diff --git "a/DATA/parsed_files/file_f_train.json" "b/DATA/parsed_files/file_f_train.json"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/DATA/parsed_files/file_f_train.json"
@@ -0,0 +1 @@
+[{"id": 1808, "paragraph": "מי שמזדעזע ונופל בעצמו ממדריגתו הרוחנית גם מפגימה קטנה במעשים, במוסר, במחשבה ובנטיה, זה מתנוצץ בו כבר הופעת האור של גילוי אליהו באורח שכל. ואליהו הלא אמר רבי יוסי עליו, אבא אליהו קפדן הוה. ומרוב קדושת הופעת עולמים זו, הארוגה בכל אור המחשבה וטוהר המעשה שבעשיה, מגבהי מרומים עד עמקי תהומות, מתרחקת הופעתו מכל פגימה קלה, והנפש מרגשת תיכף. וצריך האדם להתאמץ בשמחת קודש, להשיב את האבדה, ולזכות לשלום מלאך הברית.\n", "summary": "מי שמזדעזע ונופל גם מפגימה קטנה, הרי זו התנוצצות של גילוי אליהו, שהיה קפדן, וישוב ויזכה לשלום.\n"}, {"id": 1899, "paragraph": "צריכים להתרגל בכל חזיון של קדושה שלא לראות בו את השלילה של ערכי החול, כי אם את שכלולם בצורה רוחנית, יותר יפה ומפוארה.\n", "summary": "צריך להתרגל לראות בכל חזיון קדושה את העלאתו את החול, ולא את סתירתו אותו.\n"}, {"id": 1885, "paragraph": "אקוה לשפלות פנימית אמיתית, שלא די שלא תחליש את הגבורה הנפשית ואת שמחתה הרוחנית, את התפתחות כשרונותיה ואת הוספת אורה, כי אם היא היא דוקא תבסס אותם. טוב שפל רוח את ענוים.\n", "summary": "יש לקוות לשפלות פנימית אמיתית, שאינה מחלישה את גבורת הנפש ושמחתה הפנימית, אלא מחזקתן.\n"}, {"id": 1683, "paragraph": "לפעמים יש שמרגישים את ההתקשרות שיש בין דיבורו של אדם לעולם, וזאת היא התחלת הדרגה של גאולת הדיבור מהגלות. ואפילו כשהוא מתחיל לזרוח רק בכח הדמיון לבדו, גם כן הוא סימן טוב, ויאחז צדיק דרכו, וטהר ידים יוסיף אומץ. \n", "summary": "הרגשת הקישור בין הדיבור לעולם, אפילו בדמיון בלבד, הנה סימן לתחילת גאולת הדיבור.\n"}, {"id": 1694, "paragraph": "לפעמים צריכים להתרחק מרעיונות של קדושה ושל תשובה, אם הם מביאים לידי עצבות, כי יסוד השמחה הקשורה בעומק הקודש, הוא גדול מכל תוכן של קדושה ושל תשובה אחרת. על כן כאשר באות לו מחשבות של יראה ותשובה בדרך עצבון, יסיח דעתו מהם, עד שתתכונן מחשבתו, ויקבל עליו כל התוכן של קדושה ושל יראת שמים בדרך חדוה ושמחה, הראויה לישרי לב, עובדי ד' באמת.\n", "summary": "לפעמים צריך להתרחק מרעיונות קדושה ותשובה, אם הם גורמים לעצבות, עד שתתכונן מחשבתו ויקבלם בדרך השמחה.\n"}, {"id": 1818, "paragraph": "הרע הגמור והמוחלט, שאין בו שום ניצוץ של טוב, הוא שמח בכליונו ואבודו, ואפיסתו זוהי שלמות התפתחותו היותר גדולה. ואנו צריכים להתרומם למדת חסד מקיפה כזאת, עד אשר נשאף להיטיב לכל, וגם עם הרע אנו חפצים להיטיב, במה שנכלהו, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה. הצער נמצא רק לאותו הניצוץ מן הטוב הקשור בחטיבה אחת עם הרע, שהוא מצד הטוב שלו שואף לקיום, ומדמה בדעתו שתנאי קיומו תלויים הם בקיום כל הסתעפות הרע שהוא קשור בו, וכל זיעזוע של כילוי של הרע מכאיב אותו. ואנו שואפים להפריד את הרע מן הטוב. אז ימלא העולם עונג, יתענג הטוב בקיומו, ההולך וגובר כצאת השמש בגבורתו, ויתענג הרע בכליונו, ההולך ומתגבר גם הוא לפי רבות הטובה. נר רשעים ידעך ואור צדיקים ישמח.\n", "summary": "הרע המוחלט שמח בכליונו, ורק הטוב הקשור עמו מצטער, ושאיפתנו להפריד ביניהם, ולשמח את הרע בכילויו ואת הטוב בקיומו.\n"}, {"id": 1796, "paragraph": "בהלשון מתגלה נשמת האומה, והנשמה הישראלית מבקשת את תפקידה להתגלות בלשונה. אורים גנוזים וקדושים, גדולי ההופעה, דוחקים את כח החיים של האומה להופיע, והם פוגעים במקום החלול, הריק, בריקנים שבאומה, שנחשבים ללא כלום לגבי הצדיקים, וההבל של הפה יוצא דרך המקום החסר, והוא הדין ל��ל הופעות החושים, שיוצאים על ידי המקומות החלולים. אמנם שר\"ד יוצא במקום חלול לגמרי, ור\"מ על ידי סתימה קלושה, כי סוף כל סוף יש קלישות במכסה העין, שגם הוא נחשב קרוב לריקות וחלל, והמישוש יוצא לפעלו על ידי החלל של הפוריס. וזהו רז הופעות רבות מעלילות העליונות, שאלמלא לקחו רשעים וריקנים בהם חלק, לא הופעו בעולם. אבל צריך לדעת, כי הטוב הגנוז שברשעים הוא הגורם את הופעת האור, והרע הוא רק כח עוצר, שהכח יגדל עוד יותר על ידי זה, כשברירי דשמשא, ודנא דחמרא בבת תיהא, על ידי כח המעצור, ורוח עריצים כזרם קיר.\n", "summary": "כשם שהחושים, ובפרט הדיבור, יוצאים על-ידי החללים שבגוף, כך גילוי כוח החיים של ישראל נעשה על-ידי הרשעים.\n"}, {"id": 1747, "paragraph": "האדם יכול לדעת את מעמדו הרוחני על פי הבהירות של הדיבור שלו. מה שהאור הנשמתי יותר חי בקרבו, כפי אותה המדה יחוש איך כל דיבור ודיבור שלו יוצא כחץ וכשטף מים חיים, ואיך שהוא בא ונמשך ממקור חיים, ופועל את פעולתו בעולם. מובן שהאיכות הפרטית של הפעולה של הדיבור, תשוער על פי המדה הפרטית של העילוי הנשמתי, כל חד וחד לפום דרגיה.\n", "summary": "בהירות הדיבור של האדם נובעת ומשקפת את מעמדו הרוחני.\n"}, {"id": 1921, "paragraph": "עם על האומות אנו מחולקים בתעודה חלוקה ערכית. הם נועדו לשכלולו של חיצוניות העולם, ואנחנו להפנימיות. אבל עמלק הוא ההיפוך ממש מכל מגמת הקודש של ישראל, וצריך הוא להמחק, כדי שיהיה ד' וכסאו שלם.\n", "summary": "ישראל מתקנים את הפנימיות והאומות מתקנות את החיצוניות, ואילו עמלק הוא הפך מגמת הקודש, ויש למחותו.\n"}, {"id": 1764, "paragraph": "יגיעת התורה והחכמה, שהיא דורשת מרגע, המרגע איננו רק דבר שבהכרח, כי אם דבר יסודי. השכל בפנימיותו צריך להתאמץ במקורו, מה שהלימוד בצלליו מעיב את אורותיו, ובאה המנוחה ההפסקית ומביאה את אותו האור המבריק על הענינים, יפיץ ענן אורו.\n", "summary": "המרגוע מהלימוד אינו הכרח חיצוני, כי אם צורך יסודי לאפשר לשכל להתאמץ במקורו ולהאיר ממנו – מה שמנוע בעת הלימוד.\n"}, {"id": 1915, "paragraph": "כשנשמתו של אדם מתעלה, הרי הוא מרגיש ביותר את הגבורה העצומה של כח הדיבור, ויודע באמת את הערך הגדול של כל דיבור שלו, את ערך תפילתו וברכותיו, את ערך תורתו וכל שיחותיו, ואת הערך של כל הדיבור הכללי הוא צופה, וחש הוא את תנועת העולם ותסיסתו הגדולה שהדיבור פועל. \n", "summary": "כשנשמת האדם מתעלה, הוא מרגיש את ערך הדיבור ופעולתו בעולם.\n"}, {"id": 1725, "paragraph": "הדיבורים שיוצאים בלא יראת שמים בציור, פוגמים את תכונת הנפש, ביחוד לאלה שהם ראויים להיות מלאים יראה מקורית, מלאה דעה והגיון שכלי.\n", "summary": "דיבורים היוצאים בלא ציור של יראת שמים, פוגמים את הנפש, ובייחוד אצל המוכשרים ליראה מקורית.\n"}, {"id": 1684, "paragraph": "מה שרוצים להשתוות למלאכים, בהשגתם, בבהירות שכלם, בקדושתם ובשמחתם, בצהלת זריזותם ובאור קדשם, אפילו כשמתחיל הדבר מתכונה מעורבת, מטושטשת בדמיונות כהים, הוא גם כן דבר טוב ונשגב, וסימן טוב על עוצם קדושת הנשמה. ובכללות כנסת ישראל מונחת תכונה זו של חשק ההשתוות עם מלאכי עליון, אותם העומדים בסולם היצירה למעלה ממדריגת האדם, על כל פנים מצד מצבו בעולם הזה, בהיותו קשור בחומרו, ואומרים אנו בכל יום, נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום. וחפץ עדין זה כשהוא מתבטא, הוא מוסיף אור ואומץ לנשמה, ומציל מכל שפלות נפשית, וסוף שהוא בא לידי תשובה עליונה, תשובה מאהבה גדולה, מחשק עליון של נועם ד'. וכל יחיד ויחיד ראוי לו שימשיך תוכן קודש אהוב וחביב זה על נפשו, רוחו ונשמתו. ברכי נפשי את ד', ברכו ד' כל צבאיו.\n", "summary": "חשק ישראל להשתוות למלאכים מעיד על קדושת נשמתם, וביטויו ב\"קדושה\" מוסיף אומץ בנשמה, ומביאה לתשובה מאהבה.\n"}, {"id": 1927, "paragraph": "יש שטוב לשכח את העונות, ועל ידי מה שעושים כן לשם שמים, כדי להתאמץ בעבודה בשמחה ובהרחבת הדעת, בתורה וחכמה, לשפר את העולם ולהוסיף אור ושמחת ד' במעשיו, ממילא מדה כנגד מדה נעשים הם אצל הקב\"ה גם כן כביכול בגדר שכחה. גם אלה תשכחנה, זה מעשה העגל. וכח הזכרון נכפל בהטוב והקודש, וכל המצות, וכל הטובות והמחשבות הטהורות, מתנוצצים בזכרון כפול, זכרון טוב לפניך.\n", "summary": "לפעמים טוב לשכוח את העוונות, כדי להוסיף שמחה במעשיו, וכנגדו הם נשכחים אצל ה', וזכרון הטוב נכפל.\n"}, {"id": 1752, "paragraph": "פורחות הן האותיות בתוך המחשבה, עפות כציפורים על השפרירים הרוחניים העדינים שבשחקי הרקיעים שבמחשבה, וציורי האצילות הנפשית. קולט אותם השכל המעשי והעיוני, מחטב אותם הדמיון, מתעורר הרגש, ונעימת השירה מתחוללת, וגליה מכים.\n", "summary": "השירה נולדת מאותיות הפורחות במחשבה, נקלטות בשכל, מתחטבות בדמיון, ומתעוררות ברגש.\n"}, {"id": 1788, "paragraph": "מי שיש לו אותו הכשרון ואותה התביעה של הדבקות האלהית, צריך הוא לשמור את מדתו, ואפילו כשאי אפשר לו לעלות מפני איזה מעצורים לדבקות שכלית, גם הדבקות הדמיונית יש בה תועלת, שממנה יבא לדבקות שכלית, והיא כמו גוף להדבקות השכלית, שהיא הנשמה, אבל גם בתוך הגוף יש בזיקה נשמתית. ומה שקורא הרמב\"ם המחשבה הדמיונית עולה על הרוח לבד, זהו כשאין משתוקקים לבא לדבקות שכלית, ואין משתדלים עליה.\n", "summary": "והדבקות הדמיונית היא כלי לדבקות השכלית, והתנגדות הרמב\"ם אליה היא רק כשאין משתוקקים לבוא על-ידה לדבקות שכלית.\n"}, {"id": 1785, "paragraph": "בתפילה של יד מרגישים את קדושת ההרגשה הנשמתית, בהרגשת קדושת שורש ההרגשה הקדושה העליונה, המתפשטת בהוד קדושתה בכל עולמים בשפעת עשרם והדר כבודם, וכולה היא חטיבה אחת, מאוחדת בכלי אחד. אחדית היא ההרגשה, אינה מתחלקת לסוגים עומדים כל אחד בפני עצמו. ממעין אחד הכל יוצא, בהארה אחת הכל מתערב, והשורש צריך לאחד אותם, כי אם ינתנו להפרדה, יחולקו למחלוקות שאינן מתאחדות. על כן אמיצה היא השפעת ההאחדות שבחיי ההרגשה. הרגש השירתי מתאחד הוא בגווניו באופן גלוי בפנימיותו. בתפילה של ראש מופיע אור הדעת בהשכלת הנשמה, באור הגדול של השכלת הקודש אשר לכל העולמים. האחדות העליונה שוררת בהם בצורה כל כך פנימית וכבירה, עד שמתבררים בחופש בחילוקיהם, מתפשטים בכלים שונים, פרטי סוגי הדעת, והקודש מתפצל לארבעת חלקיו בהיכלות מיוחדים, ואור האחדות העשירה בהם מפעם, שופע ונוזל. וכמה מתוק האור, וכמה מחיה את הכל, את כל החיות הגופנית, את כל מערכי הנפשיות, את כל פלגי הרוח, את כל הסתעפיותיה של הנשמה. כשהמאורות המלאים חיים, חיי קודש קדשים מאור חי העולמים, בכל צבאי צבאות, בכל הנשמות, בכל המעשים, בכל גנני העדן העליונים והתחתונים, בכל מקורות השירה, התפארת, הנשגבות והתענוגים, בכל הדרת האשר והשעשועים של מרומי שרשי החכמה והבינה העליונה בצבי פארם, כשהם נושקים זה לזה, כשהם מתחברים זה עם זה, בשפעת אור וחיים, מה יפו ונעמו תענוגי אהבת קודש, מה רמו ונשאו הגיוני יראת כבוד הדר עליון, אשר שם ד' נקרא עליהם. מה מאד מתגברת היא הנשמה בהתנערה לעומת אורות כל העולמים השכונים בתוכה, ואין עז אלא תפילין, והתפילין עז הם לישראל, שנאמר ד' עז לעמו יתן, נשבע ד' בימינו ובזרוע עזו, בימינו זו תורה, ובזרוע עוזו אלו תפילין. וקוב\"ה מתפאר בשבחייהו דישראל, סגולת הנשמה הישראלית של כנסת ישראל, וממילא גם הנשמה היחידה של כל יחיד ויחיד מישראל, שהיא נשאבת מאותו מעין החיים עצמו, ממקור שפעת החיים, ממקור כנסת ישראל, ששואבת מתמצית כל האורה האלהית כולה. בת היתה לאברהם אבינו ובכל שמה. ותמונת ד' יביט, תמונת כל בקודש. והמרומים משוררים ומפארים, וחדות עולמים משתפכת, ואור תורה שוטף, מזהיר ומאיר, מרענן ומשמח. למען תהיה תורת ד' בפיך. ואני בד' אעלוזה, אגילה באלהי ישעי.\n", "summary": "בתפילין של יד מאוחדות הפרשיות, מפני שהן כנגד הרגש העלול לפירוד, ובשל ראש, שכנגד הדעת המאוחדת, הן ניתנות לחלוקה.\n"}, {"id": 1883, "paragraph": "האדם צריד להחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות הממלאות את כל מהותו, עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי, שזהו מוריד את האדם לעומק הקטנות, ואין קץ ליסורים גשמיים ורוחניים המסובבים מזה. אבל צריך שתהיה מחשבתו ורצונו ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות, לכללות הכל, לכללות העולם, לאדם, לכללות ישראל, לכל היקום, ומזה תתבסס אצלו גם הפרטיות שלו בצורה הראויה. וכל מה שהתפיסה הכללית היא יותר חזקה אצלו, ככה תגדל שמחתו, וככה יזכה יותר להארת האור האלהי, כי שם מלא חל על עולם מלא, ולית שכינתא שריא באתר חסיר, וכיון דבאתר חסיר או פגים לא שריא, איך תשרה באתר שהכל נטול וחסר, ואין שם כי אם נקודה דלה, מצערה ואפסית, שהיא הפרטיות האנכית לבדה. והתביעה הזאת להיות תמיד נתון ביסוד הכללי, בצרורא דלעילא דביה חיי כולא, הוא יסוד נשמת הצדיקים המתהלכים לפני האלהים ומתענגים על ד'. והם צריכים להתחזק, לדעת את עצמות רצונם, ושלא לעזבו משום מניעה שבעולם, רק תמיד יגדלוהו, יקדשוהו ויפארוהו, ויזכו לברכת ד', מיסוד בכל מכל כל.\n", "summary": "האדם צריך להיחלץ מאנוכיותו ולחשוב על הכלל, בעולם, באדם ובישראל.\n"}, {"id": 1707, "paragraph": "כשמעיינים תמיד בתכונות הנפשיות לבד, בלא עליה להשכלה שכלית חפשית, עולמית, רחבה, מתקטנת ההשגה, והמדות בעצמן מצטמצמות, והמושגים מתזערים בצורת מספר קטן. אמנם הרבה רכוש שואבים מקטנות כזאת, אבל תמיד צריכים להשתדל לעלות למרחב, למקום הגודל והגיאות האלהית. \n", "summary": "העיון בתכונות הנפש בלא השכלה שכלית עולמית, על-אף הרווח ממנו, מצמצם את ההשגה והמידות והופכן לצורת מספר קטן.\n"}, {"id": 1926, "paragraph": "משה הוא איש האלהים, בעלה דמטרוניתא, כל תיקוני עולם הזה, גם הגן עדן ותיקוני הנשמות בכללם, אינם כי אם דברים טפלים למאוייו הנצחיים, כי אם התיקון השלם של העולמים כולם, שאי אפשר להם לצאת אל פועלם הגמור בשכלולם המלא כי אם על ידי תיקון העולם שעל ידי ישראל. כל מה שנתבע מצד התיקון הכללי של כל העולמים – נדחות התביעות של כל כללות העולם המוגבל וכל הופעותיו, גם הרוחניות שברוחניות. יעקב קבע לו מגמת העולם המוגבל בכל הוד גדולתו, ביפיו הקדוש, בעזוז מוסרו, בנצחיותו, בשלמות נשמותיו, ביתא דלתתא. אבל משה, ביתא דלעילא הוא עלמא דיליה, אלא שכל כך מתאימים הם העולמים, עד שכל הצרכים דלתתא מתמלאים בכל דייקנותם על ידי המגמה של בנין ביתא דלעילא, בכל ביתי נאמן הוא.\n", "summary": "לגבי משה, כל העולמות הרוחניים התלויים בעולם הזה, הנם טפלים לתיקון הנצחי, ואילו יעקב מקושר לעולם, וביתו מתפרנס מבית משה.\n"}, {"id": 1769, "paragraph": "הצדיק הטהור והקדוש בא מן התורה אל מקור התורה. דוחק האור העליון ממרומי שמיו, ובא אל האותיות שהן לנגד עיניו של צדיק עליון, אשר אהבת כל היא מחסה עזו, והוא מבין כל, כי מבקש ד' הוא. מבקש הוא את האור, את האמת, את היושר, את הטוהר, את מקורותיהם היותר עליונים, משוטט הוא בחדריו, בכליותיו, יבקש נתיבות, ימצא אוצרות חיים, ימצא חן וחסד, ולעולם כולו ישביע.\n", "summary": "הצדיק הטהור והקדוש בא מן התורה אל מקור התורה.\n"}, {"id": 1835, "paragraph": "כמה שונות הן הנטיות הנפשיות, ההזרחות השכליות וההרגשיות, וכמה הן אחוזות זו בזו, עד שהתוכנים שהם סותרים זה את זה בעצמיותם, מביאים הם בהפגשם בנפש ערבוביה פנימית, חולשה ופרפור, עד שצריך האדם אומץ גדול, ועזרת מרומים, להמלט ממעמד הקשה ההוא. וכל זה בא מפני שהתוכנים השכליים וההרגשיים, שסותרים זה את זה בעצמיותם, נעשים כחומר תוסס בהפגשם יחד בכלי אחד ותפושה אחת. וצריך העובד הרוחני לדעת איך לשמור את רוחו מפגעים כאלה, ובאורה גדולה צריך הוא להאיר לעצמו את דרך החיים הרוחניים, להיות אצלו מסודר כל דבר במלא הקיפו, בשמירתו והגנתו, וסיוגו מכחות מתנגדים ותוססים יותר מדאי. אמנם בהיות האדם עולה במעלת המוסר וההשכלה העליונה, יפותח רוחו בקרבו עד כדי המרחב הגדול של הכנסת זרמים שונים בידיעה הגונה והשקטה פנימית חודרת, לכוין כל דבר על מכונו, ולעשות לכל נטיעה רוחנית היקף יניקתה בריוח, ולא ילקו הנטיעות העדינות ברזון של יניקת אחד מלשד חבירו, ולא בערבוביה מוסרית שיש בה משום פגם כלאי זרעים. רגלי עמדה במישור, במקהלים אברך ד'.\n", "summary": "הנטיות השכליות והרגשיות אחוזות אלו באלו וסותרות אלו את אלו, ולפי עליית המוסר והשכל ימצא כל כוח את מקומו ותפקידו.\n"}, {"id": 1710, "paragraph": "סתרי תורה מתאחדים בשמחה. האדם מוצא לו את כל רוחב לבבו, את כל אידיאליו מתמלאים, על ידי חכמת אמת העליונה, שאינה משועבדת לאותו המצר הדחוק של הגיון לב האדם על פי הקישיו המצומצמים. על כן ימלא שמחה וגילת צדיקים, כל שיוסיף להיות חי באמונתו. הצמצום של המדע האנושי הוא כלי הגון לעקר על ידו אותם השרשים הזרים של דמיונות הכוזבים שהם צריכים להעקר, הם הם כל הדמיונות שיסוד נטייתם הוא בערות האדם ונטיית הרשע שבו, אבל השמחה הגדולה הממלאה את הלב חדות קודש מפני שמשאלותיו העליונות מתמלאות, זו אינה באה כי אם על ידי רזי תורה, שמציגים לפני האדם את האספקלריא המאירה של נשמתו החיה העליונה כמו שהיא. \n", "summary": "שמחת מילוי כל משאלות הלב באה רק על-ידי רזי תורה, ואילו במדע יש צמצום, שתפקידו לשרש דמיונות כוזבים מהאדם.\n"}, {"id": 1847, "paragraph": "יש לפעמים שאדם טועה בצבען של המדות, ומחליף מדה טובה ברעה, וכן להיפוך. על כן צריך לעיין הרבה בעמקי ההרגשות, להבחין בין הטיבים הפנימיים של המדות, ועל פי עומק מהותן העצמי יבוררו, להבדיל בין טובה לרעה. ביחוד העצבות והשפלות הפנימית מתחלפת לפעמים. יש שהאדם שח ושפל בעומק רוחו, מפני שמכיר הוא את קטנו, את פגמיו ואת שפלות ערכו, וזאת היא מדת קודש עליונה, המעטרת את האדם בקדושה, ומרבה עליו חסד עליון ורחמין. אבל יוכל לפעמים לטעות עליה שהיא רק שפלות בהמית ועצבנות, ולדחותה בחפזון, ואז מיד אורבת היא הגאוה הטמאה להכנס תחתיה. לכן צריך האדם להיות מתון בדבר, ותחת להניא את רוח השפלות, שהיא רוח הקודש באמת, מתוך הלב – לזכך אותה מכל צחצוחי טומאות עצבות שלה. ואז באמת יגלה אור השמחה הקדושה באורח פלא על מהות הענוה והשפלות. בד' תתהלל נפשי, ישמעו ענוים וישמחו.\n", "summary": "המידות הטובות והרעות עלולות להידמות אלו לאלו וצריך להבחין ביניהן, ובייחוד בין העצבות ובין השִפלות הטובה.\n"}, {"id": 1820, "paragraph": "הכבישה המוסרית שעל פי התרבות החולינית, ששלטה הרבה על העמים, העיקה על לבם, והרבה מדות רעות, חליים וקצפונות, נצברו במעמקי נשמותיהם, והם יוצאים מחרצובותיהם על ידי המלחמות רבות הדמים וגדולות האכזריות, הנאותות יותר לטבעם הבלתי מזוקק עדיין כעת.\n", "summary": "המידות הרעות שנכבשו על-ידי המוסר של תרבות החול, מתפרצות במלחמות רבות הדמים.\n"}, {"id": 1914, "paragraph": "מה יפה ונעים הוא להסתכל באור נשמתן של צדיקים לפני הופיעם בעולם. החיים העתידים שיתחדשו על ידי אותן צדיקי העולם, המחדשים את זיו העולם, פועלים כבר את פעולתם עוד לפני יציאתם של אלה הנשמות הקדושות לאויר העולם. בזרם מהלכם הפנימי מחדשים הם בעולם תנועת קודש, תנועת אמת, מלאה עז וגבורה.\n", "summary": "נשמות הצדיקים מחדשות את העולם עוד בטרם יצאו לאוויר העולם.\n"}, {"id": 1802, "paragraph": "האהבה אל המדע הברור צריכה להיות מוגבלת, במדה שלא תפריע אותנו מלהיות תמיד שוקקים למה שהוא יותר נשא ונשגב ממדענו הברור, עד אשר לא נוכל להגיע אליהם כי אם על ידי השערות ישרות, והרגשות כמוסות, ולפעמים על ידי הגות לב ודמיונות, כעין הזיה וחלומות בהקיץ, שכמו שהם מזיקים הרבה אם הם באים מתוך עצלות באותם הענינים שהמדע יוכל לרכוש בהם את הכרתו הברורה, כך הם מעטרים אותנו, ומבססים יותר גם את החלקים המוכרים לנו בבירור, ומרימים את כל מהותנו, אם הם באים בדברים שהם נשאים כל כך עד שלמדענו אין שום אחיזה בהם. ואנו מתוך חפץ שלם, ונפש מלאה תשוקה להזרחה רוחנית, הננו נדחקים לתור גם במה שמופלא ומכוסה מבינתנו המבוררה, ואנו באים לדון בדרך השערה, ולהתעדן במעדנים רוחניים, למטרות יקרות, על ידי הגות נפש פנימית ועזרת הדמיון, שגם הוא מתקדש ונעשה חטוב בחטיבה מדעית כשהוא משתמש בכחו במה שראוי לו. ועל זה נאמר במה שהורשית התבונן. ובלבד שלא יתחלף לו התוכן, עד שיחשוב את המושג ההשערי למושג מדעי, והמושג הדמיוני להשערי שכלי, וכיוצא, שאז יכולה רקמת הרשת של ההטעאה ללפפו. אבל כשהוא שומר את גבולי הכרותיו, ויודע איך לעלות מהחלק הגלוי אל הסתום, ובמה שמפני הגובה והאצילות של הנושא אי אפשר להיות עסוק בו כי אם בדרך השערה ודמיון, אז ימצא האדם בעצמו עז מרומים, והאור העליון יופיע עליו, כי נוכח ד' דרכו. ובמשך הזמנים ישובו כמה חלקים דמיוניים להיות משוערים, וחלקי השערה להיות מבוררים בדעת והכרה ברורה, ואז יתעלו הדמיונות וההשערות לענינים יותר נשאים, יותר אציליים ויותר נשגבים, וכה ילך האדם מחיל אל חיל. ואף על פי שהדבקות האלהית מצד המציאות האלהית היא גם כן שכלית, הכרית, מבוררת במדע, מכל מקום אותם רגשי הלב של ההשגות הפרטיות בהתוכנים הרוחניים שהם בעולם האלהי, תעופת החזיונות של ההנהגה והנבואה, אורח החיים של הנשמה וההזרחה של הענין האלהי בכבודו, כל אלה מביאים את האדם לאושר גדול, וסעיפיהם תלויים הם בכח ההשערה והדמיון שהוא יקר מכל שכל והגיון.\n", "summary": "בהשערת הדמיון מתגלים דברים הנשגבים מהשכל, אך יש להבחין בין הכרה להשערה, וכך יתבררו ההשערות, והשערות חדשות תופענה.\n"}, {"id": 1792, "paragraph": "לולא חטא העגל היו האומות שוכני ארץ ישראל משלימים עם ישראל ומודים להם, כי שם ד' הנקרא עליהם היה מעורר בהם יראת הרוממות, ולא היתה שום שיטת מלחמה נוהגת, וההשפעה היתה הולכת בדרכי שלום כבימות המשיח. רק החטא גרם, ונתאחר הדבר אלפי שנים, וכל מסיבות העולם הנן אחוזות זו בזו להביא את אור ד' בעולם, וחטא העגל ימחה לגמרי, וממילא כימי עולם כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ד', והעולם יתוקן באורח שלום ורגשי אהבה, ונועם ד' יוחש בכל לבב, לענג רוח ולעדן נשמה, ולכל בהם תחיה נפש כל חי.\n", "summary": "חטא העגל גרם לביטול יראת העמים מישראל ולמלחמותיהם בהם, וכאשר הוא יימחה, יתוקן העולם בדרכי שלום.\n"}, {"id": 1699, "paragraph": "רואה אני איך קליפת נוגה ששרויה ביסודה בנפש הבהמית, אורבת היא על הנטיות הנפשיות להמשיך אותן אליה, להשפיל את רוח האדם, לטשטש את אורו, למעט שלטון הקודש בעולם. ועל ידי תוספת עבודה ויראה יתירה, חושבת היא להחליש את כח הרצון, שליטת החוג שבקדושה הפנימית. ואז בכל עת התעוררות הכחות הבהמיים על ידי פעולות גופניות, באה היא ומהממת את הרצון החלוש, המדוכא על ידי הפגיעה של צדקות הרבה יותר מן המדה, ועל ידי העצבות המדלדלת המצורפה לזה, ובזה עושקת היא נשמות וכחות, וכחתף תארוב, ובוגדים באדם תוסיף. אמנם ד' לא יעזוב את חסידיו, ושבע יפול צדיק וקם, וכארי ולביא יתחזק איש אשר נוכח ד' דרכו, וישם פניו אל תורה, אל היושר והצדק, אל התפילה הרעננה, המלאה שמחות ועז, ועת לדרוש את ד', דרשו ד' ועזו בקשו פניו תמיד. \n", "summary": "קליפת נוגה השורה בנפש הבהמית, מחלישה את רצון האדם על-ידי צדיקות יתירה.\n"}, {"id": 1690, "paragraph": "כל מה שהדיעות יותר מתחלפות, כשהן מתחברות זו עם זו יוצא מהן אור יותר נוצץ ויותר מאיר, מתקיים ומלא חיים.\n", "summary": "ככל שהדעות יותר מתחלפות, יוצא מחיבורן אור יותר מאיר, מתקיים ומלא חיים.\n"}, {"id": 1864, "paragraph": "התנועה הנפשית כלפי ההכרה העצמית, מתגלגלת היא, עוברת מול התוכן הראייתי של הבחנת עצמו. יש שהצדדים הרעננים אשר להנפש עוברים, ואז מתמלא האדם גודל ועז, ויש שהצדדים השוממים עוברים, ואז לובש הוא חרדות, ורוחו נמוג בקרבו. ההקפה השלמה דורשת היא, שבעת שעוברים הצדדים המלאים והמיושבים, לא תזוח דעתו, וידע כי רק צד אחד עובר, וכי אחרי החזיון הזה, המלא והרענן, יבא חזיון דל ומעוגם, ובעת ההקפה הקודרת ידע, שעוד מעט וחזיון משמח ומרנן יופיע. ובזה ישתכללו תכונותיו, ומעולם לא תשלט עליו גאוה גסה, המאבדת כל הון, ולא תדוכא נפשו מעוצב חשוך, ויחזיק במעוז הטוב, החכמה והצדק, ושם ד' יהיה תמיד מגדל עזו.\n", "summary": "צריך להכיר את עצמו בשלמות, כדי שבעת רעננות הנפש יזכור שעוד יבוא השיממון, ובשיממונהּ יזכור את שעוד תבוא רעננותהּ.\n"}, {"id": 1819, "paragraph": "כל פתיחת פה בקודש, פותחת אלפי צינורות של אור קודש, של טללי שפעת חכמה, וציורים עליונים, נשגבים ונעימים, שהם משתפכים לתוך הנשמה, מודיעים לה זיוים עליונים, מנשאים אותה לרוממות מעלה, מקרבים לה את היש העליון, את הרוחניות והטוהר המעולה, את אור ד' ממרומיו. כל מוצא מעורר כל המוצאים כולם, כל חוש מעורר כל החושים כולם, כל רעיון מעורר כל הרעיונות כולם, כל מצוי מעורר כל החבר לו במציאות. כל ההויה, המאוגדת כל כך, המתאימה כל כך בעליונה ובתחתיתה, כולה כאחד, כחטיבה אחת נחמדה, עשירה ורוממה, מתגלה היא לדורש ד' עת יפתח פיו. תהילת ד' ידבר פי, ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד, ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה. פתח דבריך יאיר מבין פתיים.\n", "summary": "כל דיבור קדוש פותח אלפי צינורות קודש, כל חוש מעורר את כל החושים, וכל רע��ון מעורר את כל הרעיונות שבהוויה המאוגדת.\n"}, {"id": 1737, "paragraph": "אהבת הקרובים ואהבת אשה, הם שני מיני אהבה שאסורים שיגעו זה בזה, כי כל אחד מקלקל את חבירו בהיותו נוגע, בנפש וביסוד העולם. זורמות הן אלה שתי האהבות כל אחת במסלולה המיוחד, והן על ידי שיתוף השפעתן בונות את העולם, וכשהן באות בערבוביא, באופן שאי אפשר לכל אחת מהנה להתפשט כראוי, עוצרות הן את כל טוב העולם, וממלאות חשיכה את הנפש ואת העולם, וכחות הדין והזעם מתפרצים בטומאה רבה וקצף נורא לשבר ולכלות. וזהו סוד איסור עריות שאר בשר. ואיסור שתי אחיות הוא גם כן פגיעה באהבת האחוה על ידי האישות, אבל לא רק על ידי נגיעתן התכופה זו בזו, כי אם על ידי הניגוד שביניהן, שבא גם כן על ידי קירוב יותר מהראוי, ואשה אל אחותה לא תקח לצרור. ויש בזה משום שני האופנים, השיתוף שבין איש לאשה עושה את בעל האחות לאח, ויש לו כבר אחיזה בתוכן קרבת האחוה, ואסור לדחות אותה על ידי קרבה של אישות, ולא עוד, אלא שגורם שהקירוב האחותי של האחיות יהפך לשנאה, על ידי מה שנעשו צרות זו לזו, וזה הוא פגם כללי ביסוד האחוה שהעולם משותת עליו.\n", "summary": "ערבוב אהבת האישה עם אהבת הקרובים פוגע בהתפשטותן, ומרבה חושך וטומאה בנפשו ובעולם.\n"}, {"id": 1742, "paragraph": "אנו מדברים על דבר הצדק בעצמו, בהתגשמותו במציאות, ועל דבר האידיאל של הצדק, כשהוא זורח בנשמה, כשהוא מצוייר ונשאף. אנו אומרים שהשאיפה האידיאלית של הצדק מלאה היא עושר של צדק יותר מהצדק המתגשם במציאות. הצדק המתגשם יונק הוא את ברכתו, מקבל את שפעו, מהאידיאל המופשט של הצדק. והאידיאל המופשט, לא בכל עוזו יכול הוא להשפיע את צדקו על הצדק, אלא על פי התוכן המצומצם הראוי להצדק המתגשם בעולמים לקבל. וזה הצינור המשפיע להצדק המתגשם במציאות, הרי הוא מקור הצדק בדרך קירוב, כלומר מקור השפעת לשד הצדק להצדק המתגשם. וכשהצדק המתגשם יונק מצדיק יסוד עולם זה את שפעו, הכל שמח, חי ומלא אורה, ברכה וקדושת עולמים, עז וחדוה, וקול רינה וישועה באהלי צדיקים, צדיק וצדק.\n", "summary": "הצדק המתגשם בעולם, יונק מהצדק האידיאלי העליון הזורח בנשמה, דרך הצינור של צדיק יסוד עולם.\n"}, {"id": 1674, "paragraph": "כשהעולם כולו מלא דופי, מחשבות טפלות, רעיונות תוהו, תגרות ומלחמות, שפיכת דמים והפקרות, אז מוצא לו האיש אשר אוצר חייו קודש הוא, אשר חזיונו על היקום וכל אשר בו יוצא ממקור החיים והשלום, את תפקידו, את אומץ רוחו ואת תעודת חייו. וידע נאמנה כי רק ענוי ארץ, רודפי שלום, מבקשי ד', הם הם מקיימי העולם ומעמידיו.\n", "summary": "בזמן שהעולם מלא שקר ומלחמות, מקיימים אנשי הקודש, רודפי השלום, את העולם.\n"}, {"id": 1722, "paragraph": "על פי הרגשת הנשמה איני יכול לדבר דברים בטלים ויתירים, ובעת שההתעוררות הגופנית החיצונה מביאה אותי לידי כך, לדבר כדרך שרוב העולם מדבר על פי שטף דיבורי, מרגיש אני מחאתה של הנשמה בפנימיותי. וצריך אני להדרכה כזאת, שתתן לי יסוד להרגיש את תהלוכותיה של הנשמה, ולהשליט אותה בחיים בכל התנועות ובכל הדיבורים.\n", "summary": "מרגיש אני את מחאת הנשמה על דיבורַי הבטלים, וצריך אני להשליט אותה על כל הדיבורים ותנועות.\n"}, {"id": 1877, "paragraph": "אנו למדים ממוצא דבר, ששונאים אנו את האפיקורסות הכפירית לכל ענפיה על פי האופי הרציונלי, מפני מיעוט החיים שבה, מפני המות השרוי בתוכה, מפני שאנו מכירים את כל תנועותיה והעויותיה, שהנן רק תנועות של פגרים מתים, עשויים על ידי איזה מכונה הרודה בהם. אבל המות בעצמו הלא שלילה הוא, העדר גמור הוא, כל תוכן אין בו, ויכולים אנו לקחת את קיסטא דחיותא שישנו בכל התוכן הזה, ולפחת בו רוח, כדי שיתלהב אותו זיק החיים הקטן שגם במות עצמו הוא נמצא, במעמדו היותר אפל, ועל ידי הוספת כח ממקור החיים לאותם הערכים המדולדלים, קלושי החיים, שהעולם מכיר אותם בתור ערכי כפירה, שבים הם לתיקונם, ואחוזיהם באים לידי מצב של הצלה. גרוע, ויותר עמוק מזה, היא שנאתנו העמוקה, ברב גועל פנימי, לכל אותו הר המשחית של האמונות המעוותות, מראשית העבודה זרה היותר עכורה, טמאה ומנוולת, עד כל אשר יצא בתור אמונה ומום בה, וזוהם מתואר בתואר של קדושה ואמונה שורה בו. פה מונח ארס משחית חיובי, לא מיעוט חיים לבד, כי אם קנין של מות מהותי, חיובי, מר ממות שלילי. פה הננו נלחמים מלחמתנו הארוכה, מלחמה לד' בעמלק, מלחמת מחיה מתחת השמים, מלחמת מחיקת כל זכר. וישנם צביונות כאלה, שאלה שני הארסים נתמזגו בהם ביחד, המות והמר ממות, הטומאה החיובית והטומאה השלילית, וככה הולכות הן וצודדות נפשות, ובני אדם כצפרים האחוזים בפח יוקשים בהם. ואנו צריכים להפריד את קשר של רשעים זה, להפריד את השקר מן המרמה, וללחום בכל גדוד את המלחמה הראויה לו. ולרוח משפט ליושב על המשפט ולגבורה משיבי מלחמה שערה.\n", "summary": "הכפירה האפיקורסית הנה שלילית ומתה, ולכן אפשר ללבות את נקודת חיותה ולהצילה, אך את עיוות האמונה החיובי יש למחות.\n"}, {"id": 1755, "paragraph": "הנשמות הנפולות שיש להם יחש אלי, מוסיפין בי כח. מרחם אני עליהם, חפץ אני בתיקונן וטובתן, באורן וישען, והן מרגישות חיות והשבת נפש בעוצם דכאותן. צמאות הן לאור ד' וטובו, שמחות הן כי יש מי שמגיד ישרן, מי שממליץ עליהן. ואני יודע כמה עמוק עמוק בלבבם של אלה הנפולים אור ד' בוער, רוח ממרום נושב, כמה בפנימיות נפשם חפצים הם ללכת בדרך אורה, בדרך ישרה וטובה. בטוח אני כי סוף כל סוף עזרת ד' להם תבא, אור ד' וטובו עליהם יופיע. בתשובה גדולה ישובו, ובאהבה רבה יתקרבו, ואור היושר והצדק המאיר בפנימיותם היו יהיה ללהבת אורים גדולים, והעם ההולכים בחושך ראו אור גדול, יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם.\n", "summary": "הנשמות הנפולות שיש להן יחס לצדיק, מתעודדות מדיבורו בטובתן ומחפצו בתיקונן, והן עתידות לשוב בתשובה גדולה.\n"}, {"id": 1806, "paragraph": "הענינים השמימיים, כשהם מתגלים בבהירות גמורה, הם גורמים שהענינים הארציים והחברותיים מתיישבים יותר בלב, אלא שהם מתנשאים ומתעדנים.\n", "summary": "כשהעניינים השמימיים מתגלים בבהירות, העניינים החברותיים והארציים מתיישבים בלב בצורה מעודנת.\n"}, {"id": 1941, "paragraph": "כשמתגברת היראה החיצונה צריכים לרוממה על ידי שני דרכים, להעלותה ליראת הרוממות, ומתחילה להחליפה ביראה של בושה, שהיא אינה כל כך קודרת כיראת עונש פשוטה, והיא יותר מתוקנת, וכוללת בקרבה את כל התוכן והאמת של יראת העונש. ובזה האדם מתמתק ומתעלה לאהבה.\n", "summary": "כשיראתו החיצונית מתגברת, צריך להחליפה ביראה של בושה וממנה לעלות ליראת הרוממות, ובכך מתעלים לאהבה.\n"}, {"id": 1770, "paragraph": "הנחנו את הפוליטיקא העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבא עת מאושרה שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות, זהו הזמן שאנו מקוים. מובן הדבר, שלהגשימו אנו צריכים להתעורר בכחותינו כולם, להשתמש בכל האמצעיים שהזמן מביא, הכל יד אל בורא כל עולמים מנהלת. אבל האיחור הוא איחור מוכרח, בחלה נפשנו בחטאים האיומים של הנהגת ממלכה בעת רעה. והנה הגיע הזמן, קרוב מאד, העולם יתבסם, ואנו נוכל כבר להכין עצמנו, כי לנו כבר אפשר יהיה לנהל ממלכתנו על יסודות הטוב, החכמה, היושר, וההארה האלהית הברורה. יעקב שלח לעשו את הפורפירא, יעבר נא אדוני לפני עבדו, אין הדבר כדאי ליעקב לעסוק בממלכה בעת שהיא צריכה להיות דמים מלאה, בעת שתובעת כשרון של רשעה. אנו קבלנו רק את היסוד כפי ההכרח ליסד אומה, וכיון שנגמל הגזע הודחנו ממלוך, בגויים נתפזרנו, נזרענו במעמקי האדמה, עד אשר עת הזמיר יגיע וקול התור ישמע בארצנו.\n", "summary": "עזבנו את הפוליטיקה העולמית באונס חיצוני וברצון פנימי, עד שיתבסם העולם, וממלכתנו תוכל להיבנות בלא שפיכות דמים.\n"}, {"id": 1756, "paragraph": "השתעבדות השכל והתרדמותו הבא על ידי איזה השפעה, הרי היא השחתת עולם. וכל מה שהיא באה על ידי השפעה יותר קדושה, ההשפעה היא יותר מזיקה. דומה היא לנבלה של נבואת שקר בשם ד' על עשיית רשע וטומאה, עבודה זרה ושיקוצים. על כן כשבאה ההשתדלות של התרדמות השכל בשם האמונה, בשם יראת שמים, בשם שקידת התורה ועשיית המצות, הרי הוא שקר נורא וטומאה מזוהמה, שחייבים קדושי עליון, עבדי ד' הטהורים, לצאת חלוצים להציל את העולם, את ישראל, את התורה, את האמונה ואת כל קודש ד', מיד המחבלים הללו, יהיו מי שיהיו, בין שהם שקרנים שרוצים רק להונות את הבריות, לובשי אדרת שער למען כחש, בין שהם חלושי רוח קטני דעת, שמפני אטימת האור השכלי אצלם, מפני כהות הרגשתם וגשמיות ציורם, הם רומסים בשקידה ומרץ את החומר המעשי, ומושרשים בהציורים האגדיים של האמונה במובן החיצוני של קליפתם, שמביא לעולם דלות רוח וגרעון חיים. והם בתומתם וחלישתם, ובגאותם וסכלותם, ואכזריותם הפנימית, הבאה מתוך גאוה וטפשות ודיעות משובשות בענינים היסודיים של הכרת האמיתיות הגדולות, שכל האמונה מבוססת עליהם, יתאמצו להדריך את העולם ברוח קצר, במשטמה ויאוש, רפיון ידים ומדינים, והשפעתם גורמת להרדים יותר את השכל, לכבות אורה של תורה, להרחיק את העולם והחיים המאושרים, את טוהר המדות וזיקוק המחשבה, מן האדם. ועל ידי זה הנשמות כושלות ונופלות, ובני אדם חיים חיי בהמות שפלות, באין דעת ותבונה, באין הכרת כבוד האדם, שהוא הבסיס היסודי להכרת כבוד שמים, המלא עולם, המחיה עולמים, המעודד רוח ונשמה. אמנם, יש מה לקחת גם מתכונה מאופלת זו, סוף כל סוף אצור שמה המון טוב, יש שמה הבעת הזהירות להאדם מבלי השען יותר מדאי על בינתו, הוקרה גדולה למורשת אבות, שבה כל יסודות החיים גנוזים. אבל רק במירוק וריחוץ, בשיטוף, הגעלה, ליבון וטהרה, אפשר לקחת את הטוב מהטובים שבמשפיעים התמימים הללו. ועל כל פנים לכבד אנחנו צריכים את הטוב שברצונם, את קדושת האמונה, וחוש יראת שמים ואהבת המצות, וההתהדרות בכל הטוב המנוחל בישראל, שבהם. ובהתחברותם של היסודות השונים, יצא לאור האמת, הטוב, האומץ והחיים, וכימי עולם יופיע אור על ישראל, ועולם יבנה וישוכלל ברב פאר, ברב תפארת ואמת. וישב עמי בנוה שלום ובמנוחות שאננות ובמשכנות מבטחים, מציון תצא תורה ותהילה לכל אפסי ארץ.\n", "summary": "הרדמת השכל על-ידי האמונה והיראה החיצוניות, היא שקר וטומאה ומביאה חושך לעולם, אמנם גורמת היא לענוות השכל האנושי.\n"}, {"id": 1771, "paragraph": "מבריק ברק לעיני מגדולת התורה ואשרה. כמה עז ותפארת, כמה אורה מסודרה, מופעת על ידי כל עסק של תורה. כמה ידיעת התורה הנקלטת בתחילה, עומדת בכל עת צרה, עד היא מבטיחתו אושר ונחת. מעת ההברקה אדע להעריך בהכרה ��ת העומק שבחיים אשר לשוקדי תורה, אשרי חלקם. וכשהתורה היא לשמה, כפי גודל המחשבה ועזוזה, כמה האושר מתקפל, כמה החיים מתאדרים, אשרי הוגי תורה, אשרי החיים בזיו כבודה.\n", "summary": "הברקות האושר מגדולת התורה מעמיקות את הכרת האושר ועומק החיים שזוכים אליהם שוקדיה, הנכפלים בלימוד לשמה.\n"}, {"id": 1862, "paragraph": "הצביון הישראלי נגמר ביסודו על ידי האבות, ובמילואו במתן תורה. היום הזה נהיית לעם לד' אלהיך. וכל תיקוני העולם שיבאו עדי עד, אינם כי אם להעלות יותר, לשכלל למעלה למעלה, אבל לא לבטל את הצורה והצביון בשביל להביא צביון יותר עליון, כי נחלת יעקב בלא מצרים היא, והדעת, נשמת התפארת, עולה למעלה למעלה עד אין סוף. מה שאין כן כל האומות, מאפס ותוהו נחשבו לו, תוהו הם בלא צורה גמורה, והתעלותם בא תבא על ידי ביטול צורתם הקודמת לגמרי. אליך גויים יבאו מאפסי ארץ, ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו, הבל ואין בם מועיל. התוכן היסודי, הכלי הקיים בצורתו, לא נגמר עדיין אצל כל עם, צורת האדם לא חלה עדיין עליהם. ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויים אדם. כל הידיעות והשכלולים, השכליים והמעשיים, שהם נראים כל כך עשירים בצורה החיצונה שלהם, אינם נותנים את הנשמה התוכית, לקבע את רצון הפנימי של העם ואופיו העצמי בצורה אידיאלית בהירה, הראויה להתכנית האנושית השלמה, לצלם אלהים בבהירות ישותו. ובערך הקודש עומדים הם במצב הגולמיות החסרה, וכל קודש שמצוייר אצלם הוא באמת אך טמא לגבי מרום קודש האמת אשר לישראל, קודש ישראל לד'. וזהו דבר פשוט מאד, שהרי אפילו במדריגות הקודש הפנימיות, כל מה שהוא קטן במעלתו לגבי חבירו, טהרתו וקדושתו לגבי הנעלה ממנו כטומאה היא נחשבת. ובזה ידע ישראל עד כמה עליו לשמור את צורתו, עד כמה יברח מלערב צלמו, הקדוש בקדושת קודש קדשים, בצולמא דארמאה, כי כל אשר חלק ד' להם תחת כל השמים, תועבה היא לישראל אם ישא את עיניו להם, לזנח צור מעוזו, ולרדת לעומק חשכים זה. כי אך עמי המה, בנים לא ישקרו, ויהי להם למושיע.\n", "summary": "התעלות ישראל באה על-גבי צורתם שהושלמה במתן תורה, ואילו התעלות הגויים תבוא אחרי מחיית צורתם הקדומה.\n"}, {"id": 1760, "paragraph": "המחשבה האלהית בצורתה החיה המעשית, היא המחשבה המצורפת לעבודת המקדש, שאי אפשר לה להיות בתיקונה כי אם על ידי העבודה המעשית של הקרבנות, ודוקא על ידי כהנים בני אהרן. הם הם המסוגלים להחיות את המחשבה האלהית באופן שחייה יהיו חיי כל, חיי כל יסוד ודומם, חיי כל צמח וחי, חיי כל אדם וגוי, חיי כל ישראל, וכל צבאי צבאות מרומים. זר אשר יקרב, יפתח את צינור החיים המחשביים הללו בצורה מקולקלת, מעוותת ומזיקה, שהיא מביאה בסוף להנזר אחור מאחרי החיים האלהיים. ונזירה זו, נזירה כללית היא, הפועלת על היקום כולו. קרח, אשר בקש לקעקע יסוד הכהונה, פגע ביסוד העולם, בבריח התיכון של היקום, וארץ התקוממה לו. עד אשר נטיה זו בעצמה תהיה העדה לחיים של המחשבה האלהית, צדיק כתמר יפרח.\n", "summary": "עבודת הקרבנות מבססת את חיי המחשבה בעולם, וקלקול צינורות המחשבה על-ידי פגיעה בכהונה, מזיקה ומרחיקה מחיי הקודש.\n"}, {"id": 1783, "paragraph": "כשם שהגופניות בהשפעתה סותרת את ההרחבה הרוחנית, ומתוך כך ניחא להו לצדיקיא למתבר גרמייהו בגין יקרא דקוב\"ה, כך ישנם צדיקים שמעלימים עין מכל השכלה נגלית, כדי שתהיה דעתם פנויה וצלולה להשכלות הרוחניות העליונות הגנוזות, שהן נחשבות לגבי הנגלות כרוחניות לגבי ��שמיות. וכשם שהמעלה העליונה ביותר היא לבא למדת השלום, שלא תפריע הגופניות כלל את הזוהר הנפשי, ואדרבא, בכל אשר יוסיף הגוף אומץ יאדיר הכח הרוחני, כן ישנה מעלה עליונה כזאת, שכל מה שיגדל כח ההשכלה הנגלית יגדל כח הידיעה הנסתרת, וחריפות סקירתה בעומק רעיונה. וכשם שעצם ההפרעה שהגופניות מפריעה את הנפשיות איננה באה מצד חיזוק הגוף בעצם, כי להפך, שהגוף צריך ומוכרח להיות בריא ושלם לצורך ההזרחה הנפשית, אלא עיקר הדבר תלוי בהקישור הרעיוני אשר עם הגופניות, כן לא יזיק לרוחניות עצם הידיעות המעשיות של העולם והחיים וכל ארחות השימוש שבהם, גם בראשית המדריגה. ועיקר הזהירות היא דרושה בהשפעתה הנגלית של המטפיזיקה, שהיא גם כן השפעה רוחנית, ומין במינו מחריב, עד אשר יבנה ויכונן כח הקודש במלא המובן, אז יוכל להסתכל על כל הצדדים הרוחניים, בנגלות ובנסתרות, בקודש ובחול, ובכל אשר יוסיף רכוש עיוני יוסיף עצמה רוחנית לנשמתו, והגלוי יבחין לו את הנסתר, והחול את הקודש. מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ד', עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קודש ד' לאורך ימים. ובאורך ימים כלולים הם כל הימים וכל ההשפעות, כל ההופעות וכל ההזרחות, כל המדעים וכל ההרגשות, כל צדדי ההסתכלות וכל ארחות הדעה.\n", "summary": "כשם שהגוף והחומר סותרים בתחילה את הנשמה והקודש, ובסוף הם משלימים אותם, כך הם יחסי הנגלה והנסתר.\n"}, {"id": 1702, "paragraph": "השינה משחררת את האדם מהשיעבוד של העולם החיצוני, ועל ידי זה יכול הוא לפשט את נפשו בהפשטה פנימית, בכל אורך שיעור קומתו הרוחנית. ביחש החיים שכלפי העולם החיצוני נפשו מצטמצמת, אבל ביחש חייה הפנימיים הרי היא מתפשטת, מאריכה את מהותה, ונמצא שהיא יורדת עד כל העומק התחתית שבחיים, מצד זה שכל זמן שהאדם הוא קשור עם העולם החיצוני אין העולם הסביבי מניח אותו לרדת כל כך לעומק התחתית, ולמעלה, הרי הוא עולה לעומק הרום של החיים שלו, והרי הוא תופס את כללות החיים כולם. ואיזה צד מתגבר בו ביותר, הצד התחתיתי או העליוני, ואיזה מהם ניכר בו ביותר בזמן שהוא מתעורר משנתו, ובזמן השינה עצמה, זה תלוי לפי מעמדו הרוחני, התלוי במדריגת נשמתו ובבחירתו. כל מה שהוא אחוז יותר בקדושה ובטהרה, באמונה שלמה ובבטחון, ובקדושת ישראל ואהבתם, באהבת הבריות ובצפיית ישועה, הרי הוא מתעלה, והצד העליוני שבו מתגבר, ושולח הוא את השפעתו גם לעומק תחתית, לכל שפלות החיים, לכל האדים העולים וגורמים מחשבות והרהורים, ציורים וטפוסים שונים, הכל נעשה קדוש ונעלה, הכל בא מטללי עדן עליון, ורוח ד' חופף עליו. בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך, והקיצות היא תשיחך. \n", "summary": "השינה מרפה את ההכרה החיצונית, ומשחררת את הנפש לעליה אין-סופית או לירידה לעומק תחתית – לפי קביעותו בקדושה.\n"}, {"id": 1813, "paragraph": "המצות יפתחו את הטבע האנושי, עד שיעשו הן בעצמן טבע קבוע לאדם, וכמו שהתרבות האנושית משתדלת שקניניה הלימודיים יעשו כטבע קבוע, ככה התרבות האלהית עולה היא הרבה למעלה בשאיפה של חידוש הטבע האנושי למדה אלהית עליונה, שהיא תטביע דרישה פנימית על כל התורה כולה. ושכר מצוה מצוה.\n", "summary": "כשם שהתרבות משתדלת להיקבע באנושות כטבע, כך המצוות מפתחות את הטבע האנושי, ומטביעות בו מידה אלוהית.\n"}, {"id": 1898, "paragraph": "כשמסתכלין באתערותא תתאה של הנפש, איך היא מביאה אתערותא עילאה, איך דיבור טוב מעורר כח טוב פנימי, ואפילו תנועה טובה, הרינו תופסים שכך הוא סדר החיים והמציאות העולמית, ואין אנו מתפלאים שוב על גדולת הערך של אתערותא דלתתא בכל דבר, על ערך התורה המעשית, התפילה, ואפילו השיחה וכל תנועות החיים. וכל מה שהוא יותר פנימי ועצמי, מובן שהוא יותר מעורר, ובכל איש ואיש לפי כחו. אינו דומה בעל נשמה חטובה מאורגנת, שיצירותיה הפנימיות בוקעות שחקי השכל הדמיון והרגש, ורצונה מקיף עולמים, לנשמה מוגבלת בחוגה, ופרודה בחלקיה, שלא יתקשרו עדיין, מפני שהיא מבקשת עוד את השתלמות צורתה האורגנית.\n", "summary": "כשם שאתערותא תתאה של הנפש מביאה אתערותא עילאה, כך הוא הדבר בכל דיבור ותנועה במציאות העולמית.\n"}, {"id": 1759, "paragraph": "חוץ מהבושה של היראה, המאירה תמיד את דרך החיים, עם כל מכאוביה הנעימים הממתקים את הבשר ואת הרוח, חודרת היא הבושה הפנימית מצד המחשבה. הדבקות האלהית היא נשמת החיים של צדיקים יסודי העולם, והם תמיד מלאים צער ובושה על אי האפשרות להלום את הרעיון האנושי עם האורה האלהית, עם הגודל והשיגוב האלהי, והם מתמלאים תמיד בושת פנים פנימית, הזה הוא תוכן ראוי לגודל וקודש האל הגדול הגבור והנורא, מרום וקדוש ב\"ה, אשר לו דומיה תהילה? והצער והבושה הללו הם הם מעלים אותם תמיד, ואת היסורים הללו הם מקבלים באהבה, עושים באהבה ושמחים ביסורים, ועליהם הכתוב אומר, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. \n", "summary": "חוץ מהבושה של היראה, חודרת בצדיקים בושה פנימית מחשבתית על ריחוקם מה', והם מקבלים אותה באהבה ומעלים אותה.\n"}, {"id": 1959, "paragraph": "מרכז החיים של נשמת ישראל במקום הקודש הוא. דרך אמת ואמונה נולדנו, וכה אנחנו מתגדלים. אין בנו ערכים פרודים, האחדות שוכנת בנו, ואור ד' אחד חי בקרבנו. הדינים, דיני תורת אלהים חיים, מציינים אותנו מכל עם ולשון. הקודש הוא פועל במאוינו פנימה, שאיפת חיינו הכלליים אליו הם הולכים. יש נטיפות של קודש בכל עם ולשון, אבל ערכי החיים כולם אינם צומחים מזה. לא כן בישראל. בכל דרכיך דעהו, שהיא פרשה קטנה שכוללת כל גופי תורה, שיוצאת אל הפועל בגלוי ביחידי סגולה, נחלת הכלל היא באמת. כל שאיפת החיים וכל חפץ החיים, הקנין ותשוקותיו, העושר והכבוד, הממשלה וההתרחבות בישראל, ממקור הקודש הם נובעים. על כן המשפטים הם קודש קדשים בישראל. על כן הסמיכה, שהיא נושאת שם אלהים עליה, היא כל כך נחוצה לנו, היא כל כך אופיית לתוכן לאומנו. והרשעה היונית הסורית הרגישה בחוש העור שלה את הסגולה הגדולה הזאת, וגזרה על הסמיכה, ורבי יהודה בן בבא מסר את נפשו עליה. ופעולת מסירות הנפש הזאת נשארה, כי העמיקה את תוכן החיים האופיים המיוחדים של קודש ישראל לד'. משה רבינו ע\"ה בתפסו אתו את כח המשפט, העלה את כל ערכי המשפט עד סוף כל הדורות לאותו התוכן האלהי שמשפטי ישראל באים אליו, לדרוש אלהים בא העם אליו, כי יהיה להם דבר לשפט בין איש ובין רעהו. ודרישת אלהים של המשפט נשארה סגולה ישראלית, שהיא מתגלה בהאופי האלהי, הכולל עולמי עד, וזורח בארץ ישראל, בארץ חבל נחלתו, מקום האורה של סגולת הקודש.\n", "summary": "בישראל, המשפט הממוני וכל ערכי החיים הנם דרישת א-להים, ומכאן חשיבות הסמיכה, שקוממה כנגדה את הרשעה היוונית.\n"}, {"id": 1705, "paragraph": "ברפיון הרצון, הגורם כמה מכשולים, אשם הרבה חסרון הכח הגופני. אף שגם הוא אחוז בכמה גורמים מוסריים, מכל מקום בתיקון התשובה צריכים לדקדק על כל הגורמים לרפיון הרצון, ולהשתדל בתיקון כללי, בין ביחש המוסר והטוהר הרוחני, בין ביחש הגוף וחיזוק כחותיו, כדי שיהיה האומץ הנפשי מ��וי ביותר תיקון ושכלול בסיסי.\n", "summary": "ברפיון הרצון אשם גם חסרון הכוח הגופני, והתשובה צריכה לתקן את הרצון משורשיו המוסריים והגופניים.\n"}, {"id": 1842, "paragraph": "בארץ ישראל אפשר להמשיך שמחה דקדושה גם ממקום השמחה בעצמה, אבל בחוץ לארץ אי אפשר להמשיך שמחה, מפני הקטיגוריא והחרון של כחות הדין שבחוץ לארץ, כי אם על ידי שאיבה של שמחה ממקור העונג, ששם אין שום מניעה ופגע מגיע. ומשום הכי אפילו משום צער החורבן שמחה הוא דאסור, הא תענוג שרי. וכשמתענגים באהבה בתענוגים ממקור הקודש, יורדת היא למטה שמחה טהורה, מדושנת עונג, שהיא ממשכת את אוירא דארץ ישראל קצת גם בחוץ לארץ, להשיב נפש המיחלים לחסדי השם ית', המצפים לראותה ולשמח בשמחתה. זכרני ד' ברצון עמך פקדני בישועתך, לשמח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתך.\n", "summary": "בארץ ישראל אפשר להמשיך שמחה ממקורהּ, ובחוץ-לארץ רק ממקור העונג, וממנו ממשיכים מאוויר ארץ ישראל על המצפים לה.\n"}, {"id": 1870, "paragraph": "הצביונות הרעים שבעולם מוכרחים הם להמחק. ישארו בתוך גולמים של מציאות, וצורות חדשות יהיו מוטבעות עליהם. וכל המערכות העולמיות הולכות לסייע את המחיקה, כדי להכשיר את היצירה החדשה. הרז הפילוסופי המיסטי של הרמב\"ם בפירוש המשנה שלהי ברכות, עת לעשות לד' הפרו תורתך, המתאים עם סגירת דרכי התשובה לרשעים מוחלטים כדי שיאבדו בעונם, ועם הדרש אשר חלק ד' אלהיך אותם לכל העמים, שהחליקם בדברים כדי לטורדם מן העולם, הכל הולך לקראת מחשבת עולמים זו. באבוד רשעים רינה. כשנגמרה סיפוקם ונתמלאה סאתם, אז הגיע עת להמחיקה שתעשה. הצורה העכורה מתבטלת, ומהחומר המהותי נבנה יצירה חדשה משוכללת. החטא הוא מאבד ומטשטש, מחליש והורס, ובעומק הרשעה מתמלא המובן של שכר עבירה עבירה. ומכל מקום הבחירה נתונה עד לגמירה, כל זמן שזיק חיים בוער, אפשר על ידי גבורת רצון לשכלל מזיק קטן את הצורה היותר מתוקנת, מבלי צורך של איבוד. אמנם יש שהזיק האחרון מהחיים הרוחניים המהותיים כבר אבד, ומה שחי אינו כי אם אותו הציור המכוער, שספג לתוכו את כל התמצית הנשאר מזיק החיים המתוקנים, ושעבדו אליו. אז אובדת הבחירה, ומורד הכליון בא, שלטובת התקדמות השכלול שלאחר הכליון, באה החלקת הדברים כדי לטורדן מן העולם.\n", "summary": "מניעת התשובה מהרשעים הגמורים נועדה לכלותם כשתימלא סאתם, כדי ליצור מהחומר שלהם יצירה חדשה.\n"}, {"id": 1682, "paragraph": "ממש כמו שעץ קטן מדליק את הגדול, ובהצתת אליתא הדליקו את אש המערכה, ככה צעקה קטנה ודלה מביאה לידי התעוררות נפשית ושכלית גדולה. כי אור האמת של הצמאון האלהי, ויקידת אש התשוקה, בוער באמת במעמקי הנשמה, אלא שהיא צריכה איזה גורם כל דהוא להוציא את אור שלהבתה אל הגילוי, ולפעמים על ידי סבה דלת ערך יוצא אל הפועל תוכן מפואר מאד. \n", "summary": "כשם שאת עצי-המערכה הדליקו בקיסמים, כך צעקה קטנה מביאה התעוררות נפשית ושכלית גדולה.\n"}, {"id": 1825, "paragraph": "כששפע הקדושה מתגברת בלב, באהבה עליונה וביראה רוממה, בתשוקה קדושה עזיזה ממקור הקודש, מתכוונים ליצוק רוח עליון קדוש זה בתחילה על כל ארחות החיים המעשיים, שעברו ושעתידים לבא, שיהיה לכל אחד ואחד מהם, בעת הרעבון וסתר האור, לח אור חיים וטל רענן. ויוצקים גם כן, בכונה ורצון אדיר, על כל נשמה מיוחדת מישראל, אור קודש וחיי נועם ד'. והמותר משיבים לשורש כנסת ישראל, ששולחת משטף גנות מטעותיה על כל הבריות ועל כל המעשים. יודוך עמים אלהים, יודוך עמים כולם, ישמחו וירננו ��אומים, כי תשפוט עמים מישור, ולאומים בארץ תנחם סלה. יודוך עמים אלהים, יודוך עמים כולם, ארץ נתנה יבולה, יברכנו אלהים אלהינו, יברכנו אלהים, וייראו אותו כל אפסי ארץ. ירויון מדשן ביתך, ומנחל עדניך תשקם. משוך חסדך ליודעיך, וצדקתך לישרי לב.\n", "summary": "כשהקדושה מתגברת בלב, משפיעים ממנה על כל אורחות החיים ועל כל נשמה מישראל, והמוֹתר משיבים לכנסת ישראל המשפיעה על כל הבריות.\n"}, {"id": 1805, "paragraph": "אור הקודש מתפשט בתחילה על כח הדיבור, שנעשה כולו נובע ממעין החיים של הקדושה, המפוארה בהוד יפעת חכמתה וזוהר חייה, ואחר כך מתעלה גם כן חוש השמיעה, שכל הנשמע מצטרף לאור גדול, טהור וקדוש, ואחר כך האור מתפשט על חוש הראיה, וכל מראה עינים מתקדש ומתעלה, ומביא חשבון עולם ברור וצלול, וחיים קדושים עליונים, וברכת ד' נשגבת, להביא טובה לכל אשר יביט בעיני הקודש, עין ד' אל יראיו למיחלים לחסדו, ואחר כך כל תנועה, וכל רגש וזעזוע, נעשה מלא חן וכבוד עליון, עד המדה העליונה של הופעת אור קודש גם על כל קניניו, על כל מה שמשתמש בהם, מקלו, חמורו, וכל אשר לו. אמנם להחיות מתים על ידי המשענת, זאת היא מדה של צדיקים לעתיד לבא, ואלישע רצה להופיע אור קודש זה בעולם הזה, ונדחה הדבר עד עת קץ. וניצוצי אורות מזה באים לישרי לב, מעין עולם הבא. ותחיית המתים באה על ידי אליהו זכור לטוב, אשר באדרתו צפון כח הקודש לשפוך רוח נבואה, ולעשות נפלאות, בצעקת איה ד' אלהי אליהו. ולא יפול רוחנו בקרבנו מבקשות גדולות, כי לא על צדקותינו אנו מפילים תחנונינו, כי על רחמיך הרבים, ד' אלהי אבותינו, אלהי ישראל. ואם מרבים אנו לחשוק ולשאוף, הלא גם תשוקה וחשק מרומים זה אך מידי אביר יעקב לנו הוא, ומשם רועה אבן ישראל.\n", "summary": "אור הקודש מתפשט תחילה על הדיבור, השמיעה והראיה, ואחר-כך על תנועות האדם ורכושו (כמשענת אלישע ואדרת אליהו).\n"}, {"id": 1789, "paragraph": "אליהו יושב בכל מוצאי שבת קודש תחת עץ החיים, וכותב זכיותיהם של ישראל. על כן ראוי לכל מי שיש שייכות של תשוקה לרזי תורה, שהיא מדת גילוי אליהו באיזה דרגא, אפילו אם הוא רק בדרך דמיון או הרגשה או השגת השכל האנושי, וקל וחומר אם עלה בחסד עליון למדריגות יותר גבוהות, שבכל מוצאי שבת קודש יעשה גם הוא כמעשיו של אליהו, ויעסוק בזכיותיהם של ישראל. ויכיר בהכרה שכלית, ובהשגה בהירה וברורה, את קדושת ישראל ויקרת מעלתן, וידבק עצמו בכללות עם קדוש, עם ד', וסגולת נחלתו, שאין קץ ותכלית להופעת אור קדשו של כל יחיד ויחיד שבהם, שגם על הריקנים שבישראל כל העולם כולו משותת עליהן. ויש להתרעד ביראה קדושה מקדושת הנשמה האלהית העליונה של כל נפש מישראל, ולהיות מלא שוקקות וחמדת עולמים לקדושת רוממות קרן ישראל בכלל, ולהצלחתו של כל יחיד מישראל בכל מעשי ידיו, בחומריות וברוחניות ובכל טוב. אשריכם ישראל, אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בד'. אהבתיך עמי ולאומי, איויתיך בכל לבי, ובכל נפשי, אחמדך בכל חום לב, בכל אש עצמותי. אשתוקק לראות כבודך, יפיך והדרך, עת תרומם ותנשא, עת תגדל ביפי צביונך, ויצאו כל סגולותיך הנפלאות הכמוסות בך מן הכח אל הפועל, עת תנטע ותתאזרח בארץ צביונך, בארץ פארך, ויגלו לצפון ולים לקדם ולמערב תפארת עוזך וגובה קרניך. וראו גויים צדקך וכל מלכים כבודך, וקורא לך שם חדש אשר פי ד' יקבנו, והיית עטרת תפארת ביד ד', וצניף מלוכה בכף אלהיך.\n", "summary": "אליהו יושב בכל מוצאי-שבת וכותב את זכויותיהם של ישראל, וראוי לכל משתוקק לרזי תורה ל��שות כמעשהו.\n"}, {"id": 1786, "paragraph": "מההגנות נגד הארסים הגשמיים, יש ללמוד דרכי הגנה נגד הארסים הרוחניים. ישנם ארסים שהם מביאים תרדמת החושים והכחות, ונגדם צריכים להשתמש בדברים המעוררים, כיין וכיוצא. כמו כן ישנם ארסים שהם מקדיחים ומעוררים את החושים והכחות יותר מדאי, ולהם דרוש להשתמש במיני רפואות והשקאות המניחים את הרעשת החושים והכחות, כחלב וכיוצא בו. והוא הדין בארסים הרוחניים. ישנן הופעות רעות של רעיונות שמביאים לידי ביטול התעוררות רוחנית קדושה, ונגדם צריכים להיות מתעוררים בהרגשה חיה ממעמקי הקודש. וישנם רעיונות כאלה שהם מקציפים וממרידים את הרעיון, ונגדם צריכים להשתמש בנעימת קודש של השקטה, שבאה ממקור הנחת העליון של שלות צדיקים. ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב.\n", "summary": "כשם שרפואת הגוף מארס גשמי היא על-ידי חומר סותר, כך רפואה מארס רוחני, מעורר או מדכא, נעשית על-ידי ניגודו.\n"}, {"id": 1777, "paragraph": "הרעיונות סותרים הם זה את זה מפני התפשטות הדמיונות הכוזבים, שמתערבים כסיגים עם המחשבות הברורות. והם הם המענים את הנשמה ומחלישים את הכח, עד שהאנשים הרוחניים הולכים קדורים ונחלשים מלעשות חיל בהנהגת העולם, ואינם יכולים לישב דעתם עם הבריות. וכפי קדושת השכל בטהרתו, באמונה ובבקורת יחד, מתגדל שלטון הקודש בעולם.\n", "summary": "הרעיונות הסותרים, מפני סיגי הדמיון שבהם, מחלישים את אנשי הרוח מלהנהיג, ולפי קדושת השכל מתגדל שלטון הקודש.\n"}, {"id": 1940, "paragraph": "כשמרגיש את אור הנשמה שמתלהב ומתרומם, אפילו כהרף עין ופחות מזה, אפילו כמתעלה ויורד אחר כך בירידה עוד יותר עמוקה מכפי מה שהיה מעמדו בתחילה, ישמח מאד בהתלקחות האור ובהעליה, וידע שכל עליית קודש עליית עולמים היא, כל טוב קיים ונצחי הוא, ואין לערכו המרומם קץ ותכלית, וכל חפצים לא ישוו בו, והירידה אינה אלא רגעית, מפני שלטון השקר הארעי, עד ארגיעה, ואין לו רגלים, וסופו לפול, ולהיות בעצמו עבד מכודן להוסיף עז ויפעה על אור האמתי וטוהר העליון.\n", "summary": "כשהנשמה משתלהבת, אפילו כהרף עין, יש לשמוח בה, שכן ערכה רב, והירידה שאחריה היא רגעית, ונובעת משלטון השקר בעולם.\n"}, {"id": 1798, "paragraph": "מיראה יתירה הרצון נחלש, והמדות הרעות משתקעות בעומק הנפש, וכשמזדמן להם שעת הכושר עולות ממחבואן, ומעותות את דרך האדם. היראה היתירה היא אפשרית רק בלא צירוף של אור הדעת, שכיון שהדעת מאירה, אז באים לידי העלאת המדות, וממילא אין להן מה להיות משתקעות בעומק, והולכת הדרכת התיקון ומשתבחת, בלא קלקולים תכופים, ואומץ הלב דקדושה הולך ומתפתח בכל ארחות החיים.\n", "summary": "מיראה יתירה נחלש הרצון, והמידות הרעות משתקעות בעומק הנפש, ובאור הדעת מעלים את המידות ואומץ הלב מתפתח.\n"}, {"id": 1762, "paragraph": "יראת היצירה הרוחנית, כשהיא באה ממקום גבוה, מפני הדבקות להאמת היותר עליונה, והחרדות להיות סר ממנה כמלא נימא, גורמת היא, שהזמן שהיצירה מתעכבת בו, היא אוספת כח צמיחתה במעמקי הנפש, ואחר כך, כשהפחד סר ועת רצון באה, אז יוצאת היצירה כלולה בהדרה, בברק אמתה וזוהר עזה.\n", "summary": "יראת היצירה הבאה מהפחד לסור מהאמת העליונה, אוגרת כוחות צמיחה, שיפרצו לכשתסור.\n"}, {"id": 1691, "paragraph": "אמת הדבר שהדרך הממוצע הוא דרך החיים המאושרים הראויים לכל אדם, וזאת היא עצת ד' ברוח התורה, והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, את הדרך זה בית חייהם. מכל מקום טבע הסגולה הנשמתית הוא נותן, שיחידים ימ��או בעולם שההסתכלות העליונה וחיי הפרישות הקיצונית עם הטהרה המופלגה היא נאותה להם, כדי לכבוש דרך לעולם כולו, להאיר נתיבות עולמים. ואלה הגדולים מוצאים בתכנם הקיצוני את אותה שביעת החיים ואושר המלא, יותר הרבה ממה שמוצאים אותם רוב בני אדם בלכתם בדרך הממוצע הראוי להם. על כן יחידי סגולה בעלי חסידות מופלגה, זאת היא גם כן מכלל תוכן קדושת ישראל שימצאו בעולם. ובמאפל הגלות, לפעמים דוקא אלה הענקים הם הם אשר האירו לנו את כל חשכת החיים, וישימו לנו מעקשים למישור ומחשכים לאור. \n", "summary": "הדרך הממוצעת היא טובה לכלל, אך הנוהגים בדרך החסידות, בפרישותם הקיצונית, כוללים ומאירים דרך לעולם כולו.\n"}, {"id": 1841, "paragraph": "יש אדם שמרגיש את מהות הנפש הרעה, הנפש הטמאה שבקרבו, ומתוך כך הוא מלא מרורות על נפשו. אבל צריך הוא לשום אל לבו, כי לעומת הנפש הטמאה, יש בו נפש אלהית טהורה קדושה ונשגבה, ולפעמים מפני ההשתלמות של גילוי האור אשר להנפש האלהית, מתגברת גם כן הנפש הטמאה, ומשתדלת להודיע את מהותה, אשת פתיות הומיה. והאדם בחכמת אלהים אשר בקרבו, ידע איך לקחת שבי את כל החיל והכח, כל הכשרון והרעיון, כל השיח והשיג, אשר לנפש הטמאה, ולשעבד הכל לשורש הקודש. ואז יודחו הסיגים הגמורים וילכו להם, וירדו למצולות ים הנפש לשכון שמה מבלי צאת ובא, והצדדים של טהרה, זיוי אורי הקודש, שנבלעו במצודת הנפש הטמאה, יצאו לחפשי, ויתדבקו באור הנפש האלהית, להגדיל את פאר הקודש באור שבעתים.\n", "summary": "כשמרגיש את התגברות נפשו הרעה, יידע שנפשו האלוהית מתגברת, ולכן הנפש הרעה מתאמצת כנגדה, וישעבד את הרעה לטובה.\n"}, {"id": 1875, "paragraph": "מקובלים אנו, שאפילו אם תפס אדם את כל העולם כולו עם כל אוצר הרוחניות שלו, בסוד האלהות המתפשטת בעולם ומקור הוייתו, עדיין רחוק הוא מלעמוד על עקרה של תורה, שהיא עליונה מאד מכל שורש של עולמים, והיא השעשועים העצמיים של אור האלהות, בראשית עומק האצילות העליונה בשורש שרשה. על כן שלמה, שהשיג את העולם בכל הקפו, בצדו הגשמי, הרוחני והמוסרי, עמקי החיים ויסוד הנפשות, אור האלהי המתפשט בעולמים, וסדר ההשפעות לכל צדדיהם, הוא העיד על גדלה של תורה ביסודה העליון, בטוהר הנשגב של מעמקי הרזים שהמצות תלויים בם, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.\n", "summary": "אם יתפוס אדם את כל הרוחניות המתגלה בעולם, עדיין רחוק הוא מלעמוד על עיקרה של תורה, שהיא שעשועי האלוהות העצמיים.\n"}, {"id": 1892, "paragraph": "יש שמרגישים את הערך של התפילה ואת הצורך שלה, והכל נכלל בכלל הקב\"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים. ובכל אחד ואחד יש נקודה של טוב וצדקות, שבשביל כך תפילתו היא תפילת ישרים, והיא נחמדת למעלה. התפשטות רצונו והתגלותו, כשהוא מתנשא מעומק חביון הנפש, ועיניו תלויות למרומי הקודש, אל ד' בצרתה לי קראתי ויענני, מזהיר אור רצון ביקום, והרצון מסדר תוכני מציאות לטובה, והמבוקש מתמלא, פעמים רבות ממש בצורתו המתבקשת, ופעמים בצורות אחרות. יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא.\n", "summary": "הרגשת ערך התפילה הנה גילוי נקודת הצדיקות שבאדם, וגילויי הרצון וקישורו למרומי הקודש מסדרים את המציאות לטובה.\n"}, {"id": 1858, "paragraph": "התגליות העמוקות מתעבדות אחר כך בשכל, בבקורת, בהתאמה לכל המדע, ולכל ההשקפה הבריאה של כח הרוחני, הזולף באדם ובכל אשר ממעל. ובמיזוג החיים של ההתגלות וההכרה, אנו באים לרוות את תלמי כנסת ישראל, שדה אשר ברכו ד', מטל החיים הטהורים, האמיצים והמבורכים, של תפארת ישרא��, מלאי העז והיפעה, חמושי הגבורה והחסד, מפוארים בתפארת הנצח וההוד, מיוסדים ביסוד שליטה מלכותית, בהכרה מחודרה מעומק הבינה, בשיא גדולת החכמה, המענקת החמה העליונה וכל מקורי זהריה, המחשיכים כל אור בניצוצות בהירותם, כתר מלכות כל עולמים, שהכל מתעלה ועולה, והכל אובד את כל ישותו, מפני יפעת גבורת חיי חיי כל מקורי החיים, אור אין סוף, מלך כל העולמים. ברוך שאמר והיה העולם, ברוך הוא, הבוחר בשירי זמרה, מלך יחיד אל חי העולמים, המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים, שביפעת אורו אור חדש על ציון יאיר, בבחירת עם סגולה, וגאולת ישראל, ביפעת ההזרחה ההיסטורית, נחלת אבות, בהכרה פנימית, אל עליון קונה שמים וארץ, מגן אברהם, קורא הכל לחיים, מחיה מתים ברחמים רבים, ואמונתו בקהל קדושים, שתוכן הקודש להם מהות חיים, שואפים לכל טוב וצמאים לתשועה, ליסוד העבודה המתקבלת ברצון, לשם נחת רוח למי שאמר והיה העולם, שכל החיים יודוהו, וירומם אף ינשא בברכת השלום, המיוחדת לעם זו נוצר לשאת את דגל השלום בעולם, ממקור השם הקדוש והגדול, מאור פניו, שמשם הכל יונק, תורת חיים ואהבת חסד, ברוך המברך את עמו ישראל בשלום. שלום שלום כי בך בטוח, ודבר שלום לגויים, שלום אמת בארץ. והופעת שלום ממרומים, עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן. פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים.\n", "summary": "מיזוג חיי ההתגלות וההכרה מרווים את תלמי כנסת ישראל מטל החיים של תפארת ישראל.\n"}, {"id": 1757, "paragraph": "לפעמים על ידי העמסת יראת יתירה על נפשו יותר מכחותיו, בא לידי שנאת התורה. וצריך כל אדם למדוד את כחו, וגם כששטף המחשבות המוסריות מתגבר עליו, וכל הטוב שבו מתעלם ממנו, ומוצא הוא בעצמו כל הדופי וכל החסרונות שבעולם, לא ירף ידו ולא יבהל, וידע שבכל זאת הרבה טוב צפון בו. וידע גם כן, שבכל התוכחות הרבות שבספרים, שעל פיהם מוצא אדם עצמו אומלל מאד, בתוכם מוסתר וגנוז אור חיים וישועה, חסד גדול ואומץ לבב. ודוקא מתוך עומק של נפילה באים לעומק קימה, ומתוך ריקניות התורה שבקרבו יבא לאהבתה, ולהתאמץ בגדלה ותפארתה. ונתיקת הרצון בכל דהו לצד המעלה, מרים הכל לטוב. וישכיל ויבין שמצב שהעולם ההרוס גם הוא לטובה ולברכה, ולמחיה עשהו ד', וסוף הכל לתיקון גמור.\n", "summary": "יראה יתירה מביאה את האדם לשנאת התורה, ותיקונה בראיית הטוב שבו, ואת האור הגנוז בתוכחות המוסר, ואת קלות התשובה.\n"}, {"id": 1838, "paragraph": "ישנם צדיקים כאלה, שלא די שרגע אחד שמחסרים את השיעור המלא והחי לפי ערכם מהדבקות האלהית העליונה הם מרגישים את נפשם בעומק צרת החטא, ומתקנים את משברם על ידי תשובה מלאה, אדירה וגדולה, אלא שגם אם הדבקות תהיה ממולאה רק מצד אחד, מיראה לבד או מאהבה לבד, הם מרגישים בזה כבר פגם עצום, ופירוק חיבור הסדר האלהי בעולם, ונפשם עורגת לאחוז במדת התשובה העליונה, לתקן את הקלקול. והצדיקים העליונים, מלאי החסד והרחמים האלהיים על כל היצור, על כל העולמים וכל אשר בהם מראש ועד סוף, אלה הנאזרים בגבורה ונעטרים בתפארה, בתפארת אמת, הם מרגישים את אי שיווי המשקל שבמערכת הדבקות המזוקקה שלהם, גם אם המיזוג של היראה עם האהבה לא יהיה נושא את המשקל השוה הראוי לו, אם חלק אחד יכריע יותר מדאי על חבירו. הם שבים בתשובה, ועולים עד המקום העליון שמשם משתפכים האוצרות אשר לשפעת הקודש, ומוצאים הם את המשקולת הקדושה העליונה במקומה, ומתקנים הם את פגם הצליעה של ירך יעקב, והולכים במשרים. רגלי עמד�� במישור, במקהלים אברך ד'. אלה הם הישרים אשר סוד ד' אליהם תמיד יגלה, ואת ישרים סודו, אשר מזיו הציור של שאיפת יקרת מעלתם מתמלאה כל נפש חוקרת הוד וחיים, וחקר כבודם כבוד.\n", "summary": "ישנם צדיקים שאפילו כשאהבתם אינה מאוזנת עם יראתם, הם מרגישים בעומק צרת החטא ושבים על כך.\n"}, {"id": 1745, "paragraph": "התפשטות הידיעה האלהית על דברים שלא היו במציאות כעל דברים שבאו במציאות, הוא רק דבר צירופי ביחש להשגת נבראים, אבל באמתת המציאות לגבי הענין האלהי, הכל יש כבר במציאות, שכל מה שהיה הוה ויהיה הכל ברוחו, ידיעתו וחפצו, ונמצא שהכל מצוי בבחירה היותר עליונה של המציאות לגבי האלהים, אלא שלגבי דידן, אין אנו יכולים להשיג שום דבר של מציאות כי אם עד שתגרע מציאותו על ידי הצמצומים הרבים, עד שירדו ויהיו הדברים שוים במדריגת המציאות למציאותנו. ונמצא שכלל גדול הוא, שהידיעה האלהית גם היא מקפת רק מה שיש במציאות, מפני שאין שום דבר שאיננו במציאות לגבי האלהות, ואדרבא, החק שידיעתנו אינה מקפת מה שלא יש במציאות, הוא טבוע מפני ההתענפות של ידיעתנו מהידיעה האלהית, על כן יש בה קצת דוגמא של מקורה. ולא עוד, אלא שלא שייך כלל לומר גבי האלהות הקפת ידיעה על מה שאין במציאות, כי מאחר שיהיה הדבר בידיעת ד', הרי הוא כבר מצוי במעולה שבמציאות, וכל המציאיות כולן אינן כי אם ניצוצות קטנות לגבי מציאות עליונה זו. \n", "summary": "ידיעת ה' כוללת רק את המציאות, אלא שכל העבר והעתיד קיימים במציאות לגביה, והידיעה האנושית אינה אלא התענפות ממנה.\n"}, {"id": 1738, "paragraph": "אם אני הנני בטבעי בעל אגדה ובעל מסתורין, אינני צריך לקנאות כל כך בחלקי ההלכה והנגלות, מכל מקום הנני קרוי ועומד גם כן לחובות הללו, כי לא לחנם חנני ד' כשרון גם בהם. אבל הנני צריך לדעת את מדתי, כדי שלא אפול בעצבון במיעוט חלקי בנגלות, אף על פי שגם באגדה ובנסתר הנני דל ואביון מאד, מכל מקום אני צריך להתחזק, כי סבת החיסרון שלי הוא ריבוי הצדדים שהם מושכין אותי תמיד לכאן ולכאן, על כן כך היא מדתי לטעום מעט מעט מכל דבר. ואם בנגלות והלכות יש לי רפיון יותר גדול, גורם זה המשכתי הפנימית לאגדה ונסתר, שניכר ביחוד הופעת הכח שלי בזה בעת הדיבור המסודר הפתאומי עם אנשים ראויים לזה, ובכל עת של התעוררות רוח, שמוצא אני בי איזה גניזה טמונה, שצריכה להיות לי לנחמה גם בעת ההסתר והחשכה הגדולה. כי אשב בחושך ד' אור לי.\n", "summary": "חסרוני בלימוד הנגלה והנסתר בא ממשיכתי לצדדים שונים, ודיבורי המסודר בנסתר והתעוררות רוחי ממנו, מעידים על משיכתי אליו.\n"}, {"id": 1860, "paragraph": "חופש הדיעות הרגיל להיות פפולרי בזמנינו, עיקר יסודו, בצדדיו השליליים, הוא מצד חסרון העמקה נשמתית, והעדר בסיס חזק במעמקי הנפש לכל קישור החיים, ובאה ההתנודדות עד לידי המדה הפרועה של הקלת עול הדת והמוסר, עד לכדי רפיון האמונה בשטף חייה, והוא אסון נורא ואיום. אמנם עושה היא הנשמה את תפקידה. כשמונעים ממנה זמן כביר את העמקתה, הרי היא מתעמקת בחדרי חדרים, ובעומק נשמת הנשמה שלה. וכשם שהדבר נוהג ביחידים, כך הוא נוהג בכללות הדורות. ואותו הכח המתעמק, ושומע אין לו לכאורה, מוכרח הוא להוציא את פעולותיו אל הפועל, ואז תשוב להופיע רצינות פנימית, והעמקה אמונית גדולה, שתחדור עד עמקי החיים, ויכיר אז העולם את זיוף החיים של ההתנודדות, ושל רפיון האמונה וחסרונה. אבל ההתעמקות הזאת תצא אל הפועל אחרי אשר כבר רכשה לה מקדם הנשמה האנושית את העושר המתרחב, הבא מצד ההשתטחות של כחות החיים הרוחנים, ואז, עם כל אותה ההרחבה, וריבוי השריגים המתפשטים, והתפצלות הענפים הרבים, והצבעים המרובבים בריבוי סגנוניהם, יחל כח עמקנות נפלאה, המחדש את החיים בצורתם האמיתית הפנימית, להראות את שליטתו, ותצא אל הפועל בישראל אותה התכונה של התשובה האמיתית והעליונה, שהוא דבר ד' לעמו, והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך, ושבת עד ד' אלהיך ושמעת בקולו, בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ד' אלהיך את שבותך וריחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ד' אלהיך שמה, אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ד' אלהיך ומשם יקחך. והביאך ד' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, והטיבך והרבך מאבותיך.\n", "summary": "חופש הדעת הנובע מהתנודדות מחשבתית מביא להתעמקות נסתרת ומפתח בדיעבד את התפשטות ענפי המחשבה.\n"}, {"id": 1815, "paragraph": "ישנם בתוך הרגשת הבשר ניצוצי דמיון, ובתוך הדמיון ניצוצי שכל, בתוך השכל ניצוצי רוח הקודש, בתוך רוח הקודש ניצוצי נבואה, בתוך הנבואה ניצוצי אספקלריא מאירה, בתוך אספקלריא מאירה ניצוצי זיהרא עילאה דאדם הראשון, בתוך זיהרא עילאה דאדם הראשון ניצוצי אור החיים של אחר התיקון השלם של כל העולמים, אחר תחיית המתים ויום שכולו שבת. ומי שעיניו פקוחות, בא מכל הרגשת בשר למעלה למעלה, עד אור החיים של אור עולמים שלאחר תחיית המתים, של גילוי עדן עולמי עולמים במקור חייהם, כי עמך מקור חיים. ומתוך חשבון ארוך זה נמשכים והולכים נחלי דעה, נחלי יראת שמים ויראת חטא, נחלי מדות תרומיות, נחלי חירות עליונה, נחלי אהבה ואורחות כבוד עד אין חקר.\n", "summary": "בהרגשת הבשר יש ניצוצות דמיון, ובתוכם ניצוצות שכל, ובתוכם רוח הקודש… נבואה… זיהרא דאדם הראשון… ואור תחיית המתים.\n"}, {"id": 1854, "paragraph": "יש אופי מחשבה כזה, שמפני שהוא כבר עומד במעמקי הנשמה ושרשה בכל צביונו ועושר תכניתו, הוא שולח את קויו על ההופעות השכליות הגלויות שבדרך עבודת העיון. וחושב האדם שהוא בא לדברים חדשים מלמטה למעלה, בעת שהכח הגמור עושה הוא את פעולתו עליו ממרומיו, מושכו ומקרבו אל הצפיה הגמורה בכל קויה. והוא הולך ומתקרב, בכל עת עמלו בדעת ובכשרון, אל המקום הרוחני ששם עומדת היא ההצטיירות הבנויה בכל שכלולה ומלא קומתה של המחשבה, שראשי פרקיה הם הם המתחילים להתגלות בעבודתו. והחלק השכלי, ועוצם החיים שבלשדו, כל אלה באים הם על פי רוב מהתוכן הנגמר הכמוס, האצור במרומיה של הנשמה השכלית, נר ד' נשמת אדם. ונמצא שבכמיסה נולדת המחשבה המשוכללת בתחילה, ומאצלת היא ממנה קוים ונקודות שונות, בהעתקות רבות, מאירות וכהות, עד שהאדם לפי כשרונו מתחיל הוא לחפש את אמתיותיו, לסדר את ציוריו ולברר את צבעיהם. ובגילוי נולדת היא המחשבה המטושטשת הרפויה בתחילה, והיא הולכת ועולה, עפה ומתקרבת אל המחשבה הגמורה, החבויה בגנזי המרומים. וכשם שהדבר נוהג ביחידים אישיים, כן הוא נוהג באומה שלמה ובמהלכי חייה, בנשמה ההיסטורית ובכל מעבדיה. וכן נוהג הדבר בכללות האדם וארחות חייו הרוחניים, על פי המסיבות הרבות, הרוחניות והחומריות, משכלול העולם ובנינו, ביחש החבורה האנושית הכללית, ירידותיה ועליותיה. ומובן הדבר שחזיון כזה מתגלה בכל הוד יפיו וחוטב תכסיסו בכללות היש ואור ההויה, עד הגיענו להצפיה העליונה, בית יעקב לכו ונלכה באור ד'.\n", "summary": "ישנן מחשבות הנראות כמתפתחות ועולות מלמטה למעלה, אך בפנימיותן יונקות הן מציורי המחשבה המושלמים.\n"}, {"id": 1943, "paragraph": "נשמתן של ישראל נובעת היא מאור אלהים הפנימי הזה, המטהר ומעלה את העולם, מתגלה בכל המון הגילויים הניסיים והטבעיים, במוסר ובדרך ארץ, ביראת אלהים וברוח טוהר. ונקודת המלוכה ואור המשיחיות מכאן היא מופיעה, נשמת דוד ממנה היא יצוקה, ופעולותיו הממלכתיות והנפשיות, הגבר הוקם על ונעים זמירות ישראל, הם הרימו את הנשמה הישראלית, פלסו נתיבות למהלך החיים הישראליים, להמטרה האלהית. הוא פינה את הדרך, לא נתן שנת לעיניו, לעפעפיו תנומה, עד מצא מקום לד', משכנות לאביר יעקב. שלמה מצא הכל מוכן, נשמת ישראל בהופעתה, בעצמיות סגולתה. ההכרה הפנימית בגאותן וגדלן של ישראל נגמרה כבר באומה, ועת דודים הגיעה, ונבנה בית עולמים בהדר וגודל, ונתנשאה המחשבה הישראלית עד כדי הקף עולמים, קיימא סיהרא באשלמותא. כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה.\n", "summary": "נשמת ישראל הנובעת מאור א-להים פנימי, התכוננה במלכות דוד, וכשהוכרה בשלמותה הגיע עת בניין המקדש של שלמה.\n"}, {"id": 1837, "paragraph": "לפעמים מתגלה הנפש בכל מערומי כיעוריה לאדם, והוא מתבהל מהמראה. רק בזה מרגיע הוא את רוחו, כי לפי גודל הכח של צד הכיעור של הנפש וטומאתה, כה יגדל צד היפה שבה וטהרתה, כי את זה לעומת זה עשה האלהים. ואחרי אשר יתגבר ויתרומם על חזיון הבלהות של צד הכיעור, וזרח לעיניו הצד הטהור, צד היופי שבנפש, ועיניו יראו וינהרו, ויתנחם על כל חזון הפלצות אשר בעתתהו. ויספו ענוים בד' שמחה, ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו.\n", "summary": "כשהנפש מתגלה במערומי כיעורה, ינחם עצמו בכך שכנגדה גדול הוא הצד היפה שבה.\n"}, {"id": 1734, "paragraph": "על ידי מה שחפצים במדות חסידות גדולות, מתגבר היצר הרע הרבה, והאדם מתדלדל ברוחניותו, ועל כל פנים מוציא כח רב על מלחמת היצר הרע, שהיה יכול להשתמש בכח זה להתעלות יותר ויותר. על כן אין אדם צריך לחשוק לעלות במדות חסידות עליונות שלא בהדרגה, כי אם להשתוקק לעלות תמיד מעלה מעלה בדרך הדרגה. ומגמת פניו תהיה לעלות למדריגה היותר עליונה, חייב אדם לאמר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב. ועל ידי קצת התגברות היצר הרע שיש על ידי התשוקה הכללית שחושק לעלות בהדרגה למדריגה גדולה, מתעוררת אצלו מדת הגבורה שבקדושה, ואור החיים מבהיק בקרבו.\n", "summary": "הרצון לקפוץ למידת חסידות בבת-אחת מגביר את היצר הרע, לכן המגמה צריכה להיות לעלות לדרגה הגבוהה ביותר, אך בהדרגה.\n"}, {"id": 1833, "paragraph": "כשאדם מרגיש בעצמו ריקניות גמורה, ורואה שאיננו כלום, ונפשו משתוחחת בקרבו מרוב דכאותה למראה אפסותה, ידע כי תשועת ד' קרובה להאיר לו. ומדה טובה מרובה ממדת פורענות, ואם לפני שבר גאון, לפני גדולה ואורה דכאות רוח וענוה פנימית. ומיד יתפוס בכל האמצעיים לבסס מדת ענוה זו בכל מקורות הרוח שבידו, וירומם אף ינשא בטהרת נשמתו, בהדבקה במקור השלם, באור מלך גאות לבש, אל חי העולמים.\n", "summary": "אם אדם מרגיש את ריקניותו, יידע כי תשועת ה' קרובה, וישתמש בשפלותו לבסס את ענוותנותו.\n"}, {"id": 1910, "paragraph": "כשהאיכות הרוחנית מתגברת בנשמה, מתגדלת אהבת ישראל, והיא הולכת הלוך ואור עד שהיא ממלאת כל קרב וכליות, והיא נעשית בית ומכון לאהבה האלהית ברוממותה, וכל מיני האהבות מזדככות ועולות אליה. ומה שמצד ההשכלה החולית באים לדבר על דבר אהבת אדם בכלל, הוא על פי רוב חולשה איכותית, שמתגלה בתור הרחבה כמותית, ובאמת חסרה היא את האון הפנימי. רק כשהנשמה הומה באהבת ישראל, אז באמת אהבת האדם ��אהבת כל הבריות כלולות עמה. ומזה למדין אנו, שאין אמת בכל אותם המבטאים שהם מתימרים באהבת הבריות, ביחוד היוצאים ממקור ישראל, אם לא יהיו מבוטאים ומבוססים על יסוד אהבת ישראל, וממנה ילכו פלגים לאהבת כל, לאהבת כל האדם, כל הבריות וכל העולמים, ומוצאים את השורש העליון, של אהבת אלהים ואדם, אהבת היוצר והצורה, שזהו אמת לאמתו, וכל תוכן החיים מלא מזה, אבל אהבות החול שקר הן, רק אהבה גסה עצמית יש בחול, וכל טיבו דאינון עבדין לגרמייהו עבדין. ועל כן מלא רוח התורה והנביאים, התפילות והרעיון הישראלי, באהבת ישראל בתור יתד ופינה, ועיקר נשמתי פנימי. אמנם צריך הוא פתוח ועיבוד, הרחבה והסתעפות, והרחבתו פתוחו והסתעפותו היא באמת אהבת הכל, אהבת האדם ואהבת הבריות, שאור אהבת ד', שהוא עדן החיים, מגמת החיים, עצם החיים, בהירות החיים, ומעין חיי החיים, עליון מכל הגה, מכל רצון והסברה, מכל שאיפה פנימית, ומכל הזרחה יפעתית, הכל בה, והכל ממנה, היא שרויה בתוכן הפנימי של קישור היסוד, אור הנשמה, בכנסת ישראל, וחיי היחיד, המשפחה, המדינה, הלאום, האנושיות, הבריות, העולמים, האידיאלים, החזיונות והדמיונות, התנועות והשאיפות, מכללי כללות עד עמקי פרטי פרטות, הכל חי ומשתלם באור חיים זה.\n", "summary": "אהבת הבריות שאינה באה מתוך אהבת ישראל, נובעת מחולשה איכותית המתגלה כהרחבה כמותית, ומאהבה עצמית גסה.\n"}, {"id": 1713, "paragraph": "אף על פי שאין ללמוד סתרי תורה בלילה קודם חצות, מכל מקום אם נפשו עגומה, והוצרך לשמחה דוקא באור העליון של פנימיות התורה, נראה שיש להקל, ומצוה נמי איכא. סוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם, עיני תמיד אל ד', כי הוא יוציא מרשת רגלי. לילה נחלקת לשתי בחינות, שהם כשני לילות, לפני חצות ולאחר חצות, ליל ולילה. נוטריקון רגל\"י, גם ליל ראשון ילמוד, כלומר חצות לילה הראשונה, כשהוא לצאת מרשת המחשבות המאפילות את אור קדושת נשמתו. \n", "summary": "אף-על-פי שאין ללמוד סתרי תורה לפני חצות, אם נפשו עגומה וצריך לשמחה – מותר, ומצווה יש בכך.\n"}, {"id": 1680, "paragraph": "כל מה שהנשמה מתגברת ביותר באדם, ואור הקודש מתגלה בו, ככה הוא מרגיש יותר את הערך של דיבורים שבקדושה. וכשהוא מדבר בתורה ובתפילה, שפעה רבה של אורות נשמתיים שופעים ממנו, ופתיחת צינורות הדעה העליונה, והרגשת הקודש המלאה, מתראה לפניו בשלל צבעי אור וחיים אמיצים, נאדרים בקודש. \n", "summary": "ככל שמתגברת נשמת האדם, הוא מרגיש את ערך דיבורי הקדושה, והשפעת דיבוריו מתגברת.\n"}, {"id": 1732, "paragraph": "כשהענפים הרבים של האמונה מתפשטים על ידי הגדולה המקורית של שורש האמונה, יש בכולם ברכה רבה, וגודל רוחני אצילי המחיה את הנשמות, חדשים לבקרים רבה אמונתך. בתוך ים החיים הזה של אומץ האמונה וגדולתה המקורית, נמצא גם כן עזוז החיים וסגולת הקצב של חיתוך חיים לכל פרט, שם רמש ואין מספר חיות קטנות גם גדולות, וכולם יש להם השפעתם, ערך חייהם. והכל הולך לתוך פיו של לויתן שמקיף את כל העולם כולו, ועל סנפיר אחד מסנפיריו העולם עומד, וצדיקא רבא קדישא ויקירא, רב המנונא סבא, באמונתו יחיה, ויחיה את העולם, ובלע כל נונין דימא ואפיק להון כד הוון קיימין, ויליף פירקא דמילא דשטותא כדי לאלפא רזא דחכמתא משום יתרון האור מן החושך דוקא, ומיא דאורייתא שאיב מימא גופיה ולא מן הכ\"ד לבדו, דאינון כ\"ד ספרין דאורייתא, כי אם ממקורה של תורה, מקור מים חיים.\n", "summary": "כשענפי האמונה מתפשטים משורשה, היא מחייה את כל העולם, ושואבים ממנה תור�� ממקורה.\n"}, {"id": 1708, "paragraph": "מתוך בהירות הנשמה רואים את כל העולם כולו. אמנם, אוצר הידיעות הבאות מבחוץ, משחררות את הנשמה מכבליה, ובזה היא מושלת על עצמה, ויכולה לחדור לעומק תהומותיה. וכל מה שידיעתה את עצמה מתגדלת על ידי העזר של הופעת כל הידיעות כולן, מתברכת היא בקרבה הידיעה הכללית, והרי היא מתקרבת להאור העליון, אור שברא הקב\"ה ביום ראשון, שהאדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו. והכל תלוי לפי אותו הגודל של איחוד הרצון המעשי עם השכל העיוני, שבצורה אחדותית מוחלטת הם מתאחדים רק במרומי הקודש, באור התורה בשורש שרשה.\n", "summary": "הידיעות הבאות לנשמה מבחוץ, מאפשרות לה לחדור לעומק תהומותיה ומכך מתברכות גם הן, והכל תלוי באיחוד השכל עם הרצון.\n"}, {"id": 1932, "paragraph": "מתנשאים אנחנו בחפץ פנימי לעולם המלא אהבה, קדושה, חסד, אמת ותפארת. מתרוממים אנחנו אליו מחשק לבבנו. הנשמה מפעמת בנו בפעמיה, בצליליה מלאי החן, העז וההוד. אוהבים אנו את כל, ומשנה אהבה אנו אוהבים כל נשמה זכה בכל מקום שהיא, בכל אומה ולשון, בכל פינה ואמונה. את אהבת האמת והטוב, את החסד והתפארת אנו אוהבים, וכל משטמה, כיעור, הגבלה גופנית קצופה, אנו שונאים. מרחמים אנו על הבריות כולם. רואים אנו כל הנפשות עורגות אל הטוב, אל האמת והזוך, עורגים בעומק פנימיותם, אבל רגליהם ברשת נתונים הם, ולפדות הם מחכים. כל חפץ טוב שפועם בעז בכל, כל דורש אלהים באמת, כל צדיק יסוד עולם, בכל מקום שהוא נמצא, בין נגלה בין נסתר, הרי הוא פודה נפשי תדירי לכל הבריות, משיח אלהי יעקב הוא. מרוח המשיחיות נשמתו היא חיה, נזר אלהים על ראשו, ושמן משחת אלהיו עליו. חופש רוח אנו צריכים לקדושה, אהבת אמת עמוקה ובטוחה, מלאתי אורה, בלא צללים, פחדי הבל וכיעורים, אז תדרוך נפשנו עז. ודורכת היא נפשנו עז, ותשועת אלהים עליון חיה בקרבנו, ושמחת אמונים ממלאת היא את כל קרבנו. מתרוממים אנו מעל כל מכשולי החיים, מעל כל זיקי הבשר. ד' אלהים צורי, וישם רגלי כאילות, למנצח בנגינותי.\n", "summary": "אוהבים אנו את הטוב ושונאים את הרע, ומרחמים אנו על העורגים אל הטוב אך נתונים ברשת הרע, והצדיקים פודים אותם.\n"}, {"id": 1753, "paragraph": "משובחים הם כל המחשבות והרעיונות של יראת שמים שנאמרים מטוהר לב, על פי ההכרה וההרגשה התמה. אמנם, באותן החלקים שההתפשטות הבאה לא מתוך גדולת הכרה, היא מצמצמת את החיים, ממעטת את המרץ, ומקפחת את הכחות החמריים ואת הכשרונות הרוחניים, שם מונח הרפיון. ועל זה באה סגולת הניגוד, המתפשטת על ידי ספרים ועתונים והשפעות חפשיות, ושם ההריסה והגסות גדולה מאד, עד שאין אדם יכול לעמוד בפני ריחם הרע, ומכל מקום נלקח מזה תמצית של עזוז וחיל וגבורת הרצון, ובא בסגולה לאמץ את עז החיים המתדלדל על ידי ההשפעה התמימה של יראת שמים שלא נסתגלה להכרה ברורה. ומשני הכחות יחד יבנה עולם ויבנה עם, ותבא גאולה וישועת עולמים לבית ישראל ולעולם כולו, וכבוד ד' עליון, וכבוד שם אל אלהי ישראל, אלהי עולם, וכבוד כבוד תפארת עזו, יתיחדו כולם לחטיבה אחת רוממה. וישראל יעשה חיל, ואור אמת יבקיע בעוזו, ושקר ועול כליל יחלוף, וכל חולשה ורקבון תכלה, וכל גבורה ואומץ, טוהר וקודש, יתרומם. ויספו ענוים בד' שמחה, ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו.\n", "summary": "יראת השמים התמימה עלולה ללקות ברפיון, ולכן זקוקה היא לניגוד של הספרות החופשית, שבגסותה היא מאמצת את הרצון.\n"}, {"id": 1677, "paragraph": "החטאים שחסרון סידור גופני גורם אותם, הם הנד��שים להיות מתתקנים תחילה, על ידי הטבת אורח החיים, שישוב הדעת והחכמה המעשית צריכים לבא לעזרתה.\n", "summary": "החטאים הנגרמים מחסרון סידור גופני, צריכים להיתקן תחילה על-ידי הטבת אורח החיים, ובעזרת סידור החכמה המעשית.\n"}, {"id": 1895, "paragraph": "גולין לחוץ לארץ על ידי פגמים של הפנימיות, ושם שבים בתשובה, כדי להוציא את האור מתוך החושך, שזהו האור היותר גנוז. וטועמים מרירות פנימית מאד, בהשגה של עבדות, שאין בה משום חירות גלוי, כי אם חרדה וקדרות, אבל בתוכה אור עליון מאיר בחסד של אהבה מסותרת, שעתיד להגלות גודל אורו בשיבת ציון.\n", "summary": "בגלות דולים אור מתוך החושך במרירות, עבדות וחרדה, שבתוכה מאיר אור חסד עליון, העתיד להתגלות בשיבת ציון.\n"}, {"id": 1721, "paragraph": "אל יפול עלי לבי אפילו אם חושבים את הגיונותי לדברים דמיוניים, מכל מקום הלא גם הדמיון כשהוא נוטה לקדושה ולמוסר יש בו תועלת וצורך. ומי יודע את האמת לאמתה בין בני אדם שמחשבותיהם הבל. ואנו אין לנו כי אם לפתח כל אחד את כשרון רוחו בדרך האור, האמת והטוב, כל אחד על פי שורש נטיית נשמתו. וכיון שאני מרגיש נטייתי הפנימית בתוכן רעיונותי שהם מפכים ונובעים בקרבי בכל עת, וביחוד בעת הדיבור וההשפעה, הרי הוא חלקי ונחלתי. ואף על פי שאני צריך להתחזק ביתר חלקי התורה, וביחוד בגופי הלכות, אבל ללכת נגד טבע רוחי, זהו דבר שאי אפשר ואינו צריך.\n", "summary": "אל יפול לב האדם אם חושבים את הגיונותיו לדמיונות, שכן צריך ללכת עם טבע הרוח ועם נטיית הנשמה.\n"}, {"id": 1958, "paragraph": "כשרוח הקודש מתעורר באומה או באדם מכח העולם החיצוני המרוכב, בא יחד עם הרבה צחצוחי טומאה, שהעולם החיצוני מלא מהם, פועל הכח הדמיוני מראות של בהלות וחלחלות רבות, והכח העדין של הרצון הטוב, אם שהוא מתעלה ומתרומם מצד האור הפנימי הספוג בחזיון הקודש, הרי הוא גם כן מתמוגג ומתמלא נסיגות וירידות שהוא צריך להלחם נגדן, עד אשר ימצא את מעמדו האיתן. אמנם כששפעת הקודש באה מתוך פנימיות היש, מתוך העצמותיות הנפשית של עצמו ושל העולם כולו במהותו הפנימיותית, אז הדברים הולכים כשמן הטוב, כמי השילוח ההולכים לאט. שקט ושלוה פנימית מתמלאת הנשמה, ורוח עדין וטהור, זך כעין הבדולח, הולך ונושב בכל מלא התפשטות השפעים הקדושים, המלאים הגיוני קודש, שאיפות נעלות, והרצון העצמותי הטוב הולך ומתעלה בלא שום הפרעה. אמנם, כדי לנצח את הרשעה שבמציאות, כדי לרענן את הטוב שבהויה בכתר מלכות ושליטה כבירה ועליונה, צריכות הן ההופעות להיות תואמות, ושטף האור של המילוי החיצון מוכרח הוא לבא בתואר ענן גדול ואש מתלקחת, ואחר כך מתגלה אור הכבוד בתפארת עוזו, הוא הכבוד אשר ראיתי על נהר כבר.\n", "summary": "רוח הקודש הבאה מהעולם החיצוני, מעורבת בטומאה, והבאה מפנימיות היש היא זכה, אך כדי לנצח את הרע צריך להתאימן.\n"}, {"id": 1773, "paragraph": "מפני כח הקיבול הצר אשר לאדם, ידיעה סותרת ידיעה, והרגשה הרגשה, וציור דוחה ציור. אבל באמת, ידיעה מחזקת ידיעה, והרגשה מחיה הרגשה, וציור משלים ציור. וכל מה שמתעלה האדם, כליו מתרחבים, עד שמוצא בעצמו את התוכן הגדול של השלום הפנימי, והתאמתן של הידיעות ההרגשות והציורים השונים זה עם זה. והדבר הולך ומתרחב, עד שבא לעומק עמקים, למקום ששם הסתירה חריפה ועזה מאד, עד כדי קצף איתן של קודש, ומרוב הדעת הפנימית, המתרחבת ומתפשטת בכל קומתו הרוחנית של האדם, נעשה שלום חודר, נוקב ויורד עד התהום, ותהום בכלל. הדרך שעולים עד לידי מעלה עליונה זו, הוא מתחיל גם בעת אשר האדם עומד במצבו הנמוך של פגיעת הסתירות, שגם אז ישנם שני דרכים שהם זה למעלה מזה. יש אשר ידיעה סותרת ידיעה ושוללת אותה לגמרי, עד אשר הידיעה הסתורה מכחה של הידיעה הנקנית נחשבת כאילו אינה במציאות, וכאילו כל ענינה הוא ריק ותוהו. ויש אשר על ידי סתירתה של הידיעה האחת את השניה, מתמצות תמציות של הידיעה הסתורה ונכנסות בתוך הידיעה הנקנית האהובה, ואז, אף על פי שמצד הכלי נראה שהאדם שולל וסותר את הידיעה המנוגדה, באמת מצד האור הפנימי הרי הוא בונה אותה, ומקנה אותה לעצמו. וכן הדברים הולכים בהרגשות וציורים. עד שעל ידי עומק השאיבה התמציתית שהידיעה הקנויה שואבת מהידיעות המנוגדות הנדחות, מתרחבת הדעה בכללה, ובא המצב לידי הרום היותר גדול, שהוא עומק השלום בשכלולו, עד שכל הידיעות, ההרגשות והציורים, עומדים בצורה אורגנית וחטיבה משוכללה, שכל חלק משלים את החלק השני, ואין פרץ ואין צוחה ברחובותיהם. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שד' אלהיו, אשרי העם היודע להכיר את אדון העולם, מלך שהשלום שלו, ומרוב עונג ואהבה שר הוא את שיר ידידות אהבה בתענוגים, שיר השירים אשר לשלמה.\n", "summary": "בתחילת ההכרה הידיעות סותרות זו את זו, אך ככל שהיא מתפתחת, ניכר איך בתמציתן הן משלימות זו את זו, עד לאיחודן האורגני.\n"}, {"id": 1749, "paragraph": "החכמות היותר עליונות מונחות בעומק הטבע, בעומק הרצון ובעומק הדמיון. וכשתגיע ההכרה לאותו העומק עד שלא תהיה על ידי הארתה מקצצת שום דבר מהעמקים הללו, אז תוכל להעלות את הכל אליה, ולהתעלות על ידם עוד למעלה למעלה, ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים.\n", "summary": "החכמות היותר עליונות מונחות בעומק הטבע, הרצון והדמיון, וכשתגיע ההכרה לאותו העומק, תוכל להעלותם ולהתעלות על-ידם.\n"}, {"id": 1728, "paragraph": "הבושה שמתביישים בפנימיות הלב מפני החטא, אף על פי שהיא בטבע, מכל מקום יש בה קצת כפרה. וכשמשימים הלב להרחיב את הבושה, כל מה שהיא מתרחבת הרי היא מרחבת את חוג הסליחה על כל החטאים כולם, כי הרי הם שייכים זה לזה בתוכן של עבירה גוררת עבירה, אם כן המתבייש מאחד מחטאיו, מכולם הוא מתבייש, והרי התשובה של יראת ד', שהיא הבושה, מתפשטת על כל שיעור קומתו, ומתכפר לו בזה אפילו מחטאים דבעינן בהו תשובה רבתא דחזיא לחפאה על כל עובדוהי.\n", "summary": "כשם שעבירה גוררת עבירה, כך בושה על חטא גוררת סליחה על כל החטאים.\n"}, {"id": 1714, "paragraph": "את ההרגשות הנפשיות שלי ביחש לחלקי התורה, איזה הם הדרושים לי ביותר ומתאימים עם צרכי נשמתי, אף על פי שאין להמשך אחריהם לגמרי, ולפעמים צריכים להלחם גם כן עם הרגשות, אבל לשום לב עליהם ודאי הנני צריך. כי לא לחנם מתעורר רוח פנימי להמשיכני ללימודים נסתרים, גם לענינים שהם למעלה ממדריגתי וערכי. אמנם עת ומשפט ידע לב חכם, לדעת לעות את יעף דבר.\n", "summary": "צריך לשים לב לרגשותיו ביחס לחלקו בתורה, ולמשיכתו לדברים שלמעלה מערכו, אף שאין להימשך אחריהם לגמרי.\n"}, {"id": 1931, "paragraph": "יש שכלי הגוף הם חלושים, ועל כן הנטיה הולכת לעיונים שכליים מופשטים, שאין כלי הגוף נדרשים להם, כי אם הנשמה בעצמה מציירת בחופשיותה את הגיונותיה. אבל שלמות העולם צריך הורדת התורה לארץ. על כן חייבים לחזק את כחות הגוף, ולעסוק בחלקי תורה וחכמה כאלה שצריכים פירוך הגוף גם כן. כולי גופי דרופתקי נינהו, טוביה לדזכי והוי דרופתקי דאורייתא. וכל מה שיתרבה הזוהר והבירור באותן התוכנים שהעבודה הגופנית, ציור המעשה ודיוק הרעיון בקישור החושים טעון להם, ככה יצלל יותר הרעיון הפנימי הרוחני המופשט. העננים המכסים את זוהר האמת, כשהם מתגרשים מנקודה אחת גלויה, מתגרשים הם לעומת זה מכל הקוים העליונים המכוונים לעומתה וכל גבוליהם. והרי הוא מרחיב את גבול הקודש, ומגביר ממשלת האמת, ומגלה את הזוהר האלהי בעולם, לאושר החיים, ולאומץ הקודש העליון בכל מקום שהוא זורח, שיתגלה אורו בשפעת קרני הודו, להשביע לכל הצמאים לדבר ד', המיחלים לישועת אמת.\n", "summary": "כשהגוף חלש, השכל נוטה לעניינים מופשטים, וחיזוקו, ובירור התכנים הקשורים בחושיו, מבהירים את הרעיונות המופשטים.\n"}, {"id": 1800, "paragraph": "הסדר של העלאת המדות, היא בנפש חכמה מיוחדת, שצריכה להרחבתה את כל הרכוש של תורת הנפש, עם כל ההתחדשות היותר מעובדה שבדורותינו, ובעולם היא הסתכלות עולם רחבה, שתוכל להכניס בתוכה את כל המדע והרגש היותר מחודש, ולתן בכל אלה נשמה חדשה, שתוכל מאד להתאים עם כל דרישת הקודש, והמוסר הטהור והאיתן. \n", "summary": "העלאת המידות בנפש ובעולם היא חכמה מיוחדת, הדורשת את הרחבת המדע החדש והתאמתו אל הקודש.\n"}, {"id": 1866, "paragraph": "כל החולשות הגופניות והרוחניות, כל המחשבות הפסולות וכל הרעיונות המדלדלים, המטשטשים את הכשרון ואת הבהירות הנשמתית, באים רק מחסרון הארה של הנשמה העצמית, חסרון הזלת טל החיים היסודי של הרצון וההרגשה, ההכרה והתשוקה, ממהותה הפנימית. על ידי מעשים רעים ונטיות עכורות מתחשכת אורה של הנשמה, ומעינה נכבש, והאדם סופג לו את רוחניותו מכלים אחרים, מרשמי חוץ של עולמים, ספרים, נפשות ומעשים, ורשמי החוץ פועלים עליו בצורה מדולדלת. אז התוכן הפראי של הגוף מתגבר בצורה של שממון ושל הריסה, והאדם הולך בלא כח לפני רודפיו. אבד אז את היסוד, הצינור המשפיע לעצמיות, ממקור החיים המיוחד לו, את הפסוק שלו, את האותיות של שמו שבתורה. ודמיון הבשר הולך ומרעיש, חובט בו בכל שוטי ברזל, והוא קבור באדמת עפר קברו החומרי, וכבול בכבלי זוהמא, ענן השכחה החשוך סובב את כל מלא קומתו, ואת שמו לא ידע. חיבוט קבר זה, עם כל בהלותיו, ישנו בכל עת וזמן, בין בפרטיותו של כל אחד, בין בכללות האומה. אכתוב להם רובי תורתי כמו זר נחשבו, ותהי לכם חזות הכל כדבר הספר החתום. והננו כמו חללים שוכבי קבר, אשר לא זכרתם עוד, והמה מידך נגזרו. והנה תבא הגאולה, גאולת הכלל וגאולת הפרט, הרוח הפנימי יצא ממחבואו, יעמד על בסיסו העצמי, יזכר ימים מקדם, שנות עולמים.\n", "summary": "כל החולשות הגופניות והנפשיות נגרמות על-ידי מעשים רעים, המחשיכים את אור הנשמה ומביאים לקליטת רשמים זרים.\n"}, {"id": 1834, "paragraph": "מתגלה בכנסת ישראל הצבע העצמי שלה, הולכים הכחות ומתפתחים, הולכת ושבה לה החכמה, הגבורה, היושר והטהרה הפנימית, הולכת האומה ונבנית, מתתקנת היא לגאולתה, גאולת עולמים, פורחת היא ביפעת תפארתה. מתוך המון גלי הצרות שעוברים עליה, מכל הגויים, מכל הנפוצות, היא מכניסה הון רב, דעה ומעוף הבטה למרחקים, ומוסיפה היא את הצדדים הטהורים שמבחוץ על רכושה העצמי. קנאת עם מתגברת, הכרת עצמותה מתגדלת. היא יודעת כבר שיש לה ארץ, שיש לה שפה, ספרות. שיש לה צבא התחילה להכיר במלחמת עולם זו. ועל כולם יודעת היא, שיש לה אור חיים מיוחדים, שהם מעטרים אותה ומעטרים את העולם כולו על ידה. יודעת היא את חסנה, כי עז לה באלהי אמת.\n", "summary": "צבעה העצמי של כנסת ישראל הולך ומתגלה, והכנסתה רכוש רב מהפיזור בגויים רק מוסיפה על רכושה העצמי.\n"}, {"id": 1903, "paragraph": "צריך לדעת, שכשם שהמצוה בעצמה היא הרבה יותר גדולה וחשובה מכל מיני שכר שאפשר לצייר, על כן השכר המעולה ביותר, ורם ונעלה מכל, הוא המצוה בעצמה, שכר מצוה מצוה, וכל מי שזוכה לאור המצוה יותר, יגדל מאד ששונו ושמחת לבו בכל מצוה, ברב תענוג שאין לו שיעור – כן הוא בתפילה, שהרבה יותר מכל משאלות הלב שיתמלאו מכל הבקשות של התפילה, יקרה היא התפילה בעצמה. על כן שמחת התפילה ועונג שלה צריך הוא להיות בעצמות התפילה, באופן שבע ומרווה עונג הרבה יותר מהעונג והשמחה המשוערת במילוי משאלות המבוטאות בהתפילה. כי עצם התפילה הוא הרבה יותר יקר, יותר נכבד במציאותו, מכל מיני המשאלים בעצמם. בכל משאל ומשאל מתרכזת נקודת המשאל, ואור הנשמה שמגיע לכל אחד ואחד בהתמלאות הבקשה שאליה נפשו שוקקת, והריכוז הזה הוא הרבה יותר נשגב ונעלה מהמילוי של המבוקש על פי חלקו באותה המציאות המתבקשת.\n", "summary": "כשם ששכר המצווה הגדול ביותר הוא המצווה עצמה, כך עונג התפילה גדול מעונג התגשמותה וקיום מבוקשה.\n"}, {"id": 1907, "paragraph": "גם כשאין משיגים את הדברים עם הסבות וההכרחים להם, היא גם כן השגה. גם ציורים אפשריים, גם כן יקרים הם. סוף כל סוף שמחה היא לאיש כשנשמתו חיה ופועלת בקרבו, והיא מציירת ובונה עולמות ברוחה הפנימי. וכל אשר יתעלה האדם, ושכלו יזדקק, ומדת רצונו תתרומם, יבאו מעינות חכמתו בתגבורת גדולה, שיש עמה לא רק ציור ואפשרות, כי אם חזיון גמור והכרה ודאית.\n", "summary": "גם כשאין משיגים את סיבות הדברים, עצם ההשערה בונה עולמות רוחניים בנשמה, שייעשו להכרה ודאית בזיקוק השכל.\n"}, {"id": 1924, "paragraph": "כל עולם מתנהג בסדריו העצמיים המיוחדים לו, בין עולם גשמי בין עולם רוחני, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. ומזה יש ללמוד, שאין להתבהל כלל מסתירה של הגיונות מעולמות מיוחדים.\n", "summary": "לכל עולם יש סדרים והגיונות שונים מחבירו, ואין להיבהל מסתירה ביניהם.\n"}, {"id": 1851, "paragraph": "דברים בטלים אינם לפי תכונתי כלל. ואפילו כדי לפכח את הדעת, אני צריך למשקל גדול איזה סדר לאחוז שיהיה הדבר רצוי. ועל פי רוב, כשהמחשבה היא מיושבת, אפשר גם לפיכוח הדעת להיות בתוכן שיש בו חכמה פנימית, בדעת או על כל פנים ברגש.\n", "summary": "דברים בטלים אינם לפי תכונתי, וגם הנזקקים לפיכוח הדעת יכולים להיות בעלי חכמה פנימית.\n"}, {"id": 1727, "paragraph": "התשובה המחשבתית שבאה על פעולות, תנועות ודבורים, המקררים את הרגש ביחשו לקדושה, היא משבחת מיד את כל תוכן החיים, ומשפיעה סגנון של תמימות אמיתית במעמקי הלב.\n", "summary": "התשובה המחשבתית על תנועות ודיבורים המקררים את הרגש, משפיעה תמימות אמיתית בלב.\n"}, {"id": 1859, "paragraph": "יש שאדם סובל מריבוי ההופעות בסגנונים מרובים שמזריחים בנפשו, מפני שהנשמה תובעת השרשה פנימית בעומק בהליכות החיים והמחשבה, בעומק דעת, עומק רצון ועומק חיים, והשרשים הנפשיים רק אז מתעמקים ומתפשטים עמוק עמוק, כשאין להם התפצלות רבה, אבל כשהם נוטים לצדדים מרובים, אף על פי שלכאורה יש בזה משום עושר רעיון ומחשבה, מכל מקום יש שההפסד הוא גדול מהשכר, שמתוך כך הקביעות של העמקנות הנפשית חסרה, והרי האדם מתנודד כנוד הקנה במים. אמנם האישיות הפרטית שזה הוא גורלה, לא יתיאש מדרכו, ולא ברעש ומלחמה שלילית ימצא ארחו, לא בדרך סתימת חלונות הנפש באופן שלא תכנס האורה מהצדדים המחוקים, רק בדרך הדרגה, לתור על כל פנים איזה קביעות מיוחדה המתאמת יותר לנפשו, ואם אין הקביעות יכולה להיות קביעות גמורה בדרך אחד, ומוכרח הוא מפני סערת הנפש וגליה להחליף ארחות, יהיה אותו החילוף גם כן בצורה כזו, שהקביעות הפנימית שהיא שרויה באמת בכל נשמה מצד עצם אופיה, תתגלה על כל פנים בעומק הצביון. ואז לאט לאט ינצל מתוך מהומת ההתנודדות, יחד עם הגדלת העושר הנשמתי.\n", "summary": "ריבוי הופעות וסגנונות עלול לגרום לסבל התנודדות, הבא מתוך חוסר קביעות והתעמקות, אך התיקון לכך צריך לבוא בהדרגה.\n"}, {"id": 1814, "paragraph": "הצמצום במושג התורה מבלה עולם הוא. בתחילה, מתוך הקטנות של הציור, מצטיירת התורה רק במושג הבנתה השטחית, וממילא נעשית מחשבה עליונה ורוממה זרה לרוחו. וכה הולך הוא ושוקע, עד שלא יוכל להתרומם למעלות עליונות, ולא יוכל להדריך את עצמו ואת העולם במושגי הקודש הראויים לכבוש את המקום היותר עליון בחיי העתיד של העולם.\n", "summary": "הצמצום במושג התורה והבנתו השטחית, מונע את ההתקשרות למחשבות עליונות, ואת הדרכת העולם במושגי הקודש.\n"}, {"id": 1857, "paragraph": "והנה לא עשה כן לכל גוי, ומשפטים בל ידעום. מהחיים נובעים המשפטים, מרוח החיים ההולך ונובע, הולך ויורד מגבהי מרומיו, עד כדי להניע מערכת חיים וסדורים חברותיים. לא התנשא רוח כל גוי להכיר את מי שאמר והיה העולם, לחדור ברוח עז, באור של חיים, עד כדי היחש הבהיר והברור למקור כל היש, להכרת הטוב, העושר, הגודל, המציאות העליונה, החטיביות הברורה, האמיצה, מלאת הקודש וההוד. גם כדי לגזור בשכל על דבר יסוד הכל, בלא חלישות של קדמות עולם, או לפחות של קדמות חומר, לא יכלה ההשכלה האלילית להתרומם. ואם ברקי שכל מבריקים לפעמים את האפלה הגסה אשר למרחב האלילי, על ידי גדולי מחשבה דקריבין לאורחא דמהימנותא, אבל רק קריבין, ולא בתוך אורחא דמהימנותא יכלו לדרוך אורח חיים, אורח לצדיק משרים. החיים נעוצים הם בהעורון האלילי, מאפס יכולת להתקשר במלא חיים לאור מחיה החיים, לבסס את החיים ממילא על פי התוצאות של עז וענוה, וגבורת חסד ורחמים. הבינה החודרת הישראלית נוקבת בזה את התהומות עוד יותר מההרגשה, שיכולה לפעמים מפני צד החלש שלה לספוג איזה רוח זר. בזה הפרט נתעלתה בינתו הקרה של המורה על שירתו היוקדה של הכוזרי. שהראשון הכיר בריחוקה של החמריות הקדומה בכל גווניה, ואנו בתור בניו של אברהם ותלמידיו של משה, אמוני הנביאים, הקוראים לשא עינים לשמים לראות מי ברא אלה, ולא נשפל לשום השפלה סברית קדורה, המחנפת את הציור החלש של האדם, ומנתקת אותו בעומק חייו בחשאי משלהבת החיים של הדבקות הרעננה של מקור החיים, מקור הרחמים, מקור החסד, וגודל הענוה. במקום שההרגשה של הכוזרי לא הגיעה, וחשב לדבר בלתי פוגם באמונה מחשבה של חומר קדום. וכשההרגשה מתעלה עד מרומי הבינה, מכירה היא שרק מקוריות חלוטה בחיי כל החיים, היא משושם ומנוסם ומשגבם של ישראל. לא בגזירות דוגמתיות אנו באים, כי אם בשטף חיים של הכרה פנימית, שהם שבים ובאים אלינו מתוך גלי האור של אוצר התורה, אור תורה, אור חיים, אור ד'. האל ד', נוטה שמים ויוסד ארץ, ואומר לציון עמי אתה. מי כמוך חסין יה, ואמונתך סביבותיך. אתה מושל בגאות הים, בשוא גליו אתה תשבחם. אתה דכית כחלל רהב, בזרוע עזך פזרת אויביך. לך שמים אף לך ארץ, תבל ומלואה אתה יסדתם. צפון וימין אתה בראתם, תבור וחרמון בשמך ירננו. לך זרוע עם גבורה, תעז ידך תרום ימינך.\n", "summary": "הגותו השכלית של הרמב\"ם עדיפה על הגותו השירתית של הכוזרי בשלילתה את קדמות החומר, ובהתאמת�� לבינת ישראל.\n"}, {"id": 1797, "paragraph": "עזוז הדמיון הוא מתת אלהים, ובהיותו מחובר לגדולת השכל וכח ההשערה, עומק המוסר וטבעיות הרגש האלהי, הרי זה מכשיר לרוח הקודש.\n", "summary": "עזוז הדמיון הוא מתת אלוהים, ובהיותו מחובר לגדולת השכל, עומק המוסר, וטבעיות הרגש, הוא מביא לרוח הקודש.\n"}, {"id": 1776, "paragraph": "בכל ההשכלות וכל הפילוסופיות האלהיות, הננו רואים רק הרחבה של הנקודה הפנימית של חוש האמונה, ויראת שמים הברורה, הטבעית, שכדי להרחיב את גבוליה, לפתח את הכח האצור בה, דרושים כל סעיפי הלימודים, בין המעשיים בין העיוניים, השכליים וההרגשיים. על כן בזאת תלויה היא ההצלחה של הלימודים, כשהם מקושרים יפה להנקודה החיה, הפנימית, הטבעית לנשמת האדם, והמאירה באור חיים אמיצים בנשמה הישראלית ביחוד, היא נקודת קדושת האמונה האלהית, יסוד יראת ד' באמת, מתוך שאיפת חיים פנימיים, מתוך הרגשה ערה וזכה, אדירה ומכוננה, בכל חוקי החיים היותר עזיזים, שכל הנשמה כולה, בכל חושיה, כחותיה, אורותיה ונטיותיה, קשורים וקבועים בה.\n", "summary": "כל ההשכלות האלוהיות הנן הרחבה של חוש האמונה הפנימי והטבעי, ולכן הצלחתן תלויה בקישורן אליו.\n"}, {"id": 1687, "paragraph": "הדבקות האלהית האמיתית, כשהיא משפעת את שפעה על העובד האמיתי, היא ממלאת אותו זיו תענוג והרחבת הדעת, וכל הכחות וכל החושים שלו מאירים ושמחים, והעולם וכל מלואו שמח עמו. ההשגה המביאה את הדבקות האמיתית, ובאה עמה ביחד, היא ההארה של העושר של הישות האלהית, שהיא משבעת מטובה את כל הקשורים עמה. ניצול הוא בזה מהעוני הגדול של העולמות הנפרדים, שכולם הם חשכים ודלים לגבי האור והעושר העליון של מלך הכבוד ב\"ה, ד' אלהים אמת, המצוי האמת, אשר אין עוד מלבדו ואפס זולתו. כי אשב בחושך ד' אור לי, אל ד' ויאר לנו, ד' אורי וישעי ממי אירא, ד' מעוז חיי ממי אפחד, ואבואה אל מזבח אלהים אל אל שמחת גילי. \n", "summary": "השגת עושר הישות האלוהית מביאה לדבקות אלוהית ונגרמת ממנה, ועל-ידה הוא ניצול מעוני העולמות הנפרדים.\n"}, {"id": 1754, "paragraph": "העזר של רוח הקודש על מעשה המצות ועל התורה, לתלמודה, לשינונה, לגירסתה וסברתה, בהעלם הוא בכל מקום, ובגלוי הוא רק בארץ ישראל. רצונך לראות את השכינה בעולם הזה, עסוק בתורה בארץ ישראל. אמנם, טהרת הגוף נחוצה היא להופעת האור של רוח הקודש, ובימי עזרא בקשו לרכש להם את הסיוע של רוח הקודש שיהיה מגלה את בהיקת אור המצוה, על כן תקן טבילה. אמנם אחר כך הושפל העולם, והוכרח הדבר לשאוב את הקיום ממעין יותר עליון, אור התורה בעצמה, שכל טומאות הגוף אינן יכולות לחוץ בפניה, הלא כה דברי כאש נאום ד', מה אש אינו מקבל טומאה כך דברי תורה אינם מקבלים טומאה. וצפיה לארץ ישראל, ותשוקה לטהרת הגוף, היא גם כן משרה את הרגשת רוח הקודש באיזה בבואה כהה, שגם בה ישמח לב נשבר המצפה להושע. ומן המיצר אקרא יה, ענני במרחביה, וכי אשב בחושך, ד' אור לי, אור עולם באוצר חיים.\n", "summary": "רוח הקודש המסייעת לתורה ולמצוות שורה בגלוי בארץ ישראל, ואפילו הציפייה אליהם משרה את הרגשתה.\n"}, {"id": 1679, "paragraph": "יסוד היראה הוא מה שמתיראים להפסיק את הדבקות אלהית, המלאה אורות עליונים, וחיים עד העולם, ותוספות הארה בכל העולמים, ונחת רוח ועונג עליון ביסוד חיי החיים. ומיד בהפסק החשק, ונטיית התאוה הבהמית, הכל מסתתר, והאורה מתטשטשת, ומרגישים מיד מיעוט השגה וכהות רגש, הסרת רוח השמחה העליונה, ופחדות של שפלות. וזה נוהג גם בכל נטיה לצד החומריות, ותמהון לבב, גם כשהיא של רשות, וקל וחומר בעניני איסור, שאין שיעור לנפילה והריסה, וחשכת המאורות, וסיתומי צינורות החיים, התמעטות השפעים והעינוגים. על כן יאחז צדיק דרכו, ואיש נלבב תמיד יוסיף אורה ונהרה, ובאור תורה יאמץ, ובעז קדושת תפילה ושיחה, זימרה והודאה, ומחשבה קדושה ועצת גבורה וצפיית ישועה יחזיק, ולא תרפינה ידיו, ורב טוב יוסיף, ופאר מקדושים על הדרת חייו יופיע, ובהיכלו כולו אומר כבוד, יגיל וירנן בתשועת ד' אשר תשגבהו.\n", "summary": "יסוד היראה הוא הפחד להפסיק את הדבקות האלוהית, הנפגמת בנטיית התאווה, ומתגברת באור התורה ועֹז התפילה.\n"}, {"id": 1827, "paragraph": "שורש הגאוה היא בקדושה גדולה, היא הגאוה הקדושה. מתגאים אנו בד', באלהים הגדול, חרב גאותנו. מתגאים אנו ביחד עם כל העולמים, עם כל היצורים, כי כולנו יצורי אלהים חיים אנחנו, כולנו הננו קשורים באור החיים השלמים העליונים, וסוף הכל להאגד בחיי כל. מה רבה היא ההארה המפוארת של מקור חיי העולמים, ההולכת ושוטפת על הכל. מתגאים אנו בגאות ד'. גאות ד' היא מקור הענוה, מקור השלום, אש אוכלה, המכלה את כל הזוהמא של גסות והפרדה, של כל טומאת רעיון, של כל חולשה וטמטום. אור ד'. ויאר לנו. עזי וזמרת יה, ויהי לי לישועה.\n", "summary": "שורש הגאווה בקדושה הוא גאוותנו בה'.\n"}, {"id": 1882, "paragraph": "כל מה שיש בו משום עבודה זרה, אף שיש בו איזה תוכן של נוי גשמי, או גם רוחני, נדע ברור שהוא רק מצד חיצוניותו, ובתוכו מונח ארס של השחתה עמוקה. והמקושרים בקשר של אמונה תפלותית, מקום קישורם הוא בפנימיות התוכן, שהוא הוא המשפיע את הרשעה הפנימית, מפני שכל עבודה זרה היא נסיגה ממקור החיים והטוב, מקור מים חיים, לחצוב בורות נשברים אשר לא יכילו המים.\n", "summary": "כל מה שיש בו משום עבודה זרה, אף שבחיצוניותו יש נוי רוחני, פנימיותו ארס משחית.\n"}, {"id": 1765, "paragraph": "המאכל של ארץ ישראל מקדש בפנימיותו, ואינו מגשם כי אם בחיצוניותו, אבל ממאכלי חוץ לארץ צריכים להזהר. ולפי רוב הצפיה לארץ ישראל מתעלה המאכל שבחוץ לארץ גם כן. וזהו סוד הזכרת ירושלים בעל נהרות בבל, או בשיר המעלות שובה, בכל סעודה. צפיית ארץ ישראל הבאה תיכף למזון, מעדנת את המאכל שבחוץ לארץ, ועושה אותו קרוב לעילוי של ארץ ישראל. וגם בארץ ישראל, מפני התמעטות הקדושה שעל ידי החורבן, יש הגשמה לפי הערך במאכל, שעולה ומתרחן על ידי צפית הישועה, המובלטת במזמורים האמורים.\n", "summary": "המאכל של ארץ ישראל מקודש בפנימיותו, והציפייה לארץ ישראל על-ידי הזכרת ירושלים בסעודה, מעלה את אכילת חוץ-לארץ.\n"}, {"id": 1711, "paragraph": "כשהגוף טהור מטומאת התאוות והעונות, משיגים אור גדול ושמחה עליונה גם מההשכלה הפילוסופית באלהות. אבל כדי להטעים טעם שמחת קודש לירודים, מוכרחים לעלות למדת העליה של רזי תורה, המפרשת כשמלה את האור האלהי, ומרוב יפעת תפארתה תשיג נהרה גם הנפש המגושמת. על כן בדורות האחרונים, שכל כך גברה אפלת התאוות, וכחות הגוף הם חלשים עד שאי אפשר לעמוד נגד השיקוע החומרי, הכרח הוא להאיר באור הרזים הבלתי מוגבל, המתעלה בחופשו המרומם עד מרומים עליונים, ומשפיע שמחת גיל של יפעת קודש לנפשות עגומות ונדכאות. ומכל מקום, מי שלבו שלם ביראת ד' באמת, ישתדל להיות טהר ידים וטהר לבב, ויוכל לטעום גם כן את הבהירות הפשוטה של נועם ד' השכלית, המתפשטת על פי השכל האנושי, שיש בה עונג של קדושה מיוחדת, ויצרף את החול אל הקודש, ויזכה אז ביותר להבחין בין קודש לחול, ויראה כי מתוק מאד האור האלהי הבא משפעת הקודש של התגלות אלהית אשר בסוד ד' ליריאיו, באין ערוך יותר מהנועם המוגבל שיוכל לתן השכל האנושי. אמנם מי שיש בו קדושה פנימית, אז גם השכל האנושי מעורר את חיי נשמתו לשאוב ממעין הקודש אשר בעצמיות נשמתו פנימה, ושאיבה זו מתאחדת היא בעומק עצמותה עם ההארה הרזית. וזאת היתה מדתו של הרמב\"ם, ושל יתר גדולי ישראל, קדושי עליון, ששאבו את חכמתם האלהית על ידי המעבר של השכל האנושי אשר למטפיסיקה הפילוסופית, שחדרו בתומת רוחם מן החול אל הקודש. \n", "summary": "בזמן הזה משיגים שמחה רק מרזי תורה, והגדולים טועמים מעט עונג גם מהפילוסופיה, וגדולי עולם שואבים ממנה הארה רזית.\n"}, {"id": 1698, "paragraph": "האדם הפראי לא הבחין בין מה שהוא מזין ומשובח בטעם, ובין מה שהוא צומח בשביל מטרות אחרות, לא בשביל אכילת האדם. את הכל, כל מה שנזדמן לו ברעבונו, לקח ולעס. וברבות הימים עמד על המבחן, לברר לו את המסוגל לו ביותר, ובחר לו את הפירות, התבואות והצמחים, הנאותים למזונו, וכן הלאה. בחיי הנשמה גם כן יונק העולם מכל ספרות, מכל מה שצומח על הקרקע הציורית של האדם. יבאו ימים ויתברר מהו המאכל הרוחני הראוי לאדם, אז אהפוך על עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ד'. וכשם שהתעשיה מהפכת כמה דברי בלתי מועילים לדברים מזינים ומועילים, כן תשוב החכמה העליונה להפוך המון רעיונות ותבואות הרוח שאין להם כעת ערך, לדברים משיבים את הנפש. ומעין דוגמא של עולם הבא יש לצדיקים קדושי עליון גדולי דעה בעולם הזה. ועלהו לא יבול, אלו שיחת חולין של תלמידי חכמים.\n", "summary": "כשם שהאנושות למדה לברור את מזונה הגשמי, ולהפוך מזון בלתי-מועיל למועיל, כך תלמד לברור את ספרותה ולתקן את רעיונותיה.\n"}, {"id": 1920, "paragraph": "עמלק מחזיק בהטבע בעיקר בעבור אהבתו להרע שנמצא גבול בשמרי הטבע, והוא קשור בו, ואינו יכול לסבול ניסים בעולם, ולא שינוי טבע במוסר האדם. ולעומת זה ישראל יצר ד' להבקיע את חומת הטבע, ומציאות הניסים עשו חלונות בהטבע, באופן שאיננו סותם בפני האור האלהי, ונמצא שאחר שכבר נעשו הניסים בעולם, בהריסת הטבע, כבר נתמתק הטבע עצמו, באדם ובעולם. ולעתיד לבא לא יהיה הטבע סותם כלל בפני האור האלהי, כי אם הוא מאיר על ידו בפילוש גמור, וכן לא יהיה טבע האדם סותם בעד הקדושה והנועם האלהי העליון. ואז לא יהיה שום צורך במיתה, ויבא עולם חדש מלא חיים, כל הנותר בציון והנשאר בירושלים קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים.\n", "summary": "ישראל פותחים חלונות נסיים בטבע, ובכך מוחים את עמלק האחוז בו, ובעתיד הטבע לא יחצוץ כלל בעד האור, והמוות יחדל.\n"}, {"id": 1803, "paragraph": "כל המחשבות הקדושות, והדיעות הנשגבות, צומחות הן על המרחב של השדה אשר ברכו ד'. והם עולים תמיד, בכל עת ובכל שעה, בכל רגע ובכל חלקי הרגע, צמחים חדשים ונפלאים, ציצים ופרחים, כמו שעולה תמיד ההשפעה של החיים לעינינו, והשפעת הקיום בכלל, הכל משפע השכל העליון והחיים המושפעים בו, המופעים על ידו. וחכמי לב, משכילים מקוריים, מקבלים את המחשבות ממקור הקודש, מעבדים אותן בעיבוד שכלי והרגשי. ועל פי מדת הדבקות האלהית השכלית וההופעית שלהם, ככה הם מתקרבים יותר אל מקורם של הדברים, והם מאספים אליהם את התבואות הללו. וכל חלק שנוסף ונקבץ על ידי משיגים, כבר נותן הוא מקום לקליטתו של חלק אחר, יותר נשגב ויותר פועל, יותר מחיה ויותר מעמיד את העז של קודש ד' בעולמים. והם הם מחצדי חקלא, אוספי תבואת השדה אשר אור ד' זרוע בו. ולפי רו�� הקציר, ככה תגדל ברכת הצמיחה, כי הארץ נתן לבני אדם, לעבדה ולשמרה. והענינים נעשים אנושיים בנשמת ישראל, והם עם זה דבקים בשרשם, מפני הדבקות הרעננה של הנשמה הישראלית בשרשה. ויש דרגת השביעית, שאין הדברים נתקים ממקורם כלל להיות אצורים באוצר היחיד, אלא הכל נקלט בקליטה כללית של כלל האומה, כללות ישראל, וכללות הנשמה הכוללת, נשמתו של אדם הראשון, שכוללת בה גם נפש הבהמה, אדם ובהמה תושיע ד'. והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך, ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול.\n", "summary": "קליטת שפע המחשבות ועיבודן, מקרבות את חכמי הלב למקורן, ומכשירות מקום לקליטה נוספת, ובדרגה עליונה הן אינן ניתקות ממקורן  כלל.\n"}, {"id": 1672, "paragraph": "כל מה שהמחשבה משוטטת יותר בהענין האלהי, כל מה שהיא יותר דבוקה בשכל וברצון, ברעיון ובחשק, בדמיון ובציור, בהמובן ובמה שהוא למעלה מן המובן, בהשערה ובנטיה, להקדושה האחדותית של יחוד האל המיוחד ב\"ה, הרי כל ההויה כולה כלולה בקרבה, כי המחשבה הדבקה בשורש היש הרי כל היש קשור עמה. וכיון שהדעה האלהית כוללת הכל, כל היצורים וכל מחשבותיהם, כל תעלומותיהם וכל נגלותיהם, כל העבר ההוה והעתיד, על כן לפי אותה המדה של הקישור האמיתי עם התוכן האלהי באמתתו, חל רוח הקודש על המשיג העובד, הקשור והדבק, וכל תעלומות עולמים מתגלים לו, ואור הגנוז, שהאדם צופה על ידו מסוף העולם ועד סופו, מתגלה אליו. ועם כל רכוש עושר ידיעתו, הרי הוא מתמלא ענוה ויראה, דרך ארץ וישוב דעת, אהבת הבריות וחמדת המדות, וכל העולם כולו קרוב אליו ברוח חסד ואהבה, ואושר החיים וכל הברואים כולם נעשה קרוב אל לבו. על הכל הוא מתפלל, עם הכל הוא מיחל ומקוה לחסד ולרחמים, לאורה וצהלה, עם כל בריה הוא מצטער בצערה, ועם כל נשמה הוא מקוה את תקותה, על הכל סוכת שלומו פרוס, ומעין דוגמא של חסד של מעלה מתמשך עליו. וחוזר הרצון האיתן והקדוש ומתיחד עם הידיעה, והתעלומות מתגלות, והנשמות, עם כל תוכניהם, כל מסתריהם ופנימיותיהם, מתגלות לפני רוח ד' אשר בלב איש אשר ד' אור לו, אשר ידע שמו. \n", "summary": "ככל שמחשבתו של אדם משוטטת ודבקה בעניין האלוהי האחדותי, רוח הקודש שורה עליו, והוא מתמלא בענווה ואהבת הבריות.\n"}, {"id": 1784, "paragraph": "כל הצמחים השכליים שאינם נובעים מעצמות התורה, הרי הם דומים לערבים, ערבי נחל, שהם מצטרפים באגודה, אבל אינם נושאים פירות. והלח הרוחני שבהם, כשהם מלאים קודש, הוא מכלל שכרן של מחזיקי תורה ועושי מצות, שאין דומה כלל לשכרן של תלמידי חכמים עצמן, אשר עין לא ראתה אלהים זולתך, שהם מתעדנים על עצי ד', נושאי פרי חמד מפריה של תורה. ממני פריך נמצא, ממני דוקא.\n", "summary": "הצמחים השכליים שאינם נובעים מעצמות התורה, דומים לערבה, הנאגדת עם שאר המינים אך טפלה אליהם.\n"}, {"id": 1830, "paragraph": "יש שנספגת כל הזוהמא שברוח לתוך הגוף, ונעשה הרוח צלול וטהור, ומתוך טהרו הרי הוא מלא עצמה, ובעוצמתו הוא מזכך ומטהר את הגוף, ומעלהו למעלה עליונה מאד. ודוגמא זו ישנה בכלל ובפרט, בכללי כללות ובפרטי פרטות. ביחוד ניכר תוכן זה בעקבתא דמשיחא, וכל הנוגע למאורעות הנוגעים לו.\n", "summary": "לפעמים זוהמת הרוח נספגת בגוף, והרוח שנטהרה חוזרת ומזקקת את הגוף, וכן הוא בגוף והנשמה הכלליים, ובפרט בעקבא דמשיחא.\n"}, {"id": 1724, "paragraph": "כשלומד או כשמשיג השגות קדושות, יכוין שהקדושה תתפשט בו על ידי התנועות הרוחניות, בדרך עילה ועלול, עד להמדריגות היותר תחתונות שברוחו ומהותו. וכשמתעורר ברגש קדוש, או כשעושה שום מצוה מעשית או תנועה טובה, יכוין שתתפשט הקדושה מלמטה למעלה, גם כן בדרך עילה ועלול, על מהותו ושיעור קומתו, אלא שבכונה הראשונה הוא באור ישר, ובשניה הוא באור חוזר. ובתורה עצמה יכוין, שמצד הענינים שבמהותו שהם למעלה מגילוי האור שבתורה זו, יתפשט כח הקודש בדרך אור חוזר למעלה למעלה, ומה שהוא בשוה לו ולמטה ממנו, יתפשט בתור אור ישר. וכן במצוה, מה שהוא למעלה ממדריגה זו של המצוה במהותו, יתפשט כח הקודש בדרך אור חוזר, ומה שלמטה בדרך אור ישר. וכמו שהוא מתכוין על זה בבחינת עצמו בפרטיות, כן יכוין גם כן בבחינת העולמות כולם, שהרי הוא נלקח בתור תמצית מן כל ההויה, כאדם שהוא חלתו של עולם, וכל אחד חייב לומר בשבילי נברא העולם, אם כן יש בכל אדם כגדולתו של אדם הראשון, וכשמשתמש בה בקדושה אשרי לו ואשרי לדורו.\n", "summary": "בכל לימוד, מעשה ותנועה, באדם ובעולם, יש לכוון להתפשטות אור ישר על המדרגות התחתונות, ואור חוזר כלפי המדרגות העליונות.\n"}, {"id": 1900, "paragraph": "אסור להיראה שתהיה מופרדת מהחכמה, כי אם תמיד תהיה מחוברת לה, יונקת ממנה, וממילא משפיעה עליה. וזה נוהג בין בההזרחה הכללית של הברקת היראה והחכמה בנפש, בין בכל הפרטים המסתעפים שלהם, שעל כל פרט של פרטי היראה צריכה החכמה להאיר את אורה, ומתוך כל פרט מפרטי החכמה צריכה יראת אלהים בכל ערכיה, המעשי, המדותי, הרגשי, וגם הדמיוני, להיות מתפרנסת. ומהחיבור המתאים של אלה שני המאורות, מאירה נשמת האדם, והופעת התשובה, רווית העדן והשמחה והחיים, באה לעולם.\n", "summary": "היראה וכל פרטיה מוכרחים להיות מחוברים עם החכמה וכל פרטיה, ומחיבורם מאירה נשמת האדם.\n"}, {"id": 1766, "paragraph": "מוטלים אנו בין שני הזרמים הגדולים, כל הררי האור והאש הרוחניים שלמעלה מן ההכרה סובבים אותנו, מזדעזעים הם תמיד, וגורמים זעזועים נשמתיים גדולים בקרבנו, ואותם התהומות העמוקים שלמטה מן ההכרה, הם תמיד גם כן שואנים, הומים ושוטפים, ומשבריהם וגליהם פוגעים בנו, ואנו מתרעדים ומשתטפים עמם. וכל התנועות הגדולות הללו אינן פוסקות, פועלות הן תמיד בהמיה רבה, ברתיחה אדירה, ובגאות חיים עזיזים. אנו צריכים תמיד להכשיר את כלי קיבולנו, את כל צינורות החיים הקבועים בנו, שיהיו מוכשרים לקבל את הטוב, הנאה, הישר, הטהור, הקדוש והמאיר, שנוזל משני הזרמים הללו יחד. וכשאנו מתכשרים לזה, יוזלו עלינו ממעל ומתחת רק שטפי טוהר, חסד, גבורה ותפארת, ומים עליונים ומים תחתונים ישקו, ותהום אל תהום קורא בחיל. ואנו יכולים להיות עשויים בעז, להיות הצינורות המחברים את המרומים והתהומות, להעלות את האורה התהומית למרומי הרום, ולהוריד קוי אורה אדירים למעמקי תהומים, להאיר שם בשטף אור וחיים, וחיי עולם וחיי קודש יאצרו ויחסנו שם, להיות לברכת עולמים.\n", "summary": "מוטלים אנו בין זרמי האור שממעל להכרה ושתחתיה, וצריכים אנו להכשיר את עצמנו לקבל את הטוב משניהם ולחברם.\n"}, {"id": 1787, "paragraph": "לפעמים יש שמה שפעולה אחת מקלקלת אין המון רעיונות ורגשות יכולים לתקן. ולפעמים מחשבה אחת מתקנת המון קלקולים מעשיים, ואין המון מעשים יכולים לתקן מה שמחשבה גדולה אחת פועלת.\n", "summary": "לפעמים המון מחשבות אינן יכולות לתקן קלקול מעשי אחד, ולפעמים מחשבה אחת מתקנת המון קלקולים מעשיים.\n"}, {"id": 1846, "paragraph": "אי אפשר לאדם שיהיה מסור ונאמן למחשבותיו, הגיונותיו, רעיונותיו ודמיונותיו, בחוץ לארץ, כתכונת הנאמנות הזאת בארץ ישראל. הופעות הקודש, באיזה מדריגה שיהיו, הן בארץ ישראל נקיות לפי הערך, ובחוץ לארץ מעורבות בסיגים וקליפות מרובים. אמנם, לפי גודל התשוקה והקישור של האדם לארץ ישראל, הרי רעיונותיו מזדככים מיסוד אוירא דארץ ישראל, החופף על כל מי שמצפה לראותה. שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה.\n", "summary": "בחוץ-לארץ מחשבות האדם מעורבות בסיגים, ואי-אפשר להיות נאמן אליהן כמו בארץ ישראל, אלא על-ידי התשוקה אליה.\n"}, {"id": 1772, "paragraph": "אנו מסתכלים בדורות הראשונים, המסופרים בתורה, בנביאים ובכתובים, אותם הדורות שהיו עסוקים במלחמה, והם הם הגדולים שאנו מתיחסים אליהם בידידות וגדולת קודש. הננו מבינים שהזיק הנשמתי הוא היסוד. אותו מעמד העולם שהלך במרוצתו אז, שהיתה המלחמה כל כך נחוצה בו, הוא אשר גרם להופיע את אלה הנשמות, שהרגשתן הפנימית בתוכן שלם היתה. מלחמת קיומם, קיום האומה, מלחמת ד' היתה, בהכרה פנימית. עזיזים היו ברוחם, ידעו בעומק החושך לבחור בטוב ולסור מן הרע, גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי. כשאנו מתבוננים אליהם, הננו, בכל ההופעה הרוחנית שאנו כל כך שוקקים לה, משתוקקים לאימוצם, לכח החיים החטוב והגבוש, האיתן והמוצק, ששכן בקרבם, ומתוך תשוקה זו כח הרוחני שלנו מתאמץ, וכח גבורתנו מתעדן, וחוזרות אותן הנשמות החזקות, וחוזרות לחיות בנו כימי עולם.\n", "summary": "ההתבוננות בגבורת החיים של אבותינו ובמלחמותיהם, מאמצת את כוחנו ומחייה את נשמותיהם בקרבנו.\n"}, {"id": 1675, "paragraph": "לא מהתרשלות בא ביטול תורה שלי, כי אם מגעגועים פנימיים על טוב ד' של רזי תורה, על דבקות עליונה, נפשי חמדה בצל ידך לדעת כל רז סודך. רבו עלי אמנם העיכובים מלהוציא אל הפועל את עומק הקודש שבנשמתי, אבל לא מפני זה אניח את דרכי, דרך הקודש יקרא לה, ותורה עליונה היא מקור שעשועי, והיא תביא לי את ברכת התורה, את עומק החסידות, את ענות הצדק, את אור העז והרוממות. ולבי יפתח להשכיל באמתת אור ד', להתפלל על כל נאנח ונדכא, על כל צריך לרחמים, על העולם כולו, על הדור, על הנשמות הנדחות, על כל צער וחסרון. ויאירו עיני להצטער בצער העולם, בצער השכינה, בשכל טוב, בהשגת ד'. ואני בד' אעלוזה אגילה באלהי ישראל, אלהי ישעי, האל המאזרני חיל וישם רגלי כאילות, למנצח בנגינותי. ומה שהמחשבות העשוקות, החפצים והכיסופים, באים אלי שלא בהדרגה, למעלה ממדרגתי, אין לפחד מזה מאומה, כי זאת היא תכונת הדור, ובפרט אני, שאני צריך לאחד את הכל, את כל ההרגשות, כל הידיעות, החכמות, הציורים, השיחות, העובדות, השירות והמליצות, הסיפורים, וההלכות, האגדות והמשלים, ודעי צריך להיות פונה על גוי ועל אדם יחד, ולצפות לצפיות עליונות, ולדעת עמקי תחתיות להעלות משם פנינים, אבני ספיר וברקת. עם כל עניי וענותי, צריך אני לדעת כי מפלאות תמים היא עמדת נפשי, וכל הסיבות השונות שבמצבי, ועל כולם אודה ד', ואשמח במתנת חלקי, ואתחזק ואתאמץ לעבדו, למען שמו באהבה, בשכל גדול, ובנטית אמת לאמתו, לאהבת הקודש, הנשגב, הטוב והיושר, להוציא מן הכח אל הפועל סגולות יקרות, להשיב רבים מעון, ולהרבות אור חסד עליון על עמו ועל כל יצוריו.\n", "summary": "ביטול התורה שלי בא מגעגועים עזים לצפיות עליונות, ואם באים הם בלא הדרגה, לא אבהל, שכן זאת תכונת הדור ותכונתי.\n"}, {"id": 1937, "paragraph": "כאשר עוסקים בחיובים ואין עוסקים במקור החיובים, אז התוכן של החיובים מובן באופן כהה ומרוסק, ועל כן הקישור עם החיובים בעצמם נעשה רפה וחיצוני. לזאת אי אפשר לשום גאולה פרטית וכללית לחול בעולם, כי אם על ידי התנשאות הנשמה למקור החיובים, למקור התורה, ופנימיות התורה היא רפואת כל.\n", "summary": "כשעוסקים בחיובים ואין עוסקים במקורם, הקישור אליהם נעשה רפה וכהה, ולכן גאולת הכלל והפרט תלויה בלימוד רזי תורה.\n"}, {"id": 1729, "paragraph": "כשמרגיש האדם שנהרס הרבה ברוחניות, ידע שהגיע לו התור לבנות בנין חדש, יותר נעלה ונשגב, ויותר קיים ומפואר, ממה שהיה בראשונה, ויתחזק ויתאמץ בתיקון מעשיו ודרכיו, בסדר הגון, באומץ לבב ובחפץ טהור, בלב מלא עז ושמחה פנימית. כי טוב וישר ד', על כן יורה חטאים בדרך, ידרך ענוים במשפט, וילמד ענוים דרכו.\n", "summary": "כשמרגיש שנהרס ברוחניותו, יידע שהגיע הזמן לבנות בניין חדש מפואר מהקודם.\n"}, {"id": 1945, "paragraph": "במחשבות הגדולות, הכלליות, מתגלה הנועם העליון של עולם הבא, אור הבינה. וברעיונות ועצות המוסר וההדרכה המדותית, וכל פרטיה של תורה, מתגלה זיו השלום, והשפעת הטוב המיסד עולם, ומכינו להיות עומד וחי, בחיי היחיד ובחיי החברה, בחיי שעה ובחיי עולם. והיינו דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. וצדיקים הולכים תמיד מחיל אל חיל, מדרך לנתיב, ומטיילים מנתיב לדרך בעילויים, וטועמים את הנועם בכל עדניו, ומתענגים על רוב שלום, ועולים מן השלום, והמנוחה שבאה לרגליו, אל הנועם, ומרבים נועם בעולם הרוחני ובחיי הנשמות, ושלום בעולם המעשה ובחיי הגויות. ולא מצא הקב\"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ומה מונח בתוך הכלי ההוא, עצם הברכה, ומה היא עצם הברכה, זהו הנועם, ברכת משה שברך את עושי המשכן, כאשר הביאו אליו, וראה שעשו ככל אשר צוה ד' אותו, ומה ברכה ברכם, ויהי נועם ד' אלהינו עלינו, וכן אמר להם, יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם. והיא שכינה העליונה, אוצר הנועם, רחובות הנהר, מקור התורה בכל נועמה. הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים.\n", "summary": "במחשבות הכלליות מתגלה הנועם של העולם הבא, והוא שורה בשלום העולם הזה, המתגלה על-ידי פרטי התורה והמוסר.\n"}, {"id": 1751, "paragraph": "מצד קדושת המעשה וקדושת המחשבה, הפועלת לקבע קדושת הטבע והרצון ביסוד יסודו, עד לקדושת הזיווג בעצמות הטבע הטהור והקדוש, כדוגמת האדם לפני החטא, ולמעלה למעלה, גם על ידי השאיפה לקדושת עולמים זו, מתעדן כל הקישור הנפשי, ויחס המשפחה מתקשר בחוטי קודש קדשים, שהם חזקים ואמיצים מאד, וגורם שפע חיים ארוכים לתולדותיו. ומיסוד צדיק כזה מושפע שפע החיים והעדינות, העז והאומץ, וגבישות החיים, בגדולה וגבורת עז על כל החיים, על כל הנלוים אליו, על כל הדור, על כל העולם. אומץ מוסיף אומץ, חיים ממשיכים חיים, כבוד ותפארת מזהיר תפארת והדרת קודש על כל.\n", "summary": "קדושת המחשבה והמעשה מקדשת את הטבע והרצון, ובייחוד קדושת הזיווג, המשפיעה על הכל חיים ואומץ.\n"}, {"id": 1812, "paragraph": "כל מה שאנו מדברים מתשוקה אלהית, מדבקות קדושה, משמחת אור עליון, הכל בא לנו על ידי הלבוש של כנסת ישראל, שנשמתנו בה דבוקה, ממנה שואבת אורה, והיא בית לד', היכל מלך מלכי המלכים, מילוי השם הקודש באורותיו, אשתו כגופו, אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי, מלכת עולמים, השלמת ההופעה האורית החיה והמפוארה, הטהורה והעזיזה, בכל הנשמות, בכל הבריות, בכל העולמים. והאידיאה הלאומית הישראלית חודרת בעצמת חייה בכל פרט ופרט מישראל, ובכל מעשיו ותנועותיו, שיחיו ושיגיו, שאיפותיו וקניניו הפרטיים. אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, ��נותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל, מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן, צאנינו מאליפות מרובבות בחוצותינו, אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלהיו. ואשרי האיש שעם זה הוא עמו, אשריך ישראל, אשריך ישראל כולך בכללותך, ואשרינו מה טוב חלקנו בפרטיותנו, שהננו בנים לעם קדוש זה, עם מפואר זה, עם עולמים זה, עם אור עולם חי ומאיר בלבו, עם יסוד הרוממות והגודל, הזוהר האידיאלי, לכל האדם, עם יסוד עמים ולאומים, עם זיו העולם וכבודו. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.\n", "summary": "כל מה שאנו מדברים מתשוקה אלוהית, בא לנו מלבושיה של כנסת ישראל, שהיא בית ה', ואשתו כגופו.\n"}, {"id": 1855, "paragraph": "עולים הם הדמיונות מתהום הנפש, הם זרע רענן מחביון הנשמה, עולם מלא בהם נשקף. לא חזון שוא הוא התאמת הנפש ודמיונותיה עם העולם וכל יצוריו. ים הדמיון הגדול, אספקלריא של המציאות הוא. המציאות רושמת בתוכו את רישומיה, ומן המציאות הרי הוא עצמו לקוח. זהירות וזיקוק צריך הוא הדמיון, שמירה גדולה דרושה לאדם מערפליו ועיקולי ארחותיו, סיבוכיו ונפתוליו. אבל אחרי כל אלה, הלא אוצר חיים של סגולות עליונות, העולם כולו, בגשמיותו ורוחניותו, בתכסיסיו, במוסריו, בשאיפותיו ובפרטי גוניו, בו הוא מתבלט. וברוח קודש, בחזיון של טוהר פנימי, ילך ויזוקק, ילך ויתאמת, עד שהצפיה שבאספקלריתו תתגבר ותאמץ, עד שכל דפקיו יתבררו, עד שכל תנועותיו וחזיונותיו, תולדותיו והשפעותיו על החיים העצמיים, יבוססו, ויתחברו עם היסוד המדעי, עם החיים הממשיים, עם הציורים הנהדרים, עם הבירורים של חיי הדייקנות הבהירה. ומתוך הנהרה העליונה, שאשדי נחליה במעין הקודש, בתורה, בנבואה, ברוח הקודש, בכל לב קדוש, בנשמת צדיקי עולם וזוהרי אוריו, הנם נשפכים, מתוך אוצרי אורים אלה יושטף על הדמיון אור, וילך הלוך וגדול, הלוך והתאשר, הלוך והתעדן, ונחלי עדנים ישוקה, וטל חיים בו יגלה, ומקורות עונג מקרבו יפכו, ואומץ עליון ימלא את הלב הטהור. נאזר בגבורה יגלה החמוש בזין קודש של הדמיון הכביר בטהרתו, ויתיצב כסולם מוצב ארצה, להגיע על ידו לאושר מרומים. ועם כל החוקה, עם כל התלמוד והתורה, עם כל הגעגוע הקדוש ורגש התפילה וכל שיחת קדשה, עם כל החיים והעולם, עם זיו כל היצורים, יאוחד. ובעשרו הכביר ילוה לו מקור שירה, והיה שירת קודש, שירת נועם, מעין חיים של שירת מלאכי השרת, יפעת סגולה של חכמת עולמים, של חוסן ישועה, של דעת ד' ופעליו, הליכות אלי מלכי בקודש.\n", "summary": "הדמיון הוא אספקלריה של המציאות, ובצירופו לדייקנות השכל הוא מאיר את העולם, ומהווה מקור לשירתו.\n"}, {"id": 1706, "paragraph": "כשהעבודה מיוסדת על יסוד הרגש והתפילה, דואגים תמיד מנפילה, כי תפילה חיי שעה היא, והרגש משתנה לרגעים. אבל כשהיא מיוסדת בעקרה על השגת השכל והתורה, אז האדם בטוח יותר מנפילה, כי תורה היא חיי עולם, ודומה לאור המאיר תמיד. ואף על פי שעם כל זה אשרי אדם מפחד תמיד כתיב, מכל מקום הרבה ערבון ובטחון נמצא על ידי התורה. על כן צריכה הכרעת התורה להיות מרובה בארחות העבודה, כדי לתן בלב אומץ ובטחה. ומכל מקום ידע, שאין אדם בזמן הזה יכול למצא מעמד, אם לא יכין גם כן את הרגשותיו על ידי תפילה. ועם זה יתקן את סביבתו המציאותית, ויהיה תמיד בין תקוה ופחד, עד יערה עליו רוח ממרום, ואומץ ד' ישגבהו, עד שלא ישפיע עליו פחדו כי אם טוב ועדינות, ולא שום חולשה ורפיון.\n", "summary": "עבודה המיוסדת על רגש ותפילה, עלולה לנפילות, ואילו בתורה יש ביטחון מהן, אמנם בזמן הזה מוכרח הוא כינון הרגש הבא ממנה.\n"}, {"id": 1928, "paragraph": "ממה שמסיחין את הדעת מהשכל היותר פשוט, סובלין ממיעוט ההופעה בשכל היותר עליון, כי הראשית והאחרית זו בזו נעוצות.\n", "summary": "כשמסיחים את הדעת מהשכל הפשוט, סובלים ממיעוט הופעה בשכל העליון כי הראשית והאחרית נעוצות זו בזו.\n"}, {"id": 1844, "paragraph": "כשדבקים בתורה, דבקים בעץ החיים ממש. וכל אשר יתבסם האדם יותר, ונשמתו תקלוט בתוכיותה את אור התורה בעומק עמקיה, יתברר לה התוכן של אחיזתה בעץ החיים על ידי התורה, עד שתרגיש את הרחבתה של תורה באותו הנחת הטבעי של הרחבת החיים, ותשתעשע בפלפול התורה, בישוב, בנועם, בעומק, ובכל חיל וחריצות שכלית, בחמדת אמת, בלא שום גמגום ורפיון כלל. ולא תצטרך אז הנפש לשום ענין ושום אמצעי לעורר בקרבה את חוש חייה האלהיים, כי תשאב ברחבה מנחל העדנים המפכה חיים, חיים ממש, חיי עולמים, שכל חיי שעה וגווניהם כלולים בהם במעלה עליונה, במעלה עולמית. אז תבא אותה השקידה העליונה, שקידת הדיבור ושקידת המחשבה, העז והצהלה, הענוה והתפארת, ופאר החיים תשית לראשה, לוית חן, עטרת תפארת תמגנך.\n", "summary": "כשדבקים בתורה – דבקים בעץ החיים ממש, ועל-ידי קליטת התורה יתברר לנפש דבר זה, והיא תחמוד בתורה בטבעיות.\n"}, {"id": 1956, "paragraph": "המצות הן הן האדם העליון הכללי בעצמו, כלומר המהות האיכותית של הצורה הכללית של היש הרוחני, ברום המוסר ורוממות המגמה שלו. ותיאור החיים שמתהוה על פי המילוי של המצות, הם הם החיים האידיאליים, שאינם אידיאליים רק לאדם הפרטי והחברותי לבדו, אלא הם הם אידיאליים בעד כל היש. כל ההויה שואפת לאותו התוכן האידיאלי המגמתי, שבשבילו נברא העולם, בשבילו מתקיים, ואליו הוא שואף להיות הולך ומתפתח, הולך ומתהוה, ואי אפשר לצורה רצונית אידיאלית להיות כי אם כחטיבה זו, ניצוץ מלהבת הגדולה.\n", "summary": "המצוות הן האדם העליון, כלומר המהות של היש הרוחני ברום מגמתו, ואורח החיים שלהן הנו החיים האידיאליים של היש כולו.\n"}, {"id": 1954, "paragraph": "אמת הדבר שמה שהוא זר הוא מעיק על הרוח, ומעכב את הפריחה העצמית, ואת חיי הנשמה מהגלות. אבל על דבר ההחלטה מה הוא התוכן הזר בעניני הרוח, על זה צריך משקל גדול. כי יש אשר הדמיון העצל מחליט על הארה רוחנית, שהנפש הנדהמה ונתונה בכבלי שנת העצלות לא הורגלה בו, שהוא זר, מה שבאמת הוא פנימי ועצמי, אלא שהאופי החשוך שנקבע בה, מחסרון דעת ומיעוט עבודה רוחנית, מנכר לה את כל יקר ומרומם. אבל מה שיבורר אחרי חשבון אמת וצדק, או אחרי בירור גמור על פי התורה, שהוא זר, הוא באמת משחית ומזהם, ובכל עז הננו מוכנים להרחיקו. ואל תקרב אל פתח ביתה.\n", "summary": "הדמיון בעצלותו עלול להטעות, לראות הארה רוחנית כנטע זר ולגרום לדחייתה, וצריך לברר היטב, ולדחות רק את הזר והמשחית.\n"}, {"id": 1930, "paragraph": "אם יעלה על לב תלמיד חכם, וביחוד מי שהוא בתכונתו ממרי דרזין, כבדות רוח על מיעוט עסקו בעניני העולם הרחבים, שהנפש הטבעית תובעתן לפעמים בתפקידיה, ישים אל לבו שכך היא המדה בכל בעלי המקצועות שבעולם, שהם מתיחדים במקצע שלהם, ומביאים ברכה לעצמם ולעולם דוקא על ידי התכנסותם בחוגם, ומתוך המצר הזה מתרחבים והולכים. ואם יפזרו את רוחם לכל העסקים, לכל ההתערבות בין הבריות ולכל המקצועות, מאומה לא ישאו בעמלם, כי לא תמלא עין לראות ולא תמלא אוזן משמע. אמנם בשיעורים קטנים, ברשיון הגון, יתן חופש לרוחו להשקיף על העולם ועל החיים, על המדעים וההרגשות השונות, והם הם יהי�� כחומטין לתבואה וכמלח לתבשיל, ויסוד עמקי נפשו יגלו בעיקר היסוד, בנועמה של תורה, בזיו הקודש ואור ד' העליון. ואת ישרים סודו.\n", "summary": "בעלי הסוד צריכים למעט בעסקי העולם ולהתרכז במקצועם, אך השקפתם עליהם בשיעור קטן, כחומט בתבואה, מברכת את תורתם.\n"}, {"id": 1891, "paragraph": "התכונה היראת שמימית הטבעית אשר לישראל, קשורה היא עם התוכן של תורה ומצות בפועל, ד' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, ושל אומות העולם היא בטבעה מנוגדת מהתוכן המעשי. העסקנות המעשית ודאגת המצות בפועל, שהן עז לישראל, ומחזקות בהם את התוכן היראתי, הם לאומות העולם כשלון. הם אינם יכולים לבא לידי תכונה מנוטעה בתכונה יראתית, כי אם על ידי ניתוק החק. ועל כן זאת התכונה, שמשתילה תוכנים יראתיים באומות העולם, מינות היא בישראל, ויש בה זוהם וצלמות, שאיה וחורבנות. והסבה לכך היא, מפני שאי אפשר לאומות העולם לתפוס את עולם הבנין הרוחני במילואו, והם יכולים רק להקשר בתכונתו המקיפה, שהוא בנוי ברעיון ורגש. אבל זרע ישראל, בנים לד', בני בית, תופסים את התוכן הבניני, שהתכונה היראתית והחק קשורים בו ביחד, בנין עדי עד.\n", "summary": "יראתם של ישראל דורשת קישור למצוות מעשיות, ואילו היראה המתאימה לגויים דורשת ניתוק מהן.\n"}, {"id": 1887, "paragraph": "אם מתגבר היצר בכל יום בדרכי תוהו חדשים, אדע כי בא לסלול דרך להעלות כל הימים לאור החיים העליונים. ברוך ד' יום יום. ויהי כדברה אליו יום יום, ולא שמע אליה.\n", "summary": "היצר המתגבר בכל יום מחדש, סולל דרך להעלות את הימים באור החיים העליונים.\n"}, {"id": 1735, "paragraph": "התכלית הכללית ששלל הרמב\"ם מהבריאה, והעמידה על הרצון, אחרי שהתכלית הפרטית של כל דבר ביחושו לחבירו, הוא יסוד החכמה הטבעית שנתנה לאדם, הטבע לא יעשה דבר לבטלה, הוא גם כן מוסכם, וההנחה של חפישת טעמי מצות בדרך כללי, והפרטים אל הרצון הם מונחים – מגיעים הם זה בזה. שיגוב נורא הוא הרצון האלהי, מה שלמעלה מכל דעה ושכל, וקל וחומר מכל שכל אנושי, אבל כיון שאנו רואים שהטבע, עם כל עזוזו וכל העלם כללותו, פותח הוא לפנינו את פרטיו, כמה שנחדור אליו עד גבול ידוע, ואחרי שאנו מוצאים בקרבנו תפקידים שכליים מצורפים אל התורה, בעיון ובמעשה, יכולים אנו לגזור שהננו יכולים למצא טעמי תורה ומצות. ועם זה נדע, שסוף כל סוף נעוץ הכל בכללות הרצון הנשגב מכל טעם, והפרטים חיים הם מאותו הקישור העליון שלמעלה מכל דעה, ואין לדעתנו בו מבא לפי השכל האנושי, ומכל מקום הם מקושרים בשכלנו וביסוד טעמיו, והם דומים לתכלית הכללית של ההויה, שפרטיה בצירופם מעידים על החכמה הכללית הבלתי מושגת. והטבע עומד בזה בצורה נגדית אל התורה, מגולים הם הכללים בתורה ונעלמים הפרטים, ובטבע מגולים הפרטים ונעלם הכללות, המגמה ההוייתית. ובודאי לתעלומה עליונה זו, יש גם כן קשר למה שבתוכיותה עם קשר התורה, מצד סבה פנימית, פועלת ומציירת, ובזה ההלכות אינן בטלות לעולם.\n", "summary": "בטבע ניתן להבין רק תכלית פרטית, ואילו במצוות רק את טעמיהן הכלליים, ודבר זה מעיד על קשר פנימי בין ההלכות לשורש הטבע.\n"}, {"id": 1673, "paragraph": "הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילים אותו גחלי רתמים. האש הקדושה, שלהבת הקודש, השרויה בדברי תורה, שהיא מחממת, מאירה ואינה שורפת למחזיקים בה ולמסתגלים אל קדושתה, הרי היא שורפת את המתרחקים ממנה ופורשים מאור קדשה. וזיקי אור התורה הנם הולכים אחרי העוסקים בה שזנחוה, והענינים החומריים הריקנים מתלבים והיו לבערה, והנשמה אשר נפסק כרגע זרם מקור חיי קדשה, לא תוכל שאת, במצב הירוד שלה, את זיקי הקודש הנדבקים בעניני החול. אמנם, רק אם הוא פוסק מדברי התורה ומענינה ועוסק בדברי השיחה ועניניהם, אז הבערה מכאבת ואוכלת כל פה וכל קרב ולב. אבל אם איננו פוסק מדברי תורה, ולוקח את השיחה להעלותה ולקדשה, להראות את אור הקודש מאורה של תורה של אור אין סוף ברוך הוא, חי החיים המופשט, להחיות כל היצורים, הרי הרתמים בעצמם שבים להיות תוכנים מהנים ומועילים. מדתו של אליהו הנביא, פותר כל קושיות ואיבעיות, ממונה על כל שיחות קודש ופעולת ישועות, והוא ישב תחת רותם אחד, ומשם לקח עוגת רצפים, ומזה באה שיחת חולין של תלמידי חכמים, שמצדה הקל היא צריכה תלמוד, ומצדה החמור היא שקולה ככל התורה כולה, כאמור במדרש משלי. מכבים אמנם את הגחלים של הרתמים על ידי בערת התשובה, כששבים מיד אל התורה, ולמעלה מזה כשמעלים את השיחות למרומי ערכן, אל המקום שמשם נלקחו, מיסוד רוח החיה של האדם, ממקור שם ד' ורוח פיו, הנותן רוח לכל אשר רוח בו.\n", "summary": "הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברים בטלים, מלבה התורה את בעירתם, וכשאינו פוסק, אלא מעלה אותם, מתהפכת הבעירה לטובה.\n"}, {"id": 1791, "paragraph": "אף על פי שבעת שההרגשה מתמלאת מאור קדשה, נדמה שהכל הוא כבר בשלמות, מכל מקום הוא דבר ברור שקדושת ההרגשה הגמורה בפנימי פנימיותה, גם היא תלויה באמת לפי גדולת התורה והמעשים שקדמו לה. על כן בשכל טוב ובחשבון ברור יקבל האדם, בכל עת אשר ההרגשה מעדנת אותו ביפעת קדושתה את ענוגיה הקדושים, שהם מתנת ד' ברוב חסד ממרומים, את העול הנעים של מלכות שמים אשר לתורה ולתעודה. ומכל מקום לא יפרע כלום מזיו עונג העליון שמשפיע עליו חסד אל בטובו, ויחשוב לפלג נעימת אהבה ותענוגי קודש לכל הנשמות באהבה, ולהשביע שוקקים וצמאים מעושר הטוב שמיד ד' משפיע עליו ברב עז רחמיו וחסדיו. וממילא יקושר יותר ויותר לתורה ולמצות, לכל חכמה ושכל טוב, לכל עז וגבורה. והתחזקת והיית לאיש, ושמרת את משמרת ד'.\n", "summary": "גם בזמן שהרגשת העונג ממלאת את הרגשתו, יקבל בשכל ובחשבון עול מלכות שמים מתוך הרגשת העונג.\n"}, {"id": 1852, "paragraph": "יש שההרגשה הפנימית אובדת רכוש גדול, על ידי הפסק הזיקוק לעומק הדעת של הקדושה על ידי שיחה ריקנית, שהעולם כולו אינו משים כלל לב על זה. והתוכן המקודש שב להופיע על ידי תשובה פנימית.\n", "summary": "שיחה ריקנית עלולה לפגוע בהרגשה הפנימית, והיא שבה על-ידי תשובה פנימית.\n"}, {"id": 1720, "paragraph": "בדיעבד כשאוכלין בלא כונה טובה, או כשנכשלין באכילה גסה, דנקרא פושע, כשמתכוונים לשוב על זה בתשובה שלמה אחרי האכילה, ולהעלות ולברר את ניצוצי הקדושה שבאכילה זו, יש תועלת ותקוה. ואל ירף הנלבב ידו מלתקן כל אשר תשיג ידו אחרי כל אכילה, בתשובה מאהבה, בשמחה וטוב לב, בלא עצבות, כי אם בחדות ד', ובלב נשבר ונדכא, המלא גודל ועז קודש, ואז יפעול ישועות לו ולעולם. וגם אם עבר עליו בעת אכילת המזון עצמו כמה נפילות ונסיגות, עוד ישוב ויתעלה, ויזכה לאכול לחם קודש בקדושה עליונה, והפשע יהפך לשפע, שפעת טובה וברכה ורחמים ורצון. וטוב לב משתה תמיד.\n", "summary": "התיקון לאכילה גסה צריך להיות בשמחה ובלב נשבר, ובכך מעלים את ה\"פשע\" ל\"שפע\".\n"}, {"id": 1848, "paragraph": "כל מה שנותן כח יותר גדול לעולם הבא, הרי הוא יותר חי באומץ גם בעולם הזה. והדבר מתבחן בישראל לענין בנין האומה. כל המאמץ את חיי עולם, הרי הוא בונה את האומה בפועל, כי חיותם הלאומית של ישראל המשך הוא מהצלחת עולמים. וזהו הגודל של תורה שבעל פה, שעמדה להשגיר את חיי העולמים במלא מובנם באומה, ולהוציא מלבן של צדוקים, שהתלהבותם הלאומית דמתה ללהבת של תבן שנשתלהבה ודעכה ואינה – לומר ברכו את ד' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. ומיסוד עולם זה יבנה ויכונן גם עכשיו עומק החיים הלאומיים בישראל, ויתגדל בנין הארץ, וכל האמוצים הכלליים ההולכים לעומת התחיה, ההולכת ומתגלה במסיבותיה הרבות, האחוזות זו בזו בתואר של שלשלת גדולה, ארוכה, מסובכה ונפלאה, מפלאות תמים דעים.\n", "summary": "אימוץ חיי העולם הבא מאמץ את חיי העולם הזה, ובישראל הוא נזקק לבניין האומה, והצדוקים שכפרו בכך, לאומיותם דעכה.\n"}, {"id": 1768, "paragraph": "ההתעוררות של המדע החדש על דבר הנטיה הטבעית שיש לאיזה בני אדם מראשית יצירתם למשכב זכר, ובשביל כך חפצים הם לעקור את המחאה המוסרית בזה, אבל דבר אלהינו יקום לעולם, וכבר פירש בר קפרא על זה, תועבה, תועה אתה בה, שהיא נטיה רעה, שצריך אדם, וכללות האדם, להלחם עליה. ומקצת הטינא שאולי תמצא אצל יחיד באופן שאי אפשר לעקרה, זה ראו חכמים מראש, ואמרו על זה, כל מה שאדם רוצה כו' משל לדג הבא מבית הציד רצה לאוכלו צלי שלוק מבושל אוכלו. ובזה העמיקו בטבע האדם עד לחמלה על המקולקלים בראשית יצירתם. ומכל מקום העירו, חגרין מפני מה הויין מפני שהופכין את שולחנם, ואף על פי שאינה הלכה, מכל מקום היא סיחה של מלאכי השרת, דהיינו חכמים הדומים למלאכי ד', וכל עם ד' על פיהם יחנה ויסע. וכל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר, וישנא תהפוכות. ודרך ישרים סלולה.\n", "summary": "טענת המדע החדש ללגיטימיות משכב הזכור, בגלל היצר לכך, מוטעית, אמנם יש מקומות בהם דיברה התורה כנגד יצר הרע.\n"}, {"id": 1879, "paragraph": "כשהמעשים הטובים מתרבים בעולם, כשרצונות טובים נעשים טבע קבוע לנשמת האדם, נשמת העולם כולו מתברכת היא, מתמלאת שפעת חיים טובים, נעימים ורעננים, והאור האלהי, המגמה השעשועית הפנימית של היצירה כולה, מזריחה באור יפעתה על פני כל היקום מחייה הפנימיים. והנשמות המתלבשות בגופות, באות רוויות טל חיים, צדק, מוסר, גבורה, חכמה, שמחה ומשרים, בעצמיות יצירתן ומעשיהן והכרותיהן, שאיפותיהן וכשרונותיהן, וזיו פניהן וכל גורלן, הולך ומתגלה בשפע עושר, כבוד ושמחה, עונג ועדן. אמנם, רצון האדם ביסודו בעולם, להיות תופס את נשמת העולמים במעוזה, להיות מגביר את שפעת ברכתה ואור חייה בפעולת חיי העולם, בהתגלות המציאות התדירית, בהתחדשות הדורות, ובהסתעפות פעולת החיים כולם, לכל מקצעות הבריאה לכל ענפיה, זאת היא מורשת קדומים של כנסת ישראל, שמשתלמת בצביונה בהיותה עומדת בכל הדר יפיה ותכסיסיה כולם, מלכות ומקדש, נבואה וארץ ישראל. אז יש מקור חיים להויית הנשמות, יש מגמה וצינור זולף לאורות הנשמות, שימלאו בתפקידיהן האלהיים. אז העולמים העליונים האידאליים הגבוהים, רוויי העדן, והאידיאלים המעשיים, לבושי הגויה ותכסיסיה, זה בזה ישקו. ורוח האדם מתנשא ומתחדש, וכל היקום שואב חייו ממקור מעיניו, וזרם הטוב, מקור האושר, הצדקה והישרנות, השלום והברכה, הולך ושוטף ביצירה. והעולמות שמחים, וחדות חי העולמים פנימית היא, שמחת ד' במעשיו הולכת היא במסלולה, מתגברת היא על כל מעצוריה, ואור החסד האלהי הולך הלוך ואור, הלוך וגדול. אבל מיום שחרב בית המקדש, מעת אשר נוטל כבוד מבית חיינו, וכנסת ישראל נדדה מארצה, נתפזרה בין הגויים, נתפרדה ונתרוססה, והחטיבה האלהית בחיי האדם והעולם לא תעשה את המשך פעולותיה, נשמת העולם כהה, אורה כוסה בערפלים, אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. יש חדוה בעולם, יש אושר בעולם, יש תקוה בעולם, יש התפתחות בעולם, ישנם תיקונים מדיניים ותיקונים חברותיים, כל אלה הם שמחות חיצוניות, משמחות הן לאותן שאינם חודרים לסוד ההויה ורזיה. גם אלה השמחות שמחות הן, אבל מבחוץ הן עומדות. זמרי השחק החיצונים יכולים לשמח, להרנין ולזמר, בבתי בראי עז וחדוה תמיד נמצא. אבל ברז ההויה הפנימית, חושך ובכיה. שם אין התנחומים מתקבלים מכל היפויים והתיקונים החיצונים, שם ישנה תביעה אחת, לאור החיים בשפעת היצירה הפנימית, לסדר עולם רווי דשן, מדושן עונג, מראשית יסודו, שמחת עולמים פנימית בסוד הוייתה ואחרית מגמתה. שם התנחומים באים ממקור פנימי של פנימי פנימיות, אשר עין לא ראתה, שזו דוקא מכרת לשחק לעלוז ולהשתעשע, יותר ויותר מכל הזמירות החיצוניות, אשר תחת כל השמים. קדושי עולם שחלקם בחיים, כרבי עקיבא וחביריו, אותן הנשמות הגדולות שעלו במחשבה הקדומה, הם הם יכולים הם לשחק כשרואים שועלים יוצאים מבית קדשי הקדשים, וכששומעים קול המונה של רומי. והם הם מנחמי האמת, המנחמים בעומק, בדרך ארוכה וקצרה. המחאה הפנימית היא רק על התנחומים השטחיים, אל תאיצו לנחמנו, אבל דוקא ממקור העומק, ממקור החיים הארוכים, ממקור המחשבה העמקנית, יוצאים תנחומות אל. המעט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך. ובירושלים תנוחמו. הנחמה המהירה היא מדת ראובן, שנטל נחלה מבוהלת בעבר הירדן, והיה ראש לגולים. אמנם גם שם חלקת ספון, והיינו משום דלא סליק מחשבתיה באתריה, והוא בשביל כך אינו מקושר עם הזמן, והמלכות והכהונה יש להם קשר עם הזמן, והם מעלים אותו על ידי נגיעתם בו.\n", "summary": "שמחת העולם הנה חיצונית, אבל ברז ההוויה הפנימית יש בכיה תמידית על גלות ישראל, והתנחומים באים מפנים-הפנימיות.\n"}, {"id": 1868, "paragraph": "התפילה משמשת להכניס את כל התורה וכל העבודה, כל החכמה וכל ההופעה, בתכונה טבעית, ומעמד נפשי קבוע. והיא חיי השעה, כלומר, שמחיה את השעה להיות עומדת ישר מול יניקת חיי עולם. אבל התורה חיי עולם היא, למעלה מהטבע. וכשיש טבע, אז מעלת הניסים גדולה מאד, אבל כשהטבע מתדלדל, נקראים הניסים טרחא כלפי שמיא, וגרעון של שינוי סדרי בראשית, כמה גרוע אדם זה. והננו מתפללים להעמיד את הטבע, למען יהיו כל חיי עולם מבוססים אצלנו על פי תכונת חיי שעה המופיעה תמיד בקרבנו, כל הנשמה תהלל יה, על כל נשימה ונשימה הילול מיוחד. ומתכפל שעה ועולם והיה לשעשוע. ושעשע יונק על חור פתן, מאן דקטיל לחיויא יהבין ליה ב\"רתא דמלכא, ודא היא צלותא. ומי שממתיק את החיויא שיהיה ראוי לשעשע בו יונק, יאמר לחכמה אחותי את, ואם לבינה יקרא, כאיש אשר אמו תנחמנו, לא זז מלחבבה עד שקראה אמי, שנאמר שמע עמי לי ולאמי אלי האזינו, לאמי חסר כתיב, למעלה מכל רעיון של לאום שאינו אלא מלכות. ורוממתנו מכל הלשונות.\n", "summary": "התפילה מבססת את חיי העולם שבתורה כתכונה טבעית, כדי שחיי הנס המתגלים בתורה לא יהיו טרחה כלפי שמיא.\n"}, {"id": 1894, "paragraph": "כשנפגם העצמיות הפנימית בנפש ובעולם, אי אפשר להחזיר לידי תיקון כי אם על ידי התעמקות פנימית ברזי תורה, מעלמא דחירו, בקדושה גדולה, שתוצאותיה היא הדבקות התדירית, כתרין ריעין דלא מתפרשין. לא ההזדמנות הארעית, הבאה מזמן לזמן, שזה מספיק רק לטהרה חיצונית, בשעה שהפנימיות לא נפגמה. ונמצא שפגמי הברית, וכל יסוד הגאולה, התלויה בגילוי רזי תורה, הכל מתתקן ברז העצמיות הפנימית, שמתעורר רצון הנעלם, שבא בסימן טוב, בכנסת ישראל, דוד מלך ישראל חי וקיים, רוח אפינו משיח ד'.\n", "summary": "כדי לתקן את פגימת העצמיות בנפש ובעולם, צריך להתעמק ברזי תורה בקביעות המביאה לדבקות תדירית.\n"}, {"id": 1681, "paragraph": "אותן ניצוצות הקודש שהם משוקעים עדיין במעמקי תהום הרע, גורמים את ההכרח של הצעקה, שהיא מורגשת בכלי הגוף. וכל מה שיוסיף האדם לברר את הניצוצות השייכים לו, ולא יהיו כל תנועותיו ומעשיו כי אם ביושר ובקדושה, ככה ירגיש שדיבורו בנחת פועל הכל, והולך למשרים, דובב שפתי ישנים. אמנם כל זמן שמצטרך הוא להעלות ניצוציו ממעמקים, יפה צעקה לאדם. וישנם צדיקים צועקים לד' מפני צרת העולם, מפני הירידה הכללית. צעקה זו נוהגת עד שימלא העולם כולו תיקון ואורה, ויקויים אין יוצאת ואין צוחה ברחובותנו. צעקת צדיקים הללו איננה באה להם מעקת הנפש הפנימית של צרתם הרוחנית, כי אם מהצער הגדול של העולם, צער השכינה בכלל, הצועקת בחבליה כאילה בעת לידתה. \n", "summary": "הצעקה המורגשת בכלי הגוף, נובעת מניצוצות הקודש השקועים ברע וזקוקים לבירור, ואצל צדיקים – מצער השכינה.\n"}, {"id": 1935, "paragraph": "הנפלאות המיסטיות, כשהן נקלטות בציור הנפשי, הן שוללות את הבינה הטבעית מהתפתחותה, מפני שהעולם המוחשי וחוקיו נעשים בלתי בטוחים אצלו, ואין לשכלו בסיס ממשי לסמוך עליו. אבל על ידי ההתאמצות לעקור את האמתיות של העולם המיסתי מעקם הוא את הגיונו, ועוקרו מהיסוד הכללי של הקפת המציאות. על כן נח לו לאדם שלא ישקיע את ציורו בקישור התוכן המיסתי הממשי, כי אם במדה כזאת שיבורר לו שאיננו פועל עליו להרחיק מציוריו את הקישור הישר עם העולם הממשי שהוא חי בו, וכל טבעיותיו וחקיו. שכן ארץ ורעה אמונה.\n", "summary": "חשיבה המיסטית עלולה לפגוע בבינה הטבעית, אך עקירתה עוקרת את ההיגיון מההסתכלות הכללית, ויש לאחוז בה במידה ראויה.\n"}, {"id": 1746, "paragraph": "במעשה המצות ישנן שתי מטרות, המטרה האחת עצמית, והשניה צדדית. העצמית היא עצמיותם של התיקונים שהמצות עושות בחיים ובעולם, והצדדית היא שהעסק במצות בתור מצות ד' מרומם ומעלה את האדם לספירה רוחנית גבוהה, מה שלא היה אפשר הדבר אלמלא היו לאדם עסקים רוחניים קדושים כמו מעשה המצות. המטרה הראשונה נוהגת אצל כל בני אדם במדה אחת, והשניה נוהגת ביחוד אצל המון בני אדם, שיכולים להתגשם ולפול לתחתית המדריגה בהיותם בלא עבודה רוחנית מעשית, אבל אנשים קדושים, שכל מחשבותיהם ורצונם וקשר חייהם כולו הוא מוסרי, רוחני ואצילי, ואדרבא, המצות מצד המעשה שיש בהן הוא מפריע אותם מהילוכם הרוחני, מצדם אין במצות הטעם השני, וכל קישורם במצות המעשיות בא מטעם העצמי לבד, בלא תערובות של הטעם הצדדי. הטעם הצדדי הוא כמו שכר מצוה, והטעם העצמי הוא המצוה עצמה, אשרי איש ירא את ד' במצותיו חפץ מאד, במצותיו ולא בשכר מצותיו. עסק התלמוד של המצות משתרע הוא גם כן על שני הטעמים יחד. מצד הטעם העצמי, כל כמה שאפשר לברר את יסוד עשיית המצות בקצרה הוא יותר טוב, וישאר הזמן לעיון ומושכלות עליונות. אבל מטעם השני, הצדדי, כל מה שאפשר להאריך ולהרחיב את הסדר של הלימוד המעשי שבמצות הוא יותר טוב, ויהיו בני אדם עסוקים בסדר המעשה של המצות, ולא יסור לבם אחרי כל דבר שפל. ומפני כך כל מה שהאדם מתעלה, תלמודו הוא יותר קצר, וכל מה שיש בו השפלות גשמיות הצריכות עילוי ושמירה, צריכה התכונה להיות להגדיל ולהא��יר את התורה המעשית. ובארץ ישראל שאוירה מחכים, ויש מקום ביותר לאור רוחני עליון, הסדר של בירור ההלכה הוא בקצרה, על פי הירושלמי, ובבלאי משום דיתבו בארעא חשוכא אמריתו שמעתתא דמחשכן, במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל, ומתוך החושך הזה יראו אור כל הבא ליהנות מאור התורה בכל הדורות ובכל הזמנים.\n", "summary": "התלמוד הירושלמי מקצר בעיון במצוות כדי לפנות מקום למטרה העצמית שבעשייתן, ובבבל התרחבה המטרה הצדדית הבאה מהעיון בהן.\n"}, {"id": 1816, "paragraph": "יש שנכנס דבר בטל בלבו של אדם על ידי קריאה, או ראיה, הרגשה וכיוצא בהן, ואחר כך מקשר אותו האדם אל הטוב, המועיל והקדוש. אז יש בה משום תשובה ומשום העלאת אורות נדחים ביחד. אמנם מהלך מיוחד יש לשני השבילים הללו. שביל התשובה הוא מניע כללי, ושביל העלאת האורות הנשפלים הוא שביל מיוחד פרטי. והתוכן המקשר את השבילים הללו, ועושה את הרעיונות הנשאבים מהם לחטיבה אחת, יש בו משום מקור של ספרות פוריה, שהיא הולכת ומסתעפת לענפי ענפים, ויכולה לרדת לעמקי תהומות, ולעלות גם כן לגבהי שחקים. אמנם מהלך מיוחד יש לדברים שבאים לכתחילה לשם עליה, שהוא שונה מהדברים שנקלטו על פי איזה רפיון ואחר כך הם צריכים להתאגד ולעלות. תסיסת החיים עושה היא את מהלכה בכל תוכן על פי הדרכה מיוחדת לה. \n", "summary": "כשדברים בטלים מתקשרים לקדושה זוהי תשובה כללית והעלאת אורות פרטית כאחד, אמנם יש דברים שמלכתחילה נועדו לעליה.\n"}, {"id": 1758, "paragraph": "על פי המחשבה היסודית, יש להחיים האידיאליים מקום במציאות רק עם המחשבה האלהית ברומה העליון, הצלול, המזוקק, אשר רק הדבקות האלהית העליונה מגעת לנגע בו. המוסר של כפירה אינו כלום, מפני שהכפירה בעצמה היא היפך הצדק והמוסר היסודי, ונמצא שהכופרים שהם בעלי מוסר, נובע המוסר לא מכפירתם, כי אם מהכרת אלהים הגנוזה בעומק נפשם, שהם אינם מכירים אותה.\n", "summary": "המוסר של הכפירה אינו כלום, והמוסר הקיים בכופרים נובע מהכרת אלוהים הגנוזה בהם.\n"}, {"id": 1872, "paragraph": "העליה כוללת הכל, ממרום רוממות עד עמקי השפלות. באדם, שהוא תמצית העולם, כוללת היא את כל כחותיו. העליה הגופנית כולה, הטהרה והקדושה הגופנית, שאיסורי מאכלות בפרט, וכל הדקדוקים המעשיים בכלל, שייכים להם, מכוונת היא עם העליה העולמית כולה, עם התאגדות הכל באגודה. המחשבה המתחברת בזה החינוך, העושה את פעולתו בכללות האדם בפעולות קבועות, במסורת ושמירה חוקית, מכוונת היא בישראל ליסוד העליה הכללית בקיבוץ האדם, תפקידי החברה, הממלכה, כל תכסיסיה. כשהגוף וכחותיו עולים, עולה ההתארגנות החברותית, והממלכה נמשכת מן הקודש העליון. מתוך הפנימיות העצמית מתמשכים כל הדיוקים, ההתענפות ההלכותית, שמירת הדברים שבקבלה, והסתעפות הפרטים. מעומק השכל שבנשמת האומה הכל עולה בחזיון אחד, הטבעיות הפנימית של מהות הטוב, והקודש. שליחות היד בקודש, לגלוג על דברי חכמים, בעיטה בהתקדשות הגופנית, יאוש מקדושת השלטון העולמי, כהות ההכרה של בחירת ישראל העליונה, דלדול כח החיים העליונים בפגימה מחשבתית נוראה, כל אלה נפגשו במערכת המלחמה, שכנסת ישראל נלחמת נגד כח ההורס שיצא ממנה, אשר פנה בסוף כלפי חוץ, והודח הלאה ממחנה ישראל. הזרות מעכבת את ברכת המעין הפנימי, שורש החיים שבמקור ישראל, מהתגברותו. על כן קרואים הננו להיות תמיד חוסים בצל אל אלהי ישראל, להקיף כל העולם, מראש כל דרגין עד תחתית כל דרגין, בקשר חיי קודש אחד, ששוטף ויורד, עולה ומתגבר, בלא מעצור. רבי עקיבא בא להציל את תיומת האחדות בעת אשר התמוטטה, וכל העולם נתמוטט כמעט, והוא ראש להרוגי מלכות, אותם שעלו במחשבה תחילה, ממתים ידך ד' ממתים מחלד, דיהבו גישמיהון לרומם כבוד ד', להאדיר קודש קדשים. ועומק הרע, מצולות ים, נסתלק לגמרי ממקום הקודש, בקבלו את חלקו מאלה הגויות לבושי הנשמות העליונות, שחשב להתאחז בהם. ודרש על קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות, ולא פירש מאת ד' אלהיך תירא, כי אם דרש לרבות תלמידי חכמים, והראה שהמחציף נגד חכמים שרשו ראש ולענה הוא, ממזר ובן הנדה, ולא כאלה חלק יעקב, כי אם ירושה לעשו הר שעיר, שיהיה שממה עת יעלו מושיעים בהר ציון. ובחר למות מיתת עצמו, שלא לעבור על דברי חבריו בנטילת ידים, לא כזה שנעקר מן העולם, וכאילו בא על אשה זונה, אשר יאכלו לחמם טמא בגויים, ובאשור טמא יאכלו, אוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר יחדיו יסופו נאם ד'. והיה ד' למלך על כל הארץ, ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה.\n", "summary": "מחשבת ישראל משתפלת עד לקידוש הגוף ועילוי הממלכה, בניגוד לנצרות שזלזלה בדברי חכמים, ובעטה בקידוש הגוף והחומר.\n"}, {"id": 1912, "paragraph": "קדושת ישראל המיוחדת, וגם החשק של המחשבה העליונה והדבקות האלהית, צריך שיהיה מרוצף באהבת הבריות. ואם יזדמן הדבר לבא בשיחה עם נכרי, לא יוזז עוז הארת הקודש. ואם יכניס על ידי זה בלב אור האהבה הכללית לכל האדם ולכל היצורים, הרי זה בא מהכלל הגדול של אלה תולדות אדם, הגדול גם מכלל של ואהבת לרעך כמוך. ומשכיל על דבר ימצא טוב, איך להזהר מהתוכנים הזרים שכל נפש המונית לקויה בה, קל וחומר נפש נכריה, וישאר האור הפנימי בצביונו השלם, והתרחבותו תוסיף עליו עז תפארה.\n", "summary": "קדושת ישראל והדבקות האלוהית צריכות להיות מרוצפות באהבת הבריות, אך יש להיזהר מן התכנים הזרים שבנפשות השונות.\n"}, {"id": 1840, "paragraph": "עם עומק הנפילה של חוץ לארץ, הננו צריכים לחפש בה ההארה של הדעת, כי אלהי עולם ד' ומלכותו בכל משלה. וכששבים ברכוש מצטבר זה לארץ ישראל, מאירו זוהר התורה עוד ביתר עז.\n", "summary": "על-אף עומק הנפילה של חוץ-לארץ, צריך לחפש בה את הארת הדעת ולהשיבה לארץ ישראל, ועל-ידה מאירה התורה ביתר עוז.\n"}, {"id": 1888, "paragraph": "צריך אני להשיב את שבותי, להתבונן בתועלת שיש בכל ארחות הרמזים והדוגמאות, מה שמדמים דבר לדבר בענינים הרוחניים. ואפילו כשנדמה שאין מוסיפים דבר ושום רעיון חדש, אין הדבר כן, כי במה שמעתיקים את הענינים ממקום למקום, מוסיפים בזה תנועה, חיוניות ואור פנימי, ואור חיים חדש מזריח ושופע. דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד, מה הדד הזה כל זמן שתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב, כך דברי תורה כל זמן שהאדם ממשמש בהם מוצא בהם טעמי תורה. ועם כל זה ודאי שצריכים לחזור ולהשתדל שיהיו הענינים מאירים יותר ויותר, וחופש הרעיון שבקדושה בעומק האמונה הפנימית צריך הוא להתגבר תמיד ממקור הקודש, כדי שתמלא המחשבה עצה ותבונה, חדשים לבקרים רבה אמונתך. אבל גם אם מרגישים רק העתקת מחשבה בשינויי סגנונים, נדע שגם כאן יש אור וחיים, ונשמח בהם כמוצא שלל רב.\n", "summary": "שימוש בדוגמאות והקבלות בעניינים רוחניים מחייה ומאיר אותם, אף-על-פי שאין הדבר ניכר כלפי חוץ.\n"}, {"id": 1744, "paragraph": "התוארים החיוביים, ששללם הרמב\"ם מאלהים, יש להם זה הערך של שלילת התכלית מכללות המציאות, ושלילת הטעמים של פרטי המצות, שביארנו כבר את תלייתם, שהם תלויים זה בזה. בצדק דיבר הרמב\"ם על דבר גבולות השכל, ואמר שיש בשכל תפיסה על טעמים צירופיים למציאות, ועל טעמים כלליים במצות, אבל לא על טעם תכליתי כללי למציאות, שבטח ישנו, אבל אין לנו בו שום מבא שכלי, אם כן הטוב שבביטויים הוא כך רצה ד'. וכן הדין בטעמים הפרטיים למצות, שרישומם בא משורש העליון מכל שכל שלנו, ואין שייך לומר בהם טעמים בכח הדיבור שלנו והגיוננו המוגבל. והוא הדין תוארים חיוביים, אינם מצטיירים כלל בשכלנו. כל מה שיצטייר בשכל האדם הרי הוא מוגבל, ואין באלהות הגבלה, וכל תיאור בלתי מוגבל יוצא הוא באמת מכלל תיאור, והדבר דומה כאילו אמרנו, הרי אמתתו גלויה לעצמו, וזהו אמת לאמתו, שהוא אמנם הוא דיבור שולל את ידיעתנו. והתכלית, הפרטים, והתוארים, עולים בקנה אחד, שלא שללם הרמב\"ם בעצם מעצמות המציאות, אלא מיכולת ביטויינו.\n", "summary": "הרמב\"ם לא שלל את מציאות התארים החיוביים, אלא את יכולת השגתם, וכך גם לגבי תכלית כללית לבריאה וטעמי פרטי המצוות.\n"}, {"id": 1743, "paragraph": "בעל תשובה מוכרח ללכת בדרכים עליונים, בארחות חסידות ומחשבה קדושה. רק ישנם אנשים כאלה שנולדו בטבע להיות אפשר להם להיות צדיקים מעיקרם, והם גם אם נזדמן שחטאו ועושים תשובה, יכולים אחר תשובתם להיות באורחות חייהם בדרך צדיקים דמעיקרא, לא בתגבורת להבת קדושה ניכרת וחושקת תדירה. אבל אותם שמטבעם יש בהם נטיות כאלה שתמיד הם צריכים לתשובה, הם הם הקרואים להיות חסידים ואנשי קודש.\n", "summary": "בעלי תשובה מוכרחים ללכת בדכי חסידות, ורק הצדיקים באופיים יכולים אחר תשובתם ללכת בדרך של צדיקים.\n"}, {"id": 1750, "paragraph": "רזים צריכים להיות מוסברים ומובנים על ידי רזים דוקא, ולא על ידי דברים גלויים, וזוהי השיטה הטבעית של גילויי האמיתיות, שהיא נעלה באין ערוך משיטת התרגום, שהוא בגימטריא תרדמה. דוקא הנעלם בנעלם מתבאר, וריבוי סעיפי התעלומה כל אחד מאיר על חבירו, ותעלומה יוציא אור. וזהו נקוד על אי\"ו שבאליו, למדנו שישאל לאיש על האשה ולאשה על האיש. המדריגות השוות מגלות זו את זו ומאירות אותן, רז עם רז יאחד, ואבוקת אורים תגלה.\n", "summary": "רזים צריכים להיות מוסברים דווקא על-ידי רזים, ולא על-ידי תרגום.\n"}, {"id": 1878, "paragraph": "ורוח זוהמא ורוח מות אלו, לא רק בצורה מופשטת הם שולטים, כי אם בצורה חיונית. וכפי אותה התכונה שהחיים נערכים על פיהם, והתשוקות הנפשיות מתמלאות ממאוייהם הפנימיים, משתלשלים דורות ששאיבות נשמותיהם באות ממקורות משחתים כאלה, והמאויים הפנימיים ותשוקות החיים ההם, של תוכני הזוהמא של המות ושל המר ממות, עושות את היסוד לכל התוכן היצירתי, גם בהערכים הפועלים של החיים והתולדה. ההתרבות וצדדיה, וכל גורמיה הפנימיים והחיצוניים, נדחפים מתוך אותו עומק הרע וסורי הגפן נכריה. והמונים המונים של קיבוצים מתיצרים בערכי אמונה, בערכי ישוב, בערכי קיבוץ וחברה, בערכי תרבות ושלטנות, בערכי יופי ושירה, שתוכיותם היא אותו הלשד הרשעתי, שבהיותו יורד במורד, בא הוא ממהומת המות לעמקי השאול והאבדון של מר ממות, מתוך הכפירה השלילית לתוך הזוהמא החיובית, לתוך אותו הקסם האלילי של זבחי המתים, השוכנים בקברים ובנצורים ילינו, אוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר, מטמאי הקודש והמקדש, המתקדשים והמטהרים, הלוקחים נאום ומתקשטים במדות ותכונות אנושיות, בוני היכלות ועורכים מדעים, ובכל זאת הארס של אותו צפע במעמקי נשמתם הוא שרוי. ואין תקנה לעולם כי אם באבדונם, ומחיית שמם וזכרם, ראה במפלתם של רשעים ואמר שירה, יתמ�� חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ד' הללויה. ואותו הזוהם הנשאב בתוך צחצוח מעורב בתוך הגופים אשר באמת וקודש יסודם, הנהו מתמרק במירוק אחר מירוק, ונתנים לגדולים ובעלי צורה עליונה שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, והם מצטערים כל ימיהם על מקרא שכתוב ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך, וכשבא לידם מקיימים הם אותו בשמחה, ממתים ידך ד' ממתים מחלד חלקם בחיים. וכל זה אינו נוגע כלל למנע את הסקירה השכלית, ואת האחוה המוסרית הטבעית, על גוי ועל אדם יחד, בכל מקום וזמן, בכל אומה וארץ, שבתוך אותה הזוהמא הכללית אור צלם אלהים זורח הוא, לתת אחרית ותקוה לכל. והזריחה השכלית של היושר הטבעי, עושה היא את פעולתה הזיקוקית מעבר מזה, כמו שהפעולות של גילויי השכינה ורוח הקודש עושים הם מעבר העליון. וחכמות בחוץ תרונה, חכמות דייקא, חכמה עילאה וחכמה תתאה ביחד יתנו קול אחד, להאיר לעולם באור חיים, באור שלום וברכת עולמים.\n", "summary": "הכפירה והמינות השרישו את זוהמתם בתרבויות הרשע, והצורך לאבדן אינו סותר את אהבת האדם מצד צלם א-להים שבו.\n"}, {"id": 1763, "paragraph": "כל הרצונות של כל הברואים, וביחוד של האדם, ובטפוסו היסודי של ישראל, הם גרעינים שיש בהם כח הצמיחה, וכשמעלים אותם על ידי תפילה, זורעים אותם ממש בשדה אשר ברכו ד', ומצמיחים על ידי זה ישועות. וכפי טוהר התפילה, וכפי ההכשר של כל הענינים המתלוים לסגולותיה, כך היא ברכתה של צמיחת חיים זאת. ויש אשר אור צמיחתם מאיר מחיי עולם הבא, ששם נגש חורש בקוצר, והלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברינה נושא אלומותיו, כמו שהיה אצל איוב, הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם. עוד הם מדברים ואני אשמע.\n", "summary": "התפילה היא השדה בו זורעים את הרצונות של הברואים, האדם וישראל, על-ידי העלאתם למקורם, וכפי טהרתה כך היא ברכתה.\n"}, {"id": 1863, "paragraph": "הטומאה שבתחתיות המדריגות, מתגלה היא ביחוד כשהיא חפצה בזדונה להזדקק אל הקודש האמיתי, קדוש עליון, כדקריבו טולמין למסאנא דמטרוניתא. כשמחשבות מתפשטות בעמים, שהם לוקחים איזה גרעין קדוש מיסוד היושר הנפשי, או מדברי קודש שבתורה, והגרעין הולך ונזרע בשדה אחר, ושם כבר מתנכרת תכונתו, ובחפצו להדחק למחנה ישראל, אחר הזרותו, כבר בא לכלל כעס וגידוף, כבן האיש המצרי בן אשה הישראלית, שבקש לקבוע אהלו במחנה, ויצא חייב וגדף וקבל דינו. וחוזרת היא תכונה זו מזמן לזמן, וישראל הוא ידע איך להתיחש למגדפים כמו אלה, אשר חלקו מחמאות פיהם, וקרב לבם, רכו דבריהם משמן, והמה פתיחות. ויש בזה מדריגות ממדריגות שונות, שיש בהם מסורי הגפן הנכריה בכל אחד כפי מדתו, עד אשר יבא הארס להיות במדריגה כל כך מועטת עד כדי ביטולו הגמור, והתהפכו לטובה, מצד שיבתו ליסודו הגרעיני, בטרם התנכר. רישא דעשו בעיטפא דיצחק, דנפל אכרעיה דיעקב. ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע, ויאמר אדם אך פרי לצדיק, אך יש אלהים שופטים בארץ. הללו את ד' כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו, ואמת ד' לעולם הללויה.\n", "summary": "כשמחשבות הקודש של ישראל שנזרעו בעמים ואיבדו את תכונתן, נדחקות למחנה ישראל, הן מתפרצות בכעס וגידוף, אך סופן להיטהר.\n"}, {"id": 1904, "paragraph": "יש שהמחשבה על דבר הדרך האמצעי בחיים מפריעה מההתנשאות של המחשבה אל מעלתה, מפני הדמיון שחושב שהמחשבה הזכה ברום עליוניותה מחייבת היא דוקא מהלך קיצוני. וזוהי טעות מוחלטת משני צדדים. חדא, שאפילו אם תחייב כן, ויהיה אז התוכן של הד��ך האמצעי רק מצד פשרת החיים, אינה צריכה פשרה זו כי אם בהגשמתה, ולא בצורתה הרוחנית. ועוד, שכשממצים החשבון, נמצא שהדרך האמצעי בצורתו שהוא מכוין לדרך הטוב, דרך ד', הוא מכוון דוקא על פי העליוניות היותר אדירה של המחשבה הצחה. רק הדמיון המעורב עם השכל הוא מונע את ההתאמה הזאת, ותובע קיצוניות במעשה לעומת טהרתה של המחשבה. ולפעמים מוכרחים לתן להדמיון את שלו, אבל בשום אופן אין להמחשבה להיות מקטנת את עצמה בשביל התביעה של האמצעיות, כי בזמן שאצל המחשבה יש פשרה אמצעית, נשאר המעשה בתחתית היותר ירודה. ואורח צדיקים כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום.\n", "summary": "ההליכה בדרך האמצע בעולם המעשה, אינה סותרת את הקיצוניות של המחשבה, ולא עוד אלא שהיא מתחייבת ממנה.\n"}, {"id": 1719, "paragraph": "בגדולתה של האמונה מבינים את הכל, כי אין מניעה לשום דבר, הכל אפשר הוא בענין העליון מעל כל שם והגיון, ששם סוד האמונה מונח, גדול הוא מעל כל האלהים. שם החירות והדרור העליון מכל נמנע חיובי. כל אלה הצמצומים באים רק במקום שמתחלת החכמה הצרה והאמונה המוגבלה, אבל החכמה העליונה משתעשעת היא עם האמונה החפשית, מרקיעה למעלה מכל שחקים, משחקת לפניו בכל עת, משחקת בתבל ארצו, ושעשועי את בני אדם.\n", "summary": "באמונה הגדולה מבינים את הבלתי-גבוליות העליונה שלמעלה מכל נמנע חיובי, וכל הנמנעות קיימות רק האמונה המוגבלת.\n"}, {"id": 1701, "paragraph": "בתחילת כל תנועה רוחנית העתידה לפעול בעולם, מתגלה כח גדול, שפעת קודש, שפעת רוח הקודש טס ועולה, משוטט ומקיף, איננו מתישב בעולם מפני גדלו, גבהו ותעצומתו. אחר כך באים דורות קטנים, הם מדודים ושקולים, מושרשים בעולם, מגשמים בחיים בצורה זעירה את הגודל והאור המבהיק שנתגלה בראשית התגלות התוכן, עד שהביסום הולך ונמשך לאטו, ודור אחר דור משבח את מעשה הראשונים. מה שעשו, הגו וחשו האבות במעוף נשרים, עושים הבנים בחילוק עבודה, בצורה קטנה ומקוצרת מאד. ומכל ההיקף של הרבה דורות יצא הצביון הרצוי, שסוף סוף יתעלה הכל, ובהירות השורש תאיר עוד הפעם, והענפים אליו ישובו, ובהשתעשעות עליונה, ברורה וחפשית מאד, ישתעשעו בהיכל קודש קדשים, ושבו לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ויהי כבוד ד' לעולם ישמח ד' במעשיו. ומה שהוא בהיקף עולמים, ישנו גם כן במסיבות של איזה תקופות פרטיות. ובעלי תעופה צריכים לדעת, שאף על פי שהם תופשים ומשיגים בהירות עליונה, ואינם כל כך מיושבים בפועל ובמעשה סידורי, יבושמו עניניהם על ידי השפעתם בעתיד. וכל מה שיתכוונו יותר לטובת העתיד, לטובת ואושר דור דורים, ככה יופיע עליהם סדר ואומץ חיים. כה אמר ד' ליעקב אשר פדה את אברהם, לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו, כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו את שמי, והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו, ברוך ד' לעולם אמן. אשרי איש ירא את ד', במצותיו חפץ מאד, גבור בארץ יהיה זרעו, דור ישרים יבורך.\n", "summary": "דורות אחרונים בונים כלים קצובים לאורות העצומים של הראשונים, ולכן אין להיבהל אם מחשבותיו אינן מיושבות.\n"}, {"id": 1906, "paragraph": "הטוב והרע ביסודו הוא הרבה יותר נשגב מהמתגלה ממנו בחיי האדם, היחידי והחברותי. אמנם התוכן המתגלה בחיים הוא מסתעף מהעצמיות של הטוב והרע, אבל יסודו העליון, הטומאה והטהרה, הוא המושקף בחזיון קודש, שההדרכות האלהיות פונות אליו. ולפעמים יש שהרע התחתיתי הוא רק רע חיצוני, והוא ספוג טוב עצמי, ולהיפך, שהטוב התחתיתי הוא רק טוב שטחי ו��יצוני, אבל ספוג הוא ברע עצמי עליון פנימי. ומוצאים אנחנו בזה, שהאמונה והקדושה הוא יסוד ושורש הכל, והוא מלא עצמיות, ונותן חיים ותקוה, בנין והתקיימות, הרבה יותר מכל תוכן תרבותי מוסרי שהאדם יכול לסמנו. אמנם להיות מוכשר לחיים כאלה, שעל פי היסוד העליון הם מכוננים, צריך על זה מחצב עם מיוחד, וזהו הרז העליון שבאומת ישראל.\n", "summary": "הטוב והרע המוסריים עלולים להתערב, אך יסודם העליון אינו מתערב, ולכן האמונה והקדושה היסודיים, גדולים מכל תוכן מוסרי.\n"}, {"id": 1726, "paragraph": "ראוי להזהר מלבטא כל דיבור שיגרום רפיון שיטת המוסר בחיי שום איש. אפילו אם הדברים מצד עצמם נראים כנכונים, הרי הם מזיקים להשומע, אם הוא קשור בחוגו המוסרי בתוכן מנוגד מהדברים הנשמעים לו באותו פרק.\n", "summary": "אסור לומר דברים המרפים את מוסר שומעם, אף אם הם נכונים.\n"}, {"id": 1893, "paragraph": "כדי להבין מעלת הקודש, צריך להבין יפה את החול. וכדי לעמוד על סגולת ישראל, צריך לדעת את ערך האדם בכלל. ונכנס בכלל זה כל הצד הרוחני של רוח האדם, וכל עלילותיו בחיים, בחיי היחיד והציבור, בחיי הרוח וחיי המעשה. ולפי ההתחוורות של הידיעה הכללית הזאת, תעלה עליה הידיעה של התוכן העליון והפנימי, מעלת הקודש אשר לישראל, כי חלק ד' עמו יעקב חבל נחלתו.\n", "summary": "הכרת ערך החול והאנושות מרוממת את הכרת הקודש וישראל.\n"}, {"id": 1809, "paragraph": "איני צריך להזניח את תביעתי הפנימית לסקור על הכל מרוחי העצמי. ועם זה יש שהנני קרוא להתחזק ולהרחיב את השקפותי הרוחניות והמעשיות על פי אותה הקליטה הבאה מבחוץ, על ידי ריעות, עירוב בין הבריות, קריאה בספרים, ויתר נסיונות החיים. ואחר כך חוזר הכל להתמזג ברוחי העצמי, והנני שב להסתכלותי הפנימית.\n", "summary": "אין צורך להזניח את ההסתכלות הפנימית, ואף שלפעמים יש להתרחב ולקלוט מבחוץ, הכל חוזר ומתמזג ברוח.\n"}, {"id": 1731, "paragraph": "גדולת האמונה אינה תלויה בריבוי הדברים שהוא מאמין, שהרי פתי יאמין לכל דבר, אלא בעומק החוש האמוני, וגדולת התפשטותו ורוחב הרגשתו בענינים היקרים שעליהם האמונה מיוסדה, ויסוד הכל הוא היקר האלהי.\n", "summary": "גדולת האמונה אינה תלויה בריבוי מֻשָּׂאֶיהָ, אלא בעומק החוש האמוני וגודל התפשטותו, ורוחב הרגשתו בכבוד ה'.\n"}, {"id": 1949, "paragraph": "הרוח הפנימי מבקש לו את נתיבותיו, דורש הוא לעמידה בסיסית מיסודו הפנימי. כל מה שמושיטים לו מן החוץ, מהנשמע והנראה, לא ישיב בהם את נפשו. הוא דורש אחרי מקורו העצמי, זורה הוא הלאה את כל מה שעומד לו על דרכו. לפעמים יהיה לו לשטן גם מה שהוא לגבי כל הנזקקים רק לקליטה חיצונית הטוב והקדוש. והוא, בחיפושו העצמי, מוכרח לנצח גם את אלו המכשולים, שנצוחם קשה מאד, אבל בדרישת אמת פנימית, בחפץ טהור בלתי פוסק, גם אלה ההדורים מתישרים, ולא ימנע טוב להולכים בתמים.\n", "summary": "חיפוש הרוח הפנימי אחר מקורו העצמי, זורֶה הלאה גם טוב חיצוני העומד על דרכו, אך סופו לעמוד על אמיתתו הפנימית.\n"}, {"id": 1696, "paragraph": "צריכים צדיקים לעבור בנהר דינור כדי להמחק מהם ציורי עולם הזה. אמנם, אם התגברו גם כן בעבודתם האלהית עד שכל עניני עולם הזה קודש הם, וכל שיחותיהם הם דברי תורה וחכמה עליונים, אז פוסק נהר דינור את השפעתו המכאבת מהם, ואינם מתבטלים אפילו כהרף עין מקישור אהבה בתענוגים שהם מקושרים בו בקדושתם, רק הולכים מחיל אל חיל, בלא שום הפסק והפרעה כלל.\n", "summary": "הצדיקים שכל עסקיהן ושיחותיהם בעולם הזה הם קודש, ניצולים מנהר דינור, שתפקידו למחוק מן הנפש את ציורי העולם הזה.\n"}, {"id": 1676, "paragraph": "צריכים להעריך את התוכן של כל חכמה לא לפי הערך המתגלה בפרטיה, כי אם לפי הרוח הכללי שבה, ובזה יכולים לסדר את כל המדעים למדריגותיהם, ולהבחין איזה מהם עומדים בסולם החכמה הכללית במדריגה יותר עליונה, כשם שאפשר להעריך השפות, באיזה מהן מתגלה רוח עליון יותר. כל החכמות מתיחסות לתורה באותו היחש שכל הלשונות מתיחסים ללשון הקודש. זיו העולם מתגלה על ידי לשון הקודש. זאת היא השפה הברורה, המכוונת להשקפת העולם של אספקלריא המאירה, הכוללת בתוכה את סגולת הדעת בתור כח פועל, לא רק כח סוקר ומצייר את היש, כי אם כח מחולל ומוליד, מוציא את ההוייות לאור עולם, מן האין אל המציאות. העולם בלשון הקודש נברא, ומאור התורה חוצב, וממקור חייה החיים נמשכים כולם, ובאורה העדונים כולם הולכים ומתגברים. מבחין המבין את ההבדל שבין רוח החיים, חיי האמת, חיי האור, חיי הקודש, חיי החיים, המתפשט בתורה לכל פרטיה, סעיפיה, הדרגותיה, תוכניה, דיוקיה, תולדותיה, סעיפיה וענפיה, ובין הרוח הממלא את כל המדעים וכל ההרגשות. הבדל נורא שורר ביניהם, בין קודש לחול, בין חיים לשלילת החיים, בין אור עולם לחשכת תהום. והחיים במקורם, את הכל יקראו לחיות, את הכל יחיו, את הכל יעודדו, את הכל לתחיה תקיץ תורת חיים. אבל מי ידמה וישוה לאהבה בתענוגים של יסוד החיים, של הוד חיי הנשמות, אשר בסגולתה של תורה. אשר הדבק באור חייה, באור פני מלך חיים. הקשורים בה, המתימרים בכבודה, המתרפקים באהבתה, הבוזים את כל יקר העולמים בשביל נועם ידידותה, הם הם היודעים מהם החיים, הם הם הטועמים בכל עת ובכל רגע את נועם החיים, להם רז החיים מתגלה, מה שהוא לכל העולם כולו רז כמוס ונעלם, סגור חותם צר. אשרי העם שככה לו, אשר תבחר ותקרב ישכון חצריך, נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך. נוראות בצדק תעננו אלהי ישענו, מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, מכין הרים בכחו נאזר בגבורה. ותורה מפי הגבורה נתנה.\n", "summary": "כשם שלשון הקודש עליונה משאר לשונות בהיותה יוצרת ולא רק סוקרת, כך התורה עליונה משאר החכמות.\n"}, {"id": 1869, "paragraph": "כשמסבירים ענינים גדולים על ידי ענינים קטנים, ביחוד כשיורדים ממציאות עולמית כללית לעניני נפשיות, צריכים להתבונן שלא את הדברים הכלליים הגדולים מקטינים, אלא שהדברים הקטנים מגדילים אנחנו. לוקחים אנו את הענינים ביסודם האמיתי, ואנו מוצאים אותם בגדולתם. ועם זה נמזגת ברוחנו השאיפה הגדולתית להעולם העליון, וחיינו האידיאליים מתאדרים, והחופש הפנימי שבנו פועל את פעולתו בצורתו הטהורה והקדושה. \n", "summary": "כשמסבירים עניינים גדולים על-ידי קטנים, ובייחוד מציאות עולמית על-ידי נפשית, מגדילים את הקטנים ולא ההפך.\n"}, {"id": 1843, "paragraph": "צריך לכוין להופיע את אור הנפש מהוד קדשה הרוחני, בכל פרטי רמ\"ח אבריה ושס\"ה גידיה, בכל דקות הפרטיות שבהם, על הגוף בכל פרטיותיו. ויתעדן בזה מגסותו החומרית, ויתחיל להרגיש עדינות רוח קדושה בפנימיותו, שתשפיע גם על חיצוניותו. והנפש מקשרים בזה בחשק של הופעת הרוח עליה גם בכל הפרטיות היותר דקות, והרוח מהנשמה גם כן בפרטי פרטיות, והכל עולה למעלה בחדות ד', בגאון יעקב אשר אהב סלה. וכשם שאדם הראשון מכל העולם הוצבר עפרו, כן נשמתו מכל העולמים כלולה היא ומתתמצתת, וחיי כל העולמים, בפרטי פרטיות, ממקור חייהם, מופיעים הם על נשמתו של אדם הראשון, שכל אדם יחידי הוא חלק ממנו, והחלק הוא כלול מכל, במובן האחדות והרוחניות. ובזה יש כבר תנועה רוחנית כבירה בכל תנועה פרטית, והמחשבה הולכת ומתעלה, הולכת ומתרחבת, הולכת ומתקדשת, וההופעות הולכות ומאירות, וההזרחות מלאות התענוג הקדוש ושמחת עולמים רווית הקודש, הולכות ומתנוצצות, לישרי לב שמחה, שמחו צדיקים בד'. על כן שמח לבי ויגל כבודי, אף בשרי ישכן לבטח. כי לא תעזוב נפשי לשאול, לא תתן חסידך לראות שחת. תודיעני אורח חיים, שובע שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח.\n", "summary": "צריך לכוון שהנפש תאיר את הגוף בכל חלקיה, והרוח את הנפש, והנשמה את הרוח, וחיי העולמות את חיי האדם הכלולים מהן.\n"}, {"id": 1774, "paragraph": "אני צריך להמשיך את העונג הקדוש של הדבקות האלהית השכלית בכל מה שאני לומד, עושה, מתפלל ומדבר. הנגלות ההלכותיות יעשו רטובים, מלאי חיי נועם של קודש עליון. ידיעה צלולה תחדור, להבין להשכיל ולהרגיש, איך כל הארחות הסבוכות של עמקי ההלכות הולכות ובאות מאותו המעין המתוק והנעים, שכל התענוגים הקדושים וכל מתקי זיוי העדנים נובעים משם.\n", "summary": "צריך להמשיך את העונג של הדבקות השכלית על כל לימוד, מעשה, דיבור ותפילה.\n"}, {"id": 1902, "paragraph": "ודורשי ד' לא יחסרו כל טוב. בעצם דרישת ד' כבר נמצא כל טוב, והדורשים לא יחסרו אותו, ולא יעשו פגם בכל טוב, כי יכירו וירגישו שאין כל טוב צריך להתבקש משום מקום אחר, כי אם מדרישת ד', נהרא מכיפיה מבריך. ומתוך השביעה הפנימית באה שביעה חיצונה לעולם, כי המילוי הפנימי כולל בתוכו, בצורתו האיכותית, כל מיני מילוי עושר וכל טוב, מראש כל דרגין עד סופם. ומברכות לראש צדיק מתרוה כל העולם שפע ברכה. על כן יראו דורשי ד' להתחזק תמיד במעוזם, ולהיות רוויים כל טוב בתוכיותם, למען ישלימו בזה את צורת העולם, ויושיעו לכל כושל, ימלט אי נקי, ויחיו בתוכם את הרעיון הנצחי לשמח את המקום. ותתעלה תמיד אצלם מחשבה עליונה זו מדרגה לדרגה, עד שתבא לאותה הדרגה ההכרית שיש בה אותו האור והאמת הראוי להמחשבה העליונה הזאת, שהיא יסוד אור העולם ושביעת טובו. שבענו מטובך ושמח נפשנו, יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשנו בישועתך באמת, באמור לציון מלך אלהיך.\n", "summary": "דורשי ה'  אינם חסרים דבר, ומֵרִווּיָם הפנימי מתרווה כל העולם בשפע ברכה.\n"}, {"id": 1901, "paragraph": "מחלקים אנו את העולם הרוחני לארבע פלוגות, שכולן מדתן אין להן סוף. העולם המלא פלוגות של קבלת היש – העולם הפסיבי המקבל. העולם בעל הפלוגות האקטיביות – העולם המשפיע. העולם בעל הפלוגות של אוצרות ההשפעה, שהעולם המשפיע מקבל מהם את העושר הגדול של השפעותיו. והעולם העליון, בעל הפלוגות של המקורות של האוצרות של היש וההשפעה, מקור נביעותם, והתהוות חייהם העשירים בעצמיותם. ואלה ארבעה הערכים עושים יחד שם מלא ועולם מלא, שכל זיו וכל קודש מהם הולך וחי, וכל יש וכל יציר מהם מתקיים ומתהוה, נוצר ומתחדש, וכל רעיון ומחשבה מהם נשפע ומתרענן. וצפיית כל העולמים היא להסידור המשוכלל של העולמים הללו עם כל פלוגותיהם, שיעמדו במערכה כזו שזיו החיים שבתוכיותם יהיה תמיד מתברך ונחשף. גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה, והופע והנשא עלינו לעיני כל חי, וקרב פזורינו מבין הגויים, ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ, והביאנו לציון עירך ברנה, ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם.\n", "summary": "העולם הרוחני מתחלק לארבע פלוגות: העולם המקבל, המשפיע, בעל אוצרות ההשפעה, ומקור אוצרות ההשפעה.\n"}, {"id": 1767, "paragraph": "צעקה גדולה צועקת נשמתי על שאיני מניח את כח המחשב�� שלי להתפשט במילואו וטובו. אכזריות גדולה היא זאת. זאת היא צרת האדם בכלל, איננו רוצה לעלות, להתפשט לצד מעלה, על כן הוא שוקע בבוץ. בא הדבר מתוך שני גורמים, מתוך יראה חיצונה, גסה ומגושמת, מלאה טפשות וציורים אויליים, ומתוך העובי החומרי המושך אליו לשפלות ולתחתית את כל מה שיש לו איזה אחיזה בו. ועל הכל צריכים להתגבר אורך המחשבה, עדינות הרצון, גבורת החיים, הכל במילוי, ברום עז והדר.\n", "summary": "צעקה גדולה צועקת הנשמה על כך שאין מניחים למחשבות להתפשט, וצרה זו באה מפני היראה הגסה והחומריות.\n"}, {"id": 1850, "paragraph": "הכרת האלהות העולמית ירודה היא ופחותה בערכה לגבי ההכרה האלהית הישראלית. ההכרה העולמית תלויה היא לפי מדת הכרת העולם של האדם, וממוסכת בסיגיה של תכונת נפשו, במדות ושאיפות. וההכרה הישראלית שבאה מסגולת גילוי שכינה, עולה היא על כל זה, חפשית היא לגמרי מכל סיג. מצד הגוף יש הכרח לפעמים לצרף את ההכרה העולמית, בשביל חיזוק נפש הגר. זהו יחודא תתאה דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ציקי קדרה שרק בחשאי מביאין עבדיה לה מפני הצער, אבל באמת יש בזה גנאי. כל מה שמצרפים ממחשבה אנושית וכשרונו של אדם הטבעי להכשרה הרוחנית בישראל, בא מיחודא תתאה, מפני שנסתם הקץ על ידי החסרון הגופני, שאף על פי שהלב טהור, כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, הגוף מכל מקום מעכב הוא. ולעתיד לבא יצא אור גדול על ידי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שתהפך ההכרה האנושית לישראלית, והללו את ד' כל גויים כי גבר עלינו חסדו, ונר התרבות וההשכלה שלהם בפרטיותו ידעך, כד חפי חשוכא להנך אינשי, כי החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, ועליך יזרח ד' וכבודו עליך יראה. בחוץ לארץ משתמש ביחוד יחודא תתאה, ובארץ ישראל שמע עיקר, וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד טפל. ועיקר הכיסוי הוא שאין רואים את גילוי הכבוד, כי אם שם הכבוד, ומבקשים אנו גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה, והופע והנשא עלינו לעיני כל חי, וקרב פזורינו מבין הגויים, ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ, והביאנו לציון עירך ברינה, ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם.\n", "summary": "הכרת האלוהות של ישראל (יחודא עילאה) גדולה מההכרה האנושית הבאה מצד הגוף (יחודא תתאה), ובארץ ישראל היא העיקר.\n"}, {"id": 1804, "paragraph": "כל דיבור שיוצא בלא דבקות אלהית, שכלית והרגשית, הרי הוא מאפיל את אור השכל, ומטשטש את הזוהר המוסרי. וכששבים בתשובה על זה, לוקחים את הדיבורים שכבר עברו, ושותלים אותם במקום טהרה, והם מתחילים להתנוצץ בהתנוצצות של קדושה, ומאירים את הנשמה. ומתוך שירדו למטה, לוקחים הם עמם כמה מחשבות וכחות נודדים שנתלשו מבית חייהם, ומתאחדים לחטיבה אחת של חיים וששון ישע. המעוף השכלי הנפלא של האור האלהי, ובהירות הדמיון הנשגב של המושפעים מאור הקודש, נותן הוא את הכח להכיר בכל ענין, בכל שיחה, בכל תנועה בעולם, את קישורם אל הנשגב הכללי, אל אור החיים העליונים, המסדרים את הכל לאושר עליון ונעלה. ונעשו כל שיחות החולין מרגליות עליונות, שזוהר הקודש מאיר בהן במילוי והדר. ועלהו לא יבול, וכל אשר יעשה יצליח.\n", "summary": "כל דיבור שיוצא בלא דבקות, פוגם בשכל ובמוסר, וכששבים עליו מעלים לקדושה אותו, ועמו מחשבות וכוחות נודדים.\n"}, {"id": 1793, "paragraph": "קצת קדושה נדבקה בעשו על ידי אחיזתו של ידו הקדושה של יעקב בעקיבו, ובזה יש קדושה ניצוצית גם בעקב עשו, חוץ ממה שראשו כלול בקדושה. ובזה יומלט לעתיד לבא, רק ביתו ישרף, ובעצמו יכלל בקודש, ועתיד להטהר, והר\"ע של ראש עקב יוחזר לטוב. ובנגיעת שרו של עשו בכף ירך יעקב, יש פגימה של טומאה, שמפני זה סובלים ישראל הגליות. אבל זה גרם להכרח של חומרות יתירות, וחדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, והחומרות הן נטיות מדרך האמצעי, כצולע ההולך בנטיה, והן הן יוסיפו עטרות חדשות, מי יתן טהור מטמא לא אחד. ומראש עקב כף יוכלל הריעות, ואהבת לרעך כמוך, שכל התורה כלולה, כי בצירוף כולם מושפעים הם מאהבת הקודש, ורוח ישראל תחיה אותם להאיר בהם את כל תפארת יעקב, ונלוו על ד' לשרתו ולאהבה את שם קדשו להיות לו לעבדים. אלמלא פגימת הכף דיעקב, לא היה יכול עשו להתקן גם בראשו גם בעקבו, כי איך יתאחדו הפכים, אבל על ידי פגימת הירך בנגיעת הכף, נתמעט האור, וכח החיים העליונים נעשה שופע בהפסקות, שאפשר גם לכלי קטן, שמקטנות הגמורה של קטן נתתיך בגויים בזוי אתה מאד, לקבל משם, ונעשה מזה הכח של הריעות, אשר תעבור את כל התחומים המפסיקים, ונלוו גויים רבים אל ד' והיו לי לעם.\n", "summary": "נגיעת שרו של עשו בירך יעקב, גרמה לתוספת חומרות טובות, ואחיזת יעקב בעקב עשו, אפשרה את תיקונו בעתיד.\n"}, {"id": 1810, "paragraph": "העולם הישראלי כשהוא בתמותו, לעולם לא יקבל שום זעזוע חוליני מכל עולם זר, מפני שכל העולמים כולם כלולים בו. ועל כן יכולים בני ישראל להתאים לכל קולטורא שבעולם, ועם זה לנצחה, ולשאוב מתוכה את כל הטוב, ולתממה עם חזיונותיהם העצמיים, מפני שכל טוב שבעולם יש לו יניקה ממקור ישראל. ורכושנו הרוחני יגדל על ידי עמל כל הגויים בדעת ובכשרון, כי אורות חיינו וזהרורי תורתנו הם הם שמשיאים אורות בכל מקום להאיר, וכשאנו קולטים משלהם, משלנו נקח לנו. וצדקו כל החזיונות העתיקים, אף שהיו כהים מצד המבט ההיסתורי, אבל מלאי אור הם מצד המבט הרוחני היותר מתעלה, שכל החכמות היו באמתנו, וכל מה שהננו מוצאים פזור בעמים, ניצוצות קדושתנו הננו לוקטים. חיל גויים תאכלו ובכבודם תתימרו.\n", "summary": "תרבות הגויים יונקת את הטוב שבה מישראל, ולכן בכוחם לשאוב את הטוב שבה חזרה, ולהתאימו עם חזיונות ישראל.\n"}, {"id": 1748, "paragraph": "כשמדבר דברים קדושים, ובקרבו הוא מצטער מפני הופעת הקדושה שמשתפכת בקרבו, ידע שהנפש הטמאה היא מתמעטת והולכת, והיא מתכאבת על פחיתותה שפוחתת, וממילא הטוב מתגבר והולך. ובידיעה זו עצמה, ובאמונה והעמקה בה, הנפש הטהורה מתעוררת בשמחה, ויודעת שהיא מתקדשת ומתעלה, מתרחבת והולכת. ד' עוז למו ומעוז ישועות משיחו הוא. ויעלוז לבי ומשירי אהודנו.\n", "summary": "כשמדבר דיבורים קדושים ומרגיש צער בקרבו, יידע שמקור הצער מהתמעטות הנפש הבהמית.\n"}, {"id": 1779, "paragraph": "יש רוח הקודש של מעשה, שמעורר רוח העליון למעשה, וכפי ההזדככות המוסרית והשכלית העליונה ורוב חפשיותה, כך רוח עליון זה מובלט יותר וחודר יותר, טהור יותר מכל סיג ועירוב בלתי הגון, והוא מסתעף ממש מרצון העליון בהנהגת העולם כולו. ורוח הקודש של דמיון, שכח המדמה נעשה מואר, נאדר, צלול, קדוש ונשגב, ומחזותיו נעשות נאמנות וכבירות, קולעות למטרות נשאות שבטוהר המוסר ושאיפת הקודש הנאדרה. רוח הקודש של שכל, שאז המושכלות והלימודים כולם מתגברים כמעין הנובע, כל רז לא אניס ליה, וכל צפונות נעשות גלויות, והמון חידות ועמוקות שוטפות ועולות בקרב הנשמה בבטחון ובבהירות, התורה מתברכת, וציציה ופרחיה עולים בתכונות נשאות, מלאות פאר קודש עליון. ורוח הקודש עליונה, שהיא רוח הקודש ממש, שכל אלה יחד מאירים בה.\n", "summary": "יש רוח הקודש של מעשה, ויש של דמיון, ויש של שכל, ורוח הקודש העליונה כוללת את כולן.\n"}, {"id": 1824, "paragraph": "כשבא מעמד נפשי על ידי התעוררות של פגישה, שנמשכים דיבורים שיש בהם תערובות של נטיות חלושות, אם יש בהם גם כן תוכן של דעה ושל יושר, ורגש של יראת שמים ושל אהבת ישראל וחפץ חסד של הצדקת הבריות, יש חובה לברר, אחר המעמד הרשום, את התוכן הנפשי, לזככו מסיגיו, ולהשאיר רק את הרשמים היפים, הקדושים, שהם באמת הבריאים והחזקים, ולמחוק את החלושים, הנוטים לצד הדמיון והמדות הבלתי טהורות. אז ישאר מכל התעוררות החיים של המעמד הנפשי הריוח הטהור והנקי כתבואה ברורה שאין בה תבן, ולא יהיו במדריגת דברי חלומות, כי אם במדרגת הגיוני חכמה ודעת קדושים.\n", "summary": "דיבורים המעורבים בדמיונות וחולשה, ויש בהם גם תוכן של דעה, יושר, יראה ואהבה, צריך לבררם.\n"}, {"id": 1918, "paragraph": "כפי האוטם הגופני, ככה אין אדם יכול לשאוב נחת ותנחומים מהעתיד המאושר של העולם, ולפי הפירוד בנפשו, איננו יכול לחוש את אותו האושר העתיד. כי באמת הרי הוא הוה, כי האור האלהי לעולם הרי הוא במילואו וטובו, אם כן העולם ולמעלה ממנו הכל מאושר, הכל טוב, ואיך לא ישמח ויעלוז כל יש ברוב העונג, ברוב הטוב, שכל מה שהוא חוץ לו ומשולל מטובו אינו נחשב לקליפת השום ולאפס ממש, וגם זה היש הדמיוני משולל הטוב, אינו כי אם נושא להבלטת אור הטוב ברוח יותר בולט, יותר חסון ויותר רענן.\n", "summary": "רק אטימות הגוף ופירוד הנפש מונעים מלהתעדן באושר העתיד, הקיים בהווה, ושכל מה שחוץ לו אינו נחשב.\n"}, {"id": 1952, "paragraph": "הנגלות שבתורה מראים את הצד הסימבולי של המצות, וערכן על החיים והנפשות, והנסתרות מראים על פעולותיהן הסגוליות בעולם, ומעולם הגדול באות הפעולות עד מעמקי הנפשות. גם בהצדדים הגלויים, שהם הסימבוליים, יש הפרשה עצמית בין ישראל לעמים, שאלה התנועות הנפשיות שהסימבוליות המצותיות אחוזות בהן, הנן דברים מיוחדים לישראל על פי הפסיכולוגיא הלאומית המיוחדה. אבל אפשר לפעמים לחקות את התוכן הישראלי, אף על פי שיהיה כקוף בפני אדם, ולא תבא ממקור עצמי כלל, והם הם הגרים הגרורים שלעתיד, שבסוף ינתקו את מוסרותימו. אבל מצד המצב הסגולי אין מקום לשום חיקוי כלל, כמו שאין דומם מחקה את המדבר.\n", "summary": "האומות יכולות לחקות את ישראל בצורה קלושה, רק בצד הסימבולי והנגלה של המצוות, אך לא מצד פעולותיהן הסגוליות.\n"}, {"id": 1697, "paragraph": "מה שפעל הרב הירש באגרותיו לומר על הרמב\"ם שהיתה לו יהדות בלתי מובנת, זה גורם את כל הגרעון של היהדות הארתודוכסית האשכנזית. קוצר רוח כזה, שגאוה נוראה מסותרת בו, לא תוכל לתן פירות בלא רקבונות פנימיים. יכולים אנו לתקן שיטתו של הרמב\"ם כננסים על גבי ענק, אבל לא לדבר גבוה שיהדותו לא היתה מובנת, בשעה שאצר ברוחו את אוצר התורה בכלכל שלימות. וכי מהיכן תבא לנו הבנה יותר שלמה ביהדות, אם לא מהלימוד והשקידה שאנו לומדים את התורה, וישים נא על לבו כל איש, אם תוכל שקידתנו להגיע לחלק אחד מני רבבה לשקידתו של הרמב\"ם ז\"ל. יותר יותר טוב ואמת הוא לומר, שסקירתו הענקית לא תוכל להתאים להיות להדרכה לקטני ארץ כדורות האחרונים, ועל כן צריכים אנו להקטין את האורות שלו, ובכל זאת ישארו בשלימותם, אבר מהם לא יחסר, אבל יתקרבו יותר להשגת בני אדם שאינם מסוגלים לעוף תעופות שכליות קדושות ועליונות כמותו ז\"ל. לכף זכות יש לנו לדון גם את הרב הירש ז\"ל, כל מה שדבר מלבו הטהור דבר, אבל בכל זאת החסרון נכנס בתוך עצמיות התכונה של סדרי ההשפעה שלו, עד שהיא צריכה תיקון והרחבה, והדברים מגיעים עוד לכמה סעיפים אחרים בשיטתו.\n", "summary": "ביקורת הרש\"ר הירש על הרמב\"ם גרמה לחסרונות האורתודוכסיה האשכנזית, ואין לקבלה אלא כצורך לשינוי מצד המקבלים הקטנים.\n"}, {"id": 1933, "paragraph": "רק במחשבות עליונות, חפשיות, טהורות וקדושות, מנצחים את הרע. לשוא יעמלו בונים לנצח את הרשעה, והם עמה בתחתית המחשכים, ששם הוא מקור שרשה, ארץ מכורתה, ומקום הרת גבורת רשעתה. לעלות אל על צריכים, לעסוק בתורה דלעילא, להופיע תמיד באוצר מחשבות חיות ורעננות ממקור הקודש. להודע אל כל חכמי לב, טהורי רוח, בכל דור ודור, בכל עם ולשון. לזרות הלאה את המשטמות ואת הנרגנות. אז יבקע כשחר אור ד' עליון על הנשמה, והחיים יופיעו באור אלהותם, ברוח ד' חונן הדעת, הרוצה בתשובה, אדון השלום והברכה. \n", "summary": "אי-אפשר לנצח את הרע כשנמצאים אתו במחשכים, אלא צריך לעלות ולעסוק בתורה דלעילא.\n"}, {"id": 1922, "paragraph": "בכל דרגה ובכל השגת עולם יש בה אוצר של קדושה, וכשאדם דולג ועף במהירות גדולה יותר ממדריגתו אז מתרוקן הוא מהתוכן הקדוש של הדרגות התחתונות, שהן הראויות לו, ולמדריגות העליונות אינו יכול להתדבק, מפני שהן יותר מדי רוחניות עבורו. על כן הוא צריך לשוב בתשובה, בשברון לב ובשמחה, אל המדריגות שעזב, ומכל מקום לא ישכח את הרושם של המדריגות העליונות, שכיון שעלה לא ירד, ואז יתהפך הכל לטובה.\n", "summary": "כשאדם מדלג מדרגות, את דרגתו הוא מאבד ואל העליונות אינו מגיע, ועליו לשוב למדרגתו מבלי לעזוב את רושם העליונות.\n"}, {"id": 1671, "paragraph": "צריכים לעיין בסקירה יפה מאיזה מקום נמשכת העצבות, וממנה יתר פגמי המדות, כדי לבטלם ולהפכם לטובה ולקדושה. והנה מי שדעתו רחבה, ועומד הוא להכניס את כל המון הרעיונות המשוטטים בעולם אליו, למתקם ולהחזירם לטובה, כשדעתו מצטמצמת, על ידי עצמו, או על ידי איזה השפעה, ואפילו כשתהיה טובה מצד עצמה, כגון שקורא בספרים או שומע דברי תורה ומוסר מאנשים כאלה שלא באו למדה זו של ההרחבה, ותוכן המוסר שלהם הוא צמצום החיים הגשמיים והרוחניים, וסגירת הפתח בעד כל רעיון שאינו מוכן להקלט על פי השגתם להיות ממנו תוצאות טובות – אז כל אותם אוצרות החיים שבאלו הרעיונות, הנדרשים לבא מן החוץ פנימה, ולהסתדר במערכה יפה עד שכולם יהיו מוכנים לעבוד את ד' על ידם, והם נשארו מבחוץ בלא כניסה ובלא תיקון, על ידי הצמצום והמחשבות המוגבלות, הם הם מעוררים יללה ועצבות גדולה, וחשכה נופלת על העובד המשיג. וצריך הוא להתאמץ באימוץ גדול להמשיך את עבודתו הגדולה, ולקחת עמו את כל התמצית של הטוב המצומצם, את כל התמימות שישנה ברעיונות הקודש שיוצאים מפיהם ועטם של יראי ד' וחושבי שמו בעלי הפשטות והצמצום, ועל ידי הצירוף הגדול, והאיחוד של כל ההפכיים, ישובו הדברים להיות שמחים, וחדוה גדולה ונחת רוח עמוקה תהיה נשפעת עליו, ויעבוד את ד' בשמחה, וקדושתה של תורה תתרחב, ותורה דלעילא תתאחד עם תורה דלתתא, וכל המחשבות העליונות הנאצלות ומופשטות יתאחדו עם המחשבות התחתונות הפשוטות והממשיות, וכולם יחד ייעשו ללהבת אחת מאירה באור שבעתים, לחמם את הלבבות ולהאיר את מקומות החשכים, ולהרבות אור ד' בכל עבר ופינה.\n", "summary": "הרעיונות המצמצמים את החיים הגשמיים והרוחניים, הנקלטים מבעלי מוסר תמימים, גורמים לעצבות, ובזיקוקם הם מתהפכים לשמחה.\n"}, {"id": 1718, "paragraph": "אותו הציור העליון של ההשכלה הרוחני��, איננו מצטמצם בשכל הגיוני. אין שום השכלה יכולה להגבילו, וכל אומץ הוייתו והשראתו על האדם בא על ידי כח הקודש של אמונתו. זיו החיים החזק הוא אור האמונה. חוש האמונה האלהית, בכל גודל עזוזו, זהו החיים, החיים האמיתיים, החיים ששום מות אין עמם, החיים ששמחתם איננה מתערבבת משום צרה ויגון ואנחה, החיים שהטובה והברכה עמם שרויים הם, עמם דבקים, שמחת עולמים בלא עצב, חדוה עליונה רחבה ועשירה, בלא שום דלדול ורפיון. אור חיים זה צומח הוא ועולה מכל תורה, מכל חכמה, מכל חסד, מכל גדולה, מכל שיחה טובה ונאה, מכל רעיון גדול ונאצל, מכל מחשבה ישרה והגונה, מכל מצוה, מכל מעשה טוב, מכל תיקון של תרבות ודרך ארץ, מכל טוב שבעולם, שבכל הזמנים ובכל הברואים, בכל השפות, בכל הלשונות, בכל הנטיות ובכל האמונות, בכל העולמים ובכל הנשמות. מן הכל הוא שואב ועל הכל הוא משפיע. אור אורים בקרבו, חיי חיים עמו. אשרי יבחר ויקרב, יודע סודו, אשרי רועה אמונה, בגדולת דעה, בהגיון אמת, ברוח טהור, באור ד', בזוהר תורה ומוסר, בענות צדק, בגבורת ישע, בימין ד' רוממה, בתענוג עליון. אז תתענג על ד', על ד' ודאי, בעומק דעת, בסוד שיח, רם ונעלה מכל שפה וניב לשונות, רומם ונאצל מכל רגש ומחשבה, ומרוב רוממות הוא מלא כל, מרב עז הוא נהדר על כל, מרוב שובע הוא משפיע על כל, וכולו אומר כבוד.\n", "summary": "האמונה אינה מוגבלת בשכל אנושי, אלא היא אור החיים, המשפיע על כל הטוב והיופי שבעולם וצומח ממנו.\n"}, {"id": 1817, "paragraph": "כשנסלול מסילות לכנס את כל הרכוש המפוזר שלנו מכל האומות, כל התורה שנעשקה ביד החיצונים, ישוב אלינו רכוש גדול, שנתעבד בכל העמים ועל ידי כל הקולטוריות השונות. מובן שנטהר את הכל, ונחזיר יוצר על מכונו, אמנם על ידי זה יתרחבו כלינו, עד שנוכל לקבל את כל הזרמים כולם מכל העולם ממש. וסתירת זרמים שונים אינה שייכת כלל בישראל, מאחר שיהיה צפוי הכל, איך כל הענפים וההרגשות השונות, השקפות העולמים המרוחקות זו מזו, הכל יוצא ממקום אחד ושב למקום אחד. ואם שנדמה לעולם, שכל אחת חטיבה בפני עצמה היא, וכל חלק קרוע הוא מחבירו, זהו מפני מדת הקטנות ונטיית הקצפון שהעולם נגוע בה, בין במדות היחיד בין במדת העמים. אבל ברכת אברהם, שהיא ברכת יעקב ותפארת ישראל, אינה רואה לה הגבלה זעופה, ולא זרמים סותרים. מה שהיא עבודה זרה היא רק עצמות הסתירה עצמה, שעל זה אנו נלחמים לכלותה ולאפסה למען יזרח שם ד' שלום בעולם, ושם גופיה איקרי שלום.\n", "summary": "כל תרבויות העמים שורשן בישראל ואליו הן עתידות לשוב, וסתירותיהן המדומות הן עצמן עבודה זרה.\n"}, {"id": 1799, "paragraph": "כל המדות אפשר להעלותן, מפני שיש להן שורש בקדושה, חוץ מהעצבות, שאין לה שורש כלל, כי עז וחדוה במקומו. וצריכים להעלות את סבתה, וכיון שהשורש מתעלה גם היא עולה. והשורש של העצבות הוא או גאוה, או כעס, או דאגה הבאה מסבתם, וכיוצא.\n", "summary": "את כל המידות אפשר להעלות חוץ מהעצבות, שכן אין לה שורש בקדושה, ויש להעלותה בהעלאת סיבותיה – הכעס והגאווה.\n"}, {"id": 1730, "paragraph": "הפרדת הגבורות זו מזו באה על ידי אורח מוסר של השכלה, לעשות את כל התוכן של החטאים לדברים נפרדים, שאין להם יחס זה לזה, ויבטל בזה את הגרירה שבסגולת החטאים, ולא תהיה עבירה גוררת עבירה. ועל ידי הפירוק הזה שיפרק את כל חטאיו, יוכל להתיצב על דרך טוב, ובשונאיו הרוחניים יקיים אשחקם כעפר ארץ, כטיט חוצות אדיקם ארקעם, ואשחקם כעפר על פני רוח, כטיט חוצות אריקם.\n", "summary": "הפרדת הגבורות א��ו מאלו בהשכלתה, מבטלת את גרירת העבירות זו את זו.\n"}, {"id": 1839, "paragraph": "השאיפה הקרובה, הבוערת ויוקדת בלב ישרי לב היא, שלא תשאר שום מחשבה שיסודה ביושר הנפש, בכל אדם, בכל מקום, בכל עם ובכל לשון, שלא תצא מכח אל הפועל, כלולה בהדרה ומצורפה, להעשיר את העולם בפאר חייה. ולמרות הלבושים השונים, ולפעמים המזוהמים והטמאים, שמחשבות נכונות וקדושות, ישרות ונאמנות, מתלבשות בהם, לא ישחת הודן והדרן, וכל רואיהם יכירון כי הם זרע ברך ד'. ושפעת השלום, ושובע הטוב של האמת, ישא פרי תנובתו, להפרות ולהצמיח גם צחיחי סלעים, ולקרב רחוקים מקצוי עולמים, ומתהומות וממעמקים, מקצוות ומאיים, יחד עם כל מרומים ומרכזים, יהגו פאר אל חי העולמים.\n", "summary": "שאיפתנו ללקט את ניצוצות הקדושה הפזורים בכל תנועה קטנה בעולם, ולהחיותם בשאיבה מאוצר החיים שלמעלה מההוויה.\n"}, {"id": 1929, "paragraph": "יש שעושה אדם דבר ואינו לגמרי לשם שמים, ולבו דואג בקרבו על המחשבה שלא היתה זקוקה כראוי, ומתוך כך הוא בא להתחרט על עצם המעשה. ובזה הוא מפסיד הרבה, שהרי עצם המעשה טוב הוא, וצריך שיקלע את נטיית חרטתו רק על עירוב הפסולים שבמחשבה, וזה הוא כבר דבר השייך לכל מערכי הרוח, ולמעמד הנפש כולה, ולא בנוגע רק לדבר הפרטי ההוא. ויש שצריך להוסיף אומץ לשאוב מהמעשה הטוב רוח קדושה לזיקוק המחשבה, ואם יש ספק בדבר יטה כלפי הטוב והישר.\n", "summary": "כשעושה מעשה טוב שלא לשם שמים, אל יצטער על המעשה, אלא ישאב ממנו אומץ לתיקון המחשבה.\n"}, {"id": 1716, "paragraph": "האמונה הגדולה, כשהיא מזרחת את אורה על הנשמה, כל העולם מתמלא אורה על ידה. יכולת כללית גדולה, כח כביר ונשגב, מופיע בנשמת קדוש ד', הדבק בחיי אל חי העולמים. כשם שהיכולת והגבורה מצטיירת בתחילה בדמיון הקודש, ככה הולכת היא ומתעלה בשכל ובפועל, עד ותגזר אומר ויקם לך.\n", "summary": "האמונה והדבקות משפיעות גבורה ויכולת בדמיון הקודש, בשכל, וביציאה אל הפועל במעשה.\n"}, {"id": 1853, "paragraph": "עולמות רחוקים זה מזה מאיימים הם זה על זה. בכל עולם שאנו עומדים ומושרשים בו, יש בו תוכן של שלילה על עולמים אחרים. והשלילה מתהפכת לצורה של בלהות, אימים מתהלכים, ומתחבר הפחד האיום והשנאה עם הבוז ביחד, ושבים כל אלה ומטפחים אחר כך על פני רוחנו. והרוח הרחב, הצמא להתפשטות גדולה, ואיננו רשאי להיות מצטמצם בעולם אחד, מוכרח הוא לשוטט בעולמות רבים, משיג בראשית מצעדיו פחדים ויגונות, מרירות עמוקה וחזיוני בלהות, וחריצים נוראים של עינויי מרה שחורה וענני עופרת מאפילים ממלאים את נפשו לפעמים, מפני שדאים אליו ממרחקים אותם העולמות הזרים הרחוקים עם כל מוראיהם. אבל לא הרבה יארך מצב מדכא זה. היסורים הללו ממרקים הם את הרוח, מזככים ומטהרים אותו, מעמיקים את הבינה, מחדדים את חפץ ההכרה, ומחדרים את אהבת האמת, ומאמיצים את הנשמה ברוח גבורה, ושב אחרי כן רוח עליון ממרומי הבינה העליונה ומופיע, וסרה הזרות, ונעשה הכל קרוב ומלא אהבה, יופי ונחת. ואורח צדיקים כאור נוגה. ולישרי לב שמחה.\n", "summary": "העולמות הרחוקים זה מזה מאיימים זה על זה, והייסורים הנגרמים מכך מעמיקים את הבינה, ומכשירים את איחודם.\n"}, {"id": 1823, "paragraph": "כשם שהתורה בגירסתה עבודת ד' עליונה היא, כך היא ודאי עוד יותר עבודה גדולה בסברתה ועיונה. וממילא כל דבר שיוכל לגרום להגדיל תורה, להרחיב פלפול וסברא, עבודת הקודש היא. וכשם שהתפילה עבודה גדולה היא, והיא בנויה על התרוממות הרגש בקדושה, כן כל דבר שמיפה את הרגש, מחזקהו ומבריאהו, מכלל עבודת התפילה הוא. ובכלל עומד האדם הכן להגדיל את שפעת שכלו, ונואלו מאד אלה המשפיעים, ברוח של יראת שמים דמיונית, על הקטנת השכל וצמצומו. אלה, אף על פי שהם נראים מזרזים ומעוררים לתורה ומצות, צריכים להשמר מההסתה שיש בהם לצד הבערות, והחלשת הרוחניות הכללית של האדם. וכשם שצריכים לנקות כל דעה שמקורה בספרים חיצונים מכל סיגיה, ואחר כך להכניסה אל הקודש, כן צריך לנקות את המחשבות שיסודן ביראת שמים מכל יסוד של חולשה, ומכל משטמה רוחנית, שהיא התנוצצות של הסתה לעבודה זרה ואביזרהא. ומבקשי ד' יבינו כל.\n", "summary": "כל הרחבת השכל הנה בכלל עבודת התורה, וכל הרחבת הרגש בכלל התפילה, ולכן יש להיזהר מיראה דמיונית המקטינה את השכל.\n"}, {"id": 1741, "paragraph": "לב נשבר ונדכא שלי, הנטיה שלי לעצבון, באה מפני שאיני מוצא נחת רוח בשום דבר שבעולם כי אם בהארת אור אלהים, הופעת קודש נועם ד', ובעת ההעלם וההסתרה צר לי מאד, מר לי מאד, וממעמקים אקרא ד', אליו פי קראתי, ורומם תחת לשוני. בצרה קראת ואחלצך, אענך בסתר רעם.\n", "summary": "לבי הנשבר ונטייתי לעצבות באה מאי-מציאת נחת בעת העלם והסתר פנים.\n"}, {"id": 1880, "paragraph": "בחוץ לארץ אין מתגלה כי אם הערך של המעשה, ובארץ ישראל הערך של הדיבור, ובבית המקדש הערך של המחשבה. מפני קדושת בית המקדש המתנוצצת בארץ ישראל, כדברי התוספות בפרק קדשי קדשים שעיקר קדושת ארץ ישראל היא מפני קדושת בית המקדש, מתגלה קדושת המחשבה בכל ארץ ישראל, וגם בזמן הזה יש קצת רושם ממנה, כי קדושתן אף כשהן שוממין. ובחוץ לארץ מתגלות התנוצציות קטנות של אלו הערכים הנעלמים, כמאן דחזי בתר כותלא, מפני הצפיה הגדולה לתשועת ד', לבנין הארץ, ולשיבת ישראל לארץ ישראל, ולבנין בית המקדש, הקשורה בלבן של ישראל. וכל מי שמצפה יותר לישועה, ערכי הדיבור והמחשבה מתגלים לו ביותר, ומעטרים את ערכי המעשה שלו. על כן נסמכו שאלות פלפלת בחכמה וציפית לישועה זו לזו.\n", "summary": "קדושת המחשבה שבמקדש מתפשטת בארץ ישראל, שמידתה היא קדושת הדיבור, ועל-ידי הציפייה אליה היא מתנוצצת גם בחוץ-לארץ, שמידתו היא ערך המעשה.\n"}, {"id": 1896, "paragraph": "הפלפול נובע מתוך העצמיות הפנימית של כנסת ישראל, מתוך התשוקה הבוערה להשתעשע במקור חייה, הם הם גופי תורה, ועל כן היא מאדירה בזה גם כן את חייה ואת כחה העצמי. וכל מה שיהיה יותר במחשבה רצויה, יותר בעליזות קדושה ובמנוחה של טהרה, יותר יעשה פירות ופירי פירות. הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל, אלו תלמידי חכמים שעושין ציצים ופרחים לתורה.\n", "summary": "הפלפול נובע מעצמיות ישראל ומתשוקתם להשתעשע במקור חייהם, והוא מחזק את חייהם וכוחם העצמי.\n"}, {"id": 1881, "paragraph": "מי שהוא ממדת המלכות לית ליה מגרמיה כלום, והיא מדה שהחסרון והיתרון מתחברים בה בנושא אחד. ראוי הוא אדם זה לספוג לתוכו את הכל, וכשהוא פונה אל הטוב, ומכיר איך דלית ליה מגרמיה באמת כלום, הרי הוא מוכן להיות ממולא מכל טוב של כל המדות, כל התכונות, כל הצדדים, ואין בו שום סתירה. ויש בו עומק העצמיות כל כך, עד שהדברים המתקבלים בתוכו הרי הם עצמיותו ממש, כיון שעצמיות מיוחדת גדרית בפני עצמו אין לו כלל. הוא אינו ראוי להיות עסוק בבטלה, ולא להשתקע בשינה, הוא צריך להזהר כמה דאפשר מטעמא דמותא. וחיבורו ויחושו לארץ ישראל הוא יחוש עצמי, וחש הוא את התוכן של כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ד' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, ונפשו עורגת בעומק התשוקה לאהבת קדושת הארץ וצפיית ישועה. ומדה זו היא מדת כנסת ישראל בעצם, שהיא הטבעיות העצמית של האומה הישראלית, שהם ממעטים עצמם תמיד, והם מרגישים בקטנותם, מרגישים איך שכל המילוי שבהם אינו עצמי, שאינם אלא כלי לקבל אור ושפע מברכת ד' העליונה, וגם המגמה היא תמיד מגמה השפעית, לתן טרף לביתה וחק לנערותיה. ומחשבתן של ישראל עומדת בראש כל המחשבות, משורשת היא ומבוססת באור הימין של החסד, שלזה היא עריגתה, אבל יושבת היא על עלין תקיפין, יודעת היא את הצורך ואת הערך של כל תוכני הגבורה, יודעת היא את הרע עד כדי שנאה עמוקה לו, המעמקת את אהבת הטוב.\n", "summary": "מי שהוא ממידת המלכות, מוכן בשפלותו לספוג את כל הטוב ולהופכו לחלק ממנו, ומשתוקק באמת לארץ ישראל.\n"}, {"id": 1871, "paragraph": "כשאנו מתחילים במסילת ישרים ללמוד, שיסוד החסידות הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על ד' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי ועידון הנצחי, נסלד חוש המוסרי שלנו מפני האיגואיסמות ואהבת התענוג שביסוד זה, ותובעים אנחנו יסוד יותר טהור ונקי משום תערובות הנאה. אמנם, זהו גורל העולם והאדם, שירד כבר בראשית יצירתו מהתכונה הטהורה אשר להאידיאליות העליונה, והושבתה אצלו הטהרה האצילית, ומלמטה הוא צריך לטפס למעלה למעלה. יתברר לו אמנם אחר כך, שמושג תענוג זה של התענגות על ד', הוא התוכן הטהור שבאידיאליות היותר טהורה, שאי אפשר לבטאה בשום הגה אנושי. מורגשת היא הרגשה מועטת בשאיפת הלב הטהור, בהתעלותו מעל כל המצרים המצמצמים אותו, וזהו רק צל של צל צללה של השאיפה העליונה, הנקיה מכל עירוב גס. באים אנו להלן, רואים אנו, שכשתעמיק עוד ביותר תראה שהתכלית האמיתית היא הדבקות בשם יתברך, כי רק זה הוא הטוב, וכל זולת זה שיחשבוהו בני אדם לטוב אינו אלא הבל ושוא נתעה. ואנו תובעים את עצמנו, אחת, שהדבקות האלהית הזאת בעצמה תהיה משוערת בקרבנו בצורתה הטהורה מכל שמץ איגואיסמות נשפל. ושנית, הדבקות האלהית במובנה העליון, אוצר הטוב המקורי, צריך שיעלה את כל מה שחשבוהו בני אדם לטוב, שיהיה באמת טוב. ולא עוד, אלא גם כל מה שיחשבוהו בני אדם לרע, צריך שיהיה נודע שהוא טוב, מפני שבאמת אין רע כי אם טוב, והרע אינו אלא דמיון כוזב ושוא נתעה, מפני שאיננו במציאות. אמנם, הקדמה כזאת אי אפשר לה להיות יסוד לספר מוסר מעשי, כי אם אחרי עיבוד מרובה במעמקי התיאוריה, עד כדי ההסברה הברורה, שכדי להגיע אל האור העליון של השלמות הנשאפת, הטוב המוחלט של הדבקות האלהית, צריכים להקדים את המוסר המעשי, המפריד את הטוב מן הרע, ושיש עסק עם היסוד הרע כעם דבר של מציאות. ומזה באים לאור העליון של הדבקות האלהית העליונה, שהיא תכלית הטוב, שרואים על ידי אספקלריא מאירה זו את כליון הרע במציאות, ואפסותו המוחלטה למפרע. וכשקוראים אנו להלן כי האמצעי אל הדבקות הוא לידבק בו בכח מעשים שתולדתם זה הענין, שהם המצות, חסרים אנו חוליא גדולה של השלשלת ההיסטורית הרוחנית, שהיא חוזרת כימי עולם בכל אדם ובכל שעה ובכל מקום. הדבקות האלהית יסודה הוא הדבקות בעצמה, תשוקת הטוהר, המתעלה על ידי טהרת מחשבה, עומק הגיון, חופש רוחני והסתכלות בהירה, ההתהלכות את האלהים של דורות הראשונים. אמנם, ההסתכלות הזאת בעצמה פוגעת במעצורים, שנתרבו ביותר במשך הזמנים, ויש מניעות גבוליות בתכונת הנפש, וקל וחומר בתכונות הגוף, וישנן הברקות עליונות הצריכות לסיוע של תכסיס מעשי. ועל כולם, מתוך התשוקה האדירה, מתוך השלמות העליונה בעצמה, מתוך ההתגלות של הדבקות האלהית, מתגלה רז עליון, של אספקלריא המאירה, שסכם לנו את הדרך הסלולה, לאחד את כל התוכן המעשי שבחיים עם היסוד של התשוקה האידיאלית, אשר היא יסוד הכל, חשק הטוב העליון של הדבקות האלהית, העולה בטובו מכל שנקלט אצלנו במושג של תענוג ועידון, והם הם המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ואנו צריכים ללמוד מעתה בבת אחת את החזיונות הרוחניים של המהלך התיאורי, העולים אל המכון של המגמה הרוחנית והנקיה, מגמת הדבקות האלהית, ואת הדרכים המעשיים העוזרים לה, המשכללים את צורתה, המרחיבים את אורה, והמסירים את כל אבני המכשול מכל נתיבותיה. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.\n", "summary": "האגואיזם שבהתענגות על ה' נקי מכל פסול, וכשמגיעים למעלה זו מכירים באפסות הרע, אך לשם כך צריכים את המצוות המעשיות.\n"}, {"id": 1709, "paragraph": "יסוד האושר הוא אהבת האמת בשכל, אהבת היושר בחיים, אהבת היופי ברגש, אהבת הטוב במעשה. ובכל הערכים כולם, כל אדם בונה לו אמת, יושר, יופי וטוב, בפני עצמו, כפי מדתו. וכולם, כל המדות הללו של כל יחיד ויחיד מבני אדם, מתכנסים זה עם זה לאוצר מאוחד אחד, שכל האמת, היושר, היופי והטוב, מתארגנים בו. ובזה באים אל המסילה של דעת ד' החפשית, הנאורה, המלאה קדושה ויראת אלהים ברורה. \n", "summary": "אהבת האמת בשכל, היושר בחיים, היופי ברגש, והטוב במעשה, של כל אחד ואחד, מצטרפות יחד, ודרכן באים לדעת ה' חופשית.\n"}, {"id": 1884, "paragraph": "לא יסוג אחור לבי מכל עצבון שבעולם, כי אדע שיש בזה משום התגלותו של הגרעון שבנפש בכל דרגותיה, מצדה הפרטי או מצד יחושה אל הכלל. ויהיו לי כל העצבונות להוראת מקומות המכאוב, כדי לתקן ולמלא אור, במעשה, בשכל, ברעיון או בציור. וכל הדרכים מפולשים הם, כי חסד ד' גדול מאד. כי חסדך גדול עלי, והצלת נפשי משאול תחתיה.\n", "summary": "העצבות מגלה את חסרונות הנפש ומורה על המקומות אותם יש לתקן, ולכן אין להירתע מפניה.\n"}, {"id": 1733, "paragraph": "לא בעצבון, לא בפחדנות, לא בחלישות סנטימנטלית, צריכים לפנות אל האור האלהי, אלא בידיעה ברורה שמה שנובע ממעמקי הלב להיות מתקרב אל האלהים זהו חוש טבעי, שלם ובריא, ולא חוש טבעי סתם, אלא החוש הטבעי היסודי של הנשמה, שנובע באדם מנשמת חי העולמים, מנשמת כל היקום, כל היש. וכל מה שיוסיף דעת, שיוסיף הארה רוחנית ובריאות גשמית מסודרה, כן יאיר בקרבו האור הנפלא הזה, להיות לו לנר על דרך חייו. וישראל, כל מה שיעמיק יותר בתורה, ידע ויחוש כמה מרומם ונשגב, כמה אמת ואמיץ, הוא האור הגדול הזה, וכמה הוא תופס את החיים כולם, את הליכותיהם הכלליים והפרטיים, ולא ירצה בשום אופן להיות חי חיים אומללים, מגושמים ומזוהמים, חשוכים ואפולים, שאין אור אלהים חיים, מקור החיים, החכמה והבינה, החסד והגבורה, התפארת והנצח, ההוד והיסוד, הממלכה וכל הסתעפיותיה, באור הדעת הזולף והולך ממרומי מרומים עד מעמקי עמקי עמקים, מתפלש בהם, ויגיל וישמח, ויחזק ויאמץ כח, בעזוז ד' ואור קדשו.\n", "summary": "חפץ קרבת ה' הנו חוש טבעי של הנשמה, ובישראל הוא תופס את כל פרטי החיים על-ידי ההעמקה בתורה, ויש להכיר בנחיצותו.\n"}, {"id": 1717, "paragraph": "האמונה הגדולה, שהאהבה, היראה, והדבקות האלהית, נמשכות עמה, כל הטוב שבעולם מאיר בה, כל ההשכלות, הגדולות עם הקטנות, נמשכות בה ועל ידה. חכמה, גבורה, שמחה, קדושה, גדולה וטהרה, חסידות וענוה, יופי וחן, הכל כלולים בה, הכל נמצאים עמה, כל סדר וכל מנוחה, כל שלוה וכל שקט, כל כבוד וכל תפארת. אוצר החיים של אמונת אומן העליונה, כולל הכל, כל גודל וכל עז, וצדיק באמונתו יחיה. \n", "summary": "באמונה הגדולה, המחוברת לאהבה, יראה ודבקות, מאיר כל הטוב שבעולם.\n"}, {"id": 1778, "paragraph": "על כל המקומות שחיי האדם ההכריים וההרגשיים מתפשטים, שאין שם ישוב שכלי ברור, מתפשטת הממשלה הדמיונית, שהיא יוצרת לה צלמי בלהות. אמנם, אם האדם יוצא ידי חובתו, לעמול בכל כחו במקצעות שידו מגעת שם לבא להסתכלות בהירה, מועלת הבהירות הזאת למשוך קו של יושר גם במקומות שהדמיון לבדו עושה שם את ציוריו, וההשערות נהיות שם לדברים מאושרים, מישבי הנפש, ובוני עולם הרוחני של האדם. אבל כשהדמיון מתפשט מפני שמוצא לו הרבה מרחבים שלא נגע שם יד השכל מפני עצלות ורפיון ידים, שם עושה הוא מעשה תעתועים, יוצר לו צורות מבהילות ומשפטים מעוקלים, שהנשמה מתענה בהם, ומצירי גיהינם מתגברים בהם כזאבי ערב, בלא רחמים וחמלה, בלא אור חסד וחיי נחת של חכמה ודעת ד'. על כן אין לו לאדם כי אם להיות תמיד בכל כחו מזורז, להיות ידיו ולבו נתונים לתורה וחכמה, למען ישכיל. כי בי חשק ואפלטהו, אשגבהו כי ידע שמי, יקראני ואענהו, עמו אנכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו, אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי.\n", "summary": "כשהדמיון מתפשט בגלל עצלות השכל, הוא יוצר צורות מעוותות, ובבהירות השכל מתיישרות השערות הדמיון במקום שאין השכל מגיע.\n"}, {"id": 1807, "paragraph": "כל דיבור פותח הוא צינור בנשמה, מעין אותו התוכן שהדיבור חצוב משם. על כן כל דיבור של תורה, חכמה ומוסר, קל וחומר של דבקות עליונה, טהורה, ומושכלת ביחודים עליונים, פותח פתח של קדושה מפולשת. וגלי הנפש הרוחניים הומים ומתנועעים תמיד מכחו של הרעדת הדיבור, בכל ספירותיהם. ודיבור בטל, וקל וחומר גרוע, מאוס ואסור, פותח הוא גם הוא את הצינור המזוהם של הנפש, והמוני גלים רועשים של רפש וטיט הולכים ופועלים, עד אשר יעבור רוח טוב וישוכו. וכל דיבור היוצא מעומק הרצון של קדושה ואצילות, גם כשהוא בחיצוניותו נראה כאילו הוא סתם שיחה, מכל מקום נובע הוא ממקור הרצון הקבוע של בעליו. על כן בעלי ההסתכלות השלמה, המאירים באור החיים העליונים, כל שיחה הנובעת מרוחם, פותחת היא את הצינורות היותר טובים ומלאים זיו עליון. שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה תלמוד, ויש שהיא שקולה נגד כל התורה כולה.\n", "summary": "דיבור קדוש פותח צינור קודש בנשמה, ודיבור בטל פותח בה צינור מזוהם, אך כשעומקו ברצון קדוש, הוא פותח צינורות נשגבים.\n"}, {"id": 1829, "paragraph": "אם אדם נשפל כל כך בדעתו, עד שמתוך מרירות נפשו על עוצם ירידתו המוסרית בכל חטאתיו, איננו יכול להרים ראש לעסוק בתורה ובמצות, בישובו של עולם ובחברת הבריות, במנוחה ושמחת נפש בריאה, צריך הוא לשום אל לב, כי מדכאות לב כזאת על כל עונותיו, הרי הוא ודאי באותה שעה בעל תשובה גמור. אם כן, כבר שגבה מעלתו, ויוכל להניח דעתו, ולשוב לשמחתו וחדות רוחו, ולעסוק בכל טוב מתוך לב שקט ושמח. כי טוב וישר ד'.\n", "summary": "אם נפשו מרירה על חטאיו עד שאינו יכול לעסוק בתורה ובישוב העולם, ישמח את ליבו בכך שמעצם הצער נעשה בעל תשובה גמור.\n"}, {"id": 1740, "paragraph": "הלב מתגעגע אחרי ההשגה של ארץ ישראל, אחרי האמונה של ארץ ישראל, אחרי הקדושה של ארץ ישראל. איה לוקחים את השמחה של ארץ ישראל, את השלוה הפנימית של ארץ ישראל, את הדבקות של ארץ ישראל, את האמת של ארץ ישראל, את העז והאומץ של ארץ ישראל, את הבטחון של ארץ ישראל. חוסה ד', רחם נא, אל רחום וחנון, חמ��ל נא, וזכני נא לשוב אליך בתשובה שלמה, והשיבני נא אל ארץ חמדתך. זכני נא לראות בשמחת גויך, להתהלל עם נחלתך. רחם, רחם, אב הרחמן, חוס נא, הושיעה נא, האל המושיע.\n", "summary": "געגועים לסגולותיה של ארץ ישראל, ותפילה לזכּוֹת לתשובה ולשיבה לארץ.\n"}, {"id": 1873, "paragraph": "האהבה האלהית, כשהיא באה למדרגתה העליונה, מתהפכת היא לתכונה של קנאת ד' במדתה הטהורה. אז אינה עוד כח נפעל מהציור העליון האלהי, אלא מתהפכת לכח פועל, וכל המהות העצמית מתהפכת לתכונת האהבה, ומתפשטת בכל הרוחב של החיים וכל הגיוניהם ופעולותיהם. נשמה פועלת עליונה, כשהיא במדתה הגמורה, אינה צריכה לשום עיבוד וחידוש צורה. מדת הקנאה האלהית שרויה היא בכנסת ישראל בכלל, אל קנא שמו, ואין עמו אל נכר, ומתוך כך החיים הנצחיים הם טבועים בכנסת ישראל. מדת האהבה העליונה, המהותית, הפועלת, היא מדת החיים, וכל מאן דקני לקוב\"ה לא יכיל סטרא דמותא לשלטאה ביה. באישיות הפרטיות היא מדת אליהו. ולפי אותה גבורת האהבה ועומק שכלה, עוצם חילה וקדושתה, כך היא מדת גילוי אליהו האישי. ופינחס זה אליהו, צביוני הקנאה, ראש פסגת האהבה הפועלת. ובכללות כנסת ישראל שרויה היא נפשו של אליהו ואומץ חילו דפנחס קנאה, שהיא השלילה הגדולה שהאומה שוללת כל עירוב זר. ואליהו הוא מלאך הברית, שאף על פי שלא סגלנוהו עדיין בפרטיות, מתוך הסיגול הכללי בא יבא לפני בא יום ד' הגדול, אף על פי שראשית בואו יהיה עדיין חסר וי\"ו, אליה הנביא, ואחר כך יתגלה בכל מילואו, קנאת ד' צבאות תעשה זאת, למרבה המשרה ולשלום אין קץ.\n", "summary": "אהבת ה' עליונה הופכת לקנאה פועלת, הדוחה עירוב זר וגוברת על המוות, והיא שרויה בישראל ומתגלה ביחידיה.\n"}, {"id": 1917, "paragraph": "האור הפנימי דבק מאד במשיג, על כן סופו שהוא יעלה אותו ויתעלה עמו, וכל הרכוש של המקיף יכנס אליו, בנצחון על התוכן המקומי. ישראל מתעצמים בפנימיות, נראה מרחוק כאילו רחוקים הם מהשפעת המקיף, וארץ ישראל סגולתה פנימית. אומות העולם וחוץ לארץ אין להם כי אם הארת המקיף, שנראית גדולה ורחבה, אבל זרה ואינה מחוברת עם משיגיה. ואותו התוכן המקטין את ההארה הפנימית מפני צמצומה, הוא רק תוכן ארעי. בהתעלות העולם יתחברו שני האורות, ובתוך הפנימי יכנס כל המקיף, כלומר שכל מה שהוא נעלה מגבולות יהיה נקנה להעצמיות הפנימית, לאשתאבא בגופא דמלכא, יסוד התשוקות כולן.\n", "summary": "האור המקיף המאיר לאומות העולם וחוץ-לארץ, עתיד להתאחד ולהיכלל באור הפנימי של ישראל וארץ ישראל.\n"}, {"id": 1849, "paragraph": "שאלה היא אם אפשר להעמיד את הלימוד של יראת ד' בתור חטיבה בפני עצמה במערכה של כל הלימודים שבעולם, אפילו אם נעמיד אותו בראש כולם, וכפשטא דקרא ראשית חכמה יראת ד', או אולי עומד הוא התוכן הנקי של יראת ד' למעלה מכל לימוד, ואורו הוא המתפשט בכל הלימודים שבעולם, ועל פי נטיית רצון פנימית לטובה ולקדושה מתפשטת היא האורה החמודה של יראת ד' בכל הלימודים, כמו בכל התנועות, הדיעות, השאיפות והרגשות, ועולה היא על פי זה על כל סדר סיסתמתי. מאירה היא אמנם בזיו אורה את הטיב הפנימי של כל הנלמד והנחקר. כשהיא בעצמה לפעמים הוה לנושא מיוחד, הדבר דומה כמו שהשפה נעשית לנושא מיוחד בלימודים, בתוך כל חלקי הספרות שלה, אף על פי שעצם הספרות היא עצמותה, ועצמותה האמיתית בספרות כולה היא מוארה. ובמבט רחב, נעשו חלקי הלימודים של השפה, כשהם בספרותה, חביבים בתוך חלקים עצמיים של ספרותה, והם עומדים ביחש הכללי הזה במדריג�� אחת ביחש להשפה עם כל חלקי הספרות שאינם עסוקים בעצמיות התנאים הלימודיים של השפה וחוקיה.\n", "summary": "שאלה היא, האם לימודי יראת ה' הנם חטיבה לימודית עצמאית, או שאורם מתפשט בכל התורה – כיחס לימודי השפה והספרות.\n"}, {"id": 1782, "paragraph": "האדם עומד במהותו מפני חופש רצונו, ותואריו מתחלפים על פי פעולותיו, הגופניות והנפשיות. אבל המלאך, כל תנועה פעלית שלו, מיסוד מהותו היא נובעת, וכל חידוש הוא אצלו חידוש מהות, ושמו משתנה לפי שליחותו.\n", "summary": "חופש הרצון מאפשר לאדם לעמוד במהותו גם כאשר פעולותיו משתנות, בניגוד למלאכים, שמהותם משתנה לפי שליחותם.\n"}, {"id": 1897, "paragraph": "הפלפול בא מצורה של קביעות בתורה, ודברת בם, שיהיה דיבורך בהם קבע ולא ארעי, ומתוך הקביעות צומחים כל מיני צמחים רוחניים, ואפילו אותן דלא סלקן על פי האמת הגמורה המעשית, ונאמרים רק לשעשוע, כשהם יוצאים מתוך החבה והקביעות של אוצר החיים הפנימי, הרי הם משמחים את הנשמה העליונה, ומעוררים לחיים את כל הטוב הפנימי, ואינם חוץ לאמת, מצד בהירותם המוסרית, ומצד פארם, שחן הקודש מתפשט בהם.\n", "summary": "הפלפול נובע מקביעות בתורה ובשעשועיה, ואף שאינו אמת מבחינה מעשית, הנו אמת מצד בהירותו המוסרית ויופיו.\n"}, {"id": 1795, "paragraph": "הדקדוק המעשי, הבא מתוך המעין התחתון של יראת העונש, אף על פי שיש בו הרבה קטנות ודינים, מכל מקום סופו להתעלות, וכל דיניו מתהפכים ללהט של גבורות קודש, באהבה ושלהבת אש נעימת ידידות עליונה, באהבת הבריות וחן ושכל טוב. וסופו שיגיע עד המעין העליון של אור החיים, שזיו התענוגים הקדושים מאיר בהם בכל תוקף זהרו. מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון, ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור, משוך חסדך ליודעיך, וצדקתך לישרי לב.\n", "summary": "הדקדוק המעשי שבא מיראת העונש, סופו להתעלות ולהתהפך לגבורת קודש ואהבה עליונה.\n"}, {"id": 1865, "paragraph": "הגידול הנשמתי שבישראל, כשהוא הולך בלא מפריע, מוצא הוא את עצמו מותאם בכל תוצאותיה הקיצוניות של עמלה של תורה, והוא משוטט בים גדול זה, וחש בתוכו את יסוד חייו, כדג השט במים. כל זרות של דעה שנקלטת מחוץ למחנה ישראל, על פי הערכים הנבדלים של קליטתה בעומק הנפש, מונעת היא את עצמיות החיים מהתפשטותם השלמה, והגבורה התורית מתחלשת, והגדלת הפלפול ומסקנותיו נעשים דברים זרים אל הרוח. וזאת היא צרה פנימית, חלי וקצף, שעתידין ישראל להגאל ממנה, כי ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, הלכות אינן בטלות, שנאמר הליכות עולם לו, ותוצאותיו מקדם, כימי עולם.\n", "summary": "הגידול הנשמתי שבישראל מתאים הוא לכל התפתחות התורה, אך על-ידי קליטת מחשבות זרות נעשה הפלפול ומסקנותיו זר לרוח.\n"}, {"id": 1955, "paragraph": "ההשכלה האלהית צריכה לתפוש את כל דרכי החיים. כמו שהיא ממלאת את הנפש בהשקפת עולם מיוחדת, ככה מתפשטים נתיבות הרגש והמעשה בצורתה המיוחדת, והם הם כל ארחותיה של תורה, וסגולת המעשה המיוחדה של המצות, שהיא מעלה את החיים על פיה לאותו הגובה המסקנתי שהתוצאות של המצות נובעות ממנו.\n", "summary": "כשם שההשכלה האלוהית ממלאת את כל החיים בהשקפותיה המיוחדות, כך אורחותיה הרגשיים והמעשיים מעלים את החיים כפי גובהה.\n"}, {"id": 1890, "paragraph": "כשישים האדם על לבו, שאפילו מהענינים הגשמיים ומאורעותיהם יש שביל לבא למחשבות עליונות בעניני האלהות והאצילות, וכל ארחות הקודש העליונים, והדברים מצטחצחים אצל כל אחד ואחד לפי טהרתו ונקיון ציורו, ולפי גודל אוצר התורה החכמה והיראה הטהורה שבלבו, לפי מעשיו וטהרת מדותיו ולפי העלאת נשמתו, אם כן כמה דין קל וחומר יש על ההבנה של דבר מתוך דבר מצד העולם הרוחני הפנימי שלו ושל העולם הקרוב לו. אז ידע וישכיל את האור היקר והזוהר הנוצץ בדברי החכמים האלהיים אשר דברו בחיים העליונים, ממחשבותיו ומעשיו ודיבוריו של הקב\"ה, ולא יהיו זרים לרוחו, כי אם יתענג עליהם, למצא בהם כל טוב וכל יושר. וישיב אל לבו, שתמיד כל גריעות אמונה ומיעוט תענוג של קדושה שהוא מוצא בו בהיותו עסוק בהגדות הטהורות ורזי תורה, אף על פי שהטינות שבלבו המעכבות את השמחה והנחת באות מתוך שהוא חושב, כמו שהוא באמת, שאלה הענינים הם שפלים יותר מדאי כדי לתאר בהם את הרוממות האלהית ואור האמת והגודל הראוי בהופעת הקדושה, אף על פי שצדק מאד ביסוד הענין, דהיינו בהשלילה שברעיונו מצד שהגודל האלהי צריך להתעלות מכל ציור והכרה, וקל וחומר מכל מקרה ותכונה גופנית או נפשית, אבל בכל זאת הלא זהו עצמו הגודל האלהי ואור חיי החיים, שבכל תוכן הרי הוא נמצא בשלמותו, ובכל ציור נאמן ולב טהור הרי הוא מתגלה, כי קרוב ד' לכל קוראיו, והוא משוער בכל שיעור, אף על פי שהשמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, ומתוך כך נתן רשות פנימי לקדושים, חסידי עליונים, ולכל הראוי למלל גבורות ד', להשמיע כל תהילתו. והרישול והעוצב ומיעוט הרצון, המביא עוני ציור וביטול מעמד רוחני, זהו סעיף מסעיפי עבודה זרה הקדמוניה, שבאה מפאת הציור של הגודל האלהי, בין מצד הסברא המשובשת של חדלון היחש של הבורא כל, מקור הכל, עם הברואים, מפני הגבלתם ושפלותם, בין מצד היחש הנפשי, שלא שיערו שאיזה רגשי נפש יהיו הולמים לכוין אל האור העליון, ומתוך כך כשלו ונפלו. אמנם מעלים אנו את הסברות הנפולות מכל שיבושי עבודה זרה, וכל התועבות שנעשו בעולם, שהן כולן באות מיסוד יצרא דעבודה זרה, על ידי מה שאנו ממעטים את עצמנו, ואין אנו מתגאים בדברי תורה כלל, לא מבעי בהשגות האלהיות, שהרי באמת אנו מוצאים שכל מחשבותינו בהן הנן רק כעין צל קלוש לסבר את אזננו הערלה, ואיך נתגאה בהם, והוא הדין לכל עניני תורה וידיעה, שכולם באמת הנם רק הצעות להבינה האלהית העליונה. וכיון שעצם היסוד הוא מושג אצלנו בכל כך רפיון וקלישות, מובן שערך הדברים שהם למטה מזה, אף על פי שלפי אותו החוג שהם מתפשטים בו, שהוא צר וקטן, הרי הם מתקרבים בו אל הבהירות, אבל עצם ערכם הלא כלא נחשב, כיון שיסודם כהה כל כך. וכל זה הוא כשאנו מעריכים את הדברים מצד תוכנם העצמי, המביא לגאוה ושרירות הלב כשאינו מסודר יפה, אבל כשאנו מעריכים אותם לעומת החסד העליון, הרינו רואים שבכל אור חיים וחסד שופע, אם כן כל ידיעותינו ידיעות עליונות הן, וערכן גדול מאד. וכל מה שאנו מוסיפים ענוה, אנו מוסיפים גדולה, וכל מה שאנו מוסיפים גדולת חכמה וקדושה, אנו מוסיפים ענות צדק. והדרך צלח ורכב על דבר אמת וענוה צדק, ותורך נוראות ימינך.\n", "summary": "הרשלנות מלהכיר את מושגי האלוהות במושגי העולם הפנימי, היא סעיף עבודה זרה, ותיקונה בהכרת קלישות תפיסתנו לעומת עצם ההשגות.\n"}, {"id": 1678, "paragraph": "אני לא אפול ממדרגתי משום נטיה זרה, כי אדע כי כל הנפילות גם הן נדרשות. ואם כי מאד צריכים להתאמץ להיות תמיד שרוי במצב האורה, שמחת הקודש וחשק התורה והעבודה, מכל מקום גם כאשר יעברו צללים, והרוח נעכרת מעט, ופעולות קצופות יוצאות אל הפועל, והגופניות הזועמה מתגברת, לא אפחד פחד, כי מיד אשוב ��תשובה, והמצב הנשפל יהיה לפני למקור לימוד באיזה אופן לסדר את המסילות לימים יבאו. ד' לי לא אירא.\n", "summary": "אין לנפול משום נטייה זרה, שכן כולן גם-כן נדרשות, אלא יש לשוב עליהן מיד, וללמוד מהן איך לסדר אורחותיו בעתיד.\n"}, {"id": 1811, "paragraph": "בוער הוא החפץ בלב טהורי וכשרי ישראל להתאחד עם נשמת האומה, להתמזג ולהתדבק בכנסת ישראל, באור החיים, האצילות, הזוהר, היופי, הטוהר, הפאר, הקודש, הגבורה, הדעה, החופש, העז והענוה הישראלית, המדע והחכמה הישראלית, אור האמונה, דעת העולם והחיים הישראליים, מהות החיים הישראליים ממקורם, מיסוד הוייתם. וישר הולך הצינור עד רום פאר חיי העולמים.\n", "summary": "בוער הוא החפץ בלב טהורי ישראל להתאחד עם נשמת האומה.\n"}, {"id": 1936, "paragraph": "כשקדושתו של אדם מאירה, מבינים בכל דעה את המסקנא האחרונה שלה, אפילו אחרי אלפי תוצאות, ובזה מבחינים בין טהור לטמא. כי ישנן מחשבות כאלה, שאין שום רע וכיעור ושום טומאה ונסיגה ניכרת בהן, אבל בתוצאותיהן האחרונות מתגלה הארס הטמון בתוכן. ומי שאין רוחו מלא טהרה, הולך בזה אחר עיניו, ומתוך שרואה דרכי הגיונות נכונים, שאינם גם כן פוגעים בכל קודש לכאורה, הרי הוא נמשך אחריהם, אבל אחר כך, כשבאים המים הרעים בכל קרביו, לא יוכל לחוש כל כך את תוצאותיהם. ובעלי הקודש הם מודיעים מראשית את המסקנות של כל דעה וכל אופי מדע זר שיש רשעה טמונה בעומקם. ומוצא אני ממר ממות את האשה אשר מצודים וחרמים לבה, טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה, זו מינות, שלצדיקים יראי אלהים באמת מתגלה אותו הזוהם הטמא גם כשהוא טמון וחבוי במחבואים שונים וחדרי חדרים. ולעומת זה ישנו בקדושה גם כן מין תוכן נסתר, ולמשכילים מזהירים מתגלים אוצרות חושך ומטמוני מסתרים במקום אשר לא יעלה על לב איש לבקש. ומשכיל על דבר ימצא טוב.\n", "summary": "הצדיקים שקדושתם מאירה, מבחינים בכל דעה את מסקנותיה הרחוקות, ומכירים בזוהמה המידמה לטוב, ובטוב הגנוז ברע.\n"}, {"id": 1905, "paragraph": "הציורים המדולדלים שבאמונה ובהשקפות הרוחניות, מחלישים את כל הכחות הגשמיים והרוחניים, משביתים את שמחת החיים, ומאפילים את זוהר השכל. אבל מה שרוצים המוני המשפיעים לרפאות שברים הללו על ידי השכחת שם ד', אינם עושים מאומה. רק לשעה יופיע איזה חזיון של שכרון, הדומה להתעוררות של חיים ברוח ובחומר, ואחר כך יתבע נפש האדם הפרטי והכללי את עלבון חייו, וישוב לאותן המושגים הרוחניים אשר הזניחם. ומתוך שבכל משך השכחה לא עבד אותם, יופיעו לפניו בצורה קדורה כמאז, ובעוד יותר טשטוש, מפני העזבון וחסרון ההסתגלות שנתרבה על ידי זמן הזניחה. על כן רק עצה אחת היא להגברת כח החיים החומריים והרוחניים לכל ערכיהם, להתעמק יותר ויותר באלה מושגי הקודש העליונים, עד כדי להנביע אותם ממקורם העליון, ואז ישיבו רק הם את כל זיו החיים, את טוהר הרוח, את כל ברק השכל, את כל זיו המוסר, את כל נועם האהבה והאשר, אל כל האדם, וישמחו וירננו לאומים, כי תשפט עמים מישור ולאומים בארץ תנחם סלה. וכל היקום יתעורר לתחיה, כל כחות הטבע ימלאו תפקידם, וכל החיים יצהלו בכל קרבם. ארץ נתנה יבולה, יברכנו אלהים אלהינו, יברכנו אלהים וייראו אותו כל אפסי ארץ.\n", "summary": "הציורים המדולדלים שבאמונה מחלישים את הכוחות הגשמיים והרוחניים, והתקנה היחידה לכך היא להתעמק בפנימיות התורה.\n"}]
\ No newline at end of file