diff --git "a/DATA/parsed_files/file_a_train.json" "b/DATA/parsed_files/file_a_train.json"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/DATA/parsed_files/file_a_train.json"
@@ -0,0 +1 @@
+[{"id": 296, "paragraph": "נשמות דתוהו גבוהות הן מנשמות דתיקון. האידיאליסטים הגדולים רוצים בסדר יפה וטוב, מוצק ואדיר, כזה, שאין בעולם לו דוגמא ויסוד, על כן הם מהרסים את הבנוי לפי מדת העולם. והמעולים יודעים לבנות גם כן את העולם הנהרס, אבל הגרועים, שהנטיה האידיאלית היותר עליונה נגעה בהם רק נגיעה כל דהיא, הם רק מחבלים ומהרסים, והם הם המושרשים בעולם התוהו בערכו הנשפל.\n", "summary": "האידיאליסטים הרוצים לתקן את העולם למעלה מערכו, נשמתם מעולם התוהו, ורק המעולים שבהם יודעים לבנות את העולם.\n"}, {"id": 303, "paragraph": "המחשבות הזרות שבתפילה, הן באות מפני הקושיא הכללית שיש על ענין התפילה, שלכאורה אין לה מקום, מפני שאין שייך לומר לגבי הקב\"ה שינוי רצון בכלל, ובפרט על ידי פיוס ותפילה, ואינן מסתלקות כי אם על פי אותן התשובות שעל ידן התפילה מתישבת, שכללותן הן שתי אלו הידיעות. האחת, שהתפילה היא בנויה על הרגשת הנפש, ולא על השכל, וכל הגדרים הללו וגזירותיהם, וכל השלילות שלגבי האלהות, הכל בא מצד השכל, ואין התפילה מקושרת עם כל פרטיהם. והשנית, שבאמת כל היחוש שבין האדם לקונו, הוא מצד גזירה ושפע של המצאה אלהית, וההמצאה הזאת גוזרת היא למלאות את כל התפקידים של האדם בההנהגה האלהית בעולם, ואחד מהתפקידים החשובים הוא נתינת מקום לתפילה, שעל כן יש באמת מקום גדול לתפילה, והיא עומדת ברומו של עולם. וכל הסעיפים של כונות התפילה מסתעפים מאלה השרשים, וכפי הרחבתם והעמקתם, הם שוללים את המחשבות הזרות, ועושים את התפילה לתפילה זכה.\n", "summary": "מחשבות זרות באות בגלל ספק ביכולת התפילה לשנות את רצון ה', והוא מתיישב בהסמכתהּ על הרגש, או בהתקַימותהּ בגזירת ה'.\n"}, {"id": 89, "paragraph": "האנרכיה היא נובעת מיסוד יותר נעלה מהסוציאלית. איננה יסוד לתורה המעשית וקיומה, כי אם להדבקות האלהית, העליונה מכל מעשה וסידור חיובי. על כן היא עוד יותר רחוקה ממקורה, שהוא עומד רחוק מאד משפלות החיים של ההוה, מהסוציאליות, ובמצבה של עכשיו, ומצב החיים של ההוה, היא פרועה כולה, למרות הניצוץ האלהי הנשגב המסתתר בתוכיותה.\n", "summary": "שורשה של האנרכיה ביסוד הדבקות האלוהית, שהיא למעלה מביסוס התורה המעשית של הסוציאליזם, ולפיכך נפילתה גדולה יותר.\n"}, {"id": 279, "paragraph": "כנסת ישראל נקראת קיר בדרך רז, כלומר המעמד המוחש שהרעיונות פונים אליו, בשביל כל הענינים של היהדות והאמונה. ובהיקף הכללי של העולם היא ההכרה האלהית הבאה מתוך ההסתכלות של העולם והמציאות המוחשית, והגילוי הרוחני הקרוב, הפועל על החיים והמוסר.\n", "summary": "כנסת ישראל נקראת קיר, כלומר – העמידה המוחשית של כל הרעיונות האלוהיים שבעולם.\n"}, {"id": 101, "paragraph": "הדבקות בד', זאת היא התשוקה היותר טבעית לאדם, נתפתחה באדם בצורה מושכלת והרגשית, מה שהיא בכל המצוי כולו בצורה אילמת וחרשת, בצורה כחנית. ישראל, תכונת האומה, לקחה לה את התשוקה הזאת ליסוד חיי הלאומיות שלה, על פי גורלה ההיסתורי. אין התשוקה של הדבקות המוחלטת באלהים חיים, באור אין סוף, דבר שאפשר להיות חילופו בטבע ההויה. כשם שאנו מוכרחים לחיות, להיות ניזונים ומתגדלים, כך מוכרחים אנו להיות דבקים בד'. הדבקות הנתבעת ממנו בכל מלא נשמתנו, מוכרחת היא להיות הולכת ומתפתחת בנו, הולכת ומתעמקת בהרגש, הולכת ומתחוורת בהכרה ותבונה. בשום אופן לא תוכל האנושיות, וגם כל ההויה, לחיות בלא הזרם של תשוקת הדבקות האלהית, החי תמיד בקרבה, אף על פי שהוא באופן סתום ונעלם. הילדות האנושית, הימים שהחושך היה עב ומגושם, הניח בעולם יסודות של חיים כאלה, שעכבו את הדבקות האלהית לצאת בכל מלא האור שלה. אין לשער את צערה של הנשמה העולמית הכללית, וצער הפנימי הנשמתי של כל חי וכל אדם, על הלחץ הרוחני, על מניעת הטוב הגנוז בקרבו, המאיר כל כך, המעדן כל כך, המחיה חיי רוחב, חיי נצח, חיי גובה ועז. והחיים הללו הנם מוכרחים לו, הם עצם טבעו והוייתו. והנה באה החולשה האנושית, ותעשה אלילים אלמים, אלהות חמרית, גסה וזוללה, מוגבלת וחסרה, ותסתם את כל החרכים. מציירים אנו לנו נשמה גדולה, ענקית, לכל מלא שאיפותיה, את תשוקתה הכבירה לחופש ואור, את צערה החזק, את מכאובה הנמרץ, על עלבון התבל, נשמת אברהם, איך היא מתמרמרת. רואה היא את האושר, את האור, המוכן לכל, לכל החי, לכל הנשמה, הרוחב האלהי הקורא להויה, היה אור, הקורא לקול פרט, המלא אושר, גודל, גובה ונחת, טוב וגבורה, אהבה ונעימות. והבארות נסתמו, סתמום פלישתים וימלאום עפר. איך מתפרץ הארי מהסוגר, איך נוטל הוא את מקלו בחרון, משבר את הצלמים, קורא בכח לאורה, לאל אחד, אל עולם.\n", "summary": "האלילות כובלת את חירות הנשמה, ונשמת אברהם החיה באומה, מתפרצת בשאיפתה לחופש הבא מהדבקות בה'.\n"}, {"id": 531, "paragraph": "כשרוח הקודש מפעמת באדם, מתחיל הוא להרגיש את נשמת התורה, איך שהיא מתפשטת בכל ההלכות והאגדות כולן. ועל ידי הענינים הפרטיים שהוא עוסק בהם, הוא יונק טל של חיים מסוד הנשמה בכללה.\n", "summary": "כשרוח הקודש מפעמת באדם, הוא מרגיש איך נשמת התורה מתפשטת בכל חלקיה ופרטיה.\n"}, {"id": 798, "paragraph": "יש להתירא ביראה עילאה, שלא להתירא מיראה תתאה במקום שהיא מעיקה את התרחבותה של היראה עילאה, שהיא כל יסוד החיים והטוב, האמת והאור.\n", "summary": "צריך להתיירא ביראה עילאה, שלא לתת ליראה תתאה להעיק עליה.\n"}, {"id": 260, "paragraph": "אי אפשר תמיד לדבר בעצם הענינים המהותיים, על כן ממלאים את הריקניות של המחשבה במה שמדברים על דבר המקרים החיצוניים של הענינים. ומכל מקום גם שיחות כאלה הם מביאים תועלת, וסוף כל סוף מביאים הם את האדם לידי כניסה בעצמיותם של הענינים. ביחוד ראוי לדבר תמיד על דבר הערכים של הענינים הנעלמים, כדמות חכמת המספר, והשכל משוטט על ידי זה למעלה. \n", "summary": "כשאי-אפשר לדבר על העצמות בעניינים מהותיים, מדברים על חיצוניותם, כמו חכמת המספר, ובכך נכנסים לעצמיות העניינים.\n"}, {"id": 282, "paragraph": "מה אני מרגיש כשאני נתבע לעיין ברוחניות, מחלת לב ומועקה. למה הוא הדבר הזה, מפני שהתביעה הרוחנית מתגברת בקרבי, ונפשי מרגשת אז ביותר את עניותה המוסרית, והרוחנית בכלל. אמנם, הרפיון הנפשי הנולד מהופעה זו, הוא חסרון מוחלט, זוהי חלודה נשמתית, נגד זה צריך להלחם באמץ לב. ההסתכלות הרוחנית צריכה להיות עשירה, תדירה ורחבה, תקיפה והולכת ביושר. החולשה והכאב הפנימי שהתבערה של יראת שמים מחוללת בקרב הנפש, היא מצד עצמה חסרון ומחלה, וצריכים לקנות מושגים ברורים במקצע של קודש זה, עד שהסילוד הבלתי תרבותי יהיה הולך ופוחת, ובמקומה תבא עצמה והרחבת הדעת.\n", "summary": "הצער שמרגישים בזמן העיסוק ברוחניות בא מעניות מוסרית, וצריך להילחם בו.\n"}, {"id": 767, "paragraph": "כשמסתכלים בעמקי הכפירה, רואים איך בתוך מצולות תהומותיה טבועים נשמות קדושות, מלאות אור אלהי עליון בפנימיותם, והן צועקות בקול איום, מעורר רחמים רבים, הושיעו, הצילו. והקמים לימין אביונים אלו להושיעם ולמלטם משחיתותם, הם הם עובדי ד' הנבחרים, ��בורי כח, אשר להם שם במלא עולמים, שכל מלאכי עליון ממעל מוכנים לחפצם, וכל כחות הרשעה והטומאה מתחת יראים מפניהם יראת הכבוד ברתת גדול מאד, כרבי חנינא בן דוסא ואביי וחביריהם.\n", "summary": "נשמות הכפירה צועקות בפנימיותן לעזרה, ועובדי ה' השולטים בכוחות הטומאה (כר' חנינא ב\"ד ואביי) קמים להושיען.\n"}, {"id": 744, "paragraph": "עין עיטם הוא המקום היותר גבוה שבארץ ישראל, והיה עולה על דעת דוד ושמואל לבנות שם בית המקדש, עד שהוכיחו מהכתוב שצריך להנמיך מעט, לקיים ובין כתפיו שכן, ואין לך נאה בשור אלא בין כתפיו. ועין עיטם נשאר בצורה של חול לכאורה, אבל בית הטבילה לכהן גדול ביום הכיפורים מהדרא מיא מעין עיטם, והיא בעליית בית הפרוה שבנה פרוה אמגושא, שהוא הצד היותר חשוך שברע, גדופי, שאין היתר ללמוד ממנו אפילו להבין ולהורות. ומכל מקום יש גם על זה הכללה עליונה, וצורך עולם המטהר בהכללתו ומכין לעבודת הקודש היותר עליונה, הכובשת בשיא קדושתה את כל הכחות המהרסים, ומיסדת את העולם על בסיס קדושת טהרתו, אף תיכון תבל בל תמוט. ובדרישת רשומות, פר, יער אשר תרמוש כל חיתו טרף, שהם חוץ מבנינו של עולם הזה והבא, שנבנה בי\"ה, ורק מו\"ה הנם מקבלים שפעם, קודם שהאורה העליונה מופיעה בעזה, והשמש לא זרחה עדיין, כי אם תשת חושך ויהי לילה. אבל המחשבה המטהרת היא הצפיה לישועת עולמים, של יום אשר הוא לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור.\n", "summary": "דווקא הקדושה העליונה (עין עיטם), שמפני גובהה לא נבנה בה המקדש, מעלה את הטומאה הנמוכה (בית הפרוה).\n"}, {"id": 79, "paragraph": "המיוחדים שבבני אדם, שמוצאים בקרבם נטיה לדעת ד', מוכרחים הם להיות שקועים בזה יותר מבכל המקצעות שבתורה ושבחכמה שבעולם, ואינם רשאים לסוג אחור ממדרגתם בשביל שום מניעה שבעולם, ואפילו אם יתדמה להם שעל ידי שיקועם בדעת ד' הם מאבדים כמה ענינים של מצות מעשיות, ושל ידיעת התורה, או שאינם יוצאים ידי חובתם בדרך ארץ. כי כל השלמות המעשיית והתוריית היא רק הדרכה להביא את האדם לידי אותה המעלה העליונה של רדיפת דעת ד', וכיון שכבר בא האדם לידי מדה עליונה זו, חלילה לו לעזוב מה שהוא קודש חמור ולעסוק בקודש קל. ובטוח הדבר, שעל ידי הארה העליונה של נשמתו, השקועה באמת באור ד', יתרחבו אצלו כל שבילי הדעת, ולבבו ימלא אור של צדק וישובו של עולם, עד שימצא ברכה רבה ורחב לב לעסוק בקדושת אמת גם בחלק המעשי שבתורה ושבדרך ארץ, בהצלחה מרובה, הרבה יותר מהשקועים בענינים המעשיים לבדם, שלא הגיעו לידי אותה המדה של צמאון אמת לדעת ד'.\n", "summary": "מי שיש לו נטיה לדעת ה' צריך לעשות אותה לעיקר, אפילו על חשבון ידיעת התורה, דרך ארץ, וכמה ענייני מצוות מעשיות.\n"}, {"id": 438, "paragraph": "כל המצות צריכות להיות מיוסדות בהמוסר המדותי, אלא שהן הולכות בדרך עמוק מאד, שהעין הפשוטה לא תוכל להגיע אליו. ומכל מקום גם בלא דעת והכרה הפעולה נפעלת, אלא שהיא מוסיפה יפעה כפי התגלות הדעת של היחס שבין המצוה והמוסר הנפשי.\n", "summary": "צריך להבין את ערכן המוסרי העמוק של המצוות, אף-על-פי שהן פועלות לטובה גם ללא הבנה.\n"}, {"id": 710, "paragraph": "צורתם של ישראל צריכה להחקר, אם האנושיות הכללית של תוכן האדם עומדת היא בה בצביונה כמו שהיא אצל כל העמים, ועליה נבנתה הצורה הישראלית המיחדתה, או שמעקב עד ראש הכל הוא מיוחד. למחקר זה צריכים להשתמש במקורות שונים, תורניים, שכליים, היסתוריים, רזיים, הופעיים, שיריים, ולפעמים גם כן פוליטיים ואקונומיים. נראה הדבר, שמקדם נערך הדבר שצורת האדם תשתלם בכללותה, ובתור תוספות ויתרון יגלה על האומה המיוחדת רוחה המפואר בהדרת קודש. אבל נתקלקלו הענינים, ורוח האדם שקע כל כך בכלל, עד שלא היה החול יכול להעשות בסיס לקודש אלא אם כן יקלקל אותו, והוכרחה גלות מצרים לבא בתור כור הברזל, שצירפה את צד האדם שבישראל עד שנעשה לבריה חדשה, וצורתו החולית נתטשטשה לגמרי, והוחל גוי פעם אחת, על ידי הגרעין האנושי, לצורה שמראש ועד עקב כולה ישראלית, יעקב וישראל.\n", "summary": "שקיעת האנושות גרמה לכך שצורת ישראל תהיה ברייה חדשה לגמרי, ולא קומה שנייה על גבי האנושות.\n"}, {"id": 768, "paragraph": "דרכו של רב המנונא סבא להקדים מילי דשטותא לפני מילי דחוכמתא. כדי להכיר האור מתוך החושך, צריך שתהיה תכונת השטותא בעמקה היותר חודר. בחושך היותר שחור יש להשתמש, כשרוצים לדעת את יתרון האור מתוך החושך. אמנם, היא מדה ראויה דוקא לנוני ימא, שאינם צריכים אפילו להגנה של ספינות, וללכת במעמקי תהומות וכל מצולות הוא להם טיול ועונג, המשמח את המקום. לויתן זה יצרת לשחק בו.\n", "summary": "רב המנונא הקדים מילי דשטותא ללימודו, כדי שיהא האור ניכר מתוך החושך.\n"}, {"id": 460, "paragraph": "לחום נלחום בקטנות, שאינה מניחה אותנו לחשוב במנוחה, בפרטיות, את המון הגדולות האצורים בנשמה.\n", "summary": "צריך להילחם בקטנות המטשטשת את גדלות הנשמה.\n"}, {"id": 754, "paragraph": "בכל זמן, בכל יום, שעה ורגע, יכולים להבחין את חלקי ההרכבות שהכח הנשמתי שלנו עושה, עד שהוא מתרומם אל הרעיון האלהי הקדוש בטהרתו. והם הם השמות הרבים והשונים בהסתעפות רזי עולם, ואוצרות החיים שלהם, שהעבודה התמימה והמאירה בונה עליהם תמיד את מגדליה רמי הערך, הבנויים לתלפיות. כי צדיק ד' צדקות אהב, יש\"ר יחזו פנימו, יום שעה רגע. והארה זו של יחוד השמות תמיד מביאה ברכת השלום, מפני שמבטלת את הריב בשרשו, והחלקים כולם מתאחדים באיחוד מקורי, וסופי תיבות גימטריא רי\"ב. והשלום, המכליל את כל המחשבות הפזורות לרעיון נשגב ועשיר אחד, נורא בהודו ומלא חיים עזיזים בתכנו, הוא שומר את התורה מכל שכחה, נגד הרי\"ב המפרר את כל דבר לחלקים, ומשכח. חסד לאומים, עכברי רשיעי דקריין לחבריהון ואכלין, וגייצי גלימי.\n", "summary": "הייחודים הם הרכבות שהכוח הנשמתי פועל, כדי להתרומם אל הרעיון האלוהי בטהרתו, ואיחודן של המחשבות מונע שכחה.\n"}, {"id": 380, "paragraph": "כשלומדים ועושים מצות, הקדושה מתקבצת בנשמה כאוצר של חיים. ואחר כך, כשחושבים בעניני קדושה ואמונה והשקפת עולמים, מוצאים את הרוח נכון והלב אמיץ, לפי אותו הערך של רכוש התורה והמצוה, שרכש לו האדם במעשהו, ובטוהר כונתו וחריצותו.\n", "summary": "התורה והמצוות מקבצים בנפש רכוש של קדושה המחזק את אומץ הרוח.\n"}, {"id": 602, "paragraph": "כל יום ויום מחיי האדם, הוא שקול בערכו הרוחני מכל הימים שקדמו לו ביחד. והדבר הזה נוהג גם ברגעים, ובחלקי זמן היותר קטנים. כי החסד האלהי הולך הוא ומוסיף אורה, וכל רשימות של העבר הם נתונים בההוה, ועוד הוא מוסיף עליהן את חידושו.\n", "summary": "כל יום ורגע בחיי האדם גדול מקודמו, כיוון שחסד ה' הולך ומצטבר בהם.\n"}, {"id": 880, "paragraph": "הדבקות האלהית, כשהיא באה רק בתור רעיון או רגש בודד, שכל ארחות החיים, וכל השקפת העולם, וכל עשרה של תורה, וכל המזג הגופני, וכל היחש להסביבה, ולההיסתוריה הלאמית והגזעית, ולכל תורת המוסר והמדות, ולכל זרמי השירה והפיוט, והרגשת כל נשגב ויפה בכלל, אינם מתיחסים אליה בקשר אורגני – מתהפכת היא למין הזיה של בטלנות, שהיא מדלדלת את האדם, את היחיד ואת הציבור, ואינה ראויה כלל לשמה הגדול. אבל בזמן שהיא באה מתוך עושר רוחני ומעשי גדול, אז היא, רק היא, עטרת החיים. רק על ידה יבוסס מצב עם, על ידה ירומו קרן כל המדעים, וכל תיקוני העולם היותר יפים ונהדרים, על ידה יזדככו הנפשות בעמקם, ועל ידה ימלאו החיים ששון ובטחה, החיים יעשו עשירים, ויראת המחלות, היסורים, העוני והמות, לא יוכלו להפריע את אורם המזהיר כל. באספקלריא של מקור החיים הכל נשקף, והכל מנוצח מעצמת גבורי כח, אשר אור החיים ממלאים את כל הגות רוחם ואת כל קרביהם, שמחת הנצח מעטרת אותם בכל עת, והוד הקודש מפאר את ערכם, ומזיו חייהם אור יקרות מופיע על כל העולם, על כל דורם, על כל אשר יחוש להיות נהנה מזיום. והתורה שהדבקות האלהית היא מגמתה, בצורה של הרמת החיים כולם אליה, בצורה של התקיימותם של כל השכלולים המעשיים והחברותיים והכשרתם למגמתם העליונה, היא תורת החיים לכל העולם, שעתידה להיות המעין העולמי לאוצר רוח האדם.\n", "summary": "דבקות בה' המנתקת את האדם מהחיים, מזרמי התורה ומהשירה, מתהפכת להזיה של בטלנות.\n"}, {"id": 323, "paragraph": "בעולם האלהי אין רצון ותוכן שהוא משונה מרצון ותוכן אחר, אלא הכל פונה להטוב הגמור, השלם בכל. וכל הופעה שאנו מתכוונים לה, אינה חלקית, כי אם כללית. אף על פי שאנו מכוונים להסתכל בהופעות שהן כל אחת גבוהה מחברתה, כל אחת היא כוללת הכל. אבל במדה של החיים שאמור בהם שאינם אלהיים, שם אנו יכולים למצא הופעות חלקיות, וממילא הם רצונות והשכלות שונות ונפרדות אלו מאלו. ומשם יפרד. \n", "summary": "בתכנים וברצונות האלוהיים ההסתעפויות הן דרגאיות, אך אינן מפורדות זו מזו, ורק בחיים המעשיים קיים פירוד.\n"}, {"id": 862, "paragraph": "מקושרים הם זה בזה המדות והדיעות, כחות החיים והפעולות, דרך ארץ וארחות הנימוס, הכרת המציאות וההתפעלות הזכה מיופי של היצירה, עם ההכרה העמוקה בהוד הקודש, ופאר ההוד האלהי. ותומת ישרים מאחדת את הכל, ובאור תורה הכל מתברר, והכל מתמזג למזיגה רוחנית, חיונית, עליונה, המביא אושר גדול ועליון.\n", "summary": "המידות והדעות מקושרות אלו באלו, ומתבררות באורה של תורה.\n"}, {"id": 887, "paragraph": "המדע הפנימי, וביותר הפנימי שבפנימיות, שהוא מדע הקודש, המחיה את אור החיים, איננו תלוי בשום מדע אחר, כי הוא נהר עליון אשר מעדן הוא יוצא, מכיפיה מיבריך. ומה שמחברים את התורה והחכמה, אינו כדי להשלים איזה חסרון כח, כי אם לחבר חיבורים והופעות חדשות. ויצירה זו של התחברות אור רוח הקודש, פנימיות התורה, עם החכמה של ההכרה האנושית, במלא הקומה של שניהם, ובמלא רוח הידידות המתאימה של שניהם, תחדש בעולם נשמות חדשות, ותתן צביון חדש, רענן ובריא, להחיים. ומירכתי שאול תוציא אורים גדולים, להאיר באור חדש, באור צדיקים, לכל יושבי תבל.\n", "summary": "מדע הקודש אינו תלוי בשום מדע אחר, וחיבורו עם החכמה הכללית אינו להשלמת חיסרון אלא לתוספת אורה.\n"}, {"id": 318, "paragraph": "צריך לחפש עצות נגד מורך הלב. רק מורך הלב הוא המסבב את המכשולות של הדעות הרעות והמדות הרעות, כי יראה רעה נולדת, המטילה חלישות דעה על האדם, ומכנסת בקרבו איזה פחד, המונעו מלהלחם נגד כל הקלקולים שבנפשו, ושבחברת האדם. והחובה הראשית היא חיים של אומץ לבב. אמנם כל מה שתגדל ההופעה המוסרית בתיקון המדות והמעשים, כן יקבע אומץ הלב יותר בלב האדם.\n", "summary": "הפחד ומורך הלב מונעים את האדם מלתקן את המידות המקולקלות שבנפשו ושבחברה.\n"}, {"id": 166, "paragraph": "משתוממים הם הרעיונות מפני הדעות הזרות ההולכות ושוטפות בעולם, בין דעות זרות של כפירה מוחלטת, בין דעות זרות של נטיות לאמונות זרות, נוצריות, מושלמניות, בודיות, וסתם עבודות זרות. וכל אלה פורצות הן בשטף אל תוך המחנה, לוקחות לבבות רבים, ומעוותות את הדרכים. המגינים על הדעות, ביחוד של היהדות, מרימים קול צוחה, מבטלים את הדעות הרעות, מגלים את זיופם ושקרם, והדבר מסופק מאד אם יעלה בידם החפץ להשיב אחור את מה שהחל להתפרץ כהר פרצים. אבל הסתכלות יותר חודרת צריכים אנו למאורע כזה, הסתכלות כללית ומקפת, ועם זה פרטית וחודרת עד לפנימי פנימיותן של כל המון הדעות ותוכני הרעיונות האמוניים שבעולם. בכל יש ניצוץ אור. הנטיה הכללית של האדם שואפת אל הטוב, אל האמת, אל האושר הרוחני במעמקי מובנו. עותה אמנם הרשעה והבערות האנושית את הדרכים. אותו הניצוץ הטוב, אור ד', אור האורים, שאי אפשר לנו לבטאו, איננו יכול להתלבש באותיות של שום מבטא, גם לא של שום רעיון, גנוז הוא, חבוי הוא, במעמקי הקליפות היותר גסות. הולך העולם ומתבסם, הדעה הישרה הולכת ומרחבת את דרכה, ההגיון הבריא והניסיונות הרבים מפנים את הדרך מהמכשולות, הטעיות הולכות ומתמעטות, הסיבוכים של הדמיון הגס הולכים ומתפרקים. נשאר בחובו, בעוצם תקפו, עז הרוח הפנימי, הדוחף את ניצוצי הטוב להגלות. וניצוצי הטוב, שהם זיקי אור אמת מזוהר אור אלהים אמת, מתחילים להתראות מתוך כל חגוי ארצות מאפליות. על כן מתחילים להתנוצץ אבקי האמת והאור המפוזרים בין כל האמונות השונות, שהן כולן נובעות ממעין החי היחיד, שעקרו ושרשו הוא תמיד אור ישראל, האמונה הטהורה העומדת על הבסיס היחידי, שמעמידה לעד, ושלעד לא ימעד. לזאת, תחת לדחות את כל התוכן של הארג המחשבי שהניצוצות הקטנות של הטוב מתחילות להתנוצץ ממנו, ושהם בעצמם מצודדות נפשות ללכת אל עמקי התהום, ששם עוד החושך שולט בעוצם גבורתו, שזה לא יצלח, עלינו להרבות את האור המקורי, לגלות את הרוחב ואת העומק, את הכלליות והנצחיות שיש באורן של ישראל, ואיך שכל ניצוץ שהוא טוב שבעולם אחר מתגלה הוא, נובע הוא ממקורו, ומתחבר אליו בחיבור טבעי. אז מכל הניצוצות המתגלים מחדש, יתוסף אור וחיים לנשמת האומה הכבירה בעז רוחה, בכח אלהים שבה, ולבבות צמאי אורה, יביטו אליה ונהרו, ולא ילכו לרעות בשדי אחר, גם את אותו המרעה אשר החלו לחשוב שאך שם הוא מקומו.\n", "summary": "הכפירה והדעות הזרות הן ניצוצות של שאיפת טוב החבויות בקליפות גסות, וצריך לבררן.\n"}, {"id": 591, "paragraph": "כשההכרה האלהית עומדת בשפלות אצל האדם, העולם הכללי, והיחיד הפרטי, אז כל מה שהוא עושה לשם ד' מקבל צורה שפלה, ומעמיק לפעמים את הרושם של השפלות. אמנם השפלות הזאת אינה נערכת כי אם לפי ערכו של האדם ושל הדור, של הקיבוץ ושל הסביבה. אם יש אפשרות להתוכן האלהי שיתעלה, ומפני שפלות ידים ומיעוט הסתכלות נעשה נמוך, אז חשוב התוכן יורד ממדרגתו, ומשפיע את השפעותיו לא להצלחה. אבל אם החוב מתמלא, והדעה עושה את חיובה כראוי, לפי הדור ולפי המקום, אז ברכת ד' היא מלאה על התוכן האלהי, והכל מתמלא עושר ועז וברכת החיים על ידו.\n", "summary": "כשהאדם אינו ממצא את יכולתו בהכרת ה', כל מעשיו משתפלים, ומשפילים את הכרתו, אך כשעושה כפי יכולתו הם מתברכים.\n"}, {"id": 708, "paragraph": "כשרוח האומה הוא חזק, אז איננו צריך לפרנסה רוחנית מרובה, כי הוא כולו מושרש יפה בשרשו הרוחני, ועצמותו מאירה יפה, וכל מעשיו שהוא עושה משוקים הם טל של חיים רוחניים אמיצים, שהתוכן העליון חי בהם. הקישור שבין חלקיו של רוח האומה הוא גדול ועצום, מרוב שלמות אחדותו, עד שמה שנעשה בבית חייה של האומה, בבית מקדשה, מהעבודות האלהיות, מהשירות המקודשות, וכל ההוד וההדר האלהי שהוא מלא תמיד, כל אלה פועלים הם בפועל על רוח האומה בכלל, ועל ביסום כל נפש פרטית מפרטיה. והיא צריכה רק שמירה מקלקולים מוסריים וחברותיים מהרסים, כעבודה זרה וחטאות האדם החמורות, כרציחה וניאוף ועיוות משפט והשחתת המדות באופן פרוע, וכשאלה יהיו נשמרים, אז רוח האומה החזק ימשיך את האורה המתגלה בקודש ובמקדש לתוכיותו של כל יחיד ויחיד. אמנם, בהתחלשותה של האומה ובירידת רוחה, צריכה היא חיזוק תדירי. תורה מרובה, בקביעות עתים מצד כללותה, ושקידה תדירית מצד יחידיה, תפילה תכופה כמשפטה, וכל עבודות רוחניות של ברכות והודאות, כל אלה הנם דרושים לחזק את מזגה הרוחני, שלא תקלקל אותה ההגשמה המציאותית. וכשהענין הולך וחוזר לאיתנו, באה התביעה לתגבורת הרוח הפנימי, בתכונה קובלת על ההזנה התכופה, וצורותיה השונות של הזנה נחוצה זו. ובאמת, כל מה שרוח החיים הפנימיים של האומה הולך ופועם, כך ההכרח מביא לבאר יותר לכל, שכל פרטי חיזוק ההזנה הרוחנית, בשיעורים שלהם, פועלים הם לטובה גם על מצב הרוח הכללי בהתעוררותו.\n", "summary": "כשבית המקדש קיים רוח הגבורה מתפשטת מהכלל אל היחיד, ואין צורך בחיזוק תדירי של תורה ותפילה, אי-אם בשמירה מוסרית.\n"}, {"id": 452, "paragraph": "חוסר התורה הוא הגיהינם בעצמו. ושטף הרצון החיצוני שנגד רצון הפנימי, הם מצרי גיהינם, המתגברים לפי אותו הערך של מניעת אור התורה. \n", "summary": "חוסר התורה הוא הגיהנם בעצמו.\n"}, {"id": 381, "paragraph": "כל זמן שכבוד המדומה הוא חביב על האדם, עינו סמויה מההסתכלות של אור ד' באמת.\n", "summary": "אהבת הכבוד מסמאת את עין האדם מלהסתכל באור ה'.\n"}, {"id": 43, "paragraph": "הכח, אומץ הגוף, מוכרח להיות נמצא בצדיקים ישרי לב, כדי שתהיה מכרעת הופעת חפץ הטוב את השפעתה בעולם. חלישות הכח של צדיקים, שהם צריכים להיות נאזרים בגבורה, מחליש את אור העולם.\n", "summary": "חלישות הצדיקים מחלישה את אור העולם.\n"}, {"id": 193, "paragraph": "מעלת הרצון מוכרחת היא להיות בשלמותה שוה למעלת ההכרה. ואם האדם אוהב את הטוב ואת האמת באמת, לפי אותה המדה של האהבה, כן עבודתו בהכרת הטוב והאמת עומדת לו. ואם הרצון מתפגם, מוכרחת ההכרה להיות נחלשת. אמנם זאת היא סגולת החכמה, שהיא מעלה את הרצון, ומתקנת את פגמיו. על כן אף על גב שהאדם צריך להשתדל להשלמת הרצון שלו, מכל מקום כשהוא רואה שרצונו נפגם, אל יניח ידו מדרישה תדירית, ויתור בחכמה. וכפי המדה של התגברות אור התורה שבנפשו, כן יתעלה גם כן רצונו.\n", "summary": "בפגימת הרצון נפגמת גם יכולת הכרת הטוב, ואף-על-פי-כן אל יניח את דרישת ההכרה, שכן סגולת החכמה לתקן את הרצון.\n"}, {"id": 30, "paragraph": "ובזה הננו קרובים לסברת הראב\"ד, שהשיג על הרמב\"ם במה שקרא למי שמאמין ההגשמה באלהות מין. ונוכל להסכים, שכל זמן שאותו המגשם לא יעשה לו פסל ותמונה, הרי לא גמר את מחשבתו, ונשארה היא עדיין בחוג הרוח, שלא תוכל להיות נכללת בשם עקירה ויציאה מן הדת.\n", "summary": "סברת הראב\"ד שהמגשים את האלוהות אינו מין, נובעת מכך שאין בהגשמה עבירה מעשית.\n"}, {"id": 365, "paragraph": "הננו תופסים ציור גדולתו של האדם, ציור המרכז את ההויה אל הויית האדם, אל גדלו האיכותי, ואל שאיפת רצונו האמיץ והקדוש. הגויה וכחותיה הנם התמצית הארצית כולה, והרוח וכחותיו הנם התמצית השמימית כולה. האמת לאמתה זורחת היא, האמת הנסתרת, הגלויה לכל עיני נשמה בהירה. ההתעלות של הגוף ושל הרוח, היא התעלות חלק מרכזי, שעל ידי עילויו מתעלה כל הסובב אותו, המעלילו, ושופע ומשפיע תמיד על הוייתו. הרוממות הזאת צריכה להיות מובנת במובן חפשי מאד מכל דמיון תועה. תהיה אז למקור גבורת הרוח, ואושר האדם בכל צביוניו.\n", "summary": "האדם הוא גרעין ומרכז העולם, ובהתעלותו מתעלה העולם כולו.\n"}, {"id": 120, "paragraph": "המחשבה הקוסמולוגית גם היא גרמה לפעול שינוי גדול במהלך החיים הרוחניים. הרעיונות אשר נספגו מהציור הקטנטן של העולם הכללי על פי התכונה הישנה, במצב של שקיטה וקטנות, הולמות הנן לאותה הקטנות של צמצום הסביבה. והרוח החדש הכללי, שבא לרגלי ההרחבה המדעית של ציור החוש כלפי ההויה המוחשית, מוכרח הוא לחדש, בהתרחבו בין המונים רבים, צורה חדשה על העולם הרוחני וכל קשר מחשבותיו, שצריך לימוד מרובה איך לכונן הכל מחדש בתכלית התיקון, עם ההשארה היותר מוצלחת של כל הטוב היסודי שבישן. ואיך יעשה דבר זה, אם לא על פי לימוד קבוע במעמקי הרוח, שיחולל המון גדול של הסברות, שיעמידו את התוכן הרוחני כולו על מעמדו המאיר, שעוד יוסיף נהרה על ידי הטוב שיקובץ מההרחבה של כל ההכרות החדשות, אחרי אשר יתאימו אל כל הטוב האצור בכל הישן, לפי צורתו הטהורה.\n", "summary": "התחדשות המדע הקוסמולוגי (אסטרונומיה) תחדש מחשבות על העולם, שיישאר בהם כל הטוב שהיה בחשיבה הישנה.\n"}, {"id": 435, "paragraph": "האמונה האלהית היותר בהירה וקדושה, שרויה היא על הנשמה המלאה חופש מוחלט. כל מי שלא טהר לגמרי את מדותיו ואת מעשיו, כפי אותה המדה של הפגמים שלו, איננו ראוי להאיר בנפשו את אור אמונה העליונה, המבוססת על יסוד חופש העליון. וכל שמדת התשובה היא מתגברת באדם, והוא עלול להתדבק באהבה העליונה, החופש מתגלה עליו, והוא מתדבק על ידו באור האמונה, שורש כל הקדושות.\n", "summary": "האמונה תלויה בחופש הנשמה התלוי בטהרתה מפגמיה.\n"}, {"id": 367, "paragraph": "היראה, כשלא תזדקק כראוי, עושה היא את האדם לסמרטוט, פחדן ועלוב מעצמו, וממילא מסוער גם כן מכל תאוה פחותה. על כן צריך להיות דוקא ערום ביראה, כדי לטהרה.\n", "summary": "יראה שאינה מזוקקת עושה את האדם עלוב כסמרטוט, ומביאתו לידי תאווה.\n"}, {"id": 8, "paragraph": "לא נבהל כלל מהמפחידים אותנו מתעופת המחשבה, מהאומרים שהננו מתאמרים לעלות מרומי שחקים באין סולם. לא כן, יש לנו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, המאור שבנשמתנו, בנשמת הכלל ונשמת הפרט, אשר תתעורר יפה על ידי אור גנזי תורה.\n", "summary": "המאור שבנשמה משמש כסולם לעלות על ידי רזי תורה למחשבות עליונות.\n"}, {"id": 537, "paragraph": "רוח הקודש משיג הכל בהשגה מוסרית. אבל המוסר המוחלט, שהוא נותן השקפת עולם המיסדת עולם, הבונה עולם ומנהגת עולם, עולם במלא מובנו, שהם עולמי כל עולמים, הוא תוכן מעולה מכל מדת מוסר שיכולה שום מחשבה לצייר. וההסתכלות העליונה במדת המוסר המוחלטה, שהיא יסוד צדקת עולמים כולם, היא מביאה להאפיל ברב זהרה את כל מדות המוסר הקטנות, עד אשר מי שלא הזדיין בזיין של מלחמת ד' יוכל לפול בידי שונאי נפשו, האורבים לו על דרך החיים, הצריכה למוסר עולמי מדוד.\n", "summary": "המוסר המוחלט, מאפיל בזוהרו על מדות המוסר הקטנות הנזקקות לעולם.\n"}, {"id": 788, "paragraph": "אנו עולים בערך הרצון הגבה למעלה, עד שאנו אומרים, סבת חיוב המציאות הוא טוב הרצון המוחלט, וצדיק ד' לעולם, יסוד עולמי עד. ודרך הרצון הכל מתעלה, ואי בעו צדיקי ברו עלמא, שנאמר עונותיכם היו מבדלים ביניכם ובין אלהיכם, הא אי ליכא עונות אין הבדלה. והכל עולה באחדות עליונה, אושר ותענוג, למעלה מכל אחדות ומכל צחצחות, שורש נשמתן של צדיקים אשר עם המלך ישבו במלאכתו.\n", "summary": "סיבת חיוב המציאות הוא טוב הרצון המוחלט, ולכן צדיקים המעלים את הרצון, ביכולתם לברוא עולמות ולתקנם.\n"}, {"id": 379, "paragraph": "התפילה והתורה בקול ובדיבור מלא, מרימה היא את כחות החיים למרום הרוחניות הכמוסה, והמדות הפגומות מתתקנין על ידן.\n", "summary": "תורה ותפילה בקול ובדיבור מלא, מרימים את כוחות החיים ומתקנים את פגמי המידות.\n"}, {"id": 270, "paragraph": "אי אפשר לאדם לחיות לא בשכל לבדו ולא ברגש לבדו. תמיד צריך שיהיה ממזג את השכל עם הרגש בחוברת. כשירצה להתפרץ למעלה ממדרגתו, יאבד את הכשרון של הרגש, ויהיה מלא פגמים וחסרונות, אף על פי שיהיה בעל שכל גדול. ואין צריך לומר שאם ישתקע ברגש לבדו, יפול בתהומות של סכלות, המביאים לידי כל חולשה וכל חטאת. רק תכונת המשקל השוה, המאזן את השכל עם הרגש, תביאהו לידי הצלה גמורה. מובן שעם זה צריך להחיות תמיד את התכונה המעשית, והחוש החברותי הישר.\n", "summary": "צריך לאחד ולאזן את השכל עם הרגש.\n"}, {"id": 678, "paragraph": "לפעמים מתחילים את העבודה בשמחה ובאור דעת, מפני שהדמיון הוא מרווה מאור השכל, אך במשך זמן קצר מתמוטט הדמיון, מפני שהארת השכל מסתלקת ממנו, והאדם מרגיש עיפות רוחנית, וצריך הוא לחדש לו אור דעת ממקור השכלי העליון המקודש. וכשלא תהיה התנגדות מצד איזה עיפות גופנית, ישוב אחר כך הדמיון הנאה להלביש את ההארה החדשה, ויוכל להתחיל עבודה חדשה, בשמחה ובטוב לבב, מרוב כל.\n", "summary": "כשהארת השכל מסתלקת מהדמיון הוא מתמוטט, וכשהיא תתחדש ממקורה העליון, ישוב הדמיון וילבישנה.\n"}, {"id": 223, "paragraph": "מתוך האמונה והאהבה מתאצלים כל האורות הרוחניות שבעולם, המאירים את כל דרכי החיים וההויה. האמונה והאהבה הם עצם החיים בעולם הזה ובעולם הבא. שום דבר איננו נשאר בחיים כשעושקים מהם את שני המאורות הללו, את האמונה ואת האהבה.\n", "summary": "האמונה והאהבה הן שורש כל הכוחות הרוחניים שבעולם, ובהיפגמן נפגם הכל.\n"}, {"id": 359, "paragraph": "דבר מוכרח הוא שיסגל האדם לעצמו את המוסר הטבעי הפשוט, בכל רחבו ועמקו, ואת יראת ד', ותמצית הטהור של האמונה הפשוטה לכל מדותיה, ברוחב ובעומק, ועל גבי שתי הסגולות הללו, יבנה את כל מעלות רוחו העליונות. \n", "summary": "המוסר הטבעי, והיראה והאמונה הפשוטים, הם הבסיס לכל מעלות הרוח העליונות.\n"}, {"id": 686, "paragraph": "סברא ישרה חפשית היא, שהברקה אחת מזיו ציור של בהיקת רעיון אור אין סוף, היא מאירה את הנשמה החושבת, החיה, המשכלת, ואת כל העולמים כולם, באין ערוך יותר ויותר מכל המון מחשבות אחרות, ברורות ומוגבלות. אמנם ערך האחיזה שהרעיון המופשט העליון של בהירות מחשבה עליונה זו נתפס בשכל, אפילו אם יהיה בדרך שלילי, הוא תלוי בכמותה ואיכותה של ההכנה הנפשית, במדות טובות, ובמעשים טובים, בתורה מרובה, ביראת שמים ואהבה נעימה לזיו האלהי, אור אל עליון, מקור הנועם. \n", "summary": "הברקה אחת מציור רעיון אור אין-סוף, אחרי הכנה נפשית מתאימה, גדולה מכל המחשבות הברורות והמוגבלות.\n"}, {"id": 673, "paragraph": "הרע מצטער הוא בהגדלת הטוב, וצדדי הרע שבנפש ושבעולם מצטמקים ורע להם בזה שגיאת ד' ואור הקודש מתרחב ומתפשט בהם, ומזה האדם מרגיש צער בתחילת גשתו לעבודה עליונה. אבל צריך אז להתרומם עד לידי מדה זו של גבורות קדושות, וגדולת הנקמה שנתנה בין שתי אותיות כמו דעה. והרצון של ביעור הרע והתמעטותו, הולך ומשתלם ובא למגמתו על ידי צערו, שהיא תחילת נפילתו. ואז, כל מה שהיסוד הרע שבנפש יוסיף צער, יוסיף הטוב שבו, שהוא העצמיות הקיימת העיקרית, עונג ונחת. ודוגמת הפעולה הזאת שבנפש יעשה בעולם כולו, ומעין אורו של משיח מתנוצץ אז. ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לד' המלוכה.\n", "summary": "הצער שמרגישים בתחילת העבודה, בא מהתמעטות כוח הרע, וצריך להתמלא כנגדו בגדולת הנקמה, ולהתענג מהוספת הטוב.\n"}, {"id": 71, "paragraph": "התפילה היא פועלת אימוץ הרצון וחלישות הרצון. כלומר, אימוץ הרצון הטוב, המוסרי, הקדוש, וחלישות הרצון הפראי, הרע. להמטרה של חלישות הרצון, אין צריך כל כך הרמת התכונה הנפשית. ההכרה שהמוסר הוא נשחת אצלו, שהאדם מרגיש בעצמו, מסבבת לו יגון פנימי, ונפשו נפולה בקרבו. וכשהוא מתנפל בתפילתו, הרצון של הרע נחלש, ועושה את פעולתו לטובה גם אחר התפילה, בשוק החיים. לא כן הוא עם אימוץ הרצון. ההכרה בהטוב, וההתעוררות להגבירו, צריך הארת רוח גדולה. ולפעמים על ידי מה שהאדם קובל תמיד על נפשו, וחושד את עצמו בפריעת מוסר, הוא מחזיק את כל נטיה של אימוץ לרעה ומזקת. וצריך על זה חשבון ברור, והארת גבורה, שידע את הצד הטוב שבקרבו, שתעודתו הוא שיתרומם על ידי התפילה, ויוסיף אומץ.\n", "summary": "התפילה מגבירה את הרצון הטוב, ומחלישה את הרצון הפראי.\n"}, {"id": 331, "paragraph": "הצדיקים הגדולים, המשתוקקים לקדושת העליונים, יכולים להפסיק בלימודם בהלכה לעסוק בסתרי תורה, או בדבקות הרעיון בשכל או גם בדמיון באלהות, כי זה כל האדם.\n", "summary": "הצדיקים העליונים רשאים להפסיק מלימודם ההלכתי ולעסוק רק בסתרי תורה ובדבקות בה'.\n"}, {"id": 197, "paragraph": "ההסתכלות הרוחנית השלמה, שהיא ההסתכלות האלהית, היא מחוללת את התיקון החברותי היותר נעלה, אחרי המון סבות וצינורות של שדרות אנשים וסדרי חיים שונים. התעופה העליונה, המתעלה מעולם המעשה וגבוליו, הוא המעמד של רוח הגדול אשר לנשמת האדם. מתאחד הוא האדם בשיא רוחו עם המהות הרוחנית העומדת למעלה מכל ערכיו, מתעלה הוא מגבולי הזמן והמקום, והנצחיות הבהירה היא נחלתו, בעזוז חסנה וקדושת ערכה. החיים המעשיים נפעלים מאליהם לטובה, אבל לא יוכלו לפשט את עצמם בכל פרטי פרטיהם. מוכרחת היא התעופה העליונה לרדת. ברדתה, היא נעשית ראש לשועלים, כח רודה ודוחף לעולמים מוגבלים, כח מישר נתיבות מעשה, עיון ושירה גבולית. ירידה היא לאור העליון. בירידה זו מפלג הוא שטפי אורות לכל הגבולים, לשדרות המעשיות ולשאיפות הפועלות, תתן טרף לביתה וחק לנערותיה. בהיות החק מלא, והפלגים כבר יכולים להשקות דים, עולה היא שטיפת האורה, מתיחדת במקורה, מתרפקת על דודה, ונשמת הבריאה כולה מתעלה למקור האצילות האלהית. ורוח האדם לעומתה, עולה ממעל לכל סדרי חיים מעשיים, והוגה ישר?ת מוחלטות בזיו האמת לאמתו.\n", "summary": "אף-על-פי שהנשמה שואפת לרוחניות נצחית המתעלה מהזמן, החברה והפרטים, מוכרחת היא לרדת אליהם כדי להעלותם.\n"}, {"id": 287, "paragraph": "התשובה קדמה לעולם. המוסר מקיף את הכל. הערך העליון המוחלט מתפלש הוא בכל ענפי ענפים. המעשה המסתעף, שאינו מכוון לשרשו, חוזר למקורו בעלוי הרצון. \n", "summary": "התשובה קדמה לעולם, והיא מחזירה את הסתעפויות המעשה שהתעוותו לשורשן.\n"}, {"id": 396, "paragraph": "כשם שנבואתו של משה מצטיינת היא, מפני זוהר האספקלריא המאירה שלה, שאין הגוף וכחותיו מתבטלים, כך, לפי הערך של האורה העליונה הזורחת בנפש, אין השכל האנושי והרגשות האנושיות החיות מתבטלים.\n", "summary": "כשם שנבואת משה גדולה בכך שלא התבטל גופו, כך כל קדושה גדולה אינה מבטלת כוחות אנושיים.\n"}, {"id": 472, "paragraph": "מי שחסר לו החוש של שנאת הרשעים, יוכלו התכונות, המעשים והדיעות הרעות, להדבק בו ולפגמו. ואף על פי שעל ידי גודל מיתוק של חסד, הולך האור ונזרח גם על הרשעים, מכל מקום ראוי לאחוז במדה ידועה של גבורה, שהיא ניכרת בשנאה פנימית לרשעים הגדולים, מרימי יד בתורה. ומדה זו היא כמו סנדל לנשמה, שלא תטנף רגליה ביון מצולת הקליפות, והיא משומרת על ידי תכונה זו בטהרתה.\n", "summary": "צריכים מידה קטנה של שנאה לרשעים, כדי לא להידבק ולהיפגם מהם.\n"}, {"id": 29, "paragraph": "אף על פי שהטעות בדברים האלהיים הוא דבר מזיק עד מאד, מכל מקום אין עיקר ההיזק הנמשך מהמושגים המשובשים יוצא אל הפועל, עד כדי להמית את בעליו מיתת נשמה, רק כשהוא מתגלם במעשים, או לפחות כשהוא יורד לתוך דעות ורגשות כאלה שסופן מוכרח להתגלות במעשים. אבל כל זמן שהדבר עומד בצורתו המופשטת, אין כאן עקירה עקרית.\n", "summary": "עיקר הנזק מדעות מוטעות בדברים אלוהיים הוא רק כשהן פוגעות במעשים.\n"}, {"id": 836, "paragraph": "המחשבה על דבר הנצחיות, והשאיפה להיות מרגיש בפנימיות מהותו נטיה אליה, היא מבררת יפה את כל עסקי השעה של האדם.\n", "summary": "המחשבה על הנצחיות והשאיפה אליה מבררות את עסקי השעה של האדם.\n"}, {"id": 599, "paragraph": "ממרום המציאות העליונה בא הדיבור לפיו של האדם. ואין לשער כמה גדולות הן העלילות המעשיות והרוחניות שפועל הדיבור, מאז הנתקו ממקור אורו עד שבא לכלל ביטוי. ומהלך עצום זה עושה הדיבור בהתבטאו בחזירתו למקורו, וכשהוא מקושר להמחשבה האלהית בתורה ובתפילה, אין לאורו וזוהר עשרו קץ ותכלית, וממש בורא הוא עולמים, מלאים כח וחיים, אומץ ועושר רב. והצדיק בעל המדע, המשיג את ערכו של הדיבור, כרום השגתו תהיה גם פעולתו, ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור.\n", "summary": "מקור הדיבור במרומים, ועל-ידי קישורו במחשבות תורה ותפילה, הוא שב למקורו ברוב תעצומות, וביכולתו לברוא עולמות.\n"}, {"id": 860, "paragraph": "בכל יצירה שבעולם, אפילו יצירה אנושית פשוטה, מתגלים המון מחשבות ורגשות הרבה יותר מהגלוי. יש למלא אוצר של הרחבת דעת ורגש גם מכל מאמר פשוט, גם משיחות המוניות, כשם שאין שום בריה בעולם שלא יהיו צפונים בה כחות נסתרים. אבל כל זה כלא נחשב, לגבי כל מה שיש לגלות בכל יצירה שנתגלתה על ידי רוח הקודש. ואופני הגילוי הנם נערכים בכל מדת הקודש לפי ערכה, תורה, נ\"ך, ויתר היצירות של חכמים וסופרים, כל אחד ואחד לפי מה ששפע הקודש פעל עליו, בין בגלוי בין בסתר, יש לגלות בדבריו מעמקים רבים. אבל מובן הדבר שאין להעריך כלל את דרכי הגילוי ביצירות אחרות, אפילו באלה שכח הקודש מפעם בהם, לדרכי הגילוי של הספרים שנאמרו ונכתבו ברוח הקודש ממש, שהם עומדים במרכזו של העולם ברוחניות המקורית שבו, ובטבע גמור קשורים הם כל הרעיונות הפרדסיים, כל ההרגשות היותר רחבות ועדינות, כל ההשקפות הגנוזות במעמקי לב, עם האותיות הללו, שגם הם נלקחו מאוצר האורה הכוללת את הכל, ודברי תורה הם רעים זה לזה ודודים זה לזה. בגודל רוח הננו צריכים לגשת אל סדר הלימוד המסור באומה, לדרוש את התורה בפרד\"ס, להרחיב את גבולה, להפריח את גידוליה, להגדיל אור וחיים. \n", "summary": "אף שערכן של היצירות האנושיות גדול, ערכה של כל יצירה נחשב לפי שפע רוח הקודש שפעל על יוצרה.\n"}, {"id": 729, "paragraph": "לפעמים הנשמה עולה בעצמה במעלותיה, בלא שום עבודה מוחשית, והכל בא מפני שקדמו לזה עבודות רבות, שכליות והרגשיות ופעוליות, באור תורה ודעת, ואחר כך הנשמה מתענגת על גורלה הטוב, ושואבת טל אורות ומנוחה עליונה, כקדושת עונג שבת, מעין עולם הבא, שהוא מתגלה לצדיקים וישרי לב בכל יום. וכשם שבשבת הגיהינם גם כן בטל, ואין כל חטא מעכב, כך הארת השבת העליונה מרוממת את האדם ממעל לכל חטא ועון, ודישון עונג עליון שורה עליו.\n", "summary": "לפעמים נשמת הצדיקים מתעלה ומתענגת בלא עבודה מוחשית, כעונג השבת.\n"}, {"id": 399, "paragraph": "בעל הנשמה הגדולה, תיכף כשהוא עוסק במצוה, נשמתו ממנו שואלת, מה היא תכליתה של המצוה, איך היא פועלת לטובה, באיזה אופן אפשר לקשור אותה עם הדעת ועם הרגש. את התשובה, זהו רצון ד', איננה מקבלת לביאור האחרון, כי ביאור זה הוא נושא לביאורים אין קץ להם. ושמחת המצוה ימצא תמיד לפי ערך הטעם והדעת שימצא במצוה. וכן הולך הדבר בכל לימוד, בכל הלכה, בכל אריכות דברים המסתעפים, מוכרח הוא לראות איך הכל יונק מעיקר שרשו, ודרך אחר לא ידע, ולא יוכל ללכת בה. ובודד הוא בעל הנשמה הגדולה, ורבו מאד יסוריו, יסורי הבדידות הפנימית.\n", "summary": "בעל הנשמה העליונה שואף להבין את שרשי וטעמי המצוות, ואינו מסתפק בעשייתן מתוך רצון ה' בלבד, וזהו הגורם לבדידותו.\n"}, {"id": 99, "paragraph": "אצל האלהות הזמן הוא נצחי, על כן איננו זמן, מכל מקום אינו אובד שום יתרון שיש לזמן באשר הוא זמן. הגבול הוא באין סוף, וממילא איננו גבול, ומכל מקום איננו אובד את היתרון שיש לגבול באשר הוא גבול. השינוי הוא שיווי, ומכל מקום איננו אובד את היתרון שיש לשינוי. ואנו יכולים לדבר בהשגת אלהות מה שאנו משיגים מצד הזמן, הגבול והשינוי, ואנו יודעים שהדיבור הוא מצד הנצח, האין סוף והשיווי. וכל המתראה בזמן, גבול ושינוי, הוא אספקלריא שאינה מאירה, המקבלת מנצח, אין סוף ושיווי, שהוא אספקלריא המאירה.\n", "summary": "באלוהות – האין-סופיות כוללת את הסופיות, השיווי את השינוי, והנצח את ההווה.\n"}, {"id": 9, "paragraph": "בעניני הדעות והאמונות, שיסודתם הם בדברים רוחניים ומופשטים, מזדמן הדבר יותר מבכל מחלוקת, ששני בעלי ריב, שהם כפי המבט החיצוני רחוקים מאד זה מזה, הם באמת אומרים שניהם דבר אחד. וכל עיקר המחלוקת שלפעמים נראה אותה בוערת עד לב השמים, אינה כי אם ריב שפתים, מפני שלא יבין איש שפת רעהו.\n", "summary": "בעניינים רוחניים מצויות מחלוקות רבות הבוערות עד לב השמים, שבפנימיותן אינן מחלוקות כלל.\n"}, {"id": 841, "paragraph": "כשאנו מתרוממים לגובה של מדע, שכוחותינו, אפילו המוסריים, נתראים בו כנכשלים, הננו אחר כך מתחדשים באור חיים חדשים, וזיו יותר מאיר, דוגמת המלאכים הנשרפים בנהר דינור וחוזרין ומתחדשין. סוף כל סוף יש עילוי לאין תכלית, והעילוי המחודש בא אחר הריסת העילוי שקדם לו, וזהו עומק טוב העליון, גבורת החסד, מנצפ\"ך. \n", "summary": "לפני כל עליה נהרס העילוי הקודם, כשם שהמלאכים נשרפים בנהר דינור לשם חידושם.\n"}, {"id": 610, "paragraph": "צריך האדם להתעשר בפרטים תחילה, כדי שיוכל לתן לרוחו חופש והרחבה לסקירות כלליות, שזהו כל עונג רוח האדם, השואף לרחובות הנהר של הבינה העליונה. אחר שבא למדרגה הוגנת של רכישת פרטים, אז הולך הרוח ויוצר לו ערכים כלליים, שהם הולכים ומתנשאים מעל כל הפרטים. וכשהם מש��למים בצביונם, מרחפים הערכים של הבינה העליונה על הפרטים הרבים, כיונה זו שמרחפת על קנה, להוציא מן הכח אל הפועל את החיים והאור הגנוז בכל פרט ופרט, על ידי תבונה חודרת השואבת מהבינה העליונה, ומענקת עושר להפרטים הרבים בהמון שינויי גווניהם. אז מגיע תור הגדלות לאדם, שתובע ממנו שלא תהיינה פעולותיו מצות אנשים מלומדה, אלא שכל פעולה וכל הרגל, כל עבודה וכל מצוה, כל רגש וכל רעיון, כל תורה וכל תפילה, תהיה מוארה באור הכללי הגנוז בנשמה העליונה לפני הופעת פעולתם.\n", "summary": "עושר הפרטים מכשיר יצירת ערכים כללים, המעשירים את הפרטים חזרה.\n"}, {"id": 67, "paragraph": "הטהרה האלהית, כשהיא מוארה יפה, היא מזככת את הכל. הנשמה היחידית של האדם היחיד נעשית מאירה, קדושה וגיבורה, על ידי אור האלהי, המזריח עליה את קרני זהרו בתוקף ומילוי. והיא נטמאת ונעשית קדורה, לפי אותה המדה שהאורה האלהית רחוקה ממנה, או היא משובשת בקרבה. כך היא הנשמה של האומה כולה. כשזורם בתוכה זרם חי של הופעת אלהים, הרי היא בריאה, חזקה וטהורה. וכשהשכינה מסתלקת מקרבה, מיד מתנונה והולכת, וטומאתה מתגלה בקרבה. הרוח הלאומי יוכל הוא לקבל טומאה כמו רוח אדם פרטי. הוא יוכל לשאוף שאיפות טפלות ורעות, אשר כפי רוב כחו וגדלו, יגדלו הרבה יותר לרוע משאיפות רעות של אנשים רעים יחידים. על כן טהרה צריך הוא הרוח, טהרה במקור הטוהר של המעין האלהי.\n", "summary": "כשם שהטהרה מאירה את נשמת היחיד והטומאה מכהה אותה, כך הן מאירות ומטמאות את נשמת האומה ורוחה הלאומי.\n"}, {"id": 299, "paragraph": "כשהצדיקים עושים תשובה, מאירים הם את אור הקדושה בכל דרכי הפגמים שהם מוצאים בנפשם. והעצות שהם מחדשים לעצמם, לעלות מתוך הנפילה והיאוש שבלבבם, לתוך האור הבהיר של הקדושה והיושר העליון, הן עצמן נעשין אורות גדולים להאיר לעולם. וכל אדם המרגיש בעצמו עומק נֹחם התשובה, והתמרמרות המחשבה לתיקון פגמיו, בין אותן שכבר התיקון עולה בידו, בין אותן שאין התיקון עולה עדיין בידו, והוא מצפה עליהם לרחמים, יכלול את עצמו בזה בכלל הצדיקים, שממחשבות התשובה שלהם, העולם כולו מתחדש באור חדש.\n", "summary": "הצדיקים מעלים ומחדשים את כל העולם בתשובתם, וכל המרגיש את מרירות התשובה ינחם עצמו בהיותו בכלל הצדיקים.\n"}, {"id": 555, "paragraph": "לולא ההשתוות שיש בהויה, לא היתה שום חכמה יכולה להתפתח. וכיון שהיצירה הרוחנית היא נכבדה כל כך, והחכמה היא כל כך מחיה את הכל, מוכרח הוא שסדר המציאות כולו יהיה בו השתוות של ערכים, עד שהחלק האחד מורה על חבירו, והפרט על הכלל, הגשמי על הרוחני, והדמיון על השכל. ומסקירה זו יוצאים מעיינות מלאים דעת עליון, המאחדים נפרדים ומקרבים רחוקים. אמנם גדלה של ההשתוות יוצא אל הפועל על ידי הכרת ההבדלה שבין כל ערך וערך, והחטיבה המבדלת היא מבררת את העומק של השיווי. \n", "summary": "ההוויה ערוכה בסדר של השתוות בין עולמות עליונים ותחתונים, אך רק על-ידי הבחנה ביניהם יכולים להכיר בכך.\n"}, {"id": 794, "paragraph": "התעמקות השכל בגדולת החכמה וההנהגה האלהית, צריכה להיות שלמה בעומק משפטה ורוממות גדולת צדקה. וצריך מצד זה, חוץ מהתועלת המוסרית הנמשכת, כל חכם לב, להעמיק בעומק הדין, שהוא כולל כל הלימודים של יראת העונש בכל גווניהם וציוריהם, כפי מה שיוכל השכל והכח המדמה המבורר להסביר. ועל יסוד עומק זה דוקא, מבוסס הוא יפה אור החסד. צדקתך כהררי אל, משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע ד'. ואין גבורת האדם ואזירת חילו הרוחני ו��גופני נשלם, כי אם אחרי שכבר עברו לפניו כל ארחות הגבורה האלהית בכל התפשטיותיה, כפי מה שיוכל שאת. ואז ידע כמה גדול הוא החסד העליון, והעז הנעים האלהי, הממתיק את כל אלה הממרורים, עד שהכל נהפך לטוב גמור ולמשנה שמחה.\n", "summary": "יראת העונש, חוץ מהתועלת המוסרית שבה, היא מכשירה את הכרת האדם במידת החסד האלוהי.\n"}, {"id": 52, "paragraph": "התשוקה אל השכלה רוחנית ואל ציורים עליונים בהרחבה, היא בעצמה מעוררת הכשר להתלבשות של רוח הקודש.\n", "summary": "התשוקה להשכלה רוחנית עליונה, היא בעצמה מכשירה את התלבשות רוח הקודש.\n"}, {"id": 552, "paragraph": "יש קדושה בונה, ויש קדושה מחרבת. הקדושה הבונה טובה גלוי, והמחרבת טובה גנוז, מפני שהיא מחרבת כדי לבנות מה שהוא יותר נעלה ממה שכבר בנוי. המשיג את סוד הקדושה המחרבת יכול הוא לתקן כמה נשמות, ולפי גודל השגתו כך גדול הוא כח תיקונו. מהקדושה המחרבת יוצאים הלוחמים הגדולים, המביאים את הברכה לעולם, מעלת משה בעל היד החזקה ששבר את הלוחות.\n", "summary": "יש קדושה בונה, וקדושה מחרבת כדי לבנות בניין יותר נעלה.\n"}, {"id": 55, "paragraph": "החטא גורם, שהאדם מתירא מפני מחשבתו, ועל כן איננו מרבה לעיין במושכלות העליונות. וכל מה שהאדם מתרחק מן החטא, כך מתמעטת פחדתו מן המחשבה, ויוכל לעלות במרחבי אין קץ, ובדברים העומדים ברומו של עולם, בציוריו.\n", "summary": "החטא גורם לפחד ממחשבות עליונות, והריחוק ממנו מרומם את הנשמה.\n"}, {"id": 745, "paragraph": "החפץ בתשובה באמת, אף על פי שיפלא ממנו מאד איך יוכל לשוב, ולכאורה מוצא דלתי תשובה נעולות לפניו, בין מצד מניעות שבחטאים שבין אדם למקום, וביותר מצד מניעות של חטאים שבין אדם לחברו, וגזל ודאי וספק, נאכל ושאינו נאכל, ורעיונו מבולבל, והוא שרוי בצער וטירוף רעיון, ובבושה פנימית המעכבתו מכל טוב, ומכל מקום הוא מתחזק בהארת חכמה ועשות טוב, מובטח הוא שיזכה לתשובה גמורה ושלמה, שיביא רפואה לעולם כולו, ולמחילה כללית מכל פשע לכל ישראל, והכל בכלל.\n", "summary": "החפץ בתשובה באמת, יזכה להארת התשובה, גם על חטאים שאינו יכול לתקנם.\n"}, {"id": 33, "paragraph": "אי אפשר להדבק באמת בהיסוד הלאומי של ישראל, כי אם מי שכבר נשמתו הוטהרה על ידי תשובה מחטאת האדם המגונים ומדותיו הפחותות, או מי שנפשו לכתחילה היא נפש טהורה. כי היסוד האמיתי של תכונת האומה הישראלית, היא שאיפת הצדקה העליונה, צדקת ד' בעולם. וכל מי שנזדהם באיזה חטא, לפי אותה המדה של זוהמתו אין החפץ של הצדקה והטוב מאיר בקרבו כראוי, על כן לא יקושר באמת עם התכונה הלאומית, עד אשר יטהר.\n", "summary": "אי-אפשר להידבק בלאומיות הישראלית, כל עוד לא נטהרים מפגמי החטא והמידות המגונות.\n"}, {"id": 857, "paragraph": "כשיתרומם האדם ברעיונו, ויחשוב שיתנהג בדרכים עליונים במעשה, וכבר מרגיש בו שלוה פנימית, ידע כי לא זאת היא המרגעה, ועוד יטושטשו האורות הללו, הזורחים כעת בתקפם, כדי שיבאו אורות יותר אדירים ויותר בהירים מהם להופיע בו, ובעולם כולו על ידו.\n", "summary": "כשאדם מתעלה ומרגיש שלווה פנימית, יידע שעוד יטושטשו האורות הללו, כדי שתבאנה מדרגות גבוהות יותר.\n"}, {"id": 157, "paragraph": "כל מה שההכרה האידיאלית הולכת ועולה, כך משתרגים ענפיה ביותר. וכל מה שהיא נקמצת ונחשכת, כפי מדה זו הענפים מתקמצים, ואינם יכולים להתפשט. הרחבת הענפים של האידיאליות, אנו מוצאים בגובה העליון, בהאידיאליות האלהית של סדר ההויה. החיים בטהרתם, ברומם, ברוחניותם, במוסרם והשכלתם, עומדים בראש האידיאל. ומתוך הברור המובהק של האידיאל, בהדעה העליונה, בחכמת היצירה, הענפים הם רבים ומסתעפים מאד. צרכי החיים רבים ושונים, וכל סדריהם רחבים הם, ותופסים מקום רחב במציאות, ואין חסר גם הצורך היותר רחוק מלהיות נמצא. וכל זה הוא מפני שעז מאד הוא הכח המכיר, הבא עד תכונת החפץ והיכולת, להוציא אל הפועל את האידיאל הנשגב של החיים. תורת ישראל מצויינת היא בהגשימה את האידיאליות המופשטה בכל סדרי החיים. והסדרים, מתוך שהם תכסיסי האידיאליות, הם גם כן מתרחבים, נושאים ענף ופרי, והכל הוא משוקה מטל החיים של שורש האידיאליות, שהוא ינצח את כל מה שהוא עומד לנגדו, וכל מה שרוצה למעט את כח התפשטותו. ניצוץ קטן בכמותו נראה לפעמים האידיאל, אבל גבוה, רחב לאין קץ, ועמוק ממעמקי תהום, הוא באיכותו. נמצינו למדים, שהאידיאלים צריכים להיות עבודים בעצמותם, וביחש שבינם לבין ענפיהם הרבים, האידיאלים הנראים מקומצים בתור נקודה אחת קטנה, מפני שלפעמים משפט קטן ורגיל יכלול רכוש אידיאלי מרובה מאד, וצריכים אנו לבאר את העושר הכמוס בו, וביותר מזה צריך להעבד היותר שבין עצמותם של האידיאלים לענפיהם המעשיים.\n", "summary": "האידיאלים מתפשטים בכל ענפי החיים, ומכך נובעת התפשטות התורה בכל סדרי החיים.\n"}, {"id": 486, "paragraph": "לשחרר את האדם על ידי התעלותו, על ידי התפתחותו, בגילויי כל כשרונותיו הפנימיים, זאת היא מגמתנו, שפנימיות הדברים היא המגמה האלהית שבהויה, מגמת עריגת הכמיסה של האדם. המטרות הרחוקות, שהן נשגבות, מנשאות את הנשמה, אבל רק אז הנן נושאים חשובים להתרבות, כשהן מסגלות להן את כל ארחות החיים של המטרות הבינוניות, שהן לפי רוחו של האדם הבינוני, להיות עוזרות למגמתן. אז החיצוניות של העולם איננה פונה עורף ולא לוחמת עם הפנימיות שלו.\n", "summary": "מגמתנו היא לשחרר את האדם בגילוי כשרונותיו הפנימיים, על-ידי התאמת המטרות הנשגבות עם מטרות ביניים שהן כערכו.\n"}, {"id": 585, "paragraph": "לפעמים יש חסרון באמונה צרופה, מפני שאינה יודעת איך לבסס את המחשבה העליונה על היסודות של כל המדריגות התחתונות שבנפש האדם, שהם נמצאים בטבע הבשר, ובנטיית הדמיון, ואפילו בתכונת ההזיה של האדם, שהכל צריך להתפרנס מהמחשבה, המקפת כל דבר לפי ערכו, והאמונה הצרופה דואגת רק בעד השכל, ונמצא שכל תכונות החיים שחוץ לשכל נשארים בלא השפעה של קדושה. ולא עוד, אלא שכיון שהשכל מושפע מן האמת העליונה, שהוא אור הקודש, והתכונות האחרות אינן מושפעות ממנה, נעשה על ידי זה הריסה ומלחמה פנימית בתוך הנפש, בין הנטיות השונות שאינן יכולות להתמזג זו בזו. ואין תקנה לשלומו של היחיד ושל הציבור, כי אם באמונה חיה, הכוללת הכל, שצירופה יהיה רק בתכונת ההשכלה העליונה שלה, אבל הדמיון וההתפעלות, הרגש והטעם הגופני, העריגה והכמהון של הבשר, ההזיה וההתלהבות הדמיונית, גם הם לא יחסרו, אלא שהכל יהיה מונהג תחת השלטון של הדעה המזוקקת העליונה, שיש בה האור השכלי הצלול, ועוד מה שיותר מזוכך ממנו, על פי סוד ד' ליראיו.\n", "summary": "האמונה צריכה להקיף גם את כוחות הדמיון וההזיה וכל כוחות הנפש, ולא להסתפק במדרגתה השכלית.\n"}, {"id": 518, "paragraph": "הרהורי תשובה הם הם מגלים את עומק הרצון, והגבורה של הנשמה מתגלה על ידם בכל מילוי הודה. ולפי גדלה של התשובה, כך היא מדת החירות שלה.\n", "summary": "הרהורי התשובה מגלים את עומק הרצון וגבורת הנשמה, וכפי גודל התשובה כך גודל חירות הנשמה.\n"}, {"id": 864, "paragraph": "העולם עומד לעלות ממעל למצב עבודת האדמה בצורתה האמללה, שתאר קללה יש לה. הזריעה וכל עמלה, הזריה, והניכוש שקדם לקצירה, כל אלה תוצאות של נפילה הן מעקבות החטא, בזעת אפך תאכל לחם. יעלה רוח האדם למעלה, ותענה הארץ לעומתו ברכה עליונה, ירעש כלבנון פריו, וגלוסקאות וכלי מילת מארץ יצמחו, ועבודת האדם, גם המעשית, תקח לה תואר עליון יותר. מעין עליה זו הוא אור המתגלה בשמיטה, בשבת הארץ, שנה של שביתה מכל עבודת הארץ, ודי לאדם בברכת האדמה ממתת ד' עליה, וההתחרות האנושית חדלה, והלב מתעדן עד כדי הכרת אחות כל החיים כולם, ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול. אמנם, גם יובל גם שמיטה רשמים הם של עולם חדש, שהעולם ההוה איננו מניח לקבוע את כל החותם כולו, אבל מבשרים הם טוב עליון, הבא מזריחה של רוחניות יותר עליונה. אבל בין כך וכך חובת האדם בצורתו המדעית לרומם את עבודת האדמה משפלותה, וזה עושה אור ד' במדע האנושי, ועתידין כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע, הקרקע תצא מקללתה בחלקה היותר גדול, מפני שהחכמה תגאלנה. אבל כל זאת תהיה גאולת האדם, שהיא רק תכשיר גאולת העולם, אבל גאולת העולם עצמה תתרומם מעל הצורך של עמידה על הקרקע, ולא חובה, כי אם עדן, תשאר עבודת האדמה, ובגן עדן יטייל האדם, ושמה יהיה לעבדה ולשמרה. והעדן עצמו, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, הוא למעלה מכל עבודה ומכל שמירה. וגם אותו העתיד מרשם הוא את זוהר אורו על ההוה, ובתקופות היותר מאירות תהיה רשימתו יותר נכרת, עד התעלות עליונה, שהכל מתעלה, הכל מתפתח, והכל דולג ודוהר למעלה, הכל שמח, מתרעע, מרנן, ומלא גילה פנימית ושבע שמחות ונחת עדנים, והוד הכל והדר מקור הכל מאיר בחלקיותו של כל אחד. והמוסר ההוי קשור בו, אורו וישעו של הקץ היותר מרומם איננו נתק מהתוכן המוסרי של ההוה, וסוכת עורו של לויתן, הכל לפי מעשיו של כל אחד ואחד. זאת היא הדעה העליונה, הדעה הישראלית, היודעת להוקיר את החיים המוסריים בתפארת נצח הודם, מה שלא ידע כל עם ולשון, ולא תשורם עין כל חכם ערל בשר. ועם כל זה אין העתיד מתעמם אפילו במאומה, ואין גילת הודו מתמעטת, כי אם עוד עולה ומתעלה, בשביל קשרה האמיץ ביקר המוסר, שהוא אמנם לא המוסר האנושי, המוגבל בתחומים כל כך צרים, ובנוי על יסודות שהנפש חופשת להשתחרר מהם, כי אם המוסר הנצחי. המוסר האלהי, אור החיים הוא מצד עצמו, לא רצועות על קרני שור מועד הוא, כי אם עטרת תפארת בראשו של כל צדיק, וצדיקים יירשו ארץ. והתעלות ההויה תעלה, עד שהאניות היותר אמיצה של הכל, תתבצר באמת וטוב ונושאיהם. לכן בארצם משנה יירשו, שמחת עולם תהיה להם. \n", "summary": "השמיטה היא התעלות למצב של תיקון חטא האדם, בו תתבטל עבודת האדמה ותהפך ל\"עדן\", ועד אז מתקנהּ המדע האנושי.\n"}, {"id": 706, "paragraph": "התנוצצות המחשבה בדברים שבקדושה עליונה, בהשגות אלהיות, כשהיא באה בהתגלות, בתחילתה מתראה היא כדמות נקודות זעירות. והכל לפי זכותו של אדם, לפי טוהר נפשו וגודל תורתו וחכמתו, הולכות הנקודות הללו ומתמשכות. וכשהם פוגעות את כחות החיים מתוקנים, והמדות מבוררות, המשכתם הולכת ומתגברת. \n", "summary": "התנוצצות המחשבות האלוהיות מתחילה כנקודות זעירות, והמשכתן מתגברת לפי זיכוך ותיקון מידותיו ושכלו.\n"}, {"id": 528, "paragraph": "מחובת המעשה, וביחוד מטהרת הגויה ממעשים רעים, וממאכלות ופעולות אסורות בכלל, אנו למדים עד כמה צריך כח המדמה טיפול. וכל אלה בסיסים הם לטהרת השכל, שהוא בונה את מעלותיו על הגויה הטהורה וכחות החיים שבה, שהם מתעלים בעילוי שירי בכח המדמה, ומתלבנים במעמד ברור ברוח ההכרה. \n", "summary": "טהרת המעשים, ובייחוד הנוגעים לגוף, מזקקים את הדמיון, ויוצרים בסיס לטהרת השכל.\n"}, {"id": 868, "paragraph": "התוכן העליון של חכמת הרזים, מתוך שהיא מוכרחת להשתלם על ידי הופעת רוח הקודש, והתגלות נשמה בבינה עליונה, שלמעלה מכל חושי הבשר, והחכמות המוגבלות שהן תוצאותיהן, הוא בעצמו מכריח בהכרח פנימי את ההסתגלות הרוחנית להקשבה עליונה של רוח אלהים. ובני הנביאים היו מתרגלים בהתוכנים העליונים, שאין מגיעים לציורם כי אם בהקשבה נצחית, פנימית, הנובעת מאור חיי הקודש, עד שהציורים בעצמם, שדורשים את התפקיד של הבנתם, סידורם והפריותם, הם הם שהיו עוזרים להעלות את החיים הרוחניים של העוסקים בהם לידי המדה של הצפיה האלהית. וכעת, בזמן היותר קרוב לקץ הישועה, קול התור נשמע בארצנו, והניצנים נראו בארץ, והתביעה של דרישת אור ד', של דרישת גאולה רוחנית עליונה, של נהירה אל ד' ואל טובו, הולכת היא וגדלה. כעת הזמן מחייב להרבות קנין בתורה הפנימית, בחזיונות הקודש שאין להם מבא של הקשבה כי אם בהתעלותה של הנשמה ורוממות גבורתה, באור חייה היותר זכים ועליונים. וחיל אשר נגע ד' בלבם ממחנה אלהים זה, זה יהיה לנו הכח המיסד את יסוד הישועה, הכח הנותן חן ואור חיים וגאון של גדולה בכל תעופת החיים אשר לתחיית האומה בארץ ישראל. ספר הזוהר, הפורץ נתיבות חדשות, משים במדבר דרך, מסילה בערבה, הוא וכל תבואתו, מוכן הוא לפתח פתחי גאולה. כד יטעמון בני ישראל מהאי ספרא יפקון מגלותא. \n", "summary": "התוכן של חכמת הרזים מסגל בעצמו את יכולת ההקשבה, כמעשה בני הנביאים, ובדורנו, דור הגאולה, הזמן מחייב ללומדם.\n"}, {"id": 369, "paragraph": "העולם כולו מלא הוא הרמוניא. ההתאמה המאחדת מפלשת בכל חדרי המציאות וחגויה, המוסר הפנימי ותביעותיו החזקות הנם באים מהד קולם המאוחד של כל חלקי ההויה, שכולם חודרים זה בזה, והנפש כולה היא מלאה מכולם, ומאוחדת בכולם. כל קציצה מוסרית, ברעיון ובמעשה, בתכונה ובמזג, גורמת חתיכות רבות, שמביאות יסורים רבים פנימיים לכל מערכי הנשמה, שיסודם של יסורי רוח אלה, הוא כח המרעיד של סילוק אור החיים של הסידור של ההויה כולה מצינורי החיים של הנשמה החוטאת. וכל מה שהנשמה יותר טהורה היא, היא מרגשת יותר את הרעדת מכאוביה, עד שתשקיט את כאבה בזרם של חיי התשובה, הנובעת ממקור העליון, שהיא מאחה את כל הקרעים כולם, ומזלת טל חיים ההולכים למישרים מכל שדרות ההויה, אחד באחד יגשו, עד חלקי הנשמה השבה לתחיתה העליונה, ברחמים רבים ובחדות עולמים.\n", "summary": "כל קציצה מוסרית במעשה או במחשבה, משבשת את ההרמוניה שבעולם, ומכך נגרמים ייסורי הנשמה, והתשובה מאחה את העולם.\n"}, {"id": 863, "paragraph": "העולם מתעלה תמיד, מפני ששורש העולם מתמלא תמיד אור חכמה, וכל מה ששורש הזמן עובר יותר ויותר, החכמה מתרבה, בישישים חכמה ואורך ימים תבונה. ומתוך כך הענפים כולם, שהם האנשים כולם, וסדריהם, ותכונות רוחם הפנימיות, וכן היצורים כולם, מדומם, צומח, וכל החיים כולם, הרי הם מתבסמים ומתעלים. הכל מקשיבים לקול החכמה העליונה, ונועם הבינה שופעת בהם בגניזה גדולה. וצדיקים המסתכלים בשורש העולם, ונטיית היראה שבלבבם, שהיא ראשית חכמה, היא מפני ד', שהוא שרשא ועיקרא דכולהו עלמין, הם הם המוסיפים אור חכמה בעולם. ומתוך שהחכמה מאירה, מאירה גם כן ברכת הנחת והעונג, והדר השלום מתפשט בעולם, והוא בכללו מתעטר ומתעלה.\n", "summary": "העולם מתעלה תמיד, כיוון ששורשו מתמלא בחכמה המשפיעה את נועם הבינה בעולם, והצדיקים מוסיפים אור חכמה בעולם.\n"}, {"id": 521, "paragraph": "כל המוסר שבעולם אחוז הוא בכל מצוה, וכל הטוב שבעולם אחוז הוא בכל נטיה מוסרית חזקה. כי איך יהיה טוב לאדם, אם לא אוצר המוסר יהיה מוכן בכל מילואו בקרב לבו. אם חזקים, חכמים, עשירים, יהיו בני אדם, כשמוסר יחסר להם, יהיו אמללים לאין חקר. ומוסר לא בתור אתא קלילא, אלא מוסר חודר, מוסר ממלא קרב וכליות, מוסר נשאב ממעין החיים, מוסר המשלב את כל רגשי הנשמה היותר שונים לחטיבה אחת, ומעמידם כולם במלא צביונם. זהו דוקא המוסר של החיים, ההולך ממקור החיים, שמפעם ביחידים ממעין האומה, ובאומה מחי העולמים, מצות ד' ברה מאירת עינים.\n", "summary": "כל הטוב שבעולם אחוז בנטיות המוסריות, ודווקא במוסר הנובע ממקור הקודש.\n"}, {"id": 188, "paragraph": "מדת התוגה אינה מורגשת לכל בשוה, כי אם לפי אותה המדה שהנשמה צמאה לאור רחב בלתי מוגבל. והיגון עומד בחדרי לב, מתהלך ברוח העסוק בתלמודו, רק כפי אותה המדה שלא ימצא הלומד גודל בלבבו לחדור אל רז גדולתו של רוח הבניה, ההולך משאיפות כבירות שאין להם מעשים לפי גדלם, עד שהוא מצטמצם בסדרים נוחים לפי ערכי החיים שבהוה.\n", "summary": "הצער שבלימוד גדל ככל שגובר הצימאון לרחבות, והוא פוסק לפי גודל ההכרה בערך תיקון העולם.\n"}, {"id": 743, "paragraph": "הנטיה הלאומית בישראל היא שדה אשר ברכו ד', שאף על פי שאין בה עדיין גידולים גמורים, מפני השממון הגדול של הגלות, ראויה היא, על ידי עבודה רוחנית ומעשית, שיצמחו בה כל הגידולים הטובים שבעולם, ושיצאו משפעה נשמות גדולות ועליונות שיאירו את כל העולם כולו בכבודם. ויש לעומת זה נטיה לאומית של גויים, שהיא חורבה ומדבר, ובשום אופן אינה יכולה לגדל צמחים, והצמחים הרעים, כגפן סדום, חמת תנינים ואשכלות מרורות, הלא העדרם טוב ממציאותם, ונמצא שהכל הוא העדר גמור וחורבן מוחלט, והגויים חרב יחרבו, רק מה שההשפעה של הקודש המעורב בנטיה הלאומית הישראלית מרטבת את הנטיות האנושיות בכלל, ומחזירתן לטובה, עד אשר יבֹאו גם הם לידי עילוי, ויהיו ראויים על ידי תכיפת חיבורם על ישראל להצמחה רוחנית. ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת. וכל זה בא יבא על ידי גאולתן השלמה של ישראל שתקדים לבא. \n", "summary": "הלאומיות הישראלית מביאה ברכה, ולאומיות הגויים מביאה חורבן, ותיקונה על-ידי השפעת לאומיות ישראל.\n"}, {"id": 619, "paragraph": "ותיקון העולם יהיה בו קורטוב של צער, על מה שאין תקנה להנחש, שיהיה גם אז עפר לחמו, אף על פי שלא יזיק מאומה, ולא יצטער בעצמו מזה, שיצדיק עליו את הדין בדמימות, מכל מקום קורטוב צער יש כאן, שמשלים את צורת העונג.\n", "summary": "בתיקון העולם יישאר צער על כך שהנחש עצמו לא יתוקן, והוא ימשיך לאכול עפר.\n"}, {"id": 149, "paragraph": "כמה רוממה היא, כמה אמת ושירה כמוסה היא במחשבה הרזית, שהאדם מצד כחו הרוחני הוא פועל על כל ההויה כולה. אור החיים שבתוך החפץ החפשי, שיוכל להתעלות על ידי בחירת הטוב, בעז גבורה וחכמה נשאה, לחוג נעלה מאד, אין די מקום לצמצם את ערכו. מה נהדרה היא ההשקפה המוסרית היוצאת מצורה אחראית גדולה כזאת, אחריות של ההויה כולה, של כל העולמות, שהנם בידו של אדם להרבות בהן חן ואור חיים, שמחה וכבוד, כשהוא הולך בדרך ישרה, כשהוא מתחזק ומתאזר בגבורה טהורה לכבוש לפניו דרכי חיים טובים ונערצים, והוא הולך ומתעלה מחיל אל חיל, ובידו להכאיב בהם כל חלקה טובה בהשפ��לו את נפשו, בהשחיתו את דרכיו ובהחשיכו את אורו הרוחני, בהשביתו את טהרו המוסרי. הפסגה הרוממה המוסרית הזאת, הבנויה על פי חשבונו של עולם גדול ונהדר זה, היא מעדנת את הנפש בהופעתה, עד אשר לא תוכל כלל להשפל. היא משתגבת בחומות ומגדלים של כל ההויה כולה, של כל המציאות, של כל נצחם והודם של כל העולמים, להשמר על ידם מכל רע. איך זה תוכל תכונת הרע להתרומם, לקחת חלק בחיי האדם ובמעשהו, כשחשבון נשא ומרומם כזה ערוך לפניו. אמנם ההשחתה המוסרית הקודמת תוכל לעשש את העין, עד אשר לא תעצר כח כלל לראות את האור הבהיר של חשבון עולמי זה. האוזן תוכל להיות ערלה על ידי טמטומי החטאים, עד אשר לא תקשיב כלל את קול אלהים הקורא בכח מתוך ההצעה המוסרית הנשאה הזאת, החובקת מלא עולמי עד. אבל אך רעיון טוב לשוב להתקדש, להטהר מכל חטא, יעלה על לבו של האדם, והעין נפקחת, והאוזן מתפתחת מערלתה, וקול אלהים בכח קורא אל האדם מכל מלא עולמים, להעלות מעל משכני אופל, ולהתרומם באותה ההתרוממות הרוחנית הגדולה, הנאותה לפי גודל האחריות של כל ההויה כולה, המוצעת לפניו.\n", "summary": "האדם מרומם את ההוויה בהתרוממו ומשפילה בהישפלו, והכרת האחריות שבכך מצילה את האדם מן החטא.\n"}, {"id": 49, "paragraph": "הציור של האלהות שהאדם מצייר בדעתו, הוא תמיד מעורב עם סיגי דמיונות כוזבים, ומתוך כך מכשיל הוא את חיי האדם והחברה, וכל העצות הרעות בדרכי החיים, וכל המדות הרעות, נובעות הן מזה. ואין האדם ניצל ממחלה זו, אלא אם כן ירגיל את שכלו להיות עסוק בארחות החיים הטובים, ודרכי החכמה והמוסר, והרעיון על דבר אלהים יהיה לו ליסוד כל שאיפותיו, אבל בלא שום ציור פרטי. אז ימלא תמיד מחשבות בהירות, וכחו הרוחני יתחזק תמיד, במעלה אחר מעלה.\n", "summary": "ציורי האלוהות מעורבים בציורי שקר, שאינם מזדככים אלא בדרישת ה' שמצד המוסר, וללא ציור מפורט.\n"}, {"id": 15, "paragraph": "המקדש, הנבואה והמלכות, וכל תכסיסיהם, שולחים אלינו את קום, את אורם הזרוע בארץ חיים. קרנים מידם לנו, גלי אורותיהם מכים על עפעפינו הסגורות בכל משך זמן הגלות הממסמסת את הכל. הננו נקראים להכון לקראת האור, לדעת מה אנו ומה תפקידנו, מה נשמתנו בכל איתנותה דורשת מאתנו.\n", "summary": "אורם של המקדש, הנבואה והמלכות, מאיר בכל התקופות, והננו צריכים להתכונן אליו ולדעת את תפקידנו.\n"}, {"id": 330, "paragraph": "הרעיון הבהיר של המחשבה הזכה, משוה את הפשוט והגלוי להעמוק והחבוי, והדברים הטבעיים עם מה שלמעלה מהטבע, בעולם וכן באדם, בשכל ובמוסר. המוסר הטבעי יוכל להשתלשל מאותו האור של הרשימו, והוא אור ישר, ומכל מקום הוא חול לגבי הקודש. \n", "summary": "המחשבה הבהירה משווה את הגלוי והחבוי, את הטבעי והעל-טבעי, ואף-על-פי-כן יש פער בין החול והקודש.\n"}, {"id": 321, "paragraph": "מלכות שמים הוא ארון הברית, אדון כל הארץ. אותה ההופעה שהאידיאל האלהי מופיע, באופן שהוא מספיק לשעבד את השאיפות של הבריות שלא תהיינה מתפרצות מחוץ לגבול המטרה הטובה של הטוב, של התם והיושר, אף על פי שאינו מספיק לעלה כל כך את הנשמות עד שתכונתן העצמית תהיה אך הטוב המוחלט הכללי, מדה זו היא מלכות שמים, והיא מציירת את האלהות בתור אדון, שהשיעבוד מביא לעשות רצונו, גם נגד הרצון של הפרט. אבל הארה זו, חיה היא מהופעתה של מדה יותר עליונה, הבאה מהשלמות המוחלטת של האלהות במילואה. זהו הופעת הכלל של האורה האלהית במדתה העליונה, שעל ידה אין הצורה הנפשית מקבלת רק את הציור של הכבישה הנפשית נגד התוכן הא��הי בהופעת הרצון, כי אם היא מתאמת את הכל רק בחפץ האלהי, המוכר על ידי תוכיותו של רעיון הכבישה, שהוא להמדה הזאת מתאים כמו נרתיק לספר המונח בו, ארון הברית.\n", "summary": "השעבוד לה' הנו הכלי להתאמת רצון האדם לרצון ה', כשם שארון הברית היה כלי ללוחות.\n"}, {"id": 858, "paragraph": "יודעים הם ישרי לב וצדיקים עליונים, שהם הם הנם צינורות שפע החיים ליקום כולו, מרגישים הם את גלי ההשפעה של הטוב שיורד עליהם, ועל ידם בעולם, והרגשתם זאת מלבשתם ענוה ויראה, ומביאתם להתעלות תמיד בזוהר השכל וביקר התכונות. כל נפילה, היא מכשרת עליה כפולה.\n", "summary": "הצדיקים מתמלאים ענווה ויראה בהרגשתם את תלות העולם בהם. כל נפילה מכשירה עליה כפולה.\n"}, {"id": 13, "paragraph": "ממעמקי הגניזה של הנשמה נקח את האור אשר יחיה את העם כולו להעמידו על רגליו. כח החיים הולך הוא ומתגבר, הוא פורץ לו את נתיבותיו, אבל אנו צריכים לחקר את תכנית רוחו. השאיפה לרוח הקודש עליון, רוח הקודש המתדמה לרוח גבורים אזורי כח אלהים שהיה לנו בימים מקדם, בעת הכירה האומה את עצמה, היא מתגברת והולכת. דרך הזרמתה היא פורצת גדרים, היא מוחקת צורות של תמימות וחרדות רגילה, ולכאורה נשאר המצב איום, קרח מכאן ומכאן. אבל אין זה כי אם מעבר. תיכף אנו צריכים לגשת אל ההזרחה העליונה, של אור החיים הנובע ממקורו הנשא, מרום מראשון, שיטביע בכחו צורה חדשה ואיתנה, יותר טובה ויותר ממולאה בגבורת קודש, מכל מה שהתמימות הבינונית והחרדות הכושלת יכולה לתן.\n", "summary": "האור הגנוז בנשמת ישראל, השואף לרוח הקודש, מוחק בזריחתו את התמימות והחרדות הכושלת, כדי להזריח אור מקורי.\n"}, {"id": 889, "paragraph": "צריכים תמיד למצא את הצד המכובד שבכל ענין. אז יגלה אור העולם כולו בכבודו העליון, ויחל להתקיים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ.\n", "summary": "צריך למצוא את הצד המכובד שבכל עניין, ועל-ידי כך יואר העולם.\n"}, {"id": 439, "paragraph": "ההסברים הנסתרים שבחכמה האלהית, מועילים הם להעמיד את הענין האלהי בכל התוארים החיובים, בסילוק הגמור של החסרון שבהם, ובההשתלמות העליונה של השלמות שבהם, שרק באופן זה באה הדבקות האלהית למדריגת פועל החיים בכל פרטיהם. מה שאין ההגיון והסילוק השלילי יוכל לגרום, כי אם לפרנס אחד מארחות ההכרה האנושית לבד. על כן האמונה היא תמיד מגלה את הנסתר, ומשארת אותו בתכונתו הנסתרת, כדי שיהיה כח המחיה את החיים כולם, הכולל את הכל, ולא המפתח רק איזה פרט, אפילו אם יהיה היותר נכבד שבפרטים.\n", "summary": "תורת הסוד מתארת את האמונה בצורה חיובית נסתרת המחייה את כל החיים, ואילו השלילה הפילוסופית מחייה רק את ההכרה.\n"}, {"id": 490, "paragraph": "כשחושבים על דבר האדם ושאר בעלי חיים, נוכל לרשום רשימה שלמה של השוויות, שהאדם וכל החיים שוים הם. ומכל מקום אחר כל ההשוייות כולן, אנו רואים שאותה הנקודה שבה תלוי היתרון של האדם על הבהמה, היא חובקת בקרבה את כל מעלת האדם, והאדם לא יוכל ולא יחפוץ להחליפה בעד כל הון, ויסבול באהבה יסורין רבים רק כדי שלא להיות מאבד את סגולת האדם המיוחדה שלו. ההבדל שבין דת ישראל ליתר הדתות, אפילו אותן שהן באות מהשפעתה, הוא גם כן ככה. המון חזיונות של דימויים אנו יכולים למצא ביניהם. ואיך אפשר שלא ימצאו הדימויים, אפילו אם לא היו הן נלקחות ביסודן ממנה, הלא רוח האדם יש בו שיווי כללי בכמה צדדים. אף על פי שיש הבדל מיוחד בין אישים, וקל וחומר בין קיבוצים ולאומים, מכל מקום צד השוה אינו בטל מעשות פעולתו. וביחש להדתות שבאו אחר מתן תורה והופעת ישראל בעולם, וקל וחומר אותן שביחוד נמשכו מכחה של תורת ישראל, ודאי מוכרחים דימויים רבים להיות ביניהם. והדימויים הללו, עם כל הפרטים המרובים שבהם, לא יכחידו את הנקודה התוכיית המבדלת אותן. וכל המהות הנשמתי מקופל הוא לא בהדימויים, כי אם באותה הנקודה המבדלת, שהיא נותנת נשמה מיוחדת גם בהפרטים של הנקודות הדומות, עד שהדמיון הוה רק דמיון חיצוני, אבל הפנים משונה הוא תכלית השינוי. ולא יוכל ולא ירצה ישראל מעולם לאבד את נקודת הנשמה בשביל עטים של הפרטים המושוים, ולעולם יעמד על גורלו, הן עם לבדד ישכן ובגויים לא יתחשב.\n", "summary": "כשם שהשוויון שבין האדם לבהמה בטל לגבי הפער שביניהם, כך השוויון שבין דת ישראל לדתי העמים בטל לגבי הפער שביניהן.\n"}, {"id": 542, "paragraph": "הזוהר שיש בכל פעולה וכל ענין בהיותו מואר באור האלהי, הוא מרומם, מקדש, מגביר, מעדן, ומרוה כל טוב. וכל מה שהופעת הקודש מתגברת, על ידי התגברות המחשבה במרומי הקודש, כל נצוצות הטוב מתגדלים, מכל המצות מופיעים זהרוריות עליוניות נפלאות, מרנינות לב ומשמחות נפש בזיו חיי נצח שלהם, ומכל מעשה עולמי, מכל תנועה וכל כוסף לב, מתגלה הוד נחמד, שכולו אומר כבוד. וכל מה שהוא מתעלה על ידי מחשבתם של צדיקים, הוא עולה ביקר שגיא. ואין קץ לאושר העולם כולו הבא על ידי הרחבת הלב של צדיקים עליונים, שחבת החיים שלהם היא חבת קודש, הנובעת מכליון נפש בגבורה ועז למקור חיי החיים כולם, כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, הוד בית חיינו.\n", "summary": "התגברות המחשבות האלוהיות, ובפרט על-ידי מחשבת הצדיקים, משפיעה טובה לכל העולם.\n"}, {"id": 340, "paragraph": "כל תלמיד חכם, בפרט מהעוסקים ברזי תורה, יש בו הארת משה, והוא הדין הארת רבי עקיבא. וכולם מבקשים מלאכי השרת לדוחפם, והקב\"ה עוזרו, ואומר, הניחו לזקן זה, כדאי הוא שישתמש בכבודי, ואין זקן אלא זה שקנה חכמה. ובעת הדחיפה של מלאכי השרת, מתקטנים כל כחות הנפש, והעלבון גדול עד מאד, והאדם נושא עיניו לשמים, ושם מבטחו רק על אלהי אמת, שאין עוד מלבדו, שברא הכל לכבודו. אז רוח חדשה באה בקרבו ואומץ לבב ימלא, והכל נעשים לו אוהבים.\n", "summary": "תלמידי חכמים העוסקים ברזי תורה מעוכבים על-ידי מלאכי השרת, והקב\"ה בעצמו עוזרם.\n"}, {"id": 564, "paragraph": "צריך לצפות תמיד לישועת הכלל היותר גדולה, שהיא עליית העולמות, והנשמות כולן התלויות בהם, מעמקי הרע והתוהו, על ידי עליית האדם מתהומותיו אל מרומיו, עד שיבא להיות דומה לקונו, שיהיה בורא עולמות במאמרו ורצונו. ומה שגם עכשיו נאמר בצדיקים ותגזר אומר ויקם לך, זהו רק התנוצצות קטנה מאור העתיד, שיתפשט בכל מילויי הנשמות כולן. ואי אפשר לשער גודל השמחה, הפאר והעושר, שיש בזה, שכל הצדיקים כוספין ומתאוין לאור גדול זה, ושמחים בו תמיד, כי כל מעשה ד' לעולם הוא קיים, ועדי עד למעלה מכל גבול וכל זמן הוא ניצב ועומד. וישמחו בך יודעי שמך, כי לא עזבת דורשך ד'. ואף על פי שאין כח בשום נשמה בזמן הזה להכיל בתוכה את האור הגדול הזה, מכל מקום על ידי החשק הגדול, וההשערה העליונה בגיאות ד', בסוד נודע בשערים בעלה, ממשיכין הצדיקים על עצמם ועל העולם כולו הרבה קוים, כדמות שערות, מלאות שפע אור וחיים, מהאור הגדול הזה של זקנת העולמות כולם, שימלאו באורם וזיום, בדעתם וחפץ טובם, באור פני מלך חיים. אשרי כל חוכי לו.\n", "summary": "צריך לצפות לתיקון גמור, עד שידמה האדם לקונו להיות בורא עולמות, והצדיקים משערים בחשק דבקות�� קווים מגדולה זו.\n"}, {"id": 415, "paragraph": "הניסים מבארים הם את האמונה האלהית, שהיא ממעל לכל גבול, והשלמות האלהית נקבעת על ידי אמונה קדושה זו בנפש. וכשתגמר לגמרי האמונה את תפקידה, ותוציא את הנשמה לאורה, אז לא תהיה צריכה לעצמיות האמונה בהניסים ולזכרונם. אבל אין השלמת האמונה ברום קדשה באה, כי אם על ידי קביעות קשר האמונה בניסים בפועל. ויציאת מצרים, והניסים הכרוכים בה, היא יסודם, שממשכת והולכת עד לימות המשיח, שאז לא תהיה יציאת מצרים עוד ליסוד עקרי, כי אם או טפל לעקר, או דבר שכבר שמש את תפקידו לגמרי, ולא יאמר עוד חי ד' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ד' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם, וישבו על אדמתם. והאורה המשיחית תשיב את הזוהר העליון של האדם לאיתנו, ותהיה לכן גבוהה מכל התגלות אלהות שעד כה, עד שאפילו תורה שבעולם הזה הבל הוא כלפי תורתו של משיח. וזוהר עליון של אדם הראשון שואב את טל חיי קדושתו ואשרו מן ההוה, ואיננו נזקק לשעבר, ממעמק הדעת והחיים, ולא מן הזכרון.\n", "summary": "תורת משה והארת האמונה היונקות מהניסים ומזכרון העבר, הן הבל כלפי תורתו של משיח היונקת מהארת הנשמה שבהווה.\n"}, {"id": 507, "paragraph": "בנעימות ומתיקות של אהבת ד' ונועמו, ממתיקים את הדינים כולם מכל העולם כולו, ומשרים שפע ברכה שבעה מאד בכנסת ישראל, ונקודות הטוב הולכות ומתבלטות מכל מקום שהם טבועות בו. \n", "summary": "בנועם ואהבת ה' ממתיקים את הדינים, ומשרים ברכה בכנסת ישראל.\n"}, {"id": 544, "paragraph": "הדמיון הוא הצל של השכל, ולפעמים הוא למעלה מן השכל, לא מצד עצמו, כי אם מפני שהוא כעין חומר מקבל הארה מאור עליון. ויש לפי זה שתי סגולות מיוחדות בדמיון שדינן חלוק, סגולת צל השכל שבו, וסגולת קבלת ההארה שבו. מצד צל השכל הוא מקורי, שיש בעצמותו כח זה, אבל הוא מועט באיכותו, שסוף כל סוף איננו כי אם בבואה של השכל, ויש בו כל החולשות של השכל בודאי, ועוד נוספו לו חולשות חדשות, כפי התמעטות המציאות שיש בין ענין עצמות השכל למה שהוא צילו. אבל כח הקבלה שלו הוא ראוי לקבל הופעות נעלות מאד, ויש בו חסרון מה שאינו מקורי בזה, כי אם כעין כלי לקבל מה שנותנים בתוכו, אבל לעומת זה, מה שהוא מקבל הוא מקבל ממקור כל כך עליון ונשגב, עד שאינו צריך להתחשב כלל עם החולשות של השכל. \n", "summary": "יש דמיון שהוא צל של השכל, ויש דמיון המקבל הופעות הגבוהות מן השכל.\n"}, {"id": 519, "paragraph": "ראוי היה שכל תוכן של קדושה ילקח בראשית השגתו מכללות האדם, שהרי ההכרה של הקדושה כללית היא, ותוכן הקישור של האדם עם ד' הוא תוכן שלמעלה מכל עם, ואחר כך יהיה נמשך בלבוש מיוחד ישראלי. אבל הקלקולים שבעולם כולו גרמו, שנשתכח יסוד הקודש מכללות האדם, ונעשה בישראל יצירה חדשה, שמשום כך צריכה כל מחשבת קודש להמשך ממקור ישראל בראשיתה. ומכל מקום ישנם גבורי כח שהם מוצאים את היסוד העולם שבשורש נשמתו של אדם הראשון, ההולכת ומפעמת את לבו של האדם בכללו, ועומק טוב זה מתקדם אצלם לכל, ואחר כך לוקחים את התמציות של קודש זה, ומלבישים אותו את בגדי ההוד של התורה והמצוה, וכל הקודש המיוחד שישראל מצויינים בו, עד שהם ממשיכים על עצמם גם דבקות אלהית מפולשת מאורה של תורה ושמחת המצות, מרוב כל.\n", "summary": "ראוי היה שיניקת הקדושה תתחיל בקישור עם נשמת האדם הכללית, כמידת הצדיקים, ובגלל החטא קודמת היניקה ממקור ישראל.\n"}, {"id": 182, "paragraph": "לפעמים הרעיון עולה למעלה, מתאחז בעני��ים רבי הכללות והטוהר. אז מתחלשים ביותר הענינים השפלים, היותר פרטיים, האחוזים במסעדי הדמיון והמשפטים הרגילים, וכל חלקי הטוב והקודש שהיו אחוזים בהם מתרופפים, והאדם נשאר משתומם. עד שיוברק לו אור יותר בהיר, שיבנה את הריסתו הרוחנית בנין יותר נעלה, ויקח גם כן את כל מעמקי הטוב והקודש, שהיו נתונים בתוך אותם הענינים השפלים והשטחיים, ויבנה מהם עולם חדש, עולם מלא אור גדול.\n", "summary": "לפעמים הרעיון נאחז בעניינים כלליים ונוטש את הפרטיים, וצריך לשאוב אור גבוה הכולל גם את ענייני הפרט.\n"}, {"id": 276, "paragraph": "אף על פי שהתורה והמצות מזככות הן את המדות, מכל מקום אי אפשר לסמוך על זה לבד, והכרח לעסוק בזיקוק המדות ובתיקון המוסר ביחוד.\n", "summary": "אף-על-פי שהתורה והמצוות מזככות את המידות, צריך לתקנן בייחוד.\n"}, {"id": 105, "paragraph": "תמיד צריך לזכך את המחשבה בענין האלהות, שתהיה ברורה, בלא סיגים של דמיונות כוזבים, של פחדי שוא, של תכונות רעות, של העדרים וחסרונות. וכפי גודל הזיכוך של יסוד היסודות בתוכיות הנפש, כן תגדל ביותר הפעולה שתפעל הדבקות האלהית שברגש ושבהתפעלות הלב, לנהל את כל מהלך החיים באורח ישרה. \n", "summary": "זיכוך המחשבה מדמיונות כוזבים מגביר את דבקות הלב.\n"}, {"id": 35, "paragraph": "לכל החי אשר על פני האדמה, ובכל מלא היקום, בכל מקום שחיים נמצאים שם, שורר שם החק של נטיית שמירת הקיום. זה החק הולך הוא בטבע בדרך הכרח, והוא הולך ומתחלש במקום שמתפתח השכל השופט, שמבחין את ערך הקיום לא בשפיטה טבעית כי אם בהכרעה שכלית. אמנם תיכף כשהשכל מתעורר אפילו מעט, אף על פי שעדיין איננו מספיק להכריע ולהורות בתוקף את דרך החיים, מיד הנטיה הטבעית מתחלשת. והחק הזה הוא לטובה ושכלול, כדי שיהיה השכל מוכרח להחזיק מעמד, ויהיה גם הוא נעזר על ידי הנטיה הטבעית של חפץ הקיום, שאיננה זרה לו לגמרי. ראה ראינו את הדבר ביחש לקיום האמונה בעולם, וביותר בישראל. הדת היתה נשמרת בכללות האומה, והאמונה היתה יפה מוחזקת באנושיות. הגורם לזה היה הכח של הנטיה הטבעית. לא היה אפשר לחיי החברה ועמדת הלאם להיות קיימים, כי אם על ידי הכח של קיום האמונה. אבל כשנשתכללו החיים, והשכל וההכרה המוסרית נתפתחו, נתחלשה הנטיה הטבעית הזאת, ומעתה אין הדת והאמונה מתקיימים עוד על פי הנטיה הטבעית, כי אם על פי הכרעת הכרה בטובם ואמתתם. ואף על פי שההכרה עוד לא נתבכרה, כי לא באה עדיין ההתפתחות הרוחנית לידי מדה זו, מכל מקום הועילה התחלת ההתנוצצות שלה, להחליש את הנטיה הטבעית. וכיון שסוף כל סוף מעמד קבוע ומלא אי אפשר בלא אור האמונה, המרומם מכל מחשכי האדם, מוכרחת היא ההכרה להתעלות, עד אשר תבא אל מטרתה, והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמת ודעת. \n", "summary": "כשם שהשכל מחליש את יכולת ההישרדות הטבעית, כך הוא מחליש את האמונה הטבעית, אך תחתיה תצמח אמונה הכרתית עליונה.\n"}, {"id": 675, "paragraph": "הצדיק שהוא במדתו הראויה, שכשרון גאונות הצדקות חנונה בקרבו מחסד עליון כשם שכשרון האמנות והשירה חנונים הם לבעליהם, הוא כולל בקרבו את כל הדיעות, המחשבות, הרעיונות וההשפעות. הוא מאגד את כל הפזורים, ומה שנחשב סתירה והיפך לכל העולם כולו, אצלו הוא מיושב ומאוגד, באגד מאוחד ומיוחד. ומעומק האחדות שבנשמתו הוא משפיע שלום ואהבה, ואחדות חיצונית ופנימית, על כל, ותמיד עבודתו היא לאחד ולקשר, וכל קשר רוחני שבמחשבתו מרבה שלום בעולמים כולם.\n", "summary": "הניחנים בכשרון גאונות הצדיקות, מאחדים את כל ההפכים בתוכם.\n"}, {"id": 624, "paragraph": "יש ניצוצות חיים בעולם שהם מוסיפים אור חיים בנשמה שקולטת אותם, וישנם כאלה שהם מחשיכים אותה, לפי ערך כמותם ואיכותם, וערך ההחשכה הטבועה בתכונתם. הניצוצות שבמאכלים ומשקים מאירים, רק אם באים אחר שכבר הופיע אור התפילה על הנפש. ההחשכה מעיבה את המסך של הדמיון, שלא יוכל השכל החפשי לחדור על ידו, והכשפים והנחשים כולם מתכונה זו שולטים, ולא נחש ביעקב ולא קסם בישראל.\n", "summary": "יש ניצוצות חיים המוסיפים אור, וישנם המחשיכים את הנשמה, והניצוצות שבמאכל מאירים רק אחרי הארת התפילה.\n"}, {"id": 400, "paragraph": "היסורים שסובל בעל הנשמה הגדולה מההכרח של התעסקות בפרטים קטנים, בין בלימוד בין במעשה, אינם נרפאים אלא במחשבה העמוקה והרחבה, שכל פרט קטן הוא תוצאה של חטיבה שלמה, ושכל הופעה היא מגלה עולם מלא בקרבה, ומזעזעת עולמים אין קץ להם בגרמתה. וכל מה שהאמת הזאת חודרת יותר בלב, נעשים כל הענינים הפרטיים יקרים, ובהכל רואים נצוצות אלהיות, זהרי שברי עולמים שחוזרים ונבנים, בשכלול לוקח לב.\n", "summary": "ייסורי בעל הנשמה העליונה מהעיסוק בקטנות, אינם נרפאים אלא בהבנת הקשר שבין הפרטים לשרשיהם.\n"}, {"id": 752, "paragraph": "בריאות הגוף הוא בכלל תיקון העשיה, לעומת יפנה המוקדם לתפילה. כשעובר זמן רב, ומפני קלקולי טעמים אין אדם שם לבו לתיקון הגופים, והם מתדלדלים, נעשה פגם גדול בצורך התפילה ובאפשרותה בעולם, ונוצר כח מתנגד לעצמות התפילה, והמחשבות והרגשות המתיחסות לה. עד שהמשקל ישוב, וערכי הגוף יוכרו בחשיבותם, והבריאות תשוב למכונה, בכללות האומה או העולם, ואז חוזר הצורך הרוחני והמעשי של התפילה להולד, ביחד עם צורך של רינה ותהילה, דוגמת ההלל הנאמר דוקא על כרס מלאה. ובאים מזה לעבודה הרוחנית העליונה של התפילה, הקודמת לכל ענין גופני, השוללת את ההשלכה אחרי הגו את הקודש העליון, הנושא עליו את שם ד' ואות יחודו, המבוטא בואותי השלכת אחרי גיוך.\n", "summary": "נקיון ובריאות הגוף הכרחיים לתפילה (ולכן ההלל נאמר מתוך השובע), אך התפילה העליונה קודמת לענייני הגוף.\n"}, {"id": 83, "paragraph": "יש כח בנשמה להשכיל השכלות של אמת מקרבה פנימה, מעצם מקור מעיינה. וההשכלות הללו הנן גבוהות וטהורות כפי ערך טהרתה של הנשמה במעשיה וחכמתה הלימודית. ויותר מכל טוהר מאיר לפניה הדרך הטהרה המוסרית של המדות הטובות, ורכוש הבינה באמונה, לפי ההרגש של הלב הטהור, הבלתי מתחכם בארחות עקלקלות.\n", "summary": "יש כח בנשמה להשכיל השכלות של אמת מקרבה פנימה, והטהרה המוסרית מאירה לה את הדרך.\n"}, {"id": 212, "paragraph": "רוב בני אדם חיים הם חיים של דמיון, ואין בכחם כלל לחיות חיים של שכל. אשר על כן, צריכים כל חלקי החיים שלהם להיות מתאימים זה עם זה. הידיעות של האמונה שלהם, הן גם כן ידיעות דמיוניות, לפי אותו הערך של כל ענין החיים שלהם. אבל אין הדמיון והשכל מחולקים זה מזה חילוק חטיבי, כי אם חילוק דרגאי. ישנן מדרגות שהדמיון הולך ומתברר, ובא בחלקיו לידי זיכוך, עד שהוא נכנס לגבול השכל, והשכל לפעמים יורד הוא בחלקיו, ומתכנס לגבול הדמיון. ובכלל, ההבדל הוא בעיקרו בין ריחוק וקירוב של ההכרה הברורה, ולא הבדל עצמי, כי סוף כל סוף אין לאדם כי אם ידיעה צללית מכל דבר. הדברים שהם יותר גדולים בערכם, הנוגעים הרבה למהות הרוחני העצמי של האדם בכללו ובפרטיו, הם יותר מתלבשים בכל הלבושים, בין בלבושי השכל לפי מדרגותיו, בין בלבושי הדמיון לפי חילוקי הדרגות שלו. שמירה ��דולה צריך האדם לעשות שלא יחרב דמיונו, שלא יזוחו הדברים היסודיים הטובים מלעשות את התפשטות ענפיהם גם על הדמיון, כמו שהם מושרשים בשרשיהם בעומק השכל. כרותה היא הנפש שגרמה להחריב את פעולת הדמיון מהדברים היסודיים. והאומה בכללה, אם היא באה למצב כזה, הרי היא מדולדלת. כנסת ישראל היא מעוטרת באמונה האמיתית שלה, שיוכל הדמיון להיות מחובר בקשר יפה עם כל האמת, והדמיון שלה הוא לבוש מקשט את תוכן השכל והאמת, ומגדיל הוא בזה את הדר החיים ועצמותם בקרבה. כל שקלטתו מחיצת היהדות פנימה יפה, מרגיש הוא בכל פגימה דקה מפגימתו של הדמיון, והוא משתמר ממנה מאד. וכשהדמיון הוא שלם, בלתי הרוס מכחם של עיוותי רגשות וקלקולי חיים מעשיים, הולך הוא השטף השכלי, הרוחני והמעשי, ושוטף בכל חדרי החיים, של היחיד ושל הציבור. וכשקלי דעת באים ומזלזלים בהדמיון של האומה, גורמים הם לכינוס של כחות בגופו של הדמיון, ונסיגה לאחור גדולה הוה במצב הרוח, עד אשר ירפאו התחלואים, וישוב השכל והדמיון לעבוד בכח שקול בערך. \n", "summary": "אין לזלזל בערך הדמיון לעומת ערך השכל, שכן שניהם רק צל המהות העליונה, והדמיון הטהור מהדר את האמונה השכלית.\n"}, {"id": 153, "paragraph": "מהמקורות הראשיים של דורות קדומים, נשאב את החזיונות הרוחניים שהם צריכים בעז טהרתם להתגלות בנפשנו, ודוקא מהעתים שהחיים היו פשוטים ובריאים, בהם היה התוכן הרוחני מתנוצץ בנשמותיהם של יחידי הסגולה במילוי וטוהר נשגב. בימי ההשכלה, ביחוד המעשית והחברתית, נתפזר הכח הרוחני של האדם כלפי חוץ, כלפי העבודות הטכניות, וסגנונות החיצוניים של החיים, ובזה נחלש הרבה הכח לקלוט את הצד הפנימי של החיים, שאנו צריכים להעזר על ידי הירושה הגדולה אשר נשארה לנו מימי עולם, תורת ד' בכל הקיפה.\n", "summary": "ההשכלה המעשית והחברתית גרמו לאנושות לפזר את כוחותיה החוצה, במקום להשקיעם בחיים הפנימיים.\n"}, {"id": 51, "paragraph": "העבירות והמדות הבלתי מזוקקות הן מטמטמות את הלב, עד שאי אפשר כלל לההסתכלות האוביקטיבית שתתרחב ותתפשט יפה כל זמן שהנפש חשוכה על ידן. המעיין החפץ להתעלות למרומי ההשכלה, ירגיש את זה מנפשו, והכרח גמור ירגיש בעצמו לשוב בתשובה שלמה, לצרך ההשכלה בעצמה שלא תהיה לקויה. ועל כל חטאת האדם שבין אדם למקום, התשובה הרוחנית משיבה מיד את ששון הישע של אור הרוח, אבל בעבירות שבין אדם לחבירו, שאי אפשר להנפש להשתלם עד שיתוקן בפועל, ולפעמים יפגשו מכשולים ומניעות שאי אפשר להתגבר עליהם, וכל זמן שלא נתקנו הן מונעות את אור הדעת, וממילא הן מעכבות את ההכרה של הצדק הכללי, ואת החשק אליו לצאת מהסתרתו, מכל מקום על ידי הסכמה חזקה להזהר לפחות על להבא מחטֹא לבני אדם, ולהתאמץ בתיקון העבר, כפי אותה המדה של התקיימות התשובה במעשה כן יוסיף האור הרוחני לזרוח על הנשמה, עד אשר אומץ הרוח בעצמו ירבה לו דרכים איך להשלים את התשובה המעשית, כדי שיוכל האור הרוחני לחול על הנשמה הצמאה אליו, בכל מילואו ובכל טובו.\n", "summary": "החטאים מטמטמים את הלב מלעלות למרומי ההשכלה, והתשובה משיבה את ששון הרוח, ובבין אדם לחברו מועילה הקבלה לעתיד.\n"}, {"id": 301, "paragraph": "ההופעה היצירית הולכת היא במסלולה, החיים משתלשלים במדרגותיהם, הרצון שבהויה הולך ומתגלה גילוי אחר גילוי, התוכן של הטוב הולך ומתרבה, וההארה האלהית דוחפתו להתפתח. הירידה של המצאת חיים רצוניים, דרגא אחר דרגא, מביאה עד שחוג חיים רצוניים, שהם מלאים הירוס חמרי ורוחני, מת��לה. ההופעה האלהית מסתלקת, תיכף כשהזוהמא הרגזנית לצד הירוס מתראה, והטבע נדחף הוא מכחותיו בסערה. המציאות המעשית נעשית גלמודה מבעלה היוצר, באמצע הופעת אור החיים, והריחוק פועל לחולל תכונה של הויה שפלה, מכוערת ומקולקלת. הארה מעשית שוללת, מחוללת את העלמת ההופעה שהיתה כבר מוכנת, מתגלה בחוג המציאות הפועלת העליונה, ומה שהיה מוכן להופיע בתוכן של טוב, מופיע בתור אור של טוב בכלי, שגנוז בעצם עמקו סיג חזק מאד, אשר מירוק איום מעלהו אל מקור אורו. עשרה הרוגי מלכות חלקם בחיים.\n", "summary": "במהלך היצירה ניתק העולם ממקומו ונעשה עצמאי, שפל ומהרס, כדי להכין כלי לטוב, ולהעלותו למקורו.\n"}, {"id": 163, "paragraph": "אני מלא אהבה לאלהים. אני יודע שמה שאני מבקש, מה שאני אוהב, איננו נקרא בשום שם. איך יקרא בשם מה שהוא יותר מן הכל, יותר מן הטוב, יותר מן המהות, יותר מן ההויה. ואני אוהב, ואני אומר, אני אוהב את האלהים. שוכן הוא אור אין סוף בהביטוי של השם, בביטוי של האלהים, ובכל השמות והכינויים שלבב האדם הורה והוגה בהנשא נשמתו למעלה למעלה. איני יכול להשביע את נשמתי באותה האהבה הבאה מקשרי ההגיון, מחיפוש אור אל שעל ידי העולם, שעל ידי ההויה החודרת לתוך העינים. נולדים לנו בנשמותינו אורות אלהיים, אלהים רבים להשקפת רוחנו, אל אחד אמת, ולפני אחד, בעומק אמתו. אלהים מתגלה, שולט בנו, כובש את כל רוחנו, רוח כל היקום. כל מקום שיש רעיון, רגש, מחשבה ורצון, כל מקום שיש חיים אציליים, רוחניים, מולך אור אלהי, מושל, כובש, מתנוצץ, מתהדר, מהדר ומפאר, מחיה, מרומם, הכל מתוך הבהירות של אור ההויה. מולך ומת. הממלכה קצובה כל זמן שהיא באה מתוך העולם, מתוך ההויה. לפעמים מתגבר האור, רוצה החפץ באור יותר עדין, יותר פנימי, יותר אמת, שהוא לעצמו יותר עזיז בתוכן תוכיותו, מופיע האור על הכלי, המחשבה על ההויה. אין המעמד יכול להתקיים. אין התוכן הולם, משתברים הכלים, מתים המלכים, מתים האלים, נשמתם מסתלקת, מרקיעה לשחקים, הגופים יורדים לעלמא דפירודא, ההויה מתיצבת ערומה, בודדה, קרועה, פזורה. בקרבה כנוס, גנוז וטמיר, חשק עולמים לאור עליון. חסד עולמים הניח בכלים הנשברים את אורו, את ניצוצותיו. בכל תנועה, בכל תוכן חיים, בכל מהות יש, יש ניצוץ, ניצוץ של ניצוץ, דק, ודק מכל דק. האור הפנימי, אור אלהים עליון, בונה ומיסד, מקבץ נפזרים, מתקן עולמי עד, מסדר ומחבר. מתגלה מלכות עולמים מאור אין סוף שבתוכיות הנשמה, מהאלהים אל העולם, אור חדש נולד, אור זיו הדר פני אל.\n", "summary": "אהבת ה' אינה יכולה להתמלא בכלי ההוויה, ורק ניצוצות שנשארו אפשר לקלוט.\n"}, {"id": 505, "paragraph": "צריך לעשות את כל המצות כולן בשמחה, מפני שהן מפתחות את החוש של הנועם ושל האהבה האלהית, המסותרת בעצם טבע הנשמה. והפרישות מכל חטא, גם היא נאה להיות מקושרת למטרה קדושה זו, מפני שהחטא מעביב הוא את הארת הנשמה על ידי העכירות המעשית, ההולכת ומערבבת את הצלילות הרוחנית, ובזה ההתגדלות של אור הנעימות האלהית מתעכבת. והדעה צריכה להתגדל, בין בערכיה המעשיים ובין בערכיה הרוחניים, עד שהכח הנשמתי יגדל כל כך, באופן שימצא און לו לסדר את החיים כולם, הכלליים והפרטיים, בצורה הגונה, שהפרח העליון של החיים, שהוא העונג הכללי הכולל את כל העינוגים הנצחיים, שכל העינוגים הזמניים נשפעים גם כן ממנו, שהוא העונג של נועם ד', יהיה הולך ופורח בהצלחה וגדולה.\n", "summary": "צריך לעשות את כל המצוות בשמחה, מפני שהן מולידות אהבת ה' והתענגות בנעמו, והחטא מעכב את נועם הנשמה.\n"}, {"id": 874, "paragraph": "עולם הזה נברא בה\"א, הכרח, איסור, אלה הם שני ראשי התוכנים של החיוב הגמור והשלילה הגמורה, וביניהם הוא החמר, שהם תלתא דרגין, חובה, מצוה, רשות.\n", "summary": "העולם נברא באות ה\"א – נוטריקון: \"הכרח\" ו\"איסור\", ובין שניהם נמצא החֹמר – נוטריקון: \"חובה\", \"מצווה\" ו\"רשות\".\n"}, {"id": 217, "paragraph": "כמה אמללה היא הריאליות, בשעה שהיא מתגדרת בעצמה, ורוצה להנתק לגמרי מההארה הרוחנית הנפשית. כשם שהיא מאירה את ההכרה בדברים הסובבים והממלאים את חוג הרגשותינו, כך היא מחשיכה את העולם כשהיא חפצה להיות השלטת בכל. המתאדק בריאליות, מוכרח הוא להיות טובע והולך בה. היא תמשיכהו אחריה קמעא קמעא, ואם לא יעיר בעצמו את הנימא הרוחנית שבלבבו, ואת זיק האורה שבנשמתו, תלך הלך ועמם, עד שלא יוכל עוד האדוק הריאלי להכיר כל תוכן נשמתי אמיתי, ותשאר נשמתו חרבה, למרות מה שיוכל להיות עם זה איש מדעי, מוסרי, ובעל עליליה. העסקנים הריאליים, כשהם נתונים לאיזה אידיאל המעסיק אותם, הם נתונים במצב של ניגוד עצמי עצום מאד. מתוך ההשקפה הריאלית אין מקום למסירה לשום אידיאל, כי כל אידיאל, ענינו המענין והמושך את הלב הוא מצד כחו המוסרי, שהוא בעצמו ערך רוחני נשמתי, שאין הריאליות כוללתו. ומתוך כך, אם בלב שלם תהיה ההתמכרות, אז יתגבר הטבע הרוחני של האדם, ויצא האדם מתוך ממעמקי השיקוע הריאלי, על ידי ההתמכרות להריאליות עצמה, שהאידיאליות שבההתמכרות הזאת עצמה תזכך את תוכן החיים הפנימיים, וההכרה הרוחנית תתבלט בקרבו. ואם באמת אין ההתמכרות זכה, אז לא תעמוד, ותלך הלך והתקרר, ולכל היותר לא תוכל לעשות פרי להשפיע על אחרים, וביותר על דורות הבאים, ממהותה. המגמה הנצחית החיה בקרבנו, תכריחנו בשביל כך להיות חושקים אל התוכן האידיאלי, ולא תתן לנו מנוחה בריאליות מוגבלת ויבשה.\n", "summary": "כשהריאליות מנסה לתפוס את מקום האמונה, היא מתמלאת בחושך ואינה יכולה להימשך אחרי אידיאלים מוסריים.\n"}, {"id": 24, "paragraph": "לעת הכשלון של האומה, שהיא עם זה ביחד גם כן עת ההתקוממות והתחיה, אנו חייבים לעבוד עבודה רוחנית גדולה, עבודת הבירור והליבון של הרגשות והדעות, וביחוד עבודת בירור החוש האסתתי, הגבלת כח הדמיון, לחזק אותו על יסודות נאמנים באותה המדה שהוא מועיל ומחזק, ולבער אחריו במקום שהוא פורץ את גבולו והולך בדרך לא סלולה.\n", "summary": "צריך ללבן, לזקק ולהגביל, את החוש האסתטי, בייחוד בזמן תחיית האומה.\n"}, {"id": 189, "paragraph": "העולם הולך ומשתנה. שינויים כבירים מתחוללים ברוח האדם, כמו שבסדרי החיים מתהוים שינויים, מפני ארחות המעשה והניסיון. אבל השינויים הנם שינויים סגנוניים, לא עצמיים, כמו שאין הטבע משתנה, אלא כחותיו מסתגננים על פי התעשיה האנושית בצורות שונות.\n", "summary": "השינויים החלים בעולם הנם שינויי סגנון, ואינם עצמיים.\n"}, {"id": 594, "paragraph": "קשה מאד להביט בבת אחת על רוחניות העולם וגשמותו, ומכל מקום גבורי כח מתגברים הם, שתהיה הסתכלותם שלמה בשני הצדדים. ההשקפה הרוחנית כשהיא מתעלה, היא מבארת רזי עולם, היא מראה באספקלריא של קודש, שיש בה צחצוח של הכח המדמה, על פי הארת השכל וצירופה של הופעה עליונה, את כבוד המצות האלהיות, נועמן והדרן, והיא מראה את הגודל והשיגוב שיש בתורה ובתפילה. ביחוד מראה היא איך תפילת ישרים מתקנת היא את העולם, מישרת את דרכי החיים, ומוציאה את האדם מאפלה לאורה. וכל מה שתזריח ביותר ההארה הרוחנית של העולם בנשמת החושב, ככה האמיתיות הללו הולכות ומתבררות לפניו, ומציגות לו תוכן מלא של חיים בהירים, עדינים ועליונים. וכשמגיע אדם למדה זו, בכלה או במקצתה, מתמלא הוא ענוה, ונועם של תנחומים מתעורר בקרבו, ועולה הוא בתשובתו למעלה מכל חשבון ומכל משקל.\n", "summary": "גיבורי כוח מסתכלים על העולם הרוחני והגשמי בבת-אחת. בהתעלות ההשקפה הרוחנית מתגלה ערך המצוות, התורה והתפילה.\n"}, {"id": 845, "paragraph": "כל אדם יכול להעשיר את כל העולם כולו מאוצרו הרוחני, אם יהיה לו כח לגלות אותו, ולאו דוקא חכם ומלומד, כי אם גם אדם פשוט, כי אין ערוך להעושר שבעצמיותה של הנשמה בטבעה, שהיא נר ד' בעולם.\t\n", "summary": "כל אדם, ואפילו פשוט, יכול להעשיר את העולם מאוצרו הרוחני.\n"}, {"id": 390, "paragraph": "תביעה של שקר היא, לבקש מהנשמה דבקות אלהית אמיתית בלא שיגוי של לימוד במעמקי רזי תורה. וכל מי שכבר קרב לטרקלין, כשיתרחק ממנו, גם לזמן קצר, הרי הוא נלכד ברשת של שנה ופירש, אף על פי שיעסוק בשאר מקצעות שבתורה, וקל וחומר כשלבו ישאהו לבטל לגמרי מן התורה, מאיזה טעם שיהיה.\n", "summary": "דבקות אמיתית בה' לא תיתכן בלא לימוד רזי תורה.\n"}, {"id": 11, "paragraph": "המשכיל משכלל בקרבו את המושגים, שיהיו מסודרים לו בצורה נאותה. והמושגים הרוחניים שהם ממלאים את הנפש, כל מה שהאדם הוא יותר מואר במחשבתו, כך צורתם הכללית היא יותר נכונה, ויותר מתקרבת אל האמת, ואל התכונה שהיא מרוממת את הנפש.\n", "summary": "ככל שהאדם משכלל את ציוריו הפנימיים בצורה שתאיר את נפשו, קולע הוא אל האמת הכללית, ומגביר את השפעתה אליו.\n"}, {"id": 661, "paragraph": "על ידי מה שכח המדמה מזדכך, בזכות טהרת המחשבה ומעשים טובים ומדות טובות, ותשוקת התורה והחכמה, באים להרגיש את השפע של החיים, איך שהוא הולך מאור אין סוף להחיות את כל העולמים כולם, והנשמה מתחלת להיות מאירה, ומתמלאה חכמה ואורה מעונג קדוש זה. כי עמך מקור חיים באורך נראה אור.\n", "summary": "על-ידי זיכוך הכוח המדמה, מרגישים את שפע החיים ממקורם.\n"}, {"id": 107, "paragraph": "אין לשער את הנחיצות של התשובה המעשית, בתיקון המעשים על פי התורה והיושר הגמור, לענין כל המעלות העליונות של עליית הנשמה של הכלל והפרט. התמצית המעשית היא חובקת בנקודתה האחת היותר קטנה, המוני המונים של אידיאלים והגיונות רחבים, המכשירים אותה בעולם ובחיים. וכשהיא נפגמת, ניטל החסן של כל האידיאלים הרחבים במלא עולם, שהם מיוחשים לה אותו היחש של המרחב האתרי בעל מליונים קוביקים המתלחצים באטם גשמי אחד, לחוללו בצורתו הגבישית.\n", "summary": "העולם המעשי מגלם בתוכו המוני מחשבות ואידיאלים הנפגמים בהיפגמו.\n"}, {"id": 629, "paragraph": "הדמיון ישלח את קרני זהרו למרחק, לצייר תמיד מה שהוא חוץ מעצמיותו של החושב, והשכל ילך סובב לנקודה העצמית שבנשמת החיים, ויצייר את הנמצא בקרבה פנימה. ולפי זה הדמיון נדרש הוא אל השכל, למען העזר על ידו על הצפיה הרחוקה, והשכל עוזר וסומך הוא את הדמיון, להסביר לו כמה גדול הוא הרכוש האצור בקרבו פנימה. \n", "summary": "הדמיון מכיר לאדם את מה שמחוץ לו, והשכל את מה שרכש בפנימיותו.\n"}, {"id": 548, "paragraph": "יש תביעה פנימית בלבו של אדם, שכל גילויי חייו צריכים שיהיה להם אופי נצחי, באופן שלא ייראו כלל מפני כל תמורה, ומכל כליון ואיבוד, והוא צועד בזה למעלה מעצמות הזמן. אמנם אי אפשר שתתגשם תביעה זו כי אם בדרך הקודש העליון, של השקיעה המוחלטת בהאור האלהי, הנותן, בכח רזי עולם שלו, תפקיד עולמי לכל תנועה רוחנית וגשמית, ומורה דרך לכל דבר קטן שבקטנים איך להתעלות למרומי הגודל. אמנם יחד עם זה, אי אפשר לאדם לשכח שהוא קשור בעולם מוגבל, שבו יש הפרש בין גודל לקוטן, בין אור לחושך, בין חול לקודש, בין טמא לטהור. וצריך תמיד לשאוף לגדלות, לאור, לקדושה ולטהרה, ולהפך בכח אין גבולי, הגנוז באופיו הנצחי פנימה, את הקטנות והחשכות, החול והטמא, לגדלות ואורה, לקודש וטוהר. ומתוך ההשקפה שהכל יש בכחו להפך לטוב עליון, נעשה האדם מיושב בדעתו, מקובל על הבריות, שמח בעולמו, ומקודש בקדושה עליונה, ומתהלך בארצות החיים, בכל המובנים, לפני ד' תמיד.\n", "summary": "על-אף מוגבלות העולם והאדם, הוא יכול על-ידי תשוקת הנצחיות שבו להעלות את העולם ולקושרו לקדושה.\n"}, {"id": 551, "paragraph": "הטוענים בעד הטבע וחפשיות האדם, שוכחים שהרוחניות שבאדם ובעולם יש גם לה טבע, והיא מבקשת גם כן את חופשה. וחופש הרוחניות וטבעיותה, הוא הבסיס של המוסר והתורה.\n", "summary": "הטוענים בעד הטבעיות והחופש צריכים לזכור, שגם לרוחניות יש טבע וחופש.\n"}, {"id": 103, "paragraph": "עוד ישמעו כל ענוי ארץ, עוד יאזינו כל כופרי תבל, ישיבו כל אשר בהם ניצוץ של חיים, יתעלו נשמות מתחתיות ארץ, ירומו אמללים מירכתי בור, יבאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לד' בהר הקודש בירושלים.\n", "summary": "עוד יאזינו כל כופרי תבל לקריאתה הפנימית של נשמת האומה, וישובו מתחתיות ארץ.\n"}, {"id": 817, "paragraph": "צריך מסך מבדיל בין הארה עליונה להארה תחתונה, כדי שיתראו כל הפרטים שבתחתונה יפה. והמסך, צריך שיהיה בעביו רק לפי הצורך של מיזוג האור, כדי לתן את האפשרות של ראיית הפרטים, שלא יבלעו משטף הזוהר העליון. בין הופעת רוח הקודש המשוטט בגבהי עליונים, ובין ההשכלה הנדרשת לבינת תורה, בדרשה והלכה ובכל שכל מעשי, מוכרח איזה הפסק להיות. ולא יהיה מוצלח הדבר כשמבקשים לבטל את ההפסקים הרוחניים, כי אז יתטשטשו הפרטים, והאדם הצריך כל כך להעשיר את עצמו בפרטים, מתנוצצים באור תורה מאוצר החיים השלמים, יהיה משועמם, ומצרי שאול יתגברו עליו. אבל כשעוברים תקופות שהמסך נעשה עב כל כך עד שימש חושך, ואין ההארה העליונה חודרת כלל בעולמות התחתונים, אז יש הכרח להקליש את המסך. ולפעמים עושים את הענין על פי סדר נכון ומודרג, ויש שאי אפשר לבסס הדבר כסדר, וצריכים להבקיע את הרקיע המבדיל, למען יתגלו האורות העליונים בהדרם. ולאחר ההברקה שבאה על ידי הביקוע, חוזר הכל לאיתנו, והפרטים הנם הולכים ונבלטים, ואורה משוערת, המחיה אותם יפה, זורחת עליהם להבהיקם לפי מדתם.\n", "summary": "צריך להיות מסך מבדיל בין הארה עליונה לתחתונה, כדי שינתן מקום למציאות הפרטים, וכשהוא מתעבה יותר מדי צריך לבקעו.\n"}, {"id": 684, "paragraph": "אין דבר שבעולם שלא יעורר מחשבות, והתעוררות זו היא טבועה ביצירה העולמית, ומצד זה הכל נתן להדרש, ואין דבר בטל בעולם. התורה נתגלתה כבר בתכונתה המאירה באור החכמה האלהית, ועל ידי אורה הכל עתיד להאיר, וחכמי לב מוצאים את התורה בכל ההויה, כי הכל דבר ד' הוא. ומכל מקום יש חילוק דרגאי בין אור גלוי לאור גנוז.\n", "summary": "אף-על-פי שבהוויה גנוז אור תורה, אור התורה הגלוי גדול יותר.\n"}, {"id": 654, "paragraph": "ההשערה הרוחנית מתבוננת על חיי הנשמה במתינות, בידיעה ההולכת ומתבררת, עד שיוצאת שורת חיים זאת מכלל צל של חיים, שהם באמת תיאור של מות, אלא היא מתבלטת בכל הודה ועזוזה, בכל כבודה ועדנה, וכל הקודש, הטוב, המוסר והצדק, מקושרים בהופעה זו, שהיא מתרוממת לעולמים האלהיים, מלאי זיו ונוגה. פוגשת היא השערה זו בחיי הנשמה בקדמות הוייתה, לפני התגלמות מעשיה בפעולות גופניות גבוליות, ויודעת היא בבירור אחר בירור את כל מגמותיה העתיקות. וכה הולך החוט ונמשך במגמות העליונות, שהולכות ומתרחבות בכל משך החיים, על ידי הסתכלות חפשית, עליונה, אלהית. וממנה באה ההסתכלות לבירורים מלאים על מהלך החיים העליונים של גבורת הנשמה, אחרי הקפת החיים המשועבדים לעניני הגויה, וההתמזגות של הרוחניות הפרטית עם הרוחניות הכללית, עם צרור החיים, הולכת ומתגברת בדרך מנוחה ושלות צדיקים. וכל השאלות היותר סתומות בחיי הרוח הולכות ונפתרות, והחיים הממשיים, הגופניים, הולכים ומתאמצים, ונעשים שמחים ומבוססים על ידי מה שאחרית ותקוה ומגמה רחבה עומדת לפניהם. והאור העדין של הרגשות היותר קדושות, המקדשות את החיים במילואם, הולך הוא ומתגבר, עד שניצוציו מחיים רבבות עם, חיי שעה וחיי עד.\n", "summary": "ההשערה הרוחנית מתבוננת בחיי הנשמה, מקדמותה, דרך מהלך חייה, עד חזרתה לצרור החיים, ובכך היא פותרת את חידת החיים.\n"}, {"id": 271, "paragraph": "ההתגלות של המחשבה הבהירה הרוחנית, היא כרגע מתנוצצת, ומיד היא נעלמת בתוך תכנית של לימודים והסברות, שאין להם כלל אותו כח של גבורה של מעלה שיש בנקודת ההתגלות ברוב עזה ברגע הולדה, וחכימי לבא אינון חמאן למלה בשעתא דאתגלי ההיא מלה, עד לא תיעול בגו לבושא, חמאן בה פקיחו דעינא, ואף על גב דמיד איסתים, לא אתאביד מעינייהו. והרגיש בפליאה של תוכן זה בהקדמת ספר אשל אברהם.\n", "summary": "ראשית התנוצצות המחשבה הסתומה גדולה מלאחר התלבשותה במילים והסברות, וחכמי הלב רואים אותה בראשיתה.\n"}, {"id": 875, "paragraph": "כל רמז יש לו תוכן ושורש. כי אור המחשבה מלא בכל, וכל כלי שעושים לקבל בו הברקה מחשבית הרי היא קולטת איזה רכוש. ומכל מקום צריך להבחין את תוכן הענין שמודיע הרמז, ורמ\"ז עצמו ראשי תיבות ראה מה זה.\n", "summary": "הרמז הוא כלי לקבל את אורות המחשבה הגבוהים, ומכל-מקום צריך להתבונן בתוכנו.\n"}, {"id": 194, "paragraph": "כיון שהאדם נגש אל ההכרות הרוחניות, נחלש כחו. התושיה מתגלה עליו בכל עזה, והיא מתשת כחו של אדם. פגמיו המוסריים כולם מתבלטים אצלו. צמאון נורא לשלמות עליונה בוער אז בקרבו, ואינו מוצא את נפשו בעלת יכולת להושיע את עצמה ממצרי שאול הרוחניים שהיא נתונה בהם. תשות כח זו מזקת את בהירות השכל, ומעממת את חריצות החקירה הבהירה, אשר כדי להוציא את התפקיד האנושי אל הפועל, להיות איש חי, מכיר, ובעל השכלה, צריך הוא, אחר שעבר עליו הנחשול של החלישות, להתאמץ בכל כח, ולהיות קשור בקשר רוחני אמיץ והסכמה חזקה לחיים ההכריים. ואז ישוב לו מידי יום ביומו אומץ לבב במדה נכונה, במדה שתתן לו כח לטייל בפרדס הצפונות העליונות, ולשמרו מעבר מזה מכל נטיה גסה וזחיחות לבב.\n", "summary": "פגמים מוסריים גורמים צער וחולשה כשנגשים להכרות רוחניות, וצריך להתגבר עליהם, שכן ההכרה משיבה את אומץ הלב.\n"}, {"id": 324, "paragraph": "אי אפשר לאדם להפרד מדבקות האלהית, ואי אפשר לכנסת ישראל להפרד מצור ישעה, אור ד' אלהי ישראל. אבל האי אפשריות הזאת, ההולכת ומופיעה בכל הדורות, יש בה הכרח טבעי, שאיננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את פעולתה. על כן באים ימים, שתרדמה נופלת על האדם, והפרצופים ננסרים זה מזה, עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי. ובכלות התרדמה, במקום צלע מחוברת חיבור טבעי גב לגב, עומדת תפארת אדם בכליל הדרה, שהבחירה השכל��ת מכרת לומר, זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, והעולם מתכונן בהופעת חיים, ותולדות קיימות עדי עד. האפשרות לדבר גבוהה גבוהה על דבר שמד, כפירה, על דבר פירודים מוחלטים, הם תולדותיה של הנסירה, המביאה לידי ההתאחדות הגמורה, הצורית, החפשית, כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך. החזיון מתגלה ביחושה של התורה אל האומה, שהחיבור הטבעי הולך ומתפרד על ידי הנסירה התרדמית, וגמר הנסירה הוא תוכן הבנין, המביא לאחדות משוכללת, ותורה חוזרת ללומדיה. וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך.\n", "summary": "נסירת הדבקות בין ישראל לה' באה כדי לאפשר דבקות מתוך הכרה ובחירה.\n"}, {"id": 795, "paragraph": "מיסודי העבודה, לעדן רצונו של האדם, לקדשו ולאמצו. ויסוד הרמת כל ההויה כולה לערכה העליון, מרוכסת היא בערך העילוי שנשמת האדם מתעלה. ואיחוד נשמת אדם בכל מקום שהיא נמצאת, בכל עולם ודרגה, זהו יסוד מושכל, כי אין חציצה ברוחניות מצד עצמה. כל העצות האלהיות בדבר עבודת ד', ורזי תורה בערכי חוקים, הכל בנוי על יסוד התעלות זו, שהיא תמיד צריכה להתבסס על היסוד הגלוי, ודרך ארץ קדמה לתורה, והמדות הישרות, והתיקון המדיני, מוכרח להיות מוקדם במוסר לפני הערכים הרזיים. הקרבנות וכל מכשיריהם, הם המרכזים הרזיות היותר עליונה, שנותנת חיים ועילוי לעולם כולו. וכיון שהמעשים מתקלקלים, והמוסר האנושי מתמוטט, אין להם ערך. ולא אריח בריח נחחכם. אמנם חוזר העולם לעלות, עד אשר וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.\n", "summary": "עבודת האדם מעלה את העולם אל מעלת האדם, אך הישרת המידות צריכה להיות קודמת, ולכן בקלקול המוסר בטלו הקרבנות.\n"}, {"id": 748, "paragraph": "ריבוי הלימוד מקשר את הקדושה העליונה ברוחו של אדם, אף על פי שאינו יורד לעומקם של דברים. ולפעמים פועל עליו לטובה עליונה גם כשאינו יודע את הפשט במה שלומד, אבל הוא צמא לדבר ד' ללמוד הרבה, ומשביר את צמאונו בתלמוד מרובה. הנשמה מתעלה. ובלימוד רזי תורה, אף על פי שאינו מבין את הענינים לפרטיותם, ונדמה לו כאילו הוא עוסק בציורים שמענים את נפשו ואת חושו הרוחני, השוקק לדברים מובנים, מכל מקום אחר הלימוד האורה מופיעה עליו, והוא בכלל כל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום, שנאמר יומם יצוה ד' חסדו ובלילה שירה עמי. \n", "summary": "לימוד התורה, אפילו בלי הבנה, קושר את האדם לקדושה, ובפרט ברזי התורה.\n"}, {"id": 646, "paragraph": "התפילה היא צריכה להיות כל כך נובעת מקירות לב, עד שכל חיוב עושה אותה קבע. וזהו יסוד שיטת הסוברים שאין לתפילה עיקר מן התורה. על כן החלק המובחר ביחש לתפילה היא תפילת ערבית, שגדלה היא במה שהיא רשות, ותפילה נקיה מכל צד קבע נקראת פגיעה, ויפגע במקום, מדת יעקב, שבית תפילה יקרא בית אלהיו לכל העמים, ביום אשר יהפך לכל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ד'. וראשי תיבות שפה ברורה ש\"ב, גם בתמורה של א\"ת ב\"ש הם ש\"ב, ורק המקום מחליפים ולא הענין, כי ממזרח שמש עד מבאו גדול שם ד', וייראו ממערב את שם ד' וממזרח שמש את כבודו, כי יבא כנהר צר, העוקר כל חיוב, רוח ד' נוססה בו, להרים את דגל הרשות הנבחר מכל, סוד קירוב הר סיני בלא מתן תורה דוקא, הביאני אל בית היי\"ן, זה סיני, ודגלו עלי אהבה, אהבה ממש. והעז כלול בראשי תיבות והט\"ל בסופם. אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, ושבתי בבית ד' לאורך ימים. והאורך ימים ביסודו המוחלט הוא אהבה ועונג, שמתעלה מכל חובה והכרח.\n", "summary": "התפילה צריכה לנבוע מקירות הלב, ולא מחיוב, וזוהי מעלתה של תפילת ערבית שהיא רשות.\n"}, {"id": 317, "paragraph": "הגדולים חייבים לדלג כדי להכנס למחשבות גדולות. צריך האדם להכיר את כשרונו הפנימי, וידע בעצמו אם נוצר לגדולות. אל יבהל מפני עון של גאוה, במה שיכיר את מדרגת שכלו, וערך נטיית רצונו. אדרבא, מפני ענוה פסולה, המדכאת את הנשמה, ומטשטשת את האור האלהי שבנפש, צריך להזהר הרבה יותר. כשהגדולים מתעלים התעלות שכליית, כל העולם כולו מתעלה עמהם, על פי ההרגש, על פי הטבע המשותף שיש לנפשות בני האדם כולם. אבל במדה גדולה מכל, פועל טבע שיתוף זה בישראל, שיש בהם מצד הנשמה אחדות מוחלטת.\n", "summary": "יש להתיירא מענווה פסולה המונעת מהאדם לקפוץ מדרגות, ולא לחשוש לגאווה הבאה מהכרת מדרגתו.\n"}, {"id": 261, "paragraph": "צריך להסביר עילוי הלימוד של רזי תורה, עם הדרישה לכבד את ההכרות הפנימיות של האדם, שהוא יסודו של עולם. וכל הנפילה שהעולם המתעלה בתרבותו החיצונה נופל הוא בערכו הפנימי, באה היא ממדה זו, שכל מה שהערך החיצון של התרבות הוא מתקדם, העין תופסת יותר את ההכרה החיצונה, ומוסיפה לזלזל את ההכרה הפנימית, ומתוך כך ערכו האמיתי של האדם פוחת ויורד. וגאולת העולם תלויה היא ברוממותן של ההכרות הפנימיות, שהן באות ומאירות על ידי העסק הכביר במעמקיהן, שהוא עצמו העסק הנלבב ברזי תורה, בקדושה ובטהרה, בענוה ואומץ רוח.\n", "summary": "נפילת העולם באה מתרבות של הכרה חיצונית, וגאולתו תהיה ברוממות ההכרות הפנימיות, שעל-ידי העיסוק ברזי תורה.\n"}, {"id": 593, "paragraph": "להשוות סיפור מעשה בראשית עם החקירות האחרונות הוא דבר נכבד. אין מעצור לפרש פרשת אלה תולדות השמים והארץ, שהיא מקפלת בקרבה עולמים של שנות מליונים, עד שבא אדם לידי קצת הכרה שהוא נבדל כבר מכל בעלי החיים, ועל ידי איזה חזיון נדמה לו שצריך הוא לקבע חיי משפחה בקביעות ואצילות רוח, על ידי יחוד אשה שתתקשר אליו יותר מאביו ואמו, בעלי המשפחה הטבעיים. התרדמה תוכל להיות חזיונית, וגם היא תקפל איזה תקופה, עד בישול הרעיון של עצם מעצמי ובשר מבשרי. והודיע הכתוב שקדושת המשפחה קדם להבושה הנימוסית בזמן, וכן במעלה, שאחר ההתעוררות מהתרדמה הוחלט דבר זאת הפעם, ומכל מקום היו שניהם ערומים ולא יתבוששו. ולמדנו שלא רק עבירה נמוסית היא פרצת העריות, שפורצים בה כשאין רואה, ועין נואף שמרה נשף, אלא דבר עמוק, מוטבע בשורש נשמתו של אדם, שחוטאו חומס נפשו, והפורש מהם נקרא קדוש בעצם.\n", "summary": "גיל העולם נחשב מרגע בו הכיר האדם במעלתו, שהיא קדושת חיי המשפחה, ומכאן אנו למדים על הטבעתה בשורש הנשמה.\n"}, {"id": 28, "paragraph": "כל מה שאנו מדברים בענינים הנשגבים הרוחניים, ביחוד בעניני האלהות, הכל הוא יותר נמשך למעמד הענינים במצב הנפש שלנו, ממה שהוא מתיחש אל העולם החיצוני. אלא שיש ערך ידוע של יחש, מה שמעמד נפשנו, הוייתה ומציאותה ואופני פעלה, מתיחסים אל העולם וההויה כולה. וההויה היא בקרבנו פנימה אולי עוד יותר ממה שהיא חוץ לנו. כשאנו מתעלים, מתעלה ההויה כולה, ובעילויה הרי גם אנו מתעלים. חיי החול מסגירים אותנו בחוג צר של החושים המוגבלים, עד אשר לא נוכל בעצמנו לדעת את עצמתנו וגדולתנו. ויש אשר כדי להכיר איזה צדדים של ההויה, צריך דוקא סמיות עין לגבי הנשגב והגודל שלנו. האור הזרוע יטשטש לנו קוים פרטיים רבים ונכבדים. אבל עם כל מה שנהנה מאורם של אפלי העינים, אשר יכירו יותר ממנו בהקוים הפרטיים, לא נהיה כמותם, ונתאמץ תמיד להיות טשים במלא האורה.\n", "summary": "עיקר ההתרחשויות בהוויה נמצאות בנפש ודרכה פוגשים אותן, והתבוננות של חול בה מצמצמת את אורה, אך מדגישה את פרטיה.\n"}, {"id": 66, "paragraph": "הזוהמא הנשמתית, כשם שהיא יכולה להתקבץ בתוך נפש יחידית, להסיר אותה מתכונתה הטובה, ולהפכה לתכונה שפלה, שתוריד אותה למדרגת שפלי החיים, כך היא יכולה להתקבץ בתוך הנפש הכללית של אומה שלמה, לעשות אותה לאומה שפלה ורשעה, או בזויה ונגעלה, באופן שהיא ראויה לעבור מן העולם, כדי שלא לעכב את הנוי העולמי של יופיו של עולם מלהתפשט.\n", "summary": "כשם שהזוהמה יכולה להוריד לשפלות את האדם, כך היא יכולה להשפיל עם שלם.\n"}, {"id": 377, "paragraph": "מונע הוא העון את גילוי החכמה, מפני שהוא פוגם את הרצון, ועיקר הופעת החכמה גנוזה היא במעמקי הרצון.\n", "summary": "החטא פוגם ברצון, ומתוך כך גם בחכמה הבאה ממנו.\n"}, {"id": 185, "paragraph": "אין המדינה האושר היותר עליון של האדם, זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המון האידיאות, שהם עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהוייתה תוכן האידיאלי היותר עליון, שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול.\n", "summary": "אושר האדם אינו בא ממדינה חברתית רגילה, אלא רק ממדינה המהווה יסוד להשראת שכינה.\n"}, {"id": 413, "paragraph": "כשמרגישים את היסורים של מצרי שאול שעל ידי המעשים הרעים והמדות הרעות, וחסרון התורה הבא מביטול תורה, וצער מניעת הדבקות האלהית, כל אלה הם אש מצרף לטהר את הנשמה, ומהם יצפה אדם לישועה.\n", "summary": "הייסורים מהמעשים והמידות הרעות וביטול התורה, הם אש המצרפת ומטהרת את הנשמה.\n"}, {"id": 86, "paragraph": "כששטים במרומי המחשבה האלהית, שהאדם בחופש רוחו ועז דמיונו יכול להגיע אליה, להיות מתנוצץ בלבבו קוץ קטן וניצוץ קל מההארה המפוארה של המגמה הכללית של כל הטוב האצור בההויה כולה, כמו שהיא בראשית המחשבה ואחרית המעשה, אז הנשמה מתרוממת. וכפי אותו הערך של הזיכוך המעשי והמדותי, וכפי אותה המדה של טהרת השכל וזיכוך התבונה, כך הקרבה האלהית הברה מתכנסת בלב ובמח, והאדם עולה למרומים, בא עד הראש, ומשם צופה לכל שבילי עולם השכליים והמעשיים, ומשם יורד הוא מלא טוב וחסד, מלא גבורה והוד, ורועה באהבה עדר ד', צאן אדם.\n", "summary": "במחשבה חופשית, המזוככת בטהרת המעשים והמידות, שואבים ניצוצות מהמחשבה העליונה של הטוב העולמי.\n"}, {"id": 812, "paragraph": "השכלה פשוטה וישרה היא, שכל המאורעות שבעולם, כל היצורים, כל מעשיהם וכל פרטי עניניהם, טבעיהם, תכונותיהם, מדותיהם, ארחות חייהם החמריים, וקל וחומר הרוחניים, הכל הוא תמצית מההופעה של כללות ההויה. ויש הכנה בשכל ובכח ההשערה הרוחנית למצא את השרשים במקורם. וזהו יסוד סוד ד' ליראיו, והדבקות העליונה ברום ערכה. \n", "summary": "מאורעות העולם ותכונות היצורים השונים, הם תמצית מההופעה של הוויה הכללית, ובהשערה רוחנית ניתן למצוא את שורשיהם.\n"}, {"id": 133, "paragraph": "האומה שאין בכח כללותה להתרומם אל הקדושה, איננה יכולה מצד נשמתה הכללית לתן לבניה השפעה לטהרת המוסר. רק האומה שתכונת הקדושה מונחת בסתר גזעה ה��וחני, היא מסייעת את בניה להיות טהורים במוסר, עד אשר ירומם גם הפרט אל מרום הקדושה.\n", "summary": "רק בישראל, שתכונת הקדושה מונחת בגזעם הרוחני, יכול היחיד לבוא לטהרת המוסר וממנה להתרומם לקדושה.\n"}, {"id": 391, "paragraph": "לא יבטל אדם מן התורה ומן העבודה ומן מנוחת הנפש משום טעם שבעולם, אפילו כשימר לו לבו עד מאד בעניני רוחניות, ויחשוב בדעתו שהוא פושע שאין לו תקנה חלילה. אפילו אם כשלונותיו רבו בדברים שבין אדם לחבירו, שתשובה גם כן אינה מכפרת בלא תיקון המעוות, מכל מקום הוא ילך בדרכו בעבודה ותורה, ובשמחה וטוב לב.\n", "summary": "גם כשמר לו על מצבו הרוחני ורוב כשלונותיו, אל יתבטל מלימוד רזי תורה בשמחה.\n"}, {"id": 75, "paragraph": "כל הנסתרות אנחנו צריכים לציירם ביחש להתקבלותם בשכלנו וכח המדמה שלנו, בהיותו מואר מאור השכל. ובזה אנו נכנסים להשער החיצון של כל הידיעות החמודות בדברים שהם למעלה מן החושים. ואחר שיבוסס לנו הציור, איך כל הדברים הם נמצאים במציאות רוחני אמיתי ביחש לציורינו השכליים, אז יכולים אנו כבר להרחיב את גבול מדענו על מציאות הרחבה של הרוחניות ממעל להוייתנו. אבל אם לא נבא בהדרגה מהציור הפנימי שבקרבנו אל העולם החיצון, לא נמצא כלל מה שאנחנו חפצים מההשגות הרוחניות.\n", "summary": "הדרך לבוא להכרה בציורי הנסתר, חייבת להיות על-ידי ציורים פנימיים המקושרים לשכל ולדמיון.\n"}, {"id": 219, "paragraph": "צריך לדעת שאי אפשר לפנות אל השי\"ת בשום שכל ובשום רגש, וקל וחומר בשום חוש, כי אם באמונה לבד. ותפילה היא אמונה, ויראה ואהבה הנם גם כן גילויים של האמונה. ומה שאומרים חוש האמונה, או רגש האמונה, וקל וחומר אם נאמר מדע האמונה ושכל האמונה, הם דברים של שמות מושאלים לבד. כי עצמות האמונה אינה שום דבר מהם, כי אם עליונה מכל אלה, שאין בה מחסור מכל, שכוללת באחדות ושלמות עליונה את התמצית היותר מובחר וחזק מכל הנ\"ל.\n", "summary": "עצמות האמונה היא למעלה משכל ורגש, והתפילה והיראה והאהבה הם גילוייה.\n"}, {"id": 766, "paragraph": "לפעמים יקלקלו את האדם ספרים שנכתבו על ידי קטני אמנה, שאין בנשמתם אותה הגבורה הקדושה של לבת אש קודש העליונה, וספרים שכופרים מוחלטים ספוגים רוח גבורה טמאה של כפירה כתבו אותם יתקנו אותו, ויעוררו בו את נשמתו הפנימית הנרדמת, וימצא את עצמו מלא חיים ועז, בכל שפעת גבורה עליונה ואמונת אומן אדירה, באור אלהים חיים.\n", "summary": "לפעמים יקלקלו את האדם ספרים שנכתבו על ידי קטני אמונה, ואילו ספרים שנכתבו על ידי כופרים גיבורים יעוררו את נשמתו.\n"}, {"id": 737, "paragraph": "דעת קדושים הוא היסוד לההארה הרוחנית המופיעה בעולם בכל הלבבות. הקדושים, זכי המחשבה והרעיון, מתאחדים בחושם הפנימי עם הטוב הרוחני המלא כל, וכל המתגלה להם הרי הוא גילוי עליון, והופעת נהרה, המוסיף חיים ואומץ, חיי עד ואומץ רוחני, המבסם את העולם כולו בריח בשמיו. ממקורה של תורה, שהאירה את העולם מרום ההארה האלהית העליונה, המקפלת את הטוב הרוחני עם הגשמי, הזמני עם הנצחי, המוסרי והמעשי, היחידי והציבורי, הדקדקי הפרטי והקוסמי הכללי, נובעים תמיד אורות חיים, המחיים כל נוגע בהם ומשמרם בטהרתם. הסתכלות פנימית והסכמה מוסרית, מוכרחות הן להתקשר ביחד אצל הראויים לכך, והם קולטים את אור העולם השרוי בכל הנשמות, ומעמידים אותו בחטיבה שלמה, וחוזרים ומופיעים באורם, על ידי קוי החיים של מציאותם וחברתם, של שילוח רצונם וגדולת נפשם הרוחנית, על ידי ענותנותם ואהבתם לכל היצורים, את ��ל אוצר החיים והטוב לכל. שבילים הם ישרי לב לשלח על ידם אור וחיים לכל נוצר, כלים הם להארת אור חיי עולם, משרתי ד' ועושי דברו, מלאכיו עושי רצונו, להחיות כל נוטה למות, לגבר כל חלש, להקיץ כל נרדם. והנם קוראים בשם ד' אל עולם, האומר לכל נוצר, חיה, ושמח על כל טוב, עלה והתרומם מעלה מעלה.\n", "summary": "דעת קדושים, זכי המחשבה והרעיון, היא היסוד להארה הרוחנית המופיעה בעולם.\n"}, {"id": 81, "paragraph": "לא רק ההשכלה השכלית בתבונה ברורה בעניני האלהות מרוממת את נשמת האדם, כי אם אפילו ההצטיירות הדמיונית. רק שהדמיון צריך הוא להיות מואר בשכל כמה דאפשר, שלא יצא חוץ לגדר הראוי הכח הדמיוני, ביחוד שלא יפרץ לפעול גם כן בעולם המעשה על פי התכונה הדמיונית הפנימית. נוסף על זה, מוכרח הדבר שהטהרה המוסרית תהיה אדירה ומזוככת מאד, והמדות הטובות יהיו קבועות בנפש יפה יפה. אז יעשה אפילו הכח הדמיוני, כשהוא מתמכר באמת לענינים אלהיים, נפלאות גדולות וישועות בנשמת הפרט והכלל, והוא יהיה הגורם היסודי לתחיית העולם גם ברוח דעה מעשית, ושכל טוב חברותי מתוקן ומקובל.\n", "summary": "הדמיון יכול לעשות נפלאות בנשמת הפרט והכלל, כשהוא מזוקק על-ידי השכל וטהרת המידות.\n"}, {"id": 23, "paragraph": "לעולם אנחנו צריכים להתהלך בתוך השביל שבין השינוי וההשויה, ולעבד את הדיעות בצורה כזאת, שיהיה אפשר לכל אחד ואחד למצא בהם את רוחו המיוחד, ולהיות עם זה נכלל בתכונת ההשויה, הכוללת את הכל לחטיבה אחת.\n", "summary": "צריך לעבד את הדעות שתהיינה מתאימות לכל אחד לפי עצמיותו השונה, ועם זה תהיינה נכללות בתכונת ההשוויה.\n"}, {"id": 316, "paragraph": "אמונת ישראל נעוצה היא באין סוף, שהוא למעלה מכל תוכן של אמונה. ומתוך כך נחשבת באמת אמונת ישראל להאידיאל של האמונה, אמונת העתיד, הגבוה באין ערוך מתוכן של אמונה בהוה. הרבה מדריגות במורד יורד הוא הציור הרוחני, עד כדי להקראות בשם אמונת ישראל בעצם, בתור אמונה ממש, ולא בתור האידיאל האמוני. באמונה עצמה חל הפגם של הכפירה, אבל בהאידיאל האמוני אין פגם הכפירה מגיע כלל, שהוא למעלה ממושג הכפירה, כשם שהוא למעלה ממושג האמונה. הכפירה אין לה אידיאל, אל אחר איסתרס ולא עבד פירין. היאוש והתוהו אינם נותנים מאומה. ועל כן אין מקום לאידיאל הפוך מהאידיאל של האמונה, אף על פי שיש ענין של היפוך והקבלה לעומת גוף האמונה. שער החמישים, הוא האידיאל האמוני, שגם אצל משה היה לאידיאל, שלא ניתן לו, איננו במציאות בקליפה. והשפעתו של שער החמישים הזה, של האידיאל של האמונה, נותנת היא חיים עליונים לכל השערים כולם, ומכניעה את קליפת הכפירה, חסרת האידיאל, נגד קדושת האמונה, הקשורה באידיאל נצחי. כי עמך מקור חיים.\n", "summary": "הכפירה פוגמת רק בגוף האמונה, אבל באידיאל האמוני, אמונת העתיד, אי אפשר לפגום.\n"}, {"id": 204, "paragraph": "החזיון הרזי מדבר. כח החיים שנתגלה בכבשיו של יעקב, הוא אוצר הנשמות של ישראל. יחש גדול יש לרועה עם צאנו, השפעה נעלמה השפיע יעקב על נפש החיה של הצאן הללו. היצירה הכניסה אוצר חיים זה בקירוב ומגע עם האב הגדול המיוחד, שהוא בעצמו בכל נשמתו הוא חיי האומה, ישראל סבא, שכל הפרטים של ישראל זוטא, כלומר פרטי האישים של האומה כולה, הם נצוצי שלהבת החיים שלו. אי אפשר להאנושיות שתוציא מקרבה מין נשמות כנשמותיהן של ישראל. שאיפה אחרת לגמרי יש בהן, שאינה נמצאת במציאות בכל משפחות האדמה. במעמד זעיר של חיים כמדתה של נשמת כבש, הפעולה הנטיית של הרועה הטבעה עמוק מאד. הולך הוא זרם החיים ומתעלה, משתכלל דרך כמה צינורות, לפעמים במהלך הדרגתי ולפעמים בדליגה גם כן. אלה צאן קדשים בית ישראל הנה, נפש החיים שלהם, הוא נפש צאנו של יעקב, מובלות מנטייתו. ואתן צאני מרעיתי אדם אתם.\n", "summary": "רעיית יעקב את צאנו, באופן חזיוני, הנה הטבעת תכונותיו של הרועה הגדול בנשמות ישראל.\n"}, {"id": 622, "paragraph": "כל עצבון בא מפני החטא, והתשובה מאירה את הנשמה, ומהפכת את העצבון לשמחה. העצבון הכללי שבעולם, מקורו הוא בזוהמת הכלל הנמצא בחללו של עולם מחטאת הרבים והיחידים, ומחטאת הארץ הכמוסה, שיצאה לפועל בחטאת האדם, שצדיקים יסודי עולם, ומשיח ביחוד, שב בתשובה על מהות חטא זה, ומהפכו לשמחה.\n", "summary": "העצבות באה מהחטא והתשובה הופכתה לשמחה, והצדיקים, ובפרט משיח, משמחים את העולם בתקנם את שורש החטא העולמי.\n"}, {"id": 523, "paragraph": "כשהאדם מדמה את עצמו למלאכים בקדושה, צריך הוא לדמות את עצמו ברוח גם לגבורתם ועז חייהם, ואז הקדושה מתגברת, ויש לה גבורה חיובית. ויוכל לעלות מזה למדה זו של הכרת ערכו הרוחני, שהוא עולה למעלה מחוג חיי המלאכים. ולא יפחידנו לבבו כלל, שמא היא חולשה וגוזמא לחשוב כן, אלא ישטוף בו הגאון של קודש העליון, ויתעלה ויתנשא, ורוח ד' תעודדנו לעשות גדולות, בהתלבשות רוח הקודש. \n", "summary": "כשאדם מדמה עצמו למלאכים בקדושתם ובגבורתם, יוכל להכיר בערכו העולה עליהם, בלי חשש הגזמה.\n"}, {"id": 256, "paragraph": "הצדיקים קשורים הם תמיד בדבקות בד' ית\"ש, ואינם יכולים כלל לצייר להם חיים בלא נועם הדבקות האלהית. אמנם, מפני שבכל רעיון אנושי מתערב הרבה מהדמיון הכוזב, ועמו יחד מתערבים המון מדות רעות, שהן מסתעפות כמו ענפים היוצאים משורש קטן, וכגידולי זרעים רבים מגרעין, על כן הם צריכים לברר על ידי תורה ומצות את הדבקות האלהית, שתהיה כולה ברה וקדושה.\n", "summary": "התורה והמצוות מבררות את נועם הדבקות מדמיונות שקר.\n"}, {"id": 683, "paragraph": "השלום הרוחני מוכרח לבא בתור הקדמה להשלום הגשמי. לא ידחה אדם שום דעה תיכף בהרגישו בה סתירה, אפילו כשמתראה היא לו שהיא עוקרת את האמונה, רק יתישב בדעתו, אולי מה שמתראה לו הוא רק טשטוש מחשבתו בהבנתה, ואולי על ידי בירור דברים ימצא שיש בה אמת וקודש, ואור אמונת אומן.\n", "summary": "לא ידחה אדם שום דעה בהרגישו בה סתירה, אלא ינסה לברר ממנה אמת וקודש, ובהבאת שלום רוחני יבוא גם השלום הגשמי.\n"}, {"id": 696, "paragraph": "כל מה שהצדיק משביע את עצמו בנעימות הנועם האלהי, בתשוקה, בשכל, בהרגשה ויפעה, כך מתמלא העולם כולו נחת והרחבה, עונג ושלוה. \n", "summary": "ככל שהצדיק משביע את עצמו בנועם ה', מתמלא העולם נחת ועונג.\n"}, {"id": 366, "paragraph": "כשמציירים את החיים בתור תקופת גידול להרוח, ההולך ומתבשל מדי יום ביומו, כשמטפלים עמו כהוגן, והטיפול הזה הוא הרצון הטוב והמעשים הטובים, הלימודים והמדות הטובות, עד אשר יגמר בישולו של הרוח בכל מילואו, שאז איננו זקוק אל הבשר, כשם שהתפוח המבושל יפה איננו זקוק אל העץ – מתבארת יפה חידת החיים והמות, והדעה נעשית נוחה ומתוקנת לקבל דיעות עליונות, והרגשות נעלות ממרומי קודש.\n", "summary": "כשמציירים את יחס הנשמה לגוף כתפוח הזקוק לעץ עד הבשלתו, מתבארת חידת החיים והמוות.\n"}, {"id": 509, "paragraph": "הצדקות השכלית וההרגשית היא אמנות מיוחדת, שצריך המוכשר לה לשכללה ולפתחה תמיד, והיא בעצמה תביא את הצדקות המעשית, שהיא עומדת במדרגת מלאכה, ולא במדרגה של אמנות גבוהה כזו של ההרגשה והשכל. אושר העולם תלוי בעצמיות ברבות הכשרון של הצדקות, שהוא הלב הטוב, וההשגה הבהירה הפנימית, של צדיקים יסודי עולם. האומה, והעולם כולו, מתבסס הוא ביותר בריבוי האיכות הצדקתית. שירת הצדק, כשהיא מתגדלת ומתברכת ממקורה האלהי, היא מביאה ששון עולמים לבני אדם, וכל הקרוב הקרוב ביותר לחוג הצדק הרוחני, הרי הוא מתאשר ביותר.\n", "summary": "הצדיקות השכלית והרגשית גבוהות מהמעשית, ומולידות אותה, ואושר העולם תלוי בריבוי איכותן.\n"}, {"id": 102, "paragraph": "ממעמקי הנפש יקרא ישראל את אשר קרא צור מחצבו, מעמקי ההכרה של האור והאושר, ממעמקי החמלה לכל נשמה המתענה, לכל יצור המתפתל, לחיים הלאומיים, החברותיים והמוסריים, ההולכים ארחות מלאות סירים סבוכים, מחוסר מעין חי בקרבם, מחוסר רשיון לשאוף, לבקש את אשר הנשמה כולה של היקום צועקת בחבליה, בקשוני, דרשוני וחיו. בדרכי חשך חקו מחקים, בלב מלא חונף ומורך נגשו לגדל את מלך עולמים בתור מילוי חובה של דרך ארץ לקראת גדל כח עז. לא יאמר כן ישראל, פחותה היא עבדות זו בעיניו. אף על פי שרבים הם הפרטים בקרבו הנזקקים לה, אבל לא כך הוא רוח הגוי, גוי מעולם, גוי איתן, גוי קורא בכח לאור ד' ועזוז החיים. מקרבו יוציא רוח קטב להשחית גם את הטוב הנמוך, את החיקוי אשר ירד מחוץ לגבולו אל תוכו, וכנהר יקים לו מקרבו צר, אשר רוח ד' נוססה בו. בנשמה לוהטת, מלאה חיים וגבורת עולמים, יתנער, כארי יקום, וכקול נהמות ים יקרא, הנה האור, קול אלהים חיים הקורא לי מעמק חיי, הנה אור חופש עולמים לכל היקום, הבא ומבריק מאור ד' על ציון, על מקום גי חזיון, אשר דבר אל חי כקול שחל היחל להשמע משם.\n", "summary": "האלילות, המחקה את היהדות, מביאה מורך וחנופה, והיהדות האמיתית מביאה גבורה וחופש.\n"}, {"id": 701, "paragraph": "התענוג הנפלא של תחיית המתים, באור החיים של עדן העליון של טל אורות טלך, הוא משעשע את הצדיקים ומשמחם בשמחה עליונה תמיד, עד שכל ההפסקה שבין ההוה להעתיד הגדול הזה, וההרפתקאות שבינתים, אינה נחשבת אצלם למאומה, ובטלים הם ממש כניצוץ קטן לפני גלגל חמה. וכל אור גדול זה הושיטו לנו אבותינו בתיקון ברכת תחיית המתים בתפילה. ועם כל גדלו וזהרו של תענוג עליון זה, כלא הוא נחשב לגבי ציור התענוג והשלמות של דעת עליון שבעליונים. זהו סוד חפץ ד' ואהבתו, שצדיקים קשורים בו, וכל נשמת ישראל בו דבקה, וכל התמצית של האורה האלהית, המחיה את כל הבריות ומתקנתם לסעודה העליונה, שם היא שרויה. ואלו הצחצחות מתמלאים תמיד שעשועים נפלאים, מלאי הוד ועדנים, גוונים מגוונים שונים זה מזה, ומשפיעים ומופיעים בשפעת נחלים גדולים וימים רבים ואדירים זה על זה, וזכרם מתוק ונעים, מתוקן ומקובל, פותח שערי חסד ורחמים, אורה וישועה לעד. \n", "summary": "צער ההווה בטל לעומת תענוג הצדיקים ושעשועם מטל תחיית המתים שבעתיד, ואף הוא בטל לעומת דבקותם העליונה.\n"}, {"id": 625, "paragraph": "את הרוחניות אין מתקנים בדורנו כי אם במילוי הגשמיות. הכחות הגשמיים של תלמידי חכמים, שנקלט יפה אור הקודש בלבבם, מוכרחים לחזק. ואי אפשר לכחות גשמיים שיתחזקו ולא יורידו את הערך הרוחני והמוסרי ממעלתו, כי אם כשהאורה המחשבית תהיה גדולה, עמוקה ורחבה, וזה אי אפשר כי אם כשהעסק ברזי תורה יהיה גדול, מזהיר וחפשי. וכחות החומר, ומחשבות ורגשות חמריות, יתאמצו על ידי כל המכשירים שהם מתחזקים. האומץ של החלק הקדוש ביותר שבאומה, הוא בונה את הכל. הוא נותן כח באומה ובעולם לרומם את יסוד החיים, ולהופיע אור בנשמות רבות יסודיות, שכל אחת מהן מחיה עולם מלא.\n", "summary": "בדורנו מתקנים את הרוחניות במילוי הגשמיות, ובייחוד של תלמידי-חכמים, וכדי שהיא לא תזיק, צריך להעמיק ברזי תורה.\n"}, {"id": 61, "paragraph": "כל המחשבות שהן נאמרות ונהגות על פי הדמיון, המביא להטבת המוסר ולרגשי קדושה, הנן קיימות תמיד, אפילו כשיאיר עליהם האור של השכל הבהיר, אלא שהן מתחדשות בצורה חדשה.\n", "summary": "הדמיון המביא להטבת המוסר קיים תמיד, והשכל רק מחדש לו צורה.\n"}, {"id": 618, "paragraph": "כל עונג שאין תערובות צער כל שהוא נמצא בו, איננו עונג כלל. והמעלה העליונה של צדיקים, יש לה קורטוב צער, שהם מצטערים על שנמצאים אחרים שהם נכוים מחופתם. \n", "summary": "בכל עונג צריך נקודת צער, וצער הצדיקים הוא על קנאת אחרים בהם.\n"}, {"id": 797, "paragraph": "חירות המחשבה שבאמת, היא אור העולם, אבל צריכין להבדיל בינה ובין חורבן המחשבה, שהוא חושך העולם, שרק חוט השערה מבדיל בין שני ההפכים הללו בתארם החיצון, ותהומות אין קץ מבדילים את מהותם הפנימית.\n", "summary": "צריך להבדיל בין חירות המחשבה לחורבן המחשבה הקרובים זה לזה בחיצוניותם.\n"}, {"id": 235, "paragraph": "כבר אחד ר' חסדאי קרשקש את האמונה עם השמחה, שהיא גם כן מתאחדת עם האהבה, שהיא תוכל לבא על ידי הסתכלות תדירית בהירה במושגים הרוחנים, בהגברת הטוב הרוחני, על ידי תלמודם העליון וסקירותם ההקפית. וכיון שימצאו משכילים עסקנים בקביעות ברזי תורה, תתגלה האורה הכללית בכל הדרה לפניהם. וכל מה שימצאו יותר תלמידים מקשיבים לבהירות לימודי תוכן האמונה והאהבה והשמחה, הרי הנשמה הכללית של האומה נעשית חזקה וערה יותר. אמנם, לפי התרבות הכח, צריך שיהיה מתלוה עמו גם כן הסידור והקצב, וזה בא על ידי המדעיות, בין המדעים הכוללים, ובין המדעיות המודרגת של ארחות האמונה בעצמם, על פי השפיטה ההיסתורית. אף על פי שזו אינה נותנת את התוכן העמוק והעשיר של גנזי האמונה הקדושים ותהומיים, מכל מקום היא מועלת לתן צביון של מדע לכל העושר של הרוח, המצטבר בשפע גדול לרגלי הלימוד הפנימי.\n", "summary": "צריך לאחד את האמונה, השמחה והאהבה, עם העמקה ברזי תורה, ובסידור הדברים במדעיות.\n"}, {"id": 716, "paragraph": "ואל יפלא אם יש חסרונות במהלך החיים של העוסקים באימוץ הגופני ובכל החיזוקים הארציים שבישראל, כי אפילו הופעת רוח הקודש צריכה בירור מתערובות צחצוחי טומאה שמתערבים בה, והיא הולכת ומטהרת, מתקדשת ומתבררת, פודה את עצמה מגלותה, עד שבאה לכלל דרך צדיקים ואור נוגה, הולך ואור עד נכון היום. \n", "summary": "אין להיבהל מהעובדה שקיימים חסרונות בעוסקים באימוץ גופני, שכן אפילו רוח הקודש צריכה בירור מצחצוחי טומאה.\n"}, {"id": 727, "paragraph": "כשההבנה הכללית חודרת לתוך הניתוח של הפרטים, הרי היא מותרת איזה דבר מערכה, והיא מרכנת את עצמה בשביל הנקת בניה.\n", "summary": "ירידת הכללים אל הפרטים, הרי היא כאשה המרכינה עצמה כדי להניק את בניה.\n"}, {"id": 650, "paragraph": "קשה מאד לאדם אחד להכליל בקרבו את הרשמים שבעולם החיצוני בסדר נכון, ועם זה יהיו גם הרשמים של העולם הפנימי שלו מסודרים יפה. על פי רוב, כשאדם פונה אל העולם החיצוני, עולמו הפנימי נשכח ממנו. זיכוך מחשבותיו, רוממות רגשותיו, טהרת מדותיו, גבורת רצונו ועדינותו, כל אלה הם דברים שצריכים שימת לב שלמה. התורה היא מיוחדת, מתוך ענינה האלהי, שהיא כוללת שמים וארץ, נשמה ועולם, ועל ידי השפעת לימודה, וידיעתה המרוחבת, מתמזג הרוח ומשתלם באופייו השונים, החיצונים והפנימיים, מה שלא תתן ��ה שום חכמה אחרת ושום חינוך אחר. אמנם, המחשבה האלהית היא בעצמה היא יסודה של תורה ונשמתה, אבל אי אפשר לה להקלט יפה כי אם או על ידי תכסיס של לימודים גדולים ורבים, שהכשירו את הנשמה במעוף חפשי כזה, שהיא יכולה כבר לעמוד במכון האלהי, לעיין בהרחבה באותם הרעיונות שהשכל המוגבל, הלקוח מההרגל והחושים, סותר אותם, או שבדרך פלא היא חנונה בכשרון רוח פנימי כזה, שההשתכלות האלהית היא מוכשרת לה לפי תכונתה, שלפעמים יעלו גבורים רוחניים כאלה על במת החיים בתור חזיון מפליא, וחותמים הם את חותמם על פני דור דורים.\n", "summary": "רק התורה מאחדת את הרשמים החיצוניים עם הפנימיים, ואפילו המחשבה האלוהית זקוקה להכשרה חיצונית (או לכשרון מיוחד).\n"}, {"id": 830, "paragraph": "אין שום חשש גאוה בהרגשת הטהרה הפנימית, בעומק הדעת, וגילוי הנשמה.\n", "summary": "אין חשש גאווה בהרגשת הטהרה הפנימית.\n"}, {"id": 832, "paragraph": "הזמנים אינם דומים זה לזה בהשפעתם על רוח האדם. יש שהאדם מסוגל לקלוט את האור הרוחני שבתורה, ומרגיש אז הופעה גדולה מכל דבר שבתורה, ואינו מסוגל אז להרגיש את הרוחניות שבמהלך השכל וההרגשה הרוחנית הטבעית שלו, ולפעמים מתגברת ההופעה דוקא בצדה הטבעי, ומצד התורה מתעלם אז. וכל אחד צריך ללכת דרך אותו הפתח שנפתח לפניו באותה שעה. אמנם, אם ירצה לעלות מההרגשה הטבעית אל התורה, לא יש בזה צד הפסד כל כך, אבל בעת אשר הרגשת האורה התורית מתגברת, ואור ההרגשה הטבעית נעלמת, אסור להניח את ההופעה, התורה, לתור אחרי מראה עינים של ההרגשה הטבעית, ועל זה שנינו, המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. ותמיד יהיה האדם נוטה לפתח בקרבו את ההרגשה של בהיקת אורה של תורה. דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד.\n", "summary": "לפעמים ההופעה הרוחנית באה מהטבע ולפעמים מהתורה, ואז אסור להחליפה בהופעה טבעית, שזהו האומר: \"מה נאה אילן זה\".\n"}, {"id": 451, "paragraph": "התורה מורידה למטה את העולם הרוחני אל האדם, ובזה כל התענוגים העליונים פתוחים לפניו, וזהו אושר האדם ותכלית יצירתו. ולהוריד את העולם הרוחני אליו, צריך שירגיש שהוא חסר לו, והיינו אני את דכא, ופסל הקב\"ה כל הרים וגבעות שבעולם ולא השרה שכינתו אלא על הר סיני, ולא גבה הר סיני למעלה. \n", "summary": "התורה מורידה את העולמות העליונים ותענוגיהם אל האדם, אך כדי שיוכל לקבלם הוא צריך להרגיש את שפלותו בלעדיהם.\n"}, {"id": 202, "paragraph": "הנשמות הגדולות הנן מרגישות בעומק הוייתן שהן שייכות לכל המציאות, וקל וחומר לכל הבריות שתחת חוג ההכרה שלהן, וקל וחומר לכל אדם. ואלה הרעיונות החזקים, והמקיפים הרבה מאד, נותנים אומץ לכח עולה ויורד, המברר את היחש היותר פרטי שיש להן לעצמן, ולמשפחתן, לעמן, וכיוצא באלה היחושים. ופרטי הנטיות הולכות ומתחברות זו עם זו, ומחוללות אורות חיים חדשים.\n", "summary": "הנשמות הגדולות מרגישות שייכות לכל המציאות, ועל-ידי כך מתעלה קישורן לעצמן, לעמן ולמשפחתן.\n"}, {"id": 148, "paragraph": "מה שצדיק סובל עון הדור, ומכפר עליהם ביסוריו, זהו דבר מורגש. כל אחד ואחד מישראל לפי מדתו, מצטער הוא מעון הדור, וכל מה שתכונת הנפש נעשית יותר עדינה ויותר נקיה, נעשה הצער ההוא יותר ממולא באהבה. וכל מה שהצער הבא על ידי האהבה אל הכלל, אל האומה, מדכא יותר את הלב, כך הנפש מתרוממת אל מרום הטהרה העליונה, והיא מתאמצת ללכת בדרך טובה וישרה, בדרך קדושה עליונה, כאילו היא נתבעת להשלים את מה שהוא חסר מצד הדור. ובזה באמת משלמת הנפש הטהורה של הצדיק את המחסור הכללי, ורישומי הטוב שהם מתגברים על ידי היחיד, שצער הרוחני של הרבים נוגע בלבו, הולך הוא ופועל על הכלל. פועל הוא גם כן בגלוי להלביש את הקדושה לוית חן וחסד, ופועל יותר מכל זה במסתרים, בסגולת הנפש החבויה מעין כל רואה.\n", "summary": "הצדיק סובל את עוון הדור ומכפר עליו בהשתתפו בצערו, ועל-ידי כך מתעלה העולם ומשתלמים חסרונותיו.\n"}, {"id": 253, "paragraph": "אומץ החיים מוכרח הוא לכל יחיד, ובפרט למנהיג, ולכל ציבור. אבל עם האומץ, המתגלה מהתכונה הנפשית, מתעוררים הרבה סעיפים מזיקים ומדות רעות, וצריך הסתכלות בהירה של יושר גדול, לברר את הטוב הנקי מתוך הפסולת.\n", "summary": "אומץ החיים מוכרח לציבור וליחיד, אך צריך לבררו מסיגיו.\n"}, {"id": 327, "paragraph": "שורש הכפירה היא פתיות מוחלטת. להאמין בנס גדול ומבהיל בלא שום הכרח ותוצאה. בריאת העולם והנהגתו על ידי בורא כל בחכמה, זהו דבר מובן ופשוט מאד. כל הכבדות שיש בחקר אלוה, היא בהפרטים איך לקרב אל השכל את הענין האלהי, ואת ההתקשרות שבינו ובין העולמים כולם, אבל עצם הדבר שתוכן של חכמה והשקפה, יכולת וחסד, מושל בבריאה כולה, זה אין מקום לכחד. ולהיפוך, ההחלטה לצייר בלב בתור אמונה, שההויה כולה, המלאה כל כך דייקנות וחכמה, היא דבר הנעשה בלא כונה, הוא ענין ניסי כזה, שאין לו שום מבא בשכל על אפשריותו. וקריעת השכל בעל כרחו מהענין היותר מענין שבנפש, גוררת אחריה כמה קרעים אחרים, שגם הם כמותם מכאיבים לב. וטפשות זו היא נוהגת גם כן ביחש לנצחיות החיים, בידיעת אמונת השארת הנפש, והיחש שיש בין הנהגת החיים הטובה, בחכמה וצדק, לאושר המוחלט של הנשמה, ובין הנהגה זו עצמה כשהיא מזולזלת. השכל נותן, שההרגל המעשי והציורי, הוא נותן כח רוחני לנפש בנצח מעין דוגמתו.\n", "summary": "האמונה בבריאת העולם ובהישארות הנפש היא דבר טבעי, והכפירה בהם היא פתיות.\n"}, {"id": 691, "paragraph": "מקור הגלים הרוחניים בנפש היחידית ובעולם, הם באים מפני ההתאמצות הפנימית שהכל מתאמץ להתאים אל שפעת אור אין סוף. וברגע אחד מבריק האור, והחיים מתפשטים, מפני הרצון המתמלא, והשביעה של הטוב הבאה מהשגת ההתאמה אל הטוב הגמור של אור אין סוף, ונחת רוח שוטף והולך בכל השבילים והארחות של החיים וההויה כולה. ואחר כך באה מיד ההכרה, כמה הכל חושך הוא ומחוסר כל ערך לגבי אור אין סוף, ואיך תהומות אין קץ מבדילים בין הבורא והנברא, ואיך ההתאמה הרצויה היא נראית בלתי אפשרית, ואז הכל מתיבש ומתרוקן. ומתוך דכדוך נפש זה, ומתוך הכרה עמוקה בהאפסיות של הכל, והכליות של מקור הכל, וחוזק המציאות העליונה של אור העליון, חיובו ובהירותו הולך וממלא את כל חדרי נפש רוח ונשמה, והצער של הצעירות, ההתבטלות הגמורה, מצחצח הוא את היש, ומרחיב את הגבול, ואפשרות ההתאמה לאור אין סוף חוזרת להיות מבטחת את הרוח. והולך האדם ועולה, ובטחון נשמתו ונצח חייו הולך ומתחזק, ומתעלה הוא עילוי עליון, עד שהוא מכיר שברונו ודכאותו, והוא נשבר ומתיאש, ומיד שב הרוח וחוזר ומאיר. רצא ושוב כמראה הבזק. \n", "summary": "הגלים הרוחניים באים מהתרבות הנפש בריצה אל ההתאמה לטוב ה' וגדולתו, ומדכדוכה בשיבתה אל הרגשת הריחוק מהם.\n"}, {"id": 773, "paragraph": "תכונת נפשה של כנסת ישראל היא נבדלת בעקרה מתכונת הנפש של כל עם ולשון. בכל עם ולשון הנקודה הפנימית של חפץ החיים הקיבוציים, היא מיוסדת רק על התוכן הכלכלי לכל צורותיו, ביסוד הדאגה הפנימית השרויה בקרבו של אדם לבצר את מעמד חייו הגשמיים. והרוח העליון המחיה ומאיר את הנקודה הזאת, הוא רוח הסדר והיופי, שהוא חפץ העונג של החושים, על פי משאלות לב האדם, וכשהם באיזה קיבוץ על פי סגנון אחד, עושה השיווי את התוכן הלאומי. אמנם בישראל מונחת התכונה האלהית במעמקי טבע נשמת האומה. הצמאון לדעה והרגשה אלהית, בתכלית עליוניותה וטהרתה, היא הנקודה שהחיים בה מורגשים. העידונים הנובעים משלמות ציור זה בכל רחבי החיים ועמקיהם, הם הם המגמות האסתתיות. הדעה הפנימית, המכרת שבמילוי תשוקה עליונה זו הכל מתמלא, שאין שום דבר מכל מגמות החיים ועדוני החיים, סדרי החיים ותוכניהם, שלא יהיו כלולים בתוך נקודת עולמי עולמים זאת, הכרה זו היא גם כן ענין מיוחד לישראל, שמונח בטבע נשמת האומה, מתגלה בהכרה פנימית אפילו להמוני המונים, והולכת ומתחוורת ומתבררת לסגולי הסגולות בכל דור ודור. הענין האלהי, בתוך כל הערך של החיים, בעומק הטבע של הנשמה, בהתאמה להלשד המחיה את ההיסתוריה הלאומית, המסגלה בכשרון של יצירת הנבואה בבחירי בניה, המביאה למדריגת עם עולם, שכל האנושיות תכיר את סגולת נשמתה, הוא העצם הישראלי, שתואריו מתגלים בכל התנועות השונות, ורוחו של משיח הולך ופועל את השלמת צביון זה עד עת קץ השלמתו.\n", "summary": "סדרי החיים של הגויים נובעים מרצון להתבצר בחיים הגשמיים, ושל ישראל – מצימאון פנימי לדעה ולהרגשת ה'.\n"}, {"id": 59, "paragraph": "אמנם השכל המלא, שהוא ראוי לכונן את אשורי הדמיון על דרך החיים, הוא השכל האלהי, שממנו באה הופעת הנבואה, בהתגלות התורה ואור רוח הקודש. והמשכת ארחות החכמה של כל דורשי ד', וכל התכונות הנפשיות הנפעלות מהשפעה זו, וצורת החיים שעל פיה, מרוממים הם את הדמיון משפלותו, ומאירים אותו באור השכל, לאושר האדם.\n", "summary": "השכל הראוי להדריך את הדמיון הוא השכל האלוהי – מקור הנבואה ורוח הקודש.\n"}, {"id": 588, "paragraph": "כמה סגוליות הן המצות אשר באור האמונה נכירן, כמה חיים הן נותנות לנו ולעולם, זה יכיר הדור המפותח, אשר יעלה למעלה מכל הרום של הנסיונות המדעיים. בתוך הנשמה אנו צופים את ערכן, וסוד ד' את ישרים ואת יראים יגלה לעין כל על ידי חופש הדעת ההולך ואור. רק החופש הוא אב האמונה העליונה, אמונת אומן, שגורל העתיד בידה הוא.\n", "summary": "המצוות משפיעות חיים בנשמה, אשר ניכרים רק בחופש האמונה ולא במדע חיצוני.\n"}, {"id": 146, "paragraph": "היושר הוא הדבר היותר עיקרי בההויה, העיגולים הנם טפלים לו. כלומר, חופש החיים, חופש המוחלט, מצד מקור ההויה, החופש שבמושג האלהי, שיצירת ההויה באה מצדו המוסרי, זהו הכל. ומשם נמשך שהמוסר שבארחות החיים הוא הצד המכריע את החיים. המוסר המוגבל האנושי איננו שלם, מפני שבעצמו הוא צריך למוסר להעמידו על טהרתו. אבל המושג המוסרי שבהחלטת המהות שבו, זוהי הצורה היותר פנימית שבההויה. זאת היא השכינה, המביאה לההכרה האלהית בתועפות עזה. היא האם, המשפלת עצמה עד תחתית המדרגה של העולל, הצריך יניקה וטיפול ילדותי. ומקור שרשה הוא מרום ונשא יותר מכל חקי ההויה, המקיפים כל בעז הענקי של ההכרח והקביעות שלהם. בתוך העיגולים עצמם, בתוך חקי ההויה המוכרחים, בתוך חקי הברזל האיתנים שאינם משתנים בפעולתם על גוי ועל אדם יחד, הפועלים את טובם על כל הרעים, ומקדיחים בצד הבוער שלהם גם את הטובים והישרים, בתוכיות פנימיות חק היושר הולך ופועל, הנם הולכים לתכונת היושר ובשבילו. ההכרה המוסרית השלמה כשהיא מתגברת, ה��י היא מפלשת את נתיבה מבעד כל החקים החוצצים, והם מבריקים בתוך העלטה ההכרחית המדומה את אור החופש המוסרי. ופלאים גדולים מתגלים, לפי גדולת האמונה ויושר הלב, ממעל לכל חקי ההכרח, גם בחוג הטבע המועק ומוגבל, וקל וחומר שעולה היא ההויה הלך ועלה, ומקומה העקרי מתפשט הוא מהלאה לההגבלה הצרה של החקים העורים החרשים, וחופשת היא את כל המערכת של החיים העצמיים, שהם מלאים שכל ורצון, שנדיבות ויושר הם ממלאים את כל חללם. אשרי איש אשר לא עזב את עצמו בידי הסביבה המאפליה, ועיניו פקוחות לחזות בנועם ד', המתגלה בעולמים היפים המתראים לעיני רוח טהורים.\n", "summary": "היושר, חופש החיים, הוא הדבר העיקרי בהוויה, והוא השורש למוסר הטהור הגובר על חוקי ההכרח החיצוניים.\n"}, {"id": 412, "paragraph": "האומרים לבקש ציורי רוח כאלה בהשגת העולם שאין עמם הכנעה, כדי שיהיה האדם מלא גבורה, שמזה באים הם לידי כפירה, הם טועים טעות מוסרי, שבלא הכנעה לא יעמד האדם בפני נטיותיו הרעות, האוכלות את כחו הרוחני, שהן מתגברות בו. ודוקא על ידי הכנעה מלפני ד', שהוא המקור של שלמות הקדושה והטוב, יכנע הרע, ואפשר למוסר טהור לצאת מן הכח אל הפועל. אמנם אם באמת כבר טהר האדם את כל עצמיותו, עד שאין בו תערובות רע, אז איננו מוצא בגדולת ד' כי אם גדולה ויקר, ויראה כזאת המעטרתו כבוד והוד ומרהבת את נשמתו, שאין לה שום דוגמא בכחות הנפש בלא שפעת הקדושה האלהית העליונה.\n", "summary": "רק על ידי הכנעת הרע שבו בפני ה', אפשר להגיע לגבורה וגדלות נפש.\n"}, {"id": 465, "paragraph": "מפני הרעיונות הנאצלים משתכחים הרעיונות המעשיים, והעולם מקבל שבירה וחסרונות בכל תהלוכותיו. באים בשביל כך אנשים מקנאים להרעיונות המעשיים ותולדותיהם, ומשיבים את כחם בעולם על ידי דחיפה של הרעיונות הנאצלים לאחור. ובעלי המחשבות האציליות מסתכלים בעין יפה בכל התיקונים הטובים שבעלי המעשה עושים, אף על פי שבאו להם על ידי אותו המהלך החשוך של דחיפת הוד האצילות. בהסתכלותם של בעלי האצילות בעין יפה בתיקונים המעשיים, מתבסמים הרעיונות המעשיים, והולך עולם העשיה ומתחבר בעולם האצילות, על ידי האמצעיים הנשגבים של עולם היצירה, המלאה רגש ודמיון, ועולם הבריאה, המלא בינה ושירה.\n", "summary": "דחיית העולם האצילי לטובת המעשי, הנוהגת בימינו, הנה תיקון לאצילות המנותקת מן העשייה, והוא מתגבר על-ידי הכרתה בכך.\n"}, {"id": 266, "paragraph": "החסרון היותר גדול שיש בתכונתה של יראת שמים שאינה מחוברת יפה באורה של תורה, הוא מה שבמקום יראת חטא, היא מתחלפת על יראת המחשבה. וכיון שהאדם מתחיל להיות מתירא לחשוב, הרי הוא הולך וטובע בבוץ הבערות, הנוטלת את אור נשמתו, מכשלת את כחו ומעיבה את רוחו.\n", "summary": "יראת שמים בלי אורה של תורה, מביאה ליראת המחשבה.\n"}, {"id": 175, "paragraph": "כל מה שהשפה יותר מתעשרת אצל בני אדם, והספרות מאמצת את כחה לגלות את כל הצפון, את כל הגיוני הנפש היותר כמוסים, וכל הציורים והחזיונות היותר מסובכים ועמומים, כן הולך החיוב ומתגדל על כל מי שכח בידו להרים את המסכים מהדעות היותר נשגבות, שעל ידן צורת האדם מתעלה, לעשות את חובתו. ולא עוד, אלא שכל פתוחו של כשרון הדיבור וההסברה הספרותית, סופו להביא לידי התעודה הנבואית של הפיכת שפה ברורה לכל העמים, לקרא כולם בשם ד'. אם כן הרינו רואים בפריחתה של הספרות גם כן הזרחת אורו של משיח בעולם. וההפרחה של פתוח השפה מתגלה היא בכל הענינים, בחול כבקודש, בטמא כבטהור.\n", "summary": "פיתוח השפה וה��פרות מאפשר את גילוי הגיוני הנפש הכמוסים, והפיכתם לשפה ברורה לכל העמים.\n"}, {"id": 616, "paragraph": "לפעמים הצדיק נופל ממדרגתו כדי שיכיר בהכרה עמוקה את הרע, למען ידע לשנאתו, ולהזהיר אחרים ולהזהר ממנו. ולפעמים עיקר הנפילה באה כדי לשכלל את הידיעה של הצדיק, שלא יחסר לו אפילו חלק מן החושך שיעלם מעיניו. ובחזירתו למעלתו, הוא מרומם עמו את כל הנטיות החלושות והרעות שלו, ושל כל הנשמות והעולמות שיש להם שייכות בחייו ונשמתו, לפי המגעים הקרובים והרחוקים. ולטובה מצטרף הכל, ממש הכל בכלל, כי ניידי כולהו ניידי. וטוב לב משתה תמיד.\n", "summary": "נפילות הצדיק באות לפעמים כדי שישנא את החטא, ולפעמים כדי שיתקן את הנטייה לחטא, שלו ושל הקרובים אליו.\n"}, {"id": 388, "paragraph": "תלמידי חכמים הם כדגים שאינם יכולים לפרש מן המים, כן אינם יכולים לפרש מן התורה. וכשהם פורשים מן התורה מיד הם מרגישים בקרבם נטיה לכל אפילות הרוחניות, והתעוררות הרע המחריד. וכל מה שמדרגתו של התלמיד חכם יותר גדולה, כך אינו יכול לפרש ממדרגת תורתו, עד שצדיקים הגדולים, שגדלה מעלת רוחם ונשמתם, אינם יכולים לפרש מהדבקות האלהית ומיחודים עליונים, וכשהם צריכים לעסוק בתורה הנגלית ובמצות מעשיות, ובעסקי העולם וחברת בני אדם, אפילו בדרך מצוה וקדושה, הם צריכים להכין להם מגינים, שלא יפגעו בהעתקם ממעלתם הטבעית שלהם, שהיא ההתקשרות בצרור החיים את ד' אלהיהם.\n", "summary": "לתלמידי חכמים קשה לפרוש מן התורה אפילו לענייני מצוות הקשורים בעולם הזה.\n"}, {"id": 758, "paragraph": "כל ניצוצות החיים הפזורים בכל ענין, וביותר בכל מאכל אשר יאכל, העלול לבא ליד הצדיק העליון, המשכיל בשם ד' וקשור במחשבתו הטובה בטוב המוחלט, הנם שמחים, ורינה וגילה מתעוררת בקרבם. והאוזן הפתוחה שומעת את רנתם, והעין הפקוחה תוכל גם כן לחזות את אור שמחתם וצהלתם. ואף אם לפעמים לא יעלה ביד הצדיק לאכל הכל בקדושה גלויה, סופו להשיב על ידי תשובתו מאהבה את הכל מנפילתם.\n", "summary": "ניצוצות החיים שבמאכל שמחים מאפשרות עלייתם באכילת הצדיק בקדושה, או בתשובתו מאהבה, וניתן לראות ולהקשיב לכך.\n"}, {"id": 116, "paragraph": "הזמן חידש לפרסם הכרות כאלה, שגרמו בפרסומן להרס את ההכרות, אשר בעצמן אינן שייכות ביחש שלילי לההכרות המחודשות, אלא שמצד ההרגל נצטברו יחד. האדם מקשר את כל מחשבותיו זה לזה, וכיון שחלק מהן משתנה, הולך השינוי על פני כל הככר המחשבי. רק בדעת וחשבון יסייג לו האדם את הגבולים, להבחין עד היכן צריך להגיע יד השינוי של ההכרות החדשות בצדק, והיכן הוא המקום ששם כלה כחן. טבע השכל, והציור הרוחני בכלל, לחוש בכולו את השינוי שבחלק מחלקיו, הוא לו טבע של חיים, המביא לידי שכלול והוספת מעלה בכל עת אשר יחודש דבר באחד החלקים שבו.\n", "summary": "הזמן חידש הכרות כאלה, שמתוך ההרגל נראות כסותרות לישנות, אך ניתן להבחין ולתת לכל אחד את מקומו.\n"}, {"id": 630, "paragraph": "אחרי כל הרעש של כל מיני ההתחכמיות, המביאות לידי כל ההריסות השונות למיניהן, ואחרי כל השיקוע היותר עמוק במערכת רזים וגנזי נסתרות, אנו באים לידי מסקנא, שעמל האדם ראוי להיות, בכשרון מעשה, להרבות טוב בעולם, בין אדם לחבירו, ולכל היקום אשר על פני האדמה, והדעה צריכה להיות עסוקה בהמון רב של השכלות מבוררות, הנותנות לעוסקים בהן חיים מאירים. וסוף טובה יחידית כזאת, שמתקיימת אצל כל יחיד, לחזור על כל ההמון כולו, לעורר את כל אחד לפי מדתו, להכריעו לכף זכות, וממילא נעשה היקום כולו יותר נשגב ונעלה.\n", "summary": "מסקנת כל ההתחכמויות היא, שאם כל יחיד יעסוק בהשכלות מבוררות ובמעשים טובים, יצטרף כל הטוב שבעולם.\n"}, {"id": 690, "paragraph": "כשמשיגים איך פרטי המצות וענפיהם, וכל פרטי המדות הטובות והמוסר הטוב, והנועם היופי והעדן, וכל ההנאות הקדושות והטהורות, וכל ההופעות הרוחניות שבמציאות, הקרוב והרחוק, כל שעולה על הרעיון והדמיון, הציור והשכל, הכל כלול במחשבה אחת, כללית, עליונה מכל חילוק של ציורים, ומכל הגבלה רוחנית, מגביהים בזה את הענפים הנפשיים של העולם לשורש מציאותם והוייתם, והכל מתעלה ומתקדש.\n", "summary": "כשמשיגים איך ענפי המצוות והמידות משתלשלים ממחשבה אחת כללית, מגביהים את הענפים הנפשיים של העולם לשרשם.\n"}, {"id": 546, "paragraph": "כיצד הוא מהלך עילוי העולם. האצילות העליונה כולה טוב. אחרי השתלשלאות רבות, בא מהות השכל, שתעודתו להיות מתפתח ומתעלה לאצילות עליונה, מוטבע באמת וטוב מוחלט. אחר שיטביע השכל בעצמו את הטבע האצילי, ישליך הרבה מסגולותיו המוגבלות, כהשלכת השליא מן הולד אחרי צאתו לאויר העולם. ההרגשות מתעלות לעומת השכל, כדוגמא של השכל לעומת האצילות העליונה ממנו. ההרגשה, כשהיא מתעלה לזיכוך שכלי, מאבדת היא כמה מסגולות הגסות שבטבעה. וכן עומד המזג והנטיות החמריות לעומת ההרגשות הנשאות מהן. ודבר זה לא באדם לבדו נהוג, אלא בעולם כולו. וההתעלות של הטבע היותר גס הולכת היא במסילתה על ידי חילופי הערכים, מטבע למזג, וממזג לרגש, מרגש לשכל, משכל לאצילות. והרצון הטמיר של קדושי הרוח, הוא נאחז בחפץ התעלות הכל להאצילות העליונה, שהיא בעצמה גם כן עולה היא מעלות אין קץ, שהעין היותר חמושה במשקפיים רוחניים מתעששת לראותם. אבל הזוהר הכללי של החשק היותר עליון, פועל הוא את פעולת דפקיו על כל פעולה וכל הגה, על כל תנועה וכל ניד חיים של החיים חיי אמת, והם שואבים את מהות חייהם מזיו העליון תמיד, ומעלים על ידי עליית תשוקתם את העולם כולו, ואת כל שיחו ושיגו, מדי עלותם.\n", "summary": "העולם משתלשל בהדרגה מאצילות לשכל, לרגש, ולטבע, ובדרך עילויו הוא מתעלה בהדרגה חזרה למקורו.\n"}, {"id": 167, "paragraph": "כשהאדם מסתכל בעצמו, ורואה את כחותיו הגשמיים והרוחניים, את כחות החיים שלו ושל המציאות כולו, ומכיר הוא בהכרה פנימית את העילוי הרוחני, האור העליון שבהויה, חודר ומבחין בטובה העצום של שפעת המציאות במקורה האלהי, מיד כל כחותיו מתחילים להיות כמהים לאותה האורה, והשלמות הכללית מטבעת את חותמה על נשמתו.\n", "summary": "התבוננות בטוב ה' שבמציאות, ובאור ה' שבהוויה, מעוררת את כמיהת האדם אליהם.\n"}, {"id": 428, "paragraph": "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, ולא יחלישו דעתו כלל מה שנמצאים רשעים מקולקלים במעשיהם ודעותיהם. ואם נטייתו היא כלפי חסד, ישכיל בדעתו שהוא יכול לזכות את כל העולם כולו, ככתוב ימלט אי נקי. אבל מילוט זה בא יבא על ידי מה שיתגדל תמיד במעלות הקודש, של דעת ושל קדושה וגבורה עליונה.\n", "summary": "אדם צריך לראות עצמו כתכלית הבריאה, ולהשפיע חסד על כל העולם, כולל הרשעים שבו, על-ידי התעלותו הרוחנית.\n"}, {"id": 813, "paragraph": "ההויה היא מלאה תמיד תנועה גשמית ורוחנית. פועלת היא את ערכי חייה מלמעלה למטה, בדרך ישרה, מהתוכנים הכלליים העליונים על הפרטיים השפלים, ופועלת גם כן מלמטה למעלה, מהפרטים על הכללים, מהתחתונים על העליונים. דוגמא זו אנו רואים באורגניסמוס החי, וברוח האדם, במעמדו הרוחני כשהוא לעצמו, וגם בהיחס המשותף שבין הגוף והרוח. \n", "summary": "כמו ביחסי הגוף והנשמה, האדם והחי, כך הוויה כולה מלאה תנועה גשמית ורוחנית, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה.\n"}, {"id": 702, "paragraph": "כל מה שנולד מהשכלת השכל, מציאות ממש הוא, וכל מה שהוא מושכל ביותר בירור, מציאותו יותר חזקה ויותר פועלת. וכל מה שהאיכות של ההשכלה היא יותר גבוהה ויותר מקפת, ככה היא יותר מחיה ומפרה את הרוח לעשות פרי של חיים. האיכות החשובה באין סוף היא ההשכלה האלהית, וכל מה שנובע מרוחה, לפי הערך של קישור הדבר במקורו האלהי, קשר החיים שבו יותר אמיץ הוא. והדבקים באלהים באמת, מרגישים בשביל כך אומץ חייהם במחשבה האלהית. ואומץ החיים הוא המחזק, המעדן והמשמח שמחה עליונה. ואני בד' אעלוזה, אגילה באלהי ישעי. \n", "summary": "השכלות השכל הנן מציאות, הפועלת יותר ככל שאיכותה גבוהה יותר, והאיכות הגבוהה ביותר היא ההשכלה האלוהית.\n"}, {"id": 734, "paragraph": "ישנם דיעות כאלה שהן מוכרחות לפי טבע האדם לגרום בהתפשטותן תולדות מזיקות, אף על פי שהן בעצמן מועילות ואמיתיות הן. ונוצר לזה בטבע רוח האדם ללחום את מלחמת קיומו ולנגד את הדיעות הללו, כדי שלא יוזק בענפיהן המתפשטים. והמלחמה הולכת ומתארכת, עד שיסגל לו האדם גבורה יותר עליונה ממקורו הרוחני, ואז מרגיש הוא שעמדתו לא תכחד כלל מההתפשטות של הדיעות הללו שנלחם נגדן. והכח ההוא בעצמו שמחזק את רוחו, ניתן לו על ידי המלחמה עצמה, ועל כן הוא יודע להוקיר מאד את ערכה של המלחמה, וידע כמה אומלל היה אם לא היה נלחם נגד ההתפשטות המזיקה לו אז, ואחר כך בא בתוכן חיים של גבורה ומקבל את הדיעות שנלחם נגד התפשטותן. אבל כשם שהאדם נתעלה, כך נתעלו גם כן המושגים הרוחניים שלו, ואותן הדיעות עצמן, אף על פי שנראות כאילו הן הן הדיעות שנלחם עליהן, באמת אין הדבר כן, ורק לפי המבטאים החיצונים הן דומות אלו לאלו, אבל מצד ערכן הפנימי מובדלות הן זו מזו כהבדל שבין קודש לחול ובין אור לחושך, ומה שהרחיק אז, מוצא הוא שהרחיק בצדק, ומה שמקרב אותן הדיעות אחר שנתעלו, בצדק הוא מקרבן. ודוקא הדיעות הדחוייות שחוזרות ונראות, בהן אנו מוצאים טל חיים איתן וקדוש מאד.\n", "summary": "ישנן דעות שצריך לדחותן תחילה כדי שלא יזיקו, ובגבורה רוחנית ניתן לשאוב את טל החיים שבפנימיותן.\n"}, {"id": 603, "paragraph": "כל גוזמא בלתי מתקבלת באמונת הלב, שייכת היא רק לעניני החול. אבל עניני הקודש, כל תיאור של טוב ותפארת שמתנוצץ עליהם בשכל, הכל הוא רק מקצת מן המקצת משבחם. \n", "summary": "בדברי קדושה אין גוזמאות, שכן מעלתם באמת גבוהה מכל תיאור.\n"}, {"id": 503, "paragraph": "האמונה היא שירת העולם העליונה, ומקורה הוא הטבע האלהי שבעומק הנשמה, העונג של ההסתכלות הפנימית של אושר אין סוף. התורה הקצובה, היא בנוייה על פי המסקנא של שירת קודש עליונה זו, בתקציבתה המעשית. מלאי הוד השירה, הם מצטערים לפעמים מדקדוק המעשי והגבלותיו, ומכל מקום, מתוך שהם יודעים שהעולם בשיעורים הוא עומד, וגם המאור השירי הוא צריך להתבסס על פי כלים קצובים, הם מקבלים באהבה, וממשיכים אור אהבה ושירה במשפטים הקצובים, ועל ידי סבלנות זו, הם עולים, והעולם מתעלה עמם. הפזיזים, שנשמתם נשמת בוסר היא, אינם יכולים לסבול את התקציב, והם מלאים מרידות. אבל בתוך המרידה, נועם ד' חי, ואורו של משיח כשיגלה, ירפא את המשובות כולן, ושבו לבות בנים אל אבות, ובניך בוניך יהיו, כי יהיו לימודי ד', שבחכמה יסד ארץ.\n", "summary": "האמונה השירית זקוקה לכלים של המצוות המעשיות, אף שהן מכביד��ת עליה, ולכן בעלי האמונה השירית סובלים אותם באהבה.\n"}, {"id": 214, "paragraph": "בזמן הזה צריך להסביר את כל עניני האמונה, התורה, והעבודה, על פי דרך השכל.\n", "summary": "בזמן הזה צריך להסביר את ענייני התורה והאמונה בדרך שכל.\n"}, {"id": 485, "paragraph": "יראת המות היא מחלת האדם הכללית, הבאה בעקב החטא. החטא יצר את המות, והתשובה היא התרופה האחת להכחיד אותו מן העולם. כל עמל האדם סובב והולך הוא להנצל מן המות, ולא יבא למטרתו כי אם בהגדילו את נשמתו ממקורה הפנימי. השיקוע בעפר החומריות וההתלהבות הנפשית בכל ערכיה, היא רק מגדילה את המות, וממילא היא מוסיפה יראה על יראתו. וכל מה שיתאמץ לו האדם שלא להתירא מפניו, לא יועיל לו כלום, מאחר שהוא משקיע את כל הוייתו בתוכנים כאלה שמות שולט בהם, והוא מהרסם ומכלה אותם. איך לא יתפלץ הלב על יופי הנהפך לכיעור, ועל חמדה שמתהפכת לבחילה. באין לחיים מטרה, המות מוכרח להיות מאויים. המלחמה נגדו לשוא היא, העזות מאומה לא תועיל. התרופות האמיתיות שבהן העולם הולך ומשתחרר משיעבוד המות, הם גנוזים באוצר חיים, בנשמתא דאורייתא, המתגלה בכל גילוייה, והולכת ומסתתרת בחביון עזה. ראש לכל התרופות היא אריכות ימים. אריכות ימים בכדי השיעור המספיק לטבעו של אדם, הרוחני והחמרי, האישי והמשפחתי, העולמי והמדיני. כשברכה זאת מתפשטת בעולם, הולכת היא צורת המות המטלת אימה ומתבטלת, ותחתיה באה צורה של חזיון הויה, הראוי להערך בערכו האמיתי. ואז איננו עוד משבש את הדיעות, והבינה חוזרת להתגלות, איך שלא יש כאן מות כלל על פי אותו הציור המדכא וההרוס, שהוא שוכן בלב החיים לדכאם, ומסתכלים ביום המיתה ואומרים שירה, ד' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. אריכות הימים באה על ידי תיקון החיים בכל מובנם, וביחוד בהמובן המוסרי, ההולך ומתרחב, הולך ומתעמק, בכל השבילים שהם מתפצלים ממנו. רוח המוסר העליון, הממדד את החיים בערכם, חי הוא ושוכן בנפש על פי אותה המדה שהחיים מושקפים ממנו באורם. ולא יוכלו החיים להשקף באורם המלא, כי אם בדעת אל חי, מקור חכמה, חסד וגבורה המאוחדים. מועיל הוא גם כן פיתוחו של הרוח הלאומי, במה שהאדם מרגיש את אושר הקיבוץ הכללי בהרגשה חיה פנימית, ושמח בשמחת האומה בתור אבר מאבריה, שבזה פחד המות מצד מראה הכליון החמרי שלו מתקלש, שהרי נשארה היא האומה בדורותיה, שבה כל מעיניו. אבל אין זאת עצמותה של ההצלה מיראת המות, שהרי סוף כל סוף העצמיות הפרטית מתבהלת משידוד מהותה. עצם ההדרכה להסרת יראת המות צריכה לבא על ידי ההתרגלות של אהבת החיים בערכם האמיתי. כל זמן שהכל מדומדם, וחשבון החיים בא רק במהומה, אי אפשר להמדות שיזוקקו, וממילא אי אפשר שהחיים יהיו נאהבים. כל ענין אהבת החיים, בא רק על ידי הפחד הדמיוני מהמות, ואי אפשר כלל לדבר על דבר הסרת יראה זו, שהיא מלח החיים. אמנם לא תמיד צריכים החיים לעמוד במדרגה זו הפחותה, עד שאין ערכם נמצא בעצמם, כי אם ביראת הפכם. על ידי קדושת החיים בתכנם העליון, אפשר לבא לאהבת החיים העצמותית. לזה אמנם צריך שיגלה בנפש ערכו של הכלל, כלומר המציאות בכל הקיפה, האדם ונשמתו, ערך הרצון הטוב והמוסר המוחלט בתכונת הנצח, ערכה של ההרמוניה הרוחנית עם החיים וההויה המגושמת. וזה כבר כולל חלק חשוב מהתוכן של חכמת האלהות והכרותיה הפנימיות. היסוד מונח בעילוי הרצון, והתעמקותו במעמקה של ההכרה, זיווגו עמה, והתאחדותו המוחלטת בקרבה. סוד הסרת הערלה, הוא עליית חפץ החיים למדה העליונה המגמתית, עד שכל הנטיה ההולדית, וכל סעיפיה הרוחניים המקושרים עמה, כל המון הרומנטיקה וכל ענפיה, כולם הם סעיפי הקודש של חוסן חפץ החיים, עד כדי להמציאו מתוך ההעדר, במרום עז וטהרת חשק, המטביע את נעימת האהבה בכל היקום. החיים כשהם מוכרים בערכם הטוב, הם בעצמם מסירים הם את התבלול מעיני ההכרה, המעכב בעד הבירור של ידיעת המהות הרוחני, וערכי חייו המוחלטים. אז מתחיל העולם הרוחני להשתרע בכל הוד מילואו, מרגיש הוא אז בקרבו את עצמו וחופשו, והחיים הנשמתיים מתגלים לא רק בתור איזה שריד של חיים גופניים, שהם הנראים כהמלאים, אלא בתור גודל עצמי, שרק ניצוץ וצל של חיים הנם החיים של קישורי הגוף ותנאיו ההוים לעומתו. באופן זה, כשהאמצעיים הצדדיים גם כן עוזרים, כשהמעמד האיקונומי, המשפחתי, הלאומי, ועצם שביעתם של החיים הטבעים, בא עמו, סר פחד המות לגמרי, ונהפך הוא למקור שמחה ובטחון, וחוסה במותו צדיק. וכשתכונת חיים כזאת מתפשטת בעולם, בא השחרור ממלאך המות במרום מילואו. ומעמד חיים כמו אלה, אפשר להכשיר את העולם אליהם, אבל לא היחיד יעצור כח לזה, כי אם האומה, אומה בין האומות, אומה קדושה, מופתית, אומה נבחרה, הסגולה מכל העמים, שבניה בנים לד' אלהיהם הם. הם הם המצווים על לא תתגודדו, ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, כי עם קדוש אתה לד' אלהיך, ובך בחר ד' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה. ולהעביר המות, שהוא חרפה לעם קדוש, וכל מוראיו ועצבונותיו, שהיא תחילת התרבות המכוננת, המאשרת את החיים בכל תפקידיהם, לזה הננו נקראים, ובשביל כך אנו נלחמים. וכל הנפילות אשר נפלנו, לא יתקו רגלינו מהמטרה העליונה, הנשואה בנשמתנו. בא נבא אליה דרך כל השלבים, ודרך כל השבילים המסובכים, אבל בא נבא, לבא לאותה החירות אשר עבורה הננו חיים. \n", "summary": "הדרך להתגבר על יראת המוות היא ההתעמקות בקדושת החיים הנצחית, וזהו ייעודם של ישראל.\n"}, {"id": 420, "paragraph": "הנשים, מדת הנפש זורחת בהן, על כן רשמי הקודש קבועים בהן, ודי שהן מחיות אותם על ידי מקצת המצות שבידן, ואינן צריכות לתחית רוח תדירי של תלמוד תורה. האנשים, הרוח מאיר בהם, והוא הולך ואינו פוסק מתנועותיו הרוחניות, ועלולים הם מאד לירידות, כשם שהם עלולים לעליות, והם צריכים לתחית רוח של תורה. אמנם כשהם קובעים עתים לתורה מסעדים הם את רוחם הסוער, ותומכים אותו שלא ימוט. אמנם, כל זה הוא במדת רוב בני אדם, אבל בעלי הנשמה, הם כנחל שוטף, שאינו פוסק רגע מחידוש עולמי עד, והם צריכים להיות שרויים באורה של תורה באין הפסק כלל. הם כדגים שבים, שכולם במים ואינם יוצאים ליבשה כלל. על אלה נאמר, כל הקובע עתים לתורה מפר תורה. ותורתם התדירית שאינה פוסקת, יש שהיא תורת פה, המתגלה בדיבור, ויש שהיא תורת המחשבה, הדבקות השכלית ההולכת ועולה תמיד.\n", "summary": "האישה פטורה מלימוד תורה בגלל אופיה הקבוע, והאיש המתנודד צריך לקבוע עיתים לתורה, והצדיקים זקוקים לדבקות תדירית.\n"}, {"id": 526, "paragraph": "היחש של כנסת ישראל ליחידיה הוא משונה מכל היחושים של כל קיבוץ לאומי ליחידיו. כל הקיבוצים הלאומיים נותנים הם ליחידיהם רק את הצד החיצוני של המהות, אבל עצם המהות, זה שואב כל אדם מנשמת הכל, מנשמת אלהים, שלא באמצעות הקיבוץ, מפני שאין להקיבוץ חטיבה אלהית שמגמה אלהית עצמית שרויה בתוכו. לא כן בישראל, הנשמה של היחידים נשאבת היא ממקור חי העולמים באוצר הכלל, והכלל נותן נשמה ליחידים. אם יעלה על הדעת להנתק מהאומה, צריך הוא לנתק א�� נשמתו ממקור חיותה. וגדולה היא משום כך ההזדקקות שכל יחיד מישראל נזקק להכלל, והוא מוסר תמיד את נפשו מבלי להיות נקרע מהאומה, מפני שהנשמה ותיקונה העצמי דורש כן ממנו. אמנם, צינורות ההזנה הנשמתית והגנת החיים שלה, הולכים בכנסת ישראל על ידי המצות. דבר ד', זהו הפלג הכללי המתגלם באורח החיים, הרשום בתכניתו. מראש צורים, מחיי האבות, שהתפשטו בבליטה בכונניותה של האומה, נתגלם הרוח הגדול, שאור ד' שרוי בו, במעשים גשמיים המתהלכים עם החיים. והאוצר החי נושא הוא בקרבו את כל לשד החיים של יצירתה של הנשמה, של התגברותה של נשמת הכלל, בסיועו של היחיד המגביר את כחו והתעלותו של נשמת הכלל על ידי הוספת האורה שהפרט מוסיף בה, על ידי אותו החותם שהוא מטביע בה משלו במצותיו הוא. והפעולה פעולה חיה היא, פעולה מחיה ומוסיפה און וחיל. והרזים הטמירים של העולם העליון, המלא נצח והוד, המלא נשמות עצומות, הממולא אור וחיים, גדולה וקדושה ותפארת, הולכים הם ונעשים עם המצות, הולכים הם ויוצרים את יצירתם, בחיים הפנימיים של היחיד ובחיי הכלל, ומפלשים להם נתיבות רוממות בחיי עולם, ביחושה של האומה, בעלת הכובד הרוחני הגדול, לכל העולם כולו. והקודש מתעלה, והצורה האנושית מתמלאה אורה, והעולמות שמחת עולם, מאור תורה ונר מצוה.\n", "summary": "רק בישראל נשמת היחיד יונקת את חייה מנשמת הכלל, הניזונה מן המצוות.\n"}, {"id": 383, "paragraph": "אחד מיסודי הידיעות העיקריות הוא, שאין המצות דברים סימבוליים, כמו סימני זכרון, אלא הן פעולות יציריות, שהמחוגה האלהית תארתן, ומכל מקום יש בהן מרחב גדול לכל היופי הסימבולי. תפיסת יסוד הכח הבהמי המשותף לאדם ולבהמה, הכלול במהותם של השעורים, המתכלל בעומר, כשהוא עולה למזבח בהקרבתו ובכוונתו, שהיא נטיית רצונו של הכלל לצד העילוי והקודש, עושה תסיסה גדולה לשבח בכל הנפשות, ובכל צדדי החיים וההויה השייכים להן.\n", "summary": "הקרבת קרבן העומר ממאכל בהמה, מעלה בפועל, ולא רק באופן סימבולי, את הנפש הבהמית של האדם.\n"}, {"id": 525, "paragraph": "הנשמות הטובות, שכח החיים והטוב אצור בהן, והן תמיד מוכנות להרבות טוב בעולם, הן תמיד פועלות, תמיד הן ממשיכות טוב וחסד. רצון טוב איננו פועל ריקם. והן צריכות לפעמים התבדלות ופרישות מהנשמות הרעות, שהרע דבוק בעצמיות רצונן, אף על פי שאין כחן יפה להרע בפועל, כי סוף סוף מחשבה טובה הקב\"ה מצרפה למעשה, ולא מחשבה רעה, ומדה טובה מרובה ממדת פורעניות, מכל מקום הזרם של הרצון הטוב מתעכב על ידי המחשבות הרעות, שלב הרשעים חולי הנשמות האמללים מלא מהם. ומתוך ההתבדלות, אור הטוב מתגבר בשפע גדול בזה, עד שיוכלו הנשמות העליונות הטובות הללו, לרפא את המדוה של הנשמות הירודות, לתקן אותן ולהעלותן. נשמת ישראל בכללותה צריכה היא הבדלה מהעולם כולו במדה זו, כדי שישמר הטוב שבה, ואוצר החפץ של הקודש, המלא מאור חכמה, המלובש בחסד עליון, לא ישבת ממלאכתו. הננו הולכים לחסות בצל סוכה, בצילא דמהימנותא, בצל המיוחד והמבדיל אותנו מכל עם, בהתגברות האצילות המרוממת אותנו מכל עם, שהאירה בנו בדור המדבר, בארץ לא עבר בה איש, ובמקום חורבן העולם, שם העלינו את הישוב כולו, את כל השכלולים העתידים, בכח אור החפץ הפנימי של מורשת אבות שבתוכינו. רק באבותיך חשק ד' לאהבה אותם, ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים, להיות לו לעם נחלה כיום הזה.\n", "summary": "כשם שצריך להיבדל מהרשעים כדי להיטיב עמם, כך ישראל צריכים להיבדל מהאומות כדי להיטיב עמ��, וזהו עניין הסוכה.\n"}, {"id": 429, "paragraph": "מי שהנטיה להדעות הרוחניות, שכללותן היא דעת אלהים וסעיפיה, חזקה בו, הרי הוא בעל מקצע זה, וצריך שיתקן כל מעשיו וכל עיוניו לקרבת אלהים בשכל טוב, וליחד את עצמו בחכמות וידיעות המודיעות לו את קונו, וידע שתמיד הוא צריך להוסיף חכמה ודעת קדושים, ויעשה לו סדרי לימוד נאותים למטרתו העליונה הזאת.\n", "summary": "מי שיש לו נטייה לרוחניות – הרי זהו מקצועו, וצריך לעסוק בכל מעשיו ועיוניו בקרבת אלוהים.\n"}, {"id": 596, "paragraph": "כשהחקירה המדעית הולכת ומוצאת דיוקים מכוונים בתוך העלילות כולן של התוהו והבהו, כשכל התנועות שהוות ושהתהוו בעולמים לפני יצירתם הגמורה, כל כך מתאימות הן למטרת הבנין הגמור בשכלולו, הולכת בזה חכמת מעשה בראשית להיות תמיד יותר ויותר חכמה גלויה, שנדרשת ברבים, ושנותנת מחיה לרוחות רבים. ולפי ערך ההכשר הזה, שהעולם מתכשר לצפונותיה של חכמת היצירה המעשית, הולכים לעומתם הרעיונות של חכמת היצירה הרוחנית ומתגבלים עם החיים והמציאות, והאמיתיות האלהיות, שבחותם האמת העליונה, שהיא תמיד מעוזם של חכמי עולם האמיתיים, ושהיא אורם של ישראל בכללות, החפץ תמיד שהאמת העליונה המוחלטת תהיה המנצחת בעולם, והפועלת על כל הליכות החיים כולם בגבורתה, הולכות הן ונעשות לדברים שהם שוים לכל נפש, עד שאי אפשר עוד להסביר גם אמונה פשוטה לאנשים בינונים כי אם על פי הרחבת הצעת רזי עליון, שהם עומדים ברומו של עולם. ופתחי השערים של מעשה בראשית הם הם גורמים עצמיים לפתיחת שערי מעשה מרכבה, שהיא ההנהרה העליונה, המסגלת את החושים ואת הרצונות, את ההכרות ואת הרגשות, להאחז בעומק הרוחניות האיתנה, במקור חיים תמימים ונצחיים, עד שהחיים הולכים באומץ קדושתם, לנצח כולו את המות, והטוב ממתיק כולו את כל הרע כליל. התפיסה השכלית הרוחנית העליונה, כשם שהיא מתממת את הרצון האישי, ומעדנת את הקשר החברותי, היא פותחת את החושים הגשמיים והרוחניים להתקשר עם המציאות כמו שהיא, והאושר והעדן, הנוי והנצח שלה, הולך ומתגלה לפניה. החיים שבגויה נעשים רחבים, טהורים, קדושים ועדינים, והחיים שמחוץ לגויה וממעל לה מאירים תמיד בכל נגהם. הרוחניות הולכת היא ומתעלה באדם ובעולם בכל רגע של חיים, וההשכלה העליונה תופסת בהכרתה את הריקום של העילוי, והיא מתעדנת מרב זיו, ומעדנת את העולם כולו. כשרוחניות משתלמת בקצבתה, וחפצה היא מרוב עדנה ושבעון להעתיק את כחותיה לככר יותר לשדי, כל הסביבה מסתגלת לזה, והד קול העונג מקצה העולם ועד קצהו נשמע. לאור טוב זה, למבט כזה על אותה האפלה שחכמת החיים הבינונית קוראה זה מות, מחכה העולם, וההחלטה של ההליכה באור האמת העליונה היא מביאה אותו אל מעמד איתן זה. החיים החברותיים עם כל מילויי תיקוניהם, החופש השכלי וההרגשי עם כל הרחבתם, אומץ הרוח וגבורת הבשר עם כל חסנם ויפים, כל אלה יחדיו יחוברו למשאלות הנצח, שרק להן, בהפתרם, יעמדו לעולם בשעת דחקו. רק דיעות עליונות, שהן נובעות ממקור עליון של חיים עליונים, ישיבו להעולם וכל אשר בו, לכל הנשמות העשוקות, הערטילאות, ולכל שוכני מאפליות בגויות חולות, הרוסות ומזוהמות, את עז גבורת חייהם, את ברק יפעת נצחם. ושלום העולמים, והדר הרוחות לכל בשר, ישוב ויגלה בגאון עז, ממעל לכל הגה ורעיון מוגבל.\n", "summary": "התאמת סדרי העולם לתכליתו, המתגלה במדע של ימינו, מכשירה את גילויים של מעשה בראשית ומעשה מרכבה.\n"}, {"id": 456, "paragraph": "ההשקפות הגדולות עושות לגדולות את המחשבות היותר קטנות המצויות אצל כל אדם.\n", "summary": "המחשבות הגדולות מגדילות את המחשבות הקטנות המצויות אצל כל אדם.\n"}, {"id": 627, "paragraph": "כל מה שיחסר להאדם והעולם זכיות מעשיות ושכליות, בכל מדריגותיהן, כן יחסר לאור אין סוף המתנוצץ עליהם בהירות ציורו, ונדמה לענין ערפלי, שאין בו כי אם תהו ובהו. וכל מה שיוסיף העולם דעה ושכלול, ככה יהיה ציור אור אין סוף מבוסם ומפואר, עד כדי לתן מחיה לנשמות, ומרץ לעבודה מחיל אל חיל. \n", "summary": "ככל שיוסיף האדם זכויות מעשיות ושכליות, יתבהר ציור אור אין-סוף המתנוצץ עליו.\n"}, {"id": 352, "paragraph": "הצדיקים אינם נופלים מקדושתם מפני כל חטא, כי הלא הם מקושרים לעולם התשובה תמיד. ואפילו בחטאים שבין אדם לחבירו באופן שקשה לתקן בפועל, כגזל הנאכל וכיוצא בהם, אינם יוצאים מכלל צדיקים גמורים, אפילו כשלא תקנו עדיין בפועל מפני איזה רפיון ומניעה, שסוף כל סוף לבם לשמים, והם מקושרים לטוב האמיתי. \n", "summary": "הצדיקים מקושרים לעולם התשובה באופן תדיר, ואינם יוצאים מכלל צדיק אפילו לפני שתקנו בפועל את כל מעשיהם.\n"}, {"id": 337, "paragraph": "הנני רואה איך העונות הם עומדים כמחיצה נגד האור הבהיר האלהי, הזורח ברב זהרו על כל נשמה, והם מחשיכים ומאפילים את הנשמה. התשובה, אמנם אפילו אותה שהיא מחשבית בעלמא, גם היא פועלת ישועה גדולה, אבל לידי גאולה שלמה באה הנשמה דוקא על ידי ההוצאה לפועל את התשובה שבכח. ומכל מקום, כיון שהרעיון קשור לקדושה ולחפץ התשובה, אין מה לפחד כלל, ודאי יזמין השי\"ת את כל הדרכים שהתשובה הגמורה, המאירה את כל המחשכים באור חייה, היא נקנית על ידם. וכפי גודל ערכה של התשובה, כך התורה מתברכת, ויותר היא מתבררת, והלימוד נעשה צח ובהיר, לב נשבר ונדכא אלהים לא תבזה.\n", "summary": "העוונות חוצצים בעד האור האלוהי, והתשובה המעשית משברת אותם, והבא להיטהר מסייעים לו.\n"}, {"id": 226, "paragraph": "שכלול האמונה והאהבה ואומץ קיומן, מתחזק ביסוד דבקות נפשית בחכמים ותלמידיהם, או, כפי המבטא של החסידות, התקשרות עם הצדיקים. יסוד זה, שהחסידות טפלה בו הרבה, צריכים אנו להקימו, בשכלול גדול והדור מאד, בתור אוצר חיים, והדום רגל לשכינה, הכוללת את אור האמונה והאהבה, השרויה בחכמים צדיקים, שמהות חייהם כולה היא התגלות האמונה והאהבה, המחוזקה באיתניות התורה והמצוה, בכל מילוייהן המעשיים והרוחניים, עם סגולה נפשית מיוחדה, שהיא הסתגלות רוח הקודש, הראוי להולד דוקא בארץ ישראל.\n", "summary": "הדבקות בצדיק משכללת את האמונה והאהבה, וצריך לאחדן עם סגולת רוח הקודש של ארץ ישראל.\n"}, {"id": 96, "paragraph": "אך אף על פי שהעולם העיוני, וההרגשי השירי, הוא יותר מזדכך ומתעלה על ידי המחשבה השניה, המלאה מאור הענוה וביטול היש, מכל מקום העולם המעשי איננו יכול להיות הולך את דרכו על פי ההסתכלות התדירית העליונה הזאת, ומוכרח הוא האדם להנמיך את אורו מצד הכרח הסתגלותו לעולם המעשה, ולהיות קשור בהמחשבה ההיכלית הראשונה, אבל בידיעה ברורה שהיא איננה מחשבה ברורה כשהיא לעצמה, ולית לה מגרמה כלום, אלא שהיא מסובבת בסיבוב שכלי וציורי ממהלך המחשבה העליונה של ההסתכלות השניה שאמרנו. ואז העולם המעשי נעשה מזורז ומלובן ומלא צדק, ועולם המחשבי מתגבר ועולה מברכת מקורו, והם מתאחדים תמיד על ידי הבטות מאוחדות, ומרכז הויה מאוחד, ביחודא שלים.\n", "summary": "בעולם המחשבתי, ההרגשי והשירי, עדיפה המחשבה הפאנתיאיסטית, ובעולם המעשה מוכרח המונותי��יזם להיות לבסיס.\n"}, {"id": 638, "paragraph": "התורה בעצמה, האידיאל של דעת היהדות ממקורה, ברוחניותה ומעשיותה, הוא יותר נעלה מעצמיות המעשה המדוייק של כל הלכה בפני עצמה, ושל הפרטים הרבים. אלא שהעסק בתורה לשמה, מביא התלמוד אותו לידי מעשה, ומקיים באהבה את הפרטים, בקום עשה ובשב ואל תעשה, שעל ידי טל של תורה הפנימית מרגיש הוא את כח החיים שהולך ומתפשט בכל ההוייות, עד שנוצר התלמוד כולו בכל הרחבתו. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. וראשי תיבות טוב לי, הוא טל, ותורת פיך, ת\"פ, בגימטריא תלמוד. התלמוד עם שקיא דאילנא, שהוא טל החיים שבו, המוציא אותו אל הפועל, המצייר את כל האורות של תורה שבעל פה ממקורם, הם טובים מאלפי זהב וכסף, תורי זהב עם נקודות הכסף של הפרטים מצד עצמם. התורה, בכללותה ובמקוריותה, היא המחיה את הכל, ובירידה היותר גדולה, הקודמת לעליה, קדרותא דצפרא, של בנין האומה ותחייתה, יצא אור חיים מהופעת טל תורה, המפעמת בכחה הגדול להרחיב את גבול התלמוד, הכולל כל חכמת ישראל בהלכה ואגדה, בקודש ובחול, מיסודי הלכות עד פרטי דינים, מנהגים, סיפורים, מאורעות, פיוטים, חלומות, הגיוני קודש ושפעת אור נבואה, כל שיעור הקומה הרוחנית של יעקב וישראל.\n", "summary": "התלמוד מביא לידי מעשה על-ידי טל החיים שבו.\n"}, {"id": 540, "paragraph": "כשמסתכלים בזיוה של החכמה האלהית המעטרת את החיים כולם, מרגישים אז את ההרחבה ואת החופש הגמור, ומה קשה הוא הצמצום הנדרש לבא בשביל כל עניני החיים, אפילו הרוחניים שבהם. אבל כמה כח וכמה אור וחיים מתגלה דוקא על ידי הצמצום הזה, כשהוא בא ביחד עם ההרחבה והאורה, והוא יורד בכח עליון, בזריקה, עד עמקי עמקים. אז מלא כל יעלה כל צמצום למרומי עד, ונגוהות רבים יוסיף במלא כל בעלייתו.\n", "summary": "העיסוק בענייני החיים, ואפילו הרוחניים, מצמצם את חופש המחשבה העליונה, אך דווקא בו מתגלים כוח ואור חיים.\n"}, {"id": 559, "paragraph": "הצדיק צריך להכיר את עצמו. ואם יודע הוא שגאותו נובעת היא ממקור הקדושה, מפני שהוא מתגאה במלכותו של מלך כל עולמים ומתפאר בתפארתו, אסור לו לבטל גאות קודש זו בהשפעה של שפלות דקטנות, כי אם יצחצח אותה הגאוה מכל סיג על ידי הופעת אור של גדולה, וממילא תתאחד עם הענוה הגמורה.\n", "summary": "הצדיק צריך להכיר את עצמו, ולא לבטל גאווה הבאה ממקור הקודש, אלא לצחצחה.\n"}, {"id": 257, "paragraph": "הצחצוחים של המדות הרעות, המעורבים בתוך הכשרון של הדבקות האלהית שבנפש, הם פועלים את פעולתם לרעה יותר מהמדות הרעות שאצל רוב בני אדם, מפני שאין בעולם פעולה כל כך אמיצה במעמקי הנפש, כמו הדבקות האלהית, אשר על כן אין לשער את עומק וגודל החיים של הצדיקים העומדים לפני ד', ומתענגים בנועם הדבקות והחשק האלהי. וכשהכח הכללי של החיים הוא גדול ואמיץ, גם החלק הרע שבהם הוא גם כן אמיץ, כתוכן הפנימי של כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ומפני כך עומדים הצדיקים תמיד במצב של מלחמה נגד צחצוחי הרע שבהם, המעורב עם הטוב, כל זמן שהעולם לא נתבסם כולו. אבל ד' לא יעזבם, והם תמיד הולכים מחיל אל חיל, כובשים ומנצחים, ולעד לא יעזבו את תוכן החיים העקרי, שהוא הדבקות האלהית, כי אם תמיד יעלו אותו, יאמצוהו ויבררוהו. ובעלייתו, ועלייתם עמו, הכל מתעלה, כל העולם, כל החיים, כל ההויה. בהתרוממות היסוד יתרומם הבנין, ובאימוץ השורש יתאמצו השריגים והעלים כולם, יחד עם כל המוני פרטיותיהם.\n", "summary": "ככל שהאדם גדול ודבקותו גדולה, גדֵלה המלחמה שלו עם סיגי היצר הרע שבדבק��תו.\n"}, {"id": 295, "paragraph": "מה שיש בתכונת ישראל לחולל וליצור, זהו תורה שבעל פה. ביחוד היא תורה שלמה, לפי אותה המדה שהיא סופגת מרוח של תורה שבכתב. היא מקבלת את אורה ממקור התורה, מפני שהתורה יצרה והטביעה את חותמה על נשמתן של ישראל. בלא השפעת התורה אין כח יצירה לישראל. כח היצירה הכללית הנמצא בהויה בכל שדרותיה, אבל בה הוא שרוי, איננו כח מקורי, רק מואר הוא וחי ממקור היצירה האצילית שלפני היצירה. בתור חטיבה מוגבלת, מקבל הוא הארה ממקורו, ולית ליה מגרמיה כלום, אור הלבנה המשתלם בהארתו, לפי הערך של ניצוצי החמה שזורחים בקרבו.\n", "summary": "כוח היצירה שבישראל זהו תורה שבעל-פה, המקבלת את אורה מהארת התורה-שבכתב, שהיא היצירה האצילית העליונה והמקורית.\n"}, {"id": 859, "paragraph": "ההתגלות על דבר גודל ערכו של האדם, על השפעתו הגדולה, בשפעת החיים שלו, בגודל רוחו, ברצונו והופעת שכלו, על ההויה, על כל היש, זאת היא חטיבה מיוחדת לישראל. רחוק רחוק מאד הוא העולם כולו מהכרה זו. הכל חושבים שהאדם ביחש להמציאות הוא רק פסיבי, מושפע ולא משפיע, אבל הקטנה זו אין לה כל ערך באמת. ודאי שההארה הרוחנית של סגולת הרוחניות ההוייתית של עצמות המציאות, קשורה היא הרבה עם הידיעה בעצמה. כל מה שהאדם יודע יותר את ערכו, ככה ערכו באמת גדול הוא, וכל מה שיכיר יותר בשפעת החיים ששדירות ההויה השונות מקבלות על ידי ההויה המרכזית שלו, ככה תגדל עצמותה של ההשפעה זו. מובן הדבר שידיעה כזאת אי אפשר לה שתהיה רק ידיעה גרידא. מהות החיים, הרצון וההתמשכות הנשמתית, צריכים להתקשר בקישור אורגני בידיעה זו. וקישור זה צריך שיתהוה על פי סגולה היסתורית ארוכה, וזה הוא גם כן אחד מהדרכים שכנסת ישראל היא מצויינת בהם. ההתבגרות הנשמתית עד כדי ההפעלה על ההויה, אל הפועל יצאה בישראל ביחוד. המוסר הישראלי איננו כי אם מוסר אינדיווידואלי, ולא גם משפחתי ולאומי, ולא גם אנושי כללי, אף על פי שהכל כלול בו, אבל בעקרו הוא אלהי, תורת ד' בורא עולם, תורה שהיא המשכה של היצירה, לא פחות מזה. גדולת הכרה זו היא מורשת ישראל מעולם, והיא גאותם ועזם עדי עד. \n", "summary": "סגולתם של ישראל גורמת להם להיות משפיעים על ההוויה מוסר אלוהי, ולא להיות רק מקבלים ובעלי מוסר אנושי ולאומי.\n"}, {"id": 444, "paragraph": "לפעמים ישנה התמדה כזאת, המאבדת את כל הונו הרוחני של המתמיד, ובטלה כזאת, הממלאה את כל עולמו של אדם קדושה וגבורה, סוד הדומיה.\n", "summary": "התמדה עלולה להיות הרסנית, ואילו בטלה יכולה למלא את האדם בקדושת הדומיה.\n"}, {"id": 720, "paragraph": "בעלי ההשגה הגדולים, כח המדמה שלהם הוא גדול ונשגב מאד, והוא מקושר עם החזיונות היותר כלליים שבמציאות. ולפי גודל הגבורה הרוחנית והטהרה הנפשית שלהם, פועל בהם כח המדמה את פעולתו, לצייר ציורים עליונים ונשגבים, שאור האמת העליונה מתגלה על ידם בגילויים כאלה, שאין שום שכל הגיוני יכול להגיע אליהם. \n", "summary": "כשכוח המדמה בא בטהרה, הוא מצייר ציורים עליונים יותר מהשכל.\n"}, {"id": 823, "paragraph": "האיש היחידי המשתוקק אל טוב ד', צריך להרגיש בעצמו איך שנשמת חייו היא תמצית גדולה של הויה עליונה ורוממה, שהיא מקושרת עם כל אותן הסיבות העליונות שהן מסבבות את הוייתה ותיאורה. ובזה יתעלה מעוף מחשבתה וחשיבות רצונה, והטוב העליון, מפנימיות חסד עליון, יגלה עליה.\n", "summary": "הרגשת הקישור של נשמת היחיד לסיבות המסבבות את ההוויה, מעלה את המחשבה והרצון, ומקשרת אותה לטוב ה'.\n"}, {"id": 12, "paragraph": "שמח היה הרמב\"ם כשצורת ההשגחה קבלה אצלו צביון של הדרגה שכלית. וראוי הדבר לשמח על זה, מפני שכל זמן שהאמונה הזאת, שהיא מבססת את חיי העולם, היא מונחת בלא תואר שכלי, איננה מתערבת עם כל גלי החיים של הנפש החכמה, השואפת להשכיל. אבל אחר שקבלה לתוכה צורתה השכלית, הרי היא משתרשת במעמקי הנשמה בכל חדריה ומעמקיה, והאדם מוצא את עצמו מאושר, כשצורתו הרוחנית מתאחדת לחטיבה אחת.\n", "summary": "ההכרה בהשגחה בתור השתלשלות, מיישבת את הנפש השואפת להשכיל, ומשתרשת יותר במעמקי הנשמה.\n"}, {"id": 450, "paragraph": "חלקים ידועים של הדמיון ושל הרצון משליכים בתור פסולת, חותכים וזורקים בתור ערלה, והמותר עולה ומתקדש. \n", "summary": "את סיגי הרצון והדמיון צריך לזרוק, והשאר מתקדש.\n"}, {"id": 203, "paragraph": "הנטיה הנפשית היותר פעוטה וקטנה, שאין לה אלא תומתה ונטיית טבעה, הכח השליט עליה להוציאה אל הפועל, ולכוין את התאמתה עם הנטיות שמחוץ לה, שעל ידי ההתאחדות ההיא תבא למטרתה, הוא הכח היותר כללי, שהוא התוכן המגמתי שבההקפה העליונה של ההויה.\n", "summary": "הכוח הנפשי עם נטייתו הטבעית התמימה, מודרך על-ידי הכוח הכללי והמגמתי שבהוויה.\n"}, {"id": 95, "paragraph": "פחות מההשקפה הזאת מיגעת את האדם ההשקפה המונוטאיסטית הנוטה לההסברה השפינוזית כשהיא מזדככת מסיגיה, המובלטת בחלקים רבים ממנה בהחלק התבוני של החסידות החדשה, שאין שם דבר מבלעדי האלהות. האדם מוצא את עצמו, שאם אך לא יתפס בתוכיותו מקום בפני עצמו, שאז, בהקרעו בדמיונו מהשלמות של אין תכלית האלהית, הוא ודאי חדל ורפוי ואיננו כלום, ואיננו כלום עוד יותר מהאין כלום של הביטול הערכי שבא על ידי ההצטיירות הראשונה, מפני שאז הוא נחשב שאמנם יש איזה מציאות לו בפני עצמו, בגבולו ותחום חפצו והכרתו, רגשותיו ונטיותיו, אלא שעולמו הוא קטן באין שעור, עד כדי חולשה ואפסיות, לעומת הגודל האין תכליתי האלהי, אבל אין זאת אפסיות גמורה ומוחלטת בעצם. לא כן הוא בההשקפה השניה, המסברת שאין דבר חוץ מהאלהות המוחלטת, אם כן השיקוע בנטיותיו הפרטיות של האדם, הנשענת על השקפת החיים שיש איזה מציאות פרטית הוה לעצמה, אפילו בצורה שבקטנות, הוא רק הבל ושוא נתעה. וראוי היה לפי זה להשקפת עולם זו להיות מחלישה את רוח האדם במעמקי ההתבוננות שלה עוד יותר מהראשונה, מכל מקום אין הדבר כן, אלא שזו האחרונה משיבה לאדם מיד את עז נצחו, היא רק מעודדת אותו שאין לו לשכח את אמתת הוייתו, ושעליו להתרחק מכל ארחות החיים הנובעים מהמחשבה הטעותית של הישות של עצמו הפרטי, הקרוע ברוחניותו מהאין סוף האלהי. אבל כיון שהוא צועד על דרך זה, אין לו עוד לכבוש דבר של מציאות, כי אם דבר של דמיון כוזב, וכבר הוא מאושר באין סוף. אמנם באמת אין עבודה זו קלה כל כך כמו שמצייר אותה הדמיון לכאורה. היציאה לחופש ממסגר הדמיון, היא עבודה לא פחות קשה מהיציאה לחופש מאיזה מסגר מציאותי. מכל מקום, סוף סוף עז רוח לו הוא יותר מהמחשבה האחרונה. אבל אי אפשר לגשת עליה, כי אם על ידי ההרגל הגדול וההתלמדות השכלית היותר זכה שאפשר להיות על פי ההשקפה הראשונה, ואז היא מלבשת את המחשבה האחרונה באורה לכל פרטיה, ונעשית לה בית קיבול והיכל, ד' בהיכל קדשו.\n", "summary": "ההשקפה הפאנתיאיסטית פחות מייגעת את האדם, כיוון שלפיה קריעתו מן האלוהות אינה אלא דמיון, ולא מציאות ממשית.\n"}, {"id": 541, "paragraph": "כל מה שהמחשבה האלהית מתגברת באדם, והיא חודרת יותר בתוך עצמיותו, היא מזככת את כל מדותיו ואת כל מעשיו בזיכוך עליון כזה, שאין כל הזיקוקים הבאים מאיזה הופעה מוסרית אחרת מתדמים לה. הצדיק אוהב ד' הוא באמת יסוד עולם. בעלייתו העולם כולו מתעלה, והוא מרגיש את עילוי העולם כולו מתוכו, מקרבו. מבשרו יחזה, ומנשמתו יבין. \n", "summary": "המחשבה האלוהית מזקקת את האדם יותר מכל מוסר הבא מבחוץ. הצדיק מעלה עמו את כל העולם.\n"}, {"id": 132, "paragraph": "המוסר הוא הפרוזדור, והקדושה הטרקלין. כשהפרטים מכשירים את עצמם בהטהרה של המוסר, מתעלה הקיבוץ, הכלל, להיות קדוש. המוסר הציבורי כבר הוא מנער מעליו את האבק של הדימגוגיה שבמוסר, ועוטה הוא, על ידי ההתקבצות של ניצוצי המוסר שבפרטיו, את האורה של גבורת הקדושה, שהיא מתעלה על ידי ההעמקה דוקא בהאהבה העצמית. ולהיפך כשהפרטים עוזבים את הטהרה המוסרית, האבוקה הנפשית הציבורית מתכנסת בתכונה של טומאה, ומתגלה מפלצת איומה של עם כבד עון, הרע מכל חיה רעה, ומנוול מכל בריה משוקצת.\n", "summary": "הקדושה זקוקה למוסר כפרוזדור לטרקלין כדי לשמרה בפרטים, אך היא משוחררת מכל דמגוגיה, ומגבירה את האהבה העצמית.\n"}, {"id": 407, "paragraph": "כשם שמדברים בחכמת הנפש, בפסיחולוגיה, מצד השירה והפיוט שבהסתכלות פנימית במעמקיה, ובמדע מצד הופעותיה בחיים הגלויים, כן מדברים באצילות האלהות, בתור נפש ההויה, מצד ההסתכלות השירית שברוח הקודש, באור הפנימי, ומצד המדע האלהי בהופעות הסדרים, המעשים והחזיונות, בכלים. והנשמה עצמה מתעלה היא מחוקי הפסיחולוגיה המתגלים, והאצילות האלהית היא ממעל להבריאה.\n", "summary": "כשם שהפסיכולוגיה עוסקת בנפש, והמדע בגוף, ועצמות הנשמה מעליהם, כך מחולקת נפש הוויה לפנימיות, כלים, ואצילות.\n"}, {"id": 290, "paragraph": "עז החכמה העליונה, במרום גבורתה, לא תצא לפעול חוץ מחוגה, די לה עצמיותה הנשגבה. אבל אור החסד זורם עליה, לרכך את קרחה הנורא, שיעשה נהר פלגים, מים קרים נוזלים, להופיע ממנו המון בריות לאין תכלית, והולכת הצטיירות החכמה ומתגלמת בכל יצור וכל מפעל. \n", "summary": "אור החסד גורם לחכמה שלא יהיה די לה בעצמיותה, אלא תופיע כלפי חוץ ותתפשט כנהר.\n"}, {"id": 139, "paragraph": "האינטיליגנציה חושבת שיכולה היא להפרד מעל ההמון, שאז תהיה יותר בריאה ברוחה, יותר אצילית במחשבתה. זוהי טעות יסודית, טעות שאיננה מכרת את הצד הבריא שיש בההכרות הטבעיות, ברגשות הטבעיים ובחושים הטבעיים, שלא נתתקנו, אבל גם לא נתקלקלו, על ידי שום השפעה קולטורית. הצד הבריא של היושר מצוי הוא באנשים גסים יותר ויותר ממה שהוא מצוי במלומדים ומוסריים, בעלי מחשבה. יותר מובהקים הם המלומדים בדברים הפרטיים של המוסר, בחוקיו ודקדוקיו, אבל עצם הרגשתו זאת היא מצויה באנשים בריאים טבעיים, שהם הם ההמון, עם הארץ. ולאו דוקא בהרגשת המוסר השרשית עולה הוא ההמון על אנשי הסגולה. גם בהרגשת האמונה, הגדלות האלהית, היופי, החושיות, הכל אשר לחיים בדרך ישרה, בלתי מסוננת על ידי הצינורות המלאים שכר אגמי נפש של הדעת וההחכמה, הוא יותר בריא וטהור בההמון. אמנם לא יוכל ההמון לשמור בעצמו את עצומו וטהרתו, איננו יכול לקשר יפה את מושגיו, גם איננו יודע איך לעמוד בקשרי המלחמה, בעת אשר הכרות והרגשות מתנגדות וסותרות זו את זו נלחמות בנפשו מבפנים, או בעולם מבחוץ. לזה צריך הוא לעזרת גדולי התושיה, המישרים לפניו את נתיבות עולמו. אבל כשם שהם משפיעים עליו עצה ותושיה, כך הוא משפיע עליהם חיים בריאים. והצד המשותף של אצילי הרוח עם ההמון, הוא הכח המקיים את שני הצדדים על מעמדם היפה, ומשמרם מכל רקבון והתנוונות מוסרית וחמרית. הנבואה, הבאה מהצינור האלהי, באה דוקא לשם מטרה זו, של איחוד הרוח ההמוני עם הרוח האצילי המיוחד ליחידי הסגולה. הביטויים ההמוניים מתלכדים בה עם המחשבה האידיאלית של עשירי הרוח.\n", "summary": "האינטליגנציה צריכה את בריאות ההמון, וההמון – את הכרת האינטליגנציה, והנבואה מחברת את שניהם.\n"}, {"id": 669, "paragraph": "הרצון הכללי של הרוחניות הכללית שבאומה, יש לו מדתו, ולמעלה ממנו הוא הרצון של התוכן האלהי, לפי השגתה וחייה הפנימיים והחיצוניים. וכל זמן שהתוכן הרוחני של האומה הוא מלא וגדול, מתגדל ממילא במדה יותר עליונה האור של התוכן האלהי שבהשגתה, והמבוקש של מציאותה מצוייר בה בגוונים בהירים, ולמעלה מזה מתגלה בגוונים בהירים המבוקש של כל ההויה כולה, שזהו רז דעת עליון. כשירדה האומה בגלות המרה, נחשכה נשמתה, והשגת מבוקשה הפנימי של מציאותה ומאויי חייה נתקטן, עד שאינה מוצאה כלל את נתיבותיה, ומכל מקום יש בקרבה איזה השגה קלושה של רשימת אורה, שממנה זורח אור כהה לפי הערך לצדיקים וחכמים, דורשי ד' בכל לבבם גם במחשכים, וכי אשב בחושך ד' אור לי. אבל הענין האלהי והמגמה העולמית, אם היתה עומדת במקומה ובמדריגתה הראשונה, לא היתה יכולה להתחבר כלל עם מגמתה העצמית, ואז היו חייה בגלות נוטלים להם דרך חול, באין פנות להתקשר עם המגמה האלהית של צור כל העולמים, צדיק בכל הדורות. מה עשה הקב\"ה, כשם שנתמעט האור הזורח בה לגבי תכונתה הפנימית, כן ירד האור האלהי הכללי בעולם, והשיגוב של הענין האלהי, שהוא אור חי העולמים, איננו מבהיק כי אם באור קלוש כזה, שהוא יכול להתאחד עם האור הזורח בנשמתן של ישראל גם אחרי הירידה שגרמה הנפילה הגדולה שנפלה עטרת תפארת ישראל משמים ארץ. ובהיות הענין האלהי הכללי, בתור אור העולם, עומד במעמד כזה, שוב הענינים מתחברים, והמגמה של מציאות האומה ברוח קדשה הפנימי, והמגמה הכללית האלהית הגדולה של ההויה כולה, יכולות הן להתאחד כאחד, וממילא הן מתחברות ביחד בעצמן, ובנשמותיהן של ישראל בפרט, ובנשמת כללות האומה בכלל, והם מוכנים יחד לעלות בישועת גוי ואלהיו. אני והו הושיעה נא. \n", "summary": "כשנחלש האור הזורח בנשמות ישראל על-ידי הגלות, נחלש גם התוכן הכללי בעולם עמו, כדי שיוכלו ישראל להכיל אותו.\n"}, {"id": 631, "paragraph": "תכונתה של ההסתכלות הרוחנית היא סקירת הכל ביחד. וזאת היא טבעה המיוחד לה, שמבדילה מהסתכלות שכלית פשוטה, שהיא עסוקה תמיד בפרטים מיוחדים, שבקושי מקבצת היא אותם למדת כלל מאוחד. הנשמות המיוחדות לסקירה פנימית, קשורים אליה בכל כח חייהם, וצער גדול ועמוק הם מרגישים כשלוחצים אותם, על ידי עצמם מפני ההרגל או על ידי השפעת הסביבה, לעסקים רוחניים או מעשיים פרטיים. אלא שהם מישבים את דעתם, בהכירם את הכרח החיים לעסוק בכל המכשירים המביאים את המגמות, אבל בנפשם קשור חפץ נעלה לקצר במכשירים, ולהאיר במוקדם את האורה המגמתית.\n", "summary": "המיוחדים לסקירה פנימית סובלים באהבה מעיסוק בפרטים.\n"}, {"id": 40, "paragraph": "ההגנה על היהדות ההיסתורית, היהדות המעשית, היא אחת מהחובות היותר גדולים לכל בעל נפש, אשר יש לו איזה כח לעשות ברוחו. העזיבה המעשית, מרפיון רוח, העדר השיתוף בארחות החיים עם כללות האומה לדורותיה, בשמירת שבתות ומועדים וקדושתם, במאכלות אסורות ופרטיהם, בויעוד בתי כנסיות ובתי מדרשות, פוחת הוא מעט מעט את צורת האומה, ומדלדל את כח חבורה. ואם אי אפשר להמעשים להיות נשמרים אלא בהסברה והטעמה של הדעות המגינות עליהם, הרי התעמולה של קנין הדעות ההן חובה שוה היא להתעמולה של הקנאת המעשים.\n", "summary": "היהדות ההיסטורית המעשית מעצבת את צורת האומה, וההגנה עליה בהסברת דעותיה חשובה כהסברת חובת מעשיה.\n"}, {"id": 677, "paragraph": "בכל אדם יש דמיון שמלביש את השכל, ונותן לו ברק והידור נוצץ, וכל מה שהוא לנאותו אינו חוצץ. אבל המותר מזה, יוצא כבר מסדר הקדושה, כיון שאין אור השכל שורה בו כלל, ונעשה שד משדי. אבל הדמיון שהשכל מאיר בו, זהו יסוד הניסים, שכל ההויה המתוארת בחוקיה אינה כי אם לפי הדמיון שלנו, אלא שאור השכל של חכמה תתאה מאיר בה, להיות חקי הטבע מסודרים על ידו, ובתוך ארג זה נעשו הניסים כולם, שהם מבטלים את הדמיון מפני הארת השכל העליון, השולט עליו ומבטלו. ונס ודמיון עולים בקנה אחד במספרם.\n", "summary": "הדמיון מלביש את השכל ומהדרו כל עוד אינו יתר עליו, כשם שהנס מהדר את הטבע, כשהוא בטל אליו.\n"}, {"id": 819, "paragraph": "באמת חסרון רוח הקודש בישראל הוא לא חסרון שלמות, כי אם מום ומחלה, ובארץ ישראל היא מחלה מכאבת, שהיא מוכרחה להרפא. כי אני ד' רופאך.\n", "summary": "חסרון רוח הקודש בישראל הוא מחלה, ובארץ ישראל הוא מחלה כואבת.\n"}, {"id": 138, "paragraph": "סימן טוב הוא לאדם ולאומה כשחוש המוסרי שבהם הולך הוא ומתפתח. החוש המפותח יפה מכיר הוא בכל פגם מוסרי של עצמו, והוא נסלד ממנו. יש גם שההכרה המוסרית מקדמת היא את עצמה הרבה מהיכולת המוסרית החפשית, ואז הוספת דעת זו תוסיף מכאובים רבים, כי הוא רואה בעין פקוחה איך הקרעים המוסריים שלו עצמו הם מענים את נשמתו, והוא הולך בעצמו קודר תחת הלחץ של רצון עצמו, הנדכא מתגרת יד טבעו של היכולת המוסרית, שלא נתפתח עדיין לזו המדרגה של ההכרה. אבל יסורים הללו יסורי אהבה הם, סוף כל סוף מביאים הם את האורה הגמורה. כיון שההכרה מתחלת לעשות את עבודתה המדעית, באה אחר כך גם כן היכולת ועושה את עבודתה הרצונית, כי סוף כל סוף הרצון, ובפנים ידועים גם היכולת שעל עצמו, הוא הגמר הברור של ההכרה. נדנוד הרצון וחולשת היכולת, באה רק מסבתה של כהות ההכרה. עוזרת היא גם כן הסביבה כולה החיצונה, האוביקטיבית, להוציא אל הפועל את היכולת הגנוזה בכח ההכרה, כי התנועה לעילוי ההויה אינה סגורה בשום עצם מיוחד לבדו, הולכת היא תנועה זו ומתפשטת בכל ההיקף המתיחש לה. וכפי הגודל של ההכרה המוסרית, וכפי מדת הריחוק שהרצון והיכולת המוסריים רחוקים הם ממנה, כך מכוונים הם הדברים הדוחקים את הרוח ומביאים אותו לשכלולו, עד שהם מאחדים את היכולת, הרצון, עם ההכרה, במה שהם מעדנים ומעלים את נטיית הרוח המתיחש לאלה, אל אותו מרום הפסגה שההכרה הגיעה כבר לה. והם הם יסורי הצדיקים, המזככים את האדם ואת הגוי, ומכשירים אותו להיות צדיק, חסיד, ישר ונאמן.\n", "summary": "ההכרה המוסרית מכשירה את הרצון והיכולת המוסריים, וכשהיא קודמת להם, מתייסר האדם בייסורי אהבה, שתכליתם אור גמור.\n"}, {"id": 765, "paragraph": "הענינים הרוחניים הפנימיים שקודש האמונה נוסד עליהם, הנם רוממים באמת מכל לשון, וכל ההרצאות הדיבוריות אינן נותנות כי אם צל קלוש מתוכנן. ולפעמים נמצאות נשמות כאלה, שהן קולטות את צל הגוונים שעל פי הדיבורים בצורה הפוכה לגמרי ממהותם, ואז כפירתם היא אמונה ממש, כחותם המתהפך.\n", "summary": "האמונה עצמה גבוהה מכל הדיבורים עליה, וקליטת צללי דיבוריה בלבד מביאה לכפירה, שבפנימיותה היא אמונה.\n"}, {"id": 837, "paragraph": "כל המצבים של האדם נדרשים לו לצורך שכלול עצמו ושכלול העולם כולו, ולא יקוץ אדם בשום מצב שהוא נמצא בו, ויתנהג למלא את חובותיו כפי דרישת מצבו. ואפילו אם ישנם חובות כאלה שאינם לפי רוחו ותכונות נפשו, מכל מקום מאחר שהמצב מחייב כך, יעשה הענינים ברצון ובמתינות. ולא יחשוב שאין לעשות דבר כי אם במה שהתענוג הרוחני ניכר, כי לפעמים הפעולה של הכפיה טובה מאד.\n", "summary": "לפעמים כפייה עצמית לעמול בדברים שאינם לפי מצב רוחו, טובה לו ולעולם.\n"}, {"id": 831, "paragraph": "העונג היותר גדול הוא, מה שמתענגים על העונג של ה' מצד עצמו. זה תפיס ברעותא דליבא, אף על גב דלא תפיס בשום מחשבה. וכל מגמת השכליות התורניות והעבודות כולן, הן כדי לפתח שבילין לעונג בהיר עליון זה, שאין קץ להעילויים שבו, ומדרגותיו אין להן תכלית וקץ. ובכל עת שהנשמה מציירת נטף אחד מעדן עליון שבעליונים זה, נעשית מדושנת עונג, ואור האהבה ממנה הוא נובע. ושיר השירים מיוסד על נקודה זו, המתגלה באהבה בתענוגים, שכל עדוני עולמים הם רק ניצוצים קלים מאור זוהר עדן נחלי תענוגיה. אשרי המחכה לאור עדן זה, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. \n", "summary": "מטרתה של כל עבודת ה' היא, לפתח שבילים להתענג על ה' מצד עצמו – מה שאינו נתפס בשום מחשבה, אלא ברעותא דליבא.\n"}, {"id": 308, "paragraph": "וחובה גדולה היא על הצדיקים להתעסק תמיד בלימודים ושירות, המעוררים את התענוג העליון, כדי שיהיו תמיד מדושני עונג. ומהעונג שלהם, ימשך שפע עונג על כל העולם כולו, על כל בחינה של כל בריה, כפי מה שהיא יכולה לקבל. ומרוב העונג המתמשך מזיו הנשמה הקדושה של הצדיק העליון, בעל ההשגה הבהירה, ימשך נועם של אהבה לכל ישראל, ואהבה פנימית לכל טוב, וימחקו כל תוי הקטיגוריות מכל הפנים, וממילא תשתתק החוצפא, ולא תוכל להרים ראש לטשטש את העולם. כי כל כחה של הרשעה בא מהמרירות הנמצא בנשמות, מפני היבשות שבהן, ומפני הריחוק שלהם מהעונג העליון של הדבקות הברוכה בקודש העליון, בזוהר הנוצץ מאור אין סוף. ועל ידי גודל היסורים שכל נשמה סובלת, מתגברת הרשעה בקצפה, והיא בועטת ומחרבת, מסיחה את דעתה ולבה אל הכפירה ואל ההפקרות. אבל כשהעדן מתפתח, אז שב רוח חיים, רוח חן ותחנונים, לרחף בלבבות, ואור התשובה הולך ומאיר, וכל העולם כולו מתרפא. אמנם צריך הצדיק הגדול לדעת את מעלתו, וצריך לשמור את קדושתו והודו הפנימי, ולא לפול משום דבר וענין כלל, ואפילו מכל רפיון שלו, ואפילו מכל מה שנראה על פי פשטן של דברים שגדולה היא החציצה, ושאי אפשר לעבור עליה, ולהתרומם בנועם עליון ובזיו קודש. ואפילו כשמתברר לו שאינו ראוי כלל וכלל לשום גודל ולשום פאר, כי אם שהוא ראוי להיות מושפל ובזוי, עלוב וירוד לאין חקר ושיעור, אף על פי כן לא יעזוב את מהותו הפנימית. ואם רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל תנח. וסוף סוף שינצח, והכל יתוקן, ואפילו כל הדברים העליונים, שנחשבים לחוצפא נוראה לחפוץ אותם, סוף כל סוף יהיה חלקו עמם בנעימים. אברך את ד' אשר יעצני, אף נחלת שפרה עלי.\n", "summary": "חובה על הצדיקים להתעסק בלימודים ושירות המגבירים את העונג, המרבה את האהבה ודוחה את הרשעה.\n"}, {"id": 667, "paragraph": "אין המחשבה האצילית שלמה באדם, כשהוא מתנשא לצייר את הטוב הכללי ולהתאמץ לחשוק בו לעצמו ולעולם כולו, אלא אם כן היא מחפשת אפשרות לצורת חיים כזאת, שתבסם את העולם במה שתתקן את תכונתו החברתית, ותכריע גם כן לטובה את החיים הפרטיים, בין בחיצוניותם בין בפנימיותם, ותעמיד את היסוד לבסס את מעמד החיים באופן כזה, שהחיים הנצחיים, שהם קשורים בזיכוך הנשמות ואימוצם הרוחני המוחלט, הם יהיו נמשכים והולכים מהתיקון המסודר של המעמדים החברתיים והפרטיים, ומאוצר המחשבות שהמחשבה הראשית גורמת להריק על החיים. כל מחשבה שהיא מפקרת את תיקון העולם וסדרי המדינות, ופורחת באויר רוחני לבדה, ומתפארת בתיקון נשמות והצלחתן, הרי היא מיוסדת בשקר שאין לו רגלים. וכל מחשבה שדבר אין לה עם הרוממות הנצחיות, ומתעסקת רק עם סדרי החיים החמריים ותיקוניהם, אפילו אם יהיו בה תוכנים מוסריים וארחות צדק ומשרים, סופה להתעכר, מפני קטנותה, ומפני הזוהמא והסרחון שהחיים החמריים לקויים בהם בטבעם, כשהם מנותקים מיסוד חיים נצחיים ותשוקתם. ביחוד תוכר חולשה של מחשבה קיבוצית כזאת, במה שתשים את מרכזה רק בצעירים, שהחיים החומריים משחקים לפניהם בכל מהתלותיהם ושגיוניהם, וזקנים לא יוכלו לקחת בה חלק אמיץ, כי אם ברצון עשוי ובלב מיואש. וכך היא המדה היונית, להביט על הזקנים במבט בוז, כדברי אריסטו בריטוריקה. ומה לקויה היא מחשבה ציבורית שאינה יכולה להתפשט יפה על כל חלקיה. ונאמר, כי מלך ד' בהר ציון ובירושלים, ונגד זקניו כבוד.\n", "summary": "המחשבות האצילות (הזִקנה) והסדרים החברתיים (הנעורים) זקוקים זה לזה, ואי-אפשר על אף אחד מהם.\n"}, {"id": 122, "paragraph": "על כן הזמן מכריח להפצת הדעה, הדעה היותר רוממה, יותר רחבה ואידיאלית. אי אפשר לצורה הגסה של האמונה, אחרי אשר ירדה ירידה אחר ירידה, ונתלבשה בלבושי שקים עבים מאד, להחזיק מעמד. ומי זה ילביש את האמונה הטהורה את המחלצות הראוייות לה, מי ישים על ראשה את אותו הצניף הטהור ההולם לפי הוד מלכותה, אם לא גדולי הכשרון, חכמי לב, קדושי רגש וטהורי נפש, השתולים בחצרות ד', תלמידי חכמים המסורים להגיון התורה ועמלה.\n", "summary": "המחשבות החדשות מחייבות את אנשי האמונה לרוממה ולהשיבה לגדולתה.\n"}, {"id": 6, "paragraph": "כשפוגמים את הרעיון, כשמתרחקים על ידי השיקוע בקטנות החיים הרגילים מרוממות המחשבות העליונות, שהן מחוללות את המעשים הגדולים, ושהן גנוזות בתוכם בגניזה אלהית עצומה, המעשים הולכים ממילא ונפגמים. ערכם משתפל, והדרם הולך ומועם, עד שהם מתגלים בצורה קצופה, המעוררת קפדה ושממון, תחת שהעז וההדר הוא לבושם הטבעי להם. וכשהמעשים נפגמים, הולך הרעיון ומתרחק, עד שהוא נהפך למין מחשבה קלושה, המעוררת גם היא בוז מכל איש מעשה, מצד מרחקה מן החיים, ומצד רפיון כחה לפעול עליהם.\n", "summary": "עזיבת המחשבות העליונות וההשתקעות בקטנות החיים, משפילות את ערך המעשים והופכות אותן לשיממון וקפדה.\n"}, {"id": 571, "paragraph": "האמונות המוכרחות של הרמב\"ם, הם הדרכים שעל ידם מעמידים את הסגנון, והם טבועים בטבע האדם, עד שאי אפשר כלל שיעקור האדם את ציורי האמונות הללו מלבבו ולא יעקור על ידם את האמיתיות העליונות שהם יסוד האמת לאמתו. ואחרי כל זה, מדי דור ודור מתחדשים שינויים רבים בהיחש של האמונות המוכרחות הללו, אבל האמת הפנימית לעולם עומדת. \n", "summary": "גם האמונות המוכרחות, המתחלפות במהלך הדורות, הנן טבועות בטבע האדם, ועקירתן פוגעת באמונות האמיתיות.\n"}, {"id": 470, "paragraph": "לפעמים מסתתרים האורות המצוחצחות מהנשמה, מפני שהם עולים בשורש הנשמה למעלה, לקבל ממנו שפע חיים ורצון ושכל עליון, ולמטה בגוף נדמה כאילו הכל סתור והכל נחשך, ואז אפשר להסתכל בתיקוני עולם הגשמי בעין יפה וחודרת. ואחר כך פתאום באים האורות ממרומים, וגלי אורים רבים משתפכים בנשמה בחכמות עליונות ועדנים רבים, ולישרים סודו.\n", "summary": "לפעמים מצטמצמת הארת הנשמה מפני עלייתה לשרשה, ואז יש מקום להתבוננות בגוף ולתקנו.\n"}, {"id": 322, "paragraph": "כנסת ישראל היא מגלה בכל חליפות הזמנים אחת מהצורות הרבות שבאורותיה המרובות. והעתיד שלה, הוא ההתפשטות המוחלטת של כל האורות שכל אחת שמשה תקופה מיוחדת, שיאירו בה כולם בבת אחת, ובתפארת הכללית הזאת תאיר על פני תבל. ולא פחות ממה שהיא כוללת בקרבה את הופעותיה שהתגלו על ידה בתקופות שונות, היא כוללת בה גם כן את ההופעות אשר התגלו בעמים שונים על ידי גרמתה, בין בגורם קרוב בין בגורם רחוק, בין בהופעה גלויה בין בהופעה נעלמת. וכל מה שהוא מובדל ממנה ומנוגד לה, איננו כי אם נראה כך, בהיותו מופרד ממקור כללותה, אבל בשוב הכל להופיע בה כאחד, יוכר תוכנה העצמי, שהכל הולם ומתאחה בקרבה. ועתידין כל הנביאים שיאמרו שירה בקול אחד, שנאמר קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו, כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון.\n", "summary": "אורם של ישראל המשתנה מתקופה לתקופה ובכל עם ועם, יאיר בעתיד כאחד.\n"}, {"id": 27, "paragraph": "מבא גדול יש להפסיכולוגיה הפרטית, וכן הכללית, הלאומית והאנושית, עם דרכי ההסברה של ארחות התורה והעבודה. ביחוד אנו צריכים להכנס במעמקי חכמת הנפש, כדי להסביר את תוכנם של המחשבות הפועלות עלינו לרגלי המעשים והדיבורים, שעל ידן אנו נכנסים להבנת כונת המצות והתפילה, וגודל ערכם על חינוכנו המוסרי ותיקון העולם בכללו.\n", "summary": "הפסיכולוגיה הפרטית והלאומית משמשות כמבוא להבנת התורה ועבודת ה', ובייחוד את פעולת המחשבה, הדיבור והמעשה.\n"}, {"id": 784, "paragraph": "העולם הרוחני בגדולתו, הוא מתמלא לבדו. אינו צריך להקדמות ולימודים, הכנות ותוארים, מצד עצמו. כל התלמוד והמוסר, המכשיר את היחיד ואת הכלל לחיי עולם, באמת אינו כי אם פועל שלילי, להסיר את הרשעה והבערות, כדי שיוכל האור העליון להתפשט בכל גבורתו ורוחב התפשטותו.\n", "summary": "העולם הרוחני מתמלא לבדו, והתורה והמוסר באים רק להסיר את הרשעה והבערות המונעים את התפשטותו.\n"}, {"id": 109, "paragraph": "התשובה היותר מקורית וטובה הנובעת מאור התורה בעולם, היא השינון בחלק דיני ממונות, וכל המשפטים שבין אדם לחבירו, הכלולים אצלנו בלימוד חושן משפט, בכל הבקיאות הגירסאית היותר בהירה, וכל החריפות הישרה והרחבה היותר אפשרית. היא מתקנת את כל מכשולי הלב שבחיים, ומעמידה את הצדק האלהי על בסיסו הנאמן, ונוטלת את מחץ הספק והנביכה מתוך הנשמה, על ידי מה שמאירה היא באורה הבהיר את דרך החיים המעשיים. אמנם צריך תמיד להכשיר את הלב ואת המח על ידי יתר חלקי התורה, וביחוד על ידי השפעה מוסרית ועיונית חזקה ורחבה, בטל האור של ההגיונות הפנימיות שבההכרות האלהיות האציליות, כדי שתהיה הנשמה מוכשרת להתדבק יפה בהצדק האלהי שבחלק המשפטי של תורת החיים, ואז יבא לה מקצע זה כשמן בעצמותיה, לרוממה ולשגבה.\n", "summary": "העיסוק בדיני ממונות מבסס את טהרת השכל והלב ומסיר את הספקנות.\n"}, {"id": 441, "paragraph": "העולם כולו עסוק בפירורים של מחשבות, שאינו יכול למצא את האחדות החיה שבהם, ומתוך ריבוי הפירורים האחדות מסתתרת. באים בעלי הרעיון הפנימי, וגוללים את האור האחדותי, ואינם מתחשבים אם התעמולה של פירורי המחשבות תלחץ על ידם וכמותם תתמעט.\n", "summary": "בעלי הרעיון הפנימי גוללים את האור האחדותי המסתתר מאחורי ריבוי פירורי המחשבות שבעולם.\n"}, {"id": 806, "paragraph": "אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד, ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילויים ותקומתם החמרית והרוחנית, והשנאה צריכה להיות רק על הרשעה והזוהמא שבעולם. אי אפשר כלל לבא לידי רום הרוח של הודו לד' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו, בלא אהבה פנימית, ממעמקי לב ונפש, להיטיב לעמים כולם, לשפר את קניניהם, לאשר את חייהם. תכונה זו היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא לחול על ישראל. בכל מקום שאנו מוצאים רמזי שנאה, הרינו יודעים ברור שהכונה רק על הרשעה, שהיא מרתקת בחזקה את האיגוד של עמים רבים, גם בהוה, וביחוד בימים מקדם, שהיתה זוהמת העולם יותר מסואבת. אבל עלינו לדעת כי נקודת חיים, אור וקודש, תמיד לא זזה מהצלם האלהי שנחנן בו האדם בכללו, וחוננו בו כל עם ולשון, כל אחד לפי ערכו, וגרעין קודש זה ירומם את הכל. ומתוך נקודת חיים זו אנו חפצים את העילוי הגמור שיחול בעולם, את אור הצדק והמשרים, המתאחד עם ההוד והתפארת, עם הגבורה והנצח, והשלמת היצור כולו, והאדם וכל אגפיו בתחילה. זאת הנשמה הפנימית המונחת בעומק הדעת של כנסת ישראל, שברוח ד' עלינו הננו הולכים ומעוררים אותה לחיים מעשיים ורוחניים.\n", "summary": "אהבת הבריות צריכה להתפשט על כל העולם, והשנאה רק על הרשעה והזוהמא.\n"}, {"id": 782, "paragraph": "צריכים להמתיק, על ידי סידור רגשות עדינים, ורעיונות מזהירים ונעימים, את התוכן המתילד בנפש מקבלת עול מלכות שמים, מהמחשבה על דבר האמונה האלהית, וכל הארחות הרוחניים והמעשיים המסתעפים ממנה, עד שיהיה דבר ד' מתוק וערב לנפש. ומיתוק זה תלוי בגדולי הדורות, ברעיונם הפנימי, בסידור חייהם, ובפעלם הספרותי.\n", "summary": "צריך להמתיק בנפש את התוכן הנולד מקבלת עול מלכות שמים ואמונה, עבודה זו תלויה היא בצדיקים.\n"}, {"id": 572, "paragraph": "מפני קטנות דעתו של אדם להקיף את הצד הכללי של הדעות השונות, ואת הרוחב המאחד שלהן, כל הדורות והקבוצות השונות חוזרים כל אחד על אופק מיוחד של ההשקפות האיתנות ברוחניותן, והכל מדמים שאין תקוה להבנות כי אם כשתכחד ההשקפה האחרת, שאינה מחוג של המשקיף, מן העולם. ואין מרחיב את הדעת, לומר שלא העולם כולו משתקף הוא בהשקפה אחת, כי אם חלק ממנו, אם כן הכל נצרך, והכל עושה בנין. והסתירות, לא מצד היש והחיוב שבההשקפות הן באות, אלא מצד השולל שלהן, מצד המכשול הגאותני של אני אמלוך ואין עוד, שנטלו להן כל השקפה בשעתה ובחוגה.\n", "summary": "קטנות דעת וגאווה גורמים לראות השקפות שונות כסותרות, ולא את הבניין שנעשה מאחדותן הפנימית.\n"}, {"id": 351, "paragraph": "אצל חוקרים אחדים נתגלתה קליפת תנין עור בכל גווניה, וצריכים קדושי לב להכירה כדי לנצחה. \n", "summary": "אצל חוקרים אחדים נתגלתה קליפת תנין עיוור, וצריך להכירה כדי לנצחה.\n"}, {"id": 613, "paragraph": "ההבטה הרציונלית על העולם בכל חזיונותיו, החמרים, המעשיים, המוסריים והרוחניים המוחלטים, היחידים והמצורפים, הכלליים וכללי הכלליים, היא מבליעה את הנקודות והקוים המיוחדים הדקים בתוך ההארה הכללית, ומתוך כך נח לה להתעלות למרחב כללי, אבל כשלון טמון לרגליה, על ידי מה שלא נתבססה יפה בחדירה אל הדייקנות הפרטית. הופעה זו נראית מכחו של הרציונליזם בחול וגם בקודש. הרזיות היא חודרת לפרטים ולפרטי פרטים, אין קו ונקודה שתעבור עליהם בשתיקה, אין קוץ ותג שלא תדרוש עליהם המון פליאות, אין תנועה קלה וחזיון קטן שבקטנים שלא יפיץ קרני אורה, לצייר ולתאר, להרגיש ולחשוב. מסוכנת היא הרזיות שלא תשקע בקטנותם ש�� הפרטים, שלא יאחזו כנפיה הרחבות בחגוי סלעי מגור של חשכת הקטנוניות. היא לפי זה צריכה תמיד להחליף כח. לפעמים צריכה לספוג אל תוכה את האויר הרציונלי השטחי, היא מעלתו כשאוחזתו בידה. וביותר היא נועדה תמיד להתרומם במרחביה העליונים, בדרושי הגדולה העליונה, בכללי כללי הכללים, שגם הם לפרטים נחשבים בעת שכללים יותר רחבים מופיעים עליהם. אבל סוף כל סוף תנצח הרזיות בכחה לאלהים, ותבא עד תכונתה, להראות לעולם כולו שאכן גדלות עליונה יש גם בכל קוטן. אין גבהות לפני המקום ולא שפלות, אין קטנות ואין גדלות, כי הכל רם ונשא, והכל שפל ונמוך. הכל רם ונשא מצד מקוריות החיים של אור חי העולמים ששוטף בכל, והכל שפל ונמוך אלמלא יצויירו שהנם נשארים לעצמם, בלא מקור האור, שאז כלהו ספירן מתחשכן, וכד אנת תסתלק מינייהו ישתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא. כי עמך מקור חיים באורך נראה אור.\n", "summary": "הרציונליזם מביט על המרחב, והרז על הפרטים, על-ידי התעלותו לגבהי-גבהים, ואף שהרז עיקר, הרציונליזם משמרו.\n"}, {"id": 113, "paragraph": "הננו חשים במלא נשמתנו את ההכרח של הטוב המוחלט, את האי אפשרות של אי הוייתו, ואת העריגה הבלתי פוסקת במעמקי לבבנו להתעלות אליו, להתקרב אל מרומיו, לחזות בנועמו. הננו מרגישים שהטוב השלם בהשלמת הוייתו, החפשי מכל גדר, מכל תנאי וחק, מכל תאר ושינוי, מילואו הוא מילוי עולם. אין מקום למלוי שאיפתנו אל טוב זה, אלא בהסתכלות האפשרית בניצוצי זיוו, אחרי אשר ירדו אלינו, וימלאונו עז וחיים, נצח והוד. הננו אחר כל החזיון הזה נשארים צמאים אל התעלות הטוב. אין אנו מקיפים את מלא היקף הטוב בתומו, כי אם כשנחזה בו, לבד מילוי הטוב, גם כן התעלות הטוב, פריחה תמידית, תוספת עז ועילוי בלי מצרים, בלא עמידה. מילוי הצמאון האידיאלי הזה, יורנו דעת במה להבחין בין אור האלהי, לאור העולם החי ממקורו. האור האלהי מרוה אותנו את צמאוננו הנשגב אל הטוב המוחלט הקיים במרומיו, והאור העולמי ההולך ואור, ההולך ומתעלה מחיי מקורו, ידשננו מהטוב של ההתעלות, של תגבורת הכח, של הוספת העילוי, שהננו לו כל כך צמאים ונכספים. לא נהיה לחוצים להשביר את צמאון המדע והטוב כשהוא מקופל יחד, ונושא את דעו על ההויה כולה, לדעת את סוד האצילות המוסרי שבה, במסקנא יבשה שההויה וההפסד היא המגמה האחרונה, מה שאנו מוצאים את עצמנו מזה נעלבים ונדהמים, מלאי שממון מפעולה הולכת וסובבת, המדאיבה את נפשנו בהאנחה של \"אין כל חדש תחת השמש\". הננו מתנשאים מעל להחזיון הפשוט שהחושים קולטים בחיצוניותם מההויה. הננו צועדים בצעדינו הרוחניים למעלה מן השמש, וגוזרים אנו \"אין כל ישן\", הכל פורח, הכל מתעלה, הכל מוסיף תמיד אור וחיים. אין הרוח האצילי נופל גם בראותו שהדרך של ההתעלות היא דרך מסובבת, שיש בה מעלות ומורדות, הליכות קדימה ונסיגות לאחור גדולות מאד, שגם הנה, המורדות והנסיגות, מלאות הנן רוח של עליה וקדמה. ההכרה של ההתפתחות כשהיא הולכת ונגמרת, הולכת ונקלטת יפה בחיים המדעיים והמוסריים, כשהיא מתבכרת, ויוצאת מידי בוסריותה עד שאיננה נאכלת פגה, היא מעלה את רוח האדם אל מרומי האור האלהי, מקלטת בקרבו את המגמה הפנימית של דעת אלהים, החפשית מכל חק וגבול, שבאוצר נשמתן של ישראל, שנתגלתה על ידי ההופעה האלהית המיוחדת לו, בתור הפרח היותר עליון של הזרחת אור נשמת האדם בקרב העמים כולם. ההתפתחות התדירה תמלאנו שיקוף אידיאלי מוסרי על כל ההויה, ותביאנו לידי מילוי אור אלהי מ��עי והכרתי כזה, המאחד את הוייתנו עם אור חי העולמים בתכלית הטוהר והמוסר, העז והגבורה, בכל מילואם. כבוד אלהים העטוף בהיצירה הרחבה בכל גווניה העשירים והשונים, מתודע אלינו בזיוו האידיאלי, ההולך ומתגדל, \"יתגדל ויתקדש שמיה רבא\".\n", "summary": "העריגה אל הטוב האלוהי המוחלט מתמלאת על-ידי ההתקשרות עם התעלות העולם אל הטוב, הגוברת על הריסת העולם החיצונית.\n"}, {"id": 416, "paragraph": "הצדיקים הגדולים מלאים אהבה הם. ואהבתם הגדולה אינה ראויה שתמלא בכל דבר, כי כל הדברים שבעולם קטנים הם לעומת חוש אהבתם, ואין דבר שיוכל למלא את אהבתם כי אם הענין האלהי. וכל הדברים שבעולם הם אוהבים, מפני שכולם הנם תוצאותיה של האורה האלהית.\n", "summary": "אהבת הבריות של הצדיקים הנה תולדה של אהבת ה', שכן אהבתם מתמלאת רק באהבת ה'.\n"}, {"id": 445, "paragraph": "הקדמות במובנה האריסטי, בתור חיוב של מושכל ממשכיל, אינה קוצצת כל כך את ענפי המוסר, כמו קדמות החומר הקדום, בלא שום התחלה רוחנית חיובית, שלדעה זו יוכל להיות נצחון לאיזה רע מוכרח מצד תנאי החומר, מה שאין כן לדעת הקדמות המחייבת, שסוף כל סוף הטוב יחייב טוב. והכוזרי שאמר שאין פגם באמונת חומר קדום, ראוי לומר שהוא דוקא אם הוא ברעיון של התחייבות על דרך עילה ועלול מהסבה הראשונה, שאז אינה מהרסת בזה את החלטת המוסר.\n", "summary": "קדמות החומר נותנת מקום לרע, ואילו קדמות העולם על-ידי השתלשלות מהעילה הראשונה אינה הורסת את המוסר המוחלט.\n"}, {"id": 237, "paragraph": "טבע הגוף האנושי, וכחות הנפש ההולכים וזורמים על פי תכונת הגוף וכחותיו, הוא כמו טבע החיה היותר רעה, שאינה ראויה לקיבוץ ולתיקון עולם, וקל וחומר שאינה ראויה שיתפתחו בתוכה החושים הרוחניים הנעלים, המביאים לאדם עונג עדין, כמו העדן של ההשגה ושל הצדק, ובכלל השאיפה התמידית להתעלות עילוי פנימי, וההסתגלות להכיר מהו עילוי פנימי, ואיך שיש בו הליכה תמידית מחיל אל חיל. וכדי שינצח האדם את כחות גופו, ולא נצחון של שבירה, כי אם נצחון של שיעבוד והתהפכות שלמה, הרי אור הנשמה צריכה להופיע בעולם, וצריכה היא להופיע בכל גבורתה וגדולתה, שזהו המגמה של כל ההארה הרוחנית של תשוקת המדע, וכל חשק רוחני עליון, עד שבאים להנקודה היותר עליונה של זיו שדי.\n", "summary": "תיקון הנפש הבהמית שבאדם אינו בשבירה, אלא בהגברת אור הנשמה.\n"}, {"id": 298, "paragraph": "כשהאדם רוצה שכל חושיו וכחותיו הפנימיים יתקדשו בבת אחת, לפי אותה העליה הרוחנית שבהכרתו כשהיא מתעלה, וכן שכל הפגמים המעשיים יתישרו מיד וישתלמו בתיקון מוחלט, לא ימצא לנפשו שום מעמד, ולא יוכל לחזק את רצונו לצעוד על דרך השלמות האמיתית. אלא העיקר שהכל בו, היא עליית ההכרה, הגברת אור התורה, והתשובה המעשית תהיה סמוכה לה, בתחילה בדברים שלהבא, ואחר כך בעבר הנח להתקן, ואחר כך יתרחב החוג גם בדברים שהתיקון כבד. וכה ילך הלך ועלה, עד אשר יזכה לתקן את הכל. אבל אל יזוז משום דבר מצעידתו הרוחנית, על פי אותה המדרגה הפנימית שנשמתו בקרבו תובעת אותו.\n", "summary": "כשרוצים לקדש את כל הכוחות בבת אחת, קשה לעמוד ולצעוד, והעיקר הוא עליית ההכרה והתיקון בשלבים.\n"}, {"id": 349, "paragraph": "הצער הפנימי על חסרון ההשלמה של הנשמה, במעשים, בידיעות ובדיעות, ביחוד בקנין התורה, הם הם יסורי הגיהנם המתגברים, שהם באים מהפיכת הפנים של הקב\"ה מלהאיר על הנשמה בהופעה תדירית, לפי אותה המדה שהחסירה את קנינה הרוחני, שכל מקור החיים בו תלוי, הוא קנין התורה. \n", "summary": "ייסור�� הנשמה מחסרון השלמתה בתורה ובמעשים הם ייסורי הגיהנם, הנובעים מהסתר הפנים של הקב\"ה באותם המקומות החסרים.\n"}, {"id": 421, "paragraph": "באנושיות בכללה לא שייך לומר חסרון מדותי, כי אם ביחוסו לשאר היצורים, שעוד לא עלה העולם עד לגובה זה לחוש חוש מוסרי כזה. אבל לענין אומה מיוחדת, שייך לומר חסרון מוסרי, כשמתגבר בה חלקה הרע. והצד הסיגי שבכנסת ישראל הוא גדול וחריף מאד, לפי גודל כחה של האומה לטוב, כעין כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. והגלות מצרף סיגים הללו.\n", "summary": "הגלות באה לתקן פגמים שקיימים דווקא בישראל מתוך גדלותם.\n"}, {"id": 112, "paragraph": "הגילויים הנשמתיים של השלמות האלהית, כל מה שהם מתעלים, יותר הם מזדככים, ויותר הם מתרחקים מתכונת המבטא והדיבור. לא יכילם כל הגיון לשון, וכל ניב שפתים, לא תעריכם כל מליצה, וכל שירה תקצר מלספר את זיו הדרם. אז יאלם האדם, ושפתיו תשקנה אשה לאחותה, ובקרב לב עמוק יגלה אור עז והדר, גבורה נשאה, ורחמים עליונים על כל היקום, שפעת חסד ואהבה, ונדיבת לב שאין לשערה בכל פועל של צדקה מעשית. נועם נשמה זו תמתק את החיים הכלליים. נוטלת היא את העוקץ המכאיב של המארה הנתונה בחיים האנושיים, מפני חטא האדם וסכלותו, מפני שפלות נפשו וקדרותה. המלה היוצאת מלב מתנה זו בעת עלייתה, בעת מושבה איתן בגבהי מרומי החסד האלהי, היא גדולה ועזיזה, היא פועלת ומחלטת, ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור. והאור הולך הלך וגדל, ובעת יחל להתעלם, ימהר הצדיק אל הצדקה המעשית, אל התורה והעבודה, אל הטוב והחסד החמרי, עדי ישוב להגלות עליו הזיו העליון מסתר עליון.\n", "summary": "הגילויים הנשמתיים, ככל שהם מתעלים הם מתרחקים מיכולת הביטוי, ואילמות זאת מכשירה דיבורים גדולים יותר.\n"}, {"id": 115, "paragraph": "הרעיון על דבר ההתפתחות של ההויה וכל המצוי, הוא מוריד את רוח האדם ומעלהו. סם חיים וסם מות ביחד שקועים בקרבו. כשהאדם מסתכל לאחור, ורואה את השפלות שבמצבי העבר, והוא, כשהוא עומד במעמדו המוסרי, השכלי והפתולוגי, מאושר מול העבר, דעתו נעשית זחה עליו מצד אחד, וגדרי המוסר מתרופפים אצלו. כמה מוסר שימצא בקרבו, יאמר, בעת אשר יתקפהו רוח רעה של איזה תאוה, שהוא די והותר, ורב מאד מהנדרש ליצור שכמותו, שיסודו הוא בהמות ופראות גסה. לעומת זה, ההשקפה של ההתפתחות ביחש להעתיד, היא מרוממת ומעלה את האדם לגובה מוסרי כזה ממש, שראוי להיות מצטייר בלבבו על פי אותה ההסברה המתבארת לפניו מהידיעה על דבר גדולתו של האדם בראשית הוייתו, על דבר מושב אלהים אשר ישב טרם אשר נטרד מגן עדן מקדם. כל מה שמתעלה האדם בדעה והשכל, בתלמוד תורה ותכונות טובות, מעוף שכלו וציורו המוסרי הולך הוא קדמה אל העתיד, וממילא הולך הוא רעיון ההתפתחות ופועל עליו לישר את דרכיו, ולעודד את חושיו המוסריים, עד אשר יכנס להיכלי הקדושה והטהרה, בגבורה עליונה מלאה עז ד'. וההשקפה של העבר תאזרהו אומץ של יראה, כי ישים אל לבו את השפלות הנוראה של העבר, ויחוש שבשחתו את דרכיו יוכל לפול באותה השפלות החשכה, תחת אשר על ידי תיקון דרכיו ומעשיו הפרטיים והחברתיים, הנה אורה גדולה, ההולכת ומאירה בהתעלות של אין סוף, נכונה לפניו.\n", "summary": "התפתחות העולם עלולה לגרום לגאווה במבט לאחור, אך במבט לעתיד, המקושר לעבר שקודם החטא, היא מרוממת את האדם.\n"}, {"id": 124, "paragraph": "על פי רוב, התכונה החיצונית והפנימית של העולם סותרות זו את זו בהשקפותיהן. הסתירה כמובן איננה תמידית ובלתי פשרית בטבעה, אדרבה, היא טבועה בעצם כדי לעורר התחברות יותר כבירה, שרק אז יכולים הם החיים הפנימיים והחיצוניים להתאגד יחד. המוטבעים בתכונה של שיקוע בענינים החיצוניים של העולם, אינם יכולים להשתקע בתכונה הפנימית, והם מוצאים בנפשם על זה ניגוד עצום. להפך, המוטבעים להיות עסוקים בתכונה הפנימית, אי אפשר להם להיות משתוים לגמרי עם התכונה החיצונית של העולם, וכאשר הם מתאמצים לתפוס את שתי התכונות יחד, אז הם מתחילים להרגיש את המכאוב של הפירוד שביניהם. \n", "summary": "העולם הפנימי והחיצוני סותרים זה את זה למשתקעים באחד מהם, כדי להביא לאחדות כבירה.\n"}, {"id": 645, "paragraph": "אמונה יותר מהמדה מבלה עולם היא. ולא רק אמונה של שקר, אלא אפילו אמונת אמת, כשהיא פועלת על הנפש היחידי והציבורי יותר מהמדה שהיא צריכה לפעול עד כדי למזג את כחה עם יתר הכחות הרוחניים והמעשיים, הרי היא מטשטשת את העולם. ולסבה זו נמצאים תמיד בעולם גורמים רבים להתמעטות האמונה, למרות מה שנטיית האמונה כל כך חזקה היא, כדי להעמיד את המצב על מכונו, והעולם יקבל מהאמונה את הטוב שבה כשיעור הנכון. ולאו דוקא באמונה נוהג זה הענין, אלא גם בחכמה ומוסר ובכל כשרון שאנו רואים, שכשם שיש לכל הופעה טובה מסייעיה, כן יש לה מפריעים מיוחדים לה, שלפי המבט הפרטי נראה הדבר שהמסייעים הם מישבי העולם, והמפריעים מבליו הם, אבל על פי המבט הכללי נראה לנו שאלו ואלו בונים הם את העולם, אלה בחיובם ואלה בשלילתם. דור אחרון בכל תקופה בא על פי רוב בכח שולל, שאין תקופה נגמרת אלא אם כן שמש לה הכח הרוחני היותר עדין בתור כח משפיע, ועל ידי השפעתו ודאי הפריז את מדתו, ורוב טובה הביא, שאין העולם יכול לקבלה, ונהפך לרועץ לו. על כן באה המדה של דור אחרון, דור החותם תקופה ומתחיל תקופה, שהוא שולל, ותיכף בהתגלות שלילותו, ותעשה את תפקידה למחוק את הסאה, מתגלה הרפיון והאפסיות שיש בשלילה, והיא בעצמה מבצרת לה את מקומה שלא תתפשט הרבה, וההתפשטות היתירה שגרמה בהופעתה הראשונה, חוזר ובא לידי תיקון על ידי המיזוג הכללי. בעולמנו הננו רואים, התנועה הכפרנית, וחוצפת הזמן, ביסודותיו המתדמות למדעיות על פי בקורת המקרא מעבר מזה, התגליות החדשות והכרעתן לטובת האמונה מעבר מזה, [יתנו] את המשקל האלהי לרוח האמונה ומיזוגו.\n", "summary": "אמונה, מוסר וחכמה, יותר מהמידה, מבלי עולם הם, ולכן יש צורך בכוחות השוללים אותם.\n"}, {"id": 247, "paragraph": "כמה טובה מונעים בידים, מפני שפלות הדעה שבאנשים אשר רוח ד' ראוי לדפוק בלבבם, והם אוחזים בקטנות, ואינם מאמינים בעצמם, בגדולת נשמתם. לא הסביבה, ולא המעשים בפרטיות, הם היסודות שעליהם האושר הנשמתי בנוי באוצרה הפנימי, כי אם גודל הנפש, הקדושה והטהרה הפנימית, אומץ הרצון, ועז המחשבה. הסביבה והמעשים נכנעים הם מפני העצמה הרוחנית, כשהיא מתרוממת. על כן עוסקים הם הצדיקים הגדולים בעיקר הדבר בגודל הפנימי. כמובן, מדקדקים הם גם במעשים, ומשתדלים בטהרת הסביבה, אבל כל זה בא מתוך הגורם הפנימי של האורה העליונה, הזורמת בנשמה בכל הוד גדלותה, דוקא מתוך הצינור היותר גדול ושוטף, ולא ישפילו את עצמם להיות דבוקים תמיד בתוך הקטנות של הדקדוקים הפרטיים שאין להם סוף, המלאים את הרוח העולה למעלה. ובכלל, לא העולם המוחשי בדיוקי פעליו, תופס המקום היותר גדול בנשמת חיים הנצחית, המופיעה באור גדלה בנשמות העליונות, כי אם ההוד הנשגב של תפארת חי העולמים, שבתוכו הכל כלול, כל הטוב הרעיוני, המוסרי והמעשי. התפשטות השלמות על המעשים כולם מאליה היא באה, בעת אשר הרצון הגדול לטוב האלהי ברום טהרו פועל בכל תקפו. ומכל מקום פונים הם הצדיקים לפעמים מרום גדלם, ומסתכלים על מעשיהם בפרטי פרטיות. אחרי שכבר שבעו זיו עדנים מעונג העליון, והרוח מלא כח התעודד והתאמץ, החשק של הטוב והטוהר, מלא אור חיים, חי בלב פנימה, בא חשבון הנפש, בגדולה ותפארת, לפרטים ופרטי פרטים, בא גם הדכדוך הנפשי והגופני, כזרם שוטף ורעם נורא, פחד וגודל, תקוה ובטחון, ושאיפת תיקון לכל פגם, תשובה עליונה, הכוללת כל התשובות כולן. \n", "summary": "הצדיקים הפנימיים עושים לעיקר את גדלות הנפש ועוז המחשבה, ומעשיהם באים בשטף מאליהם, מתוך שביעת העונג.\n"}, {"id": 160, "paragraph": "אנו צריכים לגלות מה שאנו מרגישים מהפעולות הטובות שהמצות פועלות עלינו, איך הן בונות את עולמנו, העולם היחידי והעולם הציבורי הלאומי שלנו. התפילין הם משכללים את ציורנו, יש להם סגולה לחקוק בנפש המניח אותם את התמצית של אותם הדברים הנאמרים בהם. האותיות פועלות את פעולתן על החקיקה הנפשית. התמצית הרוחני הפנימי, שהיא תכלית הדברים של הפרשיות הללו, בונה היא בכל יום את הנשמה הישראלית, בונה היא כח הציור המיוחד אשר לישראל, שהוא נותן צביון סגנוני לכל תכונת החיים, לכל חיי הרוח והמוסר, לכל המהות הישראלית. ודוקא על ידי הוספה של מזון רוחני זה, שהלך הוא מידי יום ביומו ובסם את הנשמה של כל בן ישראל, הקיץ הרוח העברי, והיה תמיד נעור וחי, מוכן לסגולתו הפרטית. יסוד גדול הוא בחינוכה של האומה הישראלית, חקיקת רוחה על פי מצבה המיוחד. המאכלים, מאכלים שלה, מתאימים הם לרוחה פנימה. האסורים לה, מטשטשים הם את הרוח. אין אנו צריכים למצא את הטשטוש הזה בסגולת המוסר הכללי. המוסר הכללי של האדם הולך הוא בדרכים אחרים. איננו נזקק כל כך לצירוף הנפש בהתחלות נטיותיה. דבר זה מיוחד לישראל. המאכלות האסורות מטמטמות את הלב, מאבדות את הרושם של ציור החיים המיוחדים לישראל, הקדושה הישראלית מתטשטשת על ידם, ושוב אין כחות הנפש מתקשרים בתכונה ישראלית, והיחידים הללו נעשים כמו אברים, שתוכן החיים הפנימיים של האומה, בעומק הרגשותיה, איננו נכנס בתוכן, נשמתם נפגמת. אין ליחיד שבישראל נשמה כי אם לקוחה מכללות האומה, זאת היא הסגולה של גוי אחד בארץ. הוי מי יגלה את פני הלוט, יראו ויכירו כמה צריך לכבד כל חק ודין.\n", "summary": "צריכים לגלות את פעולתן של המצוות ושל העבירות, כגון – תפילין ומאכלות אסורות.\n"}, {"id": 230, "paragraph": "רעה חולה היא כשרגש המוסרי מתעדן יותר מדאי, עד שלא די שהוא משמש בתור כח עוצר בבא תור המעשה, שלא תשולח יד לעשות רע, אלא הוא מאיים תמיד ביראת עונות, הסובבים את האדם במעשה ובמחשבה. הפחד הנפרז מכל חטא, מאבד טובו של האדם, ועושה אותו למין בריה שפלה, שאינה עושה דבר, כי אם שוכבת ורועדת. האדם צריך להאמין בחייו, להאמין בכחו החמרי ובכחו המוסרי יחד. האמונה היא כוללת הכל, כמו האהבה. האמונה בחיים היא ברכת ד', כמו שאי האמונה היא הקללה היותר איומה, \"ולא תאמין בחייך\". כשאדם מאמין בחייו הרוחניים, הוא מוצא קורת רוח בעמל נפשו, והוא הולך ומתעלה.\n", "summary": "אדם צריך להאמין בעצמו כשם שצריך לאהוב את עצמו, ויראה נפרזת מאבדת את טובו של האדם.\n"}, {"id": 242, "paragraph": "הרשעים בעלי הפרינציפים, הפושעים להכעיס ולא לתיאבון, נשמתם גבוהה מאד, מאורות דתוהו. הם בחרו בהרס והנם מהרסים. העולם מתטשטש על ידם והם עמו, אבל תמצית האו��ץ שיש ברצונם, היא הנקודה של קודש, שהיא, כשהיא נספגת אל הנשמות המשוערות במהלכן, נותנת היא להן את עז החיים. בעתותי גאולה, מתגברת חוצפא. ואלה הנשמות הלוהטות, ששום סייג והגבלה לא יוכל לעצור בעדן, מראות את כוחן. והעולם הבנוי, וכל יושביו המיושבים, בעלי השיעור והנימוס, מתבהלים משאתן, אוי מי יגור לנו אש אוכלה, אוי מי יגור לנו מוקדי עולם. אבל באמת לא היה פחד, רק חטאים, בעלי נפשות חלושות וחנפים, הם פוחדים ורעדה אחזתם. אבל גיבורי כח יודעים, שגילוי כח זה הוא אחד מהחזיונות הבאים לצורך שכלולו של עולם, לצורך אימוץ כחותיה של האומה. אלא תחת שבתחילה מתגלה הכח בצורת התוהו, ילקח מידי רשעים, וינתן בידי צדיקים גבורים כאריות, שיגלו את אמתת התיקון והבנין, בעז רוח של שכל צלול ואמיץ, ובאמץ נפש של הרגשה, והתגלות מעשית קבועה וברורה.\n", "summary": "הרשעים, בעלי הפרינציפים, נשמתם מעולם התוהו, ותפקידם לאמץ ולחזק את הצדיקים אשר יתקנו בכוח זה את העולם.\n"}, {"id": 239, "paragraph": "כשעוסקים בתשובה, צריכים להגדיר ביותר את מהותם של הטוב והרע, כדי שהחרטה, וזעזוע הרצון מחיוב לשלילה, יפול רק על הרע ולא על הטוב. ועוד יותר, שצריך לברר את הטוב הנמצא בעומק הרע, ולחזק אותו באותו הכח עצמו שבורחים מן הרע, כדי שתהיה התשובה כח פועל לטובה, המהפכת ממש את כל הזדונות לזכיות.\n", "summary": "כשעוסקים בתשובה צריך להפריד בין הטוב לרע כדי שלא להילחם בטוב, וכדי שלא לאבד את הטוב הגנוז ברע.\n"}, {"id": 325, "paragraph": "כל נשמה גדולה, יש לה עסק עם כל הענפים המסתעפים משרשיה, והיא צריכה לתקן את פגמיהם, ויש לה זכות לקרב את הרחוקים, אפילו יותר מהדין הראוי, כשהיא מכרת שהם הנם שייכים לה. ובדור האחרון הזה, עקבתא דמשיחא, ישנם צדיקים כאלה, שהם מכירים שנמצאים כופרים גמורים, מסיתים ומדיחים, שהם שייכים לשורש נשמתם, ועל כן הם צריכים להיות מטפלים בתיקונם באופנים נפלאים מאד, מה שאי אפשר להעלות על הדעת כלל על פי הדרך של המושכל הגלוי. \n", "summary": "על הצדיק מוטלת האחריות לתקן את הנשמות המסתעפות משורש נשמתו, ובייחוד בדור עקבתא דמשיחא.\n"}, {"id": 626, "paragraph": "אי אפשר להוציא לאור את הניצוץ של קודש היותר נשגב שהוא טבוע במעמקי הכפירה, שהוא לעשות דברים לשם פעלם, את הטוב לשם הטוב, כי אם על ידי יאוש פנימי מהאישיות המיוחדת, על ידי הספקנות שבאה לגדולי הדעה והיושר בצדקתם עצמם. והספקנות נוקבת עד התהום, עד הספק אם יש תקוה, אם יש חלק להיחיד העורג, השואל ודורש, בין צדיקים לעתיד לבא. ומניות הספיקות מתקבצים לאותו הערך של מניות הספיקות של הכפירה. ואחרי אבידת התקוה, קם היושר והטוב ודורש את תפקידו, והולך הקשור בקדושת אמונה עליונה ופועל טוב בשביל הטוב, שמתגלה לו בצורה של רצון אביו שבשמים, ומה שהוא למעלה מתואר זה. ואחרי הצלת ניצוץ אורה זה מהכפירה הטמונה בתוך היאוש, מתחלת תקופת העז, ההולכת ומתגדלת, היוצרת אורח צדיקים ההולך ואור עד נכון היום.\n", "summary": "שורש הכפירה הוא עשיית הטוב לשם הטוב, ועילויו על-ידי יאוש הצדיקים מעצמם ומשכרם לעתיד, ועשייתם את הטוב לשמו.\n"}, {"id": 241, "paragraph": "ראש הפסגה של נשמת האומה, היא המגמה הכללית שהאומה שואפת אליה בעצם הוייתה. וזה כבר יוצא על כללות ההויה, ורעיון התשובה העליון נעוץ במרום חביון זה.\n", "summary": "ראש הפסגה של נשמת האומה הוא יעודה העצמי לתיקון ההוויה.\n"}, {"id": 872, "paragraph": "אי אפשר לעבודה בלא הכנה קדומה. בתחילה עוברות המחשבות הנותנות להעבודה תכונה חיצונה, וכשעומדים למשל בתפילה בעוד שהתוכנים החיצונים משוטטים בתוכיות הרעיון, הרי מחזקים בזה את הכחות הללו ואת המקורים שלהם, שכולם סורי הגפן נכריה. על כן מוכרחת כל עבודה וכל תפילה להיות מוכנת, בתוכן מחודש של רעיון פנימי, המגלה מאור האלהי תוכיות חדשה, המעוררת בטובה ברק חדש של האור העליון. וגילוי הרצון, והבהקת השכל, הבאה בעבודה המיועדה אז, באה בצורה שמחזקת את הטוב המוחלט, והופעת אורו בעולם, על ידי אור הנפש של פרק הזמן שהענין עומד בו.\n", "summary": "ההכנות לתפילה מוכרחות, כדי שגילוי הרצון שבתפילה לא יחזק את המחשבות החיצוניות, אלא את הפנימיות.\n"}, {"id": 251, "paragraph": "מצד עצמות המציאות האלהית המוחלטת, המחוייבת, אין שייך שום שבח ותהילה, כי ההכרח לא ישובח. אבל ההסתכלות של גודל האמת והטוב הזה בעצמה, היא משלמת את הכל יותר מכל, ואז מבינים שמניעת השבח היא לעילא מכל ברכתא ותושבחתא, שהתפשטות ההנהגה הרצונית היא מצומצמת לגבי העליוניות הגמורה, ודוקא היא, הממועטת, נותנת מקום לתהילה ולשבח.\n", "summary": "מצד העצמות לא שייך שום שבח, אך אותה מניעת שבח, מצד האמת, גדולה היא מן השבח.\n"}, {"id": 178, "paragraph": "מה שהמחשבה האלהית היא קבועה בצורה מיוחדת וידועה אצל בני אדם, מפני ההרגל והדמיון הילדותי, מביא המעצור היותר גדול ברוח האדם בבאו לכלל דעת. זהו ניצוץ מהפגם של עשיית פסל ותמונה, שהרבה הרבה מאד אנו צריכים להזהר בה, וביותר חובת הזהירות מתגדלת בתקופת הדעת היותר בהירה. הכפירה, כל תעודתה במציאות היא רק להסיר את הצורות המיוחדות מהמחשבה המהותית של כל החיים, ושרש כל המחשבות כולן. ומי שמכיר את התוך שבכפירה מצד זה, מוצץ הוא את דבשה, ומחזירה לשורש קדושתה, ומסתכל בהוד הקרח הנורא, כפור שמים. \n", "summary": "ציורי הדמיון הילדותיים באלוהות באים משורש עבודה זרה, והכפירה מטהרת אותם.\n"}, {"id": 488, "paragraph": "הגלות מיעט את צביונינו, דיכא אותנו, אבל לא השמיד אפילו גרגיר אחד מכל סגולותינו. כל מה שהוא מוכן לנו, הרי הוא נמצא אתנו. כל מה שצריך להיות גדול ופורח, הוא קטן, קמוץ וכמוש, אבל הכל יתגדל, הכל ישוב לפרח, יציץ ופרח ישראל. \n", "summary": "הגלות צמצמה, אך לא כילתה כלום מסגולת ישראל העתידה לפרוח.\n"}, {"id": 545, "paragraph": "ההתעלות של הדמיון באה כל זמן שהוא דבוק בקדושה, אבל הדמיון של חול אין לו כי אם כח הצל שבו לבד, והוא מקור הליצנות. לפי אותו הערך שהוא מתרחק ממקוריות השכל, וכפי מה שהוא מתגבר, כך המציאות מתחלשת אצלו, והנפש השקועה בו באה לידי יסורין בתחילתה, ולידי כליה בסופה. והרפואה לעולם, שנשתקע הרבה בדמיון מצד הצללי שלו, היא לא התחלשות הדמיון, וגם לא הגברת השכל לבדו, שסוף גם הוא מצומצם הוא, אלא התשובה אל המקור העליון, שהדמיון מוכשר לקבל ממנו את עז החיים השלמים שלו, ועם זה יעזור גם כן השכל, בסגולת צילו החרות במעמקי הדמיון, עזר שימושי. \n", "summary": "דמיון של חול אינו אלא צל בלבד, והשקיעה בו מביאה ייסורים וספקות, והרפואה לכך אינה בהחלשתו, אלא בעילויו.\n"}, {"id": 777, "paragraph": "דרך הקודש בנויה היא על יסוד ההשויה שהאדם משוה את דרכו הפרטית לדרך ד' העליונה. וזה נוהג בדברים שהשוייתם היא השויה מעשית ושכלית, כהליכה בדרך ד' במדות טובות וכל מצות התורה והשכל, שהם כולם נובעים מההתרוממות של דמיון צורה ליוצרה, ונוהג גם כן בתוכן של דמיון, שכח המדמה מסדר את הענין על פי תכונתו בגדריו. וכל מה שיתקדש האדם והעם יותר, וכחו המדמה יהיה יותר מטוהר ויותר חזק, תחזק בו התביעה של ההשויה הדמיונית, ומזה יצאו המון דרכי חסידות נאים ומתוקנים לכללות הציבור, על פי דרכי היופי של סדרי עבודה והידורי מצות. ומתפצלים מזה ארחות צדיקים של קדישי עליונים, לכל אחד ואחד לפי מעלת נשמתו, ולפי עושר החיים של כח דמיונו, שגם בו מתגלה אור חי העולמים, המחיה חיים בכל ערכי חייהם כולם. ההוד והתפארת של נויו של עולם שבבית המקדש, הדר בגדי כהונה, קדושת הגוף וטהרתו לכל אחד ואחד לפי ערכו, כל אלה הסתעפות מצד הערך הגדול שיש לכח הדמיון הבריא והחזק, העומד בגדרו ועושה את תפקידו בעולם בתור לבוש מתוקן להאורה האלהית העליונה, המופיעה על האורה הנשמתית והשכלית שבאדם ובעולם בהדר גאון עוזה. ופה הוא הצורך הגדול של המשקל, להבחין בין דמיון לדמיון ובין יופי ליופי, ואורח צדיקים כאור נוגה, פלגותא דשערי, שורה בזוהר עליון זה.\n", "summary": "האדם צריך להידמות ליוצרו גם בכוח המדמה, על-ידי טהרת הגוף, הידור המצוות ופאר המקדש.\n"}, {"id": 74, "paragraph": "אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה. סימן ליראת שמים טהורה הוא, כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם, הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדיה. אבל אם תצוייר יראת שמים בתכונה כזאת, שבלא השפעתה על החיים היו החיים יותר נוטים לפעול טוב, ולהוציא אל הפועל דברים מועילים לפרט ולכלל, ועל פי השפעתה מתמעט כח הפועל ההוא, יראת שמים כזאת היא יראה פסולה.\n", "summary": "אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי, וכשהיא דוחקת אותה סימן שאיננה טהורה.\n"}, {"id": 440, "paragraph": "התנועות הרוחניות של השכל ושל הרצון, שתיהן צריכות להיות מסודרות, וסידורן תובע חינוך מעשי, שהוא סוד התורה.\n", "summary": "התנועות הרוחניות של השכל והרצון צריכות להיות מסודרות, והחינוך המעשי המסדר אותם הוא סוד התורה.\n"}, {"id": 38, "paragraph": "כל מה שהעולם מתבסם יותר, ורוח האדם מתפתח בקרבו, מתעוררת יותר התביעה לחיות על פי הרוח הטבעי שבקרבו, בקול יותר חזק. וזו התביעה יש בה הרבה מן האמת והצדק, ושלמי הדעת צריכים הם לזככה ולהעמידה על מכונה. האדם הולך ומוצא את אלהים בקרבו. בנטיותיו הנכונות, ואפילו אותן הנראות בראש שהן משגות מן הדרך הטובה, המוסכמת מצד ההשקפה הרגילה, יוכל הוא לעלות למדה עליונה כזאת, עד שידע לכונן את הכל לתכנית העז והאושר.\n", "summary": "ככל שהעולם מתפתח, שואף הוא לחזור לטבעיותו המקורית, וצריך לזקק שאיפה זו.\n"}, {"id": 430, "paragraph": "כשלומדין עניני המצות, וכשעוסקים בהן בהסכמת אהבה, מעוררין בנפש את האהבה העליונה ממקור ההשכלה האלהית, שיסודן של המצות מונח שם, וזהו העלאה מלמטה למעלה. וכשמשכילים בשכל טוב עד כמה המצות נחמדות הן, והלב מתעורר לאהבתן, עד שהידים וכלי המעשה מתעוררות לעשותן, זהו הורדה מלמעלה למטה. וכשתכונות משני מיני הרעיונות הללו מתמזגות בצורה הגונה, תופיע תכונה נפשית שלמה מאד.\n", "summary": "לימוד ענייני המצוות המעורר את אהבתן העליונה, זוהי עבודת ההמשכה, והגברת אהבתן האנושית – זוהי עבודת העלאה.\n"}, {"id": 31, "paragraph": "באמונות הנוטות מכלל התורה, כמו האמונה הנוצרית והמחמדנית, אין עיקר הארס מונח במושג האלהות שלהם, שהוא שונה ממה שהוא נכון להיות על פי יסוד אורה של תורה, כי אם במה שיוצא מזה הריסת המצות המעשיות, וביטול תקות האומה ביחש לתחייתה השלמה.\n", "summary": "עיקר הנזק שהביאו הנצרות והאסלם לעולם, נובע מעקירת המצ��ות המעשיות ממקומן, ומהתנגדותם לתחיית ישראל.\n"}, {"id": 644, "paragraph": "העולם מחכה הוא לההתגלות הנפלאה, איך שהאדם והעולם קשורים הם זה לזה, ולפתח על ידי גילוי זה את ההרגשה המאחדת את השנים הללו, על ידי ההופעה שתלך ותתפשט לבאר על ידה את גודל ההפעלה שהראשון פועל על האחרון. והתוכן ילך הלוך ואור, עד שההפרדה הדמיונית, שנקלטה כל כך ברוחנו מצד חושי הבשר הקצרים, בהיותם מנותקים מחושי החיים הרוחניים, תכלה כולה, ובמקומה תבֹא הקשבת האחדות השלמה, ורוח האדם ברצונו יתגלה בהוד גבורתו, הרבה יותר ממה שהתגלה עד כה בפעולותיו הטכניות. והכל תלוי בתשובה, בשכלול הרצון, שאימוצו הוא אחד מתנאיו, ועדנו וקדושתו הוא עקרו ומהותו. וקישורו עם הדעה היותר עליונה הוא אור חיים, ועומק הופעתו בתכנית האמונה, הבאה מתוך הכרה פנימית נשגבה מאד, הוא מקור אורו, שממנו יוצאות ההשערות הנשגבות, שעל ידן מתישב העולם הרוחני כולו, עם כל ודאותיו הנפלאים, העומדים ממעל לכל הודאיות שבעולם בגודל עז רעננותם, במעמקי הנשמה היחידית, השואבת את לשד חייה על ידי צירוף הקיבוציות הכללית, שהיא מקבלת את שפעה מיסוד ההויה כולה, שחכמת אלהים שופכת עליה תמיד את רוחה, בחזון ובפועל. צדיקים, חכמים, גבורים, נאים, עשירים ושליטים, לא יתפרדו עוד במהותם, כי אם כולם יחד ימציאו את התמצית העולה מהופעת כולם יחד על כל הרכוש החיצוני והפנימי שבחיים, שעצם החיים מתהוה מהם, ומתעשר ומתמזג על ידם. העז הנמצא בכח החיים העליונים, המגלה את כשרונו בתור נצוצות פזורות בכל בעל כשרון, ובכל פלוגה לאומית ומפלגותית, יגלה על ידי אור הרצון בכל כלילותו. והכללות תופיע באורה השלם, שכל הפרטים ברוב עשרם הם כלולים בה בפועל, ובכל תנועת רוח קלה עולמות מלאים נוצרים ומתפתחים, מחוללים ומולידים, ברב תעצומות. \n", "summary": "שכלול הרצון וקישורו עם הדעה העליונה, יביאו להכרה בהשפעת האדם על העולם, ויגלו את קשר כל הפרטים לכלליהם.\n"}, {"id": 826, "paragraph": "אף על פי שצריך לשוב בתשובה גמורה מכל חטא, וראוי גם כן לקיים את כל גדרי התשובה עם כל הפרטים היותר מדוייקים כפי מדת היכולת, בכל ההתאמצות והחשבון ההגון, וקל וחומר בדברים שבין אדם לחבירו, מעניני גזל וכיוצא בו, שהתשובה נצרכה ומוכרחת מאד, אף על פי כן, כשמרגיש בעצמו עדיין חוסר שלמות בתשובה והשלמתה, אפילו בדברים רבים, וימצא את עצמו מעוכב ממנה, אף שהוא צריך להצטער על חסרון זה, ולהתאמץ להשלימו, מכל מקום גם כשלא עלתה בידו להשלים את התשובה, אפילו בדברים שבין אדם לחבירו, שבודאי מעכבת היא ההשגה המעשית, אך בכל זאת משום עיכוב שבעולם לא יערבב את הרחבת הדעת העליונה, ואת השמחה הרוחנית בהשגה ובדבקות האור העליון. ויחשוב תמיד בדעתו שהוא מטיב לכל העולם כולו במה שהוא מרבה אור אלהי בנפשו הפרטית, שהיא תמיד כלולה בכללות העולמות ובכללות הנפשות ובכללות נפשות ישראל ביחוד, אם כן הוא מאיר ומטיב בזה גם כן לנעשקיו, ויש בזה גם כן איזה תיקון של ההיזקות שבין אדם לחבירו, אף על פי שאינו מספיק, מכל מקום אין לו להתערבב ולהתבטל בשביל החשבונות שאינם כל כך ברורים, או אינם מוכנים להוציא אל הפועל. וקל וחומר כשלא תעלה בידו מההפסקה אלא המניעה הרוחנית, ובפועל לא יתקן עדיין יותר משלא היה מתעלה בהעילוי הרוחני, לא ימנע טוב מעצמו ומהכלל, ויקבל באהבה את כל שפעת אור ד', וד' הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים.\n", "summary": "כשעושה תשובה, אף שיש בידו עבירות שבין אדם לחבירו, אל יירא, שכן בעצם התשובה הוא מיטיב לחברו.\n"}, {"id": 761, "paragraph": "הדמיון שיסודו בקדושה, השקפת עולם שלו הוא קודש ותורה שלמה, חותם השכל הטהור יהיה תמיד טבוע עליו, והוא הולך ומתעלה, עד ששב ליסודו העליון, מקור החכמה העליונה בזוהר טהרתה. \n", "summary": "הדמיון שיסודו בקדושה, כשחותם השכל עליו, יתעלה לשורשו שבמקור החכמה העליונה.\n"}, {"id": 676, "paragraph": "לגויות בריאות, טהורות ונקיות, הדורות במדתן גם בחיצוניותן, ולנשמות אציליות זכות, אמיצות ומלאות חן, לזה צריכים לשאוף להרבות בעולם, ובראש הכל בישראל, ומתחילת כל בין תלמידי חכמים. כל המחשבות שהן מפריעות את הקשר של המבוקש הכפול הזה, צריכים לדחות. וכל מטרת החיים צריכה להיות להוציא אל הפועל את המבוקש הקדוש הזה, בין על ידי אמצעיו המעשיים והשכליים, בין על ידי אמצעיו הרוחניים הסגוליים.\n", "summary": "צריך לשאוף להרבות בעולם, בישראל ובתלמידי החכמים, אנשים הֲדוּרים וטהורים בנשמותיהם ובגופם.\n"}, {"id": 60, "paragraph": "ישנם אנשים אשר עשה אלהים אותם ישר, שתכונתם שוקטה, וההדרכה הישרה והמנוחה הפנימית היא גורלם הקבוע להם. אמנם אם יתיגעו בתורה, במוסר ובחכמה, יעלו במעלות גדולות, אבל בכל אופן הנם אנשי יושר טובים והגונים. גורלם של אלה הוא להיות עסוקים במקצעות המעשים בפועל, או בחכמות המעשיות. הצד המוסרי שלהם עומד הוא על עצמו, על עמדו ומנוחתו. יוכל להיות שלא יעלה למעלה רוממה, אבל גם לא ישפל למדרגה שפלה. אבל סוג שני נמצא, שאין בהם מנוחה. עומדים הם תמיד בשיקול, להיות עולים עד לרום שמים, או גם לרדת למעמקי תהומות. אלה צריכים הם לתקן את אישיותם הרוחנית מדי יום ביומו. אלה, כשיסגלו לעצמם את אותה הדרך שהם צריכים לה, יעלו מעלה מעלה, אבל אם יעזבו אותה, עלולים הם לרדת מטה מטה. אלה הם שהם צריכים להיות עסוקים תמיד בתורה ועבודה, במוסר וברגשי קודש, וחלילה להם לפרש לדרך ארץ, ולחכמות מעשיות. במהלך הדורות בכלל, נמצא לפעמים דורות כאלה שתכונתם הכללית היא מסוג הראשון, שהם בעלי מנוחה, בעלי אופי קבוע, וחינוכם ראוי להיות דומה לאלה היחידים בעלי האופי הקבוע. וישנם גם כן דורות בעלי אופי מתנודד, שפרנסתם הרוחנית צריכה להיות מתמדת בהשפעה תדירית. ולפעמים אנו מוצאים שבאיזה חלק מיוחד יהיה לאיש או לדור פנים של מנוחה, ובחלק אחר פנים של תנועה, וצריכים המנהיגים, הדואגים לטובת הכלל, לשום אל לב איך לחנך את הדור ביחש לכל חלק וחלק בפני עצמו.\n", "summary": "יש אנשים עם אופי קבוע העולים דרגה אחר דרגה, ויש המתנודדים – העולים מעלה מעלה, ויורדים מטה מטה.\n"}, {"id": 724, "paragraph": "ההופעה הפנימית הולכת ומתחברת אל השכל הצלול, ושניהם ביחד עושים את הגבורה הרוחנית בעולם.\n", "summary": "חיבור ההופעה הפנימית עם השכל, עושה גבורה רוחנית בעולם.\n"}, {"id": 250, "paragraph": "המחשבה הרוממה, עסוקה היא אצל היחיד לחזק את הכח הכללי שלו, כח הגוף וכח הרוח, למען יחזק בזה כח הכלל כולו. וכל מה שהאיש הוא יותר גדול, במחשבה, ברצון טוב ובדעה ברורה, כן הכלל מתעלה יותר בחיזוק כחו החמרי והרוחני. על כן צדיקים צריכין להשתדל מאד לחזק את כל כחותיהם, ובזה הם מוסיפים עצמה להתפשטות הקדושה בעולם, וכל הדבק ברוחם הרי זה מתעלה, וכל העולם כולו מתעלה בעילויים ובעז גבורתם. \n", "summary": "ככל שיחזק היחיד בגופו ורוחו, כן יחזק הכלל כולו, וכפי גדולתו הרוחנית – כן יתעלה הכלל יותר בחיזוקו החמרי.\n"}, {"id": 579, "paragraph": "כשבא העולם לידי טעות במה שחושב שכבר עלתה בידו המגמה של האמונה, מיד הוא מתחיל לסור ממנה, שהרי רחוקה מאד היא ממנו המגמה האמונית, ובחביון עליון שלה שם טובה ואשרה, אמיתה וחסנה, גנוזים. ועל ידי רישול זה מהתוכן המגמתי, מתחילים דרכי המדע להתעות, וחכמת סופרים תסרח, והאדם מרגיש שהוא יורד מנכסיו המאושרים הרוחניים. והזרם החי בקרבו ממרום המגמה העליונה, שמשם נחצבה נשמתו, דוחפו לשוב ולשוב, והוא הולך ומזדכך, הולך ושב, עד שחוזר למרום האמונה.\n", "summary": "המחשבה שהושגה כבר מגמת האמונה, גורמת לעיוות דרכיה, אך שורש הנשמה הקשור למגמת האמונה דוחף לשוב אליה.\n"}, {"id": 895, "paragraph": "העדן של ההכרה השכלית יש לו צורה אחרת, והעדן של ההרגשה הנפשית גם כן צורה אחרת. הראשון גדול הוא באיכותו, ואינו גם כן עמוק בפילוש החיים, והשני איננו כל כך בעל איכות גדולה, אבל עמוק וחודר. וכשהנשמה מתעלה, מתרכבים שני העדנים יחד, ואין קץ ושיעור לעשרם ולרוייתם המלאה, לעדנות אצילותם, ולאורם הבהיר והמזוקק. \n", "summary": "עדן ההכרה גדול באיכות, ועדן ההרגשה הנפשית גדול בעומקו ובחדירתו, ובעילוי הנשמה מתרכבים שניהם.\n"}, {"id": 368, "paragraph": "כיון שמחשבה קטנה תופסת מקום בנפש בדבר הענינים האלהיים וכל תכני הקודש, הרי היא מפשטת את ארס הקטנות שלה על כל המון המעשים, הלימודים והדיבורים, שהם הולכים ונעשים על פי השפעתה. והסיגים הרוחניים, הצללים, מחשבות השקר והחולשה, החנופה והתאוה, מתאחזים בכל דברי קדושה, ומבצרים להם מקום בתורה שלא לשמה, ובמצות לשם חנופת שוא. והאדם הקדוש, שחושו הטהור לא יוכל לסבול תהפוכות כאלה, מוצא בקרבו עיפות נוראה בעת שיגש לעבודתו בלתי מטוהר. ואף שלפעמים מוכרח הדבר שלא להמתין עד ההשלמה של רוממות הרוח, מפני הדאגה של הדלדול הגמור שהלימוד והמעשה בצורתו החיצונית יסבול מזה באופן נורא, מכל מקום תמיד יש מקום לחשבון זה, ולבושה פנימית הלובשת את האדם בידיעתו שרוח הקודש העליון איננו שורה בו עדיין, ולא הוא הוא הדוחפו לעבוד ולפעול, ללמוד ולקיים. ומתוך התשוקה אל קדושת אמת, יזכה לברר את נטיותיו, עד שתמיד יצעד ממדרגה למדרגה בדרגת טהרת הרוח, ותמיד יזכה שיותר ויותר יתעורר אצלו הצד הטהור העליון, שיקח את החלק היסודי והעקרי בנטיותיו, לפעול, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות כל דברי תלמוד ומצות ד' באהבה, והאהבה תהיה צרופה, עליונה, חזקה, קדושה ומאירה.\n", "summary": "מחשבות קטנות מכבידות על הדעת הדורשת טהרה, אך אין להימנע מלימודן עד שיגיע לשלמות, ובלבד שיכיר בקטנותו.\n"}, {"id": 475, "paragraph": "רוח הפרצים של הכפירות, מטהר הוא את כל הסחי שנתקבץ בשטח התחתון של רוח האמונה, ומתוך כך יטהרו השמים, ויראה האור הבהיר שבתכונת האמונה העליונה, שהיא שירת העולם ואמת העולם.\n", "summary": "הכפירה מטהרת את הסחי שהתקבץ בתחתית האמונה.\n"}, {"id": 697, "paragraph": "הנבואה היא באה לפרקים, בנבואת הנביאים של הדורות, חוץ מנבואתו של אדון הנביאים משה רבינו ע\"ה. בזמן הופעתה, מתגלה היא בכל עז הרוחניות, עד שחושי הבשר ותפקידי הגוף והנפש החיונית מתבטלים. אמנם בסילוקה נשארו הרשמים הרוחניים אצורים בנפש, ראויים לסדר על ידם הנהגה ברורה לכל הליכות החיים היותר טובים, על פי המסילה שכבר נסללה על ידי הופעתה של צדקת ד' שבתורה, ומוסר המנוחל מדור דורים. והנביא שלא בזמן נבואתו, הוא דוקא מלא איתנות גופנית כמו איתנות נפשית. החכמים, תכונתם אחרת. ההופעה הרוחנית אינה באה מעולם לידי התגברות עליונה עד כדי הריסות הסדר החמרי, א��ל לעומת זה הרוחניות מתמדת היא תמיד, מחלשת היא את הכח החמרי והחיוני במדה ידועה, ומאירה את האור השכלי והמוסרי בשיעור ממוצע. כמובן שיש בזה צד עילוי גם כן, מפני השימוש המשותף של הכח השכלי והנפשי, ומפני אפשרות התדירות, אבל חסר בו אותו העז וההופעה הברורה, המגלה את אומץ אלהים, ומגדלת את השלטון של הטוב והקודש על הקיבוץ החברותי. \n", "summary": "השפעת הנבואה חזקה ורגעית, ואינה מחלישה את הגוף, ואילו השפעת התורה קבועה, אך פחותה ומחלישה את הגוף.\n"}, {"id": 208, "paragraph": "סדר זה איננו בדין של יחידים לבדם, אלא הוא הדין באומה שלמה, והדברים מתיחשים לעומת תקופות שונות במהלך החיים שלה.\n", "summary": "אותו הסדר נכון גם לגבי תהליך תיקון האומה בתקופות השונות.\n"}, {"id": 516, "paragraph": "צללים ודמיונות נותן השכל החילוני לאדם, ובזה הוא מרחיקו מהמציאות הממשית. אמת של מציאות נותנת היא ההארה האלהית, ובזה היא מישבת את עולמו של האדם, ומבסמת על ידי נשמתו את העולם כולו. היא מקרבת את האדם אל המציאות, אל ההויה, אל הטבע ואל מה שהוא למעלה מן הטבע, וכל שדרה מוסיפה אור וחיים בחבירתה.\n", "summary": "השכל החילוני מלא דמיונות שקר, וההארה האלוהית מקרבת את נשמת האדם אל המציאות הטבעית והעל-טבעית.\n"}, {"id": 534, "paragraph": "הספקנות המדעית קרובה היא לכפור במציאות כולו, כי אין לה בסיס לאמת את המושגים. אמנם הודאות היא מנצחת אותה במלחמתה עמה, ובכל זאת היא מתנערת תמיד לחזור לספקנותה, שמכל זה נראה שיש לה יסוד במציאות, שמגלה את חילה על ידי ההתנודדות השכלית. אמנם, השקר בכללו הוא העדר מוחלט. עומק ההעדר אי אפשר לנו, בתור נמצאים מוגבלים בחוגם, להשיגו. כל העדר מתלבש אצלינו בצורה של איזה ישות, ומזה השגיון לוקח הרשע את חילו. וכאשר תגלה האמת המוחלטת, יתברר שאין לשקר שום מציאות, וקל וחומר שענפיו כולם שהם אינם במציאות. ועל הצד הרשעי שבההויה מנבאת הספקנות, ואינה יודעת מה היא מנבאת. היא מכרת את הצד של המציאות שהוא באמת העדר מוחלט, וזהו צדו הרע, שאינו כי אם צל מדמיון השקר, שהוא העדר מוחלט. וכשתתפתח יפה השטה הספקנית, תבא לתעודתה, להאיר את העולם באור שלילותה.\n", "summary": "הספקנות המדעית נכונה רק לגבי השקר שבעולם, ותפקידה להראות שאיננו קיים במציאות.\n"}, {"id": 248, "paragraph": "כשמוצאים הצדיקים פגמים במעשיהם, אפילו כשהם רואים שאי אפשר להם לתקנם, אינם נופלים ממדרגתם העליונה בשביל זה, כי הם יודעים שהסבה של העדר היכולת לתקן כל חסרון, היא מפני שעדיין לא זרח האור של הנשמה, שהיא הכח האמיתי של החיים, על כל הענפים של סעיפי החיים. על כן הם משתדלים לעלות למעלות עליונות יותר בהשגה ובבהירות הרוח, כדי שתתחזק הנשמה ביותר, ותגלה עליהם את הופעתה. ובטוחים הם, שבגודל ההופעה הנשמתית, יגדל כל כך כחם, עד שיהיו יכולים לתקן את כל המעוותים, הרוחניים והמעשיים, הקרובים והרחוקים, בין מה שבין אדם למקום ובין מה שבין אדם לחבירו, שאינם מוצאים בהם כל הבדל עצמי.\n", "summary": "הצדיקים אינם נופלים ממדרגתם לנוכח פגמי מעשיהם, אלא אדרבה, מגדילים את אור הנשמה.\n"}, {"id": 319, "paragraph": "אדם מישראל שהוא רוצה לזכות לאור חיים באמת, צריך הוא שיסכים להיות שותל עצמו בכנסת ישראל בכל לבו, בכל חושיו וכחותיו הגשמיים והרוחניים. שישים את מגמת חייו לקנות לו, לפי היכולת שבידו, את המדות הישראליות, ואת הידיעות המיוחדות לישראל, שראש לכולם היא התורה, בכל רחבה, בכל סעיפיה, ועמה כל מה שמיוחס לחכמת ישראל. ומתו�� עלייתה של כנסת ישראל, יבא לעליה כללית של מקור החיים האנושיים והעולמיים.\n", "summary": "צריך לשתול את עצמו ומחשבותיו בכנסת ישראל ובמחשבותיה העצמיות, ומתוך עלייתה יתעלה גם במעלות האנושיות הכלליות.\n"}, {"id": 442, "paragraph": "מה אנו חושבים על דבר המטרה האלהית בהמצאת ההויה? אומרים אנו שהשלמות המוחלטת היא היא מחוייבת המציאות, ואין בה דבר בכח, כי אם הכל בפועל. אבל יש שלמות של הוספת שלמות, שזה אי אפשר להיות באלהות, שהרי השלמות המוחלטת האין סופית אינה מניחה מקום להוספה. ולמטרה זו, שהוספת שלמות גם היא לא תחסר בהויה, צריכה ההויה העולמית להתהוות, ולהיות לפי זה מתחלת מתחתית היותר שפל, כלומר ממעמד של החסרון המוחלט, ושתלך תמיד הלוך ועלה להעלייה המוחלטת. וההויה נוצרה בתכונה כזו שעדי עד לא תחדל מהתעלות, כי זאת היא פעולה אין סופית. וכדי להבטיח את העליה בעצמותה של ההויה, נוצרה כולה בעילוי עליון, והעילוי היה יותר מכדי השיעור שתוכן מוגבל יכול להיות בפועל, אף על פי שהוא יכול להיות בכח. על כן בהופעת ההויה בפועל נתקלקלו הדברים, והכחות נסתבכו זה בזה, והנם עוסקים במלחמה חריפה, עד שתנצח המחשבה המוחלטת האין סופית של הטוב, ויתוקן הכל, בצירוף העילוי של נתינת מקום להשלמתה של עליה בלתי פוסקת, שזהו עדן מיוחד, שבזה הבריאה משלמת את כבוד בוראה. \n", "summary": "טעם הבריאה הוא הוספת השתלמות לשלמות האין-סופית, ונפילת העולם באה מתוך גדלותו האין-סופית שלא יכלה להתממש.\n"}, {"id": 434, "paragraph": "אין ההשקפה השופנהויערית על דבר הרצון רחוקה מצד עצמה, כל רעתה היא רק מה שתחת להבינה בתור אחד מחזיונות המציאות, יבין בעל השיטה עצמה אותה בתור כל המציאות וסבתה. וזאת היא עקשות, היוצאת מהוכחה של לא ראינו, שאינה ראיה, במקום שכל פקוחי העינים הרוחניים הנם רואים לא רק רצון עור וחרש, אלא מלא עצה ותבונה. החרשות והאלמות שברצון, הן התגליות של השדרה התחתונה של כח היצירה בתכונה המעשית, שיש מטרה עליונה להשאירו במצב מטומטם כזה, כשם שיש מטרה כזאת בשלילת הדעת של האדם מבעלי חיים אחרים. ובראשית הקו, הרצון הוא הכל וכולל הכל, והוא הולך ומשתפל, מתגלה במיעוט אחר מיעוט, עד שבסוף מתגלה רק יסודו העצמי הנקודתי, שהוא רצון לבד, שאין עמו שום תאר חיובי אחר. רצון האדם הוא פועל הרבה על התפשטות הרצון הכללי, והוא עתיד להעלותו מירידתו ולתן לו כח וחיים, עד ששמים וארץ יהיו שמחים בתחייתם, אחרי אשר ירדו לשערי מות, באין כח חיים, ובאין רגש ודעה.\n", "summary": "השקפת שופנהאוור על הרצון נכונה רק לגבי חלקו התחתון של הרצון האלוהי בעולם, אשר השתלשל מהרצון הכללי העליון.\n"}, {"id": 692, "paragraph": "בכל בוקר חסד אברהם מאיר בעולם, והנשמה משתוקקת לאור החירות העליון, לההתודעות האלהית הבהירה, הבאה רק מתוך הכרה ואהבה, מתוך רוחב לב מדושן עונג רוחני, שיש בו זעם נסתר על האלילים המדכאים את רוח האדם, מטמטמים את לבו ומזהמים את גויתו. ומרוב אהבה וחמלה, ומרוב עושר דעת, ויושר מלא טוהר, סולל הוא נתיבות עולמים לגוי ואדם, לקרא בשם ד', ובאהבת אב לבנים, נפגש הוא עם המון גוים, ואב המון גוים יקרא. מראש צורים הננו נפגשים באור המבהיק של האהבה הרעננה, שלא נתפלגה לפלגי פרטים של כל אומר וחק ומצוה. אנו באים אל שמרוב כח שפעו וזרם חייו הוא מפכה נחלי אמונה רוממה ונהרי חפץ, עשות חסד וצדקה, נועם דרך ד', וחשק תדירי של התקשרות נשמתית במתק עדן שפעת טהרת דעה העליונה, גבורתה והדר חסדה. מה טוב ��מה נעים שבת בהיכל חמד זה, בהר חמד אלהים לשבתו, ומה עז ואדיר הוא כח החיים והטוב ההולך ומתפרץ מנשמת נשיא אלהים זה, לאשר הכל, לרומם ולשגב כל, מיומא דאזיל בכולהו יומין, שלאור יומם זה הננו מתהלכים באור ד', באור פניו, שממנו נתן לנו תורת חיים ואהבת חסד. \n", "summary": "חסד אברהם מאיר בכל בוקר, והנשמה מתענגת בפגישתה עמו, והעולם כולו מתעלה עמה.\n"}, {"id": 77, "paragraph": "כיצד מעלין ניצוצות הקדושה מעמקי הקליפות. מטהרים את הלב על ידי הדרכה של מוסר מושכל וטהור. מקדשים אותו על ידי רעיונות נעלים של דבקות בד' ודעת ד', בתכלית הגובה שאפשר לאדם להשיג לפי שכלו וכח נשמתו. אחר כך משוטטים בכל מלא הרעיון המקיף את כל חדרי הנפש, ובכל הרעיונות והדעות המשוטטות בעולם, ומבחינים בכולם מה שיש מהם לטובה, ומה שיש לרעה. גם באותם הרעיונות שכמה רשעים שמשו בהם לרעה, מדקדקים ומבחינים איזה קורטוב של טוב יש בהם. וכשמוצאים את הגרעין הטוב בתוך עמקי הרע, מחזיקים בו, מצחצחים אותו ומרחיבים אותו, ומוציאים מה שיש להוציא ממנו אל הפועל, ובזה הניצוץ עולה למקום [קדשו].\n", "summary": "בכל רע יש ניצוצות קדושה שנפלו בו, והדרך להעלותם היא ההתבוננות בטוב שברע, אחרי טהרת הנפש.\n"}, {"id": 495, "paragraph": "ההתקשרות האלהית העליונה והטהורה, אינה מנגדת כלל את העולם ואת החיים לכל עמקי תוכניהם, אלא גם מכשרת אותם ומרחיבתם. ואלמלא חטאו ישראל, לא היו צריכים כלל לסגל להם איזה סגולות מן החוץ כדי להשלים את עצמם בכל ערכי החיים. אבל החטא גרם שהמחשבה העליונה הועמה, ומה שנשאר הוא אור של תולדה, שאין לו אותו הבֹהק העליון וההכללה הגמורה של העליוניות המוחלטת של המחשבה האלהית, וממילא אין לו אותה סגולת ההרחבה, עד שבא הדבר שההתיחדות עם התכונה של ההתקשרות האלהית החסירה את הכשרון לשארי כשרונות. והוצרך הפיזור של הגלות לבא כדי להשלים את החסרונות הללו, לספג את כל היתרונות של כל הגויים אל תוכם, כדי להשלים את צביונם. והשלמת הצביון, והזיכוך הארוך של הנפש הלאומית בכור הברזל של הגלות, גרם לאפשר את החזרת האורה העליונה. זאת היא תכונת אורו של משיח, המיועדת לנו בכל גדולתה. וגדולים יחידים בכל עת וזמן מפלפלים הם בחכמה, ומצפים לישועה, ומסתכלים הם באורו של משיח, ודעתם מתרחבת, עד שבעוצם ההתקשרות האלהית הם זוכים לדברים הרבה, והעולם כולו כדאי הוא להם. זאת היא נחלת העוסקים בתורה לשמה, ההולכים בדרכי רבי מאיר, שתורתו היתה אומרת כתנות אור, ואמר הא משיחכון, כלומר הארתו של משיח, שתורתו יכולה ומוכרחת להתפשט על כל קהלות גויים וסדרי ממשלותם, ועל כל ארחות החיים והבלטות פרטיהם, עם כל מילוי העז וההוד שבהם.\n", "summary": "החטא גרם לצורך ביניקת כשרונות מחוץ לתורה, וזוהי סיבת הגלות, ובתורתו של משיח כלולים כל הכשרונות כמו לפני החטא.\n"}, {"id": 785, "paragraph": "מובלעים הם בתוך הגוף וכחותיו הגשמיים והמוגבלים, ניצוצי אורה עליונים ונשגבים, מעצם השמים לטוהר. והם הם המתבלטים בכל אתערותא דלתתא, ונותנים אומץ עליון להאורה הרוחנית השמימית הרחבה.\n", "summary": "בגוף וכוחותיו הגשמיים מובלעים ניצוצי אורה, המתבלטים באתערותא דלתתא, ומוסיפים אומץ באורה השמימית.\n"}, {"id": 401, "paragraph": "מהיכן צהלת הרוח יכולה לנבע, אם לא מהכרת הטוב המוחלט, הטוב האלהי. הרי אפשר לאדם שידאג שמא יהיה סובל יסורים בתדירי תדיריות, שמא יש אחיזה כזאת בהויה שאינו יכול להתפרק ממנה עדי עד, והיא מצערת לנצח. בטחון נגד דאגה זו אי אפשר כי אם בטוב האלהי.\n", "summary": "מקור השמחה הוא הביטחון והאמונה בטוב האלוהי, הגוברים על ייסורי העולם הזה.\n"}, {"id": 735, "paragraph": "כל הגדול יותר במחשבה, יותר מקושרים חלקי נשמתו וכל ערכי חייו זה בזה, וכח הדיבור שלו, וכל תנועותיו, קשורים הם בארג גדול יותר, מוחש בחוש פנימי בכל פנימיותו, וכפי זה הערך בהויה כולה. אי אפשר כלל שבעל מחשבה מקורי ירשה לעצמו לדבר דבר בטל ושיחת חולין, וכל דבריו מוכרחים להיות מלאים תורה ודעת.\n", "summary": "בעל מחשבה מקורי, דיבורו ותנועותיו מוכרחים להיות מלאים רק בתורה ודעת.\n"}, {"id": 636, "paragraph": "כל המגרעות החמריות והרוחניות שבעולם, הכל בא מפני שכל פרט משיג רק צד אחד מהמציאות הגשמי והרוחני, הטוב בעיניו, ויתר הצדדים, שהם בלתי מושגים לו, הנם בעדו ראויים להיות אבודים מן העולם. והמחשבה הולכת ומרשמת את כח פעולתה על היחידים והקיבוצים, על הדורות והתקופות, שכל מה שהוא חוץ מהחוג העצמי, הוא מחריב ומפריע. ומתוך כך הסיבוכים מתגדלים בדיעות ואמונות, בשיטות החיים ובארחות הציבוריות, והיחיד גם כן סובל הוא מהמון הסיבוכים שבקרבו פנימה, שאין רגש אחד פוגש את חבירו בחבה הראויה, ומחשבה אחת דוחה את חברתה ברוח בוז ומשטמה, חליפות רוח של ידידות נעשה דבר נמנע, והרגשת יופי כללי להשיב נפש הולכת ומתדלדלת. לכל אלה הפגעים, שהעולם כולו, ואנחנו ביחוד, סובלים מהם, קרואים הצדיקים מיחדי היחודים השכליים והרצוניים, לתקן, לחבר ולמלאות הטלת שלום בעולם, על ידי הטלת שלום בנשמתם פנימה, על ידי הופעת דעה שלמה וכללית, השולחת תמיד אור וחיים לכל העברים. זאת היא מגמת עובדים נאמנים, שרזי עולם הולכים ומתגלים בהם ועל ידם. דייקנות גדולה לפרטים, חיבה וקישור נמרץ לכל החיים המוחשיים ותביעותיהם הראוייות, והתעלות עליונה, ברצון ובשכל, בהקפה אדירה על כל חזיונות החיים, על כל ההליכות המדיניות, על כל השינויים הנפשיים, על כל מערכי מהלכי האמונות והאמנות, על כל שיטות המוסר והכלכלה, על כל דרכי הטעם והיופי, על כל השבילים שהאמת, הצדק, החן והגבורה, וכל עז החיים וההויה, מתגלים על ידם. זאת היא מגמת הקריאה בשם ד' בכל עת.\n", "summary": "כל המגרעות שבעולם באות, מפני שכל אחד דוחק את מחשבת חברו, וכל צד בנפש דוחק את חברו, והצדיק מייחד את הצדדים.\n"}, {"id": 620, "paragraph": "על פי התנוצצות של רוח הקודש משיגים בבת אחת, בלא יגיעה, סדרי חכמה רבה, הכוללים בקרבם עדן, יופי, קדושה, ברכה, אהבה, גבורה, ומשיגים את העולמות על פי השתלשלות סדרם, כמו שהם גלויים בנשמה, שחציבתה היא מכולם. המוכשרים לזיו הסתכלות קודש זו, נתבעים הם לעסוק תמיד ברזי תורה מצד עצמות ערכם, תורה לשמה ממש. וכל מה שהם משלימים יותר את אופים הרוחני בזיו הצחצחות העליונים, הרי הם מתגדלים, מתפארים ומתנשאים, וכל העולמים כולם וכל הנשמות שבתוכם לכל מדרגותיהן מתנשאין עמם, ושם ד' הגדול מתגדל בהם ועל ידם, וכנסת ישראל מתברכת, וגאולתה מתקרבת, והתפילות מתעלות, ומתקרבות למרכז מגמתן, והולכות ונשמעות, והמאויים הולכים ומתקיימים, וכל חפץ הולך ונמלא, יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא, ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור. והתיקון המוסרי האמיתי, של טהרה העליונה של כל המדות, וכל המעשים כולם שהם תולדותיהן, הולך ומתגבר בשפע, וכפרץ מים הולך אור חדש ופורץ. ולמלאות המבוקש האדיר בקודש של צדיק עליון, מכון אור עולמים, מתנועעות נשמות מופלאות מחביון עזם להופיע בעולם, לחדש חיים חדשים, לכונן קודש קדשים, להסיר חליים מחולים, וזוהמות רוחניות מנפשות נעשקות, ומזיו הרחב הזה העליון, לוקטים אורות וניצוצות, הממעיט יאסף עשרה חמרים.\n", "summary": "על-ידי רוח הקודש ועיסוק ברזי תורה לשמם, משיגים בבת אחת הכרות עליונות ועולמות שלמים, כפי סידורם בנשמה.\n"}, {"id": 5, "paragraph": "ביחד עם שאיפתנו להמגמה העליונה, ולהחזיק לעומתה את היסוד המעשי, אם יכשל כחנו, והמשא המעשי, המחכה למילוי כח בהגלות בו ועל ידו האור האידיאלי, במשך הזמנים יהיה מפני כשלונה של האומה כבד יותר מדאי, נתור לנו עצות נכונות על פי רוחה של נשמת האומה עצמה, על פי דרכה של תורה במילואה, להקל את המעמס בסגנון כזה שלא יחדל הציור הרוחני מפעולות שאיפתו גם רגע בגלל ההקלה המוכרחת.\n", "summary": "כשהעולם המעשי מכביד בגלל כשלון האומה, יש להקל מהעומס שלו על-פי דרכה של תורה.\n"}, {"id": 39, "paragraph": "כשכנסת ישראל מתעוררת לתחיה, מוצאה היא בקרבה פנימה את עזה וכבודה. וכל הטוהר והקודש הרגיל להמצא בהכנעה ומשמעת, הולך הוא ומתנוצץ בהעז הנשמתי של הופעת הגבורה של האומה, ובדעה טהורה מחברים את הרוחות החדש והישן יחדו.\n", "summary": "כשהאומה מתעוררת לתחייה, היא מוצאת בקרבה את גבורתה ואת היכולת לחבר חדש וישן.\n"}, {"id": 867, "paragraph": "השתיקה נתבעת בעומק הנשמה, מכל אשר הגיגים עליונים, שבעצמם עומדים הם ממעל לחוג המבטא של האדם, הנם קבועים בתוכיותו. כשבעל המחשבה הדוממת עוסק בדממתו הנשגבה, עולמות רבים הולכים ונבנים, שירות נשגבות מתנשאים בשיא קדשם, וגבורה עליונה בעדן קודש מתרוממת על כל ספירותיו הרוחניות. השתיקה המלאה חיים מאצרת את הוד החכמה אל תוכה. העולם הרוחני והמעשי הולך ומתגלה בחידור עצום, בכל פרטיהם, בכל קויהם היותר מדוייקים, אל החכם העליון, שכרמי מטעיו הנם מסוייגים בהסיג של שתיקה היפה לחכמים. זאת היא הדממה העליונה, המתעלה בהודה על הרוח, הרעש, ועל האש, קול דממה דקה והנה ד' עובר.\n", "summary": "השתיקה של בעלי המחשבה הדוממת, בונה עולמות רוחניים ושירות נשגבות.\n"}, {"id": 704, "paragraph": "הצדיקים מתיגעים ביגיעה רוחנית כשהאמונה בעצמם מתמעטת בהם, ואז הם סוברים שהם דומים לכל המון בני אדם, ואפילו אם ידמו את עצמם להיותר מתוקנים ומלומדים שבהם, גם אז לא ינצלו משפלות פנימית. רק הם חייבים לדעת שתכונת נשמתם היא לגמרי תכונה אחרת, עליונה, שהתשוקה של אור הקודש ושל הדבקות האלהית היא נתבעת מהם בכל רגע, והם צריכים להשפיע תמיד על כל הנשמות הנאחזים ביניקה מנשמתם הגדולה והמקפת. בכלל צדיקים כאלה נכללים כל אלה שהתשוקה הפנימית לרזי תורה ולהגיון חכמת קודש בכללות, דבקה בהם בטבעם. ואף על פי שלפעמים הם מתמעטים מאורם, ולפעמים נופלים בכמה ענינים פחותים, על זה נאמר כי שבע יפול צדיק וקם. ואחרי כל מה שעובר עליו לא יסלק אמונתו מעצמיות קדושת נשמתו, ובפה מלא יאמר, ודעו כי הפלא ד' חסיד לו, ד' ישמע בקראי אליו.\n", "summary": "הצדיקים מחשיבים עצמם כהמון העם, אך עליהם לדעת שנשמתם מיוחדת ושנתבעת מהם דבקות מיוחדת, ולא ייראו מנפילות.\n"}, {"id": 809, "paragraph": "צריך לתן חופש גמור לנטיה הרוחנית שבנשמה, שתתפשט ותתרחב בכל כוחותיה. לפי רוב פעולותיה החפשיות יאומץ חילה, ותגלה נפלאות הדרת גבורת קדשה על החיים, ועל כל המעשים והמחשבות. בחופש הנשמה תעלה עמה את כל כחות החיים המפוזרים והמשתלשלים ממנה, וכולם באגודה אחת יתרוממו למרום הקודש העליון. מדה זו הולכת ומאירה כל מה שאור התורה יותר חודר ויותר מאיר. כל מה שרזי תורה הפנימיים, בין מצד המדע, בין מצד הרגש, בין מצד הדמיון, יותר יתגלו ויתפשטו, יותר יוכשרו להיות העסק בהם קבוע ורגיל, כן תתעלה הנשמה בכלל, ונשמת העולם, אור החיים של השכינה האלהית, יזהיר יותר, ויגלה אורו על כל הנפשות ועל כל מעשיהם. וישראל האחוזים בעומק טבע נשמתם באחיזת הקודש העליון, בהמגמה הרוחנית העליונה של אצילות החיים וההויה, יתרוממו על ידי התגברותה של האורה הפנימית היוצאת מאור דעת עליון, יתעלו ויפארו, והגבורה האלהית תעודדם בהדר תפארתה, ויתכשרו יותר ויותר לאור גאולה, לאורו של משיח. והדר השלום הכללי, וחן האהבה לכללות האומה ולכל פרטיה, לפעולותיה ולהרחבת חייה, ילך ויתפשט בעולם, עד שמההדר הפנימי יפוצו קרנים גם כן על ההוד החיצוני, ויתחיל כל העולם מבחוץ גם כן להכיר את אור תפארת עוזינו. והכבוד הכמוס, המונח במעמקי הנשמה של כל העמים התרבותיים לאורן של ישראל, שנעצר על ידי מעצורים רבים, יפרץ את כל מעכביו, וכנחל פרצים יזרם, לעטר ישראל בתפארה ולאזרו בגבורה.\n", "summary": "חופש הנשמה עם גילוי אור רזי התורה, יאיר את אורם של ישראל לאור גאולה.\n"}, {"id": 853, "paragraph": "צריך לחפש בחדרי הנשמה, למצא בה הכל, למצא בה כל העולם וכל התורה. באות היחידי של התורה, שכל נשמה מישראל אינה ריקה ממנו, כל התורה כולה כלולה. רק צריך למלא ולחזור ולמלא את האור של האות, עד שיחולל אורות של אותיות באין סוף ותכלית.\n", "summary": "כל התורה וכל העולם כלולים באות מהתורה שבנשמת היחיד, וכשיאיר אותה, יחולל אורות של אותיות באין סוף.\n"}, {"id": 467, "paragraph": "חכמי לב מכירים באמת את האפסיות של עולם הזה מצד עצמו, והם מעלים את מחשבתם וציור עולמם למעלת עולם הבא ואשרו. ומתוך שהם מסתכלים שכל ההויה המשך אחד יש לה, ממילא נעשה עולם הזה גם הוא מפואר אצלם, ומתוך כך הם דורשים לתקנו ולשכללו. ומזה יבא הרצון של התרבות והשכלול של חיי עולם הזה על ידי צדיקים קדושי רוח, שתעלה בעז רוח על כל מה שגילה רוח האדם מצד אהבתו החיצונה לעולם הזה מצד עצמו, מפני שאהבה זו מיוסדת על תוהו ועל שקר, אלא שהדבר נדרש לקיום העולם וישובו שיהיו משתגעים בעולם, אבל יותר הרבה מזה יהיה הישוב הבא מדעה שלמה.\n", "summary": "אהבת העולם הזה, הבאה לצדיקים מתוך אהבת העולם הבא, גדולה מאהבת העולם החיצונית של האנושות.\n"}, {"id": 822, "paragraph": "ההרגשה הפנימית שיש שייכות לנשמת היחיד עם כל צרור החיים של כל הנשמות כולן, והנשמות של העבר מקושרות עם אותן של ההוה, וכולן עם הנשמות של העתיד, ובכללות כולן הטוב והקודש מאיר מאד, ומזהיר כזוהר הרקיע, כל מה שהרגשה זו תתגדל ביותר, וכל מה שתכריע ביותר אליה את המעשים, ואת רגשי הנפש כולם, כן יהיה האדם יותר מוכן לשפעה אצילית.\n", "summary": "הרגשת הקישור של נשמת היחיד לכל נשמות העבר, ההווה והעתיד, מכשירה את האדם לשפעה אצילית.\n"}, {"id": 468, "paragraph": "תכלית הכל הוא לדעת את ד'. כל מה שהחכמה מתגדלת באדם ובעולם, צריכים תמיד להתחיל מראשית הכל. אבל כמה מכאיבה היא דעת ד' חשוכה, כשהיא אינה פוסקת מלהדאיב נפשו של אדם, היא מארה שמכלה את כל, בולעת היא את כל מרץ, כל כח וכל כשרון, מהפכת היא הוד לדוה. הוי לה לידיעה ושאיפה רוחנית, שאינה עומדת על הבסיס הרחב של כל הצרכים הגשמיים הישרים, שלאדם היחידי ושל החברה. עצלות הדעת וחלישות, הגורמת לאדם לפול בשחיתות של תעתועים, מגלמת בתוכו מין נטיה רוחנית, שכל תוכן גשמי ישר נדמה לחטא לעיניה. וזאת היא העוכרת את הכל, וזאת ה��א הרשעה והפתיות, שאור ד' ההולך ומתעלה מגרשו בכל כח מן הארץ.\n", "summary": "אסור שדעת ה' והשאיפות הרוחניות תבטלנה את הבסיס הטבעי של האדם והחברה.\n"}, {"id": 210, "paragraph": "אנו רואים שאפשר לכל חכמה להתיחד בעצמה, בלא זיקוק גדול לאחרת. והרי החכמות העולמיות מתבררות לחלקיהם, באין זיקוק לחכמות הרוחניות העליונות. מזה אנו למדים, שיכולה היא חכמת האלהות וכל סעיפיה להתברר, באין צורך אל כל הידיעות האחרות כולם. אמנם, אף על פי שאין הידיעות החיצוניות מעכבות את הידיעות הפנימיות, מכל מקום הן מעטרות אותה. וכפי רוב הקפתם אותה, הם מתגלים בתור ניצוצות שהם כלולים בקרב אורה העצום מאד.\n", "summary": "כשם שכל חכמה עומדת בפני עצמה, כך גם חכמת האלוהות יש לה עמידה עצמאית, אלא שהחכמות מעטרות אותה.\n"}, {"id": 556, "paragraph": "הטבע הגופני הוא כולו תמצית של הטבע המעשי, שהוא תמצית מהטבע הרוחני שלמעלה ממנו. ההופעה הרוחנית התדירה, תולדתה של ההסתכלות הצלולה, היא מעלה את הטבע הגופני למקורו, והרי הוא מתעדן ומתקדש, ותולדותיו בחיים הפרטיים והכלליים נראים להאיר את מחשכי העולם כולם. עצם הטבע הגופני עולה בעת ההסתכלות למעלה רוממה מכפי מה שהוא בעת הטמטום השכלי, ואחר כך כשחוזר למקומו אחר ההסתכלות, הוא חוזר כבר מבוסם ומלא טוב.\n", "summary": "הסתכלות בהופעות רוחניות, מעדנת ומקדשת את הטבע הגופני והמעשי.\n"}, {"id": 511, "paragraph": "הספרות של הקודש מוכרחת להתפשט וצריכה להתרחב. כל הגות לב טבעי של הגיון קודש, של שירה חפשית, שיסודה ביסוד הנשמה במקוריותה, צריך הוא להיות נקלט במקלט הספרות. ויעמדו זה נגד זה, נגד כל הגיוני הרשע שהנפש הטמאה שבאדם הוגה, שהיא מתגלמת בספרות, ומסריחה את העולם בהבלה המעופש. תבא ספרות נובעת ממקור חיי הקודש, ותבסם את העולם. והביסום הזה, בהתגברו, יהפך לטובה גם את כל הסרחון כולו, וכל ניצוצות הקודש של הטוב והאושר, שהם מפוזרים באותו הזרם הנדלח של הספרות המפכה ממקור הבלתי טהור של הנפש האנושית, יעשו אגודה אחת לטובה, לקדושה ולאורה.\n", "summary": "הספרות הבאה ממקור הקודש, תלקט ניצוצות קדושה מהספרות הנפולה.\n"}, {"id": 384, "paragraph": "המוסר הפנימי צועק הוא בקרבו של אדם, בן אדם שובה מעונותיך. לפעמים הצעקה כל כך הומה היא, עד שהיא מערבבת את כל ההרמוניא של החיים, והאדם מוכרח לעלות במעלת הרוחניות הגבוהה מערכו, עד כדי לבסס את סדר עולמו הפנימי. אבל כאן הגבורה מוכרחת לבא לעזרה, גבורתו הפנימית של האדם צריכה לעמוד לו בעת כשלון הרוח היותר מרור. מפני אומץ הכח של התביעה המוסרית לפעמים מבולבל הוא האדם, ואינו יכול להחלץ ממסגרותיו. מדות ותכונות רעות, מעשים רעים, עוברי גבול תורה ומוסר, מעיקים עליו. רואה הוא דרכו סכה בסירים, אין מוצא לתיקון, חבול הוא בידי אחרים ואין מעמד. אבל מכל אלה אור שמש צדקה יזרח.\n", "summary": "המוסר הפנימי הומה בקרבו של האדם ומעוררו לתשובה, ודוחפו לקפיצת מדרגות העלולה לאבד את הרמוניית החיים.\n"}, {"id": 771, "paragraph": "צריך לגאול את האמונה ואת היראה מקטנותן וחולשתן, הבא להן מתוך חסרון הדעת ופחיתות התכונות והמזגים הרעים.\n", "summary": "צריך לגאול את האמונה והיראה מקטנותן.\n"}, {"id": 136, "paragraph": "בכל עליה ועליה נמצא תמיד מצב של העדר הקודם להויה, שהוא מתגלה בתור מצב של נפילה וחלישות כח רוחני, הקודם לתגבורת כח ממקור יותר נעלה.\n", "summary": "לפני כל עליה יש מצב של העדר ונפילה הקודמים לה.\n"}, {"id": 286, "paragraph": "שינוי האויר מקור לחום ומחום לקור ברו��ניות, מזיק הוא לבריאות הנשמה, כמו שצינים פחים מזיקים לגוף, ושומר נפשו ירחק מדרך עקש זה. הנשמה הישראלית צריכה לחיות באויר רוחני ישראלי, והכרח הוא להשביעה תמיד מהטוב הגנוז באוצר החיים של ישראל, ואם תרעה בשדה אחר, תתחלש ותחלה, כי אם בהיות לה כל האמצעיים הדרושים לשמירה מכל מחלה המתרגשת מהשינויים של האקלימים הרוחניים.\n", "summary": "כשם שהשינוי מקור לחום מזיק לגוף, כך הרעייה בשדות זרים מזיקה לנשמה הישראלית.\n"}, {"id": 474, "paragraph": "מהירודים שבירודים, שאינם מכירים כי אם את האמת המתגלה להם בלבבם, ואינם נכנעים לשום ענין של השפעה אחרת שאינה מתאחדת בעומק נשמתם הפנימית, אף על פי שהכרתם היא קטנה, חומרית ונמוכה מאד, מכל מקום הם ראויים להצמחת ישועה. הם הנם עפר יעקב, אשר מי מנה אותם, ומעפר זה תצמח צמיחת אמת ליעקב, ההולכת ועולה מעלה מעלה.\n", "summary": "מהירודים וקטני ההכרה הדבקים באמת הפנימית הנמוכה שלהם, תצמח הישועה.\n"}, {"id": 561, "paragraph": "כשמדת הטוב העליונה מתגברת בתוך הלב, שאז האדם הוא מלא חסד וסליחה, אין לעכב את המהלך הקדוש הזה בשום רעיון אחר, המצמצם את הטוב ואת החסד, כי מרגעי אורה אלו רוח הקודש מתפשטת בעולם, ומהטוב המוחלט המוזרח בנשמה אחת במדה גדולה, הנשמות כולן, הקטנות עם הגדולות, הרחוקות והקרובות, מתמתקות. \n", "summary": "כשהחסד, הטוב והסליחה מתגברים באדם, אל יעכבם, שכן הם ממשיכים רוח הקודש בכל העולם.\n"}, {"id": 264, "paragraph": "ההדרכה הרגילה של תום ויושר, בשמירת המדות הטובות וכל דת ודין, זהו ענין תהלוכות עולם התיקון. וכל ההתפרצות מזה, בין שהוא בא מצד קלות דעת והפקרות, בין מצד עליית דעת והתעוררות רוח עליון, זהו מענין עולם התוהו. אלא שיש הפרש גדול בהפרטים של עולם התוהו עצמו, ובנטיותיו לשמאל או לימין.\n", "summary": "ההדרכה של תום ויושר זהו עניין עולם התיקון, וההתפרצויות לטוב או לרע באות מעולם התוהו.\n"}, {"id": 267, "paragraph": "לא על המחשבה לבדה יחיה האדם, כי אם על המהות הנשמתית שלו, שאותה צריך לשמור מכל משמר. והיא, מתת אלהים היא, ונשמרת היא בשמירה אלהית דוקא, שמור מצותי וחיה. \n", "summary": "לא על המחשבה לבדה יחיה האדם, כי אם על המהות הנשמתית שלו.\n"}, {"id": 405, "paragraph": "האליליות לא תוכל להרגיש בכיעור של החטא. הניצוצות הפזורים, הפרודים כל אחד לעברו, לבצעו, עם כל האפשרות להבלטת יופי שיש בכל אחד בפני עצמו, מפני החלקים שנערכים במשטר הגון ואסתתי בקרבו ובחוגו, אין בהם אותו תפארת עולם הסוכם את כל ההויה החיצונית והפנימית לסך שלם אחד, המכניס את תנועות החיים הגשמיים והרוחניים עם כל הדר המציאות לדיר אחד, ומזקק את כל חלק לחבירו זקיקה מוחלטת של פאר חי העולמים. רוח הטומאה ורשעה חלוטה מחוברת היא עם האליליות. רצח ונאף ופנה אל אלהים אחרים מצרנים הם זה לזה. תפארת של אמת היא ההרמוניה בעצמה, הדרת האחדות ביקרתה. \n", "summary": "האלילות המפורדת אינה יכולה להבחין בכיעור של החטא הפוגם בהרמוניה של העולם.\n"}, {"id": 851, "paragraph": "העולם כולו מתבכר בחג השבועות. מה שצדיקים מרגישים בתוכיות לבבם בשבועות, אין כל העולם כולו כדאי לו. כל העולם שמח, כל העולם גדול הוא, כל הארץ היא של ד' בגילוי עליון, וישראל מתעלים להיות סגולה מכל העמים, ונשמתם של ישראל נראים בבהירותן הצחצחה, והאהבה והחבה היתירה לכל נשמה ונשמה מישראל, לכל אחד בפני עצמו, מתגדלת לאין קץ ממש. כל אחד מישראל הוא מתגלה בתפארת עליונה, בהדר קודש, כאבן חן שאין לו ערך וקצב, סגולה, סגו��ה נפלאה. אי אפשר לעולם לסבול את האור של שיר השירים בשבועות, מוכרחים להסתיר את גודל היקר ברות. השמחה והתענוג מתאחדים בהרכבה ממוזגת, מאוחדת ומורכבת, ברב שלום ונועם עליון. רוח הקודש מתגלה בכל לב, העולמים הרוחניים מתמלאים זיו ונהרה, הכל שש והכל רועד, ארץ יראה ושקטה. כנסת ישראל מתעלה, הרוחניות הישראלית של כל הדורות ושל כל העולמים עולה למרומיה, שואבת את האור ממקורו, פיה מלא נעימות, היא שואפת אל תוכה את כל התענוגים של הבשמים שבעדנים, גני העדנים מפיחים ריחם הטוב, מה נעים, מה ערב, כל הנשמה תהלל יה. הרצון מתעלה, השכל מתרחב, מתפשט ומתמלא אורים, אורים גדולים. טוב ונעים, נחמד ואהוב, יום שמחת גילנו, יום מתן תורתנו, יום הבכורים, יום החמישים. \n", "summary": "העולם מתעלה ושמח בחג השבועות, וכנסת ישראל מתעלה להיות סגולה מכל העמים, וחיבת כל אחד מהם מתגלה.\n"}, {"id": 347, "paragraph": "צמאון הדעת מיגע את האדם שנשמתו מלאה אורה, והוא מחוייב להתאמץ להשביר את הצמאון, כדי להציל את הנשמה מצערה. כמובן צריך הוא לברור את המים היותר טהורים, כאשר יאתה לפי מעלת הנשמה הזכה, כלומר לעסוק בדעות היותר טהורות ונשגבות.\n", "summary": "צריך להתאמץ למלא את צמאון הדעת בטהרה.\n"}, {"id": 805, "paragraph": "אי אפשר להמנע מלהשתמש בהכרזה למטרות היותר עליונות, לעורר את הטוב ואת החיים בעולם. לגבי ישראל צריכים כעת, בזמן הפריחה הלאומית בהתחלתה, לעורר את השאיפה למטרה הרוחנית העליונה, שהוא הסיגול לרוח הקודש קבוע ברוב בעלי הכשרון שבאומה. ההכרזה של המלה תעורר את הביאורים השונים שלה, וכל צד מצדדיה יאיר באור מיוחד, ועל פי רוב יגלה כל באור איזה חלק מהאמת הגדולה והחיה של אוצר הטוב והקדוש הזה.\n", "summary": "בדורנו חייבים להשתמש בהכרזה של מילים רוחניות, כדי להסתגל לרוח הקודש, ועל-ידי הכרזתן יתעוררו בֵּיאוּריהן.\n"}, {"id": 881, "paragraph": "האורה האלהית היא הולכת וגדלה, פורה היא, מתגדלת ומתאדרת, מוספת את אורה וזיו חייה באין הפסק, כל זמן שהיא משומרת מעכירותה של עבודה זרה. וכל הזוהמא שעבודה זרה גורמת, בא מפני ההפסק של הגידול והעילוי שמונח בתוכנה, אל אחר איסתרס ולא עביד פירין. המעין החי אינו מתקלקל, אין רקב עולה בו, מפכים הם תמיד מימיו. חדשים לבקרים רבה אמונתך. אבל הבורות הנחצבים, לבד מה שמימיהם מי מערה סרוחים הם, ובמשך זמן קצר סרחונם נעשה מורגש עד כדי מחנק, לא יוכלו גם להחזיק את מימיהם, החיים עושים בקיעים בכלים המלאכותיים הללו, השקר מתגלה, והכיעור מתבלט, בורות נשברים אשר לא יכילו המים.\n", "summary": "זוהמת העבודה הזרה באה מהפסק ההתעלות הקיים בתוכנה, (כבור שמימיו מסריחים) ואילו האורה האלוהית נובעת ללא הפסק.\n"}, {"id": 307, "paragraph": "לפעמים אין הצדיק מאמין בטהרת עצמו וקדושתו, על ידי מה שמוצא בנפשו פגמים וכשלונות. אבל דוקא אז מגיע עתו להתרומם למעלה מכל הפגמים, כי מדתו האמיתית של הצדיק, שנועם ד' תקוע הוא בלבבו, הוא להתעלות למדתו. וכל המעשים הטובים והמדות הטובות, בשורשם העליון, ילכו למשרים על ידי המעלה העליונה שמתגלה על ידי הארת הנשמה הגדולה של הצדיק בעולם. על כן מחוייב הוא להשיב לעצמו את האמונה, שהיא האמונה בניצוץ האלהי החי בקרבו בגילוי פנימי. \n", "summary": "בזמן שהצדיק מוצא בעצמו פגמים וכשלונות, צריך להשיב לעצמו את האמונה בניצוץ האלוהי שבו.\n"}, {"id": 871, "paragraph": "גופו של אדם, שהוא כל כך חמרי ושפל, מתאים הוא עם תורת הפשט בתורה ובעולם. ונשמתו, שהיא כל כך אצי��ית, רוחנית, שואפת לגדולות מופלאות, היא מסוד אלוה עלי אהלו. מלאכי עליון, שרפים ואופנים, הנם מכוונים מול הרמז והדרוש. כשהם כלולים בכחות החיים של האדם, וישראל נעשים להם חברים, הכל שלם. וכשההתפרדות מתגברת, אומרים לך רד כי שחת עמך, וקוץ ודרדר תצמיח האדמה, חסרת הכח האמיץ, הריאלי, והאצילות העליונה, אור חיי ההויה כולה. כאשר הפשט שואף ליסודו העליון, אור הרז, מתרחבים הזרועות שלו בתכונת הדרוש והרמז, והם עולים למעלה ראש בנשיאת כפים, שאו ידיכם קודש.\n", "summary": "הגוף מתאים לפשט, והנשמה לסוד, והמלאכים לדרוש והרמז, וכשהם מפורדים – נשפלים הרמז והדרוש, ובאחדותם הם מתעלים.\n"}, {"id": 20, "paragraph": "כח האמונה להקשיב יפה ולקבל ממה שנמסר, הוא מצוי באדם לצורך פיתוחו הכללי והפרטי. עומד הוא כח זה למלאות את החסר, כלומר להכניס באוצרו הרוחני של האדם הארות כאלה, שהם מצד עצמן גבוהות ממנו, עד שלא יוכל ליהנות מאורן. חלושי השכל, שהם מכירים בעצמם את קטנות כחם הרוחני עד שאינם מוכשרים לשפט דברים לאשורם, הנם חנונים בכח אמונה יותר נשגב מגבורי הדעה, שהם מרגישים את חילם בקרבם לדעת ברוח משפט, להבחין דברים רמי ערך. אבל לעומת זה, חכמי לב, כשהם באים בדרך שכלם אל המקום ששם באמת שורה כח נשגב שאין בינתם יכולה להולמו, הם מוציאים מחביונו את כח האמונה, ובזה הם עומדים על מעלה לא פחותה, מצד התכונה הטבעית של האדם, מכל המוני העם, שהטבעיות האמונית נשמרת בהם בטהרתה.\n", "summary": "מכיוון שעיקר האמונה היא קליטה ממה שלמעלה מן השכל, היא נמצאת אצל קטני השכל, ואצל חכמי הלב המתבוננים למעלה מהשכל.\n"}, {"id": 151, "paragraph": "מההזרחה הכללית של השיטה הרוחנית העליונה, שאין עמה מצד גבהה ועליוניותה לא רעיונות קצובים ולא מחשבות ברורות, לא אותיות מיוחדות ולא ענינים מסודרים, אבל יש בה גודל ויפעה פנימית, ממנה מתעטפות בהוד והדר כל המחשבות המעשיות, והן מתמלאות עז וגבורה. וכל מה שהן נפרטות יותר בדייקנותן, הרי הן נעשות כלים טובים להחזיק בהם את האור הטוב של הקדושה העליונה, החבויה מכל עין.\n", "summary": "שורש המחשבה שאינו מתלבש באותיות ורעיונות, מתלבש במחשבות המעשיות, המהוות כלים מדויקים לאורו.\n"}, {"id": 117, "paragraph": "שלשה הנם השינויים העיקריים, שבאו במהלך הציור האנושי בזמן החדש, שמהעקרים הללו הסתעפו ענפים רבים חדשים. ומבלי שימת לב להבין את המהות העקרי המונח בעצמותם של אלה השינויים, למען דעת עד כמה הם צריכים להתפשט, לגרור אחריהם עוד שינויים בדעות ובמעשים, גרמו השינויים לטובה הללו גם כן מבוכה וערבוביה, אשר תשוב לטובה ביחד עם התגברות ההכרה, אחרי שיתפשט התלמוד הרוחני בהגיונות הנפש ואוצר הדעות כראוי לו.  שלשת השינויים העקריים הם, האחד, השינוי במהלך המחשבה החברותית, השני, במהלך המחשבה הקוסמולוגית, השלישי, במהלך המחשבה ההתפתחותית. הבנת החברה האנושית, ובכלל החיים החברתיים, היה ענין סגור ורז כמוס לפני ההמון הגדול בדורות שלפנינו, כמו כל הסודות של החכמה המעשית והעיונית. כל עדה וקהלה היתה סגורה בתחומה, על כל יחיד לא פעלה בגלוי כי אם הסביבה הקרובה שלו, ובתומו חשב כן כל יחיד וכל ציבור, שהעולם הגדול הוא רק סביבתו הרוחנית והגשמית. בני ישראל, ככל האדם, גם הם היו סגורים בתחומם, ועוד במדה יותר גדולה, מפני שתי סבות חזקות, מפני הרדיפות הרבות אשר פגשו תמיד מהעולם האנושי הגדול, עד מקום שעיניהם היו יכולות לשלוט, ומפני השינוי העקרי שבהליכות הח��ים הרוחניים והמעשיים שבינינו ובין ההמון הרב של כל העמים תחת כל השמים מאז ומעולם.\n", "summary": "השינויים העיקריים בדורנו הם בתחומי החברה, הקוסמולוגיה, והתפתחות העולם, והשלילה שבהם תסור בהעמקה רוחנית.\n"}, {"id": 476, "paragraph": "סימן למחשבה שיש בה סיגים, שהיא מכהה את אור הרעיון, ומעכבת את התרחבותו החפשית.\n", "summary": "הסיגים שבמחשבה מכבים את אור הרעיון ומונעים את התרחבותו.\n"}, {"id": 196, "paragraph": "כל אדם צריך לשנן לעצמו שלא ללמוד מחסרונותיו של חבירו, שיעשה גם הוא כמותו. אף על פי שיראה את חבירו שהוא מצליח ומכובד, ידע שבודאי נגד אלה המגרעות שהוא רואה בו, יש לו בודאי מעלות אחרות, שהן גורמות להכריע את החסרונות. אבל הוא, שאין לו נטיה לאלה החסרונות כל כך, הנה זהו עיקר מעלתו, ואם למרות מה שמעלות אחרות חסרות לו יסגל לו גם כן את החסרונות של חבירו, אז תהיה מפלתו נוראה מאד. \n", "summary": "צריך להיזהר שלא ללמוד מחסרונות חברו, אף-על-פי שחברו מצליח.\n"}, {"id": 225, "paragraph": "התורה היא האהבה, והמצות האמונה, והם הנם גם כן הצינורות שעל ידם שפע האמונה והאהבה שופע והולך תמיד, וכל התרבות הרוחנית והחומרית של ישראל, בהתעוררות חייו הלאומיים, צריך שתתרכז כולה סביב המרכז הכפול המאוחד הזה, שתים שהן ארבע, התורה והמצוה, האמונה והאהבה.\n", "summary": "התורה היא האהבה והמצוות הם האמונה, ועליהן צריכה להיות מבוססת התרבות.\n"}, {"id": 37, "paragraph": "היהדות בגולה אין לה בסיס מעשי בעצם, ואינה כי אם חזון לב, המיוסד על ציורים של תקוה ושל הגות יקר, מצד העתיד והעבר. אמנם יש קצבה כמה כח יש בחזון לב לשא עליו את המשא של החיים ולסול בכחו נתיבה לחיי עם. והקצבה נראה שכבר מלאה צבאה. על כן יורדת היא היהדות בגולה פלאים, ואין לה תקנה כי אם לנטע אותה במקור חיים של חיים ממשיים. ואפילו ניצוץ אחד של חיים ממשיים יחיה המון גדול ורב של חיים חזיוניים. החיים הממשיים של היהדות, אינם מתגלים כי אם בשיבת האומה לארצה, שהיא המסילה הסלולה לשיבתה לתחיה. כל העליוניות שברוחה ובחזון לבה יקומו ויחיו, כפי אותה המדה שהיסוד המעשי יתפוס מקום להחיות את החזיון המתעלף.\n", "summary": "היהדות בגולה חייתה רק מחזון העתיד ומזכרון העבר, ולכן היא ירדה פלאים, ורק בגאולה יש חיי הווה ממשיים.\n"}, {"id": 512, "paragraph": "שמחת ההשגה וההרגשה הקדושה, שהיא שמחת ד' המיוחדת לצדיקים, ושבישראל יש לה גוונה המיוחד, צריכה להתפרש בכל דרכיה הפנימיים, המלאים אורה. היא צריכה להתבאר בכל הדרגותיה האיטיות, ובכל דליגותיה התמידיות, וצריכה להעבד על ידי הכרה ותבונה ברורה. ביחוד יש מקום להצד הספרותי המעשי להתבלט, באותם המצבים ששמחה של מצוה המעשית מתפשטת בהם בהרחבה בחדרי הלב, וממלאה עז וגבורה מעשית את כל כחות החיים. במילוי כזה, המאושר, משתקפים הרבה סודות נחמדים, ורזי עולם, שהם תוכן למדע ולשירה נצחית, להשקפת עולם צלולה ולפילוסופיה עליונה, הולכים ומתגלים, הולכים ומתבררים לפרטיהם ולפרטי פרטיהם, עד שהם מתהפכים אחר כך למזון מבריא תדירי לנשמות רבות, ולרפואת העולם כולו ממחלת שיעמומיותו.\n", "summary": "שמחת השכל והרגש צריכה להתבאר בכל הדרכים, ושמחת המצוות מתבארת על-ידי הספרות, ועל-ידי כך מתגלים רזי עולם.\n"}, {"id": 790, "paragraph": "בכל יום המחשבה שטה מראשית צמיחתה, ומתפשטת והולכת עד כל קצה גבוליה, עד שחוזרת למקום מוצאה. מתחלת מחסד עליון, מהכרת אור החיים של ההויה, מאורו על העולמים, מהזרחתו על נשמת האדם, על עז חשק טוב��, על מרץ חייו, על כשרונותיו, על אפשרות התעלותו. והרוחניות שבו הולכת ומשתלהבת, מרוב אור כללי באה לפרט בתיבות, בתפילה, במטבעות קבועות, את חפציה הנעלים, משבחת, מפארת, מרננת, מתפללת, מתחננת, מתרוממת ומשתפלת, מתגברת ומתדכאת. חותרת היא במעמקי שכל, בעמקי תורה, לדעת את החיים ואת הטוב לפרטיהם. משפעת היא עידון ואצילות גם על החומריות הגסה שבגויה, ממלאה היא זיו ונהורא גם את הסביבה שהיא שרויה שמה, באמצעיים מוחשיים של דיבור, הוראה והדרכה, ויותר מכל באמצעיים סגוליים של השפעת כח משיכתה הרוחנית. הנשמה העליונה צריכה לחידוש חיים, על ידי המון פרטים שבאים לידה, צריכה לחינוך מדותי, להתגברות, לעמידה עצמית, וצריכה על זה עצות והדרכות. לוקחת היא אותם מאוצרות הנסיון, מסתייעת היא בסיוע החברה, ובאה לידי השלמתם על ידי הופעתה של האורה האלהית ממקור הנצח, המלמד לה את ערכה ואת ערך כל הקשבותיה, את תכנם של הרגעים, שהם הופעות נצחיות, ואת ארכם של נקודות הניצוציות שבחייה, שהם קוים מקיפים עולמי עד. החיים הפנימיים מתאדרים לפי גודל ההכרה, לפי חופשו הפנימי, ולפי עזוז שליטתו על עולם החיים והמעשה. כל דיבור הוא אוצר אורה, כל פעולה ותנועה היא נטיעת עץ חיים, נושא ענף ופרי לברכה. גאון ד' מופיע בכל מהלך, וענות צדק בכל רפרוף עין. כל הנשמה תהלל יה הללויה.\n", "summary": "בכל יום המחשבה שטה מראשית צמיחתה אל כל כוחות הנשמה והגוף, ומאירה ומעלה אותם.\n"}, {"id": 135, "paragraph": "כשהנשמה מתגדלת, כשהיא מתרחבת על ידי מרחב חכמה ודעת, צריכים כל הקנינים הרוחניים הקטנים להיות מתעלים עמה. ותחת אשר במצב הקטנות היו יונקים משורש קטן, מוכרחים הם להיות משתרשים במצב הגדלות והעילוי בשורש גדול, אדיר ורם.\n", "summary": "כשהנשמה מתגדלת, צריכים כל הקניינים הרוחניים הקטנים להתעלות עמה.\n"}, {"id": 382, "paragraph": "מן השעורים, מאכל בהמה, בא העומר, וכשהנפש הבהמית מתעלה לעליוניות מקורה, ובכחה העז היא נוטה לקודש ולטהרת אמת, האהבה העזיזה האלהית חוגגת את חג קדשה. והאומה כולה, כשהיא מקרבת את כחותיה החמריים המתפשטים בכללותה להיות קודש לד', מתאחדת היא ברצונה עם רצון אלהי עולם ד', וברית האהבה, והשוויית הנטיות בדרך החיים, שבמהלכה של ההנהגה האלהית בעולם, השלמה במרום קדושה, ובמהלכה של האומה המקודשת כולה, הולכת היא ונקבעת על ידי פעולת קודש זאת, ואהבת עולם נקבעת בין ד' ובין ישראל עם קרובו.\n", "summary": "קרבן העומר בא ממאכל בהמה, שכן הוא בא להעלות את הנפש הבהמית.\n"}, {"id": 664, "paragraph": "הצדיק שנשמתו גדולה מאד, יש לו תביעה פנימית שכל תפילתו תהיה על פי עומק הדעת הבהירה, והדמיון ישמש בה רק שימוש נטפל. וכשעל פי סבות שונות איננו מכיר את ערכו, וחפץ הוא להתפלל כאחד העם, בתפילה בנויה על פי הדמיון השטחי, מרגיש הוא אז מכאובי נשמה לאין שיעור. ודין כל מחשבות הקודש ורגשותיהם כדין התפילה.\n", "summary": "תפילת הצדיק ומחשבותיו צריכות להיות על-פי עומק הדעת, ולא דמיוניות כשל ההמון.\n"}, {"id": 123, "paragraph": "ההתקשרות לאיזה תוכן, היא מפלסת נתיב להחיים. אם התוכן הוא נעלה ונשגב, כפי מדתו יהיו נתיבות החיים גם כן נעלים ונשגבים, ואם התוכן הוא נמוך ושפל ערך, יהיו לפיהו גם כן נתיבות החיים נמוכים ושפלי ערך. אבל נתיבות יהיו להחיים בכל מקום שיש קשר קבוע לאיזה תוכן. האנשים הפשוטים והטבעיים, קשורים הם יפה לעצמיותם החמרית, ובזה יש כבר לחייהם נתיב סלול על פי דרכם. היוצאים מגבולה של השדרה היותר נמוכה, כבר יש להם תוכן אצילי מצד חיי המשפחה שלהם, אבל גם קשר זה הוא גם כן טבעי וחמרי, ויש בו הרבה מגסות החיים. גדולי המדע והמוסר, הנפשות אשר נזדככו הרבה ונתעלו ממעל להשאיפות ההמוניות, מוכרח הדבר שקישורם הרוחני למגמתם העליונה בחייהם יהיה קבוע, כדי שיהיה לחייהם נתיב סלול. אצלם הקישורים הטבעיים אינם כפי כל המדה של האומץ הנהוגה בההמון הגדול, ואם פעם ישכחו את מעלתם העליונה, וירצו להשתוות עם ההמון הרגיל, יהיו הרבה ירודים ממנו. אותם הקישורים הטבעיים, שדים כדי לתן מסלול קבוע לחיי ההמונים, אינם מספיקים כלל לפלס נתיב לנשמתם הגדולה ורבת הכחות של אנשי המעלה וגדולי המחשבה והרגש. רק כשהם עומדים במעלתם הנעלה, כבר נתיב חייהם סלול וכבוש, במערכה יותר מעולה מהנתיבות ההמוניות. אבל כשהם יורדים מרמת הפסגה אשר להם, יכולים להיות אובדי דרך ואומללים בחיים יותר מכל אמלל שבהמון, \"מה דגים שבים כיון שהם יוצאים ליבשה מיד מתים, כך תלמיד חכם כיון שפירש מן התורה מיד מת\". אצילי הרוח, מוכרחים הם להיות קבועים וקשורים בבית חייהם, המלא אור וחיים עליונים, \"האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, ואת אחיו לא הכיר, ואת בניו לא ידע, כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו\".\n", "summary": "גדולי המדע והמוסר אינם יכולים לספק את עצמם בחיים טבעיים, והם צריכים להשקיע את עצמם באופן תמידי בחיי הקדושה.\n"}, {"id": 227, "paragraph": "התרבותיים הרשעים, חסרי האמונה והאהבה, אינם עלולים לשום דבקות, אפילו בינם לבין עצמן, והנם דומים לאפר שאינו בר גיבול, ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, וממילא אין חייהם חיים, והם נקראים בחייהם מתים. אמנם על ידי אמונה גדולה, ואהבה רבה, נוריד טל של תחיה, להחיות בו גם כן את המתים, יחיו מתיך נבלתי יקומון, כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל.\n", "summary": "חסרי האמונה והאהבה חייהם אינם חיים, ואינם ראויים לשום דבקות, אפילו חברתית, וצריך להחיותם בהרעפת אמונה ואהבה.\n"}, {"id": 283, "paragraph": "הרגש כלול הוא בשכל, והוא המדרגה התחתונה שבו. כשהוא יוצא לפעול פעולות מעשיות, אז קובע לו את תחומו הרגשי בפני עצמו. בחיים העולמיים כולם, הוא התוכן הסודי של אות הא האחרונה של שם, שהיא נעשית שם אדני בפני עצמו. \n", "summary": "הרגש כלול בשכל כמדרגה תחתונה, אך בצאתו אל הפועל הוא קובע לעצמו תחום עצמאי, כיחס שם הוויה ושם אדנות.\n"}, {"id": 635, "paragraph": "הגאוה בידיעה היא עבודה זרה ממש, שמציירת באדם שהוא יודע את הכל בשלימות, ונכנס גם כן התוכן האלהי של אור אין סוף בכלל הציור, והרי זה פסל ומסכה בסתרו של עולם. וענות הצדק מודיעה לאדם, שכל מה שידע הוא רק התפשטות אור, ומקרים מעשיים, ולא נחשב הכל אפילו כערך טפה מן הים, כיון שבאור העליון, שהוא יסוד הכל ומקורו, אין שום ידיעה נתפסת.\n", "summary": "הגאווה בידיעה מביאה להגשמה בידיעת ה', וצריך להכיר בכך שהבנתו היא רק בהתפשטות האור, הבטל למקורו כטיפה מן הים.\n"}, {"id": 289, "paragraph": "שפעת החיים היציריים, ממקור החיים, הולכת ושופעת היא ליצירה העליונה, יצירת השכל, הטוב והשירה. משתפלת היא דרגה אחר דרגה, עד שיוצרת את החמריות, נעשית טבעית, קשה, חשוכה, קשורה לחק עפר, אבן וברזל. בדרגותיה אשר ירדה, זוכרת היא שפעה זו את אורה הראשון, משתוקקת היא לשוב לימי חסנה וזיוה, פונה היא מטביעתה הירידית, ומפסקת מצעוד עוד צעדים בשפל. פונה היא לעלות, להיות מוארת מאור של מעלה, מהאור של מקור הוייתה. את השתלשלותה אבדה, כיון שפנתה למעלה, אין זה מ��לך הזרם ההולך ויורד, אבל נתעשרה בעושר רוחני פנימי, מתחברת היא עם המאור העליון, השפעה של הויית הישות, הרוחני האצילי, השכלי והמוסרי, הקדוש והמצוחצח. מהחיבור הנעלה, מתחדשים אורות ונגוהות רבות, יצירות נפלאות, שבהן מתגלה הכבדות הארצית עם השאיפה השמימית המנצחתה. נשמת האדם בכל חגויה השונים, היא פרח רז עולם זה.\n", "summary": "שורש היצירה העולמית – ביצירה העליונה שהשתפלה עד הקישור לארץ, ובפנייתה למעלה היא מתחברת עם המאור העליון.\n"}, {"id": 238, "paragraph": "להאמין ולקיים, זאת היא הסגולה המיוחדת של כנסת ישראל. האמונה היא היסוד העקרי, אבל אינה מתבססת, ואינה גומרת את מגמתה, כי אם בצירוף המעשה. וכדי להאמין במה שיש אפשרות לקיים, צריכים משקל, זהו משקל התורה, האוחזת במשפט לפי כח האדם. הנוצריות אומרת להאמין, אבל אינה יכולה לקיים. על כן אומרת היא שיותן לחי שניה למכה האחת. מובן שבקהל אפשר רק להאמין שמדה זו היא נשגבה, אבל לא לקיים. ותורת אמת היא יוצאת משקל הקודש, שהיא אמת במעשה כמו במחשבה. עושר האמונה, היא אמונה שהיא גם מעשית, שכן ארץ ורעה אמונה.\n", "summary": "המעשה מבסס את האמונה, וכל אמונה שאינה יכולה להתיישם בהמון הנה פגומה מעיקרה.\n"}, {"id": 372, "paragraph": "מסך מבדיל מוכרח להיות מונח בין עולם אחד לחבירו, שאם אין שום הבדלה, הרי האור הגדול שבעולם העליון מטשטש את כל הפרטים של העולם התחתון. למשל, תלמוד דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים בפרטי פרטים, הרי הולך ומתכלל באבוקה אחת במגמה הכללית של יסוד הדת, ושאיפת הקודש והעליוניות שבתוכו. ואם באמת יטושטש האור המבהיק של הפרטים, יחרב העולם המעשי כולו. על כן מוכרח מסך להיות נפרס, והוא נותן מקום לבירור של כל פרט ופרט בעולם חשוך לגבי האורה הכללית, ועבודת בירור זה, בידיעה ועבודה, משכללת היא את החיים. וממעל להמסך האורה מזהיר בכל הוד כללותו, ודרך מעברו מרעיף טללי אורה לכל הבליטה הפרטית, עד שיונק הוא העולם התחתון מהעליון, והולכים הם ומתאחדים.\n", "summary": "מסך צריך להיות מבדיל בין העולם העליון לעולם הפרטים, כדי שלא יטושטשו הפרטים על-ידי האור העליון.\n"}, {"id": 336, "paragraph": "הדבר המובן מענין ירידת העולמות על ידי החטאים, היינו חלק החיים שהאדם תופס בכל המציאות, שנקרא בשפת הרזים פגם העולמות, כפי שורש נשמתו. וכמובן הקישור הכללי הוא רחב מאד, והתכונה הפנימית של ערך המוסר תלוי כפי הפעולה של הכרעת הטוב והרע על ההויה בכללה.\n", "summary": "הקישור הכללי של האדם עם העולם גורם לעולם להיפגם מחטאי האדם.\n"}, {"id": 608, "paragraph": "כל הספרים כולם, בין בקודש בין בחול, וכל הידיעות הבאות לאדם מחוצה לו, אינם כי אם עוזרים לעורר את רוחו הפנימי, להוציא לאור על ידם את הגנוז במעמקיו. \n", "summary": "כל ספרות הקודש והחול אינם אלא עזרים לעורר את רוח האדם הפנימית.\n"}, {"id": 58, "paragraph": "ישנה צורה מיוחדת שהדמיון מתלבש בה כשהשכל פועל עליו. ואותה הצורה היא קדושה, ומבסמת את העולם, ומטהרת את האדם מכל טומאותיו. וכל זמן שהצורה הזאת מתטשטשת, והדמיון מצטייר על פי חק שלו בעצמו, בלא השפעת השכל עליו, אז הוא המקור היותר נרפש לכל תקלה ולכל חטא ועון, בחיי היחיד וחיי הציבור. הצורה הזאת של הדמיון, עומדת היא בעצם טהרתה על פי ההשפעה הישרה של השכל, אצל אותם האנשים שבעצמם יש כח לחיות חיי הרוח באור השכל. אבל היא משתכללת ונבנית גם כן בצורה הגונה על ידי ארחות החיים וציור הרגשות, שהגדולים משיגים אותם מצד השפעת השכל, כשיעשו אצל הבינונים והקטנים על פי ההשפעה הכללית שיש להגדולים על הקטנים. והמעשים והציורים יובילו את כח החיים המתקשר בצורות הדמיוניות, אל המטרה הרצויה.\n", "summary": "הדמיון נוטה לתקלה וצריך להדרכת השכל – אצל הגדולים באופן ישיר, ואצל הבינוניים דרך הרגש והחיים.\n"}, {"id": 18, "paragraph": "ההזיה באה מהנטיה לחקר נשגב כשהיא מתפרצת בלא עתה, טרם אשר רכשה לה את ההכנות הדרושות לה, דהיינו עד לא הספיקה ללמוד את הלמודים המוחשיים הפרטיים, הקודמים תמיד לההתעמקות בנאצל ונשגב, ועד אשר לא בססה לה את מעמדה המוסרי בכל מילואו, באופן המספיק למעמד נפש נשגב, הראוי להתאים אל החקר המלא אורה ועזוז נפש כחקר אלוה בצורתו הרוממה. ומזה הטעם הננו מוצאים תמיד, אחרי נטיה של התעוררות דרישת הנשגב, שאחריה באה הזיה, הזיה אמונית או הזיה כפרנית. והכל הוא מפני התלמידים שלא שמשו כל צרכם, אשר עלו למרומי הדרישה בלא הכנה קודמת.\n", "summary": "החקר בנשגב בלי הכנה מוחשית ומוסרית, גורם להזיות שקר ולכפירה.\n"}, {"id": 114, "paragraph": "אהבת האדם את עצמו יכולה להשאר רק על המדרגה התחתונה שלה, שתהיה טבעית ונמוכה, ומתוך קטנותה עלולה היא להתקלקל, ולצאת חוץ לשורה, להיות ליסוד למעשים רעים ותכונות רעות, וכפי מדתו הכשרונית של האדם, כן יכול הוא בהשחתתו להיות מסבב השחתה אל הכלל. ואותה האהבה בעצמה, יכולה להיות גם כן קדושה ואידיאלית, כל מה שהאדם מזכך את עצמו, מרומם את דעתו ושכלו, מכונן את תכונותיו ומעשיו לצד היותר נעלה וישר. כשהאדם מזכך את עצמו, והצד הטוב שבו הולך וכובש לו את מהותו, נעשה מבטו על המציאות כולו הולך ומאיר, הולך ומשמח, וההויה מוצאת חן בעיניו, מתוך שהוא מסתכל בה מנקודתו העצמית. ובאמת ההויה היא טובה מאד, כשהאדם המסתכל בה, פועל בקרבה וחי עמה, הוא טוב. וטובו של האדם בידו הוא כולו, או לפחות חלקים חשובים ממנו. ואותם החלקים שהם בידו להכניסם אל תחום הטוב, הנם יכולים לשפר את כל הוייתו, עד שגם חלקיו שאין טובם בידו יוחלטו לטוב, שהם אותם החלקים והכחות שהם יוצאים מכלל הבחירה החפשית, אף על פי שהנם קבועים באדם עצמו, באמת שייכים הם יותר לכללות ההויה, שהיא כולה מתהפכת לטוב, מתקשטת באורים נאים ומלבבים, כשהאדם מאיר בה בנשמתו הטובה, ובכחותיו היפים המסודרים על פיה.\n", "summary": "באהבת עצמו מתקשר האדם אל הטוב שבו, ומזכך גם את ההוויה שסביבו, ועל-ידי כך מיתקן גם הרע שבו שאינו תחת בחירתו.\n"}, {"id": 275, "paragraph": "להפרחת הרעיון והפריית הספרות צריך שיהיה מוסכם, שכל פרח ציורי ושכלי הוא פרי הנשמה, וכשמגלים אותו, מתבסם העולם יותר, כשהשאיפה הנשמתית בכללה היא נוטה לטובה. ולכן צריך תמיד הכח השכלי והציורי להיות עסוק בעבודתו, בין על ידי העמקה בציורי עצמו, בין על ידי התעוררות מחזיונות רוחניים של ספרים אחרים, חדשים גם ישנים, שמתוכם המחשבה מתעוררת, והיא אורגת את חזיונותיה, וכולם עולים הם על שולחן הספרות להעשירה.\n", "summary": "כדי לפתח את הספרות צריך להכיר בכל פרח ציורי ושכלי כגילוי נשמה, בין בציורי עצמו ובין בציורים הנקלטים מספרים אחרים.\n"}, {"id": 22, "paragraph": "ההבנות השונות בדעת אלהים, יש לכל אחת מהנה מקום בסדרי החיים. ותכונת הנפשות חלוקות הנה זה מזה בדבר ההכנה של כל אחת מהן, לאיזה דרך של הבנה תהיה נמשכת. אין אדם יכול לרדת לסוף דעתו של חבירו בדעת אלהים הפנימית שבקרבו, וההשויה החיצונה על ידי שיווי הדיבורים ואופני ההרצאה, ושיווי של דרך החיים, נוגעת רק בשטח החיצ��ן של הדעה, אבל בפנימיותה היא תמיד מחולקת ועומדת בכל אחד שבבני אדם בצורה בפני עצמה.\n", "summary": "דעות שונות בדעת ה', מתאימות לנפשות שונות בהכנתן הפנימית, וביטוין החיצוני הדומה אינו מעיד על אופיין הפנימי השונה.\n"}, {"id": 709, "paragraph": "הסדר הראוי הוא, שיתמלא הרוח מחשבות והרגשות, ומה שאין הרעיון הפנימי יכול לשאת, מוכרח הוא להתפרץ החוצה בצורה של דיבורים, והם הם יסודי התפילות וההודאות, הלימודים והקריאות. ולמה שאין מספיק ערך זה של ההתגלות הדיבורית, מפני רוב שטף אורו, מוכרח הוא להתגלם במעשים, האומרים ברמיזתם, ופועלים בעצמותם, את כל התוכן הרעיוני של הרגשות והמחשבות הנעלות. כשהמעמד עומד על צורה כזאת, העולם מתוקן, ואור ישר שופע על הכל. בפגימתה של התכונה העולמית, צריכים להמציא את התוכן מלמטה למעלה. המעשים מעוררים את הערך הדיבורי, והדיבורים את הרעיונות. האור מתעלה בכבדות, ונעזר הוא לפעמים על ידי מה שבאמצע מהלכו יתעורר הרעיון בפתע פתאום, עד כדי הופעה של שילוח אור ישר ממקורו לשטף אוצר ההגה הדיבורי, וממנו לההתעוררות המעשית. אז נעשה הדבר ממוזג, ותפארת וחדוה מתגלים במקדש קודש.\n", "summary": "הסדר הראוי הוא – ירידה מהמחשבות אל הדיבור והמעשה, ובנפילת העולם הסדר מתהפך.\n"}, {"id": 828, "paragraph": "רק סמיות עינים גורמת, שלא תוחש לעין כל תכונת העבודה האלהית על פי ההרצאה הרזית דוקא, שדוקא היא, העליונה והעמוקה שבביאורים, היא הפשוטה שבפשוטות. אי אפשר לומר שהתוכנים הרוחניים לא יהיה לנו עסק עם מציאותם, כי אם עם הרשמים שהם עושים עלינו, כמו שאי אפשר לומר זה בהתוכנים החומריים. אותה ההרצאה המספקת את כל חזיונות ההויה, אין לה שום יסוד אלא חידושה וספיקה. וגם אם יהי כדבריה, אין כאן שום הפסד בתוכן העליון, שהוא מבוקש שלנו. סוף כל סוף הרשמים הם נמצאים, וסדר יש להם בפנימיותנו, והפנימיות הזאת היא כוללת רבים רבים מאד, הנה עולמים לפניך. כשהתוכנים הרוחניים הנם משפיעים בהרחבה, כשהם מסודרים יפה, כשמהלכי החיים והמציאות אינם מנוגדים בינם לבין עצמם, ובינם לכל הספירות שביש ושבאפשר להיות, הכל מסודר והכל עומד בנחת. המחשבה הכללית והמקורית העליונה סוקרת מגמה כללית עליונה, ועליונה שבעליונה, וסוקרת גם כן מגמות אין סוף בפרטים ובפרטי פרטים, שואפת שהכל יתאים, הכל יסייע זה את זה. הקשבה יש לתחתון מצד העליון. כל מה שההקשבה תתחדד יותר, כל מה שצינורותיה יתפתחו יותר, כן יהיה האושר יותר גדול, כן ישתפך עונג, שלמות, עדינות וברכה, בכל. החשק לעליון שבעליון, הצמאון למילוי עצת קדוש ישראל, העצה הנובעת מהתגלות המחשבה הרוממה שמעל לכל המחשבות, קובע בעולם חותמו. בשכל, ביושר, במוסר, בעבודה ובחיים, הוא נחתם. והכל עובדים עבודת אין סוף, ושואבים ממנה חיים.\n", "summary": "העיון במציאות התכנים האלוהיים ולא רק ברשמיהם, מסדר את הלכי המחשבות והחיים, ומשפיע עונג מעולמות עליונים.\n"}, {"id": 355, "paragraph": "עיקר תיקון פגם הברית, הוא קידוש הרצון והארתו הברורה, עד שהרצון היותר חזק מצד הטבע הגופני, שיש לו שורש בקדושה חזק מאד, מפני הופעת החיים שבו, שהוא הרצון של נטיית המין, אור הקדושה שופע בו כל כך, עד שהצד הקדוש שבו הוא הרודה בחיים, וממשיך את פעולתו והופעתו, והצד של החול, וקל וחומר של הטומאה שבו, הוא בטל לגמרי לצד הקודש. ואז באמת לא יקרב נגע באהלו, ונעשה צדיק משומר מכל מוקש. וכשהרצון עולה במדרגה עליונה של קודש כזאת, אז הוא מתברר גם מכל מדות רעות ומכל מעשים רעים שבעולם, אפילו מהדברים היותר קלים, שהאדם דש אותם בעקביו.\n", "summary": "תיקון פגם הברית הוא קידוש הרצון, עד שגם צד החולין שבו יתבטל לקדושה.\n"}, {"id": 56, "paragraph": "ההסתפקות מה שאדם מסתפק בהשגותיו באלהות בדמיונות הכוזבים שהם שרויים בלבו של אדם מימי חסרון הידיעה, היא מפני הלהיטה אחרי התאוות הבהמיות.\n", "summary": "ההסתפקות בדמיונות השקר בענייני האלוהות נובעת מן התאוות.\n"}, {"id": 134, "paragraph": "הנשמות של עולם התוהו הנן גדולות, גדולות מאד. הן מבקשות הרבה מן המציאות, מבקשות הן מה שאין הכלים שלהן יכולים לסבול, מבקשות אור גדול מאד. כל מה שהוא מוגבל, מוקצב ונערך, אינן יכולות לשאתו. הן ירדו ממעלתן מראשית הנטיה של ההויה להולד, התרוממו כשלהבת ונדעכו. שאיפתם הבלתי סופית לא תכלה, הנן שואפות ונופלות, מתלבשות בכלים שונים, שואפות הרבה יותר ויותר מהמדה. רואות שהנן כלואות בחקים, בתנאים מוגבלים, שאינם מניחים להתרחב לאין קץ, למרומים אין די, והנן נופלות בתוגה, ביאוש, בעצב, בחרון, ומתוך קצף, ברשע, בזדון, בשפלות, בכיעור, בתיעוב, בהירוס, בכל רע. התסיסה החיה שלהן איננה שוקטת. מתגלות הן בעזי פנים שבדור, וביותר מתגלות באיזה אחרית ימים, בתקופה שלפני הרת עולם, שקודם להויה יצירית חדשה ונפלאה, בתחום שעל התרחבות הגבולים, בטרם לדת חק שממעל לחקים. וסער מתחולל, הולך וזועף, פרצים אחר פרצים יפרצו, חוצפה מחוצפה תגדל, מאין קורת רוח בכל האוצר הטוב של האור המוגבל והמצומצם, מפני שאיננו ממלא את כל המשאלות כולם, מפני שאיננו מסלק את כל המסכות מעל כל פני הלוט, שאיננו מגלה את כל הרזים, ואיננו משביע את כל המאויים. בועטות הן בכל, בחלק הטוב, בגרעיני האושר המוביל אל המנוחה ושלות העולמים, המוביל אל עדני עד, אל רוממות נצחי נצחים. בועטות וזועפות, משברות ומכלות, יורדות לרעות בשדה זרים, משפיקות בילדי נכר, מחללות גאון כל צבי, ואין נחת. הסופות הללו יחוללו גשמי נדבה, ערפלי חושך אלו יהיו מכשירי אורים גדולים, ומאופל וממחשך עיני עורים תראינה.\n", "summary": "הנשמות של עולם התוהו נשברו מרוב השאיפה לגדלות מבלי יכולת קיבול, וזאת היא החוצפה של עקבתא דמשיחא.\n"}, {"id": 224, "paragraph": "הקולטורה הזמנית, כפי מה שהיא מתבססת עתה בעולם, בנויה היא כולה על הכפירה ועל השנאה, שהן שוללי החיים העצמיים. ואי אפשר להתגבר על מחלה זו, כי אם לגלות את כל אוצרות הטוב המונחים בבית גנזיהן של האמונה והאהבה. וזאת היא מטרת גילוי סתרי תורה.\n", "summary": "התרבות הזמנית מבוססת על הכפירה והשנאה, ותיקונה באמונה ואהבה.\n"}, {"id": 259, "paragraph": "התכונה של יראת שמים מצד עצמה, לית לה מגרמה כלום, ואי אפשר לה להיות מתחשבת בין הכשרונות ומעלות הנפש של האדם. היא כשהיא לעצמה היא עלולה להוריד את האדם ואת האנושיות כולה לעמקי תהומות, כשם שהיא עלולה להעלותם למרומי שחקים. אבל דוקא משום דלית לה מגרמה כלום, היא מקבלת את כל האורות, היא אוצרת בקרבה את כל הכשרונות כולם. וכל כשרון מתברך, ומובטח להיות נצור, רק על פי ההערכה הנכבדה של יחושו להאוצר הגדול, אוצר של יראת שמים, שבו הכל גנוז. על כן יראת שמים מתרוממת לא כל כך על פי העסק במעמקי עצמה, כמו שהיא מתעלה על ידי מה שממלאים אוצרה בכל דעת וכשרון, בתורה ובמצות, בכל מדה נכונה, בכל עז וגבורה, בכל תהילה ותפארת. נמצא שיראת שמים ויסוד הוייתה העולמית, היא אספקלריא דלא נהרא מצד עצמה, וכל עילויה הוא בהארת אור שמש העליון עליה, ע�� אשר תתאחד יפה ביסוד מקוריותה. אז תעלה מעלה מעלה, ותהיה באמת עטרת תפארת לעמוסי בטן, כשתשוב מלאה טוב אל שורש מחצבה העליון, העשיר מכל השפעה נאצלת, המתפלגת לפלגות מיוחדות. כי היא בת נדיב, בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב, שבכל שמה, מקור הברכה כולה.\n", "summary": "היראה אין לה מעצמה כלום, והיא יכולה להשפיל את האדם בריקניותה, או להיות כלי לכל התוכן הטוב שיוצקים לתוכה.\n"}, {"id": 524, "paragraph": "לעולם צריך אדם להתעשר בפרטים של העושר הרוחני. והפרטים, לפי מדת מילואם ושלמותם והתאמתם הם מתעלים, ומכניסים את האדם בטרקלין של הכללים, שהאחדות שרויה שם. והרי הוא חי חיי אמת, ועולה בהר ד'.\n", "summary": "עושר הפרטים, כשהוא מתעלה, מכניס את האדם לטרקלין הכללים.\n"}, {"id": 587, "paragraph": "האמונה האלהית מבארת את הגודל והעז שיש לרצון האדם והכרתו, לכשישתלם בכל מילואו, שכמובן לא יתבאר הדבר בבירור כי אם על ידי ידיעה שלמה בכל היש כולו, לפי מדת הגודל היותר אפשרית. ונשאר לעולם החק, שדעת ד' באה מדעת מעשי ד'. והאמונה היא מקפת את כל הידיעות, לעשות חטיבה כללית מכל הפרטים כולם, ובזה היא נותנת חיים נצחיים לכל הזוכים לאורה, והיא מחיה בלשד פנימיותה את המוסר, את חיי החברה ואת חיי היחיד, כשם שהיא מחיה את כל העולמים כולם מראש ועד סוף, שכולם יחד הנם אדם אצילי, צדיק עליון, שנאמר עליו בצדק, צדיק באמונתו יחיה. והצדיק היחידי, הפרטי, שואב הוא את אור צדקו משפעת טל צדיק עליון של אדם עילאה זה, הכולל כל היצור כולו, שכולו ביחד שואף ופועל טוב נפלא, אשר כל רעיון לא יכילהו, ומנובלות אורו כל טוב נמצא, וכל עדן וגן, וכל נשמה ועולם, מתמלא רוח חיי עדנים, רוח גבורה וקדושה, עד כדי לתן מלכות למלכים, נבואה לנביאים, שירה לשרים, גבורה לגבורים וצדק לצדיקים.\n", "summary": "האמונה מקיפה את כל הפרטים וכל הידיעות ומחיה את כל ההוויה, וממנה שואב הצדיק את אורו.\n"}, {"id": 216, "paragraph": "הולכת היא היצירה את דרכה, בוראה היא את כל דרגותיה, שואפת היא לההתיצרות היותר עדינה ונשגבה, שעל ידה תהיה משתקפת כל התמצית של ההויה כולה, כל חסנה ועזה, כל יפיה, ישרה וחכמתה. זאת היא הנשמה השלמה של האדם, שהמובחר שבו הוא המושלם הבחירי שבקרבו, אותו ששכלל ברצונו את מהותו לצד הטוב היותר עליון, עד שהוא מגלה חלק יצירתי, שיש בו מהות של פועל טוב מוחלט. הנשמה העליונה בעצמה מוצאת היא את חסנה ועזה פנימה, אינה צריכה לשום דבר חוץ לה, היא מאושרת, ובכח הכללי שבה, מתוך שהיא תמצית הכל, היא ממשכת את החיים לכל, את כל החסר לכל בכל גווני החסרון. והרבים, בעלי קטעים שביצירה, אינם מוצאים את מחסורם בפנימיותם, הם צריכים הרבה עד שיתמלא חסרונם, שיתקן קצת מפגימת עצמותם, שאחר כל אלה אינה מתתקנת לגמרי כי אם בצדיק העליון, בעל הנשמה המרכזית. ובת קול יוצאת מהר חורב ואומרת, כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת.\n", "summary": "הנשמות השלמות יונקות את אושרן וחסנן מעצמן, והחסרות צריכות לקליטה מבחוץ ולדבקות בצדיק העליון.\n"}, {"id": 461, "paragraph": "למה באה השבירה? לפי שהאלהות נותנת היא לפי כחה, והמקבל מוגבל הוא, אם כן תהיה הטובה מוגבלת, על כן נותן הוא הטובה בלא שיעור, לפי מדתו, ותהיה אלהית, בלתי גבולית, ואף על פי שלא יוכל המקבל הנברא לקבל כי אם כשישבר לגמרי, ויבנה בתשוקתו לשוב למקורו הבלתי גבולי, להתאחד באלהות. ובזה יעשה הנברא את עצמו, ויהיה במדרגת השלמות של בורא, ויתעלה ממעל לגבול של נברא, מה שלא היה אפשר בלא שפעת רב טוב למעלה ממדרגת אפשרות קבלתו, שהיה תמיד רק במדרגת נברא, ולא במעלת בורא כלל. \n", "summary": "השבירה באה כדי שעל ידי התיקון יעלה הנברא למדרגת בורא.\n"}, {"id": 827, "paragraph": "הגבהנו את היסוד של נפש הבהמית שלנו, ושל כל העולם כולו, אז בצאתנו ממצרים, לאט לאט, ממועד יציאתנו משיעבוד עם שבשר חמורים בשרם. והננו הולכים ועושים זה תמיד בפרק זה. מתחילים אנו עם העומר, מאכל הבהמות, המקור שהן שואבות ממנו כח החיים שלהן, ונפשנו הבהמית, ונפש העולם כולו, מתרוממת לאט לאט, מתרוממת, מטהרת מטומאתה, מזדככת ומתעלה, יוצאת מצורת בהמה לקבל אור צורת אדם, יוצאת מתכונת שעורים לתכונת חיטים. ואנו באים לחוג את חג השבועות, יום אשר עמדנו בקומה הרוחנית הגמורה שלנו, וזיו הקוממיות מתחדש עלינו בכל שבועות. חמושים אנו בכל כח עז החיים של נפש הבהמה, והיא בעצמה עלתה, נתעדנה ונזדככה, ועז לה ויפעה לה, נטהרה וצוחצחה, והיא מוכנת להתחבר בחיבור אמיץ לצורת האדם השלמה, שאור הדעת העליון, האצילות הגמורה, שורה עליו. הדעת העליונה בשני ערכיה הכלליים, הדעת המעשית, והדעת השכלית הרוחנית העיונית, שתיהן בחוברת עולים ברוממותם בשתי הלחם של חיטים, מאכל אדם, מאכל הנותן דעת. גם התינוק אינו יודע לקרא אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן, אבל הדעה המובלטת בבירורה בחטה, היא שכוללת כ\"ב אותיות הדיבור במספרה, ותחת האלמות הבהמית, קול התור של תורה, דיבור המלא, נשמע בארצנו. \n", "summary": "היציאה מבהמיות מצרים, והעלייה לשלמות האדם שבמתן תורה, מתחדשות בהקרבת מאכל שעורים בפסח ומאכל אדם בשבועות.\n"}, {"id": 423, "paragraph": "השכל מחובר הוא מהמושגים הפנימיים, שבאים לאדם מתוכיותו, ומתגלים בו בתור דבר ההולך ומתגלה מפנים לחוץ, ומהמושגים החיצוניים, שבאים לאדם מחוץ לפנים. והם נפגשים זה בזה, ומחיבורם ותסיסותיהם מתעוררת התחיה השכלית בכל הרחבותיה.\n", "summary": "השכל מכיר תכנים מן הפנים החוצה, ומן החוץ פנימה, ומחיבורם של שני הכיוונים.\n"}, {"id": 339, "paragraph": "הצער הפנימי של התשובה הוא חומר גדול למשוררי היגון להעיר את כנורם, ולמציירים טרגיים לגלות בו את כשרונם.\n", "summary": "הצער שבתשובה הוא נושא לשירת יגון ולציור טראגי.\n"}, {"id": 389, "paragraph": "הנבואה של התורה, נבואת אספקלריא המאירה, משקפת היא על המקור, מהיכן נובע הוא הצדק והמוסר העליון, וכיון שהיא מוצאת אותו במצות המעשיות, שעל פי תכנן האלהי הן משפיעות על המציאות בכללה, ועל האדם המקיימן, את האופי של קדושת הצדק המוחלט, היא שמה לעיקר את המצוה האלהית, את העבודה ואת השמירה. והקרבנות עומדים במעלה עליונה, בתור מקור החינוך לדבקות האלהית, שהמעשים הטובים נובעים ממנה. והנבואה הנבואית, זו של האספקלריא שאינה מאירה, מבטת לא אל המקור, כי אם אל הסתעפיותיו המעשיים. על כן מרוממת היא את המוסר המעשי, את הצדק והמשפט, ממעל להחק והעבודה, הנה שמע מזבח טוב. ובאמת, כשאספקלריא המאירה משפעת איזה הופעה, אפילו קלושה, מאורה הגדול, סרים הם הצללים שמכסים את הזוהר של הופעת השורש, והזקיקה של הדבקות האלהית נוצרת מתכונת העבודה והמצוה, וממילא בא אחר כן המוסר בתור מסובב מוכרח מסבתו העליונה. אבל כשהיא מתעלמת, הקדרות מתגברת, ובאים ההסברים של הדמיון הגס, ומאבדים את כל הזוהר של העבודה, עד שרוח הקודש מוכרח להיות נזקק לטהר את המושגים, ואומרת, אם ארעב לא אומר לך, כי לי תבל ומלאה, האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה. וחו��רת אחר כך אל השורש ואומרת, זבח לאלהים תודה, ושלם לעליון נדריך, וקראני ביום צרה, אחלצך ותכבדני. עד שחותמת את פשרתה העדינה, הכוללת רוח השלום שבין אספקלריא המאירה לאספקלריא שאינה מאירה, את היסוד המאחד את הנבואה עם התורה, זֹבח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים. \n", "summary": "התורה מביטה אל השורש, ולכן המצוות המעשיות הן עיקר בה, והנבואה מביאה אל ההסתעפויות המוסריות.\n"}, {"id": 891, "paragraph": "כשרואים התגברות שטפי אורות מלמטה למעלה, אז צריכים לשאוב משם של מ\"ב, וכשרואים נחלים יורדים מלמעלה למטה, אז מתקרבים לאור שם של ע\"ב. וקידה שבקטורת כוללת בה\"א שלה את שתי ההופעות יחד. וזאת היתה גבורתו של כהן גדול להראות קידה, ולוי אחוי קידה ואיטלע משום הטחת דברים כלפי מעלה, אבל הוה גברא רבה אריכא, ששאב מקור מחשבותיו מאורך ימים ואורך אפים וקידה על אפים, וחפץ בתפארת ישראל גם בגלות, ודריש כלילא שרי. ואוהבי ד' יזהירו כצאת השמש בגבורתו, ותזרח לו השמש להרפא מצלעתו, אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם.\n", "summary": "כשרואים שטפי אורות מלמטה, צריכים לשאוב משם של מ\"ב, וכשרואים את ירידתם מלמעלה, שואבים משם ע\"ב.\n"}, {"id": 220, "paragraph": "האמונה והאהבה הן תמיד מחוברות זו עם זו כששתיהן זורחות בנשמה בשלמותן, וכשאור אחת מהן שלם לגמרי, מתעוררת השניה בכחה, ויוצאת ממעמקי הנפש להאיר בכל מילואה.\n", "summary": "האמונה והאהבה מחוברות תמיד זו עם זו, ומשפיעות זו על זו.\n"}, {"id": 406, "paragraph": "הגבורה שהכפירה משתוקקת אליה, לא תוכל לעלות בידה. קצף ימלא האדם על חולשתו, ולעזור מאומה לא יוכל. הרחבת הגבולים, העלאת האדם לשורש נשמתו, והכרת הנשמה לחלק אלוה ממעל, ברב עז ותעצומות, משיבה לאדם את גבורתו. והתעלותו למרומי האלהות ברצונו היא תלויה, ובאחרית כל, לכל היא מובטחת, ומהאחרית המאושרת מתעלה האדם ומתאמץ בכל זמן ועדן.\n", "summary": "הכפירה משתוקקת לגבורה, אך זורעת חולשה בנתקה את האדם משרשו.\n"}, {"id": 342, "paragraph": "בכל חכמה ובכל הופעה רוחנית שבעולם, יש בה צד חיוב וצד שלילה. הצד החיוב הוא מה שנותן לאותה ההופעה את כל ציורה והתפשטותה, וצד השלילה הוא מה שאינו מניח להופעה אחרת להתפשט במקומה. כל מה שתגדל הדעה, ככה מתגבר הצד החיובי, והצד השלילי מתחלש, עד שבמרומי הרוחניות אין שום צד שלילי כלל, כי הדעה העליונה, הטהורה, מנחת היא ומכינה מקום לכל התפשטות של הופעה של מציאות הטוב, ומגדלת בחיובה את הכל. וכל מה שההשגה היא עכורה, ככה מתגלה הצד השלילי ביותר, והעין נעשית צרה, ואינה יכולה לסבול שום הופעה שנראית זרה לה. אבל צרות עין זו מביאה לחץ גם בזו ההופעה עצמה, הדורשת את הרחבתה, עד שהדבר בא לידי מדה זו, שההכרה מתעלה ודולגת על מצריה הצרים, כדי שהיא עצמה תתרחב כראוי, ואומרת אחר כך, כל פעל ד' למענהו. \n", "summary": "בכל הופעה רוחנית קיים צד חיוב והתפשטות וצד שלילה והסתגרות, וככל שהיא מזדככת גובר החיוב על השלילה.\n"}, {"id": 791, "paragraph": "לחמשה חלקים מוכרח עסק הלימוד להתחלק. א', שיטה, ב', ריהטא, ג', גירסא, ד', לימוד, ה', עיון. שיטה, היא שיטה מחשבית, בלא הגבלה, בלא ערך קצוב, הכל לפי גודל הרעיון, לפי אומץ השכל ולפי חריפות הבינה, עם זיכוך כח הדמיון ועומק הרגש, והיא מקפלת בקרבה ענינים לאין חקר, דנה עליהם בסקירה מהירה, לא יאומן כי יסופר, מעלה פנינים מזהירים מקרקעות ימים, מגלה אוצרות חושך ומטמוני מסתרים. ריהטא, היא מין גירסא במרוצה גדולה, ברפרוף על הענינים, כמה שאפשר לקלוט, רק שהרבה ענינים יעברו דרך הפה והמחשבה, ולפעמים מדלגים איזה תיבות וענינים, וקולטים אותם דרך המחשבה, מעשרים בזה את הידיעה בעושר כמותי, ומעודדים את חיי הרוח לחפץ של גדלות ורוחב התפשטות. גירסא, היא כבר מוגבלת לדעת את הפירוש הפשוט, בלא עיון ובירור, מכל מקום הענין מתרצה בהגבלה ובבירור, ובמהירות האפשרית. הלימוד, הולך במתינות, ומלבן את הענין בהגבלתו המקומית יפה. והעיון, כבר מתפשט הוא יחד עם העמקתו המקומית, בהרחבה מענין לענין, מקושר הוא עם הגבלתו, ומרוכס עם יתר הענפים ברכיסה פנימית. יש לכל אלה סעיפים וענפים מרובים. ודוגמת התורה יש כמותם בעבודה, בהדרכה ובתפילה. והחיים הרוחניים בכללותם מתפשטים על פי חלוקה מוטבעת זו, וגם החיים המעשיים הנם בערך זה מסומנים. חמשה חומשי תורה, וחמשה ספרי תהילים, חמשה חלקי הנשמה, נפש רוח נשמה חיה יחידה, וחמשת הפרצופים הסודיים, וחמשה ברכי נפשי, וחמשת העולמות, הנם עולים בחוברת עם הדרכה זו, הלימודית והמעשית.\n", "summary": "כל דבר רוחני מתחלק לחמישה שלבים: שיטה, ריהטא, גירסא, לימוד, עיון.\n"}, {"id": 711, "paragraph": "הנשמה הגדולה באמת רחבה היא כל כך, עד שאין כל מלא העולם המוגבל מספיק לה, והיא מתפשטת בעולמים עליונים, רוחניים, שכליים, שנחלי עדנים נצחיים מצויים בהם. ובעלי נשמות כאלה חיים הם חיי עולמים, אגורה באהלך עולמים, והם משפיעים שפעת רוחם לדור דורים, ושמועה נאמרת מפיהם תמיד, וגם יסוד החיים המוגבלים שלהם עולה הוא ממעל לגבולים המורגשים, דובב שפתי ישנים.\n", "summary": "בעלי הנשמות הגדולות, העולם המוגבל צר להם, ורוחם מתפשטת לעולמות עליונים, והם משפיעים מרוחם על כל הדורות.\n"}, {"id": 172, "paragraph": "האדם, שהוא בפנימיות נטיות גופו ומזגו נוטה לרעה, חית האדם שבקרבו, הרעה, נוטה היא אל ההסתכלות וההתקשרות העצמית אל צד החושך והבלבול והתוהו שבההויה. החפץ להחריב, לשבר, לכלות, אמיץ הוא מאד בתוכן רוחו, ועל פי משקל זה הולך הוא זרם המדע וההשערה השכלית, ההצטיירות של הדמיון, וכל מערכי ההויה המתיחשת אליו, בקרבו וחוצה לו. אבל האדם נוצר לעבוד עבודת אלהים. עובד הוא את אלהים במה שהוא משכלל את עצמו, את הוייתו, ואת כל ההויה המתיחשת אליו יחש קרוב או רחוק. מעבד הוא את רצונו, בהטביעו בקרבו הטבעה עליונה עדינה של הטוב האלהי. לפי עידון רצון זה, כך ההויה הולכת ומתיצבת נגד עיני רוחו בצדה הבהיר, המסודר והמתוקן, לעומת מצב עולמו הפנימי, ההולך ומתתקן, הולך ומשתכלל. כל כח ששואב האדם אל קרבו מההויה הסובבת, נעשה מוטבע בכחו הפנימי, ומטביע לפי ערך זה בהרחבה את כחו על ההויה הסובבת, העסוקה תמיד לעבד ולתקן, או לבלות ולקלקל. מדי יום ביומו, כשהאדם מרומם את רצונו על ידי עבודת ד' המיוחדת לעולמו הפנימי, היא עבודת התפילה, מאיר הוא בזה את נפשו בקרבו, מעדן הוא את כח הוייתו, לצאת מתוך מחשכי הרע והשממון, אל מאורי הטוב וההתישבות. מחשבתו ורצונו פונה היא מכל ערפלי חושך שלצד הקלקול שבההויה וכל אגפיהם. אחרי אשר הכין רוחו בקרבו, נכון לו לקחת מזון אוצר כח מהמציאות החיצונית, לספח אל כחו. כח זה יוסיף עצמה אל האור, אל האמת, אל צורת האדם המאירה, אל צד הקודש, הדעת הברורה שמשתקפת בתוכן ההויה. אבל אם בעוד רוחו עכור, בעוד מצב נפשו מצומצם במאסרי הגוף כמו שהוא, בעוד לא זרחה הנפשיות הפנימית עליו את אורותיה, בעוד הדם עושה את שלו על פי תכונתו הפראית, המתעוררת מידי יום ביומו כפי טבע החיה שבאדם, שאינה נתקת ממק��מה כל ימי צבאו, אם קודם שיתפלל על דמו כבר יוסיף לו כח מכני מן ההויה, מן הסביבה, הרי הוא מקשר עז נפשי בצורה של חשך, של תוהו, של נטיה להסתכלות משמימה, של שורש הזוהמא, הכשפנות, העוננות והנחש, שבהם נפש האדם, בעודה בזוהמתה, טובעת. ועל זה צוח הכתוב ואומר, לא תאכלו על הדם, שבכלל זה הוא גם כן לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם, תתפללו על הדם של החיה שינוח מזעפו, שישקט ויעדן, שירומם מחוגו השפל, שיתנער מתרדמת הרשע של קטנותו, לא תנחשו ולא תעוננו.\n", "summary": "התפילה מקשרת את רצון האדם עם התיקון והבניין, כדי שלא יימשך אחר כוחות התוהו שבו ושבעולם.\n"}, {"id": 515, "paragraph": "האבות תקנו את השכינה. הנשמות הגדולות, שעולם עתיד נשאו בלבבם, הם חשו בעצמם שהנם, הם וכל מהותם, המשך של הרצון האלהי בעולמו, המטביע את חותמו ברוח האדם, שהוא משכלל את פנימיות ההויה על ידי עלייתו. ומתוך נשמת האבות אנו ממשיכים את קוי האורה, אנו מתפללים, מרחיבים את רצון הנעלה שלנו, את הנשגב והמרומם, שהוא רק האלהי שלנו, בכל תפילה, ואנו מתקנים את כל העולמות, עד המקומות ששורש נשמתינו מגיע שם.\n", "summary": "תפילת האבות באה מתוך תחושת המשכת הרצון האלוהי בעולם, ותפילתנו הנה המשכת אותם קווי אורה.\n"}, {"id": 598, "paragraph": "הצדיק האמיתי, שחפץ בטובת העולם ובזכותן של הבריות וטובתן באמת, יש בידו כח להמשיך לעצמו את כל האופי של המהות הרע שנמצא בכל הנפשות הדבקים עמו דבקות יחוסית של אהבה ואמונת חכמים. ומתוך שעל ידי המשכתו זז הרע מהם, נטהרים הם, ונעשו נקיים מחטא. והוא בעצמו, מתוך גודל הטוב שבנשמתו, מתהפך הרע שלהם בעצמו לטובה, ומוסיף לו יפעה, ואור גדול מאד.\n", "summary": "הצדיק האמיתי יכול לטהר את הדבקים בו.\n"}, {"id": 397, "paragraph": "האמונות הנפולות מביאות הן את הכפירה, כדי להטהר מהן, והיא ממרקת בחריפותה את כל הזוהמא שיש באמונה, ופוגעת גם באמונה הטהורה, כדי למרק את טהרתה, ולעשותה כזהב מזוקק.\n", "summary": "הכפירה ממרקת את האמונה מקטנותה.\n"}, {"id": 487, "paragraph": "משתוממים הם בעלי הפנימיות, בעת שהחיצוניות נושאת את דגלה ברמה בחיים. אבל עליהם לדעת, כי הפנימיות היא אז, רק אז, מנצחת, כשהיא מוצאה לפניה עולם ערוך ומסודר, אברים בריאים ולב אמיץ, חושים מפותחים וסדרי יופי, נקיות וטהרה, מוסר נימוסי ודרך ארץ, ומרץ ואהבה לחיים ולעולם. אז תוכל הפנימיות לשלוט על ממלכה מלאה אונים. ואם שהשלטון החיצוני, בעת שהוא עסוק בשלו, איננו יודע להתחשב עם פנימיות החיים, שהוא כל יסוד משגבם, בשביל כך לא ירפו הידים של בעלי התוך. יחזיקו הם את דגלם, ויבצרו את מעמדם. יסייעו גם כן את החיצוניות להתבצר בסגנון כזה, שממילא ידע, בעת גבורת הפנימיות המוכרחת להתגלות, איך להסתגל לתפקידו, של שימוש למטרות הפנימיות של החיים וההויה בכללה.\n", "summary": "סדרי העולם החיצוניים מבססים את הפנימיות, וסופה לנצח.\n"}, {"id": 866, "paragraph": "מצדו של יוסף, כח שור, לא היה צורך לבטל יצרא דעבודה זרה, ומשום הכי לא בטל יהושע אותו, כי חפץ לרומם את העולם בשלמות החיים כולם, שיצרא דעבודה זרה יהפך לאור קודש, מסייע להגדיל את שלהבת הקדושה. וספג לתוכו כל הפזור בשבעים לשון מתוך שמו, יהוסף, בהוספת אות ה' שבו נברא עולם הזה משמו של הקב\"ה, והקיבוץ של פזורים הללו הרי הוא בונה את החיים השלמים בהתחלתם, כדוגמת העיבור, שחופפת השליא עליו, ערפל חתולתו. שפת לא ידעתי אשמע, ראשי תיבות שלי\"א, שמתהפכת לאור מתוך מחשכים, וסופי תיבות תלמוד, עם אלף נוסף, שהכל מאוחד למטרה נשגבה, אלופו של עולם. והתורה אינה כי אם עונג ולא סבל באמת, ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, הסירותי מסבל שכמו. ואז אין צורך ליצרא דעבודה זרה להגנז בדודא דאברא, כפיו מדוד תעבורנה. ובעומק צרה בא חילוץ עליון, זרוזי גרמי, בצרה קראת ואחלצך, אענך בסתר רעם אבחנך, ראשי תיבות אבר\"א, על מי ראשי תיבות ק\"י, הן הן, נזהא דתורא. מריבה סלה, מ\"ס שבלוחות בנס היו עומדין, לרומם גם ס\"מ ממעמקים, ולהחזיר הכל לאל נאדר בקודש. מחלב חטה, יצר הרע כמין חטה, ומצור דבש אשביעך, ואין זה דבש של מציאה, שבאה בהיסח הדעת, שיש בה חשש פן תשבענו והקאותו, ואין שום יראה, רק שלא יהיה בך אל זר. ומתוך שלא שמע עמי לקולי, ואשלחהו בשרירות לבם, ילכו במועצותיהם, והעצות הן במדריגה למטה מיסוד הגבורות הממותקות ברב נועמם. לו עמי שומע לי, ישראל בדרכי יהלכו, כמעט אויביהם אכניע, ועל צריהם אשיב ידי, להיות להם כולם עבדים נושאי מנחה, עובדים מאהבה, ישתחוו לו כל אלהים. ומשנאי ד' יכחשו לו, ויתנו עדיהם ויצדקו, ובאה עבודה זרה ומעידה על הקב\"ה ובטלה מן העולם, ביסוד ביטולה של עטרת מלכם, שהיא על ראש דוד הנזר והעדות. ויהי עתם לעולם, הזמן בעצמו הוא הנצח, היום כמחר, זהו יום אחד שהוסיף משה מדעתו, זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו. \n", "summary": "מצד כוח יוסף אין צורך לבטל את יצר עבודה-זרה, אלא להופכו לקדושה. (דרשה על הפסוק: \"עדות ביהוסף...\").\n"}, {"id": 501, "paragraph": "המצב המאושר הוא המצב הנפשי שנועם ד', ועונג אהבה, ושיקוק עליון, מופיע בתוך הנשמה במצב של מנוחה וקביעות. על בסיס זה הולך ומתרחב שפע הדעת, והעינוגים העליונים הולכים ומתרחבים. משפע ברכה עליונה זו, כל המדות מתמתקות, והנשמה הולכת ונעשית עדינה, וכל הנשמות כולן, וכל החיים וכל כחות ההויה שיש להם שייכות להנשמה המאושרה הזאת, הולכות הן ומתברכות, ומתוך כך העולם כולו מתברך. להעמיד את העולם יותר ויותר במצב מאושר זה, צריכה הפוליטיקה כולה וכל חכמת החיים להתכוין. היותר קרוב לצעדי עליון אלה הוא ישראל, עם אשר ד' קרוב לו. וצדיקי ישראל צריכים לשום כל מעינם, להמתיק על ידי מתיקותם הפנימית את הנשמות כולן של כל ישראל. זאת היא תוצאה היותר ישרה מהכוונות היותר שלמות של התפילה, ומפעלות היחודים, המיוחדים לאנשי הסגולה, הנגשים אל ד' ונוהרים אל טובו. וחסידים ואנשי מעשה מצרפים זיו קדוש זה לשמחה של מצוה, להגשים את האור בחיים. \n", "summary": "קביעות עונג אהבת ה' בנשמות ובהוויה, משפיע ברכה לכל העולם על-ידי ישראל, אשר נשמותיהם מתברכות בתפילת הצדיקים.\n"}, {"id": 770, "paragraph": "החושך של הדיעות גורם, שנקודה אחת מאירה באור האמת, גוררת אחריה כמה קוים חשכים, שהם נעשים יסודות לשקר ולרשעות. וכל מה שהאורה מתגדלת, והרצון מתרחב לצפיות עליונות, ככה מתנתקים הקוים העקומים, הנמשכים לדרכי חושך, מחיבורם אל הנקודה המאירה, ואור אמת נצחית מופיע בנשמה בכל גודל ותוקף.\n", "summary": "לכל נקודת אמת מצטרפים קווי שקר, הניתקים ממנה ככל שאור הדעת מתגבר והרצון מתרחב.\n"}, {"id": 411, "paragraph": "האדם הגדול, כשהוא מכניס את עצמו יותר מדאי במדת הפרטים, בין בלימודם בין בחרדתם, הרי הוא מתקטן, ומעלתו מתמעטת, וצריך לשוב בתשובה מאהבה, מתוך גדלות הנשמה, לקשר את תוכן חיי נשמתו בענינים גדולים ונשגבים. ומובן הוא שלא יזלזל חלילה בשום פרט, ויוסיף תמיד אומץ וקדושה מעשית גם כן. ההרגשה של הנשמה הגדולה עמוקה היא, וחוש המוסרי שלה חד הוא ונוקב עד התהום, ואם לא תבא הארה המענגת ומשמחת מתוך הסתכלות כללית, להסיר את האיום של חרדת הפרטים שאין להם קץ, מוכרח הוא להיות נמוג ביגון חרדתו, ומתבטל על ידו מתורה ומתפילה, וממושכלות עליונים, שהם יקרים מכל.\n", "summary": "אדם גדול המכניס עצמו לפרטים יותר מדאי הרי הוא מתקטן, וצריך לשוב על כך מאהבה.\n"}, {"id": 764, "paragraph": "לפעמים ימצא כופר שיש לו אמונה חזקה, פנימית, מאירה, נובעת ממקור הקדושה העליונה, יותר מאלפי מאמינים קטני אמנה. דבר זה נוהג באישים פרטיים וכן בדורות, ועל כולם נאמר צדיק באמונתו יחיה.\n", "summary": "לפעמים יש כופר, יחיד או דור, שיש לו אמונה פנימית יותר מאלפי מאמינים.\n"}, {"id": 609, "paragraph": "על ידי התורה סופג האדם אל תוכו את נשמת ישראל, ואדם מישראל אי אפשר לו לחיות חיים שלמים כי אם בנשמת ישראל שתחיה אותו. והמחשבה הכללית הבאה לאדם בצלילות דעתו, היא נותנת בו את רוח האדם שבקרבו, ומשכללתו. וכל מה שיתרגל יותר בתיקון תורה ומחשבה צלולה, ישתכלל יותר אופיו, על ידי מה שתחובר נשמתו הישראלית עם רוח האדם שבקרבו, וכל אחד מהם ישפיע על חבירו את ברכתו.\n", "summary": "התורה מקשרת את האדם לנשמת ישראל, והמחשבה הזכה – לרוח האדם, ואיחודם מביא ברכה הדדית.\n"}, {"id": 215, "paragraph": "אי אפשר לנצח שום התקוממות רעה כללית, בין בעולם בכלל בין בישראל בפרט, כי אם כשלוקחין את כל הצדדים שיש בה, ומנהיגין אותם בדרך הטוב והקודש.\n", "summary": "לנצח את הרע אפשר רק על-ידי הנהגתו בדרך הקודש.\n"}, {"id": 375, "paragraph": "כשחודרים בעמקי הדעה, רואים שאין המצות ענינים סימבוליים, להזכיר ולחקות איזה ענין על הדמיון לבד, כי אם הם ענינים שעושים את ההויה האנושית והעולמית. ומכל מקום אין הסימבליות יוצאת מכלל הפעולות, כי לבנין הנפש היחידית והכללית צריכים לתקן גם את צורותיה הדמיוניות, כשם שצריכים לתקן תכונותיה ומדותיה וציורי השכלותיה. הדעות שיסודן הנו במצות המעשיות, קבועות, הולכות ומתעלות, מתעדנות ומתקשרות, על ידי עשייתן ועל ידי תלמודן דוקא. ודוקא באורח שמירתן, יכולים לפתח את האדם ואת העולם עד לכדי אותה המדה של העדר הצורך בהוספת חיקויים, מפני שכבר גמרו כל פעולתן. אבל אז, בהגיע תור לעתיד לבא שמצות בטלות בו, הכל יראו את התוכן הפנימי של המצות כולן, והנה הוא מלא עולם ומלא כל נשמה, והנה הנם המצות עצמן. אבל הפסקת זריזות קיומן בעוד שהעולם כל כך נבוך ומעורפל, אינו כי אם מוסיף מבוכה, ומצריך זמן יותר ארוך לרפואת כל התחלואים.\n", "summary": "המצוות פועלות על הנפש ואינן רק סימבוליות, וקיומן המעשי הוא הכרחי כל עוד העולם אינו מתוקן לגמרי.\n"}, {"id": 2, "paragraph": "בכללותה של התורה, הכתובה והמסורה, ובהשתרגות כל פרטיה, ספון הציור הרוחני היותר עליון ומקורי של חפץ האומה, מצד מגמת חייה היותר עליונים, בצורה מאירה, בכלל הבנתה והרחבתה, בהגיונותיה, בסגנוני הרצאותיה, בתוצאות השקפותיה, על ההויה, על האלהות, על העולם, על האדם, על היחיד, על החברה, על הטוב ועל הרע, על החיים ועל המות. כל מה שההבנה וההכרה התוריית יותר מתגלה באומה, מתבססת יותר ויותר נשמתה בקרבה, וכח החיים שלה מתעלה ומתאדר.\n", "summary": "בתורה ספון הציור הרוחני המקורי של ישראל, וככל שהכרתה מתגלה באומה, מתבססת נשמתה בקרבה.\n"}, {"id": 108, "paragraph": "ההתפתחות של רוח האדם, מכשרת את שכלו העצמי ואת חפצו הפנימי להיות שואף אל הטוב הגמור, שהוא הטוב האלהי, שהוא היסוד של המגמה לכל התגלות אלהות, והשפעת התורה והנבואה בעולם. בימים הראשונים היה השכל הכללי של האנושיות פחות מפותח, וחפצו היה גם כן יותר ברברי, אז היה החזון האלהי כולו נועד לדחות את השכל הסורר, המשועבד רק להחפצים הבהמיים, בכללות החברה האנושית, ולדחוק תמיד את החפץ הטבעי, שהיתה התעוררותו יותר מכוונת לקראת הכיעור והחטא. התבסמות העולם על ידי כל המשך הדורות, על ידי ביסום היותר עליון של גילויי השכינה בישראל, ועל ידי נסיונות הזמנים, התגדלות היחש החברותי, והתרחבות המדעים, זיקקה הרבה את רוח האדם, עד שאף על פי שלא נגמרה עדיין טהרתו, מכל מקום חלק גדול מהגיונותיו ושאיפת רצונו הטבעי הנם מכוונים מצד עצמם אל הטוב האלהי. ונגד אותו החלק שכבר נזדכך, מוכרחת היא הליבירליות להתפשט, והאנרכיה לתפוס מקום. וכשבאה המסורת והדת, אפילו בצורתה היותר טהורה, לכבוש תחת ידה את זה החלק המזוקק, לא תצליח. אבל צריכה היא לסייע את רוח האדם בנקודת טהרתו, ללכת במסילתו שכבר כבש, ולכוין את מטרתה נגד אותם חלקי הרוח של הדעת והרצון האנושי שעדיין לא נתבסמו, והם עומדים עודנה במצבם הפראי כימי קדם. ולפי התנועה התסיסית של החלקים המבוסמים, עוד הסכנה בהם יותר גדולה, כשהחלקים הבלתי מבוסמים, השרידים הרבים של הברבריות, הולכים במצבם הטבעי הפרוע, והצד המתוקן שברוח האדם סוכך עליהם באברת דמיונו, להעטיף מעטה של ברק נוצץ על כל תועבה ושקר. זאת היא עבודת הקודש של עובדי ד', עד קץ הימים, עד אשר רוח הטומאה כליל יחלוף, וזיו האדם והעולם יגלה בתפארת עזו במלכות שדי.\n", "summary": "העולם התפתח והזדקק, ותפקיד המסורת והדת לתקן את הצדדים הפראיים שנותרו בו, ולא לכבוש את הטוב ה\"אנרכי\" שבו.\n"}, {"id": 155, "paragraph": "לרדת מעל הבמה ההיסתורית אפשר רק לעם אשר גמר את אשר החל, ולחזיון רוחני אשר הוציא את כל הכמוס עמו לאור עולם. להתחיל ולא לגמור, זהו דבר שאינו נוהג לגמרי במציאות. ההרגשה הפנימית שהיא אדירה בקרבנו, להעמדת קיום היהדות, בדעותיה ומעשיה, ביחד עם גויתה ואדמתה, נובעת היא מההכרה הכללית של הציבור, שעוד רב ממנו הדרך לגמור את אשר החילונו. התחלנו להגיד איזה דבר גדול, בינינו לבין עצמנו, ובאזני העולם כולו, ולא גמרנוהו עדיין. הננו עומדים באמצע נאומנו, ולהפסיק לא נרצה ולא נוכל. לא נעזוב בשום אופן, לא את ארחות חיינו הלאומיים ולא את שאיפותינו המופשטות, העולים מעל כל חוג פרטי, שהם יחד קשורים זה בזה, כשם שלא נעזוב את תקותנו לשוב להבנות ולהיות לעם על האדמה ההיסתורית שלנו כימי עולם. לא נוכל לעזוב את כל אלה. האידיאלים המחיים את הכלל, אינם ניכרים כל כך איך הם תופסים מקום בחיים, אבל הם הם הנם המחיים את החיים כולם. כשהם מסתלקים, נשמת החיים מסתלקת. לא נבהל גם כן משום מה שאנו מגמגמים כל כך במבטאנו, כשאנו מדברים על דבר משא נפשנו. יודעים אנו שאין החסרון בבהירות הרעיון ואמתתו. האמת בקרבנו חזקה היא למדי, אבל עשירה היא כל כך, ושוטפת עלינו המון רעיונות, עד שאין אנחנו מסוגלים עדיין להסבירה בשפה ברורה. בשביל כך לא נסוג אחור. כמה שכח הדיבור שלנו ירשה לנו, נדבר ונסביר. בתוכיותנו אנו מבינים את הגיונינו. בהמשך הזמן יצא גם דיבורנו מהגלות הכבדה שהוא כבוש בה, ונוכל לדבר, לתאר ולהסביר במבטאים ברורים, את אשר אנו מבקשים בהוייתנו השלמה. עד תור הזהב ההוא אמנם לא נחדל מעבודתנו המעשית והרוחנית.\n", "summary": "עם שהתחיל לעשות היסטוריה, מדרך הטבע יסיים מלאכתו, ודיבורנו ייגאל מגלותו ונוכל להבהיר את דרכנו.\n"}, {"id": 666, "paragraph": "��תפילה פועלת לפי הערך של מהות הרצון של המתפלל. הרצון הטוב לגמרי, הוא מחוייב המציאות בעצמו, והוא איננו כי אם במקור העליון, אור אין סוף. וכל רצון מוגבל, לפי ערך טובו, ולפי ערך העומק של הטוב, כך הוא אומץ מציאותו, ולפי אומץ המציאות שלו, כך הוא אומץ גבורתו לפעול. וצדיקים גיבורי כח, הם וחפצם טוב, ולפי מדריגתו של כל אחד מהם בטובו, תפילתו פועלת. וצדיק בן צדיק, טוב רצונו יותר עמוק הוא מצדיק בן רשע, על כן תפילתו יותר נשמעת. \n", "summary": "התפילה פועלת לפי ערך הרצון של המתפלל ולפי אומץ מציאותו, ולכן תפילת צדיק בן צדיק עדיפה.\n"}, {"id": 642, "paragraph": "היכולת לעמד במעמד הפכי ומנותק מהקדושה, רק היא תתן את האפשרות להרצון המשוכלל לצאת מן הכח אל הפועל. וכל זמן שלא נתגבר כח הרצון של הטוב בעולם כראוי, אין יכולת גם כן להנתק ממנו. רק בעקבא דמשיחא יבוסם העולם בכללו, עד שהרצון העצמי יהיה בתכלית הטוב, ולעומתו תתגבר היכולת גם על הנתיקה הגמורה, ובחירת ההתדבקות בטוב האלהי יהיה ברצון גמור וחפשי לגמרי. כשהנסירה נגמרת, יש אפשרות לבנין עולם של תולדות עדי עדי עד. ומתגלה רז זה בחוצפא דעקבא דמשיחא, שחלק ממנו כבר יצא לאור, ורמי הגיון כבר יכולים להציץ מאורו זיו נחומים וגבורת עולמים, לא כאדם הראשון שנברא דו פרצופים מחוברים גב בגב, כי אם פנים בפנים ידבר עמנו.\n", "summary": "הכפירה שבעקבתא דמשיחא באה כדי שידבק האדם בה' ברצון חפשי, וזהו סוד הנסירה.\n"}, {"id": 118, "paragraph": "יחידי הסגולה, בעלי הדעה הגדולה, ידעו מעולם את סוד האחדות הרוחנית, ידעו שרוח האדם רוח כללי הוא. עד כמה שההבדלות הרבות, הרוחניות והחומריות, עושות את שלהן, להבדיל בין איש לאיש, ובין קיבוץ חברתי אחד למשנהו, עוד יותר מכל ההבדלות גדולה היא האחדות העצמית שביניהם, והמחשבות פועלות ונפעלות מבלי הרף, וסדרי החיים הולכים ומשתוים. מגמת ההשתוות היא ודאי לקלוט תמיד את היותר טוב, היותר בריא ויותר עדין שבכל קיבוץ, ולנטע אותו על אדמת הכלל כולו. אבל ההמון לא הציץ מעולם למעלה מחוגו, חשב שאין כאן שום יחש, שום כח פועל ומתפעל מסביבה זרה, וקל וחומר עוד רחוקה, על חוגו שלו הקרוב אליו, ובספירת המחשבה המצומצמת הזאת, נתרשמה הצורה הטפוסית של עולמו הרוחני היותר פנימי. על פי התכונה הזאת נצטיירה אהבתו האידיאלית לכל קודש, ויחושו לעמו המיוחד וכל המתיחש לו, תקותיו לעתיד, חזון רוחו על העולמות החבויים שלמעלה מהחושים, השקפתו על החיים והמות, על החופש ועל השיעבוד, על העמידה ברשות עצמו ועל המשמעת, הכל היה נארג בהאריגה המצומצמת הזאת, של הציור של הסביבה הבודדת, שהיא הינה הסך הכל של ההויה.\n", "summary": "יחידי הסגולה בכל הדורות ידעו לראות את השיווי, למרות שינויי הדעות וסדרי החיים.\n"}, {"id": 800, "paragraph": "היתרון של ההכרה האלהית שבישראל מההכרה הפילוסופית הכללית שבעולם כולו, נעוץ הוא בתביעה הפנימית של הוספת הגדולה האלהית, ההולכת ונתבעת מהנשמה בכל רגע. עילוי גודל זה הוא תוכן ישראלי מיוחד.\n", "summary": "יתרון ההכרה הישראלית מההכרה הפילוסופית, נעוץ בתביעת ההתעלות של הנשמה.\n"}, {"id": 565, "paragraph": "את יראת השמים, את מכון האמונה האלהית העליונה, צריכים לצרף מכל הסיגים שלה, מכל הסיגים המוסריים והמדעיים, שהאדם וכל השכלה מוגבלת שבמציאות מערבת בה. והצירוף היותר גדול הוא זה מה שמתגלה לעין שאין שם שום סיג, שהכל הוא חיים וטוב, והערכים רק הם צריכים שיהיו משוערים כראוי, הצד השימושי צריך שיהיה במדתו הנכונה בכל דבר, בין שהוא גשמי בין שהוא רוחני, והצד המדעי צריך שיתאמץ לדעת איך מערכים את הכל, ואז אין שטן ואין פגע רע.\n", "summary": "צריך לצרף את יראת השמים מסיגיה על-ידי ההכרה שאין בה סיגים, כשכל חלק ממנה נמצא במקומו.\n"}, {"id": 574, "paragraph": "הצדיק הקדוש האמיתי הוא מאחד בתוכו את כל ההפכים, וכל הטוב המפוזר בעולם, שבמצב הקטנות כל אחד סותר את חבירו, כשהם באים בפגישה במעמד אחד, בכלי אחד, הוא מאחדם בכחו הגדול, המקיף והרחב, כי הוא מתעלה תמיד במחשבתו ורצונו לעולם העליון הרוחני, שבו אין מצרים, והכל יכול להכנס שם, וממילא יוכל כל הטוב להתקבץ ביחד. והוא פועל בכחו העליון, שהטוב המפוזר בכל היחידים בישראל, ובכל העולם, ובעולמים כולם, יתאספו יחד. ובמדה זו יש מדריגות לאין חקר, והצדיק היותר עליון הוא מקיף את הרוחב היותר כולל, ואין בו שום צמצום של דין, כי אם כולו מלא חסד ורחמים רבים, וחפץ הוא באמת בטובת הכל, אוהב לזכות את הבריות כולן, ושונא להרשיען ולחייבן. אמנם העולם לא יוכל להכיר את מדת הצדק הזה, ומוכרח כל צדיק עליון להלביש את צדקתו העליונה בלבושים רבים, שאחרי שהם מקטינים את האור יכולים הבריות ליהנות ממנו.\n", "summary": "הצדיק העליון מאחד את כל ההפכים וכולו רק חסד, אך כדי שיוכל העולם ליהנות מצדקתו,  צריך הוא להלבישה בלבושי קטנות.\n"}, {"id": 681, "paragraph": "צריכים להסתכל בהכללים העליונים של השכל ושל ההרגש, אז מוצאים אותם מתאימים בטהרתם לאורה של הופעת התורה. הפרטים וההסתעפות הם כבר משתנים על פי האקלים, הגזע, ההיסתוריה, הדת, הפוליטיקה, וכל יתר השינויים המקריים. מהם צריכים להזהר, שלא להכניס חול בקודש.\n", "summary": "הכללים העליונים של השכל והרגש, מתאימים לאורה של תורה, ופרטיהם המשתנים לפי הנסיבות השונות, מעורבים בחולין.\n"}, {"id": 617, "paragraph": "הצדיק העליון, השוקק לסוד ד' ליראיו תמיד, חייב להאמין שלא יבא שום חטא על ידו. ואפילו אם נראה לו שהוא נכשל באיזה חטא, ישוב מאהבה, כי גם מה שנראה לו שהוא חטא, צריך על זה תשובה, כמתכוין להעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה. אבל בפנימיות לבבו צריך לדעת בבירור, שכיון שהדבר בא לידו, הוא בודאי טוב נעלה, ורוח ד' נחתהו להוציא יקר מזולל, ושיסבול עוד על זה מכאובי נפש ממה שהדבר מתדמה לחטא. ויסורי הצדיק הם ממרקים לא רק את גופו לבדו, ולא רק את נשמתו לבד הם מצחצחים, אלא בכל העולם כולו הם מוסיפים אורה ומירוק, ומקרבים ממש גאולה וישועה. וראוי לדעת, שכל המחשבות שלפעמים אם היו עולים בלב אנשים בינונים היו מחריבים את כל עולמם הרוחני המוסרי, הן הן מלאים מתיקות וקודש עליון בפנימיותן. והצדיק שאור ד' מופיע בקרבו, ותורת אלהיו בלבו, גבהו מחשבותיו ממחשבות המון האנשים וחכמיהם וצדיקיהם, ומסילת קודש עליונה סלולה לו, היא אורח צדיקים. וכל מה שיבורר לו יותר כבודו העצמי, וגדולות קדושות רצונותיו, ובהירות הכרותיו האלהיות, כן יתרחב אורח צדיק זה, והיה לדרך אשר רבים יבאו בו. ועמך כולם צדיקים.\n", "summary": "הצדיק צריך לשוב גם על דמיונות החטא שלו, וצריך להאמין שייסורי החטא באים כדי לתקן אותו ואת העולם.\n"}, {"id": 263, "paragraph": "המעשים מתהפכים לדמיונות בכח עיכול רוחני, והדמיונות להרגשות, וההרגשות למושכלות, והמושכלות לאופי רוחני קבוע, הפועל על כל התוכן המהותי. ומזה יש להבין כמה גדולה היא האחריות של המעשים. אמנם לא אצל הכל הקשר עומד בחזקה, וכח העיכול הרוחני איננו שוה אצל כל איש ואצל כל עם. ��טפוסה המיוחד של היהדות, מונח גם כן זה האופי, שהקשר בין החוליות הללו של המעשים, הדמיונות, הרגשות, המושכלות, והאופי הכללי, הוא חזק מאד, וכח העיכול הרוחני נשגב הוא, על כן אין קץ לחובת שמירת המעשה בישראל.\n", "summary": "המעשים הופכים לדמיונות, להרגשות ולהשכלות, על-ידי עיכול רוחני.\n"}, {"id": 731, "paragraph": "שיחת מלאכי השרת הנה יותר טבעית, נובעת מזרם החיים הרוחניים הקבועים שלהם, וסיפור הנשמות הוא יותר מלאכותית במלאכת מחשבת, נובעת ממקור הבחירה וההתבוננות הפנימית. והריעות של מלאכים ונשמות יחד הוא מרומם את החיים עד קצה גובה עליון, היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני. וכשהתורה מתיחדת בנשמתו של אדם, וכל הגיוניה מתהפכים לטבעו הפנימי, אז הוא לובש מלאכיות, תרי מלאכי ברקיע, דוגמת תרי אמוראי בארעא, ומלאכי השרת מאן נינהו רבנן, ותלמידי חכמים שבבבל דומין למלאכי השרת. יתרונו של אליהו הוא, שכולל שני הקנינים יחד בצורה מושלמת, הנשמתית והמלאכית, והוא מגלה לנו רזי תורה, ומבשרנו ישועת ד' ושמחת גאולים. מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך. והולכת קוממיות, שתי קומות, קומת הנשמה וקומת המלאך, ושניהם מתגלים בפועל, וכשהם מתנוצצים, מתקיים ושברתי מוטות עולכם בתחילה, ואחר כן ואולך אתכם קוממיות. והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ, על ידי אליהו בארבע, ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו, כי אל פועל ישועות אתה, שתי ישועות, ישועת קומת הנשמה וישועת קומת המלאך, זרע אדם וזרע בהמה.\n", "summary": "שיחת מלאכי השרת הטבעית, וסיפורי הנשמה המְלַאכותיים והבחיריים, מתאחדים ברזי תורה המתגלים על-ידי אליהו.\n"}, {"id": 457, "paragraph": "צריכים אנו להקנות לנו את ההסתכלות של קנין השלום, השכלי והמוסרי. לא נרצה לאבד את כל מה שאינו בחוגנו, מפני היראה מסתירותיו. בבטחה נוכל ללכת דרכנו, אין יראה מסתירות, כי הכל מתאחה ומתאחד. אפילו מפני עצמו, מפני קלקוליו המוסריים, אין צריך להתירא יותר מדאי. אומץ הלב הוא יסוד הנצחון.\n", "summary": "צריך להתרגל להסתכל בגבורה במבט של שלום פנימי, המאחד את כל הסתירות.\n"}, {"id": 566, "paragraph": "גדולי הדעה מלאים הם יסורים על שאין ההמון נותן להם את האפשריות להביע את מחשבותיהם הגדולות. והיסורים הללו, והאימה הזאת מפני ההמון, איננה באה מתוך מה שהם יראים שמא יזיק להם ההמון, בגופם או בממונם, בכבודם או בכל אשר להם. אין ראוי אדם להכנס בגדוד של טהורי המחשבה, שהם הם גדולי הדעה באמת, אם לא נצח כבר את היראות השפלות הללו כולן. אבל יראים הם מפני ההמון מאהבתם אותו, ומהאחריות המוסריות הגדולה שבנפשם של מאורי עולם הללו, יראים הם שלא יזיקו את ההמון הכללי, שלא יפסידו את מוסרו ושלא יהרסו את קיבוצו, בזה שיתנו לו טוב גדול כזה שאינם יכולים לקבל אותו ולא ליהנות מאורו, כהבעת מחשבותיהם הגדולות של הגדולים הללו בטהרתם, שההמון מוכן הוא תמיד לקלקל את מגמתם ולטשטש את צורתם, ולהבינם באופן כל כך מסורס, עד ששפע האור הזה הוא עלול רק לשבר את כליהם הקטנים, ולאבד את מדת הטוב המוגבל שלהם, שהם מחזיקים בו לפי מדתם. אבל מעבר מזה, החשק להשפיע ולהיטיב אינו נותן מנוחה, האורה המלאה שבנשמה דוחקת את בעליה ואומרת לו השפיע, והאדם שגורל קודש זה הוא גורלו, נתון הוא תמיד ביסורי הצדיקים, שהם, עם כל מרירותם, ממרקים את גופו ומצחצחים את נשמתו יותר מכל יסורי גוף ונפש המוניים שבעולם.\n", "summary": "גדןלי הדעה מתייסרים, מפני שמוכרחים להשפיע מחשבותיהם, אך יראים שמא תַזֶקנה להמון מפני כליו הקטנים.\n"}, {"id": 425, "paragraph": "לפעמים הרצון חלוש מפני חולשת הגוף, והצד הרוחני אינו מוכשר להתבסס יפה מפני חוסר אחיזה חמרית מבונה. והעזיבה החמרית מוסיפה מכאוב בזה, במקום שהבראת הגוף בסדר היא מעלה את האור הרוחני ומחזקתו. וכלל זה נוהג גם בעם כולו, ובישראל הוא מתגלה ביחוד בעיקבא דמשיחא, בתור תביעה של חיזוק חומרי, שמכל מקום מגמתה הפנימית היא עילוי הנשמה והארתה המבהקת.\n", "summary": "חולשת הגוף מחלישה את הרצון, ובעיקבתא דמשיחא מתחזקת תביעת החמריות והגבורה.\n"}, {"id": 804, "paragraph": "עמי הארץ ופושעים יש להם רצון חזק, מצד התוקף הגופני או הרוחני המוגבל, שמושל בהם בנקודה מצומצמת. ומתוך ההתקשרות שיש לבעלי כחות הנמוכים הללו עם הכלל, ומתוך החפץ העדין של טהורי הרוח להיטיב להם, ולהשפיע עליהם עדינות והארה, הנם מתקשרים עם הצדיקים והחכמים האמיתים, ובזה הם משפיעים עליהם מחוזק גבורת רצונם. עד שהעדינים שבעולם, שהם הצדיקים וישרי לב, שרוחם מלא טוהר וקדושה, ונכונים הם תמיד לותר את רצונם מפני כל, וביחוד מפני כל אמת וכל טוב שיתגלה להם, שזה גורם חולשה רצונית, נעשים חזקים ואמיצי כח, על ידי אותה הנקודה של אימוץ הרצון שמתבלע בקרבם מצד האיגוד הכללי עם הרשעים והפושעים, או הבורים ועמי הארץ. ונקודה של גבורה זו היא רק כשאור שבעיסה, שהיא מרכזת את רוח הגבורה העצמי הגנוז במקום הקודש, שהיא גבורה שאין עמה רפיון, שהיא כמוסה בשורש שרשם של נשמותיהם של צדיקים, שגבורת עולמים מופיעה בהם. אבל צריכה להבאת אש מן ההדיוט, להלהיב את הגבורה הקדושה הזאת, וזה בא על ידי הקישור הכללי. ובכללות האדם באה על ידי הקישור של נפש האדם עם נפש הבהמה החזקה, בגבורי בעלי החיים. וכן הולך הקשר ומקיף את הכל, עד שאור השלום, הגדול מאור האמונה, מופיע על חוסן האמונה בזיו קדשו.\n", "summary": "התקשרות הצדיקים עם הרשעים מחזקת את רצונם שנפגע מפני עדינותם, וכן קישור האדם עם הבהמה, מחזק את רצון האדם.\n"}, {"id": 821, "paragraph": "רוח הקודש צריך להיות מחובר יחד עם השכל הטהור של האדם. וכששניהם יחד עושים את בניני ההשגה, יצאו הדברים מזורזים יפה ומלובנים כראוי. \n", "summary": "צריך לחבר את רוח הקודש עם השכל הטהור.\n"}, {"id": 292, "paragraph": "עולה הוא הצומח בכחו הצמחני, מתגדל הארז והברוש בזרמי כחותיו. חיים תקיפים חיה הטבעיות בקרבה, לא תדע מטרה מכוונת, אצילית ברוחה, לא תכף עצמה מפני כל עילוי. זהו סוד חסנה ופראותה גם יחד. במרומי היצירה חיה נשמת האדם, המכוונת ומסתכלת, הכופה את עצמה ועָצמה נגד עליית הקודש. הוא ישגא בחילו, בכחו המופלא, להיות גבור מעצמו יותר מכחותיו החיים בקרבו, מהעולם שאין בו מחשבה ומטרה מוסרית. אצילות הקודש את הכל ינצח, כל שתה תחת רגליו.\n", "summary": "בעולם הצומח והחי יש חוסן ופראות בגלל חוסר הבחירה שלהם, והאדם, בעל התודעה, צריך לעלות בקודש ולמשול בטבעיות.\n"}, {"id": 695, "paragraph": "אי אפשר כלל שלא לאהוב את ד', ואי אפשר כלל שלא יצמיח כח אהבה מתוקה מוכרחת זאת צמח מעשי, לאהוב לפעול בפועל ובמעשה כל המתיחש לטוב ביחש להשגת אור ד'. אי אפשר שלא לאהוב את התורה והמצות, שהן כל כך קשורות בטוב ד'. אי אפשר שלא לאהוב את היושר ואת הצדק, את הסדר הטוב והמעולה, המסבב טוב לכל, שהוא קשור יפה באמתת המציאות וברעיון הלב ביחש המעולה, שמפני גדלו ותפארתו אנו קוראים אותו חפץ ד', מה שהוא נעלה מכל זה, ומיוחד מכל זה, ומרוה נעימות לנשמת כל יותר מכל מה שכל רעיון יוכל להתנשא. אי אפשר שלא להתמלא אהבה לכל בריה, שהרי שפעת אור ד' בכל הוא מאיר, והכל הוא התגלות חמדת נועם ד', חסד ד' מלאה הארץ.\n", "summary": "אי-אפשר שלא לאהוב את ה' ואת טובו המלא את העולם.\n"}, {"id": 869, "paragraph": "כשמלמדים את האדם תורת ההכנעה לפני האלהים, ואין מלמדים אותו את הגדולה האלהית, הרי מקלקלים בזה את נפשו, שמלמדים אותו לחיות חיי עבדות והשפלה. הכרח הוא ללמד תחילה את הגודל האלהי, במדה כזאת שיולד בנפש ציור נאמן, שהיחש של הכנעה שנולד בלב האדם כלפי האלהות, הוא באמת התכונה של הגדלות העליונה. שהרי אם יהיו כל העולמים כולם, וכל גדולתם הכמותית והאיכותית, אישיות אחת גדולה, היתה אז הגדלות העליונה שלהם במה שהיו יכולים לצייר שיש להם יחש של קטנות וערך של כניעה כלפי הגודל האלהי.\n", "summary": "לימוד ההכנעה לפני ה' צריך לבוא על-גבי ההכרה בגדלות ה', כדי שלא תביא את האדם לחיי עבדות והשפלה.\n"}, {"id": 900, "paragraph": "צריך האדם להרגיל את עצמו שמקצע אחד לא יסתור אצלו את המקצע השני, כי כל ענף מהענפים הרוחניים יש לו תפקיד בפני עצמו. ביחוד צריכה אזהרה זו להיות נשמרת ביחש להעבודות המעשיות והעבודות העיוניות, ולהלימודים שלהם. כשעוסקים בלימודים הרוחניים הגבוהים, אין האדם מסוגל אז לא למעשים ממשיים ולא לההגיון שלהם. אבל עליו לדעת שיש מקצע מעשי בעולם, והוא עשיר מאד ורב הענפים. וצריך האדם להשתדל שיהיה רוחו מוכן להיות סופג אל תוכו גם את הצד המעשי עם כל פרטיו. ולהיפוך, בעת שהוא קשור עם העבודות המעשיות ולימודיהם, צריך לשום אל לבו שיש עולם רוחני עליון, שאי אפשר כלל שלא להתבסם מבשמיו. ובין אלה הנטיות השונות של הרוחניות והמעשיות, יכין לו האדם מעמד רוח ממוזג, עשיר בהרכבתו, שיהיה מוכן להתעסק בתורה ובמעשה במלא המובנים שלהם.\n", "summary": "על-אף שעולם המחשבה ועולם המעשה סותרים זה את זה, צריך בזמן העיסוק בכל אחד מהם לינוק אף מחברו.\n"}, {"id": 774, "paragraph": "השכל הישראלי, מצד מקור המחצב הרוחני האלהי שלו, הוא שכל אלהי, ורצונו רצון אלהי הוא. הגעגועים והאהבה של האומה כולה הם נוראים ועמוקים לאין קץ דוקא להשלמות האלהית העליונה. מובלטת אהבה זו בשיר השירים בהדר צבעיה, שאין העולם כדאי להם. מתגלה אור תכני זה בצדיקים עליונים של הדורות, שרצונם הוא יסוד העולם, ודבריהם דברי אלהים חיים, ודבר אחד מדבריהם לא ישוב ריקם, כי דבר ד' אלהי עולם בפיהם תמיד. רק החכמה העליונה וכל חירותה, עם כל הרגשת עידוניה, ההולכת ועולה על הספירות של ההכרות האלהיות, המתנשאות בכל הוד פארן עדי עד, היא היא הנותנת חיים לישראל. ובחגוי התורה כולה, בכללותה ובפרטיה, כשהיא מצטרפת עם הארת הדעה, שהיא יסודה ונשמתה, הכל הולך ומאיר, הולך ומתגלה, הולך וגואל, הולך ומשכלל, מביא ישועת עולמים לכל נוצר, ומאיר עולמי עד מכבודו העליון, הרוכב שמי שמי קדם ומחיה אפסי ארץ, מצמיח כל מיני ישועות, ומעודד כל ענוי ארץ, מאזר ישראל גבורת עולמים, ומשיבם קוממיות לארצם לחדש אותם כבראשונה. אור אחד, נשמה אחת, נשמת כל היקום, זרוע ד', הולך ומתגלה, הולך וקורא את ישראל לחיים, לשוב לבנות ולהבנות. בנשמתם העליונה של צדיקים יסודי עולם, שאור רזי אל מחיה אותם, רוח תחית המתים שרוי. ממקור חייו המפכים, הנקלטים מכל תמציות של אוצרות החיים שבכל עולמים, הולכים פלגים, שריגים דקים ושונים, להכניס אור חיים, רוח תקוה ונטית אחדות, התעוררות תשובה והתעודדות גדולה בכל השדרות. ובאור עליון הזרוע לצדיק, יופיע משיח לרומם קרן לעם עולם. \n", "summary": "אהבתם המיוחדת של ישראל לה', ובפרט של הצדיקים, בצירוף החכמה העליונה בחירותה, מאירים את העולם.\n"}, {"id": 213, "paragraph": "צריכים לבאר איך המעשים כולם, הדינים ופרטי המצות, נובעים מהדעות ומהרגשות שהם הם יסודי הנפש של האומה, והם בונים את המחשבה ואת הרגש הלאמי על ידי פעולתם החוזרת. וכשמבטלים מהמעשה, הרגש והמחשבה הולכים וחרבים, והנשמה מתדלדלת, ורקב נורא הולך ונוסס. \n", "summary": "צריך לבאר איך פרטי המצוות נובעים מדעות ורגשות שביסוד נפש האומה ומשפיעים עליהם.\n"}, {"id": 209, "paragraph": "הצדיקים הגדולים כוללים בנשמתם את הכל, ויש להם כל הטוב של הכל וגם כל הרע של הכל, וסובלים יסורים בעד הכל, ומקבלים עונג מהכל, ומהפכים את כל הרע של הכל לטוב. ומתוך שהם מתמתקים על ידי היסורים שהם סובלים, הכל מתמתק על ידם, כי בשורש נשמתם נמצאו כח של סעיפי הנשמות הרבות מאד שהצדיקים הם יסודם.\n", "summary": "הצדיקים העליונים כוללים את כל הטוב והעונג ואת כל הרע והסבל שבעולם, ועל-ידי כך הם מהפכים אותו לטוב.\n"}, {"id": 82, "paragraph": "כשמסלקים את הרעיון לגמרי מכל עניני החומריות, אפילו מהטובים שבהם, שהם עסקי החברה הרצויים, השאיפה האלהית העליונה מתגברת אז, וממילא מתגברת הנשמה הרוחנית שבאדם, ומתישרים כל כחותיה, מפני קרבתה למקורה האלהי. ובאותה התכונה שהנשמה עומדת בעת סילוק דעתה מהענינים המוחשיים, איננה ראויה לשום הנהגה בעניני החיים החברותיים, אבל המעמד הזה מועיל לה הרבה, שאחר כך, כאשר היא יורדת מעילויה זה, ובאה לעסוק בסדרים המעשיים והתכונות המוחשיות שבחיים, הם כולם מיושרים לפניה, מפני שהיא מוצאה אז את עצמה מלאה אֹמץ וישרות במדה כזאת, שאינה נמצאת ביושר ואומץ האנושי הפשוט, המעורב תמיד בעיוותים ובחולשות.\n", "summary": "סילוק הדעת מהעניינים המוחשיים והחברתיים, מיישר את כוחות הנשמה ומכשירם לחיי חברה תקינים.\n"}, {"id": 772, "paragraph": "אפשר להרגיש איך הדיבור היוצא מפיו מחולל גדולות, וכי הוא בא ממרומים, ושב גם כן למכוני עולמים.\n", "summary": "אפשר להרגיש איך הדיבור מחולל גדולות, ואיך הוא בא ממרומים ושב למכוני עולמים.\n"}, {"id": 350, "paragraph": "אנו צריכים תמיד להתחיל מראש, מראשית המחשבות של הילדות, לבררם ולזככם, ולהוציא את הטוב והאור שבהם בטוהר ואומץ. אין לנו לזלזל במחשבות הפשוטות. הן הן עומדות לנו להאיר את דרכנו, יותר מכל המחשבות שאנו מדמים שהן רמות ונשגבות.\n", "summary": "אין לזלזל במחשבות התמימות והילדותיות, שכן הן מאירות יותר מהחכמות הנדמות כנשגבות.\n"}, {"id": 7, "paragraph": "למצא תרופה לעומת מצב איום זה, לעומת מחלה כזאת, האוכלת את שתי הקצות אשר לחיים, וממילא ניחר תוכו, אנו צריכים להתאמץ כפי היכולת בשמירת המעשים, לחבבם ולאמצם כפי אותה המדה שנוכל, אבל לא לעמוד על תחום זה. מאומה לא נשא בעמלנו, אם לא נצרף אל רוממות המעשים ההשבה אל תעופת הרעיון האצור וגנוז בהם. כשישארו המעשים מצות אנשים מלומדה, לא לבד שלא יועילו, אלא גם ישפילו עוד את הרעיון. וסוף שפלות הרעיון להגמר בביטול המעשים בשאט נפש.\n", "summary": "רק אחיזה בעולם המעשי והפנימי כאחד, תביא רפואה לציורי קטנות הדעת.\n"}, {"id": 700, "paragraph": "אל יתירא אדם ממעלות רוחניות גדולות, מפני שנדמה לו שאינו ראוי לכך מפני עונותיו, ואפילו כשהם מתיצבים אצלו בצורה של מאפל גדול בינו ובין אור הקדוש העליון, כי נפלאות תמים דעים גדולות הן לאין חקר, ובאורח צדיקים המיוחדת יש מקום שהכל מתברר לטובה בצורה נפלאה ועליונה, העולה הרבה מכל מה שיוכל כל רעיון לחשוב. ויסוד הכל היא הגבורה העליונה של הדבקות האמיתית, המצררת בצרור החיים, בזכותו של צדיק אחד, את כל העולם כולו. הרחבת הדעת צריכה להיות תמיד, לתור עצות איך מגדילים את אור החסד, באופן שבהגדלתו יהיה פועל רק טוב, רק תיקון וברכה.\n", "summary": "אל יתיירא אדם ממדרגות רוחניות גבוהות שאינן כערכו מפני עוונותיו, שכן אורח הצדיקים פלאי יותר ממה שיוכל לחשוב.\n"}, {"id": 597, "paragraph": "כל המחשבות והרעיונות, התשוקות הגדולות, והנסיונות העצומים, שעוברים על כל צדיק בנפשו הפרטית, כולם עוברים הם על כללות האומה, ובאופן יותר כללי על כללות האדם, ובאופן יותר כללי על כללות העולם, וכל העולמים כולם. וכל מה שהאורה הפנימית והמקפת העליונה היא יותר נתבעת ברוב אמת מנשמתו של אדם, והוא מתגלגל הרבה בצער הצמאון לשבר את נפשו מהריווי העליון, עד שהצער בא לידי דיכדוכה של נפש ממש, עד לכדי בחילה בחיים, ועד לידי התמעטות הכח, וההתהלכות כצל בנטותו, ובכל זה לא יפנה אל רהבים, ולא יאבה בשום אופן לשכר את עצמו בשכרון החיצוני של העולם, לא בתאוות גשמיות ולא ברוחניות, לא בדמיוניות ולא במה שקוראים שכליות, כי אם עומד הוא על משמרתו, והתגלות האמת העליונה והטוב המוחלט, בנשמתו ובעולם, הוא כל ישעו וחפצו – לפי מדה של התגברות תכונה זו, הוא הולך ומשתוה לרוח כל העולמים, וסוקר הוא מפנימיותו את הכל, והולך האור ובא לו מתוך מחשכיו, עד כדי צפיה נאמנה מסוף העולם ועד סופו, כל אחד ואחד לפום דרגיה, ויראה בגיאות ד' ברב עז וחדוה, ואורח צדיקים כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום.\n", "summary": "רעיונות ותשוקות הצדיק  הם  התמצית של כל המתרחש באומה, באנושות ובהוויה, והוא מרווה את צער צמאונו מהאמת שבתוכו.\n"}, {"id": 510, "paragraph": "גדולתה של הצדקות וחדותה הפנימית, תלויה היא במה שהיא מוכשרת להיות צופיה את הטוב העתיד. אין הזמנים חוצצים בפניה. כל העובר הרי הוא כקצף על פני מים, וכל הרע והכיעור המקצר את הדעת הכל עובר הוא. הנצח הוא מובטח אל הכלל כולו, והטוב המוחלט הוא מלא עולם גם בהוה, ומוכן להתבלט ביותר בכמה שדרות בעתיד. ההתפתחות, שרגילה היא להיות נשואה על כל לשון, כשהיא מרחבת את תכנה, הרי היא מקור של כל צדקות, ישרות וקדושה, והיא משרה את הנועם האלהי על כל נשמה. החשבון הוא פשוט, מאחר שהכל מתפתח לטובה, אם כן הכל מתעלה, ובכן הכל מתוקן לסעודה ולטוב הגמור. והרי שביעת הרצון מהמציאות היא גלויה, וחסד עליון הולך הוא וניצוק בכל מילואה של הנשמה. וזו היא מגמת מדת הטוב של צדיקים, שממלאתם אהבת ד', ואהבת העולם והבריות כולן.\n", "summary": "גדלותה של הצדיקות היא ביכולתה לראות את טוב העתיד כבר בהווה.\n"}, {"id": 142, "paragraph": "אחדות ההויה מתגברת בתוכן ההכרה האידיאלית, כל מה שהיא מתעלה. רואה איש הרוח את החיים במלא היקום, רואה את הכח העטוף בכל אשר ישאב ממנו חיים לנפשו, ובכל אשר כל החיים חיים ישאפו. החיים כמוסים הם ביסודות ההזנה, כמוסים במעמקי ארץ, יוצאים על ידי הצמיחה והגידול אל הגילוי, באים בתור מזון, מתאחדים עם בשר האדם ורוחו, מתגלה בהם התכונה הרוחנית, עזוז החיים, החופש והאור. מי יאמר לנו שיש פירוד, מי יאמין להרגל ודמיון הצר, שאין עילוי הנשמה עילוי הכל, מי יבהל מפני מרחבי מקום, מפני כתלים חוצצים. הרוח הגדול השוכן בשמי שמי עז, בהיכל הצדק והבינה, הוא נותן עז וגבורה, הוא העז והגבורה, הוא נותן חיים, והוא החיים וחיי החיים. הרצון מתפתח על ידי עז הכח, הכח בא לידי גמרו ברצון. שכלול הרצון לצד הטוב, הרי הוא סוכם בקרבו את כל מלא החיים הכלולים במרחבי ההויה. חוזר הוא הרצון, ומפזר את הטוב על הכל. מתפשט הוא החפץ של הטוב, הולך הוא ומזריח את אורו בחזרה ביותר עילוי, על כל המקומות אשר נוטל משם עז החיים. והחיים, ההם כלים בגבול מה שאנו קורים חיים? הלא הולכים הם ומתפשטים, הטוב שבהם לא כלה ולא יכלה, לא ידע קצב לעילוייו והתפשטותו, ליפיו ועצמו. כל תכונה של יושר, של מוסר, של קדושה, של גבורה ותפארת, הנה הם גילויי החיים של מילוי ההויה, שהם באים למעוזם בתור כלים, שהרצון הטוב עושה בהם את חפצו. הרצון הטוב, כשהוא מתגבר בעת שאיבת החיים, נותן הוא גרעיני האור, ההולכים ורבים בהתחברם עם הכח החיצוני.\n", "summary": "הכרת החיים בעמקם ובגדולתם מגדילה את הרצון, ובעילוי הרצון חוזרים ומתעלים החיים.\n"}, {"id": 722, "paragraph": "הנטיה שמתגלה בצדיקים עליונים, שכל נטות חפצם וכל רעיוני לבבם הנם מלאים קודש של מטרות נשגבות, המביאים ברכה רבה לעולם כולו, מתגלה היא בכנסת ישראל סמוך לגאולתה האמיתית. גילוי זה מתראה בתחילה דוקא בנשמות הירודות שבה, המתבלטים בגויתה הכללית דוגמת אברי המעשה בגופו של אדם. בכלל הרעיונות הנם גם כן החלומות והשאיפות הבלתי ברורות.\n", "summary": "נטיות הצדיקים מתגלות בכנסת ישראל סמוך לגאולה על-ידי הירודים שבהם, כשם שאברי המעשה הם הבולטים בגוף.\n"}, {"id": 464, "paragraph": "ברוח הקודש מקשיבים ממש איך כל דיבור ודיבור של תפילה ושל ברכה, אפילו כשיוצא בחשאי, משמיע קול רעש גדול. ולפי הטהרה והצחצחות של רוח הקודש, ככה מתגלה התוכן של התגלות קולות האדירים בריבוי הפרטים ובתוקף נועמם.\n", "summary": "ברוח הקודש, לפי מידת טהרתה, מקשיבים איך כל תפילה וברכה, אפילו בלחש,  משמיעות קול רעש גדול.\n"}, {"id": 901, "paragraph": "התכלית האחרונה של כל ההויה כולה היא גילוי אור ד', ברום תענוגו העליון, באחדות עליונה כזאת, שלא יהיה שום ניצוץ חיים שהיש העצמי שלו לא יתעלה למעלה הרוממה מכל רוממות זאת. ואז יהיה העילוי של כל ההויה כולה זורח בכל פרט ופרט בפני עצמו, כדוגמא של אספקלריא, שכל מה שעומד נגדה מוזרח ונראה בה, ואין קץ לאושר גדול זה. ומשום כך צריכה היא ההויה להפרד בתחלה לחלקים היותר קטנים, וצריכות שבירות גדולות לצאת אל הפועל, כדי להפריד את הנקודות. ואחר צחצוחם וזיכוכם, הלא תהיה כל נקודה כוללת כל היש כולו, והכל מלא אור ד' וכבודו. \n", "summary": "השבירה באה כדי להפריד את נקודות החיים, כדי שיוכל כל אחד מהם להתעלות למעלה עליונה, ולכלול את כל היש.\n"}, {"id": 274, "paragraph": "כל הענינים המופתיים, השייכים לדרכי האמונה על פי השכל ההגיוני, אפילו כשהכח המופתי שבהם מתבטל, מכל מקום יש להם ערך מצד כח המדמה, שהוא גם כן צריך להיות הגון ושלם, וארחות החיים צריכים להשתוות אליו בשלמותו. ביחוד צריכים להתחשב עם הכח הזה בענינים האלהיים, שכל מיני דבקות בהם היא מאשרת את היחיד ואת הרבים, אושר גמור ונצחי. וכשם שהשכל צריך שיהיה מואר בהארה אלהית, כן צריך שיהיה גם כן כח הדמיון מואר בהארה זו לפי ערכו.\n", "summary": "הוכחות השכל שבאמונה כוללות בתוכן צד של דמיון, הפועל גם כשכוח השכל מתבטל.\n"}, {"id": 499, "paragraph": "רפיון ידים מן התורה, הוא בכל איש לפי מדרגתו. ואם שכלו מגיע למחשבה עליונה שכלית, ובמקומה הוא מסתפק באמונה הרגשית, הרי זה לגביה רפי��ן ידים, וצריך הוא לשוב על זה, ולעלות לאותה הנקודה השכלית הראויה לו.\n", "summary": "המוכשר לאמונה שכלית ומסתפק באמונה רגשית, הרי זה רפיון ידים מן התורה.\n"}, {"id": 600, "paragraph": "מה שהתיאבון הפשוט של האכילה עושה אצל בעלי חיים כולם, ואצל בני אדם בינונים, להמשיך את האדם לאכול, להחזיק את חייו וכחותיו, פועל בצורה אצילית וכח נשגב אצל גדולי הדעה, צדיקים יסודי עולם, החפץ להתאחד עם כל ניצוצי הקודש הטמונים בתוך המאכלים, שהשמחה הנשמתית מתעוררת מהאדם האוכל לעומתם, לקבלם אל תוך נשמתו, להוסיף בהם אור וחדות עולמים, והם בעצמם מוסיפים עז ושמחה בתנועה זו, גם לפני האכילה. בעת האוכל כבר השמחה מתנוצצת במעמקים, ובאכילה עצמה היא עולה במעלה יותר עליונה. ויאכל בועז וישת וייטב לבו, וייטב לבו בדברי תורה, שהן הן האכילה והשתיה עצמן לבאי בסוד ד' דידעי מאי דמחוי להו במחוג.\n", "summary": "אצל גדולי הדעה, התאבון הוא שמחת הנפש לקראת ניצוצות הקודש שבמאכל.\n"}, {"id": 4, "paragraph": "יש אשר יכשלו החיים במהלכם, ולא יעצרו כח ללכת עם הציורים הרוחניים, ויעף אז הרוח השואף להגשימם במעשה. אז תולד מבוכה והדעות יתפלגו. אמיצי הרוח יאמרו, החיים הם עלולי מחלה, אבל גם עלולים לשוב אל הבריאות השלמה, וכל אשר יחובר אל החיים יש בטחון. על כן לא נעזוב את הדגל, האידיאלים היקרים הגנוזים בחביוני המעשים מחוייבים הם לצאת אל האור דוקא על ידי התגלמותם במעשים, והם עוד לא נגמרו, לא באו המעשים עד כה לתעודתם, עד שנוכל לומר עליהם שכבר גמרו את מלאכתם. הם צריכים להאיר את כל חשכת החיים, והחושך עדנה גדול הוא ורב מאד. על כן לא נעזוב את הדגל, נשא ונסבל, נגלם בפועל המעשים את המחשבה הגדולה של הנשמה הישראלית, כאשר החלה האומה לעשות מאז התחילה לראות חיים כלליים שלה. ואם הסבל כבד עתה יותר משכבר הימים, כדאית היא המגמה לשאת עבורה עול. יצאנו כבר מהחוג של עמים ילדים קלי דעת, הקצים בפעולות רציניות שאין הנאתן בצדן. הננו מבוכרים בדעת ורגש אישי מלא, היודעים איך לחיות, ואיך לשא במנוחת לב וחפץ כביר את עול החיים בשביל מטרה נכבדה. אף על פי שהיא עדנה כמוסה, סופה להגלות.\n", "summary": "ניתוק החיים המעשיים מציורי הרוח מוליד מבוכה, ועלינו להרים את הדגל למרות הסבל והעמל שבכך.\n"}, {"id": 799, "paragraph": "ניצוצות החיים שבאכילה, הנם עלולים להשפל ולרום. התפילה, התגלות הרצון המקורי להטוב המוחלט ברום קדשו, כשהיא מתיחשת אל המזון, הרי היא מרימה את ערך הניצוצות ההם כולם, ובהתאחדות החיים שלהם עם אוצר חיי האוכל, עולה היא האבוקה הקדושה בשלהבת מאירה, ומחממת חום קודש לכל קושט וכל טוב, לאור באור החיים, ולהצרר בצרור החיים את ד' אל עולם, ולהמשיך משפע אור טובו חיי נועם וקודש לכל ערכי החיים כולם, בכל חליפותיהם הזמניים והנצחיים.\n", "summary": "על-ידי הברכה מתאחדים ניצוצות הקדושה שבמאכל עם אוצר חיי האוכֵל, וממשיכים משם שפע לכל ערכי החיים.\n"}, {"id": 329, "paragraph": "הנשמה באחדותה צריכה היא לעשות את כל הפעולות השכליות והחמריות. ובהיותה מוגבלת לפי תנאי יצירתה, משום כך כשהיא נוטה לפעולה אחת, מסיחה היא דעתה מפעולה אחרת, והחמריות והשכליות הנם לה כף מאזנים שקול. והיא מנסה תמיד את כחה להרחיב את השפעתה ואת רוחב חוגה, באופן שתעמד במעמד כזה, שכל הפעולות יהיו פונות למטרה אחת, ואז תוכל לנצח על כל עבודותיה בלא מלחמה ובלא הפסק. והכל מתעלה ומתפתח, גם הנשמות מתפתחות, ובאות לידי אותה המדה שהסקירה יכולה להקיף את הרוחניות והחמריות בלא שום סתירה, ואז יעשו את פעולתן בתכלית השלמות, ויחיו את הגופים בכחם הגדול, הנשאב ממקור חי העולמים. וידעתם כי אני ד' בפתחי את קברותיכם עמי.\n", "summary": "נטייתה של הנשמה לאחדות גורמת לראות את הקודש והחול כלוחמים זה בזה, וכשתתעלה תוכל להכיל את שניהם כאחד.\n"}, {"id": 54, "paragraph": "הרעיון שכל ההויה כולה היא רק ענין האלהות, ואין עוד דבר לגמרי מבלעדי ד', הוא מענג את הלב מאד. והתענוג הרוחני שהרעיון הזה מסבב, הוא המופת על צד האמת המתבטא על ידו.\n", "summary": "העונג שנולד מהרעיון שאין עוד מבלעדי ה' בעולם, הוא ההוכחה על כך.\n"}, {"id": 796, "paragraph": "כשיודעים מאלהים, אף על פי שאין יודעים מכלום, יודעים מן הכל. וכשיודעים מן הכל ואין יודעים מאלהים, אין יודעים מכלום.\n", "summary": "כשיודעים מאלוהים – יודעים מן הכל, וכשאין יודעים מאלוהים – אין יודעים מכלום.\n"}, {"id": 749, "paragraph": "לפעמים אין צריכים להתירא כלל מגדלות, שהיא מרוממת את האדם לפעול גדולות. והענוה כולה מבוססת על גדלות קדושה כזאת.\n", "summary": "לפעמים אין להתיירא מגדלות הדוחפת לפעולות גדולות, שכן היא הבסיס לענווה.\n"}, {"id": 392, "paragraph": "קושי גדול יש בהציור של השגת אלהות ויחוסה להעולם ולכל הנבראים כולם, על פי הציור של ההויה האלהית מחוץ לההויה של העולם. אז נראה הדבר כאילו איזה הצלחה עמדה, שהאלהים יהיה בחיובו המאושר מהכל, וכל הנבראים הם החסרים ממניעת הצלחתם להיות כאלהים. ומפני זה יש נטיה בנפש להציור של האחדות הכוללת, המכרת רק את האלהות, ויודעת גם כן שכל גילוי פרטי איננו ענין האלהות, כי אם הכל, ומקור הכל, ומה שהוא למעלה למעלה מזה, אבל מה שמחלק את הגילוי הפרטי מאלהות, איננו ענין של אמת מצד עצמו, אלא סמיות עינים שלנו גורמת כן, שאיננו מכירים כי אם את הפרטיות, ואנו בעצמנו, מציאותנו הפרטית בחסרונותיה היא סמיות עינים. אבל גם דעה זו אינה מתאימה עם כל יתר תנאי האושר הכמוסים בגנזי הלב. מה שהוא מישב את הדעת, הוא יסוד האושר שבחופש, הצדק החפשי המלא. הטוב המוחלט, החפשי, שנוטה בחופשו אל הטוב, הוא מחויב המציאות, וכל יחיד יכול להתעלות בעצם חופשו אל מקור חפץ הטוב, וכשירצה את הטוב המוחלט, ישתאב בגופא דמלכא, ולא תהיה שום הבדלה בינו ובין אלהיו, כי אם עונותיכם היו מבדילים בינכם ובין אלהיכם. חוזרים אנו לפי זה, שההויה האמיתית היא האלהות, וכל ההויה הירודה ממעלת אלהים עליון, איננה כי אם ירידת הרצון בבחירתו הבלתי שלמה, וזה גורם תוספת של גרעון. וסוף כל סוף שכל הטומאה תכלה, והרצון מתוך חופשו יתעלה אל הטוב המוחלט, ויהיה ד' אחד ושמו אחד. וההויה זו של חזרת הכל אל האלהות, היא השלמות העליונה בהויה, ואין כח להשיג ערכה.\n", "summary": "ציור האלוהות כמחוץ להוויה מעורר קנאה, וציורה כהוויה עצמה אינו מיישב את הדעת, והיא מתיישבת רק בדבקותו החפשית בה'.\n"}, {"id": 894, "paragraph": "הצדיקים העליונים, חוש הרוחני המקודש בעליוניותו כל כך מפותח אצלם, עד שאינם מוצאים בעצמם מנוחה כי אם בקשר מחשבתם וכל חושיהם בהאורה האלהית. וההכרה האלהית והרגשתה היא מלאה אצלם תענוג ועדנים, ממולאים מכל מיני ענוגים שבעולם, מעונג של כל נעימה ושירה, מכל מיני טעמים וריחי נחוחים של בשמים, נרד וכרכום, קנה וקנמון עם כל עצי לבונה, מור ואהלות עם כל ראשי בשמים. וכל הידיעות, וכל המעשים הטובים, וכל המדות הטובות, כל התורה וכל החכמה, כל החריצות וכל היושר והצדק, כל גבורה וכל אור חיים, הכל ממולא אצלם ��הדבקות האלהית, השכלית וההרגשית, הממלאה את כל הוייתם עדנת עדן עולמים. אומללים הם מרגישים את עצמם כשעוברת שעה קלה שאין העדן האלהי ממלא את כל מלא חייהם, ואחרי שעה כזאת הרי הם מתעלים בעילוי של צניעות ונשיקות קודש לאור חי העולמים, בשפלות רוח, בשכל טהור, בקדושת עז ובאמונת אומן. ונחלי עדן עליונים זורמים ושוטפים דרך נשמתם, וכל הברכות אצורות בה, חיים ונחת, שלום וריעות, דשן ורעננות, לכל העולם כולו, לכל המעשים ולכל הבריות. כל התורה והמוסר כולו, כל החכמה והדרך ארץ כולו, כל ההויה, היא הדרכה לבא למדה עליונה זו, ולצד העליון שבה.\n", "summary": "הצדיקים מתמלאים כל עונג שבעולם בדבקותם, והם אומללים כשאינם מלאים ממנו אף לשעה, וצער זה ממלאם בענווה.\n"}, {"id": 896, "paragraph": "בתחילת עשיית המצוה בא חשק גדול מיסוד החכמה, של ההכרה המלאה באור חיים על שמחת המצוה. ואחר כך האור הזה הולך ומתאים עם אברי הגוף המעשיים, באה הכונה ההלכותית, שיש בה כח וחיים, אבל מוכרח הדבר להתגדר בגדרי ציור מעשי, והתרחבות הנשמה מתמעטת, על ידי מה שעבר אור הרוחניות דרך צינורי התכונות המדותיות. כיון שקיים אדם את המצוה, ואור האלהי שבה התחבר עם חיי גופו וכל כחותיו, הרי הוא מתעלה, והאהבה העליונה מתאמצת בקרבו בלא גבול. ברכת בני מערבא כד סלקי תפילייהו עולה ברום מעלה. וחשק אור אהבה עליונה זו, הבאה אחר המעשה, אין ערוך ליקרתה. זאת היא משנה שמחה, טוב לבב מרוב כל. והמצוה היא באמת כל, וטוב הלבב הבא ממילוי התשוקה הרוחנית העליונה, מבסם הוא את החיים כולם.\n", "summary": "בתחילת עשיית המצווה מאיר אור החכמה, בשעת עשייתה מאיר אור המעשה, ואחריה מאירה האהבה ביתר שאת.\n"}, {"id": 549, "paragraph": "ישנם כמה מדריגות של עילויים שיוכל האדם והעולם להתעלות. המדריגה האחת היא, שלא יעמד המצב על מעמד אחד, כי אם יזוז ממקומו לצד המעלה, וזו היא רק הצלה מירידה למטה, כי עמידה ממש אי אפשר. והשנית היא, שתמיד תהיה התנועה הבאה חזקה משלפניה, ובזה העליה היא הולכת הלוך ואור. והשלישית היא, שתהיה כל תנועה כפולה משלפניה, וכן הולך הדבר לבלי תכלית בכפל, עד שכל תנועה באה להיות כוללת כל מה שבעיקר ושבחידוש התנועות שלפניה, עד שכל רגע חדש של חיים הוא שוה ונעלה באיכותו על כל החיים הקודמים, ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. \n", "summary": "באדם ובעולם ישנה התעלות מתמדת, וישנה התעלות מתגברת, וגדולה מהם – התעלות מצטברת המכפילה את עצמה.\n"}, {"id": 614, "paragraph": "כשכח ישראל גדול, ונשמתו מאירה בקרבו בהופעה, וענפיו המעשיים מתוקנים בסידור מלא, בקדושה, ביחוד ובברכה, במקדש וממשלה, בנבואה וחכמה, אז ההתרחבות לצד החול, לענוגי החושים הרוחניים והגשמיים, להצצה חדירית ופנימית לתוך חייהם של המון עמים ולאומים שונים, למפעליהם וספרויותיהם, התגברות עז החיים הטבעיים, כל אלה טובים הם, ומסוגלים להרחיב את אור הטוב. והתחום רחב הוא, י\"ב מיל כמחנה ישראל כולו, הכופל באמת את כל העולם באיכותו. יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. משחשך האור, משגלתה שכינה, משנעתקו רגלי האומה מבית חייה, החל הצמצום להיות נתבע. כל עז חילוני עלול להיות לרועץ, כל יופי טבעי וחשקו עלול להאפיל את אור הקודש ותם הטהרה והצניעות, כל מחשבה שלא נתגדלה כולה במחנה ישראל יכולה להרס את כל סדר האמונה והחיים הישראליים, כל שמינות קטנה מביאה לידי בעיטה. ומכאן בא העוצב והסיגוף, הקדרות והפחדנות. וביותר ממה שפעלו אלה על החיים הגשמיים, פעלו על החיים הרוחניים, על רוחב המחשבה, על תעופת ההרגשה. עד אשר יקיץ הקץ, שקול קורא בכח, הרחיבי מקום אהלך, ויריעות משכנותיך יטו אל תחשכי, האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי, כי ימין ושמאל תפרוצי, וזרעך גויים יירש, וערים נשמות יושיבו. והתחום של אלפים אמה הקצר, הולך ומתרחב כמדת ישועתן של ישראל, שהולכת ואורה קמעא קמעא.\n", "summary": "גלות השכינה גורמת להתנזר מעולם החול ומתרבויות העמים, וכשישראל בגדולתם, הרחבת הדעת מרחיבה את אור הטוב.\n"}, {"id": 471, "paragraph": "כשלומדים בקדושה ורוממות נשמה, מצטיירת התרחבותה של כל התורה כולה, איך שהיא יוצאת ממקור קדושתה, מקדושת כנסת ישראל, וכל ההלכות הפרטיות מסתעפות בתור ענפים של אור חיים ממקור חיי האומה כולה. \n", "summary": "לימוד התורה בקדושה מצייר בנפש את נביעת התורה מקדושתה של כנסת ישראל.\n"}, {"id": 314, "paragraph": "מה אני רואה בחזון, אני רואה את המחשבה העליונה, המחשבה הכוללת כל, המחשבה שכל העצמה וכל המילוי של כל בה הוא. רואה אני שכל הפלגים הגדולים ממנה משתפכים, ומהפלגים יוצאים נהרים, מהנהרים נחלים, מהנחלים שטפים, מהשטפים זרמים, והזרמים מתחלקים גם הם לצינורות קטנים, והצינורות מתחלקים להמון אלפי רבבות לאין קץ של קנוקנות, מריקים שפעות רצון, חיים ומחשבה. לפעמים צר מאד המקום לשוט בין הקנוקנות, נאחזת אז הנשמה בשרשיהם של הקנוקנות הדקים, בצינורות. ואם הצינור גם הוא צר, נאחזת היא בזרם, ואם הזרם צר הוא לפניה, הרי היא נאחזת בשטף, ואם השטף הוא צר, הרי זו נאחזת בנחל, ואם צר הנחל, נאחזת היא בנהר, ואם גם הנהר יצר לה, נאחזת היא בפלג אלהים מלא מים, המחובר למחשבה של בלי מצרים, ששם הוא מקום יאורים רחבי ידים. והשפע האחרון, הנוזל מהקנוקנות, נובע בדרך זה מהמקור הראשי של המחשבה העליונה, שלמעלה מזה תלא כל עין לצפות, וד' אמר לשכן בערפל.\n", "summary": "המחשבה העליונה מתפלגת לפלגים, אך לפעמים יש צורך לאחוז דווקא בשורש הרחב.\n"}, {"id": 309, "paragraph": "מה שגדולי ההשגה משתוקקים לעיונים רוחניים, וטועמים בהם את טעם עדנם, ובוחלים לפעמים בלימודים מעשיים, הוא מפני שאין העולם המוחשי והזמני בכלל תופס מקום אצלם. כל ערך החיים החמריים והמשך זמנם, אינו נראה בעיני אנשי הרוח המעולים באותה התמונה הקבועה המארכת, שהיא נראית בעיני אנשי העולם, חלושי הדעת ועניי הרוח. והנצחיות, זוהי הפרובלימה הקבועה של צדיקי עולם, היא מקפת את נשמתם וממלאה את כל הוייתם. אשר לכן, כל רעיון שהוא ראוי להיות עומד בתכונת נצחיותו, בכל חליפות ההתהוות של צורות ההויה הנקלטת בציור האדם, הוא מושך את לבם ומעדן את רוחם. וגם הלימודים שמוגדרים הם בזמנים וחושים, אין האור המענג שלהם נאחז בדעתם של בעלי לב בהיר, כי אם באותה המדה שהנצחיות זולפת בתוכם. וממילא הנם תמיד עורגים ללימודים כאלה, שהצביון הנצחי עומד בהם בגילוי מורגש, והם המחשבות המופשטות וציורי ההוד המוחלטים של הכללים הגבוהים בפאר מעלתם, שהם הם כללי רזי תורה, וסתרי חכמה בנועם ד'.\n", "summary": "בעלי הנסתר צמאים לאור רוחני נצחי, ואינם יכולים להסתפק באור הנגלה התלוי בזמן ובמקום.\n"}, {"id": 443, "paragraph": "שאול היה יותר גדול מדוד, ולכן בעצם נשמתו האירה מדת הרחמים גם על עמלק. אבל זו היא מדה שהיא רק מכשרת מלוכה, מאירתה לתקופה, ואינה יכולה להמשיכה, מפני חשכת העולם, ומתוך כך אינה יכולה להעלות את העולם. אבל חסידי עולם צריכים להיות בכל דור, אוחזים במדותיו של אברהם ��רעיון, שחסדם מתפשט על הכל, ומוצאים הם את הטוב בכל מקום, ותורת חסד על לשונם.\n", "summary": "מדת הרחמים של שאול גדולה ממידת הדין של דוד, אך אינה יכולה לתקן עולם, וצריך לאחוז בחסדו של אברהם.\n"}, {"id": 750, "paragraph": "ישנם צדיקים כאלה שהם מרגישים צמאון פנימי להיות מעוטרים בתפילין כל היום, ואין מספיק להם התפילין שבשעת התפילה. והם צדיקים כאלה שהדבקות האלהית בהתגלות הנפש היא מדתם הקבועה, ולא רק מזמן לזמן. וכל היום הנם בפנימיות רוחם מתפללים. וצדיקים יסודי עולם וחכמים עליונים כאלה, אף על פי שיזדמנו להם סיבות שלא יוציאו כל כך מן הכח אל הפועל את חפץ לבבם בהתגלות הקדושה והדבקות העליונה, ולפעמים גם חשקם בהנחת תפלין כל היום לא יעלה בידם מכמה מניעות, מכל מקום התשוקה הפנימית שבנשמתם לאור התפילין מאירה הרבה בעולם, ואור החסד מתפשט בעולם על ידם להרבות מחילה וסליחה וחנינה גדולה. והם הם אוהבי ישראל באמת, שנפשם צמאה לתשועת ד' ולבנין ארץ ישראל, והם נוטים כלפי חסד לכל, ומלמדים זכות על כל הפושעים, אפילו על הכופרים והמכעיסים היותר גדולים, כי הם רואים בתומת נפשם את הניצוץ של הטוב הגנוז בכל נפש, וקל וחומר בנפשות ישראל, וביותר בנפשות הדוגלים באהבת האומה בכלל והם נוטים אל הטוב והיושר, שזכיותיהם גדולות. והתוכן של הדבקות האלהית הטבעית, שהיא ערכה של קדושת התפילין, היא היא אהבת ישראל, שהן תפילין דמרי עלמא שכתוב בם שבחייהו דישראל, מי גוי גדול, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ואור התורה מאיר בנפשות הללו בצורה מבהקת, לא לפי מדת ידיעתם כלל, אלא לפי מדת סגולת נפשם הטהורה העליונה.\n", "summary": "ישנם צדיקים המשתוקקים לתפילין באופן קבוע, ודבקים בה' ורואים רק טוב בכל.\n"}, {"id": 558, "paragraph": "הקליפה הטובה, קליפה שבקדושה, הנמשלת לקליפת הקנמון, שיש בה טעם מתוק וטוב, מתגלה היא בכל ארחות ההשכלה הפשטית. המבאר באורח הפשט את התורה והאמונה, טעמי המצות, וכל השפעת הקודש, אף על פי שהביאור הוא בדרך של קטנות ואין להענינים אותו הגודל והשיגוב שיש להם במעמקי הרזים, מכל מקום הוא ענין נכבד מאד, הראוי להקבע בתור חטיבה לימודית, ולהתעסק בהשוייתו עם גוף הפירוש היותר עמוק, ורזי עולם היותר פנימיים. ההרצאה הפשטית מבארת את הכל על פי יסוד הדמיון האנושי, שכלו ומוסריותו, געגועי לבבו ורשמי הרגליו, בין בתור יחיד בין בתור ציבור, והרבה ענינים מאד מגופי תורה מתפרשים על ידי זה. והאדם צריך להסתגל להצד הגלוי בכל עומקו, ביפיו וטובו, ולחבר עמו את ההסתכלות היותר חודרת ופנימית, שיח קודש של רזי עליון.\n", "summary": "לימוד פשטי התורה והאמונה הוא עניין נכבד, אף-על-פי שהוא בדרך קטנות לעומת חכמת הרזים, וצריך לשאוף לאחדם.\n"}, {"id": 733, "paragraph": "כשאוכלים לשם תאוה חומרית, מתגבר העצבון, בסוד אוכלי לחם העצבים. כי הניצוצות שהיו ראויים לעלות, יורדים, ובהיותם מתעצבים על ירידתם, מרגיש האוכל את עצבם, על ידי חילוף של כמה דרכי ההרגשה ותמורות אותיות, עד שההרגשה העצבנית נכרת בגלוי נפשי בקרבו. ועל ידי אכילה בקדושה, והגברת המגמה העליונה של טהרת הנשמה ובהירותה, מתוספת צהלת הרוח ושמחה באוכל, על ידי שמחתם של הניצוצות שנתעלו, ובשמחתם מאירה גם כן הנשמה המעלה אותם, ושמחה עמהם, והלב מרגיש על ידי כמה שבילים וצינורות שונים, וחדות ד' מתגברת עליו. והיינו ויאכל בועז וישת וייטב לבו, מאי וייטב לבו בדברי תורה, שחוץ ממה שנטיית הלב להגברת הרוחניות של העלאת החיים הכמ��סים במאכלים, מביאה לחשק רוחני שמתמלא באהבת התורה ולימודה, עוד התוכן המקודש של אכילה קדושה זו היא בעצמה דברי תורה, וזה השולחן אשר לפני ד'.\n", "summary": "אכילה לשם תאווה מביאה עצבות, ואכילה בקדושה – לשמחה ולחשק התורה, והיא עצמה גם-כן דברי תורה.\n"}, {"id": 262, "paragraph": "הטהרה הגופנית בכל פרטיה המעשיים וכל דקדוקיה, עד טבילת הגוף, היא דרושה מאד לתמם את כח המדמה על מכונו, ולהתאימו עם ההרגשים והדיעות המוסריות והשכליות, המוטבעות בעצמיות התכונה הפנימית של כנסת ישראל, בערכה הרוחני העליון. והמעולים שבמכירים הפנימיים, התביעה הזאת הולכת ומתפתחת בהם, עד שלא ימצאו מרגע לרוחם, כי אם כשימלאוה בכל הצדדים היותר מרוחבים. \n", "summary": "טהרת הגוף נדרשת כדי לזכך את הדמיון, ולהתאימו להרגשות והדעות של כנסת ישראל.\n"}, {"id": 190, "paragraph": "הרצון הוא מקור החיים. רצון האדם הוא באמת יסוד שכלולו והוייתו, אמנם הרצון הזה צריך הוא פתוח ועישוי יותר מכל הכחות כולם. בילדות האנושיות, הרצון הטבעי של האדם צריך חינוך של כניעה, של שבירה ושל היפוך. כל זמן שהאדם הולך ומשתכלל, כך רצונו העצמי הולך ונהפך לטובה, ושבירתו של הרצון מאבדת טובה רבה. הדבר קשה מאד בדמדומי חמה, בין פרק לפרק שבתקופה חשובה של רוח האדם, שאז מעבר מזה מונח הרבה פראות ברצון, ששבירתו היא עליה ופתוח, ולעומת זה מונח ברצון כח אור וטוב, ששכלול העולם תלוי בהשארתו על פי תכונתו. והבינה הישרה מוכרחת היא לפתור בזהירות את שאלת התחומין, באופן שישאר האדם מלא אומץ מצד הטוב שברצון שכבר נשתכלל, מצד אותם חלקי הנשמה שכבר נגאלו ויצאו מתהומות הגיהנם וממעמקי הקליפות, ומלא גם כן דכאות רוח ותכונה של לב נשבר ונדכא, לעומת אותם חלקי הרצון שעדיין חית האדם הרעה שרויה בהם, שהם צריכים זיכוך על ידי דכדוך ושבירה.\n", "summary": "בילדות האנושות צריך להכניע את הרצון, ובבגרותהּ צריך לתת לו חופש, ובהִתבגרותהּ צריך לפתור בזהירות את הגבול שביניהם.\n"}, {"id": 680, "paragraph": "כל מי שמרגיל את עצמו להסתכל בההארה האלהית שיש בכל יצירה רוחנית, מוצא הוא את הענין הקדוש שמחיה את כל חכמה, והוא יכול לחבר חכמת העולם עם התורה, ולהכניס גם יפיפותו של יפת באהלי שם. ויפיפותו זו של יפת באמת היא היופי של שם, הוד והדר שבבית אלהינו, והתפארת זו מתן תורה.\n", "summary": "מי שמרגיל עצמו לראות הארה אלוהית בכל דבר, יכול לחבר את חכמת יפת עם תורת שם.\n"}, {"id": 288, "paragraph": "הטבע אינו יודע ממוסר וצדק, כי אם שואף לחפצו, לבנות ולהרוס, לנבל ולהצמיח. וכן הטבע הפרטי של האדם, איננו יודע כי אם את חפצו המיוחד. אבל הקדושה, היא מתפשטת, מתגברת, על ידי ההשפעות של המעשים הטובים והלימודים, התעוררות ההרגשות הקדושות על ידי תפילה ועבודת קודש, עד שמאירה את מאור המוסר גם בטבע האדם. הארה זו נעשית היא גם כן בדוגמתה בהויה כולה, והאור הנעים, הטוב, של הקודש, של המוסר העולמי, הולך וחודר בכל ההויה, עד שהיא מתאימה עם טבעה לתכונת המוסר והצדק העליון, שבהופעת הקודש העליונה הכוללת.\n", "summary": "הקדושה מאירה את אור המוסר העליון גם בטבע האדם והעולם, אשר שאיפתו הטבעית היא מחזוריות של הרס ובניה.\n"}, {"id": 165, "paragraph": "כשאדם אוכל, שותה, עושה כל צורך גופני, מתרגש באיזה התרגשות נפשית שיש בה עונג נפשי, מתעוררים בו כחותיו, לא לפי מדת השכל, הצדק והיושר, לבדם, כי אם כפי אותה המדה שהטבע הפשוט, וגם המקולקל מכבר על ידי מעשים בחיריים בלתי הגונים, שלו ושל כללות האדם, מושך אותם. מדה זו נוהגת באדם ובעולם. ההכרה הבהירה רואה ברוח האדם חלק מן ההויה הכללית, כשם שההבטה השטחית רואה בגופו וכחותיו כן. ומצד רוחו גדול הוא האדם בעולם הרוח, ועל כן הוא תופס מקום חשוב מאד, ועילוי רוחו והשפלתו, שכלולו וקלקולו, הוא הנושא היותר חשוב לטובי החושבים וההוגים המעמיקים. מגביר אדם את רוחו לצד הטוב, כלומר לצד התכונה שהיא מכוננת לשכלולה של ההויה, לכללותיה ולפרטיותיה, לרוחה ולגויתה, מגביר בזה בפנים ידועים וחשובים למאד את הטוב בכל ההויה כולה. החשבון מתמצה, בין מיד בין לאחר זמן, והתכונה מתהוה, בין בהויה זמנית בין בהויה שצורתה ביחש להזמן היא שונה הרבה מתכונת הזמן שאנו רגילים בו. הסקירה של הרוח הטהור, המתנשא מעל לתקרה הנמוכה של החושים ונושאיהם, מדברת היא, במדה של תכונת האדם ברוחו ונפשו, על דבר ההויה כולה. מונה היא את הכחות שבמציאות לפי ערכם בעולם הקטן, שהוא באמת העולם הגדול עצמו. מוצאת היא את אופי החיים, בכל תעלומותיהם ובכל מסיבותיהם, ערוכים בסגנון כזה, שאפשר להציץ מהם על כל ההויה, על העולמות כולם, על עולמי עד. וההבטה הזאת, כשהיא קבועה, כשדרכי החיים מתאימים לה, היא פותחת שערים נפלאים, שערי שמים ממש, במלא מובנם. אשרי הדופק עליהם תמיד, יתנשא בהם ועל ידם מכל שפלות החיים, יתרומם ויתעלה על כל המעשים, וכל העולם כולו כדאי הוא לו.\n", "summary": "נפש האדם והעולם ערוכים זה כנגד זה וכלולים זה בזה, ומכאן באה השפעתם ההדדית והיכולת להתבונן וללמוד מזה על זה.\n"}, {"id": 162, "paragraph": "שמעו אלי עמי, מתוך נשמתי אני מדבר עמכם, מתוך נשמת נשמתי, מתוך קשר החיים שאני קשור בכולכם, ואתם כולכם קשורים בי. מתוך אותה ההרגשה שאני חש אותה עמוק יותר מכל הרגשות החיים שלי, שאתם, רק אתם, רק כולכם, כללכם, כל נשמותיכם, כל דורותיכם, רק אתם הנכם תוכן חיי. בכם אני חי, בכם, בחטיבה הכוללת של כולכם יש לחיי אותו התוכן שהוא קרוי חיים. מבלעדיכם אין לי כלום. כל התקוות, כל השאיפות, כל הערך של שיווי החיים, הכל אני מוצא בקרבי רק עמכם, ואני זקוק להתקשר עם נשמותיכם כולכם, אני מוכרח לאהבה אתכם אהבה אין קץ. אי אפשר לי להרגיש שום הרגשה אחרת, כל האהבות הקטנות עם הגדולות שבכל תהלוכות חיי, הכל אצורות הן באהבתכם, באהבת כללותכם, הכלל שכל הפרטים שלכם בו הוים וחיים. כל אחד מכם, כל נשמה בודדת שמכלל כולכם, הוא ניצוץ גדול וחשוב מאבוקת אור עולמים, המאירה לי את אור החיים. אתם, נותנים אתם לי תוכן לחיים, לעבודה, לתורה, לתפילה, לשירה לתקוה. דרך הצינור של הוייתכם אני חש את הכל, אני אוהב את הכל. על כנפי הרוח של חבתכם אני מתנשא לאהבת האלהים, והיא מתחוורת לי, מתבררת אצלי, משתלהבת בלבבי, מתצחצחת ברעיוני. עמכם, עמי, אומתי, אמי, מקור חיי, עמכם אני מעופף למרחבי עולם. עם נצחכם אני חי חיי נצח, עם פארכם אני מלא הוד ותפארת, עם ענותכם אני מלא מכאובות, עם הצער שבנשמתכם אני מלא מרורות, עם הדעה והתבונה שבקרבכם הנני מלא דעה ותבונה. אוצר חיים הוא לי כל קצב, כל חק, של מעמד רגליכם. ארצכם, ארץ תקותכם, קודש היא לי, שמיה לי מקור החן, מקור פאר העולמים, כרמלה ושרונה מקור התקוה, מקור הברכה, מקור ששון החיים, שיתה ושמירה עוטים לפני הוד ויפעת עד.\n", "summary": "אהבת כל אחד מישראל, השמחה בשמחתו והצער בצערו, הם הצינור לאהבת הכל ולאהבת ה'.\n"}, {"id": 192, "paragraph": "בעת שקיטת הרוחות, מנהיג הרגש הישר לבדו גם כן את העולם. לא כן הוא בשעת מלחמה, בעת תסיסת הרוחות, אז צריכים עצה וגבורה. לפעמים התמימות של הרגש נלקית על ידי ההתחכמות של העצה, אבל כל זה כדאי הוא בשביל תחבולות המלחמה, ובטוח הוא הדבר שסוף כל סוף ישוב כל מה שהוא נאבד, ויוחק יפה כל אשר נתטשטש, מפני ההמיה הרבה של טרדת הקרב.\n", "summary": "בשעת שלום, הרגש יכול להנהיג לבדו את העולם בתמימותו, אך בשעת מלחמה זקוקים לעצה וגבורה הפוגמים בו.\n"}, {"id": 816, "paragraph": "לפעמים יש אדם, שאי אפשר לו להיות במנוחה, ומנוחתו האמיתית היא היגיעה. \n", "summary": "לפעמים יש אדם שמנוחתו האמיתית היא היגיעה.\n"}, {"id": 376, "paragraph": "אין להבהל כלל אם אחרי עבור תקופה ארוכה של פעולת ישראל על עצמם ועל העולם, ישובו המחשבות של הכפירה להתפשט בעולם, אם כן צדיק מה פעל. כי אין עיקר תיקון העולם ניכר במה שמתבטא בפה ודבר שפתים. עיקר הדבר תלוי בעצמות שכלול החיים ופנימיות הנפשות, באדם, ובחיים המתפשטים במלא כל. ובזה אין לשער כמה נתפתח העולם, וכמה אמת, צדק ויושר, מונח הוא בתוך עצם חיי הנפשות, יותר ממה שהיה בימים הקדומים, שאור ד' לא פעל בעולם. הפנימיות היא דעת ד' ואור ד', אפילו כשהיא מתגלמת בלבוש של כפירה. אמנם, כל זמן שתוך העולם היה נשחת ועכור, אותה הקליפה החיצונה של אמונה היתה טמאה באמת לגבי הקדושה העליונה, היא ינקה מכמה דמיונות רעים וחפצים מתועבים. וכל מה שהעולם הולך ומתבסם, אף על פי שקליפת הכפירה מתרקמת לפעמים על הדיעות, איננו כי אם משינאת הטהרה את העכירות של האמונה המשופלת, אשר ינקה ממקור רשעה, אף על פי שיש לה גם כן שורש בקודש עליון. אבל בפנימי פנימיות, גדולה היא העריגה למקוריות טהורה אלהית, שהיא יסוד אמונת אלהים, וכל אור תורה בכליל הדרו, שתתפרץ בשטף טהרתה, ותכפר את הפשע של קרום הכפירה, הפרוש על פני טהרת האמונה הנאדרה. ואז יראה הוד אמונת אומן, הבא מרוח מלא עצמה, ורפאים יקומו, ועצמות יבשות, חיל גדול, יעמדו על רגליהם, ומהם ישמע קול ד' בכח, קול ד' בהדר, בנעימה קדושה ובקול רעש גדול, כהמות ים לגליו.\n", "summary": "אף שכלפי חוץ שולטת הכפירה, בפנים-הפנימיות הולך העולם ומתפתח על-ידי תביעתה הנסתרת לאמונה עליונה ומקורית.\n"}, {"id": 170, "paragraph": "העין הפקוחה רואה את החיים המתפשטים בכל ההויה, בכללותה ובפרטיותיה. ומביט ומקשיב לעליותיהם וירידותיהם של כל הפרטים, מאחד בשכלו את נשמת האדם, מדעו ושאיפת רצונו, עם כל ההויה, והכחות היותר נמוכים, מצומצמים ונרדמים, ומגביה למעלה את ציורו עד רם ונשא. כל אשר יבא עמו במגע רחוק או קרוב, הוא נתפס בפנימיות חייו שלו. מדי אכלו, שתותו, וכל עסקי גשמיותו, מכיר הוא גלי חיים שוטפים מן הכל אליו, מתבקשים להעלות על ידו ועמו. אוהב הוא את הכל, מרחם הוא, מלא הוא הוד ויפעת גבורה, רוצה בעליית הכל. ובעלייתו הוא, מתדבק הוא דבקות פנימית תמיד, בתשוקת הרוממות שאין עמה הגה ורעיון, מפני שהיא גדולה מכל מחשבה, אדירה מכל שם. עושה הוא בסיס לתשוקת עולמים זאת כל מוסר וכל צדק וטוב.\n", "summary": "בעל העין הפקוחה, מקשר את פנימיות חייו לכל ההוויה בכל מעשה שעושה ובכל אכילה שאוכל, ומעלה אותה עמו.\n"}, {"id": 595, "paragraph": "הקדושה הולכת ומתפשטת בעולם. ברז גדול היא מטהרת את מעשיה. היא מטהרת ומאמצת את רצונו של האדם, ומכשרת אותו שיהיה כלי מעשה לשכלול העולם, החיצוני והפנימי, והיא מעלה את הרצון האנושי למרומי שכלו, המעשי והשכלי. אם יציאת מצרים תעקר ממקומה, אם העבר איזה פעם לא יהיה לו תפקיד עקרי להחיות את הרוח, יהיה זה באופן שכבר כל תמציתו יהיה מסור בההוה, כל הניצוצות הנשמתיים יהיו קבועים בנזר העתיד, בהיותו להוה. שהם עלו מתהום העבר, בעת שהוא היה רק הצינור העקרי שחיי הרוח בעולם נמשכו על ידו. \n", "summary": "הקדושה מעלה את הרצון האנושי למרומי השכל. יציאת מצרים תהיה טפלה בעתיד, כיוון שכל העבר יהיה כלול בהווה.\n"}, {"id": 685, "paragraph": "ההבדלים הם בכלל היצירה. ההבדל בין קודש לחול, בין ישראל לעמים, עובדות הן, טשטוש צורתם הוא חורבן. ההתעמקות בהבנה והרגשה בענין הבדל זה, הוא מקור לפרי רוח מרובה. אמנם אחרי כל אלה, משיגים בדעה ברורה, שכל אלה הם דברים עוברים, וההתעלות של הכל לקודש ולאחוה, להשויה ולעדינות, הוא הרעיון הנצחי, החי תמיד בכל רוח נדיבה, והזהירות של ההבדלות הנם דברים שוטפים ועוברים, נובעים מחיי שעה. הרעיון הכללי של ההשויה, שהוא יסוד טובת הלב ואהבת הבריות הזכה, הולך הוא במערכי הרזים בהעלאת הניצוצות המפוזרות בכל עמקי הקליפות, וברעיון הגדול של התהפכות הכל לקדושה גמורה ומוחלטת, על ידי עבודה הדרגית שאינה פוסקת, של חסד, שלום, משפט, אמת ורחמים. \n", "summary": "ההבדל בין הקודש והחול ובין ישראל לעמים, הכרחי באופן זמני, אך ההסתכלות הנצחית משווה אותם, וזהו סוד העלאת ניצוצות.\n"}, {"id": 757, "paragraph": "חובה לשא ולתן בחכמת האמת, היא החכמה האלהית העליונה, לדקדק באותיותיה, בפתגמיה, בציוריה ומליצותיה. האור של האושר העליון הולך וזורח לפי רוב העמל בדברים שרזי עולם של הגדולה האלהית גנוזים בהם. ובהתרוממות הנשמה היחידה על ידם מתרומם כל העולם עמה, והמון נשמות רבות מתעלות. ואין קץ לגודל הטוב המסובב על ידי הארה פנימית עליונה של נשמה אחת כללית.\n", "summary": "חובה לישא וליתן בחכמת האמת, שכן בהתעלות הנשמה בה, מתעלה העולם כולו.\n"}, {"id": 92, "paragraph": "אין אפשרות להיות נשמר מטשטוש הצורה הרוחנית של האדם ושל האומה על ידי הכבד שבחיים המעשיים, בין המעשים החומריים של צרכי החומר, בין המעשים הרוחניים של חובת התורה והמצוה עם כל דקדוקיהם, בשמירתם וידיעתם, המיגעים מאד את הנפש המשכלת, השואפת לאור שאינו מוגבל בזהרו, על ידי הבריחה מהם – האדם תפוס הוא בידי החיים המעשיים, כל מה שירצה להיות מופקע משיעבודם יכבידו הם עליו – כי אם על ידי ההסתגלות להם בצורה סידורית כזו, שלא יוכלו להחשיך את האור האצילי של החיים הרוחניים. ההסתגלות להחיים המעשיים החומריים, מוכרחת להיות על ידי השקפה טובה וזריזות הגונה ביסוד תיקון הפרנסה בכבוד ובהיתר, וטיפול הגון בשמירת בריאות הגוף והרוח. והסתגלות אל החיים המעשיים הרוחניים, מוכרחת להיות על ידי התרגלות של שינון בהלכות הפסוקות, עם ריוח של השקפה ביסודותיהם וטעמיהם, מבלי להסתבך יותר מדאי בההויות והפלפולים, אבל להיות חמוש בידיעה ברורה, שאז יסור עול בלבול הדעת וההפחדה הרוחנית, המבהלת את לב כל מגשש באפלה, המביאה מורך לב ועצבון רוח, שמחליש את חיי הנשמה מלהתגבר באורה האלהי.\n", "summary": "הדרך להתמודד עם הכובד של החיים המעשיים הוא לא בבריחה מהם, אלא בסידורם בצורה בריאה.\n"}, {"id": 647, "paragraph": "הכח המחיה את נשמת ישראל, היא העריגה הנפלאה לבנין בית המקדש, ולהחזרת כבודו בתכלית שלמותו האידיאלית המקווה, שרק צפיה זו מרוממת את רוח כל הדורות כולם, לדעת שיש תכלית נשגבה לחייהם והמשכם ההיסתורי. ובנקודה עליונה זו גנוז כל עז החיים של קישור האומה לארץ ישראל. וכל המצות התלוייות בארץ, באיזה מדה שהן נוהגות, הן שומרות את הלח של טל חיים זה היסודי.\n", "summary": "הכוח המחיה את נשמת ישראל הוא קישורם לארץ ישראל וציפייתם למקדש, והמצוות התלויות בארץ משמרות את אותה החיוּת.\n"}, {"id": 723, "paragraph": "הנשמות שעל ידם מתגלה חוצפא דעיקבא דמשיחא, הם הגבוהות מאד בשרשם הגרעיני, אבל לעומת זה השתפלו הרבה בתוכנם הסגנוני החיצוני. כללות צירופם אל הכלל הוא מעולה מאד, ובפרטיותם זיקוק וצירוף הרבה הם צריכים. תפילת הצדיקים שבדור מכוונת היא להצלתם של אלה מגיהינם, בין אם אותם הצדיקים יודעים אלה הרזים ומתכוונים אליהם, בין כשהם הולכי תם, שכוונתם לשמים בכלליות, באהבת הטוב, החסד, הרחמים ונועם ד', באהבה ויראה מחוברים אל התורה והחכמה כפי מדריגתם.\n", "summary": "תפילת הצדיקים מצילה את נשמותיהם הגבוהות של הרשעים, בעלי החוצפא דעקבתא דמשיחא, מגיהנם.\n"}, {"id": 876, "paragraph": "כל דבר יש לו צד נשגב וצד שפל, וקוים רבים בין שני הצירים הללו, וכל אחד תופס כל דבר במקום הראוי לו.\n", "summary": "כל דבר יש לו צד נשגב וצד שפל, וביניהם ממדרגות רבות, וכל אחד תופס כל דבר במקומו הראוי לו.\n"}, {"id": 855, "paragraph": "הלומד את הקבלה צריך להסיר מלבו את הפחד שמונח בלב מטעם החקירה ההגיונית, שמא הוא פוגם באמונה האלהית, שמא הוא מגשם. אין אלו אלא הבלי תעתועים. הכל יודעים שרוח הקודש מתאמץ הוא להאיר באור האלהי העליון את העולם, והוא מוצא לו דרכיו בהסתכלות בחיי החיים, בהישות הגדולה האלהית, המוכרת בפעולות הרוחניות הרבה יותר מבפעולות הגשמיות. הפעולות הגשמיות אפשר לטעות בהן, אפשר ליחסם לכח דינמי שאין בו אור וחיים, וממילא אינן יכולות להחיות את הנשמה מצד עצמן במדען. אבל הפעולות הרוחניות יוצאות הן בהכרח מיד של מציאות מלאה, שלמות מלאה, עליונה, ודוקא ידיעה שלמה עליונה זו, בעושר פרטיה, היא מגלה את נצחון האחדות העליונה, ומקורותיה העליונים המאירים בצחצחות כל כך נשגבה, עד שהמבטא של האחדות גם כן הוא פחות וקטן לה, ואומרת היא, לפני אחד מה אתה סופר. וכל מה שיתרחב אור החיים יותר בהתרחבות עליונה, לתור את היצירות שיצר רוח אלהים בעולם, להתעסק בהמחשבות של קדושי עליון, שחפץ דעת ד' היה יסוד חייהם, כה יגבר הרוח, וכה תתחדש צורה פנימית אמיצה בקרב ולב עמוק, והיחידים הללו ישפיעו מרוחם עז ואומץ עליון על כל הגוי כולו, ועל כל העולם כלו, ברחמים כלולים מחסד וגבורה. \n", "summary": "בלימוד הקבלה אין לפחד מהגשמה, כיוון שעצם העיסוק במחשבות עליונות מכשיר את העוסק בהן, שלא כלימוד המעשי.\n"}, {"id": 491, "paragraph": "נבאר את היהדות, אבל לעומק התהום של דעת ולרום שמיו אנו צריכים לגשת, ועם זה לא נאבד דרך בחיי יום יום, במוסר הפשוט, בלב הטהור, בשמחה ובחן, בנחת רוח ובאהבה, ובכל עירות הרוח לחיי היחיד, הלאֹם והאדם.\n", "summary": "אסור שהעומק והרום של היהדות יסתרו את המוסר הפשוט ואת שמחת החיים של היחיד והחברה.\n"}, {"id": 236, "paragraph": "החקירה החפשית אינה יכולה להזיק את הלב שכבר קלט בתוכו את העומק התמציתי של מהות האמונה, שהוא יסוד העילוי הנשמתי היותר בהיר של האדם. אדרבה, עוד תוסיף עליו גודל ויפעה. אבל כל זמן שהתמצית העליון לא נקלט יפה בלב, עד שכשל כחו לנהל את חיי המעשה וההרגש, אז כל חקירה חפשית מקעקעת היא את היסוד של אפשרות פעולת הרגש הטוב, העומד למעלה מהשכל ההגיוני, וממילא תתהפך חקירה זו אחר כך למין כפירה עקשנית, שהיא אחת ממדוי הנפש היותר גדולים.\n", "summary": "החקירה החפשית יכולה לרומם את האמונה רק אחרי שזו נקלטה בלב האדם, וכשבאה קודם לכן, ��תהפכת החקירה לכפירה.\n"}, {"id": 228, "paragraph": "אנחנו שואפים לתחיית האומה ותחיית הארץ, כדי להחיות את הנשמה שלנו, כדי להעמיד את ישראל חי, להחיות את האמונה והאהבה בחוסן של התורה והמצוה, בכל המילוי שלהן. אנו מכירים את אור אלהי ישראל, אלהי עולם, והעונג שעל ד', על ד' דייקא, למעלה מכל מבטא ומכל מושג, לעילא מכל ברכתא ושירתא תושבחתא ונחמתא, הגנוז וצפון, המתגלה באור האמונה והאהבה, המתראה בתכסיס התורה והמצוה כולה. אנו דורשים לציון, אנו משתוקקים לבנות את הארץ ולהבנות בה, כדי לקלוט את רוחה ואוירה, להתאחד עם כל החיים המקושרים בה. על כן תורה מרובה אנו דורשים, ולשם כך אנו שואפים לבריאות שלמה, ולכח גופני חסון ואמיץ. מצות רבות אנו מבקשים, כדי שיהיו לנו די כלים להכיל בהם את האור הגדול של האמונה והאהבה, עם כל העונג והעדן, וכל האור והטוהר, העז והאומץ שלהן, שיתגלו לנו במלא מדתם, בשובנו לחיים עצמיים לאומיים במלא ובמרום המובן. כל מה שיש לנו מזכרונות העתיקות, ממצוה וחק, חביב עלינו חבת חיים, כי הם לנו כלים למקור חיים, ועמם מקור חיים. האידיאלים הצפונים בהם, חיים הם אתם ועם קיומם.\n", "summary": "תחיית האומה בארצה תבוא רק על-ידי תחיית התורה והמצוות, האמונה והאהבה, מתוך עונג ובריאות.\n"}, {"id": 742, "paragraph": "צריכים לחלק את עסקי המחשבה לחלקים מיוחדים. הא', שינון הרעיונות והרגשות הידועות מכבר. ב', זיכוכם ובירורם. ג', סידורם ויחושם זה לזה בצורה הגונה. ד', הוספת חידוש על כל אחד מהם. ה', הוספת הארה כללית על העולה מקיבוץ כולם יחד. ו', הוספות רעיונות ורגשות חדשות ממקור הדעה והרגש. ז', חיבור ההוספה עם האצור מכבר. ח', הופעות חדשות שנולדות מהחיבור הנ\"ל. ט', התעלות רוחניות עליונה היוצאת מכללות ההופעות כולן. י', השקפת עולם שלמה הבאה מכל הגורמים הרוחניים הנ\"ל.\n", "summary": "עסקי המחשבה מתחלקים לעשרה חלקים (המפורטים בפסקה), הבאים זה אחר זה ומוסיפים זה על זה.\n"}, {"id": 829, "paragraph": "כשנשמה גדולה הולכת ומתעלה, הרי היא מטבעת חותם של אצילות, של טוהר וגדולה עליונה, על כל ההויה. זהו יסוד החזיון של צדיק יסוד עולם. נקודה פנימית היא הנשמה הצלולה והרוממה, כל הנשמות כולן וכל מעשיהן, כל כחות היש וכל גילויי החיים, הולכים הם רק לשכלל את הוייתה. העולם מחוסר הוא מגמה כל זמן שאין נשמה עליונה זורחת בו. וכיון שהיא באה, ומאירה באור יקרתה, הרי העולם משתכלל, ושמים וארץ שמחים כשמחת יצירתם.\n", "summary": "נשמת הצדיק היא מגמת העולם (יסוד עולם) ומטביעה בו את חותם האצילות, וכל הנשמות והמעשים באים לשכלל את הוויתהּ.\n"}, {"id": 628, "paragraph": "פועלת היא נשמת כל יחיד במערכי ההויה כולה. כשהטוב מרובה בה, מכריעה היא את הטוב הכללי בכחה, וכיוצא בזה להיפך. השתקעותה של המציאות הפרטית בפרטיותה, ממעטת את הפעלתה על העולם כולו, הרוחני, העליון. בעת השינה, כח החיים הרוחניים שואב הוא ממקורו, מטהר הוא ממעין החיים העליונים, אם נטהר הרצון, והחטא סר ממנו. החטא עצמו גורם חלישות הרוחניות, עד שהשינה סוגרת את כל פעולתו. אמנם, יש מדה שהשינה יפה לצדיקים ורעה לרשעים, אף על פי שמצד הגלוי, חלקה החומרי, היא רעה לצדיקים ויפה לרשעים. התשובה לפני השינה מביאה ברכה כמוסה לעולם, ומברכת את הנשמה משפע מקורה.\n", "summary": "בשינה שואבת הנשמה כוח חיים ממקורה, ועל-ידי כך משפיעה על העולם כולו, והחטא סוגר את פעולת השינה.\n"}, {"id": 358, "paragraph": "רואים אנו שהנטיה אל החמריות הגסה, לעשותה לבדה לעיקר הכל, ��יא מביאה את האדם ברשת העצב החשוך עד לבלי מנוס. וכל זה למה, מפני שהיא סותמת את האורות, מקורי החיים בתוכיותם, ומחנקת את הנשמה באוירה המגושם.\n", "summary": "רואים אנו איך הנטייה לחמריות הגסה מעציבה ומחשיכה את העולם.\n"}, {"id": 835, "paragraph": "התחלפות האותיות הנפשיות. הברקים הרעיוניים הולכים ושבים, מתרוצצים כלפידים. וכל מה שיעסוק האדם יותר בתורה ובמצות, ויזכך את מדותיו, ככה יהיה המרוץ של ההתנוצצות יותר מסודר, ומביא לידי ישוב הדעת ותכלית נעלה.\n", "summary": "האותיות הנפשיות מתחלפות ומתרוצצות, ובעיסוק בתורה ובמצוות ובזיכוך המידות מיישבים אותן.\n"}, {"id": 297, "paragraph": "בעולם פועלים ההתפתחות האיטית והדילוגים הפתאומיים. ישנם בעלי נשמות כאלה, שהצד של הדליגה מתגבר בהם על צד ההתפתחות ההדרגית, וזהו האופי הישראלי. הם מושפעים מרעיון התשובה הרבה, ושואפים לדברים רמי ערך, שאין הסביבה ותנאי החיים מסכימים על זה. ומכל מקום חפצם העז הוא הכח הגלגלי, הנושא עליו את כל הרכוש היותר טוב שבחיים.\n", "summary": "האופי הישראלי נוטה לדילוג יותר מאשר להתפתחות איטית, ומכל-מקום חפצם בכוח הגלגלי.\n"}, {"id": 539, "paragraph": "כשמחשבים בעניני האלהות, הכל מתעלה. כל המדות מתעלות, והמעשים מתעלים על ידי עילויין של המדות, והעולמות כולם מתעלים מרוב עונג הגנוז בזיו האלהות המתגלה על חיי המחשבה, ומשם, על ידי צינורות החיים, לכל היקום כולו. וזאת היא מדתן של צדיקים מקיימי העולם במחשבותיהם הקדושות, המשפיעות חיים לכל החיים כולם. והם מתעלים בעליוניות גדולה מכל העולם, ומעלים את העולם ואת כל באי עולם בעליית מחשבתם, המזלת לשד של חיי עולם על הכל. ומה שאין שום אדם משיג את כחם של גבורי כח אלה, אין יפעת זיום נגרעת מאומה, והם הנם נשמת החיים. וחיים הם במלא האהבה האלהית, הכוללת בקרבה בצורה כללית את כל פרטי היש, באין צורך של הקטנת דעה וירידה לתהומותיהם, כי ממרומיהם הם מופיעים אור על כל רם ועל כל שפל, וממדת קונם יש בהם.\n", "summary": "המחשבות העליונות של הצדיקים משפיעות חיים לכל היקום.\n"}, {"id": 578, "paragraph": "האמונה נותנת את המגמה של היש, והמדע את הדרכים איך מכירים ותופסים אותה. אם יתעצל האדם בהישרת הדרכים, תעלם ממנו המגמה, ואם יחדל להיות עורג אל המגמה, יאבדו כל הדרכים את ערכם, וסופם להתעות. הצד המדעי שבאמונה הוא תמיד בערך של דרך למגמה, והצד האמוני שבמדע הוא הערך המגמתי של הדרך.\n", "summary": "האמונה היא המגמה והמדע הוא הדרך, ויש צורך בשניהם.\n"}, {"id": 265, "paragraph": "רוב בני אדם חיים הם את חייהם הרוחניים, וממילא גם חלק גדול מהמעשיים, על פי השפעת הדמיון. והעבודה התרבותית צריכה לעשות לה למטרה, להכניס בתוך אותו הדמיון כמה שאפשר ניצוצות שכליים ומוסריים. רק המעולים והגבורים ברוח הם מתרוממים לחיות חיים שכליים, וגם הם קשורים הם בטבעם בהרבה שלשלאות במאסר הדמיון, וצריכים הם להתחשב עמו הרבה.\n", "summary": "רוב האנשים חיים ברוחניות דמיונית עם ניצוצות שכליים, ואילו היחידים מצליחים לחיות רוחניות שכלית המתחשבת עם הדמיון.\n"}, {"id": 786, "paragraph": "מצד חיוב המציאות האלהית אין בריאה כלל, ואין עוד מלבדו, וכל הנמצא הוא רק מפני שהמשכת החפץ גורמת שימצא, על כן אין שום צד חיוב כלל בכל דבר שבהויה, וכל הנמנע הוא רק ביחש, אבל בעצם הכל אפשר. והסיבוב שמחיוב המציאות לאפשרות, אין בו הדרגה, והוא מעין זריקה, כשלג שתחת כסא הכבוד שזרקו ואמר לו הוה ארץ. וכיון שבאמת אין עוד מלבדו, אם כן הכל הוא מחוייב, כי כל האפשרי אינו באמת מצוי, והמחוייב הוא ההפך מהציור הניסי. ובעומק טוב זה גנוז שורש השרשים של הרע, הכופר בניסים, באפשרות, וטוען הכל חיוב וטבע, כופר בחידוש ואומר קדמות, מפני שרוח פנימי גבוה מעל גבוה מתנוצץ בו. ובכל זמן של עליה גדולה, קודמת ירידה כזו, הגורמת לשאוב ממבוע העליון מכל עליון, שממנו הכל נטהר, וחוזרים אחר כך הדברים למקומם בכל הדר קדשם, ויחש המציאות בחלקיו הולך ומובן בשליטה העליונה המטרתית, המתעלה מכל עילוי ומתנשא לכל לראש, ועין בעין יראו בשוב ד' ציון, וראו כל בשר יחדיו כי פי ד' דבר.\n", "summary": "שורש הכפירה בבריאת העולם ובניסים, הוא בהכרה ש\"אין עוד מלבדו\", ואז גם העולם הוא מחויב המציאות.\n"}, {"id": 446, "paragraph": "בעיקבא דמשיחא, הנשמות הן נמוכות בערך החיצוני של שיעור קומה, אבל החיים הפנימיים חזקים בהן. והרי מיום שחרב בית המקדש הקב\"ה מתאבל על חורבנו, וענן אבק רגליו, והנשמות שבעקביים אינם מהלבושים, כי אם מאור חיות פנימי. אבל הדורות שלפני עיקבא דמשיחא, היו גם כן נשמות מלבושים, שאין הפנימיות מתגלה בהן, ולמראית עין עמדו במקום יותר גבוה מהעקב, אבל הינם כבגדים, שהם רק כתפארת אדם.\n", "summary": "הנשמות הגדולות של עקבתא דמשיחא גדולות בפנימיותן מדורות קודמים, כיחס העקביים ללבושים.\n"}, {"id": 815, "paragraph": "כשהעינים מתפקחות, רואים בתחילה איך שמהחכמה העליונה מתפשטת כל התורה כולה, שבכתב ושבעל פה, ואחר כך סוקרים בעין בהירה איך מהתפשטותה של תורה מסתעף כל העולם כולו, וכל מעשיו ועלילותיו. מי שהוא בקי בההסתכלות הראשונה, עוסק הוא בתורה ובמצות לשמה. ומי שהוא בקי גם בסקירה השניה, הוא פועל עם אל תמיד, בכל דרכיו ועלילותיו, וכל שיחתו דברי תורה, וכל פעליו מצות וקדושות הם. זה הוא החסיד, הנוטל אורח חייו מיסוד חסד ד' המלא הארץ.\n", "summary": "המסתכל בהשתלשלות התורה מהחכמה העליונה – עוסק בה לשמה, והמסתכל בהסתעפות העולם ממנה – פועל עם א-ל.\n"}, {"id": 849, "paragraph": "בעלי החכמה העליונה מכשירים את העולם להתקשר בקודש של האמונה. הם מעירים בעולם צמאון אל הנשגב והנצח, ובזה הם בונים את יסוד העולם, את השלום החברותי, ואת עוצם הטוב להשלמת הנשמות בחיי עולם.\n", "summary": "בעלי החכמה העליונה, מעוררים את הצימאון לנשגב, ומכשירים את העולם להתקשר באמונה.\n"}, {"id": 93, "paragraph": "הקשור בקשר של אהבה אל הכלל כולו, וחפץ בתקנתו וטובתו, הרי הוא מקושר גם כן אל הרעים והחטאים שבו. ובזה יש מוצא לפגימה בקדושת הנשמה הטהורה, החפצה רק בקודש וטוב אמיתי. ובכל זאת מתעצמת כל כך נפש הצדיק האוהב את הכלל, באהבת הבריות, אהבת האדם, וביחוד אהבת ישראל, עד שאיננו נסוג אחור משום דבר, ואפילו מפני פגימה רוחנית שלו. וסוף דבר שהוא מברר את עצמו כל כך, עד שהוא מתקשר בהתמצית הטוב של הכלל כולו, שבאמת כללות הכלל הוא לעולם טוב, טוב ד' לכל, והוא מתרומם עוד יותר על ידי אהבה זו. ועל ידי התרוממות הרוחנית שלו, מתרומם גם כן הכלל, עד שאפילו הפרטים הרעים של הכלל הולכים ומתבסמים על ידי קישור של הנפש של הצדיק, האוהב את הכלל באמת, בהם. אלא שמי שזו היא דרך עבודתו, צריך שיברר את עצמו מאד, ויהיה זריז וזהיר שמעשיו ורעיונותיו וכל הרגשותיו, יהיו באמת נתונים לטובת הכלל כולו, שזהו באמת מה שנוכל להבין מתואר רצון ד', שאז המחשבה הרוחנית שלו היא מתאחדת עם האיחוד של הכלל, ולא תאונה אליה רעה. אבל מי שבא להתקשר אל אהבת הכלל, ונפשו עופלה בקרבו בפניות פרטיות ש��ו, אף על פי שניצוצי טהרה של אהבת הכלל גם כן יש בו, מכל מקום אין הנשמה שלו עצמה מרוכזת ומאוחדת כראוי, וממילא אין קישורו עם הכלל כולו איתן, ויוכל להיות שתכוון סגולת קישורו אל הצד הגרוע והרע שבכלל, והטוב והסגולה שבכלל תתרחק מקשר נשמתו, ואז הוא נפגם באמת, הקשר הזה. ועל כן אנו מוצאים חוש טבעי בהרבה בני אדם בעלי יראה ותורה, שאינם חפצים להתקשר כי אם באהבת הטובים שבבני אדם, ובסגולת האומה. וזהו באמת דרך נכון לפני כל אותם שלא נתבררו כראוי. אבל לא כך היא דרך ד' הראוי לשלמי הנפש, אשר כח בידם לברר את עצמם ואת נטיותיהם, שהם חייבים, לבד האהבה היתירה לסגולת האומה, לאהוב את הכלל כולו, ולצפות לישועתו בכללו, לישועת כל פרטי הכלל כולו, באין פירוד כלל וכלל. ואם הם מוצאים בנפשם איזה ירידה או לקותא רוחנית על ידי הקישור לכל הכלל, מפני חלקיו הירודים, לא יסורו אחור מדרך ד' הכללית הנאותה להם, אלא יזדרזו להקנות לעצמם את הבירור הראוי, באופן שיהיו יכולים להיות מקושרים אל הכלל כולו מצד תמצית טוב ד', הטוב האמיתי, השרוי בו, ואז לא תגרם להם אהבתם האצילית שום פגם וירידה כלל, כי אם עליה, ותוספת טהרה גבורה וקדושה.\n", "summary": "הצדיקים הגדולים הדבקים בַכלל, מתחברים ומעלים את הרשעים מבלי להיפגע, ואילו בעלי נטייה פרטית אוהבים רק את הטובים.\n"}, {"id": 335, "paragraph": "כשעוסקים בלימוד נסתרות בלא ביאור, אבל בלב טוב ונאמן, דומה לירידת גשמים על ידי עננים, וקשה יומא דמיטרא כיומא דדינא, אבל אחר כך גדול הוא שפע הברכה היוצא מזה, ושמש צדקה זורחת, ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים. \n", "summary": "עיסוק בנסתרות בלב טוב ונאמן מביא ברכה, גם כשבא בלא הבנה.\n"}, {"id": 640, "paragraph": "אין הודאות לבדה עיקר היסוד לחיי הרוח, כי אם ערך יש לה, והיא מצטרפת עם חשיבות התוכן, עד שלפעמים תוכן חשוב מסופק, יעלה בערכו עליות אין קץ על תוכן ירוד ודאי, וטוב לחסות בד' מבטח באדם. \n", "summary": "לפעמים תוכן חשוב אך מסופק, עדיף על תוכן ודאִי אך ירוד.\n"}, {"id": 649, "paragraph": "שני חסרונות יש להמחשבה הלאומית, שהיא מוכרחת להשתלם כדי להשלימם ממקום אחר. האחד, שאינה מספקת כראוי את ענין הפרט. והפרט יש שלפעמים תביעותיו הן גדולות, וכשאינם מושלמים, בין בצורתם הרוחנית בין בצורתם החמרית, נעשה הכל נפגם, וכח הכלל גם הוא אינו איתן. והשני, שאינה יכולה מחשבה זו לתאר לה כי אם את חיי עולם הזה, אבל איך להשלים את הנשמה, ולעשות את הגשר שבין חיי עולם הזה לחיי עולם הבא מובטח, זה צריכה המחשבה הלאומית לקבל מהשפעה הרוחנית העליונה, שהיא פילוסופית, אלהית, רזית, חברתית. ועומק האמונה כאן הוא מוצא את תוכנו.\n", "summary": "החיסרון בלאומיות הוא בהדחקתה את הפרט, ובחוסר יכולתה לגשר בין העולם הזה לעולם הבא.\n"}, {"id": 775, "paragraph": "שריד קטן מדבר גדול, הוא יקר ומעולה מדבר קטן שלם. ניצוץ אחד מאור חיי האבות, מקדושתם וגבורת אלהים העליונה שבגדולתם, ההולך ואור באחרית הימים, להשיב לתחיית עולמים את ישראל, ועמו יחד את העולם כולו, על פי סדר והדרגה, הוא נעלה ונשגב מכל הקדושה הגלויה שבתוכן של אמונה ויראה, תורה ומצוה, של ההמשך המועתק מספיחי ספיחים של בנים. יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים. ושיחה זו היא מחיה דור אחרון באהבה מסותרת. פה מתגלה התוכן הכביר של זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה. נדחים הם האורים הקלושים, שרגא בטיהרא, החוצפא מגרשת אותם, ובתוכה רוח ד' נוססת. גדולי קדושי ע��לם יכירו את הרז ויצדיקו קודש. הם בתומתם העליונה יחברו את תורת הבנים לשיחת האבות ועבדיהם, ותורה מעוטרת בכל הוד ובכל גבורה, בכל חן ובכל תפארה, תתגלה להיות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו. חזקו, אל תיראו, אור משיח מתנוצץ, גאולת עולמים מופיעה מכל החרכים. מחושך הרשעה והכפירה המנוולת, הבזויה וחדלת אישים, בא יבא אור עליון, אשר יעמיד במרחב רגלי ישראל, וירומם בכבוד קרן עם יודעי אלהיו, יאיר אור על כל מחשכים, ויעודד קדישי עליונים בישועת אמת. רק חסדי אבות ישארו, וכל ענוי לב אשר ידעו איך להיות בעיניהם דכאים וגבורים יחד, אלה הם אשר יכירו אור התורה העליונה, הנובעת משיחתן של עבדי אבות, שהיא גאולתן של בנים.\n", "summary": "שרידי שיחת האבות וגבורתם האלוהית, הגדולה מתורת הבנים, מתעוררים בסתר בעקבי משיח, וגדולי עולם צריכים לאחדם.\n"}, {"id": 206, "paragraph": "את התכונות הרוחניות של צד הקדושה, צריכים לבחון בבחינה מדעית, הדומה לבחינה חימית, לדעת את פרטי היסודות שבהרכבתן, ועל פיה נוכל לחדש הרבה, ולהוליד תוכנים חדשים מצירופי ההרכבות, ולזקק ולהעלות את הענינים הישנים, ממש כמנהג החכמה המעשית שבחימיה.\n", "summary": "כמו בכימיה כך בקדושה – ניתן ליצור יצירה חדשה מיסודות שונים בקודש.\n"}, {"id": 747, "paragraph": "מתוך שכל רעיון לא יכלכל את הענין האלהי העצמי, משום כך כל רעיון שהוא מקושר לידיעה של רוממות זו ולאמונתה, הוא כלי לקבלת אור ד'. על כן מצוי הוא האור האלהי בכל לב נאמן, לפי ישרו ותומתו.\n", "summary": "כל הרעיונות הם כלים לקבלת האור האלוהי העצמי, ולכן הוא מצוי בלב כל נאמן לפי תומתו ויושרו.\n"}, {"id": 658, "paragraph": "העבודה הפנימית יש בה משום סידור המחשבות, שהוא עצם חיי ההתבוננות, וסידור הרגשות, שהוא חיי הפיוט והשירה, ויחוסם של אלה התכונות השונות זה לזה, לכוין איך הם מתלכדים ביחד ופועלים אלה על אלה, ובאיזה אופן הרכבתם עולה יפה, ובאיזה אופן הנם צריכים להתחלק כל אחד במערכה לבדו.\n", "summary": "העבודה הפנימית כוללת: סידור המחשבות, סידור הרגשות, מיזוג שניהם יחד וההבחנה ביניהם.\n"}, {"id": 17, "paragraph": "באין מטרה לגבורת החיים, תלך הלך ונמוג, חילה ימעט וישח, והיא תתנונה, ותצעד אל הבליה הנכונה לפניה במורד. וגבורת החיים המעוטרת בכלל, בקהל עם, היא מופעת במטרתה הנכונה לפניה בחיינו אנו, בחיים התוכיים שלנו, שבשביל כך אנו חיים וקיימים, נלחמים ומנצחים.\n", "summary": "בלא מטרה לגבורת החיים, היא תלך ותתנוון.\n"}, {"id": 354, "paragraph": "כל חטא הוא מונע את ישוב הדעת הנדרש להארת רזי עולם. התשובה היא פותחת פתחי בינה, כשם שהיא באה על ידי הבינה.\n", "summary": "החטא מעכב את יישוב הדעת הנדרש להכרת רזי עולם, והתשובה פותחת שערי בינה.\n"}, {"id": 76, "paragraph": "טהרת הנשמה גורמת היא, שמרגישים יפה בכל החטאים, בין אותם שהדרך איך לתקנם מפולשת היא, ובין אותם שנסתם הדרך של התיקון בפנינו. על כן אין להבהל כלל ממה שמרגישים את כל משא העונות, ולא יגרמו לאדם שום התרשלות בשלמות באור תורה ושמחתה, וחופש הרעיון במהלך הדעת. כי הבהלה שמתבהל האדם מהרגשת רוב עונותיו, זאת בעצמה היא האות שנשמתו היא מטוהרה, ובודאי יפתחו לפניו דרכים, איך להפוך לזכיות גמורות אפילו אותם החטאים שאיננו מוצא עכשו דרך לזה כלל עליהם. ביחוד בענינים שבין אדם לחבירו התלויים בממון, וענינים של מכשולי רבים, שקשה לתקנם. כשהאדם מרגיש חפץ פנימי לתקן הכל, אז הכל חוזר לסייע לזכות לעצמו ולעולם כולו. על כן צריך שיהיה תמי�� שמח בכל מדרגה שימצא את עצמו בה, כיון שפנימיות נטייתו היא לטובה.\n", "summary": "ככל שהנפש יותר טהורה, כך היא מרגישה את משא העוונות, ולכן אין להיבהל מהרגשת פגמי החטאים.\n"}, {"id": 739, "paragraph": "לפעמים חושב האדם שישנן מחשבות הסותרות את מחשבותיו, ומתוך כך אינו יכול להתישב בדעתו, ולהיות נאמן להגיונותיו, ומזה תוצאות לנפילת רוח ורשלנות. וצריך לשים אל לב שכל סתירה היא רק מדומית, ומוגבלת בתנאים מיוחדים, ובאמת הכל הולם זה לזה והכל מאוחד. וממילא יהיה שמח ועלז בחלק השילוב של מחשבותיו הפרטיות, וישתדל תמיד להרחיבן ולזככן, עד שיהיו מלאות אורה, ממולאות בידיעות ברורות וחשובות, וקרובות להרגשות אציליות, משפיעות אושר וטובה עליו ועל כל מה שזולתו, בכל מגע ידו הרוחנית והמעשית.\n", "summary": "הידיעה שמחשבות אחרים אינן סותרות את מחשבותיו, אלא בחיצוניותן, מיישבת את הדעת ומאירה אותה.\n"}, {"id": 128, "paragraph": "יש יצר הרע נסתר מאד במעמקי הנפש, קנאה מרקבת עצמות, המביאה רפיון ומחשכים לכל רעיון של אורה. הקנאה היא מוזרה, רבים לא יכירוה, מפני שישנם כמה גורמים שמונעים את השפה מלהביעה, אבל היא ישנה, נרדמה היא במחבואי הנפש האנושית, והיא יוצאת לפעמים בצורות שונות חוץ מצורתה האמיתית, כדרכן של כל התוצאות של הקנאה, שאינן מתלבשות כי אם במלבוש נכרי, ונושאות עליהן תמיד שם זר. הקנאה המוזרה הזאת, היא הקנאה באלהים. האדם מקנא הוא באלהים על אשרו האין סופי, על שלמותו המוחלטת. הקנאה הזאת גורמת עקמימות הדעת וחשכת המחשבה, טמטום השכל ורוגז הרוח. וכשכל האמצעיים אינם מספיקים להכיל את זעמה, היא מסיימת בכפירה מוחלטת, כדי להסיר מהנפש הכואבת, אכולת הרקב, את העוקץ של הקנאה הדוקר נורא. אין מרפא למחלה זו כי אם הארה עליונה של דעת אלהים, בבירור ובעומק הגון. הנתיבות המיוחדות ביחוד להסרת הנגע של קנאה זאת, שבהסרתו נפטר גם כן מכל התולדות הרעות של הלבושים השונים שהיא מתלבשת בהם, עד מחלת הכפירה המשועממת המתפשטת בדורנו בתור מחלת הזמן, הנתיבות הללו שתים הנן. האחת היא נתיבה מדעית טהורה, והשניה מדעית-מוסרית. הנתיבה המדעית מבררת, שההבדל שבין האלהים והעולם תלוי הוא רק בדעה והשגה וארחות החיים. כל מה שהדעה מתעלה, מתקרב האדם והעולם לגודל האלהי, וברוממותו העליונה של האדם והכרתו הגמורה, מוצא הוא שהכל הוא כלול באלהים, והעצמיות הפרטית של כל פרט מפרטי ההויה איננו כי אם התגלות אלהות, הזורחת בגוונים שונים לפנינו. ולפי זה כל האושר האלהי הלא הוא אושר של הכל, והאושר הוא הולך ומתגדל, כל מה שהידיעה האלהית היא הולכת ומתבררת. וזהו סוד העונג הנעלה של ההשגה האלהית, שהוא הולך וחש את אשרו העליון, את שלמותו הנצחית, המלאה חדוה ועז, ואין כאן מקום לשום קנאה.\n", "summary": "הקנאה בשלמות הבורא היא מגורמי הכפירה, ואינה נרפאת אלא בהכרה שהעולם הנו חלק מהאלוהות.\n"}, {"id": 187, "paragraph": "השאלה נשאלת, מוצאים איזה תוגה נסתרת בלימוד הגמרא, אף על פי שגם שמחה יש בה. התוגה באה מתוך שבאותה השעה של התעוררות הלב לעבודת רוח, מתעוררים רצונות לשאלות רוח רחבים מאד, שאינם יכולים להיות נגבלים בדברים מעשיים קצובים, והקצב מעיק על זרם רוח זה, ומעציב את הנשמה המרגשת. ומכל מקום קול החיים המפכה בתוך כל ההגבלות והדייקנות הגדולה, שזהו באמת רז של עולם תיקון, הוא משמח גם כן את הלב ומרנין את הרוח. \n", "summary": "הצער שבלימוד הגמרא בא מהגבלת הרוח בדברים מעשיים קצובים, והתיקון שבכך משמח את הלב.\n"}, {"id": 852, "paragraph": "תפילת ערבית רשות בפני עצמה היא. ההשגה של העולם כמו שהיא בתוכיות רוח האדם, היא מלאה בכל תוכניה, אינה צריכה להיות מתחשבת עם כל סתירות מצד מה שממעל לה ומתחתיתה. והאדם בהיותו יודע שאי אפשר שהאני הפנימי לא יהיה ספוג מהכל העליון, וממקור הכל, הרי הוא מתעלה מרוחו פנימה, ויודע איך להוקיר את כל ההתרחבות הרוחנית שבפנימיות אור הוייתו. הוא ידע אז איך להתרחב ולהתרומם, איך להגביר את אור הטוב עד כדי העליוניות של הפיכת כל חושך לאור גדול, לאור ד' וטובו.\n", "summary": "עצמיות האדם ספוגה מהכל העליון, ומהכרתו יידע הכל, ואינו צריך להתחשב עם סתירות מהעולם החיצון.\n"}, {"id": 582, "paragraph": "כדי לנצח את ההפקרות והכפירה המהרסת, צריכים לחנך תלמידי חכמים בריאים בגופם וגם בכל כחות נפשם, מחונכים בטוב טעם ובכשרון הכרה של נועם הרגשות, שבאים מתוך הטיפול בנשגב שביופי, של שירה ומליצה, וגם של הדר הטבע, והיופי המובלט בכל מלאכת מחשבת, דירה נאה אשה נאה וכלים נאים, המרחיבים דעתו של אדם.\n", "summary": "כדי לנצח את הכפירה צריכים תלמידי חכמים בעלי גוף ונפש בריאים, הבאים מפיתוח היצירה והאסתטיקה.\n"}, {"id": 106, "paragraph": "כשחושבים על דבר אלהים בלא השכלה ובלא תורה, מתהוה ברעיון ציור אפל, מלא תוהו ובוהו. ואחר כך, כשבאים להשתעבד לעבודת אלהים על פי המושג הריקן הקדום, האדם הולך ומאבד את זוהר עולמו, על ידי מה שהוא מקשר את עצמו לדברי תוהו והבל נידף. וכשהדבר הזה נמשך משך של איזה דורות, מוכרחת הכפירה לצאת בצורה תרבותית, לעקור את זכר אלהים ואת כל המוסדים של עבודת אלהים. אבל מה היא עוקרת, רק הבלים ודברי נואש, שהם רק חוצצים בין האדם ובין אור אלהי אמת. ועל משואות החורבות שהכפירה מחרבת, בונה דעת אלהים הנשגבה את היכלה. \n", "summary": "אמונה בלא תורה והשכלה מביאה לציורי שקר וכפירה, ועל חרבות הכפירה תיבנה האמונה.\n"}, {"id": 811, "paragraph": "הנקודה העליונה שבנפש החיה, היא יודעת את ערכה ברוחה פנימה, וכשהיא עומדת במצב הבריאות שלה, היא מתענגת על ד'. ומתוך תביעת העונג העליון, נובעת הכרת הדעת, שהיא הולכת ומתפתחת על פי הנסיונות והלימודים. אותה הנקודה העליונה, מהות החופש של הרצון היסודי תלוי בה. ואם הרצון בתוכיותו פונה אל הטוב, עומדת הנקודה על מצבה הנכון, ועונג דעת ד' חי בקרבה. וכאשר יטה הרצון מדרכו בפנימיותו, יסור חוש העונג ויהפך לנגע, וכל מהלך הדעת יתור לו מסלולי חושך, ובל יראה גאות ד'. ועל כן גדולה תשובה שמגעת עד ד', ואפילו כפר בעיקר, שובה ישראל עד ד' אלהיך, שכיון שיטה רצונו אל הטוב, מיד תאיר העליונה שבמהות הנפש באורה הטבעי, וזרם העונג הרוחני יאיר את נתיבות הדעת, ואור ההודאה והאמונה העקרית יאיר ויזרח גם את המאפלים היותר כבדים, ויזרח בחושך אור לישרים.\n", "summary": "נקודת העונג תלויה ברצון, וכשהרצון מתקלקל – הופך העונג לנגע.\n"}, {"id": 820, "paragraph": "איני יכול לזוז מהדבקות האלהית, ועל כן אני מחוייב להשתדל שאראה את האור האלהי ונועמו בכל מילי דרשות, בכל דיבור ובכל מעשה ותנועה, בין של עצמי בין של אחרים, וקל וחומר להרגיש את גילוי האור העליון דרך צינורות האמת והצדק בכל התורה כולה, גם בפשטיה ובהויות ההלכותיות והפלפולים. וזהו הטעם מה שאני נוטה תמיד לצדד את הפלפול באופן ההגיון הרעיוני, שיש בו גם כן רגש הלב, והכל הוא מתוך הנטיה הפנימית, שאני חפץ בכל לב שהאור האלהי בתענוגו ואורו יהיה מגולה לכל, ושהכל יתעדנו ויתענגו בו. והנני צריך אימוץ תמידי שלא לזוז ממעלה זו, ולהרבות את אורה, ולסול יפה את מסילתה, ולהכליל את כל דרכי הלימוד וההנהגה בדרך כללי זה, שהוא אורח צדיקים ההולך ואור עד נכון היום. וההתאמצות של ההדרכה בחלק התורה העצמי, שהנטיה הנשמתית מסייעה לה, היא הדרך היותר בטוחה של הכיוון לשורש הנשמה, והנהלתה באורח הראוי לה. ואף על פי שהעולם כולו נדמה לו שאין לו שייכות לזה כלל, מכל מקום יש בתוכיות הלב נטיה להאיר אור ד' באותה הנקודה שהרגש עם השכל וכל כח החיים מתחברים בו. אמנם כדי להאיר את האור יפה, כדי שיעשה את פעולתו באמת, צריך לשוב בתשובה גמורה מאהבה, ולפי גודל מעלת התשובה יתגדל כח ההשפעה על העולם כולו. ודרך התשובה צריך להיות בכל, במעשים ובמדות, בדיבור ובמחשבה, ומכל מקום אין לדחות כל נקודה טובה, וכל חלק מחלקי התשובה שעולה על הלב, צריכים להזדרז ולהוציאו אל הפועל, בדעת ושמחה ובטחון ועומק אמונה.\n", "summary": "תשוקת הדבקות בה' מגבירה את רצון הרגשת הנועם בכל דיבור, מעשה ולימוד, ומטה את הלב לחלק העצמי שבתורה.\n"}, {"id": 46, "paragraph": "המחשבה בעניני האלהות היא פועלת לטובה על כל תכונותיו של האדם כשהיא בטהרתה, כלומר כשהיא באה בחשק פנימי של הכרת האמת, וחפץ הצדק והמשרים, בלא שום פניה גסה. ולא על תכונותיו היחידיות של האדם היחיד היא פועלת לטובה, אלא שהיא מעדנת ומזככת את ההויה כולה, על ידי מה שחלק אחד ממנה, שהוא האדם הדורש את אלהים באמת, הולך הוא ומתעלה.\n", "summary": "מחשבה בענייני האלוהות בטהרה מטהרת את האדם ואת כל העולם.\n"}, {"id": 127, "paragraph": "המוסר הוא אחד מחזיונות ההויה, והוא טבוע גם כן בכללות ההויה, לפי אותו הערך שההויה הכללית צריכה אליו. ובזה יש יחש גדול בין רוח האדם, המתעלה בתכונת מוסריותו, עם ההויה כולה. והקיבוץ החברותי, שהוא כבר חלק רשום ביותר מגילויי ההויה לגבי גילוי ההויה הנמצא ביחידים, לפי ערך גדלותו כך ניכרת החטיבה המוסרית בקרבו. ולפי אותה ההכרעה המוסרית שבקיבוץ בתכונה נפשית שבו, כך יחושו אל העולם הגדול, מצד האופי המוסרי שבכללו, הולך הוא וגדול. מקור מוסריות ההויה הוא ההדרכה האלהית, שהדריכה את ההויה ומדריכתה לכלל גילוי. הנפשות המלאות איתניות של הכרה, לחדור אל האור המוסרי ולהכירו בתור נשמת ההויה היותר זורחת וחביבה, גם תחת המון הכיסויים של המלחמות והצביון השערורי שמתגלה לפי השטחיות של ההשקפה עליה, הנן עולות במעלות היותר רוממות במציאות, וחשיבותן בההויה הכללית אדירה היא לאין חקר. הן הנה הנפשות אשר קרבת אלהים להן טוב, בעליהן מלאים הם עז וגבורה אלהית לפעול ישועות לאדם רב, והם מאירים לבני אדם את אור הצדק העליון, ואבוקת היושר המאיר באורה הגדול. הם מטביעים את חותם דרישת האמת וחפץ החיים בכל טהרתם ועזוזם יחד על הכלל כולו. בחקי ההויה הרוחניים, ובעשרם הגדול, מתפשטת היא התכנית המוסרית במלא שליטתה. אבל גם בחקים החמרים אין ניצוצה כבה. אורה הבהיר של התכונה הנובעת מצדק העולמים היא מעורבת בתוכיותם, עד שכולם הנם מוכשרים להיות משפיעים, ומקבלים השפעה, ממקור האור של המוסר המזוקק, בזיקוקו האלהי הטהור. ומתוך שהאורה האלהית המלובשת בהמגמה המוסרית הגדולה והכללית של כלל ההויה, היא מפלשת את דרכה גם בכל כחות הטבע, הנראים כעושים את עבודתם כגלמים מתים בלא הבנה ומטרה, והם נכונים להשתמש בהם לכל רשעה ולכל הירוסים מוסריים שבעולם, כמו לכל מוסר וטוהר של טוב, והניצוץ האלהי שולט על הכל בעזו, ומדריך גם את החושך והרשעה לטהרתה של המגמה הנצחית האידיאלית האלהית, המלאה צדק ומשרים, שהיא מכוננת את העז והגבורה, ומאזרת כח את תוכן החיים וההויה – על כן מלכותו בכל משלה, ועצת ד' היא תקום.\n", "summary": "המוסר האנושי והמוסר הטבוע בהוויה קשורים זה בזה, ולכן גדולה השפעת האדם אפילו על השפל שבבריאה.\n"}, {"id": 662, "paragraph": "לעולם אין אדם צריך לעזוב את גדולת אור הנועם בדבקות האלהית העליונה, בהרחבת הדעת, ולא יחוש כלל מה שנראה לו שלא נתבררו עדיין מעשיו, וקל וחומר מחשבותיו, מזגיו, דיבוריו ורוב עניניו. ואף על פי שהוא מרגיש את חולשת רצונו, מכל מקום הוא יעשה את שלו, ויהיה נדבק באור העליון, שהוא יסוד התורה. ואם יוכל להדבק בנקודה השכלית העליונה, לפי מדתו ומדריגתו, הרי הוא עומד במדריגה הגונה מאד, ואם מרגיש איזה מסך בשכלו, עד שכל עניני ציוריו אינם יכולים להיות כי אם על פי הדמיון, מכל מקום כיון שתשובה אלהית פנימית מונחת בקרבו, והוא מכיר שרצון היסודי הוא להיות דבק בחי החיים, באור ההויה העליונה, שכל החמדות, כל הנצחיות, כל הענוגים, כל השלומים וכל הגבורות, הפארים, התהילות והזהרות, ממנה הם באים, ונפשו עורגת לקודש קדשים העליונים, הרי הדמיון שלו הוא הלבוש שבתוכו מתעלם השכל העליון, שהוא אור ד' באמת, והוא יסוד שעשועי התורה והחכמה כולה, על כן יתמלא מזה גופא אורה ושמחה. ולפעמים על ידי תמידיות התשוקה האלהית הגוף נחלש, בזמן שלא נתעלה עדיין לגמרי, עד שעל ידי החולשה מתבטל הוא מתורה ומתפילה, מכל מקום לא יתן אל לבו להתעצב, כי אם ישמח ויעז בחלקו הטוב, שחולשתו באה ממקור קדוש ועליון זה, ושברו על ד' אלהיו, אל תקרי שברו אלא שברו, בימין, וימין ד' רוממה ועושה חיל. \n", "summary": "אל יעזוב אדם את נועם הדבקות, אפילו אם הוא לא כדרגתו, ואפילו נראה לו כדמיונות בלבד.\n"}, {"id": 659, "paragraph": "בשפע רוח הקודש מרגישים איך רוח החיים האלהיים, מאור חי העולמים, הולך בכל הליכות החיים, בכל הרצונות, בכל העולמים, בכל המחשבות, בכל העמים, בכל הבריות, בכל הלכותיה של תורה ומצותיה המעשיות, השכליות והרגשיות, ובכל התולדות היוצאות מהן, ובכל הדמיונות וההתפעליות הנפשיות המתילדות על ידן. מכירים על ידי הופעה זו, העליונה הרבה מן השכל המצומצם, את יקרתה של קדושה ואמונה, של עשיית כל דבר לשם שמים, ומרגישים איך החיים הרוחניים, המחיים ומעודדים, מתפשטים משמותיו הקדושים של מלך מלכי המלכים הקב\"ה לכל התורה כולה, לכל אותיותיה, ולכל נשמה פרטית מישראל, ולכל העולם כולו, על ידי השלמתן. בלא סיוע של רוח הקודש כלל, אי אפשר לבאר חזיונות רמים, כמו נועם התורה והאמונה, תפקיד העבודה, התפילה ודקדוקי מצות. רוח הקודש מתלבשת היא בחכמה, בין בחכמה של קודש, ואפילו בחכמה של חול. הלבושים הם לפעמים מכוונים למדתו, ולפעמים יש בהם משום חסיר ויתיר, כשהם חול על גבי קודש, אבל בקודש שמלביש קודש, הכל כפי המדה, מדו, כמדתו. \n", "summary": "רק על-ידי רוח הקודש אפשר להגיע להכרה בחיים האלוהיים שבקודש ובחול.\n"}, {"id": 522, "paragraph": "קדושת הזמנים מגלה את הטוב העליון. ממקור הודאת השבת נשאב הכל, מטוב להודות לד'. מתוך שהם מתגלים, בכל מועד ורגל, בתור חלקים מהטוב העליון, השמחה מוצאה בהם את מקומה, מה שבכללות חל העונג יותר. ישראל יודע כי טוב ד', יודע הוא מחמדה הגנוזה שבאוצר העליון שבבית גנזיו של הקב\"ה, והרגלים מגלים את ידיעה זו, מרוממים את כח הפועל של האדם, משוים אותו לקונו בשיפור ההויה. יראה כל זכורך, וכדרך שבא לראות כך בא לֵרָאות. והם שתי ידיעות, הטוב המוחלט, שהשמחה והעונג נובעים ממנו, וההטבה שהאדם הולך ומטיב את הכל. בשייכותו לההויה כולה, הוא מעלה אותה, הוא משפרה, במצות ד', במה שהוא מקיים דבר ד', ובמה שדעתו וחפצו קשור בחפץ ד' אל עליון, קונה שמים וארץ. גדול הוא אור החסד בעולם, גדולה היא השמחה במעונותיה, גדול הוא האור והעדן במקום שהוא חונה שם, ולעומת זה גדול תהום החושך, העצב והיגון. נוטל האדם אורות שמחה וגדולה, ומפזרם בתהומות ומחשכים, והם מאירים שם, ומשמחים המון בריות לאין תכלית. ומיד עולים הם ואורותיהם עמהם בעפיפה וטיסה צוהלת, ברינה ובזמרה ובעליצות, למקום האורה והעדנים, ושם שמחה על שמחה נוספת. ובחדרי לבו של אדם, בחוש המשורר שבו, נחלי עדן ושמחות קדושות מתגלות, ונדיבות הרוח הולכת ועולה, וגבורת הנשמה מאדרת, והכל נאדר, והכל נחבק באהבה, ציפרים משוררות, וילדים מתמלאים גיל, עגומי נפש מתפכחים, ושבורי לב הולכים ועצביהם מתחבשים, ויסוד החיים הולך ומפעם בעולם. לשד העדינות שבכל, תלוי הוא בשפעת עדנת חפצו הפנימי של האדם בטוב, בהקבעתו על נפשו וכל מהות חייו את חותם הטוב. רבו מאד פרטי הטוב, עצמו הצבעים, שכללותם ופרטיהם הולכים ומתבלטים במצות, בתורה, בהגיון תפילה ותודה, ביחודי מחשבה ויחודי שמות של קדושי עליון, המתעלים על כל, ומעלים את כל. אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלהיו. \n", "summary": "העונג שיונקים ישראל מהשבת (מהטוב המוחלט), והשמחה שמשפיעים ביום-טוב (מחפץ ההטבה), ממלאים את העולם באור.\n"}, {"id": 345, "paragraph": "הקדושה העליונה היא מלאה אהבה, חסד וסבלנות, מרוב יפעת שלמותה. השנאה, הדין והקפדנות, הנם תוצאות של שכחת ד', ודעיכת אור הקודש.\n", "summary": "הקדושה מביאה לאהבה, חסד וסבלנות, ושכחת ה' – לקפדנות, שנאה ודין.\n"}, {"id": 660, "paragraph": "מצדדים שונים תבא התשובה. אחד מצדדיה יהיה הצער שיגלה על העלבון שנעלב הרוח הגדול שמונח בכל מה שהנחילונו אבותינו, שאין שיעור לעזו וכבודו. והרוח הגדול הזה מקורו מקור חיים, המקור האלהי העליון, שהולך ונמשך מדור דור, וכשמשימים אליו לב מוצאים בו הכל, כל חמדה וכל תפארה, והחושך הכפרני גרם להתלש מקרן בן שמן זה, ולתעות אחרי שדות זרים, שאין בהם לשד וחיים בעדנו כלל. הצער הגדול הזה יתפרץ בעז, וילוה אליו כח ישוב הדעת ומתינות, לדעת גם כן מה לקחת מתוך כל דרכי התעיה אשר נכשלנו בהם. החופש הפנימי שבנשמה יצא ממאסרו, ובצמאון עז יחל לשאוב ולשתות לרויה כל רוח ער ממקור החיים. והדעה והרגש וטעם החיים, השקפת העולם וחפץ התחיה הלאומית, תיקון פגמי הנשמה והתעצמות העז הגופני, הסידור המדיני וחמדת החבורה וארחות דרך ארץ, סבלנות הגונה ביחד עם קנאה חיה נגד כל מתועב ורע, נגד כל דופי וכיעור, ומסירות נפש פנימית בעד כל האמצעיים שהטוב הכללי יוכל להופיע על ידם, כל אלה ההפכים יולדו בחטיבה אחת. ולתמכם צריכים אנו על ידי הכשרת הלבבות לאורה של תורה הפנימי האמיתי, רזי תורה, שכל כך מנכרים אותם, כל כך מלעיבים בהם, כל מי שיש לו איזה כשרון לדבר ולכתוב, וכל כך באמת יש להלעיב את ההשפעות אשר השפיעו על אלה אשר דבקו בהם בלא הכשר הראוי. דוקא מאור חיים זה, שממנו יצמח תמיד אסון העולם, ממנו תצמח ישועתו, ישועת עולמים שלו, אור הטוב, להחיות על ידו את הכלל ואת הפרט, להקים את סוכת דוד הנופלת, ולהסיר חרפת עם ד' מעל כל הארץ.\n", "summary": "התשובה תבוא מצד עלבון הרוח שנחלנו מאבותינו, ובסופה תאסוף, על-ידי רזי תורה, את כל מה שרכשה.\n"}, {"id": 233, "paragraph": "ביושר הדעת ובמדות טובות, יש יותר אמונה ודבקות אלהית, מבאמונה דיבורית וציורית רגשנית. \n", "summary": "ביושר הדעת ובמידות הטובות יש אמונה ודבקות יותר מאשר באמונה דיבורית, ציורית ורגשנית.\n"}, {"id": 360, "paragraph": "כל מה שאנחנו תופסים תפיסה שכלית, הוא דרך משל. אבל ההכרה הפנימית שבנו, מעכלת היא עיכול פנימי את המשלים, ומבררת את התמצית, להחיות בה את הוייתנו הרוחנית. והעיכולים הללו הולכים פעם אחר פעם בהדרגה, המשל הגס מתעלה לדק ועדין ממנו, כדוגמא של לעיסה בשינים, שהיא גם כן התחלת עיכול, ואחר כך מתעדן המושג למעמד יותר זך, כדוגמת הטחינה של השינים הטוחנות, ואחר כך כערכו של סיוע הלשון, ועיכול האיסטומכא העליונה, ואחר כך הלאה הלאה, עד כדי הופעת רוח החיים של התכונות השכליות והמוסריות היותר צחות, הנפעלות מכח האכילה.\n", "summary": "ההכרה השכלית תופסת את המשל בלבד, והנמשל מתעכל בהבנה פנימית הדרגתית.\n"}, {"id": 3, "paragraph": "והמעשים הם הבסיסים החמרים, הנושא הממשי, שהתיאוריה הגדולה הזאת מנחת בם את אוצרותיה. וכפי אותה המדה שתתגדל ההבנה התיאורית בגדולת ערכה, כן יוסף להתנוצץ בקרב האומה כולה האור החבוי אשר במעשים כולם, ותתגלה מדת התפארת שבהיהדות המעשית בכחה לאלהים.\n", "summary": "המעשה הוא החומר הנושא את הציורים הרוחניים של ישראל.\n"}, {"id": 671, "paragraph": "כל מה שיתברר יותר לאדם, שהתורה ורוחניותה העליונה היא סבתה העליונה וכלי אומנותה של ההויה כולה, בכל רוחב מושגו של מלה זו, של כל הגשמיות וכל הרוחניות שבעולמים, אז יתעלה הרעיון עד כדי להבין ולחוש, שכל מחשבת קודש, וכל דיבור קדוש, הוא נאדר ואמיץ בחילו הרבה יותר מכל המציאות כולה. ולא יוכל לעכב את גודל השיגוב והשלטון של דיבורי התורה והתפילה ומחשבותיהם, לא כל ציור של העולם המוחשי, גבוליו והכרחיו, לא איתניות הטבע ומהלכיו, ולא כל רעיון הגיוני, מוגבל ומתואר על פי דרכי השכל והחיפוש שבמחשבות לבב האדם. כי אור הקודש, הנעלה מכולם, מושל הוא על כולם, מנהיגם ומכריעם, ומאיר את הכל באורו. פתח דבריך יאיר. \n", "summary": "ככל שיתברר לאדם שהתורה היא סיבת הכל, כן יבין ויחוש את ערכם של מחשבות ודיבורי הקדושה.\n"}, {"id": 877, "paragraph": "האמונה האלהית היא הקרקע שכל טוב החיים ממנה פורה. כשם שתורת הקרקע מעשרת את הבעלים, שחשב העולם כולו שהם עומדים במדריגה היותר ירודה בחיי הכלכלה, האכרים, כן תורת האמונה תאשר אושר גדול ומפותח את כל ההמון כולו הקשור בקשר תום האמונה, על ידי מה שיראו להם את העושר הגדול שבאוצריה. ומה שהיה מוכן לעשירי הרוח בכל דור ודור, יהיה מוכן ומבורר לכל נפש, אחרי שכבר עברו תקופות המכשירות בקניניהם הרוחניים את המדע האמוני, שיצא לאור בכל הדר בירורו.\n", "summary": "כשם שתורת הקרקע מעשירה את האיכרים הפשוטים, כך עושר המדע האמוני מפתח את האמונה התמה שבהמון.\n"}, {"id": 459, "paragraph": "מכירים אנו את רצון העולם, המדרגה המתגלה בתור נפש החיים שבההויה, בתור רצון פועל ושואף, שסעיפיו מתגלים בכל, בדומם צומח חי מדבר, בכל פרטים ופרטי פרטים, ובכללי כללים. הולכים אנו עמו להיקף כללותו, באים אנו לידי החלטה שמגמה יש לרצון זה להתעלות. מתעלה הוא על ידי מה שגילוייו הפרטיים מתעלים, נשמתיהון דצדיקיא משביעים אותו רצון, צינורותיו מתפתחים, ושפע עדנת רצונו מזיל כל טוב, חיים, שלום ועדנים. ומזרמי רצון וברכה הללו, מסתגל הרצון הכללי לקבל מחפץ עליון, מאו�� רצון ועז העולה למעלה, הגבוה ומתנשא ממנו, המקיף את העולמים האידיאלים, בכל מילואיהם, שפעת ששון וברכת עולמים. והעולם מתבסס, וכל רעיון וכל מעשה מתברך, והברכה מסגלת את המחשבות לקבל רשמי הגודל בלא תערובות דמיוני כזב, בלא חולשה של ספיקות, ובלא גרם של היזק, והכל הולך למישרים. וצדיקים שמחים לפני אלהים, עושים את עבודת הקודש של חכמה ודעת, של מוסר וצדק, של סיגול אל קודש, אל גבורה והוד, בהכרה ברורה, במטרה מסומנת. ורוחא דמלכא משיחא הולך ופועם בעולם. קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. \n", "summary": "רצון העולם הכללי, המושפע ממעשי הצדיקים, יונק מהרצון העליון.\n"}, {"id": 98, "paragraph": "הנשמות הגדולות אין להם מרגע מפחד ועצבון, עד שהם באים לאותה המדרגה שהם נועדים לה מעצם טבעם ושורש מחצבם, להיות כלולים כולם תמיד באור האלהי, בזוהר גדול של שכל בהיר, וחשק אדיר של רצון כביר מאד. וכל מה שהוא נמוך בזה איננו משביר את רעבונם ולא משקיט את רוחם.\n", "summary": "הנשמות הגדולות אין להן מרגוע, עד שיבואו לדרגת הדבקות הראויה להם.\n"}, {"id": 529, "paragraph": "אין האמת מתגלה לאדם קטעים קטעים, אלא על ידי הופעה כללית בבת אחת. וכל טורח הלימוד של הקטעים, הוא בא להכשיר את האדם להופעה כללית זו. \n", "summary": "דרכה של האמת להתגלות בבת אחת, והלימוד האיטי הנו מכשיר בלבד.\n"}, {"id": 547, "paragraph": "ההויה ירדה בתחילה משמי מרומה עד עמקי עמקיה, ומתוך כך היא מוכנת לעלות מכל ירידותיה אל מקור שרשה. וכשם שעלייתה היא בהדרגה איטית, כך ירידתה היתה דרגאית, והאורות העליונים הראשיים נתקו מעט מעט מכללות אורם העליון בעליונים.\n", "summary": "עליית ההוויה הנה חזרה אל השורש שממנו ירדה, וכשם שעלייתה דרגאית, כך היתה גם ירידתה.\n"}, {"id": 780, "paragraph": "תהילת ד' נתבעת ממנו מצד עצמה, מצד השבעת הנשמה בזיו הציור העליון מכל עליון, מצד עצם החיים. זאת היא נטייתם של ישראל, וקדוש יושב תהילותיהם. לזכך את התהילה מכל סיגיה, מכל מחשכים וחולשות, מכל חונף והרגל של טפשות, מכל תאוה פחותה ועכורה, להעמידה באותו החוג שהתביעה הפנימית של גודל הקודש, של צחצחות אור הנשמה, בכל חופשה ועצמה, תובע אותה, זאת היא כל התורה כולה מראש ועד סוף. ואם עוקצין חסר, קורין על זה שלא יוכל למלל גבורות ד', מפני שצריך לספר כל תהילתו. והכללות, זאת היא התביעה היותר חזקה, שכל היסורים הרוחניים שבעולם באים כדי להוציאה מן הכח אל הפועל. וכל הרחבות הדיעות, וכל שכלולי החיים, עוזרים לבא למטרה עליונה זו, להרבות בעולם את האושר של ההכללה, שהכל יהיה מוסקר בכליות, בשלמות, ועם זה בכל דיוק והתפרטות, הגודל והקוטן בכל מילוי מילוייהם. התפילה מתחלת מהפרטיות החסרה, וצריכה השלמה מאוצר ההויה בכל עושר רום כלליותה, ביסוד יסוד שפעת מקורה. עולה היא תמיד עד ראש התהילה, ששם היא מוצאה את גודל קומתה, את עמדתה הגדלותית. ומדי יום ביומו יחדש הרוח מעשיו, בתעלומה בכל חי, ובגילוי בכל אדם, ובאורה רבה בשרידים גבורי אל, עם יודעי ד' ודורשיו, המשתעשעים בזיו אור אלהי עולם וחמודות תשוקת קודש, המישרת מקדשת ומטהרת להם את כל ארחות החיים, ומבהקת אור נשמתם תמיד.\n", "summary": "תהילת ה' נובעת מציורי השלמות של הנשמה, ואילו התפילה נובעת מהפרטיות החסרה.\n"}, {"id": 885, "paragraph": "הגאוה היא פוגמת את כל תוכן הקודש. האדם יש לו איזה ציור השערי בגודל האלהי, שאף על פי שיודע הוא נאמנה שכל השרעפים נלאים וכל הרעיונים כלא נחשבים, מכל מקום הכרח הוא שאיזה ציור יתקשר ברוחו מהגודל וההערצה האלהית, ועל אותו הציור חלה אחר כך הודאתו הפנימית של מניעת מניעת ההשגה והציור. אבל השראת השכינה שבמקדשו הפרטי הרי היא בערפל ההשגתי. וכאשר הוא מתגאה, ומיחס רוממות ושלמות לעצמו, עולה ציורו ההשערי בגדולת עצמו למעלה מהציור האלהי, ונשאר עומד בגאוה נוראה שאין לו ערך, ושכינה מיללת עליו, וממילא סר האור החופף שעל גבי שכינתו, ונשאר ממש תוהו ובוהו, ונעשה עבודה זרה גמורה, עד שמצוה לגדעו כאשרה. וכל התוכן המחשבי הזה ישים האדם אל לבו, וידבק בענוה, שהיא האמת הגמורה, שאי אפשר לו לאדם כלל להתגאות, ולא לשום נברא ונאצל אפשר להתגאות במרום האמת, רק לגאה על כל גאים הגאוה יאתה, וגאותו גדלה עולם מהכיל, והיא היא הענוה המוחלטת. ואם הברקה זו של קדושת הגאוה העליונה אינה מסודרת עדיין יפה בעולם, והמחשבה האנושית אינה ראויה להקיפה, הנה העתיד הגדול יפתח על זה שערים, ד' מלך גאות לבש, ומסיים, עדותיך נאמנו מאד, לביתך נאוה קודש, ד' לאורך ימים. ואורך ימים ישבע יודע שם ד', שהענוה היא כתרו האמיתי.\n", "summary": "הגאווה גורמת לאדם להחשיב את עצמו יותר מהציור האלוהי שבו, ולסלק את השכינה ממנו, עד שנעשה כעבודה-זרה.\n"}, {"id": 623, "paragraph": "הנשמה מתגדלת מתוך ההסתכלות של העולם כולו, הגשמי והרוחני, ומתגדלת מתוך אור התורה הכתובה והמסורה. מה שנוגע לישראל ביחוד, מגדל את כח אורה הפנימי, ומה שנוגע לכל העולם, מגדל הוא את כח אור המקיף שלה. כשיתאחדו יחד שני האורות במזיגה הגונה, יצא אור גדול מחובר לכלים מעשיים, מחולל נפלאות רבות והמון חדשות, מרעישות עולם בשמחת עזם.\n", "summary": "אורה הפנימי של הנשמה מתגדל על-ידי העיסוק בחלק התורה הנוגע לישראל, ואורה המקיף – ממה שנוגע לכל העולם.\n"}, {"id": 621, "paragraph": "הרצון העולמי, המחולל את החפצים כולם, המשביע לכל חי רצון, הממלא כל נשמה בטל חיים, הגואל משחת את כל החיים, המקבל שפעת אור מכל מקורות העליונים מזילי החיים, ומופיע על כל אור וחיים, המרעיף טל חיים על התכונה העולמית כולה, על תבנית כל, הוא יסוד עולם, צדיק עליון. עמו אור זרוע, ושמחת ישרי לב. בהופיעו בכל הדר כבודו בתכונה ההויית של העולמים כולם, בצורתם הכללית המאחדת כל, אין קץ לששון, ואין תכלית לשמחת לב ועונג נפש, אשר ימלאו חדרי חדרים של כל עולמי עד, מרום עזם, מגדולת גדלם, עד שפל חולשתם וקטנות קטנם. אשרי אדם עז לו בך, אשרי שותה ממעיני עדניך, בלכתו בדרך צדיקים, ובהדבקו באור תורה, בזיו חכמה ויפעת צדק ומשרים, לכונן ולבנות, ליסד ולשכלל, פאר כל צבי, והדר כל צניף תפארה. \n", "summary": "הרצון העולמי הוא יסוד העולם, ובהופיעו מתמלא העולם בשמחה.\n"}, {"id": 847, "paragraph": "בנקודת רצון האדם הבחירה מונחת, חפשית היא להטות אל הטוב או אל הרע. כל שבעולם יש בו נטיה כמוסה זו. רוצה האדם ופונה אל הטוב, כל שבעולם, לפי הקישור של כח המושך הרוחני שלו, נמשך אל הטוב, והרי הוא מעלה את הכל, ומאיר את הכל. לא רצה, הרי הוא מטה את הכל לצד הרע והחושך, בנטותו את רצונו לזה. הצדיקים מעלים את העולם כולו, מפני שרצונם הוא גדול ואדיר מאד, ואין קץ להתפשטותו, מפני שהוא דבק באור האלהות, ונעשה מעין דוגמא של מעלה.\n", "summary": "הבחירה החפשית של האדם, להטות את עצמו ואת העולם לטוב או לרע, מונחת בנקודת הרצון, והצדיקים מעלים הכל ברצונם.\n"}, {"id": 320, "paragraph": "תיקון העולם, שיצא ממקורם של ישראל, הוא האידיאל של התשובה. כל זמן שהאדם קובע לו את תכסיס החיים שלו על פי מדה קבועה, אז לא יוכל לצאת לעולם מידי החסרונות שבשכל, במדות ובמעשה, ואיכה זה ישתלם אופיו של האדם היחידי והפרטי. כל חידושי החיים, וכל השיטות המהפכות את סדרי העולם כדי להטיבו, הנם אך ארחות של תשובה, ותמיד צריכה התשובה להיות עומדת בראש הפסגה של הסולם אשר לההשלמה האנושית. לעולם צריך האדם היחיד, וכן החברה כולה צריכה, להיות מתקנת את עצמה, מרפאה את שבריה הרוחניים והמעשיים, וחלילה לההרגל להיות הכח העקרי בהנהגת החיים הפרטיים והכלליים. נמצינו למדים, כי המרידה והכפירה, האומרת לזנח טוב המנוחל מאבות בשביל איזה חזון לב חדש, זהו רעיון של תשובה, שהוא מכה גלים. וכשממצין את עומק דינו, מוצאים שהצד הטוב שיש בו, הוא הגרעין הכללי של התשובה מכל שפלות ומכל קלקול, התלוי בו. ומתוך כך באים גם כן לשוב מהקלקלה הגדולה שיש בההריסה בעצמה, ואז שבים אל ד' באמת, וגאולה באה לעולם. \n", "summary": "כל הזעזועים הפוקדים את העולם, בעמקם, הנם גלים של תשובה עולמית.\n"}, {"id": 532, "paragraph": "התפילה באה לברר את הרצון. רוח הבהמה מעורב ברוח האדם, ומעלים על ידי שפיכת הנפש את רוח האדם שיעמד בטהרתו, בלא עירוב סיגי רוח הבהמה.\n", "summary": "התפילה באה לברר את רצון האדם מסיגי הבהמיות שבו.\n"}, {"id": 152, "paragraph": "אמת הדבר שבימים הקדמונים היו הפילוסופים יותר עסוקים בעניני האצילות והרוחניות, והמדעים עמדו אז בשפל המצב, ולעומת זה בימים האחרונים, כאשר שמו פניהם החוקרים אל המדעים המוחשים, גדלו והצליחו, וגלו חדשות רבות. אבל מזה אין אנו למדים כלל שאנו צריכים להתרשל בההתעסקות של הענינים הרוחניים והאצילים, כי אם, שלא נכון הדבר לגשת אל הידיעות התלויות בחושים, והשייכות לעולם המעשה, על ידי חקירות מופשטות והשערות רוחניות. על כן כל האנשים אשר חלקם בחכמה הוא החלק המוחשי, צריכים הם להתרחק במחקר זה מכל השערה רוחנית, ולשום פניהם אל החיפוש המחקרי. אבל עצמיות הרוחניות בעצמותה, על דבר האלהות, והנפש מצד רוחניותה, על דבר המוסר והצדק, וכל התכונות הרוחניות, שבהם אפשר להצליח דוקא על ידי שיקוע רוחני, אלה הענינים, גם אחרי כל ההצלחה של החוקרים היותר חדשים, עומדים הם בעינם, וכל המוצאים את עצמם מוכנים להם צריכים להתיחד בעיונים הללו, כדי להביא אור וחיים בעולם.\n", "summary": "צריך להבחין בין עולם המדע החושני העוסק במעשה, לבין העולם הפילוסופי העוסק בחקר האלוהות והנפש.\n"}, {"id": 199, "paragraph": "אפילו הדמיונות שהם נובעים מתהלוכות הדעות הטהורות, הם גם כן מאשרים את נפש היחיד, ומתקנים את הקיבוץ החברתי באופן הגון, ובסדרי עילויים הם מביאים בהמשך הזמנים לחדור מהם אל האור הגנוז שבפנימיותיהם. וכל בר לבב וטהר דעה, יהיה זהיר ברוחו מאד שלא להקל ראש בהדמיונות, סעיפי הקדשים העליונים, וידון קל וחומר מעצים ואבנים של הקדש, שהנהנה מהם מעל. כשהרוח נחלש, מזדלזלים הדמיונות הקדושים אצל ההמון, ועל ידי זה הם אובדים את דרכם, עד שזורח שמש של בעל שכל כביר, חמוש ביושר לבב, שמורה לרבים את הכבוד הראוי גם לדמיונות הקודש, ומראה את יחושם אל האושר העליון שבצחצחות הנצחיות. ומתוך הארת עולם זאת בא רוח התשובה ומרחף בעולם, וגאולה מתחלת להופיע. אמנם, ישנם גם כן דמיונות כאלה שהם אובדים את כח החיים שלהם, ובתעותם בדרך מלאה מחשכים, הם באים לידי מצב כזה, שהאמת מתקוממת בקנאה גדולה לשרש אחריהם.\n", "summary": "דמיונות הקדושה הם שיירים של הקדושה ואין לזלזל בהם, אך יש להיזהר מדמיונות שקר.\n"}, {"id": 605, "paragraph": "היופי העליון, התפארת האלהית, מושכת היא אליה את הנשמה, מעירה אותה מתרדמתה, ומקיצה לחיים את כל כחותיה. מאירה היא עליה כאור שמש על צמחי חמד, ומפתחת אותה בכל ענפיה, המלאים כח, פאר, נועם ורעננות. התשוקה ליחושי בית המקדש, לבית ד' בראש ההרים, לכהנים בעבודתם, לויים בשירם וישראל במעמדם, וכל קשורי הנפש שבנשמת האומה כולה אל זבול קדשה, מעירה בכל יום נויו של עולם בלבן של ישראל, ומקימה מקדש עליון בנשמתו של כל יחיד, המתחילה תיכף בהתחלת סדר היום, בסידור הקרבנות והקטורת. כל מחשבה, ורגש ישראלי, המתרומם בעליוניותו לרום פסגת נשמת האדם והעולם, מתמלאים חיים על ידי הופעת לב זאת, שיחידי סגולה מתברכים בה בכל יום, ומופיעים בגניזת כחם על הכלל כולו, על גוי ועל אדם יחד.\n", "summary": "הציפייה לבית המקדש ולעבודתו, ולתפארתו האלוהית, מרוממת את הנשמה, ומקימה בה בית-מקדש פרטי.\n"}, {"id": 567, "paragraph": "כנסת ישראל מנצחת את העולם בכחה הרוחני, שיסודו העליה המוסרית המוחלטת, העולה על הנטיות שברוח האדם, גם על הטובות והיותר יפות שבהן. מגלה היא את כחה בידיעת הנהגת העולם למעלה מדרך הטבע, מסברת היא בניסים ונפלאות את מהותה העצמי, והאמת הזאת היא בעצמה מגבירה את העז הרוחני בקרבה ובעולם. אי אפשר לאדם היחידי והקיבוצי שיתעלה על טבעו, בזמן שהוא תמיד חושב שכל המוטבע בטבע אין עליו כח עליון להחליפו בעילוי. על כן אין מנוס משפלות המוסר שבעומק הרוח לא לעובדי עבודה זרה ולא לכופרים מוחלטים. והמחשבה שהיא מעצמת את הרוח, להעלותו מכל המגרעות שבטבע הבהמי הפראי של האדם, היא רק המחשבה האמונית, המבררת את פעולותיה על ידי שלטון שם ד' בעולם בהתגלות רצונית אידיאלית, שזהו גילוי שם ההויה שבתורת ישראל.\n", "summary": "כוחם של ישראל הוא בגילוי אמונה ניסית, המעלה את הטבע מבהמיותו.\n"}, {"id": 533, "paragraph": "אנחנו משיגים את המציאות בתור הויה שהיא מתחלת ממקורה, הולכת בתחילה הליכת ירידה מלמעלה למטה, ממהות עליונה למהות ירודה, עד שבאה להירידה היותר שפלה, ואחר כך היא שבה לעלות, והולכת היא ועולה מירידתה השפלה בעומק תחתית עד העליה היותר עליונה, עד עלותה למקורה בסתר עליון. בצורה זו מובנת היא יפה המציאות בכל צורותיה. מובן הוא שיש כח עליון הרודה בה להעלותה, שכבר הוחל מאז, בהיותה במקורה לפני ירידתה, וההתפתחות המורגשת מלמטה למעלה הוא החזיון של צעדי התשובה של המצוי כולו.\n", "summary": "ראשית ההוויה מלמעלה למטה, ובתשובתה היא נדחפת על-ידי כוח עליון הרודה בה לשוב למקורה.\n"}, {"id": 403, "paragraph": "האליליות, אומרים טוענים נוטים להסתה, עזיזה היא בהבלטת רשמי החיים, בהבעת הפרטיות, בחדירה אל היופי ואל העשירות הגווניות. האחדות האלהית מטשטשת את הכל, מכל הגוונים גון אחד היא עושה, ועושר החיים מתדלדל. באה טענה זו מחסרון ידיעה וכהות רגש. האליליות, עם ההתעוררות העזיזה שלה, עשתה כבר את הרושם שלה להשחית את החיים, והתביעה של עושר הגוונים ושל הבלטת הרשמים. בשביל כך האחדות האלהית בתאר אחדותה היא מתעלה מציור האחדות הרגילה, והיא באמת מתעלה על האחדות באותה המדה שהיא מתעלה על הריבוי, ואותו העושר של הריבוי לעולם נמצא בקרבה, בצורה יותר מבהיקה באין סוף מכפי מה שהוא בהאליליות המנופצת והמפורדה. האחדות המחיה את הריבוי, הסופגת בתוכה את הריבוי, וממעל לכל מציאות ולכל תוכן היא מתנשאה, לא תוכל להמעיט את רשמי החיים, כי אם להרבותם על ידי שפעת אומץ וגודל האחדות ��תוך הריבוי, וכל אחד מניצוצי הריבוי יש בו ברכה של גודל אין סוף. הרזיות באה להשלים את הציור, ולהראות איך כל יפיפותו של יפת לקוח הוא בעיקרו מאהלי שם, אלא שנתטשטשה הצורה בריחוק מקום. ומדברת היא הרזיות בהרחבת הביאור בעולם האלהי האחדותי, בכל עושר הגווני הפרטי, המתגלה מהופעת האלהות האחדותית בהגלותה לבני אדם בשכלם ובהרגשתם. וקמים קנאים ואומרים על חכמת אמת זאת, המחיה את כל נשמה יפה, ילידת חוץ היא, דמיון של מיתולוגיה יש כאן, ואינם יודעים, תבענים הללו, שכל ניצוץ אור חם וחיים שיש באליליות, לקוח ושאוב הוא מיסוד של קודש האחדות. ולהבין את האחדות, להרגישה בכל עשרה, את האחדות ואת מקורה, את גילוי ההויה שלה ואת עזוזה, הננו נקראים לדבר במושגי האחדות על פי הופעת הריבוי. והריבוי האחדותי זהו הריבוי העשיר שבעשירים, הריבוי של אחד, של לפני אחד, כלומר השלמות של הריבוי שבהוד תפארת האחדות האלהית. \n", "summary": "הרבגוניות האחדותית שבפנימיות התורה, גדולה מזו המפורדת של האלילות והמיתולוגיה.\n"}, {"id": 291, "paragraph": "כיצד הנשמה נבנית, למדים הרבה, מעיינים, חוזרים ומשננים את הידיעות, מתרגלים בההרגשות על ידי החזרה והשינון, ואחר כך צומחות מזה הסתעפיות רוחניות, הקובעות אופי מיוחד. \n", "summary": "הנשמה נבנית על-ידי לימוד, עיון, והרגלת הרגש על-ידי חזרה ושינון, ומכך צומחות תכונות אופייה.\n"}, {"id": 447, "paragraph": "קיבוץ כחות החיים העזיזים, מתאחדים להיות לכח אחד גדול, פועל בהגלות ישועת עולמים, וישראל עושה חיל. והחיים של דייגי במצות דחביל גופייהו, לא יוכלו מצד עצמן להראות גבורת רעם כזאת.\n", "summary": "קיבוץ כוחות החיים לכוח אחד, הנעשה בעקבתא דמשיחא, גדול בגבורתו מכוח החיים של מלקטי המצוות הפרטיות.\n"}, {"id": 333, "paragraph": "עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אין סוף, שכל מה שנכנס בתוך הלב הרי זה ניצוץ בטל לגמרי לגבי מה שראוי להיות משוער, ומה שראוי להיות משוער אינו עולה כלל בסוג של ביטול לגבי מה שהוא באמת. ואם ההכרה הליבית קרועה היא ממקורה, אז היא מדולדלת, ואין לה שום ערך. ואין תקנה לה שתהיה מאירה בצורה חיה, כי אם על פי הקישור עם ההארה של האמונה, שהיא הארה כללית, למעלה מכל ערכים, ובזה היא מבססת את הערכים כולם. כל עניני האמונה שהם חוץ מזו של גדולת אין סוף, הנם רק הסברות, כדי להגיע על ידם לעיקר האמונה. וההסברות הם בגדר אברין דמלכא, ויש מהם שהם בגדר לבושין דמלכא, ומאן דבזע לבושין דמלכא גם הוא מרים יד ומתחייב בנפשו, ומכל מקום צריכין לבאר בהדרגה את ההבדלים שבין העיקר של האמונה ובין הסברותיה, ובין ההסברות עצמן גם כן צריכים לבאר את חילופי המדרגות שבהן. \n", "summary": "עיקר האמונה הוא ההכרה בגדולת שלמות אין-סוף, וההכרות הליבִּיוֹת והשכליות הנן רק הסברות ודרכים להגיע אליה.\n"}, {"id": 856, "paragraph": "כשעוסק בתורה בדברים פשוטים, יראה איך ירד האור העליון בצורה נפלאה, עד שנתישב כל כך יפה בעולם המעשה, וירחיב לבבו על היקר הגדול הזה, ועז החיים הללו, הנובעים ממקור קודש הקדשים, המלאים על ידי השביל המקודש של אור ישראל בכל העולם כולו. וידע ברור שהאור הזה, המצומצם כל כך בתיבות ובאותיות, במנהגים, במעשים, בדינים, בפלפולים ובסברות, פוגש הוא את האור העליון, המרומם מכל אלה, ומתרחץ בו, ומשתעשעים הם יחד. ואור חי העולמים מתמלא זיו ועונג גדול מהפגישה התמידית הזאת, שבאה מכח העוסק בתורה לשמה, שעושה שלום בפמליא של מעלה ובפמליה של מטה. \n", "summary": "בלימוד פרטי תורה צריך לראות איך האור העליון יורד אל הפרטים, ובפגישתו עם מקורו העליון משתעשעים הם יחד.\n"}, {"id": 414, "paragraph": "היצר הרע איננו מתכתש בתוכיותו של אדם כי אם על ידי הפרטים של התורה והמוסר, והיצר הטוב מתחזק על ידי ההופעות הכלליות, הבאות אחר שהנשמה מטהרת בביעור הסיגים שבתוכה.\n", "summary": "היצר הרע מוכנע רק על ידי הפרטים של התורה והמוסר, והיצר הטוב מתחזק רק על-ידי ההופעות הכלליות.\n"}, {"id": 88, "paragraph": "הנשמה הפנימית, המחיה את השטה הסוציאלית כפי צורתה בימינו, היא המאור של התורה המעשית, במלא טהרתה וצביונה. אלא שהשטה בעצמה עומדת היא באמצע גדולה, ואיננה יודעת עדיין את יסוד עצמיותה. אמנם ימים יבאו ותהי למוסד נאמן לאֹמץ התורה והמצוה, במלא שיגובם וטהרתם.\n", "summary": "נשמת התנועה הסוציאלית היא המאור של התורה המעשית, וכשהיא תכיר בכך תבסס את חיי התורה והמצוות.\n"}, {"id": 370, "paragraph": "ההשגה העולמית, הכללית והמאירה, מביאה לידי איחוד המוסר בעולם. ובזה מתעלה שורש יראת חטא למושג עולמי כללי, שהוא בסיס ליראת שמים, המבססת את יסוד האהבה העמוקה, מעלת השלמות העליונה. המוסר הולך ומסתעף ומתפרט לפי בינתו של אדם ולימודיו, לפי גורלו וקבלותיו, וכל מה שהיסוד שעל ידו המוסר מתפרט הוא יותר חזק, השפעתו הולכת בצורה יותר חזקה בהיחש שיש בין קשר המעשים להתכונה המוסרית הכוללת. ומזה יוצא, שכל מוסר המרוכס בקריאות שם שמים, הוא נובע יותר ויותר ממעמקי כל היש, וחודר עד לעמקי נשמת הנשמה. זהו סוד רתיתת האמונה, ועלייתה במרום עז השמחה והאהבה הנשגבה.\n", "summary": "המוסר מעלה את יראת השמים למושג כללי, שהוא יסוד האהבה, וקריאת שם שמים עליו מעמיקה את התפרטותו בעולם.\n"}, {"id": 304, "paragraph": "אין לשער את הצער של חסרון הרצון לטובה ולקדושה, ואין החכמה עולה אלא כפי ברכת הרצון שבה. והעונות הם מעכבים בעד הרצון שלא יתעלה, וצריך לשוב בתשובה כדי לברר את הרצון, כדי שתתעלה החכמה כראוי. ביחוד צריך לשוב מעבירות שבין אדם לחבירו, וראש לכל מהגזל, שהוא מעכב את עילוי הרצון. וצריך להתחזק בזה מאד, ולקוות לתשועת ד', לזכות בשלמות לחדול מעושק ידינו.\n", "summary": "חסרון הרצון לטוב בא מפגמי העוונות, וביחוד בין אדם לחברו.\n"}, {"id": 657, "paragraph": "מהות העבודה יש בה שני תוכנים, יש עבודה דמיונית, ויש עבודה ממשית. הדמיונית היא מיוסדת להמשיך רגשי האדם לענינים גדולים, והגדול מן הכל הלא הוא הענין האלהי, ומתוך שהרגש יתמשך אחר הנשגב, לא תהיה העכבה מצד הגוף וכחותיו כל כך להתגבורת הרוחנית העליונה. אבל העבודה הממשית היא ממש תחיית הרצון, והגברת הנשמה האלהית באדם ובעולם, על ידי מעשים טובים, ושכלים אמיתים, וכל דבר קדוש ואמת, על פי הטהרה השכלית והופעת אור התורה. בההערה המביאה לידי עבודה זו, מתגלה לאדם תוכן חיים, שיש לו מה לעשות בשביל הטוב היותר עליון שיתרבה בעולם, וממילא כל דבר גדול המביא טובה כללית הוא בכלל. ואם הוא מהדברים שהטוב גלוי בהם, אינו אובד בזה את ערכו, אלא שנשאר הרבה ממה שהטוב גנוז בו, וערך טובו הוא סגולי אלהי, שהם כל פרטי המצות, והמדות העליונות שחסידי עולם גבורי הרוח חיים על פיהם בתם לבב, ובשמחת ישרים, ורוח גבורה עליונה, המרוממת אותם מעל כל המעשים.\n", "summary": "שני תכנים ישנם בעבודה: העלאת הרגש על-ידי הדמיון, ותחיית הרצון על-ידי השכלות ומעשים טובים.\n"}, {"id": 306, "paragraph": "יש צדיק כזה שצריך דוקא שיהיו לו תלמידים צדיקים גדולים מאד, גאוני עולם וגדולי מעלה, ורק אז יוציא אל הפועל את הכמוס בתוכו. וכל זמן שהמקבלים ממנו הם קטנים, הטוב שלו הוא גנוז בגויה, ואינו ניכר אפילו לעצמו. \n", "summary": "ישנם צדיקים שאינם מוציאים את כוחותיהם לפועל, אלא אם-כן תלמידיהם יהיו צדיקי עולם.\n"}, {"id": 535, "paragraph": "כשנתגלתה חכמה העליונה באדם, אין פגם אפשר להמצא ברצונו, ולא במעמקי טבע בשרו. וכד אתחזיא חכמה דנא, אין ערלה כלל, ואדם הראשון נברא מהול. הרצון נפגם אחרי ההסתרה של חכמה הבהירה, שאז מתגלה שרצון וחכמה הם שני ענינים, מה שהוא גילוי של טעות, שבאמת ענין ומהות אחד הם. וכשם שהחכמה העליונה בהירה באמתתה, כן היא צלולה בטובה מצד בחינת רצון שבה.\n", "summary": "הרצון נפגם בגלל הסתר החכמה העליונה והפרדתם זה מזה, ולכן קודם החטא נולד האדם מהול.\n"}, {"id": 612, "paragraph": "כל מחשבה רזית צריכה המון מחשבות גלוייות להגלימה, ולהיות לה למגן ולמעקה, שלא יפלו אורותיה לתהום הדמיון, השקר וההירוס. וכל מחשבה גלויה צריכה ניצוץ רזי לעדנה, לשמרה מסרחון ומהתהפכות לסם מות, תחת תכונתה המקורית להיות לסם חיים.\n", "summary": "הנסתר צריך את הנגלה לשמרו מדמיונות שקר, והנגלה את הנסתר – לעדנו, ולשומרו שלא יתהפך לרע.\n"}, {"id": 269, "paragraph": "בדבר המוסר, צריך לברר את המוסר המופשט, המוחלט, הכללי, וצריך לברר גם כן את המוסר השייך ליראת שמים, ולהתבונן את היחוסים שיש בין אלה הגדרים המיוחדים, במה הם נבדלים זה מזה, ובמה יתאחדו.\n", "summary": "צריך לברר את המוסר המופשט, והמוסר הבא מיראת שמים, ואת היחסים ביניהם.\n"}, {"id": 393, "paragraph": "העולם בהתבסמותו הולך הוא ומתעלה בתוכיותו. האדם מוצא את חפצו הולך וטוב בערכו הפנימי, והזיקוק של חיצוניות הולך הוא ומתחסר. מתוך הכרה זו באות תסיסות רבות, הנוגעות בפינות גדולות, שהן מחזיקות את המעמד הרוחני בעבר, ונותנות להן צורה חדשה, שנראית כסותרת, ובאמת אינה כי אם בונה.\n", "summary": "התסיסה הנגרמת מהסתירה שבין התעלות העולם והאדם בפנימיותם לירידתם החיצונית, בונה את הרוח, למרות הריסתה החיצונית.\n"}, {"id": 254, "paragraph": "כשהנשמה דבקה בצרור החיים, באור ד', באהבת הדבקות האלהית, המדות כולן מתישרות מאליהן. ואותם גדולי המחשבה הראויים להדבקות הרוממה, אינם יכולים לישר שום דבר מארחות חייהם כי אם על פי המדה של הדבקות העליונה, שהיא הולכת ושוטפת דרך הצינורות של המדע הגלוי, והתורה והמצוה, וכל הדר המוסר והגבורה הרוחנית כולה. התביעה הפנימית של הדבקות האלהית, הבאה בחטיבה מיוחדת בנשמתן של ישראל, היא עליונה בעצמה מכל מחשבה הגיונית. על פי שפע רוח הקודש היא מתישבת בלב, ועל פי תקות ישועה היא מתאמצת ומתפשטת בכל החוגים המעשים, התופסים מקום בחיי הכלל ובחיי הפרט.\n", "summary": "כשהנשמה דבקה בצרור החיים, מתיישרות כל המידות מאליהן דרך צינורות התורה, המצוות והמוסר.\n"}, {"id": 751, "paragraph": "כשם ששכלנו ורצוננו, ככל דבר שבהויה, הוא ניצוץ מן הכל, וממקור הכל הוא נובע, ואנו עולים לדון ממנו על האור העליון בדרך דוגמא ובבואה דבבואה, כן אנו דנים על נקודת הרצון, שהיא מחוברת לשכל, והיא תכונת בקשת התכלית, שהיא גם כן ניצוץ מהכל ונובע ממקורו. שוללים אנו את כל ההגבלות והמגרעות שישנן בבקשת התכלית שלנו, ואנו באים למצא צד האצילות והרוממות שיש בבקשת התכלית, שהיא נותנת צורה הגונה לכל מהלכי המעשים, ואנו אומרים שהיא נמצאת ביסוד הכל, מרכז העליון, מלכות אין סוף, בדרך השאלה, ראשית כל הצמצומים כולם, המביאה ליסוד הכל, והיא באמת הכל, כל הראשית וכל האחרית, כל ההויה וכל המבוקש מההויה. \n", "summary": "בקשת התכלית העומדת ביסוד האדם, יונקת בשורשה מהרצון האלוהי העליון, שכן הראשית והאחרית אחוזים זה בזה.\n"}, {"id": 65, "paragraph": "צריך בכל יום לטהר את כח המדמה ולהעלותו. למטרה זו אנו צריכים להתפלל. אין לשער את הזוהמא ההולכת ומתרבה בנפש הפרט, ובנפש האומה בכללה, ובנפש האנושיות, ובנפש החיה הכללית של החיים עמנו ועם הנפש הכללית של ההויה, על ידי החדלון מטהר תמיד את כח המדמה. כח זה עשוי להיות מקבל טומאה, ולרדת לתכלית השפלות, אם לא נשתדל להעלותו בתדירות. דבר אין להשכל עמו. השכל עומד הוא בטהרתו מצד עצמו, הוא צריך רק להיות מקושר עמנו, אנו צריכים להיות מוארים מאורו על ידי העסק התמידי בעסקי שכל, במושכלות של אמת, בתורה וחכמה. אבל הכח הדמיוני, הוא צריך טהרה והתעלות, ובכל פרק ופרק מפרקי הזמן הוא צריך אימוץ והארה. על כן אנו צריכים לברכות להודאות ולתפילות בעתים מזומנים, ואשרי הנזהר בהם בכונה טובה, הוא מאיר את עצמו ואת העולם כולו.\n", "summary": "תפקיד התפילה לטהר את הדמיון מסיגיו.\n"}, {"id": 245, "paragraph": "כמה אמת ושירה מופיעה לפנינו בחזיון של מרכזיות נשמת האדם ביחש ההויה כולה. אין החזיון הזה נופל לרגלי ההתגלות של הציור הקוסמי הרחב והבלתי תכליתי של עולמיות הכוכבים, של היצירה המתמדת של הערפלים. אדרבא, מתגדלת היא שירה זו ומתאדרת על ידי הנצח והגודל. בכל מקום ששם בא אור החיים לידי התגלות הכרה, והתגלמות של הדר מוסר ושאיפות עדינות, הרי המרכז נגלה. האחדות של האדם הרוחני מקיפה היא אותו בכל גילוייו בכל העולמים, כאחדותו של כח המושך בכל הגרמים. לשוא חושבים בעלי חוגי הבטה קצרים, שאחרי החידוש של הציור הקוסמי, בטלה מרכזיותו של רוח האדם, וחפצים הם לומר שבשביל כך ערך הדת נגרע. אף על פי שאיתנה היא הדת גם בלב אלה אשר מעולם לא נתקבל לרוחם המרכזיות של האדם, כהרמב\"ם וסייעתו, אם כן הטענה בטלה היא מעיקרה, אבל גם בעומק הרעיון המסתורי, שהוא מוצא מקום חשוב בחיי הדת, ביחוד בדורות האחרונים בהתפשטות יתירה, גם שם לא נפגע דבר, כי אם נתאדר המחזה. האחריות המוסרית מתגדלת לפי שילוב הויה כזה, וזהו גם כן יתרון מרץ לרוחו של אדם בהשתלמו. מובן הדבר, שלצורך ציור של גודל נורא לגבי האחריות המוסרית, צריך עומק והארה צלולה לתוכן המוסר, כדי שלא יתמסמס הרוח מיתרון פחדנות, ולא יוכל להיות חמוש באותה האביריות הדרושה לאדם פועל בחיים.\n", "summary": "תגליות המדע על אינסופיות היקום והקפת הארץ את השמש, מגדילות את השירה ואת האחריות של האדם כחלק מההוויה הגדולה.\n"}, {"id": 568, "paragraph": "המינות שתתפשט על העולם כולו לפני האורה הגדולה העליונה שתופיע עליה, היא כדמות ההעדר הקודם להויה בכל היש כולו. על כן, גם הצורה הרוחנית העתיקה של האמונה צריכה להתרקב ולהסרח, חכמת סופרים תסרח, ואחר הסרחון הזה מתחלת צורה חדשה, כד מסרח גביל, ויוצא אפרוח עליון, ציפור טהורה, המוצאה בית מכבר בקן ציפור העליון, דיתיב תמן קוב\"ה וחד מסכנא.\n", "summary": "הכפירה היא סרחון שלפני ריקום בריה חדשה (כביצה המסריחה לפני ריקום האפרוח).\n"}, {"id": 68, "paragraph": "כשהמעשים הם טובים, כשהמדות הן זכות, חולמת היא האומה חלומות של קדושה עליונה, ושכלה מאיר באור אלהים. וכשהמעשים נפחתים, והמדות מתעכרות, אז השאיפות הלאומיות גם הן נעשות ירודות וכעורות, וממילא גם חלשות. כי אין גבורה של אמת רק גבורה של מעלה, גבורת אלהים.\n", "summary": "כשהמעשים והמידות זכים, האומה חולמת חלומות קדושה, וכשהם מתכערים –  שאיפותיה נעשות ירודות.\n"}, {"id": 191, "paragraph": "כשם שהאנשים המעשיים, בעלי הכשרון לדברים ולחכמות המעשיות, אינם מוכשרים להשתכלות בהירה בענינים הרוחניים, והסתכלותם הרוחנית באה לקויה, ומעורבת עם משפטים כהים המתמצים מעולם המעשה שהם קשורים בו, כמו כן אין האנשים הרוחניים, העומדים ברום עולם, מוכשרים להסתכלות מעשית שלמה, והידיעות המעשיות שלהם, וקשר חפצם בהשלמתן, אינם כי אם איזה צל היוצא מתוך הענינים הרוחניים העליונים. אמנם יש כשרון עצום בתכונה הרוחנית העליונה לכלול את הכל, אבל זוהי דוקא במדתה של התגלות הנבואה של אספקלריא המאירה. על כן משה רבינו עצמו עליו נאמר ויהי בישורון מלך, אבל במעמד הדורות היה מלך לחוד ונביא לחוד. ושמואל הוא שהיה במדה ידועה שקול כמשה ואהרן, היתה לו בהירות רוחנית כזאת עד כדי למלא גם כן מקום של מלך, בטהרת השפעת נבואתו ועליוניותו הרוחנית השלמה.\n", "summary": "בעלי הנגלה (המלך) ובעלי הנסתר (הנביא) שופטים את המציאות לפי תחום עולמם, וזוהי אספקלריה שאינה מאירה.\n"}, {"id": 140, "paragraph": "אימוץ רוחני מיוחד יש גם כן בכל ההויה, בפרטי הדומם, הצומח, והחי. אין ספק שבכל מקום שההזזה המצומצמת של ההזרחה הפנימית שינתה פחות את המעמד הרוחני, אף על פי שהוא קורטוב קטן, בלתי מפותח ומפורט, אבל איתן הוא שם, עזיז ותקיף, ומחסנו ישפיע על השדרות המפותחות, שהן למעלה ממנו, כל השייך לשדרה נמוכה. אין אנו יודעים לשער את הערכים של אימוץ החיים ובריאות הרוחניות שמשפיעים עלינו בעלי החיים האלמים, מפני שיתופנו עמהם בחיים. כבר נגלה כמעט לפנינו השיתוף הנפשי של אישי החברה הלאומית, ולבהירים יותר בהשקפתם גם האנושית בכלל, אבל השיתוף הנשמתי עם כללות החי עוד נעלם הוא. עוד לא יעיז שום חוקר נפש להביע את בטחונו בצירוף ידיעה זאת. אמנם באות ההצעות הרחוקות, מעין חלומות, לפני המדעים המדוייקים, לבשר את הופעתם. יכולים אנו כבר להנשא לאותו הגובה של ההתאחדות עם החי הכללי, ומשם עם ההויה הצמחנית והדוממת, עם תמצית החיים, עם זיק האור החי שבהם. הם משפיעים עלינו, ואנו עליהם. כל מה שאנו מדברים ממוסר וטוב, מחזיון ושירה, אינם כי אם הרחבות ניצוצות, שבמקורן הכמוס, בההויה האלמת לפרטיה, הן יותר עזיזות, יותר חיות באימוץ פנימי, אבל מצומצמות וצמאות להרחבה. לא רק עם עמי הארץ שבנו, עם ההמון הרחב אנו מתיחדים. זהו כבר עובדא מוחשת, שרוב האידיאלים צריכים הם להיות משוקים מטל החיים של ההטבה הכללית ההמונית הרחבה, זיו החיים בה יחד עם הקבוצה כולה, ששם עור ופסח הרה ויולדת יחדיו. אבל יותר מזה, עם אבני השדה בריתך, וחית השדה השלמה לך.\n", "summary": "האדם מקושר ושואב אומץ רוחני מכל הבריאה, בהיותו מאוחד עם כל הדצח\"מ.\n"}, {"id": 168, "paragraph": "הכח המתפשט בעולם, העוסק בפעולות שכליות, מדותיות ומעשיות, כשהוא מתרחק הרבה ממקורו העליון, נעשה עלוב, חשוך, ופעולותיו נעשות לקוייות. בנפשו של אדם גם כן זו היא המדה הנוהגת. כשמשיבים אל המקור את הכח, אל רוממות האצילות, הוא נעשה זך, טהור, מואר וחזק. כשהכח העליון צריך לחדש פעולות יותר בהירות, מאסף אליו את כחותיו שנשפלו, מתגדל על ידי אוסף זה הכח המקורי, ומחולל דברים חדשים. \n", "summary": "כמו בעולם כך באדם, ככל שמשיבים את כוחות הנפש למקורם – הם מיטהרים ומתחזקים.\n"}, {"id": 462, "paragraph": "האנשים הטבעיים שאינם מלומדים, יש להם יתרון בהרבה דברים על המלומדים, בזה שלא נתטשטש אצלם השכל הטבעי והמוסר העצמי על ידי השגיאות העולות מהלימודים, ועל ידי חלישות הכחות וההתקצפות הבאה על ידי העול הלימודי. ומכל מקום הם צריכים לקבל הדרכה בפרטי החיים מהמלומדים, והמלומדים צריכים תמיד לסגל לעצמם כפי האפשרי להם את הכשרון הטבעי של עמי הארץ, בין בהשקפת החיים, בין בהכרת המוסר מצד טבעיותו, ואז יתעלו הם בפיתוח שכלם יותר ויותר. וכן הדבר נוהג אפילו בצדיקים ורשעים, שישנם רשעים כאלה שהחלק הטוב שנשאר אצלם הוא מבונה בכח טבעי עצמי וטהור כל כך, עד שצדיקים צריכים ללמוד מהם ולקבל מהם, ואז דוקא יתעלו הצדיקים במעלתם העליונה. וכן הדבר נוהג גם בכלל האומות ביחש כל אחת מהן לחבירתה, וביחוד בין אומות העולם לישראל.\n", "summary": "החכמים והצדיקים צריכים ללמוד מטבעיותם של התמימים והרשעים, וכן ישראל מאומות העולם.\n"}, {"id": 47, "paragraph": "כל מה שדרישת ד' מתגברת ביותר בלבו של אדם, אהבת כל הבריות כולם מתרחבת בקרבו, והוא אוהב גם את הרשעים ואת הכופרים, וחפץ בתקנתם, מפני שהוא באמת מתקנם בגדולת אמונתו. אמנם בגלוי, אין בכחו של האדם להראות אהבה כי אם למי שמוצאים בו גם כן דבר טוב, שאז יוכל להדביק את אהבתו בצד הטוב, ולא יזיק אותו כלל הצד הרע והמכוער של אותן האנשים, שהוא אוהב אותם מצד מדתו הטובה של אהבת הבריות, הכוללת בקרבה להיות טוב ומטיב לרעים ולטובים.\n", "summary": "אהבת ה' מביאה לאהבת רשעים נסתרת, אך בגלוי אפשר לאהוב רק את הטוב שבהם, כדי שלא להידבק ברע.\n"}, {"id": 252, "paragraph": "הידיעות הסודיות היותר עליונות, אין מגמתן להתפשט בעולם בהתפשטות כמותית, שידעו מהן רבים, כי זהו דבר שאי אפשר. ואם ידעו רבים מסגנונן החיצון, לא ידעו כלום בתוכנן הפנימי, ויהיה הדבר מזיק יותר ממה שהוא מועיל. אמנם הן צריכות לחדור לכל אלה שבהם נמצאת סגולה עליונה של הסתכלות גבוהה. ואלה היחידים, בגבהם הרוחני, מרוממים הם את העולם משפלותו על ידי מציאותם לבד, לא על ידי השפעתם הניכרת. את הרזים הפנימיים אינם מגלים, ולא יוכלו לגלות, אבל מה שהאורה הגדולה גורמת בעצם בברכתה, בהתפשטות ניצוציה גם על כל מה שהוא גם כן מגולה, על מבט כל עין, על כל שיחה ותנועה, על מהות הרצון, על מגמת החיים, הכל פועל ומעודד, מחזק ומקדש את הכל. גם המגמה הכללית בהשפעתם של ישראל בעולם, איננה התפשטות לימוד של דיעות בדרך הלימוד וההשפעה הפשוטה והגלויה. אבל כשהאומה הזאת אוצרת יפה בקרבה את סגולתה, כבר העולם כולו מתעלה, מצד מה שיש בו סגולה פנימית כזאת באוצר האנושיות. הפעולות וההדרכות שראו הנביאים, הוא במעלה קטנה לגבי המעלה העליונה של הפעולה הפנימית. ובמקום שהנבואה שבאספקלריא שאינה מאירה אומרת, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד' ואל בית אלהי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים, שהיא הצעה למדרגה הפעולית הניכרת, שהיא המדרגה השניה, אומרת הנבואה של אספקלריא המאירה, היא תורת משה, והיה אם שמע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל.\n", "summary": "אף שסתרי תורה אינם מתגלים להמון, על-ידי לימוד היחידים מתפשטת סגולתם הרוחנית על הכל.\n"}, {"id": 726, "paragraph": "לפעמים צריך הלימוד להיות דוקא קל ומרפרף על הענינים, כיונה המרחפת על קינה, שלא להטמיע את הזוהר העליון שלמעלה מכל ענין פרטי בפרטיותם של ההגבלות. ובזה יוצא האור הכללי המוזהר בתוכיות כל הפרטים, ומופיע באור גדול. ועת ומשפט ידע לב חכם.\n", "summary": "לפעמים צריך ללמוד באופן המרפרף על הפרטים כדי לקלוט את זוהר התורה.\n"}, {"id": 584, "paragraph": "כל מה שמסתכל האדם יותר במעלתו הרוחנית, ככה ימצא שאינו צריך לציוריו שום הגבלה. אדרבא, יצייר כח המצייר כל מה שיש בכחו, וגם אם כהנה וכהנה יצייר גודל ועז, עדיין לא יגיע לשיעור טיפה מן הים למה שיש לגדל ולרומם. וכמה אושר שימלא מהסתכלותו החפשית, כששחוק הדמיון הטוב ילוה אותה, עדיין לא יגיע לחלק אחד מרבבות אין קץ של העדן האמיתי השרוי בכל היש, שכולו הוא התגלות שעשוע עליון, ועדן צור כל עולמי עד. \n", "summary": "גם אם ישתעשע האדם בדמיונות קדושה, לא יגיע לחלק קטן מגדולת ה', ולכן אל יגביל את דמיונו.\n"}, {"id": 313, "paragraph": "המחשבות וההרגשות הבאות מכח ההארה האלהית הכללית, אינן מתקבלות בכנסת ישראל לשאת פרי וענף, ולגדל גידולים יפים ומתקיימים, כי אם כשהם באים מורכבים בהרעיונות העצמיים של כנסת ישראל עצמה, של טבע האומה במהותה הפנימית. וההרמוניה הגמורה בין אלה ההשפעות, הם דרגות של היחוד השלם, יחוד קוב\"ה ושכינתיה, שעיני כל אליו נשואות.\n", "summary": "הרעיונות הכלליים צריכים להתרכב ברעיונות העצמיים של ישראל, וזהו יחוד קוב\"ה ושכינתיה.\n"}, {"id": 246, "paragraph": "בחינוך האדם היחיד, וכן בחינוך האדם הכללי, האומה והאנושיות, צריכים לשום אל לב לאחדות הרוחניות, דהיינו שהשכל יהיה משפיע ישר על הרגש, והרגש על הדמיון, והדמיון על הפעולות. וכשיש סתירה בין אלה החלקים, אז ההריסה מוצאת מקום לחול. ועל גבי אלה ארבעה החלקים, שהם שכל, רגש, דמיון, מעשה, מתעלה הענין האצילי, שהוא שורש הנשמה של האיש ושל הציבור, במקור ההויה העליונה.\n", "summary": "בחינוך הפרט והכלל צריך לשים לב לאחדות בין השכל, הרגש, הדמיון והמעשה, שלא יסתרו זה את זה.\n"}, {"id": 147, "paragraph": "למה לא יהיו מתדמים כל מקרי ההויה הכללית למקרה האדם והחי היחידי, למה לא תתבאר ההויה כולה על פי החלק הנראה ממנה. למה לא תהיה ההויה כולה שואפת, מקוה, עולה ויורדת וחוזרת ועולה, בהרגשה פנימית ובהשכלה מלאה, שהיא מתגדלת לפי חוגה הגדול כדוגמתו של האדם לפי ערכו והחי לפי ערכו. למה לא יצוייר לנו הכל בחטיבה אחת שלמה, ולמה לא יוכל החלק הטוב בכל מקום שהוא נמצא להאיר לעצמו ולכלל כולו. למה לא יבוקש אור ד' בכל מקום, למה לא תתפלש השמחה בכל פינות החיים, למה לא תתגבר תשוקת הטוב על כל עז וגבורה. השאלות הללו ודוגמתן, כל מה שהן נשאלות ביותר עזיזות, ביותר גבורה וחריפות, כך הן ממלאות את תביעתן, והן מביאות את המסקנא הדרושה.\n", "summary": "כשהשאלות על הסתר הפנים שבעולם נשאלות ביתר תוקף, הן ממלאות את תביעתן.\n"}, {"id": 818, "paragraph": "כמה פשוטה היא ההשכלה, שאי אפשר שיהיה בעולם דבר לבטלה. וכמה מאיר הוא הרעיון, שכל הגה ורעיון, וקל וחומר דיבור ומעשה, שעושים בדבקות אלהית, ברצון ובשכל, שהכל הוא חי ופועל, ופעולתו היא בודאי לטובה, להוסיף חן, חסד וברכה, בעולם. ומברכת העולם כולו, מתברך בודאי זה הפרט, גורם הברכה. \n", "summary": "כל רעיון, דיבור ומעשה, שעושים בדבקות אלוהית, פועל לטובה בעולם, ומכך מתברך גם העושה.\n"}, {"id": 417, "paragraph": "בשעה שרוח הקודש הנובע מכנסת ישראל שורה על האדם, רואה הוא בעיניו איך שכל תורה שבעל פה כולה לכל פרטיה, היא הסתעפות רוחה הקדוש של האומה כולה. וכולם יחד, הפרטים ופרטי הפרטים, מציגים הם במלא החיים והאורה את נשמתה ב��ל מלא קומתה. ומתוך האהבה הגדולה שמתגלה בנשמה להאומה כולה וכל סגולת נשמתה, מתפשטת אהבה טהורה תמידית עליונה על כל תורה שבעל פה, והאהבה מבהקת את ההכרה של הפרטים, ומחדדת את הכשרון להוציא דבר מתוך דבר בבינת אמת, וממנה חוזרת החבה בקדשה העליון לתורה שבכתב ברום תפארתה, ושניהם יחד מתנוצצים בגוונים נהירים בתור שורש נשמת האומה וענפיה. \n", "summary": "תורה שבעל-פה היא הסתעפות רוחה של כנסת ישראל, ואהבת ישראל ממשיכה אהבתה.\n"}, {"id": 865, "paragraph": "לכל הצרכים של האדם משתמשים באור המדע, והמדעים המעשיים הולכים ומתפתחים, ונפלאות הם עושים בתקופה זו. וכל האוצר החי הזה צריך הוא להעלותו למטרתה העליונה של העלאת אור הקודש שבחיים, וצריכים אוצרות המדע כולם להפתח לפני היושבים לפני ד', להיות סחרה ואתננה קודש להם, לאכול ולשבעה ולמכסה עתיק.\n", "summary": "צריך להשתמש במדע של תקופתנו, לשם העלאת אור הקודש שבחיים.\n"}, {"id": 394, "paragraph": "צדיקים גדולים, כשהם מתיראים יותר מדאי מן החול, הם נופלים ממדרגתם. והם מוצאים את עלייתם בזה שהם מתחזקים להיות נוטלים את החול, וכל מעשיו, עסקיו ומחשבותיו, ומעלים אותו כולו בקדושה העליונה.\n", "summary": "כשהצדיקים הגדולים מתייראים יותר מדי מן החול, הם נופלים, וכשהם מעלים אותו – הם מתעלים.\n"}, {"id": 110, "paragraph": "אי אפשר כלל שלא נסתכל ונעיין בעניני האלהות. אין אנו צריכים להביט כלל איך העיון הזה פועל עלינו, או איזה תכלית יוצא ממנו. אין מחפשים תכלית למקור המגמות כולן. הנשמה מתיבשת ומתדלדלת על ידי העזיבה של העיון האלהי, ואחר כך, על ידי הרגל ארוך של מחשבות יבשות וקלות ערך, אובדת היא את הכשרון להעיון האלהי, ונעשה לה קשה ומוזר. ולפי אותה המדה היא טובעת במצולת היגונות, וקלקול המדות, המעשים והדעות. לא כל האנשים אמנם מוכשרים הם להעיון האלהי, אבל המוכשרים, הם הנם פרי הנשמה הכללית של האדם. בהוציאם את כשרונם אל הפועל, נשמת האדם בכלל מתעלה היא ופורחת. בחשאי מתתקנים הם המעשים והמדות, מתישרים דרכי החיים, על ידי פעולתן השכלית של צדיקים חכמי לב, שנוצרו להיות תמיד מסתכלים כלפי מעלה, אותם יקרי הסגולה שאין דבר שבעולם שילבבם, רק העונג של העיון האלהי, בכל זהרו וכל אגפיו. יש אשר מרוממותו ישלח פארותיו, ויאיר מעדינת קדשו גם על שארי עיונים, ואז יצא לאור המחזה של לימוד תורה לשמה. והתורה כולה, וכל החכמה, המחקר והדעת, מתעלה הוא באור תורה שלמעלה, בתורה השמימית, שחזות נועם ד' היא מהותה. מסתכל לו בחיר יה זה בכלים, בכחות היצירה הפועלים בההויה, לכל מלא עמקה, גדלה, גבהה ורומה, רואה בכל את ההוד והטוב, מעלתו המוסרית הולכת ומתגדלת, מפני שהוא שואב את חייו ממקור הצדק והיושר, חכמת לבבו מתרחבת, מפני שהוא יונק תמיד משדי תבונות הזיו האלהי. \n", "summary": "העיון באלוהות אינו לשם תכלית מעשית, שכן חיות הנשמה תלויה בה, והמוכשרים בה מתקנים על-ידה את כל דרכי החיים.\n"}, {"id": 361, "paragraph": "מעורבות הן אצל היחיד ואצל החברה, הידיעות הטהורות בהמטושטשות, והן מעורות זה בזה. וכשמתבררת איזה ידיעה, מיד מתחלת תסיסה בכל הידיעות כולן, והלב מתחיל להיות נוקף גם בנידונן של הידיעות הברורות. עד שבא התור של התישבות הדעת, והידיעה הברורה החדשה מתאחדת כהוגן עם יתר הידיעות, ואור השלום בא. \n", "summary": "הפרדת הידיעות המטושטשות מהמבוררות מביאה לפקפוק גם במבוררות, אך סופו של הלב להתיישב.\n"}, {"id": 145, "paragraph": "החסידות המעשית היא ההתגשמות של קר��ת אלהים בחיים בפועל. כשהיא באה מצד ההגיון המוסרי, מתלבשת היא במעשה הטוב והחסד, שטובם מושג אל השכל האנושי על פי מדתו. וכשהיא באה מצד הרגש האלהי, העולה על המדה ההגיונית, המבקש מרגֹע בקרבת אלהים התיאורית, בצורתה הרוחנית, מתלבשת היא במעשים של קדושה, שלפעמים הם מתמיהים גם כן את ההשקפה ההגיונית, וגם נותנים מקום לשפלי נפש לחקות אותם בלא כל רוח חיים פנימיים, אבל בעצם טהרתם, באותה הנשמה העזיזה שהיא מתגעגעת על קרבת אלהים המעשית כשם שהיא צמאה לה בתכונתה התיאורית, הדרכים הללו התמוהים הנם דרכי חיים, מלאים אור ד' וטובו. והם הם צינורות יקרים, להזיל על ידם טל חיים של שמחת עולמים, של תום אמון, בתוכיות הנפש, לרוממה מעל כל ההנחות המוגבלות על דבר הטוב והיושר שבני אדם נלכדים בהם, ולעתים קרובות מאד רגליהם מתמוטטות על ידם, מפני הלחץ של חקי ההגיון הצר של השכל האנושי המוגבל ביותר.\n", "summary": "כשהחסידות באה מן ההגיון היא מתגלמת בטוב אנושי, ובבואה מהרגשת הקדושה היא מתגלמת במעשים התמוהים בחיצוניותם.\n"}, {"id": 198, "paragraph": "הפסק מוכרח להיות בין תוכן האידיאל המופשט של מגמת הכל, ובין המתגלה ממנו בההויה בפועל, בין הכונה הטובה המוזרחת לאדם ברום גובה חייו הרוחניים, ובין הרוח המלוהו תמיד לישר מעשיו ודרכיו. אם לא ההבדל הדרגאי הזה, היתה צורת המעשה כולה מתטשטשת, ההויה לא היתה עומדת על צביונה, חוקים וגבולים לא היו נשמרים, תכונות קבועות וערכים מגבילים, המיסדים עולם ומלאו, לא היו עומדים. נצטמצמה האורה, יורדת היא לפעמים מאד, ויותר מדאי, מחסנה. בצמצומה לצורך הערכת מהותה, מגיעה היא עד מחשכים. לאשרה, מהמגמה המופשטת, צינורות משוכים בתוכיות של הגבולים, של החקיקות הפרטיות. הנם מזילים טל של חיים עליונים, והטל טל אורות הוא, מגרש את המחשכים, ומאיר את החיים. כה הולך הדבר באדם ובעם, בעולם ובהויה.\n", "summary": "הפסק צריך להיות בין העולם האידיאלי למעשי, כדי שלא יאבד העולם את גבולותיו.\n"}, {"id": 195, "paragraph": "המעיינים הרוחניים האפלים, שאינם מרוממים עצמם להשגות בהירות מתוכיות הנשמה, הם מלאים בקרבם בושה, עצבון, וחשכת מחשבה, וטוב מהם המעיינים המעשיים.\n", "summary": "המעיינים הרוחניים האפלים, שאינם מעיינים בתוכיות הנשמה, גרועים מהמעיינים המעשיים.\n"}, {"id": 484, "paragraph": "תורת ההתפתחות, ההולכת וכובשת את העולם כעת, היא מתאמת לרזי עולם של הקבלה יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות. ההתפתחות ההולכת במסלול של התעלות, היא נותנת את היסוד האופטימי בעולם, כי איך אפשר להתיאש בשעה שרואים שהכל מתפתח ומתעלה. וכשחודרים בתוכיותו של יסוד ההתפתחות המתעלה, אנו מוצאים בו את הענין האלהי מואר בבהירות מוחלטת, שדוקא אין סוף בפועל, מחולל הוא להוציא אל הפועל מה שהוא אין סוף בכח.\n", "summary": "האבולוציה מתאימה ליסוד האופטימי שבתורת הקבלה, והאינסופיות בכוח של העולם מבהירה את האינסופיות בפועל של הבורא.\n"}, {"id": 280, "paragraph": "האישיות, בכל התפשטות הכח שלה, היא תובעת את דקיונה מהמוסר ומהדת, בזמן שהם באים לעצור את הטוב והצדק שיש בה. אבל לעולם אין המוסר ולא הדת מכוונים כי אם לעצר את הרע והפראות שבאישיות. ומאד צריך האדם לזיכוך מדותיו והארת דעותיו, עד כדי להבין ולחוש את אותו הצד הפראי והרשעי שבו, שהוא צריך להיות נעצר על ידי הדת והמוסר, ולדעת גם כן את הצד של האור והטוב שבו, שהוא עומד למעלה מהתפקיד של הדת והמוסר במובנם המצוי. התרבות מגלה היא צדדים רבים של טוב ושל אור בנפש האדם, במקום שהיה נחשב לרשע ופראות. וכשהיא מוצאה בנקודות הללו מעצורים מצד הדת והמוסר, היא נלחמת בהם ומנצחתם. אבל אחרית המלחמה היא הגילוי שמגלים הדת והמוסר בעצמם את אורם, עד שנמצא החופש האישי הזה ותביעותיו הטבעיות הטובות, הוא מוכר לאחד מככרי הדת והמוסר עצמם, וממילא מתאשר עוד ביותר הכח של הדת והמוסר לשלוט על הצד הפראי שבאדם, ולהיות מכובד ואהוב מצד העליון והטוב שבו.\n", "summary": "תפקיד הדת והמוסר להילחם עם הפראיות שבאדם, ולהתחבר אל החופש שבצד המואר שבו.\n"}, {"id": 64, "paragraph": "המחשבה בענין האלהות, בשני הצדדים שלה, דהיינו הצד האחד, בצורה המדברת על דבר הבורא והבריאה מכל אחד בפני עצמו כאילו הוא נושא לעצמו, אלא שהם מחוברים יחד מתוך שהבורא מחיה את הבריאה והבריאה מקבלת חיים מהבורא, והצד השני שאין שם שום מציאות של בריאה כלל, והשם בריאה הוא רק מושאל מצדנו, אנו נבראים אנחנו רק מפני צמצום השגתנו, ובאמת הכל הוא בורא, אלהים, אבל הכל הוא ענין אחר ותוכן אחר, שאין לו שום ערך אל התגלות חלקית, ואלהים הוא דוקא הכל, ולא חלק מצד שהוא חלק – המחשבה הזאת פועלת, בכל צד מצדיה, פעולה מיוחדת על רוח האדם. ההגיון והחשבון באים מצד המחשבה של הערכת העולם והבריאה לשני ענינים. אמנם השירה ומשאות הנפש באים מההסתכלות השניה, של מציאת האפסיות של הכל חוץ מהאלהים, ומלאת כבוד אלהים בכל. המוסר הוא ענף מורכב מהגיון ושירה במיזוג נכון. כשיחסר ממנו כח אחד, לא יוכל לעמוד. על כן, כאשר על פי ההדרכה של המחשבה הראשונה, של החילוק שבין המחשבה על דבר האלהים ועל דבר העולם, מתגלה התאר של צדקת אלהים, של גודל המוסר המופיע לנו על פי המחשבה ביחש אל האלהים, והמוסר הזה מתמלא בחוקיו בהגיון וחשבון, כשאחר כך באה המחשבה השניה על דבר האלהות, שצדקתו והדרת המוסר המתמלא מזכרונו כבר נקבע יפה בנשמה, מתגברת השירה על ידי ההצטיירות העליונה, המלהיבה, של אין עוד מלבדו, ומוסיפה היא פרי ברכה גם להמוסר. אבל אם בראשית המחשבה לא תסתמן כי אם מצדה האחד של אין עוד מלבדו, לא היה שום מקום לשום ציור מוסרי ביחש האלהות לפעול עלינו. אין אנו יכולים להכיר ערך מוסרי ביחש לעצם אחד מצדו לעצמו, כי אם ביחש מאחד לאחרים. אף על פי שהרוממות הזאת של המחשבה היא מתעלה על כל החזיון של ערך המוסר כולו, כמו שהיא מתעלה על כל המחשבות והגבולים, מכל מקום האדם איננו יכול לתפוש מחשבה רוממה מערכו המוגבל בכל מלא הודה, וערכי המוסר לעולם נדרשים שיהיו ניעורים וחוזרים וניעורים בכל הליכות החיים, עד אשר נוראה היא הסכנה שתוכל להתפשט מהתגברות המחשבה השניה על הראשונה. אלא שגם בהתגברותה של המחשבה הראשונה, שכנפיה קצוצות, יוכל גם כן רוח האדם לשקע, ועל ידי השיקוע יוכל לאבד חמודות רבות. על כן אין תרופה אחרת כי אם לסדר את הרעיון באופן כזה, שתהיה המחשבה הראשונה מלבישה לעולם את השניה, ולא יגלו לעולם כי אם הראשונה בתור לבוש לשניה, העליונה ממנה, זעיר אנפין מלביש את אריך אנפין, וד' הוא האלהים. \n", "summary": "המחשבה על בורא ונברא נפרדים מגבירה את ההיגיון, וההשקפה הפאנתיאיסטית את השירה, והמוסר הטהור נזקק למיזוג שניהם.\n"}, {"id": 843, "paragraph": "לפעמים יש שצדיק עליון מוכרח לפול ביאוש, ואינו מוצא לעצמו צד זכות, וכדי להחזיק את מעמדו הרוחני מוכרח הוא לחשוב שלפי מדת אצילות נפשו עומד הוא ממעל להמדה המעשית. אף על פי שאין עולה כלל על לבו להשתמש בסברא זו להקל חלילה אפילו בקוצו של יו\"ד מכל דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, מכל מקום זה הרעיון בעצמו פועל בקרב לבבו של זך הנפש הרהור של גאוה, שבזה בא לו אותו הערך של שמיני שבשמינית הנדרשת לו. ובעולם פועל רעיון זה לעבור על פשע, ולהקל את התשובה מכל הרוצים לשוב באמת בכל לבבם ובכל נפשם.\n", "summary": "לפעמים הצדיק צריך לעודד את עצמו בכך שהוא למעלה מהמידה המעשית, כדי שתיכנס בו קצת גאווה.\n"}, {"id": 878, "paragraph": "המוסר האנושי הולך הוא וטוב בפנימיותו, ולעומתו הולכת היא ההתפתחות המדעית ומופיעה בצורות חדשות, המקילות את עול החיים. אם היו ההתגלויות הללו באות לעולם בעת שהמוסר היה פחות מאותה המדרגה שאנו עומדים בו עכשיו, היה מקלקל את סדר החיים עוצם העושר ומיעוט העמל. אמנם גם כעת, ביסום המוסר הוא מונח רק בתוכיותו, בסתר המדריגה, על כן רבות הן המניעות שאינן נותנות לאדם בכללו ליהנות מעולמו, וממילא אינו נהנה הנאה מרובה ואמיתית גם מההמצאות הרבות, שמחדש אותן רוחו המעשי ההולך ומתרחב. ורצויה היא עבודת הקודש של החכמים הרוחניים, מורי הדת, האמת והיושר העליון, מאורי האור האלהי בעולם, שהם מסגלים את האדם לחיים כאלה, שיהיה ראוי על ידם לקבל את כל הברכות הצפונות לו מהעושר הגדול של המדע המעשי, שאין גדלו ועשרו נערך כראוי כי אם כשיחובר לו עושר עקרי של ברכת הרוח, שמקורה היא ברכת יוצר העולמים כולם ושפעת אורו.\n", "summary": "המוסר מתפתח במקביל להתפתחות המדע, כדי להכשיר את האדם להשתמש בעושר העולם, וללמדו להכיר בערכו ובשפע שבו.\n"}, {"id": 718, "paragraph": "תפילה וצעקה ותשובה מעומקא דליבא, והתגלותה בפועל על המעשים בתיקונם, מוכרחת להיות מוקדמת לכל הופעת אור השגה עליונה. ואי אפשר לספרות חשובה באמת להולד, ולהופיע באור של חיים בעולם, כי אם על ידי התגלותה של אור התשובה, המחדשת פני תבל כולה. אמנם מופיעה היא נגהה של הספרות העתידה בהתנוצצות הדעת שקודמת לאור התשובה, והדעת ממלאה את הכח הרוחני בחופש גמור ודרור עליון נעלה, המביא לתשובה שלמה, המושכת אחריה גאולה, אחרי שבאה כבר הסליחה הפנימית והחיצונה. ורפואה וכלכלה וקיבוץ גליות, והשבת כח לשופטים ויועצים, יסודי הספרות ומיסדיה, מתאמצת לבא, והרשעה מתכנעת, והצדק מתעלה, ולב האומה מתחיל לדפוק בעז חייו בירושלים, וצמיחת נזר ממלכה שלמה מופיעה, וכל חפץ לב מתמלא בתפילת ישרים, המלאה רצון חי העולמים, אשר הוא שח ויהי.\n", "summary": "תחיית האומה וספרותה תבוא רק בהקדמת התפילה והתשובה אליהן, ודבר זה רמוז בסדר ברכות תפילת עמידה.\n"}, {"id": 601, "paragraph": "השקפת עולם גלויה ורציונלית, צריכה היא תמיד להתאחד עם השקפת עולם נסתרת מיסתית. ומשתיהן יחד, לכללותם והמון פרטיהם, תפרח השירה, תעוז הגבורה, יתהדר היופי ותרבה הדעת.\n", "summary": "צריך לאחד את ההשקפה הגלויה והרציונלית עם הנסתרת והמיסטית, ומשתיהן יחד תפרח השירה.\n"}, {"id": 776, "paragraph": "כל הספרות החלונית שנתעוררה בתקופה האחרונה, שיש בה הרבה משום חכמת סופרים תסרח, והרבה ניצוצי אורה ורשמי גאולה, הכל בא מהצינור של שיחתן של עבדי אבות. ושיחה זו היקרה כל כך, השתפלה מאד בפי עבד, שאמנם יצא מכלל ארור לכלל ברוך, אבל מקורו שלא היה ברוך פעל איזה רושם, וטינא היה בתוך הלב, אלי כתיב. מתוך גרעין המר שבתוך המתיקות הגדולה שבשיחה עליונה זו, נצמח כל הסרחון שבחכמת סופרים שבעקבא דמשיחא. אמנם, גם סרחון זה יהפך לזבל המפרה ומעדן, מדשן ומרוה, את השדה אשר ברכו ד'. והטוב ינצח בעקרו, ותהפך השיחה החיה שבפי ישראל וכל זרע יעקב, לשיחת קודש נותנת אור חיים, המתעלה בגדלה מעל התורה בערכה ההווי, וממנה יצמח אור תורתו של משיח, שאפילו תורה שבעולם הזה הבל הוא כנגדה. ובעולם הזה תורה נתתי לכם, לעתיד לבא חיים אני נותן לכם. במקום תורת חיים בשם הליווי, יגלה אור חיים עצמי, כטל חרמון היורד על הררי ציון, כי שם צוה ד' את הברכה חיים עד העולם. וכל זה יגלה ויראה על ידי התגלות רזי תורה עליונים, ועליוני עליונים, בשפע גדול, והשפעת הקודש על כל החול לקדשו, ושפעת כל החכמה וכל השירה וכל אוצר החיים, הנוי והנצח, הגבורה והתפארת, יגלה ויראה מטל שמים העליונים, בחופש מוחלט עליון, המתעורר מהארת היובל הנשמתי, הקורא דרור לארץ וכל יושביה. ויובל היא, קודש תהיה לכם, בלא פעולה ועבודה, בלא קנין רכוש ושיעבוד, בלא עול נוגש ובלא דאגה ופחד, כי אם בבטחה עליונה, בעונג עדין, ובחדוה מוחלטת בגיאות ד'. מן השדה תאכלו את תבואתה.\n", "summary": "הספרות החילונית יונקת משיחת עבדי אבות, וסופה להסריח ולדשן את הקודש שיצמיח את תורת המשיח.\n"}, {"id": 527, "paragraph": "השקפת העולם המיוחדת לישראל, היא שעושה את האומה לחטיבה אחת בעולם, והשקפה זו נעוצה היא בחידוש העולם על פי ההרצאה התורית, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. השקפה מיוחדת זו גורמת היא את המצות המעשיות כולן, ואת ההבדלה הלאומית המצויינת, ואת הזיקוק לארץ ישראל בתור ארץ מיוחדת לאומה, להרחיב בה את רוחה בלא מפריע, ובהקבלה של עזרה מכל התכונות המוטבעות באויר הארץ ואקלימה בכלל. את התריס בפני הטמיעה, מעמידה ההשקפה המיוחדת, והיא גומרת את פעולתה בהיותה מתגשמת בתורה ובמצות במעשה, שאז הנשמה הישראלית משתמרת מרקבון.\n", "summary": "השקפת העולם המיוחדת של ישראל הנעוצה בחידוש העולם, היא היוצרת את המצוות ואת הקניינים הלאומיים המיוחדים להם.\n"}, {"id": 573, "paragraph": "מי שמוכשר ליראת שמים אמיתית, לחסידות וקדושה, צריך לדעת, שאי אפשר כלל להיות ככל אדם, אלא הוא מוכרח להתאמץ להחזיק במדתו המיוחדת.\n", "summary": "מי שמוכשר ליראה וקדושה אמיתית, צריך להחזיק במידתו, ואסור לו להיות ככל האדם.\n"}, {"id": 104, "paragraph": "ישתחוו וקמו מלאי אונים, יתמוגגו והתחדשו אמיצי אור וכח, גדודים גדודים כבירי לבב יקומו, יקראו, הנה קם עם, החל חיות גוי, אשר יתן שטף לזרם חיי אלהים במלא עולמים. העם העז, הנותן בעזו דרך בים סוער, סולל מסילות עולם, לעזוז החיים של הדבקות באלהים.\n", "summary": "בגאולת ישראל יכירו כולם בחיות האלוהית שבהם.\n"}, {"id": 315, "paragraph": "עיקר כבדות ההשגה, הוא על ידי מה שהרצון אל הטוב ואל השלמות נחלש על ידי פגמי המדות והעונות. ובאמת ראוי להתענות, כדי להתיש את כח הרע שבחומר, המונע את הרצון מלעלות במעלותיו, אבל צריך לשקול גם כן את הכח הרוחני והגופני, אם הוא מסכים לזה. בכל אופן אין להתיאש מעליית הרצון, ואפילו כשנשארים כמה פגמים שלא נתתקנו, בין במדות בין במעשים, צריך לצפות לחסד ד' ולתשועה עליונה, כי טוב וישר ד', ויורה חטאים בדרך.\n", "summary": "החטא פוגם ביכולת ההשגה, אך אין להתייאש מעליית הרצון, אף שלא תיקן את פגמיו, אלא יצפה לחסד ה'.\n"}, {"id": 90, "paragraph": "מזיק מאד לחסידים, מלאי גבורת ד', ההתחברות הרוחנית עם האנשים הנמוכים שיש בהם רק יראה חיצונית, והם מלאים פחד רעה ועצבות שפלה, שהיא פרושה על כל שטח חייהם הרוחניים. גדול הוא מאד צער הנשמה להשתתף עמם בשיחה ובתפילה, ובכל עניני קדושה. וצריך הכנה גדולה מאד, להיו�� מגביר את כח הרוחני ואת האור הבהיר האלהי שבנשמה, למען הגן על עצמו, שלא תשפל נשמתו על ידי השפלות של קטנותם של בעלי היראה החיצונית, שאין להם שום חפץ כביר, כי אם חולשת פחדם העצוב.\n", "summary": "ההתחברות עם בעלי היראה החיצונית מזיקה לחסידים המלאים גבורה.\n"}, {"id": 408, "paragraph": "החוצפה שבעקבא דמשיחא באה מפני ביסום העולם, והתפרצות האורה העומדת לבא, ועדיין לא סגלה לה את כל אפיה. ההכרה האלהית מתפרצת כנחל מים, וכל רעיון דוחק רעיון. כמה שהתבונה עומדת על איזה מכון של השערת שיגוב, מיד שפעה רבה באה, שמגלה את הקוטן שבשיגוב הקודם. ועד שלא הספיקה ההזרחה השניה להתאזרח בנשמה, בא עוד גל אור חדש. וממהירות השטף, אין העין רואה, והחזיון מתהפך לאיזה בליטה של שלילה, עד שהכלים מתתקנים, והאורה האלהית מסתדרת ברוח ובמעשה.\n", "summary": "החוצפה של עקבתא דמשיחא היא ניפוץ הכרת האלוהות, הבאה מהזרחה אלוהית חדשה שטרם התאזרחה.\n"}, {"id": 180, "paragraph": "אם תרצה, בן אדם, הסתכל באור השכינה בכל היקום, הסתכל בעדן החיים השמימיים, איך הם מתפלשים בכל פינה וזוית שבחיים הרוחניים והחומריים שנגד עיני בשרך ונגד עיני רוחך. התבונן בפלאי היצירה, בחיי האלהות שלהם, לא בתור איזה תכנית כהה שממרחקים מציבים נגד עיניך, כי אם דע את המציאות שאתה חי בה, דע את עצמך ואת עולמך, דע את הגיוני הלב שלך ושל כל הוגה וחושב, מצא את מקור החיים שבקרבך ושממעל לך, שמסביבך, את פארי הדרות החיים שאתה שרוי בתוכם. האהבה שבקרבך, העלה אותה לשורש עזה ועדנת תפארתה, הרחיבה לכל סרעפותיה, לכל אשד נשמת חי העולמים, אשר רק רצוץ המקום של ההגה גורם מיעוט זהרו. הבט על האורות, בתוכיותם. אל יבלעו נשמתך השמות, המילים, הניבים והאותיות. הם מסורים בידך, ואי אתה מסור בידיהם. עלה למעלה, עלה, כי כח עז לך. יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים, אל תכחש בם, פן יכחשו לך, דרש אותם, וימצאו לך מיד.\n", "summary": "\"אם תרצה, בן אדם, הסתכל באור השכינה שבכל היקום…\" ובאורות שבך, והעלה אותם לשרשם.\n"}, {"id": 656, "paragraph": "כשמרגיל האדם את עצמו לשמע קול ד' מכל דבר, בא הענין עד התוכן היותר עליון שברוח האדם, שהוא השכל, שהוא, דוקא הוא, מכסה יותר מכל את הענין האלהי, מפני שיעלה במחשבה שיש כאן כח שכלי מיוחד שעושה את הציורים השכליים. אבל על ידי ההרגל הטוב של הקשבת קול ד' בכל דבר, מתגלה אליו קול ד' גם בשכל, ואז דוקא בשכל ימצא את ההתגלות האלהית האמיתית, וכל מה שיוסיף חקירה והתפלספות יוסיף קדושת אמונה ודבקות והערת רוח הקודש. \n", "summary": "כשמתרגל לשמוע מכל דבר את דבר ה', ישמענה גם, ובעיקר, מהשכל, אף שדרכו לכסות על דברים על-שכליים.\n"}, {"id": 258, "paragraph": "הקריאה בשם ד' אחד שואפת לגלות את האחדות, בעולם, באדם, בעמים, ובכל התוכן של ההויה, באין פרץ בין המעשים והדיעות, בין השכל והדמיון. וגם הפרצים המורגשים, יתאחדו על ידי ההארה העליונה, המכרת את צד אחדותם והתאמתם. בתוכן החיים של האדם, הוא יסוד הקדושה כולה, בחיי הרוח, הוא אור הנצח, חיי שעה וחיי עולם באגודה אחת. זאת היא המחשבה היותר גדולה שבמחשבות הענקיות של כח החושב אשר להאדם, המתגלה בקרבו על ידי כל כשרון הגילוי הרוחני שלו, עד מרום התגלות אלהות באורח שכל, וידיעה של פנים אל פנים.\n", "summary": "הקריאה בשם ה' שואפת לאחד את כל ההפכים שבמציאות.\n"}, {"id": 409, "paragraph": "ישנם אנשים גדולים כאלה, שמהלך רוחם הוא כל כך נשא, עד שמצדם אם כל העולם היה במעמדם, היו המצות בטלות כמו שיהיה לעתיד לבא, לימות המשיח או תחיית המתים. והם בכל זאת מקושרים הם במצות הרבה מאד, לא למענם, כי אם למען העולם כולו, המקושר עמם. וכשהם באים אל הפרטים, לעסוק בהם מצד עצמם, מוצאים הם סתירות נפשיות גדולות כאלה, שהם נמוגים מרוב יגונם. וכשבאים לעסוק בתורה ובמצות בפרטיות בשביל העולם, יושפע עליהם מעין של גבורה ושל קדושה, שאין דומה לו. \n", "summary": "ישנם צדיקים שהגיעו למדרגת מצוות בטלות לעתיד, ומקיימים הם אותן בשביל כל העולם.\n"}, {"id": 402, "paragraph": "הקשחת הלב מהענין האלהי, עד זלותה של הכפרנות, מהרסת את הנשמה ואת העולם בשני דרכים. השקר המצוייר שהעולם הוא טומטום, תהו באין נשמה, וכל הבנין מלא חכמה, חסד ותפארת, הוא פעולה מקרית, ממריד את כל האמת עליו. ונטיית החפץ מלהיות קשור במחשבה בהתוכן האלהי, שכל כך רבה חמדתו, יפעתו וחסדו, היא ממרידה את כל היושר והעדינות, עד שהקושי המכוער, והניבול הפנימי, מתחלחל בנשמה ובעולם.\n", "summary": "הכפירה מעוותת את השכל מלהכיר את האמת הפשוטה, ונוטלת מן הרצון את העדינות והיושר.\n"}, {"id": 839, "paragraph": "כל המדע הוא כדי להתאים אותנו עם היש האמיתי, וכיון שיסוד היש הוא רצון הישות, ממילא ההתאמה עם רצון הישות הוא הגובה היותר עליון. ומוכרח הדבר שכל נטיות חיינו יהיו מכוונים להסתגלות זו. והננו באים לשמח בשמחת תורה ומצוה יותר, מרב כל.\n", "summary": "תכלית המדע היא ההתאמה אל היש האמיתי, ומכיוון שיסוד היש הוא הרצון, אם-כן תכלית הכל היא ההתאמה לרצון היישות.\n"}, {"id": 787, "paragraph": "ההכרח הוא מצד העליוניות המוחלטה, האמת כשהיא לעצמה, והרצון מצד היחש של תואר הויה. ומצד ערכי ההויה זה אל זה חוזר ההכרח, ומצד יחושם למקור ההויה מופיע הרצון. הנשמות הנם מהתוכיות, והרצון שולט בהם, ויש בהם רז הבחירה, וההויה כולה, ורוחניותה בכלל, כמלאכים וכהנה, הנם מסובבים ביחש לערכי ההויה זה אל זה, והם מוצקי ההכרח. עילוי כל ההכרח התחתון לבא לידי התכלית האחרון של ההכרח העליון, לאשתאבא בגופא דמלכא, הוא על ידי השתתפות הנשמות ברצונם, שהצינור הוא ביחוד נשמות ישראל, שיסוד הרצון האלהי וחופש הבחירה מונחת בהכרתם ונטיית לבם התכונית.\n", "summary": "על-ידי הנשמה בעלת הרצון, עולה ההוויה המוכרחת בהכרח תחתון, אל ההכרח העליון המוחלט.\n"}, {"id": 514, "paragraph": "הלימוד המעשי, רצוף בו טל חיים גנוז של המגמות שיש בתוכיות המעשה, והנשמה נזונה מזיו גנוז זה בתלמודה. אמנם, אם הלימוד הוא שלא לשמה, לשם יהירות וקנטור, מתרוקנת המחשבה, והדברים נשארים יבשים, ולפעמים מתמלאים ארסיות פנימית. אפס, במחשבה גולמית, בלתי מפותחת, אף על פי שרק על יסוד מצות אנשים מלומדה היא מיוסדת, מפכה בה איזה לח של חיים, אבל הוא הולך ומשתמר בה במדה שלא נתעוות עצם הלימוד מחיפוש האמת והיושר שבדרכו. אבל עיקום השכל, גורר אחריו כל אותן מכשולות הלב והיבשות הנפשית, עם העלילות של דבקות ארסיות מוסרית, כדוגמתה של מדת המחשבה הפגומה של מטרת הלימוד. אבל לפעמים חוזרת היא לטובה, אם החבה המוסרית של קדושת התלמוד יהיה הכח הפועל על הרגש, אשר רק מקוצר בירור שכלי מסתפק הוא בארחות עקלקלות. סוף עיקולים כאלה להתישר, על כל פנים במובנם המוסרי. \n", "summary": "לימוד לשם יוהרא וקנטור, ממלא את המחשבה בארס מוסרי, והבא מתוך הרגשת קדושה, אף שאינה מבוררת, סופו להתיישר.\n"}, {"id": 179, "paragraph": "יקרים וקדושים הם לנו לבושי הציורים, מוכרחים הם לנו, ולכל בעלי גבול במבטיהם הרוחניים ביחוד. אבל תמיד בעת שאנו באים לחיים מדעיים, אסור לנו לזוז מהנקודה העליונה, שרק מהבלתי נתפס אור מתפלש בהנתפס, במהלך האצילות, מאור אין סוף. ואנו קרואים להיות מתעדנים בעדנים שמימיים, בכל פרטי ההכרות שבכלל הגדול הזה, שממנו תוצאות כל החיים.\n", "summary": "על-אף חשיבותם של לבושי הציורים אסור לזוז מהבלתי נתפס.\n"}, {"id": 714, "paragraph": "ביסום העולם בכלל, וביסומה של כנסת ישראל בפרט, הוא גורם, שבא הזמן של חיזוק הרצון בעולם, ועמו התור של חיזוק הגוף למטרות נעלות, והוא שקול כנגד סדרי תעניות וסיגופים בדורות הראשונים. ואף על פי שעדיין לא יצא מן הכח אל הפועל הביסום הגמור, מכל מקום הדבר הולך ואור. ועל ידי התאחדות גמורה של כל פלוגות האומה בישראל, וחיבור כל המחשבות והרגשות העליונות והנמוכות בהם ובעולם, והופעת אור סתרי תורה ברבים בלבושים מתוקנים, יוכן העולם לאורו העליון של הביסום הגמור של אור הרצון הטוב בתועפות עוזו, עד כדי השליטה העליונה של ותגזר אומר ויקם לך.\n", "summary": "בדורנו, חיזוק הרצון וכוחות הגוף, שקול כסיגופי הדורות שעברו, והוא יוצא אל הפועל על-ידי אחדות ישראל וגילוי סתרי תורה.\n"}, {"id": 873, "paragraph": "כל בהירות באה מתוך אמונה, ואמונה מורכבת בהתחלתה מתוך מזג של יראה ואהבה. והנשמה בפנימיותה מרגשת היא, שאמונה, יראה ואהבה, ביסודם הנם פונים רק אל הענין האלהי, וכל מה שישנן מדות הללו כלפי ענינים זולתיים, אינם כי אם על ידי איזה הארה של הניצוץ האלהי המגיע שמה.\n", "summary": "האמונה מורכבת ממיזוג האהבה והיראה, והן בשורשן פונות רק לעניין האלוהי.\n"}, {"id": 792, "paragraph": "סדר הגאולה ותחיית האומה בארץ ישראל, צריך ללכת על פי סדרי הנבואה של וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה, וכפירוש חז\"ל זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד. שלמות הצורה מוכרחת להברא. הנפשות הנוטות לבנין מעשי, לישוב ארצי ולשאיפה ממלכתית, מוכרחות להתיצר בכל הגוונים החזקים הצריכים למדה זו, והאנשים בעלי הנפשות האציליות, מחיי הרוח ומעדני הנשמה, מודיעים ומזריחים את אור ד' העליון על האומה והעולם, גם הם יצאו אל הפועל בכל מילואיהם. דוקא טפוסים מלאים משפיעים הם יפה אלו על אלו, ומתחברים יחד ליצירת גויה לאומית אורגנית גדולה, שאור חיי נשמה קדושה, כבירת כח, זורח עליה. החיים האציליים העליונים, כשהם מלאים בכל יפעת גבורתם, הנם ממסד עד הטפחות שלהם נעלים מחיי ההמון. אפילו החכם והסופר שבו, סוף סוף המוני הוא, ארצי ומעשי, כל מעייניו לחיי הזמן והעולם, הקפה רוחנית עולמית לא יוצר ברוחו. אבל הטפוס השלם של גבורי האצילות, מאצילים על גבורי הגשמיות את הוד קדשם, על ידי קרני זוהר המופיעים מהם. הגלות לא היתה יכולה להוציא אל הפועל טפוסים שלמים. לא המון גבור, כי הלא מקול עלה נדף מוכרח הוא להיות נרעד, ולא חכמים קדושים ברום עזם, שנסתלקה הנבואה וסר רוח הקודש. גם שרידי הקדושה שנשארו, צפונים ניצוצי גבורתם בקרבם פנימה כגחלים עוממות. כעת כבר הקיץ הקץ, ביאה שלישית הוחלה, הטפוס של זרע בהמה הולך ונוצר לעינינו, אבל לא יוכל לבא לשלמות גבורתו, וקל וחומר לסיפוג רוח עדנותו הפנימית, ומגמת חיבורו להעמיד גוי איתן, כי אם על ידי זרע אדם, שהם קרואים להוָצר על ידי גדולת עז קודש. אנכי והילדים אשר נתן לי ד' לאותות ולמופתים בישראל. \n", "summary": "הגאולה המתגלה בימינו, צריכה להיות על-ידי הנפשות האצילות (זרע אדם) והמעשיות (זרע הבהמה) כאחד, על-אף הפער ביניהן.\n"}, {"id": 278, "paragraph": "קטרוג הלבנה מתפרש יפה ברזי הנפש. השכל, המאור הגדול, והרגש, הקטן, שניהם עומדים במשקל אחד, אבל שונים הם דרכיהם, ולפעמים רבות מאד הסתירות שביניהם. אם ערכם היה מכל צד שקול, היתה הסתירה בחיים הרוחניים, וממילא גם הגשמיים, גדולה. אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. הרגש הקובל, אפשר לשכל להרחיב את עצמו עד כדי קבלת כל ההפכים. מה שאין כן ברגש. עצה אחת יש על זה, לכי ומעטי את עצמך, הוי ראש לשועלים, בחיי המעשה, החברה והנימוס, מלכי בכיפה, אבל למעלה, במקום העיונים העליונים, שם המאור הגדול מושל. אבל הקובלנא גדולה היא מאד, יש באמת מהלכים לרגש בעליונים ועליוני עליונים, גם בעמקי השכל עצמו וטוהר משפטיו. הכח השכלי שברגש מוצא הוא בעושר ההתפרטות, מיעט את הלבנה לפיכך הרבה את צבאותיה. אבל בכל זאת לקוי הוא העולם מפני ירידתו של הרגש ממרומי שמיו. השכל ושורש עליוניותו, מתעכב גם כן ממהלכו, ונעכר מזכותו, על ידי הנמכתו של הרגש והגבלתו, ואי התחברותו התדירית באור השכל. מביאים כפרה על האור האלהי המונמך על ידי מיעוט הירח, משתדלים לדרוש מילוי פגימתה של הלבנה, העמדתה במשקל המאור הגדול, החיים המורגשים והשכליים ממוזגים ומשוקלים עין בעין. מה טוב ומה נעים יהיה אז העולם, מה נחמדים, כבירים, עליזים וקדושים החיים. יהי רצון מלפניך ד' או\"א, שתמלא פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מיעוט, ויהיה אור הלבנה כאור החמה, כאור שבעת ימי בראשית, כמו שהיתה קודם מיעוטה, כמו שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. וכמו החיים הפרטיים, כמו כן החברותיים, יקבלו את צורתם החדשה, השלמה והבהירה. החפץ היותר כמוס במרומי הסתר השכלי, והגלוי במעמקי לבב, בסידור האומה וחסנה, יחדיו יעמדו שלובים זה בזה, ויתקיים בנו מקרא שכתוב, ובקשו את ד' אלהיהם ואת דוד מלכם, אמן סלה.\n", "summary": "חטא הלבנה הוא הרצון של הרגש לשלוט כשכל, והתיקון הוא מיזוג של השכל עם הרגש במידה ובמשקל.\n"}, {"id": 783, "paragraph": "העבודה התורית, המעשית והשכלית, מפני שהיא נובעת מהחכמה האלהית העליונה, שהחכמה והחיים הם מאוחדים בה בכל מילוי השלמתם ועינוגיהם בעדונים העליונים, שהם מקורי ההשכלה המקפת כל והחודרת בכל, שחיי הרצון של הטוב הגמור המוחלט והמרומם, מורידים בעומק הנשמה והעולמים כולם אור חיים כזה, שהוא בכל ניצוציו מלא בכל. וההזרחה של אור שאדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, גנוזה היא באוצר החיים של אור התורה, ומתנוצצת כברקים בנשמותיהם של טהורי הדעה, קדושי המחשבה וגבורי הרוח, שהעליוניות של ההסתכלות הזכה האלהית מפלגיה של תורה, היא חיי רוחם ומשוש תקותם. והם הם יוצרים ובוראים תמיד ישועות ליחיד ולציבור. ורוחו של משיח ד', שהיא רוח זיו העולם, חי החיים, הולך ומפעם בקרבם, ועל ידי מגעם הרוחני והמעשי, בכל אשר סביבותם, ובעולם כולו בגללם, בכל שדרה ושדרה לפי קירובה וריחוקה מהם, כמדת אור השמש על הכוכבים שבשיטתה, שהוא מתחלף לפי הריחוק והקירוב.\n", "summary": "העבודה התורנית, השכלית והמעשית, מורידה אל עומק הנשמה והעולם אור חיים.\n"}, {"id": 183, "paragraph": "מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, איננו סובל הריסות רוחניות, אבל אין לו גם כן בנינים עצמיים. הוא חוסה בצילם של הבנינים הטבעיים, כמו השפנים, שהסלעים הם מחסה להם. אבל האדם, מי שנשמת אדם באמת בקרבו, נשמתו לא תוכל לחסות כי אם בבנינים שהוא בונה בעמלו הרוחני, שאיננו פוסק תמיד מעבודתו הזריזה.\n", "summary": "מי שאינו נותן חופש לנפש�� ואינו סובל נפילות, לא יבנה לעצמו בניין עצמי אמיתי.\n"}, {"id": 348, "paragraph": "הצמאון מה שהנשמה משתוקקת לשלמותה הכללית, משתבר הוא בכל הארה רוחנית שבאה עליה, אבל הצמאון הפרטי של השלמות הישראלית שמבקשת את תפקידה, אינו משתבר כי אם על ידי מילוי של תורה. \n", "summary": "צמאון הנשמה לשלמותה מתמלא מכל הארה רוחנית, והצימאון הישראלי אינו מתמלא אלא על-ידי התורה.\n"}, {"id": 53, "paragraph": "כשאדם משליט את השכל על נפשו, והנהגתו את עצמו אינה הולכת בדרך ההכרעה הטבעית הפשוטה, כי אם על פי השפיטה השכלית, הוא מטביע בחלק ידוע מן ההויה כולה את ההטבעה הזאת, שהצד היותר מאיר שבה יגלה את אורו ואת שליטתו, וממילא מתבסם העולם על ידי זה, לפי אותה המדה שהאדם ההוא תופס בו מקום. ואם הוא מתעלה כל כך, עד שההכרעה הטבעית שלו הולכת היא, מצד ריבוי תשוקת הנפש אל השכל והיושר, דוקא על פי השכל, אז מאיר הוא בעצמיות ההויה את האור הגנוז, עד שמתהפכים חלקים רבים שהם מצד עצמם עכורים ושפלים, לבהירים ונשאים.\n", "summary": "השלטת השכל על הנפש מאירה בעולם את הטוב שבו, והפיכת הנפש לשכלית באופן טבעי הופכת את העולם לטוב.\n"}, {"id": 479, "paragraph": "המחשבה העליונה, שהיא נשמת המחשבות כולן, אינה שוללת שום מחשבה בעולם, אלא את הכל היא מבסמת ומחזירה לטוב.\n", "summary": "המחשבה העליונה אינה שוללת שום מחשבה בעולם, אלא מתקנת את כולן.\n"}, {"id": 169, "paragraph": "המצות בונות הן את הנשמה, בין נשמת היחיד, בין נשמת הציבור. השירה האלהית משוטטת ומרחפת על פני המצות, וחודרת בתוכיותן. הרעיון הגדול של התוך המלא של אמונת אלהים, בצורתה הרוממה, המאשרת את החיים, הולך הוא ומתלוה עם כל מצוה בצורה פרטית המיוחדת לה. הצורה המיוחדת ההיא מתחקקת היא בנשמה, לפי התוכן של המצוה, ולפי הערך של הדבקות הנשמתית אל האור העליון שבמצוה, וכן הנשמה מתגדלת, וכחה מתרבה.\n", "summary": "המצוות בונות את נשמת היחיד והכלל, על-ידי קישורן את האדם לשירת האלוהות שבהן.\n"}, {"id": 674, "paragraph": "לפעמים צריכים להכיר את הפעולה הרוחנית של העבודה הפנימית, ואור התורה והתפילה בכללה, בפנימיות הנפש, וממנה יוצא האור לעולם כולו, ולפעמים צריכין לעמוד במעמד כזה שאין הנפש כי אם מדה מודדת, כמדת קרקע וכלים, וההופעות הולכות ומאירות לעולם כולו, וסוף הכבוד לבא גם כן להארת הנפש היחידה, שממנה נבע אור זה. מדה זו האחרונה, משמשת לפעמים מצד גדלות, ולפעמים, מצד קטנות. אי אפשר לתפוס המדה האמצעית, וצריכין להחזיק דוקא בגדלות עליונה, להופיע אור בעולמים כולם. כי אשב בחשך ד' אור לי.\n", "summary": "לפעמים הנפש פועלת בעבודתה על העולם, ולפעמים, מצג גדלות האדם או קטנותו, אינה אלא כלי להשפעות המאירות לעולם.\n"}, {"id": 229, "paragraph": "מיד כשאנו מתחילים להסתכל בדברים האלהיים, נופלת עלינו חרדה, והשכל נעשה על ידי זה כהה. ובשביל כך אין אנו מסיקים הלכה ברורה בסדרי המחקרים הצחים, ובדרכי החיים והמעשה שעל פיהם, בראשית ההשקפה, עד אשר אנו מתחזקים בישוב הדעת, ורגש היראה נח מזעפו על ידי המנוחה השכלית, ואז הננו מתחילים לחשוב מחשבות ברורות, שיש בהן תועלת ספרותית ותועלת מעשית.\n", "summary": "כשבאים להסתכל בעניינים האלוהיים נתקפים בחרדה המכהה את השכל, ורק על-ידי ישוב הדעת מתבררות המחשבות.\n"}, {"id": 682, "paragraph": "מי שיש לו נשמה כללית, צריך לעסוק בדור שלנו במבואים, בבירור מפתחות לכל ענין נשגב. במבוא לאמונה בכלל, להבין גדרה, תוארה, תכונתה, פעולתה באדם ובעולם, הצדדים הטובים והר��ים של הופעתה, למען דעת איך להניח הכל על מכונו. מבואים למוסר, לכל תורתה הרחבה והעמוקה לכל צדדיה השונים. למוסר האלהי, ההופעי, להמוסר האמוני, להמוסר הטבעי, למוסר המעשי והמוסר המדותי, למוסר הפרטי ולמוסר החברותי הקיבוצי, למוסר החינוכי ולמוסר המשפחתי, למוסר המעשי ולמוסר התיאורי, למוסר ההיסתורי העבר ולמוסר ההוה, למוסר האידיאלי העתיד, ולמוסר הקיבוצי הרוחני, העולה מכל סעיפי המוסר הרבים הללו וענפיהם יחדו. \n", "summary": "בעלי נשמה כללית בדורנו צריכים לעסוק במבואים של האמונה ושל המוסר בכל חלקיו – האלוהי, הטבעי, הפרטי והכללי.\n"}, {"id": 778, "paragraph": "העליוניות הזאת של שכלול כח הדמיון, בכלל ובפרט, היא עטרת תפארת שאינה הולמת כי אם לפי אותו הערך שהשכלולים המעשיים והשכליים כבר מיוסדים. אי אפשר לצייר תכונה שלמה של עושר הדמיון, כשהבערות שולטת, והרשעה המעשית מתגברת. רק בהתרוממות רוחנית ומעשית חשובה וקבועה אפשר להשיב את בנין בית המקדש למקומו, והשכלולים המוקדמים הולכים הם ליסד את בית הזבול, את נוה אפריון, שהדר אל שם שורה. אבל לעומת זה התביעה לשלמות היופי המפואר, ושכלול הדמיון בכל איתניותו, עם כל מה שלפניו וכל מה שלאחריו, עם כל מה שלמעלה וכל מה שלמטה ממנו, זהו היסוד האיתן של תביעת החיים, התוכן המחולל בחסרונו את הצעקה הנוראה, שיושב הקב\"ה ושואג כארי, אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין האומות, שנאמר ד' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו, שאוג ישאג על נוהו.\n", "summary": "רק בהתרוממות שכלית ומעשית אפשר לשכלל את הכוח המדמה, ולהשיב את בית המקדש למקומו.\n"}, {"id": 513, "paragraph": "אם המדע, שגם התורה בכללה היא מסוגו, הוסיף לאדם אושר, זאת היא אבן המעמסה שחולקים עליה חושבים. הצדדים מורים לכאן ולכאן, ואיפה היא הפשרה. אבל נשכח לדבר על דבר המינים, האיש והאשה. התכונה של הגבר היא בנויה לבא לאשרו על ידי הוספת תרבות ושכלול מדעי ואומנותי. והתכונה של האשה היא בנויה להיות הולכת ומתפתחת דוקא מתוכיותה, בלא עמל של ספרים, וכל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות. כל קלקולי החיים באים, ועל כל פנים רבים מהם, מזה שהאיש רוצה ללבוש בגדי אשה, לגדול מאליו כצמח השדה, במובן הרוחני והמעשי, והאשה חפצה ללמוד ולכבש. יבאו ימים ויכיר העולם את עוותתו, ויחזיק כל מין במדתו, ואז יהיה לנו מין אנושי ממוזג, שהטבע הבריא כשהוא לעצמו מצד האם, והופעת רוח הפועל והמחפש מצד האב, שניהם כללו את יפיו.\n", "summary": "רצון האישה להשכיל על ידי לימוד, ורצון האיש להכיר הכל מתוכו, גורמים לקלקולים רבים.\n"}, {"id": 85, "paragraph": "סופרים, וכל עסקני האומה הרוחניים, אשר בנפשם מקננת הדאגה לקיומו של עמנו בצורתו החמרית והרוחנית, עצות מרחוק מבקשים אנו, עצות שהן בודאי טובות, הרחבת השפה והספרות, בקשת דרכים שבהם מחבבים ומרימים את הרגש הלאומי הישראלי. אבל עם העצות הרחוקות, שהן כמו חדשות, אף על פי שבאמת כבר היו בנו בשכבר הימים, אלא שנתישנו בימי התרדמה וההתעלפות הלאומית, אנו צריכים לחזק גם כן את העצה הקרובה, את העצה שהיא בידינו ובין עינינו, את השמירה של חקי היהדות של האומה כולה, הנובעים כולם ממקור חייה העצמיים, ונותנים לה חיים עצמיים, בשמרם על ידי קיומם ושמירתם את צביונה הרוחני והמעשי.\n", "summary": "קריאה לסופרים לחיזוק הרגש הלאומי על-ידי חידוש הספרות והשפה, מבלי לפגום בחוקי היהדות הישנים והמקוריים.\n"}, {"id": 803, "paragraph": "הצדיקים המופל��ים, שאין עולם הזה תופס אצלם מקום מצד גבוליו, שפלותו וצמצומיו, דוקא הם מוקירים את העולם ומכבדים אותו, מפני שהם רואים בו עולם עליון, זיו טהור ממקור החיים. ויפיו וטובו מתעלה בעילויים גדולים, והרגשת הנועם והיופי שבו מתגדלת אצלם בגודל של קדושה ועדינות עליונה, עד שהנם תמיד חיים חיים מלאים, שיש בהם כל שיקוי הלשד של כל ההנאות האסתתיות המענגות את החיים במעלה עליונה מאד. וחושיהם הרוחניים אפילו ביחס להתוכן האסתתי הרגיל, בהכרת היופי שבמראות, שבשירה, שבסדר, שבמדינה ובמוסר, ושבכל ערך, מתכפל בכפלים אדירים, עד שהם הם הנם מקורות היופי והסידור בחיים. והעולם מזדהר ביופיו, ומתעלה בתפארתו, על ידי השפעת זיו נשמתם. וכל בעלי אומניות שבחכמות היפות מתעלים, מתעדנים ומתברכים על ידי השפעתם. כי הם בעצמם הנם שרויים בספירת התפארת האלהית, הכוללת בחטיבה אחת כל הדרת שמים וארץ, והתפארת הולכת ומתפשטת על כל היצור, ועל כל מעשיהם, על כל רחשי לבם ונטיותיהם, ואור מלך ביפיו הולך ומתגלה על ידם.\n", "summary": "דווקא הצדיקים המרוממים מהעולם הזה, מכירים ביופיו, מפני שרואים בו עולם עליון, ובכך משפיעים על אומני היופי.\n"}, {"id": 699, "paragraph": "אל יהיה קל בעיניך התפתחותו של כח המדמה, גבורתו וצחצוחו, שהוא מקושר בקדושתו וטהרתו, כי הוא הכסא שאור החכמה והחיים העליונים שורים עליו.\n", "summary": "כוח המדמה הוא הכסא שאור החכמה והחיים העליונים שורה עליו.\n"}, {"id": 285, "paragraph": "כל המתעורר בעולם מדור דורים עד אחרית, הכל הוא חלקי שאיפות וחלקי הכרות, שהולכות ומצטרפות ליצירה שלמה. עד שלא באה הצורה המשלימה, המכנסת את הכל אל שלמותה, יש בהם טוב ורע, אמת ושקר, טומאה וטהרה, קודש וחול. אבל כשיופיע האור של ההתאחדות הכוללת, שיהיה מבורר כל אלה השאיפות וחלקי ההכרות למה הן באות, אז הכל יוכר לטוב, לאמת, לטהרה, ולקודש. עולם שכולו שבת, שכולו טוב.\n", "summary": "כל ההכרות החלקיות המעורבות מטוב ורע, אמת ושקר, קודש וחול, טומאה וטהרה – תוכרנה בעתיד כטוב מושלם.\n"}, {"id": 728, "paragraph": "הרשעים אינם יכולים להסתכל באור החסד במקורו, בחכמה העליונה, וממילא חפץ החיים אצלם הוא רק אסון, בין לעצמם בין לעולם ולההויה כולה, ונטית המין, המביאה את החיים למציאות, קליפתה התאונית היא אצלם כל מה שיש להציל ממנה. וזהו מאיסותה של הערלה ושורש טומאת הזימה. ועצם החיים אינם להם שום שיווי, וממילא יצרא דשפיכות דמים גדול לעומת יצרא דעריות, ושניהם נאחזים ביצרא דעבודה זרה, שהוא אלהים אחרים, דינים קשים, עורים ורעים, נדחפים מרצון שובב נוטה להרע. והצדיקים הם להיפוך מכל זה, מגלים את אור חסד עליון בהוייתו, ורואים בנטית המין, הקדושה העליונה, ברוממות החכמה המאירה בחסד, וממולא בלשד טל הדעת. והחיים יקרים לאין שיעור, מפני שהם נובעים ממקור היקר העליון, הטוב הכמוס, המנצח את כל נצחי נצחים. ובא החסד ואהבת הבריות במקום יצרא דשפיכות דמים, והוד הקודש והצנע לכת, בידיעה פנימית אזורה בגבורה של לבת קודש, במקום יצרא דעריות, ושניהם אחוזים במקור דעת עליון, היונק מחסדי עולמים שבמחשבה הכמוסה, מקור כל התענוגים, האורות המצוחצחות, המפתחים כל טוב וכל נדיבות, כל יופי וכל גבורה ושמחה וכל נועם עליון, בעולמים כולם.\n", "summary": "דבקות הצדיק בחסד ובחיים, מביאתו לאהבת הבריות ולצניעות, ואילו דבקות הרשע בדין, מביאתו לעבודה-זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.\n"}, {"id": 763, "paragraph": "התפילה המתוקנה בערך שוה לתוכן הפנימי של הקרבנות, היא מתדמה לה גם כן בסימבוליותה, ובעובדא הפועלת שלה. שניהם יחד עושים את התפילה לחטיבה חיה, פועלת בעולם, והם מטביעים בה את החותם האצילי הישראלי, הספוג כולו מאור הידיעה האלהית בצורה טהורה, מלאה אור חיים אידיאליים, הפונים לעומת הנצח, המתעלה וסופג בקרבו את העולמיות בצורה מעולה עליונה, הפועל זיכוך וצחצוח על כל ערכי העולם, האדם והחיים וכל ההויה כולה. ישראל עוד ישוב להתפלל ולרנן רנת קודש, בשמחת עולם, בשמחת צדיקים הששים בגילת אל עליון, וכל יצורים כולם.\n", "summary": "התפילה פועלת את פעולת הקרבנות הפנימית והסימבולית.\n"}, {"id": 419, "paragraph": "הגילוי הסקירתי הרוחני הפנימי במעמקי נשמת ישראל, מציג לפנינו את כל התורה המעשית כולה בצורתה הפנימית, האידיאית, על כל פרטיה. כל ההתפשטות של תורה שבעל פה, עם ענפי ענפיה, כולם כאחד חיי האומה הם עצמם, הנובעים ממקור עליון, ומחוטבים בחטיבה איתנה. ומתוך רישום זה של גילוי נשמה זו, באים לידי עילוי יותר נשגב, והולכים ומתעלים, ומדרגות העליוניות של רוח הקודש הולכות ומתגלות. הכל לפי השקידה של התורה ומעשים הטובים, עילוי המדות, וההארה של הדבקות האלהית ברוח דעת עליון.\n", "summary": "תורה שבעל-פה היא התפשטות פנימיות חיי האומה, ולפי גודל שקידתה מוטבע רישומה בעולם.\n"}, {"id": 174, "paragraph": "האידיאל המוסרי, לכל פרטיו המעשיים והציוריים, הוא תוצאה ישרה מהאידיאל השכלי ברום חביונו. המחשבה של האנשים בעלי הרוח, משוטטת היא בעקרה למעלה, בגבהי האידיאל השכלי, האמת והשקר זהו כל התוכן שלה. התוכן של האידיאל המוסרי, כאחת מצלעותיו של האידיאל השכלי, כלול הוא עמו, ואיננו תופס מקום לבדו כלל. לא בכונה מדוייקת לצמצם המבט אל הפרטים של הטוב והרע, ולסור מרע ולעשות טוב, נוכל לצייר לנו את האידיאל השכלי ברום גבהו, עסק אין לו כלל עם אלה הפרטיות, אלא שכשימצא המואר ממנו פגישה עם תכנים כאלה שיש בהם טוב ורע, ודאי יעשה את הטוב, ולא יעשה את הרע. הצמצום לכוין את האידיאל בשביל טוב ורע, זאת היא ירידה עצומה למי שהיה מוכן לחיות חיים של האידיאל השכלי בעצם טהרתו. וכל הפרעות נגד המוסר היותר טוב הנהוג בספירה האנושית, הבאות מצד איזה התגברות של מחשבה חפשית נשאה, יונקות הן את לשדן מתשוקת האידיאל השכלי לעלות אל מקומו. אלא שבמקום שהאידיאל השכלי לעולם לא ישלול את הערך של הטוב והרע, לא יאמר על הטוב רע ועל הרע טוב, אלא יתרומם על גביהם, ובכל מגע שיבא לידו ישאר הטוב טוב והרע רע, כל זמן שהוא בצביונו הרע ובגבולו, יבאו המושפעים מהניצוץ הקטן של הזהרורית של מעלה, אשר רק השעת עין מההכרה החודרת, וחלישות של הרצון ביחש להחזקת המעמד של הטוב והרע ביחושם אליהם בדרכי החיים, פעל עליהם לידי חילוף ותמורה, עד שיאמרו על הטוב רע ועל הרע טוב. הארץ נשמטה מתחתם, ובשמים מעל לא ימצאו מעמד.\n", "summary": "שורש המוסר של הטוב והרע, נעוץ באידיאל השכלי של האמת והשקר הנעלה ממנו, ופריצת המוסר נובעת מטשטוש הפער ביניהם.\n"}, {"id": 78, "paragraph": "כמו שדעת ד' היא גבוהה מכל מדע, כך היא משתפלת להאיר בלב היותר קטן שבלבבות, והולכת ומאירה במדרגותיה בכל אנשי המעלה לפי ערכם. האפשרות של דעת ד', גם היא מזככת את כל העולם כולו, אף על פי שעדיין לא יצאה מן הכח אל הפועל.\n", "summary": "כשם שדעת ה' גבוהה מכל מדע, כן היא משתפלת להאיר בלב היותר קטן שבלבבות.\n"}, {"id": 201, "paragraph": "דוקא אם שמע בישן תשמע בחדש. אחד מהיסודות המציל את המחשבה מכליון, הוא ההתעמקות בהישן. יעלה החדש ויפרח, יציץ ציץ ויפרח וישגא מאד, בכל זאת אנו צריכים תמיד לעומק הרוח של הישן. ביותר הדבר אמור בהשקפות רוחניות מופשטות, וממילא הולך הדבר ומשתרג על עוד המון סעיפים המתיחשים להן. כל אשר רוחו נשאו לתור בחכמה, לדעת את רוח המדע הנאצל ברום חפשיותו שיוכל להיות מתואר בזמנינו, הוא, ודוקא הוא, ימלא אז את אוצרו רכוש רב, כאשר יפנה אל הישן, אל התורה והמסורת, אל כל דברי חכמים וחידותם, אל ההגיון הגלוי והצפון. כל העושר יחד יציב לפנינו את קומת המחשבה במלא חטיבתה. שוכח הוא הזמן בשאון גאונו לדבר על דבר הבורא, נחלש הוא מעז ההרגשה לברך את שם כבודו, נרפה הרוח מבהלות לצים, ריקי מוח, והרעיון מתדלדל, והרגש מטפש. צריך לשבר כבלי ברזל כאלה, בחופש ובגבורה. צריכים לשוב אל הישן, אל הסגנון הבריא, אל הדרת קודש, להכרת היוצר והיצירה, להרגשת הטוב והמטיב. תשתחרר אז השירה, ינשא הפיוט למרומי שמיו, וכל השקפות העולם הנובעות מהחיים והטוב, המקושרות עם הטוהר והצדק, בין שהן השקפות גלוייות, מתבארות בשכל והגיון, בין שהן השקפות גנוזות, אשר רק הסקירה הרזית ומעין של רוח הקודש באיזה אופי שהוא מפכה פלגים כמו אלה, הכל צריך שיבואר, שיפורש, שיוסבר ויגלה. ולא יבינו כל רשעים, אין בכך כלום, כי המשכילים יבינו. החופש העליון של המחשבה יבטל את זחיחות הדעת, ואת קטנות האמנה, ודברים שלא נשמעו סופן להשמע, והשמיעה תתקבץ לקשב גדול, לכח חודר, לקול מעורר, משיב נשמות נדחות למעון רבצם, מחזק רוחות נכשלים מכובד פשעם, משים שפלים למרום, ומשגב קודרים ישע.\n", "summary": "יש בעולם הישן עומק שאינו קיים בעולם המדע החדש, ואסור לעזוב אותו.\n"}, {"id": 807, "paragraph": "ראויה היא האנושיות שתתאחד כולה למשפחה אחת, וחדלו אז כל התגרות וכל המדות הרעות היוצאות מחילוקי עמים וגבולותיהם. אבל העולם צריך להעידון התמציתי שהאנושיות משתכללת על ידו בעושר הצביונים המיוחדים של כל אומה. וזה החסרון תשלים כנסת ישראל, שתכונתה היא כמין אוצר רוחות גדול, הכולל בקרבו כל כשרון, וכל נטיית רוח עליונה. ובמילואה הגמור של כנסת ישראל, יהיה שמור בעולם, ביחוד על ידי קישורה עם כל העולם כולו, כל הטוב שיוצא מפלוגת עממים, ושוב לא ימצא כל צורך בההתפלגות הממשית, והיו כל העמים הכלליים חטיבה אחת, ועל גביהם בתור אוצר קדוש, ממלכת כהנים וגוי קדוש, סגולה מכל העמים, כאשר דבר ד'. \n", "summary": "ישראל מאפשרים לכל האומות להתאחד למשפחה אחת, על ידי איגודם את כל כשרונות העמים.\n"}, {"id": 489, "paragraph": "הכח היותר חדש שיתגלה בעולם, לחדש את החיים בגאולה שלמה, הוא הערך הגדול שיש לרצון האדם בהויה כולה, כשהוא משתלם בשלמותו הגמורה. ולזה אנחנו עורגים, כל מעשינו לשם כך מכוונים הם, לגלות את האלהות שברצון האדם. וזה אנו הולכים ומגלים על ידי התכנית של התעלות האדם והתקדשות רצונו, שהוא מבא לבא על ידו לגבורת הרצון, להתגלות אלהות בעצם הרצון עצמו, העולה למעלה מכל עמל ומכל כשרון המעשה, שהוא אך הבל ורעות רוח לגבי המעלה העליונה של עליית הרצון למקורו, והתגלותו בפעולה. זה האידיאל איננו נפסק מישראל, זאת היא עליית השכינה התדירית, שבכל יום אנו מכוונים לה בעבודתנו, עליית רצון האדם עד כדי תפיסת מקומו הנועד לו ברצון ההויה. ואז רצון ההויה כולה, אור הרצון של הופעת גילוי האלהות המוחלטה, מתגלה עליו. והכל מתחדש באור גדול, בחיים חדשים, בשירה חדשה, בטבע מחודש, בנשמות חדשות, בדעות חדשו��, בהרגשות חדשות, בציור עולם מחודש, ברצונות מחודשים, בבטחון חדש, ביחש מחודש לשמים ולארץ, לכל היקום, לאדם ולבריות כולם, לגווני החיים כולם, לגלוי ולסתר, לרוחניות ולגשמיות, לחיים שבגוף ולחיים שמחוץ לגוף, להכרות מוגבלות ולהכרות שאינן מוגבלות, לניצוצות פרטיים ולאורות כלליים, לכלים מחזיקים ולתוכנים שלהם, להכל יברא יחש חדש, בחידוש ההתגלות של ערכו האמיתי של רצונו של האדם במציאות. וזה בא יבא על ידי הסרת החלודה והזוהמא מהרצון, על ידי העברת הערלה החיצונה והפנימית, על ידי מחיית עמלק באדם ובלאומים, בביעור רוח הטומאה מהעולם כולו. \n", "summary": "פסגת הגאולה היא גאולת הרצון וגילוי האלוהות שבו, וזוהי תכלית עבודתם של ישראל.\n"}, {"id": 590, "paragraph": "כל מי שקדושת נפשו עלתה למרומי ההסתכלות של פנימיות ההויה, ושואב הוא רוח הקודש ממעמקי נשמתו, כל מה שיסתכל יותר בעולם החיצוני, בחכמתו וערכו, ובכל טענות הערות ותביעות של בעלי החיצוניות, יתחדד חושו הרוחני יותר ויותר, ומכל קליפה ישיג אור, מכל כפירה אמונה, וקדושה מכל טומאה. למרומים הללו אפשר להגיע על ידי הדרכה תדירית בדרכי תורה, בחכמה, בתרבות ודרך ארץ, שנזהרים בהם שלא יהיו סותרים זה את זה, רק יתאחדו יחד באיחוד קבוע, שהוא מתעלה כל מה שההסתכלות בחכמה העליונה, המביאה להכרת האחדות באור חיים ורוחב דעת, היא מתגדלת בגודל תמידי, ומראה היא את פעולתה על כל הליכות החיים כולם, המדות, הדיעות והמעשים.\n", "summary": "ככל שהאדם מתעלה, יכול הוא להשיג אמונה ואור מכל חכמה ותרבות, ואפילו טמאה.\n"}, {"id": 207, "paragraph": "כך הוא הסדר. צריך לטהר ולאמץ את הגוף וכחותיו כולם, אחר כך בא כח הדמיון וכל סעיפיו, שצריך להיות גם כן חזק ומזוכך, ואחר כך בא הרגש וכל ענפיו, ועל גביהם יבא השכל הברור והסתעפותיו כולן. ואור ההקשבה העליונה, שבאה מהתנוצצות רוח קודש עליון, הוא בא על גביהם. \n", "summary": "סדר התיקון הוא – גוף, דמיון, רגש, שכל, הקשבה להתנוצצות רוח הקודש.\n"}, {"id": 655, "paragraph": "כשהיראה מתגברת בלבו של אדם מצד בהירות ההשגה, צריך הוא אז להסתר בצל החסד האלהי, על ידי כח התשובה העליונה, המחדשת את כל ההויה מעומק שרשה, שהיא מתאמת אל הציור של השלמות העליונה, שאינה יכולה להתגשם בפועל, אבל היא תמיד נחשקת, ובלב יש צער מתוק להגיע למדרגתה. אף על פי שהמעשה והחיים מכריחים את האדם לדרוך בדרך מיצוע, מכל מקום החשק הנשמתי לאשתאבא בגופא דמלכא הוא בלא גבול.\n", "summary": "כשהיראה מתגברת, צריך לחסות בחסד ה' על-ידי התשובה, השואפת להתבטל בשלמות הבלתי-גבולית.\n"}, {"id": 125, "paragraph": "הידיעה הברורה מחוללת את הרצון, כשהיא עומדת על הבסיס הטוב. חמדת הטוב, כל שהיא מתבררת יותר, כך היא מתחזקת. כל מה שמתברר יותר שהטוב הוא טוב באמת, כן הרצון מתגבר. גבורת הרצון מחוללת את היכולת. למדנו מזה, שהידיעה הרצון והיכולת הנם תמיד אחוזים יחד, ובמקום שנמצא מדע לאין גבול, שמה הרצון הוא בלתי גבולי, והיכולת בלי גבול גם היא.\n", "summary": "ידיעת והכרת הטוב מחוללים את הרצון, וגבורת הרצון מחוללת את היכולת.\n"}, {"id": 121, "paragraph": "מהלך המחשבה של ההתפתחות, שנתפרסמה בכל השדרות לרגלי למודי הטבע החדשים, עשתה מהפכה רבה בחוג המחשבות הרגילות. לא אצל יחידי הסגולה בעלי הדעה וההגיון, שמעולם הסתכלו בסדרי השתלשלות דרגאים אפילו בההויה הרוחנית המוסקרת בסקירה היותר נסתרה, שאין הדבר זר אצלם להבין במדת ההשואה גם כן באופן זה בדבר ההתפתחות החומרית של העול�� המוחשי, שראוי הדבר שתהיה התגלותו מתאמת לההשתלשלות הרוחנית של ההויה, שאינה מחסרת דרגה אחת בדילוג וריקניות. אבל ההמון לא הסכין להבין את ההתפתחות ברעיון שלם ומקיף, ולא יכול לקשור על פיו את עולמו הרוחני. לא הכבדות שיש עם התאמה של פסוקי תורה, או מאמרים מסורתיים אחרים, לרעיון ההתפתחות, מכביד הוא את העמדת המחשבה ההמונית על מכונה. מלאכה זו נוחה היא מאד. הכל יודעים שהמשל, החידה והרמז, שולטים בענינים הללו, שהם כבשונו של עולם, בכל מקום, וגם אוזן ההמון רגילה להיות נשמעת לגזרה קצרה, שמקרא זה או מאמר זה הוא בכלל סתרי תורה, שהוא נעלה מפשטו, ודעתו מתישבת, והיא מתאמת בזה אל סקירת בעל המחשבה, המשער את סוד השירה העליונה שיש בהרצאת חידות מני קדם. אבל איך להתאים את כל הקשר הרוחני של כל הרצאת מחשבותיו, שנתאגדו יחד על פי הסדר של פתאומיות ודליגה, שהיא מצלת את המחשבה מלשוטט במה שהוא רחוק מחוגה, בהפגשם עתה עם החטיבה החדשה של ההתפתחות, ההולכת ומתפרסמת וכובשת מקום בלבבות, לזה צריך הזרחת אורה מרובה, שתהיה הולכת וחודרת את כל השדרות, עד אשר יופיע בסדריו הנוחים גם בחוג היותר פשוט והמוני.\n", "summary": "המדע על התפתחות העולם (אבולוציה), מכשיר את המון העם להכרה הרזית של התפתחות העולם.\n"}, {"id": 576, "paragraph": "כשצדיקים מתגברים בקדושתם העצמית, שאור החסד מאיר בהם בהזרחה גדולה, יכולים הם לקרא לתשובה גם את הרשעים היותר מוחלטים, גם את השקועים בכל הזוהמות והקליפות, גם את הכופרים ועזי הפנים היותר נוראים, כי הכל כוסף לאור העליון בהגלותו.\n", "summary": "ככל שהצדיק מתגבר בקדושתו, גדלה יכולתו לקרוא לתשובה גם את הרשעים היותר גמורים.\n"}, {"id": 126, "paragraph": "כל חטא בנפש האדם נובע מפגם ביכולת. נחלשה הנפש, ואינה יכולה לעמוד נגד נטיית הרע שבה. חסרון יכולת זה, בצאתו אל הפועל, מחליש הוא את כח הרצון של הטוב, וחלישות הרצון מחוללת חלישות הידיעה, והכרת הטוב מתטשטשת. התשובה באה אחר בינה, כשמגבירים את הכרת הטוב, הבאה בשלמותה גם עם הכרת הרע. הרע מבחין את הטוב. כשעומק הרע נעשה ידוע ברעתו, מבהיק יותר עומק הטוב בטובו. וכל מה שידיעת הטוב מתבררת, והפגם שגרם החטא להחשיך את הידיעה הולך לו, על ידי השבת הרצון ונטיית הנפש אל הטוב, מתעוררת על ידי ההכרה גם כן הנטיה לבסס את רצון הטוב, ולהציל גם אותו מפגמו של החטא. והנפש אשר נחלשה מקבלת את טובה בזה, להעמיד את נפילתה, ולתקן את היכולת שלה, שיהיה במילואו בתור יכולת לטוב. והבחירה נעשית על ידי זה חפשית, ושיקול הטוב נשקל הוא באין מפריע, ופועל ממילא כח המושך הרוחני שיש בכל נפש אל הטוב, להגביר את הכרעת הטוב, ולהעמיד את סדרי החיים של היחיד והציבור כולם על המרכז של הטוב הגמור, שמלתו האחרונה היא אור ד'.\n", "summary": "החטא נובע מיכולת פגומה הפוגעת ברצון ובדעת, והתשובה באה מהבינה אל הרצון, ומשם ליכולת.\n"}, {"id": 25, "paragraph": "מכל הזרמים הרוחניים השונים שבחללו של עולם האנושי, נמצא שורש בכנסת ישראל, מתוך שהיא, במובן הרוחני, המיוחד למשאות נפשם המתרוממת למרומי האושר הטהור, מרכז האנושיות. ובגלל זה אי אפשר כלל שנעלים עין מכל זרם, בבאנו לברר את כח הרוחני של כנסת ישראל, \"הכלה\", \"דכלילא מכל גוונין\".\n", "summary": "אסור להעלים עין מכל זרם הקיים בעולם, כיוון שלַכל יש שורש בכנסת ישראל.\n"}, {"id": 840, "paragraph": "אמנם הדעה העליונה מוכרחת להתרומם עוד יותר, ובענות צדק תאמר, שתואר הרצון הוא אחד מהתוארים של הגודל שאנ�� מבקשים, והוא רק אצילות צמצומית מאור אין סוף. וכתר עליון, אף על גב דאיהו אור צח, אור מצוחצח, אוכם הוא לגבי עילת כל העילות. לא בחנופה, כי אם בטהרה ובגבורה אנו אומרים אומר מלא זה, כליל חכמת אמת. \n", "summary": "בהסתכלות של ענווה רואים, שגם הרצון העליון הנו רק אצילות צמצומית מאור אין-סוף.\n"}, {"id": 346, "paragraph": "גאון האמונה מתאחד עם החכמה. וכשהמוכשר לחבר את האמונה בעומק מקורה עם החכמה מתרפה ממעשי יחודיו, מתקבץ צער נורא בנשמתו, עד אשר ישוב בגדל חילו, בתוקפא דתיובתא, לחבר את האוהל, ולהאיר את החכמה והאמונה ביחד מאור מקוריותם.\n", "summary": "האמונה צריכה להתחבר עם החכמה על-ידי המוכשרים לכך, והרפיון מלחברם ממלא את הנשמה בצער.\n"}, {"id": 10, "paragraph": "בבסיס האמונות תלוי הכל באיכות השילוב של המחשבה, איך חלקיה תלויים הם זה בזה, שבהם רב מאד השינוי בין אדם לחבירו, ויותר מזה בין דור לדור. לפעמים נמצא, שעל ידי איזה הגיון ביסוד רעיוני אחד, לאדם אחד נופל אצלו בנין שלם של מוסר ורגשי קודש, ולחבירו אין הדבר נוגע כלל לבנינו הרוחני שנשמתו מתקיימת בו. ולפעמים גם על ידי הרעיון הזה עצמו, שהאחד שוקע ויורד על ידו, חבירו הרי הוא מתעלה ומתרומם.\n", "summary": "בגלל מורכבות חלקי המחשבה והאמונה, כל אחד בונה לעצמו עולם רוחני, שלפעמים אינו נוגע, ואף מזיק, לעולמו של חברו.\n"}, {"id": 453, "paragraph": "כל מה שאדם מתגדל, מתגדל העולם כולו עמו.\n", "summary": "כשהאדם מתגדל, כל העולם גדל עמו.\n"}, {"id": 560, "paragraph": "דקדוקי הדינים הולכים ומתפצלים מהשרשים, והשרשים מוכרחים הם משרשי שרשיהם. וכל מילוי וקיום דקדוקי מעשי, מרחיב ומאיר הופעת אור מהשרש העליון, שעל פי הקשר ההגיוני המיוחד לחטיבה זו הדיוקים הללו מקושרים בשורש המאיר. וכל העברה וקלקול, משחית וסותם את צינורי אור הללו, הכל לפי ערך איכות וכמות של הקלקול. והסתימה הטבעית הזאת עושה היא את פעולתה בין בשוגג בין במזיד, בין במתכוין בין שלא במתכוין, אלא שמדריגות מתחלקות.\n", "summary": "דקדוקי הדינים מתפצלים משרשיהם העליונים, וקלקול בהם סותם את צינורות השפע אליהם.\n"}, {"id": 810, "paragraph": "המדע בכללו הוא ההסתגלות של רוח האדם אל המציאות כולו. המדע המעשי מוכן הוא להורות לו דרכים בחייו על פי ההסתגלות הזאת, אבל יותר מזה הוא התפקיד של המדע הרוחני, המשלים את רוח האדם שלא יהיה תלוש מכל העולם הסובב אותו, למען יוכל לינק מכל היש יניקה חיונית רוחנית, שרק אז ימצא הוייתו שלמה. וזהו סוד צמאון הדעת, שראש פסגתו הוא הצמאון של דעת אור ד', שהוא יסוד כל היש, ויותר מכל היש באין קץ. ועיקר תביעת הרוח הוא להסתגל אל ההויה האמיתית, אל היש האלהי, וזהו רז העבודה העליונה של ישרי לב, השמחים בדעת ד' ומתענגים על כבוד שמו.\n", "summary": "המדע המעשי מסגל את האדם למציאות המעשית, והמדע הרוחני למציאות הרוחנית, ותכליתו היא הצימאון לדעת את ה'.\n"}, {"id": 404, "paragraph": "יראת העונש, המדה השפלה שבצורת המוסר הרוחני, הרי היא גם כן המדה העליונה, כשהיא אידיאלית. הא כיצד, מכיר האדם את החטא לכיעור, והכיעור למתועב להנפש, ומתועב אל ההויה, והתיעוב מצער הוא צער רוחני אמיץ מאד. ולפי גודל האור שבנשמה, ככה הכתם של החטא נראה, וככה הוא מונע את ההרמוניה היפה שלה עם ההויה, עם יפיה ותפארתה, עם כבודה וקדושתה, ויראת החטא באה.\n", "summary": "יראת העונש בצורתה האידיאלית, היא יראה מצער סלידת הנפש מן החטא, והיא אחוזה ביראת החטא.\n"}, {"id": 721, "paragraph": "במעמד הנפש של הופעה, הבא מזוה�� של דיעות כלליות שהן משפיעות גם כן על מצב הרצון, צריכה הבריאות הגופנית והנפשית להיות שלמה, וזה האור היה מגולה בבית ראשון ביסוד הנבואה ורוח הקודש. לאחר שנתמעט הכח במקורו, ונתרבה בענפיו על ידי המון תלמוד והלכות מרובות, הוחל הפרט להתגבר, התוכן המעשי והדיוק, והאור הכללי התעלם, ואז אין הבריאות כל כך מעכבת. כעת אורו של משיח מתנוצץ, ועם השמירה של הרכוש הפרטי שכבר נקבץ, וההוספה ההגונה עליו מכל צד לטובה, חוזרת התביעה להתבסם מבושמי הכלליות, המאחדים את הדעה הצלולה עם הלב המרגיש והחפץ גדולות ואציליות, ועל כן הגבורה נדרשת, והתפקיד של בריאות הגוף והנשמה הותחל להדרש בכל עז, ויש לו תקוה שילך ויגדל, ירומם וינשא, בכמותו ואיכותו, ויתעלה עד מרומי הקדושה והגבורה העליונה של עז לאלהים.\n", "summary": "אורהּ הכללי של הנבואה דורש בריאות הגוף והנפש, בניגוד לאורו הפרטי של התלמוד, ולקראת הגאולה חוזרת הבריאות ונתבעת.\n"}, {"id": 231, "paragraph": "אף על פי שצריך להשתדל הרבה להיטיב את המדות, מכל מקום חלילה לעכב בשביל מניעת הטהרה המדותית את העילוי לצד גודל הרוח וההסתכלות השכלית. ולאידך גיסא, שאי אפשר כלל שיטהרו המדות בלא עליית רוח גדולה. וכל הגדול מחבירו, צריך הוא יותר לשכלל את עולמו הרוחני השכלי, כדי שיהיה לו מבורר הדבר מהו המהות האמיתי של טהרת המדות.\n", "summary": "אין להתעכב מלהתעלות ברוח ובשכל ובגלל פגמי המידות, אדרבה, אי-אפשר לתקן את המידות בלא תיקון העולם השכלי.\n"}, {"id": 781, "paragraph": "בפרק המעביר את רעיון המתפלל בין פסוקי דזימרא לברכות קריאת שמע, הוא פועל הפגישה האדירה של שני עולמות, עולם היצירה האמנותית השירית, ההרגשית, של הדמיון העשיר, החי וקיים, המקבל את שפעו מכל רשמי העולמים המוחשים ותוכני חייהם, לעולם המחשבה והרוחניות העליונה, הנברא בדבר ד', ברוחו ובמאמרו המחשבי, שהוא מתנשא ומתרומם, מתקדש ומתעלה, מכל גבול. ושירי זמרה ורוממות מחשבה מתאחדים במלא עולמים, ומשביעים צחצחות ודישון עונג את העובד, המתהלך בארצות החיים הפנימיים ברומו ותם דרכו, באור נשמתו וחדות רוחו ונפשו, אור חי העולמים מופיע בזיוו, וכולו אומר כבוד, והנשמה מתלהבת, ומתמלאה מנוחה, גבורה, עז וחיים, שקט ושירה עליונה, מלאה דעה וחכמה, עצה וגבורה, הוד ותפארת. ובכל לב חפצה היא להביע את רגשי גילתה והכרת תודתה, ברב זיו וחסד פנימי מקורי, לברך את ד' המבורך. וההשפעה הנשמתית של חיי השעה, מציגה בגודל רוח, וידיעה מתעלה ממעל לכל קץ, קצב ומדה עולמית וזמנית, ומברכת ברכת עולמים למקור חי העולמים. ברוך ד' המבורך לעולם ועד. \n", "summary": "ברכת ה' (\"ברכו את ה' המבורך\") בתפילה, נאמרת בנקודת החיבור של עולם השירה (פסוקי דזימרא) ועולם המחשבה (קריאת-שמע).\n"}, {"id": 557, "paragraph": "ההשגות הגבוהות שהן מדברות מהענינים המופשטים והנשגבים מאד, בזמן שהאדם רחוק מהם מצד חסרון המוסר שבו, שאין הרצון שלו עומד על מעמד כזה שיוכל לחפוץ באמת בהטוב הנשגב הזה, מתראות ההשגות עצמן בצורה מטושטשת. וזהו התוכן שכל לימוד קדוש צריך תשובה תחילה. והצד האצילי שהוא מתלוה בכל פעולה, וקל וחומר בכל לימוד, הוא מתגלה רק לפי הערך של טהרת הרצון וגבורתו. ועל פי זה יש מבא לצורך מוסרי וטהרה נפשית גם בלימודים היותר מעשיים, ולכל מעשה בעולם, כיון שכולם חיים הם בתחיית האצילות הרוחנית שבהם.\n", "summary": "חסרון במוסר פוגם בהשגה ומטשטש את המושגים המופשטים, ולכן צריך להקדים תשובה לתורה.\n"}, {"id": 897, "paragraph": "עבודה, נאמנות, גבורה, הם יסודי הענג, השומרים אותו שלא יהפך לנגע.\n", "summary": "עבודה, נאמנות וגבורה, משמרים את העונג שלא ייהפך לנגע.\n"}, {"id": 272, "paragraph": "טועים הם המבקשים גדרים להיהדות מצד נשמתה ותכנה הרוחני, אף על פי שאפשר להגדירה מצד תוכן הגלוי והמוחש שלה, מפני שבנשמתה היא כוללת את כל, וכל הנטיות הרוחניות, הגלוייות והנסתרות, צפונות הן בה בהכללה עליונה, כמו שכלול הכל האלהות המוחלטת. וכל הגדרה לגבה היא קיצוץ בנטיעותיה, ודוגמא להקמת פסל ומסכה לשם הצביון האלהי.\n", "summary": "כשם שאי-אפשר לתת הגדרה באלוהות, כך אי-אפשר להגדיר את היהדות.\n"}, {"id": 432, "paragraph": "מקוה ומעין, מחדש ומקבל. זה שבחו במנוחה, באשבורן, וזה שבחו בשטף, בזוחלין. בור סיד, ומעין המתגבר.\n", "summary": "המקווה והמעיין הם כנגד הקבלה והנביעה העצמית.\n"}, {"id": 371, "paragraph": "כשלומדים תורה לשמה, עושים חסד עם כנסת ישראל. הא כיצד, רוח האומה מתחזק על ידי מה שבניה מתפרנסים בפרנסתם הרוחנית מפרי רוחה. והתורה כולה היא מלאה רוח ישראל, וכל יחיד העוסק בתורה, הוא מגלה כח חיים חדש בנשמת ישראל, על ידי המזון הנשמתי שהוא מקבל מהתורה. וכל מה שהתלמוד יותר מואר, ומוכתר יותר בדעה רחבה ובשכל טוב, וכל מה שמתוסף בו יותר נדיבות לבב וטהרת נפש, כן כח החיים הישראליים הולך ומתגלה על ידו, ונותן להאומה כח ושמחת חיים להתעודד ולקום. וכל הרפיונות שבאים לעולם ברוח ישראל, מקורם הוא שכחת התורה, ורפיון ידים מן התורה. \n", "summary": "בלימוד תורה עושים חסד עם כנסת ישראל, על-ידי גילוי כוחות החיים של ישראל הגנוזים בתורה.\n"}, {"id": 300, "paragraph": "העוסק בתורה לשמה, בקדושת המחשבה, ובחופש הרעיון, הפרטים יונקים אצלו מהכללים, ואף על פי שהוא עסוק בדיוקם היחידי של הפרטים, אין הקטנות שלהם עושה חציצה בתכונתו הרוחנית.\n", "summary": "הלומד לשמה, פרטי התורה יונקים אצלו מכלליה.\n"}, {"id": 694, "paragraph": "לפני העלותם של כל צבאות ד', ניצוצות הקודש השייכים בכל יום לעומק החפץ הטוב של האדם, כשיתקשרו על ידי קשר גופני, מורידים הם את ערך הרצון ומחלישים את כחו, והם עצמם נשארים בחשכתם אחרי גיוו, קשר החיים של הדברים המוכרחים לחיים ולבריאות, לעולם קשורים הם באותו עז הרצון המתמלא מאור חכמת עולמים, שבינתה העליונה לא סרה מלהתעדן בנחלי עדניה, וחיי העולמים המקיימים אותם וכל אשר בהם, שופעים ברום עזם וטהרתם הבלתי נעכרת. וכל מה שהאדם אוכל ושותה לרפואה, ולאמץ את כשלון הכח החמרי, המוכרח לתפקיד חייו, הרי הוא נעלה ומרומם מצד עצמו, מתקשר בזיו החפץ הפנימי של מהות חייו, מוסיף לו יפעה ואור יושר, ומתעלה בבהירות יתירה בהתגלות חפצו בתפילת ישרים.\n", "summary": "אכילה לפני התפילה (חוץ מאכילה לרפואה) מקשרת את ניצוצות הקודש שבאוכל אל הגוף, ומשפילה את הרצון.\n"}, {"id": 378, "paragraph": "כשמדברים על דבר אלהים בלא דעה והעמקה, מתיצבת הנשמה נגד חזיון של שממה, שמטמטם את הלב, ומחשיך את אור החיים.\n", "summary": "אמונה ללא דעה והעמקה מביאה לשיממון בנשמה ולטמטום הלב.\n"}, {"id": 150, "paragraph": "מתגבר לפעמים באדם המעוף הרעיוני, שהוא למעלה מכל הגיון קצוב, וקל וחומר מכל הלכה מעשית קבועה, ולבו שואף הוא אז אל על, ואיננו יכול בשום אופן לצמצם את נפשו בלימודים מוקצבים. יתן אז חופש לרוח, ישוטט כפי נטייתו, ידרש את אלהים כפי אשר תנחהו נשמתו, המרחפת על פלגי מים רבים. ואם יתן לב גם בעת ההיא אל איזה לימוד מעשי, לא יוכל להעמיק בו, כי רוחו שטה היא במרחקים, ��מכל מקום יוכל ללמוד, אם תשאהו רוחו, לימוד שטחי, שהמהירות הרעיונית תשאהו על אברתה, יגמע ידיעות כאשר ימצא, ויצטרפו לחשבון. אי אפשר לרוח כזה לסכם לו סדר וקצב, ואי אפשר להכביד עליו דייקנות מדודה, רק כפי המדה אשר ימצא לנפשו אפשרות נוחה להתפשר עם המציאות המעשית ומצב החיים, שהם דורשים את תפקידם, ואינם יכולים לותר משלהם לגמרי, גם בשביל טענות היותר נעלות של הרוחניות העליונה. \n", "summary": "כשהמעוף הרעיוני מתגבר, אי-אפשר להכביד עליו בדייקנות מדודה, אלא צריך להסתפק במעשיות הכרחית מינימלית.\n"}, {"id": 717, "paragraph": "כל מה שנטיית הקודש הולכת ומתרבה באדם, אחדות הרעיון ואיחוד כל הכחות כולם מתחזקים בו. ועל ידי האחדות יש קישור עצום לכל מחשבה שבאוצר רוחו אל כלל המחשבות כולן, ואין השכחה שולטת בו. ובריחוק משאיפת הקדושה, מתפזרים הרעיונות והכחות, וממילא כל מחשבה מטשטשת אחת את חבירתה ודוחה אותה, והשכחה מתגברת. ובמחיית עמלק יתבטל כח השכחה מן העולם, מחה תמחה את זכר עמלק, אז לא תשכח, כי בהיות השם שלם והכסא שלם הכל הוא אחדות מקושרת בתכלית, והזכרון ואור הדעת הצלול מאיר בכל טובו וזהרירותו, ואין מקום לשום תשות כח, כי ימין ד' רוממה ועושה חיל, באחדות כל המחשבות הכלולות בכ\"ד ספרי תורה, עם כל הכחות החיוניות שלעומתן, ושמתי כ\"ד כ\"ד שמשותיך, ושעריך לאבני אקדח, וכל גבולך לאבני חפץ, וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך.\n", "summary": "הקדושה מאחדת את הרעיון ומקשרת את האדם לכל מחשבותיו, ובכך מתבטלת השכחה, ועל-כן במחיית עמלק תתבטל השכחה.\n"}, {"id": 581, "paragraph": "אם מודים הם המאמינים בתורה באמת בעיקר הגדול של שלילת הגשמות, הגבול, השינויים, וכל התוארים של לשון בני אדם, מהאלהים, כבר הם מוכרחים לדרוך בדרך אמונה מושכלת. וכיון שנקודה אחת מההשכלה האמונית מוכרחת היא, כבר כל העולם כולו המושכל הוא מוכרח. והחכמה והאמונה מוכרחים ללכת צמדים, ובאין דעת אין אמונה, והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמת ודעת, ורק אז תבוסס האמונה בהשפעתה המעשית, יראת ד' היא אוצרו.\n", "summary": "שלילת ההגשמה היא פתח ודאִי לאמונה, התלויה בחכמה.\n"}, {"id": 483, "paragraph": "כמו שבאיש הפרטי, המסיר אזנו משמע תורה גם תפילתו תועבה, כן הוא בכלל העולם, לפי אותה המדה שהעילוי של התורה חסר לו, לפי ערכו מתעבת אצלו התפילה. ואי אפשר להחזיר להתפילה את זיוה וכבודה, כי אם על ידי הרמת קרן התורה בצדה העליון, שאז יושקטו כל השאלות הסוערות, שהן מסתערות תמיד על התוכן של התפילה, ושעל מושג העבודה האלהית בכלל, וממילא תשוב הטבעיות הנשמתית, המבקשת לה את טל החיים של התפילה, לאיתן מעמדה.\n", "summary": "כמו באיש פרטי כך גם בדור – המסיר אוזנו מתורה, גם תפילתו נפגמת.\n"}, {"id": 14, "paragraph": "האידיאלים שבמקור ישראל הולכים ומתגלים, מחיים הם את הרוח, המוכן לקבלם בעצם רעם גבורתם, והם דורשים את תפקידם לכונן עבורם כלים, כלים רבים, נשמות בריאות של דור רענן, יושב על אדמתו ואזור בגבורת ישע ימינו.\n", "summary": "האידיאלים שבמקור ישראל הולכים ומתגלים בימינו, והם דורשים הכנת כלים מתאימים של דור בריא ורענן.\n"}, {"id": 449, "paragraph": "יש להעלות את הדמיון האנושי ואת כל הרצונות הטבעיים שלו, בין ביחיד בין בציבור, להרום היותר עליון. והעליה השכלית והשירית העליונה, מורידה היא רצונות ודמיונות נשגבים, המביאים ברכה רבה. וכשהזרמים העולים והיורדים נפגשים בדרכם בתכונה הרמנית, הוה עונג אצילי ושמחת עדנים, המתגלה לישרי לב. \n", "summary": "הדמיון האנושי עולה כלפי מעלה, והעלייה השכלית ממשיכה דמיונות נשגבים כלפי מטה, ופגישתם ההרמונית מהווה עונג אצילי.\n"}, {"id": 715, "paragraph": "ההתעמלות שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל, לחזק את גופם בשביל המגמה להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות קדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חבירו כלל. ויעש דוד שם, ודוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, ויואב בן צרויה על הצבא. ולא נענש אבנר אלא מפני שעשה דמן של נערים שחוק, אבל שיצחקו הנערים לחזק את כחם ורוחם בשביל גבורת האומה בכללה, עבודת הקודש הזאת מעלה את השכינה מעלה מעלה, כעלייתה על ידי שירות ותשבחות שאמר דוד מלך ישראל בספר תהילים. אלא שעל ידי הכונות העליונות עולה הנשמה הפנימית, ועל ידי המעשים המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל, עולה הרוחניות החיצונית. ושניהם כאחד משכללים את סדרי הקדושות כולם.\n", "summary": "ההתעמלות שעושים צעירי ישראל למען גבורת האומה, מוסיפה כוח לעוסקים בייחודים, ופועלת כשִירות דוד בתהילים.\n"}, {"id": 244, "paragraph": "הלב צריך שמירה גדולה, כהלב הפרטי כן הלב הכללי. הכח הנפשי הרודה בחיים, הוא היסוד הנשמתי, המשתפל ממרום עזו המופשט, להנהיג את כחות הגויה. הוא צריך להיות מעין דוגמא של מעלה, מוטבע בטבע שרשו, שהיא נשמת אלהים חיים העליונה, המתגלה בהארת החיים האנושיים היותר עליונים, בחיי החכמה והרעיון הנשא. אבל ההבעות הנפשיות, מקושרות הן בצביונן המיוחד, שהצורך היסודי למוסר מוגבל במעשה ובדעות, הוא למענן. קוצצי הנטיעות, קוצצים הם את ענפי החיים הנפשיים שלהם משרשם העליון, מרוששים בזה את הכלל, ומאבדים חלק נכבד מאד מעצמותם. השכל העליון מברר לו את הארחות, איך הולכת היא הדעה הצלולה, המופשטת, ובאה עד תחתית התכונה הנפשית. אבל עם כל הדרכים הרבים של הבירורים, לא תשתנה העובדא, וכך הענין מחוייב ומוכרח להיות, שירדו הדעות אל הצביון של התכונה הנפשית, לשכון בנפש בתור נושאים קבועים, ועמם כל המעשים המעטרים ונלוים אליהן. הכפירות המתגלמות במבטא, כפי מה שהמסורת מלמדת אותנו, הן הן המחלות קוצצי חיות הנפש, שלא תועיל שום חכמה לחברם, אם לא בשובם לאיתנם במבטא הברור של האמונה, האחוזה בשורש המדע העליון, המתגלה לכל אדם לפי מדרגת שכלו. האומר אין תחיית המתים מן התורה, אין תורה מן השמים, ואפיקורוס המבזה קודש, עד שביזוי תלמידי חכמים גם כן כלול בתוכן ענינו, מאבד את קשר חייו הנפשיים, וכל היחש ההרגשי האורגני עם שורש החיים של התורה והמצות, ושל האומה בצביונה הרוחני המעשי. שום חבות אחרות מבודות, לא יוכלו למלאות חסרון קיצוץ צינור זה. התשובה צריכה לנכשלים כאלה, להשיב את המבטא לאיתנו. המבטא ישיב את הרגש, והרגש יתעלה למרומי הדעה, להיות לחטיבה שלמה וכוללת.\n", "summary": "האפיקורסים קרויים קוצצי נטיעות, מפני שהם מנתקים את ענפי המחשבה, הדיבור והמעשה, משורשם העליון וממקור חייהם.\n"}, {"id": 550, "paragraph": "הדעה בעצמה, לדעת את ד', או גם לדעת את האחדות האלהית, אינה עדיין גמר מלאכת הדעה, כי אם כשתתן את פריה להעמיד את החיים על פי הדעה, ואז הולכים הם ומתעלים, מתגברים ומתקדשים. אמנם, סגולה נפלאה יש בדעת אלהים האמיתית, שהיא נותנת את פריה, והיא משפיעה לטובה על החיים, אבל לא בלא עבודה, כי אם על ידי לימוד תדירי שאינו פוסק, מהיחידים לפי ערכם, ומהכלל כולו לפי ערכו, וכל מכשיר��ו מדור לדור. דור לדור ישבח מעשיך, וחסידיך יברכוכה.\n", "summary": "גמר המלאכה של ידיעת ה' הוא כשהיא מעמידה את כל החיים על פיה, אחרי עמל של לימוד.\n"}, {"id": 651, "paragraph": "רואה היא העין הבהירה, איך כל מוסד שלוקח לו תוכן של קודש ממקור ישראל, והוא בעצמו משלח את שרשיו באמה אחרת, שואב הוא לח מכנסת ישראל, וממעט על ידי זה את חילה. כל זה הוא כשהמצב של האומה אינו מוכן להשפיע בצורה של שפעת חיים כזאת, שהיניקה ההולכת ממנה לא תמעט את חילה, ותשוב אליה בהוספת אומץ. אמנם, גם במעמד הירוד, גדולי הסקירה מכירים את הצינורות שדרכם הלשד הולך למרחקים, ובוחנים הם אותו בכל צורותיו, ומחזירים תמיד את הטוב המקורי לשרשו. אמנם, תעופה גדולה צריכה היא הנשמה הגבוהה לעשות בזיקוקה לעסק רזי ענקי זה, וברוממותה לא תוכל להופיע את אורה על שדרות רבות מהנשמות התלוייות בכח עצמתה, אשר רק בהיותה פונה במבטה לחוגם הבינוני, מתקשרים היחושים הנעלמים, והן מתעדנות ומקבלות חיל פנימי, גם בלי דעת שלהם. אשר על כן, אין תעופה עליונה זו של החזרת הלשד הנמשך למרחקים זרים, נוהגת תמיד, כי אם לפרקים, בעת המוכשרת ביותר, שההרגשה הפנימית יודעת, שכפי המצב הכינה הנשמה המעולה השרשית לשד חיים ואומץ להנפשות הרבות התלוייות בה, באופן המספיק להעמידן בצביונן ורעננותם, עד כלות העבודה העליונה של התעופה, המרקיעה את בעליה לשחקי שחקים.\n", "summary": "גדולי הדעה מחזירים את הטוב של ישראל שנלקח על-ידי האומות למקומו, כאשר קישורם לדור מאפשר זאת.\n"}, {"id": 884, "paragraph": "האישיות העולמית הכללית בעלת מוסר היא, בעלת רצון ובחירה, והרע העולמי הוא תולדה מירידתה המוסרית, כשם שהרע האישי הוא תולדה מהירידה המוסרית של היחיד, והרע החברותי מהירידה המוסרית של החברה. אין לנו כל רשות לקטע את הצורה המתגלה לפנינו בחיים היחידים והציבורים, לומר שאין להם שרשים במרחבי החיים כולם. אי אפשר לתאר לנו חוק הוייתי שאיננו מתפשט באופקים כלליים היותר מתפשטים. הירידה הכללית בודאי יותר נשגבה ויותר מלאת חיים היא מזו המצומצמת הפרטית. קטרוג הלבנה, חטא הארץ, הנם סיבות קודמות לחטא האדם, והאדם הוא ענף שכחו גדול גם על שרשו. הולכים הדברים וחוזרים, יתקן האדם את חטאו, והארץ תענה לעומתו, את חטאה תתקן גם היא. הלבנה תצא מקיטרוגה, ותתמלא פגימתה, ולא יהא בה שום מיעוט. כל ההפרעות שבפמליא של מעלה יסודרו, באופן שהטוב רק הוא ינצח. ומבט חודר, פנימי, בשלימות האושר הרצוני שבגנזי נשמתו של אדם, כשהוא מתאחד עם האפשרות של ההכרה העליונה, המודה בהטוב האלהי, בעוצם היכולת ובאדירות החפץ להיטיב, להאיר ולהחיות, הוא נותן לנו את ערובתו לטובה. ובאה הנבואה ושפעת רוח הקודש, וממלא את מה שהשכל אינו משלים, ומקור השמחה העדינה מתברך ברכת שלום ואמת.\n", "summary": "כל הנפילות הפרטיות של היחיד, נובעות מהנפילה הכללית של העולם, ותשובתו מחוללת את התשובה הכללית.\n"}, {"id": 611, "paragraph": "הרבה דברים מדקדוקי תורה נראים מיותרים, ודומים למשא על הבריות, מפני שאינן מכירין את גודל כחו של הרע שבאדם ובעולם, ואינן יודעין כמה עצות, סייגים ותחבולות, צריכין בני אדם איך להמלט ממנו, בין מהרע הרוחני בין מהרע המעשי. אמנם על פי החולשה שירדה לעולם, על פי הדלדולים הגופניים והנפשיים, שפגעו ביחוד בכנסת ישראל, נתדלדל הכח בכלל, ועמו גם כן כח הרע, ואין אפשרות לחטא חטאים נוראים. אבל בלב יצר חשוב, במעמקי הכח הרע גנוז הוא, וכשיתעורר הכח לאיתנו, יקיץ גם הרע עמו לבלע ולהתעיב. על כן הננו תמיד זקוקים לאור תורה ונר מצוה, המצרפים את הבריות, כדי שנהיה מוגנים יפה בעת שוב כח החיים המלאים אלינו, לקבל את הטוב והאור, ולזרות הלאה את הרע והחושך. כל אמרת אלוה צרופה, מגן הוא לחוסים בו.\n", "summary": "דקדוקי התורה הנראים כמשא מיותר, משמרים את האדם מהיצר הכבוי בו, העלול להתפרץ.\n"}, {"id": 769, "paragraph": "בחוש רואין איך כל חטא מחשיך את עיני השכל, ונוטל את הזוהר העדין של ההרגשה הטהורה. אבל צדיקים גמורים יודעים איך לשוב תמיד מאהבה, ואף על פי שהם מרגישים בעצמם את הכובד של כל פרטי חטאת האדם במרירות גדולה, מכל מקום הם מלאים עז ושמחה פנימית בטוב ד', ועונג גדולת חסד עליון המלא כל.\n", "summary": "צדיקים גמורים יודעים לשוב מאהבה, למרות החשכת השכל והזוהר הנגרמת מהחטא.\n"}, {"id": 448, "paragraph": "לפעמים כשלומדים דברים קטנים בהתפעלות מרובה כזו, שרישומה על הנפש פועל כאילו היה הענין הזה הקטן הגבוה שבגבוהים, מתגשם הדעת, וכנפי הרוח מתקצצות. וההדרכה הישרה היא ללמוד כל ענין בהתפעלות של שמחה, שיש בה הרגשה כפולה, רגש של גדולה עליונה, מתוך שכל סעיף קטן רוחני הוא משלים את עץ החיים כולו, ומתוך כך הכל הוא גדול, ורגש שני, שבתוכיות הפרטיות של כל ידיעה, ובפרט תורית, יש בה ערך חשוב מאד, שראוי להעריכו בשמחת כבוד לפי מדתו. ואש של מעלה ואש של מטה מתחברים ביחד, להאיר ולחמם את הנשמה. \n", "summary": "ההתפעלות מדברים קטנים מקצצת את הדעת, והשמחה האמיתית היא בקישור הפרטים לכללים ובהכרת ערך כל אחד ואחד מהם.\n"}, {"id": 755, "paragraph": "השמות הם היחוסים שכל יש מתיחס על פיהם לאור אין סוף, והם הם המקיימים את הכל, וקוראים את הכל להויה, קורא אני אליהם יעמדו יחדו. ויש שכל כך קלוש ואפל הוא היחש, על פי ירידותיו, עד שהתוצאות היוצאות ממנו לגבי המצוי ההוא, הן נוטות להרס ואפלולית, והם הם שמות הטומאה, שבאים על ידי כמה תמורות אין קץ. וסוף הכל לחזור לאורה, ולקיים בהם בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת בחבירתה אפילו כמלא נימא.\n", "summary": "שמות ה' הם יחוס ההוויה לאין-סוף המקיימים את ההוויה, וכשהיחס הוא קלוש, נולדים שמות הטומאה, שסופם לחזור לאורה.\n"}, {"id": 698, "paragraph": "שני דרכים יש להתגלות האמונה, דרך עליון ודרך תחתון. הדרך העליון בא מתוך ההכרה הפנימית של גודל ערכה של האמונה האלהית בעולם, בחיים הפרטיים ובחברותיים, בחיים הרוחניים, המוסריים והשכליים. וכל מה שההכרה הזאת מתבררת יותר, כן מתאמץ הוא חוש האמוני, וכובש את הלבבות, מלבב אותם ומעדנם. דרך הקודש הזה, כל מה שיתרחב יותר, ירבה הטוב בעולם, והוא לא יסיג את גבול של כל מוסר טוב, של כל סדר מתוקן, של כל חכמה ומחקר שכלי, של כל שירה עדינה וכל יופי נהדר. למטה ממנו עומד חזון האמונה הבא מתוך חולשת הנפש לבקר ולשפוט בעצמו על ענינים נשגבים. זה רובו קשה ומיעוטו יפה. כשהאמונה השפלה הזאת מתפשטת יותר מהגבול הראוי לה, ביחוד כשהיא כובשת לה דרך כל כך רחב, עד שגם בעלי כשרון, מלאי אור חיים רוחניים, הראויים ללכת בדרך של הקדושה העליונה, של האמונה הרוממה, הם מתרשלים ממנה, ומישנים את עצמם על ברכי האמונה בתכונתה השפלה, אז כבר מוכנת היא מהחכמה האלהית מכונה חזקה של התעוררות שכלית ומעשית, המהרסת את כל בניני האמונה השפלה. והפרצות אז נוראים, והעין המבחנת מבחוץ סוברת שהקדושה העליונה נכשלת ונופלת, מה שבאמת הרי היא מטהרת ומתאמצת. והדבר מביא שגדולי כח רוחני מתאמצים בעת לעשות כזאת, להסביר ולהופיע באור האמונה הרוממה, שהיא בונה בצורה נאה ומתוקנת את כל מה שנהרס מתוך התפשטותה היתירה של האמונה השפלה, הבאה מתוך חלישות הנשמה. וברור הדבר, שגרעין אמיץ של אמונה רוממה וטהורה נמצא הוא בכל נשמה, גם בנשמת האדם היותר הדיוט. וההבדל שבין בור לחכם איננו אלא בערך ההתפשטות שבאמונה, שהחכם מפשט את הציורים המסבירים את עומק אמונתו, לעצמו ולאחרים, בדרך חכמה ושכל טוב ומרומם, והבור, אף על פי שעצם נקודת אמונתו, שהיא מעשה שמים, היא מאירה באור אלהי, והיא סוד הקיום הנצחי של הנשמה, מכוון נגד לוז שבשדרה שאין רקב וכל כליון שולט בו, מכל מקום התפשטות ביאוריו על אמונתו כבר הם נשפלים מפני שפלות דעתו. וכל מה שהוא מוסיף לסמוך על הגיונותיו וחקרי לבבו, הריקים מכל שכל והארת חכמה, מחשיך הוא בזה את אור אמונתו, עד שלפעמים יביא ההכרח להשתדל שגסי שכל לא יתעסקו כלל בתוכנים הפנימים של סודות האמונה הרוחניים, ומוטב שיניחו להגרעין הקדוש הפנימי להתפתח בתוכם על ידי עשיית הטוב והחסד, ועל ידי שקידת תורה ומצות בישרות הפשוטה.\n", "summary": "האמונה מתגלה בהכרה פנימית עליונה, וביקורתית תחתונה, שריבויה מביאה לנפילתה, וראוי לגסי השכל להתרחק ממנה.\n"}, {"id": 520, "paragraph": "האדם תמצית הכל הוא, שייך הוא להכל, איך אפשר שלא יפעל על הכל. ואומה שדבקותה בחיי כל הוא כל תכנה, וארחות חייה ממלא כל נובעים הם, איך לא את כל יעלו. את העולמים ימלאו אורה, את האצילות ירחיבו, את הבריאה יפרנסו באור הנאצל, את היצירה בזוהר הבריאה, את העשיה בנוגהה של היצירה. בעולמים ובאדם, בכל נשמה, שמחה וחדוה, שמחת מצוה ואור תורה. נחלת יעקב תמיד עולה בגאון. האומה שהיא יונקת מן הכל, ממקור הכל, ממה שהוא למעלה מן הכל, היא מנצחת את הכל, כובשת היא כשנכבשת, מנצחת היא כשהיא מנוצחת, מקובצת היא בפיזורה ומושלת בשיעבודה. \n", "summary": "ישראל דבקים בחיי הכל, ומתוך כך מעלים את הכל.\n"}, {"id": 328, "paragraph": "עוצם הקדושה, היא הגברת התשוקה האלהית ואור הרוחני ברצון האדם וטבעו, עד שהחפץ של הקודש והמגמה האלהית יהיה יותר עמוק בנפש מכל הרצונות הטבעיים. ומי שבא עד למדה העליונה, שהחפץ האלהי הוא גדול ומכריע בקדושתו גם את הנטיה המינית, זהו צדיק דנטיר ברית. והכרעה זו באה לא בדרך עקירת הטבע הרוחני והגופני, כי אם ברוממות אל התעודה השכלית, המוארה באורה האלהית. \n", "summary": "הקדושה היא הגברת הרצון האלוהי על האנושי על-ידי העלאתו, ובמידתה העליונה נמצאת שמירת הברית.\n"}, {"id": 72, "paragraph": "עיקר הסרת הלב מן התפילה, הנהוגה בדור זה, הוא מפני שנקודת החיים של כנסת ישראל נתגברה, וחפץ הטוב הכללי נתאמץ בקרבה, והתפילה היא כרוכה תמיד עם הרעיון העתיק שהצד השלילי של החלשת הרצון גובר עליה, ועל כן אין הדור מוצא בקרבה את גבורתה ויפיה. לגלות אנו צריכים את הצד של האור, את אותו הצד שגנוז שם חפץ הטוב, ולכרוך את התפילה עם הרעיון של הגברת הרצון. אז ינהרו רבים אל התפילה, וממילא תבא גם כן המטרה של החלשתו של הרצון המכוער.\n", "summary": "הסרת הלב מן התפילה הנוהגת בדור הזה, באה מפני שהרצון התגבר, והתפילה נחשבת בטעות כהחלשת הרצון.\n"}, {"id": 436, "paragraph": "כל מחשבה, שאם נבא למצות את מדתה, מוכרחה היא להרוס את הטוב ואת האושר בעולם, הרי היא מזקת גם כשלא נמצתה עדיין. וזהו סוד הדעות הכוזבות, שהן מאבדות את כל העושר הרוחני, ומטשטשות את ההויה ואת החיים.\n", "summary": "מחשבות שאסור למצותן מפני רעתן, הנן מזיקות אף בתחילתן.\n"}, {"id": 886, "paragraph": "דבר פשוט הוא שהצדיק עושה כל מעשיו בקדושה, וכל פעולותיו הגשמיות עולות הן לתיקונו של עולם. וזאת היא אהבת המלאכה, שכל כך שגבה מעלתה מצד עצמה, ושנתנה בברית כמו שתורה נתנה בברית. ומעתה אין ספק שתיקון עולם מלא, והתרחבות אור הקודש, הוא באמת נמצא בכל מלאכה. כל תנועה שמצלת איזה חלק מן ההויה מן שליטת התוהו, דבר גדול וכללי יש כאן. אמנם, הנעלה מכל היא ההצלה הכללית של הכשרת החיים הפנימיים של המציאות, להוציאם מידי גלמותם, ולתקנם בתור כלים שלמים העושים את תפקידם יפה. אבל המחשבה של גדולי הדעה מתאחדת עם הנטיה ההמונית, וקל וחומר עם נטיית אהבת המלאכה, שהיא כבר נטיה של שאר רוח, ורוח אלהים חופף עליה. וכשישנם צדיקים בדור שאור ד' מופיע עליהם תמיד, הם מאחדים נשמתם עם נשמת הכלל כולו, והגות לב הפנימי של המוני בני אדם עושה המלאכה מתאחדת עם הגות לבבם, וצד המארה שיש במלאכה, שהיא באה מצד קנאת איש מרעהו ומצד שנאת הבריות, היונקת הרבה ממלחמת החיים בצורתה הארורה בעולם הירוד, הרי היא הולכת ומתפכחת, ויוצאת מידי ארור ובאה לכלל ברוך. ולפעמים יש כח בצדיקים לתן אור קדושה בעצמות המלאכה, עד שיהיה בה כח מעין של תורה, להביא לחיי עולם הבא, ולתקן את הפגמים, ולהשיב בתשובה גמורה את עוסקיה. גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים. וכשם שיש כח להמשיך את הקדושה והאור האלהי הפנימי בכל המלאכות, ולהוציאם מכלל אתלטיא, כן יש כח להמשיך אור קודש בכל הלשונות ובכל החכמות שבעולם. והצדיקים הגדולים צריכים להתפלל שיתמשך אור נועם ד' בכל החכמות וכל הלשונות, באופן שבכל מקום יופיע כבוד ד', ובכל מקום יפוצו קרני אורה של תורה. ותפילתן של צדיקים והארת רצונם עושה רושם נמרץ עד אין קץ ותכלית. ביחוד צריכים להפנות את התפילה בעת שרואים שהנטיה גדולה לשפות ומדעים, ואי אפשר להלחם עם כל הפונים עליהם, והזמן ואותותיו מראים את ההכרח. אז קמים צדיקים פנימיים לתשועה, בעבודה שבחשאי, ובגדולת נפש חיה יחידה באים ופותחים את הצינורות הסתומים, לשום סוד ד' בלימודיו, ולימודי ד' הם כל מה שבעולם, וביחוד כל מה שיש בו משום תיקוני העולם, ומעוררים את הקודש שבכל לשון בכחו של יוסף, שכלל הכל באות ה', ובכחו של דיבור שבסיני, שבא להרבות אור גדול יותר ויותר מזה, ד' אלהים יתן אומר המבשרות צבא רב, שנחלק כל דיבור לשבעים לשון. וכן באר משה את התורה היטב, והיטב זה היינו שמצא ערך הטוב האמיתי שבכל לשון, הכח המאצילו בהוד קודש, ואז הולכת השפה ומתבררת, ושפה ברורה הולכת ומתהפכת אל כל העמים, לקרא כולם בשם ד', וכל המלאכות יאירו באור החיים על ידי מלאכת הקודש. וכל מה שיתוספו מלאכות גשמיות בארץ ישראל, תצא על ידי ישראל ביסודה המלאכה משפלותה המאררה. וכל מה שתגדל השפעת לשון הקדש בעולם, וכל מה שיעלה כח התורה והתפילה הטהורה, המתאמצת להרחיב את אור האצילות האלהית בעולם, לבררה ולהודיע לבני אדם הדר כבודה, בכל דרכי הודעה ובכל דרכי בירור והסברה, כן יוסיף האור להגלות על כל שפה ולשון, ועל כל חכמה ומדע, וקל וחומר שיחול אור ד' על כל הדברים שבטעם, ביופי ובשירה, בהליכות דרך ארץ ובארחות הנימוס, ואפילו בקישוטי הנשים ואופני הנהגות הבית היותר מודרניים, יחל אור ד' לפעם. והרעיון המקשר את הכל אל הטוב והיושר, אל העדן ואצילות הרוח, אל אהבת העבודה והדר הבטחון האלהי, והאהבה העליונה המשפיעה אור וחיים בכל נשמה, יגלה ויראה בכל הענפים הרחוקים הללו. וחיי עולם וחיי שעה יתקשרו בחוברת אמיצה, יקבלו דין מן דין. ויאירו כל הפרטים כולם באור הכלל, וכל ההופעות המעשיות והשכליות שבעולם, מאורה העליון של אור תורה, אשר האיר אב המון גויים, איתן האזרחי, שהעיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. והנה ד' אלהי ישראל בא דרך שער הקדים, והארץ האירה מכבודו. ואפילו התוכנים היותר נפולים יתרוממו ויתקדשו, ומעין יצא מבית ד' והשקה את נחל השיטים. \n", "summary": "הצדיקים מעלים את מלאכת ההמון, המדעים, הלשונות, היופי והמוסר.\n"}, {"id": 171, "paragraph": "מלאה היא ההויה אורות ומחשכים, סדרים ובלבולים, תיקון ותוהו. האדם הוא תמצית מלא, שההויה כולה משתקפת בו. פונה הוא האדם במבטו, בנטיית דעתו, אל האור, הסדר, התיקון שבההויה – הרי הוא בעצמו מואר, מסודר ומתוקן, ומוסיף עוד בכחו אור, סידור ותיקון בההויה כולה, בתור גורם יסודי וחלק עצמי ממנה, שאינו עומד לעצמו, כי אם פועל ומתפעל מכללה. פונה הוא לצד השני, לחושך, לבלבול, לתוהו – הרי הוא עצמו מתמלא חושך, תוהו ובלבול, ומוסיף את הקלקולים הללו, באופן נערך, בההויה כולה. הנטיות הללו שונות הנה, באיזה אופן נוטה הוא האדם לכאן או לכאן, אבל העקרים שלהם הם הרצון, והמעשה שעמו, איזה עובדא שתהיה המשלמת את הרצון, חמרית או רוחנית, בחביוני המסתרים. מסתכל האדם לפעמים בעמקי המחשכים שבמציאות, בראשי צוקין, שכל קלקולי החיים, כל הבלי השוא וכל מרורות הרשעה, מהם יוצאים. הכח המתפשט במציאות, המתגלם ועלול אל התוהו והרשעה, נטיית הלב שבאדם מוצאת גם בו יחש גדול. רע מנעוריו הוא יצר לב האדם, לנפלאות יחשוק, להעמיק ברשע, לעולל עלילות נוראות, שהרבה יחריבו, ידאיבו, יבלבלו ויחשיכו. ומין הונאה של פועל, של שורר ומושל, הולכת ונצמחת מזה. והרשעה עושה לה כנפים, ומתגדלת בלב, במעמקי הנשמה ובמעמקי המציאות. הכישופים, וכל זוהמת מפעלם, הנם פרי העמקה זו, שמקורה הוא הרע שבמציאות, המכוון לעומת יצר לבו של האדם הרע, המתיחש זה אל זה על ידי יחושים שונים, שההעמקה של הרע במציאות מוצאת בהם את המון חוקיה, כחותיה ומסילותיה וארחות לימודיה.\n", "summary": "האדם כולל כוחות תוהו ותיקון, וביכולתו להיות מואר ולהאיר, או מוחשך ולהחשיך.\n"}, {"id": 176, "paragraph": "מדרגות השכל הולכות הן מלמטה למעלה. בידוע הוא שגם כל ציורי הדמיון הנם באמת ציורי שכל, אלא שהם כדמות גרעינין שלא נגמרו עדיין בגידולם. אמנם כאשר השכל יתאשר, ויקיף את מהות החיים של האדם, אז יהיו כל הציורים של הדמיון מכל מדרגותיו, ושל השכל כולו, אחוזים זה בזה, כתבנית גוף אורגני, שכל חלקיו הם משולבים זה בזה. אז, כאשר יחל הרעיון לעלות מלמטה למעלה, תהיה תעופתו מצומצמת, כי סוף כל סוף הרושם של הצנימה הקטנותית יפעול עליו שלא לתן לו את העז וההרחבה החפשית. אבל כשילך הרעיון במהלכו מלמעלה למטה, מתעופתו העליונה עד תהומות הדמיון וההרגשים התלויים בו, אז יהיה האור מואר מאד, בשפעת חסד עליון.\n", "summary": "השכל התחתון, ההולך מלמטה למעלה, תופס את הדמיון כהשכלה בלתי-בשלה, אבל השכל העליון מכיר באחדותם האורגנית.\n"}, {"id": 641, "paragraph": "הענוה היא מחוברת עם השלמות הרוחנית. שכל מה שהאדם משיג יותר את העולם ואת החיים, את השכלול הרוחני והחמרי שלהם, את הצרכים הרבים של הכלל ושל הפרט, אז הוא משיג את קוצר ידו, את עורון השגתו, את מיעוט כח רצונו להיטיב, והוא נשפל ברוחו, והוא תמיד הולך ומתעלה על ידי חפצו הגדול להתקרב ביותר אל הציור של הטוב המוחלט.\n", "summary": "על-ידי ההכרה בקוצר ידו בהשגתו, ילך ויתעלה בחפצו הגדול אל הציור המוחלט.\n"}, {"id": 437, "paragraph": "יש שהאדם רוצה להיות צדיק גמור, וכל פגימה מוסרית, וכל חטא קל, מורגש בקרבו לקיר מבדיל בינו ובין אביו שבשמים, ומתוך כך עלול הוא לנפילה וריחוק. וצריך תמיד לשום לב, כי קרוב ד' לכל קוראיו, וגם אם ישנם בידיו של אדם עונות כאלה, שלפי דעתו הם מכלל הדברים המעכבים את התשובה או את התפילה, אל יתעכב בשביל כך לא מן התשובה ולא מן התפילה, כי יכול להיות שיגלו לעיניו הכרות כאלה, שימצא שמה שחשב שהוא חטא גדול, איננו כי אם קטן, או איננו חטא כלל, ולפעמים מה שחשב שהוא חטא עד כדי איבוד עולם הבא, או עיכוב תשובה וסיתום תפילה, הוא זכות גדול, המרוממו עד למעלה בקודש.\n", "summary": "הרגשת הריחוק הנולדת מהחטא עלולה להרחיק יותר, ולכן צריך להקטין בעיני עצמו בעצמת נזק החטא.\n"}, {"id": 643, "paragraph": "השכל השלם הוא תמיד בהדר שלמותו, פועל הוא את פעולתו בשכלול ההויה כולה, חודר הוא עד האדם, המשוכלל ברצונו החפשי על פי גדרים מיוחדים. בחופש הרצון, מבטל לפעמים האדם את הסדר המתוקן שנכון לו, השלמות השכלית העליונה, המאשרת את הוייתו הכללית והפרטית, וניתוקו מביא גרעון כללי בכל מערכות שפעת השכל. וכששב, הכל מתרחב ומתמלא חיים.\n", "summary": "חופש הרצון משבש את סדרי השכל השלם, אך בשובו של האדם אל הסדר המתוקן, הכל מתרחב ומתמלא חיים.\n"}, {"id": 730, "paragraph": "לפעמים אדם צריך להתישב בדעתו שלא להיות רדוף תמיד מחובת המעשה והתלמוד, אלא לתן לעצמו הנחה וריוח, כדי שתתעלה נשמתו בעצמה, ותתרחב בטיולה הפנימי בלשד החיים האצורים בתוך כל המעשה והתלמוד, בתוך כל העבודה והתפילה. ואחרי שביתה כזאת, שקדושת שבת יש בה, מתאמצת הנשמה לשוב ברב כח לעבודה רוחנית ומעשית, שכל פרטיה יהיו רעננים, יונקים ממקור החיים של הדעת המלאה, מוארה באור החיים.\n", "summary": "לפעמים צריך אדם לתת לעצמו הנחה ורווח מלהיות רדוף אחר המעשה והתלמוד, כדי שנפשו תתרחב בטיולה בפנימיותם.\n"}, {"id": 760, "paragraph": "אותם ניצוצות הזוהמא שבירידתה של נפש החיה נדבקו בה, אף על פי שהננו משתדלים לגרשם ולרחקם בכל האמצעיים שבידינו, מכל מקום ראוי לחשוב, שהמגע עם חטיבה קשורה לאור עליון, כנפשו של האדם הנברא בצלם, לא תשאר בלא פעולה. וניצוצות הללו יציאתם הרבה יותר עשירה מביאתם, וקמעה כבר נתעלו, הם מוכנים כבר להזדכך, ומה שנדחה היום, יוכל למחר ולאחר זמן להיות מתעלה, ומקבל צורה מאירה, הראויה להתקשר בקשר הקודש של הנצח וההוד העולמי, המתפארים בכלילת תפארת בכתר דעת עליון, ההולך ומתנשא, הולך ואור עד נכון היום.\n", "summary": "ניצוצות הזוהמא שבנפש החיה, מזומנים ומוכנים להתעלות במגעם עם הנפש האלוהית שבאדם, ולקבל צורה מאירה.\n"}, {"id": 281, "paragraph": "שתי שיטות הן לערכה של התפילה, השיטה המיסטית, והשיטה הרציונלית. הראשונה מבארת את קשר העולם עם האדם ועם תנועותיו כולן, ומראה בעליל, שהבעת הרצון הנפשי של האדם, בהתדבקו באלהים, הרי היא פועלת ויוצרת, מתוך המעמד הרוחני, עלילות רבות ערך בההויה בכללה, וממילא באה הפעולה לטובה בהנוגע לחלקו של האדם ומבוקשיו. השיטה הרציונלית אינה מכרת את הסתרים הנפלאים הללו, והיא מכנסת את התפילה כולה לתוך המערכה המוסרית, הפסיכית, הפיוטית. האדם יתרומם על ידי ציורי תפילתו, נפשו תזדכך, מדותיו יתעלו. התוכן המוסרי הוא בודאי אחוז עם הגורל של האדם. בההטבה המוסרית, יוטב הגו��ל. ההויה כולה שואפת לקדמה, לטוב, הרשעה היא נפלטת מהמציאות, ובזה הננו מכירים את סיבת הפגעים כולם מהרשעה. ההטבה הנפשית שעל ידי חיקוי השירי של התפילה, היא התכלית. אין לקשר את התפילה בפרטיות של הפעולה המבוקשת, על פי השיטה המדוברת, אלא מצטרפת היא מתוך הכלל. היא מכרת שהאדם שלא יתפלל, יצטברו בתוכו הרבה תכונות קשות, מחוסרות תיקון ועידון, ומצבו המוסרי יסבול מזה הרבה. ולהיפוך, על ידי התפילה יתעלה האדם, ויהיה יותר מואר ברוחניותו, וממילא יהיו חפציו יותר ממולאים. בכלל, יקרה היא האידיאליות של התפילה, הבעת הנשמה, יותר מעצם התכלית הפרטי של המבוקש שבתפילה. מובן שלשיטה זו צריך המצב האידיאלי להיות יותר מזוכך, כדי שתהיה התפילה מוכרת לדבר של חובה גדולת ערך. אמנם השיטה השניה היא ממולאה מאידיאליות פנימית, המוזרת מההויה כולה בתוכה, אבל היא מספקת להמשיך לבבות אל קביעותה.\n", "summary": "התפילה פועלת במישור המיסטי הפשוט (שינוי ההוויה), ובמישור הרציונאלי (שינוי האדם) המצריך זיכוך מחשבתי.\n"}, {"id": 899, "paragraph": "לפעמים מוצאים את אור התורה דוקא במקום רחוק. כשאירע הדבר שהמחשבות נתכווצו ונצטמצמו, הצמצום הולך ומתגבר עד שחלקים רבים ויסודיים מן התורה הם מוצאים ממנה, והננו צריכים לדרוש אותם במקום רחוק. בדרך כלל אין המחיצה בין התורה והחכמה גדורה כראוי. הרינו צריכים לדעת כמעט את כל המדעים כדי לברר יפה את התורה, ומתי הוצאו אלה מן התורה, אין לנו בירור. עסק הרפואה כלול הוא בתורה, שהרי באגדות הש\"ס הכניסו אותו. והעסק דחיי דברייתא היה העיקר שהזקיק את רב הונא שיצוה לבריה למיזל לקמיה דרב חסדא, עוד יותר מהטעם של חידוד שמעתיה. במשלי הננו מוצאים את השבח של החכמה בדרך כלל. יוכל היות שקלקולים מוסריים של חכמים אחדים, גרמו להגדלת הרעיון של ההבדל שבין התורה והחכמה. בכלל, מביאים כל המדעים לההכרה האלהית ולאהבת אלהים, אם כן הם כלולים בציווי של שמע, ואהבת, שעל זה סובב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, ושננתם לבניך. אם יש צורך לדעת את המעשה אשר יעשה, מה שאין החכמה מספקת על זה, מספיק הבדל זה גם ליתר המקצעות שבתורה שאינם מעשיים. ופשוט הוא שחובה היא הקדמת ידיעת המעשה, וגם הרגילות ברוח התורה, שבא על ידי כל מה שעוסקים בה, היא מעלה את האדם לידי שלמות מעשית. וסגולה זו יש גם כן בכל חכמה בפנים ידועים. וכל חכמה באמת אור ד' היא, וההגדה הברורה המבדלת בין התורה להחכמה הכללית היא שאלה גדולה.\n", "summary": "אור התורה זורח גם בחכמות ובמדעים, וידיעתם כלולה בציוויים של \"שמע\" ו\"ואהבת\".\n"}, {"id": 553, "paragraph": "כשמתפללים, מתעלה הרצון, והרצון הוא התמצית היסודי של החיים, על כן מתעלים החיים כולם, וכל ההויה, על ידי עליית הרצון, עד שהכל מתעדן והכל מתמתק. והמיתוק מגיע עד עמקי תחתית, ואפילו חייבי גיהינם נחים הם, מפני שהופעת החסד והטוב של התפילה ממתקת היא את כל הרע כולו, עם כל שרשיו וענפיו.\n", "summary": "התפילה מעלה את הרצון, וכל ההוויה מתעלה עמו, עד שאפילו חייבי גיהנם נחים בהתפשטות החסד שהתפילה משפיעה.\n"}, {"id": 410, "paragraph": "אי אפשר להיות זוכה לענוה כי אם על ידי דבקות אמתית בהקב\"ה. והמוכשר לדבקות של אמת, ראוי לו להרבות בלבישת תפילין, ואז יהיה באמת מלא ענוה.\n", "summary": "תפילין מביאים לידי דבקות המביאה לענווה.\n"}, {"id": 538, "paragraph": "הסתכלות החכמה מביאה לקדושה. החפץ הולך ונמשך אחרי ההכרה, וההכרה כשהיא מתעלה, כשהיא מבררת את עצמה מ��ומק יסודה, היא מוצאה עולם מלא שאיפת קודש, משתרע לאין תכלית מכל צדדיה, והיא בתוכו שרויה כמרכז של נקודה בתוך עיגול רחב לאין סוף.\n", "summary": "הסתכלות החכמה מביאה לקדושה, שכן שורש החכמה שרוי בתוכה כנקודה שבתוך העיגול.\n"}, {"id": 218, "paragraph": "האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה, שצריך להדריך אותה בתכונתה. וכשאין משחיתים את דרכה הטבעי לה, איננה צריכה לשום תוכן אחר לסעדה, אלא היא מוצאה בעצמה את הכל. בעת החלש אורה, אז בא השכל והרגש לפנות לפניה דרך. וגם אז צריכה היא לדעת את ערכה, שלא משרתיה, השכל והרגש, הם הנם עצמותה. ותהיה קבועה באיתן מושבה, אז יצליחו השכל והרגש בפינוי הדרך, ובהמצאת האמצעיים השכליים והמוסריים המסקלים את המכשולים מעל דרכה. ההסתכלות המיוחדת של האמונה, שהיא חלק בעצמה, הוא האור של הנבואה, וברדת המדרגה, שפעת רוח הקודש, שגם אלה יורדים לפעמים ומתאחים עם השכל והרגש בדרכי גילוייהם.\n", "summary": "האמונה אינה שכל או רגש, אלא גילוי טבעיות הנשמה ושורש הנבואה, והיא נזקקת לשכל ולרגש רק בעת החלש אורה.\n"}, {"id": 892, "paragraph": "כל זמן שעוסקים בתורה ובחכמה, בגמילות חסדים ובישובו של עולם, באהבת הבריות ובדרך ארץ, אין להתפחד מכל התפרצות של דמיונות, וכל ההופעה היותר כבירה של עושר הדמיון, תתהפך לאור גדול של זהב שבא. ויחי ויתן לו מזהב שבא, ויתפלל בעדו תמיד, כל היום יברכנהו. ושטף האורות מלמטה למעלה יוציא אור חיים, שלא בעמל וביגיעה, כמדותיו של הקב\"ה שברא את הכל ברוח פיו, מה אנא במילולי עבדית שמיא וארעא אוף אתון כן. ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, לנטע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. \n", "summary": "בזמן שעוסקים בתורה, מצוות ודרך ארץ, אין לפחד מדמיונות, שכן הם מתהפכים לאור גדול הנברא בלא יגיעה.\n"}, {"id": 173, "paragraph": "כל מהוה, מתקן מה שהוא חוץ ממנו, ביחוד מה שהוא למטה ממנו, מתוך העודף. מתוך השביעה המציאותית של עצמו הוא מהוה. הופעת ההויה הגלויה מתוך הכמוסה, החמרית מתוך הרוחנית, מהתוספת של האורה שלמעלה היא באה. ותוספת זו כלולה היא בכל המרומים היותר עליונים, בכל ההופעות היותר נשגבות. עזיז ומרומם הוא הכח של נטיית צדקת עולמים ליסד המון עולמי עד, ואין קץ לברכות אשר לראש צדיק יסוד עולם. \n", "summary": "השפע שמשפיע האדם על העולם, ושמשפיעים העליונים על התחתונים, בא ממילוי ושביעה עצמית.\n"}, {"id": 137, "paragraph": "כשאדם הולך על פי תומת חינוכו, עומד במצב הפשטות של אמונה וסדר מוסרי, מחובר ביראת העונש ואהבת שכר בתור דבר העקרי הגורם לכל סיבוב החיים הרוחניים שלו, כל המעשים הטובים והמדות הטובות יונקים אז משורש קטן ושפל זה. כיון שהוא מתעלה, הרי הוא מתחיל לפקח את עיניו להכיר את הטוב והאור באמתת עצמם. שוכח הוא מעט את עצמו, את פרטיותו, והריהו מכניס את עצמו יותר בחיי הכלל, הטוב הכללי מחל הוא לקחת את לבבו. ומתוך הדליגה הרוחנית הזאת שהוא דולג, מתוך החוג המוגבל באהבת עצמו הצרה אל אהבת הכלל הרחבה, הוא עלול לאבד קנינים, שהם אמנם לכאורה קטנים, אבל באמת נכבדים הם מאד. סדרי חיים טובים, שהם מושרשים יפה בהליכותיו בסדרי האמונה, מתאימים הם כולם דוקא אל העליוניות שבמטרה של אהבת הכלל, אבל לא קל הוא הדבר להכיר את כל התוים המדוייקים בתוך ההתרוממות הרוחנית הכללית. אבל כמה שקשה היא עבודה זו בהתחלתה, מוכרחת היא, כי אם יהיה האדם מאבד את הרשמים המעשיים כפי דייקנותם, מטשטש הוא בזה את הסגנון היותר חזק שבחיי המעשה, שהוא הבסיס לחיי הרוח היותר רוממים. ומפני שפוגם הוא בעברינות מעשית את האידיאלים הנשאים, שהם המגמות האחרונות של מעשה התורה והמצוה, אף על פי שהוא איננו מרגיש ביחושן של המחשבות העדינות ברוממות עזן עם המעשים הללו, מכל מקום כך היא המדה שהנשמה נפגמת, האידיאלים מתרחקים בהוייתם המציאותית מההכרה הנפשית הפנימית, כלומר ממהות החיים של הנפש, שהיא כבר שברה את הבסיס המעשי שלהם, ובזה כבר מתקצצות הכנפים, והמעוף הנשמתי לגודל ושיגוב עליון מתחלש הוא בתוכיותו. יכול להיות שיהגה, שיחשוב, יצייר וידמה שהוא עדיין שט בעולמות אציליים, שהוא שואף לאידיאלים רמים, אבל הכח הפנימי מסולק הוא ומטומטם על ידי הטמטום המעשי. והמסגרת המעשית, שהיתה בטוחה כל כך בהשתמרותה, בהיות כל הנשמה קשורה למרכז של שכר ועונש, בלא התנשאות אידיאלית וחפץ של הכרה פרטית כלל, נעשית רפויה אחרי ההתרוממות אל עולם האצילות הנפשית וההכרה השכלית. אשר על כן ההכרח מעיק, שכשם שהתעלתה הנפש להיות חיה חיי הכרה בכללותה, השאיפה של חיי הרוח, כן תעמיק עוד יותר בחיפוש רוחני, עד אשר תבא לאותו המצב שהמקור הכללי של השאיפה האידיאלית יגלה לפניה את כל מכמניו, והקישור הפנימי לפרטיות הדייקנות של ארחות החיים המעשיים, שהוא עומד הכן על בסיסו בימי הקטנות, ישאר על עמדו, ועוד יותר הידור וחמדת קודש בימי הגדלות, בעת ביכור המחשבה האצילית העליונה, אשר האמת של שכר ועונש לא יהיה עוד הגורם העקרי בדחיפת החיים המוסריים, כי אם התשוקה האידיאלית לחיים שיש בהם תוכן מדעי ומוסרי במלא מובנו.\n", "summary": "צריך להיזהר כשמדלגים ממוסריות קטנה לעבודת אהבה כללית, שלא לאבד את שימת הלב אל הפרטים המעשיים.\n"}, {"id": 562, "paragraph": "מדת הטוב והחסד, כשמתגברת בלבו של צדיק יסוד עולם, היא מגיעה באורה עד עומק העתיד היותר רחוק, עד עולם התיקון היותר עליון, שכל מר יומתק, וכל רע יהפך לטוב, וכל חושך לאור. והוא מתעלה על כל המעשים, ועל כל סדרי העולם שבהוה, שמדת הדין מעכבת ועוצרת את הטוב שלא יתפשט בכל מילואו, אבל הצדיק הטוב הוא לעולם מתגבר על כל, ודבק הוא במדת טובו, שהיא מדת הטוב העליון, המתגלה לו תמיד מהאור הגנוז לצדיקים לעתיד לבא, שמעמקי טובו הוא מה שלא יבצר מהם להשפיע את טובם בהתרחבות גדולה, כפי חשק הטוב בפנימיותו, להיות טוב ומטיב לרעים ולטובים.\n", "summary": "כשהצדיק מתגבר על מידת הדין ואוחז במידת החסד, מגיע הוא לעומק העתיד, בו כל רע יומתק.\n"}, {"id": 689, "paragraph": "העליות והירידות הן תדיריות במצב האדם היחיד ובמצב העולם בכללו, ומכל מקום התנועה בכללה היא תנועת עליה וביסום. וחילופי המצב, אפילו בעת ירידה גדולה, אין להם כי אם ערך של מילוי הירח ומיעוטו, או זוטו של ים ונסיגתו, או הנשימה הפנימית המשיבה את הרוח אל תוכיותו של החי, והחיצונית הדוחפת אותו מתוכו, או הערות והשינה, שאף על פי שהם נראים כהפכים, מכל מקום שניהם יחד הם מחוללי החיים השלמים.\n", "summary": "העליות והירידות שבאדם ובעולם, הן כמו הנשימה והנשיפה, המשלימות זו את זו כדי להוסיף חיים.\n"}, {"id": 111, "paragraph": "כל מה שיעיין יותר האדם במעשה ד', כל מה שיכוין יותר את לבו להכיר על ידם את השלמות האלהית, כל מה שיקנה לו ידיעות יותר ברורות בהליכות החיים של המוסר הטהור, והשלמות של המעשים היותר טובים, כן יוסיף להופיע עליו האור האלהי, והסברות פנימיות מעונג השלמות האלהית יחלו לנבע בכליות, וימלא מחו ולבו אור ונעם עליון, הממלא את כל הנשמה ואת כל הסביבה טהרה וענות צדק, אהבת הבריות, יושר ומשפט ושמחת עולמים, המשותפת עם שפע חדות ד' ממקומו.\n", "summary": "העיון במעשה ה' ובירור הליכות החיים, מכשירים את הופעת האור האלוהי ועונג השלמות שינבעו מכליותיו.\n"}, {"id": 19, "paragraph": "עבודה רוחנית גדולה היא לאדם, שיפתח כל כך את עצמו עד שיכיר את קרבת אלהים אליו בפנימיותו. כל סדרי החיים הם מתישרים, כשנטיה זו הכוללת היא מתעוררת יפה. לשם צורך זה, אין הפרש באיזה אופן יבאו לידו ההרגשות על דבר קרבת אלהים, אם יבאו בדרך שכל והכרה הגיונית, או בדרך הרגשה פנימית, ובלבד שיכיר בתוכיותו את עצמה ואמתתה. המצות כולן והתפילות, הנן המכשירים היותר טובים להרחיב את הנטיה של קרבת אלהים, ולהרחיב את צעדיה במעמקי הנפש. על כן גדול ורם הוא מאד ערך כל תפילה בכונה, כל ברכה ותהילה, כל מצוה וכל מנהג טוב, שהם הם הנם האמצעיים ליסד את הרגשת קרבת אלהים בלבו של אדם בדרך יסוד מוסד. אמללים הם האנשים אשר לא ידעו את ד', אשר לא יתפללו ולא יעשו את המצות עם כל קהל עדת ישראל. ההכשר שבנשמה לתביעת קרבת אלהים מבקשת גם מהם את תפקידה, והם באשר אינם ממלאים את חובתם לנפשם, נשארים הם על ידי זה אומללים, יבשים מכל טל טוהר. ואף אם ירטיבו מעשים טובים, למלאות את צמאון המוסר הטבעי שבתכונתם, לא יוכל צורך זה להספיק את החסר מצד הצורך של תביעת קרבת אלהים, שאיננה מתמלאת כי אם במעשים אלהיים, מיוחדים לשם ד', בשיחת קודש, ומעשה מצוה ופקודי ד'. מתוך החמלה שעלינו לחמול על כללות האדם, וביחוד על בנינו והקרובים לנו בגזע ורוח, הננו מתעוררים לישר לפניהם את הדרך הישרה של קרבת אלהים, שהיא נקנית על ידי התורה בתלמודה וקיומה. וכל מה שתעלה בידנו יותר מטרה נעלה זו, כל מה שיתרבו המעשים הטובים והטהורים, המביאים בטבעם להשרשת קרבת אלהים בכח החיים, כן יגדל האושר בעולם.\n", "summary": "צריך לפתח את הרגשת קרבת ה' בכל דרך, ברגש ובשכל, והתפילה והמצוות הן הדרך הטובה ביותר לכך, ואין להסתפק במוסר טבעי.\n"}, {"id": 232, "paragraph": "הרוח העמוק איננו יכול להסתפק בשטחיות, ואיננו מוכשר מצד עצמו לסדר לו הנהגה ממוצעת. עד התהום הוא חפץ לחדור בכל דבר, ועד קצה האחרון בכל תכונה. רק היצירה האלהית באה עליו בתור חק, להעמידו על המשקל, שהקצוות לא יכריעו בו יותר מדאי.\n", "summary": "הרוח העמוקה נוטה לקיצוניות, והיצירה האלוהית מעמידתה על המשקל.\n"}, {"id": 753, "paragraph": "כל דבר של תורה צריך דרך ארץ שיוקדם לו. אם הוא ענין שהשכל והיושר הטבעי מסכים לו, צריך לעבור בדרך ישר, בנטיית הלב והסכמת הרצון הטהור המוטבע באדם, כגזל, עריות וצניעות, מנמלה, יונה וחתול, וקל וחומר מההכרה הפנימית של האדם עצמו וחושו הרוחני. ואם הוא ענין שהוא נעלה מן השכל והנטייה הליבית, צריך גם הוא לעבור דרך הצינור של דרך ארץ, ביחש הקישור שיש לכל פרט עם הכללות כולה, בתור מצוה גוררת מצוה. וגם היושר המוחשי להיות קשור בתורה, בחפץ העליון האלהי המתגלה באור תורה, וההתאגדות עם כללות האומה לדורותיה, עם דרכי חייה ברעיון הקודש, כל אלה ארחות דרך ארץ הם, שמכשירים את ההארות שהן יותר פנימיות מהן להאיר בזֹהר ובהירות מבהקת. \n", "summary": "גם לעניינים הנעלים מהשכל והרגש, קודמת מידת דרך ארץ – לקשר כל פרט לכללו, ולהתקשר לרצון ה' שבתורה ולכלל ישראל.\n"}, {"id": 311, "paragraph": "השמחה העליונה מתגברת דוקא על ידי ביטול גמור של מהות עצמו, מפני שהנשמה מתחילה להכיר את כל הטעות שיש במהותיות עצמותית, והחפץ מתגבר לאשתאבא בגופא דמלכא, בשלמות אין סוף של נועם העליון. והיא הענוה הגמורה, והשפלות העמוקה, שהעצמיות היא בה רק שירים, כלומר ענין של חסרון, שנשאר בלתי כלול בשלימות העליונה, משים עצמו כשירים. והרגשה זו היא ההרגשה המיוחדת לישראל, שהם ממעטים את עצמם בכל גדולה הניתנת להם.\n", "summary": "השמחה מתגברת על-ידי ביטול העצמיות, שהנה חסרון מלהיות כלול בשלמות העליונה, וזהו עניינם של ישראל.\n"}, {"id": 879, "paragraph": "בכל חכמה שהאדם עוסק, ימצא קוצר רוח יחד עם עונג. העונג יבא לו מהרחבת ידיעותיו, מהתפשטות אור החיים הרוחניים בנשמתו, וקוצר הרוח יבא לו מהצמצום שכל חכמה מצמצמת עצמה באופקיה המיוחדים לה. ביחוד יסבול בעל הנשמה העשירה, רבת השירה והתפארת, מהצמצום של החכמות העסוקות במהותים חיצונים ומקריים. ביותר יגדל הכאב בעת אשר בעלי מקצועות, שלא טעמו כלל את טעם המכאוב של תוספות הדעת, והם שבעים ושמחים בחלקם, גדולים וגבוהים בעיני עצמם מרוב שלמות שאין עמו חסרון בעיניהם, והם מושיטים לנו גרגרים יבשים של דברים כאלה, שבאמת הנם ביסודם מלאים רעננות וחזות הכל. מושיטים לנו, למשל, הרצאות היסטוריות על פי מעשים ועובדות חיצוניות, וקורעים הם בחזקת היד את המקצע שהם מסוגלים לו מכל הארג הגדול של ההויה הגדולה בהדר גאונה. מוכרחים אנו להתגבר על שוממות רוחנו, וללמוד מהמחפשים הללו את אשר יעלו במצודתם, אבל מוכרחים אנו אחר כך לחדש את פני הדברים במקוריותם החיה והכוללת. בין אם אנו חפצים בשכלול הרוח של הכלל, בין אם אנו חפצים רק בשלימות עצמנו, סוף כל סוף לא נוכל לשאת בקרות רוח את עניות הדעת, ואת חסרון החיים ודלדול התפארת הרוחני, שבעלי המקצועות מביאים עלינו ברב עשרם ובהמון ידיעותיהם וחריצות הבקורת שלהם, הערוכה ברוח מסויים שמאלי או ימיני.\n", "summary": "הביקורת המנתקת את מקצועה מהארג הרוחני, מצמצמת את החכמה וגורמת קוצר רוח.\n"}, {"id": 850, "paragraph": "התפילה היא עושה מהפכה ממש בעולם הפנימי לטובה, ולעומתה מתגדלת המהפכה לטובה בעולם החיצוני כולו, ביחוד באותן הקוים ששני העולמות מתחברים הם זה בזה. ונמשלה תפילתן של צדיקים כעתר, מה עתר זה מהפך את התבואה, אף תפילתן של צדיקים מהפכות מדותיו של הקב\"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות.\n", "summary": "התפילה מהפכת את העולם הפנימי, וכנגדו מתהפך גם העולם החיצוני לטובה.\n"}, {"id": 670, "paragraph": "כשאדם שב בתשובה מאהבה, צריך הוא לסלח לעצמו את כל עונותיו, כמו שצריך לפייס את חבירו על עבירות שבין אדם לחבירו כדי להשיג סליחתו, ואחר שבעיני עצמו יהיה מכופר ונקי מחטא, יתעורר עליו הקודש של חלק גבוה שיתהפכו כל עונותיו לזכיות.\n", "summary": "כששב מאהבה, צריך לפייס את עצמו ולסלוח לעצמו על חטאיו, שחטא כנגד עצמו.\n"}, {"id": 506, "paragraph": "הצדיקים אינם צריכים לחדול מהמשכה זו, של נעימות זיו עונג אהבה של נועם ד', על כל הנשמות כולן. למרכז חסד עליון זה, הם צריכים לקשר את כל חייהם הרוחניים והגשמיים. \n", "summary": "הצדיקים ממשיכים עונג על כל הנשמות, וזהו מרכז חייהם.\n"}, {"id": 268, "paragraph": "צריך לעסוק תמיד על דבר הכלל של יראת שמים, להבין את תוכן ענינה, ולקנות אותה בטהרתה בתור הסגולה היותר יקרה של החיים, ואחר כך להסתכל בפרט באותה היראה המיוחדת לישראל, מה היא, ומה המה גדריה העצמיים. \n", "summary": "הבנת המהות של יראת השמים הכללית, קודמת להבנת מהותה של יראת השמים הישראלית.\n"}, {"id": 756, "paragraph": "הצדיקים חכמי האמת, מתביישים במחשבותיהם לצייר איזה תוכן בהענינים האלהיים. והבושה הזאת בעצמה מזככת את דעתם, וממשכת עליהם חוט של חסד, עד שהם באים למעמד של אור הלל לד'. והללתם את שם ד' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא, ולא יבושו עמי לעולם.\n", "summary": "הבושה של הצדיקים לצייר במחשבותיהם דברים נשגבים, מזככת את דעתם.\n"}, {"id": 243, "paragraph": "ועולם התוהו ושבירותיו ותיקוניו, מורים לנו, שעוצם הרצון לתיקון, לשכלול, להויה, שהם הטוב הגמור, פועל הוא בכח מלא, מלא מאד מאד. אין ההויה יכולה לקבל את כל עוצם הטוב של המהוה העליון, אמיץ כח אין סוף. ההויה החלקית מתמסמסת מרוב הטוב, מעוצם החיים, משתברת היא מרוב שאיפתה. אבל לא מפני זה יחדל הטוב הנשא לעשות את דרכו, הוא חוזר ובונה אחר השבירה, והבנין המתוקן עולה יפה יפה, באין ערוך ליקרתו. וכל כך מרובה היא מדה טובה ממדת פורענות, עד שכדאי לסבול את כל יסורי השבירה, את כל קלקולי הריסה, רק שיצאו עולמים משוכללים כאלה, שנושאים בכחם עושר חיים כזה, שהוא מצד עצמם למעלה מכחם. ואין המהוה העליון בוחר בדרך מדודה ומצומצמת, כדי שיעור היכולת של ההויה, שאם כן היה הטוב מוגבל, לא לפי עוצם עז חיי היוצר כל, אלא לגמרי לפי תנאי היצירה החלושה.\n", "summary": "שבירת הכלים של עולם התוהו מוכרחת וכדאית, כדי שייבנו כלים משוכללים בעלי יכולת קיבול בלתי-גבולית.\n"}, {"id": 343, "paragraph": "כל הגות לב יש לה מקומה. כשאנו אומרים תפילה, הננו עומדים במצב כזה, שהיחש של הופעת החיים מופעת בנו על ידי צינור כזה, שיש לו יחש עם הבעת הרצון להטבת המצב. ולפעמים אנו עולים, והעולם משתקף לנו בכל הודו, הכל טוב ויפה, ואז אנו אומרים תהילה תחת תפילה. כל הגות לב יש לה מרחב רוחני מיוחד, שאנו מטביעים עליו חותם של שם מיוחד, ורזי עולם משתקפים מכל מרחב על פי ערכו. כשאנו עומדים במצב רגיל, ישנם הגיוני מעלה שנעלמים מאתנו בהחלט, ואנו אומרים עליהם שהם נעלמים, כלומר הנם נעלמים לפי מצב רוחנו הרגיל. ומכל מקום מופיע עלינו אחר כך רוח הקודש, ואנו מדברים גם על דבר התעלומות הללו. מצב שונה כזה בין הרגיל והנעלה, נמצא הוא גם בהופעת רוח הקודש, והארת הנבואה בכל מדרגותיה, וההופעה העליונה שבה מבארת את מה שהוא בכלל תעלומה של ההופעה הרגילה שלה.\n", "summary": "התפילה היא הבעת הגיוני לב חבויים המתעוררים בהתרוממות החיים, ורוח הקודש היא והבעת הגיוני מעלה נסתרים וגילויָים.\n"}, {"id": 759, "paragraph": "השינה, וכל התכונה הטבעית הכללית של הלילה שהיא גורמת את השינה ומתאימה לה, פועלת על צדדי החיים שבאדם שתי פעולות הפכיות. הצד העליון הרוחני יוכל להתעלות ביותר, חפשי נעשה הדמיון ממסגר החושים, ואם הוא תמיד מקושר בשכל ובחפץ עליון וקדוש, יוכל לצייר ולדמות לחזות ולהכיר מה שאין ביכולתו בזמן הערות. אבל כח החיים שבגוף חדל את קישורו עם הצד הרוחני שבאדם, והוא הולך לבדו, פועל את פעולתו הטבעית בצורה חשוכה, מעורפלת. משני המקומות מתדבקים דוגמאות, אורות צחות בנשמה העליונה מזיו שלמעלה, ומחשכים וצחצוחי זוהמא וקליפות מעביבות בנפש החיים מהרפש החשוך שהיתה שרויה בו בהיותה בוססת בטיט של החיים הגופניים לבדם. והרינו פונים בכל בוקר לשתי העבודות, לטהר את נפש החיים, ולקשר את האורות הנוספים בנשמת האדם העליונה, ולחבר עוד הפעם את שתי הקצוות בהרמוניה הנאותה. \n", "summary": "בשינה מקבלים אורות עליונים מהשכל, וכוחות חיים ממעמקי הגוף, ובטהרת הגוף שבבוקר, מקשרים אותם אלו לאלו.\n"}, {"id": 32, "paragraph": "בתוך עצמיות הנפש טמונות וספונות כל הנטיות היותר טובות. אמנם, צריך להוציאן אל הפועל, והפועל היותר טוב הוא הדיבור, הפועל על הרעיון והציור. על כן נכבדה היא מאד התפילה, במה שעל ידה יוצאים אל הפועל רגשי לב היותר נעלים. והתפילה היא עשויה בצורה המתאמת לרגשי הלב, שדרך הקשבתם היא אחרת, לא כאותה הדרך של ההקשבה ההגיונית. אמנם כשהנפש הפרטית והלאומית היא בריאה, יודעת היא יפה את חילה, ואינה מתפחדת כלל מפני הסתירות ההגיוניות, כי היא יודעת ששונות הן דרכי ההרצאה של ההגיון ושל ההרגשה הנשמתית. וכשהמצב הוא כן, התפילה הולכת ופורחת, עולה היא כשלהבת העולה מאליה, בלא שום מחשבות זרות, ובלא שום עצבון רוח. אבל על ידי דלדול האומה, נתמעט כח הרגש הלאומי, ותחתיו נשאר רק ההגיון, שעם כל לקותו, הוא מסעד את הרגש. אבל בכל זאת, כיון שהרגש הנשמתי במצב החולשה שלו צריך הוא להיות סמוך על שולחן אחר, ואיננו מתפרנס מתוכו, הסתירות מתגלות, והמלחמה מתעוררת בכל עת תפילה, המחשבות הולכות ומתטרפות, והתפילה אובדת את ערכה הגדול, להחיות את הנשמה בעצם. וממילא הכונה מתחלשת, ונשארת היא מצות אנשים מלומדה. ומתוך שאינה מפרנסת יפה את הרגש, כשם שאינה מתפרנסת יפה ממנו, הולכת היא לנוע על אהלי השכל והחשבון. וכשהשכל מטפל הוא בידיו הקרות בתפילה החמה, בת האש השמימית, הוא מאבד את חילה, וממעט גם כן את אורו הבהיר והקר, ונעשו שניהם יחד לקויים.\n", "summary": "התפילה הנה הקשבת רגשי הלב בדרך שונה מההקשבה ההגיונית, וקירור רגש התפילה בגלות גרם לאובדן ערכה.\n"}, {"id": 762, "paragraph": "הקרבנות, הננו משיגים אותם לא רק עבודות חיצוניות סימבוליות, אלא תיקונים, פעולות שהעולם מתבסס על ידם. אמנם, התוכן הסימבולי הוא תוארם, לבושם וגופם, וברור הדבר שיחס גדול יש להצורך הסימבולי עם הצורך הפנימי. וכשיבֹאו ימים והצורך הפנימי יחדל, בביטול הקרבנות, יפסק גם כן הכח הסימבולי לגמרי מפעולתו, ותחתיו יברא תוכן יותר עשיר לנושא הסימבוליות, שתתקשר עם העבודה היותר עליונה, שתכיל בקרבה את כל העובדא הפועלת, המתקנת, של הקרבנות כולם בצורה יותר עליונה. זאת היא המנחה הערבה שלעתיד, אשר תערב לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.\n", "summary": "הסימבוליות של הקרבנות הנה לבוש לפנימיותם, וכשתתעלה הפנימיות – תתעלה גם הסימבוליות ותקבל צורה חדשה.\n"}, {"id": 332, "paragraph": "שאיפת השכל, כשהיא באה אחר העומק וההשתרשות במעמקי האמונה בתחילה, יש לה צביון נעלה, חי ומבריא, בונה ומאיר. וכשהיא מדלגת על ההכרות שהן קדומות לה, אז היא בעצמה נעשית חולנית, ואינה יכולה למלאות את תפקידה.\n", "summary": "כשהשכל מקדים את הכרות האמונה הקדומות לו הוא נעשה חולני, וכשהוא בא אחריהן הוא מאיר אותן.\n"}, {"id": 129, "paragraph": "הנתיבה השניה היא מדעית-מוסרית, שהשלמות וחיוב המציאות האלהית היא תלויה במדת הצדק החפשית, וכל מי שיעלה את חפשיות רצונו באותה המדה של הצדק המלא שהאלהים הוא נעלה בחפצו השלם בצדק החפשי והמוחלט, הרי הוא משתאב בגופא דמלכא, וקונה לו את השלמות האלהית מצד בטולו אל האור האלהי בעונג פנימי. ואין שום מעצור משום נמצא לרומם את חפצו חפשי למרום הצדק האלהי, וכפי אותה המדה שהאדם מתקרב אל מדת הצדק האלהית, הרי הוא מתעלה ונעשה איש אלהי. ונמצא השלמות האלהית מחוייבת להאלהים מצד הצדק החפשי שלו, שהיא זכות השוה לכל, שאין מקום לקנאה.\n", "summary": "דרך שניה להתגברות על הקנאה בה' היא הדבקות בו ובמידותי�� החפשיות, המביאות להתכללותו בשלמות האלוהית.\n"}]
\ No newline at end of file