Datasets:
johnlockejrr
/
samaritanus

Dataset card Data Studio Files
xet
Community
id
int64
1
5.84k
book
int64
1
5
chapter
int64
1
50
verse
int64
1
89
text
stringlengths
7
738
1
1
1
1
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ
2
1
1
2
והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים
3
1
1
3
ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור
4
1
1
4
וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך
5
1
1
5
ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד
6
1
1
6
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים
7
1
1
7
ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן
8
1
1
8
ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי בקר יום שני
9
1
1
9
ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן
10
1
1
10
ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב
11
1
1
11
ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן
12
1
1
12
ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב
13
1
1
13
ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי
14
1
1
14
ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ ולהבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתות ולמועדים ולימים ושנים
15
1
1
15
והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן
16
1
1
16
ויעש אלהים את שני המאורות הגדלים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים
17
1
1
17
ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ
18
1
1
18
ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי טוב
19
1
1
19
ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי
20
1
1
20
ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעפף על הארץ על פני רקיע השמים
21
1
1
21
ויברא אלהים את התנינים הגדלים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למיניהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב
22
1
1
22
ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירבה בארץ
23
1
1
23
ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי
24
1
1
24
ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחית הארץ למינה ויהי כן
25
1
1
25
ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי טוב
26
1
1
26
ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ
27
1
1
27
ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם
28
1
1
28
ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה הרמשת על הארץ
29
1
1
29
ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל עץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה
30
1
1
30
ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל הרמש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן
31
1
1
31
וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי
32
1
2
1
ויכלו השמים והארץ וכל צבאם
33
1
2
2
ויכל אלהים ביום הששי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה
34
1
2
3
ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות
35
1
2
4
אלה תולדת השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים שמים וארץ
36
1
2
5
וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה
37
1
2
6
ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה
38
1
2
7
ויצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי אדם לנפש חיה
39
1
2
8
ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר
40
1
2
9
ויצמח יהוה אלהים מן האדמה את כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע
41
1
2
10
ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים
42
1
2
11
שם האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב
43
1
2
12
וזהב הארץ ההיא טוב מאד שם הבדלח ואבן השהם
44
1
2
13
ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש
45
1
2
14
ושם הנהר השלישי הדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת
46
1
2
15
ויקח יהוה אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה
47
1
2
16
ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל
48
1
2
17
ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות
49
1
2
18
ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו
50
1
2
19
ויצר יהוה אלהים עוד מן האדמה את כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו
51
1
2
20
ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו
52
1
2
21
ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתיה
53
1
2
22
ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם
54
1
2
23
ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאישה לקחה זאת
55
1
2
24
על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיה משניהם לבשר אחד
56
1
2
25
ויהיו שניהם ערמים אדם ואשתו ולא יתבששו
57
1
3
1
והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן
58
1
3
2
ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל
59
1
3
3
ומפרי העץ הזה אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון
60
1
3
4
ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון
61
1
3
5
כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע
62
1
3
6
ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכלו
63
1
3
7
ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערמים הם ויתפארו עלי תאנה ויעשו להם חגרות
64
1
3
8
וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא אדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן
65
1
3
9
ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה
66
1
3
10
ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי ערום אנכי ואחבא
67
1
3
11
ויאמר מי הגיד לך כי ערום אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת
68
1
3
12
ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל
69
1
3
13
ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשיתי ותאמר האשה הנחש השיני ואכל
70
1
3
14
ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך
71
1
3
15
ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב
72
1
3
16
ואל האשה אמר הרבה ארבה עצבוניך והריוניך בעצבון תלדי בנים ואל אישיך תשוקתיך והוא ימשל ביך
73
1
3
17
ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך
74
1
3
18
וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה
75
1
3
19
בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפרך תשוב
76
1
3
20
ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי
77
1
3
21
ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כיתנות עור וילבשם
78
1
3
22
ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם
79
1
3
23
וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם
80
1
3
24
ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת לחט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים
81
1
4
1
והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יהוה
82
1
4
2
ותסף ללדת את אחיו את הבל ויהי הבל רעי צאן וקין היה עבד אדמה
83
1
4
3
ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה
84
1
4
4
והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע יהוה אל הבל ואל מנחתו
85
1
4
5
ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו
86
1
4
6
ויאמר יהוה אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך
87
1
4
7
הלוא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו
88
1
4
8
ויאמר קין אל הבל אחיו נלכה השדה ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו
89
1
4
9
ויאמר יהוה אל קין איה הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי
90
1
4
10
ויאמר מה עשית קול דם אחיך צעק אלי מן האדמה
91
1
4
11
ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דם אחיך מידך
92
1
4
12
כי תעבד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ
93
1
4
13
ויאמר קין אל יהוה גדול עוני מנשא
94
1
4
14
הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתיר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני
95
1
4
15
ויאמר לו יהוה לכן כל הרג קין שבעתים יקם וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו
96
1
4
16
ויצא קין מלפני יהוה וישב בארץ נד קדמת עדן
97
1
4
17
וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויהי בנה עיר ויקרא את שם העיר כשם בנו חנוך
98
1
4
18
ויולד לחנוך את עירד ועירד ילד את מיהאל ומיהאל ילד את מתושאל ומתושאל ילד את למך
99
1
4
19
ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה
100
1
4
20
ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה