diff --git "a/descriptive_dataset.csv" "b/descriptive_dataset.csv" deleted file mode 100644--- "a/descriptive_dataset.csv" +++ /dev/null @@ -1,1389 +0,0 @@ -;Sentence;Type -0;לבלה שרה עיניים יפות, מכיוון שעיניה חומות כשחשופות לאור שמש.;Descriptive -1;למרות שהיא קצרה, ליטה משתמשת בבגדים עם קווים לבנים כך שהיא נראית גבוהה היום.;Descriptive -2;למרות שהיא קצרה, ליטה משתמשת בבגדים עם קווים כחולים כך שהיא נראית גבוהה היום.;Descriptive -3;למרות שהיא קצרה, ליטה משתמשת בבגדים עם קווים שחורים כך שהיא נראית גבוהה היום.;Descriptive -4;למרות שהיא קצרה, ליטה משתמשת בבגדים עם קווים ארוכים כך שהיא נראית גבוהה היום.;Descriptive -5; רודי עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -6;כאשר הצליח להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -7;כאשר ניסה להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -8;כאשר רודי להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -9;כאשר ניסו להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -10;כאשר נאלץ להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -11;כאשר עמד ונפל למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -12;כאשר עמד לבדו למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -13;כאשר עמד שוב למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -14;כאשר עמד כמעט למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -15;כאשר עמד בטעות למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -16;כאשר עמד להיכנס למערה, הוא נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -17;כאשר עמד להיכנס למערה, הנרי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -18;כאשר עמד להיכנס למערה, הארי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -19;כאשר עמד להיכנס למערה, אדם נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -20;כאשר עמד להיכנס למערה, אלכסנדר נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -21;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נקלע למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -22;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי הגיע למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -23;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נכנס למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -24;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי היה למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -25;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי האחראי למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -26;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו רודי גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -27;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -28;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו כמעט גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -29;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו המקל גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -30;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו התובע גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -31;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -32;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא הורה לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -33;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא נתן לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -34;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא הרשה לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -35;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא איפשר לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -36;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו רודי מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -37;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו חבריו מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -38;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו אחיו מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -39;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו התאומים מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -40;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו ! מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -41;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה מקור ;Descriptive -42;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה 1 ;Descriptive -43;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה צילום ;Descriptive -44;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה 2 ;Descriptive -45;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה אורלי ;Descriptive -46;הברזל המכסה את ברכו של רודי היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive -47;הברזל פתח את ברכו של רודי היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive -48;הברזל מכסה את ברכו של רודי היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive -49;הברזל סימן את ברכו של רודי היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive -50;הברזל החליף את ברכו של רודי היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive -51;הברזל שחתך את ברכו של ישו היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive -52;הברזל שחתך את ברכו של משה היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive -53;הברזל שחתך את ברכו של אברהם היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive -54;הברזל שחתך את ברכו של דוד היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive -55;הברזל שחתך את ברכו של הזקן היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive -56;הברזל שחתך את ברכו של רודי היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון השמש במערה הרבה זמן;Descriptive -57;הברזל שחתך את ברכו של רודי היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון כנראה במערה הרבה זמן;Descriptive -58;הברזל שחתך את ברכו של רודי היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון לא במערה הרבה זמן;Descriptive -59;חוסנה בתמונה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -60;חוסנה לבשה היום חולצה שחורה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -61;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -62;חוסנה לבשה היום חולצה אדומה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -63;חוסנה לבשה היום חולצה לבן וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -64;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -65;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית לבנה נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -66;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית קצרה נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -67;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית חצאית נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -68;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, בתקווה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -69;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, כנראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -70;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, כמובן שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -71;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, ברור שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -72;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום חמישי תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -73;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום רביעי תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -74;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום ראשון תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -75;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום שישי תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -76;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום שלישי תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -77;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא כנראה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -78;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא היא מתמחה בעבודתה.;Descriptive -79;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא שוב מתמחה בעבודתה.;Descriptive -80;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא אני מתמחה בעבודתה.;Descriptive -81;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא לא מתמחה בעבודתה.;Descriptive -82;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה שוב בעבודתה.;Descriptive -83;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה כרגיל בעבודתה.;Descriptive -84;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה מעורבת בעבודתה.;Descriptive -85;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה עדיין בעבודתה.;Descriptive -86;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה גם בעבודתה.;Descriptive -87;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד יחסית שהוא שוקל 56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive -88;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד בערך שהוא שוקל 56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive -89;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מאוד שהוא שוקל 56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive -90;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון הוא שוקל 56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive -91;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא שוקל 56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive -92;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון והוא שוקל 56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive -93;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא רק 56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive -94;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא כמעט 56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive -95;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא משקלו 56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive -96;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא בערך 56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive -97;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא במשקל 56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive -98;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא שוקל כמעט ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive -99;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא שוקל 10 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive -100;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא שוקל 2 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive -101;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא שוקל 1 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive -102;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא שוקל 40 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive -103;לאירה משמאל כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה שחור עגול.;Descriptive -104;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק התחתון של הצוואר, כתם הלידה שחור עגול.;Descriptive -105;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק העליון של הצוואר, כתם הלידה שחור עגול.;Descriptive -106;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה שחור עגול.;Descriptive -107;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק השמאלי של הצוואר, כתם הלידה שחור עגול.;Descriptive -108;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק הימני של הצוואר, כתם הלידה שחור עגול.;Descriptive -109;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה לידה עגול.;Descriptive -110;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה הרחם עגול.;Descriptive -111;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה הלבן עגול.;Descriptive -112;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה השחור עגול.;Descriptive -113;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה שלה עגול.;Descriptive -114;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה שחור ! ;Descriptive -115;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה שחור ? ;Descriptive -116;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה שחור בתמונה ;Descriptive -117;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה שחור לבן ;Descriptive -118;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה שחור שחור ;Descriptive -119;לאתא יש שומה על המצח, גודל המצח אינו כה גדול.;Descriptive -120;לאתא יש שומה על המצח, גודל החזה אינו כה גדול.;Descriptive -121;לאתא יש שומה על המצח, גודל המספר אינו כה גדול.;Descriptive -122;לאתא יש שומה על המצח, גודל שומה אינו כה גדול.;Descriptive -123;לאתא יש שומה על המצח, גודל השד אינו כה גדול.;Descriptive -124;לאתא יש שומה על המצח, גודל השומה שלך כה גדול.;Descriptive -125;לאתא יש שומה על המצח, גודל השומה שלי כה גדול.;Descriptive -126;לאתא יש שומה על המצח, גודל השומה שומה כה גדול.;Descriptive -127;לחמניות חמות.;Descriptive -128;דירת חדר מתקופת חרושצ'וב בבניין ישן אפור בן חמש קומות בעיר אגמים,;Descriptive -129;האדם מביט בחלון, וכמעט ולא רואה דבר;NotDescriptive -130;הקרון גדוש באנשים;Descriptive -131;משקה כהלי חזק;Descriptive -132;הוא מתעורר לרגע קט כשהאוטובוס חולף;NotDescriptive -133;מעט בו זמנית צץ לו בקרון סוחר זריז עם עטי כתיבה אוטומטיים, עטי כתיבה אוטומטיים, צועק הסוחר הזריז, עטי כתיבה, עטי כתיבה, נכנס ויוצא, יוצא ונכנס.;Descriptive -134;מלבד היער וסממנים המעידים על הנוכחות האנושית שלפרקים צצים בין העצים;Descriptive -135;אישה מבוגרת אחת אומרת לאישה המבוגרת השניה: הנה, תראי, גנבו הכל, עד הלֶבֶנָה האחרונה, רק את המשטחים השאירו. כן-כן, עונה האישה המבוגרת השניה לאישה המבוגרת הראשונה.;NotDescriptive -136;שוב נרדם ומתעורר סופית רק לקראת הכניסה לפיסגובו;NotDescriptive -137;"בכניסה לתחנת ""שִרְיוֺנִיצִי"" האדם רואה בניין רעוע להחריד, בנוי מלבנים אדומות. -";Descriptive -138;בניין מודרני יפה ועגול הצבוע בגוון כחול-אפור.;Descriptive -139;האדם רואה יער.;NotDescriptive -140;כעשרה לקטים יורדים בה ומעמיקים לתוך היער.;Descriptive -141;"יערות ותחנות ביניים זערוריות של מסילת ""אגמים – גלותין""";Descriptive -142;כשהאוטובוס פונה מנתיב סובב מוסקבה לדרך ריאזאן;Descriptive -143;"האדם רואה אסופת מוניות שירות לבנות על יד תחנת ""שריוניצי"".";Descriptive -144;"האדם רואה רק יער, אך כעבור זמן מה לצד תחנת ביניים ""שִמְעוֺנוֺבְסְקִי"" נראים גם כמה בתים";Descriptive -145;ברנש עליז,;Descriptive -146;לו היה מעשן ― היה לבטח מדליק סיגריה, כפי שנהוג בקרב מעשנים כשהם שקועים בהרהורים.;NotDescriptive -147;"תחנת ""שריוניצי"" ממוקמת הרחק למדי מהעיר שריוניצי, כשניים-עשר קילומטרים מעברו השני של נהר מוסקבה, מוניות השירות הלבנות האלו מסיעות אנשים מהעיר שריוניצי לתחנת ""שריוניצי"" וחוזר חלילה. ";Descriptive -148;כנסייה גבוהה ויפה של שריוניצי ;Descriptive -149;"פקח-ברנש תולה באדם מבט שואל, האדם אומר: ""אגמים"", פקח-ברנש אומר: ארבעים ותשע וחצי, האדם מושיט לפקח-ברנש חמישים רובל, פקח-ברנש מחזיר לאדם חמישים קופייקי";NotDescriptive -150;מגרש ריק גדול שבשטחו, ככל הנראה, היה פעם מפעל או מחסן;Descriptive -151;מעבר תת-קרקעי מתחת לפסי הרכבת;Descriptive -152;אך האדם אינו נמנה עם המעשנים, ולכן הוא לא מעשן, אלא פשוט מביט בחלון הפתוח;NotDescriptive -153;"בוטקה קטן ירוק עם שלט ""מעבר 58""";Descriptive -154;על הקרקע ניתן להבחין בשרידי מסד לֶבֶנִים ובמשטחי עץ ספוגי מים הנערמים מסביב.;Descriptive -155;האדם חש כמעט בטוב. ;NotDescriptive -156;חיוך אווילי קמעה מתפשט על פניו;Descriptive -157;"אסופת מוסכים משונים על יד רציף ""אגם-לָבָנְסְקִי""";Descriptive -158;שמיים שחשכו כמעט לגמרי;Descriptive -159;ניתן היה להגיע לאגמים בדרך פשוטה בהרבה — באוטובוס מפיסגובו, אך משום מה האדם מעדיף את הדרך הזאת: תחילה לגלותין ולאחר מכן;NotDescriptive -160;פיסת נייר עם אותיות ומספרים מודפסים וכתובים בכתב יד;Descriptive -161;אורות הרחוקים של העיר ליוברצי;Descriptive -162;לכאורה, אין לו שום סיבה לחייך: גרר את עצמו לחור נידח, בזבז המון זמן, ירד על בקבוק כמעט שלם של וודקה, וכו'. בִמקום ש… כאילו…;NotDescriptive -163;המוסכים הגוציים לא מתגודדים, בניגוד לנהוג בקרב המוסכים בשטחה של הפדרציה רוסית, אלא מתבודדים זה בקרבתו של זה.;Descriptive -164;"תחנת ביניים ""קילומטר 18"", יער, בתים. ושוב לקטים יורדים מן הרכבת";Descriptive -165;האדם עובר את בניין ההנהלה המחוזית, חוצה את כיכר הסובייטים, ברחוב לנין הוא חולף על יד בתי עץ ישנים;Descriptive -166;עם אותו החיוך הוא סוגר את החלון, מכבה את האור במטבח, הולך לחדרו, נשכב על המיטה ושוקע, מה שנרקא, בשנת צדיקים.;NotDescriptive -167;ל פתח המוסכים מובילות כמה מדרגות, מעניין מה יש בתוכם, בתוך המוסכים, ואילו אמצעי תחבורה מצריכים מדרגות בכדי להיכנס למוסך ולצאת ממנו. ;Descriptive -168;"בקתות של מלאכובקה, במוסכים המשונים של אגם-לבנסקי, בשדות רחבי הידיים של שוחט-סוסובו, ברכבת הדיזל דמויית ""ספסן"" בזעיר-ענפין, בתחנות הביניים הקטנות בלב היער";Descriptive -169;"האדם חוצה את רחוב לנין, חולף על יד מכולת ""בואו נהיה חברים"", פונה לסמטת השדה השמינית, ניגש לבית מס' 4, בניין אפור בן חמש קומות, נכנס באחת הכניסות, עולה לאחת הקומות, מצלצל בפעמון של אחת הדירות";Descriptive -170;מסילה צרה היוצאת מיער עבות;Descriptive -171;"כשאדם הולך לעבודה כל יום ביומו לא נותר לו זמן לתסכול, לשממון ולעצב, אך לרשותו של אדם מסויים זה עומד די והותר זמן לתסכול, לשממון ולעצב; ייתכן גם וכבר פרש לגמלאות או, להיפך, טרם הגיע לגיל שבו אנשים נאלצים ללכת לעבודה יום-יום";NotDescriptive -172;"מרחבים ציוריים, הנפרשים מימינה של מסילת הרכבת על יד תחנת ""שוֺחֵט-סוּסוֺבוּ"".";Descriptive -173;לקטי פטריות מרחיקים אל תוך היער, ותושבים ומבקרים משתרכים יחדיו לכיוון הכפר מתולתלובו.;Descriptive -174;חברו של האדם פותח לו את הדלת.;NotDescriptive -175;כיפה שטוחה של הר מרוחק.;Descriptive -176;או שמא יש לו מגבלות פיזיות כלשהן;NotDescriptive -177;רק בתחתונים ובגופיה;Descriptive -178;נוסעים רבים יורדים מרכבת הדיזל.;Descriptive -179;ייתכן גם ונמצא ברשותו מקור פרנסה קבוע;NotDescriptive -180;ההר אדמדם למחצה ושלגי למחצה.;Descriptive -181;"בסביבה של תחנת הביניים ""דניאלובסקאיה"" לא נראה דבר מלבד היער.";Descriptive -182;"כמו שאומרים, ללא סימני היכר מיוחדים, ואין טעם להרחיב עליו את הדיבור. ";NotDescriptive -183;ארובות מרובות הפולטות עשן תעשייתי;Descriptive -184;ו, לחילופין, הוא משכיר דירה או מתקיים מריבית של השקעה בנקאית דשנה או שקרובי משפחה עשירים תומכים בו, מי יודע?;NotDescriptive -185;אפשר פשוט להתיישב בנחת, להרפות, לעצום עיניים, לנשום עמוק ולומר בלב כמה פעמים;NotDescriptive -186;חרבות של מבנה לבנים.;Descriptive -187;בקיצור, עצוב לו, הוא משועמם ומתוסכל.;NotDescriptive -188;"לקו המושלג של הר ענק שטוח הכיפה באזור הרציף ""קילומטר 88"" קשור באופן כלשהו לתעשייה הכימית באזור תחנת ""תְחִיֵיתֵבְסְק""";Descriptive -189;מסילה שזורת עשבים מובילה אל תוך יער עבות.;Descriptive -190;דמותה של הדירה תזרח לכם בראש באור חולני ותיחרט בזכרונכם עד סוף ימיכם;NotDescriptive -191;"אגם זערורי על יד תחנת ""החולות""";Descriptive -192;כשזה המצב, ניתן לעשות לא מעט דברים.;NotDescriptive -193;שיחתם מורכבת בעיקר משתיקות וממילים טוב יאללה;NotDescriptive -194;כמעט ולא נותרו נוסעים ברכבת.;Descriptive -195;משל, אפשר ללכת לסרט או לצפות במשחק כדורגל או בכל משחק אחר, לפגוש חברים, לצאת לטיול רגלי ממושך, לקרוא ספר מרתק, לשחק במשחקי מחשב, ליטול חומרים פסיכואקטיביים, להתמסר לתחביב אווילי, כגון ניסור או צריבה בעץ, חריטה, או פשוט להעביר ערוצים בטלוויזיה — כלומר, לא חסרות אפשרויות להתמודד עם תסכול ועם שממון.;NotDescriptive -196;האגם מוצף כולו בטינופת מסתורית בצבע ירוק זוהר. ;Descriptive -197;רכבת הדיזל מאיצה ובמשך זמן מה דוהרת ללא עצירה דרך היערות;Descriptive -198;, אבל גם מילים אחרות נשמעות מדי פעם;NotDescriptive -199;יש ימים בהם האדם חי לו את חייו ולפתע משתלטת עליו תוגה.;NotDescriptive -200;"כנסיית עץ קטנה שעל יד הרציף ""חורשת סוס""";Descriptive -201;"מקרה הנוכחי בוחר האדם באפשרות הרביעית מן הרשימה לעיל: ""לפגוש חברים"", או, ליתר דיוק, לא בלשון רבים אלא בשלון יחיד, דהיינו, ""לפגוש חבר"". ";NotDescriptive -202;האדם וחברו של האדם דנים בנסיבות החיים זה של זה.;NotDescriptive -203;הוא משועמם, הוא לא מוצא את מקומו ונמלא תזזית חסרת תועלת;NotDescriptive -204;מבנה הקשור בדרך כלשהי לתשתית חשמל;Descriptive -205;"נהוג להשתמש גם בניסוח מעט שונה: ""לבקר חבר"".";NotDescriptive -206;הכנסיות והבתים של קולומנה העתיקה;Descriptive -207;זהו אחד מפרברי העיר אגמים.;Descriptive -208; אז איך אתה;NotDescriptive -209;ייתכן ואיבד את פרנסתו, ייתכן וכלל לא הייתה לו עבודה, וכעת אינו מצליח להעסיק את עצמו.;NotDescriptive -210;"חשמלית ירוקה-בוהקת על מסילת הכיכר על יד הרציף ""קולומנה""";Descriptive -211;אכן, לבקר חבר;NotDescriptive -212;איך בעבודה;NotDescriptive -213;או, שמא טיב עבודתו מותיר לו פרקי זמן ממושכים דיים לשעמום ולתזזית.;NotDescriptive -214;לאורך המסילה פזורה אבקה לבנה מגעילה.;Descriptive -215;לבקר חבר.;NotDescriptive -216;"הרכבת החשמלית, עם האדם בתוכה, מגיעה לתחנת ""גלותין"". ";Descriptive -217;רכבת הדיזל עוצרת על יד תחנת עץ ירוקה.;Descriptive -218;אדם וחברו של האדם דנים בנסיבות החיים של המכרים המשותפים.;NotDescriptive -219;"רציף לא הומה מדי, רכבת בינעירונית ""מוסקבה―גלותין"" מגיעה";Descriptive -220;רציף קצר ביותר;Descriptive -221;האדם יודע מראש, כי לא יהיה זה בילוי נעים ומשמח, הפגישה עם החבר לא תבדר אותו ולא תהיה מעניינת במיוחד, סביר גם להניח כי היא לא תפיג תסכול ושממון, ההיפך, היא עלולה אף להעצים אותם, אך חייבים לפעול בכל זאת, לפחות לעשות משהו, מה שזה לא יהיה. צריך לפגוש חבר.;NotDescriptive -222;מה שלום סרגיי.;NotDescriptive -223;הרכבת יוצאת לדרך, האדם בוהה בחלון;Descriptive -224;ברכבת הדיזל היערית האיטית.;Descriptive -225;ברו של האדם מתגורר לא רחוק, אבל גם לא קרוב במיוחד.;NotDescriptive -226;"על יד רציף מס' 3 עומדת רכבת דיזל קטנה, חדשנית ויפה המורכבת משלושה קרונות הדומה במקצת לרכבת מהירה מסוג ""סָפְסָאן"".";Descriptive -227;ברחוב פְרוּנְזֶה השקט וכמעט ריק;Descriptive -228;נראה לי.;NotDescriptive -229;"רכבת דיזל זו נוסעת מ""גלותין"" ל""אגמים"" במסילה משנית המתפצלת מתוואי המסילה הראשי לכיוון רְיאָזָאן.";Descriptive -230;אין אפשרות להגיע אליו ברגל, ברכבת התחתית או בכל אמצעי אחר של תחבורה ציבורית נפוצה.;NotDescriptive -231;מיכאליץ' מת;NotDescriptive -232;"קרונות כחולים של הרכבת התחתית העומדים על המסילות הרזרביות של תחנת שירות ""פיסגובו"".";Descriptive -233;האיש גורר עגלה עם שק לבן גדול.;Descriptive -234;עם זאת, ניתן לנסוע אליו בסוג נוסף של התחבורה, ציבורית אף היא, בינעירונית.;NotDescriptive -235;הקרון מצוייד במושבים נוחים, מסכי מידע דיגיטליים מנצנצים מעל הדלתות;Descriptive -236;בתי עץ ישנים,;Descriptive -237; באמת, למה, ממה;NotDescriptive -238;"בניינים חומים גבוהים של מחוז ערמוּמִינוֺ בקרבת הרציף ""עקוּמינו""";Descriptive -239;איזו נוחות מנחמת!;Descriptive -240;"השקם בבוקר, יוצא האדם מביתו, נוסע לתחנת ""פִיסְגוֺבוֺ"", שם הוא רוכש כרטיס לתחנת ""גָלוֺּתִין"" תמורת מאה שבעים ומשהו רובל, ממתין במשך זמן-מה";NotDescriptive -241;טוב, יאללה;NotDescriptive -242;"תובות גרפיטי ""סובלנות היא סרטן"" ו""ליוֺבֵּרְצִי היא עיר רוסית אסלית"" על קיר הבטון של אסופת מוסכים בכניסה לליוברצי.";Descriptive -243;"בניינים בני תשע קומות מתקופתו של ברז'נייב, מרכזי מכירות, תחנות דלק וכנסייה בסגנון הקלאסי. ";Descriptive -244;האדם תופס את מקומו ליד החלון;NotDescriptive -245;נוסעים המעטים הם בני גיל העמידה לרוב ובני גיל הזהב.;Descriptive -246;בניין אפור בן חמש קומות;Descriptive -247;כעבור זמן מה האדם נרדם לו בכורסא, וחברו של האדם נרדם על שרפרף;NotDescriptive -248;"אורנים על יד תחנות ""מָלָכוֺבְקָה"", ""מְנֵת-חִלְקִיה"", ""שוֺרינו""";Descriptive -249;במושב הסמוך יושב לו לָקָט פטריות הנועל מגפי גומי, לרגליו ניצב דלי גדול;Descriptive -250;האדם בוהה בפרטי נוף החולפים על פניו במבט מרחף ומפוזר.;NotDescriptive -251;לא נוח במיוחד לישון על שרפרף, וחברו של האדם נוטה שמאלה, קורס מהשרפרף וממשיך לישון על הרצפה;NotDescriptive -252;"בין האורנים האדם מבחין בבקתות עץ ישנות קרוב לתחנות ""אליהוּבְסְקָייָה"", ""מנוחה"", ""קָטָנֺובֺו"". ";Descriptive -253;הוא מקריח;Descriptive -254;אף על פי כן, הוא מצליח להבחין בלא מעט פרטים;NotDescriptive -255;ייתכן ובקרון זה נוסעים לקטים נוספים. ;Descriptive -256;יש לו לחיים סמוקות והוא עליז ורענן;Descriptive -257;חברו של האדם מנער את האדם בכתפו, האדם מתעורר, חושך, האדם וחברו של האדם הולכים לחנות שפתוחה כל הלילה, קונים להם משקה כהלי חלש וגם משקה חזק וחוזרים לדירה;NotDescriptive -258;האדם רואה פרפר צבעוני עצום-מימדים המצוייר על קיר עורפי של בניין בן תשע קומות בְרָמֵנְסְקֺויֶה.;Descriptive -259;רכבת הדיזל משמיעה שריקה קצרה ואט אט מתחילה לנוע לאורך שולי קולומנה;Descriptive -260;האדם רואה;NotDescriptive -261;שותים, משוחחים. השיחה, אם ניתן להגדיר אותה ככזו, נסובה כעת סביב נושא הכדורגל.;NotDescriptive -262;"האדם רואה רכבת חשמלית מפורקת, מושחתת ועם זאת חדישה למדי בתחנת השירות על יד רציף ""47 ק""מ"".";Descriptive -263;שמן או רזה או נמוך או שגובהו שני מטר;Descriptive -264;זה לא שרווח לו, אבל הוא חש הקלה מסויימת;NotDescriptive -265;לאורך מסילת הרכבת האדם רואה מסילות של חשמלית.;Descriptive -266;עור פניו אפרורי ושפתיו דקות או עבות;Descriptive -267;קורא פתאום חברו של האדם ומרים את עיניו השתויות אל התקרה. ;NotDescriptive -268;מוקדם בבוקר היה מעונן וגשם קל טפטף מעל פיסגובו.;Descriptive -269;בתים דו-קומתיים בפרברי קולומנה;Descriptive -270;האחת מצהירה: הנה, שימו לב;NotDescriptive -271;"האדם שוב נרדם בכורסא וחברו של האדם, טרם נופלו מהשרפרף, צולח לנחות על הספה. ";NotDescriptive -272;כעת, כמו שאומרים, התבהרו השמים.;Descriptive -273;שהוא לבוש ברישול, במכנסי טרנינג וגופיה;Descriptive -274;השניה מכריזה;NotDescriptive -275;לשמאלה של המסילה זורם נהר אוֺקָה.;Descriptive -276;קי ומטופח;Descriptive -277;"אחת הכניסות של בית מספר 4 בסמתת השדה השמינית של העיר אגמים, צועד לאורכה של סמתת השדה השמינית, חולף על יד המכולת ""בואו נהיה חברים"", חוצה את רחוב לנין ומשתרך עד התחנה המרכזית. בניין התחנה המרכזית הוא בניין מודרני יפה ועגול הצבוע בגוון כחול-אפור.";Descriptive -278;"האדם מתבונן בשמי בוקר כחולים, באורנים, בשדות רחבי ידיים שעל יד רציף ""סובחוז""";Descriptive -279;הוא כמעט ולא נראה מאחורי העצים והבתים, אך נוכחותו מורגשת.;Descriptive -280;"האדם יורד מן הרכבת החשמלית, עובר לרציף השני בגשר להולכי רגל, ומגיע לרציף השלישי הקרוי בהתאם ""רציף מס' 3""";NotDescriptive -281;"תחנות כאלו נבנו במחצית הראשונה של שנות האלפיים בכל מרכזי המועצות של מחוז מוסקבה בהתאם להחלטתה הנבונה של הנהלת המחוז. -";Descriptive -282;בקצה השני של הקרון התמקמה לה חבורת צעירים במדי הרכבת: מקטורנים כחולים, חולצות לבנות, עניבות כחולות וכובעי מצחיה;Descriptive -283;הוא מקריח או קירח לחלוטין;Descriptive -284;האדם נכנס לקרון האמצעי ותופס מקום על יד החלון.;NotDescriptive -285;לפתע רכבת הדיזל נמלאת נוסעים. ;Descriptive -286;הוא לבוש במכנסי טרנינג;Descriptive -287;"האדם רוכש כרטיס ל""פיסגובו"".";NotDescriptive -288;הצעירים במדי הרכבת סואנים, נוהמים וצוחקים. אחד הצעירים משמיע מדי פעם יללה גרונית ארוכה.;Descriptive -289;ברובם בני גיל העמידה ובני גיל הזהב, ברובם לקטים.;Descriptive -290;האדם בוהה בחלון;NotDescriptive -291; בחזור הוא החליט לנסוע בדרך קלה וטבעית יותר;NotDescriptive -292;בה בעת מופיעות בקרון שתי סוחרות.;Descriptive -293;בעל חזות שגרתית לחלוטין;Descriptive -294;"ישה מבוגרת אחת מספרת לאישה מבוגרת השניה: אתמול נסעתי בקו הזה, חצי מהנוסעים היו עובדי מפעל, כמה שהם צווחו, כמה שצווחו, אתה מכבד אותי צווחו, ככה הם צווחו. נורא, פשוט נורא, עונה האישה המבוגרת השנייה לאישה המבוגרת הראשונה. ";NotDescriptive -295;בנייני מפעל עצומים;Descriptive -296;דירת חדר מצויה מתקופת חרושצ'וב;Descriptive -297;האדם חש חמרמורת קלה, הוא רוצה הביתה, ואין לו חשק לנסוע ברכבת הדיזל,;NotDescriptive -298;מתלים נוחים לתיקים הכבדים שלכם וגם מחטים, חוטי תפירה וצבעי בד.;Descriptive -299;בקולומנה יש הרבה מפעלים;Descriptive -300;ייתכן והפועלים הצווחניים עובדים דווקא במפעל זה, או במפעל אחר.;NotDescriptive -301;האדם תופס את מקומו על יד החלון ― בהתאם לכרטיס ― ונרדם טרם תחילת הנסיעה.;NotDescriptive -302;לבלה יש עיניים יפות, מכיוון שעיניה חומות כשחשופות לאור שמש.;Descriptive -303;למרות שהיא קצרה, ליטה משתמשת בבגדים עם קווים ישרים כך שהיא נראית גבוהה היום.;Descriptive -304;לדני יש מזג גבוה, כך שהיא יכולה לנזוף בכל מי שניגש אליה אתמול.;Descriptive -305;מר באודי לובש היום שמלה רשמית בצבע חום-כתום, נראה שהוא יגיע לפגישה.;Descriptive -306;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive -307;הברזל שחתך את ברכו של רודי היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive -308;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive -309;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא שוקל 56 ק""ג עם גובה 170 ס""מ.";Descriptive -310;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה שחור עגול.;Descriptive -311;לאתא יש שומה על המצח, גודל השומה אינו כה גדול.;Descriptive -312;צפרדע היא דו-חיים שאוכלת חרקים ויכולה לחיות ביבשה ומים מתוקים, עורו חלקלק וגופו ירוק או חום אדמדם.;Descriptive -313;"האריה הזכר אורך של 260 עד 330 ס""מ ואילו האריה הנקבי אורך של 240 עד 270 ס""מ.";Descriptive -314;נחשים הם קבוצה של זוחלים שאין להם רגליים וגם להם גוף ארוך, נחשים התפשטו בכל העולם.;Descriptive -315;חתולים פרסיים הם זן חתולים ביתיים, בעלי אופי פנים ארוך ועגול פנים וחוטם קצר.;Descriptive -316;בסוף המאה ה -19 פותחו חתולים פרסיים בארצות הברית ובבריטניה לאחר תום מלחמת העולם השנייה.;Descriptive -317;בבריטניה, גזע החתולים הפרסי נקרא גם חתול הפרווה הארוך הפרסי, חתול זה מחולק לשני סוגים כלומר צ'ינצ'ילות שהן כסופות בהירות וגם מעט כהות.;Descriptive -318;"זיקית רעמה בגודל בינוני עם זנב ארוך. אורך גוף הזיקית הוא כ- 55 ס""מ.";Descriptive -319;ניתן לזהות זיקיות רעמה משורות ההשמדה שנמצאות מאחורי הצוואר.;Descriptive -320;"שפיריות טווח 4.5 ס""מ.";Descriptive -321;"כנפי שפירית יכולות להשתרע בין 7.2 ס""מ ל 8.4 ס""מ.";Descriptive -322;קל יותר לגדל צמחי פרנגיפני באזורים שגובהם לא עולה על 700 מ 'מעל פני הים.;Descriptive -323;לצמחים של פרנגיפאני יש גם צורת עץ בגובה 1.5 מ '- 6 מ'.;Descriptive -324;בצמחי פרנגיפני יש גם כל מיני צבעים כמו צהוב, אדום, ורוד, לבן וכדומה.;Descriptive -325;לצמחי טארו צורות אופייניות, כלומר צורת העלים בדיוק כמו סמל הלב או הלב.;Descriptive -326;עלי צמחי הטארו הם בדרך כלל חלקלקים ומכילים ציפוי שעווה.;Descriptive -327;גודלו של צמח הטארו לעולם אינו עולה על 1 מ '.;Descriptive -328;בצמחי ורדים יש 100 מינים ומעלה.;Descriptive -329;Bungamawar בדרך כלל יש גבעולים קוצניים והוא יכול להגיע לגובה של 2-5 מ '.;Descriptive -330;"צבעונים הם צמחים רב שנתיים בעלי נורות וגובה הנע בין 10 ל -70 ס""מ.";Descriptive -331;גם לטוליפס צורה צרה ומאורכת, והצבע ירוק עם ת��ושה כחלחלה.;Descriptive -332;האופניים החדשים של ראיין יפה מאוד, מכיוון שיש בו תערובת של אדום ושחור.;Descriptive -333;המשקפיים של סלי נופלים בצומת דרכים, והזכוכית השבורה זרועה אספלט.;Descriptive -334;המכונית הלבנה חונה בצד הדרך כך שאנשים אחרים מתקשים להשתמש גם בכביש.;Descriptive -335;המחשב הנייד החדש שלי הוא כחול בהיר, ויש לו 4 ג'יגה-בתים של זיכרון RAM.;Descriptive -336;מיכל זה נקנה בסעודיה, הצבע יפה מאוד מכיוון שיש לו צבעי כחול וצהוב.;Descriptive -337;גם התמונה של הסיר הזה יפה מאוד, מכיוון שיש לו כיפת מסגד.;Descriptive -338;המנוע ניזוק מכיוון שלא הוחלף בבית מלאכה זה זמן רב.;Descriptive -339;המכונה תוקנה זה עתה, כך שהמנוע יכול לפעול טוב עכשיו;Descriptive -340;הבגדים שקנית היו אדומים, אתה חייב לאהוב אותם.;Descriptive -341;השעון יקר מאוד, מכיוון שיש לו ציפוי זהב בשעון.;Descriptive -342;שריפות היער גרמו לכל האנשים האינדונזים להיות חסרי שקט ולובשים מסכות כאשר הם בתנועה.;Descriptive -343;בזמן האחרון אש יער בקלימנטן ובפקנבארו הפיצו עשן לאזור אצ'ה.;Descriptive -344;שריפות יער באזורי הכבול של קלימנטן מטרידות את העולם מכיוון שקלימנטן היא ריאות העולם.;Descriptive -345;הצונאמי של אצ'ה בשנת 2004 הרג אלפי תושבים אצ'אניים, אירוע זה היה אירוע שגילם את הפצעים העמוקים ביותר עבור תושבי אצ'ה.;Descriptive -346;הצונאמי באצ'ה הפיל גם הוא את כל הבניינים באצ'ה.;Descriptive -347;רעידות אדמה פוגעות לעתים קרובות גם באצ'ה, מכיוון שהלוחות התת-קרקעיים של אצ''ה משתנים.;Descriptive -348;תיירים טבעיים לשיא בוגור נהנים מאוד מתיירים, מכיוון שהמקום קריר.;Descriptive -349;בשיא הנסיעה של בוגור הוא גם שקט מאוד ולא הרבה רכבים עוברים, כך שהוא יכול להרגיע את דעתנו.;Descriptive -350;כדי ליצור אינדונזיה בריאה, עלינו לשתול עצים מוקדם. מכיוון שעצים יכולים לקרר את הטבע שלנו.;Descriptive -351;החוף בסבנג יפה מאוד, המים כחולים מאוד והמקום עדיין יפה.;Descriptive -352;"""שמעת,"" אמר לי צורי בפה מלא פלאפל, ""שרון עבר היום את הראיון, -אחרי הגיוס יש לו עוד איזה גיבושון קטן, והוא בשייטת";NotDescriptive -353;"תאום משום מקום באה צפירה ,שכחתי בכלל שהיום יום -הזכרון. שרון וגלעד הזדקפו שניהם. ";NotDescriptive -354;ביום השואה לקחו את כל הכיתות לאולם התעמלות.;NotDescriptive -355;ואני התחלתי ללכת. ;NotDescriptive -356;" אתה יודע מה -זה להיות בשייטת? הם בוחרים אחד מאלף..."" אביב התחיל לקלל";NotDescriptive -357;"הסתכלתי עליהם עומדים כמו בובות -בחלון ראווה";Descriptive -358;"באולם סידרו מין -במה מאולתרת ומאחוריה הדביקו על הקיר בריסטולים שחורים עם -שמות של מחנות ריכוז וציורים של גדרות תיל";Descriptive -359;"""לא, לא משם"", משכה את זרועי.";NotDescriptive -360;"היית צריך לראות אותם עושים חארקות על האופניים של -שולם, כמו ילדים קטנים";NotDescriptive -361;"איפה שרון?"" שאלתי, ""לא ראיתי אותו היום."" הקול שלי -קצת רעד";NotDescriptive -362;וכל הפחד שלי פתאום נעלם;NotDescriptive -363;"כשנכנסנו לאולם, סיון -ביקשה ממני שאשמור לה מקום. תפסתי לנו שני מקומות.";NotDescriptive -364;"""הם יבואו מהשער אז כדאי שתצא מהחור בגדר שמאחורי -הצריפים""";NotDescriptive -365;"שרון היה מה זה מרוצה שעבר את שלב -הראיון ";NotDescriptive -366;"שרון במבדקים של הקומנדו הימי,"" אמרה סיון בגאווה, -""הוא כבר עבר כמעט את כל השלבים, נשאר לו רק עוד איזה ראיון"". ";NotDescriptive -367;" גלעד שעמד מתוח, עיניו -עצומות, והחזיק את הז'קט של שרון בידו נראה לי כמו קולב בגדים -מגודל";NotDescriptive -368;"הג'ינס היה דק ונעים כזה, והתרגשתי כאילו נגעתי -לה ממש בגוף.";Descriptive -369;שמחתי שסיון דואגת לי כל-כך, אפילו יותר משפחדתי ;NotDescriptive -370;".אח שלי אמר שדווקא בראיון האישי נופלים הכי הרבה."" הלכתי -למגרש של בית-ספר, אבל אף אחד לא היה שם. האופניים של שולם, -שהיו קשורות תמיד למעקה שליד חדר האחות, נעלמו ";NotDescriptive -371;"מרחוק ראיתי את גלעד מתקרב אלינו במעבר, ""אתה יודע שהוא הולך -לקבל במסיבת סיום פרס תלמיד מצטיין? המנהל כבר הודיע""";NotDescriptive -372;ושרון, עם המבט הרצחני שלו והיד המאוגרפת,;NotDescriptive -373;"מה מהטתניקים עלו על הבמה והטקס -התחיל ";Descriptive -374;מאחורי הצריפים חיכה לי שרון.;NotDescriptive -375;"בבוקר שבאתי לבית-ספר -האופניים עוד לא היו שם";NotDescriptive -376;"""סיון"", -אמר גלעד שהגיע כבר ממש עד אלינו, ""מה את עושה כאן? הספסלים -האלה ממש לא נוחים.";NotDescriptive -377;"הלכתי -לפירצה בגדר ויצאתי ממנה לאט ובשקט, מאחורי שמעתי את שרון מסנן -בשקט, ""אנחנו עוד נזיין אותך""";NotDescriptive -378;"נפתחה לו הפיתה מלמטה וכל הטחינה והמים של הסלט התחילו ליזול לו -על הידיים";Descriptive -379;"""אל תחשוב על זה אפילו"", אמר, ""אין -לך סיכוי""";NotDescriptive -380;"חיכיתי שכולם יכנסו לכיתות ואז הלכתי לספר -למנהל";NotDescriptive -381;"בואי ,שמרתי לך מקום בכסאות מאחורה."" ""כן,"" -חייכה אלי סיון חיוך מתנצל וקמה, ""כאן ממש צפוף.""";NotDescriptive -382;אבל הוא לא זז אפילו מילימטר;NotDescriptive -383;"צורי חצי גיחך חצי נחנק וחתיכות של עגבניה ופיתה -עפו לו מהפה";Descriptive -384;הסתובבתי;NotDescriptive -385;" היא הלכה לשבת -עם גלעד מאחורה.";NotDescriptive -386;"על המדרגות -היתה זרוקה שרשרת מפורקת ומנעול של ירדני";Descriptive -387;מאחורי עמד גלעד;NotDescriptive -388;"מנהל אמר שעשיתי את הדבר הנכון, ושאף אחד לא ידע על -השיחה שלנו, וביקש מהמזכירה שתרשום";NotDescriptive -389;"לעד היה החבר הכי טוב של שרון, הם שיחקו יחד -בנבחרת הכדורסל של התיכון.";NotDescriptive -390;"מגע ידה היה קר -ונעים";Descriptive -391;"תמיד ידעתי שאתה נקניק"", -אמר שרון, ""אבל אף פעם לא חשבתי שאתה טיפוס של מלשין""";NotDescriptive -392;"באותו יום לא קרה כלום, וגם לא ביום שאחרי, אבל ביום -חמישי המנהל נכנס לכיתה עם שוטר במדים וביקש משרון וגלעד לצאת";NotDescriptive -393;"אחרי שכל התלמידים דיקלמו את הקטעים הרגילים עלה על הבמה איש -אחד די מבוגר עם סוודר בורדו וסיפר על אושוויץ.";NotDescriptive -394;"""למה -הלשנת עלינו, יא זבל?"" דחף אותי גלעד בכוח, עפתי על שרון והוא דחף -אותי ממנו.";NotDescriptive -395;לא עשו להם כלום, רק הזהירו אותם;NotDescriptive -396;"הוא היה אבא של -מישהו מהתלמידים";NotDescriptive -397;"נראה פתאום כמו -ילד קטן שמנסה לחקות איזה פוזה שראה פעם בסרט פעולה";Descriptive -398;"""אני אגיד לך למה הוא הלשין"". אמר שרון, ""בגלל שאלי שלנו -קנאי מלוכלך.";NotDescriptive -399;"את האופניים הם לא יכלו להחזיר, -כי סתם זרקו אותם באיזה מקום, אבל אבא של שרון בא במיוחד לבית- -ספר והביא לשולם -אופני ספורט חדשות";NotDescriptive -400;"הוא לא דיבר הרבה, רבע שעה בערך. אחר-כך חזרנו -לכיתות";NotDescriptive -401;"אני -המשכתי ללכת הביתה, עובר ברחוב בין האנשים הקפואים כמו בובות -שעווה, הצפירה עוטפת אותי במגן בלתי-נראה";Descriptive -402;" הוא מסתכל עלי ורואה שאני תלמיד יותר טוב ממנו -וספורטאי יותר טוב ממנו, ושיש לי חברה שהיא הבחורה הכי יפה בבית- -ספר, בזמן שהוא עוד מסכן ובתול, וזה אוכל אותו מבפנים"". שרון הוריד -את ז'קט העור שלו והושיט אותו לגלעד, ""אז הנה, אלי, הצלחת";NotDescriptive -403;"שולם בהתחלה לא רצה לקחת אותם. ""הכי בריא -ללכת ברגל"", אמר לאבא של שרו";NotDescriptive -404;"כשיצאנו החוצה ראיתי את שולם השרת שלנו יושב על המדרגות -של חדר האחות ובוכה";NotDescriptive -405;"יון התיישבה -לידי, היה קצת צפוף על הספסלים";NotDescriptive -406;"מר ופתח את רצועת שעון הצלילה שלו ושם אותו ""אבא שלי -חושב שאני גנב, כמעט פתחו לי תיק במשטרה";NotDescriptive -407;"בל אבא של שרון התעקש ושולם -בסוף לקח אותם";NotDescriptive -408;"הי ,שולם, מה קרה?"" שאלתי. ""האיש הזה -באולם,"" אמר שולם, ""אני מכיר אותו, גם אני הייתי בזונדרן קומנדו.""";NotDescriptive -409;"שמתי את המרפק על הרגל שלי וגב -ידי נגעה בג'ינס שלה";NotDescriptive -410;"תלמיד מצטיין אני כבר -לא אקבל";NotDescriptive -411;"זה היה מצחיק לראות את שולם נוסע על אופני ספורט, -ואני ידעתי שהמנהל צדק ובאמת עשיתי את הדבר הנכון";NotDescriptive -412;"""אתה היית בקומנדו? מתי?"" שאלתי, לא יכולתי לדמיין את שולם הרזה -והקטן שלנו בשום יחידת קומנדו, אבל מי יודע, אולי";NotDescriptive -413;"עכשיו אתה מרוצה?"" רציתי להגיד לו שזה לא בגלל זה ,שזה -בגלל שולם, שגם הוא היה ביחידת קומנדו, שהוא בכה כמו ילד ביום -השואה";NotDescriptive -414;"ף-אחד לא -חשד שסיפרתי, ככה לפחות חשבתי אז. היומיים הבאים עברו כרגיל, אבל -ביום שני שבאתי לבית-ספר חיכתה לי סיון בחצר";NotDescriptive -415;"שולם ניגב את -העיניים שלו בכפות ידיו ונעמד, ""לא חשוב,"" אמר לי שולם, ""לך, לך -לכיתה. זה באמת לא חשוב "".";NotDescriptive -416;"אני הסתכלתי על הבמה ונשמתי עמוק, -כף-היד שלי עדיין הזיעה.";NotDescriptive -417;"מקום זה אמרתי, ""זה בכלל לא זה... לא הייתם צריכים לגנוב -לו את האופניים, לא היה בזה שום טעם. אין לכם כבוד"".";NotDescriptive -418;"""תשמע, אלי "",היא -אמרה לי, ""שרון גילה שאתה זה שהלשנת על האופניים, אתה חייב -להסתלק מכאן לפני שהוא וגלעד יתפסו אותך";NotDescriptive -419;אחרי הצהריים ירדתי למרכז המסחרי.;NotDescriptive -420;"כשדיברתי רעד -לי הקול, ""אתה שומע, גלעד, השטינקר הבכיין הזה יסביר לנו מה זה -כבוד. כבוד זה לא להלשין על חברים, יא חרא"", אמר שרון ואיגרף את -ידו, ""אני וגלעד נלמד אותך עכשיו מה זה כבוד, בדרך הקשה"".";NotDescriptive -421;"הג'ינס היה דק ונעים כזה, והתרגשתי כאילו נגעתי -לה ממש בגוף";Descriptive -422;" השתדלתי להסתיר את -הפחד, לא רציתי שסיון תראה שאני מפחד""";NotDescriptive -423;בפלאפל פגשתי את אביב וצורי;NotDescriptive -424;"פגשנו אותו עכשיו במגרש של בית-ספר. הוא וגלעד השתוללו -שם, בירות והכל";NotDescriptive -425;"רציתי -לזוז משם, לברוח ,להרים את הידיים כדי להגן על הפנים אבל הפחד -שיתק אותי.";NotDescriptive -426;"אולם סידרו מין -במה מאולתרת ומאחוריה הדביקו על הקיר בריסטולים שחורים עם -שמות של מחנות ריכוז וציורים של גדרות תיל.";Descriptive -427;"מהר, תברח,"" היא אמרה. ";NotDescriptive -428;ובאמת, מאיפה לו שלא יוולד איזה כולירה, כי ילדים זה כמו רולטה רוסית, אתה אף-פעם לא יודע מה תקבל בסוף בראש.;Descriptive -429;גם לה זה לא בא בקלות, אבל הפלה הפחידה אותה אפילו יותר, ואם הם כבר ממילא יודעים שהם בכיוון משפחה אז זה פשוט להקדים את המאוחר.;NotDescriptive -430;אמרה הסבתא הגדולה בזמן שהיא מנדנדת את ראשה על פי קצב נעימת שיר הסיום של הסידרה ;Descriptive -431;הם קראו לו אביגדור, על שם הבעל של הסבתא הגדולה, זכרונו לברכה, וגידלו אותו עם המון אהבה.;NotDescriptive -432;וזה לא שהוא היה אדיש או משהו, הוא היה מאוד בעניין, כשאת המקום של הפחדים מחליפה ציפייה.;NotDescriptive -433;את החלומות הוא לא זכר, אבל היה מוכן להישבע שהם שמחים.;NotDescriptive -434;הוא הלך לקנות משהו למחשב בקניון;NotDescriptive -435;משהו רציני, לא ברמה של איזה שיחה עם אמא או אפילו סבתא, משהו שדורש לא פחות מביקור אצל הסבתא הגדולה.;NotDescriptive -436;ראה שם ילד מגעיל באוברול, מכריח את האמא שלו לקנות לו משחק טלויזיה באיומי סרק שיטיל את הגופה השמנמנה שלו מעל המעקה של הקומה השניה.;Descriptive -437;בלילה, תחכה עד שהיא נרדמת, ואז תשכב כשהראש שלך יהיה צמוד לה לבטן.;NotDescriptive -438;בהתחלה, כשעוד לא היה בטן, היה מנסה לא לחשוב על זה, לא שזה עזר, אבל לפחות היה לאן לחתור.;NotDescriptive -439;פעם;NotDescriptive -440;כל היום היא היתה יושבת בבית וטוחנת טלנובולות, וגם כשכבר היתה מסכימה שמישהו יבוא לביקור, לא היתה מוכנה לכבות את הטלויזיה.;Descriptive -441;ואפילו כשראה את הרופא המיילד מסתודד עם האחיות וניגש אליו אחר-כך בצעד מהסס, לא איבד לשניה את הביטחון שהכל יסתדר.;NotDescriptive -442;'ממה?' שאלה הסבתא הגדולה בזמן שהיא בוהה באיזה ויקטור אחד עם שפם שבדיוק גילה למישהי עטופה במגבת שהוא בעצם האבא שלה 'לא יודע,' מילמל, 'שיוולד איזה משהו שלא רציתי בכלל.';NotDescriptive -443;וישר הסתלק משם, לפני שהאמא ההיסטרית תביא עליו את הביטחון. ;NotDescriptive -444;הוא גם לא זכר בחיים שלו תקופה שישן ככה, שלו כזה, לא קם אפילו לפיפי.;NotDescriptive -445;מלחיץ אותך,' צחקה 'תראה איך אתה מזיע.' 'בטח שמלחיץ,' ניסה לצחוק חזרה 'את קל לך, יא זונה, לך יש רחם, אבל אני, את מכירה אותי, אני נלחץ גם כשאין ממה, ועכשיו, כשכבר יש..' 'גם אני מפחדת,' אמרה והתכרבלה לתוכו 'עזבי,' חיבק 'בסוף זה יתגלץ', עוד תראי.;Descriptive -446;בלילות, אחרי שכולם נרדמו, הוא היה מכבה את הטלויזיה והולך להסתכל על אביגדור שישן על ערמת החציר שפיזר לו על ריצפת חדר הילדים.;NotDescriptive -447;תקשיב לי טוב, נין,;NotDescriptive -448;האמת שאחרי הלידה היא היתה הרבה זמן בדיכאון, ולמרות שאף-פעם לא דיברו על זה, הוא ידע שכמה שאהבה את אביגדור, עמוק בלב היא רצתה משהו אחר.;NotDescriptive -449;היא לא ממש הבינה את התנוחה המצחיקה הזאת שבה היתה מוצאת אותו בבוקר, אבל הסתפקה בזה ששוב היה רגוע, והוא גם נשאר רגוע כל הדרך, עד חדר הלידה.;NotDescriptive -450; כל-כך חזק שאי-אפשר להגיד אותו במילים.;NotDescriptive -451;פעם, בערך בחודש השלישי, הוא הלך לקנות משהו למחשב בקניון, וראה שם ילד מגעיל באוברול, מכריח את האמא שלו לקנות לו משחק טלויזיה באיומי סרק שיטיל את הגופה השמנמנה שלו מעל המעקה של הקומה השניה.;NotDescriptive -452;שלו כזה, לא קם אפילו לפיפי.;Descriptive -453;היה מתחתן איתה-רבנות מחר, רק שכל הסיפור הזה עם התינוק הלחיץ אותו אש.;NotDescriptive -454; אבל באמת;NotDescriptive -455;אחר-כך, כשכבר התחילו טיפה לראות, היה מדמיין אותו יושב לה בבטן, קטן כזה, מאנייק, עם חליפה של עסקן.;NotDescriptive -456;מאחורה, עמוק בפנים, יכול היה להרגיש את הטחורים שלו נפתחים אחד אחרי השני כמו פרחים באביב;NotDescriptive -457;אחר-כך היא בכתה קצת, והוא הרגיע, ואז נרדמה, והוא לא.;NotDescriptive -458;והוא התחיל להרגיש שזה לא עסק, שהוא חייב לעשות משהו.;NotDescriptive -459;בסוף נולד להם סוס פוני, או שאולי יותר נכון לומר סייח.;Descriptive -460;"במקלון יש חלון קטן, כשיש בו רק פס אחד זה אומר שהכל בסדר, וכשיש שניים - פייר, תמיד רצית להיות אבא. ";NotDescriptive -461;מקלון הזהב' קוראים לזה, ויש לעיין בעלון המצורף לצרכן לפני שהחברה שלך עושה עליו פיפי.;NotDescriptive -462;ממה?' שאלה הסבתא;NotDescriptive -463;מאז, כל לילה הוא ישן עם הראש צמוד לבטן שלה, שרק הלכה וגדלה.;NotDescriptive -464;אני מפח��, סבתא גדולה,' בכה לה על הספה בסלון, 'אני כל-כך מפחד שאין לך מושג'.;NotDescriptive -465;"עכשיו, העובר, כשהוא בבטן, אין לו דעה על כלום, אז הוא מקבל. מה שתחלום זה מה שיהיה - בלי חוכמות.' ";NotDescriptive -466;היא לקחה אותו להמון רופאים מומחים שאמרו שאף-פעם לא ממש יגדל.;NotDescriptive -467;בשבתות היו רוכבים עליו לפארק הלאומי ומשחקים איתו בכל מיני משחקים, בעיקר קאובויים ואינדיאנים.;Descriptive -468;לרוב חברה שלו היתה מעירה אותו .;NotDescriptive -469;בינתיים, בטלנובלה, הזאת עם המגבת ירתה בויקטור, פעמיים, למורת רוחה של הסבתא הגדולה, והוא היה מוחבר עכשיו, כבר די הרבה פרקים, למכונת הנשמה.;Descriptive -470;תקשיב לי טוב, נין,' אמרה הסבתא הגדולה בזמן שהיא מנדנדת את ראשה על פי קצב נעימת שיר הסיום של הסידרה 'בלילה,;NotDescriptive -471;אחר-כך עושים קפה, אוכלים עוגיה, כאילו אין לחץ, רואים ביחד קליפ, מסתלבטים על הזמר, מתחבקים, שרים איתו ביחד בפיזמון. וחזרה למקלון.;Descriptive -472;'ישאר גמד,' כמו שהיתה אומרת.;Descriptive -473;א בטח-שאני-אוהב-אותך מגמגם, אוהב לנצח, כמו באגדות. ;Descriptive -474;בערך בחודש השלישי,;Descriptive -475;'תקפוץ,' צעק לילד מלמטה, 'נראה אותך גבר, יא סחטן.' ;Descriptive -476;האמת, הוא אהב אותה.;NotDescriptive -477;לא יודע,' מילמל, 'שיוולד איזה משהו שלא רציתי בכלל.';NotDescriptive -478;בלילה אחרי זה היה לו חלום שהוא דוחף את החברה שלו במדרגות שתפיל, או שזה לא היה חלום, סתם מחשבה שעברה לו בראש.;NotDescriptive -479;בזמן שהיא בוהה באיזה ויקטור אחד עם שפם שבדיוק גילה למישהי עטופה במגבת שהוא בעצם האבא שלה;Descriptive -480;ככה שכל החלומות יעברו לך מהראש ישר לבטן.;NotDescriptive -481;אם יהיה בן אני אלמד אותו כדורגל, ואם בת, אז, את יודעת מה, גם, לה לא יזיק.;NotDescriptive -482; הוא גם לא זכר בחיים שלו תקופה שישן ככה, ;NotDescriptive -483;הוא עשה כן עם הראש, למרות שלא ממש הבין, אבל הסבתא הגדולה הסבירה: 'חלום זה בעצם רצון חזק.;NotDescriptive -484;הסבתא הגדולה שלו היתה כל-כך זקנה שכבר לא היה נעים לשאול בת כמה היא, ואם היה משהו ששנאה - זה אורחים.;NotDescriptive -485;אבל אביגדור לא היה גמד, הוא היה פוני.;NotDescriptive -486;אבל באמת, לא בטח-שאני-אוהב-אותך מגמגם, אוהב לנצח, כמו באגדות.;NotDescriptive -487;רחמו עלי, בכו, אמרו שלא כדאי לחשוב איך היו קוראים לאח שלי אילו היה לי אח, שרק בעזרת השם הגעתי לאן שהגעתי, שההורים שלי חולירות.;Descriptive -488;חזר לַצחוק שלו בחשק רב, כאילו אינו מוכן לוותר על מה שזימנו לו החיים באותו רגע.;Descriptive -489; לא היו לי הוכחות פרט לַפמפום שפקד את גופי, והייתי ממש על הסף, אבל לא כל אחד יכול להרשות לעצמו שבר נפשי, ובודאי שלא אנה פרנק.;NotDescriptive -490;הגיעו הדברים לידי כך שנשבעתי לעצמי שבבוא היום אשנה את שמי.;NotDescriptive -491;היה ערב בעיר הערבית.;Descriptive -492;והוא מת.;NotDescriptive -493;הוא הרצין לשנייה אחת וחזר לַצחוק שלו ;NotDescriptive -494;הוא התחיל לצחוק למשמע שמי. לראשונה בחיי.;NotDescriptive -495;אז, הוא, וקרוב לודאי גם זה שמעבר לקו, התפקעו מצחוק ודן הזמין אותו להיווכח במו עיניו.;NotDescriptive -496;לפחות לא מיד. ;NotDescriptive -497;כשהתקשר אליו חבר שמעתי אותו מספר שאנחנו יושבים על הגזוזטרה וסועדים את נשמותינו בתבשיל הזנב המהמם שהכין במו ידיו.;NotDescriptive -498;'זה יכול להסביר הרבה דברים,' הוא ענה. 'ואיך קוראים לך?';NotDescriptive -499;"כך התוודעתי מעט לחברים של דן בן-אמוץ, שבאו להתרשם. ";NotDescriptive -500;הוא לא התקשר יותר ולא קבע איתי במקומות.;NotDescriptive -501;אמרתי: 'נעים גם לי מאד. לא שמעתי עליך. אני לא מהגוש'.;NotDescriptive -502;בגיל חמש לא הבנתי מדוע מרכיבים הורי משקפי שמש בביתה החשוך של אנה פרנק, ולא רק הם, כל המבוגרים שהביאו את ילדיהם לשם.;NotDescriptive -503;קוראים לי אנה פרנק.;NotDescriptive -504;יום אחד;NotDescriptive -505;"""עם אנה פרנק... כן, בחיי'.";Descriptive -506;כשהתקשרתי אני, ענו לי החברים שהוא חולה ולא נתנו לי לדבר איתו.;NotDescriptive -507;אני לא אנה של היומן אבל בהחלט נקראתי על שמה מהסיבות הרגילות ובגיל חמש נלקחתי לאמסטרדם כדי לבקר במחבוא שלה ושל בני-משפחתה.;NotDescriptive -508;בסופו של דבר, אחרי כמה שבועות של שוטטויות ימינה שמאלה, ונישוקים, הביאה אותי המונית אל ביתו המאוד יפה ביפו המאוד יפה. ;NotDescriptive -509;חתיכת חרוז, אמרתי לו בהתפעלות. ;NotDescriptive -510;חיפשתי את ספריו בחנויות ספרים. הספרים נעלמו.;NotDescriptive -511;מתוך געגוע, נוסטלגיה או השד יודע מה, ;Descriptive -512;לא חזרתי לדירתי השכורה.;NotDescriptive -513;הוא הרצין לשנייה אחת וחזר לַצחוק שלו בחשק רב, כאילו אינו מוכן לוותר על מה שזימנו לו החיים באותו רגע. ;NotDescriptive -514;הגלבייה הלבנה שלו היתה פתוחה בחלקה העליון והבחנתי בפספּוס על חזהו, פספוס שנראה כמו ריצ'רץ'.;NotDescriptive -515;הוא טפח בעדינות על גבי העליון והתיישב לידי.;NotDescriptive -516;הם התחילו לטפל בו, להטיס אותו לארצות אחרות ולשדך אותו לטובי המומחים.;NotDescriptive -517;הוא אמר, 'על אמא שלך, על אבא שלך, על הדוד שלך. עלייך. הכלהכלהכל'.;Descriptive -518;חיכיתי לרגע. אולם אירוע מסוים בחיי השפיע עלי בדרך זו או אחרת ולכן עדיין קוראים לי אנה פרנק.;NotDescriptive -519;למחרת בבוקר, אחרי הקפה, חשבתי ללכת הביתה, כולי חיוך אחד גדול, אבל דן ( 'אנה, קראי לי דן' ) חזר בדיוק הביתה עם הרבה שקיות ונכנס למטבח.;NotDescriptive -520;אני רוצה לדעת הכל';NotDescriptive -521;הם נתנו בי מבט שגרם לי להרכין ראש.;NotDescriptive -522;'אנה פרנק'.;NotDescriptive -523;"אז שכחתי את מה שזכרתי, הקמתי משפחה, וברחתי קדימה. -";NotDescriptive -524;בהתעלם מהנסיבות שהביאו את משפחת פרנק להסתגר שם, המחבוא נראה סימפטי, ואמסטרדם הסבירה פנים.;Descriptive -525;הלכתי לראות את הבית שלו. ;NotDescriptive -526;שתינו קצת יין ופטפטנו.;Descriptive -527;אין ספק שהשם שלי בעייתי.;NotDescriptive -528;הוא לא עשה רושם שהוא רוצה להיכנס לזה. ;NotDescriptive -529;שאלתי, אבל הוא חייך חיוך עייף, ואמר שהוא צריך לנוח. הוא הזמין לי מונית ונפרדנו לשלום.;NotDescriptive -530;ויום אחד, מתוך געגוע, נוסטלגיה או השד יודע מה, הלכתי לראות את הבית שלו.;NotDescriptive -531;אבל הגוף הזה, שערוריה,;Descriptive -532;הוא רצה קירבהרוךנשימות, כמו כולנו, ולאט לאט רכן אלי והתחיל לסעוד אותי בעדינות מענגת, מופלאה, מופתית.;Descriptive -533;גם כשהעניקו לי תושבות כבוד, וכל המבקרים מחאו כפיים, הם לא הסירו את משקפיהם והילדים לא השתובבו.;NotDescriptive -534;אמרתי לו, 'בחיי, נו. אנה פרנק'.;NotDescriptive -535;מאוחר יותר הוא ביקש את מספר הטלפון שלי ובימים הבאים התקשר, שלח מוניות, קבע איתי במקומות, ואני, שתגובתו יצרה בי תחושה נדירה של קבלה, נעניתי, נסעתי, והסכמתי להתקרב.;NotDescriptive -536;"הייתי במסעדה בתל-אביב, ניגש אליי איש בגלבייה לבנה ואמר: 'נעים מאד, קוראים לי דן בן-אמוץ, שמעת עלי?' ";NotDescriptive -537;אמרתי לו, 'מר בן-אמוץ, תרשה לי להראות לך משהו'. הוצאתי את תעודת הזהות שלי מהתיק והראיתי לו.;NotDescriptive -538;מאז ומתמיד היו לכך תגובות קשות.;NotDescriptive -539;הבית לא היה.;NotDescriptive -540;"הוא המשיך לצחוק ואמר, 'מצוין, מצוין'. ";NotDescriptive -541; התקשר, שלח מוניות, קבע איתי במקומות, ;Descriptive -542;נשארתי אצלו ואכלתי כל מה שבישל.;NotDescriptive -543;שאלתי אנשים מהגוש, שכנים, מכולת, ים, ירקות, מה קורה.;Descriptive -544;גופי הבקיע קולות שגוף מבקיע כשנחמדים אליו, היישר אל תוך חלל הבית, ובין הקשתות של יפו זה נשמע כמו שירה.;Descriptive -545; ניתוח- לב- פתוח, הוא אמר לי בשעה שספרתי את הפסים.;NotDescriptive -546;'יש לי סרטן', הוא אמר לי בפתאומיות אחרי כמה ימים. 'רוצה לפתן?';NotDescriptive -547;הזמן חלף, ובכל פעם שנזכרתי בַּאיש עבר בי פמפום.;NotDescriptive -548;זה קרה לפני כמה שנים. ;NotDescriptive -549;אבל הגוף הזה, שערוריה, והוא מת.;Descriptive -550;התיישבה על המיטה וסירבה להאמין שככה נגמר הריב ביניהם אתמול.;NotDescriptive -551;זיכרון של ריח האספלט הטרי עדיין גורם לה להתרגש כל פעם מחדש.;Descriptive -552;אם יחליט לשתות או אולי לוותר ולהצטרף אליה, לשבת לידה ולשתוק ביחד, כמו פעם.;Descriptive -553;היא ישבה על יד שולחן גבוה;NotDescriptive -554;אימא שלה חלתה באלצהיימר, לה היה גשר בכיס, ואבא שלה לקח את האוטו ועזב את הבית.;NotDescriptive -555;בלהט של הרגע היא צעקה לו מהחדר שתעזוב עוד באותו היום, כי חבל לדחות את הקץ.;NotDescriptive -556;היא לא נהגה לעשן בצרורות, אבל בגלל שלא יכלה לשתות כי הייתה צריכה לנהוג חזרה, הרגישה צורך למלא את החלל הריק שנפער בינה לבין החברה שסבבה אותה.;NotDescriptive -557;שאולי זה יעשה לה טוב, ואולי העיר הזאת קטנה מדי בשבילה ובשביל הגשר.;NotDescriptive -558;רק ברגע שעברה את הסלקטור הקשוח בכניסה הצליחה לנשום לרווחה.;NotDescriptive -559;החברים שלו לקחו את הדברים שלהם ועזבו מיד כשראו שנוכחותם אינה רצויה עוד.;NotDescriptive -560;כיווצה את שפתיה, וברגע שבאה לזוז מהטלוויזיה שלפה את הגשר מתוך הכיס במהירות.;NotDescriptive -561; הסיגריה גרמה לה לסחרחורת בתערובת של בחילה, אבל לא כיבתה אותה.;Descriptive -562;נזכרה בשתיקות שלו ובדרך התמציתית שלו לתאר דברים.;NotDescriptive -563;פעם שאלה אותו אם היה אומר את אותו הדבר גם על גשר, אם מי שבנה אותו השקיע את מיטב מאמציו, אבל זה לא היה מספיק טוב והגשר התמוטט.;NotDescriptive -564;שהיו עליו מספר צ’ייסרים של ערק ופלחי לימון משומשים.;Descriptive -565;היא הייתה חדורת מוטיבציה והכינה לשניהם שתי כוסות נס קפה על חלב ופרוסת לחם עם שוקולד.;Descriptive -566;גשר היה מואר כמו תמיד, רק שהפעם האורות סנוורו את עיניה עד שבקושי יכלה לראות את הדרך.;NotDescriptive -567;הצליחה לאסוף את רובם, חלקם השאירה בדירה, לא ראתה טעם לחזור במיוחד כדי לקחת אותם.;NotDescriptive -568;חשבה ללכת לשאול אותו אבל וויתרה על הרעיון הזה ברגע שעלה במוחה.;NotDescriptive -569;רצתה להספיק לסיים כמה דברים, והשעה הייתה כבר מאוחרת.;NotDescriptive -570;שרירי גופה רעדו בניגוד לרצונה, והרגישה איך הברכיים מתחילות להיחלש ולבגוד בה.;NotDescriptive -571;היא התקדמה לכיוון המכונית בצעדים נמהרים;NotDescriptive -572;נועה טרקה מאחוריה את הדלת.;Descriptive -573;לא ידעה איך לענות לשאלה הזאת.;NotDescriptive -574;הבאמפר בכניסה אליו תמיד הפתיע אותה, כל פעם היה נדמה לה שהוא צומח בעוד מספר סנטימטרים.;NotDescriptive -575;היא הכניסה אותו חזרה לכיס והלכה לסלון לאכול את מה שהכינה.;NotDescriptive -576;מספיק טוב לא הספיק לה.;NotDescriptive -577;האמת ששנאה את הנוכחות שלו.;NotDescriptive -578;הסיגריה שרפה בקצות אצבעותיה וגרמה לה לחזור למציאות.;NotDescriptive -579;היא כיבתה אותה, או מה שנשאר מהבדל השרוף.;Descriptive -580;נועה הדליקה סיגריה נוספת והצטערה עליה.;NotDescriptive -581;אחרי שגמרה אותה נכנסה להתקלח.;NotDescriptive -582;אולי לומר שהכינה לו, אבל ידעה שזה לא אמין, הם לא היו מסוג השותפים האלה שעושים אחד בשביל השני.;NotDescriptive -583;קבוקי בירה ריקים היו מפוזרים בכל פינה, בדלי סיגריות על הרצפה ובתוך העציצים והכיור היה מלא בכלים מלוכלכים.;Descriptive -584;כבר דמיינה איך היא מכניסה את המפתח למנעול הדלת ואת הקליק המתכתי שנותן לה תחושה של בית.;NotDescriptive -585;אבל כשהגיעה לסופו מצאה את עצמה כבר בתוך המיטה המחממת לבושה בפיג’מה, והגשר לידה כאילו מחכה שתכסה אותו, או שתחזיר אותו למקומו הטבעי.;Descriptive -586;היא ישבה על יד שולחן גבוה שהיו עליו מספר צ’ייסרים של ערק ופלחי לימון משומשים.;Descriptive -587;הם הסתפקו בפרוסה אחת, היא תאכל את הקצוות והוא את החלק הרך.;NotDescriptive -588;"היא עצרה בפתח של הבניין, הדליקה סיגריה, פשפשה בכיס המכנסים והוציאה את הגשר הפרטי שלה. ופרשה אותו לכל אורכו של הרחוב. -";NotDescriptive -589;ביציאה מהגשר היה באמפר קטן, שתמיד נראה לה שמתכווץ בכל פעם שעלתה עליו.;Descriptive -590;נועה הסתכלה עליו והמתינה, חיכתה להתנצלות שאף פעם לא תגיע.;NotDescriptive -591;ראות איך האש מחליפה צבעים כשעשן כהה עולה ממנה;Descriptive -592;" ואז היא הרגישה אותו בקצות אצבעותיה ותחושת ניצחון עלתה בה, הדליקה פנסים ופרסה אותו לפניה בתחושת גאווה של לוחמים. ";NotDescriptive -593;לא תיארה לעצמה שככה ירגיש הצעד האחרון שתעשה מפתח דירתה, כאילו היא נוהגת בכביש מהיר כשרמזור אדום מופיע לפניה.;Descriptive -594;אבל תמיד ידעה שהגשר יהיה שם בשבילה, יתקפל כמו אולר ויפתח כמו מצנח מתי שרק תבחר לשלוף אותו החוצה.;NotDescriptive -595;שניר התקרב לשולחן, הרים את אחת הכוסות והריח כדי לוודא מה מסתתר בתוך מעטפת המשקה השקוף.;NotDescriptive -596;ועה הוציאה במהירות מהתיק את קופסת הסיגריות הכחולה ושלפה מתוכה סיגריה דקיקה.;NotDescriptive -597;אז שמעה את הקליק המתכתי כשנעלה אחריה את הדלת המתפוררת, ודמיינה את הינף ידו של אביה שהייתה שם לרגע ומיד נעלמה.;NotDescriptive -598;הסלון היה אפוף עשן סיגריות והיא התחילה להרגיש איך תחושת הבחילה מזדחלת לה שוב.;NotDescriptive -599;היה כמו אות אזהרה שסימן לה שתתכונן כי הגיעה ליעד.;NotDescriptive -600;היא נשארה לשבת בסלון מספר דקות נוספות לאחר שגמרה את הקפה, וניסתה להיזכר איך המריבה שלהם מלילה קודם נגמרה.;NotDescriptive -601;מבחינתה הבית היה יכול לעלות באש ולהישרף מהעולם הזה.;NotDescriptive -602;בחרה בדרך הקלה ואמרה לו שהיא עוזבת.;NotDescriptive -603;נועה הייתה מבולבלת, לא זכרה שאמרה דבר כזה, אבל גם לא ביטלה את הרעיון.;NotDescriptive -604;היא כיבתה אותה;NotDescriptive -605;לפעמים הרגישה שהוא עושה לה דווקא, כאילו מתחמק בכוונה מאחיזתה בו.;Descriptive -606;האמת, היא הייתה נהנית מהמחזה המרהיב שהיה יכול להתגלות מול עיניה.;Descriptive -607;ירדה במדרגות לאט, מדרגה-מדרגה, תוך כדי שחשבה לאן תלך ואיפה תישן.;Descriptive -608;ניסו לגרום לה להבין שגשר לא יכול להיכנס לכיס.;NotDescriptive -609;גידו ישב בסלון עם ארבעה חברים, צפו במשחק כדורסל כאילו רואים סרט בקולנוע.;NotDescriptive -610;היא טרקה את הדלת אחריה, ולפני שהתפנתה לעשות דבר נוסף, פתחה את תריס החלון הקטן.;NotDescriptive -611;למעשה חשבה על זה כמה פעמים בעבר, אבל לא רצתה לתת לו את הסיפוק בלגרום לה לעזוב את הדירה לפניו.;NotDescriptive -612;"בסיבוב האחרון שעשתה לקחה את אחת הבובות של גידו, איזו מפלצת ירוקה עם גלימה לבנה, היא הייתה האהובה עליו. ";NotDescriptive -613;אבל אחרי שעברה אותו ראתה את האורות המרצדים בצדיי הכביש הצר, שמיועדים רק לה.;Descriptive -614;היא מיהרה להתל��ש ולהתארגן.;NotDescriptive -615;הם שלחו אותה לבדיקה, להסתכלות, לשיחות על בסיס שבועי ונתנו לה כדורים.;NotDescriptive -616;הסתובבה ונכנסה לחדרה, ומיד סגרה את הדלת. ;NotDescriptive -617;היא הרגישה כמו בת אצולה כשנסעה על הגשר הפרטי שלה, עוקפת פקקים ורמזורים אדומים, פניות מסובכות ואנשים שחוצים.;Descriptive -618;אספה את חפציה כדי להיפרד מחבריה, שהמשיכו לחגוג את הערב ללא תחתית.;NotDescriptive -619;היא הייתה תמימה אז, לא האמינה שגשר יכול להרוס משפחה.;Descriptive -620;כמו פעם, בבית הוריה, כשחשבה שהעולם מושלם ומשפחה זה לנצח. ;Descriptive -621;הוציאה את התיק מהארון ודחסה לתוכו את רוב הבגדים. ;NotDescriptive -622;כאילו עשה התערבות עם עצמו תוך כמה זמן יוכל לגרום לה לעזוב את הדירה כדי שיוכל להשתלט עליה עם דמויות מלחמת הכוכבים שאהב לפזר בכל מקום.;NotDescriptive -623;הכירה אותו טוב מספיק בשביל לדעת שהוא יכול להישאר ככה שעות ולחכות עד שהיא תתפרץ עליו.;NotDescriptive -624;חייכה אליו חיוך עקום ובחנה מה יהיה הצעד הבא שלו.;NotDescriptive -625;ד אחת על ההגה, השנייה מפשפשת בתוך הכיס של הג’ינס למצוא אותו.;Descriptive -626;האופן שבו הוא היה מדבר על ספרים וסרטים, כאילו מי שיצר אותם השקיע בהם את כל החיים שלו.;NotDescriptive -627;בקושי הספיקה להדליק אותה מהסיגריה שעישנה לפניה, קירבה סיגריה מול סיגריה.;NotDescriptive -628;"היא החזירה את הגשר לכיס במיומנות, כמו אלופת הארץ בהכנסת גשרים לתוך חללים דחוסים. נעלה את הרכב ונכנסה לדירתה. ";NotDescriptive -629;הוא חייך אליה חזרה ומיד רוקן את תכולת הכוס לתוך פיו, בלי לומר מילה, התרחק מהשולחן וממנה.;NotDescriptive -630;אפילו חניה לא הייתה צריכה לחפש.;NotDescriptive -631;שוב הייתה על הדרך המהירה לפתרון כל בעיה שנקרתה בדרכה.;NotDescriptive -632;דבר לא הפריע לה לנסוע בנתיב היחיד שהיה שמור רק לה.;NotDescriptive -633;כשחזרה לחדר ראתה שהוא כבר מקופל ומוכן לכל צעד ולכל דרך שבה תבחר ללכת.;NotDescriptive -634;ובגלל זה גם הרגיש שהוא לא יכול להקניט או לפסול דבר.;NotDescriptive -635;היא שנאה לריב אתו.;NotDescriptive -636;הווליום היה בלתי נסבל. ;Descriptive -637;היא לא אמרה לו כלום.;NotDescriptive -638;בבוקר כשקמה מהמיטה ראתה אותו שוכב לידה בתנוחה עוברית.;NotDescriptive -639;היא מיהרה לתפוס במעקה ולהסדיר את הנשימה בקצב אחיד.;NotDescriptive -640;איך תיאוריו תמיד נעו בין “בסדר, טוב ומספיק טוב,” בטענה שאין מה להרחיב מעבר. ;NotDescriptive -641;היא זכרה את הפעם הראשונה שראתה אותו כאילו זה קרה לפני יומיים.;NotDescriptive -642;היא שמעה את הקליק של דלת המכונית וחיוך חמוץ-מתוק עלה על שפתיה.;NotDescriptive -643;היא ויתרה לו.;NotDescriptive -644;ושידאג לעצמו, כי תשלם רק עד סוף אותו החודש;NotDescriptive -645;ליטפה לו את הראש בעדינות שלא יתעורר, ניקתה קצת את האבק, החליפה את הנורות וחידשה את הצבע בשוליים.;Descriptive -646;אבל שותפים לא חייבים לאהוב, זה לפחות מה שהייתה אומרת לעצמה בכל פעם שעשה משהו שהרגיז אותה.;NotDescriptive -647;או מה שנשאר מהבדל השרוף.;Descriptive -648;היא הרגישה תלושה מהמציאות, תלויה באוויר.;Descriptive -649;הדליקה סיגריה.;Descriptive -650;לא יכלה לדמיין איך הייתה מסתדרת בלי הגשר בחייה. ;Descriptive -651;אך לשווא, לא זכרה דבר מהרגע בו נכנסה לגשר ועד הרגע שיצאה ממנו חזרה למיטתה.;NotDescriptive -652;אמרה לעצמה היא לא תזוז עד שהוא יגיד משהו, אבל מצד שני היא גם לא ציפתה ממנו שידבר.;NotDescriptive -653;"איך שהייתה יורדת מהגשר, הרכב כבר היה על “פארקינג”, חונה בין שתי מכוניות בזווית מושלמת. ";Descriptive -654;הייתה יכולה להגיד שבשבילה, אבל הוא יודע שהיא לא תכין לעצמה יותר מקפה אחד.;NotDescriptive -655;יה נדמה לה שהוא עושה את זה בכוונה, כאילו בוחן את רמת הסיבולת שלה אליו.;NotDescriptive -656;נכנסה לרכב והצליחה להתניע רק בפעם השנייה.;NotDescriptive -657;היא אף פעם לא ניסתה להשתמש בו במצבים כאלה.;NotDescriptive -658; ואיך לא שמה לב שהחיים שלה נמצאים בדרך המהירה לכביש ללא מוצא כשסיפרה בפעם הראשונה על הגשר שהיא שומרת בכיס.;NotDescriptive -659;הוא הנמיך את הטלוויזיה בפנים מחויכות, כאילו כבר צופה את המריבה שהתקרבה אליהם.;NotDescriptive -660;היא ניסתה להרגיע את עצמה, לומר בלב ששום דבר לא שווה את העצבים שלה.;NotDescriptive -661;אני מורחת את גופה ;NotDescriptive -662;מערכת החינוך מסוכנת.;NotDescriptive -663;ריכזתי את כל הזעם שאספתי במשך שנים. זה לא עזר.;Descriptive -664;הו הגיון בריא! זהו יצר הישרדות! זו היכולת המופלאה להוציא את הטוב מהרע.;Descriptive -665;עכשיו היא מצפה שאני אשעשע אותה.;NotDescriptive -666;היא אומרת: “אני מרחפת”, וגם: “אני מרגישה חדשה”. ;Descriptive -667;לא אתחמק מהגננת, אחייך אליה.;NotDescriptive -668;גוף שלא אומר מאום.;Descriptive -669;ככה זה כשאוהבים.;Descriptive -670;הגיעה לקיצה האחריות להיום, תכף אהיה לבד.;NotDescriptive -671;פקעת עצבים חסרת סבלנות,;Descriptive -672;שוב צלצול בדלת.;NotDescriptive -673;אבל אני תמיד נתקלת בכל המטורפים בהליכת שש הדקות.;NotDescriptive -674;אבל המחשבות בשלהן, בורחות. משהו לא בסדר.;NotDescriptive -675;בתום הטיפול רותי משאירה לי טיפ של חמישים שקלים, בנוסף לתשלום הרגיל.;NotDescriptive -676;נשארה האמא והילד, והיא שותה את הקפה שלה לאט-לאט. היא שותה את הקפה שלה לאט כל כך שאין לי ברירה. ;Descriptive -677;לא ידעתי איפה אני מתחילה והיכן אני נגמרת. לא ידעתי לחיות מחוץ למערה של דב.;Descriptive -678;"בעטתי ברגליי בקצב מונוטוני בניסיון להירגע; המיטה חרקה מהבעיטות והחריקות גרמו להרגשה רעה עוד יותר";Descriptive -679;הזכרתי לעצמי שאני מוכרחה ללכת ל”בית הטבע” כדי לחדש את מלאי השמנים לפני שרותי תגיע היום לטיפול שלה.;NotDescriptive -680;ברגע ששמעתי את קולו פרצתי בבכי.;NotDescriptive -681;הן מאולפות, ממושמעות.;Descriptive -682;הוא מנגב את הנשיקות שלי בגב כף ידו.;NotDescriptive -683;נקניקיות צפות בתוך מים בתוך הסיר.;NotDescriptive -684;לוקחים אותי לחדר ניתוח.;NotDescriptive -685;חטפתי במהירות את השמנים הראשונים שנתקלתי בהם, ביקשתי שיוסיפו לחשבון וברחתי משם.;NotDescriptive -686;אני נכנסת לחדר של בני, לוקחת את דובי תכלת האהוב שלו ומלטפת אותו. אני לא אתפרק.;NotDescriptive -687;ידעתי שזה מטופש לשבת כך, בדיוק כפי שידעתי כשישבתי עם דב בבתי הקפה באירופה.;NotDescriptive -688;עלייך לתקן את מאזן הכוחות.;NotDescriptive -689;נשימות עמוקות, תתרכזי רק בנשימות.;Descriptive -690;החזקתי את התיק שלי כמו שמרימים תינוק ורצתי הביתה.;NotDescriptive -691;שילך לעזאזל, שיחשוב שאני משוגעת.;NotDescriptive -692;“אמא, אח, את מכאיבה לי חזק מידי.”;Descriptive -693;אמא תמיד אומרת שאפשר להסיר כל לכלוך.;NotDescriptive -694;אני רוצה לישון ולישון.;Descriptive -695;דב מדבר שטויות, והוא כל כך מטומטם שמתחשק לי למות.;Descriptive -696;בנשימה העמוקה השלישית הגוף החל לצוף, להרגיש נינוח.;Descriptive -697;בנשימה העמוקה השלישית הגוף החל לצוף, להרגיש נינוח.;NotDescriptive -698;חסרת גבולות, טעיתי להאמין שדב הוא חלק ממני או שאני חלק ממנו. ;NotDescriptive -699;בלעתי כדור שינה ולא הצלחתי להירדם. ;NotDescriptive -700;חרא! רותי, היא פה! לא הכנתי את מיטת הטיפולים.;NotDescriptive -701;מתחתי את הלחיים חזק עד שהרגשתי ששפתיי עומדות להיקרע. הפסקתי. הרמתי את אפי כלפי מעלה בכל הכוח, מתחתי את העיניים כמו “סינית” עד שלא ראיתי דבר.;Descriptive -702;חסרת אחריות, לא דוגמה ולא מופת.;Descriptive -703;הסכנה חלפה. נותרו עוד עשרים וחמש דקות.;NotDescriptive -704;על אישה מגעילה: יולדת שהתעקשה לא לעשות חוקן, ואז היא חרבנה להם על המיטה ועל הרופא. קר לי.;Descriptive -705;זה רק כימיה במוח, איזה קצר קטן, זה תכף יעבור, את לא תתקעי כך לנצח.;Descriptive -706;בדקי שאין סימנים על גופו, שהיום עבר בשלום.;NotDescriptive -707;התקלחתי כי ידעתי שדב רגיש לריחות, והוא יזהה מייד כל ריח שהוא לא שלו או שלי.;NotDescriptive -708;הפכתי למטפלת מומחית בהילינג.;NotDescriptive -709; לא! מסטיק לא הולך יחד עם טיפול.;Descriptive -710; חזרתי למיטה בתקווה להירדם. פחדתי שאם אצליח, לא אתעורר בזמן לטיפול של רותי בשעה אחת בצהריים.;NotDescriptive -711;לא לתת לה הזדמנות להשחיל מילה.;NotDescriptive -712;בחרתי עבורו בגדים, הכנתי לו שוקו.;NotDescriptive -713;ואני לומדת להיות רוחנית מבלי שהרוח תישוב עליי.;NotDescriptive -714;נועלת את מחשבותיי.;NotDescriptive -715;הייתי רוצה להחזיק אקדח טעון בין הבטן למכנסיים ולשלוף אותו ברגע הזה שאנשים עוברים את הגבול.;NotDescriptive -716;לעשות את מה שאני צריכה לעשות;Descriptive -717;כמו דבק או פלסטר שנדבק לעור, בזמן שמקלפים אותו מהגוף.;Descriptive -718;עברתי בין החלונות הרבים והגפתי אותם.;NotDescriptive -719;הטרחן הזה, הוא לא מרפה.;Descriptive -720;"אני אשכב לצידו במיטה ואקווה שיירדם מהר כדי ששוב אוכל להיות עם עצמי; חסרת אחריות, לא דוגמה ולא מופת";NotDescriptive -721;נאמנה וחדורת מטרה. ;NotDescriptive -722;תבוננתי על הכול בשידור חי.;NotDescriptive -723; פס קפוא ומאלחש נמרח על בטני וגופי חש בתלישה.;Descriptive -724;השכן סובב את גבו והלך.;NotDescriptive -725;מתחת לשמיכות יש צינור שמזרים רוח חמה, אבל אני לא מפשירה.;Descriptive -726; אני מוכרחה להחזיק מעמד שש וחצי דקות.;NotDescriptive -727;עוד שעה מגיעה גברת רותי לטיפול הילינג ועיסוי כפות רגליים, תחזרי להיות בן אדם!;NotDescriptive -728; תלכו ממני, גברים! אלך מכם הרחק אל ארץ טובה נטולת זכריות, זיכרונות, מזכרות, אהבות כזב, זיונים מלוכלכים, זיבולי מוח, זמזומים שלא פוסקים.;Descriptive -729;אסור שמישהו יגלה את סבלי.;NotDescriptive -730;לא אצליח לקשקש עוד הרבה.;NotDescriptive -731;סוף לאחיזה במציאות.;Descriptive -732;לא נעלבתי מהפקידה, גם לא מהשומר בכניסה ולא רבתי עם אף אחד, הייתי אדיבה ומנומסת.;Descriptive -733;שרנו שירים, המצאנו חרוזים מצחיקים וליטפנו את כל הכלבים שחלפו על פנינו.;Descriptive -734;הרגשתי שאני כבר לא נורמאלית.;NotDescriptive -735;ביהירותי האמנתי שאוכל לפתוח את לבו ולרפא אותו. ;NotDescriptive -736;, שרנו שירים, המצאנו חרוזים מצחיקים וליטפנו את כל הכלבים שחלפו על פנינו.;Descriptive -737;ליואב גב חזק, זה דורש מכפות ידיי להפעיל כוח רב.;NotDescriptive -738;והנה הוא, השיכור המתנדנד;Descriptive -739; התזתי טיפת בושם.;Descriptive -740;פתאום השתלט עליי פחד שאמות ובני יישאר יתום מאם.;NotDescriptive -741;"אחר הצהריים יחלוף;";Descriptive -742;“רותי?… רק רגע…”;Descriptive -743; לא, היא חנקה אותו.;Descriptive -744;נתחנן יחד לשינה מתוקה.;NotDescriptive -745;נכנסתי לבנק והפקדתי את דמי השכירות החודשית. ;NotDescriptive -746;רוצים לטמטם את חושיי. ;NotDescriptive -747;רותילה, שלום יקירה, מה שלומך? אני מתנצלת שנאלצת לחכות, היה לי בלבול קטן…”;Descriptive -748;"להוציא, להוציא, לפתוח. סדינים נקיים. מגבות. אל תציצי במראה, זה רק יסבך אותך. תסמכי על מה שיש. -";Descriptive -749;רציתי לברוח הביתה אבל החזקתי את עצמי, ולחשת�� כדי שלא יחשבו שאני משוגעת.;NotDescriptive -750; לא סימטרי, לא יפה, לא חינני, לא צעיר, לא מיוחד. שמנוני, גס, מחוספס, בוטה.;Descriptive -751;עם יצור קטן וחסר ישע, וחרדות עד השמיים.;Descriptive -752;שמוליק השתקן, שתמיד עסוק בסידור הבקבוקונים בחנות ונועץ בי מבטים כשאני משוטטת בין המדפים וחושב שאני לא שמה לב – החליט דווקא הבוקר לדבר אתי.;NotDescriptive -753; הוא חושב שכולם שקרנים- רק הוא לא, כולם מניאקים- רק הוא לא.;Descriptive -754;בחיי, איזו חוצפה יש לאנשים! הם מתהלכים בלי טיפת נימוס וכבוד.;Descriptive -755;אולי אברח יחד עם בני, אמשיך למלא את חובתי. ;NotDescriptive -756;כעת הלב לא דוהר.;Descriptive -757;אחר כך ארוץ לקחת את בני מהגן.;Descriptive -758;למדתי להוציא המון חום מכפות ידיי ולהעביר אותו הלאה, לאן שצריך. ;Descriptive -759; האמהות מגיעות לקחת את המלאכים הקטנים. ;NotDescriptive -760;אני ערומה מתחת לשכבות של שמיכות, הכרתי מעורפלת וקר לי.;Descriptive -761;הסתובבתי בשקט לכיוון חדר השינה.;NotDescriptive -762;בנה לא רץ אליה, הוא שקוע בטירת אבירים. ;Descriptive -763;עדיין הרגשתי שאין מספיק חושך סביבי. ;NotDescriptive -764; אני מחליקה את אגודליי משני צידי עמוד השדרה שלה.;NotDescriptive -765;שיר ילדים זה נחמד, אנסה להצחיק את עצמי. ;Descriptive -766;יואב יגיע ראשון לטיפול ואחריו זהבה.;Descriptive -767;העולם הלך והצטמצם, הלך וסגר עליי.;NotDescriptive -768;אבל אסור לישון.;NotDescriptive -769;המראות האיומות האלו! מראות בתקרה, מראות על כל הקירות, מראות על הצד החיצוני של דלתות הארונות.;Descriptive -770;היא זרקה את התינוק מהחלון כדי שתוכל לישון.;Descriptive -771;הגיעה השעה לצאת מהבית.;NotDescriptive -772;אני משחזרת בריחוק ובדיוק את הלילה הארור.;NotDescriptive -773;אני לא זוכרת באילו תחמונים השתמשתי כדי לנער אותו מעליי, אבל די מהר חזרתי לדב הנוחר במלון.;Descriptive -774;נשטפתי זיעה.;NotDescriptive -775;לטפל בכל מובן. עם כל המכשולים, המוגלה והשכבות העבות. עצירות. הלב שמסרב להיפתח. בורות, חללים שמולאו בקש.;Descriptive -776; עם יצור קטן וחסר ישע, וחרדות עד השמיים;Descriptive -777;אם אשאר אתו לבד אולי אלך לאיבוד;NotDescriptive -778;האמהות יגיעו לפני שיחשיך ויתחילו עם השיחות המנומסות: חצי חקירות, חצי הערכות.;NotDescriptive -779;" בכל מגע מחץ יש נמלה אחת שתשנא אותי, תנקום בי על השרירותיות, על האכזריות. ";Descriptive -780; צריך להחזיק מעמד רק עוד קצת.;NotDescriptive -781;הוצאתי את ראשי מהשמיכה ולעסתי את הקצה שלה וקיוויתי שהלחץ החזק על הלסת ירגיע אותי, אבל הלחץ על הלב והראש גבר.;NotDescriptive -782;תקשיבי טוב. לא קרה כלום, לא השתנה דבר מאתמול. אנחנו אוהבים אותך וזקוקים לך, הכול בדיוק כמו אתמול. תנסי להירגע. תשתי הרבה מים.”;Descriptive -783; “אני אתקשר שוב מאוחר יותר לשמוע מה אתך.”;Descriptive -784;בזיכרוני עולה המשרתת של צ’כוב שכל מבוקשה היה לישון.;Descriptive -785;חשבתי שאם אכנס למיטה ואכסה את ראשי בשמיכה יהיה מספיק חשוך וההרגשה הרעה תחלוף מהר יותר. ;NotDescriptive -786;אני משננת: אמרי תודה שהוא שיתק אותך, לא הרגשת כאב, בסך הכול צפית בסרט.;NotDescriptive -787;לא אעורר את זעם הנבואות.;Descriptive -788;אני מלצרית שמגישה קפה. “בבקשה.” אני לא שוכחת להוסיף חיוך רחב.;Descriptive -789;חלק מהתריסים חסרים ולא הצלחתי להיות בעלטה מוחלטת.;NotDescriptive -790;אמא תמיד אומרת שאפשר להסיר כל לכלוך;Descriptive -791;פס קפוא ומאלחש נמרח על בטני וגופי חש בתלישה.;NotDescriptive -792;אני חודרת עמוק יותר בקילופים של העור סביב הציפורנים.;NotDescriptive -793;ראותי ספגו אבק וחשתי סחרחורת. ;Descriptive -794;��ופי לא נמצא בהתקפה. ;Descriptive -795;בלי דאגות, רק חום נעים ומלטף, רק מנוחה מעצמי.;Descriptive -796;הוא – מטר ותשעים וחמישה סנטימטרים, ואני כמעט מטר שמונים. הוא – נושק לשבעים, ואני בקושי בת עשרים.;NotDescriptive -797;במשך כל הטיול קילפתי את העור;NotDescriptive -798;אהיה צבועה ושקרנית.;Descriptive -799;והתחלתי לנשום.;NotDescriptive -800;תכף הוא יתקרב ויבקש כסף ויספר שהוא חולה באיידס.;Descriptive -801;הוא משח את אצבעותיו בשמנים, משח את אבריי בשמנים, כדי שיוכל להחליק פנימה בקלות.;NotDescriptive -802;מצילים את התינוק ואז מסממים אותי.;NotDescriptive -803;בחיי, איזו חוצפה יש לאנשים! הם מתהלכים בלי טיפת נימוס וכבוד. לא מתנצלים, דוחפים את האף שלהם לכל חור, מאחלים כל טוב ואז מגדפים.;Descriptive -804;אטמתי את אוזניי וחשבתי על מיי, עוזרת הבית הפיליפינית שעובדת אצלנו;Descriptive -805;אני צורחת ולא מקשיבה לאף אחד.;Descriptive -806;אסור שבעלי יראה אותה.;NotDescriptive -807;הם הורידו את הבגדים. החליטו להתחפש לשודדי-ים.;NotDescriptive -808;אני ניזונה מכעסים. אלו המחשבות החולות שמלוות את לידת בני.;NotDescriptive -809;"אצטרך לעשות סקס ברוך ואהבה, למצוא כוחות להיכנס למקלחת או למצוא כוחות להתאפק ולוותר על הניקיון ולהישאר עם ריחות לא שלי. ";NotDescriptive -810;אתן לה טיפול מושלם.;NotDescriptive -811;נוטשת אותם עם הנקניקיות והולכת לחפש את הדרכון שלי.;NotDescriptive -812;אני מורחת את גופה הלא צעיר והלא זקן בשמן ארומאטי.;Descriptive -813;אני מפרשת מילים בצורה מוטעית.;NotDescriptive -814;את רואה, את מסוגלת.;Descriptive -815;טוב, אין ברירה.;NotDescriptive -816;אני ערה ורועדת, פיסת בד מלבנית ירוקה מונעת מעיניי לראות את החיתוך.;Descriptive -817;אני מוחצת את ההווה כמו נמלים זעירות שמטיילות על השיש. ;Descriptive -818;עוד שעה מגיעה גברת רותי לטיפול;NotDescriptive -819;. פה ושם כתמי שמש, שומן עודף סביב המותניים, יובש מרוכז בנקודות מסוימות, סדקים זעירים, גיבנת קטנה באזור העורף;Descriptive -820;יסיתי לשכב בשקט בלי לזוז, להחזיר את השלווה, להרגיש מפוכחת. ;NotDescriptive -821;לא טרחתי להיעלב.;NotDescriptive -822;אלוהים… מה קורה לי? אני חייבת להישאר שפויה. איפה הייתי? מה קרה לי? תנסי להיזכר. יש לך חצי שעה עד לגן. חצי שעה.;Descriptive -823; לך כבר, עכברוש דוחה! ;Descriptive -824;אני פותחת לה את הדלת תוך כדי השיחה הדמיונית.;NotDescriptive -825;אפשר להיחנק למוות מנקניקיות.;Descriptive -826;כנסתי לחדר האמבטיה ולבשתי את הבגדים הכי מחמיאים שברשותי והסרתי את כל האיפור, ;NotDescriptive -827;אני רוצה לראות את התינוק שלי והם מושכים את הזמן, מותחים אותי. ;NotDescriptive -828;"אלך לי למשימות היום: לנקות ולישון. אני רוצה שיעזבו אותי לנפשי. כשתגיע השעה אאסוף את בני מהגן;";NotDescriptive -829;רק לא להיתקל בשכן או בשכנה.;NotDescriptive -830;שוב דפיקות בדלת, ונכנס אבא שבא לקחת את בנו. הוא ממהר, הוא חנה על המדרכה.;Descriptive -831; אני מוכרחה להיפטר ממנו.;NotDescriptive -832;הרוגע שלו עובר אליי, גופי לא נמצא בהתקפה.;Descriptive -833;מפתחות. את בטוחה שנעלת את הדלת? בדקי שוב.;Descriptive -834;אני מציאותית ומרוחקת, המטלות לא חומקות ממני.;Descriptive -835;אני מחייכת לגננת.;NotDescriptive -836; לקחתי אותו לגן והלכנו יחד בשמחה, שרנו שירים, המצאנו חרוזים מצחיקים וליטפנו את כל הכלבים שחלפו על פנינו.;Descriptive -837;אני ממוקדת ומרגישה שהלחיצות החזקות חסרות תועלת כרגע.;NotDescriptive -838;אסור לי לאבד הכרה, כי כך יוכל לבוא מישהו ולאנוס אותי.;NotDescriptive -839;"“טוב, בסדר.” ";Descriptive -840;אני מצליחה לשמוע דיבורים סביבי על יולדת ה��סטרית שלא הפסיקה לצרוח, ואני יודעת שהם מתכוונים אליי.;NotDescriptive -841;הקמטים. האין אונים. שדיים נפולים. כרס. שערות לבנות באשכים. ארבע זוגות רגליים ארוכות. צימוק מצומק;Descriptive -842;איך הם רוצים שאחזיק את התינוק שלי? אני שוכבת ערומה מתחת לשכבות של שמיכות, וצינור מזרים רוח חמה.;Descriptive -843; אחצה באדום, אצליח להתחמק ממנו.;NotDescriptive -844;אני מנדנדת בעדינות את גבו.;NotDescriptive -845;ידיי מצליחות להיות במקום הנכון בזמן הנכון.;Descriptive -846;ברחוב חפרו וקדחו.;NotDescriptive -847;אני רוצה שתהייה לידי;NotDescriptive -848;אין לנו נושא משותף;NotDescriptive -849;אגיע לרוסיה. אחפש את המשרתת של צ’כוב. איך קראו לה… וארקה, כן, שמה וארקה.;Descriptive -850;הם משתוללים השלושה האלה, הקופצניות שלהם מפריעה;NotDescriptive -851;נשימותיה סדירות;Descriptive -852;נשאר רק דב.;NotDescriptive -853;פה ושם כתמי שמש, שומן עודף סביב המותניים, יובש מרוכז בנקודות מסוימות, סדקים זעירים, גיבנת קטנה באזור העורף. ;Descriptive -854;הוא רואה רק את עצמו.;NotDescriptive -855;באחד מבתי הקפה הקטנים עם השולחנות העגולים המסודרים בצפיפות הוא אמר שהוא רוצה לקנות לי את כל העולם.;NotDescriptive -856;אני נכנסת לטראנס של קשקושים, במודעות מלאה, בכוונה ברורה.;NotDescriptive -857; לך כבר, עכברוש דוחה! והוא הולך. ;NotDescriptive -858;עוד עשר דקות צריך ללכת לגן.;NotDescriptive -859;אני עוצרת את הדמעות בכל כוחי, למען בני.;Descriptive -860;סוף-סוף! היא מניחה את כוס הקפה, וכעת היא עומדת יחד עם בנה ליד הדלת ואני לא עוזבת את הטלפון, הוא צמוד חזק-חזק לאוזן.;Descriptive -861;. ריחות אלימים מכאיבים לגופי.;NotDescriptive -862;רציתי לעשות משהו ואינני מצליחה להיזכר מהו. אני מוצמדת לסיר המבעבע.;NotDescriptive -863;לצלול אל תוך המצע המפנק, המענג, של השקט. בלי דאגות, רק חום נעים ומלטף, רק מנוחה מעצמי.;Descriptive -864;"איך קראו לה, למשרתת שרק רצתה לישון? ";Descriptive -865; הבושם שלה מסיח את דעתי יותר ויותר. הוא מעורר בי בחילה, והבחילה מעוררת בי את בית החולים אחרי התאונה, ובית החולים מעורר בי את האח, והאח מעורר בי את השיתוק המוטורי.;NotDescriptive -866;נזקקתי בדחיפות לדבר עם מישהו. התקשרתי לבעלי.;NotDescriptive -867;"מנופפת לשלום ביד הפנויה, והנה זה נגמר. אנחנו לבד. כן, אני אצליח לשרוד את היום הזה. ";NotDescriptive -868;"“בואי, חלצי נעליים, אני אמתין בחדר השני. תקראי לי כשאת מוכנה.” -";Descriptive -869;אצטרך להיות עם בעלי ולהקשיב לו ולהשתעמם בשקט.;NotDescriptive -870;פני התעוותו והתחלתי לדבר בקול רם: את לא משוגעת.;NotDescriptive -871;הוא לא היה אסרטיבי, וזה עורר בי זעם;NotDescriptive -872;אני קוטעת את הלהג ומתנצלת הכי יפה שאפשר, וממציאה שיש לי שיחת טלפון חשובה.;NotDescriptive -873;האמא הזאת תלך ותרכל לכל האמהות האחרות ותגיד שאני משוגעת, והן ירחיקו את הילדים מהבן שלי, והוא יהיה בודד ודחוי.;NotDescriptive -874;"ואני בטוחה שכולם פה נגדי, בטוחה שלא יתנו לי את התינוק שלי. ";NotDescriptive -875;על גבו שערות שחורות. תלתלים קטנים, ריחות סבון ובושם וזיעה קלה נסבלת, שומות חומות, כתם לידה, בהרות קיץ.;Descriptive -876;קיומי הפך מנותק ומבודד.;NotDescriptive -877;כל ניסיונות ההרגעה שלי עלו בתוהו.;NotDescriptive -878;"“אני לא יכולה, אני לא יכולה. אני מפחדת, הכול מפחיד אותי. אני מפחדת שלא אצליח להיות אמא היום.” ";Descriptive -879;אקח את מחלת העצבים ואפרק אותה לגורמים.;NotDescriptive -880;הניצוץ הכזיב, אני משועממת ונפגעת ושומרת את מחשבותיי בפנים.;Descriptive -881;ראשי עדיין לא נמצא במקום המתאים, בהקשר של הרגע. ;NotDescriptive -882;שנפרדנו הוא אמר: “אמא אני אוהב אותך”. אני אמרתי: “אני אוהבת אותך יותר”. אחר כך הצטערתי שאני מציגה את הכול כאילו שאנחנו חלק מאיזו תחרות מזוינת. יכולתי פשוט לומר שאני אוהבת אותו כמו שהוא אוהב אותי.;NotDescriptive -883;התינוק נשלף כמו דבק או פלסטר שנדבק לעור, בזמן שמקלפים אותו מהגוף.;Descriptive -884;אני לא במקום הנכון.;NotDescriptive -885;החלטתי שאני חייבת לבחון אותו, לבדוק אם הוא רוצה אותי, והלכתי לשירותים והמלצר הלך בעקבותיי ואמרתי לו את שם המלון וידעתי שבאחת בלילה דב כבר ינחר, וסיכמנו שהוא יחכה לי בלובי. ;NotDescriptive -886;רגשתי מחויבת לטפל בו.;NotDescriptive -887;בכל פעם שהמיילדת הודיעה שמגיע ציר ועליי ללחוץ חשבתי על דב והשנאה שלי אליו, זה לא עזר.;Descriptive -888;תנשמי. תחשבי על בנך, הוא לא רוצה שתשתגעי.;NotDescriptive -889;"הצלחתי להתלבש במהירות מבלי להסס ולזעוף אל מול ארון הבגדים; ";Descriptive -890;אני מלצרית שמגישה נקניקיות.;Descriptive -891;תפתחי לו את הדלת ותגמרי עם זה כבר. ;Descriptive -892;לכבות נרות. התיק. הפלאפון חשוב ביותר;Descriptive -893;לא מאתרת שרירים תפוסים, לא חשה במתח;Descriptive -894; גוף שלא אומר מאום.;Descriptive -895;בעלי מתקשר אליי כל כמה דקות לוודא שאני בסדר, וזה מאלץ אותי להיות בסדר.;NotDescriptive -896;בכיתי.;NotDescriptive -897; לא מתנצלים, דוחפים את האף שלהם לכל חור, מאחלים כל טוב ואז מגדפים.;Descriptive -898;אני נותנת לכפות ידיי לעשות את העבודה, הן מיומנות וגוברות על המחשבות הרעות;NotDescriptive -899;חקרתי את תווי פניו: לא סימטרי, לא יפה, לא חינני, לא צעיר, לא מיוחד. שמנוני, גס, מחוספס, בוטה.;Descriptive -900;אני יושבת על הרצפה, שעונה על דלת הכניסה לבית, מחכה שרותי תגיע לטיפול שלה.;NotDescriptive -901;בלטנו מאוד.;Descriptive -902;הוא מציית בעיוורון לגננת. ;NotDescriptive -903;אני מסכימה ומתקשרת להורים של החברים ;NotDescriptive -904;ראיתי את כל הכיעור בתאורה מלאה, בלי שום הסוואה.;NotDescriptive -905;לא עמד לו, והוא נרדם תוך כדי שדיברתי.;Descriptive -906; לא נראה לי שהיא מתכוונת ללכת.;Descriptive -907;עם כל המכשולים, המוגלה והשכבות העבות.;Descriptive -908; גוף לא יפה ולא מכוער.;Descriptive -909;לא אתן לזה לקרות עכשיו כשאני אמא.;NotDescriptive -910;אני מלטפת אותו, וככה מקבלת קצת אומץ לא להתפרק מול האמא הזו ששותה קפה בסלון שלי.;NotDescriptive -911;כל יד שלי אוחזת במותן אחת שלו, והוא שוקע אל תוך הטלטולים הנעימים.;Descriptive -912;הוא זקוק לערסול, לנדנודים עדינים שיפרמו לאט את המועקה שמופיעה בצורת דקירה שמוקרנת אל גבו.;Descriptive -913; בורות, חללים שמולאו בקש.;Descriptive -914; החושך נעים והמים חמים אבל אמא כועסת, היא צריכה לעשות פיפי והיא מתאפקת ולוחץ לה והיא ממשיכה להתאפק.;Descriptive -915;מתחתי את הלחיים חזק עד שהרגשתי ששפתיי עומדות להיקרע.;NotDescriptive -916;"נה, נעצמות לו העיניים. לילה טוב, אהוב שלי. ";Descriptive -917;קצת התגעגעתי אליו.;Descriptive -918;אם אתפרק לא יהיה מי שישמור עליכם.;NotDescriptive -919;השכן לא הרפה: הדפיקות התחלפו בצלצולים וכל צלצול הגביר את הלחץ ואת אי השקט.;NotDescriptive -920;אני בחוץ. ההליכה מהבית לגן נמשכת שש וחצי דקות.;NotDescriptive -921; ידי אוחזת בכל הכוח ביד של אחות. ;Descriptive -922;להחזיר את השלווה, להרגיש מפוכחת.;Descriptive -923;אני נושכת את עצמי בכל הכוח כדי לא להוציא את הזעם על מישהו אחר.;NotDescriptive -924;אח לא מוכר נכנס לחדר.;NotDescriptive -925;"לד אחד אומר: “אבל אמא שלי נותנת לנו גם קטשופ וגם מלפלפון וגם עגבנייה ו… ו… ו… ומיץ פטל וגם… וגם לחמנייה.” -";Descriptive -926;הפה והלב לא שווים. מציצים, מרחרחים, פולשים.;Descriptive -927;חדר הלידה, צירים, אחות שמנסה לעזור לי.;Descriptive -928;אשיר שיר כל הדרך, אסיח את דעתי מההזיות המרטיטות שתוקפות אותי.;NotDescriptive -929; ידיי מנענעות ואני נכנסת לטראנס, כמו מאמין ששקוע כולו בתפילה עמוקה.;NotDescriptive -930;“אמא, אני רעב. אנחנו רעבים, רוצים נקנקיות.”;NotDescriptive -931;הוא הזריק לי חומר ששיתק את יכולותיי המוטוריות;NotDescriptive -932;מהר מאוד גיליתי שאני לא יכולה לסבול את הריח שלו – הוא נדף זיעה, גוף שלא התרחץ ימים רבים.;Descriptive -933;לטיפול הילינג ועיסוי כפות רגליים, תחזרי להיות בן אדם! אני לא רוצה. אני לא רוצה. אין לך ברירה.;Descriptive -934;הנה היא, ההומלסית.;NotDescriptive -935;לא! מסטיק לא הולך יחד עם טיפול. ;Descriptive -936;איך הן משאירות את הילדים שלהן לבד אתי, מטומטמות! ;NotDescriptive -937;הלכתי על קצות האצבעות והצצתי דרך העינית.;NotDescriptive -938;לפתע נשמעו דפיקות בדלת.;NotDescriptive -939;לך כבר, סוטה! קיבלת מה שרצית, לך כבר! גברים עם כרס בחדרי מדרגות מסוכנים מאוד.;Descriptive -940;"איך קראו לה, למשרתת שרק רצתה לישון? -וארקה, שמה וארקה.";Descriptive -941;הוא עושה את זה בכוונה כדי שאצא מדעתי.;NotDescriptive -942;אני מציצה בעינית.;NotDescriptive -943;דחפו לי סטרואידים וזה גורם לידיים לרעוד ולגוף להזיע.;Descriptive -944;העובדה שהוא בקושי דיבר אנגלית ואני לא ידעתי מילה בשפתו, הצילה את המצב.;NotDescriptive -945; להיות דוגמה ומופת, זה כל העניין.;NotDescriptive -946;תני לו את המעטפה עם תשלום ועד הבית.;Descriptive -947;הם מבקשים שאקשור להם מטפחות על הראש.;Descriptive -948; רותי לא תשים לב לשום דבר. ;NotDescriptive -949;חייכתי לבני היפה והאהוב. בחרתי עבורו בגדים, הכנתי לו שוקו.;Descriptive -950;"תדליקי את הטלוויזיה ותשקעי באיזושהי תכנית, עד שהמחשבות הרעות יעברו.” ";Descriptive -951;ליקקתי את הפצעים של דב. ;Descriptive -952;אשעמם אותה כל כך עד שהיא תרצה ללכת.;NotDescriptive -953;קרובה. משרתת אומללה,;Descriptive -954;לא שומעת מילה ממה שהשפתיים שלה – הצבועות בסגול – אומרות;Descriptive -955;הייתי רוצה שהבית יהיה מצוחצח ומבריק מבלי שאנקה אותו.;Descriptive -956;אני סוגרת את הדלת אחריה, נועלת פעמיים ומתחילה לבכות.;NotDescriptive -957; בחדר הלידה זיהיתי את הקרע הראשון בזוגיות שלנו.;NotDescriptive -958;לפני שאני מתחילה, אני מזכירה לעצמי פרט אחד קטן אבל חשוב: זו עבודה, פרנסה, חבל ההצלה. לא להיגעל.;NotDescriptive -959;אני רוצה שתהייה לידי, קרובה. משרתת אומללה, נתחנן יחד לשינה מתוקה.;NotDescriptive -960;והנה היא, שמחטטת בפח הזבל.;NotDescriptive -961;להיות תמיד בשליטה מלאה.;Descriptive -962;הם לא מצליחים להוציא את התינוק.;NotDescriptive -963;נשמתו הרקובה רודפת אותי.;NotDescriptive -964;רותי מתמסרת, מפקירה את גופה לידיי.;NotDescriptive -965;גופי לא חש בדפיקות.;NotDescriptive -966; לטפל בכל מובן;NotDescriptive -967;אבל אי אפשר לישון, לצלול אל תוך המצע המפנק, המענג, של השקט.;Descriptive -968;בעלי ניסה להרגיע אותי וזה הגביר את עצבנותי.;NotDescriptive -969;לפני כן הייתי נטולת מודעות.;Descriptive -970;מעטפה מוכנה עם כסף חיכתה לו על השולחן, אבל לא הייתי מסוגלת לפתוח לו את הדלת.;NotDescriptive -971;התזתי טיפת בושם.;Descriptive -972;תלעסי מסטיק, זה ירגיע אותך.;Descriptive -973;"“אמא! אמא! תנגבי לי!” -";Descriptive -974; אמלא אותה לאט-לאט, בזהירות, ואברח.;NotDescriptive -975;כשארגיש את כף ידו הקטנה והחמימה של בני אקבל ביטחון. ;NotDescriptive -976;היום הוא רוצה להזמין שני חברים.;NotDescriptive -977;כדי להישאר בריכוז אני משננת: “רותי, שתהיי בריאה, תהי יפה, תהי שמחה”.;Descriptive -978;אין לנו נושא משותף, הניצוץ הכזיב, אני משועממת ונפגעת ושומרת את מחשבותיי בפנים.;NotDescriptive -979;"לא מחלים, מתעקש. ";Descriptive -980;אני מקבלת שתיקה גדולה מגופה.;NotDescriptive -981;כיסיתי את עצמי היטב למרות החום ששרר.;NotDescriptive -982;התיישבתי מיואשת על הרצפה ליד דלת הכניסה, קילפתי את העור סביב הציפורניים בכפות הידיים וחיכיתי שרותי תצלצל.;Descriptive -983;איש המערות.;Descriptive -984;ותרתי עם פצע פעור שדורש טיפול תמידי.;NotDescriptive -985;אני לא יכולה לשמוע את הצלצולים.;NotDescriptive -986;תכף ישתרר שקט. בני רגוע ונינוח.;Descriptive -987;התאונה הייתה כמסע תענוגות לעומת השהות בבית החולים.;NotDescriptive -988;אני מספיקה לראות את החלוק הלבן של הרופא;Descriptive -989;החליט דווקא הבוקר לדבר אתי. הוא קיבל ביטחון והמטיר שאלות משונות על השמלה שלי;Descriptive -990;מהעבר השני עמד השכן מוועד הבית. ;NotDescriptive -991;החלונות היו פתוחים ופחדתי שמישהו יוכל להציץ עליי.;NotDescriptive -992;פשטתי את השמלה ולבשתי פיג’מה. ;Descriptive -993;"יותר מכול הכעיסה אותי חוצפתם של אנשים; זרים וקרובים";NotDescriptive -994;חשבתי שהוא לא מבין כלום – רק לדחוף כדורים.;NotDescriptive -995;אולי זו שלווה. אני מחממת את כפות ידיי. ;NotDescriptive -996;נכנסתי לחדר האמבטיה ולבשתי את הבגדים הכי מחמיאים שברשותי והסרתי את כל האיפור, כי בלילה לא צריך לטשטש באיפור, הכי טוב טבעי.;NotDescriptive -997;הוא מיד מתחיל עם כל ה”אמא תקני לי, אמא תביאי לי, אמא ככה ואמא ככה”. אני מביטה בו ממרחק ונעצבת שילד הפרא שלי אולף, נכנע לכללים;Descriptive -998;הבוקר התעוררתי בתחושה שאני נורמאלית.;NotDescriptive -999;היא מאותתת לי שהיא רוצה ללכת. ;NotDescriptive -1000;אני טרודה בתכנון בריחה: הימלטות מבעלי ומבני. להגיע לרוסיה. אם אלך לא יהיה לי לאן לשוב.;NotDescriptive -1001; העולם מתפרק לחתיכות עלובות, ואי אפשר לעשות דבר עם הפיסות האלו.;NotDescriptive -1002;גופי מתנדנד קדימה-אחורה בקצב אחיד ואני נעלמת אל תוך רחם אמי.;Descriptive -1003;היו מקרים שאדם זר הרשה לעצמו לעצור אותי באמצע הרחוב ולשאול מה אני עושה עם התרח הזה.;NotDescriptive -1004;חייכתי לבני היפה והאהוב.;Descriptive -1005; הלא צעיר והלא זקן בשמן ארומאטי. ;Descriptive -1006;אנחנו שוכבים במיטה והכול בסדר עכשיו.;NotDescriptive -1007;והוא הולך;NotDescriptive -1008;אני נרעדת אבל המגע שלו טוב וזה מחזיר אותי לסלון.;NotDescriptive -1009;הריח המושלם של התינוק עזר לי להישאר שפויה.;NotDescriptive -1010;אני מרגישה שמנדנדים לי את היד. “אמא, אמא! נו, אמא!” עוד רגע היד תעקר ממקומה. אני מתעוררת. מטפחות על הראש. שלושה שודדי-ים שצריכים להפליג על רפסודה, למצוא את האוצר האבוד.;NotDescriptive -1011;אובססיה לנאיביות.;Descriptive -1012;עשי את עצמך מדברת בפלאפון, זו גם שיטה להתחמקות.;Descriptive -1013;זהו, אני אעשה כאילו שאני היא… הגבהתי את קולי לדקיקות מגוחכת ואמרתי: “סורי מיסטר, נו באדי הום, איים נוט טו אופן נו באדי”. הצצתי דרך העינית.;NotDescriptive -1014;אדאג שתהייה לו ארוחת ערב מזינה. יש לי מחויבות ועל כן אינני יכולה לברוח. אקלח אותו עד שיהיה מבהיק ואספר לו את הסיפור שכבר שבוע אני מבטיחה לספר.;NotDescriptive -1015; הוא רוכן לרצפה, לוקח את המעטפה ונשאר עוד רגע ארוך מדיי ליד הדלת.;NotDescriptive -1016;והיא שותה את הקפה שלה לאט-לאט.;Descriptive -1017;כשיצאתי החוצה השמש סינורה את עיני.;NotDescriptive -1018;"הוא חייך ברגע החדירה, ועינו השמאלית קיפצה, רטטה בעצבנות ללא שליטה. ";Descriptive -1019;העירות הממושכת יתר על המידה מתחילה לתת את אותותיה.;NotDescriptive -1020;ברגע שהם יעלו על הרפסודה – אברח.;NotDescriptive -1021;לא הצלחתי לשכב בשקט. ;NotDescriptive -1022;אני מלטפת את בטני ומתמלאת בזיכרון הלידה.;NotDescriptive -1023;ואב שוכב על מיטת הטיפולים.;NotDescriptive -1024;הבטתי במלצר והוא השיב לי מבטים מתגרים. ;NotDescriptive -1025;בזיכרון הצרוב, החרוך, שהפך לקעקוע של צלקת בקרקעית הבטן.;Descriptive -1026;בזיכרון הצרוב, החרוך, שהפך לקעקוע של צלקת בקרקעית הבטן. חדר הלידה, צירים, אחות שמנסה לעזור לי.;Descriptive -1027;הייתי רוצה שסלע גדול ינחת ישר על ראשי.;Descriptive -1028;פחדתי לשקוע בשינה עמוקה ולא להתעורר בזמן לקחת את בני מהגן. ;Descriptive -1029;"חדלו, מחשבות ארורות. חדלו! -";Descriptive -1030;ידי אוחזת בכל הכוח ביד של אחות.;NotDescriptive -1031;ילד שני אומר: “אני הכי אוהב פסטה חוטים אדומים.”;Descriptive -1032;בבית אני מגישה להם ממתקים, שומרת מרחק;Descriptive -1033;המחשבות המכוערות מזדחלות חזרה, אני לא עוקבת אחר התנועות.;NotDescriptive -1034;הם מחתימים אותי על טפסים לפני שפותחים לי את הבטן.;NotDescriptive -1035;כל הזמן קר לי.;NotDescriptive -1036;הוא חשב שזה מצחיק או רומנטי.;NotDescriptive -1037;אעטה ארשת קלילה ולא אקלל, אחייך במקום לירוק להן בפרצוף. אני למען בני;NotDescriptive -1038;איבוד הכרה, איבוד הזהות, איבוד השייכות.;Descriptive -1039;שנאתי את החברים שלו והתחביבים שלו אז כלאתי את עצמי בחדרו;NotDescriptive -1040;"“מנשה… סליחה, אני לא יכולה לפתוח עכשיו… הנה, אני מעבירה לך את המעטפה מתחת לדלת, רק רגע.” ";NotDescriptive -1041;שיהיה קצת ברוסיה! הוא יהיה מאושר לשחק בשלג. הוא עדיין לא ראה שלג.;Descriptive -1042;אני לא יכולה לפתוח לו את הדלת.;NotDescriptive -1043;הוצאתי חולצות מהארון ואטמתי את החרכים.;NotDescriptive -1044;אני מספיקה לראות את בעלי מלבין מפחד לפני שמפרידים אותי ממנו.;NotDescriptive -1045;אהבתי את דב. אין לי הסבר הגיוני.;NotDescriptive -1046;עכשיו היא מלהגת ואני עושה הרבה “כן”;NotDescriptive -1047;הרוגע שלו עובר אליי,;NotDescriptive -1048;לא טרחתי לשמור על שקט.;NotDescriptive -1049;ואני לוקחת את הטלפון ומצמידה אותו לאוזן ומנהלת שיחה בדויה.;NotDescriptive -1050;ההווה מחליא.;Descriptive -1051;שמוליק דיבר ודיבר, ולא שמעתי דבר ולא הצלחתי לענות.;NotDescriptive -1052;הוא אמר: “אל תפחדי בובה קטנה… אה, אה, אה, את חולמת חלום מתוק, אה, אה, אה,ש… נעים, ש… כנועה… אה, אה, אה”.;Descriptive -1053;"“נו, לא נורא. בשביל הטיפול שלך שווה לחכות.” ";Descriptive -1054;כי בלילה לא צריך לטשטש באיפור, הכי טוב טבעי.;Descriptive -1055; חזרתי שוב ושוב על אותה סצנה אחת ויחידה שידעתי לביים.;NotDescriptive -1056;עזר לי לא להתפרק.;Descriptive -1057;בחדר השינה שלו עובש עמד באוויר.;NotDescriptive -1058;"בעטתי ברגליי בקצב מונוטוני בניסיון להירגע; המיטה חרקה מהבעיטות והחריקות גרמו להרגשה רעה עוד יותר.";Descriptive -1059;אני שומעת קולות עמומים. ;Descriptive -1060;לא ראיתי את האח הזה יותר, האדמה בלעה אותו.;NotDescriptive -1061;מדברת בטון הסובלני והמנומס שלי.;Descriptive -1062;לא אחזיק מעמד;NotDescriptive -1063;לוותר על הדיכוטומיה. ;NotDescriptive -1064;הוא נבהל, ונתן לי הנחיות בטלפון:;NotDescriptive -1065;הילד שלי קופץ עליי פתאום.;NotDescriptive -1066;, הניצוץ הכזיב, אני משועממת ונפגעת ושומרת את מחשבותיי בפנים.;Descriptive -1067;“תנשמי עמוק, קומי, לכי למטבח ותאכלי משהו… פחמימות, זה מה שאת צריכה עכשיו.”;Descriptive -1068; אבל הלחץ על המוח גבר.;NotDescriptive -1069;כשחזרנו לחדר במלון ניסיתי לפתות את דב.;NotDescriptive -1070;למה לא האמנתי לעצמי אז? לא יכולתי לבקש עזרה. הייתי צריכה לסבול ולא התכוונתי לוו��ר עד שהוא העיף אותי מעליו.;NotDescriptive -1071;"צריך למצוא מקום להסתיר אותה. אני זקוקה לכסף מזומן. דרכון. אולי בלי מזוודה, רק כסף ודרכון. -";Descriptive -1072;דב ואני היינו זוג לא רגיל.;NotDescriptive -1073;אני רוצה לישון ולישון.;NotDescriptive -1074;אני מלטפת את בטני והנה דפיקות בדלת.;NotDescriptive -1075;שוב מחשבה מרושעת: אני אברח, אשאיר את שלושת הילדים האלו לבד.;Descriptive -1076;הרמתי את אפי כלפי מעלה בכל הכוח, מתחתי את העיניים כמו “סינית” עד שלא ראיתי דבר.;Descriptive -1077;דמה לי שהתנצלתי ואמרתי שאיני חשה בטוב, אני לא בטוחה.;NotDescriptive -1078;החברים מצטרפים אלינו. ;NotDescriptive -1079;ועכשיו היא מלהגת ואני עושה הרבה “כן” עם הראש, ולא שומעת מילה ממה שהשפתיים שלה – הצבועות בסגול – אומרות.;NotDescriptive -1080;תני לו עצמאות, תני לו להסתדר לבד. ;NotDescriptive -1081;נשארה האמא והילד;NotDescriptive -1082;והאמא החביבה הזו נכנסת, מתיישבת בחופשיות על הספה.;NotDescriptive -1083;היא מתעקשת להביט בעיניי, אני לא מצליחה להתחמק. היא מפחידה אותי. אבל הרחוב הומה אדם, לא יקרה כלום.;NotDescriptive -1084;אטמתי את אוזניי וחשבתי על מיי, עוזרת הבית הפיליפינית שעובדת אצלנו.;Descriptive -1085;אושפזתי למשך שבועיים: רגל שבורה וסדק בצלעות.;NotDescriptive -1086;בשהיות הארוכות בחדר פיתחתי את מחלת העצבים, גידלתי אותה בסבלנות.;NotDescriptive -1087;בלעתי כדור נוסף ולא הצלחתי להירדם.;NotDescriptive -1088;אני בעתיד, או בעבר. בשום אופן לא בהווה.;NotDescriptive -1089;התינוק נשלף;NotDescriptive -1090;תלכו ממני, גברים! אלך מכם הרחק אל ארץ טובה נטולת זכריות, זיכרונות, מזכרות, אהבות כזב, זיונים מלוכלכים, זיבולי מוח, זמזומים שלא פוסקים.;Descriptive -1091;הלב שמסרב להיפתח.;NotDescriptive -1092;אחר כך יהיה קל יותר.;Descriptive -1093;אני במקום הנכון אבל לבד.;NotDescriptive -1094;אין לך ברירה, הרי לא תשאירי אותו שם.;NotDescriptive -1095;משקפי שמש. החוצה!;Descriptive -1096;הרגשתי מחנק.;NotDescriptive -1097;שבריר השנייה של ההתנגשות, הדם האוזל ואז נוזל, הרפיון שפושט בגוף ואז שקט נפלא ואיבוד אחריות.;Descriptive -1098;מה אני מחפשת? אני שוכחת, אז מוציאה מזוודה.;NotDescriptive -1099;"אני לא יודעת אם אני בסדר, אני נראית נורמאלית? ";Descriptive -1100;אני מוכרחה למצוא את וארקה, רק היא תבין אותי, רק אני אבין אותה.;NotDescriptive -1101;אני נעלמת במטבח, צריך להכין לה קפה.;NotDescriptive -1102;אתנצל שהייתי קשה אמש, פקעת עצבים חסרת סבלנות, ואתפלל שלא גרמתי לו נזק. אני מחלת נפש שעברה בירושה. ;NotDescriptive -1103;והריחות משתלטים עליי בחוזקה.;NotDescriptive -1104;אף אחד לא הבין למה אני אוהבת אותו.;NotDescriptive -1105;"אוי, הם מתוקים כל כך. הם שיחקו יפה ביחד, בכלל לא רבו. הם היו שודדים והפליגו בים ובנו רובוטים והרכיבו פאזלים של חמישים חלקים וראו טלוויזיה ואכלו במבה ואכלו ארוחת ערב והכול ממש מצוין. את רוצה לשתות? כן, קפה? כמה סוכר? בסדר, רק רגע.” ";Descriptive -1106;אחות עוברת על פניי ואני מתחננת אליה שתיתן לי לראות את התינוק שלי. ;NotDescriptive -1107;תצאי, תדמייני שאת קצרת רואי, שאת מהורהרת כל כך ולכן לא שמה לב לכל מה שסביב.;Descriptive -1108;אני תקועה אתו בטיול הרומנטי הזה, אבל אין שום רומנטיות, ורע לי.;NotDescriptive -1109;חשבתי על הפסיכיאטר שטיפל בי. ;NotDescriptive -1110;הוא פיהק ברגעים שרציתי לדבר.;Descriptive -1111;“אני לא יכולה לאכול.”;Descriptive -1112;המערכת ריסקה את רוחו.;Descriptive -1113;מלצר החושק חיכה לי בלובי. ;NotDescriptive -1114;עיניי נשארו פעורות, והתפללתי. ;NotDescriptive -1115;הוא נושם נשימות עמוקות מבלי שאבקש ממנו, הבל פיו מר��ף ישר אל תוך נחיריי.;Descriptive -1116;תאונת הדרכים משתלטת עליי.;NotDescriptive -1117; גוף לא יפה ולא מכוער;Descriptive -1118;כעת הוא מכתיב לנו את מהלכו של אחר הצהריים.;NotDescriptive -1119;האחות נעצרת, מביטה בי ואומרת: “תתביישי לך! מה את מתלוננת? הרגע אישה ילדה כאן תינוק מת. תפסיקי להתלונן! תגידי תודה שהתינוק שלך בריא ושלם!” אני רוצה לברוח עם התינוק שלי אבל אני שוכבת ערומה וקפואה, לא יכולה לזוז.;NotDescriptive -1120;הבית היה מואר מדיי בשעה זו של הבוקר. ;NotDescriptive -1121;"הצלחתי להתלבש במהירות מבלי להסס ולזעוף אל מול ארון הבגדים; לא הצצתי במראה והרגשתי בסדר.";NotDescriptive -1122;הוא נבהל, ונתן לי הנחיות בטלפון: “תנשמי עמוק, קומי, לכי למטבח ותאכלי משהו… פחמימות, זה מה שאת צריכה עכשיו.”;NotDescriptive -1123;הבשר כבר חשוף.;NotDescriptive -1124;פקעת עצבים חסרת סבלנות, ואתפלל שלא גרמתי לו נזק.;Descriptive -1125;תלכי בראש מורכן, כך לא תצטרכי לחייך לאיש.;Descriptive -1126;מבלי לשים לב אני קושרת אותה בכוח רב לפרק ידי. אינני חשה בכאב, ביד המלבינה, בדם האוזל ממנה.;Descriptive -1127;אני מנשקת אותו מליון נשיקות.;NotDescriptive -1128;אל תהססי מול תיבת הדואר.;Descriptive -1129;" “טוב, בסדר.” ";Descriptive -1130;הפסקתי.;NotDescriptive -1131;פניה עם החריצים הכהים מתחת לעיניה – פני תינוקת לא רוחמה;Descriptive -1132;ויחי ירד שתים וששים שנה ומאת שנה ויוֹלד את – חנוך.;NotDescriptive -1133;כבר נבקע הנהר בכר האָחוּ, ובשעת שפשוּף השמשות אפשר היה לראות מעל אדן החלון היאך הוא מתגעש שם, נזעם עדיין על שרידי קרחוֹ, אף כי על שפתוֹ טבלו כבר האנשים את כליהם החדשים, וגוֹיים הרריים העלו משם בסליהם את זאבי־המים הגמישים, ישרי הגו, עם נקודות הזהב העליזות בקשקשיהם.;Descriptive -1134;"אופי לחם היו האנשים מדור דור; הסדר נשנה רק בזה, שכאשר הזקין איזה מאיר ונחלש, יצא הוא לשאוב מים, ובנו, חיים, אָפה את הלחם, וכשהזקין חיים, שאַב הוּא את המים ובנו, ליזר, אָפה את הלחם.";NotDescriptive -1135;"בעירתי, אשר שם נקראו האנשים על שם האבות המתים, הדבר הוא ברור עוד יותר. ";NotDescriptive -1136;גגית המים עם ברקה האפלולי, הקר,;Descriptive -1137;התקדש חג של שמונה ימים, על מנוּחה וביקוּרים הדדיים וקירוב לבבות.;NotDescriptive -1138;איש שיבה היה ומהלך אט. גבּוֹ הכפוּף התאים יפה למשקע אשר באסל.;Descriptive -1139;מעל השולחנות הוסרו אמנם המפות, אולם במטבּח נופה כבר קמח הסוֹלת לחלות הלחם והוכנוּ הפול והגריסין לתבשילי החמין.;Descriptive -1140;"מפני קריאת הקדיש לא יכול להפליג אל הכפרים הרחוקים, ואז סודר כי הוא יבוא רק אל החוות הקרובות שאפשר לבקרן בין שחרית למנחה. -";NotDescriptive -1141;דינה טאטאה את החצר ורחצה את האצטבה לפני הבית;NotDescriptive -1142;כשנשמע, לבסוף, ביום הששי קול רגליו בחצר, התפּרצה לקראתו אל הפרוזדור ופה, בין המרתף וסולם העליה, הניחה את ראשה,;NotDescriptive -1143;שוב היתה פה לבדה וישבה על הסף;NotDescriptive -1144;היה, כאָמוּר, בעל שיעור הקומה הניכר ביניהם, וּבלכתוֹ והאציל כעין בטחה על מלויו. חוֹסן היה בו ותקיפוּת דעת, ולו מקל אלון, אַמתיים אָרכוֹ, שהיה נושאוֹ כשאת איש כלי־זין בידו.;Descriptive -1145;אולם קרה גם אשר לא בא המשך מאיזה בית־אָב, בּמנוֹע ממנו האלהים ברכה, ואז היה זה כאילו נקעה מן השוּרה אחת החוּליות, וכל השלשלת נזדעזעה.;NotDescriptive -1146;ליד החלון הפתוח, במקום שהרוח התאַושה בין צמחי העציצים;Descriptive -1147;"והיתה מתרפקת על דינה רכּוֹת, נשקה לה במחשוֹף שבּין הצוארון וּמטפּחת הראש, וקראה לה ‘דוֹדה’, אף כי לא היה אלא קרובה רחוקה. ";NotDescriptive -1148;על הקיר האָפל חלפוּ מנגד בבוּאות פּנסיהם כעֵדר של כּבשי זהב;Descriptive -1149;אלה – כבר עלו בהם ניצנים חדשים, והם התמשכו, כמו באצבעות, להיאחז בשלבי ‘הסולמות’;Descriptive -1150;חוט הצמר נמשך ציתני ורך כמו לפנים, בשעת סריגת המפּוֹת;Descriptive -1151;"אחר נתנו את דעתן לסעדו במחלתו ובשלו בשבילו מרק של עוף, כל אחת בביתה, לחוד, והוא אכל משל שתיהן וביקש לקרוא אליו את שלמה הדוד, זקן המשפחה, כדי לצוות לביתו. -";NotDescriptive -1152;עם רפוֹת היום באָה ליבקה, היתומה, ועמדה ברגליה שטרם נשזפו ב’חלונות' השמש שעל הרצפה.;NotDescriptive -1153;כתוֹם שנת האֵבל התחיל ברוּך לצאת אל הכפרים הרחוקים וללינה בלילות נשלחה הנה אחת מן הנערות התאוֹמות הגדלות בבית שלמה הזקן.;NotDescriptive -1154;הנה האופה, אשר אצלו קניתי את לחם השיפון בכל יום;NotDescriptive -1155;נראתה כממלאה את כל המטה.;Descriptive -1156;אחרי המנחה נכנסה דינה לבשל את ארוּחת ערבּה;NotDescriptive -1157;בראש חודש אלול הוחגה החתונה, והכלה הובאה לבית חמיה;NotDescriptive -1158;עוד היה הכפוֹר על הארץ ושואבי המים ירדו עטוּפים באדרותיהם אל הבאר, אולם בבית האופה נאפה כבר הלחם על מצע של קני אגמון, ומן האָחו עלה קול חלילו של הרועה בסלסוּלים נוחים, חסרי דאגה, אביביים;Descriptive -1159;בימי שבּתוֹן לבשוּ בגדי קמלט ונשיהם – אַטלס מוּצק;Descriptive -1160;רוּגות מספּר שגדל בהן הצנון והבצל, מעט קטניות מן המטפּסות וגם דלוּעים, בשביל הגרעינים ללילי שבּתוֹת.;Descriptive -1161;מזמן לזמן ירדו גשמי האביב עם הרעמים הראשונים, המתוּנים, אלה אשר עליהם יספּיקו לברך תוך כדי גלגולם.;NotDescriptive -1162;כבדת עפעפים ועבותת צמה, וצחוקה ניתז רסיסים, רסיסים, ומעלה על הלב את זכר המעין המתבעבע;Descriptive -1163;ציצי השדה רחשוּ פה, כזרעים בתוך ערוּגה של גן, וכאשר ירד מזמן לזמן גשם הקיץ ואלה עמדוּ פה בידיהם הפשוּטות בתפילה;Descriptive -1164;צועת הנהר למטה הקדירה והעֵדר באָחו נצטפף וכמו נדלדל פתאום;Descriptive -1165;וחרדה גדולה עמדה בה כל אותו יום.;NotDescriptive -1166;שוּב חנוך אחד קטן, שהיה מתרוצץ בודאי כל היום ברגליו היחפות על פני הדשא החם;Descriptive -1167;הכבשים הגדולים, מנוסי החיים, עמדו עמידה מאוששת, בסבלנוּת, אולם הטלאים התנודדו וגעו מר;Descriptive -1168;אד דק עלה בתמור מתוך אגן הרחצה, ובסמוך פה, על הניר הצבעוני, היה מונח הסבון ה’טוב', מעורטל ושלם על כל בליטותיו;Descriptive -1169;מכורבלת במעיל מוך עם סודר גדול שלא לפי מידתה ממעל;Descriptive -1170;ככה עברו הימים.;NotDescriptive -1171;נשים גדולות היו וזעוּפות עפעפים, אבל מבּטן טוב, ובצחקן והיה זה מקרב לב.;Descriptive -1172;הבית נתמלא לוֹבן עז וכמו נתרוח.;Descriptive -1173;מַחלה בת אבנר, אחות ברוך, ילדה עתה את ילדה השלישי, ומושה אף היא נוֹלדוּ לה בּתיה, הבכירה, וחנה־אסתר, ואחר הוסיפה וילדה עוד את מחלה ואת ליבה, תאוֹמוֹת, וּבשביל אלה באָה פעם לבקש מדינה את כסאות הילדים.;NotDescriptive -1174;"אם עלתה הלבנה, היתה היא בודדה בשמים כמוהם הם על הסף. ";Descriptive -1175;החדר טוּאטא אחרי צאת הילדים, ואביה החוֹלני שתה תה מהוּל בחלב והקשיב לקטני אחיה, אשר שננו לפניו את פרשת השבוע;NotDescriptive -1176;שלמה, זקנו של ברוך מצד אמו, קרא לבנו האחד לוי־נתן על שם אבי אשתו, שהיתה ילידת חוץ;NotDescriptive -1177;אלמן מאשתו היה, ושתי בנותיו הנשואות, מושה ומחלה, נבהלו לבוא מבית בעליהן, פרשו אל המחסן, במקום שנמצא להן מקום נוח לישיבה;NotDescriptive -1178;בבית־התפילה הקרוב חרקה פעם ��פעם הדלת;Descriptive -1179;שערוֹ עבות, וּמזגוֹ רך ופניו עטוּרות זקן משי שחור, שהיה מתנשב פעם בפעם ברוּח השדה;Descriptive -1180;דינה הורידה את שני כסאות הילדים מן העליה, התישבה אתה על יד הכירה ולמדה אותה את מלאכת הסריגה.;NotDescriptive -1181;ושת אף הוא הוליד את אנוש.;NotDescriptive -1182;עברוֹ דרך החצר, כי בקצה הרחוב נמצא ביתם, ומשם והלאה השתרעו השדות – מסמאים בימות הקיץ בזיו יֵרקם ובחורף בברק השלג;Descriptive -1183;ויוֹלד אנוש את קינן, וקינן הוליד את מהללאל, וּמהללאל הוליד את ירד. ;NotDescriptive -1184;בר קרבו ימי החורף לבוא, והעלים, נטולי חיות, נפלו ממעל על האנשים קלים כנוצות.;Descriptive -1185;מנגד היו שדות הבּר עם חורשת הלבנים, ולמטה, הלאה שם, הנהר, אשר עכשיו, בהדוֹם קול הפטיש, נשמעה ברור המיתוֹ;Descriptive -1186;יום השבּת נתוּן חציוֹ לאלהים, אולם את היום הראשון בשבוּע הקדיש ברוך כולו לבית;NotDescriptive -1187;וכמו אז, בשבתה בבית חברותיה, נתנה את קולה בשיר.;NotDescriptive -1188;אזני הנער, מתחת לשער השחור, האדימוּ עמוּקות מצביטות החבּה של זה;Descriptive -1189;"ולבשו אז ממעל לבגדי החול את קפּוֹטוֹת הקמלט, ופניהם נקיים עוד מן הרחצה של ערב שבת – ואז נראו כמוסיפים מן החול על הקודש. ";Descriptive -1190;אחרי החגים מת האיש והובא לקברות אבותיו,;NotDescriptive -1191;בן שלש־עשרה בא כבר לעזור על יד אביו במפּחה, ואת משנתו שנה לו בשעות הערב לעצמו;NotDescriptive -1192;שים, ואור של חסד על פניהן, קראו בפתחי הבתים ‘ברוך זוכר הברית’, ומנגדן שם למעלה, התגון עוד אות הפּלאים ורמז כי: ‘לא אוסיף לקלל עוד את האדמה, עוד כל ימי הארץ, זרע וקציר, קיץ וחורף, יום ולילה לא ישבּתוּ’.;Descriptive -1193;בשמונת ימי החנוכה לא הלכו בני המשפחה, כמנהגם, אל הכפרים, ובראש חודש שבט הוחגה חתוּנה אצל אחד הקרובים, והאנשים לא יצאו שוב, אלא אל הישובים הסמוכים אל העירה.;NotDescriptive -1194;בצהרי היום יכול מעתה לוי־נתן לשכב שעה למנוּחה בחדרה המרוּוח של האם, או בחורשת הלבנים הקרובה;NotDescriptive -1195;הבנינים עם גגות הקש כמו נתנמכו וּברק מוּזר היה לזגוּגיות בחלונות;Descriptive -1196;ואור של חסד על פניהן;Descriptive -1197;איזו מנוחה, איזו מנוחה אחרי עשרים שנות עמידה על קרקע האדמה הנוקשה;NotDescriptive -1198;מת אבנר במיטב שנותיו מהצטננות מצויה, לאחר שנתעה פעם, ביום גשם, לאדמת ביצה ביער.;NotDescriptive -1199;על אדני החלונות העמידה צמחי בית בעציצים, ובחדר־המטות הוסיפה עוד לזה מסך כהה, מתקפל;Descriptive -1200;העלים ממעל נתרפרפו רפרוּף חרישי;Descriptive -1201;ביום מהוּמה הכה בו פעם את בריוני ההר עד כי פג שכּרוֹנם, והם עמדו לנשק את כנף בגד הקמלט שלו, ומכאן ואילך, בהזדמנם אתו ברחוב, היו מצטדדים והולכים אגב הסברת פּנים משונה.;NotDescriptive -1202;בערב יום הכפורים התחזק עוד החולה ועמד על רגליו כדי לברכה;NotDescriptive -1203;מהלך תנוּמה, והוא נרדם לקול דפיקות הפּטיש, כמו לקול הולם של שעון, אשר כוֹננוּ אותו אל נכון, בעתוֹ.;NotDescriptive -1204;על שמלת אטלס, וזו נעשתה בטוב טעם, על חגורת תחרים עם סלסלה דקה בפי צוארונה.;Descriptive -1205;"שוּב באה שבּת ומחקה את כל סגוּפי החול, והשבוּעות חלפו בין כך ועברוּ. ";NotDescriptive -1206;בשעה שהאגסה לבלבה בצדי הגדר בחוץ, והנהר, למטה, השמיע המיה עמוקה, מלאה;Descriptive -1207;חוליות־חוליות בשלשלת, שאינה נפסדת, כי על כן הולכת היא ומתחדשת תמיד.;Descriptive -1208;"ליזר, בן הששים, היה רק מביא מים ללישת הבצק מן הבאר; אָפה את הלחם ומכרוֹ בנו הגדול מאיר, והוּא גם לו נער רך בשנים, אשר למד עוד באחת הכתות ב’חדר' – חיים. ";NotDescriptive -1209;מת הוא במוֹצאי־שבּת אחת, באָביב,;NotDescriptive -1210;לשורת המצבות בבית־הקברות נתוספה אבן, אשר ידים נשוּאות לברכה היו חקוקות עליה, ידי כהן, כי משפחת כהנים היתה זאת.;Descriptive -1211;הוא פרש את ידיו משורגות הגידים, אשר העור צפד עליהן כקליפה על העץ היבש, וככה גם עמד עליה, כעץ בשלכתו;Descriptive -1212;"אחרי ‘צידוּק הדין’ פּרשו האנשים אל האצטבה אשר בפינת החצר ובכוּ ארוּכות, בכי משפּחה חם. ";NotDescriptive -1213;"על שלשלת הדורות, היאך היא הולכת ומתהוה, מספר ספר המקרא בקיצור, כי הנה חי פלוני כך וכך שנים והוליד את אלמוני, ואחר חי אלמוני כך וכך שנים והוליד בנים וּבנות. ";NotDescriptive -1214;בעלי קומה היו כוּלם, ולהם זקנים עבוּתים היורדים בחשיבוּת על חזותיהם;Descriptive -1215;"הילדות נשארו בבית: בתיה, חנה־אסתר, מחלה וליבה, התאומות, ורחל־לאה הקטנה. -";NotDescriptive -1216;ערב היה קול שׂיח התפילה בנגוֹהוֹת יום הנוטה לערוֹב;Descriptive -1217;שדות שוממים, שחורים משחור;Descriptive -1218;תוך כדי התנודדה קלטה התינוקת בקצה העין את דמוּתה של האֵם כשהיא נצבת עליה כבירה ומחסית כאלהים, והיא הצטחקה מתוך דמדומי השינה.;NotDescriptive -1219;מן ה’חדרים' עלה בהמוּלה עזה כקול משק של מים על יד חוֹמת סכר;Descriptive -1220;מפּני גוֹבה קומתם עשו להם האנשים בתים גדולים, בית־בית וקרפיפו עם דיר לעצים ומחסן לפשתה;Descriptive -1221;מעשרת בניה שהיו לה שלחה חמשה החוצה, והם נפוֹצוּ בקצות העירה;NotDescriptive -1222;בבית אביה היתה זאת שעת הרוחה בערבים;NotDescriptive -1223;עכשיו היה לפנים, קרוב כבר מאד, חג הפורים, ואחריו – ערב הפסח עם ההכנות, שהזמן מתמסמס ועובר בהן בקלות.;NotDescriptive -1224;בנוּ בחצר עוד חדרים, ובהם חלונות גדולים;Descriptive -1225;לא מרווח היה החדר, אבל מסודר יפה, עם שולחן משולש בפנה ויריעת בד מגוונת בין מטה למטה;Descriptive -1226;יש וביום אשר כזה נראתה קשת במרום והדקה בחישוּק אדיר את העירה מן הקצה עד הקצה;Descriptive -1227;לידת חוץ היתה, בת מגיד מישרים, מאלה הקרואים ‘הרגליים’, איש עני אשר לא נמצא כל כסף נדוניה בידו, אבל יחש אבות היה לו, וכוחו רב במדרשי אגדה, וממנו למדה בתו לדבּר במליצוֹת, ובמסיבות המשפּחה אהבה היא – כאביה מעל הבימה – לדבּר, בשעה שעל האחרים מוטל היה רק להקשיב מתוך שתיקת הכנעה;NotDescriptive -1228;בימות החול היו מחזרים בין הכפרים, והנשים הן אשר עסקו בחנוּך הבנים, והן גם אָפוּ, ובשלוּ וירדוּ אל הנהר לכבס, וּבקיץ יצאו עוד לעבוד בגנותיהן,;NotDescriptive -1229;ליד ספי הבתים, בחוּץ, בקערותיהם, קערות העופרת, אשר לא תשברנה;Descriptive -1230;מפּני חולשת בריאותה לא יכלה לבקר בבתי הקרובים, אולם את הלך הרוחות שם הבחינה תמיד לנכון, כשם שהבּרוֹמטר מבחין את מזג האויר אפילו בשעה שהוא צפוּן בבית פנימה;NotDescriptive -1231;"לאדם נולדו קין והבל ושת; וקין הוליד את חנוך, הוא חנוך אשר בימיו בנה אביו עיר.";NotDescriptive -1232;וצר להם המקום על יד הדלי עד כי לא תמכוּהוּ אלא איש־איש באצבּעוֹ.;Descriptive -1233;אלה תולדות המשפחה בעירה;NotDescriptive -1234;"אבל הבן הבין למלוא משמעו את הנאמר בפרשת השבוע ביצחק, אשר הביא את רבקה האהלה שרה אמו, ואשר אהבה וגם נחם אחרי אמו. ";NotDescriptive -1235;"""תגידי לי ברגע שתסיימי"" אמרה ג'ונסי ועצמה עיניה,לבנה ודמומה בשכיבתה כמו פסל שנפל, ""כי אני רוצה לראות את העלה האחרון נושר.";NotDescriptive -1236;אחר כך מצאו פנס וסולם וכמה מכחולים מפוזרים ופלטת עם ירוק וצהוב מעורבבים עליה,ותסתכלי מהחלון,בעלה האחרון שעל הקיר.;NotDescriptive -1237;היא נגשה במהירות את המיטה.;NotDescriptive -1238;"את יכולה להביא לי עכשיו קצת מרק,וקצת חלב עם טיפת יין פורט"".";Descriptive -1239;ברמן לעג לדמיונות השטותיים האלה.;Descriptive -1240;"אעשה כל מה שהמדע יכול"" אמר הרופא ""אבל כל פעם שהחולה מתחיל את הספירה לאחור אני מוריד חמישים אחוז מכח הריפוי של התרופות"", ""אבל אם תגרמי לה לחשוב על משהו אחר, אני מבטיח לך בשבילה סיכוי של אחת לחמש,במקום אחת לעשר"". ";NotDescriptive -1241;היא החלה ברישום איור לכתב עת כשלפתע שמעה קול חרישי חוזר ונשנה פעמים אחדות.;NotDescriptive -1242;זה חטא לרצות למות;NotDescriptive -1243;"""אין דבר כזה"" ענתה לו סו. ";NotDescriptive -1244;"שטויות"" אמרה סו,""מה בין נשירת עלים להחלמה שלך? הרי הבוקר הרופא אמר לי שהסיכויים שלך להבריא הם עשר לאחת.זהו סיכוי טוב,כמעט כמו זה שיש לנו בניו יורק בנסיעה בחשמלית,נסי לאכול קצת מרק.""";NotDescriptive -1245;עיניה של ג'ונסי היו פקוחות לרווחה והיא הסתכלה אל עבר החלון וספרה-ספרה לאחור.;NotDescriptive -1246;תמיד עמד לצייר יצירת מופת אך מעולם לא התחיל בה.;NotDescriptive -1247;הגברת הקטנה שלך הכניסה לה לראש שהיא לא תחלים,האם יש משהו שמעסיק אותה,ויכול להסיח את דעתה?;NotDescriptive -1248;"נשארו ארבעה.אני רוצה לראות את האחרון נושר לפני שיחשיך,אז גם אני אלך"".";NotDescriptive -1249;"סו ענתה,""היא רצתה לצייר יום אחד את מפרץ נפולי"",";NotDescriptive -1250;"הייתי ילדה רעה,סו""אמרה ג'ונסי, ""העלה האחרון הצליח איכשהו להשאר שם כדי להראות לי כמה שהייתי רעה.";NotDescriptive -1251;האם יש משהו מלבד הציור כגון גבר,אשר מעסיק את מחשבותיה;NotDescriptive -1252;ג'ונסי לא ענתה, מחשבת השטן השתלטה עליה.;NotDescriptive -1253;סו וג'ונסי,שתי אומניות;NotDescriptive -1254;בנובמבר,התהלך לו ,בהילוך בוטח,זר , סמוי וקר-דלקת ראות,ובאצבעותיו המקפיאות נגע באדם אחד כאן ובאחר שם.מפיל קורבנות לעשרות.;Descriptive -1255;ג'ונסי ישנה כשסו וברמן נכנסו לסטודיו,סו הורידה את התריס.בחוץ ירד גשם קר מעורב בפתיתי שלג.;Descriptive -1256;"לא שאלת את עצמך למה הוא זז ברוח? הה חומד, זאת יצירת המופת של ברמן, הוא צייר אותה שם בלילה שבו נשר העלה האחרון"". -";NotDescriptive -1257;"""עלים על הקיסוס,כשינשור האחרון גם אני אצטרך ללכת"",";NotDescriptive -1258;"אני עייפה מלחכות,עייפה מלחכות,רוצה להשתחרר ולרחף לי ממש כמו עלה עייף ומסכן"".";Descriptive -1259;היא ספרה לו על ג'ונסי ומחשבת השטן שלה.;NotDescriptive -1260;,גרו בסטודיו,במרומי בית לבנים בן שלוש קומות ברובע גריניצ' ווילג'.;Descriptive -1261;היא שכבה במיטת הברזל ולא זעה כשהביטה מבעל לשמשות הקטנות אל הצד האטום של הבית הסמוך.;Descriptive -1262;"""זה האחרון"" אמרה ג'ונסי ""חשבתי שהוא בטח ייפול במשך הלילה,שמעתי את הרוח,היום הוא ייפול, ואז אני אמות"".";NotDescriptive -1263;בוקר אחד, הזמין רופא את סו אל המסדרון.;NotDescriptive -1264;כשתהעוררה סו למחרת בבוקר מצאה את ג'ונסי לוטשת עיניים בוהות בתריס המורד.;NotDescriptive -1265;היא מצאה את ברמן במאורתו האפלולית למטה.;NotDescriptive -1266;קיסוס ישן טיפס על קיר הלבנים.;Descriptive -1267;הן נפגשו באחת מהמסעדות העממיות וגילו דברים רבים במשותף,והחליטו לגור יחד בסטודיו המוזכר.;NotDescriptive -1268;החצרן מצא אותו בחדר שלו למטה,חסר אונים מרוב כאבים, נעליו ובגדיו היו רטובים לגמרי וקרים כקרח.;Descriptive -1269;שהאיר הבוקר פקדה ג'ונסי להרים את התריס. עלה השיח עדיין היה שם.;NotDescriptive -1270;לא נראו שם אלא חצר ריקה וצידו האטום של הבנין.;NotDescriptive -1271;ברמן הזקן היה צייר שגר בבניין, בן למעלה מששים,הוא היה כשלון אמנותי.;NotDescriptive -1272;מעט פרנסה מצא כששימש דוגמן לאמנים צעירים.;NotDescriptive -1273;סו נכנסה לחדר של ג'ונסי ובידה לוח הרישום שלה.ג'ונסי שכבה ופניה לחלון.סו חשבה שג'ונסי ישנה.;NotDescriptive -1274;הרוח הקרה של הסתיו תלשה את העלים מן המטפס והענפים נצמדו עירומים אל הקיר המתפורר.;Descriptive -1275;"זה חטא לרצות למות,את יכולה להביא לי עכשיו קצת מרק,וקצת חלב עם טיפת יין פורט"".";NotDescriptive -1276;אך הנה, לאחר הגשם הסוחף ומשבי הרוח הפראיים שנמשכו כל הלילה הארוך, עדיין נותר עלה ירוק כהה ליד גבעולו, אך קצותיו המשוננים כבר הצהיבו בצהוב רקבון, ובאומץ נאחז בענף אחד.;Descriptive -1277;"""יש לי משהו לספר לך, מר ברמן מת היום מדלקת ראות בבית החולים, הוא היה חולה רק יומייים.";NotDescriptive -1278;היום החל לרדת,ובאור הדמדומים יכלו לראות איך העלה הבודד נאחז בגבעולו מול הקיר.;Descriptive -1279;סו וג'ונסי,שתי אומניות,גרו בסטודיו,במרומי בית לבנים בן שלוש קומות ברובע גריניצ' ווילג'.;Descriptive -1280;ש לה סיכוי של אחת לעשר, וזה בתנאי שהיא תרצה לחיות;NotDescriptive -1281;"""את לא יכולה לרשום בחדר השני?"" שאלה ג'ונסי בקרירות, -""אני מעדיפה להיות עלידך,חוץ מזה, אני לא רוצה שתסתכלי על העלים האלה כל הזמן"" אמרה סו. ";NotDescriptive -1282;"ובלילה, נשבה שוב רוח הצפון והגשם המשיך להצליף בחלונות. ";Descriptive -1283;אחר הצהריים נגשה סו לג'ונסי ששכבה במיטה וסרגה צעיף צמר.;NotDescriptive -1284;אף אחד לא הבין איפה היה בלילה נורא כל כך.;NotDescriptive -1285;זה קרה בחודש מאי.;Descriptive -1286;"שניים עשר"" אמרה ""אחד עשר"" ""עשרה"" ו""תשעה"" ו""שמונה"" ו""שבעה"" כמעט בנשימה אחת. -";Descriptive -1287;הוא היה זקן ומהיר חימה וראה עצמו ככלב שמירה שתפקידו להגן על שתי הציירות הצעירות בסטודיו שלמעלה.;NotDescriptive -1288;"""ג'ונסי הבטיחי לי שלא תפתחי את העיניים ותביטי החוצה עד שאגמור לעבוד,אני צריכה למסור את הרישומים מחר, ואני צריכה את האור מהחלון, אחרת אוריד את התריס."" ";NotDescriptive -1289;"שעה ארוכה שכבה ג'ונסי והביטה בו, אחר כך קראה לסו שבחשה מרק עוף על כירת הגז. ";NotDescriptive