובל על עבודתם, אך גם סיכנו את חייהם.
היסטוריה
תופעת הרדיואקטיביות נתגלתה באקראי בשנת 1896 על ידי הפיזיקאי אנרי בקרל בשעה שערך ניסיונות במלחי אורניום. בשעה שניסה לבדוק השערה על תופעת הזרחנות הוא השאיר במגירה מלחי אורניום על לוח צילום שנעטף בנייר שחור וגילה להפתעתו שאף על פי שלא נחשפו לאור שמש כבדרך כלל הם בכל זאת השחירו את הלוח. הוא שיער שהם פולטים קרינה באופן ספונטני בלי קשר לחשיפה מוקדמת לאור שמש, והוא כינה אותה "קרינת אורניום". פייר ומארי קירי שחקרו את התופעה וגילו את היסודות הרדיואקטיביים פולוניום ורדיום נתנו לה את השם: רדיואקטיביות. תגלית זו זיכתה את שלושת הפיזיקאים הללו בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1903. יש לציין יחד עם אלו את ארנסט רתרפורד שגילה בשנת 1911 את החלוקה של הקרינה לאלפא, בטא וגמא. חוקר נוסף שקידם רבות את הבנת תופעת הרדיואקטיביות היה פרדריק סודי, כימאי בריטי, שזכה בפרס נובל לכימיה לשנת 1921 על מחקריו בתחום.
חוקרים אלו גילו שבנוסף לאורניום קיימים יסודות כימיים נוספים או איזוטופים שלהם, שהם רדיואקטיביים. לאיזוטופים רדיואקטיביים אלו יישומים חשובים רבים. ביניהם: מעקב אחר תהליכים ביולוגיים בגוף האדם לצורך אבחון (רפואה רדיואקטיבית) שימור מזון בפחיות שימורים על ידי הרג של החיידקים ותיארוך מרבצים גאולוגיים (וממצאים ארכאולוגיים) בהתבסס על ההנחות של קצב ההתפרקות של האיזוטופים והיחסים ביניהם במרבץ (או בממצא) (ראו הערה נוספת בעניין זה, בתחתית הדף).
סוגי קרינה רדיואקטיבית
קרינת אלפא - קרינה חיובית של גרעין הליום המורכב משני פרוטונים ושני נייטרונים.
קרינת בטא - פליטת אלקטרון (בטא מינוס) או פוזיטרון (בטא פלוס).
קרינת גמא - קרינה אלקטרומגנטית (פוטון), באנרגיה גבוהה.
פליטת נייטרון - חלוקה של גרעין אב לזוג גרעינים צאצאים קלים יותר תוך פליטה של ניטרון אחד או יותר.
פליטת צבר (Cluster decay) - פליטה של גרעין המורכב מפרוטונים ונייטרונים בצירוף כלשהו.
מקורות הקרינה הרדיואקטיבית
קרינת רקע טבעית
כדור הארץ והיצורים השוכנים בו נחשפים באופן קבוע לקרינה מהחלל. חלקיקים טעונים מהשמש והכוכבים מגיבים על המפגש עם האטמוספירה והשדה המגנטי של כדור הארץ במטר של קרינה, בדרך־כלל קרינת בטא וגמא. כמויות הקרינה באזורים שונים, משתנות על־פי ההבדלים בגובה ובשדה המגנטי.
חומרים רדיואקטיביים מצויים באופן טבעי באדמה, במים ובצמחיה. מקצתם נספגים בגוף מהאוכל (למשל, בננה מכילה אשלגן, חלק מן האטומים שלו הם איזוטופים רדיואקטיביים) והמים, או מהאוויר במקרה של הגז רדון, מבלי לגרום נזקים משמעותיים.
מקורות קרינה מעשי ידי אדם
הנזק שנגרם לתאים נמדד בסיוורט (Sievert) או בקיצור - Sv. הסיוורט הוא יחידה גדולה למדי ולכן נהוג לעבוד עם מיליסיוורט (mSv) או מיקרוסיוורט. בממוצע כל אדם סופג כ־2.4 מיליסיוורט לשנה (240 מיליראם לשנה), ערך הנע בין 0.2–10 מיליסיוורט בתלות במקום מגוריו והרגליו. מתוכם, כ־0.4 מיליסיוורט מקורם בקרינה קוסמית, 0.4 מיליסיוורט ממקורות קרינה ארציים, 1.2 מיליסיוורט משאיפת גזים רדיואקטיביים (בעיקר רדון) ו־0.3 מיליסיוורט ממזון. מקורות טבעיים תורמים כ־1.8 מיליסיוורט (80%) משיעור הקרינה הנספגת בשנה ויתר ה־20% נתרמים ממקורות קרינה מלאכותיים. בתוכם, כ־0.3 מיליסיוורט לשנה בממוצע נתרמים משימושים רפואיים של קרינה, כגון: צילומי רנטגן, רפואה גרעינית והקרנות. בין מקורות הקרינה המלאכותיים הנוספים ניתן למנות טלוויזיות, גלאי עשן וחלק מהתצוגות הזוהרות לשעונים ומדידים אחרים.
עובדים המטפלים בדלק גרעיני, לרבות כרייה, עיבוד, ניצול (למשל בכורים גרעיניים) וטיפול בדלק משומש, נחשפים לכ־1.8 מיליסיוורט לשנה בממוצע. גם עובדים במכונים אונקולוגיים, מעבדות למחקר גרעיני וחיילים המוצבים בצוללות ובספינות גרעיניות נחשפים לקרינה בשיעור נמוך יותר בממוצע. החשיפה של עובדים אלה לקרינה מנוטרת באמצעות מד מינון קרינה (דוזימטר). אנשי צוות אוויר נחשפים לכ־3 מיליסיוורט לשנה בממוצע, בשל שיעור מוגבר של חשיפה לקרינה קוסמית.
השפעות הקרינה על אנשים
מחקרים רבים ומפורטים שנערכו על ניצולי ההפצצות בהירושימה ונגסאקי מראים כי נזקי הקרינה קטנים בהרבה מהמקובל לחשוב. נמצא, כי אצל אנשים שנחשפו לכמות יחסית גבוהה מאוד של 1 סיוורט (1000 מיליסיוורט), תוחלת החיים קטנה בממוצע ב־1.3 שנים, והסיכון לאורך זמן לפתח סרטן היה גבוה ב־5% משאר האוכלוסייה, בעוד החשיפה השנתית הממוצעת לקרינה טבעית ומלאכותית (כולל צילומים רפואיים) עומדת על מיליסיוורטים בודדים.
קרינה בעוצמה קיצונית של 6 סיוורט נחשבת לקטלנית.
מקובל לחשוב על ההשפעות הביולוגיות של קרינה במידת השפעתם על תאים חיים. השפעתה של חשיפה מזערית לקרינה היא זניחה ולא ניתן לזהותה. לגוף האדם מנגנוני הגנה כנגד סוגים שונים של נזק כתוצאה מקרינה כמו אף חומרים כימיים מסרטנים.
ייתכנו שלוש תוצאות לקרינה על תאים:
תאים שניזוקו מתקנים את עצמם, וכתוצאה אין נזק שיורי.
תאים שניזוקו מתים, בדומה למיליוני תאים אחרים שמתים מדי יום ומוחלפים בתהליכים ביולוגיים רגילים.
תאים מתקנים את עצמם בצורה שגויה ובכך גורמים לשינוי ביופיזיקלי.
הקשר בין חשיפה לקרינה והתפתחות סרטן מבוססים בעיקר על אוכלוסיות שנחשפו לכמויות גבוהות יחסית של קרינה מייננת (לדוגמה: ניצולים מן הפצצות האטומיות שהוטלו על יפן ואנשים שעברו טיפולים רפואיים לצורך אבחון או ריפוי). באמצעות רדיותרפיה ניתן לרפא סוגי סרטן רלוונטיים על ידי שימוש בכמויות גדולות של קרינה כגון לוקמיה, סרטן השד, סרטן הכבד, סרטן הריאות וכו'.התקופה שבין החשיפה לקרינה וגילוי הסרטן ידועה כ"תקופה רדומה". סוגי סרטן אלו היכולים להתפתח כתוצאה מחשיפה לקרינה אינם שונים מאלו הקורים באופן טבעי, או כתוצאה מחשיפה לחומרים מסרטנים.
כמות קרינה גבוהה הורגת תאים, בעוד שכמות נמוכה גורמת לנזק או אף לשינויים בקוד הגנטי (DNA) של התאים המוקרנים שלעיתים ניתן לתקנם. כמויות גדולות של קרינה יכולות להרוג כמות כזו של תאים שהרקמות והאיברים נפגעים מיד. כתוצאה נגרמת תגובה חריפה של הגוף הקרויה תסמונת קרינה חריפה. קיים יחס ישיר בין כמות הקרינה והמהירות בה יופיעו סימני הקרינה, והסיכון למוות. תסמונת זו אובחנה ברבים מניצולי ההפצצות על הירושימה ועל נגסאקי ב־1945 ובעובדי ההצלה שטיפלו בתאונה בכור הגרעיני באסון צ'רנוביל. 134 עובדים בכור וכבאים נחשפו למנות קרינה גבוהות וסבלו מתסמונת קרינה חריפה, 28 מהם מתו ממנה.
מדידת קרינה
כמות הרדיואקטיביות בדגימה נתונה של איזוטופ מבוטאת כיום ביחידה הקרויה בקרל (Bq). מידה זו החליפה את המידה קירי (Ci). הבקרל מבטא קצב התפרקות אטום לשנייה והוא יחידה זעירה במיוחד בהתפרקויות גדולות. לפיכך, נוהגים לבטא רדיואקטיביות במונחי פטא־בקרל ואף אקסה־בקרל לתיאור כמות הרדיואקטיביות עקב פיצוץ אטומי.
כמות הקרינה הנספגת בגוף נמדדת ביחידות הקרויות גריי (Gray) או בקיצור - Gy. גריי אחד שווה ערך לג'אול אחד שנספג בק"ג אחד.מנת קרינה של גריי אחד של קרינת בטא, קרינת גמא או קרינת רנטגן גורמת נזק של סיוורט אחד. מנת גריי אחת של קרינת אלפא גורמת נזק של 20 סיוורט. בארצות הברית ובארץ נהוג עדיין להשתמש ביחידה הקרוי ראם (Rem) או במילי־ראם במקום בסיוורט. סיוורט אחד שווה ערך ל־100 ראם.
הקרינה ניתנת לאיתור באמצעות מד קרינה (מונה מבוסס גייגר) או מד מינון קרינה (דוזימטר).
מודל מתמטי של דעיכה רדיואקטיבית
ההתפרקות הרדיואקטיבית היא תופעה קוונטית בעיקרה ולכן הסתברותית. כלומר: אי אפשר לדעת מתי בדיוק יתפרק חלקיק מסוים אך אפשר לדעת מה ההסתברות שלו להתפרק בכל זמן נתון. זמן ההתפרקות של חלקיק הוא משתנה מקרי T המתפלג מעריכית עם קבוע דעיכה האופייני לחלקיק ושניתן לחשבו באמצעות מכניקת הקוונטים. אחד חלקי קבוע הדעיכה (), הוא זמן החיים הממוצע של חלקיק בודד, או תוחלת החיים שלו. פרמטר שקול לכך, שיותר קל למדוד בניסוי, הוא זמן מחצית החיים שנתון על ידי : זהו הזמן שבו מחצית מהחלקיקים במדגם יתפרקו. ניתן לראות מהמשוואה שהוא אינו תלוי בריכוז החומר הדועך, אלא בקבוע הדעיכה בלבד - חומר בריכוזים שונים יהיה בעל אותו זמן מחצית חיים.
זמן מחצית החיים של דעיכה רדיואקטיבית תואם למשוואת קצב מסדר ראשון, כלומר להבדיל מזמן מחצית החיים שלא תלוי בריכוז, הדעיכה הרדיואקטיבית תלויה בריכוז החומר.
מאחר שתיאור הדעיכה המעריכית הוא הסתברותי, הוא שימושי ביותר דווקא עבור מדגמים סטטיסטיים המכילים מספר רב של חלקיקים (למשל: מספר אבוגדרו של נייטרונים), ואז גודל המדגם בזמן t כלשהו נתון על ידי
כאשר N0 הוא המספר ההתחלתי של חלקיקים במדגם.
התנהגות זו היא הבסיס לשיטות תיארוך ארכאולוגיות וגאולוגיות באמצעות מדידות דעיכה של איזוטופים רדיואקטיביים מתאימים שונים. לדוגמה, בארכאולוגיה מקובל מאוד השימוש בפחמן 14, שהוא איזוטופ רדיואקטיבי של פחמן.
ראו גם
לוגול
רדיואקולוגיה
קישורים חיצוניים
מהי רדיואקטיביות? שיעור אינטראקטיבי באתר "לרגו".
הערות שוליים
*
קטגוריה:כימיה פיזיקלית
| 2024-03-26T20:38:28
|
קרימינולוגיה
|
במדעי החברה, קְרִימִינוֹלוֹגְיָה (בעברית: חֵקֶר פְּשִׁיעָה; באנגלית: Criminology; מלטינית: crīmen – האשמה; מיוונית: λογία – תורה) הוא תחום ידע תאורטי, מחקרי ובין תחומי, שעניינו חקר הסטייה החברתית וההתנהגות הפלילית, סיבותיהן ומאפייניהן, ויחסי הגומלין ביניהן ובין שורת משתנים, המשפיעים על הקרימינולוגיה כתחום דעת, בהם משתנים ביולוגיים, פסיכולוגיים, סוציולוגיים ומשפטיים. האדם העוסק בקרימינולוגיה נקרא קרימינולוג, אם כי חקר הסטייה והעיסוק בה נעשה במשך השנים גם על ידי סוציולוגים, משפטנים ופסיכולוגים.
באופן טבעי, חקר הסטייה, הגדרותיה ומאפייניה הם יחסיים לחברה ולתרבות. כך, בעוד כי בחברות מערביות (ואף בינן ובין עצמן) מוגדרות ומוסכמות נורמות מסוימות כ"נורמליות" לעומת אחרות "אבנורמליות", הרי שההגדרה בחברות שבטיות להתנהגויות אלה היא שונה בתכלית.
אסכולות תאורטיות
בין האסכולות ותחומי הדעת המרכזיים, בתאוריה ובמחקר, אשר אפיינו את הקרימינולוגיה לאורך השנים, ניתן למנות מספר תאוריות מרכזיות:
האסכולה הקלאסית והנאו-קלאסית – גישה זו עוסקת בעיקר בתגובה לפשע ובשאלות של ענישה, כיצד להרתיע עבריינים, איזה עונש הוא היעיל והצודק ביותר. לפי התאוריה הזו, אדם עובר עבירה משום שהחליט שהוא מבצע את העבירה. כל התנהגות של אדם היא רציונלית ונעשית מתוך בחירה.
האסכולה הפוזיטיבית – לא הסכימה לתפיסת האדם כפי שהוגדרה בגישה הקלאסית ולכן הפוזיטיביסטיים טענו שהתנהגות אנושית אינה נובעת מבחירה חופשית אלא נגרמת מתוך גורמים ביולוגיים, פיזיולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים וגורמים נוספים; הדגש צריך להיות בגורם לפשע ויש לפתור את הבעיה לא בענישה אלא בהעלאת רמת החיים או שיפור מערכת החינוך. בגישה זו מתמקדים במבצע העבירה ופחות במעשה, יש חשיבות לנסיבות שהביאו אותו לביצוע העבירה.
האסכולה הרדיקלית – תאוריה חדשה יחסית, מתמקדת בעיקר בהגדרות החוקים הפליליים, ובשאלה מדוע נחקקו חוקים פליליים כאלה ולא אחרים. הרדיקלים קראו תיגר על ההגדרות הבסיסיות של הפשע ושאלו מדוע התנהגויות מסוימות נחשבות לפשע, והתנהגויות אחרות שהן די דומות, ולעיתים אף גורמות לאותו נזק או גדול יותר, לא מוגדרות כפשע.
תאוריות התיוג
תאוריות הקונפליקט
תאוריות העוסקות בפשיעה מצבית, ניהולה ומניעתה
תאוריית השיקום של קרייסי
ראו גם
מדעי המשטרה
ויקטימולוגיה
סטייה חברתית
משפט פלילי
שילוש מקדונלד
קרימינולוגיה חיובית
לקריאה נוספת
חגית לרנאו, עבריינות ואכיפת חוק: , מדיניות וביקורת, הוצאת פרדס, 2023.
אברהם נ. טננבוים, על שוטרים וגנבים: סוגיות בקרימינולוגיה סדרת האוניברסיטה המשודרת - משרד הביטחון, 2003
שהם, א', החצר הסגורה, הוצאת הספרים של יד-טבנקין והמכללה האקדמית אשקלון, 2006
אדלשטיין, א', קריירה פלילית ועבריינות סדרתית, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון, 2005
גוד, א', על הסטייה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2002
שוהם, ש"ג, רהב, ג' ואדד, מ', קרימינולוגיה, הוצאת שוקן, 2017
שוהם, ש' ושביט, ג', עבירות ועונשים, הוצאת עם עובד, 1990
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:סוציולוגיה
קטגוריה:משפט פלילי
| 2024-09-30T14:15:23
|
המודל הטהור של הבירוקרטיה
|
המודל הטהור של הבירוקרטיה, שניסח מקס ובר, מתאר את העקרונות לפיהם בנויה בירוקרטיה.
בין העקרונות:
שמאל|ממוזער|150px|מקס ובר
חלוקת אחריות (דיפרנציאציה) קבועה בין בעלי תפקידים בעלי הכשרה פורמלית לתפקידם, על פיה לכל אדם אחריות חלקית ביותר והוא אינו נדרש להכיל את שאר חלקי המערכת. במובן זה קיימת דיפרנציאציה אופקית (חלוקה בין עובדים שעוסקים בתחומים שונים) ודיפרנציאציה אנכית (חלוקה בין ממונים, שרצונם בביצוע העבודה, לכפופים, שרצונם בתגמול).
היררכיה מעמדית ברורה, התואמת את עיקרון האחידות – לכל עובד ממונה ישיר אחד בלבד.
קיום מערך חוקים אבסטרקטיים רשומים וסופיים, מדויקים ורציונליים, שאינם ניתנים לשינוי על פי שיקולי רגע. חוקים אלו הם אוניברסליים – אינם תלויים באופיים ותכונותיהם של בני האדם המעורבים בהם.
אימפרסונליות: אין חשיבות לאישיות, לתודעתו ולרגשותיו המסוימים של האדם העוסק בבירוקרטיה, וההירארכיה הביורוקרטית מורכבת אך ורק מחוקים ומשרות פורמליים.
מומחיות של העובדים בתחום הבירוקרטיה, ותפישתם אותה כקריירה אישית הדורשת את מרב זמנם.
הפרדה של רכוש המערכת ביורוקרטית מרכושם של העובדים בה, המונעת ניגודי אינטרסים מסוימים.
המילה "טהור" מציינת שמדובר במודל אידיאלי. במציאות, רק לעיתים נדירות יציג ארגון נתון את כל העקרונות. כך שאם חוקרים ארגון ומאפיין אחד או יותר מאלו המתוארים לעיל חסר, עדיין אין זה שולל את עובדת היותו ארגון ביורוקרטי.
ראו גם
מונחים במבנה ארגוני
לקריאה נוספת
יהודה שנהב, אידאולוגיות ניהול בעידן הרציונליות, 1991.
קטגוריה:סוציולוגיה ארגונית
| 2022-04-27T13:50:10
|
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.