diff --git "a/DATA/parsed_data_splits/rabbi_kook_validate.json" "b/DATA/parsed_data_splits/rabbi_kook_validate.json"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/DATA/parsed_data_splits/rabbi_kook_validate.json"
@@ -0,0 +1,2287 @@
+[
+  {
+    "id": 3744,
+    "paragraph": "שכל האלהי הוא שכל יוצר, שיש לו פועל בכל מילואיו, ושכל הברואים הוא שכל מצייר, שאיננו יכול כי אם להציג לפניו את מה שישנו. הקרבה האלהית מקנה לנבראים את סגולתו של השכל האלהי, ולפי ערך קרבתו האלהית כך גדל כח יצירתו. גם ההצטיירות השכלית הפשוטה יש בה מלשד הקודש של קרבת אלהים במדה ידועה. וכל מה שתוכן הקרבה הזאת מתרחב, מתפשט ומתעמק ביותר, כן מראה הוא בבליטה יותר גדולה את השואתו עם השכל היוצר, יסוד ההתעסקות הסודית שבספר יצירה היא בנויה על מכון זה של התעלותו של שכל האדם אל הסגולה האלהית, כפי אותה המדה שיש באפשרות זאת. ואי בעו צדיקי ברו עלמא, ועתידים צדיקים שיחיו מתים, ויבראו עולמות, ההבדל העצמי שבין ישראל לעמים, בשורש נשמתם, הוא ששכל האדם בכללו, שאיננו כי אם שכל מצייר, מציג ברוחו את המצוי, ומגלם אותו במעשיו, באמנות לכל פרטיה, מסתגלים לו כל העמים אשר תחת כל השמים, אבל סגולה אלוהית של שכל יוצר, זאת היא הפליאה של סגולת ישראל, שהיא מבדלת אותו מן העמים כולם בעליוניות כזאת, שכל הבדל סוגי לא ידמה לו. והולכים אנו דרך ארוכה מאד, דרך מעלות ומורדות, גליות וגאולות, עד שנבא לאותו גמר הצביון של הופעת נשמתנו בהגמרה בכללנו ובפרטנו, אלהים אתם ובני עליון כלכם, בעלי נשמה יוצרת, פועלת בציורה על כל היקום, כדוגמא של מעלה. ואשם דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. \n",
+    "summary": "השכל האלוהי יוצר, והשכל האנושי רק מצייר ומרכיב, וישראל בדבקותם זוכים לשכל אלוהי יוצר.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3773,
+    "paragraph": "פי מה שהאדם מקודש הוא בדרכיו, לפי מה שהאצילות הפנימית מתגברת בקרבו, ככה מוצא הוא את העליוניות של הכרת השכל, הערתו ודחיפתו הפנימית, והוא מתאשר במתת חלקו, ורוח החרות מתגבר בקרבו. והרי מתעלה מעל כל השפלות, של כל הקדרות העולמית, מתרומם הוא מעל חתחתיו של הדמיון החמרני, וחופשה ניתנה לו מכל שעבודיו. מתוך האספקלריא המאירה של הערת השכל, הרי הוא מציץ על כל חוק כתוב, על כל מצוה ותורה, והמעין האלהי הומה בקרבו, ונחליו הולכים ושוטפים, להאדיר את תוכן חייו הרוחניים האמתיים אדירות אין קץ. \n",
+    "summary": "ככל שהאדם מקדש את דרכיו, הכרתו מתעלה מדמיונות ונעשית חופשית, והוא מוצא בכל חוק תורני נחלים רוחניים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4055,
+    "paragraph": "צפיה הרוחנית מלאה היא בהירות הזכרון הכללי, זכרון גדלה של האומה וכל מלא הודה בעבר, וכמו כן היא מופעת משכלול התקוה בעתיד. ואלה שתי ההופעות משכללות את הנפש כולה, ומזה באה החבה הגדולה למצות התלויות בארץ ובמקדש, וכל הרגשות התלויים בהן. \n",
+    "summary": "זכרון העבר ותקוות העתיד של האומה, משכללים את הנפש לאהבת המצוות התלויות בארץ ובמקדש.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3822,
+    "paragraph": "אדם צריד להחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות, הממלאות את כל מהותו, עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי, שזהו מוריד את האדם לעומק הקטנות, ואין קץ ליסורים גשמיים ורוחניים, המסובבים מזה. אבל צריך שתהיה מחשבתו ורצונו, ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות, לכללות הכל, לכללות העולם, לאדם, לכללות ישראל, לכל היקום. ומזה תתבסס אצלו גם הפרטיות שלו בצורה הראויה. וכל מה שהתפיסה הכללית היא יותר חזקה אצלו ככה תגדל שמחתו, וככה יזכה יותר להארת האור האלהי, כי שם מלא חל על עולם מלא, ולית שכינתא שריא באתר חסיר, וכיון דבאתר חסיר או פגים לא שריא, איך תשרה באתר שהכל נטול וחסר, ואין שם כי אם נקודה דלה מצערה ואפסית, שהיא הפרטיות האנכית לבדה. והתביעה הזאת להיות תמיד נתון ביסוד הכללי, בצרורא דלעילא דביה חיי כולא, הוא יסוד נשמת הצדיקים, המתהלכים לפני האלהים, ומתענגים על ד'. והם צריכים להתחזק לדעת את עצמות רצונם, ושלא לעזבו משום מניעה שבעולם, רק תמיד יגדלוהו יקדשוהו ויפארוהו, ויזכו לברכת ד', מיסוד בכל מכל כל. \n",
+    "summary": "האדם צריך להיחלץ מאנוכיותו ולחשוב על הכלל, בעולם, באדם ובישראל.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3985,
+    "paragraph": "ל מה שהנשמה מתגברת ביותר באדם, ואור הקודש מתגלה בו, ככה הוא מרגיש יותר את הערך של דיבורים שבקדושה, וכשהוא מדבר בתורה ובתפלה, שפעה רבה של אורות נשמתיים שופעים ממנו, ופתיחת צנורות הדעה העליונה, והרגשת הקודש המלאה מתראה לפניו בשלל צבעי אור וחיים אמיצים, נאדרים בקודש. \n",
+    "summary": "ככל שמתגברת נשמת האדם, הוא מרגיש את ערך דיבורי הקדושה, והשפעת דיבוריו מתגברת.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3919,
+    "paragraph": "צחצוחים של המדות הרעות, המעורבים בתוך הכשרון של הדבקות האלהית שבנפש, הם פועלים את פעולתם לרעה יותר מהמדות הרעות שאצל רוב בני אדם, מפני שאין בעולם פעולה כל כך אמיצה במעמקי הנפש כמו הדבקות האלהית, אשר על כן אין לשער את עומק וגודל החיים של הצדיקים, העומדים לפני ד', ומתענגים בנועם הדבקות והחשק האלהי, וכשהכח הכללי של החיים הוא גדול ואמיץ גם החלק הרע שבהם הוא גם כן אמיץ, כתוכן הפנימי של כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. ומפני כך עומדים הצדיקים תמיד במצב של מלחמה נגד צחצוחי הרע שבהם, המעורב עם הטוב, כל זמן שהעולם לא נתבסם כולו. אבל ד' לא יעזבם, והם תמיד הולכים מחיל אל חיל, כובשים ומנצחים. ולעד לא יעזבו את תוכן החיים העקרי, שהוא הדבקות האלהית, כי אם תמיד יעלו אותו, יאמצוהו יבררוהו, ובעלייתו ועלייתם עמו הכל מתעלה, כל העולם, כל החיים, כל ההויה. בהתרוממות היסוד יתרומם הבנין, ובאימוץ השורש יתאמצו השריגים והעלים כולם, יחד עם כל המוני פרטיותיהם. \n",
+    "summary": "ככל שהאדם גדול ודבקותו גדולה, גדֵלה המלחמה שלו עם סיגי היצר הרע שבדבקותו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3706,
+    "paragraph": "פילוסופיא שהשיגה את החק המוסרי הכללי של העולם, וזהו כל יסוד ידיעת האלהות אצלה, לא יכלה לבא עד העומק הפרטי, איך כל האיכות והכמות המוסרית שבנפש האדם היא מופעה מהחק העליון הזה, והם אחוזים זה בזה, כקוי קרני אור השמש היוצאים מן השמש. וחופש הרצון והבחירה וצדדי החיוב וההכרח שיש בזה, בין באדם בין בעולם, כולם אחוזים בכונניות נפלאות, שהן הולכות ומתגלות לפרטיהם ופרטי פרטיהם בסוד ד' ליראיו. וחכמת יראת ד', החודרת עד כל מעמקי החיים, והאור הגדול של הדבקות האלהית אשר לצדיקים כבירי כח ועובדי ד' באמת, בגבורה ובקדושה, הוא מראה להם את התעלומות הללו, בצורה חודרת במעמקי האמת, שאין דוגמתה בכל התגלות שכלית בעולם, כי אם בסוד ד' ליראיו, ואת ישרים סודו. אמנם עניה היא דעת האדם, שכשהיא תופסת איזה חק, חושבת היא בחלוניות מחשבתה, שכבר עמדה על התיאור האלהי. אלה האליליים הרוחניים, אשר בלב ערל ונפש אטומה באים, באין בושה של יראה פנימית, לדרוך בהיכל הקודש, ולא ידעו ולא יבינו כי הם תופסים רק חק מלאכי קל וקטן, מעלמא דפירודא, ולשוא הם קוראים בשם ד'. כי רק על פי המובן של האורה האלהית אשר בהתגלות הקודש, שכל דעה מתבטלת, וכל הגדרה וכל הגיון מוגבל מתבטל בביטול אפסי בכל עת עלותו ברעיון, שם השראת השכינה חבוי��, ושם ההתגלות האלהית מתנוצצת, כאור הנראה מבין החרסים, רצוא ושוב כמראה הבזק.\n",
+    "summary": "הקישור בין המוסר הכללי והנפשי נשגב מהפילוסופיה, והוא מתנוצץ מסוד ה' ליראיו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3711,
+    "paragraph": "צד חיוב המציאות האלהית אין בריאה כלל, ואין עוד מלבדו, וכל הנמצא הוא רק מפני שהמשכת החפץ גורמת שימצא. על כן אין שום צד חיוב כלל בכל דבר שבהויה, וכל הנמנע הוא רק ביחש, אבל בעצם הכל אפשר. והסיבוב שמחיוב המציאות לאפשרות אין בו הדרגה, והוא מעין זריקה, כשלג שתחת כסא הכבוד שזרקו ואמר ליה הוה ארץ. וכיון שבאמת אין עוד מלבדו, אם כן הכל הוא מחויב, כי כל האפשרי אינו באמת מצוי, והמחויב הוא ההפך מהציור הניסי. ובעומק טוב זה גנוז שורש השרשים של הרע, הכופר בנסים, באפשרות, וטוען הכל חיוב וטבע, כופר בחידוש ואומר קדמות, מפני שרוח פנימי   גבוה מעל גבוה מתנוצץ בו. ובכל זמן של עליה גדולה, קודמת ירידה כזו, הגורמת לשאוב ממבוע העליון מכל עליון, שממנו הכל נטהר, וחוזרים אחר כך הדברים למקומם בכל הדר קדשם. ויחש המציאות בחלקיו הולך ומובן בשליטה העליונה המטרתית, המתעלה מכל עילוי, ומתנשא לכל לראש, ועין בעין יראו בשוב ד' ציון, וראו כל בשר יחדו כי פי ד' דבר. \n",
+    "summary": "שורש הכפירה בבריאת העולם ובניסים, הוא בהכרה שמצד חיוב המציאות האלוהית העולם נצחי ומוכרח.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3699,
+    "paragraph": "אישיות העולמית הכללית בעלת מוסר היא, בעלת רצון ובחירה, והרע העולמי הוא תולדה מירידתה המוסרית, כשם שהרע האישי הוא תולדה מהירידה המוסרית של היחיד, והרע החברותי מהירידה המוסרית של החברה. אין לנו כל רשות לקטע את הצורה המתגלה לפנינו בחיים היחידיים והצבוריים, לומר שאין להם שרשים במרחבי החיים כולם. אי אפשר לתאר לנו חוק הויתי שאיננו מתפשט באופקים כלליים, היותר מתפשטים. הירידה הכללית בודאי יותר נשגבה, ויותר מלאת חיים היא מזו המצומצמת הפרטית. קטרוג הלבנה, חטא הארץ, הנם סבות קודמות לחטא האדם, והאדם הוא ענף שכחו גדול גם על שרשו. הולכים הדברים וחוזרים, ויתקן האדם את חטאו, והארץ תענה לעומתו, את חטאה תתקן גם היא. הלבנה תצא מקטרוגה, ותתמלא פגימתה, ולא יהא בה שום מיעוט, כל ההפרעות שבפמליא של מעלה יסודרו, באופן שהטוב רק הוא ינצח. ומבט חודר פנימי, בשלמות האושר הרצוני שבגנזי נשמתו של אדם, כשהוא מתאחד עם האפשרות של ההכרה העליונה, המודה בהטוב האלהי, בעוצם היכולת ובאדירות החפץ, להיטיב להאיר ולהחיות, הוא נותן לנו את ערובתו לטובה. ובאה הנבואה ושפעת רוח הקודש וממלאה את מה שהשכל אינו משלים, ומקור השמחה העדינה מתברך ברכת שלום ואמת.\n",
+    "summary": "כל הנפילות הפרטיות של היחיד, נובעות מהנפילה הכללית של העולם, ותשובתו מחוללת את התשובה הכללית.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3968,
+    "paragraph": "ארת רוח הקודש מבררת להאדם את הגודל שבכח הדיבור, את המפעל הגדול של מהות הדיבור, היא מצגת בבהירות לעיני רוחו, איך נשאב כל דיבור מראשית יצירתו עד התגלמותו לכלל דיבור, ואחר כן איך הוא הולך ופועל בהמסרו לחלל המרחב הגדול בהתאחדו עם היצירה הגדולה, קביעות הרעיון בהרחבה והכרה פנימית באיכות הגדולה של הדיבור יעשה את האדם אחראי גדול על כל מוצא שפתיו, ערכי הדיבורים, מלאי ענין של קדושה, יתרוממו למעלתם האמיתית, וחרדה צודקת מלאה מוסר תתקוף אותו מבלי להפקיר דיבוריו, שלא לשוח שיחת חולין. וכשם שמחשבה זו היא היא מתוצאת רוח הקודש, בהארתה, כך פעולתה המוסרית מביאה לידי רוח הקודש. \n",
+    "summary": "רוח הקודש מבררת לאדם את מקור הדיבור ופעולתו, ומביאתו לזהירות במוצא פיו, המביאה לרוח הקודש.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3888,
+    "paragraph": "י שמוכשר ליראת שמים אמתית, לחסידות וקדושה, צריך לדעת, שאי אפשר כלל להיות ככל אדם, אלא הוא מוכרח להתאמץ להחזיק במדתו המיוחדת. \n",
+    "summary": "מי שמוכשר ליראה וקדושה אמיתית, צריך להחזיק במידתו, ואסור לו להיות ככל האדם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3995,
+    "paragraph": "שאוכלים לשם תאוה חמרית מתגבר העצבון בסוד אוכלי לחם העצבים. כי הניצוצות, שהיו ראויים לעלות, יורדים, ובהיותם מתעצבים על ירידתם, מרגיש האוכל את עצבם, על ידי חילוף של כמה דרכי ההרגשה, ותמורות אותיות, עד שההרגשה העצבנית נכרת בגילוי נפשי בקרבו. ועל ידי אכילה בקדושה, והגברת המגמה העליונה של טהרת הנשמה ובהירותה, מתוספת צהלת הרוח ושמחה באוכל, על ידי שמחתם של הניצוצות שנתעלו, ובשמחתם מאירה גם כן הנשמה, המעלה אותם ושמחה עמהם, והלב מרגיש על ידי כמה שבילים וצינורות שונים, וחדות ד' מתגברת עליו. והיינו ויאכל בעז וישת וייטב לבו, מאי וייטב לבו בדברי תורה, שחוץ ממה שנטיית הלב להגברת הרוחניות של העלאת החיים הכמוסים במאכלים מביאה לחשק רוחני, שמתמלא באהבת התורה ולימודה, עוד התוכן המקודש של אכילה קדושה זו היא בעצמה דברי תורה, וזה השולחן אשר לפני ד'. \n",
+    "summary": "אכילה לשם תאווה מביאה עצבות, ואכילה בקדושה – לשמחה ולחשק התורה, והיא עצמה גם-כן דברי תורה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3877,
+    "paragraph": "פילו אם יש לאדם רק קצת נטיה לציורים רוחניים עליונים, אפילו אם אין בו שכל וחכמה באמת רק איזה עילוי של כח המדמה בתכונה של איזה מדרגה יותר מהרגיל, כבר חל עליו כל החוב של התנהגות הקדושה העליונה, ומוכרח הוא להתבודד בדרכו בקודש, להתרומם במדות טובות ותכונות עליונות ממעל לההמון הגדול, ויתאמץ ללמוד מכל אדם, וביחוד מההמון התמים, ומכל מי שיש בו איזה מעלה. ואם ירצה ללכת בדרך הרגילה של ההמון וחכמיו הרגילים לא יוכל בשום אופן, רק יתאמץ לקנות מדות מעולות וחשבון עולם ברור, והשאיפה התדירית לקרבת אלהים, שהיא טבועה בנשמתו, לא יעזבנה מפני שום מניעה שבעולם. לא ירדוף אחר הכבוד, ולא יבהל כשימצאו מכבדים אותו בהפלגה, וקל וחומר שלא יצטער ממה שמבזיו מבזים אותו, או מקילים בכבודו. \n",
+    "summary": "מי שיש לו נטייה לציורים רוחניים, ואפילו רק בדמיון, עליו להתבודד בדרכו, ולא יוכל ללכת בדרך ההמון הרגילה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3868,
+    "paragraph": "לש מדות ישנן בבעלי הנפש, המשפיעים על בני דורם מאוצר רוחם, ושלשתן נאחזות הן במדתה של הדוגמה העליונה, שדרכי העבודה הא להית, ברוחה הפנימי, שהיא התכונה של הדבקות האצילית, מתפרטות בה, והן מוצאות להן מקום בשרשי היסוד של עבודת הלויה, הכהונה, ועל גביהם מדתו של משה עבד ה'. העבודה של המשמעת הפשוטה, שהצד התחתיתי שלה הוא דרוש וקבל שכר, והיא הולכת ומתעלה בדרכה, זאת היא עבודת הלויים, כי שכר הוא להם חלף ענודתם. כשהיא מתעלה אין עיניה נטויות אל השכר, אבל סוף ענינה היא משמעת פשוטה ותמימה. אנשי הרוח, אשר בידם נתונים המפתחות של אוצר החיים הלזה, הם הנם כל העובדים בקודש, המזכירים את ד', בתורה, במוסר, בהוראה ישרה, בהלכה והגדה. אותם המושפעים מהם, מושפעים הם משפעת התורה. המתגלה על פיהם, בתור צינור ומעבר הגון. המקשיבים זוכים במשמעתם הברה, והם מזכים את מזכיהם גם כן, בדרך שכר שחלף העבודה. זהו יחש לויי, שומר השערים מבחוץ, ומרים קול בשיר וזמרה., למעלה מזה היא העבודה הפנימית, שהיא מסתכלת ברזי עולם, והיא מפרנסת את הקודש שלמעלה, ברז הנאצל של תנו עז לאלהים, וישראל מפרנסים לאביהם שבשמים, ובזמן שהם עושים רצונו של מקום הם מוסיפים כח בגבורה של מעלה. ולעומת תוכן זה בעבודת הקודש של טהורי הנשמה, צדיקים יסודי העולם, שהמתדבק בהם הרי הוא מתדבק בשכינה, וכל המתדבק בם מוסיף בהם כח וגודל, נהרה וחיי עלמות, זאת היא מדתן של כהנים, עבודת מתנה אתן את כהונתכם, וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב, קדוש יהיה לך. למעלה מכולם היא מדתו של משה, רועה נאמן, שעיניו ולבו רק אל צאן עמו, ויזכר ימי עולם משה עמו, איה המעלם מים את רועה צאנו, דוגמתו היא התכונה העליונה, שאין כל עולמים כדאים לה, לא פרנסה ולא תוספת גדולה, כי אם דעה בהירה ואספקלריא המאירה, שכל השפע והטוב בטלים לגבה יותר משרגא בטיהרא. ואור עליון זה מאיר את כל המחשכים ומנהיר את כל נאות צדיקים, כשמשא דנהרא על כל מחשכי ארץ ועל כל כוכביא ומזלי כלהון, אשרי העם שככה לו בגימטריא משה, אשרי העם שד' אלהיו, ועתה אמר ד' יוצרי מבטן לעכד לו, להיות עדי עד מתלמידיו של משה עבד ד', העומד תמיד מוכן להופיע ולהשפיע, ולא לקבל מאומה, אפילו ברכה רוחנית ואצילית, כי ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו, כליל תפארת בראשו נתת לו. וזהו מקורה של תורת אמת, שבאורה כל יצור נברא יראה אור וחיים, והתפארת זו מתן תורה, שהיא תומכת כל זרועות עולם, ואינה צריכה להתמך, כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. \n",
+    "summary": "שלוש דרגות של השפעה: השפעת שכר העבודה (לויה), הוספת כוח בעליונים (כהונה), והנעשים צינור השפעה לתחתונים (משה).\n"
+  },
+  {
+    "id": 3953,
+    "paragraph": "שם שצריכים להעלות את המדות והמחשבות הרעות לשרשן, כדי לתקנן ולמתקן, כן צריכים להעלות את המדות והמחשבות הקטנות, אף על פי שהן טובות אבל אינן במעלה גדולה ומאירה, למקור שרשן, ולהאירן באור של גדולה. וכשם שמועילים לעולם כולו בעליית המדות והמחשבות הגדולות, כך יותר מועילים ומטיבים לעולם על ידי העלאתן של המדות והמחשבות הקטנות, כשעולות לאורה גדולה. ומדה זו של העלאת דברים קטנים לגדלות אינה פוסקת בכל עת ובכל שעה. והיא התשובה הגמורה, שצדיקים גמורים באים על ידה להיות עולים במעלות בעלי תשובה. \n",
+    "summary": "כשם שצריך להעלות את המידות והמחשבות הנפולות, כך צריך להעלות את הקטנות, וזוהי תשובתם של הצדיקים הגמורים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3966,
+    "paragraph": "ירוס גדול בא במערכי הרוח, כשמופיע האור הפנימי של עת לחשות, והאילמות הקדושה העליונה בכל הוד כבודה ובכובד משאה היא ממלאה את כל הנשמה, אם ימרוד בה האדם, ויפרץ לדבר, מרידה זו במלכות הדומיה מחרבת את כל בניניו, כל האוצר של התום ושל היושר, של העומק ושל ההתקשרות העליונה, הכל מתרוסס. והוא צריך אחר כך, אם ירצה לבנות את הריסותיו, לכונן הכל מחדש, והמשכיל בעת ההיא ידום. אמנם כאשר יתן להדומיה את כבודה בעת הופעתה, אז תנהיג היא את משטרה, תכונן את אולמיה, תחדור בעמקיה ותבא עד נבכי תהומיה, ומתוכה תוציא פארות וענפים נאדרים בכח צומח גדול ורענן, השיחים ימלאו כח, ויבא ניב שפתים. אז תחל העת לדבר, בהדר כבודה, ורוח הדומיה יהיה המיטטרון, הפועל על שיטפת הדיבור, אשר יזל כנחלים ברוב עושר וכל חמדה, בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ד' ורפאתיו. והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה, להתיר פה אלמים. \n",
+    "summary": "בעת הדומיה הקדוֹשה, הדיב��ר הורס את הבניין הרוחני, וכשנותנים לה את מקומה, היא מעמיקה ובונה את שטף הדיבור.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3879,
+    "paragraph": "שהאורה האלהית מגולה בהנשמה, והצמאון האלהי תמיד הוא בוער בתוקף, ידע האדם, שזהו היסוד לכל מעלות הקודש, וזהו אור העולם. ואל יפול בדעתו מפני כל פגם מעשי ומדותי, כי ודאי לא יאונה לו כל און, ובדרכו דרך הקודש ילך, ועז גאון ד' יהיה בידו למטה חוסן, ושבט מושלים, לנהל על ידו את העולם, ולרומם ברוממות קודש את הכלל כולו, וישמח ויעז במתת גורלו. \n",
+    "summary": "כשהצימאון האלוהי בוער בנשמה בתוקף, יידע האדם שזהו יסוד לכל מעלות הקודש, ואל ייפול בדעתו מפני כל פגם מעשי ומידותי.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3798,
+    "paragraph": "ם אל מקור התורה שואף אתה, התרומם והתאזר לקראת אותה העליונות, הפועמת ברוחך פנימה, עם כל שיגך ושיחך, עם כל משאך הרוחני והגשמי אשר נטל עליך, היה בן חיל, והבט נכחה לקראת האור, המתגלה לך מבין החרכים. \n",
+    "summary": "השואף למקור התורה צריך להתאזר בגבורה, ולהביט נכוחה אל האור העליון הפועם ברוחו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4056,
+    "paragraph": "פיית הישועה היא מזככת את החיים, מרחבת את הדעת, ומעדנת את הרוח. \n",
+    "summary": "צפיית הישועה מזככת את החיים ומרחיבה את הדעת ומעדנת את הרוח.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3675,
+    "paragraph": "ראת ד' היא החכמה היותר עמוקה, מיוסדת על השקפת העולם היותר פנימית, והיא נותנת את היסוד העמקני לכל מדע וכל תורה, בין בקודש בין בחול. והחול עצמו כשהוא דורש את העמקנות היסודית הרי הוא מוכרח לבא למסקנא זו, שכל זמן שאין יראת ד' מבססת את המדע הרי הוא כולו רק מרפרף על השטח החיצון של המושגים, שבאמת אינם בכלל חכמה. הן יראת ד' היא חכמה, שכן בלשון יונית קורין לאחת הינא.\n",
+    "summary": "יראת ה' היא החכמה היותר עמוקה, והיא הנותנת למדע את עמקו, ובלעדיה הוא שטחי וחיצוני.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3911,
+    "paragraph": "סיגים, שמתקבצים בנפש האדם פנימה, ומתפרצים בתור מדות רעות, ערמומיות, תאות שפלות, כעסים ומשטמות, הם גילויים מהסיגים הכלליים שבעולם. וכל ריכוך שהסיגים מתרככים בלב האדם ובעומק נשמתו, על ידי הטבת המדות, וביותר על ידי אור תורה והעלאת תפלה, הגבה למעלה באור הקודש, מתרככים הסיגים הכלליים, והדינים מתמתקים. \n",
+    "summary": "המידות הרעות שבאדם הם גילוי של סיגי העולם הכללי, וזיכוך המידות על-ידי התורה והתפילה מרכך את שורשם העולמי.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3936,
+    "paragraph": "פעמים מתגלה הנפש בכל מערומי כיעורה לאדם, והוא מתבהל מהמראה, רק בזה מרגיע הוא את רוחו, כי לפי גודל הכח של צד הכיעור של הנפש וטומאתה, כה יגדל צד היפה שבה וטהרתה, וכי את זה לעומת זה עשה האלהים. ואחרי אשר יתגבר ויתרומם על חזיון הבלהות של צד הכיעור, וזרח לעיניו הצד הטהור, צד היופי שבנפש, ועיניו יראו וינהרו, ויתנחם על כל חזון הפלצות אשר בעתתהו, ויספו ענוים בד' שמחה, ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו. \n",
+    "summary": "כשהנפש מתגלה במערומי כיעורה, ינחם עצמו בכך שכנגדה גדול הוא הצד היפה שבה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3929,
+    "paragraph": "ואים אנו איך קליפת נוגה, ששרויה ביסודה בנפש הבהמית, אורבת היא על הנטיות הנפשיות להמשיך אותן אליה, להשפיל את רוח האדם, לטשטש את אורו, למעט שלטון הקודש בעולם, ועל ידי תוספת עבודה ויראה יתרה חושבת היא להחליש את כח הרצון, שליטת החוג שבקדושה הפנימית. ואז בכל עת התעוררות הכחות הבהמיים על ידי פעולות גופניות, באה היא ומהממת את הרצון החלוש, המדוכא על ידי הפגיעה של צדקות הרבה יותר מן המדה, ועל ידי העצבות המדלדלת, המצורפה לזה, ובזה עושקת היא נשמות וכחות, וכחתף תארוב, ובוגדים באדם תוסיף. אמנם ד' לא יעזוב את חסידיו, ושבע יפול צדיק וקם. וכארי ולביא יתחזק איש אשר נוכח ד' דרכו, וישם פניו אל תורה, אל היושר והצדק, אל התפלה הרעננה, המלאה שמחות ועז, ועת לדרוש את ד', דרשו ד' ועזו בקשו פניו תמיד. \n",
+    "summary": "קליפת נוגה השורה בנפש הבהמית, מחלישה את רצון האדם על-ידי צדיקות יתירה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3740,
+    "paragraph": "מה ררממה היא, כמה אמת ושירה כמוסה היא, המחשבה הרזית, שהאדם מצד כחו הרוחני הוא פועל על כל ההויה כולה. אור החיים שבתוך החפץ החפשי, שיוכל להתעלות על ידי בחירת הטוב, בעז גבורה וחכמה נשאה לחוג נעלה מאד, אין די מקום לצמצם את ערכו. מה נהדרה היא ההשקפה המוסרית, היוצאת מצורה אחראית גדולה כזאת, אחריות של ההויה כולה, של כל העולמות, שהנם בידו של אדם להרבות בהם חן ואור, חיים שמחה וכבוד, כשהוא הולך בדרך ישרה, כשהוא מתחזק ומתאזר בגבורה טהורה לכבוש לפניו דרכי חיים טובים ונערצים, והוא הולך ומתעלה מחיל אל חיל. ובידו להכאיב בהם כל חלקה טובה, בהשפילו את נפשו, בהשחיתו את דרכיו, ובהחשיכו את אורו הרוחני, בהשביתו את טהרו המוסרי. הפסגה הרוממה המוסרית הזאת, הבנויה על פי חשבונו של עולם, גדול ונהדר זה, היא מעדנת את הנפש בהופעתה, עד אשר לא תוכל כלל להשפל, היא משתגבת בחומות ומגדלים של כל ההויה כולה, של כל המציאות, של כל נצחם והודם של כל העולמים, להשמר על ידם מכל רע. איך זה תוכל תכונת הרע להתרומם לקחת חיק בחיי האדם ובמעשהו, כשחשבון נשא ומרומם כזה ערוך לפניו. אמנם ההשחתה המוסרית הקודמת תוכל לעצם את העין עד אשר לא תעצר כח כלל לראות את האור הבהיר של חשבון עולמי זה, האוזן תוכל להיות ערלה על ידי טמטומי החטאים, עד אשר לא תקשיב כלל את קול אלהים הקורא בכח מתוך ההצעה המוסרית הנשאה הזאת, החובקת מלא עולמי עד. אבל אך רעיון טוב לשוב להתקדש להטהר מכל חטא יעלה על לבו של האדם, והעין נפקחת והאוזן מתפתחת מערלתה, וקול אלהים בכח קורא אל האדם מכל מלא עולמים להעלות מעל משכני אופל, ולהתרומם באותה ההתרוממות הרוחנית הגדולה, הנאותה לפי גודל האחריות של כל ההויה כולה, המוצע תלפניו. \n",
+    "summary": "האדם מרומם את ההוויה בהתרוממו, ומשפילה בהישפלו, והכרת האחריות שבכך מצילה את האדם מן החטא.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3987,
+    "paragraph": "מש כמו שעץ קטן מדליק את הגדול, ובהצתת אליתא הדליקו את אש המערכה, ככה צעקה קטנה ודלה מביאה לידי התעוררות נפשית ושכלית גדולה. כי אור האמת של הצמאון האלהי ויקידת אש התשוקה בוער באמת במעמקי הנשמה, אלא שהיא צריכה איזה גורם כל דהוא להוציא את אור שלהבתה אל הגילוי, ולפעמים על ידי סבה דלת ערך יוצא אל הפועל תוכן מפואר מאד. \n",
+    "summary": "כשם שאת עצי-המערכה הדליקו בקיסמים, כך צעקה קטנה מביאה התעוררות נפשית ושכלית גדולה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3716,
+    "paragraph": "ל המדע הוא כדי להתאים אותנו אל היש האמיתי, וכיון שיסוד היש הוא רצון הישות, ממילא ההתאמה אל רצון הישות הוא הגובה היותר עליון. ומוכרח הדבר, שכל נטיות חיינו יהיו מכוונות להסתגלות זו. והננו באים לשמח בשמחת תורה ומצוה יותר מרב כל. אמנם הדעה העליונה מוכרחת להתרומם עוד יותר, ובענות צדק תאמר, שתואר הרצון הוא אחד מהתוארים של הגודל, שאנו מבקשים, והוא רק אצילות צמצומית מאור אין סוף. וכתר עליון, אף על גב דאיהו אור צח אור מצוחצח, אוכם הוא לגבי עילת כל העילות, לא בחנופה, כי אם בטהרה ובגבורה אנו אומרים אומר מלא זה, כליל חכמת אמת. \n",
+    "summary": "תכלית המדע היא ההתאמה אל היש האמיתי, ומכיוון שיסוד היש הוא הרצון, אם-כן תכלית הכל היא ההתאמה לרצון היישות. בהסתכלות של ענווה רואים, שגם הרצון העליון הנו רק אצילות צמצומית מאור אין-סוף.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4006,
+    "paragraph": "נטיה המינית הולכת היא וזורמת אל העתיד, אל שכלול החיים, שיביא הזמן, את חיי העולם הבא בעולם הזה, ומתוך שהחיים העתידים הנם מלאים הוד ונועם מלא, על כן גדולה היא שאיפת החפץ ועז הרצון של נטית עולמים זאת, והקדושה המגמתית רק עליה היא משרה את אורה, והנפש הטהורה מנהגת את נטיה זו למגמתה, בגידור התורה, החכמה, היושר והצניעות, מקורי הצדק. כל מאן דנטיר ברית איקרי צדיק. ויסוד קדושתן של ישראל הוא קשור בעולם העתיד, ורוח קדושה הולך וחופף על כלל האומה ופרטיה. ועמך כלם צדיקים. \n",
+    "summary": "שורש הנטייה המינית המתפתחת בימינו, נובע מהתגלות נועם העולם הבא בעולם הזה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4015,
+    "paragraph": "צדיקים המופלאים שאין עולם הזה תופס אצלם מקום מצד גבוליו שפלותו וצמצומיו, דוקא הם מוקירים את העולם ומכבדים אותו, מפני שהם רואים בו עולם עליון, זיו טהור ממקור החיים, ויפיו וטובו מתעלה בעילויים גדולים, והרגשת הנועם והיופי שבו מתגדלת אצלם בגודל של קדושה ועדינות עליונה, עד שהנם תמיד חיים חיים מלאים, שיש בהם כל שיקוי הלשד של כל ההנאות האסתתיות, המענגות את החיים במעלה עליונה מאד. וחושיהם הרוחניים אפילו ביחס להתוכן האסתתי הרגיל, בהכרת היופי שבמראות, שבשירה, שבסדר, שבמדינה ובמוסר, ושבכל ערך, מתכפלים בכפלים אדירים, עד שהם הם הנם מקורות היופי והסידור בחיים. והעולם מזדהר ביופיו ומתעלה בתפארתו על ידי השפעת זיו נשמתם, וכל בעלי אומניות שבחכמות היפות מתעלים, מתעדנים ומתברכים על ידי השפעתם. כי הם בעצמם הנם שרויים בספירת התפארת האלהית, הכוללת בחטיבה אחת כל הדרת שמים וארץ, והתפארת הולכת ומתפשטת על כל היצור, ועל כל מעשיהם, על כל רחשי לבם ונטייתיהם, ואור מלך ביפיו הולך ומתגלה עליהם. \n",
+    "summary": "דווקא הצדיקים המרוממים מהעולם הזה, מכירים ביופיו, מפני שרואים בו עולם עליון, ובכך משפיעים על אומני היופי.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4035,
+    "paragraph": "צדיקים העליונים הם מלאים חסד, מפני שהם מרגישים, שאם יעזב עליהם העולם מתוך האור הגדול שבנשמתם, הרי הם מסולקים מכל עניני החומר וישוב המדיני, ונמצא העולם חרב, וזאת היא בודאי רעה רבה, ונמצא שצריכים גם כן הרשעים משוקעי התאוה להיות בעולם, כדי שעל ידם יתקרר רשף האהבה להעולם העליון, לציורי ההשכלה והדבקות האלהית, עד שהעולם הולך ונבנה ומתבסס, ובזה הם מלאים אור חסד, ומלמדים זכות גם על הרשעים. אבל הצדיקים שאינם גמורים, שהם מרגישים בקרבת העולם, וחשים שאינם צריכים כלל לכח מפריד בינם ובין הקדושה, בשביל בנין העולם, אדרבא מרגישים הם בצערם של כל מיני הבלבולים בדעות ובמידות, שבאים להם בעטים של רשעי העולם, הם בשביל כך מלאים קצף ושנאה על הרשעים, ואוחזים במדת הדין. אבל הם גם כן צריכים לישב את דעתם, שכל צדקתם ואור הטוב שבהם בא להם רק על ידי קישור הנשמה באורם של הצדיקים העליונים, קדושי עליון ממש, ואלמלא הרשעים היו הללו נפרדים לגמרי מן העולם, ולא היה העולם עומד כלל. על כן אף על פי שמצד צערם הפרטי לפי מדתם מצטערים הם על הרעה הגדולה, שהשיקוע החמרי ושכחת הקודש של הרשעים גורמים להם, מכל מקום מצד הטובה הכללית של אורם של צדיקים, צריכים הם גם הם להשאיר מקום לנקודות של חסד בלבבם, ולהמליץ לפעמים זכות גם על הטבועים ביון המצולה של הזוהמא החמרית, ובזה יפעלו טוב גם לעצמם גם לעולם כולו. כי הרי האיגוד של רעיון החסד העליון בעצמו מחזק את יחוסם של הצדיקים הבינונים עם צדיקי עליונים, מלאי אור החסד, כהנים הגדולים לאל עליון, הטוב לכל ורחמיו על כל מעשיו, ארך אפים לצדיקים ולרשעים, המטים את העולם כולו כלפי חסד. \n",
+    "summary": "הצדיקים העליונים זקוקים לרשעים שיקררו את דבקותם, שלא יתנתקו מהעולם, ולימוד הזכות שבכך מגביר את יחס הצדיקים לכל הנשמות, ומביא תועלת אף לבינוניים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3874,
+    "paragraph": "יקר העבודה הולכת ומתבררת לאדם, כל מה שידע שאור החיים האלהיים העליונים מחיה את כל עניני הרוחניות שלו, בשכל וברצון, ברגש ובנטיה, בתכונה ובמדה, כשם שהוא מחיה את הכל בהויה ובישות. ואז יוטבע בו טבע של דבקות אלהית קבועה, שתלך ותשתלם בכל עז תכסיסיה, לפי גדלות ההשגה, לפי רוב החכמה הרוחנית, ולפי התעלות המדות והמעשים, ולפי עליית הרצון וזיכוך הנשמה בהכשרה להסתכל בעליית העולמים כולם בהדר זיו רוחניותם. ויתאמץ יותר טבע קודש זה, כל מה שיתהפך הרע, העצמי והעולמי, לטוב, והחושך לאור, לא רק בכללות, אלא גם בפרטיות, על ידי הופעת קודש בכל יום תמיד. \n",
+    "summary": "כשיתברר לאדם שאור החיים האלוהיים מחייה אותו ואת ענייניו הרוחניים, תוטבע בו הדבקות בה'.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3791,
+    "paragraph": "תרומם הוא האדם כשעוסק בדברים נשגבים, מזיו הנשגב מתאצל על העוסק בהם ציור פנימי, שמזהיר את העצמיות הנפשית של ההוגה והמצייר, עד שהשיגוב מתעצם בתוכיותו. וזה נוהג בכל נשגב גלוי, בכל יופי נעלה, בכל הוד מוסרי גדול, בכל חכמה וסדר מפואר. ובדברים האלהיים, בתורה ובמצוות, האור הנשגב בהם אצור וגנוז, חבוי וטמון, בצורה של חיים אדירים, שרק קוים וניצוצות יוצאים מהם ללב העוסק בגלוי, וזיום המתגלה תלוי הוא באופיו האיכותי, לפי מדת רוחו וטהרתו של כל אחד. אבל ההשתגבות הנשמתית אינה קשורה בהמדה הגלויה שבשיגוב האלהי שבמצוה ותורה, אלא העצמיות משתגבת בפנימיות מהותה לפי אותה המדה הנאצלת, שהנשגב העצמי שורה באורו בנושא הקדוש ההוא של אור התורה והמצוה. על כן אין קץ ותכלית לאושר הנשגב של עוסקי תורה ומצות, ואין גבול לנעימות ששון הקודש, השרויה ברוח הפנימי של כל המתחבר לקודש. ורז זה של שמחת המצות והעבודה האלהית הוא המנשא את נשמת העולם לתעודתה, ישמחו השמים ותגל הארץ. \n",
+    "summary": "כל דבר נשגב מרומם את רוח העוסק בו, אך התורה גורמת לעוסקיה עילוי נסתר, הגדול מגילוייו החיצוניים התלויים בטהרת האדם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3943,
+    "paragraph": "רגישים את הטבעיות העליונה של אור הקודש, הזורח בחיים האישיים של האדם, בחוש הקודש של האמונה בעומק טמיריותה, לאורה נבדקת היא הנפש, וכל חטא ופגם יורגש על ידה, ודחיקת הלב אל התשובה ממעמקי אהבה, וצער נסתר מהול בשמחה, וגעגוע עדין הומה כנחל, ומנגן מאליו המון ניגונים חרישיים של תוגה ושל חדוה, של רוממות ודכאות, הולך ומתגבר. ולפעמים בא הרוח הגנוז וחונה על מרכזי המעשה, בודק הוא אז את העובדות בפועל בבקורתו החודרת, אז לפעמים הנפש הלומה מרוב שטף של דקדוק, והעצה המכוונת במהלכי החיים נעשית קשה ועלומה. אז אין עצה כי אם עצת ד', אור התורה, בכל המון גילוייה, למודיה, הלכותיה, דקדוקיה, וגדריה, אז היא הנר המאיר את המחשכים, על ידה הנשמה מתנחמת, לא תאמר חטא לכל אשר יאמר הדמיון חטא הוא, כי אם תגעור בשטן מזה ומזה, אל תרשע הרבה, ואל תהי צדיק הרבה, מאזני צדק ואבני צדק יבואו אז על ככר החיים, וכל שבורי לב מתנחמים. והחיים הטהורים והקדושים, העזיזים והמאושרים, הולכים הם ומתאדרים, הולכים ומתקדשים, והעינים למרום מתנשאות, והעולם מאיר בזיו תפארה, חסד אל מנהיר את הנשמה, ובטחון של חסד, של טובה ושל ברכה, של חדוה ושל ישועת עולמים בא ומפעם. והמון רב של רעיונות חדשים לבקרים, המעוררים לחדש כח רוחני, להגדיל תורה ולהאדיר חכמה, לאזן שיח ספונים, להעמיק הגיוני סגולה, בא ומתערם ערמות ערמות בסידור משוכלל מכל מעשה ומכל מפעל. ודרך החיים נעשית ישרה, וחבת עולמים לכל יציר נברא הולכת ומתרחבת, וכל העולם כולו, מעולם עד עולם, אומר שירה חדשה. \n",
+    "summary": "בחוש האמונה מרגישים את צער הנפש על פגמיה ושמחתה על תשובתה, ובעת דקדוק עצמי על מעשיו מתנחמים מהתורה וגדריה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3965,
+    "paragraph": "שתיקה נתבעת בעומק הנשמה, מכל אשר הגיגים עליונים, שבעצמם עומדים הם ממעל לחוג המבטא של האדם, הנם קבועים בתוכיותו. כשבעל המחשבה הדוממת עוסק בדממתו הנשגבה, עולמות רבים הולכים ונבנים, שירות נשגבות מתנשאות בשיא קדשן, וגבורה עליונה בעדן קודש מתרוממת על כל ספירותיו הרוחניות. השתיקה, המלאה חיים, מאצרת את הוד החכמה אל תוכה. העולם הרוחני והמעשי הולך ומתגלה בחידור עצום בכל פרטיהם, בכל קויהם היותר מדויקים, אל החכם העליון, שכרמי מטעיו הנם מסויגים בהסיג של שתיקה היפה לחכמים. זאת היא הדממה העליונה, המתעלה בהודה על הרוח, הרעש, ועל האש, קול דממה דקה, והנה ד' עובר. \n",
+    "summary": "השתיקה של בעלי המחשבה הדוממת, בונה עולמות רוחניים ושירות נשגבות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3812,
+    "paragraph": "ל החולשות הגופניות והרוחניות, כל המתשבות הפסולות, וכל הרעיונות המדלדלים, המטשטשים את הכשרון ואת הבהירות הנשמתית, באים רק מחסרון הארה של הנשמה העצמית, חסרון הזלת טל החיים היסודי, של הרצון וההרגשה, ההכרה והתשוקה, ממהותה הפנימית. על ידי מעשים רעים ונטיות עכורות מתחשכת אורה של הנשמה, ומעינה נכבש, והאדם סופג לו את רוחניותו מכלים אחרים, מרשמי חוץ, של עולמים, ספרים, נפשות ומעשים, ורשמי החוץ פועלים עליו בצורה מדולדלת. אז התוכן הפראי של הגוף מתגבר, בצורה של שממון ושל הריסה והאדם הולך בלא כח לפני רודפיו, אבד אז את היסוד, הצינור המשפיע לעצמיותו ממקור החיים המיוחד לו, את הפסוק שלו, את האותיות של שמו שבתורה. ודמיון הבשר הולך ומרעיש, חובט בו בכל שוטי ברזל, והוא קבור באדמת עפר קברו החומרי, וכבול בכבלי זוהמא, ענן השכחה החשוך סובב את כל מלא קומתו, ואת שמו לא ידע. חיבוט קבר זה עם כל בהלותיו ישנו בכל עת וזמן, בין בפרטיותו של כל אחד, בין בכללות האומה. אכתוב להם רובי תורתי כמו זר נחשבו, ותהי להם חזות הכל כדבר הספר החתום. והננו כמו חללים שוכבי קבר, אשר לא זכרתם עוד, והמה מידך נגזרו. והנה תבוא הגאולה, גאולת הכלל וגאולת הפרט,  הרוח הפנימי יצא ממחבואו, יעמד על בסיסו העצמי,  יוכר ימים מקדם שנות עולמים. \n",
+    "summary": "כל החולשות הגופניות והנפשיות נגרמות על-ידי מעשים רעים, המחשיכים את אור הנשמה ומביאים לקליטת רשמים זרים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3752,
+    "paragraph": "רצון הוא מקור החיים. רצון האדם הוא באמת יסוד שכלולו והוייתו. אמנם הרצון הזה צריך הוא פתוח ועישוי, יותר מכל הכחות כולם. בילדות האנושיות, הרצון הטבעי של האדם צריך חינוך של כניעה, של שבירה, ושל היפוך. כל זמן שהאדם הולך ומשתכלל, כך רצונו העצמי הולך ונהפך לטובה, ושבירתו של הרצון מאבדת טובה רבה. הדבר קשה מאד בדמדומי חמה, בין פרק לפרק, שבתקופה חשובה של רוח האדם, שאז מעבר מזה מונח הרבה פראות ברצון, ששבירתו היא עליה ופתוח, ולעומת זה מונח ברצון כח אור וטוב, ששכלול העולם תלוי בהשארתו על פי תכונתו. והבינה הישרה מוכרחת היא לפתור בזהירות את שאלת התחומין, באופן שישאר האדם מלא אומץ מצד הטוב שברצון שכבר נשתכלל, מצד אותם חלקי הנשמה שכבר נגאלו ויצאו מתהומות הגיהנם וממעמקי הקליפות, ומלא גם כן דכאות רוח, ותכונה של לב נשבר ונדכא, לעומת אותם חלקי הרצון, שעדיין חית האדם הרעה שרויה בהם, שהם צריכים זיכוך על ידי דכדוך ושבירה. \n",
+    "summary": "בילדות האנושות צריך להכניע את הרצון, ובבגרותהּ צריך לתת לו חופש, ובהִתבגרותהּ צריך לפתור בזהירות את הגבול שביניהם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4008,
+    "paragraph": "רשעה שבעולם מוצאה באדם את מכונה, והיא הולכת ומתגלמת בקרבו, מדי יום ביומו מוסיפה היא אומץ, מכשלת היא את כחו להתרומם להתעלות לטוב, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. אי אפשר לאדם בלא תפיות תדיריות, שאחד מפרקיהן הם הוידויים. האדם מוכרח להתודות על עונותיו, על חטאיו שבגלוי ושבסתר, ושבסתרי סתרים, על נטיותיו לרעה, ההולכות ומלפפות אותו. כשהטהרה של התפלה והוידוי באה מדי יום ביומו, כשחשבון הנפש אינו דבר נשכח מהאדם, אז הוא מנער את הרשעה ממנו, קמעה קמעה, טרם שהספיקה להעשות עליו ערמה גדולה כזאת שלא יוכל להרים ראש. ומארי דחושבנא בכל יום מסלקים את הרשעה היומית, מתודים הם לפני שינתם הקבועה, על עצמם ועל כל העולם כולו. לפחות מגלים הם את מחאתם על הרשעה הפרטית, והכללית, בכל מקום שהיא, מעמידים בזה את נפשם נכח הטוב והקודש, מעלים אותה בזה אל שרש חיי קדשה, מחברים את יניקתה מבאר הטוב. בידך אפקיד רוחי. \n",
+    "summary": "הווידוי והתפילה מנערים את הרשעה שדבקה באדם בטרם תצטבר ולא יוכל להתנער ממנה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4039,
+    "paragraph": "שמתחברים עם נפשות פחותות של פורצים ורשעים, נפגמים. אבל אם יש בהם איזה דבר טוב, ומתכוונים בההתחברות רק אל הצד של הטוב, אז אם כחו יפה הרי זה מתעלה. ואפילו ההסתכלות בפני אדם רשע שאסורה, אם יש בו צדדים של טוב, ומתכוין בההסתכלות רק לקלוט את הטוב, נראה שיש בזה דרך של מצוה. ואפילו כשיש איזו חיבור לרשע לאיזה צדיק בדרך אהבה, כבר מסולק ממנו איסור ההסתכלות, מפני שעל ידי חיבורו אל הצדיק נחשב כאילו יש בו כבר חלק טוב. ואמר אלישע ליהורם בן אחאב, לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא, אם אביט אליך ואם אראך, משמע הא על ידי נשיאת פנים של יהושפט מלך יהודה שנלוה עמו הביט גם אליו וראהו, ולא חשש לאיסור ההסתכלות בפני רשע, דמהאי קרא ילפינן ליה. \n",
+    "summary": "רשע שיש בו טוב, מצווה להסתכל בו ולהעלותו, והחיבור אל הצדיק גם הוא נחשב לטוב.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3765,
+    "paragraph": "דעת צריכה להתרחב ולהתעמק, עומק הדעת הוא מכוון עם הרצון, כשהדעה מתעמקת נוטלת היא עמה את הרצון בכל מקום שהיא מתפשטת. \n",
+    "summary": "הרחבת הדעת והעמקתה מגבירות את הרצון.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4034,
+    "paragraph": "מסתכלים העליונים, אזורי חסד אל תמיד, מכירים את הכיעור שברע בעומק יותר גדול מאותם שהרוגז והכעסנות הוא שלטון רוחם. ומתוך שהם יודעים, שהרע מצד עצמו הוא דבר שאי אפשר כ��ל שיתקיים בעולם, אינם מתיראים לעמוד נגדו בגדולה נפשית פנימית, ודולים הם מעומק תוכיותו את כל הנקודות הטובות שנמצאות בקרבו. ומתוך שעינם תמיד פקוחה לחפש את נקודת הטוב, לא תוכל שום שנאת הבריות לשלוט בהם. כי בכל מקום מוצאים הם נקודת הטוב, שמעריכים את ערכה יותר מכל חפצים, והיא בזוהר גדלה מחפה היא על כל הכיעור שברע, עד שאינו נראה כלל לעיניהם, להרשים איזה רושם של קוצר רוח ומיעוט אהבה. על כן גדולי נפש הם הצדיקים, אבות החסד שבעולם, ואין קץ לאהבתם אל כל היצור. ודוקא מתוך האהבה האלהית הגדולה שבלבבם הם דורכים את כל מהלכי המשפט ויודעים הם לבצר את מעמד העולם, להביא לידי גילוי את נקודות הטוב שלו על ידי עמל גופם ורוחם, והם הם הנם עבדי ד', הדומים למלאכי מרום, רודפי חסד וצדקה, שלום ומשפט בכל לבבם ובכל נפשם. והם הם מעמידי העולם על בסיס הצדק והמוסר, להפנות אליו את הפנים המאירים של מעלה בכל עצמת עידוניהם. \n",
+    "summary": "הצדיקים מכירים היטב את כיעור הרע, אך מכירים בעראיותו ובעיקריות נקודות הטוב שבו, ולכן גדולה אהבתם לכל.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3839,
+    "paragraph": "שאדם אוכל, שותה, עושה כל צורך גופני, מתרגש באיזה התרגשות נפשית שיש בה עונג נפשי, מתעוררים בו כחותיו, לא לפי מדת השכל הצדק והיושר לבדם, כי אם כפי אותה המדה שהטבע הפשוט, וגם המקולקל מכבר על ידי מעשים בחיריים בלמי הגונים שלו, ושל כללות האדם, מושכת אותם. מדה זו נוהגת באדם ובעולם. ההכרה הבהירה רואה ברוח האדם חלק מן ההויה הכללית, כשם שההבטה השטחית רואה בגופו וכחותיו כן. ומצד רוחו גדול הוא האדם בעולם הרוח, ועל כן הוא תופס מקום חשוב מאד, ועילוי רוחו, והשפלתו, שכלו וקלקולו, הוא הנושא היותר חשוב, לטובי החושבים וההוגים המעמיקים, מגביר אדם את רוחו לצד הטוב, כלומר לצד התכונה שהיא מכוננת לשכלולה של ההויה, לכללותיה ולפרטיותיה, לרוחה ולגויתה, מגביר בזה בפנים ידועים וחשובים למאד את הטוב בכל ההויה כולה. החשבון מתמצה, בין מיד בין לאחר זמן, והתכונה מתהוה, בין בהויה זמנית בין בהויה שצורתה ביחש להזמן היא שונה הרבה מתכונת הזמן שאנו רגילים בו. הסקירה של הרוח הטהור, המתנשא מעל לתקרה הנמוכה של החושים ונושאיהם, מדברת היא במדה של תכונת האדם ברוחו ונפשו, על דבר ההויה כולה, מונה היא את הכחות שבמציאות לפי ערכם בעולם הקטן, שהוא באמת העולם הגדול עצמו, מוצאת היא את אופי החיים, בכל תעלומותיהם, ובכל מסיבותיהם, ערוכים בסגנון כזה, שאפשר להציץ מהם על כל ההויה, על העולמות כולם, על עולמי עד. וההבטה הזאת כשהיא קבועה, כשדרכי החיים מתאימים לה, היא פותחת שערים נפלאים, שערי שמים ממש במלא מובנם. אשרי הדופק עליהם תמיד, יתנשא בהם ועל ידם מכל שפלות החיים, יתרומם ויתעלה, על כל המעשים, וכל העולם כולו כדאי הוא לו. \n",
+    "summary": "נפש האדם והעולם ערוכים זה כנגד זה וכלולים זה בזה, ומכאן באה השפעתם ההדדית והיכולת להתבונן וללמוד מזה על זה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3978,
+    "paragraph": "אוי להזהר מלבטא כל דיבור שיגרום רפיון שטת המוסר בחיי שום איש. אפילו אם הדברים מצד עצמם נראים כנכונים, הרי הם מזיקים להשומע, אם הוא קשור בחוגו המוסרי, בתוכן מנוגד מהדברים הנשמעים לו, באותו פרק. \n",
+    "summary": "אסור לומר דברים המרפים את מוסר שומעם, אף אם הם נכונים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3057,
+    "paragraph": "ריכים להעמיק מאד באמונת התשובה ולהיות בטוח, שבהרהור תשובה לבד ג\"כ מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם. ומוכרח הדב�� שאחר כל הרהור תשובה יהיה יותר שמח ומרוצה בנפשו ממה שהיה בתחלה. וקל וחומר כשכבר בא ההרהור לידי הסכמה של תשובה, וכשהוא מחובר בתורה וחכמה ויראת שמים, ומכש\"כ כשהתכונה של האהבה האלהית פועמת בנפשו. וירצה את עצמו וינחם את נפשו הנהלאה, ויחזקה ככל מיני חזוקים שבעולם, כי דבר ה' הוא \"כאיש אשר אמו תנחמנו, כן אנכי אנחמכם\". ואם ימצא בעצמו חטאים שבין אדם לחבירו וכחו חלש מלתקנם, מ\"מ אל יתיאש כלל מהתקנה הגדולה של התשובה, כי הרי העוונות שבין אדם למקום ששב עליהם הרי הם נמחלים, וא\"כ יש לדון שהחלקים הנשארים שלא תקן עדיין יהיו בטלים ברוב מאחר שכבר נמחלו חלקים רבים מעונותיו ע\"י תשובתו. ומ\"מ אל יניח ידו מלהזהר הרבה שלא להכשל בשום חטא שבן אדם לחברו, ולתקן כל מה שיוכל מהעבר בדרך חכמה ואומץ רוח מאד, \"הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש\" : אבל אל יפול לבו עליו על החלקים שלא ספקה ידו לתקנם, כ\"א יחזיק במעוז התורה ועבודת ד' בכל לב בשמחה ביראה ובאהבה.\n",
+    "summary": "כשבא לאדם הרהור תשובה, ינחם את עצמו שנמחלו עוונותיו, וגם העבירות שאין בידו לתקנן תתבטלנה ברוב.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3024,
+    "paragraph": "ע\"י התשובה הכל שב לאלהות, ע\"י מציאות כח התשובה, השורר בעולמים כולם שב הכל ומתקשר במציאות השלמות האלהית. בפיסקה ד' בפרקנו אומר הרב: \"הטבע העולמי וכל יציר פרטי, ההיסתוריה האנושית וכל איש יחידי ומעשיו צריכים להיות מסוקרים בסקירה אחת, כתוכן אחד בעל פרקים שונים, ואז ממהרת האורה של הדעה המביאה לידי תשובה לבא\". \"ע\"י התשובה הכל שב לאלהות, ע\"י מציאות כח התשובה, השורר בעולמים כולם, שב הכל ומתקשר במציאות השלמות האלהית, וע\"י הרעיונות של התשובה, דעותיה והרגשותיה, כל המחשבות, הרעיונות והדעות, הרצונות וההרגשות, מתהפכים ושבים להיקבע בעצם תכונתם בתוכן הקדש האלהי.\n",
+    "summary": "התשובה מקשרת את הכל אל השלמות האלוהית, ואת הדעת, הרצונות וההרגשות, אל תוכן הקודש.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3118,
+    "paragraph": "י אפשר לאדם שיהיה מצטער באמת בצרת הצבור כ\"א כשיקדש את דרכיו ויתקן מדותיו וישוב בתשובה שלמה. ההשתתפות בצרת הצבור בעומק הלב היא עצמה, היא ג\"כ שכר מצוה, שזוכים לזה רק זכי הנפש תמימי דרך ההולכים בתורת ד'.\n",
+    "summary": "אי-אפשר להצטער באמת בצרת הציבור אלא על-ידי תשובה, והשתתפות זו היא עצמה שכר מצווה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3068,
+    "paragraph": "צער הפנימי של התשובה הוא חומר גדול למשוררי היגון להעיר את כנורם ולמצירים טרגיים - לגלות בו את כשרונם.\n",
+    "summary": "הצער שבתשובה הוא נושא לשירת יגון ולציור טראגי.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3079,
+    "paragraph": "שעוסקים בתשובה צריכים להגדיר ביותר את מהותם של הטוב והרע, כדי שהחרטה וזעזוע הרצון מחיוב לשלילה יפלו רק על הרע ולא על הטוב. ועוד יותר, שצריך לברר את הטוב הנמצא בעומק הרע ולחזק אותו - כאותו הכח עצמו שבורחים מן הרע, כדי שתהיה התשובה כח פועל לטובה, המהפכת ממש את כל הזדונות לזכויות.\n",
+    "summary": "כשעוסקים בתשובה צריך להפריד בין הטוב לרע, כדי שלא להילחם בטוב, וכדי שלא לאבד את הטוב שברע.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3044,
+    "paragraph": "יש תשובה נפשית פנימית, הטבת החפץ הפנימי, ובגדר תשובה היא עולה למעלה מהמדה, שהרצון אל הטוב היה מנח בלב בתחלה קדם החטא, ומשום הכי, מצד הפנימיות, בעלי תשובה גדולים מצדיקים גמורים. התשובה החיצונית תלויה במעשים. עלה של תשובה, כשהיא לעצמה, אינה משבחת, אלא שצריכה כמו רפואה, על-כן אף-על-פי שהיא עושה חסרון, מכל-��קום המעלה גדולה היא מהחסרון, ומה שמחסר האחד ישלים השני, אבל בצבור אין זה שיך, כי מי ישלים, על כן כח בתשובה הפנימית של הצבור לגמר הכל.\n",
+    "summary": "התשובה המעשית נצרכת ליחיד על-אף חסרונותיה, אך לציבור נזקקת רק תשובה פנימית של תיקון הרצון.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3139,
+    "paragraph": "דיעבד כשאוכלין בלא כונה טובה או כשנכשלין באכילה גסה, שנקרא פושע, כשמתכונים לשוב על זה בתשובה שלמה אחרי האכילה, ולהעלות ולברר את ניצוצי הקדושה שבאכילה זו, יש תועלת ותקוה. ואל ירף הנלבב מלתקן את כל אשר תשיג ידו, אחרי כל אכילה, בתשובה מאהבה, בשמחה וטוכ לב, בלא עצבות, כ\"א בחדות ד, ובלב נשבר ונדכא, המלא גודל ועז קודש, ואז יפעול ישועות לו ולעולם. וגם אם עברו עליו בעת אכילת המזון עצמה כמה נפילות ונסיגות, עוד ישוב ויתעלה ויזכה לאכול לחם קדש בקדושה עליונה, והפשע יהפך לשפע, שפעת טובה וברכה ורחמים ורצון, \"וטוב לב משתה תמיד\".\n",
+    "summary": "התיקון לאכילה גסה צריך להיות בשמחה ובלב נשבר, ובכך מעלים את ה\"פשע\" ל\"שפע\".\n"
+  },
+  {
+    "id": 3098,
+    "paragraph": "ל מה שהתשובה מתעמקת יותר, הולכת יראת המות ומתמעטת, עד שפוסקת לגמרי. ומקומה לוקח המצב של \"ותשחק ליום אחרון\". המציאות הרוחנית שבהויתו האמתית של האדם, במציאות הרוחנית של העולם כולו, תופסת את בליטתה הרשומה, וודאותה הולכת ומתנוצצת, והמות אובד את שמו ועמו את מוראו ופלצותו. והאישיות עצמו, והרע הוא רע בפני עצמו, ויש לו ערך רע ומזיק. וכשהוא שב מאהבה מיד מתנוצץ עליו אור ההויה של עלמא דיחודא, שהכל מתארגן בו לחטיבה אחת, ובקשור הכללי אין שום רע כלל, כי הרע מצטרף אל הטוב לתבלו ולהרים עוד יותר את יקרת ערכו. ובזה נעשים הזדונות לזכיות ממש.\n",
+    "summary": "כשהתשובה מתעמקת, מסתלקת יראת המוות מן העולם, ומציאות הוויה הרוחנית של היחיד והעולם נעשית ודאית, וכל הרע מצטרף אל הטוב.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3099,
+    "paragraph": "הלך כל היש הוא בנוי על יסוד התשובה. ההויות מתגלות בתור ירידה מאלהיות לעולמיות, - שהיא כמו השפלה ו\"מיתה\" נוראה, - אשר כל הירידות שבעולם, מדרגה לדרגה, מרבוי כשרון וקנין למעוט כשרון וקנין, לא ישוו לה. וכל זה נעשה ע\"פ המשקל העליון של שפיטת הצדק, המשערת את משפט ההויות בטרם כל יציר נברא, ויש בחסד עליון של \"עולם חסד יבנה\" משום מדת הגבורה והדין של רוח אלהים המרחפת על פני המים. אמנם ירידה זו הלא יסוד העליה העליונה גנוז בה, ולפני סדר זמנים היא, הרי העליה כרוכה כבר בה, ותהום רבה של המשפט והררי אל של הצדקה יחדיו ישקו. והולכים הדברים ומתבררים, שבים לאיתנם ביתר שאת ברוח האדם, שהתשובה היא חלקו ונחלתו, והיא דוגמא לכל היש ברום רוממות ובשפל תחתיות. \"אדני מעון אתה היית לנו בדור ודור, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל, תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם\". וכל מה שאנו מתבוננים יותר עד כמה הדברים היותר פרטיים שבהויה, הרוחנית והחמרית, יש בהם משום זעירות וקמוץ של כל הכלליים, וכל קוטן יש בו צללים של גודל בעומק ישותו, שוב לא נתפלא כלל על רז התשובה החודר כ\"כ לעמקי נפש האדם, וחודר הוא והולך מראשית תעופת הלך מחשבתו והשקפת עולמו עד פרטיות דיוקי מעשיו ותאורי מדותיו, והדברים הולכים וחוזרים לפעולתם במהלכים ההיסתוריים של כללות האדם. וכשנדע עוד יותר את הערך האיכותי של האדם ורוחו ואת הצביון שהוא נותן למציאות ע\"י הטבעתו, מיד נביט בבהירות על היחש המזהיר של התשובה הגדולה הקוסמית, במובנה היותר רחב והיותר עמוק ויותר רם, עם תשובתו של האדם, היחידי והצבורי, שעל אופניה סובבים מתגלגלים כל תכסיסי החיים, המעשיים והרוחניים, \"ממעמקים קראתיך ד\"'.\n",
+    "summary": "התשובה הכללית וירידת העולם לצורך עלייתו, מתבארות בהתבוננות בירידת הנפש הפרטית.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3113,
+    "paragraph": "ריד לעורר לתשובה גם בשביל קיום האומה. הא כיצד ? אנחנו צריכים להיות אגודים ביחד לדורות, האגד הרוחני שלנו צריך הוא פרנסה, פרנסתו היא אורח החיים ומהלכי הדעות. כשמחזיקים אותם הדרכים והמחשבות הרי התיומת האחדותית קימת, והיא מוסיפה כח לאחדות הגזע ויתר מיני סמני האחדות, אע\"פ שהם מצד עצמם דברים עוברים ומשתנים : אבל בחלישות הרוחניות, הפרוד הרוחני מתגבר, והאחדות המקרית של הגזע והענינים החצונים לא יעצרו כח לאגד את הפרודים הרבים, שהחיים בתנאיהם החצונים והפנימיים מפרידים.\n",
+    "summary": "צריך לעורר את ישראל לתשובה כדי לשמור על אחדותם הרוחנית, אשר אורח החיים ומהלכי הדעות מאגדים אותה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3187,
+    "paragraph": "צער, שמרגישים בעת שנגשים אל כל דבר שבקדושה, הרי הוא בא מתוך שאז הנשמה היא מאירה יותר ומתגלה בה התוכן של השלמות המוחלטה, והיא רואה מתוך כך את האפסיות שבהגבלתה וצמצומה, והיא מתמרמרת על כל מה שגורם לה עצור כח וכהות. וזה הוא באמת יסוד התשובה מאהבה, שראוי לכל אדם בעל נפש לקבל את ההרגשה המרורה הזאת בשמחה וטוב לב, ואז עומק הצער הזה מתהפך הוא לתוכן של עונג עליון, ששפעת עדנים של קודש מתגלים בו.\n",
+    "summary": "הצער שמרגישים בעיסוק בקדושה, נובע מהרגשת הנשמה בעת הארתה את אפסותה, ובתשובה מאהבה הוא מתהפך לעונג.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3071,
+    "paragraph": "ל חטא מטיל חרדה מיוחדת על הנפש, שאינה מסתלקת כ\"א ע\"י התשובה, ולפי עמקה של התשובה - החרדה עצמה מתהפכת לבטחון ואומץ לבב. והרושם של החרדה הבא מצד החטא אפשר להכירו, בין בשרטוטי הפנים, בין בתנועות, בין בקול, בין בהנהגה, בין בכתב היד, בין בסגנון הלשון בדבור, וביותר בכתיבה, בהרצאת הרעיונות וסדורם. במקום שהחטא סותם אה האורה שם הפגימה ניכרת, ולפי מדרגת החטא ולפי יחוסו אל הנושא, ככה יוכר הרושם לאשר יביטו לעינים בהירות.\n",
+    "summary": "כל חטא מטיל חרדה מיוחדת על הנפש הניכרת במראה, בדיבור, בתנועה ובכתיבה, והתשובה מתקנת אותה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3047,
+    "paragraph": "הפגמים המוסרים שהשורש שלהם הוא הנטיה מהמוסר הטבעי, הינם גומרים את פעולתם ע\"י נטיה מהמוסר האלהי  של נסיגה מהדת. העזיבה והמרידה נגד מצות ה', היא ירידה מוסרית נוראה, אינה באה לאדם כי אם ע\"י שיקוע נורא בגסות החיים החומריים. יש אפשרות שאיזה משך זמן יסתבך דור, בכללו או בחלקיו, במדינות ובמחוזות, בסבך עיוורון מוסרי כזה, עד שלא יחוש כלל את הירידה המוסרית שיש בעזיבת חקי ד'. אבל לא מפני זה יאבד הדבר את ערכו, התשובה היא תמיד מוכרחת לבא ולהתגלות, כי המחלה של שכחת העולם האלהי לא תוכל לקחת מעמד איתן בטבע האדם, דמיונה כמעין נרפש וחוזר לצלילותו\".\n",
+    "summary": "עזיבת מצוות ה' היא ירידה מוסרית הנוגדת את טבע האדם, ולכן מוכרחת היא לעבור.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3137,
+    "paragraph": "ם מזדמן הדבר, שאוכל אדם במחשבה פסולה או נמוכה, והוא שב מיד לאחר האכילה לרומם את מחשבתו וכחותיו בתשובה מאהבה, הרי הוא מתקן את העבר, כאילו היתה תחלת האכילה בכונה טהורה. וזמן העכול, הראוי לברכת המזון, מסוגל יותר להרמה עליונה זו, הראויה לכהני ד'. אשר את לחם ד' הם אוכלים, \"כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים\".\n",
+    "summary": "בתשובה מאהבה מתקנים את האכילה הגסה למפרע, וזהו עניין ברכת המזון ואכילת הכהנים המכפרת על הבעלים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3144,
+    "paragraph": "ע\"פ שהעצבון והפחד בא מפני בטול תורה ומפני העונות כולם, מ\"מ תיכף כשמהרהרין בתשובה הרי הכל מתהפך לטובה, וצריכין מיד להתחזק באומץ בטחון בחסד עליון ב\"ה ולאחוז בתורה ועבודה כ\"א כפי מדתו. ואם לפעמים יראה לו, שהמדה המתעוררת ע\"י הקריאה בספרים מעניני המוסר והיראה אינה לפי מדתו, יתבונן ויחקור על מדתו מה היא, ויתחזק ויתאמץ ביחוד במדתו העצמית: וגם מזה אל ינח ידו ממה שמתעורר ע\"י הספרים, ואע\"פ שקטן מאד הוא צד התפיסה שלו בענינים שאינם כ\"כ שיכים לו, מ\"מ כל מדרגות הטוב והקודש צריכות להיות מקושרות זו עם זו, ויחד כולן יעשו חטיבה אחת להאיר עליו אור ד' ותורתו העליונה בנעם ד' וטובו.\n",
+    "summary": "העצבות והפחד הבאים מהחטא מתהפכים לטובה בהרהור תשובה, ויש להתחזק במוסר המתאים למידתו, בלי לנטוש שום מידה כללית.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3046,
+    "paragraph": "יראת חטא הטבעית היא הטבע האנושי הבריא ביחס למוסר הכללי, והיא הטבע הישראלי המיוחד ביחש לכל חטא ועון מצד התורה והמצוה מורשה קהלת יעקב. ואין טבע זה חוזר לישראל כי אם ע\"י תלמוד תורה בהמון, תלמוד תורה לגדל תלמידי חכמים, וקביעת עתים לתורה להמון הרחב. ואי אפשר שיחזור ישראל לאיתנו לחיות חיים טבעיים כ\"א כשישוב לו גם טבעו הרוחני בכל מילואיו, שאחד מהם, והיותר חזק שבהם, הוא זה הטבע של יראת החטא, הסילוד ממנו, ותביעת התשובה הקבועה אם נזדמן חלילה לידו איזה דבר עבירה ועון. ובהתגברות כח החיים שבאומה, בהקיפו את כל צדדיו, תיפסק התסיסה המעכירה את הדעת, והמכשירים הלאומיים ישובו כולם להתעסק ג\"כ בדבר הקביעות של ההחזרה אל הטבעיות המוסרית העמוקה והמיוחדת לישראל, שהיא מדקדקת כחוט השערה בין אסור למותר, וכל דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים יוכרו למהלכי חיים עצמיים, שאי אפשר כלל לחיים לאומיים רעננים מבלעדם והמכשירים הלאומיים ישובו כולם להתעסק ג\"כ בדבר הקביעות של ההחזרה אל הטבעיות המוסרית העמוקה והמיוחדת לישראל, שהיא מדקדקת כחוט השערה בין אסור למותר, וכל דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים יוכרו למהלכי חיים עצמיים, שאי אפשר כלל לחיים לאומיים רעננים מבלעדם.\n",
+    "summary": "חזרת ישראל לטבעיותם תלויה בחזרתם לטבעיותם הרוחנית, שהיא יראת החטא ובקשת התשובה, וגילוים יבוא מלימוד תורה בהמון.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3173,
+    "paragraph": "שיבות הקדושה של האדם בעיני הבריות אינה צריכה להחליש את הדעת מפני התביעות שיש לו על עצמו, שהן הנה יסודות התשובה, המביאה לכל ההתעלות, המושיעה את היחיד ואת העולם כולו.. אמנם צריכה היא החשיבות הזאת לעורר את תכונת הענוה בכל מלואה, שההתעמקות בשרשה מביאה היא את העטרה של החכמה כולה. ולשמירת הענוה, לחדורה בכל מחבואי הנשמה, תכונת הגבורה דרושה היא. וההדר החיצוני הבא מתוך החברה הרי הוא מחזק את היסוד של הגבורה, שיוכל לצאת בבהירות צחצחיותו אחרי שמזדקק מתוך הזוהמא של הגאוה.\n",
+    "summary": "חשיבות הצדיק בעיני הבריות אינה צריכה להחליש את דעתו, אלא להעמיק את ענוותנותו, ולחזק את גבורתו המשמרת את הענווה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3106,
+    "paragraph": "שעה שהאדם חוטא הוא בעלמא דפירודא, ואז כל פרט ופרט עומד בפני עצמו, והרע הוא רע בפני עצמו, ויש לו ערך רע ומזיק. וכשהוא שב מאהבה מיד מתנוצץ עליו אור ההוי�� של עלמא דיחודא, שהכל מתארגן בו לחטיבה אחת, ובקשור הכללי אין שום רע כלל, כי הרע מצטרף אל הטוב לתבלו ולהרים עוד יותר את יקרת ערכו. וכזה נעשים הזדונות לזכיות ממש.\n",
+    "summary": "בשעת החטא האדם נמצא בעלמא דפירודא, ובתשובתו מאיר בו עלמא דיחודא בו הרע מצטרף אל הטוב.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3029,
+    "paragraph": "נשמתה של כנסת ישראל היא הצדק המוחלט, שבהתגשמותו הוא כולל את כל הטוב המוסרי שבפועל. על כן כל פגם מוסרי, שהאיש היחידי מישראל עושה, מחליש הוא בזה את קשורו עם נשמת האומה כולה. והתשובה הראשונה היסודית היא להתקשר עם האומה בנשמתה, ועמה הכרח הוא לתקן את הדרכים והמעשים כולם לפי אותו התוכן המהותי שבנשמת האומה\".\n",
+    "summary": "נשמת ישראל היא הצדק המוחלט, פגמי היחיד מנתקים אותו ממנה, ובתשובתו הוא מתקשר אליה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2944,
+    "paragraph": "זה שנמצאים רבים מבני ישראל, שמקיפים תמיד את התוכן הרוחני של האומה בשורש קדשו, מוסיפים רוח חיים ואור פנימי מעודד ומקשר בכל האומה כולה.\n",
+    "summary": "ריבוי האנשים המקיפים את התוכן הרוחני שבאומה בשורש קודשו, מוסיף אור וחיים בכל האומה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2885,
+    "paragraph": "דת שנאת חנם גם היא צריכה להתעלות, לא תעכב את התשובה ואת הגאולה השלמה מכללות ישראל. צריכין לפתה אורות גדולים להבין ולהשכיל, שגם מפירודי הדעות יוצאת טובה כללית. מתוך כך אין המדות הרעות הדבוקות כפסולת בתוך האוכל של קדושת ישראל, מתחברות ביחד, ובפנימיות הלב הקשר גדול ועצום, ונמצא שצד הטוב מתאמד וצד הרע מתפזר, ויתפרדו כל פועלי און. ולא עוד אלא שגם בצד הטוב יש שע\"י הפירודים מתגוון כל טוב פרטי בגון מיוחד, ואין גון השרוי באחר דוחק אותו לטשטש את צורתו, ומתוך כך מתעשרת כנסת ישראל ברבוי אורות, והרבוי הזה עצמו הוא יגרום את השלום היותר גדול ויותר פנימי. ומ\"מ צריכים להשתדל הרבה שיהיה השלום ניכר גם מבחוץ, וסוכת שלום פרושה על כל ישראל, אבל מה שיש מהפרודים, ובפרט אותם הפירודים שיש להם מקור נפשי בנטית אמונה וקדושה, מהכל אורות עליונים יתהוו. ואם השיגו צדיקים אנשי מעלה את גודל האורות, המתהוים ממחלוקת שבין צדיקים, שהם בונים בזה עולמות כלומר משכללים כל אחד את שיטת המוסר, היושר, הקדושה והחסידות שלהם, בכל עומק הרגשתם ורעיונם בפנימיות החיים, הנה עמך כולם צדיקים, וכל אחד מישראל חי בקרבו ניצוץ אור קדוש ממורשת אבות מקדושת תורה וגדולת אמונה. ונמצא, שכל מחלוקת שיש בין איש ישראל לחבירו, בין קיבוץ לחבירו, גם היא בונה עולמות, וכיון שהכל הוא שכלול ובנין, אין צורך לדבר מרורות, כי אם להודיע את הגודל ששני הצדדים עושים, ושהם יחד משכללים בנין עדי עד, ומתקנים את העולם, ואז לפי התרחבות הידיעה תגדל האהבה, כפי הערך של גדולת השנאה, ויגדל החיבור לפי הערך של גדולת הפירוד, וכערך של מדה טובה מרובה ממדת פורענות, והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ביום חבוש ד' את שכר עמו ומחץ מכתו ירפא בב\"א. והחטאת לד', שעל מיעוט הלבנה, יגלה את אורו, הבא מפנימיות הקטרוג, תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, שמתוך סתרה תצא בגילוי בכח רב ואיתן מאד, רשפיה רשפי אש שלהבת יה.\n",
+    "summary": "המחלוקות ושנאת החינם מונעות את המידות הרעות מלהתאחד, ומצביינות את המידות הטובות בגוונים שונים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2861,
+    "paragraph": "נסת ישראל מיוסדת היא כולה על בסיס של המוסר האלהי העליון. ע\"כ כל התנשאות מוסרית הנמצאת באישיה הפרטיים מוס��פה לה כח. ולהפך נפילת מוסר, וכל רשע, לפי ערך הכיעור והרע שבתוכו, כך היא מחלשת את כחה ואת היחש שיש ליחידיה אל כללותה. לכן דוקא תשועת ישראל תלויה היא בתשובה, בההטבה המוסרית במעשה, ברגש ובשכל, ולא כן תשועת עם אחר. ישנם עמים כאלה, שהכח המדביק אותם הוא דוקא איזו שאיפה כללית של רשע, של חפץ התגברות ללא שום אידיאל של צדק, וממילא הוא מלא רשע, מפני שמה שהוא דוחק את רגלי יתר העמים, אשר יבא עמהם במגע, הוא דבר שאין בצדק עליו יסוד נכון, וא\"כ הוא מיוסד כולו ברשעה, ע\"כ יכולים הם להיות מתחזקים ג\"כ ע\"י תגבורת רשע, ולחזק את אגודתם ע\"י איפת זדון. לא כן הוא בכנסת ישראל. את היחש, שיש ליחידים שבה אל כללותה, אי אפשר לתלות בשום חק אחר  כ\"א  בחק העליון של אהבת הטוב היותר נשגב, שהוא עומד להמלא במילוי שאיפותיה היותר פנימיות של כלליות האומה. ע\"כ כל המעשים שהם נובעים בדרך ישר, או גם בדרך מסובב, מהטוב העליון, הנם מחזקים את כחה, והעזיבה שלהם מחלישה היא את כחה.\n",
+    "summary": "כנסת ישראל מיוסדת על בסיס המוסר האלוהי ולפיכך תשועתם תלויה בתשובה, מה שאין כן בשאר האומות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2891,
+    "paragraph": "דקה עשה הקב\"ה עם עולמו, מה שלא נתן כל הכשרונות במקום אחד, לא באיש אחד ולא בעם אחד, לא בארץ אחת, לא בדור אחד ולא בעולם אחד, כי אם מפוזרים הם הכשרונות, והכרח השלמות, שהוא כח המושך היותר אידיאלי, הוא הגורם להמשך אחרי האחדות המרוממה, המוכרחת לבא בעולם, והיה ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד. אוצר סגולת עולמים בישראל הוא גנוז. אבל כדי לאחד במובן כללי ג\"כ את העולם עמם מוכרחים צדדי כשרונות מיוחדים להיות חסרים בישראל, כדי שיושלמו ע\"י העולם, וכל נדיבי עמים. ובזה יש מקום לקבלה שישראל מקבל מהעולם, וממילא פנויה היא הדרך כלפי ההשפעה, אלא שהקבלה היא מבחוץ וההשפעה מבפנים, כלומר פנימיות החיים שלמה היא בישראל, באין צורך להעזר משום כח זר בעולם, וכל שלטון משרה בישראל מקרב פנימיות החיים הוא נובע, \"מקרב אחיך ממובחר שבאחיך\", ולחיצוניות החיים מזדמן שצריך השלמה דוקא מבחוץ, \"יפיפותו של יפת באהלי שם\", \"חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו\", ומשפע פנימיות החיים כנסת ישראל היא רק משפעת ולא מקבלת, ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר.\n",
+    "summary": "הקב\"ה פיזר את הכשרונות בין העמים כדי שיצטרכו להשתלם זה מזה, אך ישראל שלמים בפנימיותם ומשתלמים רק בחיצוניות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2886,
+    "paragraph": "אהבה העדינה להקנינים הרוחניים של האומה, אומרת היא ממש מה שאומרת יראת שמים הפשוטה והאמונה התמימה, ורק חסרון הבנה יביא להאומרים הללו, בעלי הביטוי המחולף, לחשוב שהם מתנגדים זה לזה. יש שהביטוי של הוקרת האומה ואהבת כבודה אומר יותר יראת שמים ואמונה, ממה שהביטוי של יראת שמים ואמונה בעצמו אומר.  \n",
+    "summary": "לפעמים בהוקרת האומה ואהבת כבודה טמונים יותר יראת שמים ואמונה מהיראה והאמונה עצמם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2854,
+    "paragraph": "מחשבות וההרגשות, הבאות מכח ההארה האלהית הכללית, אינן מתקבלות מכנסת ישראל לשאת פרי וענף, ולגדל גידולים יפים ומתקיימים, כי אם השהם באים מורכבים בהרעיונות העצמיים של כנסת ישראל עצמה, של טבע האומה במהותה הפנימית. וההרמוניה הגמורה בין אלה ההשפעות הן דרגות של היחוד השלם, יחוד קוב\"ה ושכינתיה, שעיני כל אליו נשואות.\n",
+    "summary": "הרעיונות הכלליים צריכים להתרכב ברעיונות העצמיים של ישראל, וזהו יחוד קוב\"ה ושכינתיה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2879,
+    "paragraph": "נשמה שלנו גדולה היא, חזקה ואדירה, חומות ברזל היא משברת, הרים וגבעות היא מפוצצת, רחבה היא מרחב אין קץ, אי אפשך לה להתכוץ, מוכרחת היא להתפשט, על כל אלה מליוני הנפש הישראליות שלנו, בכל דרגותיהם, בכל עליותיהם וירידותיהם, בכל ההרים שעלו שמה ובכל העמקים שירדו שמה, בכל מרומי קרת שהם עומדים שמה בראש מורם, בכל החורים אשר התחבאו שמה, מעוצר בוז וקלון, עמל ויגון, בכולם בכולם נשמתנו תתפשט, את כולם תחבק, אח כולם תהיה ותעודד, את כולם תשיב למקום בית חיינו. מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם. \n",
+    "summary": "נשמת ישראל האדירה מתפשטת על כל נשמות ישראל הפרטיות בכל דרגותיהן, והיא שתשיב אותן למקום בית חייהן.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2915,
+    "paragraph": "תגלות רצון הטוב בדבור ובמעשה מרוממת את הרוח וקובעת מהלך לשטף הרצון לטובה, ולא רק באותה הנפש שבתוכה מתגלה זה הרצון כי אם במדה ערכית בכל הנפשות כולן, ביחוד אמיץ הוא הרושם על כללות האומה, ע\"כ הצדיקים העוסקים תמיד בגילוי חפצם לטוב העליון, המוחלט והשלם, הם פועלים בתנועותיהם הרוחניות הללו לרומם את נשמת האומה בכללה, ובמובן יותר רחב את המציאות כולה.\n",
+    "summary": "התגלות הרצון הטוב בדיבור ובמעשה, מרוממת ומחברת לטוב את רצון כל הנפשות, ובייחוד את רצון כללות האומה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2883,
+    "paragraph": "ל מה שבא בדברי תורה שבכתב ושבעל פה, שיוכל לרפות קצת את האהבה של ישראל, אפילו ביחש לרשעים היותר מוחלטים, הם נסיונות ובירורים לאדם איך שיעלה על מדרגה עליונה של אהבת השי\"ת, עד שימצא לו דרך בין הסתירות כולן, ואהבת ישראל ואהבת הבריות תשאר בלבבו חיה וקימת בלא שום גרעון ופקפוק בעולם.\n",
+    "summary": "דברי התורה ודברי חז\"ל על שנאת הרשעים הם נסיונות ובירורים לאדם כדי להביאו לאהבת ה' עליונה, בה מתעלה אהבת ישראל והבריות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2912,
+    "paragraph": "ין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות, שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול.\n",
+    "summary": "אושר האדם אינו בא ממדינה חברתית רגילה, אלא רק ממדינה המהווה יסוד להשראת שכינה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2856,
+    "paragraph": "יהדות הניסית והיהדות הטבעית הן משולבות זו בזו, אחוזות אחת בחברתה כאחיזת נשמה בגוף. וכמלחמה שבאדם הפנימי היחיד, שלפעמים הנשמה מתגברת, והיא מאירה, אבל הגוף נלקה עי\"ז יותר מדאי, ומתוך כך באה נטיה הפכית לחזק את הגויה, והנשמה סובלת מחשכת הגשמיות, וחוזרת נטיה נשמתית להופיע, ובכל אותן העליות והירידות שיווי המשקל הולך ומתקרב, כמו כן הוא ביהדות הכללית. כשהרעיונות תולדות היהדות הניסית מתגברים, הרי היהדות הטבעית נלקה, וממילא מרגשת גם היא בחסרון זה, שבליקוי זה של היהדות הטבעית אובד הוא ההוד שבקומתה הרוחנית של היהדות את בסיסו, וממילא בהדי הוצא לקי כרבא, ונלקה ג\"כ הנצח שביהדות, הניסיות שבה והלך מחשבותיה, עומק רגשות��ה וחותם המעשי שלה. עד אשר בכח החזרה התכופה, ההולכת ובאה משך של תקופות שונות, ההשתלמות הקומתית של האומה בשיווי המשקל הולכת ומתקרבת, והנצח וההוד יחדיו משפיעים הם את כחם, וכנסת ישראל מתעלה עליהם, היא המקור להיהדות בכללה בשני ערכיה הכלליים, היא עולה על שניהם במהות ההתחלקות שלהם, ומזוהר תפארת ישראל הרי היא סופגת את אורה וממילא מתמזגות הן שתי הצורות הללו אשר לכנסת ישראל, הניסית והטבעית, בכל הסתעפיותיהן, במעמד כזה שכל אחת מרחיבה את הגבול של חברתה.  \n",
+    "summary": "היהדות הטבעית והניסית נאבקות זו בזו עד למציאת האיזון ביניהן, כשם שהגוף והנשמה נאבקים זה בזה עד לאיזונם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2837,
+    "paragraph": "רץ ישראל איננה דבר חיצוני, קנין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החמרי או אפילו הרוחני. ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה, חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה. ומתוך כך אי אפשר לעמוד על התוכן של סגולת קדושת ארץ ישראל, ולהוציא לפועל את עומק חבתה, בשום השכלה רציונלית אנושית כי אם בדוח ד' אשר על האומה בכללה, בהטבעה הטבעית הרוחנית אשר בנשמת ישראל, שהיא ששולחת את קויה בצבעים טבעיים בכל הארחות של ההרגשה הבריאה, ומזרחת היא את זריחתה העליונה על פי אותה המדה של רוח הקדושה העליונה, הממלאת חיים ונעם עליון את לבב קדושי הרעיון ועמוקי המחשבה הישראלית. המחשבה על דבר ארץ ישראל, שהיא רק ערך חיצוני כדי העמדת אגודת האומה, אפילו כשהיא באה כדי לבצר על ידה את הרעיון היהדותי בגולה, כדי לשמור את צביונו ולאמץ את האמונה והיראה והחזוק של המצות המעשיות בצורה הגונה, אין לה הפרי הראוי לקיום, כי היסוד הזה הוא רעוע בערך איתן הקודש של ארץ ישראל. האמוץ האמתי של רעיון היהדות בגולה בא יבא רק מצד עמק שקועו בארץ ישראל, ומתקות ארץ ישראל יקבל תמיד את כל תכונותיו העצמיות. צפית ישועה היא כח המעמיד של היהדות הגלותית, והיהדות של ארץ ישראל היא הישועה עצמה\n",
+    "summary": "ארץ ישראל אינה קניין חיצוני לאומה אלא חבוקה בסגולתה, ולכן תוכנה אינו מתגלה בהשכלה רציונאלית, וקיום היהדות בגולה תלוי בציפייה אליה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1334,
+    "paragraph": "יראת חטא הטבעית הוא הטבע האנושי הבריא ביחס למוסר הכללי, והטבע הישראלי המיוחד ביחש לכל חטא ועון מצד התורה והמצוה מורשה קהלת יעקב. ואין טבע זה חוזר לישראל כי אם על ידי תלמוד תורה בהמון, תלמוד תורה לגדל תלמידי חכמים ותלמוד תורה של קביעות עתים לתורה לההמון הרחב. ואי אפשר שיחזור ישראל לאיתנו, לחיות חיים טבעיים, כי אם כשישוב לו גם טבעו הרוחני בכל מילואיו, שאחד מהם, והיותר חזק שבהם, הוא זה הטבע של יראת החטא, הסילוד ממנו, ותביעת התשובה הקבועה אם נזדמן חלילה לידו איזה דבר עבירה ועון. ובהתגברות כח החיים שבאומה, בהקיפו את כל צדדיו, תפסק התסיסה המעכירה את הדעת, והמכשירים הלאומיים ישובו כולם להתעסק גם כן בדבר הקביעות של ההחזרה אל הטבעיות המוסרית העמוקה והמיוחדה לישראל, שהיא מדקדקת כחוט השערה בין אסור למותר, וכל דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים יוכרו למהלכי חיים עצמיים, שאי אפשר כלל לחיים לאומיים רעננים מבלעדם. \n",
+    "summary": "חזרת ישראל לטבעיותם תלויה בחזרתם לטבעיותם הרוחנית, שהיא יראת החטא ובקשת התשובה, וגילוים יבוא מלימוד תורה בהמון.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1385,
+    "paragraph": "עד עת קץ לא יעמד שום עם ולשון על רז מופלא זה, של ההבדל ��עצמי שבין ישראל לעמים כולם, בין נשמת האדם לגוית האדם. וההבדל הזה הוא חודר מההיקף הכללי אל הפרטים כולם, ואל פרטי פרטיהם, אל האישים היחידים, אל הגדולים ואל הקטנים, אל גורל חייהם הכלליים ואל כל תנועה מתנועותיהם, עד לחלקים היותר קלים ודקים. אין קוטן בגודל. נשמת ישראל נשמה יוצרת היא, לא רק מציירת. נשמה אלהית, אשר אור אלהים חי בקרבה. אלהים אתם ובני עליון כולכם, בנים אתם לד' אלהיכם. נשמת כל העמים היא רק מציירת, מסדרת, אוצרת ומנתחת. לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא, וישראל שבט נחלתו, ד' צבאות שמו, ולא נקרא הקב\"ה צבאות כי אם על שם ישראל, שהם צבאות ד'. אין לישראל סימבולים, שהם רק גורמי מחשבה ורגש, כי אם מצות ותורות, דברים חיים וקיימים, נאמנים ונחמדים, לעד ולעולמי עולמים. קללתם קללה וברכתם ברכה. וכי יגלה אור ד', ומהר ציון אור חדש יאיר על אפסי ארץ, יבינו כל הגויים כי לא יתכן להדמות לבני אל חי בסגולתם העצמית. אבל אושר גדול יהיה אז לאנושיות עד כמה שתוכל לחקות את אור עולם זה, את מעין חיים זה, עד כמה שתוכל להטיף אל תוכה מנטפי נהרי פלגיו. ונלוו גוים רבים אל ד' והיו לי לעם, וידעת כי ד' צבאות שלחני אליך. ונחל ד' עוד את יהודה חלקו על אדמת הקודש, ובחר עוד בירושלים, הס כל בשר מפני ד', כי נעור ממעון קדשו. וד' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ. \n",
+    "summary": "רק בקץ-הימים תעמוד האנושות על הפער בין אופיים היוצר של ישראל, לבין נשמת העמים המציירת."
+  },
+  {
+    "id": 1297,
+    "paragraph": "כשם שהאדם צריך להסתגל אל הטבע החמרי וכחותיו, ולמוד את דרכיו ומעשיו על פי אותם החקים הכלליים השולטים בעולם, שהוא בעצמו גם כן חלק מהם, והם שולטים בתוכו כמו שהם שולטים מחוץ לו, ככה ויותר מזה צריך ומוכרח הוא להסתגל לחקי הטבע הרוחני, שהם יותר שולטים במציאות כולו, שהוא חלק ממנו, והם יותר שולטים בתוכו כולו. וראשית ואחרית של סיגול זה, היא הנקודה העליונה של הדבקות האלהית בכל דרכיו ובכל מעשיו, בכל רגשותיו ומחשבותיו, שכל הסיגול אל המציאות הרוחני הכולל כל, ממנה הוא נובע ואליה הוא שב. ד' מעון אתה היית לנו בדור ודור, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד עולם אתה אל. תשב אנוש עד דכא, ותאמר שובו בני אדם. \n",
+    "summary": "כשם שצריך להתנהג בהתאמה לחוקי הטבע, כך ויותר מכך צריך להסתגל לטבע הרוחני, שהוא הדבקות הכוללת כל אורחות החיים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1378,
+    "paragraph": "הקדושה העליונה, שהיא יסוד הצדקות המופלגה הרוחנית, היא כשרון גאוני, מוטבע ביסוד החיים ושרשי הנשמה. מובן שיש מקום לרצון החפשי לפתח את הכשרון הזה, וגם לטשטשו, אבל ביסודו הוא כשרון, ולא רק רצון פשוט. הצדיקים הגדולים, גאוני המוסר וגאוני הקדושה, הם דרושים לעולם הרבה יותר מהדרישה של כל בעלי החכמות היפות והעליונות, כתכונה ופילוסופיא, שירה ועוד. יש תכונה מיוחדת לכנסת ישראל לגדל בתוכה צדיקים איתני עולם. הצדקות במרומי חסידותה תוכל לצאת אל הפועל בשכלולה רק על פי ההכרה של האחדות האלהית וטהרתה, ודעה עליונה זו יסוד חיי האומה היא, על כן היא מוכשרה, לגידול כשרון זה. ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ.\n",
+    "summary": "קדושת הצדיקות הנה כשרון גאוני הקיים רק בישראל, והעולם זקוק אליו יותר מכל שאר החכמות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1291,
+    "paragraph": "כשאנחנו עוסקים בתורה, הננו חשים שאנו מתקשרים עם עולמנו, יונקים אנו מאותו טל החיים שהוא טבעי לנשמתנו, והננו הולכים ומתחזקים חיזוק רוחני, הגורר אחריו חי��וקים שונים בערכים רבים, וכל מה שקשור בנו הרי הוא מתחזק עמנו חיזוק פנימי ויסודי. כל העסקים הרוחניים שהם חוץ מעסקי תורה, הרי אנו מתרחבים ומתגדלים גם על ידם, אבל לא אותו הגידול המיוחד, שהוא כל כך מתאים לנו, כגדלה של תורה שהיא חיינו. בגדולתה של האומה, נובע מקרב רוחה אותו המעין הכללי שהאנושיות דורשת מהאדם, והחכמה והתורה מתקשרים, והאדם מרגיש חיים פנימיים בכל דבר חכמה, בין בקודש בין בחול.\n",
+    "summary": "הרוחניות האנושית אמנם מגדלת את האדם, אך רק התורה מקשרת אותו למקור נשמתו, ובגדלות האומה מתקשרות התורה והחכמה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1384,
+    "paragraph": "הספרות הנפרזה מצמצמת היא את המחשבה. חושב הסופר שכל מה שלא יוכל לכתוב אינו דבר חשוב שבכשרון, והוא מסיח ממנו את דעתו ואת נקודת רצונו. וחושב הקורא שחוג רעיונותיו צריך להיות מוגבל עם מה שיש בספר. ולא ידעו שניהם שהטוב והמעולה שבמחשבות, האור המחיה אותן, הוא אותו התוכן האצילי הטס באויר הרעיון, שאינו נתפס, ולא יוכל להכתב מעולם, ולא יכנס בגבולה של הספרות. טעות יסודי זה קשה יהיה לעקרו מלב האדם, כל זמן שיחשוב את הספרות לקנין מוכרח לחייו הרוחניים. מתוך נקודת החיים העליונה תצא מחאה גדולה על הספרות, וכימי קדם יבין האדם לשיחו המקורי. ונתתי תורתי בלבם ועל לוח לבם אכתבנה. וישאר רק הספר האחד, שהוא אור החיים בעצמו, אנא נפשי כתבית יהבית, כי באור פניך נתת לנו ד' אלהינו תורת חיים. \n",
+    "summary": "כתיבת מחשבות בספר מצמצמת את נקודת החיים, והמחאה שתצא על הספרות, תשיב את ההכרה בגדולת עצמות החיים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1317,
+    "paragraph": "התשובה הנובעת מאור סתרי תורה, המתעוררת מתוך הגיון פנימי המתפתח ממעין החי במעמקי הנשמה, הכולל כל יושר וכל הגיון, כל מוסר וכל חק ומצוה, גדולה ונשגבה היא באין ערוך מכל תשובה פרטית, היוצאת מתוך חשבונות הנפש הקטנים הפרטיים, שאין בהם אלא מקומם, שעתם ופרטם, ולא חזיין לחפאה על כל עובדין. ים התשובה הגדול בהמון גליו, הוא רק אותו השטף הבא מתוך בינת הלב החפשית, ההולכת ומאירה מתוך חרכי רזי עולם, אשר בסודות התורה וחכמת הקבלה, וכל החכמה הרוחנית וכל אוצר השירה וההגיון אשר במאור התורה. ורק אל אורה זו מיחל ישראל, ובאור גדול זה יראו אור גאולה ופדות עולמים. שובו אלי ואשובה אליכם. \n",
+    "summary": "ישראל משתוקקים לתשובה עליונה שתבוא מאור סתרי תורה, ואינם מסתפקים בתשובה מקומית ופרטית.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1344,
+    "paragraph": "אין שום אדם יכול להבין את עומק הנשמה של האצילים הגדולים, אנשי השמים, שחיי הרוח הוא כל תוכן חייהם. סוברים העולם שהם אריסטוקרטים, אוהבי עצמם, או בטלנים ועצלים, בשעה שכל העולם כולו נהנה אך מאורם, ואין אוהבי עבודה ואוהבי אדם, ומשתתפים בחייהם של כל השפלים במעמד, כמותם. ומתוך שהם יודעים את ערכם ואת ערך חייהם לעולם, הם מכירים את האחריות הגדולה שיש עליהם בשמירת מהותם, כשרונם וכבודם, עד שבאמת כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה. והם הם יסודי העולם הרוחניים, עד שאם היה נפסק לרגע הרצון האידיאלי שלהם, המתנשא למרום הקודש העליון, היה העולם כולו הולך ושוקע בהבוץ המגואל של הזוהמא שבחיים ורשעתם המנוולת. \n",
+    "summary": "העולם טועים, וחושבים את אנשי הרוח לבטלנים ואריסטוקרטים, אך האמת היא, שברצונם האידיאלי הם מאירים את העולם כולו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1335,
+    "paragraph": "השנויים התדירים שחכמת הסוד אומרת, על דבר התסיסה התדירה והמופלגה, רבת השלמות, שבעולמות הרוחניים, הם הם המבארים לנו את התמונה של התנועה הבלתי פוסקת, רבת העליליה, שבעולם החמרי, בכל פינות שאנו פונים, עד שגם הדומם, הנראה כמו נח ושוקט, איננו באמת כי אם מלא תנועות בלי ספורות בכל רגע, בכל חלק היותר קטן מחלקיו, ההולך ומתנועע בין הזרמים אשר לכח המושך וכח הדוחה, הפועלים תמיד את פעולותיהם רצוא ושוב בלא הרף. וההתקשרות העצמית שבין המציאות השכלית הרוחנית העצמית, ובין ההתגלמות החמרית, זהו דבר מוסבר מאד, שכל בעל דעה מקפת וחודרת ילך תמיד לאורה. \n",
+    "summary": "התסיסה הבלתי-פוסקת שבעולמות העליונים, מבארת את התנועה התמידית של החומר.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1353,
+    "paragraph": "קנאת סופרים תרבה חכמה. בלא קנאת סופרים כל אחד יוצר רק מנטיתו הפנימית, והוגה ולומד רק במה שמטהו רוחו. ברכה גדולה יש בזה, עומק ההוד יוצא הוא דוקא בעמל כשרון שבא מתוך דחיפה פנימיית. אבל עושר רוח בא יבא מתוך הרכבות המתילדות מריבוי מקצעות, מידיעות ומסות שונות, ורק מקנאת סופרים יבא האדם לעסוק במקצעות שאין לו כח מושך פנימי אליהם, ומתוך כך תרבה החכמה. אמנם ריבוי זה כמותי הוא, אבל ברכה יש בו גם להאיכות. עד אשר תבוכר הדעה, והעולם ישתכלל מההופעה היחידית של כל כשרון המתאחדת באחדות הכללית, ואז לא יהיה החזון שכל עמל וכל כשרון המעשה הוא רק קנאת איש מרעהו.\n",
+    "summary": "קנאת הסופרים טובה לשעתה, כדי להרבות את מקצועות התורה בכמות, שהיא גם איכות, אך עתידה לכלות בעתיד.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1316,
+    "paragraph": "הצער הגדול שמרגיש כל צדיק בעצמו על מיעוט הדבקות האלהית שהוא חש בעצמו, שאינו משביר את צמאונו הגדול, ומצער זה כל אבריו משתברים תמיד מרוב כליון נפש, ואין לו מנוחה בכל עונג ונחת בעולם, זהו ממש צער השכינה, שהומה תוכן החיים של כל העולמים כולם אל השלמות האלהית העליונה שתתגלה בהם. וההתגלות הזאת, בהרחבתה ותענוגיה, מותנה היא, שצריכה לשכלול הרצון החפשי של בני אדם, וכל הכשרון והמעשה הטוב וההדור התלוי בו. על כן משתוקקים הם הצדיקים לתשובת הכלל תדיר, ובתוכיות לבבם רודפים הם לזכות לחייבא, כמאן דרדיף בתר חייא. כי באמת היא חיינו וחיי כל [העולמים].\n",
+    "summary": "צער הצדיק על חוסר דבקותו, נובע מצער השכינה על אי-הכשרת האנושות לגילוי אלוהות, ולכן הצדיקים שואפים לתשובת הכל.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1295,
+    "paragraph": "השלהבת הגדולה של צמאון הדעת, של שקיקת היושר, מרעשת כח החיים של טהורי הרוח, דוחפת היא אותם לעבודה גדולה, מטרדת ובלתי פוסקת, לא ידעו שלוה ומנוחה, ישגו תמיד באהבה וחשק עליוניות. ובלבבם תמיד מצרים הם, מרעידים, ומלאים בטחון ועז, תקוה רבה, וחרדה אצילית, עין טובה, וחדירה עמוקה, הרגשת פגמים, וחיפוי כל פשע. ולבת האהבה והחסד עולה ברום גליה, ואשה אש קודש ברב עז יוקדת. במי התורה, החכמה והדעת, במי התפילה, התשובה והדבקות, המשרים, החסד והצדקה, שהחפץ הטוב שקוע בהם בחמדתו הכבירה, מכבים את קצת שלהבת אש הצמאון היוקדה, ורוח נכון ושוקט מתחיל להתגלות. ושב והיה לבער, ולכח חיים אדיר ונשא [מאד]. \n",
+    "summary": "שלהבת צמאון הדעת מצערת את טהורי הרוח, והם מכבים אותה קצת במי הדעת ועבודת ה'.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3510,
+    "paragraph": "נשמה החפשית ודאי שרק היא מגלמת את ההויה. רק נקודתה היותר תחתיתית, ועם זה היותר תמציתית מתוכיותה, היא הפועלת בתור פגישה וחדירה פנימית את המבנה הגופני. זה החלק הנמסר להאדריכליות הגופנית הוא נחשך מאורו החפשי, הרחב והמגוון ברב עשרו, והוא הולך ומתעלה בעילוי הגידול, הגשמי והרוחני, הולך הוא ומתאחד עם מקורו הרחב, עם אוצר החיים של הנשמה המופשטת. ובהליכתו זו הרי הוא מתקדם, מתמלא חכמה וכשרון, עד שמלא תפקידו בא לו בהתאחדו עם מקורו, שמוסיף בזה שפעת כח לו ולמקורו. כמאורע הנשמה ביחש לגוף ויצירתו, כך הוא המאורע בנשמת העולם כולו. ההויה בכל גדלה הרוהני והחמרי, בעת היצירה כהתפעלה, עד לא הוקמה הבריאה בתיאוריה, הנשמה העולמית החיה והפועלת היא היתה האדריכל פועל הבנין. בהתגלמותה של היצירה נשפל ונאפל האור של כח זה, המטפל בדחיית פעליה. ובשטף הדורות והזמנים הולכת הנשמה העולמית ומתבררת, הולכת ומתאחדת עם מקור הויתה נשמת כל היקום. גדר פרץ משובב נתיבות לשבת. \n",
+    "summary": "כשם שהנשמה היא האדריכלית המגלמת את הגוף, ובהתעלות הגוף הוא מתאחד עם מקורו, כך גם יחס נשמת העולם וגופו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3668,
+    "paragraph": "ת הכל, את כל העולם, את כל היצורים, את כל הנשמה אנו רוצים להעלות, ואנו זקוקים להעלות ולעדן את שרש הכל, אנו שוקקים לרומם, לחבר במקור אור החיים, יסוד חי העולמים. ומתשוקה קבועה חקוקה ומבולטה במעמקי נשמתנו, בטבע תולדתנו, בכל מסבות החיים ההולכות ומשתלשלות עלינו, על הכלל ועל הפרט, אנו לוקחים כל רעיון וכל חפץ, כל רגש של תקוה וכל עומק של חיים, כל גבורה וכל הוד. את הזוהר האלהי של כל העולמים אנו שואפים למלא ולרומם, לעדן ולשגב, את האידיאות האלהיות הנפולות מפני מצר הישות המוגבלה אנו שואפים לשחרר, ואנו ממשיכים להן ולמקור כנסיתן חיים עליונים ממקור החירות, על ידי התרחבות הופעת זליפת זרמי נשמתנו, המתפצלים בכלים שונים, ממעמקי האמונה עד שטחיות המעשה, מחלקת התום והיושר עד רוכסי הבקרת והנתוח המדעי, מיסוד תשוקת החיים וההויות עד קסם כל פאר כל תקוה וכל רעננות, מעמקי מחשכים של כל קדרות רוח, של כל נפילת מעמקים, עד נשיאת ראש למעלה ורכיבת עבים וערבות, בכל מתלבשת תשוקת עולמי עד, תאות גבעות עולם שלנו, נצח ישראל עדי עד. ומתפלש הרוח הגדול, \"ממר מרחבי עולמים לא יכילוהו, בכל לבבות, בכל נתיבות חיים. וזקנים ונערים, בחורים גם בתולות, הוגי דעות ושופטי ארץ, אכרים ושרי קודש, וכל כחות החיים הספונים, אשר כל בוני עולם בעתיד מהם יצאו, כולו אומר כבוד עז וחיים, כולו מוגש ומוקטר, לשם אל עולם, לרומם שם אלהי ישראל, להעלות שטפי חיי העולמים אל באר מקור מי חייהם. וממעל ומתחת ברכות ישטפו, זרע השלום יתן פריו, והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר, והם יענו את יזרעאל. ",
+    "summary": "ישראל, בעומק אמונתם ובשטחיות מעשיהם, שואפים להעלות את כל העולם ואת שורשו האלוהי."
+  },
+  {
+    "id": 3486,
+    "paragraph": "ש קדושה בונה, ויש קדושה מחרבת, הקדושה הבונה טובה גלוי, והמחרבת טובה גנוז, מפני שהיא מחרבת כדי לבנות מה שהוא יותר נעלה ממה שכבר בנוי. המשיג את סוד הקדושה המחרבת יכול הוא לתקן כמה נשמות, ולפי גודל השגתו כך גדול הוא כח תקונו. מהקדושה המחרבת יוצאים הלוחמים הגדולים, המביאים את הברכה לעולם, מעלת משה בעל היד החזקה, ששבר את הלוחות. \n",
+    "summary": "יש קדושה בונה, וקדושה מחרבת כדי לבנות בניין יותר נעלה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3556,
+    "paragraph": "הנפשות של הדומם, הצומח, החי והמדבר. בכלליותם קשורות הןזו בזו, ובפרטיות צביונן הן הולכות ומתחלקות אלו מאלו. כל מה שהמדרגה היא יותר נמוכה, הכללות יותר פועלת עליה מהפרטיות. והפרטיות הדוממת היא מצד הנפשיות כמעט כאלו אינה, ונבלעת היא בעיקרה ב��כלליות של נפש הדומם. בצומח, מתחילה כבר הפרטיות להיות מוכרה לפי המינים. והפרטיות האישית היא כמעט בלועה כולה בהמיניות. ובחי מתגלה כבר איזה רושם של פרטיות אישית. ומכל מקום רובה היא מובלעה בהמין. וזהו הגורם את השיווי של כל ארחות החיים המיניים שבבעלי החיים. וכוון הפעולות שבבעלי החיים החברותיים, כהדבורים וכיוצא בו. והחילוק הגמור האישי מוצא הוא מקומו בהאדם. וחוזר אחר כך יסוד האחדות להתגלות בכנסת ישראל. שמעוצם עליתה קנתה לה הנפשיות הכללית של האומה את היתרון הכללי אשר בדומם, בצומח, ובחי. אומה זו נמשלה לעפר, וזו היא עצמה מעלתה העליונה שנמשלה גם כן לכוכבים. ורבבה כצמח השדה נתתיך. ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אתם קרוים אדם, שסגולת הדוממיות הטובה והמופלאה נשארה בה, מראש צורים. שאמר ואנכי עפר ואפר, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. \n",
+    "summary": "כמו ביחסי הגוף והנשמה, האדם והחי, כך הוויה כולה מלאה תנועה גשמית ורוחנית, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3610,
+    "paragraph": "דת הטוב והחסד, כשמתגברת בלבו של צדיק יסוד עולם, היא מגיעה באורה עד עומק העתיד היותר רחוק, עד עולם התיקון היותר עליון, שכל מר יומתק וכל רע יהפך לטוב, וכל חשך לאור. והוא מתעלה על כל המעשים ועל כל סדרי העולם שבהוה, שמדת הדין מעכבת ועוצרת את הטוב, שלא יתפשט בכל מילואו, אבל הצדיק הטוב הוא לעולם מתגבר על כל, ודבק הוא במדת טובו, שהיא מדת הטוב העליון, המתגלה לו תמיד מהאור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא, שמעמקי טובו הוא מה שלא יבצר מהם להשפיע את טובם בהתרחבות גדולה, כפי חשק הטוב בפנימיותו, להיות טוב ומטיב לרעים ולטובים. כשמדת הטוב העליונה מתגברת בתוך הלב, שאז האדם הוא מלא חסד וסליחה, אין לעכב את המהלך הקדוש הזה בשום רעיון אחר, המצמצם את הטוב ואת החסד, כי מרגעי אורה אלו רוח הקודש מתפשטת בעולם, ומהטוב המוחלט, המוזרח בנשמה אחת במדה גדולה, הנשמות כולן, הקטנות עם הגדולות, הרחוקות והקרובות, מתמתקות. \n",
+    "summary": "כשהצדיק מתגבר על מידת הדין ואוחז במידת החסד, מגיע הוא לעומק העתיד, בו כל רע יומתק. כשהחסד, הטוב והסליחה מתגברים באדם, אל יעכבם, שכן הם ממשיכים רוח הקודש בכל העולם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3624,
+    "paragraph": "דין נותן שיש נשמה לכל ניצוץ, שהוא שואף להתעלות, ומתעלה על ידי אור חסד עליון שמופיע תמיד, וקל וחומר לכל בריה שהיא הולכת ומתעלה, בכל גון של הויה שהיא נמצאת, בין בתאר של פעולה בגוף בין מחוץ לגוף, וכל מין ממיני החלוקה, כמינים ופרטיהם, וקל וחומר אנשים ומשפחות, עמים ולשונות. כל מושג כולל יש לו נשמתו שהיא הולכת ומתעלה, וקל וחומר עולמים שלמים שהם הולכים ומתנשאים, הולכים ומתעלים, חיים הם בשימושם הגופני עד הזמן שנשמתם משתלמת, ואחרי כן כל הרוחניות שבהם מתעלה, ובצרור החיים הכללי העליון מכל נחיצות של גוף ועולם מקומי הם נצררים בכל כחותיהם הכלליים והפרטיים. וכשאנו רואים במחזה כמה עולמים לאין תכלית כבר היו לפנינו, אנו יודעים מזה, כמה עדן ואור עליון מקבלים האורות הרוחניים הכלליים שלהם בכל פרטיהם, ואור עדן זה באיזה צורה הוא משותף לכולנו יחד. \n",
+    "summary": "לכל בריה, עם ועולם, יש נשמה, השואפת להתעלות ולהתכלל בצרור החיים העליון, ומריבויים אנו למדים על גודל האור העליון.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3479,
+    "paragraph": "שני סעיפים ראשיים צריכים אנו להיות עסוקים בחקירת הקודש, ביסוד הספרות שלה. והתגלותה בהמון הרחב, ובהתעלותה בהכרתם ש�� בעלי הכשרון ואנשי הרוח. הסעיף האחד הוא מענין אמתיות התוכן של הקודש, בביאור זוהר אמתתו, ובירור ודאותו. והסעיף השני הוא מענין הצורך של הקודש. עד כמה ההתודעות של אמתתו של תוכן הקודש מיסדת כל מוסד טוב, ועד כמה כל בנין מוכרח הוא להיות נשפל, ועומד להיות מתקעקע על ידי ההחשכה של אור הקודש. וממילא תולד בקרבנו הידיעה החיה, איך שהאמת והצורך המה באמת מאוחדים ביסודם. והתענוג האלהי של התגלות אור האמת בבהיקותו, עם עצמת האמת ביסוד בטחון עזו, הוא באמת ענין אחד, ומושג אחד, המצטייר לערכים רבים ושונים רק על פי ההרצאה הדיבורית. אודות הגוונים המרובים האצורים ביסוד האמת, שממלאים את כל העולמים כולם חוסן ותפארת נצחים. \n",
+    "summary": "תכני הקודש נזקקים לעולם מצד עצם אמיתתם, ומצד טובם והצורך בהם, וההתעמקות בכך מגלה ששני הטעמים מאוחדים ביסודם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3481,
+    "paragraph": "הו הדבר הנוטל את טעם החיים מההגיון העליון, מהו הענין המרעיל את הנפשות, שלא יחושו את נועם הקודש, את אור ד', ולא יבססו את כל מעשיהם ושאיפות חייהם על פיו, רק אותו הדמיון המתעה, המראה את הוד האצילות בצורה שוממה, ואת כל המהומה שבחיים בצורה מיושבת ובנויה, מה שהוא השקר היותר מסואב שבעולם. אכן זאת היא עבודתם הקדושה של אנשי לב, לחשוף תמיד בלא הרף את המעין הרוחני, לחוש בלב פנימה ולגלות לאחרים את ההוד ואת ההדר, את העז ואת ההויה האיתנה והמבונה של החיים האציליים, אשר מקור חייהם הוא אור הקדש, המתרפק על האהבה העליונה, אהבת ד', בזיו טהרתה ועצמת אורה. מתוך הכרה זו נגוהות יצאו, והחיים יטהרו, והאומה בכללה תכיר את מטרתה, את רז מלחמותיה בכל ימי התולדה הארוכה והמסובכה שלה. אז תכיר ותדע, כי על קו הנבואה, על משקל רוח הקודש, ועל בסיס החיים של תורת אל חי, בכל דרכיה ומעשיה, בכל חיי היחיד והצבור שלה, בכל השקפות עולם שלה, אך בהם תמצא אשרה, ועל ידם תעמיד את יסודות תחיתה, וכונניות מוסדי שובה אל ארצה ואל תיקון לאומיותה. \n",
+    "summary": "ראיית מהומת החיים כמיושבת ואת חיי הקודש כשממה, נוטלת את תחושת נועם הקודש, ואילו הכרת האמת מקרבת את הגאולה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3664,
+    "paragraph": "ולם תוהו עומד הוא לפנינו, כל זמן שאין אנחנו מגיעים לידי התיקון העליון של אחדותם של כל זרמי החיים וכל הנטיות השונות אשר להם. כל זמן שכל אחד מתנשא לומר, אני אמלך ואני ואפסי עוד, אין שלום בעצמנו, ואין שם ד' מופיע עלינו, שמא גופיה דאקריה שלום, אשר אור האמת רק ממנו ועל ידו מופיע. כל עמל החיים, ביחוד העמל הרוחני של כל המחשבה, מוכרח להיות פונה רק כדי לגלות את אור השלום הכללי העליון, היוצא לא מתוך דחיה של איזה כח, של איזה רעיון, של איזה זרם, של איזה נטיה, אלא מתוך הכנסתו של כל אתד מאלה לתוך הים הגדול של אור אין סוף, ששם הכל מתאחד, הכל מתעלה, הכל מתרומם, והכל מתקדש. חביבים הם היסורים הרוחניים, שכל עובד אמיתי. עובד אלהים אמת באהבה גמורה, סובל על ידי השאיפה הקדושה הטהורה והנאצלת הזאת, אבל דוקא היסורים הללו הם הם הממרקים את הנשמה, ומביאים אותה, ועל ידה את העולם כולו, לידי האושר המרומם, לידי שאיבת רוח הקודש, לידי הגלותה של השכינה העליונה, ולידי הדבקות האמיתית באור חיי כל החיים. ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום. \n",
+    "summary": "עמל המחשבה הרוחני מוכרח לגלות את שלום הדעות העליון של עולם התיקון, על-אף הייסורים הכרוכים בכך.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3489,
+    "paragraph": "ז התנועות העכשויות מ��ברר בזה, שהקודש עצמו, אור העולם, העומד למעלה מהטבע, מהגופניות והחברתיות, תובע הוא. מהעולם בכלל. ומישראל הפזור והשבור בפרט, את הדקיון של הטבע, הפשטות, הבריאות. הנורמליות שבחיים, בהרגשה, בשכל, בהתפעלות. מתקרבים אנו אל כל תביעות הטבע, מתלכלכים אנו בזוהמתו, אין מוצא להגן כי אם על ידי הארות גדולות, על ידי הופעות נשמתיות אלהיות, מגלות רזי עליון, מודיעות האגור בסתרי חושך. בקירוב אל הטבע יש שנאת הקודש הרגיל, הצורר את הטבע, המשדד את מערכתו. הקודש הרגיל. המורגל מאז להתהלך עם הטבע בקרי, אוגר הוא את שארית כחו להלחם עם הטבע, אבל לוחם הוא עם הטבע שלו, כושל הוא ונופל במלחמתו. הטבע המתנשא לתבוע את דקיונו. שנעור על ידי תביעת הקודש הגנוזה בקרבו. מתנשא עם כל שלילותיו, שונא הוא את הקודש, גם הטבע שלו, גם את הודו יפיו ובריאותו, פה נופל הטבע, ונכשל במלחמתו. לויתן ושור הבר, שניהם נופלים במלחמתם, ונעשה מבשרם סעודה יפה לצדיקים. מי שלא נשקע בהבלים, לא זנו עיניו אחרי קניגיאות של אומות העולם, המשחיתות את תפארת הנשמה, את הוד אצילותה וטהרת מדותיה, הרי הוא זוכה ומזכה לראות קניגיון מלבב זה, עומד הוא ממעל לשניהם. גבריאל בכח אל עליון, מעורר את המלחמה, צור עולמים בהגלות אורו וקודש עליונותו גומרה, העשו יגש חרבו. רואה היא הנשמה, הנזונה מלחמה הפנימי של תורה, את הכחות הבהמיים, שביבשה ושבים, מתאבקים, לוחמים בקצף, מתנפלים זה על זה, כל אחד חושב, אני אכבוש הכל, אבל לא לדגי הים, ולא לבהמות הרים הנצחון, כי אם לקורא בשם ד', והוא ימלט, וימלט הכל. \n",
+    "summary": "הקדושה העליונה, מידת הצדיקים, תובעת מן הטבע את זיכוכו כדי להתאחד עמו, והקדושה הרגילה לוחמת בו, ושניהם מפסידים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3666,
+    "paragraph": "עולמים רחוקים באות נשמותינו אלינו, מעולמות קימים, ומעולמות נחרבים, העבר כולו זורח עלינו, קטנותו היא מגדלת אותנו. משטף דקיק של חיים הוחל אות החיים, והרי הוא עולה ומתרחב, עולה ומתעלה במסלולו, קונה לו תמיד נכסים חדשים, מוסיפם על הראשונים, מתארגנים הם יחד לחטיבה רבת האון וההוד. ורעידת רוממות עוברת על כל היקום, והכל מתרומם, עלז ומתקדש, מכין אוצר חיים לעולמות עתידים, מחדש אותם ומתחדש בהם, ומתעלה על ידם, מתגדל בגדולה אצילית, הולך ועולה עד שחקי שחקים. קונה לו עמדה של מהלכים בין העומדים, מתעשר בהמון חושים לאין תכלית, בשפעת צבעים אדירים רוחניים לאין קצב, מאיר כאור החמה, כזוהר הרקיע וככוכבים לעולם ועד.\n",
+    "summary": "מעולמות רחוקים, קיימים וחרבים, זורחות הנשמות, ואור העבר מתרחב ומוסיף חיים בכל העולם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3609,
+    "paragraph": "דולתה של הצדקות וחדותה הפנימית תלויה היא במה שהיא מוכשרת להיות צופיה את הטוב העתיד. אין הזמנים חוצצים בפניה, כל העובר הרי הוא כקצף על פני מים, וכל הרע והכיעור המקצר את הדעת הכל עובר הוא. הנצח הוא מובטח אל הכלל כולו, והטוב המוחלט הוא מלא עולם גם בהוה, ומוכן להתבלט ביותר בכמה שדרות בעתיד. ההתפתחות, שרגילה היא להיות נשואה על כל לשון, כשהיא מרחבת את תכנה, הרי היא מקור של כל צדקות ישרות וקדושה, והיא משרה את הנועם האלהי על כל נשמה. החשבון הוא פשוט, מאחר שהכל מתפתח לטובה, אם כן הכל מתעלה, ובכן הכל מתוקן לסעודה, ולטוב הגמור, והרי שביעת הרצון מהמציאות היא גלויה, וחסד עליון הולך הוא וניצוק בכל מילואה של הנשמה. וזו היא מגמת מדת הטוב של צדיקים, שממלאתם אהבת ד' ואהבת העולם והבריות כולן. \n",
+    "summary": "גדלותה של הצדיקות היא ביכולתה לראות את טוב העתיד כבר בהווה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3581,
+    "paragraph": "נהיגי המדינות, וכל הגאונים החברותיים, הם מושרשים ביסוד השקפת הפירוד, בכח המדמה, המראה את המציאות בתכונתה המפורדה, ואין העולם כדאי עדיין להנהגה הבאה מתוך השקפת האחדות בטהרתה. תוכן אורו של משיח, מושב כסא ד' בעולם, וזה שמו אשר יקראו ד' צדקנו, בנוי הוא על פי יסוד השקפת האחדות המציאותית, כשהיא מתגברת כל כך עד שהיא חודרת בכל הפרטים ובכל העלילות כולם. הסתתרותה של השקפת האחדות הוא דבר מוכרח, כי עם כל האיחוד שבהויה, עם כל שהכל הוא באמת טוב גמור מצד איחודו, אין אותו הטוב של העליה התדירית מתבטל, ואותה העליה התדירית מתגונת היא בהתעדנות של כל מצוי פרטי והתעלותו. כל מה שההארה החדותית מתגלה. אין הדחיפה והבירור להעלאת כל פרט ולהחזרת כל רע לטוב מתעצם כל כך. על כן ההסתתרות של האורה האחדותית היא היא השולחת את החטיבה הפנימית, את המהותיות העצמית של המאור המאחד, אל המעמקים. של הפירודים, והם הם החבלים והמצוקות הגורמים את האורה העליונה להגלות. ניצוצי הקודש המפוזרים בתהומות החושך מתלקטים אחד אל אחד, על ידי הירידה של האורה העליונה האחדותית בתוך מעמקי הסתר של ההשקפה המפרדת. הנס של התגלות האור של חיי האחדות באדם ובעולם, עם תהלוכות מוסרו וכל שאיפותיו היותר עמוקות, מקיפות וממלאות את הכל, חי חי הוא בישראל, ועמו ישראל חי וקים לעד, שם ד' אלהי עולם עליו נקרא, ובאור פניו יהלך, ד' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. \n",
+    "summary": "ההשקפה האחדותית מוכרחה להסתתר בתוך ההשקפה המפרידה, כדי לדחוף את התעלות הפרטים ואת התהפכות הרע לטוב.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3469,
+    "paragraph": "תחילים אנחנו לקלוט את רשמי הקודש מעט מעט, נקודה אחר נקודה מתנוצצת עלינו, כמטר וכרביבים יורדים הם עלינו, הופעות שחקים אלו, בהתקבצם, יעשו כולם אבוקת אור גדולה אחת, ייסדו בנשמתנו את מרכזם, ומסלולם יחדור את כל עצמיות הויתנו. והננו הולכים ומתכשרים אל הסיגול של הנשמתיות הכללית, שבכל האורות הנקודיים היא ממלאה את התפשטות חייה. \n",
+    "summary": "ניצוצי הקודש הנקלטים בנשמתנו, מתקבצים לאבוקת אור במרכזה, ואורה הממלא את כל הווייתנו, מסגל אותנו לנשמתיות כללית.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3656,
+    "paragraph": "מגמות האידיאליות העליונות יונקות הן חיותן מגופן. כל מגמה מספקת לעצמה, ומטרתה ותכליתה בקרבה. נימין דאריך לא מסתבכן דא בדא. והמגמות האידיאליות המושרשות בעולם המעשה כולן קשורות ומשולבות הן אחת ברעותה ברתוקות של שלשלאות ארוכות וגדולות מאד, חבל בחבל, נימא בנימא, והמגמה האחרונה אי אפשר לתפשה כי אם כשעולים לספירה יותר עליונה, לעולם יותר מואר ומתוקן, נימין דזעיר מסתבכן דא בדא, עד אשר הבהירות העליונה מופיעה להודיע ולהודע. שהכל ענין אחד, ד' הוא האלהים. \n",
+    "summary": "המגמות האידיאליות (אריך אנפין) יונקות חיותן מגופן, והמגמות המעשיות (זעיר אנפין) משתלשלות זו מזו, ובמבט בהיר ניכרת אחדותם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3477,
+    "paragraph": "קדושה הולכת ומתפשטת בעולם, ברז גדול היא מטהרת את מעשיה, היא מטהרת ומאמצת את רצונו של האדם, ומכשרת אותו, שיהיה כלי מעשה לשכלול העולם, החיצוני והפנימי, והיא מעלה את הרצון האנושי למרומי שכלו המעשי והעיוני. אם יציאת מצרים תעקר ממקומה, אם העבר איזה פעם לא יהיה לו תפקיד עיקרי, להחיות את הרוח, יהיה זה באופן שכבר כל תמציתו יהיה מסור בההוה, כל הנ��צוצות הנשמתיים יהיו קבועים בנזר העתיד, בהיותו להוה. שהם עלו מתהום העבר, בעת שהוא היה רק הצנור העקרי, שחיי הרוח בעולם נמשכו על ידו.  \n",
+    "summary": "הקדושה מעלה את הרצון האנושי למרומי השכל. יציאת מצרים תהיה טפלה בעתיד, כיוון שכל העבר יהיה כלול בהווה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3554,
+    "paragraph": "שמסתכלים בעולם, בהסתכלות אידיאלית, שאור הקודש מאיר עליה את זהרו, אין רואים דבר פרטי מצד פרטיותו, כי אם בכל חזיון, בכל פלוגה, אפילו הקטנה שבקטנות, מהחלקים הישיים והמעשיים, רואים הופעה תוצאת תנועת הכל. והלימוד הזה הולך הוא ומתבסס על פי המדע ההולך ומתחדש, המתקרב בשבילי החול אל מרכז הקודש, המתעלה מעל הסקירה האטמית אל הכרת התנועה והכח. ובעת אשר יוכל כל אטם להיות נראה לדבר עומד בפני עצמו, לעצם פרדיי, אין תנועה נסקרת כי אם בתור תוצאה מן הכל, נפעלת מכל, ופועלת על כל. ובזה היש כולו מתעלה מהאומללות שבריסוקו, והריסותיו נבנות בבנין שלם, של יוצר כל, בחכמה וחסדים נאמנים. ובזה מקרבת אותנו ההכרה של טבע החומר אל המדע האצילי העליון, שיסוד הקודש, המחיה את הכל, גם את המוסר, היחידי והצבורי, הולך ומתגלה על ידה, והפלוסופיה ביסודה נגאלת ממאסר החושך המלפף אותה, הבונה קיר של ברזל בין העולם והאדם לאביהם שבשמים. אין התגבורת השכלית בצורתה ההגיונית צריכה עוד להיות משברת את עצמתה כדי לקלוט אל תוכה את חיי האמונה הרוממים, המשיבים את הנשמה למקרר חייה, ונותנים לה את עצמתה, הטבעית לה בכל מלואה הרי היא הידיעה של ההשגחה הפרטית, לא בצדה המוקטן, המפרד את הפרטים מן הכללים, וממעט בשביל כך את חייהם, ולא בצורה המבליעה את הפרטים, עד שנדמה לעין הסוקר שמציאותם בטלה היא ונכחדת. הידיעה האלהית, שהפלוסופיה תובעת את הכללתה והאמונה והמוסר תובעים את פרטיותה היא מתבררת על ידי אותה הסקירה ההולכת ומתבררת, החובקת את המדע הנסיוני, וההשערי, את כל תעופות הרגשות היותר פנימיות, וההשכלות היותר חודרות ומובלטות, וההגיון נשאר עומד על בסיסו, ומתאחז באחיזת אמת, ביסוד התום של הקדושה והאמונה אשר בתומת ישרים. המציאות כולה הרי היא עולה בציור האמת שלה, והפרטיות מתגדלת לצורה כללית, והולכת ומתאדרת היא בתוך הכלליות הגדולה הבלתי גבוליות, שדוקא שם היא מוצאה את איתניותה והידיעה האלהית, ברום אמתה, בכלליותה, היא היא גם הפרטית היותר חודרת, המלאה אמת, ומחודרה חטיביות, שלא יפול צרור ארץ. והבינה העליונה, החובקת כל עולמים, והחכמה האדריכלית, המיוחדה לכל עולם, ולכל בריה, הרי הן מתיחדות בחוברת, והענפים מתאחדים בשרשיהם, בשביעת יניקת זיו לשדם לרויה. וברוחו של כל ישר לב, של כל צדיק אוהב צדקות, ההרמוניה הזאת מפעמת את צלצוליה. ורוח הקודש, רוח קודש קדשים, הולך ומתגבר להחיות עולמי עד, וכל אשר בהם. \n",
+    "summary": "הכרת המדע באטום כתוצאת התנועה, מראה את הכלליות שבכל פרט, ומאפשרת את אחדות הידיעה והבחירה, האמונה והפילוסופיה, החכמה והבינה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3492,
+    "paragraph": "וף כל סוף ינצח הקודש את העולם. החשבונות הפשוטים, שגם לבבות של ילדים מרגישים באמתתם, הם הם יהיו יסודות החיים, ומפי עוללים ויונקים יוסד עז. העולם הנצחי, הרוחני, השכלי הקיים, יהיה ראש כל המאויים, והבסיס לכל עלילות בני האדם. המדות הטובות בשרשן העליון, שהוא הולך ומתעלה עד שהוא בא אל הערפל אשר שם האלהים, הן הנה אשר יהיו למוסדות לחיי החברה המשפחה והיחיד, והדעות שהן אבות למדות הטובות, והמזגים המתילדים על ידי סדרי חיים כאלה, שהם מתאימים עם יסודן של המדות הטובות, הם הגורמים שעצם השמות וכחות החיים ומקורותיהם יתעלו, יאירו ויתגברו. ומתגברים המקורים, ומתברכים המעינות, ומתעדנים העולמים, ושמחות הנשמות בגן עדנן, וצוהלים הרוחות במכונם, ונולדים אנשי סגולה עטורי חסד, ומתארכים החיים בשקט וחמדה עדינה, ונפטרים מן העולם מלאי עז ושבעי ימים, והולכים למנוחת עולמים ועדני נועם, ומופיעים ממרומי עדנם אור וחיים גם במרכזי החיים הגופניים. והולך העולם ומתבסס, והולכת התרבות ומתרחבת, והולך הדעת ומתעלה, ומקשיבים קול אלהים בהדר, ורואים הוד החכמה והחסד, ומכירים יופי העולם וטובו, ובאים להדר ולפאר ליוצר עולמים בשפתי אמת, ומתאזרים בגבורה להרבות ע צמה וחיים, ומטהרים את החיים מכל זיהום, ומישרים את הלבבות מכל מעקשים, ומתרוממים לגבהי רום, ומתחברים עם מלאכי עליון ושרפי קודש בלא פחד ורתת, ומשתגבים בשיגוב אלוה נורא הוד, ומתפארים בפאר בטחון ושלות נצח, ומתרחבת האורה, לשירה לחכמה, לגבורה, לתפארת ולעז, ובריות נעזבות חביבות זו לזו, והשלום הולך ונבנה, ביחידים ובלאומים, ומתרחב גם על כל חית השדה וכל רמש הארץ, על צבאות עליונים ותחתונים, כלו אמר כבוד. \n",
+    "summary": "הקודש הולך וכובש את העולם, והמחשבות הפשוטות והמידות הטובות, תתגלינה ותהיינה למוסדות החיים והחברה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3473,
+    "paragraph": "אוי היה שכל תוכן של קדושה ילקח בראשית השגתו מכללות האדם, שהרי ההכרה של הקדושה כללית היא, ותוכן הקישור של האדם עם ד' הוא תוכן שלמעלה מכל עם, ואחר כך יהיה נמשך בלבוש מיוחד ישראלי. אבל הקלקולים שבעולם כולו גרמו שנשתכח יסוד הקודש מכללות האדם, ונעשה בישראל יצירה חדשה, שמשום כך צריכה כל מחשבת קודש להמשך ממקור ישראל בראשיתה. ומכל מקום ישנם גבורי כח שהם מוצאים את יסוד העולם, שבשורש נשמתו של אדם הראשון, ההולכת ומפעמת את לבו של האדם בכללו, ועומק טוב זה מתקדם אצלם לכל, ואחר כך לוקחים את התמצית של קודש זה, ומלבישים אותו את בגדי ההוד של התורה והמצוה, וכל הקודש המיוחד שישראל מצויינים בו, עד שהם ממשיכים על עצמם גם דבקות אלהית, מפולשת מאורה של תורה, ושמחת המצות, מרוב כל.\n",
+    "summary": "ראוי היה שיניקת הקדושה תתחיל בקישור עם נשמת האדם הכללית, כמידת הצדיקים, ובגלל החטא קודמת היניקה ממקור ישראל.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3538,
+    "paragraph": "ראת המות היא מחלת האדם הכללית, הבאה בעקב החטא. החטא יצר את המות, והתשובה היא התרופה האחת להכחיד אותו מן העולם. כל עמל האדם סובב והולך הוא להנצל מן המות, ולא יבא למטרתו כי אם בהגדילו את נשמתו, ממקורה הפנימי. השיקוע בעפר החומריות, וההתלהבות הנפשית בכל ערכיה, הוא רק מגדיל את המות, וממילא הוא מוסיף יראה על יראתו, וכל מה שיתאמץ האדם שלא להתירא מפניו לא יועיל לו כלום, מאחר שהוא משקיע את כל הויתו בתוכנים כאלה, שמות שולט בהם, והוא מהרסם ומכלה אותם. איך לא יתפלץ הלב על יופי הנהפך לכיעור ועל חמדה שמתהפכת לבחילה. באין לחיים מטרה, המות מוכרח להיות מאוים, המלחמה נגדו לשוא היא, העזות מאומה לא תועיל. התרופות האמתיות שבהן העולם הולך ומשתחרר משעבוד המות הן גנוזות באוצר חיים, בנשמתא דאורייתא, המתגלה בכל גילוייה, והולכת ומסתתרת בחביון עזה. ראש לכל התרופות היא אריכות ימים, אריכות ימים בכדי השעור המספיק לטבעו של אדם, הרוחני והחמרי, האישי והמשפחתי, העולמי והמדיני. כשברכה זאת מת��שטת בעולם. הולכת היא צורת המות, המטלת אימה, ומתבטלת, ותחתיה באה צורה של חזיון הויה, הראוי להערך בערכו האמתי. ואז איננו עוד משבש את הדעות, והבינה חוזרת להתגלות, איך שלא יש כאן מות כלל, על פי אותו הציור המדכא וההרוס, שהוא שוכן בלב החיים לדכאם, ומסתכלים ביום המיתה ואומרים שירה, ד' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. אריכות הימים באה על ידי תיקון החיים, בכל מובנם, וביחוד בהמובן המוסרי ההולך ומתרחב, הולך ומתעמק בכל השבילים, שהם מתפצלים ממנו. רוח המוסר העליון, הממדד את החיים בערכם, חי הוא ושוכן בנפש, על פי אותה המדה שהחיים מושקפים ממנו באורם, ולא יוכלו החיים להשקף באורם המלא, כי אם בדעת אל חי, מקור חכמה, חסד וגבורה, המאוחדים. מועיל הוא גם כן פתוחו של הרוח הלאומי, במה שהאדם מרגיש את אושר הקיבוץ הכללי בהרגשה חיה פנימית, ושמח בשמחת האומה, בתור אבר מאבריה, שבזה פחד המות מצד מראה הכליון החמרי שלו מתקלש, שהרי נשארה היא האומה בדורותיה, שבה כל מעיניו. אבל אין זצת עצמותה של ההצלה מיראת המות, שהרי סוף כל סוף העצמיות הפרטית מתבהלת משידוד מהותה. עצם ההדרכה להסרת יראת המות צריכה לבוא על ידי ההתרגלות של אהבת החיים בערכם האמיתי. כל זמן שהכל מדומדם, וחשבון החיים בא רק במהומה, אי אפשר להמדות שתזוקקנה. וממילא אי אפשר שהחיים יהיו נאהבים. כל ענין אהבת החיים בא רק על ידי הפחד הדמיוני מהמות, ואי אפשר כלל לדבר על דבר הסרת יראה זו, שהיא מלח החיים. אמנם לא תמיד צריכים החיים לעמוד במדרגה זו הפחותה, עד שאין ערכם נמצא בעצמם, כי אם ביראת הפכם. על ידי קדושת החיים בתכנם העליון, אפשר לבא לאהבת החיים העצמותית. לזה אמנם צריך שיגלה בנפש ערכו של הכלל, כלומר המציאות בכל היקפה, האדם ונשמתו, ערך הרצון הטוב, והמוסר המוחלט, בתכונת הנצח, ערכה של ההרמוניה הרוחנית עם החיים וההויה המגושמת. וזה כבר כולל חלק חשוב מהתוכן של חכמת האלהות והכרותיה הפנימיות. היסוד מונח בעילוי הרצון והתעמקותו במעמקה של ההכרה, זיווגו עמה והתאחדותו המוחלטת בקרבה סוד הסרת הערלה הוא עליית חפץ החיים למדה העליונה המגמתית, עד שכל הנטיה ההולדית, וכל סעיפיה הרוחניים, המקושרים עמה, כל המון הרומנטיקה וכל ענפיה, כולם הם סעיפי הקודש של חוסן חפץ החיים, עד כדי להמציאו מתוך ההעדר במרום עז וטהרת חשק. המטביע את נעימת האהבה בכל היקום. החיים כשהם מוכרים בערכם הטוב, הם בעצמם מסירים הם את התבלול מעיני ההכרה, המעכב בעד הבירור של ידיעת המהות הרוחנית וערכי חייה המוחלטים. אז מתחיל העולם הרוחני להשתרע בכל הוד מילואו, מרגיש הוא אז בקרבו את עצמו וחופשו, והחיים הנשמתיים מתגלים, לא רק בתור איזה שריד של חיים גופניים, שהם הנראים כהמלאים. אלא בתור גודל עצמי, שרק ניצוץ וצל של חיים הנם החיים של קישור הגוף ותנאיו ההוים לעומתו. באופן זה כשהאמצעיים הצדדיים גם כן עוזרים, כשהמעמד האיקונומי, המשפחתי, הלאומי. ועצם שביעתם של החיים הטבעים, בא עמו, סר פחד המות לגמרי, ונהפך הוא למקור שמחה ובטחון וחסה במותו צדיק. וכשתכונת חיים כזאת מתפשטת בעולם, בא השחרור ממלאך המות, במרום מילואו. ומעמד חיים כמו אלה, אפשר להכשיר את העולם אליהם. אבל לא היחיד יעצר כח לזה כי אם האומה, אומה בין האומות אומה קדושה מופתית, אומה נבחרה, הסגולה מכל העמים, שבניה בנים לד' אלהיהם הם, הם הם המצווים על לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, כי עם קדוש אתה לד' אלהיך ובך בחר ד, אלהיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה, ולהעביר המות, שהוא חרפה לעם קדוש, וכל מוראיו ועצבונותיו, שהיא תחלת התרבות המכוננת, המאשרת את החיים בכל תפקידיהם. לזה הננו נקראים, ובשביל כך אנו נלחמים, וכל הנפילות אשר נפלנו לא יתיקו רגלינו מהמטרה העליונה, הנשואה בנשמתנו, בא נבא אליה, דרך כל השלבים, ודרך כל השבילים המסובכים, אבל בא נבא לאותה החירות אשר עבורה הננו חיים. \n",
+    "summary": "הדרך להתגבר על יראת המוות היא ההתעמקות בקדושת החיים הנצחית, וזהו ייעודם של ישראל.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3605,
+    "paragraph": "לש מדרגות הן, שההשלמה הפרטית והכללית לישראל מחויבת להיות מבוססת עליהן, השיבה אל הטבע, אל המוסר האנושי, אל יסוד האומה. והקדושה העליונה חלה דוקא על גבי שלשתן. \n",
+    "summary": "השלמת האדם והכלל מוכרחת להתבסס על השיבה אל הטבע, המוסר, ויסוד האומה, ועל-גביהן תחול הקדושה העליונה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4239,
+    "paragraph": "שם שהאדם הבריא הוא חפץ חיים, ואינו מחפש על זה טעמים והוכחות, אבל החולה במחלת הנפש. שהוא קרוב לאבד את עצמו לדעת, הוא מוטל בספיקות על תכלית החיים, כן בעל נפש בריאה הוא אוהב את התורה ומחקריה מלב ונפש ודבר אחד מן התורה, אפילו מדקדוקי סופרים, יקר לו מכל הון, ורק כשנחלה היסוד הנפשי יגיע לומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה. \n",
+    "summary": "כשם שהבריא בנפשו אינו מחפש הוכחה וסיבה לחייו, כך אוהב הוא את התורה ואת כל חלקיה ודקדוקיה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4260,
+    "paragraph": "למוד המעשי רצוף בו טל חיים גנוז של המגמות שיש בתוכיות המעשה, והנשמה נזונה מזיו גנוז זה בתלמודה. אמנם אם הלמוד הוא שלא לשמה, לשם יהירות וקנטור, מתרוקנת המחשבה, והדברים נשארים יבשים, ולפעמים מתמלאים ארסיות פנימית. אפס במחשבה גלמית, בלתי מפותחת, אע\"פ שרק על יסוד מצות אנשים מלומדה היא מיוסדת, מפכה בה איזה לח של חיים, והוא הולך ומשתמר בה במדה שלא נתעוות עצם הלימוד מחיפוש האמת והיושד שבדרכו. אכן עיקום השכל גורר אחריו כל אותן מכשולות הלב והיבשות הנפשית, עם העלילות של דבקות ארסיות מוסרית, כדוגמתה של מדת המחשבה הפגומה של מטרת הלמוד. אבל לפעמים חוזרת היא לטובה אם החבה המוסרית של קדושת התלמוד תהיה הכח הפועל על הרגש, אשד רק מקוצר בירור שכלי מסתפק הוא בארחות עקלקלות, וסוף עיקולים כאלה להתישר עכ\"פ במובנם המוסרי. \n",
+    "summary": "לימוד לשם יוהרא וקנטור ממלא את המחשבה בארס מוסרי, אך לימוד הבא מתוך הרגשת קדושה, אף שאינה מבוררת, סופו להתיישר.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4279,
+    "paragraph": "ש שמיעוט השכל מביא את האדם לנסתרות, אבל לא מפני שהנסתרות מתאימים לבערות, אלא מפני שהניצוץ השכלי העליון מסתתר ע\"י ההתחכמות. וכשאפס האור המתעה הכהה של ההתחכמות מתעוררת התשוקה של הניצוץ העליון שבשכל, אבל לא יוכל להגיע לגמר פתרונו כי אם כשישוב ויעמיק בחכמה בדעת ובכשרון, אז יגיע למדה זו שידע את ערך ההתחכמות האנושית וחולשתה, וממילא תשאר נטיתו רק לשם ההתקשרות עם השכל העליון הנובע מהזיו האלהי בכל תקף תפארתו. \n",
+    "summary": "לפעמים מיעוט השכל מפַנה מקום לנסתרות שלמעלה מהשכל, אך התכלית היא להכיר בחכמה, בחולשותיה, וביתרון הנסתרות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4231,
+    "paragraph": "פי ערך בהירות התשובה שלפני הלימוד תגדל בהירות ההבנה של הלמוד. השכל מתרומם ע\"פ יסוד התרוממות הרצון, והוא מתבהר לפי המדה של בהירות הרצון. \n",
+    "summary": "לפי ערך בהירות התשובה שלפני הלימוד תגדל בהירות הלימוד.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4244,
+    "paragraph": "למוד דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים בפרטי פרטים, הרי הולך ומתכלל באבוקה אחת במגמה הכללית של יסוד הדת ושאיפת הקודש והעליוניות שבתוכו. ואם באמת יטושטש האור המבהיק של הפרטים, יחרב העולם המעשי כולו. על כן מוכרח מסך להיות נפרס, והוא נותן מקום לבירור של כל פרט ופרט בעולם חשוך לגבי האורה הכללית, ועבודת בירור זה בידיעה ועבודה משכללת היא את החיים, וממעל להמסך האור מזהיר בכל הוד כללותו, ודרך מעברו מרעיף הוא טללי אורה לכל הבליטה הפרטית, עד שיונק הוא העולם התחתון מהעליון, והולכים הם ומתאחדים. \n",
+    "summary": "מסך נפרס בין העולם הכללי לבין עולם הפרטים כדי שלא יטושטשו הפרטים, והאור מסתנן ומבליט את הפרטים, והעולמות מתאחדים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4307,
+    "paragraph": "וזהב הארץ ההיא טוב, אין תורה כתורת ארץ ישראל\" (מדרש רבה). בכל דור היינו צריכים לחבב הרבה תורת אדץ ישראל. וביותר אנו צריכים לזה בדורנו, דור הנבילה והתחיה, בן הזמן של האפלה והאורה, היאוש והגבורה. בשבילו אנו צריכים סם חיים דוקא מתורת ארץ ישראל. אנו צריכים להראות לו את האמת והבהירות שיש באוצרנו האלהי, בדעותיה והגיונותיה של תורת אמת, ואת היפה והנשגב, הנעם וההוד שיש במצותיה המעשיות, ובתיאור הליכות החיים כולם שעל פיה ובתוכה, כמה היא תורת אמת ותורת חיים גם יחד, - לזה צריכים אנחנו לטעום ולהטעים טעמה של תורה מעומקה ויסודה, וזה לא אפשר לחוש, להשיג ולהרגיש, כי אם בארץ ישראל. \n",
+    "summary": "תורת ארץ ישראל חביבה בכל הדורות, אך נצרכת במיוחד בתקופתנו, בשלב המעבר בין הגלות לגאולה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4283,
+    "paragraph": "שעוסקים בלמוד נסתרות בלא ביאור, אבל בלב טוב ונאמן, דומה לירידת גשמים על ידי עננים, וקשה יומא דמיטרא כיומא דדינא, אבל אחר כך גדול הוא שפע הברכה היוצא מזה, ושמש צדקה זורחת, ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים. \n",
+    "summary": "עיסוק בנסתרות בלב טוב ונאמן מביא ברכה גם כשבא בלא הבנה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4216,
+    "paragraph": "שהלב בריא מתפשט, בחוזק כח הלחץ, זרם הדם בכל העורקים הדקים והרחוקים, וכשהשכל חזק להבין יסודה של תורה וכלליה, ואיך פרטיה הרבים מתחייבים מתוך כללה, ההשקפה נעשית בהירה ומקפת ובאה אהבה רבה ורגשי כבוד והדרת קדושה לכל דבר ודקדוק קל שבתורה. \n",
+    "summary": "כשם שלב בריא מזרים דם לנימים המרוחקים, כך הכרת כללי התורה ואחדותם עם פרטיה מעוררת את אהבת הפרטים וכבודם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4304,
+    "paragraph": "ל יחשוב אדם שאפשר לחיות חיים רוחניים בלא אור התורה. כשם שאי אפשר לחיות בלא אור ואויר, בלא מזון ומשתה, עוד יותר ויותר מזה אי אפשר לחיות בלא חיות התורה. ואם רואים אנו בני אדם רחוקים מן התורה וחיים, באמת מדת רוחניותם היא רק לפי אותו הערך שהם קשורים אל התורה, או אל אותם שהם חיים חיי התורה, או שיש בהם בסתר נשמתם איזה אוצר של ירושה מהשפעת חיי התורה. שאבותיהם זכו להם בדורות קדומים. ותלמידי חכמים העומדים בסוד ד' דינם עם רזי תורה כדין כל העם עם כלל התורה, הם מוכרחים לקבל חייהם היסודיים על ידי שפעת סתרי תורה. \n",
+    "summary": "אור התורה נחוץ לקיום חיי האדם עוד יותר ממזונו, ובעלי הסוד אינם יכולים להסתפק בכך, וחייהם תלויים בשפע סתרי תורה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4237,
+    "paragraph": "פעמים אין אדם יכול ללמוד מפני שהוא משתוקק הרבה לתפלה, וכל זמן שלא התפלל עדיין כראוי הנשמה צמאה, ודומה הדבר כמי שצמא הרבה שאינו יכול לאכול עד אשר ישתה תחילה לשבור צמאו, ואחר כך יוכל לאכול. ההדגשה הזאת מפותחת היא אצל מי שנשמתו גדולה ושורש אור צדיקים שרוי בתוכה. ובכללות יהיה בזה יסוד התפלה כמו הכשרה לתורה, כשתיית המים המזינים בדרך עזר להעביר את חלקי המזונות בכל חלקי הגוף. ואם לא יהיו מזונותיו נתונים לא יועילו המים המעבירים, מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. \n",
+    "summary": "לפעמים הלימוד מעוכב בגלל השתוקקות לתפילה, והיא משולה למים המוליכים את המזון (התורה) לכל הגוף אך בהם לבדם אין תועלת.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4302,
+    "paragraph": "תורה עושה היא ממש את הנשמה הישדאלית. והחכמה בכלל, אותה שהיא חוץ למושג תורה, עושה היא את הנשמה האנושית. וכשמסתכלים בפנימיותה של הנשמה האנושית במהותה נמצא את רוח ישראל חי בקרבה, וכן המהות הפנימית של כל שכלול וחכמה אנו מוצאים בה אור תורה. \n",
+    "summary": "החכמה עושה את הרוח האנושית, והתורה עושה את הנשמה הישראלית, וכשם שבפנימיות הנשמה חי רוח ישראל, כך בפנימיות כל חכמה נמצא אור התורה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4224,
+    "paragraph": "כל דבר תורה, בכל דבר הלכה פרטית, זורח אור העליון הבלתי מוגבל, המוסר האלהי המוחלט הוא מוצץ מכל דין פרטי. ולהמסתכל, המרגיל את נפשו בזריחת האור, מתגלה בכל דבר הלכה תכן ישותה הפנימי, המתמלא מעולם הזהר והאור, עד אשר על כל הלכה ופרק יוכל להרחיב שירה חדשה, שירה מלאה אמר מלא. והשירה ההיא הולכת ומשתפכת ג\"כ על כל פרטי ההלכה, על כל הנטיות של המשא ומתן שבה, עד אשר פירוש שירי מענג ומעדן יוכל להתפשט על כל התורה כולה, על כל התורה, אפילו המעשית וההלכתית, חוץ ממה שישתרע על כל ההגדה המאירה בזהר האורה הרוחנית העדינה. \n",
+    "summary": "המתרגל להסתכל באור הנמצא בפרטי התורה, זוכה לגלותו ולהרחיב את שירת התורה ונועמה על כל ההלכות המעשיות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4357,
+    "paragraph": "תוך חללה של האמונה גם האמונה הנמוכה יש בה תועלת, אבל להנהיג את החיים אין רשות כי-אם לאמונה הגבוהה. וכאשר הרשמיים של האמונה נחלתם היא האמונה הנמוכה התרבות מגרשת אותם מגבול הנהגת החיים, ואין לדבר תרופה כי-אם לשוב לאמונה הגבוהה. \"תשובה - תשוב הא, הא עילאה\". \n",
+    "summary": "באמונה הנמוכה יש תועלת, ובלבד שלא תנהיג את החיים, וכשהיא עוברת את מידתה, מגרשת אותה התרבות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4415,
+    "paragraph": "פעמים מזיק הדמיון של יראת שמים יותר מכל דמיון נפסד שבעולם. \n",
+    "summary": "דמיונות יראת שמים עלולים להזיק יותר מכל דמיון נפסד שבעולם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4365,
+    "paragraph": "כרח הוא לאוהב השלמות האמתי לנער מלבו כל אבק הגאוה, שהיא מסלקת את כל הוד הרוח, וכשתסולק הגאוה, מפני ההכרה הפנימית שעם זוהמתה אי-אפשר לבא אל השלמות האמתי, שהיא המגמה האנושית, תסולק בסילוק טהור ותשאיר אחריה רושם של שמחה המחובר עם שפלות הרוח באמת. \n",
+    "summary": "בלי סילוק אבק הגאווה, אי-אפשר להגיע אל השלמות, וסילוק הגאווה משאיר רושם של שמחה, יחד עם שפלות אמיתית.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4443,
+    "paragraph": "הזמן שסובלים בו ממחשבות והרגשות של גסות-הרוח, לוקחים כח לנצח כל המדות הרעות שמיסוד השפלות, ולתן ברק חיים לשכל הטהור המזוקק, ומחברים אח\"כ את מדת הענוה והשפלות וכל מעלותיה עם אותם היתרונות שנלקחו מתמצית הטוב שבטומאת הגאוה. \n",
+    "summary": "מהזמן שסובלים בו מגאווה, לוקחים כוח לנצח את השפלות המזיקה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4445,
+    "paragraph": "ענוה והשפלות האמתית מוסיפה בריאות וכח, והדמיונית מחליאה ומעציבה. על-כן יבחר לו האדם מדת הענוה והשפלות ��צורתה הבהירה למען יחזק ויאמץ וקוי ד' \n",
+    "summary": "ענווה ושפלות אמיתיות, מוסיפות בריאות וכוח, והדמיוניות – מחלישות ומעציבות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4402,
+    "paragraph": "אכילה לפי המדה ובקדושה מקדשת את האדם ואת העולם, ומשמחת את החיים, והעצבון מביא לאכול יותר מהמדה, והאכילה מתהפכת אז לכבדות, לרגזה ויאוש. והבירורים נופלים לעומק תהום יותר חשוך מכפי מה שהיו, והנשמה מתעצבת. אמנם יכול האדם להפך סוף-סוף הכל לשמחה, וע\"י הרעיון הטוב שבפנימיות לבבו מתעלים כל הכחות שיש להם איזו שייכות מגע בכחות חייו, והאורה מתגדלת. ומכל- מקום צריך להוסיף קדושה להבא, לאכול לשובע נפשו, ובשמחה מסודרת בלא פחד ועצבון, ובזה מעלים את הבירורים בדרך ישרה שאינה מסובכת כלל. \n",
+    "summary": "אכילה לפי המידה מקדשת ומשמחת את החיים, והעצבות מביאה לאכילה גסה, המתהפכת ליאוש וכעס, אך אפשר להופכה לשמחה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4371,
+    "paragraph": "גאוה פוגמת את הרצון, וכיון שהרצון פגום אין מקום לכל טוב לנוח. \n",
+    "summary": "הגאווה פוגמת את הרצון, וכשהוא פגום אין מקום לכל טוב לנוח.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4398,
+    "paragraph": "ותר מדאי אין לדאוג אפילו מאכילה גסה, בדיעבד יתעלו כל הניצוצות לקדושה גדולה, רק לכתחילה צריכה הזהירות להיות מדויקת להיות תמיד במדרגת צדיק אוכל לשובע נפשו. \n",
+    "summary": "לכתחילה יש להיזהר באכילה, כדרגת הצדיק, אך בדיעבד אין לדאוג מאכילה גסה, משום שבוודאי יתעלו כל הניצוצות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4323,
+    "paragraph": "ע\"פ שלפעמים אהבת הבריות מקפת היא את הכל, ונכנס גם רשע בכלל האהבה, אין זה מגרע כלל משנאת הרע, אדרבא היא מחזקת אותה, שהרי ודאי לא מצד הרשעות של הרע הוא נכנס בכלל האהבה, אלא מצד חלק הטוב שבו, שהאהבה אומרת שהוא נמצא בכל מקום, וכיון שמפרידים את חלק הטוב לאהבה אותו, נשארה השנאה לחלק הרע מפולשת וגמורה. \n",
+    "summary": "כשאוהבים את הרשע מצד הטוב שבו, מפרידים בין הטוב לרע, ומאפשרים לשנאת הרע לפעול בשיא תקפה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4375,
+    "paragraph": "שאדם משתוקק להסרת הגאוה מלבבו נעשים שונאיו אוהבים לו בלבבם. \n",
+    "summary": "כשאדם משתוקק להסיר את הגאווה מלבו, שונאיו נעשים אוהבים לו בלבבם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4314,
+    "paragraph": "יכוך המדות בדרך הדעת הוא קודם לזיכוכן בדרך הרגש, כי אם לא ידע מה טוב ומה רע, איכה ירגיש לקנות את הטוב בטבע של קנין ולהרחיק את הרע שבנטיה הטבעית אחר ההרגל. \n",
+    "summary": "זיכוך המידות בדרך הדעת, קודם לזיכוכן בדרך הרגש.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4446,
+    "paragraph": "פחדנות ומורך לב היא מדה מגונה, והיא הסיג הנמצא במדת יראת ד', שכ\"ז שהיא כלולה בה לא תוכל להתכלל באהבה ובשמחה עד שתטהר ממנה. \n",
+    "summary": "יראת ה' תוכל להיכלל באהבה ובשמחה, רק כאשר יוסרו ממנה סיגי הפחדנות ומורך הלב.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4347,
+    "paragraph": "שאדם, בין יחיד בין ציבור, חושב בדבר האמונה, מצייר לו את הדרכים, שעל ידם תודע האמונה, ע\"פ כשרונו וציורו, כשהוא עומד במצב נמוך, שדמיונו מלא רעיונות בדים, מצטייר לו אופן הבירור ג\"כ ע\"פ מדה זו, ויוכל להיות שיהיה עצם התוכן של האמונה זך ועדין, והדרכים שהמאמין מצייר שעל ידם ייודע, חשוכים ומלאים סיגים של דמיון נתעה, ואין הציור של הדרכים פוגם כלל את גוף האמונה. כשהאדם מתעלה, ג\"כ בין ביחודו בין בקבוצו, הרי הדעה המזוקקת תובעת ממנו את התפקיד של זיקוק הדרכים, שעל ידם מתבררת האמונה, ואם באמת האדם כבר ראוי לקשר את תוכן אמונתו בקישור של דרכים עדינים, ודרכי בירור מלאים אורה וזיו של אמת, אז כל החידושים שעל הדרך של אופני הבירור אשר לאמונה לא יזיקו כלל לגוף האמונה, ואדרבה עוד יבססוה, ויעמיקו אותה. אבל אם באמת הוא איננו ראוי עדיין לקבל את הדרכים היותר עליונים ויותר מזוככים, אז תביא לו הבקורת של הדרכים, שעל ידם האמונה מתבררת, צרה גדולה חשכה ומארה, וההרגשה הישרה תביא אותו למעמד נפשי כזה, שימצא את עצמו מאושר בהמנעו מחקור על הדרכים איך נתבררה האמונה, ויסמוך בתמימות על מורשת אבות. \n",
+    "summary": "סיגי האמונה אינם פוגמים בעצם אמונת האדם הפשוט, אך כשהוא מתעלה הוא צריך לזקק אותם, כדי שלא יחשיכו את אמונתו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4444,
+    "paragraph": "התדבק הרבה בענוה, וכשיבא לו רעיון של גאוה או הרגשה גאותנית יקח את תמצית הטוב שלה לגבורה של קדושה, והפסולת ישליך בבחילה, ואז יוסיף ענוה על שמן הכל מקבל תמצית עדינה \n",
+    "summary": "צריך להידבק בענווה, ולחזקה על-ידי מיצוי הטוב שבגאווה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4320,
+    "paragraph": "הבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד, ואהבת כל העמים כולס, חפץ עילוים ותקומתם הרוחנית והחמרית, והשנאה צריכה להיות רק על הרשעה והזוהמא שבעולם. אי-אפשר כלל לבא לידי רום-הרוח של \"הודו לד' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו\" בלא אהבה פנימית, מעמקי לב ונפש, להיטיב לעמים כולם, לשפר את קניניהם, לאשר את חייהם. תכונה זו היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא לחול על ישראל. בכל מקום שאנו מוצאים רמזי שנאה, הרינו יודעים ברור שהכונה רק על הרשעה, שהיא מרתקת בחזקה את האיגוד של עמים רבים, גם בהוה וביחוד בימים מקדם שהיתה זוהמת העולם יותר מסואבת. אבל עלינו לדעת כי נקודת חיימן אור וקודש, תמיד לא זזה מהצלם האלהי שנחנן בו האדם בכללו וחוננו בך כל עם ולשון, כל אחד לפי ערכו, וגרעין קודש זה ירומם את הכל. ומתוך נקודת-חיים זו אנו חפצים את העילוי הגמור שיחול בעולם, את אור הצדק והמישרים, המתאחד עם ההוד והתפארת, עם הגבורה והנצח, והשלמת היצור כולו, והאדם וכל אגפיו בתחילה. זאת הנשמה הפנימית המונחת בעומק הדעת של כנסת ישראל, שברוח ד' עלינו הננו הולכים ומעוררים אותה לחיים מעשיים ורוחניים. \n",
+    "summary": "אהבת הבריות צריכה להתפשט על כל העולם, והשנאה רק על הרשעה והזוהמא.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1217,
+    "paragraph": "קשה מאד לסבול את החברה, את הפגישה של אנשים שרויים בכל מהותם בעולם אחר לגמרי, שהאישיות השקועה במהלכים רוחניים אציליים, בשאיפות מוסריות גבוהות, אין לה מגע שמה. ומכל מקום, סבל זה דוקא הוא מצחצח את האדם ומעלהו. השפעתו הרוחנית של האדם הנעלה על הסביבה, שבאה דוקא עם הפגישה התדירית, מטהרת את הסביבה, מעלה חן של קודש וחופש על כל מי שבא במגעו, והאצילות הזאת של חן קודש זה חוזרת אחר כך בצורה יותר איתנה ופועלת על המשפיע עצמו, והרי הוא נעשה חברותי, מלא אצילות וקדושה, שהיא מדה יותר רוממה מהתוכן המקודש העומד בבדידותו, שהיא גורלו הטבעי של האדם שעסקי הרוח העליונים הם יסוד חייו.\n",
+    "summary": "צער האנשים הרוחניים מחיי החברה מצחצח את נפשם, והשפעתם עליה חוזרת ומעלה אותם למעלה ממעלת הבדידות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1088,
+    "paragraph": "מי שמוכשר לרוממות עליונה בהשגתו, ומדותיו ומעשיו לא נזדככו לפי ערכו, הרי הוא שרוי לפעמים בבהלה ובעצבות גדולה מאד. ואם גופו חזק צריך הוא להשתמש בתעניות וסיגופים, בתור הדרכה של מעבר. אבל אם גופו הוא חלש, צריך הוא להרחיב את דעתו ברוממות הקדושה, ולהשליך על ד' את יהבו, ואת כל טיפולו המוסרי המעשי, אחרי שבשמחה וטוב לבב ירצה ללכת גם במעשה ובמדות בדרך ישרה, ויוכל להניח את רוחו הגדול לשוטט במרחבים עליונים, לשיר שירי נועם, מלאים גבורה נפלאה, גם במקום שלכאורה אין ידו מגעת שם. כי אין קץ ותכלית לאור החסד האלהי הפרוש על משיגי האמת, שהם הם מבקשיו ודורשיו. כי בי חשק ואפלטהו, אשגבהו כי ידע שמי, יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו, אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי.\n",
+    "summary": "המוכשרים להשגות גבוהות שלא זיככו את מידותיהם שרויים לפעמים בצער, המיתקן בסיגופים או בשמחה וטוב לבב.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1204,
+    "paragraph": "כמה נחוצה היא גבורת הבשר לקדושי נשמה. כשרוח החיה שואפת לתפקידים רוחניים עליונים, זהו אות שכבר נתעדן הבשר בעצמו, עד שהוא ממולא בכל טוב וקודש, שהם צבורים ומונחים בקרבו כבאוצר בלוס, מכוסה ומוצנע. וכל אשר יאמץ הבשר, וכל אשר יתחזק ויתאדר, יגדל ויחסן, גופם של צדיקים קדושי לב וטהורי נשמה, ככה ישאב הרוח העליון, ההולך ומופיע עליהם את אור קדשו משמי מעלה, רב חיל, אוצר של דעה, אוצר של תבונה, שארוז ואגוד בבשר, העשיר בתוכן הרבה יותר מכל חכמה רוחנית אשר יעלה על לב אדם לנסחה, מבלעדי המזיגה השמימית של יוצר וצר צורה, אשר מדד ושקל גשם עם רוח. וחמדת גבורה זו, שתתגבר באחרית הימים בלבם של ישראל, ותבא בטהרתה ושיגובה בלבם של צדיקים איתני עולם, היא תכשיר את העולם לספוג אל תוכו את הד קולו של שופר הגאולה, המכין לב לרוחא דמלכא משיחא. ונחה עליו רוח ד', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ד'. ונקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום.\n",
+    "summary": "גופם של צדיקים עשיר בתוכנו יותר מכל רוחניות, ובהתחזקותו מתחזקת הרוחניות, וההכרה בכך מכשירה את העולם אל הגאולה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1007,
+    "paragraph": "הגדולה הנפשית המורגשת בעת העבודה, הרי היא נערכת למדריגות. הדרגה הראויה למדת העבודה הבינונית, הרי היא נחשבת לחסרת חדוה במדת העבודה היותר עליונה ממנה, ולהיפך, אותה הגדולה המעדנת את הנשמה ומעטרתה כבוד בעת העבודה העליונה, תחשב לגאוה אולת בעת העבודה הפחותה. אותה גיאות ד', המיוחדה לצפיית המרכבה, שהיא היא הענוה האמיתית, הרי היא בתור גאוה מעוררת זוהמת גסות הרוח, כשהיא עומדת במדתה בעת התלמוד הרגיל. ועל כן ידע עת ומשפט לב חכם, איך להחזיק במדת הרוח בעלייתו וירידתו.\n",
+    "summary": "עבודת ה' בינונית נחשבת לחסרת חדווה בזמן גדלות הנפש, וגדלות הנפש נחשבת לגאווה בזמן המתאים לעבודה בינונית.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1017,
+    "paragraph": "היראה מכל חטא צריכה להיות אצל האדם ביחוד אצל עצמו, שיתירא שהוא לא יחטא, לא בחמור ולא בקל, ומובן שבכלל זה הוא גם כן כל מה שיש בחוגו למנע מן החטא, שזה נחשב כבר חוגו. אבל כל חטאת העולם שמחוץ לחוגו, ידע תמיד שכשם שקילוסו של הקב\"ה עולה מן הצדיקים כך עולה מן הרשעים, וכשם שעולה מן הגן עדן כך עולה מן הגיהינם. \n",
+    "summary": "צריך לירא מהחטא שלו ושל אותם שבידו למונעם מלחטוא, ולגבי שאר האדם יידע שקילוסו של הקב\"ה עולה גם מהרשעים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1108,
+    "paragraph": "אומרים הקרבנות, שבשביל השאיפה האלהית צריך האדם להיות אזור בגבורה, להיות מוכן ללחום עם עצמו ועם העולם. לאבד צריכים כדי למצא. אמנם מה שמאבדים בשביל השאיפה האלהית אינו איבוד, כי אם מציאה ורוממות. מה שנאבד בעד התשוקה של הדביקות בד', הרי הוא מתעלה. ואין ראוי להיות מתעלה כי אם מה שכבר העילוי מושרש בו, רק מהבהמה הטהורה ומהעוף הטהור, מהצמח המיוחד, יקרב קרבן לד'. רק האספקלריא המאירה, באורה הצלול, יודעת היא במה השורש המבורר כבר נמצא, עד שהוא ראוי להתעלות על ידי האיבוד בשביל השאיפה האלהית.\n",
+    "summary": "המסר של הקרבנות הוא, שלפעמים דרושה הקרבה עצמית בשביל הדבקות בה', אך היא משתלמת.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1106,
+    "paragraph": "גדולי העולם, יכול שכלם המעשי להיות מרומם ומפותח מאד, ועם זה יהיו שגיבי אמונה וגדולי דעה רוחנית, בעלי דמיון כבירים ומוארים, ומרגישי אצילות עליונה בשכל מבורר וצלול. אבל הבינונים, אי אפשר שיחול עליהם זוהר אור האמונה בעליוניות טהרתו, כי אם כשיפלו מרוממות המעלה המביאה אל הפיתוח של השכל המעשי, ומקוצר רוח ועבודה קשה לא ימצא בהם כשרון בהיר לשכליות מעשית, ואז יוכל רוחם להיות משוטט במרומים של האצילות וזוהר השכל הרוחני, הדורש את אלהים בצפונות קודש. וזאת היתה המטרה של גלות מצרים, אשר נפלו ישראל בעבדות פחותה, שטמטמה את רוחם והשפילה את כשרונם ביחס להשכל המעשי, והוכשרו להשכל האלהי בהופעת אור האמונה.\n",
+    "summary": "אצל הבינוניים, השכל האלוהי חל רק  על-ידי ביטול השכל המעשי, ולכן השפלת השכל שהיתה במצרים, נזקקה לקבלת האמונה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 949,
+    "paragraph": "אי אפשר להבין את פליאת הרצון של האדם, בכל פאר חופשו, רק בתור ניצוץ אחד מהשלהבת הגדולה של הרצון הגדול שבכל ההויה כולה, הופעת רצון רבון כל העולמים ב\"ה. בהתקדשותו של הרצון, הרי הענף דומה לשרשו הגדול, יונק ממנו ומתחבר אליו, ומתמלא מאורו שפעת חייו, מתמלא אותו המילוי הנצחי והשלם שלו. ובהעתק הרצון הפרטי, בהשתקעותו בהקטנות והפרטיות של השביה החלקית שהוא אסור בה, הרי הוא מנתק את רצונו ממקור החיים שלו, ומביא בזה אפסיות, חלישות כח וחשכה, על מהותו היותר פנימית של עצמיותו, שהוא רצונו, שהוא כבודו. וכל עמל המוסר, וכל ההופעות הרוחניות שבעולם, מכוון הוא למטרתה העליונה של גאולת הרצון, והשבתו למקור חייו היסודיים, להשתל בבית ד', לשא ענף ופרי, ולהציץ ציצים ופרחים, ורב תבואות, להתאחד באחדות שלמה וחיה באמתת הרצון הכללי, שהוא אור ד' וכבודו אשר בנשמת היקום כולו.\n",
+    "summary": "כוחו של הרצון האנושי, תלוי ביניקתו מהרצון האלוהי, ומטרת כל המוסר היא להגביר יניקה זו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 917,
+    "paragraph": "אני רואה עולם מלא של נשמות ישנות, נשמות שבגוף, נשמות ששמרי הגוף מתאחזים בהן, שאין להן המעוף הגמור, הטיסה העליונה, שמעל כל שאר וגוף, ממשלה מוחלטת על הגוף ועל כל ערכי הגוף. ואותו האוצר הגדול המלא נשמות שבגוף, מוכרח שיכלה. כל הנשמות הללו שלא על גוף הם שורים, עליו הם מקיפים, חונים סביבו, מאירים אותו מכל עברים, ומשתמשים בו לתעודות המעשה וריכוז החיים הפעולתיים בצמצומם, הם מוכרחים לכלות, מוכרחים להשתלם בצביונם המיוחד, להוציא אל הפועל את תפקידם הגופני, ולהתעלות אחר כך ממעל לו. ואחרי כן אור חדש יופיע, אוצר חיים חדש ומלא רעננות, נשמות חדשות, מלאות הופעת חיים גאיוניים, ממשלת עולמי עולמים הפורחת ועולה, המשחקת בכל עת לפני הדר אל עליון, האצולות מזיו החכמה והגבורה של מעלה. אך אז יגיע תור מלכות אל עליון, אל אלהי ישראל, להגלות על כסא דוד ועל ממלכתו. אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי.\n",
+    "summary": "הנשמות הישָנות אחוזות בגוף, ועליהן לכלות על-ידי הוצאת תפקידן הגופני אל הפועל, ולהתעלות מעליו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 970,
+    "paragraph": "החטא סותם את ההארה של החכמה העליונה, שדרך גילויה הוא בא מצד ההרמוניה המתמימה של הנשמה המכרת אל כל ההויה ומקורה העליון, שהיא מתגלה באותו הצינור של הנשמה שהדעה והרצון הם באחדות מחוטבה. כל חטא מעשי קורע הוא את האחדות האידיאלית הזאת, מעמיד הוא את מעגל החיים מחוץ לה, ואין ההופעה המפכה כמעין זך הולכת שוב להשפיע לאותו הרצון המחולל, עד אשר ישוב וניחם, ואור התשובה, לפי ערך בהירות הכרתה ועומק הסכמתה, תשיב אל ההרמוניה לאיתנה. השיבה לי ששון ישעך, ורוח נדיבה תסמכני.\n",
+    "summary": "החטא קורע את האחדות של הדעה והרצון, ומונע את הארת החכמה העליונה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 969,
+    "paragraph": "לצדיקים גדולים התפילה קשה מאד, מפני שאין להם שום רצון עצמי כלל, והכרתם הגדולה, הקשורה באמונתם הבהירה באור החסד האלהי, היא ממתקת להם את הכל, ואיך יתפללו להנצל מאיזה צרה, והרי אין להם שום צרה במציאות. אמנם אחרי ההעמקה הגדולה שבאה אחרי העליה, שסוף כל סוף האדם וצרכיו, העולם והחיים וכל קישוריהם, כל ההרגשות והנטיות וכל התביעות הטבעיות, החיים ואהבתם, קניניהם וערכם, הכל הם תכסיסי האורה של החסד הגדול אשר אמר עולם יבנה, והתפילה בעצמה, הבעתה ונטיותיה, ועצם הטבע של החפץ לסדר כל הענינים שבעולם בעינם וצביונם, החיים, הכבוד, העושר, הבנים, השלום, השמחה, השובע והמנוחה, ועל גביהם החכמה וקדושת הרצון והעונג, כולם יחד גילויי חסד עליון הם, שהתפילה בכל עת, וביחוד בעת צרה, מבלטת את ערכם המלא, והחפץ המתגלה מאור נשמת רצון הפנימי אשר לצדיקים יסודי עולם, שההופעה האלהית העליונה מחיה את נשמתם תמיד, הוא בעצמו אחד מיסודי החיים ובנין ההויה, כנשימת האויר, כאכילה ושתיה, כבנין וזריעה, כרפואה ורחיצה – בזה ישוב רוח התפילה לפעם את הצדיקים ישרי הלב, ויעזבו את השררות העליונה החודרת בכל מכמני ההויה, שכל חפץ בטל לגבה, וישארו עבדים לקונם, שופכי לב כמים, מבקשים רצון, חיים, בריות גופא ונהורא מעליא. \n",
+    "summary": "לצדיקים קשה להתפלל, כיוון שאמונתם בחסד ה' ממתיקה את כל צרותיהם, והם מכוונים בתפילתם לגילוי חסד ה' שבסידור העולם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 978,
+    "paragraph": "התורה מזככת את המדות, ואת כל התכונות הגופניות והנפשיות, מפני שעל ידי עסק התורה מתקפלת כל הנפשיות כולה לאוצר החיים של מקור היושר החי האלהי שהוא שורש התורה, ועל פי שהייתם של הענפים במקורם העליון, קונים הם שם את הטבע העליון והקדוש של עצמיותם על פי יסוד מקורם האלהי, ואחר כך בשובם להתפשט בגוף, ולפעול את פעולת החיים, הרי הם שבים בשפע רב של אצילות ועדינות עליונה, והתוצאות המעשיות והמהותיות שלהן מתברכות ומתעדנות. הלא כה דברי כאש נאם ד'.\n",
+    "summary": "התורה מזככת את המידות, על-ידי התכללות הנפש במקורה העליון, ושובה אל הגוף בשפע אצילות ועדינות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 962,
+    "paragraph": "הננו רואים בחזון את כל אוצר המדע, לכל תהומותיו, מדעי המעשה ומדעי הרוח, איך הם מתקשרים ברוח האדם, באוצר ההכרה, מרחפים במלא עולם, ממלאים רוחות ונשמות, אורות ושאיפות, בירורים וספיקות, מעירים כח חיים רוחניים, ומסדרים חוקי מפעלים, מעבר אחד, ומעבר השני אוצר האמונה, לכל פלוגותיו, חזיונותיו, מטרותיו ושאיפותיו. לכל אחד מהם יש לו קצבותיו, הגות רוחו, בירוריו ודמיונותיו. ודוקא שני הפלגים הללו, שהם כל כך סותרים זה את זה בתכונותיהם, הבקורת המדעית הקרה, והאמונה הפיוטית הנלהבה, מתכנים יחד את רוח האדם. כשהננו מתנשאים לראות בגיאות ד' אשר בתפארת ישראל, הננו מוצאים בה את העושר הגדול של כל העליון, הקיים, הטוב והנשגב, של כל זרם המדע, ושל כל זרם האמונה. והאחדות הנפלאה הזאת נותנת היא חיים לשני הזרמים, במלא כל הספירות שהם שרויים שם, מאחדת היא את הכל בתוכיותה, מצחצחת ומעלה היא את כל שבהם, מבסמת אותם ומטהרתם מטומאת הרע והכיעור, עד שהיא באה לסכם את שאיפתה בשפה ברורה לכל העמים, לקרא כולם בשם ד'.\n",
+    "summary": "הננו רואים בחזון, איך רוח המדע ורוח האמונה מתאחדות ובונות יחד את רוח האדם, למרות תכונותיהן הסותרות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1010,
+    "paragraph": "ההרגשה הקדושה, המחוברת בבינה עליונה, מחברת את העבודה האלהית בטהרתה עם כל היצור, לשיר יחד עם כל משוררי פרק שירה, ועם כל אדם אשר בנפש ישרה עורג הוא אל אל יוצר כל. והכלליות הזאת, החפשית והרחבה, לא תחדל מהיות יסוד האמונה, הממולאה אהבת אלהים, ואהבת האדם, ואהבת הבריות כולם. והבלטתו של יסוד זה יכין לו האיש הישראלי על פי הדפוס המיוחד של החקיקה האלהית אשר באורן של ישראל, כתורה וכמצוה מורשה קהילת יעקב, שהיא לא תעיק ותצמצם את היסוד הרחב והחפשי, אלא תרחיבהו, ותופע עליו נהרה.\n",
+    "summary": "חיבור הרגשת הקדושה עם הבינה העליונה, מחבר את האדם לכל היצורים, לשיר יחד שירה לה' בחופש, הנחקק בדפוס התורה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1172,
+    "paragraph": "גבורה רוחנית היא, להבדיל את העולם המיוחד ביחוד הרוחני, במהלך הדיעות וההרגשות, מכל מה שהוא נראה כסותר אותו בעולם הכללי. אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי.\n",
+    "summary": "גבורה רוחנית היא, להבדיל את העולם הרוחני מכל מה שנראה כסותר אותו בעולם הכללי.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1083,
+    "paragraph": "כשבעל ההסתכלות הרוחנית מרגיש בעצמו שאין לבו הולך ללימודי הלכה בדקדוקי הפרטים שלהם, צריך הוא להתעלות עוד בהסתכלותו הרוחנית, במדה יותר בהירה ועליונה, עד שימשיך מרוממות האצילות של החכמה העליונה את הכח המחדש את כל הפרטים, שהם מסתעפים מתוך הכללים היותר מופשטים ועליונים. ואז ברוב חשק ישוב לאהבת הפרטים, בנועם גדול ואהבה רבה, והאותיות של גופי תורה יתנוצצו לו בכל מילוי נשמתם, וירגיש את מתקם, ואת הכלליות הגדולה המתפשטת בהם בשפעת חיים, כנשמה המתפשטת באור חייה על כל הגוף כולו.\n",
+    "summary": "כשליבו של בעל ההסתכלות הרוחנית נוטה מדקדוקי הפרטים, ימשיך עליהם אור כללי ממקורם, וישוב אליהם בנועם גדול.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1099,
+    "paragraph": "אצל גדולי העולם המדות גדולות הן, חזקות הן מאד, וכשהן מתפרצות נראות הן כפראיות, אבל עיקר מהותן הוא רוב האיתניות, וכפי הגודל שלהן כך עולה הזיקוק שלהן. ואותן המדות, שהן אופי הרצון, מוארות הן באור החיים, והשכל העליון מאיר בהן, ואינן טעונות לחיצה והתכווצות, כי אם הרחבה והעלאה. \n",
+    "summary": "המידות של גדולי העולם הן חזקות, ולכן בהתפרצותן הן נראות כפראיות, וצריך להעלותן ולא לכווצן.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1134,
+    "paragraph": "בעלי הפנימיות, מתוך עומק יסוד התורה הם יונקים. מחדשים הם את הארותיהם מתוך עצמיות הארתה של נשמת התורה, וקשה להם מאד לפרט את הענפים מתוך ההתגלמות החיצוניות שלהם, שהם באים ממדרשי המילים, בלא שאיבה של תוכן חיים כלליים. רק כשהם דולים מבארות העמוקים, מתברכים על ידם הענפים מאליהם.\n",
+    "summary": "בעלי הפנימיות, מתקשים לחדש חידושים מתוך ענפי התורה, והם יונקים את חידושיהם מעומק יסודה ונשמתה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1231,
+    "paragraph": "מזהירה היא נשמת העולם, מלאה ה��ד ויפעה היא, מלאה חיים, גנזי נשמות, אוצרות רוח הקודש, מעיני גבורה, גדולה ותפארת. הנני מתנשא בגאון למרום נשמת העולמים, חי העולמים. מה נהדר המחזה, באו התענגו, באו רוו נחת, התעדנו בעדנים, טעמו וראו כי טוב ד'. למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה, שמעו שמוע אלי ואכלו טוב, ותתענג בדשן נפשכם.\n",
+    "summary": "מזהירה היא נשמת העולם, והננו מתנשאים בגאון למרום נשמתה ומתענגים על ה'.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1045,
+    "paragraph": "כשמרגיש האדם שרצונו הוא רפוי, צריך הוא להתאמץ לחזקו בכל מיני אימוץ, כדי שיוכל להוציא אל הפועל כל דבר טוב שחק טבעו מתאים לו. וטוב יותר לעסוק באימוץ כח הרצון, מלעסוק בפרטים של הטבות מוסריות. כמובן, בעת שעוסקים באימוץ הרצון, צריכים גם כן שלא לשכח מלעסוק בטהרתו ועידונו, ובהעלאת מדרגתו של הרצון אל הקדושה, אבל העסק היסודי אצל הלקויים בחלישות הרצון צריך להיות העסק בהגברת עצמיותו של הרצון, על ידי עצות שונות, טבעיות, מוסריות, שכליות, תורניות, ולא יירף משום עצה שתוכל להועיל למטרתה העליונה של אימוץ כח הרצון בכללו.\n",
+    "summary": "כשמרגיש חולשה ברצונו, צריך לחזקו בכל הדרכים הטבעיות, המוסריות, השכליות והתורניות, ולא להתמקד בעידונו ובטהרתו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1268,
+    "paragraph": "ההתגברות הרוחנית העליונה מחזקת את התוכנים המעשיים, ומגברת את ההתענינות עם העולם והחיים וכל אשר בם. רק בזמן החורבן וקרוב לו, שהחיל הישראלי נעתק מאדמתו, והוצרך להכיר את תעודתו אז במעמדו הרוחני המופשט, השריש רבי שמעון בן יוחאי את דרכו לפרישות מחיי שעה בשביל חיי עולם, וגם על זה יצאה מחאה שמיימית. אבל כאשר הגיע התור של בנין האומה בארצה, והצורך המעשי של הסידורים המדיניים והחברותיים הוא חלק מתכנית פעלו הכללי, הרי הם הם גופי תורה, וכל מה שיתרחבו הגורמים המעשיים ויתבססו, יותר יפעל הרוח המלא קדושה וחיי אמת על העולם ועל החיים, ואור ישראל יאיר פני תבל בכליל יפעתו.\n",
+    "summary": "הפרישות מחיי השעה הנה הנהגה של גלות, ואילו בארץ ישראל בזמן הגאולה – בניין החול מחזק את הקודש.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1064,
+    "paragraph": "כל מה שהאדם מתעלה יותר בצורתו הרוחנית, מרגיש הוא יותר את הערך הגדול של הרבים, הציבור מתחיל להיות חי בתוכיותו, בלבבו ועומק רצונו הוא מרגיש את הצרכים הרבים של הציבור, את גודל הערך של החיים המפעמים בכללות הציבור, והוא עומד כולו לעיני רוחו כדמות חטיבה אחת, הוא מרגיש את המציאות הממשית של הציבור, ומתמלא אליו אהבה וכבוד אין קץ. ואז הרי הוא מתעלה להיות מנהיג ציבורי אידיאלי, מחשבותיו מתקדשות בקדושת הרבים, ומוסרו מתעלה להיות צדיק לרבים, ואור נשמתו מתחילה להאיר בקדושת אורו של משיח. וכפי מה שהחשק להיטיב מתגבר בו על עניני החיים המוגבלים ותוכניהם, כן יותר ויותר הולך רוחו ומתעלה, ואופקים רחבים, עליונים, רוחניים, שאין להם קץ ותכלית להשלמתם, בעולמים עליונים, בגנזי מרומים, באוצרות של מעלה, מתרחבים לפניו ומתגלים לרוחו, ובהם הוא רודה, להשכיל ולהיטיב, להרבות אור, אושר וקודש. והרי הוא עומד בקשר תדירי עם ההמון הגדול של צבא מרום, קדושי עליון, מעריצי קדוש יעקב, מן העולם עד העולם.\n",
+    "summary": "כשהאדם מתעלה, הוא מרגיש את ערך הציבור ומציאותו הממשית, ונעשה צדיק לרבים, החי את צרכי הציבור ומנהיגו באופן פנימי.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1144,
+    "paragraph": "אף על פי שכל העולם כולו, וכל המחשבות וההרגשות, כולם מלאים הם אור ד' וקודש של החיים העליונים אצל ישרי לב, המתענגים על נועם ד' ומבקרים בהיכלו תמיד, מכל מקום מעין האורה היסודית הרי הוא גנוז בתורה. וכשהולך בדרך ושונה, ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. אף על פי שאינו ממש מתחייב בנפשו, אם כבר עלה למדרגת ההסתכלות האלהית, מכל מקום מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו, כי סוף כל סוף מכל העולם אור חיים זורח הוא, אבל מן התורה שופע אור חיים דחיים, ואין עוזבים קדושה חמורה מקורית ותופסים במקומה קדושה קלה מעותקת.\n",
+    "summary": "אף-על-פי שאצל ישרי-לב העולם כולו מלא באור ה', האור שבתורה גדול יותר, ולכן הפוסק ממנה מתחייב בנפשו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 972,
+    "paragraph": "יש עצבנות קטנה, שצריכים לדחותה מיד, בלא הסתעפות של הרצאות וטענות. וישנה עצבנות גדולה, הבאה בלב חכמי לב וישרים בעומק רוחם, שהיא כשטף גדול ממעין היושר והטוב שבנשמתם, התובעת מהם את השלמתה, ומכרת את עומק הנפילה של החסרון שבמעשים ושברגשות, שבדיעות והסכמות, שבאדם ושבעולם, והיא מצטערת עם כל הצער הגשמי והרוחני של הכל. עצבנות זו אין דוחין בלא אומר ודברים, אלא מרוממים אותה לתעודתה, מחזקים על ידה את כח הרצון ואת בהירות המחשבה, לדלות את הכרת ההויה ממקור הטוב הגמור. וכשהדעה מתישבת, הכל מתחיל להיות חוזר לטובה, וצביון העולם מצטייר על פי התכונה הרוחנית והמעשית המוכנת לפניו, על ידי עבודתם התדירית של אוהבי ד' ודורשי שמו, המשתוקקים בכל לב ובכל נפש לתקן עולם במלכות שדי, שבזה ימחה דמעה מעל כל פנים, וחרפה מעל כל הארץ. \n",
+    "summary": "עצבות חכמי הלב, הבאה מצערם על חסרונות העולם, הגשמיים והרוחניים, מגבירה את הרצון ומחדדת את המחשבה אל הטוב הגמור.\n"
+  },
+  {
+    "id": 967,
+    "paragraph": "הדיעות הרעות מסבבות קלקולים מוסריים והירוסים חברותיים ומעשיים, גם כשהם על פי הצד הגלוי שבהן אינן נוגעות בתחום המעשה והמוסר. הסבה של אי הנגיעה אינה אמת מוחלטה, אלא שהיא באה מקוצר הדעת של האדם, שאיננו יכול למצות את החשבון של המסקנות המעשיות הבאות מתוך הדיעות ההן, אבל התכונה הנפשית פועלת היא, ביחיד ובציבור, על פי דחיפה טבעית, על פי המסקנות החבוייות ברוחה פנימה. ואם לפעמים אין ההירוס והרשעה המעשית מתגלה בחיים, אין השיטה בעצמה הסבה לזה, כי ארסה בקרבה כבר גמור הוא, אלא שלא יכלה עדיין לחדור בעד כל אותן השבכות של המוסר והצדק, הנובע מהמדות והדיעות הטובות שהושפעו עליהם מימים הראשונים, או משפעת הדורות שקדמו, שהישרות והתום היה מאיר את דרכם בחיים. והוא הדין לדיעות של אמת, שגם בהיותן בתכלית ההפשטה, ורחוקות מהעולם המעשי, הנן פועלות על השטח המעשי, להפרותו במעשים טובים וביחוסים טובים, ומצמיחים הם ברכה בארץ. וזאת היא המגמה של ההדרכה הטובה אשר לאמונה ומסורת אבות, ההולכת וחותרת לה את מסילתה במעמקי החושך אשר למחשבותיהם של בני אדם, עד שסוף כל סוף תחדור האורה הגדולה של האמת העליונה להצליח בה את החיים בכל ערכיהם.\n",
+    "summary": "כל מחשבה, טובה או רעה, פועלת רבות אף אם לא הגיעה לידי מעשה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1260,
+    "paragraph": "ההתעלות שהאדם מתעלה מתלמודו, ממדותיו וממעשיו הטובים, מתגלה היא באיכות השקפת העולם שלו. כל מה שהתוכן התורני והמוסרי מתגבר בו, תופס ציור הרוחני של העולם אצלו מקום יותר מסומן, והחפץ הקבוע שלו מיוסד הוא על חלקו באצילות החיים, החושים הרוחניים מגלים בו את הדרם, ועל פי ההוד שבהם מתישרים גם כן כל מעשיו הממשיים, והעולם כולו החומרי הולך ומתרשם בקרבו על פי תוכן אצילי זה. וכאן מגיע הענין שאין אדם יכול לדעת כלל את מצב החיים של מי שהוא למעלה ממנו במדרגה. כי עצמיותה של האצילות הענוגה של השקפת העולם הרוחנית, אי אפשר לצייר כי אם על פי אותה המדה שהאדם כבר קנה לעצמו, אבל מה שהוא למעלה ממנו אפילו כמלא נימא לא יוכל לצייר. וחשיבות ענין יסודי זה היא עושה, שגם המדה היותר קטנה בעילוי, היא שקולה כנגד מעלות אחרות בכמה וכמה מדות כפולות ומכופלות. \n",
+    "summary": "איכות השקפת העולם של האדם תלויה במידותיו, ולכן אינו יכול להעריך את הגדולים ממנו, ואת המידות הקטנות בכמות וגדולות באיכות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1015,
+    "paragraph": "אין חכמה סותרת חכמה, ולא יושר סותר יושר, לא יופי סותר יופי, ולא אמת סותרת אמת. ומכל מקום, הכל מלא סתירות מאלה המדות הסותרות במערכותיהם זו את זו, לא מצד עצמם, אלא מצד החשמל של הנגוהות, הדומה לעור המלביש את הגויה, החופף אותם, שבזה הם עומדים ביחש ניגודי זה לזה.\n",
+    "summary": "בחכמה, ביושר, ביופי ובאמת – אין סתירות פנימיות, אלא רק מצד החשמל של הנגוהות האופף אותם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1153,
+    "paragraph": "התפילות הפסולות, שלא בכונה או בכונה פסולה, הרי הן פוגמות את כסא הכבוד, שאוצר הנשמות שמה אחוז. הרעיון והרגש האלהי בטהרתו, מוסיף הוא זיקוק אל העולם. המוסר מתרחב, הטהרה הרעיונית מתאדרת, והרצון להתרומם לטוב עליון מתגדל. אבל התפילות הפסולות, מחוקקות בתוך ציורי הקודש ציורים מטושטשים, והמחשבה של קודש ואמונה נפגמת, פועלת היא על החיים ההיפוך ממה שהאורה האלהית צריכה לפעול, ומאבדת את הנועם של האורה אשר לקדושה, ושם שמים מתחלל. ועל ידי האחיזה הרוחנית שהנשמות אחוזות אלו באלו, והאריגה הרוחנית בכללותה, שהיא כים אור גדול, שגליו דוחים ומביאים זה את זה לידי פעולה וזעזוע, היא מתבלבלת, והחיים האציליים הולכים ונכשלים, ויסוד התפילה, העומד ברומו של עולם, הולך ומזדלזל, ובני אדם צועקין ואינם נענים. עד אשר יופיע אור גדול, שישים את המחשכים לנגוהות, ומאופל ומחשך עיני עורים תראינה.\n",
+    "summary": "התפילות הפסולות פוגמות בכסא הכבוד, ובמחשבה והאמונה והחיים האחוזים זה בזה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 968,
+    "paragraph": "העבודה האלהית היותר עליונה היא אותה שהיא מקושרת ישר אל הטבע. נתחללה קדושה עליונה זו על ידי זוהמת האדם, שהשחיתה את פולחן הטבע, בעשותה אותו למפלצת אלילית, במקום שהוא צריך להיות בסיס איתן להאידיאליות העליונה. זיהרא עילאה דאדם הראשון היא כוללת מדה עליונה זו, העולה עוד למעלה מהאספקלריא המאירה של נבואת משה רבינו. לעבדה ולשמרה בגן עדן, זהו זיו החיים העליונה, לאכול מעץ החיים, ולא לדעת כלל משום רע, מפני שאין אפשר כלל שיהיה בעולם החמרי והרוחני, השלם כל כך, מעשי ידי יוצר כל, שום דבר רע, רק הכל בעתו ובזמנו הוא אך טוב, והאלהים עשה את האדם ישר. העסק בפרק שירה הוא היסוד של התשובה אל הטבע. זאת היא התשובה התחתונה, שהיא העליונה, העולה למעלה מכל קנאת עם, רק מרוממת את האדם בתור האח הנעלה לכל אחיו יצורי שדי, היודעים כולם את קונם, ומתענגים בהדר פעלו. הכל למרומי הקודש הוא מתעלה. בזה קונה הוא את ערובתו שלא ישפל וירד מטה מטה, שלא יהפך לכלי מות, מחבל את עצמו ואת אחרים. מוכרח הוא שם ד', ואור תורתו אשר לארץ נתנה, ללכת עם האדם בכל מורדותיו, למען לא יפול בשוחה עמוקה אשר כבר נוקש בה מימי קדם. וגם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו.\n",
+    "summary": "העיסוק בפרק שירה הנו תשובה אל הטבע בצורה עליונה, המתקנת את הרע משורשו, כפי שהיה קודם החטא.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1133,
+    "paragraph": "תלמידי חכמים מארין דרזין, הקב\"ה נותן להם כח גדול בנפש הבהמית שלהם, כדי שיצטרכו דוקא אותה האש העליונה של רזי תורה כדי לזככה, וממילא כחה אחר הזיכוך הוא חזק הרבה יותר, כמו שבעולם בכלל ישנם בהמות חזקות הרבה מהאדם. ומזה בא ההכרח לתלמידי חכמים שאור ד' הרזי קרוב ללבבם, שלא יעזבו את דרכם להסתפק בפשטין דאורייתא, כי להם עומד הדבר בסכנה נפשית, שלא תזוכך נפשם הבהמית על ידי אותו האור הפושר לעומת עזותה של נפש הבהמית אשר להם.\n",
+    "summary": "הנפש הבהמית של בעלי הסוד חזקה, וכדי להעלותה הם צריכים דווקא לרזי תורה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1129,
+    "paragraph": "ההשכלה החפשית באמת, המשוחררת מכל כבלי הדמיון הכוזב, שטמטום הלב גורם לו, מערכת היא תמיד את הערך הכללי ביחשי הפרט. האדם הפרטי אבר הוא מהכלל כולו, ובערך יותר מתרחב מההויה כולה. בתיקונו המוסרי של אדם יחידי, לא הוא לבדו מתעלה, כי אם המציאות כולה מתעלה עמו. לחשוב פחות מזה אי אפשר. רק טמטום הלב הוא יוכל לגרום, שערך חשבונו של עולם כזה לא יוחש, מפני גודל בהירות האמת שבו, שהוא מטשטש את העינים החלושות.\n",
+    "summary": "טמטום הלב מונע מהאדם לראות את עצמו כאבר של הכלל ושל ההוויה, ואת השפעת תיקונו המוסרי עליהם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1080,
+    "paragraph": "בתוך גן החכמה, ההכרה העליונה והבהירה, ההרגשה היפה והעדינה, התורה והמוסר נטוע הוא, עושה פריו למכביר ולחדשיו יבכר.\n",
+    "summary": "בתוך גן החכמה נטועים ההכרות והרגשות, התורה והמוסר.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1143,
+    "paragraph": "לשוב אל התורה המעשית כולה, בחיבוב כל פרטיה ולימודיה ואפילו פלפוליה, אפשר יחד עם התרבות העליונה, על ידי הופעה גדולה, רוחנית, שירתית, שמוצאת פלגים יבלי מים חיים, רוחניים, ציוריים, אידיאליים, גם בכל המקומות היבשים של החוקים ודקדוקי פלפוליהם. השירה מתפשטת על הכל, והרעיון הציורי, שמעבר מזה הרי הוא כחלום של הזיה, הוא מעבר השני המיטב שביצירות הרוח היותר נשגבים. \n",
+    "summary": "על-ידי הופעה רוחנית שירתית, מתפשטת השירה בכל פרטי התורה ופלפוליה, ושבים אליהם בחיבה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1230,
+    "paragraph": "ברוח מתגלים תוכנים עליונים בגילוי הפתעי, בלא סדר סיסתמתי, ובלא התגלות סיבתית, ואחר כך באה התבונה ומבררת, מסדרת את ענפי הידיעות למיניהם, חוקרת את הדברים בקישורי סיבותיהם. וחכם עדיף מנביא, חותמת היא החכמה את הנבואה, גוליירין מתגרים וגבורים מנצחים.\n",
+    "summary": "התכנים הרוחניים מתגלים תחילה בהפתעה, והתבונה מסדרת אותם, ולכן חכם עדיף מנביא.\n"
+  },
+  {
+    "id": 915,
+    "paragraph": "משפע רוח הקודש בוקעים וזורמים פלגים גדולים, מלאים עונג ונחת רוח של נעימות סגולות המצוות, וחודרים בנשמתם של צדיקים פנימה, וממלאים אותן גדולת עולמים. ומזיו גדולה עליונה אלהית זו, חוזר הדר שירת קודש, מלאתי גבורה וצהלה, על כל נשמה בישראל, ועל כל סעיפיה וכל התלוי בה. והוא הוא לשד החיים של אמונת אומן, הפרוסה כסוכת שלום על כל האומה כולה לדורותיה, המחבבת בחבת קודש את המצות, ושומרת אותן בכל יקר וחבה, ומוסרת את נפשה עליהן בכל עת שחפצים כחות זרים לבטלה מהן. והחבה מתפשטת על כל מצוה של תורה ושל סופרים, על תקנות ועל מנהגים שיסודתם בקודש, חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. ולפעמים מתוך הנטיה הטבעית, הולך זרם האהבה ומתפשט יותר מהשיעור הנכון לו, וסוחף בשטפו גם דברים שהדעת טועה בהן, מנהגים שאינם טובים אלא שהוקדשו בטעות, ומכל מקום, ההרגשה המקדשתן עדינה, טובה ויפה היא. וצריכה הארת החכמה העליונה להתנהל בנחת ובזהירות גדולה, איך לצמצם את הרוח של החבה המקודשת, באופן שרק את הטוב יקבל הקהל המודרך, ורוחו הטוב לא יפוג. ידוע תדע פני צאנך, שית לבך לעדרים.\n",
+    "summary": "משפע רוח הקודש מתמלאת נשמת הצדיקים בעונג המצוות, ומשפיעה על כל הנשמות אהבת המצוות והמנהגים, אך צריך לבררם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1151,
+    "paragraph": "כשאין האדם יכול להכנס בעול של שום מדע, של שום מוסר מוקצב, של שום תוכן כתוב, ולבו עלז בקרבו עליזה רוחנית, ואהבה אצילית ממלאה את כל קרביו, הרי אור הקודש שממעל לכל תורה וכל שם אלהי מתפשט בקרבו, והרי הוא הולך ומתעלה על במתי ארץ, נוחל נחלת יעקב בלי מצרים. וקדושה קבועה מעטרתו, שהיא נותנת את לשד חייה המתגלה בעת הירידה והתיקונים המוגבלים, שחיי החברה וחיי הטבע הגופני גורמים לתביעתם, ואז זה החפשי, המלא חירות, מתמלא רוח ד' של עבד נאמן, שכליל תפארת בראשו.\n",
+    "summary": "כשאור הקודש שלמעלה מהתורה מתפשט באדם, הוא אינו יכול לקצוב עצמו בדברים מוגבלים, ואור זה מעטרהו גם בירידתו לחיים המוגבלים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1181,
+    "paragraph": "מרחבים, מרחבים, מרחבי אל אותה נפשי. אל תסגרוני בשום כלוב, לא גשמי ולא רוחני. שטה היא נשמתי ברחבי שמים, לא יכילוה קירות לב ולא קירות מעשה, מוסר, הגיון ונימוס. ממעל לכל אלה שטה היא ועפה, ממעל לכל אשר יקרא בכל שם, ממרום מכל עונג, מכל נועם ויופי, ממרום לכל נשגב ונאצל. חולת אהבה אני.\n",
+    "summary": "מעוף הנשמה למרחבי א-ל, ממעל לשכל ומעשה מוגדרים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2142,
+    "paragraph": "העולם הרוחני בונה כל אחד ואחד לעצמו בקרבו. כל תכונת ההקשבה אינה כי אם הכשרה לבנין הנצחי העצמי של היחיד. כל מרכז התורה הוא הפסוק של שמו הפרטי, זהו כל כובד הדין, כל עומק השאלה, כל איום האחריות, כל חיבוט הקבר. ויש אשר הקשבתו היא כל כך מפולשה, עד שאובד הוא את הריכוז העצמי, יודע הוא שמות רבים, רק את שמו שכח ולא ידע. אז כל עמלו לריק הוא, ואין לו תקנה כי אם על ידי ערלת אוזן כבירה, שמונעתו מכל הקשבה. ואחרי ההירוס הגדול הזה, החרשות שהיא איבוד כללי, חרשו נותן לו דמי כולו, הוא שב ומתחדש בצורה חדשה, תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש. רזי הרזים של עת לעשות לד' הפרו תורתך, חיזוק לבן של רשעים ונעילת דלתי תשובה מהם, זהו עומק החסד, המיית הרחמים העליונים מעל כל גבול. אבל כמה רע ומר הוא צער גילגול יצירה זה, איבוד כל התכנית הקדמוניה, והתחדשות האופי בפנים חדשות, אפר תחת כפות רגלי צדיקים, ומדרס לכל היקום. וממעמקים תהומיים הללו, עולם חדש מתכונן, אפס המץ, ברוך עמי מצרים ומעשי ידי אשור, מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק.\n",
+    "summary": "עולמו הרוחני של האדם צריך להיבנות סביב הפסוק של שמו הפרטי, ומניעת התשובה מרשעים ששכחו את שמם, יוצרת אותם מחדש.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2033,
+    "paragraph": "הגאונות האמנותית והכשרון המלאכתי הנם קשורים ואחוזים יחד. בחיים מתגלה הכשרון המלאכתי במדריגה שניה, באותן הנפשות שאין בהן הברכה המקורית הגאונית בכל תעצומתה, והגאונות האמנותית מתגלה בשטפה, באיזה התארה של פגם סידורי מצד הכשרון המלאכתי, שפוגע את הסידור או את יתר התנאים החיצונים. באופן מוצלח מתועדים ביחד כשרון מלאכתי, מדוד ומוגבל בגבוליו הראויים, עם גאונות אמנותית, שוטפת מעינות יצירה, ברעיון ובמפעלים, בהגיונות ובמבטאים, בהשפעות והדרכות עצמותיות וזולתיות, יחידיות וכלליות. כשאנו נושאים עין למעלה, בסוד גאון חי העולמים, מתנוצצים לפנינו אורות משתי הסגולות ביחד. אין קץ לגאונות המקורית, ואין קצב לדייקנות המלאכה הסידורית. והננו מסתכלים שממקור אחד שניהם נובעים, ממקור גאונות גאון יעקב, וממקור מלאכת צור ישראל. והננו מבטאים את השם הנכתב בביטוי מחשבתי, הכולל את חזון כל ההוייות במקורם המתברך לאין קץ, ומתנשא ומתרומם על כל ברכה ותהילה, ואת השם הנהגה הננו ממללים בקול ודיבור, שיר ושבח לאדון כל המעשים. והננו עונים בכל עומק רגש כל קרבינו, וכל עצמותינו תאמרנה אמן על כל ברכה נקשבת. והשמות מאוחדים במקוריותם, בצורה מעידה על האחדות המקורית של רוחב אין די להתראות חזון אל שדי, שאמר לעולמו די. ומאויר המקדש תצא הברכה המפורשה, ברוך ד' אלהי ישראל מן העולם, ולהסיר המחשכים מן העולם עד העולם.\n",
+    "summary": "מקוריות היצירה (גאון יעקב) וכשרון המלאכה (צור ישראל) והשם הנכתב והמבוטא, מתאחדים במקוריותם העליונה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2165,
+    "paragraph": "העולם מחזר אחרי חכמות, הבנות וידיעות מחודדות, וסוף כל סוף עקר נקודת החיים סובבת על העתיד, על החנוך של הדור, והחנוך הוא הטפול בילדים, בקטנים, ואופק שכלם הלא הוא כל כך כהה, עד שכל המון הרחבות של המדעים ושל ההתעמקות שלנו אליהם לא יגש. אולי צריכים אנו לדעת מזה, שבאמת לא חכמה וידיעה רבה היא המאשרת אותנו, אלא התום של הילדות. וזהו אשרנו, שאנו מקושרים אל החנוך הילדותי בצורת תרבותנו. הקשר הזה לבדו הוא כבר עושה בנו הרושם של התקשרות עם הילדות, עם תמימותה, ואיזה זרם של תמימות עובר גם כן עלינו ומזדלף בקרבנו, להפיג על ידו את זוהמת הערמימות שנמסכה בנו מבגרותנו. אשרי מי שיונק מלשד הילדות גם בהיותו איש, גם בזקנותו. אשרי מי שנעשה כבן שנה בלא חטא, בהיותו כבר עמוס במשא של שנים רבות מימי חיי הבלו.\n",
+    "summary": "המרכזיות של חינוך הילדים בתרבות, מבליטה ומטביעה בה את חשיבות התמימות על-פני החכמה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2039,
+    "paragraph": "כשתובעים שיהיה העולם מודרך על פי מחשבות מקוריות, שכל אחד יכיר בבירור את העולם ואת החיים ממקורו הראשון, צריך לדעת שזה תלוי בטהרת הרצון. כשרצון הפנימי המגמתי של החיים הוא טהור, ואיננו פונה כי אם לנשגב ומעולה, לתוכן חיים כזה שמציאותו היא באמת ראויה להיות מגמתית על פי ההבחנה של החכמה האלהית, אז הכרת העולם והחיים המקורית של האיש המיוחד היא לו אושר, ועמידתו על רגלי עצמו היא לו מעין של גדולה. אבל כאשר הרצון הפנימי שפל הוא, ואם היה העולם מרושם ועמו החיים מתבלטים על פי אותה המקוריות השפלה של האישיות, היה הכל מגועל והרוס. יסוד ההצלה היא באה אז רק ממה שהרושם העולמי ורושם החיים מופיע אצל היחידים לא בצורתם העצמית שלהם, אותה הצורה שהם חוקקים אותה בנפשם, אלא על פי הצורה שגדולים וטהורי לב חקקוה, וזאת היא אור חיי האמונה המתפלשים בכל כשרון ומוסר. ואף על פי שהיא מדריגה ירודה, והחיים והעולם אינם נובעים ממקורם, ואינם רושמים רשמים עזיזים בכל מילואם, מכל מקום מוצל הוא העולם והחיים מאותה הזוהמא והירידה של העצמות השפלה, עד אשר יצרף רוח האדם ויטהר רצונו, ואז יקבל כל יחיד את רשמי העולם והחיים ממקורם הראשון, והם הם יהיו למעין הברכה היותר נשגב. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ד', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.\n",
+    "summary": "כדי להיות מודרך ממחשבות אישיות מקוריות, צריך לטהר את הרצון, וכל עוד אינו מטוהר, יש צורך בהדרכה קבועה ומונחלת.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2150,
+    "paragraph": "מי שיש לו נשמה של יוצר, מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות, ואי אפשר לו להסגר בתלמודו לבד, כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה, ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה.\n",
+    "summary": "מי שיש לו נשמה של יוצר, מוכרח ליצור רעיונות, ולא להיסגר בתלמודו בלבד.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2147,
+    "paragraph": "הפלגים יבלי המים של החיים העליונים של הנשמה הטהורה, במעמקים הם זורמים, במעמקי הטבע הגופני ובתחתית הבשר והדם הנם הומים ורועשים. אמנם מתפרצים הם אל על, צועקים ובוכים, מתנודדים וקובלים, מתאמצים ומתפתלים הם באין הרף, לעלות אל הרום, להגלות בצורה מאירה, חיה חיים שלמים, מלאים זיו הוד ופאר הדרת גבורת קדשי קדשים. אשרי האיש השומע את קול נשמתו מתוך מעמקיו, ואשרי העם המאזין את הד הקול של הנשמה הכללית שלו, איך היא מתגעשת מתוך מעמקיה, ואשרי המקשיב הטהור, אשר יקשיב את בת הקול של כל היצור הקורא מתוך מעמקיו להתגלות בהירה, עליונה, טהורה וקדושה. אורו של משיח נתון בכלאת היסורים של עמקי העמקים, ובעת קץ גאולה, בעת אשר רק קו אחד יגלה בתכונה של איזה זהרורית אורה להחיש ישועה כללית לבית ישראל, יגלו ויחשפו אלה הסימנים המורים על צעקת העומק. ומתוך כל התנועות הכלליות והפרטיות, הנפשיות והגופניות, יוקשב אותו הקול האדיר והחזק, קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו. והקול עולה ומתעלה, מתלבש בתכונות חיים ומעשה, בתכונות רעיון ומחשבה, בתכונות המון גויים ורוח עריצים, בתכונת נפשות כמהות, עורגות ומקוות, בתכונת חולמי חלומות כועסים ומתקצפים, בתכונת אנשי ישוב ומתינות בונים ומשכללים, בתכונת אנשי קודש משקיפים ומקוים, פועלים וצופים ישועה וגאולה. ומכולם יעלו ויגלו זרמי אפיקי הנחלים של המעמקים, שכולם אומרים אותה התשועה המנחמת, מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאם ד' ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך, ושבו בנים לגבולם.\n",
+    "summary": "הנשמה הפרטית, הלאומית והעולמית,  צועקת ומתאמצת לעלות אל הרום ולהתגלות, ובפרט בעת הגאולה, ואשרי המקשיב לכך.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2105,
+    "paragraph": "שקולים הם שני הצדדים של אל תהי צדיק הרבה ושל אל תתחכם יותר. וכשם שההתאמצות היתירה בהשגה על מה שאין חק האדם נותן, היא מביאה באחריתה להפסד שכל, לדלדול רוחני ולתרבות רעה, כמו כן השאיפה המתגברת ביותר מן המדה אל הצדקות הרבה והיתירה, היא מדלדלת את כח הצדק, ומהרסת את יסוד המוסר באופן אכזרי. כשאנו מבחינים את יפעתה של תורת ד' תמימה, הננו רואים את אורה האלהי בעז אמתו, לא רק באותן הצדדים שהיא מונעת את הרשע המצוי להיות באדם, ביחיד ובציבור, בדעות ובמדות, בדתות וברעיונות, אלא גם במה שהיא מודדת את המדה באיפת צדק, ואינה נותנת לההפרזה ההזיית של המוסר להתגבר יותר מן המדה, כדי להשמר מאותה השבירה וההריסה ששאיפות נפרזות כאלה מביאות אליה.\n",
+    "summary": "כשם שנסיון ההשגה מעבר ליכולת מביא להפסד השכל, כך צדיקות יתירה עלולה להביא להרס המוסר.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2030,
+    "paragraph": "ולמעלה למעלה, האצלת האורות, הפרדת השכלים והבדלת העולמים, הרי היא תכונה פירודית המביאה לידי ההתאחדות העליונה, לידי ההוספה הנצחית ורויית העונג, המתחדש בעוצם פנימיות טובו בהתאחדות השע��וע העליון של הכללת אור אורי אורים של השלמות האין סופית, שאין לה תוספת מרוב שלמותה, עם ההשלמה הבאה מתוך החסרון. שבהתאחדות העליונה הרי זורם אור השלמות הבלתי אפשרי להתוסף מרוב תוספת עזו, מיסוד עולם עולמים, על אור השלמות ההולכת הלוך ואור, וזיו עדנים הולך ומתרבה, הולך ומתברך. והבדלת הגדרים היא העושה את ההתנשאות מראש מקדמי ימות עולם, שהאור העליון בעליוניותו אינו גורע מערכו, ומשומר בטהרתו, וברב עזו כחו מלא להאיר ולהחיות הכל, וממנו חוסן כל ישועות, השבת כל אבדות, בנין כל כונניות, שכלול כל מאויים, ותעצומות כל עזיזיות פארי פארים. מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון, ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם, כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, משך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב. ונמצא אורן של ישראל מזהיר בתורה העליונה, מקור עמקי השעשועים, האדריכליות הכמוסה של יפעת עדנת מכונת שכלולי כל עולמי עולמים, בכל נועם חמדת עדנת פאר מלכות קודש קדשי קדשים. והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כי לי כל הארץ.\n",
+    "summary": "התפרדות השכלים והעולמות, נותנת מקום לשעשוע של הכללת ההשתלמות (אורם של ישראל) עם השלמות העליונה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2046,
+    "paragraph": "אצל האומות, אשר קלטו על ידי כמה ערפלים ניצוצות אחדים מאור תורה, מורגש מאד התוכן של חטא הקדום, חטא אדם הראשון, ופעולתו על האדם, בהיותו טבוע בחטא. מה שאין כן בישראל, אין זה התוכן לוקח כל כך חלק עקרי בתוכני הרגשות האמוניות, רק המעשה הטוב, תלמוד תורה, עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך. כל זה מסתבב מאותו המובן של פסיקת הזוהמא הראשונה שהטיל נחש בצאצאי חוה, מאז עמדו ישראל על הר סיני, ונכרים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתם. והזוהמא היא הטביעה העמוקה במצולות החטא בטבעיות הנפש, עד שהיא בעצמה אינה מורגשה כלל, היא משתקפת רק מתוך מהלך החיים הכלליים, ומוצצת ביחידות הסקירה לאנשי צפיה מיוחדה. בישראל הזוהמא פסקה, ולעומת זה היצר הרע מגדיל לעשות, לא מתוכן הטבע הנפשי של ישראל בא החטא, אלא מתוך איזה דחיפה של התרגשות זרה, הבאה ומהמה את החיים. ומתוך שאין הזוהמא קשורה במעמקי המהותיות הנפשית, אלא מבחוץ היא מתחברת, אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש, על כן היא מסתלקת מתוך פעולות, מתהפכת לאורה קדושה על ידי תלמוד תורה, העושה את לב האבן לבשר, ומתחלשת על ידי עסקי המצות בפועל. וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ד' אלהינו כאשר צונו. והגויות היא טבועה בחטא, וההטבעה הנחשית קוראה אל כל מכשיריה, האליליות וכל בלהותיה, ואוצרות רשע לא יועילו, וצדקה פעולתית לא תוכל להצילם מבור אין מים בו, אשר טבעו בו, והנם טובעים והולכים, ומוכנים לבאר שחת, שמה אדום, מלכיה וכל נשיאיה. ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לד' המלוכה.\n",
+    "summary": "ישראל, שזוהמתם פסקה בסיני, יצרם הגדול הנו התרגשות חיצונית וחולפת, ואילו הגויים טבועים בזוהמת החטא הקדמון.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2166,
+    "paragraph": "התשובה אינה באה למרר את החיים כי אם להנעימם. ונעימות החיים הבאה על ידי התשובה, היא מתגלה מתוך כל אותם גלי המרורות שהנפש מסתבכת בהם בתחלת מצעדיה במהלך החיים של התשובה. אבל זאת היא הגבורה העליונה היוצרת, שתדע ותבין כי נועם היא מחשפת מכל מרירות, חיים מכל חבלי מות, עדני עולם מכל מדוה ומכאובים. והידיעה הנצחית הזאת הולכת היא ומתבררת, בשכל, ברגש, בטבע הגוף ובטבע הנפש. והאדם מתחדש לבריאה חדשה, ויוצק בעז כח רוח חיים חדש על כל סביבותיו, ומבשר לכל דורו ולדורות עולם שמחות ישרים, גילת ורנן, ובטחון גאולה, צהלה ורינה. ויספו ענוים בד' שמחה, ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו.\n",
+    "summary": "נעימות החיים הבאה על-ידי התשובה, נחשפת על-ידי המרירות שבתחילת צעדיה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2174,
+    "paragraph": "הבו אור, הבו קודש, הבו יושר, הבו צדק, הבו חיים שהם ראויים לשמם, לישראל, להיחיד ולהציבור, ולכל העולם כולו, תהום אל תהום קורא אבע מימיך.\n",
+    "summary": "הבו אור, קודש, יושר, צדק וחיים הראויים לשמם, לישראל ולעולם!\n"
+  },
+  {
+    "id": 2064,
+    "paragraph": "המחשבה הפנימית, הוצאת האמונה היסודית בעומק קדושתה לאור הציור והממשלה, הלבית, הנפשית והגופנית, היא ראשית הצעד של האושר. אמנם, במקום שהגזע מובטח בשורש קדשו, שם כבר נטוע השורש הטוב, ויסוד הזירוז בא להקדים נעשה לנשמע. בטוח הדבר שהמעשה הטוב יוציא את פריו, יגלה מה שהוא כמוס במעמקי הנשמה לאור. ובמקום שהאור הנשמתי לא הואר בטבעו, במקום שהזוהמא הנחשית שולטת בעוצם טבעה, שם המחשבה והאמונה היא תמיד קדומה בזירוזה, אולי תוכל לפעול איזה פעולה פנימית, ותוציא אחר כך גם כן איזה פרי במפעלים לטובה. קדושת האמונה בישראל מורשה היא, המעשה הנקדם בזירוז הקדמת נעשה לנשמע הוא כדי לשמור את המורשה שתהיה מופיעה בכל אורה, ובזה ישראל הם דוגמא למלאכי השרת, שהם גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. ההופעה החיצונית של היצורים שהטוב בהם גנוז ופנימי, הולך ומפכה על ידי העשיה החיצונית, כלב חכם אשר ישכיל פיהו ועל שפתיו יוסיף לקח, מפני שתוכיות המעין מלא הוא, וצריך הוא רק מאורע חיצוני שיעורר את פתיחתו, ואז הולכים השטפים הרוחניים ומפכים, והמעין הטבעי בעוצם עוזו ורוב כשרון עשרו הולך ומתגבר. מה שאין כן דלולי הכח הרוחני, הם צריכים עמל מחשבתי גדול לכונן איזה ציור הגון, ואחר כך יהיה גם כן רק מוכני, ואור חסד עליון לא יוכר בו, כי חסד ד' הוא ליודעיו, וצדקתו לישרי לב.\n",
+    "summary": "אצל ישראל המעשה קודם למחשבה, שכן שורשם הפנימי כבר מתוקן, ואילו אצל הגויים המחשבה קודמת.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2178,
+    "paragraph": "התום והיושר הם יסוד האושר. הענוה המדוייקת היא נסמכת תמיד עליהם, ובהצמדם יחד הם עושים את החיים למושג של רכוש רוחני, אמיץ וגדל כח.\n",
+    "summary": "התום והיושר הם יסוד האושר, והענווה תלויה בהם, וביחד הם עושים את החיים לרכוש רוחני אמיץ.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2056,
+    "paragraph": "אומץ ההתגלות הכמוסה, המאוגדת באושר חסיני הקודש, המרוכסת בגילוי אליהו, אגודה היא בהאמוניות הטבעית העזיזה ממקור מחצבתה, שם המית רעם גבורתה. ובחוסן טהרתה מלאה היא אותה הרויה החיה של הודאות העליונה אשר לחיים של מילוי אמת. עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים, היא הקריאה הנצחית שאינה פוסקת, הד קולו של מלאך הברית, מלא השיקוי של הודאות המוחלטה, המקנא המלא קנאת קדשי קדשים. והולכת היא השפעה המקורית ובאה למרום פסגתה, ומציירת את כל התיאוריה המעשית של כל חסידות רוממה ומדוייקת, ברוח כל חסיד, בלבו ובידיו. ורכוסה היא התגלות האליהוית בעומק הדיוק של המוסר הנאדר בכל הקיצוניות המדוייקה, ואבא אליהו קפדן הוה, בקפידת קדש העליון, המלא זיו אור החסד היותר נמרץ, היותר פועל ומחיה, היותר מאיר ומחמם כל לב בקרני אורו. ומעומק החידור, ומפירוט הפרטיות, באה ההכרה של כל היקר הנמרץ הנמצא באוצר הגדול של האומה כולה, שאינה זזה מישראל עדי עד, המתפלשת בכל אורחות החיים, בכל טרדותיהם ודאגותיהם, דאגת הקודש ודאגות החול, טרדת הפרנסה וטרדת הגלות, קיווי הגאולה ופתרונות הספיקות, הארת העולם כולו, כונניות שלומו, ופדות הנשמות מכל צרה רוחנית. כי פתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר אתם חפצים. כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים.\n",
+    "summary": "אומץ גילוי אליהו אחוז באמונה הטבעית העזיזה, מקור הוודאות וקנאת הדייקנות, המביאה להכרת חשיבות האומה ורווחתה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2116,
+    "paragraph": "כשמסתכלים בעולם בהסתכלות אידיאלית, שאור הקודש מאיר עליה את זהרו, אין רואים דבר פרטי מצד פרטיותו, כי אם בכל חזיון, בכל פלוגה, אפילו הקטנה שבקטנות, מהחלקים הישיים והמעשיים, רואים הופעה תוצאת תנועת הכל. והלימוד הזה הולך הוא ומתבסס על פי המדע ההולך ומתחדש, המתקרב בשבילי החול אל מרכז הקודש, המתעלה מעל הסקירה האטמית אל הכרת התנועה והכח. ובעת אשר יוכל כל אטם להיות נראה לדבר עומד בפני עצמו, לעצם פרדיי, אין תנועה נסקרת כי אם בתור תוצאה מן הכל, נפעלת מכל ופועלת על כל. ובזה היש כולו מתעלה מהאומללות שבריסוקו, והריסותיו נבנות בבנין שלם של יוצר כל, בחכמה וחסדים נאמנים. ובזה מקרבת אותנו ההכרה של טבע החומר אל המדע האצילי העליון, שיסוד הקודש המחיה את הכל, גם את המוסר היחידי והציבורי, הולך ומתגלה על ידה. והפילוסופיה ביסודה נגאלת ממאסר החושך המלפף אותה, הבונה קיר של ברזל בין העולם והאדם לאביהם שבשמים. אין התגבורת השכלית בצורתה ההגיונית צריכה עוד להיות משברת את עצמתה כדי לקלוט אל תוכה את חיי האמונה הרוממים, המשיבים את הנשמה למקור חייה, ונותנים לה את עצמתה הטבעית לה בכל מלואה. הרי היא הידיעה של ההשגחה הפרטית, לא בצדה המוקטן המפרד את הפרטים מן הכללים וממעט בשביל כך את חייהם, ולא בצורה המבליעה את הפרטים עד שנדמה לעין הסוקר שמציאותם בטלה היא ונכחדת. הידיעה האלהית, שהפילוסופיה תובעת את הכללתה, והאמונה והמוסר תובעים את פרטיותה, היא מתבררת על ידי אותה הסקירה ההולכת ומתבררת, החובקת את המדע הניסיוני וההשערי, את כל תעופות הרגשות היותר פנימיות, וההשכלות היותר חודרות ומובלטות, וההגיון נשאר עומד על בסיסו, ומתאחז באחיזת אמת ביסוד התום של הקדושה והאמונה אשר בתומת ישרים. המציאות כולה הרי היא עולה בציור האמת שלה, והפרטיות מתגדלת לצורה כללית, והולכת ומתאדרת היא בתוך הכלליות הגדולה, הבלתי גבולית, שדוקא שם היא מוצאה את איתניותה. והידיעה האלהית ברום אמתה, בכלליותה, היא היא גם הפרטית היותר חודרת, המלאה אמת ומחודרה חטיביות, שלא יפול צרור ארץ. והבינה העליונה, החובקת כל עולמים, והחכמה האדריכלית המיוחדה לכל עולם ולכל בריה, הרי הן מתיחדות בחוברת, והענפים מתאחדים בשרשיהם, בשביעת יניקת זיו לשדם לרויה. וברוחו של כל ישר לב, של כל צדיק אוהב צדקות, ההרמוניה הזאת מפעמת את צלצוליה, ורוח הקודש, רוח קודש קדשים, הולך ומתגבר, להחיות עולמי עד וכל אשר בהם.\n",
+    "summary": "הכרת המדע באטום כתוצאת התנועה, מראה את הכלליות שבכל פרט, ומאפשרת את אחדות הידיעה והבחירה, האמונה והפילוסופיה, החכמה והבינה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2175,
+    "paragraph": "בנין האומה והארץ לכל ערכיהם, צריך שיבא מכחה של ההערצה, באותה המדה של הגדלות של החשיבות הראויה לישראל. יותר מכל המעשים, הכח הפועל הוא התוכן ��מעריץ את המטרה. וההערצה של האומה, וההערצה של הארץ, מוכרחת היא לבא מתוך הקודש ומיסוד הקודש. הערצה של חול איננה הערצה, ואין בידה לתן נשמה לתחיה. על כן סוף כל סוף המעמד של תחית האומה, שאיפתה ועלייתה, הוא מעמד הקודש, שיהיה נחשף דוקא על ידי הנשמה הגדולה הגנוזה בכנסת ישראל בכלל, שהיא משתמרת ברבבות אלפי ישראל, המעריצים את האומה ואת הארץ, וכל הקנינים השייכים לתחיתנו הכללית, מתוך הכרת הקודש. יש שההערצה, מתוך שגובה, היא נכשלת בדרכי החיים, והאנשים המקושרים עמה לא יוכלו לכוין את המדה הדרושה לחפץ חיי יום יום. אבל בכל זאת, כל ההפסד הגדול הזה יוצא הוא בשכר האוצר הגדול של רוממות החיים ולשד החיים, שההערצה היא נותנת לכל התנועות כולן הנמדדות במדות של חול, שהן מקבלות את השפעת חיותן רק מיסוד ההערצה, שהיא מבוססת על יסוד הערך האין סופי של יסוד הקודש.\n",
+    "summary": "בניין הארץ והאומה באים מכוח הערצתם, ולכן תחיית הקודש דרושה לתחיית האומה, וכל תנועות החול יונקות ממנה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2009,
+    "paragraph": "טעם העונג והשמחה בהשגה, תלוי כפי ההתאמה הנשמתית שהמשיג מתאים עם המושגים, וההתאמה הזאת יש שהיא גלויה, ויש שהיא כמוסה ועלומה מאד. עיקר העונג חל על תגבורת התאמת הרצון, שזהו הצד היותר חי שבהשכלת השכל בתכונתו העליונה, שאז השכל והרצון הנם מאוחדים בצורה מאוחדת מאד, והרצון הוא הולך ומתפשט בכל הערכים הנשמתיים, עד שמגיעים לאותם הסעיפים של התפשטות החיים על הכלים הגופניים ועבודתם והסתעפיותיהם. וכאשר בכל צורה שכלית של השגה גנוז גם כן בפנימיותו אור מוסרי של הנהגה ותיאור של חיים, עד שגם בצורת השכל היותר מופשט גם כן גנוז שם תוכן של הנהגת חיים, שכשיתפשט לענפיו בא עד לידי תיווי חיים נערכים לפי אותה המדה הראויה לפי מצב ההשכלה המופשטת העליונה, ומתוך כך יש להמוסר והצדק, לטוב המעשים וזיכוך המדות, מבא גדול בטעם ההשגה. וכפי אותו הערך שהרשעה קבורה באיזה פינה כמוסה בלב, אף על פי שהיא נכבשת ואינה שולטת בחיים, מכל מקום היא פועלת את פעולתה לתעב את הטעם העדני של החכמה העליונה. ועל כן עלמא דאתכסיא שנואה היא, וירא ד' כי שנואה לאה, מפני שערכי המוסר הגנוזים בה הם כל כך רוממים ונשגבים, עד שאין כל העולם הגלוי כולו כדאי הוא להם, ואינו יכול לסבול את אותה מדת הגבורה החזקה והנעימה באמת שיש בתוכנה העליון. עד שמתגבר הטוב כל כך, עד אותה המדה של השויית העולמים הגלויים והנסתרים, ואז נועם ד' יתגלה, והמים מתמתקים ביסודם העליון.\n",
+    "summary": "העונג והשמחה שבהשגה תלויים בהתאמת הרצון והמוסר של המשיג עם תוכן ההשגה, ושנאת החכמה העליונה נובעת מאי-הכשרת העולם לקבלה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2126,
+    "paragraph": "חסד של אברהם הוא כולל את כל באי עולם, וחסד של אהרן הוא מרוכז בישראל. ומי שמתדבק במדת החסד לאמתו, באור תורה, צריך שיחבר את שני ענני הכבוד הללו של אברהם ושל אהרן ביחד, ויאירו עליו שני האורות, ואז יאמר, חביב אדם שנברא בצלם, וחביבים ישראל שנתן להם כלי חמדה. ועל ידי האיכות שבחסד אהרן, תתעלה הכמות של חסד של אברהם, והיא גם כן תאיר באור האיכות, כאשר היתה במדת אברהם בעצמו, שהיתה לו בת ובכל שמה, שעל כן הוציא הקדוש ברוך הוא כהונה מאברהם, אתה כהן לעולם, והוא ידע שברכת האדון צריכה תמיד להיות קודמת לברכת העבד, האיכות היא צריכה להיות העטרה של הכמות. ואז יבנה העולם בנין שלם, ביראה ושלם יחד, ויקראו לירושלים כסא ד'.\n",
+    "summary": "חסד אברהם הכמותי, מתעלה לפי איחודו עם חסד אהרון הישראלי האיכותי.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2002,
+    "paragraph": "הכניסה אל אושר החיים, של היחיד ושל הכלל, לא תהיה נגמרת בחפץ עדין לבד, להשתמש עם הכחות המרוכשות כבר, או המנוחלות מני אז, לטובה, כי אם כשהרצון הטוב יתעמק כל כך, וישלח פארותיו ויעמיק שרשיו, עד כדי התגברות כח החיים לרכוש עוד הרבה אמצעיים וכחות, כדי להוציא על ידם אל הפועל את אותו אושר החיים המבוקש, של חפץ הטוב העדין והקדוש. איש חיל, זהו מובן הצדק החי, שמתהפך אז לכח פועל ומהוה. אין שום ישועה שלמה באמת, כי אם אותה שהנושע פעל להופעתה בפועל ידיו. וזהו יסוד הצדק שבעבודת האדם, רכישת כחות וסידורם למטרת החיים היותר עליונים ומקודשים. וכשהחיים הכלליים באים לידי מדריגתם הגבוהה, מתעוררים כל הכחות הכלליים, וכל הסביבה העולמית, המעשית והרוחנית, הנוגעת בהם, וכל המקורות העליונים שמהם הם צומחים ועולים, לפעול ולעבוד ביסוד היצירה של הישועה, ישועת הכלל וישועת העולם. אור ד' המופיע על עז החיל, על הצדק המחדש והמהוה, זהו תוכן מיושר מאור הקודש של הבריאה, התהוות העולם וכל אשר לו מאותו החפץ הקדום, המלא עז, המעוטר בגבורה ובכל אור קדשי קדשים, עדינות הטוב, החסדים הנאמנים עדי עד. עתה ידעתי כי הושיע ד' משיחו, יענהו משמי קדשו בגבורות ישע ימינו. וכל יסוד צפיית הישועה, הבאה מתוך פלפול החכמה המנוחלת, חכמת הרזים, שאורו של משיח גנוז בה, ורוחו של אליהו המבשר המקנא, ציר השלום, וההתעודדות הודאית, נוחה בה, היא היא יוצרת את הערכים של החיל, של רכישת הכחות וריכוזם למטרת האושר העולמי הכללי, שכל אושר של כל נקודה מציאותית בה תלוי. זאת היא הופעת הכח היוצר את הויית הגאולה בכל מדרגותיה, והבינה הפנימית בסדרי מהלכיה הכמוסים, מתחתית העומק, מההתרחקות המוחלטה של כל הסעיפים המנגדים לה, שהם באמת עוזריה, עד הקירוב המותאם של כל הכונניות, המורגשים בכל ארחות הסקירות, שהם קרובים לה ותומכים את חילה. אשת חיל עטרת בעלה, ורחוק מפנינים מכרה, בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. ילכו מחיל אל חיל, יראה אל אלהים בציון.\n",
+    "summary": "אושר החיים מותנה ברכישת כלים רבים להוציא על-ידם אל הפועל את האושר, ובצפיית ישועה אקטיבית הבאה מרזי תורה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2146,
+    "paragraph": "אותו היתרון האין סופי של קדושת ישראל מעל כל העמים, צריך שיהיה נחקק במעמקי הלב בטהרת המדות והמוסר הגמור, בלא שום סיג של אהבת עצמו גסה. ולזה צריך האדם שייחד מדעו ומעמקי עדנת הרגשותיו כל ימי חייו, עד שיוכל להתפאר בקדושת ישראל בטהרת לבב, באמת ובצדקה, בד' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל. ומכל מקום אותה ההתפארות בשם ישראל היא כל כך קדושה, עד שאפילו קודם שנטהר האדם מסיגיו, גם כן הצד העליון מתגבר בתוכה, ומכריע לזכות את כל התוכנים הגסים שהתהדרות אחרת יכולה לפגום את הנשמה בהשבתת טהרתה. אבל בכל זאת אין זאת המרגעה, כי אם שיהיה אור תפארת ישראל מאיר בכל זיו טהרתו, וזוהי כל מגמת החיים כולה.\n",
+    "summary": "זיכוך המידות נחוץ, כדי שאהבת ישראל ויתרונם מהעמים לא תיהפך לאהבה עצמית גסה, למרות שבדיעבד, גם זו מוכרעת לטובה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2041,
+    "paragraph": "השלמות של האמונה היא, כשגופה ונשמתה אחוזים הם יפה זה בזה, שהיא האמוניות הטבעית והמסורה ביחד. בהקישורים שבין הגוף והנשמה יש הרבה אוצרות של אורה ושל חיים, ולפעמים יש שמתדלדלים הסימנים הללו, והמסורת והאמונה הטבעית נפרדים זה מזה, ומתגלה אז מחלה אמונית, וסכנתה גדולה היא לפי אותו הערך של הפירוק אשר להחיבור המותאם הנזכר. ולפעמים מרוב שטף אור של האמונה הפנימית, מתעלה היא מעל האמונה המסורתית, וגם זה, אף על פי שבא על ידי עליה רוחנית, הרי זה פגם ודלדול כח. והתוכן הבריא הולך תמיד בהתאמה, ובאותה המדה שהאמונה הרוחנית מתעלה, מתעלה האמונה המסורתית עמה, עולה עמה ואינה יורדת עמה. על ידי חכמה עליונה ומירוק מוסרי יפה, מתמזגות יפה האיכיות של שתי מחלקות האמונה הללו, והן הולכות ומתגברות, מתעטרות בעטרת קדושה, ומחיות את האדם חיי עולמים. וכשהדבר הוה בציבור, הרי הוא קם לתחיה עליונה, פעולות מזהירות של אור עולם מתגלות בקרבו. ובישראל חיבור ואיחוד זה הוא המבוקש הפנימי של כל תוכן מעשה של כל מצוה. אשרי אדם משוה תמיד את המטרה העליונה הזאת, של יחודן של אלה שתי המגמות האמוניות, הפנימית והחיצונה, לנגד עיניו, אורים גדולים מופיעים עליו, וזיו עליון מזריח עליו את נגהיו. אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מד'.\n",
+    "summary": "גוף האמונה (טבעיותה) צריך להתאים עם נשמתה (מסורתיותה), ובהתגברו עליה היא מידלדלת, וייחוד זה הוא תוכנן של המצוות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2091,
+    "paragraph": "החסידות החדשה, כמו ההשכלה, הלאומיות, הציוניות, וכל הרעיונות המתילדים מזמן לזמן, הנם מקרים עוברים על היהדות, שיש להם תפקיד של ענפים, צבעים וזהרוריות המתטפלים לעצמיותה, וכל ערכם איננו נחשב כי אם לפי ערכה של הקליטה שהם נקלטים בעצמות היהדות ורוחה הפנימי. אמנם ההתגלות של עצמות היהדות היא באותו הציבור הגדול של שלמי אמוני ישראל, העומדים על הבסיס התמים של אחיזת החיים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה בכל תכונת חייהם, שבאמת בהיות הצורה היהדותית שלמה כראוי, כבר היא כוללת בתוכה את הכל. על ידי דלדול פנימי בכללות התוכן של כנסת ישראל הקבועה, נחסרו קצת מהלשדים הללו הראויים להיות קבועים בה ונטפלים לעומק תהום עצמיותה, ומתוך החסרון נתעוררה התביעה למילוי, והמילוי כאשר הוא בא מתוך מחלה, שב אחר כך להיות כמו תוכן עומד לבדו, הממלא מקום של חטיבה עקרית, ורוצה לעשות את היסוד העקרי, היהדות הכללית הקבועה, כמו טפל אליו, וזה הוא דבר המכחיש פמליא של מעלה. על כן לא יעמד התוכן עמדה תמידית, כי אם ילך וינוע, ילבש צורה ויפשוט צורה, עד שיתחלחל התוכן הלשדי הראוי וההגון שלו לתוך עצמיותה של כנסת ישראל העיקרית, ואז תשוב לבריאותה, והתביעה החולנית של העמדת חטיבות מיוחדות תבטל מאליה, וישוב אז אור השלום להופיע ברוח האומה ולהתפשט על מפעליה, ואורו המבהיק של אליהו המקנא קנאת ד' מכל עירוב זר, מכל פסיחה על שני סעיפים, יואר באורח השלום והאהבה המשכללת, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.\n",
+    "summary": "תנועות החסידות, ההשכלה והציונות, הנן מקרים העוברים על היהדות, כדי שתכנן ימלא את חסרונותיה, ואין להעמידן כתוכן נפרד.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2016,
+    "paragraph": "שלמות השכל איננה תלויה בריבוי המושגים, כי אם בהאחדות השוררת בהם. מובן הדבר שכל מה שהמושגים הם רבים ביותר, גבורת האחדות מתגלה, וחייה העמוקים מתבלטים. וזאת החטיבה של אחדות ההשכלה, אי אפשר כלל שתהיה קנויה על ידי איזה מסירה חוצית. בנשמתנו, בקרבה היא מונחת, סגולה עליונה זו, וצריכים אנו להתודע אליה, כדי שנוכל לחיות מזיו הברכה העליונה הזאת של אחדות השכל. כל מה שעצמת הזיו השכלי מופע עלינו בתכונה יותר פנימית, מתגברת היא הצורה האחדותית שבהשכלתנו, והמושגים הולכים ופושטים את צורתם הבודדה, הנקודתית, הפזורה, והולכים ומתהוים לאורות חיים חיי אחדות כבירה. וכשם שהדבר נוהג בשכל כך הוא נוהג ברצון. הרצונות הפזורים שלנו הולכים הם ומתהוים להויה אחת מחוטבה, רצון אדיר וכביר אחד, שכמו כן אחדותו מתגברת ומתבלטת ביותר כל מה שיתרבו ויתאדרו הענינים הרצוניים, וכל מה שיהיו יותר חשובים. וכל מה שהחטיבה הנשמתית הפנימית תהיה יותר מאירה עלינו בזיו חייה, ככה יהיו הרצונות כולם הולכים ופושטים את צורתם הבודדה, ומתהוים כלולים ברצון אדיר חי וכביר אחד, מרום וקדוש. בצורה השלמה שבאחדות האורה הנשמתית, מתגלה האור היחודי של השכל והרצון בכללו, וכל הנקודות הרצוניות מתאחדות בהנקודות השכליות, וכללות השכל מתאחד בכללות הרצון, ושניהם מאירים באור אחד ומיוחד, מלא כח וגבורה, מלא קדושה והוד, מלא תפארת ומלכות. והבנין החטיבי שאנו בונים בנשמתנו, איננו נשאר בנין פרטי, בנין יחיד מוגבל, כי אם הרי הוא חוזר להיות בנין עולמי. כל העולם כולו מאוחד ומאוגד הוא. כשחלק אחד שביש מאיר וחי, מתרומם ומתעלה, הרי כולו הולך וחי, כולו מתקדש, מתרומם ומתעלה. ונמצא שהתאחדות הנשמתית שלנו מאחדת את העולם בכללו. ואותן התוצאות הרוממות של העשירות הנשמתית, שיוכל כל חכם לב, בעל רוח עדין וקדוש, לחוש בקרבו על ידי התעלותו, מפני התגלות רז האחדות שבקרבו, הן הן מתפשטות להיות למאורות ובסיסי חיים ומקורות ברכה ועטרת שלום לעולם ומלואו. יהי כבוד ד' לעולם, ישמח ד' במעשיו.\n",
+    "summary": "שלמות השכל והרצון אינה מתגלה בריבוי פרטיהם, אלא באחדותם ובאיחודם זה בזה, ובשלמותם הם משפיעים על כל העולם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3259,
+    "paragraph": "ריכים לחלק את עסקי המחשבה לחלקים מיוחדים. הא', שינון הרעיונות והרגשות הידועים מכבר, ב', זיכוכם וברורם, ג', סידורם ויחושם זה לזה בצורה הגונה, ד', הוספת חידוש על כל אחד מהם, ה', הוספת הארה כללית על העולה מקיבוץ כולם יחד, ו', הוספות רעיונות ורגשות חדשים ממקור הדעה והרגש, ז, חיבור ההוספה עם האצור מכבר, ח', הופעות חדשות שנולדות מהחיבור, ט', התעלות רוחנית עליונה היוצאת מכללות ההופעות כולן, י', השקפת עולם שלמה, הבאה מכל הגורמים הרוחניים הללו כאחד.\n",
+    "summary": "עסקי המחשבה מתחלקים לעשרה חלקים (המפורטים בפסקה), הבאים זה אחר זה ומוסיפים זה על זה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3425,
+    "paragraph": "ולא ההשתוות שיש בהויה לא היתה שום חכמה יכולה להתפתח. וכיון שהיצירה הרוחנית היא נכבדה כל כך, והחכמה היא כל כך מחיה את הכל, מוכרח הוא שסדר המציאות כולו תהיה בו השתוות של ערכים, עד שהחלק האחד מורה על חברו, והפרט על הכלל, הגשמי על הרוחני, והדמיון על השכל. ומסקירה זו יוצאים מעינות מלאים דעת עליון, המאחדים נפרדים ומקרבים רחוקים. אמנם גדלה של ההשתוות יוצא אל הפועל על ידי הכרת ההבדלה שבין כל ערך וערך, והחטיבה המבדלת היא מבררת את העומק של השיווי. \n",
+    "summary": "ההוויה ערוכה בסדר של השתוות בין עולמות עליונים ותחתונים, אך רק על-ידי הבחנה ביניהם יכולים להכיר בכך.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3205,
+    "paragraph": "כמת הקודש, בטהרה ובאמתתה, כשהיא מתגלה בעולם, היא מחיה את הכל. היא אינה צוררת שום מדע ושום גודל ושיגוב, גבורה והוד, רק היא מעטרת את הכל בשאיפת צדקה, בטובה וענותנותה. כל שאיפות הצדק בכל צדדיהן בעולם הכללי, ובאדם הפרטי, מוצאות הן על ידה את מבואן האמיתי, והן נעזרות על ��דה להתגשמותם של מפעליהן בפועל ובחיים.   וכל הכונות הטובות, הכלולות מרזי קודש, בתורה, בתפלה, ובמצות, הכל יחד, וכל פרטיותן, הנן שבילים לגלות על ידם את אותו האור העליון של חכמת הקודש, כדי להביא את ההופעות הקדושה הזאת בעולם, להשביע לכל חי רצון, בחיי שעה ובחיי עולם.\n",
+    "summary": "חכמת הקודש מחיה ומעטרת בשאיפות הטוב את כל החכמות שבעולם, וכל כוונות התורה והתפילה הנן שבילים לגלות אותה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3217,
+    "paragraph": "חת מהצרות הגדולות של העולם הרוחני של האדם הוא מה שכל מקצע של מדע ושל רגש מעכב אצלו את ההופעה של המקצע האחר. ומתוך כך נשארים רוב בני אדם לקויים ובעלי גוון יחידי, ומגרעותיהם השליליות הולכות ומתרבות. ההחשכה שכל מקצע מחשיך על חברו גורמת היא גם כן להתיחש בניגוד מוחלט להמקצע הנסתר מעיני האדם, הנתון למקצע אחר, הרחוק ממנו בערכיו. חסרון זה לא יוכל להתמיד. והעתיד של האדם בא יבא, שיתפתח למעמד רוחני איתן כזה, שלא די שכל מקצע לא יסתיר את חברו, אלא שמכל מדע, ומכל רגש, יהיה נשקף כל הים המדעי, וכל התהום ההרגשי. כמו שהענין הזה הוא במציאות האמתית, שאי אפשר כלל לשום יצירה רוחנית בעולם, שתהיה עומדת בפני עצמה, אלא שהיא ספוגה מן הכל. אבל טמטום הלב גורם, שאי אפשר להביט על אלה החלקים המובלעים מכל הישות הרוחנית, הנמצאים בכל תוכן שהוא. אבל ברוממותו של האדם תפקחנה עיניו לראות נכוחה, אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה, ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים.\n",
+    "summary": "בעתיד יכיר האדם, שכל מקצוע מדעי ורגשי משקף בקרבו את כל המקצועות האחרים, וזקוק להשלמתם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3223,
+    "paragraph": "ם נפשך תובעת ממך תמיד את הגנוז ואת החבוי, את הנעלם והנסתר, הנשגב, אל תצטער אם יעלם ממך לפעמים איחוד החבוי והגלוי. חסד עשה הקב\"ה עם עולמו הרוחני עוד יותר ויותר מעם עולמו הגשמי, כלומר התגלות החסדים, ושפעת הטוב, נראה בהופעה בעולם הרוחני הרבה יותר עוד ממה שהוא נראה בעולם הגשמי. ואתה למד מדת קל וחומר. בעולם הגשמי אף על פי שהכל אחוז בחוברת, הדומם, הצומח, החי, והאדם, השמים והארץ, הכחות והתנועות, הצרכים והסיפוקים, המינים והאישים, התקופות והדורות, מ\"מ למרות האיחוד הגדול הזה, כל בריה ובריה מוצאה לה את המוכרח לה, ואת תפקידיה, בחוגה הקרוב, נותן לבהמה לחמה, לבני ערב אשר יקראו. וההתכנסות החוגית הזאת אינה מונעת כלל את אותה העצה הגדולה, של הקבעתה של השלשלת הגדולה שביצירה לכל מגמותיה. ולולא זה החסד של הביצור במקום הפיזור, של הצמצום במקום ההתרחבות. לא היתה תקומה לכל בריה, וכל יצור לא היה מוצא את צרכיו, ולא היה בא לשכלולו מעולם, ואותו העולם הגדול בכללותו, והרב והעשיר באישיותיו המרובבות, לא היה בא לכלל השלמה. ואם הדבר נוהג כן בעולם המצומצם החמרי, על אחת כמה וכמה שמדה זו נוהגת למכביר בעולם הרוחני, זה העולם הגדול, שכולו מחשבה אחת, הופעה אחת, אדירה. עשירה ואיומה, מלאה חיי עולם, זיו קודש ותפארה, שאישיו כ\"כ כבירים ומרובים הם, שפלגיו כ\"כ מתגברים ומתפצלים, שסוגיו ומיניו מתברכים, שוטפים ונובעים, ופרטיו וניצוציו, אורותיו וכליו, שכל אחד מהם הוא עולם מלא, מבורך באוצרות חיים, שמגלי השפעותיהם יוצא המון רב של שובע להחיות עם רב. של ברואים ויצורים אין חקר, עאכו\"כ שיש בו אותה הברכה הגדולה של השקטת כל יצור וכל עולם במכונו, למרות הקישור הגדול, החבוי בכללות כללותו. ושפך האשדות של החבוי והגלוי הם כ\"כ חטיבי��ם, כ\"כ מתפצלים, וכ\"כ מותנים לתנאים שונים, עד שלפעמים רבות מתגלה הקו המפריד והמבדיל ביניהם בדמות סתירה, שההגיון המדוד מתחלש ומתבעת ממנו. וההכרה החודרת, מעולפת ספירי הבטחון העליון, מעודדת את הנשמה בשביעה רוממה, חשופת אור ורווית ענג קדש. ואם הלב יהמה, והנשמה כמהה לחשוק צפונות, נפשי חמדה בצל ידך לדעת כל רז סודך, והרוח יוצא וסוקר, וההתנוצצות הגלויה לפניו מברקת, ולפעמים אינה נקלטת בהתאמה עם כל אותן פלגי המסתרים, אל ירע לבך, אל תקל בעיניך עבודת קדשך. עבוד ועבוד בעולם אשר שעריו נפתחים לפניך, אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתתי יום יום, לשמר מזוזת פתחי. כי מצאי מצא חיים ויפק רצון מד'. וסוף הכבוד הגדול לבא, השערים יפתחו. ומלך הכבוד בא יבא, יבא מלך גבור ועזוז. יבא גבור מלחמה, יבא מלך צבאות עליונים ותחתונים, יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו. יתאחדו העולמים, יתמזג הגלוי והנסתר, תתאחד הגויה והנשמה, יתקשרו האורות והכלים. ומתיקות נעימה. עונג פנימי חסין ומאד נעלה. יחשפו במקורה של התעלסות הנשמה. וכח וגבורה של מעלה תופיע עליך בעדי עדיי נהורותיה. תכיר כחך וגבורת גאונך, תדע ענותך ודלותך, דלות כל יצור, כל עולם וכל יש מצד עצמו, שבו יגלה הוד נאוה תהלה, הוד מלך גאות לבש, רם ומתנשא שוכן שחקים. וחיי עולם וחיי עולמי עולמים, וחיי שעה וחיי רגעי רגעים, שכל ברק ברקים יתפוצץ לשמשות רבבות. ומהם עולמים יונהרו, אוצרות זיו, שפעות חיים. שמהם נשמות יוברקו, אליך יאתיו. וחוסן ישועות תלבש, אזור פאר תתאזר, ובשמחת נועם עליון ימוזג רוחך, ושלטון וממלכה פנימית וחצונית יהיה גורלך. וברחמים רבים על כל היצור ימולא רוחך, ותעז במדות מלך עולמים, טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו.\n",
+    "summary": "התורה משפיעה על ישראל השפעה רזית (רוח-הקודש) והשפעה גלויה ומעשית באופן ישיר, ובאומות רוח הקודש נשפע רק ממעשיהם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3285,
+    "paragraph": "מחשבות הבאות מצד חיצוניות העולם מטעות הן את האדם, ואפילו היותר מעולות שבהן. איזה שכרון פנימי מסוך בהן. והעולם ברובו נתון הוא בתוך שכרון זה. רק השרידים, חכמי לב, קדושי עליון, אשר הם חודרים בכח מחשבתם אל ההויה הפנימית, הם מפיגים את השכרון הזה בכחם הרוחני העליון. וכל מה שהם מטביעים את חותמם ביותר על העולם, הרי הוא הולך ומאיר יותר באורו הפנימי, ותחת שכרון, מופיע אור שמחת עדנים של קודש.\n",
+    "summary": "סדרי העולם החיצוניים מבססים את הפנימיות, שסופה לנצח.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3224,
+    "paragraph": "ש אופי מחשבה כזה, שמפני שהוא כבר עומד במעמקי הנשמה ושרשה, בכל צביונו ועושר תכניתו, הוא שולח את קויו על ההופעות השכליות הגלויות שבדרך עבודת העיון. וחושב האדם שהוא בא לדברים חדשים מלמטה למעלה, בעת שהכח הגמור עושה הוא את פעולתו עליו ממרומיו, מושכו ומקרבו אל הצפיה הגמורה, בכל קויה. והוא הולך ומתקרב, בכל עת עמלו בדעת ובכשרון, אל המקום הרוחני, ששם עומדת היא ההצטיירות הבנויה בכל שכלולה, ומלא קומתה של המחשבה, שראשי פרקיה הם הם המתחילים להתגלות בעבודתו. והחלק השכלי, ועוצם החיים שבלשדו, כל אלה באים הם, ע\"פ רוב, מהתוכן הנגמר הכמוס, האצור במרומיה של הנשמה השכלית. נר ד' נשמת אדם. ונמצא שבכמיסה נולדת הנשמה המשוכללת בתחלה, ומאצלת היא ממנה קוים ונקודות שונות, בהעתקות רבות, מאירות וכהות, עד שהאדם לפי כשרונו, מתחיל הוא לחפש את אמתיותיו, לסדר את ציוריו, ולברר את צבעיהם. ובגילוי נולדה היא המחשבה המטושטשת הרפו��ה בתחלה. והיא הולכת ועולה, עפה ומתקרבת אל המחשבה הגמורה, החבויה בגנזי המרומים. וכשם שהדבר נוהג ביחידים אישיים, כן הוא נוהג באומה שלמה ובמהלכי חייה, בנשמה ההיסתורית ובכל מעבדיה. וכן נוהג הדבר בכללות האדם וארחות חייו הרוחניים, על פי המסבות הרבות הרוחניות והחמריות, לשכלול העולם ובנינו, ביחש החבורה האנושית הכללית. ירידותיה ועליותיה. ומובן הדבר, שחזיון כזה, מתגלה בכל הוד יפיו, וחוטב תכסיסו, בכללות היש ואור ההויה, עד הגיענו להצפיה העליונה. בית יעקב לכו ונלכה באור ד'.\n",
+    "summary": "חסד עשה ה' עם עולמו הגשמי והרוחני, שאחדותו אינה מבטלת את ייחוד כל פרטיו, ולכן אין להיבהל מהפער שבין החבוי והגלוי.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3319,
+    "paragraph": "שנן נסתרות עצמיות, ונסתורות מקריות, העצמיות הם התוכנים המחשבתיים העליונים, שהם עולים בעזוזם הרוחני על כל אוצר של חיים, של כל שפה והגיון, תגבורת החיים הרוחניים עזיזה בהם. והניבים מלאים הם עז, ואש קודש מתלקחת בהם. והם הם אוצרות החיים המוסריים לדורי דורות, שכל הוגה שואב מהם לפי כחו. והם אינם פוסקים מלהשפיע משפעת חייהם. וכל אשר יוסיפו עובדים רבים לעבד אותם, ימלאו מפרק לפרק זיו חדש, ולשד חיים חדשים. אמנם הנסתרות המקריות הן באו מצד דלדול הכח הרוחני של השפה, שלא מצא די אונים איך לבטא מחשבות, שיש בהן תפיסה ביטויית. והן, אף על פי שגם בהן אוצר זיו רוחני גנוז, אין להן אותו הכח הנצחי של הראשונים. ומדרגות הללו מתחלפות הן בערכי הקודש, ומבדילות בין קודש לקודש.\n",
+    "summary": "יש נסתר עצמי ונצחי, המתחדש ממקורו ומשפיע ניבי קודש, ויש נסתר מקרי, הבא מדלדול הכח הרוחני של השפה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3418,
+    "paragraph": "התעלות של הדמיון באה כל זמן שהוא דבוק בקדושה, אבל הדמיון של חול אין לו כי אם כח הצל שבו לבד, והוא מקור הלצנות. לפי אותו הערך שהוא מתרחק ממקוריות השכל, וכפי מה שהוא מתגבר, כך המציאות מתחלשת אצלו, והנפש השקועה בו באה לידי יסורין בתחלתה ולידי כליה בסופה. והרפואה לעולם, שנשתקע הרבה בדמיון מצד הצללי שלו, היא לא התחלשות הדמיון, וגם לא הגברת השכל לבדו, שסוף סוף גם הוא מצומצם הוא, אלא התשובה אל המקור העליון, שהדמיון מוכשר לקבל ממנו את עץ החיים השלמים שלו, ועם זה יעזר גם כן השכל בסגולת צלו, החרות במעמקי הדמיון, עזר שמושי. \n",
+    "summary": "דמיון של חול אינו אלא צל בלבד, והשקיעה בו מביאה ייסורים וספקות, והרפואה לכך אינה בהחלשתו, אלא בעילויו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3298,
+    "paragraph": "זים צריכים להיות מוסברים ומובנים על ידי רזים דוקא, ולא על ידי דברים גלוים. וזוהי השטה הטבעית של גילויי האמתיות, שהיא נעלה באין עורך משטת התרגום, שהוא בגמטריא תרדמה. דוקא הנעלם בנעלם מתבאר, וריבו יסעיפי התעלומה כל אחד מאיר על חברו, ותעלמה יצא אור. וזהו נקוד על אי\"ו שבאליו, למדנו שישאל לאיש על האשה ולאשה על האיש. המדרגות השוות מגלות זו את זו ומאירות אותן, רז עם רז יאחד, ואבוקת אורים תגלה.\n",
+    "summary": "רזים צריכים להיות מוסברים דווקא על-ידי רזים, ולא על-ידי תרגום.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3426,
+    "paragraph": "צער הרוחני הוא בא מהעדר ההתאמה של ההרגשות להשכל. והנשמה דואגת תמיד להשלים עצמה בהארה גדולה. עד שדרכי ההרגשה, ונטיות הטבע הרוחני והגופני שלה, יתאימו לההארה העליונה השכלית, ולמה שלמעלה מזה, דהיינו הופעת הקודש, של חזיוני קודש, שהם באים ממעלה העליונה שעל גבי השכל האנושי, אחרי שמשתלם ומזדכך, ארח חיים למע��ה למשכיל. \n",
+    "summary": "הצער הרוחני בא מחוסר התאמה של הרגש ונטיות הטבע, עם השכל ומה שמעליו, והנשמה דואגת להתאים ביניהם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3218,
+    "paragraph": "בואה ורוח הקודש באים, בדבר ד', לפנימיותו של אדם, ומתוכו הם נשפעים לכל מה שנוגע לעולם כולו. ומעין דוגמתם האגדה, הרי היא נובעת מהנפשיות של האדם, ומסדרת את עניניה גם כן ביחש החיצוני של העולם. אבל התורה, היא באה מתוך הארת האמת העליונה, שאין בה שום הבדל בין פנימיותו של אדם להעולמיות כולה ומקורה. מלמעלה למטה הכל נסקר ונודע. פה אל פה אדבר בו. ומראה ולא בחידות, ותמונת ד' יביט. רק נבואה זו יכולה לתן תורה. ומתוך כך נעלה היא התורה מכל נבואה, וחכמי תורה עדיפי מנביאים, מצד התוכן העליון, שממנו הם יונקים את החיים הרוחניים שלהם. מצד גאותן של ישראל שנטלה מהן ונתנה לאומות העולם, מתגבר כח של היפוך הסדר. והנביאים וכתובים, ושפעת רוח הקודש, משפיעים לפעמים בצורה יותר בולטת מהשפעת התורה, והאגדה מתגברת על ההלכה. ובאמת היא צרת גלות גדולה. וצריך הדור להיות חמוש בגבורה, בגדולי תורה, בעלי מסורת, בעלי תורה בהלכה, שכח האגדה. ונטית שפעת רוח הקודש, והידור הופעת קבלת רוח הנבואה לא יחסר להם. והם יגבירו את כח ישראל, להכשירו לגאולה, לרומם את התורה ע\"י הנבואה ורוח הקודש, ואת ההלכה, והמעשה ותלמודה, ע\"י האגדה, והמוסר ההגיוני. ותשוב בזה גאותן של ישראל למקומה, ופעמי גאולה ישמעו בעולם, ורוח ישראל הנרדם יחל לשוב לאיתנו, חמוש בכל טוב, בכל שפעת עושר רוחני ומעשי, עטור בעטרת הנבואה ורוח הקודש, מוסר והגיון. שירה ואגדה, ואזור בגבורתה של תורה בעוזה ומלחמתה, העומדת בראש כל.\n",
+    "summary": "התורה וההלכה מקורן באמת העליונה, ולכן עדיפות הן על הנבואה והאגדה שמקורן בפנימיות האדם, והיפוך סדרן הוא צרת גלות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3424,
+    "paragraph": "שהקדושה מתגברת, מתחלת תנועה אדירה בשני העולמות הגדולים, שאין חקר לגדלם. עזוזם והוד תפארתם, עולם השכל ועולם הדמיון. השכל מלא הצחצחות העליונות, שאין קץ לבירורם ואין תכלית לזוהר פליאתם, והדמיון. האספקלריא שאינה מאירה. המלאה הדר. תבנית כל צורה מפוארה, כל חזון לב מרומם ומתעלה. השכל ממעל ישלח את קויו, שהם יאירו ויחממו את הדמיון מתחת, והדמיון ממקומו ישלח מלמטה למעלה את קרני הודו, ותמיד קרן בקו יפגש, וקו בקרן יתנוצץ. והמון יצורים לאין תכלית, מלאי חיים ופליאת רצון וחכמה רבתי. עפים וטסים על פני הרקיע, המבדיל בין עולמי עד אלו. בין השכל והדמיון. ששניהם מלאי אור וחיים איתנים. אדירי אומץ וגבורת רעם, חסיני אהבה ועדנת עולמים, חסיני מרץ מתנשאים ברום עולם, בהדרת קדושה ויפעת פאר, אור אל חי העולמים. \n",
+    "summary": "כשהקדושה מתגברת, השכל משפיע על הדמיון מקווי זוהרו, והדמיון על השכל מקרני הודו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3350,
+    "paragraph": "צדיקים האמתיים, קדישי עליונין, הם בעצמיותם מתנשאים מעל כל עמל ויגיעה. אע\"פ שהיו חפצים בכל עמל ויגיעה, בכל יסורין ובכל צער, בכל מסירות נפש, ובכל עבודה מפרכת שבעולם, רק כדי לעשות רצון אלהים חיים ומלך עולם, יוצר נשמתם, מלך ישראל וגואלו, אדון כל הבריות אלוה כל הנפשות. אבל למרות רצונם מלאים הם מנוחה ונחת, ושפע תענוגים זורם תמיד בנשמת קדשם. וחודר הרוח, מלא דשן וחלב זה, ברויית עדניו, בתוך רוחם, נפשם וגויתם, וכל קרבם, עצמותם ובשרם. ומתוך עונג כבוד עליון זה מתענגים הם ביראה ואהבה עליונה בעבודתם, ובכל נשימות רוח אפם, וכל חייהם ותנועותיהם, שהם כולם עבודה עליונה אלהית, באין הפסק וביטול כלל. ושפע המעין השכלי וההרגשי הולך ומשתפך בהם מכל הצדדים. כל מה שיקשיבו, יאזינו, יחישו וירגישו, כולו אומר כבוד, כולו אומר קדוש קדוש קדוש ד' צבאות מלא כל הארץ כבודו, כולו אומר שלום וברכה לכל חי, לכל בשר. יהללוהו שמים וארץ, וכל רומש בם. וחירות היצירה וברכותיה מתרחבות במוחם ולבם. בכל רגע עולמות חדשים באים ומתילדים, נוצרים ומתהוים, והעולמים שכבר נבראו מתעלים והולכים, בצורה חדשה, עליונה. קדושה, עדינה ומפוארה, הם מתחדשים, בכל הגה ודבור שפעת ציורים חדשים וחידושי חדושים, כגלים, כהמון משברים הם מתנשאים. ואין עיף ואין כושל, אין עמל ואין יגיעה, כי אם נחת וחדוה. ואני בד' אעלוזה, אגילה באלהי ישעי. ואם לא יאמינו בעצמם צדיקים אלו, קדושי עליון אלו, ולא יקשיבו לקול השופר של הדרור העליון, הקורא אליהם, ישטפו אותם מים רבים ועד נפש יבאו, ביון מצולה יטבעו, עד אשר יכירו גדלם ותפארתם, זיום וקדושתם. ואז תחת הדחיקה אל העמל והעצב, אשר בו אך יחללו שם אלהיהם, השורה עליהם, בעז וחדוה אשר במקומו, יתעלו אל החירות והתענוג. וידעו לאחד כל סעיפי שרעפיהם, כל תנועותיהם, שלהם ושל כל המתאחזים בחוגם, כל הבא במגע וכל המתיצב נכחם בחזיון, ביחודא שלים, באור המבהיק, החי והעדין, המתנוצץ מזיו שדי, שכבודו מלא עולם, והודו והדרו על כל חסידיו.\n",
+    "summary": "הצדיקים חפצים בעמל כדי לעשות רצון בוראם, אך מדרגתם האמיתית היא להתענג על ה', וכשאינם עובדים על-פיה הם מתייסרים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3273,
+    "paragraph": "י שמרגיש בעצמו, אחרי כמה וכמה נסיונות, שנפשו בקרבו מתישבת במנוחתה רק בעסק רזי תורה, ידע נאמנה כי לכך נוצר. ואל יבהלוהו כל מניעות שבעולם, גשמיות וגם רוחניות, מלהיות רץ אל מקור חייו ושלמותו האמתית. ויוכל לשער, שלא רק השלמת עצמו והצלתו תלויה היא בהשלמת צביונו, אלא גם הצלת הכלל ושכלול העולם. כי כל נשמה מושלמת משלימה היא תדיר את הצביון הכללי של העולם, והגיוני אמת, כשהם שוטפים והולכים בלא מעצור באחת מפנות החיים, על ידם כל החיים כולם מתברכים. וכפי אותה המדה שהנשמה מתגדלת בפנימיותה ע\"י מילוי צביונה, ככה הרי היא נעשית יסוד ושורש המון נשמות רבות, ושפעת חיים ופלגי ברכה מרובים עוברים על ידה. והכל לפי רוב הענוה. ואל יבהל ברעיונו מהשאלה, הכוללת תמיד את כל בעלי הנטיות הפנימיות, שאם ימסר לעסק רגשותיו המקודשות, מתי יעשה לביתו, ולעולם, וליתר חלקי התורה, הנחוצים למעשה, ולהרחבת הפלפול, ולמעשה החסד והעבודה המפעלית. כי רק בהיותו אחוז בשרשו הרענן, באותן אותיות התורה השייכות ביחוד לנשמתו, ובהיותו מעורה יפה בכשרונו הפנימי, ושוקק תמיד להתעמק בהשלמתו, יפתחו לפניו שערים, על כל הסעיפים המצטרכים לו, בין בעבודת החיים והמעשה, בין בעבודות רוחניות צדדיות, וכל העוסק בתורה לשמה דוקא זוכה לדברים הרבה. וכשיזח ממקורו, וינוד לדלות את מימיו מבארות אחרות, שאינן שייכות לו בעצם, ינוד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ ומנוחה לא ימצא, כי כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו. על כן תמיד יתאמץ לבו בד' וייחל לאל חייו, יוצר נשמתו בקרבו. ברוח מיוחד ונטיה קדושה מיוחדת, שדוקא על ידה ימצא את אשר יבקש. ומתוך עומק המנוחה הפנימית ידע שגם העתים של הנדידה, הנפשית והרוחנית, גם הם ערוכים ושמורים הנם מראש מקדם לטובתו ושכלולו, ויש אשר ממרחק יבא לחמו. ולא יקוץ בטורח ועמל. אף כי ברוב הפעמים מבקשי ד' הנם מדושני עונג ומנוחה פנימית, מ\"מ ניחא להו לצדיקיא לתברא גרמייהו בגין יקרא דקודשא בריך הוא.\n",
+    "summary": "מי שמרגיש שנפשו מתיישבת רק ברזי תורה, אל יימנע מלעשותם לעיקר, שכן אחיזתו בשורשו תביא ברכה גם לענפים השונים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3375,
+    "paragraph": "ואפת היא הנשמה מצד אחד אל המנוחה, אל השלוה הפנימית, משקפת היא צלם אידיאלה הנכסף בתבנית כל העולמים, ומצד אחר היא שואפת אל החיים, אל החיים הגמורים, שבהם יש תנועה, קול, תשואות חן, שירה אדירה, וזמרת אל. מכירה היא על כן את העולם בסוד יצירתו. רואה את מקור המנוחה במקור הפעולה, את החיים והשלום בחוברת, והחיים והשלום יחדו ממקור האמת יצאו. היצירה מתבארת מיסוד העקוד, המילוי ההרמוני, הכל בכלי אחד, ויוצאת בסוד הניקוד, הנקודים, העולמים והבריות לאין תכלית, הכחות בפירודם, ובהתגברותם. האינדיוידואליות המתאדרת, והרוממות של החיים, בכל שאונם הנחמד, אל השלום. בהכרה, כי הפירוד, החיים שהשאון והניגוד הוא מקור שבעם, הרי הוא מביא את המות ואת הכליון, את הרשעה ואת השקר, נלקחת תמצית השאון. נעימת התנועה. עליות ההתחדשות, ובאה לעולם נעלה ומרומם, שסגולת הנקודים מוארים בו, ביושר הברודים, הקוים המסודרים, בשאיפת העקידה העליונה, העומדת בשיא גבהה. \n",
+    "summary": "הנשמה שואפת לשורש היצירה, בו מתאחדת תנועת החיים המפורדים ושאונם, עם השלווה הפנימית ההרמונית.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3312,
+    "paragraph": "שמות הם היחוסים, שכל יש מתייחס על פיהם לאור אין סוף. והם הם המקיימים את הכל, וקוראים את הכל להויה. קרא אני אליהם יעמדו יחדו. ויש שכל כך קלוש ואפל הוא היחש, על פי ירידותיו, עד שהתוצאות, היוצאות ממנו לגבי המצוי ההוא, הן נוטות להרס ואפלולית. והם הם שמות הטומאה, שבאים על ידי כמה תמורות אין קץ. וסוף הכל לחזור לאורה, ולקיים בהם, בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא.\n",
+    "summary": "שמות ה' הם יחוס ההוויה לאין-סוף המקיימים את ההוויה, וכשהיחס הוא קלוש, נולדים שמות הטומאה, שסופם לחזור לאורה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3248,
+    "paragraph": "ין ההתגלות הרוחנית צריכה לטשטש את העולם החמרי בציוריו המוגלים, אלא לעשות את היחש אליו יותר בהיר, יותר חפשי, ויותר עדין. הצער וההשתוממות, שמסתבכים בהעילויים הרוחניים במהלך התגברותם, הם באים מחורבן העולמות הקדומים, השרוים כולם בנשמה, לפני ההופעה העליונה, הבאה ומתחדשת. וכשאדם מתרומם לתיקון גמור, אין השכלול הרוחני שלו בא על ידי חורבן מה שקדם, לא על ידי פיסול של ראשונות, כי אם על ידי הוספה, ואלה מוסיף על הראשונות. ונמצא כל כח החיים, כל כח הציור, כל אוצר הדעת, כל היחושים הנפשיים קיימים, והם מוסיפים כח למערכת הקודש החדשה, ומתעלים בעילויה. המדרגה הראשונה, הבאה מתוך מפעל החורבן הקדום, היא מחוללת בנפש את הזעזוע, המקיף את היראה הטהורה הפנימית, כמו קלפה לפרי. והמדרגה השניה, של ההוספה על הראשונות, באה מתוך המקור של היראה בטהרתה, אשר העולם יבא אליו באחריתו. והתהלכתי בתוככם, אטייל עמכם בגן עדן ולא תזדעזעו ממני, יכול לא תיראו ממני תלמוד לאמר והייתי לכם לאלהים. אז הכל יתעלה למקורו הברוך, העליון, ששם הוא התוכן האחדותי, שהוא למעלה מכל ציור של הבדלות. ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לד', והיה הסירות בבית ד' כמזרקים לפני המזבח, והיה כל סיר בירושלים וביהודה קדש לד' צבאות. כי הכל יעלה ל��דת הקודש.\n",
+    "summary": "ההתגלות הרוחנית בדרגתה העליונה, אינה מטשטשת ומחריבה את העולם החומרי כדי להשתכלל, אלא מאירה על-גביו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3398,
+    "paragraph": "תפשטות הידיעה האלהית על דברים שלא היו במציאות, כעל דברים שבאו במציאות, הוא רק דבר צירופי ביחש להשגת נבראים, אבל באמתת המציאות, לגבי הענין האלהי, הכל יש כבר במציאות, שכל מה שהיה הוה ויהיה הכל ברוחו, ידיעתו וחפצו. ונמצא, שהכל מצוי בבחירה היותר עליונה של המציאות האמיתית, אלא שלגבי דידן אין אנו יכולים להשיג שום דבר של מציאות כי אם עד שתגרע מציאותו על ידי הצמצומים הרבים. עד שירדו ויהיו הדברים שוים במדרגת המציאות למציאותנו. ונמצא שכלל גדול הוא, שהידיעה האלהית מקפת מה שיש במציאות, מפני שאין שום דבר שאיננו במציאות לגבי האלהות. החק, שידיעתנו אינה מקפת מה שלא יש במציאות, הוא טבוע מפני ההתענפות של ידיעתנו מהידיעה האלהית, על כן יש בה קצת דוגמא של מקורה. ולא עוד אלא שלא שייך כלל לומר גבי האלהות הקפת ידיעה על מה שאין במציאות, כי מאחר שיהיה הדבר בידיעת ד', הרי הוא כבר מצוי במעולה שבמציאות, וכל המציאויות כולן אינן כי אם ניצוצות קטנות לגבי מציאות עליונה זו. \n",
+    "summary": "ידיעת ה' כוללת רק את המציאות, אלא שכל העבר והעתיד קיימים במציאות לגביה, והידיעה האנושית אינה אלא התענפות ממנה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3249,
+    "paragraph": "מדע הפנימי, וביותר הפנימי שבפנימיות, שהוא מדע הקודש, המחיה את אור החיים, אינו תלוי בשום מדע אחר, כי הוא נהר עליון אשר מעדן יוצא, מכיפיה מיבריך. ומה שמחברים את התורה והחכמה אינו כדי להשלים איזה חסרון כח, כי אם לחבר חיבורים והופעות חדשות. ויצירה זו של התחברות אור רוח הקודש, פנימיות התורה, עם החכמה של ההכרה האנושית, במלא הקומה של שניהם, ובמלא רוח הידידות המתאימה של שניהם, תחדש בעולם נשמות חדשות, ותתן צביון חדש, רענן ובריא, לחיים. ומירכתי שאול תוציא אורים גדולים, להאיר באור חדש, באור צדיקים, לכל יושבי תבל.\n",
+    "summary": "מדע הקודש אינו תלוי בשום מדע אחר, וחיבורו עם החכמה הכללית אינו להשלמת חיסרון אלא לתוספת אורה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3409,
+    "paragraph": "עלי ההשגה הגדולים, כח המדמה שלהם הוא גדול ונשגב מאד, והוא מקושר עם החזיונות היותר כלליים שבמציאות, ולפי גודל הגבורה הרוחנית והטהרה הנפשית שלהם, פועל בהם כח המדמה את פעולתו לצייר ציורים עליונים ונשגבים, שאור האמת העליונה מתגלה על ידם, בגילויים כאלה, שאין שום שכל הגיוני יכול להגיע אליהם. אל תהיה קלה בעיניך התפתחותו של כח המדמה, גבורתו וצחצוחו, שהוא מקושר בקדושתו וטהרתו, כי הוא הכסא שאור החכמה והחיים העליונים שורים עליו. \n",
+    "summary": "כשכוח המדמה בא בטהרה, הוא מצייר ציורים עליונים יותר מהשכל.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3291,
+    "paragraph": "עוסק בתורה לשמה נעשה כמעין הנובע וכנהר שאינו פוסק, על ידי מה שעולות החדשות ההשעריות, במלוא חייהן, אל מרום המסורת האלהית העליונה. ומחיבור שני יסודות הללו פורחות נשמות, משפעות מחיים קדושים ורעננים, המרימים את הערך של כל העולם כולו למדרגה עליונה ומוארה, המגיהה כל מחשכים.\n",
+    "summary": "העוסק בתורה לשמה, מעלה את חידושיו והשערותיו למרומי המסורת, ומרומם את העולם כולו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3280,
+    "paragraph": "קבלה המעשית רואה את הכל במציאות. יש בה הרבה שמחה, מצד הגודל היופי הטוב והתפארת. אמנם יש בה גם כן הרבה עצבות, ונטיות סיגופיות, מצד הרע, הזוהמא והטומאה, שהאדם מלופף בה, בעונותיו, ועונות אבותיו, עונות העולם, וחטאי העולמות, בנטית רצונם המוגבל. הציור להתנשא ולבטל את כל הרע והחסרון לא יוכל לשנות את המציאות. על כן היא מלאה כובד ראש. הקבלה העיונית, היא האידיאלית, שביותר נתבארה בחסידות החדשה, של הדורות הסמוכים, היא מבארת הכל באופן ציורי. הטוב הוא המוחלט, העומד, והרע אינו כי אם דמיוני. אם כן יש בבירור הדעת, והגברת הרוח, להפך הכל לטוב, ואין מקום לעצבונות, רק שמחה, ורוממות נשמה, צריך למלא את הכל.\n",
+    "summary": "בקבלה המעשית ישנה עצבות מצד נתינתה ממשות לרע, ואילו הקבלה העיונית מלאה שמחה מצד ראייתה את הרע כדמיון.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3355,
+    "paragraph": "קשיבים את קול שיח הקודש ממרומים. קולטים את הרשמים, המתגלים, המתנוצצים כברקים. ממרומי הנשמה ושרשיה. כל חזון אשר יגלה קול קורא הוא ממרומים, מקור הדעת, מאוצר החיים אשר בנשמת חי העולמים, מתגלה הוא כל איש כפי טהרת עלייתו. כפי זיכוך עצמיותו. כל מה שהעונות מבדילים, בין האדם ליוצרו. יוצר כל, מוסרים הם, הקול הולך הוא ממקור האחדות העליונה ביותר התגלות אמת. כשיצוריו של האדם כולם, הגשמיים עם הרוחניים. מוכנים מטוהרים, וחשק הקודש של הרוממות האלהית בהדר כבודה, עטויה מעטה המוסר השלם בכל מהלכי החיים כולם, הולך ופורץ לו את דרכו. במדה זו סרים הם הקירות החוצצים, ואור ישר וקול ישר מגיע, ספוג אוצר חיים והכמת אמת. אזן שמעת ועין ראה ד' עשה גם שניהם. \n",
+    "summary": "כל חזון המתגלה לאדם, קול קורא ממרומים הוא, ובטהרת נפש סרים המחיצות החוצצות בעדו, וזוכים לראותו ולשמעו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3453,
+    "paragraph": "נבואה היא הכשרון המפותח של רוח הקודש, ורוח הקודש הוא הכח הנבואי טרם צאתו מן הכח אל הפועל הגמור. כשאנו משערים את ערכה של הנבואה, צריכים אנחנו לשים את המשקל היותר גדול והיותר עקרי על התוכן של רוח הקודש בקרבה, ומכל מקום עולה היא הנבואה על רוח הקודש, מפני שהיא מדת רוח הקודש מפותחה ומבושלה. מובן הדבר לפי זה, שאפשר שיהיה אדם גדול במדת רוח הקודש שלו ומכל מקום לא יהיה נביא, מפני שלא פתח את כשרונו לבא למדת הנבואה, או שמניעות חוציות. ממדרגת העולמים כולם, וסדרי החיים. ערכי התולדה האנושית, וכיוצא בהם, הן מעכבות את הפתוח הנבואי לצאת אל הפועל. ויש נביא שלא הגיע למדת רוח הקודש באותה המעלה המופלאה של בעל רוח הקודש הגדול, ומכל מקום אותה המדה של רוח הקודש שיש בו באה לידי פתוח. וזהו התוכן של יחש נביאים וכתובים זה לזה, שהנביאים עולים בכללם על הכתובים, בקדושתם, ומכל מקום ישנה מדרגה המשוה את הנביאים אל הכתובים, ומניחים כתובים על גבי נביאים כשם שמניחים נביאים על גבי כתובים. ולפעמים מתגלה מדרגה מיוחדה מוקדמת בכתובים לגבי נביאיס, כפי הסדר של מלכיומ זכרונות שופרות, דראש השנה. אינהו עדיפי מיניה, ואיהו עדיף מנייהו, אינהו, עדיפי מיניה, דאינהו נביאי ואיהו לא נביא, ואיהו עדיף מנייהו, דאיהו חזי ואינהו לא חזו. \n",
+    "summary": "אף שנבואה היא רוח הקודש בשלה ומפותחת, ישנן מעלות שבאו לידי פיתוח דווקא אצל בעלי רוח הקודש (\"כתובים\").\n"
+  },
+  {
+    "id": 3221,
+    "paragraph": "ינוי גדול יש לנכנס מתוך הרחבה גדולה של עיונים טהורים, ממוזגים ברגש ושירה כלילת תפארת, אל תוך הקצובות ההלכותיות, שהן שחורות כעורב. אע\"פ שזהו יפיו ועזוז קדשו, למשול בעולם המלא מחשכים, זוהמות, ותסיסות מהומיות. אבל בעל הנשמה, המפוארת בהדר קדשה, הוא מרגיש את ענותו הנוראה, את כ�� חבלי המאסר, בעת יציאה מתלמוד אל תלמוד. והוא צריך תמיד עצה והדרכה נכונה, איך לרפד את היצוע של התוכנים המעשיים לפרטיהם הקשים ברפידות רכות, מלאות יפעה של עדינות החיים. והדר הקודש הנוצץ בהוד החופש והטוהר השמימי, כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר.\n",
+    "summary": "בפנימיות, נמצאת תמצית הלכתית באגדה ותוכן אגדי בהלכה, ועלינו להבליט זאת ולאחדם, ומתביעה זו נולדו הפלפולים באגדה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3348,
+    "paragraph": "צייר בנו רוחנו את יצירותיו. מכירים אנו את המלאך, מלא החיים, היושב על האבנים, יוצר ומחולל את יצוריו, ממרומי מעלה מועף ביעף הוא, מתקרב אלינו, מתגלה בנשמתנו. הנה הוא בא. ואנו ברב שלום וחבה נקדמהו. והוא מכיר את חבתנו, בצורה יותר עדינה, יותר טהורה, יותר חיה ואיתנה, ממה שאנו סגורי החומר מכירים אותה. גמרנו את היצירה, או נפסקה אצלנו באמצע, התעיף עיניך בו ואיננו, עף לו הכרוב, ומרומים עלה, ונפשנו נדהמה. עוסקים אנחנו בתורה וחכמה, במעשים טובים ובמדות טובות, לקשר את מלאכי הקודש שלנו אלינו. לאמץ את כחנו באימוץ גבורת אל חונן, המופיע לנו באורו וישעו. מתחלפים בנו המצבים, גבורה ורפיון נפגשו, אהבה ובחילה מתערבים זה בזה, בטחון ופחד משמשים יחד. אור וחשך בערבוביה. כל זה בא ממיעוט זיקוקנו. נרומם יותר. התשובה תגדל ותתעלה, ברעם גבורתה, הרצון יתעלה בעילוי קדשו. מתרוממים אנו על הבשר וזוהמותיו, מתעלים אנו על השקר והחונף של הסביבה, באמת אל אמת אנו מתדבקים, והאור מתגבר, והחיים מתעלים.\n",
+    "summary": "כשהרוח יוצרת, מתגלה בנשמה המלאך היוצר, וכשהיצירה נפסקת מסתלק המלאך, ועל-ידי התורה והעבודה שבים ומתקשרים אליו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1836,
+    "paragraph": "את ניצוצות הקדושה אנו שואפים תמיד להעלות. יודעים אנו שבפועל לא נתגלה עדיין בההויה הסובבת אותנו אותו הכח האיתן של האידיאליות האלהית, כל התפארת, כל ההוד שביסוד המציאות, אבל התנועה כולה האיתנה של היש הולכת היא לקראת האידיאליות הגמורה. מתבשלת היא האידיאליות ברוחנו, לפי אותו הערך שאנו מתרוממים. משאנו באים לידי הכרת שיטת האידיאליות הכללית, מתוך שאנו שואבים אותה מאוצר החיים שלמעלה מההויה המוגבלת, הננו מחיים ומשיבים את כל הקטעים שאנו לוקטים מתוך החיים וההויה כולה, מכל תנועה, מכל כח, מכל שיח, מכל שיג, מכל רגש, מכל תוכן קל וקטן עד נשגב וגדול, את האור הפזור, שמגמגם הוא בכללותו, מוציא הוא הברות בודדות, לצרפם לפרק שירה איתן, ומזליף זליפה זרמית של אור חיים אציליים, גבוריים, ומלאים עז וקודש, עז קודש, קודש הקדשים, קודש קדשי הקדשים. את הניצוצות הפזורות אנחנו מעלים לכלל שיטות שלמות, כלומר, עולמות מלאים, מבונים בבנין שלם, יבנו ברוחנו, יתכוננו בכליותינו, יבוצרו בחיינו הפרטיים ובחיי חברתנו כולה, יתערו וינטעו, ילכו מהם פלגים יבלי מים, ישלחו שרשים להעשות ארזים אדירים, ישבעו עצי ד' ארזי לבנון אשר נטע. איש כפי ניצוציו אשר העלה חייו מתעשרים, הכל לפי רוב המעשה. לפי גודל השאיפה תגדל הפעולה, ולפי רוב הבינה תגדל השאיפה, ולפי רוב הפעלים יתאדר הבנין.\n",
+    "summary": "שאיפתנו להעלות את ניצוצות הקדושה הפזורים בעולם, ביניקה מאוצר החיים שלמעלה מהעולם, ובצירוף נקודות החיים שבהוויה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1889,
+    "paragraph": "אפילו אם רואה אדם שעם מה שנתעורר בלבו להחזיק בדרך ישרה, ולהתגבר יותר בעבודת השי\"ת, מתגבר בו היצר הרע יותר, ואפילו לתאוות ושפלות, מכל מקום לא יתחרט כלל על ה��גברותו, ויוסיף גבורה על גבורתו. ועל המכשולים שאירעו לו בדרך עילויו, ישוב בתשובה. ובכלל ידע, שהכל כלול בטעה בדבר מצוה דפטור מחטאת, ולא יירא כלל, כי אם יראה, קדושה ותשובה, יקח מכל דבר.\n",
+    "summary": "כשהיצר הרע מתגבר כנגד כל התגברות בעבודת ה', אין להתחרט עליה אלא להוסיף גבורה, שכל הכשלונות הנן בכלל \"טעה בדבר מצווה\".\n"
+  },
+  {
+    "id": 1886,
+    "paragraph": "אם אטעום טעם מר רוחני בהגיון רזי תורה, א\"ל יירא לבי, ואוסיף על השקידה ועל ההתדבקות המחשבתית, עד אשר יהפכו המים המרים למתוקים, והיה בפי כדבש למתוק.\n",
+    "summary": "אין לירא מטעימת טעם מר בהגיון רזי תורה, אלא להוסיף שקידה ודבקות, והמר יהפוך למתוק.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1942,
+    "paragraph": "אותה הארה של הנהגת העולם, המטהרת את הנשמות מיסודן, ועוקרת את כל הטומאה והעבודה זרה מן העולם, כשאנו מכוונים אליה, הננו נושאים עין לד' אלהי ישראל, הקב\"ה, מצד הענינים האידיאליים המקוריים ופעולותיהם השרשיות. ומצד עצם הופעת הפעולה, הרינו באים לשם ד', מלך ישראל, מלכות שמים, כנסת ישראל. והפעולה הממשית וכל דרכיה, תמיד מתקשרים באידיאלים המקוריים. והופעת הטהרה של הנשמות, רצונם הטוב, והמעשים הטובים השכליים הטהורים וכל הזרחותיהם, מוסיפים התעלות המעשית, ומיחדים את הפעולה הכללית עם האידיאל המקורי שלה. וביעור רוח הטומאה הולך וגובר, ורוח הקדושה וטהרת החיים וההויה הולכת ומתעלה. תנו עז לאלהים, על ישראל גאותו ועזו בשחקים.\n",
+    "summary": "יחוד שורש הנהגת ה' מצד העניינים האידיאליים (הקב\"ה) וגילוייו המעשיים (מלכות), מופיעה הטהרה בעולם והטומאה מתבערת.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1957,
+    "paragraph": "עומק הלאוין תלויים הם בחטא הארץ, כלומר היצירה יצאה בגשמיותה בצורה כזאת שיש בהשפעותיה דברים רבים מאד שישפיעו על עומק רצונו של אדם, שהוא עצמיות נקודת ישותו, את ההפך ממה שראוי לו להיות שואף אליו מצד רוממות מעלת אצילות נשמתו העליונה האלהית, השואפת להאחד בכל העולמי, להשלמות של ההויה כמו שהיא בהתכנית האלהית העליונה. ועל כן צריך האדם להיות בודל ונפרש מכל אותם המצויים והתנועות, השייכות לאותו התוכן של החטא הכללי, ואי ההתאמה של המוסר הכללי העליון שיש במציאות, והם כל איסורי תורה וענפיהם. וכל האיסורים המוסריים, וכל מיני המניעות שהתוכן הנימוסי הישר מונע מהם, גם הם הנם מסתעפים מהתוכן הכללי הזה בכל מלא שיעור קומתו, מראש עד עקב, מכתר עטרת המלוכה עד פעמים בנעלים.\n",
+    "summary": "חטא הארץ הוא שורש לכל הנטיות ההפוכות לשלמות ההוויה, ותפקיד איסורי התורה והמוסר הטבעי להפריש את האדם מהן.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1938,
+    "paragraph": "אותה החולשה שמרגישים כשמתנשאים למאויים רמים, באה מפני אי ההסתגלות של כחות הגוף והנפש להיושר האמיתי, להאור העליון, להעצמיות והקדושה בבירורה. על כן צריכים לשאוב מהחולשה עצמה אומץ, כשמציירים שרק הצד הרפה נחלש, רק כחות העצלים, החשוכים והרעים, הם הם הנמוגים מפחד כשאור עליון זורח. אז מוסיפה האורה, העצמיות, והקדושה הפנימית, עז וגבורה.\n",
+    "summary": "החולשה שמרגישים כשמתרוממים למאוויים רמים, נרפאת בהבנה שהצדדים הרפויים הם שנחלשים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1948,
+    "paragraph": "הקטיגוריא על ישראל מורכבת היא מקטיגוריותם של שרי האומות, שיש להם תעודה בעולם שאינה יכולה להתאים עם התעודה העליונה של ישראל, על כן יש ניגוד עצמי לחקי הויית העמים, משטרם ומציאותם, התנשאותם והתרחבות ממשלתם ותרבותם, עם ישראל. ועוד יש קטיגוריא יותר גדולה, מהרע הגמור החפץ באיבוד העולם לגמרי, ויודע הוא שיסוד קיום העולם והתעלותו תלוי הוא ברוממותם של ישראל, בחופשם וגדולתם. וכשהקטיגוריא הכללית מתאחדת עם הפרטית, אז העולם תוסס מאד. ואותם הכחות מגיני האומות, אינם יורדים לסוף הדעת של הקטיגוריא על ישראל שמצד המקטרג הגדול, שהדברים נוגעים גם אליהם, והם מסייעים אותו. ועל ידי תפילת צדיקים, והעלאת הרצון הפנימי ממקור החכמה, מתוסף זיו החכמה בעולם, ומכירים התועים הללו את הדעה הרעה של הקטיגור הגדול, ומתפרדים ממנו, ובזה הם נמתקים, ומאיר בהם שביב של קדושה, לדעת שיסוד ניגודם לישראל הוא מוטעה ושטחי, ולהיפוך, כי התעלותם של ישראל, בעומק המציאות, תגרור עילוי לכל באי עולם, הללו את ד' כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו, ואמת ד' לעולם הללויה. ומתהפכים למליצי יושר על ישראל, והתוכן הכללי של העולם הולך ומתאים לתקומתם של ישראל, והביאו את כל אחיכם מנחה לד' כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ד'. ואחרי כל אלה, זורח אור פנימי המאיר את ניצוץ הקודש שבעומק הרע, ומתחיל להכיר שכל יסוד הקטיגוריא הגדולה שלו לאבד העולם, הוא נובע מהתשוקה הגדולה שיש להרע לאבד את עצמו, כי זהו תיקונו ותיקון העולם כולו. וכאשר יעמד על יסוד זה, יפריד זה הרע את חלקו הרע ממנו, ויאבד באמת, ורוח הטומאה יעבר מן הארץ, והחלק של ניצוץ הקודש שיש בזה עצמו, בתשוקת האיבוד של הרע שברע, שהיא תשוקת הטוב באמת, זה יתעלה ויאיר מאד. ולמס מרעהו חסד, יעזוב את יראת שדי טהורה ונקיה בלא שום פגם, ותתעלה ותתרומם קרן ביובלא אתעטר, אשת חיל עטרת בעלה, וישראל עושה חיל. ברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו.\n",
+    "summary": "קטרוג שרי אומות העולם מצטרף לקטרוג הרע הכללי מבלי להבחין בתשוקתו לכליון העולם, ובתפילת הצדיקים הם נפרדים ממנו והופכים למליצי יושר.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1925,
+    "paragraph": "לפעמים יש שעל ידי חופש הרעיון מתגלה הטהרה, והסדרים המעשיים וכל חוקי המוסר מתעלים על ידי הציור העצמי הבלתי מוגבל. ויש אשר הסדר המעשי המתוקן, המוגבל בגבולותיו, הנובעים ממקור עליון, הם הם הגורמים לבנות את היכלי הרוח העליונים בעזם וטהרתם. אתערותא דלעילא, או אתערותא דלתתא.\n",
+    "summary": "לפעמים הסדרים המעשיים הנובעים ממקור עליון, מתעלים על-ידי חופש הרעיון, ולפעמים הם בונים את היכלי הרוח.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1831,
+    "paragraph": "אסון הוא אם אין מניחים את הטבע הנפשי להתפשט ולהתענף יפה בציציו ופרחיו. אמנם, צריך אימון והדרכה קודמת, שתהיה ערובה יפה שההתפשטות הנפשית החפשית תביא רק את הטוב והיפה, ותהיה נאדרת בקודש.\n",
+    "summary": "אסון הוא אם אין מניחים את הטבע הנפשי להתפשט, אך צריך הדרכה קודמת שתערוב להתפשטותו רק אל הטוב.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1692,
+    "paragraph": "על ידי התרחקות מהכרת הרזים, באה ההכרה של קדושת ארץ ישראל בצורה מטושטשת. הסגולות העליונות של עומק החיים האלהיים, נעשות על ידי ההתנכרות אל סוד ד' לדברים טפלים, שאינם נכנסים בעומק הנשמה, וממילא יחסר כח היותר איתן בנשמת האומה והיחיד, והגלות מוצאת היא חן מצד עצמותה, כי לא יחסר למשיג רק את השטח הגלוי שום דבר יסודי בחסרון הארץ והממלכה, וכל תוכני האומה בבנינה. יסוד צפיית הישועה הוא אצלם כמו ענף אפיזודי, שאיננו יכול להתקשר עם עומק הכרת היהדות, וזה בעצמו הוא הדבר המעיד על חסרון ההבנה שיש בשיטה מעטת הלשד כזאת. לא שוללים אנחנו כל מין ציור והבנה המיוסד על ישרות ורגשי דעה ויראת שמים, אבל את אותו הצד ששיטה כזאת תחפוץ לשלול את הרזים ואת השפעתם הגדולה על רוח האומה, זהו אסון שאנו חייבים ללחום עליו, בעצה ובתבונה, בקדושה ובגבורה. \n",
+    "summary": "ההתרחקות מהרזים מטשטשת את הכרת קדושת ארץ ישראל, ועושה מצפיית הישועה ענף אפיזודי, ויש להילחם בשיטה זו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1944,
+    "paragraph": "כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהינם, אינו רק הקלת העונש, כי מה יעשו למי שאין צריך גיהינם כלל, כי אם הוא שכר עצום ונפלא מאד. והרשעים טועמים ממנו מעט כדי לקבל על ידו כח לקבל עונשם, והיינו טיט היון, בתחילה וה ולבסוף וי, אבל מי שקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה, משפיעים לו זה התענוג תמיד, והוא כעין תיקון עולם הגמור שלעתיד לבא, שיהיה המחול לצדיקים בגיהינם, שיתהפך לעדן. וערבה היא יסוד הגיהינם, הנה אחרית גויים ציה וערבה, רע בה, הב רע, ופתח אחד במדבר, והיה מדברה כעדן וערבתה כגן ד'. וכשאש של גיהינם מתהפך בכל עז גבורתו לחסד וצינון, הוא דישון עדן. כמים קרים על נפש עיפה שמועה טובה מארץ מרחק.\n",
+    "summary": "צינון הגיהנם שנעשה על-ידי קריאת שמע, אינו רק הקלת עונש, כי-אם שכר עצום, כעין הפיכת הגיהנם לעדן שתהיה בעתיד.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1950,
+    "paragraph": "באוירא דארץ ישראל אפשר להתהלך במחשבה מופשטת, להניח להשכל והציור לעשות את פעולתו במנוחה, והננו בטוחים, שמאחר שכונת החושב רצויה, ועיניו ולבו לשמים, שרק ממקור הקודש יערה עליו הרוח, ואחר כך מוצאים כל ההגיונות מאירים באותיותיה של תורה שבכתב ושבעל פה. אבל בחוץ לארץ מוכרחת המחשבה להגדר, והאותיות של תורה צריכים להיות בוני המחשבה, ואז יש תקוה כי קדושת אוירא דארץ ישראל תופיע על המחשבה, להוסיף פרי קודש ממכון החביון, והאור הצפון ישלח ברקיו.\n",
+    "summary": "בארץ ישראל אפשר להניח לשכל לפעול במנוחה, והמחשבות תימצאנה מאירות באותיות התורה, ובחוץ-לארץ המחשבות מוכרחות להיבנות מהאותיות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1790,
+    "paragraph": "מי יוכל לשער ערכו הגדול של עם קדוש במוצאי שבת קודש. מי יוכל לפאר כראוי את זיו רוממות קדושת הנשמה הישראלית, אשר כבר התנשאה בזיו פארה מקדושת היום הקדוש, חמדת כל ימים. מי יעצר כח לשורר, לצייר, לחזות חזון, על יקר הדר הגוי הנפלא, העולה על במתי עולם, העונק חמה בקומתו, המשתרע לשחקים, המתנשא בקדושת חפצו למרומי שפרירי שחקי שחקים, אשר בכל יום השבת אור ד' זרח עליו, הופיע ויאיר בסעודותיו, בתפילותיו, בהרגשותיו, בתענוגיו, בשלותו והודו. ומי ידבר עוד על דבר הערך הגדול של הקדושים והצדיקים, היודעים לפאר את השבת ולכבדו בכבוד הראוי לו, ברוממות קדושתו, והם מחלקים שלל לכל עמם, שלל שמים, שפעת ברכות קודש של הרגשות נעלות וחפצים כבירים. מה יקרתם לי, ולי מה יקרו רעיך אל, מה עצמו ראשיהם. נעמתם לי תלמידי חכמים שבישראל, חכמי תורה, אנשי סגולה ומעלה. נעמתם לי צדיקים, ישרי לבב, נאמני רוח, אמוני עם סגולה. יקרתם לי כולכם, כל המונכם כולו קודש הוא, בפנימיות נשמתם אש קודש יוקדת. רואה אני את כבודכם, מתעטר ומתפאר אני ביפי זוהר רוחכם, חביבי לב, ילדי קודש. לברכה תהיו בארץ, בארץ חמדה תתברכו, על אדמת הקודש תתפשטו לענפיכם. כל הגויים בכם יתהללו, מלכים כבודכם יראו, ואתם כהני ד' תקראו, משרתי אלהינו. כל מחשבה טהורה מכם תצא, כל רעיון בהיר על ידכם יתעלה ויתתקן, כל נשמה בעזכם תתענג, הכל בכם יפואר, בכם יתגדל.\n",
+    "summary": "מי ישע�� את ערכו של עם קדוש, ובייחוד הצדיקים שבו, במוצאי-שבת, לאחר שהתנשאה נשמתו בקדושת השבת.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1946,
+    "paragraph": "כשאי אפשר ללכת בדרך הנמוכה של הטבת המדות והמעשים כרצונו, מפני השאור שבעיסה שמעכב, והקטגוריא הגנוזה והגלויה הסובבת, צריכים לעלות דוקא בשער העליון של המחשבה העליונה, של הדבקות האלהית הרחבה, בעבודה שיש בה חסד גדול, גבורה ושמחה, וענוה גדולה, שיש בה בטחון גדול, ועליזה של ישרי לב.\n",
+    "summary": "כשאי-אפשר להיטיב את המידות והמעשים כרצונו, מפני השאור שבעיסה, צריך לעלות בדרך הדבקות והמחשבה העליונה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1761,
+    "paragraph": "עצה, תפילה ואימוץ, צריכין לקבץ, להלחם נגד חולשת הרצון. לפעמים באה החולשה על ידי קפדנות יתירה, שהרצון הטוב עולה למעלה יתירה יותר מהראוי לו, ודורש קרבנות כאלה מהחומריות מה שאינו מן הדין. על כן לכתחילה ראוי לפשר את הדרישות, וממילא יחלש כח הגירוי, ואימוץ הרצון לטובה יתקדם ויעשה חיל.\n",
+    "summary": "כדי להילחם בחולשת הרצון הנגרמת מהיראה היתירה, צריך לקבץ עצה, תפילה וגבורה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1947,
+    "paragraph": "הפילוסופיא שהשיגה את החק המוסרי הכללי של העולם, וזהו כל יסוד ידיעת האלהות אצלה, לא יכלה לבא עד העומק הפרטי, איך כל האיכות והכמות המוסרית שבנפש האדם היא מופעה מהחק העליון הזה, והם אחוזים זה בזה כקוי קרני אור השמש היוצאים מן השמש. וחופש הרצון והבחירה, וצדדי החיוב וההכרח שיש בזה, בין באדם בין בעולם, כולם אחוזים בכונניות נפלאות, שהן הולכות ומתגלות לפרטיהם ופרטי פרטיהם בסוד ד' ליראיו. וחכמת יראת ד', החודרת עד כל מעמקי החיים, והאור הגדול של הדבקות האלהית אשר לצדיקים כבירי כח ועובדי ד' באמת, בגבורה ובקדושה, הוא מראה להם את התעלומות הללו בצורה חודרת במעמקי האמת, שאין דוגמתה בכל התגלות שכלית בעולם, כי אם בסוד ד' ליראיו, ואת ישרים סודו. אמנם עניה היא דעת האדם, שכשהיא תופסת איזה חק, חושבת היא בחוליניות מחשבתה שכבר עמדה על התיאור האלהי. אלה האליליים הרוחניים, אשר בלב ערל ונפש אטומה, באים, באין בושה של יראה פנימית, לדרוך בהיכל הקודש, ולא ידעו ולא יבינו כי הם תופסים רק חק מלאכי קל וקטן, מעלמא דפירודא, ולשוא הם קוראים בשם ד'. כי רק על פי המובן של האורה האלהית אשר בהתגלות הקודש, שכל דעה מתבטלת, וכל הגדרה וכל הגיון מוגבל מתבטל ביטול אפסי בכל עת עלותו ברעיון, שם השראת השכינה חבויה, ושם ההתגלות האלהית מתנוצצת, כאור הנראה מבין החרסים, רצוא ושוב כמראה הבזק.\n",
+    "summary": "הקישור בין המוסר הכללי והנפשי נשגב מהפילוסופיה, והוא מתנוצץ מסוד ה' ליראיו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1832,
+    "paragraph": "מוכרח שיגורש, שיושבת, שיבוטל בכל תוקף ועז, כל מה שמפריע את אור החסד הגדול מהופיע בעולם, על כל המעשים, על כל הברואים, על כל היצורים, על כל העולמים. תוקף חסד עליון זה מאיר בהדר הוד הגבורה העליונה, גבורת יצחק, המלאה לה חסד נעלה בתוכיותה, עד ההתעלות של כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו. חסד עליון זה, החפץ בכל תוקפו להתפשט ולהתאמץ, אצילות ציורו וחפצו הוא על פי התוכן האידיאלי של החסד, של זוהר החיים הטובים, שהם טובים באמת. אין העולם המעשי כדאי לו, והוא מוכרח להתקשר ולהתאחד בזוהר חיים שני, קלוש ממנו, שגם הוא מלא תוקף, שגם הוא רצון איתן לו, כח ברזל אדיר וחסון לו, כח איתן עומד בפני כל מונע, לקוח בתחילתו מאותו התוקף של רצונם של רשעים אבירי לב חזקי מצח, אבל מזוק�� ביסודו ומטוהר בבחירתו, רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם, אחות לבן הארמי, הופעה של החסד המעשי במסגרת הגבורה המעשית, לא האידיאלית המופשטת. ומיזוג נאה זה של הגבורה האידיאלית עם הגבורה המעשית, שבתוכיותם אור החסד העליון זורח בכל תוקף יפעת תפארתו, ראוי הוא שיתכונן על ידו בית ישראל, לכונן עולם מלא, עולם בונה ומחייב, ועולם הורס ושולל. והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש. ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לד' המלוכה.\n",
+    "summary": "אור חסד אברהם מופיע בגבורת יצחק האידיאלית, המתאחדת עם הגבורה המעשית של רבקה, ומכוננים הם ביחד את בית ישראל.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1689,
+    "paragraph": "כשהנפש היא בריאה, אוצר הרגשת הקדושה הוא שלם תמיד, חי ומלא, ומשפיע תדיר מאורו וחומו על הצדדים הנמוכים ממנו ועל הנעלים עליו. משפיע על הגוף וכל אבריו וכחותיו נעימת ידידות מתיקת הקודש, ועל הארת השכל וכח השינון והלימוד הוא משפיע גם כן מאורו המוחש והמורגש, עד שתלמוד תורה לשמה בדבקות מורגשת, הבאה וחודרת עד לעצם דם ובשר, הוא דבר תדירי ומובן מאליו. ויחד עם החידוד והשינון וטרדת השכל בעומק ההלכה, באה השלהבת המורגשה של הדבקות האלהית המורגשת, הממתקת גם את הבשר. וחטיבה שלמה עושה אז האדם את העולם כולו, על ידי התאחדותו בעצמו, ומקשר הכל לחיי כל עולמים, ומתמלא זיו עולם ושעשוע עליון, המעיד לו על קשר קדשו בתענוגי עדנים, המוכנים ליראי ד' הדבקים בו. אמנם בעת השבירה ודלדול הכחות הרוחניים, פוגעת המגערת בכח הגופני, ומקדרת את זיו הנפש. והרבה צריך האדם לעמול עד שתשוב אליו ההארה הרוחנית להיות מורגשת, עד שאור התשובה וזרם שטף הדבקות האלהית יוחש אליו בפנימיותו גם מצדו הגופני, עד שתמיד בעסקו בתורה, יחד עם ההבנה השכלית של עמקי ההלכות, יופע עליו אור חי מפנימיות מעמקי החיים, וידלה ממים עמוקים עצה בלב איש, בכל תורה ובכל טרדה שכלית ירומם וינשא, הגבה למעלה למעלה. אבל זאת היא דרך ד' האמיתית, לשוב אל התורה, אל עמקה והדרה, אל פלפולה ושינונה, ברעיון בהיר, בלב מתנה, ובאוצר חיים של קדושת הנפש, המשלימה את הוד הרוח והנשמה. ומחיל אל חיל ילך, ויגדיל תורה ויאדיר, והדרך צלח, רכב על דבר אמת וענוה צדק, ותורך נוראות ימינך, אל תקרי והדרך אלא וחידודך. \n",
+    "summary": "בריאות הנפש משפיעה תענוג קדושה על הגוף ועל השכל, ואחדות כוחות האדם מחטבת את העולם כולו, ומכשירתו לחיי כל עולמים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1794,
+    "paragraph": "דקדוקי מצות נלקחים משני מקורות. יש שהם נשאבים מהמקור התחתיתי של יראת העונש, שהדמיון מסייע לו הרבה, אלא שמרחוק נמשך לו קו אור קלוש מאד, והוא אחוז אז בדינים וקפידות. ויש שבא לו אור הדקדוקי במעשה על ידי שפע אור החיים שבמקור ההשגה, בבהירות הציור של קדושת המצות, ובאחדות הטבע הנשמתי של ישראל עם המצות כולן וסעיפיהן וענפי ענפיהן, באהבה נעימה וחשק עליון, בהיר וצלול, קדוש ונשגב. ואז החסדים הם זורחים ומבהיקים מאד, והוא מלא אהבה וחסד, ומופיע באור סליחה ורחמים ודעה גדולה.\n",
+    "summary": "דקדוקי המצוות יכולים להילקח מיראת עונש נמוכה, או מבהירות הציור של קדושת המצוות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1822,
+    "paragraph": "אור התורה, ועצם החיים של צדיקים, הם ממזגים את העולם כולו במזג קדוש ועדין, נותנים להחיים בכל עת ורגע את התוכן הקיים שלו, ההולך וחודר יותר בפעולתו לפי רבות התפשטות הנהרתו, בין בעומק החיים של הנושאים הרוחניים בעצמם, שהם החכמים הצדי��ים, בעלי הרצון הקדוש והטוב של החיים, בין בכל הסביבה, ההולכת ומכרת יותר ויותר את התביעה של הישרות הפנימית שבהויה ובחיים. כל הדיעות, התנועות, המלחמות, הכונניות, המכונות, והספרויות, השאיפות החברותיות והאישיות, כולם כאחד הולכים ומכשירים את החיים איך להספג ולהחדר בהם אותו האור הרענן, שהקודש העליון חי במלא חופשו הנאדר בתוכו. זהו אורן של צדיקים, גבורי כח עליונים, חמושים בגבורת טהרה של מעלה, בגבורת קודש של זיו החיים והדרם, כמו שהם מופיעים ממקורם המלא זוהר ומצוחצח עדנים.\n",
+    "summary": "אור התורה ועצם חייהם של הצדיקים ממזגים את העולם ותנועותיו בקדושה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1693,
+    "paragraph": "צריך אני לעצה, שאותה השמחה וקורת הרוח שאני מרגיש בשיטת מחשבותי הרוחניות, ובעסק הדיעות והנסתרות, תהיה עמדי גם בעת עשיית המצות המעשיות והתפילה, ובעת העסק בגופי התורה הנגלית.\n",
+    "summary": "צריך עצה, איך להמשיך את קורת הרוח של עסק הנסתר על התורה הנגלית, המצוות והתפילה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1916,
+    "paragraph": "ההפשטה הרוחנית אינה צריכה לטשטש את המוחשות והמורגשות, אלא להוסיף עליהם, לעדן אותם ולשפרם, ולעמוד נגדם בכל עז שלא יעיבו הם ולא יטשטשו את מה שהוא רב ורם מהם, את מה שהוא מקור חיותם והוויתם, האור הרוחני לכל מילואיו.\n",
+    "summary": "ההפשטה הרוחנית אינה צריכה לטשטש את המוחש והמורגש, אלא לעדנם, ולעמוד כנגדם שלא יטשטשו את האור הרוחני.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1913,
+    "paragraph": "כשם שאנו רואים את הרשעה באדם הפרטי או בחיי החברה האנושית, ואנו מוצאים שבכל שלילותה ורעתה יש לה תפקיד, אמנם תפקיד עובר, יש ברשעה אומץ מיוחד, תוקף הרצון ועומק חיים, שהם תוכנים נדרשים לשכלל בהם את היושר והטוב, ובטוחים אנו שסוף כל סוף תעבור הרשעה, וישוכלל האדם ותשתכלל החברה, ואז יעמד הכל על בסיס הטוב, והרשעה תכלה, ותשוקת הרע, הזעם, הרצח, הגסות, וכל סעיפיהם, יכלו כעשן – כן הוא בכלל העולם. אין ספק שיש כח רשעתי שואף רע, העושה תסיסה בעולם, והוא שליט ומלא עז כל ימי הרע, כל הזמן שהעולם צריך לתסיסה הרעה, שואף הוא הרשע העולמי וכל אגפיו לאבד ולכלות, לזהם ולטמא, להחשיך ולהאפיל, להפריד ולפוצץ. והוא מאריך ברעתו עד עת קץ, עד אשר ישוכלל העולם, עד אשר רוח חדשה, רוח חיים טהורים, יפוח על בני אדם, ונשמות קדושות יתעוררו לפעולת ישועת אמת, ויחסנון מלכותא קדישי עליונין. וכל האמור בדברי חכמים וחידותם על דבר הרשעה ומציאותה, על דבר תקפה ועזה הזמני, על דבר כליונה והמחותה באחרית הימים, הכל רשום הוא בכתב אמת.\n",
+    "summary": "תפקידה של הרשעה הוא להתסיס, לחזק את הרצון ולהעמיק את החיים, וכשישוכלל העולם הרשעה תכלה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1704,
+    "paragraph": "צריך למהר לשוב בתשובה על כל חטא, אפילו אם יהיה מהדברים הקלים מאד, כי איחור התשובה דומה לאיחור טומאה במקדש, ושהיית כלאים בלבישה, ושהיית חמץ בפסח, שכל רגע בפני עצמו הוא חטא מיוחד, ובהכפל חטא קל הרבה פעמים הרי הוא כעבות העגלה. ומי שהוא במדרגה של השגות עליונות, צריך לשוב בתשובה על כל דיבור יתר שיצא מפיו, או אפילו דיבור נחוץ וקדוש, בלא קדושה פנימית, שכלית והרגשית, הראויה לו לפי מדריגתו.\n",
+    "summary": "איחור התשובה מקשה על עשייתה, ובעלי השגות עליונות צריכים לשוב אפילו על דיבורים נחוצים שיצאו מפיהם שלא לפי דרגתם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1715,
+    "paragraph": "מה שלומדים, ומה שמתפללים, ומה שעוסקים בישובו של עולם, בין בדברים המוכרחים לאדם ולבריות ל��יומם המצומצם, בין בדברים העשויים להרחיב דעתו של אדם ולשפר את חייו, הכל עולה לאגודה אחת, לחטיבה אחת, להשלים את התיקון הכללי של העולם כולו, ולקרבו יותר ויותר להמטרה האידיאלית המבוקשת, לעשות את החיים טובים והגונים, ויותר ראויים להקשר בקשר נצחי, בקשר הקודש, בקשר שמחת עולמים, בקשר עדני עדנים, בקשר זיו ונהורא מעליא, באור חי העולמים, דידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא. \n",
+    "summary": "כל מה שלומדים ומתפללים ועוסקים בישוב העולם, מצטרף לתיקון הכללי של העולם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1712,
+    "paragraph": "טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה. הדודאים נתנו ריח, ראשי תיבות נר\"ה, וזהו כי טוב סחרה, שכר שכרתיך בדודאי בני, ועמדו יששכר וזבולון על ידי זה, שגם בעסקי עולם הזה שדומה ללילה, אור לו על ידי מה שנותן לתוך פיו של יששכר.\n",
+    "summary": "דרשת הפסוק: \"טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה\" – על ערך שותפות יששכר וזבולון.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1861,
+    "paragraph": "התפילה היא מוציאה אל הפועל והאור, אל החיים הגמורים, את כל הנכמס בתהומות הנשמה. וכפי מדת טהרתו הפנימית של האדם, כה גדולה היא פעולת ההופעה של התפילה, בהיות יוצא ממעמקיו הרצון הפנימי שלו, בהיותו פונה אל מקור חיי כל הנשמות וכל העולמים. גדולה ונפלאה היא פעולת הביטוי על החיים. המלה הנגזרת, אור גדול שופע עמה. מאוצרות גנוזים של חיים עשירים ושופעים בעשרם היא לקוחה. וכפי אותה המדה של החדירה הפנימית שלה, ככה גדולה היא התעופה האורית שהיא מגלה, מהוה ומולידה. בירור הביטוי מברר פרטי האורה, מגשם את המציאות בחפץ ברור ומסומן, והדברים הולכים ונעשים. אי אפשר לתפילה שלא תעשה את רישומה. אם היא פועלת את פעולתה על פי המטרה הפרטית המסוימה שלה, או מסבבת דרכים רבים ומסובכים, אלה הם מפלאות תמים דעים. אבל בכל אופן בנין עולם מלא מתגלה בתפילה, בין באותה הקבועה ומסודרת ושוה לכל נפש, בין שאותה הפרטית הנובעת ממעמקי לבב כל יחיד וכל ציבור לפי מצביו וצרכיו. יחד עם כל התכונות העולמיות, העליונות והתחתונות, עם כל ההשתלמות המעשית והחברתית, השכלית ומלאכותית, שהאדם הולך ומשתלם בהם, ומגיע באופן משופר להרחבת חייו והנעמתם, והעולם מסתדר בחיצוניותו, ובאופנים ידועים גם בפנימיותו, תבא בראש כולם אותה ההסדרה הפנימית, ראש כל הגורמים לכל המאויים, התפילה, שתוסיף לתן כח ועצמה לכל הסתעפות החיים, לכל התכסיסים התרבותיים ושכלוליהם, ובבהירות ידע האדם לכון את המניות של התפילה ושל המעשה, ושל התכללותם זה בזה. כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים.\n",
+    "summary": "התפילה היא הפניית הרצון הכמוס בנשמה למקורו האלוהי, וביטויו מוציאו אל הפועל בדרכים שונות, ולפיכך פעולתה מובטחת.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1686,
+    "paragraph": "מדריגת ההשתוות במדות היא עולה עד אותה המדריגה, עד שאפילו לצורך רוחני לא יהיה צריך לא שבח ולא גנות, כי לא יכניס בלבו שום רעיון של גאוה, עד שיצטרך לקבל טובה ממה שמגנים אותו, ולא ישפל בשפלות של עצבות ושל מיעוט זריזות בהארה ובשכל, בחריצות ובחריפות, בעומק הדעת ובבהירות החידוש, עד שיהיה צריך לפעמים הגדלה מסביבתו כדי לבא למדריגתו הרוחנית העליונה. וכל זמן שיסוד השבח של בני אדם נדרש לו, אפילו לטובה רוחנית, עדיין לא בא למדת ההשתוות. אמנם רכוש גדול וכח נעלה ונפלא צריך אדם לרכוש לו, עד שיגיע למדה עליונה זו, שלא יהיה דרוש לו לא שבח ולא גנות. ואם יעלה למדה זו, אז יהיה באמת מעדת ישרים, שהם המקבלים את כל ��ניניהם בתכלית השיווי, ויקיים חסד ומשפט אשירה לך ד' אזמרה, אם חסד אשירה ואם משפט אשירה. ודוקא כשבאים למדה זו, תוכן הכבוד הרוחני, כבוד האמת, חי הוא בנשמה, כי אין דבר שבמינו שיהיה מחריב בו, שהוא הסיג של כבוד המדומה, וקל וחומר של צורך הבוז כדי להשפיל דעתו. ועל ישרי לב כאלה, הקשורים בקשר החכמה העליונה, המשקיפה על כל העולם כולו באור האמת הברור, נאמר כבוד חכמים ינחלו, כחם מתגדר, ודומיתם נפלאה, ראשי תבות כחי, וסופי תבות דמו, דומיה תהלה, גבורי כח עושי דברו. \n",
+    "summary": "המגיע למידת ההשתוות הקשורה בחכמה העליונה, אינו זקוק לכבוד או לגינוי אפילו לצורך רוחני, והוא נוחל את הכבוד האמיתי.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1919,
+    "paragraph": "אף על פי שיראת העונש הגדולה מאד, כשהיא מתרחבת, הרי היא בעצמה עונש ויסורין, מכל מקום הרי היא ממרקת, ויש בה טובה עליונה, שנעשית בסיס ליראת הרוממות.\n",
+    "summary": "כשיראת העונש מתרחבת, היא עצמה עונש וייסורים, אך יש בה טוב, שכן היא ממרקת את האדם ונעשית בסיס ליראת הרוממות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1670,
+    "paragraph": "איני יכול לצמצם את עצמי בענין אחד, בדבר אחד, במדריגה אחת ובסגנון אחד, כי אם צריך אני לשאוב מכל הסגנונות, מכל הענינים, מכל המדריגות, מכל הדברים. ואם אני רואה דרך אחת שהיא טובה בעיני, ואני רוצה להמשך רק אליה, רואה אני אחר כך איך ששאר הדרכים מבקשים ממני את תפקידם. אני צריך לכרות ולשתות מים מבארי, באר מים חיים, מחלק התורה שבנשמתי, מהאות המיוחד לי, שכל האותיות שבתורה באים על ידי הצינור הזה אלי, וכל העולם כולו וכל עניניו מתיחסים אלי על פי זה התוכן. בתמימות לב, ברוח נכונה, בנפש נדכאה, בגבורה ועליזה קדושה, אני צריך לקבל את כל שטפי הנהורות. אף על פי שהם באים אצלי פזורים מאד, סופם שיתאחדו. רק לשא עינים למקור האחדות, למקור החיים, להתדבק במחשבה העליונה, בקדושת התורה ושרשה, באור חיים של שמחת גילנו, של צור ישענו, בדרך הישרה של המדות הטובות, של הבנין והתיקון, של הוד העולם, של אושר החיים, של קדושת היש, של עומק המציאות, לתפארתו, להדרו, להודו ופארו של כל העולמים, לבורא כל הנשמות, לאדון כל המעשים, לפאר חי העולמים, למקור כל השירות, ליופי הנאצל שאין לו דוגמא, למקור כל האמיתיות, לרום כל הטובות, לדבקות הקודש, ליסוד כל החיים, למעין כל הדיעות, למקור האמת, לאור שורש כל קודש קדשים, לראש כל ראשית וכל תכלית.\n",
+    "summary": "איני יכול לצמצם עצמי בעניין אחד, וצריך אני לינוק מהאות המיוחדת לי בתורה, ולאחד את כל שטפי האור.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4182,
+    "paragraph": "ל הכעסנות שבעולם הבאה מצד הדרכה, במוסר, באמונה, בדעות ובמעשים, וכל החסרונות המוכרחים שאי-הסבלנות והקנאות עושה בעולם, אע\"פ שהרבה חלקים מהם הם מלאים קדושה גדולה, ובאים גם כן מחסידות חשובה וטהרת לבב, מ\"מ אין זה מונע מלהתחשב עם הצד החסרוני שבהם. וסוף כל סוף הדבר מוכרח להיות מתוקן, וכל המבוקש של הקדושה היותר עליונה יבא לעולם בדרך שלום, והדרכה מלאה נחת שלוה וכבוד. שורש כל זה הוא חטא מי מריבה, וכעסו של משה, אמירת שמעו נא המורים, שהביאה הכאת הסלע, במקום שהיה ראוי להיות הרצון והפיוס והדבור. ובתוכן ההופעה של הדרכה של אמונה ושל דיוקי תורה נתערב בשביל כך כח הקפדנות. עד שהאב ובנו, הרב ותלמידו, שהם יושבים בשער אחד ועוסקים בתורה, נעשים כאויבים זה לזה, ואם שמכל מקום את והב בסופה כתיב, ואהבה בסופה, אבל אין הרושם של האיבה הארעית הולך לגמרי בלא שום הפסד. תורת חסד היא תורה דלעילא, תורת הסוד, המתגלה לישרים על פי אליהו ביסודה. בהתכסמו כבר, והרי הוא מוכן לשליחותו לבשר שלום, לעשות שלום בעולם, ולהשוות את המחלוקת, לקרב ולא לרחק. והוא בעצמו תוכן פתיחת הפה של משה רבנו שישוב לדבר אל הסלע במקום ההכאה שעברה, וגילויה של תורת חסד בהתפרשה ברחבה, על ידי תלמידי חכמים בדורות האחרונים, אינון דאתיין מסיטריה דמשה, ועל ידה יוחל אור של סוכת שלום להיות הולך ונפרש על ישראל, ועל ירושלים, ועל כל המון לאומים, אשר יבוא מרחוק, מאפסי ארץ לשם ד' צבאות אלהי ישראל, המלך שהשלום שלו. וכל אותו העומק והדיוק, אותה אש הנשמה, אשר יצאה להאיר ולחמם על ידי כחה של הצטרפות ריתחא דאורייתא, של הלא כה דברי כאש נאם ד', יצא אל הפעל אחרי שכבר שמשו כל אלה התוצאות הטובות, שיצאו מזה הדרך ונסתגלו באומה בעומק נשמתה, וכבר סבלה היא וכל העולם כולו הרבה מרתיחת אש קודש זו, יבא באחרית הימים, ביתר שאת על ידי התפשטותה של גבורה רוחנית עליונה מלאה עדינות של שלום ושלות השקט, ודבר שלום לגוים, והוכיח במישור לענוי ארץ. ונצוץ אור שלום זה הולך הוא, ומוכרח לבוא, ביחד עם אותו הניצוץ של קץ המגולה, אשר לשיבת ציון ובנינה. \n",
+    "summary": "גם הכעס והקנאה שמקורם בקדושה, כחטאו של משה, מוכרחים להיתקן על-ידי רזי תורה מיסודו של אליהו המבשר שלום.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4178,
+    "paragraph": "שאוהבים את הרשעים מפני חולשתו של האדם, נמצא אוהב ג\"כ את הרשעה, ועל כן הכרח הוא לשנוא את הרשעים, כדי לזכות לשנוא על ידי זה גם כן את הרשעה. אמנם כל זה הוא ברגש האופי של המדות. אבל בשורש הדעת, האדם צריך להיות הולך בדרכי ד', שהוא טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו. וכל עומק פורענותם של רשעים איננו כי אם תוצאה מהאהבה העליונה, ושורש המתוק הזה של הדעת, שכל המדות כולן גנוזות בו וכלולות בתוכו, ממתיק הוא את המדות גם בהתפרטותן ההרגשית והמעשית. וגבורה עליונה כלולה בו, המשמרת את בעליה מכל אהבת רשעה, שומר נפשות חסידיו. \n",
+    "summary": "שנאת הרשעים נזקקת רק באופי רגש המידות, אך בשורש הדעת מכירים שכל פורענות הרשעים באה מהאהבה העליונה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4201,
+    "paragraph": "הרה יתקיים בנו, שמעו עמים ירגזון, מהרה יוסר המסוה מהעולם, וידעו כי עם ד' אנחנו, כי יד ד' עלינו לטובה. כי מרכז העולם ומרכז האנושיות אנחנו, כי אמת גלויה ובהירה היא כל התכונה של הנבואה, המספרת כל כך בשבח הנצחי של ישראל. יפלו כל מגדלי התוהו אשר הוקמו על יסוד המארה של עזיבת ד' את ישראל, ינפצו עלי סלע כל סלעי המגור של המאיימים עלינו לאמר, עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה. ידעו כל באי עולם, כי אהבת עולם היא אהבתנו, ידע כל התבל הנאור עם כל חכמותיו, עם כל המודרניות שלו, עם כל ספיקותיו, עם כל שקועו החמרי, עם כל מסותיו הנסיוניות, עם כל חופש דעותיו, שאכן אחת היא האמת העומדת לעד, ואמת זו חקוקה היא במצחה של החיה השמימית, המתהלכת על הארץ, בתבנית גוי ששמה ישראל. ידע כל העולם, כי אנחנו הננו שורק כלה זרע אמת, וכל יד עמל ותלאה תקצר מלהפריע את תחייתנו וגאולתנו. וידעו ויכירו כי צור ישראל מושיענו וגואלנו אביר יעקב. \n",
+    "summary": "מהרה יכירו הגויים במרכזיות ישראל בעולם, ובנצחיות אהבת ה' אליהם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4170,
+    "paragraph": "השגות האלהיות הן זורחות ומתנוצצות באמונתן לפי אותה המדה של תכונת יראת שמים ומדת הענוה הפנימית המתהלכת בתוכיותם. ועצמיות התכונה של ענוה ויראה היא היא הנושא התוכי של תכונת ההשגות בצחצחותן שבעקרן הן המאירות את ארחות היחש שבין האדם לאלהים, שבין העולמים ליוצרם. על כן אי אפשר כלל להכנס בשום פתח מפתחי הדעת לאמתתה כ\"א בהקדמתה של יראה והעטרתה של ענוה. ורוח הבקורת צריכה תמיד להיות עוברת על כל השגותיו לבקש בתוכן את הנשמה המחיה אותן רוח היראה והענוה באחדותן.\n",
+    "summary": "הענווה והיראה הכרחיות להשגת השגות אלוהיות, שכן כל מהותן היא להאיר את יחס האדם לה'.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4116,
+    "paragraph": "ני אלפים תוהו קדמו בעולם, כדי להשריש את היראה הגסה בעולם, שהיא יראת העונש. ואח\"כ נלקחה התמצית המתעדנת שלה ונשרשה ביסוד יראת ד', כשהיראה השפלה נשארה כמו דורדיא דחמרא, לחזק ולאמץ את כל היסוד של היראה העליונה, המקיימת את המילוי של כל העונג וכל האהבה של קודש.\n",
+    "summary": "שנות התוהו שקדמו בעולם, השרישו בו את יראת העונש, כדי שתשמר את היראה העליונה, כשמרים ליין.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4151,
+    "paragraph": "שהצדיקים מאמינים בעצמם, בכחם הגדול ובקדושת נשמתם העליונה, הם מוסיפים דבקות אלהית, בציורים בהירים, ממשיכים ע\"י זה לעולם שפעת חיים של קודש, של עונג ונחת. וסגולת רפואה, אריכות ימים, ברכת שדים ורחם, ואור תשובה, ושמחת מצוה מתרבה בעולם. \n",
+    "summary": "כשהצדיק מאמין בעצמו ובקדושת נשמתו הוא מוסיף דבקות בה', וממשיך חיי קדושה וברכה לעולם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4096,
+    "paragraph": "צדיקים העליונים יודעים שהם אוהבים את ההתיחדות עם נשמתם, כשהיא מתיחדת בשרשה העליון ומשפיעה שפע חיים גדול על כל ענפיה, יותר מכל העבודות של קבלת פרס שבעולם. ומתוך אהבה זו באים הם להאהבה העליונה, המתאחדת עם היראה הנפלאה, המרהבת את העין של כל הבריות. רב וכל צבא מעלה מתנשאים בזיו עליון מגודל חמדת עולמי עולמים זאת, וכל הנשמות מתעלות על ידי חשק נועם ידידות, שבאה מהשקפת קודש זו, המספרת כבוד אל, ברב חסד והדרת קודש. ולא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה, כי ברוכי ד' המה וצאצאיהם אתם.\n",
+    "summary": "הצדיקים העליונים אוהבים את ההתייחדות עם נשמתם בשורשה העליון, ומתוך כך הם באים לאהבה עליונה, המתאחדת עם היראה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4140,
+    "paragraph": "דבקות הרצונית והמדעית, הדמיונית והמעשית, כשהן מתארגנות ביחד הן פותחות את צנורות החיים של טללי הרצון אשר לחיים העדינים חיי האמת, שאין קצה לעושר כבודם ולזיו מתקם, אשר צדיקים הרואים עולמם בחייהם יודעים ומרגישים קצת ערכם. ומה מאד קרואים אנו להיטיב לעצמנו ולכל העולם, לישר דרך ד', לפנות כל מכשול מאור התענוג העליון, מחיים האמיתיים של הדבקות האלהית האמיתית, שהיא רק היא מקור ההצלחה ומגמת החיים וההויה כולה. מה אומללים הם הולכי חשכים! מה עלובים הם אותם שאין להם אלהי אמת, במדעם וברצונם, בדמיונם ובמעשיהם! ומה מאושרים הם המתהלכים לפני ד', השמחים באור זיוו, בשמו יגילון כל היום ובצדקתו ירומו! הלב מתכווץ מרוב צער על האפלה האיומה, שבני אדם יושבי חושך נתונים כה. היושר הפנימי דוחק את הנשמה להאיר את אבוקת חיי האמת, להרים נס לרבים. ישראל אוצר החיים הוא בעולם, בהויתו ממוזגת היא הדעת את ד' אלהי אמת, בתחיתו יחיה את העולם, יסיר את המסכה הנסוכה על כל הגויים, יגרש את האפילה של הכפירה, שהיא המות המכוער לעולם כולו, המתהלך כקטב. יקום ישראל על רגליו, יתרומם כגבורה בארץ חמדתו, יביע את אמרת נבואתו ממקור חיי נשמתו, יקיץ לתחיה את גרעיני החיים האלהיים הנרדמים בלב כל אדם וכל חי, כל הנשמה תהלל יה הללויה! \n",
+    "summary": "כשהדב��ות הרצונית, המדעית, הדמיונית והמעשית – מאוחדות, נפתחים צינורות התענוג העליון, וישראל עתידים להאירם לעולם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4198,
+    "paragraph": "שעם הקודש יהיה בריא וחזק בגופו, תתגבר ותתחזק הקדושה בעולם. כשילדי ישראל יהיו חזקים בריאים ומוצקים, יהיה אויר העולם קדוש וטהור. כל תוכן גשמי של צדיקים מעלה את העולם כולו ברוחניותו. ואין צדיק בעולם שיגיע לקרסוליה של כנסת ישראל כולה. ומובן בזה, שהבריאות, והיתרון הגשמי של כללות ישראל זהו היסוד לאור העולם, לקודש העולם, לגילוי האלהות בעולם, לטהרת המדות, לרוממות הצדק, והופעת המוסר בנצחונו בעולם. ביחש לחיבורו של כל יחיד עם כללות האומה, כל אחד מישראל הוא צדיק וקדוש, כל דבר גשמי ישראלי הוא מוכן לקדושה ואצילות עליונה. פיתוח אומץ הגופני שבישראל יוציא מן הכח אל הפועל אימוצי נשמה נפלאים. ואורה העליון של תורה ימצא את הבסיס האיתן הראוי לו ויקומו לנו מאורי עולם, אנשי רוח אלהים, כבירי כח, שרים עם אלהים ועם אנשים ויכולים להם. \n",
+    "summary": "חיזוק הגוף של הצדיקים, וקל-וחומר של כנסת ישראל, מגביר קדושה בעולם, וכל אחד מישראל בהתייחסו אל הכלל, חשוב כצדיק.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4110,
+    "paragraph": "פעמים אין היראה מנחת את החופש הקדוש להתפשט בנשמה. וצריכים להתגבר על מניעה זו ביסוד של גבורות הגבורה, כלומר בתגבורת הרוחנית של היראה, בהגברתה האיכותית וזיקוקה, בחיבורה אל האהבה הטהורה. וכוחה מתעלה, עד שהיא חוזרת להיות מסייעה לתכונת החופש הרוחני, האוצר בקרבו את שמחת הנפש העליונה, המבהיקה את האור של הדבקות האלהית בטהרתה.\n",
+    "summary": "יראת העונש בצורתה האידיאלית, היא יראה מצער סלידת הנפש מן החטא, והיא אחוזה ביראת החטא.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4196,
+    "paragraph": "ודם שיבא העולם החדש, שיהיה לו מגע באותו האור העליון, שיהיה שייך לומר בו פנים של מצות בטלות לעתיד לבא, יתגלו המצות בהוד סגולתם, בכל הודם ונועמם הפנימי, בתפארת החיים הממשיים שבהם, וכל העולם כולו ישתומם למראה גדלם ויפעת כבודם, וכל ישראל יתדבקו באהבתם בכל לב, בעצמיות הטבע האלהי שבהם, ומרוב אהבה וחשק יתקשרו בקדושת כל המצות כולן, ורזיהן בפועל ובמעשה יגלו אליהם מרוב שמחת גילם בעשייתם, ומאוירא דארץ ישראל המחכים יופיע אור קודש כליל חכמה על כל הנשמות בפרטיות ובכלליות, להתענג על יקר תפארת דעת האמת שבחיי נועם וקודש של סגולת המצות, ואם הקדושה תמלא בשפעתה בעולם עד כדי המדה של התעלות קודש המביאה לבטלותן של מצות, יהיה זה דוקא אחרי תקופה ארוכה מלאה אהבה וחשק, מלאה אמונה קדושה ודבקות אצילית אלהית טבעית. ונתתי תורתי בלבם ועל לוח לבם אכתבנה, ואז כשתוקף הקודש ימלא, וכל חזיון יגלה, אין לנו שום הבדל באיזה צורה יהיה המעמד המרומם, אם בצורה שהמעשיות תובעת בו את תפקידה, ומניחה מקום לרישומה, כמ\"ד אין מצות בטלות לע\"ל, או בצורה שהמעשה כולו בכל סגולתו בלוע יהיה בהדרת יפעת תשוקת הרגשת הנועם האלהי העליון בשפעת קדשו, ותמימות חמדתו וזהו כמ\"ד מצות בטלות לע\"ל. אבל לעולם לא יבא מעמד עליון זה כי אם אחרי שיוקדם לו מעמד של תחיה תורנית מצותית שלמה בכל הוד יפיה, בתשובה מאהבה המקפת את כל האומה כולה, ופועלת ג\"כ על כל העולם, עד כדי השפעה על גרים גרורים, ונלוו גויים רבים אל ד' והיו לי לעם וידעת כי ד' צבאות שלחני אליך, ונחל ד' את יהודה חלקו על אדמת הקודש, ובחר עוד בירושלים, הס כל בשר מלפני ד', כי נעור ממקום קדשו. \n",
+    "summary": "גם למאן דאמר: \"מצוות בטלות לעתיד לבוא\", תקדם לכך תקופה שבו תתגלינה המצוות בהוד סגולתן ובתפארת החיים שבהן.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4143,
+    "paragraph": "כל מתגדל על פי הערך של הדבקות האלהית שבו. ונמצא שכל אדם על פי תפישתו בעולם, ועל פי אותו הקישור האלהי, המתגלה בו בעומק עצמיותו, מרומם את ערך הכל. ושאיפת המציאות אינה אחרת משאיפת היש האישי. הגודל והשיגוב, שהוא התוכן של הדבקות האלהית והשיגוב הפנימי, הוא החידור של גאות ד' בכל היקום.\n",
+    "summary": "כל דבר גדל לפי ערך דבקותו בה', ולכן האדם המקושר לעולם מעלה בדבקותו את ערך הכל.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4090,
+    "paragraph": "תשובה מאהבה, שצדיקים גדולים מתלהבים לה בכל עת, היא גדולה מן הכל, מתעלה היא מכל תפקיד של עבודה, ושל קדושה מעשית. בנשמות רבות מבוע של חיים גדולים קדושים ואציליים, מתגבר על ידי השעשוע הגדול האלהי, שמשחק בנפשם הגדולה, שכל העולם כולו הוא הדום לרגליהם. וחיי הקודש הללו פועלים גם על גויים רבים, לרומם ערכם.\n",
+    "summary": "התשובה מאהבה גדולה מהעבודה המעשית, ושעשועי הצדיקים ממנה מגבירים את נביעת חיי הקודש בנשמות רבות ועמים רבים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2784,
+    "paragraph": "ישנן דרגות שהתוכן הפנימי של עבודה אלהית שוה הוא אצל גדולי ההשכלה כאצל הירודים מהם, וישנן גם כן דרגות כאלה שהן מוכרחות להיות שונות בתכסיסן הפנימי. ביחוד מתבלט הדבר בהכח המחזק את הצדדים המעשיים, אזירת הגבורה ומדתה. אבנטו של כהן גדול, ואבנטו של כהן הדיוט.\n",
+    "summary": "ישנן דרגות בעבודת ה' בהן שווים בעלי ההשכלה והירודים, וישנן דרגות בהן הם מוכרחים להיות שונים, כגון בצדדים מעשיים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2534,
+    "paragraph": "התשובה העליונה באה מדחיפה פנימית, היוצאה מדחיפה חיצונית עליונה. כל העולם כולו, החמרי והרוחני, מושג הוא בצורתו האחדותית. המוסר הישר והטוב הוא המרכז הרצוני של היש. המרכז הזה בפרטיות החיים, מוכרח להתאים עם כל המקיף, עם כל ההויה, בין בתכונתו הפנימית, בין בגילויו החיצוניים. על ידי הכרה פנימית במעמקי הלב מהיושר והטוב, נודע חלק רשום מהמוסר המופע בכל ההויה בצורה אידיאלית, ממשית, חיה במציאות. ועל ידי התורה מתגלה באור קדושה, לכל קיבוץ לפי ערכו, ולישראל בצורה מאד מסוימה, ההתאמה המוסרית בכל התגלוייותיה. והאישיות המוצאה בארחות חייה ותכונות רוחה פגמים ודיסהרמוניה לגבי הכל המוחלט, הפנימי והמגולה, היא מצטערת צער אין גבולי, ומשתדלת לשוב למקור החיים והישות, מתחרטת היא על תעיותיה, ושבה בלב נוהם, ובשמחת הצלה. תעיתי כשה אובד, בקש עבדך, כי מצותיך לא שכחתי.\n",
+    "summary": "התשובה העליונה באה מהרגשת דיסהרמוניה בין המוסר הפרטי הפגום, למוסר ההוויה הכללי.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2525,
+    "paragraph": "פעולת התפילה היא מצד הדבקות באלהים שלה, והדבקות עושה את הצורה דומה ליוצרה, מובלעת בכחה העליון. וסגולת הדבקות היא, שבאותו התיאור שהדבקות האלהית נצטיירה, פועלת היא פעולתה באופן יותר נרגש, והביטוי של התפילה, הופעת הרעיון והחפץ שכך וכך יעשה, והביטוי בא מול האלהים. כפי אותה המדה של הידיעה המפותחת בעניני האלהות, ושל זיכוך המעשים והמדות שקדמו לה, כה הדבקות יוצאה אל הפועל, והאחדות הכללית מתגלה, והשליטה הרוחנית להרבות חסד, הגנה, וטובה מוזרחת בשלל צבעיה. ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור.\n",
+    "summary": "התפילה היא דבקות והידמות הצורה ליוצרה, ולפי גודל דבקותה כך היא פעולתה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2481,
+    "paragraph": "הנשמה הישראל��ת צריכה היא להתרחב, להתלהב ולהתגבר. והננו צריכים להסיר ממנה כל מכשולי דרכים, שאינם נותנים לה ללכת את מהלכה, ועוד לעזור לה שהתוכנים הרוחניים יהיו מצויים לה, והמזגים כולם יהיו עוזרים לפריחתה. וזהו סוד התורה המעשית, וכל ארחות חיי האמונה והקדושה.\n",
+    "summary": "התורה המעשית וחיי האמונה והקדושה, מסירים את המכשולים המעכבים את נשמת ישראל מלהתלהב ולהתרחב.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2670,
+    "paragraph": "רזי תורה מתבארים על פי כל החכמות שבעולם, ועל פי יראת שמים הטבעית, שבספרים מבוארת היא בחובת הלבבות יפה. והיסוד התחתיתי הזה הוא החומר, הראוי לקבל את הצורות היותר עליונות מקדושה של מעלה.\n",
+    "summary": "רזי תורה מתבארים על-ידי כל החכמות, ועל-ידי יראת השמים הטבעית.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2787,
+    "paragraph": "אורו של משיח יברר את הודאות של הטוב הגמור שבהויה בכלל, ותמלא הארץ אורה ושמחה, המרעיפות משמי שמים תמיד. ואז תבא ההכרה שטוב להודות לד' על בוריה, חידושה של לאה שאמרה הפעם אודה את ד' בלידת יהודה. וכל הקרבנות בטלים חוץ מקרבן תודה. באו שעריו בתודה.\n",
+    "summary": "אורו של משיח יברר את ודאות הטוב, ואז תגדל ההכרה שטוב להודות לה'.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2796,
+    "paragraph": "הרצון הטוב, ההולך במעלות קדשו למעלה למעלה, המגיע עד מרומי החופש של המרחב העליון, במקום שכל עין של תבונה מתעששת, הוא הוא הכח היותר פועל, בכל עת, גם בהיותו במעמד הטמיריות, וקל וחומר בהגלותו בתכונה אלהית של גילוי רצון לתורה ומצוה, ומוסר טהור של הדמות הצורה ליוצרה, שהיא המשכת האדם להטוב המוחלט והעדין. כל מה שיתבררו יותר הדברים, וכל מה שהתרבות האנושית תתבסס יותר ויותר, תהיה יותר ראויה לשמש לחומר, לגלות על ידה את הוד הגוונים העשירים, מלאי החיים, של הפעולות העולמיות השופעות והולכות מפלגי נחלי שפעת הברכה של עזוז כחו של הרצון הטוב והקדוש, שאוצריו מתגלים בנשמותיהם של צדיקים כבירי כח לב, יסודי העולם, מעדניו ומאיריו באור אלהי עולם, אלהים חיים, ההולך ואור עליהם תמיד על פי התפתחות עדינות רצונם, ההולך ועולה, המתיחד ומתאחד ברצון קונם, המתברך בטל החיים של חסד עליון, אשר בו עולם יבנה, אשר ממנו חיים מתגברים, אשר מתוכו עדנים מתפשטים, אשר ממקורו שמחות וגילות לאין חקר הולכות ומתנשאות. שמחו בד' וגילו צדיקים, והרנינו כל ישרי לב.\n",
+    "summary": "רצון האדם המתעלה ומידמה ליוצרו, מעדן את העולם, ומכשיר את התרבות האנושית להיות כלי לגילוי אור ה'.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2764,
+    "paragraph": "הפרטים מתטשטשים כשיש מיעוט אור בהמקור של הפרטים, שהוא הכלל, וכשהאור והחיים מתרבה בהכלל המקורי, יוצאים הפרטים מבולטים, מאירים ושמחים. הפלפול והדיוק שבהלכה, החריפות החיה של משא ומתן שבהלכה, בא הוא ביסודו מתוך שפע חיים גדולים שבעומק אמונת אומן שבקדושת התורה. הבריאות השלמה של הנשמה הישראלית היא מוציאה אותן הפרטים הרבים, בשפעת הגוונים שלהם ובעושר חייהם. וכשרואה אדם בנפשו כבדות לעסוק בבהירות פרטי התורה המעשית, בניתוח הלכותיה וקיומי דקדוקיה, צריך הוא להוסיף יותר באור המקורי של הבינה האלהית היסודית, המביאה לידי תשובה עליונה. והאור מתפשט ויורד, עד שהכח המתאים להארת הפרטים והדיוקים החיצוניים שבמעשה, בין בצדם המעשי בין בצדם הלימודי, הולך הוא ומתגבר, עד שמוציא את השפעותיו בכח אדיר, מלא חיים ותעצומות.\n",
+    "summary": "הכבדות שבלימוד הפרטים המעשיים, נובעת ממיעוט האור בכללים, ובהוספת אור בכללים מוארים הפרטים כולם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2774,
+    "paragraph": "הצדיקים הגדולים מוצאים בעצמם מגרעות גדולות, שהן באות מפני כל צדדי החיים הרבים הנמצאים ברוחם שהן מוכנים להוציאם אל הפועל, וכל זמן שלא יצאו אל הפועל הגמור הרי הם מחלישים את עז הרצון, ומרגיש האדם את רוחו על ידי זה נשבר, ורצונו רפוי, ונכשל תמיד בשגיאות חדשות. וכן הדבר נוהג ביחש הדורות. כל זמן שהדורות היו רחוקים מהמטרה העליונה של כנסת ישראל, לא יכלו בעצמם לשער את גודל ערכו של אור החדש, הרי הם מתמלאים רפיון בקרבתם אל האור והוא מוכן כבר לצאת אל הפועל, כשעדיין לא יצא. \n",
+    "summary": "נפילות הצדיקים וישראל באות מפני גדלות חייהם הרוחניים, שטרם יצאו אל הפועל.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2628,
+    "paragraph": "התבוננות פשוטה היא, שיותר גלוי הוא ערך היחש שיש להעולם אל האלהות מצד הרוחניות שבו, שהם כחות הרצון וההכרה שבהויה, ממה שהוא גלוי מצד החומריות, שהם כחות הפועלים המיכניים. וכמו שהדבר גלוי בעולם, כך הוא עוד יותר גלוי באדם. ולפי זה, היחש העליון שיש למחשבתו של האדם עם האלהות הוא יותר גלוי, והוא הדין לרצונו ולכל נטיותיו הנפשיות, ומתוך היחש הגלוי מתברר היחש המסותר. וזהו היסוד להערכים הגדולים של האהבה, היראה, הבטחון, האמונה, הדבקות, הידיעה, הקנאה, התשוקה, העונג, השמחה, הגעגועים לאלהים, והתגלותם המעשית בכל המדות ובכל המעשים, בכל התורה ובכל המצות, בכל ארחות החיים ובכל גילויי השכל, הרגש והדמיון, בכל תפילה ושירה, בכל חפץ ושאיפה. אשרי אדם עז לו בך מסילות בלבבם.\n",
+    "summary": "כשם שהרצון שבעולם מגלה אלוהות יותר מהחומר, כך רצון האדם ונטיותיו הנפשיות, ומתוך היחס הגלוי מתגלה היחס הנסתר.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2653,
+    "paragraph": "כל העולמות מתגלים בתוך הנשמה. וכל מה שמעמיקים בידיעה הפנימית של תוכני הנשמה, מתגדלת הידיעה על הכל. ונשמת העולם, ואור המקורי של חיי כל, מתגלה ביותר, כל מה שהגילוי העולמי מתרחב הוא בתוכיות הנשמה עצמה, עד שאור ד' מאיר על האדם לפי רוב הסתכלותו בנשמתו.\n",
+    "summary": "כל העולמות מתגלים בתוך הנשמה, וכפי העמקת הידיעה הפנימית, גדלה הידיעה על הכל ונמשך אור ה' על האדם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2567,
+    "paragraph": "יסוב העולם בדעותיו, עד שיגיע להשכיל את הפנימיות, את הסוד של ההויה, ורק אז יחוורו לו כל מדעיו הגלויים.\n",
+    "summary": "הבנת פנימיות העולם תבהיר לאדם את מדעיו הגלויים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2665,
+    "paragraph": "צריך צדיק להאמין בעצמו שהוא ראוי לשמח במצות, שמחה שאין כל העולם כולו כדאי הוא לה, שמחת עולמים, ובפרט בזמני שמחה, שאין קץ לאושר המתגלה בעצם הזמן ובמצותיו. מגרשים לגמרי מן הלב את כל החשבונות הקודרים, שהאדם יכול להעיב על ידם את חייו הרוחניים, שמחים בד', בקדושת גילוי אורו בתוכיות נשמתנו, המתאגדת עם תוך העולם כולו, ועולה בהכרתה בשלהבת פנימית, להתקשרות רוחנית באור ד' ועליצותו, בעז קדשו, המחיה כל, ממלא כל ומקיף הכל, מחולל ומוליד, צדיק כביר.\n",
+    "summary": "הצדיק צריך להאמין ביכולת שמחתו במצוות, ובפרט בזמני שמחה, ובשמחת גילוי אור ה' בנשמות ובעולם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2498,
+    "paragraph": "אמנם עיקר הכל תלוי לדידיה בהכרת אלהיותה של התורה. היה אפשר לשנות איזה דבר אם רואים שהזמן מרשה או מכריח, אבל הדבר יביא לחשוב שהתורה אינה אלהית, וזה עוקר יסוד הכל. על כן הכל קיים לעד, והשינוי הוא אפשרי רק על פי תנאים מיוחדים, הוראת שעה, שב ואל תעשה, מנביא או בית דין וכיוצא בזה. אלה התנאים ערבים הם שלא יצוייר על ידי ביטול חלקי ושינוי פרטי שאין התורה אלהית, ותשפיע תמיד באור חייה על האומה והעולם.\n",
+    "summary": "מצוות שעבר טעמן, ניתן לבטלן כהוראת שעה בלבד, כדי שלא לפגום בהכרה באלוהיותה של התורה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2456,
+    "paragraph": "תיקון המדינה בכלל, ותיקון הגוף בפרט, הוא מכלל הופעת הקודש היותר עליונה, שמפני רוב קדושתה אינה יכולה להיות מוארת בגלוי באור תכוני שיש לו צורת קודש בולטת, אבל האור נטוי בה ועמה כשלמה. וקצוות היוצאים מאלה, פרטים מעשיים לשם תיקון המדינה והבריאות, בתור מצות, הרי הם כערך הציצית, בשעה שכל התרבות בכללה היא הטלית. הציצית מביאה לידי גילוי קודש את כל האור המסותר בכל הטלית כולה מרוב גילוייו והופעתו, והפעולות של מצוה וקדושה, המסומנות בכללות מעשה האדם לתיקון חייו הכלליים והפרטיים, הן מוציאות אל הפועל את האור הגנוז במעמקי כל סדרי התרבות האנושית, להביא אל המקום הראוי לו את גילוייו, ולהראות את אור חיי עולם המחיה את הכל, אפילו את חיי השעה.\n",
+    "summary": "תיקון הגוף והמדינה יש בו קדושה עליונה, הגנוזה מחמת ריבויה, והמצוות מגלות אותה כלפי חוץ (כפעולת הציצית בטלית).\n"
+  },
+  {
+    "id": 2741,
+    "paragraph": "ההופעות הפתאומיות מתבחנות לפי הערך של עומק הדעת שיש בהם, ולפי התאמתן אל קדושת התורה והמוסר הטהור, ועד כמה הן פועלות בשעתן על החפץ הפנימי של המרגיש אותן לרוממות וקדושה, ושמחת חיים שלוים במלא טהרתם, במילוי של חסד ואהבה.\n",
+    "summary": "ההופעות הפתאומיות נבחנות לפי עומק הדעת שבהן, ולפי פעולתן בקדושה על רצון המרגיש.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2696,
+    "paragraph": "צדיקים גדולים תמיד צמאים הם להניח תפילין, ולהיות מלובשים ומעוטרים בתפילין. ותשוקה זו בעצמה היא בחינת תפילין דקוב\"ה, והיא מאירה באור חיים המתנוצץ על ידי תפילין דרבינו תם. והמדות והמעשים הטובים ואור התורה היוצא לפועל על ידי תשוקת קודש זו, היא דרגת תפילין דשימושא רבא.\n",
+    "summary": "תשוקת הצדיקים לתפילין היא בחינת תפילין דקוב\"ה, המתגלה בתפילין דר\"ת, ויציאתה אל הפועל מתגלה בתפילין דשימושא רבה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2574,
+    "paragraph": "הקבלה המעשית רואה את הכל במציאות. יש בה הרבה שמחה, מצד הגודל, היופי, הטוב והתפארת, אמנם יש בה גם כן הרבה עצבות, ונטיות סיגופיות, מצד הרע, הזוהמא והטומאה, שהאדם מלופף בה, בעונותיו ועונות אבותיו, עונות העולם וחטאי העולמות, בנטית רצונם המוגבל. הדמיון להתנשא ולבטל את כל הרע והחסרון, לא יוכל לשנות את המציאות. על כן היא מלאה כובד ראש. הקבלה העיונית היא האידיאלית, שביותר נתבארה בחסידות החדשה של דורות הסמוכים, היא מבארת הכל באופן ציורי. הטוב הוא המוחלט, העומד, והרע איננו כי אם דמיוני. אם כן די בבירור הדעת והגברת הרוח להפך הכל לטוב, ואין מקום לסיגופים ועצבונות, רק שמחה ורוממות נשמה צריך למלא את הכל. \n",
+    "summary": "בקבלה המעשית ישנה עצבות מצד נתינתה ממשות לרע, ואילו הקבלה העיונית מלאה שמחה מצד ראייתה את הרע כדמיון.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2572,
+    "paragraph": "משתוקקת היא הנשמה הגדולה להתפשט על הכל, על כל הדרגות, לפשוט את רגליה עד סוף כל המדריגות כולן, כדי להחיות את הכל, לקרב את הכל, לעלה את הכל. וכפי מה שהיא פושטת רגליה, הרי היא מגבהת את כל שיעור קומתה, והיא מתגדלת, ומשגת ברוממותה דרגות עילאות, חסדים גדולים ועזיזים מופיעים לפניה, את כל הדרכים היא מישרת. ובאים קטנים, ומעכבים אותה מפישוט רגליה, וממילא כופפין ��ת קומתה, והיא מצטערת, מתכווצת ומתמקמקת, עושה לפעמים את חפץ המעכבים, מתקמטת היא בחוג צר, ועיניה נשואות להאיר לכל, גם לאלה המעכבים, גם לכל השדרות שממעלה ומלמטה, מלאה היא תקוה לרחבי עולם, לנחלה בלא מצרים, לנחלת יעקב, לבמתי ארץ.\n",
+    "summary": "הנשמה הגדולה משתוקקת להתפשט ולהחיות את הכל, גם את המעכבים את התפשטותה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2795,
+    "paragraph": "ועם כל הגודל של פעולת המחשבה בעולם ובחיים, שהוא די לברר עד כמה טועה הוא המהלך של חופש הדעות שבא בצורתה של האנרכיה המחשבתית, שהוא מהפך את הצד היותר יקר ויותר טוב שבהויה ובחיים למין אנדרולומוסיא של תוהו ובהו, צלמות ולא סדרים, שהוא באמת רק עבדות הדעות, טירופן, הריסתן וחלין – בכל גדולה זו, אין ערוך כלל לגדולתו של הרצון, הבא להגלות מחביון עוזו בלבושה של המחשבה.\n",
+    "summary": "חופש דעות של אנרכיה מביא לעבדות הדעות, ועם כל גדלות המחשבה, הנה רק לבוש לגדלות הרצון.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2602,
+    "paragraph": "כשהאדם חפץ ללמוד, ואין רוחו מתישבת בקרבו בכל ענין שמתחיל ללמוד, ונדמה לו אז שהוא צריך לאחוז בענין אחר, זה בא מחמת רוב שפעת המחשבה, שהיא חפצה דוקא לכלול את הכל, ואינה רוצה בהתיחדות של איזה דבר מוגבל. ואף על פי שהכרח הוא לנצח גם את החסרון הזה, שהוא בא מתוך יתרון, מכל מקום אי אפשר להתנהג עם ההדרכה לנצחון זה, כעם הדרכה לנצחון של חסרון הבא מתוך שפלות, כי סוף כל סוף צריכים לדעת שאי אפשר לעקור מתוך הנשמה את הנטיה של גדולה והרחבה רוחנית שכבר זכתה להם.\n",
+    "summary": "הרצון לעבור בתורה מעניין לעניין, בחוסר יישוב, בא מהרצון לכלול את כולה, וצריך להעלות רצון זה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2643,
+    "paragraph": "כל תשוקות שבעולם, כל קנאות סופרים שבעולם, וכל חמדות של תורה וחכמה שבעולם, לא יזיזו את הצדיק העליון מיסוד הדבקות האלהית הקבועה, שהיא הצלחת חייו, ואור העולם כולו, ומקור חיי כל. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה.\n",
+    "summary": "כל התשוקות שבעולם, וכל חמדות התורה והחכמה, לא יזיזו את הצדיק מדבקותו הקבועה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2749,
+    "paragraph": "מכירים אנו את הגודל שיש בגרעין של הרצון. רצון האדם, כשמתמלא באש הגבורה, בברק החכמה, בשלהבת הקנאה, בלהט היופי, באור הקדושה, ביפעת החיים, ובכל המילוי של אוצרות אלו, כמה נשא ונשגב הוא, כמה ישות מצויה בו, כמה תהומות עונג ועדן של טוהר ועז ספונים בקרבו. ובצינור של האורה האלהית, הגיבורה והטהורה, המשתפכת תמיד בנשמתו, הלא הכל זורם. גדולתה של הויית הרצון, לפי הברכה של הקודש היא.\n",
+    "summary": "כשרצון האדם מתמלא בגדולת הגבורה, החכמה, הקנאה והיופי, הוא מתברך ומתעדן.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2773,
+    "paragraph": "המשיגים הגדולים יש להם תמיד צער פנימי. בכל ענין שהם לומדים, חפצים הם לדעת לא רק את עצם הדבר, כי אם את המקור מהיכן הדבר ידוע. ולפעמים מתערב אצלם הבנת הדבר בעצמו, עם ידיעת מקורו, שהם באמת ידיעות שונות זו מזו. וצריך כל הוגה דיעות להרגיל את רעיונו, לישב כסליו בחכמה, בתחילה לקבל את הידיעה, ואחר כך להתענין במציאות מקורה. לגרוס אינש והדר לסבור.\n",
+    "summary": "המשיגים הגדולים מצטערים מהשגת עצם הלימוד בלי מקורו, ואף-על-פי-כן ידיעת העצם קודמת למקורו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2544,
+    "paragraph": "אם יתפאר המדע החדש שהשתחרר מהתיאולוגיה, צריך הוא לדעת, שלעומת זה נשתחררה התיאולוגיה מהמדע, שאסרה בכבלים אנושיים. אמנם ודאי שם חדש יקרא להענין העליון, לא שם אשר אנשים יצרוהו, כי אם שם חדש אשר פי ד' יקבנו. התיאולוגיה המשוחררת מכבלי המדע היא הנבואה, סגולתן של ישראל, שתגלה עלינו במהרה.\n",
+    "summary": "ניתוק המדע מהתיאולוגיה, משחרר את האמונה מכבלי המדע, ומכשיר את הנבואה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2551,
+    "paragraph": "בלא החוצפא דעיקבא דמשיחא, לא היה אפשר לבאר רזי תורה בגילוי גמור. רק על ידי התעבות ההרגשות שעל ידי החוצפא, יהיה אפשר לקבל הארות שכליות עליונות מאד, וסוף סוף שהכל ישוב לתיקון גמור.\n",
+    "summary": "בלא החוצפה שבעקבתא דמשיחא, המעבּה את הרגש, אי-אפשר היה לבאר סתרי תורה בגילוי גמור.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2597,
+    "paragraph": "המסתכלים הפנימיים אינם נפרעים כלל במהלך הגיונותיהם מפני הסדר של ההסתכלות החיצונה, שאינה הולמת עם סדרם. הם יודעים שעולמם עולם ודאי הוא, והסתירות שבאות מעולם אחר אינן תופסות מקום אצלם כלל. וברור הוא להם האמת לאמתו, שכל הסתירות אינן אלא לפי תנאי השכל המצומצם, שאין לו ערך כלל עם האמת הגדולה בהחלטתה העצמית. ומתוך ידיעה בהירה זו, ההולכת לפניהם הלוך ואור, כל מה שהם יותר מתכנסים בעולמם, המלא אור וחיים, חיי קודש ואור תורת אלהים חיים, הם נעשים יותר גיבורי אל.\n",
+    "summary": "המסתכלים הפנימיים אינם נבהלים מהסתירות שבין העולם החיצון לעולמם, מפני שכולן באות מצמצום השכל.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2761,
+    "paragraph": "האיטיות שבסדר המציאות, ההגבלה שבטבע, הרשלנות החיצונית שלה, הצמצום שבעליות רוחניות, הארעיות שבניסים, כל אלה מחזיקי היסוד של ההתעלות הבלתי פוסקת, שהוא היסוד הפנימי של המציאות, שיש לו גבול בתוך גבולו, שתספיק הירידה של התגלות המציאות העולמית, עד עומקה היותר ירוד, ועד מחשכה היותר אפל, לעליה נצחית בלא שום הפסק. וכל תקופה איטית, מכינה כח לתקופה יותר מהירה בעלייתה, עד המהירות היותר עליונה. ינהגנו עלמות, בזריזות, כהדין עולמתא, רצוא ושוב כמראה הבזק. ולעד לא תכלה הופעת ההתעלות, ותוספות האור, העדן והחיים, ההולכים ומתבסמים, ומתמלאים תמיד ערך יותר גדול ונשגב, עד שישתוו יחד צורת ההשלמה הגמורה, וצורת ההשתלמות הבלתי פוסקת, הבאה מסבת החסרון הקדום. ויספיק הזכר של חסרון העבר, לתן דחיפה תמידית להשתלמות הולכת ונוספת, ותהיה הצורה של ההשתלמות הבלתי נפסקת מתעלה על ההשלמה הגמורה, אשת חיל עטרת בעלה, וצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, ההולכת ומתגברת תמיד, עליה אחר עליה, לאין קץ ותכלית. ברוך ד' לעולם אמן ואמן, וישתבח שמו לעד ולנצח נצחים. וכל ניצוצי החיים, כל הנשמות, הרוחות והנפשות, וכל זיקי החיים שבכל היש, הרי הם אחודים עם יסוד ההשתלמות הבלתי פוסקת, שהיא אור ד' המהוה הישות, זרוע ד' אשר נגלתה, והם תמיד עולים בעלייתה, כמו שהם יורדים וירדו בירידתה, שהיא ירידתם המבלטת ירידתה. והנה הכל כוסף לעליית אור עולמי עולמים, להארת זיו שכינת אל, הדר כבוד אל הכבוד, ההולך ומשתלם, יוצא מההעלם אל הגילוי, בכל התנועות השונות של ההויה, ובכל מיני התסיסות שברוח האדם וכל היצור כולו, ההולך להעשות אגודה לעשות רצון קונו בלבב שלם. \n",
+    "summary": "האיטיות שבעילוי המציאות היא צמצום המכשיר השתלמות בלתי פוסקת, ובשלמות העתידית תימשך ההשתלמות מזכרון העבר.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2518,
+    "paragraph": "עיקר ידיעתנו באלהות הוא, אחד, בורא, מצוה. וכל אוצר הרוחניות בא רק לתן פתרונים ותיאורים מפורשים איך להבין את הידיעה הזאת ולבררה, ולהרימה בצורה היותר אידיאלית, אצילית, מושכלת, מעשית, פשוטה ונשגבה ביחד.\n",
+    "summary": "עיקר ידיעתנו באלוהות הוא: אחד, בורא ומצווה, וכל אוצר הרוח הנו פירושים המבררים ומנשאים את אותן ידיעות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2550,
+    "paragraph": "החוצפא של עקבתא דמשיחא הוא מיעוט אור לשם תיקון הכלים, ואינה דומה כלל למאורעות של עברינות אחרים, שהם היו לקותות גמורות, דרך הריסה. אמנם, ישנם בתוך המחנה הזה של בעלי החוצפא גם כן זיקין שהם מוכרחים להיות דועכים לגמרי, ודעיכה זו תבא על ידי הארה גדולה של אור תורה מגבורה של מעלה, על ידי הופעת צדיקים גדולים מאד. אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך.\n",
+    "summary": "החוצפה שבעקבתא דמשיחא היא מיעוט האורות לשם תיקון הכלים, והיא תוּאר בהתגברות אורות הצדיקים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2715,
+    "paragraph": "אחרי המגרעות הרבות שאנו רואים בדרכי חיינו הכלליים בדורנו בכלל, ובארץ ישראל בפרט, הננו מוכרחים להרגיש שהננו נולדים מחדש. מתחתית המדרגה הננו הולכים ונוצרים עוד הפעם כימים מקדם. כל הרכוש הרוחני של העבר הולך ונבלע, לכאורה, במקורו, ויוצא הוא בפנים חדשות, מקוטנות הרבה בכמותן, אבל רעננות מאד, ועלולות לצמיחה גדולה, מלאה חיים עזיזים, באיכותן. הננו קרואים לעתיד חדש, מלא זוהר עליון, לתקופה חדשה, שתעלה בחסנה על כל התקופות גדולות הערך שקדמו לה. מאמין הוא העם כולו שאין גלות עוד אחרי הגאולה ההולכת ומותחלת שלפנינו, ואמונתו העמוקה הזאת היא בעצמה רז קיומו היא. סוד ד' נגלה במהלכו ההיסתורי, והמסורת העתיקה מעידה על אור נשמתו, המכרת את עצמה ואת כל היחוסים של המאורעות שלה עד דור אחרון, דור צופה לישועה קרובה.\n",
+    "summary": "תחיית האומה בארץ, גדולה ברעננותה וקטנה בכמותה (כתינוק שנולד), ואמונת ישראל בנצחיות התחייה היא סוד קיומה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2738,
+    "paragraph": "לפעמים נופל צדיק נפילה גדולה לפי ערכו, כדי שיתברר לו שאין לו ממה לפחוד, כי ד' משגבו תמיד.\n",
+    "summary": "נפילות הצדיק באות כדי לברר לו, שאין לו ממה לפחד.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2735,
+    "paragraph": "סמוך לעקבא דמשיחא מתרבה סגולת האחדות באומה, והמעשים הטובים והדיעות והאור האלהי שנמצא בצדיקים, פועל על קדושת הכלל יותר מבשאר הזמנים. והסגולה ההיא טמונה היא במטמון של קטיגוריא ומריבות, אבל תוכו רצוף אהבה ואחדות נפלאה, שמעוררת הרגשה כללית לצפות לתשועת הגוי כולו.\n",
+    "summary": "סמוך לעקבא דמשיחא מתרבה סגולת האחדות באומה, אף שהיא טמונה במטמון של קטרוג ומריבות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2694,
+    "paragraph": "כשמכוונים לאיזה מבוקש בתפילה, צריך לשום לב שכונתנו היא להסיר את הרע והחושך מן העולם, ולהגביר את הטוב ואת האור, את החיים האלהיים במילואם, שבהופיעו איננו ממלא רק חסרון אחד בלבד, אלא הוא משלים את כל החסרונות וממלא את כל הפגמים כולם, ובגודל נשמתנו הרינו חפצים דוקא בשלמות הגמורה והמוחלטת.\n",
+    "summary": "כשמכוונים בתפילה עבור בקשה פרטית, צריך לשים לב לכך שבקשתנו היא לתקן את כל הרע שבעולם, ולהגביר את הטוב שבו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2603,
+    "paragraph": "מרגישים הם בעלי ההסתכלות העליונה את החירות העליונה, ואינם יכולים להיות משועבדים בשום שיעבוד, שכל שיעבוד הוא שיעבוד של בשר ודם. גם קבלת עול מלכות שמים הרגילה בין בני אדם, שיעבוד של בשר ודם הוא, מפני שמלכות שמים עצמה ירדה מכבודה, ונצטמצמה על ידי ההחשכה שהחשיך בשר ודם את אורה. ושאיפת החירות המוחלטה היא התשובה העליונה, ודוקא ממרום עזה היא מישבת ובונה את כל העולמות הנמוכים ממנה בהוד עליון, ומשיבה למקומם את כל המדות והתכונות של תום ויושר, של תורה ומצוה, שהם הולכים ומתעלים, עולים במדריגת החירות העליונה, שמתעטרת בבינה של מעלה.\n",
+    "summary": "בעלי הסוד מרגישים את החירות העליונה, ואינם יכולים לצמצם את עצמם לקבלת עול מלכות שמים מצומצמת.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2514,
+    "paragraph": "אין רחוק הוא הרעיון, שכל המתיחש לאדם בכל אופן שהוא, ממאכליו ומשקיו, מכליו ותנועותיו, ומכל רכושו, הכל יש לו יחש עצמי למהותו האמיתי. העתיד, ההוה והעבר, אינם מחולקים בזה. בכל דבר יש גילוי יש, וכל יש חי הוא באיזה אופן, ויש בו איזה צד הכרה. הננו מוקפים מחיים מכל עברים, ברוממותנו הכל מתרומם, ובשפלותנו הכל נשפל. כשהיש העצמי שלנו מתעלה, מתעלים כל גילויי החיים שלנו בכל מקום שהם, וכל מה שהתרוממות היא יותר מקורית, היא יותר מתרחבת על יחושים יותר רחוקים, וההתרוממות אל האלהות, לפי מדריגות גילויה, היא מרוממת את כל מה שמתיחש לנו במובן היותר רחב.\n",
+    "summary": "התעלות האדם מעלה, לפי ערך מקוריותה,  את כל גילויי החיים שבעולם התלויים בו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2482,
+    "paragraph": "המחשבה על דבר חופש הדיעות אי אפשר להיות נקלטת בתור מחשבה מוסרית, כי אם בעת שהאדם הוא עסוק בהגיון הדיעות ובירורם, שאז החופש דרוש לו. אבל בכל הזמנים שהאדם חי חיים של רגש, וקל וחומר חיים של דמיון, או שאר החשות חומריות, הוא מוכרח להיות אסור באיזה חוג של דיעות קדומות, הכל אחד אם שהן דיעותיו שקדמו, או דיעות מקובלות. וממילא מובן, שכל חופש של דיעות בחיים ההמוניים התדיריים הוא ענין שאין לו כל מובן, ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. והעוסק בתלמוד תורה אין לו להתירא מכל מכשול, כי דבר ד' הוא נר לרגלו ואור לנתיבתו, וכל העוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה, שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות.\n",
+    "summary": "חופש הדעת הכרחי בשעת הלימוד והעיון, אך מזיק בזמן חיי הרגש והדמיון, הזקוקים לדעות קדומות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1389,
+    "paragraph": "כשבאים למדת רזי עולם, המשפיעים על כל החיים, על כל שעור הקומה, ועל כל הכחות, מתאחדת הארת הנשמה עם הארות חיי הגויה, והדם מתפעל גם הוא מהתנועה הרוחנית העליונה, של חשק הנשמה באצילות אידיאלי חפציה המתוארים בפנימיותה. ובזה יורד כח חיים גדול מאד גם בתוך מפלי הבשר, וכחות החומר מתרעננים, ונעשים פועלים בפועל חיים מלא. ובזה מתכפלת חובת הקדושה והדבקות האלהית, בכל עומק הציור שהיכולת יכולה להשיגו. וזאת היא תורת השימור של הקדושים המתהלכים לפני ד' תמיד, שעליה בנויה היא כל אותה המערכה של חילופי מדריגות הקודש, שלקחו עמדתם בפועל, מטהרת חולין עד טהרת חטאת, ובפרטיותם מתחטבת היא תוצאת החסידות המיוחדה, הבאה בפועל בכל הליכות החיים המיוחדים לנגשים אל ד', איש לפי מעלתו.\n",
+    "summary": "במידת הרז, מתאחדת הארת הנשמה עם חיי הגוף ומתחייבת דבקות מיוחדת, כשם שקדושת המאכל מחייבת זהירות יתירה מלטמאו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1654,
+    "paragraph": "בהאמת הגדולה שכל חוקי התורה הם חקות שמים וארץ ממש, שלא ישתנו בשום אופן על ידי שום שינוי רעיוני, ואינם תוכנים סימבוליים לעורר רק מחשבה ורעיון, באמתת ערכו הוא יסוד העולם ויסוד האומה הישראלית. ובכח המצייר לבד, מה שהאומה מציירת כן את האופן התיאורי של חקי התורה בפועל, חוץ מהאמת המוחלטה העליונה שבה, היא נוטלת גם כן את המעוז החזק לכל עמדותיה בחיים. והציור לבדו די הוא לתן נועם ותכונה עזיזה ריאלית לכל אותו המרחב של התפשטות דרישתה של תורה, שמתהפך למזון מבריא ולסם חיים לכל האומה כולה לדורותיה. ומן הציור התיאורי בכח המדמה של האומה, באה היא אל מרום האמת, ומוצאה היא את יסוד חייה, חיי עולם, בתורת אמת, ביסוד אמת לאמתו. אך עמי המה, בנים לא ישקרו, ויהי להם למושיע. בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם, וינטלם וינשאם כל ימי עולם.\n",
+    "summary": "המצוות הן חוקות שמים וארץ ולא תכנים סימבוליים, וציורי הדמיון בטעמיהן מבססים אותן בכוח המדמה, וממנו באים לאמת.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1501,
+    "paragraph": "מדריגות אחר מדריגות עולות הודאיות. אין כל מדריגת ודאי דומה לחבירתה במדתה הכמותית והאיכותית. רעיון מרעיון, אמונה מאמונה, מובדלים הם זה מזה על פי מדת חיי הודאות המחיים אותם. הודאי המוחלט שוכן ברום עולם, בחביון עז העתיד לבא, עולם הבא, אהיה אשר אהיה, הודאי שמו כן תהילתו, ודאי סתמי. נחלים רבים מתפרדים ממנו, כולם אחוזים זה בזה, עד באם לנהר אולי, כולי האי ואולי, יובל אולי. ויובל אולי, ודאי הוא ביחש לכל הנוצר ממנו, לכל המתאצל ומתפשט מאורו. והם גם כן, לפי רובי ענפיהם, ודאיים הם, כל אחד במדתו. והכל יונק ממקור הודאות השפועה מהודאי המוחלט, הודאי שלמעלה מודאי. בכל עולם, בכל איש, עולה תמיד בעליתו מדת ודאותו, ונחל אולי מתחבר הוא עם הנהר היוצא מעדן, מיסוד הודאות. וכולם יחד שואבים לשד חייהם ממקור כל הודאיות וממקור כל הספיקות, ממקור שאיבת הודאות שכל הספיקות שואבים, להחיותם, להעלותם, לרעננם, ולפארם בפאר חי העולם. ושם מעון השמחה, עז וחדוה במקומו, אין שמחה כהתרת הספיקות. הספיקות מתגלים בשרשם הנאצל בצורתם העליונה, בצורה החיובית הבריאה והרעננה שלהם, בצורה המחיה את כל צדדיהם, ועל ידם ומהם, ובהם ועמם, תופיע האורה המופלגה, מקור ששון חיי עולמים, הודאות המוחלטה בצורתה האידיאלית, מקור הגבורה, מקור החסד, מקור התפארת, הנצח וההוד, מקור כל יסוד עולמים, מקור כל מלכות, כל אדנות, כל שלטון, כל כח אדני, כל גבורת אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, כי ביה ד' צור עולמים. \n",
+    "summary": "כל מדרגת ודאות הנה ספק לעומת הוודאות שמעליה, ושורש כולן בוודאות העליונה המוחלטת.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1467,
+    "paragraph": "אורות הקודש שמתנוצצים באיזה נקודה, צריכים תמיד להעריך את ערכם איך הם מתפשטים בגניזה בכל המרחב, והולכים בשבילים נסתרים וזרמים חבויים, עד שבאים להתגלות באותה הנקודה המאירה. קדושת האדם שבישראל, הרי היא חבויה בכל האדם הכללי, באנושיות כולה, בעומק הגניזה, והיא הולכת וזורמת על ידי כמה דרכים עמוקים, סבוכים וגנוזים, עד שבאים לידי הגילוי של ההארה בנשמת ישראל. קדושת המקום, מלאה כל העולם, אבל חבויה היא ועלומה, והולכים שטפי הקודש המסתתרים ושואפים אל מקום התגלותם, עד שבאים לידי גילוי בארץ ישראל, ראש עפרות תבל, ומשם לנקודת הקודש, בית המקדש ואבן שתיה, מציון מכלל יופי אלהים הופיע. קדושת הזמן, מתפשטת היא על כל אורך הזמן, ברוך ד' יום יום, והולכים קוי אורי הקודש ונמשכים בצורה מסותרת, עד שבאים לידי הבעה וגילוי בזמנים המקודשים, בקדושת השבת, תחילה למקראי קודש, בתור קדושה מקורית, שהיא משפעת קדושה על העולם ועל ישראל, ובקדושת הימים טובים, בתור מקבלי שפעת הקודש, על ידי ישראל דקדשינהו לזמנים. דוגמת הארת הנשמה שבחושים, עין רואה ואוזן שומעת, שלא ממקורם הפרטי הם לוקחים את אורם, אלא אותה הארת החיים השוטפת מאור הנשמה להחיות את הגויה כולה, מקנה איכות חיים של ראיה ושמיעה, שעל ידי התפרצות הכח בבאו עד הנקודה היותר מוכשרת לגילויו, יוצא הוא אל הפועל בתור ראיה בעין ושמיעה באוזן. וכיוצא בו בכל המון הגילויים שבעולם, בארחות ההיסתוריה, בין המתגלות בצורה טבעית, בין בארחים פלאיים, כל הבא בזמן מיוחד איננו כי אם התרכזות של מילוי להמון כחות שהיו כבר אצורים בגניזה, ונתעכבה פעולתם עד השעה המוכשרת להבעתם. למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט, עד יצא כנוגה צדקה וצדקתה כלפיד יבער. וראו גויים צדקך וכל מלכים כבודך, וקורא לך שם חדש אשר פי ד' יקבנו. החידוש הוא בשם, בהתגלות, בביטוי ובפרסום, אבל העצמיות לא נתחדשה. מעת היותה שם אני.\n",
+    "summary": "בקדושת ישראל, השבת והמועדים, והארץ, מתגלה בצורה מורכזת הקדושה הכללית החבויה באדם, בזמן ובעולם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1410,
+    "paragraph": "וממקור הגאוה נובע גם כן הכעס והתאוה, עד תמצית שפלותם. שכחת האור העליון, מקור החיים והעונג, מציירת את הישות בצורה כעורה, מעוררת קצף, ויסוד הכעס מחולל ארסו בנפש, החיים אובדים את ערכם, וכל תקוה אידיאלית מתמנעת, ומתוך כך באה הרשעה התאונית לעומק ממשלתה, וסוחבת את האדם לעמקי שאול. וממקור הענוה בא הרצון והקדושה, נחת רוח מלא שורר בעולם, תקות נעימות כבירות סובבות וחודרות את כל, ובכל היקום החיים מאושרים, והכל נאהב, תעודות גדולות יש לכל פעולה ולכל רגש, והכל הולך ומתקדש, הולך ומתעלה. הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו, תהילה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה.\n",
+    "summary": "הגאווה מביאה לעולם כעס ותאווה בהקטנתה את ערכו האידיאלי, והענווה ממשיכה נחת ונעימות ממקור הקדושה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1605,
+    "paragraph": "אחדות הרוחנית הכללית, מביאה אותנו לידי ההכרה של אחדות הסגולות הפנימיות במהותם העצמי. וכשאנו מגיעים לנשמת האדם, כבר אנו חושבים בהתגלות על דבר הערך המהותי הכולל את הכל, קטן וגדול, והננו מרוממים את הערך של ההכרה הטבעית, הטבועה עמוק בנשמה, למעלה מכל ההתלמדות. הלימודים משמשים בנו לתריס, שלא תבא ההתלמדות הארעאיית בחידושיה השטחיים, ותעוות את המשקל הפנימי. וחוץ מזה משמשים הם כגשם נדבות, להפריח ולהצמיח את הנצנים הטבעיים שבמעמקי הנשמות. המחשבות היסודיות של כל נשגב, של כל יושר, הכל כבר מוכן, ולב כל אדם הוגה בהן, בין חכם בין הדיוט, ומתוך כך משמשת היא ההשפעה כל כך באדם, והגדולים מדריכים את הקטנים, לא הדרכה שמחוץ להם, אלא סידור פנימיותם. ההקדמות אינם כל כך דברים מחוייבים למעלות הנשגבות, אלא דברים מקילים, ויש שהם בעצמם שבים להיות רכוש קניני, חוץ משימושם לבסס את הדברים הנשגבים יותר מהם. על פי היסוד האחדותי אנו מכירים, שהערך ההשויתי הוא הרבה יותר נשגב ונצחי מהערך ההבדלתי שבמציאות, ובחיי החברה מתגדל בשביל כך נצחון הרוב המספרי. ובא הרוב האיכותי ומכיר אחר כך את היקר שבתכונה הטבעית, ומתברר המשפט שהתוכן הישרני שבלב ההמון הוא הוא הנעלה לפעמים מהמושגים היותר מתאצלים שבאו על ידי כל ההתפלספות, ויקר דמיו בעיניו. ומתוך ההכרה של יוקר ההשויה, מתפוררים כל אותם טיחי התפל שמבדילים בין עם לעם עד כדי מלחמה ואיבה מנוחלת, ומתבררים התוכנים הסגוליים שבכל אחד, איך לחיות זה בצד זה באורח המשלים את הכל, ואיך הכל מקבל זה מזה ומשפיע זה על זה. והספרות חותרת לבא לעומק ההוקרה של הנשמתיות היותר מוחלטה, שההתלמדות אינו בה כלי שימוש עצמי, והיא הנבואה, ששפעה הולך ישר ממעין החיים האלהיים אל הנשמ��ת בטהרתם, וכל בניך לימודי ד' ורב שלום בניך.\n",
+    "summary": "אחדות הרוחניות מביאה להעדפת ההכרה הטבעית על-פני ההתלמדות החיצונית, ואת ההשוויה והשלום על ההבדלה והמלחמה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1582,
+    "paragraph": "בכלל כל שקר שאין מקצת אמת בתחילתו אינו מתקבל, כלולים כל הרצאות והבנות חיצוניות, שעל פי שטחם וסידורם הנם העתקות אמיתיות לאיזה מאורעות והשתלשלות מציאיות. אבל אין האמת התוכיית מתגלה על פי זה הסדר החיצוני, כי אם על פי הרצאה חודרת, היודעת להסביר את סידור הדברים על פי אותו המובן של עומק האמת הגדולה והכללית העומדת לעד. וכלולים בזה כל הלימודים העליונים המגיעים למוסר ולאמונה, לקדושה ואצילות ורוממות מוחלטה, הקשורים בהבנת העולם וסידור ערכיו, בהגלמת המאורעות ויחושי הזמנים. שהסדר הפנימי של מהלך הרוח הוא האמת הגבוהה, המדברת ברוח ד', ואותו החיטוט האנושי מוצא לפעמים גרגרי אמת חיצוניים, והם מקצת אמת, אבל הם נעשים צירופים לשקר מוחלט של תוצאות ההשקפות הפנימיות שעל פיהם. ומכל מקום כבא עת חפץ, מתגלה פנימיות האמת בבירורו, עד שיכול להופיע גם מתוך הסידורים כמו שהתגלו בצורתם השטחית, והרוחניות מתעלה עד כדי הקשבה עליונה של כלליות האמת עם פרטיו וארחותיו, ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך. ואמרו דורשי רשומות שהשי\"ן של שקר הוא מאתוון קדישין, שיסודם התוכן האמיתי, והקו\"ף והרי\"ש הם מאתוון דסטרא אחרא, העושה רקות וקרירות, קר רק. וסוף כל סוף שיבורר זיוף השקר, ומבחן האמת ומילואה, בכל הגיונותיה, בכל משליה וחידותיה, בכל הרצאותיה ותיאוריה, יגלה ויראה לעין כל, וראו כל בשר יחדו כי פי ד' דבר.\n",
+    "summary": "כשם שהשקר זקוק לקצת אמת כדי להתקיים, כך השכל האנושי מוצא גרגרי אמת בשקריו, וכשתתגלה האמת היא תופיע גם בהם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1480,
+    "paragraph": "יסוד העקדה הוא הגברת הרגשות היותר עדינים, והתכללותם באור האהבה המרוממה והעדינה לאין סוף, אהבת ד' הבהירה, כביטול טפה אחת בים.\n",
+    "summary": "יסוד העקדה הוא הגברת הרגשות היותר עדינים וביטולם באהבת ה'.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1441,
+    "paragraph": "עבודה זרה אין די לשנא אותה, לשקצה ולתעבה, לדרוש כליונה, אבודה והכחדה, אלא צריכים לכפור בה, להאמין באפסיותה, בריקנותה, בביטולה ושלילותה המוחלטה בעומק ההעדר, שרק בהתפרצותה להראות כדבר מצוי ואיזה יש, היא מתגלה בנבלותה, כיעורה, זוהמתה וסרחונה, וכל מום רע, וכל שם רע ושם גנאי שלה. עומק היהדות האמיתית נעוצה היא בכפירה של עבודה זרה, העולה הרבה יותר למעלה, ומעמקת יותר את החטיבות של קדושת היהדות, משנאתה ושיקוצה. וכל ריחוק, תיעוב ושיקוץ שלה, כל הזריות, תזרם כמו דוה צא תאמר לו, הכל תלוי בעומק הכפירה של עבודה זרה. כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי.\n",
+    "summary": "עבודה זרה אין די לשנוא אותה, אלא צריך לכפור בקיומה ולהאמין באפסיותה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1502,
+    "paragraph": "כשמדריגה אחת רוצה להתפאר בודאות יותר גדולה ממדתה, או גם אם חפצה היא לשאוב ודאות יותר רחבה ומלאה מערכה, ממה שהיא עלולה לה והיא יכולה לספוג אל תוכה, אז היא אובדת את משקלה, נכשלת היא ונופלת, צוללת היא אז במחשכים, כשיכור היא נעה ונדה, נשברת היא ומתפוצצת. עד אשר מתוך חשכה יאיר אורה, ותתחדש ביצירה חדשה, ומדת ספיקותה תעלה למקור הודאות, ויקיצו וירננו שוכני עפר, כי טל אורות טלך.\n",
+    "summary": "כשמדרגת ספק רוצה להתפאר בוודאות הגדולה ממידתה, היא נשברת, וסופה להתחיות ממקור הוודאו��.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1430,
+    "paragraph": "חכמת הרזים מבארת את הממשיות של הרוחניות לכל ערכיה, מתארת את היש בכל אופיו, את הטוב ואת הרע בכל מילואיהם. ובאספקלריא של קודש בהירה, רואים אנו שעומק הטוב הוא המסבב את עומק הרע, כדי שיתעמק הטוב גם כן על ידי הרע, ויהיה בכל מילואו וטובו היותר שלם. ובשביל כך יש מציאות של שאיפת הרע בכל היקום, הרע המוסרי והרע המעשי. שאיפת חורבן העולם ישנה במציאות לכל ערכיו, כמו שישנה שאיפת בנינו, התעלותו ושכלולו. עצת ד' העליונה היא לסור ממוקשי רע, ולהעלות את האדם ואת העולם ממעמקי הרע אל מרומי הטוב. ולזה נועד העולם והאדם, ולזה נועד גם הרע עצמו, שבתור מהות מצוי עצמי, בפנימיותו, יתעלה גם הוא ויתהפך לטוב, על ידי מה שיכיר את שאיפת הרע שבו מכוונת אל השכלול הכללי של הטוב. וענפי הרע שסרו ביסוד משאיפת שכלול הטוב, הרי הם באמת רק ככל מציאות מדומה, שהופעתם אפילו לעצמם אינה זורחת כי אם כל זמן שלא נתגלה אור הטוב, המתגלה בכל הודו גם ממעמקי הרע, אבל אחרי ההתגלות הזאת, הרשעה הסרה בעיקר עומק מהותה משכלול הטוב, מתגלה שאינה מהות מצויה כלל, ורוח הטומאה עוברת מן הארץ, והאלילים כליל יחלוף, ונשגב ד' לבדו ביום ההוא.\n",
+    "summary": "ממשות הרע המתוארת בחכמת הרזים, מבליטה את תפקיד הרע להעמיק את הטוב, ועל-ידי כך היא מגלה את שורשו בעומק הטוב.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1448,
+    "paragraph": "שואפת היא הנשמה מצד אחד אל המנוחה, אל השלוה הפנימית, משקפת היא צלם אידיאלה הנכסף בתבנית כל העולמים, ומצד האחר היא שואפת אל החיים, אל החיים הגמורים, שבהם יש תנועה, קול תשואות חן, שירה אדירה וזמרת אל. מכירה היא על כן את העולם בסוד יצירתו, רואה את מקור המנוחה במקור הפעולה, את החיים והשלום בחוברת, והחיים והשלום יחדו ממקור האמת יצאו. היצירה מתבארת מיסוד העקוד, המילוי ההרמוני, הכל בכלי אחד, ויוצאת ביסוד הניקוד, הנקודים, העולמים והבריות לאין תכלית, הכחות בפירודם ובהתגברותם, האינדיווידואליות המתאדרת, והרוממות של החיים, בכל שאונם הנחמד, אל השלום. בהכרה כי הפירוד, החיים שהשאון והניגוד הוא מקור שבעם, הרי הוא מביא את המות ואת הכליון, את הרשעה ואת השקר, נלקח תמצית השאון, נעימת התנועה, עליות ההתחדשות, ובא לעולם נעלה ומרומם, שסגולת הנקודים מוארים בו, ויושר הברודים, הקוים המסודרים, בשאיפת העקידה העליונה, העומדת בשיא גבהה.\n",
+    "summary": "הנשמה שואפת לשורש היצירה, בו מתאחדת תנועת החיים המפורדים ושאונם, עם השלווה הפנימית ההרמונית.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1647,
+    "paragraph": "לפעמים יש שאי אפשר להבחין בין ההתרוממות העליונה של הרוח, ובין השיקוע היותר ירוד שלו. ההתרוממות כשהיא אמיתית, כשהיא מיוסדת על האמת, על עומק הטוהר, היא מאוחדת בעצמותה, אינה מפחדת, כי מעוזה בקרבה, ד' עז לה. כשהמצב שוקע, כשהרוח יורד למעמקיו, אז יש שבאה סבת הירידה מפני שכשסרו הצבעים החיצונים, המסעדיים של דמיון כוזב, של שקר, מתוך הנפש, מפני שהתוכנים החיצונים נתדלדלו, הרוח שוקע, הוא מבקש לו מקום מנוחה של אמת בירידה. עלולה היא ירידה כזו להעמיד את הרוח על מרכז של אמת פנימית. ומתוך הנקודה הזאת, שהיא קטנה, ונראית דלולה ומקווצה מאד, יוכר כח החיים העזיזים. האמת המוחלטה הפנימית, תמצית הרוממות, בלא כחל ובלא סרק, תתעורר. אז ישוב הרוח ויבקר את כל רכושו, את כל מקורו, שמחתו וצהלת רוחו, וימצא שהחלקים הבריאים שבהם, הם הם הנם הנקודות שבמצב השיקוע הרוחני נשארים הם בכל מלא צביונם. ואז יכיר הרוח מה הוא התוכן של אשרו, שגם בהיותו שכור משפעת הצבעים החיצונים של עושר, כבוד, משפחה, מעמד, וכל אלו החיצוניות, יכיר כעת למפרע שרק הנקודות הגנוזות של אושר האמת, של הגרעינים החיים העומדים לעד, הם הם תמכו את כל יסודות אשרו, גם בימים הטובים, המרוממים גם כן את רוח הדמיון. וחשבון של חיים עשיר ומבורר הולך ושופע עליו רוממות חדשה, אדירה ובריאה, חוזרת וצומחת. וצמיחה חדשה זו, כשתחזור ותתלוה לאלה המסעדים החיצונים, תהיה כבר מטוהרת מסיגיה, שקרים לא ימצאו בה מעמד, מדות נשחתות לא יאחזו בקרבה. תוכן האמת והשלום במילוי מלואם ילך ויתגבר, תפיסת המקום היותר חזקה של האמת, החשוקה מגודל הנשמה, מזיו חייה בטהרתה, יתרחב ויתגדל, ובא יבא הרוח מעומק נקודת השיקוע לנקודת הרום, וימצא שאין הבדל בין רם ושפל. כי רם ד' ושפל יראה.\n",
+    "summary": "לפעמים שוקעת הרוח ומתרכזת בנקודות אמת מצומצמות, כדי שתוכל להבחין בין עושר מפרה לדמיונות שקר.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1585,
+    "paragraph": "היופי שאין עמו חכמה, הוא יסוד השכחה. וכל מציאות החידוש התדירי והרעננות שביופי ובשירה, היא תלויה ביסוד השכחה שבה, שהיא משום כך מתחדשת בכל עת בחבתה. וכך הוא ביסוד היופי העולמי, שנאזר מגבורה וצמצומים, אילת השחר. וכל יסוד תחייתו הוא מאור הדעת, שיסודו הוא הזכרון. הרשמים כולם מתאחדים ומתבסמים יחד, באין ציור של שכחה, אין שכחה לפני כסא כבודך. השפלת האדם בעומק נפשיותו בתוך הטבעיות, תוכל לפתח בו חוש היופי, אבל זהו היופי המגושם, שיסודו הוא השכחה מצד עצמו, ואיננו יונק מיסוד הזכרון כלל, והוא בא לבור שאון, טיט היון, לבורות נשברים אשר לא יכילו המים, שמוכרח הכל להיות נהפך לרועץ, לרעל ומרורת פתנים. השלום עצמו, כשבא מתוך הכרתו החיצונית, הוא רק הכרה של יופי שאין בה אלא שטחיות לבד, ועלולה היא דוקא מפני הטוב העצור בה להטעות את כל הבריות לכווץ של שאיפה, ונעשה בזה קציצה מוכרתת בעומק גידול הנשמות. ההרמה אל הרזים האין סופיים, נוטלת לפעמים את חיצוניות הקישור של היופי מן האדם, שחורות כעורב, אבל הם מבססים את אוצר החיים כולו, יסוד הזכרון, שכל הדעת וכל התפארת האידיאלית, שכל נוי, יופי וסדר, כל אמת ושלום, נובע ממנו. אויר מגדל משכח, תשוקת השלום השטחית עלולה היא לצמצם את רוח האדם, לגשמו, ולעצור לגמרי את פתוחו. הפצת האדם, פילוגיו, חילוקי לשונותיו, דיעותיו, ארצותיו, מזגיו, ואופייו, היא מעמיקה את החפץ לטפס לעליה. והעליה ארוכה היא, ונעשית בכמה מהדורות. בתולדות האדם הנפלאות, מחשבות מגדליות מתחדשות בכמה תקופות, ומהם יוצאים ניפוצים חדשים. אבל סוף כל סוף אין הקב\"ה מקפח שכר כל בריה, ואפילו שכר שיחה נאה, והרושם של הטוב הרפוי, השטחי, עולה ופורח, ומתוך אחדות קלושה, שאין בה כי אם קשר של רשעים, יוצא אור האחוה הרוממה, ומתוך שפה בלולה, אור של שפה ברורה, לקרא כולם בשם ד'. ורושם אויר המגדל המשכח מתהפך לאושר, על ידי בלילת הלשונות במחשבות חדשות ורחבות, בייל לישני ודריש להו, באר היטב בשבעים לשון, והשכחה בעצמה חוזרת לפעלה בשכחת תלמודא בבלאה על ידי שאיבת אוירא דארץ ישראל בעוצם טהרתו. כי בושת עלומיך תשכחי.\n",
+    "summary": "יופי, ושלום בין הפכים, הנובעים מיסוד השכחה – הופכים לרועץ, ורזי תורה הנובעים מהזיכרון – מביאים ליופי וריבוי גוונים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1386,
+    "paragraph": "ההלכה והאגדה צריכות הן להתאחד זו עם זו. ההכרח המביא לעסוק בשתיהן יחד, מוכרח הוא להביא גם כן את ההתאחדות הרוחנית שלהן. מה שמרגיש העוסק בהלכה כשנכנס באגדה, וכן להפך, שהוא נכנס לעולם אחר, נוטל את החלק היותר גדול של ההפריה הרוחנית, הבאה מתוך מנוחת הנפש, שיסודה באחדות הפנימית. הננו קרואים לסול מסילות כאלה בארחות הלימוד שעל ידיהן ההלכה והאגדה יתחברו חיבור עצמי. הרעיון של קירוב עולמות רחוקים, זהו יסוד בנין העולם הרוחני ושכלולו. הוא כח יסודי עובר כחוט השני בכל גילויי החיים בכל פינותיהם, והוא צריך להתגלות תמיד בצורה יותר רחבה. התכונה האנליטית, אחרי שפועלת את פעולתה המנתחת, כדי לברר כל מקצע על פי חוגו, צריכה היא להניח מקום להתכונה הסינטטית להופיע באור הנשמה המאחדת, שכל המדעים, כל המקצעות הרוחניים לגווניהם השונים, יראו על ידה כאברים שונים בגויה אחת, מחוטבה ואיתנה, שנשמה אחת, גדולה וחיה, רבת האונים, מאירה בה. והתחלת צעדנו על ככר ההלכה והאגדה, יגרור אחריו המון חיבורים והרמוניות לאין חקר. והעולמים השמימיים והעולמים הארציים, האנושיות הבשרית והאנושיות הרוחנית, עם כל העושר הצפון בכל אחד מהם, יתאחדו יחד, לפעול זה על זה את הפעולה הרצויה, לגודל ושכלול גמור. ומתוך הדעה הזאת יופיע אור חדש על המקצע המיוחד שאנו באים לשום בו את עינינו ולבנו בחקרי התורה, חיבור ההלכה והאגדה. החיבור הזה אינו כי אם התגלות האחדות החבויה בהם מאז מעולם. כל מי שלא טעם טעם הלכה, לא טעם טעם תורה, וכל מי שלא טעם טעם אגדה, לא טעם טעם יראת חטא. והתורה והיראה מוכרחות הן תמיד להתמזג, והעבודה הלימודית צריכה להתגלות בתור צורה פועלת באופן מיתודי על היסוד המאחד הלזה, שתוצאותיו כבירות מאד.\n",
+    "summary": "איחוד ההלכה והאגדה יביא להפריה והשלמה הדדית, וישפיע אחדות והרמוניה בתחומים רבים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1626,
+    "paragraph": "החזות של הפראמקייט הישראלי, הוא מיוחד בצביונו מכל אותו החזון הכללי הנמצא בעריגתו של האדם לעולם עליון, להתקרבות אלהית. היא בטבעה מתלבשת בכל המעשים, בכל המצות והתורות, בכל פקודי ד', ברמ\"ח מצות עשה ושס\"ה לא תעשה, וכל ענפיהם וענפי ענפיהם. לא רק במובן המעשי שלה כך היא, כי אם גם במובן הציורי. הלב הישראלי שלא נזדייף, הלב שיונק מהטבעיות הישראלית בכל הטוהר והאומץ, בעת ההתגברות של היסוד האצילי בנשמה, והנפש מרחפת על גפי מרומי האושר העליון, הרי היא מתפשטת על חמדת כל המצות כולם, מובלעת היא אז בחשק נעימת התורה ודרישתה. וההצטיירות השעשועית של המצות, בריווי פנימי של עידון עליון, של רוך נפש ושל גבורה נאדרה ביחד, של געגועי תנחומים ושל בטחון נמרץ, הכל ארוג ומחובר הוא יחד על שעשוע המצות והסתעפיותיהם המקדשים ומטהרים, מעלים ומדבקים את האיש הישראלי בכנסת ישראל ובאלהי ישראל. וכל מין פראמקייט שמתפשט בעולם על ידי בני ישראל, ולח חשק נעימת המצות חסר ממנה, הרי היא מזוייפת, ויש בה משום התנכרות וזרות פנימית. בחוקותיך אשתעשע, לא אשכח דברך.\n",
+    "summary": "הפראמקייט הישראלי מתלבש בדקדוק המעשי ובשמחת שעשועי המצוות, ובלעדיה הוא מנוכר ומזויף.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1491,
+    "paragraph": "קדושת הפסח מרשימה את עומק הטבעיות של האמונה האלהית, מראשיתה, וכל סעיפיה, שהם כל התורה כולה, וכי כל הניגוד והכבדות שכל העולם פוגע בה איננו כי אם מפני השאור שבעיסה הראשונה, חטא האדם בכללו. והעולם הולך ושואף לתיקון מוחלט, שאז יוכר מהו הטבעיות המוחלטה של האדם, יוכר העושר שבעוני, יוכר איך כל רשמי החוץ אינם אלא מדלדלים את התוכן הפנימי, והשארתי בך עם עני ודל, וחסו בשם ד'. וכשהעושר שבעוני מושרש הוא יפה, אז אין כל עושר מזיקו, כי אם מוסיף הוא עליו את עושר העוני, את העשירות הפנימית העצמית, שאל זה עורג כל העולם באמת לאמתו, אלא שאיננו מכיר עוד את עצמו, וחושב הוא שישקיט את צמאונו בעושר ברכוש קנוי, והוא לוחם, ומתמלא איבה, קנאה וזעם, יראה ופחד חיצוני, המרשש את החיים ומאבד את טוב העולם. וכל זה בא מפני שאין בו כח להכיר את פנימיותו, ואת עצמת רצונו בעומק פשטות עושר טבעיותו, שהיא עושר העוני, הכולל בקרבו את כל מיני העשירות שבעולם. הטבעיות הפשוטה של ההשתאבות האלהית, הכוללת את כל ההרגשה, את כל החיים, את כל המפעל ואת כל השכלול, המזרז את הכל להגדיל מעשים, ולשכלל עולם בגשמיותו ורוחניותו, מתוך דחיפה פנימית של שלום והשקט, המכוננת סדר חיים, אישיים וקיבוציים, מראש מקדם, בזוהר של שכל ושל מטרה מהוגנה וקבועה, המקדשת את החיים מראשית יצירתם, המרבה נשמות פועלות בשביל הגודל המוכר ומסויים, שאין בו שום סמיות עינים, כי אם בהירות ועצמה, ברירות וצלילות הדעת, תגבורת כח של תיקון עולם ותיקון עולמים, הכברת טוב והוספת פאר ועונג מרגע לרגע, פתיחת מעינות מלאות חיים והוד, אהבה מלאה, רעננה וקדושה, ומילוי מפעל, מעשה ועבודה, מתוך שמחה, עדינות, תפארת וזיו משוכלל ומתעלה. יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת.\n",
+    "summary": "קדושת הפסח מגלה את עומק הטבעיות של האמונה ואת העושר הקיים בה, שמפני החטא אינם גלויים לכל.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1422,
+    "paragraph": "יראת חטא היא סגולתן של ישראל, מבלטת את האמון הגדול באחדות ההויה, בתוכנה הממשי, ומגדלת שם ד' על כל אפסי ארץ. מראש מקדם הונחה סגולת עולמים זו באהרן קדוש ד', שהיה מתירא שמא מעל בשמן המשחה, גם אחרי שנודע לו שמשה לא מעל. וחטיבה זו סובבת את הזהירות הפנימית, חסימת התאוה הבהמית, וסקירת העינים על כל העשוי בכל חוג הבשר והחומר, תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ. ורשעים מארץ יכרתו ובוגדים יסחו ממנה, לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. אותה יראת החטא מתקשרת עם מורא שמים העליון, הממולא יסוד נועם אהבה רבה, ומתלבש בשפעת אהבת עולם, אלהי עולם ד', לא ייעף ולא ייגע, אין חקר לתבונתו. ובזה נכנסת כבר גם חכמת אדם ובינת אנוש במעמקי האמונה, ותהיה אמונת אומן מלאה חכמה ודעת, יראת ד' היא אוצרו, וחוסן ישועות יגבל בה, כי עצת ד' היא תקום, ד' הפיר עצת גויים, הניא מחשבות עמים. ויראת חטא, השלובה ביראת שמים הקודמת לה, מכשרת את בסיס האהבה הנעימה בקדשה עדי עד, אהבתי אתכם אמר ד', ואני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים, ומאזרת כחן של ישראל בגבורה, מקשרת את תוכן האומה והעולם אל התורה בתור חיי עולם, והתפילה באה סנופה לה בתור חיי שעה, שרק בעת אשר תהיה יונקת מלשד התורה, הרי היא עולה למשרים, וחזון לב אדם אשר מסיר אזנו משמע תורה, גם תפילתו תועבה, ותפילתו תהיה לחטאה, וחסד לאומים חטאת. יראת החטא הישראלית במקור חיי עוזה, מוכרחת היא לחולל נפלאותיה על המון עמים רבים, וייראו אותו כל אפסי ארץ. והאהבה, היראה והתורה, מאדרות בחטיבה אחת את גבורת החיים. וקולו של יעקב, המצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות גם יחד, שולל את הזוהמא שבידי עשו, השואף לרצח ודם, ולפשיטת טלפים של דקדוקי חסידות בורית וזרה, איך מעשרים את התבן ואיך מעשרים את המלח, כי ציד בפיו, ובארץ נכוחות יעול, ובל יראה גאות ד'. ובקץ הימים מתגדלת הארת התפילה, ובגד�� עשו החמודות נתנים ליעקב, וברכת אברהם הרי היא נחלתו עולמים. והאמונה שבה למרומיה בתעצומתה, אין דבר מעכב גבולה, שמים וארץ לא יכלכלוה. לעולם ד' דברך נצב בשמים, לדור ודור אמונתך, כוננת ארץ ותעמוד.\n",
+    "summary": "יראת החטא מתקשרת עם יראת ה', ומכשירתה לאהבה העליונה, ומקשרת את ישראל לתורה, לחכמה ולתפילה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1646,
+    "paragraph": "כשהרוח נופל בקטנות, ואין האדם מוצא בנפשו נחת רוח מפני מיעוט המעשים טובים שלו, ומפני חשבון עונות, ומיעוט שקידות התורה, יתאמץ בסוד המחשבה, וידע כי המבין דבר מתוך דבר, מחשבה דיליה חשיב קמי קוב\"ה מכל קרבנין ועלוון, אם כן יש למחשבה קדושה וציורים שכליים עליונים כל סגולות הקרבנות, וכל סגולות העבודות המעשיות, והוא הדין כל סגולות התורה המעשית שבפה ודיבור של גופי תורה. ויתחזק מאד במה שלפעמים יש שמיעוט המעשים והלימודים בפועל באו לו רק מפני נטייתו הגדולה לרזא דמחשבה, ויכול להיות שהרבה חלקים מנפילותיו הם באים מפני שלא החשיב כראוי את יסוד מחשבתו. על כן יתאמץ יותר בבינה פנימית, להבין כי תיקון העולם כולו, ורפואות כל הנפשות כולן, הכל תלוי בסוד המחשבה, וירומם את מחשבתו עד כמה דאפשר לו, ויתעלה לתשובה מאהבה פנימית. אשרי העם יודעי תרועה ד', באור פניך יהלכון.\n",
+    "summary": "כשאדם נופל ברוחו מפני עוונותיו, יתאמץ בהכרת ערך מחשבותיו, שכן יתכן שנטייתו אליהן וחוסר החשבתו אותן גרמו לנפילותיו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1619,
+    "paragraph": "ההכרה הרזית מיוסדת היא על הבירור הפנימי של הכל-יכולת, של אי ההגבלה באפשרות של הגבורה האין סופית, וההכרה הפומבית בנוייה היא על הנטיה של צמצום הכח, על פי אותם התנאים שהצמצום המתגלה מבליט אותם. בכל תחום שולטת היא רק ההכרה האחת בלא הגבלה. אין גבול של יכולת במסתרים, ואין חירות מתגלה בנגלות. אבל ההודעה שרק היד של המסתרים היא הפועלת את כל הגבולים הגלויים, מאירה את הנוגה לדון על דבר חירות בצפונות הגלוי, על דבר שליטה פנימית בלתי מוגבלה, העושה את כל הסדרים המוגבלים. ואותה ההכרה המודיעה שהמסתר העליון מכוון הוא להוציא גם כן את כל אותו הארג של החוג המצומצם, המוגבל כל כך במצרי גבולות חוקיים חזקים ואיתנים, היא מבררת ששאיפה כמוסה זו מניחה רושם של הגבלה חוקית עליונה גם בעולם החירות, והבינה העליונה מינה דינים מתערים, בכל צמצומם והחלטת גבוליהם. וההשגה המתבהרת משתעשעת תדיר בחילופי הקולות הערכיים שמולידים אלה המקורות השונים בהשפעותיהם, והחבוי והגלוי יחד נותנים את פרי תנובתם להעשיר את רוח העולם, רוח האדם ורוח החיים כולם. וחק לשון מכריע בתוך המשטר העליון, מופיע באורו המלא זיו קודש, כחק ברית עולם אשר בבשר, המאוגד בתוך כל גבולות טבעיותיו. וברית ותורה מתאחדים יחד, להוציא את החירות העליונה מתוך העבדות הירודה. כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, לא ימכרו ממכרת עבד.\n",
+    "summary": "ההכרה הרזית מיוסדת על אין-סופיותו של הבורא, וההכרה הגלויה – על כוח הצמצום, והשפעותיהן ההדדיות מעשירות את העולם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1416,
+    "paragraph": "כשעושים את התורה למקצע מיוחד בחיים, אז נתבעים כל המקצעות שבחכמת העולם כדי להשלים את האישיות השלמה כוללת. אבל כשעולים עד הרום של הכרת התורה בתור נושאת כל ההכרות, כל התוכנים, כל היש, דכולא בה, אז המקצעות כולם מתענפים ממנה, ומשבע טובה הכל מרווה. בזמן האמצעי, כשלא בא עדיין האדם והעולם לאותה המדריגה של שאיבת הכל ממקורה של תורה, אבל כבר בא לידי הצמאון הכללי עד שאי אפשר לו להיות נסגר במקצע מיוחד, צריך הוא להעזר על ידי מקצעות המדעים, בעומק האמונה שמדי יום ביומו יוסיף אורה בנועם הכללי של תורה, ויתקרב יותר לאותה המדריגה של שאיבת כל הטוב, כל הכרה, כל חכמה, כל השקפה וכל עושר רוחני, כל ברכה וכל שפעת חיים, משדיה של תורה. וכפי אשר תתגבר אמונתו בקרבו, יטהר רוחו, ושקידתו העליונה, הרוחנית והמעשית, תגדל, ויחשפו לו צפונות אדירות, כוללות כל, ממקורה של תורה, ואז ימצא ברכת האבות, ברכת הכל, בנעימת ירושתה של תורה מורשה.\n",
+    "summary": "כשמתייחסים לתורה כאל שורש החכמות, יונקים ממנה את כולן, אך לפני שמגיעים לדרגה זו צריך להיעזר בהן.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1661,
+    "paragraph": "בהתקרבות רצונית אל מקור החיים, אל שורש חיי החיים, בהתקרבות של חפץ פנימי, בתום לבב, להתקרב לד', אצור כל יסוד חכמה וכל תפארת חיים. על כן תיכף כשדופק בלבו של אדם קול הרעיון לקרבה אל ד', הרי קו חיים נמשך עליו, ואור חכמה מופיע עליו. וכל מה שיוסיף רצון קדוש עליון זה כח ואומץ רצוני פנימי, הרי הוא מתקרב בכל מהותו אל יסוד המציאות, והקיר המבדיל בין תמימות המחשבה ושלמותה ביסוד היצירה, מלאת כח עליון, המלא עולם, האומר ועושה, ובין פזורי המחשבות, הרעיונות וצללי החיים שמתהוים בחוג נפשו הפרטית, הוא מתבטל ונהרס. ונמצא שהוא הולך על דרך אורה כזו, שכל הגיוני לבבו, כל מחשבותיו, דיבוריו ופעולותיו, דבר ד' יביעו. וצמח ד' זה, כמה שיהיה הוא מעט הכמות, כמה שיהיה מוקף בקוצים וברקנים הסובבים את השושנה העליונה, אין לתאר ואין להעריך בכל ערך ושיעור מוגבל את יקרת ערכו. על כן יקר מכל הון הוא הרעיון האלהי אשר באדם החפץ להתקרב אל קונו, המתעורר וחי בתוכו. כל התורה וכל החכמה, כל המוסר וכל התושיה, אינם אלא טל מאת ד' להצמיח וללבלב פרח נחמד זה, שישגה ויעשה חיל, יפרח פרח ויציץ ציץ, ויעשה פרי תנובה, ויאמר אדם אך פרי לצדיק.\n",
+    "summary": "כשמתגבר באדם חפץ קרבת ה', מתבטל הקיר המפריד בין מחשבותיו הפזורות לבין מחשבת היצירה השלמה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1463,
+    "paragraph": "כשהשכל הפשוט והישר עושה את מעשיו ברוח האדם, צריך הוא להלחם עם רוח החשוך של התאוה הגולמית, שמהרסת תמיד את בניני השכל והיושר בראשית התיסדותם. ביחוד היא מניחה מכשולים את הקוים המעשיים שבציורים השכליים, שם היא מניחה את ארסה, את ביצי הצפעוני שלה, והם הולכים ומתפתחים עד ששורצים שירוץ נחשי בההגלמות המעשית, בתיאוריות הנובעות גם מהשכלה ובינה חודרת. המלחמה והזהירות צריכה להיות בראשית השתכללותה של המחשבה. באותו הפרק שמגיעה היא במסקנתה לחוגים המעשיים, שם הנחש אורב לפתות, לפרוץ גדרות עולם, לשלוח יד ברשע וכסל, שם ישוך עקב. וישרי לב שמים לב על דרכיהם, נאזרים בגבורה של מעלה, ולהמסקנא המעשית קוראים הם עוד יותר לעזרה מקודש. וכשם שרוח התאוה עומדת לשטן להאצלת השכל, כן עומד רוח השכל המגושם לשטן על הבנינים הנאצלים המופעים ממקור קודש יותר עליון מערכו. לעומתם הרי הוא דומה בגשמיותו, בצמצום כחו ואיסורו, אל ההנחות תולדות החושים וההרגלים, לרוח התאוה לעומת ערכו. והמלחמה הנטושה לעומת המשפטים, תולדות אור העליון, מאור תורה ורוח ד' על יראיו וסודו לישרים, היא כפולה. פה מתחבר כבר השכל האנושי המגולם בתור לוחם, ועל שני צדיו עומדים לעזור לו ברשע שני אויביו התדירים, רוח התאוה החומרית והרוחנית יחד. אמנם טוב לפני האל��ים ימלט מהם, ודרך איסור מלחמה לד' זו היא בראשית כל להפריד את השכל משכניו הרעים, לברר לו שאין חברתו נאה עמהם, ובזה הרי הוא בעצמו מתעלה, וברוח העידון שבקרבו יכיר את מקומו, ויתלוה עם הרוח האצילי של אור הקודש, שהוד האמונה העליונה, עין ד' אל יראיו, מופיע עליו. ואז יתפוצצו הררי עד, שחו גבעות עולם, והרוחות הזעירים של התאוה הרוחנית והחמרית, מתחילים גם כן להתרחץ מצואתם. חלקיהם היותר סיגיים מסתתרים במחבואים, והצדדים היותר טהורים שלהם באים לשרת בקודש, לקשט את כח הדמיון, לרומם את להב רגש הלב. והכל מסייעים למלאכת שמים, אפילו רוחות, אפילו מזיקים, וברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו.\n",
+    "summary": "התנגדות השכל האנושי למשפטי התורה נובעת מהסתאבותו על-ידי התאוות הרוחניות וגשמיות, ותיקונו יבוא בהפרדתם ממנו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1562,
+    "paragraph": "כל תכונה המתגלה בחיים, מוכרת היא בעצמיותה, מהותה, בהגמרה. תוכן הרוחות שבקיבוצים, בשליטת הנפשיות האנושית המתגלה. בערך הגודל והעומק אשר לאמונה, מתגלה ההויה הפנימית אשר למתדבקים בה. ראשית הצמח הישראלי במילואו, בתור אומה, יצא בעז, בחומר דין ואדירות גבורה, לא תחיה כל נשמה. ומה הוא השפע התדירי המחיה את רוח ישראל, מה הוא המכון האידיאלי? החסד והרחמים, טובת הכלל, טובת העולם, עליית החיים, הגדלת המציאות לכל פרטיה וענפיה, הרמת האדם למרומי השלום, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, העלאת החי למרומי השקט והשלוה הקבועה, וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ. המינות יצאה בראשיתה בהכרזת החסד והאהבה, בשאלת איך מעשרים את התבן ואיך מעשרים את המלח, איך משלמים טוב לרעים ואיך מברכים את המקלל. וסופה, חרב ודם, אכזריות ורצח, מלחמות דמים שאינן פוסקות, ומשטמה עמוקה בין עם לעם, בין שבט לשבט ובין איש לאיש. והיינו דאמור רבנן בשיח סוד קודש, סטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא, וסטרא דקדושה שרי בפירודא וסיים בחיבורא. המגמות המעשיות והרוחניות מתגלות הן לא בצעדים הראשונים, כי אם באופי הקבוע, שהוא הולך ומתגלה כל מה ששטף התולדה הולך ונמשך. הנני נוטה אליה כנהר שלום. שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך.\n",
+    "summary": "התכונה העצמית ניכרת לפי מגמתה, ולא לפי צעדיה הראשונים, ולכן הכרתת ישראל את הרשעה, עדיפה מרחמי המינות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1630,
+    "paragraph": "איזהו אור הישר במערכת השכל, הידיעות ההולכות ומסתעפות מן הקודם אל המאוחר, ואור החוזר, הוא התוכן המסתעף מן המאוחר אל הקודם. מובן הדבר שהאצילות הראשונה היא יותר חפשית, רחבה וברורה, חסדיה שוטפים וזולפים בהרוחה, והשניה, הצריכה לטפס ולעלות מהתחת אל הרום, מהסיבות המאוחרות אל הקדומות, הולכת היא בכבדות, כמה וכמה דרכים לפניה, והיא בטורח קולעת אל הדרך המכוונת, וכשהיא עולה, עולה במשקל מצומצם, שוקלת את המעלות העליונות על פי המשקל הקצר של התחתונות, ובעמל היא מגדילה את ההגדלה הראויה לאותן ההזרחות שממעל לה. באמונה, אור הישר הולך ישר כמטרה לחץ המכוון, בציור האמונה, האמת הגדולה, התוכן העזיז מלא הקודש, משך החיים האמיתיים, וכל שיגוב ואידור במילואו. אור החוזר הוא מתחזק ועולה, מרחיב לאט את צעדיו על כל הציור הנדרש לו, להגיע על ידם בעומק ובבירור יותר מרובה אל המגמה התכליתית. היסוד העליון מושוה הוא תמיד עם כל כחות החיים, עם כל המרחבים הרוחניים, ההולכים ועולים מעצמם, מהתגבורת הנשמתית. והענפים המתפשטים, שומרי הפירות, הנם מתאג��ים גם כן, על פי התעמקות ולימוד, עם הנטיות היותר נלבבות וטובות, עם עומק הטוהר שבנשמה, אבל לא בעוצם החופש הראשון, כי אם על ידי הוראה מדוקדקת, על ידי ראיות ורמזים, על ידי נשיאת דעה למרחוק ולרום. וסוף כל סוף הכל מצטרף לאגודה אחת, והמים העליונים והמים התחתונים מתחברים זה עם זה, ותהום אל תהום קורא, ושירת עולמים אשר בחוסן האמונה מתגברת, וזיו הנפש, ואצילות החיים המפכים על ידם, מתאמצת והולכת מדור לדור. דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו, הדר כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיחה, ועזוז נוראותיך יאמרו וגדולתך אספרנה, זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו. ורננה בליליא, עבודת הלויים, המטהרים בטהרת דין וגבורה, רני פלט תסובבני סלה.\n",
+    "summary": "הכרות השכל והאמונה באות באור ישר מן השורש אל הענפים, ובאור חוזר מן הענפים אל השורש, והזרמים מצטרפים לאגודה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1607,
+    "paragraph": "צרה היא בעדנו המסגרת האנושית. כל כך גדול הוא רוחנו, עד שאנו דורשים להתפשטותו במלא קומתו מלא כל. המוסר שלנו מתפשט והולך הוא על כל בריה, על כל היש, ומוכרח הוא מפני זה להיות מתגשם על פי האמרה היוצאת מאדון כל עולמים. התורה הישראלית מוכרחת היא להיות מן השמים, ומתפשטת היא על הארץ, בכשרון האומה הפנימי, המותאם לאותו האור השמימי, שכל סעיפיו הולכים הם באותם העקבות של הגשמת המוסר העליון, שלמעלה מכל הגבלה, על מלא כל. אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא. לא יקרעו העולמות זה מזה, לא יקרעו הפרטים מעל הכלל, לא יקרעו ולא יפרדו המדות האלהיות אלו מאלו, ולא ינתק הכל מאין סוף, ולא יעורטל אור אין סוף מכל התיקונים הפרטיים ופרטי הפרטיים, שהכל משתגב בשיגוב אחד, הכל מבורך מעולם ועד עולם. ברוך ד' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהילה.\n",
+    "summary": "רוח ישראל שואף להתפשט בכל, ולפיכך צרה בעדו המסגרת האנושית, והוא דורש מוסר אלוהי ותורה שמימית.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1610,
+    "paragraph": "היחש של השרשים לגבי הענפים, כשהוא צריך להיות נערך כלפי חכמה ומעשים, כן הוא צריך להיות שמור בערכיו בכל דבר שהיחש הזה נמצא בו באמת. פשט ועומק הטבעי של כל מושג צריך להיות משתרש עמוק לפני התפצלות ענפיו, ואז הולך הכח המצמיח בטבעיותו, והענפים משתרגים יפה, והתנובה מתברכת ממקור האמת. במעשים עצמם, שורש כולם היא יראת ד' הטהורה, זו היא העליה וההעמקה הרוחנית בזיקוק האלהי של האדם בעומק מילואו, שהוא היסוד שכל המעשים נסמכים אליו ויוצאים ממקורו. וצריך שורש שרשים זה להיות מועמק יפה, ומלא לשד חיים, ועל פי ברכתו העמוקה תלך התנובה המאושרה להפריתם של המעשים כולם, וכל המחשבות, וכל הדרישה הרבה, הרחבה והעמוקה, התלויה ומשורגת בהם.\n",
+    "summary": "העמקת השורש מביאה ברכה לענפים, ולכן יש להתעמק ביראת שמים שהיא שורש כל המחשבות והמעשים, וממנה יתברכו כולם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1587,
+    "paragraph": "פעולת רוח הקדושה הנקלטת בארץ ישראל, פועלת היא את פעולתה תדיר, גם אם נזדמן הדבר ויצא האדם לחוץ לארץ, על ידי טעות או על ידי איזה סבה מכרחת. הרי גם הנבואה כשחלה כבר בארץ ישראל אינה פוסקת גם בחוץ לארץ, היה היה דבר ד' אל יחזקאל בארץ כשדים, היה מפני שהיה כבר. שפעת הקודש שהותחלה בארץ ישראל, מלקטת היא את כל בירורי הקודש הנמצאים בחוץ לארץ בכל המעמקים, ומקרבת אותם בכחה המושך אליה. וכל מה שקשה יותר לסבול את אויר חוץ לארץ, כל מה שמרגישים יותר את רוח הטומאה של אדמה ט��אה, זהו סימן לקליטה יותר פנימית של קדושת ארץ ישראל, לחסד עליון, אשר לא יעזב ממנו מי שזכה להסתופף בצל צח של ארץ חיים, גם בהתרחקו ונודו, גם בגלותו וארץ נדידתו. והזרות שמרגישים בחוץ לארץ, הרי היא מקשרת יותר את כל חשק הרוח הפנימי לארץ ישראל וקדושתה, והצפיה לראותה מתגברת, וציור חקיקת תבנית הקודש של ארץ אשר עיני ד' בה תמיד, מראשית השנה עד אחרית שנה, מתעמקת יותר ויותר. ועומק תשוקת הקודש של חבת ציון, של זכירת הארץ שכל חמודות בה קשורות, כשהיא מתגברת בנשמה, אפילו יחידית, הרי היא עושה פעולת נביעה מעינית לכל הכלל, לרבבות נשמות הקשורות עמה. וקול שופר של קיבוץ נדחים מתעורר, ורחמים רבים מתגברים, ותקות חיים לישראל מתנוצצת, וצמח ד' הולך ופורח, ואור ישועה וגאולה מתפצל ומתפשט, כשחר פרוש על ההרים.\n",
+    "summary": "קדושת ארץ ישראל הנקלטת בנשמה, אינה פוקעת בחוץ-לארץ, והזרות שמרגישים שם מעמיקה את ציפיית הגאולה בציבור כולו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1431,
+    "paragraph": "ברוח האדם, ברצונו, בשכלו ובכל הופעותיו, ספוג הוא התמצית של הטוב והרע הכללי המתגלה בההויה כולה, ואין לתאר כמה גדולה היא פעולתו של האדם על צחצוח היש ושכלולו. ודאי לא יוכל כל שכל מוגבל לשער את עומק החזיון הזה גם בכללותו, וקל וחומר לתארו לפרטיו, וקל וחומר עוד להנהיג סדר חיים החודר את כל מערכות הטוב והרע, שהוא מיושר ומכוון להרס את כל בנין הרע, ולשכלל את בנין הטוב, בנשמת האדם, ברצונו, במהותו הפנימי, בשאיפתו הפרטית והכללית, ולא עוד אלא להשפיע מרוחו על רוח העולם, על השאיפה המציאותית וכחותיה, עד כדי התהפכות של נטיה פנימית במעמקי הרע אל מרומי הטוב, משאיפת הריסה, חורבן, החשכה והשפלה, לשאיפת בנין, קוממות, הארה והתרוממות.\n",
+    "summary": "ברוח האדם ספוגה תמצית הטוב והרע הכללי, ובכוחו להשפיע על-ידי נטייתו לטוב על כל המציאות, ולהפוך את הרע לטוב.\n"
+  },
+  {
+    "id": 4461,
+    "paragraph": "זבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבא עת מאושרה, שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות זהו הזמן שאנו מקוים. מובן הדבר, שכדי להגשימו אנו צריכים להתעורר בכחותינו כולם, להשתמש בכל האמצעים שהזמן מביא: הכל יד אל בורא כל עולמים מנהלת. אבל האיחור הוא איחור מוכרח, בחלה נפשנו בחטאים האיומים של הנהגת ממלכה בעת רעה. והנה הגיע הזמן, קרוב מאד, העולם יתבסם ואנו נוכל כבר להכין עצמנו, כי לנו כבר אפשר יהיה לנהל ממלכתנו על יסודות הטוב, החכמה, היושר וההארה האלהית הברורה. \"יעקב שלח לעשו את הפורפירא\": \"יעבר נא אדוני לפני עבדו\", אין הדבר כדאי ליעקב לעסוק בממלכה, בעת שהיא צריכה להיות דמים מלאה, בעת שתובעת כשרון של רשעה. אנו קבלנו רק את היסוד כפי ההכרח ליסד אומה, וכיון שנגמל הגזע הודחנו ממלוך, בגוים נתפזרנו, נזרענו במעמקי האדמה, עד אשר עת הזמיר הגיע וקול התור ישמע בארצנו\n",
+    "summary": "עזבנו את הפוליטיקה העולמית באונס חיצוני וברצון פנימי, עד שיתבסם העולם, וממלכתנו תוכל להיבנות בלא שפיכות דמים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 338,
+    "paragraph": "העונות הם עצם היגון, וכשהנשמה מטהרת, היא מרגשת את העצמיות של העונות, ואז היגון של התשובה מתגבר עליה, ובוער בקרבה אש הצער של החרטה והבושה והפחד האיום. ובזה עצמו היא מזדככת, ותוכל, אחר עבור הזעם, לשוב לאיתנה, להיות עומדת בחסנה ובכבודה העצמי.\n",
+    "summary": "החטא בעצמו הוא היגון, והצער שבתשובה הוא הרגשת הנשמה את עצם החטא, וזיכוכה ממנו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 177,
+    "paragraph": "חסרון יש ביראה מצד החיצוני שלה, שהיא מרככת את הלב יותר מדאי, עושקת מן האדם את תכונת גבורתו, ועל כן נשאר הוא מצדה כגבר אין אונים. ובזה מונעת היא היראה, אפילו כשהיא יראה אלהית, נובעת ממסורת טהורה מעיקרה, את שכלולו של העולם, ואת שלמות צורתו של האדם. כשהדברים באים למדה זו, כשמדת היראה מתמלאת בתמרורים רבים, עד שהשפעתה מועלת לדכא את הלב יותר מדאי, כשנשקע בה הרוח יותר מדאי, אז כבר מוכנת היא באנושיות רוח אחרת, רוח הפקרות, הבאה להפיג את ארסה של היראה החיצונה. כששתי הרוחות החיצוניות הללו מתאבקות זו בזו, מתמלא העולם שכרון, ואבק עולה עד כסא הכבוד. חולשה, קנאות, צביעות ורשעות מרורה מעבר מזה, עזות, תחרות והפקרות ונביקת רוח מעבר מזה, מפילים חללים רבים, וההמון הולך ונמוג, עד אשר יזרח שמש צדקה, והדעה האלהית העליונה תופיע בגבורתה, ותביא מרפא בכנפיה.\n",
+    "summary": "היראה החיצונית מביאה לחולשה רוחנית, והכפירה באה להפיג את הארס שבה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 480,
+    "paragraph": "רוח הקודש העמוק של היהדות, החותר להשוות את החיים המעשיים עם החיים האציליים בפועל, הוא הכח הנשמתי המפרה את ההלכות ודקדוקיהן, והוא הנותן את העמילן להפלפול, המרחיב את גבוליו בחוגים המעשיים של ההוייות והסוגיות. \n",
+    "summary": "פרטי המצוות ופלפולי ההלכות נובעים מרוח הקודש של היהדות, החותרת להשוות את החיים המעשיים עם האציליים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 91,
+    "paragraph": "האור הפנימי הזורח בכל הויה, מוכרח הוא לבנות לו את עולמו, רץ הוא במסלולו מבלי לשום לב אל התקשרותו הכללית באור המקיף שחוץ ממנו, שהוא מלא עולמים, גם לפי אותה המדה שיוכל הוא בפנימיותו להבחין. אמנם בפנימיותו עריגה עליונה קבועה, להתחבר באור המקיף הגדול ורב ממנו באין ערוך. כשהיא מתגברת, מגלה היא את אור התשובה במעלתה העליונה, העולה על הצדקות הגמורה, שלא נשקעה בהוייתה הפנימית מעולם, כי אם הסתגלה תמיד למה שגדול ממנה, המקיף אותה בעוזו.\n",
+    "summary": "האור הפנימי שבהוויה עורג בפנימיותו להתחבר עם האור המקיף, כיחס הצדיקים והתשובה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 482,
+    "paragraph": "המוכשרים לעבודה מעשית ונועדים לה, אינם מסוגלים להיות תופסים ברוחם את הענין האלהי, באותה הטהרה הסוגלת להיות יסוד לעבודת ד' תדירית. והמסורים לעבודת ד' תמידית, שיכולים להאיר את הצורה האידיאלית של העבודה האלהית בנפשם עד כדי התאמה עם הצורה המוגבלה של העבודה המרוכזת של הקרבנות, מוכרח הדבר שיהיו אנשים כאלה שהתוכן האידיאלי של העולם, שהוא סוד האלהי המוחלט שבהויה, ימלא את כל חגוי נשמתם, ולא יהיה מוטל עליהם שום עול מעשי צדדי. זהו סוד הכהונה, שאינה נוטלת חלק בארץ ובביזה, וד' הוא נחלתה.\n",
+    "summary": "ישנם אנשים המוכשרים לעבודה מעשית, וישנם המתרכזים באופן תמידי בעבודה רוחנית, ולכן הכהנים אינם נוחלים נחלה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 498,
+    "paragraph": "תורת ישראל מבארת איך קיום העולם והמוסר האנושי הם תלויים זה בזה, וממילא מובן, ששכלול העולם בשכלול המוסר גם הוא קשור קשר של קיימא. זאת היא עיקר דעת אלהים הישראלית. חטא האדם קלקל בכללו את מוסרו, עד שמלאה הארץ חמס, השחית את דרכו, הרע את יצר מחשבות לבו. העולם מתקומם עליו, יורד מבול ומוחה את היקום כולו. שורש האדם הנשאר מתחזק בישרו, היושר מתאמץ בקישורו עם אלהים, עומד ומעלה עולות לד'. העולם מתבסס, והברית נכרתת על קיומו. עוד כל ימי הארץ.\n",
+    "summary": "קלקול המוסר האנושי גורם לקלקול העולם וחורבנו (דור המבול), ועלייתו (עולת נח) גורמת לתיקון העולם (אות הברית).\n"
+  },
+  {
+    "id": 426,
+    "paragraph": "יש צדיק שמזדמנות לו מניעות גדולות לאין חקר, משום שאם ילך במעלתו כסדרו, יבטל את מדת הדין לגמרי מן העולם, והעולם צריך לה עד עת קץ.\n",
+    "summary": "יש צדיקים שמניעותיהם באות כדי שלא יבטלו את מידת הדין הנצרכת לעולם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 344,
+    "paragraph": "כשהמדות הרעות שולטות באדם דעתו מתקצרת, וקוצר הדעת עצמו מביא רוע המדות.\n",
+    "summary": "המידות הרעות מקצרות את הדעת, וקוצר הדעת מעכיר את המידות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 838,
+    "paragraph": "גם אם נתאר את הכל ברצון, הננו קרואים לומר שכל החזיונות שהם חוץ מהרצון הנם כלולים, וכל התוכן של החיים הוא בשביל ההתאמה אל הרצון היותר כללי ויותר נשגב מכל, הרצון שכל נטיותיו הנן עשויות בפועל. וזאת היא באמת אחת מההבנות שהרצון המוסרי של יסוד הקודש מתגלה על ידן.\n",
+    "summary": "הכל מתואר ברצון הכללי, וגם החזיונות שמחוץ לרצון, כלולים ברצון העליון.\n"
+  },
+  {
+    "id": 668,
+    "paragraph": "לפעמים יש מנהיג גדול, והדור אינו מתוקן, ולעומתו מנהיג קטן ממנו, אבל הדור מתוקן הוא. ודורו של שלמה יותר גדול הוא משל משה, אלא שאין העילוי בדור עצמו, אלא בכלל סדר העולם, ועל פי סדר העולם היה אז הכל מתוקן, סיהרא באשלמותא בימי שלמה. אמנם יש ביסום עולם מצד פנימיותו, ויש ביסום מצד חיצוניותו. ובכלל, מצד החיצוניות, כל ימי החורבן אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו, אבל מצד הפנימיות העולם הולך ומתבסם. ועקבתא דמשיחא הוא מצב של ירידה חיצונית, וביסום פנימי, על כן הוא מביא לאורו של משיח, שבו מתמלא הכל, גם הביסום החיצוני, כי כשהפנימיות מבוסמת, קל הוא מאד לבסם את החיצוניות. ובעלי רזין צריכין הם להודיע לעולם שהירידה שלו היא רק חיצונית, אבל בפנים הכל מתעלה, וממילא ההארה היא גדולה, ועצם הנשמות גדולות הן, וגם בתוך החוצפא יש גדלות וקדושה, וכי יבא כנהר צר, רוח ד' נוססה בו. והתשובה בזמן הזה היא תמיד תשובה עילאה, תשובה מאהבה, שזדונות נעשים זכיות גמורות. והחטא אינו יכול לפגום כל כך כבדורות הראשונים, מפני רוב הביסום של העולם, ושפע הרחמים והחסדים שזורחים בו. והצדיקים שבדור יכולים להמשיך שפע של חסד גדול כזה, עד כדי למחוק לגמרי את כל עונות הדור ולהפכם לזכיות ממש, גם בלא תשובה גלויה מצד הדור, כי אם על ידי התשובה השכלית של הצדיקים לבדם, שהם שבים בעד הדור כולו, ובמחשבתם הם מחברים אליהם את כל הנשמות כולן של הדור, עד שהן מתחברות עמהן, ונעשו כולן שלמות ומזוככות, וההזרחה החיצונה החסרה להם מתמלאה מיד מהבהקת האור שבנשמת הצדיקים, מה שלא היה אפשר לעשות בעת שהיה חסר הביסום הפנימי.\n",
+    "summary": "לפעמים בדור קטן יש מנהיג גדול, ובדור גדול מנהיג קטן – כדור עקבתא דמשיחא, המתוקן בפנימיותו גם בלי תשובה גלויה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 543,
+    "paragraph": "כל העולמים כולם בכללותם, מרוח ד' חיים הם, וכחם מלא חיים של צדק גמור ושל יושר מלא, והאדם בבחירתו הוא צריך להעמיד את תוכן חייו באופן שיתאים לחיי העולמים כולם. וזהו סוד הגבורה שביראת שמים, שכל העז של כל העולמים מסייע למי ששם דרכו נוכח ד'. וכל מה שיתגבר האדם ביותר בזיכוך הנפש, התביעה הזאת של ההשתוות לאור חי העולמים כולם היא מתגברת בקרבו ביותר, והיא מתפשטת על כל מעשיו, דרכיו, תנועותיו וקניניו, עד שאי אפשר הדבר שתבא דבר תקלה אפילו על ידי בהמתו.\n",
+    "summary": "צריך להתאים את דר��י חייו לסדר האלוהי המוטבע בעולם, ועל-ידי כך יושפע ממנו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 21,
+    "paragraph": "האמונה בחיים היא מצויה בהמון יותר ממה שהיא מצויה אצל המפותחים בעלי הבינה. אבל האמונה ההיא, הלא היא אמונה דמיונית. ולעומת זה, בעלי השכל, המתרוממים בכחם הרוחני ממעל לשדרה ההמונית, אי אפשר כלל שתהיה קבועה בקרב לבם האמונה בחיים הגופניים, אבל לעומת זה הם מלאים אור ואומץ באמונה עליונה בחיי האמת. אמנם, כדי שיהיה מצבם מבוסס יפה, צריכים הם להתגבר על כל מכשולי החיים הגופניים ברוח גבורה, המצוי אצל חכמים בני חורין. ואז מזהירים הם כזוהר הרקיע, וממעל לכל ענני הדמיון זורחת להם שמש צדקה של מדע והשכל, הרוצפת בקרבה חן טוב ושלות הנשמה.\n",
+    "summary": "אמונת ההמון מבוססת בחיים אך היא דמיונית, ושל בעלי השכל – עליונה, אך תלושה מהחיים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 833,
+    "paragraph": "שאיפתי גדולה היא לחבר את התורה הרוחנית עם התורה המעשית. בימים הראשונים, בימי הנביאים בודאי, היו שתי התורות מחוברות בחיבור גמור, וגם בימי התנאים והאמוראים גם כן, ומהלך התלמוד הירושלמי הוא בודאי בצורה של איגודם של שני חלקי התורה הללו. אמנם חתימת הבבלי באה לתן האפשרות לאור התורה שיאיר גם במחשכים. והזמן דורש כעת להחזיר את ההופעה לאיתנה.\n",
+    "summary": "שאיפתי היא לחבר את התורה הרוחנית עם המעשית, כמו שהיתה בימי הנביאים, התנאים והתלמוד הירושלמי.\n"
+  },
+  {
+    "id": 57,
+    "paragraph": "ההשתקעות העמוקה בדעת אלהים, מתוך דעה שלמה המתלבשת בהרגש נאה ולבוש מזהיר של דמיון מבוסם, אין לשער את יפיה ותענוגיה. כל חוזי חזיונות, וכל משוררי אהבה בתענוגים, ילאו לצייר גם חלק קטן משביעת הנשמה ונחלי עדניה, במעמדה הנשא, כשהיא עומדת כולה בעולמה האלהי. ולבד התענוג הנשגב באין חקר, הצורה הרוחנית שהנשמה לובשת על ידי מעמדה הנעלה הזה, היא מלאה הוד מלכות, וכל הדרת המדות הטובות, עד שהיא מתבסמת בבסמי עדן של המוסר היותר זך ונאור, בתכונה כל כך שלמה ומאירה, שאין ערוך לה בכל הטבעה מוסרית שבעולם שיכולה לבא על ידי איזה לימוד והכרה אחרת. ביסומה של הנשמה בעידונה העליון חודר הוא כל כך בכל כחותיה ושרשי הוייתה, עד שהיא מבסמת בחילה גם את כל הסובב אותה, וכל הנוגע בה בסיבוב ונגיעה הוייתית ומציאותית. וכשנשמה מאירה ומתעדנת על ד', וענג הכרת האלהות ומשושה מצויה בתבל, כל הנשמות כולן, וגם כל נפש חיה, וכל שיח וצמח, גם כל כח חיים צפון בכל יסוד ודומם, שואב עדנה והתעלות. וההשקפה הבהירה הזאת, שתכליתה קנויה היא על ידי רוח הקודש המוכשר להופיע בישראל, ועל ידו בעולם כולו, היא גם עכשיו המקור הראשי של כל התענוגים כולם.\n",
+    "summary": "ההשתקעות בדעת ה', בדעת, ברגש ובדמיון,  מבסמת את הנשמה ואת ההוויה בשיעור גבוה לאין-ערוך מכל הארה מוסרית טבעית.\n"
+  },
+  {
+    "id": 159,
+    "paragraph": "האמונות המוכרחות הן הסתעפיות היוצאות מהאידיאלים המקוריים אל האידיאליות המוגשמת בחיים, והן נובעות בדרך ישרה מהאמונות שהן אמיתיות מוחלטות. יסודן של האמונות המוכרחות ומקום מושבן, הוא בכח הציור, בחוש האסתתי. מתלבשות הן בשפה, במליצה, ובהגשמת המעשה, המגביל בחוג המעשה אל האמת המוחלטת שבספירה הרוחנית. מקור האמונה הוא באמונה האמיתית, באמתתה המוחלטת, בתמצית הטוב והעילוי שבה, במקור החיים וההויה הכללית והפרטית. כשהאמונה הפנימית היסודית מתגברת, מאצלת היא מהודה ועזוזה על האמונה המוכרחת, ועם אצילותה עומדת היא האחרונה במקומה, מבססת ומבסמת יפה את החיים המעשיים, נותנת להם את הברק הראוי להם, מעדנתם ומשפרתם. ולעולם לא תצטרך להלביש את עצמה בלבושים שאינם שלה, ולתאר את תכונתה בתכונה שאינה הולמתה, דהיינו תכונת האמונה העליונה, אמונת האמת. אמונת האמת מעלה אותה אמנם בתור בסיס מעשי לכבודה, וכל מה שהיא תהיה יותר מובלטת וניכרת, כן מובטחת היא האמונה הבסיסית במעמדה, בפעולתה על החיים, ובכבודה, בכח המצייר והמדמה של הכלל והפרט, עד שאפילו המעשים שהם יכולים לפגום בכל שהוא את הדרת קדושתה של האמונה התחתונה, הנם היותר מוזהרים והיותר שנואים, בהכרה פנימית מוסרית, מכל השדרה האנושית היותר אמיתית וישרה. וכך הולכת היא האמונה התחתונה ומתרחבת, וכל מה שהיא מתרחבת בחוגה, היא נעשית כלי יותר רחב לקבל בתוכה את כללות ההוד והאור של האמונה האמיתית, אמונת אֹמן.\n",
+    "summary": "האמונות המוכרחות הן התלבשות והצטיירות של הנקודה הפנימית של האמונה, והן נזקקות זו לזו ככלי ואור.\n"
+  },
+  {
+    "id": 861,
+    "paragraph": "אין חומר בעולם שאין קרני אורה שופעים ממנו תמיד בלא הפסק, וקל וחומר שאין הרגשה ולא רעיון רוחני בעולם, שלא יהיו שופעים ממנו המון רעיונות באין שיעור. והוא הדין פעולה ונטיה, מזג ודמיון, הכל נושא פירות ופירי פירות באין שיעור, הכל נובע ממקור החיים והכל חי, והכל מתעלה ומתאמץ להתרבות ולהתפשט.\n",
+    "summary": "אין חומר, הרגשה, רעיון, דמיון ופעולה, שאין קרני אורה מתפשטים ממנו בלא הפסק.\n"
+  },
+  {
+    "id": 205,
+    "paragraph": "השירה האלהית ערה היא בנשמת גדולי הצדיקים, עד שכמה פעמים אינם יכולים להתעסק בשום דבר פרטי הדורש חשבון ומחשבה, מפני שנועם השירה מתגבר על הכל, ומטשטש את כל הצורות הפרטיות במתיקות זהרו. והם ממשיכים אל כל הענינים המעשיים, ואל כל עניני התורה המעשית, את נועמה של השירה העליונה, ודוקא על ידי זה הם יכולים להכנס בכל הענינים המעשיים, בין במעשה בין בלימוד. \n",
+    "summary": "לפעמים השירה האלוהית שבנשמת הצדיקים מפריעה להם להתעסק בעניינים מעשיים, עד שימשיכו את נועם השירה עליהם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 427,
+    "paragraph": "הערום מכל לבוש חכמה, הכל דומה לו כמישור, על כן אינו מתפלא, ואינו בא לידי ידיעה. זאת היא מדה נוהגת בין בערכים השכליים ובין בערכים המוסריים. מי שלא נתגלתה עליו הארתה של הנשמה העליונה, אינו יכול לחזות פרעות מוסריות בהגיונות שכל בני אדם מעריצים אותם, והוא מקבל את הכל, עם הפסולת. וכיון שאור היושר העצמי מתגלה באדם, מיד רואה הוא את הפגמים המוסריים הנמצאים במחשבות שבני אדם לוקחים אותם ממקור של קודש, ורזי עולם מתגלים לפניו, והוא הולך ומעלה את המחשבות, ומטהר את הקודש מכל טומאותיו.\n",
+    "summary": "כשם שרק החכם מתפלא, שואל ומחכים, כך רק בעל היושר העצמי, מבחין בפגמי המוסר שבמחשבות ומתקנם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 494,
+    "paragraph": "המוסר שבמדות, והמעשים החקיים, האחרונים צורך הכלל הם, והראשונים צורך היחיד, שהוא בפנים ידועים התוכן של חיי הכלל. המעשים החקיים, כשנשקעים בהם בעומק גדול כל כך עד כדי שכחת מטרתם, מביאים הם לפעמים חלישות בהמרץ של המוסר המדותי, ומתוך כך באה מחאה מצד מחזיקי המוסר הכולל, שנראית כעין גערה על דקדוקי החקים. אבל לעולם הצד העליון שבמוסר הוא, שיהיה הכלל כלל עומד, מקושר, יפה וחי, ולזה החקים צריכים ומוכרחים. על כן לעולם יעמד החק למעלה מהמוסר, והמוסר ישמש לו לעזר, להדר בקיומו של החק בנדיבות מוסרית. \n",
+    "summary": "המוסר שבמידות הוא צורך הפרט והחוק שבמעשים הוא צורך הכלל, ולכן החוק עליון מהמוסר, אך צריך הוא את עזרתו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 395,
+    "paragraph": "עבודת הצדיקים העליונים הוא להרחיב את רצונם ולהגדילו, לחזקו ולאמצו. וכל מה שיהיה הרצון שלהם יותר יוצא אל הפועל, ויהיה יותר חזק ואמיץ, יבוסס העולם כולו וימלא אורה. ברבות צדיקים ישמח עם. \n",
+    "summary": "עבודת הצדיקים היא להגדיל את הרצון, ובעילוי רצונם מתעלה העולם כולו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 848,
+    "paragraph": "שורש האמונה הוא בחכמה. מתוך שיש חכמה כמוסה בנשמה, שהיא מכירה על ידה בגודל האמת האלהית, אלא שאינו יכול להוציא אל הפועל את הפרטים, מתוך כך הוא מתקשר הרבה להאמין בהפרטים, שהוא מרגיש בפנימיות לבבו שהם הם מגלים את האמת הגדולה בכל האופנים שדרכה להגלות, במעשה, דיבור ומחשבה, ברגש, בדמיון, במזג ובנטיות נפשיות, ובמעוף חיים פנימי ועליון מכל הגיון לבב ומכל הקשבה מוגבלת.\n",
+    "summary": "שורש האמונה הוא בחכמה הכמוסה, המאירה לאדם את האמת הכוללת, ויציאתה אל הפועל באה על-ידי האמונה בפרטים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 633,
+    "paragraph": "עמקי הסודות האלהיים, פשוט הוא שאין להבינם בבירורם בשכל האנושי, אלא על פי הקבלה מאנשים מופלאים, שהאור האלהי חדר לתוך נשמתם. וכשלומדים את דבריהם בהכנה הראויה, באה ההשערה הפנימית, ומישבת את הענינים על הלב, עד שהם דומים למושגים בשכל הטבעי הפשוט. ולעולם צריכים לצרף אל המדע הזה את כח האמת של הקבלה, ואז נעשים הדברים מאירים ושמחים כנתינתן מסיני, לכל חד וחד לפום דרגיה.\n",
+    "summary": "רזי התורה עוברים במסורת איש מפי איש, ואחר-כך מתיישבים בלב בהשערה פנימית.\n"
+  },
+  {
+    "id": 1,
+    "paragraph": "מי שבא לקוץ סעיפים הללו, מי שממעט את חילם, את כבודם וחשיבותם אצלנו, הרי הוא ממעט את לשד חיינו, ולנגדו אנו מתקוממים בכל מלא כחנו.\n",
+    "summary": "קיצוץ בציורים הרוחניים המיוחדים לישראל הנו קיצוץ בלשד חייהם, וצריך להתקומם כנגדו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 26,
+    "paragraph": "אבל אנו צריכים להגות וללמוד ברחב לב, בדעה צלולה, וברוח אמץ, המסוגל להתפתח באיש היודע את מטרתו בהכרה ברורה. יחד עם לימוד הדעות, אנו מוכרחים לסגל לנו את השאיפות המוסריות היותר טובות ועליונות, כדי שיהיה לנו בסיס נפשי הגון על מה לבנות עליו את השאיפות הנעלות, שהדעות הקבועות באומה, הנטועות כארזי אל בשרשי האמונה ובענפי התורה והמצות, מושרשות בו.\n",
+    "summary": "כדי שיהיה בסיס נפשי לכל הזרמים, צריך לסגל מידות מוסריות עליונות, הנטועות בתורה ובמצוות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 536,
+    "paragraph": "חסרון גדול הוא בתכונת האדם, שכשהוא מציץ במחשבות העליונות, מיד הרי הוא מאבד את סיגולו אל העולם המוחשי וכל יחושיו, ומעמד זה גורם לאדם להתרחק מההתעלות העליונה. אלא האדם צריך לקנות מדת גבורה בנפשו, ולחבב את העולם המוחשי וכל קניניו וכל חובותיו החברותיים, עם כל מה שהוא מציץ למעלה הרבה מכל השייך להם, והוא משתוקק לאור יותר בהיר ויותר עליון מכל המאיר בגלוי בעולם הזה. ואז יתרגל במצב כזה, שלא יהיה העולם וכל אשר בו דבר המעיק על נשמתו, וההעלמה של האור העליון מהופעת החכמה ותשוקת הטוב, לא תהיה כל כך גסה כמו שהיא במעמד הרגיל, שהעולם הוא כולו ניגוד אל האורה הנפשית, המבקשת לה את דרכה בחיים של חופש העליון.\n",
+    "summary": "צריך להתאזר בגבורה ולחבב את העולם המוחשי, למרות התשוקה לעליונים, כדי שלא תעיק התשוקה על הנשמה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 184,
+    "paragraph": "כל הקישורים, העליונים והתח��ונים, אחוזים הם ביסוד החיים שלנו בבת אחת, כשם שכח השכל והמוסר היותר עליון, עם פעולת החיים היותר חמרית, פועלים עלינו כאחת. ומצד הכללות אין הבדל בין ענין לענין, רק כשאנו מפרטים את הענינים לפרטים, אז אנו מבחינים בין גבוה לנמוך. ויש שאנו צריכים לאחוז בצד הנמוך שלנו, בשביל שלא יאבד ממנו הטוב והקודש התלוי בו.\n",
+    "summary": "בהסתכלות כללית אין הבדל בין עליון לתחתון המשלימים זה את זה, ורק כשמפרטים מבחינים בהבדל.\n"
+  },
+  {
+    "id": 898,
+    "paragraph": "כשמדברים בענינים הכוללים את כל ההויה על ידי דוגמאות פרטיות, מגרעינים רוחניים או גשמיים שאנו תופסים, הדבר דומה לבדיקת חכמי הקרקעות על ידי משקל קטן חבלי אדמה גדולים.\n",
+    "summary": "כשם ששקילת דוגמה מהקרקע מעידה על איכות כולה, כך דוגמאות פרטיות מבארות דברים הכוללים את כל ההוויה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 870,
+    "paragraph": "יסודות התורה הם הפשט והסוד. הדרוש והרמז הם אמצעיים לקשר ולשלב את הרום עם התחתית. והפרטים רבים מאד. בקיבוץ הרוחניות של יוסף נכללו בכתונת פסים שלו, ויהודה עוד רד עם אל. ויוסף ויהודה, בהיותם לעץ אחד, הרי כל עץ החיים כולו שלם, ומפריו נוטעים נטיעות מרובות, לכונן בשלימות את כל הפרדס כולו.\n",
+    "summary": "הפשט והסוד הם יסודות התורה (יוסף), והדרוש והרמז הם האמצעים לשלבם (יהודה), ובאיחודם מתאחד עץ החיים (פרד\"ס).\n"
+  },
+  {
+    "id": 334,
+    "paragraph": "דברים קיימים וכוללים בנויים הם על פי שאיפות נצחיות, גמורות ושלמות, והן מצויין רק בקדושה, שהיא אמונה, דהיינו התעמקות חיה בהענינים האלהיים.\n",
+    "summary": "רק שאיפות הקדושה והאמונה הן נצחיות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 632,
+    "paragraph": "יש כפירה שהיא כהודאה, והודאה שהיא ככפירה. כיצד, מודה אדם שהתורה היא מן השמים, אבל אותם השמים מצטיירים אצלו בצורות כל כך משונות, עד שלא נשאר בה מן האמונה האמתית מאומה. וכפירה שהיא כהודאה כיצד, כופר אדם בתורה מן השמים, אבל כפירתו מיוסדת רק על אותה הקליטה שקלט מן הציור של צורת השמים אשר במוחות המלאים מחשבות הבל ותוהו, והוא אומר, התורה יש לה מקור יותר נעלה מזה, ומתחיל למצא יסודה מגדולת רוח האדם, מעומק המוסר ורום החכמה שלו. אף על פי שעדיין לא הגיע בזה למרכז האמת, מכל מקום כפירה זו כהודאה היא חשובה, והיא הולכת ומתקרבת להודאת אמונת אומן. ודור תהפוכות כזה הוא נדרש גם כן למעליותא. ותורה מן השמים משל הוא על כל כללי ופרטי האמונות, ביחש של מאמר המבטאי שלהן אל תמציתן הפנימי, שהוא העיקר המבוקש באמונה. \n",
+    "summary": "כפירה באמונה מעוותת הנה הודאה, ואמונה מעוותת הנה כפירה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 665,
+    "paragraph": "כשאבוקת אור הדעת היא גדולה מאד, מתהפך גם הדמיון לענין שכלי טהור, שהוא מוסיף עוד תכונה של חיים מורגשים בתעופת ההשכלה, ומוסיף בזה צחצחות עליה.\n",
+    "summary": "כשהדעת מתעלה, מתהפך גם הדמיון לעניין שכלי טהור, ומוסיף חיות ומעוף בהשכלה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 502,
+    "paragraph": "המעשים מדברים הם בתוך הנשמה. כל פעולה שהיא משתלשלת אחרי השתלשליות רבות מהטוב, מהקודש, כשם שהיא נובעת ממקור הקודש, שהמציאות של הקודש גרמה לה את הוייתה, את התגלותה אל הפועל, ואין קץ לסיבות אשר התגלגלו מרום חביון עד אשר באה פעולה טובה זו אל הגילוי המעשי, ככה בהיותה כבר יוצאה אל הפועל, היא משיבה את האור לשרשה, היא מכה את הגלים לאחור, ומרחבת היא את פעולת הקודש ומגדלתו ממטה למעלה. והוא הדין להיפך, כל פעולה שמקורה משחת, כשם שהמקור הטמא הוא מ��וללה, כך היא מגלה את חלאתה בתוכיות הרוח העושה אותה, עד אשר יעקרה ממקורה האיש השליט על מעשיו ועל רצונו, בכח הגדול של תשובה, שאז, בהתעלותה ביחוד למדת האהבה, תקבע את מדורה בעומק הטוב, ותכה את הגלים מלמטה ומלמעלה, כהלכות הפעולות הטובות לטובה.\n",
+    "summary": "כשם שהמעשה משתלשל מהנשמה, כך הוא משפיע עליה חזרה, לטובה ולרעה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 672,
+    "paragraph": "עיקר העבודה הולכת ומתבררת לאדם, כל מה שידע שאור החיים האלהיים העליונים מחיה את כל עניני הרוחניות שלו, בשכל וברצון, ברגש ובנטיה, בתכונה ובמדה, כשם שהוא מחיה את הכל בהויה ובישות. ואז יוטבע בו טבע של דבקות אלהית קבועה, שתלך ותשתלם בכל עז תכסיסיה לפי גדלות ההשגה, לפי רוב החכמה הרוחנית, ולפי התעלות המדות והמעשים, ולפי עליית הרצון וזיכוך הנשמה, בהכשרה להסתכל בעליית העולמים כולם בהדר זיו רוחניותם. ויתאמץ יותר טבע קודש זה, כל מה שיתהפך הרע העצמי והעולמי לטוב, והחושך לאור, לא רק בכללות אלא גם בפרטיות, על ידי הופעת קודש בכל יום תמיד.\n",
+    "summary": "כשיתברר לאדם שאור החיים האלוהיים מחייה אותו ואת ענייניו הרוחניים, תוטבע בו הדבקות בה'.\n"
+  },
+  {
+    "id": 433,
+    "paragraph": "כל הנושאים שבהויה וברעיון הם חומר לרוח האדם להתעלות על ידם. ובדרך הרגיל מחולקים הם למדרגות, זה למעלה מזה, ועל פי התעלות גדולה הכל עולה במעלות הקודש. וזאת היא מדתו של רב המנונא סבא, דלא הוה שאיב מכדא, דאיהו כ\"ד ספרין דאורייתא, אלא הוה שט בימא רבא. ומשום הכי דוקא הוה יכיל לסדרא פירקא דמילא דשטותא לתלמידוי לפני הצעת מילי דחכמתא, כדי לקיים ויתרון האור מתוך החושך. \n",
+    "summary": "כל הנושאים שבהוויה ושברעיון הם חומר לרוח האדם, ועל-ידי התעלות גדולה הם בעצמם עולים במעלות הקודש.\n"
+  },
+  {
+    "id": 478,
+    "paragraph": "המחשבה האלהית מתפרנסת מכל המחשבות וכל הידיעות כולן, והיא מתגדלת ומתאדרת על ידי אותו המזון, הנראה שהוא בא מחוץ לה לתוכה.\n",
+    "summary": "המחשבה האלוהית מתפרנסת מכל הידיעות כולן.\n"
+  },
+  {
+    "id": 373,
+    "paragraph": "הדעה שהאדם הוא התוכן המרכזי של ההויה כולה, מגדילה את האחריות המוסרית, ומעוררת את החפץ לפעול גדולות. אם הצורה העולמית החומרית נתגדלה על ידי ההתגליות הרבות, מציב המדע לפנינו את השליטה החפשית בתור האדם, והתגלותו היא המרכז התמציתי היותר עליון של ההויה, שבודאי החיים הם תמצית המציאות הבלתי מרגישה, ותמצית החיים היא שליטת החפץ, שבא למרום עזו על ידי איחודו עם הטוב המוחלט, והופעתו בפועל בצורה היותר אפשרית.\n",
+    "summary": "הכרת המדע באדם כמרכז העולם, מציבה את חופש הרצון כמרכז ההוויה, ומאפשרת את איחודו עם הטוב המוחלט.\n"
+  },
+  {
+    "id": 493,
+    "paragraph": "יש שתתרומם מחשבה למעלה מחוג המעשה, למעלה מגבול המוסר שבצורך הציבור לפי מעמדו, ותתגלם בתביעה, והתביעה תתגלם באישיות מיוחדת. האישיות הזאת תובעת היא תביעתה בחוזק יד, בגדולת נשמה, ועם זה מהרסת היא את הטוב הכללי שבחיי ההוה, ועל ידי זה גם הטוב של העתיד. ומה שיש לו שורש בקדושה עליונה, חוזר להיות יורד במעמקי הכיעור והטומאה, כשבא שלא בזמנו.\n",
+    "summary": "מחשבה שאינה מוכלת בכלי המעשה בגלל רוממותה, עלולה להביא להריסות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 473,
+    "paragraph": "כיצד חושבין מלמעלה למטה. משערים אידיאלים רמים ומחשבות נשאות כלליות, ומתוכם מולידים תולדות, פרטים ופרטי פרטים, ענף אחר ענף, או הרבה סקירות בפעם אחת. באופן כזה הולכים הרעיונות בהרחבה, הכח המחשבי פועל את פעולתו ביושר, בשטף, והנשמה מלאה אורה ונחת רוח. אמנם כשחושבין מלמטה למעלה, מקבלים איזה פרט מחשבי או מעשי, מפצלים אותו לפצלות של ניתוחים דקים, הולכים ממנו הלאה להרעיון שהוליד אותו, ומרעיון זה למקורי יותר ממנו, וכן מטפסין ועולים, עד מרומי רעיונות נשגבים ביותר. בדרך זה יש עמל וליאות, ספיקות רבים מאד, וסיבוכי דרכים עד אין חקר, אשר הם מתבררין לפי אותה המדה שהעמל הפרטי הולך ומקבל שפע אורו מהתכונה של המחשבה הישרה שמלמעלה למטה. וכששתי הנטיות המחשביות מבטשות זו בזו, מחדשות הן סגולות רוחניות מיוחדות, א\"ת ב\"ש ג\"ר ד\"ק.\n",
+    "summary": "בטישת המחשבות שמלמעלה למטה (מההשערה אל תולדותיה), ושמלמטה למעלה (מהתולדות אל מקורן), מולידה אור חדש.\n"
+  },
+  {
+    "id": 732,
+    "paragraph": "כשמתחברין עם נפשות פחותות של פורצים ורשעים, נפגמים. אבל אם יש בהם איזה דבר טוב, ומתכוונים בההתחברות רק אל הצד של הטוב, אז אם כחו יפה, הרי זה מתעלה. ואפילו ההסתכלות בפני אדם רשע, שאסורה, אם יש בו צדדים של טוב, ומתכוין בההסתכלות רק לקלוט את הטוב, נראה שיש בזה דרך של מצוה. ואפילו כשיש איזה חיבור לרשע לאיזה צדיק בדרך אהבה, כבר מסולק ממנו איסור ההסתכלות, מפני שעל ידי חיבורו אל הצדיק נחשב כאילו יש בו כבר חלק טוב. ואמר אלישע ליהורם בן אחאב, לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך, משמע הא על ידי נשיאת פנים של יהושפט מלך יהודה שנלוה עמו הביט גם אליו וראהו, ולא חשש לאיסור ההסתכלות בפני רשע, דמהאי קרא ילפינן ליה.\n",
+    "summary": "רשע שיש בו טוב, מצווה להסתכל בו ולהעלותו, והחיבור אל הצדיק גם הוא נחשב לטוב.\n"
+  },
+  {
+    "id": 481,
+    "paragraph": "לפעמים, על ידי שקיעת הרוח, וחדלון האפשרות לשוט במרחבים טהורים של אצילות הרוח, ומושגי החיים העצמיים בעז טהרתם, נדחק הרוח, ומוציא הרבה שעיפים בתכונות המוגדרות של המעשה, ושל החיקור הפרטי שבתולדותיהם. במחשכים הושיבני כמתי עולם, זה תלמודה של בבל. ומכל מקום גם הוא יהפך לאור, אחרי שנשמת האורה חוללה אותו. אף על פי שהולידתו בתור בן אוני, ותקש בלידתה, מכל מקום אביו קרא לו בנימין, וצדקו המילדות, שהן חכמות, באמרן לה, אל תיראי כי גם זה לך בן.\n",
+    "summary": "ריבוי הפרטים בתורה שבעל-פה נובע משקיעת הרוח האצילית, אך סופם שיהפכו לאור.\n"
+  },
+  {
+    "id": 69,
+    "paragraph": "ברית כרותה היא לכנסת ישראל כולה, שלא תטמא טומאה גמורה. גם עליה תוכל הטומאה לפעול, לעשות בה פגמים, אבל לא תוכל להכריתה כליל ממקור החיים האלהיים.\n",
+    "summary": "ברית כרותה לישראל, שאין הטומאה מכריתה אותם לגמרי ממקור החיים האלוהיים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 607,
+    "paragraph": "היצירה הרוחנית חפשית היא, אינה מתחשבת עם שום דעה ושום השפעה, היא יוצרת כפי הלך רוחה פנימה. וכל מה שתתגבר בקרבה אמונתה בעצמה, כן תעלה למרומי האמת. השקר, והרשעה האחוזה בו, אינם באים כי אם מהשפעה חיצונה, שבאה על היצירה הרוחנית כספחת, המצוה אותה בכחה להגות ולא רוחה. ואין צו אלא עבודה זרה. \n",
+    "summary": "היצירה הרוחנית יוצרת מתוך עצמה, בלי השפעה זרה, והיא מתגברת ככל שתאמין בעצמה, והשקר שנדבק בה מושפע מבחוץ.\n"
+  },
+  {
+    "id": 563,
+    "paragraph": "ממקור החסד צריכה אהבת הבריות להתפרץ, לא בתור חק מצוה, כי אז תאבד חלקה היותר ברור, מזהרה, כי אם בתור תנועה נפשית פנימית עזה. והיא צריכה לעמוד בנסיונות קשים מאד, לנצח סתירות רבות, המפוזרים כצורי מכשול במאמרים בודדים, בשטחיותן של ��מה הלכות, ובהמון השקפות הבאות מהצמצום שבחלק הגלוי של התורה והמוסר הלאומי. אבל ברור הוא שאך מתרחקת היא האהבה ממקורה האלהי, יקמל פרחה, והמקור האלהי מופיע הוא את אורו על ידי צינורות התורה והמעשה, ועל ידי הצמצום הלאומי המיוחד. ובזה באה עבודת רוח גדולה, איך לקיים את כל הצינורות במעמדם, ועם זה לשאוב את מימי החסד בטהרתם והרחבתם המקורית. כמה פעמים מוכרחים לרדת למעמקי מחשכים, כדי לחפור דוקא משם את האורה היותר חפשית, היותר גדולה ועליונה.\n",
+    "summary": "אהבת הבריות צריכה להתפרץ ממקורה האלוהי בתור תנועה נפשית, ולא בתור מצווה, ולהתגבר על השקפות תורניות מצומצמות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 577,
+    "paragraph": "פשטיות ההבנה בהגדולה האלהית, היא מזהרת ומאירה בצחצחות את הנשמה של הצדיק, המתאוה תמיד לאור העליון, שיאיר עליו ועל כל העולם כולו. ובכל עת שהזוהר העליון מזריח עליו את אורו, כשם שהוא מתמלא שפעת אושר, כן כל המדריגות כולם, מראשית מקור האושר עד עמקי נקודת רגשי נשמתו, מתמלאים עונג ואושר קדוש. וכל המדריגות שמתחתית לנקודת הרגשת נפשו, גם הן מתעלות, ובחשאי נכנס שם איזה חדוה פנימית וקורת רוח מלאה טוב, והכל מתברך ומתעדן. והרשעה והרע והכיעור והמהומה והחושך והמגערת שבהויה הולכת ומתמעטת, מצטמקת ומתכווצת, וחלקים רבים ממנה מתהפכים, על פי קרבת שרשם לאור הטוב, ליושר, למנוחה, לקודש ולברכה. ויאמר אדם אך פרי לצדיק, אך יש אלהים שופטים בארץ.\n",
+    "summary": "הבנת הגדולה האלוהית מאירה את נשמת הצדיק, וממלאת את ההוויה בכל דרגותיה באושר ועונג.\n"
+  },
+  {
+    "id": 143,
+    "paragraph": "בית המקדש, בתור מרכז הרוחני של האומה, ומקור החיים הרוחניים של כל יחיד ממנה, מצד החזיון המורגש המרהיב עין ביפיו ומנשא את הרעיון בעזוז איומו, צריך הוא להבנות ברוח בכל יום אצל כל יחיד מישראל, כדי להשאיב את נפשו במלא חייה בתוכיות האומה במצבה השלם. אז ישובו להיחיד כחותיו הנפשיים הרעננים, שחיי האמונה, וחום ההרגש ואורו, פורחים בהם בפרחי חמד, של שלל צבעים נחמדים למאד. תעודה זו מתכוננת בפועל על ידי סדר היום של הקרבנות הנאמרות לפני התפילה. פרשת הכיור, התמיד, הקטורת, זורעים הם את הגודל האלהי שבבית הגדול והקדוש במעמקי הנשמה, קרוב למדת השיגוב שהיתה לכל יחיד בעת היות האומה חיה, ומקדשה בתוכה על אדמתה. גרעיני התשוקה אל השלמתה של האומה בתכונתה הרוחנית, הולכים הם ועושים את פירותיהם על תלמי הלב. הם הולכים ורבים, משתרגים עם כל המון הרעיונות הטובים המתיחשים לתכונה המרכזית הזאת, וכנסת ישראל נבנית ברוח בנין איתן בכחה לאלהים, אשר יתן לה עצמה, מצד ההוד הנצחי האצור בסגולת מאוייה, יותר מהמון בנינים חמריים ומוסדות לאומיים של חול, המאמצים כח כל לאום אשר רק על בשרו וחילו הגשמי יחיה. אהבת אלהים התמימה והנשאה, מתעוררת ומתיצבת חיה, בעז גדול, בנשמת האומה, על ידי זכרונותיה מימי קדם, בהיות נר אלהים תמים עמדה. והאידיאליות של זכר נשגב זה, דולה ממעמקים כל רעיון נחמד, וכל משאת נפש כבירה וקדושה, ומצגת לעיני האומה בכללה את ערכה האלהי הגדול, שממלא הוד והדר את כל חדרי לב של כל יחידי בניה.\n",
+    "summary": "בניית בית מקדש פרטי בלב כל יחיד על-ידי הצפייה לבניינו, נותנת כוח לכנסת ישראל יותר ממוסדות החול הלאומיים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 357,
+    "paragraph": "מי הוא האשם בהעצבות הנוראה השוררת בעולם, העונות המעשיים והעיוניים. הוצאת האדם מטבעו, בין מטבע חומריותו בין מטבע רוחניותו, היא מעמידה אותו במצב איום פנימי, מצוקי שאול באים עליו בשטף. ההישרה הרוחנית היא העיקר בזה. כשהדיעות מתישרות, מתאמץ הוא המעשה גם כן להתישר, והחיים מרגישים את ערכם הנהדר, ושמחת ישרים ממלאת את הנשמה כולה.\n",
+    "summary": "היציאה מסדר הטבע החמרי והרוחני מביאה עצבות לעולם, ובתיקון הסדר הרוחני מתיישר גם הסדר חומרי.\n"
+  },
+  {
+    "id": 802,
+    "paragraph": "אמת גמור הוא, שהצדיקים העליונים, האנשים הרוחניים, שמצד עצמם אין כל עניני עולם הזה תופסים מקום אצלם, מפני שהם משערים יפה את החוסן ואת הזיו העליון, והם מתכוונים לבסמו יותר ויותר, ולהמשיכו בעולם כולו, אין דרך עבודתם שוה כלל לדרכי העבודה של כל אדם, השרויים תמיד בגבולי עולם הזה ותשוקותיו, ומאסרי הגוף וכל נטיותיו. וכשרואים מהם דברים תמוהים, אין להרהר עליהם כלל, כי כל דרכיהם נובעים מקודש עליון מאד.\n",
+    "summary": "אין להרהר אחרי הצדיקים, כיוון שעבודתם שונה משאר בני אדם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 719,
+    "paragraph": "הנטיות הנפשיות של התאוות החומריות, בראשית התגלותן, הנן מצויירות באופן הקרוב לאידיאליות ונכללות בקדושה. כשהן פועלות על האדם להמסר אל תוך הזרם המהיר והדוחף שלהם, עד כדי ביטול חופשתו וטוהר שלטונו העצמי על עצמו, הן הולכות ונעכרות, והאדם צולל במעמקי החושך, וכל כחות נפשו הטובים הולכים שבויים בשבי החומריות הגסה והזוללה. החושך של עכירות המחשבה, והעדר הבהירות של הבנת ההויה בקישור כל טובה עד עליוניות מקוריותה, עד כדי חשכת עבודה זרה וסעיפיה, כפירה, שכחת אלהים, וכל מדורי המחשכים שאפשר ושאי אפשר לקרא בשמות, הולכים ומתגברים, ותופסים את הנשמה וכחותיה האציליים ברשתם. כשמתישבת דעתו של אדם עליו, והתורה והתפילה, עילוי הדעת ועילוי הרצון, פועלים עליו את פעולתם, חוזר הוא ועולה ממעמקיו, לוקח הוא עמו מניות של חיים ושל הרגשות כאלה שהתקרב אליהם דוקא בנפילתו, ובשובו הם שבים עמו, מתרוממים ומתעלים בעילוייו. ונשמתו נעשה יותר מבהקת ויותר חזקה, ואור חיי העולם השייך לחלקו במציאות מוסיף הוא רכוש גדול, ושמחת עולמים מתרחבת והולכת, וגדולה של רֹחב דעת מתעטרת על ראשו, צחצחות שכלית וחשק אלהי אצילי, אהבת עולמים ובריותיהם ודבקות עליונה בשלמות של כל, במקור התענוגים, שהוא שורש כל תענוג שעיי ועולמי, הולכת ומתגברת בקרבו, ועולם מלא, הרת עולם, ועולמי עד, הולכים ומתנוצצים בהדר תפארתם, והאדם נעשה אוצר הטוב והחיים לכל היצור, וסגולת אלהי עולם לעד.\n",
+    "summary": "בראשיתן, התאוות נכללות בקדושה, ובנפילתן הן מעכירות את הנפש, ובעלייתן הן מעלות עמהן כוחות חיים שדבקו בהן.\n"
+  },
+  {
+    "id": 302,
+    "paragraph": "ישראל בין העמים דומה הוא להאדם בין כל הבריות. לבריות רבות יש יתרונות שאינם באדם, אבל הצירוף הכללי של הסגולות, ועליית הרוחניות על ידם, להשכיל בשכל את השימוש של הכחות הכלולים בו בכח ובפועל, זה עושה את האדם לחטיבה עליונה בעולם. כן ישנם עמים רבים, שלהם כשרון מיוחד יותר גדול מהכשרון ההוא בישראל, אבל ישראל בתור התמצית של האנושיות כולה, מקבצים בקרבם את סגולת כל העמים כולם, והן מתאחדות בתוכם בצורה אידיאלית, קדושה, באחדות נשאה. מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.\n",
+    "summary": "האומות יכולות להיות עדיפות על ישראל בתכונות מסוימות, אך ישראל מקבצים את סגולת העמים כולם בצורה אידיאלית.\n"
+  },
+  {
+    "id": 293,
+    "paragraph": "ההבנה, כשהיא מתעלה, היא מחוללת את הזכרון. ההתעלות הרוחנית מנצחת היא את הזמן, וממילא אין השכחה, שכל כחה היא פעולת הזמן, שולטת. ההנחה האפלטונית שכל הלימודים הנם רק עניני הזכרה, היא באמת קרובה לאורחא דמהימנותא. וכל מי שיודע שם של מ\"ב, ומשמרו בטהרה, תלמודו מתקיים בידו. ועל ידי עילוי רוחני זה תכונת השליטה מתגלה בנפש, ואימתו מוטלת על הבריות.\n",
+    "summary": "ההנחה האפלטונית שהעולם הוא זיכרון לעולם עליון, קרובה לדרך האמונה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 740,
+    "paragraph": "בגדלות המחשבה מצטיירת הרוחניות של החכמה העליונה והצדק העליון, וכל מקוריותיהם בכלליות, וכל מה שיש מן התורה והחכמה בתור ענפיהם היוצאים מהן, כשערות הראש בחכמה והזקן בצדק. \n",
+    "summary": "החכמה העליונה מצטיירת בקבלה כשערות הראש, והצדק העליון – כשערות הזקן.\n"
+  },
+  {
+    "id": 825,
+    "paragraph": "בתמיד היה כלול כל נצוצי החיים של הנפש הבהמית של כל ישראל, והיה מתעלה בכללו על ידי הקרבתו, ועמו היו מתעלים כל נצוצי החיים שירדו בכל עונה מעונת היום על ידי ההליכה השפלה של החיים. ולא עוד אלא שהיו מתרוממים הכחות היורדים, והרגשות והרצונות המחשבות והמעשים הנגררים עמהם, למעלה למעלה, והיו העונות מתכפרים, ורישומם נמחק, והם מתהפכים לזכיות, ואור ד' מתדבק ומתחבר עם נשמת האומה כולה על ידי עליה זו, קרבני לחמי לאישי. ורשימה גדולה מעליה זו ירגיש כל אחד מישראל לפי מעלתו, מאמירת פרשת התמיד בכל יום, שהיא עושה בסגולתה מעין פעולתה העליונה של העשיה הגמורה. וכפי אותה המדה שהמעשה הגמור הוא יותר חזק מהאמירה, היו כחות החיים יותר חזקים, וממילא גם כחות הבהמיות וירידתם העמוקה יותר חזקה, וממילא היתה העליה יותר אמיצה, וצריכה לכח יותר מרובה. כמובן יש להחיים המפעמים בכח רב ערך יותר עליון, באין ערוך ואין דוגמא כמעט, להחיים שהם רק צל חיים לגבי החיים הגמורים כשהם מלאים בחילם, בעת אשר הכבוד עומד במלא קומתו וזיו חייו, בבית חיינו. אבל חסד עליון אינו עוזב אותנו, וגם בעבדותנו בחר בנו לחלקו, ומעשינו הקטנים עם שיח שפתותינו עושים גדולות ונצורות, שבמלאת החיים בכל צביונם רק אז יגלה ערכם הנשגב.\n",
+    "summary": "קרבן התמיד מעלה את כוחות החיים שאבדו בשפלות החיים, ומעין זה נעשה באמירת הקורבנות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 653,
+    "paragraph": "ההשגות הרוחניות מתגלות לאדם בדרך פתאומי, וכשם שאינן נופלות תחת הזמן, ככה אינן נופלות תחת ההדרגה של מדידת האפשרות והנמנעות באותה המדה שהאמת הזאת נמדדת בהשגות שכליות אטיות, הבאות לא בדרך שטף של נחלים, כי אם בקימוץ של טיפין טיפין. \n",
+    "summary": "ההשגות הרוחניות מתגלות לאדם באופן פתאומי, ולא באופן שכלי ואיטי, ולפיכך הן למעלה מאפשרוּת ונמנעוּת.\n"
+  },
+  {
+    "id": 687,
+    "paragraph": "כשמכירים יפה את המנוע מהשגה, אז מבחינים שמה שהוא שלול מהשגה איננו מונע מלהשתמש ביתר החלקים, המתגלים. כי אם היה החלק הנעלם מונע את החלק הנסתר מאפשרות ההשתמשות בו, אז הלא היו בני אדם כחיתו שדי, בלא דעה והשכל. וצדקה עשה הקב\"ה עם עולמו שנחלקו המדות הרוחניות לפרקים, וכל פרק יש לו ערך בפני עצמו, חוץ מהערך הגדול והכללי שלו מצד צירופו אל הכלל.\n",
+    "summary": "אי-ידיעת חלק אחד מהמחשבה הנעלמת, אינה מונעת שימוש בחלקיה הגלויים, שכן לכל חלק יש גם ערך עצמי.\n"
+  },
+  {
+    "id": 586,
+    "paragraph": "הדין נותן שיש נשמה לכל ניצוץ, שהוא שואף להתעלות, ומתעלה על ידי אור חסד עליון שמופע תמיד, וקל וחומר לכל בריה, שהיא הולכת ומתעלה, בכל גוון של הויה שהיא נמצאת, בין בתאור של פעו��ה בגוף, בין מחוץ לגוף. וכל מין ממיני החלוקה, כמינים ופרטיהם, וקל וחומר אנשים ומשפחות, עמים ולשונות, כל מושג כולל יש לו נשמתו, שהיא הולכת ומתעלה, וקל וחומר עולמים שלמים, שהם הולכים ומתנשאים, הולכים ומתעלים, חיים הם בשימושם הגופני עד הזמן שנשמתם משתלמת, ואחר כך כל הרוחניות שבהם מתעלה, ובצרור החיים הכללי, העליון מכל נחיצות של גוף ועולם מקומי, הם נצררים בכל כחותיהם הכלליים והפרטיים. וכשאנו רואים במחזה כמה עולמים לאין תכלית כבר היו לפנינו, אנו יודעים מזה כמה עדן ואור עליון מקבלים האורות הרוחניים הכלליים שלהם בכל פרטיהם, ואור עדן זה באיזה צורה הוא משותף לכולנו יחד.\n",
+    "summary": "לכל בריה, עם ועולם, יש נשמה, השואפת להתעלות ולהתכלל בצרור החיים העליון, ומריבויים אנו למדים על גודל האור העליון.\n"
+  },
+  {
+    "id": 418,
+    "paragraph": "הצפיה הרוחנית מלאה היא בהירות הזכרון הכללי, זכרון גדלה של האומה וכל הודה בעבר, וכמו כן היא מופעת משכלול התקוה בעתיד. ואלה שתי ההופעות משכללות את הנפש כולה, ומזה באה החבה הגדולה למצות התלויות בארץ ובמקדש, וכל הרגשות התלויים בהן.\n",
+    "summary": "זכרון העבר ותקוות העתיד של האומה, משכללים את הנפש לאהבת המצוות התלויות בארץ ובמקדש.\n"
+  },
+  {
+    "id": 363,
+    "paragraph": "הרצון החפשי, המואר מהשכל העליון, הוא התמצית של ההויה, המתגלה בפנימיותה. וזאת היא נשמת אדם הראשון בכל מילואה. \n",
+    "summary": "הרצון החפשי, המואר מהשכל העליון, הוא תמצית ההוויה, והוא נשמת אדם הראשון.\n"
+  },
+  {
+    "id": 504,
+    "paragraph": "כנקודה קטנה נראה נועם ד' בלב הצופים בו, וכל המעשים כולם הם נסמכים עליה. וכל עמל גדולי הדעה, אוהבי הטוב באמת, הכל הוא עולה כדי להתאים את המון המעשים הרבים וסיבוכיהם, עם הנקודה הפנימית העליונה הזאת, שתהיה מתפשטת כולה באורה בכולם.\n",
+    "summary": "כל המעשים, עם כל סיבוכיהם, סובבים סביב נקודת העונג והנועם של ה', ועמל גדולי הדעה הוא להתאימם אליה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 882,
+    "paragraph": "כל השמות שבעולם הם צרים לנו, כשאנו באים לדבר על הנשגב האלהי מתוך מעמקי נשמתינו. מבטאים אנו את השמות, ואנו יודעים שהננו מזעזעים את אורם הפנימי בתור גורם דגורם של הביטוי הגופני והנפשי. ומתוך הצער הרוחני הזה הנשמה מתרחבת, מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה. \n",
+    "summary": "שמות וכינויי ה' מצערים את הנשמה, ומתוך הצער היא מתרחבת.\n"
+  },
+  {
+    "id": 221,
+    "paragraph": "אין האדם מוכשר לשום כח רוחני שבעולם בשלמות גדולה כזאת שהוא מוכשר לאמונה ולאהבה, וזהו אות שבכחות אלו מונחים כל יסודות הויית מהותיותו.\n",
+    "summary": "האדם מוכשר לאמונה ואהבה יותר מלשאר הכוחות הרוחניים שבעולם, וזהו אות לכך שבהן מונחים יסודות מהותו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 240,
+    "paragraph": "נשמתה של כנסת ישראל הוא הצדק המוחלט, שבהתגשמותו הוא כולל את כל הטוב המוסרי שבפועל. על כן כל פגם מוסרי שהאיש היחידי מישראל עושה, מחליש הוא בזה את קישורו עם נשמת האומה כולה. והתשובה הראשונה היא, להתקשר עם האומה בנשמתה, ועמה הכרח הוא לתקן את הדרכים והמעשים כולם, לפי אותו התוכן המהותי שבנשמת האומה.\n",
+    "summary": "נשמת ישראל היא הצדק המוחלט ופגמי היחיד מנתקים אותו ממנה, ובתשובתו הוא מתקשר אליה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 341,
+    "paragraph": "הטבע והבחירה נמצאים בכל מקום, ובמציאות הרוחניות הוא הערך של פנים ואחור. הטבע הוא אחוריה של הבחירה החפשית.\n",
+    "summary": "בכל מקום נמצא צד של בחירה וצד של טבע (הכרח), כע��ן פנים ואחור.\n"
+  },
+  {
+    "id": 463,
+    "paragraph": "הקדושה העליונה, שהיא הדבקות האמיתית, סובלת היא מן הכל, אפילו מן תורה ומצות, מפני הלבושים הגשמיים שלהם. ולפעמים היא מקבלת אותם בשמחה, בתור יסורין של אהבה, ועל פי רוב זוכה היא שיצאו הדברים מידי גבולם הצר לאויר חפשי ורחב ידים, מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה. המצר הוא מ\"צ דמצוה, י\"ה בא\"ת ב\"ש, שכשהוא מתקטן, בא עד כדי אחורים דאלהים, שהוא ר', אבל הוא עולה עד רחובות הנהר, ששם י\"ה הגלוף מבהיק, ומשתפכים גלי אורותיו בכל רוחב עדנו במרחב יה. \n",
+    "summary": "הקדושה העליונה מצטמצמת ומתלבשת בתורה ובמצוות מתוך ייסורים של אהבה, ועל-פי רוב היא זוכה לצאת מתוך מיצר זה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 648,
+    "paragraph": "כשהחוש מזדקק, רואים את הנשמה איך היא הולכת ומשתלמת, איך היא זורמת ושוטפת, פועלת ומזהרת על עולם מלא. וכל מה שהמעשים יותר מתתקנים, והתכונות יותר מתבררות, והשכל יותר מאיר, התרחבותה של הנשמה, החזקה והעליזה, החפשית והבטוחה, הולכת ומתפשטת. הפרטים של ידיעות, הרגשות, עובדות, אמונות, כונות ורצונות, הנם רק פלגים קטנים, ששטפי אורה הרבים נוהרים משם, בהופיעם ממקור חייהם.\n",
+    "summary": "כשהחוש מזדקק, רואים את התפשטות הנשמה בעולם, ופרטי המעשים והידיעות, המרחיבים אותה, הנם פלגים קטנים לעומתה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 353,
+    "paragraph": "המשיכה הפנימית אל הטוב המוחלט, הוא הענין המיחד את האופי של הצדיק בעל המחשבה, החי בעולם האצילות והטוהר. כל פגימה כל שהיא בטהרת המעשים והמדות, היא מורגשת לו על ידי המבחן של קושי ההתמשכות אל הטוב האלהי שמרגיש בנפשו, ובלבו נורא המכאוב, כי חולה אהבה הוא. \n",
+    "summary": "הצדיק שואף באופן טבעי להתקשר לטוב ה', והחטא מקשה ומעיק עליו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 693,
+    "paragraph": "כל מה ששייך לאדם, על ידי קישורו הרוחני העצמותי בכל ההויה, קשור הוא לרצונו הפנימי, וכשהוא מתעלה, הכל מתעלה עמו. התפילה מבררת היא את הרצון. בהתנשאו, כל הכלול בו בקישורים שונים ביחש המציאות במקורו, מתנשאים עמו. אורות חיים משפעת חי העולמים אלה, נפוצים הם בכל, באים באכילה ושתיה של כל אדם, להעשות עמו יחד חטיבה חיה, עזה. מתהום הדמיון החשוך הכל מתעלה להררי הדעה הבהירה, הקשורה בצדקת אל אלהים חיים. ועבדתם את ד' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך.\n",
+    "summary": "כשרצונו של האדם מתנשא, הוא מעלה עמו את כל המקושר עמו בהוויה על-ידי תפילתו ואכילתו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 663,
+    "paragraph": "החושב בתפילה שמשנה את הענין האלהי, הרי זה מחרף ומגדף, והחושב שאינו משנה אלא את עצמו, הרי זה מקטין את ערך התפילה, ועמה יחד את כל הערך של העבודה האלהית. אבל המכוין שהוא פועל לשנות את עצמו לטוב, ועל ידי היחש שעצמות הוייתו משתנה, משתנה כל הערך של כל ההויה אליו לעילוי ולטוב, כי ההויה כולה מתפעלת מאחד מחלקיה הרוחניים ביחוד, וכל מה שהתוכן הרוחני המביא את החליפות הוא יותר נעלה ויותר כולל, כן השינויים הם יותר עצומים, ויותר פועלים בשפעת טובתם – זהו העובד בכוונה הראויה, שהנפש מתמלאה ממנה, והעולם מתברך.\n",
+    "summary": "התפילה משנה את האדם לטוב, וממילא משתנה כל ההוויה לטובה, וטועים החושבים שהיא משפיעה רק על האדם או על רצון ה'.\n"
+  },
+  {
+    "id": 97,
+    "paragraph": "תורה שבכתב היא מדת שמים. כלומר, לא היתה התחלת ההדרכה הכללית של כללות התורה, וחידוש הדרך שבא על ידי המצות בכללותן, יכולה להיות מתגלה מפני הכח הרוחני האלהי המתגלה בעצם תוכה של כללות האומה, כי אם הדבר הוא גבוה ממנה. דוקא נשמה עליונה, שעלתה אל הגובה האלהי במעלה בהירה ועליונה כל כך שאין נפש האומה בכללה יכולה עדיין להגיע לה, היא יכלה לגלות אור התורה שבכתב בעולם. ומשה עלה אל האלהים. אמנם, אחר שכבר הוטבעה המטבע האלהית בנפש האומה, ונקנה לה טבע חדש, אז מחוללת היא את הענפים כולם על פי רוחה, בדרך הסתעפות מהמקור האלהי. ואין שום פלא שהרוח הגדול של האומה, ההולך ומקר משפעו האלהי, הגבוה מטבע עצמותה, כלול הוא בצדו העליון המקורי הזה. וכללות הרוח, וסעיפי פרטיו כמו שהם משתלשלים באומה, הכל סקור הוא ומתבלט בהצד האלהי העליון, הצד השמימי, שמשם התורה שבכתב נתונה למשה, בכללות ההטבעה בתוכיות האומה ופרטיה, כלת משה וכל תכסיסיה.\n",
+    "summary": "תורה שבכתב היא מידת שמים, והתורה שבעל-פה מוטבעת בנפש עם ישראל, וכלולה בה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 890,
+    "paragraph": "אורו של משיח כשזורח בלב, הוא מלמד לכבד את הבריות כולם. והיה שורש ישי אשר עומד לנס עמים, אליו גויים ידרושו, והיתה מנוחתו כבוד.\n",
+    "summary": "אורו של משיח מלמד לכבד את כל הבריות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 356,
+    "paragraph": "יצרא דעריות יוכל ללפף את האדם יותר עמוק מהשורש של קישור החיים שלו עצמו, מפני שהוא נעוץ בנטיית המשך החיים של הדורות כולם. ולעומת זה בקדושה, יכולים לעלות על ידי קדושת הברית למדרגת דוגמא של צדיק בכל הדורות. שני לזה הוא ענין חמדת גזל, שהרכוש הוא גם כן מעמיד על רגליו את הדורות בתור ירושה, שאהבת הקנין הרעה תוכל להשפיל מאד, והטובה שבקדושה תוכל לעלות למרומי החיים ועליוניותם.\n",
+    "summary": "יצר העריות ויצר הגזל, כשהם מתוקנים, הם משפיעים על דורות רבים, וכשהם מקולקלים – מקלקלים דורות רבים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 637,
+    "paragraph": "יש צדיק כזה שיכול לערוב שיתוקן העולם כולו, וכל ישראל ישובו בתשובה שלמה, ומקבלים שפע חיים וטוב גדול בהקפה, מאוצר העליון, מקור הברכות. וצדיקים כאלה מוכרחים להמצא בעקבא דמשיחא, שכל ההשפעות באות בדרך הקפה, בסוד טוב איש חונן ומלוה. ואורח צדיקים זה מקדים את הטובה לבא לעולם, ומכשיר את הדיעות לקבל הופעות חדשות, שאינן ראוייות להן כלל. ומכל מקום לא תצא מזה שום תקלה, כי אם תועלת ותיקון, מפני שהדיעות העליונות הללו יש בכחן להכשיר את הדור בהופעתן, שיוכל לקבל את האור הגדול שבהן, ולהשתמש בו כראוי. ההכשר הראוי לזה הוא העסק ביחודים, בבהירות הדעת, ואומץ טהרת הרצון. מלוה ד' חונן דל, ראשי תיבות מיח\"ד, וסופי תיבות בגימטריא תשעים, שהוא צדי באותיות, שמובנו צדיק. ועל ידו מתהפך כל הרע לטוב, וכל הטומאה לקדושה בסוף. אתה סתר לי מצר, ראשי תיבות אותיות סמא\"ל, וסופי תיבות בגימטריא קדושה.\n",
+    "summary": "בעקבא דמשיחא צריכים להימצא צדיקים שיקבלו שפע בהקפה, כדי לגלות הופעות למעלה מערכם, שהן עצמן יכשירו את קבלתן.\n"
+  },
+  {
+    "id": 789,
+    "paragraph": "מכירים אנו את הרצון הטוב ליסוד ההויה, והמציאות כולה היא מיוסדת על תמציתו. מתגלה יסוד עולם זה ברצונו של אדם, השפעתו מתגדלת כל מה שהוא מפתחו יותר. אותו הטוב הרצוני, המונח בעומק אמונת ד', זהו הגרעין שהכל צומח ממנו. שרשיו, גזעו, ענפיו, עליו, ציציו ופריו, הנם המעשים והתורות. הם הם המרבים כלים להוסיף לשד חיים לכל ההויה כולה, לכל הנשמות ולכל המעשים. נקודת הצדקות שבכל לב, היא מכון החיים ויסוד קיום העולמים. וכשהנקודה משתלמת בלב יחידי סגולה, עד שהיא מתרחבת על כל המאויים, ומתעטרת בכל שטח המדע והדמיון של הנפש, זהו באמת האדם היסודי, שכל טוב העולם בידו, ואור ד' לאמץ כח החיים של כל היקום על ידו מופיע. והקב\"ה קרא ליעקב אל, שנאמר ויקרא לו אל, ומי קראו כך, אלהי ישראל. כל דיבור היוצא מנקודת הטוב של הרצון, שהמוסר האלהי שרוי בו, לפי עומק אמתתו, לפי גודל התפשטותו במעשים ולפי רום הכרתו בשכל, כך הוא יוצר ופועל. משך החיים של ההויה, יצירת ברואים, עגלא תלתא וגברא, הנם באים על ידי התעלות החפץ של קדושת נקודת הרצון לרום גבהו. הלימודים הרזיים דבספר יצירה, עוזרים הם לבסס את הרצון, להוציא כלי למעשהו.\n",
+    "summary": "הרצון הטוב המונח בעומק האמונה הוא יסוד ההוויה, ובהשתלמותו הוא משפיע חיים וטוב לכל העולם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 222,
+    "paragraph": "כל מה שהיחיד והכלל עושה, בכל גילגולי הסבות, וכל הכחות המתגלים בחיי התרבות, הכל הולך הוא להשלים במעלה העליונה את האמונה ואת האהבה.\n",
+    "summary": "כל מעשי היחיד והכלל וכל גלגולי הסיבות וחיי התרבות, באים כדי להשלים את האמונה והאהבה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 814,
+    "paragraph": "כשהשכחה מתגברת, האותיות המחשביים מתפזרים, ואינם חוזרים לקיבוצם הכללי כי אם על ידי ההארה הרוחנית, המחזרת את הזכרון למכונו. וכשם שהדבר נוהג ביחידים, כן הוא נוהג בציבור, באומה בכללה. שינויי הדיעות והשאיפות המרובות, כשהן בכלי אחד, מאירים הם זה את זה. וכשיש איזה מיעוט אור וקלקול יסודי, השכחה מתגברת, וכל אחד איננו תופס כי אם את חלקו, ומביט בזעף על של חבירו, והריב מתחולל. וזאת היא עבודת הקודש של תלמידי חכמים, להרבות שלום בעולם, להשיב את הזכרון הכללי על כנו ממקורו הרוחני, לקבץ את כל הפזורים ולאסוף את כל הנדחים, לעשותם חטיבה אחת בעולם, כמו שהם באמת בעיקר יסודם. שורק כולו זרע אמת.\n",
+    "summary": "ההארה הרוחנית מקבצת את המחשבות ומחזירה את הזיכרון למקומו, ביחיד ובציבור, וזוהי עבודת תלמידי-החכמים המרבים שלום בעולם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 846,
+    "paragraph": "שמחה, עבודה, שלוה, עונג, זהו השעשע העליון שצדיקים זוכים בו, כל אחד על פי פעלו. וכשאורות הללו מתחברים יחד, אז רוח הקודש מקשקשת כזוג.\n",
+    "summary": "שמחה, עבודה, שלווה ועונג, הם שכר הצדיקים ושעשועיהם, וחיבורם מביא לרוח הקודש.\n"
+  },
+  {
+    "id": 364,
+    "paragraph": "כל חטא ועון מטמא הוא את הקודש. קטנות הרצון שבא על ידי פגם המדות, והמתחזק על ידי חטאת האדם, הוא מחנק את נשמת הקודש, שלא תוכל לשאוף את אויר קדשה. האהבה נעשית חולנית ופעוטה, עד שכל הענינים הנתלים בה מתאחזים רק בקטנותה. וכשמדברים על דבר היתרון המיוחד לאומה ברוחניותה ועליוניות ענינה, מתקבלים הדברים מצד הרפיון הנפשי של חנופה, ולא מצד רוממות אמתתם. על כן זאת היא ראשית החובה, אומץ הרוח, והתעלות המחשבה עד כדי בירור הענינים, באופן שמה שהוא מרומם ישאר מרומם מצד עצמו, וההמשכה אל הגדולה תהיה בגדולת אמת.\n",
+    "summary": "החטא מביא לקטנות הרצון, ולהסתכל על האהבה שבה נתייחדו ישראל כחנופה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 386,
+    "paragraph": "לפעמים מתגבר כל כך הצמאון לאלהים, עד למעלה מגבול הכלים כולם, וכל כחותיו הרוחניים של האדם, עד שמתקלקל סדר ההנהגה הנפשית. והרבה פועל החטא, שממעט את הופעת האורה האלהית, ומקלקל את כשרון הנשמה להכיל את הזיו היורד, באופן שיחולק כראוי לכל פלגותיה. והאדם צריך להתגבר מאד מאד, ויחזיק באמונה בחסד עליון לאין קץ ושיעור, לאין תכלית ומדה, ותתחולל דעתו להפוך את הצמאון המחליש ומדאיב לצמאון מעורר להתענג על ד', באור תורה חכמה ומצות. \n",
+    "summary": "החטא ממעט את יכולת הקיבול של כלי הנפש בצימאונה לה' וגורם לשבירתם, והאמונה בחסד ה' מהפכת את צער הצימאון לנועם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 48,
+    "paragraph": "בתפילה ובמצות בונים את כח המדמה שיהיה טהור וחזק, וראוי להיות מבוסס עליו השכל הפועל.\n",
+    "summary": "בתפילה ובמצוות בונים את כוח המדמה, כדי שיהא מבוסס עליו השכל הפועל.\n"
+  },
+  {
+    "id": 16,
+    "paragraph": "הרוח הגדול והנעלה, השואף לגדולי גדולות, הוא, רק הוא, מחזיק את החיים ואת האנושיות בהודה וגבורתה. מתאימה עם גבורת החיים המלאים, שממלאים גויות מלאות דם בריא וחיל עצום, מרץ כביר וצהלת חיים אדירה, היא רק גבורת רוח באיתן עליונותה, הזורחת ועולה על האנושיות בכח העז של ישראל, ההולך ומתבלט בחיינו, בהתפרצם עתה בזרם של הנטיה להתקוממות האומה על אדמתה ההיסתורית.\n",
+    "summary": "רק שאיפה לגדלות, מתאימה לגבורת החיים המתגלה בימינו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 273,
+    "paragraph": "הרטט והיראה הם דברים תכוניים לנפש האדם, בכל אופן שתהיה נפגשת עם חזיון נשגב, ואין שום תועלת במלחמה נגדם. אמנם, אם על ידי חלישות המחשבה, והירוס הכחות הגופניים והנפשיים, נתגברו יותר מדאי, אז מתגלים בצדק כחות ניגודיים לצמצמם, כדי שלא יוכלו להזיק למשטר הנשמתי של האדם, ולשלטונו על עצמו ועל חוגו החברותי, באיזה צד שהשליטה מגעת לו בצדק.\n",
+    "summary": "צריך להיזהר שלא תתגבר היראה הטבעית יותר מטבעה, ותהפוך ליראה הרסנית.\n"
+  },
+  {
+    "id": 606,
+    "paragraph": "הרשעה שבעולם מוצאה באדם את מכונה, והיא הולכת ומתגלמת בקרבו, מדי יום ביומו מוסיפה היא אומץ, מכשלת היא את כחו להתרומם להתעלות לטוב. יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. אי אפשר לאדם בלא תפילות תדיריות, שאחד מפרקיהם הם הוידויים. האדם מוכרח להתודות על עונותיו, על חטאיו שבגלוי ושבסתר ושבסתרי סתרים, על נטיותיו לרעה ההולכות ומלפפות אותו. כשהטהרה של התפילה והוידוי באה מדי יום ביומו, כשחשבון הנפש אינו דבר נשכח מהאדם, אז הוא מנער את הרשעה ממנו קמעה קמעה, טרם שהספיקה להעשות עליו ערמה גדולה כזאת שלא יוכל להרים ראש. ומארי דחושבנא בכל יום מסלקים את הרשעה היומית, מתודים הם לפני שינתם הקבועה, על עצמם ועל כל העולם כולו, לפחות מגלים הם את מחאתם על הרשעה הפרטית והכללית בכל מקום שהיא, מעמידים בזה את נפשם נכח הטוב והקודש, מעלים אותה בזה אל שרש חיי קדשה, מחברים את יניקתה מבאר הטוב. בידך אפקיד רוחי.\n",
+    "summary": "הווידוי והתפילה מנערים את הרשעה שדבקה באדם בטרם תצטבר ולא יוכל להתנער ממנה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 466,
+    "paragraph": "ישנם צדיקים כאלה, שמרוב נטייתם לקדושה עליונה, אהבת עולם הזה מתרוקנת כל כך מלבבם, עד שגם אותו חלק האהבה הראוי להיות בלבו של אדם לעולם הזה, חסר להם. ובשביל כך הם מוצאים פגמים בתכונתם האישית, ואינם יכולים למשול בעולם, עד שהם מחזירים את האהבה לעולם הזה על ידי תפילה. שהיא חיי שעה, ועל ידי עמקי הלכות, וכל עניני הנגלות שבתורה בהסתעפות פלפוליהם. ואז נעשית אהבתם לעולם הזה אהבה של קדושה, המתאחדת באהבת תורה, והעולם כולו מתעלה על ידם.\n",
+    "summary": "הצדיק מתקן את חוסר אהבת העולם הזה שבו, על-ידי הדבקות בחיי השעה שבתפילה ובלימוד הנגלה שבתורה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 589,
+    "paragraph": "כמה נואלו האנשים שאינם מסתכלים בפליאות הטבע וחוקותיו, בגודל מעשה אלהים שבעולם. באין בסיס של השקפה חמרית גדולה ועשירה, ההשקפה האצילית מתטשטשת. כל החוצפה והכפירה באה לעולם לתבע את עלבון החומ�� מבעלי הצורה המפריזים, העושים עול להחומר בבטלם וברדפם אותו, בין בצדו המעשי בין בצדו העיוני. וכל המטפלים בחומר ביושר ובצדק, בין הנותנים חלק הגון לגוף ולתביעותיו, לחברה ולתביעותיה וצרכיה הארציים, בין המיחדים זמן להסתכלות מדעית בכל ערכי החומר, בארץ ובשמים וכל אשר בם, בהיות עינם ולבם אל הרוח והנשמה העליונה מכל, הם מביאים את ברכת האושר והשלום בעולם, והם הם הנם החיל אשר נגע אלהים בלבם, בוני חרבות ומשובבי נתיבות. \n",
+    "summary": "המתבוננים בטבע והמטפלים בו ביושר, מביאים לעולם ברכת אושר ושלום, והרודפים אותו, גורמים לכפירה שתתבע את עלבונו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 73,
+    "paragraph": "כשהשכל מאיר במלא אורו, אז אין צורך לשום הדרכה מיוחדת של חקים ומשפטים. הטוב הגמור במעשה נמשך הוא אחרי המאור השכלי, וכל מכשולות החיים מתישרים מעצמם. החקים והמשפטים מתקיימים לא בתור חקים ומשפטים מצווים, כי אם בתור תנועות טבעיות, לנושאים שהארת השכל חזקה עליהם. הטוב והרע, וכל ערכיהם, חילוקיהם, והעמל הגדול שיש בכיוון הדרך הממוצע, שלא יוסיף ולא יגרע, כל אלה באו אחר שגרע השכל את אורו, וההרגשה, ההתפעלות ושיקוע של החושים, לקחו את מקומו, אחרי חטא הקדמוני של האכילה מפרי עץ הדעת טוב ורע.\n",
+    "summary": "הצורך בחוקים ומשפטים נובע מחטא אדם הראשון, וכשהשכל מאיר – החיים מתיישרים מעצמם בטבעיות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 580,
+    "paragraph": "יש בעולם תוכן טוב ההולך ומתעלה, וזה התוכן מתגלה הוא ברצונו ובטבעו של האדם גם כן. בעבר היה הטבע והרצון האנושי יותר פראי ממה שהוא כעת, ולימים הבאים יהיה יותר נח וטוב מההוה. בעבר היתה מהות התורה והמוסר פונה ביותר לביטול כח הרצון הטבעי, מפני שהרע היה מרובה בו, ולעתיד הולך הדבר ומקבל צורה חדשה, עד שהדרישה של החופש הרצוני תובעת תביעות מוסריות שיניחו את הרחבתה המבוקשת, שאז תראה כמה טובה צפונה בה. אבל בתוך הרצון העכשוי כמה סיגים עדיין יש בו, ומתוך הזכות של הניצוצות הטובים של הרצון שהתעלה, חפצים גם אלה הסיגים לזכות בחופש, וחופשם יחריב את העולם ויזהם אותו. לזאת המלחמה עצומה היא, וכל מחנה מגינה בצדק, ולוחמת בצדק. החופשים לוחמים בעד ניצוצי הטוב של הרצון, שלא יסבלו עבדות לאין צורך, שהוא אך למחסור, והמשועבדים, מכירי העבר ויודעיו בהדר טובו, מגינים על השיעבוד, שלא יהרסו חלקי הרצון המזוהמים את הבנין האצילי של העולם. וגדולי הנפש צריכים לתווך את השלום בין הלוחמים, בהראותם לכל אחד מהם מה הוא הגבול השייך לו באמת.\n",
+    "summary": "הרצון מתעלה ומזדכך מסיגיו, אך יש בו עדיין סיגים, וצריך לתווך בין לוחמי החופש הבלתי-מבורר, ובין מגיני השעבוד הקדום.\n"
+  },
+  {
+    "id": 883,
+    "paragraph": "אפשר לומר שהרצון לעולם לא יוכר, כמו שההכרה לא תרצה. אבל אין זה מונע מלעלות במקום יותר עליון, שההכרה והרצון הנם מאוחדים שם. ואין שום צורך מביא לומר, שאין צורת החיים העצמותיים ערוכים מתוכן כזה, שסגולת ההכרה והרצון ביחד הם בה דבר אחד, עשיר ומלא ערך. ויחס המוסר אל עצמות החיים יהיה רק, שהמוסר הטוב מאחד את ההכרה והרצון גם בענפיו, כמו שהם מיוחדים בגזע השרשי שלהם.\n",
+    "summary": "אף שתכונות ההכרה והרצון הפוכות, הנן מתאחדות בשורשן, והמוסר מאחד את ענפיהן בחיים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 844,
+    "paragraph": "ההשגה האלהית, כשם שהיא רחוקה מכל משיג, אפילו מעליון שבעליונים, כך היא קרובה לכל, ואפילו הדומם יש בו כח זה של השגת אלהות, מפני שאין קץ ותכלית לגדולה ולענוה האין סופית. ואין בהשגה האלהית חלקים, רק כל מה שמשיגים, משיגים את הכל. ואין בה לעולם גמר וסוף, כי אם כל נקודה של כל, היא מכינה לנקודה של כל עליונה. כל השגה אלהית, אפילו הגסה והקטנה שבהשגות, הוא עולם מלא ויקר מכל החכמות והמדעים, ומכל העושר והכבוד, שבכל העולמים כולם.\n",
+    "summary": "כשם שההכרה האלוהית רחוקה מכל משיג, כך היא קרובה לכל, ואפילו לדומם, שכן בהשגה האלוהית, המשיג חלק – משיג הכל.\n"
+  },
+  {
+    "id": 705,
+    "paragraph": "המצוה היא עושה פירות, ומצמיחה בתוך הנשמה, ובכל העולמות כולם, אורות חיים קדושים בכל עת ובכל רגע. וכששמחת צדיקים מתגברת, מרגישים הם את הצמיחה של הקדושה של המצות שעשו הם וכל כלל ישראל בכל הדורות ובכל הזמנים, איך שהיא פועלת להפריח תמיד חיים חדשים, באין שום הפסק. ופרי צדיק עץ חיים, וטעם עצו ופריו שוה. \n",
+    "summary": "כששמחת הצדיקים מתגברת, הם מרגישים את צמיחת הקדושה של המצוות שנעשו בכל הזמנים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 63,
+    "paragraph": "השממון של המחשבה ממיעוט הלימוד והידיעה, מביא את האדם לחשוב הרבה במהות האלהות, ואיננו יכול לשער עד כמה המחשבה הזאת היא עזות נוראה וסכלות איומה. וכל מה שיהיה יותר משוקע בבערות, יחשוב שבזה הוא מתקרב אל הידיעה האלהית הרמה, ששמע תמיד שכל גדולי הנפש שבעולם עורגים אליה. ומתוך שמצטבר הרגל של כמה דורות לחשוב מחשבת טעות זאת, כאילו אפשר לחשוב במהות האלהות, מתארגים הרבה הבלי שוא, שתוצאות שלהם הנן רשעות רבות ונוראות, עד שאפילו האדם הפרטי אובד הוא את חילו החמרי והרוחני מרוב צרה ואפילה. כדי לטהר את האויר מזוהמת החוצפה והרשעה הזאת, באה הכפירה המוחלטת, שגם היא אינה טובה מהראשונה, אבל היא מתנגדת לה תכלית הניגוד. ומתוך ההתנגשות של שני ההפכים הללו, תעזר האנושיות עזר גדול, להיות מתקרבת לדעת את ד' ידיעה מאירה, ידיעה המקרבת את האדם לאשרו הזמני והנצחי. ובמקום המחשבה השוממה של ההתפרצות אל מהות האלהות, תבא בלבו מחשבה בהירה של המוסר הטהור, והגבורה העליונה, המתוה לאדם את דרכי החיים, ומציגתו באור ד'.\n",
+    "summary": "מטרת הכפירה לטהר את העולם מהמחשבה על מהות ה', ולהעמידה על אור ה' והמוסר הטהור.\n"
+  },
+  {
+    "id": 779,
+    "paragraph": "ההתפתחות מופיעה אור על כל ארחות ד'. ההויה כולה מתפתחת ועולה, כשם שהדבר ניכר בחלקים ממנה, ועלייתה היא כללית כמו פרטית, עולה היא עד מרום הפסגה של הטוב המוחלט. מובן הדבר שהטוב והכללות הוא מחובר יחד, ועומדת ההויה לבא לידי מדה זו, שכולה תספוג את כל הטוב של כולה בכל פרטיה, וזאת היא עלייתה הכללית, ששום פרט לא ישאר חוצה, שום ניצוץ לא יאבד מהאגודה, הכל מתוקן לסעודה. למטרה זו צריכים שכלול רוח לתשוקה האלהית העליונה, שנוצרה על ידי עבודה אמונית בד'. \n",
+    "summary": "ההוויה כולה, בכללותה ובפרטיה,  מתעלה עד מרום פסגת הטוב, עד ששום פרט לא יישאר בחוץ.\n"
+  },
+  {
+    "id": 42,
+    "paragraph": "החושבים הטהורים באים לגדולתם בהרחבת מחשבתם. אבל גם הם צריכים להגביה את רגשותיהם. וכשהם טובעים במצולות המחשכים, צריכים הם לקרא בחזקה, בהתעוררות, אל נפשם, לצאת מאפילה לאורה. אז יצעק לבם אל ד'.\n",
+    "summary": "גם החושבים הטהורים צריכים להגבהת רגשותיהם, ואינם יוצאים מתוך מחשכיהם אלא בצעקה לה'.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2955,
+    "paragraph": "רכנו בחיים הלאומיים וצדודם כלפי היחש האנושי הכללי ארוכה היא מאד. ארוכים הם חיינו וארוכים הם, ע\"כ, דרכינו. גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו ובשביל כך גדו��ות הן צרותינו, וגדולים גם תנחומותינו. טעות יסודית היא החזרה מכל היתרון שלנו, החדלון מההכרה של \"אתה בחרתנו\". לא רק משונים אנחנו מכל העמים, משונים ונבדלים בחיים הסתוריים מצוינים, שאין דוגמתם בכל עם ולשון, כ\"א גם מעולים וגדולים מאד מכל עם. אם נדע את גדולתנו אז יודעים אנו את עצמנו, ואם נשכח את גדלנו אנו שוכחים את עצמנו, ועם שישכח את עצמו בודאי הוא קטן ושפל. רק בשכחת עצמנו הננו נשארים קטנים ושפלים, ושכחת עצמנו היא שכחת גדולתנו. נשמתנו מקפת עולם ומלאו ומצגת אותו על בסיס אחדותו העליון, ומשום כך היא בקרבה תמה וכוללת, ואין בה כלל אותם הנגודים וההרכבות השונים, הרגילים בנשמות עם ולשון. גוי אחד אנחנו, אחד כיחודו של עולם. זהו עומק טבענו הרוחני שיש בנו בכח, והדרך ההיסתורי שלנו ההולך את מהלכו בדרכים שונים, בדרכי אורה העוברות בין הררי חושך וצלמות, הוא מדריך אותנו להוציא את עומק טבע הויתנו מן הכח אל הפועל. כד הדברים הקטנים, הנדרשים לכל עם ולשון בעצם ענינם, הנם טבועים בנו במטבע הגדולה של כללותנו, אי אפשר הוא לנו לקצוץ ענף אחד מעץ חיינו הגדול והענף ולתת לו מהלך ויניקה בפני עצמו. כל היש שבנו יתעורר ויתנגד על זה במלא עז כחו הפנימי והרגשת עצמיותו. הדרך הארוכה שואפת להקמה גמורה לתחיה אותנו ואת כל אשר לנו, צרור לא יפול ארץ, קו אחד מקוי קלסתר פני לאומנו לא נתן למחוק. הננו חזקים מרוח הזמנים, איתנים מכל איתני תבל. הננו שואפים לקום לתחיה באותו הגודל של אבותינו, ולהיות עוד גדולים ונשאים מהם. מוסר השפענו רב בעולם, והננו נכונים להשפיע עמו ג\"כ עונג וחיים רעננים. את האנושיות כולה הננו מקפלים ברוחנו בגלוי, ואת כל המציאות כולה במצפוננו, וכל מה שיש עמנו, ושהיה חי מאז בקרבנו, הכל יהיה מלא וחי, דבר לא יעדר. רוחנו איננו ירא מפני הזמנים הוא יוצר את הזמנים ומטביע עליהם את צורתו. כח היצירה שלנו מטביע את הרוחניות היותר עליונה, בחומר ריאלי מעשי, שכל מה שתגדל ההתפתחות יגדל כשרון היצירה והצד האומנותי הנפלא הנותן חיים לעולם בהגלימו את כל העליוניות שבמחשבה ושאיפה בפעולות מעשיות מוחשות ומוגלמות, שבהן הוא מחיה אותה ומשליטה במציאות. וזה יקום עוד לתהיה בכל מלואו בתחיתנו השלמה. חיים וסואנים הם לשעתם החיים החברתיים, אבל מה חדל מה קטן ודל הוא חייהם, מה גדולה היא הרקניות הנשארת בלב אחרי כל ההתרגשות הרבה של המלחמות והמהומות, כשאין בהן תכלית נצחית כ\"א חיים עוברים של קבוצות יחידים. גם הערך של התעורריות חברתיות כוללות, ביחוד כשבאות בשאון ובהתמעלות המלהבת את הלב ומקדרת את הדעה, לא יגדל הרבה מזה. אם אין תכלית עצמית נצחית אידיאלית, שתוכל להעלות את הכל לכלל הצורות היותר חשובות שיש כח בהגיון ורגש עליון לתן להם, אז כל התנועות אינן חשובות כלום ואינן יכולות להחזיק מעמד לאורך ימים. אבל אנחנו שבים אל המגמה האלהית, אל הטוב הכללי המקיף את כל ומתגלה בהשלמתו של כל פרט ושל כל קבוץ, אשר רק אותו הקבוץ האנושי שיוכל להביע את זאת ממלא הפה של כל פנות נשמתו, ביותר בליטה ופתוח, הוא הוא היותר מתקרב אל השלמות והבטחה בהמשכת מציאותו והיכול לתן לעניניו צורה חשובה, שתשאר חשובה לעד, לא רק במעמד של תבערת ההרגשות, את אשר לא יוכל להאמר בכל שפה ולשון, יאמר ויובע בכל תקפו במשטר האלהי החובק כל והנצב לעד. אמנם בשעת ירידתנו כהים הם נצוצי האורה החיים ביחוד בזכרונות המתגלמים בחיי האומה המסרתיים, בכל ה��צות וההלכות המסתעפות מהעבר ופונות אל העתיד. אבל כח חיים אדיר יש בהם, בתנועה חרוצה, בדוח התעוררות פנימית לחפץ חיים לאומיים מלאים שלנו, יתפזר מעליהם גל האפר של טמטום הלב הצבור עליהם מחמת כשלון רוחנו, ויראו הזיקוקין די נור העומדים להעשות שלהבתיה מחממת עולם ומאירה אל כל פנות. צללי הענינים שלנו העתקות הם מהעבר הגדול, ופונות הן תמיד אל העתיד הנשגב, שהוא כ\"כ נשגב עד שהוא מאיר את ההוה ועושה אותו להוה מעשי מצד גדל כחו, אע\"פ שאין בו בעצמותו כ\"א עריגה וצפיה לעתיד. אמנם הכל מדוד לפי ערכו, יש עתיד שיוכל לחמם ולהאיר רק את ההוה הקרוב והסמוך ביותר, וכל מה שיגדל כחו של העבר וערכו של העתיד, כך הם יכולים לעשות את ההוה, המזריח מכחם, להוה גמור המלא חיים ותנועה אמיצה. גדול הוא עברנו ויותר מזה גדול הוא עתידנו, שמתבאר יפה בחפצנו בצדקת האידיאלים הגנוזים בנשמותינו. בכח הגדול הזה חיים וקימים בקרבנו ברוח חיים מלא כל רגעי ההוה, וכל הזכרונות ממלאים הם בעזם כח חיים המון מעשים רבים, כח בינה מיוחדת, כח יצירה בצביון מיוחד השקפת עולם מסומנת, מצות, מנהגים וסדרים, וכולם מלאים לקח ולבוב, אהבה ועדן, ומשוקים מטל של חיים ושל גבורה והוד, מעדן שלנו, מגבורה שלנו, מהודנו היחידי. הצורה התמציתית של כל סדרי חיי החברה ע\"פ המטבע האלוהית המתאמת אל החיים, המרחבת אותם, מטהרתם ומרוממתם אל החופש ואל הרכוז של כל האמצעים העושים את החופש למתנה טובה באמת, גנוזה היא במערכה של המצות התלויות בארץ, במקדש ובממלכה השלמה הישראלית, בהם ובסדריהם, בסגולת הנבואה המיוחדת לאומה במלוי צביונה, שהיא מצפה תמיד לשיבתה אליה בצורה מאירה, שתשפיע עליה את כל הטוב של העבר, עם חדוש כח גדול לפי העתיד וחדושיו הרבים בעולם ובחיים. העתיד איננו פוסק מלתבע את תפקידו מן ההוה, וההוה מתמלא ענין כפי ידיעתו שהעתיד נזקק אליו, איננו נעשה בזה רק בטל אל העתיד, כ\"א הוא מתמלא עי\"ז בכל צביונו ועצמו, וההכללה בתוך שאיפת העתיד ורום מעמדו מוסיפה לו עדנה וגבורה חיה. לכן מלאי חיים הם לנו הזכרונות האצורים בזכר שאנו עושים, ע\"פ המסורת וע\"פ תקון סופרים, ע\"פ קבלת אבות מקדם או ע\"פ שריד מעיקר חיוב דין תורה, לפי התפצלות ההכרות המתפרדות בשיטות המעשיות של חכמת ההלכה לכל המצות התלויות בארץ. מצומקים נראים לנו עתה הדברים, צורה דלה יש להם מבחוץ, אבל חיים וענין רב הם מלאים בפנים. אנו מערימים על שמירת השמיטה במכירה לנכרי את הקרקעות, מקיימים את נתינת המעשרות לכהן וללוי ע\"י תקון שאין בו הפסד גדול לנותן, ולא ריוח גדול למקבל, מברכים ומפרישים, ופודין את המעשר השני הראוי להאכל בקדושה בעיר המרכזית הקדושה והחיה, המקום אשר בחר ד', לב האומה לכל זרמי חייה, \"משלמים פרים שפתינו\", שפך שיח תחת סדרים חיים, במשטר חי וקים, המלא הוד ויפעה, שירה וזמרה עז וחדוה. אבל אלה הגרגרים הזעירים כח צמיחה גדול גנוז בהם, אל כל מה שהם עורגים, מכל מה שהם צומחים בעבר, ואת כל מה שהם עתידים להצמיח להבא. כל זה כלול בהם באופן טפוסי, וכן הם פועלים בחשאי על הנשמה המקימת, פועלים להלהיב בהתמדה אש קודש לאהבת הארץ באלה המניות של קדושה, ביתרון האלהי הדתי הלאומי והמוסרי הכלול בכל המעשים הללו, ומחנכים את העם בימי שפלותו לרוח גדלו. זאת השכילה כנסת ישראל ובניה בוניה ולא חדלה להגשים את זכרונות חייה אלה בפועל, כמה שאפשר לה בארצות נודה, ובצורה יותר נכרת ומתפשטת בשובה באיזו צורה שהי�� אל מקומה, אל חבל נחלתה. ההוד וההרר והפאר המיוחד שיש במצות התלויות בארץ, כשהן מתקימות עכשיו בארץ ישראל על ידינו, ע\"י אותו החיל החלוץ ההולך ובונה את ארץ האבות ומכין אחרית ותקוה יותר חזקה ויותר בהירה לדור יבא, מתגלה הוא לנו מתוך עז חפצנו הפנימי המפעם בקרב נשמתנו להעמיד את צביון אומתנו על ארץ אבותנו במלא תארה, בכל שרטוטיה וקויה המשלימים את תכונתה, המגלים ומבליטים שזאת היא אומתנו אנו בערכה הרם המקורי, בגויתה בנפשה ברוחה ונשמתה. לזאת אנחנו שואפים לחדש עלינו ימים קדמונים, כימי עולם וכשנים קדמוניות. הנה ישננו שנת תרדמה לאומית משך גלות ארוכה וקשה מאד, כחותינו הלאומיים נשארו אז בלועים בקרבנו פנימה, מבחוץ הכל נעשה מקומט ומזוקן, אבל מבפנים טל החיים הולך וזורם. כשם שהמצות המעשיות בכללן בכל מלואיהן הלכו עמנו בגולה ושמרו לנו בה את לח חיינו ובת חותם רוחנו ע\"פ עצמותנו הפנימית, הביאו אותנו לאלה ימי התחלת תקופת ההארה לחיים של חפץ תחית האומה בארצנו, כן יביאו אותנו המצות התלויות בארץ לידי רוממות החיים שע\"פ צורתם השלמה הן נקבעו. ןכל אשר נוסיף להתבונן במהותן של המצות התלויות בארץ כולן ונראה כמה רחוקות הן מאתנו, כמה חיינו צריכים להיות בתנאים יותר בריאים וחזקים עד שיהיו אלו המצות מתקימות בהם, כן יגדל בנו החשק לקים באהבה וביקר את אותו החלק שאנו יכולים לקימו בתור זכר לדבר, זכר קודש, זכרון לחיים שלמים שיבאו לנו בבא תשועה שלמה לעמנו על אדמתנו לתשועת עולמים, ואשר בקימנו אותן עכשיו הננו מעשירים את נשמת אומתנו באותה אש הקדש אשר תהיה לשלהבת הקדש מלאת החיים לעת חיה. כשאנו מקימים עתה מצות תרומה ומעשר, גם בשעה שאין לנו כל היסודות הממשיים שמצות אלו בנויות עליהן, \"לא כהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו\", הנה ההזיון מתיצב לפנינו והננו מתמלאים רוח שירה רוממה בתעופת נשרים, לעומת האורה של הימים המאושרים המחכים לאומתנו על אדמתנו הברוכה. הנה המקדש על מכונו לגאון ולכבוד לכל הגוים והממלכות, והנה אנו נושאים ברנה אלומות ארץ חמדתנו, באים ברוח מלא חפש אמתי ובטחה טהורה אל הגרן והיקב המלאים בר ויין ולבנו שמח על טוב ארץ חמדה, והנה לפנינו מופיעים כהנים אנשי קדש משרתי מקדש ד' אלהי ישראל, לבם מלא אהבה וחסד, רוח הקדש שפוך על פניהם, וזוכרים אנו את כל רוממות רגשי הקדש אשר מלאנו בעת ראינו את פניהם בעלותנו לרגל, בראותנו אותם בעמדם לשרת בתוך מקדשנו גאון עוזנו ומחמד עינינו. כמה נהדרים ונעימים הם לנו, ועתה הנה גרננו המלא ברכת ד' מארץ חמדה זאת אשר הנחלנו מאבותינו, וחלקי האנשים הללו, אנשי הרוח, אתנו הם. מאושרים אנו לתן להם את תרומתם בשמחה, מוצאים אנחנו בקרבנו רגש מרומם ועולים יחד עם התרומה אל אותו הגבה הרוחני ששם אנשי קדש הללו מתעלים, ונפשנו רוויה ממגד שמים. והנה הלויים, אלה הטובים והענוגים אשר לקחו לבבנו בנועם זמרתם בקדש בהתקדש חג, כאשר עלינו לראות בהדרת כבוד מקדש אל בירושלים לראות את פני האדון ד' אלהי ישראל. פניהם הצוהלים ועדינים מזכירים לנו את זמרתם קדש ואנחנו מתעדנים בנחלי עדנים רוחניים ונותנים להם בלב מלא שמחה ואושר את חלקם את המעשר. עוד נתראה בהר ד' במועד הקרוב ומה ירהב לבבנו לראות אלה כהני ד' ולוייו בעבודת קדשם ובשירת עוזם. אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלהיו. לקדמניות ולשלמות הננו מתגעגעים, והגעגועים הם געגועים אלהיים, חפץ טמיר מלא חיים עזיזים מקוריים ממקור ח��י עולמים: ממלכה ומקדש, כהונה ונבואה, המטביעים את חותמם על כל קניני חיים הכוללים, שאין אנו פחותים ביחושם מכל העמים. מרה גדולה של גבורה חמרית, של מוסר אנושי, של כבוד לאומי, של עושר עממי ושל הרחבת החיים, דורשת היא לנו תכונת חיים כאלה, שמרגליות רוחניות מצוינות ומופלאות מכל האדם אשר על פני האדמה, המצויות בנשמתנו הלאומית, יכולות להיות משובצות בקרבה, לשכלל את יפיה ולהוסיף לה אומץ וגבורה בפנימיותה, והוד ותפארת בחיצוניותה. האידיאלוגיה שלנו של שלמות חיינו, אשר היא כה רחוקה ומופלאת, היא ג\"כ קרובה ומוחשה במלוא נשמתנו, כל זמן שאין אנו עסוקים להשכיחה וכל זמן שאנו שומעים בקולנו הפנימי, המושך אותנו לתן מקום לזכרונות המחיים אותה גם בימי שפלותה, בהיות כאוב מארץ קולה. המקדש, זהו המכון של הקולטוס הדתי, העתיק אשר יהיה חדש לעד, אשר הכה חרם את האליליות עם תועבותיה ונתן לאנושיות בסיס טהור ונשגב לחייה הרוחניים, אשר ממנו יצאה אורה וחופשה ההולכות ומתפתחות בתולדה האנושית, ומתרשלות במהלכן כפי רחוקן ממקור מוצאן, והן אמנם עתידות להתגבר לפי הזרתן אל מקור מבוען. האנושיות הבריאה, כשהיא מכרת את הוד האלהות, תשאר נכחו כגמול עלי אמו, תשכח מפני גבהו, אורו ועזו, את כל התחכמיותיה, ותדע שיקר לה רגשה הטבעי המחכימה יותר מכל חכמה, כשהוא בנוי על יסוד האיתן של טבעה הפסיכי, ומעוטר בעטרת ההכרה, המתעלה עדי עד ולעד תשאר עלומה, ומשקקת אליה את כל נשמה, ולנצח תשלח קויה להעלות את כל אל מרום עזה. את היופי והתפארת האלהי תכניס אל נשמתה, הגעגועים של יחש ושל קירוב מעשי יתגברו, וכל פנות הדעת והמוסר ישפיעו על רגש נערץ זה את אוריהם. במקום אחד במלא התבל כדאי לה לאנושיות לראות את עצמה בתומת ילדותה, בחוסן גבורת הנער ובזיו עדן של עלית הנשמה הכללית, החתומה בחותם עם פלאות זה העתיק, ישראל השב. אין קץ לעונג השירה אשר תתחולל בכל העולם הנעור לרגלי המחזה הנשגב הזה, של התחדשות העתיקות המקורית של מקור השירה האלהית אשר בישראל במרום עזו. רק סכל ואין לב, אשר לא יוכל קולו להיות נשמע בעת תחית האורה, יוכל לחפוץ לתן כחל ושרק של התרבות החדשה הלקויה בחסר ויתיר, באיבה ותחרות ובכל חלי וקצף, על גלי ים החיים הבריאים ועתיקים הללו, המתנשאים בגאונם למרומי שמים. הכל ישמח דוקא במחזה הנאור הטבעי כמו שהוא עם כל תמימות עתיקותו שהוא מנהיר דוקא אז את כל שלל צבעי אורותיו ומפזרם בישראל ועל אדם רב\n",
+    "summary": "קנייני האומה הלאומיים מוטבעים בישראל ואי-אפשר לקצץ בהם, והזיכרון שנשאר מהם בגלות, מעורר את הציפייה לחידושם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3012,
+    "paragraph": "כשהאורה מתגברת בנשמה בראשי האומה, בבחירי הבנים, בגדולי הכשרון, הולך הזרם ומשפיע, החיים הגדולים מתחילים שוטפים, מתגלים בחוגים הרוחניים והחמריים, בספרות, בחברה, בתולדה ובמזג, בנעימות הנפשות וברחבת הלבב. זוהר עליון מתחיל פורש זיו עננו והוד כבודו, ושם ד' הגדול הולך ומתראה עוד על עמו. הסגולה הגנוזה מתבצבצת ועולה נגד כל שוטניה וכופריה, \"וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך\", \"וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ד'\". \n",
+    "summary": "כשהאורה מתגברת בנשמת האומה, בייחוד בראשיה ובבעלי הכשרון שבה, מתעלים גם חיי החומר, הספרות והחברה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2987,
+    "paragraph": "החוצפא של עקבתא דמשיחא היא מעוט אור לשם תקון הכלים, ואינה דומה כלל למאורעות של עברינות אחרים שהם היו לקותות גמורות, בדרך הריסה. אמנם ישנם בתוך המחנה הזה של בעלי החוצפא גם זיקין שהם מוכרחים להדעך לגמרי ודעיכה זו תבא ע\"י הארה גדולה של אור תורה מגבורה של מעלה, ע\"י הופעת צדיקים גדולים מאד, \"אור צדיקים ישמח, נר רשעים ידעך\". בלא החוצפא דעקבא דמשיחא לא היה אפשר לבאר רזי תורה בגילוי גמור, רק ע\"י התעבות ההרגשות שע\"י החוצפא, יהיה אפשר לקבל הארות שכליות עליונות מאד, וסוף סוף שהכל ישוב לתקון גמור\n",
+    "summary": "החוצפה שבעקבתא דמשיחא היא מיעוט האורות לשם תיקון הכלים, והיא תוּאר בהתגברות אורות הצדיקים. בלא החוצפה שבעקבתא דמשיחא, המעבּה את הרגש, אי-אפשר היה לבאר סתרי תורה בגילוי גמור.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3017,
+    "paragraph": "תשובה הנועדה לישראל, לרומם את קרנם בגאולה שלמה, תבא ע\"י השבת עז רוח הקודש, שהוא הסגולה הנבואית בהתחלתה, המתפשטת על כל האומה כולה. מתוך שרוח עליון זה מתאמץ להופיע, מתגרשים ונדחים רוחות קטנים ממנו. התוכן המיוחד לישראל בתור עם לבדד ישכון, לא יתברר ע\"י המעשים החצוניים והקצובים והדברים הלמודיים בלבדם, כ\"א ע\"י הרמת החיים בסגולתם הפנימית. תוצאת הדבר הבא ע\"י רצון כביר פנימי, שיבררוהו גדולי הנשמה, המכירים את הליכות דפק החיים של כללות האומה כולה, והם הם בעלי היסוד העליונים, אשר יעלו את כל הירידות, בין שלהם בין של כלל ישראל, בין של כל הנפילים, אשר עמדו להיות משיחים ונפלו ונוקשו ונשברו, הנה נתפזרו ניצוציהם ומבקשים תקון חי וקיים, ביסוד דוד מלך ישראל. רוח אפנו משיח ד'. ורוחא דמשיחא הולך הוא באור תורה הפנימית, וכל מה שיתאמצו גדולי טהורי לב, ללחום נגד שכחתה של התורה העליונה והעלמתה, יתעורר כח התחיה הלאומית יותר ויותר, יסיר מעליו בגדיו הצואים וילבש בגדי הקודש, ויוכר לכל ישראל ולכל העולם, שפעמי דלים אלו, עקבות גאולת עולם הם, לישראל ולעולם כולו, לכל אשר יחובר אל החיים ולנשמות ישני עפר, המצפים גם הם ליום גאולה, לאור חדש על ציון. \n",
+    "summary": "תשובתם של ישראל תבוא רק בהשבת סגולת רוח-הקודש על-ידי בעלי הסוד, המלקטים ניצוצות משיחיים שנפלו, ולא במעשים חיצוניים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3009,
+    "paragraph": "גלות מעטה את צביוננו, דכאה אותנו, אבל לא השמידה אפילו גרגר אחד מכל סגלותינו. כל מה שהוא מוכן לנו הרי הוא נמצא אתנו, כל מה שצריך להיות גדול ופורח הוא קטן, קמוץ, וכמוש, אבל הכל יתגדל, הכל ישוב לפרח, \"יציץ ופרח ישראל\". \n",
+    "summary": "הגלות צמצמה, אך לא כילתה כלום מסגולת ישראל העתידה לפרוח.\n"
+  },
+  {
+    "id": 3013,
+    "paragraph": "ל מעין הנבואה הננו נקראים, צחיי צמא אנחנו, אבל מעין גנים מקור מים חיים לפנינו הוא. החפצים הטובים שכל הסולת האנושית מתפארת בהם, ושוקקת אליהם, תמיד בכל דור ודור ובכל עת, מתחדשת בהמון חידושיה במעשה ובהכרה, בשאיפה ובנטיה, כולם הנם גם חפצינו, אבל עוד עליון מכל, הוא מה שאנו חפצים ומה שאנו מגשמים בחיים, מה שלא יגרע כחו גם אם תקופות עוברות ואין מבין. סתר רז קדוש שוכן בנו, נשמה חיה מיוחדה שרויה בקרבנו, מרוחו של משיח זורמים ונושבים רוחות, והנם באים עדינו, הננו מתקוממים, מתנערים ומבקשים חיים חדשים, חידוש ימים כקדם, על יסודנו אנו, על יסוד אבן פנתנו, על יסוד איתן רשום זה, שהננו יודעים שאין לו דוגמא ומשל, גם אם אין אנו יכולים לפרש את תכנו גם להגות רוחנו הפנימי. התעלומה אינה ממיטה אסון של ספקנות על הודאיות הנמצאה בגדולת חייה. \n",
+    "summary": "אנו נקראים למעיין הנבואה הוודאי והנעלם המתגלה בנשמתנו, ולא נ��תפק בשאיפות והכרות אנושיות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2968,
+    "paragraph": "דר הגאולה ותחית האומה בארץ ישראל צריך ללכת ע\"פ סדרי הנבואה של \"וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה\", \"זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד\". שלמות הצורה מוכרחת להברא. הנפשות הנוטות לבנין מעשי, לישוב ארצי ולשאיפה מדינית, מוכרחות להתיצר בכל הגונים החזקים הצריכים למדה זו והאנשים בעלי הנפשות האציליות, מחיי הרוח ומעדני הנשמה, המודיעים, ומזריחים את אור ד' העליון על האומה והעולם, גם הם יצאו אל הפועל בכל מלואיהם. דוקא טפוסים מלאים משפיעים יפה אלו על אלו ומתחברים יחד ליצירת גויה לאומית אורגנית גדולה, שאור חיי נשמה קדושה כבירת כח זורח עליה. החיים האציליים העליונים, כשהם מלאים בכל יפעת גבורתם, הנם ממסד עד הטפחות שלהם נעלים מחיי ההמון, שעיקר מעינו הוא תקון המעמד הכלכלי, ואפילו החכם והסופר שבו סוף סוף המוני הוא, ארצי ומעשי, בכל מעינו לחיי הזמן והעולם, והקפה רוחנית, עולמית, לא תוצר ברוחו: אבל הטפוס השלם של גבורי האצילות מאציל על גבורי הגשמיות את הוד קדשם, ע\"י קרני זוהר המופיעים מהם. הגלות לא היתה יכולה להוציא אל הפועל טפוסים שלמים, לא המון גבור, כי הלא מקול עלה נדף מוכרח הוא להיות נרעד, ולא חכמים קדושים ברום עזם, כיון שנסתלקה הנבואה וסר רוח הקודש, גם שרידי הקדושה שנשארו צפונים ניצוצי גבורתם בקרבם פנימה כגחלים עוממות. כעת כבר הקיץ הקץ, ביאה שלישית הוהלה, הטפוס של זרע בהמה הולך ונוצר לעינינו, אבל לא יוכל לבא לשלמות גבורתו וקל וחומר לספוג רוח עדינותו הפנימית ומגמת חבורו להעמיד גוי איתן, כ\"א ע\"י זרע אדם, שהם קרואים להוצר ע\"י גדולת עז קודש, \"הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ד' לאותות ולמופתים בישראל\"\n",
+    "summary": "הגאולה המתגלה בימינו, צריכה לבוא על-ידי הנפשות האצילות (זרע אדם) והמעשיות (זרע הבהמה) כאחד, על-אף הפער ביניהן.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2401,
+    "paragraph": "כל מדריגות המציאות אחוזים הם וקשורים זה בזה. מתפלש הוא אור החיים ממדריגה למדריגה לפי ערך היחש הטוב שביניהן, שהוא כולו משפט ד' וחק צדקו בעולם. הנהרה העליונה שנשמותיהן של צדיקים מונהרות בה, בכל מילואה וטובה, ביסוד שפעת חדות נועם ד' ועז חיי קודש קדשים, היא הולכת ומתפשטת על כל השדרות כולן של ההמון הרב, לאשרם, לברכם, להאירם ולשמחם שמחת עולמים בזיו חיי נשמות, על ידי האומץ של הקישור שהם קשורים ודבוקים באהבת קודש אל הצדיקים ישרי הלב ומונהרי הנשמה שביניהם. ובו תדבק, הדבק בחכמים ותלמידיהם. וסדר חיים זה, ושילוב המציאות ביחושיו הפנימיים והחיצונים, הולך בכל מערכת היקום ומבריח מן הקצה אל הקצה, עד כדי ההתאחות המקיפה של כל החי, כל הצומח, כל הדומם, וכל הנפש הרוח והנשמה הממלאה והמקיפה אותם, יסוד פרק שירה.\n",
+    "summary": "כל מדרגות המציאות קשורות אלו באלו, וזהו יסוד פרק שירה, ונהרת הצדיקים מתפשטת בכולם כפי אומץ הקישור אליהם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2265,
+    "paragraph": "הבירור של ההלכה, בכל החוגים, מועיל הוא להסיר את המחשך של הדמיון מעל אורח החיים. המחשבה הבלתי ברורה בתורה המעשית, מוכרחת היא להרחיב את גבולי האיסורים מאפס ידיעה, וממילא מתרבה החוג המעכב את הנטיות הנפשיות והמעשיות מלהתפשט בפעולותיהן. וכשעל פי היסוד של ההלכה הברורה אין צורך בצמצומים הללו, הרי התכונה הנפשית, המרגשת בגודל החיים של חושה הפנימי את הראוי ואת הנמנע, אינה עוזרת לאותן המניעות, וממילא נכשל ��הן האדם בתכונה של שגגה מזידית, הדומה למתכוין לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, שצריך סליחה וכפרה. ואין דבר המציל ממבוכה זו כי אם הישרתה של אמתת ההלכה, בליבונה ובירורה, שהיא מנהירה את המחשכים, ונוטלת את הערבוביה הדמיונית מהמרחב הרחב של מהלך החיים, שבהיותו בלתי מסודר, אז אותו האבק הדמיוני מחשיך הוא את עולמו, בונה מחיצה של ברזל המפסקת בינו ובין אביו שבשמים. ומאורות הקודש, ויסודות החיים העליונים בטהרת קדשם, מסתתרים ממנו על ידי ערפלי הדמיון, אשר שם מעכבים כאלה, אשר באמת לא היו ולא נבראו. זאת היא הגדולה הנולדת מיסוד העסק של התבררות ההלכה בכל ענפי החיים והמעשה, וקל וחומר בכל ענפי המחשבה וההגיון. ואוירא דארץ ישראל, המאיר באורו החי על פני מחשכי עולם, והמעלה ברוממותו את היסוד הדמיוני שבנפש לצורה שכלית בהירה, הוא מרפא את המחלה המחשיכה הזאת. וכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וקל וחומר שהשכלתו הרוחנית היא מחוורה, כיון שגם דמיונו מואר יפה. \n",
+    "summary": "הנפש אינה סולדת במעשה שאינו אסור באמת, והמחמיר שלא לצורך מנתק את מעשיו מרצונו הפנימי, ואוויר הארץ מיישר את הדעת.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2336,
+    "paragraph": "הידיעה מן העולם והמציאות שבאה מצד החול, אינה עולה אפילו לחלק אחד מני רבבה בערך האמת, לעומת הידיעה העמוקה של העולם והישות בכלל שבאה מצד הקודש. כי אמתת המציאות והיש הגמור של הכל, היא רק בהיות הכל בא מצד ההופעה האלהית, מצד הסתעפות חיים וישות ממקור החיים והיש, שכל מה שמתגלה בתור עולם והויה, הוא רק כעין צל קלוש לגבי הישות הטהורה והאדירה שבמקור האלהי. ונמצא שכל ההון המדעי של האדם יעלה ברוממות פאר גדלו, רק כשיאצר ויחסן במקור הויתו, שהיא דעת ד' ועזו, הכרת הכל מצד מקור הכל. אז יתישרו כל ההדורים, מצד שרק אז, בהיות הגובה העליון של המדע מתגלה, יחש המדע נערך בטבעו. וכל זמן שהעולם מתגלה רק על ידי צלליו הכהים, שהם השערת הכרתו מצד צבעיו הבודדים והכרותיו החצוניים, כלא נחשב, לעומת הקנין המדעי המוחלט, שהוא דעת ד', המתבלט על ידי דעת העולם בתור פועל ד', שאל זה נשואות הן עיני כל חי. וזה כל האדם, כל המצוי, כל המוכר והנודע. וכל עמל העולם ועילויי מדרגותיו הוא מכוון רק כדי שיבא התור העליון של המדעיות להתגלות בשטף מקור אמתתו. וכל המוסר הכללי והפרטי, וכל הטבת ארחות החיים, אורח הצדקה והישרות, בחיי היחיד והכלליות, הכל תלוי הוא ועומד להגיע אל מכון תמותו על ידי ההתודעות של ההכרה במקוריותה, שהיא הולכת ומתנשאת לפי אותה המדה שיחשף ההוד של אור החיים שבמקור הקודש, שהוא זוהר האמת, אור ד', מחולל כל. \n",
+    "summary": "ידיעת העולם שמצד החול, הנה אפסית לעומת הידיעה הבאה מצד הקודש, שכן מציאות החול הנה רק צל של המציאות העליונה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2393,
+    "paragraph": "זהו המכאוב היותר גדול, כשהנשמה רוצה להתגלות בכל עז חילה, מעינותיה עצורים בקרבה, והיא חפצה להשטיף אותם, לשום ברחובות פלגי מים, והיא עצורה בכלא. אין מכיר את צערה. וכשבאים לפקוד אותה ברחמים, אין נותנים לה את תפקידה, לתן לה פתחון פה שתוכל לרוץ את ארחה, ולהוציא אל הפועל את המון כחותיה, אלא מטרידים אותה בהשמעות אזנים, בהקשבה, בהקלטה את מה שבא מן החוץ. והרי היא מוסיפה צער על צערה, עד שיבא מנחם לה, ויכיר את מכאובה, ויראה לה את הדרך הישרה, איך להתהלך ברחבה, להופיע באור נגהה, ולפשט יפה את כל הנהורים של שיעור קומתה. רק אז ישוב ורפא לה, ותחוש באמת את חוש חייה. וזה הדין נוהג בנשמה יחידית אישית של כל יחיד, ונוהג גם כן בנשמה כללית של האומה כולה, שהיא חולת אהבה, עד שיבא גואלה ורופאה, רעיא מהימנא, שיכיר את מחלתה בדפיקת לבבה, ויתן לה פתחון פה להוציא לאור את כל מאוייה, להחיות המון עולמים לאין תכלית, הם וכל אשר בהם.\n",
+    "summary": "מכאוב גדול בא לנשמה כשמונעים ממנה לגלות את שטפיה, על-ידי הקשבה חיצונית, והוא הדין בנשמת הציבור.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2248,
+    "paragraph": "הפרטיות צריכה לצאת מן הכח אל הפועל, להעשיר את יקר תפארת המציאות. הכלל חובק בתוכו המון הפרטים בבלילה. אבל למען צאתם של הפרטים לאור ההויה, צריך כל פרט להיות מתבלט במהותו היחידה. ולזה צריך הוא לכח מעכב, לכח מתנגד לכל הפרטיות שעומדים להיות מצבינים את פרט זולת עצמיות פרטיותו. וזהו יסוד השנאה שבונה את העולם, יסוד המלחמה בחיים ובחברה, יסוד ההגבלות בדיעות ואמונות, הכל למען יהיה מקום שיתפתח כראוי כל ערך מיוחד, ולא יבאו אחרים, אישים, עמים, הנחות וצביונים, דיעות ואמונות, לקחת את מקומו. נמצא שיסוד השנאה הוא האהבה והשלום, הבא דוקא על ידי ההתאמה של כחות גמורים, שאחרי השלמתם הם מתאגדים ביחד, להיות עושים עולם שלם, עשיר ומלא.\n",
+    "summary": "השנאה והמלחמה באים, כדי שכל פרט יתבלט במהותו המיוחדת, בטרם יתאחד עם חברו, ונמצא שיסוד הכל הוא האהבה והשלום.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2320,
+    "paragraph": "אי אפשר לומר כלל שתהיה עין הנשמה צרה בהגוף, אף על פי שהענינים שהם שואפים אליהם ופועלים בהם ובונים אותם נראים כרחוקים זה מזה. וכן אי אפשר שנשמת הנשמה, הרוח האצילי העליון, שהוא מחיה את הנשמה, תהיה עינו צרה בהנשמה, אף על פי שהיא מוגבלה וירודה לגביה כמו שהגוף מוגבל הוא וירוד כלפי הנשמה. וכן הוא הדין בכל ההוה, ובכל ההנהגה, הכללית והפרטית, האישית והציבורית, זהו דרך החיים. כשרואים אנו אנשים מתגברים לאחוז מגמות גופניות או חילוניות, והם עסוקים בבנין האומה והתבל, ואנו מרגישים שיסוד החיים ומקור ההצלחה נתון הוא בתוך התפקידים העליונים, לא בבנין החמרי כי אם בהרוחני, ולא בהרוחני החולוני כי אם בצדדיו העליונים המקודשים קודש הקדשים, אל ירע לבנו בכל המפעלים הללו, אל נעלים עין מהצורך הגדול להתבססותה של נשמת הנשמה אל הנשמה ואל הגוף, ואל הסתדרותם הטובה, כלומר הצורך של הקדושה העליונה, האידיאלית, האצילית, האלהית, אל הבסיסים של הרוחניות החולונית, וזו האחרונה אל הגופניות וכל פינותיה. ובהתאחדות הכחות כולם, יהיה הבנין שלם. \n",
+    "summary": "כשם שעין הנשמה אינה צרה בגוף, כך עין הקודש העליון (נשמת הנשמה) אינה צרה ברוח החילונית (נשמה) ובבניין החומר (גוף).\n"
+  },
+  {
+    "id": 2240,
+    "paragraph": "הרגשת האמת היא יסוד התשובה. ההכרה שהעולם כולו, הופעותיו, הוא רק הזרחה ממעטה לבושו של אור האמת המוחלטה, משרישה בלב אהבת אמת בהירה. וכל הבטאה מנגדת ליסוד האמת, בין שהיא בדיבור בין שהיא בתנועה ובמעשה, הרי היא נטולה מן העולם, עדורה מהמציאות ומסולקה מן החיים. והבקורת העצמית, כשהיא חודרת יפה בתוכיותה של הנפש, ומבררת יפה את כל הנעשה וההגוי, היא מעמקת את החרטה על כל העדור מאור האמת שבהופעות החיים של האדם, ומרגישה את הניוול, את הכיעור ואת האפסיות שלו, ושב האדם אז בתשובה מאהבה אל אור האמת. ותלמיד חכם גם כן מבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי בעלותו על ערשו, להפקיד רוחו למקור האמת, להחליף כח לעבודת האמת, בתורה דכתיב בה אמת, כגון בידך אפקיד רוחי פדית אותי ד' אל אמת.\n",
+    "summary": "ההכרה באפסות השקר ואי-מציאותו, ואהבת האמת הנולדת מהם, הם יסוד התשובה מאהבה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2191,
+    "paragraph": "אם תסקור את העליה הרוחנית שאינה פוסקת שבמלא העולם, שלעומתה נפשך הולכת היא ועולה, האזן לקול השיח הפנימי, אשר הוא חוסן החיים המילוליים, אז תבין כמה מעלות הנך עולה בכל הגה אשר תבטא להשכיל ולהטיב, ורוחך ימלא גבורה ועז, אשר יזרה ממך כל תוכן של דברים בטלים, ריקי חיים. בתפילה, בתורה, בשיחה ובהגות רוח, יגלה אליך סדרי מעלות, אשר שיר המעלות ישורר בהם את ערך נצחיו, למנצח בנגינותיו.\n",
+    "summary": "האזנה לשיח העולם הפנימי וסקירת עלייתו הרוחנית, מבארת את התעלות האדם בכל דיבור קדוש, ודוחה דברים בטלים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2205,
+    "paragraph": "לא רעיון של תוהו הוא, שנמצאים אנשים גדולים ונשאים בעולם, שראויים להיות מלכים אדירים, במלא המובן של השליטה, שרצונם ראוי להיות חק ומשפט, מפני גדולתם, מפני אור החיים העזיזים והישרים שמאיר בהם בשפעה רבה. בכנסת ישראל יכולים גם כן להמצא אנשים כאלה, שמרגישים את ענקת רוחם בקרבם פנימה, והם מלאים עז וענוה, ועורגים הם למעמד של הוד חירות, הבא דוקא מתוך הערפל של החושך שמכסה ארץ. מכירים הם את העיזוז של הקדושה החפשה, את המאור החי העליון של ההתהלכות לפני האלהים אשר להגדולים הקדושים הקדמונים, אשר לפני לדת כל חק ומשפט, כל תורה ומצוה, וערכי החיים של אדם ושת, של מתושלח, חנוך, נח ואברהם, הנם מתאימים לרוחם. וכשהם הולכים במסילות הסלולות אשר לתורה ולמצוה, בעקבות הרועים אשר הופיעו אחרי כן, מחפשים הם בכולם את העזיזות הקדמוניה בחירותה.\n",
+    "summary": "גם לאחר מתן תורה יכולים להימצא בישראל אנשי תוהו, העורגים לחירות קדמוניה עזה, והם מחפשים את אותו העוז בתורה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2213,
+    "paragraph": "עבודת רוח תדירית היא להשוות את השכל והרצון במשקל אחד, לצד העילוי, ואת שניהם עם ההרגשה הפנימית, ואת האחרונה עמם. \n",
+    "summary": "עבודה תדירית היא להשוות את השכל והרצון במשקל אחד כלפי מעלה, ואת שניהם עם ההרגשה הפנימית.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2316,
+    "paragraph": "אני צריך להתאמץ שאוכל לסובב ענין מיוחד בלא קפיצה מרעיון לרעיון. אף על פי שעצם הקפיצה שמענין לענין בא מפני מהירות ההשגה, והחשק להכליל הרבה נושאים, והשלמת התרחבות דעה ברוח נאצל, בכל זאת מונע הוא כח זה את ההתכנסות של הרכוש המוסרי, המדעי והתורני. אמנם צריך אני מאד לפשר את הענין, כלומר שתהיה ההתכנסות המיוחדה של הענין המפורט, התכנסות כזאת שלא תשולל מהענין המיוחד את ההשפעות העשירות של כל הענינים השונים, שבאמת הלא הרכוש הרוחני, כהמציאות כולו, מחובר הוא זה בזה, ויונק זה מזה, ודברי תורה ביחוד דודים הם זה לזה ורעים הם זה לזה. והערה זו אינה כי אם פרטית, רק כללית היא, נוגעת בכל עבודה ובכל מצוה. כשאדם עושה פעולה טובה אחת, צריכה מחשבתו להיות מרוכזת בזו הפעולה המיוחדה, אבל יחד עם זה צריך הוא להרחיב את רעיונו על כל המצות כולן, ועל כל סעיפי העבודה, באופן שבמצוה הזאת היחידה יהיו כלולין כל המצות עם כל סעיפיהן, כל פרטיה ודקדוקיה וכונותיה ותרי\"ג מצות התלויין בה. \n",
+    "summary": "אף שבכל עבודה צריך להתרכז בעניין אחד, יש לעשות זאת באופן שלא ייפגם עושר העניינים השונים, שכן באמת כולם מאוחדים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2283,
+    "paragraph": "מוכרח הוא הגיהינם להמצא. המירוק של הנשמות מזוהמתן, אי אפשר לבא על ידי אותו המירוק החלש, שהכחות החלשים שבמערכי הגופניות יכולים להראות בו את פעלם. רק הגלות וצערו הנורא, הוא וכל סעיפיו, רק הוא שקול הוא כאותו הצער העמוק, הנחשולי, של הגיהינם. ואברהם בירר לו אותו הצער, כדי למרק נפשותיהם של בניו מאשו של גיהינם. אמנם אינם מסוגלים למירוק הגלות כי אם בני ישראל, שכל כך איתן וחזק הוא הטופס הנפשי שלהם, עד שלא יכחד בשום מהפכה גלותית. והניעותי בכל הגויים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה, ולא יפול צרור ארץ. רק העזין שבאומות, שהם ראויים לדת אש, הם יכולים להיות מתמרקים בגויותיהם במירוק הגלויות, שיוצאים טהורים כעצם השמים לטוהר. לא כן הוא חלק כל בני האדם. הנפשות החלשות הללו נכנעות הן אל הבשר, הרודה בהן ביד חזקה, ואם יתמרקו בעודן בגויתן, לא ישאר מאומה מצורתן המהותית. רק בהפרד הנפש מעל הגויה, בהיותה אז מתגדלת בעזה, בהיותה במצב החופש, אז תסתגל להמרק במירוק הגיהינם, שיוציאם אחר כך מרוקים ואיתנים. ישובו רשעים לשאולה, כל גויים שכחי אלהים. וכשאמרה גיהינם זן חק, זניני מזרעו של יצחק, אמר לה הקב\"ה ט\"ר י\"ש כ\"ת, טר, המתן, יש לי כתות כתות של אומות העולם לתן לך. ואז ימלא הגיהינם את תפקידו, עד אשר רוח הטומאה יעבור מן הארץ, והאלילים כליל יחלוף. גיהינם כלה והם אינם כלים. \n",
+    "summary": "הגיהנם מוכרח להימצא כדי לזקק את הנשמה מזוהמתה, ורק ישראל, המסוגלים לזיקוק זה בעודם בגווייתם (גלות), אינם זקוקים לו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2423,
+    "paragraph": "שפעת הצמאון האלהי באה לפעמים כדי להשפיע מרוח קדוש זה על העולם ועל החיים, על האומה ועל הכלל כולו, בכל הרוחב של מובן זה, לקרב הכל אל מרום הקודש, אל אור שם ד' חי העולמים. \n",
+    "summary": "אותו הצימאון הפנימי בא לפעמים להשפיע קדושה על ישראל ועל העולם כולו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2306,
+    "paragraph": "אין החשיבות של הקדושה שבעיני הבריות צריכה להחליש את הדעת מפני התביעות שיש להאדם על עצמו, שהן הנה יסודות התשובה, המביאה לכל ההתעלות, המושיעה את היחיד ואת העולם כולו. אמנם צריכה היא החשיבות הזאת לעורר את תכונת הענוה בכל מילואה, שההתעמקות בשרשיה מביאה היא את העטרה של החכמה כולה. ולשמירת הענוה, לחידורה בכל מחבואי הנשמה, תכונת הגבורה דרושה היא. וההדר החיצוני הבא מתוך החברה, הרי הוא מחזק את היסוד של הגבורה, שיוכל לצאת בבהירות צחצחיותו, אחרי שמזדקק מתוך הזוהמא של הגאוה.\n",
+    "summary": "חשיבות הצדיק בעיני הבריות אינה צריכה להחליש את דעתו, אלא להעמיק את ענוותנותו, ולחזק את גבורתו המשמרת את הענווה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2241,
+    "paragraph": "חסרון אמונה ביסוד הטוב, מביאה מורך הלב, וזה המורך גורם שאי אפשר לאדם לעמוד במערכה הרוחנית של החפצים הנשגבים, חושש הוא שמא איננו ראוי להתשוקות הרוממות שהנשמה כל כך מתאוה אליהן, ומתוך כך הולך הוא ונופל, מתנונה ומתדלדל. וזהו כל היסוד של הנפילה אשר להאדם, שהביאה אותו לידי המהומה והמגערת, העלבון והמשטמה ושפיכת דמים רבים, חסרון האמונה באור הטוב המאיר בקרבו. ישראל הם יסוד האמונה בעולם, אמונת ד' בכל הודה מתגברת והולכת בכנסת ישראל, ועל כן היא, רק היא, היתה הוה ותהיה מאירה באור הטוב של האמונה העליונה בעולם. היא הנה האומה היחידה השומרת את טהרת האמונה וחסנה. ישראל עזין שבאומות.\n",
+    "summary": "חסרון האמונה האור הטוב שבקרבו, מביא למורך הלב, וזהו היסוד לכל הנפילות, ורק ישראל באמונתם מאירים את אור הטוב בעולם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2188,
+    "paragraph": "כשהיראה מורגשת בנפש במדה גדולה כל כך עד שהיא ממעכת את הכשרונות הנפשיים, והחרדה מתגברת עד כדי מדת הימום סואן, שאינו נותן מנח ומרגע גם לענינים רוחניים נאצלים, שהוא יסוד תעודת האדם, צריכים לאצור את הכח הגדול והקדוש הזה, לאגרו בפנימיות הנפש, באופן שיוכל לצאת אל הפועל בכל עת הנדרש לפי מדתו ההגונה, ובכל עת ישתמש בו בתכונה מיוחדה. והמותר של הכח של היראה, המתפרץ לצאת ולזעזע את החיים וכחותיהם, יהפך אותו לכח של מרץ רוחני ומעשי, להאמץ על ידו בתורה, חכמה ומעשים טובים.\n",
+    "summary": "כשהיראה מתגברת, וממעטת את כשרון הנפש לעניינים נשגבים, צריך לאוגרה, ולהופכה למרץ מעשי להתגבר בתורה ובמצוות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2345,
+    "paragraph": "כל זמן שהציורים הרוחניים באדם, ובכל משיג, אינם מתרחקים יותר מדאי מהציורים הגשמיים שלו בערכו, אז הם בעצמם מתבססים והולכים ונבנים, ובונים הם עם בנינם הם גם את הבנינים הגשמיים בצורה מפוארה. אבל כאשר מתרחקים הם יותר מדאי הציורים הרוחניים מהגשמיים, הבלתי מוגבלים מהמוגבלים, אז הם בעצמם מתטשטשים, נופלים ונשברים בבחינת השפעתם, אף על פי שהם מתעלים מצד עצמם במדת הסתלקותם מן הצמצומים אשר במדת הגבולים, והם מטשטשים את האיתניות של העולם הגבולי, שהוא צריך לקבל יניקה ולשד חיים ויפעת תפארה מהם, בהתקשרותם אליהם במיזוג הגון ויפה. השיעור של ההתקרבות ושל ההתרחקות, נמדד הוא יפה במדה של שלשה שיעורים, שהם, השערת הגבול על פי ערכו, והשערת הגבול מצד קבלתו מהערכים הבלתי גבוליים, והשארת הגבול מצד הכשרתו להתעלות בהערך הבלתי גבולי, להבטל אליו, להכלל בו, ולהוסיף על ידי הכללתו בתוכו הויה יותר עליונה מהוייתו הנפרדה. וכשהערכים המשוערים מתרחקים יותר משלשת שיעורים הללו, הרי הם עומדים במצב הפירוד, בתכונת ההתטשטשות, כי שלשה טפחים כלבוד דמי.\n",
+    "summary": "הציורים העליונים מוכרחים להתבסס על-ידי שלוש ההשערות של הגבול: בפני עצמו, היונק מהבלתי-מוגבל, והמתבטל אליו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2224,
+    "paragraph": "ההבנה של השגחה כללית וידיעה כללית, שבפילוסופיה, כלפי מעלה, מיוסדת היא על עומק הדעת שעצמיות הפירוד לפרטים היא הכרה מוטעית, מצד הכהות שבהכרת הברואים, גם העליונים שבעליונים, אבל האמת הוא שהמצוי כולו הוא כלל גדול, ואם כן, כלפי מעלה, שמוארה שם האמת הבהירה, ההשגחה והידיעה היא באמת כללית. \n",
+    "summary": "כפירתה של הפילוסופיה בהשגחה הפרטית והכרתה בהשגחה הכללית, מיוסדת על עומק הדעת, שבאמת כל המציאות כלולה כאחד.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2318,
+    "paragraph": "יסוד החוצפא יסגא דבעקבתא דמשיחא, הוא בא מהתמעטות ההופעה הרוחנית למטה, והרעיונות הנאצלים והמוסרים הנעלים אינם נתפסים בלבות בני אדם, על כן החומריות מתגברת. אבל זה היסוד המאיר, שהיה בדורות הקודמים מתפשט למטה, לא אבד את אורו, כי אם התכנס למעלה בספירות עליונות, ועל פי זה נתרבה האור בנשמה בגניזתה הפנימית. והאור המתרבה דוחק הוא את הפריסה אשר נתפשטה לצד התחתית, ויוצאים נגוהות מאופלים, שעל ידם מתגדלות התכונות המעשיות, וההכרות הגשמיות מתעמקות ומתגברות, ומכינות הן בהתגברותן בסיס גדול להארה רבה, שתבא בשפעה גדולה, בבא התור להגלות כל האורה המכונסת שנתעלתה. ובא יבא אז אורו של משיח בהפתעה נפלאה מאד. \n",
+    "summary": "החוצפה של עקבתא דמשיחא הנה נגוהות מאופלים הנדחקים לצאת דרך המסך התחתי, מרוב כינוס האור בספירות עליונות.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2416,
+    "paragraph": "רצונו של האדם הוא קשור ברצון האלהים, והוא נובע ��זיו אורו. רק כל זמן שאין האדם מגלה בעצמו את היחש הזה, אין מתגלה ברצונו אותה הסגולה האלהית שבו. אבל כל מה שהאדם משים אל לבו לדעת, שאין לנו שום רצון אחר כי אם התגלות מאור הרצון האלהי, לפי מדת הגילוי הזה, מתגלה כח הסגולה ברצונו, להיות פועל, מהוה, מחדש וגוזר. ולפי אותה המדה באה התפילה ומראה את נפלאותיה, ובא גם כן הביטוי הרגיל ועושה נפלאות. ולפעמים גם שלא בכונה, כמו ברכת חכם וקללתו על תנאי, אף על פי שלא נתקיים התנאי, ושגגה היוצאת מלפני השליט לטוב ולמוטב. וגם בהתגלותה של איזה תנועה, כמו שליף חד מסאניה ואתי מיטרא. טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע. \n",
+    "summary": "גילוי תלוּת רצון האדם ברצון ה', מגלה את סגולת הרצון לפעול במציאות, וזהו היסוד לפעולת התפילה, הברכה, וגזירת הצדיק.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2280,
+    "paragraph": "החלישות והחרדה הן סימנים של מעמד הולך לתכונת הגדלות. אבל הגדלות עצמה היא מתעלה עליהן, והן מתהפכות מחלישות לגבורה ומחרדה לבטחה. ההליכה אל הגדלות אינה מניחה שום תכונה להיות קבועה, והשטפים הנפשיים הולכים כנהר הומה וזועף, ומתוך שהנשמה רוצה תמיד בקביעות של שלום, היא מוצאה בקרבה תמיד התגעשות בלתי רצויה, המתגלמת אצלה בתואר של חלישות וחרדה. אבל סוף כל סוף, במעמקיהן של חלישות וחרדה זו, גם בעת שלטונן, שרויות שם הגבורה והבטחה.\n",
+    "summary": "ההליכה אל הגדלות גורמת חולשה וחרדה לנשמה הרוצה בקביעות, אך במעמקיהן שרויים הגבורה והביטחון, והם עתידים לשלוט.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2384,
+    "paragraph": "בשני סעיפים ראשיים צריכין אנו להיות עסוקים בחקירת הקודש, ביסוד הספרות שלה והתגלותה בהמון הרחב, ובהתעלותה בהכרתם של בעלי הכשרון ואנשי הרוח. הסעיף האחד הוא מענין האמיתיות של התוכן של הקודש, בביאור זוהר אמתתו ובירור ודאותו. והסעיף השני הוא מענין הצורך של הקודש, עד כמה ההתודעות של אמתתו של תוכן הקודש מיסד כל מוסד טוב, ועד כמה כל בנין מוכרח הוא להיות נשפל, ועומד להיות מתקעקע, על ידי ההחשכה של אור הקודש. וממילא תולד בקרבנו הידיעה החיה, איך שהאמת והצורך המה באמת מאוחדים ביסודם. והתענוג האלהי של התגלות אור האמת בבהיקותו, עם עצמת האמת ביסוד בטחון עזו, הוא באמת ענין אחד ומושג אחד, המצטייר לערכים רבים ושונים רק על פי ההרצאה הדיבורית, אודות הגוונים המרובים האצורים ביסוד האמת, שממלאים את כל העולמים כולם חוסן ותפארת נצחים. \n",
+    "summary": "תכני הקודש נזקקים לעולם מצד עצם אמיתתם, ומצד טובם והצורך בהם, וההתעמקות בכך מגלה ששני הטעמים מאוחדים ביסודם.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2374,
+    "paragraph": "צריכים להרחיב את המחשבה הרבה, באורך, ברוחב, בעומק, ברום, בהתפשטות ובגודל, לחדרה הרבה בחידור פרטי, ביחידות ובפירוט, בחיפוש ובקוטן, עד כדי נימא דקה מן הדקה. ומטיילים מן הגודל אל הקוטן ומן הקוטן אל הגודל, מהפרטיות אל הכללות ומן הכלליות אל הפרטות, וחוזרים חלילה. טסים מן האצילות, מן האידיאליות, אל ההתגשמות, אל החמריות, אל המעשיות, ושבים ועולים מן המעשיות אל האצילות, אל האידיאליות, ועוסקים תמיד בתנועה, מלאה חיים, מוליך ומביא מעלה ומוריד, וחיים ככה חיים עליזים, חיים קדושים, בגאון שם ד'. משתוקקים לבטא את השם, מתאוים לפרש את האור העליון, מתמלאים צמאה עליונה רווית תענוגים למלא פה תהילת אל אלים. ומרוב יראה טהורה, מעוצם חרדת קודש, שבים אל הדממה, ומיחדים יחודים קדושים, יחודים עליונים, ברינה, בקדושה, בשירה, בחדוה, בטהרה, בחילה, ברעדה, בדיצה. וכל עצמותי תרננה, ומלכות שמים מתעלה, והכבוד העליון מתרומם, ונפשי דורכת עז, והלל וזמרה הנני מתמלא, ושמים וארץ שמחים בשמחתי, וכל הדינים מתמתקים, ושרפים ואראלים מזמרים אתי יחד, ומתקבצים מלאכי השרת כבמזמוטי חתן וכלה. והכל אומר כבוד, ברוך כבוד אדני ממקומו, ברוך הוא ומבורך שמו הגדול, הנעלם מכל חי וחבוי מכל יש, ועל כל יתגדל ויתנשא סלה. \n",
+    "summary": "[אשית] צריך להרחיב את המחשבה, לטוס מן הגודל אל הקוטן וחוזר חלילה, וככה עוסקים תמיד בתנועה מלאה חיים, וכבוד ה' מתעלה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2395,
+    "paragraph": "מי שהוא דבק באלהים בפנימיות חושיו, עד שבהיותו עסוק בענינים אחרים, אפילו של תורה ושל חכמה, של מצוה ושל גמילות חסדים, אין דעתו מתישבת עליו, מפני שהוא חפץ רק להיות מקושר בהמחשבה האלהית ועזוז קדשה, אף על פי שעוד לא בא לידי מדת האמת, שאז הלא תהיה ההופעה האלהית מזרחת לו בכל הליכות חייו וחיי העולם כולו, וקל וחומר שבעניני תורה, חכמה ומצוה, תהיה ההארה העליונה וקרבת אלהים משחקת לפניו בכל משושי תענוגיה, מכל מקום כיון שחשק לבבו וצמאונו הוא באמת נובע ממקור האהבה האלהית, סופו לעלות לגדולה ולתפארת, ואין לו להתפחד כלל מכל המעצורים ומכל הבטולים. אומר לד' מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו. מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, כלה שארי ולבבי, צור לבבי וחלקי אלהים לעולם.\n",
+    "summary": "אף אם דבקותו מונעת ממנו יישוב הדעת בעסק התורה והמצוות, אל יפחד, שכן ההופעה האלוהית עתידה לזרוח בכל הליכות חייו.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2304,
+    "paragraph": "כמה אני צריך לעמול ולעמול, לעבוד ולברר, פנימיות השקפתי על התוכן המהותי של האישיות הישראלית, איך שבאמת אינה נערכת לפי מעשיה, לפי הצד המגולה של ארחות חייה, כי אם לפי אותה הפנימיות האמיצה שהיא נחלת יעקב, שהוא תוכן קדוש ונשגב, המנצח את כל מה שהוא מנגד אותו, ויש בו כח של תסיסה והכשרה, להפך את כל מה שיבא במגעו, אפילו דרך התנגדות, אל תוכנו הנעלה העצמי. ובכל זאת, השקפה עליונה צנועה זו לא תחליש אפילו בכל שהוא את הערך המוסרי הגלוי, המורה את כל האושר הזמני והנצחי בישראל מצד ההכרעה המעשית הטובה, ואת כל האסון והירידה מצד הדרך ההרוס של ההכרעה המעשית כפי הגלמתה החיצונה, המתבטאת במעשים והנהגות, במדות ובדעות, הכל על פי הערכתה של התורה. \n",
+    "summary": "צריך לעמול ולברר, איך המהות הישראלית אינה נערכת לפי מעשיה, ועם זה לא ייחלש ערך המוסר וחובת הבחירה בטוב.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2386,
+    "paragraph": "כמהה היא נפשנו ועשירה, רכוש גדול ונהדר מאד צבור בתוכה. אור חיים אנו מלאים, להבות תפארה למלא כל העולם כולו אורה וצהלה חבויים הם בקרבנו. והכל מתנועע כבר, מתפרץ לצאת, וכלפיד יבער אור הצדק, אשר יצא להאיר כל מחשכי ארץ, מאור ד' אשר בציון. \n",
+    "summary": "כמהה היא נפשנו ועשירה באור חיים, והיא עומדת להתפרץ ולצאת ולהאיר את כל המחשכים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2831,
+    "paragraph": "כחת השבטים ליחוסם היא הכנה לאחדות האומה. על ידי הזכרון של חלוק השבטים היתה הגלות גורמת, שכל שבט יחולק ויפרד לגמרי מכללות האומה, וארס הנכריות היה חודר בחלקים המיוחדים והבדודים. אמנם ע\"י השכחה הזאת של ההתפרטות נתרבה הבלבול והערבוב, לא רק התפלות המיוחדות וראויות לכל שבט שבט בפני עצמו בתקון העולם נתבלבלו, כי אם כל ערכי החיים, הפנימיים והחיצונים, כל צביוניהם של ההרגשות, הלמודים, המנהגים וההדרכות, שכל אהד מהם במקומו הוא מוסיף תקו�� אור וחיים מתאים עם הלך הנפש השבטית ובונה את עולמו, והוא לפעמים מעכר וסותר בנין בהיותו מלופף בסדרים שאינם מענינו. אמנם כל זה מסבב רק צרה ויגון ארעי, אבל בפנימיות החיים חיה היא הנשמה הכללית שנתעוררה הרבה ע\"י מחית הקוים הפרטיים, ואם הנעם והסדור נתמעט ומרירות ויסורין רוחנים וגשמיים מתחברים עם כל מעשינו, בכל זה \"אע\"פ שמיצר ומימר לי דודי לי ובין שדי ילין\". ומתוך האחדות הבלולה, המלאה ערבוב וחסרון סדור, יצא לאור תכן חיים מתוקן ומסודר, שיגלה ויראה בהופעת אור חיים של גאולה וישועה, וישראל ישוב על מכונו וכח שבטיו ישוב אליו באחדות הרמונית, ועוד תעבורנה הצאן על ידי מונה . ומזבח ד' ההרוס יבנה עוד הפעם על ידי שנים עשר אבנים, \"כשנים עשר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ד' אליו לאמר ישראל יהיה שמך\", על ידי אליהו מלאך הברית, אשר מאז נקרא על ידי קנאתו \"ד' הוא האלהים\" הולך הוא ועובד עבודת השלום להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, על ידי אור רזי תורה העליונים ההולך ושוטף בכנסת ישראל ומתפלש בכל מעבדיה, עסקנותה, ספריותיה, תקוותיה ועבודותיה, המתראים בצורות שונות, מקדש ומחול, מבנין וגם מהירוס, אמנש כולם כאחד עסוקים בבנין הפנימי והחיצוני, הפרטי והכללי, למעלה למעלה מחוג הכרתם של כל הפועלים והעובדים עצמם וגבוה הרבה יותר מכל מטרותיהם המצומצמות, רק בעצת ד' אשר יעץ לתת לעמו אחרית ותקוה. \"באחרית הימים תתבוננו בה בינה\"\n",
+    "summary": "יחוס השבטים נשכח בגלות כדי למנוע פירוד בישראל, וסופו שישוב באחדות הרמונית על-ידי אליהו, על-ידי סתרי תורה.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2811,
+    "paragraph": "שם שמכירים תנאים אקלימיים, מסוגלים לבעלי חיים ולצמחים שונים, ויותר מזה תנאים מובדלים לסוגים: הים והיבשה, העפיפה באויר וההליכה, ומי שמסוגל לאחד מהם אם יחליף את תפקידו במה שמוזר לו את נפשו הוא חובל ככה הם גם החילופים הרוחניים, מצד פנימיות ערכי החיים שלהם. בכל ספירה רוחנית יש צביוני חיים מיוחדים. כל זמן שהדברים באים רק למגע של הכרה אין הדבר חודר כ\"כ עד עומק החיים, אמנם כיון שבאו לידי הרגשה, כבר החיים מתרשמים בו ביותר ע\"פ תנאיהם המיוחדים. והשבא עד לידי אמונה ודבקות אז החיים מוטבעים במטבעתם המיוחדה, ואם הם נאותים לאותו המקצוע אז הם מתברכים ומתאדרים, ואם אינם נאותים לו, אז כפי מדת רחוקם ונגודם, ולפי מדת שקועם בתוכו והשרשתם, ככה תהי מדת חרבנם ואבודם. ואת היא התכונה העמוקה של ההשתמרות מאשה זרה במובן הרוחני, אשר\"דרכי שאול ביתה\" \"ורגליה יורדות מות\" וכמה גדולה היא מדת ההמשכה לרכי לב וקטני דעת, \"הולך אחריה פתאום כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל\". בית ישראל יודע בחוש קודש העמוק שלו איך להשמר מפח יוקשים, ויודע הוא בבהירות להגן על עמדת קיומו הרוחני האיתן, גם נגד אותו כח המושך של הזרות, השר נגוזה מבטן אמו אחרי שנתנכרה וקנתה לה תכונה זרה. ואת פרטי הזריות, איכות ההשתמרות ועמקי האבדון שבהם, וכל הליכות היחש עמהם הוא סוקר, והם בספרתו בדיני תורה והכרות- אמונה בדעה מבוססת ורוח אמיץ, כראוי לעם עז, אשר עז לו באלהים סלה\n",
+    "summary": "ישראל זקוקים לאקלים רוחני לפי תכונתם, וחושם הקדוש מכיר בכך, והשתקעותם באמונה ודבקות זרה שקולה כזנות רוחנית.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2812,
+    "paragraph": "' צבאות הוא ד' אלהי ישראל, וצבאות ישראל צבאות ד' הם. ברוחנו ועצמות נשמתנו חרותים במכתב אלהים כחו וגבורתו של יוצר בראשית. העולם ומלאו מיד ד' נוצרו, נתהוו וקמו, מתהוים וקמים, חיים ומתקימים, מתפתחים ומתאזרים. הלאמתנו בנחלת ד' קשורה היא ביצירת מעשה בראשית, \"כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים\". הגבורה האלהית השרויה בעולם, שחדשה את העולם ומחדשתו בכל יום, היא היא שמפיה שמענו את התורה. מפי הגבורה שמענו \"אנכי\" ו\"לא יהיה לך\", וכל התורה כולה קבל משה מפי הגבורה. את הגוף אין אנחנו עוזבים, לא את הגוף הפרטי ולא את הגויה הלאומית, כי אם אנחנו מנצחים אותו. יודעים אנהנו, שהיצר הרע והיצר הטוב יצירה אחת היא מידי אל עולם, וכמו כן עולם הזה ועולם הבא, העולם החברתי, המשטרי והרוחני, התיאורי, המוסרי, האידיאלי והממשי, הכל חטיבה אחת היא והכל עולה במעלות הקדש ומשועבד לרצון גבוה, הכל הוא \"אמרתי ונעשה רצוני\". גבורתנו עדינה היא, א\"א שתהיה גבורת חרבן וכליון. הגבורה האלהית בעולם אינה נפגשת במה שחוץ להמצאתה, וקל וחומר שהוץ לשלטונה, אם כן היא בכל תכסיסיה מלאה עומק רחמים. המצאת הנגודים מרחיבה את גבול היש. הטוב מבחין את הרע והרע מעמיק את הטוב, מרשם ומאלם אותו. ספיגה כללית זו בהכרה עולמית אלהית, חדורה עד תהום הנשמה משולבה במעמקי ההיסתוריה הלאומית אחוזה במלא עולמים, חובקת באהבה את כל ומתנשאת בגבורה על כל, מלאה ענוה עם כל וחשוקת רחמים על כל, היא יסוד תפארת ישראל, המובעה האמת ליעקב, במטרת כסא ד' בעולם, שלא תפסק לעד, היא מקימת ומחיה אותנו. לא ברכב ולא בסוסים הוא יסוד גבורתנו כי אם \"בשם ד' אלהינו נזכיר, המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד\".ואם שטוחה היא הכרתנו את עצמנו, שטוחה היא הכרת העולם את ערכנו, לקויה היא הבנת העמים את חשקנו ואת המעוף האלהי שבחיי נשמתנו, על כן מתמזמזים הנסיונות הראשונים שלנו, שקמו בלא העמקת היסוד, בלא חשיפת מעין החיים. ומזמוז זה, רקב נורא וכאב חודר זה, עולם חדש יחדש, רוח חדש יבא בעמים, הכרה חודרת ופנימית בישראל. עז וגבורה, חשק ואבירות, אמונה ונצחון עז, התהפכות עמק היאוש למקור ישועה ופריחת חיים, רוממות קדש כימי עולם, והכל נוהר הופעת גאולה: התבונה, הברקת הבקורת, ההסדרה החברתית ועמק האמונה, חדוש הנשמות והרטבת הגויות, בדליגה ובסדור, ממקור הכרת האמת של גדולת שם ד' אלהי ישראל, אלהי כל עולמים יוצר כל עולמים ויוצר רוח האדם בקרבו, אשר ממקור חיים אשר עמו חי ישראל מעולם ועד עולמי עד. \"והתגדלתי והתקדשתי, ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ד'\", \"כי ימין ושמאל תפרצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו. אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי, כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד, כי בעליך עשיך ד' צבאות שמו וגאלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא\"\n",
+    "summary": "בנשמת ישראל חרותה הגבורה העליונה המחדשת את העולם החומרי, ולכן היא תובעת את העלאתו, אף שהכרה זו נסתרת לפעמים.\n"
+  },
+  {
+    "id": 2817,
+    "paragraph": "כונת סוד ד' ליראיו היא היא המלמדת את הכבוד אשר ירחש האדם אל הטבע, וע\"י כבודה האמתי הרי הוא מעלה אותה, משגבה ומרוממה. כמו בהליכות המוסר של חיי האדם היחידי כן בהליכות עולמים. העליה המעולה בחיי המוסר היא ההתיצבות הישרת בכל הכחות, \"רגלי עמדה במישור\", ההתאמה המפוארה של כל נטיות החיים עד שהשכל העליון נמצא בתור גלוי עליון של סכום החיים כולם, וכל אשר מתחת לו הרי הם ענפיו המתפשטים ממנו, שבים אליו ומתרפקים עליו, מוכנים לרצונו, ולעבודתו כסופה ירדופו, וכל המהלכים הטבעיים של הנפשיות והגופניות מוארים הם באור עליון ובמהות הקדש המנצח, המלא הוד ויפעת קדשים של זיו ההשכלה הטהורה המאירה באור חכמה ודעת יסודית. התוכן הזה עומד למעלה למעלה מהאופי המוסרי המוכרח לאסור מלחמות פנימיות, או להסיח דעה ורעיון ממהותו הטבעית ומכל תפקידיו, אשר אז המוסר מוסר צולע הוא, מיסר מסוכן לנפילה למהמורות. על כן האידיאליות של העין הצופיה של המוסר העליון, לפחות, היא העלאת כל התוכן, התגלות כל היש, הופעת החיים בפנימיותו וכל מקיפיו. היא אמנם כלולה בתוך המערכה העליונה, מערכת הקודש, שהיא באמת כבר עולה ממעל לכל ערכים מוסריים, והיא תוכן התם, התמימות השלמה, שאין בה דופי פיסוק וקיצוץ מכל ההופעות, יושר השכל, יושר הלב, יושר הרגש, יושר הרוח, יושר הטבע, יושר הבשר, יושר ההופעה, יושר ההקשבה. וקול אלהים חיים דובר אז מכל מרומים ומכל תחתיות, והעינים למישרים חוזות והמעוף מתחת לרום הוא תדירי, והחזרה חלילה בשביל הופעה והארה, בשביל העלאה והתממה, היא ג\"כ תדירית, קלה ובטוחה. \"הקב\"ה עושה להם (לצדיקים) כנפים כנשרים ושטים על פני המים, שנאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ במוט הרים בלב ימים, ושמא תאמר יש להם צער תלמוד לומר וקוי ד' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא ייעפו\". בפרטיות מתגלה חזון העולמים בכל תקופה שהקב\"ה מחדש בה את עולמו, שהכל לקוח הוא מאלף השנים של ההחרבה הכללית, שענפיה מתפשטים בכל עת אשר תחיל ארץ ותנוע, \"יהמו יחמרו מימיו ירעשו הרים בגאותו סלה, נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים קדוש משכני עליון, אלהים בקרבה בל תמוט, יעזרה אלהים לפנות בקר\". ואור הבקר גם בראשית קדרותו מבהיק הוא מתוכו את האורה העליונה, שהמוסר העליון דורש מהפרטיות על כללות היש ושורש המציאות, הנהגת העולם ועז החיים, סבוב העמים ותהלוכות הממלכות, \"אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ\", והנס והטבע מתאחדים באחדות מאירה. מאור הנס העליון מתגלה איך סעיפי הטבע כולם, הבלתי מובנים מצד עצמם, הם הם ענפיו והתפשטות אורו, וכל הטבע כולו המתגלה בכל תפקידיו, בעולם ובאדם, בנפש היחיד ובנפש העמים, בדאגות החיים היומיים ובהתגדרות הלאומים והממלכות, בעליותיהם וירידותיהם בנכלי הפוליטיקה, בשגעונות המשתגעים, בערמת הערומים ובישרת לבב הישרים, בחכמת החכמים, בבינת הנכונים, בגבורת הגבורים וברוח החלש של החלשים, בכל, רק יד האורה העליונה, אור חכמת כל עולמים, רוח ד' נשמת חיי העולם היא מופיעה. והיד נטויה, והזרוע מושלת,\"למשפטיך עמדו היום, כי הכל עבדיך\". וצפית הישועה חודרת היא אז ממעל לשחקים ועד עמקי תחתיות ארץ, עולה היא ממעמקים, וערבות היא רוכבת ומכרת בסקירה אחת את כל הנפלאות ואת כל המפעלות, את כל האמת ואת כל השקר, את כל הצדק ואת כל הרשע, והנה הכל התיצב ומתיצב הכן לפקודת אור דבר אלהים חיים, והארת העולם באור ישראל, היא נשמת ההיסתוריה האנושית בגלוי, ונשמת כל היקום בחביון עוזו, \"עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל, בהכינו שמים שם אני, בחוקו חוג על פני תהום. באמצו שחקים ממעל בעזוז עינות תהום\". ההכרה הזאת ע\"י אספקלרית הקודש מתהפכת היא לכח פועל, לכח סוקר, לכח מחיה, וכל המפעלות הסבוכות אשר בקרב כל משפחות העמים מתגלות בתור מערכה סדורית, אמנם מעורפלת ומאופלת, התובעת נהרה, והנהרה תבוא ממקום אשר האורה תצא לאור עולם, מציון מכלל יופי אלהים יופיע. ורוח אלהים אמת, המתפשט על כל מערכות האדם, הרי הוא מעלה את הטבע מתחתיותו אל מרומי הקודש, ומכשיר את כל הנסיות להופיע ולהגלות, מתמם את חזון העבודה האלהית בכל הסתעפיותיה על הבסוס הריאלי של החיים, עולה ממעל לאספקלריא הבלתי מאירה, ומביט באור הקודש של אור התורה העליונה, תורת משה, \"במראה ולא בחידות\", המבססת את המוסר ואת הדעת על יסוד החיים והמעשה ועולה עם כולם יחד למרום הנצח והשלום, אל מקום התפארת ואמת העולמים, אל יסוד החכמה העליונה שתחיה את בעליה בכל הדרות חיים מלאים, המנצחים בת כל התמותות, אל מקום הגבורה העליונה שכל הנעימות וכל החסדים מסוכים בה. התנוצצות אורה זו בעקבות משיח היא מופעת ובצרות העולם האחרונות היא מוצצת. וכבירי כח נתבעים לברר ולהסביר, לאחוז בכל כח חוסן, בכל יפעה, בכל מפעל וכל תכונה, בכל אמצעי וכל יכולת, בכל התעודדות וכל התעוררות רוח, בכל עת כושר ובכל תכונה אפשרית, לתמם את החזון העליון ההולך ומתגלה, זה החזון אשר אלפי דור הם צעדיו, והקיפו הוא אותו הרום והשפל אשר לעולם ולאדם, האחוז בהרום והשפל אשר לסגולת האדם, לסגולת העמים, לאישון האדם, \"כי לד' עין אדם וכל שבטי ישראל\", ורוחב הדעת, מעמק דרך ארץ, התיצבות לפני מלכים, הבעת המבוקש האדיר בכל הבלטתו, שעבוד המחשבה לרום העליון, הבעת הבטחון האלהי בכל עזת קדשו, הבטחה, שהופעת הממלכה העליונה של אמרת ד' לא תחסר את התגלותה ובכל עת שתדרש הנסיות כולה היא מוכנה על צדה, הם תכסיסיו. וקול אלהים חיים בהגלותו בלבבות הרי הוא עומד אחר כתלנו להתגלות בעולם ובכל עולמים. שרעפים הללו מביאים אורו של משיח, וחכמת ישראל המנוחלת תנצח את העולם, תעטר את התורה בעטרות עליונות ותטהר את ערפלי האמונה הכללית והפרטית מכל סבוכיהם, כאש מטהר וכבורית מכבסים, אור השלום בישראל יופיע ואור התשובה יאיר בת כל נאות יעקב. ומגדל עז שם ד' בו ירוץ צדיק ונשגב, ונשגב ד' לבדו ביום ההוא. וקרוב הוא היום, ובידינו לקרבו, רק אם נטה אוזן לשמוע קול שיח קודש ואור תורת אמת וחכמת ישראל העליונה תהיה לנו למורשת פלטה\n",
+    "summary": "סוד ה' ליראיו הוא המלמד לרכוש כבוד לטבע המוסרי וההיסטורי, שרוח ה' מופיעה בו, וגילויה הוא על-ידי ישראל.\n"
+  }
+]
\ No newline at end of file